משנת השבוע · Mishnas Hashevuah — כי תבוא (2026-08-24)

א משנת השבוע
פרשת כי תבוא תשפ"ו
[שנה ט"ו -גליון מ"ח]
לימוד מצוה יומית
ט"ו אלול ערב שבת:
שנאמין בהשי"ת מצוה כה.
ט"ז אלול שבת קודש:
לא להאמין באליל מצוה כו.
פרשת נצבים
י"ז אלול יום ראשון:
שלא לעשות פסל מצוה כז.
תוכן הענינים י"ח אלול יום שני:
מצוה כח .לא להשתחוות לע"ז
דברות קודש י"ט אלול יום שלישי:
מכ"ק מרן אדמו"ר הגה"ק זצוקללה"ה ..ג מצוה כט .שלא לעבדה כדרכה
כ' אלול יום רביעי:
מצוה יומית .........................................ה שלא להשבע לשוא מצוה ל.
כ"א אלול יום חמישי:
ליקוטי מגיד משנה ...............................ז
מצוה לא .מצות קדושת השבת
דא"ח מכ"ק מרן אדמו"ר שליט"א ....יא
מערכת המשנה ...............................כה
שיעורי הלכה ....................................כז
ניצוצי הדף .......................................לב
מראי מקומות ללימוד דף היומי .........לד
הילולא דצדיקיא ..............................לה
מגיד משנה לנוער ............................מג
אונגוואר
יצא לאור ע"י
מכון משנה הלכות
1578 53rd St
Brooklyn, NY 11219
לשלוח תגובות והערות
בכל עניני הגליון בפאקס
718-851-2660
לקבל הקונטרס באי-מייל:
KhalUngvar@gmail.com
ג משנת השבוע
דברות קודש
מאת כ"ק מרן אדמו"ר הגה"ק זצוקללה"ה
פרשת כי תבוא
מוקטר מוגש לשמי" ,ואמרינן (מנחות קי). "היום הזה ה' אלקיך מצוך לעשות את
אלו תלמידי חכמים העוסקין בהלכות החוקים האלה ואת המשפטים ושמרת
עבודה בכל מקום ,מעלה עליהן הכתוב ועשית אותם בכל לבבך ובכל נפשך"
כאילו מקריבין אותן בביהמ"ק .מבואר (כו:טז) .ויש לדקדק ,וכי היום הזה נתנה
שיטת רש"י דקרבנות וכל שאר קדשים הן תורה ,ועיין רש"י בכל יום ויום יהיו
ממצות הנוהגות בזמה"ז .ובזה מיושב בעיניך כחדשים .וברמב"ן ואוה"ח ג"כ
שיטת הב"י והמג"א (ריש או"ח) שנחלקו פי'.
אי לומר יה"ר קודם אמירת סדר החטא
עוד יש לדייק סיפא דקרא "ועשית אותם
דהוא באמת כעין הקרבה ,ואם אינו חייב
בכל לבבך ובכל נפשך" ,והלוא קאי
הרי חטאת אינו באה בנדבה. אמצות ביכורים דלעיל מיניה וצריך עשי'
והנה אמרו ז"ל (זבחים מו ):לשם ששה בפועל ,ומה שייך 'בכל לבבך ובכל נפשך'
דברים הזבח נזבח :לשם זבח ,לשם זובח, במצוה זו .ובתנחומא "היום הזה וגו'
לשם אשים ,לשם ריח ,לשם ניחוח ,לשם לעשות" ,זש"ה "בואו נשתחוה ונכרעה
ה' וכו' .ומסיק דתנאי ב"ד דסתמן לשמן, נברכה לפני ה' עושנו" (תהלים צה:ו),
וכהן המקריב על דעת ב"ד הוא מקריב. וצ"ב.
אלא דכל זה הוא בזמן המקדש ,אבל ונראה בס"ד דיש להקשות דמצות
בזמה"ז צריך לכוון לשם הדברים שהזבח
ביכורים ושאר מצוות שבקרבנות לא נהגו
נזבח. אלא בזמן שביהמ"ק קיים ,ואמרו ז"ל
ועיין רבינו יונה (ברכות י"ב) שכתב אפילו (תנחומא פינחס י"ג ,ת"ב י"ב ,פס"ר ט"ז ז')
נימא מצוות א"צ כוונה במצוות מעשיות, מעולם לא לן אדם בירושלים ובידו עון -
אבל במצוות שבדיבור ודאי בעי כוונה. תמיד של שחר מכפר על של לילה ,ותמיד
וכעין זה כתב הה"מ (פ"ב מהל' שופר) של בין הערבים מכפר על של יום .אמנם
ע"ש ,וגם הר"ן כתב כן בדברי הרמב"ם. משבטלו הקרבנות אין לנו מי לכפר.
ולפ"ז י"ל "היום הזה ה' אלקיך מצוך אמנם רש"י (ב"מ קיד :ד"ה בארבעה לא
לעשות" ,כלומר בזמן שיש משכן או
מצינא) פי' בגירסא דארבעה סדרין ,כגון
מקדש המצוה לעשות הקרבן ואפילו בלי
מועד ישועות [נזיקין] נשים שהן נוהגות
כוונה סתמא לשמן ,אבל "ושמרת בזמה"ז כבזמן הבית .וקדשים נמי
ועשית" מלשון "ואביו שמר את הדבר",
כדכתיב (מלאכי א:יא) "ובכל מקום
משנת השבוע ד
ד"ה עיון) אמר ר' מתניא ,אנא מחזק טיבו כלומר לאחר החורבן אז "בכל לבבך
לראשי ,דכד הוה מטי מודים הוא כרע ובכל נפשך" ,שכיון דהעשי' יהי' ע"י
מגרמיה ,ע"כ .ולכאורה מאי טיבותא הוא דיבור צריך כוונת הלב דוקא.
זה כיון שלא כוון בתפלה לא מועיל כלום. והנה דרשו ז"ל "ולעבדו בכל לבבכם"
ולהנ"ל אתי שפיר ,דאילו לא שחה איזהו עבודה שבלב ,הוי אומר זו תפלה.
בתפלה אז לא היתה תפלתו תפלה ,כיון
ולפי דעת רבינו יונה ע"כ צריך כוונה כיון
שתפלה בלא כוונה אינה מועילה ולא יצא דאין בה מעשה .ומה"ט קיי"ל דהמתפלל
יד"ח .אמנם כיון דראשו כורע ,נמצא
ולא כוון לבו יחזור ויתפלל (עיין או"ח
דאיכא מעשה ושפיר התפלל ,ולכן החזיק רסי' ק"א) .וכתב הרא"ש דעכ"פ ברכה
לו טובה.
ראשונה יכוון ,ואם לא כוון יחזור .ועיין
ומעתה זש"ה "היום הזה ה' אלקיך מצוך שו"ע הרב דבעונ"ה אפילו יחזור ויתפלל
לעשות" ,היינו עשי' כמ"ש "באו לא יכוון ,לכן מוטב שלא יחזור .ולכאורה
נשתחוה ונכרעה נברכה לפני ה' עושנו", יש להבין דאם הכוונה לעיכובא היא,
דכיון שיהי' בהשתחויה וכריעה יש כאן היאך יתכן שיצא יד"ח תפלה בלא כוונה.
מעשה והבן. ונראה דיש להבין למה תקנו חז"ל ד'
ובזה יש לפרש מחלוקת הצדיקים כריעות בשמו"ע ,ב' בברכה ראשונה וב'
הראשונים ז"ל אי צריך להתנועע בתפלה. בברכות אחרונות .וי"ל דבכוון תיקנו ז"ל
ובספרי אמת מבואר דעד שלא הגיע כיון דתפלה דיבור הוא ,ולדעת ר"י ע"כ
למעלת צדיקי אמת צריך להתנועע ,ומי בעי כוונה ,דהרי התפלה הוי כמצוה דלית
שהגיע למדרגת צדיק יעמוד במקום אחד. בה מעשה ,ולפיכך תיקנו חז"ל שיכרע
ולהנ"ל י"ל דבאמת מי שיכול לכוון בתחילת שמו"ע בבחי' מעשה .וא"כ אפי'
כדבעי ,יותר טוב לעמוד באימה ויראה לא יכוון בכל הכוונות ,עכ"פ יקיים מצוה
לפני הקב"ה .אבל מי שלא זכה עדיין ,אז ע"י מעשה ועכ"פ אין הכוונה מעכבת.
יותר טוב להתנועע שיהי' בבחי' מעשה ולפ"ז אתי שפיר דאף אם אמנם לכתחילה
ו"כל עצמותי תאמרנה" (תהלים לה:י), צריך שיכוון ,מ"מ אף שלא כוון יצא ידי
ונמצא אפי' יחסר בכוונה מ"מ יצא ידי חובת התפלה כי הרי יש בה מעשה ויי"ח.
מצותו וכשיטת רבינו יונה הנ"ל ,והבן כי ובהא נראה ליישב דברי הירושלמי
קצרתי. (ברכות פ"ב סוף ה"ד ,הובא בתוס' ב"ב קסד:
ה משנת השבוע
מצוה יומית
ט"ו אלול תשפ"ו מצוה כה .מצות האמנה במציאות השי"ת
אדם וכו' ,ובפשפוש מעשיו יוסר מאליו דעת החינוך בענין השגחה פרטית
הנגע ,כי הא־ל ב"ה שמשגיח עליו תמיד כתב החינוך (מצוה קס"ט) וז"ל :ולפי
יראה מעשה תשובתו וירפאהו ,ע"כ. שהדיעות רבות בהשגחת הא־ל על כל
קושיית על דברי החינוך ברואיו ,יבואו בו הרבה פסוקים במקרא,
והרבה מצות להורות על הענין ,מהיותו
ואני בריה קלה לא זכיתי להבין דבריו
פינה גדולה בתורתינו .שיש כיתות בני
במה שכתב שיש כתות בני אדם יחשבו
אדם יחשבו כי השגחת השי"ת על כל על
שהשגחת השי"ת על כל עניני עולם וכו'
כל המינין בפרט -בין אנשים או כל שאר
וזה דעת רחוק הרבה מן השכל .מאי
בעלי חיים.
קושיא היא ,ואם רחוק הוא מן השכל
שלנו ,אבל קרוב הוא לה'. ויש מהן כתות יחשבו כי השגחת הש"י
על כל העולם בין בעלי חיים או כל שאר
וכבר כתב הרמב"ם (הל' תשובה פ"ה ה"ה)
דברים ,כלומר שלא יתנועע דבר אחד
בענין הבחירה ,שזה דבר שאי אפשר
קטן בעולם הזה רק בחפצו ב"ה ובגזירתו,
להבין והוא רחוק מן השכל שלנו ,מ"מ
עד שיחשבו כי בנפול עלה מן האילן הוא
הבין הוא "היוצר יחד לבם המבין אל כל
גזר עליו שיפול ,ואי אפשר שיתאחר או
מעשיהם" (תהלים לג:טו) .וא"כ אם נחליט
יקדים זמן נפילתו אפילו רגע ,וזה דעת
בזה ,אף שהוא רחוק מן השכל ולא רק
רחוק הרבה מן השכל .ויש כתות רעות
שהוא רחוק אלא שבלתי מושג ,ואפ"ה
יחשבו שלא ישים השגחתו ב"ה כלל בכל
קיי"ל דהכי הוא ,ואין איש מהסס בזה
עניני העולם השפל ,באנשים או בשאר
ח"ו ,וא"כ הכי נמי בהשגחה ,אם שהוא
בעלי חיים ,והוא דעת הכופרים רע ומר.
רחוק מן השכל שמשגיח על כל הענינים
והפרטים ,מ"מ נקבלו כמו שהכת הזה ואנחנו בעלי הדת האמיתית ,נשׂים
יחשבו בהשגחה .ואי"ה להלן בסמוך נביא השגחתו ב"ה על כל מיני בעלי חיים
ראיות ברורות בס"ד לדבריהם. בכלל ,כלומר שכל מין מן המינים
הנבראין בעולם יתקיים לעולם לא יכלה
משל מזמנינו שהכל בהשגחת הקב"ה
ויאבד כולו ,כי בהשגחתו ימצא קיום לכל
והשנית ,דמה שכתב החינוך שזה דעת דבר .ובמין אדם נאמין כי השגחתו ב"ה
רחוק הרבה מן השכל ,אומר אני אסקופה על כל אחד ואחד בפרט ,והוא המבין אל
הנדרסת ,דבזמנו היה זה באמת רחוק מן כל מעשיהם וכו' .ולכן הזהירתנו התורה,
השכל .אבל בזמן הזה שישנם כי בהגיע אל האדם החולי רע -והוא
קאמפיוטערס [מחשבים] ,ורעידאר, הצרעת ,לא יקחנו במקרה ,רק יחשוב
וראדיא סטיישאנס ,ורואים שממש מיד כי עונותיו גרמו ,וירחק מחברת בני
משנת השבוע ו
זמן יתקיים בארץ וכו' ,ומתי יבוא מי בכהרף עין סוקר הקאמפיוטער מאות
שילקוט את העשבים ,וכיוצא בזה .עכ"פ מליונים ענינים .וגם רואים שאפשר
על הכל יש חשבון מפורט ,ולא בא שום מהתחנה ביוסטאן טעקסעס להשגיח על
דבר במקרה ,כי גם האדם וגם הבהמה 'הספּעיס שיפּ' [חללית] שעלה ללבנה
והחיות והצמחים ואילנות ,כולם הם וכיוצא בזה.
מאדון אחד שבראם ,והם כולם חלק
ובאמת לאו רחוק מן השכל הוא שהבורא
מהקאמפיוטער הזה ,לבד ממה שיש לו
ב"ה וב"ש אשר ברא הכל יכול להשגיח
לאדם בחירה ,שזה ענין אחר שאינו נוגע
על כל עניני העולם .ואדרבה ,קרוב אל
לזה .אבל בלאו הכי הכל מאתו יתברך
השכל ודאי כן הוא ,דהשכל והחוש מעיד
בהשגחה יתירה על הכל.
עליו ,כי פשוט כי הקאמפיוטער שיש לו
ראיה מחז"ל שהכל מהשגחת הבורא אלפי חוטים קטנים ,ועל כל אחד יש
ודבר זה מפורש בחז"ל (ב"ר י' ו') אין לך השגחה ,שאם נפסק אחד נעשה תקלה
כל עשב ועשב מלמטה שאין מזל בכל הקאמפיוטער ,ומיד יש שם מין סימן
מלמעלה שמכה אותו ואומר לו גדל .וכיון 'פלעש' [ברק] ,לסימן שנתקלקל שם
דכל עשב יש לו מלאך שמכה אותו איזשהו חלק .וא"כ כ"ש בקאמפיוטער
ואומר לו גדל ,ודאי הכוונה פשוטה דיש של הבורא עולם .וכבר אמר אברהם
השגחה עליו ,וא"כ כ"ש שאר בעלי חיים. אבינו ע"ה (ב"ר ל"ט א') לית בירה בלא
נמצא דההשגחה הוא על כל מה שברא, מנהיג ,וכיון דיש לבירה מנהיג ,הוא
ואפילו על עשבים שיש לכל עשב מלאך משגיח על כל הבירה ,ועל הכל מנהיג
מיוחד לגדלו ,והוא השר ומזל שמשפיע הוא ומשגיח ,ואינו מניח דבר על המקרה
בגידולם וצמיחתם והתמדתם כפי הכח ח"ו.
שמשפיע בהם הקל יתברך. וכמו שבקאמפיוטער כשהמהנדס מציין
ואיתא בגמרא (ב"ב טז ).אמר הקב"ה כיצד לעשות הענינים ,הכל נעשה עפ"י
לאיוב (איוב לח:כה) "מי פלג לשטף חשבון ,כמה שיסבול ,וכמה יוכל להמשיך
תעלה" ,הרבה טיפין בראתי בעבים ,וכל החוט הזה .וכשרואה במקום אחד שצריך
טיפה וטיפה בראתי לה דפוס בפני עצמה יותר חוזק ,אכן עושהו חזק יותר ,ושאר
כדי שלא יהו שתי טיפין יוצאות מדפוס החוטים עושה חלשים ממנו ,אבל לכל
אחד ,שאלמלי שתי טיפין יוצאות מדפוס אחד יש לו חשבון כמה ימשיך ,וא"כ כ"ש
אחד מטשטשות את הארץ ואינה מוציאה שהקב"ה הבורא כל עולמים משגיח על
פירות ,בין טיפה לטיפה לא נתחלף לי כל הבעלי חיים ,ואפילו עשבים ,ומשגיח
(שו"ת ח"ז סי' רפ"ט) וכו'. על כל אחד כמה זמן צריך לגדל ,וכמה
ז משנת השבוע
ליקוטי מגיד משנה
פרשת כי תבוא
"והיה כי תבוא אל הארץ וגו' ובאת אל הכהן וגו' הגדתי היום לה' אלקיך כי באתי
אל ארץ אשר נשבע ה' לאבותינו לתת לנו" (כו:א-ג) .צריך ביאור ,למה לו לומר 'אשר
נשבע ה'' .גם מה שנאמר 'הגדתי היום לה' אלקיך וגו'' צריך ביאור.
המצוות בביאה לארץ ישראל
נראה דבר חדש בס"ד ,שיש במצות ביאת הארץ שתי מצוות -אחד ,מצות ישוב ארץ
ישראל ,דכתיב כאן 'וירשתה וישבת בה' .שנית ,ע"י ביאת ישראל לארץ ישראל ,הקב"ה
יכול לקיים שבועתו אשר נשבע ה' לאבותינו אברהם יצחק ויעקב לתת לזרעם אחריהם
את ארץ מגוריהם אשר גרו -ארץ ישראל .ואם לא יכנסו ישראל לארץ מגוריהם ,יהיה
ח"ו ביטול השבועה שנשבע הקב"ה לאבותינו.
הפסוק מדגיש ב' מצוות בביאה לארץ ישראל
לפ"ז אתי שפיר "והיה כי תבוא" ,ואין 'והיה' אלא לשון שמחה (ב"ר מ"ב ג') ,כלומר
שתהיו בשמחה במה שתבואו אל הארץ אשר ה' אלקיך נותן לך נחלה.א טעם א' כי
'וירשתה וישבת בה' ,שהרי מקיימים מצות ישוב ארץ ישראל ,וכל קיום מצוה צריך
להיות בשמחה.ב שנית ,שתבוא אל הכהן "ואמרת אליו הגדתי היום לה' אלקיך כי באתי
אל הארץ אשר נשבע ה' לאבותינו לתת לנו" ,ועי"ז הקב"ה מקיים שבועתו.
א
איתא באור החיים הק' :להעיר שאין לשמוח אלא בישיבת הארץ ,ע"ד אומרו (תהלים קכו:א) "אז
ימלא שחוק פינו וגו'".
וכתב הרה"ק רבי לייבל איגר זי"ע (תורת אמת ד"ה והיה כי תבוא השלישי) :הנה ב' סדרות בתורה
מתחילים בתיבת 'והיה' ' -והיה עקב תשמעון' ,וכאן 'והיה כי תבוא' .וידוע כי עיקר בחינת השמחה
הוא בעת בא הדבר לידי גמר תכלית השלימות .ובזה י"ל כי ב' [סדרות] אלה רומזים לב' מתנות
טובות מהג' מתנות שנתנו לישראל ,שהם תורה וארץ וישראל' .והיה עקב תשמעון את המשפטים
האלה' רומז לתורה כשנשלם האדם בשלימות ,ועל זה נאמר 'והיה' לשון שמחה .ובכאן 'והיה כי
תבוא' הוא לקדושת ארץ ישראל ,כשרואה שנשלם הענין ,והוא מצות ביכורים בעת שרואה שנגמר
הפרי ,ונאמר עליו "ושמחת בכל הטוב" (כו:יא) .כי הגם שבכל ענין השפעה טובה להאדם צריך ליתן
שבח והודאה לשמו יתברך ,עם כל זאת לא נמצא שום שייכות מצות ביכורים בפירות חוץ לארץ,
רק דייקא בפירות ארץ ישראל שכל גידולם הוא בקדושה ,ואז כשרואה שנשלם הענין בעת ביכור
הפרי נולד מזה שמחה.
ב
דבר בעתו מה טוב ,אנו נמצאים בחודש אלול ,בו עוסקים במצות תשובה ביתר שאת .ומכיון
שתשובה מצוה הוא צריכים לקיימה בשמחה ,וכמו שמובא בשם הרבי מלובלין זי"ע (ליקוטי דברי
תורה אות נ') :שמעתי מאאזמו"ר הרה"ק מהר"ש אבד"ק מונקאטש זי"ע ,בשם רבינו הקדוש החוזה
מלובלין זי"ע ,שהזהיר על התשובה שצריך להיות בשמחה ,והיינו 'תשב אנוש' (תהלים צד:ה) ,והגם
שהגיע עד 'דכא' דכדוכה של נפש ,עם כל זה צריכין להתחזק ולשוב בשמחה .ואז 'כי אלף שנים',
משנת השבוע ח
ראיה מדברי הרמב"ן
והנה הרמב"ן כתב "הגדתי היום וגו'" ,שהביאני לארץ אשר נשבע לאבותינו לתת לנו.
והנה ה' מקיים דבריו ,ואני מודה ומשבח לשמו ע"ש ,ולכאורה צ"ב .אמנם להנ"ל אתי
שפיר ,והוא ראיה לדברינו ,שעי"ז ה' מקיים דבריו.
אין העבירה יכולה לבטל השבועה
ובמקום אחר כתב הרמב"ן על הפסוק (דברים ט:ה) "לא בצדקתך וגו' כי ברשעת הגוים",
כי אינך צדיק ואפילו לא ביושר לבבך ,ובעבור שבועת אבותיך ירשת את הארץ ,כיון
אין החטא שלך יכול לבטל המתנה שנתן לאבותיך ,כי בשבועה נתנה להם .וזה "ולמען
הקים את הדבר אשר נשבע ה' לאבותיך לאברהם וליצחק וליעקב" ,והוא ממש כדברינו.
(שנת תשמ"ז)
❖
דברי התוספות בגיטין
"ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ה' אלקיך ולביתך" (כו:יא) .איתא בגמרא (גיטין מז):
המוכר שדהו לפירות ,אמר ריש לקיש מביא ואינו קורא .והקשו התוס' (שם ד"ה מביא)
וא"ת ונימא ירקבו ,כדאמרינן בפרק בתרא דמכות (יח ):הפריש ביכורים קודם החג
ועבר עליהן החג ירקבו ,משום דנראו לקריאה ונדחו ,וכל שאין ראוי לבילה ,בילה
אפילו אלף עבירות שנקרא 'שנים' ,כמו שכתוב (ישעי' א:יח) "אם יהיו חטאיכם כשנים וגו'"' ,בעיניך'
ית"ש' ,כיום' ,אם יעשה תשובה בבחינת יום שהוא שמחה ,כדאיתא בזוה"ק (ח"א רכט ):שמחה בצפרא
ורננה ברמשא .וכשיהיה בבחינת שמחה ,אז הוא כמו 'אתמול כי יעבור ואשמורה בלילה' ,בין לילה
אבד ונמחקו החטאים אם עשה תשובה בשמחה כנזכר .ואפילו 'זרמתם שנה' ,אפילו חטא היסוד
שהוא בעת השינה ,ונקרא "זרמת סוסים זרמתם" (יחזקאל כג:כ)' ,בבוקר' ,אם ישוב בבחינת בוקר -
שמחה צפרא וכו'' ,יציץ וחלף' לגמרי העון כנזכר' .לערב' אם עושה תשובה בפחד ועצבות בחינת
בערב ,אז רק 'ימולל ויבש' ,היינו שנתכפר ע"י תשובה מיראה בחינת ערב דיצחק ,אבל רישומו ניכר
עוד כמו עלה שנמלל ויבש.
וכה כתב הרה"ק הרבי ר' אלימלך זי"ע (פ' במדבר ד"ה א"י וידבר) :רק לזה צריך האדם שלא יתעצב
מחמת גודל הכנעה יפול בעצבות ,וזה הוא מניעה גדולה מעבודת הבורא יתברך .לכן הזהירה תורה
עליו שיראה להיות תמיד בשמחה ,כי אין השכינה שורה מתוך עצבות .וזהו 'באהל מועד' (במדבר
א:א) ,פי' שיכניס עצמו לאהלו של 'מועד' ,הוא לשון שמחה ,כי מועד היא לשון יום טוב' ,באחד
לחדש השני' ,פי' ואם יאמר האדם ואיך אוכל לשמוח כיון שהרבתי לפשוע ,ולזה אמרה תורה אעפ"כ
יראה לעשות תשובה בשמחה ,ויתחזק עצמו לאמר :הרי אני כאלו נולדתי היום הזה ,ולא אשוב עוד
לכסלה .וזה נקרא חידוש שנתחדש כבריה חדשה .וזהו 'באחד לחדש השני' ,כי האדם הזה הוא
נתחדש ב' פעמים -האחד ביום שנולד ,והשני ביום שעושה התשובה ונתכפר לו.
' בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים' ,ג"כ על הדרך זה ,כי השי"ת ב"ה הוציאנו ממצרים ,הם הקליפות
גדולות מ"ט שערי טומאה ,ותמיד כשאדם עושה תשובה על חטאיו ,הוא יוצא מהקליפה אל הקדושה,
ונקרא ג"כ יציאת מצרים .וזה נקרא 'בשנה השנית' ,כי העולם נקרא שנה כנזכר בספר יצירה ,לומר
שגם 'בשנה השנית' ,פי' בעולם עכשיו ג"כ יש יציאת מצרים' ,שנית' ,והיינו בשעה שעושה אדם
תשובה כנ"ל.
ט משנת השבוע
מעכבת בו .והכא נמי כשבצרן נראו לקריאה ,וכששיגרן נדחו .ויש לומר דאמר
בירושלמי (ביכורים פ"א ה"ה) רבי אסי אמר ריש לקיש בשם רבי אושעיא ,כשליקטן
לשלחן ביד אחר ,אבל אם לקטן להביאן ,הוא לא ישלחם ביד אחר שכל הביכורים
שנראו לקריאה אין ניתרין אלא בקריאה .ואמרינן התם מתניתין פליגא ,הפריש
ביכורים ומכר שדהו מביא ואינו קורא ,קיימנהו כשנתן דעתו למכור משעה ראשונה.
ולפ" ז אם הפריש ביכורים קודם החג על מנת להביאן אחר החג לא ירקבו ,אלא אחר
החג מביא ואינו קורא.
הולכין אחר כוונת הבעלים בשעת לקיטה
ונראה כוונתם ,שהכל תלוי בכוונת הבעלים בשעת הלקיטה ,שאם התכוין להביאם
בעצמו ,נתחייבו מיד בקריאה ,ושוב אין אדם יכול להביאם אלא הבעלים .ואם נתכוין
בשעת הלקיטה לשלחם ע"י שליח ,מביא השליח ואינו קורא .וצ"ב למה קריאה זו תלוי
במחשבתו של בעה"ב.
מצות ביכורים תלוי בשמחה
וי"ל הנה אמרו חז"ל (פסחים לו ):על זה הפסוק "ושמחת בכל הטוב" ,ופירש"י וז"ל:
מכאן אמרו ,אין קורין מקרא ביכורים אלא בזמן שמחה ,היינו מעצרת ועד החג שאדם
מלקט תבואתו ופירותיו ויינו ושמנו ,אבל מהחג ואילך מביא ואינו קורא .מבואר
שהתורה תלה קריאת מקרא ביכורים בשמחה ,וכל שיש לו שמחה קורא ,וכל שאין לו
שמחה אינו קורא.
המביא בעצמו מראה שיש לו שמחה במצוה
והנה פשוט שכל שרוצה להביא הביכורים בעצמו ,ולקיים המצוה בהידור בגופו דהא
מצוה בו יותר מבשלוחו ,מראה בזה שהוא שמח במצוה ,וכיון שיש לו שמחה יתירה
נתחייב בקריאה .אבל כל שלקטו על מנת לשלחו ע"י שליח ,א"כ ודאי שלא נתרגש
כל כך מהמצוה ,והוא אינו בשמחה שלימה ,אלא נראה עליו לעול ולמשא ,ולכן אינו
קורא כיון שאין כאן שמחה.
ברכת שהחיינו תלוי בשמחה
הנה אפשר לומר שזהו דומה לברכת שהחיינו ,שקיי"ל בה שג"כ תלוי בשמחה .הנה
נחלקו הנודע ביהודה בצל"ח (פסחים קכא ):והחתם סופר (שו"ת יו"ד סי' רח"צ) בפודה
בנו ע"י שליח ,אם השליח מברך שהחיינו .הנודע ביהודה סובר שאי אפשר לעשות
שליח על ברכת שהחיינו .והטעם בזה נראה פשוט ,כיון שברכת שהחיינו תלוי בשמחה
ובהתרגשות הנפש ,והשליח אינו מתרגש כל כך ואין לו שמחה ,לכך אינו יכול לברך
שהחיינו .ואפילו החתם סופר שסובר ששליח יכול לברך שהחיינו ,כתב :ומ"מ מהיות
טוב ,אם ימצא דבר חדש כגון פרי ,יניח לפניו לאפוקי נפשיה.
אם אין לו שמחה אינו קורא
לפ"ז גם כאן ,כיון שקריאת מקרא ביכורים תלוי בשמחה ,וכל שאין לו שמחה אינו
משנת השבוע י
קורא ,וממילא השולח ע"י שליח פטור מקריאה .וכיון דבשעת הלקיטה היה כוונתו
לשלוח ע"י שליח ,נראה דאין לו שמחה ופטור אפילו אם יביא בעצמו אח"כ.
(חידושי משנה גיטין מז :ד"ה בתוס' ד"ה מביא)
❖
בני ישראל צעקו על גלות השכינה
"ונצעק אל ה' אלקי אבותינו וישמע ה' את קולנו" (כו:ז) .שצעקו בשביל גלות השכינה
כביכול יתברך וכבוד שמים ,ולכן "וישמע ה' את קולנו" ,וריחם ה' עלינו לשמוע אל
הרנה ואל התפילה ,וכמו שנאמר (שיה"ש ו:ג) "אני לדודי ודודי לי".
הקב"ה לא שמע לקול בני ישראל במעשה מרגלים
וכמו שפירש החתם סופרג זי"ע את הפסוק (דברים א:מה) "ותשובו ותבכו לפני ה' ולא
שמע ה' בקולכם" ,שלא נשמע בקול תפילתכם לשם ה' שתתפללו עבור גלות השכינה,
לכן "ולא האזין אליכם" ,לא הטה אוזן גם להתפלה בהנוגע לעצמכם.
כשהצעקה הוא בעבור כבוד השכינה הקב"ה שומע גם במה שנוגע לעצמם
אבל ישראל במצרים שצעקו בשביל גלות השכינה ,לכן שמע לקולם בהנוגע לעצמן.
ואמר "ונצעק אל ה'" ,כמו שנאמר (שמות ב:כג) "ותעל שועתם אל האלקים מן העבודה",
שאף אם צעקו מן העבודה ,זה חשוב ג"כ כמו בשביל הקב"ה ,ד'בצרתם לו צר',
וכשישראל שרויין בצער השכינה הקדושה גם כן מצטער ,כמו שאמרו חז"ל (סנהדרין
מג ).בשעה שאדם מצטער שכינה מה לשון אומרת' ,קלני מראשי קלני מזרועי' .וזהו
שנאמר 'ותעל שועתם אל האלקים' ,שהצעקה היא בשביל הקב"ה ,הגם שהוא מן
העבודה ד'בצרתם לו צר'.
האדם שגורם ליענש בשביל העבירה ,זה בעצמו עבירה
וכמו שביארתי הפסוק (ישעי' א:ה) "על מה תוכו עוד תוסיפו סרה" ,שאם האדם חוטא
וגורם שיענש ,אשר מזה יש צער להקב"ה ,א"כ בזה עצמו מוסיף חטא על פשע .וזהו
שנאמר 'על מה תוכו' ,על מה שאתם מוכים ולוקים' ,עוד תוסיפו סרה' ,אתם מוסיפים
עוד על החטא ,ותעשו בהעונש גופא עוד עבירה נגדו יתברך( .ערבי פסחים ד"ה ונצעק)
התולה בזכות אחרים תולין לו בזכות עצמו
או יאמר דהנה אמרו חז"ל (ברכות י ):כל התולה בזכות עצמו ,תולין לו בזכות אחרים,
וכשתולה בזכות אחרים תולין לו בזכות עצמו .משה תלה בזכות אחרים ,שנאמר (שמות
לב:יג) "זכור לאברהם ליצחק וגו'" .וזהו שנאמר "ונצעק אל ה' אלקי אבותינו" ,ותלינו
(שם ד"ה א"י) בזכות אבותינו ,לכן "וישמע ה' את קולנו" ,תלה בזכות עצמינו.
ג
מובא בילקוט דוד (מהגאון רבי דוד טעביל יפה מגיד מישרים בעיר קראקא ,מאמר ג' ד"ה שעות עניים),
ששמע פירוש זה מהגה"ק רבי שמעון סופר ששמע זה מאביו הקדוש החת"ס ,ונדפס בחתם סופר.
יא משנת השבוע
דברי אלקים חיים
מאת כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א
פרשת כי תבוא תשפ"ה
תחל שנה וברכותיה
ליל ששי – שיעור חורש"י
ברוך אשר יקים את דברי התורה הזאת "ויצו משה את העם ביום ההוא לאמר.
והנה הרמב"ן זי"ע עומד על הכתוב 'ארור אלה יעמדו לברך את העם על הר גרזים
אשר לא יקים את דברי התורה הזאת', בעברכם את הירדן ,שמעון ולוי ויהודה
ומבאר מהו ענין הקמה זו .ורש"י כתב ויששכר ויוסף ובנימן .ואלה יעמדו על
'כאן כלל את כל התורה כולה וקבלוה הקללה בהר עיבל ,ראובן גד ואשר
עליהם באלה ובשבועה' ,היינו שבני וזבולן דן ונפתלי" (דברים כז:יא־יג).
ישראל קיבלו על עצמם את כל התורה והנה מבואר כאן ענין מעמד כלל ישראל,
כולה ,ונכנסו בברית ובשבועה לקיים אשר חציו עמדו מצד אחד וחציו מן הצד
ולשמור את כל הכתוב בה. האחר ,והתורה מפרטת מי הם השבטים
והרמב"ן מבאר ,כי ענין הקבלה הוא העומדים על הברכה ומי הם העומדים על
שיודה במצות בלבו ,ויהיו בעיניו אמת, הקללה .וכנגד כל 'ארור' שנאמר שם
ויאמין שהעושה אותן יקבל שכר טוב ומי נאמר גם 'ברוך' לעומתו (משנה סוטה פ"ז
שעובר עליהן יענש .ואם הוא כופר בזה, מ"ה) ,אלא שהתורה כתבה בפירוש את
הרי הוא בכלל ה'ארור' שנאמר כאן .אבל הארורים ולא את הברכות ,אף שהברכות
מי שעובר עבירה מחמת תאותו ח"ו אינו נאמרו באותו אופן ממש .ובסיום הדברים
בכלל זה ,כי לא נאמר 'אשר לא יעשה נאמר 'ארור אשר לא יקים את דברי
את דברי התורה' ,אלא 'אשר לא יקים את התורה הזאת לעשות אותם ,ואמר כל
דברי התורה' ,והוא כענין שנאמר 'קימו העם אמן' (כז:כו).
וקבלו עליהם ועל זרעם' (עי' אסתר ט:כז). ולאחר מכן נאמר 'והיה אם שמוע תשמע
ומביא הרמב"ן מדברי הירושלמי (סוטה בקול ה' אלקיך לשמור לעשות את כל
פ"ז ה"ד) ,שהקשו על הכתוב 'ארור אשר מצותיו אשר אנכי מצוך היום ,ונתנך ה'
לא יקים את דברי התורה הזאת' ,וכי אלקיך עליון על כל גויי הארץ .ובאו
התורה נופלת היא שצריכים להקימה. עליך כל הברכות האלה והשיגוך כי
ואמר רבי שמעון בן חלפתא ,שהכוונה תשמע בקול ה' אלקיך .ברוך אתה בעיר
היא למי שאינו מגביה ומחזיק את התורה. וברוך אתה בשדה' (כח:א-ג) ,וכפי שממשיך
ועוד הביא בשם רבי אסי בשם רבי הכתוב לפרט את כל הברכות.
תנחום ברבי חייא ,שאפילו למד ולימד,
משנת השבוע יב
שמך ולומדי תורתך לשמה' ,הרי הוא שמר ועשה ,והיה זהיר בכל דרכיו ,אולם
מבקש מהשי"ת שיזכה הוא ובניו לתורה. היה סיפק בידו להחזיק ולא החזיק ,הרי
ולכך ,כיון שלא בירכו בתורה תחילה ,לא הוא בכלל 'ארור'.
זכו שיהיו בניהם תלמידי חכמים .והביאו
והוא דבר נורא .אפילו אדם שמצד עצמו
הב"י (או"ח סי' מ"ז).
למד ולימד ,שמר ועשה ,אם יש בידו כח
והיה כ"ק מרן אאדמו"ר זצוק"ל רגיל להחזיק את התורה ,למנוע ביטול תורה
לומר על הכתוב 'מלאתך ודמעך לא ולהעמיד את התורה במקומו ,ואינו עושה
תאחר ,בכור בניך תתן לי' (שמות כב:כח). כן ,חסרה אצלו בחינת 'אשר יקים את
פעם אחת שאל אדם אימתי הוא הזמן דברי התורה הזאת' .כי אין די במה
שצריכים להתחיל לבקש על בנים טובים, שהאדם עצמו לומד ושומר ועושה ,אלא
והשיב כי על בנים טובים צריכים מוטל עליו להעמיד את התורה ולהחזיקה
להתחיל לבקש עוד קודם שנולדו .וזהו כפי הכח והיכולת שניתנו בידו.
'מלאתך ודמעך לא תאחר'' .מלאתך',
ומביא הרמב"ן עוד ,שהכתוב רומז גם
בעת שממתינים להולדת הולד ,כבר אז
לענין הגבהת ס"ת ,שמגביהים את הספר
'ודמעך' ,צריך האדם לשפוך דמעות
ומראים את הכתב לכל העם העומדים
בתפילה' ,לא תאחר' ,שלא יאחר את
סביבו .והכל נכלל בענין אחד .אין די
התפילה לזמן מאוחר .ואז 'בכור בניך תתן
ללמוד את התורה ולעשותה ,אלא צריך
לי' ,שיזכה לבנים טובים הנתונים
גם להקימה ,להגביהה ולהחזיקה ,שתהא
להשי"ת .כי על בנים טובים צריכים
התורה קיימת ועומדת בכלל ישראל.
להתפלל תמיד ,וכשאומרים 'ונהיה אנחנו
וצאצאינו כולנו יודעי שמך' ,צריכים לומר קנין התורה וקיומה
זאת בכוונה ובתחנונים. הגה"ק בעל נודע ביהודה זי"ע ,בספרו
והנודע ביהודה מבאר את ענין ברכת צל"ח (ברכות סד ,).מביא שבעל הלכות
התורה .דאיתא בגמרא (ע"ז יט ).אמר רבא, גדולות פתח את ספרו בברכת התורה
בתחילה נקראת התורה על שמו של 'אשר קדשנו במצותיו וצונו על דברי
הקב"ה ,ולבסוף נקראת על שמו של תורה' .ומביא את דברי התוי"ט בענין זה,
האדם ,שנאמר 'בתורת ה' חפצו ובתורתו שהוא עפ"מ שאמרו חז"ל (נדרים פא,).
יהגה יומם ולילה' (תהלים א:ב) .ומבאר מפני מה אין מצויין תלמידי חכמים לצאת
זאת עפ"מ דאיתא בגמרא (ברכות לה,). תלמידי חכמים מבניהם ,ואמר רב 'שלא
שמצד אחד נאמר 'לה' הארץ ומלואה' ברכו בתורה תחילה'.
(תהלים כד:א) ,ומאידך נאמר 'והארץ נתן ובאמת צריך להבין מהו הטעם בזה,
לבני אדם' (שם קטו:טז) .וביארו חז"ל ,כאן שמפני שלא בירכו בתורה תחילה אין
קודם ברכה וכאן לאחר ברכה .קודם התורה מתקיימת בבניהם .ובדברי
שהאדם מברך הרי הדבר שייך להשי"ת, המפרש במסכת נדרים מבואר גודל ענין
ולאחר הברכה נותנו השי"ת לאדם. התפילה והבקשה על הבנים ,שכאשר
ומבאר הנודע ביהודה ,שכן הוא גם בדברי האדם מבקש 'ונהיה אנחנו וצאצאינו
וצאצאי עמך בית ישראל כולנו יודעי
יג משנת השבוע
עיניו מראות' .ואף אם ידברו עמו על תורה .קודם שמברך האדם על התורה הרי
יראת שמים פעמים רבות ,העוונות היא 'תורת ה'' ,ולאחר שמברך עליה
מונעים ממנו להרגיש את הדברים באמת, ולומדה זוכה שתיעשה התורה שלו,
כי אור נשמתו אינו יכול להתגלות כראוי. בבחינת 'ובתורתו יהגה' .וכיון שהתורה
נעשית קנינו ,יש בידו להורישה גם לבניו
ועל זה אנו אומרים 'כי עמך הסליחה
אחריו .אבל אם התורה אינה נעשית
למען תורא' .אנו מבקשים מהשי"ת
קנינו ,אין בידו להנחילה לדורות הבאים.
שימחל לנו על עוונותינו ויטהר אותנו
מהם ,כי כאשר יוסר המסך המחשיך את וזהו עומק הענין של 'שלא ברכו בתורה
הנשמה ,ממילא נוכל לבוא ליראת שמים. תחילה' .הברכה היא הנותנת לאדם את
'כי עמך הסליחה' ,שתמחול לנו ותטהר התורה במתנה מאת השי"ת ,ועל ידה
אותנו' ,למען תורא' ,כדי שנוכל לירא נעשית התורה קנינו שלו .וכאשר התורה
מפניך באמת. נעשית קנינו של האדם ,הרי היא אינה
נשארת אצלו בלבד ,אלא יש לה קיום
ועוד אמר הרה"ק רבי מאיר מאפטא זי"ע,
והמשך גם בבניו ובדורות הבאים אחריו.
שצריך האדם להיזהר מאוד שלא לדבר
רע על שום בר ישראל .שהרי איתא וזה עצמו הוא ענין 'אשר יקים את דברי
בגמרא (ברכות ו ).שהקב"ה מניח תפילין, התורה הזאת' .אין די בכך שהאדם למד
ושאלו חז"ל מה כתיב בתפילין דמארי תורה בשעה פלונית ,אלא צריכים
עלמא ,ואמרו שכתוב בהן 'ומי כעמך שהתורה תהיה קיימת אצלו ,שתשתמר
ישראל גוי אחד בארץ' .נמצא ,שכאשר בידו ותיעשה חלק מעצם מציאותו ,עד
אדם עומד ומדבר בגנותו של יהודי ,הרי שתהא לה קיום והמשך גם לאחריו .זוהי
הוא פוגע כביכול בשבחם של ישראל בחינת הקמת התורה ,שהתורה אינה
הכתוב בתפילין של הקב"ה ,וכאילו אומר עוברת אצל האדם בלבד ,אלא נעשית
שתפילין דמארי עלמא פסולין. קנינו ונשארת קיימת לדורות.
ועל הכתוב 'וראו כל עמי הארץ כי שם ה' כי עמך הסליחה למען תורא
נקרא עליך ויראו ממך' ,שאמרו חז"ל כתוב בפרשתנו 'וראו כל עמי הארץ כי
שאלו תפילין שבראש ,מבאר האור שם ה' נקרא עליך ויראו ממך' (דברים
לשמים ,שכאשר בחינת התפילין של כח:י) .וראיתי בספר אור לשמים (פ' כי
הקב"ה היא בשלימות ,כאשר מתקיים תבוא ד"ה וראו) ,מהרה"ק רבי מאיר
בשלימות 'ומי כעמך ישראל גוי אחד מאפטא זי"ע ,שמביא בשם רבו הרה"ק
בארץ' (ש"ב ז:כג) ,אזי זוכה גם האדם הרבי מלובלין זי"ע ,ומפרש בזה את
לבחינת 'ויראו ממך' ,ליראת שמים .כי הכתוב 'כי עמך הסליחה למען תורא'
מדת יראת שמים באה לאדם כפי שיעור (תהלים קל:ד).
טהרתו ונקיונו ,וככל שהוא נקי וטהור
יותר ,כך מאירה בו נשמתו יותר והוא וביאר ,שלפעמים אין האדם זוכה ליראת
יכול להגיע ליראה אמיתית. שמים מפני שהנשמה שלו מכוסה
בעוונות .העוונות נעשים כמסך המחשיך
אולם יש בזה ענין נוסף .אדם יכול ומכסה את עיני האדם ,בבחינת 'טחו
משנת השבוע יד
אלא תהיה כל עשייתה לעשות נחת רוח לעשות מצוות רבות לאין שיעור ,ללמוד
לפניו יתברך שמו .ובלא"ה ,כשיש היפך ולהתפלל ולתת צדקה ולעשות מעשים
כוונה ,לא יהא נחשב למצוה ,ועי"ז אין טובים ,ועכ"ז צריך הוא להיזהר שהמצוות
לחיצונים במה להיאחז ולחטוף. הללו אכן יישארו בידו.
וכן ידועים דברי חובת הלבבות (שער ידוע מה שמובא בבאר היטב ,שכאשר יש
הכניעה פרק ז') ,שמי שמדבר לשון הרע לאדם עבירות ,יש כח לחיצונים לינוק מן
על חבירו עלול לאבד מזכויותיו ,והן המצוות שעשה .וכן מבואר בערבי נחל,
עוברות אל מי שדיבר עליו ,ולעומת זה שאין הכוונה שנשאר ממש בלי כלום,
הוא מקבל מעוונות חבירו. אלא שכח המצוה נחלש ומתמעט ,ואין בה
אותו כח ואותה הארה שהיו יכולים להיות
והחפץ חיים זי"ע מביא בשמירת הלשון
בה אילו היה האדם שומר את עצמו מן
(ח"ב פרק ח') דבר נורא ,בהקדם הנאמר א
החטא.
בקיצור של"ה שיש לאומר קודם סיום
תפילת שמונה עשרה פסוק הרומז לשמו וצריך האדם להיזהר שלא יאבד את אשר
של האדם ,כדי שיזכור את שמו ליום רכש .וראיתי בספה"ק שהביא בשם
הדין .ולכאורה אין לך אדם שאם ישאלוהו האר"י הקדוש ,שאדם יכול לכוון קודם
לשמו לא יזכור את שמו. עשיית המצוה שכל עשייתו תהיה רק
לעשות נחת רוח לבורא יתברך ,ושלא
אלא שאדם המבזה את חבירו או מדבר
תהיה לחיצונים שום אחיזה בה ,ובלא"ה
לשון הרע על חבירו נוטל עליו מעוונותיו,
לא יהא נחשב למצוה .ובאור לישרים
והרי אותו חבירו מעולם לא עשה תשובה
להגה"ק רבי זרח איידליץ זי"ע האריך
על אותם עוונות עבורו .וכשהוא עולה
בענין אמירת 'לשם יחוד' קודם המצוה,
לעולם העליון ומתחילים לדון אותו על
שאחד מעניניה הוא לייחד את המצוה
מעשים שלא עשה בעצמו ,הוא עומד
לגמרי להשי"ת ,שלא יהיה לזר חלק בה,
א וראיתי פעם בספר ילקוט הגרשוני ,שהביא מדברי הגמרא (חגיגה טו' ,).כל אחד ואחד יש לו שני
חלקים ,אחד בגן עדן ואחד בגיהנם .זכה צדיק ,נוטל חלקו וחלק חברו בגן עדן .נתחייב רשע ,נוטל
חלקו וחלק חברו בגיהנם' .והוא דבר פלא.
ויש לומר ,שהרי רואים לפעמים אדם שאינו במדרגה גדולה כל כך ,ובמשך חייו נכשל בעבירות ולא
הרבה במצוות ,ואעפ"כ זכה לבנות בנין גדול לישיבה או להעמיד מקום תורה לאלפי תלמידים,
ולאחר הסתלקותו עומדת לו זכות עצומה של החזקת התורה .ולכאורה הרי כתיב (דברים י:יז) 'אשר
לא ישא פנים ולא יקח שוחד' ,וכיצד זוכה אדם ע"י ממון שנתן לחלק גדול כל כך בעולם הבא .אלא
שהשי"ת מסבב את עולמו בחשבון עמוק .יתכן שמזכים אותו להעמיד מקום תורה כדי שיהיה לו
חלק גדול בגן עדן ,וכאשר הצדיק הזוכה גם בחלקו עולה לעולם העליון ,ניתוסף לו על ידו חלק
גדול.
ועוד יש לפרש ע"פ הגמרא (הוריות י ,):על הכתוב "יש צדיקים אשר מגיע אליהם כמעשה הרשעים"
(קהלת ח:יד) .אמר רבא' :אשריהם לצדיקים שמגיע אליהם כמעשה הרשעים של עולם הזה בעולם
הזה' .ופיר ש"י ,שזוכים גם לטובת עולם הזה וגם לעולם הבא .והגמרא מביאה שרב פפא ורב הונא
בריה דרב יהושע נתעשרו מעט ,וקרא עליהם רבא מקרא זה .ויש לומר ,שהצדיק זוכה יש לו ב'
חלקים הטובה המגיע לו בעולם הזה ,וגם חלק טוב בגן עדן.
טו משנת השבוע
שמירת המצוות וכח התשובה ותמה מה ענינם אליו .נמצא שנתערבו בו
ואיתא מהאר"י הקדוש שיש בחיצונים כח כביכול עניניו של אדם אחר ,עד שאינו
הנקרא 'תולע' ,והוא מבקש לינוק ולכלות יודע עוד מה שייך לו ומה שייך לחבירו,
את זכויותיהם של ישראל בכל יום ויום, ומענישים אותו על עוונותיו של חבירו.
וכנגד אותו כח נתן לנו הקב"ה את 'עולת וידוע המעשה שהיה אצל הרה"ק
תמיד' שמקריבין בכל יום ,ותיבת 'עולת' מראפשיץ זי"ע ,שהיה דרכו בקודש לומר
היא אותיות 'תולע'. מילי דבדיחותא ,אולם באמת היו דבריו
בכל יום היו מקריבים בבית המקדש מלאים ענינים העומדים ברומו של עולם.
עולת תמיד של שחר ועולת תמיד של בין וכשהיה שם חתנו הרה"ק רבי אשר'ל
הערבים .כח העולה היה שומר על האדם מראפשיץ זי"ע ,ולא צחק מדברי חותנו,
ומכפר עליו ,שלא תאבד ממנו עבודתו אמר לעומדים שם ,מה אתם מבינים
ושלא תהיה אחיזה לחיצונים במצוותיו. בבדיחותא של השווער ,אין אלו דברי
צחות בעלמא ,אלא דברים העומדים
וזהו דבר גדול לקראת ראש השנה .האדם ברומו של עולם.
בא ליום הדין לאחר שנה שלימה שבה
למד ,התפלל וקיים מצוות רבות ,והוא ובעת הלוויית הרה"ק מראפשיץ ,בעמדם
צריך שכל אותן המצוות יעמדו לזכותו על פני השדה ,ראו את רבי אשר'ל
בשלימות. כשהוא צוחק .תמהו העומדים שם ,וכי
עתה היא העת לשחוק .והשיב להם
בזמן שבית המקדש היה קיים היה תמיד שצדיק ,כדרכו בעוה"ז כן דרכו למעלה,
של שחר מכפר ותמיד של בין הערבים וכאשר עלה לעולם העליון שאל אותו
מכפר ,עד שאמרו חז"ל (במד"ר כ"א כ"א) המלאך 'מה שמך' ,ענה לו בשם של אדם
שלא לן אדם בירושלים ובידו עוון .ואף אחר .וכשאמר לו המלאך 'והלוא שמך
בזמן הזה ,כשאין לנו קרבנות ,הרי אמרו נפתלי צבי' ,השיב לו ,אם יודע אתה את
חז"ל (מנחות קי ).שכל העוסק בתורת שמי ,מפני מה שאלתני.
קרבן כאילו הקריבו.
ועומק הענין י"ל ,שהיו אנשים שדיברו
אבל העצה הגדולה ביותר היא כח עליו לשון הרע ,וממילא היו בידו זכויות
התשובה .כאשר האדם עושה תשובה השייכות להם .ולכן היה יכול לומר בדרך
באמת ,מתחרט על העבר ומקבל על צחות ששמו גם כשמותיהם ,שהרי חלק
עצמו להבא ,השי"ת מסייע בידו ומטהר מזכויותיהם נמצא בידו.
אותו מפגמיו ,וע"י התשובה חוזרות
המצוות להיות בשלימותן. וזה דבר נורא למתבונן .אדם יכול לעמול
שנים רבות על תורה ,תפילה ומצוות,
[וכ"ה ברמב"ם (הל' תשובה פ"ז ה"ז)' :כמה ובבואו לעולם העליון יראה שדברים
מעולה מעלת התשובה .אמש היה זה שעמל עליהם נמצאים ביד אחרים .אף
מובדל מה' אלהי ישראל ,שנאמר שהשקיע בהם עמל ויגיעה ,אין הם
עונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין עומדים עוד לזכותו בשלימות .זהו דבר
אלהיכם ,צועק ואינו נענה ,שנאמר כי נורא עד מאוד.
משנת השבוע טז
אלול ,כי תיבות 'כל טוב' עולות תרבו תפלה וגו' ,ועושה מצות וטורפין
בגימטריא 'אלול' .בחודש אלול עושה אותן בפניו ,שנאמר מי בקש זאת מידכם
האדם תשובה על מה שעבר עליו במשך רמוס חצרי ,מי גם בכם ויסגר דלתים וגו'.
השנה ,ועל ידי התשובה הוא מסיר את והיום הוא מודבק בשכינה ,שנאמר "ואתם
העוונות המפריעים ,וממילא נשאר עם הדבקים בה' אלקיכם" ,צועק ונענה מיד,
התורה והמצוות שעשה ,ואין לאחרים שנאמר "והיה טרם יקראו ואני אענה",
שליטה עליהם. ועושה מצות ומקבלין אותן בנחת
ושמחה ,שנאמר "כי כבר רצה האלקים
וזהו 'ושמחת בכל הטוב' .בחינת 'כל טוב',
את מעשיך" .ולא עוד אלא שמתאוים
שהוא חודש אלול ,מביאה אותו לשמוח
להם ,שנאמר "וערבה לה' מנחת יהודה
בתורה הנשארת אצלו .הוא עוזב את
וירושלם כימי עולם וכשנים קדמוניות",
הבלי העולם ,מאיר עליו אור התשובה,
עכ"ל].
וכל הטוב שעשה במשך השנה נשאר
בידו. ומעתה יובן ביתר 'כי עמך הסליחה למען
תורא' .כל זמן שהעוונות מחשיכים את
בני אדם סבורים לפעמים שעיקר
הנשמה ופוגמים בכח המצוות ,אין האדם
התשובה הוא גלגולי שלג ,תעניות ושאר
יכול להגיע ליראת שמים בשלימות .אבל
מיני סיגופים .אולם באמת עיקר התשובה
כאשר השי"ת סולח לו ומטהר אותו,
הוא שיעזוב החוטא את חטאו ,יתחרט על
חוזרות המצוות להאיר בו ,וממילא הוא
העבר ויקבל על עצמו להבא .הסיגופים
יכול להגיע ליראה אמיתית.
והתיקונים הם ענינים גדולים בפני
עצמם ,וצריכים לדעת כיצד ומתי וזהו שוב ענין 'ארור אשר לא יקים את
להשתמש בהם ,אבל יסוד התשובה הוא דברי התורה הזאת' .לא די לעשות מצוה
ב
פשוט לשוב אל השי"ת. פעם אחת .צריכים שיהיה למצוה קיום,
שהיא תישאר ביד האדם .צריכים להחזיק
וראיתי בשם משמואל (פ' ויחי תרפ"א)
בתורה ,להחזיק במצוות ולשמור עליהן,
שהביא בשם הרה"ק הרבי מקוצק זי"ע,
שלא יאבד האדם את מה שהשיג.
שההילוך בדרך התורה הוא הגודל
שבסיגופים לגוף ,דהיינו להשתעבד וזהו גם ענין הכתוב בפרשתנו (דברים
לתורה ולצמצם כל מעשיו ותהלוכותיו כו:יא) 'ושמחת בכל הטוב' ,ואמרו על זה
שיהיו על פי דרכי התורה ,וזה מועיל יותר חז"ל (תנחומא ראה י"א) 'אין טוב אלא
מסיגופי הגוף. תורה' .השמחה הגדולה של האדם היא
כשהוא זוכה שהתורה שלמד אכן נשארת
כי לכל אדם יש רצונות עצמיים רבים.
אצלו ,והיא בבחינת קנין וקיום.
הוא רוצה כך ונמשך לדבר אחר ,וכאשר
הוא מבטל את רצונו ועושה בפשטות את ואפשר לומר שזה מרמז על ימי חודש
ב
[כן מבואר ברמב"ם (הלכות תשובה ב:ב)' :ומה היא התשובה הוא שיעזוב החוטא חטאו וכו' ויגמור
בלבו שלא יעשהו עוד' .ובספר התניא (אגרת התשובה פ"א) נאמר' :מצות התשובה מן התורה היא
עזיבת החטא בלבד ,ולא כדעת ההמון שהתשובה היא התענית'].
יז משנת השבוע
רוצה לעבוד את קונו .אדם המקיים מצוה מה שהתורה דורשת ממנו ,זה עצמו סיגוף
רק כדי שלא ייענש או כדי לקבל שכר, עצום .אין צריך תמיד לחפש דברים
הרי סוף סוף הוא עובד גם עבור טובת רחוקים ,אלא לקיים את התורה בפשטות
עצמו ,כדרך פועל העובד כדי לקבל את ולבטל את רצונו מפני רצון השי"ת.
שכרו .כדברי המשנה (אבות פ"א מ"ג) 'אל תכלה שנה וקללותיה
תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת
לקבל פרס'. והנה בשבוע זה עסקנו בפרשת התוכחה,
ועל זמן זה אמרו (בפיוט אחות קטנה)
וכך מבואר בדברי הרמב"ן (ויקרא יח:ד), 'תכלה שנה וקללותיה ,תחל שנה
שיש כמה מדרגות בעובדי ה' .יש העושה וברכותיה' .ועבר עלינו שבוע קשה בכלל
המצוות שלא לשמן ועל מנת לקבל פרס ובפרט ,ואין רצוני לחזור ולפרט את כל
בעולם הזה ,ושכרו ימים רבים ,עושר הענינים והמאורעות שהיו.
וכבוד ,כענין שנאמר 'בשמאלה עושר
וכבוד' (משלי ג:טז) ,ופירשו חז"ל אולם יש להתבונן בנקודה אחת .נאמר
'למשמאילים בה עושר וכבוד' (שבת סג.). 'ברוך אשר יקים את דברי התורה הזאת',
למעלה מזה העובד מיראה ,כדי לזכות ומדברי הירושלמי שהביא הרמב"ן למדנו,
לחיי העולם הבא ולהינצל ממשפטי שאפילו למד ולימד ושמר ועשה ,אם היה
הרשעים .זהו עובד על מנת לקבל שכר בידו להחזיק ולא החזיק ,הרי הוא בכלל
רוחני ,ואף זו מדרגה ,ונפשו בטוב תלין. 'ארור' רחמנא ליצלן.
למעלה מהם העוסקים במצוות מאהבה ואפשר לומר בזה עוד נקודה .איתא
כדין וכראוי ,וזוכים לחיים טובים בעולם בזוהר הקדוש (בראשית יא ):שאין שלימות
הזה ,כענין ברכות התורה בפרשת העבודה כשהאדם עובד את הבורא
בחקותי ,וגם שכרם שלם לעולם הבא. יתברך רק מחמת פחד העונש .אמנם
והמדרגה העליונה היא מדרגת קדושי תחילת העבודה היא יראת העונש ,ואין
עליון ,העוזבים עניני העולם הזה וכל האדם יכול לדלג לגמרי על מדרגה זו.
מחשבתם ודביקותם בבוראם בלבד, עליו לדעת שיש דין ויש דיין ,ולחשב
כאליהו וחנוך ,ועליהם כתב הרמב"ן הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עבירה
שיחיו לעד בגופם ובנפשם. כנגד הפסדה .בלא זה אין עבודתו
מתחילה כלל.
וכעין יסוד זה מצינו בדברי השל"ה (מס'
פסחים ,מצה עשירה) ,שרמז בד' שומרים לפעמים שומע האדם מאורעות קשים
לד' מדרגות בעבודת המקום ,שעליה וצרות נוראות שאירעו בעולם ,ונופל
נאמר 'לעבדה ולשמרה' (בראשית ב:טו), עליו פחד ומתעורר לתשובה .הוא אומר
כנגד הד' שומרים .המדרגה התחתונה היא בלבו שאינו רוצה לחטוא כדי שלא יגיעו
בחינת 'שואל' ,שכל הנאה שלו ,והוא מי אליו יסורים ועונשים ח"ו .ודאי שגם זו
שחי בלא אמונה אמיתית בגמול ועונש, התעוררות ,אבל אין זו תכלית העבודה.
ונוטל מן העולם ואינו נותן .וכיון שכל התכלית היא שהאדם יעבוד את השי"ת
הנאה שלו ,שהוא מתכוין רק ליטול ,הרי בבחינת יראת הרוממות ,מפני שהוא
משנת השבוע יח
אין הכוונה שאני צריך שיבוא יום רעה הוא חייב אף באונסין .למעלה ממנו
כדי לעורר אותי .אדרבה ,אני מבקש בחינת 'שומר שכר' ,העובד על מנת
שאעורר את עצמי לעבודת ה' בעוד הכל לקבל פרס בעולם הזה .ואף שכבר עומד
טוב .איני צריך יסורים ומכות כדי הוא בעבודת ה' ,עדיין שייכים בו גניבה
להביאני לישב לפני הגמרא .אני רוצה ואבידה ,היינו שמראה עצמו כלפי חוץ
לקום מעצמי וללמוד. כעובד לשם שמים אף שאין לבו שלם
בכך ,וכן שמאבד זמנו וכחותיו.
וזוהי בחינת מה שאמר דוד המלך (תהלים
נז:ט ,קח:ג) 'אעירה שחר' .ודרשו חז"ל למעלה מזו בחינת 'נושא שכר' ,העובד
(ירושלמי ברכות פ"א ה"א) ,אני מעורר את את ה' באמת ,אלא שעדיין יש לו נגיעה
השחר ואין השחר מעורר אותי .האדם דקה של בקשה ורצון ,כעין האומר 'סלע
צריך להקדים ולעורר את עצמו לפני זו לצדקה על מנת שיחיה בני' (פסחים ח.).
שיהיה צורך שיעוררוהו מן השמים .יקום אם גמר בלבו שגם אם לא ייעשה רצונו
קודם שיצטרכו להקיצו ,ויעורר את עצמו לא יזוז מעבודת קונו ,הרי הוא קרוב
לתורה ולתפילה ולעבודת ה' בעוד הכל למדרגת שומר חנם ,ואם לאו ,דינו
טוב עמו .וזוהי הדרך השלימה בעבודת כשומר שכר.
השי"ת.
והמעלה העליונה היא בחינת 'שומר חנם',
ועל פי זה יש להבין גם את ענין פרשת העובד שלא על מנת לקבל פרס כלל,
התוכחה .דאיתא בזוהר חדש (פ' כי תבוא), אלא רק למען שמו יתברך .לא עולם הזה
והאריכו בזה בספרי חסידות שבפנימיות הוא מבקש ,ולא אפילו טובת עצמו
התוכחה גנוזות ברכות גדולות ,ובשורשן בעוה"ב ,אלא לעשות רצון קונו באהבה.
כל הדברים הם ברכות. ושומר חנם פטור מהכל ,ורק כשפושע
בידים ,רצה לומר ,כי אין אדם צדיק
ומסופר על הרה"ק הבעל התניא זי"ע
בארץ וגו' (קהלת ז:כ) ,והשי"ת מוחל לו.
שהיה רגיל לקרות בעצמו את פרשת
התוכחה .הקריאה אצלו היתה מתוך לעבוד את השי"ת מתוך ברכה
עבודה ודביקות נוראה ,ובפנימיות וזהו שאמר דוד המלך (תהלים כז:ד) 'אחת
הדברים היה שומע ורואה את הברכות שאלתי מאת ה' אותה אבקש ,שבתי
הגנוזות בתוך הפסוקים. בבית ה' כל ימי חיי ,לחזות בנעם ה'
ופעם אחת לא היה ביכולתו לקרות את ולבקר בהיכלו' .שאיפתי אינה לדבר
התוכחה כדרכו ,וקרא אותה אדם אחר. אחר .כל מה שאני מבקש הוא 'שבתי
וכאשר שמע את הדברים בקריאה פשוטה בבית ה' כל ימי חיי' .רצוני לעבוד את
לא היה יכול לסבול את הדברים .כי השי"ת תמיד ,ללמוד את תורתו ולהיות
כאשר הוא עצמו היה קורא ,היה שומע דבוק בו' .לחזות בנעם ה' ולבקר בהיכלו',
בתוך הכל את מתיקות הבורא ואת אין לי שום מטרה אחרת ,אלא עצם הזכיה
הברכות הגנוזות בפנימיות הדברים. להיות בבית ה' ולעבוד את השי"ת.
ונהגו שהתוכחה נקראת בקול נמוך, וזה שאמר אחר כך 'כי יצפנני בסכה ביום
והטעם בזה י"ל מפני שבפנימיותה גנוזים רעה יסתירני בסתר אהלו' (תהלים כז:ה).
יט משנת השבוע
השנה ,אחד של רשעים גמורין ,ואחד של סודות וברכות שאינם מתגלים בקול.
צדיקים גמורין ,ואחד של בינוניים. וזה"פ דאמרינן בזמירת האר"י הקדוש
צדיקים גמורין נכתבין ונחתמין לאלתר לסעודת שבת 'ישדר לן שופריה ונחזי
לחיים ,רשעים גמורין נכתבין ונחתמין ביקריה ,ויחזי לן סתריה דאתאמר
לאלתר למיתה ,בינוניים תלויין ועומדין'. בלחישא'' .ויחזי לן סתריה' ,שיהיו נגלות
הברכות שהן הסודות שבתוך התוכחה,
הצדיק הוא בבחינת 'לאלתר לחיים' .אין
'דאתאמר בלחישא'.
צריכים לעורר אותו על ידי דברים
אחרים .נותנים לו חיים ,והוא משתמש אנו מבקשים שלא נצטרך לברכות
בחיים כדי ללמוד ולעבוד את השי"ת. נסתרות .אנו מבקשים ברכה הנגלית
נתנו לו בית המדרש והוא בא מעצמו. והנראית ,טוב הנראה לעינים ,ולא שיהיה
נתנו לו גמרא והוא פותח אותה מעצמו. צורך לפרש לנו כיצד דבר הנראה כקללה
החיים עצמם מקרבים אותו להשי"ת. הוא באמת ברכה בפנימיות.
אבל יש אדם שאינו מתעורר אלא כאשר כי אדם שצריכים לעורר אותו לעבודת ה'
הוא רואה צרה ח"ו .רק כאשר הוא שומע עלול לפעמים לקבל את ההתעוררות
מה שנעשה בעולם נופל עליו פחד והוא בדרך קשה .אבל אנו אומרים 'ורצוננו
מתחיל לחשוב על תכליתו .ויש בינוני לעשות רצונך' .אין אנו רוצים שיצטרכו
שפעמים הוא מתעורר מעצמו ופעמים להכות אותנו כדי שנתעורר .אנו רוצים
צריכים לעורר אותו מבחוץ. לעשות את רצון השי"ת מעצמנו.
ובקשתינו להיכלל בספרן של צדיקים וזהו עומק 'ברוך אשר יקים את דברי
גמורים .שנזכה שהחיים עצמם יעוררו התורה הזאת' .אפילו אם 'למד ולימד
אותנו ,הברכה עצמה תקרב אותנו ושמר ועשה' ,אם האדם אינו מחזיק את
להשי"ת ,והטוב שהקב"ה משפיע עלינו עצמו ,וצריכים בכל פעם התעוררות
יביא אותנו לעבדו יותר .כי הם חיינו מבחוץ כדי שיעמוד ויעשה ,חסרה אצלו
ואורך ימינו. בחינת 'יקים' .אבל מי שמחזיק את עצמו,
מזרז את עצמו אל התורה ומחזק גם
שלא נצטרך להתעורר ע"י צער ח"ו ,אלא
אחרים ,הרי הוא בכלל 'ברוך'.
אדרבה ע"י ספר החיים ,ע"י ברכה ושלום,
פרנסה טובה ,גזירות טובות ,ישועות זו היא הברכה שאנו מבקשים .שהשי"ת
ונחמות ,נבוא יותר ויותר לדביקות ישפיע עלינו כל טוב ,ומתוך הטוב עצמו
בהשי"ת. נעבוד אותו .שלא נצטרך לצרות כדי
לזכור את השי"ת ,אלא הברכה ,החיים,
יהי רצון שהקב"ה ירחם עלינו וישפיע
הבריאות וההצלחה הם שיעוררו אותנו
עלינו רחמים וחסדים ,ויכתוב ויחתום כל
להתקרב אליו יותר.
אחד ואחד מישראל לכתיבה וחתימה
טובה ,בספרן של צדיקים גמורים. בספרן של צדיקים גמורים
בספר החיים ,ברכה ושלום ,ופרנסה ובזה אפשר להבין גם מה שאמרו בגמרא
טובה ,וגזירות טובות ,ישועות ונחמות, (ר"ה טז' ):שלשה ספרים נפתחין בראש
משנת השבוע כ
ונזכה במהרה ליום הגדול שעליו נאמר נזכר ונכתב לפניך אנחנו וכל עמך בית
(מלאכי ג:כד) 'והשיב לב אבות על בנים ישראל לחיים טובים ולשלום ,ברחמים
ולב בנים על אבותם' ,ולגאולה השלימה ובחסדים .ונזכה ללמוד וללמד לשמור
במהרה בימינו אמן. ולעשות ולקיים את כל דברי התורה,
❖
ליל ש"ק – חת"ק
ורגם איקונין של מלך או כיוצא בזה ,ומיד "ולא נתן ה' לכם לב לדעת ועינים לראות
עשה המלך אותו לראש והעלהו ממדריגה ואזנים לשמוע עד היום הזה :ואולך אתכם
למדריגה עד שנעשה משנה למלך .וכל מה ארבעים שנה במדבר לא בלו שלמותיכם
שהטיב המלך עמו יותר והביאו ליותר מעליכם ונעלך לא בלתה מעל רגלך :לחם
מדריגה ,וראה יותר כבוד המלך ומשרתיו לא אכלתם ויין ושכר לא שתיתם למען תדעו
והנהגותיו ,היה יותר צער לזה שהיה בן כפר כי אני ה' אלקיכם" (כט:ג-ה).
בזכרו שמרד נגד המלך הגדול הרחמן הזה,
בחז"ל מובא שהתוכחה מביאה ברכה
ומה שהיה ראוי לעונש הוא מטיב עמו יותר.
וטובה .וכך אמרו (תמיד כח :).כל זמן
והמלך עשה בכוונה מכוונת ,שאם היה שתוכחות בעולם נחת רוח באה לעולם,
ממיתו ,היה צער לפי שעה ותו לא .משא"כ טובה וברכה באין לעולם ,ורעה מסתלקת
בדרך הנ"ל ,מצטער כל ימיו ,ומוסיף תמיד מן העולם.
כשעלה ליותר גדולה מוסיף יותר צער על
ואיתא בס' דרשות מהר"י שטייף זצ"ל,
צערו איך מלאו לבו למרוד עיני כבודו.
רמז לזה בשמות שני הפרשות שבספר
וזה שנאמר "א־ל נקמות ה'" ,רצה לומר דברים ,הראשונה והאחרונה ,שהפרשה
שנקמות השי"ת הוא ע"י מדת הרחמים הראשונה מתחלת ב"אלה הדברים אשר
'א־ל' ,שלא כמלך בשר ודם .והוא כי " א־ל דבר משה" (דברים א:א) ,ודברים אלו היו
נקמות הופיע" ,רצה לומר שהנקמה הוא דברי תוכחה כמו שפירש שם רש"י.
במה שהופיע לו מגדלותו ,ובראותו גדולת והפרשה האחרונה מתחלת ב"וזאת
המלך ובזכרו שמרד נגד מלך זה ,אין לך הברכה" (לג:א) .והרמז בזה ש'אלה
צער גדול מזה ,ודפח"ח .הכ"נ טמון כאן הדברים' ,דהיינו התוכחות 'וזאת הברכה'
ברכה ,והכל רחום. המה ברכות ,והיינו כנ"ל שע"י התוכחה
טובה וברכה באין לעולם.
נוע"א :ב' צדיקים – חלמיש ,למעינו מים
גם ענין של ברכת התוכחה כי הכל ברכות.
בספה"ק נועם אלימלך (ליקוטי שושנה)
וצ"ב ,א"כ מה זה תוכחה .ויש להמתיק
עה"פ "ההופכי הצור אגם מים חלמיש
בהקדם דברי התולדות יעקב יוסף (פ' בא)
למעינו מים" (תהלים קיד:ח) .נראה ,כי יש
שמעתי ממורי פירוש הפסוק "א־ל נקמות ה'
שני צדיקים *,הצדיק האחד יש שממתיק
א־ל נקמות הופיע" (תהלים צד:א) ,על פי
דינים בעבודתו הקדושה ,שמהפך מדת הדין
משל לאיש כפר אחד שמרד במלך ,שהכה
למדת הרחמים *.ועוד יש צדיק שאינו
כא משנת השבוע
וכל המצוות ,יהי' שכרכם כי ואז "תשכילו", עושה שום פעולה לזה ,אלא שמכח צדקתו
כלומר תתבוננו ית כל מה דמתעבדין, הגדולה ממילא אין הדין יכול לשלוט כלל,
כלומר תזכו שאחרים יעשו לכם מלאכתכם והחסדים גוברים בזכותו*.
וכתרגום ירושלמי.
וזה הוא 'ההופכי' כו' ,כי הדינים נקראים
קדושת לוי :והיית לראש ולא לזנב 'צור' ,שהם קשים כמו האבן ,והצדיק מהפך
אותם לרחמים ,ואדרבה ממשיך חסדים.
דברי הקדושת לוי עה"פ "ונתנך ה' לראש
וזהו 'ההופכי הצור' ,שהם הדינים להיות
ולא לזנב והיית רק למעלה ולא תהיה
'אגם מים' שהם מרומזין אל החסד*.
למטה" (כח:יג) .לכאורה תיבות 'ולא לזנב',
'חלמיש' ,הוא הצדיק היותר גדול וחזק כמו
וכן תיבות 'ולא תהיה למטה' הם מיותרים.
חלמיש הזה' ,למעינו' כמו למענו' ,מים',
והנראה ,דהנה יש שלשה עולמות :עולם כלומר בשבילו לבד בלי שום פעולה ,רק
המחשבה ,ועולם הדיבור ,ועולם המעשה. שזכותו מגין ובא השפע על ידו*.
וכולם הקב"ה מחיה אותם (נחמי' ט:ו).
והנה ראש עולם המעשה הוא שוה עם סוף
הכוונה ב' מיני לומדים
עולם הדיבור ,וראש עולם הדיבור הוא שוה כרשב"י או רבי ישמעאל
עם סוף עולם המחשבה ,וראש עולם אולי ביאור והבנת דבריו הקדושים עפ"י
המחשבה הוא למעלה הימנו. דברות קדשו כ"ק אבי אדמו"ר זצוקלה"ה
וזהו הרמז 'ונתנך ה' לראש וגו' והיית רק בספרו מגיד משנה .עה"פ "למען תשכילו"
למעלה' ,כלומר שאתה תהיה דבוק בראש (דברים כט:ח) ,כתב לפמ"ש הרמב"ם (הל'
עולם המחשבה שאין למעלה הימנו .וזהו שמיטה ויובל פי"ג הי"ג) אלא כל איש ואיש
הרמז בפסוק הנ"ל 'ולא לזנב' ,כי כשאדם מכל באי העולם אשר נדבה רוחו אותו
דבוק בראש עולם הדיבור ,אזי הוא דבוק והבינו מדעו להבדל לעמוד לפני ה' לשרתו
בסוף עולם המחשבה ,וכן כשהוא דבוק וכו' ויהיה ה' חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי
בראש עולם המעשה ,אז הוא בסוף עולם עולמים ,ויזכה לו בעוה"ז דבר המספיק לו
הדיבור .אבל כשאדם דבוק בראש עולם כמו שזכה לכהנים ללוים .הרי דוד המע"ה
המחשבה ,אז אין שם סוף כלל .עכ"ל. אומר "ה' מנת חלקי וכוסי אתה תומיך
גורלי" (תהלים טז:ה) ,עכ"ל ע"ש.
וזה ב' צדיקים הנ"ל ,העיקר להיות למעלה
-כשאדם דבוק בראש עולם המחשבה אז ובגמ' (ברכות לה ):רשב"י אומר ,אפשר
אין שם סוף כלל .וכלשון הרמב"ם ,אשר אדם חורש בשעת חרישה וכו' תורה מה
נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להבדל ולעמול תהא עליה? אלא בזמן שישראל עושין
לפני ה' לשרתו וכו' יהיה ה' חלקו ונחלתו רצונו של מקום מלאכתן נעשית ע"י אחרים,
לעולם ולעולמי עולמים' .למעינו' כמו למענו שנאמר "ועמדו זרים ורעו צאנכם" (ישעי'
'מים' ,כלומר בשבילו לבד בלי שום פעולה, סא:ה) .נמצא דמי שמקדיש עצמו לה'
רק שזכותו מגין ובא השפע על ידו*. ולתורתו לשמור מצותיו כל הימים ,אזי
מלאכתו נעשית ע"י אחרים .וז"ש "ושמרתם
וזהו הלב לדעת מדרגה גדולה ביותר את דברי הברית הזאת ועשיתם אותם"
ובזה מובן "ולא נתן ה' לכם לב לדעת (דברים כט:ח) ,שאם תעשו כל דברי הברית
משנת השבוע כב
השי"ת ירחם וישפיע רחמים וחסדים ועינים לראות ואזנים לשמוע עד היום הזה".
חלמיש למעינו מים בלי סוף ,כתיבה להבין דרגא הגדולה כהצדיק הגדול כשי'
וחתימה טובה בספרן של צדיקים גמורים, רשב"י ,אבל "ושמרתם את דברי הברית
בני חיי אריכי ומזוני רויחי וסייעתא דשמיא הזאת ועשיתם אותם למען תשכילו את כל
וחנא וחסדא ורחמי ,ובקרוב נזכה לביאת אשר תעשון".
משיח צדקנו בבנין ביהמ"ק בב"א.
❖
סעודת רעוד"ר
האחד שזוכים לתורה מצד עצמם שמתאוים "השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך
ללמוד ,ומין השני שזוכים ללמוד מצד את עמך את ישראל ואת האדמה אשר נתתה
אביהם .ו'אוהבי תורה' יקראו הזוכים מצד לנו כאשר נשבעת לאבותינו ארץ זבת חלב
עצמם ללמוד תורה ,שאהבתם קשורה ודבש" (כו:טו).
בתורה .והוצרך לומר 'ואין למו מכשול' ,כי
ופירש"י השקיפה ממעון קדשך -עשינו מה
אין אדם עומד על דברי תורה אא"כ נכשל
שגזרת עלינו ,עשה אתה מה שעליך לעשות,
בה ,ובעבור זה הוצרך לברכה לברכהו שאל
שאמרת (ויקרא כו:ג) "אם בחקותי תלכו
יהיה למו מכשול ,רק יבין וישכיל מעצמו
וגו' ונתתי גשמיכם בעתם :אשר נתתה לנו
ולא יבוא לידי מכשול.
כאשר נשבעת לאבותינו -לתת לנו וקיימת
משא"כ 'לומדי תורה' הזוכים בשביל ארץ זבת חלב ודבש:
צדקה וחסד שעשו אבותיהם ,לזה אין צריך
ויש להבין מש"כ עשינו ,אתה עשה ,אם
ברכה 'ואין למו מכשול' ,כי באם יהיה
בחקותי תלכו וגו' ונתתי גשמיכם .ולכאו'
המכשלה מתחת ידיהם ,לא יהיה הברכה
מה שייכות לכאן אם בחקותי תלכו.
בשלימות ,והקב"ה בעין יפה נותן הברכה
לאדם ,ונותן שכרו משלם .משום הכי הזוכה ללמוד ע"י זכות אין נכשל תחילה
השמיט גבי לומדי תורה ואין למו מכשול.
אמנם אולי דאיתא במדרש (במד"ר י"א ז')
הטעם של קבלת טומאה דוקא עה"פ "וישם לך שלום" (ו:כו) ,גדול השלום
משום המכשלה תורה שלא לשמה שניתן לאוהבי תורה ,שנאמר "שלום רב
לאוהבי תורתך ואין למו מכשול" (תהלים
והנה הלומד תורה שלא לשמה אמרינן
קיט:קסה) ,גדול השלום שניתן ללומדי
דהיינו שלא זכה ,הכוונה שלא זכ"ה ע"י
תורה ,שנאמר "וכל בניך למודי ה' ורב
זכות אבות או שלא זכה להגיע למדרגת
שלום בניך" (ישעי' נד:יג) .וצ"ב מה חילוק
לשמה .או שצריך להגיע שעי"ז נעשה לו
יש בין 'אוהבי תורה' ובין 'לומדי תורה' .גם
התורה סם המות (תענית ז ,).והכוונה סם
קשה למה באוהבי תורה האריך לדבר 'ואין
נגד היצר הרע ,כמו שכתב הגר"א שלומד
למו מכשול' ,ובלומדי תורה לא הזכיר זה.
ועי"ז מחתה גחלים על ראש היצה"ר .וא"כ
היות שלומד שלא לשמה ויש מכשול וכתב בספה"ק ווי העמודים (פרק כ"ו),
וי"ל הענין כי מצינו ב' מיני לומדים .מין
כג משנת השבוע
עני הוא הנקרא העני בדעת ואינו יכול לכוון בתחילת לימודו ,א"כ בעת מיתתו החלק
בתפלתו ,ותקנתו שיחבר את עצמו עם הזה שלמד שלא לשמה ,אם לא נתעלה
הצדיק הגמור המכוין בתפלה ,והוא יעלה אח"כ מקבל טומאה .וזה הכוונה שנעשה לו
את תפלת העני עם תפלתו הזכה ,כי תפלת סם המות שמקבל טומאה ,שהרי לא הי'
העני נשארה בלא נשמה ,והצדיק נותן בה חירות ממלאך המות היצר הרע ,ועי"ז אח"כ
חיות ועי"ז תפלתו עולה* ,עיי"ש. נכשל בתורה.
והמכשלה הזאת דוקא בהלומד שלא לשמה אבל מי שזוכה ולומד תורה לשמה מעיקרא
ואין לו המכשלה הזאת ,א"כ בזכות התורה
והנה ארז"ל (גיטין מג ).אין אדם עומד על
הקדושה אינו מקבל טומאה וזוכה למיתת
דברי תורה אא"כ נכשל בהן .ובספה"ק טל
נשיקה ,וכמו שכתב הרמב"ן על קברי
אורות (פ' וישב) כתב ,או יאמר ארז"ל אין
צדיקים אינם מטמאים (מדרש משלי פרק ט'
אדם עומד על ד"ת אא"כ נכשל בה ,והלומד
סי' ב') ,שהרי לא קיבלו ישראל את התורה
לשמה א"צ לכל זה שיכשל תחילה ,כי
אלא להיות חירות ממלאך המות ,ודברי
הטעם התם לאמצו ביראת הכשלון כדי שלא
תורה אינם מקבלים טומאה ,וא"כ חיים הם
ישכח .אבל לעושים מאהבה -שלום רב ואין
למוצאיהם.
למו מכשול ,א"צ שיכשלו ח"ו.
ועד"ז יש להסביר ענין של מה שכתב לך אני
וזהו פי' "כי ה' יהיה בכסלך ושמר רגליך
מגלה טעמה .דהנה אי' בספה"ק נועם
מלכד" (משלי ג:כו) ,ארז"ל (ב"ר א' י"ד) זה
אלימלך (במדבר פ' בלק) ,בדרך אחר הוא
ההוראה ,פי' כי אחר שתמיד ה' בכסלך
ע"פ דאיתא בגמ' (פסחים נ ):לעולם ילמוד
ומחשבתך ,וא"כ למדת לשמה ושמר רגלך
אדם תורה ומצות אפילו שלא לשמה,
מלכד ,א"צ שתכשל בהוראה תחילה.
שמתוך שלא לשמה בא לשמה*.
וזהו הכוונה שע"י מעשר זוכה הנותן צדקה
נראה לפרש ,דהנה כל תורה ומצוות
זוכה לתורה ,שדרשו חז"ל (תנחומא פ' ראה
הנעשים בלי כוונה היא כגוף בלי נשמה.
י"א) בשכר נתינת מעשר זוכה לתורה.
ונמצא כשאדם לומד תורה או עושה מצוה
ואסמכוהו אקראי דכתיב (דברים יד:כב)
שלא לשמה ,נברא מזה רק הגוף לבד בלא
"עשר תעשר וגו' למען תלמד".
נשמה *.ולא כן הצדיק הקדוש הלומד
ובתוי"י (פ' ראה) בשם הגאון מו"ה נפתלי לשמה שנברא ע"י רמ"ח איברים רוחניים*.
(בספרו סמיכות חכמים) :טעם שנחשדו ויש יכולת ביד הצדיק הלומד לשמה
עמי הארץ במעשר דוקא ,משום דקי"ל להעלות התורה והמצוות של זה שלמד שלא
הנותן מעשר זוכה לתורה ,שנאמר "למען לשמה ,כי יכולת בידו להמשיכו נשמה
תלמד" סמוך ל"עשר תעשר" ,א"כ כשהוא לתורתו של זה שעשה הגוף לבד*.
ע"ה על כרחך לא נתן מעשר ,דאל"כ לא היה
וזהו הפירוש מתוך שלא לשמה בא לשמה,
ע"ה (הובא טעמי המנהגים ליקוטים אות
פירוש שהתורה היא תבוא ליד הלומד
כ"ד).
לשמה ,והוא יתקנה ע"י איברי הנשמה*.
א"כ הנותן מעשר זוכה לתורה ,ואין למו וזהו גם כן יכול להיות כוון הפסוק (תהלים
מכשול מעיקרא ולומד מעיקרא לשמה .א"כ קב:א) "תפלה לעני כי יעטוף וגו'" ,פירוש
משנת השבוע כד
שזוכה מחמת איזה מצוה או זכות אבות ,יש הכ"נ -עשינו מה שגזרת עלינו ,ולפי למדנו
לו סייעתא מן שמיא שלא יהיה מכשול לשמה בלי מכשול ,עשה אתה מה שעליך
כדברי השל"ה הנ"ל .וזהו 'עשר תעשר', לעשות ,שאמרת (ויקרא כו:ג) "אם בחקתי
תזכה לתורה 'למען תלמד ליראה' מעיקרא תלכו וגו' ונתתי גשמיכם בעתם" :אשר
לשמה. נתתה לנו כאשר נשבעת לאבותינו -לתת לנו
וקיימת ארץ זבת חלב ודבש:
השי"ת יעזור" ,אורך ימים בימינה
בשמאלה עושר וכבוד" (משלי ג:טז) בנים וזהו ג"כ הזכות והכוונה שזוכה ,הרי כל
בני בנים וחתני רבנן ,אורך ימים ושנות חיים אחד יגעת ומצאת תאמין ,לא יגעת ומצאת
בברכת כתיבה וחתימה טובה ושידוכים אל תאמין (מגילה ו ,):וא"כ מה שייך שזכה
טובים ,כדאי' 'כל טוב' בגי' 'אלול' ,ונזכה לתורה .אמנם הגמ' מסיק לאוקמי אליבא
לבנין ביהמ"ק בביאת משיח צדקנו בב"א. דהלכתא סייעתא מן שמיא ,והכוונה מי
כה משנת השבוע
מערכת המשנה
ליקוטים קצרים מתוך שו"ת משנה הלכות ושאר ספרי רבינו הקדוש זי"ע
נערך ע"י הרב מרדכי צבי גינזבורג | אין ללמוד מכאן הלכה למעשה
חולין קי"ט ע"ב במסגרת דף היומי
אבל לענין מוקף גויל הרי גמ' מפורשת הוא כל נקב שהדיו עובר עליו אינו נקב.
(מנחות ל') ונפסק בשו"ע (רמ"א סי' ל"ב סע'
הנה נחלקו גדולי האחרונים בדין ספר תורה
ל"ב) דאפילו הפסק חוט השערה שאין חוש
שיש בה נגיעה מאות לאות ,ואינו ניכר
רואה אותה רק ע"י זכוכית מגדלת מקרי
הפירוד אלא ע"י זכוכית המגדלת
הפסק.
[מיקראסקאפּ] ,אי הוה מוקף גויל כיון
ורבינו בשו"ת משנה הלכות (ח"ד סי' קכ"ח) שנראה ע"י הזכוכית מגדלת ,או דילמא כיון
תשובה להג"ר ישראל וועלץ (בעל דברי שאינו נראה לעינים אינו מוקף גויל.
ישראל) הביא ראיה לדעת בעל שארית
והגאון מטשעבין (שו"ת דובב מישרים ח"א
ישראל מדברי תשו' הריב"ש (סי' ק"כ ,הביאו
סי' א') כתב דזה אינו מוקף גויל .והביא ראיה
הב"י סי' ל"ו) מהני ספרי דווקני דהוי תלוי ליה
לדבריו מהא דאיתא בשו"ע (או"ח סי' ל"ב סע'
לכרעיה דאות ה' .והקשה הריב"ש דהא
י"ג) יהי' הקלף שלם שלא יהא בו נקבים שאין
לעיכובא הוא בכל הסופרים ,ומה הוסיפו הני
הדיו עובר עליו ,דהינו שלא תהא האות
סופרי דווקני .ולכן פירש דכל הסופרים
נראית בו חלוקה לשתים .ואם אינו ניכר נקב
הפסיקו [בין הרגל לגג הה"א] כחוט השערה,
בראיית העין רק נגד השמש ,כתב המג"א
וסופרי דווקני היו תולין הרבה פי' שהיו
(ס"ק ט"ו) בשם הב"ח דכשר .אלמא דלא
מרחיקין הרגל הרבה כדי שיהא נראה לעין
חשוב הפסק אם אינו ניכר לעינים.
כל .רואים דבאמת סגי לענין מוקף גויל
אפילו כחוט השערה אפילו כשאינו נראה א"כ הכ"נ חשיב לנגיעה כיון דלפי חוש
לעין. הראות נראה הנגיעה ,ואפילו לפי שיטת
הט"ז שם דגם אם הנקב נראה נגד השמש
והנה חקרו גדולי האחרונים בצילום של
פסל ,הוא משום דלא משגחינן על חוש
תנ"ך שאין האותיות נראית אלא ע"י זכוכית
הראות לבד אלא חיישינן גם למה שהנקב
המגדלת ,האם מותר ליכנס עמו לבית
נראה נגד השמש ,אבל ודאי שהעיקר הוא
הכסא .ובשו"ת אבן יקרה (ח"ב סי' ל"ג) כתב
החוש הראות .וא"כ כאן שהנגיעה פוסלת,
דמותר ליכנס לביה"כ כיון שאין האותיות
ולפי חוש הראות נראית הנגיעה ,ודאי דהוי
ניכרות לעין רואה ואין שום קדושה בתנ"ך
נגיעה ופוסל ,דאור העין הוא העיקר.
זה .והביא ראיה לדבריו שהרי בכל הגוף יש
בו נקבים דקים טבעיים מעבר לעבר ,ואם והגאון האדיר ר' ישראל זאב מינצבערג
היינו מסתכלים בכלי מגדל ראיה לא היינו זצוק"ל (שו"ת שארית ישראל סי' י"א-י"ב) חלק
מוצאין שום בהמה וחיה או עוף כשרה עליו ,דרק לענין נקב אזלינן בתר ראות העין,
משנת השבוע כו
כיון שהתורה צוותה לבני ישראל שיכתבו לאכילה כיון שאיבריהם הפנימיים נקובים
לעצמן ס"ת תפילין ומזוזות ,וא"כ פשוט מעבר לעבר .אלא ודאי דהעיקר כל שאינו
דציווי התורה היתה לכתיבה שבני אדם ניכר מרוב קטנותו לאו נקב הוא ,והכ"נ לענין
כותבין אותה ,וכל כתיבה שהוא כתיבה כתב.
שאינה במציאות לכותבה ע"י בני אדם לאו
והגאון בעל דברי ישראל (הביאו רבינו בשו"ת
כתיבה הוא .ומעתה כיון שאין אדם בעולם
ח"ד סי' קכ"ט) דחה ראייתו ,דהא לא אסרה
שיכול לכתוב כתב קטן כזה שאינו ניכר לעין,
תורה טריפה אלא משום שאינה חיה,
ממילא לא הוי כתיבה ומותר להכניסה עמו
ובנקובה בנקבים דקים טבעיים זהו חייתה,
לביה"כ.
ולא שייך בזה דיני טריפות כלל .ובכתב צילום
וע"ע בשפתי נבונים (ח"ב סי' ט') להג"ר יש לומר אף שאינו יכול לקרות אלא ע"י
יחיאל מיכל שטיינמעטץ מה שהביא זכוכית המגדלת ,מ"מ מקרי כתב.
מהמהרש"ם ,ומה שכתב רבינו על זה.
ורבינו הסכים לדברי הגאון בעל דברי
ישראל ,אמנם להלכה נקט כבעל אבן יקרה
ומי שילמוד במשנה הלכות
אי"ה אם יהי' לי זכות בעוה"ב
אשתדל להתפלל בעדו
מהקדמת שו"ת משנ"ה מהד' תשס"ט
כז משנת השבוע
שיעורי הלכה
יום א' פרשת חקת תשע"ג לפ"ק
הלכות שבת – או"ח סי' שמ"ג
הקטן אינו בר הבנה כלל ,וכן שלא יצווהו דיני קטן בשבת
לעשות מעשה איסור. שו"ע "קטן אוכל נבילות אין בית דין
איסור עשיית מלאכה בשבת ע"י בנו ובתו הקטנים מצווין להפרישו ,אבל אביו מצווה לגעור בו
ולהפרישו (מאיסור דאורייתא) .ולהאכילו
והנה בשבת נאמר (שמות כ:י) "לא תעשה
בידים אסור אפילו דברים שאסורים
כל מלאכה אתה ובנך ובתך" ודרשו
מדברי סופרים ,וכן אסור להרגילו בחילול
במכילתא (שם) שבנך ובתך אלו הקטנים,
שבת ומועד ואפילו בדברים שהם משום
והיינו כשעושה על דעת אביו (עי' שבת
שבות .הג"ה ,ויש אומרים דכל זה בקטן
קכא .).וזה הוי כמו ספי ליה בידים,
דלא הגיע לחינוך ,אבל הגיע לחינוך
וכמבואר בנימוקי יוסף (יבמות מב .מדפי
צריכים להפרישו .ויש אומרים דלא שייך
הרי"ף) דאף בשאר איסורין בעושה על
חינוך לבית דין אלא לאב בלבד".
דעת אביו הוי כמו דספי ליה בידים.
קושית האחרונים למה צריך לימוד מיוחד לשבת המקור לאיסור ספייה לקטן
איסור ספייה לקטן נלמד (יבמות קיד).
והקשו האחרונים למה צריך קרא כלל
מהפסוק שנאמר לגבי איסור שרצים
בשבת ,דהרי כשעושה על דעת אביו הוי
(ויקרא יא:מב) "לא תאכלום כי שקץ הם
כמאכילו בידים ,אם כן זה ילפינן משאר
לכם" ,כאילו נאמר "לא תאכילום" ,וכן
הפסוקים שילפינן מיניה איסור ספייה.
מהנאמר באיסור דם (ויקרא יז:יב) "כל
אמרי בינה :בשבת אסורה מלאכת מחשבת נפש מכם לא תאכל דם" ,כאילו נאמר 'לא
וקטן אין לו מחשבה
תאכיל' ,וכן מהנאמר בטומאת כהנים
ובאמרי בינה (עניני שבת סי' ז') תירץ (ויקרא כא:א) "אמור ואמרת" ודרשו חז"ל
עפ"מ שידוע דקטן מעשה יש מחשבה אין. אמור לגדולים שיאמרו לקטנים .והיינו
ואף מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו אינו להזהיר גדולים על הקטנים ,שהגדול
אסור מן התורה (כמבואר בחולין י"ג). מוזהר שלא יספה דבר איסור לקטן ,הן
וידוע דבשבת מלאכת מחשבת אסרה תורה איסור אכילה והן שאר איסורים ,ואפילו
ומתעסק בעלמא פטור ,ולאו שם מלאכה
משנת השבוע כח
הא יש לו מחשבה במילי דעלמא ,שרצונו הוא רק כשמתכוין אל המלאכה .לכן אי לאו
לכבות את הנר או להוציא הוצאה לרה"ר ואי דגלי קרא בשבת להזהיר גדולים על
אפשר להחשיבו כמתעסק ,ע"ש. הקטנים לא היינו יכולים למילף מדם
ר"ח מוואלאזין :צריך לימוד בשבת ושרצים ,דשם אתעבד איסורא אף אם אוכל
שיהי' דינו כמחלל שבת הקטן בלא כוונה ,וכן בטומאה אף בהעדר
ומשום זה הביא בשם הגאון רבי חיים שום כוונה ,מ"מ נטמא גופו ,לכן הזהירה
מוואלאזין זצ"ל הא דאיצטריך קרא ד'לא תורה גדולים על הקטנים .משא"כ בשבת
תעשה כל מלאכה אתה ובניך' ,דמשום לאו היינו אומרים דלא איתעביד שום איסור
ד'לא תאכלום' לא הוי אלא איסור בעלמא במעשה הקטן כיון דכל מעשיו הם בלא
כשאר איסורים .משא"כ משום 'לא תעשה דעת וכוונה.
כל מלאכה' הוי איסור דשבת דחמיר, וכעין זה ראה בשו"ת חידושי הרי"ם (סי'
כדאיתא בגמ' (יבמות ו') שאני לאוי דשבת ג') על הא דמקשינן בגמ' (יבמות שם) על
דחמירי ,ופירש"י דקיי"ל מחלל שבת רב פדת שאמר שאם נאבד מפתחות שיוליך
א
כעובד עבודה זרה. לשם תינוק ,ואם ימצאו יביאו את זה .פריך
משנה הלכות :צריך להשמיע בשבת בגמ' ש"מ קטן אוכל נבילות אין בי"ד
אפילו שאינו אלא איסור זמן מצווים להפרישו .והקשה הרי"ם ,מה
ובשו"ת משנה הלכות (ח"ז סי' ל"ו) תי' מדמה שבת לשאר איסורים ,כיון דבשבת
כ"ק אאדמו"ר זי"ע דלא תאכילום הוא על מלאכת מחשבת אסרה תורה וקטן אין לו
אכילת איסור וכיוצא בו ,שזה איסור חפצא מחשבה .עי' בשו"ת שואל ומשיב (מהד"ג
וזה יש חובה להפריש קטן .אבל שבת כיון ח"ב סי' נ"ג) מה שכתב להרי"ם.
שלא הוי אלא איסור זמן ולא איסור חפצא, קושית האחיעזר
הוה אמינא שאין צריך להפריש קטן ,ולכך שקטן יש לו מחשבה במילי דעלמא
כתבה התורה בנך ובתך .ועיי"ש עוד כמה אמנם באחיעזר (ח"ג סי' פ"א ס"ק כ"ג)
תירוצים ,ויש ביניהם הרבה נפקא מינה הקשה על זה ,דהרי זה שמלאכת מחשבת
להלכה .ועיין בספר ביכורי יאה (סי' י"ד) אסרה תורה ,אינו רק לפטור דבר שאינו
אריכות גדול בסוגיא זו. מתכוין או מלאכה שאינו צריכה לגופה ,ועל
עושה על דעת אביו אם הוא דאורייתא או דרבנן זה קאי מלאכת מחשבת אסרה תורה .אבל
בשאר דברים בודאי דהם שוים לכל התורה.
קטן העושה על דעת אביו ,בשער הציון
וקטן אפילו שאין לו מחשבה וכוונה מ"מ
(סי' של"ד ס"ק נ"ד) כתב שהדבר אסור
א
ומטו בבי מדרשא משמיה דהגר"ח שכך הורה למעשה כאשר נקרע העירוב ונמצאו יהודים
שהעבירו את סידוריהם לביהכ"נ ע"י ילדיהם ,והורה לפרסם שאותם יהודים דינם כמומרים ויינם יין
נסך (וראה בדברינו בשם הביאור הלכה משמעה דרעק"א ועוד).
כט משנת השבוע
דמשחק בו הוי כעושה כן על דעת עצמו (עי' מדאורייתא ,שנאמר "לא תעשה כל מלאכה
שו"ע הרב סע' י'). אתה ובנך ובתך" .אמנם בביאור הלכה (סי'
שכח לכבות האור במקרר רס"ו סע' ו' סוד"ה ודוקא) מצדד דגם
בקטן העושה על דעת אביו דאסור וצריך
אם שכח להוציא או לכבות הנורה ,בספר
למחות ,אינו אלא מדרבנן ,מאחר שאינו
מאור השבת (ח"א מכ' מ"ט) הביא מהגאון
מצווהו בפירוש.
רבי שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל שהתיר
לומר לקטן להוציא משהו לצורך עצמו ,וע"י ***
כך יוכל להשתמש לצורך עצמו ,והוא שהקטן שיעור קטן בר הבנה שאביו מחויב להפרישו
לא ידע שהנורה ידלק .וכן הוא מס' חוט
במגן אברהם (סק"ב) הביא מאיסור
השני (להגר"נ קרליץ).
והיתר הארוך (שער מ"ח בסופו) דדוקא
לומר לקטן להביא ספר שלו לביה"מ בתינוק דבר הבנה ,אבל לאו בר הבנה לית לן
במקום שאין עירוב בה.
בביאור הלכה (ד"ה מד"ס) הביא בשם
ומהו הגדר של הבנה .בספר נשמת השבת
רעק"א לענין ליתן חומש וסידור ,דאסור
(ח"ד סי' ת"נ) הביא מספר חידושים
אא"כ יש ג"כ צורך להתינוק .אבל עיין
וביאורים (או"ח סי' י"ח) שכתב דהגדר
בשו"ע הרב (ס"ו) ובתהלה לדוד (אות ד'
הוא שמבין שדבר זה אסור בעצמותו ,ועי"ז
ד"ה והנה) דכתבו דעכ"פ באקראי שרי גם
יפרוש מדבר זה אף בפעם אחרת .אבל קטן
לצרכינו .וכ"כ בקצות השולחן (סי' קמ"ז דף
שרק מבין כשאומרים לו עכשיו שדבר זה
כ"א ציון ,)4וכך כתב להתיר בתפארת
אסור לו לעשותו ולא יעשנו ,אבל לא ידע
ישראל בפתיחתו לעירובין וחלק שם על
לפרוש מזה בפעם אחרת ,לא שייך בו חינוך.
רעק"א הנ"ל.
ודייק לשון לפרוש ,פי' שיפרוש מדבר זה
ולפ"ז כתב בתהל"ד דבמקום שתמיד אין גם להבא.
עירוב אסור ,אבל במקום שיש עירוב רק
ובספר ברית עולם כתב דיש לאפרושי
שלפעמים נפסק העירוב שרי גם לצרכינו,
מאיסורי מגיל ג' ואילך ,כל א' לפום
ע"ש .ועיין בשו"ת כתב סופר (או"ח סי' כ')
חורפיה .אבל לומר לו לעשות מלאכה
שצידד להקל בזה.
לטובת האב יש למנוע אפילו קודם מכן ,וכן
ובאשל אברהם תנינא (סי' שמ"ג) הוא במשנה ברורה (סק"ג).
דבמקום שאין בזה תועלת בחינוך הקטנים
מתעסק לעצמו ובדרך אגב מדליק חשמל וכיו"ב
לפי שנותיהם ,ולפי קוצר הבנה ולפי סגנון
כשנכבה החשמל או המזגן מותר להעמיד
המאורע שיש בזה חילוקים שונים דקים,
תינוק אצל המתג כדי שישחק בו וידליקנו,
וגם כשנתיר להקטן באופן האסור לא ישאר
ואינו נקרא שעושה על דעת אביו ,דכיון
משנת השבוע ל
בקידוש זה ,אע"ג דלא קיי"ל הכי ,מ"מ בו רושם בגדלותו להתיר האיסור ,כיון
לקטנים שרי. שאיסור זה יש לו היתר לפעמים ,והוא יוכל
דעת חקרי לב ע"פ ראשונים שאין להתיר לסבור שהמאורע שהתירו לו בו הי' באופן
המותר -בכזה לא שייך כל כך מצות חינוך
אולם בשו"ת חקרי לב (חאו"ח סי' ס"ט ד'
גם על האב.
קכ"ג ע"א) הקשה על הבית יוסף שהיקל
במקום מחלוקת מהא דהריב"ש (סי' שצ"ג, עפ"ז יש זכות מה שפשט המנהג להקל
שצ"ד) שהתרעם על מהר"ח גאלפיפא כשנתקלקל העירוב לטלטל ע"י קטנים
שהתיר בשנת בצורת להאכיל לקטן גבינות סידורים וכדומה ,כי מלבד שיש להם
העכו"ם עפ"ד הרשב"א והר"ן דלצורך סמיכה על דעה אחת (סי' רע"ו סוף ס"ב)
הקטן שרי למיספי איסור דרבנן .והריב"ש המתרת שבות אחד לצורך מצוה או לצורך
חלק עליו שהיתר זה ראוי היה להעלימו. שבת ,מלבד זה יש בזה ג"כ צד לומר דלא
ומדברי שניהם יש ללמוד היפך דעת מרן שייך בזה חינוך על האב ג"כ מצד שהקטן לא
הבית יוסף ,שהרי שם כמה פוסקים התירו יבחין בגדלותו אם פיסול העירוב הי'
גבינות הגוים אפי' לגדולים ,ואע"פ שרבו מעיקר הדין או מחומרא ,ולכן לא יבוא
החולקים ונקטינן כוותייהו לקטן מיהא ללמוד קולא מזה.
נימא להקל ,אלא ודאי שאין להתיר בכיוצא
***
בזה.
ספייה לקטן במקום שיש מחלוקת
יתלה המחלוקת על מי תלוי מצות חינוך
ובאמת יש להקשות על זה שמשקים
דעת הבית יוסף להתיר
הקידוש לקטן ,וכי אומרים לאדם חטא הבית יוסף (סי' רס"ט) כתב לגבי מה
בשביל שיזכה חברך .ויש לתלות מחלוקת זו שנותנים קידוש לקטן בבית הכנסת כדי שלא
על מי תלוי החינוך ,על הגדול או על הקטן. יכשל הגדול בברכה לבטלה" ,ולדברי
ולשי' (רוב ראשונים) דחינוך מוטל על האומרים שאפילו איסורי דרבנן לא ספינן
האב ,א"כ שתי החיובים [החינוך והקידוש] להו לקטנים בידים ,כמו שאכתוב בסוף
עליו ,ובכזה אמרינן מוטב שיעשה איסורא סימן שמ"ג ,אפשר דכיון שיש מתירין
זוטא ולא יעבוד חבר איסורא רבא. לשתות בבית הכנסת אפילו לגדולים ,אע"פ
שהגדולים נוהגים כדברי האוסרים ,מ"מ
קטן ששכח לקדש בליל שבת
לא חשיב איסור כולי האי שיאסר להשקותו
אינו אומר נוסח הקידוש ביום
לקטנים.
בשו"ת קנין תורה (ח"ה סי' כ"א) חידש
דקטן ששכח לקדש בליל שבת אינו אומר כל והעתיקו המגן אברהם (שם סק"א) וז"ל,
הקידוש ביום השבת כדרך שגדול עושה ,כי כיון די"א דאפי' גדול מותר לשתות דיוצא
עיקר מצות חינוך אבעל הבן לחנכו לקיום
לא משנת השבוע
שנשאל במי שנלקה על עיניו בחולי מצות ולא לתיקונים במה שחסר ,עיי"ש
הסנוירים הנקרא שווארצע שטור רח"ל עד ראיותיו לזה.
שנתייאשו כל הרופאים למצוא לו מזור ,רק חת"ס :אסור להאכיל דבר איסור לקטן שוטה
בעיר אחת של נכרים רוצים לקבלו אצל
קטן בן ז' שנים שנשתטה ,והרופאים
השפיטאל של נכרים למצוא לו רפואה שלא
אומרים שאין לו רפואה ,רק שישלחו אותו
יתקלקל מאור עיניו לגמרי ,שעדיין בידו
לעיר גדולה אשר מלמדים לאנשים כאלו
לילך בעצמו עכ"פ ,אך צריך לאכול שם
ובודאי יהיה לו שם רפואה ,ואי אפשר שלא
טריפות -מה דינו אם רשאי לעשות כן או
יאכל שם נבילות וטרפות.
לא.
בשו"ת חתם סופר (או"ח סי' פ"ג) כתב
והשיב להיתר ,כי מוטב לחלל עליו שבת
שמעיקר הדין שאם מוליכין אותו באופן
אחת בכדי שישמור שבתות הרבה ,לחוש
שכשיגיע י"ג שנים ויום א' יוצאוהו משם,
לדעת רבינו ירוחם שקיי"ל כרבי יהודה
היה שרי לשלחו ,ורק שהעידו הקדמונים
(ב"ק פז ).דסומא פטור מכל המצוות.
שע"י המאכלים אסורים בנערות מטמטם
ועכ"פ יביא אותו לידי ביטול תורה שגדולה
הלב ומוליד טבע רע .ע"ז אני אומר מוטב
יותר מהצלת נפשות (מגילה טז ,):והצלת
שיהיה שוטה כל ימיו ולא רשע שעה אחת
נפשות ,ודאי שדוחה כל האיסורים
ב לפני המקום .וכן סיים בשו"ת מהר"ם
שבתורה.
שי"ק (חאו"ח סי' קס"ג) יעו"ש.
חילוק בין נידון החכמת שלמה לנידון החת"ס
אמנם אם הוא שוטה כ"כ עד אשר הגיע
אמנם אין נידון החתם סופר דומה לנידון
לכלל שוטה שפטור מכל מצוות ,ואם יגדל
החכמת שלמה ,דשם מעיקרא מיירי שהוא
כך בשטותו לא אתי לכלל מצוות מעולם,
שוטה ורק אחר שירפאהו שם בבית
ועי"ז שמכניסין אותו לבית החינוך יבוא
הרפואה יהי' בר דעת ,ולכן עדיף שלא
בכלל דעת ויתחייב וישמור מצוות ה' ,כתב
להאכיל אותו מאכלות אסורות שיטמטמו
שם בחת"ס בפשיטות להיתר יעו"ש,
לבו ומוטב שישאר שוטה כל ימיו .אבל כאן
והעתיקו בכף החיים (אות כ"ב).
מיירי בבר דעת ,שבכדי שלא יהי' סומא
שפטור מכל המצוות יצטרך לאכול מאכלות
חכמת שלמה :מותר ללכת למקום
שיצטרך לאכול טריפות להנצל מסנורים
אסורות -בזה אומרים חלל עליו שבת אחת
בכדי שישמור שבתות הרבה. ועיין חכמת שלמה (סי' שכ"ח סע' מ"ו)
ב
ואמנם למעשה לא רצה רבי שלמה קלוגר לסמוך להקל על היתר זה בלבד ,רק בצירוף עם זה
שיאכל פחות פחות מכשיעור ,וגם ימעט במה דאפשר.
משנת השבוע לב
ניצוצי הדף
חולין דף קי"ז
זריעה מעיקרא
מן הכלל ,שהתורה אסרה בו מעשה הנחת גדר מלאכת זורע
הזרעים בקרקע הראוי להשרשה ,וגם אם מלאכת זורע הוא שונה משאר המלאכות,
ליקט את הזרעים קודם שהשרישו חייב. כי בכל המלאכות פעולת המלאכה
מאידך מלאכת אופה הרי הוא כשאר והתוצאה באים כאחד ,מה שאין כן זורע
מלאכות שאין חייבים אלא בגמר התוצאה, אשר בשעת מעשה לא נעשה כלום והזרע
ולכן הרודה את הפת קודם שיקרמו פניה הוא כמונח בקופסא (עי' מנחות סט ).ורק
פטור כיון שלא נשלמה המלאכה .ומבאר לאחר כמה ימים לאחר שנרקב הזרע אז
החילוק בין המלאכות ,דשם זריעה היא נשרש בקרקע ,ונמצא שבשבת עצמו
הנחת זרעים בקרקע ,מה שאין כן אופה או לכאורה אינו עושה שום מלאכה.
מבשל מורה על שהפת נאפה ונגמר.
הרש"ש :החיוב הוא רק בגמר התוצאה
חיי אדם :תיכף שנתן הזרעים חייב
ונחלקו בזה גדולי האחרונים ,הרש"ש (שבת
וכן הוא גם דעת החיי אדם (הובא במשנה עג ).סובר שהחיוב הוא רק בגמר התוצאה,
ברורה ס"ק נ"א) דתיכף משנתן זרעוני ומוכיח כן ממה דאיתא בגמרא (שם ד).
התבואה לתוך המים חייב ,ואע"ג דלא שהרודה את הפת מן התנור קודם שיגיע
יצמחו אלא לאחר כמה ימים .ואפילו אם לידי קרימת פנים פטור ,שמע מינה דגם
נתן ביום השבת סמוך לחשיכה חייב דומיא במלאכות הנגמרות לאחר זמן אין חייבים
דזורע בקרקע בזמן הזה .ובזורע במים אלא בגמר התוצאה ,והוא הדין במלאכת
נחלקו המנחת חינוך (שם) שסובר דאינו זורע דאינו חייב אלא אם כן נקלט הזרע
חייב אלא אם כן הצמיח בסוף ,והאגלי טל ונשרש בקרקע ,אבל אם לקט את הזרעים
(זורע ס"ו) סובר שאפילו אם לא הצמיח בסוף קודם שהשרישו פטור ,דכל זמן שלא
ג"כ חייב. השריש כמאן דמנח בכדא דמי.
מניח קדירה על האש סמוך למוצאי שבת מנחת חינוך :במלאכת זורע חייב מיד
ואחד מהנפ"מ לדינא שיוצא ממחלוקת והמנחת חינוך (מצוה רח"צ ס"ק י"ד) סובר
האחרונים בגדר זורע ,הוא לגבי המכניס פת דלא יתכן לומר שהחיוב הוא בעת ההשרשה
לתנור או מניח קדירה על האש בשבת, בקרקע ,שהרי שיעור זמן ההשרשה הוא
ונגמר האפיה והבישול במוצאי שבת, לכל הפחות שלשה ימים לאחר הזריעה
לשיטת המנחת חינוך פטור כיון שחלק (כמבואר במס' שביעית פ"ב מ"ו) נמצא
מגוף המלאכה נעשה ביום חול ,ולשיטת שההשרשה הוא באחד מימות החול ,ואי
הרש"ש חייב כיון שמעשה המלאכה היה אפשר לחייב על מלאכה הנעשית בימי
בשבת לא איכפת לן במה שנגמר ביום חול. החול ,ועל כרחך לומר דמלאכת זורע יצאה
לג משנת השבוע
הוה ,ואף דשייך ביה נמי חזיא לאצטרופי, ויש להסמיך כאן כעין זה אי התחלת
מ"מ בפי' מיעטה תורה מדכתיב בעשותה המלאכה לפני שנגמר נחשב כמלאכה ,או
העושה כולה ולא מקצתה וכו' ,ובל"ז אפשר דהוה כחצי שיעור או כחצי מלאכה שנחלקו
דמעיקרא לק"מ דל"ש בזה חזי לאצטרופי בזה הפוסקים ,ואנקיט בקצרה .דהנה בתו'
דהא בעינן עקירה משעה ראשונה לכך עיין שבת (ג .ד"ה פטורי דאתי לידי חיוב חטאת)
שם ,הרי להדיא כמ"ש ודו"ק. וז"ל ,מה שפרש"י דעקירות קחשיב אינו
נראה לר"י ,חדא דעקירה בלא הוצאה אינה
ובחפשי בספרים ראיתי בשו"ת הרי"מ
אלא טלטול בעלמא ואין בה דררא דחיוב
סימן ג' ,שג"כ כ"כ דלא מחייב בהוצאה
חטאת כלל ,עיין שם .וצ"ע מה כוונתם ,הרי
והכנסה רק כשהיה עקירה על דעת שיהיה
גם ברש"י כתוב דבעקירה בלא הוצאה אין
הנחה אח"כ בר"ה עיין שם .וז"ב דבלא
בו איסור דאורייתא .אלא דרש"י כתב
הגמר אין התחלה כלל מה"ת ,וכטלטול
דחשיב מה שיכול לבוא אח"כ לידי חטאת,
מכסא לשלחן ,ורק כשנגמר הוי העקירה
וא"כ מהו כוונת קו' ר"י.
חלק מהמלאכה למפרע ,וכמ"ש גם באבני
נזר (סי' רמ"ד אות ו') ,וע"כ דבעי תיכף כוונתו ונראה דתו' לטעמייהו אזלי כמש"כ בדעתם
להניח דייקא ודו"ק. דס"ל דכל זמן שלא נגמרה ההנחה עוד לא
חל שם מלאכה על העקירה והוה טלטול
ויש לומר כן גם בהרמב"ם (פי"ג מהל' שבת
בעלמא .וזהו מה שנקטו בלשונם 'שאינה
הי"ב) שכתב בלשונו ,שנמצאת זו העקירה
אלא טלטול בעלמא' ,ולא שייך שיחשבם
עקירה המותרת עיין שם ,דזה לפי שלא עקר
במתני' .משא"כ רש"י ס"ל כשיטתו דגם
במחשבתו ע"מ להניח ,דבכה"ג הוי
בשעת עקירה איכא שם מלאכה על העקירה
העקירה טלטול בעלמא .וגם בר"ח (שבת ה):
דהוא חלק מן המלאכה ,אלא דהוה חצי
י"ל בלשונו ,שלא היה עקירה בכוונה להוציאן
מלאכה .ועי' בשו"ת משנה הלכות בנידון זה
לחוץ במקום חיוב ,והיינו הנחה דייקא,
בדברי הרש"ש דס"ל דהוי מטעם חצי שיעור.
דבלא זה לא הוי מלאכה כלל ודו"ק .ומה זה
להך דדף ג' ע"ב דקנסוה רבנן לאהדורי, וכן הגריעב"ץ בלחם שמים (שם משנה א'
ובאמת שגג שהיה ע"מ להניח וז"פ. ד"ה שניהם פטורים) צידד דהוי אסור מח"ש
מה"ת ,מ"מ גם הוא הוסיף דבכה"ג שכמעט
ועל דרך זה רואים דאי נימא דעקירה הגם
שגמר המלאכה ולא חיסר אלא מקצתה להוי
שלעצמה אינה כלום ,מ"מ נחשב כמלאכה
כח"ש עיין שם .ועוד בענין זה ,יעוי'
או כחצי מלאכה ,הכ"נ ההשרשה היא
בהגהות בית מאיר (לקמן ג ,).בנין ציון (ח"ב
מלאכה בשבת .הגם שלא נקלט ונשרש
סי' קי"ג) ,אבני נזר (יו"ד ח"ב סי' שצ"ג אות ב'),
הזרע עד שלשה ימים .משא"כ אי נימא
ביאור הלכה (סי' ש"מ סע' א' ד"ה על שתי
כשיטת התוס' דעקירה אינה כלום דהוי
שערות) ,תוצאות חיים (סי' ח') ,ומשך חכמה
כטלטול בעלמא ,הגם דא"א לעבור איסור
(פ' בהר ד"ה את).
הוצאה בלי עקירה ממקום חשוב כד' על ד',
מ"מ אינו נחשב כמלאכה .הכ"נ הזרעה ועי' בשו"ת דברי יציב (או"ח סי' קמ"ה)
היות שלא נקלט עד ג' ימים אינו נחשב שהביא מש"כ בבית מאיר (סי' שמ"ז) שג"כ
ככלום .ותן לחכם ויחכם. עמד על רש"י שבדף ג' ,שע"כ חצי מלאכה
משנת השבוע לד
מראי מקומות
בשו"ת משנה הלכות השייכים ללימוד דף היומי
חלק -סימן מס' חולין
המחה את החלב וגמעו אכילה כתיבא ביה והא לאו אכילה היא .................טו-קנט קכ.
ציר שע"ג ירק מצטרף לככותבת ביום הכיפורים ..........................................יג-כו
נבילה נמי אישתראי מליקה וכו' לכהנים .....................................................ה-פז
רש"י ד"ה מצטרפין .................................................................................יג-כו
רש"י ד"ה לרבות ....................................................................................ז-קטו
פרי אתה מביא ואי אתה מביא משקה ......................................................יט-כח קכ:
תוד"ה היכא ...........................................................................................ה-סא
רש"י ד"ה השוחט..................................................................................ד-רלט קכא.
מפרכסת וכו' יצתה מכלל חיה ולכלל מתה לא באת ................ה-פד ,ו-רטז ,ז-רפא קכא:
נחרה אין בה טומאה של כלום ...................................................................ה-פז
קודם שתצא נפשה וכו' והרובעה חייב .......................................................ב-לט
תוד"ה אביי ............................................................................................ב-לט
אלו שעורותיהן כבשרן ...........................................................................יט-צד קכב.
רש"י ד"ה וכולן .....................................................................................יט-צד
לגבל ולתפלה ולנטילת ידים ארבעת מילין ................................................יח-עב קכב:
רש"י ד"ה תנור .........................................................................................טז-י קכד.
רש"י ד"ה ושיריו ......................................................................................טז-י
לה משנת השבוע
הילולא דצדיקיא
הרה"ק רבי משולם שרגא פייבוש היילפרין מברעזאן זי"ע
י"ט אלול תרל"ד
רבינו משולם שרגא פייבוש נולד בשנת תק"ע ( 1810למס') לאביו הרה"ק רבי נפתלי הירץ היילפרין
זצ"ל אב"ד ברעזאן ( ,)Brzeżany, Ukraineמתלמידי הרבי מלובלין ) (Lublin, Polandזי"ע .השם
היילפרין הוא על שם העיר היילברון במדינת אשכנז ( .)Heilbronn, Germanyאבי רבינו הוא
מצאצאי הגאון רבי שמשון ווערטהיימער זצ"ל אב"ד וויען ( )Vienna, Austriaוהמדינה ,ומגדולי
השתדלנים ,מצאצאי בעל מחזור ויטרי שהיה נכד של רש"י .אמו היתה בתו של הגאון רבי שלמה
יצחק היילפרין זצ"ל ,אף הוא היה נצר למשפחה רבנית גדולה זו ,ואשר שימש כרב ואב"ד בעיר
הגדולה טארניפאל ( )Ternópil, Ukraineואחר כך בבאר (.)Bar, Ukraine
ימי נעוריו
בימי נעוריו למד רבינו אצל אביו .עוד בהיותו צעיר לימים נהג רבינו בקדושה ובפרישות יתירה ,הוא
נהג בעצמו חומרות יתירות ,והקפיד מאוד על עבודת המידות .לאחר שמלאו לו כ' שנים ,ולאחר
שמילא כריסו בש"ס ופוסקים ,וכן לאחר שבא בברית הנישואין ,החל אביו שהיה מקובל גדול ללמדו
את תורת הקבלה .הוא עשה חיל בלימודיו ,ותוך זמן קצר רכש בקיאות עצומה בזוהר הקדוש ובכתבי
האריז"ל.
הוא הרבה להסתופף בצל צדיקי דורו ,לדלות מהם מלא חפניים תורה יראת שמים וחסידות .רבותיו
המובהקים היו הרה"ק רבי יהודה צבי מראזלא ( )Rozdół, Ukraineזי"ע בעל דעת קדושים ,רבינו
מביאו כמה פעמים בספרו ,והרה"ק בעל אריה דבי עילאי זי"ע .גם הסתופף בצל הרה"ק מצאנז
( )Nowy Sacz, Polandזי"ע ,הרה"ק מהר"ש מבעלזא ) (Belz, Ukraineזי"ע ,הרה"ק רבי מאיר
מפרעמישלאן ( )Peremyshlyany, Ukraineזי"ע ,ועוד.
אודות גודל מדריגתו כתב בנו הרה"ק לייבוש מברעזאן זי"ע בהקדמתו לספר שפת אמת" :אבי אבי
רכב ישראל ופרשיו ,סוב"ר הרזי"ם חכם חרשים ,ידיד ד' וידיד אנשים ,חכם מקובל אלקי ,נבון
לחשים ,בוצינא קדישא דחילא ופרישא ,כקש"ת משולם שרגא פייבוש זצוק"ל ,צדיק חסיד ועניו,
וחכמת אדם תאיר פניו לקבל כל אדם בסבר פנים יפות בנועם שיחתו ,ודיבר באהבה וחיבה יתירה,
ולקח נפשות בחכמתו ,אוהב את הבריות ומקרבן לתורת ה' ויראתו ,ובכל זאת דיבורו עמהם היה
בשקל הקודש ,לא העדיף ולא החסיר במדתו ,והשלם לנפשו משלים נפשות אחרים ,ע"ד "את
הנפש אשר עשו בחרן" .בעבודתו ותורתו קירב רחוקים ,גלייה לדרעא ונפל נהורא ,שרגא בטיהרא
האיר מחשכים ,כידוע לכל אשר באו בצל קורתו ,ונשמע קולו בבואו לדבר בקודש ,ורבים מישיני
אדמת עפר אולת ֵהקיץ לחיי עולם בקול תפילתו קול לו קול אליו ,כקול ד' בדברו ,קול איש אשר
ביקרו ,יראת ד' הוא אוצרו ,וכיוון לי' פתיח לראות באור התורה ובה
המלך מלכו של עולם חפץ ָ
העמיק שיח ,יריע אף יצריח ,וחפץ ד' בידו יצליח ,אשר כל השומע אף אם אבן הוא נימוח ,וכחץ
משנת השבוע לו
כליותיו הפליח ,ורוח חיים בקרבו הפיח ,כי דברים היוצאים מן הלב בקדושה ובטהרה נכנסו בלבם
כזקוקין לנורא ,והסירו לב האבן ,מה לבר את התבן ,כידוע צדיק מה פעל בכמה וכמה אנשים אשר
רוח אחרת היתה בקרבם ויעשו באושים ,השיב מעון ונתהפכו כחומר חותם ,ורוח חדשה וטהרה
לבשתם ,והסירו הבגדים הצואים ,והלבישו מחלצות לנפשם רוחם ונשמתם ,ולא במלחמה ודברים
קשים נצח החלשים ,רק בקול תפלתו נצח וקירב האנשים".
פרק האיש מקדש
כשהגיע רבינו לפירקו נשא לאשה את מרת חיה לאה ליפשיץ ע"ה ,בת הגאון רבי חיים ליפשיץ זצ"ל
אב"ד בובורקא ( .)Bibrka, Ukraineאחר נישואיו המשיך לישב באהלה של תורה ,כשהוא מוסיף
התמדה על התמדתו ,ופרישות על פרישותו .הוא עלה ונתעלה במעלות התורה והחסידות מעלה
מעלה ,עד שהגיע למדריגות רמות ונישאות ,שהפליאו את כל רואיו.
כעבור שנים מועטות נפטרה זוגתו ,ורבינו נשאר מטופל בעוללים רכים .הוא קיבל עליו את הדין
באהבה ,והמשיך לעבוד את השי"ת במסירות נפש ,יחד עם הקפדה יתירה על חינוכם וגידולם של
ילדיו הקטנים.
כאשר התאלמנה בתו היחידה של הרה"ק רבי אשר ישעי' מראפשיץ ) (Ropczyce, Polandזי"ע -
מרת חנה ע"ה ,ביקש הרבי מהרה"ק רבי חיים מצאנז זי"ע לעזור לו במציאת שידוך הגון וראוי לבתו.
הרה"ק מצאנז שלח מכתב לריעו וידידו הרה"ק רבי שלום מקאמינקא ()Kamianka-Buzka, Ukraine
זי"ע להתעניין אודות שני בחורים מועמדים ,כשאחד מהם היה רבינו ,והשני היה בחור ועילוי
מפורסם .לאחר שהלה תהה על קנקנם ,השיב להרה"ק מצאנז" :הן אמת נכון הדבר שהשני הוא
בחור ,ונוסף על זה הוא גם כן חריף ועילוי ,ולעומת זאת רבי פייבוש הוא אלמן ואינו עילוי כל כך כמו
הראשון ,אבל לדעתי מתאים רבי פייבוש יותר לבית הרב ,כי האחר 'ער גייט שוין מיט'ן קאפיל
פארוקט אין א זייט' [הוא הולך כבר עם כיפתו מוטה הצידה] ,בזמן שרבי פייבוש הוא באמת אברך
כשר ושלם אשר רבינו הקדוש מחפש" .ואכן קיבל הרה"ק רבי אשר ישעי' את עצתו ,והשיא את
בתו לרבינו.
רבינו נשאר לגור כמה שנים בראפשיץ והיה סמוך על שולחן חותנו .מסופר שכהרגלו בשתיית הקפה
לפני שחרית ,הוצרך לעמוד בשורה בין ההמון שצבאו לפני פתחו של חותנו להיכנס לקודש פנימה
להזכיר חולים וכדומה ,כדרך ההנהגה שם ,מפני שהצוקר היה מונח בחדרו .פעם אחת הרהר בדעתו,
הרי הזמן הזה יקר מדי ,ואולי יוותר ע"ז וישתה בלי הצוקער .וכך עשה ,הלך להתכונן לתפילה בלימוד
התורה .אמנם לאחר כמה דקות עלה במחשבתו דבר פלא ,כי כל פעם שעומד בשורה לבקש את
הצוקער ,עולים במחשבתו הרהורי תשובה על כל הדברים שהוא צריך לתקן בנפשו ,ואם כן כדאי
ללכת ולחכות כמה דקות ,וכך עשה ,והלך להמתין כדי לקבל את הצוקער.
חותנו הרה"ק רבי אשר ישעי' נתן הסכמה לרבינו שיכתוב מה שחידש בתורה הטהורה בתדירא ,אף
כי הוא היה מקפיד על זה ,והזהיר באזהרה ,וגם הוא בעצמו בסוף ימיו תורת אלקיו בלבו עצורה ולא
בישרם בקהל רב .מתוך ההערכה העצומה שהעריך הרה"ק רבי אשר ישעי' את חתנו ,צוה לפני
פטירתו להעביר לידיו את כתביו ,ובהם חידושי התורה עליהם עמל ויגע כל חייו .רבינו מביא מהם
חידושים שונים ,וכן שמועות ששמע ממנו.
לז משנת השבוע
עוד על גודל חיבתו בעיני חותנו מסופר :הרה"ק רבי אשר ישעי' נתן לו אות אמת ,אלו התפילין שהיו
לו מחותנו הרה"ק רבי נפתלי צבי מראפשיץ זי"ע ,אשר נתן לו התפילין ,ואמר" :זה יהיה לך למנה
ליתן מתנה לחתן בתך היחידה" ,ואז היתה כבת תשעה שנים .בעת נישואיה לבעלה הראשון ,לא נתן
לו התפילין ,רק אחרי שנתאלמנה ונישאת לרבינו ,נתן לו התפילין להיות לטוטפת בין עיניו ולחותם
על זרועו אות אמת.
כעבור מספר שנים נסע רבינו אל הרה"ק רבי שלום מבעלזא זי"ע ,שם נאבדו לו התפילין הקדושים.
רבינו הצטער על כך צער עמוק ,ומיאן להתנחם .בראות הרה"ק מבעלזא את הצער שאפף את רבינו,
נתן לו את התפלין של אביו הגה"ק רבי אלעזר רוקח זצ"ל.
הרה"ק רבי אשר ישעי' החזיק את חתנו לאיש אמת ,וכבר אמר החכם 'האמת אהוב מכל' .פעם
אחת אמר לאנשיו" :אם תרצו ללמוד אמת ,תלמדו מחתני ,כי הוא איש אמת".
רבנות העיר ברעזאן
הרבנות בעיר ברעזאן היתה שייכת מדורי דורות (לפני שנת ת"ק [ 1740למס']) למשפחת היילפרין.
בשנת תר"ה ( 1845למס') נפטר אבי רבינו הרה"ק רבי נפתלי הירץ ,ועפ"י המסורת היה אמור רבינו
למלא את מקומו ברבנות .אולם אז קמה כת מתנגדים ולא רצו בכך ,וזאת משום שכבר אז הלך רבינו
בדרך הבעש"ט זי"ע ,והנהיג עדת חסידים .הללו עמדו בהתנגדותם בכל תוקף ועוז ,עד שעלה בידם
למנוע מרבינו לשבת על כס הרבנות.
כאשר נודע הדבר לצדיקי ומאורי הדור ,נחלצו חושים ובאו לעזרת רבינו .במיוחד יש לציין את הרה"ק
רבי מאיר מפרימישלאן זי"ע והרה"ק רבי חיים מצאנז זי"ע ,אשר שלח איגרת לידידו הרה"ק רבי
שלום מקאמינקא זי"ע ,וביקשו ליסע לברעזאן ,ולהשתדל עבור רבינו שיקבל את הרבנות בעיר
כחזקת אבותיו הק'.
אחר התיעצויות רבות ,החליטו הרה"ק רבי שלום מקאמינקא והרה"ק רבי חיים מצאנז לנסוע יחדיו
לעיר ברעזאן ,ולהשתדל עבור רבינו .בהגיעם לעיר הלשינו בני בליעל מהמתנגדים לממשלת
עסטרייך ( ,)Austriaשהרה"ק מצאנז שנולד ברוסיש פולין ) (Congress Polandבא כמרגל לטובת
רוסיה .בשבת קודש בעת קריאת התורה ,באו שוטרים לבית המדרש .הרה"ק מקאמינקא הבחין
בכך ,מיהר והספיק לקפוץ מהר מהחלון ולברוח .אולם הרה"ק מצאנז היה קורא אז בתורה ,ולא
הספיק לברוח .השוטרים לקחו אותו לבית האסורים כשהוא לבוש בטליתו ,כך ישב במשך כמה
שעות.
בעת ההיא דר בברעזאן הגאון רבי ליבוש נטאנזואן זצ"ל (אביו של הגה"ק בעל שואל ומשיב זצ"ל).
כשנודע לו הדבר הוא ,הזדעזע עד עומקי נשמתו ,ומיד שם פעמיו לעבר בית הממשלה .הוא העיד
שם שהכל שקר גמור ,והשתדל בכל כוחו לשחרר את הרה"ק מצאנז מבית האסורים ,בהבטחה
שלאחר השבת יצא הרב מצאנז לדרכו .השרים קיבלו את בקשתו ושיחררו את הרב מבית הכלא,
וכך הוה ,והמוסרים באו על עונשם .לפני צאתו את העיר התבטא הרה"ק מצאנז" :אני אומר שהרב
פייבוש הוא הרב ,והוא יהיה הרב".
אותו מלשין יצא גם הוא את העיר ,אבל במסתרים .כעבור זמן מה נחלה אותו מלשין בחולי המידבק,
משנת השבוע לח
ובני העיר נאלצו להוציאו משם בעגלת זבל ,מחשש שידביק אחרים .כשנודע הדבר להרה"ק מצאנז
אמר :שעתה נתקיים בו הפסוק (תהלים נט:יא) "ישמח צדיק כי חזה נקם פעמיו".
למרות כל ההשתדלויות והמאמצים הכבירים שעשו הצדיקים הנ"ל ,לא איסתייע מילתא ,ורבינו לא
נבחר לכהן כרב העיר .בתחילה הוזמן הגאון רבי שלמה קלוגר זצ"ל לישב על כס הרבנות ,אולם מיד
כשהגיע לעיר נחלה בחולי כבד ,ותלה זאת בקפידת הצדיקים הנ"ל ,ופירש מיד מלכהן שם .ברבנות
אחריו כיהנו מספר שנים כראב"ד הגאונים רבי דוד מאיר פעדער זצ"ל בעמ"ס שו"ת הרד"ם ,והגאון
רבי יצחק שמעלקי'ס זצ"ל בעמ"ס בית יצחק ,אח"כ אב"ד לבוב ) .(Lemberg, Ukraineבינתיים נלקח
רבינו לישיבה של מעלה ,ואת מקומו כאדמו"ר מילא בנו הרה"ק רבי לייבוש זי"ע.
בשנת תרמ"ה ( 1885למס') נתבקש הגאון רבי שלום מרדכי שבדרון זצ"ל ,המהרש"ם לכהן כראב"ד
ברעזאן .הלה ביודעו שחזקת הרבנות שייכת מזה דורי דורות למשפחת היילפרין ,ביקש את הסכמת
בנו רבינו הרה"ק רבי לייבוש ,שהתנה עמו שלשה תנאים :א) שלא יקבל שום שו"ב בעיר בלא
הסכמתו .ב) בכל עניני הכשר המקוה יעשה כפי הוראות ופסקי הרה"ק מצאנז .ג) שיקבל על עצמו
ויסכים לכך שהרבנות תישאר בחזקת משפחת היילפרין .המהרש"ם הסכים לתנאים הנ"ל ,וכיהן
ברבנות ברעזאן עד פטירתו בשנת תרע"א ( 1911למס') .לאחר פטירת המהרש"ם ,נמנו וגמרו בני
העיר למנות את בנו השני של רבינו ,הרה"ק רבי ליבוש כרב העיר ,ואז ראו כולם איך נתקיימו דברי
הרב מצאנז במילואם" :אני אומר שהרב פייבוש הוא הרב והוא יהיה הרב".
רבינו נשאר בעיר אבותיו ברעזאן ,והמשיך להנהיג עדת חסידים בדרך הבעש"ט הק' .כל דרכיו
בעבודת השי"ת היו בהצנע לכת ,ובהסתר מעיני הבריות .למרות שכל ימיו התרחק רבינו מפרסום,
שמעו יצא למרחוק ,ורבים הגיעו אליו להסתופף בצילו ,ולשמוע ממנו דברי אלקים חיים.
בנו הרה"ק רבי לייבוש סיפר לימים ,כי אירע פעמים ששמע דברי תורה מפי קודשו של אביו ,שהיו
מאתּו שיואיל לבאר לו שוב נראים לו סתומים ולא הבין את פשרם ,כשניגש אחר השולחן לבקש ִ
את כוונת דבריו ,ענה לו רבינו" :בני ,תאמין לי שאיני זוכר כלל אודות מה דיברתי היום".
צדקת פזרונו
רבינו היה ידוע כתל תל'פיות'' ,תל שהאכיל פיות' רעבים רבים .כל עני ובעל מכאוב היה ָשׂם פעמיו
לבית רבינו ,ויוצא משם עם נדבה הגונה .הוא היה מפריש חומש מממונו ,ומחלק לעניים שהתדבקו
תדיר על פתחו .רבינו עורר פעמים רבות את תלמידיו ושומעי לקחו אודות מעלותיה העצומות של
מצות הצדקה ,וכמו שכתב (פ' נח ד"ה עשה לך תיבת) :כי ע"י הפרשת ממונו לצדקה מכריז בזה היהודי
שהוא 'מקושר באמונה ,ומאמין שהבורא יתברך השפיע לו שפע בממונו ותבואת שדהו ,ולא בכוחו
ועוצם ידו ,רק הכל כאשר היה גלוי וידוע ומוכן לכל בריה ובריה עוד קודם בריאת העולם ,ועי"ז
האמונה הוא מפריש מיגיע כפו חלק המעשר לעניים ,כי בטוח בלבו שאין אדם נוגע במה שמוכן
לחבירו ,וחלק זה אינו שלו ,רק של עניים'.
רבינו היה מהדר מאוד כל ימיו במצות הכנסת אורחים ,ביתו היה פתוח לכל עובר ושב ,כל מי שחפץ
ליבו לדבר מאכל ומשקה או מקום ללון ,היה סר לביתו של רבינו ,נכנס פנימה ומקבל מיד את
מבוקשו .אף אחד לא היה שואל אותו מיהו ,מאין בא ולאן הולך ,הבית היה פתוח לרווחה כל שעות
היממה ,ומעולם לא היה מנעול על פתח הבית.
לט משנת השבוע
זוגתו הרבנית חנה ע"ה גם היא היתה עוסקת בחסד ,והלכה לקבוץ כספים לצורכי עניים במידה
גדולה .פעם הוצרכה לסכום גדול ,ונסעה לצאנז לבקש אצל הרה"ק הדברי חיים זי"ע לעזור לה
באסיפת הסכום .היה זה בימי החנוכה בעת סעודת מצוה .אחר שהציעה לפני הדברי חיים את
בקשתה ,הכריז הרה"ק מצאנז בעת הסעודת מצוה לכבוד חנוכה ,שמוכר חיי עולם הזה בעד
חמישים כסף זהובים .שאל אחד מהמסובים ,ומה המחיר בעד חיי עולם הבא גם כן .השיבו הרה"ק
מצאנז" :כפל הסכום הנ"ל" .הנדיב הלז סילק הסכום ,והדברי חיים גמר אתו את המקח .הדבר
נתפרסם מיד בעיר ,וציבור גדול אצו ורצו לשולחנו הטהור של הרה"ק אולי יעלה בידם לקנות משהו.
אבל הרה"ק הכריז" :די די ,אין לי עוד מה למכור .בת הרב זי"ע הוצרכה לסכום מסוים לצרכי צדקה,
ולכן היה לי מה למכור ,ומכיון שנאסף כבר הסכום הנצרך ,שוב אין לי מה למכור יותר".
ספרו
רבינו השאיר אחריו ברכה את ספרו 'שפת אמת' .צדיקי דורו יצאו בהסכמות נלהבות ,ביניהם הרה"ק
מטאלנא ( )Tal'ne, Ukraineזי"ע ,והגה"ק רבי שמעון סופר זי"ע אב"ד קראקא (,)Kraków, Poland
והרה"ק בעל ייטב לב זי"ע שכתב" :ובהם דברי תוכחות ומוסרים להלהיב נשמות ישראל להנחותם
במעגלי צדק ומישרים".
נכד רבינו הגה"צ רבי דוד היילפרין זצ"ל אב"ד דאבשיץ ) (Dobczyce, Polandפגש פעם ביערות
מרחץ מארינבאד ( )Mariënbad, Czechiaאת הגה"ק בעל המנחת אלעזר ממונקאטש
( )Mukachevo, Ukraineזצ"ל .הגה"ק ראה אותו נושא ספר תחת זרועו ,וישאלהו על מהות הספר.
ענה לו רבי דוד ,שזהו הספה"ק 'שפת אמת' לזקינו הרה"ק רבי פייבוש מברעזאן .המנחת אלעזר
ביקש לרכוש לו את הספר ,כי שמע גדולות ונפלאות על הספר .אולם רבי דוד השיב שהספר הוא
יקר המציאות ,ואין לו כי אם שנים ,אחד עבור עצמו ואחד עבור בניו .המנחת אלעזר ביקש מרבי דוד
לאמר לו איזה דבר תורה מהספר.
אז עלה ברעיונו להסביר מה שכתב על הפסוק (שמות כג:ז) "מדבר שקר תרחק ונקי וצדיק אל
תהרוג" ,שפעם נפגשו שני צדיקים ודיברו על מדות טובות בעבודת ה' .ואמר אחד לחבירו" :הלוא
שנינו עובדים על אהבת האמת ושנאת השקר ,ואעפ"כ רחוקים אנו זה מזה מרחק גדול .דהיינו אתה
שונא השקר כל כך ,שאם אתה רואה אצל אחד קצת שקר ,אתה רודפו עד חרמה .ואני אוהב האמת
כל כך ,שאם אני מוצא באדם קצת אמת אני אוהבו ומקרבו".
ובאמת צריך להיות באדם שתי מדות אלו ,אבל עליו לדעת האיך להשתמש עמהן ,כגון כלפי עצמו
ירבה בשנאת השקר ,וכלפי חבירו ירבה באהבת האמת ,שיקרבנו אם רואה בו קצת אמת .וזה כוונת
התרגום על מה שכתוב (ויקרא יט:יח) "ואהבת לרעך כמוך" ,מאי דסני לך ,היינו מה שצריך להיות
שנאוי אצלך ,לחברך לא תעביד ,כלפי חברך לא תנהוג כן .וזה שאמר הכתוב 'מדבר שקר תרחק'
בלשון נוכח ,היינו אתה לעצמך תרחק מכל דבר שקר מכל וכל .אבל 'נקי וצדיק אל תהרוג' ,היינו מי
שהוא בכלל נקי וצדיק והכל לפי רוב מעשיו אל תהרוג ,משום שאתה מוצא בו קצת שקר ,רק
תקרבנו .הגה"ק בעל מנחת אלעזר ,אף שהיה ידוע ברוב קנאתו כלפי מתנגדיו ,נהנה מאוד מדבר
תורה הזה ,והודה ושמח לקראתו.
משנת השבוע מ
אחרית ימיו
רבינו השיב את נשמתו הקדושה ביום י"ט אלול תרל"ד ( 1874למס') ,ומנו"כ בברעזאן ,והעמידו אהל
על קברו.
רבינו צוה לפני פטירתו שלא ינעלו את פתח האוהל שעל ציון קברו ,אלא ישאירוהו פתוח ,וכל מי
שחפץ ליבו להיכנס פנימה ולשפוך את צקון לחשו רשאי לעשות זאת .ואכן בנו הרה"ק רבי ליבוש
הקפיד למלא את צוואת אביו ,והציון היה נשאר פתוח לכל דורש ,ואפילו כששומר בית החיים היה
בא בטענות ומענות ,שלכבוד הצדיק הוא דורש שהאוהל יהיה סגור בכל עת ,כדי שהרועים
שבסביבות חלקת השדה לא יבואו לנהוג בתוכו מנהג בזיון ,עם כל זאת עמד בנו בפרץ להשגיח בכל
עת שפתח האוהל יהא פתוח לרווחה לכל מאן דבעי ,כרצון רבינו.
פעם אחת בבוקר קודם תפילת שחרית ,כשבא הרה"ק רבי ליבוש לבית המדרש להתפלל ,סיפר
כמשיח לפי תומו בפני קהל עדתו ,כי אביו הקדוש נגלה אליו בחלום בחזיון לילה ,ופנה אליו
בתרעומות על מה שלא דקדק להשגיח היטב שלא יתנו מנעול על קברו .כי באותו היום הניח השומר
מנעול על הפתח ,ואדם אחד רצה לבקר באוהל ,ונמנע מלהכנס לתוכו.
ויהי כאשר יצאו הדברים הללו מפי רבי ליבוש ,אחד מהשומעים שעמדו שם לפניו נחלש ונפל
מתעלף .כשהעירו אותו והשיבו את נפשו ,סיפר ברוב התרגשות ,שבדידיה הוי עובדא ,כי כן מנהגו
תמיד ביום היארצייט של הוריו לבוא להשתטח על קברם ולהדליק כמה נרות ,ואח"כ היה הולך ג"כ
להשתטח על קברו של רבינו ,ולהדליק שם ב' נרות .הנה אתמול חל יום היארצייט של אביו ,ובא
כמנהגו לבית החיים .אולם כשרצה ליכנס לאוהל של רבינו ,ראה כי פתחו נעול ,ואי אפשר ליכנס,
ומכיון שהיה עייף מאוד לא רצה לטרוח ולילך לבקש המפתח בעיר ,ואח"כ לחזור שוב לאוהל,
וממילא נמנע מלהדליק שם הנרות ,ובטל מנהגו הטוב .כאשר שמע זאת רבי ליבוש נהנה מאוד,
בראותו כי טוב הדבר אשר קיבל על עצמו להקפיד על צוואת רבינו בזה ,ועד כמה הצדיקים יודעים
את החיים ורוצים בפעולתם.
עובדה פלאית בה נתגלתה הארת פנים שמיימית בזמננו ,התרחשה כאשר נכד רבינו הגה"צ רבי
אלחנן היילפרין זצוק"ל אב"ד ראדמישלא ( )Radomyshl’, Ukraineבלונדון ,התעתד להשיג אישורים
מרשויות העיר ברעזאן לבנות גדר סביב לבית העלמין ,כדי לשמר את מקום קבורת אבותיו ,והפעיל
לשם כך עסקנים אשר נכנסו לעובי הקורה.
לאחר בירור נודע ,כי המקום נמצא תחת בעלות בית ספר נכרי השוכן בקרבת מקום ,וכשבאו לבקש
את האישור ,הגישו הכמרים המלמדים בבית הספר התנגדות לאישור הבניה .כיון שכך נותר הדבר
בגדר משאלת לב ,ולא איסתייע מילתא להוציא הדבר אל הפועל.
אך כעבור כמה ירחים חל שינוי בלתי צפוי ,היה זה כאשר הר"ר אלימלך שוחט נ"י ,המתעסק רבות
בשיקום בתי עלמין ברחבי העולם ,ואשר היה מעורב בתכניות של בניית הגדר ,הסתובב מתוקף
משימתו בבית העלמין בברעזאן והסביבה ,ופגש באחד מכמרי בית הספר .הוא נכנס עמו בשיחה,
ותוך כדי שיחתם שח לו הכומר לפי תומו ,כי לאחרונה פוקדים אותם אסונות קשים בבית הספר,
כאשר מידי שבוע מוצא תלמיד את מותו באופן פתאומי ,ובהלה ופחד גדול מנת חלקם .במוחו של
ר' אלימלך ניצנץ רעיון ,והוא החל לדבר על לבו של הגוי ,כי שמא אין זה יד המקרה ,וכל מה שבא
מא משנת השבוע
עליהם הוא בעקבות סירובם לאשר את בניית הגדר סביב לבית העלמין היהודי ,תוך כדי שהוא
מרחיב בפניו את חשיבות המקום בו שוכנים אנשים גדולים מורמים מעם.
למרבה הפלא נפלו הדברים על אזניים קשובות ,הכומר התייחס לדברים ברצינות ,והבטיח כי לאחר
שיתייעץ עם ריעיו מהנהלת בית הספר ,ישיב לו את תשובתו בהקדם .תוך כמה ימים הגיעה הודעה
משמחת ,כי הנהלת הבית ספר הסירה את ההתנגדות .בצר להם אכן הגיעו למסקנה כי ההתנגדות
העיקשת לשמור על כבוד בית החיים היהודי היא אשר עמדה בעוכרם ,והיא אשר כנראה הביאה
עליהם את הצרה הזאת .מני אותו רגע היתה בקשתם אחת ויחידה ,שידאגו לבנות את הגדר בהקדם
האפשרי ,למען הסר מהם במהרה את רוע הגזירה .תוך תקופה קצרה אושרה בניית הגדר ,וככלות
בנייתה באו ראשי בית הספר להודות לעסקנים ,כשבפיהם רוב תודות על כך ,שמאז שאישרו את
הבניה נעצרה המגיפה ,ושוב לא פקדו אותם יותר אסונות.
צאצאיו
רבינו השאיר אחריו דורות ישרים ומבורכים ,ואלו הן :מז"ר בנו הרה"צ רבי חנניה יוסף זצ"ל .מז"ש
בנו הבחור רבי אשר ישעי' ז"ל .בנו וממלא מקומו הרה"ק רבי אברהם זרח אריה יהודה לייבוש זי"ע
בעל אמרי יהודה .בנו רבי נפתלי זצ"ל .בתו מרת טשארני בראנא ע"ה ,אשת ש"ב הגאון רבי יעקב
יעקבקא היילפרין אבד"ק סוקוליבקה ( ,)Sokolivka, Ukraineבעל ברכת יעקב על תהלים ועוד.
בנו הבחור אשר ישעי' נפטר בצעירותו ,ומסופר :משחר נעוריו ניכרו בו כשרונות מזהירים ,וזכרון
נפלא ,התמיד מאד בלימודו .רבינו אהבו וחיבבו עד למאוד .בהיותו בן טו"ב שנים בשנת תרכ"ז (1867
למס') בליל יוה"כ ,אחר חזרת הספרים לארון הקודש ,עמד רבינו על רגליו ופתח ואמר ברוב בכי:
"למען יזמרך כבוד ולא ידום ד' אלקי לעולם אודך" (תהלים ל:יג) ,היינו שיש ב' בחינות שבהם מודים
ומשבחים להקב"ה .האחת על הטובה ,בעת שהקב"ה משפיע חסדים טובים לאדם בעושר וכבוד,
אז ההודאה והברכה להקב"ה מרוב טוב .והשנית על הרעה ח"ו ,ביסורים של אהבה ,שהוא מיתת
בנים רח"ל .ובכל מה דעביד רחמנא לטב עביד .וצריך האדם לקבל באהבה ודום לד' ,וכמו שנאמר
אצל אהרן (ויקרא י:ג) "וידם אהרן" ,שלא הרהר אחר מדותיו ,וקיבל הכל באהבה ושמחה .וכמ"ש
חז"ל (ברכות ס ).כשם שמברכין על הטובה כך מברכין על הרעה ,ופרש"י ז"ל 'בשמחה'.
והנה ההבדל בין ב' הבחינות הנ"ל הוא ,כי בחינת 'וידם אהרן' שהוא בהעדר הטוב ח"ו ,א"א להיות
עומד במדרגתו לעולם ,כי אין אדם נתפש על צערו ,רק לפעמים יכול לחזק את עצמו לבחינת 'וידם'.
אבל בבחינה הא' שהוא מתוך עושר וכבוד ,יכול האדם לעמוד לעולם במדרגתו ,להודות ולזמר לה'.
וז"ש "פתחת שקי ותאזרני שמחה למען יזמרך כבוד" ,היינו שיזמרך מתוך עושר וכבוד "ולא ידום",
היינו בבחינה הב' הנ"ל ,ואז "ד' אלקי לעולם אודך" וכנ"ל.
רבינו חתם דבריו הנוקבים במשפט סתום ואמר" :איין פּאטש אויף אמאל איז נאך צו דער ליידן,
אבער נישט קיין צוויי פּעטש ,צו צוויי פּעטש האבן מיר נישט קיין כח".
השומעים לא ירדו לסוף דעתו ,כי לא ידעו על מה ירמזון דבריו .אך כעבור חודשיים ימים ,כאשר חלו
כאחת שני בניו הצדיקים ,רבי אשר ישעי' ורבי אברהם זרח לייבוש ,ושניהם היו שרויים במצב חמור
עד כדי סכנת חיים ,ולבסוף גברו חסדי ה' ,והבן רבי אברהם זרח לייבוש נתרפא מחוליו ,ואילו על הבן
הגדול רבי אשר ישעי' נגזרה הגזירה ושבק חיים ונסתלק לבית עולמו כשהוא בן טו"ב שנים .אז הובנו
משנת השבוע מב
דברי רבינו לאישורם ,כשכבר בליל יום הקדוש הגה ברוח קדשו את הצרה אשר עתידה לפוקדו
בהאי שתא בסילוק בנו ,כשהוא מקבל עליו דין שמים באהבה ,ובחדא מחתא המתיק את הדין
להציל את בנו השני ולהותירו לחיים.
זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל אמן
מקורות :תולדותיו בספרו כתב אמת ,יצא לאור שנת תרע"ד
מצבה כוללת לאדמור"י ברעזאן
מג משנת השבוע
מגיד משנה לנוער
ַּפ ְר ַּשת כִּ י תבֹוא
ֵּבאּור ַה ָּפסּוק
יּודען, ייסען ַא ֶלע ֶ אֹויס ַר ֶ
ואלט ְ " ֲא ַר ִּמי א ֵֹּבד ָּא ִּבי וַ יֵּ ֶרד ִּמ ְצ ַריְ ָּמה" (כו:ה) .זָ אגְ ט ַר ִׁש"יָ ,ל ָבן ָהאט גֶ עוָ ְ
ערעכְ נְ ט ַאז ֶער יש ֶטער ִׁא ְיהם גֶ ֶייב ְ
עט ַראכְ ט צּו ָטא ְהן ָהאט ֶדער ֵא ִׁ אּון וַ וייל ֶער ָהאט ַאזֹוי גֶ ְ
ייע ֶרע ְש ֶלעכְ ֶטע ַמ ֲח ָש ָבה כְ ִׁאיּלּו זֵ ייעטא ְהן ,וַ וייל ַביי ִׁדי ּגֹויִׁ ים ֶרעכֶ ענְ ט ַה ָק ָב"ה זֵ ֶ ָהאט ֶב ֱא ֶמת גֶ ָ
ייען וָ ואס ִׁאיז ֶדער ֶה ְמ ֵשְך אר ְש ֵט ֶ
ארף ֶמען ַפ ְ עטא ְהןָ .א ֶבער לֹויט ֶדעם ַד ְ ָהא ִׁבין ֶעס ֶב ֱא ֶמת גֶ ָ
אֹובד ָא ִׁבי' צּו 'וַ יֵ ֶרד ִׁמ ְצ ַריְ ָמה'.
פּון ' ֲא ַר ִׁמי ֵ
ַב ַעל ַה ַהגָּ ָּדה כְ ֵּפ ַר ִּש"י
ייבט ַאזֹויוִׁ וי ַר ִׁש"יֶ ,עס ְש ֵטייט ִׁאין ִׁדי ַהּגָ ָדה ֵ'צא ְּול ַמד ָמה ִׁב ֵקש ָל ָבן ֶדער ַב ַעל ַהּגָ ָדה ְש ַר ְ
ָה ֲא ַר ִׁמיֶ ,ש ַפ ְרעֹה ֹלא ּגָ זַ ר ֶא ָּלא ַעל ַהזְ כָ ִׁרים ,וְ ָל ָבן ִׁב ֵקש ַל ֲעקֹר ֶאת ַהכֹל'ָ ,דאס ִׁאיז ַאזֹויוִׁ וי ֶדער
פֹורנֹו). ְפ ַשט פּון ַר ִׁש"י ַאז ' ֲא ַר ִׁמי' גֵ ייט ַארֹויף אֹויף ָל ָבן (עי' ִׁא ְבן ֶעזְ ָרא ְ
ּוס ְ
ִּר ְב ָּקה ָּא ְמ ָּרה ְליַ ֲעקֹב ֶשיִּ ָּש ֵּאר ֵּא ֶצל ָּל ָּבן
אשית כז:מב) ֵע ָשו וִׁ ויל ִׁדיְך ַה ְרגֶ 'ענֶ ען, ֶקען ֶמען זָ אגֶ עןִׁ ,ר ְב ָקה ָהאט גֶ עזָ אגְ ט ַפאר יַ ֲעקֹב ְ(ב ֵר ִׁ
ארט אר ֶדעם ֶהער צּו וָ ואס ִׁאיְך זָ אג ִׁדירַ ,אנְ ְטלֹויף צּו ִׁדי הֹויז פּון ָל ָבן ַקיין ָח ָרן ,אּון ְב ֵלייב ָד ְ ַפ ְ
ואלטעטא ְהן ,וָ ְ ואלט ֶב ֱא ֶמת ַאזֹוי גֶ ָ
ארּוהיגֶ ען .אּון אֹויב ֶער וָ ְ ארן פּון ֵע ָשו וֶ ועט זִׁ יְך ַב ִׁ
ִׁביז ֶדער ָצ ְ
ואלט
עב ִׁל ֶיבען וָ ְ ואלט גֶ ְ עטער גֵ יין ַקיין ִׁמ ְצ ַריִׁ ם ,וַ וייל ָדאס וָ ואס ֶער וָ ְאר ְפט ְש ֶפ ֶ ישט גֶ ַ
עד ְ ֶער נִׁ ְ
ערעכֶ ענְ ט ַפאר ֶדעם ּגָ לּות. גֶ עוֶ וען גֶ ֶ
יַ ֲעקֹב ָּא ִּבינּו ֹלא ָּהיָּ ה יָּ כֹול ְל ִּה ָּש ֵּאר ֵּא ֶצל ָּל ָּבן
יש ֶטער ייב ְ
ויילט ,אּון ֶדער ֵא ִׁ ארט גֶ עוַ ְ עקּומען צּו ָל ָבן אּון ֶער ָהאט ָד ְ ֶ ָא ֶבער וֶ וען יַ ֲעקֹב ִׁאיז גֶ
אבעןערט וָ ואס ִׁדי ִׁקינְ ֶדער פּון ָל ָבן ָה ֶ אר ֶמעגֶ עןָ ,האט ֶער גֶ ֶ
עה ְ עבענְ ְט ְשט ִׁמיט ַפ ְ ָהאט ִׁא ְיהם גֶ ֶ
אר ֶדעם ָהאט אטע ָל ָבןַ .פ ְ ייער ַט ֶ אר ֶמעגֶ ען פּון יַ ֲעקֹב ְ
קּומט פּון זֵ ֶ (שם לא:א) ַאז ָדאס ַפ ְ גֶ עזָ אגְ ט ָ
צּוריק גֵ יין ַקיין
אפֹוילען ִׁ
ֶ יש ֶטער ָהאט ִׁא ְיהם ַב ייב ְ
ארט ,אּון ֶדער ֵא ִׁ ייבען ָד ְ
עקענְ ט ְב ַל ֶ ישט גֶ ֶ ֶער נִׁ ְ
עהאט צּו יַ ֲעקֹבָ .א ֶבער ֶב ֱא ֶמת אבען גֶ ַ ֶא ֶרץ כְ נַ ַען וֶ ועגֶ ען ִׁדי ִׁשנְ ָאה וָ ואס ָל ָבן ִׁמיט זַ יינֶ ע ִׁקינְ ֶדער ָה ֶ
ארּוהיגְ ט .אּון
ישט ַב ִׁ צּוריק צּו גֵ יין ,וַ וייל ֵע ָשו ָהאט זִׁ יְך נָ אְך נִׁ ְ ישט גֶ עוֶ וען ִׁדי ַצייט ִׁ ִׁאיז נָ אכְ נִׁ ְ
אר ְפט גֵ יין פּון ֶא ֶרץעד ְ עלט ָהאט ֶער גֶ ַ ישט ָא ְפגֶ ְ
עש ֶט ְ ארן פּון ֵע ָשו ָהאט זִׁ יְך נָ אְך נִׁ ְ וַ וייל ִׁדי ָצ ְ
כְ נַ ַען ַקיין ִׁמ ְצ ַריִׁ ם.
ִּאם ָּהיָּ ה יַ ֲעקֹב נִּ ְש ָּאר ֵּא ֶצל ָּל ָּבן ֹלא ָּהיּו ְצ ִּריכִּ ים ֵּל ֵּירד ְל ִּמ ְצ ַריִּ ם
אר ֶדעם
אפט צּו יַ ֲעקֹבַ ,פ ְ קּומט אֹויס ַאז ִׁמיט ֶדעם וָ ואס ָל ָבן ָהאט גֶ עוִׁ ויזֶ ען זַ יין גְ ֶ
רֹויסע ַפיינְ ְט ַש ְ ְ
ּגֹורם גֶ עוֶ וען ַפאר
ארּוהיגְ ט ,אּון ָדאס ָהאט ֵלֹויפען נָ אְך ַפאר ֵע ָשו ָהאט זִׁ יְך ַב ִׁ ִׁאיז יַ ֲעקֹב ַאנְ ְט ֶ
משנת השבוע מד
ואלט ֶער נָ אְך ישט ִׁדי ִׁשנְ ָאה פּון ָל ָבן ,וָ ְ יַ ֲעקֹב צּו גֵ יין ִׁאין ּגָ לּות ִׁאין ִׁמ ְצ ַריִׁ םָ .א ֶבער וֶ וען נִׁ ְ
אֹויסגֶ ֵ
עלייזְ ט ,אּון זֵ יי וערען ְ אר ְפט וֶ ֶעד ְ ואל ֶטען גֶ ַ
יּודען וָ ְ גֶ ְ
עב ִׁל ֶיבען ִׁאין זַ יין ְשטּוב ִׁביז וֶ וען ִׁדי ֶ
אפגֵ יין ַקיין ִׁמ ְצ ַריִׁ ם.
אר ְפט ַא ָר ְ
עד ְישט גֶ ַ ואל ֶטען נִׁ ְ
וָ ְ
כֵּ יוָּ ן ֶשיָּ ָּצא יַ ֲעקֹב ִּמ ָּל ָּבן יָּ ַרד ְל ִּמ ְצ ַריִּם
צּוריק ַקיין כְ נַ ַען ַפאר אּון ָדאס ִׁאיז ֶדער ְפ ַשט ' ֲא ַר ִׁמי א ֵֹבד ָא ִׁבי וַ יֵ ֶרד ִׁמ ְצ ַריְ ָמה' ,וַ וייל יַ ֲעקֹב ִׁאיז ִׁ
קֹויפט
אר ְ אבען ַפ ְ עהן ַאז ִׁדי ְש ָב ִׁטים ָה ֶ יֹוסףִׁ ,איז גֶ ֶ
עש ְ אר ֶדעם ָק ַפץ ָע ָליו ָרגְ זֹו ֶשל ֵ ִׁדי ַצייטַ ,פ ְ
ישט גֶ עוֶ וען גֶ ע' ֶענְ ִׁדיגְ טעהֹויבען ּגָ לּות ִׁמ ְצ ַריִׁ ם ,וַ וייל ֶעס ִׁאיז נָ אְך נִׁ ְֶ יֹוסף ,אּון ֶעס ָהאט זִׁ יְך ָאנְ גֶ ֵ
אמע ָהאט ִׁא ְיהם גֶ עזָ אגְ טָ .דאס ִׁאיז גֶ עוֶ וען וַ וייל ' ֲא ַר ִׁמי א ֵֹבד ֶדער ּגָ לּות פּון יַ ֲעקֹב ,וִׁ וי זַ יין ַמ ֶ
אר ֶדעם 'וַ יֵ ֶרד ִׁמ ְצ ַריְ ָמה'.
ָא ִׁבי'ַ ,פ ְ
ייטען פּון ַּצ ִּד ִּיקים
אר ַּצ ֶ
י ְ
י"ט ֱאלּול תרל"ה ייל ְפ ִּרין ִּמ ְבֶרעזַ אן זי"ע
ַהגְ ַה"ק ַר ִּבי ְמשו ָּלם ְש ָּרגָּ א ַפייבוש ַה ְ
ַב ַעל ֶבן ִּאיש ַחי
אטעעבֹוירען ִׁאין יָ אר תק"ע צּו זַ יין ַט ֶ ֶ ֶדער ְב ֶרעזַ 'אנֶ ער ֶר ִׁבי ר' ְמשּו ָּלם ְש ָרגָ א ַפייבּוש ִׁאיז גֶ
ּלּוב ִׁלין זי"ע,
ייל ְפ ִׁרין זַ ַצ"ל ַא ַב"ד ְב ֶרעזַ אןַ ,א ַת ְל ִׁמיד פּון ֶדעם ֶר ִׁבי ִׁמ ְ
ַה ְר ַה"ק ֶר ִׁבי נַ ְפ ָת ִׁלי ִׁה ְירץ ַה ְ
דֹולי
ּומּגְ ֵ
יימער זַ ַצ"ל ַא ַב"ד וִׁ ויען וְ ַה ְמ ִׁדינָ הִׁ , וער ְט ַה ֶ
ַאן ֵאיינִׁ ְיקל פּון ֶדעם ּגָ אֹון ֶר ִׁבי ִׁש ְמשֹון וֶ ְ
אמע ִׁאיז גֶ עוֶ וען ִׁדי ָטאכְ ֶטער פּון ַהּגָ אֹון ֶר ִׁבי ְשֹלמֹה יִׁ ְצ ָחק ַה ְ
ייל ְפ ִׁרין זַ ַצ"ל, ַה ְש ַת ְד ָלנִׁ יםִׁ .די ַמ ֶ
ארנִׁ ָיפאל ,וָ ואס ִׁאיז גֶ עוֶ וען ַא ְקרֹוב ִׁמ ְש ָפ ָחה. ַא ַב"ד ַט ְ
אפ ִׁשיץ זי"ע, יידעם פּון ַה ְר ַה"ק ֶר ִׁבי ָא ֵשר יְ ַש ְעיָ ' פּון ָר ְ ֶר ִׁבי ַפייבּוש ִׁאיז גֶ עוֶ וען ְבזִׁ יּוּוג ֵשנִׁ י ַאן ֵא ֶ
ארק אפ ִׁשיץ זי"ע]ֶ .דער ְשוֶ וער ָהאט ִׁא ְיהם ְש ַט ְ יידעם פּון ַה ְר ַה"ק ֶר ִׁבי נַ ְפ ָת ִׁלי ְצ ִׁבי פּון ָר ְ [ ַאן ֵא ֶ
עבען ייליגֶ ע ְת ִׁפי ִּׁלין וָ ואס זַ יין ְשוֶ וער ָהאט ִׁא ְיהם גֶ עגֶ ֶ עבען ִׁדי ֵה ִׁ עצט ,אּון ָהאט ִׁא ְיהם גֶ עגֶ ֶ עש ְ גֶ ֶ
צּוריק ,זָ אגֶ ענְ ִׁדיג"ָ :דאס זָ אל זַ יין ַא ַמ ָתנָ ה ַפאר ֶדעם ָח ָתן פּון ַדיין ֵאיינְ ִׁציגֶ ע ארען ִׁ ִׁמיט יָ ֶ
עהאט ִׁמיט אלס ִׁאיז זִׁ י גֶ עוֶ וען נָ אר נַ יין יָ אר ַא ְלט .וֶ וען זִׁ י ָהאט ֲחתּונָ ה גֶ ַ עמ ְ ָטאכְ ֶטער ַחנָ ה"ֶ ,ד ָ
ישט גֶ עגֶ ֶ
עבען ִׁדי ְת ִׁפי ִּׁלין .נָ אר נָ אְך וָ ואס זִׁ י ִׁא ְיהר ֶע ְר ְש ֶטע ַמאןָ ,האט ֶר ִׁבי ָא ֵשר יְ ַש ְעיָ ' ִׁא ְיהם נִׁ ְ
עהאט ִׁמיט ֶר ִׁבי ַפייבּושָ ,האט ֶר ִׁבי ָא ֵשר יְ ַש ְעיָ ' וארען ַאן ַא ְל ָמנָ ה ,אּון זִׁ י ָהאט ֲחתּונָ ה גֶ ַ ִׁאיז גֶ עוָ ֶ
ִׁא ְיהם גֶ עגֶ ֶ
עבען ִׁדי ְת ִׁפי ִּׁלין.
עלזְ א
ארען צּו ַה ְר ַה"ק ֶר ִׁבי ָשלֹום ִׁמ ֶב ְ ֶעס זֶ ענֶ ען ַא ִׁר ֶיבער ַא ָפאר יָ אר ,אּון ֶר ִׁבי ַפייבּוש ִׁאיז גֶ ָ
עפ ֶ
ארק גֶ ע' ַא ְרט, ייליגֶ ע ְת ִׁפי ִּׁליןֶ .עס ָהאט ִׁא ְיהם גָ אר ְש ַט ְ
לֹוירען ִׁדי ֵה ִׁ אר ֶ ארט ָהאט ֶער ַפ ְ זי"עָ ,ד ְ
עהן זַ יין גְ רֹויסעלזֶ ער ָרב ָהאט גֶ עזֶ ְ ייס ֶטען .וֶ וען ֶדער ֶב ְ עקענְ ט ְט ֵר ְ ישט גֶ ֶ אּון ֶער ָהאט זִׁ יְך נִׁ ְ
אטע ַהגְ ַה"ק ֶר ִׁבי ֶא ְל ָעזָ ר ַ
רֹוקח זַ ַצ"ל. ַצ ַערָ ,האט ֶער ִׁא ְיהם גֶ עגֶ ֶ
עבען ִׁדי ְת ִׁפי ִּׁלין פּון זֵ יי ַט ֶ
מה משנת השבוע
יידעם ַפאר ַאן ִׁאיש ֱא ֶמתֶ ,עס ִׁאיז ָדא ַא אל ֶטען זַ יין ֵא ֶ
עה ְ ַה ְר ַה"ק ַר ִׁבי ָא ֵשר יְ ַש ְעיָ ה ָהאט גֶ ַ
וארט פּון ַא ָחכָ ם ָ'ה ֱא ֶמת ָאהּוב ִׁמכֹל'ֵ .איינְ ָמאל ָהאט ֶר ִׁבי ָא ֵשר יְ ַש ְעיָ ' גֶ עזָ אגְ ט ַפארְש ְפ ִׁריכְ וָ ְ
יידעם ,וַ וייל ֶער ִׁאיז ַאן ִׁאיש ערנְ ט פּון ַמיין ֵא ֶ
ערנֶ ען ֱא ֶמתֶ ,ל ְוילט ֶל ְ
זַ יינֶ ע ֲח ִׁס ִׁידים" :אֹויב ִׁאיר וִׁ ְ
ֱא ֶמת".
ייסען עה ֶ וארען י"ט ֱאלּול ִׁאין יָ אר תרל"הַ .פאר זַ יין ְפ ִׁט ָירה ָהאט ֶער גֶ ֵ ֶר ִׁבי ַפייבּוש ִׁאיז נִׁ ְפ ָטר גֶ עוָ ֶ
אר ַמאכֶ ען ִׁדי ִׁטיר פּון א ֶֹהל ִׁמיט ַא ְש ָלאס ,נָ אר ֶעס זָ אל זַ יין ָא ֶפען ,וַ וייל ישט ַפ ְ ַאז ֶמען זָ אל נִׁ ְ
ארק ַמ ְק ִׁפיד זּוהן ַה ְר ַה"ק ֶר ִׁבי ֵלייבּוש ָהאט ְש ַט ְ ֶדער וָ ואס וִׁ ויל ,זָ אל ֶקענֶ ען ַא ַריינְ גֵ יין .זַ יין ְ
עדער עב ִׁל ֶיבען ָא ֶפען ַפאר יֶ ֶ אטע ,אּון ֶדער ִׁציּון ִׁאיז גֶ ְ גֶ עוֶ וען צּו ֶע ְר ִׁפ ֶילען ִׁדי ַצּוָ ָאה פּון זַ יין ַט ֶ
עקּומען ִׁמיט ַא ַט ֲענָ ה,ֶ שֹומר פּון ֵבית ַה ַחיִׁ ים ִׁאיז גֶ
ואלט .אּון ֲא ִׁפיּלּו וֶ וען ֶדער ֵ וָ ואס ָהאט גֶ עוָ ְ
ישט אלען נִׁ ְאס ֶטעכֶ ער זָ ֶאר ַמאכְ ט ,כְ ֵדי ִׁדי ַפ ְ ַאז ַפאר ֶדעם כָ בֹוד פּון ַצ ִׁדיק זָ אל ֶדער א ֶֹהל זַ יין ַפ ְ
עלאזְ ט, ישט גֶ ָ ייליגֶ ען ְפ ַלאץָ .א ֶבער ֶר ִׁבי ֵלייבּוש ָהאט נִׁ ְ אר ְשוֶ ועכֶ ען ֶדעם ֵה ִׁ קּומען אּון ַפ ְ ַא ַריינְ ֶ
וילען פּון ֶדעם עמאל ָא ֶפעןַ ,אזֹויוִׁ וי ֶדער וִׁ ֶ עבען ַאז ֶדער א ֶֹהל זָ אל זַ יין ַא ֶל ָ אּון ָהאט ַאכְ טּונְ ג גֶ עגֶ ֶ
אטע ִׁאיז גֶ עוֶ וען. ַט ֶ
עקּומען ַדאוֶ וענֶ ען
ֶ ער ְפ ִׁרי ַפאר ְת ִׁפ ַיּלת ַש ֲח ִׁרית ,וֶ וען ַה ְר ַה"ק ֶר ִׁבי ֵלייבּוש ִׁאיז גֶ
ֵאיינְ ָמאל ִׁאינְ ֶד ְ
עקּומען ַביינַ אכְ ט ִׁאין ָחלֹום ,אּון
ֶ אטע ִׁאיז גֶ יילט ַאז ֶדער ַט ֶ אר ֵצ ְִׁאין ֵבית ַה ִׁמ ְד ָרשָ ,האט ֶער ַפ ְ
אר ַמאכְ ט ,וַ וייל יֶ ענֶ ען ָטאג ָהאט ֶדער עקּומען ִׁמיט ְט ַענֹות ַפא ְרוָ ואס ֶדער א ֶֹהל ִׁאיז ַפ ְ ֶ ִׁאיז גֶ
קּומען, עלייגְ ט ַא ְש ָלאס אֹויף ִׁדי ִׁטיר פּון א ֶֹהל ,אּון ַא ֶמענְ ְטש ָהאט גֶ עוָ ְ
ואלט ַא ַריינְ ֶ שֹומר גֶ ֵ
ֵ
אר ַמאכְ ט. עקענְ ט ,וַ וייל ֶעס ִׁאיז גֶ עוֶ וען ַפ ְ ישט גֶ ֶ אּון ֶער ָהאט נִׁ ְ
ערט
עה ְ אבען ָדאס גֶ ֶ יילטִׁ ,איז ֵאיינֶ ער פּון ִׁדי וָ ואס ָה ֶ אר ֵצ ְַאזֹויוִׁ וי ֶדער ֶר ִׁבי ָהאט ָדאס ַפ ְ
יילט ַאז ִׁמיט ִׁא ְיהם ִׁאיז גֶ עוֶ וען אר ֵצ ְ
ערטָ ,האט ֶער ַפ ְ גֶ ע' ַח ֶלש'ט .וֶ וען ֶמען ָהאט ִׁא ְיהם ֶד ְ
ער ִׁמינְ ֶט ְ
ערן אֹויף ֶדעם אר ַצייט פּון זַ יינֶ ע ֶע ְל ֶט ְ
קּומט ַביים יָ ְ עמאל וֶ וען ֶער ְ ִׁדי ַמ ֲע ֶשה .זַ יין ִׁמנְ ָהג ִׁאיז ַא ֶל ָ
ארט ָאן ְצוֵ ויי ֶלעכְ ט. ֵבית ַה ַחיִׁ ים ,גֵ ייט ֶער אֹויְך ַא ַריין צּום א ֶֹהל אּון ִׁצינְ ְדט ָד ְ
אטע ,אּון ַאזֹויוִׁ וי זַ יין ִׁמנְ ָהג ִׁאיזָ ,האט ֶער גֶ עוָ ְ
ואלט אר ַצייט פּון זַ יין ַט ֶ נֶ עכְ ֶטען ִׁאיז גֶ עוֶ וען ִׁדי יָ ְ
אטע'ס ִׁציּוןַ ,א ַריינְ גֵ יין צּום א ֶֹהל פּון ֶר ִׁבי'ןָ ,א ֶבער ֶעסעדאוֶ וענְ ט ַביי זַ יין ַט ֶ נָ אְך וָ ואס ֶער ָהאט גֶ ַ
עהאט ֵקיין כ ַֹח צּו ישט גֶ ַ
ייער ִׁמידָ ,האט ֶער נִׁ ְ אר ַמאכְ ט .אּון וַ וייל ֶער ִׁאיז גֶ עוֶ וען זֵ ֶ ִׁאיז גֶ עוֶ וען ַפ ְ
קּומען ,אּון ַאזֹוי ָהאט ֶער ְמ ַב ֵטל גֶ עוֶ וען זַ יין ִׁמנְ ָהג ,אּון ָהאט צּוריק ֶ עטן ִׁדי ְש ִׁל ֶיסעל אּון ִׁ ֶב ְ
עצינְ ֶדען ֵקיין ֶלעכְ ט ַביים ֶר ִׁבי'ן. ישט גֶ ִׁ נִׁ ְ
עהן ַאז ֶעס עהאטֶ ,ער ָהאט גֶ עזֶ ְ ייער ֲהנָ ָאה גֶ ַערט ָהאט ֶער זֵ ֶ עה ְוֶ וען ֶר ִׁבי ֵלייבּוש ָהאט ָדאס גֶ ֶ
עהן וִׁ וי
אטע ,אּון זֶ ְִׁאיז גּוט וָ ואס ֶער ָהאט ְמ ַק ֵבל גֶ עוֶ וען ַמ ְק ִׁפיד זַ יין אֹויף ִׁדי ַצּוָ ָאה פּון זַ יין ַט ֶ
קּומען צּווילען ַאז ֶמען זָ אל ֶ ועלט ,אּון וִׁ ֶ וייסען וָ ואס טּוט זִׁ יְך ָדא אֹויף ִׁדי וֶ ְ וַ וייט ִׁדי ַצ ִׁד ִׁיקים וֵ ֶ
זֵ יי.
זְ כוּתוֹ יָ גֵ ן ָע ֵלינ ּו וְ ַעל ָּכל יִ ְש ָר ֵאל ָא ֵמן
משנת השבוע מו
מזלא טבא וגדיא יאי
לידידינו הרה"ח ר' דוד ארי' פריעדמאן שליט"א
והר"ר חיים יחיאל מיכל פריעדמאן שליט"א
לרגל נישואי נכדו-בנו הבה"ח יחזקאל עב"ג בשעטו"מ
לידידינו הרה"ח ר' משה יהודה קליין שליט"א
והר"ר רפאל חיים קליין שליט"א
לרגל נישואי נכדתו-בתו עב"ג בשעטו"מ
לידידינו הר"ר דוד כהן שליט"א
לרגל הכנסת בנו לעול המצוות בשעטו"מ
לידידנו הרה"ג ר' לייבל ראבינאוויטש שליט"א
לרגל הולדת בנו בשעטו"מ
לידידנו הר"ר ישראל שטעקעל שליט"א
לרגל אירוסי בתו עב"ג בשעטו"מ
לידידנו הר"ר יעקב ישורון ראטענבערג שליט"א
לרגל הולדת בתו בשעטו"מ
לידידנו הרה"ג ר' יששכר בער טייטלבוים שליט"א
לרגל הולדת בתו בשעטו"מ
לידידנו הרה"ח ר' דוד ארי' פריעדמאן שליט"א
לרגל הולדת נכדו בשעטו"מ
לידידינו הר"ר שמואל אייזענבערגער שליט"א
והר"ר אלעזר אללעך שליט"א
לרגל נישואי נכדתו-בתו עב"ג בשעטו"מ
לידידינו הר"ר בנציון שמואל הכהן ראזענגארטען שליט"א
והר"ר יוסף דוד סג"ל לנדא שליט"א
לרגל נישואי נכדו-בנו עב"ג בשעטו"מ
