gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

טועמיה · Toamehu — כי תבוא (2026-08-24)

מוציא לאור: טועמיה · Toamehu

שבוע: כי תבוא (2026-08-24)

טועמיה · Toamehu — כי תבוא (2026-08-24)

פתח את ה-PDF הורדה

‫מגזין מיוחד המאגד‬ ‫עבורכם את מבחר‬ ‫עלוני השבוע‬ ‫‪‬‬ ‫שנה שישית‬ ‫גיליון מספר ‪664‬‬ ‫‪‬‬ ‫כי תבוא‬ ‫תשפ"ו‬ ‫טֹו ֲֲֹע ֶֶמ ָיָה‬ ‫חפשו את‬ ‫חוברת העלונים‬ ‫עלונים ותוכן שכל הילדים אוהבים‬ ‫דיוסם‬ ‫ליל‬ ‫מבית דפ‬ ‫'ספיד'‬ ‫שנת תשע"ט לפ"ק‬ ‫זמני כניסת ויציאת השבת‬ ‫להרשמה לקבלת החוברת‬ ‫במייל‪ ,‬מידי שבוע‪.‬‬ ‫לחצו כאן‬ ‫ר"ת‬ ‫‪08:24‬‬ ‫מוצ"ש‬ ‫‪07:45‬‬ ‫ער"ש‬ ‫‪06:33‬‬ ‫ירושלים‬ ‫‪08:22‬‬ ‫‪07:47‬‬ ‫‪06:48‬‬ ‫בני ברק‬ ‫‪08:24‬‬ ‫‪07:47‬‬ ‫‪06:40‬‬ ‫חיפה‬ ‫‪08:22‬‬ ‫‪07:47‬‬ ‫‪06:48‬‬ ‫אשדוד‬ ‫‪08:23‬‬ ‫‪07:46‬‬ ‫‪06:32‬‬ ‫בית שמש‬ ‫פנים מאירות ‪ 8‬ירושלים‬ ‫‪08:23‬‬ ‫‪07:46‬‬ ‫‪06:49‬‬ ‫קרית גת‬ ‫טל' ‪02-500-4569‬‬ ‫‪08:24‬‬ ‫‪07:46‬‬ ‫‪06:42‬‬ ‫נוף הגליל‬ ‫‪S025004569@Gmail.com‬‬ ‫‬ ‫פר' כי תבוא תשפ"ו‬ ‫גליון מס' ‪164‬‬ ‫‬ ‫המנגנון הנפשי שמאחורי הקלילות‬ ‫לעיתים קרובות‪ ,‬הורים ש"הכול עובר לידם" אינם‬ ‫תארו לעצמכם את התמונה הבאה‪ :‬השכן מהקומה‬ ‫אנשים קלי דעת באמת‪ ,‬אלא ‪ -‬אדרבה ‪ -‬עול החיים נתפס‬ ‫שמעליכם גרם לכם לנזק רציני‪ .‬עשה שיפוץ בדירה שלו‪,‬‬ ‫תגובות על גליון כי תצא בענין 'הבור של העבירות'‬ ‫כמשא כבד ומאיים מדי‪ .‬לקחת את הילד‪ ,‬את החינוך ואת‬ ‫בעקבות כך צינור מים התפוצץ‪,‬‬ ‫‪-----‬‬ ‫השגיאות שלו ברצינות ‪ -‬פירוש הדבר‪ ,‬לעמוד מול חרדת‬ ‫כל הסלון שלכם הוצף במים‪ ,‬הרהיטים התנפחו וניזוקו‪,‬‬ ‫הסיפור של אהר'לה הזכיר לי חוויה בלתי נשכחת‬ ‫אחריות עצומה‪ ,‬להרגיש אשמה על כל כשל‪ ,‬ולשאת בכאב‬ ‫חלק מהספרים הק' בארון התרטבו‪ .‬הנזק מסתכם בכמה‬ ‫מגיל עשר‪.‬‬ ‫ובפגיעות של המציאות‪.‬‬ ‫אלפים‪.‬‬ ‫אהבתי לשחק בכדור בכניסה לבית‪ .‬למרות‬ ‫כדי לא לקרוס תחת כובד המשקל‪ ,‬המערכת הנפשית‬ ‫אתם עומדים שם חסרי אונים‪ ,‬מגב ביד אחת ודלי ביד‬ ‫אזהרות חוזרות ונשנות של אמי שמשהו יישבר ‪-‬‬ ‫שלהם בוחרת בנתיב המילוט‪ .‬אם הופכים כל כישלון לסוג‬ ‫השנייה‪ ,‬הלב שלכם הולם בכעס‪.‬‬ ‫המשכתי לבעוט בכדור במלוא העוצמה‪.‬‬ ‫של בדיחה‪ ,‬אם שום מעשה אינו נחשב לחמור באמת‪ ,‬ואם‬ ‫והנה נשמעות דפיקות קלות בדלת‪ .‬אתם פותחים‪,‬‬ ‫וזה אכן קרה‪ :‬הכדור ריסק לרסיסים את המנורה‬ ‫"מנפנפים" כל קושי בחיוך‪ ,‬נדמה שהסכנה חלפה לה‪.‬‬ ‫והשכן ניצב בפתח‪ .‬במקום מבט נבוך הוא מופיע עם חיוך‬ ‫היקרה שעמדה בכניסה לבית‪.‬‬ ‫האדישות אינה נובעת מרוגע פנימי‪ ,‬אלא מניסיון נואש‬ ‫רחב‪ ,‬טופח לכם על השכם‪" :‬אתה נראה לי רציני מדי" ‪-‬‬ ‫ציפיתי לגערה מוצדקת‪ ,‬והייתי מפוחד מאוד‪ .‬אך‬ ‫להפתעתי הרבה‪ ,‬אמא הגיעה‪ ,‬ראתה את מה שקרה‪,‬‬ ‫להימנע ממפגש עם תחושת חוסר אונים‪.‬‬ ‫הוא אומר לך‪" .‬מדוע אתה לוקח ללב? בסך הכול קצת‬ ‫כאב לה מאוד‪ ,‬אך לא אמרה מילה‪.‬‬ ‫אך המחיר כבד‪ :‬עבור הילד שגדל שם‪ ,‬החומות הללו‬ ‫מים‪ ...‬הבית שלך לא עשוי מסוכר‪ .‬אל תדאג‪ ,‬אנחנו נשב‬ ‫היה ברור שהמסר הובן לגמרי‪ ,‬ואין צורך במילים‬ ‫נחוות כחוסר אכפתיות‪ .‬במקום ללמוד שיש למעשיו ערך‬ ‫ונסדר את העניינים"‪ .‬ואתה כבר מנחש מראש את "סדר‬ ‫מייסרות נוספות‪.‬‬ ‫ומשקל‪ ,‬הוא מפנים שרצינות היא דבר מסוכן שיש לברוח‬ ‫העניינים"‪ .‬עוד כמה טפיחות שכם נחמדות‪...‬‬ ‫השתיקה המאופקת הזו שלאמא‪ ,‬היא מקור‬ ‫ממנו‪ ,‬ומעתיק את ההתייחסות הזאת לכל מערכות היחסים‬ ‫הדלת נסגרת ואתה רותח עוד יותר‪ .‬לא רק בגלל המים‬ ‫השראה עבורי עד היום מול משגי הילדים‪.‬‬ ‫בחיים‪.‬‬ ‫והנזק הכספי‪ ,‬אלא בגלל הפער הבלתי נסבל‪ :‬חומרת המצב‬ ‫*‬ ‫כדי לעמוד מול מישהו בלב שלם וכנה‪ ,‬אדם נדרש‬ ‫דורשת המון כובד ראש ואחריות‪ ,‬ובמקום זה זכית‬ ‫ימים נוראים ‪ -‬חשבתי שיש לו משמעות נוספת‪.‬‬ ‫לפגוש את עצמו‪ .‬הוא נדרש להרגיש רצינות‪ ,‬להודות‬ ‫לטפיחה על השכם‪ ,‬קלילה ומזלזלת‪.‬‬ ‫לא רק ענין של יראה בשפה המוכרת‪ ,‬אלא כפי שיש‬ ‫בטעויות‪ ,‬לחוות כאב על מה שקלקל‪ ,‬ולשאת במחויבות‬ ‫*‬ ‫ביטוי "זה נורא יפה"‪ .‬או כמו "הנורא" בתפילה שהגמרא‬ ‫אמיתית לקשר‪.‬‬ ‫נחזור לסדנת אלול עליה סיפרנו בשבועות האחרונים‪.‬‬ ‫ביומא אומרת שהכוונה "נורא בנפלאותיו"‪.‬‬ ‫*‬ ‫מוטי העתיק את הדפוס הקליל הזה אל מערכת היחסים‬ ‫הכרנו את בערי שרועד מאימת הדין עד כדי שיתוק‪ .‬פגשנו‬ ‫אני נהנה לקרוא כל שבוע את העלון‪ ,‬אך כל פעם‬ ‫עם הקב"ה‪ :‬כפי שאבא לא באמת דורש‪ ,‬אז גם הקב"ה אין‬ ‫את אהר'לה שמרגיש שתשובתו היא בור ללא תחתית‬ ‫מרגיש שזה די עוצר באמצע‪ ...‬כמעט כל נושא‬ ‫לו בעיה באמת עם המעשים שלנו‪.‬‬ ‫שלא ייסלח לעולם‪ .‬והשבוע נכיר את מוטי ]שם בדוי‬ ‫מתפרש על כמה עלונים וצריך לאחוז ראש‪ ,‬וגם נראה‬ ‫חז"ל הזהירו אותנו במילים נוקבות‪" :‬כל האומר הקב"ה‬ ‫כמובן[‪ .‬זה שישב במשך כל הסדנא עם חיוך קל בקצה‬ ‫שיש ניסיון לקצר‪.‬‬ ‫ותרן הוא ‪ -‬יוותרו חייו"‪ .‬הביטוי החריף הזה נגד מי שחושב‬ ‫השפתיים‪ .‬מדי פעם התבדח קצת עם החברים‪ .‬הכובד‬ ‫לכן הצעתי )אולי לרגל השנה החדשה?( להרחיב‬ ‫שהקב"ה "מוותר"‪ ,‬מבטא את חומרתו‪ .‬משום שוויתור של‬ ‫ראש מסביב נראה לו מוגזם‪ ,‬כמעט מגוחך‪.‬‬ ‫את הגליון לשני עמודים‪ ,‬לגיליון דו‪-‬צידי‪ .‬נראה לי‬ ‫זלזול אינו אהבה‪ ,‬אלא ההפך הגמור מאהבה!‬ ‫שהקהל יהיה מרוצה‪.‬‬ ‫ק‬ ‫כשהגיע תורו לשתף‪ ,‬הניף יד בביטול חינני ואמר‪" :‬אני‬ ‫חודש אלול אכן מביא איתו בשורה מופלאה‪" :‬המלך‬ ‫באמת לא מבין את כל הדרמה שלכם‪ .‬הרבש"ע הוא אבא‬ ‫תגובות ניתן לשלוח למייל ‪ptachlo1@gmail.com‬‬ ‫בשדה"‪ .‬המלך יוצא לקראתנו‪ ,‬מאיר פנים‪ ,‬ומאפשר לכל‬ ‫שלנו‪ ,‬נכון? אבא לא מחפש לתפוס אותנו‪ .‬אני והקב"ה‬ ‫אחד לגשת אליו בקלות ובאהבה‪ .‬אך נשים לב‪ :‬הוא נמצא‬ ‫מסתדרים מצוין‪ .‬אני עושה מה שאני יכול‪ ,‬הוא מבין אותי‪,‬‬ ‫אמנם בשדה‪ ,‬בגובה העיניים שלנו‪ ,‬אבל זה אינו מוריד‬ ‫אם הייתי בסדר ‪ -‬מה טוב‪ .‬וגם אם לא ‪ -‬הוא מבין לגמרי‬ ‫ממלכותו‪.‬‬ ‫שזה לא מכוונות רעות חלילה"‪.‬‬ ‫יש הבדל תהומי בין שמחה וביטחון באהבת השם‪ ,‬לבין‬ ‫על פני השטח‪ ,‬מוטי נשמע כמו מי שזכה לפסגת‬ ‫קלות ראש והתחמקות מאחריות‪.‬‬ ‫האמונה‪ .‬הוא משוחרר מחרדות‪ ,‬אינו שוקע באשמה‬ ‫שאלה‪ :‬זה קורה כעת בתחילת השנה‪ ,‬וגם כל‬ ‫*‬ ‫מייסרת‪ ,‬הוא חי בביטחון גמור ברבש"ע‪.‬‬ ‫השנה‪ .‬הילדים חוזרים הביתה עם סיפורים‬ ‫למעיישה‪:‬‬ ‫ארוכים‪ ,‬ולי אין את הסבלנות ויישוב הדעת‬ ‫אך ככל שהתבוננו יחד פנימה‪ ,‬החלו להופיע סימני‬ ‫אם מצאתם את עצמכם פוגשים את ימי אלול בקלילות‬ ‫להקשיב‪ .‬האם לשחק את זה או להסביר את עצמי?‬ ‫שאלה‪.‬‬ ‫תשובה‪ :‬יש כאן שתי שאלות‪ :‬א‪ .‬על עצם הקושי‬ ‫מופרזת‪ ,‬זה הזמן לעצור לרגע להתבונן‪ .‬שאלו את עצמכם‬ ‫בדיוק כמו ה'שפת אם' עליה דיברנו בשבוע שעבר‪ ,‬כל‬ ‫להקשיב לסיפורים‪ .‬וזה נוגע לקשרים שלנו בכלליות‪.‬‬ ‫בכנות‪ :‬האם הקלילות הזו היא באמת קרבת אלוקים מלאת‬ ‫דפוס נפשי שאנו מביאים לקשר עם הקב"ה‪ ,‬נבנה על‬ ‫ב‪ .‬האם להביא את עצמינו לילדים באופן אוטנטי‪ ,‬גם‬ ‫אהבה? או שמא היא חומת מגן שמטרתה למנוע מכם‬ ‫כאשר זה עלול לפגוע בהם?‬ ‫תשתית החוויות הראשוניות שלנו מול העולם‪.‬‬ ‫לפגוש את עומק הלב?‬ ‫היום נעסוק לגבי השאלה השניה‪ :‬ברור‪ ,‬שאם מדובר‬ ‫בשיחות אישיות עם אנשים בעלי רקע דומה למוטי‪,‬‬ ‫אין צורך להיבהל ולא להיכנס לחרדות כמו בערי‪ ,‬וגם‬ ‫בענין נקודתי‪ ,‬כי בדיוק בעת הזו אתה עסוק‪ ,‬אז יש‬ ‫יצא לי להכיר מקרוב את התופעה הזאת בחייהם‪ .‬ילדים‬ ‫מקום לומר את זה בצורה מועילה‪ .‬בנוסח‪" :‬אני אוהב‬ ‫לא לשקוע בייאוש כמו אהר'לה‪ .‬די בכך שנסכים להביט‬ ‫שגדלו בבית שבו שום דבר לא נלקח ברצינות‪ .‬ההורים‬ ‫אותך ורוצה להקשיב לך‪ .‬בעוד שעה אהיה פנוי יותר"‪.‬‬ ‫ביושר על עצמינו‪ ,‬ולהעניק למעשים שלנו ולנשמה שלנו‬ ‫אם מדבר בבעיה מתמשכת‪ ,‬אז השאלה מורכבת יותר‪.‬‬ ‫היו עסוקים בעצמם‪ ,‬לא הציבו גבולות ברורים‪ ,‬ומעולם לא‬ ‫את הכבוד והרצינות הראויים להם‪.‬‬ ‫כי כאשר לא אומרים להם ומנסים לשחק את זה‪,‬‬ ‫דרשו ממנו דין וחשבון אמיתי‪ .‬כשהביא ציונים נמוכים ‪-‬‬ ‫בעז"ה בשבוע הבא נסגור את המעגל לקראת ראש‬ ‫לפעמים הם מרגישים‪ ,‬ולא מצליחים להסביר לעצמם‬ ‫הצטחקקו‪ .‬כשעשה מעשה קונדס חמור ‪ -‬נפנפו ביד‪.‬‬ ‫מה מרגישים‪ .‬ואם אומרים ‪ -‬אז הם מקבלים תיקוף‬ ‫השנה‪ ,‬עם הדפוס הרביעי והמפתיע‪ .‬הישארו נא איתנו!‬ ‫כשאנחנו מתבוננים בתופעה הזאת‪ ,‬השאלה מתחדדת‪:‬‬ ‫להרגשה שלהם‪ ,‬וזה פוגע בהם יותר‪.‬‬ ‫וזה המקום לציין‪ ,‬בפרק הבא בפודקאסט "עומקים"‬ ‫מה אכן גורם להורים להתייחס לחיים בביטול כזה? מדוע‬ ‫יש נוסח אחר‪ ,‬שיש בו גם תקווה‪" .‬אני מאוד רוצה‬ ‫שיתפרסם במוצ"ש בעז"ה‪ ,‬עוסק בענין הגבול בין אמפתיה‬ ‫להקשיב לך‪ ,‬כי אתה יקר לי מאוד‪ .‬קשה לי להתרכז‪ ,‬אך‬ ‫הם התקשו לקחת את המציאות בכובד ראש?‬ ‫לבין דרישות‪ .‬זה פרק קריטי בגיבוש עמדה מאוזנת של‬ ‫בעז"ה עם הזמן זה יהיה לי יותר ויותר קל"‪.‬‬ ‫התשובה נוגעת באחד המנגנונים המתוחכמים של‬ ‫הורים מול הילדים או בכל מקום אחר שבו אנו נדרשים‬ ‫שאלות ניתן לשלוח למייל ‪ptachlo1@gmail.com‬‬ ‫הנפש‪ :‬הקטנה והשטחה‪.‬‬ ‫להפעיל סמכות‪ .‬לא לפספס!‬ ‫המאמרים מופיעים לצפייה ולהאזנה באתר "קול הלשון"‬ ‫או בפנייה למייל המצורף‬ ‫טועמיה ‪ -‬דפוס ספיד פרשת כי תבוא תשפו‬ ‫ממצוותיך ולא שכחתי"‪ ,‬אני כל הזמן זוכר את המצווה‪,‬‬ ‫)יחי ראובן(‬ ‫אם כך‪ ,‬באמת עליו להתוודות על כך‪...‬‬ ‫"השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך‬ ‫פרשת כי תבוא‬ ‫את ישראל" )כו‪ ,‬טו(‬ ‫לכאורה נראה שיש בפסוק כפל לשון ‪" -‬ממעון קדשך"‬ ‫"ואמרת אליו הגדתי היום" )כו‪ ,‬ג(‬ ‫"מן השמים"‪ ,‬מדוע לא כתבה התורה רק "השקיפה מן‬ ‫ואמרת אליו שאינך כפוי טובה )רש"י(‪.‬‬ ‫השמים"?‬ ‫הגאון רבי אליהו ברוך פינקל זצ"ל מדקדק מדוע לא אמר‬ ‫חז"ל אומרים )חגיגה יב ע"ב( שקיימים בשמים שבעה‬ ‫שהנך מכיר טובה‪ ,‬ולמה אמר בלשון השלילה שאינך‬ ‫רקיעים‪ .‬הרביעי נקרא "מעון"‪ ,‬ובו נמצאים המלאכים‬ ‫כפוי טובה‪.‬‬ ‫שאומרים שירה בלילה‪ ,‬אך ביום הם שותקים מפני‬ ‫אלא מבאר הגרא"ב זצ"ל שבאמת אין אפשרות להכיר‬ ‫כבודם של ישראל‪.‬‬ ‫בטובתו של הקב"ה‪ ,‬כי הרי מי יכול לרדת לעומקה‬ ‫עם ישראל אומרים שירה ביום‪ ,‬והמלאכים שותקים בזמן‬ ‫ופרטיה של כל טובה וטובה?‬ ‫זה‪ ,‬ומשתיקה זו המגיעה מן הרקיע "מעון"‪ ,‬ניתן ללמוד‬ ‫וכפי שאנו אומרים בתפילת נשמת כל חי‪" :‬אילו פינו מלא‬ ‫שעם ישראל חשובים יותר מן המלאכים‪.‬‬ ‫שירה כים‪ ...‬אין אנחנו מספיקים להודות לך‪ ...‬על אחת‬ ‫מכיון שעם ישראל חשובים יותר‪ ,‬אין ראוי שהמלאכים‬ ‫מאלף אלפי אלפים וריבי רבבות פעמים הטובות ניסים‬ ‫יברכו את עם ישראל‪ ,‬לכן אנו מבקשים מה'‪" :‬השקיפה‬ ‫ונפלאות שעשית עם אבותינו ועמנו"‪.‬‬ ‫ממעון קדשך" ‪ -‬מן הרקיע שבו מוכח שעם ישראל‬ ‫אם כן‪ ,‬כל שבאפשרותנו הוא רק להיות בגדר שאיננו‬ ‫חשובים יותר מהמלאכים‪" ,‬וברך את עמך" ‪ -‬ולכן ראוי‬ ‫כפויי טובה‪.‬‬ ‫שאתה‪ ,‬ה'‪ ,‬תברך את עם ישראל בעצמך‪ ,‬ולא על ידי‬ ‫)בן איש חי(‬ ‫מלאכים‪.‬‬ ‫"ואמרת לפני ה' אלהיך בערתי הקדש מן הבית"‬ ‫)כו‪ ,‬יג(‬ ‫"ושמרת ועשית אותם" )כו‪ ,‬טז(‬ ‫מסופר על האדמו"ר מסאטמר זצ"ל שבא לבקר את‬ ‫כתב רש"י‪ :‬בת קול מברכתו "הבאת ביכורים היום‪ ,‬תשנה‬ ‫האדמו"ר מויז'ניץ בעל ה"אהבת ישראל"‪.‬‬ ‫לשנה הבאה"‪.‬‬ ‫אמר לו האהבת ישראל ווארט נפלא בשם הרה"ק‬ ‫הקשה אאמו"ר מאור הגולה )החתם סופר(‪ :‬אם הבטחה‬ ‫מברדיטשוב זצ"ל‪ :‬בתפילת ראש השנה אומרים על‬ ‫היא שכל מי שהביא ביכורים היום מובטח לו שיביא גם‬ ‫הקב"ה שהוא "זוכר כל הנשכחות"‪ ,‬ובפשטות הכוונה‬ ‫בשנה הבאה‪ ,‬אם כן יחיה האדם לעולם? וצ"ע‪.‬‬ ‫שהקב"ה זוכר הכל‪.‬‬ ‫ונראה לפרש על פי מה דאיתא במדרש על הפסוק "ברוך‬ ‫אך באמת אין הדבר כן‪ ,‬אם יהודי עושה עבירה ושוכח‬ ‫אתה בבואך וברוך אתה בצאתך"‪ ,‬וכבר פירש דוד המלך‬ ‫ממנה ‪ -‬על זה נאמר "זוכר כל הנשכחות"‪ ,‬אך אם הוא‬ ‫ע"ה "ה' ישמר צאתך ובואך"‪.‬‬ ‫עושה עבירה וזוכר אותה כל העת‪ ,‬בבחינת "וחטאתי‬ ‫צריך להבין מה כוונת המדרש בזה?‬ ‫נגדי תמיד" ‪ -‬אזי הקב"ה שוכח את העבירה‪.‬‬ ‫אלא כיוון שאמרו במדרש שהברכה בבואך ובצאתך היא‬ ‫אם אתה שוכח ‪ -‬הוא זוכר‪ ,‬ואם אתה זוכר ‪ -‬הוא שוכח‪.‬‬ ‫ברכה ביציאתו וביאתו בפרקמטיה שיהיה לו ברכה‬ ‫כך גם במצוה‪ :‬אם יהודי עושה מצוה וכל הזמן הוא זוכר‬ ‫בסחורתו‪ ,‬אם כן יש חשש שמא מרוב עושר יבוא חלילה‬ ‫אותה ומתפאר בה‪ ,‬הנה עשיתי כך וכך ‪ -‬הקב"ה שוכח‬ ‫ל"וישמן ישרון ויבעט"‪.‬‬ ‫אותה‪ ,‬לעומת זאת אם יהודי עושה מצווה ואינו מתפאר‬ ‫על כן אמר המדרש שעל זה פירש דוד "ה' ישמר צאתך‬ ‫ומתגאה בכך אלא שוכח ממנה ‪ -‬השי"ת זוכר לו את‬ ‫ובואך"‪ ,‬שיהיה שמור מה' שלא יבוא לבעוט‪.‬‬ ‫המצווה‪.‬‬ ‫ובזה יש לפרש גם פסוק דידן‪ ,‬שלאחר שקיים את כל‬ ‫אמר הרבי מסאטמר בדרך חידוד‪ :‬עתה מבין אני מדוע‬ ‫המצוות של ביכורים ומעשר‪ ,‬מובטח לו עשירות‪ ,‬על‬ ‫האמירה בעת ביעור המעשרות קרויה 'וידוי‬ ‫זה יוצאת בת קול ומברכתו שלא יחשוש שמא‬ ‫מעשרות'‪ ,‬שהרי הוא אומר "לא עברתי‬ ‫לעי"נ הרה"צ‬ ‫ר' פנחס בן ר' בנימין בינוש רוזנבוים זצוק"ל‬ ‫‬ ‫כ"ו בניסן תשע"ז‬ ‫טועמיה ‪ -‬דפוס ספיד פרשת כי תבוא תשפו‬ ‫‪3‬‬ ‫]ב[‬ ‫‬ ‫‬ ‫שנָה ‪ -‬וַאֲ נ ׁ ִָשים ל ֹא יו ְֹד ִעים אֶ ת זֶה‪.‬‬ ‫אַ ָלפִ ים ו ׁ ְּשבַ ע ֵמאוֹת ׁ ָ‬ ‫יבעט חלילה ולא יביא יותר ביכורים ומעשר‪ ,‬אלא 'הבאת‬ ‫חַ ּיִים ַּבבּ וּעָ ה ׁ ֶשלּ ָהֶ ם‪ ,‬חו ׁ ְֹש ִבים ׁ ֶשהַ כּ ֹל ּכָאן ְמנֹהָ ל עַ ל ְי ֵדי‬ ‫ביכורים היום ‪ -‬תשנה לשנה הבאה'‪ ,‬שתהיה זריז במצוה‬ ‫נְק ָמה ו ְּב ִמ ְרדָּ ף אֵ ינְ סוֹפִ י אַ חַ ר ְמקוֹר‬ ‫הַ ּ ֶטבַ ע‪ ,‬עֲסו ִּקים ִ ּב ָ‬ ‫)כתב סופר(‬ ‫כמו בשנה זו‪.‬‬ ‫ֹשר הַ דִּ ְמיוֹנִ י‪.‬‬ ‫הָ א ׁ ֶ‬ ‫הַ ִאם אָ נ ּו ְמסֻ ּגָלִ ים לְ הַ ְר ִ ּג ׁיש ֶח ְמלָה ְּכל ּ ֵַפי הַ ׁ ּ ְשכִ ינָה‬ ‫ִש ַמע ה' ֶאת קֹלֵ נוּ ַויּ ְַרא ֶאת‬ ‫" ַו ִ ּנצְ עַ ק ֶאל ה' אֱ ל ֹהֵ י אֲ ב ֵֹתינוּ ַויּ ׁ ְ‬ ‫שבָ ה עַ ל ּ ָכ ְך ְמעו ֶֹר ֶרת ּ ָבנ ּו ַרחֲ ִמים?‬ ‫ֹשה? הַ ִאם הַ ּ ַמ ְח ׁ ָ‬ ‫הַ ְ ּקדו ׁ ָ‬ ‫ֲמלֵ נוּ וְ ֶאת לַ חֲ צֵ נוּ" )כו‪ ,‬ז(‬ ‫עָ נְ יֵנוּ וְ ֶאת ע ָ‬ ‫ל ֹא ּ ָבטוּחַ ‪.‬‬ ‫שר לְ הַ ְס ִ ּביר לְ ִע ֵ ּור ָמה זֶה ֶצבַ ע ָירֹק‪ּ ,‬כ ְָך אֵ ין‬ ‫ְּכמ ֹו ׁ ֶש ִאי אֶ פְ ׁ ָ‬ ‫ִּכי ּכָל עוֹד ל ֹא ִה ְר ּג ׁ ְַשנ ּו ְּכאֵ ב‪ ,‬אֵ ין לָנ ּו ׁשוּם ִסכּ וּי לְ הַ ְר ִ ּג ׁיש‬ ‫יך ַמ ְר ִ ּג ׁיש אָ ָדם‬ ‫ׁשוּם דֶּ ֶר ְך לְ הָ ִבין ָמה עוֹבֵ ר עַ ל הַ ׁ ּ ֵשנִ י וְ אֵ ְ‬ ‫ישה ּו אַ ֵחר‪ .‬אַ ף אֶ חָ ד ּ ָבע ֹולָם ל ֹא ְמעַ נְ יֵן‬ ‫ַמ ה ּו ְּכאֵ ב ׁ ֶשל ִמ ׁ ֶ‬ ‫ׁ ֶשחוֹוֶ ה ְּכאֵ ב‪ּ ,‬כָל עוֹד אֵ ין אָ נ ּו חוֹוִ ים ְ ּבעַ צְ ֵמנ ּו ְּכאֵ ב‪.‬‬ ‫או ָֹתנוּ‪ .‬אָ נ ּו ְּתפו ִּסים ּ ָבאֵ ג ֹו ׁ ֶשלּ ָנוּ‪ַּ ,‬ב ּ ָתכְ נִ ּיוֹת ׁ ֶשלּ ָנוּ‪ָ ּ ,‬ב ְרצוֹנוֹת‬ ‫ִאם ל ֹא ִה ְתמו ַֹד ְדנ ּו ִעם ְּכאֵ ב ׁשו ֵֹרט‪ ,‬אֵ ין לָנ ּו ִסכּ וּי לְ הָ ִבין ָמה‬ ‫ישים? ָמה ִאכְ ּ ַפת לָנ ּו‬ ‫ׁ ֶשלּ ָנוּ‪ָ .‬מה ִאכְ ּפַת לָנ ּו ָמה אֲ ֵח ִרים ַמ ְר ִ ּג ׁ ִ‬ ‫עוֹבֵ ר עַ ל ִמי ׁ ֶש ּ ֵכן ִמ ְתמו ֵֹדד‪.‬‬ ‫ישה?‬ ‫יך הַ ׁ ּ ְשכִ ינָה ַמ ְר ִ ּג ׁ ָ‬ ‫אֵ ְ‬ ‫רו ִֹאים אוֹת ֹו ְ ּב ִבכְ י ֹו וְ ל ֹא ְמ ִבינִ ים‪" :‬ל ּ ָָמה אַ ּ ָתה ל ֹא יָכוֹל‬ ‫שנָה‪ ,‬ו ְּמ ַד ְ ּב ִרים ִא ּ ָתנ ּו עַ ל לְ בַ ֵּק ׁש אֶ ת ִ ּגלּ וּי‬ ‫ֹאש הַ ׁ ּ ָ‬ ‫וְ אָ ז ַמ ִ ּגיעַ ר ׁ‬ ‫שמֹחַ ? אָ ז ְ ּבסֵ ֶדר‪ְ ,‬קצָת‬ ‫לְ ִה ְת ּג ֵַּבר? ל ּ ָָמה אַ ּ ָתה ל ֹא ְמסֻ ּגָל לִ ְ ׂ‬ ‫ַמלְ כוּת ֹו ׁ ֶשל הַ בּ ו ֵֹרא ‪ -‬וְ אָ נ ּו חו ׁ ְֹש ִבים ׁ ֶשזֶּה ֶט ֶקס דָּ ִתי‪ֶ ׁ ,‬שזֶּה‬ ‫ְּכאֵ ִבים"‪ ,‬ג ֹוע ֲִרים בּ ֹו ו ְּמ ַד ְמ ְינִ ים ַּב ּמֹחַ ְּכאֵ ִבים ְּכפִ י ׁ ֶשאָ נ ּו‬ ‫יך לְ הַ ִ ּגיד‪.‬‬ ‫ֶט ְק ְסט ׁ ֶש ּצ ִָר ְ‬ ‫ישים או ָֹתם‪ .‬דָּ בָ ר זֶה ּגו ֵֹרם עוֹד יו ֵֹתר ל ֹא לְ הָ ִבין אוֹתוֹ‪,‬‬ ‫ַמ ְר ִ ּג ׁ ִ‬ ‫אֵ ין לָנ ּו ׁשוּם ִחבּ וּר ָלזֶה‪ ,‬וְ ל ּ ָָמה ׁ ֶש ּי ְִהיֶה לָנוּ? ּ ָכל ָמה ׁ ֶש ְּמעַ נְ יֵן‬ ‫"מה הַ ְ ּבעָ יָה לְ ִה ְת ּג ֵַּבר?" וְ אַ ף אֶ חָ ד ל ֹא יוּכַ ל לְ הַ ְס ִ ּביר לָנ ּו אֶ ת‬ ‫ָ‬ ‫שנָה הַ ְ ּקרוֹבָ ה‪ֶ ׁ ,‬שלּ ֹא‬ ‫או ָֹתנ ּו ַּב ּיוֹם הַ זֶּה זֶה הָ אֵ גוֹ‪ֶ ׁ ,‬שלּ ֹא ִי ּ ָפגַע ַּב ׁ ּ ָ‬ ‫הַ ּ ָטעוּת ׁ ֶש ּ ָב ּה אָ נ ּו ְּתפו ִּסים‪.‬‬ ‫אדיחוֹת‪ֶ ׁ ,‬שלּ ֹא י ְִהי ּו הֶ פְ סֵ ִדים‪ֶ ׁ ,‬שלּ ֹא י ְִהי ּו ְּכאֵ ִבים‪,‬‬ ‫י ְִהי ּו ּ ַפ ִ‬ ‫ימי‪ָ ,‬מה הֵ ן ׁ ְשאֵ לוֹת‬ ‫ּ ָכל עוֹד ל ֹא ִה ְר ּג ׁ ְַשנ ּו ָמה זֶה ִ ּבלְ בּ וּל ּ ְפנִ ִ‬ ‫שנִ ים‪.‬‬ ‫ש ֵמ ִחים ו ְּמ ֻד ׁ ּ ָ‬ ‫ַשנָה הַ ּ ָבאָ ה ְ ׂ‬ ‫ׁ ֶש ּנ ְַרוִ יחַ טוֹב‪ֶ ׁ ,‬ש ּ ַנ ִ ּגיעַ ל ׁ ּ ָ‬ ‫ימי א ֹו ְס ִתירוֹת‬ ‫ִק ּיו ִּמ ּיוֹת ׁ ֶש ִּמ ְתעו ְֹררוֹת ִ ּבגְ לַל סֵ בֶ ל ּ ְפנִ ִ‬ ‫"וְ י ֵַדע ּ ָכל ּ ָפעוּל ִּכי אַ ּ ָתה פְ עַ לְ ּתוֹ" ‪ -‬זֶה ׁ ִשיר ֶנ ְח ָמד‪ ,‬אֲ בָ ל אֵ ין‬ ‫ימ ּיוֹת‪ ,‬נִ כְ עַ ס עַ ל הַ ּנֹעַ ר א ֹו עַ ל אֲ נ ׁ ִָשים ּתו ִֹעים ׁ ֶש ִּנ ְר ִאים‬ ‫ּ ְפנִ ִ‬ ‫אָ נ ּו מוֹצְ ִאים אֶ ת הַ ְּזעָ ָקה הַ זֹּאת ְ ּבתו ְֹך הַ ּלֵב ׁ ֶשלּ ָנוּ‪...‬‬ ‫ְרחו ִֹקים‪.‬‬ ‫הרה"צ ַר ִ ּבי אָ ׁ ֵשר פְ ַריינְ ד או ֵֹמר ׁ ֶשהַ ְּכאֵ ב הוּא 'לֶק'‬ ‫אֵ ין לָנ ּו ִסכּ וּי לְ הָ ִבין או ָֹתם‪ ,‬אֵ ין לָנ ּו ִסכּ וּי לְ ִה ְתחַ ֵּבר ל ְַּכאֵ ב‬ ‫ימה‬ ‫ׁ ֶשהַ ּ ָקדו ֹׁש ּ ָברו ְּך הוּא ׁש ֹולֵחַ לָנ ּו ֵמהַ ְּכאֵ ב ׁ ֶשלּ ֹו ‪ְ -‬ט ִע ָ‬ ‫ׁ ֶשלּ ָהֶ ם‪ ,‬וְ אֵ ין לָנ ּו ִסכּ וּי לְ הַ ְר ִ ּג ׁיש ְּכל ּ ֵַפיהֶ ם אַ הֲ בָ ה וְ אַ ְמ ּ ַפ ְתיָה‪.‬‬ ‫ְק ַט ּנָה ִמ ּ ָמה ׁ ֶשהוּא ַמ ְר ִ ּג ׁיש‪.‬‬ ‫יך אַ ּ ֶתם‬ ‫שר לְ הֵ י ָרא ֹות ּ ָכ ְך? אֵ ְ‬ ‫יך אֶ פְ ׁ ָ‬‫ִּכי ָמה הַ ּ ֵפרו ּׁש? אֵ ְ‬ ‫ישים ְּכאֵ ב לֵב ּגָדוֹל‪ ,‬עֶ לְ בּ וֹן‪ ,‬צַעַ ר‪ ,‬הֶ פְ סֵ ד‪,‬‬ ‫ְּכ ׁ ֶשאָ נ ּו ַמ ְר ִ ּג ׁ ִ‬ ‫שוֹת ּכ ְָך?‬ ‫ְמסֻ ּגָלִ ים ַל ֲע ׂ‬ ‫ּשה צו ֶֹרבֶ ת‪ ,‬דְּ אָ גָה‪ ,‬חֹסֶ ר אוֹנִ ים ‪ּ -‬גַם ִאם אֵ ּלֶה ְּתחו ּׁשוֹת‬ ‫ְּתחו ׁ ָ‬ ‫יחים לְ ִה ְתחַ ֵּבר אֲ לֵיהֶ ם‪,‬‬ ‫וְ ִאם י ֵׁש אֲ נ ׁ ִָשים ַּב ְּס ִביבָ ה ׁ ֶש ּ ַמצְ לִ ִ‬ ‫חֲ זָקוֹת ְמאֹד ׁ ֶש ְּמ ַמ ּ ְלאוֹת אֶ ת ּכָל י ְׁשו ֵּתנוּ‪ ,‬הֵ ן אֲ פִ יל ּו ל ֹא‬ ‫ַמ ְת ִחילִ ים לִ כְ עֹס ּגַם ֲעלֵיהֶ ם‪.‬‬ ‫ֹשה ִמ ּ ָכ ְך ׁ ֶשאַ ף‬ ‫ּ ְפרו ִֹמיל ֵמהַ ְּכאֵ ב הָ עֲצוּם ׁ ֶש ּי ֵׁש ל ׁ ּ ְַשכִ ינָה הַ ְ ּקדו ׁ ָ‬ ‫שפְ נ ּו לִ כְ אֵ ב ֵמהַ ּסוּג‬ ‫וְ אֵ ין אָ נ ּו אֲ ׁ ֵש ִמים ‪ָ ּ -‬פ ׁש ּוט ֵמע ֹולָם ל ֹא ֶנ ְח ַׂ‬ ‫אֶ חָ ד ל ֹא ִמ ְתי ֵַחס אֵ לֶיהָ ‪ֵ ,‬מהָ עֻ ְבדָּ ה ׁ ֶש ִ ּב ְמקוֹם ׁ ֶש ּיְהו ִּדים ִי ְחי ּו‬ ‫הַ זֶּה‪.‬‬ ‫ִא ּ ָת ּה‪ ,‬הֵ ם עֲסו ִּקים ִמבּ ֶֹקר עַ ד ַל ְילָה ְ ּב ֶח ׁ ְשבּ וֹנוֹת ׁ ֶשל ּכָבוֹד‪,‬‬ ‫ְ‬ ‫ְ ּב ִמ ּ ִלים אַ חֲ רוֹת‪ :‬אֵ ין ׁשוּם דֶּ ֶרך ּ ָבע ֹולָם ׁ ֶש ּנ ְַת ִחיל לָחו ּׁש‬ ‫יפ ּולַצְ יוֹת זֶה עַ ל זֶה‪ּ ְ ,‬ב ִמ ְרדָּ ף אֵ ינְ סוֹפִ י אַ חַ ר‬ ‫ְ ּב ּ ֵפי רוּד‪ּ ְ ,‬ב ָמנִ ּ‬ ‫ישה ּו אַ ֵחר‪ּ ,‬כָל עוֹד ל ֹא ִה ְר ּג ׁ ְַשנ ּו ְּכאֵ ב‪.‬‬ ‫ֶח ְמלָה ְּכל ּ ֵַפי ִמ ׁ ֶ‬ ‫הָ אֶ פֶ ס‪.‬‬ ‫ידה‬ ‫ּ‬ ‫ְ‬ ‫ו ְּב ִמ ּ ִלים עוֹד יו ֵֹתר אַ ֵחרוֹת‪ :‬הַ ְּכאֵ ב הוּא הַ דֶּ ֶרך הַ ְי ִח ָ‬ ‫ל ּ ָָמה הַ ָקדו ֹׁש ּ ָברוּך הוּא ׁש ֹולֵחַ לָנ ּו אֶ ת הַ ְּכאֵ ב הַ זֶּה? הַ ִאם‬ ‫ְ‬ ‫ּ‬ ‫לִ פְ ּתֹחַ ּ ָבנ ּו ַמ ׁ ּ ֶשה ּו חָ ָד ׁש‪ ,‬הַ ְּכאֵ ב הוּא ַמ ּ ָתנָה ׁ ֶשע ֹוז ֶֶרת לָנ ּו‬ ‫ְּכ ֵדי לִ ׁ ְשבּ ֹר או ָֹתנוּ? ל ֹא‪ .‬כּ וֹאֵ ב לָנ ּו ְּכ ֵדי ׁ ֶשהָ אֵ ג ֹו ִי ּ ָס ֵדק ּ ָבנ ּו‬ ‫לְ הַ ִ ּגיעַ לְ ָמקוֹם ּגָדוֹל יו ֵֹתר‪.‬‬ ‫ְקצָת‪ְּ ,‬כ ֵדי ׁ ֶש ּנוּכַ ל לְ הַ ְת ִחיל לְ הָ ִבין ַמ ׁ ּ ֶשה ּו ׁ ֶשלּ ֹא הָ יָה לָנ ּו‬ ‫ּ‬ ‫ישה ּו ׁ ֶש ּ ַמ ׁ ְש ִקיעַ אֶ ת ּ ָכל הַ חַ יִים ׁ ֶשלּ וֹ‪ ,‬אֶ ת ּכָל‬ ‫ּ ַת ְח ׁ ְשב ּו עַ ל ִמ ׁ ֶ‬ ‫ִסכּ וּי לְ הָ ִבין ְ ּבלִ י הַ ְּכאֵ ב‪.‬‬ ‫ָמה ׁ ֶש ּי ֵׁש ל ֹו ַּבחֲ לוֹם ּגָדוֹל‪ ,‬ו ַּמ ְר ִ ּג ׁיש ׁ ֶש ְּמ ַל ֶ ּוה אוֹת ֹו ֵמאָ ז הוּא‬ ‫ישים אֶ ת זֶה‪.‬‬ ‫אֲ בָ ל נָכוֹן‪ּ ְ ,‬ב ֶד ֶר ְך ְּכלָל אֵ ין אָ נ ּו ַמ ְר ִ ּג ׁ ִ‬ ‫ָשן‪ ,‬ל ֹא אוֹכֵ ל‪ּ ,‬גַלְ ּג ַּלֵי הַ ּמֹחַ ׁ ֶשלּ ֹו‬ ‫זוֹכֵ ר אֶ ת עַ צְ מוֹ‪ .‬הוּא ל ֹא י ׁ ֵ‬ ‫ְ ּב ֶד ֶר ְך הַ ּ ֶטבַ ע‪ ,‬הַ ְּכאֵ ב ּגו ֵֹרם לָנ ּו ַרק לְ ִה ּ ָסגֵר ְ ּבתו ְֹך עַ צְ ֵמנ ּו עוֹד‬ ‫שם‬ ‫נ ִָעים ִ ּב ְמ ִהירוּת ו ְּבלִ י הַ פְ סָ ָקה‪ ,‬י ֵׁש ל ֹו ּ ָתכְ נִ ית וְ הוּא ְמ ַי ּ ֵ ׂ‬ ‫יו ֵֹתר‪.‬‬ ‫או ָֹת ּה‪ ,‬אֲ בָ ל אָ ז ִהיא ִמ ְתנ ּ ֶַפצֶת מוּל ֹו ְ ּבקוֹל ַרעַ ׁש ּגָדוֹל‪.‬‬ ‫ְּכ ׁ ֶשכּ וֹאֵ ב לָנוּ‪ ,‬אָ נ ּו ְ ּב ֶד ֶר ְך ְּכלָל עֲסו ִּקים ְ ּב ֶח ׁ ְשבּ וֹנוֹת ׁ ֶשל 'ל ּ ָָמה‬ ‫הוּא ְמנ ּ ֶַסה ׁשוּם לְ הוֹצִ יא או ָֹת ּה ל ַּפֹעַ ל ‪ -‬אֲ בָ ל ִהיא ׁשוּב‬ ‫ש ּו לִ י‪ַ ּ ,‬כ ּ ָמה ָק ׁ ֶשה‬ ‫זֶה קו ֶֹרה לִ י'‪ּ ְ ,‬ב ֶח ׁ ְשבּ וֹנוֹת ׁ ֶשל ֶצ ֶדק‪ָ ,‬מה עָ ׂ‬ ‫של‪ ,‬ו ְּמנ ּ ֶַסה עוֹד ּ ַפעַ ם‬ ‫נִ כְ ׁ ֶשלֶת‪ .‬וְ הוּא ְמנ ּ ֶַסה עוֹד ּפַעַ ם וְ נִכְ ׁ ָ‬ ‫ִיתי ֶּבעָ בָ ר וְ אֵ יפֹה אֲ נִ י הַ ּיוֹם‪ .‬אָ נ ּו ּ ְפגו ִּעים‬ ‫לִ י‪ ,‬אֵ יפֹה הָ י ִ‬ ‫וְ ל ֹא ַמצְ לִ יחַ ‪.‬‬ ‫וְ ׁשוֹאֲ לִ ים ׁ ְשאֵ לוֹת‪.‬‬ ‫ּ‬ ‫הַ ִאם ל ֹא נָחו ּׁש ְּכל ּ ַָפיו ַרחֲ ִמים? הַ ִאם ל ֹא נִ ְת ַמלֵא ְ ּבצַעַ ר מוּל‬ ‫שבוֹת הָ אֵ ּלֶה ְמרו ְֹקנוֹת אֶ ת הַ ְּכאֵ ב ֵמהַ ּ ַמ ּ ָט ָרה ׁ ֶשלּ וֹ‪ .‬ל ֹא‬ ‫הַ ּ ַמ ְח ׁ ָ‬ ‫הַ ִּנ ְסיוֹנוֹת הַ חוֹזְ ִרים ׁ ֶשלּ ֹו ׁ ֶשלּ ֹא צוֹלְ ִחים‪ ,‬עַ ל הָ אַ כְ זָבָ ה הַ זֹּאת‬ ‫ַרק ׁ ֶשהָ אֵ ג ֹו ׁ ֶשלּ ָנ ּו ל ֹא ִמ ְת ּ ָפ ֵרק ְקצָת ‪ -‬הוּא ּג ֵָדל עוֹד יו ֵֹתר‪,‬‬ ‫ׁ ֶש ּצו ֶֹרבֶ ת אֶ ת לִ בּ ֹו ׁשוּב ו ָׁשוּב?‬ ‫ִמ ְתעַ ּצֵם וְ ס ֹוגֵר עָ לֵינ ּו יו ֵֹתר‪.‬‬ ‫שו ּ ַת ְח ׁ ְשב ּו עַ ל ִמי ׁ ֶש ּ ָב ָרא אֶ ת הָ ע ֹולָם הַ זֶּה ִעם ּ ָתכְ נִ ית‪:‬‬ ‫וְ עַ כְ ׁ ָ‬ ‫שבוֹת ׁ ֶשלּ ָנ ּו‬ ‫יך לְ ִהלּ ֵָחם ִעם עַ צְ ֵמנ ּו ְ ּב ִרגְ עֵ י הַ ְּכאֵ ב‪ֶ ׁ ,‬שהַ ּ ַמ ְח ׁ ָ‬ ‫צ ִָר ְ‬ ‫הוּא ָרצָה ׁ ֶש ּי ְִהי ּו ּכָאן נִ ְב ָר ִאים ׁ ֶש ּ ַמ ִּכ ִירים אוֹתוֹ‪ֶ ׁ ,‬ש ְּמ ֻח ּ ָב ִרים‬ ‫ְ‬ ‫ל ֹא ִי ְסחֲ פ ּו או ָֹתנ ּו אֶ ל ּתוֹך הָ אֵ ג ֹו ‪ -‬אֶ לּ ָא הַ ח ּוצָה ִמ ּ ֶמ ּנוּ‪.‬‬ ‫אֵ לָיו‪ֶ ׁ ,‬שחַ ּיִים ִא ּתוֹ‪ֶ ׁ ,‬ש ְּמז ִַהים אוֹת ֹו ְ ּבתו ְֹך נִ ְבכֵ י הָ ע ֹולָם הַ זֶּה‪.‬‬ ‫ְפָרק ּ ָבנ ּו אֶ ת הַ ּ ַמ ְחסו ִֹמים‪ֶ ׁ ,‬שהוּא יִפְ ּ ַתח ּ ָבנ ּו אֶ ת‬ ‫ׁ ֶשהַ ְּכאֵ ב י ֵ‬ ‫אֲ בָ ל אַ ף אֶ חָ ד ל ֹא זוֹכֵ ר לְ ִה ְס ּ ַת ּ ֵכל ל ִַּכ ּווּן ׁ ֶשלּ וֹ‪.‬‬ ‫כלֶת‬ ‫ּ‬ ‫כלֶת לְ ִהזְ דַּ הוֹת ִעם ְּכאֵ ב‪ ,‬אֶ ת הַ ְי ֹ‬ ‫ּ‬ ‫הָ ְרגִ ׁישוּת‪ ,‬אֶ ת הַ ְי ֹ‬ ‫הוּא ְמחַ ּיֶה אֶ ת הָ ע ֹולָם הַ זֶּה ְּכבָ ר יו ֵֹתר ֵמחֲ ֵמ ׁ ֶשת‬ ‫לעי"נ האשה החשובה‬ ‫מרת מרים יוכבד ב"ר צבי ליבוביץ ע"ה‬ ‫‬ ‫כ"א מר חשון תשפ"א‬ ‫טועמיה ‪ -‬דפוס ספיד פרשת כי תבוא תשפו‬ ‫‪4‬‬ ‫]ג[‬ ‫‬ ‫‬ ‫הצדיק רבי אריה לוין זצ"ל נפטר לבית עולמו בערב שבת‬ ‫כלֶת לְ ַר ֵחם‪.‬‬ ‫ל ְַחמֹל‪ ,‬אֶ ת הַ ְ ּי ֹ‬ ‫קודש ט' ניסן תשכ"ט‪.‬‬ ‫יך לִ זְ עֹק לְ ִרבּ וֹנ ֹו ׁ ֶשל ע ֹולָם ׁ ֶש ְ ּי ַר ֵחם עָ לֵינוּ‪ֶ ׁ ,‬ש ּיְכַ ֵ ּון או ָֹתנ ּו‬ ‫צ ִָר ְ‬ ‫כידוע‪ ,‬חפירת קבר בירושלים אורכת זמן רב‪ ,‬מפני‬ ‫ל ַָקחַ ת אֶ ת הַ ְּכאֵ ב לְ ָמקוֹם נָכוֹן יו ֵֹתר‪ֶ ׁ ,‬שהַ יְגִ יעָ ה וְ הַ ְּכאֵ ב‬ ‫שהקרקע סלעית‪.‬‬ ‫ׁ ֶשלּ ָנ ּו ל ֹא י ְִהי ּו ל ִָריק‪.‬‬ ‫מסיבה זו היה חשש כי הלוויה תתאחר מפני חפירת‬ ‫ִאם ה' ע ֹוזֵר לָנוּ‪ ,‬וְ הַ ְּכאֵ ב ח ֹוצֵב ְ ּבתוֹכֵ נ ּו ּ ֶפ ַתח‪ ,‬אָ נ ּו ּ ִפ ְתאֹם‬ ‫הקבר‪ ,‬ובסופו של דבר יגרם חילול שבת חס ושלום‪.‬‬ ‫יְכוֹלִ ים לְ הַ ְר ִ ּג ׁיש אֶ ת הַ זּ ּולָת‪.‬‬ ‫כשבאו אנשי החברה קדישא לחפור את קברו‪ ,‬התפלאו‬ ‫אָ נ ּו ְמסֻ ּגָלִ ים ּ ִפ ְתאֹם לִ ְראוֹת אֶ ת הַ ּ ֵסבֶ ל ּ ָבעֵ י ַניִם ׁ ֶשל אֵ ּלֶה‬ ‫לגלות כי הקבר נחפר כבר בעבר ורק כוסה שוב בעפר‪.‬‬ ‫ׁ ֶש ִּמ ְתמו ְֹד ִדים ‪ -‬וְ עַ ד הַ ּיוֹם ָר ִאינ ּו או ָֹתם ְרחו ִֹקים ו ְּמנ ּ ָֻכ ִרים‪.‬‬ ‫לאחר מכן התברר כי שנים רבות קודם לכן‪ ,‬כשרבי אריה‬ ‫אָ נ ּו יְכוֹלִ ים לְ הָ ִבין ׁ ֶשהֵ ם ַּב ּגָלוּת‪ֶ ׁ ,‬שהַ ׁ ּ ְשכִ ינָה ׁ ֶש ּ ָבהֶ ם ַּב ּגָלוּת‪,‬‬ ‫נוכח פעם בהלוויה שנערכה ביום שישי והתעכבו עד‬ ‫ׁ ֶשהֵ ם ְמבֻ לְ ּ ָבלִ ים ִ ּבגְ לַל ּ ָכל ִמינֵי דְּ בָ ִרים ׁ ֶשעָ ְבר ּו ֲעלֵיהֶ ם‪.‬‬ ‫סמוך לשבת בגלל חפירת הקבר‪ ,‬הבין רבי אריה‬ ‫יך זֶה קו ֶֹרה? ִּכי ָיצָאנ ּו ֵמהַ 'אֲ נִ י' ׁ ֶשלּ ָנוּ‪ִ ,‬ה ְתחַ לְ נ ּו לְ הָ ִבין‬ ‫אֵ ְ‬ ‫שחפירת קבר בערב שבת עלולה להביא לידי מכשול של‬ ‫ׁ ֶש ּי ֵׁש ְּכאֵ ב ּ ָבע ֹולָם‪ֶ ׁ ,‬ש ּי ֵׁש צַעַ ר ּ ָבע ֹולָם‪.‬‬ ‫חילול שבת‪.‬‬ ‫כלֶת לְ ִה ְתחַ ֵּבר ַלזּ ּולָת‪ ,‬ל ְַחמֹל עָ לָיו‪ ,‬א ּולַי‬ ‫הַ ְּכאֵ ב ּפו ֵֹתחַ ּ ָבנ ּו ְי ֹ‬ ‫פנה רבי אריה להנהלת החברה קדישא ביקש מהם‬ ‫אֲ פִ יל ּו לִ ְמצֹא אֶ ת עַ צְ ֵמנ ּו ִמ ְת ּ ַפלְ לִ ים עָ לָיו‪ִ .‬אם עַ ד הַ ּיוֹם דַּ ְּנ ִּתיּ‬ ‫שיחפרו את קברו מראש‪ ,‬שמא יפטר לבית עולמו בערב‬ ‫אוֹת ֹו ְ ּבלִ י ִ ּבי ‪ -‬אָ נ ּו לו ְֹמ ִדים לִ ְראוֹת אֶ ת הַ ׁ ּ ְשכִ ינָה ׁ ֶשכּ וֹאֶ בֶ ת‬ ‫שבת ויגרם בגללו חילול שבת חלילה‪.‬‬ ‫יַחַ ד ִא ּ ָתם אֶ ת הַ ִ ּבלְ בּ וּל ׁ ֶשבּ ֹו הֵ ם נִ ְמצ ִָאים‪ ,‬וּבַ ּלֵב ׁ ֶשלּ ָנ ּו נִ פְ ּ ָתח‬ ‫אכן אירע שנפטר בערב שבת ונמנע מכשול‪ .‬חכם עדיף‬ ‫ֹשה ׁ ֶש ִּנ ְמצֵאת‬ ‫ַמ ְעיָן עָ צוּם ׁ ֶשל ַרחֲ ִמים עַ ל הַ ׁ ּ ְשכִ ינָה הַ ְ ּקדו ׁ ָ‬ ‫)דרך אבות(‬ ‫מנביא‪.‬‬ ‫ִע ּמ ֹו ַּב ּצ ָָרה‪ֶ ׁ ,‬ש ּיו ֶֹר ֶדת ִא ּת ֹו ל ּ ַָמקוֹם הַ ּנָמו ְּך ׁ ֶשלּ ֹו ‪ -‬וְ כוֹאֶ בֶ ת‬ ‫שם יַחַ ד ִא ּתוֹ‪.‬‬ ‫ָׁ‬ ‫סיפר הגר"י וינגרטן על הגאון רבי אברהם גנחובסקי‬ ‫וּכְ ׁ ֶשאָ נ ּו ַמ ְמ ׁ ִשיכִ ים לְ ִה ְתבּ ֹונֵן ּ ָבזֶה‪ ,‬אָ נ ּו ְמג ּ ִַלים דָּ בָ ר הַ ְר ֵּבה‬ ‫זצ"ל‪ ,‬שיום אחד הוצרך לנסוע להר הזיתים‪ ,‬ורבי אברהם‬ ‫יו ֵֹתר עָ צוּם‪:‬‬ ‫התקשר מספר פעמים לברר אימתי יוצא אוטובוס‬ ‫ָמה הָ יָה קו ֶֹרה ִאם ל ֹא הָ יָה כּ וֹאֵ ב לָנוּ? ִאם ל ֹא הָ יִינ ּו‬ ‫למקום אך הזמן התאחר‪.‬‬ ‫ישים ְ ּבעַ צְ ֵמנ ּו ָמה ּו ְּכאֵ ב?‬ ‫ַמ ְר ִ ּג ׁ ִ‬ ‫הציעו לו‪" :‬נסע במונית ויש מי שישלם על כך"‪.‬‬ ‫שאוֹת‪,‬‬ ‫ְשנוֹת‪ ,‬הַ ִּמ ְת ַנ ּ ְ ׂ‬ ‫שבוֹת הַ ּי ׁ ָ‬ ‫הָ יִינ ּו נִ ׁ ְשאָ ִרים ְּתקו ִּעים ַּב ּ ַמ ְח ׁ ָ‬ ‫חייך רבי אברהם ואמר כי ברצונו לנסוע דווקא‬ ‫הָ יִינ ּו ַמ ְמ ׁ ִשיכִ ים לְ ִה ְס ּ ַת ּ ֵכל עַ ל הַ זּ ּולָת ִמלְ ַמ ְעלָה לְ ַמ ּ ָטה‪,‬‬ ‫באוטובוס ולא בגלל המחיר‪.‬‬ ‫הָ יִינ ּו ַמ ְמ ׁ ִשיכִ ים לִ ְהיוֹת ְּתפו ִּסים ּ ָבאֵ ג ֹו ׁ ֶשלּ ָנ ּו וּלְ ע ֹולָם ל ֹא‬ ‫כשראה שתמהים על התעקשותו הסביר טעמו ואמר‪:‬‬ ‫יעים לְ ַר ֵחם עַ ל הַ ׁ ּ ְשכִ ינָה‪.‬‬ ‫הָ יִינ ּו ַמ ִ ּג ִ‬ ‫"כאשר אני נוסע במונית הרי יתכן שעל ידי ומחמתי יש‬ ‫וְ הַ ּ ָקדו ֹׁש ּ ָברוּך הוּא‪ֶ ׁ ,‬שהוּא טוֹב ו ֵּמ ִטיב‪ֶ ׁ ,‬שהוּא ַּבעַ ל‬ ‫ְ‬ ‫מכשול לנהג‪ ,‬אני מביאו אל מקום שרואים את המקדש‬ ‫יך ִּכ ְביָכוֹל ָלצֵאת ִמ ְ ּג ֻדלּ ָת ֹו וְ ל ֵָתת לָנ ּו‬ ‫הָ ַרחֲ ִמים‪ ,‬הָ יָה צ ִָר ְ‬ ‫והוא אינו מקיים חיוב קריעה‪ ,‬מה שאין כן באוטובוס‬ ‫שפָ ל ‪-‬‬ ‫יך ל ֶָר ֶדת לְ ָמקוֹם ּ ָכל ּכ ְָך ׁ ָ‬ ‫לְ הַ ְר ִ ּג ׁיש ְּכאֵ ב‪ ,‬הוּא הָ יָה צ ִָר ְ‬ ‫שבלאו הכי הנהג נוסע למקום‪ ,‬אין כאן סרך של 'לפני‬ ‫ַרק ְּכ ֵדי לִ פְ קֹחַ ּ ָבנ ּו אֶ ת הָ עֵ י ַנ ִים וּלְ הַ ִ ּציל או ָֹתנ ּו ֵמהָ ִע ּוָרוֹן‬ ‫)ויאמר הנני(‬ ‫עיוור' כי לא אני הגורם כלל‪"...‬‬ ‫ׁ ֶשלּ ָנוּ!‬ ‫ְּכ ׁ ֶשאָ נ ּו ְמ ִבינִ ים אֶ ת זֶה ‪ִ -‬מ ְתעו ֶֹר ֶרת ּ ָבנ ּו ַרחֲ ָמנוּת עוֹד יו ֵֹתר‬ ‫"ארור מכה רעהו בסתר" )כז‪ ,‬כד(‬ ‫ְ ּגד ֹולָה עַ ל צַעַ ר הַ ׁ ּ ְשכִ ינָה‪ֶ ׁ ,‬ש ּנֶאֱ ֶלצֶת ל ֶָר ֶדת לְ ַמעַ ּנֵנ ּו‬ ‫ביאר רש"י‪" :‬על לשון הרע הוא אומר"‪.‬‬ ‫לִ ְמקוֹמוֹת ּ ָכל ּ ָכ ְך ל ֹא ִט ְב ִע ּיִים עֲבו ָּר ּה‪...‬‬ ‫ידוע הסיפור על הגאון מוילנא זצ"ל‪ ,‬מהתקופה בה‬ ‫ידה לַהֲ פֹך אֶ ת הַ ְּתפִ לּ ָה‬ ‫ְ‬ ‫הַ ִה ְתבּ וֹנְ נוּת הַ זֹּאת ִהיא הַ דֶּ ֶר ְך הַ ְ ּי ִח ָ‬ ‫ערך גלות‪ ,‬שפעם נסע עם בעל עגלה גוי‪ ,‬והחמור‪,‬‬ ‫ׁ ֶשל ִ ּגלּ וּי ְּכבוֹד ה' ‪ -‬לְ ַמ ׁ ּ ֶשה ּו אֲ ִמ ִּתי וָחַ י ְ ּבתוֹכֵ נוּ‪ ,‬לִ ְתפִ לּ ָה‬ ‫בהנהגת בעליו‪ ,‬נכנס לשדה פרטי שבצד הדרך ואכל‬ ‫ימית ׁ ֶשלּ ָנוּ‪.‬‬ ‫ע ֲֻמ ּ ָקה ׁ ֶש ּפו ֶֹרצֶת ִמ ּתו ְֹך הָ אֱ ֶמת הֲ כִ י ּ ְפנִ ִ‬ ‫מהתבואה שבה‪.‬‬ ‫וְ אָ ז‪ּ ִ ,‬ב ְמקוֹם לְ הַ ְקדִּ ׁיש אֶ ת הַ ְּתפִ לּ ָה ׁ ֶשלּ ָנוּ‪ ,‬אֶ ת הַ דִּ בּ וּר ׁ ֶשלּ ָנ ּו‬ ‫הגוי‪ ,‬שראה לפתע את בעל השדה מתקרב נמלט‬ ‫ישי ׁ ֶשלּ ָנוּ‪ ,‬ל ְָרצוֹנוֹת ׁ ֶשלּ ָנוּ‪ ,‬ל ְ ַּבעָ יוֹת‬ ‫ִא ּת ֹו י ְִת ּ ָב ַר ְך‪ ,‬ל ְַּכאֵ ב הָ ִא ׁ ִ‬ ‫והתחבא בסביבת מקום‪.‬‬ ‫ׁ ֶשלּ ָנוּ‪ ,‬אָ נ ּו ַמע ֲִדיפִ ים לְ ִה ְת ַמ ֵּקד ַּב ְּכאֵ ב הָ אֲ ִמ ִּתי‪ַּ ,‬ב ִּס ּפוּר‬ ‫בעל השדה ניגש אל הגאון שישב בעגלה והפליא בו את‬ ‫הֶ עָ גוּם וְ הַ כּ וֹאֵ ב ׁ ֶשל הַ ׁ ּ ְשכִ ינָה ׁ ֶש ְּמחַ ּ ֶפ ֶׂשת אֶ ת ּ ָבנֶיהָ וְ נֶאֱ ֶלצֶת‬ ‫מכותיו‪.‬‬ ‫ל ֶָר ֶדת ל ּ ַַמע ֲַמ ִ ּקים ְּכ ֵדי לְ הָ ִעיר או ָֹתנוּ!‬ ‫הגאון לא גילה שהגוי הוא זה שגנב משום שלא רצה‬ ‫)נְ ק ּוד ֹות ׁ ֶשל א ֹור ‪ְ -‬ס ּ ִפינְ ָקא(‬ ‫לדבר לשון הרע על בעל העגלה הגוי‪ ,‬שהיה אשם בנזק‬ ‫שגרם החמור‪.‬‬ ‫"ארור משגה עור בדרך" )כז‪ ,‬יח(‬ ‫והדברים מבהילים! כל תורתו העצומה של הגאון‬ ‫"המסמא את עינו של דבר ומשיאו עצה רעה"‪) .‬רש"י(‬ ‫מוילנא לא היתה מצילה אותו מדינה של גיהנום אם רק‬ ‫מכאן למדו רבותינו את גודל החוב המוטל על האדם‬ ‫היה אומר שלוש מילים‪" :‬זה לא אני"!‬ ‫להיזהר שלא להכשיל את הזולת‪ ,‬ולעשות כל טרחה כדי‬ ‫בסך הכל היתה לו סיבה טובה לומר זאת בכדי‬ ‫למנוע מכשול מיהודי אחר‪.‬‬ ‫להינצל ממכותיו של בעל השדה‪ ,‬ומה גם‬ ‫לרפואת‬ ‫הילד ברוך נתנאל בן גולדה צינא ני"ו‬ ‫‬ ‫בתוך שאר כל חולי עמו ישראל‬ ‫טועמיה ‪ -‬דפוס ספיד פרשת כי תבוא תשפו‬ ‫‪5‬‬ ‫]ד[‬ ‫‬ ‫‬ ‫והרבי שאלו "ומי אני?"‬ ‫שמדובר על גוי‪.‬‬ ‫הלה השיב‪" :‬אתה הרבי"‪.‬‬ ‫מה נענה אנן‪ ,‬יושבים סתם כך ומדברים דברי גנאי על‬ ‫שאלו רבי בונים‪" :‬אם אני הרבי‪ ,‬גם אני הרי יודע מי הם‬ ‫הזולת!‬ ‫אליהו הנביא והמלך המשיח‪ ,‬אבל אני שותק ואף אתה‬ ‫אנחנו לא נמצאים בחשש שיכו אותנו‪ ,‬ובכל זאת‬ ‫צריך לנהוג כך"‪.‬‬ ‫)יחי ראובן(‬ ‫מדברים‪ ,‬ועל יהודים! נורא נוראות!‬ ‫הבטיח הנער שלא יגלה הדבר‪ ,‬ותוך זמן קצר לא ידעו על‬ ‫שגעונו‪.‬‬ ‫"והותירך ה' לטובה בפרי בטנך" )כח‪ ,‬יא(‬ ‫כאשר היה רבי יצחק יעקב וייס זצ"ל )בעל המנחת יצחק(‬ ‫"הגר אשר בקרבך יעלה עליך מעלה מעלה" )כח‪,‬‬ ‫צעיר‪ ,‬הוצע לו שידוך‪.‬‬ ‫מג(‬ ‫שני הצדדים ביררו זה על זה‪ ,‬וכיוון ששמם הטוב הלך‬ ‫הקשה הגר"ע יוסף זצ"ל‪ :‬מדוע כאן בקללות נאמר "יעלה‬ ‫לפניהם‪ ,‬הם באו בקשרי שידוכים בלא שאמו של החתן‬ ‫עליך מעלה מעלה" ‪ -‬פעמיים מעלה‪ ,‬ואילו בברכות נאמר‬ ‫והחתן עצמו יראו את הכלה‪.‬‬ ‫"והיית רק למעלה" )כח‪ ,‬יג( ‪ -‬רק פעם אחת למעלה?‬ ‫מועד החתונה נקבע‪ ,‬ובטרם הגיע המועד נסעו משפחת‬ ‫ותירץ מרן זצ"ל‪ :‬כשהגוי עולה לרום המעלות יש בזה גם‬ ‫החתן לעיר הכלה לחגוג שם את החתונה ושבעת ימי‬ ‫טובה לישראל‪ ,‬בבחינת "עלייה לצורך ירידה"‪ ,‬שכן כיוון‬ ‫המשתה‪.‬‬ ‫שהגיע לרום המעלה אין לו יותר לאן לעלות‪ ,‬אלא רק‬ ‫כאשר ראתה אמו של בעל המנחת יצחק את הכלה‪,‬‬ ‫ליפול מאיגרא רמה לבירא עמיקתא‪.‬‬ ‫חשכו עיניה; הנה היא רואה כי היא בעלת מום!‬ ‫אבל אצל ישראל בברכות נאמר "רק למעלה"‪ ,‬ולא נאמר‬ ‫טענות רבות היו לה על השדכן שרימה אותה ולא סיפר‬ ‫"למעלה למעלה"‪ ,‬להורות לנו כי עדיין לא הגיעו לרום‬ ‫לה על מצבה הבריאותי של הכלה‪ ,‬והיא גמרה בלבה‬ ‫המעלות ותמיד יש להם לאן לעלות ולהתקדם‪ ,‬ואין לך‬ ‫לשבור את השידוך‪.‬‬ ‫ברכה גדולה מזו‪.‬‬ ‫פנתה ואמרה לבנה‪' :‬בוא נשוב לביתנו לפני מועד‬ ‫החתונה‪ .‬אינני רוצה שתינשא לבעלת מום זו'‪.‬‬ ‫"תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה ובטוב‬ ‫בעל ה"מנחת יצחק" פנה לאמו ואמר לה‪' :‬אמא יקרה!‬ ‫לבב מרב כל" )כח‪ ,‬מז(‬ ‫יודע אני כי טובתי עומדת נגד עינייך‪ ,‬יתכן גם שדבר זה‬ ‫במוצאי צום גדליה אחד‪ ,‬ישב הסבא משפולי בביתו ועמו‬ ‫הינו בטעות‪ ,‬על סמך דבריו השקריים של השדכן‪ ,‬אבל‬ ‫התועדו כמה מצדיקי דורו‪.‬‬ ‫איך נעשה כך לבייש נערה בישראל‪ ,‬היא הרי מכינה את‬ ‫קם הרבי ר' זושא מאניפולי ואמר לרבי ליב מוכיח‬ ‫עצמה לקראת החתונה שאמורה להתקיים בעוד כמה‬ ‫מפולנאה שנודע בדרשותיו הנוקבות והמיסרות‪" :‬מעכב‬ ‫ימים‪ ,‬הרי בושה וכלימה נוראה תהיה לה אם נעזוב את‬ ‫אתה את ביאת המשיח בדברי התוכחה והמוסר שלך‪,‬‬ ‫השידוך בעת הזאת'‪.‬‬ ‫שכן תולה אתה את הקולר במעשיהם ואין אתה מלמד‬ ‫'אני נשאר כאן ומתחתן איתה!' קבע הבן בנחרצות‪.‬‬ ‫זכות עליהם‪.‬‬ ‫'אם לא תהיה ברירה' ‪ -‬המשיך ה"מנחת יצחק" ‪' -‬אגרש‬ ‫אילו היית מהפך בזכותם היו ישראל נגאלים זה מכבר"‪.‬‬ ‫אותה לאחר החתונה‪ ,‬אבל כעת לא אביישנה'‪.‬‬ ‫נענה הסבא משפולי ואמר‪" :‬צודק הוא רבי זושא‪ .‬נשבע‬ ‫החתונה התקיימה כמתוכנן‪ ,‬ולאחר שנה נולד להם בן‪.‬‬ ‫אני שאין ישראל חוזרים למוטב על ידי תוכחות‬ ‫לאחר כמה שנים פרצה מלחמת העולם השנייה‪.‬‬ ‫ויסורים‪ ,‬אלא מרוב כל‪ ,‬וכן נאמר בפרשת כי תבוא‪' ,‬תחת‬ ‫אשת ה"מנחת יצחק" נספתה במלחמה‪ ,‬ולאחר המלחמה‬ ‫אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה ובטוב לבב מרוב‬ ‫נשא המנחת יצחק אשה שנייה‪.‬‬ ‫כל'‪ ,‬מכאן שרק על ידי רוב כל‪ ,‬אפשר לעבוד את ה'"‪.‬‬ ‫לאחר שגם היא נפטרה נשא אשה שלישית‪.‬‬ ‫משתי הנשים האחרונות לא היו לו ילדים‪.‬‬ ‫"ככוכבי השמים לרוב" )כח‪ ,‬סב(‬ ‫לימים אמר ה"מנחת יצחק"‪ :‬לאחר נישואיי התברר‪ ,‬שעל‬ ‫כתב מרן הגר"ע יוסף זצ"ל‪ :‬נאמר בגמרא )בבא בתרא ח‪,‬‬ ‫פי דרך הטבע לא היו אמורים להיות לי ילדים‪ ,‬ברור לי‬ ‫ב(‪" :‬ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד" ‪ -‬אלו מלמדי‬ ‫מעל לכל ספק שבזכות כך שלא גרמתי בושה לבת ישראל‬ ‫תינוקות‪.‬‬ ‫זכיתי לזרע של קיימא מחוץ לדרך הטבע! )דרשו(‬ ‫כוונתם ‪ -‬כשם שהכוכבים נראים לנו קטנים‪ ,‬אבל האמת‬ ‫היא שיש מהם שהם פי מאה מכל כדור הארץ‪ ,‬ורק‬ ‫"יככה ה' בשגעון ובעורון ובתמהון לבב" )כח‪ ,‬כח(‬ ‫הקב"ה יודע את גודלו וערכו של כל כוכב וכוכב‪.‬‬ ‫בימיו של רבי בונים מפשיסחא‪ ,‬היה בחור אחד שנכנס‬ ‫כך גם מלמד תינוקות המסור לתלמידיו‪ ,‬אף כי נראה‬ ‫בו שיגעון לא עלינו‪ ,‬ובמחשבתו נקבע ששר הצבא של‬ ‫בעינינו אותו מלמד כתלמיד חכם פשוט‪ ,‬באמת אין ערוך‬ ‫העיר הוא אליהו הנביא‪ ,‬ושר העיר הוא מלך המשיח‪.‬‬ ‫אליו‪ ,‬ורק הקב"ה יודע את גודל ערכו‪) .‬מאור ישראל(‬ ‫התביישו בני ביתו בו ונטלוהו לרבי בונים שהיה ידוע‬ ‫בפקחותו‪.‬‬ ‫כתיבה וחתימה טובה‬ ‫מיד עם הכנסו‪ ,‬סיפר הבחור לרבי על 'גלגוליו'‪,‬‬ ‫‬ ‫טועמיה ‪ -‬דפוס ספיד פרשת כי תבוא תשפו‬ ‫‪6‬‬ ‫Œ‰ƒ ~‚˜ ~Œ˜ ‪˜Šƒ„‚ ˜‚~ ‡‰– ˜•Œ‚Š „‰–Œ‚ -‬‬ ‫Ї•ƒ† ƒ–‡‰‚‪–‚~  • ”‡ :‬‬ ‫‰Š ‚„‰ƒ‡ƒ˜ —Œƒ–ƒ˜ ŠŒ‰ƒ ~‚˜ ~Œ˜‬ ‫"— –' ”‡ ‡‚ƒ‚ ƒŒƒ‡“ „"Š ‪9242402 ‹‡Š—ƒ–‡ 2 ~–„ ~ ' – -‬‬ ‫~ƒ– Š‚˜‡•‪˜‰ ˜ƒ—– ‡Š ‡’‚Šƒ ‹Š”Š ,‬‬ ‫†Š‪paypal: ahavemet@012.net.il :Š"~ƒ 077-7671812 :•’ 02-5671812 :‬‬ ‫‡’‚‪8:23 :‹-‡ ˜"– 7:47 :‬‬ ‫‡’‚‪7:47 :‡~-Š˜ 7:45 :‹‡Š—ƒ–‡ :˜— ‡~”ƒŒ 6:40 :‬‬ ‫—˜ •ƒ— †„ ~ŠƒŠ ˜—’ƒ‪6:48 :‡~-Š˜ 6:33 :‹‡Š—ƒ–‡ :˜ƒ–Ž ˜•Ё‚ :‬‬ ‫’–—˜ ‰‡ ˜~‬ ‫Š‬ ‫Š‚‰‡– ƒŠ‚–‡ˆ ‚†ƒ‚ —Œ•Š‬ ‫Аƒ–– ‚‰–˜ ‚†ƒ ƒ‚ƒ‡‚‪...‬‬ ‫Œ‡˜ ‚‰–˜ ‚†ƒ ‚‡‡˜‚ †ƒ‚ €~ƒ –‡ ‡• ‡—–~Š‬ ‫ŒŒ†‡ƒ ƒŠ‚ƒƒ˜ Šƒ Š ‰ˆ !‬ ‫•އ•‡ – ‚†‡‡’А– „”"Š ~ƒ’ Œ‡ƒ ‪‡ ƒŠ ‚‡‚—  ~ Š~ .‬‬ ‫ŽŠŒ Œ‚’ƒ• ’–—˜ ‡‰ƒ–‡‹‪‚‰‚ Š~ ˜~ƒ" :‬‬ ‫Š‡‡˜ƒ Š~–“ ‡—–~Š‪– Љ ƒ‡Š~ ƒŽŠ ˜ƒ‡• ƒŠ ‚˜‡‡‚ ,‬‬ ‫~—– ‡‚‡‚ ‡Œ‡‹ ‚‚‹ ƒ~Œ–˜ ~Їƒ" )’–• ‰ƒ‪(€-‬‬ ‫–~— ‚—Ž‚ Š‚‰‡– Šƒ †ƒ‚‪.‬‬ ‫ƒ‰˜ –—"‡ )Œ‚’–‡(‪.‚ƒ† ‡ƒ’‰ ˆŽ‡~— - ƒ‡Š~ ˜–Œ~ƒ :‬‬ ‫’‹ ƒ–– ‚†‡‡’Š– ~˜ ~  ŒŽ‰‡ƒ ŠŒ‡˜ ‚‰–˜ ‚†ƒ‪.‬‬ ‫ƒ‚Œ—ˆ Ž~Œ–‪‡~ ƒ~ ‡Œ–~ ˆ‡•ƒŠ~ '‚ ‡Ž’Š ˜–Œ~ƒ ˜‡Žƒ" :‬‬ ‫‰—~Œ– Šƒ‪'‚ƒ ,Šƒ’‡†Š ˜••„Žƒ ˆ‡Ž‡ ƒ~‰ –—~‰ –‰ƒ„ ‚˜~" :‬‬ ‫ƒ‡– Œ”–‡Œ‚"‪‡Œ–~ ‹ƒ•Œ‚ ‡ –‡‰„Œ :‡"—– ˜‰ƒ .(‚-ƒ‰) ...‬‬ ‫„–‪‚–‚ .‚–‚ ƒ– ‡Š ...˜ ‰— ~Œ— ƒ~ ,˜~„ –‰ƒ„ ‚˜~ ...‬‬ ‫~ƒ ~‡‪—–’Œƒ ...•‡ – ~ ‘–—‰ Љ‚ ˜~ –ƒ•Š —• Š ,‬‬ ‫‡ƒ–‡‹ ’•ƒ ~ƒ˜‡‪.‹˜ƒƒ~ ‹‡ƒ‡ ‹Šƒ‰ ~Š .‹‡~Šƒ ‚–‚ .‬‬ ‫‚ ‡Žƒˆ )Œ”ƒ‚ ˜–"ƒ(‪˜~ƒ ƒ˜ƒ~ ƒ˜‰–ƒ ˜"‡—‚ ƒŠ ‡†‚ ‰ Аƒ" :‬‬ ‫—˜‡ ~ƒ˜‹ Ё‡‪..."'‚Š ‚ƒŒƒ –‰ƒ„ ‡Ž~ ...‡˜ ‰— ~Šƒ ,‡˜~’–Ž .‬‬ ‫~Œ˜ƒ А—ƒ˜ ’‡–ƒ˜ ƒ„‰‚ Š‚‡~‹ Ї˜ ~Šƒ•‡Žƒ –~ƒ‡ Šƒ Аƒ––‬ ‫˜ƒŠƒ˜ ‡•‬ ‫Šƒ –‡ ’‡ƒ ƒŠ —ƒ ‰‡ ‚‰Š ‚€‡ ~Їƒ Œ~˜ ~ƒ ‚ƒŠ‹‪–’‡ƒ ,‬‬ ‫‡ƒ ‡˜–ˆ Š‡Žƒ ƒŠ ‰Š ‡—–~Š –ˆ ‰ŠŠ‪‡Ž Ї ˜Œ ‰ Аƒ ,‬‬ ‫"~Šƒ•‡‹ —‚ Іƒ‚‪"...‬‬ ‫‡• — Š”ƒ ‚~‪ƒŽŠ‡”‚ƒ ƒŽ ‹‡‡–”Œ‚ ˜ƒ ‡Žƒ Š ‡Œ Š-‬‬ ‫"‚ Œ‡‹‪"...ƒ‡Š ‚‰–‚ ‡Œ˜‚Š ƒ‡Ž’ŠŒ —•Œ —‚ – ~ƒ .‬‬ ‫‡’– ‚€~ƒ –‡ ”‡ Œ–•ƒ‡“ „”"Š‪‡–ƒŒ ‡˜ƒ~ ‡Œ„‚ ‹’ :‬‬ ‫ƒ–‡ ‚€~ƒ –‡ —Œƒ —•~’ „”"Š Šƒ~ ƒŠƒ Œƒ ‡˜ƒ‪~ƒ‚ .‬‬ ‫Œƒ‬ ‫ƒ~ŒŽ‹ ‡‡ Š‡Žƒ Š—~ƒŠ‪,ˆƒŽ‡ ‚ Š— ƒ–ƒ~‡ ‡’Š :‬‬ ‫‡– Š ‰ˆ —"‰Š ‚ƒ–ƒ˜ ‰Š ‡ ‡ ƒ‡ ‡ Œƒ•‘ އ‡‹" ƒ‚ Š‬ ‫’–—˜‬ ‫‚ƒ„‰– ’ƒ• –• Œ—‚ƒ —Š Š ƒŠ~ ‚ƒ„‰–‚ ‰ŠŠ‬ ‫Š’– ~ƒƒ˜ ”Œƒ —‰~—– ƒ˜Žƒ Š• ƒ Š ˜‪Š•‡— –ƒŒ ‚‡‚ ,‬‬ ‫•ƒ‹‬ ‫ƒ‬ ‫—‡ƒ‪ƒ€–ƒ‚Š —•‡ƒ •‡ ˜~ ‘– ~ƒ‚ ‹€ ~Š‚ .‬‬ ‫"•†" —‡ƒ‰Š Š—˜ ‚—•† Š ‚˜ƒ–‚ ƒŠ ‚ƒ‚‪.‬‬ ‫Œ—‡ Š‪!?ƒ‡Œ ƒ‡Žƒ •‡ ˜~ Ї”‚ ‚"•‚ƒ .‬‬ ‫ƒ‚Ž‚ ~ – ~‡–ƒ‡ƒ‪˜~ ‚˜Š‡‰ƒ ƒŽ˜ƒ Š— ƒ˜‡ ‚•‡Š ‚Š’Ž ,‬‬ ‫ƒŒ”–‡‹‪,‬‬ ‫Š‬ ‫~˜‬ ‫ƒ‡˜‰ ŠƒŒ– —‚†‹ Œ‚ —‚„‰‡– ‚‰˜ƒ –•‬ ‫‰Š –‰ƒ—ƒ‪‚–ƒ~‰Š" .ƒ˜ †‚ ƒŒŠ ƒ Šƒ‰‡ ‚‡‚ ~Š ~ЇŒŒƒ ,‬‬ ‫Œ—ƒ‹ —ƒ•~ ‚‹ ‡ŒŠƒ ‡ƒ˜– Œ~ –‡‹ ~˜ ‚Œ‚ ‚–‚ ‚„ƒ‬ ‫–~‡‚ —† ‡˜ ‚‡‚ „‚ ƒ–‡ –‪‡˜~–•Ž ‚„ ‹ƒ—Œ ~•ƒƒ ˆ~ .‬‬ ‫—Š ‰’‡ƒ˜ †ƒ‚‪ƒ˜ƒ–‡Œƒ ƒ˜ƒŽŒ~Ž Š ‡— ‘~ Š ‡–‚— .‬‬ ‫"‡ ‚ƒ ‚€~ƒ –‡ ~Ї„– €ƒ–ƒ „”"РЇ—‡˜ †Š„"‪.‬‬ ‫—Š ‡• ŠŒŽƒ‪,ƒŠŠ€ ˆ–˜‚ ‡‰ ƒŒ” ‚ƒ‚ƒ ‡ ‘~ƒ .‬‬ ‫~’‡"‰ "‡•— А•ƒ– ~˜ ‚‰Š"‪.‬‬ ‫ƒ‡‡‹ –‡ —Œƒ‪ƒ‡‚ ~Š ƒŠ‡~ ,‚ƒ†Š ‚— ‹‡•ƒŠ~" :‬‬ ‫ƒ‰ˆ €‹ Ž‚€ƒ ‚Œ”–‡‹‪‚Šƒ€ ‚ƒ† ‹‚Œ ‘ƒ‡ ‚—— ‘~ .‬‬ ‫Ž—–’‡‹ ~— މ‡ƒ —Š ƒ˜Ž‡‪ŒŒ А ‚—Ž ‡˜‡‡‚— ‰˜‡ ,‬‬ ‫—‚ ‡‚ ~˜ ‚Œ”–‡‹ —Žƒ˜ ‚–‪˜~ ƒ‡‚ƒ ‚ƒ† ƒ–’‰ ,‬‬ ‫Œ‰ƒ‪“‡–‚Š ‡€~— ‡‰ ‚–•— ‚Œ ‚–•‡— ƒ ‚"•‚ ˆ~ ,‬‬ ‫އ ‡—–~Š ’–ˆ‪–‡‰„‚Š ‹‡–ƒ‰‡‚ ~‡Œ ƒƒ‰˜Œ ˜~„ ˜~ .‬‬ ‫˜ƒ–‚ ‡•—ƒ Œ’‡‚ƒ‬ ‫˜ƒ–‚ ‡—–~Š‪.‬‬ ‫ƒŠ‚€‡— –‡ƒ —‚ƒ~ ~‡Žƒ ‰’ƒ‡ †ƒ‚ ‰Œƒ˜‹‪‚–~ ~Š~ ,‬‬ ‫Š‬ ‫Œ‰‡– ‚ƒ~  ‡ ‚—‡"˜ ƒ–~ƒ‡ ‚ƒ~ Š–‰˜ƒ‪Š”~ ‰"~—Œ .‬‬ ‫—‡ƒ ‰Œƒ Š~ —‡‡ˆ ‰"„‪.‬‬ ‫"Š—‡– ‹ ŒŠ‡‹"‪...‬‬ ‫’– • ‚‡—– )’–• ‡ ( ‚~–‡ˆ €ƒŠ ‚ ƒ‚ Ї˜ —‬ ‫Œ‡˜ Žƒ‰‚ ˜—"‪ƒƒ€˜‚ –—~‰ ,ƒ– ˜‡—‡ ,‬‬ ‫ƒ‚ƒ‡‚ Š‚—‡"˜ Š ‰Š ‚†ƒ‚ —‚—’‡ Š‡ƒ ƒŠ~ Š‚‡ƒ˜‬ ‫‡ –~— ‚‡—‡‚‪˜ƒ~Œ Š"”„ ~‡ƒ– Š‡„ ‚ Œ— ‡– ƒ~€‚ ,‬‬ ‫Œ‰’ƒ‡‡ †ƒ‚‪ŠŠ‰Œ ƒ‚„— "‹‡– –’" ‡– ˜~ ~‡‚ƒ .‬‬ ‫Œ˜ŠŒ‡‡ ‚‡—‡‚ Œ˜ƒˆ —‡–‚ ƒ–‡•ƒ‡‹‪:‚‡—‡‚ —~– Š~— ...‬‬ ‫Œ”ƒ˜ —‚ —Š "‚€˜‡ ‚‡ƒ‹ Š‚' ~Šƒ•‡ˆ ‰‡ ~˜‡ ~Š ‚~–“‬ ‫"Œƒ ŒŽ€Ž‡‹ ŠŠ~ Œ‡Š‡‹?‪‰ƒ˜ •ƒ”‡Š ˆ‡–” ‹‡ Œ— ‹˜~ ‹~ ...‬‬ ‫‚†ƒ‚"‪‚ƒ† ‹‡Š•Œ‚ ‹~‚ ‡Ž А ‚–‚„~ ~‰Œ ŒƒŠƒ ...‬‬ ‫Š—‡–‚ ƒŠ—‡– ‹ Œ‡Š‡‹‪ƒ‡ ƒ– А '‚Š ŠŠ‚Šƒ ˜ƒƒ‚Š ,‬‬ ‫ƒ‚—’‚ Œ‚—‡"˜‪‡ŽŠƒ• Љ ˜ƒ–‰Š ~Šƒ ,‚‡ƒ‚ƒ — ˜‡Š ,‬‬ ‫ƒ†ƒƒ˜‡ƒ —€ŒŠ ŒŽƒ"‪...‬‬ ‫‰–ˆ ”–‡ ‚‡‪,‚‡ Œƒ ƒ„Œ '‚ ‹‚Š ˜ƒŽ –—~Œ –˜ƒ‡ –—~ ,‬‬ ‫Ž‡ˆ ŒŒŠ‰˜ ‚˜ƒ–‚‬ ‫‰Š ‡Œ‡‚‹ ‚‹ ƒ‰‡‹ ƒ•ƒЇ‹ Ž€ ‚ƒŠ‹‪‹‚Š ‡~ ƒŠ‡~‰ ,‬‬ ‫‬ ‫’˜ Š ‹ Š~‰ƒŠ‪ƒŽŒŠ ~ƒ‚ ˜Žƒƒ‰ Љƒ ,‹‡ ‚ ƒ† Љƒ ,‬‬ ‫"Š~ —‰ ˜‡"‪...‬‬ ‫‚Ž‡‡‹ ƒ‚~‡ƒŽ‡‹ Œ’˜ ‡˜‹‪."‰ .‬‬ ‫‚”‡• –‡ ‡‡‹ Œ—‚ ŒŽŠ „”"Š ‚ƒ„Œ ŠŽ•~ƒ˜‪ˆ–~ ‚~– .‬‬ ‫Љ—Ž˜ƒŽ Žƒƒ‰ ‪~ƒ‚ ƒ†‚ ˜–‰‚ Š— ‚˜‡—~– ‡‰ ,‬‬ ‫‰‡ ‚– ŒŽŠ Œ˜•—‚ Š–˜ Œ‚–‰ ƒ — Š‡‡ Šƒ Š”~˜‪–ƒ‰ ‚Ž‚ƒ .‬‬ ‫~ŒƒŽ‚! —Œ~Œ‡ —‚‰Š Œ‚—‡"˜‪~Š ‚‰—Œ‚ ,~ЇŒŒƒ ,‬‬ ‫—Ž‚)!( ‰—’€— ‚– ŒŽŠ ~ƒ˜ƒ ~–ˆ —ƒ „– ƒ‚ƒ‚ Šƒ ~ƒŒ–ƒ‪:‬‬ ‫‡‰ƒ‹‬ ‫–• ‚ƒ‡‚ €–‡~ ~Š~ —ƒ ŠŒ†‡ƒ! ƒŽŒ”~‬ ‫"‚~‹ ~˜‚ ƒ— ——‰ ˜‡ ~˜ ‚  ——‡˜ Œ‡ ‰—„–˜ Ї Š”~˜‬ ‫—~–‚ —Ї‹ Š’Ž‡Žƒ‪.ƒ†‚ ˜–‰‚ Š— .‚ŽƒŒ~‚ Š— :‬‬ ‫Œ‚–‰ ‚€‡‡ Š‚‡ƒ˜ Ž• ~”Š ’ŠƒŽ‡"?!‬ ‫—Š ‚‚ƒ‡‚ ƒ—Š ‚—‡ƒ‪‡•ƒ’ ‹‡„ƒŒ– ƒŠ~ 'ƒ .‬‬ ‫‚–~‚ Аއƒ‬ ‫’–—˜ ‚‡‰ƒ–‡‹ ]~( "~—– Ž— ‚'" ( "~—– Ž˜˜ Ї"‪.‬‬ ‫€( "ƒ‚—˜ ƒƒ‡˜"‪["ƒ†‚ Љ ˜ Œ—ƒ" ( .‬‬ ‫טועמיה ‪ -‬דפוס ספיד פרשת כי תבוא תשפו‬ ‫‪7‬‬ ‫‰‹ ‚–ƒ~‚ ~˜ ‚ŽƒŠ‪...‬‬ ‫~ƒ‬ ‫Š~ Š‚‰—‡Š „ƒŠ˜ƒ ‡–‚ ƒ‬ ‫‰—Ž ‚€~ƒ Œ†—‡‡––‡ ƒ –‡— ƒ‡‡Ž’Ё „”"Š‪‚އ’ ,‬‬ ‫”‚ —~‡Ž‚ ‚ƒ€Ž˜!‬ ‫–‰ƒ Š~–“ ‡—–~Š ƒŠ~ –”‚ Š~‰ƒŠ ’˜ ‰ƒ"‹‪Љƒ‡ ˆ~‡‚ — ,‬‬ ‫ŽŠŒ Œ‚’ƒ•‪•–’) "ˆ– –ƒ ‚€—Œ –ƒ–~" :‬‬ ‫ŠƒŒ– І ‚€ƒ‡ —–”ƒŽƒ Š‚Š‡• ~˜ ‚~— ‰‡ —Š~ ‡‚‡‚ ‚Š ‹‬ ‫‰„‪( ‡-‬‬ ‫"’˜ ‰ƒ"‹"‪.‚—•Š ‚”–˜‡ ~Š~ €’‡ ~Šƒ ‰‡ ~Š ‚Š‚— ’ƒ~ .‬‬ ‫ƒ‰˜ –—"‡ Œ—€‚ ƒ– ‪.‚– ‚” ƒ~‡—Œƒ – ~Œƒ‚ -‬‬ ‫އ€— ‚– Œ†—‡‡ І ‚€ƒ‡ ƒ~Œ– Šƒ‪–’ƒŒ ‚—ƒ•‚ ƒŽ‡˜–ƒ˜" :‬‬ ‫‰"Š‪–ƒ ‡Ž’Šƒ" •ƒ’‚ А ‰"ƒ˜ Š"„ ƒ—– ‚„ ~”ƒ‡‰ .‬‬ ‫—~‹ ‚–~—ƒ †~ ƒŽ˜•ŠŠ •‡ŠŠ˜ "„‡˜ ~’ˆ ˜~‰Š Š ‹" –‬ ‫Š~ ˜˜ Œ‰—ƒŠ" Œ‚ƒ Вއ ƒ– ‪ІƒŽ ‚‡‚ ,– ~Œƒ ‡Ž’Š -‬‬ ‫—‡~‰Š Š ‹ †– ‚ ƒ•ƒ—‡‪‡Ž‡~ ‰— ,‚‡ ‡Š —‡ ‚އ’ ~‰ .‬‬ ‫ŒŒˆ ”‚ ~Š ˜˜ Šƒ ”‚ —~‡Ž‚ ‚ƒ€Ž˜ Šƒ‪‚Žƒ‡ ƒŽ‡– ˜‰ƒ .‬‬ ‫†ƒ– ~ƒ‰Š Œ~ƒŒ‚‪‚Šƒ’ ‚„‡~ ‚—~— ‹‡‰˜ ‹~ ˆ—•~ ‰ А ,‬‬ ‫„"Š )’–ƒ —–‡ ˜—ƒ‚ —– €‪Œ ƒŽ–‚„ƒ‚ ƒ :(Ž ,€Ž-‬‬ ‫~ƒ‰Š‪."ƒ~Œ Œ—~ ,–ƒŽ˜‚ ˜~ •‡Š‚Š ,ƒ€‰ ,‬‬ ‫‚Œ•–~ ‚„‚ Š‚—‡~ ”‚ ‚ƒ€Ž˜ Š~—– ‡ƒ“ Œއ ŒŽƒ‪~Šƒ ,‬‬ ‫‚€ƒ‡ ‚˜–—‹ Š ‡ƒ Œ‚•—‚‪‡‡—†Œ –‚ Š~ ~ ‚‡‚ –•ƒ Љƒ ,‬‬ ‫Š‚‰—‡Šƒ ”‚ ސ–‚ ƒŠ~ ‡‡“ ~˜ –ƒ Š’‡ –‰ƒ ƒ‰ƒ'‪.‬‬ ‫—– ‚˜ƒ–‚‬ ‫ƒŒ„Œ‡Žƒ Š‚Š‡• ~˜ ‚˜Žƒ–‪.‬‬ ‫Ž—~Š ‚€~ƒ –‡ —ŠŒ‚ „ŠŒ ~ƒ‡–~ˆ „”"Š )‚ƒ~‬ ‫ƒ Œƒ’– Š ‚– Œ†—‡‡‪‚Š~— Š~—ƒ ‡ƒ‚‡ ƒ‡Š~ Ž‰Ž ‹’ :‬‬ ‫’– ŒŽ ˜ —ŠŒ‚ ‡Œ Š‚( Š Œ” ‰„‚ —‡ƒƒ”– —‡Ž‡ ƒ‬ ‫ƒ’• Šƒ –‡ ƒ –‡— Š~‡ƒ–‪~Š‚ ,–ƒ~Š ƒ–ƒ•Œ ‚Œ" :‚Š‚ Š~— .‬‬ ‫Œ‰—ƒŠ •Š ’އ ‚„ƒŠ˜ ‰‡ ŠŒŽƒ ŒŒŽƒ Š ‡‡ ‰ˆ‬ ‫Œ–‡ –ƒ ‚’ƒ•‡‹ Œ—Œ Š‚‡˜–"!‬ ‫ŒŠ‚‡‰—Š Œ‰—ƒŠ Œƒ– ‡ƒ˜–‪?–‚ –˜ƒŒ ‹~‚ ,‬‬ ‫‚—‡ Šƒ ‚– Œ†—‡‡‪Žƒ˜Œƒ Љ˜Œ ‡Ž~— ~Š~ ,‹‡•ƒ” ‰~ ‹˜~" :‬‬ ‫—ƒ‪–—~ ,‬‬ ‫ƒ‰‚ ‚—‡‪–ƒ~ ƒ‡Š~ ~— ‡Œ ,‡Ž—ƒ " :‬‬ ‫~‡ˆ ‡˜•Š ‚‚‡˜– Š~ – —Šƒ—‡‹ —Ž‚! ƒŠ‰ ~‡Ž‡ ‡‰ƒŠ Š‚˜‡–‪.‬‬ ‫~‡Žƒ —ƒŒ– ˜ƒ–‚ ƒŒ”ƒƒ˜‪,‚–ƒ˜ ‡ŽŠ ‚‚~ ƒŠ —‡ Š~ ,‬‬ ‫ƒ€‹ ˜ƒŒˆ Œƒƒ˜ ˜ƒ–‚‪Љ~Œ ƒ‰‡ ~Š –~Œ‚ ‹~ƒ ,‬‬ ‫‰Š‬ ‫Š‬ ‫ŠŒŽƒ Œ‰—ƒŠ Œƒ– Œ‡‚ƒ‡ ‚‡–‪...‬‬ ‫ƒŒ—•‚‪ƒƒ ƒ‡— ‡ŒŠ Šƒ‰~Š ˜‡Š –ƒ~— ‡‚ ‹ƒ—Œ ,‬‬ ‫—Š~ ‡–ˆ )—ƒ" ~ƒ" ‡' •†–'( ƒ€‹ ‡ƒ —~‹‬ ‫‚–‚ ƒ˜ Œ‡—–~Š‪˜ƒ”ŒŠ ˜ •Š ƒ€‚Ž ,‹‡–’ƒ ‹‡„މ—~ ,‬‬ ‫‡•—ƒ ŒŒŽƒ Š–ˆ‪‘~— ‰˜‡ƒ .ƒŠƒ• Œ—‡ ~Šƒ „€–˜‡ ,‬‬ ‫~‰‡Š˜ Œ–ƒ– ~˜ ‚ ‚‪"Š~ " –‡ ‚ ‚ ˜~ ƒ–‡‰‚— ‹‡–‚ .‬‬ ‫‡– ‡• ~ƒ˜ƒ ‡ƒ˜– ƒ‡€–ƒ‹ Š—Ž~‚ ‰Ž€ —ƒŒ–‡ ‚˜ƒ–‚‪,‬‬ ‫‚Šƒ ~˜ ‚Œ ‡–‪‚ ‚ ˜~ ˜ƒŽ•Š ‹‡—ƒ• Š~–—‡Œ ŽŒ ~Š ‚„ ˆ~ ,‬‬ ‫Œ•–‚ ‰„‚ މƒ Љƒ ~‰‡Š‚ ƒ—˜‡‚ ƒŠ~ Š ƒ—‬ ‫Š~‰‡Š˜ Œ–ƒ–‪.‬‬ ‫Š~‡ƒ– —РВއ ‡ƒ– Š~ ˜‡˜ Œ‰—ƒŠ‪.‬‬ ‫˜ƒˆ ‚~‡‹ Š—ƒ•‪ƒ‡Š ƒ‡‚—) Š"”„ ‡‰~‰ ‹ƒŠ— ‡– ƒ~€‚ ‚‡‚ ,‬‬ ‫—•‡‡‹ ‰Š ‚‰˜ƒ ’– –~—‡˜ ‰Œ‚(‪˜ƒ ‚ ‡‰ ‹ƒŠ— ‡– ‡ ‚ .‬‬ ‫ƒ‚†‹ „‚‪Šƒ‰~Š ƒŠ ˜ƒŽ‚ Š— –ƒ‡~‚ Љƒ Ї~ƒ‚ ,‬‬ ‫‚ŽŒ‰–ƒ˜ —ƒ• Œ˜ƒŠƒ˜ Œ~ƒ ƒ—ƒ‹ އ•ƒ‡ Š~ ‡ƒ‡Š Š‚‹‪–ƒ~ƒ .‬‬ ‫‚ƒ~ –• ‡–‚ —Š Ž˜‡Ž˜ Œ‰—ƒŠ‪ƒŠ ˜‡ ~Š ‹~— ƒ‡‰Œƒ ,‬‬ ‫Š~ƒ‰Š‹!‬ ‫Š~‰ƒŠ ‚–‡ ‡‰—Š ‚~ƒ– ~‡ƒ– €ƒŠ ‡ƒ˜–‪‡~— ~”ŒŽ ,‬‬ ‫‰~ ‰Š ‡–‚ —Š Ž˜‡Ž˜ Œ‰—ƒŠ‪~‰ —‡ ,‚–~ ~Š~ ,‬‬ ‫— –‡ —Šƒ‹ Œ‚ А—ƒ˜ ‰‡ ŠŒŽƒ Œ‰—ƒŠ Œ‚”‡ƒ– —Š~ ‡—‡Œƒ‬ ‫‚”Š‚ ŒŒ‰—ƒŠ €ƒŠ ‡ƒ˜– "‡ Œ‰—ƒŠ •†‪ƒ—–‡’— ƒŒ‰ƒ .‬‬ ‫РА‡‚ ‚ Œƒ–‚‪Љ ˜~ ‚Ž•‡ ~ƒ‚— ‚†Š ‚‚ ƒ‡Š ‚ŠŒ€ „~ƒ ,‬‬ ‫~˜ ‚’ƒ• "~Š ˜ƒ‰ Š“ ’ ‡—Ž~ˆ" ‰‡ƒ —Š~ ‡ƒ‡Š‪,‬‬ ‫‚ ƒ˜ ——ƒ•‪.ƒ˜‡Š ‹Š‡ƒ‚Šƒ ˜ƒ ‚ Љ ˜~ ‡Œ‚Š ‚ƒ‡” ~ƒ‚ .‬‬ ‫‚–‡‹ —ƒ Š˜ƒŒ‹ ‰‡ ‰Ž–~‚ Œ˜‰ƒƒ ŠŒƒ‰–‹ Œ ‡– ‰’ƒŠ‪.‬‬ ‫ŽŒ”~˜ Œ‰—‡Šƒ Š~ƒ —Š "Š~ ˜—Ž~ ~˜ ~ ‡ˆ"‪."‰ .‬‬ ‫Œ—‚€‡ƒ Ї˜ƒ ƒ’–•ƒ ~˜ ‚ ƒ–‚ ‚ƒ’˜ƒ ŠŒ–~‚ ‡Ž‡‚‹‪‡– :‬‬ ‫Ž—~Š ‚€–"‡ „‡Š–—†‡‡ „”"Š Œ‡‚ƒ‡ —ƒŒ– ˜ƒ–‚‬ ‫—Šƒ‹ ‚ Š ŠŒƒˆ –€Š‡ƒ ~˜ ‰Š ‚‰Œƒ˜ ‚~‡–‚ —Š ‚ ƒ˜ ƒ‚—Їˆ‬ ‫ƒŒ”ƒƒ˜ —ƒ ~  Œ˜‡ ‚ ƒŠ‡‹‪~‡‚Š ƒ‡•’˜ƒ ,‬‬ ‫‚‰Š Š‚Œƒ˜‪.–ƒŒ Šƒ—‰ŒŒ ƒ–‡— ‹‡ƒ‚‡‚ ˜~ Ї”‚ ˆ‰ƒ ,‬‬ ‫–‰ƒ ~ƒ‰Š ЉРƒ‡ ‡˜ ‚ ƒŠ‡‹‪‚—˜— ƒƒ‡‰Œƒ ,‬‬ ‫~ ~ƒ– Š~‰ƒŠ‪‹‡ƒŠ Љƒ~ ~‡Œ—‰— ~”ŒŽ ,‬‬ ‫– —Šƒ‹ ‪‹‡–’‚ ‡Œ‰ -‬‬ ‫‚ ‡ŠƒŽ‡‹‪А ."–ƒ‡ ‡Ž’Š" ‹Š‡—‰Œƒ ‚„ ‹ƒ‡ ƒŠ‰~‡ ,‬‬ ‫Š‬ ‫‰ ‚ƒ‡ Š‚Ž‚Š˜ ‡˜ ‚ ƒŠ‡‹ —‚ƒ~ ŒŽƒ Š‚‡~ ~ƒ‰Š‬ ‫—Š~ ‡‰—Šƒ – ‚Љ‚‪...‬‬ ‫‡ƒ‹ ˜—‚ ~ Œ Œ˜ ‡ƒ ‚”ƒ‹‪ƒƒ‡Š ƒŒ‡‡~ „~ƒ .‬‬ ‫‡’– ‚€~ƒ –‡ ~Ї‚ƒ —Š„‡Ž€– —Ї†"~‪—"‡–€‚ ˜~ ‡˜‡~– :‬‬ ‫’‡†ƒ–‡ ~‹ Š~ ‡—‚ ˜’•‡ƒ ‰‰Š ‡ƒ‹‪ƒƒ‡Š ‚Œ .‬‬ ‫~Ї—‡ „”"Š ˜ „•Žƒ˜ƒ ‰—‰– ‚‡‚ Š— Œ~ƒ ƒ‚‡‚ •—‚ Šƒ АŒƒ‪,‬‬ ‫А—ƒ˜?‬ ‫ƒ‚Ž‚ Œ˜~Œ“ ‚ƒ~ —Š~ Š—˜  „–˜ ‚—"”‪ƒŽ‡~ ‚ŒŠ ,ƒ˜ƒ~ ‡˜Š~— .‬‬ ‫–‬‫ƒ‚—‡‪–‚ — Ž ,‡–ƒ†‡’ ƒ‡Š ‹‡Œ‡‡~Œ ‹~— ,‬‬ ‫‡ƒ— ‚–‡ ‚—ƒŠ  –ƒˆ —‰˜ —”–‡ˆ АŒƒ‪”ŒŠ ƒƒ‰˜‚ ~Š ‡~ƒ ,‬‬ ‫‰~‡Šƒ ~ƒŽ‡‹ ~ƒ˜ƒ Š‚‰—‡Š ~˜ ‚„ƒŠ˜‪‡~ ‚„‰ ’ƒ~ƒ ,‬‬ ‫‚„‚ —Ž˜ƒ ƒ ‚–?‬ ‫Š‡ƒ ~‡ƒ– —Š "Вއ ‡ƒ– Š~ ˜‡˜ Œ‰—ƒŠ" ‰‡ ‚‹ ~Šƒƒ‬ ‫‚—‡ Ї ‚– ~Ї—‡ Œ—’† ‚~‪ƒŒŠ ˆ‡–”— ~‡‚ ‚‰Š‚‚ ‡–‚" :‬‬ ‫—Œ‰—‡Š‡‹ ƒŠ~ ‚ƒ~‪.Љƒ~ ‹‚Š ~‡‚Š –˜ƒŒƒ .‬‬ ‫ „–˜ ‚—"”‪ˆ‰— ƒ— ‡ ‹‚ ,”"—‚ ˜–„  —ƒ‡ ‡˜ƒ~ ƒ~–‡ ‹‡—Ž~—‰ .‬‬ ‫Š‬‫„~˜ Œ ‡ƒ—ƒ —Š ‚Œ‚–‡"Š ‡•‡ „”"Š‬ ‫ƒ‚ƒ‰‡‬ ‫‚‡~ ‚‚Љ‚‪—Š ƒ •„ ‹~ –ƒŒ ‡Šƒ~ ‹˜ А ƒŠ‡ ~Š ‹‚ƒ ,‬‬ ‫†‬‫)—ƒ"˜( —~‹ Ž„‡– ‰ƒ’‚ ~‹ ~ƒŽ —Š ŒŒƒ Š‚ƒ—‡†‬ ‫‚ŠŒƒ˜ ŒŠ‡‹‬ ‫—•—‚ Š‡ƒ ‚Œ‡‚"‪...‬‬ ‫Šƒ ‡‡‪‡‡Ž’Š" –ƒ‡~ ‹ƒ—Œ ˆ‰ ‡~ƒ ,ƒŠ †‡—ƒ‚Š –˜ƒŒ ,‬‬ ‫‡ƒ–" ƒ–~‡‚ Љˆ ‚‡~‚ ‚Œ‚–‡"Š Œ‚Œƒ~– €Œ–~‬ ‫~‬ ‫ŠŒŽƒ Œ‰—ƒŠ Œ‚–‡‹‪...‬‬ ‫)‰˜ƒƒ˜ €‪~—އ‚Š ‹‡Œ‰ ˜Ž•˜ ˜~ ˜ƒ Š ‡~— (:‬‬ ‫~‬ ‫ ”– ‡—‡˜ ‡˜ Œ~‡– އ –• €Š “ –ƒ˜‪˜ƒ–‚ ƒ‡‚ƒ .‬‬ ‫‡ƒ‹ '‪–ƒ‡~ Љ ‡~— ƒƒ‡‰Œ ,ƒŒ€‚‚ ˜Š‡ ‹ƒ—Œ ,‬‬ ‫–‬ ‫‚€Š‡‹ —‹ Ž~‡‹ ‡ƒ˜–‪– ‡•‡Ž• Š~–—‡ •‡ ‡– ƒ~€‚ ‚–ƒ‚ .‬‬ ‫„‚‪.˜ƒƒŽ~ ‚ ‡–‚— ,‬‬ ‫‚†‡‡’А– „”"Š —‰‡ Š„‰ƒ˜ –ƒ˜ Š•‡‡‹ "Љ‹"‪‚Œ‰ ‹Š—Š ˆ‡–” ,‬‬ ‫Š‬‫ƒŠ‰~ƒ–‚ •—‚‪А ˜ƒ–ƒ ƒŒ€‚Š ˜ŠŽ— ‚„ ‡–‚ :‬‬ ‫—•Ї‹ Ї—‡˜ ‡˜ Œ~‡–‪...‬‬ ‫~‡ƒ– "Вއ ‡ƒ–" —‚–‡ ‚ Œ‰—‡Šƒ˜ ~˜ ‚‚€Œƒ‬ ‫’‹ – Ї ‚‡—‡‚ ‚€~ƒ –‡ ‡‡‹ €–‡‡ŽŒ „”"Š •ƒ‹ € ‚ƒ‰ƒ˜‪,‬‬ ‫~‬‫‡Š˜ ސ–‚ ‚Œ~ƒ–‚‪~Š~ ? Ž ‡ŽŠ ‹€ –ƒ~ ‚„ƒ ,‬‬ ‫ƒ‚Ž‚ –ƒ~‚ ‚ƒ~ •ƒ”˜ ސ–‡‹ ˜ƒŠ—‡‹ ‰Œƒ‡ƒ˜ €ƒŠƒ˜ —Š –ƒ˜ Œ‬ ‫Š‬‫–~‡‚ Œ‰~ —Œ—ƒ‹ ~‡ƒ– "Вއ ‡ƒ–" Š~ ‡‡ƒ „"Š‬ ‫‚“ Š ŒŽ˜ ŠŒ‰ƒ– ~ƒ˜‹ —ƒ•‪‹‡‡ ‡– – .‹Š—Š ‡ŠŒ ˜~„ƒ ,‬‬ ‫~˜ ‚~‡—‚ ‚Œ~ƒ–‚ Š‚’‡ ~˜ „‰ƒ‡ƒ˜‡‚ ˜•Ž˜‬ ‫˜‬ ‫Œ~ƒ —‰ ˜‚ ‡‚‡‚ ‚—ƒ• Œƒ”‘ –ƒ˜ ’ƒŠƒ˜ ƒ‡‰—Šƒ –‡‹‬ ‫„"Š —˜‡•Žƒ Іƒ˜‚‪.ƒŒ€‚‚Œ Šƒ—‰Œ ƒŽŒŠ ‡‰ ,‬‬ ‫‡†ƒŠ Œ”ƒ˜ —‚ —Š "ƒŠ• ˜‹ Љ‹"‪.‬‬ ‫ˆ‬‫Š’‡"„ ‚ƒ~ ‚‡ €‹ Ž‡‡ ‚Ž„‡–‪ˆ‡–” ‡‡ †‡—ƒŒ‚ ‡~ ,‬‬ ‫‚ƒ~ Œ‡‚– Š–~— ‚‡—‡‚ ‚€~ƒ –‡ „ŠŒ –ƒ†–€ „”"Š ‰‡ Š—Š‹‬ ‫Š‚’‡ ŒŒƒŽƒ ‰‡ Š‚”‡Š ~˜ ‚Ž„‡– ŒŒ‰—ƒŠ‪~‰Œƒ .‬‬ ‫Šƒ ‰ƒ‹ ‚€ƒ ‰˜—Šƒ‹ Š ‰Š ‚–ƒ˜ —˜Š—ƒ ‚ސ–‡‹‪ƒŽŒŠ ˆ‰ƒ ,‬‬ ‫‬‫ŠŒ ‚– „‡Š–—†‡‡ —€‹ އƒ ‡ –—~‡ ‚ƒ‬ ‫Œ‡Š‡ ‚’‡~‬ ‫Œ‰—ƒŠ Œ ‚–‡‹‪.‬‬ ‫‘‬‫Š‚‡~ ~ƒ‰Š Аƒ‡ ‡˜ ‚ ƒŠ‡‹ ˜—‚ ~‪‘~ ,‬‬ ‫—„‚ ‡€–ƒ‹ Š‚‹ —‡~‰Šƒ‪.ƒ˜Ž–’ ˜~ ‡’‚Š ~Šƒ ,‬‬ ‫טועמיה ‪ -‬דפוס ספיד פרשת כי תבוא תשפו‬ ‫‪8‬‬ ‫"•‡ƒ‹ ‚‡—‡ƒ˜ Œƒ† "!‪...‬‬ ‫•‬ ‫Š˜Œƒˆ ƒŠ‡‡ €ƒ‘ ƒŒŒƒ‪•ƒ„‡ Š ,‬‬ ‫’‹ —ƒ ƒ ‹ ‚ ’“ ‡‡‹ ~ƒƒ˜ ‚Œ” ‚•—‚‬ ‫‚˜ƒ–‚ ƒŠ•‡ƒ‹ Œ”ƒƒ˜‡‚ ƒŠ‹ !‬ ‫—Š ‚‡—‡ƒ˜‪ƒŽ‡– ‚—Œ Š”~ :–Œ~ƒ ‹‡‡ “’ ‚ ‚ŽŽ .‬‬ ‫ŽŠŒ Œ‚’ƒ•‪‚–ƒ˜‚ ‡– ˜~ ‹‡•‡ ~Š –—~ –ƒ–~" :‬‬ ‫Ž~Œ–‪‹‡–Œ ."ƒŠ ‚—‡ ‚Œ ‚Š •ƒ –Œ ƒ˜ƒ ~ ”˜˜ƒ" :‬‬ ‫‚„~˜ А—ƒ˜ ~ƒ˜‹" )‰„‪(ƒ‰-‬‬ ‫‚އ~‚ Š~ ~€‚ Š ‡‡ Œ—‚ –‡Žƒ‪‚ ƒ† ‚˜‡‡‚ ‡‰ .‬‬ ‫—‡ ‡‚‪‡ƒ†‡ ƒ˜ƒ~ .Дއ ’ƒ~ ‚„‡~ ‚‡ ~Š •– ~‡‚ ,‬‬ ‫ƒ~Œ–ƒ „"Š €Œ–~ —ЉР~Šƒ ‚"~–ƒ–‡‹" •Œ‚ ‚–‰‚‪‹‡•‡ –—~ ˆƒ–" :‬‬ ‫"Œ‚ ‡—‚ Šƒ" ~Žƒ Œƒ”~‡‹ ~”Š ‚Œ•ƒ—— )Œ–‬ ‫~˜ –‡ ‚˜ƒ–‚ ‚„~˜" ƒ~ – ‰ˆ ~Œ–ƒ‪ƒ–Œ~ƒ (:„Š ‚†ƒ) "‹‡•‡ ~Š –—~ –ƒ–~" :‬‬ ‫†ƒ‪‡"—– ‹— –~‡ƒ ."ƒŠ ‚—‡ ‚Œ —–ƒ’ ~Š ‡‰" (Š,‬‬ ‫„"Š ‡–ƒ—ŠŒ‡ )ƒ†‚ ’"„ ‚"(‪ƒ‡ •’‡ ‚‡‚ƒ ,‚—ƒ –Œ— ,Œ‡Šƒ ŒŠ ƒŠ‡’~ :‬‬ ‫)’"‡ Ž‚–‡  ‪,˜ƒŒ‡ ‚˜‡Œ ‚„‡~ ‹‡ƒ‡ ƒ‡‚ ~Š :(:‬‬ ‫Š‚ „‡• ]ŠƒŒ‡ ˜ƒ–‚[ ƒŠ~ ‚ „‡•‪~Šƒ Œ‡Š ~Šƒ ŒŠ ~Š ."–ƒ–~" ŠŠ‰ ‚„ ‡–‚ ,‬‬ ‫~Š ‡ƒ‡‹ ‚‹ —‚Œ ŠŠ —˜ Œ‡˜‚"‪...‬‬ ‫—Œ– ƒŠ~ —‚ ƒŠ~ ‚‡‚ ‡’• ‡ƒ Š‚ „‡•‪."ˆƒ–" ŠŠ‰ ‚„ ‡–‚ •‡„ ‚ƒ ,‬‬ ‫"~‘ ~އ" – ‚’†‡– ‚ " – "~‡Ž‡ ƒ—— ‰ŠŠ Š•‡ƒŒ‬ ‫‡—Ž‚ —~Š‚ —ƒŠ‚ Œ‡ ’‹‪˜•„ ~ ŒŠ ˜˜Š ƒŒŒ ‹~Š —‡—‰ :‬‬ ‫—Š ‚‡—‡ƒ˜ ‚•ƒ—ƒ˜‪‚–ƒ˜‚ ˜ †‚‰] †ƒŒ Œƒ‡• .‬‬ ‫˜ƒ–‚‪ƒ~ ˜ƒ—–Œ ‡˜ƒ ˜ƒ‡Ž‰ ‡˜ ˜Œ•‚Š ‹~‚ ,˜˜Š ‘‡ ‡ŒŠ ,‬‬ ‫"‰‡ Š~ ˜—‰ Œ’‡ „–ƒ"[ ~Š~ ~‡Ž‡ ‡ƒ ~‡ˆ ƒ‰‡”‬ ‫Š~ƒ˜‹ ~–‰‡‹ —ƒ•‡‹ ˜ƒ–‚ ˜‡–?‬ ‫‡Œ—‡‰ƒ Š‚˜•‡‡‹"‪.‬‬ ‫އƒ „‚ ‰˜ –‡ ‡‚ƒ‚ ‚ ‡ „"Š Œ’ƒ–—ƒ˜ )’– ‡‡‹–‬ ‫Œ–‡”‡ ˜ƒ–‚ ƒŒƒ–‬ ‫˜˜–І(‪,—–Œ‚ ˜‡ƒ ˜Ž‰‚ ˜‡ ‚—~ :–Œ~‡ ~Š ,ƒŒŒ ƒŠ —‡— ‡Œ" :‬‬ ‫˜‬ ‫~Š~ ‡˜ Š”‡•‡‹ —‡•ƒ ˜ƒ–‚‪˜ƒ‡—ƒ• ‹‡–ƒ€— ‹˜ƒ~Š ~Šƒ ,‬‬ ‫ƒ˜‡–ƒ”‡‹‪ƒƒ• ~Šƒ ƒŒŠ˜‚ Љ ƒ‡— ‹‡–ƒ ‹Šƒ‚ ƒ‡‚‡— ‡‰ ,‬‬ ‫–• ‰‘ ‰—– ŠŒ‚–‡‪...‬‬ ‫˜ŠŒƒ ~Š~ –~ƒ •ƒ—‡ƒ˜ ƒ˜‡–ƒ”‡‹ ƒ€ƒ–‡‹ Š‚–~ƒ˜ –‡’ƒ˜‹‪~Š~ ,‬‬ ‫‚– Œ’ƒŽ‡„' – ‚€–‡"— ‰‚ŽŒ „”"Š Ž„‚– Œ~ƒ —‰Š‬ ‫‡˜ Ї–~‡ ‚' ‚ŠƒŒ‡‹ Š•‡‡‹ ‚Œ”ƒƒ˜"‪.Š"‰ .‬‬ ‫އ‡ ‡—‡˜ ’ƒŽ‡„' ƒ~ „•˜‚ ‡‚‡ƒ Š †‚–˜ ‚•ƒ— ƒŠ~‬ ‫ƒ‚Ž”‡" „”"Š )’‡–ƒ—ƒ ‚Œ• –( ‰ƒ˜ —„‚ƒ ‚Œ—€ А‡˜ƒ˜ ”–‚‪,‬‬ ‫‡˜– ЇЂ‪ƒŽ‡~—  ~ –Šƒ ƒŠ‡’~ ‘ƒ~— ‘‰ ,‬‬ ‫„ƒ ‚”‚ ƒ‚–ˆ ‰‡” Š‚‡Ž”Š Œ‰Š ”–‚ ƒ”ƒ•‚‪‚–ƒ˜‚ ƒŽŠ ‚Š€Œ ˜~„ ,‬‬ ‫‰—– ŠŒ‚–‡‪.‬‬ ‫~ –‡ ‰Š ’–—˜ ‚˜ƒ‰ ‚‪‚–ƒ˜ ƒŒŠ˜ ‹‰Œ” ‹˜~— ‚„ ‡ ~Š— ,‬‬ ‫’‹ ~ ~Їƒ ‡‚ƒ‡‪‹‡Šƒ€‚ ƒ‚‚ ‡Š‡~Œ  ~ ,‬‬ ‫ƒ˜•‡‡Œƒ Œ”ƒƒ˜‡‚‪‹€— ‹‡– ~ А ƒ‡’—˜ƒ ƒŠ˜—˜ ,ƒŠ’˜ ~Š~ ,‬‬ ‫~Œ–‡•‚‪‹ƒ‰) –Šƒ ƒ‡Š‡Œ ‡”  "˜ƒŽ•Š" —•‡ƒ ,‬‬ ‫‚‹ ‡ŠŒƒ‪‚~ƒ—Œ ƒŠ”އ ‚„ƒ .˜ƒŠ€‚ •Œƒ ‚–ƒ˜‚ ‰˜—˜ ~Š— ,‬‬ ‫”ƒ‹ ‡Œ‡‹ ‚‚‹( ~˜ ‚‡‰Š ‚‡—‡‚ އ –• —‡•–~‬ ‫„ƒ ‚~Œƒ–‚ ’–—˜ ‚˜ƒ‰ ‚‪‡– ˜~ ‹˜–Œ—ƒ" ƒ˜‰‚ –Œ~— ƒ‚„ƒ .‬‬ ‫Š —Œƒ‪—‡ ‚’‡~Œ ?ƒ‡—Œ ‚Œ :Š~—ƒ –‚ ‡‡Ž˜‚ .‬‬ ‫‚–‡˜ ‚„~˜" )‰†– ( ƒ‰–‡ „"Š ‡Š•"—‪‹˜~ ‹‡—•Œ ‹‚Š –Œ~ :‬‬ ‫Š~‡— ‰Š ‰ˆ ‚–‚ ‰‘? ƒ‚˜–– —Šƒ˜ƒ –—˜ ˜‡‬ ‫АŒƒ ƒŠ‹ )Š‚‡Ž”Š Œ‰Š ‚– ‚~Œƒ– ˜ƒ‰ ‚( •ƒ ˜ƒ–‚!‬ ‫ŒŠƒ  ƒ’‡ ——ƒ‡‹ —Š ~–‚" —Œ’–‡‹ Š‡‚‹‬ ‫ƒŒ‰~ ‚„‰ƒ˜ ‚€ƒŠ‚ —Š ~Šƒ —˜ƒŒ‰‡‹ ŒŒƒŽ‹ ŠƒŒ‡ ‚˜ƒ–‚‬ ‫—ŒŠ~‡‹ Œ—‡ ˜ƒ‚ – "Š‪.‬‬ ‫ƒ„‰ƒ˜‹ ‚‹ •‡‡Œ‡‹‪ƒ–’) ~"†‡Š— ˆƒŽ–†— Œ"–€‚ ˜‰— ƒŽ~”Œƒ .‬‬ ‫‚– ‚„„ ƒ•–~ Œ‡‪‚‡—‡‚ ˜~ –ƒ‰Œ~ ~Š" :‬‬ ‫†‹ ƒ˜ – —Œƒ˜( Š ‚ ’“ ‡‡‹ —’Ž‚ „ŒŽƒ Š~  Œ€ƒŠ‡ ‚—‡–‡‹‬ ‫‚•ƒ—‚  ‰’‡‹ ‰~Š‚"‪‚Œƒ–˜‚ А –˜‡ƒ ~ƒ‚ ...‬‬ ‫ƒŠ‹ Š Œ” ‚ ƒŒ–‡ ‚•—‚ —Š ‚‡—‡ƒ˜ ƒŒƒƒ˜ ‚˜ƒ–‚ –ƒ‡‚‪,‬‬ ‫‚Ž•‡˜ ~‘ —Œ”‚ ‚‰’‡ —Š ‚‡—‡‚ ‚‡‚ ~„ ‰‡ –‪.‬‬ ‫ƒ~‹ –ƒ”‚ Š„‰ƒ˜ Š ‡‡ Ž” ƒŠ‹ ‚~ ‡’–‡— ”ƒƒ~˜ƒ Œ‰’ƒ Œ†‬ ‫ƒ‚‡‚ ~’—– ‰ƒ‹ ‚„‚ Š‚”‡Š ~˜ •‡ƒŒ‚‪.‬‬ ‫ŠŒ ‚ „•˜ ‚‡—‡ƒ˜ —‡ƒ‰Šƒ ‚˜ŠŒ‡‡‹ Аƒ• ˜ƒ–‚ ‰–~ƒ‡‪‚‡‚‡ƒ ,‬‬ ‫‚– Œ’ƒŽ‡„'‬ ‫„‚ €– "Œ† ‚Œ „‡• ~˜ ‚Œ–ƒ‚" ƒ‚‡‚ ‚ ’“ ‡‡‹ †ƒ —‚—‡–‬ ‫‚Š„‚ Š~ ‡– Š‚”‚ ŒŠ‚‡‚ ƒ‰~‡˜ „ƒ‪.‬‬ ‫‚‬ ‫Œ~ƒŒ‚‬ ‫ƒ~ƒŠ‹ ЇŒ‡‹ Œ˜ ~ƒ˜ƒ —‡–‪ƒ‡‰ŽŒ –‡˜ƒ‚ ~Š— ƒŽƒ ,‬‬ ‫"Œ „‡• ˜ƒ–‚" Ž‚’ˆ А˜‡ Šƒ~‬ ‫Іƒ˜ ‚‡—‡ƒ˜‪‹‡Œ—Œ— ‡Š”~ –ƒ–" :‹‡‡ “’ ‚ ˆ‰ А ‡€‚ .‬‬ ‫Š€~ƒ Œƒ’Š€‪...‬‬ ‫Š~ ‚‰‡Œƒ —˜‚‡‚ „‰ƒ˜ ‰‚ €ƒŠ‚ —Š ‚ „•˜ ˜ƒ–‚ Š~‹ ~ ‪.‬‬ ‫’‹ —~Рށ‡ €ƒŠ ~˜ –‡Žƒ ‚€–~"Œ —ˆ „”"Š‪‹~‚ :‬‬ ‫ƒŠŠ‚ ‚‚—€ ‚ ‚Š‡ƒŽ‚ ~˜ ˜ƒ —Š~ ‡˜‪ŠŠ‰ ЉР–~—˜— ‡‰ ,‬‬ ‫‰~‡ Šƒ ŠŒ‰ƒ– ~˜ •‡ƒ ƒŠ‚•‡— ‰Š —ƒ˜‡ƒ ŠŠ‡Œƒ‬ ‫‡—–~Š‪."‰ ."‚–ƒ˜‚ • ˜ƒ‰„‚ ,‹‡Š‰ ‹‡–‡— ,‬‬ ‫‚˜ƒ–‚‪“’ ‚ ‹ –‡~— –ƒ’‡ ˆŠ –’~ :ƒŠ ‡—‚ .‬‬ ‫ƒ Žƒ˜ †‹‪:~"†‡Š— ‡‡†—–Ї„ ‡"–€‚ Š~—Ž— ‚Œ ~‰ ~‡‚Š ,‬‬ ‫‡‡‹‪:‬‬ ‫~‹ —ƒˆ އ‹ Š" ƒ–ƒ”‚ А—ƒ˜ Š„‰–ƒ ƒŠ†ƒ˜ Ž—Œ˜ƒ – €ƒŠ‬ ‫‚‡‚ €‡– ~  —‚•‡— ‰‘ – Š‚”Š ˜ Žƒ ‰Š‬ ‫ŒŒƒŽƒ ˆ Œ‡—‡‹ ~Š‘ ƒŠ– ƒŒƒ’• Œ‚ ‡‘? ‚~‹ Š˜–ƒ‹ ’–‬ ‫‚Ž‡‡Ž‡‹‪Š—Œ :‹‡‡ “’ ‚ ƒŠ –Œ~ .‚–ƒ˜ ƒŒ‡Š ~Š ˆ~ ,‬‬ ‫˜ƒ–‚ Œ‚ƒ– Ї˜ ‚Œ–— ‰‡ —‡•–~ƒ ƒ‪‹ƒ‰ ˆƒŒ˜Š ‘‡ ƒ~ ,‬‬ ‫ŠŒŠˆ —ЇŒ ~˜ Žƒ ‰Š ‚ ‰Œƒ˜‪‚—Ž ‘ƒŠ—  ,‬‬ ‫‚„‚ ŠƒŒ‡ ‚˜ƒ–‚ —˜ƒ–˜‹ ~ƒŒŽƒ˜‹‪.‬‬ ‫Žƒ ~‡Š‹ ƒ„‚ €–‹ ”– €ƒŠ Š~‡ƒ‪Љ ˜Šƒ˜ ‚Œ ‡‰ .‬‬ ‫ƒ‚—‡ Œ€Œ–~ )Œ€‡Š‚ ‰„‪‚–ƒ˜ –’ –ƒ‰ŒŠ –˜ƒŒ ‹~‚ :‚Š~—— (.‬‬ ‫‚ ‰Œƒ˜ —‚Ž ‡Š ŠŽƒ ~‹ ‚ƒ~ ~‡Š‹‪–Œ~ – ‚˜~ ‘~ .‬‬ ‫‡— ‰‡ Š•Žƒ˜ ˜Œƒ–˜ƒ ’– ˜ƒ–‚ —? ‚~‹ ‚‡ "ŒŠ‡ •ƒ—‬ ‫Š€‡– – ~˜‚ ƒ~€ ŠŽˆ ЉР˜Žƒ€‡ ƒŠ‹ ~РА˜‡‬ ‫ƒŠ~ Œƒ–‡‡‹" ŒŠŒŽƒ ‡•– —Š~ Š‚ƒ–‡ •ƒ—‚‪ƒ‡Ž ‰"~ƒ ,‬‬ ‫Šƒ~‪ˆ~ ƒŒŠŠ  ~ Љ Љƒ‡ ‹— ,‚АŒ Š— ‚‡—‡ ,‬‬ ‫—ŠŽƒ ‚–‡ ~‡Žƒ Œƒ–‡ •ƒ—‚‪‰"~ƒ ,‚—ƒ• ˜ƒŠŠ ‚„ –•‡‚ ƒ~ .‬‬ ‫ƒ–• ’"‡ Œ‚ —‚—‡€ ƒŠ‹ ‚„‚‪~Š ‹Š‡~‰ ‚‡‚‡ ˆŽƒ ,‬‬ ‫އƒ —ŠŽƒ ‰‡ƒ —•އ‡˜ ’– ˜ƒ–‚ — ~‡ ‰ˆ Š‡‡‚ •ƒ—‚‪,‬‬ ‫‡’˜ ’‡ƒ ƒŒ‚ ‡”~ Šˆ Œ‰Š ‚—•ƒ˜ —‚—•˜ Žˆ?‬ ‫~ƒ– ŠŒ‰ƒ– ~˜ ‚‡—‪.‬‬ ‫‚ƒ‡‘ ‚ ’“ ‡‡‹‪‚–ƒ˜ •‡„ Œ— ‡Œ ‡‰ ,ˆŠ  Š~ :‬‬ ‫ƒ‚‡~‚ ‚€Œ–~ –~‡‚ Œ~Œ–˜ –‡ ‡ƒ Ž Œ—ƒ‹ –‡ Œ~‡– ~‡‬ ‫ŒŒƒŽƒ‪˜ŒŠŽ— ‚Œ” ‚–ƒ˜ ‡Ž• ‹€ ƒŠ ‚‡‚‡ ‡„~ ,‬‬ ‫Œƒ‰–‡ "˜ ~Š~ ‰‡ ŠŠŒƒ ˜ƒ–‚ ]–—"‡‪ŒƒŠ—‰ ƒ Ž–’˜‚Š :‬‬ ‫„‰ƒ˜ƒ‪˜‰Œ Š—ŒŠ ‹‡ŒƒŠ‚ ‹‡‰–~ •‡„ Œ ‹~ƒ .‬‬ ‫˜ƒ–‚[ Œ—Œ —~’—– ŠŒ‰ƒ– ˜ƒ–‚ ˜Œƒ–˜ ˜ƒ–‚‪:~–Œ€‚ ‚ ƒ ˆ~ .‬‬ ‫„ ‡‹‪ƒŒŠŠ Љƒ‡ƒ ‹‡ „ ˜‰Œ ‡‡ ~ƒŠ ‡˜Š ‡„~ ,‬‬ ‫—Œ~ „‚ Œƒ˜– –• ‰‡ ŠŠŒƒ —Œ‡~ Ї‡ Œ—‚ ~Š ŠŒ‰ƒ– "˜‬ ‫ƒŠ’Š’Š ‚ ‰~‡Šƒ ŠŒ ~ƒ˜‚  ‡‡ƒ‪.‬‬ ‫—‡Š "˜ ‡˜‰ —~ƒ–‪.‬‬ ‫‰˜ ’Ž‚ ‚– —ˆ ŠŽ‡ ƒ~Œ– Šƒ‪‹Šƒ ‡Šƒ~ ,ƒ‡ ‡Œ :‬‬ ‫ŠŒŽƒ Œ‰~ ‰‡ Œ‰‡ƒƒ —‚ЇŒƒ Œ‡~ Ї‡ Œ—‚ ~"‰ ‰—Œƒ‰– "˜‬ ‫‚Š‡ƒ ~˜‚ ˜ ŠŠŒƒ ‡ƒ˜– ŒŒŽ‡! —‚–‡ ~އ ‡ƒ –•‬ ‫‰‡ —‡ƒ‰Š Š‚˜’–Ž ŠŒ ‡‡˜ƒ ‰—ŠƒŒ Ž — "ŒŠ‡ •ƒ—" Œ—~"‰‬ ‫‚ƒ€‡ƒ˜ —ŠŒ˜‡‪˜ƒ‡—‡ Š— ‚–ƒ˜ •‡„ Œ— ,‚˜~ Š~ ,‬‬ ‫"˜ ‡— ˜Œƒ–˜ — ~‡Žƒ "ŒŠ‡ •ƒ—" ]—~‡ ‚Š •–‡~‚ ‚‹[‪.‬‬ ‫ƒ‰ƒŠŠ‡‹ –‡‹‪ƒŒ‡Š Љ ˜~ ,—ŒŒ ‚Šƒ‰ ‚–ƒ˜‚ Љ ˜ ,‬‬ ‫Š~ƒ– ‚~Œƒ– Ž–~‚‪˜Œ Œ ‚–ƒ˜ •ƒŠ ‹‡Šƒ‰‡ ~Š— "˜ ‹Ž—‡—‰ ‡‰ ,‬‬ ‫‚Œ‰˜ƒ˜ ƒ‚Œ’–—‡‹ —~˜‚ Œ „‡• ŒŒƒŽˆ!‬ ‫Ž‡ƒ˜‹‪•ƒŠ ƒŠ‰ƒ‡— ‡‰ ‚„‚ ‹ƒ‰‚ ˜~ ‹‚Š ˜˜Š ‘‡— ‰˜‡ ,‬‬ ‫—Œƒ—‚ —Š ˜ƒ–‚‬ ‫˜ƒ–‚‪.‡‡†—–Ї„ –‚ ‡–Œ ‰" .‚„Œ Šƒ€ ‚Œ—Ž ‡ƒŠ‡ ˆŠ ‡~ƒ ,‬‬ ‫טועמיה ‪ -‬דפוס ספיד פרשת כי תבוא תשפו‬ ‫‪9‬‬ ‫‰‡Š –ˆ —އ‹‪.‚•„ƒ  •’ ƒŠ— Š‚ ,~ƒ’• ‹— Œ ,‬‬ ‫‚•ƒ– ‚Œ•’‡~ —Š ‚ЇЂ ‚–ƒ‡ – Œ Š•–—‡‹‬ ‫Š~ ‚‡‚ Œƒ€Š Š‚‰‡Š ~˜ ‚Œ–~‚‪˜ƒŠ‚” ˜~ ~Š— †ƒ ,‬‬ ‫‚‡‹ —Š ‚€Š‚ ‚Œƒ–Š˜‪,‡ƒŠ‚ ƒŠ‡Œ ‘ƒ† ,‡ƒ‚‡ .‬‬ ‫‚—Œ ‚ ‡‡‪‹‚Š ‚˜‡‡‚— ˜ƒ‡–„‰~‚Œ ‚˜‡‚ ƒ–Š –‚‡Œ .‬‬ ‫—‚ ~˜ –‰ƒ ‡ ‚‡‡–ƒ˜ ‚Œƒ—Š€ƒ˜ ‹ Š‪,‡ƒ€ ‚Š€-‬‬ ‫Š——ƒ‪.‬‬ ‫‡‡ ƒƒ˜‡•‪.‬‬ ‫‰ˆ ‡’– ‚€~ƒ –‡ €–—ƒ ~Š—†‡‡ „”ƒ•"Š‪'„‡Žƒ’ ‡"– ,‬‬ ‫‚Œ ‚‡‚ ~Œƒ– Š‚‡Œ—ˆ ‡Œ‡‹ ~–ƒ‰‡‹‪,‚‰‚ ‚Š€‚ƒ ,‬‬ ‫—‚ƒ‡‘ ƒ~Œ–‪"‚ƒƒ~˜" ‹‚Š —‡— ƒ— Š— ˜ƒŒƒ~‚ † ƒ‚„ :‬‬ ‫–˜ƒŒ‚ Šƒ‡‹ ‡‡’‡‹‪,–˜Šƒ~Œ ‚އ— ˆƒ‰ ‡Œ ‚‡ƒ” ,‬‬ ‫Š–”‡ ‚ – "Š‪[ƒ—-] ‹‚‡~ ƒ˜ƒ~ Š— ƒŒ” Љ" ‡–’‚ ƒ—Љƒ .‬‬ ‫Œ” •— ƒŒ’– —Œ‡‰ƒ˜ †Š~‡‹ —Žƒƒ Š‚€ Œ’އ ‚–ƒ‬ ‫–ƒ” ‚ƒ~‪"‚p‡ j ˜n ˆr u j –j q Аq jƒ" –Œ~Ž— ƒ‡~ ƒ ‡†‚ ˆ‰ Аƒ ...‬‬ ‫‚Œ‡‡ŠŠ˜‪.‬‬ ‫)–~—‡˜ ‰„‪‚Ž‚Ž ~ƒ‚ - ƒ— Š— ƒ˜ƒ‡ ~‡‚ ‚ ‡”–‚— ƒŽ‡‡‚ (Œ ,‬‬ ‫—˜ ЇЂ Œ~ƒ –˜‪˜ƒ‡†~ ‚Š€‚ ˜~ ƒ‰—Œ ‹‡ƒ‚—‰ ,‬‬ ‫ƒ" ‡" Œ„‚‪‡‡ ~ƒ‚— ‡Œ ˜~ ƒŠ‡’~ €ƒ–‚РЀƒŒ— ,ˆ‰ ‡‰  ,‬‬ ‫—‡Š‡‹ ‚ƒ”‡‡‹‪˜ƒ~Š˜Œ —˜ƒŒ ,‚•ƒŒ ‚އ— ‡ƒ‚‡‚ •— ,‬‬ ‫—Šƒ‪.‬‬ ‫‚–ˆ‪ƒ˜ƒ~ ‚–‡‚ ,†•އ†Ž‡~ ‡Œ ,‚Žƒ—Œ ‚—ƒ ˜ ,˜’Š .‬‬ ‫~‡‡‪‚ƒ~ ‡–‚ ƒ˜ƒ~ €–‚ †Œ‰ƒ ‡ƒ‚‡‚ ˜~ ‡‚— ƒŠ€ ƒ˜ƒ~ ,‬‬ ‫‚Š‚‪–ƒ~ –~ƒŒ ,ƒŠƒŒ .‚Œ‡’ –‡ ‚ ƒ‡Šƒ ,ƒ‡Ž‡ ˜~ •’ .‬‬ ‫~˜ ‚‡‚ƒ‡?! ‚˜—ƒ‚ ‚‡~ —ŠŒ–ƒ˜ —‚ƒ~ ~ƒ‚ ~ƒ˜ƒ ‚–‡ ‚ƒ~‬ ‫Š•‡‪‡Œ—‚Š •‡’‚— ‡Ž’Š .‚Š€‚-А ƒ‡Š ‰– ,‬‬ ‫‡ƒƒ– —Š ‡–‬ ‫~ƒ‚ ƒ ‡ƒ˜– ~˜ ”Œƒ‪‚ ‡”–‚ ‚—ŒŒ ‚Ž‚Ž ~ƒ‚— ƒƒ‡‰Œƒ ,‬‬ ‫•ƒŠ‪‹ƒ  ƒ‡Ž’ ˜~ •—ŽŠ Ї ˜Œ ‡ƒ€‚— ˜ƒŠ€Š ‡ƒ‚‡‚ ˜’ƒ‚ ,‬‬ ‫ŒŒ‡Š~ ‚ƒ~ Œƒ€Š Š‚–ƒ€ ƒŠ–”ƒ ~’‡Šƒ ~˜ –ƒ ƒ‡‡ƒ ‚•–ƒ‬ ‫ƒ‚˜–€—ƒ˜ Š~ Œƒ–˜‪.‬‬ ‫‪˜~ ‚ƒ~— ‚ŒŒ –˜ƒ‡ ƒŠ”~ ‚Šƒ€ ‚ ‡”–‚ ˜‚~— ‡Ž’Œ -‬‬ ‫"Œ‚ •–‚?" —~Š ‚‡‚ƒ‡‪.‚Ž‚ –ƒ ƒ ‚Œ‚˜Œ ƒ– ƒŠƒ• ,‬‬ ‫–ƒ‪.‬‬ ‫‚€ƒ‡‪ˆŠ ‚‡‚" :•ƒ Šƒ• ‡—‚ ,ˆ—ƒ  ˜ƒ•–ƒ ƒ‡Ž‡ ,‬‬ ‫~Š ‡—–~Š – ŒŽ‡‹ އ – ŒŽ‡‹‪˜ƒ‡Œ Š— † ‹‚Š —‡ ,‬‬ ‫‰—‡ƒ Ž €ƒŠ! ‰—Ž–Œ˜‪‹ƒ~˜’ .‡ ––ƒ˜‚ Š’~ ƒ‚—Œ ,‬‬ ‫†ƒƒ˜!!! ƒ‰‡ Š‚Œ ‡— „~˜ ‡’– Œ‚ —‚˜– — ‹ ‡‚ƒ‡ ˜ƒ—‬ ‫‚–€—˜‡  ‘ „‪‡–‚ ‚˜~ .ˆ˜Ž— ˆ˜ƒ~ €ƒ–‚Š ,‡ŽŒŒ •„ ,‬‬ ‫'’– Ž‚'‪:‬‬ ‫‡ƒ —~Ž Žƒ Ё ‰~ Š ‚—ŒŒ‚‪ƒ~ Œ—‡— —‡~ ‡Š ,‬‬ ‫"‚~Œ‚ –‚ ƒ‚~ƒƒ‡– ‚‡‚ Œ‡ˆ Œ~• —–‡’‚" ‡’– ‡‚ƒ‡‬ ‫‡–~‚‪•ƒ‡ Š~ .˜~„ ˜ƒ—Š ‡ ŽŒ— – ‹ƒ— ‚‡‚ ~Š .‬‬ ‫˜ƒ— '’– Ž‚'‪Š ƒŽ‡‡‚" .‹‡Œ‡‚ ˜—— ˜Œ ŠŒŒ –„ –—~‰ ,‬‬ ‫–€ —‚ І˜‡‪–„‡’ ~ƒ‚ ...ˆŠ— †Œ‚ .‹ƒ~˜’ ˜––ƒ˜‚ ,‬‬ ‫—ƒ‘‪‚‡‚ ‚„ .˜–•˜Œ ˜ƒŒ ‡˜†Š• ˜’Š—‰ ,‬‬ ‫‚Š ‡Œ‚‪†— ,‬‬ ‫~˜ ‚~’Š‚‪˜ƒ‡‡‚ƒ ‚‚~‚ ‚–„ ‡ ‚––ƒ˜‚  ~ €– .‬‬ ‫‡‡Š Œ”–‡‪.ƒ‡Ž‡ €€ƒ„Œ †Œ ,‚Œ‡• †— ~ƒ‚ ,ˆŠ‚ ~Š ~ƒ‚ .‬‬ ‫–˜ ‚—އ‹ —ŠŽƒ‪...˜Š”‡Ž .‬‬ ‫‡Žƒ —‚‹ •‡Šƒ ‰ƒ–‡‪Š— –‰„ Љ •ƒ ŒŠ ƒƒŽ— ‹‡Œ ,“–Œ-‬‬ ‫‰ˆ ‡’– ‚€~ƒ –‡ ”‡ ‡‚ƒ‚ ~Š—†‡‡ „”ƒ•"Š‪Š— ‚– ,‬‬ ‫’  ~Žƒ—‡‪".‬‬ ‫'—ƒŒ‡~“' ƒ–Œ˜‪.ƒ–—‚-‬‬ ‫"‚ƒ~ ‚˜•– Œ‚‡–ƒ˜ Œ –‡‚‪~Š .‡‡Š~ –—‡‡‚ –˜Œ ,‬‬ ‫*‬ ‫*‬ ‫*‬ ‫‚‡‡˜‚ Ї —އ‡‚ ~ ˜ Š —ƒ‪‹~— ‡˜‡ . ƒ–Š ~Š ‚‡‚ ~Š ,‬‬ ‫Š~ ~’Š ‰—‡ƒ ‪ˆƒ˜Œ ,‚–‡– ˜‡Š .‹‡Žƒ– ~‚ ‡€– ƒ‡‚‡ ƒŠ~ -‬‬ ‫‚‹ ‚˜€ƒ––ƒ Œƒˆ Š€ƒ‡‡‹‪‹‚Š— ‹‡Ž‰—‚ ˜ƒ ’—ŒŒ ˜ ~Šƒ .‬‬ ‫~‡Ž†‡Ž•† ‚‡—–ƒ˜ †‚ƒ–‪.‡˜€‚Ž ƒ— ‡Š‰‚ ‹ ƒ˜ƒ~ ‡˜– ,‬‬ ‫‚‡‚ ‰Š —Œ‡–‚ €ƒŠ ƒ’–~‡‪.‹–”  ††ƒ—— ,‬‬ ‫‚–€˜‡ ~ƒ˜ƒ‪".‬‬ ‫~ – ”‚–‡‡‹ ~ ‪‚”ƒ ‚ ƒ~”‡ .˜‡Š “ƒ Œ ‚ŠƒŒ‚ ‚Œ—Ž ,‬‬ ‫‚~‡— ‚—˜˜•‪Šƒ• ,†•— ‘‡ƒ‚ ",ƒ‡ ‚˜~" .Š’Ž ƒ†Œ ,‬‬ ‫ƒ‚Œ „‚ ‚‡‚ Žƒ–~‪.‹‡Žƒ~ – ƒ – Šƒ˜ ƒ‰ŠŠ ‡Š”‚ Љ‚ .‬‬ ‫‰ Œ”–‪~Š .‡˜ƒ~ „ ~Š ~‰‚ ,ˆ‰ – ~ ‹‡Ž— ˆ—Œ" ,‬‬ ‫~Š ‚„„ƒ ‚~Œ‡˜‡ Š~ ‚‡‚ ŒŒ—‚ƒ —Š ‚‰Š‪~Š~ ,‬‬ ‫‚‡‡˜‚ —‹ —Œ ˜ އ” ƒ‪,‡˜”Š~Ž— ˆ‰ А ‚Œƒ‡~ ‚—ƒ ˜ •– .‬‬ ‫Œ˜€ƒ˜‹ —Š ‚—‰Ž‡‹‪, ~‰ ‹‡Š‡ƒ ‹‡–€ƒŒ ,‹Šƒ‰ ‹‡‡ƒ€‚ .‬‬ ‫Œƒ ‡‡‡‪.‡ƒ~ ‚‡‚ ~ƒ‚ ‹~ ‹€ ,– ~ ‹~ Š— ‹‡‡ ˜ •Š ,‬‬ ‫Œƒ Œ‡ Š ”–‪†ƒ—’ ‹‚ .ƒ• ”ƒ ,˜‡Œ‚ ‚„ Œ ‹‡’ƒ” ,‬‬ ‫—‡˜‡ „~˜ –• ‰‡ Š~ ‚‡‡˜‚ Ї —ƒ‹ –‡–‚ ~ –˜‪".‬‬ ‫—~€ƒ Œ” ƒ•‪.——Œ –ƒ‡ ’ƒŒ ƒ’” ƒŠ‡~‰ ,‬‬ ‫‡— Љ‹ Œ—’ ‚ ‡’ƒ–‡ "‡ ~‹ Š –ƒ" Š ‡•‡–‡‰‹ )‡‹‪,‬‬ ‫‚ƒ–‡‹‪"ƒŽŽŒ„ ‡Ž ‹‡–ƒ’‡" –ƒŒŠ ƒŠ—Š ‹‡ŽŒ„ƒŒ (‹‡Ž ƒ~ ‹‡ ~ ,‬‬ ‫’•‪(‚‰‡–‚ ‡Šƒ•‡—Š ‹~˜‚ ‹ƒ–’‚) ahavemet@012.net.il :Ї‡Œ 077-7671812 :‬‬ ‫טועמיה ‪ -‬דפוס ספיד פרשת כי תבוא תשפו‬ ‫‪10‬‬ ‫העלון מוקדש לאוקמי שכינתא מעפרא‬ ‫‪1122‬‬ ‫ולעילוי נשמת מרת אימי דליה אפרת בת נעימה ע"ה‬ ‫הצלחה בגו"ר‬ ‫חגי חיים וב"ב‬ ‫יצחק אריאל בן טובה‬ ‫שגית בת רותי‬ ‫שמואל אימן בן אסתר זרי‬ ‫יראת שמים‬ ‫מאיר ישראל בן רחל ברכה‪-‬‬ ‫גלית בת מסודי‬ ‫ליאור יהושע סומך וב"ב‬ ‫ארז בן שושנה‬ ‫יהודה אריה בן רחל ברכה‬ ‫לִ בְ ָר ָ‬ ‫כה‬ ‫ַ‬ ‫ה ֶדּ ֶר‬ ‫פָּ ָר ַשׁת כִּ י ָתּבֹא ‪-‬‬ ‫קסירר אפרים וב"ב‬ ‫משפ' שטרית‬ ‫רונן אברהם וב"מ‬ ‫רחל ברכה בת פדילה דליה‬ ‫נעם יצחק בן רחל ברכה רינה בת סימי וב"ב‬ ‫יוסף ליאור בן דליה אפרת‪ -‬הצלחה בכל העניינים‬ ‫שלמה ודנה דוד וב"ב אריה ושרה לוי וב"ב‬ ‫ְהלַ כ ָ‬ ‫ְתּ‬ ‫קי ‪ ,‬ו ָ‬ ‫צוֺת ה' אֱ ֶ‬ ‫מ ְ‬‫תּ אֶ ת ִ‬ ‫מ ְר ָ‬‫ְשׁ ַ‬‫"ו ָ‬ ‫נתנאל בן ג'ינה‬ ‫י‪.‬מ‪.‬י‪.‬ש כדורי‬ ‫שולמית ומרדכי חיים דויטש וב"ב‬ ‫רז דוד בן לאה וב"ב‬ ‫עמית בן אהרון וב"ב‬ ‫את אֹתוֹ" )דברים כ"ח‪ ,‬א'‪-‬ב'(‬ ‫ָ‬ ‫ד ָרכָיו‪ ,‬וְי ֵָר‬ ‫בִּ ְ‬ ‫אבישג ודניאל בני מירב‬ ‫דני בן שושנה‬ ‫אֶ ת ה' אֱ ֶקי בְּשִׂ מְ חָ ה וּבְטוּב לֵ בָב מֵ ר ֹב‬ ‫סימי פרשת כי תבוא פותחת במצוות הביכורים‪,‬‬ ‫זיווג הגון וכשר במהרה‬ ‫רונית בת‬ ‫אורן חיים בן אלן אסתר‬ ‫כּ ֹל"‪) .‬דברים כ"ח‪ ,‬מ"ז(‪ .‬מפסוק זה אנחנו‬ ‫תרצה בתיה בת ימנה נינט חי דוד בן רחל שבה החקלאי מביא את פירותיו הראשונים‬ ‫למדים שלא די בקיום המצוות בלבד‪ ,‬אלא‬ ‫ג'ינה לבית המקדש כהודאה להקב"ה על כל הטוב‬ ‫יפית שרה בת‬ ‫לאה בת תמר‬ ‫אילן בן ג'ולייט‬ ‫אנאל חביבה בת שולמית‬ ‫יש לקיימן מתוך שמחה‪ ,‬אהבה והכרת‬ ‫מאיר בן שרית ואליהו שהעניק לו‪.‬‬ ‫מיטל בת מלכה‬ ‫נעם בן שרה‬ ‫טליה עדן אסתר בת שולמית‬ ‫הטוב‪.‬‬ ‫אילנה מכאן אנחנו לומדים יסוד גדול‪ :‬לפני שאדם‬ ‫מירב בת‬ ‫שירי ימנה בת שולמית‬ ‫שושנה שירה בת סילביה שמעון בן שולמית‬ ‫כאשר אדם מתבונן בחסדים שהקב"ה‬ ‫אברהם גורג'י בן דליה אפרת אורן בן נעמי מבקש על העתיד‪ ,‬עליו להכיר טובה על העבר‪.‬‬ ‫עושה עימו – בריאות‪ ,‬משפחה‪ ,‬פרנסה וכל‬ ‫יניב בן פרידה הכרת הטוב היא היסוד לעבודת ה' מתוך‬ ‫סיון רבקה בת אלן אסתר‬ ‫הטוב שסביבו – קל לו יותר לעבוד את ה'‬ ‫שמחה‪.‬‬ ‫זרע קודש בר קיימא‬ ‫אליהו נזרי בן ימנה‬ ‫גלית בת מסודי‬ ‫מתוך שמחה וטוב לבב‪.‬‬ ‫התורה גם מלמדת אותנו‪" :‬וְשָׁ מַ ְרתָּ אֶ ת מִ ְצוֺת‬ ‫סיון בת אסתר‬ ‫שמואל אימן בן אסתר זרי‬ ‫לימור בת פרידה‬ ‫רחל מרים בת יהודית‬ ‫אנחנו מתפללים בימים הנוראים‪ָ " :‬זכ ְֵרנוּ‬ ‫ה' אֱ קֶ י ‪ ,‬וְהָ לַ כְתָּ בּ ְִד ָרכָיו‪ ,‬וְי ֵָראתָ א ֹתוֹ"‪) .‬דברים‬ ‫אושרית בת שושנה‬ ‫דניאל בן שרה‬ ‫לְ חַ יִּים‪ ,‬מֶ לֶ חָ פֵ ץ בַּחַ יִּים‪ ,‬וְכָתְ בֵנוּ בְּסֵ פֶ ר‬ ‫כ"ח‪ ,‬ט'(‪ .‬פסוק זה מלמד אותנו שהדרך לזכות‬ ‫דגנית בת שושנה‬ ‫מיטל בת שושנה‬ ‫נעמה בת יפה‬ ‫אסף בן סופיה‬ ‫הַ חַ יִּים‪ ,‬לְ מַ עַ ְנ אֱ קִ ים חַ יִּים"‪.‬‬ ‫לברכת ה' היא בשמירת מצוותיו‪ ,‬בהליכה‬ ‫דוד עומרי בן יהודית‬ ‫דרור בן סופיה‬ ‫בדרכיו וביראת שמיים‪.‬‬ ‫רפואה שלמה‬ ‫אך לצד התפילה עלינו לזכור שגם המעשים‬ ‫מאיר ישראל בן רחל ברכה יצחק בן עזרא‬ ‫שלנו הם שיכריעו את הכף‪ .‬לכן אנו אומרים‬ ‫בהמשך הפרשה מופיעות גם הברכות למי‬ ‫ימנה ניזרי בת סטה‪ -‬בריאות ואריכות ימים‬ ‫בתפילת "ונתנה תוקף"‪" :‬וּתְ שׁוּבָה וּתְ פִ לָּ ה‬ ‫שילך בדרך התורה‪ ,‬ולעומת זאת התוכחה –‬ ‫מרדכי ניזרי בן פרחה‪ -‬בריאות ואריכות ימים‬ ‫מיכאל יהודה בן מרים‬ ‫סימי בת סוליקה‬ ‫ִירין אֶ ת ר ֹעַ הַ ְגּז ֵָרה"‪.‬‬ ‫וּצ ְָד ָקה מַ עֲ ב ִ‬ ‫הקללות שעלולות לבוא על מי שיסור חלילה‬ ‫דינה בת מזל‬ ‫אורן בן אסתר‬ ‫מדרך התורה‪.‬‬ ‫נעמי בת רחל‬ ‫נעם יצחק בן רחל ברכה‬ ‫יהי רצון שנזכה לנצל את ימי אלול כראוי‪,‬‬ ‫אפרים בן שרה‬ ‫שירה שילת בת אורלי‬ ‫להיכנס ליום הדין מתוך תשובה שְׁ לֵמָ ה‬ ‫משום כך חז"ל אמרו במסכת מגילה )ל"א ע"ב(‪:‬‬ ‫לביא ישראל בן תמר חיה אסתר בת סוליקה‬ ‫אורן בן פרידה‬ ‫מוריה בת רחל ברכה‬ ‫ושמחה בעבודת ה'‪ ,‬ושנזכה שתכלה שנה‬ ‫"תִּ כְלֶ ה שָׁ נָה וְקִ לְ לוֹתֶ יהָ ‪ ,‬תָּ חֵ ל שָׁ נָה וּב ְִרכוֹתֶ יהָ "‪.‬‬ ‫ישראל בן חווה‬ ‫אביתר חיים בן אוריין‬ ‫יפה בת שרה‪-‬הצלחה ורפואה רחל בת זוהרה‬ ‫וקללותיה‪ ,‬תחל שנה וברכותיה‪.‬‬ ‫זו אחת הסיבות שבגללן חז"ל תיקנו לקרוא את‬ ‫עינת בת רחל ברכה‬ ‫משה בן נזימה‬ ‫פרשת כי תבוא לפני ראש השנה‪ ,‬כדי שיסתיימו‬ ‫נטע רותי בת פלורה‬ ‫רפאל משה בן רחל‬ ‫רחל ברכה בת פדילה דליה קסנש בת דגטו‬ ‫ניכתב וניחתם כולנו בספר החיים‪ ,‬לשנה‬ ‫הקללות עם השנה החולפת‪ ,‬ואילו השנה‬ ‫יצחק בן חנון‬ ‫רונית בת סבריה‬ ‫טובה ומתוקה‪ ,‬שנת בריאות‪ ,‬שלום‪ ,‬פרנסה‬ ‫החדשה תיפתח בברכה‪ ,‬ברחמים ובישועה‪.‬‬ ‫אליהו בן רחל‬ ‫רפאל אבידן בן תקווה‬ ‫אלן אסתר בת שרלוט‬ ‫בנימין בן ברכה‬ ‫בשפע‪ ,‬ישועות ונחמות‪ ,‬אמן‪.‬‬ ‫נעימה בת שרה יהודה לייב בן אסתר מלכה‬ ‫חודש אלול וימי הסליחות הם מתנה גדולה‬ ‫נעם אלימלך בן אושרית‪ -‬ר"ש ובריאות איתנה‬ ‫בברכת שבת שלום וכתיבה וחתימה טובה‬ ‫שבורא עולם נתן לנו‪ .‬אלו ימים שבהם שערי‬ ‫יניב בן פרידה‬ ‫לימור בת פרידה‬ ‫הרב אליהו חיים פנחסי שליט"א‬ ‫שירה ברכה בת מלכה חיה‬ ‫מאיה בת עדי‬ ‫רב קהילת 'עין חמד'‬ ‫הרחמים פתוחים‪ ,‬והקב"ה ממתין שנשוב אליו‬ ‫יהודית אסתר פראדל בת חיה‪ -‬בריאות ואריכות‬ ‫ברק בן דליה‬ ‫ימים‬ ‫באמת‪ .‬זה הזמן לערוך חשבון נפש‪ ,‬לתקן את‬ ‫אדל בת יפה‬ ‫יפה בת פדילה דליה‬ ‫מעשינו‪ ,‬לבקש סליחה ממי שפגענו בו ולקבל‬ ‫העלון מוקדש לעילוי נשמת‬ ‫על עצמנו להתחזק בעבודת ה' ובמידות טובות‪.‬‬ ‫משה בן גורג'יה ז"ל‬ ‫עוד נאמר בפרשתנו‪" :‬תַּ חַ ת אֲ שֶׁ ר א עָ ב ְַדתָּ‬ ‫לעילוי נשמת‬ ‫תמר פורטונה בת מיסה ע"ה‬ ‫‪20:31‬‬ ‫‪19:45‬‬ ‫‪18:32‬‬ ‫לרפואה שלימה לנוריאל בן אסתר‬ ‫לעילוי נשמת‬ ‫זש"ק‪ ,‬פרנסה טובה ובריאות איתנה‬ ‫‪20:28‬‬ ‫‪19:47‬‬ ‫‪18:49‬‬ ‫לאליהו ניזרי בן ימנה וגלית בת מסודי‬ ‫נחום בן כיריה ז"ל‬ ‫‪20:31‬‬ ‫‪19:47‬‬ ‫‪18:43‬‬ ‫להצלחת אברהם גורג'י בן דליה אפרת וב"ב‬ ‫לרפואה שלימה‬ ‫לרפואת הנפש והגוף של יהודה אריה בן רחל ברכה‬ ‫לאיידה חיה בת אסתר‬ ‫נועה בת אסתר‬ ‫‪20:29‬‬ ‫‪19:46‬‬ ‫‪18:50‬‬ ‫לע"נ יוסף דהן בן רחמה ז"ל‬ ‫ולילד אורי חיים בן שלי‬ ‫ט"ז אלול ה'תשפ"ו‬ ‫פרשת כי תבא‬ ‫פניני עין חמד‬ ‫טועמיה ‪ -‬דפוס ספיד פרשת כי תבוא תשפו‬ ‫‪11‬‬ ‫נה ‪ֵ -‬‬ ‫חלֶ ק א'‬ ‫שּׁ ָ‬ ‫ה ָ‬ ‫שׁיב בַּ ֲ‬ ‫הלָ כָה‪ -‬רֹאשׁ ַ‬ ‫וּמ ִ‬ ‫ֵ‬ ‫ֵ‬ ‫שׁוֹאל‬ ‫מהם מנהגי ערב ראש‪-‬השנה?‬ ‫להלן סיכום ההלכה מפי ר' אליהו פנחסי שליט"א מתוך ספרו 'הכשרות למעשה'‪:‬‬ ‫בערב ראש השנה‪ ,‬בתפילת שחרית‪ ,‬לא אומרים וידוי ונפילת אפיים‪ .‬מנהג הספרדים גם שלא לומר את המזמור "י ַעַ נְ ה' בְּיוֹם צ ָָרה"‬ ‫)תהילים כ'‪ ,‬ב'(‪ ,‬ובנוסף אינם אומרים את המזמור "תְּ פִ לָּ ה לְ ָדוִד הַ טֵּ ה ה' אָ ְז ְנ " )תהילים פ"ו‪ ,‬א'(‪.‬‬ ‫מנהג האשכנזים לומר את המזמור "י ַעַ ְנ ה' בְּיוֹם צ ָָרה" )תהילים כ'‪ ,‬ב'(‪ ,‬למרות שלא אומרים וידוי ונפילת אפיים‪.‬‬ ‫בתפילת מנחה של ערב ראש השנה לא אומרים וידוי ונפילת אפיים‪.‬‬ ‫נוהגים לעשות התרת נדרים בערב ראש השנה‪ .‬מנהג ישראל להסתפר בערב ראש השנה לכבוד החג‪ .‬לובשים בגדים מכובסים‬ ‫ומגוהצים לכב וד יום טוב‪ ,‬למרות שהוא יום דין ומשפט‪ .‬אנו מראים בכך שאנו בטוחים בחסדי ה'‪ ,‬שיוציא לאור את משפטנו ויכתבנו‬ ‫לחיים טובים‪ .‬מקורות‪ :‬שולחן ערוך‪ ,‬אורח חיים סימן תקפ"א סעיף ד'‪.‬‬ ‫נוהגים ללכת בערב ראש השנה לבית העלמין ולהרבות שם בתפילה ובתחנונים‪ ,‬כדי שזכות הצדיקים תעמוד לנו ביום הדין‪ .‬אין‬ ‫מתפללים אל המתים חלילה‪ ,‬אלא מבקשים מהקב"ה שירחם עלינו בזכות הצדיקים הטמונים שם‪ .‬מקורות‪ :‬רמ"א‪ ,‬אורח חיים סימן‬ ‫תקפ"א סעיף ד'; משנה ברורה שם‪.‬‬ ‫מנהג יפה לטבול במקווה טהרה בערב ראש השנה‪ ,‬מכיוון שהטהרה מועילה לתפילת האדם‪ .‬לכתחילה יטבול מתחילת שעה זמנית‬ ‫חמישית של היום‪ .‬אין לברך על טבילה זו‪ .‬יטבול חמש טבילות ויכוון בכל טבילה‪:‬‬ ‫א‪ .‬בשביל הטהרה‪ .‬ב‪ .‬לתיקון מידת הכעס‪ .‬ג‪ .‬למתק את הדינים והגבורות בחסדים‪ .‬ד‪ .‬להעביר מעליו את לבושי החול‪ ,‬ויכוון‪" :‬תכלה‬ ‫שנה וקללותיה"‪ .‬ה‪ .‬לקבל את קדושת ראש השנה‪ ,‬ויכוון‪" :‬תחל שנה וברכותיה"‪.‬‬ ‫מי שאינו זוכר את כוונות הטבילות‪ ,‬יטבול חמש פעמים ויכוון בטבילתו כפי שכתוב בספרים הקדושים ועל דעת רבותינו‪ .‬מקורות‪ :‬בן‬ ‫איש חי‪ ,‬פרשת ניצבים‪ ,‬שנה א'‪ ,‬הלכה ג'‪.‬‬ ‫אדם שאינו יכול ללכת למקווה טהרה ולטבול‪ ,‬נכון שישפוך על גופו כשנים‪-‬עשר וחצי ליטר מים‪ .‬אפשר לעשות זאת גם באמצעות‬ ‫מקלחת‪ :‬יעמוד תחת זרם המים כשהברז פתוח‪ ,‬עד שישער בדעתו שנשפך עליו שיעור זה‪ .‬אין הבדל בין מים חמים לקרים‪.‬‬ ‫מקורות‪ :‬שו"ע‪ ,‬או"ח סימן תקפ"א; רמ"א שם; משנה ברורה סימן תקפ"א ס"ק כ"ו; בן איש חי‪ ,‬פרשת ניצבים‪ ,‬שנה א'‪.‬‬ ‫קה‬ ‫ְד ָ‬ ‫צ ָ‬‫נת ְ‬ ‫נ ִ‬ ‫ְתי ַ‬‫ְ‬ ‫דורשי רשומות כתבו כי "איש לרעהו ומתנות לאביונים" הם גם ראשי התיבות של חודש אלול‪ .‬כלומר‪ ,‬עלינו לבדוק ולתקן כיצד אנו‬ ‫מתייחסים לזולת‪ ,‬וכן להרבות בנתינת צדקה‪ .‬הרה"ג שמואל ברוך גנוט סיפר על מעלת נתינת הצדקה‪ :‬יש מעשה מיוחד שביררתי‬ ‫את פרטיו בעצמי‪ .‬לפני מספר שנים אחד מגדולי עשירי ארצות הברית חלה בנגיף הקורונה‪ ,‬ומצבו הורע‪ .‬הוא הונשם ועמד בין‬ ‫חיים למוות במשך זמן ממושך‪ ,‬עד שהוגדר כמי שנמצא ב"מוות קליני"‪ .‬בני משפחתו היו המומים ולא העלו על דעתם שדבר כזה‬ ‫עלול לקרות להם‪ .‬אלא שברחמי שמיים אירע נס גדול‪ .‬הוא הבריא וערך בביתו מסיבת הודיה לבורא עולם‪ ,‬בה השתתפו ידידים‬ ‫ובני משפחה רבים‪ .‬במהלך השמחה סיפר העשיר את הדברים הבאים‪:‬‬ ‫"בשעה שהייתי מורדם ומונשם‪ ,‬יצאה נשמתי מן הגוף ועליתי לביה"ד של מעלה‪ .‬בשמיים נערך משפט על כל מעשיי בעולם הזה‪,‬‬ ‫עד שיצא הכרוז ואמר‪' :‬הוא תורם סכומים גדולים לצדקה ולמוסדות תורה וחסד‪ ,‬ולכן עליו לרדת לעולם ולהמשיך לחיות‪ ,‬שהרי‬ ‫צדקה תציל ממוות'‪ .‬מיד כשאמר זאת‪ ,‬התעוררתי במיטת ביה"ח מהתרדמה שבה הייתי‪ .‬בעקבות זאת‪ ,‬אני מקבל על עצמי לשלש‬ ‫מכאן ואילך את כל תרומותיי לצדקה‪ ,‬לתורה וללומדיה ולמעשי חסד‪ ,‬בלי נדר"‪ .‬מרן רבינו ה'חזון איש' זצוק"ל הזהיר מאוד על נתינת‬ ‫מעשר כספים‪ ,‬ואמר כי "נתינת מעשר כספים גורמת להרבה פחות אסונות‪ ,‬מחלות ופגעים בבית"‪ .‬אנשים לא יודעים כמה צרות‪,‬‬ ‫מחלות ילדים וביקורי רופאים הם מונעים מעצמם בזכות הפרשת מעשר כספים ונתינת צדקה הגונה‪ .‬דברים אלו מופיעים במדרש‬ ‫רבה‪ ,‬שכתב‪" :‬פתח הפתוח לצדקה– לא ייפתח לרופא"‪ .‬בייחוד מצווה זו מועילה ביותר לפני יום המשפט הגדול והנורא‪.‬‬ ‫)מקורות‪ :‬הסיפור הובא ע"י הרה"ג שמואל ברוך גנוט במאמר "מעבירין את רוע הגזירה"‪ ,‬הופיע באתר דרשו ופורסם גם בעלון 'אור השבת'(‬ ‫חלֶ ק ג'‬ ‫עצַ בִּ ים וּכ ֵ‬ ‫ְאב ‪ֵ -‬‬ ‫ה ֲ‬ ‫כת ָ‬ ‫ע ֶר ֶ‬ ‫שׁר בֵּ ין ַ‬ ‫מ ֲ‬ ‫קּ ֶ‬ ‫טבְ עִ ית‪ַ -‬‬ ‫ה ֶ‬ ‫ְרפוּאָה ִ‬ ‫‬ ‫‪ಈ‬טיפולים טבעיים שעוזרים להפחתת כאב כרוני‪ඪ :‬הידרותרפיה– טיפול במים חמימים שמרגיע את השרירים‪ ,‬מפחית דלקת‬ ‫ומקל על כאבים במפרקים ובשרירים‪ ൖ .‬שיאצו– שיטת מגע עדינה שמשחררת חסימות אנרגטיות‪ ,‬מאזנת את הגוף ומרגיעה את‬ ‫מערכת העצבים‪ .‬דיקור סיני– מגביר את זרימת האנרגיה‪ ,‬מעודד שחרור של משככי כאב טבעיים ומסייע בהפחתת כאב מתמשך‪.‬‬ ‫‪൩‬רפלקסולוגיה‪ -‬בשילוב עיסוי לימפטי בכל הגוף‪ .‬עיסוי לימפטי– עיסוי עם שמנים אתריים שמניע את מערכת הלימפה‬ ‫)גב' אליס אוליאל‪ ,‬נטרופתית ורפלקסולוגית(‬ ‫עושה אירוע שמחה באולם שמחות וברצונך להפוך אותו לכשרות "מהדרין‪-‬גלאט?"‬ ‫צוות משגיחים תלמידי חכמים ידאגו לכך בכל איזור בארץ‪ .‬ההשגחה החל מזמן אספקת הבשר ועד למנה האחרונה‪.‬‬ ‫בפיקוחו של הרב אליהו חיים פנחסי שליט"א ‪) 052-6329144‬הנייד באישור ועדה רוחנית(‬ ‫קו לעניית 'אמן' ו'אמן יהא שמיה רבה' לאחר שיעור תורה‪ -‬בזמן אמת מספר פעמים ביום ‪02-313-7905‬‬ ‫העלון נמצא בחובות גדולים‪ .‬בעל בית‪-‬הדפוס העלה את מחיר ההדפסה בבת אחת ב‪ ₪ 220-‬לכל הדפסה‬ ‫מי שיוכל לעזור‪ ,‬תבוא עליו ברכת טוב‪ .‬למעוניינים לעזור נא להתקשר ‪ 052-7652084‬או לשלוח מייל ‪PnineEH@gmail.com‬‬ ‫מינויים‬ ‫הקדשת העלון‬ ‫לשאלות בהלכה‬ ‫לקבלת העלון חינם במייל מדי‬ ‫ניתן להקדיש את העלון לעילוי נשמה‪ ,‬רפואה שלמה‪ ,‬הצלחה‪ ,‬זיווג הגון‪,‬‬ ‫נא לפנות לרב אליהו פנחסי‬ ‫שבוע‪ ,‬יש לשלוח בקשה למייל‬ ‫בטל' ‪052-6329144‬‬ ‫חזרה בתשובה וכו' נא לפנות לליאור בטל' ‪052-7652084‬‬ ‫כתובת המערכת‪ :‬עבור ליאור עצמון‪ ,‬רח' הבושם ‪26‬א ת‪.‬ד‪ .83375 .‬מבשרת ציון‪ .‬מיקוד ‪9076926‬‬ ‫)הנייד באישור ועדה רוחנית(‬ ‫‪PnineEH@gmail.com‬תבוא תשפו‬ ‫טועמיה ‪ -‬דפוס ספיד פרשת כי‬ ‫‪12‬‬ ‫כּמַ לְ אָכִים‪ -‬הַ מְּ ֻק ָבּל הָ ַרב אַב ְָרהָ ם ֶבּן סוּסָ אן זצ"ל‬ ‫אִ ם ִראשׁוֹנִים ְ‬ ‫שבגליציה )כיום‬ ‫ה'תרל"ד‬ ‫‪ (1855‬בהרימלוב‬ ‫בנובהרדוק‪ .‬בשנת‬ ‫ה'תרט"ו) )‪(1864‬‬ ‫בשנתה'תרכ"ד‬ ‫נולדכ' אדר‬‫נולד ב‪-‬‬‫זצ"ל‪-‬‬‫הי"ד‪-‬‬ ‫אריק‬ ‫ריגר‬‫מאיר‬ ‫הרבזליג‬ ‫שמחה‬ ‫המקובל‬ ‫הגאון‬ ‫הגאון הרב‬ ‫הגאון‬ ‫(‬ ‫‪1885‬‬ ‫)‬ ‫ה'תרמ"ה‬ ‫בשנת‬ ‫המופלאה‪.‬‬ ‫ובשקדנותו‬ ‫)‪ (1874‬משפחתו עברה להתגורר בבריסק‪ .‬כנער שימש את רבי יהושע לייב דיסקין עד סיום‬ ‫בגאוניותו‬ ‫נודע‬ ‫בצעירותו‬ ‫עוד‬ ‫אוקראינה(‪.‬‬ ‫נכנס העיר‪,‬‬ ‫ללמוד‬ ‫בדבדו‬ ‫כרב‬ ‫‪(1853‬‬ ‫במקומו‬ ‫‪(1882‬‬ ‫ה'תרי"ג )‬ ‫התמנה‬ ‫ה'תרמ"ב )‬‫בשבט‬ ‫ורבינו‬ ‫בשנת‬ ‫יאזלובייץנולד‬ ‫נישואיו‬ ‫לאחר זצ"ל‪-‬‬ ‫)בןהעיר‬ ‫שוּשן(‬ ‫סוסאןאת‬ ‫ההוראה‪.‬‬ ‫בשיטות עזב‬ ‫המהרש"ם(‬ ‫אברהם בן‬ ‫שבדרון )‬ ‫רבות‬ ‫שלום מרדכי‬ ‫המקובל ממנו‬ ‫הרב‬ ‫והושפע‬ ‫כהונתו‬ ‫ר'‬ ‫בוצ'אץ'‪.‬‬ ‫של‬ ‫ולובייצ'יק ונראה‬ ‫)ה'בית‬ ‫זיכרון מופלא‬‫לרבה‬‫הלוי ס‬ ‫התמנה‬ ‫בכושר‬‫יוסף דב‬ ‫רבינו‬ ‫ר' ניכר‬ ‫(‬ ‫‪1912‬‬ ‫הגאון‬ ‫אביו‪.‬‬ ‫)‬ ‫פטירתעם‬‫ה'תרע"ב‬ ‫לאחרהתורה‬ ‫בשנת‬ ‫‪(1888‬לימוד‬ ‫שקד על‬‫שנים‪.‬‬ ‫ה'תרמ"ח )‬ ‫‪27‬‬ ‫במשך‬ ‫בשנת בילדותו‬ ‫שימש‬ ‫שבמרוקו‪ .‬כבר‬ ‫בו‬ ‫תפקיד‬ ‫בישיבת וולוז'ין‪.‬‬ ‫חמישה‬ ‫ימונה‬ ‫ראשון נשא‬ ‫לו‬ ‫אבדו‬ ‫שבמקביל‬ ‫)בבריחתו‬ ‫בזיווג‬ ‫זאת‬ ‫התנה‬ ‫אביו‪.‬‬ ‫לוינה‬ ‫ברח‬ ‫ורבינו‬ ‫בישיבהאולם הוא‬ ‫שבראשות‬ ‫הראשונה‬ ‫ללמדר' חיים‪.‬‬ ‫התחילהגאון‬‫העולם‬ ‫מלחמת‬ ‫למנות‪22‬את בנו‪,‬‬ ‫פרצה‬ ‫ביקשו בגיל‬ ‫מכן‬ ‫בריסק נועד‪.‬‬‫לגדולות‬ ‫לאחר‬ ‫שנתייםכי‬ ‫קהילת‬ ‫לוי'(‬ ‫בטרנוב‬ ‫בעיר‪.‬‬ ‫לרבנות‬ ‫הממוניים‬ ‫התמנה‬ ‫והדיונים‬ ‫(‬‫‪1922‬‬ ‫ההלכות‬ ‫)‬ ‫ה'תרפ"ב‬ ‫פסיקת‬ ‫בשנת‬ ‫על‬ ‫‪.‬‬ ‫האחריות‬ ‫לאישה את מרת סעידה )בת ר' מרדכי בן סוסאן( ונולדו להם בת אחת‪ .‬לאחר תקופה קצרה‬ ‫מאוד(‬ ‫הצטער‬ ‫בידיו‬ ‫אובדנם‬ ‫ותופקד‬ ‫שעל‬ ‫ולדיין‬ ‫שו"ת‬ ‫הוראה‬ ‫של‬ ‫גדולים‬ ‫למורה‬ ‫כרכים‬ ‫רבינו‬ ‫הפריעה‬ ‫הלוי‬ ‫כבן‬ ‫לא זאב‬ ‫כשהיה‬ ‫חק‬ ‫עובדהיצזו‬ ‫‪(1881‬‬ ‫ממש‪ ,‬אך‬ ‫ה'תרמ"א )ר'‬ ‫הגאון‬ ‫סובולייצ'יק‬ ‫בשנת‬ ‫לחם‬ ‫פת‬ ‫עדהלוי‬ ‫)מרציאנו(‪.‬‬ ‫חיים‬‫והגיע‬ ‫מרים‬ ‫מרתר'‬ ‫חלקו‬ ‫פטירת‬ ‫עם‬‫מנת‬ ‫לאחר‬ ‫התחתן‬ ‫והדוחק היו‬ ‫‪(1918‬‬ ‫נפטרה) והוא‬ ‫עוני‬ ‫ה'תרע"ח‬ ‫חיי‬ ‫)טארנא(‪.‬היא‬ ‫בשנת‬ ‫ר' אברהם‬ ‫בריסק‪.‬‬ ‫הגאונים‬ ‫סירב‪.‬‬ ‫עםשל‬ ‫גדולות‬ ‫והדיין‬ ‫הוראהיחד‬ ‫ערים‬ ‫כמורה בדבדו‬ ‫של‬ ‫רבנות‬ ‫בבית הדין‬ ‫לשמש‬ ‫הצעות‬ ‫לכהן‬ ‫המשיך‬ ‫שקיבל‬ ‫והתחיל‬ ‫ורבינו‬ ‫למרות‬ ‫לדיינות‬ ‫נסמךאביו‬ ‫הקדושה‪.‬‬ ‫במקום‬ ‫בלבד‬ ‫התמנה‬ ‫בתורה‬ ‫לשקידתו‬ ‫סולובייצ'יקשנים‬ ‫‪28‬‬ ‫והפריעו לו‪.‬‬ ‫ההלכתים‬ ‫סמכאהציקו‬ ‫בעניינים‬ ‫וברבדרכו‪,‬‬ ‫עמדו‬‫כבקי‬ ‫שברשעותם‬ ‫בישיבה התפרסם‬ ‫פוקרי עול‬ ‫כבר‬ ‫מרציאנו‪.‬‬ ‫הפסוקה‪.‬לו‪.‬‬ ‫לא היה‬ ‫אברהם‬‫כבודו‬ ‫ההלכה‬ ‫ור'‬ ‫צבאן‬ ‫הכהןהראוי‬ ‫בלימודכפי‬ ‫אפילו בית‬ ‫עסק‬ ‫רבינו‬ ‫גאון בנה בדבדו בית‪-‬כנסת כדוגמת ביה"כ שקיים בפאס‪ .‬ייסד ישיבה וכיהן למעלה מעשרים‬ ‫בבבלי‬ ‫עשרות‬ ‫מופלאה‬ ‫לענות‬ ‫להספיק‬ ‫היתה‬ ‫יכול‬ ‫בקיאותו‬ ‫היה‬ ‫ספורות‬‫בע"פ‪.‬‬ ‫דקות‬ ‫שו"ע‬‫תוך‬ ‫חלקי‬ ‫מדהימה‪.‬‬ ‫ארבעת‬ ‫הייתה‬ ‫את‬ ‫שלו‬ ‫ידע‬‫הפסיקה‬‫ובנסתר‪.‬‬ ‫יכולת‬ ‫בנגלה‬ ‫מסובכים‪.‬‬ ‫מילואים‪,‬‬ ‫רבניםעל‬ ‫התבטא‬ ‫המשפט‪ ,‬אבני‬ ‫הנעלים‪.‬‬ ‫נתיבות‬ ‫סולובייצי'ק‬ ‫ובכישרונותיו‬ ‫בתורה‬‫החושן‪,‬‬ ‫קצות‬ ‫בגדולתוהלוי‬ ‫חיים‬ ‫רבים‪.‬כגון‪:‬‬ ‫נודע‬ ‫והאחרונים‪,‬‬ ‫תלמידים רבי‬ ‫הראשונים‬ ‫מורכבים‪.‬‬ ‫בעניינים העמיד‬‫שנהוכן בספרי‬ ‫בראשה‪.‬‬ ‫ובירושלמי‬ ‫תש ובות‬ ‫על‬ ‫שגורים‬ ‫היו‬ ‫רבים‬ ‫וספרים‬ ‫מאיר‬ ‫‪-‬‬‫בית‬ ‫אבן‪,‬‬ ‫טורי‬ ‫איגר‪,‬‬ ‫ה'נודע רבים התייעצו עימו בנושאים שונים בהלכה‪ .‬בשנת ה'תרס"ב )‪ (1902‬בעקבות המרד בו‬ ‫עקיבא‬ ‫ר'‬ ‫הגאון‬ ‫חידושי‬ ‫ביהודה'‪,‬‬ ‫תאזהכל הש"ס‪.‬‬ ‫שבמרוקו‪.‬‬ ‫פעמים את‬ ‫לברוח לעיר‬‫נאלץארבע‬ ‫רבינו למד‬ ‫האיזורלישון‪,‬‬ ‫ליהודיהעולם‬‫בהם נוהג‬ ‫שעות רבות‬‫באותןלצרות‬ ‫כי והביא‬ ‫שפרץ‬ ‫העיד‪,‬‬ ‫לשונו‪ .‬רבינו‬ ‫חמארה‬ ‫זירז אתבדרכו ניצל בניסים גלויים משליט הכפר המוסלמי שניסה לרצוח אותו‪ .‬בהמשך עבר לעיר‬ ‫עם‬ ‫"גמרא‬ ‫היה‪:‬‬ ‫הקבוע‬ ‫ופתגמו‬ ‫יום‪,‬‬ ‫בכל‬ ‫גמרא‬ ‫דפי‬ ‫שבע‬ ‫לפחות‬ ‫לשנן‬ ‫ללמוד‬ ‫תלמידיו‬ ‫'אשר בטרנוב‪.‬‬ ‫לשלמה'(‪.‬‬ ‫)מח"ס‪ .‬ציונו‬ ‫דנאן‪(1925‬‬ ‫ה'תרפ"ו )‬ ‫שלמה אבן‬ ‫ר' תשרי‬ ‫הגאוןט"ו‬ ‫נפטר ב‪-‬‬ ‫וחמאה"‪ .‬של‬ ‫לחםבבית הדין‬ ‫דדיינא‬‫פרא כמו‬ ‫לס הוא‬ ‫ותוספות‬ ‫פאס ומונה‬ ‫פירוש רש"י‬ ‫חי כ‪70-‬לרוב בקיאותו כינו אותו 'מפתח חושן משפט'‪.‬‬ ‫שנים‪.‬‬ ‫מאיראימו‪:‬‬ ‫יעקב‬ ‫קנאות(‪.‬‬ ‫ובמנחת ר'‬ ‫‪ .(1907‬בנו‪,‬‬ ‫מנחת )פתים‬ ‫ה'תרס"ז‬ ‫בספרו‬ ‫חידו"תסיון‬ ‫ממנו הרבה‬ ‫נפטרה ב‪-‬י'‬ ‫אסתר‬ ‫מרתמביא‬ ‫)רבינו‬ ‫בתו‬ ‫יהודה‬‫קלים‪.‬‬ ‫אהרון‬‫לא היו‬ ‫הגאון ר'‬ ‫אביו‪ :‬חייו‬ ‫הכאבן‬ ‫משהאתפרידמ‬ ‫מרת נישא למרת רינא )בת ר' יוסף עטיה( אבל בגיל ‪ 29‬נפטר‪ .‬רבינו לא יכל לשאת‬ ‫דוד‬ ‫הרב‬ ‫האדמו"ר‬ ‫מרבותיו‪:‬‬ ‫לט"ז(‪.‬‬ ‫חמישי‬ ‫)דור‬ ‫שטיין‬ ‫לבית‬ ‫פרימא‬ ‫מיעקב'(‬ ‫הוא‬ ‫)מח"ס 'כוכב‬ ‫כשנתיים‪.‬‬ ‫במשך‬ ‫ווידנפלד‬ ‫יעקב ולימד‬‫ייסדר'ישיבה‬ ‫שםהגאון‬ ‫מצ'ורטקוב‪,‬‬ ‫ולעבור למרקש‪,‬‬ ‫פאס פרידמן‬ ‫אתישראל‬ ‫לעזוב ר'‬ ‫האדמו"ר‬ ‫מצ'ורטקוב‪,‬‬ ‫והחליט‬ ‫אליעזר‬ ‫ר'‬ ‫מלובלין‪,‬‬ ‫שפירא‬ ‫מאיר‬ ‫יהודה‬ ‫ר'‬ ‫התבקש לכהן כראב"ד מרקש אבל הוא סירב‪ .‬משנת ה'תרע"ו )‪ (1916‬כיהן כראב"ד‬ ‫הגאונים‬ ‫מתלמידיו‪:‬‬ ‫שבדרון‪.‬‬ ‫מרדכי‬ ‫שלום‬ ‫והגאון ר'‬ ‫יצחק אייזיק רבינוביץ )האדמו"ר מסקאלי(‪ ,‬ר' יהודה‬ ‫שנה‪.‬‬‫כעשריםדוד‬ ‫אליעזר'(‪ ,‬ר'‬ ‫במשך‬ ‫ה'דמשק‬‫)מוגדור(‬ ‫מויז'ניץ‪,‬‬ ‫הגר )האדמו"ר‬ ‫באסואירה‬ ‫הורביץ )האדמו"ר מדז'יקוב(‪ ,‬ר' אלקנה זוברמן )אב"ד יארדאנוב(‪ ,‬ר' משה חיים לאו הי"ד )אב"ד‬ ‫דוד‬ ‫ר' דוד‬‫תלמידו ר'‬ ‫משולם ראטה‪,‬‬ ‫חיים ילוז‪,‬‬ ‫הגאונים‪ :‬ר' יוסף‬ ‫בלכיטוב(‪ ,‬ר'‬ ‫הי"ד )אב"ד‬ ‫ביניהם‬ ‫הורביץ‬ ‫בספריהם‪,‬‬ ‫אותוהלוי איש‬ ‫אליעזר‬ ‫ושבחו‬ ‫הזכירוחיים‬ ‫פרשוב‪ -‬רבים‬ ‫פיטרקוב(‪ ,‬ר'‬ ‫ביניהם‬ ‫הלכתיים‪,‬‬ ‫בעניינים‬ ‫איתו‬ ‫התייעצו‬ ‫רבים‬ ‫זאגורי‪.‬‬ ‫שפרבר )חבר מועצת גדולי התורה בארץ ישראל(‪ ,‬ר' אברהם משה באב"ד‪ ,‬ר' מאיר באדנר‪ ,‬ר' מיכל‬ ‫הכהן‬ ‫שלמה‬ ‫ר'‬ ‫סקלי‪,‬‬ ‫הכהן‬ ‫רבינו(ב‪-.‬‬ ‫בחיינפטר‬ ‫ועוד‪.‬‬ ‫נפטרו‬ ‫משאש‬ ‫)שניהם‬ ‫יוסף‬‫דנאן‪,‬ר' ר'דוד‬ ‫שלמה אבן‪-‬‬ ‫שמואל‪,‬‬ ‫אלטר‪.‬ר'בניו‪ :‬ר'‬‫מרציאנו‪,‬‬ ‫שמואל‬‫שמואל‬ ‫ר' ר'‬ ‫תלמידו‬ ‫אונגר‪,‬‬ ‫ראובן‬ ‫הגאונים‬ ‫פרמינגר‪ ,‬ר'‬ ‫)מוגאדור(‬ ‫אסווירה‬ ‫הקברות‬ ‫בבית‬ ‫ציונו‬ ‫שנים‪.‬‬ ‫‪88‬‬ ‫‪-‬‬ ‫כ‬ ‫מרת גיטל )נישאה לר' חיים ברוך רייך הי"ד(‪ ,‬מרת פרומא )נישאה לר' ברוך צוקרמן(‪ .‬מספריו‪:‬‬ ‫חי‬ ‫‪.‬‬ ‫(‬‫‪1941‬‬ ‫)‬ ‫ה'תש"א‬ ‫אלול‬ ‫בנותיו‪:‬כ"א‬ ‫בתפקידו‬ ‫מנחת פתים‪-‬‬ ‫מספר •שנים‬ ‫מסכת סוטה‬ ‫המשיך אחריו‬ ‫חידושים על‬ ‫בקזבלנקה(‬ ‫קנאות‪-‬‬ ‫ראב"ד‬ ‫מנחת‬ ‫)לימים‬ ‫סדר חיים‬ ‫טהרות •‬ ‫עלב דוד‬ ‫ביאוריםהר‬ ‫שבמרוקו‪ .‬בנו‪,‬‬ ‫•שירי טהרה‪-‬‬ ‫ארבעת חלקי השו"ע •אמרי יושר‪ -‬שו"ת •טל תורה‪ -‬הערות וביאורים על‬ ‫מוגאדור‪.‬‬ ‫הדיןעלשל‬ ‫חידושיםבבית‬ ‫ושו"ת‬ ‫אביו(‪ :‬ר' יעקב‪ .‬אביו‪ :‬ר' שלמה )שימש כדיין(‪ .‬אמו‪ :‬מרת זוהב‪ .‬נשותיו )זיווג‬ ‫וירושלמי‪.‬‬ ‫בבלי )מצד‬ ‫תלמוד סבא‬ ‫ראשון(‪ :‬מרת סעידה )בת ר' מרדכי בן סוסאן(‪) .‬בזיווג שני(‪ :‬מרת מרים )מרימה( מרציאנו‪ .‬בתו‬ ‫)מזיווג ראשון(‪ :‬מרת מרים )נישאה לר' מסעוד בן סוסאן(‪ .‬ילדיו )מזיווג שני(‪ :‬ר' דוד חיים )כיהן‬ ‫כרב ראשי וראב"ד בקזבלנקה(‪ ,‬ר' מאיר יעקב‪ ,‬ר' ז'ווירה ומרת אסתר‪ .‬מרבותיו‪ :‬אביו‪,‬‬ ‫ר' שלמה‪ .‬מתלמידיו‪ :‬הגאונים הצדיקים ר' דוד הכהן סקלי )מח"ס קריית חנה דוד על שו"ע(‪,‬‬ ‫ר' מרדכי קורקוס )מח"ס גדולת מרדכי(‪ ,‬ר' שלמה הכהן צבאן )מח"ס מעלות לשלמה על שו"ע(‪,‬‬ ‫ר' שמואל מרציאנו )מח"ס שו"ת ויען שמואל(‪ ,‬ר' שלמה רוזיליו‪ ,‬ר' משה אביטבול‪ ,‬ר' אליהו‬ ‫בן גיגי )מח"ס קול צעקת הרועים(‪ ,‬ר' דוד עטר‪ .‬מספריו‪• :‬ליקוטי דינים‪ -‬על סדר הא"ב •פסקי‬ ‫דינים‪ -‬קובץ פסקי דינים‪ .‬עסק גם בתרגום הספר 'בית שלמה' של ר' שלמה מאיר שעוסק‬ ‫באיסור והיתר יחד עם ר' יוסף ענקונינה‪.‬‬ ‫עשה ביולדת שהתקשתה בלידתה בחודש השביעי לעיבורה‪ .‬באו לרבינו שיבקש עליה רחמים‪.‬‬ ‫מ‬ ‫הצדיק לקח את מטפחתו וקשר שבעה קשרים ואמר להם שיתירו הקשרים על ראש היולדת ובכל קשר‬ ‫שיתירו‪ ,‬יתנו לה לשתות מן הכוס המים אשר בירך עליו ושתה ממנו‪ .‬מיד עשו כך ואחרי שסיימו להתיר‬ ‫את שבעת הקשרים היולדת ילדה מיד בן זכר והרב בעצמו מל אותו‪.‬‬ ‫כך גם אירע מעשה באישה אחרת שהתקשתה גם כן בלדתה והרופאים אמרו שהתינוק גדול מדי וצריך ניתוח כדי להוציאו‪ .‬באו לרבינו וסיפרו‬ ‫לו על כך‪ .‬רבינו לקח כוס מים ובירך עליו ושתה ממנה וציווה להשקות את היולדת והיא מיד ילדה ללא שום צורך בניתוח‪.‬‬ ‫כדו הגאון רבי אליהו שמעון בן שושן זצ"ל רבה של ליאון‪-‬צרפת סיפר‪ :‬הייתי מסתכל בפניו הקורנות אור של שמחה בערב שבת בהתלהבות‬ ‫נ‬ ‫עצומה‪ .‬סבא היה מצווה לבנו‪ ,‬עט"ר אבא מארי כמוהר"ר הראב"ד חיים דוד זלה"ה לקדש‪ .‬אומנם לפני הקידוש היה אומר לו להמתין קצת עד‬ ‫שיסיים 'ההוא' את הקידוש‪ .‬סבא היה ממתין ולאחר זמן מה ענה אמן ורק לאחר מכן היה אומר לאאמו"ר זצ"ל לקדש‪ .‬פעם שאלו אותו‪ ,‬למי‬ ‫הוא מאזין וענה אמן‪ .‬סבא השיב שיש מאן דהוא שבא אצלו ומקדש בכל ערב שבת‪ .‬אף אחד מן המסובים לא זכה לראות או לשמוע‪ ,‬רק סבא‪.‬‬ ‫למידו של רבינו‪ ,‬הגה"ק רבי דוד עטר זיע"א היתה לו בת נשואה שלא נפקדה בזרע של קיימא במשך זמן רב‪ .‬גילו לו בחלום שעליו להשאיל‬ ‫ת‬ ‫מהרבנית את אבנטו של רבינו )שכבר נפטר( וכן עשתה ונפקדה בבן זכר‪ ,‬וקראה אותו על שמו‪.‬‬ ‫חד מתלמידיו במראכש רבי שלמה רוזיליו זצ"ל היה גם משרת לפניו בבית אכסניה שלו במראכש‪ ,‬סיפר‪ ,‬שפעם היה רעב גדול בעיר מראכש‬ ‫א‬ ‫ועניי ישראל סבלו הרבה מרעב זה‪ .‬רבינו קרא לתלמידו ונתן לו כל הכסף אשר הקהילה היתה תומכת בו‪ ,‬וציווה עליו לקנות בו צרכי מזון ולחלק‬ ‫את כולו לעניים‪ .‬לאחר מכן שאל אותו רבינו‪" :‬כשאתה נותן לפניהם את הלחם‪ ,‬לכמה פרוסות אתה מחלק אותו?"‪ .‬התלמיד ענה לארבע‬ ‫פרוסות‪ .‬רבינו גער בו ואמר‪" :‬אין בשיעור זה כדי שביעה‪ .‬מהיום והלאה תחלק הכיכר לשתי פרוסות‪ .‬אם יחסר לך‪ ,‬תבוא אלי ואוסיף לך כסף"‪.‬‬ ‫)הסיפורים מעובדים בעיקר מתוך 'פרד"ס אליהו' שכתב נכדו(‬ ‫טועמיה ‪ -‬דפוס ספיד פרשת כי תבוא תשפו‬ ‫‪13‬‬ ‫ַ‬ ‫הבְ לָ גָ ה וִישׁוּעָ ה‬ ‫השליח ציבור לאחר הימים הנוראים חזר לארץ‪ .‬ימים ספורים‬ ‫אנחנו נמצאים ימים ספורים לפני ראש השנה‪ .‬אנחנו אומרים‬ ‫לאחר מכן התקבלה הבשורה המפתיעה‪ -‬האח החולה עבר‬ ‫בתפילה‪" :‬היום הרת עולם‪ ,‬היום יעמיד במשפט כל יצורי‬ ‫סדרת בדיקות נוספת‪ ,‬והתגלה שהגידול נעלם כלא היה‪.‬‬ ‫עולם"‪ .‬מרן הגאון רבי חיים קניבסקי זצ"ל אמר שאחת‬ ‫אף אחד מהרופאים שטיפלו באח לא יכול היה להסביר מה‬ ‫הסגולות היעילות ביותר לכל הבעיות‪ ,‬היא לבקש ברכה ממי‬ ‫אירע וכיצד התרחש הנס הגדול הזה‪ .‬הצילומים של הבדיקות‬ ‫שנעלב ולא מחזיר או כמובן אם האדם בעצמו היה שותף‬ ‫שלפני כן‪ ,‬שבהם הגידול נראה בבירור‪ ,‬והצילומים שלאחר‬ ‫למקרה שהעליבו אותו‪ ,‬והוא יכל להחזיר אך התגבר על כך‪.‬‬ ‫מכן‪ ,‬שבהם נראה שאין שום דבר‪.‬‬ ‫באותה שעה– הוא יכול לבקש מה שירצה‪ ,‬ובעז"ה ישמעו‬ ‫לבקשתו‪.‬‬ ‫רק אדם אחד ידע את הסיבה– העובדה שהוא לא הגיב‪,‬‬ ‫למרות הבושה העצומה שהוא חש באותה שעה‪ ,‬בייחוד‬ ‫רבינו נחמן מברסלב כתב‪" :‬ועיקר התשובה‪ -‬שישמע בזיונו‪,‬‬ ‫כאשר הורידו אותו מהבימה והביאו מישהו אחר במקומו‪.‬‬ ‫ידום וישתוק"‪ .‬חז"ל אומרים‪" :‬הנעלבים ואינם עולבים‪,‬‬ ‫שומעים חרפתם ואינם משיבים‪ ,‬עושים מאהבה ושמחים‬ ‫אבל הסיפור עוד לא נגמר‪ .‬בחודש חשוון מיודענו החזן קיבל‬ ‫בייסורים‪ -‬עליהם הכתוב אומר‪' :‬ואוהביו כצאת השמש‬ ‫מעטפה לביתו‪ ,‬ובה מכתב פיוס מאנשי הקהילה‪ .‬הם הבינו כי‬ ‫בגבורתו' )שבת פח ע"ב(‪ .‬דווקא בשעה שאדם מתגבר על‬ ‫היחס כלפיו לא היה הוגן ונכון‪ ,‬ולכן ביקשו לפייס אותו על‬ ‫מידותיו ואינו משיב למי שפגע בו‪ ,‬זו עת רצון מיוחדת‪,‬‬ ‫הפגיעה הקשה שפגעו בו‪ ,‬בייחוד משום שהדבר התרחש‬ ‫ותפילתו עולה לפני הקב"ה בכוח גדול‪.‬‬ ‫בעיצומו של ראש השנה‪ .‬אל המכתב הגבאים צירפו צ'ק גדול‬ ‫במיוחד‪ ,‬על סך אלפי דולרים‪ ,‬שניתן בשל רצונם לפייס את‬ ‫הסיפור שלפנינו ימחיש לנו דברים אלו היטב‪ .‬המקרה סופר‬ ‫החזן על העוולה שנעשתה לו‪.‬‬ ‫ע"י בעל המעשה‪ .‬מדובר בקהילת יהודים שומרי מצוות‬ ‫באירופה‪ ,‬הנוהגת להזמין חזן חרדי לימים הנוראים כדי‬ ‫החזן לא ידע מה לעשות‪ ,‬כיוון שלאחר שהקב"ה שילם לו‬ ‫שינעים את התפילה בקולו הערב‪.‬‬ ‫בריפויו של אחיו‪ ,‬האם מותר לו לקבל 'תשלום' נוסף? הרי‬ ‫קיבל כבר מעל ומעבר לתשלום בגין החזנות! השליח ציבור‬ ‫לקראת חודש תשרי ה'תשע"ד התעוררה מחלוקת בקהילה‬ ‫לא ידע מה להחליט ולכן פנה לאחד מבתי הדין בירושלים‬ ‫אודות החזן‪ .‬חלק מהמתפללים דרשו להביא חזן צעיר יותר‪,‬‬ ‫ושאל האם מותר לו לקחת את הצ'ק לכיסו‪ .‬חברי בית הדין‬ ‫בעל קול ערב ואילו חלק מהמתפללים העדיפו חזן מבוגר‬ ‫השיבו שאין ספק שמבחינה הלכתית מותר לו לקבל את‬ ‫יותר‪ ,‬בעל ניסיון עשיר‪ ,‬שיודע להנעים את התפילה עם‬ ‫הכסף‪.‬‬ ‫המנגינות‪ .‬הדברים לא הוכרעו בצורה ברורה‪ ,‬והגבאי הראשי‬ ‫החליט על דעת עצמו להזמין חזן צעיר‪.‬‬ ‫הוא כבר התכונן לצאת מהאולם‪ ,‬ואז קרא לו אחד הדיינים‪,‬‬ ‫ולחש באוזנו‪" :‬מן הצד ההלכתי אין כאן שום בעיה‪ .‬אבל אני‬ ‫החזן הגיע אל הקהילה‪ .‬כבר מתפילת ערבית של ליל ראש‬ ‫אישית מציע לך לא לקחת את הצ'ק ולהשאיר את הצ'ק‬ ‫השנה הורגש בסגנון שונה‪ ,‬שלא היה מקובל על דעתם של‬ ‫הפתוח אצל ה' יתברך‪ .‬למרות הנס הגדול שכבר נעשה לך‬ ‫המתנגדים‪ .‬לקראת תפילת מוסף פקעה סבלנותם של כמה‬ ‫בריפויו של אחיך‪ ,‬בוודאי רוצה הקדוש ברוך הוא לשלם לך‬ ‫מן המתנגדים‪ .‬הם ניגשו אל החזן‪ ,‬גערו בו על הנוסח שבו‬ ‫עוד ועוד‪ .‬ואם תשלשל את הכסף לכיסך‪ ,‬הינך עלול 'לנעול'‬ ‫הוא משמיע את קולו‪ ,‬וסירבו לאפשר לו להמשיך בתפילה‪.‬‬ ‫את החשבון השמיימי הזה"‪.‬‬ ‫החזן‪ ,‬שלא היה מודע לוויכוח שהיה בתוך הקהילה לפני‬ ‫השליח ציבור ציית לדברים‪ .‬הוא החזיר את הצ'ק הגדול לבני‬ ‫הימים הנוראים‪ ,‬נעלב עד עמקי נשמתו‪ ,‬כיוון שלא הבין מה‬ ‫הקהילה ואמר שהוא כמובן מוחל וסולח‪ ,‬ואינו מקפיד על מה‬ ‫רוצים ממנו‪ .‬למרות הכול‪ ,‬הוא החליט שלא להשיב דבר‪ .‬גם‬ ‫שאירע‪ .‬בכך הוא גרם לקידוש השם גדול בקרב המתפללים‬ ‫כאשר העלו חזן אחר במקומו‪ ,‬הוא הלך וישב על כיסא בצד‬ ‫האירופאים‪.‬‬ ‫ולא הגיב במאומה‪.‬‬ ‫אנחנו נמצאים ימים ספורים לפני ראש השנה‪ ,‬כאשר כולנו‬ ‫תוך כדי זה הוא נזכר במה שמפורסם אודות דברי הגאון רבי‬ ‫מבקשים מהקב"ה שיגזור עלינו שנה טובה‪ ,‬כדאי לזכור‬ ‫חיים קניבסקי זצ"ל על הנעלבים ואינם עולבים‪ ,‬למרות שיש‬ ‫שלפעמים הישועה אינה תלויה רק בכמות התפילות‪ ,‬אלא‬ ‫בידם להחזיר לשני‪ .‬הוא החליט לנצל את שעת הכושר‬ ‫גם במידות שבהן אנו נוהגים כלפי הזולת‪ .‬ייתכן שדווקא‬ ‫הנפלאה הזו כדי להתפלל על אחיו הצעיר‪ ,‬שחלה מספר‬ ‫רגע אחד של שתיקה מול עלבון‪ ,‬והעברה על המידות‪ ,‬הוא‬ ‫שבועות קודם לכן במחלה הנוראה‪ .‬הוא עצם את עיניו‪ ,‬בלע‬ ‫שיפתח עבורנו את שערי הרחמים ויביא את הישועה שאנו‬ ‫את העלבון‪ ,‬ובמקום להשיב למבזיו – שפך את ליבו לפני‬ ‫מייחלים לה‪.‬‬ ‫בורא עולם וביקש רק דבר אחד‪ :‬שאחיו יזכה לרפואה שלמה‬ ‫הרב יצחק בן תפאחה כדורי זצ"ל הרב שמואל בן שמחה דרזי זצ"ל ולד יחיא בן יוסף ז"ל‬ ‫הרב מרדכי צמח בן מזל אליהו זצ"ל‬ ‫הרב עובדיה יוסף בן גורג'יה זצ"ל‬ ‫יצחק בן ברקו דב ז"ל‬ ‫מאיר מורד בן שושנה ז"ל‬ ‫פואד אברהם בן רג'ינה ז"ל‬ ‫לע"נ‬ ‫אליהו אליאס בן אלגריה ז"ל‬ ‫רחמים בן רחל ז"ל‬ ‫מאירה בת יפה ע"ה‬ ‫זהבה בת שושנה רייזל ע"ה‬ ‫יצחק יצקן בן רחל ז"ל‬ ‫חיים משה גרשון בן שלמה יחזקאל ז"ל שמואל בן רבקה ז"ל‬ ‫אקבלי יוסף חיים בן נסכה ז"ל‬ ‫עמירם בן דבורה ז"ל‬ ‫אברהם בן יונה ז"ל‬ ‫ר' עוליאל ישועה בן סטה מקנין זצ"ל רפאל בן אסתר ז"ל עזרא בן כאתון ז"ל‬ ‫צדיק חכם בן חזלה ז"ל‬ ‫ר' שאול בן סילביה זצ"ל‬ ‫סעידה בת תופחה ע"ה‬ ‫יצחק בן חביבה ז"ל‬ ‫אביחי בן אסתר ז"ל‬ ‫דוד בר חסיבה ז"ל‬ ‫שני בת אסתר ע"ה‬ ‫מזל בת שמעון ע"ה‬ ‫אהרון )אורי( בן רבקה ז"ל‬ ‫יצחק בן פנינה ז"ל‬ ‫חווה בת יעקב צבי ע"ה‬ ‫מסודי בת חביבה ע"ה‬ ‫יוסף בן מרים נוסרת ז"ל‬ ‫קסאנש בת דגיטו ע"ה‬ ‫חי זיזי בן קלרה ז"ל‬ ‫יצחק בן מישא אסתר ז"ל‬ ‫אסתר בת גולה גאולה ע"ה‬ ‫יעקב בן אסתר ז"ל‬ ‫סוליקה בת עישה ע"ה‬ ‫ר' יצחק בן מסעודה קדוש ז"ל‬ ‫ברכה בת מרדכי ע"ה‬ ‫יוסף בר סעדה ז"ל‬ ‫אביגדור בן ג'ולי ז"ל‬ ‫שרה בת נרקיס ע"ה‬ ‫אסתר בת נעמי ע"ה‬ ‫יעקב בן נעמה ז"ל‬ ‫שלום בן אסתר ז"ל‬ ‫רחל רפאת בת השמת ע"ה‬ ‫יעקב בן סלימה ז"ל‬ ‫ר' דב בן בנימין אלתר ז"ל‬ ‫דוד יצחק בן פרחה ז"ל‬ ‫אריה בן מרים ז"ל‬ ‫מרים בת שרה ע"ה‬ ‫ספירנס תקווה בת נעימה ע"ה‬ ‫אורה בת נעימה ע"ה‬ ‫גורג'יה בת נעימה ע"ה‬ ‫אלון בן סעדה ז"ל‬ ‫פיבי מלכה בת מזל ע"ה‬ ‫יהודה בן סעידה ז"ל‬ ‫מישא אסתר בת זהרה ע"ה‬ ‫אליאור בן פרידה ז"ל‬ ‫אילנה )מחרוזה( בת שרה ע"ה‬ ‫נעמי בת כתון ע"ה‬ ‫תנצב"ה‬ ‫עפאת בת השמת ע"ה‬ ‫מסעוד בן יקוט ז"ל‬ ‫שושנה בת נעמי ע"ה‬ ‫מאיר בן נעמי ז"ל‬ ‫משה בן רוזה ז"ל‬ ‫חיים חמוטל בן רינה ז"ל‬ ‫רחמה בת מסעודה ע"ה‬ ‫בנימין בן דב ז"ל‬ ‫שפרה בת פסיה ע"ה‬ ‫סעדה בת בסה ע"ה‬ ‫ישראל בן חיים משה גרשון ז"ל‬ ‫סעידה בת תופחה ע"ה‬ ‫גרגורי צבי בן מרים ז"ל‬ ‫בתיה )מרדה( בת שמחה ע"ה שרה גבריאלי בת נאווה ע"ה‬ ‫נעימה בת שרה ע"ה‬ ‫אליהו בן חיים משה גרשון ז"ל‬ ‫כל נשמות עם ישראל‬ ‫יוסף יחזקאל בן אסתר ז"ל‬ ‫דניאל בן מיה ז"ל‬ ‫נועה בת עיישה ע"ה‬ ‫טועמיה ‪ -‬דפוס ספיד פרשת כי תבוא תשפו‬ ‫‪14‬‬ ‫בס"ד‬ ‫כניסת השבת‪18:51 :‬‬ ‫יציאת השבת‪19:40 :‬‬ ‫רבנו תם‪20:28 :‬‬ ‫ע"פ אופק ת"א‬ ‫טז' אלול התשפ"ו‬ ‫המלך לדין‪ .‬אלא‪ ,‬שכיוון ששר זה היה אהוב אצל המלך‪,‬‬ ‫השנה‪ ,‬יחול ראש השנה ביום שבת קודש )היום‬ ‫ביקש המלך שיביאו סנגור שימליץ טוב על השר‪ ,‬בכדי‬ ‫הראשון(‪ ,‬ויש לדעת סוד וגילוי אדיר שמגלה לנו אחד‬ ‫לרחם עליו ולפוטרו מעונש‪.‬‬ ‫מגדולי הפוסקים והמפרשים – בעל ה'ערוך לנר'‪ ,‬רבנו‬ ‫יעקב ֶאטלינגר )בספרו 'מנחת עני' האזינו‪ ,‬לפני כ‪ 200-‬שנה(‪ ,‬והנה‬ ‫שמעה זאת אשתו‪ ,‬ואמרה לבעלה השר‪" :‬אני אבוא‬ ‫דבריו‪" :‬יש לחקור אם ראש השנה בשבת אם זה סימן‬ ‫ואפיל תחינתי לפני המלך שירחם עליך‪ ,‬ואמסור את‬ ‫טוב"‪ ,‬הסיבה לדבר נעוצה בדברי המדרש )ויקרא רבה כט‪ ,‬ג(‪:‬‬ ‫נפשי בעבורך!"‪ .‬ואכן‪ ,‬ביום הדין‪ ,‬הגיעה האשה ונפלה‬ ‫"בשעה שהקב"ה יושב ועולה על כסא דין )בראש‬ ‫לפני המלך שירחם על בעלה‪ ,‬ואכן התקבלו תחנוניה‪,‬‬ ‫השנה(‪ ,‬וישראל נוטלין את שופריהן ותוקעין לפני‬ ‫והשר חזר לביתו לחיים ולשלום‪ ,‬ובלבד שיזהר להבא‬ ‫הקב"ה – עומד ה' מכסא הדין ויושב בכסא רחמים‪,‬‬ ‫שלא לחטוא כנגד המלך‪.‬‬ ‫ומתמלא עליהם רחמים ומרחם עליהם והופך עליהם‬ ‫מדת הדין לרחמים"‪ .‬הרי לנו שזכות תקיעת השופר ה'‬ ‫עובר לכסא רחמים‪ ,‬ועוד שאומרים חז"ל )ר"ה טז( כי‬ ‫השטן מתבלבל בעת תקיעת השופר ואינו מקטרג על‬ ‫ישראל‪ ,‬ולכן זוהי שעת רצון גדולה‪ .‬הרי לנו שבשנה‬ ‫שחל ראש השנה בשבת‪ ,‬ואין ביום הראשון תקיעת‬ ‫שופר‪ ,‬הרי שאין את הדבר העוצר את מידת הדין‬ ‫ומעורר את הרחמים‪.‬‬ ‫לכן‪ ,‬ממשיך בעל ה'ערוך לנר' וכותב‪" :‬ומצאנו בזה‬ ‫שהשנים הרעות ביותר והשנים הטובות ביותר שהיו‬ ‫לישראל – חל ראש השנה בשבת"‪ .‬ומפרט ה'ערוך לנר'‬ ‫ומביא דוגמאות לדבר‪" :‬שני בתי המקדש נחרבו בשנה‬ ‫בה חל ראש השנה בשבת )ירושלמי תענית פ"ד ה"ו("‪ .‬וכמובן‪ ,‬מי‬ ‫לא זוכר את ראש השנה התשפ"ד‪ ,‬בו פרץ טבח שמחת‬ ‫תורה )‪ 7.10‬למניינם(‪ ,‬שבאותה השנה חל ראש השנה‬ ‫בשבת‪ .‬ממשיך הצדיק ואומר‪" :‬ובשנים הטובות ביותר‬ ‫והנה‪ ,‬לימים‪ ,‬שר אחר בממשלה‪ ,‬חטא כנגד המלך‪,‬‬ ‫לישראל‪ ,‬כגון שנה של מחילת עוון העגל‪ ,‬ושנה של‬ ‫וציוה המלך להעמידו לדין‪ .‬אלא‪ ,‬שאף הוא היה‬ ‫הקמת המשכן‪ ,‬והשנה שנכנסו בה ישראל לארץ ישראל‬ ‫ממקורבי המלך‪ ,‬ולכן הורה המלך שיבוא אדם שימליץ‬ ‫לראשונה עם יהושע בן נון – כל שנים אלו חל ראש‬ ‫זכות עליו‪ ,‬בכדי להצילו לחיים טובים ולשלום‪.‬‬ ‫השנה בשבת" )עיין בדבריו שעשה את החישוב לכל דבר(‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫אותו שר היה רגוע‪ ,‬ואמר לעצמו‪.......‬‬ ‫ומדוע קורה כך הדבר?‪ ...‬מביא ה'ערוך לנר' משל‪" :‬שר‬ ‫‪ -‬המשך בעמוד ‪- 3‬‬ ‫‪-‬‬ ‫אחד בממשלה של המלך חטא בחטא גדול והעמידו‬ ‫לעילוי‪-‬נשמת‪ :‬הרב עובדיה יוסף בן גורג'יה‪ ,‬הרב שמעון בן בחריה‪.‬‬ ‫לרפואה‪ ,‬פרנסה והצלחה‪ :‬מ"א צ‪.‬ב‪.‬מ‪ .‬מנשה ואורה אחיאל‪ .‬א"ה‬ ‫מ"ס צדוק בן נור ומרים בת גליה‪ .‬גבריאל בן סמינה‪ .‬שרית שרה‬ ‫הדר בת נחמה‪ .‬אורטל חנה בת הדסה וב"ב‪ .‬פנינה בת שושנה‬ ‫בת מריאן‪ .‬שרית שרה בת ויקטוריה‪ .‬גלילי הכהן בן כוכבה‪ .‬תקווה‬ ‫וב"ב‪ .‬אושרית בת פנינה וב"ב‪ .‬משה שמואל בן זלדה‪ .‬מוריה בת‬ ‫בת פנינה‪ .‬סופיה שרה בת רוזה‪ .‬אבלין עדינה בת פרחה‪ .‬ר' אברהם‬ ‫רויטל‪ .‬גאולה בת דבורה‪ .‬שרה חיה רפאלה בת רחל‪ .‬יאיר חיים בן‬ ‫בן ר' סעדיה‪ .‬עמרון אורי בן יוסף‪ .‬סאן אמנון בן שרה הי"ד‪ ,‬משה‬ ‫ענבל שרה‪ .‬רוויה בת ולרי‪.‬‬ ‫כהן בן נזהת ויוסף‪ .‬יעקב בן שמחה‪ .‬טליה מרים בת דינה וחיים‪.‬‬ ‫חסיבה בת רינה‪ .‬יוסף בן נג'יה‪ ,‬יחזקאל בן ג'ורגיי‪ ,‬פרחה בת טובה‪,‬‬ ‫זשב"ק‪ :‬שולמית בת איריס‪ .‬יסכה בת מזל‪ .‬אליס בת פרידה‪ .‬בת‪-‬‬ ‫אירית בת צדיקה‪ ,‬תקוה בת פנינה‪.‬‬ ‫חן בת גילה רוחמה‪ .‬הדר בת נחמה‪ .‬זיווג הגון‪ :‬אביאל בן רויטל‪.‬‬ ‫טועמיה ‪ -‬דפוס ספיד פרשת כי תבוא תשפו‬ ‫‪15‬‬ ‫כתב רבנו החיד"א )'דבש לפי' מערכה ה'‪ ,‬טז(‪" :‬כפי‬ ‫שאלה‪ :‬השנה ב"ה שיחול יום ראש השנה הראשון בשבת‪ ,‬האם צריך‬ ‫התנהגותו של האדם עם בני ביתו – כך בדיוק‬ ‫לעשות סעודה שלישית? ואם כן‪ ,‬באיזו שעה?‬ ‫מתנהגים עמו בשמיים"‪.‬‬ ‫תשובה‪ :‬ראש השנה שחל בשבת אסור לתקוע בו‪ ,‬שמא יוציא‬ ‫ולכן‪ ,‬מובא בשם מהרח"ו הקדוש )שיחות התחזקות‬ ‫השופר מרשות היחיד לרשות הרבים‪ .‬וביום השני של ראש‬ ‫אלול( כי הנזהר בימים אלו לחסום פיו מלדבר‬ ‫השנה תוקעים בשופר ומברכים לשמוע קול שופר וברכת שהחיינו‪.‬‬ ‫סרה על אחרים – הקב"ה מודד לו באותה‬ ‫מידה‪ ,‬וסותם פי כל המקטרגים עליו שלא‬ ‫השנה‪ ,‬אוכלים סעודה שלישית כבכל שבת‪ ,‬ועל כן יכלכל דבריו‬ ‫ידברו סרה‪.‬‬ ‫במשפט לאכול מוקדם את סעודת הבוקר‪ ,‬כדי שיאכל סעודה‬ ‫שלישית לאחר חצות היום‪ ,‬ויהיה לו תאבון לסעודת הלילה השנית‬ ‫הוסיף המשגיח של ישיבת 'ליקווד' ואמר‪:‬‬ ‫"הרואה את קשייו וצרותיו של הזולת‪,‬‬ ‫של ראש השנה‪ .‬והנכון‪ ,‬לאכול סעודה שלישית אחר תפילת מנחה‪.‬‬ ‫ומתפלל עליו שה' יחלצו מהם ויושיעו – הוא‬ ‫טוב לבשל את כל המאכלים של ליל החג השני ביום שישי‪ ,‬ובליל‬ ‫זכות גדולה בשמיים להצליח בדין"‪.‬‬ ‫החג ‪ -‬מוצאי שבת‪ ,‬רק יחממו אותם‪ .‬וידליקו את הגז מאש‬ ‫וכבר אמרו חז"ל כי המלמד זכות על עם‬ ‫הדלוקה מערב שבת‪ .‬ולא יתחילו בסידור השולחן ושאר ההכנות‬ ‫ישראל ודן את חברו לכף זכות – גם הקב"ה‬ ‫אלא אחר צאת השבת‪ ,‬שהרי אסור להכין משבת ליום טוב‪ .‬וקודם‬ ‫ידון אותו לזכות ויכתבהו לחיים טובים‪.‬‬ ‫ההכנות יאמרו‪" :‬ברוך המבדיל בין קודש לקודש"‪ ,‬ומכל מקום אם‬ ‫בני הבית מרובים והזמן דחוק‪ ,‬יכולים להתחיל בסידור השולחן‬ ‫כתב ספר 'חרדים' )פע"ג(‪" :‬המרגיל עצמו‬ ‫מיד אחר השקיעה‪ ,‬אבל את שאר המלאכות כהדלקת אש אפילו‬ ‫לשמוע ולקבל תוכחות מאחרים – עצה גדולה‬ ‫מאש לאש‪ ,‬לא יתחילו אלא אחר צאת השבת‪) .‬חז"וע פסח רסח(‬ ‫שיזכה במשפט בראש השנה"‪.‬‬ ‫הרגיל להוציא את השבת כזמן רבנו תם )שכן דעת רוב הראשונים(‪,‬‬ ‫עוד אמרו חז"ל כי 'כל המרחם על הבריות –‬ ‫ישים לב שלא להדליק אפילו מאש לאש קודם זמן זה‪ ,‬ורק בשאר‬ ‫מרחמים עליו מהשמיים'‪ ,‬לכן‪ ,‬ירגיל עצמו‬ ‫ההכנות שאינן איסור מלאכה מן התורה בשבת‪ ,‬כשטיפת כלים‬ ‫לרחם על בני אדם ובעלי חיים‪- .‬‬ ‫וסידור שולחן‪ ,‬רשאי לעשות קודם זמן זה‪.‬‬ ‫– מתוך 'לכתחילה' אלול וראש השנה ‪-052-7632686‬‬ ‫‪-‬‬ ‫לכבד את אביו בדבר זה"‪.‬‬ ‫נמצאים אנו לפני ימי המועדים המרוממים והמיוחדים‬ ‫של ראש השנה‪ ,‬יום כיפור‪ ,‬סוכות ושמחת תורה‪ ,‬אשר‬ ‫הוסיף מרן הרב שטיינמן בהזדמנות דומה ואמר‪" :‬ישנה‬ ‫ישנם רבים הפוקדים את בית הוריהם הנשואים ובני‬ ‫תופעה לא טובה בה ההורים מתערבים לבן בדבריו‬ ‫משפחותיהם‪ ,‬ולפעמים‪ ,‬יכול להיווצר דיון היכן לעשות‬ ‫האישיים אחר החתונה‪ ,‬ובדרך כלל אחר החתונה הבן‬ ‫את המועד הבא‪ :‬האם בבית ההורים או בביתנו הקט?‪.‬‬ ‫מסתדר‪ ,‬ועל פי רוב האמא מתערבת לחינם‪ ,‬וזה הורס‬ ‫מאד את שלום הבית"‪') .‬אורחות הבית היהודי'(‬ ‫הבה ונחשוף בפניכם שאלה מרתקת שהוצגה בפני מרן‬ ‫הגאון רבי אהרון לייב שטיינמן זצ"ל‪ ,‬אשר היו רבים‬ ‫ימי המועדים הינם ימי שמחה והלל‪ ,‬והשמחה צריכה‬ ‫צובאים על דלתות ביתו לקבל הוראה והדרכה נכונה‪ ,‬וכך‬ ‫להיות תחילה בתוך הבית‪ ,‬לפני כולם‪ ,‬לפי 'שעניי ביתך‬ ‫השאלה‪" :‬אב הרוצה שבנו הנשוי יבוא אליו לכל ימי החג‬ ‫קודמים'‪ ,‬וכבר אמרו חז"ל‪" :‬על כן יעזוב איש את אביו‬ ‫עם אשתו וילדיו‪ .‬האם חייב הבן הנשוי לקיים את רצון‬ ‫ואמו ודבק באשתו"‪ .‬המשפחה המורחבת חשובה ויקרה‪,‬‬ ‫אביו?"‪ .‬מרן עונה לו ואומר‪" :‬במקרה רגיל של אב ובן –‬ ‫אך מעל הכל‪ ,‬צריך האדם לשמח את אשתו וילדיו‪ ,‬כפי‬ ‫חייב לקיים רצון אביו‪ .‬אלא‪ ,‬שעל פי רוב‪ ,‬האשה אינה‬ ‫שפוסק הרמב"ם‪.‬‬ ‫רוצה להיות כל ימי החג אצל הורי בעלה‪ ,‬ואם האשה לא‬ ‫ומכאן קריאת קודש להורים היקרים הרוצים בטובת‬ ‫רוצה‪ ,‬הרי שזה עניין של 'שלום בית'‪ ,‬וכלל בידינו כי‬ ‫ילדיהם הנשואים‪ ,‬אך עליהם לתת להם את מקומם‬ ‫'שלום בית דוחה כיבוד אב'‪ ,‬ושלום בית דוחה כמעט את‬ ‫וכמה שפחות להתרעב להם‪ .‬כעת‪ ,‬זה הקן שלהם‪ ,‬והם‬ ‫כל התורה כולה"‪.‬‬ ‫צריכים לבנות אותו‪ ,‬הגם שבדרך הם יעשו כמה טעויות‪,‬‬ ‫הוסיף היהודי לשאול‪" :‬ומה הטעם ששלום בית כזה גדול‬ ‫אך גם ההורים עצמם‪ ,‬כשהיו בתחילת חייהם‪ ,‬לא רצו‬ ‫עד כדי כך שהוא דוחה מצות עשה?"‪ .‬השיבו מרן ואמר‪:‬‬ ‫שמישהו יתערב להם ויתן להם הוראות והדרכות מה‬ ‫"הרי שהתירו חז"ל 'למחוק את שם ה' )בפרשת הסוטה(‬ ‫לעשות‪ ,‬גם שהדבר נעשה מתוך רצון טוב‪.‬‬ ‫לצורך שלום בית‪ ,‬אז כל שכן שהתירו זאת במצב שלא‬ ‫טועמיה ‪ -‬דפוס ספיד פרשת כי תבוא תשפו‬ ‫‪16‬‬ ‫והנה‪ ,‬בשעה ‪ 3:00‬בלילה‪ ,‬מצלצל‬ ‫כל יהודי וכל משפחה הרוצה שהשבת‬ ‫"כמו שחברי השר הקודם הביא את‬ ‫הטלפון בקבלה של בית המלון‬ ‫קודש תעמוד להליץ עליהם זכות‪,‬‬ ‫אשתו וניצל מהגזירה הקשה‪ ,‬אף אני‬ ‫בטבריה‪ .‬על הקו מדברים ממזכירות‬ ‫ישתדלו בכל כוחם להתחזק בשמירת‬ ‫אביא את אשתי שתבקש מהמלך‬ ‫בית החולים 'רמב"ם' בחיפה‪ ,‬וכי הם‬ ‫השבתות האחרונות הללו של השנה‬ ‫רחמים עליי – ואצא לחיים טובים‬ ‫מבקשים להודיע לזוג המתארח‬ ‫ולהוסיף בכל דבר שיכולים‪.‬‬ ‫ולשלום!"‪ .‬וכך היה ממתין למשפט‬ ‫באותו מלון השבת‪ ,‬כי עליהם להגיע‬ ‫כשהוא שמח וטוב לב‪.‬‬ ‫במהירות אל בית החולים על מנת‬ ‫את המעשה הבא סיפר הרב אברהם‬ ‫להיפרד מבתם הפעוטה‪ ...‬מה קרה?‬ ‫ישראל פרידמן שליט"א )מגזין 'במה'(‪:‬‬ ‫אלא‪ ,‬שאותה אשה היתה מוכה‬ ‫בליל שבת נפלה הילדה מקומה‬ ‫"היה זה לפני כמה שנים‪ .‬עובדי‬ ‫ומושפלת ע"י בעלה השר‪.‬‬ ‫גבוהה וקיבלה חבטה קשה‪ ,‬כך‬ ‫ה'חברה קדישא' )המסייעים בהבאת‬ ‫והנה‪ ,‬ביום המשפט‪ ,‬הגיעה האשה‬ ‫שמצבה מוגדר כקריטי‪.‬‬ ‫הנפטר לקבורה( בעיר תל אביב‬ ‫עם בעלה אל המשפט וביקשה בקור‬ ‫התאגדו לערוך שבת גיבוש באחד‬ ‫‪ -‬רוח שיפטרו את בעלה מהעונש‪.‬‬ ‫קבלת בית המלון שלחה שליח על‬ ‫המלונות הממוקמים על חופה של‬ ‫ראה המלך כי היא כולה חבולה‬ ‫מנת להעיר את ההורים באמצע‬ ‫ופצועה‪ ,‬ושאל אותה לפשר הדבר‪.‬‬ ‫הלילה‪ .‬ההורים המסכנים קיבלו את‬ ‫ענתה האשה ואמרה בבושת פנים כי‬ ‫הבשורה בתדהמה ובהלה‪ ,‬כשהאשה‬ ‫בעלה מכה ומצער אותה‪ ,‬וכעת‬ ‫פורצת בבכי קשה ונורא‪ .‬הם חיפשו‬ ‫מהפחד והיראה ממנו‪ ,‬באה להמליץ‬ ‫פוסק הלכה הסמוך למלון‪ ,‬וב"ה אחר‬ ‫עליו זכות שיוציאו המלך לחיים‬ ‫מאמצים הצליחו להשיג יהודי תלמיד‬ ‫טובים ולשלום‪.‬‬ ‫חכם ושאלו אותו האם מותר להם‬ ‫לנסוע אל בית החולים בעיצומה של‬ ‫שמע זאת המלך וזעם עד למאד‪:‬‬ ‫השבת‪ ,‬במצב שהבת היחידה שלהם‬ ‫"אם כך‪ ,‬אכן השר הזה הינו אדם‬ ‫נמצאת במצב קריטי‪ .‬הרב הורה‬ ‫רשע‪ ,‬ואגזור עליו דין מוות"‪ .‬כך‬ ‫לאמא כי היא יכולה לנסוע ע"י מונית‬ ‫שהסנגור של השר )אשתו(‪ ,‬הפך‬ ‫עם נהג גוי שיוזמן לה ע"י צוות‬ ‫להיות הקטגור עליו‪.‬‬ ‫המלון שהיו גויים‪ ,‬וכך היא תעשה‬ ‫מסביר ה'ערוך לנר'‪" :‬ובזה יתבאר‬ ‫את דרכה אל בית החולים רמב"ם‪.‬‬ ‫עניין ראש השנה שחל בשבת‪ ,‬לפי‬ ‫השעה כבר היתה ‪ 10:15‬בשבת‬ ‫שבשנה שאין שופר מליץ זכות על‬ ‫בבוקר‪ ,‬ומונית הגיעה אל פתח בית‬ ‫ישראל‪ ,‬מגיעה השבת הקדושה לפני‬ ‫המלון‪ .‬האמא עלתה למונית כשהיא‬ ‫העיר טבריה‪ ,‬לרגל ז' באדר – יום‬ ‫הקב"ה לעורר רחמי שמיים ואומרת‪:‬‬ ‫שבורה ומטולטלת ומתחננת לה'‬ ‫המצוין אצל ארגון ה'חברא קדישא'‬ ‫"רבונו של עולם‪ ,‬ישראל בניך לא‬ ‫שירחם על בתה‪ ,‬הנמצאת בין חיים‬ ‫כיום התעלות ותשובה‪ .‬אל השבת‬ ‫תקעו בשופר השנה בגללי‪ .‬אנא‪,‬‬ ‫למוות‪ .‬לאחר כמה דקות‪ ,‬בעודה‬ ‫הוזמנו עובדי 'חברא קדישא'‬ ‫עשה למעני ומחול להם‪ ,‬לפי שהם‬ ‫אומרת תהלים בתחנונים פרצה האם‬ ‫ונשותיהם‪ ,‬ללא השתתפות ילדיהם‪.‬‬ ‫מכבדים אותי ושומרים על כבודי"‪.‬‬ ‫בבכי ותלתה תקווה בבורא עולם‬ ‫באותה שעה‪ ,‬בודק הקב"ה – אם‬ ‫שיושיע אותם ויתן להם את בתם‬ ‫אחד הזוגות שהשתתפו באותה‬ ‫שבת‪ ,‬זכו לילדה אחת קטנה וחמודה‪,‬‬ ‫ישראל משתדלים לכבד ולשמור את‬ ‫במתנה‪.‬‬ ‫השבת הקדושה‪ ,‬הרי שהיא הופכת‬ ‫ילדה שהגיעה אחר שנים ארוכות של‬ ‫הנהג החל להתעניין מה אירע‪ ,‬ואף‬ ‫ציפיה‪ .‬ביקשו הזוג מבני משפחתם‬ ‫להם לזכות‪ ,‬ואותה שנה נעשית‬ ‫הוסיף ואמר‪" :‬אל דאגה‪ ,‬אל ייאוש‪.‬‬ ‫שגרו בחיפה‪ ,‬אם יואילו בטובם‬ ‫לשנה הטובה ביותר לישראל‪.‬‬ ‫אפילו חרב חדה מונחת על צווארו‬ ‫לארח את בתם הקטנה‪ ,‬על מנת‬ ‫ואם חלילה להיפך‪ ,‬השבת מוכה‬ ‫של אדם – אל יתייאש מן הרחמים"‪.‬‬ ‫שיוכלו לנפוש ולהתחזק בשבת של‬ ‫וחבולה מבעלה‪ ,‬הרי שהדבר נעשה‬ ‫האשה נתקפה בהלם ולא הבינה מה‬ ‫החברא קדישא‪ .‬בני המשפחה‬ ‫לקטגוריה ח"ו לאותה שנה‪.‬‬ ‫קורה פה‪ .‬הרי הודיעו למלון כי חברת‬ ‫הסכימו בשמחה‪ ,‬והזוג העביר את‬ ‫מסיים הצדיק‪" :‬ולכן‪ ,‬יתאמץ כל‬ ‫המוניות שולחת נהג גוי‪ ,‬וכיצד אותו‬ ‫הבת אל המשפחה‪.‬‬ ‫אדם בתשובה בלי הפסק בשנה‬ ‫גוי יודע לדקלם מאמרי חז"ל‪ .‬היא‬ ‫שכזו‪ ,‬כי המופלא ממנו בל נדע‬ ‫פנתה אליו בכמה שאלות‪ ,‬ונדהמה‬ ‫השבת החלה באווירה מרוממת‬ ‫ומרגשת‪ .‬התפילות וסעודת ליל שבת‬ ‫ובמכוסה ממנו בל נשאל‪ ,‬ומי יודע‬ ‫– המשך בעמוד ‪– 4‬‬ ‫לגלות כי הנהג‪....‬‬ ‫אחרית השנה אם טוב ואם רע הוא"‪.‬‬ ‫היו מרוממות ושמחות עד למאד‪.‬‬ ‫טועמיה ‪ -‬דפוס ספיד פרשת כי תבוא תשפו‬ ‫‪17‬‬ ‫פתחה את עיניה והתעוררה מהמצב‬ ‫המשפחה את כל הסיפור שהביא‬ ‫הנהג אינו גוי‪ ,‬אלא יהודי שלא זכה‬ ‫האנוש שהיתה בו‪ .‬אין לנו הסבר‬ ‫אותה עד הנה‪ ,‬וכולם הרגישו צער‬ ‫לשמור תורה ומצוות‪ .‬חברת המוניות‬ ‫מדוע ואיך זה קרה‪ ,‬כיצד מדדי גופה‬ ‫ומתח בסיפורה‪ .‬הם התפללו כל‬ ‫חיפשה אחר נהג גוי‪ ,‬ומשלא מצאה‪,‬‬ ‫התייצבו‪ ,‬אלא אנו מגדירים זאת כנס‬ ‫השבת לרפואת הבת‪ ,‬וניסו להמשיך‬ ‫שלחה את אותו נהג במקום‪.‬‬ ‫רפואי של ממש!‪ .‬בואו לראות את‬ ‫את אווירת השבת בשמחה‬ ‫הילדה היא בריאה ושלימה"‪.‬‬ ‫וברוממות‪ ,‬עם כל המתח הגדול‬ ‫חשבה לעצמה האשה‪" :‬הרי כל‬ ‫והנורא שאפף את האם החרדה‬ ‫ההיתר שלי לנסוע בשבת‪ ,‬זה אך ורק‬ ‫האם פרצה בבכי נורא של הלל‬ ‫בגלל שהנהג הינו גוי‪ ,‬אך אם הנהג‬ ‫והודאה לבורא עולם‪ ,‬כשהיא המומה‪:‬‬ ‫לגורלה של בתה היחידה‪.‬‬ ‫יהודי‪ ,‬הרי שיש בעיה גדולה בדבר‪,‬‬ ‫'הרופא אמר כי בשעה ‪ 10:30‬המדדים‬ ‫מיד עם צאת השבת‪ ,‬התקשרה האם‬ ‫ואינני רוצה לפגום בכבודה של‬ ‫התייצבו והילדה התעוררה!‪ .‬בדיוק‬ ‫בבכיות של מתח נורא אל בית‬ ‫השבת"‪ .‬היא התפללה לה' מעומקי‬ ‫בשעה בה ירדה האם מהמונית על‬ ‫החולים רמב"ם‪ ,‬על מנת לקבל דיווח‬ ‫ליבה ואמרה‪" :‬רבונו של עולם‪,‬‬ ‫מנת לשמור על כבודה של השבת!‪.‬‬ ‫על מצב בתה‪.‬‬ ‫לכבודך ולכבוד שבת המלכה‪ ,‬שהיא‬ ‫היא לא היתה מוכנה להקל ולזלזל‬ ‫מקור כל הברכות והישועות‪ ,‬אני‬ ‫באף איסור של שבת המלכה‪ ,‬ואין‬ ‫יורדת מהרכב כעת על מנת לשמור‬ ‫ספק‪ ,‬כי ההשגחה העליונה הראתה‬ ‫את השבת כראוי"‪.‬‬ ‫לה‪ ,‬שהמעשה שלה – הביא הצלה‬ ‫וישועה לבתה"‪) .‬הרוצים לזכות‬ ‫היא ביקשה מהנהג לעצור ולרדת‪,‬‬ ‫בזכות עצומה טרם בוא יום הדין‬ ‫אלא שהלה ניסה לשכנעה כי אסור‬ ‫ולתרום ערכת שבת של ארגון‬ ‫לו לעצור באמצע הדרך‪ ,‬וכי הוא יסע‬ ‫'ושמרו'‪ ,‬על מנת לתת למשפחה‬ ‫מהר כדי שתגיע בזמן‪ .‬היא לא ויתרה‬ ‫המתחילה לשמור שבת ערכת שבת ‪,‬‬ ‫וביקשה לרדת מיד‪ ,‬ובלית ברירה‪,‬‬ ‫יצרו קשר‪.(03-6956066 :‬‬ ‫הנהג הוריד אותה בעצירה הסמוכה‪.‬‬ ‫בשנה כה גורלית שראש השנה יחול‬ ‫היה זה בשעה ‪ 10:30‬בבוקר ‪ -‬אותה‬ ‫בשבת‪ ,‬והשבת קודש עומדת ומליצה‬ ‫אשה ירדה בצומת 'גבעת אבני'‪,‬‬ ‫זכות על כל יהודי להצילו‪ ,‬אין יותר‬ ‫הסמוך לשכונת 'פוריה' בטבריה‬ ‫חזק וטוב מלקבל קבלה לשנה‬ ‫עילית‪ ,‬ועשתה את דרכה ברגל לישוב‬ ‫החדשה בשמירת השבת‪:‬להוציא שבת‬ ‫הסמוך‪.‬‬ ‫כרבנו תם )דעת רוב הראשונים(‪,‬‬ ‫היא נקשה על דלת הבית של אחת‬ ‫ללמוד הלכות שבת בסעודות השבת‪,‬‬ ‫אחד הרופאים שקיבל את הרשות‬ ‫המשפחות‪ ,‬תוך כדי שהיא מתפללת‬ ‫ללכת לשיעור תורה בשבת‪ ,‬ללמוד‬ ‫לדבר עמה‪ ,‬בישר לה ואמר‪" :‬הבת‬ ‫שבורא עולם יעזור לה למצוא מקום‬ ‫הלכות בורר ‪ /‬מבשל ועוד‪ .‬וכבר אמר‬ ‫שלך הגיעה אל בית החולים בליל‬ ‫תורני וחם שיסכים לארח אתה עד‬ ‫רבי יחזקאל לוינשטיין זצ"ל‪' :‬אילולא‬ ‫שבת כשהיא מורדמת ומונשמת אחר‬ ‫שמרו ישראל ‪ 2‬שבתות מיד הם‬ ‫צאת השבת‪ ,‬כשבד בבד היא‬ ‫שנפלה מקומה גבוהה‪ ,‬וכי היא‬ ‫מתפללת לרחמים על בתה שתישאר‬ ‫נגאלים'‪ ,‬מדובר ב‪ 2-‬השבתות‬ ‫קיבלה מכה שהפכה את מצבה‬ ‫האחרונות של השנה שיכולות לגאול‬ ‫בחיים‪ .‬כעת אין לה שום מושג מה‬ ‫לבלתי יציב‪ .‬התקשרנו אליכם ב‪-‬‬ ‫קורה עם הבת בבית החולים רמב"ם‬ ‫האדם מכל ענייניו‪.‬‬ ‫‪ 3:00‬בלילה כשאנו נלחמים על חייה‬ ‫– היא מנותקת מכל וכל‪ .‬את הדלת‬ ‫אמר רבנו החיד"א‪" :‬לך ה' הצדקה" –‬ ‫של הילדה‪.‬‬ ‫פתחה אמא צדיקה שקיבלה אותה‬ ‫שנתת לנו ‪ 2‬שבתות אחרונות בשנה‬ ‫ואז‪ ...‬בשעה ‪ 10:30‬בבוקר – אירע‬ ‫בהארת פנים גדולה‪ ,‬ואירחה אותה‬ ‫לשומם כראוי ולתקן הכל‪" ,‬ולנו‬ ‫הנס הגדול‪ .‬המדדים בגופה של‬ ‫כיד המלך עם כל בני משפחתה‪.‬‬ ‫בושת הפנים"–שפספסנו הזכות ח"ו!‪.‬‬ ‫הילדה התאזנו‪ ,‬ולפתע פתאום היא‬ ‫האשה הצעירה החלה לספר לבני‬ ‫מי האדם שהיה ‪ 40‬שנה‬ ‫במעמקי הטומאה‪ ,‬וברגע של‬ ‫העלון מוקדש לרפואה והצלחה‪ :‬שלמה‬ ‫ילד שמתחתן והוריו גרושים‪ .‬אמו אומרת לו כי‬ ‫הרהור תשובה קיבל רוח הקודש?‬ ‫בן אלה‪ ,‬אלונה בת פלינה‪ ,‬רימה בת‬ ‫אם יזמין את אשת אביו החדשה‪ ,‬הדבר יגרום לה‬ ‫רינה‪ .‬זיווג הגון‪ :‬מאירה ועדי בני ברוריה‪.‬‬ ‫לצער לבריאות‪ ,‬בעוד אביו דורש שאשתו החדשה‬ ‫לע"נ‪ :‬מברוקה בת בובה‪ ,‬ניסים בן‬ ‫תגיע עמו‪ .‬מה הדין? – ופריו מתוק –‬ ‫סניורה‪.‬‬ ‫טועמיה ‪ -‬דפוס ספיד פרשת כי תבוא תשפו‬ ‫‪18‬‬ ‫בס''ד‪ .‬לבקשת הצטרפות‪ ,‬שליחת סיפורים ותגובות‪:‬‬ ‫מרדכי הכהן מלאכי‪ ,‬ביתר עילית‬ ‫‪ * 5834817@gmail.co m‬תא קולי ‪ * 073-2490589‬לפניות בפקס ‪ * 02-5003608‬לקבלת הגיליון בפקס ‪ 02-3132641‬קוד גיליון ‪0026‬‬ ‫עצר לפני אוטובוס‪ ,‬ושני בחורים‬ ‫לאחר שסיפרתי את הסיפור שלי‪,‬‬ ‫‪ ‬יגרע מצדיק עיניו‬ ‫במראה חסידי שעמדו עימי בתחנה‪,‬‬ ‫ראש החבורה סיפר סיפור שהתפרסם‬ ‫יצאתי ברכבי לעבר בית חמי‪ ,‬כדי‬ ‫עלו עליו‪.‬‬ ‫בימים האחרונים‪ ,‬אודות יהודי‬ ‫להחזיר את רעייתי ואת הילדים שלי‬ ‫בארה"ב שעשה מאמץ גדול וחיזוק‬ ‫לאחר‬ ‫הביתה‪,‬‬ ‫"לאיפה האוטובוס נוסע? " שאלתי‬ ‫הר"ר‬ ‫בענין שמירת העינים בעת נהיגה‪.‬‬ ‫אותם‪ ,‬מששמעתי שהאוטובוס עובר‬ ‫כאשר עצר ברמזור אדום‪ ,‬נהג להרכין‬ ‫ארוחת הערב‪.‬‬ ‫יוסף ווייס‬ ‫דרך גבעת שאול‪ ,‬אמרתי "אעלה על‬ ‫לונדון‬ ‫את ראשו על ההגה כדי שלא‬ ‫נכנסו‬ ‫הילדים‬ ‫האוטובוס‪ ,‬ותוך כדי נסיעה אחליט‬ ‫להיכשל במראות אסורים‪ ,‬וסמך על‬ ‫לרכב‪ .‬אני מקפיד שכולם יחגרו‬ ‫אם אני ממשיך להר המנוחות"‪.‬‬ ‫צפירת הנהגים שמאחוריו שתסמן לו‬ ‫חגורות בטיחות‪ ,‬אלא שלעתים אני‬ ‫ברגע בו החלטתי לעלות ‪ -‬הנהג‬ ‫מתי התחלף האור ברמזור‪ .‬כשלמדנו‬ ‫דוחה זאת לדקה הראשונה של‬ ‫החליט לסגור את הדלתות‪ .‬אני‬ ‫סוגיית בין השמשות אמר המגיד שיעור שלי‪ :‬אם‬ ‫הנסיעה‪ ,‬בה אזהיר את הגדולים על‬ ‫עמדתי סמוך לדלת הרביעית מאחור‪,‬‬ ‫תרצה לדעת מהו השיעור של "כהרף עין"‪ ,‬זהו‬ ‫הקטנים‪ .‬כך נהגתי גם הפעם‪.‬‬ ‫ולא היה לו סיכוי לראות אותי‪.‬‬ ‫משך הזמן שיחלוף מאז שהרמזור הופך לירוק ‪-‬‬ ‫ועד שתישמע הצפירה הראשונה של הנהג‬ ‫אני מתיישב על מקומי‪ ,‬מתניע את‬ ‫באינסטינקט שלחתי את ידי לעצור‬ ‫מאחור‪ ...‬באותם רגעים ממש‪ ,‬יצא בנו‬ ‫הרכב‪ ,‬חוגר את עצמי‪ ,‬נוסע מעט‬ ‫את הדלתות‪ ,‬זה כמובן לא עזר‪ .‬אבל‪,‬‬ ‫הפעוט מפתע מפתח הבית לבדו‪,‬‬ ‫לאחור‪ ,‬עובר להילוך קדמי‪ ,‬ומתחיל‬ ‫בידי היתה אחוזה שקית‪ ,‬שנתפסה‬ ‫וכבר היה בין גלגלי הטנדר של אחותו‬ ‫ללחוץ על דוושת הגז‪...‬‬ ‫בין הדלתות‪ ,‬ללא אפשרות להוציא‬ ‫רח"ל‪ ...‬בזכות עצימת עינים זכה לנס‬ ‫אותה‪ ,‬ובתוכה‪ ...‬התפילין דרבינו תם‬ ‫באותם רגעים כלל לא שיערתי מה‬ ‫ולעינא פקיחא מן שמיא‪.‬‬ ‫שלי‪ ...‬האוטובוס יצא מהתחנה‬ ‫מתרחש במושב האחורי‪ .‬בני בן‬ ‫בדהרה‪ ,‬ואוצרי היקר‪ ,‬ה"ר"ת תפילין"‬ ‫לשמע הדברים נזכרתי כי רק יממה‬ ‫השנתיים שישב מאחורי‪ ,‬ועדיין לא‬ ‫בתוכו‪.‬‬ ‫קודם לכן‪ ,‬בעת שנסעתי לאסוף את‬ ‫היה חגור‪ ,‬סבר משום מה כי הדלת‬ ‫המשפחה ודקות ספורות לפני נפילת‬ ‫שלצידו אינה סגורה כראוי‪ ...‬הוא‬ ‫מיהרתי לדלוק אחריו‪ ,‬אך במהרה‬ ‫הילד‪ ,‬עמדתי אף אני בניסיון דומה‪.‬‬ ‫נעמד על המושב‪ ,‬פתח את הדלת –‬ ‫נוכחתי להבין שהוא נוּרא ‪ -‬עובד על‬ ‫בנסיעה בשכונות פרוצות ]הרי בעת‬ ‫ונפל החוצה‪ ,‬אל המרווח שבין הרכב‬ ‫חשמל‪ ,‬ואנא ִבּשֹרא ‪ -‬כך שהמרדף‬ ‫נהיגה ‪ -‬חלילה לי להשתמש בזוג המשקפיים‬ ‫למדרכה‪.‬‬ ‫אחריו הוא חסר סיכוי‪.‬‬ ‫שלי ללא מספר‪ [ ...‬נהגתי להסיט מעט את‬ ‫ב"ה בנס מן השמים זו היתה נפילה‬ ‫משקפי במורד האף – באופן המאפשר‬ ‫קלה‪ ,‬שהסתכמה בחבלה מזערית‪.‬‬ ‫לא אאריך בפרטי החיפושים שכללו‬ ‫מבט ממוקד על הכביש שלפני בלבד‪,‬‬ ‫שיטוט במסוף חברת "אקסטרה" בהר‬ ‫איני חפץ להעלות על הדעת מה עלול‬ ‫תוך הסטת המבט מכל מה שמתרחש‬ ‫נוף‪ ,‬חיפוש אחרי שני האברכים בינות‬ ‫היה להתרחש‪ ,‬חלילה‪ ,‬אילו אירע‬ ‫על המדרכות שבצדדים‪.‬‬ ‫לאלפי המתפללים בהר המנוחות‪,‬‬ ‫הדבר כעבור שניות אחדות – לאחר‬ ‫פרסום הודעות‪ ,‬ופניה למרכז הארצי‬ ‫דקות אחדות לאחר אותו מאמץ קטן‬ ‫היציאה מהחנייה והאצה בכביש‬ ‫להשבת אבידה )שאגב אומרים כי יש‬ ‫של התגברות‪ ,‬אירעה ההצלה‬ ‫הפתוח‪ ,‬אז היה חלילה נופל על‬ ‫ברשותם מידע על למעלה מ‪ 1000‬זוגות תפילין‬ ‫הגדולה של בני!‬ ‫הכביש באמצע נסיעה מהירה‪ ...‬ה'‬ ‫המונחים ללא דורש – תרשמו שמות!( ועוד‪.‬‬ ‫ישמרנו‪.‬‬ ‫התפילין חזרו מהכביש‬ ‫אמש‪ ,‬אור לכ"ט אב‪ ,‬הייתי על ציון‬ ‫כשחזרנו הביתה נתתי לילד להכניס כמה לירות‬ ‫ר' מרדכי‪ ,‬ביקשת שלא להבטיח לפרסם בבטחוני‬ ‫התנא האלוקי רשב"י‪ ,‬רגע לפני‬ ‫לצדקה בנוכחות אחיו‪ ,‬להודות ולהלל על הנס‪,‬‬ ‫אז לא הבטחתי‪ ,‬אבל אודה לך אם תפרסם‪,‬‬ ‫שיצאתי נזכרתי‪ :‬התפילין! הלקיתי‬ ‫ולנטוע בליבם עד כמה אנחנו חייבים להודות‪.‬‬ ‫ואשבח את ה' בתוך רבים‪.‬‬ ‫את עצמי‪" :‬היית אצל ר' שמעון‬ ‫למחרת בערב‪ ,‬בעת "חבורת ליל‬ ‫ושכחת להתפלל על מציאת‬ ‫ביום כ"א אב‬ ‫הר"ר‬ ‫שישי" השבועית‪ ,‬נסובה השיחה על‬ ‫התפילין"! עצרתי סמוך ליציאה‬ ‫יום‬ ‫פנחס מנחם שפירא תשפ"ו‪,‬‬ ‫עניני אמונה‪ ,‬השגחה פרטית‪ ,‬וכח‬ ‫מהציון‪ ,‬וביקשתי מה' שבזכות התנא‬ ‫היארצייט של‬ ‫קרית גת‬ ‫התפילה )ענינים בטחוניי"ם(‪ ,‬וכל אחד‬ ‫האלוקי אזכה לקבל את התפילין‬ ‫הרה"ק מבעלזא‬ ‫סיפר את הסיפורים והניסים שלו‪ ,‬לו‬ ‫היקרים חזרה לידי‪.‬‬ ‫זי"ע עמדתי בתחנת אוטובוס‬ ‫הייתי מביא את כולם‪ ,‬היית יכול להוציא השבוע‬ ‫בירושלים‪ ,‬וחככתי בדעתי האם‬ ‫קונטרס שלם‪...‬‬ ‫ירדתי לכיוון היציאה מהמושב‪,‬‬ ‫לנסוע כעת לציון‪ .‬עודני מתלבט ‪-‬‬ ‫סדר פרסום הסיפורים נקבע אך ורק על פי הרגשת הלב בעת חתימת הגיליון‪ .‬עדיפות ניתנת לסיפורים מוקלדים הכוללים פרטים אמיתיים ומלאים‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫טועמיה ‪ -‬דפוס ספיד פרשת כי תבוא תשפו‬ ‫‪19‬‬ ‫פרשת כי תבוא פ"ו ~ עמ' ‪~ 2‬‬ ‫החתן טרם יקרא והקב " ה ענה‬ ‫לי את התפילין‪ .‬משנמצא השליח‬ ‫ובאמצע הירידה אני מקבל טלפון‪,‬‬ ‫כפי שמקובל‪ ,‬בתקופה שלפני חתונתי‬ ‫המבוקש ‪ -‬נחה עלי רוחי ‪ -‬הענין‬ ‫"איהר האט פארלוירען תפילין? " –‬ ‫ניסיתי להזכר בכל מי‬ ‫הר"ר‬ ‫מסודר‪.‬‬ ‫האם איבדתם תפילין?‬ ‫שיתכן שאני מחויב‬ ‫קורא נאמן‬ ‫נשאתי עיני לשמים והודיתי‪:‬‬ ‫על הקו הייתה אשה צדקנית‪ ,‬אשר‬ ‫לפייסו‪ ,‬ודאגתי לנקות‬ ‫מעפולה‬ ‫"יישר כוח אייבישטער על עזרתך עד‬ ‫בעבר היתה עוסקת הרבה במצוות‬ ‫את עצמי מכל שמץ עוון וקפידא‪.‬‬ ‫עכשיו‪ ,‬ב"ה העניינים הסתדרו‪".‬‬ ‫השבת אבדה‪ .‬מספר רגעים קודם לכן‬ ‫בלילה של ערב יום החופה זכרתי‪,‬‬ ‫עם יציאתי מציון הרשב"י נטלה‬ ‫בשעה שמונה בערב נכנסתי בשערי‬ ‫שיש אחד שלא הצלחתי להגיע אליו‪.‬‬ ‫אותה צדקנית לידיה את עיתון‬ ‫ירושלים‪ ,‬עוד מהאוטובוס התקשרתי‬ ‫המודיע‪ ,‬ראתה את המודעה‬ ‫היה זה מלמד בתלמוד תורה אצלו‬ ‫ליהודי שאמור להביא את התפילין‬ ‫שפרסמתי בבוקרו של אותו יום‪ ,‬ומיד‬ ‫למדתי כילד‪ ,‬וזכרתי היטב שאני‬ ‫מקרית ספר לירושלים‪.‬‬ ‫התקשרה אלי‪ .‬בנה שיחי' מצא זוג‬ ‫מחוייב לפייסו‪ .‬נוהג היה להתעטש‬ ‫"אוי! לא נעים לי" התחיל אותו יהודי‬ ‫תפילין‪ ,‬והיא חשבה אולי הם תפילי‬ ‫בצורה מעוררת שחוק‪ .‬בוש אני‬ ‫להתנצל‪" ,‬מלאך השכחה פגע בי‪...‬‬ ‫האבודים‪.‬‬ ‫לספר‪ ,‬כי ברוב שובבותי הובלתי סוג‬ ‫הבאתי את התפילין‪ ,‬אך בטעות נטלתי‬ ‫אך לא‪ ,‬לאכזבתי‪ ,‬ועוד יותר מכך‬ ‫של מרד כיתתי‪ ,‬וכשהיה מתעטש‪,‬‬ ‫אותן עמי חזרה לקרית ספר"‪.‬‬ ‫לאכזבתה של אותה צדקת‪ ,‬לא היו‬ ‫לפתע התעטשו עוד מהחברים מולו‪,‬‬ ‫אלו התפילין שלי‪.‬‬ ‫והוא היה הופך ללעג וקלס‪ .‬כעת‪ ,‬ערב‬ ‫הייתי מאוכזב מאוד‪ ,‬כבר כל כך‬ ‫נישואי‪ ,‬נישואי ידעתי שעכשיו כבר‬ ‫שמחתי‪ .‬שבוע שלם נזקקתי לבריות‪,‬‬ ‫שאלה אותי אותה אשת חבר ישישה‪,‬‬ ‫לכל הדעות הגיעה העת לכבס את‬ ‫לשאול תפילין דר"ת כל יום‪ ,‬וכבר‬ ‫מה הם הראשי תיבות של שמי‬ ‫אותו כתם מכוער שרובץ על נשמתי‪.‬‬ ‫הייתי בטוח שסיימתי עם זה‪.‬‬ ‫הרקומים על שקית התפילין‪,‬‬ ‫מתי כבר יגיעו אלי התפילין שלי?‬ ‫והוסיפה ברכות מאליפות לרוב‪,‬‬ ‫נכנסתי ל"שטיבלאך מאה שערים"‪,‬‬ ‫מל ּוות בצרור סגולות ספוג אמונה‬ ‫כדי להתפלל מעריב אחרון של ימי‬ ‫סיימתי את השיחה עם השליח‬ ‫תמימה‪.‬‬ ‫הבחרות‪ ,‬ומטבע הדברים תפילת‬ ‫הבטתי קדימה על משענת הכיסא‬ ‫השמונה עשרה היתה ממושכת‬ ‫שלפני‪ ,‬והתפללתי תפילה קצרה‪:‬‬ ‫משם המשכתי לנסוע בין קברי הגליל‬ ‫מהרגיל‪ .‬בין השאר בסיום התפילה‬ ‫ולהתפלל בציונים הקדושים‪ ,‬על כמה‬ ‫אייבישטער‪ ,‬חשבתי שאני כבר‬ ‫עניינים‪ ,‬ובתוכם – שאזכה ואמצא את‬ ‫ביקשתי מהקב"ה שיעזור לי שיהיה‬ ‫מסודר‪ ,‬אבל אני רואה שאני עדיין‬ ‫סיפק בידי להצליח לפייס את אותו‬ ‫התפילין‪.‬‬ ‫זקוק לעזרתך!‬ ‫למחרת‪ ,‬בשעה ‪ 9:51‬לפני צהרים‪,‬‬ ‫מלמד‪ ,‬כדי שאוכל להכנס לחופה‬ ‫בתחושה של נקיון מחטא‪ .‬שהרי‬ ‫ואז הוספתי‪ :‬לבושתי‪ ,‬מכיר אני את‬ ‫בהיותי ברכב בין כמה אברכים ‪-‬‬ ‫עבירות שבין אדם לחברו אין‬ ‫עצמי‪ ,‬גם אם תביא לי את התפילין‬ ‫ביציאה מבית המדרש מאור חיים‬ ‫מתכפרות עד שירצה‪ .‬בסיום התפילה‬ ‫עכשיו‪ ,‬עדיין האמונה שלי תוסיף‬ ‫בצפת‪ ,‬התקשרה אלי שוב אותה‬ ‫פסעתי לאחור שלוש פסיעות‪ ,‬והלא‬ ‫להזדקק לחיזוקים תמידיים‪ ...‬יעברו‬ ‫רבנית‪ ,‬ומסרה לי בהתרגשות מספר‬ ‫יאומן התרחש מול עיני‪ :‬השטיבל היה‬ ‫יום יומיים וארמה את עצמי ש"הנה‪,‬‬ ‫טלפון שפירסם בהמודיע היום ‪ -‬יום‬ ‫ריק‪ ,‬חוץ ממני ועוד אדם אחד ‪ -‬אותו‬ ‫זה בדיוק הצליח"‪ ,‬ובאופן טבעי‬ ‫רביעי‪ ,‬כי מצא זוג תפילין בגבעת‬ ‫מלמד!!!‬ ‫לגמרי בדיוק הגיעו התפילין עד אלי‪.‬‬ ‫שאול‪ ,‬ביום כ"א אב‪.‬‬ ‫פניתי אליו והזכרתי לו את התלמיד‬ ‫אבל‪ ,‬אבא שלי לימד אותי שאתה‬ ‫תפילין אלו היו באמת התפילין שלי‪.‬‬ ‫השובב שלמד אצלו כ‪ 15‬שנה קודם‪,‬‬ ‫טוב‪ ,‬וככה גם כתוב בכל הספרים‪.‬‬ ‫יהודי תלמיד חכם מקרית ספר‪ ,‬מצאם‬ ‫והוא מיד זיהה והכיר‪ .‬סיפרתי לו‬ ‫אז אפילו שזה לא מספיק יחזק את‬ ‫מונחים על הכביש בגבעת שאול‪,‬‬ ‫שהתפללתי לפגוש בו כדי לפייסו‬ ‫האמונה שלי‪ ,‬אני מבקש ממך‪,‬‬ ‫דקות בודדות לאחר שנשלפו מידי‪.‬‬ ‫לפני שאני נכנס לחופה‪ ,‬ביום המחרת‪.‬‬ ‫שהתפילין יגיעו אלי עד לאולם"‪.‬‬ ‫שכוייח אייבישטער!‬ ‫הוא סלח ומחל בלב שלם‪ ,‬ובירך אותי‬ ‫עד כאן תפילתי הקצרה‪.‬‬ ‫אך הסיפור תם ולא נשלם‪...‬‬ ‫בכל הברכות‪.‬‬ ‫כמה דקות אחר כך מתקשר אלי‬ ‫איך יגיעו התפילין מקרית ספר ‪ -‬שם‬ ‫מעניין לציין שאותו מלמד כלל לא‬ ‫השליח השוכח‪ ,‬שהוא איתר מישהו‬ ‫גר המוצא היקר‪ ,‬לעיר מגורי ‪ -‬קרית‬ ‫מתגורר באיזור הזה‪ ,‬אלא באיזור‬ ‫שיקח את התפילין עד לרחוב בית‬ ‫גת?‬ ‫סורוצקין‪ .‬הוא אמנם משתייך‬ ‫הדפוס בגבעת שאול‪ .‬הפעם כבר‬ ‫לחסידות שמרכזה בשכונת מאה‬ ‫זכרתי היטב שצריך להתפלל גם‬ ‫ניסינו לטכס עצה ‪ -‬אני והמוצא‬ ‫שערים‪ ,‬אלא שאם בא לשם‪ ,‬ממש לא‬ ‫כשמזון נמצא כבר בצלחת‪...‬‬ ‫שיחי'‪ ,‬עד שהחלטנו שמכיוון ואני‬ ‫היה ברור מאליו שיכנס לערבית‬ ‫מתכוון להשתתף בערב בחתונה‬ ‫דווקא בשטיבלאך‪ ...‬טרם יקראו ואני‬ ‫טלפון זריז לאותו "מישהו" העלה כי‬ ‫באולמי גוטניק בירושלים‪ ,‬ינסה‬ ‫אענה ‪-‬‬ ‫הוא מגיע לאולמי גוטניק ‪ -‬לאולם‬ ‫המוצא ‪ -‬לאתר מישהו שנוסע‬ ‫הצמוד לחתונה בה השתתפתי אני!‬ ‫מקרית ספר לירושלים‪ ,‬ואיתו ישלח‬ ‫תפילתי התקבלה עוד בטרם סיימתיה!‬ ‫י"א אלול תשפ"ו כל הזכויות שמורות‪ .‬אין להעתיק תוכן לפרסום‪ ,‬ללא קבלת אישור מפורש‪ ,‬למעט פרסום הגליון במתכונתו המלאה‪.‬‬ ‫׉‬ ‫בגיליון מובאות עובדות בדוקות ומדויקות בלבד ככל שידי מגעת בס''ד‪ ,‬ללא כל תוספת‪ .‬בחלק מהמקרים שונו השמות על פי דרישת הנוגעים בדבר‪.‬‬ ‫טועמיה ‪ -‬דפוס ספיד פרשת כי תבוא תשפו‬ ‫‪20‬‬ ‫פרשת כי תבוא פ"ו ~ עמ' ‪~ 3‬‬ ‫כתב הרמב"ם בהלכות תשובה )פ"ב ה"ז ו ‪-‬ח(‪" :‬יום‬ ‫הכפורים הוא זמן תשובה לכל ליחיד ולרבים‪ ,‬והוא‬ ‫הישיבה המוערך‪ .‬בשמחה רבה ניגשתי‬ ‫תגידו מילים טובות!‬ ‫אליו ושאלתי אם הוא זוכר את הבטחתו‬ ‫קץ מחילה וסליחה לישראל‪ ,‬לפיכך חייבים הכל‬ ‫תחילתו של הסיפור הזה נטועה‬ ‫לעשות תשובה ולהתוו דות ביום הכפורים‬ ‫לגבי "הספר הראשון שלי"‪ ,‬לפני‬ ‫במרחבי הזמן‪ ,‬לפני כ‪ 40‬שנה‪ .‬הייתי אז‬ ‫הו וידוי שנהגו בו כל ישראל‪ " :‬אבל אנחנו‬ ‫כארבעה עשורים‪.‬‬ ‫בחור בישיבה קטנה‪ ,‬וכדרכם של‬ ‫חטאנו" והוא עיקר הווידוי"‪.‬‬ ‫להפתעתי‪ ,‬הוא זכר גם זכר‪...‬‬ ‫בחורים‪ ,‬לא תמיד הכל הלך על מי‬ ‫בהתרגשות שלפתי את החוברת‬ ‫הקב"ה נתן לנו יום שבו הוא מוחל על הכל‪,‬‬ ‫מנוחות‪ .‬מצאתי את עצמי ניצב מול‬ ‫הבודדת מכיסי ומסרתיה לידו‪.‬‬ ‫אבל יש תנאי הכרחי שבלעדיו גם יום כיפור‬ ‫אתגר מורכב‪ ,‬ופניתי להתייעץ עם מורי‬ ‫אינו מכפר‪ :‬תגיד טעיתי‪ ,‬חטאתי! אין דרך‬ ‫ורבי‪ ,‬ראש הישיבה הרה"ג ר' אריה ג‪– .‬‬ ‫ראו נא וקחו מוסר‪ :‬כמה גדול כוחה‬ ‫להתחמק מזה! ואם זה מה שהקב"ה כביכול‬ ‫תלמיד חכם מופלג ואיש תבונה‪.‬‬ ‫דורש מאיתנו‪ ,‬כנראה שזו הדרך היחידה‬ ‫ועוצמתה של מילה טובה‪ ,‬שגם כעבור‬ ‫שיגרתי אליו מכתב מפורט שבו גוללתי‬ ‫לפייס את מי שחטאנו נגדו!‬ ‫ארבעים שנה לא נס ליחה!‬ ‫את לבטי והאתגרים עמם אני מתמודד‪,‬‬ ‫בדרך להדפסה‪ ,‬אירע עוד אירוע מופלא של‬ ‫הגמרא במסכת יומא מספרת על האמורא ‪-‬‬ ‫השגחה‪ ,‬אותו אפרסם בל"נ כשהחוברות‬ ‫וביקשתי את עצתו‪.‬‬ ‫רב שהמציא עצמו בערב יום כיפור שלוש‬ ‫הטריות יהיו מוכנות בס"ד‪.‬‬ ‫למחרת‪ ,‬הוזמנתי לביתו לשיחה נינוחה‬ ‫פעמים לפני טבח שחטא כנגדו‪ ,‬כדי שהטבח‬ ‫יבקש ממנו מחילה‪ .‬ומדוע רב לא מחל לו‬ ‫תבקשו סליחה!‬ ‫על כוס קפה‪ .‬בסבלנות ובמאור פנים‬ ‫וממילים שבכוחן לבנות – אל מילים שבכוחן‬ ‫נדיר הוא פסע עמי בין שבילי הסוגיה‪,‬‬ ‫מעצמו קודם שיבקש ממנו מחילה? כנראה‬ ‫שככה זה עובד‪ :‬כדי שהמחילה תהיה‬ ‫להרוס!‬ ‫והעניק לי עצה ותושייה‪.‬‬ ‫בשלמות ‪ -‬צריך ש החוטא להכיר בחטאו‬ ‫לפני כשנה וחצי יהודי עשה מעשה‬ ‫בטרם צעדתי לעבר הפתח‪ ,‬העניק לי‬ ‫ולבקש מחילה! ]פשוט ש אין אנו משיגים שמץ‬ ‫שפגע בי‪ .‬מעשהו גרם לי הפסד כספי‪,‬‬ ‫ראש הישיבה צידה לדרך‪ ,‬משפט‬ ‫ממחשבתם של מלאכי עליון‪ ,‬רק מה שיש לנו ללמוד‬ ‫טרחה עצומה‪ ,‬ו תרעומת ביני ובין‬ ‫פרידה אותו אני עתיד לזכור שנים‬ ‫ממעשיהם[ וכן שמעתי בשם הגרח"ק זצ"ל‪,‬‬ ‫הסובבים אותי‪.‬‬ ‫שלא מצאנו שהקב"ה מוחל למי שאינו‬ ‫רבות‪" :‬המכתב שלך נתן לי הזדמנות‬ ‫מבקש סליחה‪.‬‬ ‫נהגתי כפי שיהודי אמור לנהוג‪ :‬פניתי‬ ‫להכיר את סגנון הכתיבה המיוחד שבו‬ ‫אליו והסברתי לו את חומרת מעשהו‪,‬‬ ‫ניחנת‪ .‬בעזרת ה'‪ ,‬כשיצא לאור ספרך‬ ‫ויש בזה מן ההגיון‪ :‬ההימנעות מהודאה‬ ‫אך הוא התבצר בעמדתו וטען בתוקף‬ ‫הראשון‪ ,‬אני אהיה הראשון לקנותו‪".‬‬ ‫בטעות וב פגיעה שנגרמה‪ ,‬והעדר לקיחת‬ ‫כי נהג כשורה‪ .‬מדובר בת"ח‬ ‫אחריות‪ ,‬מטילה את הנטל הרגשי על‬ ‫שנים נקפו‪ ,‬וכדרכן של מילים טובות‪,‬‬ ‫שהציפיות ממנו הן גבוהות מהרגיל‪,‬‬ ‫הנפגע‪ ,‬ומעוררות אצלו חשש תמידי‬ ‫זכרונם לא הועם‪ .‬ראש הישיבה בחזונו‬ ‫שהפגיעה עלולה לחזור על עצמה‪ ,‬וכך‬ ‫והתקשיתי להשלים עם התנהגותו‪,‬‬ ‫אף על פי כן ‪ -‬לקראת ראש השנה‬ ‫ציפה בוודאי לחיבור עיוני עמוק על‬ ‫מונעת את שיקום האמון ביניהם‪.‬‬ ‫"קצות החושן" או "שב שמעתתא"‬ ‫גמרתי בדעתי למחול לו מחילה‬ ‫רק בחלוף שנה תמימה נוספת‪ ,‬עלה בידי למחות‬ ‫גמורה‪ ,‬ודאגתי ליידע אותו על כך‪.‬‬ ‫ותקוותו זו עדיין לא התגשמה‪ .‬אך‬ ‫מלבי את התרעומת לחלוטין‪ ,‬והרשיתי לעצמי‬ ‫הרי חז"ל אמרו‪" :‬כל המעביר על‬ ‫בשנים האחרונות זכיתי להוציא לאור‬ ‫לכתוב‪...‬‬ ‫מידותיו‪ ,‬מעבירין לו על כל פשעיו"‪,‬‬ ‫קונטרס קטן בשם "ביטחון מהו"‪.‬‬ ‫את הדברים הללו לא כתבתי עבור‬ ‫ומי פתי שיוותר על "פרוטקציה" כזו‬ ‫למרות היקפה הצנוע‪ ,‬החוברת זכתה‬ ‫הנפגעים ‪ ...‬בוודאי רצוי לכל אחד‬ ‫בימי הדין‪...‬‬ ‫תלי"ת לתהודה רבה‪ ,‬והביאה שינוי‬ ‫להשתדל למחול בכל לבו לכל אדם‬ ‫מבורך באלפי בתים בישראל‪ ,‬עד שאני‬ ‫חלפו חודשים ויום אחד הוא פגש‬ ‫מישראל‪ ,‬ומי שיודע למחול חייו גם‬ ‫לא יכול להרשות לעצמי להמתין‬ ‫אותי והתאונן בפני‪" :‬חוששני שאין‬ ‫מתוקים ורגועים יותר‪ .‬אני מכיר‬ ‫קמעא בין הדפסה להדפסה‪.‬‬ ‫מחילתך שלמה‪ ,‬ניכר כי בלבך יש‬ ‫יהודים שב"תפילה זכה" הנאמרת‬ ‫עדיין יותר משמץ של תרעומת עלי"‪.‬‬ ‫מדי פעם נזכרתי בהבטחתו הנושנה של‬ ‫בערב יום כיפור הם מדלגים על‬ ‫הד ברים לא נאמרו בחלל ריק‪.‬‬ ‫ראש הישיבה‪ ,‬ועלה בי רצון להגיש‬ ‫הקטע שבו אומרים שמוחלים‬ ‫לפניו כתשורה את פרי עמלי הצנוע‪ ,‬אך‬ ‫אוֹמר‬ ‫חוֹטא כְּ נֶ גְ ִדּ י וְ ֵ‬ ‫לכולם‪ ,‬חוּץ ִמי ֶשׁ ֵ‬ ‫כישורי המשחק שלי אינם‬ ‫טרדות הזמן הפרידו בין הרצון‬ ‫ֶא ֱח ָט א לוֹ וְ הוּא ִי ְמ ַחל לִ י‪.‬‬ ‫מהמשובחים ‪ ,‬ואכן‪ ,‬למרות ההחלטה‬ ‫למציאות‪ .‬הפעם האחרונה שבה ראיתיו‬ ‫הנחושה למחול ולסלוח ‪ -‬התקשיתי‬ ‫הקטע הזה נכתב עבור כל מי שחטא‬ ‫היתה כשהגיע להשתתף בשמחת‬ ‫לשוחח עמו בחביבות כבעבר‪,‬‬ ‫החתונה הראשונה שערכתי‪.‬‬ ‫פעם נגד זולתו ומי לא? נגד הורים‪,‬‬ ‫ולשכוח מהאירוע כאילו לא היה‪.‬‬ ‫קרובים‪ ,‬ידידים‪ ,‬תלמידים‪ :‬גם אם‬ ‫ָעקֹב ַה לֵּ ב ִמ כֹּל וְ ָאנֻ שׁ הוּא ו ִמי ֵי ָד ֶענּוּ‪:‬‬ ‫השבוע יצאתי לדרך כדי להדפיס‬ ‫היחסים חזרו להיות תקינים ונראה‬ ‫)ירמיהו יז ט( גם עבור מי שמאמין באמונה שלמה‬ ‫מהדורה חדשה ומתוקנת‪ ,‬לאחר שכל‬ ‫לכם שהזמן עשה את שלו והעניין‬ ‫שהכל משמים‪ ,‬ההתמודדות מול עוול ועלבון‬ ‫העותקים בנקודות המכירה אזלו‪.‬‬ ‫נשכח‪ ,‬ואפילו אם כבר חלפו ‪ 40‬שנה‬ ‫מצדו של ידיד שמאכזב בהתנהגותו‪ ,‬הוא ענין‬ ‫הועדתי את פעמי לבית הדפוס "גלובל‬ ‫‪ -‬תבקשו מחילה! תגידו חטאתי‪,‬‬ ‫מורכב וסבוך‪ ,‬ואכמ"ל‪.‬‬ ‫פרינט" בירושלים‪ ,‬כשבציקלוני עותק‬ ‫טעיתי ולבי כואב על התנהגותי!‬ ‫בודד מהמהדורה הקודמת‪ ,‬כדוגמא‬ ‫ניסיתי לנבור בעמקי הנפש ולהבין‬ ‫עבור העוסקים במלאכה‪ .‬בדרך‪ ,‬נכנסתי‬ ‫רק כך תדעו שתיקנתם באמת את‬ ‫מה גורם לי לחוש כך‪ ,‬והמסקנות‬ ‫להתפלל מנחה בבית הכנסת "סאטמר"‬ ‫העוול מן השורש‪ ,‬ותזכו בע"ה‬ ‫למחילת עוונות אמיתית‪ ,‬ולכתיבה‬ ‫שהגעתי אליהן ליוו אותי במשך ימי‬ ‫ברחוב יואל‪ ,‬וכשסיימתי להתפלל אורו‬ ‫וחתימה טובה!‬ ‫הרחמים שבאו עלינו לטובה‪.‬‬ ‫עיני‪ :‬מולי עמד במלוא הדרו ‪ -‬ראש‬ ‫י"א אלול תשפ"ו כל הזכויות שמורות‪ .‬אין להעתיק תוכן לפרסום‪ ,‬ללא קבלת אישור מפורש‪ ,‬למעט פרסום הגליון במתכונתו המלאה‪.‬‬ ‫׉‬ ‫בגיליון מובאות עובדות בדוקות ומדויקות בלבד ככל שידי מגעת בס''ד‪ ,‬ללא כל תוספת‪ .‬בחלק מהמקרים שונו השמות על פי דרישת הנוגעים בדבר‪.‬‬ ‫טועמיה ‪ -‬דפוס ספיד פרשת כי תבוא תשפו‬ ‫‪21‬‬ ‫פרשת כי תבוא פ"ו ~ עמ' ‪~ 4‬‬ ‫הראיתי לו את מה שהיה לנו במקום‬ ‫לאורך כל התקופה הזו בקשתי‬ ‫ביק‪‬י לנוח והצלתי נפש‬ ‫והצעתי לו ממגוון הכיפות שהיו‬ ‫והתפללתי רבות על הצלחת העניין‪,‬‬ ‫בליל ל"ג בעומר זכיתי להשתתף יחד‬ ‫מונחות על השולחן‪ ,‬אך הוא השיב‬ ‫ובפרט בשבועיים האחרונים – שבהם‬ ‫עם רבבות אלפי‬ ‫הר"ר‬ ‫שהוא מחפש כיפה לבנה‪ .‬מצאנו לו‬ ‫לא הייתה תפילה שבה לא ביקשתי‬ ‫שמואל אשרובסקי ישראל ב"הדלקה‬ ‫כיפה לבנה‪ ,‬אך הוא הבהיר שהוא‬ ‫שהעסקה תצא לפועל על הצד הטוב‬ ‫הגדולה בעולם"‬ ‫ירושלים‬ ‫זקוק דווקא לכיפה לבנה סרוגה‪...‬‬ ‫ביותר‪.‬‬ ‫של הרה"צ ר' אלימלך בידרמן‬ ‫אין לי מושג אם הכוונה היתה לכיפה‬ ‫ביום רביעי שעבר‪ ,‬לאחר תפילות‬ ‫שליט"א‪ ,‬שהתקיימה על פני רחוב‬ ‫סרוגה כמנהג הדלי"ם‪ ,‬או שמא‬ ‫מעומק הלב‪ ,‬העסקה הושלמה‬ ‫שפע חיים בירושלים עיה"ק‪.‬‬ ‫הכוונה היתה ל"יארמולקה" לבנה של‬ ‫בהצלחה מרובה‪ ,‬והניבה לי רווח נקי‬ ‫באמצע המעמד פגשתי את אחי‬ ‫אנשי היישוב הישן‪...‬‬ ‫של למעלה מ‪ 60,000-‬שקלים‪.‬‬ ‫לייביש שיחי' והוא סיפר לי שהסבתא‬ ‫אמרתי לו שלצערי אין לנו כיפה כזו‪,‬‬ ‫אולם‪ ,‬למרות שברור לי שהכול מגיע‬ ‫שגרה בסמיכות‪ ,‬בצומת הרחובות‬ ‫אך ברחוב הסמוך "אחד העם" קיימת‬ ‫בהשגחה פרטית‪ ,‬בימים שלאחר מכן‬ ‫עלי הכהן – גבעת משה‪ ,‬הודיעה‬ ‫חנות לתשמישי קדושה והוא יכול‬ ‫הרגשתי שבאופן טבעי ‪ -‬הכוונה‬ ‫שהיא מותירה את דלת ביתה פתוחה‪,‬‬ ‫לרכוש לעצמו כיפה כאוות נפשו‪ ,‬שכן‬ ‫בתפילות קצת פחתה‪.‬‬ ‫לכל מי שיבוא‪.‬‬ ‫הוא לא היה נראה כמי שהפרוטה‬ ‫כשהסתיים האירוע‪ ,‬בשעה שלוש‬ ‫והנה אירע דבר מעניין‪ :‬השבת‬ ‫אינה מצויה בכיסו‪ .‬אבל אז הוא‬ ‫לפנות בוקר‪ ,‬ראיתי שאין תחבורה‬ ‫התארחנו אצל חמותי‪ .‬במוצאי שבת‬ ‫הבהיר שהוא מחפש דווקא כיפה‬ ‫מסודרת לחזור‪ .‬החלטתי שאלך לנוח‬ ‫חזרנו הביתה‪ ,‬וכשהגענו גיליתי‬ ‫לבנה סרוגה ומשומשת‪...‬‬ ‫בבית הסבתא שתחי' כשעתיים‪-‬‬ ‫ששכחתי אצלה את הכול – את ארנק‬ ‫כאן כבר גברה סקרנותי ובקשתי‬ ‫הכרטיסים‪ ,‬כרטיס האשראי‪ ,‬המזומן‬ ‫שלוש‪ ,‬עד האוטובוס הראשון לביתר‪.‬‬ ‫להבין לפשר הדבר‪ ,‬מה עומד מאחורי‬ ‫וכרטיס הרב‪-‬קו‪.‬‬ ‫עליתי אל הבית והתיישבתי על‬ ‫רשימת הדרישות המשונה‪...‬‬ ‫הספה‪ ,‬קראתי קריאת שמע וקצת‬ ‫כך יצא שביום ראשון בבוקר‪,‬‬ ‫תהילים‪ ,‬ואז התעוררה הסבתא‬ ‫התברר שבמסגרת עבודתו של האיש‬ ‫כשביקשתי לקנות חלב ולחם לבית‪,‬‬ ‫והציעה לי מקום מסודר לישון‪.‬‬ ‫הוא בדרכו לאירוע בתחום הפרסום‬ ‫לא היתה לי אפשרות לשלם עבור‬ ‫והמדיה‪ ,‬וכחלק מהתפקיד שהיה‬ ‫מוצרים בסיסיים אלו! באותו רגע‬ ‫לאחר כמה דקות‪ ,‬עוד לפני‬ ‫עליו לבצע מול המצלמות‪ ,‬נדרשה לו‬ ‫נזכרתי והפנמתי שוב‪ :‬הכול בידי‬ ‫שנרדמתי‪ ,‬היא קראה לי בקול‪.‬‬ ‫בדיוק כיפה כזו‪ .‬לשם כך הוא ביקש‬ ‫שמים‪ .‬גם כשאדם זוכה לסכומים‬ ‫כשהגעתי ראיתי שהיא חיוורת‬ ‫כיפה כזו שתראה משומשת‪ ,‬טבעית‬ ‫גדולים יחסית‪ ,‬עליו לזכור תמיד שכל‬ ‫ונופלת על מיטתה‪ ,‬והיא ביקשה ממני‬ ‫ואמיתית‪ ,‬ולא חדשה‪.‬‬ ‫מחסורו וצרכיו היומיומיים תלויים‬ ‫מיץ ענבים – משהו מתוק לרפואה‪.‬‬ ‫אך ורק בחסדו ובהטבתו של בורא‬ ‫במקרר לא היה מספיק‪ ,‬והיה צורך‬ ‫תוך כדי השיחה תפסנו את הרגע‬ ‫לפתוח בקבוק חדש‪.‬‬ ‫עולם‪ ,‬גם כשהאוכל נמצא כביכול‬ ‫והצענו לו‪" :‬תראה איזה מקום יפה‪,‬‬ ‫אנשים לומדים תורה ומתוודעים‬ ‫בצלחת!‬ ‫מתברר שהיא סבלה מנפילת סוכר‬ ‫אליה לראשונה בחייהם‪ ,‬אולי תשב‬ ‫ברמה קיצונית‪ ,‬ללא כוח לקום‬ ‫איתנו קצת גם אתה‪ ,‬נלמד משהו‬ ‫כיפה לבנה סרוגה ו משומ‪‬‬ ‫ולהביא לעצמה‪ ,‬ובודאי לא לפתוח‬ ‫ביחד"‪ .‬למרבה ההפתעה ההצעה‬ ‫באותם ימים לימדתי במרכז תל אביב‪,‬‬ ‫בקבוק חדש‪ .‬אילולא הייתי נמצא שם‬ ‫נכנסה לליבו‪ .‬הוא התיישב ללמוד‬ ‫הומה‬ ‫באזור‬ ‫הר"ר‬ ‫באותה שעה ועודני ער‪ ,‬איני יודע איך‬ ‫עמי‪ ,‬ומתוך אותו מפגש אקראי החל‬ ‫אדם‪ ,‬מקום שבו‬ ‫מרדכי לאופר‬ ‫זה היה מסתיים‪.‬‬ ‫תהליך עמוק‪ .‬מאדם שהיה רחוק‬ ‫יום‪-‬יום‬ ‫חלפו‬ ‫אשדוד‬ ‫אנשים שרובם רחוקים מתורה‬ ‫זיכני השי"ת להיות שליח טוב להציל‬ ‫מאוד‪ ,‬הוא הלך והתקרב לעולם‬ ‫נפש מישראל!‬ ‫התורה והיהדות‪ ,‬וברוך השם צמחו‬ ‫ומצוות‪ .‬נוהגים היינו לקבוע‬ ‫מהמפגש הזה פירות מבורכים‪.‬‬ ‫"חברותות" משותפות בזמנים‬ ‫אין לנו פה ‪‬כול‬ ‫הכל החל מכיפה אחת‪ ,‬לבנה סרוגה‬ ‫קבועים עם יהודים רחוקים שבקשו‬ ‫לטעום ממתיקות התורה‪ ,‬ורבים מהם‬ ‫משך כמה שנים הצטברו והעיקו עלי‬ ‫ומשומשת‪ ,‬שלא היתה לנו!‬ ‫חובות מכבידים‬ ‫התקרבו בהמשך לקיום תורה ומצוות‬ ‫הר"ר‬ ‫הו דעה משמחת למנויי הפקס‬ ‫במלואן‪.‬‬ ‫של עשרות אלפי‬ ‫מרדכי סבאג‬ ‫בעקבות השתדלותו של יהודי יקר מ" חצור‬ ‫חבר‬ ‫שקלים‪.‬‬ ‫ירושלים‬ ‫הגלילית" שנטל על עצמו את טורח הטיפול‬ ‫באחד הימים נכנס לבית המדרש אדם‬ ‫הציע לי להיכנס לעיסקה מסוימת‬ ‫בעל חזות "אשכנזית – שמאלנית"‪,‬‬ ‫שהייתה אמורה להניב לי רווחים‬ ‫הגיליון יהיה זמין בפקס‬ ‫שלא נראה כלל כבעל זיקה כלשהי‬ ‫נאים‪ ,‬והסכמתי‪ .‬העסקה אומנם‬ ‫מאמצע השבוע‬ ‫לציבור המסורתי או הדתי‪ .‬הוא ניגש‬ ‫התקדמה‪ ,‬אך התהליך נמשך כשנה‬ ‫לקבלת הגיליון בפקס‪ " :‬אוצר הגליונות "‬ ‫ושאל‪ :‬האם יש פה כיפה? עניתי לו‪:‬‬ ‫וחצי‪.‬‬ ‫‪ 02-3132641‬קוד גיליון ‪0026‬‬ ‫יש הרבה כיפות על השולחן בכניסה‪.‬‬ ‫י"א אלול תשפ"ו כל הזכויות שמורות‪ .‬אין להעתיק תוכן לפרסום‪ ,‬ללא קבלת אישור מפורש‪ ,‬למעט פרסום הגליון במתכונתו המלאה‪.‬‬ ‫׉‬ ‫בגיליון מובאות עובדות בדוקות ומדויקות בלבד ככל שידי מגעת בס''ד‪ ,‬ללא כל תוספת‪ .‬בחלק מהמקרים שונו השמות על פי דרישת הנוגעים בדבר‪.‬‬ ‫טועמיה ‪ -‬דפוס ספיד פרשת כי תבוא תשפו‬ ‫‪22‬‬ ‫מדרשותיו של מגיד המישרירםבי שלמה ברוורמן שליט"א‬ ‫‪33‬‬ ‫ס''‪3‬‬ ‫גליון מס‬ ‫הוא אמר לי‪" :‬כבוד הרב‪ ,‬התבלבלת בשעות‪ ,‬עדיין לא‬ ‫סיפור מדהים ביח''ל‬ ‫נכנסה השבת"‪.‬‬ ‫אמרתי לו‪" :‬שבת?! מה קורה לך‪ ,‬אתה מחלל שבת‬ ‫מורי ורבותי‪ ,‬תשמעו סיפור‬ ‫עכשיו!"‪.‬‬ ‫מפעים שהתרחש בבית מדרשו של הרב וואזנר זצ"ל‪.‬‬ ‫תבין‪ ,‬זה היה בחור ירא שמים גדול‪ .‬הוא טעה בשעות‬ ‫את הסיפור שמעתי מר' ישראל‬ ‫כי הוילון בחדר היה מאוד עבה‪ ,‬והוא לא ראה שבחוץ‬ ‫ויזל‪ ,‬שהיה משגיח בישיבת יח"ל‪ ,‬וכך אמר‪:‬‬ ‫כבר חשוך והיה בטוח שעוד היום גדול‪ .‬ואז‪,‬‬ ‫קריאה פתאומית בעיצומה של קבלת שבת‬ ‫כשצעקתי "שבת!"‪ ,‬הוא הזיז את הוילון וראה שאכן‬ ‫חשוך‪ .‬הוא צרח צרחה‪ ,‬זרק את הסיגריה ואת משחת‬ ‫הרב וואזנר היה מתפלל‬ ‫הנעלים‪ .‬ראיתי שכמעט הוא קיבל דום לב; הוא נפל‬ ‫בליל שבת עם בעלי הבתים‪ ,‬ואילו הבחורים התפללו‬ ‫על המיטה ולא זז‪ .‬ניסיתי לעודד אותו‪" :‬אתה לא‬ ‫בהיכל הישיבה‪ .‬ליל שבת אחת‪ ,‬אחרי שגמרנו מנחה‬ ‫ידעת‪ ,‬אתה שוגג אמיתי"‪ .‬היה קשה מאוד להרגיע‬ ‫ולפני שהתחילו קבלת שבת‪ ,‬ירד אברך מההיכל‬ ‫אותו‪ ,‬הוא היה נסער‪.‬‬ ‫שלמעלה ואמר לי‪" :‬הרבי קורא לך"‪.‬‬ ‫אמרתי לו‪" :‬אמצע קבלת שבת‪ ,‬והוא קורא לי? מה אתה‬ ‫הלב הגדול של הרב וואזנר‬ ‫עושה ממני צחוק?"‪.‬‬ ‫ביום ראשון‪ ,‬הרב וואזנר קורא לי ושואל אותי אם הכל‬ ‫הוא אמר לי‪" :‬זה רציני ביותר‪ ,‬אני פשוט לא מבין"‪.‬‬ ‫היה בסדר עם התלמידים‪ .‬סיפרתי לו על הבחור וכו'‪,‬‬ ‫עליתי‪ ,‬וראיתי בדלת הכניסה לבית המדרש שהרב‬ ‫ואז הוא אמר לי‪" :‬אני רוצה שתבין למה קראתי לך בליל‬ ‫וואזנר מסתובב ומחפש אותי‪ .‬ניגשתי אליו‪.‬‬ ‫שבת‪ :‬הרגשתי שיש חילול השם בתוך הישיבה‪ ,‬כביכול‬ ‫הרבי קרא לי ואמר לי‪" :‬כן"‪.‬‬ ‫הנשמה אמרה לי‪ ,‬ולא ידעתי מה זה‪ ,‬ולכן שלחתי אותך‬ ‫הוא שאל אותי‪" :‬מה קורה בישיבה?"‪.‬‬ ‫שתבדוק"‪.‬‬ ‫"ב"ה הכל בסדר"‪ ,‬עניתי‪.‬‬ ‫ואז הוא הוסיף לי‪" :‬ראש ישיבה שלא מרגיש מה‬ ‫"איפה הבחורים?"‪.‬‬ ‫שמתרחש עם הבחורים שלו – הוא לא ראש ישיבה"‪.‬‬ ‫"הם מתפללים למטה‪ ,‬כולם"‪.‬‬ ‫סיפור כזה מני אבן מעיד על גדלותו העצומה של הרב‬ ‫"תגיד לי‪ ,‬מה קורה בפנימייה?"‪.‬‬ ‫וואזנר זצ"ל‪ .‬ואתם בטח תמהים לשם מה הבאתי את‬ ‫"לא ידוע לי על שום דבר מיוחד‪ ,‬כולם עכשיו בהיכל‬ ‫הסיפור הזה? אני יספר לכם עוד סיפור ואז תבינו‬ ‫הישיבה"‪.‬‬ ‫בחיים הוא לא שאל אותי כזאת שאלה‪ .‬הבנתי שקרה‬ ‫סיפור מופלא על עקשנות שהצליחה ורצון עז‬ ‫שם משהו‪.‬‬ ‫שהתממש‬ ‫המראה המזעזע והגילוי המרטיט‬ ‫יש לי ידיד קוראים לו רבי פתחיה זיו אור‪ ,‬הוא מכהן‬ ‫כראש מוסד 'שיבת תיכונית רמת גן‪ .‬הרב זיו אור מלא‬ ‫רצתי לכיוון הפנימייה‪ ,‬עברתי במהירות חדר‪-‬חדר ולא‬ ‫אהבת תורה‪ ,‬ותמיד הוא מחפש להקנות אותה‬ ‫ראיתי דבר‪ .‬כשהגעתי לאחד החדרים בסוף הפנימייה‪,‬‬ ‫לתלמידיו‪ .‬ומאחר וחז"ל אמרו שבגלל נס פורים הדור‬ ‫קיבלתי שוק‪ .‬ראיתי בחור מפזם שירים עם משחת‬ ‫קבלוה מאהבה‪ ,‬לכן אצלו פורים הוא יום של קבלת‬ ‫נעליים וסיגריה‪.‬‬ ‫אמרתי לו‪" :‬אתה נורמלי? שבת כבר נכנסה!"‪.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫טועמיה ‪ -‬דפוס ספיד פרשת כי תבוא תשפו‬ ‫‪23‬‬ ‫הרגשתי כאילו האצבעות שלי נטרקו בדלת‪ .‬כל ההכנה‬ ‫התורה מאהבה‪ ,‬וכל שנה הוא מכין את הבחורים ליום‬ ‫הגדולה ירדה לטמיון כולם היו מאוכזבים קשות‪.‬‬ ‫זה בכמה דרכים‪ :‬ראשית לימוד והתמדה וסיומי‬ ‫עכשיו תשמע טוב דבר מדהים חצי שנה חלפה מאז‪.‬‬ ‫מסכתות‪ ,‬שנית ליל שישי לפני פורים כל התלמידים‬ ‫עורכים משמר‪.‬‬ ‫המפגש המפתיע בפארק הלאומי‬ ‫שיא המעמד הוא בליל פורים בו הם שוכרים את אחד‬ ‫עשינו מבצע חיזוק שבו כל תלמיד מהכיתה הגבוהה‬ ‫האולמות הגדולים ברמת גן עם תזמורת רבת כלים‬ ‫אוסף תחתיו מספר תלמידים מהכיתות הנמוכות‬ ‫ומנגנים ידועי שם עולמי‪ ,‬ושם רוקדים ריקודי שמחה‬ ‫ומחזקם‪ .‬בנושאים שונים בסיומו של המבצע נסעו כל‬ ‫יהודית בהתלהבות‪ ,‬שעל הריקודים מנצח הרב זיו אור‬ ‫התלמידים עם צוות המורים ליום כיף בפארק הלאומי‪.‬‬ ‫לבוש בקיטל והוא מעודד את הריקודים‪ ,‬שמחה של‬ ‫לפארק יצאנו סדר גודל של מאתיים בחורים‪ .‬תוכנית‬ ‫מצווה עתה היא עת קבלת התורה מאהבה‪.‬‬ ‫היום כללה משחקי כדור שונים‪ ,‬מנחה וארוחת צהריים‬ ‫מכובדת וחזרה הביתה‪ .‬לא העליתי בדעתי מה הולך‬ ‫השאיפה להביא את גדול הדור‬ ‫להתרחש בפארק לפני שעמדנו להתפלל מנחה‪ ,‬אני‬ ‫אחד המנהגים הקבועים שלו הוא הבאת תלמיד חכם‬ ‫רואה מרחוק את הגבאי של הרב וואזנר הולך‪ .‬אני‬ ‫גדול לישיבה או למסיבה‪ ,‬דבר זה עושה רושם גדול על‬ ‫שואל את עצמי מה הוא עושה כאן בטח הלך לטייל‬ ‫התלמידים‪.‬‬ ‫פתאום אני רואה גבאי נוסף מעניין‪ .‬גם הוא כאן‪.‬‬ ‫סיפר לי הרב זיו אור שנה אחת החלטתי שאני רוצה‬ ‫התקרבתי לעברם להגיד להם שלום פתאום אני מבחין‬ ‫להביא את פוסק הדור גדול הדור הרב וואזנר לישיבה‪.‬‬ ‫בשמשיה שתחתיה יושב הרב וואזנר ולומד‪ .‬אני חושב‬ ‫ידעתי שדבר זה יעשה רושם אדיר על התלמידים‪.‬‬ ‫פשוט הרב יצא להתאוורר וללמוד בחיק הטבע‪.‬‬ ‫אמרו לי חברי‪ :‬אתה חולם חלומות! הרב וואזנר השייך‬ ‫ואז נפל לי האסימון‪ :‬יש כאן הזדמנות נדירה שבו יוכלו‬ ‫לקהילות החרדיות השמרניות ביותר יבוא לאחת‬ ‫התלמידים לקבל ברכה מהרב ולהשלים את מה שלא‬ ‫הישיבות של הציונות הדתית? ועוד שקוראים לה‬ ‫עשו בפורים‪.‬‬ ‫ישיבה תיכונית? אמרו לי אין מצב בעולם‪ ,‬תשכח מזה‪.‬‬ ‫זאת הייתה העזה נוראה‪.‬‬ ‫לי היתה מטרה אחת מול העיניים‪ :‬להכניס בתלמידים‬ ‫אני מסתכל על התלמידים‪ ,‬חלקם עם נעלי ספורט‪,‬‬ ‫שאינם באים מעולמה של תורה אהבת תורה ויראת‬ ‫צבעוניים חלקם סנדלים בלי גרביים מכנסיים קצרים‪,‬‬ ‫שמים‪ ,‬וביודעי ששהותו של הרב וואזנר במחיצתם‬ ‫חולצות קצרצרות‪ ,‬מזיעים ונוטפים אחרי משחק ביום‬ ‫תיצור בהם רושם עצום והיא תהיה נכרת לדורות‪.‬‬ ‫קיץ לוהט עם הכדורגל ביד‪.‬‬ ‫החלטתי ללכת על זה בכל הכוח‪ ,‬דיברתי עם הבני בית‬ ‫חשבתי איך אני מכניס אותם לרב‪ ,‬זה לא דרך ארץ‪ .‬מצד‬ ‫בקשתי הפצרתי התחננתי פעם ועוד פעם לבסוף‬ ‫שני עיתוי כזה מוצלח אי אפשר לפספס והרי הפגישה‬ ‫נעניתי לצורך זיכוי הרבים אמרו הגבאים הרב יעשה‬ ‫עמו תהיה לה השפעה עצומה על התלמידים אי אפשר‬ ‫דבר שהוא לא עשה אף פעם והוא יבוא אליכם‬ ‫לפספס כזה דבר‪ .‬החלטתי לגשת לגבאים ולשאול‬ ‫התרגשתי כמו שלא התרגשתי בחיי התחלתי להכין את‬ ‫אותם‪ .‬אמרו לי‪ :‬ניגש לרב ונשאל אותו‪.‬‬ ‫הישיבה ואת התלמידים מאורע של פעם במאה שנה‬ ‫אחרי דקה הם חוזרים‪ :‬הרב הסכים לקבלם‪ .‬אמרו לי‬ ‫עברו כמה ימים‪.‬‬ ‫הגבאים‪ :‬תתארגנו ובואו‪ .‬עם דמעות התרגשות‬ ‫בעיניים אספתי את התלמידים וספרתי להם‪ .‬ישר באנו‪,‬‬ ‫האכזבה הגדולה‬ ‫מאתיים תלמידים‪ ,‬והרב קיבל כל תלמיד באהבה‪ ,‬לחץ‬ ‫התקשר אלי אחד הגבאים ואמר לי כך את הרב תקפה‬ ‫לו את היד וברכו בחמימות‪ .‬הרב וואזנר שאל את‬ ‫חולשה גדולה‪ ,‬הוא בקושי יוצא מהבית‪ ,‬ובודאי לא‬ ‫התלמידים‪ :‬איפה אתם לומדים? אמרו לו‪ :‬ישיבה‬ ‫למקום שיש בו הרבה מדריגות כמו אצלכם‪ ,‬לכן עם כל‬ ‫תיכונית רמת גן‪ .‬אמר להם‪ :‬לא‪ ,‬ישיבת רמת גן‪ ,‬לא‬ ‫הרצון הטוב אין מצב שהוא יבוא אליכם אבל לקבל‬ ‫תיכונית‪ ,‬אתם תהיו עמלי תורה וגדולי תורה‪.‬‬ ‫אתכם בביתו בחפץ לב הוא יוכל‪ .‬מיד סכמתי איתו על‬ ‫התלמידים היו מרוגשים בצורה בלתי רגילה‪.‬‬ ‫יום שבו יבואו התלמידים אל הרב‪ .‬ולתלמידים אמרתי‪:‬‬ ‫לגדול הדור נכנסים אחרי לימוד בהתמדה וסיומי‬ ‫יגעתי ומצאתי תאמין‬ ‫מסכתות‪ ,‬ואמרתי להם כמובן שכולם באים בבגדי שבת‬ ‫אז הרגשתי על בשרי את מאמר חז"ל‪ :‬יגעתי ומצאתי‬ ‫מכובדים שחור לבן ונעליים מכובדות‪ .‬אכן ביום שסוכם‬ ‫תאמין‪ .‬כמה יגיעות יגעתי בשביל שיוכלו להיכנס לרב‬ ‫כל הישיבה לבושה בגדי חג ואנו מתכוננים להגיע לביתו‬ ‫וואזנר ולא עלתה בידי‪ ,‬והנה הרב וואזנר פוגש את‬ ‫של הרב‪ .‬זמן מה לפני שאנחנו יוצאים התקשר הגבאי‬ ‫התלמידים במקום שלא הייתי מעלה בדעתי לעולם‪.‬‬ ‫והודיע הרב זיו אור צר לי לאכזב אותך אבל מה אני יכול‬ ‫מורי ורבותי‪ ,‬אני רוצה לשואל אתכם שאלה‪ :‬הרי‬ ‫לעשות הרב מאוד לא מרגיש טוב אין היום קבלת קהל‬ ‫כשהיו אמורים בתחילה לבוא לביתו של הרב הם‬ ‫משום צורה עמכם הסליחה וסגר את הטלפון‪.‬‬ ‫‪2‬‬ ‫טועמיה ‪ -‬דפוס ספיד פרשת כי תבוא תשפו‬ ‫‪24‬‬ ‫יגיד לחברים לא היה לי את השכל להבין שזה לא זמן‬ ‫התכוננו בדחילו ורחימו סיומי מסכתות בגדים‬ ‫קבלת קהל‪.‬‬ ‫מכובדים ואלו כאן בלי כל זה הרב מקל אותם‪ .‬בואו‬ ‫באיזה שהוא שלב ראיתי שאף אחד לא פותח החלטתי‬ ‫נדמיין אם הם היו באים לביתו של הרב ברח' הלפרין‬ ‫שאני פותח לבד את הדלת אני בא לפתוח אני לא‬ ‫בצורה ככזאת מה הייתה תגובת הגבאים? בטח היו‬ ‫מצליח משהו מבפנים עוצר אותי ולא נותן לי לפתוח‬ ‫אומרים‪ :‬זו חוצפה‪ ,‬כך לא באים לגדול הדור ! למה כאן‬ ‫אני דוחף מבחוץ והוא עוצר מבפנים‪ .‬אמרתי די עד כאן‬ ‫הרב קיבל אותם בכזאת חמימות ועוד עם כל הזמן‬ ‫לא מספיק שבני הבית לא פותחים לי עוד בכח לא‬ ‫שבעולם?‬ ‫נותנים לי להכנס החלטתי שאני דוחף עם כל הכח את‬ ‫התשובה‪ :‬בפארק הכללים והסדרים שונים‪ ,‬בפארק‬ ‫הדלת ודחפתי הדלת נפתחה בחזקה וההוא שהיה‬ ‫הרב עם גדלותו העצומה ולבו הגדול מתייחס גם למי‬ ‫בפנים כמעט ונפל ארצה מעוצמת הדחיפה כשראיתי‬ ‫שאינו לבוש כראוי‪ ,‬כמו כן בפארק הרחק מהמולת‬ ‫מי זה היה כמעט נפלתי אני ארצה זה היה ר' חיים‬ ‫הבית והסדרים התובעניים שלה יש יותר זמן והרב‬ ‫בעצמו ]אחר כך הבנתי ר' חיים לחץ על הידית בשביל‬ ‫יותר נינוח‪.‬‬ ‫לפתוח לי מבפנים אך היות ואני לחצתי על הידית‬ ‫מבחוץ לא הצלחתי להכנס[‪.‬‬ ‫המשל והנמשל‬ ‫אמרתי לעצמי אדמה תפתחי את פיך כמו שבלעת את‬ ‫רבותי‪ ,‬משל חי וברור הוא למה שכתב בעל שולחן ערוך‬ ‫קרח תבלעי גם אותי אוי לה לאותה בושה אוי לאותה‬ ‫הרב‪ ,‬שחודש אלול נמשל לתקופה שבה "המלך נמצא‬ ‫כלימה כל גווני הצבעים שקיימים בטבע התחלפו‬ ‫בשדה"‪.‬‬ ‫בפני‪ .‬ר' חיים הבחין בכלימתי הוא הניח עלי את היד‬ ‫שבשעה שהמלך יורד אל העם‪ ,‬כל אחד יכול לגשת‬ ‫קירב אותי לגופו וכך הסתובב איתי במשך שתי דקות‬ ‫אליו ולדבר איתו‪ .‬המלך מקבל כל אחד בסבר פנים‬ ‫אחר כך הוא שחרר אותי‪ .‬החמימות הזאת לא נשכחה‬ ‫יפות ומגלה פנים שוחקות לכל אחד ואחד – אפילו למי‬ ‫ממני עד היום חיבוק מגדול הדור ועוד מר' חיים‬ ‫שבאופן אישי לא היה מתקבל בארמון המלך וטיפש מי‬ ‫ובעודי מחובק אליו ר' חיים שאל אותי מה רצית אני‬ ‫שנמצא קרוב למלך ואינו מנצל את ההזדמנות‬ ‫זוכר ששאלתי אותו כמה שאלות שבעיני היום הם‬ ‫כך בדיוק פועל חודש אלול‪ :‬דרשו ה' בהמצאו הקב''ה‬ ‫שאלות טפשיות גדול הדור שמילותיו מתקיימות‬ ‫נמצא עמנו קשוב אלינו משפיע עלינו מרחמיו לכן‬ ‫בשמים מחבק אותי הרי זה עת רצון הכי גדולה שיש‬ ‫טפשות לבזבז את ההזדמנות וחלילה לתת לה‬ ‫היה אפשר להוציא מר' חיים ברכה על מקרים קשים‬ ‫להתפספס‪.‬‬ ‫ומסובכים ובעיות יותר גדולות מבעיות חברתיות של‬ ‫ילד בן שלוש עשרה אבל את הנעשה כבר אי אפשר‬ ‫המשל אינו דומה לנמשל‬ ‫להשיב‪.‬‬ ‫האמת שהמשל אינו מספק‪.‬‬ ‫נכון שהרב וואזנר קבלם בסבר פנים יפות בזמן שבביתו‬ ‫הנמשל‪ :‬התחדשות ורחמי שמים‬ ‫לא היה מקבלם בצורה הזאת אבל אני שואל שאלה אם‬ ‫רבותי בואו ונראה את הנמשל‪ .‬הקב"ה הולך לברוא את‬ ‫הם לא היו פונים לרב בעצמו הוא בוודאי לא היה פונה‬ ‫העולם מחדש לשנה נוספת והוא רוצה לשבץ אותנו‬ ‫אליהם זה לא חודש אלול כי המלך שבא לשדה הוא לא‬ ‫במקום טוב יותר לחבר אותנו אליו ולהשפיע עלינו‬ ‫בא לנוח סתם הוא בא בשביל לפגוש את נתיניו כך גם‬ ‫מכל טוב ומאחר והמעשים שלנו בתחילת השנה‬ ‫בחודש אלול הקב''ה רוצה לתת לנו לכן הוא מרחם‬ ‫קובעים את המציאות שתתרחש אתנו במשך השנה‬ ‫עלינו ולכן הוא בא אלינו‬ ‫לטוב או למוטב ולדאבונינו אנו מלאים בהרגלים לא‬ ‫טובים בא הקב''ה ואומר לנו אני לא יכול לראות אתכם‬ ‫החיבוק מר' חיים‬ ‫בכשלונכם אני יורד אליכם עם הרבה אהבה מחזיק‬ ‫אני רוצה לספר סיפור אחר ובדידי הוה עובדא ילד‬ ‫אתכם קרוב לליבי ועם הנהגת י''ג מידות של רחמים‬ ‫צעיר הייתי נסעתי מירושלים לבני ברק להתארח‬ ‫עצומים כמו יחס של דוד לאחיין‪.‬‬ ‫בשבת אצל דודי הרב יחזקאל שיין לרפו''ש לחברים‬ ‫וכך כל עבודה על האישיות תיהיה אפקט עצום כל‬ ‫שלי התגאיתי אני יכנס לר' חיים‪ .‬בצהרי יום השבת‬ ‫התגברות על אגו ביטול האנוכיות התבטלות לרצון ה'‬ ‫אחרי הטשולנט החלטתי שזה הזמן ללכת הייתי בטוח‬ ‫אפילו במשהו קטן יצור אותנו מחדש ויוריד את‬ ‫שהרב כביכול מחכה לי אפילו לא שאלתי את דודי‬ ‫הרשמים הלא טובים שנוצרו מהחטא כך שהקשר איתי‬ ‫שהיה בקשר עמו אם אפשר להכנס או לא ומתי וכו' אני‬ ‫יהיה כאלו לא היה חטא בכלל הוא יבנה את העולם‬ ‫מגיע לביתו של ר' חיים דומני שזה היה בפר' קרח חום‬ ‫שמסביבינו טוב יותר יתקן את כל השנה הקודמת‬ ‫נוראי ולחות חזקה שכשירושלמי לא הייתי רגיל אליה‬ ‫וכשתרצו לוותר על טינות כעסים וקנאות ותגידו‬ ‫אני דופק בדלת ואף אחד לא פותח דופק ודופק אני לא‬ ‫שאתם עושים זאת מאהבה הדיבור הזה יגרום‬ ‫מתייאש אין מצב שאני לא נכנס מה אני‬ ‫‪3‬‬ ‫טועמיה ‪ -‬דפוס ספיד פרשת כי תבוא תשפו‬ ‫‪25‬‬ ‫במקום מחכה לאמא שלה ואז ראיתי מחזה מדהים‬ ‫שעוונתיכם יתהפכו לזכויות וישפיע לטובה על כל מה‬ ‫מרחוק משהו רץ במהירות אדירה זאת היתה אמא‬ ‫שיתרחש במשך השנה‪.‬‬ ‫שלה היא רצה אחוזה תזזית כולה דומעת היא שואלת‬ ‫אנו רואים זאת אצל משה‪ .‬הוא ביקש רחמים כבר‬ ‫בצרחות איפה הבת שלי איפה היא ואז היא רואה אותה‬ ‫בתחילת אלול ענה לו הקב''ה אני יבוא אליך אעביר כל‬ ‫היא רצה אליה מחבקת אותה ואומרת אמא כל כך‬ ‫טובי על פניך בא ואלמדך סדר בקשת רחמים וחנותי‬ ‫אוהבת אותך יותר לא תעזבי אותי ופורצת בבכי מר עין‬ ‫את אשר אחון ורחמתי את אשר ארחם עם ישראל הם‬ ‫לא נותרה יבשה‪.‬‬ ‫בני הם נכשלו הם פגעו בי אך אני מאהבתי אותם ארד‬ ‫אליהם ואשפיע להם רחמים‪.‬‬ ‫הקב"ה משתוקק להיטיב לנו‬ ‫עוד אמר לו אז הקב''ה פסל לך שני לוחות אבנים וכתבתי‬ ‫חיבוק של אמא – משל חודש אלול‬ ‫על הלוחות את הדברים אשר היו על הלוחות הראשונות‬ ‫הסיפור הזה ממחיש את אלול‪ :‬כשהילדה ברחה לאמה‬ ‫אשר שברת אומר הקב''ה למשה מחמת מידת הרחמים‬ ‫היא נקרעה‪ ,‬היא רצה‪ ,‬היא שעטה לעברה – לא צעקה‬ ‫שלי התשובה שלהם תגרום שלמרות שחטאו בעגל‬ ‫עליה‪ ,‬לא העירה לה‪ ,‬רק חבקה אותה‪ ,‬כי זאת הבת שלה‬ ‫ועלובה כלה וכו' בבית חמיה הם יחזרו להיות כמו בתולה‬ ‫ואותה היא אוהבת‪.‬‬ ‫טהורה כאלו לא היה חטא מהיום מר''ח אלול בכל שבירה‬ ‫הנמשל – למ דונו רבותינו‪ :‬הקב"ה ברא אותנו‪ ,‬חיבר‬ ‫תהיה לכם הזדמנות להתחדש וליצור לוחות חדשות על‬ ‫אותנו אליו לעם‪ ,‬רק בשביל להיטיב לנו הטבה בלתי‬ ‫לבכם כאלו לא נשברו הראשונות והנכם רצוים לפני כמו‬ ‫מוגבלת‪ .‬אלא שאחרי שחטא אדם הראשון והרעל של‬ ‫שהייתם קודם החטא ודבר זה אינו מתרחש בכל עשיית‬ ‫עץ הדעת נספג בכל האנושות‪ ,‬הטבה בשפע לכולם‬ ‫תשובה אלא בחודש אלול‪.‬‬ ‫יכולה להיות מסוכנת ולא יעילה‪ ,‬ולזה צריך דין‬ ‫ומשפט – לכל אחד לפי מעשיו ויכולותיו‪ :‬כמה הטבה‬ ‫הילדה בצומת גהה‬ ‫יקבל‪ ,‬איך ומתי‪ .‬אבל לפני שברא‪ ,‬היתה בדעתו‬ ‫האמת שגם המשל הזה אינו מספק אותי ר' חיים ראה‬ ‫להיטיב בלי גבול‪.‬‬ ‫אותי בבזיוני הוא בא להציל אותי נפלא זה לא אלול‬ ‫לאלול יש היבט יותר עמוק ואני רוצה לספר לכם‬ ‫ימי אלול – לחזור אל הרצון הקדום להיטיב‬ ‫סיפור שראיתיו בעיני ואני חושב שהוא הנמשל הברור‬ ‫כל שנה‪ ,‬בהגיע ימי חודש אלול – שהם הימים טרום‬ ‫של אלול‪.‬‬ ‫בריאת האדם מחדש – מתעורר הרצון של הקב"ה‬ ‫לפני כמה שנים עברתי בצומת גהה בבני ברק לכיוון‬ ‫להיטיב לילדיו בלי גבול‪ .‬ובפרט שהולכים לבוא ימי דין‬ ‫קרית הרצוג אני שם לב לילדה קטנה שהולכת עם‬ ‫ומשפט‪ ,‬ושם הדברים בכלל לא פשוטים‪ :‬מי יחיה ומי‬ ‫בובה והיא עוברת את הרמזורים באדום וממשיכה אני‬ ‫ימות‪ ,‬מי יהיה קרוב לקב"ה ויחיה‪ ,‬מי יתרחק מהקב"ה‬ ‫צועק לה ילדה זה מסוכן לעצור והיא לא שומעת אני‬ ‫ואולי הוא יהיה עשיר אבל הוא יסבול וימות‪.‬‬ ‫צועק יותר חזק היא לא שומעת אני רואה שהיא לא‬ ‫פונה ימינה או שמאלה ברח' זבוטינסקי אלא ממשיכה‬ ‫עולם הרחמים פתוח לפנינו‬ ‫ישר לכיוון אם המושבות שם אין מדרכה רק כביש זה‬ ‫רואה הקב"ה ויש מבניו שבלי דעת הם מתרחקים ממנו‪,‬‬ ‫ממש מסוכן ואין עמי לדבר‪.‬‬ ‫וזה כואב לו; כביכול רץ הקב"ה אחרינו‪ .‬בני‪ ,‬עולם‬ ‫אני ועוד אחד עצרנו את הילדה ולא נתנו לה ללכת‬ ‫האהבה והרחמים פתוחים! בפעולות קטנות של שינוי‬ ‫והילדה צועקת‪ .‬האנשים שעברו שם התענינו מה קרה‬ ‫הרגלים אתם גורמים לי להיטיב לכם‪ ,‬ולממש את רצוני‬ ‫ספרתי להם ואז התחיל דיון מה עושים בטח היא ברחה‬ ‫העז לברוא אתכם מחדש ולתת לכם שנה טובה‬ ‫מאמא שלה איך משיגים את אמא שלה? התקשרתי‬ ‫ומתוקה‪.‬‬ ‫לקרוב משפחה שמתנדב בארגון הצלה אמרתי לו‬ ‫לכן‪ ,‬אל תפספסו כל רגע‪ ,‬תנצלו אותו עד תום! כל‬ ‫תכריז בקשר של מתנדבי הצלה שנמצאה ילד בצומת‬ ‫עשיה‪ ,‬כל מאמץ‪ ,‬כל רצון‪ ,‬כל מחשבה – יובילו אותי‬ ‫גהה ואז התברר שאמא שלה כבר השאירה הודעה‬ ‫ואתכם ליעד הנכסף‪ :‬הטבה בלי גבול‪.‬‬ ‫שבתה נאבדה במסעדה ליד טרם ברח' זבוטינסקי‪.‬‬ ‫נזכה לכך‪ ,‬אמן‪.‬‬ ‫הילדה כעסה על אמא שלה לקחה את הרגליים שלה‬ ‫וברחה כברת דרך שלילדה קטנה היא ארוכה‪ .‬אני‬ ‫העלון נתרם להצלחת התורם וכל צאצאיו ברוחניות וגשמיות‬ ‫בענין שיעורי הרב שליט"א ולהנצחות ניתן לפנות לטל‪0504168718 :‬‬ ‫להערות והארות‪ ,‬ולקבלת העלון במייל‪ ,‬בכתובת‪B41687@GMAIL.COM :‬‬ ‫ניתן לשמוע את השיעורים והדרשות בקול הלשון‪0733718820 :‬‬ ‫‪4‬‬ ‫טועמיה ‪ -‬דפוס ספיד פרשת כי תבוא תשפו‬ ‫‪26‬‬ ‫ימי בין הזמנים בצילו של רבינו הגרמ"י ליפקוביץ זצ"ל במשך תקופות חייו‬ ‫סיפור א'‪ :‬כשהגיע רבינו הגרמ"י ליפקוביץ זצ"ל בשנת תרצ״ה לארץ ישראל‪ ,‬נכנס ללמוד בישיבת 'חברון' בגאולה‪ ,‬שם כבר היה נהוג‬ ‫לצאת לבין הזמנים בחודש אב כפי שנהוג היום‪ .‬אמנם‪ ,‬רבינו לא היה ממהר לשוב לבית אמו‪ ,‬כפי שעולה מאחד ממכתביו לידידו‪ ,‬ששיגר‬ ‫בעת שהותו בביתו בבין הזמנים – מכתב מיום שישי כ״ב במנחם אב תרצ״ז – בו הוא מציין כי ״כבר עבר שבוע מיום שבאתי לנוח‪...‬״‪.‬‬ ‫חשבון פשוט מעלה כי עזב את הישיבה והגיע לביתו רק כחלוף שבוע לאחר תשעה באב‪.‬‬ ‫באחד ממכתביו לידידו הגדול הגאון רבי מנחם ציוני זצ״ל אב״ד ת״א‪ ,‬מאותם ימי בין הזמנים ששהה בבית אמו שבתל אביב‪ ,‬הוא‬ ‫כותב לו בגילוי לב‪ :‬״אני ברוך ה' נמצא בקו הבריאות והשלום‪ ,‬והסדר היום‪-‬יומי שלי הוא לא באופן מיוחד‪ ,‬רק הסדר הפשוט‪ ,‬וזהו‪ .‬מלפני‬ ‫הצהרים אני משתהה כמעט כל הזמן בבית‪ ,‬פעמים אחדים הלכתי להיכל‪-‬התלמוד‪ ,‬אבל באמת שמה גם כן ימי החופש‪ ,‬שאי אפשר להפגש‬ ‫עם מישהו להשתעשע קצת בדברי תורה‪ .‬להתרחץ בים אני נוסע אחר סעודת הצהרים עד הערב‪ ,‬ושמה נפגשים כל בחורי הישיבה ביחד‬ ‫ומשחקים בכל מה שיש תועלת לבריאות הגוף"‪.‬‬ ‫כך‪ ,‬גם בימי בין הזמנים נזהר רבינו וכמעט שאינו מסתובב ברחובה של עיר‪ ,‬אלא ״משתהה כמעט כל הזמן בבית״‪ .‬גם ברחיצה בים‪,‬‬ ‫אינו רואה בהשתעשעות נעורים זו מטרה כשלעצמה‪ ,‬אלא אך משום ״שיש תועלת לבריאות הגוף״‪) .‬וגם זו נעשתה רק לאחר שאמו דחקה‬ ‫בו לעשות זאת כדי לחזק את גופו היגע במשך כל השנה בתורה – כפי שסח רבינו לנכדו(‪.‬‬ ‫וכאן פותח רבינו את לבו ומתאונן‪ :‬״וככה עובר יום אחר יום בלי תועלת רוחנית״ – ומביע את געגועיו לישיבה הקדושה‪ :‬״רק עכשיו‬ ‫יכולים להכיר את חשיבותם של ימי הישיבה‪ ,‬במקום שחיים חיים רוחניים‪ ,‬חיים של שמחת הנפש והרחקת ההבלים של עולם התוהו‬ ‫שבעצמיותה אינה כלל שמחה ועונג‪ ,‬ורק דמיונות כוזבים רואים מחוץ לכתלי הישיבה‪ ,‬ורק בישיבה במקום תורה‪ ,‬מרגישים החיים‬ ‫הנצחיים‪ ,‬החיים האמתיים שאין להחליף באיזה דבר שהוא‪.‬‬ ‫אמנם‪ ,‬על אף ההרגשה של חסרון הרוממות שיש בישיבה הק'‪ ,‬המשיך רבינו גם בימים ששהה בבית אמו שבתל‪-‬אביב לשאת בגאון‬ ‫את עובדת היותו 'בן ישיבה'‪ .‬לא ויתר מאומה מהנהגותיו הרוממות‪ ,‬ולא היה בוש מפני המלעיגים‪ .‬באחת משיחותיו סיפר‪" :‬בתקופה‬ ‫שהגעתי מחוץ לארץ‪ ,‬והאמא עליה השלום גרה בתל אביב‪ ,‬לא ידעו אז כמעט שם מהמושג של 'בן ישיבה'‪ ,‬וכשהייתי עובר ברחוב בתל‬ ‫אביב עם הציציות בחוץ‪ ,‬היו יוצאים מתוך החנויות להביט מי זה שעובר כאן‪"...‬‬ ‫מעיניו לא נעלמו מבטי הלעג של הסובבים‪ ,‬אך הדבר לא הפריע לו‪ ,‬אדרבה – הוא ראה בכך סיבה ומקור לגאוה – ויגבה לנו בדרכי‬ ‫ה'‪ .‬יש לציין‪ ,‬כי באותם הימים אפילו בני הישיבות לא נהגו ללכת כשציציותיהם משתלשלות חוצה‪ ,‬והיה רבינו יחיד בהנהגתו זו – לא‬ ‫רק בין חבריו ובבית המדרש‪ ,‬אלא גם בלכתו בחוצות עיר החולין תל‪-‬אביב‪.‬‬ ‫בשנות אברכותו היה ממשיך רבינו בבין הזמנים את סדריו כרגיל‪ ,‬והשיעור לבעלי בתים המשיך כרגיל גם בימי בין הזמנים וימי חוה״מ‪.‬‬ ‫מפעם לפעם היה רבינו מצטרף לנסיעה במכוניתו של מחותנו רבי דוד קורלנסקי זצ״ל להינפש מעט בים‪ ,‬בנסיעות אלו היו מצטרפים גם‬ ‫מרן הגרא״מ שך זצוק״ל ומרן הגראי״ל שטינמן זצוק״ל ועוד מהת״ח שדרו באיזור‪.‬‬ ‫בשנים מאוחרות יותר כשהחלו רבים להתדפק על דלתו‪ ,‬החל רבינו להיות ספון בימי בין הזמנים בבתיהם של בני המשפחה‪ ,‬וגם‬ ‫כשהיתה אפשרות היה נוסע לפוש בבתי בני המשפחה או תלמידים ומקורבים שששו על הזכות העצומה שרבינו יתארח בדירתם‪ ,‬אותה‬ ‫העמידו לרשותו לרווחה‪ .‬במשך כמה שנים היה נוסע לישוב הדרומי חזון יחזקאל‪ ,‬לביתו של תלמידו הרב הגאון רבי נחום ברנשטיין‬ ‫שליט״א )משגיח ישיבת גאון יעקב(‪ ,‬שהעמיד את ביתו לרשות רבינו בעין יפה‪ ,‬כשהוא עצמו עוזב את הבית באותם ימים‪ ,‬אך דואג לסדר‬ ‫ולבקש מתושבי המקום שיעמדו לימין רבינו בכל ענין‪.‬‬ ‫רבינו מצידו לא היה צריך דבר‪ ,‬אלא את השקט שינתן לו כדי להתרפק על הגמרא במשך שעות ללא הפרעה‪ .‬ומספר עד ראיה בבין‬ ‫הזמנים תש״ן‪ ,‬הרב הגאון רבי לוי יצחק שושן שליט״א‪" :‬תפילת שחרית בבית הכנסת המקומי הסתיימה זה עתה‪ .‬רבינו פנה למקום‬ ‫אכסנייתו‪ ,‬ואילו המתפללים‪ ,‬אברכים בני המקום‪ ,‬נותרו עדיין דקות אחדות בבית הכנסת‪ ,‬משוחחים קמעה בשיחת תלמידי חכמים –‬ ‫הלא 'בין הזמנים' היום ואינם ממהרים לשום מקום"‪.‬‬ ‫טועמיה ‪ -‬דפוס ספיד פרשת כי תבוא תשפו‬ ‫‪27‬‬ ‫" היה זה מחזה מדהים‪ .‬לא חלפו אלא דקות בודדות ממש מסיום התפילה‪ ,‬בעוד אנחנו התעכבנו מעט בבית הכנסת – והנה כבר‬ ‫מופיעה דמותו של רבינו‪ ,‬לאחר שכבר הספיק ללכת לאכסנייתו‪ ,‬לטעום פת שחרית ולשוב‪ ,‬ומיד מתיישב ללמוד בהתמדה מפעימה – לומד‬ ‫ולומד‪ ...‬ללא מפריעים ללא מטרידים וללא הפסקות כלל וכלל"‪.‬‬ ‫המספר‪ ,‬שהיה תלמידו של רבינו משכבר הימים‪ ,‬מתאר את תחושת לבו לנוכח חזיון מפעים זה‪" :‬הלא ידענו וראינוהו תמיד שקוע‬ ‫בתורה‪ ,‬אבל מכל מקום‪ ,‬היו לו שיעורים קבועים שהיה צריך להפסיק בעבורם מלימודיו העצמיים‪ ,‬לעיתים קרובות היה עליו להתעסק‬ ‫עם התלמידים ולענות לשאלותיהם‪ ,‬ושאר מחייבים ומפריעים שונים שהיו לו במשך היום‪ ,‬אף שכולם היו בעסק התורה‪ .‬אולם בימי בין‪-‬‬ ‫הזמנים נזדמן לנו לראות ולחוות במוחשיות ובאופן בלתי אמצעי את כח ההתמדה הרציפה של רבינו‪ ,‬כיצד הוא יושב שעות על גבי שעות‬ ‫ברציפות וללא הפוגה –ללא מחייבים‪ ,‬ללא הפרעות וללא טרדות – הגמרא לפניו ולצידו המחברת והעט‪ ,‬כשהוא יושב ולומד יושב ולומד‪,‬‬ ‫ומידי פעם מעלה את חידושיו על הכתב"‪.‬‬ ‫בבין הזמנים תש״ן שהה רבינו במושב יסודות‪ ,‬באותם ימים נידונה בוועד המושב פתיחת ישיבה לצעירים במקום‪ ,‬ורבינו פעל באותם‬ ‫ימים בין התושבים להחלטה חיובית בענין‪ .‬גם נשא דברים בשב׳׳ק בבית הכנסת לבקשת רבו של המושב הגה״צ רב״צ קליין זצ״ל‪ ,‬ובדבריו‬ ‫עודדם על מסירותם לשמירת השביעית ועל קביעות עתים לתורה וחינוך הילדים‪.‬‬ ‫בשנים המוקדמות כשהיה שוהה בירושלים‪ ,‬היה מקפיד להתפלל בשב"ק בבית הכנסת שהיתה בו תאורה כשרה‪ ,‬אם זה בישיבת‬ ‫'מצוינים' או ישיבת 'אור אלחנן' ועוד‪ ,‬ובשנים המאוחרות היה מתקיים מנין בדירה בה התארח‪.‬‬ ‫היו גם פעמים ששהה ברובע היהודי בדירתה של אחותו הרבנית רוזובסקי תחי' לאוי״ט )אלמנת גיסו הרב הגאון רבי שמואל הכהן‬ ‫רוזובסקי זצ״ל ראש כולל הכהנים ללימוד סדר קדשים בירושלים שבין החומות(‪ .‬בעשור האחרון )למעט שנת תשס״ז ששהה בישוב בר‬ ‫יוחאי הסמוך למירון( שהה בדירתם של הרב יוסף רייכמן בשערי חסד‪ ,‬של הרב יוסף טבאק בגבעת משה ושל הרב ישראל דוד פאוסט‪,‬‬ ‫שהעמידו את ביתם לרשות רבינו והנלוים עליו בעין יפה ובנפש חפצה ודאגו לכל הפרטים לנוחיותו ורווחתו‪) .‬דובב שפתיים בין הזמנים‬ ‫תשע"ח(‪.‬‬ ‫הילד פוחד לעלות על הרכבל? – אל תכריחו אותו‬ ‫סיפור ב'‪ :‬שאלה מעניינת נשאל הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א‪ :‬לעתים קורה בעת טיול‪ ,‬שבני משפחה מכריחים אחד מבניהם‬ ‫שיסע ברכבת כבלים על פני תהום‪ ,‬למרות שהוא פוחד‪ .‬האם ראוי לעשות כך?‬ ‫והשיב הגר"י שליט"א‪ :‬נראה שאין לעשות כך‪ ,‬כמו שנתבאר במאירי במסכת שבת )דף קנא ע״ב( אסור לישון בבית יחידי‪ ,‬וכן בכל‬ ‫)מקום( שהוא מביא עצמו לידי נסיון או פחד‪ ,‬דאסור‪ ,‬והכל לפי טבעו‪ ,‬ומכל מקום אם אירע לו כן יחזק את עצמו בבטחון בהשי״ת‪ ,‬ויתעסק‬ ‫בתוך לבו בדברי תורה‪ ,‬על דרך שאמרו במסכת ברכות )דף ה ע״א( כל הקורא שמע על מטתו כאילו אוחז חרב פיפיות בידו‪ ,‬שנאמר רוממות‬ ‫אל בגרונם וחרב פיפיות בידם‪ ,‬עכ״ל‪.‬‬ ‫ולכן אותם האנשים המפחדים מפחד גבהים והטיסה במטוס גורמת להם פחד‪ ,‬ימנעו מנסיעה אם יוכלו להמנע מכך‪ ,‬ויעויין גיטין )דף‬ ‫ע‪ (.‬וכמו כן אין להשאיר ילד קטן לבדו בבית נעול )כמבואר ביומא דף פד ע״ב ובמשנה ברורה סימן שכח ס״ק לח( שחוששים שמא יבהל‬ ‫ויסתכן‪) .‬פניני חשוקי חמד אב תשע"ח(‪.‬‬ ‫אני זכיתי לראות מידה כנגד מידה באופן מיידי‪ ,‬אבל מה קורה אם עובר זמן בין המעשה לבין התשלום‪ ,‬וכבר לא‬ ‫יודעים לקשר? חוסו על נפשותיכם"!‬ ‫סיפור ג'‪ :‬ליל ראש חודש שבט תשע"ט‪ .‬הקו הדקיק של הירח לא נראה מבעד לעננים הכבדים‪ .‬רוחות נושבות בעוז‪ ,‬גשם עז ניתך‪ ,‬וקור‬ ‫חותך את האוויר‪ .‬אלו הימים החורפיים ביותר בשנה הזאת‪.‬‬ ‫לוויה רוויית כאב מתקיימת באשדוד‪ .‬בחור צעיר ממשפחה חשובה‪ ,‬שהתייסר במשך כמה שנים בייסורים קשים ומרים‪ ,‬השיב את‬ ‫נשמתו לבוראה‪ .‬אנשים באים ללוויה‪ ,‬ידידים ומכרים משתתפים בצער המשפחה‪ .‬האבל עוטף את כולם‪ .‬המלווים פוסעים בדומיה‪ .‬פה‬ ‫ושם מחליפים משפטים ומצדיקים עליהם את הדין‪ .‬בחור צעיר הוא היה‪ ,‬בעל ייסורים‪ ,‬כיפר על כל העיר‪ .‬כולם בוכים‪ .‬השמים בוכים יחד‬ ‫עם המלווים על נפש נקי וצדיק‪.‬‬ ‫מסע הלוויה נעצר ליד בית מדרש‪ ,‬והרב של בית המדרש נעמד להספיד‪ .‬הוא מדבר בשבח הנפטר‪ ,‬מדגיש נקודות יפות בחייו‪ ,‬מעשים‬ ‫טובים שעשה‪ ,‬ומעורר את הציבור לתשובה‪ .‬הרב מאריך בהספדו‪ ,‬והמלווים מקשיבים‪ .‬הרגש כל כך עז‪ ,‬הכאב כל כך נורא‪ ,‬שהם מחפשים‬ ‫במה להיתלות‪ .‬רוצים לשמוע‪ ,‬להתחזק‪ ,‬לחשוב את המחשבות הנכונות‪ ,‬ובהשתתפותם ‪ -‬לעודד את המשפחה החשובה שעברה מסע‬ ‫ייסורים משלה‪.‬‬ ‫גם אני נמצא בין המלווים‪ .‬כבר קשה לי לעמוד‪ .‬קר לי‪ .‬אני עייף‪ .‬גם החבר שעומד לצדי כבר מתקשה להתרכז‪ ,‬והוא שואל אותי בקוצר‬ ‫רוח‪" :‬למה הרב מספיד עכשיו? ראש חודש היום! אין מספידים בראש חודש‪!".‬‬ ‫נכון‪ ,‬אני עונה לו‪ ,‬ומחליט ללכת בכיוון של הומור‪ .‬כשצוחקים קצת מתרעננים‪ .‬מה אתה רוצה מהרב? זה סיפור קשה‪ ,‬אני מסביר‬ ‫לחבר שלי‪ ,‬כאילו אני יודע הכל‪ ...‬הרב שמע שיש לוויה‪ ,‬והוא הכין הספד ארוך‪ .‬יש לו הרבה בבטן‪ ,‬אני צוחק‪ .‬הוא צריך להוציא כל מה‬ ‫שיש לו בבטן‪.‬‬ ‫הביטוי האומלל והמזלזל הזה יצא לאוויר העולם‪ ,‬ואני לא חשבתי שעשיתי משהו גרוע‪ ,‬בסך הכל התרעננתי‪.‬‬ ‫טועמיה ‪ -‬דפוס ספיד פרשת כי תבוא תשפו‬ ‫‪28‬‬ ‫ההספד מסתיים‪ ,‬אומרים קדיש‪ ,‬ופונים אל בית החיים‪ .‬בבית החיים אני נתקף בייסורים נוראים‪ .‬הבטן כואבת לי באופן מחריד‪.‬‬ ‫קיבלתי קלקול קיבה חמור‪ ,‬ונכנסתי למצוקה קשה‪ .‬לא יכולתי לעמוד על המקום‪ .‬רצתי הביתה‪ ,‬ומכאן ואילך כל הזמן איבדתי נוזלים‪.‬‬ ‫עבר עלי לילה קשה מאד‪ .‬לא יכולתי לשהות במיטה יותר מכמה דקות‪ .‬בבוקר‪ ,‬כשאני ממוטט לגמרי‪ ,‬הלכתי לרופא‪ .‬הוא שלח אותי לבית‬ ‫החולים ושם רצו לתת לי נוזלים‪ .‬הרכיבו אינפוזיה‪ ,‬אבל אני לא יכולתי לקבל את הטיפול‪ .‬כל הזמן הייתי צריך לרוץ ל‪...‬‬ ‫עובר יום ועוד יום‪ ,‬המצב לא משתנה‪ .‬עושים לי בדיקות כדי לנסות להבין מה קרה לי‪ ,‬איזה חיידק תקף אותי‪ ,‬ולא מוצאים את‬ ‫הסיבה‪.‬‬ ‫ביום השלישי בא חבר לבקר אותי‪ .‬החבר שעמד לידי בלוויה‪ .‬הוא שואל אותי‪" :‬כבר קרה לך פעם שהיה לך קלקול קיבה– "?‬ ‫"לא‪ ,‬עניתי"‪.‬‬ ‫"אכלת דבר מקולקל– "?‬ ‫לא‪.‬‬ ‫"מתי בדיוק זה קרה לך"?‬ ‫"בסוף הלוויה‪ ,‬אמרתי לו‪ ,‬נאנק – ‪.‬‬ ‫"עמדתי לידך בלוויה‪ .‬זוכר"?‬ ‫"אני מהנהן בראשי" ‪. -‬זוכר מה דיברנו?" אני תופס את הראש‪ .‬כן‪ ,‬אני נזכר‪...‬‬ ‫את ההמשך הבנתי לבד‪ :‬הקב"ה משלם לי מידה כנגד מידה‪ .‬אני דיברתי בזלזול על תלמיד חכם‪ ,‬על רב בית כנסת‪ ,‬על מנהיג ציבור!‬ ‫אוי לי ואבוי לנפשי! חטאתי‪ ,‬עוויתי‪ ,‬פשעתי!!! ההקשר היה שקוף‪ .‬אמרתי שהוא צריך להוציא מהבטן‪ ,‬ומאז אני עסוק בלהוציא מהבטן‪...‬‬ ‫אשר עשיתי ואשר נגזר עלי‪.‬‬ ‫החלטתי מיד באותו רגע‪ ,‬להתקשר לאותו רב‪ ,‬ולבקש מחילה‪ .‬סיפרתי לרב כמה אני מתייסר ומה עובר עלי בעקבות אותה פליטת פה‬ ‫אומללה‪ .‬והרב‪ ,‬בחמלתו מחל לי מחילה גמורה‪ .‬הוא הוסיף ואמר‪ ,‬שלפי ההלכה היה צריך להספיד‪ .‬ה'כף החיים' כותב שבחור שנפטר ללא‬ ‫ילדים ‪ -‬ר"ל‪ ,‬מותר להספיד בראש חודש‪ ,‬ובפרט שיש בזה את העניין של לעורר את הציבור לתשובה‪ .‬מלבד זאת‪ ,‬הורה לי הרב לעשות‬ ‫משהו לטובת הנפטר‪ .‬והנה‪ ...‬עברו שתיים עד שלוש דקות מהשיחה עם הרב‪ ,‬ו‪...‬אני מרגיש יותר טוב‪ ,‬פתאום הכל בסדר‪ .‬כל ההרגשה‬ ‫הרעה שהייתה לי חלפה‪ ,‬הכל חזר לשליטה‪ .‬הכל תקין‪ ,‬אין כלום‪ ,‬ברוך השם‪ .‬כאילו כל מה שעברתי בשלושת הימים האחרונים לא היה‬ ‫אלא דמיון‪.‬‬ ‫אני אומר לצוות הרפואי שאני מרגיש שאני יכול ללכת הביתה‪ ,‬והם מצדם מבקשים שאשאר עוד כמה שעות כדי לוודא שהכל בסדר‬ ‫אתי‪ ,‬אבל אני יודע שזה רק ענין פורמלי‪ .‬אני בריא ברוך השם‪ .‬זכיתי במחילה וקיבלתי על עצמי לעשות דבר לעילוי נשמת הבחור‪ .‬עכשיו‬ ‫הכל בסדר‪.‬‬ ‫בשבת שלאחר מכן הבאתי 'קידוש' גדול לבית הכנסת‪ ,‬לעילוי נשמת הבחור החשוב‪ .‬תוך כדי ה'קידוש' דיברו על עניין החיזוק בתפילה‪,‬‬ ‫שכן הנפטר היה מיוחד בעניין זה ‪.‬רבותי!!! היזהרו בכבוד הזולת‪ ,‬הישמרו בכבוד תלמידי חכמים‪ .‬אני זכיתי לראות מידה כנגד מידה באופן‬ ‫מיידי‪ ,‬אבל מה קורה כאשר עובר זמן בין המעשה לבין התשלום‪ ,‬וכבר לא יודעים לקשר? חוסו על נפשותיכם‪) .‬הובא בגיליון 'פרפרת'‬ ‫מתוך 'השגחה פרטית'(‪.‬‬ ‫****‬ ‫****‬ ‫אל תפסידו‪ ,‬תתחילו להיות 'נודניקים' כבר עכשיו‬ ‫סיפור ד'‪ :‬סיפר הגה"צ רבי חזקיהו יוסף מישקובסקי שליט"א‪ :‬הייתי פעם בישיבה בכפר גנים של הרה״י ר׳ אברהם ישעיה גריינימן‪,‬‬ ‫והוא אמר לי‪ :‬יש פה בחור מתמיד שלומד ארבע‪ ,‬חמש‪ ,‬שש שעות בהתמדה עצומה! בהתמדה‪ ,‬בחשק‪ ,‬עם גישמאק‪ ,‬עם שמחה‪ ,‬משהו לא‬ ‫רגיל!‬ ‫היה אחד שקינא בו ואמר לו‪" :‬תגיד לי‪ ,‬איך אתה עושה את זה???" אמר לו‪" :‬מה הבעיה? תעשה גם מה שאני עשיתי"‪ .‬אמר לו‪" :‬מה‪,‬‬ ‫אתה לועג לי?! אני בקושי לומד חצי שעה ואני מרגיש כבר 'בכל לבבך'‪ ,‬ואחרי שעה – 'בכל נפשך'‪ ...‬אבל אתה‪ ,‬שלש שעות‪ ,‬ארבע‪ ,‬חמש‪,‬‬ ‫ובכזו התלהבות"!‬ ‫אמר לו‪" :‬לא לזה התכוונתי‪ .‬אני הייתי כמוך‪ ,‬ומאד רציתי להצליח יותר‪ .‬פעם שמעתי מא׳ הדרשנים שאלול זה ימי רצון ואפשר להשיג‬ ‫בהם את הכל‪ .‬תשקיע באלול‪ ,‬תבקש‪ ,‬תתחנן‪ ,‬ותבכה ‪ -‬אחת שאלתי מאת ה׳ אותה אבקש‪ ,‬ותראה שתקבל! החלטתי‪ ,‬מה יש לי להפסיד‪...‬‬ ‫מקסימום השקעתי אלול שלם בתפילה‪ ".‬המשיך המתמיד לספר‪" .‬מהרגע הראשון ועד הרגע האחרון מראש חודש אלול ועד נעילה‪,‬‬ ‫ביקשתי‪ ,‬הפצרתי‪ ,‬בכיתי‪ ,‬התחננתי! הייתי 'נודניק' מתחילת ר״ח אלול‪ ,‬ומיד אחרי זה – קיבלתי‪ .‬תעשה את זה גם אתה – השנה‪.‬‬ ‫טועמיה ‪ -‬דפוס ספיד פרשת כי תבוא תשפו‬ ‫‪29‬‬ ‫] במאמר מוסגר‪ :‬פעם שאלתי את הרב שושן‪ ,‬אבא של משפחת שושן המפורסמת )הוא היה יהודי בעל בית צדיק‪ ,‬ועבד במטוסים‬ ‫בצבא( ‪ ,‬איך זכית שכל בניך יהיו תלמידי חכמים? ואמר לי‪" :‬תדע לך‪ ,‬יש דבר אחד שכל האנשים שונאים והקב״ה אוהב"‪ .‬מה זה? שאלתי‪.‬‬ ‫אמר לי – "נודניק!"‪ ...‬הייתי כזה נודניק אצל הקב״ה לבקש על בנים ת״ח‪ ,‬והוא נתן לי‪(.‬‬ ‫את הסיפור הזה סיפרתי כמה פעמים‪ .‬לפני כמה שנים הייתי בישיבה בירושלים‪ ,‬ובא אלי בחור וסיפר‪" :‬תשמע‪ ,‬אני האמנתי לך‪ .‬ואני‬ ‫לא חושב שאותו אחד השקיע יותר ממני‪ .‬כל החודש התחננתי והפצרתי‪ ,‬והייתי בטוח שמיד אחרי נעילה – אני כמוהו‪ .‬אך עברה נעילה‪,‬‬ ‫והתחיל כבר החורף‪ ,‬לא סוכות‪ ,‬לא נס חנוכה‪ ,‬ואף לא נס פורים‪ ,‬וגם לא פסח‪...‬‬ ‫"תאמין לי" – המשיך הבחור – "אני מתבייש‪ ,‬אבל רציתי לומר לך‪ :‬כבוד המשגיח! אל תהיה פתי מאמין לכל דבר‪ ...‬לא כל סיפור‬ ‫שאתה שומע אתה צריך מיד להעביר‪ ...‬קצת אחריות‪ .‬אחרי זה יש אכזבות‪ ...‬את כל זה רציתי לומר לך‪ ,‬אבל התביישתי‪ .‬אך פתאום‪ ,‬ללא‬ ‫שום סיבה מוקדמת‪ ,‬בסביבות שבועות‪ ,‬חטפתי כזו התמדה‪ ,‬עד עכשיו! פשוט השתניתי מן הקצה לקצה‪ .‬בישיבה לא יודעים מה קרה לי‪,‬‬ ‫אך שום דבר לא קרה‪ ...‬פשוט לא זכיתי שהתפילות יתקבלו מיד‪ ,‬ובסוף הם התקבלו היום‪ .‬תספר‪ ,‬תספר‪!!!"...‬‬ ‫ואתם רואים שאני שומע לו‪ ,‬אני ממשיך לספר! זה נכון‪ ,‬זה נכון‪ .‬תשקיעו תשקיעו! אפשר כ״כ הרבה לזכות‪ .‬הקב״ה אוהב אותנו‪,‬‬ ‫רוצה אותנו‪ ,‬עושה לנו ימי רצון‪ ,‬תראו‪ ,‬תראו! איך אפשר להפסיד כזה אלול נפלא‪ ,‬הימים הנחמדים!!! אחי! בני התורה היקרים‪ ,‬אנחנו‬ ‫מתחילים את הימים הנחמדים‪ ,‬בואו לא נפסיד‪ ,‬נתחיל להיות נודניקים כבר כעת‪ ,‬לבקש‪) .‬ארחות חיים(‪.‬‬ ‫****‬ ‫****‬ ‫טעימה ראשונה מעלוני פרשת השבוע‬ ‫סיפור ה'‪ :‬בעלון הנפלא 'סיפורי צדיקים'‪ ,‬בעריכת הרה"ח ר' פנחס שיינברגר הי"ו‪ ,‬מצאנו סיפור נפלא שהוא מביא בשם ה'ילקוט מעם‬ ‫לועז'‪ :‬מסופר על זכותם הגדולה של הסוחרים‪ ,‬שמשקלותיהם נכונים והם נזהרים מאד שלא לשקול או למדוד פחות מהמידה‪ .‬בעיר אחת‬ ‫גזרו תענית בשעת עצירת גשמים ולא נענו‪ .‬בלילה הורו לרב העיר בחלום שהם יענו מן השמים‪ ,‬אם חנווני פלוני יעבור לפני התיבה‪.‬‬ ‫הדבר היה לפלא‪ ,‬כי אותו חנווני לא נחשב כלל לתלמיד חכם‪ ,‬אולם כאשר החלום נשנה כמה פעמים‪ ,‬כינס הרב את אנשי עדתו‬ ‫לתפילה‪ ,‬להפתעת כולם‪ ,‬ביקש הרב מהחנווני שיעבור לפני התיבה‪ .‬אולם הלה סירב באומרו שאינו ראוי לכך‪ ,‬היות והוא נחשב לעם‬ ‫הארץ‪ .‬הרב גזר עליו שיתפלל עבור הציבור‪ ,‬והחנווני עזב את בית הכנסת‪ ,‬הלך לביתו והביא את המאזניים של חנותו‪.‬‬ ‫הוא ירד לפני התיבה ואמר‪" ,‬ריבונו של עולם‪ ,‬שתי כפות מאזנים אלו כנגד שתי אותיות ה' שבשם הקדוש הוי"ה‪ ,‬מוט המאזנים‬ ‫באמצע‪ ,‬כנגד ו' שבשם הוי"ה‪ ,‬הידית שבה מחזיקים את המאזנים כנגד י'‪ .‬רבונו של עולם‪ ,‬העד נא‪ ,‬אם עשיתי עוול בכפות מאזנים אלו‪,‬‬ ‫לשקול בהן פחות מהמידה ופג מתי בשמך הקדוש‪ ,‬תרד אש מן השמים ותשרוף אותי‪ ,‬ואם לא עשיתי עוול‪ ,‬אני מתפלל לפניך‪ ,‬שתוריד‬ ‫גשמי רצון בזכות מאזנים הללו"‪ .‬השמים התכסו בעבים וירדו גשמי ברכה מרובים‪.‬‬ ‫רבע דולר יקר במיוחד‬ ‫בעלון הנפלא והמלא תוכן 'האור לחיים' מאת הגאון הגדול רבי ראובן אלבז שליט"א‪ ,‬ראש ישיבת 'אור החיים' מובא מעשה מדהים‪,‬‬ ‫שממחיש עד כמה גדול כוחה של הזהירות בממון הזולת‪.‬‬ ‫קהילה בטקסס פנתה בהצעת רבנות לרב מסוים‪ .‬מדובר היה ברב מוכשר‪ ,‬צעיר ודינאמי‪ ,‬ובקהילה המקפידה על מורשת ישראל‪ ,‬לא‬ ‫חלילה רפורמית או קונסרבטיבית‪ ,‬כמו הקהילות הסמוכות‪ .‬הוא קיבל על עצמו את התפקיד והגיע עם משפחתו לגור שם‪.‬‬ ‫באחד הימים הראשונים לשהותו במקום עלה לאוטובוס‪ ,‬שילם לנהג חמישה דולרים לקניית כרטיס נסיעה וקיבל בתודה את העודף‪.‬‬ ‫כשהתבונן במטבעות שניתנו לו‪ ,‬נדמה היה לו שקיבל רבע דולר מיותר‪ .‬הוא ספר שוב‪ ,‬ואכן כן‪ .‬לפי חשבונו נתן לו נהג האוטובוס רבע‬ ‫דולר מיותר‪.‬‬ ‫הוא היסס לרגע אם לקום ממקומו ולגשת להחזיר לו את הכסף‪ ,‬אך אמר בליבו‪ :‬סוף כל סוף הוא גוי‪ ,‬וזה לא שאני גנבתי‪ ,‬אלא הוא‬ ‫טעה בעצמו‪ .‬לכאורה אין שום סיבה בעולם שאחזיר לו את הכסף‪.‬‬ ‫אך אולי יש צד שני – חלפה בו מחשבה שונה – יתכן שיגרום קידוש ה' מכך ‪ 23‬פרשה למעשה שיהודי שומר מצוות מחזיר כסף‪ .‬ואולי‬ ‫לא‪ ...‬כך היה הופך במחשבתו לכאן ולכאן ומתלבט – רגע רוצה לקום ולהחזיר‪ ,‬ובמשנהו ממשיך לשבת‪.‬‬ ‫כשעמד לרדת היה עליו לעבור שוב דרך הנהג‪ .‬הוא הרגיש שאינו מסוגל לחלוף על פניו בלי להחזיר‪ ,‬ולכן ניגש‪ ,‬הושיט לו רבע דולר‪,‬‬ ‫ואמר‪" :‬נתת לי רבע דולר מיותר‪ ,‬הנה קח"‪.‬‬ ‫שאל הנהג‪" :‬אתה הרב שהתמנה כעת לקהילה?"‪" .‬כן" – הנהן בראשו"‪" .‬ראיתי אותך כשעלית לאוטובוס" – שיתף אותו הנהג –‬ ‫" והאמת היא שכבר תקופה ארוכה אני מעוניין להצטרף לאחת הקהילות הדתיות באזור מגורי‪ ,‬ומוצא את עצמי מתלבט בין הקהילה‬ ‫הרפורמית לקהילה החרדית‪ .‬כשראיתי אותך התרשמתי והחלטתי שאתה מסקרן אותי‪ ,‬ואני רוצה לשמוע קודם כל אותך‪ ,‬רגע אחד לפני‬ ‫שהעניין הופך לסופי‪ ,‬החלטתי שאנסה אותך – אתן לך רבע דולר מיותר ואבדוק אם תחזיר לי אותו‪ .‬הבטחתי לעצמי שאם תחזיר‪ ,‬אבוא‬ ‫להתפלל בקהילתכם‪ .‬כעת החזרת‪ ,‬ובעזרת ה' בשבת הקרובה אני מגיע אליכם"‪" .‬כששמעתי את דבריו" – סיפר הרב – "הסתחררתי כולי‪.‬‬ ‫מוכרח הייתי להחזיק בעמוד שלא אפול‪ ,‬אוי ואבוי! ואני עוד חשבתי שהוא גוי‪ ...‬נורא לחשוב שבשביל רבע דולר עמדתי לאבד נפש‬ ‫בישראל ולהפוך אותו לרפורמי ולגוי גמור‪ ,‬בשביל רבע דולר"‪.‬‬ ‫טועמיה ‪ -‬דפוס ספיד פרשת כי תבוא תשפו‬ ‫‪30‬‬ ‫בעלון 'באוצר החיים' )צאנז‪-‬קלויזנבורג( מובא דבר נורא שסיפר כ"ק מרן הגה"ק בעל ה'שפע חיים' מצאנז זיע"א"‪" :‬ידוע שהיה לו‬ ‫לזקני הקדוש ה'ישמח משה' זי"ע כח נפלא לעורר את העם בדרשותיו‪ ,‬ולפעמי היה מאריך בדרוש במשך כמה שעות עד שכל הקהל נפלו‬ ‫על פניהם ארצה ובכו‪.‬‬ ‫גם זקני הקדוש ה'ייטב לב' זי"ע היה דרשן מופלג‪ ,‬ושמעתי מכ"ק אדוני אבי מורי ורבי זי"ע שראה בעצמו בשעה שזקני ה'ייטב לב'‬ ‫דרש‪ ,‬שעמד שם יהודי אשר כיסה את ראשו בשק‪ ,‬והטיחו לארץ בחזקה‪ ,‬ובכה ביללות כאלו שבקושי אפשר היה לשמוע את הדרשה!‬ ‫זקני החסידים היו אומרים‪ :‬אתם סבורים כי לא יתכן יותר מזה? )התשובה פעל ה'ייטב לב' בדרשותיו(‪ ,‬אילו הייתם שומעים את‬ ‫ה'ישמח משה' הייתם יודעים מה פירוש לומר דרשה )שהיה כח הדרשה שלו גדול מכח הדרשה של ה'ייטב לב'‪.‬‬ ‫פעם אחת כשסיים ה'ישמח משה' זי"ע את דרשתו‪ ,‬וכבר עמד לרדת מהבימה‪ ,‬חזר בו ואמר כי הוא מרגיש שישנם בביהמ"ד שני יהודים‬ ‫שעדיין לא עשו תשובה‪...‬‬ ‫זה היה ביהמ"ד גדול שהיו בו למעלה מאלף אנשים שבאו לשמוע את הדרשה‪...‬‬ ‫והתחיל לדרוש שוב פעם והמשיך כשעתא חדתא עד שחזרו ונתעוררו כל הנוכחים בבכיה‪ ,‬ואז גמר את הדרשה ופנה וירד מהבימה‪...‬‬ ‫כי לא רצה להשאיר אפילו נפש אחת מישראל שלא שבה בתשובה! שאסור להשאיר אף אחד בודד במקום נידח‪ ,‬ואם אינך יכול להעלות‬ ‫את כל הביהמ"ד לעולם התשובה טוב יותר שלא תאמר כלל דרשה"‪.‬‬ ‫כיצד מוכיחין?‬ ‫סיפור ז'‪ :‬סיפר רבי חיים מיכאל ביברפלד שליט"א‪ ,‬רב בית המדרש צ'ורטקוב לונדון ‪:‬בקרן הרחובות נחמני‪-‬יהודה הלוי בתל אביב‪ ,‬שכן‬ ‫ביהמ"ד של זקני הרה"ק רבי צבי אריה מזלטופול טשורטקוב זצ"ל‪ .‬ממול הייתה מסעדה‪ .‬ביום מן הימים החליט בעלי המסעדה לפתחה‬ ‫בשבת רח"ל‪ .‬אנוכי הקטן‪ ,‬יחד עם ידידי מנוער הרה"צ האדמו"ר מבוהוש שליט"א‪ ,‬החלטנו לעשות מעשה‪ ,‬ועודדנו ציבור להפגין בשבת‬ ‫מול המסעדה הפתוחה‪ .‬בעל המסעדה כלל לא התייחס לכך‪ ,‬והמסעדה נשארה פתוחה בשבתות‪ .‬אחרי כחודש‪ ,‬סגר האיש את שערי‬ ‫המסעדה בשבת‪ .‬כאשר ראה אותי צועד עם אבי זצ"ל‪ ,‬אמר לאבי‪" :‬דע‪ ,‬כי ההפגנה שבנך ארגן בשבת מול החנות שלי‪ ,‬לא נגעה אל לבי‬ ‫כלל‪ .‬אני הייתי במחנה אושוויץ כחמש שנים‪) .‬וכאן גילה האיש את זרועו להראות לנו את המספר המקועקע מן הנאצים ימ"ש(‪ ,‬וכל זה‬ ‫איננו משפיע עלי בכלל"‪" .‬אולם‪ ,‬בכל שבת עובר כאן הרבי אשר גר מול החנות שלי‪ ,‬והוא אומר לי 'שבת שלום'‪ .‬היה ברור לי שכואב לו‬ ‫היות המסעדה פתוחה בשבת‪ ,‬ולמרות זאת הוא מברכני‪ ,‬ומזכיר לי בכך כי שבת היום‪ .‬ואת זה‪ ,‬לא יכולתי לסבול עוד‪ ,‬ועל כן סוגר אני‬ ‫את המסעדה מעתה והלאה‪ ) .‬מתוך מאמרו של הרב ישראל חיים בלומנטל‪ ,‬מג"ש בכולל תורת מרדכי‪ ,‬בגיליון 'אספקלריה'(‪.‬‬ ‫מעשה נפלא שסיפר הגאון רבי פנחס וינד שליט"א‬ ‫סיפור ח'‪ :‬הגאון רבי פינחס וינד שליט"א סיפר מעשה נפלא שאירע לאחרונה והוא היה עד לו‪ ,‬בו נתקיימו דברי חז"ל שהנזהר בהלכות‬ ‫ריבית נכסיו מתברכים ועולים‪.‬‬ ‫יהודי בעל בעמיו מכר דירתו לקונה‪ ,‬וקבע עמו זמן גמר פירעון לאחר כמה חדשים‪ .‬הכוונה הייתה שהקונה יקח הלוואה )משכנתא(‬ ‫מהבנק על הדירה ובזה יגמור את תשלומי הדירה‪ .‬הקונה היה אברך צעיר הדחוק בפרנסתו‪ ,‬וכדי לחסוך את התשלום שצריך לשלם ליועץ‬ ‫משכנתאות‪ ,‬החליט להוציא את המשכנתא בעצמו בלא היועץ‪ .‬אלא שלא היה לאברך כל נסיון בדברים אלו‪ ,‬ולכן התאחרה מאוד קבלת‬ ‫ההלוואה מהבנק‪ ,‬ורק לאחר שמונה או תשעה חדשים הצליח לקבלה וסיים את תשלומי הדירה‪.‬‬ ‫והנה‪ ,‬בהסכם שנחתם בחוזה שבין הקונה והמוכר נקבע‪ ,‬שאם הקונה יאחר את תשלומיו בכמה חדשים יתחייב בזה לשלם קנסות‬ ‫וריביות‪ ,‬וכן היה נחשב כ'הפרת חוזה' מצד הקונה‪ ,‬וביד המוכר לבטל את כל החוזה והקניה‪.‬‬ ‫כשגמר הקונה לשלם את כל הסכום‪ ,‬חכך המוכר בדעתו האם לתבוע מהקונה את הקנסות על איחור התשלום כפי שנקבע מתחילה‬ ‫בהסכם שביניהם‪ .‬מצד אחד ריחם על הקונה שבקושי גומר את החודש‪ ,‬והרי הקנסות הללו עולים להון רב‪ ,‬ומאידך‪ ,‬הרי הוא עצמו הפסיד‬ ‫'הפסד מרובה' כשלא היו המעות בידו והוכרח לוותר על קניית דירה אחרת שעמדה על הפרק )ובכלל‪ ,‬הרגיש שהקונה איחר בתשלום כי‬ ‫ניצל את טוב ליבו שלא דחק בו להביא את הכסף‪ ,‬ורצה לפצות את עצמו עכ"פ בחלק מהסכום‪(.‬‬ ‫ועל הכל‪ ,‬חכך המוכר בדעתו‪ ,‬כי האף אמנם שהוסיפו בהסכם שהכל נעשה לפי כללי היתר עיסקא כדת וכדין‪ ,‬הרי הוא גדר לעצמו‬ ‫שאינו משתמש לכתחילה בהיתר עיסקא אלא כשאין לו ברירה‪ ,‬ובפרט שלא ברור לו שהקונה הרוויח בתקופה זו רווחים מנכסיו בסכומים‬ ‫אלו‪ ,‬ואולי עדיף לוותר על הריביות והקנסות כדי שלא להיכשל בחשש איסור ריבית‪.‬‬ ‫התייעץ המוכר עם הגר"פ שליט"א כדת מה לעשות‪ ,‬והרב השיב לו‪ :‬צדקו דבריך שלפי ההסכם על הקונה לפצות אותך בסכום נכבד‪,‬‬ ‫ובפרט שהפסדת הרבה מאיחור זה‪ ,‬אולם דע לך‪ ,‬שהמציאות מוכיחה שהמוותר מממונו כדי שלא להיכנס לחשש איסור‪ ,‬לא הפסיד לעולם‪,‬‬ ‫אדרבה כולם מרוויחים ורואים בחוש את הבטחת התורה למען יברכך ה' אלוקיך בכל משלח ידך‪ .‬המוכר קיבל את הדברים‪ ,‬והחליט בדעתו‬ ‫שלא לגבות מהקונה שום סכום על האיחור‪ ,‬כדי שלא ליכנס לחשש איסור‪.‬‬ ‫וראה זה פלא‪ ,‬באותו יום כשחזר המוכר לביתו‪ ,‬קיבל הודעה שהקרקע שקנה בצפון הארץ לפני כעשרים שנה – וכבר התייאש מלקבל‬ ‫עליה היתר בניה – הוכשרה לבנות בה בניני מגורים‪ ,‬והוא קרוי לאסיפה דחופה שתתקיים בעוד כמה ימים כדי לאשר את תהליך הבניה‪.‬‬ ‫וכך ראה מיד את ברכת ה' בנס שנעשה לו עם הקרקע‪ ,‬שכבר מזה עידן ועדנים נתייאש הימנה‪ ,‬ומהשמים סיבבו שבאותו יום שוויתר‬ ‫טועמיה ‪ -‬דפוס ספיד פרשת כי תבוא תשפו‬ ‫‪31‬‬ ‫לקונה בגלל חשש ריבית‪ ,‬הופשרה הקרקע לבניה וזכה ברווחים גבוהים מאוד‪ .‬ואילו היה מבקש את הכסף מהקונה‪ ,‬אולי היה מצליח‬ ‫להוציא ממנו סכום קטן‪ ,‬וכאן קיבל לידיו סכום גדול פי כמה וכמה‪ ,‬וכהבטחת התורה שיצליח בכל נכסיו‪) .‬באר הפרשה כי תצא תשע"ח‪(.‬‬ ‫"היום זה בחינם" – סיפור אמיתי ומדהים שאירע בחנות מכולת טבריינית‬ ‫סיפור ט'‪ :‬הרב אברהם פוקס פעם נכנסתי לחנות מכולת בטבריה‪ ,‬חנות מוכרת וידועה באזור שבו מתגורר ציבור יראי ה'‪ .‬המוכר‪ ,‬יהודי‬ ‫שומר תורה ומצוות שפאותיו מתבדרות ברוח‪ ,‬על שולחנו מונחים ספרי הלכה פתוחים שבהם הוא הוגה בין לקוח ללקוח‪ ,‬היה עסוק‬ ‫בלספר סיפור‪ .‬הוא כבר היה בסופו של הסיפור המעניין‪ ,‬מה שגרם לי לבקש ממנו שיספר את סיפורו בשנית‪ ,‬לטובת כולנו כמובן‪" .‬חכה"‪,‬‬ ‫אומר לי רבי חיים המוכר החביב‪" ,‬חכה שידלדלו קצת הקונים ואוכל לספר לך בנחת‪ ,‬בינתיים תשב וקח לך איזה ספר‪ ,‬אמר תוך שהוא‬ ‫מחווה בידו על השולחן והמדף שלאחוריו‪.‬‬ ‫"אל תראה אותי כמו שאני עכשיו"‪ ,‬מתחיל חיים בסיפורו‪" .‬פעם הייתי מכור לכסף‪ ,‬מחובר אליו באינפוזיה‪ .‬הייתי פחות חזק בדת‪,‬‬ ‫בטח לא משקיע שעות ביממה על לימוד תורה‪ .‬פתחתי את החנות בארבע לפנות בוקר וסגרתי באחת עשרה בלילה‪ ,‬כשאשתי מחליפה‬ ‫אותי לכמה שעות מנוחה בצהריים"‪ ...‬כשאני מנסה לברר למי אצה הדרך לקנות חלב ולחם בשעה מוקדמת כל כך‪ ,‬עונה לי חיים שתמיד‬ ‫ישנם אנשים‪ ,‬ובימי שישי כשהבעל קם לתפילת ותיקין‪ ,‬ישנם נשים שדואגות לכך שכאשר יחזור חצי ממאכלי השבת כבר יהיו מבושלים‪.‬‬ ‫ובכלל טבריה זו היא עיר של מטיילים ונופשים‪ ,‬ורבים שעברו ליד החנות בשעה מוקדמת והופתעו לראותה פתוחה‪ ,‬נכנסו לקנות בה מכל‬ ‫הבא ליד‪ .‬עד כאן ההקדמה‪ ,‬ומכאן לסיפור‪:‬‬ ‫" זה קרה לפני כשנתיים‪ ,‬יום שישי בחמש בבוקר‪ .‬נכנס לחנות אדם מבוגר בעל מראה פשוט ביותר‪ ,‬כשספר תהילים בידו האחת ובידו‬ ‫השניה כרטיס אשראי‪ .‬אנחנו מברכים אחד את השני בבוקר טוב‪ ,‬הוא מגיש לי את הכרטיס ואומר לי‪' :‬תגהץ שלושים אלף '!כמה? שאלתי‬ ‫אותו בידיעה ברורה שלא שמעתי טוב‪ ,‬ומתברר לי ששמעתי טוב מאד‪' .‬שלושים אלף'‪ ,‬הוא חוזר ואומר‪ .‬לא הייתי רגיל כמובן בסכומים‬ ‫שכאלו‪ ,‬אני בסך הכל מנהל מכולת ולא מגרש מכוניות‪ ,‬לקחתי את הכרטיס ופשוט עשיתי כדבריו‪ .‬אני מחכה לאישור העיסקה‪ ,‬שמיד‬ ‫מגיע‪ .‬מה עכשיו? אני שואל אותו‪' .‬תראה'‪ ,‬הוא אומר לי‪' ,‬אני אשב על כסא בצד ואומר תהילים‪ ,‬כל מי שנכנס לקנות‪ ,‬תעשה לו חשבון‬ ‫ולאחר מכן תאמר לו שהיום זה בחינם ואין צורך לשלם‪ ,‬וככה תמשיך עם הקונים עד שיגיע לסכום של שלושים אלף‪ .‬אבל אני מזהיר‬ ‫אותך‪ ,‬לא להסתכל לכיוון שלי‪ ,‬ולא לומר שמישהו שילם עליהם‪ .‬פשוט תאמר שהיום זה בחינם וזהו"‪.‬‬ ‫" הוא אכן מתיישב בפינה ואומר תהילים בדבקות‪ ,‬כשהוא לא מרים את עיניו מהתהילים‪ .‬לא עוברות כמה דקות‪ ,‬נכנסת לקוחה‬ ‫לחנות ועורכת קניות לשבת‪ .‬אני עורך לה חשבון ובסופו אני אומר לה כמוסכם‪ ,‬היום זה בחינם‪ .‬היא מסתכלת עלי ומנסה להבין‪ ,‬אני‬ ‫חוזר שוב על דבריי‪ .‬היא אורזת את קניותיה ויוצאת מהחנות‪ .‬לקוח נוסף נכנס וגם לו אני אומר לאחר החשבון – היום זה בחינם"‪.‬‬ ‫" לא תאמין למה שקרה בהמשך‪ :‬תוך רבע שעה החנות התמלאה בלקוחות‪ .‬הזעקתי את האחים שלי שיעמדו בחוץ ולא יתנו להיכנס‬ ‫מחשש לסכנת נפשות‪ ,‬ועל כל אדם שיוצא יכניסו אחר במקומו‪ .‬נהיה ברחוב תור של עשרות עשרות אנשים ועדיין לא הגיעה השעה שש‬ ‫בבוקר! אני מסתכל על המבוגר בקצה החנות שכולו עסוק באמירת תהילים‪ ,‬כאילו הוא לא קשור לכל מה שקורה סביבו‪ .‬בשעה שמונה‬ ‫וחצי הגעתי לסכום של שלושים אלף‪ ,‬וגם ככה לא השאירו הרבה בחנות‪ ,‬ופשוט סגרתי את החנות והלכתי הביתה‪ ,‬שמח מיום החופש‬ ‫שקיבלתי"‪.‬‬ ‫" לא‪ ,‬אני לא יודע מי זה היה‪ ,‬והחיוב של האשראי כובד במלואו‪ ,‬אם אתה דואג‪ .‬מאז לא ראיתי אותו שוב‪ ,‬המשכתי לעבוד בחנות‬ ‫ביום ראשון כרגיל‪ ,‬אבל משום מה הסיפור הזה נתן לי פרופורציות על כסף‪ .‬בהמשך הורדתי משעות העבודה והעברתי את אותן השעות‬ ‫לעבודת ה'‪ ,‬והיום‪ ,‬כמו שאתה רו אה אותי‪ ,‬לבוש בבגדים של בן תורה ומוקף בספרים שבהם אני לומד"‪ ,‬מסיים חיים את דבריו‪ ,‬פונה‬ ‫ללקוח הבא ומשאיר אותי נפעם מהסיפור ומלא מחשבות‪.‬‬ ‫חודש אלול‪ ,‬חודש הרחמים והסליחות בו אנו נמצאים‪ ,‬הוא ממש כמו אותו תורם אלמוני‪ .‬תיקח‪ ,‬היום זה בחינם‪ .‬חודש אלול מעניק‬ ‫לנו כוחות נפלאים להשיג דברים שנראו בעבר קשים ובלתי‪-‬אפשריים‪ ,‬חודש שיש בו קרבת ה' גדולה יותר מכל השנה‪ .‬הוא מצפה לנו‬ ‫שננצל זאת‪ ,‬שנמלא את השקיות בשפע רוחני וכל טוב – הרבה יותר משלושים אלף‪ .‬אני לדודי ודודי לי‪ .‬ככל שנתקרב לדודי – דודי‬ ‫יתקרב אלי‪ ,‬החודש זה בחינם!‬ ‫טועמיה ‪ -‬דפוס ספיד פרשת כי תבוא תשפו‬ ‫‪32‬‬ ‫‪829‬‬ ‫އ˜Š˜–ƒ‹~—–~‡ށ–‡‹’Šƒ‬ ‫‰ƒŠŠ–‚Œ–‰„‡€‡Š‚ƒ–‰ƒŠŠ‬ ‫АŽ –‡ „•‡‚ „–ƒЇ  Žƒ–‡~Š ƒ~˜–‬ ‫–‰‡ „•‡‚‬ ‫ƒ—–‚ ˜ ‪Š„ Љ‡Œƒ ƒ‚‡Š~  –‡~Œƒ  q‰ jÀ‬‬ ‫އ˜Š•ЕЂ‬ ‫Š‚ „–Œ‡‘‪46‬‬ ‫‚–ƒ’~ —Œ ~˜ –‡ƒ ~ˆ Š~ ‚€‡ Šƒ Œ~ƒŒ‚ ‚ƒ~ ƒŠ‘ Š ’އ ‚~ ‰~‬ ‫‡’ƒ–Š—˜•ƒ—‬ ‫ƒŒŒ˜ƒŽ‰ŽŠ –‚އ˜ƒ Š~ŠƒŒ–~’‡Šƒ—Šƒ‹Š~Ž—‡‚”ƒƒ˜‬ ‫‚ƒ•†ƒ– ‚ Š އ˜ƒ  ‡‡Šƒ˜ –‚ ƒŠ~ – —‡‡‹ ~˜ ‚އ˜ƒ  ‚Œƒ–‰ ‚ƒ–‚‬ ‫Аއ•Œ‡‰Š‬ ‫Š–ƒ’~‡‹Š€Œ–ƒ˜ƒ‬ ‫‚ƒ~‚ƒ–‡~˜ Šƒ•ƒƒ—‚~˜–‰ƒЉ‡ƒƒ–‰ƒЇЁ–Œ‡Š‚ƒ ”‡Œ‡Š‚‹‬ ‫‚”ƒƒ˜‚–’ƒ~‡~ƒއ‚Œ—’ ‚‬ ‫‚~‚Œ˜ƒ  ‡‰‚Ї”‡~˜ƒ—Š‚ƒ•†ƒ–Œ‚ –ƒ~Œ–Šƒ>ŠŒ‚‚˜‰˜‰Š‰ˆ‬ ‫ЁƒЉ‘„‰ƒ˜‬ ‫‚–‚„Œ"˜€‡Ї~‹„‚‚‡‚•ƒ–‚ ЇЂŠ—Šˆ‚~‹€‹~„‚‡‡˜Œ˜Ž‚€‰‰‚ƒŠ~‬ ‫‡’–‚€~ƒ–‡‡” •„‡Š–—†‡‡—Ї†?~Œ—‚Œ”Œ––‡˜ƒ—Ї‚ƒ‡~ ‬ ‫‚‡‡˜Œ€‡Œ‡Š‡˜‚ ƒŠ‡‹~Š~Œ˜‡—~˜‚–ƒ”‚"?‬ ‫Ž—Œ”Š”ƒŠ‚†Š’ƒ?~ƒ‡•–Š~~Ž—‡—ƒ–‚~Ž Žƒ>Ž—Œ‚•ƒŠŒ‚–‚—އ‬ ‫‚–ƒ’~—Œ~˜‚Œ‡Š‡‹‚•—ƒ˜‰Ž€ƒƒ—˜•‚ƒ~Š~‚€‡‰ŠŠ~Š~Ž‰Ž‡—–‬ ‫?Žˆ––€„‚˜~ƒŽ‚•—‚ƒ‚ƒ~’ƒŽ‚‡—‡–ƒ˜~ŒƒŠŽ—ŠŒ>~Š –Œ‡ƒ‬ ‫Š–‰ƒƒŽŒ‚‡–ƒ˜‬ ‫Œ”~Žƒ—?‬ ‫‚~ —‚‡‚ Œƒ‰‚ ‚Š‹ ƒ –‚ =†< Ї˜ ‚ ƒŠ‡‹ ‰—‡Ž‡ƒ ƒŒƒ˜ ƒ—’˜‡ƒ‬ ‫Š~ – Œ’– —ƒ˜ Œ‚އ˜ƒ  ‚€‡‚ Š~ƒ„Žƒ —Š ‚~ ‚ŒŒ˜‡ Ї Œ‡†˜ Žƒ‬ ‫Œ– —ƒ˜˜’‡Š‚Š‚=—‡”‡Š~˜Žƒ‚ƒ~‚€‡~Ї˜‚ ƒŠ‡‹ƒ–“А– –‚Œ‡ƒ‬ ‫‚—Œƒ‚‰‡‚‡‚—‚ƒ•†ƒ–Š~‚‡‚‡˜‚ ƒŠ‡‹ƒ ‡‰‚ŠƒŒ—ˆ———ƒ˜‬ ‫‚‡˜‚€ŠŠ—ŒŒ—~ƒ˜‚—‚‚Ž’”•—ƒ˜Žƒƒ‚‡‚„•ƒ•ŠŽ‡˜ƒ ~ƒ˜‚˜‬ ‫–ƒ’~‰‡–އ€—~Їƒƒ~Œ–Šƒ”–>Žˆ–˜~ƒŽ‚•—‚—’€‚’€‡‚ Œƒ–‚‬ ‫‚˜– —‚˜~ƒŽ‚Žƒ–~‚Žƒ’˜‚Ž‚–€Žƒ—Š‚ƒ•†ƒ–– ?Š‬ ‫–~—ƒƒ‚ƒ~„•ƒ•ŠŽ‡˜ƒ Œ‡‡‡ƒŒƒˆŠ‚”Š ˜ ‡‡ƒ~˜‚އ˜ƒ ‡‰ƒŠА—ƒ˜–•‬ ‫–ƒ’~~ ‚Œ˜Œ”~‰ˆ—‚‡ŽƒŒƒŒ ‚€ƒŠŠ’€‡ƒ˜–~—?‬ ‫‚~‚‡‚‚Œƒ‹ƒŒ„ƒ„‰˜‚ƒ~‚‡—Š~Š ‡Ž‹Š~‚‡‚‚–ƒ’~‡˜‚ ƒŠ‡‹‬ ‫~ƒ˜‚˜~Š~–“‚ƒ~Š‚˜•†–€‡‚‚Žƒ–~‚—˜•’‚~ƒ˜ƒƒŒ‚ƒ—~ƒ˜ƒ‬ ‫?Œ˜‡‡‡–ˆ‚އ˜ƒ ">—~Š‚~Œ˜ ‬ ‫„Œ—”•Š‚ƒ•†ƒ–—‡€‡Œ‡‚‡‚‚ƒ~~Œ”‚‚Šƒƒ‡‚—ŠŽƒ~‚ƒƒ‬ ‫?‰—‚–ƒ’~‡€‡>‚—‡ƒŠƒ?Œ‚„~˜~ƒŒ–˜"ŠŒ‚‚ƒ~Š~’‚">‬ ‫Œ‡~ –˜‡Œ˜‚€ƒŠŠŠ~‚Šˆ‚ƒ•†ƒ–Ї˜ƒŠ—˜—‹–‡‡˜ƒ‚ƒ‰‡‚‬ ‫>~ŽƒŒ”†–‡‹~ˆ‚ƒ~‚‡‚~Œƒ–Š‚‡ƒ˜’‚‰–Œ„Œ‡”–ƒ~‡˜ƒ•—–ƒ•—Žƒ‬ ‫ƒ—~–‡Š‡ƒ~Š~–“‚ƒ~Œ‚–Ї˜‚ ƒŠ‡‹А–ƒˆ~˜‚އ˜ƒ Š‚”Š˜Žƒ‰˜‚‰Š‬ ‫—‡ƒ~ ‡’ƒ˜–‚?‬ ‫ŒƒŒƒŠ~‚—‡‚ƒ~?—Šƒ‹>Š~‘~ Œ‚–ƒ’~‡‹”ƒƒ˜~ƒŒ~Ž—‡‚Œ—’ ‚‬ ‫‚~ Š~ ‚~Œ‡ ŠŒ—Œ ~ƒ„އƒ Žƒ ‡ ‡ƒ ƒŒ ˜Šƒ‡ ‡ ‡‡‹ ŠŒƒƒ˜ ƒŒ ‰‚‬ ‫—‚–‡Š~Š~ƒ–ŠƒŒ–—Šƒ‹ƒŠ~Š‚—‡—Šƒ‹‬ ‫Š–ƒ’~ŒƒŒ ‚—Œ†‡‡ŠŠƒ ƒ“"‬ ‫~‡Š—–~˜‚•ƒ—‡—–Š‡ƒ˜——‚~˜‚އ˜ƒ ‰—‚ƒ~‡ƒ—Žƒ—Šƒ‬ ‫„‹–‚˜•—–‚ƒ~~Š‚ƒ•†ƒ–?ƒ•†ƒ–‚—ЇƒŒŠŒƒ˜~‡’‚~˜‚">‬ ‫‚–€Ž’†–ƒŠ~‡—ƒАƒŠ‹ƒ‹‰Š„~˜‚ƒ~—ƒŒ~˜‚ ‡–ƒ’‡‹ƒ‚€‡ƒ’‡‹—Š‚~‬ ‫?~އ Œ˜Ž”Š ~‡Ž‡ ‡‰ƒŠ Š‚€‡ ‰˜ ~—˜Š Š‚€‡ ‚Œ—ˆ ‰Œ‚ —‡ƒ˜– Œ‚–>‬ ‫ƒ—ƒ˜•ƒ~‘ƒ—‚~˜‚އ˜ƒ ”ƒ–‚Œƒ—ŠŒ˜‬ ‫‚—‡‚ƒ•†ƒ––ƒ€ƒ—Šƒƒ‚ƒŽ‡˜•‬ ‫?‰‡”~Œ–˜‡Šƒ˜€‡~‹„‚‚‡‚•ƒ–‚Š—Šˆ€‹‚‡‡˜Œ˜‰‰‰‚">~Œ–‬ ‫‚~ ‚ŒƒŠŠ ƒ‚Œ’ƒ  ‚–ƒ~‚ ~˜ Žƒ —ƒ‰ Œ” ~Žƒ— ‡‰‚ •ƒ”– –ƒ ‬ ‫‚~ƒ’–“‰‡‬ ‫Ёƒ•†ƒ–‬ ‫Œ‡’ƒ–„‚~’—–ŠŠŒƒ~˜‚ ƒ‚‚€ƒŠ‚‚Œƒ†Š˜Š‡ŽƒЁƒЉ‘„‰ƒ˜ƒ„ƒ‚‡~‬ ‫‚‡˜‚„ƒ‚Œ˜Ž‚•—‚Œ~ƒƒŒƒ–†˜”‡‹Š~ –—˜‡‡‹”ДЄ‹Ёƒ•†ƒ–‬ ‫Œ”ƒƒ˜—‚Œ‚˜ƒ–‚?”•˜—’ƒ†> ƒ‡•–~‡††ƒ €‹Œ•–‚—ƒ~Ž Žƒ†ƒ ‡‹‬ ‫?Œ‚•ƒ–‚~‡˜ˆ"ƒ~Œ‡Š’‚‚—Ї‰Ž‚>‬ ‫Љ~ƒ–‚—’ŠƒŽ‡Š~Ž‚€‰—ƒ–‚Š~‰~‡Š•Š‚ Іƒ˜’„‡„ƒ˜~Š~‡—ŠŽƒ˜Ё–‬ ‫‚ƒ•†ƒ–Ž‚—•†ƒ–ƒ€>Œ’~˜~ƒŽ—~‡Žƒ”’ƒ‡‚ŽŽ‡ŒŽƒŒŠ‚€‡‰˜~ˆ‬ ‫ŒƒŠŠ~˜‚Ž‡‡ƒŠ€Šƒ˜Œ‚ƒŒŒ~ ƒ–‡Œ—‡ƒ‬ ‫~އŒ†‡ Š‚—˜Š‰Œ‚—~’—–Š‚€‡Œƒ•‹?‬ ‫–ƒŠ‚‹—Šƒ—ƒ~–‚—ƒ˜‚~‚‡‚•–ƒŒ–ƒŒ˜ ƒ”‡‹‚ƒ~Š~‡‰Š‬ ‫Š ’—˜Œ‡‰‘„‰ƒ˜‬ ‫‡ƒ˜–‬ ‫?~‡„ƒ ƒ”’‚~‡Š–ƒ’~‚„‚ƒ—‚>~Œ–‚~˜‰ƒŠ>‚—Ї˜Šƒ‡‡ ‡‡‹‬ ‫~  ‚–‡‹ Œ– ‚~Œƒ?– Œ€ƒ– Š ‚?’އ ŒŽ ‹? —‡ƒ– Œ‰˜ ~ƒ˜‬ ‫ŠŒƒƒ˜ƒ‚ƒ~~ƒŒ–Ї•–‡–ƒ˜—~‡Žƒ‡‰ƒŠŠ‚€‡~އƒ~˜~ƒ˜ƒ€ƒŠ?‬ ‫‰—‚€‡ŠŒ—Ž‚?‚ƒ‡Љ‘„‰ƒ˜>—~Š~˜˜ŠŒ‡‡ƒ>Œ‚‡~ƒ˜‚=‰‘<—Š„‰ƒ˜"‬ ‫ƒ‚Ž‚Š~ –———ƒ˜‚€‡‚Œ‰ƒŽ‡˜ƒ—Š‚ƒ•†ƒ–Ї˜‚ ƒŠ‡‹‚ƒ•†ƒ–‡”~‬ ‫Œƒ•ƒ–~‡‹Š‚=‰‘<"?‬ ‫Œ–‰ƒƒ–“‡—‡–ƒ˜А– –‚Œ‡ƒ‰—~‡Žƒ~ƒŒ–—Šƒ‹Š~‡—ƒ~‡ŽƒŒ˜‡‡ Š~‘‬ ‫?—~Š‚†ƒ‚~‘’‹Š~ —˜‡Š„‚>‚—‡~ ‚˜ŠŒ‡‡‹‬ ‫~‹Œ„‰‡–ƒ˜‡˜‚ ƒŠ‡‹ƒ—~–‚–ƒ’~‡‹—Ž˜•Šƒƒƒ~Œ–ƒŠƒ—Šƒ‹Š~•‡Šƒ‬ ‫‚‡–‚~Œƒ?––ˆ”‡ƒ–‡˜>‰—‡—Š~‹‡–€ƒŠ—ŠŒ–•‚ƒ~Œ—˜Œ—‬ ‫ŒŒŽƒ˜€ƒ‚ „–‚‚‡‚„‚Š’Š~‡Ž‡‚‹—‰~ƒ˜ƒ–ƒ’~‚‡‚‡ƒŒ‡ƒ ‰~‹‬ ‫‰‘€ƒŠ‚Œ‚‚ƒ~ƒ—‚‰‘"Œ ’—‡– ˜‡‰‚—Аƒ‘ƒ —•–‚ƒŒ ’—?‬ ‫‡ŽŽ‡ƒ ‡Š‚–‡ƒ˜‚Œ˜‡‡ ‡’‚ЉŠ~‹ƒ~‹‬ ‫‚Œ—‡ˆ ‚~Œƒ?– >‚ƒ‡  Љ‘ „‰ƒ˜  ’— ~”Šƒ =‰‘= ~‡„‚ ” —Š „‰ƒ˜ ~‹‬ ‫~‡ƒ—Š‚ސ––“~Їƒƒ˜•‘~ƒ˜ƒ„‹–>~˜‚Š~Œ˜‡‡—"———ƒ˜ ‡‰‡Žƒ‬ ‫˜ ’—ƒƒ~‡˜Œ”~?‬ ‫Šˆ‡—’‚ސ–‚Œ’–’–‡ ‡‡‹ŠŒƒƒ˜ƒ~˜‚Œ€‡Œ˜‡—~Šˆƒ—‚ƒ –’‚?‬ ‫АŽސŒ‡˜~–‚‹~Ї‚ƒ~˜–ƒ„ƒ‚–‚˜—Œ ‚‬ ‫€‡Š ‡‡‹–ƒ„‚Š—Šƒ‹‡˜ƒ–‡~ƒ˜~‡˜Ž‚‬ ‫טועמיה ‪ -‬דפוס ספיד פרשת כי תבוא תשפו‬ ‫‪33‬‬ ‫АŽŒ—‚–ƒ„‚‬ ‫~އŒ‡Ž‚—‚‡‡˜‹Š ƒ”‡‹Œ~ƒƒŠ‰’Š˜‹‰ˆ~އŒƒ Š˜Š—Š‹~Š˜ƒ‬ ‫—‰–~„Š• ˜‡~˜‚Ž‡‡‡ƒ˜–•Š‡Šƒ˜Œ‡—Ž’€‚~Œ˜„~˜~Œ‡Š‡‚‚—Šƒ‹‚‡~‬ ‫Š~‡‰Š‚Š—~˜~˜„‚— ƒ—‡‹˜—Š‚ƒŒŒŽ‚~˜‹”–‡‰‡‹Š•—Œ ‡Š‚ ~—˜‡‬ ‫‡––‚~”Š‚ŠŒ•ƒ‹ŒŽƒ ˜‚—Š‚~‹ƒ~Ž Žƒ–ˆŠ—‹‡‡‹‚~–ˆŠ’–Ї‬ ‫~އ‰‚ƒŠ‰Š~Ž‰Ž˜‡ŠŒ˜ ‹‚Žƒ—ЇŠ‚Š‚–Œ”~~˜‚ Š•‚‚–˜Œ‡–‬ ‫ƒŒ– • ‰Œ‚ •–‡‹ Œ”~ ˜—‚ ‡‚ƒ‡‹ ‡ƒ• ƒ~Šƒ ‚‰‡Œƒ Š‚”†–‘ ŠŒŽ‡ ‚Žƒ‬ ‫‚˜—ƒ‚Œ”~‚ ‡Ž‡‚˜ŠŒ‡‡‹~ˆ‚–Š~‚˜’•„~˜ƒ‚Œ—‡ˆ>‰—•ƒŽ‡‹„ƒ€‬ ‫ƒ~—˜ƒ Š”ƒސЇ‡‹ƒŠŽ—–‡•—ƒŒ ‡Š‚Œ~Œ‚—Š‚ސ–‚‬ ‫ސЇ‡‹Œ‚ƒ—‚‚‰‘"Œ•”–˜~˜‚–€Š"Œ– ‡‚~˜‚ސŠ"Š~„‚ƒŠ~„‚‚‰‘’—ƒ†‬ ‫–ˆ „ƒ–‚~–ˆ—Š”‡‡Œ•ІВƒŒŒ‡‡Ž‡‚‡—ƒ‚ƒ„~˜~ –‡˜•ƒ’‚•—‚‬ ‫ƒ ’˜~˜‚–€Š’އŒ‚‰ˆ‡ƒ•‚—‡Œƒ—=‰‘„‰ƒ˜=~‹˜ ƒ‘ ƒ„•‚ƒ‘„‚‬ ‫—Š~–~ƒ—ƒ‹‚˜•Œƒ˜‚ ƒ–—Šˆ‡‰ƒŠŠ‚—˜ ––‚‹~ƒŒ–‡‹Šƒ–‰Žƒ‰—‡ƒ‬ ‫‡‡‰Ž~‹˜˜~Œ“Š ’—”„‰ƒ˜ƒ‘˜Œ”~?‬ ‫‡•ƒ˜ƒ‚Œ”—Šƒ˜•‡~Ž ŽƒŒŒŠ‡”‡‹ŠƒŠ˜–ƒ’‚Œƒ‡Œ˜ƒ”Œ‚’ ƒ˜‚ŠŒ—ˆ‬ ‫‚Œ†–‚ ‰‘ ‚„‰ƒ˜ ‚‡~ Š ’— ” „‰ƒ˜ ŠŽƒ˜ Š‚‡‰Ž Š~ƒ˜ƒ Œ•ƒ‹ —Š ‚ –‬ ‫˜•ƒ’‚ƒ‡—‡‰ƒ‡€ƒŠ—~ –‡‡•ƒ–˜ ƒ„–˜‡ƒ‰ŠƒŠ‚ƒ–‡€‹~˜‚˜–ƒ’‚‚„~˜‬ ‫Š —ƒ~‡Šƒ‚‡‡˜‡Œ•ƒŒƒŒ”ƒƒŒŒƒ‹‚‡”–—‡—Šƒ~ƒŠ‡‚‡‡˜‡Žƒ‚€‡ƒ•‬ ‫‰Œƒ˜ƒ‚‡‚‚‡~—~ŽƒŒŒ‚–‡‹Š—’ƒ†~˜‚~‹”ƒ–‚—ЇЇ˜ŒЇ—Ž˜ŽƒŠƒ~’‡Šƒ‬ ‫~އ–•‚Ž‚€ƒ„‚‚‡’ƒ–—‚‡‡˜‡Šƒ~˜‚Œ•Žƒ˜˜‡•ƒ”Œ‰‹ €Š‡ƒ‚—€ ‚‬ ‫’–†‡˜‬ ‫Œ†„‰ƒ˜~Žƒ’ƒŠ‡‹Œ˜ƒˆ ‘–€‡ƒŒ‡?˜ƒŠ‡‹>~ƒ˜ƒ– ƒ‚—А‡–ŠŒ‚"‰‡~Žƒ‬ ‫Š~ŒŒ—Œ˜~Œ”‡‹Š ’—Šƒ‰‘„‰ƒ˜‰‡„‚ƒ–—Œ~˜Žƒ•”˜Œ~Œ“•”˜—‡–˜‬ ‫Œ˜ƒˆ‚’–Œ~˜‚–”‡Ž•–(‬ ‫‚Œƒ‰Œ‚‚‰ŠŠƒŠŒ‡˜•”˜~‚˜‡—–~Š‬ ‫—~‚‡~‡–‚—–‡‹މ—Ї‹‚ ƒ—‹—~‡‚ƒ~—– †~ƒ‰Œ—‚–Œ‹„Š‬ ‫‰‘„‰ƒ˜‚‡~‚–ˆ—ŠŽƒŠ–~ƒ˜~ –~˜Ž•ƒƒ˜‚~ƒ–—ƒ~˜Œ—‡ƒ‚†ƒ‡‹Вއ‬ ‫—Œ˜ƒˆ‰ˆ—Š~‡ —ƒŠƒƒ~‡ „•˜ƒŠ—ƒƒƒ‚‰‡–ƒ ‚‡~~Žƒ—ƒ~‡~‹—Ї†‬ ‫—~˜‚Œ–ƒ—ƒ’†~˜ –ˆŠ ‡‡ƒŠ‚~ƒ’‡—ŠƒŠŒ—‡ƒ˜ŽŠ•ƒ‹~˜ސЇƒ‬ ‫–ƒ Š‰Šƒ~~˜‚–ƒ —Š~‡ —ƒ~АЉВއ‹‡—‡‚~‹Š—Œƒ–’‡ƒƒŠ—ƒŽƒƒŠ~‡—Œ‬ ‫˜Šˆ–ˆ—‚Šˆ˜‡’ƒŠ‚‡‰—Ž’Šƒ˜•ƒ‹~‡ˆ—‚ƒ~•‹–•~„˜ƒ‰ŠЁ–ƒŠ—’ƒ†~ƒ˜ƒ‬ ‫Š’‡ƒ— ƒ—Š~‡„‚~‡—‰‡€ƒ–‹–‚€ƒŠ‚‚ŠŽ‚ƒŒ Šƒ•˜ƒ—Ž~‚ƒ˜ –ƒ˜—‚—Š‚˜‬ ‫‰—~˜‚Œ Žˆ~˜”ŒˆЁƒ‰Š~‹Š„‰ƒ˜~˜‚‡ƒ”–Šˆ ƒŒ˜Œ€—‚–‡€‹~ƒ˜ˆ‬ ‫ƒŠ‚ƒ~‹–ƒ”‚Š ’—~ –‚€Ž‡‚‡ ’—Š‰Šއ‚ ƒ–‚ƒ‚‡‚‰”‡•‰–—ƒ~„Š~‡‚‡‚‬ ‫Œ‡‚‰Ž€Œ‡‚‡—’ƒ†‚ƒ–~Š„‰ƒ˜‡ ’—ˆ˜Œ‡‰Š”—Š„‰ƒ˜‬ ‫Š~ Œ‚‹˜ŠƒŽ‚‬ ‫Œ˜ƒˆ‚’–ˆ† ŽƒŒ~˜‚–”‡Ž•–(‬ ‫ƒ~‘€‹„~˜‰Š–ƒ‹‡—‚˜~ƒ’—Š~‡~‚€ŽЇ‡‚ŠŽ‚—‚–‡~Œ–ƒŒƒ†—‡’‡Š‬ ‫~‹”ŒƒЉ—‚~—ƒ~ЇЇ’އ ‡–ƒ–‡‹ƒ‰Š—‰—Œ—ƒ‹‚’ŒŒƒ~‡Š‚Ї’އ‬ ‫Œ‡‚—~‹Œƒ‚Œƒ‡‹Šƒ‬ ‫‡–ƒ–‡‹—‚ƒ~‰—ƒ’ˆŒ‡‹ƒ‚ŒŠ‡˜‰‚ƒƒ—‚‰‡–‡–‚€ƒŠ‚Œ‚€Ž—‚€ƒŽ‬ ‫ƒ–Š~ƒƒŠ‡ƒŠ—ЋЁ~Š‚ŒŠ‡’އ ‡–ƒ–‡‹~‡Šƒ Š•Аƒ‚‬ ‫~އ–•‚Ž‚€ƒ„‚‚‡’ƒ–—‚‡‡˜‡Šƒ~˜‚Œ•Žƒ˜˜‡•ƒ”Œ‰‹‬ ‫~އ€–~—ƒ‡—Ї–‰ƒŒ’‹Š’‹~އŒ‡~Ž—‡‹˜—Šƒ‹~–ˆ~ ‚„Œ‡‬ ‫‚Ž‚‰‡‰~‡—‰‡‡€ŽŒŒƒ—ƒ‹–‡—‰‡ŠŠ–~ –‡˜–Œ–~—‡˜ƒƒŠ~‡ƒ‡‘~‡‚‬ ‫~”ЇŽ‡‚Š‚–‚ŒŽƒ ƒ˜‡ ‹~—˜ƒ‚Ž‡‚‚ Š‚~ƒƒ‡–‚‰‚Œ—‚ƒƒ‚Œ—ˆ‬ ‫Š~‡˜ƒƒ—ƒŒ–’‡ƒƒŠ—ƒŽƒ—ƒŒ–Œ”–ƒ˜Ž’—ƒƒ‚~‡—‚ ’“ ‡‡‹Šƒ‰ ‡€–Š‚‡ƒ˜Œƒ—Š‬ ‫‚Ž‡‚—’ˆ‚~–ˆ~˜Їƒ‚—ЇŒ~ƒ—’„Œ‡‡Ž‡‚‡—ƒ‚Œ”Ž’—‡ Œƒ–„‚‬ ‫–ƒ ƒ—Š~Š —ƒ‰ŠŠ–•‡~Œ–Œ‡‡ƒƒŒ‚‚‡‚Ї~‡„‚–—‰˜~‡ŽƒƒŠ‚Š˜‡‰‡‬ ‫–—~‡Ž‡Œ~ ŠŠ~‡—‚‡‡ƒ–‡‹—Šƒ‚‡‡ƒ–‡‹—ŠŽƒ‡Ž‡Žƒ–ƒ~ƒ˜ƒ‰Šƒ˜ƒ~‡‡‡Žƒ‬ ‫‰Œ‚’Œ‡‹‰ŽŒ”~ƒ‰‚‡‚—‚Œ”~˜Œ”~‚€Ž‡‚‡€ƒ‡~—–Š~Š‚Š˜ƒƒ‡——‚‡~‬ ‫Š‚ƒ‡ŠŒ~ƒŒ‚˜ƒˆ‚އ‡ƒ‚Œ–ƒ‚ŽŒ‚–‚„‚—‡Žƒ —ƒŽ’—~—˜‡~Œ–‚—~ƒŠ‡‬ ‫—Œƒ–‚˜ ˜‡ƒƒŠ~ƒ~˜‡‚ƒŠ~ –„Œ„ŒŽ‡‹‚‡~Œƒ”~˜ƒ~‹ —Š~‡„‚~‹ƒ—‚Œƒ‬ ‫Š‡ŽƒŠ•—ŒŒ‡—‚ƒŒ ‡Š‚ƒ~‰Ž„‰–Žƒ—Вއ‰Œ‚—އ‹‡”~ŽƒŒ‚‡˜ƒ~˜‚‡Š‡‹‬ ‫•††‚~Ž‚‡ƒŠ‡ˆ~˜ –’˜ƒŠ’ ƒ˜‡–‚Š’‡‡ƒƒ‡˜–’ВއƒŠ•—Œ ‡Š˜ƒƒ‰‰Š–Š~‬ ‫‚•†Ž‡‹‚—~–Žƒ‹ސ–‚”‡–‚——‡Œ—‚‰‡‡‡‡†–‰— „–Žƒ€‡Š‡Žƒ—ސЋŠŽƒ‰‘‬ ‫ŠŒ–~‚‡Ž‡ƒ‡—’ƒ†ƒ‡˜Œƒ‹~‹‰‡‰~—–—‚‰‡—‚Šƒƒ‚Љ‘„‰ƒ˜Ž‡~ƒ˜ƒЉ‘‬ ‫‰ƒ‹ €ƒŠ Œ~ƒ ‡’—Žƒ ‰Š ‚‡˜ ƒŠ~ Œ”~Žƒ ƒ‚ — Ž’Š Š ‚‡‡‡‡†– ~—˜‡‬ ‫„‰ƒ˜Œ‚—Œ‡‹—~‘—‚Œ•ƒ‹‡ƒ•ƒ—†–‡~Œ˜ŒŒ’‡Œƒ˜‡ƒ~‹‚ƒ~Љ‘ ƒ‚‬ ‫—~Š‚~˜‚ސ–‚Š‰ˆƒ„ƒ‚‰ ‡—‚~˜‚Ž‡‡Œ‰Šƒ‰Š‚Œ—‰ŽƒŠ ’—ƒ‰‡ƒ—Š~Œ”~Žƒ‬ ‫Ž‡~ƒ˜ƒŠ——‚–—Žƒ†‚Š” ƒ‚ƒŠ”‚ ƒ‚—‡—~ƒ˜ƒ–ƒ~‹‚ƒ~Љ‘‬ ‫„–Žƒ~Š‚Œ—’ ‚—Š‚ސ–‚ƒ–—Žƒ~˜‚‰‘‚~‹‰‚ Œ‚~˜‹–ƒ”‡‹ŒŒŽ‚"‬ ‫„‰ƒ˜‰Š—‡—”„‰ƒ˜~ƒ˜ƒ–——‚Š~‚‡†~ƒƒŠ~–~‚ŒŠƒ€ƒŠ‚‡–‚Š—Œ‚ƒ~‘‬ ‫—Œ”‡Žƒ—‡—ƒŽ—Š‡–‚Š—Œ‚‰Œƒ—ސޗ~‚–Š——‚~˜‚€ŠŠ’‡€ƒŠ˜ƒސޗ„‚‬ ‫‚˜—ŠŽƒ‡–~˜—Œ‡‹ƒ‚‡~Š~˜‡€Œ‚—~‡Žƒ—‡‡ˆŠ‚ ~Š~Ž Žƒ†Žƒ—‚‚ƒ–‡‹‬ ‫Ž–~‚А‰˜ƒƒ•‬ ‫Œ ’‡‹Š‡‚Œ•ƒ‹Š Žˆ~ƒ˜‚ƒƒ‰Œ‚ ‡Šƒ’‡–‡‹€Žƒ~—˜‡~Œ–‚—Š‡Žƒ‬ ‫Š•—Œ ‡Š‚Œ‚ސ–‚—’€Žƒ‚~‡˜–Žƒ~˜‚ސ–‚—€–‚‚‡ƒ‹ ƒŠƒ~—˜‡—ƒ ‚‬ ‫’Š~‡ƒ“‬ ‫Œ‚†Š’ƒ‚ސ–‚Š—–~Œ–‚—~‰‚‡~Š~Š• ‚‰Šƒ‹~ˆ~‡Š‚‡‚ŠŒ ƒŠ‬ ‫€ƒŠ‚—‹‚–‡–ŒŠ•–ƒ~ЇЂ‚–~—ƒ—Š–‚’Œ‡‡‹~˜’–‚˜‚‡Š‡‹ އ˜Š Š•‡‰Œ‚~Ž—‡‹‬ ‫~Žƒ’ƒŽ‡‹Š”‡ƒ–‚•ƒ–~‡‹‚‡•–~Ž~˜ŽƒŠŽƒ‰ ƒ‡‰ƒŠ˜Š‚Œ—ˆ‚ „•˜‚‰ƒŠŠ‚€Œ ƒ‚Šƒ –‰‡ „•‡‚ ~Žƒ‬ ‫Œ•—‡‹Œ•ƒ–~‡‚ŠƒŠŠŒƒ‬ ‫Œ—˜Š‡‹—‚‚‰Žƒ˜‡‚‡ƒ•ƒ—ŠŒ†–ƒ˜‚ŠŠƒƒ~‡ŠŽƒ‚ƒ”~ƒ˜Œ„‰‡–ƒ˜އ•‡ƒƒ‰ƒ ˜ƒ–‰ƒŒ’‡Š‡ƒ‬ ‫Аއ•Œ‡‰Š—„––ƒ˜‚ „•˜‚Šƒ‬ ‫‚ŠƒАŽ‬ ‫Ž~ŠŠŒƒАŽŒ—‚–ƒ„‚‬ ‫~ƒŠ‹ —‡‰ „ƒŽ ƒ‹‪050-4120-338‹‡†–’Š‚‡—‡˜ƒŒƒ•Œ80‬‬ ‫ƒƒ‚˜‪‚’‡ƒ€ ˜‡Š€–Œ˜‚‡ƒ‚ ސР‚—‡˜‚ƒŽ ‚–—‰‚—~ސР–‚ƒ€˜‰‰ ސР‰‰˜‚Œ‡Ž ސР:‬‬ ‫Š„‡‰ƒ‡‚–‡‹‡˜‚ƒ–~‚‡‬ ‫ŒŽ‚‚Љ˜‡‪6730 ˜ƒ—24‬‬ ‫Ž~Š•—– Œ‡‹Š‡ƒ‘~–‚‹ ނЖ’ƒ— А‡Šƒ‡Ž—Œ˜—ƒ—Ž‚˜Œ–‡‹ АŽ ”‡ƒŽƒ–Œ–‡‹ АŽ Œ—‚—–‚‬ ‫Š–’ƒ~‚—ЇŒ‚‚˜‡Žƒ•˜‡˜Œ‡‡Œ‡‰Š˜—Œ ‚‬ ‫~Ž~‚˜’ŠŠƒŠ„ƒ€ƒ˜—Š~„‰ƒ‬ ‫Ž~Š•—– Œ‡‹Š ЇЇ~˜’~އŠ–’ƒ—‬ ‫‚ŠƒАސ„–~Œ„Š~–‚‹– Š‬ ‫~‡–Ž Œ‚˜”‡ƒŽ‚ƒƒ–‚˜~˜–ށ‡Œ‡ ‚˜Œ–Š‬ ‫Š‚’•„–—Š•‡‡Œ~‬ ‫Ž~Š‚˜’ŠŠŠ‚–‡—–~Š~˜–Š–’ƒ—‬ ‫Œ—‚—–‚‬ ‫ƒ–‚˜~˜–~‡–˜Šƒ–‬ ‫Œ‡‡—‚ ~–‚‹–ƒˆ~˜–~А„–Œ—‚—ƒŠŒ‡˜˜‬ ‫‡ „•~ŠŒ‚‡ƒ–‡‡˜ƒ‰‪†‡Œ jÀ –j q‬‬ ‫—–‚˜€ƒ‚–~—–† {‪‚ Šq‬‬ ‫—ƒ—Ž‚‡•Œ‡‰Š˜Œ–˜—–‚~‡Š‚˜Œ–‡‹‡Š‬ ‫˜—–‚ŒŽ—‚†ƒ‚ƒ–‡‡˜ƒ‬ ‫Ž~Š‚˜’ŠŠ Š‬ ‫Ž~Š‚˜’ŠŠŠ–•‚˜– ŠŠ–’ƒ—ƒŠ„ƒƒ€‚€ƒ‬ ‫˜ƒ–‚‡ „•~Š€ ƒŽ€ ƒ–ƒ˜˜˜‡‚– Š ‡‚˜‬ ‫‚–”Š‰˜ƒƒ–‡‡˜ƒ——ƒ‬ ‫‡‚ƒ‚—Šƒ‹˜‚‡Š‚—–‚Œ–ŠŠ–’ƒ—‬ ‫—‰Ž‡˜ Š ƒ–‡‹Œ€‡Š  ~‚‪І22:30 - 21:00‬‬ ‫€~ƒŠ‚—Šƒ‹”’ƒ–‚~–‚‹ƒŠ˜~‚–Œ–‡‹‬ ‫‪ƒƒ˜‡‡–ƒ–Œ˜• ”‡‚‡– —ƒ’–Š –‡~Œ‚ŒŠ—Š~’–АŠŠ’˜‚Š~Ž ‚— ‚  €‹‡Œ‡‚–—‡ ‡‰ƒ‡—03-6766049‬‬ ‫Ž~Š•—– Œ‡‹‬ ‫Ž‚ƒ—ƒ—Ž‚˜~˜–ƒ‡–ƒŒŽ—‚‬ ‫’އނƒ–‡‡˜ƒŽŠ€ Œ‡Š‚˜‬ ‫АŽ– Š˜Œƒ‚‬ ‫ ‪058-3297225‬‬ ‫—‡ƒ‰‡‹Š—‹—Œ‡‹ŠŒ€„–‚ –‡ ŠŽ—‡‹ ‬ ‫Š~˜––ƒ Œ‚˜„ƒ‡‚‬ ‫Œ–€Š‡˜Šއ‹„‰–‡‹Ž‡~ŠŒ‚‡‬ ‫Š‚”Š ˜ —Œƒ~ŠƒŽ‚Œ–€Š‡˜˜€ Œ‡Š‚‬ ‫‬ ‫ Š€–‡‹‬ ‫އ˜Š’–‹’–‡‹˜ƒ‰Ž˜~ƒ”–‚ ‰Œ‚ƒƒ‬ ‫А‡Šƒ‡Ž—Œ˜‪‚ Œ—˜‚–‚ƒ„ ‡‚Œ‚—Œ :‬‬ ‫Ž~Š‚˜’ŠŠŠ„ƒƒ€‚€ƒ ~‡˜Œ–‡‚ƒ‡˜ ‡‡‹ ƒ–‡˜ƒ‡ƒ‘ ‡‡‹—–‚ƒ–‡‡˜ƒ‬ ‫‪c9595@okmail.co.il‬‬ ‫’–‚˜‡‚ƒ‡˜ Ž’˜Š‡– Š – Œ‡‹ Žƒ‹—‡‬ ‫‡•~Ї‚ƒ– Š ‡‚ƒ–‡˜ƒ‬ ‫„ƒ‚–‚Œ—‚Ž Œ~ƒ–އ˜˜Œ–˜‡‚ƒ‡˜‬ ‫Œ–‡‹˜– ŠŒ–‰‡–•‚—˜~‡‡——‰–ƒ–‚‬ ‫‡ƒ‘ƒ‡‚Œ—‚—–‚˜Š~‚Œ‡‰~Š‬ ‫‚ŒŠ”˜‬ ‫‡Ž‹‬ ‫Œƒ‚ŠŒƒŒˆŠ—‹—Œ‡‹ ‬ ‫‚€– —Œ ’ƒ—Ї† ~‪˜‚Ž –‚ƒ€˜‰‰‚‡Š†‹˜ƒ–‚‰‡Šƒ„˜Š –‡”˜ ‚Š–’ƒ˜~ƒ’–ŠŠŠ’˜‚Š~Ž Š –˜‚•–Š –˜‚~ŠŠ—–‡~ ƒ‡Š—– Š‚ƒŒ0559260027‬‬ ‫Ž~Š‚˜’ŠŠŠ–’ƒ~˜’Ž —Œ ‚ Žƒ—~Œ–‡‹˜‡ƒ‰”’ƒ–‚˜~˜–‰‰˜€ƒ‚–~ƒ–Ї‬ ‫ŒƒŒˆŠ—‹—Œ‡‹˜ŠŒ‡ƒ—Š‚–~ƒ–‬ ‫~ƒ–‚˜‰˜ƒއŒ‡~•Š– Ž‚‬ ‫˜‡‚˜– Š‡ƒƒ˜– ŠŒ–‡‹ ƒƒ‚˜‬ ‫~–ˆŒƒ‚ŠŒƒŒˆŠ—‹‬ ‫‚ŠƒŠ‚”Š ‚‰Š‚Ž‡‡Ž‡‹Š’–Ž‚–ƒƒ ƒŠ„ƒƒ€‚€ƒЇƒ‘—ƒŠ‚‬ ‫– Š ‡‚Ž Œ‚˜—˜– Š ‡‚‬ ‫—Œ‡‹‪.‬‬ ‫€ƒŠ‚Œ–‡Ž ŒŠ„— •‬ ‫—˜—‡‹~‡—‚Š‡‚Š‚“—€ŠŠ•–”‡•‚ŒƒŽ‡‡Žƒ˜‡‰ƒŠƒ˜Š•Š~˜„‚ ‡Ž‹ Š—‹—Œ‡‹ †Š’ƒ‚‰Œƒ˜Œ”ƒŒ”Œ˜•‡ŠŽƒ‚–‚†Š’ƒŽ‡‹—Š„ƒ€ƒ˜—Ž’•ƒ„—•‬ ‫טועמיה ‪ -‬דפוס ספיד פרשת כי תבוא תשפו‬ ‫‪34‬‬ ‫\‬ ‫לע"נ הגה"צ רבי אברהם יעקב‬ ‫בכל עניני העלון‬ ‫נתנאל רוזנבליט‬ ‫זיידל אפשטיין ב"ר יצחק זצ"ל‬ ‫‪0556764501‬‬ ‫משגיח ישיבת "תורה אור"‬ ‫‪ner4499@gmail.com‬‬ ‫כ"א אלול תש"ע‬ ‫כי תבא‬ ‫©‬ ‫גליון ‪ 950‬תשפ"ו‬ ‫ביום שלישי יחול יום הזכרון לגאון רבי חיים בנבנישתי‪ ,‬ה"כנסת‬ ‫" ובאו עליך כל הברכות האלה והשיגוך "‪) .‬כ"ח ב'(‬ ‫הגדולה"‪ ,‬מפוסקי הדורות‪ ,‬י"ט אלול תל"ג ‪ -‬שזרתי בעלון מתורתו‪:‬‬ ‫מעשה שהיה לפני זמן‪ ,‬חמיו של ידידי‪ ,‬ראש ישיבה בדרומה‬ ‫של ארץ הקודש‪ ,‬בא לפני הגאון רבי יעקב פרידמן וסיפר על‬ ‫כתב כנה"ג‪ :‬נהגו בתוכחות במשנה תורה שלא להעלות את‬ ‫הקשיים הגדולים שיש לו בהחזקת ישיבתו‪ ,‬ביקש עצה וברכה‪.‬‬ ‫העולה בשמו‪ ,‬אלא "מי שירצה"‪ .‬ומנהגנו לקרוא לעולה בשם‪,‬‬ ‫אמר לו רבי יעקב פרידמן‪" :‬דע לך כלל‪ ,‬הקב"ה נותן סיעתא‬ ‫)שיירי כנה"ג או"ח תכ"ח ב"י ו'(‬ ‫וקורין לחכם הקהל או לראש הקהל‪.‬‬ ‫דשמיא במה שהאדם משקיע‪ .‬אם תחפש הלוואות‪ ,‬הקב"ה‬ ‫יתן לך הלוואות‪ .‬תבקש כסף‪ ,‬ה' יתברך יתן לך כסף‪ .‬תפסיק‬ ‫לחפש הלוואות‪ ,‬תתחיל לחפש תרומות ‪ -‬מתנות מהקב"ה!"‬ ‫"ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת לעשות אותם‪ ,‬ואמר כל‬ ‫בסיום הזכיר רבי יעקב פרידמן את שמו של יהודי עשיר ונדיב‬ ‫)כ"ז כ"ו(‬ ‫העם אמן"‪.‬‬ ‫לב גדול‪ ,‬שהיה נותן לו סכומים יפים מדי פעם‪' .‬תתקשר אליו‪,‬‬ ‫הוא הרי בקשר איתך‪ ,‬הוא יתן לך סכום'‪.‬‬ ‫נהגו מימות עולם שבסדר "כי תבוא" קופצים רבים לקנות הקמת‬ ‫והנה כאשר ראש הישיבה חזר לביתו נשמע צלצול טלפון‪.‬‬ ‫ספר תורה ‪ -‬הגבהה ‪ -‬עליו יאמר "ברוך אשר יקים את כל דברי‬ ‫להפתעתו‪ ,‬על הקו היה בנו של אותו יהודי עשיר‪ ...‬ובקשתו‬ ‫התורה"‪ .‬אך בזאת צריך שידע האדם בנפשו שלא עבר על‬ ‫עימו‪" :‬אחד מבני קהילתנו חלה‪ ,‬אנחנו רוצים לתת תרומה‬ ‫הדברים הכתובים בפרשה וקיים זה מה שכתוב בזה! )ספר חיים ג' ג'(‬ ‫)"נר לשולחן שבת"(‬ ‫גדולה‪ ,‬שיהיה לזכותו!"‬ ‫‪H‬‬ ‫"אשר לא יקים"‪ .‬וכי יש תורה נופלת?! רבי שמעון בן יקים אומר זה‬ ‫החזן‪) .‬ירושלמי סוטה ז' ד' עיי"ש( אמרו על דרך אגדה‪ ,‬זה החזן שאינו מקים‬ ‫ספרי התורה להעמידן כתיקנן שלא יפלו‪ .‬ולי נראה על החזן שאינו‬ ‫ניצוצות ‪ -‬פירות ביכורים‬ ‫)רמב"ן שם(‬ ‫מקים ספר תורה על הציבור להראות פני כתיבתו לכל ‪...‬‬ ‫מי הוא השבט הפותח במצות ביכורים? נפתלי‪ .‬בקעת גינוסר‬ ‫ממהרת להוציא פירותיה ‪" -‬הנותן אמרי שפר"‪") .‬אזנים לתורה" ויחי(‬ ‫כתב החת"ס‪ ,‬שלפי דברי הרמב"ן הללו חיוב הגבהה חיובו קרוב‬ ‫לדאורייתה‪) .‬שו"ת חת"ס יו"ד רע"ו( אבל ה"ברכי יוסף" כתב‪ ,‬שאינו‬ ‫מצות עשה להביא ביכורים לבית המקדש ‪ -‬יש לברך על‬ ‫אלא אסמכתא‪ .‬לכן‪ ,‬מי שכיבדוהו בהגבהה וחושש שמא יפול‪,‬‬ ‫הפרשת הביכורים‪) .‬כנה"ג יו"ד ס"א( ספק אם יש לברך‪") .‬ישועות מלכו"(‬ ‫שמא אין בכוחו להגביה‪ ,‬אינו צריך להגביה‪") .‬שיורי ברכה" קל"ד ב'(‬ ‫מכל מקום נראה שלשתי הדעות‪ ,‬בבתי כנסת בהן המתפללים חולים‬ ‫מותר לאכול מפירות השדה לפני הפרשת הביכורים‪ ,‬יש מצוה‬ ‫או תשושים‪ ,‬כגון בבית חולים‪ ,‬בית אבות‪ ,‬אין לעשות הגבהה! )"נר"(‬ ‫להפריש ביכורים‪ ,‬אך הביכורים אינם עושים את פירות השדה‬ ‫טבל כתרומות ומעשרות‪.‬‬ ‫‪H‬‬ ‫)ביכורים ב' ג'(‬ ‫הגבהת ספר התורה )קל"ד ב'(‪ :‬יש מגביהים לפני קריאת התורה‪.‬‬ ‫הפריש ביכורים ונחרב הבית‪ ,‬יניחם וירקבו כי צריך להביאם‬ ‫)המחבר ‪ -‬ספרדים וקצת עדות החסידים( ויש אחרי הקריאה‪) .‬הרמ"א ‪ -‬אשכנזים(‬ ‫דווקא לפני הבית ‪" -‬תביא בית ה' אלוקיך"‪ .‬הפריש ביכורים‬ ‫הרוצה להחמיר כשני המנהגים‪ ,‬הרשות בידו‪) .‬שו"ת מהרי"ץ דושינסקי י'(‬ ‫בזמן הזה‪ ,‬לא חלה עליהם קדושה‪) .‬רא"ש רא"ה ‪ -‬חזו"א זרעים ליקוטים ח' ד'(‬ ‫כתב "כנסת הגדולה"‪ :‬יראה לי שמנהג נכון ‪ -‬להגביה אחרי‬ ‫נטמאו פירותיו פטור ואינו מפריש ביכורים‪ .‬מכל מקום אם‬ ‫קריאת התורה ‪ -‬הוא מפני שהמון העם חושבים שראיית ספר‬ ‫קרא שם ביכורים עליהם‪ ,‬יש אומרים שקדושים‪") .‬אחיעזר" ח"ב ל"ח ז'(‬ ‫התורה עדיפה מקריאה ‪ -‬סוברים שאמירת "וזאת התורה" היא‬ ‫ביכורים שנטמאו‪ ,‬טעונים שריפה‪ .‬אבל אסור להסיק בהם‬ ‫העיקר ‪ -‬ומיד אחרי כן פונים ללכת כל אחד לביתו‪ ...‬לכן יש‬ ‫תנור לתבשילו ולא מדליקים בהם נר‪) .‬יבמות עג‪ :‬הגה' "חשק שלמה"(‬ ‫לאחר את הגבהת הספר עד אחרי הקריאה‪ ,‬כך יתעכבו המון‬ ‫)שיירי כנה"ג או"ח קל"ד ב"י ב'(‬ ‫העם כדי לראות הכתיבה‪.‬‬ ‫במשנה נכתב שביכורים נכסי כהן ויכול לקנות בהם קרקעות‬ ‫‪" ...‬והאישה בכתובתה כספר תורה"‪) .‬ג' י"ב( לשון זה אינו מובן‪.‬‬ ‫נשאלתי‪ ,‬מצאו טעות ב"שביעי"‪ ,‬באופן שאין צריך להוציא ספר‬ ‫הרמב"ם פירש‪ ,‬שיכול לקנות מהביכורים ספר תורה‪ .‬ויש‬ ‫תורה אחר‪ ,‬האם הקהל יאמרו בעת ההגבהה "וזאת התורה"‪.‬‬ ‫שניסו לבאר בדרכים אחרות‪ ,‬ועדיין לשון המשנה מאד דחוק‪.‬‬ ‫תשובה‪ ,‬לא יאמרו הקהל "וזאת התורה"‪) .‬שו"ת "אדני פז" י"ז עפ"י ב"ב טו‪(.‬‬ ‫פירש ערוך השולחן פירוש שהוא חידוש‪ :‬בתוספתא ביכורים מובא‬ ‫הוסיף רבי חיים פאלאג'י‪ :‬זה "אדני פז" כתב לפי מנהג מקומו‬ ‫שהמוכר ספר תורה אינו רואה באותו ממון סימן ברכה לעולם‪.‬‬ ‫שעושים את ההגבהה אחרי קריאת התורה‪.‬‬ ‫יש להבין מדוע קבעו דין זה של מוכר ס"ת במסכת ביכורים?!‬ ‫מזה תבין טעם המנהג הזה להגביה אחרי הקריאה‪ .‬משום שאין‬ ‫נראה כי זו כוונת המשנה‪ ,‬ללמדנו‪ ,‬שביכורים הם כספר תורה‪.‬‬ ‫לומר "וזאת התורה" לפני הקריאה‪ ,‬שמא ימצא פסול בספר‬ ‫אמת שמותר לכהן למכור ביכורים‪ ,‬אבל הוא לא יראה בממון‬ ‫התורה‪ ,‬הגם שעתה הספר בחזקת כשר‪ ,‬מהיות טוב להמתין‬ ‫)ערוה"ש העתיד קמ"ב ב'(‬ ‫הזה סימן ברכה‪ ,‬כמו במוכר ספר תורה!‬ ‫עד גמר הקריאה שהוא הספר בדוק ומנוסה ואומרים "וזאת‬ ‫ביכורים נכסי כהן ויכול לקנות בהם קרקעות ולקדש אישה וקונה‬ ‫)"חיים" ג' ח'(‬ ‫התורה זכה וברה בלי שום פקפוק‪.‬‬ ‫)רמב"ם ד' י"ד(‬ ‫בהם ספר תורה‪.‬‬ ‫רבותא היא‪ ,‬שהייתי אומר שהתורה נתנה לכהן את הביכורים‬ ‫אם נמצאה טעות בספר תורה ומוציאים ספר אחר‪ ,‬אין עושין‬ ‫רק לצרכיו‪ ,‬לאכול ולשתות‪ ,‬אבל כל שלא תבוא לו הנאת הגוף‬ ‫הגבהה לפני הקריאה בו‪ ,‬כמה שאפשר למעט בהפסקה עדיף‪.‬‬ ‫לא התירה תורה‪ ,‬קמ"ל שאפילו ספר תורה‪ ,‬שפשוט שאין‬ ‫)"בדי השולחן" פ"ו א'(‬ ‫מוטב לעשות הפעם כמנהג אחרי הקריאה‪.‬‬ ‫)רע"ב(‬ ‫לאדם הנאה ממנו מותר לקנות מביכורים‪.‬‬ ‫טועמיה ‪ -‬דפוס ספיד פרשת כי תבוא תשפו‬ ‫‪35‬‬ ‫כי תבא ‪ -‬פרשת הקללות ‪ -‬אשכנז וספרד‬ ‫המשך‪" :‬ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת ‪"...‬‬ ‫"ישא ה' עליך ‪ ...‬גוי עז פנים אשר לא ישא פנים לזקן ונער לא יחן"‪.‬‬ ‫חיוב מוטל על שמש בית הכנסת לשים עין השגחתו בעת‬ ‫הגרמנים ביקשו להצר ולהקשות על חיי היהודים בגטו קובנה‪.‬‬ ‫פתיחת הארון להיות עומד על גביו ולא יזוז משם אנה ואנה‪,‬‬ ‫מדי זמן הם יזמו גזירה חדשה‪ .‬פעם נצטוו יושבי הגטו להעביר‬ ‫אלא יראה היטב במי שעושה הפתיחה‪ ,‬על שתי סיבות‪ .‬אחת‪,‬‬ ‫לידי הגסטפו את כל הזהב שברשותם‪ .‬פעם נדרשו למסור את‬ ‫אם הוא זקן או חולה ותש כוחו יסייעו בהוצאת ספר התורה‬ ‫כל הפרוות שברשותם‪ .‬אחת מאותן גזירות היתה להעביר לידי‬ ‫מההיכל‪ .‬ובוודאי אחרי נתינת הפעמונים‪ ,‬הכתר והעטרה‬ ‫הגסטפו את כלי האוכל שברשותם‪...‬‬ ‫שיכבידו עליו‪ ,‬על השמש מוטל לסייעו בידיו סיוע של ממש‪.‬‬ ‫שלא כגזירות הקודמות שעיקר מטרת המרצחים היתה‬ ‫שנית‪ ,‬שמא בעל הפתיחה בחוסר ידיעתו יוציא ספר אחר‬ ‫להרבות את הונם‪ ,‬גזירה זו שלא היתה בה כל הגיון מלבד‬ ‫שאינו מוגה‪ ,‬או שאינו מוכן לאותה פרשה ויש טורח הציבור‬ ‫הצקה ליהודים‪ ,‬זעזעה את רוחו של משגיח ישיבת סלבודקה‪,‬‬ ‫ובהיות השמש בקי ודעתו על זה אנחנו נקיים מחששות הללו‪.‬‬ ‫הגה"צ רבי אברהם גרודז'ינסקי‪ ,‬שהתבטא במר נפש‪:‬‬ ‫ואם המגיה של ספר התורה נמצא שם בבית הכנסת‪ ,‬עליו‬ ‫"הכבהמות דמינו?! רוצים הם להשחית את דמות "האדם"‬ ‫מוטל החיוב יותר לגשת אצל הפותח בעת ההיא‪) .‬ספר חיים ב' ב'(‬ ‫)"יחיד ודורו"(‬ ‫שיש בנו‪ ...‬שנאכל ללא כלים‪"...‬‬ ‫עושה פלא!‬ ‫ואע"פ כן בני ישראל נשארו בני אדם!‬ ‫שאלה‪ :‬ילמדנו רבינו‪ ,‬עשרה שהיו מתפללים בעזרת נשים‬ ‫הר"ר אהרן מושעל היה מוכר בעיר קשנוב כתלמיד חכם‪.‬‬ ‫והוציאו ספר תורה בבית הכנסת וכשבאו להגביהו הגיעו הם‬ ‫למרות זאת לא הסכים לקבל עליו משרה תורנית רשמית ואת‬ ‫בתפילתם ל"עושה פלא"‪ .‬אם צריכים להפסיק ולהביט בספר‬ ‫פרנסתו מצא במסחר סיטונאי בקמח‪.‬‬ ‫תורה ולומר "וזאת התורה"‪ ,‬או די להם שימתינו ויביטו בספר‬ ‫כשפרצה מלחמת העולם השניה והתקרב חג הפסח היתה‬ ‫תורה‪ ,‬אבל לא יאמרו עמהם כלום‪.‬‬ ‫דאגתו נתונה לספק ליהודי עירו קמח מחיטה שמורה למצות‪.‬‬ ‫הגאון רבי חיים בנבנישתי האריך בתשובתו‪ ,‬ולמעשה פסק כי‬ ‫כיון שהיו לו קשרים טובים עם ספקים הצליח להזמין קרון‬ ‫לדעת אותם הראשונים שפסקו שאפשר במקום זה להפסיק‬ ‫רכבת טעון בחיטה שמורה‪ .‬הוא הסתכן בכך מאד‪ ,‬כיון‬ ‫לדבר מצוה‪ ,‬או לדעת הראשונים שפסקו שמפסיק לקדיש‬ ‫שהנאצים אסרו כל מסחר במזון‪.‬‬ ‫וקדושה‪ ,‬או לעניית אמן יהא שמיה רבא‪ ,‬עליהם להפסיק‬ ‫הוא דאג לטחינת הקמח ולרישום מדוייק של הכמויות‬ ‫בתפילתם‪ ,‬להביט על הגבהת ספר התורה ולומר "וזאת‬ ‫הדרושות לכל משפחה‪ .‬כשהגיע הקמח הטחון‪ ,‬חולקו כל שקי‬ ‫התורה"‪ ,‬שהיא מצוה הכרחית באותה שעה והיא מצוה עוברת‪.‬‬ ‫הקמח תוך הסתכנות עצומה במהירות הבזק תוך שעות‬ ‫עליהם נאמר "יבוא גוי צדיק שומר אמונים" שאינה דומה‬ ‫ספורות‪ .‬הכל נשמו לרווחה עם סיום המבצע הקשה‪.‬‬ ‫אמירת "וזאת התורה" לשאר אמנים‪) .‬שו"ת כנה"ג נ"א עיי"ש בארוכה(‬ ‫אלא שר' אהרן נאסר בידי הגרמנים‪ ,‬הגיעה לאזניהם מה שארע‪.‬‬ ‫כשהחלו בפעולות ובהשתדלות לשחרורו‪ ,‬דרשו הגרמנים‬ ‫כתנאי ראשון להחזיר את כל שקי הקמח‪.‬‬ ‫כששמעו היהודים את התנאי לשחרורו של ר' אהרן לא היססו‬ ‫מנהג היה בקהילות אשכנז‪ :‬החתן בשבת של שבוע חתונתו היה‬ ‫לרגע ותוך כמה שעות החזירו את שקי הקמח‪ .‬רובם השכילו‬ ‫מתכבד בהגבהה‪ .‬בקהילות אחדות‪ ,‬אף שחתן היה "חיוב"‬ ‫להביא קמח פשוט במקום הקמח למצות‪...‬‬ ‫לקבל כיבוד זה‪ ,‬היה עליו לתת לצדקה סך מסויים עבור המצוה‪.‬‬ ‫כשם שבמכירת וחלוקת הקמח ראו את מסירות נפשו של ר'‬ ‫בתקנות מגנצה החרימו "כל שיעמוד לגלילה‪-‬הגבהה על פי גויים"‪.‬‬ ‫אהרן לקיום מצוות כך ראו בהחזרתו של הקמח את הערכת‬ ‫בתקנות אמסטרדם נקבע שנער לא יקבל הגבהה מלבד "שמפורסם‬ ‫)"ראיתי פניך" בהוצאת "יד ושם" המדור החרדי(‬ ‫יהודי קשנוב אליו!‬ ‫לחתן"‪ .‬בתקנות בולוניה נכתב‪ :‬יש למנוע לגלול מי שחשוד בקלפים‪.‬‬ ‫" כרמים תטע ועבדת ויין לא תשתה"‪) .‬כ"ח ל"ט( יינם המשובח של‬ ‫הגאון רבי יצחק יחיאל יעקובוביץ‪ ,‬רבה של הרצליה בין שלל‬ ‫יהודי העיר פס היה מפורסם לפני מאות שנה ‪ ,‬גם בין הנוצרים‪) .‬ס"ה(‬ ‫התפקידים שלקח על עצמו היה גם מכין את ספרי התורה‬ ‫עלילת היין‬ ‫בבית הכנסת לקריאה‪ ,‬גולל אותם למקום‪ .‬פעם אחת לא שם‬ ‫בשנת קצ"ח ‪ 1438‬המוסלמים מצאו קערת יין במסגד בעיר פס‪.‬‬ ‫לב והלביש את המעיל הפוך‪ ,‬כך ספר התורה עמד הפוך בארון‬ ‫הם חשדו שיד היהודים במעל‪ .‬וערכו טבח ביהודי פס אשר‬ ‫הקודש עד שהוציאוהו למחרת לקריאת התורה‪.‬‬ ‫ישבו מעולם בעיר‪ .‬רבים נהרגו בידי המון העם בחמת נקם‪.‬‬ ‫כאשר נודע הדבר‪ ,‬בצדקותו‪ ,‬הרב יעקובוביץ שהיה בעל רגש‬ ‫רבים נאלצו להמיר דתם‪ .‬והנשארים‪ ,‬משפחות אחדות שנותרו‬ ‫גדול לקח את זה לליבו מאד‪ ,‬היה בצער נורא‪ .‬זמן קצר אחר כך‬ ‫לפליטה בנו להם מחוץ לעיר את ה"מלאח"‪ ,‬הוא מגרש‬ ‫לקה בלבו‪ .‬המצב היה גרוע מאד‪ ,‬יוצאי חלציו התאספו‪ ,‬היו‬ ‫היהודים עד היום הזה‪ .‬היה זה ה"מלאח" הראשון במרוקו!‬ ‫בטוחים שזהו הסוף‪.‬‬ ‫כותבי הזכרונות יגידו כי מהגירוש הזה נהיה "גלות מר ונמהר"‬ ‫בחסדי שמים הרב יעקובוביץ יצא מזה‪ .‬לימים תלה כי עשרים‬ ‫ליהודי פס על ידי שכניהם המוסלמים אשר שנאום וצררו אותם‪,‬‬ ‫וארבע השעות בהן היה בין שמים וארץ היו כנגד עשרים‬ ‫)"נר המערב"(‬ ‫אכן לא נדע אם באמת יד הממשלה היתה בזה‪.‬‬ ‫)"נר לשולחן שבת"(‬ ‫וארבע השעות שספר התורה היה הפוך!‬ ‫‪w‬‬ ‫י"ט אלול שנת תקל"ג‬ ‫בשבת האחרונה לחייו של הגאון רבי יצחק צבי הלוי יונגרייז‪,‬‬ ‫רבינו החיד"א‪ :‬באנו לשבות בתוניס‪ ,‬שם מגרש גדול לפני העיר‬ ‫רבה של קאשוי‪ ,‬בשנת תרפ"ג ארע מאורע קשה בבית מדרשו‪.‬‬ ‫והגויים רשעים היו מתעללים בנו והמשרת אברהם הרים‬ ‫בעת פתיחת ארון הקודש נפל ספר תורה‪.‬‬ ‫עליהם קולו מעט והיכוהו מכה רבה‪ .‬בנס נזדמן למקום יהודי‬ ‫אחר מספר ימים נתוודע רמז הדבר‪ ,‬כי ניטל ספר התורה‬ ‫והוליכנו למקום שהולכים אליו השליחים‪.‬‬ ‫ממקומו‪ ,‬בא השמש בצהריים ורבי יצחק צבי הלוי יונגרייז‬ ‫בין לבין בא הגביר רבי משה בן הקאיד ‪ -‬ראש היהודים והזמין‬ ‫נפטר והוא רק בן נ"ה שנים‪ .‬אמנם הספיק רבות בשבע עשרה‬ ‫אותי בשם אביו לביתו‪ .‬והלכנו והוא חוץ לגיטו ויש לו חצר‬ ‫שנות רבנותו‪ ,‬הרים את קרנה של קהילת קאשוי לאחת מפארי‬ ‫מלכות‪ ,‬אבני שיש ומרמרה‪ ,‬ונתנו לי חדר יפה ‪") ...‬מעגל טוב" עיי"ש‪(...‬‬ ‫)חוברת "עלי זכרון" ‪(15‬‬ ‫הקהילות ברחבי המדינה‪.‬‬ ‫טועמיה ‪ -‬דפוס ספיד פרשת כי תבוא תשפו‬ ‫‪36‬‬ ´ÃÈÉ»´»¯ ´ÃÈ ´ÃÈÉÉ »´ »´»¯ ·ƒ¯ÅɸºÉÈÇÃÆ°È¼´¸²¸Æ²¾¸»´¶ »  ·ƒ¯ÅɸºÉÈÇÃÆ Æ °È ¼´¸ ² ² ¸Æ ² ² ¾¸ ¾¸»´ »´¶ ¶ ¹»·Ç¸ÃÈ´½º°´Éº³¹»·ÇøÈ²Á³¯¿³Ç´À¸¯¼±´³»¸º¯Ç´À¸¯¼±Á½È½´»º¯É¯» ¹» ·Ç¸ÃÈ È ´½ ´½ºº °´ÉºÉº³ ¹»» ·ÇÃÇÃ¸È ¸È ²Á ³  ¯¿³ Ç´À¸¸¯ ¼±´ ³»³ ¸º¯ Ç´À¸¯ ¼± Á½È½ ´»º¯É ¯» ¯Á²¸Æ² ¯Á  ²¸Æ ² ³»¸°¿° »Á ¯ É´Æ´»¶½³ Ç´¯¸° É´Æ»½ °¸¸¶ ¼¯³ ¸À¯ ¸°Ç´ ¸½¯ ¸°Ç ´Æ»¶¿ °»¤¶° °»¡¶ »È°½³ ǽ´» ²´½»É ¾¸¯È  »È´°½ »È°´ ¯¿ ´¿½½ ´»º¯É »¯ ¶Àà ¾°Çư ǽ¯¿È ȸƻ ȸǻ ǰ´À³»´È¸°³»Á´Æ»¶¿´Ç´À¸¯»Á»¶Ç´À¸¯¾¸¯È¼´È½³Æ´»´¿¸¯»º³¸Ç°²»³»¸º¯³ »È°É¿È¶Àú³¯¿³°Ç´À¯´°»¶°ÇȰ³µº¯´³ÈǶ¯»´È¸°ȸÈǽ´»¯»¯»È´°½ ¾´È»°³»¸º¯Ç´À¸¯³Ç´É³Ç½¯¾º»È¼´È½Ç´·Ãǰ´À³²¶¯Ç´À¸¯ÆÇ¾¯ºȸȰ¸¸¶ ³Ã¸Çȳɸ°»¯Å´¸È ¸Ç°²»»´È¸°³»Á° »´È¸°³»Á³Æ´»´¿¸¯³»¸º¯³»Á³Æ´»´¿¸¯¼¯Èǽ´»»´È¸° ³¯¸°¸Ç´À¸¯°ǽ¯¿´ ³»³É¯È´²Æ¼Á¸º °»¶´ÇȰ°ǽ¯¿È³´´È³Ç¸µ±°²½»¿¸°Ç» ¾º»È°¸¸¶ǰ´À³Ç´À¸¯»Á»¶Ç´À¸¯¾¸¯È¼´È½Ç´·ÃÈǰ´À³³»¸º¯³»Á°¸¸¶»º³ ³¯¿³°Ç´À¯°»¶´ÇȰ¼±³¯¿³°¼È³½´ »¯Çȸ¸¿°°ȲƳ¸³¸¯»´ ³»¸º¯³»Á¼±³Æ´»»´È¸°³»Á³Æ´»¼¯Èǽ´»»´È¸°¾´È»°³»¸º¯Ç´À¸¯³Ç´É³Ç½¯ ³»¸º¯¾¸¸¿Á»ǰ²½Ç´·Ãǽ´¯³»´È¸°¾¸¸¿Á»ǰ²½°¸¸¶ǽ´¯³"´Æ»¶¿¯»± Ç´º½É´°»¶°»È°É»¯Ç´º½ÉȺ³Ç´É³Ç½¯ ³»°¿»º´»º¯É¯» ǽ¯¿ÈǵÁ¸»¯¸°Ç» ǽ´¯³»¯½·ÇÉ´¿»´±¸ÃÇ´·Ã¼¸Ã»·¼¸¸¿ÇƼ¸²¸±É´½ÅÁÇ´·Ã¼²°»¶°»´È¸° ³¯¿³Ç´À¸¯»¼³½ɶ¯´¼¸½ÁÃÈ»È ´½¯°»¶°¸²±»È°É¯» ǽ¯¿È»¯Á½È¸¸°Ç» °¸¸¶Ç´À¸¯»Á»¶Ç´À¸¯  »´È¸°Ç´À¸¯»¼±´ Ç´·Ã°»¶¸½°ÇȰ»È¸° ¾½Èºƒ»¶´½°»¶º¼¸ÁǵÇȺ³»°»¶¸½ ¾ºÈ»º³¯¿³°Ç´À¯´³Ç¸°Á³°³²°Á¿¯»È³»ÇÁ½ǽ´¶´»Æ° ²½»¿ ³²´³¸¾°¸À¸¯» ÉÁȳ»¯»¾ºÈ³»ÇÁ»³½³¶²¸É¼¯´³¯¿³°Ç´À¯È³Ç¸°Á³°³²°Á¿È°»¶°ÇȰ ¾¸¯´ ´½¯°»¶° ¸¿È¯Çƽ½²½»¿»¶Ç´³Çð»¶ ´½¯°»¶° ǽ¯¿³½²½»¿ƒ¸²±°»¶ Ç´µ¶»¾¸¯´´¶¸º´¸¼Çº³¸¯»º$ÉǺÈ¿´Á°È¶ÀðĽ¶»³½¶¸º´¸¶ÀðĽ¶$ÇÈ´º³ É´ÈÆ³»ȸȼ´È½»´È¸°°ÇÀ¯¿´ƒ³Á°Ç³°´½ÁÇÀ¯¿¯»È´½¯½ǽ´¶´»Æ½²´½»» ÁÆÇƸ»´²¸±¾ºÈ³´´È³²Å»³½ǽ´»ȸȳ´´È³²Å½²½»¿´¶¸º´É³»ÇÁǽ´»´  ³·¸¶È°´½ÁÇÀ¯¿¯»³Çó»°¯³·¸¶È°´½ÁÇÀ¯¿È´½¯»³½ °»¶´ÇȰ°ǽ¯¿È ³¯¿³°ÇÉ´½´³»¸º¯°Ç´À¯¾´Á½È¸°Ç¼´È½³²´³¸¾°¾´Á½È¸°Ç» ¯»¾¸¸²Áȳ¸¸²±»¶Ç³¿·Æ´ ³ÇÈÁÉ¿ǰºÈ³¿¸Æµ³Çó»´²±´É´¶¯°»¶°¸²±»´È¸° ÇÉ´½´³»¸º¯°Ç´À¯³Ã¸Ç·³½ ¸»¾´¸³ÉȲƸȿ¯´ ³Ã¸Ç·°ǽ¯¿´ ³É¯È´²Æ¼Á¸º ´É´¶¯°»¶´´½¯°»¶½²½»¿³¿·Æ³´È³²Å½²½»¿¯Ç½±³É¿ÆÀ½»Ç´À¯ƒ ³ÇÈÁÉ¿  °Áƒ´·Æ²³¯¿³°ÇÉ´½´³»¸º¯°Ç´À¯°»¶´ÇȰ¼±³¯¿³°  ³Çô´½¯°»¶½¸Èǰ¼¸ÈÇýȸ»³¿·Æ´É´¶¯´´½¯°»¶½²½»¿³»´²±³»´²± ³´È³²Å»³½´½º´Ã´±½ÆÇ ³´È³²Åɸ¸¶² ¯ºÇ¸Ã»º½¼¸¶´² ²Å³³½ÉÈDzɸ¸¶² °Á²¸Æ² ǰ²°°¸È³»ȸ¼¯´Ç¸°¶½²½»³ǰ²ɸ¸¶²¶¸º´¸³µ´³µ´½º¯½»Á½¯»´¹º´¹º¾ºÈ ǽ´¶´»Æ°²´½»»¾¸¯´ ´½¯°»¶° ÇÉ´¸½Æ´ÀÃǽ¯¿ÈÇ´À¯ ƒ³°»¶°³½ÅÁ¸²±»´È¸° ɸ¸¶²¯´³È»º³¿´ºÉ½¯»´ǽ´¶´»Æ´°ȸÈǰ²ÆÇ¼¸¶´²²½»°¾¸¯´²½»½°È¸È ¸ÇÃÇÀ¯¿È¾¯º¼¯³¼Á¸ÇÃÇÀ¯¿´³·¸¶È°¸ÇüÁ¸ÇÃÇÀ¯¿¯»È´¿°ɯ´´É´¯Ç´À¸¯½ ¼±³µ°¼³»³´´È´¿¸¯²½»³´´°¼¸´´È¼¸²½»½³Èǰ²¼´Èȸ¼¯¼¸¿È½²½»³ǰ² ¼³È¸ÇüÁ¸Çû³½É´¶²»ȸÈ$¼¯³¼Á¸ÇÃÇÀ¯¸¸È¾¸²´¿¸¯´½¯°»¶°¸²±"¸ÇüÁ ´¯¯»´Æɰ´ÈÉ´¿¸²¸°ȸ¼¯³È´»È½²½»³ǰ²³µ°¼¸¶´²Ç´½¶´¯»Æ¯»´¿¸¯Èǰ²°  ²¶¯´±¼³È¼¯³¼Á¸Çðǽ¯É¼¸Ã´±¸¿È Ç´µ¶»¹º¼´È½¼¸º¸ÇÅ´¹º´¹º¾ºÈ¸È¸»È³²½»½»³½¾´±º¸È¸»È³»Á°¸È³»¯Ç½´¶ ¼¯° ³²¸Çà ¸¶¯ ¼¸À´À ¾° ²Çà Ç´À¯  É´¶¯° ÇÉ´½  ¼¯° ³²¸Çà ¸¶¯ ¼¸À´À ¾° À´À ³É»¸¶É»³ÈDz³³Çµ¶¯»È³½º»º»°¯²Å³³½»Á¯´³È»º°¼¸¶´²²Å³³½°¾´²»´ ¾°²°Á Ç´À¯É´¶¯°ÇÉ´½ ƒ¼¯° ÉÇǶ´È½¸¶¯³¶ÃȾ°²°Á ÇÉ´½É´¶¯°Ç´À¯ ¼»´º°¼¸´È¼¯¼±¯´³È»º°¼¸¶´²¯»ƒ ÇÉ´½É´¶¯°Ç´À¯ƒ¼¯°³¶Ãȸ¶¯ÉÇǶ´È½ ´ÃÈÉ»´»¯¯¸ƒ¯´°É¸ºÉÈÇà °¼´¸´·Æ²¾¸»´¶ ¹¸ÇÁȰÇȯDZ» ǽ¯¿È³Ç¸º½°¾¸°´³¿¸É¿°¾¸°¼¸°º´º²°´Á´DZ Ǹ¯½¸°Ç»³»¸°¿ ¯Áµ·Æ² ƒDZ»¼°Éºº¼¸Ç°²³²´³¸¸°Ç»  ¸Çº¿»Ç´º½´¯³»º¯´³¿¿ÉÉ  Ç´º½´¯³»º¯´³¿¿ÉÉ ³Á¸Çµ³¼±Èǽ´»ºÇÀ¯¿´ÇƸÁ¼Çº³¹´É°´ÇƸÁ½Á´ÇµÁǵ³³¸³¼¯ ƒ¼Çº³¸¯»º ¯° ´¯ Ǹ¯½¸°Ç»¼°Éºº¼¸Ç°²³È²½»» ´¯ ǽ¯¿È³Ç¸º½°¼¸°º´º²°´Á»³¿¸É¿°  ¯°´ Á´Çµ ³¸³  Áǵ³ ǽ¯¿È ³ÈÇȳ ÉÁȽ ÉÇÀ¯¿ ÇÈ´º³ ÉÁÈ ³» ³¸³È ³½ÅÁ ³É¯DZÈÆ´Àù¸Çž¸¯ƒ¼¸²Æ³»³²´³¸¸°Ç»¸Çº¿»³Ç¸º½»DZ»³¿¸É¿¼¸²Æ³»²½»» ´¸´»¸½ǽ´»º ³¯»½³ ǽ¯¿È¼Çº°¸À´³È³½ÆÇÇÀ¯¿¼Çº»Ä´¶½Çɸ³°ÈÇÈ¿È ¼¸°º´º²°´Á°¯»´´É´¸¶³»³´´Å½ ¹´É°ĸÅÁ°È¼¸Áǵ³¸À´³¼¯¼Çº°¼¸Áǵ´°ȸȰ´Æ¿ĸÅÁǸ°Á½³¾º»´´ÉÃÀ´É´ ´ÃÈÉ»´»¯ ¸ƒ¯´°É¸ºÉÈÇà ¯¼´¸´·Æ²¾¸»´¶ ÇÉ´½¸À´³¯»¼¯´Ç´À¯¼¸¸É¯½½²¶¯¼Çº³ "           ǽ¯¿È¾¿°Ç²½ÆÇ¼¸Ç´À¯´³Ç´É³¾½¼¸Ç´À¯¾¸¯¯°¸ÆÁ¸°Ç»¯½·³½³°´´Á´³¸¶ "    ƒ±¸Æ²°»¯´½Èº¼É´¯¹¸Çů»´³¯½·³½³°´´Á´³¸¶·Á½»¯°´¸²±¼¸½Áóȴ»È "  "  ¼¸Ç´À¯È°»¶°»È¸°È³É½´°»¡¶»Á¸´°¸Ç¹¸Çž¸¯´Ç´À¸¯»Á»¶Ç´À¸¯´¸Ç°²»È °Á  ³Ç´É³¾½³Ç´À¯³¸¶¸»¸»±³¸À´¸¸°Ç» ¸²±°´È¶È¼´È½¸´°¸Ç¹¸Çů»»¸»È»Á´ ¾¿°Ç²½¼±ÇÉ´½´Á ¯Á´·Æ² ¾¿°Ç²½¼±Ç´À¸¯¹º°¾¸¯Èǰ´ÀȰ»¶°´ÁÇȰ¼¸»º´¯´¸³¸»¸»±³¸À´¸¸°Ç»È´½´Æ½° ³°Á´É»º»º¯É¯»¼´È½¼¸Ç´À¯¼¿¸¯È¼¸Ç°² ³»¸½¾¸ºÀ»»µÇ°»¸°È°¼¸½¶ÃÉ´ÈÁ»¼¸ÅÁɰȰ¼¸ÉÇ´º´¸³ǵÁ¸»¯¸°Ç»È´½´Æ½° ǴȰÈÇ´¶°³¸ÈÁ½¯»´Ȳ´Æ¯¸³ ¼º»¯¸³Ȳ´Æ¸º ǽ¯¿³½²½»¿ɰȳÈÁ½¯ ɰȳɯ¼¸¶´²³»¸½¸Ç¸Èº½Èǰ´ÀÈ ± ¼¸ÇÉ´½³¸ÈÁ½È ³Ç´½¶³ɰȽǽ´¶´»Æ° ²½»¿ ³°Ȳ´³ÇøüÀ´¶´Ç´½¶°´ °Áµ·Æ² ¸¯»ºÈÁ½È½´ ȯ²Æ´É¾Ã ¼¸ÈÇ´²´ ȲÆÉ¾Ã ¼Çº³¸¯»º°ǽ¯¿³½²½»¿¼¸Áǵ¸¯»º ÆÇ ¼¸Ç´À¯ ¼¸Áǵ ¸¯»º´ ³¯¿³° ¼± ÇÀ¯¿ ¼Çº³ ¸¯»ºÈ É´¶²» ¾¸¯´ ¼¸ÇÉ´½ ¼¸Áǵ ɰ¸Æ° °»¶°ÇȰ¼´È½³Ç´À¯¼Á·¾É´¿°ȸ¼¯³Ç¸Èº³°¸ÆÇ´Á°È´Çư»¶³¿È½ ÆÇ³Ç´É³ÇÀ¯È³¿½½¯Å´¸³ÇÉ´½È³½³°¸¯»º»¼¸Áǵ¸¯»ºÈÆ´³¸Ç³È³»¸º¯° ³·¶È´¸´±½¸²±»¯Çȸ¶Æ»Èº¸Ç¸¸½¯¿´³°Ç» ³Ç´À¯ƒ ³»¸°¿ ´¯¼¸°º´º²°´Á ɽ³° ÇÀ´¶½¾°ÇÆ»³Ç´É³ÇÀ¯È³½½ ²½»¿´¿°ɯ´´É´¯² ·´¸²³»ÇÉ´½ÈÁ½È½´¾°ÇÆ» ³¿¸¯È³Ã¸Ç·³¾½Æ¿¸È¼¸ÈÈ´¶¾¸¯»°¯¸´Å½È³¯½·½³µ°»¶Æ¿¸¯½È¼¸ÈÈ´¶È ³»ÆÉ»¶»È³Ç´É³Ç½¯¯»¸Ç³Èƒ¾Æ³¶´»¸ÈÇÉ´½·´¸²³»ÈÁ½È½´¾½µ ´¿¯ ¼¸»²°È ¾´¸º ³¯½·³½ Æ¿¸È ¼¸ÈÈ´¶ ¾¸¯ ¸²´³¸ ɽ³° »È ³°¸Æ° »°¯ ³¸´Å½ ³½³°ɰ¸ÆÈ¯¸³ɶ¯¾¸²»¯´½È»´É´¯¼¸È¸Çý³Ã¸Ç·³½Æ¿´¸È¼¸¯´Ç¼¯´³¯½·³½ °Á´·Æ² »°¯³Çµ¶¼²´Æ´µ³¿È½´³½³°³´±º³°¸Æ³°»¶¾¸²È³»¸°¿¯¸³ƒ¸´±¸²¸»Á·¶È¿È °»¶°ÇȰÉ»¸º¯Ç´À¸¯»Ǵƽ ¸°Ç»  ³½³°³´±º°È¶¿³°¸Æ³°»¶¾¸¯³Çµ³²´°ÁɺÀ½°ÁÈ´³¸¸°Ç´°ǵ¶ÈǶ¯» ǰ²¯´³°»¶°ÇȰ´ÇÉ´¸½ ´¿»º¯É¯» ¼¸È²Æ´½³¸»´Àðǽ¯¿È³½½¼¸²½´»¸°Ç» ǵÁ¸»¯¸°Çº ¸´± É·¸¶Èɰ¸Æ°¯»´³»¸°¿ɰ¸Æ°¼¸²¸½Á½¯°¯ǰ¯¸¸¶¸°Ç» ¾¿¶´¸ ²½»»´ ¼¸È²Æ´ ¾¸»´¶º ¼¸¿¸½ ¸¿È ¾¸¸²Á ¼³ ´²Ã¿È ¼¸È²Æ´½ ¸»´Àà ³½ ´¿¸¿Á½ ²½»³ ¼±´³»¸°¿ɰ¸Æ°¼¸²¸½Á½ƶŸ°Çǰ»¯´½È°Ç»³Çµ³²´°Á»¸´±ɰȶ½¼ÉÀÈ ¼±´³» °¿ɰ ư¼ ² ½Á½ ƶм¸¿¸½¸¿È¼³È°»¶´ÇȰ°³»¸º¯Ç´À¸¯ ¸°Ç» ÈÈ´¶ ´¿¸¯´ ¸´± É·¸¶È ɰ¸Æ°       ɰ¸Æ° ¼¸²¸½Á½  ³º»³» ǵÁ¸»¯ ¯´³¸Ç³¹»¸É°ÁÉÈ»º ³°Á´É»º»º¯É¯» ǽ¯¿³½²½»¿  °Áƒ²¸Æ²¸È¯°Ç» "    Ç´Á°¯»»°¯¸´±É·¸¶Èɰ¸Æ°´³»¸°¿ »º¯É»°° ³»¸°¿ɰ¸Æ ²½»»¼³½ɶ¯´ ´½¯°»¶°¸²±»È°É¯» ³Ç´É°¼¸½Áóȴ»Èǽ¯¿È»¯Á½È¸¸°Ç»       ³»¸º¯°Ç´À¯È "   ¸¿Ã½  Ç´À¯ ƒ ¼¸°º´º ¸²°´Á³ É¿¸°± "  "  ³»°¿ ɰ¸Æ Ç´Á° ³É´¯ ¼¸²¸½Á½È ³Ã¸Ç·°ǽ¯¿´ ³É¯È´²Æ¼Á¸º °»¶´ÇȰ°ǽ¯¿È³´´È³Ç¸µ±½²½»¿³²´³¸¾°¸À¸¯» ¾¸¯È³Çµ¶Ƕ¯»ÇÉ´½³°¸Æ°È°»¶ °»¶´ÇȰ¼±³»¸º¯°Ç´À¯³Ã¸Ç·³½ ´»º¯É¯»³ÃÇ·³²È°ÇȰ´¸»¾´¸³ÉȲƸȿ¯´   ³½³°³´±º³¿¸² °»¶´ÇȰ½³¯¿³Ç´À¸¯»Ǵƽ "   –    ³É°¸Æ°È°»¶³Ã¸Ç·½³Æ¿¸È³Ç¸Èº »º¯É¯»»º¯¸¯»ǽ¯¿È¼´Æ½»ºÈ´³°¯¸°Ç¸Ç°²½²½»¿  °Áƒ²¸Æ² ¸È¯°Ç» ¼¸²²´¶½È Á„À´»Ã¼¸Ç²¿ É´¶Å¿³´É´½´ÇÉ» ʠ ‫ דפוס ספיד פרשת כי תבוא תשפו‬- ‫טועמיה‬ 37 ²¸´»É´¸³»°´È¶¾¸¯²¶¸°ɸµº´¿¸¯´ÇƸÁ´»¸¯´³²¸°³¯½´·³Á±¿´³Å¸°º¼¸»º´¯³¼Á Ƕ¯»ɸ¿È¿´³¸Á½°À´¿ºÈ¸¿Ã½ÉÇÉ´½³É°¸Æ°È°»¶³Ç¸Èº½³Æ¿¸È³Ã¸Ç· Ç´À¯  »´Ãº½É´¶Ã»¯»»°¯ɸµº½É´¶Ã»²¸ȸ¾¿¶´¸¸°Ç»Ç´³·»º³´  ³½³°³´±º°È¶¿´¿¸¯³°¸Æ°È°»¶³È³Çµ¶ À¸¿º³» ¯»´ ³Å¸°º» ÂǷų» ¯» »´Ãº½ É´¶Ã» ǽ´È ¾¸¯ °Ç» ƒ »´Ãº½ É´¶Ã» ǽ´È ´ÃÈÉ»´»¯°¸ƒ¯´°É¸ºÉÈÇà ±¼´¸µ¸Æ²¾¸»´¶ ǽ´È È¸È  ¯¿ÆÀ½» °Ç ³²´½ »´Ãº½ É´¶Ã» ¼± ǽ´È ȸ ¾¿¶´¸ ¸°Ç» ³¯½´· ¯¸Å´³»´ ³¯»Ã¿ɴǸÀ½°ɺÇÁ½»Ç´À½³´¿¸²¸²¸É´ºµ»Ȳƴ½³µ¼´¸ ¾º´¼Éø»Æ°¼¸È²Á´³Ã¸»Æ°³Ç´ÁÈ´¯³·¸¶¾´±º ³¸Ç° ¯´³Èǰ²°»´Ãº½É´¶Ã» ´¸²¸¸ÈÁ½»º°³¶»Å³´³ºÇ°»¯±¸¸Ã¾°Ǹ¯½  ǽ´È¼´È½¼¸¯½·½É´¸¿·Æ»È¼¸·¸°ÇÈ ¯Áµ¸Æ² ƒ ¼³¸»Á»¸³¯½´  ÇȰ³²Å½¯» ɸ°»¼ÅÁ³À¸¿º³´¼¸É¸µ¸¯Å¶¼³¸»ÁȸÈÉ´½ÅÁ¸ÉÈ ¯À´Æ¿¾°³²´³¸» ÇȰ»²¸¯´³¼ÅÁ³ÈÇȰ³»Á»¸³¯½´»¸¯ºɸ°³¯½·¯½Æ ¯¿É» ³½¯½·´ÇÉ´¿´»´±¸Ã¼´È½´¸»Á¼¸°¸¸¶´¾°ÇƯ´³¼¯´°¼¸»Á´½È°»¶°ǽ´¶³¿È½ ²¸°´Æ»¶¿Èǽ´»ÇÈï °Ç» ɸµº»¼¸ÃǷŽÉ´½ÅÁ³¸¿È»ÈÇȰ¾¸¯ÈÇ´³·ɸ°³ °»¶¾º¾¸¯È³½¼¸Ç´³·°´¼¸¯½·°´Á´³¸¶´³½³°°±³´¿È¼²°ǽ´¶¼²¾º¾¸¯È ǰ´À  °Ç´ ɸµº½ É´¶Ã» ²¸ ¾¸¯ ¯À´Æ¿ ¾° ³²´³¸»´ ɸµº½ É´¶Ã» ²¸ ȸ ¯½Æ ¯¿É»È ǽ¯¿³½²½»¿É´¸»º¸ÉÈ´ÉÇÉ´¸° ³»°»¶»º Æ´Àó½²½»¿°»¶°ƒ¼¸»Æ¼¸È²Æ°³»¸Á½ ɸµº½É´¶Ã°ǽ´Èȸ¯½Æ¯¿É»Èǽ´È¾¸¸¿Á»´Æ»¶¿Èǽ´»ÇÈï´¯À´Æ¿¾°³²´³¸º ¼¸½»È³¶°µÇ´Èȸƽ´²½»¯Å½¿´²½»»¯°³µ¸Ç³ ¼¸½»È³¶°µǴȽ¼Ç´¸Çȯº ǰ´À°Ç´ɸµº½É´¶Ã»ǽ´È¾¸¯¯À´Æ¿¾°³²´³¸»´@»´Ãº¼³½²¶¯»º°ȸȾ´±º´B ²½»¿³¸»¯³°»¶° ¼¸½»È¶°µǴȰ¼±³»¸Á½´°ȸ¶¸È½¾³ºÇ󽶸Ƚ¾³ºÇû ɸµº½É´¶Ã»²¸ȸȯ½Æ¯¿Éºǰ´À´²¸°´Æ»¶¿ ¾¿¶´¸¸°Ç» ¯½Æ¯¿Éº ³¸»¯³¼±´³»¸Á½»¼¸»Æ¼¸È²Æ¸Ç´½¸¯É´°Ç» ³»°»¶»º ǽ¯¿³½ ¹¸ÇÅ´³¯½´·»³»´ºÇÇ´±ÇȰɸµº³¸»Áȸ¼¯³²´³¸¸°Ç»³½³°¹Ç¸»È³¿´¸»Á³¼ÅÁ °Èº´Ç´È°»¶»º ǽ¯¿È ³»¸º¯°ÉÇÉ´½°»¶É¯ÇƿȸûÁ¯ ƒ³¸»¯³°»¶É»¸º¯ ÇÇ´±»´ÃºÆÇ³¸»Á¾¸¯´»¸Ã¯¼¸Ç¶¯»  ³¯½´·É»°Æ»³Å¸°º»´É´¯¼¸»È½³Ƕ¯»º´¯ ´¶²¿´¼ÉÀ°»¶¯»´ ³¸»¯³´°»¶ ¯Çƿȼ´È½¸È¯°Ç»µÁ´°Èº´ǴȰ³´È³ǰ² µÁ´ ɸµº½É´¶Ã»²¸¾¸¯³²´³¸¸°Ç»È²¸¾¸¸¿Á»´Æ»¶¿Èǽ´»ÇÈïƒ °Ç» ³¯½´·»³»´º  ´¸Ç°² ´Æ»¶¿Èǽ´»ÇÈï´³²´³¸¸°Çºǰ´À°Ç´»´Ãº´°ȸ¼¯ɸµº½É´¶Ã»¼±ȸ¼¸Ç¶¯»´ ǽ¯¿È ¯»´Á»¯ ¯½·´ÇÉ´¿´»´±¸Ã¼´È½´¸»Á¼¸°¸¸¶¾¸¯´´°¼¸»Á´½¾¸¯ƒ ¼¸È²Æ¼² ¾¸¯¼¸Ç¶¯»´ɸµº½É´¶Ã»ǽ´È¾¸¯³²´³¸¸°Ç»È ¶´½´°ȸ¼ÉÀ°Èǽ´È¾¸¸¿Á» ¾¸¯³²´³¸¸°Ç»Èǽ´È°´Æ»¶¿ ¾¿¶´¸¸°Ç» ¼¸Ç¶¯ºǰ´À°Ç´»´Ãº½É´¶Ã»ǽ´È ¾¿¶´¸¸°Ç»±³»¸Á½»¯»´´¸ÉÉ¿³Çú» Çú» ǽ¯¿È»¯Á½È¸¸°Ç»°¯³¸¼º»È ¼º» ¸°Ç¼´È½ÆÇ»´ÃºÇ´Á¸È°Éº´»´Ãº½É´¶Ã»¼±ǽ´Èȸ¼¸Ç¶¯»´ɸµº½É´¶Ãǽ´È ÇÉ´¿½·Á½»¯¼¸°´Éº³È´»È¹¸ÇÅ´³ÇúǶ¯»º³»¸Á½´°¾¸¯³Çú¸¿Ã» ¯´³ ǽ¯¿È ´É´½ºǰ´À¾¿¶´¸¸°Ç´ ³²´³¸ ¼¸Ç¸É½´»ȸȸ½¼´È½¯´³ƒ»´±¸Ã½¼²·Á½»´³¯½´·½·Á½»±³»¸Á½½·Á½»° ¯´³Ǹɽ´½ÅÁ¼²³´»´±¸Ã¼´È½´¸»Á¼¸°¸¸¶¶°µ½»´¯¼²¯»  ¼È´½È½°³Å´Çȸ¿Ã½ɸ¿·Æ»È°¯½·½´»´Ã°dz·½³¸ÇµÁ¾°ǵÁ»¯¸°Ç ¾¸ÅÆ´Á°´¿¸¿È  ¶°µ½³»Å¯´½È´ ǽ¯¿È ¾È²³ɽ´ÇÉ ´»¯½Ä´¶ ´°¼¸»Á´½¾¸¯ ´É´´Å½³ÈÁ¿Èǰ² ¼¿¸¯´¼¸À±¼³È¸¿Ã½¼³°¼¸»²±¼¸»´Ã³È¼¸·¸°Çȳɯdz·½Èǯ°½¾¿¶´¸¸°Ç ¯¸Å´³»ÇÈ︯´¼¸Æ²¼³Èǽ´È¼´È½É´¸¿·Æ»È¼¸·¸°Çȯ½·½´ǽ´È¼¸º¸ÇÅ  ³Ã´ÇÁ ³»±Á  ¼È ¼¶¸¿³´ ǽ¯¿È ³µ¸¿± ¼¸¿´Á·È ¼¸Ç°´À³ ¼¸½º¶ ¸Ç°²»  ³¿´³º ¸²±° ȸ»´Ã½¼¸¿·ÆÉ´¸¿·Æ³È¸Ã»Á¯´É»´Àü³°°ÇÁɸ¯»´¼¸·¸°ÇȰ´¸³¸È´»¶´¿´ ¼¿¸¯²¶¯º¼¸¯°³¼¸°´Éº¸¿Èȼ³½¼¸²½´»¾¸¯´³ÉÇ´°Æ¯³É¼È ¼È´ÃÇÁ´ ǽ¯¿È ǽ¯¿ ·´¸²³»¼¸ÇÉ´½È³¿´³º¸²±°°ǰ´À³¯À´²¸°Ç»¾º´¼¸²½»½ǰ´À»¼±´¼¸²½»½ ¹¸Çž¸¯´¼¸À±¼³È¼´È½²¸¼´È½¾¸»´Ã»È¶»Ædz·½Èǯ°½°Ç»´Ãº½É´¶Ã»ǽ´È  ³Ã´ÇÁ³  ´½È´ ¼¸·´Á¸½¸¿È »º¸Ç³È°´È¶³ǰ²»²¸¯´³È²¸¼´È½É´¸¿·Æ»È¶»Æ»¯½·½´¼³»È¶»Æ°¼Àôɻ ²¶¯¶»Æ°¼¸Ç°´¶½¼¸·¸°Çȳ ÇȰ³»ºÆÇù»Á¾Ç²³ °Á·¸Æ² °·´Ç³´Ç´Á³¸Á¸ÈÉÆÇà ƒ ɸÁޝ ³Ã¸»Æ ³°´Æ¿ ¾¸°´ ³½¸»È ¾¸° ÉÃǷŽ »´º¯» ¸´¯ÇÈ  »Å°° ɸ½¸¿Ã ³Ã¸»Æ °Áƒµ¸Æ² ³Ã¸»Æ ǽ´È ³¿¸¯È ³°´Æ¿ ÉÃǷŽ ³¿¸¯´ ǽ´È ¼´È½ ³½¸»È ¯¸³Èº ÆÇ ÉÃǷŽ ´°ȸÈÇȰ¼¸»È³»¼¸ÃǷŽ´»¯¼¸»º´¯ɯ½´·Ç´Á¸È¼¸»È³»ÇȰ»´Ǹų¿È½ ǽ´Èº°´È¶´¿¸¯Èƒǽ´È¸°±»Áǽ´È¯´³È³Ç´³·¹º¾¸°´¹º¾¸°³¿´Å¸¶ É´½ÅÁ³»»¯³¾¸»°É°·´Ç³·´¶È³½³°»ÈÇ´Á¼¸»º´¯ɯ½´·¯½·»Ç´Á¸È½É´¶Ã ¾¸¯È ¼¸¿·Æ ¼¸»Å° ¸¿È ´¯ ´Æ»¸¶´ ´¸»Á ǽ´È´ ³Å¸°º »º´¯ ¾´±º  ´Æ»¸¶È »º´¯ ǽ´È »°¯¼¸Ã»·³ ¼²¼³½¯Å´¸´¹É´¶È¼´Æ½°¼¸¸¿ÇƳ´¼¸²¸±³¼º´É°È¶´½»¼¸½¸»È½ ÂǷŽ´»È»Á¾¸±½ǽ´È»ºÈ¾´¸º½¼¯¯Ç½±°´ÆÃÉÀ³ǽ´È³¼Á³Å¸°ºÆÇ¼³¸¿È° É´»¸°¿ɯ½´·¯½·»¼¸ÃǷ޼¿¸¯ $ÂǷŽ´¿¸¯¸¿È³³Å¸°º¸Å¶»Á¾¸±½¯»²¶¯³ǽ´ÈÈǶ¯½´¯»º´¯³¼Áǽ´È³ µ¸É³È´¯³É½¼¸»º´¯ɯ½´·³¯½·½ÉÀºÇý¯¸³¼¯¸´±»³¯½·³½³°·¶ÈÈ»¯Çȸ »Á ǽ´ÈÈ ²Å»´ ǽ´È ¼´È½ ÉÃǷŽ  ³Å¸°º½ É´¶Ã° ÂÇ·Å½È ²Å» ³Ã¸»Æ° ³·¸¶ É´»¸°¿ɯ½´·³¯½·½ƒ³È¯Ç É´¸»ººÉ´»´²±´¸³È¶·È¾°¾´Á½È»È¼¸·¸¶°ǰ´²½ÂǷŽ´¿¸¯³Å¸°º½É´¶Ã ɸµº´°ȸ¼¯²¶¯¼´Æ½°À¿´º½¼¯ ³²´³¸¸°Ç»³»¸°¿°¯½·½´¿¸¯ ¯½Æ¯¿É»ƒ»»¯ ¼´È½ɸ°»³¯½´·À¸¿º³»ǽ´È´ ²¸³°´È¶³¿¸¯ȸƻȸǻ ǽ´È´²¸ ¾¸¸¿Á»ÇÁ¸È ´¸»Á°¸¸¶Ȳ´Æ»º¯È´¯Ȳƽ»À¿º¿´Á±¿¼¯´³»¸°¿°´È¶²¶¯¼´Æ½° ¼±³¯½´·¯¸°½´ǽ´È´²¸³°´È¶¾¿¶´¸¸°Ç»³°»·»·½´¿¸¯´ÇȰ³ÆÀÿ³°À´ÃɸȺ ´ÃÈÉ»´»¯±¸ƒ¯´°É¸ºÉÈÇà ²¼´¸¶¸Æ²¾¸»´¶ ¯Å´¸³ÇȰ·´¶°Á±´¿³ÇȰɸµº´¸»ÁȸÈÇ´Á ´¿¸¿ÈÇȰ³²±¿º¯»ÈÇÁ¸È°Á±¿¼¯ ¯Áƒ¶¸Æ² ¯½·Èǽ´»ÇÈïȸƻȸǻ²¸¼´È½¯½·¾¿¶´¸¸°Ç» ¯½·´²±¿ºÈ³ÇÁȰ´´¿½½ ¼´È½ǽ´È¸°±»Áǽ´Èº°È¶¿³µ¾¸¯Ç´Á³¸°±»ÁÇÁ¸È³È¸Ã»Á¯´ǽ´È¼´È½ Áǵ »º »Á ǽ¯¿È  ¼¸»º´¯ ɯ½´·» ³Å¸°º Ç´Á¸È ¼¸»È³» »º´¯» ¼¸ÃǷŽ ¼¸Ç½´È ¾¸°ÈÇÁ¸È°´²¸¼´È½¯½·Èǽ´»ÇÈï´ÇȰ³¸°±»Á²Ç´¸´Ç´Á³ɯ°Æ¿½ÇÁ¸È³È ¼Éø»Æ°¼¸È²Á´³Ã¸»Æ°³Ç´ÁÈ´³Ã¸»Æ°³·¸¶³Á¸Çµ»¼¸¯¸Å´½¼²¯¸¿°È¹Ç²º Á´Çµ ÆÀÿ´¿¸¯´¼²¸»Á»·»·¸½ÇȰ³ÈÉ´ÇÁÈ ´¸»Á¾¸¯ÈÇ´Á°¯»´ ³É»°¿° ǽ¯¿È³»¸°¿ɯ½´·»ɸµº»¼¸»È³»¼¸ÃǷ޼¿¸¯»°¯ ¯½·ÇȰ³²±¿ºÇ´Á°Á±¿´´¸Ç´¶¯½ÇȰɸµºȸ¼¯»°¯ɸµº»¼¸»È½Ç´Á³´ÇȰɸµº ³°¸Éº¯ÇÆ¿´¾¸»¸ÃÉ´¸»Á¼¸°É´ºÇÁ¸È³²±¿º»´»¶Ç´Á³È¸Ã»Á¯ƒ¾¸»¸Ãɰ³½É³°¸Éº ²¸¾¸²º °Æ¿´¿¸¯´¸»Áǰ´Á´¸²³È°Æ¿»ºÈ¼´È½³½É ¯½·½´¯½· ÇȰ²¶¯³´È¯Ç°´¶´½´°¾¸¯È¼ÅÁ¾´±º³¯½´·»²¸¯ƒ³¯½´·»Ç´°¸¶¸±´À ǽ´Èº¯»´²¸º¼¸°´È¶È¼¸ÃǷ޼¿¸¯´¯½·½´¯½·¸½¼¸»´°¸ÈȯǰȸÈÉ´ÇÁÈ ²¸³ Á±¿´ ¯½· »º´¯³ ³¸³ »º´¯³ ¯½·¿  ²¸° ÄÇÈ Á±¿´ Ç´³· ³¸³ ¼¯È ÂǷŽ ´¿¸¯´ ´°¼¸µ¶´¯Èº´¸»¯½ÆÀÿȲ¸°´È¶´¿¸¯²¶¯¸¯»½»°¯ ²¸´¿¸¯È¸Ã»Á¯³¯½´·»ǽ´È°³Å¸°ºÇ´Á¸È»ÂǷ޲¸³¾¸¯´¯½·½Ç´³·»º´¯° ´ÃÈÉ»´»¯´·ƒ¯´°É¸ºÉÈÇà ´¼´¸ºÆ²¾¸»´¶ ¯´³Èǰ²±³»¸°¿»Èɸµº»¯»´¼¸»º´¯ɯ½´·»È³Å¸°ºÇ´Á¸È»ÂǷŽ´¯½·½´¯½· ¯ÁºÆ² ¯½·½¯»´¯½·´¿¸¯ ÇÁ¸È¾´±ºǽ´È¯»´²¸¯» ÆÇ½³ »ÁÈ ¾½´È »Á ³¿´´º³ ¯°Ç» ƒ ¼¸»º´¯ ɯ½´· ¯½·» ÂǷŽ °·´Ç³ ³¿È½° ´¿¸¿È ¼É»°¿½»Ã¿´Áǵ»Á¼¸½¾É´¸¸º´ ǽ¯¿ ¼¸Áǵ°  ¯¿ÆÀ½» ¯½·½´¯½·È²¸¾¸²»ɴǴƽ ¸Ç³ÈÂǷŽ´¿¸¯ÈÇÆ´³¯»¼¯»°¯ÈÇÆ´³ÈÇȰ³¾½³¯Å´¸³³¶¸»»Á³¿´´º³¸¸°¯» ǰ²½ ´°ÈB ³¯½´· À¸¿º½È ²½»» ¯° ¾´È¯Ç ĴǸɻ É´²¸ É´°Ç»  ¼º» ¯´³ ¯½· ´¸»Á ´Ǹż´È½¯»´¼¸»º´¯ɯ½´·¯½·½´½ÅÁ°¾½´È ¯¸Å´½È ²½»» °´Éº³ ¯° ¯°¸°¶ °Ç» ³¯½´·³ ¯¸Å´½È ǽ´¶´ »Æ° ´¿²½»´ @°´Éº³ ²´½»»ȸÈÇÉ´¸½¸Ç³´³»¸°¿»Èǽ´È° ¯½·¸ ǽ¯¿³½´¿²½»³¯½´·À¸¿º³»´³¯½´·³ ´ÉÁ²ÈÈÇÆ´³¯»¼¯¼±´¼¸Ç´Ã¸º³¼´¸°³»¸º¯°ɰɴºÇ´Á¸È»ÂǷŽÆÇ¸¸°±»ÁÈǸŠÉ´½¸¸º´ ǽ¯¿ ³»¸°¿° ³¯½´·À¸¿º½È²¸»Á²½»»¯°ÆÇ¾¸±½´¿¸¯È²¸½ǽ´¶´»Æ° ¯´³È»º°ɰȸ¸É½¼²¯»È ¼¸Ç¸º´Ç´¿É ǽ¯¿ Ç´¿É° ³»¸°¿½³¯½´·¯¸Å´½ÈÉ´²¸É´°Ç» ¼º»¯¸³Çȯ³½³°³¾½ ÇȰ°È ɴƲ É´º¸É¶» ³¿´´º³ ³°Ç» ƒ ¼¸»º´¯ ɯ½´· ¯½·» ÂǷŽ ³Ã¸Æ ³¿È½° ´¿¸¿È ¾¸¯²°»¼¸Áǵ½ɶ¯½ɶ¯²´½»»¾¸¯´"Ç´¿É³½³¯½´·¯¸Å´½ÈÉ´²¸É´°Ç» ¼º»ÄÉ´¸ ɯ½´·´½ÅÁ°¯½·½ɴƲ³É´º¸É¶³Èƒ¾¸»°É»³¿´´º³¸¸°¯» ǸÀ³ɸɶɻ»»´ÅÈ ¯½·½¾ºÈ²´½»»¾¸¯²°»Ç´¿É½²»´´½¼±³¯½´·¼¸»°Æ½È³°´Ç½¼É¯½´·È²´½»» ¼¸»º´¯ ³»¸°¿½ ¼¸Áǵ ³Ã´±½ ¯Å´¸ ³¯½´·´ ¯È½° ³¯½·½È  ²´½»» ¾¸¯ ²°» ³»¸°¿½ Ǹ´´¯½ ³É´È³É´°Ç» Èÿ ǽ¯¿È°¸¸¶´Á½±´°»¶³¶½³´°¸È¶³È¾´¸º°¸¸¶»º¯´¼²³ÃƳ »º´¯¾ºÈ²´½»»¾¸¯³»¸°¿´¼¸Áǵ½Ç´¿É³Á¸±¿°¯»È¼¸¯½·½¼³È²´½»»¾¸¯Ç´¿É´ ¼²¯¯½·½´¿¸¯È´¸²ǽ´¯¸É¸¸³È²´½»»¾¸¯Ç´¿É´¼¸Áǵ½³»¸°¿ ³°¯Å´¸´¿¸¯´Á½±´³Å½³¶½³³É´È³É´°Ç» Èÿ ǽ¯¿ÈÉǺÈ´¿Á´Á½±´Ľ¶³¶½³ É´°Ç» Èÿ ǽ¯¿È¯½·Ç´¯°´Á½±´´ÁÉ»¸°¿³¶½³¸¿´Á¼¶»´¿¸¯È¶Àð´É°´¶¸²¸ »Æ°ƒ³¯½´·¯¸Å´½´À¸¿º½ ¼¸»º´¯»Èǽ´È ÂǷŽ´¯½·½´¯½·Èǽ´È¾¸²»ɴǴƽ ¶¸ÇÀ½È¼´È½Ç´³·³½¶°³É´È³  Á´ÇµÁǵ»º»Á ǽ¯¿È»º´¯»ÂǷŽ´³¯½´·¯¸Å´½´À¸¿º½´¾¸±½´¿¸¯È²¸½ǽ´¶´ ǰºÈ¸Ã»Á¯´ ¯½·¸ ǽ¯¿³½¼¸²½´»¾´È¯ÇĴǸɻ³¯½´·¯¸Å´½ ³»¸°¿»Èǽ´È Ç´À¸¯Èɸµº¼³°¾¸¯È¸Ã»Á¯´ ¼¸¯½·³ ǽ¯¿ÈÇ´À¯ ƒ¼¸ÅÇȻȳøƴ°·´Ç´Ǹмɝ½´·º³È²ÁÇ´Á¸È°¼¸ÅÇÈÉ»¸º¯  ÂǷŽ´¿¸¯´²¸½ǽ´¶´»Æ°²½»¿¯°¸°¶°Ç» ¯ÇƳ»°Éº´ ¶Ç·ǽ´¶´»Æ°²½»¿  ³É»°¿° ǽ¯¿È °ÁºÆ² °Áƒ¶¸Æ² ¯Å´¸³³ÆÈ½¼¸¸¯»º³´ɸÁ¸°È´ȲƳȲ¶»°·Ç´À¸¯½´½ºƒ¼¸Ç´À¸¯½¯Å´¸³³ÆÈ½ Ľ¶ °»¶½ ¼¸²½´» ´¸»¸¯½ ¯°³ Ç´À¸¯ ¼³È ɸÁ¸°È´ Ȳ¶´ »°·È ¼´È½ ¼É´½º ¼³½ Çȯ  Á´Çµ  Áǵ »º »Á Æ´Àð Áǵ ¼¸½Áà  ± ǽ¯¿³½ ¼¸»º´¯» ÂǷŽ ǽ´È³È ´¿²½» ²¶¯´¼¸Ç´º¸°´¯³½´Çɽ³´È³²Å°²½»¿´¸»¯½¯°¯»ÈÇ´À¸¯¯´³ÈȲƳ´³»¸°¿´ »Á± ¾´½¸ÇȯǰȶÇþ´±ºÉ´¿»¸¯»Èǽ´È»Á°¼¸Áǵ»Èǽ´È»Á¯²½»» Áǵ¸ ¼¸Ç´À¸¯³½ ¼¸±²´¼¸Å¸°ÇȰ»Èǽ´È ¼¸Ç´º¸°¯¸°½³É¯¸Çà ¸Çà ǽ¯¿È ³ÆÈ½¼¸Ç´º¸°¼¸¯¸°½¾¸¯ ³ÆÈ½½¼¸Ç´º¸°ɯ°³ ¸°Ç» ¼¸Áǵ³ÇȺ´³¯»²¸ÇȺ´³¼¯ÈÇȺ³»²¸¾¸¯´³¯½´·»²¸ȸ °Ç»ƒÇȺ³»²¸ ¾¸¯ÁÈ´³¸¸°Ç»  ¯¸°É ǽ¯¿È·¶´À´¼¸Ç´º¸°»¼¸°¿Á¯¸°½»°¯¸À´¸¸°Ç» ³ÆÈ½¯»´ ¼¯°Ç»ƒ¯Çƽ°´Æ»¶¿È¼¸ÈÇýȸÇȺ³»²¸ȸ¼±¹º³¯½´·»²¸ȸȼȺ¾¿¶´¸ ¾»³»²º¼¸É¸µ´¼¸°¿Á½¯Å´¸³ÆÇ ·¶À´¯¸°³¼¯¼±³ÆÈ½¼¸Ç´º¸°»»º¼¸¯¸°½ ¾¿¶´¸ ¸°Ç» ÇȺ³ ¼È ǽ¯¿È ´¸¿Ã ¸¿Ã» ¯»´ ³¯½´· ¾¸¸¿Á» ´¸¿Ã» ÈDz¿ É´²¸ »È Æ´Àà É»¸¶Éº°´È¶ÇȺ³¼¯¾¿¶´¸¸°Ç»ƒ¯Ç°À°´Æ»¶¿È¼¸ÈÇýȸ´´¸¿Ã¸¿Ã»´´¸¿Ã»ÈDz¿ ´»¯ ¹²¸ɽ´ÇÉ ¸Ç³È¼¸Ç´º¸°»³½´ÇÉÈÆ´³È ¼É´½º¼³¸Ç³ ³½´Çɽ¯Å´¸³³ÆÈ½ ¼Èº¾¿¶´¸¸°Çº¯É¸¸Ç°°¯¸¿É´³¯½´·É»¸¶Éº°È¶¿´¿¸¯°Ç»³¯½´·º´¿¸²´³¯½´· ¯Å´¸³½Ä´¶³½´ÇɽɴǸø½ǯȴÉ´¸¿´´É¸ÀĽ´¶´¼¸¶´Ãɾ¸¸´¼¸Ç½ÉȰ²¼¸Ç´º¸°³ ´È»É¸È²ÁÆÇÇȺ³¼¸»°Æ½¼¿¸¯¹º´È»É¸Èº»ÆÇ³¯½´·¼¸»°Æ½¼¸Áǵ¾¸¯È ¼¸²½´»È  ³¿¸½´ ³¿¸½ ¾´² ǰ´ÀÈ Ƚ´¶´ ¾ÇÆ °¸¸¶½ ǵÁ¸»¯ ¸°Ç»   ¼¸É¸µ´ ¼¸°¿Á½ ´ÃÈÉ»´»¯²¸ƒ¯´°É¸ºÉÈÇà ³¼´¸·¸Æ²¾¸»´¶ ǯȼ±³½´Çɰ¼±¼¸¿¸½ǯȰ¼±¼¸Ç´º¸°³½¼É´½º¼³½¯Å´¸³¼¸ÆÈ½È¼¸Ç´º¸°½  dzŸ´È´Ç¸É ÆÇ³½´Çɰǽ¯¿´ ³Çɯ°¸Æ´¯´³¿¸½¾´² ǰ´ÀÈÇ´·ÃÁÈ´³¸¸°Ç»¼¸¿¸½ ¯Á·¸Æ² ´²½»È Ƕ¯»È  ¼¸°¿Á´ ¼¸É¸µ³½ ¯Å´¸³ ÆÇ ¼¸Ç´º¸° ³ÆÈ½ ¼¸¯¸°½ ¾¸¯ É´½´Çɰ ´¿¸¿È ¼³¸Ç³´²¸´»ȸÈÇȰɸµ¸Å¶´¯»´Ã¾´±ºɸµº½É´¶Ã»²¸¾¸¯°Ç»ƒɸµº½É´¶Ã»²¸ ¼¸²²´¶½È Á„À´»Ã¼¸Ç²¿ É´¶Å¿³´É´½´ÇÉ» ʡ ‫ דפוס ספיד פרשת כי תבוא תשפו‬- ‫טועמיה‬ 38 ÈÇ´²ÈÇȰºɽȿɳ´·½´¶³´³¯·»³´¶º³´³Æ¿¯³Ç´ÁÈǰ´À°ÇȽ½³Ç´Á°È¸È ¼¸°¿Á´¼¸É¸µ½¯Å´¸³ÆÇ¼¸¯¸°½È³½´Çɽ¼¸Ç´º¸°¼¸²½´»´¼¸Çµ´¶¼¸Ç´º¸°½³½´ÇÉ ǽ¯¿³´ ·Á½»  ³»¯ ǽ¯¿È »º³ ¯» »°¯ ÇȰº ¼³¸É´Ç´Á É´°Ç»  ¼¸¯½·³ ǽ¯¿³½ ¼¸É¸µ½¯Å´¸³»ÁÆÇ³»ÇÁ¼´È½¼¸Á°Ç¯¼¸±Ã´À¾¸¯´É·¸ÈÁÈ´³¸¸°Ç²½»³µ½´ƒ³½´Çɺ »º É´Ç´Á ¸Ç´¿ ¾° ¾¿¶´¸ ¸°Ç» ± ¸¿È Æ´Àð ´Çºµ¿È ´»¯ ÆÇ ǽ´» ¾¸¸¿Á³ ƸÀó  ´³¿¸½» ¼¸Ç´º¸°½ ¸ÇøÇà ³´´È³Ç¸µ±½³»ÇÁ¼¸²½´»È¼¸°¿Á½´ ÇȰº¼¸¯½·½¼¿¸¯¼¸ÅÇȳ¿´½È ´ÃÈÉ»´»¯µ·ƒ¯´°É¸ºÉÈÇÃÆ°È¼´¸¯ºÆ²¾¸»´¶ ¼²¯³Ç´Á½Ä´¶¼¸Ç´³·´ÇȰÉǴɽ´»·¸° »¸½³²´°Á¸²º¼³°¹»³È´¯Ç´Á²°¸Á ȯÇÇ´Á´»¾¸¯È¾´¸±¸»¹»¾¸¯È¯½·ƒɸ°³ɸ°»À¿º¿´¼´Æ½»¼´Æ½½ǰ´Á³¾´¸±¸»¾º»´ ¯Á¯ºÆ² ¼¸º»½ȯǰ¶¿´½»¯Á½È¸¸°Ç»È´Ç´Á´³½¶»½°É´ÃȺ½»ɽ¼²¯ ¯´ ¯Æ·Ç½ ¯ÇÆ¿³ǯ´´Å³´³Ç²È³²¸±»³¿´´º³¾¿¶´¸¸°Ç»¼¸»º´¯ɯ½´·»»»¯´ǸŠ»´Àà ´½´Æ½»Ä´¶³¸»¯³ɶÉÈÇ´Á½ɸµºǸ·Æ³»³»´Á·¶´È³Ç´Á°»´±¸Ãɰȶ½ ³¿´´º³»»¯´ÂǷŽ´¿¸¯³µ²¸±ȸƻȸǻ ¼¸»º´¯ɯ½´·»ÂǷŽÄÁº³ÈÆÈ¸Ã»Á ´¿½¿ÈÉ´Ç´ÁǯȰÇȰº´¿¸²³µÇ´Áȼ´È½ÉǺ°¸¸¶´»´±¸Ã´¿½µ»Ä´¶ÉǺ´°¾¸¯´ ƒ´¸»Á°È¶¯»´½ÅÁ¸¿Ã°³¯½´·»°Æ½´¸»Á°È¶¼¯´Ç´Á³»Å¯¾¸ºÀ´·»ÃÈÇȰ» ȯdzÇ´Á¾¸°´É´ÀÇÃÇ´Á¾¸°¾´Á½È¸°Ç´°ÆÁ¸¸°Ç»ÇȰº¾¿¸²¾¸¯¯½Æ¯¿É»´¿¸É¿È½° ÈǸï»´´ÉÅÆ½´¸»Á°È¸¶È¾Ã´¯°´ǸʏÇÅ´´ǸŰ¼±³¯½´·»°Æ½´¿¸¯´»·°¯´³ ¯¸°³»ÇȰº¼³¸É´Ç´ÁÈ´¿¸É¿È½°¼¸½º¶´¿½È»º´³¸»¯³ɶÉ»ÈÇ´Á´¹Ç³»±Á»È ¾¸ºÀÉÅÆ½´³¸¶´·»ÃÉÅÆ½°¼¸ÈÇýȸ´´ǸŰÆÇ³¯½´·»°Æ½´¿¸¯¾º»ÉÅÆ³µ¸¯ ´¿½µ»Ä´¶ÉǺ´°¾¸¯´»´Àô½´Æ½»Ä´¶°È¸¶¼¯´ÇȰº¼¿¸²ÉÈ´°³ɸ°»ÈÇ´Á ¸»Ã´·¼É¯¼»´¯´ ´¸Ç°¶»°´¸¯ǽ¯È³½³µ´¯Æ·Ç½¯´³»º³¸Ç°²»¯Çƽ³¾´È»° »»¯ ÉǺ´¸»Á¼¸°¸¸¶´»´±¸Ã ÇȰ¯´³»º³¸Ç°²»³²´³¸ ¸°Ç» »»¯ ³¯´ÃÇ´»¾¸¯³µ²¸±È ¼º»´º»¸»¯¸¯Ã´ÇÇÆÈ ¼¯³»¸°¿¼´È½´¸»Á¼¸°¸¸¶²¶¯¼´Æ½°ɸµºȸ¼¯À¿´º½³»»¯´É·¸È»´¾¸ºÀ´·»ÃÈ ³¸»Á¹»³¼¯³¯»·¯»¼¯³¸»Á¹»³¯»¼¯¼±´³Ç´³·ƒ´Éôƻ³¯»·¼¯Ç´½¶¾µ´¯ ¯½»Á°ÄÁ¯´³È´¸»Á¼¸°¸¸¶¾¸¯ ¯Æ·Ç½ »°¯ɸµº»¾¸´´º½°À¿¸º ¯»¯»¼¯´³Ç´³·³²´°Á¸²º Ç´³·´ÁÉ»¸°¿° »¸½Á°Ç¯Ç´Á¸È ³Æ´°² ³Ã³ ¹´É° È¸È ³Æ² ³Á´ÅÇ Éø»Æ ¯¸³´ ¾´¸»Á »È ¾´É¶É³ ¼´·Ç¶³ ÂǷŽ  »¸½³Á°Ç¯´½ÅÁ¶¸Ç·¸ ´¸»º»¸°·³»¼¸½»¹¸ÇÅ´³Ç³·°ɸ°³»Á°ÉÀ¸ÁÈ»³ǸºÈ ³¯½´·À¸¿º³»²¸¼³¸Ç³ÇȰ°¼¸Á»°´½È¼´Æ½°¼¸¸¿Ç´Ã¸Å³´´ºÇ´¯»¾´¸»Á°¼´·Ç¶» ǺÈɸ°³»Á°´»¾É´¿¼¯ÆÇ¶´Ç·»¹¸ÇÅ´¿¸¯¾¯º½ÇÉ´¸»°¯»¸°·¸´³´Æ½»Á¸±¸È²Á ¾´É¶É³¼±´¯´³¯½»Á°ÄÁ´½ÅÁ¼´·Ç¶³»°¯³Å¸°º»¼¸ÃǷŽ´¼¸¯½·½´ ³º¸»³ ¾É´¸¸º´ ǽ¯¿ÈÇȺ³¹¸ÇÅ´¿¸¯³Ç´½¶³¯½´·¯½·»´Ã´ÀÈ»º¼´È½ƒÇȺ³¹¸ÇÅ´¿¸¯ »¸½Á°Ç¯²Á´¸¿Ã»ÉÀ¿º³ɸ°ȸ¼¯¼´¸²´Á°½¾´»»³Å´Ç´´°¸»°ǽ±´¹Ç²°¹»´³³ °¯´ÈÁ¿¯»ɽ°´Á±¿¼¯¼±È³Ç´½¶³¯½´·¯½·»¼Ã´À¾¸¯È¼¸Áǵ³½ Áǵ»Á¼¸½ »»Ãɸȸ²º¼È¹»¸´¶¸Ç·¸ ´ÁÉ»¸°¿¾º»ÇȺ³¹¸ÇųǴ½¶³¯½´·¯½·»´Ã´À¾¸¯È»º¯ÇȺ³¼¸º¸ÇÅ ³¯½´·³ ¼¸½»Á¸±¸È²Á¾¸É½¸»¸½³Á°Ç¯´À»¼¸½´¸¿Ã»ȸ´¼¸½´»¾¸¯¼¯³»¸º¯»¼¸²¸É»¸·¿ ¯½ÉÀȳ°È¶½³º¸ÇÅ´³Ç´½¶³¯½´·¯½·»³Ã´Àȼ´È½ÇȺ³³º¸Çų¿¸¯Ç´³· ǵ´¶´¿¸¯´¸Ç¶¯»»°¯´¸¿Ã»³µ»º´³²´°Á¸²º°Ç´Á³»Á¹´»¸³¾¸¸¿Á»¼±¸À´³´°¸¯  ³»¸º¯»ɲ½´Á³¿¸¯ ǵ´¶»¸½½É´¶Ã´»¸½´»¸Ã¯ ¼²¯Å´¸´¹É´¶È¼´Æ½°¼¸»º´¯ɯ½´·»¼¸ÃǷ޼¸¸¿ÇÆ ´ÃÈÉ»´»¯¶¸ƒ¹»¸´¼¸°Å¿ÉÈÇà °¼´¸±ºÆ²¾¸»´¶ °Áƒ¯ºÆ² ¯Á±ºÆ² »¸º¯³»³°È¶½¹¸ÇÅȼ¸¿´È³ȸ³Ç´³··¶Èȸ´±´³¯½··¶ÈÈ»¯Çȸ³¿È½°´¿¸¿È Ç´³·´³»¸°¿³¯½·°´¯¯½·´³·´¶È³Ç´³·³¸¶´³½³°·¸Èý³³½³°·¸Èý³³¿È½ É´½ÉÈ ²Á »º´¯ ³°´È¶ ³¿¸¯ °È¶ ¯» ¼¯´ ÉÀºÇÃ½È ¾½µ° ³¯½´· »°ÆÉÈ ¸²º ¸´±» Ç´°¸¶°´È¶³µ¸¶¯¸²º¾¶»È´³·¸½»¶¸·ÈÇ´Á³½É´ÈÁ»·¸Èý¼¯³À±°´³Æ²° ¸Ç³É´½ÉȺ³Ç´½¶³¯½´·¯½·»³Ã´ÀȸûÁ¯´³·¸¶È¼²°¯»´¼¸½ÇȺ³³º¸ÇÅ´ ÇÉ´¸»°¯³Ç´³·¯¸³¼¯ÇȰ»³¯½´·À¸¿º³»´´°Á±´¿¼¯³»¸°¿³¾½³¯½´·¯¸Å´³»²¸ É´»¸°¿ɯ½´·³°¯³¸¯»´ɸµº½É´¶Ã¼³ÈÉ´º¸É¶»Á³²¸½Á³»´³ÇÇ´±»»´º¸ ¼¸¸¶Ã·°¯´³³µ¸¶¯¸²ºÇ´Á¸È´³¯½´·¯¸Å´³»´À¸¿º³»²¸°´È¶´¿¸¯¹º½ ¼´È½dzµ´½´¿¸¯¶¿¾°´¼¸Ç°¯»³¿¸¯³¸Æµ¶» ƒ ÉÀºÇý´¼¸¿È°´Ç´¯¼¸¿È³¯½·°·¶È ¯½·¹»¸¯´Ç´°¸¶³½´Ç´°¸¶¼´Æ½²Á·Èô½³Ç´³·°Ç» ƒ ³µ¸¶¯¸²º½ÇÉ´¸·¸Èó ³»¸°¿º³¯½·½³¿¸¯È³¸Æµ¶³²´½´³É½³¿¸¯È¼¸Ç°¸¯»³¿È¸¾¿¶´¸¸°Ç»¸¶³¾½ǰ¸¯ ·¸Èý´¹È´½´¼Èµ¶´¯È²¸¼´È½¯½·ÇȰ»¹´½À³¶Ã·°¸À¯°Ç» ǽ´È¼´È½ ³É½»»º»³¯°¯»¾¸¸²Á´³¸¶»»º½³¯Å¸È µ¶´¯´¿¸¯³µ¸¶¯¸²º»¹´½À³¶Ã·´É´¯ÈÇ´³·³µ¸¶¯¸²º»¹´½À³¾´È¯Ç¶Ã·°´¸»¯½ ¼¸»º´¯ɯ½´·³¯½·½¯ ÉÀºÇý´¼¸¿È°´Ç´¯¼¸¿È³°·¶È¸´±»³¯½··¶ÈÈ»¯Çȸ ¼¸¶Ã·³È´»ÈÉÅÆ·¸ÈóÈǶ¯»»°¯¹´È½»´Ç´Á³ÉÃȰµ´¶¯»´»¶´¿È¹È´½´´° ÈǴóÇȰº³¿½½ÈǴóÇȰ´¸¶³½ÈǴú³¿½½ÈǴóǰ¸¯´É´»¸°¿ɯ½´·¯»´ Ç´Á³²°´º´¹È´½´ÇȰ»¹´½À³¶Ã·°µ¶´¯³·½¸Ã»º²¸°º½·Èô½³Ç´Á³´³Á°Ç¯´ ³°·¶È° ¾¿¶´¸¸°Çºǰ´Àȯ¸ÁÈ´¯¸°Ç»³Èÿ¯ÅÉÈǶ¯»¼±¶¿¸¿°»Ç´À¯´¸¶³½ ´Á¸¸À½ À´ºÇ¸Ã¾½µ°³¯½´·³°¾¸¯³Ç¶¿±¼¸»º´¯ɯ½´·³¯½·½³¿¸¯³°´Ç´¯²¶¯ ³µ¶³ɯ·¸ÈøÈ²ÁÇ´°¸¶°´È¶°¿µ³¸Ã»º¹Ã´³´³Ã½»¸¶É½È ɽ¶¹Ç´Å»·¸Èý ³»¸°¿ɯ½´·¯»´¼¸»º´¯ɯ½´·³¯½·½¯ ÉÀºÇý´»¯Çȸ»³Ç´³·³½³°·¶Èȸ´± ³µ¶³È¸¿Ã½ Ç´°¸¶´»´ºɽ¶»»´Ãº³·¸Èý´ȯdz¸Ã»º¼¸¸»±Ç³½´ºÉ´¶» »¸¶É³ Ƕ¯»¼±¶¿¸¿°»Ç´À¯´¸¶³½ÈǴú³¿½½ÈǴóÇȰ´¸¶³½ÈǴú³¿½½ÈǴóǰ¯ ²Á Ç´°¸¶ ¼¸½º¶» Ç´°¸¶ ´¿¸¯ ¸Ç´¿ ¾° ¾¿¶´¸ ¸°Ç» ƒ ǯ´´Å³ »ÁÈ Ç´Á ¯´³ ´·Èó ´À» ³°¾¸¯³Ç¶¿± ¼¸»º´¯ɯ½´·³¯½·½³¿¸¯³°´Ç´¯²¶¯³°·¶È° ³Èÿ¯ÅÉÈ ´»´º·¸ÈÃ¸È ¼´»º»È³¯½´· ³Ç´³·´ɸ»·ÉǴɽ»È°´Ç´°¸¶´¿¸¯°´È³°´ÇÁÇÆ¿È¾´¸º³°´ÇÁÇÆ¿´¯½·¿Èɸ»· ³Ç¸Èº  »¯Çȸ ǽ±´ ³¿Æ ¸Å¶ ¾´±º ³ÃÇ· ³È´Á ´¿¸¯È ¼´Æ½° ¸´± ·¶È  ³·¸¶È ǽ± Ƚȳ °¸ÇÁ¸È ¼²´Æ ɴdz·° ȽÉȳ» ³Å´Ç´ ¼´¸ É»´°·° ÆÇ ³µ ¾¸² ³´°¯ ǰ ³°Ç» ´É·¸¶È¸´±ǽ±´³Ã¸Ç·³È´Á´¿¸¯È¼´Æ½°¾¸°´³Ã¸Ç·³È´Áȼ´Æ½°¾¸°»¯Çȸ·¶È ³Ç³·»³Å´Ç´»¸°·³¯»È³¯½·°»°¯¾¸²º´³°´ÇÁÇÆ¸¼±³»¸°·³´³¸»ÁÀ¶¯»È¾´¸ºÈ ³»´Àà °¸È³ ³°Ç ³°´Ç ÁÇÆ¸ ¯» ¯½È ³»´º ÁÇÆ¸È ²Á °´Ç³ ÉÁ¸Çư ƸÃÀ½ ¯» ´µ ³Á¸Çư ¯ÅÉȲÁ¾¸É½½´³Ã¸³Ã¸¶¸²½´¶»´½´³·¸¶Èɸ°½ÇȰɸµº¹É´¶ ¯¸Ç°¸È³Å´Ç³ °ȽȰÇÁ³¸»°³»´Á³»¸°·´Ç½¯¸Èȴȶ»ȸ¼´¸É»´°·°¼±¯ǰ²°É´°´ÈɸÉÈ ¸´±´»¯Çȸ³°¼¸ÇÉ´½´³Èÿ °´Ç³ÈÁ¸¯»È´Çµ±¯»³½»¼¸¿È°´ÇÆ»´½°¸²È¾´Á½È¸°Ç°ǵÁ»¯¸°Ç»´Á³É»´Á° ¼³¼¸µ¸Çµ¼¸¿³º°³¸»Á¶¸º´½ÁÇÆ³È¯ÂÀ´¸°Ç°¸È³¼¸¿È ¾¸ºÀ ÉÆ¸²° ³º¸ÇÅ´ ³¯½·½ ³¿¸¯´ ³Ç¸¶¿º ¯¸³ ¸Ç³  ÀDz ´¯ ³³È´ ³¯½· ³½³° ·¶È ³Ç´³·³½³°º °Á±ºÆ² ɽ³»³´¯°¯¸³´³¸¸¶°¼¸»º³Á»°´ ÉÀºÇý´³Ç´³··¶Èȸ´±´¯³¯½··¶ÈÈ»¯Çȸ ¾¿°Ç²½¯½·³¸³·¸Èý³È¾´±º ¾¿°Ç²³¯½´·°ÆÇÇ´³· ³µ¸¶¯¸²º½ÇÉ´¸·¸Èý³ ³¸¶¯¸³É´»¸°¿ɯ½´·³¯½·½³¿¸¯È¾´¸º½¸Ç³È$¼³¸»Áɻ޼¯¯Ç½±°´ÆÃÉÀ³ ¼¸Çµ´±¯É¸¸Ç´¯²³¯½´·°»°¯¼¸È²Æ´½°³¯½·½È³·¶ÈȳøǷ°¾´±º³¯½·°Ç´³·´ »Áɻ޳¿¸¯È¯Ç½´¶»¸¸°¯Á¸Çº½´¼¸»º´¯ɯ½´·³¯½·½È¾´¸ºɻ޳¿¸¯È´¯ ´É´¯¼¸Ç³·½´³¯½´·°Á±´¿´³µ¸¶¯¸²ºÆÇ³ÈÁ¸¯½È³µ¸¶¯¸²º½ÇÉ´¸° ɯ½´·³¯½·½³¿¸¯È¾´¸º°¸¸¶³Á°´Ç³´¼¸»º´¯ɯ½´·³¯½·½È¾´¸º³º´É°È¼¸Á´»°³ Ç´°¸¶´¿¸¯ ǯ´´Å³²Á»±Ç³½»½±°·¸Èý³´»´º·¸ÈøÈ²ÁÇ´°¸¶ ¼¸ÅÇȰ·¸Èý³ ³»¸°¿ ¶¸·È»·¸Èý¼¯»°¯Ǻ¸³ȸÈǯ´´Å³²Á³ÈÁ¸¯»¯½È´Çµ±¯»´¸Ç´¿¾°¾¿¶´¸¸°Ç» ´·»ÃȾ´±º´ ³²´³¸¸°Ç» ´¸»Á°¸¸¶²¶¯¼´Æ½°ɸµº´¸»Áȸ¼¯À¿´º½³»»¯³³¿È½°´¿¸¿È ³µ¸¶¯¸²ºÆÇ³ÈÁ¸¯½È´Çµ±³Ç´É³½³¯½´·³È¼´È½Ç´°¸¶¯´³³µ¸¶¯¸²º½ÇÉ´¸°¼± ¸°Çº´»·°½´¿¸¯Ç´Á³´»·¸°¯»È´ÉÁ²°³»¸±È´À¿¸º´É´½´Æ½³È»È´¼¸¿È°¾¸ºÀ ƒÉÇ´ÃÁ½¸²º³°Ǹ¸È»°¯ÉÇ´ÃÁ½¸²º³°Ǹ¸È¯»¼¯ÆÇ³Ç´³·³°´Ç³ÁÇÆ¿Èɸ»· ´¸»Á°¸¸¶´¿¸¯É´Æ´¿¸É°¾´±º´¸»¸¯½À¿ºÉ¿¼¯»°¯ ¹´½À°»¯Á½È¸ ÉÇ´ÃÁ½¸²º³°Ǹ¸È¼¯¼±³Ç´³·³°´Ç°ÁÇÆ¿Èɸ»·È¼¸Ç½´¯ȸÇ´°¸¶ ¼¯¼±´³»¸°¿ɸµº¯È¿¸Ç³È¯È½°¯½·½»¯Á½È¸¸°Ç»¼¸É¸µ¸¯Å¶¸¿ÈÇ´Á³»Á³¸³ Éǵ´¶³¿¸¯Çôɴǵ´¶°¼±È¼´È½Ç´³·´Ç½¯ɸ»·°ÆÇȸƻȸǻ³°´Ç°ÁÇÆ¿ÈÇ´Á ´¿¸¯¯°¸ÆÁ¸°Ç» Á±´¿´ǵ´¶´Á±´¿¾¸¯ÈÁ±½°¯½·½´¿¸¯´´»·°½Ç´Á³¾¸¯¾¸ºÀ´·»Ã ¸°Ç» ³»¸¶É°º¯´³¸Ç³Çôɴǵ´¶ÈºÈ³¯½·³°´ÇÁÇÆ¿¼¯¼±Ç´Á»°¯³É´½²Æ» ³¸¶´·»ÃȺ¾¸°´¾¸ºÀ´·»ÃȺ¾¸°»·°½Ç´Á³È¯È½°´Á±½°¯½·½ ¯´³°´È¶³µÇ´Á¸È°Ç´Á»°¯ɸ»·°ÆÇȸƻȸǻ¼¸Ç½´¯ȸ»Ç´³·Ç´Á¼±¾¿¶´¸ ´ÃÈÉ»´»¯µ¸ƒ¹»¸´¼¸°Å¿ÉÈÇà ¯¼´¸°ºÆ²¾¸»´¶ ¯»Ç´Á´»¸Ã¯¾¿¶´¸ Ç» ¯Áƒ°ºÆ² ¼¸½º¶»Ç´³·¾¸ºÀ´°¾É¿È¾´¸º³²´³¸¸°Ç»¼¸»²¿À´É´Á´ÅÇ»´¸»Á°È¶ÈÀDz½¯½·Ç´Á ÇȰº¯½·½Ç´Á³³¿È½ ³»¸¶É°ºÇ´µ¶¸¯»È°¸°À½¹Ç²¯°´¹É¶¼¯ÆÇȸƻȸǻ¼¸¶Ã·³È¸½¶½ÆÇÇ´³· »º´²°¸Á¯»¼¯¼±Ç´³·¼²¯Ç´Á³Ç´Éǰ²È¼¸Ç½´¯ȸ ²°¸Á¼¯¼±´ ¼²¯Ç´Á°¯ ¾´È¯Çȳ»¸¶É°ºÉ´¸³»ǵ´¶Ç´Á³¾¸¯Èȸƻȸǻ¼±Ç´³·³µ¸¶¯¸²º½ÇÉ´¸·¸Èý³ ȸ´¼¸¶¸·È´½¯´´¸°¯É´Ç´Á»¼²¯³ÈÁ¸¯½È³Ç¸µ±¯½·È¼¸½º¶´Ç½¯´²°¸ÁȺ¾ºÈ »´Ã¸¿³È´Á¾´È¯Ç ´¸°¯É´Ç´Á³ÈÁ¸¯½È³Ç¸µ±¯½·¼¸½º¶´Ç½¯´Ç´³·Ç´Á³²°¸Á¼¯³Ç´Éǰ²È¼¸Ç½´¯ ¾¿¶´¸¸°Ç»ǽ´È°È¶¿ÆÉ¿»¸´ÈÁ³ǽ´È¸ºÇ´°¸¶»°È¶¿¼¸½º¶»ƒǯ´´Å³¸°±»ÁÈÇ´Á ³Ç´É¾¸²½¯½·²°¸Á¯»¼¯´¼¸¶¸·È´½¯´ ǽ´È´¿¸¯´¸»¯½ÆÉ¿»¸´ÈÁ³ǽ´È¸ºÇ´°¸¶´¿¸¯¸Ç´¿¾° ÇȰº´¿¸¯´³ÈÆ´Ç´Áǰ³Ǹµ¶»°¯ÇȰº°´È¶°´È¸»ÈÆÇ¯½Æ¯¿É»ƒǸµ¶Ç´Á°° ´ÃÈÉ»´»¯·¸ƒ¹»¸´¼¸°Å¿ÉÈÇà ±¼´¸²ºÆ²¾¸»´¶ ÇȰº´¿¸²´¹Çǰ³Ǹµ¶Ç´Á¼±³²´³¸¸°Ç» ¯Á²ºÆ² Á¸±³¼¯Ç´Á³¾¸²³½¯Ç½±°´ÆÃÉÀ³´³¿Á·¯»È¾½µ»º³ºÇ³»½±»ÈÉÇ·´·¶Ç´Á°± ¸²Ǹ¯½¸°Ç» Äǯ°¯³¸È²Á³»¸Ã·³ɯÇÇ´±´³È´»È»Æ»´¶¯½Æ¯¿É»ƒÇ´¿ÉÉdz· $³¿Á·´¾´Á·»³¿½µÁ¸±³¯»È´¯³¿Á·¯»´¾´Á·»³¿½µ ǰº ¼¯È Ǹ¯½ ¸°Ç ¸Ç°² ¯°Ç ÈǸà ¼¸¶Ã· Á°Ç¯ ³°´±½ É´¶Ã ¯³¸È ¼¸¿Ã°½ ·Á½¸È ¯Å¸ǰºÈ¸Ã»Á¯Æ¿´¸È¾½µ»º¾¿¶´¸¸°Ç»´É¿È¾°¯»´Á»ƒ¹Ç³»±Á»ÈȯdzÇ´Á°² ³¯½´·»Ç´¿É³¯´°¸¯»È³Å´Çȸ½°Æ»´¶´¯½Æ¯¿É»Ǹ¯½¸°Ç³²´½Ç´¿É³¯½·¿ ³¿È½¼ÉÀ³µÈ¾´¸º¾¿¶´¸¸°Ç³µ½ǵ¶¸ÈÇ» Æ¿´¸´¿¸¯È³¿È¾°¾º´³¿È»»º½ Ç´¿É°ÆÇ¼¸½º¶»¼¸¶Ã· ²Ǹ¯½¸°Ç»ƒÇ´¿É¼È´¸»Á¯³¸È¸²º³»¸¶É°Ç´¿É³°´±Ç´Á¸È ²Á ¼¸¸»´ÀÇÆ³½ ƴȳ ¼ÅÁ »ÁÈ Ç´Á ¯»´ Ƚ½ É´ÀÇó ɸ° °Ç» ƒ É´ÀÇó Ç´Á° ³ É´¿°¸Ç´¿Éɲ¸½´µÈ¶Ã·³º¯»½ǽ±ÉÁȽ¾·Æ°»°¯»´²± É·ÈóÉÁȰ¼¸ºÉ´¶È³¿´É¶É¼ÅÁ½ƴȳ¼ÅÁ»ÁÈÇ´Á»º¯´³¯¿¸¿¶¸°Ç»³°´ºÇ¯³ ´°´Ç´¿¸¯È¸Ã»Á¯´¼¸¶Ã· ²Ǹ¯½¸°Ç» ƒÇ´¿É¾¸²´¸»Á¯³¸È Ç´¿É¸Ç¸¸È³°´±Ç´Á¸È ³½³° ´ºÇ´¯»Æ»¸¶¼¯´°¶´Ç»Æ»¶½Èº´°´Çǯȸȼ±´¼¸¶Ã· ²³°´±ǯȸȹ¸Çż¸½º¶» ³¸»¯³ɶÉÈÇ´Á°¶»¸»È³Ç´Á°µÉÈ´°³ɸ°Ç´Á°´ ³È´»È»Æ»¶»¹¸Çѳ·½»³»Á½»½ ´»¯»ºÈÇȰº·½´¶³´³¯·»³´¶º³´³Æ¿¯³Ç´Á¯½Æ¯¿É»¯ƒ¼¸ÅÇȳ¿´½ÈÇ´Á°· Ç´³·¾¸ºÀ´°¾É¿È¾´¸º³²´³¸¸°Ç» ƒ¼¸»²¿À´³Á´ÅÇ»´¸»Á°È¸¶È ÀDz½¯½·Ç´Á´¿¸¿È ǰ´ÀȳÇȰ½Æ´»¶³Ç´Áȳ²»´¶º³¯·»³³²´³¸¸°Ç»°ÇȰ´¯ÇÆ¿´Ç´Á°Ƚ½¾¸¯ ¼¸²²´¶½È Á„À´»Ã¼¸Ç²¿ É´¶Å¿³´É´½´ÇÉ» ʢ ‫ דפוס ספיד פרשת כי תבוא תשפו‬- ‫טועמיה‬ 39 ¶Ã·¶É´Ãǯ´´Å°¾¸¯¼¯´ɸ°»Ä´¶½´¸Á½È¯´º´É»³¯½´·³ɯ¯¸°½´ɸ°³¹´É» ¼ÉÀ»°¯°µ°È´½»´»¹¸ÇÅȺ¯´³ ȸƻȸǻ ¼¸¶Ã·³È¸½¶½·Á½¸È²Á¼¸½º¶» ³¯½´·¯¸°½´¿¸¯ ¯½·ÉÇ´ÃÁ½¸²º´°ȸÈ»ºÇ´Á Ä´¶»´´ÆÈ½³²±¿º½¯½·ɸ°³¼¸¿Ã»´´ÆÈ½³²±¿º½³¯½´·³¼¯¸À´¸¸°Ç»° ȸ ¯½·´²±¿ºÈ³ÇÁȰ´´¿½½¯Å´¸³ÇȰÉÁ´ÅÇÁ±´¿³ÇȰɸµº´¸»ÁȸÈÇ´Á³¿È½ ǯ´´Å°¾¸¯¼¯ÈǸ¯½¸°Çǽ¯È³½»Á¹»´³ ¯¿¸½¯¸´³»¸À´¸¸°ÇÉ·¸ÈÇ´¯¸° Ç´³· Ç´Á»»·°¯°¸ÆÁ¸°Ç» Á±½°¯»´¯È½°ÆÇ¯½·½»¯Á½È¸¸°Ç» ƒ¼¸É¸µ¸¯Å¶¸¿È´¸»Á ¯½·¶Ã·¾¸¯È¯¼¸¿Ã°°»º³´±¼¯È¸À´¸¸°Çǽ¯¹º»Á´³¯½´·¯¸°½´¿¸¯¶Ã·¶É´Ã ¯°¸ÆÁ¸°ÇÉ·¸È»¼±¯½·ƒ·¸À³´¼À¸Æ°°¶Éȼ¸É¸µ¸¯Å¶¸¿È ¯È½°¼±¯½·½´¿¸¯´ ³¯½·½³Å´Ådz¯½´·¾¸¯È ³ºÆ²´¸Ç°²°ǯ´°½»Ç´ÉÀ¸´³Å´Ådz¯½´·¼´È½ƒ ³¸¶´ºÈ¿°ÆÇ¯´³¯½·½Ç´Á³»ÁÇÉ´¿³ÇȰ³È´¿¸¿Èȳ½¾¿¶´¸¸°Çǽ¯»·°´¿¸¯È  »»¶ ¯³¸È¹¸ÇÅÆÇǯ´´Å°¶Ã·¯³¸È¸²¾¸¯¯ƒǸ¯½¸°Ç»Á¼¸Ç°²¸¿È°Æ»´¶¯¿ÆÀ½» ¯È¸Ç³»Áɯµǽ¯ ¯¾´È»» Ç´³·´Ç´Á³»¯ÇȰ³»·°·¸Èý³»È¾¸ºÀ´·»Ã»°¯ »ºÈǰ´ÀÈǸ¯½¸°Çº¯»È´ɸ°°¶¿´½º°È¶¿¼¸¿Ã»´´ÆÈ½³½¶¿´½°¯Æ´´²°¶Ã· ·¸Èý³ÉÁ²¾¸¯¸¯²´´°È¾½¶¿°Ç´¸»ÁÆ»´¶´ÇȰ³°Ç³´¸»Áȸ¼¯¼±´ɸµºȸ° ɸ°³¹´Éº³¿¸²¾Éý³ ¸°Ç´Ç½¯ °¾´È»»°´È¶´¿¸¯¾º»´²²´Ç½°¯´³È¯Ç½±°´°È¸¸´ɸµºÇ´Á¸È°ÇȰ»·°» ¸¿Ã½¯½·ɸ°³¼¸¿Ã°´¸Ç´¶¯´Ä´¶»´¸ÃÇ´³·ɸ°³¼¸¿Ã»°»º³¸ÃǵÁ»¯¸°Ç» ± ¼¸É¸µ¸¯Å¶¸¿È°¯Ã¸À³»Á¾¿¶´¸ ´¸»´È¹Ç²³¯Å´¸³¯½´·È °Á²ºÆ² ¯½·ɸ°³¾Ã´¯»º°¯Ç¸É°¾°³²´³¸¸°Ç»² »°¯´¸Ç´¶¯½ÈÇ´Á°Á±¿°ÆÇ¯²Ãǰ»Á±½°¯½·½´¿¸¯È¼¸É¸µ¸¯Å¶¸¿ÈÇ´Á³»Á´¸³ °Á´ºÆ² Á±´¿¾¸¯È´¸¿Ã»½¼±Ç´³·¾¿¶´¸¸°Ç» Á±´¿´ǵ´¶´Á±´¿ȸȯ½·´¸¿Ã»½ÇȰ°Á±¿ Á±´¿´ǵ´¶´ ¸¿¸½ ± ǽ¯¹ºÈ ¼³É´½È¸ÉÈ »³¯ ´ Á±½ ɯ½´·Èǰ´À´¸À´¸¸°Ç»ÁÆ»´¶¾´Á½È¸°Ç Á±½B ³È´»È ¹´É½ ¼¸¿Ã´¯ ¸¿È° ÆÇ ³¯½·½ ¼³½ ɶ¯ »ºÈ ɽ³ ¾½ É´ÈÇ´Ã É´¯½´· »¸³¯½¾¸¯Èdz·½À¿¸ºÇ³¾°¯À´²¸°Ç ɸ°³¹´É»À¸¿º³´´Æ»¶¿È»³´¯°¼¸¯½·½³»º ƒ³Ç´ÁȺ¼ÅÁ°Á±½°¯»´»³¯°´¯È½°ÆÇ¯½·½ƒ°ÆÇ²´´Çɯ»½¯ƒ@»³¯¯È½ À¿¸ºÇ³¾°¯À´²¸°Çºǰ´À»¯Á½È¸¸°ÇÈǯ°½ ¾¿¶´¸¸°Ç ¼¸¯½·½¼¸½º¶»¸³¯½´ǵ´¶´ ¯È½°¯»´»³´¯°´Á±½°ÆÇ¯½·½ƒÆÃ´²´»»´±»³´¯°¯»´Á±½°´¯È½°¯½·½ ȸȼ¸½º¶º¯°¸ÆÁ¸°Ç´Á±´¿´ǵ´¶´Á±´¿¾¸¯¼±¹º»¸³¯½´ǵ´¶´»¸³¯½¾¸¯È¼Èº´ƒ Ç´Á³È¼´È½dz¸·Ç´Á³»Áȼ¸É¸µ¸¯Å¶°ÆÇ´Á±´¿´ǵ´¶´Á±´¿ȸ´»¸³¯½´ǵ´¶´»¸³¯½ ɯ ¯½·¸ Á±´¿³ ǽ´»²´½»Éƒ³°Æ¸¿´»¸Ã¯»´º¸³½´ÉÀɸ»´Æ°¯»´  ³É»°¿° ǽ¯¿ ¾»·°½ ȸ¼¸°Æ¿³½ºÈ³¯½·½³Ç´Á°³½³°´Ç´³·Á±¸»ÇÈ︯Èɯ´¯½·Á±¸»ÇÈÃ¯È ƒ °Æ¸¿ ¯»´ ³°Æ´¿» ³¸»Á °È¶ ³¿½½ ¼¸ºÈ½¿ ¼¸·´¶ ³½ºÈ  ³¯½·½ ³°»¶° ¯¸»´º ³° »¯Á½È¸¸°Ç»ƒ ¯½·¸¯È´¿³´ ¼¸É¸µ¸¯Å¶¸¿È´¸»ÁȸÈÇ´Á°¯»´ ³É»°¿°Á±´¿³ ǽ¯¿ ³ÈÁ½ÇÀ´¶½º³¿¸¯È·Èô$¯»´¯¸½²³ÈÁ½ÇÀ´¶½º³°¸Æ¿ÇÀ´¶½¼¯¸È¯°ÇÆÃÉÀ³ »»º»¯°Á±½»»º»¯°³ ¯È´¿³´Á±´¿³ ¯°¸ÆÁ¸°Ç» ¯½·¸¼¸É¸µ¸¯Å¶¸¿È¯È´¿³ ³°´Æ¿º¯¸³´ Á±½»»º»¯°³¯Æ´´²ȴDz»´É¿´´ºƒ¯²Ãǰ»¯È½»»º»¯°¯»Á±½»»º»¯°¯»¯È½ ³¯½·½ƒ¯´³È»º³°Æ¸¿Á±½»³¸´¯Ç³¿¸¯È¾´¸º³Ç´³·ɽƴǽ³ÄÇȳÉŸ°³¿È½ ´¸Ç¶¯»¯°´¿¸¯´¸¿Ã»½Á±½»»º»¯°È¼±³¼¸É¸µ¸¯Å¶¸¿È»°¯¯È½»»º»¯°²Å»º° ǽ´»²´½»Éƒ³½Æ¸Ç¯»¼±»´º¸ÄÇȳɸ»´Æ´ÄÇȳÉŸ°É´°Ç» ¼¸¯½·³ ǽ¯¿È ¯¿´³°Çǰ³°Çɯ»¯È¯°À¯¸´¯°Ç»¯Á½È¸¸°»¶´½ɸµº³°ȸȳ½´ÉÀɸ»´Æ¯È´¿³ Á±´¿³ ǽ´»²´½»É´°Æ¸¿¯»¼±»´º¸³½ÆÇÈÄÇȳÉŸ°¯¼ÆÇÈÄÇȳ½ ÄÇȳ ¯È½°¯½·½Á±½»»º»¯°¯»È¸½¯È¼´È½¯´³¼¸É¸µ¸¯Å¶¸¿È°´½Á·¼¯³$¾¸²³³½ ³ÇÁȳ·´¶º³É°¸Æ¿³½º´Ç´³·Á±¸»ÇÈ︯Èɯ´¯½·Á±¸»ÇÈïÈɯ ¯½·¸ ¸¿È°´¯È½»»º»¯°Á±½»»º»¯°³ÆÇÈǰ´À¯´³¼±¯½È´¯¯½·ɸ»´Æ¯È´¿³´ ³ÇÁȳ·´¶ºÉÁ±»ÇÈÃ¯È ¶Çï°Ç´Á´°¸È³Ç´³·ɸ»´Æ¯È´¿³´ƒ´¸¿Ã»½Á±½»»º»¯°È¼´È½¯½¸·¼¸É¸µ¸¯Å¶ ³²´³¸¸°Ç»Ç´³·¯½Æ¯¿É»ƒ³½²¯°Á±¿¯½·ÇȰ°Á±¿³½²¯´¸Å¶´ÇȰ´¸Å¶ÈǰºÁ ǽ¯³°Ç¯Ç°±¯´³È´¶°È½³É¯È¯´³¯É¸²°½´Ã½¯°À¯¸´¯°Ç¯»³´´¿°¯°Ç´»ǽ¯ ¯½·ÇȰ³²±¿ºÈ³½²¯°Á±¿¼¯ ¼Á·¹¸Çųǰ²¸¿½½»¯´È¯´³´ ɴȸȯ°¸¿´º½À ¼´¸³¸¿¯´» ÇȰ°Á±´¿³µ¯ÆÇȯȸdz»Áɯµ´¿ÈÈȸƒ´»´º¸¿Ã»ÁĸÇȳȺÆÇ¯½·½ǰºÁ³ ¼´¸³»º¯¸°½´¹¸»´½°¼±ǵÁ¸»¯¸°Ç» ¯½·¯½Æ¯¿É» ƒ¼À¸Æ°°¶Éȼ¸É¸µ¸¯Å¶¸¿È ¯Ã¸À³»ÁÆÇɯµ´¿ÈÈȸ´³½²¯°Á±´¿³³²´³¸¸°Ç¯½·½³µ°ÆÇȾºÈ»º´¯½·½ ¯³¸¹¸ÇÅȲ½»» ¯È¸¿³´ É´ÇÆ³»»´º¸È ¯È¿³´ °¸Éº³»°¯ ¯È´¿³´ ǽ¯¿ÈÇ´³·´»´º ÇȰ²±¿ºÈ³½²¯°Á±´¿³³²´³¸¸°Ç¯½·½µ¯È ¼¸É¸µ¸¯Å¶¸¿È»¯Á½È¸¸°Ç»È´¿¸¿Èȳ½½É´ÈƳ»¾¸¯´¯»´ÁÆÀþº´ɶ¯ɰ°¯È¸¿ ¯´³¯È¸¿´²²´Ç½°´¿¸¸³²¼À¸Æ°¾°¶É¼¯¯°¸ÆÁ¸°Ç»¾º´¯È½°¼¸¯½·½ ´ÃÈÉ»´»¯°ºƒ¹»¸´¼¸°Å¿ÉÈÇà ´¼´¸µºÆ²¾¸»´¶ ´ÃÈÉ»´»¯ ºƒ¹»¸´¼¸°Å¿ÉÈÇà ²¼´¸³ºÆ²¾¸»´¶ ¯ÁµºÆ² ¯Á³ºÆ² ÉÁ²»¾¸¯¾¸²³¾½ÈǰºÁ´½Èȼ¸°ÈǰºÁ´»¸Ã¯¸¿¯Á½´È ǰºÁ ³Ç´É°ǽ¯¿ ¾¸½ǰºÁ¯Äǯ³»Á»²±³¾¸½³²»´¶³½ǽ´»ȸ´ǰºÁ°¯½¸·´³²»´¶°¯½¸·¸Ç³È ¼¸¯½·½¼½ÅÁ¼³È¼¸½´ÉÀ¼³¼¯¼±¯½·¿¼³°Á±´¿³¼¸È²Æ´½´ɽ³ɸ»´Æ³¿È½ ǰºÁ¼±´ǰºÁ´½ÈÈ»ºǰºÁ¯³²»´¶³½ÈÈ»º³²»´¶³½¯½È´¯Äǯ³»Á»²±³ ¶´½³ÆÇ¯»´  Äǯ³»Á ǽ´»²´½»Éƒ¼¸°È À¸¿º³»¯´³È»º°Æ¿¹Ç²¶´½°Á´±¿»ÇÈïȾ´¸º¼¸°´Æ¿ƒÄÇȳɸ»´Æ´³»°¿ɸ»´Æ ³Ãų¯½´·ÆÃÀ·Á½»ƒ Äǯ³»Á ²´Áǽ¯¿ ¯¸Å´½ǽ´È¾¸¯ÈÇ´³·¼³°Á±´¿³¼¸½´ÉÀǽ´È°Á±¿È¾´¸º¯½·¼ÅÁ°Á±´¿³¼± ´ÇÁÈ  ¯È´¿³´Á±´¿³ ǽ¯¿ÈÇ´³·¼É´¯¯È´¿³¼±´³½ÅÁ³¯½´·°Á´±¿»¹¸¸ÈȺÆÇ³¯½´· ¯´³È»º ÄǴȳ ȴDz»¾¸¯´¼¸»²Ç¸¼¯¯´ÄÇ´Èȼ´Æ½»º ÄǴȳ ǰºÁ°ǽ¯¿ ¯È½»»º»¯°¯»Á±½»»º»¯°¯»¯È½»»º»¯°Á±½»»º»¯°Èɯ Ƕ¯½Èƒ¯½·¸¯»¼¸»²Ç¸È³È°¸³ǰºÁƒ Äǯ³»Á ǽ¯¿³´¼¸°ÈǰºÁ¼±´ÄÇ´È ¼¸°¯½·¸¯»³È°¸»ÈǰºÁȯǰÀ¾¸¯³¯½´·¼´Æ½¼¸³È Á±½°¯½·½³½´ÉÀɽ³ɸ»´ÆÈ´¿¸¿È ¯»´ÇȰɸµº´¸»Á¾¸¯°ǰ´²½È»³¯°³¯½·½¾¸¯ÈƸ¸²»ȸ¯¸¸¶°Ç²³¸Ç°³²´³¸°Ç» ³Çþ¸¯È³½²¯´¸Å¶´ÇȰ´¸Å¶ÈǰºÁ·Á½»´¯½·ĸÇȽ³ÆÇ  ÄǴȳ ȴDz»¾¸¯ ¾¸²³º´Ç¯³»Á½¼¯ÈÄ´¶°½³º´Ç¯³»Á½¼¸¿Ã°¶´½¾¸¯ÈÁ½È½´´º´É°¶´½ɸµº »º³²»´¶³½ǽ´»ȸ´ǰºÁ°¯½¸·´³²»´¶°¯½¸·¸Ç³ÈÉÁ²»¾¸¯¾¸²³¾½È³°Ç´ ÆÇ¯´³ƒÁ±½°¯½·½³½´ÉÀ¼¸È²Æ´½ɸ»´ÆÈ´¿¸¿Èȳ½´ »³¯°¯½·½Èǰ¯º¼ÅÁ³ ³½¯½È´¯³½²¯´¸Å¶´ÇȰ´¸Å¶ÈǰºÁ¯´ǰºÁ´½ÈÈ»ºǰºÁ¯³²»´¶³½ÈÈ ´ÈÁ¿È¼´È½¼¸¸²¸³¼¸¯½·½ÇÉ´¿´È½¸Èȼ¸È²ÆÉ´½ÅÁÈÁ½È½´¶´½ɸµº³°ȸ° ³µǰºÁÉ´°Ç» ÄÇȰ ǽ´»²´½»Éƒ³°Ç´³ÇÃǰºÁ¯³°Ç´³Çó²»´¶ Ç´À¯³ǰ²»À¸À° ³¸³³µÆ´ÀûÁ¸±½¯°¸ÆÁ¸°Ç³¸³Èº´¯Ç²¿½»À´¼¸»¸Ã¿³´²´ÇÁ³¯¸°³» ´³¿¸½»°Å³ ³°¶Ç»¼ÅÁ³ÂȰǰ´²½¾¯º´ǰ¯º¼ÅÁ³¾¸²´Ä´¶°½³º´Ç¯³»Á½¼¸¿Ã°½¶´½¸¸°¯» ¼¸°È  ³È°¸° É´»²± É´¸Ç°¹» ȸ´ ¼¸° É´»²± É´¸Ç°¹» ȸ  ³¹¸ÈÁ½ ´°Ç ³½ ǽ´¯  »Æ²¾½¸À´³¯½·³ºÇ´¯»³ÃÈ»°¯ É´¸Ç° ¹» ȸ ɴɽ ²¸½ ¼¸» É´²Ç´¸ ¸»½»¸¯ ³È°¸°È ɴɽ ²¸½ ³È°¸°É´»´Á ¸»½»¸¯ Ǹ´´¯°Èɴɽ²¸½Ǹ´´¯»É´»´Á¸»½»¸¯Ç´¯°ÈǸ´´¯°É´»²±É´¸Ç°¹»ȸ´Ç´¯°É´»²± ´¿¸¿Èȳ½´ Ä´¶°½³º´Ç¯³»Á½¼¸¿Ã°½¶´½´¼ÅÁ°¶´½ɸµºȸ°ǰ´²½¾¿¶´¸¸°Ç»  ³¹¸ÈÁ½´°Ç³½ɴɽ²¸½Ç´¯»É´²Ç´¸¸»½»¸¯ ¼´È½¯½·½ɽ°ÆÇ¾º»´ÈÆÈÆÉ½³¶´½ɸµº°ǰ´²½¾º¯ »¸³¯½ ¯´³¯½·¿È Á±´¿ ¼´È½³¯½·½³°Æ¸¿¼¯ÆÇ´ǰ¯¼´È½¯½·½´¿¸¯³»¸°¿°»°¯³»´Á´ÉÁÆ´°³¯½´·  ²»¶¸°È´¸»º´¿¸µ¯³ Æ´À𵽴ǽ´ƒ³²»´¶³¾½Ä´¶¼¸°ȸ³È°¸°ȸÈ»º ɽɸµ¸Å¶°Á±´¿³´¿¸¿Èȳ½½Á±´¿»»º°»¸³¯½È¾¿¶´¸¸°Ç»³¸¯Ç¶´½°Á´±¿»¹¸¸ÈÈ ÄǯÄǯ ǽ¯¿»´²±º¾·Æ³¸°È´¸»ºÉ»»´Æ½¼¸½³½ÆÇ°´È¸³½¼¿¸¯¼¸¿´°³ƒÈÇ¿² Á±½È¸Ç³¯½·ƒ´¸»Á»¸³¯½Ƕ¯ɸµ¸Å¶´ɸµ¸Å¶°Á±´¿´¯Ƕ¯ɸµ¸Å¶»Á»¸³¯½´ ¼²¯¹¸¿¸ÈÇ´ÃÀƒ¹ÆÈ¿È¼È½¼²¯ ³ǰ²Á´½ÈÈÇ¿³Åǯ» ³ǰ²¸Á½ÈÄǯ É´½È¸¿È½¯½·´ÂǷ޲¶¯¼È½¯´³È»º»»º³³µ´¿¸¿È¸Ç³Èƒ¯´³²¶¯¼È»³¯´ ³´´»½ ¯É¸²°½´Ã½¼²¯ °´¿±»³Å´Ç´¹¸»Á³¯Ç³¯¿³½¸»± ƒ¹Ç²°¹½Á³´´»É¿ ²´ÆÃdz¿½ Ƕ¯ɸµ¸Å¶º»Á´´¸»Á»¸³¯½Ƕ¯ǰ²´ɽɸµ¸Å¶°Á±´¿³»°¯¯Ã¸À½´º¸Çó´Ç´³· ¸¿È¾¸°³Å´Ådz¯½´·°ǰ´²½¯È¸Ç°´¼¸ÃǷ޾¸¯¾º»´¼³É´½È¸¿ÈȸdzǴ³·ƒ  ³¸¿Àº¯³¿Èƒ¹É´¯ Á±½»»º°»º³È¶Ã·¶É´Ã¼³¸¿¸°¾¸¯È¼¸»²±½ »Á¹´Çº¯´³Èȶ¿¸É¸¯Ç´²Á´´»¸Éº»³ɶ¯¼ÁïÉÇ´Éǰ¯¿´³°Çǽ¯À¿¹´É°À¿ °Á³ºÆ² ¹´Ç°È´²Æ³ǽ¯¸»ǽ¯²¸À¶³¾´Á½È¸°Ç¸¿Ã»¸É¯°Èº´¼³¸¿¸°½²´ÇÁ¯Å¸¼¸½¸»°Å³ ¸½»´Á°¸É¯Ç°¯»È³¸Ç°¼³¸»Á¯¸°¯¸¿¯¯¸½»´Á°¸É¯Ç°¯»È³¸Ç°´¯¸°³¼³¯´³ ÈÇÃɳ»»´º¸´¿¸¯Á±½ǽ¯¿³´ƒ»³¯°´¯È½°´Á±½°¯½·½°ÆÇ²´´Çɯ»½ǽ´¯¸À´¸ Ç ¼¸²»´¸ ¾¸¯ ³´´È ¼Ç´°¸Á´ ¼È¸½ÈÉ ¾¸¯È »º ¸Ç³È  É´¿ÁǴû À¿» ¹´É° À¿ ³µ° ³¸³´ »¸³¯½¸¸°¯» ƒ »³¯° ´¿¸¿Èȼ±´»¸³¯½°¯´³ÆÇ´»´º°Á´±¿»¹¸¸È¯»¸Ç³È´·´Èú ³µ½³µ¼¸»²±½´ ƒ´¸»Á»¸³¯½¯°Ç» ¯Á»¸Á»¾¿¶´¸¸°Çº¯»È´»³´¯ƒ¶Ã·½³»Á½»³Á¸±¿ƒ¶Ã·½³·½» »³´¯ƒ ³ºÈ½³°ÆÇ³»Á´´¸»Á»¸³¯½³»³¯ȸȺ ¾¿¶´¸¸°Çº¶Ã·½³»Á½»¼±¯¸³³Á¸±¿ °ÁµºÆ² ¸¿Ã»ÁÀÇø¿È²Å»³¯½´·À¸¿º³»¯»È³¸¸»Á»ɸ°³¾¸°¼¸ÅÅ´¶É´¿´»¶¸±¸ÇÀ´³·¸½¸»¸°¶ ´ÇȺ´³ÈǶ¯»¼½´Æ½°¼¸»º´¯ɯ½´·¼¸¯½·½³½³°°¼¸»²»´²½³ÇȰ³´ǰ¸¯³³¿È½ ¶Ã·½³·½»¯´³¼¯¯°Ç»Ç´³·°Æ¿³²±¿º¯»È¯½·ƒ°Æ¿³²±¿ºÁ±´¿³Ǹ´´¯°ɽ³ ³É½ ´ÇȺ´³¯»¾´Á½È¸°Ç» ³¸½²°´ÇȺ´³Ǹ¯½¸°Ç» ƒ³½³°³³·¶È¿ ³¯½´·»°Æ» ¯´¶Ã·½³»Á½»¶¿´½°ǰ´²½ÆÇ´É´Àº°ɽº¯´³È¯½·°Æ¿³²±¿º¯»È¯ɽ³½ ǰ¯¼´È½¯½·½Ǹ¯½¸°Ç»ƒǰ¸¯³¼¸»º´¯ɯ½´·¯½·»ÇȺ³¹¸ÇÅÇȰ³ƒ³½³°³ »Á¯´¶Ã·½³·½»¶¿´½°ǰ´²½¸¸°¯»»¸³¯½¯´³È¯ Á±´¿ ¸À´¸¸°Ç´»¯Çƾº¸Ã»Á @¯Ç½±°ǯ´°¸ƒdz·½¾´Á½È Ç´B³»¸°¿ǰ¯¼´È½¯½·½´¿¸¯´¸¶³¾½ °´É´Àºɯ¼¸»·°½È´½ºɽ»´É´¯¼¸»·°½¾¸¯¯ƒ°Æ¿³²±¿º¯»È¯½·½´¿¸¯¾º¸Ã ¾»³»²º³»´Á´ÉÁÆ´°³¿´½·³¯½´·¾¸¯È¸À´¸¸°Çǰ´À ÆÇ¼¸»º´¯ɯ½´·¼±¼³°¾¸¯³º´Ç¯¼¸»Á½¼¯ ³½³°°¼¸Ç´Á½´¼¸»²»´²½ÇȰ´ǰ¸¯ ɸ°³¼¸½º¶»ƒ³º´É°³¯½´· ¶Ã·¶É´Ã³É¯¸Å¸°¾¸¯´¶Ã·¶É´Ã³°ȸÈ»²±½³ɰ¸É »´Ã¸È²Á »´Ã¸¸º ǽ¯¿È³»¸°¿ɯ½´·¼¸¯½·½¼¿¸¯´³º´Ç¯¼¸»Á½¾¸¯°ǰ´²½ ³ÃÇ´È»´¯¼¸¯Å¶»³¯¸Å´³»»´º¸ÈÇ´³·¸À´¸¸°Ç»ɯݳ¯½´·´Àȼ´È½¯½· ¼³½È»´É³´¼¸»º´¯ɯ½´·É´¯½·½¼³¸ÅÆ´Á´È°¸¯»´¼¸Ç°´¶½¼²´Á°´Æ½Åȼ¸¿¯É ¶Éð ³²¸½Á³ À¿º¸³» ³¯½´· ¹Ç² ¾¸¯È Ç´³· ³º´É°È ³½  ɸ°° ³¯½´· ³½´Æ½° °´Çº¾´±ºÉ´ÆÇ¸´¿¸¿È  ¼¸È´»ÉºɰȾ¸¸¿Á»¼±ƒ¼³¸ÅÆ´Á¼±´È°¸ɯ·¶°¸¸¶ɰȰ ¼¯ÈƸ´²½´Ç´³·³º´É°È³½ɸ°°³¯½´·Ç´³·ɸ°³³º´É°³¯½´·Ä´¶»³¶Éô »ºƒȰ¸¸»É¿½»Á¼ÅÅÆ¼¸»º´¯ɯ½´·¼¸¯½·½¼¿¸¯ ¼¸Ç°´¶½¼²´Á°´Æ½ÅÈÉÁ»²´ ÉÁÆ´°³Å´Ådz¯½´·È¼´È½¯½·ɸ°³³º´É°³¯½´·¼¯³µ¾Ã´¯°¼±¶Ã·¶É´Ã³°¾¸¯ ´Æ½ÅȸûÁ¯¼¸¯½·½ɴǸÃǯÈÈƸ´²½´¼¸»º´¯ɯ½´·¼¸¯½·½¼¸¶»¼³È¾½µ dz¸·´¸À´¸¸°ÇÆ»´¶¹º»Á´ ¾¸¯¼¿½¯´¼³¸ÅÆ´Á´¼³´È°¸°ǰ´²½È¾ºÉ¸È»¯´½È¸Ç°²ºƸ¸²»¾¸¯¹¯ƒ¼¸Ç°´¶½° ´ÃÈÉ»´»¯¯ºƒ¹»¸´¼¸°Å¿ÉÈÇà ³¼´¸´ºÆ²¾¸»´¶ ¼¸¶»¼³È¾½µ»º¼¸¯½·½Ȱ¸¸»É¿½»Á¼ÅÅÆÈ¯Ã¸À°È´²¸¶³ÇƸÁ¯»¯¹º°È´²¸¶ ¯Á´ºÆ² ¼¸Ç°´¶½º¼³¸Ç³¼¸Ç°´¶½¼²´Á°ɴǸó´È°¸¼¸È´»Éº¼³¸Ç³ɴǸô°´ǰȿȾ»¸¯ ¼²´Á°´È°¸È´¿¸¿Èȳ½»°¯¼³¸Ç°²»º»¼¸È´»Éº¼³ǰȿ°¼¿½¯ÈÈÇûȸ¹¯ ɸ°³ÉôÆÀ¯»Á»·´½´°»º³ɽ´ɽÇȰ»º¯È°»º³ ³¯½´·¾¸¸¿Á»¯»´ɰȾ¸¸¿Á»ÆÇ¯´³ƒ¼¸Ç°´¶½º¼³¼¸Ç°´¶½ »³¯³¹¸È½½´Ç¯´´Å´ɽ³»Á»¸³¯½´Ã´±¸Ç³¶Ã·¶É´Ã´Ç¯´´Å°ȸ¼¯Ǹ¯½¸°Ç»¯ ³º»³´¯Ç½±°¸½´¸³¹²³»Á¸½´¸¼´º¸ÀÉÁ¸½È»¼¸½´º¸À³´Æ ʣ ‫ דפוס ספיד פרשת כי תבוא תשפו‬- ‫טועמיה‬ 40 ‫פנינים והארות בפרשת השבוע • עלון מספר ‪ • 611‬כי תבא‬ ‫מאוצרות הפרשה‬ ‫כל הנוכחים התפלאו‪ :‬וכי רחל אמנו‪ ,‬חלילה‪ ,‬אינה לכל הפחות במדרגת‬ ‫ולקחת מראשית כל פרי האדמה אשר תביא מארצך )כו‪,‬ב(‬ ‫ר' ישראל מרוז'ין?! ואם ביארצייט שלו לא אומרים 'תחנון'‪ ,‬ודאי‬ ‫יש לעיין מדוע רק את הארץ ייחס למקריב )מארצך( ואילו את פרי‬ ‫שהיום‪ ,‬יום פטירת רחל אמנו‪ ,‬אין לומר 'תחנון'!‬ ‫האדמה נקט בסתמא ולא פרי אדמתך? וי"ל‪ ,‬אומר רבי צדקה חוצין‪,‬‬ ‫חייך רבי שלמה זלמן והסביר במתק לשונו‪" :‬בנוגע לרבי ישראל מרוז'ין‬ ‫ע"פ הרמב"ם בביכורים פ"ב י"ד שכתב שהלוקח פירות תלושים‬ ‫אינני יודע מה ההלכה‪ ,‬שכן ה'שולחן ערוך' נכתב בדור שלפני פטירתו‪,‬‬ ‫ולאחמ"כ קנה הקרקע הוא מביא ביכורים‪ .‬וא"כ י"ל דזה כוונת הפסוק‪:‬‬ ‫ומשום כך אין בו התיחסות ליום זה‪ ,‬האם לומר בו 'תחנון' או לא‪ ,‬ולכן‬ ‫ולקחת מראשית כל פרי האדמה אף שהיא לא שלו‪ ,‬ואם אח"כ קנה‬ ‫נטיתי לא לפסוק כנגד אלו שרצו להמנע מלומר תחנון‪ .‬אולם בנוגע‬ ‫קרקע אז זה נחשב לתביא מארצך ולכן צריך להביא ביכורים‪.‬‬ ‫לרחל אמנו‪ ,‬הלא ה'שלחן ערוך' נכתב שנים רבות אחרי פטירתה‪,‬‬ ‫ולקחת מראשית כל פרי האדמה )שם(‬ ‫כשכבר היה ידוע שיום י"א במרחשון הוא יום פטירתה‪ ,‬ואם לא נכתב‬ ‫יש להקשות הרי רוב שבעת המינים הם פרי העץ ומה טעם כתב פרי‬ ‫שם לדלג על 'תחנון' ביום זה – חובה עלינו לאמרו!"‪) .‬לאור הנר(‬ ‫האדמה? וי"ל‪ ,‬אומר הפרדס יוסף‪ ,‬שכשמניח את הגמי על הפירות )דין‬ ‫המסות הגדלות אשר ראו עיניך האותות והמופתים‬ ‫הנחת הגמי )חוט אדום( הוא מיד כשמבכר( הוא עדיין בוסר ואז מברכים‬ ‫הגדולים ההם‪ ,‬ולא נתן ד' לכם לב לדעת ועיניים לראות‬ ‫עליו בורא פרי האדמה‪.‬‬ ‫ואזנים לשמוע עד היום הזה )כט‪ ,‬ב‪-‬ג(‬ ‫וענית ואמרת וכו' ארמי‪ ...‬וירד מצרימה )כו‪ ,‬ה(‬ ‫כאשר נמלטו מאות תלמידי ישיבת מיר שבליטא אל העיר שנחאי אשר‬ ‫פירש"י בקול רם‪ .‬והקשה בספר חנוכת התורה הא איתא בברכות לא‪.‬‬ ‫בסין‪ ,‬ישבו ולמדו בהתמדה רבה בבית הכנסת המפואר 'בית אהרן'‪.‬‬ ‫דהמגביה קולו בתפילה הרי הוא מקטני אמנה‪ ,‬כי הוא כאילו אומר שאין‬ ‫למרות החום המעיק ואחוזי הלחות הגבוהים‪ .‬בהיכל הישיבה נקבעו‬ ‫הקב"ה בוחן ליבות? ותירץ דכל הטעם שאסור להגביה הקול משום‬ ‫מספר מאווררים בשביל להקל‪ ,‬ולו במעט‪ ,‬מהחום הכבד‪ .‬והנה‪ ,‬באחד‬ ‫שכשמגביה הרי הוא כאילו אומר שאין הקב"ה בוחן לבבות ומחשבות‪,‬‬ ‫הימים ישב המשגיח הגה"צ רבי יחזקאל לוינשטיין זצ"ל במחיצת‬ ‫אבל כאן הרי הוא אומר מפורש ארמי אובד אבי ופרש"י ביקש‬ ‫תלמידיו‪ ,‬כאשר מאוורר משגר לכיוונם משב‪-‬רוח מרענן‪ ,‬שאל‬ ‫במחשבתו לעקור את הכל וחישב לו הקב"ה כאילו עשה וא"כ הוא אומר‬ ‫המשגיח‪" :‬מי הוא זה המנשב עלינו?"‪" .‬מה השאלה"? השתאו שומעי‬ ‫מפורש שהקב"ה קורא מחשבות ולכך אין חשש שיאמר בקול‪.‬‬ ‫השאלה "הלא המאוורר פועל במלוא העוצמה‪ ,‬והוא המנשב עלינו"‪.‬‬ ‫גם כל חלי וכל מכה אשר לא כתוב בספר התורה‬ ‫"אבל איך המאוורר משיב עלינו רוח נעימה כזו?" לא הרפה המשגיח‪.‬‬ ‫הזאת )כח ‪,‬סא( 'כל חלי וכל מכה' – זו מיתת צדיקים )מדרש(‬ ‫הפליאה גברה בקרב התלמידים‪ .‬אחד מהם התנדב לענות‪" :‬הן למאוורר‬ ‫בספר "תורות ועבדות מבית רבותינו" מסופר‪ ,‬שבעת בקורו של‬ ‫כנפיים המסתובבות במהירות ובכך הן גורמות לרוח לנשוב"‪" .‬מה הנכם‬ ‫האדמו"ר מסאטמר בירושלים עיר הקדש בשנת תרצ"ב‪ ,‬התפלל באחד‬ ‫שחים!" העמיד המשגיח פני מיתמם "אני מביט על המאוורר ואינני‬ ‫מבתי המדרש שבעיר‪ .‬אחרי שסיים הש"ץ את החזרת השמונה עשרה‪,‬‬ ‫רואה כאן שום כנפיים!" חייכו כולם במבוכה‪ ,‬ואחד מהם ענה‪" :‬כנפי‬ ‫נשמע קול דפיקה על הבימה‪.‬‬ ‫המאוורר בוודאי קיימות‪ ,‬אלא שמרוב מהירות הסיבובים הן אינן‬ ‫שאל האדמו"ר‪" :‬דפיקה זו על מה ולמה?" והסבירו לו שכך המנהג כאן‬ ‫נראות"‪.‬‬ ‫להודיע לש"ץ שלא יאמר תחנון‪ ,‬ויאמר מיד קדיש‪ .‬והיות והיום הוא יום‬ ‫"הנה לכם!" – קרא המשגיח בנעימת מוסר – "וזאת רציתי ללמדכם!‬ ‫ההלולא של אחד מן הצדיקים‪ ,‬הכה שמש בית הכנסת על הבימה‪ ,‬לסמן‬ ‫כך הוא בדיוק בכל מאורעות החיים‪ ,‬את הכל מסובבת ההשגחה‬ ‫לש"ץ שלא יאמר תחנון‪.‬‬ ‫העליונה‪ ,‬כל חיינו רצופים נסים ללא הרף‪ ,‬אלא שמרוב מהירות סיבוב‬ ‫אמר האדמו"ר זצ"ל בדרך צחות‪ ,‬שאולי זוהי כונתם ז"ל במה שדרשו‬ ‫המאורעות‪ ,‬אין רואים את יד ההשגחה המסובבת את כל הסיבות ללא‬ ‫על הפסוק "מכה אשר לא כתובה בתורה" זו מיתת צדיקים‪ - ,‬שאם מכה‬ ‫הפסקה‪ ,‬אבל כל מה שקורה ‪ -‬הוא נס בהשגחת הבורא"‪.‬‬ ‫על השולחן כשיש ברית מילה או חתן‪ ,‬שאז על פי ההלכה אין אומרים‬ ‫תכלה שנה וקללותיה‬ ‫תחנון‪ ,‬הרי זו "מכה" הכתובה בתורה ]שהרי כך נפסק בשו"ע[‪ ,‬מה שאין‬ ‫כתוב בגמרא מגילה )לא‪' (:‬תניא רבי שמעון בן אלעזר אומר‪ ,‬עזרא תיקן‬ ‫כן במקרה דנן‪,‬שה"מכה" אינה כתובה בתורה‪ ,‬כי על פי ההלכה אין שום‬ ‫להן לישראל שיהו קורין קללות שבתורת כהנים קודם עצרת‪ ,‬ושבמשנה‬ ‫היתר שלא לומר תחנון בהללוא דצדיקיא ]כידוע דעתו בזה‪ ,‬שרק ביומא‬ ‫תורה קודם ראש השנה‪ ,‬מאי טעמא אמר אביי ואיתימא ריש לקיש‪ ,‬כדי‬ ‫דהלולא שעושים סיום הש"ס‪ ,‬אין אומרים תחנון[‪.‬‬ ‫שתכלה שנה וקללותיה'‪ .‬ולכאורה יש להקשות‪ ,‬אם הטעם הוא משום‬ ‫ועל רבי שלמה זלמן אויערבך זצ"ל מסופר‪ ,‬שפעם התפלל בבית כנסת‬ ‫תכלה שנה וקללותיה‪ ,‬א"כ עדיף יותר שלא לקרוא כלל בקללות ולא‬ ‫אחד בשכונת "שערי חסד"‪ .‬היה זה בתאריך ג' בחשון‪ ,‬יום ה'יארציט'‬ ‫להזכירם‪ ,‬ומה הענין דווקא לקרוא הקללות‪ .‬הרב ברוך רוזנבלום‬ ‫של רבי ישראל מרוז'ין‪ ,‬וכשהגיעו ל'תחנון'‪ ,‬דפק אחד החסידים על‬ ‫שליט"א הביא בשם ספר "תפארת יהושע"‪ ,‬שכמו שמצינו לגבי‬ ‫ה'בימה' והכריז‪" :‬קדיש!" כלומר‪ :‬היום לא אומרים 'תחנון'‪ "...‬ולא ידעו‬ ‫קרבנות‪ ,‬כתוב בגמ' מנחות )ק"י‪' (.‬כל העוסק בתורת חטאת כאילו הקריב‬ ‫מה לעשות‪ .‬רבי שלמה זלמן זצ"ל שמע את הנדון והכריע‪" :‬אפשר‬ ‫חטאת‪ ,‬וכל העוסק בתורת אשם כאילו הקריב אשם'‪ .‬כך גם לענין‬ ‫להמשיך!" ובאותו יום לא אמרו 'תחנון'‪.‬‬ ‫פרשת הקללות שעל ידי לימוד וקריאת הפרשה נחשב לנו כאילו וכבר‬ ‫שבוע לאחר מכן‪ ,‬ביום י"א בחשון‪ ,‬יום פטירת רחל אמנו ע"ה כשהגיעו‬ ‫באו הקללות‪ ,‬וממילא לא יבואו עלינו רעות‪ .‬ולכן תיקן עזרא לקרוא‬ ‫ל'תחנון' צעק אותו אחד‪" :‬קדיש!" והפעם‪ ,‬למרבה הפלא‪ ,‬הורה רבי‬ ‫בפרשת הקללות שתכלה שנה וקללותיה‪ ,‬אמן כן יהי רצון‪) .‬מדשן ביתך(‬ ‫שלמה זלמן זצ"ל לומר 'תחנון'‪.‬‬ ‫טועמיה ‪ -‬דפוס ספיד פרשת כי תבוא תשפו‬ ‫‪41‬‬ ‫אלול‬ ‫ההזדמנות‬ ‫בהתקרב הימים הנוראים ישנם אשר חשים כמו לפני טיפול שיניים‪" :‬אין ברירה צריך לעבור את זה"‪ .‬כביכול היה ראש השנה עונש אשר גזר הקב"ה‬ ‫עלינו לסבלו פעם בשנה‪ .‬אלול‪ ,‬סליחות‪ ,‬עשרת ימי תשובה‪ ,‬וידוי‪ ...‬כל אלו מהוים סיבה ללחץ אצלם‪.‬‬ ‫האמנם זאת היא מהות ימים אלה? ואולי מדובר בחלון הזדמנויות נדיר‪ ,‬מתנה חד שנתית‪ ,‬אותה מעניק לנו הבורא בכדי להקל עלינו לעשות את‬ ‫מה שתמיד רצינו ושאפנו אליו? אם רק נחשוב איך היינו נראים לולי הימים הנוראים יהיה זה מפחיד!‬ ‫נתאר לעצמינו אדם החי שמונים שנה ויותר‪ ,‬ללא אלול ועשרת ימי תשובה‪ .‬שגרת החיים הרגילה אותו לבזבז את זמנו ומנעה ממנו לדקדק בהלכה‪.‬‬ ‫בחשבון הבנק הרוחני שלו נצברו מאות אלפי עבירות שונות ומשונות‪ ,‬ומידותיו המוזנחות כבר העלו אבק‪ ,‬שכן מעולם לא חשב לשפרן ולתקנן‪.‬‬ ‫את מאות האנשים בההם פגע והעליב כבר שכח מזמן ולא טרח לפייסם‪ .‬ותפילותיו אינן עוד "עבודה שבלב"‪ ,‬אלא עבודה שבפה‪ .‬ועוד כהנה וכהנה‬ ‫חטאים ורעות רבות‪ ...‬מה יעשה אדם זה ביום הדין וביום התוכחה? כיצד ישא את פניו כאשר יעשו עמו חשבון לאחר מאה ועשרים?! אם כן‪ ,‬חסד‬ ‫גדול עשה עמנו ה' אשר העניק לנו את ימי הרחמים והסליחות‪ ,‬בהם התשובה מקובלת יותר מבשאר ימות השנה‪ .‬ומתנה יקרה זו מקבלים אנו לא‬ ‫רק פעם או פעמיים בחיינו‪ ,‬אלא בכל שנה ושנה‪ ,‬בין אם מגיע לנו ובין אם לא‪ ,‬פשוט מתנה‪...‬‬ ‫אין זה טפול שיניים כלל וכלל‪ .‬לא סתם "חייבים לעבור את זה" אלא "משתלם לנצל את זה"! ימים אלה קוטעים את שגרת חיינו‪ ,‬ומעוררים אותנו‬ ‫מתרדמת הזמן‪ .‬זאת ההזדמנות שלנו להשתנות ולהתחיל דף חדש‪ .‬את התורה נלמד בהתמדה וברצינות‪ ,‬התפילה תהיה תפילה ולא הצגה‪.‬‬ ‫את הנפגעים מאתנו נפייס‪ ,‬ואת מידותינו נתקן וניישר‪ .‬כעת‪ ,‬כאשר מגיע לגיל שמונים‪ ,‬המצב יהיה הרבה יותר טוב‪ ...‬ואם אכן ניצלנו כמה "אלולים"‬ ‫כבר הגענו לפסגות אשר לעולם לא היינו מגיעים אליהן סתם כך‪.‬‬ ‫יתרה מזאת‪ ,‬בספר החינוך )מצוה קפ"ה( כותב שאילולי היה יום אחד בשנה לכפר על עוונותינו‪ ,‬לאחר מספר שנים היה מתחייב העולם כליה מרוב‬ ‫עוונות! לזאת קבע הקב"ה יום כיפור אחת בשנה‪.‬‬ ‫אם כן‪ ,‬עלינו לשנות את מבטינו כלפי הימים הנוראים ‪ ,‬ולהבין כי הנם נורא נורא חשובים ומועילים לנו בהווה ובעתיד‪ .‬את האלול הזה לא נחמיץ‪,‬‬ ‫לא נתנהג טוב רק בכדי לעבור את יום הכיפורים בשלום אלא חודש זה יהווה התחלה חדשה לדרך חיים נכונה‪ ,‬כזו אשר תמיד חלמנו עליה וחפצנו‬ ‫בסיסי לדעת מה הם כוחותינו‪ ,‬מה יכולותינו‪ ,‬איך וכיצד ברצונינו להראות בעוד עשר ועשרים שנה‪ ,‬ולעשות כבר כעת‬ ‫להשיגה‪ .‬נערוך חשבון נפש בס‬ ‫להגשים את שאיפת חיינו‪ .‬אכן‪ ,‬זהו ח ודש של הזדמנויות‪ ,‬חודש הרחמים והסליחות‪) .‬הרב יחזקאל ברקוביץ‪ ,‬גליון במה תורנית(‬ ‫את הצעדים הראשונים בכדי ל‬ ‫פינת ההלכה‬ ‫קטן‪ ,‬שלם ומאכזב‪ :‬הבייגלה שאיבד את הבכורה לקוגל‬ ‫הציבור לקידושא רבא‪ "...‬מכריז הגבאי‪ .‬מוישי בן העשר מתרגש‪ ,‬ואפי' אינו מאזין לרגל מה מתקיים הקידוש‪ ,‬העיקר‬ ‫"הרב יענקל לוי מזמין את הצי‬ ‫יש כיבוד ב"ה‪ .‬אביו של מוישי מתיישב‪ ,‬ועל ברכיו מושי הצדיק‪ ,‬אשר שומע בקול הגבאי המבקש מן הילדים שלא לישב על חשבון המבוגרים‪.‬‬ ‫ובטרם יברך בעל השמחה 'בורא פרי הגפן' מתמלאת צלחתו של מושי מכל הבא ליד‪ ,‬עוגות‪ ,‬דג מלוח‪ ,‬ואפי' שמיניות בייגלה‪ ,‬ועליהם חונים‬ ‫קוגל ירושלמי ומלפפון חמוץ‪ ...‬תיכף לאחר ברכת 'הגפן' נוטל מושי מזלג ומבקש לברך על הקוגל החמים‪ ,‬אך כאן עוצר אותו אביו ואומר‪:‬‬ ‫"מוישי חביבי‪ ,‬ברך נא את ברכת 'מזונות' על הבייגלה‪ ,‬ורק לאחר מכן תטעם מן הקוגל‪ .‬אל תדאג‪ ,‬הוא לא יתקרר"‪" .‬מדוע?" שואל מושי‪,‬‬ ‫"הלא הקוגל המשולש גדול יותר מן הבייגלה עשרת מונים"‪" .‬נכון"‪ ,‬משיב אביו‪" ,‬הקוגל אכן גדול וחשוב‪ ,‬אך הבייגלה הקטן הינו שלם‪ ,‬ועל‬ ‫כן חשוב הוא הרבה יותר‪ ,‬ועליו יש לברך‪) "...‬כדאיתא בשו"ע או"ח סי' קס"ח ס"א(‪ .‬מוישי הקשוב מושיט את ידו אל עבר הבייגלאך שבצלחתו‪,‬‬ ‫ולפתע מתערב אברך תלמיד חכם היושב לצידם וכנראה שמע את שיחתם‪" :‬כמדומני שבנך צודק‪ ,‬אך לא מן הטעם שאמר‪ ,‬אלא משום שהקוגל‬ ‫חביב עליו יותר מן הבייגלה‪ ,‬והלכה היא שחביב עדיף וקודם" )כדאיתא שם סי' רי"א ס"א(‪ .‬הוויכוח הסוער מסתיים רק לאחר שאברך נוסף‬ ‫פותח משנ"ב ומראה לכולם את מסקנתו )בסי' רי"א סק"ד( דשלם עדיף אפי' אם החצי חביב עליו יותר‪ ,‬וראייתו בשעה"צ מסי' קס"ח הנ"ל‬ ‫דפת שלמה קודמת לפרוסה אפי' אם הפרוסה עשוייה מקמח נקי ]ומסתמא חביבה יותר[‪" .‬אבא" שואל מוישי‪" ,‬אז מה למעיישה?" "נראה‬ ‫שעליך לברך על הבייגלה" מסכם אביו‪ ,‬לא לפני שמחליף למוישי את חתיכת הקוגל הקרה בפרוסה חמה אשר זה עתה הוגשה ויועדה עבורו‪.‬‬ ‫מושי הקשוב כבר כמעט ומושיט את ידו לברך על הבייגלה השלם כפי שהורה לו אביו‪ ,‬אך רגע לפי שהוא טועם ניגש אליהם אברך נוסף‬ ‫שהקשיב לכל השקליא וטריא‪ .‬הוא פתח בפניהם את הספר "שאל בני" והראה להם את הלשון המופיעה שם‪' :‬שאלה בדיני קדימה שלם קודם‬ ‫לחביב‪ .‬אם לפניו פרוסת עוגה שחביב עליו וביסקויט שלם‪ ,‬מה הדין? תשובה‪ :‬שמעתי מהגרי"מ שטרן שליט"א‪ ,‬שאם אין בביסקויט כזית‪,‬‬ ‫כיון שנעשה בידי אדם אינו "בריה" ואין עליו דין "שלם"‪ .‬ולכן מסתבר שרק בגודל כזית יש לו חשיבות כשהוא שלם'‪ .‬ע"כ‪" .‬תראה מה כתוב‬ ‫האברך‪" ,‬מכיוון שבבייגלה הקטן אין שיעור כזית‪ ,‬אין עליו בכלל דין של 'שלם'! אם כן לפי הגרי"מ שטרן צריך לברך על‬ ‫ך‪,‬‬ ‫ן! " התרגש‬ ‫כאן!‬ ‫הקוגל‪) .‬הרב יחזקאל ברקוביץ‪ ,‬גליון בעמק איילון‪ ,‬פרי עמלנו(‬ ‫מזל טוב‬ ‫מרכז העיר‪ :‬משפחות וינברג‪-‬ריין להולדת הבן הנכד משפחות פינקל להולדת הבן הנכד משפחת צדוק להולדת הבן‬ ‫משפחת איזנטל להולדת הבן‬ ‫משפחת אביתר כלפון להולדת הבן‬ ‫משפחות מדרי‪-‬סעידי להולדת הבת הנכדה‬ ‫משפחת בן פורת להולדת הבן ולהכנס הבן לעול תורה ומצוות‬ ‫משפחת כלפון להכנס הבן לעול תורה ומצוות משפחת שחור להולדת הבן‬ ‫משפחת פלד להכנס הבן לעול תורה ומצוות‬ ‫משפחות שכטר לאירוסי הבן הנכד‬ ‫גני הדר‪ :‬משפחת בלויגרונד לאירוסי הבן משפחת שפס לנשואי הבן‬ ‫משפחת ברוקק לנשואי הבןן‬ ‫משפחת רוביןן להולדת הבת‬ ‫הבן‬ ‫כהן לאירוסי ן‬ ‫משפחת יגאל ן‬ ‫הודעות לשמחות ניתן לשלוח עד יום שני למייל ‪a7608833@GMAIL.COM‬‬ ‫טועמיה ‪ -‬דפוס ספיד פרשת כי תבוא תשפו‬ ‫‪42‬‬ ‫זכרון אברהם‬ ‫הדלקת נרות‪:‬‬ ‫פרשת‬ ‫‪6:48‬‬ ‫יציאת השבת‪:‬‬ ‫כי תבא‬ ‫‪8:22‬‬ ‫זמני השבת‬ ‫תשפ"ו‬ ‫לפי אופק ב"ב‬ ‫גליון ‪977‬‬ ‫‪970‬‬ ‫ון‬ ‫אבות פרק ג' ד'‬ ‫לשמוח על שזוכה לדעת כי הכל לטובה‬ ‫ע"י תפילה לעבודת השי''ת מסייעים אותו‬ ‫ושמחת בכל הטוב‪ :‬יש לומר דרומז לשמוח בזה גופא שזיכהו‬ ‫וה' האמירך היום להיות לו לעם סגולה וגו' ולשמור את כל‬ ‫ה' יתברך שמו במדריגה זו לידע שהכול טוב‪ ,‬על דרך אמרם ז"ל‬ ‫מצוותיו‪ :‬האי 'ולשמור את כל מצוותיו' תמוה‪ ,‬ויש לומר הלא‬ ‫)תענית כ"א‪ (.‬גם זו לטובה וכל מאי דעביד רחמנא לטב עביד‪,‬‬ ‫אמרו חכמינו ז"ל )קידושין ל‪ (:‬אלמלא הקב"ה עזרו לא יכול לו‪,‬‬ ‫ושעל ידי זה ממילא ממתיק הגבורות לחסדים‪ ,‬וזהו 'ושמחת‬ ‫היינו לעמוד נגד היצר הרע הרוצה להחטיאו לעבור על המצוות‪,‬‬ ‫)משמרת איתמר(‬ ‫בכל הטוב אשר נתן לך ה' אלוקיך'‪.‬‬ ‫אבל אם תאמר להשי"ת בכל לבבך לעבדו‪ ,‬אז הקב"ה יעשה את‬ ‫שלו ומבטיח לך 'ולשמור כל מצוותיו' שתוכל לקיים כל מצוותיו‪,‬‬ ‫כל ההתחלות קשות‬ ‫)תורת משה(‬ ‫וק"ל‪.‬‬ ‫היום הזה ה' אלוקיך מצוך לעשות‪ :‬פירוש 'ה' אלוקיך מצוך‬ ‫לעשות' המצוה כמו 'היום הזה'‪ ,‬כמו שבסדר היום הוא‪ ,‬ברישא‬ ‫התוכחה בסוד הוי ברכות‬ ‫חשוכא והדר נהורא‪ ,‬כן צריך כל בר ישראל לעשות בתחילה‬ ‫הגה"ק רבי שלמה מקרשנוב זצ"ל‪ :‬אמר לכן אומרים‬ ‫מצות השם יתברך‪ ,‬הגם שאינו מרגיש שום טעם ושום תענוג‬ ‫התוכחה בקול נמוך‪ ,‬כי על פי סוד הקללות המה ברכות וסוד‬ ‫בהמצוות רק בהאמונה שה' יתברך צוה לעשות‪ ,‬ואחר כך השם‬ ‫)אמרי קודש(‬ ‫אומרים בלחישה‪.‬‬ ‫יתברך עוזרו שמרגיש טעם ותענוג גדול בעשיות המצוות‪.‬‬ ‫)בית אהרן(‬ ‫כלי לעבודת השם‬ ‫ושמת בטנא והלכת אל המקום‪' :‬בטנא' הוא כלי‪ ,‬יש לפרש‪,‬‬ ‫נסיון הדור עבודת ה' בשמחה‬ ‫שיעשה הכל על ידי היראה‪ ,‬דיראה הוא אוצר שמצניעין בתוכו‬ ‫תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה‪ :‬מורי ז"ל‬ ‫כמו שכתוב )ישעיה ל"ג ו'( יראת ה' היא אוצרו‪ ,‬ומתוך היראה‬ ‫מפרשיסחא אמר‪ ,‬מכל עבירות שבא על ידם כל התוכחות לא‬ ‫היינו מלכות‪ ,‬משם יוכל לבוא 'אל המקום' היינו מדרגה עליונה‬ ‫כתבה התורה אלא עבירה זו 'תחת אשר לא עבדת את ה'‬ ‫כמו שכתוב )ויקרא ט"ז‪ ,‬ג'( בזאת יבוא אהרן אל הקודש‪ ,‬וזה‬ ‫אלוקיך בשמחה'‪ ,‬שמע מינה שזו היא עבירה גדולה מאוד‪.‬‬ ‫)ליקוטי מהר"ם(‬ ‫השער צדיקים יבואו וכו'‪.‬‬ ‫)הגאון רבי שלמה קלוגר בספרו מי דעת(‬ ‫על שמחה בעבודת ה' נוטלים שכר בעוה"ז‬ ‫יעני עצמו בתפילתו‬ ‫תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה וגו' ועבדת‬ ‫וענית ואמרת‪ :‬הרמז בזה שהאדם צריך להיות בהכנעה‪ ,‬עני‬ ‫וגו'‪ :‬עיקר שכר מצוה בהאי עלמא ליכא ואין שכר בעולם הזה‪,‬‬ ‫בדעת קודם התפילה‪ ,‬כמו שכתוב )תהילים ק"ב‪ ,‬א'( תפילה‬ ‫כי אם שכר שמחת המצוה וחיבתה‪ ,‬וכדכתיב 'תחת אשר לא‬ ‫לעני כי יעטוף‪ ,‬וזה עני ואביון אנוכי‪ ,‬היינו עני בדעת‪.‬‬ ‫עבדת וגו' בשמחה וגו' ועבדת וגו' שמע מינה דההיפוך בהיפוך‪.‬‬ ‫)תפארת שלמה(‬ ‫)דרשות חתם סופר(‬ ‫"הלכתא לשבתא"‬ ‫אין לסמוך על הנכתב כאן להלכה למעשה ובכל מקרה יש לשאול שאלת רב‪ ,‬והדברים לא נכתבו אלא לעורר לב המעיין‪.‬‬ ‫כתב בשו"ע סי' רס"ב סעי' א' יסדר שולחנו וברמ"א ויהיה שולחנו ערוך כל יום השבת‪.‬‬ ‫והכוונה שלא יסיר את המפה‪ ,‬שלא יהיה השולחן מגולה אף לא לרגע קט‪ ,‬וכדמצינו שמניחים ב' מפות שאף ברגע‬ ‫‪x‬‬ ‫הזה של ניעור המפה שלא יהיה השולחן מגולה‪.‬‬ ‫ובשם האר"י ז"ל מובא )במג"א ריש סימן זה( שהשאיר על השולחן לאחר סעודת ליל שבת הכוס של ברכת המזון עם‬ ‫‪x‬‬ ‫מעט טיפות יין בתוכו וכן קצת פתיתין של החלה‪ ,‬וזהו סימן ברכה בסוד אסוך השמן של אלישע‪.‬‬ ‫והוסיף במג"א שם אבל לא לחם שלם‪ ,‬משום מנהג ע"ז‪.‬‬ ‫‪x‬‬ ‫ומאוד יש להיזהר‪ ,‬לנקות את השולחן ולכבד את הרצפה מיד לאחר סעודת שבת‪ ,‬כי יצא ח"ו מהבית המלאך הטוב‪.‬‬ ‫‪x‬‬ ‫)ועיין עוד בזה בספר פסק"ת(‬ ‫לע"נ איש החסד‬ ‫קוראים נכבדים נהנתם‪ ,‬החכמתם?‬ ‫העלון נדבת ידידנו הרה"ג ר'‬ ‫העלון מוקדש לזכות‬ ‫חידת השבוע‬ ‫משמח אלוקים‬ ‫חיים יהודה אייזנבאך‬ ‫להוי ידוע כי הוצאות ההדפסה עולים‬ ‫רבי אריה חיים בן‬ ‫הכרת הטוב‬ ‫ואנשים הר"ר‬ ‫ממון רב‪ ,‬נא טלו חלק בהפצת העלון‬ ‫שליט"א לרגל שמחת אירוסי‬ ‫סלימה שולמית‬ ‫פתרונות לשלוח‬ ‫מנחם מענדל ז"ל‬ ‫בן יבלחט"א‬ ‫הנכבד הזה‪ ,‬קחו חלק בהפצת תורה‬ ‫הבת הכלה תחי' עב"ג החתן‬ ‫שיחי' ובני ביתו להצלחה‬ ‫ליו"ר המערכת‬ ‫ויראת שמים‪ ,‬ותתברכו בכל הברכות‬ ‫מורינו שלמה קנפלר הי"ו‬ ‫וסייעתא דשמיא בכל‬ ‫הבה"ח יקותיאל‬ ‫הר"ר בן ציון‬ ‫גבריאל הי"ו לוק‬ ‫האמורות בתורה‪ ,‬לתרומות וכל ענייני‬ ‫יה"ר שיבנו בית נאמן‬ ‫העניינים‬ ‫יהודה גרוס נ"י‬ ‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‪.‬‬ ‫הגליון ניתן לפנות בטל' ‪054-8559959‬‬ ‫בישראל לבנין עדי עד‬ ‫ולרפואת אורי בן אפרת‬ ‫טועמיה ‪ -‬דפוס ספיד פרשת כי תבוא תשפו‬ ‫‪43‬‬ ‫בזכות הפטור מהצבא‬ ‫הגיע הרגע הגורלי‪ .‬ירחמיאל נכנס לחדרו של הרופא הצבאי ומסר‬ ‫אחת מהגזירות הנוראות שנגזרו על היהודים תושבי רומניה היתה‬ ‫לידו חמש מטבעות‪ .‬להפתעתו הרופא קיבל את השוחד בלי לומר‬ ‫גזירת הגיוס לצבא‪ .‬והיהודים הוצרכו להתמודד עמה‪ .‬שתי דרכים‬ ‫דבר‪ .‬נטל דף רשמי ושרבט עליו כמה מילים‪ ,‬הטביע את חתימתו‬ ‫מקובלות היו להתחמק מהגזירה‪ :‬השיטה הראשונה הנפוצה יותר‬ ‫ונתן לו אותו בפנים חתומות‪ .‬ירחמיאל נפטר מחובת הגיוס ללא‬ ‫לשחד את הרופא הצבאי בסכום של חמשה פרנק‪ ,‬הרופא מצידו‬ ‫שום סיבוכים‪ .‬אבל השאלה המשיכה לנקר בו במשך שנים‪ :‬למה‬ ‫כבר 'מצא' מחלה מסוכנת כל שהיא המקננת בגופו של הנבדק‬ ‫הורה לו הרבי להסתכן ולנקוט בדרך זו‪ ...‬היתה זו שעת צהרים‬ ‫ומהוה סיבה לפטור אותו מלהתגייס לצבא‪ .‬השיטה הזו עבדה‬ ‫לוהטת‪ ,‬יהודי בגיל העמידה‪ ,‬חבוש כובע מצחיה ומעיל ארוך‪ ,‬פסע‬ ‫היטב ברוב המקרים‪ ,‬אבל היתה בה גם מדה לא מבוטלת של סיכון‪,‬‬ ‫ובסגולתה‪,‬‬ ‫הכפר הרומני‬ ‫שליד בה‬ ‫והוא חפץ‬ ‫הצהובים‬ ‫התבואה שלו‬ ‫העלייה היא‬ ‫משמועתי‪,‬שדות‬ ‫בשביל העפר ב‬ ‫כסף‬ ‫תורה‪,‬‬ ‫שמחתבמקרה‬ ‫נרשלילישראל‪,‬‬ ‫מבתי הכנסת‬ ‫כאנטישמי שונא‬ ‫ברבים הצבאי‬ ‫התגלה הרופא‬‫שנה בשנה‬ ‫לא פעם‬ ‫מדי‬ ‫אנטון‬ ‫של‬ ‫ביתו‬ ‫השדה‪,‬‬ ‫במרכז‬ ‫עץ‬ ‫מבנה‬ ‫מצד שני אולי בכל זאת‪ ...‬הרי ר' יוסף ממתין "כל כך הרבה‬ ‫אל‬ ‫מועדות‬ ‫פניו‬ ‫‪.‬‬ ‫'‬ ‫'ראזנוב‬ ‫עלול‬ ‫היהודי‬ ‫מכך‬ ‫גרוע‬ ‫אלא‬ ‫ניתן‬ ‫עת נעמד הגבאי והולם בבימה ומתחיל במכירת העליות‪.‬‬‫לא‬ ‫המיוחל‬ ‫שהפטור‬ ‫רק‬ ‫לא‬ ‫כזה‬ ‫לו?!מיודענו‪ ,‬שהפך במרוצת‬ ‫מוהליבר‪,‬‬ ‫נכון לוותר‬ ‫ירחמיאל‬ ‫החקלאי‪ .‬זהו ר'‬ ‫לישועה‪ ,‬אולי‬ ‫שנים"‬ ‫מהצבא‪.‬‬ ‫חתן‬ ‫עריקה‬ ‫תורה‪,‬‬ ‫ונסיוןחתן‬ ‫הצעת שוחד‬ ‫העילאיות‪,‬‬ ‫בזכויות‬‫לזכות בעוון‬ ‫להישלח לכלא‬‫היה חפצים‬ ‫הכל‬ ‫השנים לסוחר תבואה מפורסם‪ .‬מדי שנה הוא רוכש במיטב כספו‬ ‫והיתה גם שיטה נוספת‪ ,‬שלטונות רומניה לא ניהלו בימים ההם‬ ‫נכון‪.‬‬ ‫שהוכרע הוא‬ ‫כמה חדשים‬ ‫כעבור עד‬ ‫בעומק ליבו‪,‬‬ ‫הקרבהבשילה‪,‬‬ ‫התחוללבטרם‬ ‫תבואה עוד‬ ‫ארוכות‬ ‫כמויות של‬‫דקות‬ ‫הינה‬ ‫המבוקשותאזרח‪,‬‬ ‫האישיים של כל‬ ‫העליות‬ ‫אחת‬ ‫ונתוניו‬ ‫הלאה‪,‬‬ ‫פרטיו‬ ‫מפטיר וכן‬ ‫מדוייק עם‬ ‫אוכלוסין‬‫בראשית‪,‬‬‫ספר‬ ‫מפולפלים‪ .‬אחד‬ ‫הנערים‪,‬‬ ‫'בעליית כל‬ ‫ברווחים‬ ‫ולחש לו‬ ‫אותה‬ ‫בלאט‪,‬‬ ‫ומוכר‬‫הגבאי‬‫הסחורה‬‫פנה אל‬ ‫יצחקאת‬ ‫מקבל‬ ‫ר'‬ ‫לזרע‬ ‫סגולהלהזמין‬ ‫שנותר הוא‬‫בידינוכלשהיא‬ ‫בקלות‪.‬‬ ‫מסורת‬ ‫אשרמהגיוס‬ ‫לחמוק‬ ‫הנערים'‪,‬‬ ‫שאפשרה‬ ‫עובדה כל‬ ‫'עליית‬ ‫לאיכר‪.‬‬ ‫שהפך‬ ‫שלו‬ ‫נעורים‬ ‫חבר‬ ‫אנטון‪,‬‬ ‫תכבד את ידידי ר' יוסף'‪ ,‬הגבאי חשב שאינו שומע טוב‪ ,‬הרי‬ ‫הוא‬ ‫שלו‬ ‫הקבועים‬ ‫הסוחרים‬ ‫המשפט שני גויים זקנים שהתגוררו בשכנות להוריו של‬ ‫קיימא‪.‬‬ ‫לבית‬‫של‬ ‫מדי שנה רוכש ממנו ר' ירחמיאל את היבול השנתי שלו‪ .‬השנה‪,‬‬ ‫שנקרא‬ ‫שהאדם‬ ‫להם‬ ‫והיקר‬ ‫הקדוש‬ ‫וכך גם היה בבית הכנסת באחת מערי הצפון‪ ,‬כאשר בשמחת‬ ‫בכל‬ ‫העידו‬ ‫הללו‬ ‫המתגייס‪,‬‬ ‫אחר‬ ‫מתמהמהזה במרוץ‬ ‫מלשלוח את‬ ‫השניים זה מול‬ ‫התמודדואך אנטון‬ ‫כמה חדשים‬ ‫חלפומאז‬ ‫עברמה‪,‬זמן רב‬ ‫לא‬ ‫משום‬ ‫להתגייס נולד לפני שלשים שנה‪ ,‬הוא עבר מזמן את גיל הגיוס‪ .‬מול‬ ‫האומנם?‬ ‫ככל שנקפו‬ ‫שלו‪,‬‬ ‫זמני‪.‬‬‫והעליה‬ ‫שמדוברזכהבעיכוב‬ ‫שר' יצחק‬ ‫עד היה‬‫סבור‬ ‫המסוגלת‪,‬‬ ‫העלייה‬ ‫התבואה‪ .‬תחילה‬ ‫את‬ ‫למכורהיתה‬ ‫השיטה הזו‬ ‫וביקש‬ ‫הבימה‪,‬פה‪.‬‬ ‫שום פתחון‬ ‫לשופט על‬ ‫היה הגבאי‬ ‫תש"פ‪,‬לאהלם‬ ‫טענה שכזו‬ ‫תורה‬ ‫מוותר‪.‬בליבו‪ ,‬משהו לא הריח לו טוב‪ .‬מה אתה רוצה?‬ ‫חלחל החשד‬ ‫עכשיו הוא‬‫הימים‬ ‫רצו‬ ‫השורה‬ ‫שניהם‬ ‫הסיבה העלייה‪,‬‬ ‫שאברכים מן‬ ‫התמודדו על‬ ‫מקודמתה‪ ,‬זו‬ ‫יותר שניים‬ ‫הנערים‪,‬‬‫כלמעט‬ ‫עליית‬ ‫מורכבת‬ ‫עליה?‬ ‫ששילמתי‬ ‫התבואה‬ ‫עם‬ ‫מה‬ ‫‪.‬‬‫דלת‬ ‫אבל ר' יצחק לא הותיר מקום לספק‪ ,‬ובקול אמיץ אישר 'כן!‬ ‫ה‬ ‫את‬ ‫בעצבנות‬ ‫אנטון‬ ‫פתח‬ ‫כמה‬ ‫מזהת זאת‬ ‫נשוילעומ‬‫לביצוע‪.‬‬ ‫יוסף‬ ‫הקלה ר'‬ ‫יותר‬ ‫הראשונה בשם‬ ‫האחד אברך‬ ‫בשיטה‬ ‫מאודם‪.‬‬ ‫בכל לנקוט‬ ‫העדיפו‬ ‫בה‬ ‫שאל ר' ירחמיאל בעדינות‪ .‬לא שילמת לי אפילו אגורה שחוקה‪,‬‬ ‫המבוששת‪,‬‬ ‫השיטה השניה‬ ‫את‬ ‫ביכרו‬ ‫שבחבורה‪,‬‬ ‫והחסונים‬ ‫שנים וטרם זכה לילדים‪ ,‬ממתין הוא לישועה‬ ‫החזקים‬ ‫הגוף‬ ‫בעלי‬ ‫אשלם‬ ‫שלי‪,‬לפיליפ‬ ‫היא שלי‬ ‫אתייההיבול‬ ‫מכרתיהעל‬‫לסגולה‪ .‬נכון‬ ‫למצמץ 'השנה‬ ‫שיהיה לו‬ ‫יוסף‪ ,‬בלי‬ ‫לר'אנטון‬ ‫השיב‬‫תן‬ ‫עבורם קל היה יותר להציג עצמם כמבוגרים מאשר לשכנע את‬ ‫מוותר‬ ‫בקרבתן לו‪.‬‬ ‫העלייה –‬ ‫אבלר'את‬ ‫בגינה‪,‬‬ ‫חפץ‬ ‫מלבוא‪ .‬מנגד ניצב לו ר' יצחק‪ ,‬אב הוא לכמה בנות‪ ,‬אך‬ ‫איכרי הכפר‬ ‫ירחמיאל‬ ‫שערך‬ ‫שהתחייבתיבירור‬ ‫מה מבוטושאן‪' .‬‬ ‫כלסוחר‬ ‫ה‬ ‫הרופאים בחולשת גופם‪ .‬והנה‪ ,‬באחד הימים הגיעו עשרה בחורים‬ ‫'מכר' את‬ ‫וותיקים‪ ,‬הוא‬ ‫בישועתו!'‬ ‫יוסף יזכה‬ ‫סוחרים‬ ‫כדי שר'‬ ‫הנכספת‪ ,‬עוד‬ ‫העלייה הפיל בפח‬ ‫העלהעלכי אנטון‬ ‫אני‬ ‫אולי‬ ‫שמחה‪ ,‬כיצד‬ ‫להתייעץ עמו‬ ‫זיע"א‪,‬לערוך‬‫לא זכה‬ ‫יצחקשנים‬ ‫מבוהוש‬ ‫רבישכבר‬ ‫הגה"קעוד‬ ‫בבנים‪ ,‬ומה‬ ‫לביתו של‬ ‫הוא‬ ‫יבולו לכמה סוחרים וגרף את הכסף לכיסו‪ .‬המום מיהר ר' ירחמיאל‬ ‫לאחר תפילת ערבית ניגשו אל הרבי ואמרו‬ ‫אותו‪.‬‬ ‫יזכהמיד‬ ‫הנערים'‬ ‫מהגיוס‪.‬‬ ‫לחמוק‬ ‫'כל‬ ‫את‬ ‫ואכן בשעת הקראת העליות הופתע ר' יוסף לשמוע‬ ‫להגיש תביעת ענק נגד אנטון‪ ,‬כעבור כמה ימים נשלח צו עיקול על‬ ‫הרביר'‪.‬‬ ‫ברכת‬ ‫את‬ ‫מבקשים‬ ‫ואנו‬ ‫לצבא‬ ‫גיוס‬ ‫מכתב‬ ‫קיבלנו‬ ‫'רבי!‬ ‫לו‪:‬‬ ‫ובה‬ ‫ביקש‬ ‫אותה‬ ‫רגע לפני שהחלה המכירה‪ ,‬ביקש רב הקהילה לשוחח עם‬ ‫'חכה‪,‬‬ ‫בצלחת‪.‬‬ ‫בעלייהידו‬ ‫לטמון את‬ ‫לתורה‬‫התכווין‬‫הואלאעלה‬ ‫בשמו‪,‬‬ ‫אנטון‬ ‫נכסיוקורא‬ ‫ורכושו‪.‬‬ ‫הגבאי‬ ‫כל‬ ‫כל אחד בתורו ניגש אל הרבי מסר לידיו את הפתקה וקיבל את‬ ‫ליבו‪.‬‬ ‫להתמודד‬ ‫יצחק‪ .‬ראה נא אמר לו בנועם אין ספק שהנך רשאי‬ ‫ירחמיאל כשנפגשו במסדרונות בית המשפט‪' ,‬אני‬ ‫בכל לר'‬ ‫חשק אמר‬ ‫חכה'‪,‬‬ ‫ההוראה כיצד לנהוג‪ .‬תביא עדים לבית המשפט שיעידו שאתה‬ ‫עמדאני יודע‬ ‫נולדת‪,‬‬ ‫תעבוד‬ ‫אליו‪' ,‬בעז"ה‬‫הסגולה‬ ‫הראשוןהשם‬ ‫שניגש‬ ‫לאברךובעזרת‬‫העלייה‪,‬‬ ‫הרבי‬ ‫הורהאת‬ ‫לרכוש‬ ‫מבוגר וגם‬ ‫מגילך‪,‬‬ ‫במכרז‬ ‫סיפורנו‬ ‫מתישנה‬ ‫בדיוק תוך‬ ‫יודעיאומן‪.‬‬ ‫הוא לא‬ ‫בהמשך‪ ,‬אני‬ ‫שקרה מילדות‪,‬‬ ‫מכיר אותך‬ ‫ומה‬ ‫שהתחמקת מהצבא בטענה שאתה מבוגר מגילך‪ ,‬כמו שעושים כל‬ ‫ר'‬ ‫כאןמיד‬ ‫עמנו‬ ‫כבוד‪,‬‬ ‫ביראת‬‫לאחוריו ניצב‬ ‫מנגד הלא‬ ‫אולםחזר‬ ‫הראשון‬ ‫השנה‪,‬‬‫האברך‬ ‫זכר'‪.‬עוד‬ ‫מהגיוס‬ ‫תינצל בבן‬ ‫ותזכה‬ ‫מעסקני‬ ‫למבחן‪ ,‬כפי שמספר לנו הרב נתנאל מור יוסף הי"ו‪,‬‬ ‫היהודים הרמאים‪ .‬אני אגלה את הכל לשופט‪ ,‬אתה והעדים שלך‬ ‫ניגש אברך חמד שהוא ורעייתו מתייסרים כבר שנים‬ ‫'תביא‬ ‫התשובה‬ ‫אותה‬ ‫את‬ ‫הנוכחים‬ ‫שומעים‬ ‫ושוב‬ ‫בתור‪.‬‬ ‫הבא‬ ‫יוסף‪,‬‬ ‫בראשית‬ ‫עצר מלכת‪,‬‬ ‫ירחמיאלכבר‬ ‫לחבוק בת‬ ‫זכה‬ ‫‪ ...‬ר'‬ ‫ימיכם‬‫הבנים‪,‬‬ ‫חשוךסוף‬ ‫הסוהר עד‬‫בביתר' יוסף‬ ‫הקהילה‪:‬‬ ‫תשבו‬ ‫מפי‬ ‫ושוב‬ ‫שוב‬ ‫ונשנתה‬ ‫חזרה‬ ‫הזו‬ ‫ההוראה‬ ‫המשפט'‪.‬‬ ‫לבית‬ ‫עדים‬ ‫בהמתנה וציפייה לזכות בזרע של קיימא‪ .‬אולי תוותר לו?‬ ‫לתורה‬ ‫אומר ללכת‬ ‫לאחראנישעלה‬ ‫פחות משנה‬ ‫צמרמורת‪' .‬לך‬ ‫תשפ"א‪,‬‬ ‫העבירו בו‬ ‫המיליםתשרי‬ ‫האחרונות‬ ‫חודש‬ ‫הרבי‪ .‬רוב בני החבורה כבר עברו וקיבלו את אותה הוראה‪ ,‬עד‬ ‫בזכות מבוהוש‬ ‫של הרבי‬ ‫הנעלמות‬ ‫מילותיו‬ ‫ולזכות‬ ‫חסון בעל‬ ‫לתורה‬ ‫ולעלותאברך‬‫לזכותהוא היה‬ ‫להתמודד‪ ,‬וגם‬ ‫מוהליבר‪.‬‬ ‫של ירחמיאל‬ ‫אתה‬ ‫תורו‬‫רשאי‬ ‫שהגיע‬‫נכון‬ ‫הסגולה‬ ‫מתוקה‪,‬‬ ‫בתינוקת‬ ‫באזניו זכה‬ ‫הנערים'‪,‬‬ ‫הדהדו‬ ‫לרופא!'‬ ‫בעליית 'כל‬ ‫כמובן‪.‬ו‪ ...‬רק עכשיו‪ ,‬אחרי עשרות שנים התברר לו מדוע הורה לו‬ ‫בשעת‬ ‫להאמין שרופא כל שהוא יעז להעניק‬ ‫זאת‪...‬‬ ‫ובכל‬ ‫היה לו‬ ‫קשה‬ ‫בסגולה‪.‬‬ ‫להתברךאיתנות‪,‬‬ ‫זרועות‬ ‫הרבי לקבל פטור רפואי מהצבא ולא לנקוט בדרך הפשוטה שהיתה‬ ‫שקועאותו שימצא‬ ‫במחשבות‪,‬‬ ‫יצחקשיברך‬ ‫בא לרבי‬ ‫והותירוהוא‬ ‫את ר'‬ ‫שכמותו‪.‬‬ ‫אתלבחור‬ ‫דבריו‪,‬‬ ‫רפואי‬ ‫פטורסיים‬ ‫הרב‬ ‫בליל‬ ‫האצילי‪ ,‬ערך‬ ‫ללכת רגוע‬ ‫חיוך והמשיך‬ ‫המוותר‬‫יצחקהבליע‬ ‫הכל‪ :‬ר'‬ ‫ביוקר‪ ,‬הוא‬ ‫לאכעת‬ ‫עשויהזה עוד‬ ‫לעלות לו‬ ‫אבל‬ ‫הפטיר‬ ‫ואחר‬ ‫שלו‬ ‫הפתקה‬ ‫את‬ ‫קרא‬ ‫הרבי‬ ‫‪,‬‬‫עליו‬ ‫שיעידו‬ ‫עדים‬ ‫שני‬ ‫מצד אחד הרב מדבר דברי טעם‪ ,‬לחברו אין כלל ילדים והוא‬ ‫לזוג‬ ‫כפול ביום‬ ‫זכרמאומה‪.‬‬ ‫שוים‬ ‫שלום‬ ‫בשבת‪ ,‬אינם‬ ‫שחלשל אנטון‬ ‫תשפ"אאיומיו‬ ‫הוא ידע ש‬ ‫תורה‬ ‫שמחתשהרי‬ ‫ושליו‪,‬‬ ‫בנעימה אפופת מסתורין‪' ,‬לך אני אומר ללכת לרופא‪ '...‬צמרמורת‬ ‫סמוך‬ ‫כשלבו‬ ‫‪,‬‬‫המשפט‬ ‫ית‬ ‫ב‬ ‫בהיכל‬ ‫ירחמיאל‬ ‫ר'‬ ‫התייצב‬ ‫המשפט‬ ‫שני‬ ‫מצד שינה‬‫רגע‪ .‬הרבי‬‫בקרוב‪,‬‬‫ויוושעבאותו‬ ‫נפלו עליו‬‫והלוואי‬ ‫הנודעת‪ ,‬השמים‬ ‫של ירחמיאל‪,‬‬ ‫בסגולה‬ ‫חלפה בגוו‬ ‫חפץ‬ ‫תאומים שנולדו לו לפקודת השנה‪ ,‬בזכות הויתור כמובן!‬ ‫ובטוח בהצלחתו‪ .‬אנטון מימש את איומיו‪ ,‬אחרי שגולל את גרסתו‬ ‫חפץ‬ ‫הואחבריו?‬ ‫לוויתורים‪.‬מכל‬ ‫ענייןלהיות שונה‬ ‫כאןעליו‬ ‫איןנגזר‬‫מדוע‬ ‫מכרז‪,‬‬ ‫היאאבל‬ ‫כל עליות‬ ‫תוכניותיו‪.‬‬ ‫מכירת‬ ‫את‬ ‫שהמוותר‬ ‫וללמדנו בא‪ ,‬במבט ראשוני עלולים לחשוב‬ ‫פנה אל השופט בקול מתקתק וגילה לו את 'הסוד הכמוס'‬ ‫לזכות‬ ‫לאברך חסון‬ ‫רפואימאוד‬ ‫מצפה‬ ‫הואפטור‬ ‫בסגולה‪ ,‬גם‬ ‫להעניק‬ ‫בעולם יסכים‬ ‫רופאעניין‬‫איזה לו‬ ‫בעליה‪ ,‬יש‬ ‫ובכלל‬ ‫שאינו‬ ‫ילדות של‬ ‫חבר רק‬ ‫אבל לא‬ ‫שהו‪.‬הייתי‬ ‫מ‪ .‬אני‬ ‫גילומאבד‬ ‫האמיתי‬ ‫הזדמנות‪,‬‬ ‫ירחמיאל על‬ ‫מחמיץ‬ ‫מפסיד‪,‬‬ ‫שמסתיר ר'‬ ‫בשאלה‬ ‫למה‬ ‫מדובר‬ ‫יזכה‪,‬‬ ‫ומיל ּו היה‬ ‫שיזכה‬ ‫חולה‪,‬‬ ‫כדין מאדם‬ ‫וכהלכה‬ ‫המכירההגמור‬ ‫שנראה ההיפך‬ ‫תתנהל‬ ‫שכמותו‪,‬‬ ‫בבנים‪,‬‬ ‫אבל‬ ‫מיד‪ ,‬יתכן‬ ‫חול‪ ,‬לא‬‫ארגזבכך‬ ‫נוכח‬ ‫הוא‬ ‫אותו‬ ‫יחד ב‬ ‫תמיד‬ ‫שיחקנו‬ ‫שנינו לא‬ ‫מרוויח‬ ‫רקיחד‪,‬‬ ‫ירחמיאל‪,‬הוא‬ ‫גדלנו‬ ‫מפסיד‬ ‫שגרתית הוא לא היה מהין לפצות פה‪ ,‬אך כיון שמדובר בענין כה‬ ‫לוותר?!‬ ‫הוועדה הצבאית‪.‬‬ ‫האברכים‬ ‫בפנישל שני‬ ‫שהוא טען‬ ‫וסיפורם‬ ‫אותנו‪,‬‬‫מלמדת כפי‬ ‫ממני בעשור‬ ‫השבוע‬ ‫פרשתגדול‬ ‫שהוא‬ ‫גורלי הוא העז ואמר לרבי‪' :‬הרי בפניה לרופא יש מעט סיכון‪ ,‬בפרט‬ ‫אלינו‪.‬זלזל בטענתו‪ .‬תיקו הצבאי של ר' ירחמיאל נשלף‬ ‫השופט לא‬ ‫התמודדוי'?ר'‬ ‫לנהוג כמו חברי‬ ‫הרביהחלה‪,‬‬ ‫וכשהמכירה‬ ‫לבסוףלא יורה לי‬ ‫כמוני‪ ,‬למה‬ ‫בריאניצח‬ ‫הקול הזה‬ ‫עבור אדם‬ ‫ואכן‬ ‫זועק‬ ‫במהירות מהארכיב הממשלתי והובא לבית המשפט‪ .‬השופטים‬ ‫ועלה‬ ‫הרבי‪' ,‬אני‬‫טיפס‬‫השיב‬ ‫המחיר‬ ‫בראש‪.‬נישט'‪,‬‬ ‫ראשזאג איך‬ ‫מאהלמול זה‪,‬‬ ‫געזאגט‪ ,‬מער‬ ‫יצחק‪ ,‬זה‬ ‫האב איין‬‫יוסף ור'‬ ‫איך‬ ‫רגע‬ ‫בתיק‬‫היא‬ ‫הזאת‬ ‫המים‪.‬‬ ‫ההזדמנותפני‬ ‫מיהרה לצוף על‬ ‫הזדמנות‬ ‫והאמת‬ ‫ראשלנו‬ ‫אם יש‬ ‫בכובד‬ ‫יקרים‪,‬‬ ‫אחיםבתיק‬ ‫עיינו‬ ‫של‬ ‫לבו‬ ‫שקשק‬ ‫חזרה‬ ‫הדרך‬ ‫כל‬ ‫'‪.‬‬ ‫ולבסוף ר' יוסף חשוך השנים החליט לפרוש מהמרוץ‪ ,‬זכה לו‬‫אחת‬ ‫פעם‬ ‫שלי‬ ‫את‬ ‫אמרתי‬ ‫מוכיח‬ ‫מסיבות הוויתור‬ ‫בריאותיות‪ ,‬לא‬ ‫נכספת‪ ,‬כי‬ ‫מהצבא‬ ‫לישועה‬ ‫ניתן לזכות‬ ‫ירחמיאל נפטר‬ ‫בו שר'‬‫נכתב‬‫ערך‪,‬‬ ‫יקר‬ ‫הרשמי‬ ‫ושוב‬ ‫הנערים' שוב‬ ‫נמכרה‬ ‫תיאר לעצמו‬ ‫העגלה‪ .‬הוא‬ ‫'עליית כל‬ ‫בפאתוס‪,‬‬ ‫מאופני‬ ‫הגבאי‬‫הכריזפחות‬ ‫ירחמיאל לא‬ ‫ר' יצחק‬ ‫לאלתר‪,‬‬ ‫נדחתה‬ ‫אנטון‬ ‫של‬ ‫המופרכת‬ ‫שלא עומדים על קוצו של יוד‪ ,‬וככל שהוויתור קשה יותר‬ ‫האשמתו‬ ‫‪.‬‬ ‫המופלג‬ ‫גילו‬ ‫בשל‬ ‫את הרגע בו הוא מתייצב לפני הרופא ומבקש 'פטור רפואי'‪ ,‬צחוקו‬ ‫לפתוחפיצויים‬ ‫שערי‬ ‫המשפט‪,‬‬ ‫יותר‬ ‫הוצאות‬ ‫שיניםכךאת כל‬ ‫כוחו יפה‬ ‫בחירוקיותר‪,‬‬ ‫לשלם צודק‬ ‫שהמוותר‬ ‫ככל חוייב‬ ‫הוא‬ ‫האכזר של הרופא הצטלצל באזניו כמצלתיים ולמרות זאת‪ ,‬ברור‬ ‫אל‪ ,‬וכמובן את מלוא החוב‪.‬‬ ‫ירחמיאל‬ ‫לר' רחמ‬ ‫ודמי עוגמת נפש לר‬ ‫ודמ‬ ‫יקיים את הוראת הרבי כלשונה‪.‬‬ ‫היה לו שהוא ק‬ ‫הטבע!!‬ ‫מדרךך הטבע‬ ‫למעלהה מדר‬ ‫וישועה‪ ,,‬למעל‬ ‫ברכהה וישועה‬ ‫ק ברכ‬‫שמיםם ולהעני‬ ‫ולהעניק‬ ‫שמי‬ ‫נא להתפלל‬ ‫העלון מוקדש‬ ‫העלון מוקדש‬ ‫ל‬ ‫קו הגעשמאק‬ ‫העלון מוקדש לע"נ‬ ‫ל "‬ ‫לע"נ איש החסד והחינוך‬ ‫לרפואת‬ ‫לזכות‬ ‫לזכות רפאל בן הדר‬ ‫חיזוק‪ ,‬ואמונה‬ ‫האישה החשובה‬ ‫הבלתי נשכח הרה"ח ר'‬ ‫זקני הרה"ג יצחק‬ ‫אורן בן פרח‬ ‫מתעדכן בתדירות‬ ‫בעלת החסד‬ ‫בן צילה שליט"א‬ ‫להצלחה בכל העניינים‬ ‫חיים שרגא פאוויל ב"ר‬ ‫ודליה בת פרח‬ ‫ולע"נ אברהם דוד חי ז"ל בן‬ ‫גבוהה עם דרשות‪,‬‬ ‫הדגולה מרת חיה‬ ‫מיכאל שר זצ"ל‬ ‫לרפואה שלימה‬ ‫להצלחה בכל‬ ‫יבלחט"א יקותיאל יהודה‬ ‫בתוך שאר חולי‬ ‫העניינים ברוחניות‬ ‫סיפורים‪ ,‬וניגונים‬ ‫קראוז בת אלקה‬ ‫נלב"ע ז' אייר תשע"ב‬ ‫וגשמיות‬ ‫נלב"ע י"ב תמוז תשפ"ד ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‪.‬‬ ‫‪077-3249316‬‬ ‫ע"ה ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‪.‬‬ ‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‪.‬‬ ‫ישראל‬ ‫טועמיה ‪ -‬דפוס ספיד פרשת כי תבוא תשפו‬ ‫‪44‬‬ ‫גליון מס' ‪69‬‬ ‫כי תבוא ‪ -‬תשפ"ו‬ ‫דברי התורה מוקדשים לעילוי נשמת מו"א ר' יפת בן יצחק ז"ל הכ"מ‪.‬‬ ‫נבהיר כי הסגולות נלקטו ממקורות שונים‬ ‫והדברים מוגשים למעיינים הנכבדים ואין‬ ‫סגולות חודש אלול‬ ‫המערכת אחראית על תוכנם ו\או אמיתותם כלל‬ ‫)טל"ח(‬ ‫סגולת ומעלת כוח התפילה באלול‬ ‫הרב מנחם וייס ערוץ ‪2000‬‬ ‫בראש ובראשונה צריך האדם לדעת את ערכם של ימים אלו חודש אלול‪ ,‬לחוש‬ ‫את האני לדודי ודודי לי‪ ,‬הרבי ר' אלימלך מליזענסק זי"ע הנועם אלימלך‪ ,‬היה‬ ‫סגור בביתו ללא קבלת קהל מראש חודש אלול עד מוצאי יום הכיפורים‪ ,‬בשנה‬ ‫אחת אחד המקורבים ביותר לנועם אלימלך זי"ע‪ ,‬בנו חלה מאוד בימי אלול‪ ,‬והיה‬ ‫בדרכו לבקש ברכה מהרבי זי"ע‪ ,‬בדרך לרבי פתאום הילד פנה לאביו בבקשה‬ ‫לתת צדקה לעני שעבר לידם‪ ,‬לאחר שנתן הצדקה החל הילד להרגיש טוב‬ ‫כבתחילה‪ ,‬שאל העני לאן פניכם מועדות‪ ,‬אמרו לו לרבי נועם אלימלך לבקש‬ ‫ברכת רפואה לילד‪ ,‬אמר העני והרי הילד בריא למה לגשת לנועם אלימלך‪ ,‬הוא‬ ‫לא מקבל קהל בימי אלול‪ ,‬והעני מנסה לשכנע אותם לבל ילכו להפריע להרבי‬ ‫זי"ע‪ ,‬אך הם התעקשו והבטיחו לתת ‪ 12‬מטבעות זהב לנועם אלימלך פדיון נפש‪,‬‬ ‫כשנכנסו לרבי והניחו המטבעות אמר הנועם אלימלך‪ ,‬לאליהו הנביא נותנים‬ ‫מטבע אחד‪ ,‬ולאלימלך נותנים ‪ 12‬מטבעות‪ ,‬והוסיף הנועם אלימלך משמים‬ ‫העדיפו להוריד את אליהו הנביא‪ ,‬והעיקר שלא להטריד אותי בחודש אלול‪.‬‬ ‫היה דין תורה אצל הר' אליעזר ממיץ זי"ע יהודי קנה מגוי חבית מלאה בדיל‪,‬‬ ‫לאחר יום מכר אותו יהודי את החבית ליהודי אחר‪ ,‬הקונה השני מצא שקית כסף‬ ‫בתוך החבית וטען שקנה את החבית כולל‪ ,‬והמוכר טען בדיל מכרתי‪ ,‬את הכסף‬ ‫לע"נ הבחור אריה ז"ל בן דוד וזהבה הי"ו‬ ‫שליט"אספיד פרשת כי תבוא תשפו‬ ‫‪ 45‬הפרשה מפי הרב אריה יוסף‬ ‫טועמיה ‪ -‬דפוס‬ ‫מערכת שיעורי לב ארי – שיעורים שבועיים לאור‬ ‫לא מכרתי‪ ,‬ופסק להלכה הר' אליעזר ממיץ‪ ,‬שהיות והמוכר לא ידע שהכסף מונח‬ ‫בחבית‪ ,‬אז לא זכה בהן‪ ,‬ולכן החבית עם הכסף שייכים לקונה השני‪.‬‬ ‫ומביא המשפיע הצדיק רבי אלימלך בידרמן שליט"א מכאן למדים שגם אם יש‬ ‫לך אוצר יקר ביד זה לא שלך‪ ,‬באם אתה לא מודע לזה‪ ,‬אלול יהלום יקר בידך‪,‬‬ ‫אבל אם אתה לא מודע לזה‪ ,‬אין לך כלום מהאלול‪ ,‬הוא אשר אמרנו בראש‬ ‫ובראשונה צריך האדם לדעת את ערכם של ימים אלו‪,‬‬ ‫לפי הבני יששכר בצירופי האותיות הוי‪-‬ה של חודש אלול‪ ,‬הנוהגים לומר במוסף‬ ‫של ראש חודש‪ ,‬עולה מהפסוק "וצדקה תהיה לנו כי נשמור לעשות את כל המצוה‬ ‫הזאת‪ ,‬בתיקוני זוהר מובא‪ ,‬ואין צדקה אלא צלותא‪ ,‬פירוש תפילה‪ ,‬ומבאר כ"ק‬ ‫הרבי הדרכי נעם מסלונים שליט"א‪ ,‬שבחודש אלול נותן הקב"ה במתנה ליהודי‬ ‫את הכח של תפילה‪ ,‬שיוכל להתפלל כראוי‪ ,‬וזהו צדקה‪,‬‬ ‫דהיינו שלא הרוויח זאת במעשיו‪ ,‬אלא הוא כמו צדקה שנותנים לעני‪ ,‬כך אפילו‬ ‫יהודי שקשה לו להתפלל כל השנה‪ ,‬יכול בחודש אלול להתפלל‪ ,‬כאשר אדם‬ ‫חוטא קשה לו להתפלל‪ ,‬כנאמר‪" ,‬עוונותיכם מבדילים ביניכם לבין אלוקיכם‪,‬‬ ‫וחטאתכם הסתירו פנים מכם משמוע"‪ ,‬שאדם יש לו מסתירים ומבדילים אינו יכול‬ ‫להתפלל כראוי‪ ,‬בספר עבודת ישראל מביא סימן לאדם שעוונותיו נמחלו לו‪ ,‬זה‬ ‫כאשר יכול להתפלל כראוי‪ ,‬זה סימן לאדם שהמסתירים והמבדילים נסתלקו‬ ‫ממנו‪ ,‬אבל בחודש אלול הקב"ה נותן מתנה לכל יהודי את כח התפילה בבחינת‬ ‫צדקה שה' נותן לנו‪ ,‬וכדברי הזוהר צדקה זו תפילה‪,‬‬ ‫מובא בשם האר"י ז"ל שבכל זמן מיוחד מתעורר שוב אותו הארה שהייתה בימים‬ ‫ההם‪ ,‬בימים אלו היה משה עומד בשמים ומתפלל לסלוח על חטא העגל‪ ,‬והימים‬ ‫האלו הם ימי רצון בתפילה‪ ,‬וכשם שמשה פעל אז בתפילה‪ ,‬כך לדורות עולם יכול‬ ‫יהודי לזכות בימי עת הרצון ‪ ,‬נזכה בזה השנה לתחל שנה וברכותיה‪ ,‬לכתיבה‬ ‫וחתימה טובה‪ ,‬לקבל ברחמים וברצון את תפילותינו כי אתה שומע תפילת כל‬ ‫פה‪.‬‬ ‫‪ornm123@gmail.com‬‬ ‫ספיד פרשת כי תבוא תשפו‬ ‫טועמיה ‪ -‬דפוס‬ ‫רשימת תפוצה‪:‬‬ ‫יו"ל ע"י מערכת שיעורי לב ארי – להצטרפות ל‪46‬‬ ‫נא לא לעיין בשעת התפילה וקריה"ת!‬ ‫בסייעתא דשמיא‬ ‫לע"נ‬ ‫נתנאל בן‬ ‫ציפורה‬ ‫ושלמה‬ ‫גליון‬ ‫רפאל בן‬ ‫אסתר‬ ‫‪653‬‬ ‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‬ ‫פרשת כי תבוא תשפ"ו‬ ‫*****************************************************************************************************************************************************************************************************************************‬ ‫השוכנת בסמוך‪ ,‬וקרא לאברך פלוני‪ .‬בקש ממנו שיבוא לכאן‬ ‫דו ׁש‪ּ ִ ...‬כי ִת ׁ ְשמֹר‬ ‫ימ ָך ה' ֹ‬ ‫לו לְ ַעם ָק ֹ‬ ‫יְ ִק ְ‬ ‫מהר‪ ,‬לפני שגם הרב יירד ונצא לירושלים‪.''...‬‬ ‫ֶאת ִמ ְצ ֹות ה'‪ ...‬וְ ָהלַ ְכ ּ ָת ִּב ְד ָר ָכיו )כח‪ ,‬ט(‬ ‫הנכד אץ רץ לישיבה הסמוכה‪ ,‬ושב כהרף עין‪ ,‬מתנשם‬ ‫ומתנשף‪ ,‬כשאחריו רץ אותו אברך שהרבנית נקבה בשמו‪.‬‬ ‫'והלכת בדרכיו' הוא שתתנהג בחסידות‪ ,‬מה הוא חנון‬ ‫הלה לא הבין למה נקרא לכאן‪ ,‬ועוד דווקא עכשיו ‪ -‬בעת‬ ‫אף אתה חנון וכו'‪ ,‬כי אז יתקיים בך תואר קדושה זו‪...‬‬ ‫שהרבנית עומדת וממתינה לנסוע לירושלים ‪ -‬להלוויית אמה‬ ‫ע"ה!‪.‬‬ ‫)האלשיך הק'(‬ ‫כשהגיע‪ ,‬אמרה לו הרבנית קנייבסקי‪'' :‬הלא היית אצלי לפני‬ ‫בחודש אלול‪ ,‬כהכנה ליום הדין‪ ,‬תלה ה'סבא מקלם' רבי‬ ‫כמה שנים‪ ,‬וסיפרת שטרם זכית לילדים‪ .‬מאז ‪ -‬עוד לא‬ ‫שמחה זיסל זיו זצ"ל מודעה על דלת הישיבה בקלם‪:‬‬ ‫שמעתי ממך בשורה טובה‪.''...‬‬ ‫"חודש אלול ראשי תיבות‪ :‬אהוב למעלה ונחמד למטה"‪.‬‬ ‫אדם שהוא אהוב למטה ‪ -‬אוהבים אותו גם למעלה!‪ .‬רבי‬ ‫האברך הנהן בראשו‪ .‬מבולבל ונבוך‪ .‬מה עניין העובדה‬ ‫שמחה זיסל הרבה לדבר בדרשותיו בחודש אלול‪ ,‬על הצורך‬ ‫שטרם זכה לזרע של קיימא להלוויית הרבנית אלישיב?‬ ‫להתחזק בענין של 'סבר פנים יפות'‪ .‬אף המשגיח הגה"צ‬ ‫ובכלל ‪ -‬כיצד זוכרת הרבנית קניבסקי את העובדה כי הזכיר‬ ‫רבי מאיר חדש זצ"ל‪ ,‬היה נוהג לזרז בשיחה הראשונה‬ ‫את עצמו לישועה לפני כמה שנים?! מה הקשר עכשיו?‬ ‫שמסר בחודש אלול‪ ,‬כל שנה ושנה‪" :‬באו תלמידים חדשים ‪-‬‬ ‫ומדוע נקרא הנה בכזו דחיפות?!‪.‬‬ ‫צריך להאיר להם פנים!"‪ ...‬זה היה החיזוק הראשון שדאג‬ ‫לחזק לקראת חודש אלול והימים נוראים‪.‬‬ ‫''ראה נא‪ .‬זה עתה הבחנתי‪ ,‬כי ציפור עמלנית הקימה‬ ‫לעצמה קן על גג הבית‪ .‬הלא מצוות שילוח הקן היא סגולה‬ ‫* * *‬ ‫להתברך בילדים‪ ,‬וזו הישועה לה אתה זקוק‪ .‬גש מהר וקיים‬ ‫את המצוה‪ ,‬ותזכה בעזרת השם להיוושע!'' ‪ -‬האיצה בו‬ ‫היה זה רגע כואב במיוחד‪ .‬ביום י"א בתמוז תשנ"ד‪ ,‬הגיעה‬ ‫הרבנית‪ ,‬כאילו היום הוא יום רגיל‪...‬‬ ‫הבשורה המצערת על פטירתה של הרבנית אלישיב ע"ה‪,‬‬ ‫ורבן של ישראל הגרי"ש אלישיב זצ"ל התעטף באבל כבד‪.‬‬ ‫האברך ניגש אל הקן‪ ,‬וגילה כי הציפור איננה‪ .‬הטילה את‬ ‫כמו כן‪ ,‬בתה ‪ -‬הרבנית קניבסקי ע"ה‪ ,‬אשת חבר של הגאון‬ ‫הביצים ועזבה את הזירה‪ .‬חשכו עיניו של האברך‪ ,‬ועמו ‪-‬‬ ‫רבי חיים קניבסקי זצ"ל‪ ,‬נשבר ליבה בקרבה עם השמע‬ ‫חשכו גם עיני הרבנית‪'' .‬המתן מעט‪ ,‬אולי היא תיכף‬ ‫הבשורה הקשה‪ ,‬ודמעתה על לחיה‪ ,‬דמעות צער וכאב‪.‬‬ ‫תשוב‪ - ''...‬היא כמעט 'התחננה'‪'' ,‬יש לך הזדמנות לזכות‬ ‫במצוה נדירה ויקרה‪ ,‬בסגולה בטוחה להיוושע בזרע של‬ ‫בתום ההיערכות לקראת ההלוויה ההמונית‪ ,‬נקבעה השעה‬ ‫קיימא!''‪.‬‬ ‫בה ייצא מסע ההלוויה בירושלים‪ .‬הרבנית קניבסקי שהתה‬ ‫באותה עת בחדרה‪ ,‬סגורה ומסוגרת‪ ,‬שקועה ביגונה‪ .‬ואז‪,‬‬ ‫האברך המתין‪ ,‬ואתו ‪ -‬המתינה היציאה להלוויה של הרבנית‬ ‫כשהגיעה השעה לצאת ולעלות לירושלים למסע ההלוויה‪,‬‬ ‫אלישיב‪ .‬דבר לא בוער עכשיו ‪ -‬רק לזכות את האברך‬ ‫יצאה הרבנית מהבית‪ ,‬והחלה יורדת בצעדים מדודים לעבר‬ ‫בסגולה היקרה‪ ,‬רק לסייע לו ולהעניק לו את הזכות‬ ‫הרכב הממתין לה‪...‬‬ ‫וההזדמנות‪ .‬למזלם הטוב‪ ,‬הגאון רבי חיים קניבסקי זצ"ל‬ ‫התעכב‪ ,‬והתאפשר גם לרבנית להתעכב ולהמתין‪...‬‬ ‫כל בר דעת מבין באיזה רגע קשה מדובר‪ .‬כל אדם יכול‬ ‫לדמיין מה עובר על אדם רגע לפני שהוא יוצא להלוויית אמו‪.‬‬ ‫עוד דקה ועוד דקה חולפת‪ ,‬והנה שבה הציפור ממעופה‬ ‫כל אדם יכול לחוש את הכאב העוטף‪ ,‬את האבל האופף‪.‬‬ ‫והתמקמה לה בתוך הקן‪ .‬עתה מיהר האברך לטפס אל‬ ‫אבל אז‪ ,‬בדיוק אז‪ ,‬הבחינה הרבנית במשהו מיוחד‪ ...‬ובאופן‬ ‫הסולם‪ ,‬תפס את מקומו על הגג והכין את עצמו למצוות‬ ‫מפתיע‪ ,‬היא חיפשה את אחד מנכדיה‪ ,‬ופנתה אליו כשנימה‬ ‫שילוח הקן בהתרגשות אין קץ‪ .‬בדחילו ורחימו שילח את‬ ‫של דחיפות בקולה‪'' :‬בבקשה‪ ,‬גש מהר לישיבת 'בית מאיר'‬ ‫הציפור ונטל את הביצים ‪ -‬קיים את המצווה כהלכתה!‪.‬‬ ‫טועמיה ‪ -‬דפוס ספיד פרשת כי תבוא תשפו‬ ‫‪47‬‬ ‫כבדולח‪ ,‬כי עדיין לא הרים את העיניים‪ ,‬אפילו לא לראות‬ ‫''מצויין!'' ‪ -‬אמרה הרבנית קניבסקי‪'' ,‬זכות המצוה תגן עליך‬ ‫את פני הילד‪ ...‬זו שנייה של מחשבה‪ .‬להגיב כראוי ברגע‬ ‫ותזכה במהרה לצהלות ילדים משחקים בביתך‪ .‬השם יעזור‬ ‫כמימרא‪ ,‬ולהימנע מלהגביה את הראש‪ .‬עם הרבה לב‬ ‫שבקרוב ממש תבשרנו בשורות טובות ותזכה בהרבה נחת‬ ‫טוב‪ ...‬ה'לב טוב' של ר' בן־ציון שאין לשערו ואין לתארו‪...‬‬ ‫מכל יוצאי חלציך!''‪.‬‬ ‫ומסיפור על מכנסיים פשוטים של ילד קטן לסיפור אודות‬ ‫האברך עזב את המקום‪ ,‬לבו נרגש‪ ,‬נפשו הומה‪ .‬הוא לא‬ ‫איש גדול ותלמיד חכם‪ ,‬שגם מולו הבריקה החכמה שנבעה‬ ‫האמין למראה עיניו ‪ -‬איך שבמשך דקות ארוכות הניחה‬ ‫מטוב לבו של ר' בן־ציון‪.‬‬ ‫הרבנית קניבסקי את אבלה בצד‪ ,‬היתה כל כולה למענו‪,‬‬ ‫התמסרה אליו כל כך‪ .‬כמו שכחה מהלוויית אמה העומדת‬ ‫תלמיד חכם מבני ברק‪ ,‬מידידיו של הרב פלמן‪ ,‬קנה ענבים‬ ‫להתקיים ומהכאב העמוק הממלא את כל יישותה‪ .‬כל מה‬ ‫ועשה יין‪ .‬כידוע‪ ,‬יין חייב בתרומות ומעשרות מדאורייתא‪.‬‬ ‫שעניין אותה היה אך ורק להביא לו מזור וישועה‪ ,‬ולשמח‬ ‫קודם שעישר את היין טעם אותו ת"ח מהיין כדי לבדוק את‬ ‫את לבו!‪ .‬ובאמת‪ ,‬כעבור פחות משנה‪ ,‬נושע אותו אברך‪,‬‬ ‫טיבו‪ .‬מיד נקפו לבו שמא עבר עבירה שטעם לפני שהפריש‬ ‫וזכה להתברך בתינוק חמוד ומתוק‪.‬‬ ‫תרומות ומעשרות‪ ,‬ולמרות שמטרתו בשתיית היין הייתה‬ ‫הטעימה בלבד‪ .‬הוא ניגש ושאל את ר' בן־ציון‪" :‬האם זה‬ ‫סיפור זה‪ ,‬המופיע בספר 'הרבנית'‪ ,‬יותר משהוא סיפור של‬ ‫היה בסדר מה שעשיתי בכך שטעמתי קודם שהפרשתי‬ ‫אות ומופת לסגולת מצוות שילוח הקן ‪ -‬הוא אות ומופת‬ ‫תרומות ומעשרות?"‪.‬‬ ‫לאכפתיות‪ ,‬להתמסרות‪ ,‬לדאגה למען הזולת‪ .‬כי גם ברגעים‬ ‫משמעותיים‪ ,‬גם ברגעים קריטיים‪ ,‬גם כשהרגש סוער ואינו‬ ‫ר' בן־ציון הבחין מיד כי התלמיד חכם הצעיר מפוחד ממה‬ ‫נותן מנוח‪ ,‬גם כשכולנו עסוקים בתפילות המרוממות‬ ‫שעשה; ועוד ידע ר' בן־ציון כי אכן הוא נכשל‪ ,‬כי היה אסור‬ ‫בהכנות לקראת החג‪ ,‬בהיערכות לקראת יום הדין‪ ,‬הבה‬ ‫לו לטעום לפני הפרשת תרומות ומעשרות‪ .‬הרהר שנייה‬ ‫נתבונן במראה המרטיט בו אברך נקרא לקיים 'שילוח הקן'‪,‬‬ ‫והשיב לו‪" :‬הנה‪ ,‬מה שקרה כאן זה 'מחלוקת' בין בעלי‬ ‫רגע לפני שהרבנית יוצאת להלוויית אמה‪ .‬זהו כוחה של‬ ‫התוספות‪ ,‬כי בתוספות במקום פלוני בש"ס נאמר כי אסור‬ ‫חשיבה על הזולת‪ ,‬ההופכת להרגל מבורך שאינו אובד גם‬ ‫לטעום קודם הפרשת תרומות ומעשרות‪ ,‬אך מצד שני יש‬ ‫ברגעי לחץ‪ ,‬מתח וכאב‪ .‬כשיהודי מתרגל לחשוב על הזולת‪,‬‬ ‫תוספות הכותב שמה שאין הקב"ה מביא תקלה לחבר‪ ,‬זה‬ ‫להיות אכפתי‪ ,‬לחוש את כאב הזולת ולפעול כיכולתו למענו‪,‬‬ ‫בענייני אכילה‪ ."...‬כביכול אומר לו‪ :‬אתה הרי צדיק‪ ,‬וממילא‬ ‫זה הופך לטבע שני שלו שאינו משתנה גם ברגעים‬ ‫יש כאן מחלוקת בתוספות‪ ...‬תחכום הנובע מלב טוב‪.‬‬ ‫דרמטיים‪ ,‬לחוצים וכואבים‪.‬‬ ‫* * *‬ ‫]מתוך 'לקראת שבת מלכתא'‪-‬הרב אשר קובלסקי[‬ ‫מספר בנו של הרב פלמן‪" :‬זכורני בתקופת ילדותי‪ ,‬שבאותן‬ ‫* * *‬ ‫שנים היה בדרך־כלל לכל ילד חולצה אחת שאותה היה‬ ‫לובש רוב או כל ימי השבוע‪ .‬מטבע הדברים כשלובשים בגד‬ ‫הגרב"צ פלמן זצ"ל רגיל היה להלך בצידי הדרכים‪ ,‬משום‬ ‫יום יום‪ ,‬הבגד נשחק ומתחיל להיקרע פה ושם‪ .‬וכך היתה‬ ‫כך פעמים רבות הלך בדרכו סמוך ממש לפתחי הבניינים‪.‬‬ ‫גורלה של חולצתי ‪ -‬מפעם לפעם נפער בה חור כזה או‬ ‫צהרים אחד הוא חלף ליד הבניין הגדול ברחוב הרב זוננפלד‬ ‫אחר‪ .‬כמובן שאמא היתה מתקנת את החור מיד‪ ,‬אבל בכל‬ ‫‪ 6‬בשכונת מגוריו רמת אלחנן‪ .‬אחת הנשים תלתה כביסה‬ ‫זאת אינה דומה חולצה מקורית לחולצה משופצת עם‬ ‫ותוך־כדי שהיא תולה כבסים צנחו לה מידיה מכנסיים‬ ‫טלאים קטנים‪...‬‬ ‫רטובים‪ .‬היא הביטה בבהלה למטה והצליחה לראות את‬ ‫האירוע‪ :‬המכנסיים הרטובים צונחים על ראשו של הרב‬ ‫ויהי היום‪ ,‬אחד הילדים בחיידר הסתכל ככה מקרוב על‬ ‫פלמן‪ ...‬נשמתה כמעט פרחה והגיבה בקול‪" :‬אוהו‪ ,‬אוי ויי"‪.‬‬ ‫החולצה‪ ,‬צחק עלי ולעג לי‪" :‬יענקי לובש חולצה קרועה‬ ‫מה שהצליחה לראות ברור במאת האחוזים הוא‪ ,‬כי הוא לא‬ ‫עשויה טלאים‪ ."...‬התביישתי מאוד והחלטתי בלבי‪' :‬זהו‪ ,‬אני‬ ‫הגביה מיד את ראשו לראות מהיכן נפלה עליו ה'מתנה'‪.‬‬ ‫לא הולך יותר לחיידר עם החולצה‪ .‬עד שאין לי חולצה‬ ‫הרב אכן נעצר‪ ,‬נעמד במקום‪ .‬הוריד את המכנס מכובעו‪ ,‬לא‬ ‫אחרת אני לא הולך לחיידר‪ ,‬ויהי מה!'‪ .‬חזרתי הביתה‬ ‫המשיך בדרכו‪ ,‬החזיקו בידו כממתין בעיניים מושפלות‪.‬‬ ‫ואמרתי‪" :‬אמא‪ ,‬או חולצה אחרת או שאני נשאר בבית!"‪.‬‬ ‫האמא ביקשה נחרדת מאחד הילדים שירד מהר להביא את‬ ‫בלילה כאשר אבא שב מהכולל סיפרה לו אמא את המקרה‬ ‫המכנסיים הרטובים שנפלו‪ .‬הילד רץ והוא מצא את הרב‬ ‫ואת הכאב‪ .‬אבא שמע והפטיר ברוגע‪" :‬הוא צודק‪ ,‬אם הוא‬ ‫פלמן עומד על עומדו בעיניים מושפלות לקרקע‪ ,‬כדי שלא‬ ‫מתבייש ללכת עם החולצה הזו שיישאר בבית"‪.‬‬ ‫לראות חס וחלילה מי הוא זה‪ ,‬והבגד בידו של הרב פלמן‪,‬‬ ‫מחכה בסבלנות לשליח שבוודאי יבוא‪.‬‬ ‫וכך היה למחרת‪ .‬קמתי בבוקר בשמחה מהשינה בידיעה‬ ‫שהיום אני נשאר בבית‪ ,‬יש לי חופש מהחיידר‪ ...‬אבא חזר‬ ‫הילד הגיע‪ .‬הרב הושיט לו את המכנסיים‪ ,‬שנשארו נקיים‪,‬‬ ‫שיעלה אותם הביתה‪ .‬וגם העיניים שלו נשארו נקיות‬ ‫טועמיה ‪ -‬דפוס ספיד פרשת כי תבוא תשפו‬ ‫‪48‬‬ ‫יום שישי אחד הגיע אל בית הרב יהודי שנזקק לעצה‬ ‫מהתפילה ופנה אלי ברוגע ואמר‪" :‬אם אתה לא הולך‬ ‫דחופה‪ ,‬אך הרבנית נאלצה להשיב את פניו בשלילה‪ .‬רק‬ ‫לחיידר‪ ,‬אבא יהיה הרב'ה שלך ונלמד בבית"‪ ,‬הסכמתי‬ ‫לאחר שהתחנן כי על ענין של פיקוח נפש הוא בא‪ ,‬נתרצתה‬ ‫לדבר והתחלנו ללמוד ביחד‪.‬‬ ‫הרבנית וגילתה לו היכן נמצא הרב‪.‬‬ ‫התחלנו ללמוד את הגמרא שלמדו בחיידר‪ ,‬פרק המפקיד‬ ‫כשניגש היהודי אל הכתובת‪ ,‬התגלה לעיניו מחזה מופלא‪,‬‬ ‫בסוגיא 'שומר שמסר לשומר'‪ ,‬ואבא דיבר בנחת ובשלווה‪.‬‬ ‫בידי הרב היו כלי ניקיון‪ ,‬ותנועותיו אמרו כי הרב עוסק כעת‬ ‫למדנו את הגמרא‪ ,‬חזרנו עליה שוב‪ ,‬והמשכנו ללמוד את‬ ‫בניקיון הבית‪.‬‬ ‫התוספות הפותח במלים 'אין רצוני שיהא פיקדוני ביד אחר'‪.‬‬ ‫הוא הסביר ופירש את התוספות בנעימות רבה וגם מתוך‬ ‫לאחר שהתנצל והסביר כי הוא בא על ענין של פיקוח נפש‪,‬‬ ‫ריתחא דאורייתא‪ .‬אחר־כך פתח את המהרש"א והמהר"ם‪,‬‬ ‫והרבנית שלחה אותו‪ ,‬שאל את שאלתו וקיבל תשובה‪ .‬אז‬ ‫ואבא הסביר את העניין בצורה נעימה ומושכת לב במיוחד‪.‬‬ ‫אזר היהודי אומץ וזעק על חילול כבוד התורה‪ ,‬בהתעסקותו‬ ‫ממש ליקקתי את השפתיים מהנאה‪...‬‬ ‫של הרב במלאכות מעין אלו‪.‬‬ ‫כאשר היינו בשיא הלימוד ואבא הכיר בי שאני מאושר‬ ‫אך רבי חיים ענה לו‪'' :‬כל יהודי חייב לעשות גמילות חסדים‬ ‫ונהנה‪ ,‬לפתע עצר את שטף הדיבור ושאל‪" :‬תאמר לי את‬ ‫בגופו ממש! היהודי הגלמוד שגר בדירה זו‪ ,‬התלונן בפני‬ ‫האמת לאמיתה‪ ,‬האם אתה נהנה מהתוספות הזה‬ ‫כמה פעמים שקשה לו לנקות לבדו את הבית‪ ,‬ולסדר את‬ ‫שלמדנו?"‪ ,‬עניתי‪" :‬אני נהנה כעת עד מאוד"‪.‬‬ ‫שאר צורכי השבת‪ ...‬הנה זו ההזדמנות שלי לקיים מצוות‬ ‫'גמילות חסדים' בגופי ממש‪.''...‬‬ ‫"נו"‪ ,‬שאל אבא‪" ,‬אם כן כמה שווה התוספות הזה‪ ,‬חולצה‬ ‫אחת? שתי חולצות?"‪.‬‬ ‫''את הסיפור הזה נצרתי בליבי'' ‪ -‬סיפר היהודי ‪'' -‬כל עוד‬ ‫רבי חיים חי‪ ,‬עתה לאחר פטירתו‪ ,‬אני חש חובה לפרסמו‪,‬‬ ‫"בוודאי שזה שווה אפילו יותר משתי חולצות"‪ ,‬השבתי‪.‬‬ ‫למען ידע דור אחרון מהו קיום מצוות חסד בשלמות‪.''...‬‬ ‫‪" -‬אז כמה‪ ,‬שלוש חולצות?"‬ ‫]מתוך 'לקראת שבת מלכתא'‪-‬הרב ישראל ליוש[‬ ‫"גם יותר משלוש"‪ ,‬אמרתי‪.‬‬ ‫וְ ָרא ּו ָּכל ַע ּ ֵמי ָה ָא ֶרץ ִ ּכי ׁ ֵשם ה' נִ ְק ָרא‬ ‫וכך המשיך לשאול עד שהגיע ל‪ 15-‬חולצות‪ ,‬כאשר על הכל‬ ‫ָעלֶ ָ‬ ‫יך וְ י ְָרא ּו ִמ ּ ֶמ ּ ָך )כח‪ ,‬י(‬ ‫השבתי שהתוספות הזה היה שווה ומהנה הרבה יותר‪.‬‬ ‫ואז הרים אבא את קולו ואמר‪" ,‬נו‪ ,‬אם כן‪ ,‬על איזו חולצה‬ ‫מה פירושה של ברכה זו?‬ ‫אתה מדבר בכלל? רוץ לחיידר!"‪.‬‬ ‫אומרת על כך הגמרא )ברכות ו‪' :(.‬תניא‪ ,‬רבי אליעזר הגדול‬ ‫מה אומר ומה אדבר‪ ...‬באותו רגע הרגשתי הנאה גדולה‬ ‫אומר‪ :‬אלו תפילין שבראש'‪.‬‬ ‫לחזור לחיידר וללמוד‪ ,‬עד שבז הייתי לאותו ילד שצחק‬ ‫אתמול על חולצתי‪...‬‬ ‫סיפר הגה"צ רבי ראובן קרלינשטיין זצ"ל‪ :‬בתקופת גלותו‬ ‫של רבנו הגר"א מוילנא זצ"ל‪ ,‬התנפלו שודדים על הבית‬ ‫קרה בפעם אחרת‪ ,‬שלאחד האחים היו מכנסיים קצת‬ ‫שבו התארח‪ .‬הוא שמע צעקות ומיהר לצאת מחדרו לברר‬ ‫קרועים ואבא הרגיש שזה מפריע לו‪ ,‬ולכן ביקש שייקנו לו‬ ‫את פשרן‪ .‬כשראו השודדים את התפילין שעל ראשו‪ ,‬תיכף‬ ‫מכנסיים חדשים כדי שהדבר לא יפריע לו בלימודים; ולמרות‬ ‫ומיד הניחו לבעל הבית וברחו בבהלה מרוב פחד‪.‬‬ ‫שהיה אז קושי תקציבי אמר כי אין ברירה‪ ,‬והוא השיג איזו‬ ‫הלוואה כדי לקנות מיד מכנסיים לילד‪.‬‬ ‫לאחר שנרגע‪ ,‬שאל בעל הבית את הגאון‪" :‬מה הוא הדבר‬ ‫שעשית? איך גרמת להם שיברחו בבהלה?"‬ ‫כי לא כל הרגעים שווים‪ ,‬לא כל הילדים שווים‪ .‬ולא כל‬ ‫החולצות והמכנסיים שווים‪ .‬אבל היסודות שווים‪ ,‬ש'תוספות'‬ ‫האכסנאי ההוא עדיין לא ידע עם מי יש לו עסק‪ ,‬הוא לא‬ ‫אחד נהיר ובהיר ומתוק שווה ‪ 15‬חולצות בוודאי‪ ...‬וזאת‬ ‫הבין שמדובר ברבן של כל בני הגולה‪ ,‬וחשב שהוא סתם‬ ‫]מתוך הספר 'ספר ללא שם'[‬ ‫כאשר הילד מבין את זה‪...‬‬ ‫אורח‪ ,‬ולכן הקשה‪" :‬איך זה יכול להיות?‪"...‬‬ ‫* * *‬ ‫"וראוּ כָּל‪-‬ﬠַ ֵמּי הָ אָ ֶרץ‬ ‫אמר לו הגאון‪" :‬הרי זה מפורש בכתוב‪ָ :‬‬ ‫כִּ י ֵשׁם ה' נִ ְק ָרא ﬠָ לֶ י ְוי ְָראוּ ִמ ֶמּךָּ‪" ...‬‬ ‫מידי ערב שבת היה הגאון רבי חיים גריינמן זצ"ל נעלם‬ ‫מביתו לכמה שעות‪ ,‬לא היה זה אל אחת מדירות המסתור‬ ‫עכשיו בעל הבית בכלל לא הבין‪ ,‬והוא חזר והקשה‪" :‬אם כן‬ ‫בהן ישב ולמד באין מפריע‪ ,‬אלא היה זה אל מקום עלום‬ ‫למה מהתפילין שלי הם לא נבהלו? מה יש בתפילין שלך‬ ‫באמת‪ ,‬איש מלבד הרבנית לא ידע מה מעשיו ולהיכן הולך‬ ‫שהבריח אותם?"‪.‬‬ ‫הרב בשעות אלו‪.‬‬ ‫טועמיה ‪ -‬דפוס ספיד פרשת כי תבוא תשפו‬ ‫‪49‬‬ ‫לחברון‪ ,‬ומצאנו את עצמנו בתוך כפר ערבי עוין‪ .‬לפתע הגיע‬ ‫השיב לו הגאון‪" :‬רבי אליעזר הגדול לא אמר‪' :‬אלו תפילין‬ ‫המון זועם צמא דם של ערבים צעירים משולהבים בשנאת‬ ‫שעל הראש'‪ ,‬אלא‪' :‬אלו תפילין שבראש'‪ ,‬הם לא התייראו‬ ‫ישראל יוקדת והחלו להתגודד סביב הרכב בזעקות 'אללה‬ ‫מהתפילין שעל ראשי‪ ,‬אלו אינן שונות משלך‪ ,‬הם נבהלו‬ ‫אכבר'!‪ ,‬ולא יכולנו לנסוע לא קדימה ולא אחורה‪.‬‬ ‫ונרעשו מהתפילין שבתוך הראש שלי‪."...‬‬ ‫בשלב מסוים התחילו הערבים לזרוק אבנים וסלעים‪ ,‬אחד‬ ‫תפילין שבראש צריכים להיות כמו שאומרים ב'לשם יחוד'‬ ‫הצעירים נעמד אל מול הרכב וזרק אבן גדולה היישר לכיוון‬ ‫שלפני הנחת תפילין‪" :‬ועל הראש נגד המוח‪ ,‬שהנשמה‬ ‫ראשם של יושבי הרכב המבועתים‪.‬‬ ‫שבמוחי עם שאר חושי וכוחותי‪ ,‬כולם יהיו משועבדים‬ ‫לעבודתו יתברך"‪ .‬כשבתוך הראש מונחים התפילין‪,‬‬ ‫ברגע האחרון התעשת הרב הצדיק ר' וועלוול ונזכר בתפילין‬ ‫כשהמוח כולו משועבד לעבודתו יתברך ‪ -‬עמי הארץ רואים‬ ‫שהוא נושא עמו‪ ,‬שהכתוב מעיד בהן בפה מלא‪' :‬וראו כל‬ ‫זאת ומתייראים‪.‬‬ ‫עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך!' ‪' -‬וכי מה לנו‬ ‫'סגולה' גדולה יותר מפסוק מפורש בתורה'‪ ,‬חשב ר' וועלוול‪.‬‬ ‫* * *‬ ‫בזריזות הוציא את התפילין הקדושות והניחן על ראשו‪,‬‬ ‫והנה בה בעת ממש נחתה האבן על החלון הקדמי של‬ ‫סיפר הרב מפוניבז' רבי יוסף שלמה כהנמן זצ"ל‪ ,‬שנסע‬ ‫הרכב והשמשות התנפצו בקול רעש גדול‪ ,‬הרסיסים‬ ‫פעם עם מרן ה'חזון איש' זצ"ל במונית באחת הערים‬ ‫התעופפו לכל עבר‪ ,‬אך למרבה הפלא לא נגעו במאומה‬ ‫בארץ‪ .‬בימים ההם עוד לא היה חשש כל כך גדול מנסיעה‬ ‫ביושבי הרכב עצמם‪ ,‬ואף בגדיהם נותרו שלמים ללא שום‬ ‫בשכונות הערביות‪ ,‬וכך בדרכם חלפו שני גדולי הדור באחת‬ ‫קרע‪ ,‬אפילו לא קטן!‪.‬‬ ‫מן השכונות הללו‪ .‬אלא שבדיוק אז טמנו כמה פרחחים‬ ‫ערביים מארב למונית‪ ,‬והחלו לידות לעברה אבנים‪ .‬הנהג‬ ‫תוך כדי ההמולה שנוצרה במקום מזריקת האבנים ופגעי‬ ‫חשש מאד מפניהם‪ ,‬אבל ה'חזון איש' ביקש ממנו לעצור‪.‬‬ ‫הרסיסים המתעופפים לכל עבר נפתח בפניהם מעבר קל‬ ‫הוא פתח את הדלת‪ ,‬ונהג המונית נזעק בבהלה‪" :‬הרב‬ ‫בין ההמון שזז מעט הצדה‪ ,‬הנהג החכם ניצל תיכף את‬ ‫הזהר נא! הרי הם עלולים לפגוע בכם"‪ .‬אולם ה'חזון איש'‬ ‫אותו פתח ודהר במהירות החוצה מן הכפר העוין‪ ,‬ותהי‬ ‫לא שמע לאזהרותיו‪ ,‬הוא יצא ונעמד מול הנערים הפוחזים‪,‬‬ ‫נפשם לשלל בחסדי שמים ובזכות התפילין הקדושות‪.‬‬ ‫ומיד כשראו אותו ‪ -‬ברחו משם כולם כל עוד נפשם בם‪.‬‬ ‫* * *‬ ‫* * *‬ ‫מעין מעשה זה סיפר הרב ר' יוסף דב בטלמן זצ"ל‪,‬‬ ‫סיפר רבי אליקים שלזינגר מלונדון‪ ,‬שהיה מקרה עם בת‬ ‫שבמלחמת תש"ח‪ ,‬כאשר בירושלים העתיקה ניטשו קרבות‬ ‫ממשפחה חילונית שחפצה לחיות חיי תורה‪ .‬היא הוסתרה‬ ‫עזים עקובים מדם‪ ,‬וכידוע‪ ,‬באותה תקופה גויסו כל הצעירים‬ ‫בפנימייה של מוסד לבנות‪ ,‬והשלטונות ראו בכך עניין חמור‬ ‫למלחמה הקשה ללא יוצא מן הכלל‪ .‬על־אף היותו בן תורה‪,‬‬ ‫מאד‪ ,‬ממש כמו חטיפה ]וכמו בפרשת יוסל'ה שוחמכר הידועה‪.[...‬‬ ‫בחור ישיבה שתורתו אומנותו‪ ,‬הכריחוהו בעת צרה‬ ‫במהלך החקירה‪ ,‬היו אמורים חוקרים להגיע לביתו של מרן‬ ‫להשתתף במלחמה‪ .‬הוא הוצב לשמירה באחת מן העמדות‬ ‫ה'חזון איש'‪ ,‬כדי לחקור אותו בענין‪ .‬הם חשדו בו שיש לו יד‬ ‫הרבות הפזורות על פני הגבול החוצץ בין יהודים לערבים‬ ‫בכל הפרשה‪ ,‬וחשבו אפילו להאשים אותו בחטיפה‪ .‬סיפר‬ ‫משם היה עליו לצפות ולאותת על כל דמות חשודה‬ ‫רבי אליקים‪ ,‬שכאשר השוטרים היו בחוץ‪ ,‬הוא פנה ל'חזון‬ ‫המתקרבת‪.‬‬ ‫איש' והודיע לו שהם שם‪ .‬אמר לו ה'חזון איש'‪" :‬צא ואמור‬ ‫להם שילכו מכאן"‪ .‬אולם רבי אליקים חשש מהם ואמר‬ ‫פתאום‪ ,‬ללא שהבחין בכך‪ ,‬ראה מולו שני ערבים אכזריים‬ ‫ל'חזון איש' שהוא מפחד מפניהם‪ .‬אמר לו ה'חזון איש'‪:‬‬ ‫רצים לקראתו‪ ,‬סכין ארוכה ומושחזת בידם ומופנית לעברו‪,‬‬ ‫"אתה מפחד אבל אני לא מפחד"‪ .‬והוא בעצמו קם ויצא‬ ‫רחמנא ליצלן!‪ .‬לא הייתה לו שם שום אפשרות לברוח או‬ ‫מביתו אל החצר‪ .‬ברגע שהם ראו אותו‪ ,‬לקחו השוטרים את‬ ‫להסתתר‪ ,‬וחייו היו בסכנה גדולה!‪ .‬בעמדת השמירה שלו‬ ‫רגליהם והסתלקו משם‪ ...‬פשוט ברחו מרוב פחד‪ .‬זהו‬ ‫]בודקה[ היה מונח על השולחן באותו רגע זוג התפילין‬ ‫זה‪ .‬כך מתגשמת הברכה‪" :‬וראו כל עמי הארץ כי שם ה'‬ ‫הקדושות שזה עתה חלץ עם סיום תפילתו‪ .‬הוא נזכר מיד‬ ‫נקרא עליך ויראו ממך"‪ ,‬וכדברי רבי אליעזר הגדול 'אלו‬ ‫בהבטחת הפסוק שלפנינו‪" :‬וראו כל עמי הארץ וגו' ויראו‬ ‫תפילין שבראש'‪ .‬כשהתפילין בתוך הראש ‪ -‬הרואים‬ ‫ממך!" ומיד הניח את התפילין על ראשו ויצא כך עטור‬ ‫]מתוך 'יחי ראובן'[‬ ‫מפחדים ומתייראים‪.‬‬ ‫בתפילין ונעמד אל מול הרוצחים הרצים לקראתו‪...‬‬ ‫* * *‬ ‫והנה‪ ,‬לפתע ברגע אחד אחזה בהלה במרצחים ממראה‬ ‫היהודי העטור בתפילין‪ ,‬והחלו לברוח כלעומת שבאו ללא‬ ‫סיפר ר' אשר שטרנבוך‪ :‬לפני שנים ערכתי נסיעה לחברון‬ ‫שום סיבה טבעית הנראית לעין!‪ .‬ממש כפשוטו‪' ,‬וראו‪...‬‬ ‫ברכב פרטי בצוותא חדא עם הרה"צ ר' וועלוול אייזנבאך‬ ‫]מתוך 'טיב המעשיות'[‬ ‫ויראו ממך'‪...‬‬ ‫זצ"ל‪ .‬באמצע הדרך סטה הנהג בטעות מהכביש המוביל‬ ‫‪50‬ל‪ parperet100@gmail.com :‬טועמיה ‪ -‬דפוס ספיד פרשת כי תבוא תשפו‬ ‫לקבלת העלון במייל ניתן לשלוח בקשה‬ 864 ‫ט"ו אלול תשפ"ו | פרשת כי תבוא | גליון‬ ‫ מדורגי בית וגן ירושלים‬,48 ‫ רח' יוסף חכמי‬,"‫שע"י ביה"כ "בית לוי‬ –‚–Œ~Œ 0585664447 | 0586666447 ‫ חלק ג' < לרכישת הספר חייגו‬- ‫נערך מספרו החדש של הרב שליט"א פניני בית לוי‬ ‫גלגל הצלה ליום הדין‬  q·–j ~q jƒ‹‡–n ±j p ‚˜~s p l qŠŠÌ‰ r‡‹r ~‹‡ r Œn r ’j nŠÌ‡j –q ‚Š r Ї q ‚n jŒ‚ q p„ ‹‡ n¾ q jŠÌ j‡‹ q€ jƒ‡¹n ‚‹Ì‡ q jŠ‚ rŽ r‰‚‹ l q¸‹‡~n rŠ’j nŽ‹‡–n r¹° j o‡» q ²r ‚˜ q °q –r ’r ~Ì r¾°p jÀÒ~‚ q Âr q ‚“ q oŽ‚r j·‚ pƒ•j Œn j·˜»‡n l q·‚–ÌË r q·‚ p„‹~‚ n Œr Œ‡r n·˜Ì°r ‡Ën –j q n~Ô jƒ»ÃÂp Œ‡ n nŽs~ j‡Ën jŠ q‰~~Ô•» r Ær qŠ oŠ»Œ‡±‹‡ n –n ²r ~t Œ»‹‡ j n̆ ~ rŽ˜r j·»˜ rÀ‹‡–n o ~l qŠËr j€~q ¹~Ô"‚ r Âr rŠ•‡Æn j Œ~Ô‚ q p¼°̊»‡p n¸ q‡~ r·‚‹ q rŠÌ rŠ Šs‰ jÀ‡˜‡n ±n ‡ r •Ô r ~k ‚ŠÌ• j·‡Ën j Œq °˜ r Œo jŠ»ÃÂp Œ‡ n Ën ˜q rŽ~Ô jƒ~Œo †r j·»ÃÂp Œn ˜‡r ±n ‚ r ŒŠ p r~Ó l jЇ n°j n·‹‡ n·–‹‡ q –n r¹j ˜‡r ±n – r p o j·–ŒÌ~‚ o r·Èr ‚q °»‚ p r¾ nŠ~‡ o o¹j ̒̏ j»‚¹p qƒ˜j Œ»‹‡ n –»À n n·~‡ nÂo °‹ p r ~Š r – q r·t Âj °˜ p –p ŒÌ~‚ p –ÌË r ‚‡ q nŽ˜‡r n» n”–°p ~l ‚ r‡‚~ԍ r oÀj Œ‚n r‡‚~»‚"– r o r pŠËr j€~q ¹ r o‰²r qŠËr j€~q ¹‡ r n޲o qŠËr j€~q ¹‹ r ~n ‚"‡ q nЇ n°j n· ‡Ën j Œq °»˜ r rÀÒ rÀ̘Ì~‚ p» q”Œj ‚²‚ p ŒŠ q rÀ‚±Ì~»‚ p °̌ p j”Š q ‡ q n Œ– o r¹Š r °p ‹ rŠÌ‚‡ r o¾ q jŠÂr t„Œ‚ j Ër ~ q oÀ‹~"̊ n Ër j€~q ¹‹ r ~n ‚̘Ì~ q Ì o j¾°‡ p ŒÌË n ~– n o·q j¾°‡ p Œn ‚Ër ~q ²‚ p Œ‹ q rŠÌа̷̎ p –»Ž n j‡‚q ¹:‡ j nŽ˜‡r n» n”–°p ~Šs l ‰ jÀ‡˜‡n ±n ‡ r •Ô r ~k ‚ŠÌ• j· ˜~s„ ‹‡ n Âj ±q Œ»‡ j ‚‹ r ‚Ò o ~‡ q †»Š n l qŠ‹‡†»° n Æ‹‡ j °n rŽ~•»² l q·»‡‚r °‹ p n‡ qް~ j r·‚q ‹‡ nŽ r‡ jސn ‚Š r r‰ j·‹‡–»À n n j·•–~ԁ q r ~† p –r Æ‚ j p„‡~o j·•–~ÔŠs q À‚‡ q ˜‡n ±n ‡ r ˜Ì~‚ n p» q”Œj ‹ rŠÌ ‡ oŽ j· ‹‚o ‹ n‡Œq °r ‹°o jŠ ‹‡–n o ~l  q Âo ±q jŠ ‹‚p rÁ°p ‚–r ½r Âq ‚q ‚˜r j‡‚r А– q ŒÌŠŠÌ‰ q r‡‹r ~҇ r ~‹‡ o ~n rŠÆ~ j pŠÆ‚ p p„‚–Ì~ r j‰ nŠº rÁ tÀ‚–ÌË r ‚Š q r‰ j· ‹‡~n rŠÆ~ j pŠÆ‚ p p„~ r·‚q ‫"ע ָש ִׂיתִי כ ְּכֹל אֲשׁ ֶר צ ִו ִּיתָנִי‬ "‡˜Ì~‚ n p» q”Œj ‚²‚ p ŒŠ q rÀ‡˜‡n ±n ̌ r j”q ‡¹n ‚‹Ì¾q °“‡ p n pŠ~»Œ o °‹‡ j n¾ q  ––ŒÌ~‚ o r‡‚‡r ¹n ‚‹Ì‡‡ q oŽ’j nŠ‹‡Œn r‡‚Âr qÀ ..."ֹ ‫שמַחְ ּתִי ו ְִׂש ּמַחְ ּתִי בּו‬ ָׂ - ‚ rŠ~o ²j ‚Š q  q ŒÌ o ‚Œr ¹r •j ‚q q· „• pŠ o ‡ nƒ oÁ‚† q p°˜»° o j· – pŽ j„~ rƒƒ–q ‚r ‹ rŠÌ‡~o r·Š rÀ°‹Ì‡~ p –ÌŽ r jƒ‹s‡~‹Ì‡~»‚‡ r ¹n ‚‹Ì‡†»° q Æ~Ô~»‚ r ‫‡ אוֹמֵר רַשׁ ִ"י שׁ ֶאָדָם חַי ָּב‬Ëo °j –ŒÌ~ o ‡°n –q ‹‡ n‰–r ¹j ‡ oއŒn Š r‰ j· º˜Ì~ r –‡ n·j ‚q jŠ ‚Äp qŽŒ»j ˜~s¼‚q ‡†o –r ’j n· ƒ‡±r l Œq Š rÀ Аq ‹r ~r ‚r ˜~p ‹‡ n޹r Ì–Œr ‡ oŽ j nÀ ƒ‡ rŽ’r jŠ ‹‡–n j̐ ֲ‫ א‬,‫  לַע ֲבֹד אֶת ה' ב ּ ְִׂשמְחָה‬oŠ»Œ‡±Ì·‡ ‫ָל‬ ‫ב‬ n Ën j Âq ±n jƒ‡Ën j Œq ±‡ r nŽ˜‡r n» n”–°p ~Šs l ‰ jÀ‡˜‡n ±n ‹‡ r nÁŒn ‫ כ ָּל אֶחָד‬.‫ז ֶה לֹא נִגְמָר כ ָּאן‬ ‹‡~n r·°p jÀ‹‡°Ì n Èj ‚˜Ì q ~r ‚»Á r ’n ~~ l –r Œr j¸‚˜ q –p ŒÌ~†»° p Æ~Ô‹‡ r †n –r Æj ‫צָרִיך לָדַע ַת שׁ ֶאִם הוּא‬ ְ Š r ~‚ l r Œ j ± n j· ‚˜ ~s p  l qŠ r¾ q ‹  r ~ r °‡ p ° n –– q ŒÌ~ƒ‡ o – r r  j n·• Œs p  jŠ Ӈ†p Ær °j Ân Œn ‡–n ±r j Ó¹j j Æq Œn –Œq  r Ò pŠÂp ‚q  nƒ¹r –ŒÌ~ o ‹‡n l ’q Œj ‡¹n qŠ ‫ לִב ְ ָרכ ָה‬,‫ ל ְטו ֹב‬,‫ זָכ ָה ל ְשׁ ֶפ ַע‬̆ jА’q °p jŠ‚ r‰ r„~»‚‹~n °˜ p q q rŠ҇–n r” r ~Š p rÀ~ rÀ–Œr j€ nŽ~Ô‚ p„ Š p€–p ‚ r rÀ–j Âp q· ‡‡n n–j Š p€–p Ò pŠÂp ‚q  nƒ¹r " o ’q Œj Ò pŠÂp ‚q  nƒ¹r ‡˜~ n –o r‡ ‫ אַל לו ֹל ִשׁ ְמֹר אֶת‬,‫  וּל ְִׂשמְחָה‬q Âo ±q jŠ‹ q¸҇–n r”~»‚̌ j”q jŠ‚ p„˜~–s p Œ°j nŠ̊Š~‚ q r Œj ±n jŠ»‚ r‰–r j nŠ "–Œ~s q Ž»Ž j qŽ~‚ l Œ† r Ær °j Ân q·sŒl qЁ o ’q Œ~»‚Ì j rÀ‚~ q Äo n‰ j·‡‡n n–j ‫ הוּא צָרִיך ְג ַּם‬.ֹ‫ז ֶה לְעַצ ְמו‬ ‹‡–n o ~‹ l q¸‡Ën j Âq ±:Ì·‡ n Ën j Âq ±n jƒ‹ q¸Š r~‡ l Ën j Œq ±‹‡ r –n o ~l ‹Ì‡‡ oŽ’j nŠ‹‡Œn r‡‚Âr qÀ ‚ rŠ rǂŠ q q¸ jŠ q¸ ° o¾°“‡ p n pŠ~»Œ o °‹‡ j n¾ q  ––ŒÌ~ o ‫ל ְַׂש ּמֵחַ אֲחֵרִים‬ ‚ŒŠ q rÀ‚±r ~»‚ r °~ p –r •j nŽ‚ p„‹‡–n o ~l q Âo ±q Âj °‹ p r ~‚ r °p • r n‡q ‚ l p„ ‡ oŽ’j n· sŒl qŽ ҇~o ˜ÌŽÌ‡j –q jƒ ˜Ì”o ‡ oއŒn Š rÀ ±Æo q jŠ ‹‡Än qŽŒj »Ž~r ‡¹n ‚q ‚ r·Èr ‚q аp ‹‡ nŽ r· »Ž j qŽ~l Ì j‡‚q ‚ p„  oÀ ~‡‚n ‚ r»°Ëj ‚q "‚ p» q”Œj  ‚²p »Ž j qŽ~‹‡ l •‡n ¹n q”Ӈ pŽ’r jŠ–ŒÌŠ»Ž q Æo –j ‚ r °p •j qŽ jƒ»Ž‡ nŽÆ„‡ r n rŽ҇~o ‚r jƒ"„o rŽ҇~"‚ o r·Èr ‚q  oÀj Œ‚ n p‡‚j n‡– o ~q ‚r jƒ̆‚ p‡‚j n‡ r ~p jÁ°~Ô̆‚ p p‡‚j n‡‹ rÁ t‰ jÁ°‚ p p”Ì–‹ rŠÌ~–Ì» o » q r‡ jƒ‡»Š r¸ŠsÀ‚‹‡ q n »˜Æ‹‡ j –n ’r Äj ‚Š q rÀ"~–Ìà r ‚q jƒŠÌ r¸‚‹Ì¾ q q·‚ r·Èr ‚‡ q oŽ’j n·sŒl qŽ҇~o »‡‚j n‡ÌÁ°‹‡ p nŽ r·‚Š q rÀ°‚ p p”Ì–ƒ‡ rŽ r·˜ q̆ j·‚ p”Ì–~ r·~»Ž q rÁ°~ p r·~‚ q r·Èr ‚Šs q ·j n‡ jƒ »Ž j qŽ~l °‚ p r·Èr qŠ–ŒÌŠŠ q q‰»Žº r·°˜ p q ~Ò q –p ¹° p o¾°“‡ p n pŠ~»Œ o °‹‡ j n¾ q  ––ŒÌ~ƒ‡ o rŽ’r jŠ ˜~–‡p ~n °j Œ» q q Œo ±‡ r nŽ~‹ l ~‹‡ n –n ²r ~t Œ»‡ j ‚j n‡‹ rÁ tÀ°‹‡ p –n ¹r t Œ»‡ j ‚j n‡‹ rÁ tÀ°‹‡ p n Œo ±j ‡Æo qŠ jÀ˜Ì¹Ân ‚Š q –‡ q nl ‚q jŠ"Җp ¹p ‚‚ q Œ‹‡ r ~n rÀ q„˜~ o” rŠ jƒ‡¹n ‚‹Ì‡˜ q ~–sp l qŠ‹‡ n‡»~–j  q€–p r·‚ r·Èr qŠ–q q”‹–̸‡ o nŽ~˜ l r”•Šs j ·j n‡– o ~q ‚r °~ p –ÌŽ~Ô‚ r p¼° p °Ì o  qÇ q·– o ~q ‚r – o ~q rŠ€s~j nŠ– o ~q ‚˜ r ~˜Ì~ p –j nŠ– o ~q ‚r ˜~p q Âo ±q Œ‡ j nŽ~l °p jÀ‚ p”Ì–~»‚²‚ p Œ‚ q ±Ì~Ô‚ p r·Èr ‚Š q  q °Ì o ~Ô‡ nŽ~‚ l p¼‚q ƒ‡ r‰–r j n·Ër j‰ qŠ‚r jƒӇ•Ô p ~k ‚˜sƒ j”Œ˜ n ~–s p Œ°j ˜‡ n nÀ»˜ rÀ † ‰ » q ²r ‚˜ q °q –r ’r j· ‹‡ n Œo ±»‡ j ‚j n‡‹‡ nƒ°»‡ r ‚j n‡ÌÁ°‹‡ p nŽ r·‚Š q rÀ°‚ p p”Ì–° p ‚Ì”–˜ j ~‚ p ±Ì‡ p nŽ~– l o ~q ‚r  ‚ rŠ j‰Ì~°~o ‚ r·Èr ‚‡ q –o ‚"‚ l r·Èr ‚‡ q –o l ~˜ q p‰ pŠ rŠ–°r ’j ~‚ p †Ì r j·~–r Œr j¸‚˜ q pŠ~̰ p •–~Õ q °˜ p q q rЁ‡Œn ˁ̏ r j‡‚‚ q p„ÌÁ°‹‡ p nŽ r·‚Š q – q q q” j·‚ r·Èr ‚‚ q p„ rŠ‚ p„»€~l j n‡ jƒ ‚Ër ~‘ q ~‹» q –~»‚‚ q Œ‚q r·Èr ‚Š q °ƒ‡ p ˜Ì¹ r Œ‡ n –o l ~˜ q p‰ pŠ rŠ҇–n r” oÀ~–r Œr j¸‚˜ q –p ŒÌ~ p ‹‡–n o ~l ‹ q¸°p €s~j nŠ ‹‡ n‰‡–n j” »Ž j qŽ~l ~ rÁ~p ˜»Œ oаj nŠ »Ž˜Ì~ r ~‡ nËr »Ž rÁ°p ‚ r Œj ³n ‚q ‚ p‡‚j Ë̆‚ n r·Èr ‚‹‡ q n r l ŠŒÌ¸‚ o p‡‚j Ë‚ n Ër ~‹ q q¸‹‡n r l ŠŒÌ¸‚ o r·Èr ‚‹» q –‚q p‡‚j Ën » Œj ±j n‡ А‹ q o –q ŒŠ j ~o –r ±j n‡‹Š q rÀА‹ q o –q Œ‹ j rÁ t‰ jŠ€~̹‚ o r·Èr ‚q °̌ p jÀ̆‚Ër ~‹ q q¸ ~‡ n rÂq »‚ r¾ nŠ~o Аq ˜–p Æp q Âj °p  ‰ ‘¹q ˜‡ nސl Ëq ˜ p‰Äp Œq j· ˜Œp p –j ’t Œj ~–r Œr j¸ ° o‡ ˜Ì‡r j·‚˜ q ~˜Ì~ p –j nŠ҇~– o o ~q ‚Š r ‹ q o –q jŠ҇~s o Œ jŠ nŠ‹‡ n‰‡–n j”»Ž j qŽ~‹ l q¸ÌÁ°‹‡ p nŽ r·‚q ‚~r –‹‡ r Œn r‰ l ‡‡o Œn jŠ˜q j·~ oŠŒ‚ r r‡‚r ° p  rŽ r·–q ¹~ j •»° r ŠÌ r¸•»°‚ p„‡~o j· oÌˏj ‚n °p ÌÁ°˜Ì– p rǂ˜q ~p jƒ  "~ r·‚‹ q rŠÌ p·~»‚°»‚ p °‡ p Œ° n o‡‚ p¼‚•»² q ‚Š q r‰ j·‹~n ‚q Š~q °r jƒ~•Ì– r j·‡ n·–̘Ì~ q ‹r ~‹ r ~‹ n q¸‡¹n ‚‹Ì‡ q j·‚ rŠ rǂq ‚˜Ì‡ q ‚j nŠ‚ rŠÌ‰ j‡˜~s¼°“‡ p n pŠ~»Œ o °‹‡ j n¾ q  ––ŒÌ~ o ҇~~ o oÁÆq ˜j ‚~ n •Ì– r j·‡ n·–q ~ r·‚‹ q rŠÌ‚ r p·~ԁ r ~‘ p ~~Ô q ~‡ n r»‚ q r¾ nŠ~̊‚ o rސr ~»‚°p jÀÒ rЇ~o rƒ‹Ì¾‚q Âo °‡ p ¹n ‚‹Ì‡‡ q oŽ’j nŠ‹‡Œn r‡‚Âr qÀ̌ j”Š q Š q o·•q jŠŠÌ‰ r‡•‡Æn j ‚~Ô n ~ԁ r ~‘ p ~‚ q –Ìˇ r oŽ j·‹‡n r· t‰Œ‹‡ j ~n –j nð‹‡ p °n rŽ~l q·~ oŠŒ‚ r r‡‚•»² r ‚˜Ì‡ q ‚j nŠŠÌ‰ r‡‚ p„ а‚ p –r rÇ q·‘Ëo Ëq °j n‡~»‚ŠsÀ‹sp •‹Ì¾‚– q p o jŠ– o̐~Ô~»‚‚ r‡r j·̄‡~Š o q q ŒÌ° o ‹‡°»n jŠ‹‡°n rŽ~‡ l oް•»² j qŠ» jŽ j‰ nŽƒ°r j‰~‡ q n r»‚q r¾ nŠ~̊– o Œq ~"~ r r·‚‹ q rŠÌ p·  q Âo ±q jŠÌÁ°‚ p –r rǂ˜ q ~ÌË p ~˜Ì‡ n j nŠ‚Äp qŽ j‡‹r ~‹ r ~̖ n o l ‹Šs n  j·~³r n‡ jƒ– o ~q ‚r ‹‡°n rŽ~l ‚‡ r Œ"˜Ì‡ n ‚j nŠŠÌ‰ r‡‚ p„҇~~ o r·‚‹ q rŠÌ‚‡ r oŽ j·‹‚Š o p·Œj † p q̉ jƒ jއ n¸‡o jŽ j‰Œn j· ‡¹n ‚‹Ì‡ q j· ‚˜–q j„p j·̘Ì~–‡ nl ‚q jŠŠÌ‰ r‡‚ p„̘Ì~ »–Œj ~r "‹‡±Ì‹ n Ëp ~‚ q Œ»‡ r n¸˜q ‹˜Ì~Š r ~q °r jƒ~•Ì– r j·‡ n·–‹ q ‚‡p oŠ~Ò l qŠ‚ r r¾Œ"‚ n pÁ~o ‚r –»Æ‚ n p„Š r~̊‡ l Œn ~l ‚q jŠ‚°p Èr °–»Æ p ‚ n –r •‹‡ r nŽz—–u r ’q j Œ‡ n oŽ’j nŠ ̘Ì~‹‡ n Âj ±q Œ»Ž j j qŽ~»” l ‹ r r ~‹‡ r ~̖»Ž n j qŽ~l °p jÀ ‚ r ‡n j·‡°o jŽ~q »Ž j qŽ~̊ l ‫המשך‬ << 3 ‫בעמוד‬ – pއ ¹ n ‚ o‡ – j ~ q ‚ »‚ r j‡  – q ‚ r ‹ ° o j· ° n‡ ° q  – q ‚ r ̘Ì~ – Æo  n ‚ r‡ ‚ r °p ~‡ n rà ‚»‚ q r¾ nŠ ~– o Œ q ~‹r ‚‡ p oŠ  l q sŒ ± j nŠ jƒ•s j” nŠ̊‹‡ Œ n –̸ƒ‡ j rŽ ’ r j·‹‡  n •Ì–j ˜‡–n j·‚q ˜Ì”–j ~q j· ˜Ì ‡±n –ÌŒ» o ‚ p”–j Œq •–q j· ‡ oŽ j·Œn »° r –q ~ rr·‚‹ q rrŠÌ‡ oŽ jj·»Á~ o ‫נרות‬ ‫לקת נרו‬ ‫הדלקת‬ ‫הדלק‬ ‫ההד‬ –ƒ‚†‚ƒ—ƒ•‚Šƒ•Œ‚Š—ƒ˜Œ—އƒŠ‡Š—•ƒŒƒŠ‚ ‫עע"פ לוח "אור‬ Š•ƒ”„‚ЇŒ €‚‡‡†‹‡Œ –‡– ‫החחיים" לפפי‬ 20:31 19:42 18:32 ‚”Ž˜‚‚ –’˜‚Ž—ƒ—˜‡Ž–‚– ˜—~ŽŠ‰ƒ ‫זמני יררושלים‬ ‫ דפוס ספיד פרשת כי תבוא תשפו‬- ‫טועמיה‬ 51 ‫‡’ƒ–Š—˜‬ ‫יגעת והבנת – תאמין!‬ ‫ƒ ”‡•ƒ˜‡ƒ•ސ”–˜Ї‡Œ‰ƒŽ‡˜ƒ˜ƒ‰‚‡‚ƒ‡—‚‰–˜‡Œ—‰ƒŽ˜Žƒ Š‚‡‰" ‬ ‫~ ˜Œ‚‡—‡ƒ˜‚•†Žƒ˜‚ —ƒƒ˜—‡–ƒ—Ї‹‡— ƒ–†ƒ‡‹—Š~‬ ‫‚ƒ~—ƒ~Š~ƒ˜‡ ‡ƒ˜ Š„‰–ƒŒ—‚ Ž‡˜‡ †ƒŒ~ƒ€‹’އ‡Œƒƒ˜Š˜’‡Š˜‬ ‫‚”Ї ˜ŠŒƒƒŒƒ ƒ‚‡‚˜ƒ‹ƒ‚ЇŒƒŠ~ޕІ–~—ƒ~ˆ–”ƒŽƒ‚‡‚‬ ‫Œ–‡ „‰–ƒŒ—‚ ‬ ‫„ƒŽ ƒ—‚ƒ~އ‚~˜‰ƒ ƒ—ƒƒ—ƒŠŠ~‚”Š ‚Š~‘‚‡ƒ˜ƒ ƒ–‬ ‫Œ—‚€ŽƒŠ‡‚‰Ž‰–‚Œ˜‡Žƒ—‹‪‹‡’”Œƒ‹‡—ƒ‡ƒŠŠ’˜‚~Š‡‡—‹‡—Ž~5‬‬ ‫‡–~—Œ‡‹ސ‡‹‚Ї‰ƒ˜ƒŠŒ‡ƒ˜†ƒƒ˜Š~Š‚˜ŠŒƒƒ‡ƒ~ ‚–Œ‡‹‬ ‫ŠŒŽ‡‡—‡˜~‘Š~ –—‚€Žƒ‡‡ –ƒ—Šƒ—‚ŠŒŽ‡‡ Š•Œ‚~Ž—‡‹–~ƒ˜‹‬ ‫‡—‡‚Ž•—–Œ~ƒŽ’—‚ ƒ–ƒ‚—•‡ƒ–ƒ˜Œ‡‡ƒ‹‚‡‚‡ƒ—ŒƒŠ~ –‬ ‫‰‡~‡ŒŽ‡‡–”ƒŠŠ‰˜Š‡˜‹~ˆ~އ‚˜ ŽŽ˜‡—‡Œ˜‡ŽƒƒŒ†‰‡ƒƒ—Œƒ‰– ~އ‬ ‫‚—‡ƒ–‰‡Š—ŽŒƒ~˜‚€Œ–~‹‚˜ƒ’ƒ˜ƒ‚Œ’–—‡‹~ˆŠŠ~‚ƒ‡ŠŒ€‡‬ ‫Š‚˜’ŠŠ”‡ƒ–ƒŠƒ‘‚‡‚€‹‚‡‚‚ Š‚˜’‡Š˜–‡˜—ƒ–‡‚‡‡˜‚Œ‡ƒ ˜‬ ‫‚—‡ƒ–‚Œƒ–‚‡‚~ƒ”ƒ˜„ƒ‚‡˜ƒ’‚ށ‡–‚ŠŒ‡—‰Š’‡–ƒŒ‡—Œ—•‡‬ ‫ƒŒ˜‡‡€ ˜ŠŒƒƒ ‚–‡ ‚ƒ~ Œ˜Š‚ ƒŒ”Ї  Љ ‚ Ї† Œ€‡ ‚—‡ƒ– ŠŽƒ ‹‬ ‫‚ ƒ–~ŠŒ–—–‚˜ƒ–‚‚€~ƒ–‡ ‡‡‹•އ•‡„”ŠŠ•—”‚ƒ–‰‚‬ ‫‚€‡‹~Š‚–’˜ Œ€‡‚—‡ƒ––‡— Š‚ ƒ–‚އ”ŒƒŠ˜’‡Šƒ˜‡ƒ‬ ‫ƒ‚Ї‰ƒ˜‡ƒƒŠ‡–~˜‚—Œ‡‹—Šƒƒ”‡‡‰‡ŠŒ–ƒ˜‰Š„~˜~‡˜ŠŒƒƒƒŠ‚‡ƒ‬ ‫‰ŠŠ ‡‡ˆ–‡ ‡‡‹ŠŒ—Œ‚—~Š‚ƒ~Œ–‰Ž–~‚”–‡ˆ•”˜‡ƒ˜–‡€‡˜‚˜ƒ–‚‬ ‫—~‡ ‚˜ƒ–‚ ޕއ˜ ~Š~ ŒŠ ƒ‡€‡‚ •—‚ ‚—‡ Œ€‡ ‚—‡ƒ– ‰‡ ‡‰ƒŠ ‚ƒ~‬ ‫Š‚‡Œ•–ƒ—‡€‡‚–‚‡€~ƒ˜ƒ ƒ–ƒŒŽ‚‚ƒ~‰Š‰ƒ ƒ‬ ‫~ˆ‚–~— Š—ƒ~‡ŽƒŒ”Ї Š•Šƒ†ƒŠ‚‡’Ž‚–‡ ‡‡‹•އ•‡‬ ‫הרב עמד נפעם‪" :‬אתה‬ ‫~Š ‚ ƒ– ƒ—~Šƒ –ƒ ‡‚ ‚~‹ ‚Žˆ Œ˜’ŠŠ ƒŒ•— Š‬ ‫הוא המחבר?! הרי‬ ‫‚”Š ˜‚˜ƒ–‚"ƒƒ~‡˜Œ‡ƒ‰‚~އƒŒ•—Š‰ˆ~Š‬ ‫רק לפני שנים מספר‪,‬‬ ‫Š”–‡‡‡Š~ސއ˜‡~Œ–‚ ƒ–˜•АА”ŒˆŠ‚˜’ŠŠ‬ ‫בהיותך כאן בישיבה‬ ‫˜Œ‡˜’‡Š‚”‡ƒ–ƒ—Š~Š‚’‡˜’‡Š‚”‡ƒ–€‹~‹˜”†–ˆ‬ ‫קטנה‪ ,‬לא הבנת כמעט‬ ‫Š„‚Œ‡–ƒ˜Ž’— ˜‹–‡ ‡‡‹•އ•‡~˜‚—‡ ‚ƒ‡–‰‹‬ ‫כלום! 'תוספות' אחד‬ ‫Š—Šƒ‹‬ ‫ƒ—‚€˜‡‬ ‫Œ‡Š‚ ƒ—‚€‬ ‫Œ‡Ž‚ ‚˜’ŠŠ˜‡ –€— ƒ‰ƒƒŽ‚ –‚ Œ‡Š‚ Œ‡Š‚‬ ‫לא הצלחתי להכניס‬ ‫Š’ƒ‡Œ‡‹‚ ƒ–‡‡‹~˜ЇŒƒ‡ƒ‡—‡‚•†Ž‚ƒ‚˜•ŠŠ~ ˜‬ ‫˜’‡Š˜—ŒƒŠ–‰˜ ~˜‚ ƒŽ Ž’˜ Ї‡’˜’˜~ƒ‹’–“‬ ‫בראשך על בוריו‪ ,‬וכיצד‬ ‫‚‡—‡ƒ˜‚†ƒƒ˜ƒ‚€ƒŠƒ˜‡ƒ˜–‚ƒƒ˜Ї–~˜ƒƒŽƒ‹‚Ї‰ƒ˜‡ƒ‬ ‫Œƒ˜~‡–އ€–Œ‡Ž‡‡ŠŠ~‚’ƒ€‚‰‡˜‡ƒ‰‡˜‡’‡Ž˜‡‚‰Ž‬ ‫התחולל שינוי אדיר‬ ‫ƒ‚Ž‚Š~ –Œ’–—އ‹‚ƒ’‡‚ ƒ–‡—‡‚‚•†Ž‚‚ŠŒ‬ ‫ŒƒŠ‹Š~ ƒƒ‡˜‡ ƒƒ‡‚—‰„ƒŒƒŠ‹Š~‰‡˜‡‰‡—‰„‚‬ ‫כזה מקצה לקצה?"‪.‬‬ ‫ސ–ƒ˜ƒ ƒŽ‰Ž Ї•ƒ–  –ƒ —Š ~ƒ˜ƒ Œ€‡ —‡ƒ– ——Œ ‬ ‫Œ˜‡—‹’‡Ž˜‡–‰˜ ~˜‚ ƒŽ Ё–ˆ‰—Šƒ—˜–‡‬ ‫Š•–~˜ƒŒ~ƒƒ‚Ž‚‚އ ‚ ƒ–Вއƒ•ƒŽ†–Ž~‚—Š ‡ƒ—‡‬ ‫—‚ ‰—”‡ƒ– ‚Œ˜’ŠŠ‡‹ ‡‡‹ Œ„Œ ~˜ ˜’‡Š˜ƒ ƒ‚˜’„–ƒ‬ ‫˜ƒ–‚ Š Œ‰˜ ‡Œƒ˜ ‚– ŠŠ Œ† •ƒŽ†– ƒŒ”~ƒ ŒŠ~‬ ‫‡”~˜‡Œ˜’‡Š‚„ƒ‰~‡—~ –Š€Œ–‡ƒ‚–€—˜‡‰–‡‚ —‚‚‡ƒ˜‬ ‫ƒ€ƒ— ƒ‰Œ‚ƒŒ•ƒ˜Ž’Š~‚ƒŒŠ‚‚‡–ƒ˜ƒ‚‚–‚‚‡’‚‬ ‫ƒ‚—‚‚‡‡˜‚‰–Œƒ‰‚Š„Œ˜’‡Š˜— –‡˜ƒ˜‡•‡ƒ–ˆ „–‚Ї˜‡‡‡Š~‬ ‫‚”˜‚–‡‹އ‰–‚‡‚‰‡‚Œ –އ ‰ƒ  ‡ƒ—ށ‡–‰˜ŠŒ‡ ‰‹Œƒ’Š€‬ ‫Œ‡‚ƒ~‚–‚Œ –"—~Љޖ~‚Œƒ–˜ŠŒ‡ ‰‹ —ƒ‡ƒ˜–‚ ƒ– ‚‡‡˜‚ Вއ ‚ І˜‡ ƒŠ‚Œ˜‡  ~ƒ– ‚ƒ•– ‡Ž˜‡‡‹ —Š’˜‡ €Œ–~ Ž‚–‡ Œ‬ ‫Š~‚‡~˜‚—~Š‚Œ‚„~˜~ƒŒ–˜Œ‡‚Œ –"~އ‰˜˜‡ƒ–‰˜‡~˜‚•ƒŽ†– ‚~–ƒƒ‚˜ Š˜‡ŠŠŒƒ‚ƒ‚ނЂ’˜˜‡‚”ƒŒ‚~އŒ–€‡——’˜~ƒ‹~އ•ƒŠ†‬ ‫ ƒ—‡Š ‰ˆ ~˜‡ ‚Ž‚ Š‚€‡— ~˜ ’–‡ ‡‰ƒ–‡‡ —‡–˜‡ —Š~ – ‚‚—•‚ ƒŒ‡˜~ ˜Ž’˜ Ї‚–~— —˜‡ЇŒƒ‡†‹Œ˜ƒ•ƒ–Œ~ƒ‰’‡‬ ‫‚Œ–ƒ‚—‚—•˜‹‡Š‚”Š ˜‡ƒƒ~‡˜—Œ ƒŠ–~ƒ˜~˜˜ƒ”~ƒ˜ŒŠ‰‹‚– —ŒƒŠ‹Š~‚–€—˜‡’‹‚–~—ƒŽ‚ ‡‡•–~˜‡~˜‚Œ‡Š‡‹ ˜ƒ’ƒ˜ ƒ‚Ž˜‡‬ ‫ŒŽ’‹~˜‚‚ƒ~‚Œ –"‚–‡–•Вއ—އ‹Œ’–‚‡ƒ˜ˆ‰~‡—‡‚•†Ž‚ ~˜ƒŒ•Œ—Œƒ˜‬ ‫Š~‚Ž˜‰Œ†‰Šƒ‹ ˜ƒ’ƒ˜ ~ Š~‚”Š ˜‡Š‚‰Ž‡–~—ˆŠƒ–‡ƒƒ‰‡” ˜’‡Š˜ — –‡˜ Œ—‚€˜‡ Š–‰˜ ~‚‚ –‚  Ž’˜  Ї‡ ‰~ƒŠ‹ ~‡Žƒ ~‬ ‫‚– Œ‚Œ– ‹– ‹Š‡Žƒƒ˜ЇŽƒ‡Ž‚Š‚‡ƒŠ‚—‰‡Šƒ‰ƒ ƒ‚‬ ‫‚˜ ƒŠŠ—‡Žƒ‡~‡–‰„‚Œ•”‚Š•”‚"‬ ‫ ‡ƒˆ”ƒ’ƒ‡’–‚ ƒ–Š––‡‹‰‚ƒƒ‡‡˜‹˜ ‡Š˜ЇŒƒ‡‡‡—‡‚‚€ƒŠ‚ ~–   ‡Ž‡Žƒ  ˜ƒ–˜ˆ ƒ—ƒ –‰˜ ~˜‚ ƒŽ  €~‚ Ї‡ ‰‡ Žƒ–~‬ ‫~Œ˜Š~‚Ž˜‡‰Œ†‰Šƒ‹‰‚–€Š‡Œ‡Œ‡‹‡Œ‡Œ‚ –‡‡ƒŠ‡‹ƒŒ˜€Š‡‹˜ƒ–˜‹ Œ˜‡ –‰‚ „ƒ „Œ ~–ƒˆ Œ~ƒ  —‚‰‡ƒ˜ —Š Œ–‡ ~˜ŒƒŠ Š~ ‚‡ƒ ~Š~‬ ‫Œ‡‡ƒ‹‡ƒŒƒƒ~‡Šƒ~އ˜•ƒ‰Œ†‰Œ–€˜‡Š ‡‡–ƒ‚ނЕ–~˜ƒ‘ ‚„Œ  ‰Œ—Š АƒŒ˜ — –‡˜ „ƒ Š~ – ˜’‡Š˜ — –‡˜ „–˜‡ Ї˜‡ ˜‡ ’˜ — –‡˜‬ ‫‡”~‚‚‡—‡‚ŠŽ‡‚ŠŒ•ƒŒƒ˜‚•ƒ—‡‹”’ƒ‚‡‚„‚‡ƒ‹‚ ––~— ƒ— ƒŽ‰Ž˜‡ ˜‡‰‘ Š –‡ ‚ƒ”~˜‡ ~˜ ‚€Œ–~ ƒ‚˜ Š˜‡ ŠŠŒƒ  —• – ƒ‚˜Š‚ƒ˜‬ ‫Œƒ•‹ ‚†‡ƒŠ ŽŒ—ˆ  —‚ Œ~ƒ –˜ ЇЂ ƒ‰— „–˜‡ Ї˜‡ —‰ƒŽ˜ –Œƒ˜ ”ƒŒ‚ŠŠ~‚’•‰Ž‡˜‚—˜~„‡”~˜‡Š‡‚‰ŽŠ˜’‡Š˜–—˜‬ ‫‡–ƒ—Ї‹‚‡‡˜‚‚—‚Œ~ƒ –˜Œ~ƒ‡—˜‡‹‚ƒ–‡‡ƒ—ƒ ˜‡Œ‚‹އ ƒ˜~ Š~ –‚˜’‡Š‚ „–˜‡‹~‡Šƒ˜—˜—‚‡‡˜‚ŒŠ~‚—Œ ‚ƒ~ƒ—–”ƒ‹‬ ‫ЉŠއ‚Œ—’ ‚‰ƒŠ‚Š~ –‚ƒ‚’Ž‚~Ї~‡•—‚—‚€‡‚‚˜Š’–ƒ—‬ ‫Š ƒƒ‡ƒ˜‚Ž‡‚ƒ‚‡ƒ‹ƒŠ~—Œ˜‡Š‰ŠŠ~‡ˆ‚—ƒŒ˜•‹ƒŒ˜•‹‬ ‫Š’˜˜’˜‡~˜”Œ‡‚Š‚‡‡Š~‚˜’ŠŠ˜‡Œ–‡Œ ƒ€‡‚—ƒ‚–~ƒŠ ŠŒ‡†˜‡ ƒŠ‡—ƒ Œ† —„‚ ‰– ŠŒŠ‚ Œ‡ŒŒ‚ ƒ ”‡ —Š~ Ž˜˜‡ ˜ŽƒŒ‚ А’’‡‡‬ ‫‚—‚ЇЂ„‰–˜‡‚‡†~˜‚•Š‚—•‡Š˜‡Š”Œ‡’‚ƒ–~˜‚€–  ~Œ–˜‡Šƒ ~ŠŒŽ~Œ†ƒ~ –‰ˆ~ŠˆЇ—ƒ ~ˆ~ƒ˜ƒ Œ† ŽŒ—ˆ‰ŠЇŠ—˜‬ ‫—Š~Šƒƒ˜–Š˜’‡Š‚”‡ƒ–—ƒ‹~ƒ’~ŠŠ~‡˜‡Œ‚އ˜А—ƒ˜—‚ —‚€‡„Œ•–‡~˜—Œ—Š— –‡˜Š~‚‡‡˜‡Œƒ€ŠА„ƒ~˜˜ŠŒƒ‡Œ–ƒ‬ ‫—‰„ƒ‰Š—‰ƒŽ˜–Œƒ˜Š‰Š˜‡‚‰Ž˜‚–‡‹—‚Š~އ˜ŠŒ”ƒ~ŒŽ‡Š˜’‡Š˜ —•‡•‚— –‡˜—Š—˜‚Љ˜‡‹~‡Š‡‚‰ŽŠ˜’‡Š‚ƒŠ~ –‡‚Šƒ˜—˜‬ ‫Œ–‡—‚„ƒ‚~’—–ƒ˜‚‡ ‡‚ŠŒ”ƒ~ŒŽ‡—‚‰„ƒ‚‡~–•‡‚‰Ž‚€ƒŠ —Œ ‚”ƒŒ‚Š~ –‚ƒ‚‰––~‚~‡—~އŒƒ˜—ƒ Šƒ—ƒ‚‰–‡ ~ƒ˜‡ŠŠ‰˜‬ ‫——‰ƒŽ˜ „‰–ƒŒ—‚ Œ–‰„‚‡–~ˆ‰‡”Œ€‡‡‹˜‚‰—‚˜ ƒ–‚‚”‡ƒ–‡˜ Œ‡Ї—ƒ‰‡”–‰‡‬ ‫Œ~ƒ˜ƒ‚‡ƒ‹ƒ~‡ŠˆŽ’˜ ƒЇ—–‡~ƒ–‚—–‡˜ƒ–‚ސ—‡˜‡Œ˜Œ‡€ƒŠŠ‬ ‫‰–Œ„Œ~‡Ž‚’ƒŠ˜‬ ‫‚ І˜‡А—ƒ˜‚—˜Šƒ˜‡”~˜‡Œ‚‡˜ƒ‚– •˜‡Љ˜‰‡—–Œƒ˜‚Œ–‰„‡ ‚Ž‚Œƒ•‚ƒ–‚‡—–‚‰Š–ƒ„‰‡˜‡‡‡˜~—Œ‡~Œƒ’Š~‚Š‚˜Šƒ˜‬ ‫Š‚·‪˜ƒs‰–r j‬‬ ‫~»Š‪q rÀӇ p‬‬ ‫އ‡ƒŠŒ”ƒ~†–Œ’~ˆ‚‰‡—‚‡‚‰Œ†–‡•Œ‰ƒŽ‡ƒ˜ƒƒ˜— Š’ƒŠ’އ ”ƒŒ‚‰˜–‚—Š˜ƒ–‚~ƒŒ–˜‚˜ƒ–‚’–—˜‚—ƒ»‪r r‬‬ ‫Š•‡‪‚‰–‚~‡Œ ‚Šƒ•‚‡Œ—  ‰ Ó‬‬ ‫‡˜ ‪p ~k ‚Šƒs• j·Œq °j‬‬ ‫—†ƒ‡‘ƒŠ~”–ƒ‰ŠŠŠ~ –‚Œ˜Ž‚ŒŒƒ—‰˜•ƒ–‚‡–ƒ—ŠŒ‡‚„‚ І˜‡ ‪n nÀÓ t€‡{Ên ‚n jƒ‚ pÁ~o ‚r‬‬ ‫~‹˜ƒˆ—–•ƒ˜Œƒ”~~އ–ˆŠ‚€‡Š „‰–ƒŒ—‚ ‚–‡†ƒƒ~‹Š~ƒ‪ ƒ˜‰– ‚~‡–‚ƒ‹~‚˜ƒ~‡”Œ˜~˜ƒŽ—ŠŠƒ‰‡—’Ž˜ƒ–‡Œ‚ƒƒ”Œ‹ƒ‡•ƒ ‡Ž‡–‚:‬‬ ‫ƒ„–‚‡˜‚ƒЇ˜–‡–‚~˜’ŠŠ‡ ‡ƒ˜ƒ‚‚‰– Š~‡€ƒŽ‚ƒ‚Ž‚‰ƒ–— Œ˜ƒˆ‚’– ‚˜Šƒ˜‬ ‫–’~Š’ƒ~‚‬ ‫‚–އ˜ ‡‚‬ ‫‡—–~Š‬ ‫– Š‬ ‫‡” •—‹†ƒ‬ ‫—~ƒŠ ‡‬ ‫–ƒ„‚‬ ‫ЇЇ~˜‬ ‫ ‡‚‬ ‫˜—ƒ—Ž‚‬ ‫—–‚‬ ‫Œ–‡‹‬ ‫„Š‬ ‫ƒŠ‡•‚‚‬ ‫„Š‬ ‫‚‬ ‫„Š‬ ‫„Š‬ ‫טועמיה ‪ -‬דפוס ספיד פרשת כי תבוא תשפו‬ ‫‪52‬‬ –‚–Œ~Œˆ—Œ‚ ˜ p‰ pŠ rŠ˜°p p¾ q·˜j Œ~‡ n ‚n °‚ p –r Œj ~~‡ r ‚n jƒ˜ q Æq †j Œº n rŠ»~‡ n‚°~s o –‚˜ r ~˜ÌÄ p q‰ jŠ˜ q Æq †j Œn –q ‚ r n‡‡ q nŠ j»‹°‹‡ r n¾ q °‹‡ p °n rŽ~° l o‡ jƒ‹‡Èn Ëq Œj ŒŠ q °ŠÌ p r¸’q °° p o‡ ‚Ër nÀ qŠº˜Ì~‚ r p» qŠ j¾°‚ p °r Èj n·~‡‚n jƒÌ· j‰–n j·–’p Äo ‚˜‡ q o jŠ~r ‚º r ˜Ì~ r •q rŠ–’p Äo ‚˜‡ q o jŠ‚ r‰ rÀ ‚ o·–j ‚q ˜ pŠ p‰Ì~ ‚˜r j‡‚r °p  „ ‚Ër n‰ j· ‚¹r jŠ q‡ Аq –Æo n ~»‚ ̆ ‹‡ n ŒÌ” j ‫המשך‬ << 1 ‫מעמוד‬ ~»‚ÌÁ°˜ p q·‚‹ q Ò n –o j~~ q o”̇ƒ‡–Ìr ~l Œ‚ o rŽ r ° p p‰–p ‚r Âo ° p ~r ‚‚ r ~r – r p‰–p ‚r Œ»~ o j” r¾°p jÀ ̆~Ô‚ p„ jƒ o –q ˜j ‚n jŠ‚ rЇ n ˜j Œ~‡ q ‚n °»~ p –º r rÁ°‹‡ p –Ì‚ n ‚‹‡ q Èn Ëq Œj Œq ‚Œ‡ q n‚~Ô~»‚°~s o –‚Š r ˜ q q Æq †j Œ° n o‡º rŠ‹ q¸°‚ p ~r –r jƒҖo j~q ‚Š r °˜ p q·‚Š q Š q oÀËq j ‚n ‡ nŽ~l ‚–r •r j‡‚q ‡Ën n· ‚¹r jŠ q¾ qŠ ~ r·~q ‚r –Œq ~r º rÁ°p ‡˜n r pŠ ~Ô jƒ ˜»~‡–n j· qŠ »‰ jŠ‚‹ r ‚»‚ o ²p Œ̊‡ q n¸‚q jŠ‚ p”Ì–~»‚°̊– p Œq ~r jƒҖo j~q ‚ƒ‡ r rŠ~‚ o rŽÆ"‚sr Æ ‹‡–»Æ‚ n –ÌÈ p ‚˜r j‡‚~Ԙ̕ r –r j‡•–‹‡ q Èn Ëq Œj Œ˜ q pŠ p‰Ì~~ÔËj ~‹Ì‡‹‡ q °Ô n °Ò j °p Œp j·‹Ì¾‚q ŒÒ o Âo Œ° n Èo qŒj ‚Œq jŠ q ‡°n Âr qŠ‡~’—˜˜ o qްj n·°Ó p jŠ–Œ~s q ‡»‚°‡ p Œ‹ n ~n °Ó p jАq Ë– o Œq ~Ò r –o j~q ‚r jƒ qÇ qŠ ‚ rŠ j·•n jƒ‚r Œj °~‡ r ‚n jƒ‚–r –o j·º rŠ ˜»‰ j„ n·~Ì rŠ҇–n r” q ‡°n Âr ‚Ó q jÁ°˜ p q· qŠ"‡Œn jŠ»~Ì rЇŒn jа o‡ q ‡°n Âr qŠ–r •j °~»‚~Ì q rÁ ‚ p¼‚Œ~ q r·~q ‚º r ˜Ì~Š r ~q °˜r pŽ p‡ jސq Œ˜‡ j Èn ±º q rÁ°‚ p ½r Ân qŠ˜ q Ëq Œ n ~r ‚‚ r ~r –‹ r n‡ŒÌ‡‡ q –o l ~q Ó jÁ°˜ p q·‚q ̊‚˜r jސ~‡ r ‚n jƒ‹‚p rÁ°‹»À p Än qŠ‚–r È‚ r Œº q ˜Ì~Š r ~q °‹‡ r n rŠÌ•̰„–q ~l Œ‚ q p¼°‚ p ˜r jސ~‡ r ‚n jƒ ‚~r –Ìà r ‚‚ q rŠ l Âq q·‚˜r jŠ r ÌÁ°˜ p q·‚»Ž‡ q oА~Õ r °̊– p Æo Ò n –o j~q ‚r jƒ‚–r È‚ r Œ~ q r·~q ‚Š r ~q °r ‚°p •‚ r r Œj ±n jƒ˜Ì¾ n€–j pŽ~˜ p pŠ p·•q Œ~‡ j ‚‚ n r‰ rÀ•–º q rÁ°‚ p rƒ~l Ëq ‚˜~s q „ ˜ pŠ p¸t Œ~Ô~‡ j ‚n °p Š rÀ‚‡r pŠ~‚ o –r ²j •q ˜j ‚ÌÁ n °˜ p q·‚– q r ³o ‚Š q rÀº rŠ–°q rŽ jƒ‹‡°n •‹‡ r n¾Œ‡n nÀ‹‡ nŠ»Æ†‚ n –r j~‡ r ‚n Š q‰~sË ~Ô˜Œp ~k p·~‡‚n °‚ p p”Ì–~»‚‹~n °˜ p q·‚̊‚ q –r Œj ~‹Ì¾ r ‚Š q rÀ˜Ì•–r j‡•–Šs q ‰~k pŠº rŠ ‡q n¸‚q jŠ˜°p p¾ q·˜j Œ~‡ n ‚n °‚ p –r Œj ~‚ r rŠÌ ‚˜ q q·‚Ò q ~– q ’p Äo ‚˜‡ q o jŠ~Ì rŠº˜Ì~‚ r r jŽ j‰°n jƒ‹Ì‡ °Èo qË~‡ j ‚‚ n p¼‚° q sp ‚‡ q –o l ~q °"“‡ p –n Œj Ëq ‚‚ q Œ“‡ r –n Œj ˺ q rŠËo n¾°‹Ì‡‹‡ p °Ô n °‹‡ j Èn Ëq Œj Œq ˜ q·‚˜ q ~‚ p rŠ~l °r jƒ»°‚–r ²j •q ˜j ‚Ó n jÁ°˜ p q·‚Ò q –o j~q ‚̊– r Æo q Œ‹Ì‡‹‡ j °Ô n °‡ j oŽ’j nŠ‚ r‰ rÀ Ò°p Œp j·‚ r ‡ nŠ j”‚ n o‰~~‡r ‚n jƒ‹‡ nÀj ‚ n ~r ‚º r ˜Ì~‹ r o¾•q jŠº rŠ q ‡†n jŒ~»‚ q jƒ˜ q ~‚ q °r Èr q·»ÃÂp Œn º rŠ‚–r Œj ~‡ r nÁ°˜ p q·‚"~Ì q rŠ‹‡ nÀj Ë‹ q ~n ‚ q ‚ÌŒ r rÀ‚Ër nÀ q·˜ q ~Ì‚ q p‡‚j Ë‹ n ~‚ n rŠ~o °‡ j nÁ°p ‹‡Èn Ëq Œj ŒŠs q ‰~k pŠ~Ô‹ oа° r sp ‡~n –j ˜n jƒ‡~Ì·Ò̌ n rÀ˜ q ~Ì° q o‡‡ nÁ°˜ p q· qŠ‚–r Œj ~r jƒ‚–r ²j •q ˜j ‚Ó n jÁ°˜ p q·‚ŠÌŒ q ˜j ~ p oÀ°p ‚˜r jސ»Ã r Âp Œ° n Èo q jŠ‚ r”Ì–~‡‚‚ n ŒÌÁ q °˜ p q·‚˜ q ~~ p r·~q ‚Š r ~q °‹Ì‡‹‡ r °Ô n °»–j jr °‡ p –o l ~q ––o Œj q”ŒÓ j jÁ°˜ p q·‚˜»‰ q j„ n·‚‡r n¸‚‡ n nÁ°˜ p q·‚‚ q oÂn jƒ °Èo qË~‡ j ‚‚ n Œ» q j r‡~Ô‹‚ o q q‡º rÁ°~ p Âr ~n Œ»»Ã o Âp Œ‚ n p„˜~° p Èo q jŠ‚ r”Ì–~‡‚n °˜ p q·‚̊q –»Æ‚ n p¼° p r»Â qÀ– o ~q ‚Š r °– p q qǂ˜ q ~˜Ì‡ p j nŠ– o r ‚‹ p Šs n  j·˜~±o rŠ‚ p¼‚Œ»~ q –j Ën ‚ p”–j Ën ²p ‚Œq ‹‚p Œo °Èo q jŠ º rŠ –Œq ~r ~ r·~q ‚r  oŠ ̆ jÀ –p p ‚r ˜ q »–~l q» »Œ‡ nÀj ‚n Š r~l ˜Ì ’r jÁ°»Ž p ˜Ì~ r Âo qŠ jŠ~ r·‚ p„Š r~»Ž l ˜o rÌ ~Ô˜~s„ ‚ p„ rА‡q n¸‚q jŠ‹‡ n‰‡–n j”~Ô‡ nŽÌ”‡•n ‹‡–Ì‚ n ‚– q r ³o ‚Š q rÀ˜~‡ p nŠ» jÁ q€˜»˜ j –sp Əj ˘ n qŽÌ‰Œ» j Èj Ën °˜ p °p Èp qŒ‡ j nŽ~˜ l q·‚‚q –r Œj ~r ÌÁ° p ~o jÀ‚˜ q ~ p ~q j‰ nŽ̊–o r ‚Œ‚ p ~r –j nŽ– o ~q ‚‹ r ‹‡ n ’n Ër °‚ t p‡‚j nŽ‹‡ nÆq Èj ‚‹‡ q –n r¹j q· ˜°p Èp q ˜j Œ~‡ n ‚‚ n °r Èr q·‚Š q »°‚ q –r j„ r ˜ q·‚"º q ˜Ì~»~ r jÁŒq j‡҇~‚ o °r Èr q·‚q Œ» o j„q ¹q j„‚n ˜~Їp nǂn °s p ° l q‡ jƒÌÁ°‹‡ p n¾ q ‚˜ q ~• p –‚ q p‡ j n‡~Ô‹r ~r ° p ‚Ì”–‚ j p¼°˜ p q q rлއ oАr ˜~s„ rŠ‹‡ nÀj ‚~Ô n ~r ‚°~s r –‚r Œ– o r ³o ‚Š q rÀ˜~º p rŠ» jÁ q€ j¾°p  ––Œq ~r °̌ p jÀ‹‡–n o ~l ‚˜ r ~p q Âo ±q jŠ oÁ‚˜ q ~‹ p ‚p rŠ˜˜o rŠ҇–n r” jƒ‹‡°n rŽ~Ì° l o‡̰’j qŽ ˜~s„ ‚ r †r j‚q Ër j †q j‚n ‚Ër ~ q º rАl q jŠ ‚–r Œj ~r ‚²r ~n ‚r jƒ ‹‚‡p oއ o· »– j·¹n ‹‡–Ì‚ n ‚q ‚ rŠ j‡ qÁ q· »Ž j Âq ³n °‚ p r·Èr qŠ–ŒÌŠ҇ q –n r”‡¹n ‚‹Ì‡˜q ~–s p l qЇo jÀ‚ rŠ rǂŠ q q¸ jŠ q¸‚ p„“‡ n pŠ~»Œ o °‹‡ j n¾ q –‡n ‚~»‚˜ o –r m Œr jŠ‚°r Èj q ˜j ‚~ n Âr ~n ‚Š r r~ l o¸ qŽ˜j ‚n jŠ‚Är nŽ~»‚˜Ì±l qÁ‚Œ‡ q ~‚ o r †r j‚q ‹‡ n¾ q ‚– q ’p o j·‹˜o r ‚o jŠ»˜o rÀ‚n jŠ ‚˜–q j„p j·‚ pÀ j„ nðÌ” p –‡ r ‚n j‡Šs r·‹Âr »Ž~ n ±r rŽ jƒ‹‡–n o ~l ˜ qŽÌ‰Œ~‡ j n‚~»‚‹‡ o nÀj Œ~»‚ q jƒ̘Ì~‚r jŽ j‰°º n rÁ°~ p Âr ~n °º p rŠ–Œq ~r jƒÌÁ°˜ p q·‚˜ q ~p Œo ~r jƒŒo ~‹ÌŠ r ²r ‚q jƒ Œq j¼‚q ‡q n¸‚n °p jÀ–q q”s–Œ‚ o p‰Ì·~»‚°‡ p o jÀÒÌ˺ rÁ°°~s p –‚˜ r ~p q oÁ q€ jŠЇ n ˜j ‚n jƒ˜–sp Əj Ën ‚‡†‹‚–~–‚‹ƒŠ—˜—˜‰– ‡ nŠ~‡ nËÌ r –j r·‚ r‰ rÀ˜ p‰ pŠ rŠ˜°p p¾ q·˜j Œ‡ n nŽ~~ l r·~q rŠ‚¹r jŠ q¾‚‚ q –r Œj ~– r ’p Äo ‚˜‡ q o jŠ˜ p‰ pŠ rŠ ‹‡Œ‡‚˜‡– ~ ‫המלחמה האחרונה )נ"ד( – כשרון של חסרון‬ ‹‡—‰‚ ‡ ‚Œ‡‚Œ ‚Š•‚ ƒŠ‡•‚ Š„ –‚ –”‡ƒ‹‡Š~Œ—‡ƒ‹‡—‰˜ƒŠ€ ‚‡˜ ˜‹‡Žƒ˜ŽŠ~–—‡—ˆ‰˜ƒŒƒ~‚ƒŠ‡•—’—‚˜ƒƒ~ƒŽ–‡‹ƒ•‚–Œ~Œ ‹‡—–’Œ ‹ ƒŠƒ‰  ~ •–’ ˜~ •ƒ•  ƒŒŠŠ ‹‰Šƒ‰Š “‡ŠŒŒ Š~Œ—‡ ‡ŽŠ ‚Žƒ—~–‚ –—~ ‚–Š ƒ ƒ—Œ˜—‚— А “ƒ–Š ‹‚Š ˜ƒ‡‚Š ‡˜ ’— ƒ˜ƒ~ƒ ‚ކ•ƒ‚‡ƒ„‚Œƒ~–ƒ†•ƒ~‡‡—‚А ~Ё ~‹—~Ž˜‚~‡Ž‚ƒŠ‡~‰ Š— ‚—– ‰— Љƒ ‚ЇŒ Љ— – ƒŽ–~‡ –‰ƒ Š ‚˜‡‚ ˜~„ ‚”‡— “–~‚— ˜Žƒ† ‡–„‰~ƒ ‡–– ‡’ƒ~ ˜Š ‚†‡Š— ‚Ї• ‹ƒ~˜’— ‚„‡~–~Šƒ‡Ž—–˜ƒ–Œƒ~˜ƒŒƒ~ŠƒŠ—ŒŽ—‹‡†ŽŒŠ~‚˜ƒƒ~Š„ †’—Œ‚ ‡•ƒ ‡’Š ˜€‚ƒŽ ~Š ‡— ‹‡ƒ‚‡ ˜ •ƒŠ ‚˜’‚ƒ ‚Š— ‰Š‚Œƒ~‚˜ƒ~Š–ƒ—•‚‡˜ƒ‚ŒƒƒŒ†‡‡ŽЉ~Š~‚„‡~–‰ ƒŠ‡’~ ˜ƒ—ƒŽ~‚ €Ž ‹‡—’ ˜—ƒ’ƒ ‹‡Šƒ•Œ‚ ‡Œƒ~ŠŽ‡‚ ˜ƒ‡ Š‹’‹Šƒ‚˜~‡–˜ƒƒ‡Š‹’˜ƒ‡ƒ‰ŠŒ‚ ˜~ƒŠ‡—Œ‚  ‹‡Œ’‚Œ‰‹—‚‡’ƒŒ‡’ƒ† ˜Žƒ‡‹ƒ€–˜Œ ‚ЇŒ‚ Š—‹•ŒƒƒŽŒŠŠˆ–‚„‰ƒ˜ƒ–‚ŽŠ‹’‹‚–~‚„ ŒŠ‹’ ˜ƒ‡–„‰~‡‡А~‡‚Š~–—‡˜~~Š˜ƒŽŠŠŠ—‚Šƒ’‚ˆ– ˜ƒŽŠ˜ƒŒƒ~‚Š—‚Šƒ’‚ˆ–˜~ƒŽŒŠŠ‚„‚ƒ‡Žƒ‹‡– ˜‡– ˜‡†‡ –„Œ ˜ƒ–˜ А ‹ ~Œ” ƒŒ‚ ‚€ ˜ƒ‡–€Šƒƒƒ Š~–—‡‹˜~~Š ˜‡Ž‰††˜ ˜˜ƒ–’‡•”‡ŽŠŒ  ƒŽ‡Œ‚‘ƒ’~˜‡–– ˜Šƒ’‚Žƒ—~–‚˜ƒŠ€Š~–—‡‹Š—~–‚˜ƒ‡‚Ё”‡‰‰ƒ ‹‡€–ƒ‚˜‡Š‚ ~’‡˜Ž‡~ƒ~Œ†ƒ—’"‚„˜~‹‡—ƒ‹‚ˆ‡~ ‚‡Šƒ ƒ—‡’ –‚ŽŠ ‚Š—ŒŽ Š "‚– Ž ‚Œƒ~ ~Š ‚Š— ‚‰– ~ƒ‚ ˆ—Œ‚—–Œ‚–Œ~—‚„ƒ‡—‹‡ •ƒŠ–•‡ˆ~‹‡ ƒ† ‹—АŠƒ„ ƒ—‡’ ~‚‹— „†– —–ŒŠ„ ƒ—– ‡˜‰Š~–—‡“–~Љ˜~‘‡•‚ƒ‚А— ‚Їƒ ‚“–~Љ˜~ƒ‚ ‫לפעמים נדמה לאדם‬ •Š ~ƒ‚•ƒ’‚˜ƒŠ‡‡ ‡ƒ‡–ƒ—Š ƒ‡—–’ƒ—’ƒ  ~•ƒ•  ‚„‚‹—–—~  ƒŽƒ~ƒ‡‰‹‡•Š~ЇЇ ƒ‚  Œ‹‡Š‚˜ ‚‡ ‫שכישרון מעשיו הם‬ Š~–—‡А––ƒŠ‚•‚‡˜—ˆ‰А•ƒ• ~Ž˜‚—‚~ƒŽŒ –„’Œƒ‚„Œ‡Œ Ž‚—‚–ƒ˜‡–ƒŠ~ ‫שהפכו אותו להיות‬ ‹‡•n Œ‡ n nÀ ƒ‹— –Œ~Ž—‹‡—‰ ‹—˜‡––ƒ‚‡ƒ„‚Œƒ~ o nŽ jŽ‚‡ ‚ ‘ƒ‡“‚˜~„–—•Œ"~‰ŠŠ~–—‡“–~˜–ƒ˜‡ —–—•‚‚Œ ‫ בא הנביא‬,‫מה שהוא‬ ˜z—p –p rŠ “–p ~p ‡ o l –j Œp jŠ Ò oŠÌ‚‚– q ‚r Œuj nŽ‚q jƒ –Âq ‚q ‡Ì¸‚‹‡ q ¹{n —j qÀ‚q ˜~p ˆŠŒ‚‚‡Ž‰‡‹–€Œ‚ƒ—– ‚‹ŠŠ‚Š€‚–ƒ˜— ‚–ƒ˜‡–ƒŠ~ ‫בבל‬ ‫היות‬ ‫שעם‬ ,‫ואומר‬ ̊~՘̎ rÀz—j Œn ‚˜Šƒ’ˆ–ˆ‰ ,‫טיפשה‬ ,‫ברברית‬ ‫אומה‬ - ‫Œ’–— ‚ŒŠ‡‹ ‰‡ ‚ŽŽ‡ Œ•‡‹ ~˜ ‚‰—‡‹ —‡•ƒŒƒ Œ—’Š בזויה ללא כל כישרון‬ ‹‚ƒ‡—Œƒ–—‡‰—‹~Š‚ŒŽ‹‡Œ’Š—‹‡‡ Š–ƒŒ~‰Œ •Ž ‫Œ–€˜‹ŠŒ—ƒŠŠ€ƒ‡‹‚€ƒ‡‚Œ–ƒ‚ŽŒ‚––Š—Š’Œ‡‹‡˜–ƒŒ‹ הפכה להיות אימפריה‬ ‚Œƒ~Š˜ƒ‡‚‹—–Œƒ~ƒ~‡Ž‚~~ƒ‚—‚Œ˜ƒ‡‚Šƒ˜ƒ~ƒ‰’‚— ‫וראש למלכויות‬ ‹‡‰–‹‡–ƒ‡˜ ˜‹‡Œˆƒ—Œ‡—˜ƒ•ЕРƒ‚’ƒŽ ‡ ~‡ƒ€ —~–ƒ‚‡–’Œ‡~˜ƒ‡‚Š‚‰’‚ƒ–—‡‰Љ~ŠŠ‚‡ƒ„‚—’‡†˜‡–– Š~˜ƒŠƒ ˜ƒƒŠ‰—‡–€˜‡‹‡Œ’Šƒ‡–„‰~ƒ–Œ‡ƒ€"‹‚Š~ "˜ Š”‚~Š˜Š˜—‚˜‡‡Žƒ•—~ƒ‚ ‚ƒ”–‡‰"‚ŒŠ˜ƒ‡ƒ‰ŠŒŠ ˆŠƒ‚‚ ~ƒ‚ „‰ƒ ‚Žƒ˜ƒ‚”~ŠЉ‚ ‚—ƒ— –‚ŒŽ ‡ƒ€ "‹‚ ‚‡~ ˆ‡—ŒŽ ‚—‡~ƒ‚ƒƒ‡Š  †  ~‰Œ ˜‡— ˆŠ— ˜~ ‡ƒ˜˜ ‡Œƒ•˜ “–~‚ˆ–ƒ~Š˜‰ŠŠ˜ƒ”–~‡—ƒ‰ˆ–—Š–ƒŠ~Š˜ƒŽ‰—Œ˜—–Š“–~‡ –ŒŠ ~‚–Œ~Œ ƒ’”Œ “–~ ‡ –ŒŠ ˆŠƒ‚ ~ƒ‚ Š~ ƒŠ— ~Œ‡Š•~Š ˆ‡‡—‚ “–~ –ŒŠ  –„ŒŒ ‚—ƒ–‡˜Ž†‚„‡~ƒ‡ŠƒŠ—‡—“–~АˆŠ‡‹‡Œ’ŠƒƒŠ—‹‡Š•~ŒƒŽ‡~—‹ƒ–Š ƒ‡‚‡ƒ†‹–‡Œ–‚ Ї‡Œ ƒŠ—Š˜‡Ž‹‡Œƒ•‹‡–Œ~Œ˜—•ƒ˜ƒŠ~—Š ‹‚‡Š‚ސ†‹ƒ—ƒŠ‡~—ƒŠ~Š˜ƒŽ‰—Œ˜—–Š‚”ƒ–~ƒ‚Š~ƒ‡˜ƒ~Œ otubon1@gmail.com – –Œ~ ˜–Œƒ~  Ž ‚‰ƒ ~–Œ€‚ Š ‹˜Œ— ‹~ ƒ‡ ~Š –€ƒŒ –Œ~Œ 956363„~ƒ7ƒ—‡•‚03-6171111ƒ€‡‡ ƒ—Š‚Šƒ•‹‡–ƒ‡—‚˜‡Œ—Š ‚ ƒŠ~ƒ ‹~–— ‚•‚ ‚‡Š †– ˜Œ ‚–~ – ‡ ‡–Œ~ ~ ~ – ~Ž ‫ דפוס ספיד פרשת כי תבוא תשפו‬- ‫טועמיה‬ 53 ‫גליון מס' ‪249‬‬ ‫ד""ת מוקדשים לעילוי נשמת מו"א ר' יפת בן יצחק ז"ל הכ"מ‪.‬‬ ‫שבת כי תבוא תשפ"ו‬ ‫עניין של חינוך‬ ‫שלְ חָ ן ְמלָכִ ים‬ ‫ּ ְפנִ ינִ ים ִמ ּ ׁ ֻ‬ ‫' ַהזְּ מַ ן'‬ ‫)דּבָ ִרים כ"ז‪ ,‬כ"ד(‬ ‫"ארוּר מַ כֵּה ֵרעֵ הוּ בַּ סָּ ֶתר" ְ‬ ‫ָ‬ ‫הַ סּוֹ ֵפר הַ צַּ ִדּיק וְ הוֹגֵה‪-‬הַ דֵּ עוֹת‬ ‫ֵאי מַ כִּ ים בֶּ ן ָאדָ ם ְבּסֵ ֶתר? כֵּ יצַ ד נִ ָתּן ל ְִה ְת ַחבֵּ א וּלְהַ כּוֹת ִמישֶׁ הוּ? פּ ֵֵרשׁ ָר ִשׁ"י‪ָ " :‬לשׁוֹן הָ ַרע"‪.‬‬ ‫לְמידוֹ‬ ‫ַרבִּ י דָּ וִ ד ֵז ִריצְ ִקי זצ"ל‪ַ ,‬תּ ִ‬ ‫אוֹס ְט ַרלְ יָה בַּ ֵטּלֵפוֹן‪ ,‬תּוֹ כְּ ֵדי שֶׁ שּׁוֹ ֵל ַח‬ ‫וּמדַ בֵּ ר עִ ם ִמישֶׁ הוּ מֵ ְ‬ ‫כְּ שֶׁ יּוֹשֵׁ ב ָאדָ ם כָּאן בְּ ֶא ֶרץ ִי ְשׂ ָר ֵאל ְ‬ ‫ישׁיבַת‬ ‫שֶׁ ל הָ 'חֵ פֶץ חַ יִּים' בִּ ִ‬ ‫"חצֵּ י‬‫וּמחַ סֵּ ל אוֹתוֹ בְּ ֶרגַע‪ .‬עַ ל זֶ ה ָאמַ ר דָּ וִ ד הַ מֶּ ֶל ִבּ ְת ִהלִּים )קכ‪ ,‬ד(‪ִ :‬‬ ‫ִספּוּר הַ ְשׁמָ צָ ה לְ ָכל הָ עוֹ ָלם ְ‬ ‫הוֹרג עִ ָמּם ִמ ָמּקוֹם ָרחוֹק‪,‬‬ ‫גִ בּוֹר ְשׁנוּנִים עִ ם גַּחֲ ֵלי ְר ָת ִמים"‪ .‬כְּ מוֹ ִחצִּ ים ְשׁנוּנִ ים שֶׁ בְּ יַד הַ גִּ בּוֹר שֶׁ ֵ‬ ‫כּוֹת ְרתּוֹ‬ ‫כָּתב מַ אֲ מָ ר שֶׁ ַ‬ ‫אדין‪ַ ,‬‬ ‫ָר ִ‬ ‫כּוֹתב ְבּ ִספְ רוֹ‬ ‫הוֹרגוֹ ְבּכָ ‪ .‬הֶ "חֵ פֶץ ַחיִּים" ֵ‬ ‫כֵּן ַה ְמּדַ בֵּ ר ָלשׁוֹן הָ ַרע עַ ל ָאדָ ם ָהעוֹמֵ ד בַּ מֶּ ְרחָ ק וְ ְ‬ ‫הָ י ְָתה "זְ מַ ן"‪ .‬בַּ מַּ אֲ מָ ר ִהבִּ יעַ‬ ‫ירת הַ ָלּשׁוֹן" )חֵ לֶ ק ב פּ ֶֶרק ט( ְבּזֶה הַ ָלּשׁוֹן‪" :‬וּבֶ אֱ מֶ ת ְל ֶפלֶ א הוּא בְּ עֵ ינֵי‪ ,‬שֶׁ טָּ בַ ע בְּ נֵי ָה ָא ָדם‬ ‫"שׁ ִמ ַ‬‫ְ‬ ‫וּמה יוֹעִ ילוּ לָהֶ ם ָכּל הַ ְסּגֻלּוֹת‬ ‫לְחַ ֵפּשׂ ְסגֻלּוֹת וּבְ ָרכוֹת ֵמאֲ נ ִָשׁים גְּ דוֹלִים ְלהַ צְ ָלחָ ה עַ ל ַפּ ְרנָסָ ה‪ָ ,‬‬ ‫ירה וּבִ לְשׁוֹן‪-‬זָהָ ב ֶאת‬ ‫בְּ ָשׂפָה ֲע ִשׁ ָ‬ ‫וְ הַ בְּ ָרכוֹת‪ִ ,‬אם ַחס וְ שָׁ לוֹם הוּא מֻ ְרגָּל בָּ ֶזה הַ ֵח ְטא שֶׁ ל ָלשׁוֹן ָה ַרע ְוּרכִ ילוּת‪ ,‬הֲ ֵרי יֵשׁ עַ ל ֶזה ָארוּר‬ ‫פֵּרשׁ ָר ִשׁ"י‪ .‬וְ ָא ְמרוּ‬ ‫'ארוּר מַ ֵכּה ֵרעֵ הוּ בַּ סָּ ֶתר' שֶׁ הוּא ַקאי עַ ל ָלשׁוֹן הָ ַרע כְּ מוֹ שֶׁ ֵ‬ ‫תּוֹרה‪ָ ,‬‬ ‫ְמפ ָֹרשׁ בַּ ָ‬ ‫חַ ְמ ָקמָ קוּתוֹ שֶׁ ל הַ זְּ מַ ן וְ כַמָּ ה‬ ‫חָ זָ"ל‪ָ :‬ארוּר בּוֹ‪ְ ,‬ק ָללָה בּוֹ‪ִ ,‬נדּוּי בּוֹ‪ ,‬וְ ֶזה ל ֹא יָצָ א ִמפִּ י ִאישׁ ֶא ָחד כִּ י ִאם בְּ הֶ ְסכֵּ ם כָּל ִי ְשׂ ָר ֵאל‬ ‫עָ לֵינוּ ל ְִהיוֹת עֵ ָר ִניִּים ְלנַצְּ לוֹ‪:‬‬ ‫בְּ צֵ רוּף ַהכֹּהֲ נִים וְ הַ לְּוִ יִּ ים כְּ ַד ָכּ ִתיב ִבּ ְק ָרא‪ ,‬וַהֲ ֵרי הוּא ְמכַ לֶּה הַ ְשׁפָּ עָ תוֹ"‪ ,‬עַ ד כָּאן ְלשׁוֹנוֹ‪ .‬אֲ נ ִָשׁים‬ ‫אוֹמר עַ ל ָכּ ֶה ָחפֵץ חַ ִיּים‬ ‫וּסגֻלּוֹת לְ פ ְַרנָסָ ה אוֹ לְ כָל עִ ְניָן ַא ֵחר‪ֵ .‬‬ ‫יקים לְבַ ֵקּשׁ בְּ ָרכוֹת ְ‬ ‫ָרצִ ים לַצַּ ִדּ ִ‬ ‫"הַ זְּ מַ ן כְּ בָ ר עָ בַ ר! לִפְ נֵי‬ ‫"ארוּר"‪ ,‬וְ כָ תוּב בְּ חָ זָ"ל )שָׁ בוּעוֹת‬ ‫שֶׁ ִאם הַ ֶפּה שֶׁ ְלּ הוּא פֹּה שֶׁ ל לָ שׁוֹן ָה ַרע‪ ,‬הקב"ה ָאמַ ר עַ ל ֶזה ָ‬ ‫שֶׁ ִה ְספּ ְַקנוּ ל ְַהבְ ִחין בּוֹ – הוּא‬ ‫בּוֹרא עוֹ ָלם מַ חֲ לִ יט‬ ‫לוֹ ע"א( שֶׁ ָארוּר זֶ ה אוֹ ְק ָללָה אוֹ נִדּוּי‪ְ .‬מנ ֶֻדּה הוּא ִמי שֶׁ ְמּנ ָֻתּק ֵמהַ ָקּהָ ל‪ִ .‬אם ֵ‬ ‫ישׁהוּ שֶׁ ְיּ ֵהא ְבּ ִנדּוּי‪ ,‬הוּא ִמנִּ ְתקוֹ ִממֶּ נּוּ‪ ,‬וְ ָה ָאדָ ם הַ זֶּ ה ְמנ ָֻתּק ִמ ְמּקוֹר הַ בְּ ָרכָה‪ ,‬וַ אֲ פִ לּוּ ִאם‬ ‫עַ ל ִמ ֶ‬ ‫חוֹרינוּ‪ְ ,‬מחַ ֵיּ אוֹ לוֹעֵ ג‪,‬‬ ‫כְּ בָ ר מֵ אֲ ֵ‬ ‫יקים ֶזה ל ֹא ַי ֲעזֹר לוֹ‪ ,‬כִּ י הוּא ְמנ ָֻתּק ִמ ְמּקוֹר הַ ְבּ ָרכָה‪ַ .‬א כַּאֲ שֶׁ ר ָאדָ ם‬ ‫ְיבַ ֵקּשׁ ֶאלֶף בְּ ָרכוֹת ַמצְ ִדּ ִ‬ ‫שׁוֹתק וְ ל ֹא ְמסַ פֵּ ר ֶאת ַהלָּ שׁוֹן הָ ַרע‪ ,‬הוּא בִּ "בָּ רוּ אֲ שֶׁ ר ל ֹא יַכֶּ ה ֵרעֵ הוּ בְּ סֵ ֶתר"‬ ‫ִמ ְתגַּבֵּ ר וְ ֵ‬ ‫צוֹחֵ ק אוֹ בּוֹכֶה‪ .‬וּכְ שֶׁ ָאנוּ‬ ‫וכשהקב"ה אוֹמֵ ר "בָּ רוּ " זֶה ְמקוֹר ָכּל הַ בְּ ָרכוֹת וְ הַ יְּ שׁוּעוֹת‪ .‬כַּ אֲ ֶשׁר ָאדָ ם ְמדַ בֵּ ר ָלשׁוֹן הָ ַרע ֶזה‬ ‫ִמ ְס ַתּכְּ לִים בַּ שָּׁ עוֹן‪ ,‬הוּא אוֹמֵ ר‬ ‫בּוֹרא עוֹ ָלם‪,‬‬ ‫מַ ְשׁפִּ יעַ עַ ל ַקבָּ לַת הַ ְתּפִ לָּ ה שֶׁ לּוֹ‪ ,‬כִּ י ְתּפִ ָלּה שֶׁ ל ָאדָ ם ז ֹאת בַּ ָקּשַׁ ת ְישׁוּעָ ה וְ ִת ְקוָה ִמ ֵ‬ ‫אוֹמ ִרים‪" :‬כִּ י לִישׁוּעָ ְת ִקוִּ ינוּ כָּל הַ יּוֹם"‪" ,‬עַ ל כֵּ ן ְנ ַקוֶּ ה ְל ה' אֱ ֵקינוּ"‪ ,‬וְ שׁ ֶֹרשׁ הַ ִמּ ָלּה‬ ‫כְּ מוֹ שֶׁ ָאנוּ ְ‬ ‫לָנוּ‪ :‬הַ שָּׁ עָ ה הָ י ְָתה ָכּ וְ ָכ ‪...‬‬ ‫"קו"‪ַ .‬קו הוּא יָשָׁ ר‪ְ ,‬בּשׁוֹנֶה ִמדָּ בָ ר עָ גֹל‪ .‬הָ עוֹ ָלם הוּא עָ גֹל‪ֵ ,‬אין לוֹ ְתּ ִחלָּה וְ ֵאין לוֹ‬ ‫"תּ ְקוָה" זֶ ה ַ‬ ‫ִ‬ ‫אוֹמ ִרים‪ :‬פְּ לוֹנִי חַ י –‬ ‫ְ‬ ‫וּכְ שֶׁ ָאנוּ‬ ‫נְקדַּ ת הַ ְתחָ ָלה וּנ ְֻקדַּ ת סוֹף‪ .‬כְּ ֶשׁאֲ נִי ִמ ְתפַּלֵּ ל אֲ ִני יוֹצֵ ר ַקו‪ֶ ,‬זה ַקו שֶׁ ַמּ ְת ִחיל‬ ‫סוֹף‪ ,‬וְ ִאלּוּ ַקו יֵשׁ לוֹ ֻ‬ ‫חוֹתכֶת הַ כֹּל וּמַ גִּ יעָ ה עַ ד לִ ְמקוֹם‬ ‫ִממֶּ נִּ י וּמַ גִּ יעַ עַ ד כִּ סֵּ א הַ כָּ בוֹד‪ ,‬זֶ הוּ ַהכֹּחַ שֶׁ ל ְתּפִ לָּה וְ ִת ְק ָוה שֶׁ ֶ‬ ‫ָרצִ ינוּ לוֹמַ ר‪ :‬הוּא הָ יָה חַ י לִפְ נֵי‬ ‫הַ מַּ טָּ ָרה שֶׁ לָּהּ‪ .‬וְ כָ תוּב בַּ זֹּהַ ר הַ ָקּדוֹשׁ שהקב"ה ל ֹא רוֹצֶ ה לִ ְשׁמֹעַ ְק ָללָה עַ ל עַ ם יִ ְשׂ ָר ֵאל‪ ,‬וְ ִאם אֲ ִני‬ ‫יחתוֹ י ְִתבָּ ַר ‪ְ ,‬מדַ בֵּ ר לָ שׁוֹן ָה ַרע‪ ,‬הקב"ה יוֹצֵ ר ְמ ִחצָּ ה שֶׁ ל בַּ ְר ֶזל‬ ‫בַּ פֶּה שֶׁ לִּי‪ ,‬בְּ כֹחַ הַ ִדּבּוּר שֶׁ בָּ א ִמנְּפִ ָ‬ ‫אוֹמ ִרים‪:‬‬ ‫ְ‬ ‫ְשׁ ִניָּה ַאחַ ת‪ .‬וּכְ שֶׁ ָאנוּ‬ ‫בֵּ ינִי וּבֵ ינוֹ‪ ,‬וּכְ ֶשׁאֲ נִי ְמיַצֵּ ר ַקו שֶׁ ל ְתּפִ לָּה‪ ,‬זֶה ל ֹא מַ גִּ יעַ ל ַַמּטָּ ָרה כִּ י יֵשׁ ְמ ִחצָּ ה הַ חוֹסֶ ֶמת‪ .‬לִפְ נֵי‬ ‫פְּ לוֹנִי נ ְִמצָ א כָּאן אוֹ שָׁ ם‪ַ ,‬כּ ָוּנ ֵָתנוּ‬ ‫לִשׁאֹל כַּמָּ ה ְשׁ ֵאלוֹת‪ .‬הָ יָה ֶזה‬ ‫כַּמָּ ה שָׁ נִ ים ִהגַּעְ ִתּי לְמָ ָרן שה"ת ַר ִבּי חַ יִּים ַק ְניֶבְ ְס ִקי זצ"ל ְ‬ ‫בִּ ְשׁעַ ת ַאחַ ר הַ צָּ הֳ ַריִ ם‪ְ .‬לפ ֶַתע נִ כְ נַס ָאדָ ם וְ ָא ַמר לָ ַרב שֶׁ יֵּשׁ לוֹ ַילְדָּ ה בַּ ת חָ ֵמשׁ חוֹלָה ְמאוֹד וּכְ בָ ר‬ ‫לוֹמַ ר‪ :‬לִפְ נֵי ְשׁ ִניָּה ַאחַ ת‪ .‬וְ ָכ‬ ‫אוֹתהּ‪ ,‬וְ הָ רוֹפְ ִאים ל ֹא‬ ‫ָ‬ ‫עָ שָׂ ה ֶאת ָכּל מָ ה שֶׁ הָ ַרב וְ הָ ַרבָּ ִנית ָא ְמרוּ לוֹ‪ ,‬בְּ נוֹסָ ף ְל ָכ שֶׁ הָ ַרב בֶּ ֶר‬ ‫בְּ כָל ְשׁ ִניָּה ִמ ִמּילְיוֹנֵי הַ ְשּׁנִיּוֹת‬ ‫פוּאה ְשׁלֵמָ ה‪ִ .‬מיָּד כְּ ֶשׁיָּצָ א ִמבֵּ ית הָ ַרב‪ ,‬שָׁ ַאל ַר ִבּי ַחיִּ ים‬ ‫נוֹתנִ ים ִתּ ְקוָה‪ .‬בֵּ ְרכוּ הָ ַרב שׁוּב בְּ ִב ְרכַּ ת ְר ָ‬ ‫ְ‬ ‫ֶאת ַהסּוֹבְ ִבים הַ ִאם יֵשׁ לוֹ ִאינְטֶ ְרנֵט? ָאכֵן הָ יָה לוֹ מַ כְ ִשׁיר פָּסוּל ְלל ֹא חֲ ִסימָ ה‪ָ .‬אמַ ר ַר ִבּי ַחיִּים‪:‬‬ ‫בְּ חַ יֵּינוּ‪" ...‬כִּ י לְשֵׁ ם ָכּ נ ִָתּן‬ ‫"אם ָכּ מָ ה הוּא רוֹצֶ ה‪ .‬יֵשׁ ְמ ִחצָּ ה בֵּ ין ַה ְתּפִ לּוֹת שֶׁ לּוֹ ַלבַּ ת שֶׁ לּוֹ"‪ָ .‬שׁ ַאל ְִתּי ֶאת ַרבִּ י ַחיִּים ַה ִאם‬ ‫ִ‬ ‫אֲ נִי יָכוֹל לְהַ ע ֲִביר לוֹ ֶאת הַ ְדּבָ ִרים? הֵ ִשׁיב לִי ַרבִּ י חַ יִּ ים‪" :‬יֵשׁ לְ ִמצְ וָה לוֹמַ ר לוֹ ֶאת זֶה"‪ַ .‬רצְ ִתּי‬ ‫הַ זְּ מַ ן‪ ,‬לָדַ עַ ת כִּ י הוּא עוֹבֵ ר‪.‬‬ ‫ַאחֲ ָריו לְמַ ָטּה‪ ,‬עָ צַ ְר ִתּי אוֹתוֹ כְּ ֶשׁהוּא כְּ בָ ר בְּ תוֹ ִרכְ בּוֹ וְ ִס ַפּ ְר ִתּי לוֹ ֶאת מָ ה שֶׁ ָא ַמר ַר ִבּי חַ יִּ ים‪.‬‬ ‫בְּ טֶ ֶרם נָבִ ין שֶׁ יֵּשׁ ל ְִה ְס ַתּכֵּל בּוֹ –‬ ‫הוֹציא ֶאת הַ ַאיְפוֹן שֶׁ לּוֹ וְ ָאמַ ר לִי‪ָ :‬כּל הַ בִּ יזְ נֵס שֶׁ ִלּי בַּ ַמּכְ ִשׁיר‬ ‫ִמיָּד הוּא יָצָ א הַ חוּצָ ה מֵ ָה ֶרכֶב‪ִ ,‬‬ ‫הַ זֶּה‪ָ ,‬כּל הַ ֵמּידָ ע שֶׁ לִּ י כָּ אן‪ .‬הוּא ִנגַּשׁ שָׁ ם לַמַּ ע ֲֶקה הַ סָּ מוּ לְבֵ ית הַ ִמּ ְד ָרשׁ "לֶ דֶ ְר ָמן"‪ ,‬וְ ִנ ֵפּץ ֶאת‬ ‫חוֹרינוּ‪ ,‬וְ זֶה הָ ָאיֹם‬ ‫הוּא כְּ בָ ר מֵ אֲ ֵ‬ ‫לְאחַ ר ִמכֵּן נִכְ נַס‬ ‫וּמ ַנפֵּץ‪ ...‬עַ ד שֶׁ לּ ֹא ָר ָאה ֶאת הַ מַּ כְ ִשׁיר ְמנֻ ָפּץ ל ֹא הָ יָה ָרגוּעַ ‪ַ .‬‬ ‫הַ ַמּכְ ִשׁיר‪ .‬בּוֹכֶה ְ‬ ‫ישׁים‬ ‫יוֹתר כַּחֲ לוֹם יָעוּף שֶׁ מַּ ְרגִּ ִ‬ ‫בְּ ֵ‬ ‫ית"‪ .‬הוּא ָא ַמר לִי‪" :‬אֲ נִי ִמ ְתבַּ יֵּשׁ"‪,‬‬ ‫לְרכְ בּוֹ‪ָ .‬אמַ ְר ִתּי לוֹ‪" :‬בָּ א ִא ִתּי ל ַָרב לְסַ פֵּר לוֹ ֶאת מָ ה שֶׁ עָ ִשׂ ָ‬ ‫ִ‬ ‫ַא ל ֹא וּוִ ַתּ ְר ִתּי לוֹ‪ִ .‬נכְ נ ְַסנוּ ל ְַרבִּ י חַ יִּ ים וְ ִספּ ְַר ִתּי לוֹ ֶמה עָ שָׂ ה הָ ִאישׁ כְּ שֶׁ שָּׁ ַמע ֶאת ִדּ ְב ֵרי מָ ָרן‪ֶ .‬זה‬ ‫עוֹר ִרים ִמן‬ ‫לְאחַ ר שֶׁ ִמּ ְת ְ‬ ‫בּוֹ ַרק ַ‬ ‫הוֹסיף עַ ל מָ ה שֶׁ ָאמַ ר קֹדֶ ם‪ .‬ל ְַא ַחר‬ ‫פוּאה ְשׁלֵמָ ה" וְ ל ֹא ִ‬ ‫"יִהיֶה לָהּ ְר ָ‬ ‫הָ יָה ִקדּוּשׁ ה'‪ .‬הָ ַרב ָאמַ ר לוֹ‪ְ :‬‬ ‫אוֹתי ַה ִאם אֲ ִני‬ ‫שׁוֹאל ִ‬ ‫ְתּקוּ ָפה ְקצָ ָרה‪ ,‬אֲ נִ י ְמ ַקבֵּ ל טֵ ֵלפוֹן ֵמ ֶאחָ ד ִמבְּ נֵי הַ בַּ יִ ת שֶׁ ל ַר ִבּי ַחיִּ ים‪ .‬הוּא ֵ‬ ‫הַ ַתּ ְרדֵּ מָ ה‪ .‬הָ יָה לָנוּ לִפְ נֵי ֶרגַע‬ ‫זוֹ ֵכר ֶאת ַה ִסּפּוּר הַ ֶזּה עִ ם הָ ִאישׁ ֶשׁבִּ תּוֹ הָ יְ ָתה חוֹ ָלה וְ ִנפֵּץ ֶאת הַ מַּ כְ ִשׁיר הַ פָּ סוּל? ָאמַ ְר ִתּי לוֹ‪:‬‬ ‫זְ מַ ן‪ ,‬וְ עַ כְ שָׁ ו הוּא ֵאינֶנּוּ וְ ל ֹא‬ ‫הוֹרים עִ ם‬ ‫"א ְתמוֹל בַּ לַּ ְילָה הָ יוּ פֹּה הַ סָּ בִ ים וְ הַ סָּ בְ תוֹת וְ הַ ִ‬ ‫"בְּ וַ ַדּאי ֶשׁאֲ נִי זוֹכֵר"‪ .‬הוּא ְמסַ פֵּר לִי‪ֶ :‬‬ ‫יְתה ְמ ִחצָּ ה שֶׁ ָח ְסמָ ה‬ ‫יאה ְלג ְַמ ֵרי‪ ,‬הַ מַּ חֲ ָלה נֶעֶ לְ מָ ה"‪ .‬הָ ָ‬ ‫ַה ַיּלְדָּ ה‪ ,‬בָּ אוּ ִל ְשׁתּוֹת ' ְל ַחיִּים'‪ִ .‬היא הַ ְבּ ִר ָ‬ ‫שׁ ִאיר ַאחֲ ָריו כְּ לוּם"‪ְ .‬ננַצֵּ ל הַ זְּ מַ ן‬ ‫ִה ְ‬ ‫הוּס ָרה ַה ְמּ ִחצָּ ה הַ ְתּפִ לּוֹת פָּ עֲלוּ‪ .‬הַ זֹּהַ ר הַ ָקּדוֹשׁ ְמגַלֶּה לָנוּ שֶׁ יֵּשׁ חֲ ִסימָ ה‬ ‫ֶאת ַה ְתּפִ לָּה שֶׁ לּוֹ וּכְ שֶׁ ְ‬ ‫ַלעֲבוֹדַ ת הָ אֱ לוּל וְ נִזְ כֶּה ְלכָל ַהטּוֹב!‬ ‫ל ְִתפִ לָּה ִמ ַלּעֲלוֹת לְ מַ עְ ָלה ִמי שֶׁ פִּ יו ְמ ַק ְט ֵרג עַ ל בָּ נָיו שֶׁ ל הקב"ה‪ ,‬אֲ נ ִָשׁים ִמ ְת ַפּ ְלּלִים וְ שׁוֹפְ כִ ים‬ ‫צוּקר‬ ‫יאל ֶ‬ ‫יוֹדעִ ים מַ דּוּעַ ֵאינָם ַנ ֲענִים‪ ,‬צָ ִרי לְ ַנפֵּץ ֶאת הַ חֲ ִסימָ ה! )הַ גָּאוֹן ַרבִּ י י ְִח ֵ‬ ‫ְדּמָ עוֹת וְ ֵאינָם ְ‬ ‫בברכת שבת שלום מערכת לב ארי‬ ‫וּמחַ בֵּ ר ִספְ ֵרי 'לְ הָ ִאיר'(‬ ‫'תּוֹרה בְּ ִתפְ ַא ְר ָתּהּ' ְ‬ ‫ָ‬ ‫יְשׁיבַ ת‬ ‫ְשׁלִיטָ "א‪ ,‬מֵ ַרבָּ נֵי ִ‬ ‫לע"נ הבחור אריה ז"ל בן דוד וזהבה הי"ו‬ ‫שליט"אספיד פרשת כי תבוא תשפו‬ ‫‪54‬הפרשה מפי הרב אריה יוסףטועמיה ‪ -‬דפוס‬ ‫מערכת שיעורי לב ארי – שיעורים שבועיים לאור‬ ‫שהָ ָיה‪...‬‬ ‫שה ׁ ֶ‬ ‫ַמ ֲע ֵׂ‬ ‫קדוש יאמר\ ִספּוּר עַ ל מרן הגה"צ חָ כָם ְמנַחֵ ם ְמנַשֶּׁ ה‬ ‫הילולת מרן‬ ‫זצ"ל זיע"א‪) .‬מלוקט בשינוי לשון קלים מתוך 'פניני הצדיקים'(‬ ‫חכם רבי‬ ‫אוֹתנוּ‪,‬‬ ‫לְהַ לָּן ִספּוּר ֶאחָ ד‪ִ ,‬מנִּי ַרבִּ ים‪ ,‬הַ מּוּבָ א בְּ סֵ פֶ ר 'חָ כָם ְמנַחֵ ם ְמנַשֶּׁ ה' הַ ְמּלַמֵּ ד ָ‬ ‫משולם‬ ‫מנחם מנשה‬ ‫פּוֹרת‬ ‫עַ ד כַּמָּ ה הָ אֱ מֶ ת הָ י ְָתה נֵר ל ְַרגְ לָיו‪ :‬בְּ ַאחַ ד הַ יּ ִָמים ִה ְת ַא ְסּפוּ חַ כְ מֵ י י ְִשׁיבַ ת ָ‬ ‫זצ"ל זיע"א‬ ‫יוֹסֵ ף בִּ ירוּשָׁ לַיִ ם ל ְִדיּוּן ְמיֻחָ ד כֵּיצַ ד ְל ַגיֵּס כְּ סָ פִ ים עֲבוּר הוֹצָ אוֹת חֲ תֻ נָּה לְחָ ָתן‬ ‫כָמים לְהַ ִטּיל גַּם עַ ל‬ ‫יָתוֹם‪ .‬ל ְַאחַ ר שֶׁ הֻ ְחלַט עַ ל ִמ ְספַּר דַּ ְרכֵי פְּ ֻעלָּה‪ ,‬הֶ חֱ לִיטוּ הַ חֲ ִ‬ ‫)יב' אלול תשע"ה(‬ ‫יוֹדעָ ם שֶׁ ִאישׁ חֶ סֶ ד‬ ‫ַרבֵּ נוּ ְמנַחֵ ם לְהַ ִשּׂיג ְסכוּם נִכְ בָּ ד בְּ סַ חֲ מֵ שׁ מֵ אוֹת לִירוֹת‪ .‬בְּ ְ‬ ‫לִת ִמיכָה‪ .‬חַ כְ מֵ י‬ ‫קוּקים ְ‬ ‫לְמ ְשׁפָּחוֹת וַאֲ נ ִָשׁים הַ זְּ ִ‬ ‫גָּדוֹל הוּא הַ ִמּ ְשׁ ַתּדֵּ ל ַרבּוֹת ַל ֲעזֹר ִ‬ ‫הַ צַּ ִדּיק הַ נּ ְִס ָתּר חָ כָם ְמנַחֵ ם ְמנַשֶּׁ ה‬ ‫הוֹדיעוּ לְ ַרבֵּ נוּ עַ ל הַ ְחלָטָ ָתם‪ַ ,‬רבֵּ נוּ ִמצִּ דּוֹ שָׂ מֵ חַ ְמאוֹד עַ ל הַ ִמּצְ וָה‬ ‫ִ‬ ‫הַ יּ ְִשׁיבָ ה‬ ‫הַ גְּ דוֹלָה שֶׁ נָּפְ לָה בְּ חֶ לְקוֹ לַ ֲע ֹזר לְחָ ָתן יָתוֹם‪ ,‬וְ עַ ל ַאף שֶׁ יָּדַ ע‪ ,‬שֶׁ ֵאין כָּ ֶרגַע בְּ כִ יסוֹ ַאף‬ ‫טוּר ִקיָּה וְ עָ לָה ל ְֶא ֶרץ‬ ‫זצ"ל‪ :‬נוֹ ַלד בְּ ְ‬ ‫ל ֹא ְמעַ ט ִמ ְסּכוּם עָ ֵתק זֶה ִה ְסכִּ ים לְמַ לֵּא ֶאת בַּ ָקּשָׁ ָתם‪ְ .‬לצ ֶֹר ָכּ הֶ ְחלִיט ִל ְנסֹעַ‬ ‫ִי ְשׂ ָר ֵאל‪ .‬צַ ִדּיק נ ְִס ָתּר אֲ שֶׁ ר כָּל‬ ‫לְתל‪-‬‬ ‫נִשׂגָּבָ ה זוֹ‪ .‬כְּ שֶׁ ִהגִּ יעַ ֵ‬ ‫ל ְֵתל‪ָ -‬אבִ יב‪ ,‬כְּ דֵ י לְדַ בֵּ ר עַ ל לֵב נְ ִדיבִ ים לְסַ יֵּעַ בְּ ִמצְ וָה ְ‬ ‫מַ עֲשָׂ יו ַנ ֲעשׂוּ בַּ סֵּ ֶתר‪ .‬עַ נְוְ ָתן שֶׁ ֵאין‬ ‫וּלְאחַ ר ְמנוּחָ ה ַקלָּה ָפּנָה‬ ‫גּוֹרר בַּ מָּ קוֹם‪ַ ,‬‬ ‫לְה ְת ַאכְ סֵ ן בְּ בֵ ית בְּ נוֹ הַ ִמּ ְת ֵ‬ ‫ָאבִ יב ָפּנָה ִ‬ ‫כְּ דֻגְ מָ תוֹ‪ .‬מַ עֲשֵׂ ה נ ִִסּים ַרבִּ ים‬ ‫נְּדיבִ ים‪ ,‬עַ ל ַאף שֶׁ לּ ֹא חָ שׁ כָּל ָכּ בְּ טוֹב עֵ ֶקב הַ נּ ְִסיעָ ה‪ .‬בְּ צֵ אתוֹ‬ ‫לָצֵ את לְעֵ בֶ ר בָּ ֵתּי הַ ִ‬ ‫יהוּדי שֶׁ ִהכִּ יר אוֹתוֹ ִמכְּ בָ ר‪ .‬הַ לָּה בִּ ֵקּשׁ מֵ ַרבֵּ נוּ הֱ יוֹת וְ ֶאחָ ד ִממַּ כָּ ָריו‬ ‫ִ‬ ‫ל ְָרחוֹב ָפּגַשׁ בִּ‬ ‫אוֹדוֹתיו‪ .‬בַּ עַ ל רוּחַ ‪-‬‬ ‫ָ‬ ‫ְמסֻ פּ ִָרים‬ ‫מַ כְ נִיס ֶאת בְּ נוֹ בִּ בְ ִריתוֹ שֶׁ ל אאע"ה‪ ,‬חָ פֵץ הוּא ְמאוֹד ְשׁ ָרבֵ ינוּ יִ ְהיֶה נוֹכֵחַ ִבּ ְשׁעַ ת‬ ‫נוֹשׁעוּ עַ ל יָדוֹ‪ .‬גָּמַ ל‬ ‫הַ קֹּדֶ שׁ‪ַ .‬רבִּ ים ְ‬ ‫לְשׂ ְמחַ ת‬ ‫הַ בְּ ִרית‪ .‬הַ צַּ ִדּיק ִה ְסכִּ ים ל ְִה ְתלַוּוֹת עִ מּוֹ לַמָּ קוֹם בּוֹ ִמ ְת ַקיֵּם הַ בְּ ִרית ִ‬ ‫חֲ סָ ִדים עִ ם הַ כֹּל ְבּצִ נְעָ ה‪ַ .‬אחַ ת‬ ‫הָ ַרבָּ ה הַ יּ ִָדיד‪ .‬כְּ שֶׁ ִהגִּ יעַ הָ ַרב ל ְִמקוֹם ע ֲִריכַת הַ בְּ ִרית‪ִ ,‬הבְ ִחין‪ֶ ,‬שׁהָ ִאשָּׁ ה הָ עוֹמֶ דֶ ת‬ ‫כָּאב לוֹ ְמאוֹד‬ ‫לִמסֹר ֶאת הַ ִתּינוֹק לַמּוֹהֵ ל‪ ,‬לְבוּשָׁ ה בִּ לְבוּשׁ שֶׁ ֵאינוֹ צָ נוּעַ ‪ .‬הַ דָּ בָ ר ַ‬ ‫ְ‬ ‫יְתה לֶאֱ סֹף ֶאת כָּל‬ ‫מוֹתיו הָ ָ‬ ‫ִמיּוֹזְ ָ‬ ‫לְאשָּׁ ה ָל ֶלכֶת בִּ לְבוּשׁ ָכּזֶה‪ ,‬וְ דָ בָ ר‬ ‫תּוֹרה ִ‬ ‫וְ הוּא הֵ חֵ ל לִ זְ עֹק‪" :‬הֲ ל ֹא ָאסוּר עַ ל פִּ י הַ ָ‬ ‫הַ יְּלָ ִדים הָ ֲע ִנ ִיּים‪ ,‬שֶׁ נּ ֶֶאלְצוּ בְּ שֶׁ ל‬ ‫ֲקוֹתיו שֶׁ ל הָ ַרב גּ ְָרמוּ ל ְַרעַ שׁ‬ ‫הוֹרה שֶׁ ל הָ ַר הַ נּוֹלָד!"‪ .‬צַ ע ָ‬ ‫זֶה פּוֹגֵם ֶאת נַפְ שׁוֹ הַ ְטּ ָ‬ ‫ְקשָׁ יֵי פַּ ְרנָסָ ה בַּ בַּ יִת‪ ,‬לָצֵ את‬ ‫ֲקוֹתיו שֶׁ ל ז ֵָקן‬ ‫גָּדוֹל בַּ מָּ קוֹם‪ .‬חֵ לֶק מֵ הָ אֲ נ ִָשׁים שֶׁ לּ ֹא ִהכִּ ירוּ ֶאת הָ ַרב‪ָ ,‬כּעֲסוּ עַ ל צַ ע ָ‬ ‫ל ֹא מֻ כָּר‪ ,‬וּבֵ ינֵיהֶ ם הָ יוּ ַאף ֶשׁנִּסּוּ לְהַ כּוֹת אוֹתוֹ‪ .‬אוּלָם ַרבֵּ נוּ עָ מַ ד וְ ִה ְת ִריעַ‬ ‫מוֹרים‬ ‫ִ‬ ‫ָלעֲבוֹדָ ה‪ ,‬וּלְסַ פֵּק לָהֶ ם‬ ‫בְּ עַ ְקשָׁ נוּת‪ ,‬כִּ י הוּא מוֹחֶ ה נ ְִמ ָרצוֹת עַ ל ָכּ ‪ ,‬וּצְ ִריכִ ים ל ֵָתת ֶאת הַ ִתּינוֹק ל ְִאשָּׁ ה‬ ‫עוּרים בַּ ַלּ ְילָה‪ .‬ל ְַמרוֹת שֶׁ הוּא‬ ‫וְ ִשׁ ִ‬ ‫עַקשָׁ נוּתוֹ שֶׁ ל הָ ַרב‪,‬‬ ‫ַאחֶ ֶרת‪ ,‬הַ לְּבוּשָׁ ה בִּ צְ נִיעוּת‪ִ .‬משֶּׁ ָראוּ הַ נּוֹכְ ִחים ֶאת גֹּדֶ ל ְ‬ ‫בְּ עַ צְ מוֹ בְּ ק ִֹשׁי הָ יָה לוֹ ל ְִמ ְחיָתוֹ‪,‬‬ ‫ִה ְשׁ ַתּ ְדּלוּ לְהָ בִ יא בִּ זְ ִריזוּת בֶּ גֶד צָ נוּעַ כְּ דֵ י לְ כַסּוֹת ֶאת הָ ִאשָּׁ ה‪ ,‬וּל ְַאחַ ר ִמכֵּן שֶׁ ֶקט‬ ‫לְמוֹרים‪ִ .‬אישׁ‬ ‫ִ‬ ‫ִהצְ לִיחַ ל ְִמצ ֹא ִממּוּן‬ ‫הָ ַרעַ שׁ וְ עָ ְרכוּ ֶאת הַ בְּ ִרית ִמ ִסּימַ ן טוֹב וּבַ מַּ זָּל טוֹב‪ .‬ל ְַאחַ ר ִסיּוּם ע ֲִריכַת הַ בְּ ִרית‪,‬‬ ‫אוֹתם‬ ‫ָ‬ ‫ירת הַ ִמּצְ ווֹת וְ נִ ְמנָה עַ ל‬ ‫טוּר ִקי עָ ִשׁיר‪ ,‬שֶׁ הָ יָה ָרחוֹק ִמ ְשּׁ ִמ ַ‬ ‫ְהוּדי ְ‬ ‫ִנגַּשׁ י ִ‬ ‫ָקדוֹשׁ שֶׁ הָ אֱ מֶ ת נֵר ְל ַרגְ לָיו‪ .‬זְ מַ ן מָ ה‬ ‫"אי ֶננִּי יוֹדֵ עַ ‪ִ ,‬אם ִה ְנּ ַרב גָּדוֹל אוֹ ַרב ָקטָ ן‪ַ ,‬א‬ ‫שֶׁ חָ פְ צוּ לְהַ כּוֹת ֶאת ַרבֵּ נוּ וְ שָׁ ַאל‪ֵ :‬‬ ‫ירתוֹ ָאמַ ר ל ְֶאחָ ד ִמבָּ נָיו כִּ י‬ ‫לִפְ נֵי פְּ ִט ָ‬ ‫יתי שֶׁ ַתּ ְסבִּ יר לִי‪ֵ ,‬אי זֶה שֶׁ הָ ַר ְס ָתּ בִּ צְ עָ קוֹת שֶׁ ְלּ ֶאת ִשׂ ְמחַ ת הַ בְּ ִרית? הֲל ֹא‬ ‫ָרצִ ִ‬ ‫ִקבֵּ ל עַ ל עַ צְ מוֹ ָל ֶלכֶת ַכּפָּ ָרה עַ ל עַ ם‬ ‫ידי‪ִ ,‬אם‬ ‫"שׁמַ ע נָא י ְִד ִ‬ ‫בִּ כְ לָ ל ֵאי ְנ נ ְִמנֶה עַ ל בְּ נֵי הַ ִמּ ְשׁפָּחָ ה"‪ .‬הָ ַרב הֵ ִשׁיב ִבּ ְרגִ יעָ ה‪ְ :‬‬ ‫ִית‬ ‫רוֹאה יֶלֶד שֶׁ ִה ְתעַ לֵּף חָ ִלילָה‪ .‬וְ כִ י ל ֹא הָ י ָ‬ ‫ִית בַּ חֲתֻ נָּה‪ ,‬וּלְ פ ֶַתע ַא ָתּה ֶ‬ ‫לְ דֻגְ מָ א הָ י ָ‬ ‫י ְִשׂ ָר ֵאל לְ בִ טּוּל גְּ זֵ ָרה וְ ַאף י ַָדע ֶאת‬ ‫זוֹעֵ ק בְּ קוֹל גָּדוֹל‪ ,‬אֲ פִ לּוּ שֶׁ ֵאי ְנ נ ְִמנֶה עַ ל בְּ נֵי הַ ִמּ ְשׁפָּחָ ה?"‪ .‬וְ ָכ ִה ְסבִּ יר‪" :‬כְּ שֶׁ יֵּשׁ‬ ‫ירתוֹ‬ ‫ירתוֹ‪ .‬גַּם ל ְַאחַ ר פְּ ִט ָ‬ ‫מוֹעֵ ד פְּ ִט ָ‬ ‫ִאשָּׁ ה הַ לּוֹבֶ שֶׁ ת ל ֹא צָ נוּעַ ‪ ,‬גַּם זֶה פִּ קּוּחַ ֶנפֶשׁ מַ מָּ שׁ‪ ,‬כִּ י יְסוֹד ִקיּוּמוֹ שֶׁ ל עַ ם יִ ְשׂ ָר ֵאל‬ ‫הוֹפִ יעַ פְּ עָ ִמים ַרבּוֹת הֵ ן בְּ הָ ִקיץ וְ הֵ ן‬ ‫הוּא עַ ל הַ ְקּדֻשָּׁ ה וְ הַ טָּ הֳ ָרה‪ .‬עַ ל כֵּן‪ִ ,‬אשָּׁ ה שֶׁ ֵאינָהּ נִזְ הֶ ֶרת בְּ ָכ ִהיא פּוֹגֶמֶ ת מַ מָּ שׁ‬ ‫ירת שַׁ בָּ ת וְ כוּ'‪ ,‬וְ ָכל‬ ‫הוֹסיף שֶׁ יֵּשׁ ִהלְכוֹת טָ הֳ ָרה וּצְ נִיעוּת‪ְ .‬שׁ ִמ ַ‬ ‫בְּ ֶנפֶשׁ הַ ֶיּלֶד"‪ .‬וְ ִ‬ ‫הוֹדיעָ ם עַ ל‬ ‫בַּ חֲ לוֹם לַאֲ נ ִָשׁים‪ ,‬וְ ִ‬ ‫לְמ ְשׁמַ ע מֶ ֶתק‬ ‫ְשׁוֹמ ָרם וְ ל ְִהיוֹת ָקדוֹשׁ וְ טָ הוֹר‪ .‬עָ מַ ד הַ לָּה ָרתוּק ִ‬ ‫ְהוּדי חַ יָּב ל ְ‬ ‫י ִ‬ ‫עוֹר ָרם לְהַ ְרעִ ישׁ עוֹלָמוֹת‪.‬‬ ‫גְּ ֵזרוֹת וְ ְ‬ ‫לְאחַ ר כְּ עֶ שֶׂ ר דַּ קּוֹת שֶׁ ל ִשׂיחָ ה‪ִ ,‬ה ְתנַצֵּ ל ַרבֵּ נוּ‪ ,‬שֶׁ צָּ ִרי הוּא‬ ‫ְשׂפ ָָתיו שֶׁ ל הָ ַרב‪ .‬אוּלָם ַ‬ ‫לְאחַ ר ִמכֵּן ָראוּ‪ ,‬כֵּיצַ ד‬ ‫ַ‬ ‫וְ ָאכֵן‬ ‫לְסַ יֵּם ִמפְּ נֵי שֶׁ צָּ ִרי הוּא לְמַ לֵּא ֶאת ְשׁלִיחוּתוֹ בְּ גִ יּוּס כְּ סָ פִ ים עֲבוּר חָ ָתן יָתוֹם‪.‬‬ ‫הַ לָּה ִהפְ צִ יר בָּ ַרב‪ ,‬שֶׁ יּ ְַמ ִשׁי לְשׂוֹחֵ חַ עִ מּוֹ‪ַ .‬אף ַרבֵּ נוּ ִה ְסבִּ יר לוֹ שׁוּב בְּ לָשׁוֹן ַרכָּה‪,‬‬ ‫ִה ְתבַּ ְטּלוּ הַ גְּ ָזרוֹת בְּ ִדיּוּק בִּ זְ מַ ן‬ ‫שֶׁ הַ זְּ מַ ן הָ עוֹמֵ ד לִ ְרשׁוּתוֹ הוּא מוּעָ ט ְמאוֹד וְ צָ ִרי לְסוֹבֵ ב ַעל פְּ ָת ִחים שֶׁ ל נ ְִדיבִ ים‬ ‫"אהֲ בַ ת‬ ‫הַ חֲ לוֹם‪ .‬יִסֵּ ד ֶאת ביה"כ ַ‬ ‫ירה‪" :‬כַּמָּ ה זָקוּק ִה ְנּ בְּ סַ הַ כֹּל‬ ‫ַרבִּ ים‪ .‬הַ לָּה ָפּנָה בְּ הַ פְ ָתּעָ ה ֶאל ַרבֵּ נוּ בִּ ְשׁ ֵאלָה יְ ִשׁ ָ‬ ‫חַ יִּים" בִּ ְשׁכוּנַת בֵּ ית‪-‬י ְִשׂ ָר ֵאל‪ .‬וְ כֵן‬ ‫עֲבוּר הֶ חָ ָתן הַ יָּתוֹם?"‪ .‬עָ נָה הַ צַּ ִדּיק‪" :‬חֲ מֵ שׁ מֵ אוֹת לִירוֹת"‪ .‬הַ לָּה ִהזְ דָּ ֵרז וְ שָׁ לַף‬ ‫נ ְִמנָה עִ ם ְמי ְַסּדֵ י הָ ִא ְרגּוּן "יָד‬ ‫וּשׁמוֹנֶה מֵ אוֹת לִירוֹת‬ ‫'קים ִמכִּ יסוֹ וְ כ ַָתב בִּ ְמקוֹם צֵ 'ק ַעל סַ ֶאלֶף ְ‬ ‫פִּ נ ְַקס צֵ ִ‬ ‫וְ ִהפְ ִטיר‪" :‬כָּעֵ ת י ְִת ַאפְ שֵׁ ר ְל לָשֶׁ בֶ ת וּלְשׂוֹחֵ חַ עִ ִמּי בִּ ְרגִ יעָ ה‪ .‬אֲ נִי שׁוֹמֵ עַ ִמ ְמּ‬ ‫ל ַָא ִחים"‪ .‬הַ ְמּ ֻקבָּ ל הָ ַרב מָ ְר ְדּכַי‬ ‫תּוֹרה וְ הַ ְד ָרכָ ה‬ ‫ְדּבָ ִרים שֶׁ לּ ֹא שָׁ מַ עְ ִתּי מֵ עוֹלָם!"‪ַ .‬רבֵּ נוּ ִה ְמ ִשׁי לְשׂוֹחֵ חַ עִ מּוֹ בְּ ִדבְ ֵרי ָ‬ ‫שַׁ ְרעַ בִּ י זצ"ל הָ יָה עוֹמֵ ד לִ כְ בוֹדוֹ‬ ‫ירת הַ ְקּדֻשָּׁ ה וְ ַהטָּ הֳ ָרה‪ ,‬תּוֹ כְּ דֵ י שֶׁ הוּא מוֹדֶ ה לוֹ עַ ל הַ ְתּרוּמָ ה‬ ‫וּשׁ ִמ ַ‬ ‫בַּ יַּהֲ דוּת ְ‬ ‫רוֹאה הוּא עַ מּוּד ֵאשׁ מֵ עַ ל‬ ‫וְ ָאמַ ר‪ ,‬שֶׁ ֶ‬ ‫הַ נִּכְ בָּ דָ ה‪ .‬ל ְַאחַ ר שֶׁ שּׂוֹחֲ חוּ כִּ ְשׁעָ ַתיִם‪ִ ,‬נפְ ְרדוּ ִאישׁ מֵ ֶאחָ יו לְשָׁ לוֹם‪ .‬כְּ שֶׁ עָ זַב הָ ַרב‬ ‫ֶאת הַ מָּ קוֹם‪ָ ,‬פּנָה הֶ עָ ִשׁיר וְ שָׁ ַאל ֶאת הָ ָאדָ ם‪ ,‬שֶׁ הֵ בִ יא ֶאת ַרבֵּ נוּ לַבְּ ִרית‪" :‬מָ ה ְשׁמוֹ‬ ‫ר ֹאשׁוֹ וְ ַאף הֵ עִ יד עָ לָיו‪ ,‬כִּ י הוּא‬ ‫"אם הָ יוּ עוֹד כַּמָּ ה‬ ‫שֶׁ ל הָ ַרב?"‪" -‬חָ כָם ְמנַחֵ ם ְמנַשֶּׁ ה ִמיְּ רוּשָׁ ַליִם"‪ .‬הֵ ִשׁיב הֶ עָ ִשׁיר‪ִ :‬‬ ‫יקים שֶׁ בַּ דּוֹר‪.‬‬ ‫ִמגְּ דוֹלֵי ל"ו הַ צַּ ִדּ ִ‬ ‫יְּהוּדי הֶ עָ ִשׁיר הַ נִּ זְ כָּר‬‫ִ‬ ‫כָּאלּוּ‪ -‬הָ יָה בְּ וַ דַּ אי כְּ בָ ר מַ גִּ יעַ הַ מָּ ִשׁיחַ "‪ .‬הַ‬ ‫ַרבָּ נִים אֲ ִמ ִתּיִּים ֵ‬ ‫ַרבֵּ נוּ נלב"ע בְּ ‪-‬י"ב אֱ לוּל‬ ‫יוֹתר לְדֶ ֶר הַ יַּהֲ דוּת‪ .‬וְ ַנעֲשָׂ ה בַּ עַ ל ְתּשׁוּבָ ה‬ ‫לְה ְת ָק ֵרב יוֹ ֵתר וְ ֵ‬ ‫ִה ְת ִחיל מֵ אוֹתוֹ יוֹם ִ‬ ‫הוֹרה‪ .‬הַ לָּה ִה ְמ ִשׁי ל ְִהיוֹת בְּ ֶקשֶׁ ר מַ ְת ִמיד עִ ם הַ צַּ ִדּיק‬ ‫גָּמוּר עִ ם י ְִר ַאת שָׁ מַ יִם ְט ָ‬ ‫הַ 'תשכ''ח‪ .‬צִ יּוּנוֹ בְּ הַ ר‪ַ -‬ה ְמּנוּחוֹת‬ ‫תּוֹרה‬ ‫נִּשׂגָּבוֹת שֶׁ ל ַרבֵּ נוּ בְּ זִ כּוּי הָ ַרבִּ ים וְ ִה ְמ ִשׁי ל ְִשׁמֹר ָ‬ ‫ֻלּוֹתיו הַ ְ‬ ‫וְ ָת ַרם הַ ְרבֵּ ה לִ פְ ע ָ‬ ‫בִּ ירוּשָׁ לַ יִם‪ .‬ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‪ .‬וזכותו תגן‬ ‫תּוֹרה וְ הַ ִמּצְ ווֹת ‪.‬‬ ‫וּמצְ ווֹת כָּל יְמֵ י חַ יָּיו וְ ָזכָה שֶׁ ַאף בָּ נָיו הָ ְלכוּ ַאחֲ ָריו בְּ דֶ ֶר הַ ָ‬ ‫ִ‬ ‫עלינו אמן!‪.‬‬ ‫‪ornm123@gmail.com‬‬ ‫ספיד פרשת כי תבוא תשפו‬ ‫טועמיה ‪ -‬דפוס‬ ‫רשימת תפוצה‪:‬‬ ‫יו"ל ע"י מערכת שיעורי לב ארי – להצטרפות ל‪55‬‬ ‫"וְ כַחֲ לוֹם יָעוּף"‬ ‫יוֹר ִדים עַ ד‬‫נוֹקבִ ים‪ְ ,‬‬ ‫לָקחוּ בִּ ְדבָ ִרים ְ‬ ‫שׁוֹמעֵ י‪ְ -‬‬‫ְ‬ ‫עוֹרר ָתּ ִמיד ֶאת‬ ‫ַרבֵּ נוּ הֶ 'חֵ פֶץ חַ יִּים' זצ"ל הָ יָה ְמ ֵ‬ ‫יתין‪ ,‬עַ ל חֲ ִשׁיבוּת נִצּוּל הַ זְּ מַ ן לַ עֲבוֹדַ ת הַ שֵּׁ ם וְ גֹדֶ ל הָ ָאסוֹן בְּ ִאבּוּד הַ זְּ מַ ן עַ ל ְדּבָ ִרים שֶׁ ל מָ ה‬ ‫ִהשֵּׁ ִ‬ ‫בְּ ָכ ‪ .‬הוּא נ ַָהג לְשַׁ נֵּן בְּ ָאזְ נֵי כָּל ִמי שֶׁ ָרצָ ה ל ְִשׁמֹעַ ‪" :‬צַ יְט ִאיז לֶעבֶּ 'ן אוֹן ֶלעבֶּ 'ן ִאיז צַ יְט"‪ .‬הַ זְּ מַ ן‬ ‫הוּא חַ יִּים וְ הַ חַ יִּים הֵ ם הַ זְּ מַ ן‪ .‬חַ יֵּינוּ מֻ ְרכָּבִ ים ִמשָּׁ נִים וְ י ִָמים‪ ,‬שָׁ עוֹת ְוּרגָעִ ים‪ .‬כָּל שַׁ בְ ִריר שֶׁ ל‬ ‫ֶרגַע הוּא נ ֵַתח ִמן הַ חַ יִּים‪ .‬כַּמָּ ה חָ שׁוּב ל ֹא לְהַ חֲ ִמיץ‪ ,‬וּלְהַ חֲ ִשׁיב ֶאת הַ זְּ מַ ן כּ ָָראוּי לוֹ‪.‬‬ ‫יקה‪,‬‬ ‫הַ סַּ בָּ א ַרבִּ י ַא ְריֵה לֵוִ ין זצ"ל בְּ ֶאחָ ד ִמ ִמּכְ ָתּבָ יו ֶאל בְּ נוֹ הַ גָּדוֹל ַרבִּ י חַ יִּים ַי ֲעקֹב זצ"ל בִּ ְתקוּפַת כְּ הֻ נָּתוֹ כְּ ַרב בִּ ְדרוֹם ָאמֵ ִר ָ‬ ‫אדין‪" :‬עוֹד ְמצַ לְצֵ ל בְּ ָאזְ נֵי הַ ְדּבָ ִרים ְמפ ָֹרשׁ הַ יּוֹצְ ִאים ִמפִּ י כֹּהֵ ן גָּדוֹל ַרבֵּ נוּ מָ ָרן‬ ‫מַ זְ כִּ יר לוֹ ֶאת שֶׁ שָּׁ מַ ע ִמפִּ י הֶ 'חֵ פֶץ חַ יִּים' בִּ ְהיוֹתוֹ בְּ ָר ִ‬ ‫נּוֹתנִים לוֹ – זֶה הַ זְּ מַ ן‪"...‬‬ ‫'איזֶה שׁוֹטֶ ה הַ ְמּ ַאבֵּ ד מָ ה שֶׁ ְ‬ ‫הֶ 'חֵ פֶץ חַ יִּים' זַ"ל זְ כוּתוֹ ָתּגֵן עָ לֵינוּ וְ עַ ל כָּל י ְִשׂ ָר ֵאל ְבּתוֹ הַ ִשּׂיחָ ה‪ֵ :‬‬ ‫מָ שַׁ ל הַ 'חֵ פֶץ חַ יִּים' מָ שָׁ ל‪ :‬נ ְָת ֵאר לְעַ צְ מֵ נוּ עָ ִשׁיר מֻ פְ לָג שֶׁ בְּ נוֹ יָחֵ דּוּ חָ לָה בְּ מַ חֲ לָה ָקשָׁ ה וְ נָטָ ה לָמוּת‪ .‬הָ רוֹפְ ִאים ִה ְת ַא ְמּצוּ לְהַ ֲעלוֹת‬ ‫נוֹתר ִסכּוּי‪ .‬וְ הוּא‪ ,‬בְּ ִאם כָּל הַ דָּ ם שֶׁ בְּ גוּפוֹ י ְֻחלַף בְּ דָ מוֹ שֶׁ ל‬ ‫לוֹ מָ זוֹר וַאֲ רֻ כָּה‪ַ ,‬א בְּ שָׁ לָב ְמסֻ יָּם הֵ ִרימוּ יָדַ יִם‪ .‬לְסוּג ֶאחָ ד שֶׁ ל ִטפּוּל ַ‬ ‫ֶילֶד ַאחֵ ר בֶּ ן גִּ ילוֹ‪ִ .‬נגַּשׁ הָ רוֹפֵא וְ ִהצִּ יעַ ל ָָאב‪ ,‬שֶׁ בִּ ְהיוֹת וְ הוּא עַ ִתּיר ְנכ ִָסים יִפְ נֶה ל ְִמ ְשׁפָּחָ ה שֶׁ ֵיּשׁ לָהּ ִמ ְספַּר ְיל ִָדים וִ יבַ ֵקּשׁ ִממֶּ נָּה‬ ‫מוּרה לְמַ ֲענָק שֶׁ ל ְסכוּם עָ ֵתק ְלו ֵַתּר עַ ל ֶאחָ ד ִמ ְיּ ָלדֶ יהָ לְטוֹבַ ת בְּ נוֹ יָחֵ דּוּ‪ַ ...‬א הַ הַ צָּ עָ ה הָ אֱ וִ ילִית הַ זּ ֹאת ל ֹא ִהצְ לִיחָ ה ְליַשֵּׁ ר ַאף‬ ‫בִּ ְת ָ‬ ‫ֶקמֶ ט ֶאחָ ד בְּ ִמצְ חוֹ שֶׁ ל הָ ָאב הַ מֻּ ְד ָאג‪ ,‬הֵ ן כָּל ִמי שֶׁ עֵ י ַנ ִים בְּ ר ֹאשׁוֹ יוֹדֵ עַ שֶׁ ֵאין לַהַ צָּ עָ ה הָ אֱ וִ ילִית שֶׁ ל הָ רוֹפֵא שׁוּם אֲ ִחיזָה בַּ ְמּצִ יאוּת‪.‬‬ ‫יוֹתר ל ֹא י ְַסכִּ ים לָהּ בְּ עַ ד כָּל ְסכוּם שֶׁ ָיּ ֳענַק לוֹ‪ .‬עַ ל חַ יִּים שֶׁ ל בֵּ ן ל ֹא ְמו ְַתּ ִרים! הַ 'חֵ פֶץ חַ יִּים' ָהיָה אוֹמֵ ר בִּ כְ ֵאב‪:‬‬ ‫גַּם הֶ עָ נִי הַ מָּ רוּד בְּ ֵ‬ ‫חוֹת ִמבְּ שַׂ ר הַ חַ י שֶׁ ל‬ ‫וּמו ְַתּ ִרים עַ ל חַ יִּים ל ֹא שֶׁ ל הַ בֵּ ן ֶאלָּא שֶׁ לָּנוּ עַ צְ מֵ נוּ‪ָ .‬אדָ ם ֵ‬ ‫"אֲ בָ ל מָ ה ַלעֲשׂוֹת שֶׁ בְּ רֹב ִא ַוּל ְֵתּנוּ אֲ נ ְַחנוּ ְמו ְַתּ ִרים ְ‬ ‫זוֹרק בְּ זָדוֹן הֲ מוֹנֵי דַּ קּוֹת ל ְִאבּוּד בִּ ְשׁבִ יל ְדּבָ ִרים שֶׁ ל מָ ה בְּ ָכ !"‪...‬‬ ‫עַ צְ מוֹ‪ ,‬מֵ חַ יָּיו‪ ,‬וְ ֵ‬ ‫ִמנִּזְ ֵקי הָ עִ שּׁוּן‬ ‫פַּעַ ם ִהזְ דַּ מֵּ ן לְ'חֵ פֶץ חַ יִּים' ָלשֶׁ בֶ ת ְליַד ָאדָ ם שֶׁ הֵ כִ ין וּפִ טֵּ ם ֶאת ִמ ְקטַ ְרתּוֹ לְעִ שּׁוּן‪ ,‬וּבְ מֶ שֶׁ הַ זְּ מַ ן הַ זֶּה שֶׁ הַ לָּה ִסדֵּ ר ֶאת ִמ ְקטַ ְרתּוֹ‬ ‫ִה ְספִּ יק הוּא – הַ 'חֵ פֶץ חַ יִּים' – ִל ְלמֹד עַ מּוּד שָׁ לֵם שֶׁ ל גְּ מָ ָרא‪ָ .‬אמַ ר הַ 'חֵ פֶץ חַ יִּים' ל ְִמק ָֹרבָ יו‪" :‬שַׁ וּוּ בְּ נַפְ ְשׁכֶם‪ ,‬כַּמָּ ה יִכְ ַאב וְ ִי ְדקֹר לוֹ‬ ‫יִהיֶה ְמסֻ גָּל‬‫בְּ יוֹם ִמן הַ יּ ִָמים כַּאֲ שֶׁ ר יפָּקחו עֵ ינָיו וְ יִ ָוּכַח ל ְִראוֹת כַּמָּ ה דַּ פֵּי גְּ מָ ָרא הָ לְכוּ ל ְִאבּוּד בִּ גְ לַל עִ סּוּקוֹ בַּ ִמּ ְקטֶ ֶרת‪ ...‬הֲ ֵרי ל ֹא ְ‬ ‫אוֹתם לַאֲ בַ דּוֹן!"‪...‬‬ ‫ל ְִס חַ לְעַ צְ מוֹ עַ ל ָכּ שֶׁ לּ ַָקח ֶאת חַ יָּיו וְ ז ַָרק ָ‬ ‫"ה ְס ַתּכֵּל בִּ ְשׁלשָׁ ה‬ ‫עוֹרר עִ ם ִדּבְ ֵרי הַ גְּ ָר"א ִמוִּ י ְלנָא הַ יְּ דוּעִ ים שֶׁ ִה ְסבִּ יר ֶאת לְשׁוֹן הַ ִמּ ְשׁנָה בְּ ָאבוֹת )ג‪ ,‬א(‪ִ :‬‬ ‫עוֹד הָ יָה הֶ 'חֵ פֶץ חַ יִּים' ְמ ֵ‬ ‫ִידי עֲבֵ ָרה‪ ...‬וְ לִפְ נֵי ִמי ַא ָתּה עָ ִתיד ל ִֵתּן ִדּין וְ חֶ ְשׁבּוֹן‪ ...‬לִפְ נֵי מֶ ֶל מַ ְלכֵי הַ ְמּלָכִ ים הַ ָקּדוֹשׁ בָּ רוּ הוּא"‪ .‬מַ הוּ‬ ‫ְדּבָ ִרים וְ ִאי ַא ָתּה בָ א ל ֵ‬ ‫הַ הֶ בְ דֵּ ל בֵּ ין ִדּין לְחֶ ְשׁבּוֹן? בֵּ ֵאר הַ גָּאוֹן‪ :‬הַ ִדּין הוּא עַ ל עֶ צֶ ם הָ עֲבֵ ָרה‪ ,‬עַ ל ָכּ שֶׁ עָ שָׂ ה פְּ עֻלָּה בִּ ל ְִתּי‪ְ -‬רצוּיָה‪ .‬הַ חֶ ְשׁבּוֹן הוּא עַ ל ָכּ‬ ‫אוֹתהּ שָׁ עָ ה שֶׁ עָ שָׂ ה ֶאת הַ מַּ עֲשֶׂ ה הָ ַרע יָכוֹל הָ יָה ַלעֲשׂוֹת מַ עֲשֶׂ ה טוֹב‪ .‬עַ ל ְשׁנֵיהֶ ם‪ ,‬הֵ ן עַ ל הַ ִדּין – עַ ל הַ מַּ עֲשֶׂ ה עַ צְ מוֹ‪ ,‬וְ הֵ ן עַ ל‬ ‫שֶׁ בְּ ָ‬ ‫הוֹסיף עַ ל ָכּ הַ 'חֵ פֶץ חַ יִּים'‬ ‫יתּבע הָ ָאדָ ם עַ ל כָּל ֶאחָ ד מֵ הֶ ם בִּ פְ נֵי‪-‬עַ צְ מוֹ‪ִ .‬‬ ‫אוֹתהּ שָׁ עָ ה‪ָ ,‬‬‫הַ חֶ ְשׁבּוֹן – עַ ל ִאי ע ֲִשׂיַּת הַ מַּ עֲשֶׂ ה הַ טּוֹב בְּ ָ‬ ‫רוּאיו וְ נ ַָתן לָהֶ ם ֶאפְ שָׁ רוּת ַלעֲשׂוֹת ְתּשׁוּבָ ה‪ .‬בְּ ַרם‪ ,‬הַ ְתּשׁוּבָ ה כּוֹחָ הּ יָפֶה ְל ַכפֵּר עַ ל פְּ ֻעלַּת‬ ‫יטיב עִ ם בְּ ָ‬ ‫נוֹרא‪ :‬הַ שֵּׁ ם י ְִתבָּ ַר הֵ ִ‬ ‫דָּ בָ ר ָ‬ ‫ֲבוּרהּ נ ְִתּנוּ לַבְּ ִריּוֹת הַ חַ יִּים‪,‬‬‫ל'דּין'‪ .‬אוּלָם מָ ה שֶׁ נּוֹגֵעַ ל'חֶ ְשׁבּוֹן'‪ְ ,‬דּהַ יְנוּ‪ ,‬עַ ל ִאי‪-‬נִצּוּל הַ זְּ מַ ן ל ְַתכְ לִית שֶׁ בַּ ע ָ‬ ‫הָ עֲבֵ ָרה עַ צְ מָ הּ‪ ,‬מָ ה שֶׁ נּוֹגֵעַ ִ‬ ‫ֵאין גַּם בְּ כוֹחָ הּ שֶׁ ל הַ ְתּשׁוּבָ ה ל ְַת ֵקּן‪ ,‬שֶׁ כֵּן ֵאין בְּ מָ ה שֶׁ יּ ְֻשׁלַם חֹסֶ ר הַ זְּ מַ ן‪ .‬הַ 'חֵ פֶץ חַ יִּים' ִה ְמ ִשׁיל ז ֹאת ל ְִמכוֹנַת כְּ בִ יסָ ה שֶׁ ל בְּ ג ִָדים‪,‬‬ ‫יכוּתהּ שֶׁ ל הַ ְמּכוֹנָה ֵאין בִּ י ָכל ְָתּהּ בְּ שׁוּם‬ ‫הַ ְמּסֻ ֶגּלֶת ְלנַקּוֹת בְּ ג ִָדים ִמכָּל רֹשֶׁ ם שֶׁ ל כּ ֶֶתם וְ לִכְ לוּ ‪ .‬אוּלָם פָּשׁוּט‪ ,‬שֶׁ לּ ְַמרוֹת ִטיבָ הּ וְ ֵא ָ‬ ‫יוֹתר ִמכְּ דֵ י ִמדָּ תוֹ הַ ַקּיֶּמֶ ת‪ָ .‬כּ גַּם ְתּשׁוּבָ ה‪ ,‬הֲ גַם שֶׁ ְמּנ ַָקּה וּמַ לְבִּ ינָה ֶאת הָ ָאדָ ם מֵ חֲ טָ ָאיו וּפְ שָׁ עָ יו – ַא‬ ‫אפֶן לְהַ אֲ ִרי בֶּ גֶד ֵ‬ ‫ָפּנִים ָו ֹ‬ ‫ֶאת הַ זְּ מַ ן שֶׁ ִאבֵּ ד בִּ זְ מַ ן שֶׁ עָ שָׂ ה ֶאת הָ עֲבֵ ָרה ִהיא ל ֹא תּוּכַל לְ הָ ִשׁיב לוֹ‪.‬‬ ‫ַנ ֲע ַל ִים בְּ לִי ְשׂרוֹכִ ים‬ ‫דּוֹרשׁ וְ גַם נ ֶָאה ְמ ַקיֵּם‪ .‬הוּא ִדּ ְקדֵּ ק עִ ם עַ צְ מוֹ וְ נִצֵּ ל ֶאת זְ מַ נּוֹ בְּ אֹפֶן מֻ פְ לָא‪ַ .‬תּל ְִמידוֹ‬‫וּכְ מוֹ בְּ כָל דָּ בָ ר וְ עִ ְניָן‪ ,‬הָ יָה הֶ 'חֵ פֶץ חַ יִּים' נ ֶָאה ֵ‬ ‫הַ גָּדוֹל הָ ַרב ִמפּוֹנִיבֶ ז'‪ַ ,‬רבִּ י יוֹסֵ ף ְשׁ מֹה כָּהַ נְמָ ן זצ"ל‪ ,‬הָ יָה אוֹמֵ ר ָתּ ִמיד – כִּ י הֶ 'חֵ פֶץ חַ יִּים' ָזכָה לַאֲ ִריכוּת י ִָמים מֻ פְ ֶלגֶת‪ ,‬ל ֹא ַרק‬ ‫ִמפְּ נֵי שֶׁ ָקּצְ בוּ לוֹ בְּ סֵ פֶר הַ חַ יִּים לְמַ עְ לָה ִמ ִתּ ְשׁעִ ים שָׁ נָה‪ֶ ,‬אלָּא בְּ עִ ָקּר ִמפְּ נֵי שֶׁ חָ ס עַ ל כָּל ֶרגַע בְּ חַ יָּיו וְ נִצְּ לוּ עַ ד תֹּם‪ָ .‬כּ שֶׁ כָּל יוֹם ִמיָּמָ יו‬ ‫יוֹתר ִמשֶּׁ ל ְשׁ ָאר בְּ נֵי ָאדָ ם‪ .‬וִ ידוּעָ ה ִא ְמ ַרת הֶ חָ כָם‪" :‬הַ זּ ִָריז – יָמָ יו כְּ פוּלִים"‪ִ .‬מי שֶׁ ְמּנַצֵּ ל ֶאת זְ מַ נּוֹ‪ ,‬יָמָ יו ְמרֻ בִּ ים‪.‬‬ ‫ֵ‬ ‫הָ יָה ָא ֹר‬ ‫לְאחַ ר מַ סָּ ע ָא ֹר בַּ ֲעיָרוֹת פּוֹלִין‪ ,‬כְּ שֶׁ הוּא ְמ ֻלוֶּה בַּ חֲ ָתנוֹ‬ ‫אדין ַ‬ ‫ֶאחָ ד ִמ ַתּל ְִמידֵ י הֶ 'חֵ פֶץ חַ יִּים' ֵתּ ֵאר שֶׁ ָר ָאה ֶאת ַרבּוֹ שָׁ ב ְלבֵ יתוֹ בְּ ָר ִ‬ ‫ַרבִּ י צְ בִ י ִה ְירשׁ לֵוִ ינְסוֹן זצ"ל – שֶׁ ַכּיָּדוּעַ הָ יָה ַאף הוּא גַּבְ ָרא ַרבָּ א‪ ,‬גָּאוֹן וְ צַ ִדּיק ְמפ ְֻרסָ ם‪ .‬הַ ַתּל ְִמיד הָ יָה סַ ְק ָרן מָ ה ַיעֲשֶׂ ה הֶ 'חֵ ֶפץ‬ ‫חַ יִּים' ִמיָּד כְּ שֶׁ יָּשׁוּב לְבֵ יתוֹ ִמן הַ דֶּ ֶר הָ אֲ רֻ כָּה וְ הַ ְמּ ַיגַּעַ ת‪ִ ,‬הבְ ִחין כִּ י בְּ עוֹד שֶׁ ַרבִּ י צְ בִ י ל ֹא ִה ְספִּ יק עֲדַ יִן ַאף לִפְ שֹׁט ֶאת ְמעִ ילוֹ‪ ,‬הֶ 'חֵ פֶץ‬ ‫חַ יִּים' הַ זּ ֵָקן כְּ בָ ר יָשַׁ ב עַ ל ְמקוֹמוֹ כְּ שֶׁ גְּ מָ ָרא גְּ דוֹלָה מֻ נַּחַ ת ְל ָפנָיו‪.‬‬ ‫כוּתם ִה ְרוִ יחַ בְּ כָל יוֹם לְפָחוֹת דַּ ָקּה ַאחַ ת שֶׁ הָ יוּ‬ ‫ִספְּ רוּ עַ ל הַ 'חֵ פֶץ חַ יִּים' שֶׁ ִה ְקפִּ יד ל ְִקנוֹת ַנ ֲע ַליִם לְל ֹא ְשׂרוֹכִ ים‪ ,‬מֵ חֲ מַ ת שֶׁ בִּ זְ ָ‬ ‫לוֹשׁים דַּ קּוֹת‬ ‫ירת וְ הַ ָתּ ַרת ְשׂרוֹכֵי הַ ַנּ ֲע ַליִם‪ .‬הוּא עָ שָׂ ה חֶ ְשׁבּוֹן פָּשׁוּט וְ ַקל‪ :‬דַּ ָקּה בְּ כָל יוֹם – ִהנָּן ְשׁ ִ‬ ‫אוֹרכוֹת לוֹ הַ פְּ עֻלּוֹת שֶׁ ל ְק ִשׁ ַ‬ ‫ְ‬ ‫לוֹשׁים דַּ קּוֹת כָּפוּל ְשׁ ַתּיִם‪-‬עֲשָׂ ָרה חֳ דָ ִשׁים בְּ שָׁ נָה – הֵ ן ְשׁלוֹשׁ מֵ אוֹת וְ ִשׁ ִשּׁים דַּ קּוֹת‪ .‬שֵׁ שׁ שָׁ עוֹת ְשׁלֵמוֹת‪ִ .‬אם‬ ‫ִמצְ טַ בְּ רוֹת בְּ חֹדֶ שׁ‪ְ .‬שׁ ִ‬ ‫נַכְ פִּ יל ֶאת ִמ ְספַּר הַ שָּׁ עוֹת הַ לָּלוּ בְּ מֶ שֶׁ ִשׁבְ עִ ים ְשׁנוֹת חַ יִּים‪ ,‬זֶה ֶרוַח נ ִָקי שֶׁ ל עֶ ְשׂ ִרים וְ חָ מֵ שׁ ֶאלֶף דַּ קּוֹת‪ַ .‬א ְרבַּ ע מֵ אוֹת וְ עֶ ְשׂ ִרים‬ ‫שָׁ עוֹת‪ .‬ל ֹא חֲ בָ ל?!‪...‬‬ ‫אשׁית(‬ ‫)מ ִדּבְ ֵרי הַ גָּאוֹן הַ גָּדוֹל ַרבִּ י יִצְ חָ ק קוֹל ְְדּצְ ִקי ְשׁלִיטָ "א בַּ סֵּ פֶר ' ַלעֲשׂוֹת ְרצוֹ ְנ '‪ ,‬בְּ ֵר ִ‬ ‫ִ‬ ‫ד""ת מוקדשים לעילוי נשמת מו"א ר' יפת בן יצחק ז"ל הכ"מ‪.‬‬ ‫‪ornm123@gmail.com‬‬ ‫ספיד פרשת כי תבוא תשפו‬ ‫טועמיה ‪ -‬דפוס‬ ‫רשימת תפוצה‪:‬‬ ‫יו"ל ע"י מערכת שיעורי לב ארי – להצטרפות ל‪56‬‬ ‫‬ ‫בוא‬ ‫ִ ּכי ָת ֹ‬ ‫‬ ‫‪ၰၧၰ ၠ‬‬ ‫‪ၧၧ Ηၪ‬‬ ‫‪ϳϵϰ Ζၷၳ ၵၧၰၸ‬‬ ‫‪ၧ Ηၻႂႄ‬‬ ‫‪ၨ Ηၪ ၥၶႂ‬‬ ‫‪ၥႂႁၻၥ‬‬ ‫‪ၬၶၬၬၶၸ‬‬ ‫ƒ~‪ၵၯၧႄ JWJ‬‬ ‫‪| ˜n J‡'r J‬‬ ‫‪ၭႁၧၸၥ ႁၢၤ‬‬ ‫כּוּרים לְ בֵ ית הַ ִמּ ְק ָדּשׁ )כ"ו‪ ,‬א‪-‬י"א(‪ .‬‬ ‫א‪ִ .‬מ ְצוַ ת הֲ בָ אַת פֵּ רוֹת הַ בִּ ִ‬ ‫בִּ ְת ִחלַּת פָּ ָר ָשׁתֵ נוּ הַ תּו ָֹרה הַ ְקּדו ָֹשׁה ְמפָ ֶרטֶ ת וּמַ ְר ִחיבָ ה בְּ ִמצְ וַ ת‬ ‫ב‪ .‬מַ עֲ ֵשׂר עָ ִני‪ ,‬בִּ עוּר וּוִ ידּוּי מַ עַ ְשׂרוֹת )כ"ו‪ ,‬י"ב‪-‬ט"ו(‪ .‬‬ ‫כּוּרים‪ ,‬לְ הַ כִּ יר טוֹבָ ה‬ ‫כּוּרים ‪ .‬אֶ חָ ד הַ ְטּעָ ִמים ְבּ ִמ ְצוַ ת בִּ ִ‬ ‫הֲ בָ אַת הַ בִּ ִ‬ ‫ג‪ .‬אֶ ת ה' הֶ אֱ מַ ְר ָתּ הַ יּ ֹום ‪ -‬וַ ה' הֶ אֱ ִמ ְיר הַ יּ ֹום‪ .‬‬ ‫לְ הַ ָקּדוֹשׁ בָּ רוּ הוּא עַ ל כָּל הַ טּוֹב ֶשׁגְּ ָמלָנוּ‪.‬‬ ‫ָאָרץ‪ ,‬יִכְ ְתּבוּ אֶ ת כָּל הַ תּו ָֹרה עַ ל‬ ‫ד‪ .‬צִ וּוּי ה' ֶשׁבְּ יוֹם הַ כְּ ִניסָ ה ל ֶ‬ ‫כּ ַָתב הָ ַר ְמבָּ "ן )סוֹף פָּ ָר ַשׁת בֹּא(‪ :‬וְ כַוָּ נַת כָּל הַ ִמּ ְצווֹת‪ֶ ,‬שׁנַּאֲ ִמין בֶּ אֱ ֵקינוּ‬ ‫אֲ בָ ִנים גְּדוֹלוֹת‪ ,‬וְ כֵן יִבְ נוּ ָשׁם ִמזְ בֵּ חַ וְ י ְַק ִריבוּ ַשׁלְ מֵ י ִשׂ ְמחָ ה )כ"ז‪,‬‬ ‫וְ נוֹדֶ ה ל ֹו ֶשׁהוּא בְּ ָראָנוּ‪ ,‬וְ ִהיא כַּוָּ נַת הַ יּ ְִצ ָירה‪ֶ ,‬שׁאֵ ין לָנוּ טַ עַ ם אַחֵ ר‬ ‫א‪-‬ח(‪ .‬‬ ‫בַּ יְּצִ ָירה הָ ִראשׁ ֹונָה‪ ,‬וְ אֵ ין אֵ ל עֶ לְ יוֹן חָ פֵ ץ בַּ ַתּ ְחתּוֹנִ ים ִמלְּ בַ ד ֶשׁיּ ֵַדע‬ ‫ה‪ .‬סֵ דֶ ר אֲ ִמ ַירת י"א בְּ ָרכוֹת וְ ‪-‬י"א ְקלָלוֹת‪ ,‬בְּ הַ ר גּ ְִרזִּ ים וּבְ הַ ר עֵ יבָ ל‬ ‫אָדם וְ יוֹדֶ ה לֶאֱ ָקיו ֶשׁבָּ ְראוּ‪.‬‬ ‫הָ ָ‬ ‫בַּ יּוֹם ֶשׁבְּ נֵי י ְִשׂ ָראֵ ל יַעַ בְ רוּ אֶ ת הַ יּ ְַרדֵּ ן )כ"ז‪ ,‬י"א‪-‬כ"ו(‪ .‬‬ ‫)"מכְ ָתּב מֵ אֵ לִ יָּהוּ" ח"א(‪ :‬עֲ בוֹדַ ת ה' בְּ נוּיָה‬ ‫ָתב ַרבִּ י אֵ לִ יָּהוּ דֵּ ְסלַר זצ"ל ִ‬ ‫כַּ‬ ‫עַ ל יְסוֹד הַ כּ ַָרת הַ טּוֹב‪ ,‬וַ עֲ בו ַֹדת הַ לֵּב‪ ,‬עֲ בוֹדָ ה ֶשׁיֵּשׁ בָּ הּ ִמן הַ ְשּׁלֵמוּת‪,‬‬ ‫ו‪ .‬וְ הָ יָה ִאם ָשׁמוֹעַ ִתּ ְשׁמַ ע בְּ קוֹל ה' ‪ -‬הַ בְּ ָרכוֹת )כ"ח‪ ,‬א‪-‬יד(‪ .‬‬ ‫ִתּ ְהיֶה ַרק בְּ הַ ְרגּ ַָשׁת הַ הוֹדָ אָה‪.‬‬ ‫ז‪ .‬וְ הָ יָה ִאם א ִת ְשׁמַ ע בְּ קוֹל ה' ‪ -‬צ"ח ְקלָלוֹת )כ"ח‪ ,‬ט"ו‪-‬ס"ט(‪ .‬‬ ‫אָמרוּ חָ זָ"ל‪ :‬כָּל הַ כּוֹפֵ ר בְּ טוֹבָ ת ֹו ֶשׁל חֲ בֵ רוֹ‪ ,‬לְ בַ סּוֹף כּוֹפֵ ר בְּ טוֹבָ ת ֹו‬ ‫וְ ְ‬ ‫יציאַת ִמ ְצ ַריִם וּבַ ִמּ ְדבָּ ר‪ ,‬לִ פְ נֵי‬ ‫ח‪ .‬חַ ְסדֵ י ה' ִעם בְּ נֵי י ְִשׂ ָראֵ ל בִּ ִ‬ ‫ֶשׁל הַ ָקּדוֹשׁ בָּ רוּ הוּא ִ)מ ְד ָרשׁ הַ גָּדוֹל ְשׁמוֹת א‪ ,‬ח‪.(.‬‬ ‫ָאָרץ )כ"ט‪ ,‬א‪-‬ט(‪ .‬‬ ‫וּמ ָשּׁם ל ֶ‬ ‫כְּ נִ יסָ ָתם לְ עֵ בֶ ר הַ יּ ְַרדֵּ ן הַ מַּ עֲ ָרבִ י ִ‬ ‫בֵּ אֵ ר ַרבֵּ נוּ נַחוּם ַרבִּ י זְ אֵ ב זִ יו זְ צַ "ל ִמ ֶקּלֶם‪ :‬כָּל אָדָ ם ִמ ְתנַהֵ ג‬ ‫‬ ‫בְּ מַ עֲ ָשׂיו כְּ פִ י כּוֹחוֹת נַפְ שׁוֹ‪ִ .‬אם כַּעֲ סָ ן הוּא‪ ,‬יִכְ עֹס בְּ כָל ִענְ יָן‬ ‫ֶשׁיְּבִ יאֵ הוּ ָלזֶה‪ ,‬וְ ִאם גֵּאֶ ה י ְִתגָּאֶ ה בְּ כָל מָ קוֹם ֶשׁהוּא‪ִ .‬אם טוֹב הוּא‬ ‫‡ˆ‪J‬‬ ‫~Š|‪n Jq•J‬‬ ‫‪z JQ‚JJˆn Šx J˜o Žn J–u‬‬ ‫~‪q‬‬‫‪y Jƒ$‬‬ ‫‪Љn x J1n x Œo v‬‬ ‫Š‪| ‚o J‬‬ ‫‪n ƒx L‬‬ ‫אָדם‬ ‫י ְִתנַהֵ ג בְּ טוֹבָ ה עִ ם הַ כֹּל‪ ,‬וְ כֵן ַרע הַ לֵּבָ ב‪ ,‬בִּ ְרעֹתוֹ‪ .‬א יוּכַל הָ ָ‬ ‫שי ּ ׁ‬ ‫ֵש ‬ ‫מו ֶדה ַעל ָמה ֶׁ‬‫‡˜ˆ‪ֹ -JR~L‡JVƒL‰SJLJn‬‬ ‫!Š ‪q‬‬ ‫‪p‬‬ ‫לִ ְשׁאֹל א ֹו לְ לַוּוֹת מֵ ֵרעֵ הוּ אֵ יזֶה כֹּחַ בְּ כוֹחוֹת הַ נֶּפֶ שׁ ֶשׁיּ ְֶחסַ ר לוֹ‪ .‬כֵּן‬ ‫כְּ פִ יּוּת טוֹבָ ה ִהיא ְתּכוּנָה בְּ כוֹחוֹת הַ נֶּפֶ שׁ‪ ,‬וְ אָדָ ם כָּפוּי טוֹבָ ה לִ בְ נֵי‬ ‫עַ ל פִּ י הַ חֲ ִסידוּת‪ִ ,‬שׂ ְמחָ ה אֲ ִמ ִתּית אֵ י ֶננָּה נוֹבַ עַ ת ִמכַּמּוּת הָ ְרכוּשׁ‬ ‫אָדם לָה'‪,‬‬ ‫אָדָ ם‪ ,‬יִכְ פֹּ ר בְּ טוֹבָ ת ֹו ֶשׁל הַ ָקּדוֹשׁ בָּ רוּ הוּא‪ .‬וּכְ ֶשׁיּוֹדֶ ה הָ ָ‬ ‫ֶשׁיֵּשׁ לָאָדָ ם‪ ,‬אֶ לָּא מֵ הַ ְיּ ֹכלֶת ֶשׁלּ ֹו לְ ַק ֵשּׁר אֶ ת הָ ְרכוּשׁ הַ זֶּה אֶ ל‬ ‫ה וּא ִנ ְהיֶה כְּ נו ֵֹתן‪ ,‬וְ הַ ָקּדוֹשׁ בָּ רוּ הוּא כִּ ְמ ַקבֵּ ל‪ ,‬וְ יִזְ כֶּה אָז לִ ְדבִ יקוֹת‬ ‫הַ ָקּדוֹשׁ בָּ רוּ הוּא‪ .‬כְּ ֶשׁאָדָ ם יוֹדֵ עַ ֶשׁכָּל מָ ה ֶשׁיֵּשׁ ל ֹו הוּא מַ ָתּנָה‬ ‫ְמוּרה‪ .‬וְ יִזְ כֶּה‬ ‫בּ ֹו י ְִתבָּ ַר ‪ ,‬כַּאֲ ֶשׁר י ְִדבַּ ק הַ נּו ֵֹתן בַּ ְמּ ַקבֵּ ל‪ֶ ,‬שׁ ִהיא אַהֲ בָ ה גּ ָ‬ ‫ְמדֻ יּ ֶֶקת ֶשׁנִּ ְשׁלְ חָ ה אֵ לָיו כְּ דֵ י לְ מַ לֵּא ְשׁלִ יחוּת בָּ ע ֹולָם‪ ,‬הַ ִשּׂ ְמחָ ה ֶשׁלּ ֹו‬ ‫לְ הַ ִשּׂיג אַהֲ בָ ת ֹו י ְִתבָּ ַר ‪.‬‬ ‫הוֹפֶ כֶת לְ ִנ ְצ ִחית וְ רוּחָ נִ ית‪ .‬הוּא אֵ ינ ֹו מֻ ְדאָג ִמ"מָּ ה ֶשׁאֵ ין לוֹ"‪ ,‬אֶ לָּא‬ ‫כּ ַָתב הַ ְסטַ יְפְּ לֶר זצ"ל )"בִּ ְרכַּת פֶּ ֶרץ" פָּ ָר ַשׁת בְּ ַשׁלַּח( ְמ ִניעַ ת הַ כּ ַָרת הַ טּוֹב‪,‬‬ ‫ח ֹוגֵג וּמוֹדֶ ה עַ ל "מָָ ה ֶשׁ ֵיֵּשׁ ל ֹו"‪.‬‬ ‫ִהיא ִמ ָדּה ָרעָ ה וּמָ ָרה ְמאֹד‪ ,‬וְ ִע ַקּר הַ דֶּ ֶר לְ אַהֲ בַ ת הַ ֵשּׁם י ְִתבָּ ַר בֵּ אֲ ר ֹו‬ ‫‬ ‫בְּ 'חוֹבַ ת הַ לְּ בָ בוֹת' עַ ל יְסוֹד הַ כּ ַָרת הַ טּוֹב‪.‬‬ ‫וּ ְב ִמ ְשׁנַת ַר ִבּי אֱ לִ יעֶ זֶר פֶּ ֶרק ז'‪' :‬אֵ ין לְ ָק ֶשׁה לִ פְ נֵי הַ ָקּדוֹשׁ בָּ רוּ‬ ‫‪J‬‬ ‫‪n Šq n J~–n •x Žr JQ‚ J‹u‬‬ ‫‡ˆ‪J‬‬ ‫‪p J‡'r J“–q ~n ‚n J‡)p o JŠ'n J!~–n ƒx L‬‬ ‫נִט ַרד אָדָ ם הָ ִראשׁוֹן ִמגַּן עֵ דֶ ן אֶ לָּא‬ ‫הוּא יו ֵֹתר ִמכְּ פִ יַּת טוֹבָ ה'‪ ,‬א ְ‬ ‫~!‪J RJ‡JV L‰SJLJn&)q ŒJ‬‬ ‫‪r‬‬ ‫‪–n‬‬ ‫‪x ‡ƒx‬‬ ‫עַ ל כְּ פִ יַּת הַ טּוֹב‪ ,‬אַף אֲ בוֹתֵ ינוּ בַּ ִמּ ְדבָּ ר א כָּעַ ס עֲ לֵיהֶ ן הַ ָקּדוֹשׁ בָּ רוּ‬ ‫אָמר ַרבִּ י י ְִצחָ ק‪ִ :‬מ ַנּיִן ֶשׁהַ ָקּדוֹשׁ בָּ רוּ‬ ‫אָמַ ר ַרבִּ י אָבִ ין בַּ ר ַרב אַ ָדּא ַ‬ ‫אָרץ א הָ יוּ רֹב‬ ‫הוּא אֶ לָּא עַ ל כְּ פִ יַּת הַ טּוֹבָ ה‪ ,‬וּכְ ֶשׁהָ יוּ אֲ בו ֵֹתינוּ בָּ ֶ‬ ‫ימינ ֹו‬ ‫יח ְתּפִ לִּ ין? ֶשׁנֶּאֱ מַ ר )י ְַשׁ ְעיָה ס"ב‪ ,‬ח(‪" :‬נִ ְשׁבַּ ע ה' ִבּ ִ‬ ‫הוּא ַמנִּ ַ‬ ‫חַ טָּ אוֹתֵ יהֶ ן אֶ לָּא כְּ פִ יּוּת טוֹבָ ה‪ִ ,‬מפְּ נֵי מָ ה עָ נַשׁ הַ כָּתוּב בְּ יוֹתֵ ר‬ ‫ימינ ֹו‬‫"מ ִ‬ ‫ימינוֹ" ז ֹו "תּו ָֹרה"‪ֶ ,‬שׁנֶּאֱ מַ ר ְ)דּבָ ִרים ל"ג‪ ,‬ב(‪ִ :‬‬ ‫וּבִ זְ רוֹעַ עֻזּוֹ"‪" .‬בִּ ִ‬ ‫אָדם הַ זֶּה הוּא‬ ‫לִ כְ פוּיֵי טוֹבָ ה? ִמפְּ נֵי ֶשׁהוּא כְּ עֵ ין כְּ פִ ָירה בָּ עִ ָקּר‪ .‬הָ ָ‬ ‫אֵ שׁ ָדּת לָמוֹ"‪" .‬וּבִ זְ רוֹעַ עֻזּוֹ" אֵ לּוּ ְתּ ִפלִּ ין‪ֶ ,‬שׁנֶּאֱ ַמר ְ)תּ ִהלִּ ים כ"ט‪ ,‬י"א(‪:‬‬ ‫כּוֹפֵ ר בְּ טוֹבָ ת ֹו ֶשׁל חֲ בֵ ר ֹו לְ מָ חָ ר הוּא כּוֹפֵ ר בְּ טוֹבָ ת ֹו ֶשׁל קוֹנוֹ‪,‬‬ ‫"ה' עֹז לְ עַ מּ ֹו י ִֵתּן"‪ ,‬וְ הַ כַּוָּ נָה ל ְַתּפִ לִּ ין ֶשׁהֵ ם עֹז לְ י ְִשׂ ָראֵ ל‪ ,‬כְּ פִ י‬ ‫ֶשׁכְּ פִ יּוּת טוֹבָ ה הֻ ְקּ ָשׁה לִ כְ פִ ָירה בְּ עִ ָקּר‪ִ ,‬הזָּהֲ רוּ ֶשׁ א ִתּכְ פּוּ טוֹבָ ה‪,‬‬ ‫ִשׂ ָראֵ ל? ִדּכְ ִתיב ְ)דּבָ ִרים‬ ‫וּמבָ אֵ ר‪ִ :‬‬ ‫וּמ ַנּיִן ֶשׁהַ ְתּ ִפלִּ ין עֹז הֵ ם לְ י ְ‬ ‫ֶשׁמַּ ְמ ִשׁי ְ‬ ‫ֶשׁכְּ פוּי טוֹבָ ה אֵ ינ ֹו יָכוֹל לְ ַקבֵּ ל מַ לְ כוּת ָשׁמַ יִם‪.‬‬ ‫אָרץ כִּ י ֵשׁם ה' נִ ְק ָרא עָ לֶי וְ י ְָראוּ ִממֶּ ךָּ"‪.‬‬ ‫כ"ח‪ ,‬י( ‪" :‬וְ ָראוּ כָּל עַ מֵּ י הָ ֶ‬ ‫פָּ ָר ַשׁת כִּ י ָתּבוֹא נִ ְק ֵראת ָתּ ִמיד בְּ עִ צּוּמָ ם ֶשׁל יְמֵ י הָ ַרחֲ ִמים‬ ‫וְ ַתנְ יָא בַּ בָּ ָרי ְָתא‪ַ :‬רבִּ י אֱ לִ יעֶ זֶר הַ גָּדוֹל אוֹמֵ ר‪ :‬אֵ לּוּ ְתּפִ לִּ ין ֶשׁבָּ רֹאשׁ‪.‬‬ ‫וְ הַ ְסּלִ יחוֹת‪ ,‬בְּ חֹדֶ שׁ אֱ לוּל‪ֶ ,‬רגַע לִ פְ נֵי רֹאשׁ הַ ָשּׁנָה‪.‬‬ ‫הֲ ֵרי ֶשׁהַ ְתּפִ לִּ ין עֹז הֵ ם לְ י ְִשׂ ָראֵ ל‪ ,‬כִּ י עַ ל י ָָדם ִמ ְתפַּ חֲ ִדים הַ גּ ֹויִים ִמפְּ נֵי‬ ‫אָרץ ִהיא הַ נֶּפֶ שׁ ֶשׁלָּנוּ‪ ,‬וְ הַ פֵּ רוֹת הֵ ם‬ ‫ימי‪ ,‬הָ ֶ‬ ‫בַּ מּוּבָ ן הֶ עָ מֹ ק וְ הַ פְּ נִ ִ‬ ‫בְּ נֵי י ְִשׂ ָראֵ ל )בְּ ָרכוֹת ו‪.(.‬‬ ‫בּוּרים וְ הַ מַּ חֲ ָשׁבוֹת ֶשׁלָּנוּ‪.‬‬ ‫הַ מַּ עֲ ִשׂים‪ ,‬הַ ִדּ ִ‬ ‫ְמסֻ פָּ ר ֶשׁבְּ אַחַ ד הַ יּ ִָמים‪ ,‬בִּ ְשׁנַת תקנ"ט‪ ,‬נִלְ ַקח ַרבִּ י ְשׁנֵיאוֹר זַלְ מָ ן‬ ‫כּוּרים" ‪ -‬ל ַָקחַ ת‬ ‫נִד ָר ִשׁים "לְ הָ בִ יא בִּ ִ‬ ‫חֹדֶ שׁ אֱ לוּל הוּא הַ זְּ מַ ן ֶשׁבּ ֹו אָנוּ ְ‬ ‫רוּסי‪ ,‬לְ אַחַ ר הַ לְ ָשׁנָה נ ְִתעֶ בֶ ת‪.‬‬ ‫ַאדי בַּ עַ ל הַ ַתּנְ יָא‪ ,‬לְ מַ אֲ סָ ר הָ ִ‬ ‫ִמלּ ִ‬ ‫כּוּרים ֶשׁלָּנוּ‪ ,‬אֶ ת‬ ‫אשׁית' ֶשׁל הַ מַּ חֲ ָשׁבָ ה ֶשׁלָּנוּ‪ ,‬אֶ ת הַ בִּ ִ‬ ‫אֶ ת הַ ֵ'ר ִ‬ ‫כַּאֲ ֶשׁר נִכְ נַס הַ ְמּפַ ֵקּד לְ חַ ְדר ֹו לְ ַק ְחתּ ֹו לְ מַ אֲ סָ ר‪ְ ,‬מצָ א ֹו ְמעֻטָּ ר‬ ‫הַ כּוֹחוֹת הֲ כִ י ַרעֲ ַנ ִנּים ֶשׁלָּנוּ‪ ,‬וּלְ הַ ְק ִדּישׁ או ָֹתם לְ ִה ְשׁ ַתּפְּ רוּת‪,‬‬ ‫בִּ ְתפִ לִּ ין‪ ,‬וּלְ מַ ְראֵ הוּ נֶאֱ חַ ז ְרעָ ָדה וּפַ חַ ד‪ ,‬בְּ או ָֹתהּ ָשׁעָ ה עָ מַ ד ָשׁם‬ ‫לִ ְתפִ לָּה‪ ,‬לְ ֶק ֶשׁר ָקרוֹב יוֹתֵ ר ִעם עַ ְצמֵ נוּ וְ עִ ם בּו ֵֹרא ע ֹולָם‪.‬‬ ‫חָ ִסיד אֶ חָ ד וּלְ מַ ְראֵ ה י ְִראַת הַ ְמּפַ קֵּ ד‪ָ ,‬שׁאַל אֶ ת הָ ַרבִּ י לְ פֵ ֶשׁר הַ דָּ בָ ר‪,‬‬ ‫כּוּרים ִמתּ ֹו לִ בֵּ נוּ‪ ,‬אֲ נ ְַחנוּ מַ צְ ִה ִירים‪:‬‬ ‫יאים אֶ ת הַ בִּ ִ‬ ‫כְּ ֶשׁאֲ נ ְַחנוּ ְמבִ ִ‬ ‫אָרץ כִּ י ֵשׁם‬ ‫וְ נַעֲ נָה‪" :‬הֲ ֵרי חָ זָ"ל דָּ ְרשׁוּ אֶ ת הַ פָּ סוּק 'וְ ָראוּ כָּל עַ מֵּ י הָ ֶ‬ ‫גְרה לְ נַהֵ ל או ִֹתי‪ .‬אֲ נִ י בּוֹחֵ ר לְ ִה ְתחַ דֵּ שׁ'‪.‬‬ ‫'אֲ נִ י א נו ֵֹתן ל ִַשּׁ ָ‬ ‫אָמרוּ אֵ לּוּ ְתּפִ לִּ ין ֶשׁבָּ רֹאשׁ"‪.‬‬ ‫ה' נִ ְק ָרא עָ לֶי וְ י ְָראוּ ִממֶּ ךָּ' וְ ְ‬ ‫הַ מֶּ סֶ ר לַחַ יִּים הוּא‪ :‬בְּ כָל יוֹם מֵ חָ ָדשׁ אָנוּ ְמ ַקבְּ לִ ים בְּ מַ ָתּנָה אֶ ת פְּ ִרי‬ ‫ָתּמַ הּ הֶ חָ ִסיד וְ ָשׁאַל‪" :‬וַ הֲ ֵרי גַּם אֲ נִ י מַ נִּ יחַ ְתּפִ לִּ ין‪ ,‬וְ לָמָּ ה אֵ ין י ְֵר ִאים‬ ‫כּוּרים‬ ‫הָ אֲ דָ מָ ה‪ ,‬אֶ ת פְּ ִרי הָ עֲ ִשׂיָּה וְ הַ בְּ ִריאוּת ֶשׁלָּנוּ‪ .‬הַ ִמּזְ מוֹר ֶשׁל הַ בִּ ִ‬ ‫ִממֶּ ִנּי"? עָ נָה הָ ַרבִּ י‪" :‬הֲ ֵרי כָּתוּב‪ ,‬אֵ לּוּ ֶשׁבַּ ְתּפִ לִּ ין ֶשׁבָּ רֹאשׁ‪ ,‬וְ א עַ ל‬ ‫עוּתיִּים כְּ דֵ י לְ הַ גִּ יד תּו ָֹדה‪.‬‬ ‫רוּעים מַ ְשׁמָ ִ‬ ‫מַ זְ כִּ יר לָנוּ א לְ חַ כּוֹת לְ אֵ ִ‬ ‫‪ -‬הָ רֹאשׁ"‪ִ ...‬ספּוּר זֶה‪ִ ,‬ספֵּ ר המהרי"ד ִמבֶּ עלְ זֶא לִ בְ נ ֹו ַרבִּ י מָ ְר ְדּכַי‬ ‫"תּאֵ נָה הָ ִראשׁ ֹונָה"‪ְ ,‬דּהַ יְנוּ אֶ ת הַ ָדּבָ ר‬ ‫הַ חָ כְ מָ ה ִהיא לִ ְמצֹא אֶ ת הַ ְ‬ ‫"ה ְשׁ ַתּדֵּ ל נָא לִ ְהיוֹת‬ ‫ִמבִּ ילְ גּו ִֹרי‪ ,‬בַּ יּוֹם ֶשׁנִּכְ נַס לְ ִמצְ וֹת‪ ,‬וּבִ ֵקּשׁ ִממֶּ נּוּ‪ִ :‬‬ ‫הַ ָקּטָ ן וְ הַ טּוֹב ֶשׁ ָקּ ָרה לָנוּ הַ יּוֹם ‪ -‬לַעֲ צֹר‪ ,‬לְ הַ עֲ ִרי אוֹתוֹ‪ ,‬לְ הוֹדוֹת‬ ‫וּשׁסָ "ה ִגּידֶ י "‪.‬‬ ‫ְמקֻ ָשּׁר אֶ ל ה' י ְִתבָּ ַר בְּ כָל ָרמָ "ח אֲ בָ ֶרי ְ‬ ‫עָ לָיו‪ ,‬וּלְ מַ לֵּא אֶ ת הַ לֵּב בְּ ִשׂ ְמחָ ה אֲ ִמ ִתּית‪ ,‬עַ ל הַ טּוֹב‪.‬‬ ‫‪J‬‬ ‫טועמיה ‪ -‬דפוס ספיד פרשת כי תבוא תשפו‬ ‫‪57‬‬ ‫הַ ַמּ ְשׁגִּ יחַ ַר ִבּי ָדּן סֶ גַל ְשׁלִ יטָ "א ְמבָ אֵ ר כִּ י אֶ ת גֹּ דֶ ל ִחיּוּב הַ כּ ַָרת הַ טּוֹב‬ ‫Œ‚‪RJQJVƒL‰SJ LXXX‬‬ ‫~ ‪n n‬‬ ‫‡‪y ‚J‬‬ ‫Š‪n –r -J‬‬ ‫‡˜‪x 'J‬‬ ‫‪n‬‬ ‫~‪u‬‬ ‫‪r –p ŒJ‬‬ ‫‪p 1n x •o Šn ƒx L‬‬ ‫נִ ָתּן לִ לְ מֹ ד ִמ ִדּין הַ ְחז ַָרת מַ ְשׁכּוֹן‪ .‬הַ תּו ָֹרה אוֹמֶ ֶרת ְ)דּבָ ִרים כ"ד‪ ,‬י"ג(‪:‬‬ ‫" הָ ֵשׁב ָתּ ִשׁיב ל ֹו אֶ ת הָ עֲ בוֹט כְּ בוֹא הַ ֶשּׁמֶ שׁ וְ ָשׁכַב בְּ ַשׂלְ מָ ת ֹו וּבֵ ֲר ֶכ ָךּ‪,‬‬ ‫‪ַ -‬ה ָ ּכ ַרת ַה ּט ֹוב‬ ‫וּלְ ִתּ ְהיֶה צְ דָ ָקה לִ פְ נֵי ה' אֱ ֶקי '‪.‬‬ ‫פָּ ָר ַשׁת כִּ י ָתּבוֹא נִ ְק ֵראת ָתּ ִמיד לִ פְ נֵי רֹאשׁ הַ ָשּׁנָה‪ .‬בַּ גְּמָ ָרא ְ‬ ‫)מגִ לָּה ל"א‪(:‬‬ ‫ָר ִשׁ"י מֵ בִ יא מֵ הַ ִסּפְ ִרי‪' :‬וּבֵ רֲ ֶכ ָךּ' ‪ֶ -‬שׁהַ לּ ֹווֶה יְבָ ֵר אֶ ת הַ ְמּ ַלוֶּה‪ ,‬וְ ִאם‬ ‫יִשׂ ָראֵ ל עַ ל יְדֵ י עֶ זְ ָרא הַ סּוֹפֵ ר‪ ,‬כְּ דֵ י לְ ַרמֵּ ז‬ ‫נְת ֵקּן לְ ְ‬ ‫מוּבָ א כִּ י הַ ָדּבָ ר ַ‬ ‫אֵ ינ ֹו ְמבָ ֵר ‪ִ ,‬מכָּל מָ קוֹם 'וּלְ ִתּ ְהיֶה צְ דָ ָקה'‪ .‬הֲ ֵרי זֶה פֶּ לֶא‪ ,‬לִ כְ או ָֹרה‪,‬‬ ‫וּב ְרכו ֶֹתיהָ ‪.‬‬ ‫ֶשׁ ִתּכְ לֶה ָשׁנָה וְ ִקלְ לו ֶֹתיהָ וְ ָתחֵ ל ָשׁנָה ִ‬ ‫כְּ ֶשׁ ְמּ ַקיּ ְִמים אֶ ת צִ וּוּי ה' ‪ִ -‬קיּוּם הַ ִמּצְ וָ ה הוּא הָ ִע ָקּר‪ ,‬וְ א הַ בְּ ָרכָה‬ ‫אַחת לְ הַ פְ ִסיק בֵּ ין‬ ‫נִתּנָה ַשׁבָּ ת ַ‬ ‫יפים כִּ י ְ‬ ‫וְ ַחכְ מֵ י הַ תּו ָֹספוֹת מו ִֹס ִ‬ ‫'ספְ ִרי' ְמבָ אֵ ר לְ הֶ פֶ ‪ -‬הָ ִע ָקּר ֶשׁהוּא‬ ‫ֶשׁיְּבָ ֵר הַ לּ ֹווֶה הַ ִנּזְ ָקק‪ .‬אַ בְּ ִ‬ ‫ְק ִריאָה ז ֹו לְ רֹאשׁ הַ ָשּׁנָה‪ ,‬כְּ דֵ י ֶשׁ א לִ ְסמֹ ַמ ָמּשׁ אֶ ת הַ ְקּלָלוֹת לְ יוֹם‬ ‫יְבָ ֵר ‪ ,‬וְ גַם ִאם א עָ ָשׂה כֵּן‪ִ ,‬תּ ְהיֶה לַלּ ֹווֶה צְ ָד ָקה‪ ,‬מֵ עֵ ין 'בְּ ִדיעֲ בַ ד'‬ ‫הַ ִדּין‪ .‬הֲ ֵרי ֶשׁלּ ִָענְ יָנִ ים הַ נִּ זְ כּ ִָרים ְבּפָ ָר ַשׁת הַ ָשּׁבוּעַ י ְֶשׁנָהּ ַשׁיָּכוּת‬ ‫ֶשׁ ַכּזֶּה‪ .‬אֵ י נ ִָתּן לְ הָ בִ ין זֹאת? הַ בֵּ אוּר הוּא‪ֶ ,‬שׁכֵּיוָ ן ֶשׁכָּאן עו ְֹס ִקים‬ ‫ל ְַתּקוּפָ ה בָּ הּ ָחלָה הַ ְקּ ִריאָה‪ ,‬וְ ִאם כָּ נְ נַסֶּ ה לְ הָ פִ יק מֵ הַ פָּ ָר ָשׁה לְ ָק ִחים‬ ‫יטיב לַחֲ בֵ רוֹ‪ ,‬כּוֹחַ הַ בְּ ָרכָה ֶשׁל ְמ ַקבֵּ ל הַ הֲ טָ בָ ה גָּדוֹל‬ ‫אָדם ֶשׁהֵ ִ‬ ‫בְּ ָ‬ ‫הַ נּוֹגְ ִעים לְ כָל אֶ ָחד לִ ְק ַראת יְמֵ י הַ ִדּין‪ :‬הַ פָּ ָר ָשׁה פּו ַֹת ַחת ְבּנו ֵֹשׂא‬ ‫עוּתי יו ֵֹתר מֵ הַ ָשּׂכָר ֶשׁל עֶ צֶ ם ִקיּוּם הַ ִמּ ְצוָ ה! כִּ י הַ ִחיּוּב ֶשׁל‬ ‫וּמַ ְשׁמָ ִ‬ ‫כָּרת הַ טּוֹב וְ הַ הו ָֹדאָה ַלבּו ֵֹרא‬ ‫כּוּרים‪ֶ ,‬שׁ ִע ַקּר ִמ ְצוָ ה ז ֹו הוּא הַ ַ‬ ‫הַ ִבּ ִ‬ ‫הַ כּ ַָרת הַ טּוֹב הוּא גָּדוֹל כָּל ָכּ ‪ֶ ,‬שׁהַ ָקּדוֹשׁ בָּ רוּ הוּא נו ֵֹתן ל ְַמּ ַקבֵּ ל‬ ‫יִתבָּ ַר עַ ל הַ טּוֹבוֹת ֶשׁהוּא ַמנְ ִחיל לָנוּ בָּ ע ֹולָם הַ זֶּה‪.‬‬ ‫ְ‬ ‫הַ טּוֹבָ ה כּו ַֹח ְבּ ָרכָה עָ צוּם ֶשׁ ְבּאֶ ְמצָ עוּת ֹו יוּכַל לְ ַמלֵּא אֶ ת הַ ִחיּוּב‬ ‫כּוּרים לְ בֵ ית‬ ‫וְ ִהנֵּה ְבּ ִמ ְצוָ ה ז ֹו יֵשׁ ְשׁנֵי חֲ ל ִָקים‪ :‬א‪ .‬עֶ צֶ ם הֲ בָ אַת הַ ִבּ ִ‬ ‫ֶשׁלּוֹ‪ ,‬כִּ י אַחֶ ֶרת א הָ י ְָתה ְי ֹכלֶת לְ הַ כִּ יר טוֹבָ ה כְּ מ ֹו ֶשׁצָּ ִרי ‪.‬‬ ‫סוּקים ֶשׁצָּ ִרי לו ַֹמר מֵ בִ יא‬ ‫כּוּרים'‪ְ .‬דּהַ יְנוּ‪ ,‬הַ ְפּ ִ‬ ‫'מ ְק ָרא בִּ ִ‬ ‫הַ ִמּ ְק ָדּשׁ‪ .‬ב‪ִ .‬‬ ‫כְּ דֵ י לְ הַ ְטעִ ים הָ ִענְ יָן‪ ,‬הֵ בִ יא הַ מַּ ְשׁ ִגּיחַ ַרבִּ י ָדּן ְשׁלִ יטָ "א ַמעֲ ֶשׂה ֶשׁהָ יָה‬ ‫יִהיֶה‬ ‫את אֶ ל הַ כֹּהֵ ן אֲ ֶשׁר ְ‬ ‫כּוּרים כְּ ֶשׁ ַמּגִּ יעַ לְ בֵ ית הַ ִמּ ְק ָדּשׁ ‪' -‬וּבָ ָ‬ ‫הַ בִּ ִ‬ ‫ִעם הַ 'חֲ זוֹן ִאישׁ' זצ"ל ֶשׁהָ ַל פַּ עַ ם בִּ בְ נֵי בָּ ָרק‪ ,‬כְּ ֶשׁ ְשּׁבִ ילֵי הַ מּו ָֹשׁבָ ה‬ ‫אָמ ְר ָתּ אֵ לָיו'‪...‬‬ ‫בַּ יּ ִָמים הָ הֵ ם‪ ,‬וְ ַ‬ ‫הַ ְצּ ִע ָירה עוֹד א הָ יוּ ְסלוּלִ ים כְּ לָל‪ .‬בְּ עוֹד ֹו ִמ ְתהַ ֵלּ בַּ חוֹלוֹת‪ ,‬עָ בַ ר‬ ‫אָמ ְר ָתּ אֵ לָיו' ְדּבָ ִרים הַ ְמּכַוְּ נִ ים או ָֹתנוּ לְ הָ ִבין אֶ ת כָּל‬ ‫וְ אוֹמֵ ר ָר ִשׁ"י‪' :‬וְ ַ‬ ‫ְהוּדי עִ ם סוּס וַ עֲ ָגלָה וְ ִה ִצּיעַ לְ ַק ְחתּ ֹו לְ הֵ יכָן ֶשׁצָּ ִרי לְ הַ גִּ יעַ ‪.‬‬ ‫לְ יָד ֹו י ִ‬ ‫אָמ ְר ָתּ אֵ לָיו' ‪ֶ -‬שׁאֵ ינְ כָּפוּי טוֹבָ ה'‪.‬‬ ‫כּוּרים‪' :‬וְ ַ‬ ‫ִענְ יַן ִמ ְק ָרא הַ בִּ ִ‬ ‫הַ 'חֲ זוֹן ִאישׁ' סֵ ַרב‪ ,‬מֵ אַחַ ר ֶשׁ א ָרצָ ה לְ הַ ְט ִריחַ אֲ חֵ ִרים‪ ,‬אַ בַּ עַ ל‬ ‫כּוּרים נוֹעֲ דוּ לְ ַמטָּ ָרה‬ ‫סוּקים הַ לָּלוּ ֶשׁאו ְֹמ ִרים ְבּעֵ ת הֲ בָ אַת הַ ִבּ ִ‬ ‫כָּל הַ פְּ ִ‬ ‫הָ עֲ ָגלָה בִּ קֵּ שׁ וְ ִהפְ צִ יר וּלְ בַ סּוֹף נַעֲ נָה הַ 'חֲ זוֹן ִאישׁ' לְ בַ ָקּ ָשׁתוֹ‪.‬‬ ‫אַחת‪ ,‬לְ הַ ְצ ִהיר וּלְ הו ִֹדיעַ ְקבַ ל עַ ם וְ ע ֹולָם‪' :‬אֲ נִ י א כָּפוּי טוֹבָ ה'!‬ ‫ַ‬ ‫כְּ ֶשׁ ִה ִגּיעוּ ַליַּעַ ד‪ ,‬הוֹדָ ה ל ֹו הָ 'חָ זוֹן ִאישׁ' וְ ָשׁאַל 'יֵשׁ אֵ יזֶה מַ ֶשּׁהוּ‬ ‫סוּקים‪ ,‬הַ מַּ ְחזִ ִירים‬ ‫כֵּיצַ ד ַמכִּ ִירים טוֹבָ ה? הָ בָ ה וְ נִ ְתבּ ֹונֵן בִּ לְ שׁוֹן הַ ְפּ ִ‬ ‫ְהוּדי‪' ,‬בָּ רוּ הַ ֵשּׁם אֵ ינִ י חָ סֵ ר‬ ‫ֶשׁאַ ָתּה זָקוּק לוֹ'? ‪ ' -‬א'‪ ,‬הֵ ִשׁיב הַ יּ ִ‬ ‫יִשׂ ָראֵ ל‪' :‬אֲ ַר ִמּי אוֹבֵ ד אָבִ י‪,‬‬ ‫אֶ ת הַ קּו ֵֹרא אֶ ל קוֹרוֹת הֶ עָ בָ ר ֶשׁל כְּ לַל ְ‬ ‫'אם כֵּן‪ ,‬י ְִהי ָרצוֹן ֶשׁ ִתּזְ ֶכּה לַאֲ ִריכוּת‬ ‫ָדּבָ ר'‪ .‬אָמַ ר ל ֹו הַ 'חֲ זוֹן ִאישׁ'‪ִ :‬‬ ‫וַ יּ ֵֶרד ִמ ְצ ַריְמָ ה וַ ָיּגָר ָשׁם בִּ ְמ ֵתי ְמעָ ט‪ ,‬וַ י ְִהי ָשׁם לְ גוֹי עָ צוּם וְ ַרב'‪.‬‬ ‫ְהוּדי ָזכָה לַאֲ ִריכוּת י ִָמים מֻ פְ ֶלגֶת‪.‬‬ ‫י ִָמים'! וְ אָכֵן‪ ,‬אוֹת ֹו י ִ‬ ‫ֹאָרים נִ ִסּי ִמ ְצ ַריִם‪' :‬וַ יּו ִֹצאֵ נוּ ה' ִמ ִמּ ְצ ַריִם ְבּיָד חֲ ז ָָקה‬ ‫וּבַ הֶ ְמ ֵשׁ ְמת ִ‬ ‫מַ ְמ ִשׁי ַרבִּ י ָדּן וְ אוֹמֵ ר‪ :‬נ ְִתבּ ֹונֵן בַּ ִסּפּוּר הַ זֶּה‪ ,‬הֲ ֵרי יו ְֹדעִ ים אָנוּ כַּמָּ ה‬ ‫אָרץ‪' :‬וַ י ְִבאֵ נוּ אֶ ל הַ ָמּקוֹם הַ זֶּה‪,‬‬ ‫וּמזְ כִּ ִירים אֶ ת ִבּיאַת הָ ֶ‬ ‫וּבִ זְ רֹעַ נְטוּיָה'‪ַ ,‬‬ ‫אַהֲ בַ ת י ְִשׂ ָראֵ ל הָ י ְָתה לְ מָ ָרן הַ 'חֲ זוֹן ִאישׁ'‪ .‬אֶ ת כָּל כֻּלּ ֹו ִהפְ ִקיר לְ מַ עַ ן‬ ‫אָרץ הַ זֹּאת אֶ ֶרץ זָבַ ת ָחלָב ְוּדבָ שׁ'‪ .‬וְ ַרק אַחֲ ֵרי הַ ְק ָדּ ָמה‬ ‫יִּתּן לָנוּ אֶ ת הָ ֶ‬ ‫וַ ֶ‬ ‫ְהוּדים‬ ‫כְּ לַל י ְִשׂ ָראֵ ל‪ ,‬וּבְ וַ ַדּאי א הָ יוּ חֲ סֵ רוֹת ל ֹו ִהזְ דַּ ְמּנוּיוֹת לְ בָ ֵר י ִ‬ ‫אשׁית ְפּ ִרי הָ אֲ ָד ָמה'‪.‬‬ ‫אתי אֶ ת ֵר ִ‬ ‫יְּהוּדי לו ַֹמר‪'ִ :‬הנֵּה הֵ בֵ ִ‬ ‫זוֹ‪ִ ,‬מ ְתפַּ נֶּה הַ ִ‬ ‫וּלְ אַחֵ ל לָהֶ ם כָּל טוּב‪ .‬מַ דּוּעַ דַּ וְ ָקא כָּעֵ ת ָרצָ ה לְ בָ ֵר אֶ ת אוֹת ֹו‬ ‫ְהוּדי עוֹבֵ ד אֶ ת הָ אֲ ָדמָ ה‪ ,‬ז ֹוכֶה לִ ְראוֹת אֶ ת‬ ‫צָ ִרי לְ הָ בִ ין זֹאת! הֲ א הַ יּ ִ‬ ‫יטיב עִ מּוֹ‪ ,‬וּמֵ חֲ מַ ת זֶה הָ יָה ל ֹו כּוֹחַ‬ ‫עֶ גְלוֹן? ִמשּׁוּם ֶשׁכָּעֵ ת הוּא הֵ ִ‬ ‫כּוּרים‪ .‬הוּא רוֹצֶ ה‬ ‫פְּ ִרי עֲ ָמלוֹ‪ ,‬וְ נִ גָּשׁ לְ ַקיֵּם בְּ ִשׂ ְמ ָחה אֶ ת ִמ ְצוַ ת בִּ ִ‬ ‫ְמיֻחָ ד ֶשׁל בְּ ָרכָה ‪ֶ -‬שׁ ְמּשֻׁ ְעבָּ ד עֲ בוּר הַ כּ ַָרת הַ טּוֹב!‬ ‫לְ הוֹדוֹת לָה' י ְִתבָּ ַר ‪ ,‬אַ הַ נֹּ סַ ח ֶשׁ ָקּ ְבעָ ה הַ תּו ָֹרה ַמ ְצ ִרי אוֹת ֹו לְ סֵ פֶ ר‬ ‫אָמַ ר ַרבִּ י מֹ ֶשׁה אַהֲ רֹן ְשׁטֵ ְרן זצ"ל )מַ ְשׁגִּיחַ י ְִשׁיבַ ת ָקמֵ נִיץ( עַ ל ִדּבְ ֵרי‬ ‫יִשׂ ָראֵ ל‪ :‬יַעֲ קֹב וְ לָבָ ן‪ ,‬הַ ִיְּר ָידה‬ ‫יסטו ְֹריָה ְשׁלֵמָ ה ֶשׁעָ ְב ָרה עַ ל כְּ לַל ְ‬ ‫ִה ְ‬ ‫הַ גְּמָ ָרא )בְּ ָרכוֹת ז‪ (:‬כִּ י הָ ִראשׁ ֹונָה ֶשׁ ִהבִּ יעָ ה הַ כּ ַָרת הַ טּוֹב הָ י ְָתה לֵאָה‬ ‫ָאָרץ ‪ -‬כֵּיצַ ד כָּל זֶה ַשׁ ָיּ‬ ‫יסה ל ֶ‬ ‫לְ ִמ ְצ ַריִם‪ ,‬הַ ִשּׁ ְעבּוּד‪ ,‬הַ גְּ אֻ לָּה‪ ,‬הַ כְּ נִ ָ‬ ‫אָמ ָרה 'הַ פַּ עַ ם אוֹדֶ ה אֶ ת ה' '‪ .‬וְ הַ ָדּבָ ר ָתּמוּהַּ ‪ ,‬הֲ ֵרי כָּל‬ ‫ִאמֵּ נוּ‪ֶ ,‬שׁ ְ‬ ‫אָדם לְ ג ֹולֵל אֶ ת‬ ‫ָ‬ ‫כּוּרים צָ ִרי‬ ‫כּוּרים? מַ דּוּעַ עַ ל כָּל ַסלְ ִסלַּת ִבּ ִ‬ ‫לַבִּ ִ‬ ‫הַ ְסּפָ ִרים הַ ְקּדו ִֹשׁים ְמבָ אֲ ִרים כִּ י אֶ חָ ד הַ יְּסוֹדוֹת בַּ עֲ בוֹדַ ת ה' זֶה‬ ‫יְהוּדי אֶ חָ ד א ֹו ְשׁ ַניִם‪ .‬הֲ ֵרי ִהגִּ יעוּ‬ ‫ִ‬ ‫הֶ עָ בָ ר כֻּלּוֹ? וְ א ְמדֻ בָּ ר ַרק עַ ל‬ ‫הַ כּ ַָרת הַ טּוֹב‪ִ .‬אם כֵּן אֵ י י ִָתּכֵן ֶשׁלַּאֲ בוֹת הַ ְקּדו ִֹשׁים א הָ י ְָתה‪,‬‬ ‫כּוּריהֶ ם‪ ,‬וְ כָל אֶ ָחד וְ אֶ ָחד ח ֹוזֵר‬ ‫ְהוּדים ִעם ִבּ ֵ‬ ‫לְ בֵ ית הַ ִמּ ְק ָדּשׁ ִרבְ בוֹת י ִ‬ ‫אָמ ָרה זֹאת הָ י ְָתה לֵאָה? ִספֵּ ר ַרבִּ י‬ ‫כִּ בְ יָכוֹל‪ִ ,‬מדָּ ה זוֹ‪ ,‬וְ הָ ִראשׁ ֹונָה ֶשׁ ְ‬ ‫אָמ ְר ָתּ" ‪' -‬בְּ קוֹל‬ ‫ית וְ ַ‬‫שׁוּב וָ שׁוּב ֶשׁל עַ ל הַ נֹּ סַ ח‪ְ ,‬בּקוֹל ָרם ַדּוְ ָקא ‪' -‬וְ עָ נִ ָ‬ ‫יקה לוֹ‪ ,‬וְ הוּא הָ ַל לִ ְשׁאֹל אֶ ת סָ ב ֹו‬ ‫ֹמ ֶשׁה אַהֲ רֹן ֶשׁ ְשּׁאֵ לָה ז ֹו הֵ ִצ ָ‬ ‫כּוּרים ְבּכָל פַּ עַ ם מֵ חָ ָדשׁ‪ .‬אֲ בָ ל‬ ‫ָרם'‪ֻ .‬כּלָּם ָשׁ ְמעוּ אֶ ת כָּל ְמבִ יאֵ י הַ בִּ ִ‬ ‫הַ צַּ ִדּיק ַרבִּ י יַעֲ קֹ ב יוֹסֵ ף הֶ ְרמָ ן זצ"ל‪ .‬וְ עָ נָה ְתּשׁוּבָ ה מֻ פְ לָאָה‪' :‬וַ דַּ אי‬ ‫עַ ד ֶשׁאֲ נ ְַחנוּ ְתּמֵ ִהים עַ ל מָ ה ֶשׁ ָקּ ָרה ְבּבֵ ית הַ ִמּ ְק ָדּשׁ‪ ,‬נִ ְת ַמהּ עַ ל ָמה‬ ‫ֶשׁלְּ אָבוֹת הָ י ְָתה ִמ ַדּת הַ כּ ַָרת הַ טּוֹב‪ ,‬אוּלָם מָ ה ֶשׁלֵּאָה ִאמֵּ נוּ ִח ְדּ ָשׁה‬ ‫נִתבּ ֹונֵן‪ִ :‬אם נָטַ לְ נוּ אֶ ת‬ ‫ֶשׁאָנוּ עַ ְצמֵ נוּ עו ִֹשׂים ִמדֵּ י יוֹם וָ יוֹם‪ .‬הָ בָ ה ְ‬ ‫הוּא ֶשׁ ִחיּוּב הַ כּ ַָרת הַ טּוֹב הוּא לְ הַ עֲ ִמיד אֶ ת הַ ְדּבָ ִרים מוּל הָ עֵ י ַניִם‪,‬‬ ‫יָדֵ ינוּ וְ אָכַלְ נוּ ִשׁעוּר כַּבֵּ יצָ ה אֲ נ ְַחנוּ ְמבָ ְרכִ ים בִּ ְרכַּת הַ ָמּזוֹן‪ ,‬בָּ הּ אָנוּ‬ ‫אָדם הוּא‬ ‫כְּ דֵ י ֶשׁבְּ כָל זְ מַ ן וְ עֵ ת נוּכַל לִ ְראוֹת אֶ ת זֶה! טֶ בַ ע הָ ָ‬ ‫וּמפַ ְרנֵס אֶ ת בְּ ִריּו ָֹתיו‪ .‬אֲ בָ ל‬ ‫מו ִֹדים עַ ל ֶשׁהַ ָקּדוֹשׁ בָּ רוּ הוּא בְּ טוּב ֹו זַן ְ‬ ‫ֶשׁהָ ְרגָשׁוֹת ִמ ְת ָק ְר ִרים‪ ,‬וְ ָלכֵן לֵאָה עָ ְשׂ ָתה מַ עֲ ֶשׂה ֶשׁיַּחֲ זִ יק אֶ ת‬ ‫כְּ בָ ר בַּ בְּ ָרכָה הַ ְשּׁנִ יָּה אָנוּ עוֹבְ ִרים לְ הוֹדוֹת עַ ל 'אֶ ֶרץ חֶ ְמ ָדּה טוֹבָ ה‬ ‫הַ ִה ְתעו ְֹררוּת וְ ָק ְראָה לִ בְ נָהּ 'יְהוּדָ ה'‪ָ ,‬כּ ֶשׁיַּזְ כִּ יר לָהּ אֶ ת הָ עִ נְ יָן בְּ כָל‬ ‫אָתנוּ ה' אֱ ֵקינוּ מֵ אֶ ֶרץ ִמ ְצ ַריִם'‪ .‬אֲ בָ ל גַּם זֶה א‬ ‫ְוּר ָחבָ ה‪ ,‬וְ עַ ל ֶשׁהוֹצָ ֵ‬ ‫פַּ עַ ם ֶשׁ ִתּ ְק ָרא אֶ ת ְשׁמוֹ'‪ַ .‬רבִּ י מֹ ֶשׁה אַהֲ רֹן הֵ בִ יא ִתּמּוּכִ ין ל ִָע ְניָן זֶה‪,‬‬ ‫ַמ ְספִּ יק‪ ,‬וַ אֲ נ ְַחנוּ מו ִֹדים גַּם עַ ל ְבּ ִרית הַ ִמּילָה וּמַ ַתּן הַ תּו ָֹרה‪ ,‬וְ אָז 'עַ ל‬ ‫)שׁמוֹת ד‪ ,‬י( שׁוֹאֵ ל‪:‬‬ ‫זּוּקים לְ הַ כּ ַָרת הַ טּוֹב‪ :‬הָ ַר ְמבָּ "ן ְ‬‫ֶשׁצָּ ִרי לַעֲ שׂוֹת ִח ִ‬ ‫חֻ ֶקּי ֶשׁהו ַֹד ְע ָתּנוּ'‪ ,‬וְ אָז ְבּאֹפֶ ן כְּ לָלִ י 'עַ ל ַחיִּים חֵ ן וָ חֶ סֶ ד ֶשׁח ֹונַנְ ָתּנוּ'‪,‬‬ ‫מֹ ֶשׁה ַרבֵּ נוּ‪ִ ,‬אישׁ הָ אֱ לו ִֹקים‪ ,‬הָ רוֹעֶ ה הַ נֶּאֱ מָ ן‪ ,‬הָ יָה כְ בַ ד פֶּ ה וּכְ בַ ד‬ ‫כַתּ ִחלָּה לְ בָ ֵר‬‫יעים ל ִָענְ יָן ֶשׁבְּ ֶשׁלּ ֹו ִה ְתי ַַשּׁבְ נוּ ִמלְּ ְ‬ ‫וְ עַ כְ ָשׁו סוֹף‪-‬סוֹף ַמגִּ ִ‬ ‫לָשׁוֹן‪ .‬מַ דּוּעַ א בִּ ֵקּשׁ מֵ הַ ָקּדוֹשׁ בָּ רוּ הוּא ֶשׁיּ ְַרפֵּ א אוֹתוֹ? בִּ פְ ָרט‬ ‫כַּרנוּ אֶ ת‬ ‫‪' -‬אֲ כִ ילַת ָמזוֹן ֶשׁאַ ָתּה זַן'‪ .‬כַּמָּ ה הַ ְק ָדּמוֹת עָ בַ ְרנוּ עַ ד ֶשׁ ִהזְ ְ‬ ‫בָּ עֵ ת בָּ הּ דָּ נוּ עַ ל נו ֵֹשׂא זֶה בְּ ִדיּוּק ‪ָ -‬תּהָ ה ֹמ ֶשׁה ַרבֵּ נוּ כֵּיצַ ד יוּכַל‬ ‫יְציאַת ִמ ְצ ַריִם‪ַ ,‬מעֲ ַמד הַ ר ִסינַי‪,‬‬ ‫פַּ ת הַ לֶּחֶ ם ֶשׁאָכַלְ נוּ?! אֶ ֶרץ י ְִשׂ ָראֵ ל‪ִ ,‬‬ ‫'מי ָשׂם פֶּ ה לָאָדָ ם'‪.‬‬ ‫לְ ִה ְתבַּ טֵּ א בִּ פְ נֵי פַּ ְרעֹה‪ ,‬וְ הַ ֵשּׁם י ְִתבָּ ַר אָמַ ר ל ֹו ִ‬ ‫יְהוּדי א ֹוכֵל ג' ְפּעָ ִמים בְּ יוֹם‪ ,‬אָז ג' ְפּעָ ִמים ְבּיוֹם‬ ‫ִ‬ ‫ְבּ ִרית ִמילָה‪ .‬וְ ִאם‬ ‫ִאם ָכּ ‪ֶ ,‬שׁיְּבַ קֵּ שׁ מֹ ֶשׁה ִמבּו ֵֹרא הָ ע ֹולָם ֶשׁיּ ְִרפָּ אֵ הוּ‪ ,‬הַ יָּד ה' ִתּ ְקצַ ר?!‬ ‫יִתבָּ ַר גּ ַָמל ִא ָתּנוּ‪.‬‬ ‫הוּא ח ֹוזֵר עַ ל כָּל ְר ִשׁימַ ת הַ טּוֹבוֹת ֶשׁהַ ֵשּׁם ְ‬ ‫וְ עוֹד לַמַּ ְנ ִהיג הַ נֶּאֱ מָ ן ֶשׁל בָּ נָיו אֲ הוּבָ יו?! אוֹמֵ ר הָ ַר ְמבָּ "ן דָּ בָ ר נו ָֹרא‪:‬‬ ‫כּוּרים‪,‬‬ ‫ָמה הַ סּוֹד הַ ָטּמוּן ִבּנְ קֻ ָדּה זוֹ‪ ,‬הַ ח ֹוז ֶֶרת א ַרק בַּ הֲ בָ אַת הַ ִבּ ִ‬ ‫מֹ ֶשׁה ַרבֵּ נוּ א ָרצָ ה לְ הֵ ָרפֵ א מֵ הַ מּוּם ֶשׁלּוֹ‪ ,‬כְּ דֵ י ֶשׁיּוּכַל לְ הַ ְרגִּ ישׁ‬ ‫אֶ לָּא גַּם ְבּ ִב ְרכַּת הַ מָּ זוֹן? הַ סּוֹד הַ טָּ מוּן כָּאן הוּא ֶשׁעָ לֵינוּ ל ַָדעַ ת כֵּיצַ ד‬ ‫וְ לִ זְ כֹּר כָּל הַ זְּ מַ ן אֶ ת הַ חֶ סֶ ד ֶשׁעָ ָשׂה ִעמּ ֹו הַ ָקּדוֹשׁ בָּ רוּ הוּא כְּ ֶשׁגּ ַָרם‬ ‫וּב ִע ָקּר‪ ,‬עַ ל ָמה צָ ִרי לְ הוֹדוֹת‪ .‬כְּ ֶשׁאָנוּ בָּ ִאים לְ הַ כִּ יר ט ֹובָ ה‪,‬‬ ‫מו ִֹדים‪ְ ,‬‬ ‫לְ פַ ְרעֹה הָ ָר ָשׁע לְ גַדֵּ ל אוֹת ֹו כְּ ֶילֶד ָקטָ ן אֶ ְצל ֹו בַּ בַּ יִת‪ .‬מַ בְ ִהיל הָ ַרעֲ יוֹן!‬ ‫חוּשׁת הַ הו ָֹדאָה וְ הַ הֲ נָאָה ִמכָּל מָ ה‬ ‫עָ לֵינוּ לְ הַ חֲ יוֹת ְבּ ִק ְרבֵּ נוּ אֶ ת ְתּ ַ‬ ‫מֵ עֵ ין זֶה ְמסַ פֵּ ר הַ ִמּ ְד ָרשׁ )מֵ עַ ם לוֹעֵ ז ְשׁמוּאֵ ל א' י"ז‪ ,‬ל"ה( אוֹדוֹת ָדּוִ ד‬ ‫ֶשׁזָּכִ ינוּ לְ ַקבֵּ ל‪ַ ,‬א א ז ֹו בִּ לְ בַ ד‪ ,‬אֶ לָּא לְ ִה ְשׁ ַתּמֵּ שׁ ְבּטוֹבָ ה הַ ְקּרוֹבָ ה‬ ‫הַ מֶּ ֶל ‪ֶ ,‬שׁלְּ אַחַ ר ֶשׁ ִהכָּה אֶ ת הָ אֲ ִרי וְ אֶ ת הַ דֹּב פָּ ַשׁט אֶ ת עוֹרו ֵֹתיהֶ ם‬ ‫כָּרת הַ טּוֹב עַ ל כָּל‬ ‫חוּשׁת הַ ַ‬ ‫לָנוּ ְבּאו ָֹתהּ עֵ ת כְּ דֵ י לְ עו ֵֹרר בָּ נוּ אֶ ת ְתּ ַ‬ ‫וְ עָ ָשׂה ל ֹו מֵ הֶ ם בֶּ גֶד ְמיֻחָ ד‪ .‬מַ דּוּעַ ? כְּ דֵ י ֶשׁיּוּכַל ָתּ ִמיד לִ לְ בֹּשׁ בֶּ גֶד‬ ‫יטיבֵ נוּ‪ .‬ז ֹו ִסבָּ ה לְ כָ ֶשׁאָנוּ מַ אֲ ִריכִ ים בַּ ִמּ ְק ָרא‬ ‫הַ ְדּבָ ִרים ֶשׁ ִקּבַּ לְ נוּ ִממֵּ ִ‬ ‫זֶה‪ ,‬וּלְ הַ חֲ יוֹת בְּ ִק ְרבּ ֹו אֶ ת הַ זִּ כָּרוֹן עַ ל חֶ סֶ ד ה' וְ נִפְ לְ או ָֹתיו ֶשׁעָ ָשׂה‬ ‫יִתבָּ ַר ִע ָמּנוּ‬ ‫כּוּרים וּבְ ִב ְרכַּת הַ ָמּזוֹן לְ הַ זְ כִּ יר אֶ ת כָּל טוֹבוֹת הַ ֵשּׁם ְ‬ ‫ִבּ ִ‬ ‫]'או ְֹצרו ֵֹתיהֶ ם אֲ מַ לֵּא'[‬ ‫ִעמּוֹ‪.‬‬ ‫מֵ אָז הֱ יו ֵֹתנוּ לְ עַ ם וְ עַ ד הַ יּוֹם‪.‬‬ ‫טועמיה ‪ -‬דפוס ספיד פרשת כי תבוא תשפו‬ ‫‪58‬‬ ‫‪J‬‬ ‫של ַה ֵּלב‬ ‫של ר' זַלְ ָמן ‪ -‬לְ ָה ִביא ֶאת ַהבִּ כּ ו ִּרים ֶׁ‬ ‫ַה ּ ַת ּפו ִּחים ֶׁ‬ ‫‡ˆ‪J‹‡’r n Žr J‬‬ ‫‡ˆ‪n Šq n J‹‡Œr /n ‚o J‬‬ ‫‪n q ‡x ~| J˜~q J JQ‚J1p ‡r L‬‬ ‫רוּסיָה ִה ְתגּו ֵֹרר חָ ִסיד י ֵָרא ָשׁמַ יִם בְּ ֵשׁם ר' ָשׁלוֹם‪.‬‬ ‫בִּ ְק ִהלָּה ְקטַ נָּה בְּ ְ‬ ‫‪ִ -JJR„JV L‰SJLXXXJnˆ‡qŽ’n Šx‬ס ּפוּר ַמ ְד ִהים‬ ‫ְהוּדי פָּ שׁוּט ֶשׁעָ מַ ל‬ ‫ר' ָשׁלוֹם א הָ יָה ַתּלְ ִמיד חָ כָם גָּדוֹל‪ ,‬אֶ לָּא י ִ‬ ‫פּוּחים ָקטָ ן מֵ אֲ חו ֵֹרי בֵּ יתוֹ‪ .‬כָּל הַ ָשּׁנָה‬ ‫לְ פַ ְרנָסָ ת ֹו בְּ ִטפּוּחַ מַ טַּ ע ַתּ ִ‬ ‫ְמסֻ פָּ ר עַ ל הָ "אוֹר הַ חַ יִּים" הַ ָקּדוֹשׁ ֶשׁנָּסַ ע פַּ עַ ם בִּ ְספִ ינָה בְּ לֵב הַ יָּם‪,‬‬ ‫וּמ ְתפַּ לֵּל לְ עֶ זְ ָרה ִמ ָשּׁמַ יִם‪.‬‬ ‫הָ ָי ה הוֹפֵ בָּ אֲ דָ מָ ה‪ְ ,‬מזַבֵּ ל‪ ,‬גּ ֹוזֵם ִ‬ ‫וּלְ פֶ ַתע עָ מַ ד עֲ לֵיהֶ ם נ ְַחשׁוֹל ֶשׁל יָם וְ ָשׁבַ ר אֶ ת הַ ְסּפִ ינָה‪ִ .‬הטַּ לְ טֵ ל‬ ‫ָשׁנָה אַחַ ת‪ ,‬לְ אַחַ ר ח ֶֹרף ָק ֶשׁה וּבַ צּ ֶֹרת ְממֻ ֶשּׁכֶת‪ ,‬הַ מַּ טָּ ע כִּ ְמעַ ט וְ נָבָ ל‪.‬‬ ‫בֵּ ין ַגּלֵּי הַ יָּם‪ ,‬עַ ד ֶשׁ ִה ִגּיעַ לְ חוֹף שׁוֹמֵ ם כְּ ֶשׁהוּא ָתּשׁוּשׁ‪ָ ,‬רעֵ ב וּבְ ג ָָדיו‬ ‫אשׁית ֹו ֶשׁל חֹדֶ שׁ אֱ לוּל‪,‬‬ ‫ר' ָשׁלוֹם ָשׁפַ אֶ ת לִ בּ ֹו בִּ ְתפִ לָּה‪ ,‬וְ ִהנֵּה‪ ,‬בְּ ֵר ִ‬ ‫רוּעים‪ .‬בַּ צַּ ר ל ֹו ִה ְתפַּ לֵּל אֶ ל הַ ָקּדוֹשׁ בָּ רוּ הוּא ֶשׁיַּעֲ זֹר ל ֹו לְ בַ ל‬ ‫ְק ִ‬ ‫ָק ָרה הַ נֵּס‪ :‬עַ ל אֶ חָ ד הָ עֲ נָפִ ים הַ מֶּ ְרכָּזִ יִּים הֵ נֵץ ַתּפּוּחַ אֶ חָ ד יְפֵ הפֶ ה‪,‬‬ ‫יָמוּת ָשׁם מֵ ָרעָ ב‬ ‫גָּדוֹל‪ ,‬אָדֹם וּמַ בְ ִריק‪ .‬זֶה הָ יָה הַ ַתּפּוּחַ הָ ִראשׁוֹן ֶשׁל הָ ע ֹונָה ‪-‬‬ ‫וְ ִהנֵּה‬ ‫וְ צָ מֵ א‪,‬‬ ‫כּוּרים" ֶשׁל הַ מַּ טָּ ע ֶשׁלּוֹ‪.‬‬ ‫הַ "בִּ ִ‬ ‫מֵ ָרחוֹק‬ ‫ָראָה‬ ‫בְּ נֵי הַ בַּ יִת ֶשׁל ר' ָשׁלוֹם‪ֶ ,‬שׁהָ יוּ ְרעֵ בִ ים לְ טַ עַ ם ֶשׁל פְּ ִרי מָ תוֹק‪ִ ,‬הבִּ יטוּ‬ ‫בַּ יִת בּוֹדֵ ד וְ ָשׂמֵ חַ‬ ‫בַּ ַתּפּוּחַ בְּ עֵ י ַניִם כָּלוֹת‪ .‬אַ ר' ָשׁלוֹם אָמַ ר‪" :‬הַ פְּ ִרי הָ ִראשׁוֹן ַשׁ ָיּ‬ ‫ְמאוֹד‪ ,‬הוּא ָק ָרא‬ ‫לָה'!"‪ .‬הוּא ל ַָקח ִמ ְטפַּ חַ ת מֶ ִשׁי נְ ִקיָּה‪ָ ,‬קטַ ף אֶ ת הַ ַתּפּוּחַ בַּ עֲ ִדינוּת‪,‬‬ ‫לְ בַ עַ ל הַ בַּ יִת‪ ,‬אַ‬ ‫עָ טַ ף אוֹתוֹ‪ ,‬וְ נָסַ ע ל ִָעיר הַ גְּד ֹולָה אֶ ל הָ ַרבִּ י ֶשׁלּוֹ‪.‬‬ ‫אֵ ין קוֹל וְ אֵ ין‬ ‫כְּ ֶשׁ ִהגִּ יעַ ‪ָ ,‬שׂ ַרר בְּ בֵ ית הַ ִמּ ְד ָרשׁ מֶ ַתח ֶשׁל חֹדֶ שׁ אֱ לוּל‪ .‬הַ חֲ ִס ִידים‬ ‫ע ֹונֶה‪.‬‬ ‫קוּעים בְּ חֶ ְשׁבּוֹן נֶפֶ שׁ לִ ְק ַראת יוֹם הַ ִדּין‪.‬‬ ‫י ְָשׁבוּ מֻ ְדאָגִים ְוּר ִצי ִניִּים‪ְ ,‬שׁ ִ‬ ‫נִסָּ ה לִ פְ תֹּחַ אֶ ת הַ דֶּ לֶת וְ ִהנֵּה ִהיא אֵ ינָהּ ְנעוּלָה‪ .‬הוּא נִכְ נַס פְּ נִ ימָ ה‬ ‫ר' ָשׁלוֹם נִכְ נַס לְ חַ ְדר ֹו ֶשׁל הֲ ַרבֵּ י‪ִ ,‬הנִּ יחַ אֶ ת הַ ַתּפּוּחַ הָ אָדֹם עַ ל‬ ‫וְ ָראָה ָשׁם שֻׁ לְ חָ ן עָ רוּ בְּ מֵ יטַ ב הַ מַּ אֲ כָלִ ים‪ַ ,‬רבֵּ נוּ חַ יִּים בֶּ ן עָ טָ ר זצ"ל‬ ‫אתי‬ ‫"רבֵּ י! זֶה הַ פְּ ִרי הָ ִראשׁוֹן ֶשׁלִּ י‪ .‬הֵ בֵ ִ‬ ‫הַ שֻּׁ לְ חָ ן וְ אָמַ ר בְּ ִה ְת ַרגְּ שׁוּת‪ַ :‬‬ ‫הָ יָה כֹּה ָרעֵ ב‪ ,‬עַ ד כִּ י חָ שׁ כִּ י זֶהוּ פִּ קּוּחַ נֶפֶ שׁ‪ ,‬וְ הֵ חֵ ל לֶאֱ כֹל פֵּ ר ֹות‬ ‫אשׁית הַ זּ ֹו ַתּעֲ לֶה‬ ‫אוֹת ֹו כְּ דֵ י ֶשׁהֲ ַרבֵּ י יְבָ ֵר עָ לָיו‪ ,‬וְ ֶשׁהַ ִשּׂ ְמחָ ה ֶשׁל הָ ֵר ִ‬ ‫וִ ָירקוֹת ֶשׁהָ יוּ עַ ל הַ שֻּׁ לְ חָ ן כְּ דֵ י לִ ְשׁבֹּר אֶ ת ַרעֲ בוֹנ ֹו‪.‬‬ ‫לְ מַ ְעלָה"‪...‬‬ ‫ימי ִמטּוֹת ַרבּוֹת‪ ,‬הוּא נִכְ נַס‬ ‫לְ אַחַ ר ִמכֵּן חָ שׁ עֲ יֵפוּת וְ גִ לָּה בַּ חֶ דֶ ר הַ פְּ ִנ ִ‬ ‫הֵ ִציץ הָ ַרבִּ י בַּ ַתּפּוּחַ ‪ ,‬וְ אָז ִהבִּ יט בְּ פָ נָיו הַ קּו ְֹרנוֹת ֶשׁל ר' ָשׁלוֹם‪ .‬פָּ נָיו‬ ‫לְ אַחַ ת מֵ הֶ ן וְ ְנִרדַּ ם‪.‬‬ ‫וּמתוּחוֹת בִּ גְ לַל יְמֵ י אֱ לוּל‪ ,‬אוֹרוּ לְ פֶ ַתע‬ ‫ֶשׁל הֲ ַרבֵּ י‪ֶ ,‬שׁהָ יוּ ְר ִצינִ יּוֹת ְ‬ ‫דַּ יּ ֵָרי הַ בַּ יִת א הָ יוּ אֶ לָּא גַּזְ לָנִ ים‪ ,‬אֲ ֶשׁר בְּ מֶ ֶשׁ הַ יּוֹם י ְָצאוּ‬ ‫בְּ אוֹר פִּ לְ ִאי‪ .‬הוּא ָק ָרא לַחֲ ִסידָ יו וְ אָמַ ר לָהֶ ם‪"ְ :‬ראוּ נָא אֶ ת ר' ָשׁלוֹם‬ ‫סוּקים בֶּ אֱ לוּל בְּ פַ חַ ד וּבַ חֲ ָר ָדה ִמפְּ נֵי הַ ִדּין‪ ,‬וְ ִאלּוּ ר'‬ ‫ֶשׁלָּנוּ‪ֻ .‬כּלָּנוּ עֲ ִ‬ ‫יתם‪ ,‬וְ ִהנֵּה כַּאֲ ֶשׁר נִכְ נְסוּ הַ גַּזְ ָל ִנים‬ ‫"לַעֲ בו ָֹד ָתם" וּלְ עֵ ת עֶ ֶרב ָשׁבוּ לְ בֵ ָ‬ ‫כּוּרים‪ְ .‬דּעוּ ָלכֶם‪ֶ ,‬שׁהו ָֹדיָה‬ ‫ָשׁלוֹם מֵ בִ יא ִאתּ ֹו אֶ ת הַ ִשּׂ ְמחָ ה ֶשׁל הַ בִּ ִ‬ ‫יתם‪.‬‬ ‫פְּ נִ ימָ ה‪ִ ,‬מיָּד ִה ְר ִגּישׁוּ בְּ ִע ְקבו ָֹתיו ֶשׁל הַ זָּר ֶשׁבִּ ֵקּר בְּ בֵ ָ‬ ‫וּת ִמימָ ה עַ ל הַ פְּ ִרי הָ ִראשׁוֹן‪ִ ,‬מתּ ֹו לֵב ָשׂמֵ חַ ‪ְ ,‬מסֻ ֶגּלֶת‬ ‫פְּ שׁוּטָ ה ְ‬ ‫הֵ ם נִגְּ שׁוּ לְ חַ פְּ שׂ ֹו בַּ חֲ ָרבוֹת ְשׁלוּפוֹת עַ ד ֶשׁ ְמּצָ אוּהוּ י ֵָשׁן בְּ אַחַ ת‬ ‫לִ ְקרֹעַ גְּ זֵרוֹת ָקשׁוֹת בַּ ָשּׁמַ יִם יו ֵֹתר ִמכָּל הַ ַתּעֲ ִניּוֹת ֶשׁלָּנוּ! הַ ַתּפּוּחַ‬ ‫וּשׁאָלוּהוּ לְ פֵ ֶשׁר מַ עֲ ָשׂיו‪.‬‬ ‫הַ ִמּטּוֹת‪ .‬הֵ ם הֶ ִעירוּהוּ ְ‬ ‫תוּקה"‪.‬‬ ‫הַ זֶּה מָ תוֹק‪ ,‬וְ יַחַ ד ִאתּ ֹו ִתּ ְהיֶה לָנוּ ָשׁנָה טוֹבָ ה ְמ ָ‬ ‫ַרבֵּ נוּ חַ יִּים בֶּ ן עָ טָ ר הֵ חֵ ל לְ סַ פֵּ ר לָהֶ ם עַ ל כָּל הַ ְתּלָאוֹת ֶשׁעָ בְ רוּ עָ לָיו‪,‬‬ ‫וְ ִה ְתנַצֵּ ל ֶשׁנִּכְ נַס לְ כָאן וְ אָכַל לְ א ְרשׁוּת מֵ חֹסֶ ר בְּ ֵר ָרה‪ .‬הַ גַּזְ ָל ִנים‬ ‫ימי ‬ ‫שנֵ י ַה ַח ְקלָ ִאים וְ ַה ּ ַמ ָ ּבט ַה ְּפנִ ִ‬ ‫ְׁ‬ ‫א הֶ אֱ ִמינוּ לוֹ‪ ,‬חֲ ָשׁבוּהוּ לִ ְמ ַרגֵּל וְ ָרצוּ לְ הָ ְרגוֹ‪.‬‬ ‫מוּבָ א בַּ ִמּ ְד ָרשׁ מָ ָשׁל עַ ל ְשׁנֵי בְּ נֵי אָדָ ם ֶשׁהָ יוּ לָהֶ ם גִּנּוֹת צְ מוּדוֹת‪.‬‬ ‫הֵ חֵ ל ַרבֵּ נוּ חַ יִּים לְ ִה ְתחַ נֵּן לִ פְ נֵיהֶ ם‪ ,‬וְ ִהנֵּה תּ ֹו כְּ דֵ י ָכּ ִה ִגּיעַ רֹאשׁ‬ ‫וּשׁנֵיהֶ ם ִהצְ ִמיחוּ פֵּ רוֹת יָפִ ים‪.‬‬ ‫ְשׁנֵיהֶ ם עָ בְ דוּ ָק ֶשׁה ְמאוֹד‪ְ ,‬‬ ‫הַ כְּ נֻפְ יָה וְ ָשׁאַל פְּ ָר ִטים עַ ל ֶשׁאֵ ַרע‪.‬‬ ‫הַ חַ ְקלַאי הָ ִראשׁוֹן ִהבִּ יט בַּ פֵּ רוֹת ֶשׁלּ ֹו וְ אָמַ ר‪' :‬אֵ יזֶה יֹפִ י‪ ,‬הַ ָשּׁנָה אֲ ִני‬ ‫וּמ ֶשּׁ ָשּׁהוּ‬ ‫יחידוּת"‪ִ ,‬צוָּ ה עַ ל חַ בְ ֵרי כְּ נֻפְ יָת ֹו‪ִ ,‬‬ ‫"תּנוּ לִ י לַחֲ קֹר אוֹת ֹו בִּ ִ‬ ‫ְ‬ ‫ה ֹו ֵל לְ הַ ְרוִ יחַ הֲ מוֹן כֶּסֶ ף בַּ שּׁוּק‪ .‬הַ פֵּ רוֹת הָ אֵ לּוּ הֵ ם הַ ה ֹוכָחָ ה ֶשׁאֲ ִני‬ ‫הַ חַ ְקלַאי הֲ כִ י טוֹב בָּ אֵ זוֹר'‪ .‬הוּא אָכַל וְ ָשׂבַ ע‪ ,‬אַ בְּ לִ בּ ֹו נו ְֹת ָרה ָתּ ִמיד‬ ‫נִדהָ ם‪,‬‬ ‫לְ בַ דָּ ם ְשׁאָל ֹו ‪ַ :‬רבִּ י חַ יִּים‪ ,‬הַ ִאם ִה ְנּ מַ כִּ יר או ִֹתי? ַרבִּ י חַ יִּים ְ‬ ‫ְדּאָגָה ‪ -‬מָ ה י ְִק ֶרה בַּ ָשּׁנָה הַ בָּ אָה? הַ ִאם י ְִהיֶה גּ ֶֶשׁם? הוּא נִ ְשׁאַר‬ ‫נוּתי ָשׁמַ ְע ִתּי‬ ‫וְ אָמַ ר ֶשׁאֵ ין מַ כִּ יר ֹו כְּ לָל‪" .‬אֲ נִ י פְּ לוֹנִ י בֶּ ן פְּ ל ֹו ִני‪ ,‬וּבְ ַק ְט ִ‬ ‫ָקשׁוּר אֶ ל הָ אֲ דָ מָ ה וְ הַ חָ ְמ ִריּוּת‪.‬‬ ‫או ְֹת ‪ַ ,‬רבִּ י חַ יִּים‪ ,‬דּו ֵֹרשׁ בְּ עִ יר פְּ ל ֹו ִנית"‪ִ ,‬ה ְתוַ דֵּ עַ רֹאשׁ הַ כְּ נֻפְ יָה‪.‬‬ ‫הַ חַ ְקלַאי הַ ֵשּׁנִ י‪ ,‬בָּ ֶרגַע ֶשׁ ָראָה אֶ ת הַ פְּ ִרי הָ ִראשׁוֹן‪ִ ,‬ה ְתמַ לֵּא בִּ ְדמָ עוֹת‬ ‫אָמנָם זֶה אַ ָתּה"? ִה ְתפַּ לֵּא ַרבֵּ נוּ חַ יִּים בֶּ ן עָ טָ ר‪" ,‬הֲ ֵרי ִמזְּ מַ ן‬ ‫"הָ ְ‬ ‫ֶשׁל ִה ְת ַר ְגּשׁוּת‪ .‬הוּא אָמַ ר‪'ִ :‬רבּוֹנ ֹו ֶשׁל ע ֹולָם‪ ,‬תּו ָֹדה ֶשׁנּ ַָת ָתּ לִ י כּוֹחַ‬ ‫סָ בַ ְרנוּ ֶשׁאֵ ינְ חַ י"!‬ ‫בוּרי"‪.‬‬ ‫את‪ִ ,‬ה ְצ ִמיחָ ה פְּ ִרי עֲ ִ‬ ‫לַעֲ בֹד‪ ,‬תּוֹדָ ה ֶשׁהָ אֲ דָ מָ ה הַ זּוֹ‪ֶ ,‬שׁאַ ָתּה בָּ ָר ָ‬ ‫ַרבֵּ נוּ חַ יִּים נִ זְ כַּר בְּ צַ עַ ר בְּ אוֹת ֹו בָּ חוּר אֲ ֶשׁר נָטָ ה ִמדֶּ ֶר הַ יּ ָָשׁר‬ ‫קּוּדים ִעם כָּל‬ ‫ירוּשׁ ַליִם בְּ ִשׁ ָירה וּבְ ִר ִ‬ ‫ָ‬ ‫הוּא ל ַָקח אֶ ת הַ פְּ ִרי‪ ,‬עָ לָה לִ‬ ‫וְ ִה ַדּ ְרדֵּ ר בִּ ְמ ִהירוּת עַ ד ֶשׁ ָרצַ ח אֶ ת ְשׁנֵי הו ָֹריו‪.‬‬ ‫ְקרוֹבָ יו‪ .‬הוּא חָ זַר לְ בֵ ית ֹו בְּ לִ י הַ פְּ ִרי הָ ִראשׁוֹן‪ ,‬אֲ בָ ל ִעם לֵב מָ לֵא‬ ‫ְ"ראֵ ה"‪ ,‬פָּ נָה אֵ לָיו רֹאשׁ הַ כְּ נֻפְ יָה‪" ,‬נ ְִראֶ ה לִ י כִּ י ִנ ְשׁל ְַח ָתּ הֵ נָּה‬ ‫בְּ בִ טָּ חוֹן וּבְ ִשׂ ְמחָ ה‪ .‬הוּא יָדַ ע ֶשׁ ִמּי ֶשׁנּ ַָתן ל ֹו אֶ ת הַ פְּ ִרי הָ ִראשׁוֹן‪ ,‬יִתֵּ ן‬ ‫ִמ ָשּׁמַ יִם‪ .‬דַּ ע לְ ‪ ,‬כִּ י מַ צָּ בִ י ִהדַּ ְרדֵּ ר מֵ חֲ מַ ת יֵאוּשׁ‪ ,‬אֲ ִני יוֹדֵ עַ כִּ י ְמצַ פֶּ ה‬ ‫ל ֹו גַּם אֶ ת הַ ְשּׁאָר‪.‬‬ ‫הַ נּ ְִמ ָשׁל לָאֱ לוּל‪ :‬הַ ָשּׂדֶ ה הוּא הַ חַ יִּים ֶשׁלָּנוּ‪ ,‬וְ הַ פֵּ רוֹת הֵ ם הַ הֶ ֵשּׂגִים‬ ‫ֵיהנּוֹם‪ ,‬אַ כַּאֲ ֶשׁר אָבַ ְד ִתּי אָבָ ְד ִתּי‪ ,‬וְ הֶ ְח ַל ְט ִתּי‬ ‫לִ י ֹענֶשׁ נו ָֹרא בַּ גּ ִ‬ ‫אָדם לַחֲ בֵ רוֹ‪,‬‬‫ֶשׁלָּנוּ ) ִחזּוּק בְּ לִ מּוּד הַ תּו ָֹרה וְ הַ ִמּצְ ווֹת‪ ,‬בַּ ְתּפִ לּוֹת‪ ,‬בְּ בֵ ין ָ‬ ‫לְ הַ ְרשׁוֹת לְ עַ צְ ִמי לְ הַ ְמ ִשׁי לְ ִה ְת ַדּ ְרדֵּ ר בְּ אֵ זוֹר נ ִָדּח זֶה‪ .‬אֲ בָ ל הַ יּוֹם‪,‬‬ ‫ימית וּבַ חֲ ז ָָרה בִּ ְתשׁוּבָ ה(‪.‬‬ ‫בָּ עֲ בוֹדָ ה הַ פְּ נִ ִ‬ ‫נְתּ לְ כָאן‪ ,‬אֲ נִ י ְמבַ ֵקּשׁ ִמ ְמּ לִ בְ חֹר בֵּ ין ְשׁ ֵתּי‬ ‫יתי כֵּיצַ ד ִהזְ דַּ מַּ ָ‬ ‫כְּ ֶשׁ ָר ִא ִ‬ ‫אֲ נ ְַחנוּ יְכוֹלִ ים לְ ִה ְס ַתּכֵּל עַ ל הַ הֶ ֵשּׂ ִגים ֶשׁלָּנוּ בָּ עֵ י ַניִם ֶשׁל הַ חַ ְקלַאי‬ ‫אֶ פְ ָשׁרוּיוֹת‪ :‬לִ ְמצֹא לִ י ִתּקּוּן אֲ ִמ ִתּי‪ ,‬א ֹו ֶשׁאֲ צַ וֶּה עַ ל הַ גַּזְ לָנִ ים‬ ‫יּוּמית‪ .‬א ֹו ֶשׁאֲ נ ְַחנוּ יְכוֹלִ ים‪,‬‬ ‫הָ ִראשׁוֹן ‪ִ -‬מתּ ֹו גַּאֲ וָ ה וַ חֲ ָר ָדה ִק ִ‬ ‫לַעֲ שׂוֹת בְּ כְּ טוֹב בְּ עֵ ינֵיהֶ ם"‪.‬‬ ‫בִּ ְמיֻחָ ד בֶּ אֱ לוּל‪ ,‬לְ אַ מֵּ ץ אֶ ת הַ מַּ בָּ ט ֶשׁל הַ חַ ְקלַאי הַ ֵשּׁ ִני‪ :‬לְ הָ בִ יא‬ ‫הָ "אוֹר הַ חַ יִּים" חָ ַשׁב לְ ֶרגַע וְ אָמַ ר‪" :‬יֵשׁ ִתּקּוּן לְ כָל חוֹטֵ א‪ְ ,‬תּהֵ א‬ ‫כּוּרים‪ .‬לִ ְראוֹת בְּ כָל הַ צְ לָחָ ה ְקטַ נָּה מַ ָתּנָה אֱ לו ִֹקית‪ ,‬לְ הוֹדוֹת‬ ‫בִּ ִ‬ ‫)שׁמוּאֵ ל ב' י"ד‪ ,‬י"ד(‪" :‬לְ בִ לְ ִתּי י ִַדּח‬ ‫שׁנֶּאֱ מַ ר ְ‬ ‫דַּ ְרגָּת ֹו אֲ ֶשׁר ְתּהֵ א‪ ,‬כְּ מ ֹו ֶ‬ ‫עָ לֶיהָ ‪ ,‬וְ ל ַָדעַ ת ֶשׁ ִמּי ֶשׁ ְמּנַהֵ ל אֶ ת הָ ע ֹולָם בְּ אַהֲ בָ ה יוֹבִ יל או ָֹתנוּ‬ ‫ִממֶּ נּוּ נ ִָדּח"‪ ,‬אַ דַּ ע לְ ‪ֶ ,‬שׁהַ ִתּקּוּן ֶשׁלְּ ָק ֶשׁה ְמאוֹד‪ ,‬אַ ִאם עֹז‬ ‫תוּקה וּ ְמב ֶֹרכֶת‪.‬‬ ‫לְ ָשׁנָה טוֹבָ ה‪ְ ,‬מ ָ‬ ‫ְרצ ֹו ְנ ‪ ,‬תּוּכַל לְ ַקבֵּ ל אוֹת ֹו עָ לֶי "‪.‬‬ ‫כְּ ֶשׁאֲ נ ְַחנוּ קו ְֹר ִאים אֶ ת פָּ ָר ַשׁת "כִּ י ָתּבוֹא" בְּ ת ֹו חֹדֶ שׁ אֱ לוּל‪,‬‬ ‫הַ גַּזְ לָן ִה ְסכִּ ים לְ כָל ְתּנַאי‪ ,‬וְ ַרבֵּ נוּ חַ יִּים אָמַ ר ֶשׁלְּ גַזְ לָן יֵשׁ עוֹד ֶשׁבַ ע‬ ‫אָרץ"‬ ‫הַ ָקּדוֹשׁ בָּ רוּ הוּא אוֹמֵ ר לְ כָל אַחַ ת מֵ ִא ָתּנוּ‪" :‬כִּ י ָתבוֹא אֶ ל הָ ֶ‬ ‫ימי ֶשׁל הַ נֶּפֶ שׁ ֶשׁלְּ הַ ָשּׁנָה‪ ,‬אַל ָתּבוֹא‬ ‫‪ -‬כְּ ֶשׁ ִתּ ָכּנֵס אֶ ל הַ מֶּ ְרחָ ב הַ פְּ נִ ִ‬ ‫ָשׁנִ ים לִ ְחיוֹת‪ ,‬וּבָ הֶ ן יוּכַל לְ ַת ֵקּן בִּ ְשׁלֵמוּת אֶ ת ֶשׁ ִקּלְ ֵקל כָּל יָמָ יו‪.‬‬ ‫כּוּרים ֶשׁל הָ ָרצוֹן הַ טּוֹב ֶשׁלְּ ‪,‬‬ ‫בְּ י ַָדיִם ֵריקוֹת‪ָ .‬תּבִ יא ִא ְתּ אֶ ת הַ בִּ ִ‬ ‫אָמנָם ָכּ הָ יָה‪ַ ,‬רבֵּ נוּ חַ יִּים שֻׁ ְח ַרר וְ הוּבָ א לִ ְמקוֹם יִשּׁוּב‪ ,‬וְ ֹראשׁ‬ ‫וְ ְ‬ ‫וְ הַ ְשּׁאָר כְּ בָ ר י ְִתבָּ ֵר מֵ עַ ְצמוֹ‪.‬‬ ‫הַ כְּ נֻפְ יָה נָטַ שׁ אֶ ת הַ גַּזְ ָל ִנים וְ חָ זַר בִּ ְתשׁוּבָ ה ְשׁלֵמָ ה‪.‬‬ ‫טועמיה ‪ -‬דפוס ספיד פרשת כי תבוא תשפו‬ ‫‪59‬‬ ‫"שׁוּב אַ ְתּ צוֹדֶ ֶקת"! אָמַ ר הַ צָּ אר וְ הַ פַּ עַ ם הַ כַּעַ ס עָ לָה עַ ל פָּ נָיו‪ .‬הוּא‬ ‫‪J‚(n ‚r ˜x Šr JJ‚v‬‬ ‫‪n n JJ–u‬‬‫~‪q‬‬ ‫ƒ ‪y JJ‹‡r‬‬ ‫‡ƒ‪| ‚o JJŠ'n JJАo JJ‬‬ ‫!Š ‪| Šx q JJnˆ1x ˜r‬‬ ‫‪x L‬‬ ‫צִ וָּ ה ל ְַמּ ָשׁ ְר ִתים לִ ְקרֹא שׁוּב לַדַּ יָּג וְ הֵ ִטיחַ בּ ֹו בְּ כַעַ ס‪" :‬הָ פַ כְ ִתּי או ְֹת‬ ‫אָרץ‬ ‫לְ אָדָ ם עָ ִשׁיר וְ אַ ָתּה א ְמסֻ גָּל לְ הַ ְשׁ ִאיר רוּבָּ ל אֶ חָ ד עַ ל הָ ֶ‬ ‫‹‪ִ -JRJ†L‡JVƒL‰SJLXXX˜–q ~n ’x ˜r Š!J‬ס ּפוּר לַ ַח ִי ּים‬ ‫‪x‬‬ ‫‪u‬‬‫!Š ‪p‬‬ ‫‪x‬‬ ‫בִּ ְשׁבִ יל אֲ נ ִָשׁים אֲ חֵ ִרים? עָ לֶי לַעֲ זֹב אֶ ת הָ עִ יר וְ ָל ֶלכֶת לְ הָ ֵרי‬ ‫אוֹמֵ ר הָ ַר ְמבָּ "ן‪ " :‬וּלְ ִת ְתּ עֶ לְ יוֹן עַ ל כָּל הַ גּ ֹויִם אֲ ֶשׁר עָ ָשׂה לִ ְת ִהלָּה"‪.‬‬ ‫"שׁמַ ע קֹדֶ ם אֶ ת ְדּבָ ַרי‪,‬‬ ‫אוּראל"! הַ ַדּיָּג כּ ַָרע עַ ל בִּ ְרכָּיו בְּ ַתחֲ נוּנִים‪ְ :‬‬ ‫ָ‬ ‫אָרץ בֶּ הֱ יוֹת ה' ָקרוֹב בְּ כָל ָק ְראֲ אֵ לָיו‪ ,‬וּלְ ֵשׁם‪,‬‬ ‫ֶשׁיְּהַ לְּ לוּ כָּל עַ מֵּ י הָ ֶ‬ ‫אֲ דוֹנִ י הַ צָּ אר! ִמ ְתפַּ לֵּל אֲ ִני בְּ כָל יוֹם ֶשׁיּ ְִהיוּ לְ חַ יִּים אֲ רֻ כִּ ים‬ ‫ֶשׁיֵּצֵ א לְ ֵשׁם בַּ גּ ֹויִם בַּ הֲ דָ ר ֹו אֲ ֶשׁר ָשׂם עָ לֶי כִּ י אַ ָתּה נַעֲ לָה עַ ל‬ ‫יאים! א הֵ ַר ְמ ִתּי אֶ ת הַ מַּ ְטבֵּ עַ בִּ ְגלַל הָ עֵ ֶר ֶשׁלּוֹ‪ ,‬אֶ לָּא בִּ גְ לַל‬ ‫וּבְ ִר ִ‬ ‫אָרת כִּ י ִתּ ְתפָּ אֵ ר עֲ לֵיהֶ ם לַעֲ שׂוֹת בָּ הֶ ם כָּל אֲ ֶשׁר ַתּ ְחפֹּ ץ‬ ‫ֻכּלָּם‪ .‬וּלְ ִתפְ ֶ‬ ‫ישׁהוּ י ְִד ֹר עַ ל פָּ נֶי ֶשׁמּוֹפִ יעוֹת עַ ל הַ מַּ ְטבֵּ עַ "!‬ ‫ֶשׁפָּ חַ ְד ִתּי ֶשׁ ִמּ ֶ‬ ‫ִתּ ְגזֹר אוֹמֵ ר וַ יּ ָָקם ָל כְּ ִענְ יָן פֶּ ן י ְִתפָּ אֵ ר עָ לַי י ְִשׂ ָראֵ ל לֵאמֹ ר י ִָדי‬ ‫הו ִֹשׁיעָ ה לִּ י )שׁוֹפְ ִטים ז‪ ,‬ב(‪ ,‬וְ לִ ְהיו ְֹת עַ ם ָקדוֹשׁ‪ ,‬לְ ָדבְ ָקהּ בּ ֹו בַּ סּוֹף‪.‬‬ ‫ִחיּוּ עָ לָה עַ ל פָּ נָיו ֶשׁל הַ צָּ אר וְ הוּא ִהבִּ יט בִּ ְתשׁוּבָ ה לְ עֶ בְ ָרהּ ֶשׁל‬ ‫וּשׁמ ֹו‬ ‫וְ עַ ל דֶּ ֶר הָ אֱ מֶ ת לִ ְת ִהלָּה כִּ י אֱ ִקי י ְִשׂ ָראֵ ל הוּא ְתּ ִהלּ ֶָת ְ‬ ‫ארית‪" :‬אֵ י נֵדַ ע ֶשׁזֶּה נָפַ ל עַ ל הַ צַּ ד הַ ֵשּׁ ִני אוּלַי בִּ כְ לָל הַ מַּ ְטבֵּ עַ‬ ‫הַ צָּ ִ‬ ‫אַר ְתּ ‪ .‬עַ ד כָּאן לְ שׁוֹנוֹ‪.‬‬ ‫הַ גָּדוֹל הוּא אֱ ֶקי וּבָ זֶה ִתּפְ ְ‬ ‫נָפַ ל עַ ל פָּ נָיו ֶשׁל הַ צָּ אר"?‪...‬‬ ‫אָרת"‪ :‬כְּ לוֹמַ ר מָ ה‬ ‫טּוּרים‪" ,‬לִ ְת ִהלָּה וּלְ ֵשׁם וּלְ ִת ְפ ֶ‬ ‫אוֹמֵ ר בַּ עַ ל הַ ִ‬ ‫הַ צָּ אר ִהנְ הֵ ן בְּ רֹאשׁ ֹו ְמרֻ צֶּ ה ִמ ֶקּ ֶרב הַ ה ֹוכָחוֹת ֶשׁ ִה ְת ַרחֵ שׁ לְ ֶנגֶד עֵ ינָיו‪.‬‬ ‫אָרת‪ .‬וְ הָ יִינוּ‬ ‫ַשּׁם‪ ,‬הוּא לָהֶ ם לְ ִתפְ ֶ‬ ‫וּמהַ לְּ לִ ים ל ֵ‬ ‫ֶשׁיּ ְִשׂ ָראֵ ל ְמ ַשׁבְּ ִחים ְ‬ ‫ארית"?‪...‬‬ ‫"מָ ה יֵשׁ לְ לַעֲ נוֹת עַ ל ִדּבְ ֵרי הַ צָּ ִ‬ ‫ְדּ ִא ְמ ֵרינָן עָ ִתיד הַ ָקּדוֹשׁ בָּ רוּ הוּא לִ ְהיוֹת עֲ טָ ָרה בְּ רֹאשׁ כָּל צַ ִדּיק‬ ‫"פָּ שׁוּט ְמאֹד" הֵ ִשׁיב הַ דַּ יָּג‪" :‬אֶ ְשׁפֹּ אֶ ת הַ ַתּ ְר ִמיל ֶשׁלִּ י בִּ פְ נֵי הַ צָּ אר‬ ‫וְ צַ ִדּיק‪ֶ .‬שׁאו ָֹתהּ עֲ טָ ָרה ֶשׁ ְמּעַ ְטּ ִרים ל ַָקּדוֹשׁ בָּ רוּ הוּא בִּ ְתפִ לּ ָָתם‬ ‫וַ אֲ חַ פֵּ שׂ אֶ ת הַ מַּ ְטבֵּ עַ וְ אַ צִּ יג אוֹת ֹו בִּ פְ נֵיכֶם‪ִ ,‬אם הַ צַּ ד ֶשׁל פְּ נֵי הַ מֶּ ֶל‬ ‫מַ חֲ זִ ָירה לָהֶ ם‪ .‬עַ ד כָּאן לְ שׁוֹנ ֹו‪.‬‬ ‫י ְִהיֶה ְמלֻכְ ָל בְּ עָ פָ ר‪ִ .‬סימָ ן ֶשׁ ִשּׁ ַקּ ְר ִתּי וְ עָ לַי לַעֲ זֹב אֶ ת הָ ִעיר‪ .‬אֲ בָ ל‬ ‫'שׁלוֹם לָעָ ם' ֶשׁיּ ִֵתּן לָנוּ מַ בָּ ט עַ ל הַ חַ יִּים ֶשׁלָּנוּ‬ ‫לְ הַ לָּן מַ עֲ ֶשׂה ִמתּ ֹו ָ‬ ‫ִאם הַ צַּ ד הַ ֵשּׁנִ י י ְִהיֶה ְמלֻכְ ָל ‪ ,‬זֶהוּ הַ ִסּימָ ן ֶשׁאֱ מֶ ת ִדּבַּ ְר ִתּי"!‬ ‫ְהוּדים‪ :‬הַ נָּהָ ר הֲ ווֹלְ גָּה ִה ְתפָּ ֵרשׂ ִמ ָקּצֶ ה לְ ָקצֶ ה וְ הַ צָּ אר ֶשׁיּ ַָשׁב‬ ‫כְּ יּ ִ‬ ‫"עֲ ֵשׂה זֹאת"! הו ָֹרה הַ צָּ אר בְּ נִ יעַ רֹאשׁ‪ .‬הַ דַּ יָּג ָשׁפַ אֶ ת הַ ַתּ ְר ִמיל עַ ל‬ ‫בְּ ֹרגַע עַ ל ְשׂפַ ת הֲ ווֹלְ גָּה צָ פָ ה בַּ ִמּ ְת ַרחֵ שׁ בְּ ַשׁלְ וָ ה‪ְ .‬יל ִָדים ִה ְתרוֹצְ צוּ‬ ‫הַ שֻּׁ לְ חָ ן וְ הֵ חֵ ל לַעֲ בֹר עַ ל הַ מַּ ְטבְּ עוֹת בְּ ַד ְק ְדּ ָקנוּת‪ .‬עֵ ינֶיהָ ֶשׁל‬ ‫עַ ל ְשׂפַ ת הַ נָּהָ ר וְ ִשׂחֲ קוּ בְּ כַדּוּר‪ ,‬הַ נּ ִָשׁים כִּ בְּ סוּ אֶ ת הַ בְּ ג ִָדים בְּ מֵ י‬ ‫ארית יָרוּ בְּ ָר ִקים וְ ַרק הַ צָּ אר ִהבִּ יט בְּ מַ חֲ זֶה ְמשֻׁ עֲ ָשׁע‪.‬‬ ‫הַ צָּ ִ‬ ‫אַרגְּנוּ לִ פְ רֹשׂ אֶ ת הָ ְר ָשׁתוֹת כְּ דֵ י לָצֵ את לְ דַ יִג‪.‬‬ ‫הַ נַּחַ ל וְ הַ גְּבָ ִרים ִה ְת ְ‬ ‫צוּרה‬ ‫הַ ַדּיָּג הוֹצִ יא בְּ ִא ִטּיּוּת כָּל מַ ְטבֵּ עַ וּמַ ְטבֵּ עַ וְ ִה ִנּיחַ או ָֹתם בְּ ָ‬ ‫לִ כְ או ָֹרה‪ ,‬עוֹד יוֹם ִשׁג ְָר ִתי בְּ ַרחֲ בֵ י הָ עִ יר‪.‬‬ ‫ְמסֻ דֶּ ֶרת עַ ל הַ שֻּׁ לְ חָ ן‪ ,‬לְ אַחַ ר ִחפּוּשׂ עַ ל כָּל הַ מַּ ְטבְּ עוֹת הוּא א‬ ‫בְּ ִס ָירה מוּל עֵ ינָיו חָ לַף דַּ יָּג ֶשׁהֶ חֱ זִ יק בְּ ִס ָירת ֹו דָּ ג פו ֵֹרל גָּדוֹל בִּ ְמיֻחָ ד‪.‬‬ ‫ִהצְ לִ יחַ לִ ְמצֹא אֶ ת הַ מַּ ְטבֵּ עַ הַ ְמּלֻכְ ֶלכֶת בֶּ עָ פָ ר‪.‬‬ ‫ִחבָּ ת ֹו הָ עַ זָּה ֶשׁל הַ צָּ אר לְ ָד ִגים‪ ,‬גּ ְָרמָ ה ל ֹו לָקוּם ִמ ְמּקוֹמ ֹו בְּ הַ פְ ָתּעָ ה‬ ‫ְ"ראֵ ה אֲ דוֹנִ י הַ צָּ אר"! אָמַ ר הַ דַּ יָּג בִּ ְת ִחנָּה‪" :‬אֶ ת כָּל הַ מַּ ְטבְּ עוֹת‬ ‫וּלְ הַ בִּ יט לְ עֵ בֶ ר גּ ְָדל ֹו הֶ עָ צוּם ֶשׁל הַ ָדּג ֶשׁהֶ חֱ זִ יק הַ דַּ יָּג בְּ ִס ָירתוֹ‪ .‬הַ ַדּיָּג‬ ‫יתי‬ ‫ִס ַדּ ְר ִתּי כְּ ֶשׁפָּ נֶי לְ מַ ְעלָה‪ ,‬זֶהוּ הַ ִסּימָ ן ֶשׁאָכֵן הַ ָדּבָ ר הַ יּ ִָחיד ֶשׁ ָרצִ ִ‬ ‫ֶשׁיּ ַָדע עַ ל אַהֲ בָ ת ֹו הַ גְּד ֹולָה ֶשׁל הַ צָּ אר לְ ָדגִ ים וְ ָראָה אֶ ת מַ בָּ ט ֹו‬ ‫לַעֲ שׂוֹת זֶה ַרק בִּ גְ לַל ֶשׁ ָשּׁמַ ְר ִתּי עַ ל כְּ בו ְֹד "!‬ ‫הַ נָּעוּץ בַּ ָדּג ֶשׁבְּ ִס ָירתוֹ‪ִ ,‬ה ְת ָק ֵרב לִ ְשׂפַ ת הַ נָּהָ ר‪ ,‬י ַָרד ְמ ִס ָירת ֹו‬ ‫יקה‪ ,‬אֲ בָ ל עֵ ינֶיהָ יָרוּ‬ ‫ארית ֶשׁ ָשּׁ ְמ ָרה עַ ל ְשׁ ִת ָ‬ ‫הַ צָּ אר ִהבִּ יט לְ עֵ בֶ ר הַ צָּ ִ‬ ‫בְּ הַ כְ נָעָ ה כְּ ֶשׁהַ ָדּג בְּ י ָָדיו וּפָ נָה לְ עֵ בֶ ר הַ צָּ אר‪" :‬בְּ בַ ָקּ ָשׁה אֲ דוֹנִ י הַ מֶּ ֶל ‪,‬‬ ‫'בְּ ָר ִקים' בַּ חֲ מַ ת זַעַ ם‪" .‬אֲ ִני מוּכָן לִ פְ טֹר או ְֹת מֵ ֹענֶשׁ וּלְ הַ ְשׁ ִאיר‬ ‫אֶ ְשׂמַ ח לְ הַ עֲ נִ יק לְ אֶ ת הַ דָּ ג הַ גָּדוֹל הַ זֶּה בְּ מַ ָתּנָה"!‬ ‫אֶ צְ לְ אֶ ת הָ רוּבָּ לִ ים"‪ ,‬אָמַ ר הַ צָּ אר‪" :‬אֲ בָ ל זְ כֹר! אֶ ת הָ רוּבָּ לִ ים א‬ ‫"תּנוּ‬ ‫ִחיּוּ ְמרֻ צֶּ ה עָ לָה עַ ל פָּ נָיו ֶשׁל הַ צָּ אר וְ הוּא צִ וָּ ה אֶ ת ְמ ָשׁ ְר ָתיו‪ְ :‬‬ ‫אתי לִ י‪ ,‬אֶ לָּא ַרק בִּ גְ לַל חָ כְ מָ ְת‬ ‫ִקבַּ לְ ָתּ כְּ מַ ָתּנָה עַ ל הַ ָדּג ֶשׁהֵ בֵ ִ‬ ‫ל ַַדּיָּג הַ זֶּה אֶ לֶף רוּבָּ ל בְּ מַ ָתּנָה"! הַ ַדּיָּג ַקד בְּ הַ כְ נָעָ ה וּפָ נָה לְ עֵ בֶ ר‬ ‫צּילָה או ְֹת בָּ ֶרגַע הָ אַחֲ רוֹןן"!‪...‬‬ ‫ֶשׁ ִהצִּ י‬ ‫ית מַ עֲ ֶשׂה ְמטֻ פָּ שׁ‬ ‫ארית‪" :‬עָ ִשׂ ָ‬ ‫אָמ ָרה הַ צָּ ִ‬ ‫ִס ָירתוֹ‪ ,‬כְּ ֶשׁהָ ַל הַ ַדּיָּג ְ‬ ‫עַ כְ ָשׁו"! "מַ דּוּעַ אַ ְתּ אוֹמֶ ֶרת זֹאת"? הֻ פְ ַתּע הַ צָּ אר‪ .‬הֵ ִשׁיבָ ה‬ ‫ארית‪" :‬נ ַָת ָתּ ל ֹו בְּ מַ ָתּנָה ְסכוּם כֶּסֶ ף גָּבוֹהַּ ְמאוֹד עֲ בוּר הַ ָדּג הַ זֶּה!‬ ‫הַ צָּ ִ‬ ‫–‚‪J‬‬ ‫‚‪‚–n ƒ1‬‬ ‫‪ƒ1‬‬ ‫˜‪| ‚JJJJJJ‬‬ ‫‪o‬‬ ‫–'˜‬ ‫‪'o –x r x‬‬ ‫עַ כְ ָשׁו י ְִתפַּ ְרסֵ ם בְּ כָל הָ ִעיר ֶשׁכָּל ִמי ֶשׁיָּבִ יא לְ ָדּג פו ֵֹרל גָּדוֹל‪ ,‬י ְַקבֵּ ל‬ ‫ﬠנֵה לָ שׁוֹן" ]משלי טז‪ ,‬א[‬ ‫"לְ ָא ָדם ַמﬠַ ְרכֵ י לֵב וּמה' ַמ ֲ‬ ‫אֶ לֶף רוּבָּ ל‪ .‬כָּל ַדּיָּג אַחֵ ר ֶשׁיּ ְַקבֵּ ל פָּ חוֹת ִממֶּ נּוּ‪ ,‬יִכְ עַ ס וְ י ְִתמַ ְרמֵ ר"!‬ ‫לעילוי נשמת מו"ר אבי ‪ :‬יעקב בן רחל וצדוק ‪ :‬מרן הראש"ל הרב עובדיה יוסף זצ"ל‬ ‫"אַ ְתּ צוֹדֶ ֶקת"! ִהנְ הֵ ן הַ צָּ אר בְּ רֹאשׁ ֹו בְּ הַ ְסכָּמָ ה‪" :‬אֲ בָ ל כָּעֵ ת אֵ ינִ י‬ ‫מרת אימי‪ :‬שרה‪-‬סרח בת שמחה ויוסף ‪ :‬הרב מאיר נסים בן כמסאנה‬ ‫מר‬ ‫יָכוֹל לַעֲ שׂוֹת דָּ בָ ר‪ .‬אֵ י אֲ נִ י אֵ ָראֶ ה בְּ תוֹר מֶ ֶל ֶשׁנּ ֹותֵ ן מַ ָתּנָה וְ לו ֵֹקחַ‬ ‫מרכוס מרדכי בן רבקה ויוסף ‪ :‬דינה בת שרה ‪ :‬הגאון רבי יעקב אדלשטייו זצ"ל‬ ‫מ‬ ‫נפתלי בן רוזה ‪ :‬אברהם בן שמעה ‪ :‬גורג'י בן שמחה‪ :‬יעקב ישראל בן גלית‬ ‫נפ‬ ‫"תּזְ ִמין אֶ ת‬ ‫ארית‪ַ :‬‬ ‫אָמ ָרה הַ צָּ ִ‬‫או ָֹתהּ בַּ חֲ ז ָָרה"?‪" ...‬יֵשׁ לִ י ַר ְעיוֹן"! ְ‬ ‫רבי מאיר בן אשר ‪ :‬יוסף חיים בן לאה ‪ :‬יהודה בן טובה‪ :‬בן ציון קליין‬ ‫רב‬ ‫שלמה בן זוהרה ‪ :‬יעקב בן סאלם ‪ :‬חיים בן דוד ורחל ‪ :‬אפרים בן מדלן‬ ‫ש‬ ‫הַ דַּ יָּג אֵ לֶי בַּ חֲ ז ָָרה וְ ִת ְשׁאַל אוֹת ֹו הַ ִאם הַ דָּ ג הוּא ָזכָר א ֹו נְקֵ בָ ה‪,‬‬ ‫אשר מסעוד בן זוהרה‪ :‬רחמים בן חאורו אברהם ‪ :‬רפאל בן תמו‬ ‫אפרים בן ציון ורבקה ‪ :‬עופר בן יחיא‪ :‬דויד )רוג'ה( בן שמחה‪ :‬מרדכי בן אוסנת‬ ‫א‬ ‫אפ‬ ‫ִאם הוּא יֹאמַ ר ֶשׁזֶּה ָזכָר ‪ַ -‬תּגִּ יד ֶשׁאַ ָתּה ְמעֻנְ יָן בִּ נְ ֵקבָ ה וְ ֶשׁיּ ְַחזִ יר‬ ‫משה אהרן בן מאיר יצחק‪ :‬מאיר בן שמחה ‪ :‬שמעון בן רחל בן זינו‬ ‫מ‬ ‫אֶ ת הַ כֶּסֶ ף‪ִ .‬אם יַגִּ יד ֶשׁזֹּאת ְנקֵ בָ ה‪ ,‬תֹּאמַ ר אֶ ת הַ הֵ פֶ וְ ָכ תּוּכַל‬ ‫שמחה בת סרח ‪ :‬יפה נדרה בת נעימה ‪ :‬רוזה בת שמשון ‪ :‬דליה בת חיים‬ ‫הגר בת אהרן והרטה ‪ :‬כתון בת חביבה ‪ :‬אהובה )דייזי( בת טובה‬ ‫לְ הַ ְחזִ יר אֵ לֶי אֶ ת הַ כֶּסֶ ף"!‬ ‫רחל בת חנה ‪ :‬חנינה בת כמיסה‪ :‬ורד בת אידה ‪ :‬חנה בת אביבה וראובן‬ ‫שושנה נוואל בת שדרה ‪ :‬רבקה בת רחל ‪ :‬מורבריד אוסנת בת מרים‬ ‫ֱשׂה ָכּ "! ִה ְסכִּ ים הַ צָּ אר וּבִ ֵקּשׁ ִמ ְמּ ָשׁ ְר ָתיו לְ הַ זְ ִמין אֵ לָיו אֶ ת‬ ‫"אֶ ע ֶ‬ ‫להצלחה‪ :‬אליעד יעקב‪ ,‬הדס‪-‬הודיה‪ ,‬תמר‪ ,‬יעל‪ ,‬מיכל שרה בני פאולה‪ :‬בנימין בן צילה‬ ‫נִשׁאַל‪:‬‬ ‫הַ ַדּיָּג ֶשׁפָּ גַשׁ בַּ בּ ֶֹקר‪ .‬כְּ ֶשׁ ִה ְתיַצֵּ ב הַ דַּ יָּג לִ פְ נֵי הַ צָּ אר‪ ,‬הוּא ְ‬ ‫גילי בלומנר‪ ,‬אלעזר בן שמחה‪ ,‬יצחק בן גיטי‬ ‫זיווג הגון‪ :‬אליעד יעקב בן פאולה ‪ :‬יצחק בן חיה ‪ :‬אליהו בן אילנה ‪ :‬רחלי בת זהבה‬ ‫את הָ יָה ָזכָר א ֹו נְ ֵקבָ ה"? הַ ַדּיָּג הֶ חָ כָם‬ ‫"אֱ מֹר לִ י‪ ,‬הַ ִאם הַ ָדּג ֶשׁהֵ בֵ ָ‬ ‫‬ ‫עדינה בת שמחה ‪ :‬בתיה בת אסתר‪ :‬הדר ברטה ורוני איילת בנות כרמית‬ ‫נעמה בת אסתר ‪ :‬תמר בת פאולה ‪ :‬אריק בן חיה ‪ :‬שלי בת חיה‬ ‫"סלִ יחָ ה אֲ דוֹנִ י הַ צָּ אר‪,‬‬ ‫הֵ בִ ין אֶ ת הַ ִמּלְ כּוּד ֶשׁהֵ כִ ין ל ֹו הַ צָּ אר וְ הֵ ִשׁיב‪ְ :‬‬ ‫אֲ בָ ל ָדּג הוּא א ָזכָר וְ א נְ ֵקבָ ה"!‬ ‫‪͗ႄၠၧၻႁၰ‬‬ ‫‪͗ၠၳၬၿ ၰႂ ၸႁၨၰ‬‬ ‫הַ צָּ אר ִח ֵיּ לְ ֵשׁמַ ע ְתּשׁוּבָ ת ֹו הַ ְמּחֻ כֶּמֶ ת ֶשׁל הַ ַדּיָּג וְ ִצוָּ ה לְ הַ עֲ נִיק ל ֹו‬ ‫אהרון בן רוזה ‪:‬משה בן רוזה ‪:‬אהרון בן מרים‬ ‫מנחם בן עליזה‪ :‬שמעון בן רחל ‪ :‬אברהם בן אנט‬ ‫יהודה יחזקאל יוסף בן רחל מרים‬ ‫נפתלי שלמה בן לאה ‪ :‬ליאור בן דינה‬ ‫ארית חָ ְר ָקה ִשׁ ַנּיִם בְּ כַעַ ס‬ ‫חֲ מֵ שׁ מֵ אוֹת רוּבָּ ל נוֹסָ פִ ים‪ .‬אֲ בָ ל הַ צָּ ִ‬ ‫עודד בן הגר ‪ :‬גולן בן דינה ‪ :‬אסתר בת שושנה‬ ‫אורטל בת גלית‪ :‬ויקטוריה בת שרה‪ :‬זוליט בת חנה‬ ‫שושנה רייזל בת מינה ‪ :‬שירה בת שושנה‬ ‫שמחה צביה בת רחל ‪ :‬יובל בן שלומית‬ ‫ֹאשׁהּ ָרחַ שׁ ְמזִ מּוֹת כֵּיצַ ד לִ פְ תֹּר אֶ ת הַ ִתּ ְס ֹבּכֶת‪.‬‬ ‫לְ ֵשׁמַ ע הַ ְתּשׁוּבָ ה וְ ר ָ‬ ‫פאולה בת דינה‪ :‬גלית בת רות ‪ :‬מרים קרן בת רבקה‬ ‫רחל בת חיה ‪ :‬לאה רחל בת איריס ‪ :‬טריק בת למלם‬ ‫אילה לאה בת ציפורה ‪ :‬אסתר בת שולמית‬ ‫ויקטוריה תקוה בת רינה ‪ :‬דניאלה בת עופרה‬ ‫הַ דַּ יָּג ִהכְ נִ יס אֶ ת הָ רוּבָּ לִ ים לְ ִתיקוֹ‪ ,‬כְּ ֶשׁלְּ פֶ ַתע נָפַ ל ל ֹו רוּבָּ ל אֶ חָ ד עַ ל‬ ‫רחל בת נוארה ‪ :‬רות בת לינה ‪ :‬נורית בת רחל‬ ‫מאיר יעקב בן רחל ‪ :‬הילה בת ישראלה‬ ‫לימור הודיה‪ ,‬ושרונה בנות תורן יפה‬ ‫מירי בת סוזן ‪:‬חיים יוסף בן איריס ‪:‬סהר בת שהאין‬ ‫אָרץ‪ .‬הוּא הֵ ִרים אֶ ת הַ מַּ ְטבֵּ עַ ‪ִ ,‬הכְ ִניס אוֹת ֹו ל ִַתּיק וְ ִה ְמ ִשׁי‬ ‫הָ ֶ‬ ‫"תּ ְראֶ ה אֵ יזֶה ַק ְמצָ ן הַ דַּ יָּג הַ זֶּה"! כָּעֲ סָ ה הַ צָּ א ִרית‪" :‬יֵשׁ ל ֹו‬ ‫לְ ַד ְרכּוֹ‪ִ .‬‬ ‫להזמנות‪ ,‬להקדשות ולתרומות במייל‪J:‬‬ ‫אָרץ אֲ פִ לּוּ רוּבָּ ל‬ ‫ַתּ ְר ִמיל מָ לֵא בְּ כֶסֶ ף וְ הוּא חו ֵֹשׁשׁ לְ הַ ְשׁ ִאיר עַ ל הָ ֶ‬ ‫‪ZŽŶďĂƌŝŶĂΛŐŵĂŝů͘ĐŽŵ‬‬ ‫אֶ חָ ד‪ .‬זֶה ַרק בִּ ְגלַל ֶשׁהוּא חו ֵֹשׁשׁ ֶשׁאֵ יזֶה עָ נִ י י ְִמצָ א אֶ ת הָ רוּבָּ ל‬ ‫מצוה לתרום מכספי מעשר לזיכוי הרבים‬ ‫וְ י ְִתפַּ לֵּל לַאֲ ִריכוּת חַ יֵּי הַ מֶּ ֶל ֶשׁ ִאבֵּ ד אוֹתוֹ"!‬ ‫טועמיה ‪ -‬דפוס ספיד פרשת כי תבוא תשפו‬ ‫‪60‬‬ ‫מס' ‪764‬‬ ‫ס"ד ע‬ ‫עלון מס‬ ‫בס"ד‬ ‫כניסת שבת‪:‬‬ ‫שבת‪:‬‬ ‫כניסת‬ ‫צאת שבת‪:‬‬ ‫שבת‪:‬‬ ‫צאת‬ ‫‪ƐĂŐŝĨ‬‬ ‫‪ƐĂŐŝĨƌĞŶŬĞůΛŐŵĂŝů‬‬ ‫‪ŝĨƌĞŶŬĞůΛ‬‬ ‫‪ůΛŐŵĂŝů‬‬ ‫‪ĐŽŵ‬‬ ‫‪ĐŽŵ‬‬ ‫שגיא‬ ‫שגגייא‬ ‫לֵיהם ַ ּב ְרזֶל )כז‪,‬ה(‬ ‫לֹא ָתנִ יף עֲ ֶ‬ ‫רבי שבתי הופשטין כורך־ספרים מקוז'ניץ‪ ,‬נודע בתמימותו וביראתו הגדולה‪ ,‬והיה "איש תם וישר"‬ ‫כנחרת על מצבתו‪ .‬לעבודתו בכריכת ספרים התייחס כעבודת־ קודש‪ ,‬ובשעה שהיה כורך ספר לא‬ ‫ֵיהם ַ ּב ְרזֶל"‪ ,‬אלא היה מכה עליו במצחו‪.‬‬ ‫היה מכה עליו עם כלי ברזל‪ ,‬שכן נאמר בתורה "לֹא ָתנִ יף עֲ ל ֶ‬ ‫ומרב חביבותו לספרי־קודש‪ ,‬היה רוכש כל ספר שהיו מציעים לו למכירה‪ ,‬ולא היה מוכר שום ספר‬ ‫גם כאשר היתה השעה דחוקה עליו‪ .‬ובזכות תמימותו וצדקותו‪ ,‬זכה להעמיד את בנו המגיד הקדוש‬ ‫רבי ישראל מקוז'ניץ‪') .‬שבת טיש'(‬ ‫ך )כח‪,‬י(‬ ‫שם ה' נִ ְק ָרא ָעל ָ‬ ‫ֶיך וְ י ְָרא ּו ִמ ּ ֶמ ּ ָ‬ ‫וְ ָרא ּו ָ ּכל ַע ּ ֵמי ָה ָא ֶרץ ִ ּכי ֵׁ‬ ‫במהלך שנות השואה‪ ,‬נודע לרבי אהרן קוטלר על קבוצה של תלמידי ישיבה שנלכדו באיטליה‬ ‫הפשיסטית‪ ,‬בת־בריתה של גרמניה הנאצית‪ ,‬ונשקפה להם סכנת־ חיים‪ .‬העלתה ההצעה לפנות אל‬ ‫'המאפיה האיטלקית' באמריקה‪ ,‬שלאנשיה היה כח השפעה באיטליה בעקבות עסקיהם המפוקפקים‪.‬‬ ‫אף אחד לא ההין להניח את נפשו בכפו כדי לפנות אל אנשי ארגון הפשע‪ ,‬אולם רבי אהרן לא הסס‪,‬‬ ‫ובקש לקבע פגישה עם ראש 'המאפיה'‪ ,‬כשבידו סכום כסף הגון ובלווי מתרגמן‪.‬‬ ‫שם‬‫אך ראה ראש הארגון את פניו ההדורות של רבי אהרן‪ ,‬והתקים בו הנאמר "וְ ָראוּ ָ ּכל ַע ּ ֵמי ָה ָא ֶרץ כִּ י ֵׁ‬ ‫ך"‪ .‬הוא אמר מיד כי אין צרך בשיחה ובתרגומה‪ ,‬כי אם להציג בפניו את‬ ‫ה' נִ ְק ָרא ָעל ָ‬ ‫ֶיך וְ י ְָראוּ ִמ ּ ֶמ ּ ָ‬ ‫בקשתו של 'האיש הקדוש' שהגיע אליו‪ ,‬והוא יקיים אותה מיד‪ .‬פתח המתורגמן וסיפר בנימה‬ ‫הנוגעת ללב את סיפורם של תלמידי הישיבה הלכודים באיטליה‪ ,‬ומיד נעמד ראש הארגון והבטיח‬ ‫כי תוך ימים ספורים יעברו כל הבחורים לחוף מבטחים על אחריותו‪.‬‬ ‫האיש סרב לקבל מתת־יד כלשהי‪ ,‬ורק בקש ברצינות מלאה שהרב היהודי יברך אותו‪ .‬רבי אהרן חכך‬ ‫בדעתו במה יברך את ראש הליסטים שלפניו‪ ,‬אולם מיד עלה בראשו רעיון מבריק‪ ,‬והוא ברך אותו‬ ‫שיזכה למות על מטתו כדרך כל הארץ ולא יחסל בידי מי מיריביו‪ ,‬והברכה התקיימה במלואה‪') .‬שבת‬ ‫טיש'(‬ ‫ך יַעֲ לֶה ָע ָ‬ ‫לֶיך ַמ ְעלָ ה ּ ָמ ְעלָ ה וְ ַא ּ ָתה ֵת ֵרד ַמ ָּטה ּ ָמ ָּטה )כח‪,‬מג(‬ ‫שר בְּ ִק ְרבְּ ָ‬ ‫ַה ֵּגר אֲ ֶׁ‬ ‫תו‪ ,‬וְ ַהיֵּצֶ ר ַה ּט ֹוב נִ ְק ָרא‬ ‫ש ִּנ ְמ ָצא ָּב ָא ָדם ֵמ ָאז ֵל ָד ֹ‬ ‫שב ִמ ּ ְפנֵ י ׁ ֶ‬ ‫סון‪ַ :‬היֵּצֶ ר ָה ַרע נִ ְק ָרא ּת ֹו ָׁ‬ ‫ביאר ַרבִּ י יִ ְׂש ָר ֵאל ִמ ּק ֹו ֹ‬ ‫'א ּ ָתה'‪,‬‬ ‫ש ִּנ ְמ ָצא בְּ ַ‬ ‫ְ‬ ‫ש ָּבא ְ ּבגִ יל י"ג‪ .‬וְ ָה ָא ָדם ָצ ִריך לְ ַהגְ ִ ּביר ֶאת ַה' ֵ ּגר' ‪ֶ -‬את יֵצֶ ר ַה ּט ֹוב‪ַ ,‬על ַהיֵּצֶ ר ָה ַרע ׁ ֶ‬ ‫ֵ ּגר ׁ ֶ‬ ‫ש ְפלוּת‪') .‬שבת טיש'(‬ ‫ש ִּת ְתנַ ֵהג ַּבעֲ נָ וָ ה ו ְּב ׁ ִ‬ ‫שיג זֹאת? ִאם ְּת ַקיֵּם " ּ ֵת ֵרד ַמ ּ ָטה ּ ָמ ּ ָטה" ‪ֶ ׁ -‬‬ ‫יצד ּ ַת ּ ִ ׂ‬ ‫וְ כֵ ַ‬ ‫‪1‬‬ ‫טועמיה ‪ -‬דפוס ספיד פרשת כי תבוא תשפו‬ ‫‪61‬‬ ‫"הרועה בשושנים"‪ ...‬הכל מתוק͊ ‪ -‬הרב איתן כהן שליט"א‬ ‫דורשי רשומות אמרו‪ :‬אלול ראשי תיבות ‪" -‬אני לדודי ודודי לי"‪ .‬את החלק הראשון כולם מכירים‪ .‬יש‬ ‫המשך‪" :‬הרועה בשושנים"‪ .‬וואי! את זה לא מכירים‪ ,‬נכון לא הכרתם אף פעם‪" .‬אני לדודי ודודי לי‪,‬‬ ‫הרועה בשושנים" )שיר השירים ו‪,‬ג( יש רועה שהוא רועה על ידי מקל‪ .‬יש לו מקל‪ .‬אם הוא רואה איזו‬ ‫בהמה זזה מהעדר͕ נותן לה מכה‪ ,‬היא כבר מתיישרת לפי העניינים‪.‬‬ ‫יש רועה שרועה על ידי הקול שלו͗ יש לו איזה קול ככה‪ ,‬נותן איזו צעקה‪ ,‬כל הבהמות מתיישרות‪,‬‬ ‫מסתדרות‪ .‬יש רועה שרועה על ידי כלבים‪ :‬יש לו כלבים‪ ,‬הכלבים כבר יודעים את העבודה שלהם͘ אבל‬ ‫יש רועה שהוא 'רועה בשושנים'‪ .‬מה הוא עושה? הוא לוקח שושנים‪ ,‬כזה ריח נעים‪ ,‬הוא סוחב את זה‪,‬‬ ‫וכל הכבשים ‪ -‬מהריח הנעים‪ ,‬מהיופי ‪ -‬נמשכים אחריו לפי הסדר* ‪ .‬איזה יופי͘‬ ‫ומה אלוקים עושה באמת ‪ -‬לא במקל‪ ,‬לא בכלבים‪ ,‬לא בצעקות‪ .‬איך הוא רועה אותנו? בשושנים‪ .‬הוא‬ ‫לוקח אותנו‪ ,‬אומר לנו‪ :‬בואו תראו כמה זה כיף לעבוד את השם‪ .‬אני אומר לכם‪ ,‬זה שושנים‪ ,‬זה מתוק‪.‬‬ ‫אתה הולך אחרי ‪ -‬אתה רק מרוויח‪ .‬אולי באותו רגע נראה לך כאילו שזה איזה הפסד או משהו לא‬ ‫הכי‪ ,‬אבל תדע לך‪ :‬מה שאתה רואה ‪ -‬זה הכל שושנים‪ ,‬הכל מתוק מדבש͘‬ ‫היה צדיק אחד‪ ,‬קראו לו הרב שמואל כץ‪ .‬הוא היה עובד בארצות הברית באיזה משרד מסוים‪ .‬ושם‬ ‫בעל הבית הקפיד שצריך להיות בשמונה בעבודה‪ ,‬אף אחד לא יפספס͘ זה היה במנהטן להגיע לשמה ‪-‬‬ ‫סוף העולם‪ .‬הפקקים של הבוקר‪ ,‬אין מציאות להגיע ברכב͘ אז הוא היה נוסע ברכבת‪ .‬מה הבעיה של‬ ‫הרכבת? הדוחס‪ .‬אי אפשר לשמור את העיניים ברכבת͘ ‬ ‫הוא החליט עם הזמן שלא מתאים לו‪ .‬אבל ‪ -‬אני אעשה ניסיון‪ .‬מאיפה אני אדע אם אלוקים רוצה‬ ‫שאני אשאר פה בעבודה או לא? אני‪ ,‬כצעד אחרון‪ ,‬אלך לבעל הבית͕ אבקש ממנו שייתן לי להגיע‬ ‫לעבודה בעשר בבוקר‪ .‬בעשר כבר אין אנשים ברכבות͗ כולם בעבודה‪ ,‬הרכבות ריקות לגמרי‪ .‬אני‬ ‫אבקש‪ .‬אם יגיד לי "בסדר" ‪ -‬אני אדע שהשם רוצה את העבודה‪ ,‬אני אמשיך לעבוד‪ .‬ואם יגיד לי‪:‬‬ ‫"אדוני‪ ,‬שמונה זה שמונה͕ לא מגיעים אחרי משמונה" ‪ -‬אז אני אדע שפה זה לא המקום שלי͘‬ ‫באמת באתי לבעל הבית‪ .‬בעל הבית גוי‪ .‬מה אני אספר לו עכשיו? שמירת העיניים? אבל החלטתי‬ ‫שאני אומר לו‪ ,‬וסיפרתי לבן אדם את כל מה שיש לי בלב‪ .‬הוא שומע͕ מקשיב‪ ,‬מאוד נהנה‪" .‬אצלכם‬ ‫ביהדות שומרים על העיניים?" ‪ -‬הוא שואל אותי͘ אמרתי לו‪ :‬כן‪" .‬לא ידעתי שיש דבר כזה"‪ .‬הוא מאוד‬ ‫נהנה‪" .‬אז מה אתה רוצה? אז מה אתה מציע?"‪ ,‬אמרתי לו‪ :‬אני מציע שאני אגיע לעבודה בעשר בבוקר‪,‬‬ ‫ואני אצא שעתיים אחרי הזמן͘ אמר לו בעל הבית‪ :‬מצאת חן בעיניי‪ .‬בסדר‪ ,‬מהיום אתה בא בעשר͘‬ ‫ובאמת הוא התחיל לבוא בעשר‪ .‬ועברה איזו תקופה ‪ -‬ובכ"ג באלול תשס"א היה הפיגוע במגדל‬ ‫התאומים‪ .‬כל הפועלים‪ ,‬הגיעו בשעה שמונה לעבודה‪ .‬אני היחיד שאני מגיע בעשר ‪ -‬וכל המשרד הלך‬ ‫לאיבוד‪ .‬לא נותר איש אחד מכל העובדים של המשרדים‪ .‬היחיד שניצל הייתי אני ‪ -‬בזה ששמרתי את‬ ‫העיניים שלי בקדושה͘ אחר כך הוא נפטר ביום כ"ג באלול תשפ"ב‪ ,‬עשרים ואחת שנה אחרי הפיגוע‬ ‫במגדל התאומים‪ .‬אמר‪ :‬זכיתי‪ ,‬בורא עולם נתן לי לחיות עוד עשרים ואחת שנה תוספת על החיים‪.‬‬ ‫למה? כי שאני זכיתי לעבוד את השם בשמירת העיניים‪ ,‬בורא עולם הוסיף לי עוד עשרים ואחת שנה͘ ‬ ‫בורא עולם אומר לך‪ :‬אני רועה בשושנים ‪ -‬תבוא‪ ,‬תעבוד‪ .‬אני מבטיח לך‪ :‬לא יום אחד של חיים‪ ,‬לא‬ ‫שנה‪ ,‬לא שנתיים ‪ -‬עשרים ואחת שנה של חיים על זה שאתה יודע לעבוד את השם͘ וזה אלול‪ .‬כל‬ ‫אחד מאיתנו ‪ -‬אני מאמין שבתוך ליבו באמת רוצה לעבוד את השם͕ לזרוק את הכל‪.‬‬ ‫אבל אתה יודע‪ ,‬שאור שבעיסה מעכב‪ ,‬נו‪ ,‬מה תעשה? איך תסתדר? מה יהיה? איך יהיה? בורא עולם‬ ‫אומר לך‪ :‬אני רועה בשושנים‪ .‬כל מה שאתה מדבר זה לא נכון‪ ,‬זה יצר הרע‪ .‬תדע לך‪ :‬לעבוד את השם‬ ‫‪ -‬זה ריח נעים‪ ,‬זה שושנים‪ ,‬זה כיף͘ )מתוך 'דרשתי קרבתך' גיליון ‪(156‬‬ ‫‪2‬‬ ‫טועמיה ‪ -‬דפוס ספיד פרשת כי תבוא תשפו‬ ‫‪62‬‬ ‫הבר מצווה של הבן הבכור‬ ‫סיפר הרב שמעיה רייכמן‪ :‬הוא עשה בר מצווה לבן שלו הבכור‪ .‬הבן שלו הבכורͲ קראו לו הרב משה‬ ‫רייכמן‪ ,‬זה המיליארדר שהחזיק את פוניבז'‪ ,‬את בית שמעיה‪ ,‬היה עשיר גדול͘ הוא סיפר שהוא עשה בר‬ ‫מצווה‪ .‬הוא היה גר בווינה שבאוסטריה‪ ,‬ושמה היו נוהגים לעשות בר מצוות גדולות‪" .‬גדולות" הפירוש‪:‬‬ ‫מאתיים אנשים‪ .‬זה הכוונה גדול – לא כמו היום‪ .‬היום זה כבר קצת מוגזם‪ .‬אבל פעם הנורמלי בר מצווה‬ ‫זה היה עשרים שלושים אנשים͘ ‬ ‫אבל הוא עשיר גדול‪ ,‬מיליארדר גדול‪ ,‬בן בכור‪ ,‬יש לו כסף מיותר ‪ -‬החליט לעשות איזה אולם‪ ,‬גן‬ ‫אירועים‪ ,‬אלף חמש מאות אנשים‪ .‬הזמין אוכל‪ ,‬קייטרינג‪ ,‬הכל‪ ,‬והביא לאירוע תזמורת ‪ -‬שלושים‬ ‫וחמישה נגנים‪ ,‬פלא פלאים͘ שבועיים לפני הבר מצווה אבא שלו‪ ,‬רבי דוד‪ ,‬החליק במדרגות‪ ,‬שבר את‬ ‫האגן‪ .‬האבא מתקשר לבן‪ ,‬אמר לו‪ :‬אני לא יכול לבוא לבר מצווה‪ ,‬לא מרגיש טוב‪ ,‬זה הסיפור‪ ,‬אני לא יכול‬ ‫לבוא͘ הרב שמעיה אומר‪ :‬לא מסתדר‪.‬‬ ‫אבא שלי‪ ,‬הנכד הראשון שלו עושה בר מצווה – והוא לא יהיה? אין דבר כזה͊ ביטל את האירוע‪ .‬התקשר‬ ‫לקייטרינג ‪ -‬ביטל‪ .‬לתזמורת ‪ -‬ביטל‪ .‬לבעל האולםͲ ביטל את הכל‪ .‬אומר‪ :‬ושילמתי הון תועפות על‬ ‫הביטול של כל האירוע הזה‪ .‬כל אחד רצה ממני קנסות על גבי קנסות‪ .‬ומשמה נסעתי להונגריה‪ ,‬לאבא‬ ‫שלי‪ ,‬לעשות את הבר מצווה עם אבא שלי‪ .‬אבל אצל אבא שלי היינו סך הכל ארבעים אנשים‪ .‬לקחתי‬ ‫את כל המשפחה שלי ‪ -‬ונסענו‪ ,‬עשינו בר מצווה קטנה באיזה אולם של בית כנסת͘‬ ‫באמצע האירוע אני מקבל מברק ‪ -‬שעכשיו בלילה הזה‪ ,‬פרצה ליל הבדולח‪ ,‬ששרפו את כל הבתי כנסיות‪,‬‬ ‫והיה שם אסון גדול באירופה‪" .‬מחפשים אותך‪ ,‬שמעיה" – ידעו שהוא עשיר גדול‪ ,‬חיפשו אותו ‪" -‬תברח‬ ‫כל עוד נפשך בך"‪ .‬היהודי הזה‪ ,‬במקום לברוח‪ ...‬אין מה לעשות‪ ,‬היהודים אי אפשר עליהם‪ .‬מה עשה?‬ ‫התחפש לאיזה קבצן אחד‪ ,‬לבש בגדים מרופטים‪ ,‬קנה אוטו ‪ -‬בקושי נוסע – ונסע בחזרה לאוסטריה‪.‬‬ ‫כל מה שהיה לו בכספת לקח‪ ,‬הכל שם בתוך המושבים של האוטו͘ מה שיכול למשוך מהבנקים ‪ -‬משך‬ ‫את הכל‪ ,‬ושם במושבים‪ .‬משמה נסע להונגריה͕ הזמין רכבת‪ ,‬ועם האוטו הזה עלה לרכבת͘ כולם אמרו לו‪:‬‬ ‫"אין לך מה לעשות? אוטו כזה זורקים לים"‪ .‬מה יספר להם? שהאוטו הזה ‪ -‬זה כל אירופה פה‪ ,‬כל אירופה‬ ‫נמצאת בתוך האוטו הזה‪ .‬מה יספר להם? עלה͘ לאיפה נסע? נסע למרוקו‪ .‬וכשהגיע למרוקו הוציא את כל‬ ‫הכסף שהיה לו‪ ,‬פתח בנק͘ ומשמה התעשר עושר אגדי‪ ,‬והיה אחד מהשלושה עשירים הגדולים בעולם͘‬ ‫שאתה רואה ‪ -‬זה הכל שרציתי לכבד את אבא‪ .‬שידעתי שאני אמור להפסיד‪ .‬ואתה יודע שהעשיר עושה‬ ‫בר מצווה ‪ -‬הוא רוצה שאנשים יראו‪ :‬אוהו‪ ,‬מה אני עושה‪ .‬הייתי מוכן לוותר על הכבוד שלי‪ ,‬על הכסף‪,‬‬ ‫לשלם‪ ,‬להתבזות‪ ,‬קיבלתי צעקות מהאנשים Ͳהייתי הכל מוכן לעשות‪ .‬העיקר שלאבא תהיה לו שמחה‬ ‫בלב‪ ,‬שהוא ישתתף בבר מצווה של הנכד שלו הראשון‪ .‬ואם עשיתי משהו טוב ‪ -‬זה הכל בזכות זה"‪.‬‬ ‫והבן שלו‪ ,‬משה הזה‪ ,‬אחר כך היה אחד העשירים הגדולים בעולם‪ ,‬והוא תמך בפוניבז'‪ .‬והקים את ישיבת‬ ‫בית שמעיה על שם אבא שלו‪ .‬שמעיה ‪ -‬זה השם של אבא שלו‪ .‬מה בן אדם שזוכה לעשות כיבוד אב‬ ‫ואם! ברגע הראשון זה נראה לך הקוצים של שושנה‪ .‬אבל אתה לא יודע ‪ -‬אלול זה 'הרועה בשושנים'‪.‬‬ ‫איזה דבר גדול זה‪ ,‬איזה דבר כיף זה לזכות לעבוד את השם͘ )מתוך 'דרשתי קרבתך' גיליון ‪(156‬‬ ‫ך )כח‪,‬י(‬ ‫שם ה' נִ ְק ָרא ָע ָ‬ ‫לֶיך וְ י ְָרא ּו ִמ ּ ֶמ ּ ָ‬ ‫וְ ָרא ּו ָ ּכל ַע ּ ֵמי ָה ָא ֶרץ ִ ּכי ֵׁ‬ ‫רבי שמואל אביגדור פייבילזון‪ ,‬אב"ד פלונגיאן אמר‪ :‬כל בעל חי קיבל מהקב"ה את האמצעים להגן על‬ ‫עצמו‪ ,‬או דרך שיניו‪ ,‬או קרניו‪ ,‬או בכוחו הרב‪ ,‬חוץ מהצאן שאין להם בטבע אמצעי להגן על עצמם‪ ,‬וכל‬ ‫השמירה שלהם היא רק דרך בעליהם‪ ,‬והוא נותן בתמורת זה‪ ,‬חלב צמר וצאצאים͘ וכך הוא גם דרכו של‬ ‫עולם‪ ,‬לכל עם ועם ניתנה לו תכונה בטבע לשמור על קיומו‪ ,‬עשיו "על חרבך תחיה"‪ ,‬ישמעאל "ידו בכל‬ ‫ויד כל בו"‪ .‬רק לעם ישראל אין לו בטבע כלים לשמור את עצמו‪ ,‬וכל חסותו והגנתו היא מהקב"ה‪ ,‬וכמו‬ ‫שכתוב "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך"‪ .‬אבל לשם כך צריך שקודם ימסרו חלבם‬ ‫שם ה'‬‫וצמרם לאדונם‪ ,‬כלומר͕ שיתנו להקב"ה את פרי מעשיהם‪ ,‬ואז כשיתקיים "וְ ָראוּ ָ ּכל ַע ּ ֵמי ָה ָא ֶרץ כִּ י ֵׁ‬ ‫ך"‪') .‬מדשן ביתך'(‬ ‫נִ ְק ָרא ָעל ָ‬ ‫ֶיך"‪ ,‬יקויים גם "וְ י ְָראוּ ִמ ּ ֶמ ּ ָ‬ ‫‪3‬‬ ‫טועמיה ‪ -‬דפוס ספיד פרשת כי תבוא תשפו‬ ‫‪63‬‬ ‫ך )כח‪,‬י(‬ ‫שם ה' נִ ְק ָרא ָע ָ‬ ‫לֶיך וְ י ְָרא ּו ִמ ּ ֶמ ּ ָ‬ ‫וְ ָרא ּו ָ ּכל ַע ּ ֵמי ָה ָא ֶרץ כִּ י ֵׁ‬ ‫מה פירושה של ברכה זו? אומרת על כך הגמרא )ברכות ו(‪" :‬תניא רבי אליעזר הגדול אומר‪ :‬אלו תפילין‬ ‫שבראש"‪ .‬מסופר שבאחד הימים‪ ,‬כאשר רבינו הגר"א ז"ל היה שרוי בעיצומה של הגלות שערך‪ ,‬התנפלו‬ ‫שודדים על בעל הבית שבו התארח‪ .‬הוא שמע צעקות נוראות ומיהר לצאת מחדרו͕ לברר את פשרן‪.‬‬ ‫כשראו השודדים את התפילין‪ ,‬תיכף ומיד הניחו לבעל הבית וברחו בבהלה מרוב פחד͘ ‬ ‫לאחר שנרגע‪ ,‬שאל בעל הבית את הגאון‪" :‬מה הוא הדבר שעשית? איך גרמת להם שיברחו מרוב פחד?"‪.‬‬ ‫האכסנאי ההוא עדיין לא ידע עם מי יש לו עסק הוא לא הבין שמדובר ברבן של כל בני הגולה וחשב‬ ‫שהוא סתם אורח͕ לכן הקשה‪" :‬איך זה יכול להיות?"‪.‬‬ ‫ך'"‪ ...‬עכשיו בעל‬ ‫שם ה' נִ ְק ָרא ָעל ָ‬ ‫ֶיך וְ י ְָראוּ ִמ ּ ֶמ ּ ָ‬ ‫אמר לו הגאון‪" :‬הרי זה מפורש בכתוב‪' :‬וְ ָראוּ ָ ּכל ַע ּ ֵמי ָה ָא ֶרץ כִּ י ֵׁ‬ ‫הבית בכלל לא הבין‪ ,‬והוא חזר והקשה‪" :‬אם כן למה מהתפילין שלי הם לא נבהלו? מה יש בתפילין שלך‬ ‫שהבריח אותם?"‪...‬‬ ‫השיב לו הגאון‪" :‬רבי אליעזר הגדול לא אמר‪' :‬אלו תפילין שעל הראש'‪ ,‬אלא‪' :‬אלו תפילין שבראש'‪ ,‬הם לא‬ ‫התייראו מהתפילין שעל ראשי‪ ,‬אלו אינן שונות משלך‪ ,‬הם נבהלו ונרעשו מהתפילין שבתוך הראש שלי"‪...‬‬ ‫תפילין שבראש צריכים להיות כמו שאומרים ב"לשם יחוד" שלפני הנחת תפלין‪ :‬ועל הראש נגד המח‪,‬‬ ‫שהנשמה שבמוחי עם שאר חושי וכוחותי‪ ,‬כולם יהיו משועבדים לעבודתו יתברך"‪ .‬כשבתוך הראש‬ ‫מונחים התפילין‪ ,‬כשהמוח כולו משועבד לעבודתו יתברך – עמי הארץ רואים זאת ומתייראים͘ ‬ ‫סופר על הרב מפוניבז' זצ"ל‪ ,‬שנסע פעם עם ה"חזון איש" זצ"ל במונית באחת הערים בארץ‪ .‬בימים ההם‬ ‫עוד לא היה חשש כל כך גדול מנסיעה בשכונות הערביות‪ ,‬ואכן בדרכם חלפו שני גדולי הדור באחת מן‬ ‫השכונות הללו͘ אלא שבדיוק אז טמנו כמה פרחחים מארב למונית‪ ,‬והחלו לידות לעברה אבנים͘ ‬ ‫הנהג חשש מאד מפניהם‪ ,‬אבל ה"חזון איש" ביקש ממנו לעצור‪ .‬הוא פתח את הדלת‪ ,‬ונהג המונית נזעק‬ ‫בבהלה‪" :‬הרב͕ הזהר נא‪ ,‬הרי הם עלולים לפגוע בכם"‪ .‬אולם ה"חזון איש" לא שמע לאזהרותיו‪ ,‬הוא יצא‬ ‫ונעמד מול הנערים הפוחזים͕ ומיד כשראו אותו – ברחו משם כולם כל עוד נפשם בם͘ ‬ ‫שמעתי מרבי אליקים שלזינגר מלונדון‪ ,‬שהיה מקרה עם בת ממשפחה חילונית שחפצה לחיות חיי תורה‪.‬‬ ‫היא היתה בפנימייה של מוסד לבנות‪ ,‬והשלטונות ראו בכך עניין חמור מאד‪ ,‬ממש כמו חטיפה‪ ,‬ממש כמו‬ ‫בפרשת יוסל'ה שוחמכר הידועה͘ במהלך החקירה‪ ,‬היו אמורים חוקרים להגיע לביתו של מרן ה"חזון‬ ‫איש"‪ ,‬כדי לחקור אותו בעניין‪ .‬הם חשדו בו שיש לו יד בכל הפרשה‪ ,‬וחשבו אפילו להאשים אותו‬ ‫בחטיפה͘ סיפר רבי אליקים‪ ,‬שכאשר השוטרים היו בחוץ‪ ,‬הוא פנה ל"חזון איש" והודיעו על כך שהם שם͘ ‬ ‫אמר לו ה"חזון איש"‪" :‬צא ואמור להם שילכו מכאן"‪ .‬אולם רבי אליקים חשש מהם ואמר לחזון איש"‬ ‫שהוא מפחד מפניהם‪ .‬אמר לו ה"חזון איש"‪" :‬אתה מפחד‪ ,‬אבל אני לא מפחד"‪ .‬והוא בעצמו קם ויצא‬ ‫מביתו אל החצר͘ ברגע שהם ראו אותו‪ ,‬לקחו השוטרים את רגליהם והסתלקו משם‪ ...‬פשוט ברחו מרוב‬ ‫ך'"‪ ...‬וכדברי רבי‬ ‫שם ה' נִ ְק ָרא ָעל ָ‬ ‫ֶיך וְ י ְָראוּ ִמ ּ ֶמ ּ ָ‬ ‫פחד͘ זהו זה‪ ,‬כך מתגשמת הברכה‪'" :‬וְ ָראוּ ָ ּכל ַע ּ ֵמי ָה ָא ֶרץ כִּ י ֵׁ‬ ‫אליעזר הגדול "אלו תפילין שבראש"‪ .‬כשהתפילין בתוך הראש הרואים מפחדים ומתייראים͘ Ϳ'יחי ראובן'(‬ ‫זכות דברי התורה בעלון יעמדו‪:‬‬ ‫ה' ישמור את כל עם ישראל‪ ,‬וכל חייל ישראל וכוחות הבטחון‪.‬‬ ‫בע"ה זיווג הגון‪ ,‬נועה בת יעל‪ ,‬קרן בת רחל‪ ,‬ספיר שמחה בת חנה‪ ,‬שירה דניאל בת‬ ‫ציונה‪.‬‬ ‫לזרע בר קיימא‪ ,:‬מורן בת רותי‪ ,‬לירז בת מרים‪ .‬אורטל בת תקווה‪ ,‬עדן שירה בת גילה‪.‬‬ ‫לפרנסה בשפע‪ :‬שגיא בן מרים‪ ,‬מורן בת רותי‪ ,‬לירון בן פנינה‪.‬‬ ‫לרפואה שלמה‪ :‬מרים בת ציפורה‪ ,‬שמואל בן דבורה‪.‬‬ ‫לעילוי נשמת‪ :‬ציפורה בת מורוור ז"ל‪ ,‬בנימין בן סולי ז"ל‪ ,‬חביב בן סולי ז"ל‪ ,‬בתיה בת‬ ‫סולי ז"ל‪ ,‬גבריאל בן מורוור ז"ל‪ ,‬מיכאל בן מורוור ז"ל‪ ,‬רחמים בן מורוור ז"ל‪ ,‬יחזקאל‬ ‫בן יהודית ז"ל‪ ,‬דבורה בת טובה ז"ל‪ , ,‬יוסף מיכאלשוילי בן רפאל ז"ל‪ ,‬שרה רוסיקו‬ ‫‬ ‫מנשרוב בת תמרה ז"ל‪ ,‬לעילוי נשמת חיילנו והנרצחים ב‪ 7‬לאוקטובר‪.‬‬ ‫‪4‬‬ ‫טועמיה ‪ -‬דפוס ספיד פרשת כי תבוא תשפו‬ ‫‪64‬‬ ‫‪6:48‬‬ ‫‪7:55‬‬ ‫‪8:30‬‬ ‫פרשת כי תבא‬ ‫להכיר טובה ולהלל ולשבח לאבינו‬ ‫ֶׁ◌ל ִה ְתבּוֹנְנוּת וְ ַהכּ ַָרת טוֹבַ ת ה' י ְִתבָּ ַר וַ חֲ סָ דָ יו‪ ,‬וְ ָקבְ עוּ בֵּ ינֵיהֶ ם שֶׁ מֵּ עַ ָתּה‬ ‫שבשמים וכך זוכים לישועות‬ ‫יִ ְתּנוּ ְבּכָל יוֹם וָ יוֹם הוֹדָ ָאה לַ ה' לְפָ חוֹת מֶ שֶׁ חֲ צִ י ָשׁעָ ה‪ ,‬לְ הוֹדוֹת עַ ל כָּ ל‬ ‫הַ טּוֹבוֹת שֶׁ עוֹשֶׂ ה ִא ָתּם ָתּ ִמיד‪ .‬וְ ִהנֵּה ‪ -‬ל ֹא עָ בְ רוּ ַא ְרבָּ עִ ים יוֹם‪ ,‬וְ ג ְָמרוּ‬ ‫כי תבא אל הארץ וכו'‬ ‫ִשׁדּוּ לְ מַ זָּ ל טוֹב לִבְ נָם בֶּ ן הַ ְשּׁ ִשׁים‪ַ .‬י ֲעקֹב וְ ִא ְשׁתּוֹ הוֹדוּ לַ ה' ִמכָּ ל לִ בָּ ם‬ ‫תחילת הפרשה מדברת על הבאת ביכורים בפסוק וענית‬ ‫עַ ל הַ חֶ סֶ ד שֶׁ עָ שָׂ ה ִא ָתּם ‪ ,‬וְ ִה ְמ ִשׁיכוּ לְ הוֹדוֹת וּלְ הַ לֵּל וּלְשַׁ בֵּ חַ בְּ כָ ל יוֹם וָ יוֹם‬ ‫ואמרת כותב רש"י שאינך כפוי טובה היינו שהנך יודע‬ ‫כַּ אֲ שֶׁ ר ָקבְ עוּ עַ ל נַפְ שָׁ ם‪ .‬וְ כַ אֲ ֶשׁר עָ בְ רוּ עוֹד כַּ מָּ ה י ִָמים‪ ,‬עָ שׂוּ עוֹד ִשׁדּוּ לַבֵּ ן‬ ‫להודות לבורא עולם‪ ,‬על הטובה שנותן לך ולכן הפירות‬ ‫לִישׁי שֶׁ ִחכָּ ה לְזִ וּוּגוֹ‪ ,‬וְ כָ‬ ‫שֶׁ בָּ א ַאחֲ ָריו‪ ,‬וְ ַאחַ ר כָּ גּ ְָמרוּ עוֹד ִשׁדּוּ לַ בֵּ ן הַ ְשּׁ ִ‬ ‫הראשונים שמבכרים מסמנם ‪,‬ולאחר מכן מביא את הפירות‬ ‫כָּרת הַ טּוֹב‪ ,‬הֶ ְחלִ יט‬ ‫גּ ְָמרוּ בְּ מֶ שֶׁ כַּ מָּ ה שָׁ בוּעוֹת ג' ִשׁדּוּכִ ים טוֹבִ ים‪ .‬כְּ הַ ַ‬ ‫לכהן להראות שהקב"ה הוא זה שנתן לי את כל יבול השדה‪,‬‬ ‫הוֹדה לוֹ ִמכָּל הַ לֵּב‪ֶ ,‬שׁבִּ זְ כוּתוֹ זָ כָ ה‬ ‫ַי ֲעקֹב לָ גֶשֶׁ ת לְ אוֹתוֹ הַ דַּ ְרשָׁ ן‪ ,‬וְ ָ‬ ‫למרות שאדם טרח ועמל על השדה אבל ללא ברכת ה' לא‬ ‫כוּתי?! ֵאיזֶ ה זְ כוּת יֵשׁ‬ ‫לִ ישׁוּעוֹת בְּ דֶ ֶר נֵס וּפֶלֶ א‪ .‬שָׁ ַאל אוֹתוֹ הַ דַּ ְרשָׁ ן‪" :‬בִּ זְ ִ‬ ‫היה מגיע לכל זה ‪,‬‬ ‫"אם הָ ַרב זוֹכֵ ר‬ ‫לִ י בָּ זֶ ה‪ ,‬וְ ֵאיזֶ ה שַׁ יָּכוּת יֵשׁ לִ י לְכָ ל הַ ִשּׁדּוּכִ ים שֶׁ גּ ַָמ ְר ָתּ?" ‪ִ -‬‬ ‫כותב ספר החינוך משורשי מצוות הביכורים‪ ,‬כדי להעלות‬ ‫ֶאת הַ ְדּ ָרשָׁ ה ֶשׁדָּ ַרשׁ לִפְ נֵי כְּ חֹדֶ שׁ וָ חֵ צִ י בְּ עִ נְ יַן הַ הוֹדָ ָאה לַ ה'‪ ,‬מֵ ָאז‬ ‫דבר השם יתברך על ראש שמחתנו‪ ,‬ונזכר ונדע כי מאתו ברוך‬ ‫ִה ְתחַ זַּ ְקנוּ ְבּכָ ְמאֹד וְ ָר ִאינוּ יְשׁוּעַ ת ה' עַ יִ ן בְּ עַ יִן!" ‪" -‬בֶּ אֱ מֶ ת?" ִה ְתפַּלֵּ א‬ ‫הוא יגיעו לנו כל הברכות בעולם‪ .‬על כן נצטווינו להביא‬ ‫בּוּרים‬ ‫יתי עֵ ר לָ זֶ ה כְּ לָל‪ ,‬וְ ָאמַ ְר ִתּי הַ ִדּ ִ‬ ‫הָ ַרב‪" .‬הָ אֱ מֶ ת ִהיא‪ ,‬כִּ י ל ֹא הָ יִ ִ‬ ‫למשרתי ביתו ]הכהנים[ ראשית הפרי המתבשל באילנות‬ ‫דוֹשׁים‪ ...‬בָּ רוּ ה'‬ ‫פָרים הַ ְקּ ִ‬ ‫יתי מוּבָ א בַּ ְסּ ִ‬ ‫כְּ 'מֵ ִסיחַ לְפִ י תֻּ מּוֹ' מַ ה ֶשּׁ ָר ִא ִ‬ ‫ומתוך הזכירה וקבלת מלכותו והודאתנו לפניו‪ ,‬כי הפירות‬ ‫שּׁוֹמעִ ים‪ִ ".‬ה ְתפַּעֵ ל הָ ַרב ִמ ִדּ ְב ֵרי ַי ֲעקֹב‪.‬‬ ‫בּוּר י עָ שׂוּ רֹשֶׁ ם בְּ ֶק ֶרב לֵב הַ ְ‬ ‫שֶׁ ִדּ ַ‬ ‫ויתר כל הטובה מאתו יבאו‪ ,‬נהיה ראויים לברכה ויתברכו‬ ‫לִפְ נֵי זְ ַמן ל ֹא ַרב עָ ְב ָרה עָ לָ יו ְתּאוּנַת ְדּ ָרכִ ים ָקשָׁ ה ה' יְ ַרחֵ ם‪ .‬הוּא שָׁ הָ ה‬ ‫פרותינו‪.‬ע"כ‬ ‫הַ ְרבֵּ ה זְ מַ ן בְּ בֵ ית הַ חוֹלִים‪ ,‬וְ כָעֵ ת כְּ בָ ר חָ זַ ר לְבֵ יתוֹ‪ָ ,‬א ְמנָם הַ ְשּׁ ִמיעָ ה שֶׁ לּוֹ‬ ‫מוּבָ א בְּ "חוֹבוֹת הַ לְּבָ בוֹת" ַשׁעַ ר עֲבוֹדַ ת הָ אֱ ִקים פּ ֶֶרק ד'‪:‬‬ ‫יוֹתר‪ ,‬עַ ד שֶׁ כִּ ְמעַ ט ל ֹא שָׁ מַ ע בְּ ָאזְ נָיו‪ .‬כַּ אֲ ֶשׁר ָר ָאה הוּא ֶאת הַ כּ ַֹח‬ ‫נ ְֶחלְשָׁ ה בְּ ֵ‬ ‫מַ ְד ֵרגַת הַ ְשּׁ ֵל ִמים שֶׁ זָּכוּ ִל ְשׁלֵמוּת הַ דַּ עַ ת‪ֵ ,‬אין עֲבוֹדָ ָתם ֶאת ה'‬ ‫וְ הַ זְּ כוּת שֶׁ ל הַ הוֹדָ ָאה לַ ה'‪ ,‬הֶ ְחלִ יט ְבּעַ צְ מוֹ ֶשׁיּ ְַת ִחיל גַּם כֵּן בִּ ְקבִ יעוּת כָּ ל‬ ‫אוֹתם‬ ‫ָ‬ ‫ִמשּׁוּם שָׂ כָר אוֹ מֵ חֲ שַׁ שׁ ֹענֶשׁ‪ֶ ,‬אלָּ א ִמכֵּיוָ ן שֶׁ ָכּ ְמ ַחיֵּב‬ ‫יוֹם וָ יוֹם לְ הוֹדוֹת לַ ה' עַ ל כָּ ל הַ טּוֹבוֹת שֶׁ עוֹשֶׂ ה ִאתּוֹ ָתּ ִמיד‪ .‬לְ ַאחַ ר ָשׁבוּעַ‬ ‫ִשׂכְ ָלם לעבוד את בוראם שהטיב להם כל כך ‪.‬‬ ‫שֶׁ עָ סַ ק ְמאֹד בְּ הוֹדָ ָאה לַ ה'‪ִ ,‬ה ְת ַק ְשּׁרוּ ֵאלָ יו ִמבֵּ ית הַ חוֹלִים וְ ָא ְמרוּ לוֹ‪,‬‬ ‫יקה נוֹסֶ פֶ ת‪.‬‬ ‫שֶׁ ִהגִּ יעַ פְּ רוֹפֶ סוֹר גָּדוֹל‪ ,‬וְ הֵ ם ַמצִּ יעִ ים לוֹ שֶׁ יַּגִּ יעַ שׁוּב לִבְ ִד ָ‬ ‫כמה שנודה לשם יתברך לא יצאנו ידי חובה וכפי שאנו‬ ‫יקה שֶׁ עָ ְרכוּ בְּ בֵ ית‬ ‫אוּלַי יוּכְ לוּ לַ ֲעזֹר לוֹ בְּ עִ נְ יַן הַ ְשּׁ ִמיעָ ה‪ .‬לְ ַאחַ ר בְּ ִד ָ‬ ‫ירה כַּ יָּם‪ ,‬וּ ְלשׁוֹנֵנוּ ִרנָּה‬ ‫אומרים בנשמת כל חי וְ ִאלּוּ פִּ ינוּ ָמלֵא ִשׁ ָ‬ ‫הַ חוֹלִים‪ ,‬נִ ְתגַּלָּ ה לָ הֶ ם‪ֶ ,‬שׁבְּ עֵ ת שֶׁ ִטּפְּ לוּ בּוֹ בַּ פַּעַ ם הָ ִראשׁוֹנָה‪ ,‬נִ ְס ַתּם ָאז‬ ‫כַּהֲ מוֹן ַגּלָּיו‪ ,‬וְ ִשׂפְ תוֹ ֵתינוּ שֶׁ בַ ח כְּ מֶ ְרחֲ בֵ י ָר ִקיעַ ‪ ,‬וְ עֵ ינֵינוּ ְמ ִאירוֹת‬ ‫בְּ טָ עוּת צִ נּוֹר צַ ר בְּ תוֹ ָאזְ נוֹ‪ ,‬וְ ִהנֵּה כַּ אֲ שֶׁ ר ִהבְ ִחינוּ ְבּז ֹאת הָ רוֹפְ ִאים‪ִ ,‬טפְּ לוּ‬ ‫ַכּשֶּׁ מֶ שׁ וְ ַכיּ ֵָרחַ ‪ ,‬וְ יָדֵ ינוּ פְ רוּשׂוֹת כְּ נִ ְשׁ ֵרי שָׁ מַ ִים‪ ,‬וְ ַרגְ לֵינוּ ַקלּוֹת‬ ‫כָּראוּי‪,‬‬ ‫בּוֹ ִמיָּד וּפָ ְתחוּ ֶאת הַ ְסּ ִתימָ ה‪ ,‬וְ שׁוּב חָ זַר ֵאלָ יו חוּשׁ הַ ְשּׁ ִמיעָ ה ָ‬ ‫יקין לְ הוֹדוֹת ְל יְ ‪-‬הוָֹה אֱ ‪ -‬הֵ ינוּ‪,‬‬ ‫כּ ַָאיָּלוֹת‪ֵ ,‬אין אֲ נ ְַחנוּ ַמ ְספִּ ִ‬ ‫וְ נִ ְת ַרפֵּ א לְ ג ְַמ ֵרי‪ .‬זֶ הוּ כֹּחַ הַ הוֹדָ ָאה‪ ,‬לְ הַ ְמ ִשׁי יְ שׁוּעוֹת גְּ דוֹלוֹת מֵ עַ ל הַ טֶּ בַ ע‪,‬‬ ‫וּלְבָ ֵר ֶאת ִשׁ ְמ מַ ְלכֵּ נוּ‪ ,‬עַ ל ַא ַחת מֵ ֶאלֶף ַא ְלפֵ י אֲ לָפִ ים וְ רֹב ִרבֵּ י‬ ‫)מעֻבָּ ד ע"פ ִספּוּר‬ ‫יִשׂ ָר ֵאל‪ ,‬בִּ כְ לָ ל וּבִ פְ ָרט‪ְ .‬‬ ‫וּלְעוֹרר ַרחֲ ִמים וַ חֲ סָ ִדים עַ ל כָּ ל ְ‬ ‫ֵ‬ ‫ית עִ מָּ נוּ וְ עִ ם‬ ‫ִרבָ בוֹת פְּ עָ ִמים‪ ,‬הַ טּוֹבוֹת נִ ִסּים וְ נִ פְ לָאוֹת שֶׁ עָ ִשׂ ָ‬ ‫סדּוֹ"( ]הסיפורים מהספר חי בתודה[‬ ‫אֲ ִמ ִתּי שֶׁ הוּבָ א בַּ סֵּ פֶר הַ נִּפְ לָ א "יוֹדוּ לַ ה' חַ ְ‬ ‫בוֹתינוּ‪.‬‬ ‫אֲ ֵ‬ ‫אמירת נשמת כל חי פתחה שערי שמים לרפואת הבן‬ ‫ולכן מיד כשאנו פותחים את היום אנו אומרים מודה ואני‬ ‫שֶׁ ֶקט עָ צוּב שָׂ ַרר בְּ ִמ ְס ְדּרוֹנוֹת בֵּ ית ַהחוֹלִים‪ .‬הָ ָאב הַ מֻּ ְד ָאג ִה ְתהַ לֵּ ָאנֶה‬ ‫וכו' ומברכים ברכות השחר לפתוח את היום בהודאה לבורא‬ ‫וָ ָאנָה לְל ֹא מָ נוֹחַ ‪ .‬אֲ חָ יוֹת בְּ לָבָ ן ִה ְסתּוֹבְ בוּ ִמפַּעַ ם לְפַעַ ם ְמנַסּוֹת לְ הָ ֵקל עַ ל‬ ‫אוֹמ ִרים בְּ בִ ְרכַּ ת ַהמָּ זוֹן‪:‬‬ ‫ְ‬ ‫עולם על כל הטוב אשר גמלנו ָאנוּ‬ ‫ִסבְ לוֹ שֶׁ ל זֶ ה וּלְ סַ יֵּעַ לָזֶ ה‪ .‬יְ הוּדָ ה שָׁ כַ ב ֵאין אוֹנִים‪ ,‬פָּ נָיו ִחוְּ רוֹת כַּ ִסּיד‪.‬‬ ‫'הַ ָזּן ֶאת הָ עוֹ ָלם כֻּלּוֹ ְבּטוֹבוֹ בְּ חֵ ן בְּ ֶחסֶ ד וּבְ ַרחֲ ִמים'‪ .‬הַ יְ נוּ‪ַ :‬אף עַ ל‬ ‫לִפְ נֵי ִמ ְספָּר י ִָמים נִ פְ צַ ע יְ הוּדָ ה‪ ,‬בָּ חוּר בֶּ ן ְשׁמוֹנֶה עֶ ְשׂ ֵרה‪ ,‬בֶּ ן זְ קוּנִים‬ ‫פִּ י שֶׁ ֵאין ָאנוּ ְראוּיִים ְל ָכ ‪ ,‬אֲ בָ ל ַה ָקּבָּ "ה ְמפ ְָר ְנ ֵסנוּ בְּ חֵ ן‪ ,‬בְּ חֶ סֶ ד‬ ‫הוֹריו‪ ,‬בִּ ְתאוּנַת ְדּ ָרכִ ים ָקשָׁ ה וְ כָעֵ ת מַ צָּ בוֹ ֵאינוֹ פָּ שׁוּט כְּ לָל‪ְ .‬מצַ פִּ ים לְ נֵס‬ ‫לְ ָ‬ ‫וּבְ ַרחֲ ִמים"‪.‬‬ ‫שֶׁ ל מַ מָּ שׁ‪" - .‬אֲ נִ י רוֹצֶ ה לוֹמַ ר לְ ‪ "...‬פָּ נָה ֵאלָ יו בְּ ִהסּוּס ַקל ְראוּבֵ ן‪ ,‬חֲ בֵ רוֹ‬ ‫כותב המעם לועז ְ)דּבָ ִרים ח"ב עמ' ת"ע( על כך היינו צָ ִרי שֶׁ ְתּ ֵהא דַּ עְ תּוֹ‬ ‫הַ טּוֹב שֶׁ ל יְ הוּדָ ה שֶׁ יָּשַׁ ב לְ יָדוֹ‪ְ .‬ראוּבֵ ן הָ יָה עִ ם הַ בָּ חוּר מַ ָמּשׁ כַּ מָּ ה ְרגָעִ ים‬ ‫בוּקה בְּ הַ שֵּׁ ם יִ ְתבָּ ַר וְ י ְַחשֹׁב עַ ל הַ חֶ סֶ ד הַ גָּדוֹל שֶׁ עוֹשֶׂ ה עִ מּוֹ‬ ‫ְדּ ָ‬ ‫וּמנֻסָּ ה‪ַ ...‬א ָתּה מוּכָ ן‬ ‫דוּקה ְ‬ ‫לְ ַאחַ ר הַ ְתּאוּנָה‪ ..." .‬שָׁ מַ עְ ִתּי עַ ל ְסגֻלָּ ה בְּ ָ‬ ‫ֲווֹנוֹתיו‪,‬‬ ‫ָ‬ ‫זוֹנוֹתיו ַאף עַ ל פִּ י ֶשׁ ֵאינוֹ ָראוּי ְל ָכ בִּ גְ לַל ע‬ ‫ָ‬ ‫שֶׁ מַּ זְ ִמין לוֹ ְמ‬ ‫לִשׁמֹעַ ?" הָ ָאב ִהנְ הֵ ן בְּ הַ ְסכָּ מָ ה‪" - .‬יֵשׁ ַקבָּ לָ ה מֵ ַרבִּ י יְ הוּדָ ה הֶ חָ ִסיד‪,‬‬ ‫ְ‬ ‫להודות ולהלל לבורא והמודה ומשבח לקב"ה זוכה לישועות‬ ‫נִשׁמַ ת כָּ ל חַ י'‬ ‫שֶׁ ָאדָ ם יְ ַקבֵּ ל עַ ל עַ צְ מוֹ‪ ,‬שֶׁ כְּ שֶׁ יִּ נָּצֵ ל ֵמהַ צָּ ָרה י ֹאמַ ר ְתּפִ לָּ ה ' ְ‬ ‫יקים‪ .‬הַ יּוֹם ל ֹא‬ ‫כפי שמסופר‪ -‬סַ פְ ְסלֵ י בֵּ ית הַ ִמּ ְד ָרשׁ עָ ְמדוּ כִּ ְמעַ ט ֵר ִ‬ ‫בִּ פְ נֵי עֲשָׂ ָרה‪ַ .‬א ָתּה ְתּ ַקבֵּ ל עַ ל עַ צְ ְמ ֶשׁ ִאם בִּ נְ יֵצֵ א ִמכָּ אן בִּ ְמהֵ ָרה בָּ ִריא‬ ‫לַשּׁעוּר‪ַ .‬י ֲעקֹב ָשׁ ַקע בְּ תוֹ כִּ ְסאוֹ‪ .‬יוֹם הָ עֲבוֹדָ ה‬ ‫ִהגִּ יעוּ הַ ְרבֵּ ה אֲ נ ִָשׁים ִ‬ ‫נִשׁמַ ת כָּ ל חַ י'‪ ,‬וְ כֵן ַתּ ֲע ֹר ְסעֻדַּ ת הוֹדָ יָה בְּ ִצבּוּר‪- ".‬‬ ‫וְ שָׁ לֵם ‪ -‬תּוֹדֶ ה לַ ה' ְבּ' ְ‬ ‫הָ ָא ֹר ‪ ,‬הַ ְטּ ָרדוֹת וְ עִ מָּ ן הָ ֲעיֵפוּת הַ גּוֹבֶ ֶרת ִה ְקשׁוּ עָ לָ יו לְ ִה ְת ַרכֵּז בְּ ִדבְ ֵרי‬ ‫"אֲ נִ י ְמ ַקבֵּ ל עַ ל עַ צְ ִמי בְּ לִי נֶדֶ ר‪ .‬כַּ מּוּבָ ן שֶׁ אוֹדֶ ה לַ ה'‪ ...‬בִּ ְסעוּדָ ה‪ ...‬בְּ רֹב‬ ‫לִשׁמֹר ֶאת עֵ ינָיו פְּ תוּחוֹת‪"- .‬וְ זֶ ה מַ ה‬ ‫הָ ַרב‪ .‬הוּא ִה ְת ַאמֵּ ץ עַ ד ְמאֹד ְ‬ ‫יוֹדעִ ים מָ ה?‪ָ "...‬א ִחיו שֶׁ ל יְ הוּדָ ה‪,‬‬ ‫עַ ם‪ָ "...‬אמַ ר הָ ָאב בִּ נְ ִחישׁוּת‪ַ "- .‬א ֶתּם ְ‬ ‫דוֹשׁים‪ ,‬פֵּ רוּשׁ ַהפָּ סוּק בְּ פָ ָרשַׁ ת 'וַ יִּ ְשׁלַ ח"‪ ,‬הָ ַרב‬ ‫פָרים הַ ְקּ ִ‬ ‫שֶּׁ מּוּבָ א בַּ ְסּ ִ‬ ‫עוֹרר בְּ לַ הַ ט לְ ִמ ְשׁמַ ע ִשׂיחָ ָתם‪" .‬ל ֹא חַ יָּבִ ים‬ ‫שֶׁ יָּשַׁ ב בְּ סָ מוּ אֲ לֵ יהֶ ם‪ִ ,‬ה ְת ֵ‬ ‫יטיב עִ מָּ !' כַּ אֲ שֶׁ ר‬ ‫הֵ ִרים ְמעַ ט ֶאת קוֹלוֹ‪'" .‬וְ ַא ָתּה ָאמַ ְר ָתּ הֵ יטֵ ב ֵא ִ‬ ‫לְ חַ כּוֹת לִישׁוּעָ ה! ֶאפְ שָׁ ר לוֹמַ ר כְּ בָ ר עַ כְ שָׁ ו 'נִ ְשׁמַ ת כָּ ל חַ י'! כֵּ ן‪ ,‬כָּ שָׁ מַ עְ ִתּי!‬ ‫ידית לַ ה'‬ ‫הָ ָאדָ ם חַ י בֶּ אֱ מוּנָה וּבִ טָּ חוֹן בַּ הַ שֵּׁ ם יִ ְתבָּ ַר ‪ ,‬וּבְ הוֹדָ ָאה ְתּ ִמ ִ‬ ‫נִשׁמָ ע לִ י‬ ‫לוֹמַ ר עִ ם עֲשָׂ ָרה אֲ נ ִָשׁים וּלְ ִה ְתכַּ וֵּן לְ הוֹדוֹת לַ ה' בְּ כָל ַמצָּ ב!" ‪ְ " -‬‬ ‫עַ ל כָּל דָּ בָ ר וְ דָ בָ ר‪ ,‬וְ גַם כַּ אֲ ֶשׁר עוֹבְ ִרים עָ לָ יו מַ צָּ בִ ים ָק ִשׁים חַ ס‬ ‫ְמ ֻציָּן‪ ".‬הָ ָאב נִ ְסחַ ף בְּ ִה ְת ַרגְּ שׁוּת " ַתּעַ זְ רוּ לִ י לְ סַ דֵּ ר עֲשָׂ ָרה?" עִ ם עֶ זְ ַרת‬ ‫וְ שָׁ לוֹם ְמ ַחזֵּ ק ֶאת עַ צְ מוֹ גַּם כֵּ ן לְ הוֹדוֹת לַ הַ שֵּׁ ם‪ָ ,‬אז הַ שֵּׁ ם יִ ְתבָּ ַר‬ ‫שָׁ מַ יִם ְמיֻחֶ דֶ ת‪ ,‬תּוֹ דַּ קּוֹת ְספוּרוֹת ִה ְת ַאחֲ דוּ עֲשָׂ ָרה ַאבְ ֵרכִ ים‪ ,‬שֶׁ הָ יוּ‬ ‫מַ ְר ֶאה לוֹ ַרחֲ מָ יו וַ חֲ סָ דָ יו הַ גְּ לוּיִים‪ ,‬וְ נִ ְתהַ פֵּ עָ לָ יו הַ כֹּל לְ טוֹבָ ה!"‬ ‫נִשׁמַ ת' לְ יַד ִמטָּ תוֹ שֶׁ ל הַ חוֹלֶ ה‪.‬‬ ‫לוֹמר ְתּפִ לַּ ת ' ְ‬ ‫ַ‬ ‫בְּ ִק ְרבַ ת מָ קוֹם‪ ,‬וּבִ ְקּשׁוּ‬ ‫ַי ֲעקֹב ִהזְ דַּ ֵקּף בְּ כִ ְסאוֹ‪ ,‬וְ ִרכֵּ ז מַ בָּ טוֹ בָּ ַרב‪ְ ,‬מנַסֶּ ה לְ הָ בִ ין בֶּ אֱ מֶ ת ֶאת‬ ‫בִּ ְת ִחלָּ ה הָ רוֹפְ ִאים ִה ְתנַגְּ דוּ נִ ְמ ָרצוֹת‪ַ ,‬א ֵאלּוּ ִהבְ ִטיחוּ לָ הֶ ם ֶשׁ ַיּעֲשׂוּ ז ֹאת‬ ‫יטב'" ִה ְמ ִשׁי הָ ַרב בְּ ִה ְתלַ הֲ בוּת‬ ‫ְדּבָ ָריו‪"- .‬וְ זֶ הוּ‪' :‬וְ ַא ָתּה ָאמַ ְר ָתּ הֵ ֵ‬ ‫בִּ ְמ ִהירוּת וּבְ שֶׁ ֶקט‪ .‬וְ כָ עָ שׂוּ‪ְ .‬תּ ִחלָּ ה‪ָ ,‬תּהוּ הָ ַאבְ ֵרכִ ים מַ ה ְמּקוֹמָ הּ שֶׁ ל‬ ‫'א ָתּה ָאמַ ְר ָתּ 'הֵ יטֵ ב'?? ָא ַמ ְר ָתּ‬ ‫אוֹמר לָ ָאדָ ם‪ַ :‬‬ ‫ֵ‬ ‫"שֶׁ הַ שֵּׁ ם יִ ְתבָּ ַר‬ ‫ְתּפִ לַּ ת הוֹדָ יָה ְנִרגֶּשֶׁ ת לְ יַד ִמטָּ תוֹ שֶׁ ל חוֹלֶ ה ָאנוּשׁ שֶׁ כִּ ְמעַ ט וְ ָאפְ סָ ה ִתּ ְקוָ ה‬ ‫יטיב עִ ָמּ '!‬ ‫'א ִ‬‫שֶׁ הַ שֵּׁ ם הוּא טוֹב‪ ,‬וְ הוּא עוֹשֶׂ ה לְ ַרק טוֹב??? ָאז ֵ‬ ‫וּסמוּכִ ים‬ ‫ישׁית‪ ,‬שֶׁ הֵ ם כֹּה מַ אֲ ִמינִים ְ‬ ‫לְ חַ יָּיו‪ַ ,‬א ְראוּבֵ ן ִה ְסבִּ יר לָ הֶ ם חֲ ִר ִ‬ ‫יטיב עִ ְמּ עַ ל כָּ ‪ ,‬שֶׁ ִתּ ְר ֶאה בֶּ אֱ ֶמת כַּ מָּ ה טוֹב ה'‪ ,‬וְ כַ מָּ ה טוֹב‬ ‫ֵא ִ‬ ‫אוֹתהּ כָּ אן וְ עַ כְ שָׁ ו וְ רוֹצִ ים‬ ‫ָ‬ ‫רוֹאים‬ ‫ִ‬ ‫בִּ ישׁוּעַ ת ה' עַ ד שֶׁ הֵ ם כְּ בָ ר מַ מָּ שׁ‬ ‫לְ הוֹדוֹת לוֹ יִ ְתבָּ ַר !" ַי ֲעקֹב ִה ְק ִשׁיב כִּ ְמהֻ פְּ נָט‪ .‬הַ ְדּבָ ִרים נִכְ נְ סוּ כְּ מוֹ‬ ‫יתנִ י וַ ְתּ ִהי לִ י לִישׁוּעָ ה" ‪-‬‬ ‫אוֹד ה' כִּ י עֲנִ ָ‬ ‫לְ הוֹדוֹת עָ לֶ יהָ ‪ .‬כְּ מוֹ ֶשׁכָּ תוּב‪ְ " :‬‬ ‫ִחצִּ ים חַ ִדּים לְ לִבּוֹ‪"- .‬וּלְ הֵ פֶ ‪ ,‬כַּ אֲ שֶׁ ר ָה ָאדָ ם הוּא ָתּ ִמיד בִּ ְתלוּנוֹת עַ ל‬ ‫מוֹדה ְל עוֹד ִלפְ נֵי ַה ְישׁוּעָ ה ֵמרֹב בִּ טָּ חוֹן מֻ ְח ָלט בְּ ‪ ,‬וְ ָאז בּוֹא‬ ‫ֶ‬ ‫אֲ ִני‬ ‫יוֹתר‪ .‬וּכְ מוֹ שֶׁ ָאנוּ‬ ‫הַ שֵּׁ ם חַ ס וְ שָׁ לוֹם‪ָ .‬אז ִמיּוֹם לְ יוֹם מַ צָּ בוֹ נִ ְהיֶה גָּרוּעַ ֵ‬ ‫ָתּבוֹא הַ ְישׁוּעָ ה‪ַ .‬ה ְתּפִ לָּה הָ יְ ָתה ְמרוֹמֶ ֶמת‪ .‬הַ הוֹדָ יָה וְ הַ ִשּׂ ְמחָ ה שָׁ ם‬ ‫פָרשַׁ ת 'כִּ י ָתבוֹא'‪ ,‬שֶׁ כָּ ל הַ תּוֹכֵ חָ ה בָּ ָאה‪ ,‬חַ ס‬ ‫רוֹאים שָׁ ם עוֹד בְּ ָ‬ ‫ִ‬ ‫בַּ חֶ דֶ ר הֶ עְ פִּ ילוּ ִלפְ סָ גוֹת‪ִ .‬אם ִמישֶׁ הוּ זָר הָ יָה נִ ְקלָע לַמָּ קוֹם בָּ טוּחַ הָ יָה‬ ‫טוֹבוֹתיו וּבְ ַרחֲ מָ יו הַ ְמרֻ בִּ ים‬ ‫ָ‬ ‫יקא ִבּגְ לַ ל שֶׁ ֵאין ִמ ְתבּוֹנְנִים בְּ‬ ‫וְ שָׁ לוֹם‪ ,‬דַּ יְ ָ‬ ‫שֶׁ ְמּא ָֹרע ְמשַׂ מֵּ ַח ְמאֹד ִמ ְתחוֹלֵל‪ָ ...‬ה ָאב עָ צַ ם ֶאת עֵ ינָיו‪ ,‬וְ ָר ָאה ְבּ ִד ְמיוֹנוֹ‬ ‫'תּחַ ת אֲ שֶׁ ר ל ֹא עָ בַ ְד ָתּ ֶאת ה' אֱ ֶקי‬ ‫שֶׁ ל הַ שֵּׁ ם‪ ,‬כְּ מוֹ שֶׁ כָּ ְתבוּ שָׁ ם ַ‬ ‫הוֹדיָה אֲ ִמ ִתּית‪ .‬הָ יְ ָתה‬ ‫ֶאת ְיהוּדָ ה בָּ חוּר בָּ ִריא‪ ,‬עַ לִּיז וְ שָׂ מֵ חַ ‪ .‬הָ י ְָתה זוֹ ָ‬ ‫בְּ ִשׂ ְמחָ ה וּבְ טוּב לֵבָ ב מֵ רֹב כֹּל'‪ .‬וְ הַ יְ נוּ‪ִ ,‬מפְּ נֵי שֶׁ לּ ֹא עָ בְ דוּ ֶאת ה'‬ ‫קוֹרהּ בְּ בִ ָטּחוֹן מֻ ְחלָט בְּ ִמי שֶׁ ָא ַמר וְ הָ יָה הָ עוֹ ָלם‪.‬‬ ‫זוֹ הוֹדָ יָה עֲמֻ ָקּה שֶׁ ְמּ ָ‬ ‫לִראוֹת ֶאת טוּב‬ ‫עוֹררוּ ְ‬ ‫בְּ ִשׂ ְמחָ ה בִּ זְ מַ ן שֶׁ הָ יָה לָ הֶ ם כָּל טוּב‪ ,‬וְ ל ֹא ִה ְת ְ‬ ‫הוֹדָ יָה עַ ל ָכּ שֶׁ הַ ְישׁוּעָ ה לָבֶ טַ ח עוֹמֶ דֶ ת בַּ פּ ֶַתח‪ .‬הֵ ם יָצְ אוּ ִמחוּץ‬ ‫ה' וּלְ הוֹדוֹת לוֹ ָתּ ִמיד ‪ -‬עַ ל כֵּן בָּ ָאה עֲלֵ יהֶ ם הַ צָּ ָרה הַ זּ ֹאת‪ .‬שֶׁ אוּלַ י‬ ‫לַחֶ דֶ ר‪ ,‬וְ ִה ְמ ִשׁיכוּ ָל ִשׁיר וְ ל ְִרקֹד בְּ ִשׂ ְמחָ ה וּבְ ִה ְתלַהֲ בוּת‪ ,‬תּוֹ ִה ְתעַ לְּמוּת‬ ‫ִמתּוֹ הַ צָּ רוֹת יִ זְ כּוּ לְ ִה ְת ָק ֵרב לַ ה' וּלְ ִה ְתבּוֹנֵן בַּ חֲ סָ ָדיו יִ ְתבָּ ַר ‪ "...‬וְ ֶאת‬ ‫מֻ ְחלֶטֶ ת מֵ ַהמַּ בָּ ִטים הַ ִמּ ְת ַפּלְּ ִאים שֶׁ שֻּׁ גְּ רוּ אֲ לֵיהֶ ם ִמ ָכּל עֵ בֶ ר‪ִ .‬מתּוֹ‬ ‫בוֹתיו כְּ בָ ר נ ְָדדוּ הַ ְרחֵ ק‪.‬‬ ‫הַ ְשּׁ ָאר ַי ֲעקֹב כְּ בָ ר ל ֹא ִהצְ לִ יחַ לִ ְשׁמֹעַ ‪ .‬מַ ְח ְשׁ ָ‬ ‫לַהַ ט הָ ִרקּוּד ִהבְ ִטיחַ הָ ָאב‪ ,‬כְּ שֶׁ ְדּמָ עוֹת בְּ עֵ ינָיו‪" :‬אֲ נִי ְמ ַקבֵּ ל עַ ל עַ ְצ ִמי‪,‬‬ ‫ְשׁ שָׁ ה בָּ נִים הָ יוּ לוֹ לְ ַי ֲעקֹב‪ .‬בָּ נִ ים שֶׁ ִמּזְּ מַ ן כְּ בָ ר ִהגִּ יעוּ לְ גִ יל‬ ‫בְּ לִי נֶדֶ ר‪ ,‬שֶׁ גַּם בַּ חֲ תֻ נַּת בְּ נִ י אוֹדֶ ה ַלה' בְּ צִ בּוּר ִבּ ְתפִ לַּת ' ִנ ְשׁמַ ת כָּל חַ י'"‪.‬‬ ‫הַ ִשּׁדּוּכִ ים‪ .‬ל ֹא ָראוּ הֵ ם שׁוּם זִ יק ֶשׁל ִתּ ְקוָ ה‪ ,‬שֶׁ יַּצִּ יעוּ לָ הֶ ם הַ צָּ עַ ת‬ ‫בְּ א ַֹרח נֵס ָו ֶפלֶא‪ ,‬זְ מַ ן ָקצָ ר ל ְַא ַחר ֵארוּעַ ֶזה ִדּוְּ חוּ הָ רוֹפְ ִאים‪ ,‬כִּ י ַמצָּ בוֹ‬ ‫יתם‪ ,‬כַּ אֲ שֶׁ ר‬ ‫ֲבוּרם‪ .‬הָ עַ ְצבוּת וְ הַ חַ ְשׁכוּת גָּבְ רוּ עַ ד ְמאֹד בְּ בֵ ָ‬ ‫ִשׁדּוּ ע ָ‬ ‫הוֹרידוּ לוֹ ַא ְרבָּ עִ ים ָאחוּז מֵ הַ ַח ְמצָ ן שֶׁ הָ יָה צָ ִרי‬ ‫שֶׁ ל יְהוּדָ ה ִה ְתיַצֵּ ב‪ִ .‬‬ ‫וּמ ַתּ ְח ָתּיו ְשׁ ָאר‬ ‫הַ גָּדוֹל מֵ הַ בָּ נִים כְּ בָ ר עָ בַ ר ֶאת גִּ יל הַ ְשּׁ ִשׁים‪ִ ,‬‬ ‫עוֹרר ְל ַאט ל ְַאט וְ תוֹ זְ מַ ן ָקצָ ר שָׁ ב לְבֵ יתוֹ בָּ ִריא‬ ‫קֹדֶ ם‪ ,‬הוּא ִה ְת ֵ‬ ‫הָ ַא ִחים ‪ -‬כֻּלָּם ְמחַ כִּ ים לִ ישׁוּעָ ה וּלְ זִ וּוּג ִמשָּׁ מַ יִם‪ַ .‬אחֲ ֵרי ֶשׁשָּׁ מַ ע ַי ֲעקֹב‬ ‫ירת " ִנ ְשׁמַ ת ָכּל חַ י"‬ ‫וְ שָׁ ֵלם‪ .‬כַּמּוּבָ ן שֶׁ הוֹדוּ הֵ ם לְהַ שֵּׁ ם יִ ְתבָּ ַר בַּ אֲ ִמ ַ‬ ‫ֶאת ִדּבְ ֵרי הַ ִה ְתחַ זְּ קוּת ִמפִּ י ַהדַּ ְרשָׁ ן‪ ,‬לְפֶ ַתע ִה ְתמַ לֵּ א לִבּוֹ בְּ ִת ְקוָ ה‬ ‫אוֹתהּ הַ שָּׁ נָה ִה ְתחַ ֵתּן הַ בָּ חוּר‪ .‬גַּם בַּ חֲ תֻ נָּה הוֹדוּ‬ ‫עוּדה‪ .‬וְ כֵן ָזכוּ שֶׁ בְּ ָ‬ ‫וּבִ ְס ָ‬ ‫וּבְ בִ טָּ חוֹן בַּ ה'‪ ,‬וּכְ שֶׁ חָ זַ ר לְ בֵ ית וֹ ִספֵּ ר לְ ִא ְשׁתּוֹ כָּ ל מַ ה שֶּׁ שָּׁ מַ ע בַּ ִשּׁעוּר‪- .‬‬ ‫ירת " ִנ ְשׁ ַמת"‪ ,‬וְ כֵ ן ִחלְּקוּ לְמַ זְ ֶכּ ֶרת ְתּפִ לָּה זוֹ‪ִ ,‬א ָתּהּ‬ ‫לַה' בְּ רֹב עַ ם בַּ אֲ ִמ ַ‬ ‫"מי יוֹדֵ עַ ‪ָ ,‬רחֵ ל" הוּא ָאמַ ר לָ הּ "אוּלַ י אֲ נ ְַחנוּ ל ֹא ִמ ְתבּוֹנְנִים מַ ְספִּ יק‬ ‫ִ‬ ‫רוֹאים‬ ‫מוֹדים מַ ְספִּ יק‪ .‬אוּלַ י אֲ נ ְַחנוּ בֶּ אֱ מֶ ת ִ‬ ‫בְּ חַ ְסדֵ י ה' עָ לֵ ינוּ‪ ,‬וְ ל ֹא ִ‬ ‫זָכוּ ל ְִראוֹת ֶאת יְשׁוּעוֹת ה'‪ ,‬הָ רוֹ ֵפא הָ אֲ ִמ ִתּי‪ַ ,‬הטּוֹב וְ הָ ַרחֲ מָ ן‪ ,‬שֶׁ הַ כֹּל‬ ‫ַרק מַ ה שֶּׁ חָ סֵ ר לָ נוּ וּמַ ה שֶּׁ לּ ֹא הוֹלֵ לָ נוּ טוֹב בַּ חַ יִּ ים‪ ...‬אוּלַ י ז ֹאת‬ ‫בְּ יָדוֹ‪) .‬ע"פ ִספּוּר אֲ ִמ ִתּי שֶׁ הוּבָ א בְּ סֵ פֶר "מַ טֵּ ה ַאהֲ רֹן" עַ ל 'נ ְִשׁמַ ת ָכּל חַ י'(‬ ‫‪.‬קבְּ לוּ עֲלֵ יהֶ ם הַ בַּ עַ ל וְ הָ ִאשָּׁ ה‪,‬‬ ‫הַ ִסּבָּ ה שֶׁ הַ ִשּׁדּוּכִ ים ל ֹא ְנִר ִאים בָּ אֹפֶ ִקּ ִ‬ ‫טועמיה ‪ -‬דפוס ספיד פרשת כי תבוא תשפו‬ ‫‪65‬‬ ‫שֶׁ מֵּ עַ ָתּה יִ ְתחַ זְּ קוּ ְמאֹד בְּ ִמדָּ ה זוֹ ש‬ ‫תמימות דעים בהלכה זו בין כל הפוסקים"‪.‬עמדנו כולנו עם אמא מתפלאים‪,‬‬ ‫סיפורים מחזקים‪-‬אמונה‬ ‫איזו הלכה נאמרה על איבוד כסף שנחסך משך שנתיים להרחבת דירה? היינו‬ ‫משתוממים‪ ,‬אבא ניגש לארון הספרים בזריזות האופיינית לו‪ ,‬הוציא שו"ע אורח‬ ‫הגמרא אומרת שמשניות סדר זרעים נקרא אמונה כיון שמאמין בחי העולמים‬ ‫חיים‪ ,‬פתח בסימן ר"ל סעיף ה' וקרא בקול את ההלכה‪" :‬לעולם יהא אדם רגיל‬ ‫וזורע שכן מי אמר שתצליח התבואה יכול להיות שכל עמלו יהיה לריק לכן‬ ‫לומר 'כל מה דעביד רחמנא לטב עביד' "‪" .‬ראו"‪ ,‬הוסיף אבא‪" ,‬אין כוונת השו"ע‬ ‫נדרש הרבה אמונה ולכן באה מצוות ביכורים בפרשתנו להחדיר לאדם אמונה‬ ‫שאדם ירגיל עצמו לומר כתוכי את הנוסח שכתוב‪ ,‬הכוונה הברורה היא שיפנים‬ ‫תדע מה שהנך מגדל אנו מכוחך אלא מכח מי שאמר והיה העולם ולכן את‬ ‫אדם לתוך תוכו כי כל מה שקורה לו‪ ,‬גם הפרט הכי קטן ושולי‪ ,‬הכל לטובה‪ ,‬אף‬ ‫הפרי הראשון שלך תתן לכהן שתדע ששום דבר לא מכוחך כתוב במכילתא‬ ‫אם הוא רואה וחושב ו‪...‬בטוח!‪ ...‬שזה רעה‪ ,‬גם האבידה של הכסף למטרה כל כך‬ ‫דרבי ישמעאל ] בשלח ‪ -‬מסכתא ד ויהי פרשה ג [ אבטליון אומר כדי היא האמונה שהאמינו‬ ‫חשובה עלינו לדעת ולהיות בטוחים שזה לטובה!"‪.‬אבא הפסיק לרגע‪ ,‬גם עבורו‬ ‫בי שאקרע להם את הים שנ' ויאמן העם וישמעו וגו' )שמות ד לא(‪.‬רואים‬ ‫היו אלה רגעים לא קלים‪ ,‬אך ברכות‪ ,‬בנוחות‪ ,‬ובשלווה שאמר אבא את דבריו‪,‬‬ ‫מדברי חז"ל שהים נקרע לישראל רק מכח האמונה‬ ‫נרגענו כולנו‪ .‬אבא החל לפזם את הניגון אותו אהב‪" :‬טוב להודות לה' "‪ ....‬אט‬ ‫להלן סיפור על האמונה ‪-‬החדר שנבנה באמונה בה' יתברך‬ ‫אט הצטרפנו כולנו לניגון‪ ,‬השירה התחזקה‪ ,‬אמא שבה לחייך‪ ,‬הצבע חזר לפנים‪,‬‬ ‫השירה הלכה וגברה‪ ,‬ובד בבד התנחמנו כולנו שאכן הכל לטובה‪ .‬את המהפך‬ ‫‪ ,‬סיפר הרבי בכיתה את סיפורו האישי‪ .‬הילדים הקשיבו לכל הגה שיצא מפיו‪ ,‬וכך‬ ‫מבכי ויגון לשמחה ושירה לא אשכח כל ימי‪ ,‬למדנו אז פרק חי בהלכות אמונה‬ ‫החל בסיפורו‪ :‬אבי ישב ולמד בכולל כל היום‪ ,‬הוא עזב את הבית לתפילת שחרית‬ ‫בה'‪ ,‬להודות לה' תמיד בכל מצב ובכל מקרה או מאורע‪ ,‬אבא הרחיב בימים‬ ‫בנץ‪ ,‬ולאחר מכן סעד ליבו בפת לחם אותו הכינה לו אמא‪ .‬לאחר מכן עד שעות‬ ‫הבאים את הנושא עד שהרגשנו כולנו בקרבת ה' שבודאי עשה זאת לטובה‪ ,‬וכבר‬ ‫הערב היה יושב ולומד תורה מתוך חשק והתלהבות‪ ,‬לנו הילדים עבר המסר‬ ‫לא הצטערנו על מה שקרה‪.‬שבוע לאחר מכן ביום חמישי בצהרים‪ ,‬הגיע בדואר‬ ‫הברור‪ :‬אבא מקריב את חייו ללימוד התורה הקדושה‪ ,‬הרגשנו בעצמנו גאווה‬ ‫מכתב ממוסדות התלמוד תורה של הילדים‪ .‬על המעטפה היה כתוב‪" :‬לכב'‬ ‫מסוימת ובתוך ליבנו הערכנו את לימוד התורה לערך הנעלה ביותר שקיים‬ ‫הרב‪ "...‬ושמו של אבא התנוסס על המעטפה‪ .‬מפני כבודו ודרך ארץ לאבא‪,‬‬ ‫בעולם‪.‬כל ניהול הבית על אחד עשר ילדיו נפל על כתפיה של אמא‪ .‬אמא היתה אשת‬ ‫המתינה אמא עם המכתב לערב לתת לאבא לקרוא זאת ראשון‪" .‬מענין מה‬ ‫חיל במלוא מובן המילה‪.‬כל גודלה של הדירה בה התגוררנו היה "חדר וחצי‪"!...‬‬ ‫רוצים בחיידר?" חשבה לעצמה‪" ,‬והלא שכר הלימוד משולם בזמן מידי חודש‬ ‫היום לאחר שכל הילדים נישאו והקימו בתים‪ ,‬אנו לא מסוגלים להבין איך גדלנו‬ ‫בחודשו‪ ,‬מדוע שלחו זאת בדואר‪ ,‬וכי לא יכלו לשלוח זאת עם אחד‬ ‫אחד עשר ילדים בחדר וחצי‪ .‬האמת היא‪ ,‬שגם לאמא היה קשה מאד‪ ,‬וכאשר נולד‬ ‫הילדים?"בערב הגיע אבא כדרכו‪,‬‬ ‫הילד האחד עשר‪ ,‬החליטה אמא לעשות שינוי‪ .‬בשנים הללו לא היו "פרויקטים"‬ ‫משרה אווירה רגועה ושלווה‪ .‬לאחר שהתיישב‪ ,‬קיבלנו כולם את פניו בחביבות‪.‬‬ ‫לדירות גדולות או לקיחת משכנתאות וכו'‪ ,‬אמא החליטה אחרי הרבה מחשבה‬ ‫אבא שאל איך עבר היום? ההתעניינות הקבועה שלו אל כל ילד וילד‪ .‬לאחר מכן‬ ‫ובהתייעצות עם אבא‪ ,‬לסגור את המרפסת הגדולה לחדר‪ ,‬בדרך זו יקטן הבאלגן‬ ‫הגישה לו אמא את המכתב ממוסדות התלמוד תורה‪.‬אבא פתח בעדינות את‬ ‫ותבוא רווחה קלה לבית‪ .‬הדאגה היחידה שנותרה היא "כסף מנלן?" אמא ואבא‬ ‫המכתב‪ ,‬עיניו ריצדו על המילים שנכתבו על הנייר של המוסדות‪ ,‬ופניו לבשו‬ ‫לא רצו לשמוע או לחשוב על לקיחת הלוואה‪ ,‬מהיכן יהיה להחזיר ולפרוע את‬ ‫צורה ופשטו צורה‪ ,‬דמעה התגלגלה מעינו הימנית‪ ,‬ובידו הוא ניגב את עינו‬ ‫ההלוואה אם כל חודש בניסי ניסים מספיק הכסף בקושי להוצאות הבסיסיות‪.‬‬ ‫השמאלית‪ .‬כולנו ואמא עמדנו מופתעים‪ .‬מה כתוב שם? ואבא המשיך לקרוא‪,‬‬ ‫ובכלל חובות על הלוואה עלולים להטריד את אבא בלימודו ואז יצא כל השכר‬ ‫ולפתע פסק לקרוא ופרץ בבכי‪ .‬רק כעבור רגעים של מתח וחרדה התחזק אבא‬ ‫בהפסד‪ .‬הכל נועד למטרה החשובה של לימוד תורה‪ ,‬וח"ו לפגוע או לפגום בערך‬ ‫וקרא‪" :‬הנהלת מוסדות התלמוד תורה מבקשת בזאת להביע את איחוליה לרגל‬ ‫נעלה וקדוש זה‪.‬מבין כל הרעיונות העלתה אמא הצעה‪ ,‬היא ביקשה מאבא שיבנה‬ ‫זכייתכם בהגרלה הגדולה לטובת מוסדות התורה הקדושים‪ ,‬תרומתכם הכבירה‬ ‫קופה גדולה מעץ שלא ניתן יהיה לפותחה אלא ע"י שבירתה‪ ,‬ולשם יכניסו את כל‬ ‫למען לימוד התורה של תשב"ר זיכתה אתכם בפרס הראשון בסך‪ 500 ...‬לירות!"‪.‬‬ ‫עודפי הגרושים והפרוטות שנשארים מכל קניה‪ ,‬ובמשך הזמן בעזה"ש תתמלא‬ ‫כאן כבר לא יכל אבא להמשיך והוא השתתק‪ .‬רגע לאחר מכן פרצנו כולם בבכי‪.‬‬ ‫הקופה‪ ,‬ומהכסף הזה יסגרו את המרפסת לחדר‪ .‬הילדים צחקו מהרעיון‪ ,‬אך אמא‬ ‫הרבה דמעות של שמחה זלגו שם‪,‬‬ ‫דבקה בו‪ ,‬ואף אבא תמך ברעיון‪ ,‬והוסיף "אין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן‬ ‫אמא היתה בהלם‪ ,‬היא לא היתה מסוגלת להכיל את בשורת המכתב‪ .‬זה היה‬ ‫העין" ומה סמוי יותר מקופה שכזו?מאז בכל יום יומיים ניגשנו אמא או אחד‬ ‫מעמד כ"כ מרומם ומיוחד‪ ,‬גם אבא הצטרף לבכי‪ .‬היה זה בכי של הודיה ואבא‬ ‫מהילדים ששב מקניות‪ ,‬וכל עודפי הפרוטות שנותרו שולשלו אל הקופה עליה כתבו‬ ‫פלט תוך כדי הבכי‪" :‬בורא עולם רצה לנסות אותנו‪ ,‬וב"ה עמדנו‬ ‫הילדים באותיות גדולות‪" :‬ברכת הבית"‪.‬חלפו שנתיים‪ ,‬וערב אחד פנתה אמא אל‬ ‫בנסיון!"המעניין בכל זה הוא שאבא אף לא רכש כרטיס הגרלה‪ ,‬כל ילד‬ ‫כל בני הבית ואמרה להם שהיא חושבת שהנה הגיע הזמן לפתוח את הקופה‬ ‫מהכיתות הגבוהות קיבל פנקס הגרלה למכירה בין השכנים וקרובי המשפחה‪ ,‬מי‬ ‫ולממש את הרעיון שכה מייחלים לו – סגירת המרפסת‪ .‬לאחר שאבא נתן את‬ ‫שקיבל מעט כסף לא כפי ערך הכרטיס יכל לאסוף את אותם הכספים ואם ביחד‬ ‫הסכמתו‪ ,‬הורמה הקופה הכבדה על השולחן‪ ,‬ועם דפיקות פטיש מכל הצדדים‪ ,‬אט‬ ‫הגיע הסכום לערך כרטיס ההגרלה זכאי היה לכתוב כרטיס על שמו‪ ,‬ואכן אחד‬ ‫אט נסדקה הקופה עד שנפער בה פתח רחב דרכו הוציאו את הכסף‪ .‬כל הילדים‬ ‫מהילדים אסף סכום של ערך כרטיס ורשם זאת על שם המשפחה‪ ,‬וכרטיס זה‬ ‫השתתפו ב‪"...‬ספירת המלאי"‪ .‬כעבור שעה ארוכה התברר שחסכו סכום של ‪500 ...‬‬ ‫עלה בגורל‪.‬לאחר שנרגענו‪ ,‬החל אבא לפזם את ניגונו האהוב "טוב להודות‬ ‫לירות‪ ,‬סכום עצום בזמנים ההם‪ .‬פניה של אמא קרנו מאושר‪ .‬החלום עומד‬ ‫לה'‪ ."...‬השירה והריקודים היו בעוצמות כאלו שלא ביישה שום חתונה‪ .‬השמחה‬ ‫להתגשם‪ .‬כולם צהלו והאווירה היתה שמחה למאד‪.‬‬ ‫פרצה גבולות‪ ,‬ועל אף שנטפנו זיעה כמים‪ ,‬לא פסקנו מלרקוד ולהודות לה' על‬ ‫למחרת בבוקר הלכה אמא לשוק מחנה יהודה‪ ,‬שם ליד סימטת אגריפס עמדה‬ ‫הנס המופלא לו זכינו‪.‬אבא ואמא בנו את החדר וסגרו את המרפסת‪ ,‬החדר היה‬ ‫חנותו של השיפוצניק א' א'‪ ,‬שמו יצא לפניו שעבודה שלו עומדת לנצח‪ .‬אמא‬ ‫"חדר האמונה"‪ ,‬הוא נבנה מכסף שלא אנחנו חסכנו‪ ,‬ולא אנחנו אגרנו‪ ,‬הוא נבנה‬ ‫הזמינה אותו לפגישה בבית ע"מ להגיש הצעת מחיר‪ .‬השיפוצניק הגיע לבית‪ ,‬מדד‪,‬‬ ‫מכסף נקי מבורא עולם ללא נקיפת אצבע‪ ,‬ויחד עם החדר נבנה בנו היסוד‬ ‫חישב‪ ,‬רשם‪ ,‬שירטט‪ ,‬בלוקים‪ ,‬צנרת‪ ,‬חשמל ומים‪ ,‬סיד‪ ,‬מסגרת עץ לחלון וכו'‪,‬‬ ‫האמונה‪ ,‬ש"כל מה דעביד רחמנא לטב עביד"‪.‬‬ ‫בקיצור כל מה שצריך לבניית חדר באיכות טובה וחזקה‪ .‬סך כל ההצעה הסתכמה‬ ‫האמונה בה' מלאה את הבית במצרכים וכל טוב‬ ‫ב‪ 500...‬לירות!!! מרוב שמחה‪ ,‬אמא התקשתה לעכל שאכן זה בדיוק הסכום שהיא‬ ‫סיפר הרב מנחם שטיין שליט"א‪,‬בהרצאה שנתן על אמונה קם מחנך וסיפר‬ ‫אמורה לשלם‪ ,‬הרעיון שצחקו עליו הוכיח את עצמו‪ ,‬והיא הודתה מכל ליבה לבורא‬ ‫בהרצאתו ‪:‬לפני עשרים שנה שהמצב הכלכלי לא היה זוהר ‪ .‬מדי יום חמישי‬ ‫עולם שנתן לה את הרעיון הנפלא והסבלנות הארוכה בחסכון של "ברכת הבית"‪.‬‬ ‫בערב אני רגיל להניח על השולחן בסלון או במטבח כחמש מאות שקלים‪ ,‬ואשתי‬ ‫השיפוצניק קבע כי שני שליש מהסכום ישלמו לו לאחר שכל חמרי העבודה יגיעו‬ ‫קונה בהם את כל מוצרי המזון הדרושים לה לשבת כולל עופות ודגים‪ ,‬אך באותו‬ ‫לשטח‪ ,‬ושאר הכסף בסיום כל העבודה‪.‬כעבור ימים ספורים‪ ,‬פרקה משאית ליד‬ ‫שבוע לא היה ברשותי אפילו אגורה אחת לתת‪ – .‬ולי עדיין אין שום פתרון‬ ‫הבית ערימות של שקי חול‪ ,‬מלט‪ ,‬בלוקים‪ ,‬חצץ‪ ,‬וכל מה שהיה דרוש לבניה‪ .‬בבוקר‬ ‫באופק‪ .‬הדבר היחיד שהחזיק אותי ברגעים הקשים הללו היו דבריו של רבי‬ ‫למחרת יום חמישי ערב שבת‪ ,‬הלכה אמא לבנק לפרוט את כל מטען המטבעות‪.‬‬ ‫חיים מוולוז'ין‪ ,‬שכבר מתקופת נשואי הפכו לחלק בלתי נפרד מחיי‪ .‬שנים‬ ‫לאחר שפרטה את הכסף לשטרות הכניסה אותם לשקית נייר שחורה‪ ,‬ופנתה אל‬ ‫ארוכות אני עובד על עצמי כדי לבטל בליבי את ההתפעלות מקשרים או‬ ‫שוק מחנה יהודה אל חנותו של השיפוצניק ע"מ לשלם לו את החלק שסוכם כי‬ ‫פרוטקציות למיניהן‪ ,‬מפרופסורים או עורכי דין מוצלחים במיוחד‪ ,‬ומחדיר‬ ‫יקבל‪.‬אמא חצתה את השוק שהיה מלא מפה לפה בקונים לכבוד שבת‪ ,‬משם פנתה‬ ‫בליבי את האמונה שהכל בידי שמים‪ ,‬כשהקב"ה לא רוצה – לא תעזור שום‬ ‫לסמטת אגריפס היישר לחנותו של השיפוצניק‪ .‬בהרהוריה עברה על הזמנים‬ ‫השתדלות שהיא‪ ,‬וכשהוא רקוצה – הדברים מצליחים גם כמעט ללא השתדלות‪.‬‬ ‫הקשים שחלפו כאשר לא פעם המצב היה כ"כ קשה‪ ,‬עד שכמעט ונכנעה לקחת מעט‬ ‫נכנסתי לחדרי‪ ,‬נעלתי אותו‪ ,‬כיביתי את האור והתחלתי לבכות‪" :‬אין עוד‬ ‫כסף מהקופה‪ ,‬אך בסופו של דבר יצאה מהמצב הקשה ובקופה לא נגעה‪ .‬עכשיו‬ ‫מלבדו"‪ .‬בחוץ סברו בני הבית שכנראה נכנסתי ללמוד‪ ,‬אני עמדתי שם והתרכזתי‬ ‫היא הולכת לסגור מעגל‪ .‬היא נכנסה לחנות‪ ,‬והשיפוצניק שאל האם החומר לבניה‬ ‫באמונה מוחלטת ששום כח בעולם אינו פועל מבלעדי רצון ה' – לא פצצות‪ ,‬לא‬ ‫הגיע? וכשקיבל אישור על כך‪ ,‬המתין לקבל את התשלום‪ .‬אמא הושיטה ידה לתיק‪,‬‬ ‫מחלות‪ ,‬לא מוות ולא עניות‪ .‬אתה זן ומפרנס לכל – אמרתי ובכיתי – מביצי‬ ‫חיפשה בין התאים‪ ,‬אך את הכסף לא מצאה! חיפשה לאט‪ ,‬בכל תא ותא‪ ,‬חיפשה‬ ‫כינים‪ ,‬שהם הבריות הקטנות ביותר‪ ,‬ועד קרני ראמים‪ .‬אתה נותן לחם לכל בשר‪,‬‬ ‫בכיס המעיל הימני והשמאלי‪ ,‬אך גם שם זה לא נמצא‪ .‬חיפשה וחיפשה וחיפשה‪,‬‬ ‫מאן דיהיב חיי – מי שנותן לי פעימות לב‪ ,‬יהיב מזוני – נותן לי את האמצעים‬ ‫הכסף נעלם‪ ,‬המוכר ניסה להרגיעה ואמר לה "אולי השארת את שקית הכסף‬ ‫להתקיים‪ .‬לא לחכמים לחם‪ ,‬וכל מזונותיו של אדם קצובים לו ושום השתדלות‬ ‫בבנק?" אך אמא זכרה היטב שלקחה בידיה את שקית הכסף ויצאה עמה‬ ‫לאתעזור‪ .‬חשבתי על כל אותם דברים שאנו מסתמכים עליהם‪ :‬קרן מכבי וקרן‬ ‫מהבנק‪".‬א‪ ...‬א‪ ...‬ני‪ ...‬לאאאאא‪ ...‬מוצצצאת‪ ...‬את‪ ...‬הכסף!" זעקה אמא נסערת‪,‬‬ ‫פנסיה וביטלתי אותם מכל וכל – אין בהם ממש‪ ,‬רק אתה יתברך שולח‪ ,‬דוא‬ ‫אין חור בתיק‪ ,‬גם לא בכיסים‪ ,‬אבל‪ ...‬תכלית‪ ...‬אין כסף!‬ ‫ומפרנס‪ .‬שהיתי שם כעשרים דקות‪ ,‬במהלכם שמעתי שני צלצולים בדלת‬ ‫לאמא לא נותרה ברירה‪ ,‬אלא לשוב על עקבותיה‪ ,‬ולחפש בכל המסלול הארוך‬ ‫שאחריהן נפתחה דלת ביתי פעמיים‪ .‬לא יחסתי לכך משמעות מיוחדת‪ .‬כשיצאתי‬ ‫שעברה עד קצה השוק ולנסות לבדוק בפינות‪ ,‬במעברים‪ ,‬למעלה‪ ,‬למטה‪ ,‬אם‬ ‫קיבלו את פני הילדים‪" :‬אבא‪ ,‬שמעת מה קרה לנו?" והילדים סיפרו בהתרגשות‬ ‫השקית השחורה שם‪ .‬בסוף המסלול עמדה אמא מיואשת ושבורה‪ ,‬איה מסוגלת‬ ‫שני סיפורים בלתי שגרתיים שהתרחשו בהפרשם של כמה רגעים‪ :‬הצלצול‬ ‫לעכל מה שאירע לה‪.‬כשבר כלי חזרה אמא הביתה‪ .‬מעל שנתיים של עמל‪ ,‬חריצות‪,‬‬ ‫הראשון היה ממשפחת לוין בקומה הרביעית‪ .‬אמם סיפרה כי בתם הנשואה‬ ‫ועמידה בעקרונות ירדו לטמיון‪ ,‬וכל בעקרונות ירדו לטמיון חלום ההתרחבות של‬ ‫שמתגוררת באופקים ילדה תינוק שבועות ספורים לפני תאריך הלידה‪ ...‬התינוק‪,‬‬ ‫הדירה נגוז ברגע‪ .‬זו היתה הפעם היחידה שראיתי את אמא בוכה‪ .‬אמא באופייה‬ ‫ברוך ה'‪ ,‬בריא ושלם ובמשקל טוב‪,‬‬ ‫היתה "אשת ברזל"‪ .‬המצבים הכי קשים לא המיסו אותה‪ ,‬אך הפעם קרסה‪,‬‬ ‫בליל שבת הקרובה תתקים סעודת הודיה וסבא וסבתא‪ ,‬כמובן‪ ,‬מזומנים‪ .‬אלא‪,‬‬ ‫הדמעות חנקו את כל כולה‪ ,‬והיא לא היתה מסוגלת לסלוח לעצמה על מה‬ ‫שהתעוררה בעיה אחת – בבית משפחת לוין מוכן כל האוכל לשבת כבר ביום‬ ‫שקרה‪.‬בערב הגיע אבא מהכולל כדרכו יום יום‪ .‬כבר בדרך הוא פגש באחד הילדים‬ ‫חמישי בצהרים‪ ,‬ומאחר שאין הם רוצים לסחוב עימם סירים בנסיעה הארוכה‪,‬‬ ‫שסיפר לו על האסון שאירע‪ .‬בהיכנסו לבית חש בצער העמוק שאפף את כולם‪,‬‬ ‫הם שואלים אם אנו מסכימים להשתמש באוכל שהם הכינו לשבת‪ ...‬חלפו כמה‬ ‫ובראש את אמא שלא היתה מסוגלת לעצור מבכיה‪" .‬אבא‪ ,‬מה יהיה?" זעקו כולם‪.‬‬ ‫דקות – וצלצול פעמון נוסף בדלת‪ .‬רומני סוחב אחריו שתי עגלות עמוסות כל‬ ‫"למה זה קרה?"‪ ...‬חלק מהילדים הצטרפו לבכיה של אמא‪ ,‬והאווירה היתה‬ ‫טוב‪ ,‬משלוח מ"שפע מהדרין"‪ .‬התברר‪ ,‬שהחנות ערכה מבצע‪ ,‬שכל מי שיקנה‬ ‫קודרת ועצובה מאד‪ .‬עמדנו כולנו מסביב‪ ,‬אבא בו ראינו תמיד את המשענת‬ ‫באמצע השבוע קניה מעל מאה שקלים יכנס להגרלה‪ ,‬שבה ירויח הזוכה מזון‬ ‫בזמנים קשים‪ ,‬ממתינים למוצא פיו‪ ,‬על פניו נראה שגם הוא קיבל זאת בהלם‪,‬‬ ‫לשתי שבתות על חשבונם‪" .‬זכיתם"‪ ,‬הודיע הרומני‪ ,‬ובטרם היה סיפק ביד‬ ‫אבא קם ממקומו‪ ,‬נשם עמוקות‪ ,‬והיסה את כולם‪ .‬בין רגע שררה דממה בכל הבית‪.‬‬ ‫מישהו הגיב‪ ,‬כבר החל לרוקן שקיות בפתח הכניסה‪ .‬המחנך מחה מעל מצחו זעה‬ ‫"דעו לכם" אמר אבא‪" ,‬ישנו סעיף בשו"ע המדבר בדיוק על המצב אליו נקלענו‪,‬‬ ‫בלתי מורגשת ופרץ בבכי "כך‪ ,‬בדיוק‪ ,‬התרחשו הדברים"‪.‬‬ ‫ומעניין שאין חולק על כך לא בראשונים ולא באחרונים‪ ,‬בכלל ישנה‬ ‫טועמיה ‪ -‬דפוס ספיד פרשת כי תבוא תשפו‬ ‫ל‬ ‫‪66‬‬ ‫שמחה או סימנא טבא‪ ,‬ובגדד עושין לפעמים בליל המילה שלחן מונח עליו‬ ‫בן איש חי והליכות עולם פ' בחוקותי דיני דרך ארץ בסעודה‬ ‫ענפים ופרחים מורכבים זה על גבי זה לנוי‪ ,‬וגובלין עיסה של קמח כדי לתחוב‬ ‫בתוכה הענפים‪ ,‬וגם מביאים פרי מתוק או רמון וכיוצא כדי לתחוב בהם‬ ‫]ו [ אם בתוך סעודתו רוצה לאכול פירות ולשתות יין שצריך לברך אך ידיו‬ ‫הענפים להרכיבם זה על גבי זה‪ ,‬ופירות אלו ודאי הם נמאסים ומתקלקלים‬ ‫מלוכלכים בתבשיל‪ ,‬לא יברך בידים מזוהמות אלא יטול ידיו או יקנחם‬ ‫בכך‪ ,‬וצריך למחות בהם שלא יעשו כזאת בשום מאכל ופירות אם יהיו‬ ‫במטפחת כדי שיברך על הפירות או היין בנקיות‪ :‬גם צריך האדם להזהר‬ ‫מתקלקלים ונמאסים‪:‬‬ ‫בכמה הלכות ד רך ארץ השייכים לסעודה אשר הזהירו אותנו חז"ל בהם ואלו‬ ‫]יז[ אין סומכין קערה מלאה בפת שמא ישפך ממנה על הפת וימאס‪ ,‬ואין‬ ‫הן‪ ,‬שנים ממתינים זה לזה בקערה‪ ,‬דהיינו כשהאחד מסלק ידיו מן הקערה‬ ‫לזרוק פת מאחד לאחד אף על פי שאינו נמאס בזריקה‪ ,‬גם יש בני אדם‬ ‫לאיזה עסק אז חבירו מפסיק מלאכול עד שיגמור עסקו‪ ,‬אבל אם הם שלשה‬ ‫כשיעשו פירות כבושים במי ומלח יניחו בתוכם חתיכת פת כדי שיהיה לכבושין‬ ‫אין השנים פוסקין בשביל האחד‪ ,‬וכל זה איירי בשוים זה עם זה אבל אם‬ ‫טעם יפה וחתיכת פת זו נמאסת ומתקלקלת וצריך למחות בידם בדבר זה‬ ‫האחד מסב עם אביו או עם אחיו הגדול או עם מי שגדול בחכמה שחייב‬ ‫]ה"ע מותר להניח פת אף על פי שתימאס כיון שעושה לתיקון המאכל[‪ ,‬וכל‬ ‫בכבודו צריך להמתין לו‪ ,‬ואין הגדול צריך להמתין לקטן‪ ,‬מיהו אם יש‬ ‫אדם צריך לכבד את הלחם ועליו תבא ברכת טוב‬ ‫לפניהם תבשיל ואחד מהם סילק ידו מן הקערה לאיזה עסק שאם ימתין‬ ‫פרשת נשא ]א[ הואיל והיין חשוב גורם ברכה לעצמו שהרי מברכין עליו בורא‬ ‫השני יתקלקל התבשיל מחמת שיתקרר ולא אפשר לאכלו‪ ,‬אין צריך להמתין‬ ‫פרי הגפן אף על פי שאינו תאב לשתייתו כגון בקדוש והבדלה וברכת המזון‬ ‫אפילו קטן לגדול‪:‬‬ ‫ועוד‪ ,‬לפיכך אינו טפל לפת להפטר מברכת הגפן וכששותיהו בתוך הסעודה אף‬ ‫]ז[ אין מסתכלין בפני האוכל ולא במה שאוכל כדי שלא יתבייש‪ ,‬ואם יש לפני‬ ‫על פי שמטרתו להשרות אכילה שבמעיו ‪,‬ומכל מקום נטפל לברכת המזון ‪,‬לפי‬ ‫המסובין קערה אחת מלאה שאוכלים כולם ממנה לא יתן אחר מהמסובין‬ ‫שאינו גורם לעצמו ברכה אחרונה אלא ברכה ראשונה שבשבילה הוא עיקר‬ ‫עיניו בה לברור ממנה חלק יפה לעצמו אלא יקח מן הבא בידו‪ ,‬וגם לא יושיט‬ ‫הבאת הכוס בכל דברים הנזכר שטעונין כוס‪ ,‬משאין כן שאר אוכלים ומשקים‬ ‫ידו אלא במה שלפניו‪ ,‬גם לא יקח בידו מנה גדולה ויניח לפניו או יאחזנה בידו‬ ‫הבאים בתוך הסעודה מחמת הסעודה נטפלים לפת ואין צריכין ברכה‬ ‫ויאכל ממנה‪ ,‬ואם אוכלים על ידי כף לא ימלא הכף על כל גדותיו ויניח בפיו‪:‬‬ ‫]ח [ יזהר שלא יטנף מלבושיו באכילתו‪ ,‬ואם אוכל בידו לא ילכלך כל הידים‬ ‫ראשונה‪:‬‬ ‫אלא רק ראשי אצבעותיו‪ ,‬וטוב ונעים שלא יאכל אלא על ידי כף‪ ,‬ולא יאכל‬ ‫]ב [ היין יש לו חשיבות ולכן פוטר כל מיני משקין‪ ,‬בין בשעת סעודה בין בשאר‬ ‫אלא רק ביד אחת ולא בשתי ידים‪ ,‬ולא יניח לגימה גדולה לתוך פיו‪ ,‬ובעת‬ ‫פעמים‪,‬וצריך שיהיו המשקין לפניו בשעה שמברך על היין או שיהיה דעתו‬ ‫שמכניס המאכל לפיו יזהר שלא יתלכלך זקנו‪ ,‬ויזהר לדחות שפמו לכאן‬ ‫עליהם‪] ,‬ה"ע גם השומעים מהמקדש על היין וטעמו פוטרים שאר משקים[‬ ‫ולכאן קודם אכילתו כדי שלא ישתלשלו הרבה על שפתיו ויתלכלו הרבה‪,‬‬ ‫ואפילו שותה יין מעט דרך עראי לצורך מצוה‪ ,‬נפטרין בברכת היין אם היה‬ ‫ובכל דברים אלו יתנהג אפילו בביתו על שלחנו וכל שכן כשהוא אוכל עם בני‬ ‫דעתו עליהם‪ ,‬אבל אם לא קבע עצמו לשתיה אלא ששותה מעט דרך עראי ולא‬ ‫אדם‪:‬‬ ‫היה דעתו על משקין אחרים אינם נפטרים בברכת היין‪:‬וכשמקדשין בשבת על‬ ‫]ט[ לא ימהר בלעיסתו ואכילתו אלא יתנהג לאט לאט‪ ,‬אפילו אם מסב עם‬ ‫היין אם רוצה לשתות מים או שאר משקין אחר הקדוש קודם ברכת המוציא‬ ‫אדם גרגרן‪ ,‬ואם הבשר קשה לא יהא נושך בשיניו ומושך בידיו אלא יסלק ידו‬ ‫צריך שיהיו המים לפניו או שיכוין עליהם‪ ,‬ונכון להזהיר שהשותה מים בין‬ ‫ממנו‪ ,‬ולא ימצוץ אצבעותיו בפיו בין אכילה לאכילה‪ ,‬ולא יראה חיבה וחשק‬ ‫קדוש לברכת המוציא שלא ישתה רביעית‪ ,‬כדי שלא יתחייב בברכה אחרונה‬ ‫על האכילה‪ ,‬ולא ימלא פיו אלא רק בכדי שיוכל לדבר בשפה ברורה‪ ,‬ולא‬ ‫ויכנס במחלוקת דיש אומרים שצריך לברך ברכה אחרונה ואין ברכת המזון‬ ‫יושיט ידיו לקערה עד שיגמור לבלוע מה שבפיו‪ ,‬ויפסיק מעט בין לעיסה אחת‬ ‫פוטרת המים ששתה קודם המוציא‪ ,‬ויש אומרים שאין צריך לברך‪ ,‬ומיהו אם‬ ‫לאחרת‪ ,‬ואם המסובין עמו סילקו ידיהם מאותו מאכל גם הוא יסלק ידו אף‬ ‫על פי שעדיין תאב לאכול‪ ,‬דלאו אורח ארעא לאכול יחידי בין המסובין‪ :‬ולא‬ ‫טעה ושתה רביעית יברך ברכה אחרונה על המים קודם המוציא]ה"ע שתה‬ ‫יאחז ידו פרוסה כביצה ויאכל‪ ,‬ולא ישתה כוסו בבת אחת בלי שיור‪ ,‬אלא‬ ‫מים לפני הסעודה לא יברך בורא נפשות והרוצה לברך יש לו על מי לסמוך‬ ‫ישתה כמנהג המדינה‪ ,‬ולא ישתה שתי כוסות זה אחר זה ולא יפשוט ידו‬ ‫בתנאי שאין דעתו לשתות בתוך הסעודה שאז לא יברך כלל[‪:‬‬ ‫בקערה בפני מי שגדול ממנו אפילו אם יש קערה בפני כל אחד ואחד‪ ,‬וכל‬ ‫]ג[ יין שלפני המזון כגון הקידוש שאומרים במקום סעודה פוטר היין שבתוך‬ ‫העובר על הלכות דרך ארץ הנזכר לעיל וכיוצא בהם הרי זה רעבתן גרגרן‬ ‫המזון אם היה בדעתו לשתות בתוך הסעודה‪ ,‬ואם אין דרכו בכך ונמלך ורוצה‬ ‫מסטרא דההוא דאמר הלעיטני נא‪ ,‬והנה הוא נאחז בסבך הסט"א‪ ,‬ואם הוא‬ ‫לשתות‪ ,‬או שנתנו לו אחרים צריך לחזור ולברך‪:‬‬ ‫בעל תורה ועושה כן הרי זה מחלל שם שמים ולכן אמרו רבותינו ז"ל דרך‬ ‫]ד[ אין לברך ברכה אחרונה על היין של קידוש או יין ששותה לפני הסעודה‬ ‫ארץ קדמה לתורה‪ ,‬וכאשר האריכו בזה בספרי המוסר והיראה‪:‬‬ ‫והוא במקום סעודה‪ ,‬ואף על פי שאינו שותה יין בתוך הסעודה‪ ,‬דברכת המזון‬ ‫]י [ ייטב לבו בסעודתו אם מעט ואם הרבה יאכל פיתו בשמחה ולא בכעס‬ ‫פוטרת ברכה אחרונה של היין ששתה קודם סעודה‪ ,‬אבל אם אכל מיני מזונות‬ ‫ודאגה‪ ,‬ויזהר לאכול הטוב והמועיל לו לרפואה ולא מה שערב לו לפי שעה‪,‬‬ ‫קודם ברכת המוציא יברך ברכה מעין שלש לפני נטילת ידיים‪ ,‬ולא יסמוך על‬ ‫וישתדל לכבוש תאותו באכילה ושתיה תמיד‪ ,‬וכתבו חכמי המוסר דבהיות‬ ‫ברכת המזון לכתחילה ואם לא בירך קודם המוציא ונזכר אחר שבירך‬ ‫המאכל או המשקה לפני האדם והוא מתוק לחיכו וחביב עליו ביותר וימשוך‬ ‫המוציא לא יברך ברכה אחרונה על מיני מזונות שאכל קודם המוציא‪ ,‬רק‬ ‫ידו ממנו בשביל סיגוף לכפרת עונות‪ ,‬הרי זה נחשב תיקון גדול בתיקוני‬ ‫יכוין לפטרם בברכת המזון]ה"ע חולק שלא יברך מעין שלוש בכל גוונא[‪:‬‬ ‫התשובה ויש בו תועלת כמו התענית‪:‬‬ ‫]יא[ לא יאכל מעומד ו