gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

דעהו – סטיטשין - אידיש · DEHEU - STITCHIN - Yiddish — כי תבוא (2026-08-24)

מוציא לאור: דעהו – סטיטשין - אידיש · DEHEU - STITCHIN - Yiddish

שבוע: כי תבוא (2026-08-24)

דעהו – סטיטשין - אידיש · DEHEU - STITCHIN - Yiddish — כי תבוא (2026-08-24)

פתח את ה-PDF הורדה

‫פטרון‬ ‫מערכת דעהו‬ ‫שנת תשפ"ו‬ ‫כי תבוא‬ ‫גל י ו ן ר פ ט‬ ‫נתנדב לע"נ הרה״ח‬ ‫זאב ב״ר משה ע״ה‬ ‫וזו' האה"ח מרת‬ ‫פעריל ב"ר טובי' ע"ה‬ ‫מתוך‬ ‫משנתו‬ ‫של כ"ק‬ ‫דע את אלקי‬ ‫מרן‬ ‫רבינו‬ ‫אביך ועבדהו‬ ‫שליט"א‬ ‫יכנסו הם לארץ‪ ,‬שוב נמשכת גם תוספות אור וטובה בכל‬ ‫עצם מדרגת ירושת הארץ‪ ,‬וכפי שיבואר לפנינו בעז"ה‪.‬‬ ‫ביאורים ויסודות מורחבים בתורת מרן הבעש"ט ותלמידיו זיע"א‬ ‫משנת החסידות‬ ‫איזו שייכות יש בין מצות ביכורים לזמן מתן תורתינו? | חטא המרגלים הוא כעין טענת האדם 'האשה אשר נתתה עמדי' וגו' | במה נעוץ‬ ‫סיכום ותמצית‬ ‫סוף פרשתנו בתחילתה? | איזה דבר שלא עמדו ישראל עליו אלא בתום הארבעים שנה ‪ -‬הבין משה רבינו ע"ה מיד? | כפיות הטובה‬ ‫של אדם הראשון כלפי השי"ת ‪ -‬מחסרון הכרה במעלת התפילה | ביחד עם כל הנסיונות העוברים על האדם מתלוה גם כח התפילה‬ ‫ע"י מצות ביכורים ‪ -‬שהיא הכרה במעלת הארץ ויבוליה ‪-‬‬ ‫להינצל מהם‬ ‫מתקנים את פגם המרגלים שכפרו בטובתה‪ ,‬ועי"ז זוכים למדרגה‬ ‫יתרה בירושתה‪.‬‬ ‫ֹ‬ ‫ֹ‬ ‫ִִה ַַג ְְד �ִִּת י ַַה י ֹו ם ַַל ה ' ֱֱא ֹל ֶֶק י ָָך ‪:‬‬ ‫הכרה בטובות המקום ב"ה על האדם ‪ -‬מתוך‬ ‫כח התפילה שנטע בנפשו‬ ‫ב‬ ‫ע"י מצות ביכורים זוכים לירושת‬ ‫הארץ מעין מדרגת ה'דור דעה'‬ ‫הבאת ביכורים היא תיקון להוצאת הדיבה של המרגלים‬ ‫ירושת הארץ ע”י הדור דעה ‪ -‬תורה‪ ,‬ע”י‬ ‫והנה הודיה זו הניתנת על טוּב הארץ ומעלות יבוליה‪,‬‬ ‫א‬ ‫מצות הבאת ביכורים‪ :‬תיקון לחטא‬ ‫דור באי הארץ ‪ -‬קיום המצוות‬ ‫היא תיקון לחטא המרגלים‪ ,‬שכפו בטובתו של מקום‪ ,‬ולא‬ ‫הארץ‬ ‫בטובת‬ ‫שכפרו‬ ‫המרגלים‬ ‫וביאור הענין הוא‪ ,‬דהנה כבר נתבאר במקום אחר‬ ‫רצו להכיר במעלתה ובקדושתה של הארץ המובטחת‪.‬‬ ‫(ראה בארוכה גליון קפ”ז ‪ -‬פר' מטו"מ תשפ"ד) כי באופן כללי‬ ‫כי לעומת מה שהוציאו האנשים האלה דיבה על הארץ‪,‬‬ ‫ֹ‬ ‫ֹ‬ ‫�‬ ‫ֹ‬ ‫יש להגדיר את נקודת ההבדל בין שתי המדרגות הללו‬ ‫ומיאנו לבוא אליה ולרשתה‪ ,‬נצטוינו אנחנו להביא ביכורים‬ ‫יָך ֹנ ֵֵתן ְלְ ָָך ַנַ ֲֲחָלָ ה‬ ‫ְוְ ָָהָיָ ה �ִִּכי ָָתבֹוא ֶֶאל ָָה ָָא ֶֶרץ ֲֲא ֶֶׁשר ה' ֱֱאֹל ֶֶק ָ‬ ‫בירושת הארץ; הירושה שהיתה אמורה להיות אילו זכו‬ ‫�‬ ‫�‬ ‫�‬ ‫�‬ ‫לה' מן הפירות שבהם נשתבחה ארץ ישראל‪ ,‬ולענות‬ ‫אִׁשית �ָָּכל � ְְּפ ִִרי ָָה ֲֲא ָָד ָָמה ֲֲא ֶֶׁשר‬ ‫ִוִ ִיִר ְְׁש �ָָּתּהּ ְוְ ָיָ ַַׁש ְְב �ָָּת ָ �ָּבּהּ ‪ְ ,‬וְ ָלָ ַַק ְְח �ָָּת ֵֵמ ֵֵר ִ‬ ‫ה'דור דעה' לבוא אליה ולרשתה‪ ,‬לבין זו שקיבלנו בפועל‬ ‫�‬ ‫�‬ ‫�ֹ‬ ‫ָ‬ ‫ולפרסם עליהם בקול רם ובשמחה את הטוב אשר נתן‬ ‫אָת ֶֶאל ַַהֹּכ ֵֵהן ֲֲא ֶֶׁשר ִיִ ְְהֶיֶ ה ַַּבָיָ ִִמים ָָה ֵֵהם‬ ‫ּוָּב ָ‬ ‫�ָָּת ִִביא ֵֵמ ַַא ְְר ְְצָך וגו'‪ָ ,‬‬ ‫ע"י בניהם דור באי הארץ‪ - ,‬כענין ההפרש שבין מדרגת‬ ‫לנו ה' אלקינו ולביתינו בהנחילנו את הארץ הזאת (ע"פ‬ ‫אִתי ֶֶאל ָָה ָָא ֶֶרץ‬ ‫יָך �ִִּכי ָָב ִ‬ ‫ְוְ ָָא ַַמ ְְר �ָָּת ֵֵאָלָ יו ִִהַגַ ְְד �ִִּתי ַַה ֹיֹום ַלַ ה' ֱֱאֹל ֹ ֶֶק ָ‬ ‫'תורה' ל'קיום המצוות'‪.‬‬ ‫ֹ‬ ‫�‬ ‫�‬ ‫פסוק יא)‪ .‬ועי"ז ההודיה הלזו נמשך תיקון למה שפגמו‬ ‫ֲֲא ֶֶׁשר ִנִ ְְׁש ַ �ַּבע ה' ַלַ ֲֲאֹב ֵֵתינּוּ ָלָ ֶֶתת ָלָ נּוּ (כו‪ ,‬א‪-‬ג)‪ .‬פירש"י‪' :‬ואמרת‬ ‫כי הנה אנשי 'דור דעה' הרי קיבלו התורה מפי הגבורה‬ ‫הם בדיבתם הרעה)א( ‪.‬‬ ‫אליו' ‪' -‬שאינך כפוי טובה'‪.‬‬ ‫במעמד הר סיני‪ ,‬ובכך היו הם דבוקים ואחוזים לגמרי‬ ‫בעצם התורה‪ .‬וממילא‪ ,‬אילו זכו לבוא אל הארץ‪ ,‬היתה‬ ‫יתרה מזו נאמר‪ ,‬כי מכח זה שמתקנים את חטא‬ ‫טעם מצות ביכורים‪ :‬להכיר בטובת המקום‬ ‫גם ירושתם אותה עפ"י מדרגת התורה הקדושה‪ ,‬והיינו‬ ‫המרגלים על ידי הבאת הביכורים‪ ,‬זוכים גם למדרגה‬ ‫שהנחילנו את הארץ הקדושה‬ ‫שהיו נוחלים אותה ומיישבים אותה באורה ובקדושתה‬ ‫נעלית בכל עצם ירושת הארץ‪.‬‬ ‫נמצינו למידים‪ ,‬כי טעם מצות הביכורים והבאתם אל‬ ‫של התורה עצמה‪ .‬מאידך‪' ,‬דור באי הארץ' עיקר אחיזתם‬ ‫בית המקדש‪ ,‬הוא כדי לתת שבח והודיה להשי"ת על גודל‬ ‫עבודתם הוא במדרגת קיום המצוות ‪ -‬המתקיימות בעיקר‬ ‫ע”י התיקון לחטא המרגלים זוכים‬ ‫למדרגה נעלית בירושת הארץ‬ ‫חסדו שהפליא עמנו‪ ,‬שהנחילנו ארץ חמדה טובה ורחבה‬ ‫בארץ ישראל (ראה רמב"ן ויקרא יח‪ ,‬כה)‪ ,‬וממילא גם כל‬ ‫שפירותיה יפים ומשובחים‪ .‬וכן הוא גם כל נוסח 'מקרא‬ ‫ירושתם ואחיזתם בארץ אינה אלא עפ"י מדרגה זו‪.‬‬ ‫והענין בזה‪ ,‬כי הרי נודע כי אילו לא נכשלו ה'דור‬ ‫ביכורים'‪ ,‬שכולו מיוסד על ההודיה להקב"ה ששמע את‬ ‫והרי נודע שמדרגת קיום המצוות היא למטה ממדרגת‬ ‫דעה' בחטא המרגלים‪ ,‬והם עצמם היו נכנסים אל הארץ‬ ‫קול צעקתנו בהיותנו עבדים במצרים‪ ,‬והוציאנו משם ביד‬ ‫עצם התורה‪ ,‬כדברי המשנה (פאה פ"א מ"א) 'ותלמוד תורה‬ ‫ויורשים אותה‪ ,‬אזי היתה כל ירושתה במדרגה גבוהה‬ ‫חזקה ובזרוע נטויה‪ ,‬והביאנו אל ארץ זבת חלב ודבש‪,‬‬ ‫כנגד כולם'‪ ,‬וכן אמרו ז"ל (מו"ק ט‪ ):‬בפסוק (משלי ח‪ ,‬יא) 'וכל‬ ‫ומושלמת בהרבה מאותה הירושה שזכינו לה לעת עתה‪.‬‬ ‫ואשר לכן 'הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה אשר‬ ‫חפצים לא ישוו בה'‪ ,‬שאפילו חפצי שמים (‪-‬מצוות) אינם‬ ‫ומעתה‪ ,‬כיון שע"י מצות ביכורים‪ ,‬שניתנה להודות על‬ ‫נתתה לי ה'' (ע"פ פסוק י)‪.‬‬ ‫שוים לדברי תורה‪ ,‬עיי"ש‪ .‬וכמו כן איתא בזוהר הקדוש‬ ‫מעלת הארץ הטובה‪ ,‬נעשה תיקון על חטא זה שגרם שלא‬ ‫א‪.‬ורמז נפלא יש לדבר בדברי התנא במתניתין במסכת ביכורים (ביכורים פ"ג מ"א)‪' :‬יורד אדם בתוך שדהו ורואה‬ ‫פטרון הגליון ‪ -‬אלול‬ ‫תאנה שביכרה‪ ,‬אשכול שביכר‪ ,‬רימון שביכר‪ ,‬קושרו בגמי‪ ,‬ואומר הרי אלו ביכורים'‪ .‬נקט התנא דוגמא למצות‬ ‫נתנדב ע"י ידידנו הנכבד‬ ‫ביכורים שלוש הפירות 'תאנה אשכול ורימון'‪ ,‬שהם אותם המינים שהביאו המרגלים מארץ ישראל‪ ,‬כדכתיב‬ ‫הי"ו‬ ‫מוה"ר בנימין אליעזר זאב הערבסט‬ ‫לע"נ זקינו הרה"ח ר' משה שלום ב"ר יעקב ע"ה‬ ‫(במדבר יג‪ ,‬כג) 'ויכרתו משם זמורה ואשכול ענבים אחד וגו'‪ ,‬ומן הרימונים ומן התאנים'‪ .‬ובא התנא לרמז לנו‪ ,‬על‬ ‫נלב"ע כ' אלול תשנ"א לפ"ק‬ ‫שבמצות ביכורים נתקן את פגם המרגלים בהבאתם את מינים אלו כדי להוציא דיבה על הארץ‪ .‬וכבר רמזנו‬ ‫וזו' האשה החשובה מרת יכט ב׳׳ר בנימין אליעזר ע׳׳ה‬ ‫נלב"ע ד׳ ניסן תשפ׳׳ה לפ׳׳ק‬ ‫במקום אחר‪ ,‬כי מהאי טעמא מכונה נגב ארץ ישראל בשם 'דרך האתרים' (שם כא‪ ,‬א)‪ ,‬ופירש"י‪' :‬דרך שהלכו‬ ‫בה המרגלים'‪ ,‬שכן ראשי תיבות של שלושת מינים הללו א'שכול ת'אנה ר'ימון הוא 'אתר'‪ ,‬ואכהמל"ב‪.‬‬ ‫א‬ ‫דילפינן בגמ' (קידושין ב‪ ).‬את קידושי כסף מגזירה שוה‬ ‫לאחר גמר ירושה וישיבה‪ ,‬להורות על שסגולת מצוה הלזו‬ ‫(ח"ג קכג‪ ):‬ש'תורה' היא בבחי' אות ו' של השם הוי״ה‬ ‫'קיחה קיחה משדה עפרון'‪ ,‬אשר קניית שדה המכפלה‬ ‫היא תוספת 'ירושה וישיבה' בה‪ ,‬שהתיישבות זו הלא נעשה‬ ‫ב"ה‪ ,‬ואילו 'מצוה' היא כנגד האות ה' תתאה של השם‪.‬‬ ‫היתה הקנין הראשון שהיה לבני ישראל בארץ הקדושה‪,‬‬ ‫בעיקר עפ"י מדרגת ה'דור דעה'‪ ,‬ומכח קיום מצות הבאת‬ ‫ומעתה זו היתה מעלתה הגדולה של ירושת הארץ אילו‬ ‫להורות שקנין אשה וקנין הארץ ‪ -‬ענין אחד הם‪.‬‬ ‫ביכורים זוכים אנו למדרגה נעלה ביישוב אמיתי הלזה‪.‬‬ ‫היתה מתקיימת ע"י ה'דור דעה'‪ ,‬שאזי היתה היא מתיישבת‬ ‫ומעתה נבין את עומק ההשואה שביניהם‪ ,‬שכן מה שגרמו‬ ‫סיכום ותמצית‬ ‫עפ"י מדרגת התורה עצמה‪ ,‬ואילו לעת עתה בעוה"ר לא‬ ‫המרגלים בדיבתם הרעה שכלל ישראל ימאסו בארץ חמדה‬ ‫ירושת הארץ ע"י הדור דעה ‪ -‬במדרגת 'תורה'‪ ,‬ע"י דור באי‬ ‫זכינו לנחול אותה אלא ע"י דור באי הארץ‪ ,‬והיינו עפ"י‬ ‫ויכפרו בטובה הגדולה שנתן להם השי"ת‪ ,‬הנחשבת לזיווג‬ ‫הארץ ‪ -‬בחי' 'קיום המצוות'‪ ,‬שהיא למטה ממעלת התורה‪ .‬לכן‬ ‫מדרגת קיום המצוות‪.‬‬ ‫הטוב שלהם כאמור‪ ,‬דומה ממש לחטא אדם הראשון שכפר‬ ‫הלכו המרגלים בארץ משך ארבעים יום ‪ -‬כדי לעורר את ירושתה‬ ‫בטובה על האשה שנתן לו הקב"ה לטובתו‪.‬‬ ‫עפ"י מדרגת התורה‪ .‬הבאת ביכורים בחג השבועות ‪ -‬זמן מתן‬ ‫ארבעים יום של הליכת המרגלים ‪ -‬כנגד‬ ‫ארבעים יום של מתן תורה‬ ‫סיכום ותמצית‬ ‫תורתינו‪ .‬וכמו כן חיוב הבאת ביכורים הוא לאחר ירושה וישיבה‬ ‫דוקא‪ ,‬להורות על ישוב הארץ הנעשה בעיקר ע"י ה'דור דעה'‪.‬‬ ‫ואכן חזינן‪ ,‬כי משך הזמן שהלכו המרגלים בארץ לתור‬ ‫תוכחת משרע"ה לישראל בסוף הארבעים שנה שהינם כפויי‬ ‫אותה היה ארבעים יום (במדבר יג‪ ,‬כה)‪ ,‬ומ' יום אלו מכוונים‬ ‫טובה בני כפויי טובה‪ .‬כפיות טובה של אדם הראשון כלפי אשתו‬ ‫כנגד ארבעים היום של מתן תורה (שמות כד‪ ,‬יח)‪ .‬וללמדנו‬ ‫דומה לכפיות טובה של המרגלים בארץ ישראל‪ ,‬שהיא בבחי'‬ ‫בא‪ ,‬כי ירושת ארץ ישראל היתה צריכה להיות מיוסדת‬ ‫מדת המלכות‪.‬‬ ‫ג‬ ‫עפ"י מדרגת תורה שניתנה לארבעים יום‪.‬‬ ‫כפיות הטובה של אדם‬ ‫הראשון והמרגלים ‪ -‬מאיסה‬ ‫ע”י הבאת ביכורים זוכים לירש את הארץ במדרגת עצם התורה‬ ‫ד‬ ‫בזיווג המיועד מן השמים‬ ‫ולפי זה‪ ,‬אם אמרנו שמכח הבאת ביכורים ‪ -‬הגורמת‬ ‫ביטול ה'כפיות טובה' של האדם‬ ‫תיקון לחטא המרגלים ‪ -‬אנו זוכים למדרגה יתרה ונעלה‬ ‫בירושת ארץ ישראל‪ ,‬מעתה הכוונה לומר‪ ,‬כי ע"י מצוה‬ ‫‪ -‬ע"י ההכרה בכח התפילה‬ ‫‘כפויי טובה בני כפויי טובה'‪ ,‬שהיה להם לומר 'תן אתה'‬ ‫זו מקבלים אנו הארה ורשימו מירושת הארץ הנמשכת עפ"י‬ ‫והנה בסוף פרשתנו מצינו נמי שעוסק הכתוב באותו עניין‬ ‫מדרגת התורה הקדושה‪ ,‬מעין הירושה השלמה שהיתה‬ ‫ובאמת‪ ,‬עומק יש בדבר השייכות והדמיון שבין כפיות‬ ‫מיועדת לאנשי דור המדבר‪.‬‬ ‫של מניעת מדת 'כפוי טובה'‪ .‬דאיתא בגמרא (ע"ז ה‪' ).‬תנו‬ ‫הטובה של אדם הראשון כלפי אשתו ושל כלל ישראל על‬ ‫רבנן מי יתן והיה לבבם זה להם (לעיל ה‪ ,‬כו)‪ ,‬אמר להן‬ ‫מתנת הארץ ‪ -‬לבין תוכחתו של משה רבינו עליהם 'כפויי‬ ‫חג השבועות הוא ‘יום הביכורים’ ‪ -‬ירושת‬ ‫משה לישראל‪ ,‬כפויי טובה בני כפויי טובה‪ ,‬בשעה שאמר‬ ‫הארץ עפ”י מדרגת התורה‬ ‫טובה בני כפויי טובה' על שלא ביקשו לומר 'תן אתה'‪.‬‬ ‫הקב"ה 'מי יתן והיה לבבם זה להם' וכו'‪ .‬בני כפויי טובה‪,‬‬ ‫דכתיב (בראשית ג‪ ,‬יב) 'האשה אשר נתתה עמדי היא נתנה‬ ‫ומעתה יבואר היטב מה שקשרה התורה את מצות‬ ‫טענת אדם הראשון שאשה גורמת ירידה אל‬ ‫הביכורים לחג השבועות‪ ,‬שממועד זה ואילך מתחילים‬ ‫האיש‪ ,‬כענין ‘נחית דרגא נסיב איתתא’‬ ‫לי מן העץ ואוכל'‪ .‬אף משה רבינו לא רמזה לישראל‬ ‫אלא לאחר ארבעים שנה‪ ,‬שנאמר (כט‪ ,‬ד) 'ואולך אתכם‬ ‫להביא ביכורים לבית המקדש‪ ,‬כדתנן (ביכורים פ"א מ"ג)‬ ‫ונקדים‪ ,‬דהנה לאמיתו של דבר לכאורה היה איזה צדק‬ ‫'אין מביאים ביכורים קודם לעצרת'‪ ,‬ועד כדי כך‪ ,‬שכל‬ ‫והגיון בטענת אדם הראשון 'האשה אשר נתתה עמדי היא‬ ‫במדבר ארבעים שנה'‪ ,‬וכתיב (פסוק ג') 'ולא נתן ה' לכם‬ ‫לב לדעת ועינים לראות ואזנים לשמוע עד היום הזה'‬ ‫עצם החג מכונה בתורה על שם מצוה זו 'יום הביכורים'‬ ‫נתנה לי מן העץ ואוכל'‪ ,‬וכלומר שהאשה היא שגרמה לו‬ ‫(במדבר כח‪ ,‬כו; חזקוני והעמק דבר שם)‪ ,‬וכן כתוב (שמות כג‪ ,‬טז;‬ ‫ליפול ממדרגתו הרמה ולעבור על פי ה'‪ .‬כי אכן האשה‬ ‫['לא רמזה לתוכחה זו אלא לאחר מ' שנה‪ ,‬במשנה תורה‬ ‫בערבות מואב אמר להם ולא נתן לכם לב לדעת‪ ,‬שתהיו‬ ‫ראה משנה הנזכר) 'וחג הקציר ביכורי מעשיך'‪.‬‬ ‫נמצאת במדרגה תחתונה וקטנה יותר מן האיש‪ ,‬וזיווג ויחוד‬ ‫איש ואשה אכן יכול לגרום ירידה והשפלה אל האיש‪,‬‬ ‫יודעים לשאול מה היה מבקש מכם' (רש"י)]‪ .‬אמר רבה‪,‬‬ ‫כי הרי נתבאר שסגולת הבאת הביכורים היא להעלות‬ ‫ובמפורש אמרו חכמינו ז"ל (יבמות סג‪' ).‬נחית דרגא נסיב‬ ‫שמע מינה לא קאי איניש אדעתיה דרביה עד ארבעין‬ ‫את מדרגת נחלת הארץ להיותה דבוקה בקדושת עצם‬ ‫איתתא'‪ .‬וממילא‪ ,‬במדה מסויימת צדקה טענת האדם כלפי‬ ‫שנין'‪ ,‬עד כאן לשון הגמרא‪.‬‬ ‫התורה‪ ,‬כמעלת ירושתה עפ"י הדור דעה‪ .‬והרי דבר זה‬ ‫השי"ת כביכול‪ ,‬שיחודו עם האשה הוא שגרם לו לחטוא‬ ‫ותוכחה זו אמרה משה לישראל בגמר פרשתנו‪ ,‬כאשר‬ ‫הוא כל עצמותו ועניינו של חג השבועות‪ ,‬שהינו זמן‬ ‫ולעבור על דבריו‪.‬‬ ‫כלל ישראל כבר עמדו על דעת רבם לאחר ארבעים שנה‬ ‫מתן תורתינו‪ .‬ומעתה שפיר מקושרת מצוה זו לענין מתן‬ ‫במדבר‪ ,‬כי באותה שעה הודיע להם משה את מה שהוא‬ ‫תורה‪ ,‬ועל כן נקבע זמן התחלת הבאת ביכורים הוא‬ ‫גם המרגלים חששו שביאתם לארץ תגרום להם נפילה‬ ‫השיג תיכף בשעת מעשה‪ ,‬שבשעה שאמר להם הקב״ה‬ ‫דוקא במועד קדוש זה‪.‬‬ ‫והוא הדין והטעם לגבי חטא המרגלים שמיאנו לבוא אל‬ ‫במתן תורה 'מי יתן והיה לבבם זה להם'‪ ,‬היה להם לבקש‬ ‫חיוב הבאת ביכורים לאחר ‘ירושה וישיבה’ ‪ -‬מדרגת‬ ‫הארץ‪ ,‬אשר נתבאר שחטאם ומאיסתם בארץ דומים ממש‬ ‫מהקב"ה בעצמו ולומר 'תן אתה'‪.‬‬ ‫ה’דור דעה’ המיישבים את הארץ כראוי‬ ‫לכפיות הטובה של אדם הראשון‪ .‬שכן גם המרגלים באו‬ ‫וביסוד זה יובן גם כן הטעם על כך שלא נתחייבו‬ ‫בטענה כזו כלפי משה‪ .‬כי הלא המה דור השייך לעצם‬ ‫בניו של אדם הראשון שכפר בטובתו של מקום‬ ‫ישראל להביא ביכורים מיד עם כניסתם לארץ‪ ,‬אלא לאחר‬ ‫התורה‪ ,‬שמדרגתה גבוהה יותר ממדרגת ארץ ישראל ‪-‬‬ ‫ועל שלא תבעו זאת‪ ,‬כינה אותם משה רבינו בשם 'כפויי‬ ‫ירושה וישיבה‪ ,‬כדכתיב 'וירשתה וישבת בה' (קידושין לז‪.):‬‬ ‫שהיא מקום קיום מצוות מעשיות כנ"ל‪ .‬ומעתה כניסתם‬ ‫טובה בני כפויי טובה'‪ ,‬והיינו בניו של אדם הראשון שגם‬ ‫אל הארץ ‪ -‬מדת המלכות‪ ,‬בחי' אשה ‪ -‬נחשבה בעיניהם‬ ‫הוא כפר במתנתו של מקום‪ ,‬שהעמיד לו אשה לטובתו‬ ‫והענין בזה‪ ,‬כי הנה נודע שעיקר ישובו של עולם בכלל‪,‬‬ ‫כירידה עצומה‪ ,‬כענין 'נחית דרגא נסיב איתתא'‪.‬‬ ‫ולהיות לו עזר כנגדו (ע"פ בראשית ב‪ ,‬יח)‪ ,‬והוא היה כפוי‬ ‫ושל ארץ ישראל בפרט‪ ,‬נעשה ע״י כח הדעת‪ ,‬שכן ע"י מדת‬ ‫טובה על כך‪ ,‬ותלה את הקלקלה באותה מתנה טובה‬ ‫הדעת ניתן ליישב ולסדר כל מקום כראוי לו (ואכמ"ל))ב( ‪.‬‬ ‫מה גם כי אליבא דאמת אכן עמדה הארץ הקדושה‬ ‫ושלימות הדעת בקרב העם ישראל היתה ודאי בבני ה'דור‬ ‫באותה שעה במדרגה נמוכה וקשה ביותר‪ ,‬עם כל הזוהמא‬ ‫באומרו להקב"ה 'האשה אשר נתתה עמדי היא נתנה לי‬ ‫מן העץ ואוכל'‪.‬‬ ‫דעה' במדבר‪ .‬והיינו לומר‪ ,‬כי אילו זכה הדור ההוא לבוא‬ ‫והטומאה שהכניסו בתוכה רשעי גויי הארץ שגרו אז‬ ‫אל הארץ‪ ,‬אזי דוקא היתה הארץ מתיישבת על נכונה וכפי‬ ‫בתוכה‪ ,‬ועם כל הקליפות הגדולות והחזקות שהסתירו‬ ‫מדרגתה הראויה‪ .‬וכן נראה להדיא מדברי חז"ל‪ ,‬שהגידו‬ ‫כפיות הטובה של המרגלים במתנת הארץ דומה‬ ‫בעד גודל קדושת הארץ‪ .‬ובכך חששו המרגלים‪ ,‬שבמצב‬ ‫לכפיות טובה של האדם כלפי אשתו‬ ‫כי ישוב ארץ ישראל כתיקונו ‪ -‬שבו דיני שמיטה ויובל‬ ‫כזה אכן לא יוכלו אנשי 'דור דעה' הרוחניים לבוא אליה‬ ‫נוהגים מן התורה ‪ -‬אינו אלא בזמן ש'כל יושביה עליה'‬ ‫ונפלא הדבר לראות‪ ,‬כי לפי דבריהם ז"ל אלו שתלו‬ ‫ולפעול בתוכה את המוטל עליהם מבלי להינזק וליפול‬ ‫(ערכין לב‪ ,):‬והיינו כאשר נמצאים בארץ ששים ריבוא מבני‬ ‫את ה'כפיות טובה' שרמז משה לישראל בסוף פרשתן‬ ‫ממדרגתם‪.‬‬ ‫ישראל‪ ,‬שהוא כשיעור מנין דור המדבר (ראה רבינו גרשום‬ ‫‪ -‬בכפיותו הטובה של אדם הראשון כלפי זיווגו‪ ,‬עולה‬ ‫אפוא‪ ,‬שסופה של הפרשה נעוץ בתחילתה‪ ,‬במצות הביכורים‬ ‫שם)‪ .‬הרי כי דוקא כאשר שורה בארץ הארה ממדרגת‬ ‫לעומתם היתה טענת משה רבינו‪ :‬שהיה‬ ‫להם להשתמש עם כח התפילה‬ ‫שהועמדה כולה כדי שלא להיות כפוי טובה על מתנת‬ ‫ה'דור דעה'‪ ,‬אזי נחשב כי היא נתיישבה ומיושבת כראוי‬ ‫ארץ ישראל‪.‬‬ ‫על מכונה‪.‬‬ ‫אולם כלפי טענות אלו בא משה רבינו בטענה נצחית‬ ‫אל כלל ישראל‪ ,‬באמרו להם‪' :‬כפויי טובה בני כפויי‬ ‫כי הרי נודע (זוה"ק ח"א לג‪ :‬קסו‪ ).‬ש'ארץ ישראל' היא‬ ‫ומעתה‪ ,‬כיון שנתבאר שטעם הבאת ביכורים לה'‪,‬‬ ‫טובה‪ ,‬בשעה שאמר הקב"ה 'מי יתן והיה לבבם זה‬ ‫בבחינת מדת ה'מלכות'‪ ,‬בחי' נוקבא‪ .‬וירושתם ואחיזתם‬ ‫וההודיה אליו על הארץ הטובה שהנחיל לנו‪ ,‬הוא כדי‬ ‫להם' היה להם לומר 'תן אתה''‪ .‬כלומר‪ ,‬כי אכן אם צדק‬ ‫של בני ישראל בארץ הלזו‪ ,‬נחשבת ממש כענין זיווג‬ ‫להעלותנו למדרגה עליונה של נחלת הארץ‪ ,‬מעין ירושתה‬ ‫יש בדבריכם‪ ,‬וכפי הנראה החיבור עם האשה ועם מדת‬ ‫ויחוד איש ואשה ‪ -‬כלל ישראל עם ארץ ישראל‪ .‬וכענין‬ ‫ע"י הדור המדבר‪ ,‬לכן לא נתחייבנו במצוה זו כי אם‬ ‫ב‪ .‬ראה מה שנתבאר בזה בגליון רמ"ג ‪ -‬פר' כי תבוא דאשתקד‪ ,‬הערה ה'‪.‬‬ ‫ב‬ ‫וככה ממש אמר אז הקב"ה למשה (שם לב‪ ,‬י) 'ועתה הניחה‬ ‫כח התפילה מתלוה עם הנסיונות ‪ -‬כדי להינצל מהם‬ ‫המלכות יכול לגרום איזו ירידה אל האדם‪ ,‬אמנם עצה‬ ‫לי ויחר אפי בהם ואכלם'‪ ,‬ופירש"י‪' :‬עדיין לא שמענו‬ ‫אמנם כאשר האדם יורד למקום שליטת הקליפות‪,‬‬ ‫יש לדבר‪ ,‬והיא‪ :‬כח התפלה והבקשה להשי"ת‪ ,‬והיינו שהיה‬ ‫שהתפלל משה עליהם‪ ,‬והוא אומר 'הניחה לי'‪ .‬אלא כאן‬ ‫ומתעוררים נגדו נסיונות גדולים‪ ,‬עלול הוא לבוא בטענה‬ ‫לכם להשתמש עם כח התפלה ולומר אליו 'תן אתה'‪.‬‬ ‫פתח לו פתח‪ ,‬והודיעו שהדבר תלוי בו‪ ,‬שאם יתפלל‬ ‫ותביעה כביכול לפני המקום; מדוע סיבב הקב"ה שיבואו‬ ‫כי כאשר איש יהודי פונה אל הבורא ית' ומבקש ממנו‬ ‫עליהם לא יכלם'‪.‬‬ ‫אליו נסיונות קשים כאלו‪ .‬וזו עצמה היתה טענת אדם‬ ‫שיעניק לו לב הטהור לעובדו באמת‪ ,‬אזי הקב"ה בעצמו‬ ‫הראשון כלפי מעלה 'האשה אשר נתתה עמדי היא נתנה‬ ‫מחבר ומקשר אותו אל שורש הרחמים והדעת העליונה‪.‬‬ ‫משרע”ה הבין מיד הרמז לעורר את כח התפילה‬ ‫לי מן העץ ואוכל'‪ ,‬כי באותה שעה בא נחש על חוה‪,‬‬ ‫והנה על ידי כח תפילה זה היה בכוחכם גם להיכנס אל‬ ‫ובניגוד למה שכלל ישראל לא עמדו על הרמז בעת‬ ‫והטיל בה זוהמא (שבת קמו‪ ,).‬ומכח זה גרמה האשה גם‬ ‫הארץ‪ ,‬לזכך את כל קליפות כנען ולפעול בה את השלמת‬ ‫מתן תורה טרם החטא‪ ,‬ולא התפללו לפניו 'תן אתה' ‪ -‬כי‬ ‫לבעלה ירידה עצומה ממדרגתו‪ .‬ולכן בא אדם הראשון‬ ‫רצון הבורא מבלי לנפול ממדרגתכם כלל וכלל‪.‬‬ ‫לולי כן אכן לא היו באים לידי מכשול‪ ,‬הנה משה רבינו‬ ‫בטענה כביכול אליו ית'‪ ,‬למה נתת לי אשה שכזו שיש‬ ‫אכן הבין על אתר את הרמז‪ ,‬ומיד פנה להתפלל ולבקש‬ ‫לנחש אחיזה בה‪ ,‬עד שגרמה במעשיה להוריד גם אותי‬ ‫שורש התפילה הוא במדת המלכות‬ ‫מלפניו על עמו‪ ,‬כמו שנאמר מיד אחרי כן (פסוק יא) 'ויחל‬ ‫ממדרגתי הנעלה‪.‬‬ ‫וביאור הדבר הוא‪ ,‬כי הנה נודע שה'תפלה' מקורה‬ ‫משה את פני ה' אלוקיו ויאמר למה ה' יחרה אפך בעמך'‬ ‫אך אליבא דאמת כל טענה זו בטעות יסודה‪ .‬שהרי יחד‬ ‫ויסודה הוא במדת המלכות‪ ,‬וכענין שאמר דוד המלך‬ ‫וגו'‪ ,‬ולא עוד‪ ,‬אלא שהרבה להתפלל על ישראל תפילות‬ ‫עם מה שהעמיד לו הקב"ה את חוה אשתו‪ ,‬השפיע לו בכך‬ ‫ע"ה ‪ -‬המרכבה למדת המלכות ‪ -‬על עצמו 'ואני תפלה'‬ ‫נפלאות ביותר‪ ,‬כמו 'ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת'‬ ‫גופא גם את כח התפלה‪ ,‬ששורשה במדת המלכות כנ"ל‪,‬‬ ‫(תהלים קט‪ ,‬ד)‪ .‬וכן כתב האריז"ל (שעה"כ ברכת השחר‪ ,‬דרוש א')‪,‬‬ ‫(פסוק לב) וכדומה‪ ,‬עד שבכח תפילות נשגבות אלו נעשה‬ ‫וע"י כח זה ביכולתו של האדם להתגבר ולהתעלות על כל‬ ‫וזה לשונו‪' :‬דע‪ ,‬כי כל תפילה היא בעולם העשיה‪ ,‬בסוד‬ ‫התיקון לחטא העגל‪.‬‬ ‫הנסיונות המתלווים עמה‪ .‬ונמצא אפוא‪ ,‬כי מצב זה הוא‬ ‫'תפלה לעני' (תהלים קב‪ ,‬א)‪ ,‬שהיא המלכות השואלת צרכיה‬ ‫נמצא אפוא‪ ,‬כי מה שרמז הקב״ה לכלל ישראל בתחילה‬ ‫באמת טובה גדולה ועצומה עבור האדם‪ ,‬כי כאמור רק‬ ‫ומתפללת אל הז"א‪ ,‬וסימנך 'ואני תפלה'‪ .‬וזהו הטעם שכל‬ ‫בעת מתן תורה‪ ,‬והם לא הבינו זאת‪ ,‬הנה משה רבינו‬ ‫ע"י התפלה והפנייה אל הבורא יכול הוא להצליח בעולמו‪,‬‬ ‫לשון תפלה נכתב בתורה בלשון שפיכת נפש‪ ,‬כמו שאמר‬ ‫השיג את הדבר לאלתר‪ .‬ועל כך אמרינן בגמ' 'שמע מינה‬ ‫ומעתה אין בהצבת הניסיונות שום רעה וחסרון אליו‪.‬‬ ‫הכתוב (ש"א א‪ ,‬טו) 'ואשפוך את נפשי לפני ה''‪ ,‬והיא בחי'‬ ‫לא קאי איניש אדעתיה דרביה עד ארבעין שנין'‪ ,‬שכן‬ ‫סיכום ותמצית‬ ‫מלכות דאצילות‪ ,‬או עולם העשיה‪ ,‬הנקרא נפש'‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫אותה 'דעת רבו' של משה‪ ,‬שהשיג והבין מיד בתחילה‬ ‫את גודל מעלת ונחיצות כח התפילה‪ ,‬לא עמדו עליה‬ ‫לעומת טענת אדה"ר והמרגלים שמדת המלכות גורמת ירידה‬ ‫ונסיונות לאדם‪ ,‬טען משרע"ה כי אפשר להתפלל 'תן אתה'‪ .‬מקור‬ ‫מדת המלכות מבררת בירורים במקומות החושך והטומאה‬ ‫כלל ישראל רק בתום הארבעים שנה במדבר‪.‬‬ ‫התפילה הוא במדת המלכות‪ ,‬שבהתעורר כח היצר והנסיונות‬ ‫והענין בזה הוא‪ ,‬כי הנה מדת המלכות זה כל עניינה‬ ‫ע”י השגת בני ישראל במעלת כח התפילה‬ ‫מירידתה למקומות הקליפות‪ ,‬אפשר להינצל מהם ע"י התפילה‪.‬‬ ‫ותפקידה‪ ,‬שהיא יורדת למקומות נמוכים ושפלים ביותר‪ ,‬כדי‬ ‫לא יהיו עוד כפויי טובה למקום‬ ‫וזה כל האדם והצלחתו‪ ,‬ובלעדי כח זה אינו יכול לקיים בעולם‪.‬‬ ‫לברר שם בירורים ולהוציא משם ניצוצים קדושים הנמצאים‬ ‫והנה ע"י ההשגה וההכרה ביסוד נפלא זה של התעוררות‬ ‫ֹ‬ ‫במעמקי החושך והקליפות‪ ,‬בסוד הכתוב (יחזקאל ה‪ ,‬ה) 'ֹזאת‬ ‫כח התפילה‪ ,‬יכירו וידעו בני ישראל את ההטבה הגדולה‬ ‫�‬ ‫ֹ‬ ‫ֹ‬ ‫�‬ ‫יָה'‪ .‬וכדחזינן שגם מלכי אומות‬ ‫רּוָּׁשַלַ ִיִ ם ְ �ְּבתֹו ְְך ַַהּגֹּוִיִ ם ַַׂש ְְמ �ִִּת ָ‬ ‫ְיְ ָ‬ ‫והעמוקה שהטיב השי"ת עם האדם בהנחילו לו את מדת‬ ‫המלכות‪ ,‬שהיא שורש מצות יחוד איש ואשה‪ ,‬ומתנת‬ ‫ה‬ ‫העולם יש להם יניקה ממדת המלכות‪ ,‬ואשר מטעם זה‬ ‫ע"י התפילה ובקשה להשי"ת‬ ‫תיקנו חכמים לברך על ראיית מלכי עכו״ם 'ברוך שנתן‬ ‫ארץ ישראל כנ"ל‪ .‬ולפיכך רמז להם משה רבינו ענין זה‬ ‫מכבודו לבשר ודם' (ברכות נח‪ .‬עפ"י גירסת הראשונים)‪.‬‬ ‫יכולים להינצל מכל הנסיונות‬ ‫בפרשתנו דוקא‪ ,‬הפותחת במצות הבאת ביכורים‪ ,‬שכן ע"י‬ ‫והתגברות היצר‬ ‫מצוה זו נמשך תיקון לחטא המרגלים‪ ,‬והיא מלמדת אותם‬ ‫התגברות על היצר ‪ -‬ע”י זעקה ותפילה להשי”ת‬ ‫לא להיות כפויי טובה ולכפור בטובתו של מקום‪ ,‬אלא‬ ‫אדרבה‪ ,‬להעריך ולהכיר בגודל יקר וערך של המתנות‬ ‫ומעתה‪ ,‬בעת שהאדם נדרש מצד שליחותו לרדת אל‬ ‫הגדולות אשר נתן להם ה' ולביתם‪.‬‬ ‫רמיזת הקב”ה לבקש ‘תן אתה’ ‪ -‬כדי‬ ‫מקום המלכות‪ ,‬שמקומה וסופה נוגעים במקומות הסט"א‬ ‫להינצל מכשלון חטא העגל‬ ‫והחיצונים‪ ,‬מתעוררים נגדו נסיונות קשים ומרים‪ ,‬מכח‬ ‫בגמר הארבעים יום למתן תורה יכלו‬ ‫ועל דרך זו ממש היתה טענת משה רבינו גם לכלל‬ ‫הקליפות השולטות במקומות ההם‪ .‬ובשעה זו אכן אין‬ ‫בני ישראל להשיג דעת רבם‬ ‫ישראל‪ .‬כי כאשר אמר הקב״ה במעמד הר סיני 'מי יתן‬ ‫שום דרך אחרת להצליח ולפעול בה פעולה לטובה‪ ,‬כי‬ ‫ויש להוסיף על זה עומק נפלא‪ ,‬והוא‪ ,‬דהנה ארבעים ימי‬ ‫והיה לבבם זה להם ליראה אותי וגו' כל הימים'‪ ,‬הרי‬ ‫אם ע״י כח התפלה‪ ,‬לבקש ולהתחנן מלפניו ית' שיהיה‬ ‫מתן תורה ‪ -‬שנגמרו ביום עשיית העגל ‪ -‬יש להחשיבם כמו‬ ‫היתה כוונתו יתברך לרמז להם שיתפללו על הדבר‪,‬‬ ‫לו בעזרו‪ ,‬שיוכל להתגבר על כל הנסיונות המרים האלו‪.‬‬ ‫ארבעים שנה‪ ,‬אשר אז כבר מסוגל האדם לעמוד על דעת‬ ‫לומר לו 'תן אתה'‪.‬‬ ‫כי אילו ינסה האדם לפעול בעצמו עם כוחותיו ושכלו‬ ‫רבו‪ .‬ומעתה‪ ,‬בגמר אותם הארבעים יום‪ ,‬היה מקום שבני‬ ‫וגם משה עצמו הזהיר אותם על כך באותה שעה‪ ,‬ואמר‬ ‫העצמיים בלבד‪ ,‬בוודאי אין לו שום אפשרות ויכולת‬ ‫ישראל יעמדו על דעת רבם‪ ,‬ויבינו כי על אף שבשעת‬ ‫להם 'כי לבעבור נסות אתכם בא האלקים' (שמות כ‪ ,‬יז)‪,‬‬ ‫להצליח עמה כלל‪.‬‬ ‫מתן תורה החמיצו את השעה ולא התפללו לומר 'תן‬ ‫ופירש הרמב"ן שם שהוא מלשון 'נסיון'‪ ,‬עיי"ש‪ .‬והיינו‬ ‫אתה'‪ ,‬מכל מקום עתה בהיותם נמצאים בעת צרה בתוך‬ ‫שרמז להם משה‪ ,‬כי עוד יבוא זמן אשר בו ינסה הקב״ה‬ ‫כל הצלחת האדם תלויה רק בכח התפילה‬ ‫הנסיון הקשה של חטא העגל‪ ,‬עדיין יכולים וצריכים המה‬ ‫אתכם בנסיון גדול‪ ,‬כענין נסיון העגל‪ ,‬ואשר בעת ההיא‬ ‫להתפלל על כך‪ .‬ואילו היו פונים אז בתפילה ובקשה‬ ‫ואכן כך עלתה במחשבת המקום מלכתחילה‪ ,‬כי עוד‬ ‫לא תוכלו בכוחות עצמכם להתגבר עליו‪ ,‬לולא שתשתמשו‬ ‫מקדם נגזר הדבר לפניו כן‪ ,‬שהיה רצונו יתברך שהנברא‬ ‫מלפניו יתברך להינצל מרשת היצר‪ ,‬בוודאי היה בכוחם‬ ‫בכח התפילה ותזעקו לפניו שיסייע אתכם על כך‪ .‬ועל‬ ‫לעמוד איתן בניסיון‪ ,‬ולא לתת למחשבות זרות לפתות‬ ‫ישתמש תמיד עם כח התפלה‪ ,‬כי זה כל האדם‪ ,‬וכענין‬ ‫ענין זה הוא שאמר השי"ת 'מי יתן והיה לבבם זה להם'‪,‬‬ ‫שאמרו ז"ל (ב"ק ג‪' ):‬מבעה זה אדם'‪ ,‬וילפינן לה מדכתיב‬ ‫אותם להיכשל בעלילות רשע‪.‬‬ ‫וכאומר‪ ,‬הלוואי שיבינו ָ �ָבַּנַ י כי עליהם להתפלל ולומר 'תן‬ ‫(ישעיה כא‪ ,‬יב) 'אמר שומר אתא בוקר וגם לילה ִִאם �ִִּת ְְב ָָעיּוּ ן‬ ‫כי כאמור‪ ,‬כל עיקר הנסיונות לא ניתנו לאדם מן‬ ‫אתה'‪ .‬אך למעשה היו כלל ישראל כפויי טובה באותה‬ ‫ְ �ְּב ָָעיּוּ '‪ ,‬הרי שכל עצם מהות ה'אדם' וקיומו אינם אלא מצד‬ ‫השמים אלא כדי שיעמוד על כוחה העצום של התפילה‪,‬‬ ‫שעה‪ ,‬ולא נתנו ליבם להתפלל על הדבר‪ ,‬ובכך נכשלו‬ ‫זה שהוא בגדר 'מתפלל'‪ ,‬ורק בכך יוכל להצליח את דרכו‬ ‫ויכיר בנחיצותה היתרה לכל דבר ודבר בחיים‪ ,‬כי על‬ ‫ונפלו לבסוף בחטא העגל‪.‬‬ ‫עלי אדמות‪.‬‬ ‫ידי עבודת התפילה יכול הנברא לפרוץ את כל המסכים‬ ‫והקליפות‪ ,‬ולהיוושע תשועת עולמים‪ ,‬אמן‪.‬‬ ‫תיקון חטא העגל ברמיזת הקב”ה למשה‬ ‫וכמו כן כל הכח והיכולת של איש הישראלי שיזכה להיות‬ ‫שיתפלל ‪‘ -‬ועתה הניחה לי’‬ ‫סיכום ותמצית‬ ‫צדיק לפני המקום ב"ה‪ ,‬אינו אלא בכח התפלה‪ ,‬ולולא כן‬ ‫ואכן גם בתיקון אותו החטא השתמש כביכול יתברך‬ ‫אין ביכולתו לבוא לשום מדרגה ומעלה בעבודת השי"ת‪.‬‬ ‫הקב"ה רמז לישראל לבקש 'תן אתה' כדי להינצל מחטא העגל‪.‬‬ ‫עם כח זה עצמו‪ .‬כי הרי חטא העגל ‪ -‬שפגם וקלקל‬ ‫ומטעם זה גופא נסבב הדבר לפעמים מאת מסבב כל‬ ‫התיקון לכך באמירת 'ועתה הניחה לי' למשרע"ה‪ .‬בניגוד למה‬ ‫את כל ענין מתן תורה ‪ -‬הביא לידי פגם גדול ונורא‬ ‫הסיבות שיצטרך האדם לרדת למקומות נמוכים ושפלים‪,‬‬ ‫שכלל ישראל לא עמדו על הרמז‪ ,‬הבין משה רבינו והתפלל מיד‪.‬‬ ‫בכל העולמות‪ ,‬עד כי בפשטות הדברים לא היה נראה‬ ‫ואשר שם מרוב הנסיונות והתגברות היצר אינו יכול‬ ‫בסוף הארבעים שנה תבע מהם לעמוד על 'דעת רבו' זו‪ ,‬ובהכרה‬ ‫כלל שום מקום ודרך איך לתקן את המעוות‪ .‬וכל תיקון‬ ‫להשית עצה בנפשו כלל‪ ,‬ובמצב דחוק זה הרי הוא עומד‬ ‫בכח זה שוב לא יהיו כפויי טובה למקום‪ ,‬כענין מצות ביכורים‬ ‫פגם זה אכן בא אך ורק ע"י כח התפלה‪.‬‬ ‫בבירור על הכרה זו‪ ,‬להתוודע ולהגלות כי הוא מצד עצמו‬ ‫שבריש הפרשה‪ .‬ארבעים יום של מתן תורה הם כעין ארבעים‬ ‫שנה לעמוד על דעת רבו‪ ,‬ואז יכלו בני ישראל להשיג את מעלת‬ ‫והקב״ה רמז את הדבר למשה רבינו ‪ -‬כפי שרמז כן‬ ‫אין ביכולתו לעשות שום דבר‪ ,‬וכי בהכרח עליו לזעוק‬ ‫התפילה להישמר מנסיון העגל‪.‬‬ ‫בתחילה לכלל ישראל שעליהם להתפלל ולומר 'תן אתה'‪,‬‬ ‫ולהתפלל ולעורר רחמים רבים עליו מן השמים‪.‬‬ ‫ג‬ ‫דברים נעימים‬ ‫פירש רש״י‪' :‬בקללה זו הקל‪ ,‬שבראשונות הוא אומר‬ ‫מגלים את שבחיו ית' היורדים ומתגלים בפועל ובהתגלות‬ ‫'את שמיכם כברזל וארצכם כנחושה' וכו'‪ ,‬וכאן הוא אומר‬ ‫בבחי' המלכות]‪.‬‬ ‫דברי נועם ופרפראות‬ ‫על הפרשה ומועדי השנה‬ ‫'שמיך נחשת וארצך ברזל' שיהיו שמים מזיעין אע״פ שלא‬ ‫ובספה״ק מבואר כי כל מה שיש עניות בעולם‪ ,‬הרי זה‬ ‫יריקו מטר מ״מ לא יהיה חורב של אבדן בעולם והארץ‬ ‫רק מחמת מיעוט הירח‪ ,‬ואילו היה המצב של 'שני מלכים‬ ‫לא תהיה מזיעה כדרך שאין הברזל מזיע ואין הפירות‬ ‫בכתר אחד'‪ ,‬לא היו עניים בכלל‪ .‬ולפי זה יש לומר‪ ,‬כי‬ ‫מרקיבין'‪ ,‬עכ״ל‪.‬‬ ‫האדם הזה שעישר את פירותיו ונתן את כל מתנות‬ ‫נמצא מתוכן דבריו הק'‪ ,‬כי כאשר השמים הם כנחושת‬ ‫העניים‪ ,‬והוא בא לשבח את עצמו במעלה זו‪ .‬הרי אין הכי‬ ‫א‬ ‫והארץ כברזל יש בזה צד של רחמים‪ ,‬ואילו כאשר השמים‬ ‫נמי שיש לו שבח בזה שקיים את המצוה‪ ,‬אבל בזה עצמו הרי‬ ‫שער החמישים מהפך את החושך לאור‬ ‫הם כברזל והארץ כנחושת יש בזה חומרה מיוחדת‪.‬‬ ‫הוא מודיע גנאי וחסרון גדול על עצמו‪ ,‬שהוא ההיפך הגמור‬ ‫מענין סיפור בשבחי עצמו‪ .‬כי הוא מעורר עליו את הטענה‪,‬‬ ‫פרשת כי תבוא‪.‬‬ ‫ויש לבאר בזה בהקדם מה שידוע כי כאשר אותיות‬ ‫למה עדיין ישנם עניים בעולם‪ ,‬מדוע לא זכינו לדרגת 'שני‬ ‫פרשה זו היא הסדרה החמישים במנין הסדרות‪ ,‬ויש לומר‬ ‫השמוה״ק הם כסדרן‪ ,‬הרי זה מורה על בחי' חסד ורחמים‪.‬‬ ‫מלכים בכתר אחד' אשר אז לא היו עניים כלל‪ .‬והרי אם אין‬ ‫שיש לה שייכות עם ענין שער החמישים‪ .‬וזה הוא ענין מה‬ ‫וכאשר האותיות באות בסדר הפוך‪ ,‬הרי זה מראה על דינים‬ ‫העולם במצב של שני מלכים בכתר אחד‪ ,‬אי אפשר לאדם‬ ‫שפרשה זו עוסקת במצות ביכורים‪ ,‬אשר הוא בחי' פירות‬ ‫וגבורות‪ .‬והנה ארבעת הגלויות הם כנגד ד' אותיות שם‬ ‫לשבח את עצמו‪ .‬ונמצא כי מתוך שבחו מתגלית גנותו‪ ,‬ולכן‬ ‫עץ החיים (זוה״ק ח״ג רנג‪ ).‬שהוא בחי' שער החמישים (שם ח״ב‬ ‫הוי״ה‪ ,‬וגלות יון השלישית היא כנגד אות ו' וגלות אדום‬ ‫נחשבת אמירה זו כ'וידוי'‪.‬‬ ‫קמה‪ .):‬ולכן מביאים את הביכורים מאז חג השבועות המכונה‬ ‫הרביעית היא כנגד הה' תתאה‪ .‬ו'יון' מכונה 'נחושת'‪ ,‬ו'אדום'‬ ‫ואמרו חז״ל (שמו״ר מא‪ ,‬א; מובא ברש״י בראשית יח‪ ,‬טז) שכל‬ ‫״יום הביכורים״ (במדבר כח‪ ,‬כו)‪ ,‬לפי שהוא יום החמישים של‬ ‫נקראת 'ברזל' (דניאל ב‪ ,‬לט‪-‬מ)‪ ,‬ונמצא כי הסדר הנכון צריך‬ ‫'השקפה' היא לרעה חוץ מ״השקיפה ממעון קדשך״‪,‬‬ ‫ספירת העומר בבחי' שער החמישים‪ ,‬והוא יום מתן תורה‬ ‫להיות שהנחושת משפיעה אל הברזל כסדר האותיות ו' ה'‪.‬‬ ‫בבחי' עץ החיים (זוה״ק שם)‪.‬‬ ‫ולכן כאשר השמים המשפיעים הם ברזל‪ ,‬והארץ המקבלת‬ ‫לפי שגדולה מתנת עניים המהפכת את מדת הדין למדת‬ ‫היא כנחושת‪ ,‬הרי זה סימן קללה‪ ,‬כי הוא ענין של היפוך‬ ‫הרחמים‪ .‬ויש לומר בביאור הדבר לפי המבואר‪ ,‬כי הארת‬ ‫והביכורים מכונים ״תרומת ידך״ (דברים יב‪ ,‬יז; פסחים לו‪,):‬‬ ‫האותיות והתגברות צד הנוק'‪ .‬מה שאין כן כאשר השמים‬ ‫השמש אל הירח נקראת 'השקפה'‪ ,‬כי השמש היא שורש‬ ‫אשר האות הי״ד במספר האותיות היא אות נ' כנגד שער‬ ‫הם כנחושת והארץ כברזל‪ ,‬הרי זה בחי' של אותיות כסדרן‬ ‫האור בעולם‪ ,‬וכל ההסתכלות וההשקפה תלויה באור‪ .‬ומפני‬ ‫החמישים ['יד' עם נ' ביחד הם אותיות 'דין'‪ ,‬ואכמ״ל]‪ .‬וביאור‬ ‫שהוא סימן של חסד ורחמים‪.‬‬ ‫שיש ענין של מיעוט הירח‪ ,‬שהוא חסרון בהשפעה זו‪ ,‬לכן‬ ‫הרמז הוא‪ ,‬כי כדי לקבל אחיזה בעץ החיים שהוא בחי' שער‬ ‫'כל השקפה לרעה'‪ .‬אבל מי שנותן מתנות עניים‪ ,‬הרי הוא‬ ‫החמישים כנ״ל‪ ,‬הרי זה על ידי הידים‪ ,‬כמו שאמר הפסוק‬ ‫מקרב בזה את ענין שני מלכים בכתר אחד‪ ,‬ובזה הוא מהפך‬ ‫בפירוש ״פן ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים״ (בראשית ג‪ ,‬כב)‪.‬‬ ‫ה‬ ‫את מדת הדין למדת הרחמים‪.‬‬ ‫[ובמקו״א הארכנו לרמז על הקשר בין הידים לחג השבועות‬ ‫שהוא בחי' עץ החיים‪ ,‬ונזכיר כאן רק רמז בזה‪ ,‬כי יש שני‬ ‫לשון הקודש בבחי' תיקון‬ ‫ואצל סדום כתוב לשון של ״וישקיפו על פני סדום״‬ ‫ידים‪ ,‬אשר ביחד הם עולים בגי' כ״ח‪ .‬וכאשר מתחזקים‬ ‫הברית‬ ‫(בראשית שם)‪ ,‬ושם אכן היתה השקפה לרעה‪ .‬ויש להוסיף‬ ‫הידים בתוקף ה'כח' לאחוז בעץ החיים‪ ,‬הרי הם נכפלים כ״ח‬ ‫עומק בזה‪ ,‬כי באמת יש להבין שהיתה שיטה עמוקה לאנשי‬ ‫ישא ה' עליך גוי מרחוק וגו' גוי אשר לא תשמע לשונו‪ ,‬גוי‬ ‫פעמים כ״ח שהוא בגי' 'שבועות']‪.‬‬ ‫סדום‪ ,‬אשר מפני זה לא רצו להכניס עניים ולעשות צדקה‬ ‫עז פנים אשר לא ישא פנים לזקן ונער לא יחן (כח‪ ,‬מט‪-‬נ)‪.‬‬ ‫וחסד‪ .‬והוא מפני שרצו לפעול שיגיעו למצב של 'שני מלכים‬ ‫ושער החמישים נעלה מכל ההפכים והפירודים‪ ,‬כי הוא‬ ‫צריך ביאור מה נוסף קללה בזה שהם ״גוי אשר לא תשמע‬ ‫בכתר אחד'‪ ,‬אשר אז לא יהיו עניים בעולם כלל‪ .‬ולכן‬ ‫למעלה ממ״ט השערים שיש בהם מ״ט פנים טמא ומ״ט‬ ‫לשונו״‪ ,‬ומה השייכות בין זה למה שהם ״גוי עז פנים״‪.‬‬ ‫הרחיקו אותם בתכלית הריחוק‪ ,‬כדי שיתקרבו אל המצב‬ ‫פנים טהור (ויק״ר כו‪ ,‬ב)‪ ,‬ולכן יש לו את הכח להפך גם את‬ ‫ויש לומר‪ ,‬על פי המבואר בספה״ק כי לשון הקודש‬ ‫שלא יהיו עניים בכלל‪ .‬ולכן כתוב גם שם לשון 'השקפה'‪,‬‬ ‫החושך לאור‪ .‬וזה נרמז במנין קכ״ב הפסוקים בפרשתינו‪,‬‬ ‫הוא בחי' קדושת הברית [והוא עומק מה שביאר הרמב״ם‬ ‫שביקשו לתקן את הארת השמש אל הירח‪ .‬אבל למעשה לא‬ ‫שהם כמספר החילוק שבין 'אור' אל 'חשך' עה״כ‪ .‬להורות‬ ‫(מו״נ ח״ג פ״ח) בביאור קריאת שם 'לשון הקודש'‪ ,‬שהוא‬ ‫עשו זאת כהוגן‪ ,‬כי הדרך לבטל את העניות אינו יכול לבא‬ ‫על שייכות הפרשה החמישים עם ענין הפיכת החושך לאור‪.‬‬ ‫מפני שאין בו תיבות על דברים שיש להם שייכות עם‬ ‫על ידי אכזריות‪ ,‬אלא אך ורק על ידי רחמים‪[ .‬ואמרו חז״ל‬ ‫וכענין זה היא גם פרשת וארא‪ ,‬אשר היא הפרשה הי״ד‬ ‫פגם הברית]‪ ,‬ושאר הלשונות הן בבחי' פגם הברית‪.‬‬ ‫(ב״ר מא‪ ,‬ד) על הפסוק ״מצאתי דוד עבדי״ (תהלים פט‪ ,‬כא) 'היכן‬ ‫בבחי' האות נ' כנ״ל‪ .‬ולכן גם בה עוסקים להפך את החושך‬ ‫וזהו ענין מה שאמר יוסף הצדיק אל השבטים ״והנה‬ ‫מצאתי בסדום'‪ ,‬כי דוד המלך שורש המלכות דקדושה‪ ,‬הוא‬ ‫לאור‪ ,‬כי 'וארא' הוא בגי' 'אור' עה״כ‪ ,‬ויש בה קכ״א פסוקים‬ ‫עיניכם רואות וגו' כי פי המדבר אליכם״ (בראשית מה‪ ,‬יב)‪,‬‬ ‫ענין שני מלכים בכתר אחד כתיקונו]‪.‬‬ ‫כמספר החילוק בין 'חשך' ל'אור'‪.‬‬ ‫ופירש רש״י 'והנה עיניכם רואות וכו'‪ ,‬שאני מהול ככם‪.‬‬ ‫ועוד‪ ,‬כי פי המדבר אליכם‪ ,‬בלשון הקודש'‪ .‬ושייכות שני‬ ‫ב‬ ‫הדברים כאחד‪ ,‬הם מפני שלשון הקודש הוא בחי' קדושת‬ ‫ג‬ ‫כאשר יהיו שני מלכים בכתר אחד‬ ‫הברית‪ .‬והענין הוא‪ ,‬כי כל שפה בנויה על צירופי אותיות‬ ‫יחדל אביון מן הארץ‬ ‫עניית אמן מהפכת קללה לברכה‬ ‫לתיבות‪ ,‬והצירופים של לשון הקודש הם הצירופים שבהם‬ ‫נברא העולם‪ ,‬ושאר הצירופים הם מעשי ידי אדם‪ .‬וכל‬ ‫ואמר כל העם אמן (כז‪ ,‬טו)‪.‬‬ ‫כי תכלה לעשר את כל מעשר תבואתך וגו'‪ ,‬ואמרת לפני‬ ‫ה' אלקיך בערתי הקודש מן הבית וגו' (כו‪ ,‬יב‪-‬יג)‪.‬‬ ‫צירוף הוא ענין של יחוד‪ ,‬וצירופי לשון הקודש הם‬ ‫יש לבאר את עניינה של עניית אמן זו‪ ,‬בהקדם ביאור ענין‬ ‫יחודים נכונים בבחי' קדושת הברית‪ ,‬מה שאין כן צירופי‬ ‫אמירת אמן בכל ברכה‪.‬‬ ‫פרשה זו נקראת בשם 'וידוי מעשר' (סוטה לב‪ ,).‬ובו האדם‬ ‫שאר הלשונות הם בבחי' זיווגים שאינם נכונים כענין‬ ‫מתוודה על כך שקיים את כל מצוות מתנות העניים‬ ‫ונפרש בזה‪ ,‬כי ברכה היא השפעה ומקור של שפע‪ ,‬ואילו‬ ‫והמעשרות‪ ,‬עד שמסיים ״עשיתי ככל אשר צויתני״‪.‬‬ ‫עריות ופגם הברית‪.‬‬ ‫המקבל את הברכה הוא ענין של קללה ח״ו‪ ,‬שהרי אין הוא‬ ‫ולכאורה צריך ביאור רב‪ ,‬וכי היכן מצינו שאדם ישבח את‬ ‫ומבואר בזוה״ק (תיקו״ז צב‪ ):‬כי כל ענין הבושה מגיע רק‬ ‫מקור הברכה והשפע‪ .‬ולכן עונה המקבל 'אמן'‪ ,‬ובזה הרי‬ ‫עצמו‪ .‬ועוד יש לבאר בזה‪ ,‬אם האדם משבח כאן את עצמו‪,‬‬ ‫מצד העריות‪ ,‬עיי״ש‪ .‬והיינו כמו שמצינו אצל אדם הראשון‬ ‫הוא נהיה מקור הברכה ממטה למעלה [כי ענין האמונה שייך‬ ‫למה זה נקרא 'וידוי' אשר משמעותו נוטה למי שמתוודה‬ ‫אשר עד שלא נכנס בו היצר הרע של עריות‪ ,‬נאמר בו ״ויהיו‬ ‫מצד המקבל‪ ,‬כמו שביארנו במקו״א בענין 'ומתלמידי יותר‬ ‫על חטא וחסרון‪.‬‬ ‫שניהם ערומים וגו' ולא יתבוששו״ (בראשית ב‪ ,‬כה)‪ ,‬ורק אחר‬ ‫מכולם'‪ ,‬והרי זה נחשב כשפע המתחדש ממנו ונשפע אל‬ ‫כך נכנסה בהם הבושה‪ .‬ויש לומר כי בושה זו היא התחלת‬ ‫המברך]‪ .‬וזהו ענין מה שאמרו חז״ל 'גדול העונה אמן יותר מן‬ ‫ויש להקדים מה שכתוב בזוה״ק (ח״ב רלב‪ ):‬על דוד המלך‬ ‫התיקון‪ ,‬כי כאשר האדם מתבייש על פגם העריות‪ ,‬הרי הוא‬ ‫המברך' (ברכות נג‪ ,):‬כי המברך משפיע ברכה סתם‪ ,‬אבל העונה‬ ‫ע״ה‪ ,‬אשר לפעמים הוא משבח את עצמו בשבחים מופלגים‪,‬‬ ‫יכול לבטל את עצמו ולקבל תיקון על כך‪.‬‬ ‫הוא בחי' הפיכת הקללה לברכה‪ ,‬וזו היא ברכה גדולה יותר‪.‬‬ ‫ופעמים אחרות הוא אומר על עצמו דברי שפלות וקטנות‪.‬‬ ‫והדבר הוא מפני שהוא דומה אל הירח‪ ,‬אשר בשעה שהשמש‬ ‫ובזה יש לפרש את מה שנאמר כאן‪ ,‬כי כאשר יהיו ״גוי‬ ‫ומאחר שנתבאר כי כל עניית אמן היא הפיכת הקללה‬ ‫מאירה אליה‪ ,‬הרי היא במילואה עד לדרגת 'שני מלכים‬ ‫אשר לא תשמע לשונו״ היינו אשר לא תהיה להם שייכות‬ ‫לברכה‪ ,‬לכן גם כאן כאשר אמרו את הקללות‪ ,‬היו צריכים‬ ‫בכתר אחד'‪ ,‬ובשעה שאין השמש מאירה נמצאת הירח‬ ‫עם לשון הקודש‪ ,‬ולא יוכלו לקרב אותם ללשון הקודש‬ ‫לענות עליהם אמן שיש לה כח להפך את הקללות לברכות‪.‬‬ ‫בקטנות ובהעלם‪ .‬וכך היה דוד המלך שהוא בחי' מדת‬ ‫ולהעלותם אל הקדושה‪ ,‬והיינו שתהיה להם אחיזה גדולה‬ ‫ויש לרמז על כך בלשון הפסוק ״ואמר כל העם אמן״‪ ,‬כי‬ ‫המלכות‪ ,‬אשר במצב של הארת קוב״ה בבחי' שני מלכים‬ ‫בפגם העריות‪ .‬ואילו היו לכל הפחות מתביישים בזה‪ ,‬היה‬ ‫'כל העם' הוא בגי' 'קללה'‪ ,‬ועל ידי עניית אמן מהפכים‬ ‫בכתר אחד‪ ,‬היה משבח את עצמו‪ .‬ובמצב של העלמת‬ ‫מקום לתקן אותם ולהעלותם‪ .‬אבל הם יהיו ״גוי עז פנים״‬ ‫אותו לברכה‪.‬‬ ‫והסתר אור השמש‪ ,‬היה מקטין את עצמו‪ ,‬עיי״ש‪[ .‬והביאור‬ ‫שאין להם בושה מן העריות שלהם [והוא ענין מה שאמרו‬ ‫הפשוט בזה הוא‪ ,‬כי כאשר מדת המלכות שהיא בחי' המקבל‪,‬‬ ‫חז״ל שהממזרים הם עזי פנים‪ ,‬כי נולדו מפגם הברית]‪ ,‬ואם‬ ‫עומדת כמו דבר בפני עצמו‪ ,‬הרי היא בבחי' 'לית לה מגרמה‬ ‫כן הרי הם גרועים כל כך שאין דרך להעלותם כלל‪ .‬אבל‬ ‫ד‬ ‫כלום'‪ ,‬ואי אפשר לשבח אותה‪ .‬כי לאמתו של דבר‪ ,‬הרי אין‬ ‫לאמתו של דבר מונחת בזה ברכה‪ ,‬כי על ידי זה לא תהיה‬ ‫עוד מלבדו ית'‪ ,‬ורק אליו יתברך נאוה תהלה‪ .‬אבל כאשר‬ ‫להם יניקה מן הקדושה בכלל‪ ,‬וסוף כל סוף יתבטלו לגמרי‬ ‫אותיות השם כסדרן הם בחי' רחמים‬ ‫הם בבחי' 'שני מלכים בכתר אחד'‪ ,‬אזי ברור וגלוי כי אין‬ ‫על ידי זה‪ ,‬וכלל ישראל הדבוקים בקדושת הברית יתקיימו‬ ‫והיו שמיך אשר על ראשך נחשת והארץ אשר תחתיך‬ ‫המלכות נפרדת מבעלה‪ ,‬ואם כן כל שבחיה אינם אלא‬ ‫לעולם‪.‬‬ ‫ברזל (כח‪ ,‬כג)‪.‬‬ ‫שבחיו ית'‪ .‬ואז אדרבה יש ענין לשבחה ולהללה‪ ,‬כי בזה‬ ‫ד‬ ‫חובת הלבבות‬ ‫רחמי אינם כלים‪:‬‬ ‫ווי מער מען דערהערט‬ ‫שער הבטחון פרק ג‬ ‫די רחמנות פונעם‬ ‫שיעור ט ‪ -‬א‬ ‫רבוש"ע – אלץ מער‬ ‫'בטחון' שפירט מען‬ ‫ש י ע ו ר י ה ש ק פ ה ו מ ו ס ר ב ד ר ך ה ח ס י דות‬ ‫א‬ ‫רחמנות איז א 'חק' אין דער בריאה – וועלכע קומט פון די העכסטע פלעצער‬ ‫גם תנים חלצו שד‪:‬‬ ‫די גוטע מדות וועלכע דער מענטש האט 'בחירה' דערויף – רופן זיך 'מדות טובות' | די מדות וואס דער מענטש איז געצוואונגען דערצו – רופן זיך 'טבע הבריאה' | בפשטות איז דאס צוליב 'קיום העולם' – כדי די וועלט‬ ‫זאל נישט חרוב ווערן | בפנימיות איז דאס צוליב זייער הויכער שורש פון 'טוב הבורא' – וועלכע איז נישט אראפגעקומען צום 'בחירת אנוש' | רחמנות איז פון די זאכן וואס דער נברא איז געצואונגען דערצו | אפילו די‬ ‫גרעסטע אכזריים האבן רחמנות אויף זייערע קינדער | דארט זעט זיך קלאר ארויס די 'רחמי הבורא' אויף זיין בריאה | פון דארט דארף מען נעמען א 'כח הבטחון' צו זיין פארזיכערט אויף רחמי הבורא‬ ‫וועלט וואס שטייט שטארק און פעסט‪ ,‬און דערנאך קען‬ ‫לדוגמא‪ :‬דאס וואס א מענטש האט רחמנות אויף זיין גוף‪,‬‬ ‫בטחון בויעט זיך אויפן אנערקענונג אז‬ ‫מען געבן געוויסע פלעצער וואו דער מענטש זאל זיך‬ ‫ער גיבט איר צו עסן‪ ,‬ער לייגט איר שלאפן‪ ,‬ער גיבט זיך‬ ‫דער רבוש"ע איז דער גרעסטער 'רחמן'‬ ‫אויסארבעטן און מאכן די וועלט בעסער און שענער‪.‬‬ ‫אפ מיט אלע אירע צרכים – כאטש וואס בעצם איז דאס‬ ‫דער חובת הלבבות הייבט ָָאן דא אין פרק ג'‪ ,‬אז‬ ‫לדוגמא‪ :‬טאמער וואלט א מענטש געדארפט אליינס‬ ‫גאר א גוטע און וויכטיגע זאך‪ ,‬ווייל טאמער וואלט דאס‬ ‫איינע פון די יסודות אויף וואס 'בטחון' בויעט זיך‪ ,‬איז‬ ‫בוחר זיין צי ער זאל זיך אפגעבן מיט זיין גוף אדער‬ ‫א מענטש נישט געטון‪ ,‬וואלט געווען א חורבן הבריאה‬ ‫דער ענין פון רחמי ה' – וואס דער מענטש גלייבט און‬ ‫נישט – וואלט די גאנצע בריאה געווען איינגעשטעלט‬ ‫– דאך הייסט עס נישט קיין 'מדה טובה'! ווייל דאס איז‬ ‫אנערקענט מיט א שטארקייט‪ ,‬אז דער רבונו של עולם‬ ‫חרוב צו ווערן‪ ,‬און אויב וועט זיין א חורבן עולם –‬ ‫א 'הכרח' וואס יעדער מענטש איז געצוואונגען דערצו‬ ‫איז דער גרעסטער 'מרחם' – מער ווי סיי וועלכער‬ ‫וועט שוין נישט זיין ווער עס זאל ארבעטן 'לעבדה‬ ‫מצד טבעו! עס איז בכלל נישטא קיין 'בחירה' דערויף‪,‬‬ ‫'מרחם'‪ ,‬און אז יעדע סארט 'רחמנות' וואס איז נאר‬ ‫ולשמרה'‪ ,‬דערפאר אלע יסודות'דיגע זאכן זיין 'בהכרח'‪,‬‬ ‫צי ער זאל יא אדער נישט זיך אפגעבן מיט זיין גוף‪ ,‬נאר‬ ‫פארהאן – ווי עלטערן וואס האבן רחמנות אויף זייערע‬ ‫און אויפדעם קען מען שפעטער בויען און ארבעטן עס‬ ‫זיין גוף צווינגט אים מיט געוואלד‪ ,‬אז ער מוז איר געבן‬ ‫קינדער‪ ,‬א רבי האט רחמנות אויף זיין תלמיד‪ ,‬א חבר‬ ‫צו מאכן בעסער און איידעלער‪ .‬למשל‪ ,‬נאכדעם וואס‬ ‫צו עסן און טרינקען‪ ,‬ער מוז איר לייגן שלאפן און איר‬ ‫האט רחמנות אויף א צווייטן חבר‪ ,‬וכדומה – דאס איז‬ ‫א מענטש איז 'מוכרח' צו עסן – קען ער ארבעטן אויף‬ ‫געבן אלע צרכים! און דערפאר קען מען נישט זאגן אז‬ ‫אלעס בלויז אן אפשפיגלונג פון דער אויבערשטנ'ס‬ ‫'קדושת האכילה'‪ ,‬אז ער זאל אויפהייבן דאס עסן צום‬ ‫דער מענטש איז באשאפן געווארן מיט א שיינע מדה פון‬ ‫רחמנות! דער רבונו של עולם – וואס ער איז דער‬ ‫רבונו של עולם‪ ,‬און אינזין האבן גוטע כונות מיטן עסן‪.‬‬ ‫'גמילת חסד' צו זיך‪.‬‬ ‫'בעל הרחמים' – האט אריינגעלייגט אין זיי אלע א‬ ‫אבער 'נישט עסן' – איז נישט קיין אפציע‪ ,‬ווייל דאס‬ ‫מדה פון 'רחמנות' – וועלכע איז בעצם ווי א 'שליח' פון‬ ‫איז פון די יסודות פון 'קיום העולם'‪.‬‬ ‫זיין 'רחמנות'‪ ,‬וואס ער איז זיך 'מרחם' אויפן מענטש‪.‬‬ ‫די מדות וועלכע זענען 'מוכרח' פארן‬ ‫עקזיסטענץ פון וועלט – האט דער‬ ‫וויבאלד דער ענין פון רחמי ה' איז אזא שטארקער‬ ‫די טבעיות'דיגע מדות קומט פון א העכערן‬ ‫רבוש"ע נישט איבערגעגעבן צו בחירה‬ ‫יסוד אין אידישקייט – מוז מען מאריך זיין דערין און‬ ‫פלאץ – וואו א מענטש קען נישט פוגם זיין‬ ‫הסבר הדברים‪ :‬עס איז פארהאן געוויסע זאכן אין‬ ‫אויסבויען דעם גאנצן היקף – אנגעהויבן פון די 'שרשים'‪,‬‬ ‫דער בריאה וואס דער רבונו של עולם האט דאס‬ ‫כדי עס זאל זיין מסודר מיט א קלארקייט‪.‬‬ ‫די פנימיות'דיגע סיבה דערצו‪ :‬די אלע מדות וואס‬ ‫דער רבונו של עולם האט אריינגעבויעט אין מעשה‬ ‫איבערגעלאזט אומפארענדיגט‪ ,‬כדי דער מענטש זאל‬ ‫בראשית אלס חלק פון דער בריאה – קומען פון אזא‬ ‫קומען און דאס משלים זיין מיט זיין עבודה; ווי עס‬ ‫די גוטע מדות וואס יעדער מענטש‬ ‫הויכן שורש‪ ,‬וואס דער מענטש קען נישט אנקומען‬ ‫שטייט (בראשית ב‪ ,‬טו)‪ְ" :‬לְ ָָע ְְב ָָדּה ּוְלְ ָָׁש ְְמ ָָרּה"‪ .‬אבער עס‬ ‫באזיצט בטבע – האט ניטאמאל‬ ‫זענען פארהאן געוויסע כוחות און מדות וואס דער רבונו‬ ‫דעם נאמען 'מדה טובה'‬ ‫אהין! פונקט ווי דער רבונו של עולם האט נישט‬ ‫איבערגעגעבן פארן מענטש קיין כח צו באשאפן א‬ ‫של עולם האט דאס באשאפן און אריינגעבויעט אלס‬ ‫עס זענען פארהאן אזעלכע 'מדות טובות' וואס‬ ‫'יש מאין'‪ ,‬נאר בלויז א 'יש מיש'‪ ,‬ווייל צו באשאפן‬ ‫א חלק פון 'מעשה בראשית'‪ ,‬און נישט אלס 'הוספה'‬ ‫א מענטש דארף ארבעטן דערויף‪ ,‬כדי עס קונה צו‬ ‫א 'יש מאין' קען נאר א 'בורא' און נישט קיין 'נברא'!‬ ‫וואס דער מענטש דארף קומען שפעטער און משלים‬ ‫זיין‪ .‬לדוגמא‪ :‬די מדה פון 'זהירות בכבוד חבירו' – צו‬ ‫עס איז צו א הויכער מקום – וואו דער נברא האט‬ ‫זיין די בריאה‪.‬‬ ‫אכטונג געבן אויפן חבר'ס כבוד און אים נישט מבזה‬ ‫נישט קיין צוטריט! אט אזוי איז אויך מיט די אלע מדות‬ ‫זיין – איז נישט א זאך וועלכע א מענטש‬ ‫וועלכע זענען אריינגעבויעט אין דער בריאה‪ ,‬אז דאס‬ ‫נקודות‪:‬‬ ‫האט אין זיך נאטורליך‪ ,‬ער ווערט נישט‬ ‫די 'יסודות העולם' האט דער‬ ‫זענען אזוינע הויכע שרשים – וואו דער נברא האט נישט‬ ‫רבוש"ע אוועקגעשטעלט‬ ‫געבוירן דערמיט‪ ,‬נאר ער דארף ארבעטן‬ ‫קיין צוטריט! דאס זענען די באשטאנדטיילן פון דער 'עצם‬ ‫מיט 'אתערותא דלעילא'‬ ‫דאס רחמנות‬ ‫דערויף עס צו קונה זיין‪ .‬און אפילו אויב‬ ‫בריאה' – וועלכע איז א שטיק 'גילוי מדותיו' – וועלכע איז‬ ‫וואס די‬ ‫א מענטש איז געבוירן געווארן מיט א‬ ‫די פשוט'ע סיבה דערצו‪ :‬וויבאלד דער‬ ‫אכזריות'דיגע‬ ‫אסאך העכער פונעם 'לעבדה ולשמרה'! דער טבע פון זיך‬ ‫רבש"ע האט געוואלט אוועקשטעלן א‬ ‫ספעציעלע איידלקייט‪ ,‬און ער איז יא‬ ‫טיגער האט צו‬ ‫סענסעטיוו צום חבר'ס כבוד – וועט מען‬ ‫אפגעבן מיט 'זיך זעלבסט' – ווערט נשתלשל פון אזא‬ ‫וועלט וועלכע זאל האבן א 'קיום' און‬ ‫אירע קינדער‬ ‫הויכע 'ספירה העליונה'‪ ,‬וועלכע איז העכער פון דער‬ ‫נישט חרוב ווערן‪ ,‬דעריבער האט ער‬ ‫– איז א שטיק‬ ‫זאגן‪ ,‬אז ער איז באשאנקען געווארן מיט‬ ‫'בחירה' פונעם מענטש‪ ,‬און דער מענטש קען דארט‬ ‫אוועקגעשטעלט שטארקע יסודות –‬ ‫'גילוי רחמי‬ ‫א 'מדה טובה'! ווייל דאס איז נישט קיין‬ ‫נישט מקלקל זיין‪ ,‬ווייל דארט איז נאך דער חלק פון‬ ‫וועלכע מען קען נישט רירן פון ארט –‬ ‫שמים'‪ ,‬און פון‬ ‫מוכרח'דיגע טבע אין דער בריאה‪ .‬עס‬ ‫'גילוי הבורא'‪ ,‬און נישט דער חלק פון 'עבודת הנברא'‪.‬‬ ‫כדי די וועלט זאל אנגיין‪ .‬און דאס האט‬ ‫דארט נעמט‬ ‫איז אבער פארהאן אזעלכע מדות – וואס‬ ‫ער נישט איבערגעגעבן צו דער עבודה‬ ‫מין זיך ארויס‬ ‫כאטש דאס זענען זייער וויכטיגע און‬ ‫א זיכערקייט‪,‬‬ ‫גוטע אייגנשאפטן – קען מען זיי בכלל‬ ‫די רחמנות פון 'חיות טורפות' צו זייערע‬ ‫פונעם מענטש‪ ,‬ווייל מען קען נישט‬ ‫אז אונזער 'אב‬ ‫נישט אנרופן מיטן נאמען 'מדה טובה'‪,‬‬ ‫קינדער – ברענגט אונז א הכרה אינעם‬ ‫איינשטעלן דעם גאנצן 'קיום העולם'‬ ‫הרחמן' האט‬ ‫רחמנות פונעם רבוש"ע צו אונז‬ ‫אויף דער בחירה פונעם מענטש‪ .‬קודם‬ ‫וויבאלד דאס איז ממש א 'טבע' וואס‬ ‫אודאי רחמנות‬ ‫יעדער נברא איז מוכרח דאס צו האבן‪.‬‬ ‫ווען מען איז זיך מתבונן אין דער בריאה‪ ,‬זעט מען‬ ‫מוז מען פארזיכערן אז עס איז דא א‬ ‫אויף אונז‬ ‫ה‬ ‫צו א געוואלדיגע הכרה אין די רחמי ה' – וועלכע איז‬ ‫האבן אויף זייער קינד – איז א 'הכרח'! עס איז נישט קיין‬ ‫א 'טבע' פון רחמנות וואס דער רבונו של עולם האט‬ ‫דער אויסשליסליכער 'שורש' צו די אלע רחמנות'ן – ָָאן‬ ‫'מדה טובה' און נישט קיין 'בחירה'‪ ,‬נאר דאס איז פשוט‬ ‫מטביע געווען אין דער גאנצער בריאה – פון אויבן ביז‬ ‫דעם וואס דער נברא זאל אפילו האבן עפעס צוגעלייגט‬ ‫א געצוואונגענע זאך‪ ,‬וואס יעדער נברא – צי ער וויל‬ ‫אונטן‪ .‬יעדע בהמה‪ ,‬חיה און עוף – האט רחמנות אויף‬ ‫דערצו אן אייגענע בחירה אדער הוספה‪ .‬און אויב‬ ‫אדער נישט – האט נישט קיין ברירה זיך ארויסצודרייען‬ ‫זיינע קינדער‪ .‬אפילו ביי די גרעסטע אכזריות'דיגע חיות‪,‬‬ ‫שפירט זיך א קינד פארזיכערט אין שויס פון זיינע‬ ‫דערפון! דאס רחמנות צו זיין קינד – נעמט אים איבער‬ ‫וועלכע פארצוקן אנדערע אומשולדיגע חיות ָָאן קיין‬ ‫עלטערן – וואוסנדיג אז זיי האבן רחמנות אויף אים אין‬ ‫מיט געוואלד! און ווי געזאגט‪ ,‬ווייזט דאס אויפן 'שורש‬ ‫שום רחמנות – אבער ווען עס קומט צו זייערע אייגענע‬ ‫יעדן פאל – נו‪ ,‬וויפיל און וויפיל דארף זיך א איד שפירן‬ ‫הרחמנות'‪ ,‬אז דאס נעמט זיך פון אזא וויכטיגן 'גילוי‬ ‫קינדער‪ ,‬קומט ארויס א מדה פון רחמנות – וועלכע איז‬ ‫פארזיכערט אינעם שויס פונעם רבונו של עולם‪ ,‬וואס ער‬ ‫מדותיו' – וואו דער נברא קען נישט טשעפן! דארט וויל‬ ‫נישט סתם א פשוט'ע רחמנות א טובה צו טון‪ ,‬נאר דאס‬ ‫איז דער דירעקטער שורש פון די פעטערליכע רחמנות!‬ ‫דער 'בורא' נתגלה ווערן פאר יעדן פרייז – ָָאן דעם וואס‬ ‫א רחמנות וועלכע שאקלט וועלטן! זיי וועלן פירן די‬ ‫אויב א מענטש פארשטייט ווי פשוט דאס איז‪ ,‬מוז דאס‬ ‫דער נברא זאל דאס קענען מקלקל זיין‪ .‬דאס ברענגט אונז‬ ‫גרעסטע מלחמות מיט אנדערע חיות און זיך איינשטעלן‬ ‫על כרחך ברענגען א משונה'דיגן בטחון אויפן רבונו של‬ ‫צום אנערקענונג‪ ,‬אז די מדה פון 'רחמי האב על הבן'‬ ‫דאס לעבן‪ ,‬כדי צו ראטעווען זייערע קינדער פון צער!‬ ‫עולם‪.‬‬ ‫וואס די בריאה איז פול דערמיט – דארף אונז טראגן‬ ‫דאס הייסט‪ ,‬אז די רחמנות וואס א טאטע און מאמע‬ ‫ב‬ ‫נישטא נאך אזא 'קשר של רחמנות' ווי פון א בורא צו זיין נברא‬ ‫ואנכי לא אשכחך‪:‬‬ ‫דאס רחמנות פון עלטערן אויף קינדער – איז א קשר פונעם 'שורש' צום 'ענף' | עלטערן זענען נישט דער עכטער 'שורש' | זיי אליינס זענען דאך אויך 'ענפים' פון זייער 'שורש' | בלויז דער אויבערשטער איז אן עכטער‬ ‫'שורש' | קען מען זיך שוין פארשטעלן ווי גרויס זיין רחמנות איז אויף זיין 'ענף' | די רחמנות פון עלטערן האט א גבול | עס קען זיין מצבים ווען די רחמנות ענדיגט זיך | די רחמנות פונעם רבוש"ע האט נישט קיין גבול |‬ ‫עס ענדיגט זיך נישט אין קיין שום מצב פון חטא | דער גילוי פון י"ג מדות של רחמים | דאס איז דער גאראנטי אויף די לוחות שניות‬ ‫'ענף' פון קיינעם חלילה‪ ,‬קומט אויס‪ ,‬אז יעדער איד‬ ‫אין דער נאטור‪ ,‬אז עס הערשט א געוואלדיגער קשר‬ ‫דער משל פון א מאמע צו איר‬ ‫איז ממש 'כל כולו' א צווייג פון אים כביכול! און דער‬ ‫– וועלכע רופט זיך 'רחמנות' – צווישן דעם 'שורש'‪,‬‬ ‫קינד – העלפט ממחיש זיין דעם‬ ‫רחמנות פונעם רבוש"ע‬ ‫דאזיגער 'יחס' פון א 'בורא ונברא' האט נישט קיין שום‬ ‫ביז דאס וואס קומט ארויס פונעם 'שורש'! יעדער‬ ‫משל אויף דער וועלט‪ ,‬ווייל עס איז דא בלויז איין 'בורא'!‬ ‫'שורש' איז זיך מרחם אויף זיין 'ענף' – אנגעהויבן פון‬ ‫ביז אהער האט מען גערעדט פון דער רחמנות וואס‬ ‫אויסער אים זענען אלע 'שרשים' – בלויז 'נבראים'‪ ,‬און‬ ‫די בהמות און חיות‪ ,‬שרצים און עופות‪ ,‬און געענדיגט‬ ‫מיר זעען אין דער בריאה – וואס פון דעם זאל זיך א‬ ‫עס איז ביי קיינעם נישטא אזא טיפע באציאונג ווי פון‬ ‫ביים מענטש; די עלטערן האבן רחמנות אויף זייער‬ ‫מענטש מאכן א 'היקש' צום רבונו של עולם‪ .‬ווייל דאס‬ ‫א 'בורא' צו א 'נברא'‪ .‬און אויב אזוי‪ ,‬איז דאך פשוט‪,‬‬ ‫קינד – וועלכע איז א צווייג פון זייער מציאות‪ ,‬און דער‬ ‫איז דער געווענליכער סדר‪ ,‬אז ווען מען זאגט פאר א‬ ‫אז עס איז נישטא קיין משל צום 'רחמנות'‪ ,‬וואס אט‬ ‫רבי האט רחמנות אויף זיין תלמיד – וואס ער איז ווי א‬ ‫מענטש‪ ,‬אז דער אויבערשטער איז א געוואלדיגער‬ ‫דער אמת'ער 'שורש' האט צו זיינע 'ענפים'! אויב דער‬ ‫צווייג פון זיין נשמה און שכל‪.‬‬ ‫'רחמן' – קומט אים באלד ארויף אין מחשבה א ציור פון‬ ‫צייטווייליגער 'שורש' – וועלכע רופט זיך מאמע – האט‬ ‫א רחמנות'דיגע מאמע וועלכע האט רחמנות אויף איר‬ ‫אזא ווארימע און הארציגע רחמנות אויף איר קינד‪ ,‬נו‪,‬‬ ‫קינד‪ ,‬און ער טראכט אז דער אויבערשטער האט אויך‬ ‫דער טאטע איז קוים א 'שורש'‬ ‫אזוי שטארק רחמנות אויף יעדן איד – ווי די מאמע אויף‬ ‫קען מען זיך פארשטעלן אז די רחמנות פונעם 'בורא'‬ ‫פונעם קינד – כלפי וויפיל דער‬ ‫– וואס ער איז 'באין ערוך' מאל מער 'שורש' צום‬ ‫אויבערשטער איז א 'שורש'‬ ‫איר קינד‪ .‬יעצט וועט מען גיין ווייטער און פארשטיין‬ ‫'נברא' – איז דאך אודאי אזויפיל מאל הארציגער און‬ ‫ווי ווייט דעם רבונו של עולם'ס רחמנות איז 'באין ערוך'‬ ‫לאמיר זיך מתבונן זיין‪ :‬וויפיל מאל מער איז דער‬ ‫מער פון די רחמנות פון עלטערן צו א קינד! די רחמנות‬ ‫ווארימער 'באין ערוך'!‬ ‫רבונו של עולם א 'שורש' פונעם מענטש – מער ווי דער‬ ‫פון א מאמע איז בכלל נישט קיין 'משל' צום רחמנות‬ ‫טאטע איז א 'שורש' פונעם זון?! ער איז טאפלט מאל‬ ‫וואס דער רבונו של עולם האט אויף א איד!‬ ‫'דו ביסט מיין באשעפער' איז‬ ‫מער?! ער איז דאך 'באין ערוך' מאל – מער 'שורש' צום‬ ‫א ווארימערע אויסדרוק ווי‬ ‫'דו ביסט מיין טאטע'‬ ‫נברא! ווייל ביי די אלע באציאונגען פון 'שורש וענף' וואס‬ ‫ווי קען מען דען מדמה זיין א מאמע'ס‬ ‫איז פארהאן אין וועלט‪ ,‬זענען דאך זיי ביידע‪' ,‬ענפים'‬ ‫מען האט גערעדט (אינעם פריערדיגן גליון)‪ ,‬אז דער‬ ‫רחמנות צום אויבערשטנ'ס רחמנות?‬ ‫פון עפעס אנדערש! און ווי נאר מען קוקט אויף יענעם‬ ‫וועלכער אנטוויקלט א הארציגן און נאנטן קשר מיט‬ ‫"ֲה ִִת ְְׁשַּכַ ח ִִא ָָׁשה‬ ‫דער פסוק זאגט (ישעיה מט‪ ,‬טו)‪ֲ :‬‬ ‫ריכטונג – פון וואו זיי שטאמען – איז דער גאנצער 'יחס'‬ ‫רבונו של עולם – רופט אים ָָאן מיט נאמען 'טאטע';‬ ‫עּוָלָ ּה ֵֵמ ַַר ֵֵחם ֶֶּבן ִִּב ְְטָנָ ּה" – א מאמע קען דען פארגעסן פון‬ ‫פון 'טאטע' און 'קינד' בטל ומבוטל! אין זייער עכטער‬ ‫ווי עס שטייט (תהלים פט‪ ,‬כז)‪" :‬הּוא ִיִ ְְק ָָר ֵֵאִנִ י ָָא ִִבי ָָא ָָּתה"‪.‬‬ ‫רחמנות האבן אויף איר קינד? אודאי נישט! "ַגַ ם ֵֵאֶלֶ ה‬ ‫שורש זענען זיי ביידע די זעלבע! דער גאנצער יחס פון‬ ‫און אזוי איז טאקע איינגעפירט‪ ,‬אז ווען‬ ‫ִִת ְְׁשַּכַ ְְחָנָ ה" – אפילו אויב דאס קען יא פאסירן אמאל‪,‬‬ ‫'שורש וענף' וואס הערשט צווישן זיי – איז‬ ‫א איד וויל רעדן צום רבונו של עולם‬ ‫אז א מאמע זאל פארגעסן איר קינד‪ ,‬אבער ְ"ְו ָָאֹנִֹכִ י ֹלא‬ ‫נקודות‪:‬‬ ‫גאר שטארק באגרעניצט‪ ,‬פון וואו דאס‬ ‫פריוואטע זאכן פון הארץ צו הארץ אויף‬ ‫ֶֶא ְְׁשָּכָ ֵֵחְך" – איך וועל דיר קיינמאל נישט פארגעסן! דאס‬ ‫הייבט זיך ָָאן‪ ,‬און וואו דאס ענדיגט זיך!‬ ‫זיין אייגענע שפראך – קומט ארויס פון‬ ‫ארויסצוזאגן‬ ‫און אויב דער 'ענף' וועט טון עפעס גאר‬ ‫הייסט‪ ,‬דו האסט דא גענוצט דעם גרעסטן משל אויף‬ ‫זיין מויל דער אויסדרוק‪" :‬טאטע זיסער"‪.‬‬ ‫'יוצרי ובוראי'‬ ‫דער וועלט‪ ,‬זאג איך דיר אז דער 'נמשל' איז אסאך‬ ‫שלעכט – וועלכע וועט זיין א סתירה מיטן‬ ‫ווייל דער סארט אויסדרוק איז מקרב אל‬ ‫– איז די‬ ‫מער ווי דעם משל! עס איז עכט נישטא קיין משל צו‬ ‫גאנצן 'קיום' פונעם 'שורש' – וועט זיך די‬ ‫הלב דעם נאנטן באציאונג וואס דער רבונו‬ ‫ווארימסטע‬ ‫אויסמאלן דעם רחמנות פונעם רבונו של עולם! דער‬ ‫רחמנות ענדיגן! ווייל זיין רחמנות איז בלויז‬ ‫של עולם האט צו אונז‪ .‬אבער טאמער א‬ ‫אויסדרוק וואס‬ ‫נוגע דארט וואו ער איז טאקע א 'שורש'‪,‬‬ ‫משל פון 'רחמי אב ובן' איז בלויז געגעבן געווארן 'בלית‬ ‫מענטש דערהערט דעם טיפקייט וואס מען‬ ‫מען קען נאר‬ ‫ברירה' – זייענדיג דער נאנטסטער משל מיט וואס מען‬ ‫דארט‬ ‫נוצן!‬ ‫אבער אויף די פלעצער וואו ער איז נישט‬ ‫האט דא געשמועסט – פארשטייט ער‪ ,‬אז‬ ‫קען עס עטוואס ממחיש זיין‪ ,‬אבער אינ'אמת'ן איז דאס‬ ‫הערשט א‬ ‫קיין 'שורש' – איז ער נישט קיין 'רחמן'!‬ ‫צו זאגן‪" :‬יוצרי ובוראי – מיין באשעפער"‪,‬‬ ‫נישט קיין משל בכלל‪.‬‬ ‫איז אסאך מער מעורר די נאנטקייט און‬ ‫א‬ ‫און‬ ‫התקרבות‬ ‫טיפקייט פונעם קשר! ווייל די ווארימקייט‬ ‫רחמנות העכער‬ ‫פון וועלט! עס‬ ‫נישטא נאך אזא טיפע‬ ‫יעדער 'שורש' האט א מורא'דיגע‬ ‫פון א 'בורא' איז ָָאן קיין שיעור מער‪ ,‬ווי די‬ ‫איז נישטא אין‬ ‫ווארימקייט פון א טאטע! 'יוצרי ובוראי'‬ ‫באציאונג און קשר ווי‬ ‫רחמנות אויף זיין 'ענף'‬ ‫דער גאנצער‬ ‫פון 'בורא' צום 'נברא'‬ ‫איז דאס גרעסטע התקרבות וואס איז נאר‬ ‫וועלט קיין‬ ‫כדי צו פארשטיין אביסל דעם חילוק צווישן 'רחמי‬ ‫דא! דארט הערשט א רחמנות העכער‬ ‫'מעין דמעין'‬ ‫ווידעראום‪ ,‬דער רבונו של עולם איז‬ ‫האב' ביז די רחמי ה' – וועט מען קודם אפטייטשן דעם‬ ‫פון וועלט! עס איז נישטא אין דער‬ ‫פון אט דער‬ ‫דער איינציגסטער עכטער 'שורש כל‬ ‫אינהאלט פון 'רחמי האב על הבן'‪ .‬די סיבה פארוואס‬ ‫גאנצער וועלט קיין 'מעין דמעין' פון דער‬ ‫משונה'דיגער‬ ‫הנמצאים בעצם' – נישט 'במקרה'‪ .‬ווייל‬ ‫דער טאטע האט רחמנות אויף זיין קינד איז‪ ,‬צוליב‬ ‫משונה'דיגער רחמנות!‬ ‫רחמנות‬ ‫דער רבונו של עולם איז דאך נישט קיין‬ ‫דעם 'חק' וואס דער רבונו של עולם האט אריינגעלייגט‬ ‫ו‬ ‫געקענט עומד זיין נאך א חטא‪ .‬אבער די 'לוחות שניות'‬ ‫עולם געזאגט צו משה (רש"י שמות לג‪ ,‬יט)‪" :‬וקראתי‬ ‫א מענטש האט א גבול ווען‬ ‫איז מיטגעקומען אינאיינעם מיט די י"ג מדות של‬ ‫בשם ה' לפניך ‪ -‬ללמדך סדר בקשת רחמים אף אם תכלה‬ ‫די רחמנות ענדיגט זיך – דער‬ ‫רחמים – וואס דער רבונו של עולם פירט זיך מיט אזא‬ ‫זכות אבות‪ ,‬וכסדר זה שאתה רואה אותי מעוטף וקורא י"ג‬ ‫רבוש"ע האט נישט קיין גבול‬ ‫מין רחמנות וועלכע ענדיגט זיך קיינמאל נישט! דאס איז‬ ‫מדות הוי מלמד את ישראל לעשות כן וע"י שיזכירו לפני‬ ‫כאטש וואס אלע 'מדות' פונעם רבונו של עולם‬ ‫אזא מין רחמנות וועלכע קען זיך אויך אן עצה געבן מיט‬ ‫רחום וחנון יהיו נענין כי רחמי לא כלים" – דער רבונו‬ ‫זענען 'בלי גבול ובלי סוף'‪ ,‬און יעדע מדה פון א נברא‬ ‫בעלי בחירה! און דערפאר איז מען שוין פארזיכערט אז‬ ‫של עולם אליינס זאגט‪" :‬מיין רחמנות האט נישט קיין‬ ‫איז בכלל נישט קיין 'משל' צום אופן וויאזוי די דאזיגע‬ ‫די דאזיגע לוחות וועלן נישט צעבראכן ווערן‪ ,‬ווייל דער‬ ‫סוף! עס ענדיגט זיך קיינמאל נישט!"‪ .‬און אט דער‬ ‫מדה איז ביים רבונו של עולם – דאך זעט מען דאס‬ ‫רחמנות'דיגער באשעפער וועט שוין טרעפן אזעלכע‬ ‫גילוי איז געקומען צוזאמען מיט די 'לוחות שניות'‪.‬‬ ‫ביי 'מדת הרחמים' מער ווי ביי אלע אנדערע מדות‪.‬‬ ‫'תיקונים' וועלכע קענען זיך אן עצה געבן מיט אלע‬ ‫ווייל אינ'אמת'ן איז נישט צו פארשטיין דער גאנצער‬ ‫ווייל ווי געזאגט‪ ,‬דער גאנצער יסוד אויף וואס אונזער‬ ‫פגמים‪ ,‬אויף אן אופן אז מען זאל נישט דארפן צעברעכן‬ ‫ענין פון 'לוחות שניות'‪ :‬מען האט דאך שוין איינמאל‬ ‫'רחמנות' שטייט‪ ,‬איז מעיקרא א באגרעניצטער יסוד‪,‬‬ ‫קיין לוחות!‬ ‫געגעבן 'לוחות ראשונות'‪ ,‬און אידן מיט זייערע אייגענע‬ ‫ווידעראום ביי אויבערשטן שטייט דער 'רחמנות' אויף‬ ‫'בחירה' האבן געמאכט דעם 'חטא העגל'‪ ,‬און צוליב‬ ‫אן אומבאגרעניצטער יסוד‪ .‬און דאס איז דער עיקר‬ ‫יעדער עובד ה' מוז זיין אויסגעבויעט‬ ‫דעם האט מען צעבראכן די 'לוחות'‪ .‬נו‪ ,‬פארוואס גיבט‬ ‫חילוק וואו עס כאפט אויף למעשה‪ :‬דער מענטש איז‬ ‫מיט א שטארקייט אין דער הכרה‬ ‫מען יעצט נאכאמאל 'לוחות'?! עס איז דאך מעגליך‬ ‫זיך נישט אלעמאל מרחם אויף זיין קינד! עס קען‬ ‫פון 'רחמי שמים בלי סוף'‬ ‫אז אידן מיט זייער 'בחירה' וועלן נאכאמאל זינדיגן‬ ‫אמאל קומען א מצב וואס ער פארלירט דעם געפיל‬ ‫דער ענין פון 'שלש עשרה מדות של רחמים' איז א‬ ‫און מען וועט נאכאמאל דארפן צוברעכן די לוחות?!‬ ‫פון רחמנות צו אים! אבער דער אויבערשטער האט‬ ‫זאך‪ ,‬וואס יעדער עובד ה' וועלכער וויל אריינגיין אינעם‬ ‫אדרבה‪ ,‬מה‪-‬דאך א נאך אזא 'מעמד הנבחר' זענען זיי‬ ‫אלעמאל רחמנות אויפן איד! עס איז נישטא אזא מין‬ ‫'שער הבטחון' – דארף שטארק אוועקשטעלן אלס יסוד‪:‬‬ ‫דורכגעפאלן‪ ,‬נו‪ ,‬יעצט נאך אזא חטא העגל – קענען זיי‬ ‫באגריף‪ ,‬אז אין א געוויסע סארט מצב איז שוין נישטא‬ ‫"רחמי אינם כלים" – דער גרעסטער חוטא קען האבן א‬ ‫דאך זיכער דורכפאלן‪ ,‬נו‪ ,‬מען וועט יעדן צווייטן טאג‬ ‫מער קיין רחמי ה'! ווייל ווילאנג דער 'נברא' איז אן 'ענף'‬ ‫תיקון דורך 'רחמי שמים'! ווייל די 'רחמי שמים' זענען‬ ‫געבן א נייע לוחות?! וואס איז דא געווען דער פלאן?!‬ ‫פונעם רבונו של עולם – קוועלט ווייטער די רחמנות‬ ‫'בלי גבול ובלי סוף'! עס איז נישט ווי די רחמנות פון‬ ‫פונעם 'שורש' צום 'ענף'!‬ ‫עלטערן צו קינדער – וועלכע איז באגרעניצט און‬ ‫דער גאראנטי אויף 'לוחות שניות'‬ ‫געצוימט‪ ,‬נאר עס איז ווי די רחמנות פון א 'בורא'‬ ‫זענען די י"ג מדות של רחמים‬ ‫דער גילוי פון י"ג מדות של רחמים –‬ ‫צו א 'נברא' – וועלכע האט נישט קיין גרעניץ! און א‬ ‫דער תירוץ איז‪' :‬לוחות שניות' איז אן אנדערע‬ ‫נישטא קיין מצב ָָאן קיין רחמנות‬ ‫איד דארף דאס גוט ארויסהאבן און זיין א תקיף אין‬ ‫סארט 'לוחות' ווי די 'לוחות הראשונות'! ביי די 'לוחות‬ ‫אט דער גרויסקייט פון דעם רבונו של עולם'ס מדה‬ ‫דעם – זאל זיין וואס זאל זיין‪ ,‬זאל ער זיך אנלאנען‬ ‫הראשונות' איז נאכנישט אנטפלעקט געווארן דער גילוי‬ ‫פון רחמנות – איז נתגלה געווארן דורך דעם גילוי פון‬ ‫און פארלאזן אויף דעם אויבערשטנ'ס רחמנות צו אים‪.‬‬ ‫פון י"ג מדות של רחמים‪ ,‬און דערפאר האט דאס נישט‬ ‫'שלש עשרה מדות'‪ ,‬וואס דארט האט דער רבונו של‬ ‫ג‬ ‫דער כח פון תפלה אין יעדן מצב – געבויעט אויף רחמי שמים אין יעדן מצב‬ ‫לכל קוראיו‪:‬‬ ‫רחמים איז געבינדן צו תפלה – וועלכע וועקט איר אויף | נח איז א 'רעיא שטיא' – ער האט נישט מתפלל געווען און נישט געגלייבט אין די רחמנות פונעם רבוש"ע | אברהם האט יא געגלייבט און זיך אפילו מוסר נפש געווען‬ ‫מתפלל צו זיין פאר זיינע גרעסטע שונאים און רשעים | דאך האט ער נישט געגלייבט גענוג שטארק | ער האט געמיינט אז עס מוזן זיין צדיקים אין סדום | משה רבינו האט געגלייבט נאכמער | ער איז געווען גרייט צו‬ ‫ווערן אויסגעמעקט | דאך האט ער נישט געגלייבט גענוג שטארק | ער האט געמיינט אז מען מוז האבן 'זכות אבות' | דער רבוש"ע האט אים מגלה געווען די י"ג מדות של רחמים – מיין רחמנות איז נישט תלוי אין קיין שום‬ ‫תנאים | חזקיה המלך האט דאס מגלה געווען מיטן גאנצן שטארקייט | ער האט זיך נישט דערשראקן נישט פון קיין דאקטער און נישט פון קיין נביא | ער האט געגלייבט אז דעם אויבערשטנ'ס רחמנות איז העכער פון‬ ‫אלעס | דורכדעם האט ער טאקע מעורר געווען דעם דאזיגן רחמנות‬ ‫– דאך זאגט דער זוהר הק' (ח"א סז‪ :):‬אברהם אבינו איז‬ ‫געווען דער גרויסער 'איש חסד' – און זיי האבן געהאט‬ ‫דורך תפלה וועקט מען אויף‬ ‫נישט אנגעקומען צו דער מדרגה פון משה רבינו'ס‬ ‫א שיטה ממש פארקערט פון אברהם אבינו‪ ,‬זיי האבן‬ ‫די י"ג מדות של רחמים‬ ‫מסירת נפש אויף תפלה‪ .‬ווייל אברהם אבינו האט נאך‬ ‫געהאלטן אז מען דארף זיך אומגיין צו מענטשן מיטן‬ ‫דער ענין פון 'שלש עשרה מדות של רחמים' איז‬ ‫געמאכט געוויסע 'חשבונות' פון וויפיל צדיקים מען‬ ‫גרעסטן אכזריות‪ .‬און ווען דער רבונו של עולם האט‬ ‫זייער שטארק פארבונדן מיטן 'כח התפלה'; ווי מען‬ ‫דארף האבן דארט‪ ,‬אבער משה רבינו איז געקומען‬ ‫געזאגט פאר אברהם‪ ,‬אז ער וויל איבערקערן סדום –‬ ‫זעט אין די אויבנדערמאנטע ווערטער פון חז"ל‪" :‬כסדר‬ ‫בלויז מיט תפלה ותחנונים! ער האט געזאגט איין זאך‪:‬‬ ‫האט אברהם זיך מוסר נפש געווען מתפלל צו זיין אויף‬ ‫זה שאתה רואה אותי מעוטף וקורא י"ג מדות‪ ,‬הוי מלמד‬ ‫"אנא חטא העם הזה חטאה גדולה" – יא‪ ,‬איך‬ ‫סדום‪ .‬ער האט זיך געבעטן‪" :‬אולי יש‬ ‫את ישראל לעשות כן וע"י שיזכירו לפני רחום וחנון יהיו‬ ‫קום נישט קלענער מאכן זייער חטא מיט א‬ ‫חמישים צדיקים"‪" ,‬אולי יש ארבעים"‪,‬‬ ‫נענין" ‪ -‬דער אויבערשטער האט אויסגעלערנט פאר‬ ‫'כל שהוא'! זיי האבן געטון א גרויסע עבירה!‬ ‫נקודות‪:‬‬ ‫און אזוי ווייטער‪ .‬און דאס איז געווען‬ ‫משה רבינו‪ ,‬אז עס איז פארהאן א געוואלדיגער 'כח‬ ‫אבער אויף למעשה לאז איך נישט איבער‬ ‫א מסירת נפש פון אברהם אבינו; ווי‬ ‫התפלה' וועלכע קען אויפוועקן די רחמי שמים אין‬ ‫קיין צוויי ברירות‪" :‬ועתה אם תשא חטאתם"‬ ‫אברהם און‬ ‫ער האט געזאגט‪" :‬אל נא יחר לאדני‬ ‫משה האבן‬ ‫יעדן מצב; ווי חז"ל זאגן (ברכות י‪" :).‬אפילו חרב חדה‬ ‫– אדער ביסטו זיי מוחל‪ ,‬אדער "מחני נא‬ ‫געמיינט אז די‬ ‫ואדברה אך הפעם"‪ ,‬דאס הייסט‪ ,‬ער‬ ‫מונחת על צוארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים"‪.‬‬ ‫מספרך אשר כתבת" – מעק מיך אויס פונעם‬ ‫'רחמי שמים'‬ ‫האט געציטערט אז דער רבונו של‬ ‫ספר תורה! דאס איז א געוואלדיגע מאס‬ ‫איז בלויז מיט א‬ ‫עולם וועט זיך בייזערן און עס וועט‬ ‫דער מסירת נפש פון אברהם אבינו‬ ‫מסירת נפש‪ ,‬אז ער איז געווען גרייט צו‬ ‫תנאי פון 'זכות‬ ‫זיין א 'חרון אף' אויף אים‪ ,‬פארוואס‬ ‫מתפלל צו זיין אויף די אנשי סדום‬ ‫ווערן אויסגעמעקט פון דער וועלט און פון‬ ‫הצדיקים' און‬ ‫ער נעמט זיך ָָאן פאר די רשעים‪ .‬אבער‬ ‫יענער וועלט! ער איז געווען מסכים נדחה‬ ‫'זכות אבות'‪,‬‬ ‫דאך האט ער זיך איינגעשטעלט און‬ ‫די תורה הייבט זיך ָָאן מיט א סיפור פון נח‪ ,‬וואס‬ ‫צו ווערן פון אלע עולמות‪ ,‬און ווערן 'אויס‬ ‫האט דער‬ ‫געבעטן רחמנות‪.‬‬ ‫דער אויבערשטער האט אים געזאגט אז ער וועט‬ ‫רבוש"ע מגלה‬ ‫ברענגען א מבול‪ ,‬און נח האט נישט מתפלל געווען‬ ‫מציאות'! און דער זוהר הק' (שם) זאגט אויפן‬ ‫געווען‪ :‬דאס‬ ‫פסוק (ישעיה סג‪ ,‬יא)‪ַ"ַ :‬וִיִ ְזְ ֹּכֹר ְיְ ֵֵמי עֹוָלָ ם ֹמ ֶֶֹׁשה‬ ‫רחמנות פון‬ ‫אויף זיין דור‪ .‬און אין הימל האט מען געהאט טענות‬ ‫משה רבינו איז געגאנגען‬ ‫ַַעמֹו"‪ ,‬אז דער רבונו של עולם לויבט אויס‬ ‫א 'בורא' צו א‬ ‫נאך ווייטער – געבעטן‬ ‫צו נח אויף דעם; ווי דער זוהר הק' זאגט‪ .‬דערנאך‬ ‫משה רבינו‪ ,‬אז עס איז נישטא נאך אזא‬ ‫'נברא' – האט‬ ‫ָָאן קיין חשבונות‬ ‫איז געקומען אברהם אבינו‪ .‬די תורה דערציילט אונז‬ ‫'רעיא מהימנא'‪ ,‬אזא געטרייע פאסטוך ווי‬ ‫נישט קיין שום‬ ‫כאטש וואס אברהם האט זיך אזוי‬ ‫א פרשה פון 'אנשי סדום'‪ ,‬וואס זיי זענען געווען די‬ ‫משה רבינו! ער איז דער גרעסטער 'מעורר‬ ‫גרעניץ און‬ ‫גרעסטע רשעים‪' ,‬רעים וחטאים מאוד'‪ ,‬זיי זענען געווען‬ ‫תנאים‬ ‫שטארק מוסר נפש געווען אויף תפלה‬ ‫רחמים' אויף אידישע קינדער!‬ ‫די גרעסטע שונאים פאר אברהם אבינו – וועלכער איז‬ ‫ז‬ ‫דרכי הצדיקים‬ ‫די טענה צו משה רבינו‪ :‬פארוואס האסטו‬ ‫געזאגט' (מה אעשה‪ ,‬אבל כך אמר הרבי)‪ ,‬ואמר‬ ‫גענוצט 'זכותים' ביים דאווענען?‬ ‫לו את כל הפתגם [ואמר כ״ק רבינו זי״ע‬ ‫אלול ‪ -‬תשובה‬ ‫כאטש וואס משה רבינו האט זיך אזוי שטארק מוסר נפש געווען‬ ‫על כך‪ ,‬כי אם היו אומרים כך למאן דהו‬ ‫בזמנינו‪ ,‬היה בורח ומסתלק מרבי כזה‪,‬‬ ‫מתפלל צו זיין אויף אידישע קינדער – דאך זעט מען אז אפילו ער‬ ‫אבל הוא היה יהודי ירא שמים]‪ .‬מיד‬ ‫איז אויך נישט דערגאנגען ווי ווייט עס דערגרייכט דער 'כח התפלה'‬ ‫חרד אותו יהודי על הדבר‪ ,‬ונכנס אל‬ ‫און 'רחמנות' פונעם אויבערשטן‪ .‬און דער רבונו של עולם האט אפילו‬ ‫הרר״א בבכיות גדולות‪ ,‬וביקש ממנו‬ ‫הרה״ק הרבי מלובלין זי״ע היה נוסע הרבה אל‬ ‫געהאט טענות צו אים; ווי רש"י זאגט‪" :‬כשנצרכת לבקש רחמים על ישראל‬ ‫כי לא ידחה אותו‪ .‬וטען כי 'אין לך דבר שעומד‬ ‫רבו הרה״ק הרבי ר' אלימלך מליזענסק זי״ע‪ ,‬ובדרך‬ ‫הזכרת לי זכות אבות‪ ,‬כסבור אתה שאם תמה זכות אבות אין עוד תקוה‪ ,‬אני‬ ‫בפני התשובה'‪ ,‬ואין הוא רוצה לשמוע שום דבר‬ ‫כלל היה הרבי מקבל את פניו בשמחה גדולה וסבר‬ ‫אלא הוא רוצה לעשות תשובה‪ .‬אבל גם אחר כל‬ ‫פנים יפות‪ .‬פעם אחת בהיותו בדרכו באיזו אכסניה‪,‬‬ ‫אעביר כל מדת טובי לפניך וכו'‪ ,‬ללמדך סדר בקשת רחמים אף אם תכלה‬ ‫ראה יהודי אחד אשר היה נראה לו צדיק גדול‪ .‬כי‬ ‫הדברים‪ ,‬לא רצה הרר״א להסתכל עליו כלל‪ ,‬עד‬ ‫זכות אבות" – פארוואס האסטו געהאט אזא הוה אמינא‪ ,‬אז אויב איז שוין‬ ‫שבכה ובכה הרבה מאד וכל הזמן טען כי הוא רוצה‬ ‫ראה את תפלתו המרוממת‪ ,‬והביט עליו איך הוא‬ ‫אויסגענוצט דער 'זכות אבות' – קען מען מער נישט דאווענען?! דו האסט‬ ‫לחזור בתשובה‪.‬‬ ‫עורך תיקון חצות בבכיות נוראות על גלות השכינה‪,‬‬ ‫נישט גענוג אמונה אין מיין רחמנות און אינעם כח התפלה! דו דארפסט‬ ‫וכך גם כל התנהגותו מצאה מאד חן בעיניו‪ .‬ניגש‬ ‫רק אחר זמן מה‪ ,‬כאשר ראה הרר״א שהוא‬ ‫אל היהודי ושאל אותו‪' :‬מי הוא רבכם? תלמידו של‬ ‫וויסן אז "רחמי אינם כלים" – אפילו אויב עס איז נישטא קיין שום זכות‪ ,‬איז‬ ‫מתכווין לכך באמת ובכובד ראש (ערנסט)‪ ,‬אמר לו‪:‬‬ ‫מי הינכם'? ענה לו היהודי כי אין לו רבי כלל‪ .‬אמר‬ ‫אבער אלעמאל פארהאן א קוואל פון מיין רחמנות‪ ,‬און מען קען אלעמאל‬ ‫דא קומען אסאך מאל חוטאים‪ ,‬גרויסע חוטאים‬ ‫לו‪' :‬אם על אף שאינכם נוסעים לשום רבי‪ ,‬אתם‬ ‫דאווענען! דאס איז א מורא'דיגער יסוד וועלכע איז נתגלה געווארן‬ ‫מיט חטאים חמורים‪ ,‬איך קען מיך א עצה געבן‬ ‫נראים כל כך טוב‪ ,‬מי יודע מה יהיה נעשה ממכם‬ ‫מיט יעדן איינעם‪ ,‬איך גיב זיי א תשובה‪ .‬אבער‬ ‫אם תיסעו עמי אל מורי ורבי הרבי ר' אלימלך‬ ‫דייקא ביים ענין פון 'רחמי שמים' – מער ווי ביי אלע אנדערע מדות‪.‬‬ ‫מיט אזא פערשוין ווי דו ביסט‪ ...‬קען איך מיך נישט‬ ‫בליזענסק'‪ .‬וכך הוסיף ודיבר על לבו בנושא זה‪ ,‬עד‬ ‫אליין קיין עצה געבן! מען וועט ווארטן ביז ס'וועט‬ ‫שהסכים לקבל את הדברים ואכן נסע יחד עמו‪.‬‬ ‫אפילו אויב דער נביא גיבט אויף –‬ ‫קומען דא מיין ברודער ‪ -‬דער רבי ר' זושא‪ ,‬ביידע‬ ‫אבער תפלה גיבט נישט אויף‬ ‫צוזאמען האפט מען אז מ'וועט שוין קענען עפעס‬ ‫ויהי בהגיעם לליזענסק נכנסו יחד אל הרר״א‪,‬‬ ‫אבל מיד בכניסתם לחדרו הסתובב והפנה את ראשו‬ ‫מאכן'! (באים לכאן הרבה פעמים חוטאים‪ ,‬ואף חוטאים גדולים‬ ‫ווי ווייט עס גייט דער 'כח התפלה' – זעט מען ביי חזקיהו המלך‪.‬‬ ‫בחטאים חמורים‪ ,‬ואני יודע מה לעשות עם כל אחד מהם‪ ,‬ואני נותן‬ ‫מהם‪ ,‬ולא אמר להם שלום‪ ,‬כאילו שהוא מאד ברוגז‬ ‫ווען ישעיהו הנביא איז אים געקומען זאגן‪ ,‬אז ער וועט שטארבן פון‬ ‫עליהם‪ ,‬והתביישו מאד‪ .‬אמר הרבי מלובלין אל אותו‬ ‫להם תשובה‪ .‬אבל עם אדם שכמותך‪ ...‬אינני יכול להסתדר בעצמי‪.‬‬ ‫היהודי‪' :‬איך האב מיך מן הסתם עפעס פארזינדיגט‪,‬‬ ‫דעם מחלה‪ ,‬און אויך וועט ער נישט האבן קיין חלק אין עולם הבא –‬ ‫נוכרח להמתין עד שאחי הרבי ר' זושא יבא לכאן‪ ,‬ושנינו ביחד נוכל‬ ‫דער רבי וויל מיך נישט אנקוקן‪ ,‬און ממילא שוין‬ ‫אלס עונש פארוואס ער האט נישט עוסק געווען אין 'פריה ורביה'; האט‬ ‫לקוות שנצליח לעשות איזה דבר)‪ .‬קיבל היהודי את הדברים‪,‬‬ ‫אייך אויך‪ ,‬ער האט זיכער אייך נישט געמיינט'‬ ‫חזקיהו געזאגט‪" :‬כלה נבואתך וצא" – גיי ארויס! איך וויל נישט הערן דיין‬ ‫והמתין שם למשך תקופה‪ ,‬עד אשר הגיע הרר״ז‪.‬‬ ‫(אני כנראה נכשלתי באיזה חטא‪ ,‬ולכן אין הרבי רוצה להביט עלי‪,‬‬ ‫ואכן כאשר הגיע‪ ,‬לקחו אותו האחים הק' לידיהם‬ ‫ולכן גם עליכם‪ ,‬כי אותכם הוא בודאי לא התכווין)‪ .‬ואמר‪' :‬איך‬ ‫נבואה‪ ,‬ווייל "כך מקובלני מבית אבא‪ ,‬אפילו חרב חדה מונחת אל צאורו‬ ‫ועבדו עמו‪ ,‬עד שנהיה צדיק באמת‪ .‬ואחר תקופה‬ ‫וועל מיך צוגרייטן אפאר טעג און תשובה טון‪ ,‬און‬ ‫של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים" – עס איז נישטא אזא מין מצב‪,‬‬ ‫ארוכה שהיה שם חזר לעירו‪ ,‬ואמר‪' :‬איך ווייס אז‬ ‫דערנאך וועל איך אריין גיין צום רבי'ן' (אכין את עצמי‬ ‫וואו דארט איז נישטא מער קיין רחמי שמים! און ער האט דאס נישט‬ ‫איך בין נישט גוט'! (אני יודע כי אינני טוב!)‪.‬‬ ‫כמה ימים ואעשה תשובה‪ ,‬ואחר כך אכנס אל הרבי)‪ .‬וכך אכן‬ ‫געזאגט פאר א דאקטער אדער א חכם פון די 'חכמי הטבע' – נאר פאר‬ ‫עשה‪ ,‬התבונן במעשיו וחזר בתשובה גדולה‪ ,‬ואחר‬ ‫א נביא וואס איז געקומען צו אים בדבר ה'! אבער ער האט זיך נישט‬ ‫כך נכנס אל הרר״א‪ .‬ויהי כאשר נכנס‪ ,‬מיד קיבל‬ ‫הרה״ק מצאנז זי״ע היה נוסע כמה פעמים אל‬ ‫אותו הרר״א באהבה וחיבה‪ ,‬ואמר לו בחביבות‪ַ'ַ :‬אה!‬ ‫דערשראקן פון גארנישט‪ ,‬ווייל ער איז געווען א 'תקיף' אין דעם יסוד‬ ‫הרה״ק מרוזין זי״ע‪ ,‬אבל אחר פטירתו פתח במערכה‬ ‫יעקב יצחק'ל'! ושמח עמו מאד‪.‬‬ ‫פון 'רחמי אינם כלים'‪.‬‬ ‫נגד בניו הק' מחמת כמה טעמים‪ .‬והנה הרה״ק רבי‬ ‫מנחם מענדיל מוויזניץ בעל 'צמח צדיק' זי״ע היה‬ ‫התפלא הרבי מלובלין מאד‪ ,‬ואמר‪' :‬איך בין‬ ‫חתנו של הרה״ק מרוזין‪ ,‬ובעת המחלוקת לא התערב‬ ‫היינט נישט אזוי גוט‪ ,‬אז איך זאל האבן געוועהן‬ ‫ווילאנג א מענטש לעבט – קען ער‬ ‫אפאר טעג צוריק אזוי שלעכט' (אינני היום כל כך טוב‪,‬‬ ‫מתפלל זיין אויף 'חיים'‬ ‫בכלל לטובת גיסיו‪ ,‬ואדרבה החזיק בידידות גדולה‬ ‫שאיחשב לפני כמה ימים כ״כ גרוע) דהיינו שאין הוא רואה‬ ‫עם הרה״ק מצאנז‪ ,‬וגם הרה״ק מצאנז היה מכבד‬ ‫איין אויסנאם איז פארהאן‪ :‬טאמער א מענטש איז שוין געשטארבן‬ ‫אותו מאד [ופעם הסביר על כך‪ ,‬שהוא מפני ששמע‬ ‫בעצמו שינוי גדול כל כך בין מדרגתו דאז למדרגתו‬ ‫בעצמו איך חותנו הק' אומר אליו שהוא מן הבית דין‬ ‫של היום‪ ,‬כי אם אז היה כל כך גרוע עד שלא רצה‬ ‫– קען מען נישט מתפלל זיין אז ער זאל לעבן נאך יארן‪ ,‬ווייל ווען דער‬ ‫להביט בפניו‪ ,‬לא היה זוכה עכשיו לאהבה גדולה כזו‪,‬‬ ‫של מעלה‪ ,‬ואכמ״ל]‪.‬‬ ‫רבונו של עולם האט גוזר געווען 'גזירת מיתה' אויף אדם הראשון‪ ,‬איז‬ ‫כי עדיין לא השתנה כל כך מן הקצה אל הקצה‪.‬‬ ‫מיטגעקומען דערמיט א חידוש פון נאך א גזירה‪ ,‬אז איינמאל א מענטש‬ ‫פעם אחת שלח הרה״ק מצאנז קוויטל אליו‪ ,‬והיו‬ ‫חסידי וויזניץ מתפארים בזה שהוא שלח קוויטל‬ ‫ענה לו הרר״א‪' :‬דו מיינסט אז איך האב דיך‬ ‫איז געשטארבן – קען מען שוין נישט מתפלל זיין אז ער זאל זאל זיין‬ ‫געמיינט?! חס ושלום! איך האב געמיינט יענער'!‬ ‫אל רבם‪ .‬שמע הרה״ק מגארליץ זי״ע על כך‪ ,‬והדבר‬ ‫געזונט און לעבן‪ .‬און דער הסבר איז‪' :‬תחיית המתים' קומט פון א פלאץ‬ ‫ציער אותו ביותר‪ .‬כי הוא היה חסיד גדול של אביו‬ ‫(אתה חושב שעליך התכוונתי?! ח״ו! התכוונתי לאותו היהודי!)‪ .‬תמה‬ ‫וועלכע רופט זיך 'רחמים רבים'; ווי מען זאגט ביים דאווענען‪" :‬מחיה‬ ‫הרבי מלובלין‪ ,‬ואמר‪' :‬אבער יענער איז דאך אזא‬ ‫הק' כידוע‪ ,‬והיה מקפיד מאד על כבודו‪ ,‬והיה סובר‬ ‫צדיק! איך האב אים דאך געברענגט דא'! (אבל הרי הוא‬ ‫מתים ברחמים רבים"‪ .‬און אויף דער סארט רחמים – איז פארהאן א‬ ‫כי כל צדיקי דורו צריכים להתבטל לפניו‪ .‬ובכן‬ ‫כ״כ צדיק! הרי אני הבאתיו לכאן!)‪ .‬ענה לו הרר״א ואמר לו‪:‬‬ ‫גזירה‪ ,‬אז דאס ווערט נישט נתעורר דורך תפלה! בלויז ווען עס וועט‬ ‫נכנס לפניו בטענות‪ ,‬ואמר‪' :‬יעדער רבי'שע אייניקל‬ ‫'דע לך כי ישנם ארבעה מיני אנשים‪ ,‬יש מי שאינו‬ ‫דארפסטו שיקן א קוויטל'? (וכי לכל בנן של קדושים צריך‬ ‫ווערן אן 'עת רצון' און דער רבונו של עולם אליינס כביכול וועט וועלן‬ ‫טוב וחושב שהוא טוב‪ ,‬יש מי שהוא טוב וחושב‬ ‫אתה לשלוח קוויטל?)‪ ,‬שאל אותו הרה״ק מצאנז בחזרה‪:‬‬ ‫שאינו טוב‪ ,‬יש מי שאינו טוב ויודע שאינו טוב‪ ,‬ויש‬ ‫– וועט דעמאלט זיין 'תחיית המתים'‪ .‬און אזוי האט דוד המלך געזאגט –‬ ‫'וועמען מיינסטו'? (למי כוונתך?)‪ ,‬ענה ואמר‪' :‬מענדל'ע‬ ‫מי שהוא טוב ויודע שהוא טוב'‪ .‬והמשיך ואמר‪' :‬מי‬ ‫נאכדעם וואס זיין קינד איז געשטארבן‪" :‬זאל איך יעצט דאווענען?! יעצט‬ ‫וויז'ניצער! דארפסטו שיקן א קוויטל'?! (לר' מענדל‬ ‫שאינו טוב והוא טועה לחשוב שהוא טוב‪ ,‬הרי הוא‬ ‫דאווענט מען נישט"‪ .‬אבער ווילאנג א מענטש אטעמט נאך‪ ,‬אפילו אויב‬ ‫מוויזניץ‪ ,‬צריך אתה לשלוח קוויטל?!)‪ ,‬ענה לו הרה״ק מצאנז‬ ‫חי עם טעות‪ ,‬שהרי באמת אינו טוב‪ ,‬וסיים באמרו‪:‬‬ ‫די דאקטוירים האבן שוין אויפגעגעבן‪ ,‬און אפילו אויב אלע צדיקים און‬ ‫בתמיה‪' :‬איך האב אים געשיקט א קוויטל'? (וכי‬ ‫'נו‪ ,‬אויף א טעות וועט ער זיך נאך אמאל כאפן' (הרי‬ ‫אני שלחתי לו קוויטל?)‪ ,‬השיב הרה״ק מגארליץ‪' :‬יא!‬ ‫על טעות עומדים בסוף)‪ ,‬והיינו אשר אז כשיעמוד על‬ ‫נביאים האבן שוין אויפגעגעבן‪ ,‬און אפילו אויב דער נביא זאגט בפירוש‬ ‫די וויז'ניצע חסידים טוהן זיך אויף אז די האסט‬ ‫טעותו‪ ,‬ודאי יעשה תשובה‪ .‬והמשיך עוד באמרו על‬ ‫בשם ה' אז ער גייט שטארבן‪ ,‬דאך האט חזקיהו געזאגט‪" :‬אפילו חרב‬ ‫געשיקט א קוויטל'! (כן! חסידי וויזניץ מתפארים כי שלחת‬ ‫מי שהוא טוב וחושב שאינו טוב‪' :‬נו‪ ,‬אזוי דארף דאך‬ ‫חדה מונחת על צוארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים"‪.‬‬ ‫אליו קוויטל!)‪.‬‬ ‫א איד זיין' (הרי כך צריך יהודי להיות)‪ .‬ואף על מי שאינו‬ ‫ישר ‪718.484.2189‬‬ ‫הרהר הרה״ק מצאנז קצת‪ ,‬ואחר כך שאל‪' :‬ווען‬ ‫טוב ויודע שאינו טוב‪ ,‬אמר‪' :‬נו‪ ,‬אז ער ווייסט דאך‬ ‫איז דאס געווען'? (מתי היה זאת?)‪ ,‬ענה לו‪' :‬יעצט אין‬ ‫אז ער איז נישט גוט‪ ,‬וועט ער דאך תשובה טון' (הרי‬ ‫אם הוא יודע שאינו טוב‪ ,‬הלא יעשה תשובה)‪ .‬ואז סיים במאמר‬ ‫סימן טוב ומזל טוב‬ ‫חודש אלול'! (עכשיו בחודש אלול!)‪ ,‬השיב לו הרה״ק‬ ‫חריף‪' :‬איינער וואס איז גוט און ער ווייסט אז ער איז‬ ‫ברכת מזל טוב נשגר בזה קדם‬ ‫מצאנז‪ַ'ַ :‬אה‪ ,‬ס'איז געווען חודש אלול! ני חודש‬ ‫החסיד המפואר‬ ‫גוט‪ ,‬ער וועט קיינמאל קיין תיקון נישט האבן'! (מי‬ ‫אלול‪ ,‬ס'קומט א יום הדין‪ ,‬וואו ס'איז נאר דא ערגעץ‬ ‫שליט"א‬ ‫מוהר"ר יואל שפיטצער‬ ‫א ערליכער איד‪ ,‬דארף איך אים שיקן א קוויטל! פון‬ ‫שהוא טוב והוא יודע שהוא טוב‪ ,‬לא יהיה לו תיקון לעולם!) ובזה‬ ‫חבר הנהלת מערכת 'דעהו'‬ ‫לרגל נישואי בנו הבה"ח יהושע ני"ו‬ ‫אלול איז נישט קיין ראיה' (אה‪ ,‬זה היה בחודש אלול! הרי‬ ‫השלים את דבריו‪.‬‬ ‫עב"ג בת מחותנו מוהר"ר בנימין משה שטעקל שליט"א‬ ‫מברכים‬ ‫בחודש אלול לפני שבא יום הדין‪ ,‬היכן שיש רק איזה יהודי ירא שמים‪,‬‬ ‫הלך הרבי מלובלין והתנצל בפני אותו יהודי‪,‬‬ ‫מערכת 'דעהו'‬ ‫צריך אני לשלוח אליו קוויטל‪ ,‬מאלול אין כל ראיה!)‪.‬‬ ‫ואמר לו‪' :‬וואס זאל איך טון‪ ,‬אזוי האט דער רבי‬ ‫ארה"ב‪718.536.2347 :‬‬ ‫לקבל הגליון מדי שבוע במייל‪,‬‬ ‫כל הזכויות שמורות‬ ‫תולדות יהודה‬ ‫סט‬ ‫יט‬ ‫ן‬ ‫לסדר מוקד הפצה‪ ,‬ולתרומות‪:‬‬ ‫ארה"ק‪072.3323310 :‬‬ ‫מכו‬ ‫שין‬ ‫למכון תולדות יהודה סטיטשין‬ ‫ענגלאנד‪033.0175.9024 :‬‬ ‫אין להעתיק שום חלק מגליון‬ ‫‪gilyondoeihu@gmail.com | 347.662.3229‬‬ ‫זה בלי רשות המערכת‬ ‫כ " <ל ה ו צ א ת ס פ רי ט "א‬ ‫קאנאדע‪438.771.1003 :‬‬ ‫ק מ ר ן ר בי נ ו ש <ל י‬