דעהו – סטיטשין - אידיש · DEHEU - STITCHIN - Yiddish — כי תבוא (2026-08-24)

פטרון
מערכת דעהו
שנת תשפ"ו כי תבוא גל י ו ן ר פ ט
נתנדב לע"נ הרה״ח
זאב ב״ר משה ע״ה
וזו' האה"ח מרת
פעריל ב"ר טובי' ע"ה
מתוך
משנתו
של כ"ק דע את אלקי
מרן
רבינו
אביך ועבדהו
שליט"א
יכנסו הם לארץ ,שוב נמשכת גם תוספות אור וטובה בכל
עצם מדרגת ירושת הארץ ,וכפי שיבואר לפנינו בעז"ה.
ביאורים ויסודות מורחבים בתורת מרן הבעש"ט ותלמידיו זיע"א משנת החסידות
איזו שייכות יש בין מצות ביכורים לזמן מתן תורתינו? | חטא המרגלים הוא כעין טענת האדם 'האשה אשר נתתה עמדי' וגו' | במה נעוץ
סיכום ותמצית סוף פרשתנו בתחילתה? | איזה דבר שלא עמדו ישראל עליו אלא בתום הארבעים שנה -הבין משה רבינו ע"ה מיד? | כפיות הטובה
של אדם הראשון כלפי השי"ת -מחסרון הכרה במעלת התפילה | ביחד עם כל הנסיונות העוברים על האדם מתלוה גם כח התפילה
ע"י מצות ביכורים -שהיא הכרה במעלת הארץ ויבוליה - להינצל מהם
מתקנים את פגם המרגלים שכפרו בטובתה ,ועי"ז זוכים למדרגה
יתרה בירושתה.
ֹ ֹ
ִִה ַַג ְְד �ִִּת י ַַה י ֹו ם ַַל ה ' ֱֱא ֹל ֶֶק י ָָך :
הכרה בטובות המקום ב"ה על האדם -מתוך
כח התפילה שנטע בנפשו
ב
ע"י מצות ביכורים זוכים לירושת
הארץ מעין מדרגת ה'דור דעה' הבאת ביכורים היא תיקון להוצאת הדיבה של המרגלים
ירושת הארץ ע”י הדור דעה -תורה ,ע”י והנה הודיה זו הניתנת על טוּב הארץ ומעלות יבוליה, א
מצות הבאת ביכורים :תיקון לחטא
דור באי הארץ -קיום המצוות
היא תיקון לחטא המרגלים ,שכפו בטובתו של מקום ,ולא
הארץ בטובת שכפרו המרגלים
וביאור הענין הוא ,דהנה כבר נתבאר במקום אחר רצו להכיר במעלתה ובקדושתה של הארץ המובטחת.
(ראה בארוכה גליון קפ”ז -פר' מטו"מ תשפ"ד) כי באופן כללי כי לעומת מה שהוציאו האנשים האלה דיבה על הארץ, ֹ ֹ � ֹ
יש להגדיר את נקודת ההבדל בין שתי המדרגות הללו ומיאנו לבוא אליה ולרשתה ,נצטוינו אנחנו להביא ביכורים יָך ֹנ ֵֵתן ְלְ ָָך ַנַ ֲֲחָלָ ה
ְוְ ָָהָיָ ה �ִִּכי ָָתבֹוא ֶֶאל ָָה ָָא ֶֶרץ ֲֲא ֶֶׁשר ה' ֱֱאֹל ֶֶק ָ
בירושת הארץ; הירושה שהיתה אמורה להיות אילו זכו � � � �
לה' מן הפירות שבהם נשתבחה ארץ ישראל ,ולענות אִׁשית �ָָּכל � ְְּפ ִִרי ָָה ֲֲא ָָד ָָמה ֲֲא ֶֶׁשר ִוִ ִיִר ְְׁש �ָָּתּהּ ְוְ ָיָ ַַׁש ְְב �ָָּת ָ �ָּבּהּ ְ ,וְ ָלָ ַַק ְְח �ָָּת ֵֵמ ֵֵר ִ
ה'דור דעה' לבוא אליה ולרשתה ,לבין זו שקיבלנו בפועל � � �ֹ ָ
ולפרסם עליהם בקול רם ובשמחה את הטוב אשר נתן אָת ֶֶאל ַַהֹּכ ֵֵהן ֲֲא ֶֶׁשר ִיִ ְְהֶיֶ ה ַַּבָיָ ִִמים ָָה ֵֵהם ּוָּב ָ �ָָּת ִִביא ֵֵמ ַַא ְְר ְְצָך וגו'ָ ,
ע"י בניהם דור באי הארץ - ,כענין ההפרש שבין מדרגת
לנו ה' אלקינו ולביתינו בהנחילנו את הארץ הזאת (ע"פ אִתי ֶֶאל ָָה ָָא ֶֶרץ יָך �ִִּכי ָָב ִ ְוְ ָָא ַַמ ְְר �ָָּת ֵֵאָלָ יו ִִהַגַ ְְד �ִִּתי ַַה ֹיֹום ַלַ ה' ֱֱאֹל ֹ ֶֶק ָ
'תורה' ל'קיום המצוות'. ֹ � �
פסוק יא) .ועי"ז ההודיה הלזו נמשך תיקון למה שפגמו ֲֲא ֶֶׁשר ִנִ ְְׁש ַ �ַּבע ה' ַלַ ֲֲאֹב ֵֵתינּוּ ָלָ ֶֶתת ָלָ נּוּ (כו ,א-ג) .פירש"י' :ואמרת
כי הנה אנשי 'דור דעה' הרי קיבלו התורה מפי הגבורה הם בדיבתם הרעה)א( . אליו' ' -שאינך כפוי טובה'.
במעמד הר סיני ,ובכך היו הם דבוקים ואחוזים לגמרי
בעצם התורה .וממילא ,אילו זכו לבוא אל הארץ ,היתה יתרה מזו נאמר ,כי מכח זה שמתקנים את חטא טעם מצות ביכורים :להכיר בטובת המקום
גם ירושתם אותה עפ"י מדרגת התורה הקדושה ,והיינו המרגלים על ידי הבאת הביכורים ,זוכים גם למדרגה שהנחילנו את הארץ הקדושה
שהיו נוחלים אותה ומיישבים אותה באורה ובקדושתה נעלית בכל עצם ירושת הארץ. נמצינו למידים ,כי טעם מצות הביכורים והבאתם אל
של התורה עצמה .מאידך' ,דור באי הארץ' עיקר אחיזתם בית המקדש ,הוא כדי לתת שבח והודיה להשי"ת על גודל
עבודתם הוא במדרגת קיום המצוות -המתקיימות בעיקר ע”י התיקון לחטא המרגלים זוכים
למדרגה נעלית בירושת הארץ חסדו שהפליא עמנו ,שהנחילנו ארץ חמדה טובה ורחבה
בארץ ישראל (ראה רמב"ן ויקרא יח ,כה) ,וממילא גם כל
שפירותיה יפים ומשובחים .וכן הוא גם כל נוסח 'מקרא
ירושתם ואחיזתם בארץ אינה אלא עפ"י מדרגה זו. והענין בזה ,כי הרי נודע כי אילו לא נכשלו ה'דור
ביכורים' ,שכולו מיוסד על ההודיה להקב"ה ששמע את
והרי נודע שמדרגת קיום המצוות היא למטה ממדרגת דעה' בחטא המרגלים ,והם עצמם היו נכנסים אל הארץ
קול צעקתנו בהיותנו עבדים במצרים ,והוציאנו משם ביד
עצם התורה ,כדברי המשנה (פאה פ"א מ"א) 'ותלמוד תורה ויורשים אותה ,אזי היתה כל ירושתה במדרגה גבוהה
חזקה ובזרוע נטויה ,והביאנו אל ארץ זבת חלב ודבש,
כנגד כולם' ,וכן אמרו ז"ל (מו"ק ט ):בפסוק (משלי ח ,יא) 'וכל ומושלמת בהרבה מאותה הירושה שזכינו לה לעת עתה.
ואשר לכן 'הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה אשר
חפצים לא ישוו בה' ,שאפילו חפצי שמים (-מצוות) אינם ומעתה ,כיון שע"י מצות ביכורים ,שניתנה להודות על
נתתה לי ה'' (ע"פ פסוק י).
שוים לדברי תורה ,עיי"ש .וכמו כן איתא בזוהר הקדוש מעלת הארץ הטובה ,נעשה תיקון על חטא זה שגרם שלא
א.ורמז נפלא יש לדבר בדברי התנא במתניתין במסכת ביכורים (ביכורים פ"ג מ"א)' :יורד אדם בתוך שדהו ורואה
פטרון הגליון -אלול תאנה שביכרה ,אשכול שביכר ,רימון שביכר ,קושרו בגמי ,ואומר הרי אלו ביכורים' .נקט התנא דוגמא למצות
נתנדב ע"י ידידנו הנכבד
ביכורים שלוש הפירות 'תאנה אשכול ורימון' ,שהם אותם המינים שהביאו המרגלים מארץ ישראל ,כדכתיב
הי"ו מוה"ר בנימין אליעזר זאב הערבסט
לע"נ זקינו הרה"ח ר' משה שלום ב"ר יעקב ע"ה (במדבר יג ,כג) 'ויכרתו משם זמורה ואשכול ענבים אחד וגו' ,ומן הרימונים ומן התאנים' .ובא התנא לרמז לנו ,על
נלב"ע כ' אלול תשנ"א לפ"ק
שבמצות ביכורים נתקן את פגם המרגלים בהבאתם את מינים אלו כדי להוציא דיבה על הארץ .וכבר רמזנו
וזו' האשה החשובה מרת יכט ב׳׳ר בנימין אליעזר ע׳׳ה
נלב"ע ד׳ ניסן תשפ׳׳ה לפ׳׳ק במקום אחר ,כי מהאי טעמא מכונה נגב ארץ ישראל בשם 'דרך האתרים' (שם כא ,א) ,ופירש"י' :דרך שהלכו
בה המרגלים' ,שכן ראשי תיבות של שלושת מינים הללו א'שכול ת'אנה ר'ימון הוא 'אתר' ,ואכהמל"ב.
א
דילפינן בגמ' (קידושין ב ).את קידושי כסף מגזירה שוה לאחר גמר ירושה וישיבה ,להורות על שסגולת מצוה הלזו (ח"ג קכג ):ש'תורה' היא בבחי' אות ו' של השם הוי״ה
'קיחה קיחה משדה עפרון' ,אשר קניית שדה המכפלה היא תוספת 'ירושה וישיבה' בה ,שהתיישבות זו הלא נעשה ב"ה ,ואילו 'מצוה' היא כנגד האות ה' תתאה של השם.
היתה הקנין הראשון שהיה לבני ישראל בארץ הקדושה, בעיקר עפ"י מדרגת ה'דור דעה' ,ומכח קיום מצות הבאת ומעתה זו היתה מעלתה הגדולה של ירושת הארץ אילו
להורות שקנין אשה וקנין הארץ -ענין אחד הם. ביכורים זוכים אנו למדרגה נעלה ביישוב אמיתי הלזה. היתה מתקיימת ע"י ה'דור דעה' ,שאזי היתה היא מתיישבת
ומעתה נבין את עומק ההשואה שביניהם ,שכן מה שגרמו סיכום ותמצית עפ"י מדרגת התורה עצמה ,ואילו לעת עתה בעוה"ר לא
המרגלים בדיבתם הרעה שכלל ישראל ימאסו בארץ חמדה ירושת הארץ ע"י הדור דעה -במדרגת 'תורה' ,ע"י דור באי
זכינו לנחול אותה אלא ע"י דור באי הארץ ,והיינו עפ"י
ויכפרו בטובה הגדולה שנתן להם השי"ת ,הנחשבת לזיווג הארץ -בחי' 'קיום המצוות' ,שהיא למטה ממעלת התורה .לכן מדרגת קיום המצוות.
הטוב שלהם כאמור ,דומה ממש לחטא אדם הראשון שכפר הלכו המרגלים בארץ משך ארבעים יום -כדי לעורר את ירושתה
בטובה על האשה שנתן לו הקב"ה לטובתו. עפ"י מדרגת התורה .הבאת ביכורים בחג השבועות -זמן מתן ארבעים יום של הליכת המרגלים -כנגד
ארבעים יום של מתן תורה
סיכום ותמצית תורתינו .וכמו כן חיוב הבאת ביכורים הוא לאחר ירושה וישיבה
דוקא ,להורות על ישוב הארץ הנעשה בעיקר ע"י ה'דור דעה'. ואכן חזינן ,כי משך הזמן שהלכו המרגלים בארץ לתור
תוכחת משרע"ה לישראל בסוף הארבעים שנה שהינם כפויי אותה היה ארבעים יום (במדבר יג ,כה) ,ומ' יום אלו מכוונים
טובה בני כפויי טובה .כפיות טובה של אדם הראשון כלפי אשתו כנגד ארבעים היום של מתן תורה (שמות כד ,יח) .וללמדנו
דומה לכפיות טובה של המרגלים בארץ ישראל ,שהיא בבחי' בא ,כי ירושת ארץ ישראל היתה צריכה להיות מיוסדת
מדת המלכות. ג עפ"י מדרגת תורה שניתנה לארבעים יום.
כפיות הטובה של אדם
הראשון והמרגלים -מאיסה
ע”י הבאת ביכורים זוכים לירש את הארץ במדרגת עצם התורה
ד
בזיווג המיועד מן השמים
ולפי זה ,אם אמרנו שמכח הבאת ביכורים -הגורמת
ביטול ה'כפיות טובה' של האדם
תיקון לחטא המרגלים -אנו זוכים למדרגה יתרה ונעלה
בירושת ארץ ישראל ,מעתה הכוונה לומר ,כי ע"י מצוה
-ע"י ההכרה בכח התפילה
‘כפויי טובה בני כפויי טובה' ,שהיה להם לומר 'תן אתה' זו מקבלים אנו הארה ורשימו מירושת הארץ הנמשכת עפ"י
והנה בסוף פרשתנו מצינו נמי שעוסק הכתוב באותו עניין מדרגת התורה הקדושה ,מעין הירושה השלמה שהיתה
ובאמת ,עומק יש בדבר השייכות והדמיון שבין כפיות מיועדת לאנשי דור המדבר.
של מניעת מדת 'כפוי טובה' .דאיתא בגמרא (ע"ז ה' ).תנו
הטובה של אדם הראשון כלפי אשתו ושל כלל ישראל על
רבנן מי יתן והיה לבבם זה להם (לעיל ה ,כו) ,אמר להן
מתנת הארץ -לבין תוכחתו של משה רבינו עליהם 'כפויי חג השבועות הוא ‘יום הביכורים’ -ירושת
משה לישראל ,כפויי טובה בני כפויי טובה ,בשעה שאמר הארץ עפ”י מדרגת התורה
טובה בני כפויי טובה' על שלא ביקשו לומר 'תן אתה'.
הקב"ה 'מי יתן והיה לבבם זה להם' וכו' .בני כפויי טובה,
דכתיב (בראשית ג ,יב) 'האשה אשר נתתה עמדי היא נתנה ומעתה יבואר היטב מה שקשרה התורה את מצות
טענת אדם הראשון שאשה גורמת ירידה אל הביכורים לחג השבועות ,שממועד זה ואילך מתחילים
האיש ,כענין ‘נחית דרגא נסיב איתתא’ לי מן העץ ואוכל' .אף משה רבינו לא רמזה לישראל
אלא לאחר ארבעים שנה ,שנאמר (כט ,ד) 'ואולך אתכם להביא ביכורים לבית המקדש ,כדתנן (ביכורים פ"א מ"ג)
ונקדים ,דהנה לאמיתו של דבר לכאורה היה איזה צדק 'אין מביאים ביכורים קודם לעצרת' ,ועד כדי כך ,שכל
והגיון בטענת אדם הראשון 'האשה אשר נתתה עמדי היא במדבר ארבעים שנה' ,וכתיב (פסוק ג') 'ולא נתן ה' לכם
לב לדעת ועינים לראות ואזנים לשמוע עד היום הזה' עצם החג מכונה בתורה על שם מצוה זו 'יום הביכורים'
נתנה לי מן העץ ואוכל' ,וכלומר שהאשה היא שגרמה לו (במדבר כח ,כו; חזקוני והעמק דבר שם) ,וכן כתוב (שמות כג ,טז;
ליפול ממדרגתו הרמה ולעבור על פי ה' .כי אכן האשה ['לא רמזה לתוכחה זו אלא לאחר מ' שנה ,במשנה תורה
בערבות מואב אמר להם ולא נתן לכם לב לדעת ,שתהיו ראה משנה הנזכר) 'וחג הקציר ביכורי מעשיך'.
נמצאת במדרגה תחתונה וקטנה יותר מן האיש ,וזיווג ויחוד
איש ואשה אכן יכול לגרום ירידה והשפלה אל האיש, יודעים לשאול מה היה מבקש מכם' (רש"י)] .אמר רבה, כי הרי נתבאר שסגולת הבאת הביכורים היא להעלות
ובמפורש אמרו חכמינו ז"ל (יבמות סג' ).נחית דרגא נסיב שמע מינה לא קאי איניש אדעתיה דרביה עד ארבעין את מדרגת נחלת הארץ להיותה דבוקה בקדושת עצם
איתתא' .וממילא ,במדה מסויימת צדקה טענת האדם כלפי שנין' ,עד כאן לשון הגמרא. התורה ,כמעלת ירושתה עפ"י הדור דעה .והרי דבר זה
השי"ת כביכול ,שיחודו עם האשה הוא שגרם לו לחטוא ותוכחה זו אמרה משה לישראל בגמר פרשתנו ,כאשר הוא כל עצמותו ועניינו של חג השבועות ,שהינו זמן
ולעבור על דבריו. כלל ישראל כבר עמדו על דעת רבם לאחר ארבעים שנה מתן תורתינו .ומעתה שפיר מקושרת מצוה זו לענין מתן
במדבר ,כי באותה שעה הודיע להם משה את מה שהוא תורה ,ועל כן נקבע זמן התחלת הבאת ביכורים הוא
גם המרגלים חששו שביאתם לארץ תגרום להם נפילה השיג תיכף בשעת מעשה ,שבשעה שאמר להם הקב״ה דוקא במועד קדוש זה.
והוא הדין והטעם לגבי חטא המרגלים שמיאנו לבוא אל במתן תורה 'מי יתן והיה לבבם זה להם' ,היה להם לבקש
חיוב הבאת ביכורים לאחר ‘ירושה וישיבה’ -מדרגת
הארץ ,אשר נתבאר שחטאם ומאיסתם בארץ דומים ממש מהקב"ה בעצמו ולומר 'תן אתה'. ה’דור דעה’ המיישבים את הארץ כראוי
לכפיות הטובה של אדם הראשון .שכן גם המרגלים באו וביסוד זה יובן גם כן הטעם על כך שלא נתחייבו
בטענה כזו כלפי משה .כי הלא המה דור השייך לעצם בניו של אדם הראשון שכפר בטובתו של מקום
ישראל להביא ביכורים מיד עם כניסתם לארץ ,אלא לאחר
התורה ,שמדרגתה גבוהה יותר ממדרגת ארץ ישראל - ועל שלא תבעו זאת ,כינה אותם משה רבינו בשם 'כפויי ירושה וישיבה ,כדכתיב 'וירשתה וישבת בה' (קידושין לז.):
שהיא מקום קיום מצוות מעשיות כנ"ל .ומעתה כניסתם טובה בני כפויי טובה' ,והיינו בניו של אדם הראשון שגם
אל הארץ -מדת המלכות ,בחי' אשה -נחשבה בעיניהם הוא כפר במתנתו של מקום ,שהעמיד לו אשה לטובתו והענין בזה ,כי הנה נודע שעיקר ישובו של עולם בכלל,
כירידה עצומה ,כענין 'נחית דרגא נסיב איתתא'. ולהיות לו עזר כנגדו (ע"פ בראשית ב ,יח) ,והוא היה כפוי ושל ארץ ישראל בפרט ,נעשה ע״י כח הדעת ,שכן ע"י מדת
טובה על כך ,ותלה את הקלקלה באותה מתנה טובה הדעת ניתן ליישב ולסדר כל מקום כראוי לו (ואכמ"ל))ב( .
מה גם כי אליבא דאמת אכן עמדה הארץ הקדושה ושלימות הדעת בקרב העם ישראל היתה ודאי בבני ה'דור
באותה שעה במדרגה נמוכה וקשה ביותר ,עם כל הזוהמא באומרו להקב"ה 'האשה אשר נתתה עמדי היא נתנה לי
מן העץ ואוכל'. דעה' במדבר .והיינו לומר ,כי אילו זכה הדור ההוא לבוא
והטומאה שהכניסו בתוכה רשעי גויי הארץ שגרו אז אל הארץ ,אזי דוקא היתה הארץ מתיישבת על נכונה וכפי
בתוכה ,ועם כל הקליפות הגדולות והחזקות שהסתירו מדרגתה הראויה .וכן נראה להדיא מדברי חז"ל ,שהגידו
כפיות הטובה של המרגלים במתנת הארץ דומה
בעד גודל קדושת הארץ .ובכך חששו המרגלים ,שבמצב לכפיות טובה של האדם כלפי אשתו כי ישוב ארץ ישראל כתיקונו -שבו דיני שמיטה ויובל
כזה אכן לא יוכלו אנשי 'דור דעה' הרוחניים לבוא אליה נוהגים מן התורה -אינו אלא בזמן ש'כל יושביה עליה'
ונפלא הדבר לראות ,כי לפי דבריהם ז"ל אלו שתלו
ולפעול בתוכה את המוטל עליהם מבלי להינזק וליפול (ערכין לב ,):והיינו כאשר נמצאים בארץ ששים ריבוא מבני
את ה'כפיות טובה' שרמז משה לישראל בסוף פרשתן
ממדרגתם. ישראל ,שהוא כשיעור מנין דור המדבר (ראה רבינו גרשום
-בכפיותו הטובה של אדם הראשון כלפי זיווגו ,עולה
אפוא ,שסופה של הפרשה נעוץ בתחילתה ,במצות הביכורים שם) .הרי כי דוקא כאשר שורה בארץ הארה ממדרגת
לעומתם היתה טענת משה רבינו :שהיה
להם להשתמש עם כח התפילה שהועמדה כולה כדי שלא להיות כפוי טובה על מתנת ה'דור דעה' ,אזי נחשב כי היא נתיישבה ומיושבת כראוי
ארץ ישראל. על מכונה.
אולם כלפי טענות אלו בא משה רבינו בטענה נצחית
אל כלל ישראל ,באמרו להם' :כפויי טובה בני כפויי כי הרי נודע (זוה"ק ח"א לג :קסו ).ש'ארץ ישראל' היא ומעתה ,כיון שנתבאר שטעם הבאת ביכורים לה',
טובה ,בשעה שאמר הקב"ה 'מי יתן והיה לבבם זה בבחינת מדת ה'מלכות' ,בחי' נוקבא .וירושתם ואחיזתם וההודיה אליו על הארץ הטובה שהנחיל לנו ,הוא כדי
להם' היה להם לומר 'תן אתה'' .כלומר ,כי אכן אם צדק של בני ישראל בארץ הלזו ,נחשבת ממש כענין זיווג להעלותנו למדרגה עליונה של נחלת הארץ ,מעין ירושתה
יש בדבריכם ,וכפי הנראה החיבור עם האשה ועם מדת ויחוד איש ואשה -כלל ישראל עם ארץ ישראל .וכענין ע"י הדור המדבר ,לכן לא נתחייבנו במצוה זו כי אם
ב .ראה מה שנתבאר בזה בגליון רמ"ג -פר' כי תבוא דאשתקד ,הערה ה'.
ב
וככה ממש אמר אז הקב"ה למשה (שם לב ,י) 'ועתה הניחה כח התפילה מתלוה עם הנסיונות -כדי להינצל מהם המלכות יכול לגרום איזו ירידה אל האדם ,אמנם עצה
לי ויחר אפי בהם ואכלם' ,ופירש"י' :עדיין לא שמענו אמנם כאשר האדם יורד למקום שליטת הקליפות, יש לדבר ,והיא :כח התפלה והבקשה להשי"ת ,והיינו שהיה
שהתפלל משה עליהם ,והוא אומר 'הניחה לי' .אלא כאן ומתעוררים נגדו נסיונות גדולים ,עלול הוא לבוא בטענה לכם להשתמש עם כח התפלה ולומר אליו 'תן אתה'.
פתח לו פתח ,והודיעו שהדבר תלוי בו ,שאם יתפלל ותביעה כביכול לפני המקום; מדוע סיבב הקב"ה שיבואו כי כאשר איש יהודי פונה אל הבורא ית' ומבקש ממנו
עליהם לא יכלם'. אליו נסיונות קשים כאלו .וזו עצמה היתה טענת אדם שיעניק לו לב הטהור לעובדו באמת ,אזי הקב"ה בעצמו
הראשון כלפי מעלה 'האשה אשר נתתה עמדי היא נתנה מחבר ומקשר אותו אל שורש הרחמים והדעת העליונה.
משרע”ה הבין מיד הרמז לעורר את כח התפילה לי מן העץ ואוכל' ,כי באותה שעה בא נחש על חוה, והנה על ידי כח תפילה זה היה בכוחכם גם להיכנס אל
ובניגוד למה שכלל ישראל לא עמדו על הרמז בעת והטיל בה זוהמא (שבת קמו ,).ומכח זה גרמה האשה גם הארץ ,לזכך את כל קליפות כנען ולפעול בה את השלמת
מתן תורה טרם החטא ,ולא התפללו לפניו 'תן אתה' -כי לבעלה ירידה עצומה ממדרגתו .ולכן בא אדם הראשון רצון הבורא מבלי לנפול ממדרגתכם כלל וכלל.
לולי כן אכן לא היו באים לידי מכשול ,הנה משה רבינו בטענה כביכול אליו ית' ,למה נתת לי אשה שכזו שיש
אכן הבין על אתר את הרמז ,ומיד פנה להתפלל ולבקש לנחש אחיזה בה ,עד שגרמה במעשיה להוריד גם אותי שורש התפילה הוא במדת המלכות
מלפניו על עמו ,כמו שנאמר מיד אחרי כן (פסוק יא) 'ויחל ממדרגתי הנעלה.
וביאור הדבר הוא ,כי הנה נודע שה'תפלה' מקורה
משה את פני ה' אלוקיו ויאמר למה ה' יחרה אפך בעמך'
אך אליבא דאמת כל טענה זו בטעות יסודה .שהרי יחד ויסודה הוא במדת המלכות ,וכענין שאמר דוד המלך
וגו' ,ולא עוד ,אלא שהרבה להתפלל על ישראל תפילות
עם מה שהעמיד לו הקב"ה את חוה אשתו ,השפיע לו בכך ע"ה -המרכבה למדת המלכות -על עצמו 'ואני תפלה'
נפלאות ביותר ,כמו 'ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת'
גופא גם את כח התפלה ,ששורשה במדת המלכות כנ"ל, (תהלים קט ,ד) .וכן כתב האריז"ל (שעה"כ ברכת השחר ,דרוש א'),
(פסוק לב) וכדומה ,עד שבכח תפילות נשגבות אלו נעשה
וע"י כח זה ביכולתו של האדם להתגבר ולהתעלות על כל וזה לשונו' :דע ,כי כל תפילה היא בעולם העשיה ,בסוד
התיקון לחטא העגל.
הנסיונות המתלווים עמה .ונמצא אפוא ,כי מצב זה הוא 'תפלה לעני' (תהלים קב ,א) ,שהיא המלכות השואלת צרכיה
נמצא אפוא ,כי מה שרמז הקב״ה לכלל ישראל בתחילה באמת טובה גדולה ועצומה עבור האדם ,כי כאמור רק ומתפללת אל הז"א ,וסימנך 'ואני תפלה' .וזהו הטעם שכל
בעת מתן תורה ,והם לא הבינו זאת ,הנה משה רבינו ע"י התפלה והפנייה אל הבורא יכול הוא להצליח בעולמו, לשון תפלה נכתב בתורה בלשון שפיכת נפש ,כמו שאמר
השיג את הדבר לאלתר .ועל כך אמרינן בגמ' 'שמע מינה ומעתה אין בהצבת הניסיונות שום רעה וחסרון אליו.
הכתוב (ש"א א ,טו) 'ואשפוך את נפשי לפני ה'' ,והיא בחי'
לא קאי איניש אדעתיה דרביה עד ארבעין שנין' ,שכן
סיכום ותמצית מלכות דאצילות ,או עולם העשיה ,הנקרא נפש' ,עכ"ל.
אותה 'דעת רבו' של משה ,שהשיג והבין מיד בתחילה
את גודל מעלת ונחיצות כח התפילה ,לא עמדו עליה לעומת טענת אדה"ר והמרגלים שמדת המלכות גורמת ירידה
ונסיונות לאדם ,טען משרע"ה כי אפשר להתפלל 'תן אתה' .מקור מדת המלכות מבררת בירורים במקומות החושך והטומאה
כלל ישראל רק בתום הארבעים שנה במדבר.
התפילה הוא במדת המלכות ,שבהתעורר כח היצר והנסיונות והענין בזה הוא ,כי הנה מדת המלכות זה כל עניינה
ע”י השגת בני ישראל במעלת כח התפילה מירידתה למקומות הקליפות ,אפשר להינצל מהם ע"י התפילה. ותפקידה ,שהיא יורדת למקומות נמוכים ושפלים ביותר ,כדי
לא יהיו עוד כפויי טובה למקום וזה כל האדם והצלחתו ,ובלעדי כח זה אינו יכול לקיים בעולם. לברר שם בירורים ולהוציא משם ניצוצים קדושים הנמצאים
והנה ע"י ההשגה וההכרה ביסוד נפלא זה של התעוררות ֹ
במעמקי החושך והקליפות ,בסוד הכתוב (יחזקאל ה ,ה) 'ֹזאת
כח התפילה ,יכירו וידעו בני ישראל את ההטבה הגדולה � ֹ ֹ �
יָה' .וכדחזינן שגם מלכי אומות רּוָּׁשַלַ ִיִ ם ְ �ְּבתֹו ְְך ַַהּגֹּוִיִ ם ַַׂש ְְמ �ִִּת ָ
ְיְ ָ
והעמוקה שהטיב השי"ת עם האדם בהנחילו לו את מדת
המלכות ,שהיא שורש מצות יחוד איש ואשה ,ומתנת ה העולם יש להם יניקה ממדת המלכות ,ואשר מטעם זה
ע"י התפילה ובקשה להשי"ת
תיקנו חכמים לברך על ראיית מלכי עכו״ם 'ברוך שנתן
ארץ ישראל כנ"ל .ולפיכך רמז להם משה רבינו ענין זה מכבודו לבשר ודם' (ברכות נח .עפ"י גירסת הראשונים).
יכולים להינצל מכל הנסיונות
בפרשתנו דוקא ,הפותחת במצות הבאת ביכורים ,שכן ע"י
והתגברות היצר
מצוה זו נמשך תיקון לחטא המרגלים ,והיא מלמדת אותם התגברות על היצר -ע”י זעקה ותפילה להשי”ת
לא להיות כפויי טובה ולכפור בטובתו של מקום ,אלא
אדרבה ,להעריך ולהכיר בגודל יקר וערך של המתנות ומעתה ,בעת שהאדם נדרש מצד שליחותו לרדת אל
הגדולות אשר נתן להם ה' ולביתם. רמיזת הקב”ה לבקש ‘תן אתה’ -כדי מקום המלכות ,שמקומה וסופה נוגעים במקומות הסט"א
להינצל מכשלון חטא העגל
והחיצונים ,מתעוררים נגדו נסיונות קשים ומרים ,מכח
בגמר הארבעים יום למתן תורה יכלו ועל דרך זו ממש היתה טענת משה רבינו גם לכלל הקליפות השולטות במקומות ההם .ובשעה זו אכן אין
בני ישראל להשיג דעת רבם ישראל .כי כאשר אמר הקב״ה במעמד הר סיני 'מי יתן שום דרך אחרת להצליח ולפעול בה פעולה לטובה ,כי
ויש להוסיף על זה עומק נפלא ,והוא ,דהנה ארבעים ימי והיה לבבם זה להם ליראה אותי וגו' כל הימים' ,הרי אם ע״י כח התפלה ,לבקש ולהתחנן מלפניו ית' שיהיה
מתן תורה -שנגמרו ביום עשיית העגל -יש להחשיבם כמו היתה כוונתו יתברך לרמז להם שיתפללו על הדבר, לו בעזרו ,שיוכל להתגבר על כל הנסיונות המרים האלו.
ארבעים שנה ,אשר אז כבר מסוגל האדם לעמוד על דעת לומר לו 'תן אתה'. כי אילו ינסה האדם לפעול בעצמו עם כוחותיו ושכלו
רבו .ומעתה ,בגמר אותם הארבעים יום ,היה מקום שבני וגם משה עצמו הזהיר אותם על כך באותה שעה ,ואמר העצמיים בלבד ,בוודאי אין לו שום אפשרות ויכולת
ישראל יעמדו על דעת רבם ,ויבינו כי על אף שבשעת להם 'כי לבעבור נסות אתכם בא האלקים' (שמות כ ,יז), להצליח עמה כלל.
מתן תורה החמיצו את השעה ולא התפללו לומר 'תן ופירש הרמב"ן שם שהוא מלשון 'נסיון' ,עיי"ש .והיינו
אתה' ,מכל מקום עתה בהיותם נמצאים בעת צרה בתוך שרמז להם משה ,כי עוד יבוא זמן אשר בו ינסה הקב״ה כל הצלחת האדם תלויה רק בכח התפילה
הנסיון הקשה של חטא העגל ,עדיין יכולים וצריכים המה אתכם בנסיון גדול ,כענין נסיון העגל ,ואשר בעת ההיא
להתפלל על כך .ואילו היו פונים אז בתפילה ובקשה ואכן כך עלתה במחשבת המקום מלכתחילה ,כי עוד
לא תוכלו בכוחות עצמכם להתגבר עליו ,לולא שתשתמשו מקדם נגזר הדבר לפניו כן ,שהיה רצונו יתברך שהנברא
מלפניו יתברך להינצל מרשת היצר ,בוודאי היה בכוחם בכח התפילה ותזעקו לפניו שיסייע אתכם על כך .ועל
לעמוד איתן בניסיון ,ולא לתת למחשבות זרות לפתות ישתמש תמיד עם כח התפלה ,כי זה כל האדם ,וכענין
ענין זה הוא שאמר השי"ת 'מי יתן והיה לבבם זה להם', שאמרו ז"ל (ב"ק ג' ):מבעה זה אדם' ,וילפינן לה מדכתיב
אותם להיכשל בעלילות רשע.
וכאומר ,הלוואי שיבינו ָ �ָבַּנַ י כי עליהם להתפלל ולומר 'תן (ישעיה כא ,יב) 'אמר שומר אתא בוקר וגם לילה ִִאם �ִִּת ְְב ָָעיּוּ ן
כי כאמור ,כל עיקר הנסיונות לא ניתנו לאדם מן אתה' .אך למעשה היו כלל ישראל כפויי טובה באותה ְ �ְּב ָָעיּוּ ' ,הרי שכל עצם מהות ה'אדם' וקיומו אינם אלא מצד
השמים אלא כדי שיעמוד על כוחה העצום של התפילה, שעה ,ולא נתנו ליבם להתפלל על הדבר ,ובכך נכשלו זה שהוא בגדר 'מתפלל' ,ורק בכך יוכל להצליח את דרכו
ויכיר בנחיצותה היתרה לכל דבר ודבר בחיים ,כי על ונפלו לבסוף בחטא העגל.
עלי אדמות.
ידי עבודת התפילה יכול הנברא לפרוץ את כל המסכים
והקליפות ,ולהיוושע תשועת עולמים ,אמן. תיקון חטא העגל ברמיזת הקב”ה למשה וכמו כן כל הכח והיכולת של איש הישראלי שיזכה להיות
שיתפלל ‘ -ועתה הניחה לי’
סיכום ותמצית צדיק לפני המקום ב"ה ,אינו אלא בכח התפלה ,ולולא כן
ואכן גם בתיקון אותו החטא השתמש כביכול יתברך אין ביכולתו לבוא לשום מדרגה ומעלה בעבודת השי"ת.
הקב"ה רמז לישראל לבקש 'תן אתה' כדי להינצל מחטא העגל. עם כח זה עצמו .כי הרי חטא העגל -שפגם וקלקל ומטעם זה גופא נסבב הדבר לפעמים מאת מסבב כל
התיקון לכך באמירת 'ועתה הניחה לי' למשרע"ה .בניגוד למה את כל ענין מתן תורה -הביא לידי פגם גדול ונורא הסיבות שיצטרך האדם לרדת למקומות נמוכים ושפלים,
שכלל ישראל לא עמדו על הרמז ,הבין משה רבינו והתפלל מיד.
בכל העולמות ,עד כי בפשטות הדברים לא היה נראה ואשר שם מרוב הנסיונות והתגברות היצר אינו יכול
בסוף הארבעים שנה תבע מהם לעמוד על 'דעת רבו' זו ,ובהכרה
כלל שום מקום ודרך איך לתקן את המעוות .וכל תיקון להשית עצה בנפשו כלל ,ובמצב דחוק זה הרי הוא עומד
בכח זה שוב לא יהיו כפויי טובה למקום ,כענין מצות ביכורים
פגם זה אכן בא אך ורק ע"י כח התפלה. בבירור על הכרה זו ,להתוודע ולהגלות כי הוא מצד עצמו
שבריש הפרשה .ארבעים יום של מתן תורה הם כעין ארבעים
שנה לעמוד על דעת רבו ,ואז יכלו בני ישראל להשיג את מעלת והקב״ה רמז את הדבר למשה רבינו -כפי שרמז כן אין ביכולתו לעשות שום דבר ,וכי בהכרח עליו לזעוק
התפילה להישמר מנסיון העגל. בתחילה לכלל ישראל שעליהם להתפלל ולומר 'תן אתה', ולהתפלל ולעורר רחמים רבים עליו מן השמים.
ג
דברים נעימים
פירש רש״י' :בקללה זו הקל ,שבראשונות הוא אומר מגלים את שבחיו ית' היורדים ומתגלים בפועל ובהתגלות
'את שמיכם כברזל וארצכם כנחושה' וכו' ,וכאן הוא אומר בבחי' המלכות]. דברי נועם ופרפראות
על הפרשה ומועדי השנה
'שמיך נחשת וארצך ברזל' שיהיו שמים מזיעין אע״פ שלא
ובספה״ק מבואר כי כל מה שיש עניות בעולם ,הרי זה
יריקו מטר מ״מ לא יהיה חורב של אבדן בעולם והארץ
רק מחמת מיעוט הירח ,ואילו היה המצב של 'שני מלכים
לא תהיה מזיעה כדרך שאין הברזל מזיע ואין הפירות
בכתר אחד' ,לא היו עניים בכלל .ולפי זה יש לומר ,כי
מרקיבין' ,עכ״ל.
האדם הזה שעישר את פירותיו ונתן את כל מתנות
נמצא מתוכן דבריו הק' ,כי כאשר השמים הם כנחושת העניים ,והוא בא לשבח את עצמו במעלה זו .הרי אין הכי א
והארץ כברזל יש בזה צד של רחמים ,ואילו כאשר השמים נמי שיש לו שבח בזה שקיים את המצוה ,אבל בזה עצמו הרי
שער החמישים מהפך את החושך לאור
הם כברזל והארץ כנחושת יש בזה חומרה מיוחדת. הוא מודיע גנאי וחסרון גדול על עצמו ,שהוא ההיפך הגמור
מענין סיפור בשבחי עצמו .כי הוא מעורר עליו את הטענה, פרשת כי תבוא.
ויש לבאר בזה בהקדם מה שידוע כי כאשר אותיות
למה עדיין ישנם עניים בעולם ,מדוע לא זכינו לדרגת 'שני פרשה זו היא הסדרה החמישים במנין הסדרות ,ויש לומר
השמוה״ק הם כסדרן ,הרי זה מורה על בחי' חסד ורחמים.
מלכים בכתר אחד' אשר אז לא היו עניים כלל .והרי אם אין שיש לה שייכות עם ענין שער החמישים .וזה הוא ענין מה
וכאשר האותיות באות בסדר הפוך ,הרי זה מראה על דינים
העולם במצב של שני מלכים בכתר אחד ,אי אפשר לאדם שפרשה זו עוסקת במצות ביכורים ,אשר הוא בחי' פירות
וגבורות .והנה ארבעת הגלויות הם כנגד ד' אותיות שם
לשבח את עצמו .ונמצא כי מתוך שבחו מתגלית גנותו ,ולכן עץ החיים (זוה״ק ח״ג רנג ).שהוא בחי' שער החמישים (שם ח״ב
הוי״ה ,וגלות יון השלישית היא כנגד אות ו' וגלות אדום
נחשבת אמירה זו כ'וידוי'. קמה .):ולכן מביאים את הביכורים מאז חג השבועות המכונה
הרביעית היא כנגד הה' תתאה .ו'יון' מכונה 'נחושת' ,ו'אדום'
ואמרו חז״ל (שמו״ר מא ,א; מובא ברש״י בראשית יח ,טז) שכל ״יום הביכורים״ (במדבר כח ,כו) ,לפי שהוא יום החמישים של
נקראת 'ברזל' (דניאל ב ,לט-מ) ,ונמצא כי הסדר הנכון צריך
'השקפה' היא לרעה חוץ מ״השקיפה ממעון קדשך״, ספירת העומר בבחי' שער החמישים ,והוא יום מתן תורה
להיות שהנחושת משפיעה אל הברזל כסדר האותיות ו' ה'.
בבחי' עץ החיים (זוה״ק שם).
ולכן כאשר השמים המשפיעים הם ברזל ,והארץ המקבלת לפי שגדולה מתנת עניים המהפכת את מדת הדין למדת
היא כנחושת ,הרי זה סימן קללה ,כי הוא ענין של היפוך הרחמים .ויש לומר בביאור הדבר לפי המבואר ,כי הארת והביכורים מכונים ״תרומת ידך״ (דברים יב ,יז; פסחים לו,):
האותיות והתגברות צד הנוק' .מה שאין כן כאשר השמים השמש אל הירח נקראת 'השקפה' ,כי השמש היא שורש אשר האות הי״ד במספר האותיות היא אות נ' כנגד שער
הם כנחושת והארץ כברזל ,הרי זה בחי' של אותיות כסדרן האור בעולם ,וכל ההסתכלות וההשקפה תלויה באור .ומפני החמישים ['יד' עם נ' ביחד הם אותיות 'דין' ,ואכמ״ל] .וביאור
שהוא סימן של חסד ורחמים. שיש ענין של מיעוט הירח ,שהוא חסרון בהשפעה זו ,לכן הרמז הוא ,כי כדי לקבל אחיזה בעץ החיים שהוא בחי' שער
'כל השקפה לרעה' .אבל מי שנותן מתנות עניים ,הרי הוא החמישים כנ״ל ,הרי זה על ידי הידים ,כמו שאמר הפסוק
מקרב בזה את ענין שני מלכים בכתר אחד ,ובזה הוא מהפך בפירוש ״פן ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים״ (בראשית ג ,כב).
ה את מדת הדין למדת הרחמים. [ובמקו״א הארכנו לרמז על הקשר בין הידים לחג השבועות
שהוא בחי' עץ החיים ,ונזכיר כאן רק רמז בזה ,כי יש שני
לשון הקודש בבחי' תיקון ואצל סדום כתוב לשון של ״וישקיפו על פני סדום״
ידים ,אשר ביחד הם עולים בגי' כ״ח .וכאשר מתחזקים
הברית (בראשית שם) ,ושם אכן היתה השקפה לרעה .ויש להוסיף
הידים בתוקף ה'כח' לאחוז בעץ החיים ,הרי הם נכפלים כ״ח
עומק בזה ,כי באמת יש להבין שהיתה שיטה עמוקה לאנשי
ישא ה' עליך גוי מרחוק וגו' גוי אשר לא תשמע לשונו ,גוי פעמים כ״ח שהוא בגי' 'שבועות'].
סדום ,אשר מפני זה לא רצו להכניס עניים ולעשות צדקה
עז פנים אשר לא ישא פנים לזקן ונער לא יחן (כח ,מט-נ).
וחסד .והוא מפני שרצו לפעול שיגיעו למצב של 'שני מלכים ושער החמישים נעלה מכל ההפכים והפירודים ,כי הוא
צריך ביאור מה נוסף קללה בזה שהם ״גוי אשר לא תשמע בכתר אחד' ,אשר אז לא יהיו עניים בעולם כלל .ולכן למעלה ממ״ט השערים שיש בהם מ״ט פנים טמא ומ״ט
לשונו״ ,ומה השייכות בין זה למה שהם ״גוי עז פנים״. הרחיקו אותם בתכלית הריחוק ,כדי שיתקרבו אל המצב פנים טהור (ויק״ר כו ,ב) ,ולכן יש לו את הכח להפך גם את
ויש לומר ,על פי המבואר בספה״ק כי לשון הקודש שלא יהיו עניים בכלל .ולכן כתוב גם שם לשון 'השקפה', החושך לאור .וזה נרמז במנין קכ״ב הפסוקים בפרשתינו,
הוא בחי' קדושת הברית [והוא עומק מה שביאר הרמב״ם שביקשו לתקן את הארת השמש אל הירח .אבל למעשה לא שהם כמספר החילוק שבין 'אור' אל 'חשך' עה״כ .להורות
(מו״נ ח״ג פ״ח) בביאור קריאת שם 'לשון הקודש' ,שהוא עשו זאת כהוגן ,כי הדרך לבטל את העניות אינו יכול לבא על שייכות הפרשה החמישים עם ענין הפיכת החושך לאור.
מפני שאין בו תיבות על דברים שיש להם שייכות עם על ידי אכזריות ,אלא אך ורק על ידי רחמים[ .ואמרו חז״ל וכענין זה היא גם פרשת וארא ,אשר היא הפרשה הי״ד
פגם הברית] ,ושאר הלשונות הן בבחי' פגם הברית. (ב״ר מא ,ד) על הפסוק ״מצאתי דוד עבדי״ (תהלים פט ,כא) 'היכן בבחי' האות נ' כנ״ל .ולכן גם בה עוסקים להפך את החושך
וזהו ענין מה שאמר יוסף הצדיק אל השבטים ״והנה מצאתי בסדום' ,כי דוד המלך שורש המלכות דקדושה ,הוא לאור ,כי 'וארא' הוא בגי' 'אור' עה״כ ,ויש בה קכ״א פסוקים
עיניכם רואות וגו' כי פי המדבר אליכם״ (בראשית מה ,יב), ענין שני מלכים בכתר אחד כתיקונו]. כמספר החילוק בין 'חשך' ל'אור'.
ופירש רש״י 'והנה עיניכם רואות וכו' ,שאני מהול ככם.
ועוד ,כי פי המדבר אליכם ,בלשון הקודש' .ושייכות שני ב
הדברים כאחד ,הם מפני שלשון הקודש הוא בחי' קדושת ג
כאשר יהיו שני מלכים בכתר אחד
הברית .והענין הוא ,כי כל שפה בנויה על צירופי אותיות יחדל אביון מן הארץ
עניית אמן מהפכת קללה לברכה
לתיבות ,והצירופים של לשון הקודש הם הצירופים שבהם
נברא העולם ,ושאר הצירופים הם מעשי ידי אדם .וכל ואמר כל העם אמן (כז ,טו). כי תכלה לעשר את כל מעשר תבואתך וגו' ,ואמרת לפני
ה' אלקיך בערתי הקודש מן הבית וגו' (כו ,יב-יג).
צירוף הוא ענין של יחוד ,וצירופי לשון הקודש הם יש לבאר את עניינה של עניית אמן זו ,בהקדם ביאור ענין
יחודים נכונים בבחי' קדושת הברית ,מה שאין כן צירופי אמירת אמן בכל ברכה. פרשה זו נקראת בשם 'וידוי מעשר' (סוטה לב ,).ובו האדם
שאר הלשונות הם בבחי' זיווגים שאינם נכונים כענין מתוודה על כך שקיים את כל מצוות מתנות העניים
ונפרש בזה ,כי ברכה היא השפעה ומקור של שפע ,ואילו והמעשרות ,עד שמסיים ״עשיתי ככל אשר צויתני״.
עריות ופגם הברית.
המקבל את הברכה הוא ענין של קללה ח״ו ,שהרי אין הוא ולכאורה צריך ביאור רב ,וכי היכן מצינו שאדם ישבח את
ומבואר בזוה״ק (תיקו״ז צב ):כי כל ענין הבושה מגיע רק מקור הברכה והשפע .ולכן עונה המקבל 'אמן' ,ובזה הרי עצמו .ועוד יש לבאר בזה ,אם האדם משבח כאן את עצמו,
מצד העריות ,עיי״ש .והיינו כמו שמצינו אצל אדם הראשון הוא נהיה מקור הברכה ממטה למעלה [כי ענין האמונה שייך למה זה נקרא 'וידוי' אשר משמעותו נוטה למי שמתוודה
אשר עד שלא נכנס בו היצר הרע של עריות ,נאמר בו ״ויהיו מצד המקבל ,כמו שביארנו במקו״א בענין 'ומתלמידי יותר על חטא וחסרון.
שניהם ערומים וגו' ולא יתבוששו״ (בראשית ב ,כה) ,ורק אחר מכולם' ,והרי זה נחשב כשפע המתחדש ממנו ונשפע אל
כך נכנסה בהם הבושה .ויש לומר כי בושה זו היא התחלת המברך] .וזהו ענין מה שאמרו חז״ל 'גדול העונה אמן יותר מן ויש להקדים מה שכתוב בזוה״ק (ח״ב רלב ):על דוד המלך
התיקון ,כי כאשר האדם מתבייש על פגם העריות ,הרי הוא המברך' (ברכות נג ,):כי המברך משפיע ברכה סתם ,אבל העונה ע״ה ,אשר לפעמים הוא משבח את עצמו בשבחים מופלגים,
יכול לבטל את עצמו ולקבל תיקון על כך. הוא בחי' הפיכת הקללה לברכה ,וזו היא ברכה גדולה יותר. ופעמים אחרות הוא אומר על עצמו דברי שפלות וקטנות.
והדבר הוא מפני שהוא דומה אל הירח ,אשר בשעה שהשמש
ובזה יש לפרש את מה שנאמר כאן ,כי כאשר יהיו ״גוי ומאחר שנתבאר כי כל עניית אמן היא הפיכת הקללה מאירה אליה ,הרי היא במילואה עד לדרגת 'שני מלכים
אשר לא תשמע לשונו״ היינו אשר לא תהיה להם שייכות לברכה ,לכן גם כאן כאשר אמרו את הקללות ,היו צריכים בכתר אחד' ,ובשעה שאין השמש מאירה נמצאת הירח
עם לשון הקודש ,ולא יוכלו לקרב אותם ללשון הקודש לענות עליהם אמן שיש לה כח להפך את הקללות לברכות. בקטנות ובהעלם .וכך היה דוד המלך שהוא בחי' מדת
ולהעלותם אל הקדושה ,והיינו שתהיה להם אחיזה גדולה ויש לרמז על כך בלשון הפסוק ״ואמר כל העם אמן״ ,כי המלכות ,אשר במצב של הארת קוב״ה בבחי' שני מלכים
בפגם העריות .ואילו היו לכל הפחות מתביישים בזה ,היה 'כל העם' הוא בגי' 'קללה' ,ועל ידי עניית אמן מהפכים בכתר אחד ,היה משבח את עצמו .ובמצב של העלמת
מקום לתקן אותם ולהעלותם .אבל הם יהיו ״גוי עז פנים״ אותו לברכה. והסתר אור השמש ,היה מקטין את עצמו ,עיי״ש[ .והביאור
שאין להם בושה מן העריות שלהם [והוא ענין מה שאמרו הפשוט בזה הוא ,כי כאשר מדת המלכות שהיא בחי' המקבל,
חז״ל שהממזרים הם עזי פנים ,כי נולדו מפגם הברית] ,ואם עומדת כמו דבר בפני עצמו ,הרי היא בבחי' 'לית לה מגרמה
כן הרי הם גרועים כל כך שאין דרך להעלותם כלל .אבל ד כלום' ,ואי אפשר לשבח אותה .כי לאמתו של דבר ,הרי אין
לאמתו של דבר מונחת בזה ברכה ,כי על ידי זה לא תהיה עוד מלבדו ית' ,ורק אליו יתברך נאוה תהלה .אבל כאשר
להם יניקה מן הקדושה בכלל ,וסוף כל סוף יתבטלו לגמרי אותיות השם כסדרן הם בחי' רחמים הם בבחי' 'שני מלכים בכתר אחד' ,אזי ברור וגלוי כי אין
על ידי זה ,וכלל ישראל הדבוקים בקדושת הברית יתקיימו והיו שמיך אשר על ראשך נחשת והארץ אשר תחתיך המלכות נפרדת מבעלה ,ואם כן כל שבחיה אינם אלא
לעולם. ברזל (כח ,כג). שבחיו ית' .ואז אדרבה יש ענין לשבחה ולהללה ,כי בזה
ד
חובת הלבבות
רחמי אינם כלים:
ווי מער מען דערהערט
שער הבטחון פרק ג
די רחמנות פונעם
שיעור ט -א
רבוש"ע – אלץ מער
'בטחון' שפירט מען
ש י ע ו ר י ה ש ק פ ה ו מ ו ס ר ב ד ר ך ה ח ס י דות
א
רחמנות איז א 'חק' אין דער בריאה – וועלכע קומט פון די העכסטע פלעצער
גם תנים חלצו שד:
די גוטע מדות וועלכע דער מענטש האט 'בחירה' דערויף – רופן זיך 'מדות טובות' | די מדות וואס דער מענטש איז געצוואונגען דערצו – רופן זיך 'טבע הבריאה' | בפשטות איז דאס צוליב 'קיום העולם' – כדי די וועלט
זאל נישט חרוב ווערן | בפנימיות איז דאס צוליב זייער הויכער שורש פון 'טוב הבורא' – וועלכע איז נישט אראפגעקומען צום 'בחירת אנוש' | רחמנות איז פון די זאכן וואס דער נברא איז געצואונגען דערצו | אפילו די
גרעסטע אכזריים האבן רחמנות אויף זייערע קינדער | דארט זעט זיך קלאר ארויס די 'רחמי הבורא' אויף זיין בריאה | פון דארט דארף מען נעמען א 'כח הבטחון' צו זיין פארזיכערט אויף רחמי הבורא
וועלט וואס שטייט שטארק און פעסט ,און דערנאך קען לדוגמא :דאס וואס א מענטש האט רחמנות אויף זיין גוף, בטחון בויעט זיך אויפן אנערקענונג אז
מען געבן געוויסע פלעצער וואו דער מענטש זאל זיך ער גיבט איר צו עסן ,ער לייגט איר שלאפן ,ער גיבט זיך
דער רבוש"ע איז דער גרעסטער 'רחמן'
אויסארבעטן און מאכן די וועלט בעסער און שענער. אפ מיט אלע אירע צרכים – כאטש וואס בעצם איז דאס דער חובת הלבבות הייבט ָָאן דא אין פרק ג' ,אז
לדוגמא :טאמער וואלט א מענטש געדארפט אליינס גאר א גוטע און וויכטיגע זאך ,ווייל טאמער וואלט דאס איינע פון די יסודות אויף וואס 'בטחון' בויעט זיך ,איז
בוחר זיין צי ער זאל זיך אפגעבן מיט זיין גוף אדער א מענטש נישט געטון ,וואלט געווען א חורבן הבריאה דער ענין פון רחמי ה' – וואס דער מענטש גלייבט און
נישט – וואלט די גאנצע בריאה געווען איינגעשטעלט – דאך הייסט עס נישט קיין 'מדה טובה'! ווייל דאס איז אנערקענט מיט א שטארקייט ,אז דער רבונו של עולם
חרוב צו ווערן ,און אויב וועט זיין א חורבן עולם – א 'הכרח' וואס יעדער מענטש איז געצוואונגען דערצו איז דער גרעסטער 'מרחם' – מער ווי סיי וועלכער
וועט שוין נישט זיין ווער עס זאל ארבעטן 'לעבדה מצד טבעו! עס איז בכלל נישטא קיין 'בחירה' דערויף, 'מרחם' ,און אז יעדע סארט 'רחמנות' וואס איז נאר
ולשמרה' ,דערפאר אלע יסודות'דיגע זאכן זיין 'בהכרח', צי ער זאל יא אדער נישט זיך אפגעבן מיט זיין גוף ,נאר פארהאן – ווי עלטערן וואס האבן רחמנות אויף זייערע
און אויפדעם קען מען שפעטער בויען און ארבעטן עס זיין גוף צווינגט אים מיט געוואלד ,אז ער מוז איר געבן קינדער ,א רבי האט רחמנות אויף זיין תלמיד ,א חבר
צו מאכן בעסער און איידעלער .למשל ,נאכדעם וואס צו עסן און טרינקען ,ער מוז איר לייגן שלאפן און איר האט רחמנות אויף א צווייטן חבר ,וכדומה – דאס איז
א מענטש איז 'מוכרח' צו עסן – קען ער ארבעטן אויף געבן אלע צרכים! און דערפאר קען מען נישט זאגן אז אלעס בלויז אן אפשפיגלונג פון דער אויבערשטנ'ס
'קדושת האכילה' ,אז ער זאל אויפהייבן דאס עסן צום דער מענטש איז באשאפן געווארן מיט א שיינע מדה פון רחמנות! דער רבונו של עולם – וואס ער איז דער
רבונו של עולם ,און אינזין האבן גוטע כונות מיטן עסן. 'גמילת חסד' צו זיך. 'בעל הרחמים' – האט אריינגעלייגט אין זיי אלע א
אבער 'נישט עסן' – איז נישט קיין אפציע ,ווייל דאס מדה פון 'רחמנות' – וועלכע איז בעצם ווי א 'שליח' פון
איז פון די יסודות פון 'קיום העולם'. זיין 'רחמנות' ,וואס ער איז זיך 'מרחם' אויפן מענטש.
די מדות וועלכע זענען 'מוכרח' פארן
עקזיסטענץ פון וועלט – האט דער וויבאלד דער ענין פון רחמי ה' איז אזא שטארקער
די טבעיות'דיגע מדות קומט פון א העכערן רבוש"ע נישט איבערגעגעבן צו בחירה יסוד אין אידישקייט – מוז מען מאריך זיין דערין און
פלאץ – וואו א מענטש קען נישט פוגם זיין הסבר הדברים :עס איז פארהאן געוויסע זאכן אין אויסבויען דעם גאנצן היקף – אנגעהויבן פון די 'שרשים',
דער בריאה וואס דער רבונו של עולם האט דאס כדי עס זאל זיין מסודר מיט א קלארקייט.
די פנימיות'דיגע סיבה דערצו :די אלע מדות וואס
דער רבונו של עולם האט אריינגעבויעט אין מעשה איבערגעלאזט אומפארענדיגט ,כדי דער מענטש זאל
בראשית אלס חלק פון דער בריאה – קומען פון אזא קומען און דאס משלים זיין מיט זיין עבודה; ווי עס די גוטע מדות וואס יעדער מענטש
הויכן שורש ,וואס דער מענטש קען נישט אנקומען שטייט (בראשית ב ,טו)ְ" :לְ ָָע ְְב ָָדּה ּוְלְ ָָׁש ְְמ ָָרּה" .אבער עס באזיצט בטבע – האט ניטאמאל
זענען פארהאן געוויסע כוחות און מדות וואס דער רבונו
דעם נאמען 'מדה טובה'
אהין! פונקט ווי דער רבונו של עולם האט נישט
איבערגעגעבן פארן מענטש קיין כח צו באשאפן א של עולם האט דאס באשאפן און אריינגעבויעט אלס עס זענען פארהאן אזעלכע 'מדות טובות' וואס
'יש מאין' ,נאר בלויז א 'יש מיש' ,ווייל צו באשאפן א חלק פון 'מעשה בראשית' ,און נישט אלס 'הוספה' א מענטש דארף ארבעטן דערויף ,כדי עס קונה צו
א 'יש מאין' קען נאר א 'בורא' און נישט קיין 'נברא'! וואס דער מענטש דארף קומען שפעטער און משלים זיין .לדוגמא :די מדה פון 'זהירות בכבוד חבירו' – צו
עס איז צו א הויכער מקום – וואו דער נברא האט זיין די בריאה. אכטונג געבן אויפן חבר'ס כבוד און אים נישט מבזה
נישט קיין צוטריט! אט אזוי איז אויך מיט די אלע מדות זיין – איז נישט א זאך וועלכע א מענטש
וועלכע זענען אריינגעבויעט אין דער בריאה ,אז דאס נקודות: האט אין זיך נאטורליך ,ער ווערט נישט
די 'יסודות העולם' האט דער
זענען אזוינע הויכע שרשים – וואו דער נברא האט נישט רבוש"ע אוועקגעשטעלט געבוירן דערמיט ,נאר ער דארף ארבעטן
קיין צוטריט! דאס זענען די באשטאנדטיילן פון דער 'עצם מיט 'אתערותא דלעילא' דאס רחמנות דערויף עס צו קונה זיין .און אפילו אויב
בריאה' – וועלכע איז א שטיק 'גילוי מדותיו' – וועלכע איז וואס די א מענטש איז געבוירן געווארן מיט א
די פשוט'ע סיבה דערצו :וויבאלד דער אכזריות'דיגע
אסאך העכער פונעם 'לעבדה ולשמרה'! דער טבע פון זיך רבש"ע האט געוואלט אוועקשטעלן א ספעציעלע איידלקייט ,און ער איז יא
טיגער האט צו סענסעטיוו צום חבר'ס כבוד – וועט מען
אפגעבן מיט 'זיך זעלבסט' – ווערט נשתלשל פון אזא וועלט וועלכע זאל האבן א 'קיום' און אירע קינדער
הויכע 'ספירה העליונה' ,וועלכע איז העכער פון דער נישט חרוב ווערן ,דעריבער האט ער – איז א שטיק זאגן ,אז ער איז באשאנקען געווארן מיט
'בחירה' פונעם מענטש ,און דער מענטש קען דארט אוועקגעשטעלט שטארקע יסודות – 'גילוי רחמי א 'מדה טובה'! ווייל דאס איז נישט קיין
נישט מקלקל זיין ,ווייל דארט איז נאך דער חלק פון וועלכע מען קען נישט רירן פון ארט – שמים' ,און פון מוכרח'דיגע טבע אין דער בריאה .עס
'גילוי הבורא' ,און נישט דער חלק פון 'עבודת הנברא'. כדי די וועלט זאל אנגיין .און דאס האט דארט נעמט איז אבער פארהאן אזעלכע מדות – וואס
ער נישט איבערגעגעבן צו דער עבודה מין זיך ארויס כאטש דאס זענען זייער וויכטיגע און
א זיכערקייט, גוטע אייגנשאפטן – קען מען זיי בכלל
די רחמנות פון 'חיות טורפות' צו זייערע פונעם מענטש ,ווייל מען קען נישט אז אונזער 'אב נישט אנרופן מיטן נאמען 'מדה טובה',
קינדער – ברענגט אונז א הכרה אינעם איינשטעלן דעם גאנצן 'קיום העולם' הרחמן' האט
רחמנות פונעם רבוש"ע צו אונז אויף דער בחירה פונעם מענטש .קודם וויבאלד דאס איז ממש א 'טבע' וואס
אודאי רחמנות יעדער נברא איז מוכרח דאס צו האבן.
ווען מען איז זיך מתבונן אין דער בריאה ,זעט מען מוז מען פארזיכערן אז עס איז דא א אויף אונז
ה
צו א געוואלדיגע הכרה אין די רחמי ה' – וועלכע איז האבן אויף זייער קינד – איז א 'הכרח'! עס איז נישט קיין א 'טבע' פון רחמנות וואס דער רבונו של עולם האט
דער אויסשליסליכער 'שורש' צו די אלע רחמנות'ן – ָָאן 'מדה טובה' און נישט קיין 'בחירה' ,נאר דאס איז פשוט מטביע געווען אין דער גאנצער בריאה – פון אויבן ביז
דעם וואס דער נברא זאל אפילו האבן עפעס צוגעלייגט א געצוואונגענע זאך ,וואס יעדער נברא – צי ער וויל אונטן .יעדע בהמה ,חיה און עוף – האט רחמנות אויף
דערצו אן אייגענע בחירה אדער הוספה .און אויב אדער נישט – האט נישט קיין ברירה זיך ארויסצודרייען זיינע קינדער .אפילו ביי די גרעסטע אכזריות'דיגע חיות,
שפירט זיך א קינד פארזיכערט אין שויס פון זיינע דערפון! דאס רחמנות צו זיין קינד – נעמט אים איבער וועלכע פארצוקן אנדערע אומשולדיגע חיות ָָאן קיין
עלטערן – וואוסנדיג אז זיי האבן רחמנות אויף אים אין מיט געוואלד! און ווי געזאגט ,ווייזט דאס אויפן 'שורש שום רחמנות – אבער ווען עס קומט צו זייערע אייגענע
יעדן פאל – נו ,וויפיל און וויפיל דארף זיך א איד שפירן הרחמנות' ,אז דאס נעמט זיך פון אזא וויכטיגן 'גילוי קינדער ,קומט ארויס א מדה פון רחמנות – וועלכע איז
פארזיכערט אינעם שויס פונעם רבונו של עולם ,וואס ער מדותיו' – וואו דער נברא קען נישט טשעפן! דארט וויל נישט סתם א פשוט'ע רחמנות א טובה צו טון ,נאר דאס
איז דער דירעקטער שורש פון די פעטערליכע רחמנות! דער 'בורא' נתגלה ווערן פאר יעדן פרייז – ָָאן דעם וואס א רחמנות וועלכע שאקלט וועלטן! זיי וועלן פירן די
אויב א מענטש פארשטייט ווי פשוט דאס איז ,מוז דאס דער נברא זאל דאס קענען מקלקל זיין .דאס ברענגט אונז גרעסטע מלחמות מיט אנדערע חיות און זיך איינשטעלן
על כרחך ברענגען א משונה'דיגן בטחון אויפן רבונו של צום אנערקענונג ,אז די מדה פון 'רחמי האב על הבן' דאס לעבן ,כדי צו ראטעווען זייערע קינדער פון צער!
עולם. וואס די בריאה איז פול דערמיט – דארף אונז טראגן דאס הייסט ,אז די רחמנות וואס א טאטע און מאמע
ב
נישטא נאך אזא 'קשר של רחמנות' ווי פון א בורא צו זיין נברא
ואנכי לא אשכחך:
דאס רחמנות פון עלטערן אויף קינדער – איז א קשר פונעם 'שורש' צום 'ענף' | עלטערן זענען נישט דער עכטער 'שורש' | זיי אליינס זענען דאך אויך 'ענפים' פון זייער 'שורש' | בלויז דער אויבערשטער איז אן עכטער
'שורש' | קען מען זיך שוין פארשטעלן ווי גרויס זיין רחמנות איז אויף זיין 'ענף' | די רחמנות פון עלטערן האט א גבול | עס קען זיין מצבים ווען די רחמנות ענדיגט זיך | די רחמנות פונעם רבוש"ע האט נישט קיין גבול |
עס ענדיגט זיך נישט אין קיין שום מצב פון חטא | דער גילוי פון י"ג מדות של רחמים | דאס איז דער גאראנטי אויף די לוחות שניות
'ענף' פון קיינעם חלילה ,קומט אויס ,אז יעדער איד אין דער נאטור ,אז עס הערשט א געוואלדיגער קשר דער משל פון א מאמע צו איר
איז ממש 'כל כולו' א צווייג פון אים כביכול! און דער – וועלכע רופט זיך 'רחמנות' – צווישן דעם 'שורש',
קינד – העלפט ממחיש זיין דעם
רחמנות פונעם רבוש"ע
דאזיגער 'יחס' פון א 'בורא ונברא' האט נישט קיין שום ביז דאס וואס קומט ארויס פונעם 'שורש'! יעדער
משל אויף דער וועלט ,ווייל עס איז דא בלויז איין 'בורא'! 'שורש' איז זיך מרחם אויף זיין 'ענף' – אנגעהויבן פון ביז אהער האט מען גערעדט פון דער רחמנות וואס
אויסער אים זענען אלע 'שרשים' – בלויז 'נבראים' ,און די בהמות און חיות ,שרצים און עופות ,און געענדיגט מיר זעען אין דער בריאה – וואס פון דעם זאל זיך א
עס איז ביי קיינעם נישטא אזא טיפע באציאונג ווי פון ביים מענטש; די עלטערן האבן רחמנות אויף זייער מענטש מאכן א 'היקש' צום רבונו של עולם .ווייל דאס
א 'בורא' צו א 'נברא' .און אויב אזוי ,איז דאך פשוט, קינד – וועלכע איז א צווייג פון זייער מציאות ,און דער איז דער געווענליכער סדר ,אז ווען מען זאגט פאר א
אז עס איז נישטא קיין משל צום 'רחמנות' ,וואס אט רבי האט רחמנות אויף זיין תלמיד – וואס ער איז ווי א מענטש ,אז דער אויבערשטער איז א געוואלדיגער
דער אמת'ער 'שורש' האט צו זיינע 'ענפים'! אויב דער צווייג פון זיין נשמה און שכל. 'רחמן' – קומט אים באלד ארויף אין מחשבה א ציור פון
צייטווייליגער 'שורש' – וועלכע רופט זיך מאמע – האט א רחמנות'דיגע מאמע וועלכע האט רחמנות אויף איר
אזא ווארימע און הארציגע רחמנות אויף איר קינד ,נו, קינד ,און ער טראכט אז דער אויבערשטער האט אויך
דער טאטע איז קוים א 'שורש' אזוי שטארק רחמנות אויף יעדן איד – ווי די מאמע אויף
קען מען זיך פארשטעלן אז די רחמנות פונעם 'בורא' פונעם קינד – כלפי וויפיל דער
– וואס ער איז 'באין ערוך' מאל מער 'שורש' צום אויבערשטער איז א 'שורש' איר קינד .יעצט וועט מען גיין ווייטער און פארשטיין
'נברא' – איז דאך אודאי אזויפיל מאל הארציגער און ווי ווייט דעם רבונו של עולם'ס רחמנות איז 'באין ערוך'
לאמיר זיך מתבונן זיין :וויפיל מאל מער איז דער מער פון די רחמנות פון עלטערן צו א קינד! די רחמנות
ווארימער 'באין ערוך'! רבונו של עולם א 'שורש' פונעם מענטש – מער ווי דער פון א מאמע איז בכלל נישט קיין 'משל' צום רחמנות
טאטע איז א 'שורש' פונעם זון?! ער איז טאפלט מאל וואס דער רבונו של עולם האט אויף א איד!
'דו ביסט מיין באשעפער' איז מער?! ער איז דאך 'באין ערוך' מאל – מער 'שורש' צום
א ווארימערע אויסדרוק ווי
'דו ביסט מיין טאטע' נברא! ווייל ביי די אלע באציאונגען פון 'שורש וענף' וואס
ווי קען מען דען מדמה זיין א מאמע'ס
איז פארהאן אין וועלט ,זענען דאך זיי ביידע' ,ענפים'
מען האט גערעדט (אינעם פריערדיגן גליון) ,אז דער רחמנות צום אויבערשטנ'ס רחמנות?
פון עפעס אנדערש! און ווי נאר מען קוקט אויף יענעם
וועלכער אנטוויקלט א הארציגן און נאנטן קשר מיט "ֲה ִִת ְְׁשַּכַ ח ִִא ָָׁשה
דער פסוק זאגט (ישעיה מט ,טו)ֲ :
ריכטונג – פון וואו זיי שטאמען – איז דער גאנצער 'יחס'
רבונו של עולם – רופט אים ָָאן מיט נאמען 'טאטע'; עּוָלָ ּה ֵֵמ ַַר ֵֵחם ֶֶּבן ִִּב ְְטָנָ ּה" – א מאמע קען דען פארגעסן פון
פון 'טאטע' און 'קינד' בטל ומבוטל! אין זייער עכטער
ווי עס שטייט (תהלים פט ,כז)" :הּוא ִיִ ְְק ָָר ֵֵאִנִ י ָָא ִִבי ָָא ָָּתה". רחמנות האבן אויף איר קינד? אודאי נישט! "ַגַ ם ֵֵאֶלֶ ה
שורש זענען זיי ביידע די זעלבע! דער גאנצער יחס פון
און אזוי איז טאקע איינגעפירט ,אז ווען ִִת ְְׁשַּכַ ְְחָנָ ה" – אפילו אויב דאס קען יא פאסירן אמאל,
'שורש וענף' וואס הערשט צווישן זיי – איז
א איד וויל רעדן צום רבונו של עולם אז א מאמע זאל פארגעסן איר קינד ,אבער ְ"ְו ָָאֹנִֹכִ י ֹלא
נקודות: גאר שטארק באגרעניצט ,פון וואו דאס
פריוואטע זאכן פון הארץ צו הארץ אויף ֶֶא ְְׁשָּכָ ֵֵחְך" – איך וועל דיר קיינמאל נישט פארגעסן! דאס
הייבט זיך ָָאן ,און וואו דאס ענדיגט זיך!
זיין אייגענע שפראך – קומט ארויס פון
ארויסצוזאגן און אויב דער 'ענף' וועט טון עפעס גאר הייסט ,דו האסט דא גענוצט דעם גרעסטן משל אויף
זיין מויל דער אויסדרוק" :טאטע זיסער". 'יוצרי ובוראי' דער וועלט ,זאג איך דיר אז דער 'נמשל' איז אסאך
שלעכט – וועלכע וועט זיין א סתירה מיטן
ווייל דער סארט אויסדרוק איז מקרב אל – איז די מער ווי דעם משל! עס איז עכט נישטא קיין משל צו
גאנצן 'קיום' פונעם 'שורש' – וועט זיך די
הלב דעם נאנטן באציאונג וואס דער רבונו ווארימסטע אויסמאלן דעם רחמנות פונעם רבונו של עולם! דער
רחמנות ענדיגן! ווייל זיין רחמנות איז בלויז
של עולם האט צו אונז .אבער טאמער א אויסדרוק וואס נוגע דארט וואו ער איז טאקע א 'שורש', משל פון 'רחמי אב ובן' איז בלויז געגעבן געווארן 'בלית
מענטש דערהערט דעם טיפקייט וואס מען מען קען נאר ברירה' – זייענדיג דער נאנטסטער משל מיט וואס מען
דארט נוצן! אבער אויף די פלעצער וואו ער איז נישט
האט דא געשמועסט – פארשטייט ער ,אז קען עס עטוואס ממחיש זיין ,אבער אינ'אמת'ן איז דאס
הערשט א קיין 'שורש' – איז ער נישט קיין 'רחמן'!
צו זאגן" :יוצרי ובוראי – מיין באשעפער", נישט קיין משל בכלל.
איז אסאך מער מעורר די נאנטקייט און א און התקרבות
טיפקייט פונעם קשר! ווייל די ווארימקייט
רחמנות העכער
פון וועלט! עס נישטא נאך אזא טיפע יעדער 'שורש' האט א מורא'דיגע
פון א 'בורא' איז ָָאן קיין שיעור מער ,ווי די איז נישטא אין
ווארימקייט פון א טאטע! 'יוצרי ובוראי'
באציאונג און קשר ווי רחמנות אויף זיין 'ענף'
דער גאנצער פון 'בורא' צום 'נברא'
איז דאס גרעסטע התקרבות וואס איז נאר וועלט קיין כדי צו פארשטיין אביסל דעם חילוק צווישן 'רחמי
דא! דארט הערשט א רחמנות העכער 'מעין דמעין' ווידעראום ,דער רבונו של עולם איז האב' ביז די רחמי ה' – וועט מען קודם אפטייטשן דעם
פון וועלט! עס איז נישטא אין דער פון אט דער דער איינציגסטער עכטער 'שורש כל אינהאלט פון 'רחמי האב על הבן' .די סיבה פארוואס
גאנצער וועלט קיין 'מעין דמעין' פון דער משונה'דיגער הנמצאים בעצם' – נישט 'במקרה' .ווייל דער טאטע האט רחמנות אויף זיין קינד איז ,צוליב
משונה'דיגער רחמנות! רחמנות דער רבונו של עולם איז דאך נישט קיין דעם 'חק' וואס דער רבונו של עולם האט אריינגעלייגט
ו
געקענט עומד זיין נאך א חטא .אבער די 'לוחות שניות' עולם געזאגט צו משה (רש"י שמות לג ,יט)" :וקראתי א מענטש האט א גבול ווען
איז מיטגעקומען אינאיינעם מיט די י"ג מדות של בשם ה' לפניך -ללמדך סדר בקשת רחמים אף אם תכלה די רחמנות ענדיגט זיך – דער
רחמים – וואס דער רבונו של עולם פירט זיך מיט אזא זכות אבות ,וכסדר זה שאתה רואה אותי מעוטף וקורא י"ג רבוש"ע האט נישט קיין גבול
מין רחמנות וועלכע ענדיגט זיך קיינמאל נישט! דאס איז מדות הוי מלמד את ישראל לעשות כן וע"י שיזכירו לפני כאטש וואס אלע 'מדות' פונעם רבונו של עולם
אזא מין רחמנות וועלכע קען זיך אויך אן עצה געבן מיט רחום וחנון יהיו נענין כי רחמי לא כלים" – דער רבונו זענען 'בלי גבול ובלי סוף' ,און יעדע מדה פון א נברא
בעלי בחירה! און דערפאר איז מען שוין פארזיכערט אז של עולם אליינס זאגט" :מיין רחמנות האט נישט קיין איז בכלל נישט קיין 'משל' צום אופן וויאזוי די דאזיגע
די דאזיגע לוחות וועלן נישט צעבראכן ווערן ,ווייל דער סוף! עס ענדיגט זיך קיינמאל נישט!" .און אט דער מדה איז ביים רבונו של עולם – דאך זעט מען דאס
רחמנות'דיגער באשעפער וועט שוין טרעפן אזעלכע גילוי איז געקומען צוזאמען מיט די 'לוחות שניות'. ביי 'מדת הרחמים' מער ווי ביי אלע אנדערע מדות.
'תיקונים' וועלכע קענען זיך אן עצה געבן מיט אלע ווייל אינ'אמת'ן איז נישט צו פארשטיין דער גאנצער ווייל ווי געזאגט ,דער גאנצער יסוד אויף וואס אונזער
פגמים ,אויף אן אופן אז מען זאל נישט דארפן צעברעכן ענין פון 'לוחות שניות' :מען האט דאך שוין איינמאל 'רחמנות' שטייט ,איז מעיקרא א באגרעניצטער יסוד,
קיין לוחות! געגעבן 'לוחות ראשונות' ,און אידן מיט זייערע אייגענע ווידעראום ביי אויבערשטן שטייט דער 'רחמנות' אויף
'בחירה' האבן געמאכט דעם 'חטא העגל' ,און צוליב אן אומבאגרעניצטער יסוד .און דאס איז דער עיקר
יעדער עובד ה' מוז זיין אויסגעבויעט דעם האט מען צעבראכן די 'לוחות' .נו ,פארוואס גיבט חילוק וואו עס כאפט אויף למעשה :דער מענטש איז
מיט א שטארקייט אין דער הכרה מען יעצט נאכאמאל 'לוחות'?! עס איז דאך מעגליך זיך נישט אלעמאל מרחם אויף זיין קינד! עס קען
פון 'רחמי שמים בלי סוף' אז אידן מיט זייער 'בחירה' וועלן נאכאמאל זינדיגן אמאל קומען א מצב וואס ער פארלירט דעם געפיל
דער ענין פון 'שלש עשרה מדות של רחמים' איז א און מען וועט נאכאמאל דארפן צוברעכן די לוחות?! פון רחמנות צו אים! אבער דער אויבערשטער האט
זאך ,וואס יעדער עובד ה' וועלכער וויל אריינגיין אינעם אדרבה ,מה-דאך א נאך אזא 'מעמד הנבחר' זענען זיי אלעמאל רחמנות אויפן איד! עס איז נישטא אזא מין
'שער הבטחון' – דארף שטארק אוועקשטעלן אלס יסוד: דורכגעפאלן ,נו ,יעצט נאך אזא חטא העגל – קענען זיי באגריף ,אז אין א געוויסע סארט מצב איז שוין נישטא
"רחמי אינם כלים" – דער גרעסטער חוטא קען האבן א דאך זיכער דורכפאלן ,נו ,מען וועט יעדן צווייטן טאג מער קיין רחמי ה'! ווייל ווילאנג דער 'נברא' איז אן 'ענף'
תיקון דורך 'רחמי שמים'! ווייל די 'רחמי שמים' זענען געבן א נייע לוחות?! וואס איז דא געווען דער פלאן?! פונעם רבונו של עולם – קוועלט ווייטער די רחמנות
'בלי גבול ובלי סוף'! עס איז נישט ווי די רחמנות פון פונעם 'שורש' צום 'ענף'!
עלטערן צו קינדער – וועלכע איז באגרעניצט און דער גאראנטי אויף 'לוחות שניות'
געצוימט ,נאר עס איז ווי די רחמנות פון א 'בורא' זענען די י"ג מדות של רחמים דער גילוי פון י"ג מדות של רחמים –
צו א 'נברא' – וועלכע האט נישט קיין גרעניץ! און א דער תירוץ איז' :לוחות שניות' איז אן אנדערע נישטא קיין מצב ָָאן קיין רחמנות
איד דארף דאס גוט ארויסהאבן און זיין א תקיף אין סארט 'לוחות' ווי די 'לוחות הראשונות'! ביי די 'לוחות אט דער גרויסקייט פון דעם רבונו של עולם'ס מדה
דעם – זאל זיין וואס זאל זיין ,זאל ער זיך אנלאנען הראשונות' איז נאכנישט אנטפלעקט געווארן דער גילוי פון רחמנות – איז נתגלה געווארן דורך דעם גילוי פון
און פארלאזן אויף דעם אויבערשטנ'ס רחמנות צו אים. פון י"ג מדות של רחמים ,און דערפאר האט דאס נישט 'שלש עשרה מדות' ,וואס דארט האט דער רבונו של
ג
דער כח פון תפלה אין יעדן מצב – געבויעט אויף רחמי שמים אין יעדן מצב
לכל קוראיו:
רחמים איז געבינדן צו תפלה – וועלכע וועקט איר אויף | נח איז א 'רעיא שטיא' – ער האט נישט מתפלל געווען און נישט געגלייבט אין די רחמנות פונעם רבוש"ע | אברהם האט יא געגלייבט און זיך אפילו מוסר נפש געווען
מתפלל צו זיין פאר זיינע גרעסטע שונאים און רשעים | דאך האט ער נישט געגלייבט גענוג שטארק | ער האט געמיינט אז עס מוזן זיין צדיקים אין סדום | משה רבינו האט געגלייבט נאכמער | ער איז געווען גרייט צו
ווערן אויסגעמעקט | דאך האט ער נישט געגלייבט גענוג שטארק | ער האט געמיינט אז מען מוז האבן 'זכות אבות' | דער רבוש"ע האט אים מגלה געווען די י"ג מדות של רחמים – מיין רחמנות איז נישט תלוי אין קיין שום
תנאים | חזקיה המלך האט דאס מגלה געווען מיטן גאנצן שטארקייט | ער האט זיך נישט דערשראקן נישט פון קיין דאקטער און נישט פון קיין נביא | ער האט געגלייבט אז דעם אויבערשטנ'ס רחמנות איז העכער פון
אלעס | דורכדעם האט ער טאקע מעורר געווען דעם דאזיגן רחמנות
– דאך זאגט דער זוהר הק' (ח"א סז :):אברהם אבינו איז געווען דער גרויסער 'איש חסד' – און זיי האבן געהאט דורך תפלה וועקט מען אויף
נישט אנגעקומען צו דער מדרגה פון משה רבינו'ס א שיטה ממש פארקערט פון אברהם אבינו ,זיי האבן
די י"ג מדות של רחמים
מסירת נפש אויף תפלה .ווייל אברהם אבינו האט נאך געהאלטן אז מען דארף זיך אומגיין צו מענטשן מיטן דער ענין פון 'שלש עשרה מדות של רחמים' איז
געמאכט געוויסע 'חשבונות' פון וויפיל צדיקים מען גרעסטן אכזריות .און ווען דער רבונו של עולם האט זייער שטארק פארבונדן מיטן 'כח התפלה'; ווי מען
דארף האבן דארט ,אבער משה רבינו איז געקומען געזאגט פאר אברהם ,אז ער וויל איבערקערן סדום – זעט אין די אויבנדערמאנטע ווערטער פון חז"ל" :כסדר
בלויז מיט תפלה ותחנונים! ער האט געזאגט איין זאך: האט אברהם זיך מוסר נפש געווען מתפלל צו זיין אויף זה שאתה רואה אותי מעוטף וקורא י"ג מדות ,הוי מלמד
"אנא חטא העם הזה חטאה גדולה" – יא ,איך סדום .ער האט זיך געבעטן" :אולי יש את ישראל לעשות כן וע"י שיזכירו לפני רחום וחנון יהיו
קום נישט קלענער מאכן זייער חטא מיט א חמישים צדיקים"" ,אולי יש ארבעים", נענין" -דער אויבערשטער האט אויסגעלערנט פאר
'כל שהוא'! זיי האבן געטון א גרויסע עבירה! נקודות: און אזוי ווייטער .און דאס איז געווען משה רבינו ,אז עס איז פארהאן א געוואלדיגער 'כח
אבער אויף למעשה לאז איך נישט איבער א מסירת נפש פון אברהם אבינו; ווי התפלה' וועלכע קען אויפוועקן די רחמי שמים אין
קיין צוויי ברירות" :ועתה אם תשא חטאתם"
אברהם און ער האט געזאגט" :אל נא יחר לאדני
משה האבן יעדן מצב; ווי חז"ל זאגן (ברכות י" :).אפילו חרב חדה
– אדער ביסטו זיי מוחל ,אדער "מחני נא געמיינט אז די ואדברה אך הפעם" ,דאס הייסט ,ער מונחת על צוארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים".
מספרך אשר כתבת" – מעק מיך אויס פונעם 'רחמי שמים' האט געציטערט אז דער רבונו של
ספר תורה! דאס איז א געוואלדיגע מאס איז בלויז מיט א עולם וועט זיך בייזערן און עס וועט
דער מסירת נפש פון אברהם אבינו
מסירת נפש ,אז ער איז געווען גרייט צו תנאי פון 'זכות זיין א 'חרון אף' אויף אים ,פארוואס מתפלל צו זיין אויף די אנשי סדום
ווערן אויסגעמעקט פון דער וועלט און פון הצדיקים' און ער נעמט זיך ָָאן פאר די רשעים .אבער
יענער וועלט! ער איז געווען מסכים נדחה 'זכות אבות', דאך האט ער זיך איינגעשטעלט און די תורה הייבט זיך ָָאן מיט א סיפור פון נח ,וואס
צו ווערן פון אלע עולמות ,און ווערן 'אויס האט דער געבעטן רחמנות. דער אויבערשטער האט אים געזאגט אז ער וועט
רבוש"ע מגלה ברענגען א מבול ,און נח האט נישט מתפלל געווען
מציאות'! און דער זוהר הק' (שם) זאגט אויפן געווען :דאס
פסוק (ישעיה סג ,יא)ַ"ַ :וִיִ ְזְ ֹּכֹר ְיְ ֵֵמי עֹוָלָ ם ֹמ ֶֶֹׁשה רחמנות פון אויף זיין דור .און אין הימל האט מען געהאט טענות
משה רבינו איז געגאנגען
ַַעמֹו" ,אז דער רבונו של עולם לויבט אויס א 'בורא' צו א נאך ווייטער – געבעטן צו נח אויף דעם; ווי דער זוהר הק' זאגט .דערנאך
משה רבינו ,אז עס איז נישטא נאך אזא 'נברא' – האט ָָאן קיין חשבונות איז געקומען אברהם אבינו .די תורה דערציילט אונז
'רעיא מהימנא' ,אזא געטרייע פאסטוך ווי נישט קיין שום כאטש וואס אברהם האט זיך אזוי א פרשה פון 'אנשי סדום' ,וואס זיי זענען געווען די
משה רבינו! ער איז דער גרעסטער 'מעורר גרעניץ און גרעסטע רשעים' ,רעים וחטאים מאוד' ,זיי זענען געווען
תנאים שטארק מוסר נפש געווען אויף תפלה
רחמים' אויף אידישע קינדער! די גרעסטע שונאים פאר אברהם אבינו – וועלכער איז
ז
דרכי הצדיקים
די טענה צו משה רבינו :פארוואס האסטו געזאגט' (מה אעשה ,אבל כך אמר הרבי) ,ואמר
גענוצט 'זכותים' ביים דאווענען? לו את כל הפתגם [ואמר כ״ק רבינו זי״ע אלול -תשובה
כאטש וואס משה רבינו האט זיך אזוי שטארק מוסר נפש געווען על כך ,כי אם היו אומרים כך למאן דהו
בזמנינו ,היה בורח ומסתלק מרבי כזה,
מתפלל צו זיין אויף אידישע קינדער – דאך זעט מען אז אפילו ער
אבל הוא היה יהודי ירא שמים] .מיד
איז אויך נישט דערגאנגען ווי ווייט עס דערגרייכט דער 'כח התפלה' חרד אותו יהודי על הדבר ,ונכנס אל
און 'רחמנות' פונעם אויבערשטן .און דער רבונו של עולם האט אפילו הרר״א בבכיות גדולות ,וביקש ממנו הרה״ק הרבי מלובלין זי״ע היה נוסע הרבה אל
געהאט טענות צו אים; ווי רש"י זאגט" :כשנצרכת לבקש רחמים על ישראל כי לא ידחה אותו .וטען כי 'אין לך דבר שעומד רבו הרה״ק הרבי ר' אלימלך מליזענסק זי״ע ,ובדרך
הזכרת לי זכות אבות ,כסבור אתה שאם תמה זכות אבות אין עוד תקוה ,אני בפני התשובה' ,ואין הוא רוצה לשמוע שום דבר כלל היה הרבי מקבל את פניו בשמחה גדולה וסבר
אלא הוא רוצה לעשות תשובה .אבל גם אחר כל פנים יפות .פעם אחת בהיותו בדרכו באיזו אכסניה,
אעביר כל מדת טובי לפניך וכו' ,ללמדך סדר בקשת רחמים אף אם תכלה ראה יהודי אחד אשר היה נראה לו צדיק גדול .כי
הדברים ,לא רצה הרר״א להסתכל עליו כלל ,עד
זכות אבות" – פארוואס האסטו געהאט אזא הוה אמינא ,אז אויב איז שוין שבכה ובכה הרבה מאד וכל הזמן טען כי הוא רוצה ראה את תפלתו המרוממת ,והביט עליו איך הוא
אויסגענוצט דער 'זכות אבות' – קען מען מער נישט דאווענען?! דו האסט לחזור בתשובה. עורך תיקון חצות בבכיות נוראות על גלות השכינה,
נישט גענוג אמונה אין מיין רחמנות און אינעם כח התפלה! דו דארפסט וכך גם כל התנהגותו מצאה מאד חן בעיניו .ניגש
רק אחר זמן מה ,כאשר ראה הרר״א שהוא אל היהודי ושאל אותו' :מי הוא רבכם? תלמידו של
וויסן אז "רחמי אינם כלים" – אפילו אויב עס איז נישטא קיין שום זכות ,איז מתכווין לכך באמת ובכובד ראש (ערנסט) ,אמר לו: מי הינכם'? ענה לו היהודי כי אין לו רבי כלל .אמר
אבער אלעמאל פארהאן א קוואל פון מיין רחמנות ,און מען קען אלעמאל דא קומען אסאך מאל חוטאים ,גרויסע חוטאים לו' :אם על אף שאינכם נוסעים לשום רבי ,אתם
דאווענען! דאס איז א מורא'דיגער יסוד וועלכע איז נתגלה געווארן מיט חטאים חמורים ,איך קען מיך א עצה געבן נראים כל כך טוב ,מי יודע מה יהיה נעשה ממכם
מיט יעדן איינעם ,איך גיב זיי א תשובה .אבער אם תיסעו עמי אל מורי ורבי הרבי ר' אלימלך
דייקא ביים ענין פון 'רחמי שמים' – מער ווי ביי אלע אנדערע מדות. מיט אזא פערשוין ווי דו ביסט ...קען איך מיך נישט בליזענסק' .וכך הוסיף ודיבר על לבו בנושא זה ,עד
אליין קיין עצה געבן! מען וועט ווארטן ביז ס'וועט שהסכים לקבל את הדברים ואכן נסע יחד עמו.
אפילו אויב דער נביא גיבט אויף – קומען דא מיין ברודער -דער רבי ר' זושא ,ביידע
אבער תפלה גיבט נישט אויף צוזאמען האפט מען אז מ'וועט שוין קענען עפעס ויהי בהגיעם לליזענסק נכנסו יחד אל הרר״א,
אבל מיד בכניסתם לחדרו הסתובב והפנה את ראשו
מאכן'! (באים לכאן הרבה פעמים חוטאים ,ואף חוטאים גדולים
ווי ווייט עס גייט דער 'כח התפלה' – זעט מען ביי חזקיהו המלך. בחטאים חמורים ,ואני יודע מה לעשות עם כל אחד מהם ,ואני נותן
מהם ,ולא אמר להם שלום ,כאילו שהוא מאד ברוגז
ווען ישעיהו הנביא איז אים געקומען זאגן ,אז ער וועט שטארבן פון עליהם ,והתביישו מאד .אמר הרבי מלובלין אל אותו
להם תשובה .אבל עם אדם שכמותך ...אינני יכול להסתדר בעצמי.
היהודי' :איך האב מיך מן הסתם עפעס פארזינדיגט,
דעם מחלה ,און אויך וועט ער נישט האבן קיין חלק אין עולם הבא – נוכרח להמתין עד שאחי הרבי ר' זושא יבא לכאן ,ושנינו ביחד נוכל
דער רבי וויל מיך נישט אנקוקן ,און ממילא שוין
אלס עונש פארוואס ער האט נישט עוסק געווען אין 'פריה ורביה'; האט לקוות שנצליח לעשות איזה דבר) .קיבל היהודי את הדברים,
אייך אויך ,ער האט זיכער אייך נישט געמיינט'
חזקיהו געזאגט" :כלה נבואתך וצא" – גיי ארויס! איך וויל נישט הערן דיין והמתין שם למשך תקופה ,עד אשר הגיע הרר״ז. (אני כנראה נכשלתי באיזה חטא ,ולכן אין הרבי רוצה להביט עלי,
ואכן כאשר הגיע ,לקחו אותו האחים הק' לידיהם ולכן גם עליכם ,כי אותכם הוא בודאי לא התכווין) .ואמר' :איך
נבואה ,ווייל "כך מקובלני מבית אבא ,אפילו חרב חדה מונחת אל צאורו ועבדו עמו ,עד שנהיה צדיק באמת .ואחר תקופה וועל מיך צוגרייטן אפאר טעג און תשובה טון ,און
של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים" – עס איז נישטא אזא מין מצב, ארוכה שהיה שם חזר לעירו ,ואמר' :איך ווייס אז דערנאך וועל איך אריין גיין צום רבי'ן' (אכין את עצמי
וואו דארט איז נישטא מער קיין רחמי שמים! און ער האט דאס נישט איך בין נישט גוט'! (אני יודע כי אינני טוב!). כמה ימים ואעשה תשובה ,ואחר כך אכנס אל הרבי) .וכך אכן
געזאגט פאר א דאקטער אדער א חכם פון די 'חכמי הטבע' – נאר פאר עשה ,התבונן במעשיו וחזר בתשובה גדולה ,ואחר
א נביא וואס איז געקומען צו אים בדבר ה'! אבער ער האט זיך נישט כך נכנס אל הרר״א .ויהי כאשר נכנס ,מיד קיבל
הרה״ק מצאנז זי״ע היה נוסע כמה פעמים אל אותו הרר״א באהבה וחיבה ,ואמר לו בחביבותַ'ַ :אה!
דערשראקן פון גארנישט ,ווייל ער איז געווען א 'תקיף' אין דעם יסוד הרה״ק מרוזין זי״ע ,אבל אחר פטירתו פתח במערכה יעקב יצחק'ל'! ושמח עמו מאד.
פון 'רחמי אינם כלים'. נגד בניו הק' מחמת כמה טעמים .והנה הרה״ק רבי
מנחם מענדיל מוויזניץ בעל 'צמח צדיק' זי״ע היה התפלא הרבי מלובלין מאד ,ואמר' :איך בין
חתנו של הרה״ק מרוזין ,ובעת המחלוקת לא התערב היינט נישט אזוי גוט ,אז איך זאל האבן געוועהן
ווילאנג א מענטש לעבט – קען ער אפאר טעג צוריק אזוי שלעכט' (אינני היום כל כך טוב,
מתפלל זיין אויף 'חיים' בכלל לטובת גיסיו ,ואדרבה החזיק בידידות גדולה
שאיחשב לפני כמה ימים כ״כ גרוע) דהיינו שאין הוא רואה
עם הרה״ק מצאנז ,וגם הרה״ק מצאנז היה מכבד
איין אויסנאם איז פארהאן :טאמער א מענטש איז שוין געשטארבן אותו מאד [ופעם הסביר על כך ,שהוא מפני ששמע בעצמו שינוי גדול כל כך בין מדרגתו דאז למדרגתו
בעצמו איך חותנו הק' אומר אליו שהוא מן הבית דין של היום ,כי אם אז היה כל כך גרוע עד שלא רצה
– קען מען נישט מתפלל זיין אז ער זאל לעבן נאך יארן ,ווייל ווען דער להביט בפניו ,לא היה זוכה עכשיו לאהבה גדולה כזו,
של מעלה ,ואכמ״ל].
רבונו של עולם האט גוזר געווען 'גזירת מיתה' אויף אדם הראשון ,איז כי עדיין לא השתנה כל כך מן הקצה אל הקצה.
מיטגעקומען דערמיט א חידוש פון נאך א גזירה ,אז איינמאל א מענטש פעם אחת שלח הרה״ק מצאנז קוויטל אליו ,והיו
חסידי וויזניץ מתפארים בזה שהוא שלח קוויטל ענה לו הרר״א' :דו מיינסט אז איך האב דיך
איז געשטארבן – קען מען שוין נישט מתפלל זיין אז ער זאל זאל זיין געמיינט?! חס ושלום! איך האב געמיינט יענער'!
אל רבם .שמע הרה״ק מגארליץ זי״ע על כך ,והדבר
געזונט און לעבן .און דער הסבר איז' :תחיית המתים' קומט פון א פלאץ ציער אותו ביותר .כי הוא היה חסיד גדול של אביו
(אתה חושב שעליך התכוונתי?! ח״ו! התכוונתי לאותו היהודי!) .תמה
וועלכע רופט זיך 'רחמים רבים'; ווי מען זאגט ביים דאווענען" :מחיה הרבי מלובלין ,ואמר' :אבער יענער איז דאך אזא
הק' כידוע ,והיה מקפיד מאד על כבודו ,והיה סובר
צדיק! איך האב אים דאך געברענגט דא'! (אבל הרי הוא
מתים ברחמים רבים" .און אויף דער סארט רחמים – איז פארהאן א כי כל צדיקי דורו צריכים להתבטל לפניו .ובכן
כ״כ צדיק! הרי אני הבאתיו לכאן!) .ענה לו הרר״א ואמר לו:
גזירה ,אז דאס ווערט נישט נתעורר דורך תפלה! בלויז ווען עס וועט נכנס לפניו בטענות ,ואמר' :יעדער רבי'שע אייניקל
'דע לך כי ישנם ארבעה מיני אנשים ,יש מי שאינו
דארפסטו שיקן א קוויטל'? (וכי לכל בנן של קדושים צריך
ווערן אן 'עת רצון' און דער רבונו של עולם אליינס כביכול וועט וועלן טוב וחושב שהוא טוב ,יש מי שהוא טוב וחושב
אתה לשלוח קוויטל?) ,שאל אותו הרה״ק מצאנז בחזרה: שאינו טוב ,יש מי שאינו טוב ויודע שאינו טוב ,ויש
– וועט דעמאלט זיין 'תחיית המתים' .און אזוי האט דוד המלך געזאגט – 'וועמען מיינסטו'? (למי כוונתך?) ,ענה ואמר' :מענדל'ע מי שהוא טוב ויודע שהוא טוב' .והמשיך ואמר' :מי
נאכדעם וואס זיין קינד איז געשטארבן" :זאל איך יעצט דאווענען?! יעצט וויז'ניצער! דארפסטו שיקן א קוויטל'?! (לר' מענדל
שאינו טוב והוא טועה לחשוב שהוא טוב ,הרי הוא
דאווענט מען נישט" .אבער ווילאנג א מענטש אטעמט נאך ,אפילו אויב מוויזניץ ,צריך אתה לשלוח קוויטל?!) ,ענה לו הרה״ק מצאנז חי עם טעות ,שהרי באמת אינו טוב ,וסיים באמרו:
די דאקטוירים האבן שוין אויפגעגעבן ,און אפילו אויב אלע צדיקים און בתמיה' :איך האב אים געשיקט א קוויטל'? (וכי 'נו ,אויף א טעות וועט ער זיך נאך אמאל כאפן' (הרי
אני שלחתי לו קוויטל?) ,השיב הרה״ק מגארליץ' :יא! על טעות עומדים בסוף) ,והיינו אשר אז כשיעמוד על
נביאים האבן שוין אויפגעגעבן ,און אפילו אויב דער נביא זאגט בפירוש
די וויז'ניצע חסידים טוהן זיך אויף אז די האסט טעותו ,ודאי יעשה תשובה .והמשיך עוד באמרו על
בשם ה' אז ער גייט שטארבן ,דאך האט חזקיהו געזאגט" :אפילו חרב געשיקט א קוויטל'! (כן! חסידי וויזניץ מתפארים כי שלחת מי שהוא טוב וחושב שאינו טוב' :נו ,אזוי דארף דאך
חדה מונחת על צוארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים". אליו קוויטל!). א איד זיין' (הרי כך צריך יהודי להיות) .ואף על מי שאינו ישר 718.484.2189
הרהר הרה״ק מצאנז קצת ,ואחר כך שאל' :ווען טוב ויודע שאינו טוב ,אמר' :נו ,אז ער ווייסט דאך
איז דאס געווען'? (מתי היה זאת?) ,ענה לו' :יעצט אין אז ער איז נישט גוט ,וועט ער דאך תשובה טון' (הרי
אם הוא יודע שאינו טוב ,הלא יעשה תשובה) .ואז סיים במאמר
סימן טוב ומזל טוב חודש אלול'! (עכשיו בחודש אלול!) ,השיב לו הרה״ק
חריף' :איינער וואס איז גוט און ער ווייסט אז ער איז
ברכת מזל טוב נשגר בזה קדם מצאנזַ'ַ :אה ,ס'איז געווען חודש אלול! ני חודש
החסיד המפואר גוט ,ער וועט קיינמאל קיין תיקון נישט האבן'! (מי
אלול ,ס'קומט א יום הדין ,וואו ס'איז נאר דא ערגעץ
שליט"א מוהר"ר יואל שפיטצער א ערליכער איד ,דארף איך אים שיקן א קוויטל! פון שהוא טוב והוא יודע שהוא טוב ,לא יהיה לו תיקון לעולם!) ובזה
חבר הנהלת מערכת 'דעהו'
לרגל נישואי בנו הבה"ח יהושע ני"ו אלול איז נישט קיין ראיה' (אה ,זה היה בחודש אלול! הרי
השלים את דבריו.
עב"ג בת מחותנו מוהר"ר בנימין משה שטעקל שליט"א
מברכים
בחודש אלול לפני שבא יום הדין ,היכן שיש רק איזה יהודי ירא שמים, הלך הרבי מלובלין והתנצל בפני אותו יהודי,
מערכת 'דעהו' צריך אני לשלוח אליו קוויטל ,מאלול אין כל ראיה!). ואמר לו' :וואס זאל איך טון ,אזוי האט דער רבי
ארה"ב718.536.2347 :
לקבל הגליון מדי שבוע במייל, כל הזכויות שמורות תולדות יהודה
סט
יט ן
לסדר מוקד הפצה ,ולתרומות: ארה"ק072.3323310 :
מכו
שין
למכון תולדות יהודה סטיטשין
ענגלאנד033.0175.9024 : אין להעתיק שום חלק מגליון
gilyondoeihu@gmail.com | 347.662.3229 זה בלי רשות המערכת כ " <ל ה ו צ א ת ס פ רי ט "א
קאנאדע438.771.1003 :
ק מ ר ן ר בי נ ו ש <ל י
