gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

משנת השבוע · Mishnas Hashevuah — כי תבוא (2026-08-24)

מוציא לאור: משנת השבוע · Mishnas Hashevuah

שבוע: כי תבוא (2026-08-24)

משנת השבוע · Mishnas Hashevuah — כי תבוא (2026-08-24)

פתח את ה-PDF הורדה

‫א‬ ‫משנת השבוע‬ ‫פרשת כי תבוא תשפ"ו‬ ‫[שנה ט"ו ‪ -‬גליון מ"ח]‬ ‫לימוד מצוה יומית‬ ‫ט"ו אלול‬ ‫ערב שבת‪:‬‬ ‫שנאמין בהשי"ת‬ ‫מצוה כה‪.‬‬ ‫ט"ז אלול‬ ‫שבת קודש‪:‬‬ ‫לא להאמין באליל‬ ‫מצוה כו‪.‬‬ ‫פרשת נצבים‬ ‫י"ז אלול‬ ‫יום ראשון‪:‬‬ ‫שלא לעשות פסל‬ ‫מצוה כז‪.‬‬ ‫תוכן הענינים‬ ‫י"ח אלול‬ ‫יום שני‪:‬‬ ‫מצוה כח‪ .‬לא להשתחוות לע"ז‬ ‫דברות קודש‬ ‫י"ט אלול‬ ‫יום שלישי‪:‬‬ ‫מכ"ק מרן אדמו"ר הגה"ק זצוקללה"ה ‪..‬ג‬ ‫מצוה כט‪ .‬שלא לעבדה כדרכה‬ ‫כ' אלול‬ ‫יום רביעי‪:‬‬ ‫מצוה יומית‪ .........................................‬ה‬ ‫שלא להשבע לשוא‬ ‫מצוה ל‪.‬‬ ‫כ"א אלול‬ ‫יום חמישי‪:‬‬ ‫ליקוטי מגיד משנה‪ ...............................‬ז‬ ‫מצוה לא‪ .‬מצות קדושת השבת‬ ‫דא"ח מכ"ק מרן אדמו"ר שליט"א ‪ ....‬יא‬ ‫מערכת המשנה ‪...............................‬כה‬ ‫שיעורי הלכה ‪ ....................................‬כז‬ ‫ניצוצי הדף ‪.......................................‬לב‬ ‫מראי מקומות ללימוד דף היומי ‪ .........‬לד‬ ‫הילולא דצדיקיא ‪..............................‬לה‬ ‫מגיד משנה לנוער ‪............................‬מג‬ ‫‪ ‬אונגוואר ‪‬‬ ‫יצא לאור ע"י‬ ‫מכון משנה הלכות‬ ‫‪1578 53rd St‬‬ ‫‪Brooklyn, NY 11219‬‬ ‫לשלוח תגובות והערות‬ ‫בכל עניני הגליון בפאקס‬ ‫‪718-851-2660‬‬ ‫לקבל הקונטרס באי‪-‬מייל‪:‬‬ ‫‪KhalUngvar@gmail.com‬‬ ‫ג‬ ‫משנת השבוע‬ ‫דברות קודש‬ ‫מאת כ"ק מרן אדמו"ר הגה"ק זצוקללה"ה‬ ‫פרשת כי תבוא‬ ‫מוקטר מוגש לשמי"‪ ,‬ואמרינן (מנחות קי‪).‬‬ ‫"היום הזה ה' אלקיך מצוך לעשות את‬ ‫אלו תלמידי חכמים העוסקין בהלכות‬ ‫החוקים האלה ואת המשפטים ושמרת‬ ‫עבודה בכל מקום‪ ,‬מעלה עליהן הכתוב‬ ‫ועשית אותם בכל לבבך ובכל נפשך"‬ ‫כאילו מקריבין אותן בביהמ"ק‪ .‬מבואר‬ ‫(כו‪:‬טז)‪ .‬ויש לדקדק‪ ,‬וכי היום הזה נתנה‬ ‫שיטת רש"י דקרבנות וכל שאר קדשים הן‬ ‫תורה‪ ,‬ועיין רש"י בכל יום ויום יהיו‬ ‫ממצות הנוהגות בזמה"ז‪ .‬ובזה מיושב‬ ‫בעיניך כחדשים‪ .‬וברמב"ן ואוה"ח ג"כ‬ ‫שיטת הב"י והמג"א (ריש או"ח) שנחלקו‬ ‫פי'‪.‬‬ ‫אי לומר יה"ר קודם אמירת סדר החטא‬ ‫עוד יש לדייק סיפא דקרא "ועשית אותם‬ ‫דהוא באמת כעין הקרבה‪ ,‬ואם אינו חייב‬ ‫בכל לבבך ובכל נפשך"‪ ,‬והלוא קאי‬ ‫הרי חטאת אינו באה בנדבה‪.‬‬ ‫אמצות ביכורים דלעיל מיניה וצריך עשי'‬ ‫והנה אמרו ז"ל (זבחים מו‪ ):‬לשם ששה‬ ‫בפועל‪ ,‬ומה שייך 'בכל לבבך ובכל נפשך'‬ ‫דברים הזבח נזבח‪ :‬לשם זבח‪ ,‬לשם זובח‪,‬‬ ‫במצוה זו‪ .‬ובתנחומא "היום הזה וגו'‬ ‫לשם אשים‪ ,‬לשם ריח‪ ,‬לשם ניחוח‪ ,‬לשם‬ ‫לעשות"‪ ,‬זש"ה "בואו נשתחוה ונכרעה‬ ‫ה' וכו'‪ .‬ומסיק דתנאי ב"ד דסתמן לשמן‪,‬‬ ‫נברכה לפני ה' עושנו" (תהלים צה‪:‬ו)‪,‬‬ ‫וכהן המקריב על דעת ב"ד הוא מקריב‪.‬‬ ‫וצ"ב‪.‬‬ ‫אלא דכל זה הוא בזמן המקדש‪ ,‬אבל‬ ‫ונראה בס"ד דיש להקשות דמצות‬ ‫בזמה"ז צריך לכוון לשם הדברים שהזבח‬ ‫ביכורים ושאר מצוות שבקרבנות לא נהגו‬ ‫נזבח‪.‬‬ ‫אלא בזמן שביהמ"ק קיים‪ ,‬ואמרו ז"ל‬ ‫ועיין רבינו יונה (ברכות י"ב) שכתב אפילו‬ ‫(תנחומא פינחס י"ג‪ ,‬ת"ב י"ב‪ ,‬פס"ר ט"ז ז')‬ ‫נימא מצוות א"צ כוונה במצוות מעשיות‪,‬‬ ‫מעולם לא לן אדם בירושלים ובידו עון ‪-‬‬ ‫אבל במצוות שבדיבור ודאי בעי כוונה‪.‬‬ ‫תמיד של שחר מכפר על של לילה‪ ,‬ותמיד‬ ‫וכעין זה כתב הה"מ (פ"ב מהל' שופר)‬ ‫של בין הערבים מכפר על של יום‪ .‬אמנם‬ ‫ע"ש‪ ,‬וגם הר"ן כתב כן בדברי הרמב"ם‪.‬‬ ‫משבטלו הקרבנות אין לנו מי לכפר‪.‬‬ ‫ולפ"ז י"ל "היום הזה ה' אלקיך מצוך‬ ‫אמנם רש"י (ב"מ קיד‪ :‬ד"ה בארבעה לא‬ ‫לעשות"‪ ,‬כלומר בזמן שיש משכן או‬ ‫מצינא) פי' בגירסא דארבעה סדרין‪ ,‬כגון‬ ‫מקדש המצוה לעשות הקרבן ואפילו בלי‬ ‫מועד ישועות [נזיקין] נשים שהן נוהגות‬ ‫כוונה סתמא לשמן‪ ,‬אבל "ושמרת‬ ‫בזמה"ז כבזמן הבית‪ .‬וקדשים נמי‬ ‫ועשית" מלשון "ואביו שמר את הדבר"‪,‬‬ ‫כדכתיב (מלאכי א‪:‬יא) "ובכל מקום‬ ‫משנת השבוע‬ ‫ד‬ ‫ד"ה עיון) אמר ר' מתניא‪ ,‬אנא מחזק טיבו‬ ‫כלומר לאחר החורבן אז "בכל לבבך‬ ‫לראשי‪ ,‬דכד הוה מטי מודים הוא כרע‬ ‫ובכל נפשך"‪ ,‬שכיון דהעשי' יהי' ע"י‬ ‫מגרמיה‪ ,‬ע"כ‪ .‬ולכאורה מאי טיבותא הוא‬ ‫דיבור צריך כוונת הלב דוקא‪.‬‬ ‫זה כיון שלא כוון בתפלה לא מועיל כלום‪.‬‬ ‫והנה דרשו ז"ל "ולעבדו בכל לבבכם"‬ ‫ולהנ"ל אתי שפיר‪ ,‬דאילו לא שחה‬ ‫איזהו עבודה שבלב‪ ,‬הוי אומר זו תפלה‪.‬‬ ‫בתפלה אז לא היתה תפלתו תפלה‪ ,‬כיון‬ ‫ולפי דעת רבינו יונה ע"כ צריך כוונה כיון‬ ‫שתפלה בלא כוונה אינה מועילה ולא יצא‬ ‫דאין בה מעשה‪ .‬ומה"ט קיי"ל דהמתפלל‬ ‫יד"ח‪ .‬אמנם כיון דראשו כורע‪ ,‬נמצא‬ ‫ולא כוון לבו יחזור ויתפלל (עיין או"ח‬ ‫דאיכא מעשה ושפיר התפלל‪ ,‬ולכן החזיק‬ ‫רסי' ק"א)‪ .‬וכתב הרא"ש דעכ"פ ברכה‬ ‫לו טובה‪.‬‬ ‫ראשונה יכוון‪ ,‬ואם לא כוון יחזור‪ .‬ועיין‬ ‫ומעתה זש"ה "היום הזה ה' אלקיך מצוך‬ ‫שו"ע הרב דבעונ"ה אפילו יחזור ויתפלל‬ ‫לעשות"‪ ,‬היינו עשי' כמ"ש "באו‬ ‫לא יכוון‪ ,‬לכן מוטב שלא יחזור‪ .‬ולכאורה‬ ‫נשתחוה ונכרעה נברכה לפני ה' עושנו"‪,‬‬ ‫יש להבין דאם הכוונה לעיכובא היא‪,‬‬ ‫דכיון שיהי' בהשתחויה וכריעה יש כאן‬ ‫היאך יתכן שיצא יד"ח תפלה בלא כוונה‪.‬‬ ‫מעשה והבן‪.‬‬ ‫ונראה דיש להבין למה תקנו חז"ל ד'‬ ‫ובזה יש לפרש מחלוקת הצדיקים‬ ‫כריעות בשמו"ע‪ ,‬ב' בברכה ראשונה וב'‬ ‫הראשונים ז"ל אי צריך להתנועע בתפלה‪.‬‬ ‫בברכות אחרונות‪ .‬וי"ל דבכוון תיקנו ז"ל‬ ‫ובספרי אמת מבואר דעד שלא הגיע‬ ‫כיון דתפלה דיבור הוא‪ ,‬ולדעת ר"י ע"כ‬ ‫למעלת צדיקי אמת צריך להתנועע‪ ,‬ומי‬ ‫בעי כוונה‪ ,‬דהרי התפלה הוי כמצוה דלית‬ ‫שהגיע למדרגת צדיק יעמוד במקום אחד‪.‬‬ ‫בה מעשה‪ ,‬ולפיכך תיקנו חז"ל שיכרע‬ ‫ולהנ"ל י"ל דבאמת מי שיכול לכוון‬ ‫בתחילת שמו"ע בבחי' מעשה‪ .‬וא"כ אפי'‬ ‫כדבעי‪ ,‬יותר טוב לעמוד באימה ויראה‬ ‫לא יכוון בכל הכוונות‪ ,‬עכ"פ יקיים מצוה‬ ‫לפני הקב"ה‪ .‬אבל מי שלא זכה עדיין‪ ,‬אז‬ ‫ע"י מעשה ועכ"פ אין הכוונה מעכבת‪.‬‬ ‫יותר טוב להתנועע שיהי' בבחי' מעשה‬ ‫ולפ"ז אתי שפיר דאף אם אמנם לכתחילה‬ ‫ו"כל עצמותי תאמרנה" (תהלים לה‪:‬י)‪,‬‬ ‫צריך שיכוון‪ ,‬מ"מ אף שלא כוון יצא ידי‬ ‫ונמצא אפי' יחסר בכוונה מ"מ יצא ידי‬ ‫חובת התפלה כי הרי יש בה מעשה ויי"ח‪.‬‬ ‫מצותו וכשיטת רבינו יונה הנ"ל‪ ,‬והבן כי‬ ‫ובהא נראה ליישב דברי הירושלמי‬ ‫קצרתי‪.‬‬ ‫(ברכות פ"ב סוף ה"ד‪ ,‬הובא בתוס' ב"ב קסד‪:‬‬ ‫ה‬ ‫משנת השבוע‬ ‫מצוה יומית‬ ‫ט"ו אלול תשפ"ו‬ ‫מצוה כה‪ .‬מצות האמנה במציאות השי"ת‬ ‫אדם וכו'‪ ,‬ובפשפוש מעשיו יוסר מאליו‬ ‫דעת החינוך בענין השגחה פרטית‬ ‫הנגע‪ ,‬כי הא־ל ב"ה שמשגיח עליו תמיד‬ ‫כתב החינוך (מצוה קס"ט) וז"ל‪ :‬ולפי‬ ‫יראה מעשה תשובתו וירפאהו‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫שהדיעות רבות בהשגחת הא־ל על כל‬ ‫קושיית על דברי החינוך‬ ‫ברואיו‪ ,‬יבואו בו הרבה פסוקים במקרא‪,‬‬ ‫והרבה מצות להורות על הענין‪ ,‬מהיותו‬ ‫ואני בריה קלה לא זכיתי להבין דבריו‬ ‫פינה גדולה בתורתינו‪ .‬שיש כיתות בני‬ ‫במה שכתב שיש כתות בני אדם יחשבו‬ ‫אדם יחשבו כי השגחת השי"ת על כל על‬ ‫שהשגחת השי"ת על כל עניני עולם וכו'‬ ‫כל המינין בפרט ‪ -‬בין אנשים או כל שאר‬ ‫וזה דעת רחוק הרבה מן השכל‪ .‬מאי‬ ‫בעלי חיים‪.‬‬ ‫קושיא היא‪ ,‬ואם רחוק הוא מן השכל‬ ‫שלנו‪ ,‬אבל קרוב הוא לה'‪.‬‬ ‫ויש מהן כתות יחשבו כי השגחת הש"י‬ ‫על כל העולם בין בעלי חיים או כל שאר‬ ‫וכבר כתב הרמב"ם (הל' תשובה פ"ה ה"ה)‬ ‫דברים‪ ,‬כלומר שלא יתנועע דבר אחד‬ ‫בענין הבחירה‪ ,‬שזה דבר שאי אפשר‬ ‫קטן בעולם הזה רק בחפצו ב"ה ובגזירתו‪,‬‬ ‫להבין והוא רחוק מן השכל שלנו‪ ,‬מ"מ‬ ‫עד שיחשבו כי בנפול עלה מן האילן הוא‬ ‫הבין הוא "היוצר יחד לבם המבין אל כל‬ ‫גזר עליו שיפול‪ ,‬ואי אפשר שיתאחר או‬ ‫מעשיהם" (תהלים לג‪:‬טו)‪ .‬וא"כ אם נחליט‬ ‫יקדים זמן נפילתו אפילו רגע‪ ,‬וזה דעת‬ ‫בזה‪ ,‬אף שהוא רחוק מן השכל ולא רק‬ ‫רחוק הרבה מן השכל‪ .‬ויש כתות רעות‬ ‫שהוא רחוק אלא שבלתי מושג‪ ,‬ואפ"ה‬ ‫יחשבו שלא ישים השגחתו ב"ה כלל בכל‬ ‫קיי"ל דהכי הוא‪ ,‬ואין איש מהסס בזה‬ ‫עניני העולם השפל‪ ,‬באנשים או בשאר‬ ‫ח"ו‪ ,‬וא"כ הכי נמי בהשגחה‪ ,‬אם שהוא‬ ‫בעלי חיים‪ ,‬והוא דעת הכופרים רע ומר‪.‬‬ ‫רחוק מן השכל שמשגיח על כל הענינים‬ ‫והפרטים‪ ,‬מ"מ נקבלו כמו שהכת הזה‬ ‫ואנחנו בעלי הדת האמיתית‪ ,‬נשׂים‬ ‫יחשבו בהשגחה‪ .‬ואי"ה להלן בסמוך נביא‬ ‫השגחתו ב"ה על כל מיני בעלי חיים‬ ‫ראיות ברורות בס"ד לדבריהם‪.‬‬ ‫בכלל‪ ,‬כלומר שכל מין מן המינים‬ ‫הנבראין בעולם יתקיים לעולם לא יכלה‬ ‫משל מזמנינו שהכל בהשגחת הקב"ה‬ ‫ויאבד כולו‪ ,‬כי בהשגחתו ימצא קיום לכל‬ ‫והשנית‪ ,‬דמה שכתב החינוך שזה דעת‬ ‫דבר‪ .‬ובמין אדם נאמין כי השגחתו ב"ה‬ ‫רחוק הרבה מן השכל‪ ,‬אומר אני אסקופה‬ ‫על כל אחד ואחד בפרט‪ ,‬והוא המבין אל‬ ‫הנדרסת‪ ,‬דבזמנו היה זה באמת רחוק מן‬ ‫כל מעשיהם וכו'‪ .‬ולכן הזהירתנו התורה‪,‬‬ ‫השכל‪ .‬אבל בזמן הזה שישנם‬ ‫כי בהגיע אל האדם החולי רע ‪ -‬והוא‬ ‫קאמפיוטערס [מחשבים]‪ ,‬ורעידאר‪,‬‬ ‫הצרעת‪ ,‬לא יקחנו במקרה‪ ,‬רק יחשוב‬ ‫וראדיא סטיישאנס‪ ,‬ורואים שממש‬ ‫מיד כי עונותיו גרמו‪ ,‬וירחק מחברת בני‬ ‫משנת השבוע‬ ‫ו‬ ‫זמן יתקיים בארץ וכו'‪ ,‬ומתי יבוא מי‬ ‫בכהרף עין סוקר הקאמפיוטער מאות‬ ‫שילקוט את העשבים‪ ,‬וכיוצא בזה‪ .‬עכ"פ‬ ‫מליונים ענינים‪ .‬וגם רואים שאפשר‬ ‫על הכל יש חשבון מפורט‪ ,‬ולא בא שום‬ ‫מהתחנה ביוסטאן טעקסעס להשגיח על‬ ‫דבר במקרה‪ ,‬כי גם האדם וגם הבהמה‬ ‫'הספּעיס שיפּ' [חללית] שעלה ללבנה‬ ‫והחיות והצמחים ואילנות‪ ,‬כולם הם‬ ‫וכיוצא בזה‪.‬‬ ‫מאדון אחד שבראם‪ ,‬והם כולם חלק‬ ‫ובאמת לאו רחוק מן השכל הוא שהבורא‬ ‫מהקאמפיוטער הזה‪ ,‬לבד ממה שיש לו‬ ‫ב"ה וב"ש אשר ברא הכל יכול להשגיח‬ ‫לאדם בחירה‪ ,‬שזה ענין אחר שאינו נוגע‬ ‫על כל עניני העולם‪ .‬ואדרבה‪ ,‬קרוב אל‬ ‫לזה‪ .‬אבל בלאו הכי הכל מאתו יתברך‬ ‫השכל ודאי כן הוא‪ ,‬דהשכל והחוש מעיד‬ ‫בהשגחה יתירה על הכל‪.‬‬ ‫עליו‪ ,‬כי פשוט כי הקאמפיוטער שיש לו‬ ‫ראיה מחז"ל שהכל מהשגחת הבורא‬ ‫אלפי חוטים קטנים‪ ,‬ועל כל אחד יש‬ ‫ודבר זה מפורש בחז"ל (ב"ר י' ו') אין לך‬ ‫השגחה‪ ,‬שאם נפסק אחד נעשה תקלה‬ ‫כל עשב ועשב מלמטה שאין מזל‬ ‫בכל הקאמפיוטער‪ ,‬ומיד יש שם מין סימן‬ ‫מלמעלה שמכה אותו ואומר לו גדל‪ .‬וכיון‬ ‫'פלעש' [ברק]‪ ,‬לסימן שנתקלקל שם‬ ‫דכל עשב יש לו מלאך שמכה אותו‬ ‫איזשהו חלק‪ .‬וא"כ כ"ש בקאמפיוטער‬ ‫ואומר לו גדל‪ ,‬ודאי הכוונה פשוטה דיש‬ ‫של הבורא עולם‪ .‬וכבר אמר אברהם‬ ‫השגחה עליו‪ ,‬וא"כ כ"ש שאר בעלי חיים‪.‬‬ ‫אבינו ע"ה (ב"ר ל"ט א') לית בירה בלא‬ ‫נמצא דההשגחה הוא על כל מה שברא‪,‬‬ ‫מנהיג‪ ,‬וכיון דיש לבירה מנהיג‪ ,‬הוא‬ ‫ואפילו על עשבים שיש לכל עשב מלאך‬ ‫משגיח על כל הבירה‪ ,‬ועל הכל מנהיג‬ ‫מיוחד לגדלו‪ ,‬והוא השר ומזל שמשפיע‬ ‫הוא ומשגיח‪ ,‬ואינו מניח דבר על המקרה‬ ‫בגידולם וצמיחתם והתמדתם כפי הכח‬ ‫ח"ו‪.‬‬ ‫שמשפיע בהם הקל יתברך‪.‬‬ ‫וכמו שבקאמפיוטער כשהמהנדס מציין‬ ‫ואיתא בגמרא (ב"ב טז‪ ).‬אמר הקב"ה‬ ‫כיצד לעשות הענינים‪ ,‬הכל נעשה עפ"י‬ ‫לאיוב (איוב לח‪:‬כה) "מי פלג לשטף‬ ‫חשבון‪ ,‬כמה שיסבול‪ ,‬וכמה יוכל להמשיך‬ ‫תעלה"‪ ,‬הרבה טיפין בראתי בעבים‪ ,‬וכל‬ ‫החוט הזה‪ .‬וכשרואה במקום אחד שצריך‬ ‫טיפה וטיפה בראתי לה דפוס בפני עצמה‬ ‫יותר חוזק‪ ,‬אכן עושהו חזק יותר‪ ,‬ושאר‬ ‫כדי שלא יהו שתי טיפין יוצאות מדפוס‬ ‫החוטים עושה חלשים ממנו‪ ,‬אבל לכל‬ ‫אחד‪ ,‬שאלמלי שתי טיפין יוצאות מדפוס‬ ‫אחד יש לו חשבון כמה ימשיך‪ ,‬וא"כ כ"ש‬ ‫אחד מטשטשות את הארץ ואינה מוציאה‬ ‫שהקב"ה הבורא כל עולמים משגיח על‬ ‫פירות‪ ,‬בין טיפה לטיפה לא נתחלף לי‬ ‫כל הבעלי חיים‪ ,‬ואפילו עשבים‪ ,‬ומשגיח‬ ‫(שו"ת ח"ז סי' רפ"ט)‬ ‫וכו'‪.‬‬ ‫על כל אחד כמה זמן צריך לגדל‪ ,‬וכמה‬ ‫ז‬ ‫משנת השבוע‬ ‫ליקוטי מגיד משנה‬ ‫פרשת כי תבוא‬ ‫"והיה כי תבוא אל הארץ וגו' ובאת אל הכהן וגו' הגדתי היום לה' אלקיך כי באתי‬ ‫אל ארץ אשר נשבע ה' לאבותינו לתת לנו" (כו‪:‬א‪-‬ג)‪ .‬צריך ביאור‪ ,‬למה לו לומר 'אשר‬ ‫נשבע ה''‪ .‬גם מה שנאמר 'הגדתי היום לה' אלקיך וגו'' צריך ביאור‪.‬‬ ‫המצוות בביאה לארץ ישראל‬ ‫נראה דבר חדש בס"ד‪ ,‬שיש במצות ביאת הארץ שתי מצוות ‪ -‬אחד‪ ,‬מצות ישוב ארץ‬ ‫ישראל‪ ,‬דכתיב כאן 'וירשתה וישבת בה'‪ .‬שנית‪ ,‬ע"י ביאת ישראל לארץ ישראל‪ ,‬הקב"ה‬ ‫יכול לקיים שבועתו אשר נשבע ה' לאבותינו אברהם יצחק ויעקב לתת לזרעם אחריהם‬ ‫את ארץ מגוריהם אשר גרו ‪ -‬ארץ ישראל‪ .‬ואם לא יכנסו ישראל לארץ מגוריהם‪ ,‬יהיה‬ ‫ח"ו ביטול השבועה שנשבע הקב"ה לאבותינו‪.‬‬ ‫הפסוק מדגיש ב' מצוות בביאה לארץ ישראל‬ ‫לפ"ז אתי שפיר "והיה כי תבוא"‪ ,‬ואין 'והיה' אלא לשון שמחה (ב"ר מ"ב ג')‪ ,‬כלומר‬ ‫שתהיו בשמחה במה שתבואו אל הארץ אשר ה' אלקיך נותן לך נחלה‪.‬א טעם א' כי‬ ‫'וירשתה וישבת בה'‪ ,‬שהרי מקיימים מצות ישוב ארץ ישראל‪ ,‬וכל קיום מצוה צריך‬ ‫להיות בשמחה‪.‬ב שנית‪ ,‬שתבוא אל הכהן "ואמרת אליו הגדתי היום לה' אלקיך כי באתי‬ ‫אל הארץ אשר נשבע ה' לאבותינו לתת לנו"‪ ,‬ועי"ז הקב"ה מקיים שבועתו‪.‬‬ ‫א‬ ‫איתא באור החיים הק'‪ :‬להעיר שאין לשמוח אלא בישיבת הארץ‪ ,‬ע"ד אומרו (תהלים קכו‪:‬א) "אז‬ ‫ימלא שחוק פינו וגו'"‪.‬‬ ‫וכתב הרה"ק רבי לייבל איגר זי"ע (תורת אמת ד"ה והיה כי תבוא השלישי)‪ :‬הנה ב' סדרות בתורה‬ ‫מתחילים בתיבת 'והיה' ‪' -‬והיה עקב תשמעון'‪ ,‬וכאן 'והיה כי תבוא'‪ .‬וידוע כי עיקר בחינת השמחה‬ ‫הוא בעת בא הדבר לידי גמר תכלית השלימות‪ .‬ובזה י"ל כי ב' [סדרות] אלה רומזים לב' מתנות‬ ‫טובות מהג' מתנות שנתנו לישראל‪ ,‬שהם תורה וארץ וישראל‪' .‬והיה עקב תשמעון את המשפטים‬ ‫האלה' רומז לתורה כשנשלם האדם בשלימות‪ ,‬ועל זה נאמר 'והיה' לשון שמחה‪ .‬ובכאן 'והיה כי‬ ‫תבוא' הוא לקדושת ארץ ישראל‪ ,‬כשרואה שנשלם הענין‪ ,‬והוא מצות ביכורים בעת שרואה שנגמר‬ ‫הפרי‪ ,‬ונאמר עליו "ושמחת בכל הטוב" (כו‪:‬יא)‪ .‬כי הגם שבכל ענין השפעה טובה להאדם צריך ליתן‬ ‫שבח והודאה לשמו יתברך‪ ,‬עם כל זאת לא נמצא שום שייכות מצות ביכורים בפירות חוץ לארץ‪,‬‬ ‫רק דייקא בפירות ארץ ישראל שכל גידולם הוא בקדושה‪ ,‬ואז כשרואה שנשלם הענין בעת ביכור‬ ‫הפרי נולד מזה שמחה‪.‬‬ ‫ב‬ ‫דבר בעתו מה טוב‪ ,‬אנו נמצאים בחודש אלול‪ ,‬בו עוסקים במצות תשובה ביתר שאת‪ .‬ומכיון‬ ‫שתשובה מצוה הוא צריכים לקיימה בשמחה‪ ,‬וכמו שמובא בשם הרבי מלובלין זי"ע (ליקוטי דברי‬ ‫תורה אות נ') ‪ :‬שמעתי מאאזמו"ר הרה"ק מהר"ש אבד"ק מונקאטש זי"ע‪ ,‬בשם רבינו הקדוש החוזה‬ ‫מלובלין זי"ע‪ ,‬שהזהיר על התשובה שצריך להיות בשמחה‪ ,‬והיינו 'תשב אנוש' (תהלים צד‪:‬ה)‪ ,‬והגם‬ ‫שהגיע עד 'דכא' דכדוכה של נפש‪ ,‬עם כל זה צריכין להתחזק ולשוב בשמחה‪ .‬ואז 'כי אלף שנים'‪,‬‬ ‫משנת השבוע‬ ‫ח‬ ‫ראיה מדברי הרמב"ן‬ ‫והנה הרמב"ן כתב "הגדתי היום וגו'"‪ ,‬שהביאני לארץ אשר נשבע לאבותינו לתת לנו‪.‬‬ ‫והנה ה' מקיים דבריו‪ ,‬ואני מודה ומשבח לשמו ע"ש‪ ,‬ולכאורה צ"ב‪ .‬אמנם להנ"ל אתי‬ ‫שפיר‪ ,‬והוא ראיה לדברינו‪ ,‬שעי"ז ה' מקיים דבריו‪.‬‬ ‫אין העבירה יכולה לבטל השבועה‬ ‫ובמקום אחר כתב הרמב"ן על הפסוק (דברים ט‪:‬ה) "לא בצדקתך וגו' כי ברשעת הגוים"‪,‬‬ ‫כי אינך צדיק ואפילו לא ביושר לבבך‪ ,‬ובעבור שבועת אבותיך ירשת את הארץ‪ ,‬כיון‬ ‫אין החטא שלך יכול לבטל המתנה שנתן לאבותיך‪ ,‬כי בשבועה נתנה להם‪ .‬וזה "ולמען‬ ‫הקים את הדבר אשר נשבע ה' לאבותיך לאברהם וליצחק וליעקב"‪ ,‬והוא ממש כדברינו‪.‬‬ ‫(שנת תשמ"ז)‬ ‫❖‬ ‫דברי התוספות בגיטין‬ ‫"ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ה' אלקיך ולביתך" (כו‪:‬יא)‪ .‬איתא בגמרא (גיטין מז‪):‬‬ ‫המוכר שדהו לפירות‪ ,‬אמר ריש לקיש מביא ואינו קורא‪ .‬והקשו התוס' (שם ד"ה מביא)‬ ‫וא"ת ונימא ירקבו‪ ,‬כדאמרינן בפרק בתרא דמכות (יח‪ ):‬הפריש ביכורים קודם החג‬ ‫ועבר עליהן החג ירקבו‪ ,‬משום דנראו לקריאה ונדחו‪ ,‬וכל שאין ראוי לבילה‪ ,‬בילה‬ ‫אפילו אלף עבירות שנקרא 'שנים'‪ ,‬כמו שכתוב (ישעי' א‪:‬יח) "אם יהיו חטאיכם כשנים וגו'"‪' ,‬בעיניך'‬ ‫ית"ש‪' ,‬כיום'‪ ,‬אם יעשה תשובה בבחינת יום שהוא שמחה‪ ,‬כדאיתא בזוה"ק (ח"א רכט‪ ):‬שמחה בצפרא‬ ‫ורננה ברמשא‪ .‬וכשיהיה בבחינת שמחה‪ ,‬אז הוא כמו 'אתמול כי יעבור ואשמורה בלילה'‪ ,‬בין לילה‬ ‫אבד ונמחקו החטאים אם עשה תשובה בשמחה כנזכר‪ .‬ואפילו 'זרמתם שנה'‪ ,‬אפילו חטא היסוד‬ ‫שהוא בעת השינה‪ ,‬ונקרא "זרמת סוסים זרמתם" (יחזקאל כג‪:‬כ)‪' ,‬בבוקר'‪ ,‬אם ישוב בבחינת בוקר ‪-‬‬ ‫שמחה צפרא וכו'‪' ,‬יציץ וחלף' לגמרי העון כנזכר‪' .‬לערב' אם עושה תשובה בפחד ועצבות בחינת‬ ‫בערב‪ ,‬אז רק 'ימולל ויבש'‪ ,‬היינו שנתכפר ע"י תשובה מיראה בחינת ערב דיצחק‪ ,‬אבל רישומו ניכר‬ ‫עוד כמו עלה שנמלל ויבש‪.‬‬ ‫וכה כתב הרה"ק הרבי ר' אלימלך זי"ע (פ' במדבר ד"ה א"י וידבר)‪ :‬רק לזה צריך האדם שלא יתעצב‬ ‫מחמת גודל הכנעה יפול בעצבות‪ ,‬וזה הוא מניעה גדולה מעבודת הבורא יתברך‪ .‬לכן הזהירה תורה‬ ‫עליו שיראה להיות תמיד בשמחה‪ ,‬כי אין השכינה שורה מתוך עצבות‪ .‬וזהו 'באהל מועד' (במדבר‬ ‫א‪:‬א)‪ ,‬פי' שיכניס עצמו לאהלו של 'מועד'‪ ,‬הוא לשון שמחה‪ ,‬כי מועד היא לשון יום טוב‪' ,‬באחד‬ ‫לחדש השני'‪ ,‬פי' ואם יאמר האדם ואיך אוכל לשמוח כיון שהרבתי לפשוע‪ ,‬ולזה אמרה תורה אעפ"כ‬ ‫יראה לעשות תשובה בשמחה‪ ,‬ויתחזק עצמו לאמר‪ :‬הרי אני כאלו נולדתי היום הזה‪ ,‬ולא אשוב עוד‬ ‫לכסלה ‪ .‬וזה נקרא חידוש שנתחדש כבריה חדשה‪ .‬וזהו 'באחד לחדש השני'‪ ,‬כי האדם הזה הוא‬ ‫נתחדש ב' פעמים ‪ -‬האחד ביום שנולד‪ ,‬והשני ביום שעושה התשובה ונתכפר לו‪.‬‬ ‫' בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים'‪ ,‬ג"כ על הדרך זה‪ ,‬כי השי"ת ב"ה הוציאנו ממצרים‪ ,‬הם הקליפות‬ ‫גדולות מ"ט שערי טומאה‪ ,‬ותמיד כשאדם עושה תשובה על חטאיו‪ ,‬הוא יוצא מהקליפה אל הקדושה‪,‬‬ ‫ונקרא ג"כ יציאת מצרים‪ .‬וזה נקרא 'בשנה השנית'‪ ,‬כי העולם נקרא שנה כנזכר בספר יצירה‪ ,‬לומר‬ ‫שגם 'בשנה השנית'‪ ,‬פי' בעולם עכשיו ג"כ יש יציאת מצרים‪' ,‬שנית'‪ ,‬והיינו בשעה שעושה אדם‬ ‫תשובה כנ"ל‪.‬‬ ‫ט‬ ‫משנת השבוע‬ ‫מעכבת בו‪ .‬והכא נמי כשבצרן נראו לקריאה‪ ,‬וכששיגרן נדחו‪ .‬ויש לומר דאמר‬ ‫בירושלמי (ביכורים פ"א ה"ה) רבי אסי אמר ריש לקיש בשם רבי אושעיא‪ ,‬כשליקטן‬ ‫לשלחן ביד אחר‪ ,‬אבל אם לקטן להביאן‪ ,‬הוא לא ישלחם ביד אחר שכל הביכורים‬ ‫שנראו לקריאה אין ניתרין אלא בקריאה‪ .‬ואמרינן התם מתניתין פליגא‪ ,‬הפריש‬ ‫ביכורים ומכר שדהו מביא ואינו קורא‪ ,‬קיימנהו כשנתן דעתו למכור משעה ראשונה‪.‬‬ ‫ולפ" ז אם הפריש ביכורים קודם החג על מנת להביאן אחר החג לא ירקבו‪ ,‬אלא אחר‬ ‫החג מביא ואינו קורא‪.‬‬ ‫הולכין אחר כוונת הבעלים בשעת לקיטה‬ ‫ונראה כוונתם‪ ,‬שהכל תלוי בכוונת הבעלים בשעת הלקיטה‪ ,‬שאם התכוין להביאם‬ ‫בעצמו‪ ,‬נתחייבו מיד בקריאה‪ ,‬ושוב אין אדם יכול להביאם אלא הבעלים‪ .‬ואם נתכוין‬ ‫בשעת הלקיטה לשלחם ע"י שליח‪ ,‬מביא השליח ואינו קורא‪ .‬וצ"ב למה קריאה זו תלוי‬ ‫במחשבתו של בעה"ב‪.‬‬ ‫מצות ביכורים תלוי בשמחה‬ ‫וי"ל הנה אמרו חז"ל (פסחים לו‪ ):‬על זה הפסוק "ושמחת בכל הטוב"‪ ,‬ופירש"י וז"ל‪:‬‬ ‫מכאן אמרו‪ ,‬אין קורין מקרא ביכורים אלא בזמן שמחה‪ ,‬היינו מעצרת ועד החג שאדם‬ ‫מלקט תבואתו ופירותיו ויינו ושמנו‪ ,‬אבל מהחג ואילך מביא ואינו קורא‪ .‬מבואר‬ ‫שהתורה תלה קריאת מקרא ביכורים בשמחה‪ ,‬וכל שיש לו שמחה קורא‪ ,‬וכל שאין לו‬ ‫שמחה אינו קורא‪.‬‬ ‫המביא בעצמו מראה שיש לו שמחה במצוה‬ ‫והנה פשוט שכל שרוצה להביא הביכורים בעצמו‪ ,‬ולקיים המצוה בהידור בגופו דהא‬ ‫מצוה בו יותר מבשלוחו‪ ,‬מראה בזה שהוא שמח במצוה‪ ,‬וכיון שיש לו שמחה יתירה‬ ‫נתחייב בקריאה‪ .‬אבל כל שלקטו על מנת לשלחו ע"י שליח‪ ,‬א"כ ודאי שלא נתרגש‬ ‫כל כך מהמצוה‪ ,‬והוא אינו בשמחה שלימה‪ ,‬אלא נראה עליו לעול ולמשא‪ ,‬ולכן אינו‬ ‫קורא כיון שאין כאן שמחה‪.‬‬ ‫ברכת שהחיינו תלוי בשמחה‬ ‫הנה אפשר לומר שזהו דומה לברכת שהחיינו‪ ,‬שקיי"ל בה שג"כ תלוי בשמחה‪ .‬הנה‬ ‫נחלקו הנודע ביהודה בצל"ח (פסחים קכא‪ ):‬והחתם סופר (שו"ת יו"ד סי' רח"צ) בפודה‬ ‫בנו ע"י שליח‪ ,‬אם השליח מברך שהחיינו‪ .‬הנודע ביהודה סובר שאי אפשר לעשות‬ ‫שליח על ברכת שהחיינו‪ .‬והטעם בזה נראה פשוט‪ ,‬כיון שברכת שהחיינו תלוי בשמחה‬ ‫ובהתרגשות הנפש‪ ,‬והשליח אינו מתרגש כל כך ואין לו שמחה‪ ,‬לכך אינו יכול לברך‬ ‫שהחיינו‪ .‬ואפילו החתם סופר שסובר ששליח יכול לברך שהחיינו‪ ,‬כתב‪ :‬ומ"מ מהיות‬ ‫טוב‪ ,‬אם ימצא דבר חדש כגון פרי‪ ,‬יניח לפניו לאפוקי נפשיה‪.‬‬ ‫אם אין לו שמחה אינו קורא‬ ‫לפ"ז גם כאן‪ ,‬כיון שקריאת מקרא ביכורים תלוי בשמחה‪ ,‬וכל שאין לו שמחה אינו‬ ‫משנת השבוע‬ ‫י‬ ‫קורא‪ ,‬וממילא השולח ע"י שליח פטור מקריאה‪ .‬וכיון דבשעת הלקיטה היה כוונתו‬ ‫לשלוח ע"י שליח‪ ,‬נראה דאין לו שמחה ופטור אפילו אם יביא בעצמו אח"כ‪.‬‬ ‫(חידושי משנה גיטין מז‪ :‬ד"ה בתוס' ד"ה מביא)‬ ‫❖‬ ‫בני ישראל צעקו על גלות השכינה‬ ‫"ונצעק אל ה' אלקי אבותינו וישמע ה' את קולנו" (כו‪:‬ז)‪ .‬שצעקו בשביל גלות השכינה‬ ‫כביכול יתברך וכבוד שמים‪ ,‬ולכן "וישמע ה' את קולנו"‪ ,‬וריחם ה' עלינו לשמוע אל‬ ‫הרנה ואל התפילה‪ ,‬וכמו שנאמר (שיה"ש ו‪:‬ג) "אני לדודי ודודי לי"‪.‬‬ ‫הקב"ה לא שמע לקול בני ישראל במעשה מרגלים‬ ‫וכמו שפירש החתם סופרג זי"ע את הפסוק (דברים א‪:‬מה) "ותשובו ותבכו לפני ה' ולא‬ ‫שמע ה' בקולכם"‪ ,‬שלא נשמע בקול תפילתכם לשם ה' שתתפללו עבור גלות השכינה‪,‬‬ ‫לכן "ולא האזין אליכם"‪ ,‬לא הטה אוזן גם להתפלה בהנוגע לעצמכם‪.‬‬ ‫כשהצעקה הוא בעבור כבוד השכינה הקב"ה שומע גם במה שנוגע לעצמם‬ ‫אבל ישראל במצרים שצעקו בשביל גלות השכינה‪ ,‬לכן שמע לקולם בהנוגע לעצמן‪.‬‬ ‫ואמר "ונצעק אל ה'"‪ ,‬כמו שנאמר (שמות ב‪:‬כג) "ותעל שועתם אל האלקים מן העבודה"‪,‬‬ ‫שאף אם צעקו מן העבודה‪ ,‬זה חשוב ג"כ כמו בשביל הקב"ה‪ ,‬ד'בצרתם לו צר'‪,‬‬ ‫וכשישראל שרויין בצער השכינה הקדושה גם כן מצטער‪ ,‬כמו שאמרו חז"ל (סנהדרין‬ ‫מג‪ ).‬בשעה שאדם מצטער שכינה מה לשון אומרת‪' ,‬קלני מראשי קלני מזרועי'‪ .‬וזהו‬ ‫שנאמר 'ותעל שועתם אל האלקים'‪ ,‬שהצעקה היא בשביל הקב"ה‪ ,‬הגם שהוא מן‬ ‫העבודה ד'בצרתם לו צר'‪.‬‬ ‫האדם שגורם ליענש בשביל העבירה‪ ,‬זה בעצמו עבירה‬ ‫וכמו שביארתי הפסוק (ישעי' א‪:‬ה) "על מה תוכו עוד תוסיפו סרה"‪ ,‬שאם האדם חוטא‬ ‫וגורם שיענש‪ ,‬אשר מזה יש צער להקב"ה‪ ,‬א"כ בזה עצמו מוסיף חטא על פשע‪ .‬וזהו‬ ‫שנאמר 'על מה תוכו'‪ ,‬על מה שאתם מוכים ולוקים‪' ,‬עוד תוסיפו סרה'‪ ,‬אתם מוסיפים‬ ‫עוד על החטא‪ ,‬ותעשו בהעונש גופא עוד עבירה נגדו יתברך‪( .‬ערבי פסחים ד"ה ונצעק)‬ ‫התולה בזכות אחרים תולין לו בזכות עצמו‬ ‫או יאמר דהנה אמרו חז"ל (ברכות י‪ ):‬כל התולה בזכות עצמו‪ ,‬תולין לו בזכות אחרים‪,‬‬ ‫וכשתולה בזכות אחרים תולין לו בזכות עצמו‪ .‬משה תלה בזכות אחרים‪ ,‬שנאמר (שמות‬ ‫לב‪:‬יג) "זכור לאברהם ליצחק וגו'"‪ .‬וזהו שנאמר "ונצעק אל ה' אלקי אבותינו"‪ ,‬ותלינו‬ ‫(שם ד"ה א"י)‬ ‫בזכות אבותינו‪ ,‬לכן "וישמע ה' את קולנו"‪ ,‬תלה בזכות עצמינו‪.‬‬ ‫ג‬ ‫מובא בילקוט דוד (מהגאון רבי דוד טעביל יפה מגיד מישרים בעיר קראקא‪ ,‬מאמר ג' ד"ה שעות עניים)‪,‬‬ ‫ששמע פירוש זה מהגה"ק רבי שמעון סופר ששמע זה מאביו הקדוש החת"ס‪ ,‬ונדפס בחתם סופר‪.‬‬ ‫יא‬ ‫משנת השבוע‬ ‫דברי אלקים חיים‬ ‫מאת כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א‬ ‫פרשת כי תבוא תשפ"ה‬ ‫תחל שנה וברכותיה‬ ‫ליל ששי – שיעור חורש"י‬ ‫ברוך אשר יקים את דברי התורה הזאת‬ ‫"ויצו משה את העם ביום ההוא לאמר‪.‬‬ ‫והנה הרמב"ן זי"ע עומד על הכתוב 'ארור‬ ‫אלה יעמדו לברך את העם על הר גרזים‬ ‫אשר לא יקים את דברי התורה הזאת'‪,‬‬ ‫בעברכם את הירדן‪ ,‬שמעון ולוי ויהודה‬ ‫ומבאר מהו ענין הקמה זו‪ .‬ורש"י כתב‬ ‫ויששכר ויוסף ובנימן‪ .‬ואלה יעמדו על‬ ‫'כאן כלל את כל התורה כולה וקבלוה‬ ‫הקללה בהר עיבל‪ ,‬ראובן גד ואשר‬ ‫עליהם באלה ובשבועה'‪ ,‬היינו שבני‬ ‫וזבולן דן ונפתלי" (דברים כז‪:‬יא־יג)‪.‬‬ ‫ישראל קיבלו על עצמם את כל התורה‬ ‫והנה מבואר כאן ענין מעמד כלל ישראל‪,‬‬ ‫כולה‪ ,‬ונכנסו בברית ובשבועה לקיים‬ ‫אשר חציו עמדו מצד אחד וחציו מן הצד‬ ‫ולשמור את כל הכתוב בה‪.‬‬ ‫האחר‪ ,‬והתורה מפרטת מי הם השבטים‬ ‫והרמב"ן מבאר‪ ,‬כי ענין הקבלה הוא‬ ‫העומדים על הברכה ומי הם העומדים על‬ ‫שיודה במצות בלבו‪ ,‬ויהיו בעיניו אמת‪,‬‬ ‫הקללה‪ .‬וכנגד כל 'ארור' שנאמר שם‬ ‫ויאמין שהעושה אותן יקבל שכר טוב ומי‬ ‫נאמר גם 'ברוך' לעומתו (משנה סוטה פ"ז‬ ‫שעובר עליהן יענש‪ .‬ואם הוא כופר בזה‪,‬‬ ‫מ"ה)‪ ,‬אלא שהתורה כתבה בפירוש את‬ ‫הרי הוא בכלל ה'ארור' שנאמר כאן‪ .‬אבל‬ ‫הארורים ולא את הברכות‪ ,‬אף שהברכות‬ ‫מי שעובר עבירה מחמת תאותו ח"ו אינו‬ ‫נאמרו באותו אופן ממש‪ .‬ובסיום הדברים‬ ‫בכלל זה‪ ,‬כי לא נאמר 'אשר לא יעשה‬ ‫נאמר 'ארור אשר לא יקים את דברי‬ ‫את דברי התורה'‪ ,‬אלא 'אשר לא יקים את‬ ‫התורה הזאת לעשות אותם‪ ,‬ואמר כל‬ ‫דברי התורה'‪ ,‬והוא כענין שנאמר 'קימו‬ ‫העם אמן' (כז‪:‬כו)‪.‬‬ ‫וקבלו עליהם ועל זרעם' (עי' אסתר ט‪:‬כז)‪.‬‬ ‫ולאחר מכן נאמר 'והיה אם שמוע תשמע‬ ‫ומביא הרמב"ן מדברי הירושלמי (סוטה‬ ‫בקול ה' אלקיך לשמור לעשות את כל‬ ‫פ"ז ה"ד)‪ ,‬שהקשו על הכתוב 'ארור אשר‬ ‫מצותיו אשר אנכי מצוך היום‪ ,‬ונתנך ה'‬ ‫לא יקים את דברי התורה הזאת'‪ ,‬וכי‬ ‫אלקיך עליון על כל גויי הארץ‪ .‬ובאו‬ ‫התורה נופלת היא שצריכים להקימה‪.‬‬ ‫עליך כל הברכות האלה והשיגוך כי‬ ‫ואמר רבי שמעון בן חלפתא‪ ,‬שהכוונה‬ ‫תשמע בקול ה' אלקיך‪ .‬ברוך אתה בעיר‬ ‫היא למי שאינו מגביה ומחזיק את התורה‪.‬‬ ‫וברוך אתה בשדה' (כח‪:‬א‪-‬ג)‪ ,‬וכפי שממשיך‬ ‫ועוד הביא בשם רבי אסי בשם רבי‬ ‫הכתוב לפרט את כל הברכות‪.‬‬ ‫תנחום ברבי חייא‪ ,‬שאפילו למד ולימד‪,‬‬ ‫משנת השבוע‬ ‫יב‬ ‫שמך ולומדי תורתך לשמה'‪ ,‬הרי הוא‬ ‫שמר ועשה‪ ,‬והיה זהיר בכל דרכיו‪ ,‬אולם‬ ‫מבקש מהשי"ת שיזכה הוא ובניו לתורה‪.‬‬ ‫היה סיפק בידו להחזיק ולא החזיק‪ ,‬הרי‬ ‫ולכך‪ ,‬כיון שלא בירכו בתורה תחילה‪ ,‬לא‬ ‫הוא בכלל 'ארור'‪.‬‬ ‫זכו שיהיו בניהם תלמידי חכמים‪ .‬והביאו‬ ‫והוא דבר נורא‪ .‬אפילו אדם שמצד עצמו‬ ‫הב"י (או"ח סי' מ"ז)‪.‬‬ ‫למד ולימד‪ ,‬שמר ועשה‪ ,‬אם יש בידו כח‬ ‫והיה כ"ק מרן אאדמו"ר זצוק"ל רגיל‬ ‫להחזיק את התורה‪ ,‬למנוע ביטול תורה‬ ‫לומר על הכתוב 'מלאתך ודמעך לא‬ ‫ולהעמיד את התורה במקומו‪ ,‬ואינו עושה‬ ‫תאחר‪ ,‬בכור בניך תתן לי' (שמות כב‪:‬כח)‪.‬‬ ‫כן‪ ,‬חסרה אצלו בחינת 'אשר יקים את‬ ‫פעם אחת שאל אדם אימתי הוא הזמן‬ ‫דברי התורה הזאת'‪ .‬כי אין די במה‬ ‫שצריכים להתחיל לבקש על בנים טובים‪,‬‬ ‫שהאדם עצמו לומד ושומר ועושה‪ ,‬אלא‬ ‫והשיב כי על בנים טובים צריכים‬ ‫מוטל עליו להעמיד את התורה ולהחזיקה‬ ‫להתחיל לבקש עוד קודם שנולדו‪ .‬וזהו‬ ‫כפי הכח והיכולת שניתנו בידו‪.‬‬ ‫'מלאתך ודמעך לא תאחר'‪' .‬מלאתך'‪,‬‬ ‫ומביא הרמב"ן עוד‪ ,‬שהכתוב רומז גם‬ ‫בעת שממתינים להולדת הולד‪ ,‬כבר אז‬ ‫לענין הגבהת ס"ת‪ ,‬שמגביהים את הספר‬ ‫'ודמעך'‪ ,‬צריך האדם לשפוך דמעות‬ ‫ומראים את הכתב לכל העם העומדים‬ ‫בתפילה‪' ,‬לא תאחר'‪ ,‬שלא יאחר את‬ ‫סביבו‪ .‬והכל נכלל בענין אחד‪ .‬אין די‬ ‫התפילה לזמן מאוחר‪ .‬ואז 'בכור בניך תתן‬ ‫ללמוד את התורה ולעשותה‪ ,‬אלא צריך‬ ‫לי'‪ ,‬שיזכה לבנים טובים הנתונים‬ ‫גם להקימה‪ ,‬להגביהה ולהחזיקה‪ ,‬שתהא‬ ‫להשי"ת‪ .‬כי על בנים טובים צריכים‬ ‫התורה קיימת ועומדת בכלל ישראל‪.‬‬ ‫להתפלל תמיד‪ ,‬וכשאומרים 'ונהיה אנחנו‬ ‫וצאצאינו כולנו יודעי שמך'‪ ,‬צריכים לומר‬ ‫קנין התורה וקיומה‬ ‫זאת בכוונה ובתחנונים‪.‬‬ ‫הגה"ק בעל נודע ביהודה זי"ע‪ ,‬בספרו‬ ‫והנודע ביהודה מבאר את ענין ברכת‬ ‫צל"ח (ברכות סד‪ ,).‬מביא שבעל הלכות‬ ‫התורה‪ .‬דאיתא בגמרא (ע"ז יט‪ ).‬אמר רבא‪,‬‬ ‫גדולות פתח את ספרו בברכת התורה‬ ‫בתחילה נקראת התורה על שמו של‬ ‫'אשר קדשנו במצותיו וצונו על דברי‬ ‫הקב"ה‪ ,‬ולבסוף נקראת על שמו של‬ ‫תורה'‪ .‬ומביא את דברי התוי"ט בענין זה‪,‬‬ ‫האדם‪ ,‬שנאמר 'בתורת ה' חפצו ובתורתו‬ ‫שהוא עפ"מ שאמרו חז"ל (נדרים פא‪,).‬‬ ‫יהגה יומם ולילה' (תהלים א‪:‬ב)‪ .‬ומבאר‬ ‫מפני מה אין מצויין תלמידי חכמים לצאת‬ ‫זאת עפ"מ דאיתא בגמרא (ברכות לה‪,).‬‬ ‫תלמידי חכמים מבניהם‪ ,‬ואמר רב 'שלא‬ ‫שמצד אחד נאמר 'לה' הארץ ומלואה'‬ ‫ברכו בתורה תחילה'‪.‬‬ ‫(תהלים כד‪:‬א)‪ ,‬ומאידך נאמר 'והארץ נתן‬ ‫ובאמת צריך להבין מהו הטעם בזה‪,‬‬ ‫לבני אדם' (שם קטו‪:‬טז)‪ .‬וביארו חז"ל‪ ,‬כאן‬ ‫שמפני שלא בירכו בתורה תחילה אין‬ ‫קודם ברכה וכאן לאחר ברכה‪ .‬קודם‬ ‫התורה מתקיימת בבניהם‪ .‬ובדברי‬ ‫שהאדם מברך הרי הדבר שייך להשי"ת‪,‬‬ ‫המפרש במסכת נדרים מבואר גודל ענין‬ ‫ולאחר הברכה נותנו השי"ת לאדם‪.‬‬ ‫התפילה והבקשה על הבנים‪ ,‬שכאשר‬ ‫ומבאר הנודע ביהודה‪ ,‬שכן הוא גם בדברי‬ ‫האדם מבקש 'ונהיה אנחנו וצאצאינו‬ ‫וצאצאי עמך בית ישראל כולנו יודעי‬ ‫יג‬ ‫משנת השבוע‬ ‫עיניו מראות'‪ .‬ואף אם ידברו עמו על‬ ‫תורה‪ .‬קודם שמברך האדם על התורה הרי‬ ‫יראת שמים פעמים רבות‪ ,‬העוונות‬ ‫היא 'תורת ה''‪ ,‬ולאחר שמברך עליה‬ ‫מונעים ממנו להרגיש את הדברים באמת‪,‬‬ ‫ולומדה זוכה שתיעשה התורה שלו‪,‬‬ ‫כי אור נשמתו אינו יכול להתגלות כראוי‪.‬‬ ‫בבחינת 'ובתורתו יהגה'‪ .‬וכיון שהתורה‬ ‫נעשית קנינו‪ ,‬יש בידו להורישה גם לבניו‬ ‫ועל זה אנו אומרים 'כי עמך הסליחה‬ ‫אחריו‪ .‬אבל אם התורה אינה נעשית‬ ‫למען תורא'‪ .‬אנו מבקשים מהשי"ת‬ ‫קנינו‪ ,‬אין בידו להנחילה לדורות הבאים‪.‬‬ ‫שימחל לנו על עוונותינו ויטהר אותנו‬ ‫מהם‪ ,‬כי כאשר יוסר המסך המחשיך את‬ ‫וזהו עומק הענין של 'שלא ברכו בתורה‬ ‫הנשמה‪ ,‬ממילא נוכל לבוא ליראת שמים‪.‬‬ ‫תחילה'‪ .‬הברכה היא הנותנת לאדם את‬ ‫'כי עמך הסליחה'‪ ,‬שתמחול לנו ותטהר‬ ‫התורה במתנה מאת השי"ת‪ ,‬ועל ידה‬ ‫אותנו‪' ,‬למען תורא'‪ ,‬כדי שנוכל לירא‬ ‫נעשית התורה קנינו שלו‪ .‬וכאשר התורה‬ ‫מפניך באמת‪.‬‬ ‫נעשית קנינו של האדם‪ ,‬הרי היא אינה‬ ‫נשארת אצלו בלבד‪ ,‬אלא יש לה קיום‬ ‫ועוד אמר הרה"ק רבי מאיר מאפטא זי"ע‪,‬‬ ‫והמשך גם בבניו ובדורות הבאים אחריו‪.‬‬ ‫שצריך האדם להיזהר מאוד שלא לדבר‬ ‫רע על שום בר ישראל‪ .‬שהרי איתא‬ ‫וזה עצמו הוא ענין 'אשר יקים את דברי‬ ‫בגמרא (ברכות ו‪ ).‬שהקב"ה מניח תפילין‪,‬‬ ‫התורה הזאת'‪ .‬אין די בכך שהאדם למד‬ ‫ושאלו חז"ל מה כתיב בתפילין דמארי‬ ‫תורה בשעה פלונית‪ ,‬אלא צריכים‬ ‫עלמא‪ ,‬ואמרו שכתוב בהן 'ומי כעמך‬ ‫שהתורה תהיה קיימת אצלו‪ ,‬שתשתמר‬ ‫ישראל גוי אחד בארץ'‪ .‬נמצא‪ ,‬שכאשר‬ ‫בידו ותיעשה חלק מעצם מציאותו‪ ,‬עד‬ ‫אדם עומד ומדבר בגנותו של יהודי‪ ,‬הרי‬ ‫שתהא לה קיום והמשך גם לאחריו‪ .‬זוהי‬ ‫הוא פוגע כביכול בשבחם של ישראל‬ ‫בחינת הקמת התורה‪ ,‬שהתורה אינה‬ ‫הכתוב בתפילין של הקב"ה‪ ,‬וכאילו אומר‬ ‫עוברת אצל האדם בלבד‪ ,‬אלא נעשית‬ ‫שתפילין דמארי עלמא פסולין‪.‬‬ ‫קנינו ונשארת קיימת לדורות‪.‬‬ ‫ועל הכתוב 'וראו כל עמי הארץ כי שם ה'‬ ‫כי עמך הסליחה למען תורא‬ ‫נקרא עליך ויראו ממך'‪ ,‬שאמרו חז"ל‬ ‫כתוב בפרשתנו 'וראו כל עמי הארץ כי‬ ‫שאלו תפילין שבראש‪ ,‬מבאר האור‬ ‫שם ה' נקרא עליך ויראו ממך' (דברים‬ ‫לשמים‪ ,‬שכאשר בחינת התפילין של‬ ‫כח‪:‬י)‪ .‬וראיתי בספר אור לשמים (פ' כי‬ ‫הקב"ה היא בשלימות‪ ,‬כאשר מתקיים‬ ‫תבוא ד"ה וראו)‪ ,‬מהרה"ק רבי מאיר‬ ‫בשלימות 'ומי כעמך ישראל גוי אחד‬ ‫מאפטא זי"ע‪ ,‬שמביא בשם רבו הרה"ק‬ ‫בארץ' (ש"ב ז‪:‬כג)‪ ,‬אזי זוכה גם האדם‬ ‫הרבי מלובלין זי"ע‪ ,‬ומפרש בזה את‬ ‫לבחינת 'ויראו ממך'‪ ,‬ליראת שמים‪ .‬כי‬ ‫הכתוב 'כי עמך הסליחה למען תורא'‬ ‫מדת יראת שמים באה לאדם כפי שיעור‬ ‫(תהלים קל‪:‬ד)‪.‬‬ ‫טהרתו ונקיונו‪ ,‬וככל שהוא נקי וטהור‬ ‫יותר‪ ,‬כך מאירה בו נשמתו יותר והוא‬ ‫וביאר‪ ,‬שלפעמים אין האדם זוכה ליראת‬ ‫יכול להגיע ליראה אמיתית‪.‬‬ ‫שמים מפני שהנשמה שלו מכוסה‬ ‫בעוונות‪ .‬העוונות נעשים כמסך המחשיך‬ ‫אולם יש בזה ענין נוסף‪ .‬אדם יכול‬ ‫ומכסה את עיני האדם‪ ,‬בבחינת 'טחו‬ ‫משנת השבוע‬ ‫יד‬ ‫אלא תהיה כל עשייתה לעשות נחת רוח‬ ‫לעשות מצוות רבות לאין שיעור‪ ,‬ללמוד‬ ‫לפניו יתברך שמו‪ .‬ובלא"ה‪ ,‬כשיש היפך‬ ‫ולהתפלל ולתת צדקה ולעשות מעשים‬ ‫כוונה‪ ,‬לא יהא נחשב למצוה‪ ,‬ועי"ז אין‬ ‫טובים‪ ,‬ועכ"ז צריך הוא להיזהר שהמצוות‬ ‫לחיצונים במה להיאחז ולחטוף‪.‬‬ ‫הללו אכן יישארו בידו‪.‬‬ ‫וכן ידועים דברי חובת הלבבות (שער‬ ‫ידוע מה שמובא בבאר היטב‪ ,‬שכאשר יש‬ ‫הכניעה פרק ז')‪ ,‬שמי שמדבר לשון הרע‬ ‫לאדם עבירות‪ ,‬יש כח לחיצונים לינוק מן‬ ‫על חבירו עלול לאבד מזכויותיו‪ ,‬והן‬ ‫המצוות שעשה‪ .‬וכן מבואר בערבי נחל‪,‬‬ ‫עוברות אל מי שדיבר עליו‪ ,‬ולעומת זה‬ ‫שאין הכוונה שנשאר ממש בלי כלום‪,‬‬ ‫הוא מקבל מעוונות חבירו‪.‬‬ ‫אלא שכח המצוה נחלש ומתמעט‪ ,‬ואין בה‬ ‫אותו כח ואותה הארה שהיו יכולים להיות‬ ‫והחפץ חיים זי"ע מביא בשמירת הלשון‬ ‫בה אילו היה האדם שומר את עצמו מן‬ ‫(ח"ב פרק ח') דבר נורא‪ ,‬בהקדם הנאמר‬ ‫א‬ ‫החטא‪.‬‬ ‫בקיצור של"ה שיש לאומר קודם סיום‬ ‫תפילת שמונה עשרה פסוק הרומז לשמו‬ ‫וצריך האדם להיזהר שלא יאבד את אשר‬ ‫של האדם‪ ,‬כדי שיזכור את שמו ליום‬ ‫רכש‪ .‬וראיתי בספה"ק שהביא בשם‬ ‫הדין‪ .‬ולכאורה אין לך אדם שאם ישאלוהו‬ ‫האר"י הקדוש‪ ,‬שאדם יכול לכוון קודם‬ ‫לשמו לא יזכור את שמו‪.‬‬ ‫עשיית המצוה שכל עשייתו תהיה רק‬ ‫לעשות נחת רוח לבורא יתברך‪ ,‬ושלא‬ ‫אלא שאדם המבזה את חבירו או מדבר‬ ‫תהיה לחיצונים שום אחיזה בה‪ ,‬ובלא"ה‬ ‫לשון הרע על חבירו נוטל עליו מעוונותיו‪,‬‬ ‫לא יהא נחשב למצוה‪ .‬ובאור לישרים‬ ‫והרי אותו חבירו מעולם לא עשה תשובה‬ ‫להגה"ק רבי זרח איידליץ זי"ע האריך‬ ‫על אותם עוונות עבורו‪ .‬וכשהוא עולה‬ ‫בענין אמירת 'לשם יחוד' קודם המצוה‪,‬‬ ‫לעולם העליון ומתחילים לדון אותו על‬ ‫שאחד מעניניה הוא לייחד את המצוה‬ ‫מעשים שלא עשה בעצמו‪ ,‬הוא עומד‬ ‫לגמרי להשי"ת‪ ,‬שלא יהיה לזר חלק בה‪,‬‬ ‫א וראיתי פעם בספר ילקוט הגרשוני‪ ,‬שהביא מדברי הגמרא (חגיגה טו‪' ,).‬כל אחד ואחד יש לו שני‬ ‫חלקים‪ ,‬אחד בגן עדן ואחד בגיהנם‪ .‬זכה צדיק‪ ,‬נוטל חלקו וחלק חברו בגן עדן‪ .‬נתחייב רשע‪ ,‬נוטל‬ ‫חלקו וחלק חברו בגיהנם'‪ .‬והוא דבר פלא‪.‬‬ ‫ויש לומר‪ ,‬שהרי רואים לפעמים אדם שאינו במדרגה גדולה כל כך‪ ,‬ובמשך חייו נכשל בעבירות ולא‬ ‫הרבה במצוות‪ ,‬ואעפ"כ זכה לבנות בנין גדול לישיבה או להעמיד מקום תורה לאלפי תלמידים‪,‬‬ ‫ולאחר הסתלקותו עומדת לו זכות עצומה של החזקת התורה‪ .‬ולכאורה הרי כתיב (דברים י‪:‬יז) 'אשר‬ ‫לא ישא פנים ולא יקח שוחד'‪ ,‬וכיצד זוכה אדם ע"י ממון שנתן לחלק גדול כל כך בעולם הבא‪ .‬אלא‬ ‫שהשי"ת מסבב את עולמו בחשבון עמוק‪ .‬יתכן שמזכים אותו להעמיד מקום תורה כדי שיהיה לו‬ ‫חלק גדול בגן עדן‪ ,‬וכאשר הצדיק הזוכה גם בחלקו עולה לעולם העליון‪ ,‬ניתוסף לו על ידו חלק‬ ‫גדול‪.‬‬ ‫ועוד יש לפרש ע"פ הגמרא (הוריות י‪ ,):‬על הכתוב "יש צדיקים אשר מגיע אליהם כמעשה הרשעים"‬ ‫(קהלת ח‪:‬יד) ‪ .‬אמר רבא‪' :‬אשריהם לצדיקים שמגיע אליהם כמעשה הרשעים של עולם הזה בעולם‬ ‫הזה'‪ .‬ופיר ש"י‪ ,‬שזוכים גם לטובת עולם הזה וגם לעולם הבא‪ .‬והגמרא מביאה שרב פפא ורב הונא‬ ‫בריה דרב יהושע נתעשרו מעט‪ ,‬וקרא עליהם רבא מקרא זה‪ .‬ויש לומר‪ ,‬שהצדיק זוכה יש לו ב'‬ ‫חלקים הטובה המגיע לו בעולם הזה‪ ,‬וגם חלק טוב בגן עדן‪.‬‬ ‫טו‬ ‫משנת השבוע‬ ‫שמירת המצוות וכח התשובה‬ ‫ותמה מה ענינם אליו‪ .‬נמצא שנתערבו בו‬ ‫ואיתא מהאר"י הקדוש שיש בחיצונים כח‬ ‫כביכול עניניו של אדם אחר‪ ,‬עד שאינו‬ ‫הנקרא 'תולע'‪ ,‬והוא מבקש לינוק ולכלות‬ ‫יודע עוד מה שייך לו ומה שייך לחבירו‪,‬‬ ‫את זכויותיהם של ישראל בכל יום ויום‪,‬‬ ‫ומענישים אותו על עוונותיו של חבירו‪.‬‬ ‫וכנגד אותו כח נתן לנו הקב"ה את 'עולת‬ ‫וידוע המעשה שהיה אצל הרה"ק‬ ‫תמיד' שמקריבין בכל יום‪ ,‬ותיבת 'עולת'‬ ‫מראפשיץ זי"ע‪ ,‬שהיה דרכו בקודש לומר‬ ‫היא אותיות 'תולע'‪.‬‬ ‫מילי דבדיחותא‪ ,‬אולם באמת היו דבריו‬ ‫בכל יום היו מקריבים בבית המקדש‬ ‫מלאים ענינים העומדים ברומו של עולם‪.‬‬ ‫עולת תמיד של שחר ועולת תמיד של בין‬ ‫וכשהיה שם חתנו הרה"ק רבי אשר'ל‬ ‫הערבים‪ .‬כח העולה היה שומר על האדם‬ ‫מראפשיץ זי"ע‪ ,‬ולא צחק מדברי חותנו‪,‬‬ ‫ומכפר עליו‪ ,‬שלא תאבד ממנו עבודתו‬ ‫אמר לעומדים שם‪ ,‬מה אתם מבינים‬ ‫ושלא תהיה אחיזה לחיצונים במצוותיו‪.‬‬ ‫בבדיחותא של השווער‪ ,‬אין אלו דברי‬ ‫צחות בעלמא‪ ,‬אלא דברים העומדים‬ ‫וזהו דבר גדול לקראת ראש השנה‪ .‬האדם‬ ‫ברומו של עולם‪.‬‬ ‫בא ליום הדין לאחר שנה שלימה שבה‬ ‫למד‪ ,‬התפלל וקיים מצוות רבות‪ ,‬והוא‬ ‫ובעת הלוויית הרה"ק מראפשיץ‪ ,‬בעמדם‬ ‫צריך שכל אותן המצוות יעמדו לזכותו‬ ‫על פני השדה‪ ,‬ראו את רבי אשר'ל‬ ‫בשלימות‪.‬‬ ‫כשהוא צוחק‪ .‬תמהו העומדים שם‪ ,‬וכי‬ ‫עתה היא העת לשחוק‪ .‬והשיב להם‬ ‫בזמן שבית המקדש היה קיים היה תמיד‬ ‫שצדיק‪ ,‬כדרכו בעוה"ז כן דרכו למעלה‪,‬‬ ‫של שחר מכפר ותמיד של בין הערבים‬ ‫וכאשר עלה לעולם העליון שאל אותו‬ ‫מכפר‪ ,‬עד שאמרו חז"ל (במד"ר כ"א כ"א)‬ ‫המלאך 'מה שמך'‪ ,‬ענה לו בשם של אדם‬ ‫שלא לן אדם בירושלים ובידו עוון‪ .‬ואף‬ ‫אחר‪ .‬וכשאמר לו המלאך 'והלוא שמך‬ ‫בזמן הזה‪ ,‬כשאין לנו קרבנות‪ ,‬הרי אמרו‬ ‫נפתלי צבי'‪ ,‬השיב לו‪ ,‬אם יודע אתה את‬ ‫חז"ל (מנחות קי‪ ).‬שכל העוסק בתורת‬ ‫שמי‪ ,‬מפני מה שאלתני‪.‬‬ ‫קרבן כאילו הקריבו‪.‬‬ ‫ועומק הענין י"ל‪ ,‬שהיו אנשים שדיברו‬ ‫אבל העצה הגדולה ביותר היא כח‬ ‫עליו לשון הרע‪ ,‬וממילא היו בידו זכויות‬ ‫התשובה‪ .‬כאשר האדם עושה תשובה‬ ‫השייכות להם‪ .‬ולכן היה יכול לומר בדרך‬ ‫באמת‪ ,‬מתחרט על העבר ומקבל על‬ ‫צחות ששמו גם כשמותיהם‪ ,‬שהרי חלק‬ ‫עצמו להבא‪ ,‬השי"ת מסייע בידו ומטהר‬ ‫מזכויותיהם נמצא בידו‪.‬‬ ‫אותו מפגמיו‪ ,‬וע"י התשובה חוזרות‬ ‫המצוות להיות בשלימותן‪.‬‬ ‫וזה דבר נורא למתבונן‪ .‬אדם יכול לעמול‬ ‫שנים רבות על תורה‪ ,‬תפילה ומצוות‪,‬‬ ‫[וכ"ה ברמב"ם (הל' תשובה פ"ז ה"ז)‪' :‬כמה‬ ‫ובבואו לעולם העליון יראה שדברים‬ ‫מעולה מעלת התשובה‪ .‬אמש היה זה‬ ‫שעמל עליהם נמצאים ביד אחרים‪ .‬אף‬ ‫מובדל מה' אלהי ישראל‪ ,‬שנאמר‬ ‫שהשקיע בהם עמל ויגיעה‪ ,‬אין הם‬ ‫עונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין‬ ‫עומדים עוד לזכותו בשלימות‪ .‬זהו דבר‬ ‫אלהיכם‪ ,‬צועק ואינו נענה‪ ,‬שנאמר כי‬ ‫נורא עד מאוד‪.‬‬ ‫משנת השבוע‬ ‫טז‬ ‫אלול‪ ,‬כי תיבות 'כל טוב' עולות‬ ‫תרבו תפלה וגו'‪ ,‬ועושה מצות וטורפין‬ ‫בגימטריא 'אלול'‪ .‬בחודש אלול עושה‬ ‫אותן בפניו‪ ,‬שנאמר מי בקש זאת מידכם‬ ‫האדם תשובה על מה שעבר עליו במשך‬ ‫רמוס חצרי‪ ,‬מי גם בכם ויסגר דלתים וגו'‪.‬‬ ‫השנה‪ ,‬ועל ידי התשובה הוא מסיר את‬ ‫והיום הוא מודבק בשכינה‪ ,‬שנאמר "ואתם‬ ‫העוונות המפריעים‪ ,‬וממילא נשאר עם‬ ‫הדבקים בה' אלקיכם"‪ ,‬צועק ונענה מיד‪,‬‬ ‫התורה והמצוות שעשה‪ ,‬ואין לאחרים‬ ‫שנאמר "והיה טרם יקראו ואני אענה"‪,‬‬ ‫שליטה עליהם‪.‬‬ ‫ועושה מצות ומקבלין אותן בנחת‬ ‫ושמחה‪ ,‬שנאמר "כי כבר רצה האלקים‬ ‫וזהו 'ושמחת בכל הטוב'‪ .‬בחינת 'כל טוב'‪,‬‬ ‫את מעשיך"‪ .‬ולא עוד אלא שמתאוים‬ ‫שהוא חודש אלול‪ ,‬מביאה אותו לשמוח‬ ‫להם‪ ,‬שנאמר "וערבה לה' מנחת יהודה‬ ‫בתורה הנשארת אצלו‪ .‬הוא עוזב את‬ ‫וירושלם כימי עולם וכשנים קדמוניות"‪,‬‬ ‫הבלי העולם‪ ,‬מאיר עליו אור התשובה‪,‬‬ ‫עכ"ל‪].‬‬ ‫וכל הטוב שעשה במשך השנה נשאר‬ ‫בידו‪.‬‬ ‫ומעתה יובן ביתר 'כי עמך הסליחה למען‬ ‫תורא'‪ .‬כל זמן שהעוונות מחשיכים את‬ ‫בני אדם סבורים לפעמים שעיקר‬ ‫הנשמה ופוגמים בכח המצוות‪ ,‬אין האדם‬ ‫התשובה הוא גלגולי שלג‪ ,‬תעניות ושאר‬ ‫יכול להגיע ליראת שמים בשלימות‪ .‬אבל‬ ‫מיני סיגופים‪ .‬אולם באמת עיקר התשובה‬ ‫כאשר השי"ת סולח לו ומטהר אותו‪,‬‬ ‫הוא שיעזוב החוטא את חטאו‪ ,‬יתחרט על‬ ‫חוזרות המצוות להאיר בו‪ ,‬וממילא הוא‬ ‫העבר ויקבל על עצמו להבא‪ .‬הסיגופים‬ ‫יכול להגיע ליראה אמיתית‪.‬‬ ‫והתיקונים הם ענינים גדולים בפני‬ ‫עצמם‪ ,‬וצריכים לדעת כיצד ומתי‬ ‫וזהו שוב ענין 'ארור אשר לא יקים את‬ ‫להשתמש בהם‪ ,‬אבל יסוד התשובה הוא‬ ‫דברי התורה הזאת'‪ .‬לא די לעשות מצוה‬ ‫ב‬ ‫פשוט לשוב אל השי"ת‪.‬‬ ‫פעם אחת‪ .‬צריכים שיהיה למצוה קיום‪,‬‬ ‫שהיא תישאר ביד האדם‪ .‬צריכים להחזיק‬ ‫וראיתי בשם משמואל (פ' ויחי תרפ"א)‬ ‫בתורה‪ ,‬להחזיק במצוות ולשמור עליהן‪,‬‬ ‫שהביא בשם הרה"ק הרבי מקוצק זי"ע‪,‬‬ ‫שלא יאבד האדם את מה שהשיג‪.‬‬ ‫שההילוך בדרך התורה הוא הגודל‬ ‫שבסיגופים לגוף‪ ,‬דהיינו להשתעבד‬ ‫וזהו גם ענין הכתוב בפרשתנו (דברים‬ ‫לתורה ולצמצם כל מעשיו ותהלוכותיו‬ ‫כו‪:‬יא) 'ושמחת בכל הטוב'‪ ,‬ואמרו על זה‬ ‫שיהיו על פי דרכי התורה‪ ,‬וזה מועיל יותר‬ ‫חז"ל (תנחומא ראה י"א) 'אין טוב אלא‬ ‫מסיגופי הגוף‪.‬‬ ‫תורה'‪ .‬השמחה הגדולה של האדם היא‬ ‫כשהוא זוכה שהתורה שלמד אכן נשארת‬ ‫כי לכל אדם יש רצונות עצמיים רבים‪.‬‬ ‫אצלו‪ ,‬והיא בבחינת קנין וקיום‪.‬‬ ‫הוא רוצה כך ונמשך לדבר אחר‪ ,‬וכאשר‬ ‫הוא מבטל את רצונו ועושה בפשטות את‬ ‫ואפשר לומר שזה מרמז על ימי חודש‬ ‫ב‬ ‫[כן מבואר ברמב"ם (הלכות תשובה ב‪:‬ב)‪' :‬ומה היא התשובה הוא שיעזוב החוטא חטאו וכו' ויגמור‬ ‫בלבו שלא יעשהו עוד'‪ .‬ובספר התניא (אגרת התשובה פ"א) נאמר‪' :‬מצות התשובה מן התורה היא‬ ‫עזיבת החטא בלבד‪ ,‬ולא כדעת ההמון שהתשובה היא התענית'‪].‬‬ ‫יז‬ ‫משנת השבוע‬ ‫רוצה לעבוד את קונו‪ .‬אדם המקיים מצוה‬ ‫מה שהתורה דורשת ממנו‪ ,‬זה עצמו סיגוף‬ ‫רק כדי שלא ייענש או כדי לקבל שכר‪,‬‬ ‫עצום‪ .‬אין צריך תמיד לחפש דברים‬ ‫הרי סוף סוף הוא עובד גם עבור טובת‬ ‫רחוקים‪ ,‬אלא לקיים את התורה בפשטות‬ ‫עצמו‪ ,‬כדרך פועל העובד כדי לקבל את‬ ‫ולבטל את רצונו מפני רצון השי"ת‪.‬‬ ‫שכרו‪ .‬כדברי המשנה (אבות פ"א מ"ג) 'אל‬ ‫תכלה שנה וקללותיה‬ ‫תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת‬ ‫לקבל פרס'‪.‬‬ ‫והנה בשבוע זה עסקנו בפרשת התוכחה‪,‬‬ ‫ועל זמן זה אמרו (בפיוט אחות קטנה)‬ ‫וכך מבואר בדברי הרמב"ן (ויקרא יח‪:‬ד)‪,‬‬ ‫'תכלה שנה וקללותיה‪ ,‬תחל שנה‬ ‫שיש כמה מדרגות בעובדי ה'‪ .‬יש העושה‬ ‫וברכותיה'‪ .‬ועבר עלינו שבוע קשה בכלל‬ ‫המצוות שלא לשמן ועל מנת לקבל פרס‬ ‫ובפרט‪ ,‬ואין רצוני לחזור ולפרט את כל‬ ‫בעולם הזה‪ ,‬ושכרו ימים רבים‪ ,‬עושר‬ ‫הענינים והמאורעות שהיו‪.‬‬ ‫וכבוד‪ ,‬כענין שנאמר 'בשמאלה עושר‬ ‫וכבוד' (משלי ג‪:‬טז)‪ ,‬ופירשו חז"ל‬ ‫אולם יש להתבונן בנקודה אחת‪ .‬נאמר‬ ‫'למשמאילים בה עושר וכבוד' (שבת סג‪.).‬‬ ‫'ברוך אשר יקים את דברי התורה הזאת'‪,‬‬ ‫למעלה מזה העובד מיראה‪ ,‬כדי לזכות‬ ‫ומדברי הירושלמי שהביא הרמב"ן למדנו‪,‬‬ ‫לחיי העולם הבא ולהינצל ממשפטי‬ ‫שאפילו למד ולימד ושמר ועשה‪ ,‬אם היה‬ ‫הרשעים‪ .‬זהו עובד על מנת לקבל שכר‬ ‫בידו להחזיק ולא החזיק‪ ,‬הרי הוא בכלל‬ ‫רוחני‪ ,‬ואף זו מדרגה‪ ,‬ונפשו בטוב תלין‪.‬‬ ‫'ארור' רחמנא ליצלן‪.‬‬ ‫למעלה מהם העוסקים במצוות מאהבה‬ ‫ואפשר לומר בזה עוד נקודה‪ .‬איתא‬ ‫כדין וכראוי‪ ,‬וזוכים לחיים טובים בעולם‬ ‫בזוהר הקדוש (בראשית יא‪ ):‬שאין שלימות‬ ‫הזה‪ ,‬כענין ברכות התורה בפרשת‬ ‫העבודה כשהאדם עובד את הבורא‬ ‫בחקותי‪ ,‬וגם שכרם שלם לעולם הבא‪.‬‬ ‫יתברך רק מחמת פחד העונש‪ .‬אמנם‬ ‫והמדרגה העליונה היא מדרגת קדושי‬ ‫תחילת העבודה היא יראת העונש‪ ,‬ואין‬ ‫עליון‪ ,‬העוזבים עניני העולם הזה וכל‬ ‫האדם יכול לדלג לגמרי על מדרגה זו‪.‬‬ ‫מחשבתם ודביקותם בבוראם בלבד‪,‬‬ ‫עליו לדעת שיש דין ויש דיין‪ ,‬ולחשב‬ ‫כאליהו וחנוך‪ ,‬ועליהם כתב הרמב"ן‬ ‫הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עבירה‬ ‫שיחיו לעד בגופם ובנפשם‪.‬‬ ‫כנגד הפסדה‪ .‬בלא זה אין עבודתו‬ ‫מתחילה כלל‪.‬‬ ‫וכעין יסוד זה מצינו בדברי השל"ה (מס'‬ ‫פסחים‪ ,‬מצה עשירה)‪ ,‬שרמז בד' שומרים‬ ‫לפעמים שומע האדם מאורעות קשים‬ ‫לד' מדרגות בעבודת המקום‪ ,‬שעליה‬ ‫וצרות נוראות שאירעו בעולם‪ ,‬ונופל‬ ‫נאמר 'לעבדה ולשמרה' (בראשית ב‪:‬טו)‪,‬‬ ‫עליו פחד ומתעורר לתשובה‪ .‬הוא אומר‬ ‫כנגד הד' שומרים‪ .‬המדרגה התחתונה היא‬ ‫בלבו שאינו רוצה לחטוא כדי שלא יגיעו‬ ‫בחינת 'שואל'‪ ,‬שכל הנאה שלו‪ ,‬והוא מי‬ ‫אליו יסורים ועונשים ח"ו‪ .‬ודאי שגם זו‬ ‫שחי בלא אמונה אמיתית בגמול ועונש‪,‬‬ ‫התעוררות‪ ,‬אבל אין זו תכלית העבודה‪.‬‬ ‫ונוטל מן העולם ואינו נותן‪ .‬וכיון שכל‬ ‫התכלית היא שהאדם יעבוד את השי"ת‬ ‫הנאה שלו‪ ,‬שהוא מתכוין רק ליטול‪ ,‬הרי‬ ‫בבחינת יראת הרוממות‪ ,‬מפני שהוא‬ ‫משנת השבוע‬ ‫יח‬ ‫אין הכוונה שאני צריך שיבוא יום רעה‬ ‫הוא חייב אף באונסין‪ .‬למעלה ממנו‬ ‫כדי לעורר אותי‪ .‬אדרבה‪ ,‬אני מבקש‬ ‫בחינת 'שומר שכר'‪ ,‬העובד על מנת‬ ‫שאעורר את עצמי לעבודת ה' בעוד הכל‬ ‫לקבל פרס בעולם הזה‪ .‬ואף שכבר עומד‬ ‫טוב‪ .‬איני צריך יסורים ומכות כדי‬ ‫הוא בעבודת ה'‪ ,‬עדיין שייכים בו גניבה‬ ‫להביאני לישב לפני הגמרא‪ .‬אני רוצה‬ ‫ואבידה‪ ,‬היינו שמראה עצמו כלפי חוץ‬ ‫לקום מעצמי וללמוד‪.‬‬ ‫כעובד לשם שמים אף שאין לבו שלם‬ ‫בכך‪ ,‬וכן שמאבד זמנו וכחותיו‪.‬‬ ‫וזוהי בחינת מה שאמר דוד המלך (תהלים‬ ‫נז‪:‬ט‪ ,‬קח‪:‬ג) 'אעירה שחר'‪ .‬ודרשו חז"ל‬ ‫למעלה מזו בחינת 'נושא שכר'‪ ,‬העובד‬ ‫(ירושלמי ברכות פ"א ה"א)‪ ,‬אני מעורר את‬ ‫את ה' באמת‪ ,‬אלא שעדיין יש לו נגיעה‬ ‫השחר ואין השחר מעורר אותי‪ .‬האדם‬ ‫דקה של בקשה ורצון‪ ,‬כעין האומר 'סלע‬ ‫צריך להקדים ולעורר את עצמו לפני‬ ‫זו לצדקה על מנת שיחיה בני' (פסחים ח‪.).‬‬ ‫שיהיה צורך שיעוררוהו מן השמים‪ .‬יקום‬ ‫אם גמר בלבו שגם אם לא ייעשה רצונו‬ ‫קודם שיצטרכו להקיצו‪ ,‬ויעורר את עצמו‬ ‫לא יזוז מעבודת קונו‪ ,‬הרי הוא קרוב‬ ‫לתורה ולתפילה ולעבודת ה' בעוד הכל‬ ‫למדרגת שומר חנם‪ ,‬ואם לאו‪ ,‬דינו‬ ‫טוב עמו‪ .‬וזוהי הדרך השלימה בעבודת‬ ‫כשומר שכר‪.‬‬ ‫השי"ת‪.‬‬ ‫והמעלה העליונה היא בחינת 'שומר חנם'‪,‬‬ ‫ועל פי זה יש להבין גם את ענין פרשת‬ ‫העובד שלא על מנת לקבל פרס כלל‪,‬‬ ‫התוכחה‪ .‬דאיתא בזוהר חדש (פ' כי תבוא)‪,‬‬ ‫אלא רק למען שמו יתברך‪ .‬לא עולם הזה‬ ‫והאריכו בזה בספרי חסידות שבפנימיות‬ ‫הוא מבקש‪ ,‬ולא אפילו טובת עצמו‬ ‫התוכחה גנוזות ברכות גדולות‪ ,‬ובשורשן‬ ‫בעוה"ב‪ ,‬אלא לעשות רצון קונו באהבה‪.‬‬ ‫כל הדברים הם ברכות‪.‬‬ ‫ושומר חנם פטור מהכל‪ ,‬ורק כשפושע‬ ‫בידים‪ ,‬רצה לומר‪ ,‬כי אין אדם צדיק‬ ‫ומסופר על הרה"ק הבעל התניא זי"ע‬ ‫בארץ וגו' (קהלת ז‪:‬כ)‪ ,‬והשי"ת מוחל לו‪.‬‬ ‫שהיה רגיל לקרות בעצמו את פרשת‬ ‫התוכחה‪ .‬הקריאה אצלו היתה מתוך‬ ‫לעבוד את השי"ת מתוך ברכה‬ ‫עבודה ודביקות נוראה‪ ,‬ובפנימיות‬ ‫וזהו שאמר דוד המלך (תהלים כז‪:‬ד) 'אחת‬ ‫הדברים היה שומע ורואה את הברכות‬ ‫שאלתי מאת ה' אותה אבקש‪ ,‬שבתי‬ ‫הגנוזות בתוך הפסוקים‪.‬‬ ‫בבית ה' כל ימי חיי‪ ,‬לחזות בנעם ה'‬ ‫ופעם אחת לא היה ביכולתו לקרות את‬ ‫ולבקר בהיכלו'‪ .‬שאיפתי אינה לדבר‬ ‫התוכחה כדרכו‪ ,‬וקרא אותה אדם אחר‪.‬‬ ‫אחר‪ .‬כל מה שאני מבקש הוא 'שבתי‬ ‫וכאשר שמע את הדברים בקריאה פשוטה‬ ‫בבית ה' כל ימי חיי'‪ .‬רצוני לעבוד את‬ ‫לא היה יכול לסבול את הדברים‪ .‬כי‬ ‫השי"ת תמיד‪ ,‬ללמוד את תורתו ולהיות‬ ‫כאשר הוא עצמו היה קורא‪ ,‬היה שומע‬ ‫דבוק בו‪' .‬לחזות בנעם ה' ולבקר בהיכלו'‪,‬‬ ‫בתוך הכל את מתיקות הבורא ואת‬ ‫אין לי שום מטרה אחרת‪ ,‬אלא עצם הזכיה‬ ‫הברכות הגנוזות בפנימיות הדברים‪.‬‬ ‫להיות בבית ה' ולעבוד את השי"ת‪.‬‬ ‫ונהגו שהתוכחה נקראת בקול נמוך‪,‬‬ ‫וזה שאמר אחר כך 'כי יצפנני בסכה ביום‬ ‫והטעם בזה י"ל מפני שבפנימיותה גנוזים‬ ‫רעה יסתירני בסתר אהלו' (תהלים כז‪:‬ה)‪.‬‬ ‫יט‬ ‫משנת השבוע‬ ‫השנה‪ ,‬אחד של רשעים גמורין‪ ,‬ואחד של‬ ‫סודות וברכות שאינם מתגלים בקול‪.‬‬ ‫צדיקים גמורין‪ ,‬ואחד של בינוניים‪.‬‬ ‫וזה"פ דאמרינן בזמירת האר"י הקדוש‬ ‫צדיקים גמורין נכתבין ונחתמין לאלתר‬ ‫לסעודת שבת 'ישדר לן שופריה ונחזי‬ ‫לחיים‪ ,‬רשעים גמורין נכתבין ונחתמין‬ ‫ביקריה‪ ,‬ויחזי לן סתריה דאתאמר‬ ‫לאלתר למיתה‪ ,‬בינוניים תלויין ועומדין'‪.‬‬ ‫בלחישא'‪' .‬ויחזי לן סתריה'‪ ,‬שיהיו נגלות‬ ‫הברכות שהן הסודות שבתוך התוכחה‪,‬‬ ‫הצדיק הוא בבחינת 'לאלתר לחיים'‪ .‬אין‬ ‫'דאתאמר בלחישא'‪.‬‬ ‫צריכים לעורר אותו על ידי דברים‬ ‫אחרים‪ .‬נותנים לו חיים‪ ,‬והוא משתמש‬ ‫אנו מבקשים שלא נצטרך לברכות‬ ‫בחיים כדי ללמוד ולעבוד את השי"ת‪.‬‬ ‫נסתרות‪ .‬אנו מבקשים ברכה הנגלית‬ ‫נתנו לו בית המדרש והוא בא מעצמו‪.‬‬ ‫והנראית‪ ,‬טוב הנראה לעינים‪ ,‬ולא שיהיה‬ ‫נתנו לו גמרא והוא פותח אותה מעצמו‪.‬‬ ‫צורך לפרש לנו כיצד דבר הנראה כקללה‬ ‫החיים עצמם מקרבים אותו להשי"ת‪.‬‬ ‫הוא באמת ברכה בפנימיות‪.‬‬ ‫אבל יש אדם שאינו מתעורר אלא כאשר‬ ‫כי אדם שצריכים לעורר אותו לעבודת ה'‬ ‫הוא רואה צרה ח"ו‪ .‬רק כאשר הוא שומע‬ ‫עלול לפעמים לקבל את ההתעוררות‬ ‫מה שנעשה בעולם נופל עליו פחד והוא‬ ‫בדרך קשה‪ .‬אבל אנו אומרים 'ורצוננו‬ ‫מתחיל לחשוב על תכליתו‪ .‬ויש בינוני‬ ‫לעשות רצונך'‪ .‬אין אנו רוצים שיצטרכו‬ ‫שפעמים הוא מתעורר מעצמו ופעמים‬ ‫להכות אותנו כדי שנתעורר‪ .‬אנו רוצים‬ ‫צריכים לעורר אותו מבחוץ‪.‬‬ ‫לעשות את רצון השי"ת מעצמנו‪.‬‬ ‫ובקשתינו להיכלל בספרן של צדיקים‬ ‫וזהו עומק 'ברוך אשר יקים את דברי‬ ‫גמורים‪ .‬שנזכה שהחיים עצמם יעוררו‬ ‫התורה הזאת'‪ .‬אפילו אם 'למד ולימד‬ ‫אותנו‪ ,‬הברכה עצמה תקרב אותנו‬ ‫ושמר ועשה'‪ ,‬אם האדם אינו מחזיק את‬ ‫להשי"ת‪ ,‬והטוב שהקב"ה משפיע עלינו‬ ‫עצמו‪ ,‬וצריכים בכל פעם התעוררות‬ ‫יביא אותנו לעבדו יותר‪ .‬כי הם חיינו‬ ‫מבחוץ כדי שיעמוד ויעשה‪ ,‬חסרה אצלו‬ ‫ואורך ימינו‪.‬‬ ‫בחינת 'יקים'‪ .‬אבל מי שמחזיק את עצמו‪,‬‬ ‫מזרז את עצמו אל התורה ומחזק גם‬ ‫שלא נצטרך להתעורר ע"י צער ח"ו‪ ,‬אלא‬ ‫אחרים‪ ,‬הרי הוא בכלל 'ברוך'‪.‬‬ ‫אדרבה ע"י ספר החיים‪ ,‬ע"י ברכה ושלום‪,‬‬ ‫פרנסה טובה‪ ,‬גזירות טובות‪ ,‬ישועות‬ ‫זו היא הברכה שאנו מבקשים‪ .‬שהשי"ת‬ ‫ונחמות‪ ,‬נבוא יותר ויותר לדביקות‬ ‫ישפיע עלינו כל טוב‪ ,‬ומתוך הטוב עצמו‬ ‫בהשי"ת‪.‬‬ ‫נעבוד אותו‪ .‬שלא נצטרך לצרות כדי‬ ‫לזכור את השי"ת‪ ,‬אלא הברכה‪ ,‬החיים‪,‬‬ ‫יהי רצון שהקב"ה ירחם עלינו וישפיע‬ ‫הבריאות וההצלחה הם שיעוררו אותנו‬ ‫עלינו רחמים וחסדים‪ ,‬ויכתוב ויחתום כל‬ ‫להתקרב אליו יותר‪.‬‬ ‫אחד ואחד מישראל לכתיבה וחתימה‬ ‫טובה‪ ,‬בספרן של צדיקים גמורים‪.‬‬ ‫בספרן של צדיקים גמורים‬ ‫בספר החיים‪ ,‬ברכה ושלום‪ ,‬ופרנסה‬ ‫ובזה אפשר להבין גם מה שאמרו בגמרא‬ ‫טובה‪ ,‬וגזירות טובות‪ ,‬ישועות ונחמות‪,‬‬ ‫(ר"ה טז‪' ):‬שלשה ספרים נפתחין בראש‬ ‫משנת השבוע‬ ‫כ‬ ‫ונזכה במהרה ליום הגדול שעליו נאמר‬ ‫נזכר ונכתב לפניך אנחנו וכל עמך בית‬ ‫(מלאכי ג‪:‬כד) 'והשיב לב אבות על בנים‬ ‫ישראל לחיים טובים ולשלום‪ ,‬ברחמים‬ ‫ולב בנים על אבותם'‪ ,‬ולגאולה השלימה‬ ‫ובחסדים‪ .‬ונזכה ללמוד וללמד לשמור‬ ‫במהרה בימינו אמן‪.‬‬ ‫ולעשות ולקיים את כל דברי התורה‪,‬‬ ‫❖‬ ‫ליל ש"ק – חת"ק‬ ‫ורגם איקונין של מלך או כיוצא בזה‪ ,‬ומיד‬ ‫"ולא נתן ה' לכם לב לדעת ועינים לראות‬ ‫עשה המלך אותו לראש והעלהו ממדריגה‬ ‫ואזנים לשמוע עד היום הזה‪ :‬ואולך אתכם‬ ‫למדריגה עד שנעשה משנה למלך‪ .‬וכל מה‬ ‫ארבעים שנה במדבר לא בלו שלמותיכם‬ ‫שהטיב המלך עמו יותר והביאו ליותר‬ ‫מעליכם ונעלך לא בלתה מעל רגלך‪ :‬לחם‬ ‫מדריגה‪ ,‬וראה יותר כבוד המלך ומשרתיו‬ ‫לא אכלתם ויין ושכר לא שתיתם למען תדעו‬ ‫והנהגותיו‪ ,‬היה יותר צער לזה שהיה בן כפר‬ ‫כי אני ה' אלקיכם" (כט‪:‬ג‪-‬ה)‪.‬‬ ‫בזכרו שמרד נגד המלך הגדול הרחמן הזה‪,‬‬ ‫בחז"ל מובא שהתוכחה מביאה ברכה‬ ‫ומה שהיה ראוי לעונש הוא מטיב עמו יותר‪.‬‬ ‫וטובה‪ .‬וכך אמרו (תמיד כח‪ :).‬כל זמן‬ ‫והמלך עשה בכוונה מכוונת‪ ,‬שאם היה‬ ‫שתוכחות בעולם נחת רוח באה לעולם‪,‬‬ ‫ממיתו‪ ,‬היה צער לפי שעה ותו לא‪ .‬משא"כ‬ ‫טובה וברכה באין לעולם‪ ,‬ורעה מסתלקת‬ ‫בדרך הנ"ל‪ ,‬מצטער כל ימיו‪ ,‬ומוסיף תמיד‬ ‫מן העולם‪.‬‬ ‫כשעלה ליותר גדולה מוסיף יותר צער על‬ ‫ואיתא בס' דרשות מהר"י שטייף זצ"ל‪,‬‬ ‫צערו איך מלאו לבו למרוד עיני כבודו‪.‬‬ ‫רמז לזה בשמות שני הפרשות שבספר‬ ‫וזה שנאמר "א־ל נקמות ה'"‪ ,‬רצה לומר‬ ‫דברים‪ ,‬הראשונה והאחרונה‪ ,‬שהפרשה‬ ‫שנקמות השי"ת הוא ע"י מדת הרחמים‬ ‫הראשונה מתחלת ב"אלה הדברים אשר‬ ‫'א־ל'‪ ,‬שלא כמלך בשר ודם‪ .‬והוא כי " א־ל‬ ‫דבר משה" (דברים א‪:‬א)‪ ,‬ודברים אלו היו‬ ‫נקמות הופיע"‪ ,‬רצה לומר שהנקמה הוא‬ ‫דברי תוכחה כמו שפירש שם רש"י‪.‬‬ ‫במה שהופיע לו מגדלותו‪ ,‬ובראותו גדולת‬ ‫והפרשה האחרונה מתחלת ב"וזאת‬ ‫המלך ובזכרו שמרד נגד מלך זה‪ ,‬אין לך‬ ‫הברכה" (לג‪:‬א)‪ .‬והרמז בזה ש'אלה‬ ‫צער גדול מזה‪ ,‬ודפח"ח‪ .‬הכ"נ טמון כאן‬ ‫הדברים'‪ ,‬דהיינו התוכחות 'וזאת הברכה'‬ ‫ברכה‪ ,‬והכל רחום‪.‬‬ ‫המה ברכות‪ ,‬והיינו כנ"ל שע"י התוכחה‬ ‫טובה וברכה באין לעולם‪.‬‬ ‫נוע"א‪ :‬ב' צדיקים – חלמיש‪ ,‬למעינו מים‬ ‫גם ענין של ברכת התוכחה כי הכל ברכות‪.‬‬ ‫בספה"ק נועם אלימלך (ליקוטי שושנה)‬ ‫וצ"ב‪ ,‬א"כ מה זה תוכחה‪ .‬ויש להמתיק‬ ‫עה"פ "ההופכי הצור אגם מים חלמיש‬ ‫בהקדם דברי התולדות יעקב יוסף (פ' בא)‬ ‫למעינו מים" (תהלים קיד‪:‬ח)‪ .‬נראה‪ ,‬כי יש‬ ‫שמעתי ממורי פירוש הפסוק "א־ל נקמות ה'‬ ‫שני צדיקים‪ *,‬הצדיק האחד יש שממתיק‬ ‫א־ל נקמות הופיע" (תהלים צד‪:‬א)‪ ,‬על פי‬ ‫דינים בעבודתו הקדושה‪ ,‬שמהפך מדת הדין‬ ‫משל לאיש כפר אחד שמרד במלך‪ ,‬שהכה‬ ‫למדת הרחמים‪ *.‬ועוד יש צדיק שאינו‬ ‫כא‬ ‫משנת השבוע‬ ‫וכל המצוות‪ ,‬יהי' שכרכם כי ואז "תשכילו"‪,‬‬ ‫עושה שום פעולה לזה‪ ,‬אלא שמכח צדקתו‬ ‫כלומר תתבוננו ית כל מה דמתעבדין‪,‬‬ ‫הגדולה ממילא אין הדין יכול לשלוט כלל‪,‬‬ ‫כלומר תזכו שאחרים יעשו לכם מלאכתכם‬ ‫והחסדים גוברים בזכותו‪*.‬‬ ‫וכתרגום ירושלמי‪.‬‬ ‫וזה הוא 'ההופכי' כו'‪ ,‬כי הדינים נקראים‬ ‫קדושת לוי‪ :‬והיית לראש ולא לזנב‬ ‫'צור'‪ ,‬שהם קשים כמו האבן‪ ,‬והצדיק מהפך‬ ‫אותם לרחמים‪ ,‬ואדרבה ממשיך חסדים‪.‬‬ ‫דברי הקדושת לוי עה"פ "ונתנך ה' לראש‬ ‫וזהו 'ההופכי הצור'‪ ,‬שהם הדינים להיות‬ ‫ולא לזנב והיית רק למעלה ולא תהיה‬ ‫'אגם מים' שהם מרומזין אל החסד‪*.‬‬ ‫למטה" (כח‪:‬יג)‪ .‬לכאורה תיבות 'ולא לזנב'‪,‬‬ ‫'חלמיש'‪ ,‬הוא הצדיק היותר גדול וחזק כמו‬ ‫וכן תיבות 'ולא תהיה למטה' הם מיותרים‪.‬‬ ‫חלמיש הזה‪' ,‬למעינו' כמו למענו‪' ,‬מים'‪,‬‬ ‫והנראה‪ ,‬דהנה יש שלשה עולמות‪ :‬עולם‬ ‫כלומר בשבילו לבד בלי שום פעולה‪ ,‬רק‬ ‫המחשבה‪ ,‬ועולם הדיבור‪ ,‬ועולם המעשה‪.‬‬ ‫שזכותו מגין ובא השפע על ידו‪*.‬‬ ‫וכולם הקב"ה מחיה אותם (נחמי' ט‪:‬ו)‪.‬‬ ‫והנה ראש עולם המעשה הוא שוה עם סוף‬ ‫הכוונה ב' מיני לומדים‬ ‫עולם הדיבור‪ ,‬וראש עולם הדיבור הוא שוה‬ ‫כרשב"י או רבי ישמעאל‬ ‫עם סוף עולם המחשבה‪ ,‬וראש עולם‬ ‫אולי ביאור והבנת דבריו הקדושים עפ"י‬ ‫המחשבה הוא למעלה הימנו‪.‬‬ ‫דברות קדשו כ"ק אבי אדמו"ר זצוקלה"ה‬ ‫וזהו הרמז 'ונתנך ה' לראש וגו' והיית רק‬ ‫בספרו מגיד משנה‪ .‬עה"פ "למען תשכילו"‬ ‫למעלה'‪ ,‬כלומר שאתה תהיה דבוק בראש‬ ‫(דברים כט‪:‬ח)‪ ,‬כתב לפמ"ש הרמב"ם (הל'‬ ‫עולם המחשבה שאין למעלה הימנו‪ .‬וזהו‬ ‫שמיטה ויובל פי"ג הי"ג) אלא כל איש ואיש‬ ‫הרמז בפסוק הנ"ל 'ולא לזנב'‪ ,‬כי כשאדם‬ ‫מכל באי העולם אשר נדבה רוחו אותו‬ ‫דבוק בראש עולם הדיבור‪ ,‬אזי הוא דבוק‬ ‫והבינו מדעו להבדל לעמוד לפני ה' לשרתו‬ ‫בסוף עולם המחשבה‪ ,‬וכן כשהוא דבוק‬ ‫וכו' ויהיה ה' חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי‬ ‫בראש עולם המעשה‪ ,‬אז הוא בסוף עולם‬ ‫עולמים‪ ,‬ויזכה לו בעוה"ז דבר המספיק לו‬ ‫הדיבור‪ .‬אבל כשאדם דבוק בראש עולם‬ ‫כמו שזכה לכהנים ללוים‪ .‬הרי דוד המע"ה‬ ‫המחשבה‪ ,‬אז אין שם סוף כלל‪ .‬עכ"ל‪.‬‬ ‫אומר "ה' מנת חלקי וכוסי אתה תומיך‬ ‫גורלי" (תהלים טז‪:‬ה)‪ ,‬עכ"ל ע"ש‪.‬‬ ‫וזה ב' צדיקים הנ"ל‪ ,‬העיקר להיות למעלה‬ ‫‪ -‬כשאדם דבוק בראש עולם המחשבה אז‬ ‫ובגמ' (ברכות לה‪ ):‬רשב"י אומר‪ ,‬אפשר‬ ‫אין שם סוף כלל‪ .‬וכלשון הרמב"ם‪ ,‬אשר‬ ‫אדם חורש בשעת חרישה וכו' תורה מה‬ ‫נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להבדל ולעמול‬ ‫תהא עליה? אלא בזמן שישראל עושין‬ ‫לפני ה' לשרתו וכו' יהיה ה' חלקו ונחלתו‬ ‫רצונו של מקום מלאכתן נעשית ע"י אחרים‪,‬‬ ‫לעולם ולעולמי עולמים‪' .‬למעינו' כמו למענו‬ ‫שנאמר "ועמדו זרים ורעו צאנכם" (ישעי'‬ ‫'מים'‪ ,‬כלומר בשבילו לבד בלי שום פעולה‪,‬‬ ‫סא‪:‬ה)‪ .‬נמצא דמי שמקדיש עצמו לה'‬ ‫רק שזכותו מגין ובא השפע על ידו‪*.‬‬ ‫ולתורתו לשמור מצותיו כל הימים‪ ,‬אזי‬ ‫מלאכתו נעשית ע"י אחרים‪ .‬וז"ש "ושמרתם‬ ‫וזהו הלב לדעת מדרגה גדולה ביותר‬ ‫את דברי הברית הזאת ועשיתם אותם"‬ ‫ובזה מובן "ולא נתן ה' לכם לב לדעת‬ ‫(דברים כט‪:‬ח)‪ ,‬שאם תעשו כל דברי הברית‬ ‫משנת השבוע‬ ‫כב‬ ‫השי"ת ירחם וישפיע רחמים וחסדים‬ ‫ועינים לראות ואזנים לשמוע עד היום הזה"‪.‬‬ ‫חלמיש למעינו מים בלי סוף‪ ,‬כתיבה‬ ‫להבין דרגא הגדולה כהצדיק הגדול כשי'‬ ‫וחתימה טובה בספרן של צדיקים גמורים‪,‬‬ ‫רשב"י‪ ,‬אבל "ושמרתם את דברי הברית‬ ‫בני חיי אריכי ומזוני רויחי וסייעתא דשמיא‬ ‫הזאת ועשיתם אותם למען תשכילו את כל‬ ‫וחנא וחסדא ורחמי‪ ,‬ובקרוב נזכה לביאת‬ ‫אשר תעשון"‪.‬‬ ‫משיח צדקנו בבנין ביהמ"ק בב"א‪.‬‬ ‫❖‬ ‫סעודת רעוד"ר‬ ‫האחד שזוכים לתורה מצד עצמם שמתאוים‬ ‫"השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך‬ ‫ללמוד‪ ,‬ומין השני שזוכים ללמוד מצד‬ ‫את עמך את ישראל ואת האדמה אשר נתתה‬ ‫אביהם‪ .‬ו'אוהבי תורה' יקראו הזוכים מצד‬ ‫לנו כאשר נשבעת לאבותינו ארץ זבת חלב‬ ‫עצמם ללמוד תורה‪ ,‬שאהבתם קשורה‬ ‫ודבש" (כו‪:‬טו)‪.‬‬ ‫בתורה‪ .‬והוצרך לומר 'ואין למו מכשול'‪ ,‬כי‬ ‫ופירש"י השקיפה ממעון קדשך ‪ -‬עשינו מה‬ ‫אין אדם עומד על דברי תורה אא"כ נכשל‬ ‫שגזרת עלינו‪ ,‬עשה אתה מה שעליך לעשות‪,‬‬ ‫בה‪ ,‬ובעבור זה הוצרך לברכה לברכהו שאל‬ ‫שאמרת (ויקרא כו‪:‬ג) "אם בחקותי תלכו‬ ‫יהיה למו מכשול‪ ,‬רק יבין וישכיל מעצמו‬ ‫וגו' ונתתי גשמיכם בעתם‪ :‬אשר נתתה לנו‬ ‫ולא יבוא לידי מכשול‪.‬‬ ‫כאשר נשבעת לאבותינו ‪ -‬לתת לנו וקיימת‬ ‫משא"כ 'לומדי תורה' הזוכים בשביל‬ ‫ארץ זבת חלב ודבש‪:‬‬ ‫צדקה וחסד שעשו אבותיהם‪ ,‬לזה אין צריך‬ ‫ויש להבין מש"כ עשינו‪ ,‬אתה עשה‪ ,‬אם‬ ‫ברכה 'ואין למו מכשול'‪ ,‬כי באם יהיה‬ ‫בחקותי תלכו וגו' ונתתי גשמיכם‪ .‬ולכאו'‬ ‫המכשלה מתחת ידיהם‪ ,‬לא יהיה הברכה‬ ‫מה שייכות לכאן אם בחקותי תלכו‪.‬‬ ‫בשלימות‪ ,‬והקב"ה בעין יפה נותן הברכה‬ ‫לאדם‪ ,‬ונותן שכרו משלם‪ .‬משום הכי‬ ‫הזוכה ללמוד ע"י זכות אין נכשל תחילה‬ ‫השמיט גבי לומדי תורה ואין למו מכשול‪.‬‬ ‫אמנם אולי דאיתא במדרש (במד"ר י"א ז')‬ ‫הטעם של קבלת טומאה דוקא‬ ‫עה"פ "וישם לך שלום" (ו‪:‬כו)‪ ,‬גדול השלום‬ ‫משום המכשלה תורה שלא לשמה‬ ‫שניתן לאוהבי תורה‪ ,‬שנאמר "שלום רב‬ ‫לאוהבי תורתך ואין למו מכשול" (תהלים‬ ‫והנה הלומד תורה שלא לשמה אמרינן‬ ‫קיט‪:‬קסה)‪ ,‬גדול השלום שניתן ללומדי‬ ‫דהיינו שלא זכה‪ ,‬הכוונה שלא זכ"ה ע"י‬ ‫תורה‪ ,‬שנאמר "וכל בניך למודי ה' ורב‬ ‫זכות אבות או שלא זכה להגיע למדרגת‬ ‫שלום בניך" (ישעי' נד‪:‬יג)‪ .‬וצ"ב מה חילוק‬ ‫לשמה‪ .‬או שצריך להגיע שעי"ז נעשה לו‬ ‫יש בין 'אוהבי תורה' ובין 'לומדי תורה'‪ .‬גם‬ ‫התורה סם המות (תענית ז‪ ,).‬והכוונה סם‬ ‫קשה למה באוהבי תורה האריך לדבר 'ואין‬ ‫נגד היצר הרע‪ ,‬כמו שכתב הגר"א שלומד‬ ‫למו מכשול'‪ ,‬ובלומדי תורה לא הזכיר זה‪.‬‬ ‫ועי"ז מחתה גחלים על ראש היצה"ר‪ .‬וא"כ‬ ‫היות שלומד שלא לשמה ויש מכשול‬ ‫וכתב בספה"ק ווי העמודים (פרק כ"ו)‪,‬‬ ‫וי"ל הענין כי מצינו ב' מיני לומדים‪ .‬מין‬ ‫כג‬ ‫משנת השבוע‬ ‫עני הוא הנקרא העני בדעת ואינו יכול לכוון‬ ‫בתחילת לימודו‪ ,‬א"כ בעת מיתתו החלק‬ ‫בתפלתו‪ ,‬ותקנתו שיחבר את עצמו עם‬ ‫הזה שלמד שלא לשמה‪ ,‬אם לא נתעלה‬ ‫הצדיק הגמור המכוין בתפלה‪ ,‬והוא יעלה‬ ‫אח"כ מקבל טומאה‪ .‬וזה הכוונה שנעשה לו‬ ‫את תפלת העני עם תפלתו הזכה‪ ,‬כי תפלת‬ ‫סם המות שמקבל טומאה‪ ,‬שהרי לא הי'‬ ‫העני נשארה בלא נשמה‪ ,‬והצדיק נותן בה‬ ‫חירות ממלאך המות היצר הרע‪ ,‬ועי"ז אח"כ‬ ‫חיות ועי"ז תפלתו עולה*‪ ,‬עיי"ש‪.‬‬ ‫נכשל בתורה‪.‬‬ ‫והמכשלה הזאת דוקא בהלומד שלא לשמה‬ ‫אבל מי שזוכה ולומד תורה לשמה מעיקרא‬ ‫ואין לו המכשלה הזאת‪ ,‬א"כ בזכות התורה‬ ‫והנה ארז"ל (גיטין מג‪ ).‬אין אדם עומד על‬ ‫הקדושה אינו מקבל טומאה וזוכה למיתת‬ ‫דברי תורה אא"כ נכשל בהן‪ .‬ובספה"ק טל‬ ‫נשיקה‪ ,‬וכמו שכתב הרמב"ן על קברי‬ ‫אורות (פ' וישב) כתב‪ ,‬או יאמר ארז"ל אין‬ ‫צדיקים אינם מטמאים (מדרש משלי פרק ט'‬ ‫אדם עומד על ד"ת אא"כ נכשל בה‪ ,‬והלומד‬ ‫סי' ב')‪ ,‬שהרי לא קיבלו ישראל את התורה‬ ‫לשמה א"צ לכל זה שיכשל תחילה‪ ,‬כי‬ ‫אלא להיות חירות ממלאך המות‪ ,‬ודברי‬ ‫הטעם התם לאמצו ביראת הכשלון כדי שלא‬ ‫תורה אינם מקבלים טומאה‪ ,‬וא"כ חיים הם‬ ‫ישכח‪ .‬אבל לעושים מאהבה ‪ -‬שלום רב ואין‬ ‫למוצאיהם‪.‬‬ ‫למו מכשול‪ ,‬א"צ שיכשלו ח"ו‪.‬‬ ‫ועד"ז יש להסביר ענין של מה שכתב לך אני‬ ‫וזהו פי' "כי ה' יהיה בכסלך ושמר רגליך‬ ‫מגלה טעמה‪ .‬דהנה אי' בספה"ק נועם‬ ‫מלכד" (משלי ג‪:‬כו)‪ ,‬ארז"ל (ב"ר א' י"ד) זה‬ ‫אלימלך (במדבר פ' בלק)‪ ,‬בדרך אחר הוא‬ ‫ההוראה‪ ,‬פי' כי אחר שתמיד ה' בכסלך‬ ‫ע"פ דאיתא בגמ' (פסחים נ‪ ):‬לעולם ילמוד‬ ‫ומחשבתך‪ ,‬וא"כ למדת לשמה ושמר רגלך‬ ‫אדם תורה ומצות אפילו שלא לשמה‪,‬‬ ‫מלכד‪ ,‬א"צ שתכשל בהוראה תחילה‪.‬‬ ‫שמתוך שלא לשמה בא לשמה‪*.‬‬ ‫וזהו הכוונה שע"י מעשר זוכה הנותן צדקה‬ ‫נראה לפרש‪ ,‬דהנה כל תורה ומצוות‬ ‫זוכה לתורה‪ ,‬שדרשו חז"ל (תנחומא פ' ראה‬ ‫הנעשים בלי כוונה היא כגוף בלי נשמה‪.‬‬ ‫י"א) בשכר נתינת מעשר זוכה לתורה‪.‬‬ ‫ונמצא כשאדם לומד תורה או עושה מצוה‬ ‫ואסמכוהו אקראי דכתיב (דברים יד‪:‬כב)‬ ‫שלא לשמה‪ ,‬נברא מזה רק הגוף לבד בלא‬ ‫"עשר תעשר וגו' למען תלמד"‪.‬‬ ‫נשמה‪ *.‬ולא כן הצדיק הקדוש הלומד‬ ‫ובתוי"י (פ' ראה) בשם הגאון מו"ה נפתלי‬ ‫לשמה שנברא ע"י רמ"ח איברים רוחניים*‪.‬‬ ‫(בספרו סמיכות חכמים)‪ :‬טעם שנחשדו‬ ‫ויש יכולת ביד הצדיק הלומד לשמה‬ ‫עמי הארץ במעשר דוקא‪ ,‬משום דקי"ל‬ ‫להעלות התורה והמצוות של זה שלמד שלא‬ ‫הנותן מעשר זוכה לתורה‪ ,‬שנאמר "למען‬ ‫לשמה‪ ,‬כי יכולת בידו להמשיכו נשמה‬ ‫תלמד" סמוך ל"עשר תעשר"‪ ,‬א"כ כשהוא‬ ‫לתורתו של זה שעשה הגוף לבד*‪.‬‬ ‫ע"ה על כרחך לא נתן מעשר‪ ,‬דאל"כ לא היה‬ ‫וזהו הפירוש מתוך שלא לשמה בא לשמה‪,‬‬ ‫ע"ה (הובא טעמי המנהגים ליקוטים אות‬ ‫פירוש שהתורה היא תבוא ליד הלומד‬ ‫כ"ד)‪.‬‬ ‫לשמה‪ ,‬והוא יתקנה ע"י איברי הנשמה*‪.‬‬ ‫א"כ הנותן מעשר זוכה לתורה‪ ,‬ואין למו‬ ‫וזהו גם כן יכול להיות כוון הפסוק (תהלים‬ ‫מכשול מעיקרא ולומד מעיקרא לשמה‪ .‬א"כ‬ ‫קב‪:‬א) "תפלה לעני כי יעטוף וגו'"‪ ,‬פירוש‬ ‫משנת השבוע‬ ‫כד‬ ‫שזוכה מחמת איזה מצוה או זכות אבות‪ ,‬יש‬ ‫הכ"נ ‪ -‬עשינו מה שגזרת עלינו‪ ,‬ולפי למדנו‬ ‫לו סייעתא מן שמיא שלא יהיה מכשול‬ ‫לשמה בלי מכשול‪ ,‬עשה אתה מה שעליך‬ ‫כדברי השל"ה הנ"ל‪ .‬וזהו 'עשר תעשר'‪,‬‬ ‫לעשות‪ ,‬שאמרת (ויקרא כו‪:‬ג) "אם בחקתי‬ ‫תזכה לתורה 'למען תלמד ליראה' מעיקרא‬ ‫תלכו וגו' ונתתי גשמיכם בעתם"‪ :‬אשר‬ ‫לשמה‪.‬‬ ‫נתתה לנו כאשר נשבעת לאבותינו ‪ -‬לתת לנו‬ ‫וקיימת ארץ זבת חלב ודבש‪:‬‬ ‫השי"ת יעזור‪" ,‬אורך ימים בימינה‬ ‫בשמאלה עושר וכבוד" (משלי ג‪:‬טז) בנים‬ ‫וזהו ג"כ הזכות והכוונה שזוכה‪ ,‬הרי כל‬ ‫בני בנים וחתני רבנן‪ ,‬אורך ימים ושנות חיים‬ ‫אחד יגעת ומצאת תאמין‪ ,‬לא יגעת ומצאת‬ ‫בברכת כתיבה וחתימה טובה ושידוכים‬ ‫אל תאמין (מגילה ו‪ ,):‬וא"כ מה שייך שזכה‬ ‫טובים‪ ,‬כדאי' 'כל טוב' בגי' 'אלול'‪ ,‬ונזכה‬ ‫לתורה‪ .‬אמנם הגמ' מסיק לאוקמי אליבא‬ ‫לבנין ביהמ"ק בביאת משיח צדקנו בב"א‪.‬‬ ‫דהלכתא סייעתא מן שמיא‪ ,‬והכוונה מי‬ ‫כה‬ ‫משנת השבוע‬ ‫מערכת המשנה‬ ‫ליקוטים קצרים מתוך שו"ת משנה הלכות ושאר ספרי רבינו הקדוש זי"ע‬ ‫נערך ע"י הרב מרדכי צבי גינזבורג | אין ללמוד מכאן הלכה למעשה‬ ‫חולין קי"ט ע"ב‬ ‫במסגרת דף היומי‬ ‫אבל לענין מוקף גויל הרי גמ' מפורשת הוא‬ ‫כל נקב שהדיו עובר עליו אינו נקב‪.‬‬ ‫(מנחות ל') ונפסק בשו"ע (רמ"א סי' ל"ב סע'‬ ‫הנה נחלקו גדולי האחרונים בדין ספר תורה‬ ‫ל"ב) דאפילו הפסק חוט השערה שאין חוש‬ ‫שיש בה נגיעה מאות לאות‪ ,‬ואינו ניכר‬ ‫רואה אותה רק ע"י זכוכית מגדלת מקרי‬ ‫הפירוד אלא ע"י זכוכית המגדלת‬ ‫הפסק‪.‬‬ ‫[מיקראסקאפּ]‪ ,‬אי הוה מוקף גויל כיון‬ ‫ורבינו בשו"ת משנה הלכות (ח"ד סי' קכ"ח)‬ ‫שנראה ע"י הזכוכית מגדלת‪ ,‬או דילמא כיון‬ ‫תשובה להג"ר ישראל וועלץ (בעל דברי‬ ‫שאינו נראה לעינים אינו מוקף גויל‪.‬‬ ‫ישראל) הביא ראיה לדעת בעל שארית‬ ‫והגאון מטשעבין (שו"ת דובב מישרים ח"א‬ ‫ישראל מדברי תשו' הריב"ש (סי' ק"כ‪ ,‬הביאו‬ ‫סי' א') כתב דזה אינו מוקף גויל‪ .‬והביא ראיה‬ ‫הב"י סי' ל"ו) מהני ספרי דווקני דהוי תלוי ליה‬ ‫לדבריו מהא דאיתא בשו"ע (או"ח סי' ל"ב סע'‬ ‫לכרעיה דאות ה'‪ .‬והקשה הריב"ש דהא‬ ‫י"ג) יהי' הקלף שלם שלא יהא בו נקבים שאין‬ ‫לעיכובא הוא בכל הסופרים‪ ,‬ומה הוסיפו הני‬ ‫הדיו עובר עליו‪ ,‬דהינו שלא תהא האות‬ ‫סופרי דווקני‪ .‬ולכן פירש דכל הסופרים‬ ‫נראית בו חלוקה לשתים‪ .‬ואם אינו ניכר נקב‬ ‫הפסיקו [בין הרגל לגג הה"א] כחוט השערה‪,‬‬ ‫בראיית העין רק נגד השמש‪ ,‬כתב המג"א‬ ‫וסופרי דווקני היו תולין הרבה פי' שהיו‬ ‫(ס"ק ט"ו) בשם הב"ח דכשר‪ .‬אלמא דלא‬ ‫מרחיקין הרגל הרבה כדי שיהא נראה לעין‬ ‫חשוב הפסק אם אינו ניכר לעינים‪.‬‬ ‫כל‪ .‬רואים דבאמת סגי לענין מוקף גויל‬ ‫אפילו כחוט השערה אפילו כשאינו נראה‬ ‫א"כ הכ"נ חשיב לנגיעה כיון דלפי חוש‬ ‫לעין‪.‬‬ ‫הראות נראה הנגיעה‪ ,‬ואפילו לפי שיטת‬ ‫הט"ז שם דגם אם הנקב נראה נגד השמש‬ ‫והנה חקרו גדולי האחרונים בצילום של‬ ‫פסל‪ ,‬הוא משום דלא משגחינן על חוש‬ ‫תנ"ך שאין האותיות נראית אלא ע"י זכוכית‬ ‫הראות לבד אלא חיישינן גם למה שהנקב‬ ‫המגדלת‪ ,‬האם מותר ליכנס עמו לבית‬ ‫נראה נגד השמש‪ ,‬אבל ודאי שהעיקר הוא‬ ‫הכסא‪ .‬ובשו"ת אבן יקרה (ח"ב סי' ל"ג) כתב‬ ‫החוש הראות‪ .‬וא"כ כאן שהנגיעה פוסלת‪,‬‬ ‫דמותר ליכנס לביה"כ כיון שאין האותיות‬ ‫ולפי חוש הראות נראית הנגיעה‪ ,‬ודאי דהוי‬ ‫ניכרות לעין רואה ואין שום קדושה בתנ"ך‬ ‫נגיעה ופוסל‪ ,‬דאור העין הוא העיקר‪.‬‬ ‫זה‪ .‬והביא ראיה לדבריו שהרי בכל הגוף יש‬ ‫בו נקבים דקים טבעיים מעבר לעבר‪ ,‬ואם‬ ‫והגאון האדיר ר' ישראל זאב מינצבערג‬ ‫היינו מסתכלים בכלי מגדל ראיה לא היינו‬ ‫זצוק"ל (שו"ת שארית ישראל סי' י"א‪-‬י"ב) חלק‬ ‫מוצאין שום בהמה וחיה או עוף כשרה‬ ‫עליו‪ ,‬דרק לענין נקב אזלינן בתר ראות העין‪,‬‬ ‫משנת השבוע‬ ‫כו‬ ‫כיון שהתורה צוותה לבני ישראל שיכתבו‬ ‫לאכילה כיון שאיבריהם הפנימיים נקובים‬ ‫לעצמן ס"ת תפילין ומזוזות‪ ,‬וא"כ פשוט‬ ‫מעבר לעבר‪ .‬אלא ודאי דהעיקר כל שאינו‬ ‫דציווי התורה היתה לכתיבה שבני אדם‬ ‫ניכר מרוב קטנותו לאו נקב הוא‪ ,‬והכ"נ לענין‬ ‫כותבין אותה‪ ,‬וכל כתיבה שהוא כתיבה‬ ‫כתב‪.‬‬ ‫שאינה במציאות לכותבה ע"י בני אדם לאו‬ ‫והגאון בעל דברי ישראל (הביאו רבינו בשו"ת‬ ‫כתיבה הוא‪ .‬ומעתה כיון שאין אדם בעולם‬ ‫ח"ד סי' קכ"ט) דחה ראייתו‪ ,‬דהא לא אסרה‬ ‫שיכול לכתוב כתב קטן כזה שאינו ניכר לעין‪,‬‬ ‫תורה טריפה אלא משום שאינה חיה‪,‬‬ ‫ממילא לא הוי כתיבה ומותר להכניסה עמו‬ ‫ובנקובה בנקבים דקים טבעיים זהו חייתה‪,‬‬ ‫לביה"כ‪.‬‬ ‫ולא שייך בזה דיני טריפות כלל‪ .‬ובכתב צילום‬ ‫וע"ע בשפתי נבונים (ח"ב סי' ט') להג"ר‬ ‫יש לומר אף שאינו יכול לקרות אלא ע"י‬ ‫יחיאל מיכל שטיינמעטץ מה שהביא‬ ‫זכוכית המגדלת‪ ,‬מ"מ מקרי כתב‪.‬‬ ‫מהמהרש"ם‪ ,‬ומה שכתב רבינו על זה‪.‬‬ ‫ורבינו הסכים לדברי הגאון בעל דברי‬ ‫ישראל‪ ,‬אמנם להלכה נקט כבעל אבן יקרה‬ ‫ומי שילמוד במשנה הלכות‬ ‫אי"ה אם יהי' לי זכות בעוה"ב‬ ‫אשתדל להתפלל בעדו‬ ‫מהקדמת שו"ת משנ"ה מהד' תשס"ט‬ ‫כז‬ ‫משנת השבוע‬ ‫שיעורי הלכה‬ ‫יום א' פרשת חקת תשע"ג לפ"ק‬ ‫הלכות שבת – או"ח סי' שמ"ג‬ ‫הקטן אינו בר הבנה כלל‪ ,‬וכן שלא יצווהו‬ ‫דיני קטן בשבת‬ ‫לעשות מעשה איסור‪.‬‬ ‫שו"ע "קטן אוכל נבילות אין בית דין‬ ‫איסור עשיית מלאכה בשבת ע"י בנו ובתו הקטנים‬ ‫מצווין להפרישו‪ ,‬אבל אביו מצווה לגעור בו‬ ‫ולהפרישו (מאיסור דאורייתא)‪ .‬ולהאכילו‬ ‫והנה בשבת נאמר (שמות כ‪:‬י) "לא תעשה‬ ‫בידים אסור אפילו דברים שאסורים‬ ‫כל מלאכה אתה ובנך ובתך" ודרשו‬ ‫מדברי סופרים‪ ,‬וכן אסור להרגילו בחילול‬ ‫במכילתא (שם) שבנך ובתך אלו הקטנים‪,‬‬ ‫שבת ומועד ואפילו בדברים שהם משום‬ ‫והיינו כשעושה על דעת אביו (עי' שבת‬ ‫שבות‪ .‬הג"ה‪ ,‬ויש אומרים דכל זה בקטן‬ ‫קכא‪ .).‬וזה הוי כמו ספי ליה בידים‪,‬‬ ‫דלא הגיע לחינוך‪ ,‬אבל הגיע לחינוך‬ ‫וכמבואר בנימוקי יוסף (יבמות מב‪ .‬מדפי‬ ‫צריכים להפרישו‪ .‬ויש אומרים דלא שייך‬ ‫הרי"ף) דאף בשאר איסורין בעושה על‬ ‫חינוך לבית דין אלא לאב בלבד"‪.‬‬ ‫דעת אביו הוי כמו דספי ליה בידים‪.‬‬ ‫קושית האחרונים למה צריך לימוד מיוחד לשבת‬ ‫המקור לאיסור ספייה לקטן‬ ‫איסור ספייה לקטן נלמד (יבמות קיד‪).‬‬ ‫והקשו האחרונים למה צריך קרא כלל‬ ‫מהפסוק שנאמר לגבי איסור שרצים‬ ‫בשבת‪ ,‬דהרי כשעושה על דעת אביו הוי‬ ‫(ויקרא יא‪:‬מב) "לא תאכלום כי שקץ הם‬ ‫כמאכילו בידים‪ ,‬אם כן זה ילפינן משאר‬ ‫לכם"‪ ,‬כאילו נאמר "לא תאכילום"‪ ,‬וכן‬ ‫הפסוקים שילפינן מיניה איסור ספייה‪.‬‬ ‫מהנאמר באיסור דם (ויקרא יז‪:‬יב) "כל‬ ‫אמרי בינה‪ :‬בשבת אסורה מלאכת מחשבת‬ ‫נפש מכם לא תאכל דם"‪ ,‬כאילו נאמר 'לא‬ ‫וקטן אין לו מחשבה‬ ‫תאכיל'‪ ,‬וכן מהנאמר בטומאת כהנים‬ ‫ובאמרי בינה (עניני שבת סי' ז') תירץ‬ ‫(ויקרא כא‪:‬א) "אמור ואמרת" ודרשו חז"ל‬ ‫עפ"מ שידוע דקטן מעשה יש מחשבה אין‪.‬‬ ‫אמור לגדולים שיאמרו לקטנים‪ .‬והיינו‬ ‫ואף מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו אינו‬ ‫להזהיר גדולים על הקטנים‪ ,‬שהגדול‬ ‫אסור מן התורה (כמבואר בחולין י"ג)‪.‬‬ ‫מוזהר שלא יספה דבר איסור לקטן‪ ,‬הן‬ ‫וידוע דבשבת מלאכת מחשבת אסרה תורה‬ ‫איסור אכילה והן שאר איסורים‪ ,‬ואפילו‬ ‫ומתעסק בעלמא פטור‪ ,‬ולאו שם מלאכה‬ ‫משנת השבוע‬ ‫כח‬ ‫הא יש לו מחשבה במילי דעלמא‪ ,‬שרצונו‬ ‫הוא רק כשמתכוין אל המלאכה‪ .‬לכן אי לאו‬ ‫לכבות את הנר או להוציא הוצאה לרה"ר ואי‬ ‫דגלי קרא בשבת להזהיר גדולים על‬ ‫אפשר להחשיבו כמתעסק‪ ,‬ע"ש‪.‬‬ ‫הקטנים לא היינו יכולים למילף מדם‬ ‫ר"ח מוואלאזין‪ :‬צריך לימוד בשבת‬ ‫ושרצים‪ ,‬דשם אתעבד איסורא אף אם אוכל‬ ‫שיהי' דינו כמחלל שבת‬ ‫הקטן בלא כוונה‪ ,‬וכן בטומאה אף בהעדר‬ ‫ומשום זה הביא בשם הגאון רבי חיים‬ ‫שום כוונה‪ ,‬מ"מ נטמא גופו‪ ,‬לכן הזהירה‬ ‫מוואלאזין זצ"ל הא דאיצטריך קרא ד'לא‬ ‫תורה גדולים על הקטנים‪ .‬משא"כ בשבת‬ ‫תעשה כל מלאכה אתה ובניך'‪ ,‬דמשום לאו‬ ‫היינו אומרים דלא איתעביד שום איסור‬ ‫ד'לא תאכלום' לא הוי אלא איסור בעלמא‬ ‫במעשה הקטן כיון דכל מעשיו הם בלא‬ ‫כשאר איסורים‪ .‬משא"כ משום 'לא תעשה‬ ‫דעת וכוונה‪.‬‬ ‫כל מלאכה' הוי איסור דשבת דחמיר‪,‬‬ ‫וכעין זה ראה בשו"ת חידושי הרי"ם (סי'‬ ‫כדאיתא בגמ' (יבמות ו') שאני לאוי דשבת‬ ‫ג') על הא דמקשינן בגמ' (יבמות שם) על‬ ‫דחמירי‪ ,‬ופירש"י דקיי"ל מחלל שבת‬ ‫רב פדת שאמר שאם נאבד מפתחות שיוליך‬ ‫א‬ ‫כעובד עבודה זרה‪.‬‬ ‫לשם תינוק‪ ,‬ואם ימצאו יביאו את זה‪ .‬פריך‬ ‫משנה הלכות‪ :‬צריך להשמיע בשבת‬ ‫בגמ' ש"מ קטן אוכל נבילות אין בי"ד‬ ‫אפילו שאינו אלא איסור זמן‬ ‫מצווים להפרישו‪ .‬והקשה הרי"ם‪ ,‬מה‬ ‫ובשו"ת משנה הלכות (ח"ז סי' ל"ו) תי'‬ ‫מדמה שבת לשאר איסורים‪ ,‬כיון דבשבת‬ ‫כ"ק אאדמו"ר זי"ע דלא תאכילום הוא על‬ ‫מלאכת מחשבת אסרה תורה וקטן אין לו‬ ‫אכילת איסור וכיוצא בו‪ ,‬שזה איסור חפצא‬ ‫מחשבה‪ .‬עי' בשו"ת שואל ומשיב (מהד"ג‬ ‫וזה יש חובה להפריש קטן‪ .‬אבל שבת כיון‬ ‫ח"ב סי' נ"ג) מה שכתב להרי"ם‪.‬‬ ‫שלא הוי אלא איסור זמן ולא איסור חפצא‪,‬‬ ‫קושית האחיעזר‬ ‫הוה אמינא שאין צריך להפריש קטן‪ ,‬ולכך‬ ‫שקטן יש לו מחשבה במילי דעלמא‬ ‫כתבה התורה בנך ובתך‪ .‬ועיי"ש עוד כמה‬ ‫אמנם באחיעזר (ח"ג סי' פ"א ס"ק כ"ג)‬ ‫תירוצים‪ ,‬ויש ביניהם הרבה נפקא מינה‬ ‫הקשה על זה‪ ,‬דהרי זה שמלאכת מחשבת‬ ‫להלכה‪ .‬ועיין בספר ביכורי יאה (סי' י"ד)‬ ‫אסרה תורה‪ ,‬אינו רק לפטור דבר שאינו‬ ‫אריכות גדול בסוגיא זו‪.‬‬ ‫מתכוין או מלאכה שאינו צריכה לגופה‪ ,‬ועל‬ ‫עושה על דעת אביו אם הוא דאורייתא או דרבנן‬ ‫זה קאי מלאכת מחשבת אסרה תורה‪ .‬אבל‬ ‫בשאר דברים בודאי דהם שוים לכל התורה‪.‬‬ ‫קטן העושה על דעת אביו‪ ,‬בשער הציון‬ ‫וקטן אפילו שאין לו מחשבה וכוונה מ"מ‬ ‫(סי' של"ד ס"ק נ"ד) כתב שהדבר אסור‬ ‫א‬ ‫ומטו בבי מדרשא משמיה דהגר"ח שכך הורה למעשה כאשר נקרע העירוב ונמצאו יהודים‬ ‫שהעבירו את סידוריהם לביהכ"נ ע"י ילדיהם‪ ,‬והורה לפרסם שאותם יהודים דינם כמומרים ויינם יין‬ ‫נסך (וראה בדברינו בשם הביאור הלכה משמעה דרעק"א ועוד)‪.‬‬ ‫כט‬ ‫משנת השבוע‬ ‫דמשחק בו הוי כעושה כן על דעת עצמו (עי'‬ ‫מדאורייתא‪ ,‬שנאמר "לא תעשה כל מלאכה‬ ‫שו"ע הרב סע' י')‪.‬‬ ‫אתה ובנך ובתך"‪ .‬אמנם בביאור הלכה (סי'‬ ‫שכח לכבות האור במקרר‬ ‫רס"ו סע' ו' סוד"ה ודוקא) מצדד דגם‬ ‫בקטן העושה על דעת אביו דאסור וצריך‬ ‫אם שכח להוציא או לכבות הנורה‪ ,‬בספר‬ ‫למחות‪ ,‬אינו אלא מדרבנן‪ ,‬מאחר שאינו‬ ‫מאור השבת (ח"א מכ' מ"ט) הביא מהגאון‬ ‫מצווהו בפירוש‪.‬‬ ‫רבי שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל שהתיר‬ ‫לומר לקטן להוציא משהו לצורך עצמו‪ ,‬וע"י‬ ‫***‬ ‫כך יוכל להשתמש לצורך עצמו‪ ,‬והוא שהקטן‬ ‫שיעור קטן בר הבנה שאביו מחויב להפרישו‬ ‫לא ידע שהנורה ידלק‪ .‬וכן הוא מס' חוט‬ ‫במגן אברהם (סק"ב) הביא מאיסור‬ ‫השני (להגר"נ קרליץ)‪.‬‬ ‫והיתר הארוך (שער מ"ח בסופו) דדוקא‬ ‫לומר לקטן להביא ספר שלו לביה"מ‬ ‫בתינוק דבר הבנה‪ ,‬אבל לאו בר הבנה לית לן‬ ‫במקום שאין עירוב‬ ‫בה‪.‬‬ ‫בביאור הלכה (ד"ה מד"ס) הביא בשם‬ ‫ומהו הגדר של הבנה‪ .‬בספר נשמת השבת‬ ‫רעק"א לענין ליתן חומש וסידור‪ ,‬דאסור‬ ‫(ח"ד סי' ת"נ) הביא מספר חידושים‬ ‫אא"כ יש ג"כ צורך להתינוק‪ .‬אבל עיין‬ ‫וביאורים (או"ח סי' י"ח) שכתב דהגדר‬ ‫בשו"ע הרב (ס"ו) ובתהלה לדוד (אות ד'‬ ‫הוא שמבין שדבר זה אסור בעצמותו‪ ,‬ועי"ז‬ ‫ד"ה והנה) דכתבו דעכ"פ באקראי שרי גם‬ ‫יפרוש מדבר זה אף בפעם אחרת‪ .‬אבל קטן‬ ‫לצרכינו‪ .‬וכ"כ בקצות השולחן (סי' קמ"ז דף‬ ‫שרק מבין כשאומרים לו עכשיו שדבר זה‬ ‫כ"א ציון ‪ ,)4‬וכך כתב להתיר בתפארת‬ ‫אסור לו לעשותו ולא יעשנו‪ ,‬אבל לא ידע‬ ‫ישראל בפתיחתו לעירובין וחלק שם על‬ ‫לפרוש מזה בפעם אחרת‪ ,‬לא שייך בו חינוך‪.‬‬ ‫רעק"א הנ"ל‪.‬‬ ‫ודייק לשון לפרוש‪ ,‬פי' שיפרוש מדבר זה‬ ‫ולפ"ז כתב בתהל"ד דבמקום שתמיד אין‬ ‫גם להבא‪.‬‬ ‫עירוב אסור‪ ,‬אבל במקום שיש עירוב רק‬ ‫ובספר ברית עולם כתב דיש לאפרושי‬ ‫שלפעמים נפסק העירוב שרי גם לצרכינו‪,‬‬ ‫מאיסורי מגיל ג' ואילך‪ ,‬כל א' לפום‬ ‫ע"ש‪ .‬ועיין בשו"ת כתב סופר (או"ח סי' כ')‬ ‫חורפיה‪ .‬אבל לומר לו לעשות מלאכה‬ ‫שצידד להקל בזה‪.‬‬ ‫לטובת האב יש למנוע אפילו קודם מכן‪ ,‬וכן‬ ‫ובאשל אברהם תנינא (סי' שמ"ג)‬ ‫הוא במשנה ברורה (סק"ג)‪.‬‬ ‫דבמקום שאין בזה תועלת בחינוך הקטנים‬ ‫מתעסק לעצמו ובדרך אגב מדליק חשמל וכיו"ב‬ ‫לפי שנותיהם‪ ,‬ולפי קוצר הבנה ולפי סגנון‬ ‫כשנכבה החשמל או המזגן מותר להעמיד‬ ‫המאורע שיש בזה חילוקים שונים דקים‪,‬‬ ‫תינוק אצל המתג כדי שישחק בו וידליקנו‪,‬‬ ‫וגם כשנתיר להקטן באופן האסור לא ישאר‬ ‫ואינו נקרא שעושה על דעת אביו‪ ,‬דכיון‬ ‫משנת השבוע‬ ‫ל‬ ‫בקידוש זה‪ ,‬אע"ג דלא קיי"ל הכי‪ ,‬מ"מ‬ ‫בו רושם בגדלותו להתיר האיסור‪ ,‬כיון‬ ‫לקטנים שרי‪.‬‬ ‫שאיסור זה יש לו היתר לפעמים‪ ,‬והוא יוכל‬ ‫דעת חקרי לב ע"פ ראשונים שאין להתיר‬ ‫לסבור שהמאורע שהתירו לו בו הי' באופן‬ ‫המותר ‪ -‬בכזה לא שייך כל כך מצות חינוך‬ ‫אולם בשו"ת חקרי לב (חאו"ח סי' ס"ט ד'‬ ‫גם על האב‪.‬‬ ‫קכ"ג ע"א) הקשה על הבית יוסף שהיקל‬ ‫במקום מחלוקת מהא דהריב"ש (סי' שצ"ג‪,‬‬ ‫עפ"ז יש זכות מה שפשט המנהג להקל‬ ‫שצ"ד) שהתרעם על מהר"ח גאלפיפא‬ ‫כשנתקלקל העירוב לטלטל ע"י קטנים‬ ‫שהתיר בשנת בצורת להאכיל לקטן גבינות‬ ‫סידורים וכדומה‪ ,‬כי מלבד שיש להם‬ ‫העכו"ם עפ"ד הרשב"א והר"ן דלצורך‬ ‫סמיכה על דעה אחת (סי' רע"ו סוף ס"ב)‬ ‫הקטן שרי למיספי איסור דרבנן‪ .‬והריב"ש‬ ‫המתרת שבות אחד לצורך מצוה או לצורך‬ ‫חלק עליו שהיתר זה ראוי היה להעלימו‪.‬‬ ‫שבת‪ ,‬מלבד זה יש בזה ג"כ צד לומר דלא‬ ‫ומדברי שניהם יש ללמוד היפך דעת מרן‬ ‫שייך בזה חינוך על האב ג"כ מצד שהקטן לא‬ ‫הבית יוסף‪ ,‬שהרי שם כמה פוסקים התירו‬ ‫יבחין בגדלותו אם פיסול העירוב הי'‬ ‫גבינות הגוים אפי' לגדולים‪ ,‬ואע"פ שרבו‬ ‫מעיקר הדין או מחומרא‪ ,‬ולכן לא יבוא‬ ‫החולקים ונקטינן כוותייהו לקטן מיהא‬ ‫ללמוד קולא מזה‪.‬‬ ‫נימא להקל‪ ,‬אלא ודאי שאין להתיר בכיוצא‬ ‫***‬ ‫בזה‪.‬‬ ‫ספייה לקטן במקום שיש מחלוקת‬ ‫יתלה המחלוקת על מי תלוי מצות חינוך‬ ‫ובאמת יש להקשות על זה שמשקים‬ ‫דעת הבית יוסף להתיר‬ ‫הקידוש לקטן‪ ,‬וכי אומרים לאדם חטא‬ ‫הבית יוסף (סי' רס"ט) כתב לגבי מה‬ ‫בשביל שיזכה חברך‪ .‬ויש לתלות מחלוקת זו‬ ‫שנותנים קידוש לקטן בבית הכנסת כדי שלא‬ ‫על מי תלוי החינוך‪ ,‬על הגדול או על הקטן‪.‬‬ ‫יכשל הגדול בברכה לבטלה‪" ,‬ולדברי‬ ‫ולשי' (רוב ראשונים) דחינוך מוטל על‬ ‫האומרים שאפילו איסורי דרבנן לא ספינן‬ ‫האב‪ ,‬א"כ שתי החיובים [החינוך והקידוש]‬ ‫להו לקטנים בידים‪ ,‬כמו שאכתוב בסוף‬ ‫עליו‪ ,‬ובכזה אמרינן מוטב שיעשה איסורא‬ ‫סימן שמ"ג‪ ,‬אפשר דכיון שיש מתירין‬ ‫זוטא ולא יעבוד חבר איסורא רבא‪.‬‬ ‫לשתות בבית הכנסת אפילו לגדולים‪ ,‬אע"פ‬ ‫שהגדולים נוהגים כדברי האוסרים‪ ,‬מ"מ‬ ‫קטן ששכח לקדש בליל שבת‬ ‫לא חשיב איסור כולי האי שיאסר להשקותו‬ ‫אינו אומר נוסח הקידוש ביום‬ ‫לקטנים‪.‬‬ ‫בשו"ת קנין תורה (ח"ה סי' כ"א) חידש‬ ‫דקטן ששכח לקדש בליל שבת אינו אומר כל‬ ‫והעתיקו המגן אברהם (שם סק"א) וז"ל‪,‬‬ ‫הקידוש ביום השבת כדרך שגדול עושה‪ ,‬כי‬ ‫כיון די"א דאפי' גדול מותר לשתות דיוצא‬ ‫עיקר מצות חינוך אבעל הבן לחנכו לקיום‬ ‫לא‬ ‫משנת השבוע‬ ‫שנשאל במי שנלקה על עיניו בחולי‬ ‫מצות ולא לתיקונים במה שחסר‪ ,‬עיי"ש‬ ‫הסנוירים הנקרא שווארצע שטור רח"ל עד‬ ‫ראיותיו לזה‪.‬‬ ‫שנתייאשו כל הרופאים למצוא לו מזור‪ ,‬רק‬ ‫חת"ס‪ :‬אסור להאכיל דבר איסור לקטן שוטה‬ ‫בעיר אחת של נכרים רוצים לקבלו אצל‬ ‫קטן בן ז' שנים שנשתטה‪ ,‬והרופאים‬ ‫השפיטאל של נכרים למצוא לו רפואה שלא‬ ‫אומרים שאין לו רפואה‪ ,‬רק שישלחו אותו‬ ‫יתקלקל מאור עיניו לגמרי‪ ,‬שעדיין בידו‬ ‫לעיר גדולה אשר מלמדים לאנשים כאלו‬ ‫לילך בעצמו עכ"פ‪ ,‬אך צריך לאכול שם‬ ‫ובודאי יהיה לו שם רפואה‪ ,‬ואי אפשר שלא‬ ‫טריפות ‪ -‬מה דינו אם רשאי לעשות כן או‬ ‫יאכל שם נבילות וטרפות‪.‬‬ ‫לא‪.‬‬ ‫בשו"ת חתם סופר (או"ח סי' פ"ג) כתב‬ ‫והשיב להיתר‪ ,‬כי מוטב לחלל עליו שבת‬ ‫שמעיקר הדין שאם מוליכין אותו באופן‬ ‫אחת בכדי שישמור שבתות הרבה‪ ,‬לחוש‬ ‫שכשיגיע י"ג שנים ויום א' יוצאוהו משם‪,‬‬ ‫לדעת רבינו ירוחם שקיי"ל כרבי יהודה‬ ‫היה שרי לשלחו‪ ,‬ורק שהעידו הקדמונים‬ ‫(ב"ק פז‪ ).‬דסומא פטור מכל המצוות‪.‬‬ ‫שע"י המאכלים אסורים בנערות מטמטם‬ ‫ועכ"פ יביא אותו לידי ביטול תורה שגדולה‬ ‫הלב ומוליד טבע רע‪ .‬ע"ז אני אומר מוטב‬ ‫יותר מהצלת נפשות (מגילה טז‪ ,):‬והצלת‬ ‫שיהיה שוטה כל ימיו ולא רשע שעה אחת‬ ‫נפשות‪ ,‬ודאי שדוחה כל האיסורים‬ ‫ב‬ ‫לפני המקום‪ .‬וכן סיים בשו"ת מהר"ם‬ ‫שבתורה‪.‬‬ ‫שי"ק (חאו"ח סי' קס"ג) יעו"ש‪.‬‬ ‫חילוק בין נידון החכמת שלמה לנידון החת"ס‬ ‫אמנם אם הוא שוטה כ"כ עד אשר הגיע‬ ‫אמנם אין נידון החתם סופר דומה לנידון‬ ‫לכלל שוטה שפטור מכל מצוות‪ ,‬ואם יגדל‬ ‫החכמת שלמה‪ ,‬דשם מעיקרא מיירי שהוא‬ ‫כך בשטותו לא אתי לכלל מצוות מעולם‪,‬‬ ‫שוטה ורק אחר שירפאהו שם בבית‬ ‫ועי"ז שמכניסין אותו לבית החינוך יבוא‬ ‫הרפואה יהי' בר דעת‪ ,‬ולכן עדיף שלא‬ ‫בכלל דעת ויתחייב וישמור מצוות ה'‪ ,‬כתב‬ ‫להאכיל אותו מאכלות אסורות שיטמטמו‬ ‫שם בחת"ס בפשיטות להיתר יעו"ש‪,‬‬ ‫לבו ומוטב שישאר שוטה כל ימיו‪ .‬אבל כאן‬ ‫והעתיקו בכף החיים (אות כ"ב)‪.‬‬ ‫מיירי בבר דעת‪ ,‬שבכדי שלא יהי' סומא‬ ‫שפטור מכל המצוות יצטרך לאכול מאכלות‬ ‫חכמת שלמה‪ :‬מותר ללכת למקום‬ ‫שיצטרך לאכול טריפות להנצל מסנורים‬ ‫אסורות ‪ -‬בזה אומרים חלל עליו שבת אחת‬ ‫בכדי שישמור שבתות הרבה‪.‬‬ ‫ועיין חכמת שלמה (סי' שכ"ח סע' מ"ו)‬ ‫ב‬ ‫ואמנם למעשה לא רצה רבי שלמה קלוגר לסמוך להקל על היתר זה בלבד‪ ,‬רק בצירוף עם זה‬ ‫שיאכל פחות פחות מכשיעור‪ ,‬וגם ימעט במה דאפשר‪.‬‬ ‫משנת השבוע‬ ‫לב‬ ‫ניצוצי הדף‬ ‫חולין דף קי"ז‬ ‫זריעה מעיקרא‬ ‫מן הכלל‪ ,‬שהתורה אסרה בו מעשה הנחת‬ ‫גדר מלאכת זורע‬ ‫הזרעים בקרקע הראוי להשרשה‪ ,‬וגם אם‬ ‫מלאכת זורע הוא שונה משאר המלאכות‪,‬‬ ‫ליקט את הזרעים קודם שהשרישו חייב‪.‬‬ ‫כי בכל המלאכות פעולת המלאכה‬ ‫מאידך מלאכת אופה הרי הוא כשאר‬ ‫והתוצאה באים כאחד‪ ,‬מה שאין כן זורע‬ ‫מלאכות שאין חייבים אלא בגמר התוצאה‪,‬‬ ‫אשר בשעת מעשה לא נעשה כלום והזרע‬ ‫ולכן הרודה את הפת קודם שיקרמו פניה‬ ‫הוא כמונח בקופסא (עי' מנחות סט‪ ).‬ורק‬ ‫פטור כיון שלא נשלמה המלאכה‪ .‬ומבאר‬ ‫לאחר כמה ימים לאחר שנרקב הזרע אז‬ ‫החילוק בין המלאכות‪ ,‬דשם זריעה היא‬ ‫נשרש בקרקע‪ ,‬ונמצא שבשבת עצמו‬ ‫הנחת זרעים בקרקע‪ ,‬מה שאין כן אופה או‬ ‫לכאורה אינו עושה שום מלאכה‪.‬‬ ‫מבשל מורה על שהפת נאפה ונגמר‪.‬‬ ‫הרש"ש‪ :‬החיוב הוא רק בגמר התוצאה‬ ‫חיי אדם‪ :‬תיכף שנתן הזרעים חייב‬ ‫ונחלקו בזה גדולי האחרונים‪ ,‬הרש"ש (שבת‬ ‫וכן הוא גם דעת החיי אדם (הובא במשנה‬ ‫עג‪ ).‬סובר שהחיוב הוא רק בגמר התוצאה‪,‬‬ ‫ברורה ס"ק נ"א) דתיכף משנתן זרעוני‬ ‫ומוכיח כן ממה דאיתא בגמרא (שם ד‪).‬‬ ‫התבואה לתוך המים חייב‪ ,‬ואע"ג דלא‬ ‫שהרודה את הפת מן התנור קודם שיגיע‬ ‫יצמחו אלא לאחר כמה ימים‪ .‬ואפילו אם‬ ‫לידי קרימת פנים פטור‪ ,‬שמע מינה דגם‬ ‫נתן ביום השבת סמוך לחשיכה חייב דומיא‬ ‫במלאכות הנגמרות לאחר זמן אין חייבים‬ ‫דזורע בקרקע בזמן הזה‪ .‬ובזורע במים‬ ‫אלא בגמר התוצאה‪ ,‬והוא הדין במלאכת‬ ‫נחלקו המנחת חינוך (שם) שסובר דאינו‬ ‫זורע דאינו חייב אלא אם כן נקלט הזרע‬ ‫חייב אלא אם כן הצמיח בסוף‪ ,‬והאגלי טל‬ ‫ונשרש בקרקע‪ ,‬אבל אם לקט את הזרעים‬ ‫(זורע ס"ו) סובר שאפילו אם לא הצמיח בסוף‬ ‫קודם שהשרישו פטור‪ ,‬דכל זמן שלא‬ ‫ג"כ חייב‪.‬‬ ‫השריש כמאן דמנח בכדא דמי‪.‬‬ ‫מניח קדירה על האש סמוך למוצאי שבת‬ ‫מנחת חינוך‪ :‬במלאכת זורע חייב מיד‬ ‫ואחד מהנפ"מ לדינא שיוצא ממחלוקת‬ ‫והמנחת חינוך (מצוה רח"צ ס"ק י"ד) סובר‬ ‫האחרונים בגדר זורע‪ ,‬הוא לגבי המכניס פת‬ ‫דלא יתכן לומר שהחיוב הוא בעת ההשרשה‬ ‫לתנור או מניח קדירה על האש בשבת‪,‬‬ ‫בקרקע‪ ,‬שהרי שיעור זמן ההשרשה הוא‬ ‫ונגמר האפיה והבישול במוצאי שבת‪,‬‬ ‫לכל הפחות שלשה ימים לאחר הזריעה‬ ‫לשיטת המנחת חינוך פטור כיון שחלק‬ ‫(כמבואר במס' שביעית פ"ב מ"ו) נמצא‬ ‫מגוף המלאכה נעשה ביום חול‪ ,‬ולשיטת‬ ‫שההשרשה הוא באחד מימות החול‪ ,‬ואי‬ ‫הרש"ש חייב כיון שמעשה המלאכה היה‬ ‫אפשר לחייב על מלאכה הנעשית בימי‬ ‫בשבת לא איכפת לן במה שנגמר ביום חול‪.‬‬ ‫החול‪ ,‬ועל כרחך לומר דמלאכת זורע יצאה‬ ‫לג‬ ‫משנת השבוע‬ ‫הוה‪ ,‬ואף דשייך ביה נמי חזיא לאצטרופי‪,‬‬ ‫ויש להסמיך כאן כעין זה אי התחלת‬ ‫מ"מ בפי' מיעטה תורה מדכתיב בעשותה‬ ‫המלאכה לפני שנגמר נחשב כמלאכה‪ ,‬או‬ ‫העושה כולה ולא מקצתה וכו'‪ ,‬ובל"ז אפשר‬ ‫דהוה כחצי שיעור או כחצי מלאכה שנחלקו‬ ‫דמעיקרא לק"מ דל"ש בזה חזי לאצטרופי‬ ‫בזה הפוסקים‪ ,‬ואנקיט בקצרה‪ .‬דהנה בתו'‬ ‫דהא בעינן עקירה משעה ראשונה לכך עיין‬ ‫שבת (ג‪ .‬ד"ה פטורי דאתי לידי חיוב חטאת)‬ ‫שם‪ ,‬הרי להדיא כמ"ש ודו"ק‪.‬‬ ‫וז"ל‪ ,‬מה שפרש"י דעקירות קחשיב אינו‬ ‫נראה לר"י‪ ,‬חדא דעקירה בלא הוצאה אינה‬ ‫ובחפשי בספרים ראיתי בשו"ת הרי"מ‬ ‫אלא טלטול בעלמא ואין בה דררא דחיוב‬ ‫סימן ג'‪ ,‬שג"כ כ"כ דלא מחייב בהוצאה‬ ‫חטאת כלל‪ ,‬עיין שם‪ .‬וצ"ע מה כוונתם‪ ,‬הרי‬ ‫והכנסה רק כשהיה עקירה על דעת שיהיה‬ ‫גם ברש"י כתוב דבעקירה בלא הוצאה אין‬ ‫הנחה אח"כ בר"ה עיין שם‪ .‬וז"ב דבלא‬ ‫בו איסור דאורייתא‪ .‬אלא דרש"י כתב‬ ‫הגמר אין התחלה כלל מה"ת‪ ,‬וכטלטול‬ ‫דחשיב מה שיכול לבוא אח"כ לידי חטאת‪,‬‬ ‫מכסא לשלחן‪ ,‬ורק כשנגמר הוי העקירה‬ ‫וא"כ מהו כוונת קו' ר"י‪.‬‬ ‫חלק מהמלאכה למפרע‪ ,‬וכמ"ש גם באבני‬ ‫נזר (סי' רמ"ד אות ו')‪ ,‬וע"כ דבעי תיכף כוונתו‬ ‫ונראה דתו' לטעמייהו אזלי כמש"כ בדעתם‬ ‫להניח דייקא ודו"ק‪.‬‬ ‫דס"ל דכל זמן שלא נגמרה ההנחה עוד לא‬ ‫חל שם מלאכה על העקירה והוה טלטול‬ ‫ויש לומר כן גם בהרמב"ם (פי"ג מהל' שבת‬ ‫בעלמא‪ .‬וזהו מה שנקטו בלשונם 'שאינה‬ ‫הי"ב) שכתב בלשונו‪ ,‬שנמצאת זו העקירה‬ ‫אלא טלטול בעלמא'‪ ,‬ולא שייך שיחשבם‬ ‫עקירה המותרת עיין שם‪ ,‬דזה לפי שלא עקר‬ ‫במתני'‪ .‬משא"כ רש"י ס"ל כשיטתו דגם‬ ‫במחשבתו ע"מ להניח‪ ,‬דבכה"ג הוי‬ ‫בשעת עקירה איכא שם מלאכה על העקירה‬ ‫העקירה טלטול בעלמא‪ .‬וגם בר"ח (שבת ה‪):‬‬ ‫דהוא חלק מן המלאכה‪ ,‬אלא דהוה חצי‬ ‫י"ל בלשונו‪ ,‬שלא היה עקירה בכוונה להוציאן‬ ‫מלאכה‪ .‬ועי' בשו"ת משנה הלכות בנידון זה‬ ‫לחוץ במקום חיוב‪ ,‬והיינו הנחה דייקא‪,‬‬ ‫בדברי הרש"ש דס"ל דהוי מטעם חצי שיעור‪.‬‬ ‫דבלא זה לא הוי מלאכה כלל ודו"ק‪ .‬ומה זה‬ ‫להך דדף ג' ע"ב דקנסוה רבנן לאהדורי‪,‬‬ ‫וכן הגריעב"ץ בלחם שמים (שם משנה א'‬ ‫ובאמת שגג שהיה ע"מ להניח וז"פ‪.‬‬ ‫ד"ה שניהם פטורים) צידד דהוי אסור מח"ש‬ ‫מה"ת‪ ,‬מ"מ גם הוא הוסיף דבכה"ג שכמעט‬ ‫ועל דרך זה רואים דאי נימא דעקירה הגם‬ ‫שגמר המלאכה ולא חיסר אלא מקצתה להוי‬ ‫שלעצמה אינה כלום‪ ,‬מ"מ נחשב כמלאכה‬ ‫כח"ש עיין שם‪ .‬ועוד בענין זה‪ ,‬יעוי'‬ ‫או כחצי מלאכה‪ ,‬הכ"נ ההשרשה היא‬ ‫בהגהות בית מאיר (לקמן ג‪ ,).‬בנין ציון (ח"ב‬ ‫מלאכה בשבת‪ .‬הגם שלא נקלט ונשרש‬ ‫סי' קי"ג)‪ ,‬אבני נזר (יו"ד ח"ב סי' שצ"ג אות ב')‪,‬‬ ‫הזרע עד שלשה ימים‪ .‬משא"כ אי נימא‬ ‫ביאור הלכה (סי' ש"מ סע' א' ד"ה על שתי‬ ‫כשיטת התוס' דעקירה אינה כלום דהוי‬ ‫שערות)‪ ,‬תוצאות חיים (סי' ח')‪ ,‬ומשך חכמה‬ ‫כטלטול בעלמא‪ ,‬הגם דא"א לעבור איסור‬ ‫(פ' בהר ד"ה את)‪.‬‬ ‫הוצאה בלי עקירה ממקום חשוב כד' על ד'‪,‬‬ ‫מ"מ אינו נחשב כמלאכה‪ .‬הכ"נ הזרעה‬ ‫ועי' בשו"ת דברי יציב (או"ח סי' קמ"ה)‬ ‫היות שלא נקלט עד ג' ימים אינו נחשב‬ ‫שהביא מש"כ בבית מאיר (סי' שמ"ז) שג"כ‬ ‫ככלום‪ .‬ותן לחכם ויחכם‪.‬‬ ‫עמד על רש"י שבדף ג'‪ ,‬שע"כ חצי מלאכה‬ ‫משנת השבוע‬ ‫לד‬ ‫מראי מקומות‬ ‫בשו"ת משנה הלכות השייכים ללימוד דף היומי‬ ‫חלק ‪ -‬סימן‬ ‫מס' חולין‬ ‫המחה את החלב וגמעו אכילה כתיבא ביה והא לאו אכילה היא ‪ .................‬טו‪-‬קנט‬ ‫קכ‪.‬‬ ‫ציר שע"ג ירק מצטרף לככותבת ביום הכיפורים ‪ ..........................................‬יג‪-‬כו‬ ‫נבילה נמי אישתראי מליקה וכו' לכהנים ‪ .....................................................‬ה‪-‬פז‬ ‫רש"י ד"ה מצטרפין ‪ .................................................................................‬יג‪-‬כו‬ ‫רש"י ד"ה לרבות ‪ ....................................................................................‬ז‪-‬קטו‬ ‫פרי אתה מביא ואי אתה מביא משקה ‪ ......................................................‬יט‪-‬כח‬ ‫קכ‪:‬‬ ‫תוד"ה היכא‪ ...........................................................................................‬ה‪-‬סא‬ ‫רש"י ד"ה השוחט‪..................................................................................‬ד‪-‬רלט‬ ‫קכא‪.‬‬ ‫מפרכסת וכו' יצתה מכלל חיה ולכלל מתה לא באת ‪ ................‬ה‪-‬פד‪ ,‬ו‪-‬רטז‪ ,‬ז‪-‬רפא‬ ‫קכא‪:‬‬ ‫נחרה אין בה טומאה של כלום‪ ...................................................................‬ה‪-‬פז‬ ‫קודם שתצא נפשה וכו' והרובעה חייב ‪ .......................................................‬ב‪-‬לט‬ ‫תוד"ה אביי‪ ............................................................................................‬ב‪-‬לט‬ ‫אלו שעורותיהן כבשרן ‪ ...........................................................................‬יט‪-‬צד‬ ‫קכב‪.‬‬ ‫רש"י ד"ה וכולן ‪ .....................................................................................‬יט‪-‬צד‬ ‫לגבל ולתפלה ולנטילת ידים ארבעת מילין ‪ ................................................‬יח‪-‬עב‬ ‫קכב‪:‬‬ ‫רש"י ד"ה תנור ‪ .........................................................................................‬טז‪-‬י‬ ‫קכד‪.‬‬ ‫רש"י ד"ה ושיריו ‪ ......................................................................................‬טז‪-‬י‬ ‫לה‬ ‫משנת השבוע‬ ‫הילולא דצדיקיא‬ ‫הרה"ק רבי משולם שרגא פייבוש היילפרין מברעזאן זי"ע‬ ‫י"ט אלול תרל"ד‬ ‫רבינו משולם שרגא פייבוש נולד בשנת תק"ע (‪ 1810‬למס') לאביו הרה"ק רבי נפתלי הירץ היילפרין‬ ‫זצ"ל אב"ד ברעזאן (‪ ,)Brzeżany, Ukraine‬מתלמידי הרבי מלובלין )‪ (Lublin, Poland‬זי"ע‪ .‬השם‬ ‫היילפרין הוא על שם העיר היילברון במדינת אשכנז (‪ .)Heilbronn, Germany‬אבי רבינו הוא‬ ‫מצאצאי הגאון רבי שמשון ווערטהיימער זצ"ל אב"ד וויען (‪ )Vienna, Austria‬והמדינה‪ ,‬ומגדולי‬ ‫השתדלנים‪ ,‬מצאצאי בעל מחזור ויטרי שהיה נכד של רש"י‪ .‬אמו היתה בתו של הגאון רבי שלמה‬ ‫יצחק היילפרין זצ"ל‪ ,‬אף הוא היה נצר למשפחה רבנית גדולה זו‪ ,‬ואשר שימש כרב ואב"ד בעיר‬ ‫הגדולה טארניפאל (‪ )Ternópil, Ukraine‬ואחר כך בבאר (‪.)Bar, Ukraine‬‬ ‫ימי נעוריו‬ ‫בימי נעוריו למד רבינו אצל אביו‪ .‬עוד בהיותו צעיר לימים נהג רבינו בקדושה ובפרישות יתירה‪ ,‬הוא‬ ‫נהג בעצמו חומרות יתירות‪ ,‬והקפיד מאוד על עבודת המידות‪ .‬לאחר שמלאו לו כ' שנים‪ ,‬ולאחר‬ ‫שמילא כריסו בש"ס ופוסקים‪ ,‬וכן לאחר שבא בברית הנישואין‪ ,‬החל אביו שהיה מקובל גדול ללמדו‬ ‫את תורת הקבלה‪ .‬הוא עשה חיל בלימודיו‪ ,‬ותוך זמן קצר רכש בקיאות עצומה בזוהר הקדוש ובכתבי‬ ‫האריז"ל‪.‬‬ ‫הוא הרבה להסתופף בצל צדיקי דורו‪ ,‬לדלות מהם מלא חפניים תורה יראת שמים וחסידות‪ .‬רבותיו‬ ‫המובהקים היו הרה"ק רבי יהודה צבי מראזלא (‪ )Rozdół, Ukraine‬זי"ע בעל דעת קדושים‪ ,‬רבינו‬ ‫מביאו כמה פעמים בספרו‪ ,‬והרה"ק בעל אריה דבי עילאי זי"ע‪ .‬גם הסתופף בצל הרה"ק מצאנז‬ ‫(‪ )Nowy Sacz, Poland‬זי"ע‪ ,‬הרה"ק מהר"ש מבעלזא )‪ (Belz, Ukraine‬זי"ע‪ ,‬הרה"ק רבי מאיר‬ ‫מפרעמישלאן (‪ )Peremyshlyany, Ukraine‬זי"ע‪ ,‬ועוד‪.‬‬ ‫אודות גודל מדריגתו כתב בנו הרה"ק לייבוש מברעזאן זי"ע בהקדמתו לספר שפת אמת‪" :‬אבי אבי‬ ‫רכב ישראל ופרשיו‪ ,‬סוב"ר הרזי"ם חכם חרשים‪ ,‬ידיד ד' וידיד אנשים‪ ,‬חכם מקובל אלקי‪ ,‬נבון‬ ‫לחשים‪ ,‬בוצינא קדישא דחילא ופרישא‪ ,‬כקש"ת משולם שרגא פייבוש זצוק"ל‪ ,‬צדיק חסיד ועניו‪,‬‬ ‫וחכמת אדם תאיר פניו לקבל כל אדם בסבר פנים יפות בנועם שיחתו‪ ,‬ודיבר באהבה וחיבה יתירה‪,‬‬ ‫ולקח נפשות בחכמתו‪ ,‬אוהב את הבריות ומקרבן לתורת ה' ויראתו‪ ,‬ובכל זאת דיבורו עמהם היה‬ ‫בשקל הקודש‪ ,‬לא העדיף ולא החסיר במדתו‪ ,‬והשלם לנפשו משלים נפשות אחרים‪ ,‬ע"ד "את‬ ‫הנפש אשר עשו בחרן"‪ .‬בעבודתו ותורתו קירב רחוקים‪ ,‬גלייה לדרעא ונפל נהורא‪ ,‬שרגא בטיהרא‬ ‫האיר מחשכים‪ ,‬כידוע לכל אשר באו בצל קורתו‪ ,‬ונשמע קולו בבואו לדבר בקודש‪ ,‬ורבים מישיני‬ ‫אדמת עפר אולת ֵהקיץ לחיי עולם בקול תפילתו קול לו קול אליו‪ ,‬כקול ד' בדברו‪ ,‬קול איש אשר‬ ‫ביקרו‪ ,‬יראת ד' הוא אוצרו‪ ,‬וכיוון לי' פתיח לראות באור התורה ובה‬ ‫המלך מלכו של עולם חפץ ָ‬ ‫העמיק שיח‪ ,‬יריע אף יצריח‪ ,‬וחפץ ד' בידו יצליח‪ ,‬אשר כל השומע אף אם אבן הוא נימוח‪ ,‬וכחץ‬ ‫משנת השבוע‬ ‫לו‬ ‫כליותיו הפליח‪ ,‬ורוח חיים בקרבו הפיח‪ ,‬כי דברים היוצאים מן הלב בקדושה ובטהרה נכנסו בלבם‬ ‫כזקוקין לנורא‪ ,‬והסירו לב האבן‪ ,‬מה לבר את התבן‪ ,‬כידוע צדיק מה פעל בכמה וכמה אנשים אשר‬ ‫רוח אחרת היתה בקרבם ויעשו באושים‪ ,‬השיב מעון ונתהפכו כחומר חותם‪ ,‬ורוח חדשה וטהרה‬ ‫לבשתם‪ ,‬והסירו הבגדים הצואים‪ ,‬והלבישו מחלצות לנפשם רוחם ונשמתם‪ ,‬ולא במלחמה ודברים‬ ‫קשים נצח החלשים‪ ,‬רק בקול תפלתו נצח וקירב האנשים"‪.‬‬ ‫פרק האיש מקדש‬ ‫כשהגיע רבינו לפירקו נשא לאשה את מרת חיה לאה ליפשיץ ע"ה‪ ,‬בת הגאון רבי חיים ליפשיץ זצ"ל‬ ‫אב"ד בובורקא (‪ .)Bibrka, Ukraine‬אחר נישואיו המשיך לישב באהלה של תורה‪ ,‬כשהוא מוסיף‬ ‫התמדה על התמדתו‪ ,‬ופרישות על פרישותו‪ .‬הוא עלה ונתעלה במעלות התורה והחסידות מעלה‬ ‫מעלה‪ ,‬עד שהגיע למדריגות רמות ונישאות‪ ,‬שהפליאו את כל רואיו‪.‬‬ ‫כעבור שנים מועטות נפטרה זוגתו‪ ,‬ורבינו נשאר מטופל בעוללים רכים‪ .‬הוא קיבל עליו את הדין‬ ‫באהבה‪ ,‬והמשיך לעבוד את השי"ת במסירות נפש‪ ,‬יחד עם הקפדה יתירה על חינוכם וגידולם של‬ ‫ילדיו הקטנים‪.‬‬ ‫כאשר התאלמנה בתו היחידה של הרה"ק רבי אשר ישעי' מראפשיץ )‪ (Ropczyce, Poland‬זי"ע ‪-‬‬ ‫מרת חנה ע"ה‪ ,‬ביקש הרבי מהרה"ק רבי חיים מצאנז זי"ע לעזור לו במציאת שידוך הגון וראוי לבתו‪.‬‬ ‫הרה"ק מצאנז שלח מכתב לריעו וידידו הרה"ק רבי שלום מקאמינקא (‪)Kamianka-Buzka, Ukraine‬‬ ‫זי"ע להתעניין אודות שני בחורים מועמדים‪ ,‬כשאחד מהם היה רבינו‪ ,‬והשני היה בחור ועילוי‬ ‫מפורסם‪ .‬לאחר שהלה תהה על קנקנם‪ ,‬השיב להרה"ק מצאנז‪" :‬הן אמת נכון הדבר שהשני הוא‬ ‫בחור‪ ,‬ונוסף על זה הוא גם כן חריף ועילוי‪ ,‬ולעומת זאת רבי פייבוש הוא אלמן ואינו עילוי כל כך כמו‬ ‫הראשון‪ ,‬אבל לדעתי מתאים רבי פייבוש יותר לבית הרב‪ ,‬כי האחר 'ער גייט שוין מיט'ן קאפיל‬ ‫פארוקט אין א זייט' [הוא הולך כבר עם כיפתו מוטה הצידה]‪ ,‬בזמן שרבי פייבוש הוא באמת אברך‬ ‫כשר ושלם אשר רבינו הקדוש מחפש"‪ .‬ואכן קיבל הרה"ק רבי אשר ישעי' את עצתו‪ ,‬והשיא את‬ ‫בתו לרבינו‪.‬‬ ‫רבינו נשאר לגור כמה שנים בראפשיץ והיה סמוך על שולחן חותנו‪ .‬מסופר שכהרגלו בשתיית הקפה‬ ‫לפני שחרית‪ ,‬הוצרך לעמוד בשורה בין ההמון שצבאו לפני פתחו של חותנו להיכנס לקודש פנימה‬ ‫להזכיר חולים וכדומה‪ ,‬כדרך ההנהגה שם‪ ,‬מפני שהצוקר היה מונח בחדרו‪ .‬פעם אחת הרהר בדעתו‪,‬‬ ‫הרי הזמן הזה יקר מדי‪ ,‬ואולי יוותר ע"ז וישתה בלי הצוקער‪ .‬וכך עשה‪ ,‬הלך להתכונן לתפילה בלימוד‬ ‫התורה‪ .‬אמנם לאחר כמה דקות עלה במחשבתו דבר פלא‪ ,‬כי כל פעם שעומד בשורה לבקש את‬ ‫הצוקער‪ ,‬עולים במחשבתו הרהורי תשובה על כל הדברים שהוא צריך לתקן בנפשו‪ ,‬ואם כן כדאי‬ ‫ללכת ולחכות כמה דקות‪ ,‬וכך עשה‪ ,‬והלך להמתין כדי לקבל את הצוקער‪.‬‬ ‫חותנו הרה"ק רבי אשר ישעי' נתן הסכמה לרבינו שיכתוב מה שחידש בתורה הטהורה בתדירא‪ ,‬אף‬ ‫כי הוא היה מקפיד על זה‪ ,‬והזהיר באזהרה‪ ,‬וגם הוא בעצמו בסוף ימיו תורת אלקיו בלבו עצורה ולא‬ ‫בישרם בקהל רב‪ .‬מתוך ההערכה העצומה שהעריך הרה"ק רבי אשר ישעי' את חתנו‪ ,‬צוה לפני‬ ‫פטירתו להעביר לידיו את כתביו‪ ,‬ובהם חידושי התורה עליהם עמל ויגע כל חייו‪ .‬רבינו מביא מהם‬ ‫חידושים שונים‪ ,‬וכן שמועות ששמע ממנו‪.‬‬ ‫לז‬ ‫משנת השבוע‬ ‫עוד על גודל חיבתו בעיני חותנו מסופר‪ :‬הרה"ק רבי אשר ישעי' נתן לו אות אמת‪ ,‬אלו התפילין שהיו‬ ‫לו מחותנו הרה"ק רבי נפתלי צבי מראפשיץ זי"ע‪ ,‬אשר נתן לו התפילין‪ ,‬ואמר‪" :‬זה יהיה לך למנה‬ ‫ליתן מתנה לחתן בתך היחידה"‪ ,‬ואז היתה כבת תשעה שנים‪ .‬בעת נישואיה לבעלה הראשון‪ ,‬לא נתן‬ ‫לו התפילין‪ ,‬רק אחרי שנתאלמנה ונישאת לרבינו‪ ,‬נתן לו התפילין להיות לטוטפת בין עיניו ולחותם‬ ‫על זרועו אות אמת‪.‬‬ ‫כעבור מספר שנים נסע רבינו אל הרה"ק רבי שלום מבעלזא זי"ע‪ ,‬שם נאבדו לו התפילין הקדושים‪.‬‬ ‫רבינו הצטער על כך צער עמוק‪ ,‬ומיאן להתנחם‪ .‬בראות הרה"ק מבעלזא את הצער שאפף את רבינו‪,‬‬ ‫נתן לו את התפלין של אביו הגה"ק רבי אלעזר רוקח זצ"ל‪.‬‬ ‫הרה"ק רבי אשר ישעי' החזיק את חתנו לאיש אמת‪ ,‬וכבר אמר החכם 'האמת אהוב מכל'‪ .‬פעם‬ ‫אחת אמר לאנשיו‪" :‬אם תרצו ללמוד אמת‪ ,‬תלמדו מחתני‪ ,‬כי הוא איש אמת"‪.‬‬ ‫רבנות העיר ברעזאן‬ ‫הרבנות בעיר ברעזאן היתה שייכת מדורי דורות (לפני שנת ת"ק [‪ 1740‬למס']) למשפחת היילפרין‪.‬‬ ‫בשנת תר"ה (‪ 1845‬למס') נפטר אבי רבינו הרה"ק רבי נפתלי הירץ‪ ,‬ועפ"י המסורת היה אמור רבינו‬ ‫למלא את מקומו ברבנות‪ .‬אולם אז קמה כת מתנגדים ולא רצו בכך‪ ,‬וזאת משום שכבר אז הלך רבינו‬ ‫בדרך הבעש"ט זי"ע‪ ,‬והנהיג עדת חסידים‪ .‬הללו עמדו בהתנגדותם בכל תוקף ועוז‪ ,‬עד שעלה בידם‬ ‫למנוע מרבינו לשבת על כס הרבנות‪.‬‬ ‫כאשר נודע הדבר לצדיקי ומאורי הדור‪ ,‬נחלצו חושים ובאו לעזרת רבינו‪ .‬במיוחד יש לציין את הרה"ק‬ ‫רבי מאיר מפרימישלאן זי"ע והרה"ק רבי חיים מצאנז זי"ע‪ ,‬אשר שלח איגרת לידידו הרה"ק רבי‬ ‫שלום מקאמינקא זי"ע‪ ,‬וביקשו ליסע לברעזאן‪ ,‬ולהשתדל עבור רבינו שיקבל את הרבנות בעיר‬ ‫כחזקת אבותיו הק'‪.‬‬ ‫אחר התיעצויות רבות‪ ,‬החליטו הרה"ק רבי שלום מקאמינקא והרה"ק רבי חיים מצאנז לנסוע יחדיו‬ ‫לעיר ברעזאן‪ ,‬ולהשתדל עבור רבינו‪ .‬בהגיעם לעיר הלשינו בני בליעל מהמתנגדים לממשלת‬ ‫עסטרייך (‪ ,)Austria‬שהרה"ק מצאנז שנולד ברוסיש פולין )‪ (Congress Poland‬בא כמרגל לטובת‬ ‫רוסיה‪ .‬בשבת קודש בעת קריאת התורה‪ ,‬באו שוטרים לבית המדרש‪ .‬הרה"ק מקאמינקא הבחין‬ ‫בכך‪ ,‬מיהר והספיק לקפוץ מהר מהחלון ולברוח‪ .‬אולם הרה"ק מצאנז היה קורא אז בתורה‪ ,‬ולא‬ ‫הספיק לברוח‪ .‬השוטרים לקחו אותו לבית האסורים כשהוא לבוש בטליתו‪ ,‬כך ישב במשך כמה‬ ‫שעות‪.‬‬ ‫בעת ההיא דר בברעזאן הגאון רבי ליבוש נטאנזואן זצ"ל (אביו של הגה"ק בעל שואל ומשיב זצ"ל)‪.‬‬ ‫כשנודע לו הדבר הוא‪ ,‬הזדעזע עד עומקי נשמתו‪ ,‬ומיד שם פעמיו לעבר בית הממשלה‪ .‬הוא העיד‬ ‫שם שהכל שקר גמור‪ ,‬והשתדל בכל כוחו לשחרר את הרה"ק מצאנז מבית האסורים‪ ,‬בהבטחה‬ ‫שלאחר השבת יצא הרב מצאנז לדרכו‪ .‬השרים קיבלו את בקשתו ושיחררו את הרב מבית הכלא‪,‬‬ ‫וכך הוה‪ ,‬והמוסרים באו על עונשם‪ .‬לפני צאתו את העיר התבטא הרה"ק מצאנז‪" :‬אני אומר שהרב‬ ‫פייבוש הוא הרב‪ ,‬והוא יהיה הרב"‪.‬‬ ‫אותו מלשין יצא גם הוא את העיר‪ ,‬אבל במסתרים‪ .‬כעבור זמן מה נחלה אותו מלשין בחולי המידבק‪,‬‬ ‫משנת השבוע‬ ‫לח‬ ‫ובני העיר נאלצו להוציאו משם בעגלת זבל‪ ,‬מחשש שידביק אחרים‪ .‬כשנודע הדבר להרה"ק מצאנז‬ ‫אמר‪ :‬שעתה נתקיים בו הפסוק (תהלים נט‪:‬יא) "ישמח צדיק כי חזה נקם פעמיו"‪.‬‬ ‫למרות כל ההשתדלויות והמאמצים הכבירים שעשו הצדיקים הנ"ל‪ ,‬לא איסתייע מילתא‪ ,‬ורבינו לא‬ ‫נבחר לכהן כרב העיר‪ .‬בתחילה הוזמן הגאון רבי שלמה קלוגר זצ"ל לישב על כס הרבנות‪ ,‬אולם מיד‬ ‫כשהגיע לעיר נחלה בחולי כבד‪ ,‬ותלה זאת בקפידת הצדיקים הנ"ל‪ ,‬ופירש מיד מלכהן שם‪ .‬ברבנות‬ ‫אחריו כיהנו מספר שנים כראב"ד הגאונים רבי דוד מאיר פעדער זצ"ל בעמ"ס שו"ת הרד"ם‪ ,‬והגאון‬ ‫רבי יצחק שמעלקי'ס זצ"ל בעמ"ס בית יצחק‪ ,‬אח"כ אב"ד לבוב )‪ .(Lemberg, Ukraine‬בינתיים נלקח‬ ‫רבינו לישיבה של מעלה‪ ,‬ואת מקומו כאדמו"ר מילא בנו הרה"ק רבי לייבוש זי"ע‪.‬‬ ‫בשנת תרמ"ה (‪ 1885‬למס') נתבקש הגאון רבי שלום מרדכי שבדרון זצ"ל‪ ,‬המהרש"ם לכהן כראב"ד‬ ‫ברעזאן‪ .‬הלה ביודעו שחזקת הרבנות שייכת מזה דורי דורות למשפחת היילפרין‪ ,‬ביקש את הסכמת‬ ‫בנו רבינו הרה"ק רבי לייבוש‪ ,‬שהתנה עמו שלשה תנאים‪ :‬א) שלא יקבל שום שו"ב בעיר בלא‬ ‫הסכמתו‪ .‬ב) בכל עניני הכשר המקוה יעשה כפי הוראות ופסקי הרה"ק מצאנז‪ .‬ג) שיקבל על עצמו‬ ‫ויסכים לכך שהרבנות תישאר בחזקת משפחת היילפרין‪ .‬המהרש"ם הסכים לתנאים הנ"ל‪ ,‬וכיהן‬ ‫ברבנות ברעזאן עד פטירתו בשנת תרע"א (‪ 1911‬למס')‪ .‬לאחר פטירת המהרש"ם‪ ,‬נמנו וגמרו בני‬ ‫העיר למנות את בנו השני של רבינו‪ ,‬הרה"ק רבי ליבוש כרב העיר‪ ,‬ואז ראו כולם איך נתקיימו דברי‬ ‫הרב מצאנז במילואם‪" :‬אני אומר שהרב פייבוש הוא הרב והוא יהיה הרב"‪.‬‬ ‫רבינו נשאר בעיר אבותיו ברעזאן‪ ,‬והמשיך להנהיג עדת חסידים בדרך הבעש"ט הק'‪ .‬כל דרכיו‬ ‫בעבודת השי"ת היו בהצנע לכת‪ ,‬ובהסתר מעיני הבריות‪ .‬למרות שכל ימיו התרחק רבינו מפרסום‪,‬‬ ‫שמעו יצא למרחוק‪ ,‬ורבים הגיעו אליו להסתופף בצילו‪ ,‬ולשמוע ממנו דברי אלקים חיים‪.‬‬ ‫בנו הרה"ק רבי לייבוש סיפר לימים‪ ,‬כי אירע פעמים ששמע דברי תורה מפי קודשו של אביו‪ ,‬שהיו‬ ‫מאתּו שיואיל לבאר לו שוב‬ ‫נראים לו סתומים ולא הבין את פשרם‪ ,‬כשניגש אחר השולחן לבקש ִ‬ ‫את כוונת דבריו‪ ,‬ענה לו רבינו‪" :‬בני‪ ,‬תאמין לי שאיני זוכר כלל אודות מה דיברתי היום"‪.‬‬ ‫צדקת פזרונו‬ ‫רבינו היה ידוע כתל תל'פיות'‪' ,‬תל שהאכיל פיות' רעבים רבים‪ .‬כל עני ובעל מכאוב היה ָשׂם פעמיו‬ ‫לבית רבינו‪ ,‬ויוצא משם עם נדבה הגונה‪ .‬הוא היה מפריש חומש מממונו‪ ,‬ומחלק לעניים שהתדבקו‬ ‫תדיר על פתחו‪ .‬רבינו עורר פעמים רבות את תלמידיו ושומעי לקחו אודות מעלותיה העצומות של‬ ‫מצות הצדקה‪ ,‬וכמו שכתב (פ' נח ד"ה עשה לך תיבת)‪ :‬כי ע"י הפרשת ממונו לצדקה מכריז בזה היהודי‬ ‫שהוא 'מקושר באמונה‪ ,‬ומאמין שהבורא יתברך השפיע לו שפע בממונו ותבואת שדהו‪ ,‬ולא בכוחו‬ ‫ועוצם ידו‪ ,‬רק הכל כאשר היה גלוי וידוע ומוכן לכל בריה ובריה עוד קודם בריאת העולם‪ ,‬ועי"ז‬ ‫האמונה הוא מפריש מיגיע כפו חלק המעשר לעניים‪ ,‬כי בטוח בלבו שאין אדם נוגע במה שמוכן‬ ‫לחבירו‪ ,‬וחלק זה אינו שלו‪ ,‬רק של עניים'‪.‬‬ ‫רבינו היה מהדר מאוד כל ימיו במצות הכנסת אורחים‪ ,‬ביתו היה פתוח לכל עובר ושב‪ ,‬כל מי שחפץ‬ ‫ליבו לדבר מאכל ומשקה או מקום ללון‪ ,‬היה סר לביתו של רבינו‪ ,‬נכנס פנימה ומקבל מיד את‬ ‫מבוקשו‪ .‬אף אחד לא היה שואל אותו מיהו‪ ,‬מאין בא ולאן הולך‪ ,‬הבית היה פתוח לרווחה כל שעות‬ ‫היממה‪ ,‬ומעולם לא היה מנעול על פתח הבית‪.‬‬ ‫לט‬ ‫משנת השבוע‬ ‫זוגתו הרבנית חנה ע"ה גם היא היתה עוסקת בחסד‪ ,‬והלכה לקבוץ כספים לצורכי עניים במידה‬ ‫גדולה‪ .‬פעם הוצרכה לסכום גדול‪ ,‬ונסעה לצאנז לבקש אצל הרה"ק הדברי חיים זי"ע לעזור לה‬ ‫באסיפת הסכום‪ .‬היה זה בימי החנוכה בעת סעודת מצוה‪ .‬אחר שהציעה לפני הדברי חיים את‬ ‫בקשתה‪ ,‬הכריז הרה"ק מצאנז בעת הסעודת מצוה לכבוד חנוכה‪ ,‬שמוכר חיי עולם הזה בעד‬ ‫חמישים כסף זהובים‪ .‬שאל אחד מהמסובים‪ ,‬ומה המחיר בעד חיי עולם הבא גם כן‪ .‬השיבו הרה"ק‬ ‫מצאנז‪" :‬כפל הסכום הנ"ל"‪ .‬הנדיב הלז סילק הסכום‪ ,‬והדברי חיים גמר אתו את המקח‪ .‬הדבר‬ ‫נתפרסם מיד בעיר‪ ,‬וציבור גדול אצו ורצו לשולחנו הטהור של הרה"ק אולי יעלה בידם לקנות משהו‪.‬‬ ‫אבל הרה"ק הכריז‪" :‬די די‪ ,‬אין לי עוד מה למכור‪ .‬בת הרב זי"ע הוצרכה לסכום מסוים לצרכי צדקה‪,‬‬ ‫ולכן היה לי מה למכור‪ ,‬ומכיון שנאסף כבר הסכום הנצרך‪ ,‬שוב אין לי מה למכור יותר"‪.‬‬ ‫ספרו‬ ‫רבינו השאיר אחריו ברכה את ספרו 'שפת אמת'‪ .‬צדיקי דורו יצאו בהסכמות נלהבות‪ ,‬ביניהם הרה"ק‬ ‫מטאלנא (‪ )Tal'ne, Ukraine‬זי"ע‪ ,‬והגה"ק רבי שמעון סופר זי"ע אב"ד קראקא (‪,)Kraków, Poland‬‬ ‫והרה"ק בעל ייטב לב זי"ע שכתב‪" :‬ובהם דברי תוכחות ומוסרים להלהיב נשמות ישראל להנחותם‬ ‫במעגלי צדק ומישרים"‪.‬‬ ‫נכד רבינו הגה"צ רבי דוד היילפרין זצ"ל אב"ד דאבשיץ )‪ (Dobczyce, Poland‬פגש פעם ביערות‬ ‫מרחץ מארינבאד (‪ )Mariënbad, Czechia‬את הגה"ק בעל המנחת אלעזר ממונקאטש‬ ‫(‪ )Mukachevo, Ukraine‬זצ"ל‪ .‬הגה"ק ראה אותו נושא ספר תחת זרועו‪ ,‬וישאלהו על מהות הספר‪.‬‬ ‫ענה לו רבי דוד‪ ,‬שזהו הספה"ק 'שפת אמת' לזקינו הרה"ק רבי פייבוש מברעזאן‪ .‬המנחת אלעזר‬ ‫ביקש לרכוש לו את הספר‪ ,‬כי שמע גדולות ונפלאות על הספר‪ .‬אולם רבי דוד השיב שהספר הוא‬ ‫יקר המציאות‪ ,‬ואין לו כי אם שנים‪ ,‬אחד עבור עצמו ואחד עבור בניו‪ .‬המנחת אלעזר ביקש מרבי דוד‬ ‫לאמר לו איזה דבר תורה מהספר‪.‬‬ ‫אז עלה ברעיונו להסביר מה שכתב על הפסוק (שמות כג‪:‬ז) "מדבר שקר תרחק ונקי וצדיק אל‬ ‫תהרוג"‪ ,‬שפעם נפגשו שני צדיקים ודיברו על מדות טובות בעבודת ה'‪ .‬ואמר אחד לחבירו‪" :‬הלוא‬ ‫שנינו עובדים על אהבת האמת ושנאת השקר‪ ,‬ואעפ"כ רחוקים אנו זה מזה מרחק גדול‪ .‬דהיינו אתה‬ ‫שונא השקר כל כך‪ ,‬שאם אתה רואה אצל אחד קצת שקר‪ ,‬אתה רודפו עד חרמה‪ .‬ואני אוהב האמת‬ ‫כל כך‪ ,‬שאם אני מוצא באדם קצת אמת אני אוהבו ומקרבו"‪.‬‬ ‫ובאמת צריך להיות באדם שתי מדות אלו‪ ,‬אבל עליו לדעת האיך להשתמש עמהן‪ ,‬כגון כלפי עצמו‬ ‫ירבה בשנאת השקר‪ ,‬וכלפי חבירו ירבה באהבת האמת‪ ,‬שיקרבנו אם רואה בו קצת אמת‪ .‬וזה כוונת‬ ‫התרגום על מה שכתוב (ויקרא יט‪:‬יח) "ואהבת לרעך כמוך"‪ ,‬מאי דסני לך‪ ,‬היינו מה שצריך להיות‬ ‫שנאוי אצלך‪ ,‬לחברך לא תעביד‪ ,‬כלפי חברך לא תנהוג כן‪ .‬וזה שאמר הכתוב 'מדבר שקר תרחק'‬ ‫בלשון נוכח‪ ,‬היינו אתה לעצמך תרחק מכל דבר שקר מכל וכל‪ .‬אבל 'נקי וצדיק אל תהרוג'‪ ,‬היינו מי‬ ‫שהוא בכלל נקי וצדיק והכל לפי רוב מעשיו אל תהרוג‪ ,‬משום שאתה מוצא בו קצת שקר‪ ,‬רק‬ ‫תקרבנו‪ .‬הגה"ק בעל מנחת אלעזר‪ ,‬אף שהיה ידוע ברוב קנאתו כלפי מתנגדיו‪ ,‬נהנה מאוד מדבר‬ ‫תורה הזה‪ ,‬והודה ושמח לקראתו‪.‬‬ ‫משנת השבוע‬ ‫מ‬ ‫אחרית ימיו‬ ‫רבינו השיב את נשמתו הקדושה ביום י"ט אלול תרל"ד (‪ 1874‬למס')‪ ,‬ומנו"כ בברעזאן‪ ,‬והעמידו אהל‬ ‫על קברו‪.‬‬ ‫רבינו צוה לפני פטירתו שלא ינעלו את פתח האוהל שעל ציון קברו‪ ,‬אלא ישאירוהו פתוח‪ ,‬וכל מי‬ ‫שחפץ ליבו להיכנס פנימה ולשפוך את צקון לחשו רשאי לעשות זאת‪ .‬ואכן בנו הרה"ק רבי ליבוש‬ ‫הקפיד למלא את צוואת אביו‪ ,‬והציון היה נשאר פתוח לכל דורש‪ ,‬ואפילו כששומר בית החיים היה‬ ‫בא בטענות ומענות‪ ,‬שלכבוד הצדיק הוא דורש שהאוהל יהיה סגור בכל עת‪ ,‬כדי שהרועים‬ ‫שבסביבות חלקת השדה לא יבואו לנהוג בתוכו מנהג בזיון‪ ,‬עם כל זאת עמד בנו בפרץ להשגיח בכל‬ ‫עת שפתח האוהל יהא פתוח לרווחה לכל מאן דבעי‪ ,‬כרצון רבינו‪.‬‬ ‫פעם אחת בבוקר קודם תפילת שחרית‪ ,‬כשבא הרה"ק רבי ליבוש לבית המדרש להתפלל‪ ,‬סיפר‬ ‫כמשיח לפי תומו בפני קהל עדתו‪ ,‬כי אביו הקדוש נגלה אליו בחלום בחזיון לילה‪ ,‬ופנה אליו‬ ‫בתרעומות על מה שלא דקדק להשגיח היטב שלא יתנו מנעול על קברו‪ .‬כי באותו היום הניח השומר‬ ‫מנעול על הפתח‪ ,‬ואדם אחד רצה לבקר באוהל‪ ,‬ונמנע מלהכנס לתוכו‪.‬‬ ‫ויהי כאשר יצאו הדברים הללו מפי רבי ליבוש‪ ,‬אחד מהשומעים שעמדו שם לפניו נחלש ונפל‬ ‫מתעלף‪ .‬כשהעירו אותו והשיבו את נפשו‪ ,‬סיפר ברוב התרגשות‪ ,‬שבדידיה הוי עובדא‪ ,‬כי כן מנהגו‬ ‫תמיד ביום היארצייט של הוריו לבוא להשתטח על קברם ולהדליק כמה נרות‪ ,‬ואח"כ היה הולך ג"כ‬ ‫להשתטח על קברו של רבינו‪ ,‬ולהדליק שם ב' נרות‪ .‬הנה אתמול חל יום היארצייט של אביו‪ ,‬ובא‬ ‫כמנהגו לבית החיים‪ .‬אולם כשרצה ליכנס לאוהל של רבינו‪ ,‬ראה כי פתחו נעול‪ ,‬ואי אפשר ליכנס‪,‬‬ ‫ומכיון שהיה עייף מאוד לא רצה לטרוח ולילך לבקש המפתח בעיר‪ ,‬ואח"כ לחזור שוב לאוהל‪,‬‬ ‫וממילא נמנע מלהדליק שם הנרות‪ ,‬ובטל מנהגו הטוב‪ .‬כאשר שמע זאת רבי ליבוש נהנה מאוד‪,‬‬ ‫בראותו כי טוב הדבר אשר קיבל על עצמו להקפיד על צוואת רבינו בזה‪ ,‬ועד כמה הצדיקים יודעים‬ ‫את החיים ורוצים בפעולתם‪.‬‬ ‫עובדה פלאית בה נתגלתה הארת פנים שמיימית בזמננו‪ ,‬התרחשה כאשר נכד רבינו הגה"צ רבי‬ ‫אלחנן היילפרין זצוק"ל אב"ד ראדמישלא (‪ )Radomyshl’, Ukraine‬בלונדון‪ ,‬התעתד להשיג אישורים‬ ‫מרשויות העיר ברעזאן לבנות גדר סביב לבית העלמין‪ ,‬כדי לשמר את מקום קבורת אבותיו‪ ,‬והפעיל‬ ‫לשם כך עסקנים אשר נכנסו לעובי הקורה‪.‬‬ ‫לאחר בירור נודע‪ ,‬כי המקום נמצא תחת בעלות בית ספר נכרי השוכן בקרבת מקום‪ ,‬וכשבאו לבקש‬ ‫את האישור‪ ,‬הגישו הכמרים המלמדים בבית הספר התנגדות לאישור הבניה‪ .‬כיון שכך נותר הדבר‬ ‫בגדר משאלת לב‪ ,‬ולא איסתייע מילתא להוציא הדבר אל הפועל‪.‬‬ ‫אך כעבור כמה ירחים חל שינוי בלתי צפוי‪ ,‬היה זה כאשר הר"ר אלימלך שוחט נ"י‪ ,‬המתעסק רבות‬ ‫בשיקום בתי עלמין ברחבי העולם‪ ,‬ואשר היה מעורב בתכניות של בניית הגדר‪ ,‬הסתובב מתוקף‬ ‫משימתו בבית העלמין בברעזאן והסביבה‪ ,‬ופגש באחד מכמרי בית הספר‪ .‬הוא נכנס עמו בשיחה‪,‬‬ ‫ותוך כדי שיחתם שח לו הכומר לפי תומו‪ ,‬כי לאחרונה פוקדים אותם אסונות קשים בבית הספר‪,‬‬ ‫כאשר מידי שבוע מוצא תלמיד את מותו באופן פתאומי‪ ,‬ובהלה ופחד גדול מנת חלקם‪ .‬במוחו של‬ ‫ר' אלימלך ניצנץ רעיון‪ ,‬והוא החל לדבר על לבו של הגוי‪ ,‬כי שמא אין זה יד המקרה‪ ,‬וכל מה שבא‬ ‫מא‬ ‫משנת השבוע‬ ‫עליהם הוא בעקבות סירובם לאשר את בניית הגדר סביב לבית העלמין היהודי‪ ,‬תוך כדי שהוא‬ ‫מרחיב בפניו את חשיבות המקום בו שוכנים אנשים גדולים מורמים מעם‪.‬‬ ‫למרבה הפלא נפלו הדברים על אזניים קשובות‪ ,‬הכומר התייחס לדברים ברצינות‪ ,‬והבטיח כי לאחר‬ ‫שיתייעץ עם ריעיו מהנהלת בית הספר‪ ,‬ישיב לו את תשובתו בהקדם‪ .‬תוך כמה ימים הגיעה הודעה‬ ‫משמחת‪ ,‬כי הנהלת הבית ספר הסירה את ההתנגדות‪ .‬בצר להם אכן הגיעו למסקנה כי ההתנגדות‬ ‫העיקשת לשמור על כבוד בית החיים היהודי היא אשר עמדה בעוכרם‪ ,‬והיא אשר כנראה הביאה‬ ‫עליהם את הצרה הזאת‪ .‬מני אותו רגע היתה בקשתם אחת ויחידה‪ ,‬שידאגו לבנות את הגדר בהקדם‬ ‫האפשרי‪ ,‬למען הסר מהם במהרה את רוע הגזירה‪ .‬תוך תקופה קצרה אושרה בניית הגדר‪ ,‬וככלות‬ ‫בנייתה באו ראשי בית הספר להודות לעסקנים‪ ,‬כשבפיהם רוב תודות על כך‪ ,‬שמאז שאישרו את‬ ‫הבניה נעצרה המגיפה‪ ,‬ושוב לא פקדו אותם יותר אסונות‪.‬‬ ‫צאצאיו‬ ‫רבינו השאיר אחריו דורות ישרים ומבורכים‪ ,‬ואלו הן‪ :‬מז"ר בנו הרה"צ רבי חנניה יוסף זצ"ל‪ .‬מז"ש‬ ‫בנו הבחור רבי אשר ישעי' ז"ל‪ .‬בנו וממלא מקומו הרה"ק רבי אברהם זרח אריה יהודה לייבוש זי"ע‬ ‫בעל אמרי יהודה‪ .‬בנו רבי נפתלי זצ"ל‪ .‬בתו מרת טשארני בראנא ע"ה‪ ,‬אשת ש"ב הגאון רבי יעקב‬ ‫יעקבקא היילפרין אבד"ק סוקוליבקה (‪ ,)Sokolivka, Ukraine‬בעל ברכת יעקב על תהלים ועוד‪.‬‬ ‫בנו הבחור אשר ישעי' נפטר בצעירותו‪ ,‬ומסופר‪ :‬משחר נעוריו ניכרו בו כשרונות מזהירים‪ ,‬וזכרון‬ ‫נפלא‪ ,‬התמיד מאד בלימודו‪ .‬רבינו אהבו וחיבבו עד למאוד‪ .‬בהיותו בן טו"ב שנים בשנת תרכ"ז (‪1867‬‬ ‫למס') בליל יוה"כ‪ ,‬אחר חזרת הספרים לארון הקודש‪ ,‬עמד רבינו על רגליו ופתח ואמר ברוב בכי‪:‬‬ ‫"למען יזמרך כבוד ולא ידום ד' אלקי לעולם אודך" (תהלים ל‪:‬יג)‪ ,‬היינו שיש ב' בחינות שבהם מודים‬ ‫ומשבחים להקב"ה‪ .‬האחת על הטובה‪ ,‬בעת שהקב"ה משפיע חסדים טובים לאדם בעושר וכבוד‪,‬‬ ‫אז ההודאה והברכה להקב"ה מרוב טוב‪ .‬והשנית על הרעה ח"ו‪ ,‬ביסורים של אהבה‪ ,‬שהוא מיתת‬ ‫בנים רח"ל‪ .‬ובכל מה דעביד רחמנא לטב עביד‪ .‬וצריך האדם לקבל באהבה ודום לד'‪ ,‬וכמו שנאמר‬ ‫אצל אהרן (ויקרא י‪:‬ג) "וידם אהרן"‪ ,‬שלא הרהר אחר מדותיו‪ ,‬וקיבל הכל באהבה ושמחה‪ .‬וכמ"ש‬ ‫חז"ל (ברכות ס‪ ).‬כשם שמברכין על הטובה כך מברכין על הרעה‪ ,‬ופרש"י ז"ל 'בשמחה'‪.‬‬ ‫והנה ההבדל בין ב' הבחינות הנ"ל הוא‪ ,‬כי בחינת 'וידם אהרן' שהוא בהעדר הטוב ח"ו‪ ,‬א"א להיות‬ ‫עומד במדרגתו לעולם‪ ,‬כי אין אדם נתפש על צערו‪ ,‬רק לפעמים יכול לחזק את עצמו לבחינת 'וידם'‪.‬‬ ‫אבל בבחינה הא' שהוא מתוך עושר וכבוד‪ ,‬יכול האדם לעמוד לעולם במדרגתו‪ ,‬להודות ולזמר לה'‪.‬‬ ‫וז"ש "פתחת שקי ותאזרני שמחה למען יזמרך כבוד"‪ ,‬היינו שיזמרך מתוך עושר וכבוד "ולא ידום"‪,‬‬ ‫היינו בבחינה הב' הנ"ל‪ ,‬ואז "ד' אלקי לעולם אודך" וכנ"ל‪.‬‬ ‫רבינו חתם דבריו הנוקבים במשפט סתום ואמר‪" :‬איין פּאטש אויף אמאל איז נאך צו דער ליידן‪,‬‬ ‫אבער נישט קיין צוויי פּעטש‪ ,‬צו צוויי פּעטש האבן מיר נישט קיין כח"‪.‬‬ ‫השומעים לא ירדו לסוף דעתו‪ ,‬כי לא ידעו על מה ירמזון דבריו‪ .‬אך כעבור חודשיים ימים‪ ,‬כאשר חלו‬ ‫כאחת שני בניו הצדיקים‪ ,‬רבי אשר ישעי' ורבי אברהם זרח לייבוש‪ ,‬ושניהם היו שרויים במצב חמור‬ ‫עד כדי סכנת חיים‪ ,‬ולבסוף גברו חסדי ה'‪ ,‬והבן רבי אברהם זרח לייבוש נתרפא מחוליו‪ ,‬ואילו על הבן‬ ‫הגדול רבי אשר ישעי' נגזרה הגזירה ושבק חיים ונסתלק לבית עולמו כשהוא בן טו"ב שנים‪ .‬אז הובנו‬ ‫משנת השבוע‬ ‫מב‬ ‫דברי רבינו לאישורם‪ ,‬כשכבר בליל יום הקדוש הגה ברוח קדשו את הצרה אשר עתידה לפוקדו‬ ‫בהאי שתא בסילוק בנו‪ ,‬כשהוא מקבל עליו דין שמים באהבה‪ ,‬ובחדא מחתא המתיק את הדין‬ ‫להציל את בנו השני ולהותירו לחיים‪.‬‬ ‫זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל אמן‬ ‫מקורות‪ :‬תולדותיו בספרו כתב אמת‪ ,‬יצא לאור שנת תרע"ד‬ ‫מצבה כוללת לאדמור"י ברעזאן‬ ‫מג‬ ‫משנת השבוע‬ ‫מגיד משנה לנוער‬ ‫ַּפ ְר ַּשת כִּ י תבֹוא‬ ‫ֵּבאּור ַה ָּפסּוק‬ ‫יּודען‪,‬‬ ‫ייסען ַא ֶלע ֶ‬ ‫אֹויס ַר ֶ‬ ‫ואלט ְ‬ ‫" ֲא ַר ִּמי א ֵֹּבד ָּא ִּבי וַ יֵּ ֶרד ִּמ ְצ ַריְ ָּמה" (כו‪:‬ה)‪ .‬זָ אגְ ט ַר ִׁש"י‪ָ ,‬ל ָבן ָהאט גֶ עוָ ְ‬ ‫ערעכְ נְ ט ַאז ֶער‬ ‫יש ֶטער ִׁא ְיהם גֶ ֶ‬‫ייב ְ‬ ‫עט ַראכְ ט צּו ָטא ְהן ָהאט ֶדער ֵא ִׁ‬ ‫אּון וַ וייל ֶער ָהאט ַאזֹוי גֶ ְ‬ ‫ייע ֶרע ְש ֶלעכְ ֶטע ַמ ֲח ָש ָבה כְ ִׁאיּלּו זֵ יי‬‫עטא ְהן‪ ,‬וַ וייל ַביי ִׁדי ּגֹויִׁ ים ֶרעכֶ ענְ ט ַה ָק ָב"ה זֵ ֶ‬ ‫ָהאט ֶב ֱא ֶמת גֶ ָ‬ ‫ייען וָ ואס ִׁאיז ֶדער ֶה ְמ ֵשְך‬ ‫אר ְש ֵט ֶ‬ ‫ארף ֶמען ַפ ְ‬ ‫עטא ְהן‪ָ .‬א ֶבער לֹויט ֶדעם ַד ְ‬ ‫ָהא ִׁבין ֶעס ֶב ֱא ֶמת גֶ ָ‬ ‫אֹובד ָא ִׁבי' צּו 'וַ יֵ ֶרד ִׁמ ְצ ַריְ ָמה'‪.‬‬ ‫פּון ' ֲא ַר ִׁמי ֵ‬ ‫ַב ַעל ַה ַהגָּ ָּדה כְ ֵּפ ַר ִּש"י‬ ‫ייבט ַאזֹויוִׁ וי ַר ִׁש"י‪ֶ ,‬עס ְש ֵטייט ִׁאין ִׁדי ַהּגָ ָדה ֵ'צא ְּול ַמד ָמה ִׁב ֵקש ָל ָבן‬ ‫ֶדער ַב ַעל ַהּגָ ָדה ְש ַר ְ‬ ‫ָה ֲא ַר ִׁמי‪ֶ ,‬ש ַפ ְרעֹה ֹלא ּגָ זַ ר ֶא ָּלא ַעל ַהזְ כָ ִׁרים‪ ,‬וְ ָל ָבן ִׁב ֵקש ַל ֲעקֹר ֶאת ַהכֹל'‪ָ ,‬דאס ִׁאיז ַאזֹויוִׁ וי ֶדער‬ ‫פֹורנֹו)‪.‬‬ ‫ְפ ַשט פּון ַר ִׁש"י ַאז ' ֲא ַר ִׁמי' גֵ ייט ַארֹויף אֹויף ָל ָבן (עי' ִׁא ְבן ֶעזְ ָרא ְ‬ ‫ּוס ְ‬ ‫ִּר ְב ָּקה ָּא ְמ ָּרה ְליַ ֲעקֹב ֶשיִּ ָּש ֵּאר ֵּא ֶצל ָּל ָּבן‬ ‫אשית כז‪:‬מב) ֵע ָשו וִׁ ויל ִׁדיְך ַה ְרגֶ 'ענֶ ען‪,‬‬ ‫ֶקען ֶמען זָ אגֶ ען‪ִׁ ,‬ר ְב ָקה ָהאט גֶ עזָ אגְ ט ַפאר יַ ֲעקֹב ְ(ב ֵר ִׁ‬ ‫ארט‬ ‫אר ֶדעם ֶהער צּו וָ ואס ִׁאיְך זָ אג ִׁדיר‪ַ ,‬אנְ ְטלֹויף צּו ִׁדי הֹויז פּון ָל ָבן ַקיין ָח ָרן‪ ,‬אּון ְב ֵלייב ָד ְ‬ ‫ַפ ְ‬ ‫ואלט‬‫עטא ְהן‪ ,‬וָ ְ‬ ‫ואלט ֶב ֱא ֶמת ַאזֹוי גֶ ָ‬ ‫ארּוהיגֶ ען‪ .‬אּון אֹויב ֶער וָ ְ‬ ‫ארן פּון ֵע ָשו וֶ ועט זִׁ יְך ַב ִׁ‬ ‫ִׁביז ֶדער ָצ ְ‬ ‫ואלט‬ ‫עב ִׁל ֶיבען וָ ְ‬ ‫ואלט גֶ ְ‬ ‫עטער גֵ יין ַקיין ִׁמ ְצ ַריִׁ ם‪ ,‬וַ וייל ָדאס וָ ואס ֶער וָ ְ‬‫אר ְפט ְש ֶפ ֶ‬ ‫ישט גֶ ַ‬ ‫עד ְ‬ ‫ֶער נִׁ ְ‬ ‫ערעכֶ ענְ ט ַפאר ֶדעם ּגָ לּות‪.‬‬ ‫גֶ עוֶ וען גֶ ֶ‬ ‫יַ ֲעקֹב ָּא ִּבינּו ֹלא ָּהיָּ ה יָּ כֹול ְל ִּה ָּש ֵּאר ֵּא ֶצל ָּל ָּבן‬ ‫יש ֶטער‬ ‫ייב ְ‬ ‫ויילט‪ ,‬אּון ֶדער ֵא ִׁ‬ ‫ארט גֶ עוַ ְ‬ ‫עקּומען צּו ָל ָבן אּון ֶער ָהאט ָד ְ‬ ‫ֶ‬ ‫ָא ֶבער וֶ וען יַ ֲעקֹב ִׁאיז גֶ‬ ‫אבען‬‫ערט וָ ואס ִׁדי ִׁקינְ ֶדער פּון ָל ָבן ָה ֶ‬ ‫אר ֶמעגֶ ען‪ָ ,‬האט ֶער גֶ ֶ‬ ‫עה ְ‬ ‫עבענְ ְט ְשט ִׁמיט ַפ ְ‬ ‫ָהאט ִׁא ְיהם גֶ ֶ‬ ‫אר ֶדעם ָהאט‬ ‫אטע ָל ָבן‪ַ .‬פ ְ‬ ‫ייער ַט ֶ‬ ‫אר ֶמעגֶ ען פּון יַ ֲעקֹב ְ‬ ‫קּומט פּון זֵ ֶ‬ ‫(שם לא‪:‬א) ַאז ָדאס ַפ ְ‬ ‫גֶ עזָ אגְ ט ָ‬ ‫צּוריק גֵ יין ַקיין‬ ‫אפֹוילען ִׁ‬ ‫ֶ‬ ‫יש ֶטער ָהאט ִׁא ְיהם ַב‬ ‫ייב ְ‬ ‫ארט‪ ,‬אּון ֶדער ֵא ִׁ‬ ‫ייבען ָד ְ‬ ‫עקענְ ט ְב ַל ֶ‬ ‫ישט גֶ ֶ‬ ‫ֶער נִׁ ְ‬ ‫עהאט צּו יַ ֲעקֹב‪ָ .‬א ֶבער ֶב ֱא ֶמת‬ ‫אבען גֶ ַ‬ ‫ֶא ֶרץ כְ נַ ַען וֶ ועגֶ ען ִׁדי ִׁשנְ ָאה וָ ואס ָל ָבן ִׁמיט זַ יינֶ ע ִׁקינְ ֶדער ָה ֶ‬ ‫ארּוהיגְ ט‪ .‬אּון‬ ‫ישט ַב ִׁ‬ ‫צּוריק צּו גֵ יין‪ ,‬וַ וייל ֵע ָשו ָהאט זִׁ יְך נָ אְך נִׁ ְ‬ ‫ישט גֶ עוֶ וען ִׁדי ַצייט ִׁ‬ ‫ִׁאיז נָ אכְ נִׁ ְ‬ ‫אר ְפט גֵ יין פּון ֶא ֶרץ‬‫עד ְ‬ ‫עלט ָהאט ֶער גֶ ַ‬ ‫ישט ָא ְפגֶ ְ‬ ‫עש ֶט ְ‬ ‫ארן פּון ֵע ָשו ָהאט זִׁ יְך נָ אְך נִׁ ְ‬ ‫וַ וייל ִׁדי ָצ ְ‬ ‫כְ נַ ַען ַקיין ִׁמ ְצ ַריִׁ ם‪.‬‬ ‫ִּאם ָּהיָּ ה יַ ֲעקֹב נִּ ְש ָּאר ֵּא ֶצל ָּל ָּבן ֹלא ָּהיּו ְצ ִּריכִּ ים ֵּל ֵּירד ְל ִּמ ְצ ַריִּ ם‬ ‫אר ֶדעם‬ ‫אפט צּו יַ ֲעקֹב‪ַ ,‬פ ְ‬ ‫קּומט אֹויס ַאז ִׁמיט ֶדעם וָ ואס ָל ָבן ָהאט גֶ עוִׁ ויזֶ ען זַ יין גְ ֶ‬ ‫רֹויסע ַפיינְ ְט ַש ְ‬ ‫ְ‬ ‫ּגֹורם גֶ עוֶ וען ַפאר‬ ‫ארּוהיגְ ט‪ ,‬אּון ָדאס ָהאט ֵ‬‫לֹויפען נָ אְך ַפאר ֵע ָשו ָהאט זִׁ יְך ַב ִׁ‬ ‫ִׁאיז יַ ֲעקֹב ַאנְ ְט ֶ‬ ‫משנת השבוע‬ ‫מד‬ ‫ואלט ֶער נָ אְך‬ ‫ישט ִׁדי ִׁשנְ ָאה פּון ָל ָבן‪ ,‬וָ ְ‬ ‫יַ ֲעקֹב צּו גֵ יין ִׁאין ּגָ לּות ִׁאין ִׁמ ְצ ַריִׁ ם‪ָ .‬א ֶבער וֶ וען נִׁ ְ‬ ‫אֹויסגֶ ֵ‬ ‫עלייזְ ט‪ ,‬אּון זֵ יי‬ ‫וערען ְ‬ ‫אר ְפט וֶ ֶ‬‫עד ְ‬ ‫ואל ֶטען גֶ ַ‬ ‫יּודען וָ ְ‬ ‫גֶ ְ‬ ‫עב ִׁל ֶיבען ִׁאין זַ יין ְשטּוב ִׁביז וֶ וען ִׁדי ֶ‬ ‫אפגֵ יין ַקיין ִׁמ ְצ ַריִׁ ם‪.‬‬ ‫אר ְפט ַא ָר ְ‬ ‫עד ְ‬‫ישט גֶ ַ‬ ‫ואל ֶטען נִׁ ְ‬ ‫וָ ְ‬ ‫כֵּ יוָּ ן ֶשיָּ ָּצא יַ ֲעקֹב ִּמ ָּל ָּבן יָּ ַרד ְל ִּמ ְצ ַריִּם‬ ‫צּוריק ַקיין כְ נַ ַען ַפאר‬ ‫אּון ָדאס ִׁאיז ֶדער ְפ ַשט ' ֲא ַר ִׁמי א ֵֹבד ָא ִׁבי וַ יֵ ֶרד ִׁמ ְצ ַריְ ָמה'‪ ,‬וַ וייל יַ ֲעקֹב ִׁאיז ִׁ‬ ‫קֹויפט‬ ‫אר ְ‬ ‫אבען ַפ ְ‬ ‫עהן ַאז ִׁדי ְש ָב ִׁטים ָה ֶ‬ ‫יֹוסף‪ִׁ ,‬איז גֶ ֶ‬ ‫עש ְ‬ ‫אר ֶדעם ָק ַפץ ָע ָליו ָרגְ זֹו ֶשל ֵ‬ ‫ִׁדי ַצייט‪ַ ,‬פ ְ‬ ‫ישט גֶ עוֶ וען גֶ ע' ֶענְ ִׁדיגְ ט‬‫עהֹויבען ּגָ לּות ִׁמ ְצ ַריִׁ ם‪ ,‬וַ וייל ֶעס ִׁאיז נָ אְך נִׁ ְ‬‫ֶ‬ ‫יֹוסף‪ ,‬אּון ֶעס ָהאט זִׁ יְך ָאנְ גֶ‬ ‫ֵ‬ ‫אמע ָהאט ִׁא ְיהם גֶ עזָ אגְ ט‪ָ .‬דאס ִׁאיז גֶ עוֶ וען וַ וייל ' ֲא ַר ִׁמי א ֵֹבד‬ ‫ֶדער ּגָ לּות פּון יַ ֲעקֹב‪ ,‬וִׁ וי זַ יין ַמ ֶ‬ ‫אר ֶדעם 'וַ יֵ ֶרד ִׁמ ְצ ַריְ ָמה'‪.‬‬ ‫ָא ִׁבי'‪ַ ,‬פ ְ‬ ‫ייטען פּון ַּצ ִּד ִּיקים‬ ‫אר ַּצ ֶ‬ ‫י ְ‬ ‫י"ט ֱאלּול תרל"ה‬ ‫ייל ְפ ִּרין ִּמ ְבֶרעזַ אן זי"ע‬ ‫ַהגְ ַה"ק ַר ִּבי ְמשו ָּלם ְש ָּרגָּ א ַפייבוש ַה ְ‬ ‫ַב ַעל ֶבן ִּאיש ַחי‬ ‫אטע‬‫עבֹוירען ִׁאין יָ אר תק"ע צּו זַ יין ַט ֶ‬ ‫ֶ‬ ‫ֶדער ְב ֶרעזַ 'אנֶ ער ֶר ִׁבי ר' ְמשּו ָּלם ְש ָרגָ א ַפייבּוש ִׁאיז גֶ‬ ‫ּלּוב ִׁלין זי"ע‪,‬‬ ‫ייל ְפ ִׁרין זַ ַצ"ל ַא ַב"ד ְב ֶרעזַ אן‪ַ ,‬א ַת ְל ִׁמיד פּון ֶדעם ֶר ִׁבי ִׁמ ְ‬ ‫ַה ְר ַה"ק ֶר ִׁבי נַ ְפ ָת ִׁלי ִׁה ְירץ ַה ְ‬ ‫דֹולי‬ ‫ּומּגְ ֵ‬ ‫יימער זַ ַצ"ל ַא ַב"ד וִׁ ויען וְ ַה ְמ ִׁדינָ ה‪ִׁ ,‬‬ ‫וער ְט ַה ֶ‬ ‫ַאן ֵאיינִׁ ְיקל פּון ֶדעם ּגָ אֹון ֶר ִׁבי ִׁש ְמשֹון וֶ ְ‬ ‫אמע ִׁאיז גֶ עוֶ וען ִׁדי ָטאכְ ֶטער פּון ַהּגָ אֹון ֶר ִׁבי ְשֹלמֹה יִׁ ְצ ָחק ַה ְ‬ ‫ייל ְפ ִׁרין זַ ַצ"ל‪,‬‬ ‫ַה ְש ַת ְד ָלנִׁ ים‪ִׁ .‬די ַמ ֶ‬ ‫ארנִׁ ָיפאל‪ ,‬וָ ואס ִׁאיז גֶ עוֶ וען ַא ְקרֹוב ִׁמ ְש ָפ ָחה‪.‬‬ ‫ַא ַב"ד ַט ְ‬ ‫אפ ִׁשיץ זי"ע‪,‬‬ ‫יידעם פּון ַה ְר ַה"ק ֶר ִׁבי ָא ֵשר יְ ַש ְעיָ ' פּון ָר ְ‬ ‫ֶר ִׁבי ַפייבּוש ִׁאיז גֶ עוֶ וען ְבזִׁ יּוּוג ֵשנִׁ י ַאן ֵא ֶ‬ ‫ארק‬ ‫אפ ִׁשיץ זי"ע]‪ֶ .‬דער ְשוֶ וער ָהאט ִׁא ְיהם ְש ַט ְ‬ ‫יידעם פּון ַה ְר ַה"ק ֶר ִׁבי נַ ְפ ָת ִׁלי ְצ ִׁבי פּון ָר ְ‬ ‫[ ַאן ֵא ֶ‬ ‫עבען‬ ‫ייליגֶ ע ְת ִׁפי ִּׁלין וָ ואס זַ יין ְשוֶ וער ָהאט ִׁא ְיהם גֶ עגֶ ֶ‬ ‫עבען ִׁדי ֵה ִׁ‬ ‫עצט‪ ,‬אּון ָהאט ִׁא ְיהם גֶ עגֶ ֶ‬ ‫עש ְ‬ ‫גֶ ֶ‬ ‫צּוריק‪ ,‬זָ אגֶ ענְ ִׁדיג‪"ָ :‬דאס זָ אל זַ יין ַא ַמ ָתנָ ה ַפאר ֶדעם ָח ָתן פּון ַדיין ֵאיינְ ִׁציגֶ ע‬ ‫ארען ִׁ‬ ‫ִׁמיט יָ ֶ‬ ‫עהאט ִׁמיט‬ ‫אלס ִׁאיז זִׁ י גֶ עוֶ וען נָ אר נַ יין יָ אר ַא ְלט‪ .‬וֶ וען זִׁ י ָהאט ֲחתּונָ ה גֶ ַ‬ ‫עמ ְ‬ ‫ָטאכְ ֶטער ַחנָ ה"‪ֶ ,‬ד ָ‬ ‫ישט גֶ עגֶ ֶ‬ ‫עבען ִׁדי ְת ִׁפי ִּׁלין‪ .‬נָ אר נָ אְך וָ ואס זִׁ י‬ ‫ִׁא ְיהר ֶע ְר ְש ֶטע ַמאן‪ָ ,‬האט ֶר ִׁבי ָא ֵשר יְ ַש ְעיָ ' ִׁא ְיהם נִׁ ְ‬ ‫עהאט ִׁמיט ֶר ִׁבי ַפייבּוש‪ָ ,‬האט ֶר ִׁבי ָא ֵשר יְ ַש ְעיָ '‬ ‫וארען ַאן ַא ְל ָמנָ ה‪ ,‬אּון זִׁ י ָהאט ֲחתּונָ ה גֶ ַ‬ ‫ִׁאיז גֶ עוָ ֶ‬ ‫ִׁא ְיהם גֶ עגֶ ֶ‬ ‫עבען ִׁדי ְת ִׁפי ִּׁלין‪.‬‬ ‫עלזְ א‬ ‫ארען צּו ַה ְר ַה"ק ֶר ִׁבי ָשלֹום ִׁמ ֶב ְ‬ ‫ֶעס זֶ ענֶ ען ַא ִׁר ֶיבער ַא ָפאר יָ אר‪ ,‬אּון ֶר ִׁבי ַפייבּוש ִׁאיז גֶ ָ‬ ‫עפ ֶ‬ ‫ארק גֶ ע' ַא ְרט‪,‬‬ ‫ייליגֶ ע ְת ִׁפי ִּׁלין‪ֶ .‬עס ָהאט ִׁא ְיהם גָ אר ְש ַט ְ‬ ‫לֹוירען ִׁדי ֵה ִׁ‬ ‫אר ֶ‬ ‫ארט ָהאט ֶער ַפ ְ‬ ‫זי"ע‪ָ ,‬ד ְ‬ ‫עהן זַ יין גְ רֹויס‬‫עלזֶ ער ָרב ָהאט גֶ עזֶ ְ‬ ‫ייס ֶטען‪ .‬וֶ וען ֶדער ֶב ְ‬ ‫עקענְ ט ְט ֵר ְ‬ ‫ישט גֶ ֶ‬ ‫אּון ֶער ָהאט זִׁ יְך נִׁ ְ‬ ‫אטע ַהגְ ַה"ק ֶר ִׁבי ֶא ְל ָעזָ ר ַ‬ ‫רֹוקח זַ ַצ"ל‪.‬‬ ‫ַצ ַער‪ָ ,‬האט ֶער ִׁא ְיהם גֶ עגֶ ֶ‬ ‫עבען ִׁדי ְת ִׁפי ִּׁלין פּון זֵ יי ַט ֶ‬ ‫מה‬ ‫משנת השבוע‬ ‫יידעם ַפאר ַאן ִׁאיש ֱא ֶמת‪ֶ ,‬עס ִׁאיז ָדא ַא‬ ‫אל ֶטען זַ יין ֵא ֶ‬ ‫עה ְ‬ ‫ַה ְר ַה"ק ַר ִׁבי ָא ֵשר יְ ַש ְעיָ ה ָהאט גֶ ַ‬ ‫וארט פּון ַא ָחכָ ם ָ'ה ֱא ֶמת ָאהּוב ִׁמכֹל'‪ֵ .‬איינְ ָמאל ָהאט ֶר ִׁבי ָא ֵשר יְ ַש ְעיָ ' גֶ עזָ אגְ ט ַפאר‬‫ְש ְפ ִׁריכְ וָ ְ‬ ‫יידעם‪ ,‬וַ וייל ֶער ִׁאיז ַאן ִׁאיש‬ ‫ערנְ ט פּון ַמיין ֵא ֶ‬ ‫ערנֶ ען ֱא ֶמת‪ֶ ,‬ל ְ‬‫וילט ֶל ְ‬ ‫זַ יינֶ ע ֲח ִׁס ִׁידים‪" :‬אֹויב ִׁאיר וִׁ ְ‬ ‫ֱא ֶמת"‪.‬‬ ‫ייסען‬ ‫עה ֶ‬ ‫וארען י"ט ֱאלּול ִׁאין יָ אר תרל"ה‪ַ .‬פאר זַ יין ְפ ִׁט ָירה ָהאט ֶער גֶ ֵ‬ ‫ֶר ִׁבי ַפייבּוש ִׁאיז נִׁ ְפ ָטר גֶ עוָ ֶ‬ ‫אר ַמאכֶ ען ִׁדי ִׁטיר פּון א ֶֹהל ִׁמיט ַא ְש ָלאס‪ ,‬נָ אר ֶעס זָ אל זַ יין ָא ֶפען‪ ,‬וַ וייל‬ ‫ישט ַפ ְ‬ ‫ַאז ֶמען זָ אל נִׁ ְ‬ ‫ארק ַמ ְק ִׁפיד‬ ‫זּוהן ַה ְר ַה"ק ֶר ִׁבי ֵלייבּוש ָהאט ְש ַט ְ‬ ‫ֶדער וָ ואס וִׁ ויל‪ ,‬זָ אל ֶקענֶ ען ַא ַריינְ גֵ יין‪ .‬זַ יין ְ‬ ‫עדער‬ ‫עב ִׁל ֶיבען ָא ֶפען ַפאר יֶ ֶ‬ ‫אטע‪ ,‬אּון ֶדער ִׁציּון ִׁאיז גֶ ְ‬ ‫גֶ עוֶ וען צּו ֶע ְר ִׁפ ֶילען ִׁדי ַצּוָ ָאה פּון זַ יין ַט ֶ‬ ‫עקּומען ִׁמיט ַא ַט ֲענָ ה‪,‬‬‫ֶ‬ ‫שֹומר פּון ֵבית ַה ַחיִׁ ים ִׁאיז גֶ‬ ‫ואלט‪ .‬אּון ֲא ִׁפיּלּו וֶ וען ֶדער ֵ‬ ‫וָ ואס ָהאט גֶ עוָ ְ‬ ‫ישט‬ ‫אלען נִׁ ְ‬‫אס ֶטעכֶ ער זָ ֶ‬‫אר ַמאכְ ט‪ ,‬כְ ֵדי ִׁדי ַפ ְ‬ ‫ַאז ַפאר ֶדעם כָ בֹוד פּון ַצ ִׁדיק זָ אל ֶדער א ֶֹהל זַ יין ַפ ְ‬ ‫עלאזְ ט‪,‬‬ ‫ישט גֶ ָ‬ ‫ייליגֶ ען ְפ ַלאץ‪ָ .‬א ֶבער ֶר ִׁבי ֵלייבּוש ָהאט נִׁ ְ‬ ‫אר ְשוֶ ועכֶ ען ֶדעם ֵה ִׁ‬ ‫קּומען אּון ַפ ְ‬ ‫ַא ַריינְ ֶ‬ ‫וילען פּון ֶדעם‬ ‫עמאל ָא ֶפען‪ַ ,‬אזֹויוִׁ וי ֶדער וִׁ ֶ‬ ‫עבען ַאז ֶדער א ֶֹהל זָ אל זַ יין ַא ֶל ָ‬ ‫אּון ָהאט ַאכְ טּונְ ג גֶ עגֶ ֶ‬ ‫אטע ִׁאיז גֶ עוֶ וען‪.‬‬ ‫ַט ֶ‬ ‫עקּומען ַדאוֶ וענֶ ען‬ ‫ֶ‬ ‫ער ְפ ִׁרי ַפאר ְת ִׁפ ַיּלת ַש ֲח ִׁרית‪ ,‬וֶ וען ַה ְר ַה"ק ֶר ִׁבי ֵלייבּוש ִׁאיז גֶ‬ ‫ֵאיינְ ָמאל ִׁאינְ ֶד ְ‬ ‫עקּומען ַביינַ אכְ ט ִׁאין ָחלֹום‪ ,‬אּון‬ ‫ֶ‬ ‫אטע ִׁאיז גֶ‬ ‫יילט ַאז ֶדער ַט ֶ‬ ‫אר ֵצ ְ‬‫ִׁאין ֵבית ַה ִׁמ ְד ָרש‪ָ ,‬האט ֶער ַפ ְ‬ ‫אר ַמאכְ ט‪ ,‬וַ וייל יֶ ענֶ ען ָטאג ָהאט ֶדער‬ ‫עקּומען ִׁמיט ְט ַענֹות ַפא ְרוָ ואס ֶדער א ֶֹהל ִׁאיז ַפ ְ‬ ‫ֶ‬ ‫ִׁאיז גֶ‬ ‫קּומען‪,‬‬ ‫עלייגְ ט ַא ְש ָלאס אֹויף ִׁדי ִׁטיר פּון א ֶֹהל‪ ,‬אּון ַא ֶמענְ ְטש ָהאט גֶ עוָ ְ‬ ‫ואלט ַא ַריינְ ֶ‬ ‫שֹומר גֶ ֵ‬ ‫ֵ‬ ‫אר ַמאכְ ט‪.‬‬ ‫עקענְ ט‪ ,‬וַ וייל ֶעס ִׁאיז גֶ עוֶ וען ַפ ְ‬ ‫ישט גֶ ֶ‬ ‫אּון ֶער ָהאט נִׁ ְ‬ ‫ערט‬ ‫עה ְ‬ ‫אבען ָדאס גֶ ֶ‬ ‫יילט‪ִׁ ,‬איז ֵאיינֶ ער פּון ִׁדי וָ ואס ָה ֶ‬ ‫אר ֵצ ְ‬‫ַאזֹויוִׁ וי ֶדער ֶר ִׁבי ָהאט ָדאס ַפ ְ‬ ‫יילט ַאז ִׁמיט ִׁא ְיהם ִׁאיז גֶ עוֶ וען‬ ‫אר ֵצ ְ‬ ‫ערט‪ָ ,‬האט ֶער ַפ ְ‬ ‫גֶ ע' ַח ֶלש'ט‪ .‬וֶ וען ֶמען ָהאט ִׁא ְיהם ֶד ְ‬ ‫ער ִׁמינְ ֶט ְ‬ ‫ערן אֹויף ֶדעם‬ ‫אר ַצייט פּון זַ יינֶ ע ֶע ְל ֶט ְ‬ ‫קּומט ַביים יָ ְ‬ ‫עמאל וֶ וען ֶער ְ‬ ‫ִׁדי ַמ ֲע ֶשה‪ .‬זַ יין ִׁמנְ ָהג ִׁאיז ַא ֶל ָ‬ ‫ארט ָאן ְצוֵ ויי ֶלעכְ ט‪.‬‬ ‫ֵבית ַה ַחיִׁ ים‪ ,‬גֵ ייט ֶער אֹויְך ַא ַריין צּום א ֶֹהל אּון ִׁצינְ ְדט ָד ְ‬ ‫אטע‪ ,‬אּון ַאזֹויוִׁ וי זַ יין ִׁמנְ ָהג ִׁאיז‪ָ ,‬האט ֶער גֶ עוָ ְ‬ ‫ואלט‬ ‫אר ַצייט פּון זַ יין ַט ֶ‬ ‫נֶ עכְ ֶטען ִׁאיז גֶ עוֶ וען ִׁדי יָ ְ‬ ‫אטע'ס ִׁציּון‪ַ ,‬א ַריינְ גֵ יין צּום א ֶֹהל פּון ֶר ִׁבי'ן‪ָ ,‬א ֶבער ֶעס‬‫עדאוֶ וענְ ט ַביי זַ יין ַט ֶ‬ ‫נָ אְך וָ ואס ֶער ָהאט גֶ ַ‬ ‫עהאט ֵקיין כ ַֹח צּו‬ ‫ישט גֶ ַ‬ ‫ייער ִׁמיד‪ָ ,‬האט ֶער נִׁ ְ‬ ‫אר ַמאכְ ט‪ .‬אּון וַ וייל ֶער ִׁאיז גֶ עוֶ וען זֵ ֶ‬ ‫ִׁאיז גֶ עוֶ וען ַפ ְ‬ ‫קּומען‪ ,‬אּון ַאזֹוי ָהאט ֶער ְמ ַב ֵטל גֶ עוֶ וען זַ יין ִׁמנְ ָהג‪ ,‬אּון ָהאט‬ ‫צּוריק ֶ‬ ‫עטן ִׁדי ְש ִׁל ֶיסעל אּון ִׁ‬ ‫ֶב ְ‬ ‫עצינְ ֶדען ֵקיין ֶלעכְ ט ַביים ֶר ִׁבי'ן‪.‬‬ ‫ישט גֶ ִׁ‬ ‫נִׁ ְ‬ ‫עהן ַאז ֶעס‬ ‫עהאט‪ֶ ,‬ער ָהאט גֶ עזֶ ְ‬ ‫ייער ֲהנָ ָאה גֶ ַ‬‫ערט ָהאט ֶער זֵ ֶ‬ ‫עה ְ‬‫וֶ וען ֶר ִׁבי ֵלייבּוש ָהאט ָדאס גֶ ֶ‬ ‫עהן וִׁ וי‬ ‫אטע‪ ,‬אּון זֶ ְ‬‫ִׁאיז גּוט וָ ואס ֶער ָהאט ְמ ַק ֵבל גֶ עוֶ וען ַמ ְק ִׁפיד זַ יין אֹויף ִׁדי ַצּוָ ָאה פּון זַ יין ַט ֶ‬ ‫קּומען צּו‬‫וילען ַאז ֶמען זָ אל ֶ‬ ‫ועלט‪ ,‬אּון וִׁ ֶ‬ ‫וייסען וָ ואס טּוט זִׁ יְך ָדא אֹויף ִׁדי וֶ ְ‬ ‫וַ וייט ִׁדי ַצ ִׁד ִׁיקים וֵ ֶ‬ ‫זֵ יי‪.‬‬ ‫זְ כוּתוֹ יָ גֵ ן ָע ֵלינ ּו וְ ַעל ָּכל יִ ְש ָר ֵאל ָא ֵמן‬ ‫משנת השבוע‬ ‫מו‬ ‫מזלא טבא וגדיא יאי‬ ‫לידידינו הרה"ח ר' דוד ארי' פריעדמאן שליט"א‬ ‫והר"ר חיים יחיאל מיכל פריעדמאן שליט"א‬ ‫לרגל נישואי נכדו‪-‬בנו הבה"ח יחזקאל עב"ג בשעטו"מ‬ ‫לידידינו הרה"ח ר' משה יהודה קליין שליט"א‬ ‫והר"ר רפאל חיים קליין שליט"א‬ ‫לרגל נישואי נכדתו‪-‬בתו עב"ג בשעטו"מ‬ ‫לידידינו הר"ר דוד כהן שליט"א‬ ‫לרגל הכנסת בנו לעול המצוות בשעטו"מ‬ ‫לידידנו הרה"ג ר' לייבל ראבינאוויטש שליט"א‬ ‫לרגל הולדת בנו בשעטו"מ‬ ‫לידידנו הר"ר ישראל שטעקעל שליט"א‬ ‫לרגל אירוסי בתו עב"ג בשעטו"מ‬ ‫לידידנו הר"ר יעקב ישורון ראטענבערג שליט"א‬ ‫לרגל הולדת בתו בשעטו"מ‬ ‫לידידנו הרה"ג ר' יששכר בער טייטלבוים שליט"א‬ ‫לרגל הולדת בתו בשעטו"מ‬ ‫לידידנו הרה"ח ר' דוד ארי' פריעדמאן שליט"א‬ ‫לרגל הולדת נכדו בשעטו"מ‬ ‫לידידינו הר"ר שמואל אייזענבערגער שליט"א‬ ‫והר"ר אלעזר אללעך שליט"א‬ ‫לרגל נישואי נכדתו‪-‬בתו עב"ג בשעטו"מ‬ ‫לידידינו הר"ר בנציון שמואל הכהן ראזענגארטען שליט"א‬ ‫והר"ר יוסף דוד סג"ל לנדא שליט"א‬ ‫לרגל נישואי נכדו‪-‬בנו עב"ג בשעטו"מ‬