טועמיה · Toamehu — כי תבוא (2026-08-24)

מגזין מיוחד המאגד
עבורכם את מבחר
עלוני השבוע
שנה שישית
גיליון מספר 664
כי תבוא
תשפ"ו
טֹו ֲֲֹע ֶֶמ ָיָה
חפשו את
חוברת העלונים
עלונים ותוכן שכל הילדים אוהבים
דיוסם ליל
מבית דפ
'ספיד'
שנת תשע"ט לפ"ק
זמני כניסת ויציאת השבת
להרשמה לקבלת החוברת
במייל ,מידי שבוע.
לחצו כאן ר"ת
08:24
מוצ"ש
07:45
ער"ש
06:33 ירושלים
08:22 07:47 06:48 בני ברק
08:24 07:47 06:40 חיפה
08:22 07:47 06:48 אשדוד
08:23 07:46 06:32 בית שמש
פנים מאירות 8ירושלים 08:23 07:46 06:49 קרית גת
טל' 02-500-4569 08:24 07:46 06:42 נוף הגליל
S025004569@Gmail.com
פר' כי תבוא תשפ"ו
גליון מס' 164
המנגנון הנפשי שמאחורי הקלילות
לעיתים קרובות ,הורים ש"הכול עובר לידם" אינם תארו לעצמכם את התמונה הבאה :השכן מהקומה
אנשים קלי דעת באמת ,אלא -אדרבה -עול החיים נתפס שמעליכם גרם לכם לנזק רציני .עשה שיפוץ בדירה שלו,
תגובות על גליון כי תצא בענין 'הבור של העבירות' כמשא כבד ומאיים מדי .לקחת את הילד ,את החינוך ואת בעקבות כך צינור מים התפוצץ,
----- השגיאות שלו ברצינות -פירוש הדבר ,לעמוד מול חרדת כל הסלון שלכם הוצף במים ,הרהיטים התנפחו וניזוקו,
הסיפור של אהר'לה הזכיר לי חוויה בלתי נשכחת אחריות עצומה ,להרגיש אשמה על כל כשל ,ולשאת בכאב חלק מהספרים הק' בארון התרטבו .הנזק מסתכם בכמה
מגיל עשר. ובפגיעות של המציאות. אלפים.
אהבתי לשחק בכדור בכניסה לבית .למרות כדי לא לקרוס תחת כובד המשקל ,המערכת הנפשית אתם עומדים שם חסרי אונים ,מגב ביד אחת ודלי ביד
אזהרות חוזרות ונשנות של אמי שמשהו יישבר - שלהם בוחרת בנתיב המילוט .אם הופכים כל כישלון לסוג השנייה ,הלב שלכם הולם בכעס.
המשכתי לבעוט בכדור במלוא העוצמה. של בדיחה ,אם שום מעשה אינו נחשב לחמור באמת ,ואם והנה נשמעות דפיקות קלות בדלת .אתם פותחים,
וזה אכן קרה :הכדור ריסק לרסיסים את המנורה
"מנפנפים" כל קושי בחיוך ,נדמה שהסכנה חלפה לה. והשכן ניצב בפתח .במקום מבט נבוך הוא מופיע עם חיוך
היקרה שעמדה בכניסה לבית.
האדישות אינה נובעת מרוגע פנימי ,אלא מניסיון נואש רחב ,טופח לכם על השכם" :אתה נראה לי רציני מדי" -
ציפיתי לגערה מוצדקת ,והייתי מפוחד מאוד .אך
להפתעתי הרבה ,אמא הגיעה ,ראתה את מה שקרה, להימנע ממפגש עם תחושת חוסר אונים. הוא אומר לך" .מדוע אתה לוקח ללב? בסך הכול קצת
כאב לה מאוד ,אך לא אמרה מילה. אך המחיר כבד :עבור הילד שגדל שם ,החומות הללו מים ...הבית שלך לא עשוי מסוכר .אל תדאג ,אנחנו נשב
היה ברור שהמסר הובן לגמרי ,ואין צורך במילים נחוות כחוסר אכפתיות .במקום ללמוד שיש למעשיו ערך ונסדר את העניינים" .ואתה כבר מנחש מראש את "סדר
מייסרות נוספות. ומשקל ,הוא מפנים שרצינות היא דבר מסוכן שיש לברוח העניינים" .עוד כמה טפיחות שכם נחמדות...
השתיקה המאופקת הזו שלאמא ,היא מקור ממנו ,ומעתיק את ההתייחסות הזאת לכל מערכות היחסים הדלת נסגרת ואתה רותח עוד יותר .לא רק בגלל המים
השראה עבורי עד היום מול משגי הילדים. בחיים. והנזק הכספי ,אלא בגלל הפער הבלתי נסבל :חומרת המצב
* כדי לעמוד מול מישהו בלב שלם וכנה ,אדם נדרש דורשת המון כובד ראש ואחריות ,ובמקום זה זכית
ימים נוראים -חשבתי שיש לו משמעות נוספת. לפגוש את עצמו .הוא נדרש להרגיש רצינות ,להודות לטפיחה על השכם ,קלילה ומזלזלת.
לא רק ענין של יראה בשפה המוכרת ,אלא כפי שיש
בטעויות ,לחוות כאב על מה שקלקל ,ולשאת במחויבות *
ביטוי "זה נורא יפה" .או כמו "הנורא" בתפילה שהגמרא
אמיתית לקשר. נחזור לסדנת אלול עליה סיפרנו בשבועות האחרונים.
ביומא אומרת שהכוונה "נורא בנפלאותיו".
* מוטי העתיק את הדפוס הקליל הזה אל מערכת היחסים הכרנו את בערי שרועד מאימת הדין עד כדי שיתוק .פגשנו
אני נהנה לקרוא כל שבוע את העלון ,אך כל פעם עם הקב"ה :כפי שאבא לא באמת דורש ,אז גם הקב"ה אין את אהר'לה שמרגיש שתשובתו היא בור ללא תחתית
מרגיש שזה די עוצר באמצע ...כמעט כל נושא לו בעיה באמת עם המעשים שלנו. שלא ייסלח לעולם .והשבוע נכיר את מוטי ]שם בדוי
מתפרש על כמה עלונים וצריך לאחוז ראש ,וגם נראה חז"ל הזהירו אותנו במילים נוקבות" :כל האומר הקב"ה כמובן[ .זה שישב במשך כל הסדנא עם חיוך קל בקצה
שיש ניסיון לקצר. ותרן הוא -יוותרו חייו" .הביטוי החריף הזה נגד מי שחושב השפתיים .מדי פעם התבדח קצת עם החברים .הכובד
לכן הצעתי )אולי לרגל השנה החדשה?( להרחיב שהקב"ה "מוותר" ,מבטא את חומרתו .משום שוויתור של ראש מסביב נראה לו מוגזם ,כמעט מגוחך.
את הגליון לשני עמודים ,לגיליון דו-צידי .נראה לי זלזול אינו אהבה ,אלא ההפך הגמור מאהבה!
שהקהל יהיה מרוצה.
ק כשהגיע תורו לשתף ,הניף יד בביטול חינני ואמר" :אני
חודש אלול אכן מביא איתו בשורה מופלאה" :המלך באמת לא מבין את כל הדרמה שלכם .הרבש"ע הוא אבא
תגובות ניתן לשלוח למייל ptachlo1@gmail.com בשדה" .המלך יוצא לקראתנו ,מאיר פנים ,ומאפשר לכל שלנו ,נכון? אבא לא מחפש לתפוס אותנו .אני והקב"ה
אחד לגשת אליו בקלות ובאהבה .אך נשים לב :הוא נמצא מסתדרים מצוין .אני עושה מה שאני יכול ,הוא מבין אותי,
אמנם בשדה ,בגובה העיניים שלנו ,אבל זה אינו מוריד אם הייתי בסדר -מה טוב .וגם אם לא -הוא מבין לגמרי
ממלכותו. שזה לא מכוונות רעות חלילה".
יש הבדל תהומי בין שמחה וביטחון באהבת השם ,לבין
על פני השטח ,מוטי נשמע כמו מי שזכה לפסגת
קלות ראש והתחמקות מאחריות.
האמונה .הוא משוחרר מחרדות ,אינו שוקע באשמה
שאלה :זה קורה כעת בתחילת השנה ,וגם כל *
מייסרת ,הוא חי בביטחון גמור ברבש"ע.
השנה .הילדים חוזרים הביתה עם סיפורים למעיישה:
ארוכים ,ולי אין את הסבלנות ויישוב הדעת אך ככל שהתבוננו יחד פנימה ,החלו להופיע סימני
אם מצאתם את עצמכם פוגשים את ימי אלול בקלילות
להקשיב .האם לשחק את זה או להסביר את עצמי? שאלה.
תשובה :יש כאן שתי שאלות :א .על עצם הקושי מופרזת ,זה הזמן לעצור לרגע להתבונן .שאלו את עצמכם
בדיוק כמו ה'שפת אם' עליה דיברנו בשבוע שעבר ,כל
להקשיב לסיפורים .וזה נוגע לקשרים שלנו בכלליות. בכנות :האם הקלילות הזו היא באמת קרבת אלוקים מלאת
דפוס נפשי שאנו מביאים לקשר עם הקב"ה ,נבנה על
ב .האם להביא את עצמינו לילדים באופן אוטנטי ,גם אהבה? או שמא היא חומת מגן שמטרתה למנוע מכם
כאשר זה עלול לפגוע בהם? תשתית החוויות הראשוניות שלנו מול העולם.
לפגוש את עומק הלב?
היום נעסוק לגבי השאלה השניה :ברור ,שאם מדובר בשיחות אישיות עם אנשים בעלי רקע דומה למוטי,
אין צורך להיבהל ולא להיכנס לחרדות כמו בערי ,וגם
בענין נקודתי ,כי בדיוק בעת הזו אתה עסוק ,אז יש יצא לי להכיר מקרוב את התופעה הזאת בחייהם .ילדים
מקום לומר את זה בצורה מועילה .בנוסח" :אני אוהב לא לשקוע בייאוש כמו אהר'לה .די בכך שנסכים להביט
שגדלו בבית שבו שום דבר לא נלקח ברצינות .ההורים
אותך ורוצה להקשיב לך .בעוד שעה אהיה פנוי יותר". ביושר על עצמינו ,ולהעניק למעשים שלנו ולנשמה שלנו
אם מדבר בבעיה מתמשכת ,אז השאלה מורכבת יותר. היו עסוקים בעצמם ,לא הציבו גבולות ברורים ,ומעולם לא
את הכבוד והרצינות הראויים להם.
כי כאשר לא אומרים להם ומנסים לשחק את זה, דרשו ממנו דין וחשבון אמיתי .כשהביא ציונים נמוכים -
בעז"ה בשבוע הבא נסגור את המעגל לקראת ראש
לפעמים הם מרגישים ,ולא מצליחים להסביר לעצמם הצטחקקו .כשעשה מעשה קונדס חמור -נפנפו ביד.
מה מרגישים .ואם אומרים -אז הם מקבלים תיקוף השנה ,עם הדפוס הרביעי והמפתיע .הישארו נא איתנו!
כשאנחנו מתבוננים בתופעה הזאת ,השאלה מתחדדת:
להרגשה שלהם ,וזה פוגע בהם יותר. וזה המקום לציין ,בפרק הבא בפודקאסט "עומקים"
מה אכן גורם להורים להתייחס לחיים בביטול כזה? מדוע
יש נוסח אחר ,שיש בו גם תקווה" .אני מאוד רוצה שיתפרסם במוצ"ש בעז"ה ,עוסק בענין הגבול בין אמפתיה
להקשיב לך ,כי אתה יקר לי מאוד .קשה לי להתרכז ,אך הם התקשו לקחת את המציאות בכובד ראש?
לבין דרישות .זה פרק קריטי בגיבוש עמדה מאוזנת של
בעז"ה עם הזמן זה יהיה לי יותר ויותר קל". התשובה נוגעת באחד המנגנונים המתוחכמים של
הורים מול הילדים או בכל מקום אחר שבו אנו נדרשים
שאלות ניתן לשלוח למייל ptachlo1@gmail.com הנפש :הקטנה והשטחה.
להפעיל סמכות .לא לפספס!
המאמרים מופיעים לצפייה ולהאזנה באתר "קול הלשון"
או בפנייה למייל המצורף
טועמיה -דפוס ספיד פרשת כי תבוא תשפו
ממצוותיך ולא שכחתי" ,אני כל הזמן זוכר את המצווה,
)יחי ראובן( אם כך ,באמת עליו להתוודות על כך...
"השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך
פרשת כי תבוא
את ישראל" )כו ,טו(
לכאורה נראה שיש בפסוק כפל לשון " -ממעון קדשך" "ואמרת אליו הגדתי היום" )כו ,ג(
"מן השמים" ,מדוע לא כתבה התורה רק "השקיפה מן ואמרת אליו שאינך כפוי טובה )רש"י(.
השמים"? הגאון רבי אליהו ברוך פינקל זצ"ל מדקדק מדוע לא אמר
חז"ל אומרים )חגיגה יב ע"ב( שקיימים בשמים שבעה שהנך מכיר טובה ,ולמה אמר בלשון השלילה שאינך
רקיעים .הרביעי נקרא "מעון" ,ובו נמצאים המלאכים כפוי טובה.
שאומרים שירה בלילה ,אך ביום הם שותקים מפני אלא מבאר הגרא"ב זצ"ל שבאמת אין אפשרות להכיר
כבודם של ישראל. בטובתו של הקב"ה ,כי הרי מי יכול לרדת לעומקה
עם ישראל אומרים שירה ביום ,והמלאכים שותקים בזמן ופרטיה של כל טובה וטובה?
זה ,ומשתיקה זו המגיעה מן הרקיע "מעון" ,ניתן ללמוד וכפי שאנו אומרים בתפילת נשמת כל חי" :אילו פינו מלא
שעם ישראל חשובים יותר מן המלאכים. שירה כים ...אין אנחנו מספיקים להודות לך ...על אחת
מכיון שעם ישראל חשובים יותר ,אין ראוי שהמלאכים מאלף אלפי אלפים וריבי רבבות פעמים הטובות ניסים
יברכו את עם ישראל ,לכן אנו מבקשים מה'" :השקיפה ונפלאות שעשית עם אבותינו ועמנו".
ממעון קדשך" -מן הרקיע שבו מוכח שעם ישראל אם כן ,כל שבאפשרותנו הוא רק להיות בגדר שאיננו
חשובים יותר מהמלאכים" ,וברך את עמך" -ולכן ראוי כפויי טובה.
שאתה ,ה' ,תברך את עם ישראל בעצמך ,ולא על ידי
)בן איש חי( מלאכים. "ואמרת לפני ה' אלהיך בערתי הקדש מן הבית"
)כו ,יג(
"ושמרת ועשית אותם" )כו ,טז( מסופר על האדמו"ר מסאטמר זצ"ל שבא לבקר את
כתב רש"י :בת קול מברכתו "הבאת ביכורים היום ,תשנה האדמו"ר מויז'ניץ בעל ה"אהבת ישראל".
לשנה הבאה". אמר לו האהבת ישראל ווארט נפלא בשם הרה"ק
הקשה אאמו"ר מאור הגולה )החתם סופר( :אם הבטחה מברדיטשוב זצ"ל :בתפילת ראש השנה אומרים על
היא שכל מי שהביא ביכורים היום מובטח לו שיביא גם הקב"ה שהוא "זוכר כל הנשכחות" ,ובפשטות הכוונה
בשנה הבאה ,אם כן יחיה האדם לעולם? וצ"ע. שהקב"ה זוכר הכל.
ונראה לפרש על פי מה דאיתא במדרש על הפסוק "ברוך אך באמת אין הדבר כן ,אם יהודי עושה עבירה ושוכח
אתה בבואך וברוך אתה בצאתך" ,וכבר פירש דוד המלך ממנה -על זה נאמר "זוכר כל הנשכחות" ,אך אם הוא
ע"ה "ה' ישמר צאתך ובואך". עושה עבירה וזוכר אותה כל העת ,בבחינת "וחטאתי
צריך להבין מה כוונת המדרש בזה? נגדי תמיד" -אזי הקב"ה שוכח את העבירה.
אלא כיוון שאמרו במדרש שהברכה בבואך ובצאתך היא אם אתה שוכח -הוא זוכר ,ואם אתה זוכר -הוא שוכח.
ברכה ביציאתו וביאתו בפרקמטיה שיהיה לו ברכה כך גם במצוה :אם יהודי עושה מצוה וכל הזמן הוא זוכר
בסחורתו ,אם כן יש חשש שמא מרוב עושר יבוא חלילה אותה ומתפאר בה ,הנה עשיתי כך וכך -הקב"ה שוכח
ל"וישמן ישרון ויבעט". אותה ,לעומת זאת אם יהודי עושה מצווה ואינו מתפאר
על כן אמר המדרש שעל זה פירש דוד "ה' ישמר צאתך ומתגאה בכך אלא שוכח ממנה -השי"ת זוכר לו את
ובואך" ,שיהיה שמור מה' שלא יבוא לבעוט. המצווה.
ובזה יש לפרש גם פסוק דידן ,שלאחר שקיים את כל אמר הרבי מסאטמר בדרך חידוד :עתה מבין אני מדוע
המצוות של ביכורים ומעשר ,מובטח לו עשירות ,על האמירה בעת ביעור המעשרות קרויה 'וידוי
זה יוצאת בת קול ומברכתו שלא יחשוש שמא מעשרות' ,שהרי הוא אומר "לא עברתי
לעי"נ הרה"צ
ר' פנחס בן ר' בנימין בינוש רוזנבוים זצוק"ל
כ"ו בניסן תשע"ז
טועמיה -דפוס ספיד פרשת כי תבוא תשפו 3
]ב[
שנָה -וַאֲ נ ׁ ִָשים ל ֹא יו ְֹד ִעים אֶ ת זֶה. אַ ָלפִ ים ו ׁ ְּשבַ ע ֵמאוֹת ׁ ָ יבעט חלילה ולא יביא יותר ביכורים ומעשר ,אלא 'הבאת
חַ ּיִים ַּבבּ וּעָ ה ׁ ֶשלּ ָהֶ ם ,חו ׁ ְֹש ִבים ׁ ֶשהַ כּ ֹל ּכָאן ְמנֹהָ ל עַ ל ְי ֵדי ביכורים היום -תשנה לשנה הבאה' ,שתהיה זריז במצוה
נְק ָמה ו ְּב ִמ ְרדָּ ף אֵ ינְ סוֹפִ י אַ חַ ר ְמקוֹר הַ ּ ֶטבַ ע ,עֲסו ִּקים ִ ּב ָ )כתב סופר( כמו בשנה זו.
ֹשר הַ דִּ ְמיוֹנִ י. הָ א ׁ ֶ
הַ ִאם אָ נ ּו ְמסֻ ּגָלִ ים לְ הַ ְר ִ ּג ׁיש ֶח ְמלָה ְּכל ּ ֵַפי הַ ׁ ּ ְשכִ ינָה ִש ַמע ה' ֶאת קֹלֵ נוּ ַויּ ְַרא ֶאת " ַו ִ ּנצְ עַ ק ֶאל ה' אֱ ל ֹהֵ י אֲ ב ֵֹתינוּ ַויּ ׁ ְ
שבָ ה עַ ל ּ ָכ ְך ְמעו ֶֹר ֶרת ּ ָבנ ּו ַרחֲ ִמים? ֹשה? הַ ִאם הַ ּ ַמ ְח ׁ ָ הַ ְ ּקדו ׁ ָ ֲמלֵ נוּ וְ ֶאת לַ חֲ צֵ נוּ" )כו ,ז( עָ נְ יֵנוּ וְ ֶאת ע ָ
ל ֹא ּ ָבטוּחַ . שר לְ הַ ְס ִ ּביר לְ ִע ֵ ּור ָמה זֶה ֶצבַ ע ָירֹקּ ,כ ְָך אֵ ין ְּכמ ֹו ׁ ֶש ִאי אֶ פְ ׁ ָ
ִּכי ּכָל עוֹד ל ֹא ִה ְר ּג ׁ ְַשנ ּו ְּכאֵ ב ,אֵ ין לָנ ּו ׁשוּם ִסכּ וּי לְ הַ ְר ִ ּג ׁיש יך ַמ ְר ִ ּג ׁיש אָ ָדם ׁשוּם דֶּ ֶר ְך לְ הָ ִבין ָמה עוֹבֵ ר עַ ל הַ ׁ ּ ֵשנִ י וְ אֵ ְ
ישה ּו אַ ֵחר .אַ ף אֶ חָ ד ּ ָבע ֹולָם ל ֹא ְמעַ נְ יֵן ַמ ה ּו ְּכאֵ ב ׁ ֶשל ִמ ׁ ֶ ׁ ֶשחוֹוֶ ה ְּכאֵ בּ ,כָל עוֹד אֵ ין אָ נ ּו חוֹוִ ים ְ ּבעַ צְ ֵמנ ּו ְּכאֵ ב.
או ָֹתנוּ .אָ נ ּו ְּתפו ִּסים ּ ָבאֵ ג ֹו ׁ ֶשלּ ָנוַּּ ,ב ּ ָתכְ נִ ּיוֹת ׁ ֶשלּ ָנוָּ ּ ,ב ְרצוֹנוֹת ִאם ל ֹא ִה ְתמו ַֹד ְדנ ּו ִעם ְּכאֵ ב ׁשו ֵֹרט ,אֵ ין לָנ ּו ִסכּ וּי לְ הָ ִבין ָמה
ישים? ָמה ִאכְ ּ ַפת לָנ ּו ׁ ֶשלּ ָנוָּ .מה ִאכְ ּפַת לָנ ּו ָמה אֲ ֵח ִרים ַמ ְר ִ ּג ׁ ִ עוֹבֵ ר עַ ל ִמי ׁ ֶש ּ ֵכן ִמ ְתמו ֵֹדד.
ישה? יך הַ ׁ ּ ְשכִ ינָה ַמ ְר ִ ּג ׁ ָ אֵ ְ רו ִֹאים אוֹת ֹו ְ ּב ִבכְ י ֹו וְ ל ֹא ְמ ִבינִ ים" :ל ּ ָָמה אַ ּ ָתה ל ֹא יָכוֹל
שנָה ,ו ְּמ ַד ְ ּב ִרים ִא ּ ָתנ ּו עַ ל לְ בַ ֵּק ׁש אֶ ת ִ ּגלּ וּי ֹאש הַ ׁ ּ ָ וְ אָ ז ַמ ִ ּגיעַ ר ׁ שמֹחַ ? אָ ז ְ ּבסֵ ֶדרְ ,קצָת לְ ִה ְת ּג ֵַּבר? ל ּ ָָמה אַ ּ ָתה ל ֹא ְמסֻ ּגָל לִ ְ ׂ
ַמלְ כוּת ֹו ׁ ֶשל הַ בּ ו ֵֹרא -וְ אָ נ ּו חו ׁ ְֹש ִבים ׁ ֶשזֶּה ֶט ֶקס דָּ ִתיֶ ׁ ,שזֶּה ְּכאֵ ִבים" ,ג ֹוע ֲִרים בּ ֹו ו ְּמ ַד ְמ ְינִ ים ַּב ּמֹחַ ְּכאֵ ִבים ְּכפִ י ׁ ֶשאָ נ ּו
יך לְ הַ ִ ּגיד. ֶט ְק ְסט ׁ ֶש ּצ ִָר ְ ישים או ָֹתם .דָּ בָ ר זֶה ּגו ֵֹרם עוֹד יו ֵֹתר ל ֹא לְ הָ ִבין אוֹתוֹ, ַמ ְר ִ ּג ׁ ִ
אֵ ין לָנ ּו ׁשוּם ִחבּ וּר ָלזֶה ,וְ ל ּ ָָמה ׁ ֶש ּי ְִהיֶה לָנוּ? ּ ָכל ָמה ׁ ֶש ְּמעַ נְ יֵן "מה הַ ְ ּבעָ יָה לְ ִה ְת ּג ֵַּבר?" וְ אַ ף אֶ חָ ד ל ֹא יוּכַ ל לְ הַ ְס ִ ּביר לָנ ּו אֶ ת ָ
שנָה הַ ְ ּקרוֹבָ הֶ ׁ ,שלּ ֹא או ָֹתנ ּו ַּב ּיוֹם הַ זֶּה זֶה הָ אֵ גוֶֹ ׁ ,שלּ ֹא ִי ּ ָפגַע ַּב ׁ ּ ָ הַ ּ ָטעוּת ׁ ֶש ּ ָב ּה אָ נ ּו ְּתפו ִּסים.
אדיחוֹתֶ ׁ ,שלּ ֹא י ְִהי ּו הֶ פְ סֵ ִדיםֶ ׁ ,שלּ ֹא י ְִהי ּו ְּכאֵ ִבים, י ְִהי ּו ּ ַפ ִ ימיָ ,מה הֵ ן ׁ ְשאֵ לוֹת ּ ָכל עוֹד ל ֹא ִה ְר ּג ׁ ְַשנ ּו ָמה זֶה ִ ּבלְ בּ וּל ּ ְפנִ ִ
שנִ ים. ש ֵמ ִחים ו ְּמ ֻד ׁ ּ ָ ַשנָה הַ ּ ָבאָ ה ְ ׂ ׁ ֶש ּנ ְַרוִ יחַ טוֹבֶ ׁ ,ש ּ ַנ ִ ּגיעַ ל ׁ ּ ָ ימי א ֹו ְס ִתירוֹת ִק ּיו ִּמ ּיוֹת ׁ ֶש ִּמ ְתעו ְֹררוֹת ִ ּבגְ לַל סֵ בֶ ל ּ ְפנִ ִ
"וְ י ֵַדע ּ ָכל ּ ָפעוּל ִּכי אַ ּ ָתה פְ עַ לְ ּתוֹ" -זֶה ׁ ִשיר ֶנ ְח ָמד ,אֲ בָ ל אֵ ין ימ ּיוֹת ,נִ כְ עַ ס עַ ל הַ ּנֹעַ ר א ֹו עַ ל אֲ נ ׁ ִָשים ּתו ִֹעים ׁ ֶש ִּנ ְר ִאים ּ ְפנִ ִ
אָ נ ּו מוֹצְ ִאים אֶ ת הַ ְּזעָ ָקה הַ זֹּאת ְ ּבתו ְֹך הַ ּלֵב ׁ ֶשלּ ָנוּ... ְרחו ִֹקים.
הרה"צ ַר ִ ּבי אָ ׁ ֵשר פְ ַריינְ ד או ֵֹמר ׁ ֶשהַ ְּכאֵ ב הוּא 'לֶק' אֵ ין לָנ ּו ִסכּ וּי לְ הָ ִבין או ָֹתם ,אֵ ין לָנ ּו ִסכּ וּי לְ ִה ְתחַ ֵּבר ל ְַּכאֵ ב
ימה ׁ ֶשהַ ּ ָקדו ֹׁש ּ ָברו ְּך הוּא ׁש ֹולֵחַ לָנ ּו ֵמהַ ְּכאֵ ב ׁ ֶשלּ ֹו ְ -ט ִע ָ ׁ ֶשלּ ָהֶ ם ,וְ אֵ ין לָנ ּו ִסכּ וּי לְ הַ ְר ִ ּג ׁיש ְּכל ּ ֵַפיהֶ ם אַ הֲ בָ ה וְ אַ ְמ ּ ַפ ְתיָה.
ְק ַט ּנָה ִמ ּ ָמה ׁ ֶשהוּא ַמ ְר ִ ּג ׁיש. יך אַ ּ ֶתם שר לְ הֵ י ָרא ֹות ּ ָכ ְך? אֵ ְ יך אֶ פְ ׁ ִָּכי ָמה הַ ּ ֵפרו ּׁש? אֵ ְ
ישים ְּכאֵ ב לֵב ּגָדוֹל ,עֶ לְ בּ וֹן ,צַעַ ר ,הֶ פְ סֵ ד, ְּכ ׁ ֶשאָ נ ּו ַמ ְר ִ ּג ׁ ִ שוֹת ּכ ְָך? ְמסֻ ּגָלִ ים ַל ֲע ׂ
ּשה צו ֶֹרבֶ ת ,דְּ אָ גָה ,חֹסֶ ר אוֹנִ ים ּ -גַם ִאם אֵ ּלֶה ְּתחו ּׁשוֹת ְּתחו ׁ ָ יחים לְ ִה ְתחַ ֵּבר אֲ לֵיהֶ ם, וְ ִאם י ֵׁש אֲ נ ׁ ִָשים ַּב ְּס ִביבָ ה ׁ ֶש ּ ַמצְ לִ ִ
חֲ זָקוֹת ְמאֹד ׁ ֶש ְּמ ַמ ּ ְלאוֹת אֶ ת ּכָל י ְׁשו ֵּתנוּ ,הֵ ן אֲ פִ יל ּו ל ֹא ַמ ְת ִחילִ ים לִ כְ עֹס ּגַם ֲעלֵיהֶ ם.
ֹשה ִמ ּ ָכ ְך ׁ ֶשאַ ף ּ ְפרו ִֹמיל ֵמהַ ְּכאֵ ב הָ עֲצוּם ׁ ֶש ּי ֵׁש ל ׁ ּ ְַשכִ ינָה הַ ְ ּקדו ׁ ָ שפְ נ ּו לִ כְ אֵ ב ֵמהַ ּסוּג וְ אֵ ין אָ נ ּו אֲ ׁ ֵש ִמים ָ ּ -פ ׁש ּוט ֵמע ֹולָם ל ֹא ֶנ ְח ַׂ
אֶ חָ ד ל ֹא ִמ ְתי ֵַחס אֵ לֶיהָ ֵ ,מהָ עֻ ְבדָּ ה ׁ ֶש ִ ּב ְמקוֹם ׁ ֶש ּיְהו ִּדים ִי ְחי ּו הַ זֶּה.
ִא ּ ָת ּה ,הֵ ם עֲסו ִּקים ִמבּ ֶֹקר עַ ד ַל ְילָה ְ ּב ֶח ׁ ְשבּ וֹנוֹת ׁ ֶשל ּכָבוֹד, ְ
ְ ּב ִמ ּ ִלים אַ חֲ רוֹת :אֵ ין ׁשוּם דֶּ ֶרך ּ ָבע ֹולָם ׁ ֶש ּנ ְַת ִחיל לָחו ּׁש
יפ ּולַצְ יוֹת זֶה עַ ל זֶהּ ְ ,ב ִמ ְרדָּ ף אֵ ינְ סוֹפִ י אַ חַ ר ְ ּב ּ ֵפי רוּדּ ְ ,ב ָמנִ ּ ישה ּו אַ ֵחרּ ,כָל עוֹד ל ֹא ִה ְר ּג ׁ ְַשנ ּו ְּכאֵ ב. ֶח ְמלָה ְּכל ּ ֵַפי ִמ ׁ ֶ
הָ אֶ פֶ ס. ידה ּ ְ
ו ְּב ִמ ּ ִלים עוֹד יו ֵֹתר אַ ֵחרוֹת :הַ ְּכאֵ ב הוּא הַ דֶּ ֶרך הַ ְי ִח ָ
ל ּ ָָמה הַ ָקדו ֹׁש ּ ָברוּך הוּא ׁש ֹולֵחַ לָנ ּו אֶ ת הַ ְּכאֵ ב הַ זֶּה? הַ ִאם ְ ּ לִ פְ ּתֹחַ ּ ָבנ ּו ַמ ׁ ּ ֶשה ּו חָ ָד ׁש ,הַ ְּכאֵ ב הוּא ַמ ּ ָתנָה ׁ ֶשע ֹוז ֶֶרת לָנ ּו
ְּכ ֵדי לִ ׁ ְשבּ ֹר או ָֹתנוּ? ל ֹא .כּ וֹאֵ ב לָנ ּו ְּכ ֵדי ׁ ֶשהָ אֵ ג ֹו ִי ּ ָס ֵדק ּ ָבנ ּו לְ הַ ִ ּגיעַ לְ ָמקוֹם ּגָדוֹל יו ֵֹתר.
ְקצָתְּ ,כ ֵדי ׁ ֶש ּנוּכַ ל לְ הַ ְת ִחיל לְ הָ ִבין ַמ ׁ ּ ֶשה ּו ׁ ֶשלּ ֹא הָ יָה לָנ ּו ּ
ישה ּו ׁ ֶש ּ ַמ ׁ ְש ִקיעַ אֶ ת ּ ָכל הַ חַ יִים ׁ ֶשלּ וֹ ,אֶ ת ּכָל ּ ַת ְח ׁ ְשב ּו עַ ל ִמ ׁ ֶ
ִסכּ וּי לְ הָ ִבין ְ ּבלִ י הַ ְּכאֵ ב. ָמה ׁ ֶש ּי ֵׁש ל ֹו ַּבחֲ לוֹם ּגָדוֹל ,ו ַּמ ְר ִ ּג ׁיש ׁ ֶש ְּמ ַל ֶ ּוה אוֹת ֹו ֵמאָ ז הוּא
ישים אֶ ת זֶה. אֲ בָ ל נָכוֹןּ ְ ,ב ֶד ֶר ְך ְּכלָל אֵ ין אָ נ ּו ַמ ְר ִ ּג ׁ ִ ָשן ,ל ֹא אוֹכֵ לּ ,גַלְ ּג ַּלֵי הַ ּמֹחַ ׁ ֶשלּ ֹו זוֹכֵ ר אֶ ת עַ צְ מוֹ .הוּא ל ֹא י ׁ ֵ
ְ ּב ֶד ֶר ְך הַ ּ ֶטבַ ע ,הַ ְּכאֵ ב ּגו ֵֹרם לָנ ּו ַרק לְ ִה ּ ָסגֵר ְ ּבתו ְֹך עַ צְ ֵמנ ּו עוֹד שם נ ִָעים ִ ּב ְמ ִהירוּת ו ְּבלִ י הַ פְ סָ ָקה ,י ֵׁש ל ֹו ּ ָתכְ נִ ית וְ הוּא ְמ ַי ּ ֵ ׂ
יו ֵֹתר. או ָֹת ּה ,אֲ בָ ל אָ ז ִהיא ִמ ְתנ ּ ֶַפצֶת מוּל ֹו ְ ּבקוֹל ַרעַ ׁש ּגָדוֹל.
ְּכ ׁ ֶשכּ וֹאֵ ב לָנוּ ,אָ נ ּו ְ ּב ֶד ֶר ְך ְּכלָל עֲסו ִּקים ְ ּב ֶח ׁ ְשבּ וֹנוֹת ׁ ֶשל 'ל ּ ָָמה הוּא ְמנ ּ ֶַסה ׁשוּם לְ הוֹצִ יא או ָֹת ּה ל ַּפֹעַ ל -אֲ בָ ל ִהיא ׁשוּב
ש ּו לִ יַ ּ ,כ ּ ָמה ָק ׁ ֶשה זֶה קו ֶֹרה לִ י'ּ ְ ,ב ֶח ׁ ְשבּ וֹנוֹת ׁ ֶשל ֶצ ֶדקָ ,מה עָ ׂ של ,ו ְּמנ ּ ֶַסה עוֹד ּ ַפעַ ם נִ כְ ׁ ֶשלֶת .וְ הוּא ְמנ ּ ֶַסה עוֹד ּפַעַ ם וְ נִכְ ׁ ָ
ִיתי ֶּבעָ בָ ר וְ אֵ יפֹה אֲ נִ י הַ ּיוֹם .אָ נ ּו ּ ְפגו ִּעים לִ י ,אֵ יפֹה הָ י ִ וְ ל ֹא ַמצְ לִ יחַ .
וְ ׁשוֹאֲ לִ ים ׁ ְשאֵ לוֹת. ּ
הַ ִאם ל ֹא נָחו ּׁש ְּכל ּ ַָפיו ַרחֲ ִמים? הַ ִאם ל ֹא נִ ְת ַמלֵא ְ ּבצַעַ ר מוּל
שבוֹת הָ אֵ ּלֶה ְמרו ְֹקנוֹת אֶ ת הַ ְּכאֵ ב ֵמהַ ּ ַמ ּ ָט ָרה ׁ ֶשלּ וֹ .ל ֹא הַ ּ ַמ ְח ׁ ָ הַ ִּנ ְסיוֹנוֹת הַ חוֹזְ ִרים ׁ ֶשלּ ֹו ׁ ֶשלּ ֹא צוֹלְ ִחים ,עַ ל הָ אַ כְ זָבָ ה הַ זֹּאת
ַרק ׁ ֶשהָ אֵ ג ֹו ׁ ֶשלּ ָנ ּו ל ֹא ִמ ְת ּ ָפ ֵרק ְקצָת -הוּא ּג ֵָדל עוֹד יו ֵֹתר, ׁ ֶש ּצו ֶֹרבֶ ת אֶ ת לִ בּ ֹו ׁשוּב ו ָׁשוּב?
ִמ ְתעַ ּצֵם וְ ס ֹוגֵר עָ לֵינ ּו יו ֵֹתר. שו ּ ַת ְח ׁ ְשב ּו עַ ל ִמי ׁ ֶש ּ ָב ָרא אֶ ת הָ ע ֹולָם הַ זֶּה ִעם ּ ָתכְ נִ ית: וְ עַ כְ ׁ ָ
שבוֹת ׁ ֶשלּ ָנ ּו יך לְ ִהלּ ֵָחם ִעם עַ צְ ֵמנ ּו ְ ּב ִרגְ עֵ י הַ ְּכאֵ בֶ ׁ ,שהַ ּ ַמ ְח ׁ ָ צ ִָר ְ הוּא ָרצָה ׁ ֶש ּי ְִהי ּו ּכָאן נִ ְב ָר ִאים ׁ ֶש ּ ַמ ִּכ ִירים אוֹתוֶֹ ׁ ,ש ְּמ ֻח ּ ָב ִרים
ְ
ל ֹא ִי ְסחֲ פ ּו או ָֹתנ ּו אֶ ל ּתוֹך הָ אֵ ג ֹו -אֶ לּ ָא הַ ח ּוצָה ִמ ּ ֶמ ּנוּ. אֵ לָיוֶ ׁ ,שחַ ּיִים ִא ּתוֶֹ ׁ ,ש ְּמז ִַהים אוֹת ֹו ְ ּבתו ְֹך נִ ְבכֵ י הָ ע ֹולָם הַ זֶּה.
ְפָרק ּ ָבנ ּו אֶ ת הַ ּ ַמ ְחסו ִֹמיםֶ ׁ ,שהוּא יִפְ ּ ַתח ּ ָבנ ּו אֶ ת ׁ ֶשהַ ְּכאֵ ב י ֵ אֲ בָ ל אַ ף אֶ חָ ד ל ֹא זוֹכֵ ר לְ ִה ְס ּ ַת ּ ֵכל ל ִַּכ ּווּן ׁ ֶשלּ וֹ.
כלֶת ּ
כלֶת לְ ִהזְ דַּ הוֹת ִעם ְּכאֵ ב ,אֶ ת הַ ְי ֹ ּ
הָ ְרגִ ׁישוּת ,אֶ ת הַ ְי ֹ הוּא ְמחַ ּיֶה אֶ ת הָ ע ֹולָם הַ זֶּה ְּכבָ ר יו ֵֹתר ֵמחֲ ֵמ ׁ ֶשת
לעי"נ האשה החשובה
מרת מרים יוכבד ב"ר צבי ליבוביץ ע"ה
כ"א מר חשון תשפ"א
טועמיה -דפוס ספיד פרשת כי תבוא תשפו 4
]ג[
הצדיק רבי אריה לוין זצ"ל נפטר לבית עולמו בערב שבת כלֶת לְ ַר ֵחם. ל ְַחמֹל ,אֶ ת הַ ְ ּי ֹ
קודש ט' ניסן תשכ"ט. יך לִ זְ עֹק לְ ִרבּ וֹנ ֹו ׁ ֶשל ע ֹולָם ׁ ֶש ְ ּי ַר ֵחם עָ לֵינוֶּ ׁ ,ש ּיְכַ ֵ ּון או ָֹתנ ּו צ ִָר ְ
כידוע ,חפירת קבר בירושלים אורכת זמן רב ,מפני ל ַָקחַ ת אֶ ת הַ ְּכאֵ ב לְ ָמקוֹם נָכוֹן יו ֵֹתרֶ ׁ ,שהַ יְגִ יעָ ה וְ הַ ְּכאֵ ב
שהקרקע סלעית. ׁ ֶשלּ ָנ ּו ל ֹא י ְִהי ּו ל ִָריק.
מסיבה זו היה חשש כי הלוויה תתאחר מפני חפירת ִאם ה' ע ֹוזֵר לָנוּ ,וְ הַ ְּכאֵ ב ח ֹוצֵב ְ ּבתוֹכֵ נ ּו ּ ֶפ ַתח ,אָ נ ּו ּ ִפ ְתאֹם
הקבר ,ובסופו של דבר יגרם חילול שבת חס ושלום. יְכוֹלִ ים לְ הַ ְר ִ ּג ׁיש אֶ ת הַ זּ ּולָת.
כשבאו אנשי החברה קדישא לחפור את קברו ,התפלאו אָ נ ּו ְמסֻ ּגָלִ ים ּ ִפ ְתאֹם לִ ְראוֹת אֶ ת הַ ּ ֵסבֶ ל ּ ָבעֵ י ַניִם ׁ ֶשל אֵ ּלֶה
לגלות כי הקבר נחפר כבר בעבר ורק כוסה שוב בעפר. ׁ ֶש ִּמ ְתמו ְֹד ִדים -וְ עַ ד הַ ּיוֹם ָר ִאינ ּו או ָֹתם ְרחו ִֹקים ו ְּמנ ּ ָֻכ ִרים.
לאחר מכן התברר כי שנים רבות קודם לכן ,כשרבי אריה אָ נ ּו יְכוֹלִ ים לְ הָ ִבין ׁ ֶשהֵ ם ַּב ּגָלוּתֶ ׁ ,שהַ ׁ ּ ְשכִ ינָה ׁ ֶש ּ ָבהֶ ם ַּב ּגָלוּת,
נוכח פעם בהלוויה שנערכה ביום שישי והתעכבו עד ׁ ֶשהֵ ם ְמבֻ לְ ּ ָבלִ ים ִ ּבגְ לַל ּ ָכל ִמינֵי דְּ בָ ִרים ׁ ֶשעָ ְבר ּו ֲעלֵיהֶ ם.
סמוך לשבת בגלל חפירת הקבר ,הבין רבי אריה יך זֶה קו ֶֹרה? ִּכי ָיצָאנ ּו ֵמהַ 'אֲ נִ י' ׁ ֶשלּ ָנוִּ ,ה ְתחַ לְ נ ּו לְ הָ ִבין אֵ ְ
שחפירת קבר בערב שבת עלולה להביא לידי מכשול של ׁ ֶש ּי ֵׁש ְּכאֵ ב ּ ָבע ֹולָםֶ ׁ ,ש ּי ֵׁש צַעַ ר ּ ָבע ֹולָם.
חילול שבת. כלֶת לְ ִה ְתחַ ֵּבר ַלזּ ּולָת ,ל ְַחמֹל עָ לָיו ,א ּולַי הַ ְּכאֵ ב ּפו ֵֹתחַ ּ ָבנ ּו ְי ֹ
פנה רבי אריה להנהלת החברה קדישא ביקש מהם אֲ פִ יל ּו לִ ְמצֹא אֶ ת עַ צְ ֵמנ ּו ִמ ְת ּ ַפלְ לִ ים עָ לָיוִ .אם עַ ד הַ ּיוֹם דַּ ְּנ ִּתיּ
שיחפרו את קברו מראש ,שמא יפטר לבית עולמו בערב אוֹת ֹו ְ ּבלִ י ִ ּבי -אָ נ ּו לו ְֹמ ִדים לִ ְראוֹת אֶ ת הַ ׁ ּ ְשכִ ינָה ׁ ֶשכּ וֹאֶ בֶ ת
שבת ויגרם בגללו חילול שבת חלילה. יַחַ ד ִא ּ ָתם אֶ ת הַ ִ ּבלְ בּ וּל ׁ ֶשבּ ֹו הֵ ם נִ ְמצ ִָאים ,וּבַ ּלֵב ׁ ֶשלּ ָנ ּו נִ פְ ּ ָתח
אכן אירע שנפטר בערב שבת ונמנע מכשול .חכם עדיף ֹשה ׁ ֶש ִּנ ְמצֵאת ַמ ְעיָן עָ צוּם ׁ ֶשל ַרחֲ ִמים עַ ל הַ ׁ ּ ְשכִ ינָה הַ ְ ּקדו ׁ ָ
)דרך אבות( מנביא. ִע ּמ ֹו ַּב ּצ ָָרהֶ ׁ ,ש ּיו ֶֹר ֶדת ִא ּת ֹו ל ּ ַָמקוֹם הַ ּנָמו ְּך ׁ ֶשלּ ֹו -וְ כוֹאֶ בֶ ת
שם יַחַ ד ִא ּתוֹ. ָׁ
סיפר הגר"י וינגרטן על הגאון רבי אברהם גנחובסקי וּכְ ׁ ֶשאָ נ ּו ַמ ְמ ׁ ִשיכִ ים לְ ִה ְתבּ ֹונֵן ּ ָבזֶה ,אָ נ ּו ְמג ּ ִַלים דָּ בָ ר הַ ְר ֵּבה
זצ"ל ,שיום אחד הוצרך לנסוע להר הזיתים ,ורבי אברהם יו ֵֹתר עָ צוּם:
התקשר מספר פעמים לברר אימתי יוצא אוטובוס ָמה הָ יָה קו ֶֹרה ִאם ל ֹא הָ יָה כּ וֹאֵ ב לָנוּ? ִאם ל ֹא הָ יִינ ּו
למקום אך הזמן התאחר. ישים ְ ּבעַ צְ ֵמנ ּו ָמה ּו ְּכאֵ ב? ַמ ְר ִ ּג ׁ ִ
הציעו לו" :נסע במונית ויש מי שישלם על כך". שאוֹת, ְשנוֹת ,הַ ִּמ ְת ַנ ּ ְ ׂ שבוֹת הַ ּי ׁ ָ הָ יִינ ּו נִ ׁ ְשאָ ִרים ְּתקו ִּעים ַּב ּ ַמ ְח ׁ ָ
חייך רבי אברהם ואמר כי ברצונו לנסוע דווקא הָ יִינ ּו ַמ ְמ ׁ ִשיכִ ים לְ ִה ְס ּ ַת ּ ֵכל עַ ל הַ זּ ּולָת ִמלְ ַמ ְעלָה לְ ַמ ּ ָטה,
באוטובוס ולא בגלל המחיר. הָ יִינ ּו ַמ ְמ ׁ ִשיכִ ים לִ ְהיוֹת ְּתפו ִּסים ּ ָבאֵ ג ֹו ׁ ֶשלּ ָנ ּו וּלְ ע ֹולָם ל ֹא
כשראה שתמהים על התעקשותו הסביר טעמו ואמר: יעים לְ ַר ֵחם עַ ל הַ ׁ ּ ְשכִ ינָה. הָ יִינ ּו ַמ ִ ּג ִ
"כאשר אני נוסע במונית הרי יתכן שעל ידי ומחמתי יש וְ הַ ּ ָקדו ֹׁש ּ ָברוּך הוּאֶ ׁ ,שהוּא טוֹב ו ֵּמ ִטיבֶ ׁ ,שהוּא ַּבעַ ל ְ
מכשול לנהג ,אני מביאו אל מקום שרואים את המקדש יך ִּכ ְביָכוֹל ָלצֵאת ִמ ְ ּג ֻדלּ ָת ֹו וְ ל ֵָתת לָנ ּו הָ ַרחֲ ִמים ,הָ יָה צ ִָר ְ
והוא אינו מקיים חיוב קריעה ,מה שאין כן באוטובוס שפָ ל - יך ל ֶָר ֶדת לְ ָמקוֹם ּ ָכל ּכ ְָך ׁ ָ לְ הַ ְר ִ ּג ׁיש ְּכאֵ ב ,הוּא הָ יָה צ ִָר ְ
שבלאו הכי הנהג נוסע למקום ,אין כאן סרך של 'לפני ַרק ְּכ ֵדי לִ פְ קֹחַ ּ ָבנ ּו אֶ ת הָ עֵ י ַנ ִים וּלְ הַ ִ ּציל או ָֹתנ ּו ֵמהָ ִע ּוָרוֹן
)ויאמר הנני( עיוור' כי לא אני הגורם כלל"... ׁ ֶשלּ ָנוּ!
ְּכ ׁ ֶשאָ נ ּו ְמ ִבינִ ים אֶ ת זֶה ִ -מ ְתעו ֶֹר ֶרת ּ ָבנ ּו ַרחֲ ָמנוּת עוֹד יו ֵֹתר
"ארור מכה רעהו בסתר" )כז ,כד( ְ ּגד ֹולָה עַ ל צַעַ ר הַ ׁ ּ ְשכִ ינָהֶ ׁ ,ש ּנֶאֱ ֶלצֶת ל ֶָר ֶדת לְ ַמעַ ּנֵנ ּו
ביאר רש"י" :על לשון הרע הוא אומר". לִ ְמקוֹמוֹת ּ ָכל ּ ָכ ְך ל ֹא ִט ְב ִע ּיִים עֲבו ָּר ּה...
ידוע הסיפור על הגאון מוילנא זצ"ל ,מהתקופה בה ידה לַהֲ פֹך אֶ ת הַ ְּתפִ לּ ָה ְ הַ ִה ְתבּ וֹנְ נוּת הַ זֹּאת ִהיא הַ דֶּ ֶר ְך הַ ְ ּי ִח ָ
ערך גלות ,שפעם נסע עם בעל עגלה גוי ,והחמור, ׁ ֶשל ִ ּגלּ וּי ְּכבוֹד ה' -לְ ַמ ׁ ּ ֶשה ּו אֲ ִמ ִּתי וָחַ י ְ ּבתוֹכֵ נוּ ,לִ ְתפִ לּ ָה
בהנהגת בעליו ,נכנס לשדה פרטי שבצד הדרך ואכל ימית ׁ ֶשלּ ָנוּ. ע ֲֻמ ּ ָקה ׁ ֶש ּפו ֶֹרצֶת ִמ ּתו ְֹך הָ אֱ ֶמת הֲ כִ י ּ ְפנִ ִ
מהתבואה שבה. וְ אָ זּ ִ ,ב ְמקוֹם לְ הַ ְקדִּ ׁיש אֶ ת הַ ְּתפִ לּ ָה ׁ ֶשלּ ָנוּ ,אֶ ת הַ דִּ בּ וּר ׁ ֶשלּ ָנ ּו
הגוי ,שראה לפתע את בעל השדה מתקרב נמלט ישי ׁ ֶשלּ ָנוּ ,ל ְָרצוֹנוֹת ׁ ֶשלּ ָנוּ ,ל ְ ַּבעָ יוֹת ִא ּת ֹו י ְִת ּ ָב ַר ְך ,ל ְַּכאֵ ב הָ ִא ׁ ִ
והתחבא בסביבת מקום. ׁ ֶשלּ ָנוּ ,אָ נ ּו ַמע ֲִדיפִ ים לְ ִה ְת ַמ ֵּקד ַּב ְּכאֵ ב הָ אֲ ִמ ִּתיַּ ,ב ִּס ּפוּר
בעל השדה ניגש אל הגאון שישב בעגלה והפליא בו את הֶ עָ גוּם וְ הַ כּ וֹאֵ ב ׁ ֶשל הַ ׁ ּ ְשכִ ינָה ׁ ֶש ְּמחַ ּ ֶפ ֶׂשת אֶ ת ּ ָבנֶיהָ וְ נֶאֱ ֶלצֶת
מכותיו. ל ֶָר ֶדת ל ּ ַַמע ֲַמ ִ ּקים ְּכ ֵדי לְ הָ ִעיר או ָֹתנוּ!
הגאון לא גילה שהגוי הוא זה שגנב משום שלא רצה )נְ ק ּוד ֹות ׁ ֶשל א ֹור ְ -ס ּ ִפינְ ָקא(
לדבר לשון הרע על בעל העגלה הגוי ,שהיה אשם בנזק
שגרם החמור.
"ארור משגה עור בדרך" )כז ,יח(
והדברים מבהילים! כל תורתו העצומה של הגאון
"המסמא את עינו של דבר ומשיאו עצה רעה") .רש"י(
מוילנא לא היתה מצילה אותו מדינה של גיהנום אם רק
מכאן למדו רבותינו את גודל החוב המוטל על האדם
היה אומר שלוש מילים" :זה לא אני"!
להיזהר שלא להכשיל את הזולת ,ולעשות כל טרחה כדי
בסך הכל היתה לו סיבה טובה לומר זאת בכדי
למנוע מכשול מיהודי אחר.
להינצל ממכותיו של בעל השדה ,ומה גם
לרפואת
הילד ברוך נתנאל בן גולדה צינא ני"ו
בתוך שאר כל חולי עמו ישראל
טועמיה -דפוס ספיד פרשת כי תבוא תשפו 5
]ד[
והרבי שאלו "ומי אני?" שמדובר על גוי.
הלה השיב" :אתה הרבי". מה נענה אנן ,יושבים סתם כך ומדברים דברי גנאי על
שאלו רבי בונים" :אם אני הרבי ,גם אני הרי יודע מי הם הזולת!
אליהו הנביא והמלך המשיח ,אבל אני שותק ואף אתה אנחנו לא נמצאים בחשש שיכו אותנו ,ובכל זאת
צריך לנהוג כך". )יחי ראובן( מדברים ,ועל יהודים! נורא נוראות!
הבטיח הנער שלא יגלה הדבר ,ותוך זמן קצר לא ידעו על
שגעונו. "והותירך ה' לטובה בפרי בטנך" )כח ,יא(
כאשר היה רבי יצחק יעקב וייס זצ"ל )בעל המנחת יצחק(
"הגר אשר בקרבך יעלה עליך מעלה מעלה" )כח, צעיר ,הוצע לו שידוך.
מג( שני הצדדים ביררו זה על זה ,וכיוון ששמם הטוב הלך
הקשה הגר"ע יוסף זצ"ל :מדוע כאן בקללות נאמר "יעלה לפניהם ,הם באו בקשרי שידוכים בלא שאמו של החתן
עליך מעלה מעלה" -פעמיים מעלה ,ואילו בברכות נאמר והחתן עצמו יראו את הכלה.
"והיית רק למעלה" )כח ,יג( -רק פעם אחת למעלה? מועד החתונה נקבע ,ובטרם הגיע המועד נסעו משפחת
ותירץ מרן זצ"ל :כשהגוי עולה לרום המעלות יש בזה גם החתן לעיר הכלה לחגוג שם את החתונה ושבעת ימי
טובה לישראל ,בבחינת "עלייה לצורך ירידה" ,שכן כיוון המשתה.
שהגיע לרום המעלה אין לו יותר לאן לעלות ,אלא רק כאשר ראתה אמו של בעל המנחת יצחק את הכלה,
ליפול מאיגרא רמה לבירא עמיקתא. חשכו עיניה; הנה היא רואה כי היא בעלת מום!
אבל אצל ישראל בברכות נאמר "רק למעלה" ,ולא נאמר טענות רבות היו לה על השדכן שרימה אותה ולא סיפר
"למעלה למעלה" ,להורות לנו כי עדיין לא הגיעו לרום לה על מצבה הבריאותי של הכלה ,והיא גמרה בלבה
המעלות ותמיד יש להם לאן לעלות ולהתקדם ,ואין לך לשבור את השידוך.
ברכה גדולה מזו. פנתה ואמרה לבנה' :בוא נשוב לביתנו לפני מועד
החתונה .אינני רוצה שתינשא לבעלת מום זו'.
"תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה ובטוב בעל ה"מנחת יצחק" פנה לאמו ואמר לה' :אמא יקרה!
לבב מרב כל" )כח ,מז( יודע אני כי טובתי עומדת נגד עינייך ,יתכן גם שדבר זה
במוצאי צום גדליה אחד ,ישב הסבא משפולי בביתו ועמו הינו בטעות ,על סמך דבריו השקריים של השדכן ,אבל
התועדו כמה מצדיקי דורו. איך נעשה כך לבייש נערה בישראל ,היא הרי מכינה את
קם הרבי ר' זושא מאניפולי ואמר לרבי ליב מוכיח עצמה לקראת החתונה שאמורה להתקיים בעוד כמה
מפולנאה שנודע בדרשותיו הנוקבות והמיסרות" :מעכב ימים ,הרי בושה וכלימה נוראה תהיה לה אם נעזוב את
אתה את ביאת המשיח בדברי התוכחה והמוסר שלך, השידוך בעת הזאת'.
שכן תולה אתה את הקולר במעשיהם ואין אתה מלמד 'אני נשאר כאן ומתחתן איתה!' קבע הבן בנחרצות.
זכות עליהם. 'אם לא תהיה ברירה' -המשיך ה"מנחת יצחק" ' -אגרש
אילו היית מהפך בזכותם היו ישראל נגאלים זה מכבר". אותה לאחר החתונה ,אבל כעת לא אביישנה'.
נענה הסבא משפולי ואמר" :צודק הוא רבי זושא .נשבע החתונה התקיימה כמתוכנן ,ולאחר שנה נולד להם בן.
אני שאין ישראל חוזרים למוטב על ידי תוכחות לאחר כמה שנים פרצה מלחמת העולם השנייה.
ויסורים ,אלא מרוב כל ,וכן נאמר בפרשת כי תבוא' ,תחת אשת ה"מנחת יצחק" נספתה במלחמה ,ולאחר המלחמה
אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה ובטוב לבב מרוב נשא המנחת יצחק אשה שנייה.
כל' ,מכאן שרק על ידי רוב כל ,אפשר לעבוד את ה'". לאחר שגם היא נפטרה נשא אשה שלישית.
משתי הנשים האחרונות לא היו לו ילדים.
"ככוכבי השמים לרוב" )כח ,סב( לימים אמר ה"מנחת יצחק" :לאחר נישואיי התברר ,שעל
כתב מרן הגר"ע יוסף זצ"ל :נאמר בגמרא )בבא בתרא ח, פי דרך הטבע לא היו אמורים להיות לי ילדים ,ברור לי
ב(" :ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד" -אלו מלמדי מעל לכל ספק שבזכות כך שלא גרמתי בושה לבת ישראל
תינוקות. זכיתי לזרע של קיימא מחוץ לדרך הטבע! )דרשו(
כוונתם -כשם שהכוכבים נראים לנו קטנים ,אבל האמת
היא שיש מהם שהם פי מאה מכל כדור הארץ ,ורק "יככה ה' בשגעון ובעורון ובתמהון לבב" )כח ,כח(
הקב"ה יודע את גודלו וערכו של כל כוכב וכוכב. בימיו של רבי בונים מפשיסחא ,היה בחור אחד שנכנס
כך גם מלמד תינוקות המסור לתלמידיו ,אף כי נראה בו שיגעון לא עלינו ,ובמחשבתו נקבע ששר הצבא של
בעינינו אותו מלמד כתלמיד חכם פשוט ,באמת אין ערוך העיר הוא אליהו הנביא ,ושר העיר הוא מלך המשיח.
אליו ,ורק הקב"ה יודע את גודל ערכו) .מאור ישראל( התביישו בני ביתו בו ונטלוהו לרבי בונים שהיה ידוע
בפקחותו.
כתיבה וחתימה טובה מיד עם הכנסו ,סיפר הבחור לרבי על 'גלגוליו',
טועמיה -דפוס ספיד פרשת כי תבוא תשפו 6
~ ~ ~ -
~ :
~ ~
" ' " 9242402 2 ~ ~ ' -
~ , paypal: ahavemet@012.net.il :"~ 077-7671812 : 02-5671812 :
8:23 :- " 7:47 : 7:47 :~- 7:45 : : ~ 6:40 : ~ 6:48 :~- 6:33 : : :
~
...
~ ~
!
– " ~ ~ ~ . ~ ~" :
~ ~ ~ , ~ ~ ~" ) (-
~ . " )(. ~ - ~ ~ :
~ ~ . ~~ ~ ~ ~ ' ~ " :
~ ' , ~ ~ ~" : "~ :" .(-) ...
. ... ~ ~ ,~ ~ ... ~ ~ ... ~ ~ ,
~.~ ~ .~ . ) "(~ ~ " " :
~ ..."' ~ ... ~ ,~ . ~ ~ ~ ~
~ ~ ~ ,
~ ,
"~ "... ~ -
" "... ~ .
~ " ~ :
~ ~ " ~ ~ . ~ ~, ~ :
" " ~
~ ~ , ~ ~ ~ .
"" . !? ~ " .
~ ~~ , , ~
~" . ~ ~ , ~ ~ ~
~ ~ ~ ~ . ~ ~ .
" ~ ~ " ". , ~ .
~" " ~ ".
~ ~ , ~" : ~ .
~ , ~ ~ ,
~ " ~ , ~ ~ ~ ~ .
~. ~ ~ ~ ~~ ,
~ " ~ ~ ~ "~ .
~ ".
" "... ) ( ~
" ~ , , " ~
~ ~ " ~ ~ , " " ~ ~ .
: ~ ~ ... " ' ~ ~ ~ ~
" ~ ? ~ ~ ... " ~ ~ ~ ...
' , " ~ , ,
"... , ' ~ ~ ,
~ ~ ,
~ ~ , ,
"~ "... ~ ." .
" ~~ ~ . ~ ~ ,
~ . ~! ~ "~ ,~ ,
)!( ~ ~ ~: ~ ~~ ! ~
"~ ~ ~ ~ ~ . .~ :
~ "?! ~ ' .
~
]~( "~ '" ( "~ ".
( " "[" " ( .
טועמיה -דפוס ספיד פרשת כי תבוא תשפו 7
~ ~ ...
~
~
~ – " , ~ !
~ ~ ~ ~ " ~ , ) " ~" :
~ ~ ~ ( -
" "". ~~ ~ ~ ~ .
" . ~ ~ -
~ " : " " " " ~ .
~ ~ ~ " ~ ~ " – ~ " , ~ -
~ ~ , ~ .
~ ~ .
~ ~ ~ ~ ~ ~ ,
" ) :( ,-
~."~ ~ , ~ , ,
~ ~ ~ ~ ,
~ ~ , ~ ~ '.
~ .
~ ~ ~~ " )~
~ ~ ~ : (
~~ ,~ " : ~ .
"! ? ~ ,
~ ~~ , ~ ~" : ~ , ~ ~ ~ , " :
~ ~ ! ~ . ~ , ~ ~ ,
~ ~ ~ ~ ,
... ~ ~ ,
~ )" ~" ' –'( ~
~ , ~ , ~ . ~ ,
~ ~ "~ " ~ .
~ ~ ,
~ ~ ~ ~ ~ ,
~ ~
~ .
~ ~ .
~ ) " ~ ~ ,
~ ( . ~ ~ ~ ,
~ ~ ~ . ~ ~ ~ ,
~! ~ ~ ~ ~ ~ ,
~ ~ ,~ ~~ ,
~
" .
~ ~ ~ ,
~ "~ ~" ~ ,
. ~ ~ .
~ . ~ ~ "~ ~ ~ ~ "." .
~ ~ : ~ " "
~ ~ ~ ~ ,
. ~ , ~ ,
~ ~ ~ ~ ~ ~ ,
-
." " ~ ,
~ ~ ~
~ ... ~ ~ ~ .
~ ~ "~" ~ ~ : ~ ~ .
~ " ~ , ?
~ ~ ~ "~ ,~ ~ . , ~ ~ ,
~ ~ , ~ ~ ~ ~ ~ ~ ,
? ~ " ~ " ~
~ ~ ~ " : ~ ~.~ ~ .
" ," ~ ~ ~ .
~ " "
~ ~ ~ ~ ,
)"( ~ ~ ~
"...
" ~ ~ , ,
" ~ ~ " ~ ~
~
... ) ~ ~ ~ (:
~
~ . '~ ~ , ,
~ – ~ ~ . .~ ,
" "" , ~ :
~... ~ " " ~
~ " , ~ ~~~ ? ~ ,
~ ~ ~ ~ ~ " " ~ "
~ . ~ , ~ ~ ~ ~
~ " . ,
" ". " ~ ~ ,
~ ~ ~ " ~ ~ .
, ~
~ . ~ ~ ~~ ,
~. ~ ~ ,
טועמיה -דפוס ספיד פרשת כי תבוא תשפו 8
" "!...
,
~ !
~ :~ . ~ ~ ~ ~" :
~ ." ~ " : ~ ~" )(-
~ ~ ~ .
~ . ~ ~ ~ ~ , ~ " ~ ~ "~" ~ " :
" " ~ ~ ~ ) ~ ~" ~ ~~ (: ) " ~ ~ ~" :
" ~ ." ~ " (, " ) " "( , , ~ :
)" , ~ ~ :(: ] [ ~ ~ ~ ~ ."~" ,
~ "... ~ ~ ."" ,
"~ ~" – " – "~ ~ ~ ~ :
] . ~ ~ , ,
" ~ "[ ~~ ~ ~ ~ ~ ?
". " ) –
(, ~ :~ ~ , " :
~~ ~ ~ ,
~ ,
... ~~ ~ ~ ~~ ,
' – " " ~ ~ ' "." .
' ~ ~ " " ) ( ,
~ ~ ~ ~ , ~ ,
. ~ ~ ~ ,
~ ~ ~ ~ , ~ , ~~ ,
~) "" , ~ . ~ ,
( ~ ~ ~ ~ " ~ .
~ ? :~ . ~" )– ( " "~ ~ :
~ ? ) ~ ( !
~" ~ ~
~ ". ) ~" " ~ .
~ ~ ~ ~" : – ( ~
~" ~ ... ,
~ ~ . ~ ~ ~
~ ~ . ~ ,
' " ~ "
~ ~ .
~ ~ ~ ~ ,
" " ~ ~ " : .
~ ... ~ ~ ~ .
~ ~ ~" "~ : ~ ~ ~ ,
~ ~ ~." ." , ,
~ ~ : . :~" " ~ ~ ~ ,
: ~ "
~ ~ ? ~
: ~ . ~ ~ , ~ ~ ,
~ , ~.
~ ~ . ~ ) ~ :~ (.
~ ~ ~~ – ~ ~ . ? ~ "
– ~ ~ ~ ~ " ~ "~ ,
~~ ~ , , ~ "~ , ~ .
" ~ ~ , ~ ,
~ ? ~ ~ .
, ~ : ~ ~ ~ ~ ~ ~
~ , " ~~ ]" :
~ ~ . [ ~ :~ ~ .
~ ~ , ~ ~ ~ "
~ ~ . " ~.
~ ~ , : ~ ~ ~" "
~ ! ~ " " ~"
,~ ~ , " ~ " " ]~ ~ [.
~ , , ~ ~ ~ ~ " ,
~ ! ~ ,
. " . ~ ,
טועמיה -דפוס ספיד פרשת כי תבוא תשפו 9
. ,~ , ~
~ ~ ~ ~ ~ , , , .
~ . ~ , -
. .
~ ~ "' " , ~ ~, ,
~"~" ~ : ,~ ,
"[-] ~ ~ " . ~
~"p j n r u j j q q j" ~ ~ ... .
)~ ~ - ~ ( ,
~ ~ ~ ,
" " ~ ~ ~ , ,
~ , ,
.
~ ,~ , , .
~~ ~ ~ ~ , ~ ~ , . , ~ .
~ ?! ~ ~ ~ ~ ~ .- ,
~ ~ ~ , ~ ,
~ ~ ~ ~ ~ .
~ ~ ~ ~ -
" ?" ~ . ,
.
" : , ,
~ ~ ,
! ~ . ~ ,
!!! ~
~ . ~ , ,
' ':
~ ~ ~ ~ ,
"~ ~ ~ " ~ ~ .~ ~ .
' ' " . ~ , ~ ... .~ ,
. , , ~ ~ ~ ~ .
. , ~ , ~ ~ . ... .
,-
~ ~ " ,
~".
'~' .-
"~ ~ .~ ,
* * *
~ ~ . ~ ~ ,
~ ~ , . ~ ~ - ~ .
~ . ~ , ~. ,
~". ~ ~ ~ . ,
~ , ", ~" . , ~.~ .
~ .~ ~ ~ , ~ " , ~ ~ ~ ~~ ,
,~ ~ . , ~ , .
.~ ~ ~ , ~ ~ , . , ,
~ ~ ~ ". ~ . ~ ,
" ~ " ),
" " ( ~ ~ ,
( ~ ) ahavemet@012.net.il : 077-7671812 :
טועמיה -דפוס ספיד פרשת כי תבוא תשפו 10
העלון מוקדש לאוקמי שכינתא מעפרא
1122 ולעילוי נשמת מרת אימי דליה אפרת בת נעימה ע"ה
הצלחה בגו"ר
חגי חיים וב"ב יצחק אריאל בן טובה
שגית בת רותי שמואל אימן בן אסתר זרי
יראת שמים מאיר ישראל בן רחל ברכה-
גלית בת מסודי ליאור יהושע סומך וב"ב
ארז בן שושנה יהודה אריה בן רחל ברכה
לִ בְ ָר ָ
כה ַ
ה ֶדּ ֶר פָּ ָר ַשׁת כִּ י ָתּבֹא - קסירר אפרים וב"ב
משפ' שטרית
רונן אברהם וב"מ
רחל ברכה בת פדילה דליה
נעם יצחק בן רחל ברכה רינה בת סימי וב"ב
יוסף ליאור בן דליה אפרת -הצלחה בכל העניינים
שלמה ודנה דוד וב"ב אריה ושרה לוי וב"ב
ְהלַ כ ָ
ְתּ קי ,ו ָ צוֺת ה' אֱ ֶ
מ ְתּ אֶ ת ִ מ ְר ְָשׁ ַ"ו ָ נתנאל בן ג'ינה י.מ.י.ש כדורי
שולמית ומרדכי חיים דויטש וב"ב
רז דוד בן לאה וב"ב עמית בן אהרון וב"ב
את אֹתוֹ" )דברים כ"ח ,א'-ב'(
ָ ד ָרכָיו ,וְי ֵָר בִּ ְ אבישג ודניאל בני מירב דני בן שושנה
אֶ ת ה' אֱ ֶקי בְּשִׂ מְ חָ ה וּבְטוּב לֵ בָב מֵ ר ֹב סימי פרשת כי תבוא פותחת במצוות הביכורים, זיווג הגון וכשר במהרה
רונית בת אורן חיים בן אלן אסתר
כּ ֹל") .דברים כ"ח ,מ"ז( .מפסוק זה אנחנו תרצה בתיה בת ימנה נינט חי דוד בן רחל שבה החקלאי מביא את פירותיו הראשונים
למדים שלא די בקיום המצוות בלבד ,אלא ג'ינה לבית המקדש כהודאה להקב"ה על כל הטוב יפית שרה בת
לאה בת תמר
אילן בן ג'ולייט
אנאל חביבה בת שולמית
יש לקיימן מתוך שמחה ,אהבה והכרת מאיר בן שרית ואליהו שהעניק לו. מיטל בת מלכה
נעם בן שרה טליה עדן אסתר בת שולמית
הטוב. אילנה מכאן אנחנו לומדים יסוד גדול :לפני שאדם מירב בת שירי ימנה בת שולמית
שושנה שירה בת סילביה שמעון בן שולמית
כאשר אדם מתבונן בחסדים שהקב"ה אברהם גורג'י בן דליה אפרת אורן בן נעמי מבקש על העתיד ,עליו להכיר טובה על העבר.
עושה עימו – בריאות ,משפחה ,פרנסה וכל יניב בן פרידה הכרת הטוב היא היסוד לעבודת ה' מתוך סיון רבקה בת אלן אסתר
הטוב שסביבו – קל לו יותר לעבוד את ה' שמחה. זרע קודש בר קיימא
אליהו נזרי בן ימנה גלית בת מסודי
מתוך שמחה וטוב לבב. התורה גם מלמדת אותנו" :וְשָׁ מַ ְרתָּ אֶ ת מִ ְצוֺת סיון בת אסתר שמואל אימן בן אסתר זרי
לימור בת פרידה רחל מרים בת יהודית
אנחנו מתפללים בימים הנוראיםָ " :זכ ְֵרנוּ ה' אֱ קֶ י ,וְהָ לַ כְתָּ בּ ְִד ָרכָיו ,וְי ֵָראתָ א ֹתוֹ") .דברים אושרית בת שושנה דניאל בן שרה
לְ חַ יִּים ,מֶ לֶ חָ פֵ ץ בַּחַ יִּים ,וְכָתְ בֵנוּ בְּסֵ פֶ ר כ"ח ,ט'( .פסוק זה מלמד אותנו שהדרך לזכות דגנית בת שושנה
מיטל בת שושנה
נעמה בת יפה
אסף בן סופיה
הַ חַ יִּים ,לְ מַ עַ ְנ אֱ קִ ים חַ יִּים". לברכת ה' היא בשמירת מצוותיו ,בהליכה דוד עומרי בן יהודית דרור בן סופיה
בדרכיו וביראת שמיים. רפואה שלמה
אך לצד התפילה עלינו לזכור שגם המעשים מאיר ישראל בן רחל ברכה יצחק בן עזרא
שלנו הם שיכריעו את הכף .לכן אנו אומרים בהמשך הפרשה מופיעות גם הברכות למי ימנה ניזרי בת סטה -בריאות ואריכות ימים
בתפילת "ונתנה תוקף"" :וּתְ שׁוּבָה וּתְ פִ לָּ ה שילך בדרך התורה ,ולעומת זאת התוכחה – מרדכי ניזרי בן פרחה -בריאות ואריכות ימים
מיכאל יהודה בן מרים סימי בת סוליקה
ִירין אֶ ת ר ֹעַ הַ ְגּז ֵָרה".
וּצ ְָד ָקה מַ עֲ ב ִ הקללות שעלולות לבוא על מי שיסור חלילה דינה בת מזל אורן בן אסתר
מדרך התורה. נעמי בת רחל נעם יצחק בן רחל ברכה
יהי רצון שנזכה לנצל את ימי אלול כראוי, אפרים בן שרה שירה שילת בת אורלי
להיכנס ליום הדין מתוך תשובה שְׁ לֵמָ ה משום כך חז"ל אמרו במסכת מגילה )ל"א ע"ב(: לביא ישראל בן תמר חיה אסתר בת סוליקה
אורן בן פרידה מוריה בת רחל ברכה
ושמחה בעבודת ה' ,ושנזכה שתכלה שנה "תִּ כְלֶ ה שָׁ נָה וְקִ לְ לוֹתֶ יהָ ,תָּ חֵ ל שָׁ נָה וּב ְִרכוֹתֶ יהָ ". ישראל בן חווה אביתר חיים בן אוריין
יפה בת שרה-הצלחה ורפואה רחל בת זוהרה
וקללותיה ,תחל שנה וברכותיה. זו אחת הסיבות שבגללן חז"ל תיקנו לקרוא את עינת בת רחל ברכה משה בן נזימה
פרשת כי תבוא לפני ראש השנה ,כדי שיסתיימו נטע רותי בת פלורה רפאל משה בן רחל
רחל ברכה בת פדילה דליה קסנש בת דגטו
ניכתב וניחתם כולנו בספר החיים ,לשנה הקללות עם השנה החולפת ,ואילו השנה יצחק בן חנון רונית בת סבריה
טובה ומתוקה ,שנת בריאות ,שלום ,פרנסה החדשה תיפתח בברכה ,ברחמים ובישועה. אליהו בן רחל רפאל אבידן בן תקווה
אלן אסתר בת שרלוט בנימין בן ברכה
בשפע ,ישועות ונחמות ,אמן. נעימה בת שרה יהודה לייב בן אסתר מלכה
חודש אלול וימי הסליחות הם מתנה גדולה נעם אלימלך בן אושרית -ר"ש ובריאות איתנה
בברכת שבת שלום וכתיבה וחתימה טובה
שבורא עולם נתן לנו .אלו ימים שבהם שערי יניב בן פרידה לימור בת פרידה
הרב אליהו חיים פנחסי שליט"א שירה ברכה בת מלכה חיה מאיה בת עדי
רב קהילת 'עין חמד'
הרחמים פתוחים ,והקב"ה ממתין שנשוב אליו יהודית אסתר פראדל בת חיה -בריאות ואריכות
ברק בן דליה ימים
באמת .זה הזמן לערוך חשבון נפש ,לתקן את אדל בת יפה יפה בת פדילה דליה
מעשינו ,לבקש סליחה ממי שפגענו בו ולקבל העלון מוקדש לעילוי נשמת
על עצמנו להתחזק בעבודת ה' ובמידות טובות. משה בן גורג'יה ז"ל
עוד נאמר בפרשתנו" :תַּ חַ ת אֲ שֶׁ ר א עָ ב ְַדתָּ לעילוי נשמת
תמר פורטונה בת מיסה ע"ה
20:31 19:45 18:32 לרפואה שלימה לנוריאל בן אסתר
לעילוי נשמת
זש"ק ,פרנסה טובה ובריאות איתנה
20:28 19:47 18:49 לאליהו ניזרי בן ימנה וגלית בת מסודי נחום בן כיריה ז"ל
20:31 19:47 18:43 להצלחת אברהם גורג'י בן דליה אפרת וב"ב לרפואה שלימה
לרפואת הנפש והגוף של יהודה אריה בן רחל ברכה לאיידה חיה בת אסתר
נועה בת אסתר
20:29 19:46 18:50 לע"נ יוסף דהן בן רחמה ז"ל ולילד אורי חיים בן שלי
ט"ז אלול ה'תשפ"ו פרשת כי תבא פניני עין חמד
טועמיה -דפוס ספיד פרשת כי תבוא תשפו 11
נה ֵ -
חלֶ ק א' שּׁ ָ
ה ָ שׁיב בַּ ֲ
הלָ כָה -רֹאשׁ ַ וּמ ִ
ֵ ֵ
שׁוֹאל
מהם מנהגי ערב ראש-השנה?
להלן סיכום ההלכה מפי ר' אליהו פנחסי שליט"א מתוך ספרו 'הכשרות למעשה':
בערב ראש השנה ,בתפילת שחרית ,לא אומרים וידוי ונפילת אפיים .מנהג הספרדים גם שלא לומר את המזמור "י ַעַ נְ ה' בְּיוֹם צ ָָרה"
)תהילים כ' ,ב'( ,ובנוסף אינם אומרים את המזמור "תְּ פִ לָּ ה לְ ָדוִד הַ טֵּ ה ה' אָ ְז ְנ " )תהילים פ"ו ,א'(.
מנהג האשכנזים לומר את המזמור "י ַעַ ְנ ה' בְּיוֹם צ ָָרה" )תהילים כ' ,ב'( ,למרות שלא אומרים וידוי ונפילת אפיים.
בתפילת מנחה של ערב ראש השנה לא אומרים וידוי ונפילת אפיים.
נוהגים לעשות התרת נדרים בערב ראש השנה .מנהג ישראל להסתפר בערב ראש השנה לכבוד החג .לובשים בגדים מכובסים
ומגוהצים לכב וד יום טוב ,למרות שהוא יום דין ומשפט .אנו מראים בכך שאנו בטוחים בחסדי ה' ,שיוציא לאור את משפטנו ויכתבנו
לחיים טובים .מקורות :שולחן ערוך ,אורח חיים סימן תקפ"א סעיף ד'.
נוהגים ללכת בערב ראש השנה לבית העלמין ולהרבות שם בתפילה ובתחנונים ,כדי שזכות הצדיקים תעמוד לנו ביום הדין .אין
מתפללים אל המתים חלילה ,אלא מבקשים מהקב"ה שירחם עלינו בזכות הצדיקים הטמונים שם .מקורות :רמ"א ,אורח חיים סימן
תקפ"א סעיף ד'; משנה ברורה שם.
מנהג יפה לטבול במקווה טהרה בערב ראש השנה ,מכיוון שהטהרה מועילה לתפילת האדם .לכתחילה יטבול מתחילת שעה זמנית
חמישית של היום .אין לברך על טבילה זו .יטבול חמש טבילות ויכוון בכל טבילה:
א .בשביל הטהרה .ב .לתיקון מידת הכעס .ג .למתק את הדינים והגבורות בחסדים .ד .להעביר מעליו את לבושי החול ,ויכוון" :תכלה
שנה וקללותיה" .ה .לקבל את קדושת ראש השנה ,ויכוון" :תחל שנה וברכותיה".
מי שאינו זוכר את כוונות הטבילות ,יטבול חמש פעמים ויכוון בטבילתו כפי שכתוב בספרים הקדושים ועל דעת רבותינו .מקורות :בן
איש חי ,פרשת ניצבים ,שנה א' ,הלכה ג'.
אדם שאינו יכול ללכת למקווה טהרה ולטבול ,נכון שישפוך על גופו כשנים-עשר וחצי ליטר מים .אפשר לעשות זאת גם באמצעות
מקלחת :יעמוד תחת זרם המים כשהברז פתוח ,עד שישער בדעתו שנשפך עליו שיעור זה .אין הבדל בין מים חמים לקרים.
מקורות :שו"ע ,או"ח סימן תקפ"א; רמ"א שם; משנה ברורה סימן תקפ"א ס"ק כ"ו; בן איש חי ,פרשת ניצבים ,שנה א'.
קה
ְד ָ
צ ָנת ְ נ ִ
ְתי ְַ
דורשי רשומות כתבו כי "איש לרעהו ומתנות לאביונים" הם גם ראשי התיבות של חודש אלול .כלומר ,עלינו לבדוק ולתקן כיצד אנו
מתייחסים לזולת ,וכן להרבות בנתינת צדקה .הרה"ג שמואל ברוך גנוט סיפר על מעלת נתינת הצדקה :יש מעשה מיוחד שביררתי
את פרטיו בעצמי .לפני מספר שנים אחד מגדולי עשירי ארצות הברית חלה בנגיף הקורונה ,ומצבו הורע .הוא הונשם ועמד בין
חיים למוות במשך זמן ממושך ,עד שהוגדר כמי שנמצא ב"מוות קליני" .בני משפחתו היו המומים ולא העלו על דעתם שדבר כזה
עלול לקרות להם .אלא שברחמי שמיים אירע נס גדול .הוא הבריא וערך בביתו מסיבת הודיה לבורא עולם ,בה השתתפו ידידים
ובני משפחה רבים .במהלך השמחה סיפר העשיר את הדברים הבאים:
"בשעה שהייתי מורדם ומונשם ,יצאה נשמתי מן הגוף ועליתי לביה"ד של מעלה .בשמיים נערך משפט על כל מעשיי בעולם הזה,
עד שיצא הכרוז ואמר' :הוא תורם סכומים גדולים לצדקה ולמוסדות תורה וחסד ,ולכן עליו לרדת לעולם ולהמשיך לחיות ,שהרי
צדקה תציל ממוות' .מיד כשאמר זאת ,התעוררתי במיטת ביה"ח מהתרדמה שבה הייתי .בעקבות זאת ,אני מקבל על עצמי לשלש
מכאן ואילך את כל תרומותיי לצדקה ,לתורה וללומדיה ולמעשי חסד ,בלי נדר" .מרן רבינו ה'חזון איש' זצוק"ל הזהיר מאוד על נתינת
מעשר כספים ,ואמר כי "נתינת מעשר כספים גורמת להרבה פחות אסונות ,מחלות ופגעים בבית" .אנשים לא יודעים כמה צרות,
מחלות ילדים וביקורי רופאים הם מונעים מעצמם בזכות הפרשת מעשר כספים ונתינת צדקה הגונה .דברים אלו מופיעים במדרש
רבה ,שכתב" :פתח הפתוח לצדקה– לא ייפתח לרופא" .בייחוד מצווה זו מועילה ביותר לפני יום המשפט הגדול והנורא.
)מקורות :הסיפור הובא ע"י הרה"ג שמואל ברוך גנוט במאמר "מעבירין את רוע הגזירה" ,הופיע באתר דרשו ופורסם גם בעלון 'אור השבת'(
חלֶ ק ג' עצַ בִּ ים וּכ ֵ
ְאב ֵ - ה ֲ
כת ָ
ע ֶר ֶ שׁר בֵּ ין ַ
מ ֲ קּ ֶ טבְ עִ יתַ -
ה ֶ ְרפוּאָה ִ
ಈטיפולים טבעיים שעוזרים להפחתת כאב כרוניඪ :הידרותרפיה– טיפול במים חמימים שמרגיע את השרירים ,מפחית דלקת
ומקל על כאבים במפרקים ובשרירים ൖ .שיאצו– שיטת מגע עדינה שמשחררת חסימות אנרגטיות ,מאזנת את הגוף ומרגיעה את
מערכת העצבים .דיקור סיני– מגביר את זרימת האנרגיה ,מעודד שחרור של משככי כאב טבעיים ומסייע בהפחתת כאב מתמשך.
൩רפלקסולוגיה -בשילוב עיסוי לימפטי בכל הגוף .עיסוי לימפטי– עיסוי עם שמנים אתריים שמניע את מערכת הלימפה
)גב' אליס אוליאל ,נטרופתית ורפלקסולוגית(
עושה אירוע שמחה באולם שמחות וברצונך להפוך אותו לכשרות "מהדרין-גלאט?"
צוות משגיחים תלמידי חכמים ידאגו לכך בכל איזור בארץ .ההשגחה החל מזמן אספקת הבשר ועד למנה האחרונה.
בפיקוחו של הרב אליהו חיים פנחסי שליט"א ) 052-6329144הנייד באישור ועדה רוחנית(
קו לעניית 'אמן' ו'אמן יהא שמיה רבה' לאחר שיעור תורה -בזמן אמת מספר פעמים ביום 02-313-7905
העלון נמצא בחובות גדולים .בעל בית-הדפוס העלה את מחיר ההדפסה בבת אחת ב ₪ 220-לכל הדפסה
מי שיוכל לעזור ,תבוא עליו ברכת טוב .למעוניינים לעזור נא להתקשר 052-7652084או לשלוח מייל PnineEH@gmail.com
מינויים הקדשת העלון לשאלות בהלכה
לקבלת העלון חינם במייל מדי ניתן להקדיש את העלון לעילוי נשמה ,רפואה שלמה ,הצלחה ,זיווג הגון, נא לפנות לרב אליהו פנחסי
שבוע ,יש לשלוח בקשה למייל בטל' 052-6329144
חזרה בתשובה וכו' נא לפנות לליאור בטל' 052-7652084
כתובת המערכת :עבור ליאור עצמון ,רח' הבושם 26א ת.ד .83375 .מבשרת ציון .מיקוד 9076926 )הנייד באישור ועדה רוחנית(
PnineEH@gmail.comתבוא תשפו
טועמיה -דפוס ספיד פרשת כי 12
כּמַ לְ אָכִים -הַ מְּ ֻק ָבּל הָ ַרב אַב ְָרהָ ם ֶבּן סוּסָ אן זצ"ל
אִ ם ִראשׁוֹנִים ְ
שבגליציה )כיום
ה'תרל"ד (1855בהרימלוב
בנובהרדוק .בשנת ה'תרט"ו) )(1864
בשנתה'תרכ"ד נולדכ' אדרנולד ב-זצ"ל-הי"ד- אריק ריגרמאיר הרבזליג שמחה המקובל הגאון
הגאון הרב
הגאון ( 1885 ) ה'תרמ"ה בשנת המופלאה. ובשקדנותו
) (1874משפחתו עברה להתגורר בבריסק .כנער שימש את רבי יהושע לייב דיסקין עד סיום בגאוניותו נודע בצעירותו עוד אוקראינה(.
נכנס העיר,
ללמוד
בדבדו כרב
(1853 במקומו
(1882
ה'תרי"ג ) התמנה
ה'תרמ"ב )בשבט ורבינו
בשנת יאזלובייץנולד
נישואיו
לאחר זצ"ל- )בןהעיר
שוּשן( סוסאןאת
ההוראה. בשיטות עזב
המהרש"ם(
אברהם בן שבדרון )
רבות שלום מרדכי
המקובל ממנו
הרב והושפע כהונתו ר'
בוצ'אץ'. של
ולובייצ'יק ונראה
)ה'בית זיכרון מופלאלרבההלוי ס התמנה
בכושריוסף דב רבינו
ר' ניכר ( 1912
הגאון
אביו. )
פטירתעםה'תרע"ב
לאחרהתורה בשנת
(1888לימוד שקד עלשנים.
ה'תרמ"ח ) 27 במשך
בשנת בילדותו שימש
שבמרוקו .כבר בו תפקיד
בישיבת וולוז'ין.
חמישה
ימונה
ראשון נשא לו אבדו
שבמקביל )בבריחתו
בזיווג זאת התנה
אביו. לוינה ברח ורבינו
בישיבהאולם הוא
שבראשות הראשונה
ללמדר' חיים. התחילהגאוןהעולם מלחמת
למנות22את בנו, פרצה
ביקשו בגיל מכן
בריסק נועד.לגדולות לאחר שנתייםכי
קהילת לוי'(
בטרנוב
בעיר. לרבנות
הממוניים התמנה
והדיונים (1922
ההלכות ) ה'תרפ"ב
פסיקת בשנת
על .
האחריות
לאישה את מרת סעידה )בת ר' מרדכי בן סוסאן( ונולדו להם בת אחת .לאחר תקופה קצרה מאוד( הצטער
בידיו אובדנם
ותופקד שעל
ולדיין שו"ת
הוראה של גדולים
למורה כרכים
רבינו
הפריעה
הלוי
כבן לא זאב
כשהיה חק עובדהיצזו
(1881 ממש ,אך
ה'תרמ"א )ר'
הגאון סובולייצ'יק
בשנת לחם פת
עדהלוי
)מרציאנו(. חייםוהגיע
מרים מרתר' חלקו
פטירת עםמנת לאחר
התחתן והדוחק היו
(1918
נפטרה) והוא עוני
ה'תרע"ח חיי
)טארנא(.היא
בשנת
ר' אברהם בריסק.
הגאונים סירב.
עםשל גדולות
והדיין
הוראהיחד ערים
כמורה בדבדו של רבנות
בבית הדין לשמש הצעות
לכהן המשיך שקיבל
והתחיל ורבינו למרות
לדיינות נסמךאביו הקדושה.
במקום בלבד התמנה בתורה לשקידתו
סולובייצ'יקשנים
28
והפריעו לו.
ההלכתים סמכאהציקו
בעניינים וברבדרכו, עמדוכבקי שברשעותם
בישיבה התפרסם פוקרי עול כבר מרציאנו.
הפסוקה.לו.
לא היה אברהםכבודו
ההלכה ור' צבאן
הכהןהראוי
בלימודכפי אפילו בית
עסק רבינו
גאון בנה בדבדו בית-כנסת כדוגמת ביה"כ שקיים בפאס .ייסד ישיבה וכיהן למעלה מעשרים
בבבלי
עשרות מופלאה
לענות להספיק היתה יכול בקיאותו
היה ספורותבע"פ. דקות שו"עתוך חלקי
מדהימה. ארבעת הייתה את שלו ידעהפסיקהובנסתר. יכולת בנגלה
מסובכים.
מילואים,
רבניםעל התבטא המשפט ,אבני
הנעלים. נתיבות
סולובייצי'ק
ובכישרונותיו בתורההחושן, קצות
בגדולתוהלוי חיים רבים.כגון:
נודע והאחרונים,
תלמידים רבי הראשונים
מורכבים. בעניינים העמידשנהוכן בספרי
בראשה. ובירושלמי
תש ובות
על שגורים היו רבים וספרים מאיר -בית אבן, טורי איגר,
ה'נודע רבים התייעצו עימו בנושאים שונים בהלכה .בשנת ה'תרס"ב ) (1902בעקבות המרד בו עקיבא ר' הגאון חידושי ביהודה',
תאזהכל הש"ס.
שבמרוקו. פעמים את לברוח לעירנאלץארבע רבינו למד
האיזורלישון,
ליהודיהעולםבהם נוהג שעות רבותבאותןלצרות כי והביא שפרץ העיד, לשונו .רבינו
חמארה
זירז אתבדרכו ניצל בניסים גלויים משליט הכפר המוסלמי שניסה לרצוח אותו .בהמשך עבר לעיר
עם "גמרא היה: הקבוע ופתגמו יום, בכל גמרא דפי שבע לפחות לשנן ללמוד תלמידיו
'אשר בטרנוב.
לשלמה'(. )מח"ס .ציונו
דנאן(1925 ה'תרפ"ו )
שלמה אבן ר' תשרי הגאוןט"ו
נפטר ב- וחמאה" .של
לחםבבית הדין דדיינאפרא כמו לס הוא ותוספות
פאס ומונה פירוש רש"י
חי כ70-לרוב בקיאותו כינו אותו 'מפתח חושן משפט'. שנים.
מאיראימו:
יעקב קנאות(. ובמנחת ר'
.(1907בנו, מנחת )פתים
ה'תרס"ז בספרו חידו"תסיון ממנו הרבה
נפטרה ב-י' אסתר מרתמביא )רבינו בתו יהודהקלים. אהרוןלא היו הגאון ר'
אביו :חייו
הכאבן
משהאתפרידמ מרת נישא למרת רינא )בת ר' יוסף עטיה( אבל בגיל 29נפטר .רבינו לא יכל לשאת
דוד הרב האדמו"ר מרבותיו: לט"ז(. חמישי )דור שטיין לבית פרימא
מיעקב'(
הוא )מח"ס 'כוכב
כשנתיים. במשך ווידנפלד
יעקב ולימדייסדר'ישיבה שםהגאון מצ'ורטקוב,
ולעבור למרקש, פאס פרידמן אתישראל לעזוב ר'
האדמו"ר מצ'ורטקוב,
והחליט
אליעזר ר' מלובלין, שפירא מאיר יהודה ר'
התבקש לכהן כראב"ד מרקש אבל הוא סירב .משנת ה'תרע"ו ) (1916כיהן כראב"ד הגאונים מתלמידיו: שבדרון. מרדכי שלום והגאון ר'
יצחק אייזיק רבינוביץ )האדמו"ר מסקאלי( ,ר' יהודה שנה.כעשריםדוד
אליעזר'( ,ר' במשך ה'דמשק)מוגדור( מויז'ניץ, הגר )האדמו"ר
באסואירה
הורביץ )האדמו"ר מדז'יקוב( ,ר' אלקנה זוברמן )אב"ד יארדאנוב( ,ר' משה חיים לאו הי"ד )אב"ד
דוד
ר' דודתלמידו ר'
משולם ראטה, חיים ילוז, הגאונים :ר' יוסף
בלכיטוב( ,ר' הי"ד )אב"ד ביניהם
הורביץ בספריהם,
אותוהלוי איש אליעזר ושבחו הזכירוחיים פרשוב -רבים
פיטרקוב( ,ר'
ביניהם הלכתיים, בעניינים איתו התייעצו רבים זאגורי.
שפרבר )חבר מועצת גדולי התורה בארץ ישראל( ,ר' אברהם משה באב"ד ,ר' מאיר באדנר ,ר' מיכל הכהן שלמה ר' סקלי, הכהן
רבינו(ב-.
בחיינפטר ועוד.
נפטרו משאש )שניהם יוסףדנאן,ר' ר'דוד שלמה אבן-
שמואל, אלטר.ר'בניו :ר'מרציאנו, שמואלשמואל ר' ר' תלמידו
אונגר, ראובן הגאונים
פרמינגר ,ר'
)מוגאדור( אסווירה הקברות בבית ציונו שנים. 88 - כ
מרת גיטל )נישאה לר' חיים ברוך רייך הי"ד( ,מרת פרומא )נישאה לר' ברוך צוקרמן( .מספריו: חי . (1941 ) ה'תש"א אלול בנותיו:כ"א
בתפקידו
מנחת פתים- מספר •שנים מסכת סוטה המשיך אחריו
חידושים על בקזבלנקה(
קנאות- ראב"ד
מנחת )לימים סדר חיים
טהרות • עלב דוד ביאוריםהר
שבמרוקו .בנו, •שירי טהרה-
ארבעת חלקי השו"ע •אמרי יושר -שו"ת •טל תורה -הערות וביאורים על מוגאדור. הדיןעלשל חידושיםבבית
ושו"ת
אביו( :ר' יעקב .אביו :ר' שלמה )שימש כדיין( .אמו :מרת זוהב .נשותיו )זיווג וירושלמי. בבלי )מצד תלמוד סבא
ראשון( :מרת סעידה )בת ר' מרדכי בן סוסאן() .בזיווג שני( :מרת מרים )מרימה( מרציאנו .בתו
)מזיווג ראשון( :מרת מרים )נישאה לר' מסעוד בן סוסאן( .ילדיו )מזיווג שני( :ר' דוד חיים )כיהן
כרב ראשי וראב"ד בקזבלנקה( ,ר' מאיר יעקב ,ר' ז'ווירה ומרת אסתר .מרבותיו :אביו,
ר' שלמה .מתלמידיו :הגאונים הצדיקים ר' דוד הכהן סקלי )מח"ס קריית חנה דוד על שו"ע(,
ר' מרדכי קורקוס )מח"ס גדולת מרדכי( ,ר' שלמה הכהן צבאן )מח"ס מעלות לשלמה על שו"ע(,
ר' שמואל מרציאנו )מח"ס שו"ת ויען שמואל( ,ר' שלמה רוזיליו ,ר' משה אביטבול ,ר' אליהו
בן גיגי )מח"ס קול צעקת הרועים( ,ר' דוד עטר .מספריו• :ליקוטי דינים -על סדר הא"ב •פסקי
דינים -קובץ פסקי דינים .עסק גם בתרגום הספר 'בית שלמה' של ר' שלמה מאיר שעוסק
באיסור והיתר יחד עם ר' יוסף ענקונינה.
עשה ביולדת שהתקשתה בלידתה בחודש השביעי לעיבורה .באו לרבינו שיבקש עליה רחמים. מ
הצדיק לקח את מטפחתו וקשר שבעה קשרים ואמר להם שיתירו הקשרים על ראש היולדת ובכל קשר
שיתירו ,יתנו לה לשתות מן הכוס המים אשר בירך עליו ושתה ממנו .מיד עשו כך ואחרי שסיימו להתיר
את שבעת הקשרים היולדת ילדה מיד בן זכר והרב בעצמו מל אותו.
כך גם אירע מעשה באישה אחרת שהתקשתה גם כן בלדתה והרופאים אמרו שהתינוק גדול מדי וצריך ניתוח כדי להוציאו .באו לרבינו וסיפרו
לו על כך .רבינו לקח כוס מים ובירך עליו ושתה ממנה וציווה להשקות את היולדת והיא מיד ילדה ללא שום צורך בניתוח.
כדו הגאון רבי אליהו שמעון בן שושן זצ"ל רבה של ליאון-צרפת סיפר :הייתי מסתכל בפניו הקורנות אור של שמחה בערב שבת בהתלהבות נ
עצומה .סבא היה מצווה לבנו ,עט"ר אבא מארי כמוהר"ר הראב"ד חיים דוד זלה"ה לקדש .אומנם לפני הקידוש היה אומר לו להמתין קצת עד
שיסיים 'ההוא' את הקידוש .סבא היה ממתין ולאחר זמן מה ענה אמן ורק לאחר מכן היה אומר לאאמו"ר זצ"ל לקדש .פעם שאלו אותו ,למי
הוא מאזין וענה אמן .סבא השיב שיש מאן דהוא שבא אצלו ומקדש בכל ערב שבת .אף אחד מן המסובים לא זכה לראות או לשמוע ,רק סבא.
למידו של רבינו ,הגה"ק רבי דוד עטר זיע"א היתה לו בת נשואה שלא נפקדה בזרע של קיימא במשך זמן רב .גילו לו בחלום שעליו להשאיל ת
מהרבנית את אבנטו של רבינו )שכבר נפטר( וכן עשתה ונפקדה בבן זכר ,וקראה אותו על שמו.
חד מתלמידיו במראכש רבי שלמה רוזיליו זצ"ל היה גם משרת לפניו בבית אכסניה שלו במראכש ,סיפר ,שפעם היה רעב גדול בעיר מראכש א
ועניי ישראל סבלו הרבה מרעב זה .רבינו קרא לתלמידו ונתן לו כל הכסף אשר הקהילה היתה תומכת בו ,וציווה עליו לקנות בו צרכי מזון ולחלק
את כולו לעניים .לאחר מכן שאל אותו רבינו" :כשאתה נותן לפניהם את הלחם ,לכמה פרוסות אתה מחלק אותו?" .התלמיד ענה לארבע
פרוסות .רבינו גער בו ואמר" :אין בשיעור זה כדי שביעה .מהיום והלאה תחלק הכיכר לשתי פרוסות .אם יחסר לך ,תבוא אלי ואוסיף לך כסף".
)הסיפורים מעובדים בעיקר מתוך 'פרד"ס אליהו' שכתב נכדו(
טועמיה -דפוס ספיד פרשת כי תבוא תשפו 13
ַ
הבְ לָ גָ ה וִישׁוּעָ ה
השליח ציבור לאחר הימים הנוראים חזר לארץ .ימים ספורים אנחנו נמצאים ימים ספורים לפני ראש השנה .אנחנו אומרים
לאחר מכן התקבלה הבשורה המפתיעה -האח החולה עבר בתפילה" :היום הרת עולם ,היום יעמיד במשפט כל יצורי
סדרת בדיקות נוספת ,והתגלה שהגידול נעלם כלא היה. עולם" .מרן הגאון רבי חיים קניבסקי זצ"ל אמר שאחת
אף אחד מהרופאים שטיפלו באח לא יכול היה להסביר מה הסגולות היעילות ביותר לכל הבעיות ,היא לבקש ברכה ממי
אירע וכיצד התרחש הנס הגדול הזה .הצילומים של הבדיקות שנעלב ולא מחזיר או כמובן אם האדם בעצמו היה שותף
שלפני כן ,שבהם הגידול נראה בבירור ,והצילומים שלאחר למקרה שהעליבו אותו ,והוא יכל להחזיר אך התגבר על כך.
מכן ,שבהם נראה שאין שום דבר. באותה שעה– הוא יכול לבקש מה שירצה ,ובעז"ה ישמעו
לבקשתו.
רק אדם אחד ידע את הסיבה– העובדה שהוא לא הגיב,
למרות הבושה העצומה שהוא חש באותה שעה ,בייחוד רבינו נחמן מברסלב כתב" :ועיקר התשובה -שישמע בזיונו,
כאשר הורידו אותו מהבימה והביאו מישהו אחר במקומו. ידום וישתוק" .חז"ל אומרים" :הנעלבים ואינם עולבים,
שומעים חרפתם ואינם משיבים ,עושים מאהבה ושמחים
אבל הסיפור עוד לא נגמר .בחודש חשוון מיודענו החזן קיבל
בייסורים -עליהם הכתוב אומר' :ואוהביו כצאת השמש
מעטפה לביתו ,ובה מכתב פיוס מאנשי הקהילה .הם הבינו כי
בגבורתו' )שבת פח ע"ב( .דווקא בשעה שאדם מתגבר על
היחס כלפיו לא היה הוגן ונכון ,ולכן ביקשו לפייס אותו על
מידותיו ואינו משיב למי שפגע בו ,זו עת רצון מיוחדת,
הפגיעה הקשה שפגעו בו ,בייחוד משום שהדבר התרחש
ותפילתו עולה לפני הקב"ה בכוח גדול.
בעיצומו של ראש השנה .אל המכתב הגבאים צירפו צ'ק גדול
במיוחד ,על סך אלפי דולרים ,שניתן בשל רצונם לפייס את הסיפור שלפנינו ימחיש לנו דברים אלו היטב .המקרה סופר
החזן על העוולה שנעשתה לו. ע"י בעל המעשה .מדובר בקהילת יהודים שומרי מצוות
באירופה ,הנוהגת להזמין חזן חרדי לימים הנוראים כדי
החזן לא ידע מה לעשות ,כיוון שלאחר שהקב"ה שילם לו
שינעים את התפילה בקולו הערב.
בריפויו של אחיו ,האם מותר לו לקבל 'תשלום' נוסף? הרי
קיבל כבר מעל ומעבר לתשלום בגין החזנות! השליח ציבור לקראת חודש תשרי ה'תשע"ד התעוררה מחלוקת בקהילה
לא ידע מה להחליט ולכן פנה לאחד מבתי הדין בירושלים אודות החזן .חלק מהמתפללים דרשו להביא חזן צעיר יותר,
ושאל האם מותר לו לקחת את הצ'ק לכיסו .חברי בית הדין בעל קול ערב ואילו חלק מהמתפללים העדיפו חזן מבוגר
השיבו שאין ספק שמבחינה הלכתית מותר לו לקבל את יותר ,בעל ניסיון עשיר ,שיודע להנעים את התפילה עם
הכסף. המנגינות .הדברים לא הוכרעו בצורה ברורה ,והגבאי הראשי
החליט על דעת עצמו להזמין חזן צעיר.
הוא כבר התכונן לצאת מהאולם ,ואז קרא לו אחד הדיינים,
ולחש באוזנו" :מן הצד ההלכתי אין כאן שום בעיה .אבל אני החזן הגיע אל הקהילה .כבר מתפילת ערבית של ליל ראש
אישית מציע לך לא לקחת את הצ'ק ולהשאיר את הצ'ק השנה הורגש בסגנון שונה ,שלא היה מקובל על דעתם של
הפתוח אצל ה' יתברך .למרות הנס הגדול שכבר נעשה לך המתנגדים .לקראת תפילת מוסף פקעה סבלנותם של כמה
בריפויו של אחיך ,בוודאי רוצה הקדוש ברוך הוא לשלם לך מן המתנגדים .הם ניגשו אל החזן ,גערו בו על הנוסח שבו
עוד ועוד .ואם תשלשל את הכסף לכיסך ,הינך עלול 'לנעול' הוא משמיע את קולו ,וסירבו לאפשר לו להמשיך בתפילה.
את החשבון השמיימי הזה". החזן ,שלא היה מודע לוויכוח שהיה בתוך הקהילה לפני
השליח ציבור ציית לדברים .הוא החזיר את הצ'ק הגדול לבני הימים הנוראים ,נעלב עד עמקי נשמתו ,כיוון שלא הבין מה
הקהילה ואמר שהוא כמובן מוחל וסולח ,ואינו מקפיד על מה רוצים ממנו .למרות הכול ,הוא החליט שלא להשיב דבר .גם
שאירע .בכך הוא גרם לקידוש השם גדול בקרב המתפללים כאשר העלו חזן אחר במקומו ,הוא הלך וישב על כיסא בצד
האירופאים. ולא הגיב במאומה.
אנחנו נמצאים ימים ספורים לפני ראש השנה ,כאשר כולנו תוך כדי זה הוא נזכר במה שמפורסם אודות דברי הגאון רבי
מבקשים מהקב"ה שיגזור עלינו שנה טובה ,כדאי לזכור חיים קניבסקי זצ"ל על הנעלבים ואינם עולבים ,למרות שיש
שלפעמים הישועה אינה תלויה רק בכמות התפילות ,אלא בידם להחזיר לשני .הוא החליט לנצל את שעת הכושר
גם במידות שבהן אנו נוהגים כלפי הזולת .ייתכן שדווקא הנפלאה הזו כדי להתפלל על אחיו הצעיר ,שחלה מספר
רגע אחד של שתיקה מול עלבון ,והעברה על המידות ,הוא שבועות קודם לכן במחלה הנוראה .הוא עצם את עיניו ,בלע
שיפתח עבורנו את שערי הרחמים ויביא את הישועה שאנו את העלבון ,ובמקום להשיב למבזיו – שפך את ליבו לפני
מייחלים לה. בורא עולם וביקש רק דבר אחד :שאחיו יזכה לרפואה שלמה
הרב יצחק בן תפאחה כדורי זצ"ל הרב שמואל בן שמחה דרזי זצ"ל ולד יחיא בן יוסף ז"ל הרב מרדכי צמח בן מזל אליהו זצ"ל הרב עובדיה יוסף בן גורג'יה זצ"ל
יצחק בן ברקו דב ז"ל מאיר מורד בן שושנה ז"ל פואד אברהם בן רג'ינה ז"ל לע"נ אליהו אליאס בן אלגריה ז"ל רחמים בן רחל ז"ל
מאירה בת יפה ע"ה זהבה בת שושנה רייזל ע"ה יצחק יצקן בן רחל ז"ל חיים משה גרשון בן שלמה יחזקאל ז"ל שמואל בן רבקה ז"ל
אקבלי יוסף חיים בן נסכה ז"ל עמירם בן דבורה ז"ל אברהם בן יונה ז"ל ר' עוליאל ישועה בן סטה מקנין זצ"ל רפאל בן אסתר ז"ל עזרא בן כאתון ז"ל
צדיק חכם בן חזלה ז"ל ר' שאול בן סילביה זצ"ל סעידה בת תופחה ע"ה יצחק בן חביבה ז"ל אביחי בן אסתר ז"ל
דוד בר חסיבה ז"ל שני בת אסתר ע"ה מזל בת שמעון ע"ה אהרון )אורי( בן רבקה ז"ל יצחק בן פנינה ז"ל
חווה בת יעקב צבי ע"ה מסודי בת חביבה ע"ה יוסף בן מרים נוסרת ז"ל קסאנש בת דגיטו ע"ה חי זיזי בן קלרה ז"ל
יצחק בן מישא אסתר ז"ל אסתר בת גולה גאולה ע"ה יעקב בן אסתר ז"ל סוליקה בת עישה ע"ה ר' יצחק בן מסעודה קדוש ז"ל
ברכה בת מרדכי ע"ה יוסף בר סעדה ז"ל אביגדור בן ג'ולי ז"ל שרה בת נרקיס ע"ה אסתר בת נעמי ע"ה
יעקב בן נעמה ז"ל שלום בן אסתר ז"ל רחל רפאת בת השמת ע"ה יעקב בן סלימה ז"ל ר' דב בן בנימין אלתר ז"ל
דוד יצחק בן פרחה ז"ל אריה בן מרים ז"ל מרים בת שרה ע"ה ספירנס תקווה בת נעימה ע"ה אורה בת נעימה ע"ה
גורג'יה בת נעימה ע"ה אלון בן סעדה ז"ל פיבי מלכה בת מזל ע"ה יהודה בן סעידה ז"ל מישא אסתר בת זהרה ע"ה
אליאור בן פרידה ז"ל אילנה )מחרוזה( בת שרה ע"ה נעמי בת כתון ע"ה תנצב"ה עפאת בת השמת ע"ה מסעוד בן יקוט ז"ל
שושנה בת נעמי ע"ה מאיר בן נעמי ז"ל משה בן רוזה ז"ל חיים חמוטל בן רינה ז"ל רחמה בת מסעודה ע"ה
בנימין בן דב ז"ל שפרה בת פסיה ע"ה סעדה בת בסה ע"ה ישראל בן חיים משה גרשון ז"ל סעידה בת תופחה ע"ה
גרגורי צבי בן מרים ז"ל בתיה )מרדה( בת שמחה ע"ה שרה גבריאלי בת נאווה ע"ה נעימה בת שרה ע"ה אליהו בן חיים משה גרשון ז"ל
כל נשמות עם ישראל יוסף יחזקאל בן אסתר ז"ל דניאל בן מיה ז"ל נועה בת עיישה ע"ה
טועמיה -דפוס ספיד פרשת כי תבוא תשפו 14
בס"ד
כניסת השבת18:51 :
יציאת השבת19:40 :
רבנו תם20:28 :
ע"פ אופק ת"א
טז' אלול התשפ"ו
המלך לדין .אלא ,שכיוון ששר זה היה אהוב אצל המלך, השנה ,יחול ראש השנה ביום שבת קודש )היום
ביקש המלך שיביאו סנגור שימליץ טוב על השר ,בכדי הראשון( ,ויש לדעת סוד וגילוי אדיר שמגלה לנו אחד
לרחם עליו ולפוטרו מעונש. מגדולי הפוסקים והמפרשים – בעל ה'ערוך לנר' ,רבנו
יעקב ֶאטלינגר )בספרו 'מנחת עני' האזינו ,לפני כ 200-שנה( ,והנה
שמעה זאת אשתו ,ואמרה לבעלה השר" :אני אבוא דבריו" :יש לחקור אם ראש השנה בשבת אם זה סימן
ואפיל תחינתי לפני המלך שירחם עליך ,ואמסור את טוב" ,הסיבה לדבר נעוצה בדברי המדרש )ויקרא רבה כט ,ג(:
נפשי בעבורך!" .ואכן ,ביום הדין ,הגיעה האשה ונפלה "בשעה שהקב"ה יושב ועולה על כסא דין )בראש
לפני המלך שירחם על בעלה ,ואכן התקבלו תחנוניה, השנה( ,וישראל נוטלין את שופריהן ותוקעין לפני
והשר חזר לביתו לחיים ולשלום ,ובלבד שיזהר להבא הקב"ה – עומד ה' מכסא הדין ויושב בכסא רחמים,
שלא לחטוא כנגד המלך. ומתמלא עליהם רחמים ומרחם עליהם והופך עליהם
מדת הדין לרחמים" .הרי לנו שזכות תקיעת השופר ה'
עובר לכסא רחמים ,ועוד שאומרים חז"ל )ר"ה טז( כי
השטן מתבלבל בעת תקיעת השופר ואינו מקטרג על
ישראל ,ולכן זוהי שעת רצון גדולה .הרי לנו שבשנה
שחל ראש השנה בשבת ,ואין ביום הראשון תקיעת
שופר ,הרי שאין את הדבר העוצר את מידת הדין
ומעורר את הרחמים.
לכן ,ממשיך בעל ה'ערוך לנר' וכותב" :ומצאנו בזה
שהשנים הרעות ביותר והשנים הטובות ביותר שהיו
לישראל – חל ראש השנה בשבת" .ומפרט ה'ערוך לנר'
ומביא דוגמאות לדבר" :שני בתי המקדש נחרבו בשנה
בה חל ראש השנה בשבת )ירושלמי תענית פ"ד ה"ו(" .וכמובן ,מי
לא זוכר את ראש השנה התשפ"ד ,בו פרץ טבח שמחת
תורה ) 7.10למניינם( ,שבאותה השנה חל ראש השנה
בשבת .ממשיך הצדיק ואומר" :ובשנים הטובות ביותר
והנה ,לימים ,שר אחר בממשלה ,חטא כנגד המלך, לישראל ,כגון שנה של מחילת עוון העגל ,ושנה של
וציוה המלך להעמידו לדין .אלא ,שאף הוא היה הקמת המשכן ,והשנה שנכנסו בה ישראל לארץ ישראל
ממקורבי המלך ,ולכן הורה המלך שיבוא אדם שימליץ לראשונה עם יהושע בן נון – כל שנים אלו חל ראש
זכות עליו ,בכדי להצילו לחיים טובים ולשלום. השנה בשבת" )עיין בדבריו שעשה את החישוב לכל דבר(.
- אותו שר היה רגוע ,ואמר לעצמו....... ומדוע קורה כך הדבר? ...מביא ה'ערוך לנר' משל" :שר
-המשך בעמוד - 3 - אחד בממשלה של המלך חטא בחטא גדול והעמידו
לעילוי-נשמת :הרב עובדיה יוסף בן גורג'יה ,הרב שמעון בן בחריה. לרפואה ,פרנסה והצלחה :מ"א צ.ב.מ .מנשה ואורה אחיאל .א"ה
מ"ס צדוק בן נור ומרים בת גליה .גבריאל בן סמינה .שרית שרה הדר בת נחמה .אורטל חנה בת הדסה וב"ב .פנינה בת שושנה
בת מריאן .שרית שרה בת ויקטוריה .גלילי הכהן בן כוכבה .תקווה וב"ב .אושרית בת פנינה וב"ב .משה שמואל בן זלדה .מוריה בת
בת פנינה .סופיה שרה בת רוזה .אבלין עדינה בת פרחה .ר' אברהם רויטל .גאולה בת דבורה .שרה חיה רפאלה בת רחל .יאיר חיים בן
בן ר' סעדיה .עמרון אורי בן יוסף .סאן אמנון בן שרה הי"ד ,משה ענבל שרה .רוויה בת ולרי.
כהן בן נזהת ויוסף .יעקב בן שמחה .טליה מרים בת דינה וחיים.
חסיבה בת רינה .יוסף בן נג'יה ,יחזקאל בן ג'ורגיי ,פרחה בת טובה, זשב"ק :שולמית בת איריס .יסכה בת מזל .אליס בת פרידה .בת-
אירית בת צדיקה ,תקוה בת פנינה. חן בת גילה רוחמה .הדר בת נחמה .זיווג הגון :אביאל בן רויטל.
טועמיה -דפוס ספיד פרשת כי תבוא תשפו 15
כתב רבנו החיד"א )'דבש לפי' מערכה ה' ,טז(" :כפי שאלה :השנה ב"ה שיחול יום ראש השנה הראשון בשבת ,האם צריך
התנהגותו של האדם עם בני ביתו – כך בדיוק לעשות סעודה שלישית? ואם כן ,באיזו שעה?
מתנהגים עמו בשמיים".
תשובה :ראש השנה שחל בשבת אסור לתקוע בו ,שמא יוציא
ולכן ,מובא בשם מהרח"ו הקדוש )שיחות התחזקות
השופר מרשות היחיד לרשות הרבים .וביום השני של ראש
אלול( כי הנזהר בימים אלו לחסום פיו מלדבר השנה תוקעים בשופר ומברכים לשמוע קול שופר וברכת שהחיינו.
סרה על אחרים – הקב"ה מודד לו באותה
מידה ,וסותם פי כל המקטרגים עליו שלא השנה ,אוכלים סעודה שלישית כבכל שבת ,ועל כן יכלכל דבריו
ידברו סרה. במשפט לאכול מוקדם את סעודת הבוקר ,כדי שיאכל סעודה
שלישית לאחר חצות היום ,ויהיה לו תאבון לסעודת הלילה השנית
הוסיף המשגיח של ישיבת 'ליקווד' ואמר:
"הרואה את קשייו וצרותיו של הזולת, של ראש השנה .והנכון ,לאכול סעודה שלישית אחר תפילת מנחה.
ומתפלל עליו שה' יחלצו מהם ויושיעו – הוא טוב לבשל את כל המאכלים של ליל החג השני ביום שישי ,ובליל
זכות גדולה בשמיים להצליח בדין". החג -מוצאי שבת ,רק יחממו אותם .וידליקו את הגז מאש
וכבר אמרו חז"ל כי המלמד זכות על עם הדלוקה מערב שבת .ולא יתחילו בסידור השולחן ושאר ההכנות
ישראל ודן את חברו לכף זכות – גם הקב"ה אלא אחר צאת השבת ,שהרי אסור להכין משבת ליום טוב .וקודם
ידון אותו לזכות ויכתבהו לחיים טובים. ההכנות יאמרו" :ברוך המבדיל בין קודש לקודש" ,ומכל מקום אם
בני הבית מרובים והזמן דחוק ,יכולים להתחיל בסידור השולחן
כתב ספר 'חרדים' )פע"ג(" :המרגיל עצמו מיד אחר השקיעה ,אבל את שאר המלאכות כהדלקת אש אפילו
לשמוע ולקבל תוכחות מאחרים – עצה גדולה מאש לאש ,לא יתחילו אלא אחר צאת השבת) .חז"וע פסח רסח(
שיזכה במשפט בראש השנה".
הרגיל להוציא את השבת כזמן רבנו תם )שכן דעת רוב הראשונים(,
עוד אמרו חז"ל כי 'כל המרחם על הבריות – ישים לב שלא להדליק אפילו מאש לאש קודם זמן זה ,ורק בשאר
מרחמים עליו מהשמיים' ,לכן ,ירגיל עצמו ההכנות שאינן איסור מלאכה מן התורה בשבת ,כשטיפת כלים
לרחם על בני אדם ובעלי חיים- . וסידור שולחן ,רשאי לעשות קודם זמן זה.
– מתוך 'לכתחילה' אלול וראש השנה -052-7632686 -
לכבד את אביו בדבר זה". נמצאים אנו לפני ימי המועדים המרוממים והמיוחדים
של ראש השנה ,יום כיפור ,סוכות ושמחת תורה ,אשר
הוסיף מרן הרב שטיינמן בהזדמנות דומה ואמר" :ישנה ישנם רבים הפוקדים את בית הוריהם הנשואים ובני
תופעה לא טובה בה ההורים מתערבים לבן בדבריו משפחותיהם ,ולפעמים ,יכול להיווצר דיון היכן לעשות
האישיים אחר החתונה ,ובדרך כלל אחר החתונה הבן את המועד הבא :האם בבית ההורים או בביתנו הקט?.
מסתדר ,ועל פי רוב האמא מתערבת לחינם ,וזה הורס
מאד את שלום הבית"') .אורחות הבית היהודי'( הבה ונחשוף בפניכם שאלה מרתקת שהוצגה בפני מרן
הגאון רבי אהרון לייב שטיינמן זצ"ל ,אשר היו רבים
ימי המועדים הינם ימי שמחה והלל ,והשמחה צריכה צובאים על דלתות ביתו לקבל הוראה והדרכה נכונה ,וכך
להיות תחילה בתוך הבית ,לפני כולם ,לפי 'שעניי ביתך השאלה" :אב הרוצה שבנו הנשוי יבוא אליו לכל ימי החג
קודמים' ,וכבר אמרו חז"ל" :על כן יעזוב איש את אביו עם אשתו וילדיו .האם חייב הבן הנשוי לקיים את רצון
ואמו ודבק באשתו" .המשפחה המורחבת חשובה ויקרה, אביו?" .מרן עונה לו ואומר" :במקרה רגיל של אב ובן –
אך מעל הכל ,צריך האדם לשמח את אשתו וילדיו ,כפי חייב לקיים רצון אביו .אלא ,שעל פי רוב ,האשה אינה
שפוסק הרמב"ם. רוצה להיות כל ימי החג אצל הורי בעלה ,ואם האשה לא
ומכאן קריאת קודש להורים היקרים הרוצים בטובת רוצה ,הרי שזה עניין של 'שלום בית' ,וכלל בידינו כי
ילדיהם הנשואים ,אך עליהם לתת להם את מקומם 'שלום בית דוחה כיבוד אב' ,ושלום בית דוחה כמעט את
וכמה שפחות להתרעב להם .כעת ,זה הקן שלהם ,והם כל התורה כולה".
צריכים לבנות אותו ,הגם שבדרך הם יעשו כמה טעויות, הוסיף היהודי לשאול" :ומה הטעם ששלום בית כזה גדול
אך גם ההורים עצמם ,כשהיו בתחילת חייהם ,לא רצו עד כדי כך שהוא דוחה מצות עשה?" .השיבו מרן ואמר:
שמישהו יתערב להם ויתן להם הוראות והדרכות מה "הרי שהתירו חז"ל 'למחוק את שם ה' )בפרשת הסוטה(
לעשות ,גם שהדבר נעשה מתוך רצון טוב. לצורך שלום בית ,אז כל שכן שהתירו זאת במצב שלא
טועמיה -דפוס ספיד פרשת כי תבוא תשפו 16
והנה ,בשעה 3:00בלילה ,מצלצל כל יהודי וכל משפחה הרוצה שהשבת "כמו שחברי השר הקודם הביא את
הטלפון בקבלה של בית המלון קודש תעמוד להליץ עליהם זכות, אשתו וניצל מהגזירה הקשה ,אף אני
בטבריה .על הקו מדברים ממזכירות ישתדלו בכל כוחם להתחזק בשמירת אביא את אשתי שתבקש מהמלך
בית החולים 'רמב"ם' בחיפה ,וכי הם השבתות האחרונות הללו של השנה רחמים עליי – ואצא לחיים טובים
מבקשים להודיע לזוג המתארח ולהוסיף בכל דבר שיכולים. ולשלום!" .וכך היה ממתין למשפט
באותו מלון השבת ,כי עליהם להגיע כשהוא שמח וטוב לב.
במהירות אל בית החולים על מנת את המעשה הבא סיפר הרב אברהם
להיפרד מבתם הפעוטה ...מה קרה? ישראל פרידמן שליט"א )מגזין 'במה'(: אלא ,שאותה אשה היתה מוכה
בליל שבת נפלה הילדה מקומה "היה זה לפני כמה שנים .עובדי ומושפלת ע"י בעלה השר.
גבוהה וקיבלה חבטה קשה ,כך ה'חברה קדישא' )המסייעים בהבאת והנה ,ביום המשפט ,הגיעה האשה
שמצבה מוגדר כקריטי. הנפטר לקבורה( בעיר תל אביב עם בעלה אל המשפט וביקשה בקור
התאגדו לערוך שבת גיבוש באחד -רוח שיפטרו את בעלה מהעונש.
קבלת בית המלון שלחה שליח על המלונות הממוקמים על חופה של ראה המלך כי היא כולה חבולה
מנת להעיר את ההורים באמצע ופצועה ,ושאל אותה לפשר הדבר.
הלילה .ההורים המסכנים קיבלו את ענתה האשה ואמרה בבושת פנים כי
הבשורה בתדהמה ובהלה ,כשהאשה בעלה מכה ומצער אותה ,וכעת
פורצת בבכי קשה ונורא .הם חיפשו מהפחד והיראה ממנו ,באה להמליץ
פוסק הלכה הסמוך למלון ,וב"ה אחר עליו זכות שיוציאו המלך לחיים
מאמצים הצליחו להשיג יהודי תלמיד טובים ולשלום.
חכם ושאלו אותו האם מותר להם
לנסוע אל בית החולים בעיצומה של שמע זאת המלך וזעם עד למאד:
השבת ,במצב שהבת היחידה שלהם "אם כך ,אכן השר הזה הינו אדם
נמצאת במצב קריטי .הרב הורה רשע ,ואגזור עליו דין מוות" .כך
לאמא כי היא יכולה לנסוע ע"י מונית שהסנגור של השר )אשתו( ,הפך
עם נהג גוי שיוזמן לה ע"י צוות להיות הקטגור עליו.
המלון שהיו גויים ,וכך היא תעשה מסביר ה'ערוך לנר'" :ובזה יתבאר
את דרכה אל בית החולים רמב"ם. עניין ראש השנה שחל בשבת ,לפי
השעה כבר היתה 10:15בשבת שבשנה שאין שופר מליץ זכות על
בבוקר ,ומונית הגיעה אל פתח בית ישראל ,מגיעה השבת הקדושה לפני
המלון .האמא עלתה למונית כשהיא העיר טבריה ,לרגל ז' באדר – יום הקב"ה לעורר רחמי שמיים ואומרת:
שבורה ומטולטלת ומתחננת לה' המצוין אצל ארגון ה'חברא קדישא' "רבונו של עולם ,ישראל בניך לא
שירחם על בתה ,הנמצאת בין חיים כיום התעלות ותשובה .אל השבת תקעו בשופר השנה בגללי .אנא,
למוות .לאחר כמה דקות ,בעודה הוזמנו עובדי 'חברא קדישא' עשה למעני ומחול להם ,לפי שהם
אומרת תהלים בתחנונים פרצה האם ונשותיהם ,ללא השתתפות ילדיהם. מכבדים אותי ושומרים על כבודי".
בבכי ותלתה תקווה בבורא עולם באותה שעה ,בודק הקב"ה – אם
שיושיע אותם ויתן להם את בתם אחד הזוגות שהשתתפו באותה
שבת ,זכו לילדה אחת קטנה וחמודה, ישראל משתדלים לכבד ולשמור את
במתנה. השבת הקדושה ,הרי שהיא הופכת
ילדה שהגיעה אחר שנים ארוכות של
הנהג החל להתעניין מה אירע ,ואף ציפיה .ביקשו הזוג מבני משפחתם להם לזכות ,ואותה שנה נעשית
הוסיף ואמר" :אל דאגה ,אל ייאוש. שגרו בחיפה ,אם יואילו בטובם לשנה הטובה ביותר לישראל.
אפילו חרב חדה מונחת על צווארו לארח את בתם הקטנה ,על מנת ואם חלילה להיפך ,השבת מוכה
של אדם – אל יתייאש מן הרחמים". שיוכלו לנפוש ולהתחזק בשבת של וחבולה מבעלה ,הרי שהדבר נעשה
האשה נתקפה בהלם ולא הבינה מה החברא קדישא .בני המשפחה לקטגוריה ח"ו לאותה שנה.
קורה פה .הרי הודיעו למלון כי חברת הסכימו בשמחה ,והזוג העביר את מסיים הצדיק" :ולכן ,יתאמץ כל
המוניות שולחת נהג גוי ,וכיצד אותו הבת אל המשפחה. אדם בתשובה בלי הפסק בשנה
גוי יודע לדקלם מאמרי חז"ל .היא שכזו ,כי המופלא ממנו בל נדע
פנתה אליו בכמה שאלות ,ונדהמה השבת החלה באווירה מרוממת
ומרגשת .התפילות וסעודת ליל שבת ובמכוסה ממנו בל נשאל ,ומי יודע
– המשך בעמוד – 4 לגלות כי הנהג.... אחרית השנה אם טוב ואם רע הוא".
היו מרוממות ושמחות עד למאד.
טועמיה -דפוס ספיד פרשת כי תבוא תשפו 17
פתחה את עיניה והתעוררה מהמצב המשפחה את כל הסיפור שהביא הנהג אינו גוי ,אלא יהודי שלא זכה
האנוש שהיתה בו .אין לנו הסבר אותה עד הנה ,וכולם הרגישו צער לשמור תורה ומצוות .חברת המוניות
מדוע ואיך זה קרה ,כיצד מדדי גופה ומתח בסיפורה .הם התפללו כל חיפשה אחר נהג גוי ,ומשלא מצאה,
התייצבו ,אלא אנו מגדירים זאת כנס השבת לרפואת הבת ,וניסו להמשיך שלחה את אותו נהג במקום.
רפואי של ממש! .בואו לראות את את אווירת השבת בשמחה
הילדה היא בריאה ושלימה". וברוממות ,עם כל המתח הגדול חשבה לעצמה האשה" :הרי כל
והנורא שאפף את האם החרדה ההיתר שלי לנסוע בשבת ,זה אך ורק
האם פרצה בבכי נורא של הלל בגלל שהנהג הינו גוי ,אך אם הנהג
והודאה לבורא עולם ,כשהיא המומה: לגורלה של בתה היחידה.
יהודי ,הרי שיש בעיה גדולה בדבר,
'הרופא אמר כי בשעה 10:30המדדים מיד עם צאת השבת ,התקשרה האם ואינני רוצה לפגום בכבודה של
התייצבו והילדה התעוררה! .בדיוק בבכיות של מתח נורא אל בית השבת" .היא התפללה לה' מעומקי
בשעה בה ירדה האם מהמונית על החולים רמב"ם ,על מנת לקבל דיווח ליבה ואמרה" :רבונו של עולם,
מנת לשמור על כבודה של השבת!. על מצב בתה. לכבודך ולכבוד שבת המלכה ,שהיא
היא לא היתה מוכנה להקל ולזלזל מקור כל הברכות והישועות ,אני
באף איסור של שבת המלכה ,ואין יורדת מהרכב כעת על מנת לשמור
ספק ,כי ההשגחה העליונה הראתה את השבת כראוי".
לה ,שהמעשה שלה – הביא הצלה
וישועה לבתה") .הרוצים לזכות היא ביקשה מהנהג לעצור ולרדת,
בזכות עצומה טרם בוא יום הדין אלא שהלה ניסה לשכנעה כי אסור
ולתרום ערכת שבת של ארגון לו לעצור באמצע הדרך ,וכי הוא יסע
'ושמרו' ,על מנת לתת למשפחה מהר כדי שתגיע בזמן .היא לא ויתרה
המתחילה לשמור שבת ערכת שבת , וביקשה לרדת מיד ,ובלית ברירה,
יצרו קשר.(03-6956066 : הנהג הוריד אותה בעצירה הסמוכה.
בשנה כה גורלית שראש השנה יחול היה זה בשעה 10:30בבוקר -אותה
בשבת ,והשבת קודש עומדת ומליצה אשה ירדה בצומת 'גבעת אבני',
זכות על כל יהודי להצילו ,אין יותר הסמוך לשכונת 'פוריה' בטבריה
חזק וטוב מלקבל קבלה לשנה עילית ,ועשתה את דרכה ברגל לישוב
החדשה בשמירת השבת:להוציא שבת הסמוך.
כרבנו תם )דעת רוב הראשונים(, היא נקשה על דלת הבית של אחת
ללמוד הלכות שבת בסעודות השבת, אחד הרופאים שקיבל את הרשות המשפחות ,תוך כדי שהיא מתפללת
ללכת לשיעור תורה בשבת ,ללמוד לדבר עמה ,בישר לה ואמר" :הבת שבורא עולם יעזור לה למצוא מקום
הלכות בורר /מבשל ועוד .וכבר אמר שלך הגיעה אל בית החולים בליל תורני וחם שיסכים לארח אתה עד
רבי יחזקאל לוינשטיין זצ"ל' :אילולא שבת כשהיא מורדמת ומונשמת אחר
שמרו ישראל 2שבתות מיד הם צאת השבת ,כשבד בבד היא
שנפלה מקומה גבוהה ,וכי היא מתפללת לרחמים על בתה שתישאר
נגאלים' ,מדובר ב 2-השבתות קיבלה מכה שהפכה את מצבה
האחרונות של השנה שיכולות לגאול בחיים .כעת אין לה שום מושג מה
לבלתי יציב .התקשרנו אליכם ב- קורה עם הבת בבית החולים רמב"ם
האדם מכל ענייניו. 3:00בלילה כשאנו נלחמים על חייה – היא מנותקת מכל וכל .את הדלת
אמר רבנו החיד"א" :לך ה' הצדקה" – של הילדה. פתחה אמא צדיקה שקיבלה אותה
שנתת לנו 2שבתות אחרונות בשנה ואז ...בשעה 10:30בבוקר – אירע בהארת פנים גדולה ,ואירחה אותה
לשומם כראוי ולתקן הכל" ,ולנו הנס הגדול .המדדים בגופה של כיד המלך עם כל בני משפחתה.
בושת הפנים"–שפספסנו הזכות ח"ו!. הילדה התאזנו ,ולפתע פתאום היא האשה הצעירה החלה לספר לבני
מי האדם שהיה 40שנה
במעמקי הטומאה ,וברגע של העלון מוקדש לרפואה והצלחה :שלמה
ילד שמתחתן והוריו גרושים .אמו אומרת לו כי
הרהור תשובה קיבל רוח הקודש? בן אלה ,אלונה בת פלינה ,רימה בת
אם יזמין את אשת אביו החדשה ,הדבר יגרום לה
רינה .זיווג הגון :מאירה ועדי בני ברוריה. לצער לבריאות ,בעוד אביו דורש שאשתו החדשה
לע"נ :מברוקה בת בובה ,ניסים בן תגיע עמו .מה הדין? – ופריו מתוק –
סניורה.
טועמיה -דפוס ספיד פרשת כי תבוא תשפו 18
בס''ד .לבקשת הצטרפות ,שליחת סיפורים ותגובות:
מרדכי הכהן מלאכי ,ביתר עילית
* 5834817@gmail.co mתא קולי * 073-2490589לפניות בפקס * 02-5003608לקבלת הגיליון בפקס 02-3132641קוד גיליון 0026
עצר לפני אוטובוס ,ושני בחורים לאחר שסיפרתי את הסיפור שלי, יגרע מצדיק עיניו
במראה חסידי שעמדו עימי בתחנה, ראש החבורה סיפר סיפור שהתפרסם יצאתי ברכבי לעבר בית חמי ,כדי
עלו עליו. בימים האחרונים ,אודות יהודי להחזיר את רעייתי ואת הילדים שלי
בארה"ב שעשה מאמץ גדול וחיזוק לאחר הביתה,
"לאיפה האוטובוס נוסע? " שאלתי הר"ר
בענין שמירת העינים בעת נהיגה.
אותם ,מששמעתי שהאוטובוס עובר
כאשר עצר ברמזור אדום ,נהג להרכין
ארוחת הערב. יוסף ווייס
דרך גבעת שאול ,אמרתי "אעלה על לונדון
את ראשו על ההגה כדי שלא נכנסו הילדים
האוטובוס ,ותוך כדי נסיעה אחליט
להיכשל במראות אסורים ,וסמך על לרכב .אני מקפיד שכולם יחגרו
אם אני ממשיך להר המנוחות".
צפירת הנהגים שמאחוריו שתסמן לו חגורות בטיחות ,אלא שלעתים אני
ברגע בו החלטתי לעלות -הנהג מתי התחלף האור ברמזור .כשלמדנו דוחה זאת לדקה הראשונה של
החליט לסגור את הדלתות .אני סוגיית בין השמשות אמר המגיד שיעור שלי :אם הנסיעה ,בה אזהיר את הגדולים על
עמדתי סמוך לדלת הרביעית מאחור, תרצה לדעת מהו השיעור של "כהרף עין" ,זהו הקטנים .כך נהגתי גם הפעם.
ולא היה לו סיכוי לראות אותי. משך הזמן שיחלוף מאז שהרמזור הופך לירוק -
ועד שתישמע הצפירה הראשונה של הנהג אני מתיישב על מקומי ,מתניע את
באינסטינקט שלחתי את ידי לעצור מאחור ...באותם רגעים ממש ,יצא בנו הרכב ,חוגר את עצמי ,נוסע מעט
את הדלתות ,זה כמובן לא עזר .אבל, הפעוט מפתע מפתח הבית לבדו, לאחור ,עובר להילוך קדמי ,ומתחיל
בידי היתה אחוזה שקית ,שנתפסה וכבר היה בין גלגלי הטנדר של אחותו ללחוץ על דוושת הגז...
בין הדלתות ,ללא אפשרות להוציא רח"ל ...בזכות עצימת עינים זכה לנס
אותה ,ובתוכה ...התפילין דרבינו תם באותם רגעים כלל לא שיערתי מה
ולעינא פקיחא מן שמיא.
שלי ...האוטובוס יצא מהתחנה מתרחש במושב האחורי .בני בן
בדהרה ,ואוצרי היקר ,ה"ר"ת תפילין" לשמע הדברים נזכרתי כי רק יממה השנתיים שישב מאחורי ,ועדיין לא
בתוכו. קודם לכן ,בעת שנסעתי לאסוף את היה חגור ,סבר משום מה כי הדלת
המשפחה ודקות ספורות לפני נפילת שלצידו אינה סגורה כראוי ...הוא
מיהרתי לדלוק אחריו ,אך במהרה הילד ,עמדתי אף אני בניסיון דומה. נעמד על המושב ,פתח את הדלת –
נוכחתי להבין שהוא נוּרא -עובד על בנסיעה בשכונות פרוצות ]הרי בעת ונפל החוצה ,אל המרווח שבין הרכב
חשמל ,ואנא ִבּשֹרא -כך שהמרדף נהיגה -חלילה לי להשתמש בזוג המשקפיים
למדרכה.
אחריו הוא חסר סיכוי. שלי ללא מספר [ ...נהגתי להסיט מעט את ב"ה בנס מן השמים זו היתה נפילה
משקפי במורד האף – באופן המאפשר קלה ,שהסתכמה בחבלה מזערית.
לא אאריך בפרטי החיפושים שכללו
מבט ממוקד על הכביש שלפני בלבד,
שיטוט במסוף חברת "אקסטרה" בהר איני חפץ להעלות על הדעת מה עלול
תוך הסטת המבט מכל מה שמתרחש
נוף ,חיפוש אחרי שני האברכים בינות היה להתרחש ,חלילה ,אילו אירע
על המדרכות שבצדדים.
לאלפי המתפללים בהר המנוחות, הדבר כעבור שניות אחדות – לאחר
פרסום הודעות ,ופניה למרכז הארצי דקות אחדות לאחר אותו מאמץ קטן היציאה מהחנייה והאצה בכביש
להשבת אבידה )שאגב אומרים כי יש של התגברות ,אירעה ההצלה הפתוח ,אז היה חלילה נופל על
ברשותם מידע על למעלה מ 1000זוגות תפילין הגדולה של בני! הכביש באמצע נסיעה מהירה ...ה'
המונחים ללא דורש – תרשמו שמות!( ועוד. ישמרנו.
התפילין חזרו מהכביש
אמש ,אור לכ"ט אב ,הייתי על ציון כשחזרנו הביתה נתתי לילד להכניס כמה לירות
ר' מרדכי ,ביקשת שלא להבטיח לפרסם בבטחוני
התנא האלוקי רשב"י ,רגע לפני לצדקה בנוכחות אחיו ,להודות ולהלל על הנס,
אז לא הבטחתי ,אבל אודה לך אם תפרסם,
שיצאתי נזכרתי :התפילין! הלקיתי ולנטוע בליבם עד כמה אנחנו חייבים להודות.
ואשבח את ה' בתוך רבים.
את עצמי" :היית אצל ר' שמעון למחרת בערב ,בעת "חבורת ליל
ושכחת להתפלל על מציאת ביום כ"א אב הר"ר שישי" השבועית ,נסובה השיחה על
התפילין"! עצרתי סמוך ליציאה יום פנחס מנחם שפירא תשפ"ו,
עניני אמונה ,השגחה פרטית ,וכח
מהציון ,וביקשתי מה' שבזכות התנא היארצייט של קרית גת התפילה )ענינים בטחוניי"ם( ,וכל אחד
האלוקי אזכה לקבל את התפילין הרה"ק מבעלזא
סיפר את הסיפורים והניסים שלו ,לו
היקרים חזרה לידי. זי"ע עמדתי בתחנת אוטובוס
הייתי מביא את כולם ,היית יכול להוציא השבוע
בירושלים ,וחככתי בדעתי האם קונטרס שלם...
ירדתי לכיוון היציאה מהמושב, לנסוע כעת לציון .עודני מתלבט -
סדר פרסום הסיפורים נקבע אך ורק על פי הרגשת הלב בעת חתימת הגיליון .עדיפות ניתנת לסיפורים מוקלדים הכוללים פרטים אמיתיים ומלאים.
.
טועמיה -דפוס ספיד פרשת כי תבוא תשפו 19
פרשת כי תבוא פ"ו ~ עמ' ~ 2
החתן טרם יקרא והקב " ה ענה לי את התפילין .משנמצא השליח ובאמצע הירידה אני מקבל טלפון,
כפי שמקובל ,בתקופה שלפני חתונתי המבוקש -נחה עלי רוחי -הענין "איהר האט פארלוירען תפילין? " –
ניסיתי להזכר בכל מי הר"ר
מסודר. האם איבדתם תפילין?
שיתכן שאני מחויב קורא נאמן נשאתי עיני לשמים והודיתי: על הקו הייתה אשה צדקנית ,אשר
לפייסו ,ודאגתי לנקות מעפולה "יישר כוח אייבישטער על עזרתך עד בעבר היתה עוסקת הרבה במצוות
את עצמי מכל שמץ עוון וקפידא. עכשיו ,ב"ה העניינים הסתדרו". השבת אבדה .מספר רגעים קודם לכן
בלילה של ערב יום החופה זכרתי, עם יציאתי מציון הרשב"י נטלה
בשעה שמונה בערב נכנסתי בשערי
שיש אחד שלא הצלחתי להגיע אליו. אותה צדקנית לידיה את עיתון
ירושלים ,עוד מהאוטובוס התקשרתי
המודיע ,ראתה את המודעה
היה זה מלמד בתלמוד תורה אצלו ליהודי שאמור להביא את התפילין
שפרסמתי בבוקרו של אותו יום ,ומיד
למדתי כילד ,וזכרתי היטב שאני מקרית ספר לירושלים.
התקשרה אלי .בנה שיחי' מצא זוג
מחוייב לפייסו .נוהג היה להתעטש "אוי! לא נעים לי" התחיל אותו יהודי תפילין ,והיא חשבה אולי הם תפילי
בצורה מעוררת שחוק .בוש אני להתנצל" ,מלאך השכחה פגע בי... האבודים.
לספר ,כי ברוב שובבותי הובלתי סוג הבאתי את התפילין ,אך בטעות נטלתי אך לא ,לאכזבתי ,ועוד יותר מכך
של מרד כיתתי ,וכשהיה מתעטש, אותן עמי חזרה לקרית ספר". לאכזבתה של אותה צדקת ,לא היו
לפתע התעטשו עוד מהחברים מולו, אלו התפילין שלי.
והוא היה הופך ללעג וקלס .כעת ,ערב הייתי מאוכזב מאוד ,כבר כל כך
נישואי ,נישואי ידעתי שעכשיו כבר שמחתי .שבוע שלם נזקקתי לבריות, שאלה אותי אותה אשת חבר ישישה,
לכל הדעות הגיעה העת לכבס את לשאול תפילין דר"ת כל יום ,וכבר מה הם הראשי תיבות של שמי
אותו כתם מכוער שרובץ על נשמתי. הייתי בטוח שסיימתי עם זה. הרקומים על שקית התפילין,
מתי כבר יגיעו אלי התפילין שלי? והוסיפה ברכות מאליפות לרוב,
נכנסתי ל"שטיבלאך מאה שערים", מל ּוות בצרור סגולות ספוג אמונה
כדי להתפלל מעריב אחרון של ימי סיימתי את השיחה עם השליח תמימה.
הבחרות ,ומטבע הדברים תפילת הבטתי קדימה על משענת הכיסא
השמונה עשרה היתה ממושכת שלפני ,והתפללתי תפילה קצרה: משם המשכתי לנסוע בין קברי הגליל
מהרגיל .בין השאר בסיום התפילה ולהתפלל בציונים הקדושים ,על כמה
אייבישטער ,חשבתי שאני כבר עניינים ,ובתוכם – שאזכה ואמצא את
ביקשתי מהקב"ה שיעזור לי שיהיה מסודר ,אבל אני רואה שאני עדיין
סיפק בידי להצליח לפייס את אותו התפילין.
זקוק לעזרתך! למחרת ,בשעה 9:51לפני צהרים,
מלמד ,כדי שאוכל להכנס לחופה
בתחושה של נקיון מחטא .שהרי ואז הוספתי :לבושתי ,מכיר אני את בהיותי ברכב בין כמה אברכים -
עבירות שבין אדם לחברו אין עצמי ,גם אם תביא לי את התפילין ביציאה מבית המדרש מאור חיים
מתכפרות עד שירצה .בסיום התפילה עכשיו ,עדיין האמונה שלי תוסיף בצפת ,התקשרה אלי שוב אותה
פסעתי לאחור שלוש פסיעות ,והלא להזדקק לחיזוקים תמידיים ...יעברו רבנית ,ומסרה לי בהתרגשות מספר
יאומן התרחש מול עיני :השטיבל היה יום יומיים וארמה את עצמי ש"הנה, טלפון שפירסם בהמודיע היום -יום
ריק ,חוץ ממני ועוד אדם אחד -אותו זה בדיוק הצליח" ,ובאופן טבעי רביעי ,כי מצא זוג תפילין בגבעת
מלמד!!! לגמרי בדיוק הגיעו התפילין עד אלי. שאול ,ביום כ"א אב.
פניתי אליו והזכרתי לו את התלמיד אבל ,אבא שלי לימד אותי שאתה תפילין אלו היו באמת התפילין שלי.
השובב שלמד אצלו כ 15שנה קודם, טוב ,וככה גם כתוב בכל הספרים. יהודי תלמיד חכם מקרית ספר ,מצאם
והוא מיד זיהה והכיר .סיפרתי לו אז אפילו שזה לא מספיק יחזק את מונחים על הכביש בגבעת שאול,
שהתפללתי לפגוש בו כדי לפייסו האמונה שלי ,אני מבקש ממך, דקות בודדות לאחר שנשלפו מידי.
לפני שאני נכנס לחופה ,ביום המחרת. שהתפילין יגיעו אלי עד לאולם". שכוייח אייבישטער!
הוא סלח ומחל בלב שלם ,ובירך אותי עד כאן תפילתי הקצרה. אך הסיפור תם ולא נשלם...
בכל הברכות. כמה דקות אחר כך מתקשר אלי איך יגיעו התפילין מקרית ספר -שם
מעניין לציין שאותו מלמד כלל לא השליח השוכח ,שהוא איתר מישהו גר המוצא היקר ,לעיר מגורי -קרית
מתגורר באיזור הזה ,אלא באיזור שיקח את התפילין עד לרחוב בית גת?
סורוצקין .הוא אמנם משתייך הדפוס בגבעת שאול .הפעם כבר
לחסידות שמרכזה בשכונת מאה זכרתי היטב שצריך להתפלל גם ניסינו לטכס עצה -אני והמוצא
שערים ,אלא שאם בא לשם ,ממש לא כשמזון נמצא כבר בצלחת... שיחי' ,עד שהחלטנו שמכיוון ואני
היה ברור מאליו שיכנס לערבית מתכוון להשתתף בערב בחתונה
דווקא בשטיבלאך ...טרם יקראו ואני טלפון זריז לאותו "מישהו" העלה כי באולמי גוטניק בירושלים ,ינסה
אענה - הוא מגיע לאולמי גוטניק -לאולם המוצא -לאתר מישהו שנוסע
הצמוד לחתונה בה השתתפתי אני! מקרית ספר לירושלים ,ואיתו ישלח
תפילתי התקבלה עוד בטרם סיימתיה!
י"א אלול תשפ"ו כל הזכויות שמורות .אין להעתיק תוכן לפרסום ,ללא קבלת אישור מפורש ,למעט פרסום הגליון במתכונתו המלאה.
בגיליון מובאות עובדות בדוקות ומדויקות בלבד ככל שידי מגעת בס''ד ,ללא כל תוספת .בחלק מהמקרים שונו השמות על פי דרישת הנוגעים בדבר.
טועמיה -דפוס ספיד פרשת כי תבוא תשפו 20
פרשת כי תבוא פ"ו ~ עמ' ~ 3
כתב הרמב"ם בהלכות תשובה )פ"ב ה"ז ו -ח(" :יום
הכפורים הוא זמן תשובה לכל ליחיד ולרבים ,והוא
הישיבה המוערך .בשמחה רבה ניגשתי תגידו מילים טובות!
אליו ושאלתי אם הוא זוכר את הבטחתו
קץ מחילה וסליחה לישראל ,לפיכך חייבים הכל תחילתו של הסיפור הזה נטועה
לעשות תשובה ולהתוו דות ביום הכפורים לגבי "הספר הראשון שלי" ,לפני
במרחבי הזמן ,לפני כ 40שנה .הייתי אז
הו וידוי שנהגו בו כל ישראל " :אבל אנחנו כארבעה עשורים.
בחור בישיבה קטנה ,וכדרכם של
חטאנו" והוא עיקר הווידוי". להפתעתי ,הוא זכר גם זכר...
בחורים ,לא תמיד הכל הלך על מי
בהתרגשות שלפתי את החוברת
הקב"ה נתן לנו יום שבו הוא מוחל על הכל, מנוחות .מצאתי את עצמי ניצב מול
הבודדת מכיסי ומסרתיה לידו.
אבל יש תנאי הכרחי שבלעדיו גם יום כיפור אתגר מורכב ,ופניתי להתייעץ עם מורי
אינו מכפר :תגיד טעיתי ,חטאתי! אין דרך ורבי ,ראש הישיבה הרה"ג ר' אריה ג– .
ראו נא וקחו מוסר :כמה גדול כוחה
להתחמק מזה! ואם זה מה שהקב"ה כביכול תלמיד חכם מופלג ואיש תבונה.
דורש מאיתנו ,כנראה שזו הדרך היחידה ועוצמתה של מילה טובה ,שגם כעבור
שיגרתי אליו מכתב מפורט שבו גוללתי
לפייס את מי שחטאנו נגדו! ארבעים שנה לא נס ליחה!
את לבטי והאתגרים עמם אני מתמודד,
בדרך להדפסה ,אירע עוד אירוע מופלא של
הגמרא במסכת יומא מספרת על האמורא - השגחה ,אותו אפרסם בל"נ כשהחוברות וביקשתי את עצתו.
רב שהמציא עצמו בערב יום כיפור שלוש הטריות יהיו מוכנות בס"ד.
למחרת ,הוזמנתי לביתו לשיחה נינוחה
פעמים לפני טבח שחטא כנגדו ,כדי שהטבח
יבקש ממנו מחילה .ומדוע רב לא מחל לו תבקשו סליחה! על כוס קפה .בסבלנות ובמאור פנים
וממילים שבכוחן לבנות – אל מילים שבכוחן
נדיר הוא פסע עמי בין שבילי הסוגיה,
מעצמו קודם שיבקש ממנו מחילה? כנראה
שככה זה עובד :כדי שהמחילה תהיה להרוס! והעניק לי עצה ותושייה.
בשלמות -צריך ש החוטא להכיר בחטאו לפני כשנה וחצי יהודי עשה מעשה בטרם צעדתי לעבר הפתח ,העניק לי
ולבקש מחילה! ]פשוט ש אין אנו משיגים שמץ שפגע בי .מעשהו גרם לי הפסד כספי, ראש הישיבה צידה לדרך ,משפט
ממחשבתם של מלאכי עליון ,רק מה שיש לנו ללמוד טרחה עצומה ,ו תרעומת ביני ובין פרידה אותו אני עתיד לזכור שנים
ממעשיהם[ וכן שמעתי בשם הגרח"ק זצ"ל, הסובבים אותי.
שלא מצאנו שהקב"ה מוחל למי שאינו רבות" :המכתב שלך נתן לי הזדמנות
מבקש סליחה. נהגתי כפי שיהודי אמור לנהוג :פניתי להכיר את סגנון הכתיבה המיוחד שבו
אליו והסברתי לו את חומרת מעשהו, ניחנת .בעזרת ה' ,כשיצא לאור ספרך
ויש בזה מן ההגיון :ההימנעות מהודאה אך הוא התבצר בעמדתו וטען בתוקף הראשון ,אני אהיה הראשון לקנותו".
בטעות וב פגיעה שנגרמה ,והעדר לקיחת כי נהג כשורה .מדובר בת"ח
אחריות ,מטילה את הנטל הרגשי על שנים נקפו ,וכדרכן של מילים טובות,
שהציפיות ממנו הן גבוהות מהרגיל,
הנפגע ,ומעוררות אצלו חשש תמידי זכרונם לא הועם .ראש הישיבה בחזונו
שהפגיעה עלולה לחזור על עצמה ,וכך
והתקשיתי להשלים עם התנהגותו,
אף על פי כן -לקראת ראש השנה ציפה בוודאי לחיבור עיוני עמוק על
מונעת את שיקום האמון ביניהם. "קצות החושן" או "שב שמעתתא"
גמרתי בדעתי למחול לו מחילה
רק בחלוף שנה תמימה נוספת ,עלה בידי למחות גמורה ,ודאגתי ליידע אותו על כך. ותקוותו זו עדיין לא התגשמה .אך
מלבי את התרעומת לחלוטין ,והרשיתי לעצמי הרי חז"ל אמרו" :כל המעביר על בשנים האחרונות זכיתי להוציא לאור
לכתוב... מידותיו ,מעבירין לו על כל פשעיו", קונטרס קטן בשם "ביטחון מהו".
את הדברים הללו לא כתבתי עבור ומי פתי שיוותר על "פרוטקציה" כזו למרות היקפה הצנוע ,החוברת זכתה
הנפגעים ...בוודאי רצוי לכל אחד בימי הדין... תלי"ת לתהודה רבה ,והביאה שינוי
להשתדל למחול בכל לבו לכל אדם מבורך באלפי בתים בישראל ,עד שאני
חלפו חודשים ויום אחד הוא פגש
מישראל ,ומי שיודע למחול חייו גם לא יכול להרשות לעצמי להמתין
אותי והתאונן בפני" :חוששני שאין
מתוקים ורגועים יותר .אני מכיר קמעא בין הדפסה להדפסה.
מחילתך שלמה ,ניכר כי בלבך יש
יהודים שב"תפילה זכה" הנאמרת עדיין יותר משמץ של תרעומת עלי". מדי פעם נזכרתי בהבטחתו הנושנה של
בערב יום כיפור הם מדלגים על
הד ברים לא נאמרו בחלל ריק. ראש הישיבה ,ועלה בי רצון להגיש
הקטע שבו אומרים שמוחלים
לפניו כתשורה את פרי עמלי הצנוע ,אך
אוֹמר
חוֹטא כְּ נֶ גְ ִדּ י וְ ֵ לכולם ,חוּץ ִמי ֶשׁ ֵ כישורי המשחק שלי אינם
טרדות הזמן הפרידו בין הרצון
ֶא ֱח ָט א לוֹ וְ הוּא ִי ְמ ַחל לִ י. מהמשובחים ,ואכן ,למרות ההחלטה
למציאות .הפעם האחרונה שבה ראיתיו
הנחושה למחול ולסלוח -התקשיתי
הקטע הזה נכתב עבור כל מי שחטא היתה כשהגיע להשתתף בשמחת
לשוחח עמו בחביבות כבעבר, החתונה הראשונה שערכתי.
פעם נגד זולתו ומי לא? נגד הורים, ולשכוח מהאירוע כאילו לא היה.
קרובים ,ידידים ,תלמידים :גם אם ָעקֹב ַה לֵּ ב ִמ כֹּל וְ ָאנֻ שׁ הוּא ו ִמי ֵי ָד ֶענּוּ: השבוע יצאתי לדרך כדי להדפיס
היחסים חזרו להיות תקינים ונראה )ירמיהו יז ט( גם עבור מי שמאמין באמונה שלמה מהדורה חדשה ומתוקנת ,לאחר שכל
לכם שהזמן עשה את שלו והעניין שהכל משמים ,ההתמודדות מול עוול ועלבון העותקים בנקודות המכירה אזלו.
נשכח ,ואפילו אם כבר חלפו 40שנה מצדו של ידיד שמאכזב בהתנהגותו ,הוא ענין הועדתי את פעמי לבית הדפוס "גלובל
-תבקשו מחילה! תגידו חטאתי, מורכב וסבוך ,ואכמ"ל. פרינט" בירושלים ,כשבציקלוני עותק
טעיתי ולבי כואב על התנהגותי! בודד מהמהדורה הקודמת ,כדוגמא
ניסיתי לנבור בעמקי הנפש ולהבין עבור העוסקים במלאכה .בדרך ,נכנסתי
רק כך תדעו שתיקנתם באמת את
מה גורם לי לחוש כך ,והמסקנות להתפלל מנחה בבית הכנסת "סאטמר"
העוול מן השורש ,ותזכו בע"ה
למחילת עוונות אמיתית ,ולכתיבה שהגעתי אליהן ליוו אותי במשך ימי ברחוב יואל ,וכשסיימתי להתפלל אורו
וחתימה טובה! הרחמים שבאו עלינו לטובה. עיני :מולי עמד במלוא הדרו -ראש
י"א אלול תשפ"ו כל הזכויות שמורות .אין להעתיק תוכן לפרסום ,ללא קבלת אישור מפורש ,למעט פרסום הגליון במתכונתו המלאה.
בגיליון מובאות עובדות בדוקות ומדויקות בלבד ככל שידי מגעת בס''ד ,ללא כל תוספת .בחלק מהמקרים שונו השמות על פי דרישת הנוגעים בדבר.
טועמיה -דפוס ספיד פרשת כי תבוא תשפו 21
פרשת כי תבוא פ"ו ~ עמ' ~ 4
הראיתי לו את מה שהיה לנו במקום לאורך כל התקופה הזו בקשתי ביקי לנוח והצלתי נפש
והצעתי לו ממגוון הכיפות שהיו והתפללתי רבות על הצלחת העניין, בליל ל"ג בעומר זכיתי להשתתף יחד
מונחות על השולחן ,אך הוא השיב ובפרט בשבועיים האחרונים – שבהם עם רבבות אלפי הר"ר
שהוא מחפש כיפה לבנה .מצאנו לו לא הייתה תפילה שבה לא ביקשתי שמואל אשרובסקי ישראל ב"הדלקה
כיפה לבנה ,אך הוא הבהיר שהוא שהעסקה תצא לפועל על הצד הטוב הגדולה בעולם" ירושלים
זקוק דווקא לכיפה לבנה סרוגה... ביותר. של הרה"צ ר' אלימלך בידרמן
אין לי מושג אם הכוונה היתה לכיפה ביום רביעי שעבר ,לאחר תפילות שליט"א ,שהתקיימה על פני רחוב
סרוגה כמנהג הדלי"ם ,או שמא מעומק הלב ,העסקה הושלמה שפע חיים בירושלים עיה"ק.
הכוונה היתה ל"יארמולקה" לבנה של בהצלחה מרובה ,והניבה לי רווח נקי באמצע המעמד פגשתי את אחי
אנשי היישוב הישן... של למעלה מ 60,000-שקלים. לייביש שיחי' והוא סיפר לי שהסבתא
אמרתי לו שלצערי אין לנו כיפה כזו, אולם ,למרות שברור לי שהכול מגיע שגרה בסמיכות ,בצומת הרחובות
אך ברחוב הסמוך "אחד העם" קיימת בהשגחה פרטית ,בימים שלאחר מכן עלי הכהן – גבעת משה ,הודיעה
חנות לתשמישי קדושה והוא יכול הרגשתי שבאופן טבעי -הכוונה שהיא מותירה את דלת ביתה פתוחה,
לרכוש לעצמו כיפה כאוות נפשו ,שכן בתפילות קצת פחתה. לכל מי שיבוא.
הוא לא היה נראה כמי שהפרוטה כשהסתיים האירוע ,בשעה שלוש
והנה אירע דבר מעניין :השבת
אינה מצויה בכיסו .אבל אז הוא לפנות בוקר ,ראיתי שאין תחבורה
התארחנו אצל חמותי .במוצאי שבת
הבהיר שהוא מחפש דווקא כיפה מסודרת לחזור .החלטתי שאלך לנוח
חזרנו הביתה ,וכשהגענו גיליתי
לבנה סרוגה ומשומשת... בבית הסבתא שתחי' כשעתיים-
ששכחתי אצלה את הכול – את ארנק
כאן כבר גברה סקרנותי ובקשתי הכרטיסים ,כרטיס האשראי ,המזומן שלוש ,עד האוטובוס הראשון לביתר.
להבין לפשר הדבר ,מה עומד מאחורי וכרטיס הרב-קו. עליתי אל הבית והתיישבתי על
רשימת הדרישות המשונה... הספה ,קראתי קריאת שמע וקצת
כך יצא שביום ראשון בבוקר, תהילים ,ואז התעוררה הסבתא
התברר שבמסגרת עבודתו של האיש כשביקשתי לקנות חלב ולחם לבית, והציעה לי מקום מסודר לישון.
הוא בדרכו לאירוע בתחום הפרסום לא היתה לי אפשרות לשלם עבור
והמדיה ,וכחלק מהתפקיד שהיה מוצרים בסיסיים אלו! באותו רגע לאחר כמה דקות ,עוד לפני
עליו לבצע מול המצלמות ,נדרשה לו נזכרתי והפנמתי שוב :הכול בידי שנרדמתי ,היא קראה לי בקול.
בדיוק כיפה כזו .לשם כך הוא ביקש שמים .גם כשאדם זוכה לסכומים כשהגעתי ראיתי שהיא חיוורת
כיפה כזו שתראה משומשת ,טבעית גדולים יחסית ,עליו לזכור תמיד שכל ונופלת על מיטתה ,והיא ביקשה ממני
ואמיתית ,ולא חדשה. מחסורו וצרכיו היומיומיים תלויים מיץ ענבים – משהו מתוק לרפואה.
אך ורק בחסדו ובהטבתו של בורא במקרר לא היה מספיק ,והיה צורך
תוך כדי השיחה תפסנו את הרגע לפתוח בקבוק חדש.
עולם ,גם כשהאוכל נמצא כביכול
והצענו לו" :תראה איזה מקום יפה,
אנשים לומדים תורה ומתוודעים בצלחת! מתברר שהיא סבלה מנפילת סוכר
אליה לראשונה בחייהם ,אולי תשב ברמה קיצונית ,ללא כוח לקום
איתנו קצת גם אתה ,נלמד משהו כיפה לבנה סרוגה ו משומ ולהביא לעצמה ,ובודאי לא לפתוח
ביחד" .למרבה ההפתעה ההצעה באותם ימים לימדתי במרכז תל אביב, בקבוק חדש .אילולא הייתי נמצא שם
נכנסה לליבו .הוא התיישב ללמוד הומה באזור הר"ר באותה שעה ועודני ער ,איני יודע איך
עמי ,ומתוך אותו מפגש אקראי החל אדם ,מקום שבו מרדכי לאופר זה היה מסתיים.
תהליך עמוק .מאדם שהיה רחוק יום-יום חלפו אשדוד
אנשים שרובם רחוקים מתורה זיכני השי"ת להיות שליח טוב להציל
מאוד ,הוא הלך והתקרב לעולם נפש מישראל!
התורה והיהדות ,וברוך השם צמחו ומצוות .נוהגים היינו לקבוע
מהמפגש הזה פירות מבורכים. "חברותות" משותפות בזמנים אין לנו פה כול
הכל החל מכיפה אחת ,לבנה סרוגה קבועים עם יהודים רחוקים שבקשו
לטעום ממתיקות התורה ,ורבים מהם משך כמה שנים הצטברו והעיקו עלי
ומשומשת ,שלא היתה לנו! חובות מכבידים
התקרבו בהמשך לקיום תורה ומצוות הר"ר
הו דעה משמחת למנויי הפקס במלואן. של עשרות אלפי מרדכי סבאג
בעקבות השתדלותו של יהודי יקר מ" חצור
חבר שקלים. ירושלים
הגלילית" שנטל על עצמו את טורח הטיפול באחד הימים נכנס לבית המדרש אדם הציע לי להיכנס לעיסקה מסוימת
בעל חזות "אשכנזית – שמאלנית", שהייתה אמורה להניב לי רווחים
הגיליון יהיה זמין בפקס שלא נראה כלל כבעל זיקה כלשהי נאים ,והסכמתי .העסקה אומנם
מאמצע השבוע לציבור המסורתי או הדתי .הוא ניגש התקדמה ,אך התהליך נמשך כשנה
לקבלת הגיליון בפקס " :אוצר הגליונות " ושאל :האם יש פה כיפה? עניתי לו: וחצי.
02-3132641קוד גיליון 0026 יש הרבה כיפות על השולחן בכניסה.
י"א אלול תשפ"ו כל הזכויות שמורות .אין להעתיק תוכן לפרסום ,ללא קבלת אישור מפורש ,למעט פרסום הגליון במתכונתו המלאה.
בגיליון מובאות עובדות בדוקות ומדויקות בלבד ככל שידי מגעת בס''ד ,ללא כל תוספת .בחלק מהמקרים שונו השמות על פי דרישת הנוגעים בדבר.
טועמיה -דפוס ספיד פרשת כי תבוא תשפו 22
מדרשותיו של מגיד המישרירםבי שלמה ברוורמן שליט"א
33
ס''3
גליון מס
הוא אמר לי" :כבוד הרב ,התבלבלת בשעות ,עדיין לא סיפור מדהים ביח''ל
נכנסה השבת".
אמרתי לו" :שבת?! מה קורה לך ,אתה מחלל שבת מורי ורבותי ,תשמעו סיפור
עכשיו!". מפעים שהתרחש בבית מדרשו של הרב וואזנר זצ"ל.
תבין ,זה היה בחור ירא שמים גדול .הוא טעה בשעות את הסיפור שמעתי מר' ישראל
כי הוילון בחדר היה מאוד עבה ,והוא לא ראה שבחוץ ויזל ,שהיה משגיח בישיבת יח"ל ,וכך אמר:
כבר חשוך והיה בטוח שעוד היום גדול .ואז, קריאה פתאומית בעיצומה של קבלת שבת
כשצעקתי "שבת!" ,הוא הזיז את הוילון וראה שאכן
חשוך .הוא צרח צרחה ,זרק את הסיגריה ואת משחת הרב וואזנר היה מתפלל
הנעלים .ראיתי שכמעט הוא קיבל דום לב; הוא נפל בליל שבת עם בעלי הבתים ,ואילו הבחורים התפללו
על המיטה ולא זז .ניסיתי לעודד אותו" :אתה לא בהיכל הישיבה .ליל שבת אחת ,אחרי שגמרנו מנחה
ידעת ,אתה שוגג אמיתי" .היה קשה מאוד להרגיע ולפני שהתחילו קבלת שבת ,ירד אברך מההיכל
אותו ,הוא היה נסער. שלמעלה ואמר לי" :הרבי קורא לך".
אמרתי לו" :אמצע קבלת שבת ,והוא קורא לי? מה אתה
הלב הגדול של הרב וואזנר עושה ממני צחוק?".
ביום ראשון ,הרב וואזנר קורא לי ושואל אותי אם הכל הוא אמר לי" :זה רציני ביותר ,אני פשוט לא מבין".
היה בסדר עם התלמידים .סיפרתי לו על הבחור וכו', עליתי ,וראיתי בדלת הכניסה לבית המדרש שהרב
ואז הוא אמר לי" :אני רוצה שתבין למה קראתי לך בליל וואזנר מסתובב ומחפש אותי .ניגשתי אליו.
שבת :הרגשתי שיש חילול השם בתוך הישיבה ,כביכול הרבי קרא לי ואמר לי" :כן".
הנשמה אמרה לי ,ולא ידעתי מה זה ,ולכן שלחתי אותך הוא שאל אותי" :מה קורה בישיבה?".
שתבדוק". "ב"ה הכל בסדר" ,עניתי.
ואז הוא הוסיף לי" :ראש ישיבה שלא מרגיש מה "איפה הבחורים?".
שמתרחש עם הבחורים שלו – הוא לא ראש ישיבה". "הם מתפללים למטה ,כולם".
סיפור כזה מני אבן מעיד על גדלותו העצומה של הרב "תגיד לי ,מה קורה בפנימייה?".
וואזנר זצ"ל .ואתם בטח תמהים לשם מה הבאתי את "לא ידוע לי על שום דבר מיוחד ,כולם עכשיו בהיכל
הסיפור הזה? אני יספר לכם עוד סיפור ואז תבינו הישיבה".
בחיים הוא לא שאל אותי כזאת שאלה .הבנתי שקרה
סיפור מופלא על עקשנות שהצליחה ורצון עז שם משהו.
שהתממש
המראה המזעזע והגילוי המרטיט
יש לי ידיד קוראים לו רבי פתחיה זיו אור ,הוא מכהן
כראש מוסד 'שיבת תיכונית רמת גן .הרב זיו אור מלא רצתי לכיוון הפנימייה ,עברתי במהירות חדר-חדר ולא
אהבת תורה ,ותמיד הוא מחפש להקנות אותה ראיתי דבר .כשהגעתי לאחד החדרים בסוף הפנימייה,
לתלמידיו .ומאחר וחז"ל אמרו שבגלל נס פורים הדור קיבלתי שוק .ראיתי בחור מפזם שירים עם משחת
קבלוה מאהבה ,לכן אצלו פורים הוא יום של קבלת נעליים וסיגריה.
אמרתי לו" :אתה נורמלי? שבת כבר נכנסה!".
1
טועמיה -דפוס ספיד פרשת כי תבוא תשפו 23
הרגשתי כאילו האצבעות שלי נטרקו בדלת .כל ההכנה התורה מאהבה ,וכל שנה הוא מכין את הבחורים ליום
הגדולה ירדה לטמיון כולם היו מאוכזבים קשות. זה בכמה דרכים :ראשית לימוד והתמדה וסיומי
עכשיו תשמע טוב דבר מדהים חצי שנה חלפה מאז. מסכתות ,שנית ליל שישי לפני פורים כל התלמידים
עורכים משמר.
המפגש המפתיע בפארק הלאומי שיא המעמד הוא בליל פורים בו הם שוכרים את אחד
עשינו מבצע חיזוק שבו כל תלמיד מהכיתה הגבוהה האולמות הגדולים ברמת גן עם תזמורת רבת כלים
אוסף תחתיו מספר תלמידים מהכיתות הנמוכות ומנגנים ידועי שם עולמי ,ושם רוקדים ריקודי שמחה
ומחזקם .בנושאים שונים בסיומו של המבצע נסעו כל יהודית בהתלהבות ,שעל הריקודים מנצח הרב זיו אור
התלמידים עם צוות המורים ליום כיף בפארק הלאומי. לבוש בקיטל והוא מעודד את הריקודים ,שמחה של
לפארק יצאנו סדר גודל של מאתיים בחורים .תוכנית מצווה עתה היא עת קבלת התורה מאהבה.
היום כללה משחקי כדור שונים ,מנחה וארוחת צהריים
מכובדת וחזרה הביתה .לא העליתי בדעתי מה הולך השאיפה להביא את גדול הדור
להתרחש בפארק לפני שעמדנו להתפלל מנחה ,אני אחד המנהגים הקבועים שלו הוא הבאת תלמיד חכם
רואה מרחוק את הגבאי של הרב וואזנר הולך .אני גדול לישיבה או למסיבה ,דבר זה עושה רושם גדול על
שואל את עצמי מה הוא עושה כאן בטח הלך לטייל התלמידים.
פתאום אני רואה גבאי נוסף מעניין .גם הוא כאן. סיפר לי הרב זיו אור שנה אחת החלטתי שאני רוצה
התקרבתי לעברם להגיד להם שלום פתאום אני מבחין להביא את פוסק הדור גדול הדור הרב וואזנר לישיבה.
בשמשיה שתחתיה יושב הרב וואזנר ולומד .אני חושב ידעתי שדבר זה יעשה רושם אדיר על התלמידים.
פשוט הרב יצא להתאוורר וללמוד בחיק הטבע. אמרו לי חברי :אתה חולם חלומות! הרב וואזנר השייך
ואז נפל לי האסימון :יש כאן הזדמנות נדירה שבו יוכלו לקהילות החרדיות השמרניות ביותר יבוא לאחת
התלמידים לקבל ברכה מהרב ולהשלים את מה שלא הישיבות של הציונות הדתית? ועוד שקוראים לה
עשו בפורים. ישיבה תיכונית? אמרו לי אין מצב בעולם ,תשכח מזה.
זאת הייתה העזה נוראה. לי היתה מטרה אחת מול העיניים :להכניס בתלמידים
אני מסתכל על התלמידים ,חלקם עם נעלי ספורט, שאינם באים מעולמה של תורה אהבת תורה ויראת
צבעוניים חלקם סנדלים בלי גרביים מכנסיים קצרים, שמים ,וביודעי ששהותו של הרב וואזנר במחיצתם
חולצות קצרצרות ,מזיעים ונוטפים אחרי משחק ביום תיצור בהם רושם עצום והיא תהיה נכרת לדורות.
קיץ לוהט עם הכדורגל ביד. החלטתי ללכת על זה בכל הכוח ,דיברתי עם הבני בית
חשבתי איך אני מכניס אותם לרב ,זה לא דרך ארץ .מצד בקשתי הפצרתי התחננתי פעם ועוד פעם לבסוף
שני עיתוי כזה מוצלח אי אפשר לפספס והרי הפגישה נעניתי לצורך זיכוי הרבים אמרו הגבאים הרב יעשה
עמו תהיה לה השפעה עצומה על התלמידים אי אפשר דבר שהוא לא עשה אף פעם והוא יבוא אליכם
לפספס כזה דבר .החלטתי לגשת לגבאים ולשאול התרגשתי כמו שלא התרגשתי בחיי התחלתי להכין את
אותם .אמרו לי :ניגש לרב ונשאל אותו. הישיבה ואת התלמידים מאורע של פעם במאה שנה
אחרי דקה הם חוזרים :הרב הסכים לקבלם .אמרו לי עברו כמה ימים.
הגבאים :תתארגנו ובואו .עם דמעות התרגשות
בעיניים אספתי את התלמידים וספרתי להם .ישר באנו, האכזבה הגדולה
מאתיים תלמידים ,והרב קיבל כל תלמיד באהבה ,לחץ התקשר אלי אחד הגבאים ואמר לי כך את הרב תקפה
לו את היד וברכו בחמימות .הרב וואזנר שאל את חולשה גדולה ,הוא בקושי יוצא מהבית ,ובודאי לא
התלמידים :איפה אתם לומדים? אמרו לו :ישיבה למקום שיש בו הרבה מדריגות כמו אצלכם ,לכן עם כל
תיכונית רמת גן .אמר להם :לא ,ישיבת רמת גן ,לא הרצון הטוב אין מצב שהוא יבוא אליכם אבל לקבל
תיכונית ,אתם תהיו עמלי תורה וגדולי תורה. אתכם בביתו בחפץ לב הוא יוכל .מיד סכמתי איתו על
התלמידים היו מרוגשים בצורה בלתי רגילה. יום שבו יבואו התלמידים אל הרב .ולתלמידים אמרתי:
לגדול הדור נכנסים אחרי לימוד בהתמדה וסיומי
יגעתי ומצאתי תאמין מסכתות ,ואמרתי להם כמובן שכולם באים בבגדי שבת
אז הרגשתי על בשרי את מאמר חז"ל :יגעתי ומצאתי מכובדים שחור לבן ונעליים מכובדות .אכן ביום שסוכם
תאמין .כמה יגיעות יגעתי בשביל שיוכלו להיכנס לרב כל הישיבה לבושה בגדי חג ואנו מתכוננים להגיע לביתו
וואזנר ולא עלתה בידי ,והנה הרב וואזנר פוגש את של הרב .זמן מה לפני שאנחנו יוצאים התקשר הגבאי
התלמידים במקום שלא הייתי מעלה בדעתי לעולם. והודיע הרב זיו אור צר לי לאכזב אותך אבל מה אני יכול
מורי ורבותי ,אני רוצה לשואל אתכם שאלה :הרי לעשות הרב מאוד לא מרגיש טוב אין היום קבלת קהל
כשהיו אמורים בתחילה לבוא לביתו של הרב הם משום צורה עמכם הסליחה וסגר את הטלפון.
2
טועמיה -דפוס ספיד פרשת כי תבוא תשפו 24
יגיד לחברים לא היה לי את השכל להבין שזה לא זמן התכוננו בדחילו ורחימו סיומי מסכתות בגדים
קבלת קהל. מכובדים ואלו כאן בלי כל זה הרב מקל אותם .בואו
באיזה שהוא שלב ראיתי שאף אחד לא פותח החלטתי נדמיין אם הם היו באים לביתו של הרב ברח' הלפרין
שאני פותח לבד את הדלת אני בא לפתוח אני לא בצורה ככזאת מה הייתה תגובת הגבאים? בטח היו
מצליח משהו מבפנים עוצר אותי ולא נותן לי לפתוח אומרים :זו חוצפה ,כך לא באים לגדול הדור ! למה כאן
אני דוחף מבחוץ והוא עוצר מבפנים .אמרתי די עד כאן הרב קיבל אותם בכזאת חמימות ועוד עם כל הזמן
לא מספיק שבני הבית לא פותחים לי עוד בכח לא שבעולם?
נותנים לי להכנס החלטתי שאני דוחף עם כל הכח את התשובה :בפארק הכללים והסדרים שונים ,בפארק
הדלת ודחפתי הדלת נפתחה בחזקה וההוא שהיה הרב עם גדלותו העצומה ולבו הגדול מתייחס גם למי
בפנים כמעט ונפל ארצה מעוצמת הדחיפה כשראיתי שאינו לבוש כראוי ,כמו כן בפארק הרחק מהמולת
מי זה היה כמעט נפלתי אני ארצה זה היה ר' חיים הבית והסדרים התובעניים שלה יש יותר זמן והרב
בעצמו ]אחר כך הבנתי ר' חיים לחץ על הידית בשביל יותר נינוח.
לפתוח לי מבפנים אך היות ואני לחצתי על הידית
מבחוץ לא הצלחתי להכנס[. המשל והנמשל
אמרתי לעצמי אדמה תפתחי את פיך כמו שבלעת את רבותי ,משל חי וברור הוא למה שכתב בעל שולחן ערוך
קרח תבלעי גם אותי אוי לה לאותה בושה אוי לאותה הרב ,שחודש אלול נמשל לתקופה שבה "המלך נמצא
כלימה כל גווני הצבעים שקיימים בטבע התחלפו בשדה".
בפני .ר' חיים הבחין בכלימתי הוא הניח עלי את היד שבשעה שהמלך יורד אל העם ,כל אחד יכול לגשת
קירב אותי לגופו וכך הסתובב איתי במשך שתי דקות אליו ולדבר איתו .המלך מקבל כל אחד בסבר פנים
אחר כך הוא שחרר אותי .החמימות הזאת לא נשכחה יפות ומגלה פנים שוחקות לכל אחד ואחד – אפילו למי
ממני עד היום חיבוק מגדול הדור ועוד מר' חיים שבאופן אישי לא היה מתקבל בארמון המלך וטיפש מי
ובעודי מחובק אליו ר' חיים שאל אותי מה רצית אני שנמצא קרוב למלך ואינו מנצל את ההזדמנות
זוכר ששאלתי אותו כמה שאלות שבעיני היום הם כך בדיוק פועל חודש אלול :דרשו ה' בהמצאו הקב''ה
שאלות טפשיות גדול הדור שמילותיו מתקיימות נמצא עמנו קשוב אלינו משפיע עלינו מרחמיו לכן
בשמים מחבק אותי הרי זה עת רצון הכי גדולה שיש טפשות לבזבז את ההזדמנות וחלילה לתת לה
היה אפשר להוציא מר' חיים ברכה על מקרים קשים להתפספס.
ומסובכים ובעיות יותר גדולות מבעיות חברתיות של
ילד בן שלוש עשרה אבל את הנעשה כבר אי אפשר המשל אינו דומה לנמשל
להשיב. האמת שהמשל אינו מספק.
נכון שהרב וואזנר קבלם בסבר פנים יפות בזמן שבביתו
הנמשל :התחדשות ורחמי שמים לא היה מקבלם בצורה הזאת אבל אני שואל שאלה אם
רבותי בואו ונראה את הנמשל .הקב"ה הולך לברוא את הם לא היו פונים לרב בעצמו הוא בוודאי לא היה פונה
העולם מחדש לשנה נוספת והוא רוצה לשבץ אותנו אליהם זה לא חודש אלול כי המלך שבא לשדה הוא לא
במקום טוב יותר לחבר אותנו אליו ולהשפיע עלינו בא לנוח סתם הוא בא בשביל לפגוש את נתיניו כך גם
מכל טוב ומאחר והמעשים שלנו בתחילת השנה בחודש אלול הקב''ה רוצה לתת לנו לכן הוא מרחם
קובעים את המציאות שתתרחש אתנו במשך השנה עלינו ולכן הוא בא אלינו
לטוב או למוטב ולדאבונינו אנו מלאים בהרגלים לא
טובים בא הקב''ה ואומר לנו אני לא יכול לראות אתכם החיבוק מר' חיים
בכשלונכם אני יורד אליכם עם הרבה אהבה מחזיק אני רוצה לספר סיפור אחר ובדידי הוה עובדא ילד
אתכם קרוב לליבי ועם הנהגת י''ג מידות של רחמים צעיר הייתי נסעתי מירושלים לבני ברק להתארח
עצומים כמו יחס של דוד לאחיין. בשבת אצל דודי הרב יחזקאל שיין לרפו''ש לחברים
וכך כל עבודה על האישיות תיהיה אפקט עצום כל שלי התגאיתי אני יכנס לר' חיים .בצהרי יום השבת
התגברות על אגו ביטול האנוכיות התבטלות לרצון ה' אחרי הטשולנט החלטתי שזה הזמן ללכת הייתי בטוח
אפילו במשהו קטן יצור אותנו מחדש ויוריד את שהרב כביכול מחכה לי אפילו לא שאלתי את דודי
הרשמים הלא טובים שנוצרו מהחטא כך שהקשר איתי שהיה בקשר עמו אם אפשר להכנס או לא ומתי וכו' אני
יהיה כאלו לא היה חטא בכלל הוא יבנה את העולם מגיע לביתו של ר' חיים דומני שזה היה בפר' קרח חום
שמסביבינו טוב יותר יתקן את כל השנה הקודמת נוראי ולחות חזקה שכשירושלמי לא הייתי רגיל אליה
וכשתרצו לוותר על טינות כעסים וקנאות ותגידו אני דופק בדלת ואף אחד לא פותח דופק ודופק אני לא
שאתם עושים זאת מאהבה הדיבור הזה יגרום מתייאש אין מצב שאני לא נכנס מה אני
3
טועמיה -דפוס ספיד פרשת כי תבוא תשפו 25
במקום מחכה לאמא שלה ואז ראיתי מחזה מדהים שעוונתיכם יתהפכו לזכויות וישפיע לטובה על כל מה
מרחוק משהו רץ במהירות אדירה זאת היתה אמא שיתרחש במשך השנה.
שלה היא רצה אחוזה תזזית כולה דומעת היא שואלת אנו רואים זאת אצל משה .הוא ביקש רחמים כבר
בצרחות איפה הבת שלי איפה היא ואז היא רואה אותה בתחילת אלול ענה לו הקב''ה אני יבוא אליך אעביר כל
היא רצה אליה מחבקת אותה ואומרת אמא כל כך טובי על פניך בא ואלמדך סדר בקשת רחמים וחנותי
אוהבת אותך יותר לא תעזבי אותי ופורצת בבכי מר עין את אשר אחון ורחמתי את אשר ארחם עם ישראל הם
לא נותרה יבשה. בני הם נכשלו הם פגעו בי אך אני מאהבתי אותם ארד
אליהם ואשפיע להם רחמים.
הקב"ה משתוקק להיטיב לנו עוד אמר לו אז הקב''ה פסל לך שני לוחות אבנים וכתבתי
חיבוק של אמא – משל חודש אלול על הלוחות את הדברים אשר היו על הלוחות הראשונות
הסיפור הזה ממחיש את אלול :כשהילדה ברחה לאמה אשר שברת אומר הקב''ה למשה מחמת מידת הרחמים
היא נקרעה ,היא רצה ,היא שעטה לעברה – לא צעקה שלי התשובה שלהם תגרום שלמרות שחטאו בעגל
עליה ,לא העירה לה ,רק חבקה אותה ,כי זאת הבת שלה ועלובה כלה וכו' בבית חמיה הם יחזרו להיות כמו בתולה
ואותה היא אוהבת. טהורה כאלו לא היה חטא מהיום מר''ח אלול בכל שבירה
הנמשל – למ דונו רבותינו :הקב"ה ברא אותנו ,חיבר תהיה לכם הזדמנות להתחדש וליצור לוחות חדשות על
אותנו אליו לעם ,רק בשביל להיטיב לנו הטבה בלתי לבכם כאלו לא נשברו הראשונות והנכם רצוים לפני כמו
מוגבלת .אלא שאחרי שחטא אדם הראשון והרעל של שהייתם קודם החטא ודבר זה אינו מתרחש בכל עשיית
עץ הדעת נספג בכל האנושות ,הטבה בשפע לכולם תשובה אלא בחודש אלול.
יכולה להיות מסוכנת ולא יעילה ,ולזה צריך דין
ומשפט – לכל אחד לפי מעשיו ויכולותיו :כמה הטבה הילדה בצומת גהה
יקבל ,איך ומתי .אבל לפני שברא ,היתה בדעתו האמת שגם המשל הזה אינו מספק אותי ר' חיים ראה
להיטיב בלי גבול. אותי בבזיוני הוא בא להציל אותי נפלא זה לא אלול
לאלול יש היבט יותר עמוק ואני רוצה לספר לכם
ימי אלול – לחזור אל הרצון הקדום להיטיב סיפור שראיתיו בעיני ואני חושב שהוא הנמשל הברור
כל שנה ,בהגיע ימי חודש אלול – שהם הימים טרום של אלול.
בריאת האדם מחדש – מתעורר הרצון של הקב"ה לפני כמה שנים עברתי בצומת גהה בבני ברק לכיוון
להיטיב לילדיו בלי גבול .ובפרט שהולכים לבוא ימי דין קרית הרצוג אני שם לב לילדה קטנה שהולכת עם
ומשפט ,ושם הדברים בכלל לא פשוטים :מי יחיה ומי בובה והיא עוברת את הרמזורים באדום וממשיכה אני
ימות ,מי יהיה קרוב לקב"ה ויחיה ,מי יתרחק מהקב"ה צועק לה ילדה זה מסוכן לעצור והיא לא שומעת אני
ואולי הוא יהיה עשיר אבל הוא יסבול וימות. צועק יותר חזק היא לא שומעת אני רואה שהיא לא
פונה ימינה או שמאלה ברח' זבוטינסקי אלא ממשיכה
עולם הרחמים פתוח לפנינו ישר לכיוון אם המושבות שם אין מדרכה רק כביש זה
רואה הקב"ה ויש מבניו שבלי דעת הם מתרחקים ממנו, ממש מסוכן ואין עמי לדבר.
וזה כואב לו; כביכול רץ הקב"ה אחרינו .בני ,עולם אני ועוד אחד עצרנו את הילדה ולא נתנו לה ללכת
האהבה והרחמים פתוחים! בפעולות קטנות של שינוי והילדה צועקת .האנשים שעברו שם התענינו מה קרה
הרגלים אתם גורמים לי להיטיב לכם ,ולממש את רצוני ספרתי להם ואז התחיל דיון מה עושים בטח היא ברחה
העז לברוא אתכם מחדש ולתת לכם שנה טובה מאמא שלה איך משיגים את אמא שלה? התקשרתי
ומתוקה. לקרוב משפחה שמתנדב בארגון הצלה אמרתי לו
לכן ,אל תפספסו כל רגע ,תנצלו אותו עד תום! כל תכריז בקשר של מתנדבי הצלה שנמצאה ילד בצומת
עשיה ,כל מאמץ ,כל רצון ,כל מחשבה – יובילו אותי גהה ואז התברר שאמא שלה כבר השאירה הודעה
ואתכם ליעד הנכסף :הטבה בלי גבול. שבתה נאבדה במסעדה ליד טרם ברח' זבוטינסקי.
נזכה לכך ,אמן. הילדה כעסה על אמא שלה לקחה את הרגליים שלה
וברחה כברת דרך שלילדה קטנה היא ארוכה .אני
העלון נתרם להצלחת התורם וכל צאצאיו ברוחניות וגשמיות
בענין שיעורי הרב שליט"א ולהנצחות ניתן לפנות לטל0504168718 :
להערות והארות ,ולקבלת העלון במייל ,בכתובתB41687@GMAIL.COM :
ניתן לשמוע את השיעורים והדרשות בקול הלשון0733718820 :
4
טועמיה -דפוס ספיד פרשת כי תבוא תשפו 26
ימי בין הזמנים בצילו של רבינו הגרמ"י ליפקוביץ זצ"ל במשך תקופות חייו
סיפור א' :כשהגיע רבינו הגרמ"י ליפקוביץ זצ"ל בשנת תרצ״ה לארץ ישראל ,נכנס ללמוד בישיבת 'חברון' בגאולה ,שם כבר היה נהוג
לצאת לבין הזמנים בחודש אב כפי שנהוג היום .אמנם ,רבינו לא היה ממהר לשוב לבית אמו ,כפי שעולה מאחד ממכתביו לידידו ,ששיגר
בעת שהותו בביתו בבין הזמנים – מכתב מיום שישי כ״ב במנחם אב תרצ״ז – בו הוא מציין כי ״כבר עבר שבוע מיום שבאתי לנוח...״.
חשבון פשוט מעלה כי עזב את הישיבה והגיע לביתו רק כחלוף שבוע לאחר תשעה באב.
באחד ממכתביו לידידו הגדול הגאון רבי מנחם ציוני זצ״ל אב״ד ת״א ,מאותם ימי בין הזמנים ששהה בבית אמו שבתל אביב ,הוא
כותב לו בגילוי לב :״אני ברוך ה' נמצא בקו הבריאות והשלום ,והסדר היום-יומי שלי הוא לא באופן מיוחד ,רק הסדר הפשוט ,וזהו .מלפני
הצהרים אני משתהה כמעט כל הזמן בבית ,פעמים אחדים הלכתי להיכל-התלמוד ,אבל באמת שמה גם כן ימי החופש ,שאי אפשר להפגש
עם מישהו להשתעשע קצת בדברי תורה .להתרחץ בים אני נוסע אחר סעודת הצהרים עד הערב ,ושמה נפגשים כל בחורי הישיבה ביחד
ומשחקים בכל מה שיש תועלת לבריאות הגוף".
כך ,גם בימי בין הזמנים נזהר רבינו וכמעט שאינו מסתובב ברחובה של עיר ,אלא ״משתהה כמעט כל הזמן בבית״ .גם ברחיצה בים,
אינו רואה בהשתעשעות נעורים זו מטרה כשלעצמה ,אלא אך משום ״שיש תועלת לבריאות הגוף״) .וגם זו נעשתה רק לאחר שאמו דחקה
בו לעשות זאת כדי לחזק את גופו היגע במשך כל השנה בתורה – כפי שסח רבינו לנכדו(.
וכאן פותח רבינו את לבו ומתאונן :״וככה עובר יום אחר יום בלי תועלת רוחנית״ – ומביע את געגועיו לישיבה הקדושה :״רק עכשיו
יכולים להכיר את חשיבותם של ימי הישיבה ,במקום שחיים חיים רוחניים ,חיים של שמחת הנפש והרחקת ההבלים של עולם התוהו
שבעצמיותה אינה כלל שמחה ועונג ,ורק דמיונות כוזבים רואים מחוץ לכתלי הישיבה ,ורק בישיבה במקום תורה ,מרגישים החיים
הנצחיים ,החיים האמתיים שאין להחליף באיזה דבר שהוא.
אמנם ,על אף ההרגשה של חסרון הרוממות שיש בישיבה הק' ,המשיך רבינו גם בימים ששהה בבית אמו שבתל-אביב לשאת בגאון
את עובדת היותו 'בן ישיבה' .לא ויתר מאומה מהנהגותיו הרוממות ,ולא היה בוש מפני המלעיגים .באחת משיחותיו סיפר" :בתקופה
שהגעתי מחוץ לארץ ,והאמא עליה השלום גרה בתל אביב ,לא ידעו אז כמעט שם מהמושג של 'בן ישיבה' ,וכשהייתי עובר ברחוב בתל
אביב עם הציציות בחוץ ,היו יוצאים מתוך החנויות להביט מי זה שעובר כאן"...
מעיניו לא נעלמו מבטי הלעג של הסובבים ,אך הדבר לא הפריע לו ,אדרבה – הוא ראה בכך סיבה ומקור לגאוה – ויגבה לנו בדרכי
ה' .יש לציין ,כי באותם הימים אפילו בני הישיבות לא נהגו ללכת כשציציותיהם משתלשלות חוצה ,והיה רבינו יחיד בהנהגתו זו – לא
רק בין חבריו ובבית המדרש ,אלא גם בלכתו בחוצות עיר החולין תל-אביב.
בשנות אברכותו היה ממשיך רבינו בבין הזמנים את סדריו כרגיל ,והשיעור לבעלי בתים המשיך כרגיל גם בימי בין הזמנים וימי חוה״מ.
מפעם לפעם היה רבינו מצטרף לנסיעה במכוניתו של מחותנו רבי דוד קורלנסקי זצ״ל להינפש מעט בים ,בנסיעות אלו היו מצטרפים גם
מרן הגרא״מ שך זצוק״ל ומרן הגראי״ל שטינמן זצוק״ל ועוד מהת״ח שדרו באיזור.
בשנים מאוחרות יותר כשהחלו רבים להתדפק על דלתו ,החל רבינו להיות ספון בימי בין הזמנים בבתיהם של בני המשפחה ,וגם
כשהיתה אפשרות היה נוסע לפוש בבתי בני המשפחה או תלמידים ומקורבים שששו על הזכות העצומה שרבינו יתארח בדירתם ,אותה
העמידו לרשותו לרווחה .במשך כמה שנים היה נוסע לישוב הדרומי חזון יחזקאל ,לביתו של תלמידו הרב הגאון רבי נחום ברנשטיין
שליט״א )משגיח ישיבת גאון יעקב( ,שהעמיד את ביתו לרשות רבינו בעין יפה ,כשהוא עצמו עוזב את הבית באותם ימים ,אך דואג לסדר
ולבקש מתושבי המקום שיעמדו לימין רבינו בכל ענין.
רבינו מצידו לא היה צריך דבר ,אלא את השקט שינתן לו כדי להתרפק על הגמרא במשך שעות ללא הפרעה .ומספר עד ראיה בבין
הזמנים תש״ן ,הרב הגאון רבי לוי יצחק שושן שליט״א" :תפילת שחרית בבית הכנסת המקומי הסתיימה זה עתה .רבינו פנה למקום
אכסנייתו ,ואילו המתפללים ,אברכים בני המקום ,נותרו עדיין דקות אחדות בבית הכנסת ,משוחחים קמעה בשיחת תלמידי חכמים –
הלא 'בין הזמנים' היום ואינם ממהרים לשום מקום".
טועמיה -דפוס ספיד פרשת כי תבוא תשפו 27
" היה זה מחזה מדהים .לא חלפו אלא דקות בודדות ממש מסיום התפילה ,בעוד אנחנו התעכבנו מעט בבית הכנסת – והנה כבר
מופיעה דמותו של רבינו ,לאחר שכבר הספיק ללכת לאכסנייתו ,לטעום פת שחרית ולשוב ,ומיד מתיישב ללמוד בהתמדה מפעימה – לומד
ולומד ...ללא מפריעים ללא מטרידים וללא הפסקות כלל וכלל".
המספר ,שהיה תלמידו של רבינו משכבר הימים ,מתאר את תחושת לבו לנוכח חזיון מפעים זה" :הלא ידענו וראינוהו תמיד שקוע
בתורה ,אבל מכל מקום ,היו לו שיעורים קבועים שהיה צריך להפסיק בעבורם מלימודיו העצמיים ,לעיתים קרובות היה עליו להתעסק
עם התלמידים ולענות לשאלותיהם ,ושאר מחייבים ומפריעים שונים שהיו לו במשך היום ,אף שכולם היו בעסק התורה .אולם בימי בין-
הזמנים נזדמן לנו לראות ולחוות במוחשיות ובאופן בלתי אמצעי את כח ההתמדה הרציפה של רבינו ,כיצד הוא יושב שעות על גבי שעות
ברציפות וללא הפוגה –ללא מחייבים ,ללא הפרעות וללא טרדות – הגמרא לפניו ולצידו המחברת והעט ,כשהוא יושב ולומד יושב ולומד,
ומידי פעם מעלה את חידושיו על הכתב".
בבין הזמנים תש״ן שהה רבינו במושב יסודות ,באותם ימים נידונה בוועד המושב פתיחת ישיבה לצעירים במקום ,ורבינו פעל באותם
ימים בין התושבים להחלטה חיובית בענין .גם נשא דברים בשב׳׳ק בבית הכנסת לבקשת רבו של המושב הגה״צ רב״צ קליין זצ״ל ,ובדבריו
עודדם על מסירותם לשמירת השביעית ועל קביעות עתים לתורה וחינוך הילדים.
בשנים המוקדמות כשהיה שוהה בירושלים ,היה מקפיד להתפלל בשב"ק בבית הכנסת שהיתה בו תאורה כשרה ,אם זה בישיבת
'מצוינים' או ישיבת 'אור אלחנן' ועוד ,ובשנים המאוחרות היה מתקיים מנין בדירה בה התארח.
היו גם פעמים ששהה ברובע היהודי בדירתה של אחותו הרבנית רוזובסקי תחי' לאוי״ט )אלמנת גיסו הרב הגאון רבי שמואל הכהן
רוזובסקי זצ״ל ראש כולל הכהנים ללימוד סדר קדשים בירושלים שבין החומות( .בעשור האחרון )למעט שנת תשס״ז ששהה בישוב בר
יוחאי הסמוך למירון( שהה בדירתם של הרב יוסף רייכמן בשערי חסד ,של הרב יוסף טבאק בגבעת משה ושל הרב ישראל דוד פאוסט,
שהעמידו את ביתם לרשות רבינו והנלוים עליו בעין יפה ובנפש חפצה ודאגו לכל הפרטים לנוחיותו ורווחתו) .דובב שפתיים בין הזמנים
תשע"ח(.
הילד פוחד לעלות על הרכבל? – אל תכריחו אותו
סיפור ב' :שאלה מעניינת נשאל הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א :לעתים קורה בעת טיול ,שבני משפחה מכריחים אחד מבניהם
שיסע ברכבת כבלים על פני תהום ,למרות שהוא פוחד .האם ראוי לעשות כך?
והשיב הגר"י שליט"א :נראה שאין לעשות כך ,כמו שנתבאר במאירי במסכת שבת )דף קנא ע״ב( אסור לישון בבית יחידי ,וכן בכל
)מקום( שהוא מביא עצמו לידי נסיון או פחד ,דאסור ,והכל לפי טבעו ,ומכל מקום אם אירע לו כן יחזק את עצמו בבטחון בהשי״ת ,ויתעסק
בתוך לבו בדברי תורה ,על דרך שאמרו במסכת ברכות )דף ה ע״א( כל הקורא שמע על מטתו כאילו אוחז חרב פיפיות בידו ,שנאמר רוממות
אל בגרונם וחרב פיפיות בידם ,עכ״ל.
ולכן אותם האנשים המפחדים מפחד גבהים והטיסה במטוס גורמת להם פחד ,ימנעו מנסיעה אם יוכלו להמנע מכך ,ויעויין גיטין )דף
ע (.וכמו כן אין להשאיר ילד קטן לבדו בבית נעול )כמבואר ביומא דף פד ע״ב ובמשנה ברורה סימן שכח ס״ק לח( שחוששים שמא יבהל
ויסתכן) .פניני חשוקי חמד אב תשע"ח(.
אני זכיתי לראות מידה כנגד מידה באופן מיידי ,אבל מה קורה אם עובר זמן בין המעשה לבין התשלום ,וכבר לא
יודעים לקשר? חוסו על נפשותיכם"!
סיפור ג' :ליל ראש חודש שבט תשע"ט .הקו הדקיק של הירח לא נראה מבעד לעננים הכבדים .רוחות נושבות בעוז ,גשם עז ניתך ,וקור
חותך את האוויר .אלו הימים החורפיים ביותר בשנה הזאת.
לוויה רוויית כאב מתקיימת באשדוד .בחור צעיר ממשפחה חשובה ,שהתייסר במשך כמה שנים בייסורים קשים ומרים ,השיב את
נשמתו לבוראה .אנשים באים ללוויה ,ידידים ומכרים משתתפים בצער המשפחה .האבל עוטף את כולם .המלווים פוסעים בדומיה .פה
ושם מחליפים משפטים ומצדיקים עליהם את הדין .בחור צעיר הוא היה ,בעל ייסורים ,כיפר על כל העיר .כולם בוכים .השמים בוכים יחד
עם המלווים על נפש נקי וצדיק.
מסע הלוויה נעצר ליד בית מדרש ,והרב של בית המדרש נעמד להספיד .הוא מדבר בשבח הנפטר ,מדגיש נקודות יפות בחייו ,מעשים
טובים שעשה ,ומעורר את הציבור לתשובה .הרב מאריך בהספדו ,והמלווים מקשיבים .הרגש כל כך עז ,הכאב כל כך נורא ,שהם מחפשים
במה להיתלות .רוצים לשמוע ,להתחזק ,לחשוב את המחשבות הנכונות ,ובהשתתפותם -לעודד את המשפחה החשובה שעברה מסע
ייסורים משלה.
גם אני נמצא בין המלווים .כבר קשה לי לעמוד .קר לי .אני עייף .גם החבר שעומד לצדי כבר מתקשה להתרכז ,והוא שואל אותי בקוצר
רוח" :למה הרב מספיד עכשיו? ראש חודש היום! אין מספידים בראש חודש!".
נכון ,אני עונה לו ,ומחליט ללכת בכיוון של הומור .כשצוחקים קצת מתרעננים .מה אתה רוצה מהרב? זה סיפור קשה ,אני מסביר
לחבר שלי ,כאילו אני יודע הכל ...הרב שמע שיש לוויה ,והוא הכין הספד ארוך .יש לו הרבה בבטן ,אני צוחק .הוא צריך להוציא כל מה
שיש לו בבטן.
הביטוי האומלל והמזלזל הזה יצא לאוויר העולם ,ואני לא חשבתי שעשיתי משהו גרוע ,בסך הכל התרעננתי.
טועמיה -דפוס ספיד פרשת כי תבוא תשפו 28
ההספד מסתיים ,אומרים קדיש ,ופונים אל בית החיים .בבית החיים אני נתקף בייסורים נוראים .הבטן כואבת לי באופן מחריד.
קיבלתי קלקול קיבה חמור ,ונכנסתי למצוקה קשה .לא יכולתי לעמוד על המקום .רצתי הביתה ,ומכאן ואילך כל הזמן איבדתי נוזלים.
עבר עלי לילה קשה מאד .לא יכולתי לשהות במיטה יותר מכמה דקות .בבוקר ,כשאני ממוטט לגמרי ,הלכתי לרופא .הוא שלח אותי לבית
החולים ושם רצו לתת לי נוזלים .הרכיבו אינפוזיה ,אבל אני לא יכולתי לקבל את הטיפול .כל הזמן הייתי צריך לרוץ ל...
עובר יום ועוד יום ,המצב לא משתנה .עושים לי בדיקות כדי לנסות להבין מה קרה לי ,איזה חיידק תקף אותי ,ולא מוצאים את
הסיבה.
ביום השלישי בא חבר לבקר אותי .החבר שעמד לידי בלוויה .הוא שואל אותי" :כבר קרה לך פעם שהיה לך קלקול קיבה– "?
"לא ,עניתי".
"אכלת דבר מקולקל– "?
לא.
"מתי בדיוק זה קרה לך"?
"בסוף הלוויה ,אמרתי לו ,נאנק – .
"עמדתי לידך בלוויה .זוכר"?
"אני מהנהן בראשי" . -זוכר מה דיברנו?" אני תופס את הראש .כן ,אני נזכר...
את ההמשך הבנתי לבד :הקב"ה משלם לי מידה כנגד מידה .אני דיברתי בזלזול על תלמיד חכם ,על רב בית כנסת ,על מנהיג ציבור!
אוי לי ואבוי לנפשי! חטאתי ,עוויתי ,פשעתי!!! ההקשר היה שקוף .אמרתי שהוא צריך להוציא מהבטן ,ומאז אני עסוק בלהוציא מהבטן...
אשר עשיתי ואשר נגזר עלי.
החלטתי מיד באותו רגע ,להתקשר לאותו רב ,ולבקש מחילה .סיפרתי לרב כמה אני מתייסר ומה עובר עלי בעקבות אותה פליטת פה
אומללה .והרב ,בחמלתו מחל לי מחילה גמורה .הוא הוסיף ואמר ,שלפי ההלכה היה צריך להספיד .ה'כף החיים' כותב שבחור שנפטר ללא
ילדים -ר"ל ,מותר להספיד בראש חודש ,ובפרט שיש בזה את העניין של לעורר את הציבור לתשובה .מלבד זאת ,הורה לי הרב לעשות
משהו לטובת הנפטר .והנה ...עברו שתיים עד שלוש דקות מהשיחה עם הרב ,ו...אני מרגיש יותר טוב ,פתאום הכל בסדר .כל ההרגשה
הרעה שהייתה לי חלפה ,הכל חזר לשליטה .הכל תקין ,אין כלום ,ברוך השם .כאילו כל מה שעברתי בשלושת הימים האחרונים לא היה
אלא דמיון.
אני אומר לצוות הרפואי שאני מרגיש שאני יכול ללכת הביתה ,והם מצדם מבקשים שאשאר עוד כמה שעות כדי לוודא שהכל בסדר
אתי ,אבל אני יודע שזה רק ענין פורמלי .אני בריא ברוך השם .זכיתי במחילה וקיבלתי על עצמי לעשות דבר לעילוי נשמת הבחור .עכשיו
הכל בסדר.
בשבת שלאחר מכן הבאתי 'קידוש' גדול לבית הכנסת ,לעילוי נשמת הבחור החשוב .תוך כדי ה'קידוש' דיברו על עניין החיזוק בתפילה,
שכן הנפטר היה מיוחד בעניין זה .רבותי!!! היזהרו בכבוד הזולת ,הישמרו בכבוד תלמידי חכמים .אני זכיתי לראות מידה כנגד מידה באופן
מיידי ,אבל מה קורה כאשר עובר זמן בין המעשה לבין התשלום ,וכבר לא יודעים לקשר? חוסו על נפשותיכם) .הובא בגיליון 'פרפרת'
מתוך 'השגחה פרטית'(.
**** ****
אל תפסידו ,תתחילו להיות 'נודניקים' כבר עכשיו
סיפור ד' :סיפר הגה"צ רבי חזקיהו יוסף מישקובסקי שליט"א :הייתי פעם בישיבה בכפר גנים של הרה״י ר׳ אברהם ישעיה גריינימן,
והוא אמר לי :יש פה בחור מתמיד שלומד ארבע ,חמש ,שש שעות בהתמדה עצומה! בהתמדה ,בחשק ,עם גישמאק ,עם שמחה ,משהו לא
רגיל!
היה אחד שקינא בו ואמר לו" :תגיד לי ,איך אתה עושה את זה???" אמר לו" :מה הבעיה? תעשה גם מה שאני עשיתי" .אמר לו" :מה,
אתה לועג לי?! אני בקושי לומד חצי שעה ואני מרגיש כבר 'בכל לבבך' ,ואחרי שעה – 'בכל נפשך' ...אבל אתה ,שלש שעות ,ארבע ,חמש,
ובכזו התלהבות"!
אמר לו" :לא לזה התכוונתי .אני הייתי כמוך ,ומאד רציתי להצליח יותר .פעם שמעתי מא׳ הדרשנים שאלול זה ימי רצון ואפשר להשיג
בהם את הכל .תשקיע באלול ,תבקש ,תתחנן ,ותבכה -אחת שאלתי מאת ה׳ אותה אבקש ,ותראה שתקבל! החלטתי ,מה יש לי להפסיד...
מקסימום השקעתי אלול שלם בתפילה ".המשיך המתמיד לספר" .מהרגע הראשון ועד הרגע האחרון מראש חודש אלול ועד נעילה,
ביקשתי ,הפצרתי ,בכיתי ,התחננתי! הייתי 'נודניק' מתחילת ר״ח אלול ,ומיד אחרי זה – קיבלתי .תעשה את זה גם אתה – השנה.
טועמיה -דפוס ספיד פרשת כי תבוא תשפו 29
] במאמר מוסגר :פעם שאלתי את הרב שושן ,אבא של משפחת שושן המפורסמת )הוא היה יהודי בעל בית צדיק ,ועבד במטוסים
בצבא( ,איך זכית שכל בניך יהיו תלמידי חכמים? ואמר לי" :תדע לך ,יש דבר אחד שכל האנשים שונאים והקב״ה אוהב" .מה זה? שאלתי.
אמר לי – "נודניק!" ...הייתי כזה נודניק אצל הקב״ה לבקש על בנים ת״ח ,והוא נתן לי(.
את הסיפור הזה סיפרתי כמה פעמים .לפני כמה שנים הייתי בישיבה בירושלים ,ובא אלי בחור וסיפר" :תשמע ,אני האמנתי לך .ואני
לא חושב שאותו אחד השקיע יותר ממני .כל החודש התחננתי והפצרתי ,והייתי בטוח שמיד אחרי נעילה – אני כמוהו .אך עברה נעילה,
והתחיל כבר החורף ,לא סוכות ,לא נס חנוכה ,ואף לא נס פורים ,וגם לא פסח...
"תאמין לי" – המשיך הבחור – "אני מתבייש ,אבל רציתי לומר לך :כבוד המשגיח! אל תהיה פתי מאמין לכל דבר ...לא כל סיפור
שאתה שומע אתה צריך מיד להעביר ...קצת אחריות .אחרי זה יש אכזבות ...את כל זה רציתי לומר לך ,אבל התביישתי .אך פתאום ,ללא
שום סיבה מוקדמת ,בסביבות שבועות ,חטפתי כזו התמדה ,עד עכשיו! פשוט השתניתי מן הקצה לקצה .בישיבה לא יודעים מה קרה לי,
אך שום דבר לא קרה ...פשוט לא זכיתי שהתפילות יתקבלו מיד ,ובסוף הם התקבלו היום .תספר ,תספר!!!"...
ואתם רואים שאני שומע לו ,אני ממשיך לספר! זה נכון ,זה נכון .תשקיעו תשקיעו! אפשר כ״כ הרבה לזכות .הקב״ה אוהב אותנו,
רוצה אותנו ,עושה לנו ימי רצון ,תראו ,תראו! איך אפשר להפסיד כזה אלול נפלא ,הימים הנחמדים!!! אחי! בני התורה היקרים ,אנחנו
מתחילים את הימים הנחמדים ,בואו לא נפסיד ,נתחיל להיות נודניקים כבר כעת ,לבקש) .ארחות חיים(.
**** ****
טעימה ראשונה מעלוני פרשת השבוע
סיפור ה' :בעלון הנפלא 'סיפורי צדיקים' ,בעריכת הרה"ח ר' פנחס שיינברגר הי"ו ,מצאנו סיפור נפלא שהוא מביא בשם ה'ילקוט מעם
לועז' :מסופר על זכותם הגדולה של הסוחרים ,שמשקלותיהם נכונים והם נזהרים מאד שלא לשקול או למדוד פחות מהמידה .בעיר אחת
גזרו תענית בשעת עצירת גשמים ולא נענו .בלילה הורו לרב העיר בחלום שהם יענו מן השמים ,אם חנווני פלוני יעבור לפני התיבה.
הדבר היה לפלא ,כי אותו חנווני לא נחשב כלל לתלמיד חכם ,אולם כאשר החלום נשנה כמה פעמים ,כינס הרב את אנשי עדתו
לתפילה ,להפתעת כולם ,ביקש הרב מהחנווני שיעבור לפני התיבה .אולם הלה סירב באומרו שאינו ראוי לכך ,היות והוא נחשב לעם
הארץ .הרב גזר עליו שיתפלל עבור הציבור ,והחנווני עזב את בית הכנסת ,הלך לביתו והביא את המאזניים של חנותו.
הוא ירד לפני התיבה ואמר" ,ריבונו של עולם ,שתי כפות מאזנים אלו כנגד שתי אותיות ה' שבשם הקדוש הוי"ה ,מוט המאזנים
באמצע ,כנגד ו' שבשם הוי"ה ,הידית שבה מחזיקים את המאזנים כנגד י' .רבונו של עולם ,העד נא ,אם עשיתי עוול בכפות מאזנים אלו,
לשקול בהן פחות מהמידה ופג מתי בשמך הקדוש ,תרד אש מן השמים ותשרוף אותי ,ואם לא עשיתי עוול ,אני מתפלל לפניך ,שתוריד
גשמי רצון בזכות מאזנים הללו" .השמים התכסו בעבים וירדו גשמי ברכה מרובים.
רבע דולר יקר במיוחד
בעלון הנפלא והמלא תוכן 'האור לחיים' מאת הגאון הגדול רבי ראובן אלבז שליט"א ,ראש ישיבת 'אור החיים' מובא מעשה מדהים,
שממחיש עד כמה גדול כוחה של הזהירות בממון הזולת.
קהילה בטקסס פנתה בהצעת רבנות לרב מסוים .מדובר היה ברב מוכשר ,צעיר ודינאמי ,ובקהילה המקפידה על מורשת ישראל ,לא
חלילה רפורמית או קונסרבטיבית ,כמו הקהילות הסמוכות .הוא קיבל על עצמו את התפקיד והגיע עם משפחתו לגור שם.
באחד הימים הראשונים לשהותו במקום עלה לאוטובוס ,שילם לנהג חמישה דולרים לקניית כרטיס נסיעה וקיבל בתודה את העודף.
כשהתבונן במטבעות שניתנו לו ,נדמה היה לו שקיבל רבע דולר מיותר .הוא ספר שוב ,ואכן כן .לפי חשבונו נתן לו נהג האוטובוס רבע
דולר מיותר.
הוא היסס לרגע אם לקום ממקומו ולגשת להחזיר לו את הכסף ,אך אמר בליבו :סוף כל סוף הוא גוי ,וזה לא שאני גנבתי ,אלא הוא
טעה בעצמו .לכאורה אין שום סיבה בעולם שאחזיר לו את הכסף.
אך אולי יש צד שני – חלפה בו מחשבה שונה – יתכן שיגרום קידוש ה' מכך 23פרשה למעשה שיהודי שומר מצוות מחזיר כסף .ואולי
לא ...כך היה הופך במחשבתו לכאן ולכאן ומתלבט – רגע רוצה לקום ולהחזיר ,ובמשנהו ממשיך לשבת.
כשעמד לרדת היה עליו לעבור שוב דרך הנהג .הוא הרגיש שאינו מסוגל לחלוף על פניו בלי להחזיר ,ולכן ניגש ,הושיט לו רבע דולר,
ואמר" :נתת לי רבע דולר מיותר ,הנה קח".
שאל הנהג" :אתה הרב שהתמנה כעת לקהילה?"" .כן" – הנהן בראשו"" .ראיתי אותך כשעלית לאוטובוס" – שיתף אותו הנהג –
" והאמת היא שכבר תקופה ארוכה אני מעוניין להצטרף לאחת הקהילות הדתיות באזור מגורי ,ומוצא את עצמי מתלבט בין הקהילה
הרפורמית לקהילה החרדית .כשראיתי אותך התרשמתי והחלטתי שאתה מסקרן אותי ,ואני רוצה לשמוע קודם כל אותך ,רגע אחד לפני
שהעניין הופך לסופי ,החלטתי שאנסה אותך – אתן לך רבע דולר מיותר ואבדוק אם תחזיר לי אותו .הבטחתי לעצמי שאם תחזיר ,אבוא
להתפלל בקהילתכם .כעת החזרת ,ובעזרת ה' בשבת הקרובה אני מגיע אליכם"" .כששמעתי את דבריו" – סיפר הרב – "הסתחררתי כולי.
מוכרח הייתי להחזיק בעמוד שלא אפול ,אוי ואבוי! ואני עוד חשבתי שהוא גוי ...נורא לחשוב שבשביל רבע דולר עמדתי לאבד נפש
בישראל ולהפוך אותו לרפורמי ולגוי גמור ,בשביל רבע דולר".
טועמיה -דפוס ספיד פרשת כי תבוא תשפו 30
בעלון 'באוצר החיים' )צאנז-קלויזנבורג( מובא דבר נורא שסיפר כ"ק מרן הגה"ק בעל ה'שפע חיים' מצאנז זיע"א"" :ידוע שהיה לו
לזקני הקדוש ה'ישמח משה' זי"ע כח נפלא לעורר את העם בדרשותיו ,ולפעמי היה מאריך בדרוש במשך כמה שעות עד שכל הקהל נפלו
על פניהם ארצה ובכו.
גם זקני הקדוש ה'ייטב לב' זי"ע היה דרשן מופלג ,ושמעתי מכ"ק אדוני אבי מורי ורבי זי"ע שראה בעצמו בשעה שזקני ה'ייטב לב'
דרש ,שעמד שם יהודי אשר כיסה את ראשו בשק ,והטיחו לארץ בחזקה ,ובכה ביללות כאלו שבקושי אפשר היה לשמוע את הדרשה!
זקני החסידים היו אומרים :אתם סבורים כי לא יתכן יותר מזה? )התשובה פעל ה'ייטב לב' בדרשותיו( ,אילו הייתם שומעים את
ה'ישמח משה' הייתם יודעים מה פירוש לומר דרשה )שהיה כח הדרשה שלו גדול מכח הדרשה של ה'ייטב לב'.
פעם אחת כשסיים ה'ישמח משה' זי"ע את דרשתו ,וכבר עמד לרדת מהבימה ,חזר בו ואמר כי הוא מרגיש שישנם בביהמ"ד שני יהודים
שעדיין לא עשו תשובה...
זה היה ביהמ"ד גדול שהיו בו למעלה מאלף אנשים שבאו לשמוע את הדרשה...
והתחיל לדרוש שוב פעם והמשיך כשעתא חדתא עד שחזרו ונתעוררו כל הנוכחים בבכיה ,ואז גמר את הדרשה ופנה וירד מהבימה...
כי לא רצה להשאיר אפילו נפש אחת מישראל שלא שבה בתשובה! שאסור להשאיר אף אחד בודד במקום נידח ,ואם אינך יכול להעלות
את כל הביהמ"ד לעולם התשובה טוב יותר שלא תאמר כלל דרשה".
כיצד מוכיחין?
סיפור ז' :סיפר רבי חיים מיכאל ביברפלד שליט"א ,רב בית המדרש צ'ורטקוב לונדון :בקרן הרחובות נחמני-יהודה הלוי בתל אביב ,שכן
ביהמ"ד של זקני הרה"ק רבי צבי אריה מזלטופול טשורטקוב זצ"ל .ממול הייתה מסעדה .ביום מן הימים החליט בעלי המסעדה לפתחה
בשבת רח"ל .אנוכי הקטן ,יחד עם ידידי מנוער הרה"צ האדמו"ר מבוהוש שליט"א ,החלטנו לעשות מעשה ,ועודדנו ציבור להפגין בשבת
מול המסעדה הפתוחה .בעל המסעדה כלל לא התייחס לכך ,והמסעדה נשארה פתוחה בשבתות .אחרי כחודש ,סגר האיש את שערי
המסעדה בשבת .כאשר ראה אותי צועד עם אבי זצ"ל ,אמר לאבי" :דע ,כי ההפגנה שבנך ארגן בשבת מול החנות שלי ,לא נגעה אל לבי
כלל .אני הייתי במחנה אושוויץ כחמש שנים) .וכאן גילה האיש את זרועו להראות לנו את המספר המקועקע מן הנאצים ימ"ש( ,וכל זה
איננו משפיע עלי בכלל"" .אולם ,בכל שבת עובר כאן הרבי אשר גר מול החנות שלי ,והוא אומר לי 'שבת שלום' .היה ברור לי שכואב לו
היות המסעדה פתוחה בשבת ,ולמרות זאת הוא מברכני ,ומזכיר לי בכך כי שבת היום .ואת זה ,לא יכולתי לסבול עוד ,ועל כן סוגר אני
את המסעדה מעתה והלאה ) .מתוך מאמרו של הרב ישראל חיים בלומנטל ,מג"ש בכולל תורת מרדכי ,בגיליון 'אספקלריה'(.
מעשה נפלא שסיפר הגאון רבי פנחס וינד שליט"א
סיפור ח' :הגאון רבי פינחס וינד שליט"א סיפר מעשה נפלא שאירע לאחרונה והוא היה עד לו ,בו נתקיימו דברי חז"ל שהנזהר בהלכות
ריבית נכסיו מתברכים ועולים.
יהודי בעל בעמיו מכר דירתו לקונה ,וקבע עמו זמן גמר פירעון לאחר כמה חדשים .הכוונה הייתה שהקונה יקח הלוואה )משכנתא(
מהבנק על הדירה ובזה יגמור את תשלומי הדירה .הקונה היה אברך צעיר הדחוק בפרנסתו ,וכדי לחסוך את התשלום שצריך לשלם ליועץ
משכנתאות ,החליט להוציא את המשכנתא בעצמו בלא היועץ .אלא שלא היה לאברך כל נסיון בדברים אלו ,ולכן התאחרה מאוד קבלת
ההלוואה מהבנק ,ורק לאחר שמונה או תשעה חדשים הצליח לקבלה וסיים את תשלומי הדירה.
והנה ,בהסכם שנחתם בחוזה שבין הקונה והמוכר נקבע ,שאם הקונה יאחר את תשלומיו בכמה חדשים יתחייב בזה לשלם קנסות
וריביות ,וכן היה נחשב כ'הפרת חוזה' מצד הקונה ,וביד המוכר לבטל את כל החוזה והקניה.
כשגמר הקונה לשלם את כל הסכום ,חכך המוכר בדעתו האם לתבוע מהקונה את הקנסות על איחור התשלום כפי שנקבע מתחילה
בהסכם שביניהם .מצד אחד ריחם על הקונה שבקושי גומר את החודש ,והרי הקנסות הללו עולים להון רב ,ומאידך ,הרי הוא עצמו הפסיד
'הפסד מרובה' כשלא היו המעות בידו והוכרח לוותר על קניית דירה אחרת שעמדה על הפרק )ובכלל ,הרגיש שהקונה איחר בתשלום כי
ניצל את טוב ליבו שלא דחק בו להביא את הכסף ,ורצה לפצות את עצמו עכ"פ בחלק מהסכום(.
ועל הכל ,חכך המוכר בדעתו ,כי האף אמנם שהוסיפו בהסכם שהכל נעשה לפי כללי היתר עיסקא כדת וכדין ,הרי הוא גדר לעצמו
שאינו משתמש לכתחילה בהיתר עיסקא אלא כשאין לו ברירה ,ובפרט שלא ברור לו שהקונה הרוויח בתקופה זו רווחים מנכסיו בסכומים
אלו ,ואולי עדיף לוותר על הריביות והקנסות כדי שלא להיכשל בחשש איסור ריבית.
התייעץ המוכר עם הגר"פ שליט"א כדת מה לעשות ,והרב השיב לו :צדקו דבריך שלפי ההסכם על הקונה לפצות אותך בסכום נכבד,
ובפרט שהפסדת הרבה מאיחור זה ,אולם דע לך ,שהמציאות מוכיחה שהמוותר מממונו כדי שלא להיכנס לחשש איסור ,לא הפסיד לעולם,
אדרבה כולם מרוויחים ורואים בחוש את הבטחת התורה למען יברכך ה' אלוקיך בכל משלח ידך .המוכר קיבל את הדברים ,והחליט בדעתו
שלא לגבות מהקונה שום סכום על האיחור ,כדי שלא ליכנס לחשש איסור.
וראה זה פלא ,באותו יום כשחזר המוכר לביתו ,קיבל הודעה שהקרקע שקנה בצפון הארץ לפני כעשרים שנה – וכבר התייאש מלקבל
עליה היתר בניה – הוכשרה לבנות בה בניני מגורים ,והוא קרוי לאסיפה דחופה שתתקיים בעוד כמה ימים כדי לאשר את תהליך הבניה.
וכך ראה מיד את ברכת ה' בנס שנעשה לו עם הקרקע ,שכבר מזה עידן ועדנים נתייאש הימנה ,ומהשמים סיבבו שבאותו יום שוויתר
טועמיה -דפוס ספיד פרשת כי תבוא תשפו 31
לקונה בגלל חשש ריבית ,הופשרה הקרקע לבניה וזכה ברווחים גבוהים מאוד .ואילו היה מבקש את הכסף מהקונה ,אולי היה מצליח
להוציא ממנו סכום קטן ,וכאן קיבל לידיו סכום גדול פי כמה וכמה ,וכהבטחת התורה שיצליח בכל נכסיו) .באר הפרשה כי תצא תשע"ח(.
"היום זה בחינם" – סיפור אמיתי ומדהים שאירע בחנות מכולת טבריינית
סיפור ט' :הרב אברהם פוקס פעם נכנסתי לחנות מכולת בטבריה ,חנות מוכרת וידועה באזור שבו מתגורר ציבור יראי ה' .המוכר ,יהודי
שומר תורה ומצוות שפאותיו מתבדרות ברוח ,על שולחנו מונחים ספרי הלכה פתוחים שבהם הוא הוגה בין לקוח ללקוח ,היה עסוק
בלספר סיפור .הוא כבר היה בסופו של הסיפור המעניין ,מה שגרם לי לבקש ממנו שיספר את סיפורו בשנית ,לטובת כולנו כמובן" .חכה",
אומר לי רבי חיים המוכר החביב" ,חכה שידלדלו קצת הקונים ואוכל לספר לך בנחת ,בינתיים תשב וקח לך איזה ספר ,אמר תוך שהוא
מחווה בידו על השולחן והמדף שלאחוריו.
"אל תראה אותי כמו שאני עכשיו" ,מתחיל חיים בסיפורו" .פעם הייתי מכור לכסף ,מחובר אליו באינפוזיה .הייתי פחות חזק בדת,
בטח לא משקיע שעות ביממה על לימוד תורה .פתחתי את החנות בארבע לפנות בוקר וסגרתי באחת עשרה בלילה ,כשאשתי מחליפה
אותי לכמה שעות מנוחה בצהריים" ...כשאני מנסה לברר למי אצה הדרך לקנות חלב ולחם בשעה מוקדמת כל כך ,עונה לי חיים שתמיד
ישנם אנשים ,ובימי שישי כשהבעל קם לתפילת ותיקין ,ישנם נשים שדואגות לכך שכאשר יחזור חצי ממאכלי השבת כבר יהיו מבושלים.
ובכלל טבריה זו היא עיר של מטיילים ונופשים ,ורבים שעברו ליד החנות בשעה מוקדמת והופתעו לראותה פתוחה ,נכנסו לקנות בה מכל
הבא ליד .עד כאן ההקדמה ,ומכאן לסיפור:
" זה קרה לפני כשנתיים ,יום שישי בחמש בבוקר .נכנס לחנות אדם מבוגר בעל מראה פשוט ביותר ,כשספר תהילים בידו האחת ובידו
השניה כרטיס אשראי .אנחנו מברכים אחד את השני בבוקר טוב ,הוא מגיש לי את הכרטיס ואומר לי' :תגהץ שלושים אלף '!כמה? שאלתי
אותו בידיעה ברורה שלא שמעתי טוב ,ומתברר לי ששמעתי טוב מאד' .שלושים אלף' ,הוא חוזר ואומר .לא הייתי רגיל כמובן בסכומים
שכאלו ,אני בסך הכל מנהל מכולת ולא מגרש מכוניות ,לקחתי את הכרטיס ופשוט עשיתי כדבריו .אני מחכה לאישור העיסקה ,שמיד
מגיע .מה עכשיו? אני שואל אותו' .תראה' ,הוא אומר לי' ,אני אשב על כסא בצד ואומר תהילים ,כל מי שנכנס לקנות ,תעשה לו חשבון
ולאחר מכן תאמר לו שהיום זה בחינם ואין צורך לשלם ,וככה תמשיך עם הקונים עד שיגיע לסכום של שלושים אלף .אבל אני מזהיר
אותך ,לא להסתכל לכיוון שלי ,ולא לומר שמישהו שילם עליהם .פשוט תאמר שהיום זה בחינם וזהו".
" הוא אכן מתיישב בפינה ואומר תהילים בדבקות ,כשהוא לא מרים את עיניו מהתהילים .לא עוברות כמה דקות ,נכנסת לקוחה
לחנות ועורכת קניות לשבת .אני עורך לה חשבון ובסופו אני אומר לה כמוסכם ,היום זה בחינם .היא מסתכלת עלי ומנסה להבין ,אני
חוזר שוב על דבריי .היא אורזת את קניותיה ויוצאת מהחנות .לקוח נוסף נכנס וגם לו אני אומר לאחר החשבון – היום זה בחינם".
" לא תאמין למה שקרה בהמשך :תוך רבע שעה החנות התמלאה בלקוחות .הזעקתי את האחים שלי שיעמדו בחוץ ולא יתנו להיכנס
מחשש לסכנת נפשות ,ועל כל אדם שיוצא יכניסו אחר במקומו .נהיה ברחוב תור של עשרות עשרות אנשים ועדיין לא הגיעה השעה שש
בבוקר! אני מסתכל על המבוגר בקצה החנות שכולו עסוק באמירת תהילים ,כאילו הוא לא קשור לכל מה שקורה סביבו .בשעה שמונה
וחצי הגעתי לסכום של שלושים אלף ,וגם ככה לא השאירו הרבה בחנות ,ופשוט סגרתי את החנות והלכתי הביתה ,שמח מיום החופש
שקיבלתי".
" לא ,אני לא יודע מי זה היה ,והחיוב של האשראי כובד במלואו ,אם אתה דואג .מאז לא ראיתי אותו שוב ,המשכתי לעבוד בחנות
ביום ראשון כרגיל ,אבל משום מה הסיפור הזה נתן לי פרופורציות על כסף .בהמשך הורדתי משעות העבודה והעברתי את אותן השעות
לעבודת ה' ,והיום ,כמו שאתה רו אה אותי ,לבוש בבגדים של בן תורה ומוקף בספרים שבהם אני לומד" ,מסיים חיים את דבריו ,פונה
ללקוח הבא ומשאיר אותי נפעם מהסיפור ומלא מחשבות.
חודש אלול ,חודש הרחמים והסליחות בו אנו נמצאים ,הוא ממש כמו אותו תורם אלמוני .תיקח ,היום זה בחינם .חודש אלול מעניק
לנו כוחות נפלאים להשיג דברים שנראו בעבר קשים ובלתי-אפשריים ,חודש שיש בו קרבת ה' גדולה יותר מכל השנה .הוא מצפה לנו
שננצל זאת ,שנמלא את השקיות בשפע רוחני וכל טוב – הרבה יותר משלושים אלף .אני לדודי ודודי לי .ככל שנתקרב לדודי – דודי
יתקרב אלי ,החודש זה בחינם!
טועמיה -דפוס ספיד פרשת כי תבוא תשפו 32
829
~~
~ ~
~ ~ q jÀ
46
~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~
~~~
~ ~
~
~~ ~
~~
~ ~ ~>
"~ ~~~ ~ ?~~
~~~"? ?~~~~ >
~~~~~~ ?~~~>~
~?
~ =<
~ ~ ~
=~~~
~
~ ~ ~~~>~
~~ ? ~~ ~
~~ ~ ~?
~~~ ~~
~~~~~~~ ? ">~~
~~~ ?~>?~~"~~">
~ ~ >~~~~~
~~~~ ~ ~ ?
~~?>~~ ~~~ ~ ~ ~ ~
~~~ ~ "
~~~ ~ ~~?~~">
~~~~ ~ ?~ ~ ~ >
~~
?~~">~ ~ ~ ~ ~
~
~~ ~ ~~
?> ~ ~ ?~"~>
~~~~ ~~ >~~~~
~~ ~ ~?
~~ ~~
?~ ~~>~~>
~ ~? ? ? ~ ~~~~~~?
?>~~>~=<" ~ ~
~=<"? ~~~~ ~
?~~~ >~ ~ ~~~~
~?>~~ ~~~ ~
~" ? ~~
~? > ~ == ~ ~ ~~~>~~"
~~? ~~ ?
~~~ ~~
טועמיה -דפוס ספיד פרשת כי תבוא תשפו 33
~ ~~ ~
~ ~~~~~
~~~ ~ ~
~ ~~ ~
~~ ~~
~ ~ ~ ~~~>
~ ~ "~" ~"~~
~~~ ~==~
~~ ~ ~~ ~?
~ ~ ~
~ ~~ ~~
~~~~~
~~
~ ?>~ "~
~~ ~~
~(
~~
~~ ~~ ~ ~~~ ~~~
~ ~ ~~~~ ~~ ~~
~~ ~ ~~~ ~~~~
~~ ~ ~ ~~~ ~
~ ~ ~~ ~
~ ~(
~~~~~~
~~~ ~ ~
~
~~ ~ ~~
~~~~~~
~~ ~~~ ~ ~ ~
~~ ~~~
~ ~~~ ~~ ~~~
~~~~~~ ~ ~~~
~~~ ~~~ ~~ ~~~
~~ ~
~
~~~~
~ ~ ~ ~
~~~~
~~ ~ ~~
~ ~~~
~ ~~ ~"
~~~~~~
~~
~~~~ ~~
~ ~ ~~
~~ ~
~ ~~~~ ~~
~~~ ~
~~~~ ~ ~
~~
~ ~ 050-4120-33880
~ : ~
6730 24
~ ~
~ ~~~ ~ ~~ ~~
~ ~ ~ ~~~ ~~
~~~ ~ jÀ j q ~ { q
~ ~ ~
~
~22:30 - 21:00
~~~ ~~~ 03-6766049
~ ~
058-3297225
~ ~ ~
~
: ~ ~ c9595@okmail.co.il
~ ~
~ ~~
~ ~~ ~~ 0559260027
~~ ~~~ ~
~~ ~
.
~~
טועמיה -דפוס ספיד פרשת כי תבוא תשפו 34
\
לע"נ הגה"צ רבי אברהם יעקב
בכל עניני העלון
נתנאל רוזנבליט
זיידל אפשטיין ב"ר יצחק זצ"ל 0556764501
משגיח ישיבת "תורה אור" ner4499@gmail.com
כ"א אלול תש"ע כי תבא ©
גליון 950תשפ"ו
ביום שלישי יחול יום הזכרון לגאון רבי חיים בנבנישתי ,ה"כנסת " ובאו עליך כל הברכות האלה והשיגוך ") .כ"ח ב'(
הגדולה" ,מפוסקי הדורות ,י"ט אלול תל"ג -שזרתי בעלון מתורתו: מעשה שהיה לפני זמן ,חמיו של ידידי ,ראש ישיבה בדרומה
של ארץ הקודש ,בא לפני הגאון רבי יעקב פרידמן וסיפר על
כתב כנה"ג :נהגו בתוכחות במשנה תורה שלא להעלות את הקשיים הגדולים שיש לו בהחזקת ישיבתו ,ביקש עצה וברכה.
העולה בשמו ,אלא "מי שירצה" .ומנהגנו לקרוא לעולה בשם, אמר לו רבי יעקב פרידמן" :דע לך כלל ,הקב"ה נותן סיעתא
)שיירי כנה"ג או"ח תכ"ח ב"י ו'( וקורין לחכם הקהל או לראש הקהל. דשמיא במה שהאדם משקיע .אם תחפש הלוואות ,הקב"ה
יתן לך הלוואות .תבקש כסף ,ה' יתברך יתן לך כסף .תפסיק
לחפש הלוואות ,תתחיל לחפש תרומות -מתנות מהקב"ה!"
"ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת לעשות אותם ,ואמר כל בסיום הזכיר רבי יעקב פרידמן את שמו של יהודי עשיר ונדיב
)כ"ז כ"ו( העם אמן". לב גדול ,שהיה נותן לו סכומים יפים מדי פעם' .תתקשר אליו,
הוא הרי בקשר איתך ,הוא יתן לך סכום'.
נהגו מימות עולם שבסדר "כי תבוא" קופצים רבים לקנות הקמת והנה כאשר ראש הישיבה חזר לביתו נשמע צלצול טלפון.
ספר תורה -הגבהה -עליו יאמר "ברוך אשר יקים את כל דברי להפתעתו ,על הקו היה בנו של אותו יהודי עשיר ...ובקשתו
התורה" .אך בזאת צריך שידע האדם בנפשו שלא עבר על עימו" :אחד מבני קהילתנו חלה ,אנחנו רוצים לתת תרומה
הדברים הכתובים בפרשה וקיים זה מה שכתוב בזה! )ספר חיים ג' ג'(
)"נר לשולחן שבת"( גדולה ,שיהיה לזכותו!"
H
"אשר לא יקים" .וכי יש תורה נופלת?! רבי שמעון בן יקים אומר זה
החזן) .ירושלמי סוטה ז' ד' עיי"ש( אמרו על דרך אגדה ,זה החזן שאינו מקים
ספרי התורה להעמידן כתיקנן שלא יפלו .ולי נראה על החזן שאינו ניצוצות -פירות ביכורים
)רמב"ן שם( מקים ספר תורה על הציבור להראות פני כתיבתו לכל ... מי הוא השבט הפותח במצות ביכורים? נפתלי .בקעת גינוסר
ממהרת להוציא פירותיה " -הנותן אמרי שפר"") .אזנים לתורה" ויחי(
כתב החת"ס ,שלפי דברי הרמב"ן הללו חיוב הגבהה חיובו קרוב
לדאורייתה) .שו"ת חת"ס יו"ד רע"ו( אבל ה"ברכי יוסף" כתב ,שאינו מצות עשה להביא ביכורים לבית המקדש -יש לברך על
אלא אסמכתא .לכן ,מי שכיבדוהו בהגבהה וחושש שמא יפול, הפרשת הביכורים) .כנה"ג יו"ד ס"א( ספק אם יש לברך") .ישועות מלכו"(
שמא אין בכוחו להגביה ,אינו צריך להגביה") .שיורי ברכה" קל"ד ב'(
מכל מקום נראה שלשתי הדעות ,בבתי כנסת בהן המתפללים חולים מותר לאכול מפירות השדה לפני הפרשת הביכורים ,יש מצוה
או תשושים ,כגון בבית חולים ,בית אבות ,אין לעשות הגבהה! )"נר"( להפריש ביכורים ,אך הביכורים אינם עושים את פירות השדה
טבל כתרומות ומעשרות.
H
)ביכורים ב' ג'(
הגבהת ספר התורה )קל"ד ב'( :יש מגביהים לפני קריאת התורה. הפריש ביכורים ונחרב הבית ,יניחם וירקבו כי צריך להביאם
)המחבר -ספרדים וקצת עדות החסידים( ויש אחרי הקריאה) .הרמ"א -אשכנזים(
דווקא לפני הבית " -תביא בית ה' אלוקיך" .הפריש ביכורים
הרוצה להחמיר כשני המנהגים ,הרשות בידו) .שו"ת מהרי"ץ דושינסקי י'( בזמן הזה ,לא חלה עליהם קדושה) .רא"ש רא"ה -חזו"א זרעים ליקוטים ח' ד'(
כתב "כנסת הגדולה" :יראה לי שמנהג נכון -להגביה אחרי נטמאו פירותיו פטור ואינו מפריש ביכורים .מכל מקום אם
קריאת התורה -הוא מפני שהמון העם חושבים שראיית ספר קרא שם ביכורים עליהם ,יש אומרים שקדושים") .אחיעזר" ח"ב ל"ח ז'(
התורה עדיפה מקריאה -סוברים שאמירת "וזאת התורה" היא ביכורים שנטמאו ,טעונים שריפה .אבל אסור להסיק בהם
העיקר -ומיד אחרי כן פונים ללכת כל אחד לביתו ...לכן יש תנור לתבשילו ולא מדליקים בהם נר) .יבמות עג :הגה' "חשק שלמה"(
לאחר את הגבהת הספר עד אחרי הקריאה ,כך יתעכבו המון
)שיירי כנה"ג או"ח קל"ד ב"י ב'( העם כדי לראות הכתיבה.
במשנה נכתב שביכורים נכסי כהן ויכול לקנות בהם קרקעות
" ...והאישה בכתובתה כספר תורה") .ג' י"ב( לשון זה אינו מובן.
נשאלתי ,מצאו טעות ב"שביעי" ,באופן שאין צריך להוציא ספר הרמב"ם פירש ,שיכול לקנות מהביכורים ספר תורה .ויש
תורה אחר ,האם הקהל יאמרו בעת ההגבהה "וזאת התורה". שניסו לבאר בדרכים אחרות ,ועדיין לשון המשנה מאד דחוק.
תשובה ,לא יאמרו הקהל "וזאת התורה") .שו"ת "אדני פז" י"ז עפ"י ב"ב טו(. פירש ערוך השולחן פירוש שהוא חידוש :בתוספתא ביכורים מובא
הוסיף רבי חיים פאלאג'י :זה "אדני פז" כתב לפי מנהג מקומו שהמוכר ספר תורה אינו רואה באותו ממון סימן ברכה לעולם.
שעושים את ההגבהה אחרי קריאת התורה. יש להבין מדוע קבעו דין זה של מוכר ס"ת במסכת ביכורים?!
מזה תבין טעם המנהג הזה להגביה אחרי הקריאה .משום שאין נראה כי זו כוונת המשנה ,ללמדנו ,שביכורים הם כספר תורה.
לומר "וזאת התורה" לפני הקריאה ,שמא ימצא פסול בספר אמת שמותר לכהן למכור ביכורים ,אבל הוא לא יראה בממון
התורה ,הגם שעתה הספר בחזקת כשר ,מהיות טוב להמתין )ערוה"ש העתיד קמ"ב ב'( הזה סימן ברכה ,כמו במוכר ספר תורה!
עד גמר הקריאה שהוא הספר בדוק ומנוסה ואומרים "וזאת ביכורים נכסי כהן ויכול לקנות בהם קרקעות ולקדש אישה וקונה
)"חיים" ג' ח'( התורה זכה וברה בלי שום פקפוק. )רמב"ם ד' י"ד( בהם ספר תורה.
רבותא היא ,שהייתי אומר שהתורה נתנה לכהן את הביכורים
אם נמצאה טעות בספר תורה ומוציאים ספר אחר ,אין עושין רק לצרכיו ,לאכול ולשתות ,אבל כל שלא תבוא לו הנאת הגוף
הגבהה לפני הקריאה בו ,כמה שאפשר למעט בהפסקה עדיף. לא התירה תורה ,קמ"ל שאפילו ספר תורה ,שפשוט שאין
)"בדי השולחן" פ"ו א'( מוטב לעשות הפעם כמנהג אחרי הקריאה. )רע"ב( לאדם הנאה ממנו מותר לקנות מביכורים.
טועמיה -דפוס ספיד פרשת כי תבוא תשפו 35
כי תבא -פרשת הקללות -אשכנז וספרד המשך" :ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת "...
"ישא ה' עליך ...גוי עז פנים אשר לא ישא פנים לזקן ונער לא יחן". חיוב מוטל על שמש בית הכנסת לשים עין השגחתו בעת
הגרמנים ביקשו להצר ולהקשות על חיי היהודים בגטו קובנה. פתיחת הארון להיות עומד על גביו ולא יזוז משם אנה ואנה,
מדי זמן הם יזמו גזירה חדשה .פעם נצטוו יושבי הגטו להעביר אלא יראה היטב במי שעושה הפתיחה ,על שתי סיבות .אחת,
לידי הגסטפו את כל הזהב שברשותם .פעם נדרשו למסור את אם הוא זקן או חולה ותש כוחו יסייעו בהוצאת ספר התורה
כל הפרוות שברשותם .אחת מאותן גזירות היתה להעביר לידי מההיכל .ובוודאי אחרי נתינת הפעמונים ,הכתר והעטרה
הגסטפו את כלי האוכל שברשותם... שיכבידו עליו ,על השמש מוטל לסייעו בידיו סיוע של ממש.
שלא כגזירות הקודמות שעיקר מטרת המרצחים היתה שנית ,שמא בעל הפתיחה בחוסר ידיעתו יוציא ספר אחר
להרבות את הונם ,גזירה זו שלא היתה בה כל הגיון מלבד שאינו מוגה ,או שאינו מוכן לאותה פרשה ויש טורח הציבור
הצקה ליהודים ,זעזעה את רוחו של משגיח ישיבת סלבודקה, ובהיות השמש בקי ודעתו על זה אנחנו נקיים מחששות הללו.
הגה"צ רבי אברהם גרודז'ינסקי ,שהתבטא במר נפש: ואם המגיה של ספר התורה נמצא שם בבית הכנסת ,עליו
"הכבהמות דמינו?! רוצים הם להשחית את דמות "האדם" מוטל החיוב יותר לגשת אצל הפותח בעת ההיא) .ספר חיים ב' ב'(
)"יחיד ודורו"( שיש בנו ...שנאכל ללא כלים"...
עושה פלא!
ואע"פ כן בני ישראל נשארו בני אדם! שאלה :ילמדנו רבינו ,עשרה שהיו מתפללים בעזרת נשים
הר"ר אהרן מושעל היה מוכר בעיר קשנוב כתלמיד חכם. והוציאו ספר תורה בבית הכנסת וכשבאו להגביהו הגיעו הם
למרות זאת לא הסכים לקבל עליו משרה תורנית רשמית ואת בתפילתם ל"עושה פלא" .אם צריכים להפסיק ולהביט בספר
פרנסתו מצא במסחר סיטונאי בקמח. תורה ולומר "וזאת התורה" ,או די להם שימתינו ויביטו בספר
כשפרצה מלחמת העולם השניה והתקרב חג הפסח היתה תורה ,אבל לא יאמרו עמהם כלום.
דאגתו נתונה לספק ליהודי עירו קמח מחיטה שמורה למצות. הגאון רבי חיים בנבנישתי האריך בתשובתו ,ולמעשה פסק כי
כיון שהיו לו קשרים טובים עם ספקים הצליח להזמין קרון לדעת אותם הראשונים שפסקו שאפשר במקום זה להפסיק
רכבת טעון בחיטה שמורה .הוא הסתכן בכך מאד ,כיון לדבר מצוה ,או לדעת הראשונים שפסקו שמפסיק לקדיש
שהנאצים אסרו כל מסחר במזון. וקדושה ,או לעניית אמן יהא שמיה רבא ,עליהם להפסיק
הוא דאג לטחינת הקמח ולרישום מדוייק של הכמויות בתפילתם ,להביט על הגבהת ספר התורה ולומר "וזאת
הדרושות לכל משפחה .כשהגיע הקמח הטחון ,חולקו כל שקי התורה" ,שהיא מצוה הכרחית באותה שעה והיא מצוה עוברת.
הקמח תוך הסתכנות עצומה במהירות הבזק תוך שעות עליהם נאמר "יבוא גוי צדיק שומר אמונים" שאינה דומה
ספורות .הכל נשמו לרווחה עם סיום המבצע הקשה. אמירת "וזאת התורה" לשאר אמנים) .שו"ת כנה"ג נ"א עיי"ש בארוכה(
אלא שר' אהרן נאסר בידי הגרמנים ,הגיעה לאזניהם מה שארע.
כשהחלו בפעולות ובהשתדלות לשחרורו ,דרשו הגרמנים
כתנאי ראשון להחזיר את כל שקי הקמח.
כששמעו היהודים את התנאי לשחרורו של ר' אהרן לא היססו מנהג היה בקהילות אשכנז :החתן בשבת של שבוע חתונתו היה
לרגע ותוך כמה שעות החזירו את שקי הקמח .רובם השכילו מתכבד בהגבהה .בקהילות אחדות ,אף שחתן היה "חיוב"
להביא קמח פשוט במקום הקמח למצות... לקבל כיבוד זה ,היה עליו לתת לצדקה סך מסויים עבור המצוה.
כשם שבמכירת וחלוקת הקמח ראו את מסירות נפשו של ר' בתקנות מגנצה החרימו "כל שיעמוד לגלילה-הגבהה על פי גויים".
אהרן לקיום מצוות כך ראו בהחזרתו של הקמח את הערכת בתקנות אמסטרדם נקבע שנער לא יקבל הגבהה מלבד "שמפורסם
)"ראיתי פניך" בהוצאת "יד ושם" המדור החרדי( יהודי קשנוב אליו! לחתן" .בתקנות בולוניה נכתב :יש למנוע לגלול מי שחשוד בקלפים.
" כרמים תטע ועבדת ויין לא תשתה") .כ"ח ל"ט( יינם המשובח של הגאון רבי יצחק יחיאל יעקובוביץ ,רבה של הרצליה בין שלל
יהודי העיר פס היה מפורסם לפני מאות שנה ,גם בין הנוצרים) .ס"ה( התפקידים שלקח על עצמו היה גם מכין את ספרי התורה
עלילת היין בבית הכנסת לקריאה ,גולל אותם למקום .פעם אחת לא שם
בשנת קצ"ח 1438המוסלמים מצאו קערת יין במסגד בעיר פס. לב והלביש את המעיל הפוך ,כך ספר התורה עמד הפוך בארון
הם חשדו שיד היהודים במעל .וערכו טבח ביהודי פס אשר הקודש עד שהוציאוהו למחרת לקריאת התורה.
ישבו מעולם בעיר .רבים נהרגו בידי המון העם בחמת נקם. כאשר נודע הדבר ,בצדקותו ,הרב יעקובוביץ שהיה בעל רגש
רבים נאלצו להמיר דתם .והנשארים ,משפחות אחדות שנותרו גדול לקח את זה לליבו מאד ,היה בצער נורא .זמן קצר אחר כך
לפליטה בנו להם מחוץ לעיר את ה"מלאח" ,הוא מגרש לקה בלבו .המצב היה גרוע מאד ,יוצאי חלציו התאספו ,היו
היהודים עד היום הזה .היה זה ה"מלאח" הראשון במרוקו! בטוחים שזהו הסוף.
כותבי הזכרונות יגידו כי מהגירוש הזה נהיה "גלות מר ונמהר" בחסדי שמים הרב יעקובוביץ יצא מזה .לימים תלה כי עשרים
ליהודי פס על ידי שכניהם המוסלמים אשר שנאום וצררו אותם, וארבע השעות בהן היה בין שמים וארץ היו כנגד עשרים
)"נר המערב"( אכן לא נדע אם באמת יד הממשלה היתה בזה. )"נר לשולחן שבת"( וארבע השעות שספר התורה היה הפוך!
w
י"ט אלול שנת תקל"ג בשבת האחרונה לחייו של הגאון רבי יצחק צבי הלוי יונגרייז,
רבינו החיד"א :באנו לשבות בתוניס ,שם מגרש גדול לפני העיר רבה של קאשוי ,בשנת תרפ"ג ארע מאורע קשה בבית מדרשו.
והגויים רשעים היו מתעללים בנו והמשרת אברהם הרים בעת פתיחת ארון הקודש נפל ספר תורה.
עליהם קולו מעט והיכוהו מכה רבה .בנס נזדמן למקום יהודי אחר מספר ימים נתוודע רמז הדבר ,כי ניטל ספר התורה
והוליכנו למקום שהולכים אליו השליחים. ממקומו ,בא השמש בצהריים ורבי יצחק צבי הלוי יונגרייז
בין לבין בא הגביר רבי משה בן הקאיד -ראש היהודים והזמין נפטר והוא רק בן נ"ה שנים .אמנם הספיק רבות בשבע עשרה
אותי בשם אביו לביתו .והלכנו והוא חוץ לגיטו ויש לו חצר שנות רבנותו ,הרים את קרנה של קהילת קאשוי לאחת מפארי
מלכות ,אבני שיש ומרמרה ,ונתנו לי חדר יפה ") ...מעגל טוב" עיי"ש(... )חוברת "עלי זכרון" (15 הקהילות ברחבי המדינה.
טועמיה -דפוס ספיד פרשת כי תבוא תשפו 36
´ÃÈÉ»´»¯
´ÃÈ
´ÃÈÉÉ »´
»´»¯ ·¯ÅɸºÉÈÇÃÆ°È¼´¸²¸ÆÂ²¾¸»´¶
» ·¯ÅɸºÉÈÇÃÆ Æ °È ¼´¸ ²
² ¸Æ ²
² ¾¸
¾¸»´
»´¶
¶
¹»·Ç¸ÃÈ´½º°´Éº³¹»·ÇøȲÁ³¯¿³Ç´À¸¯¼±´³»¸º¯Ç´À¸¯¼±Á½È½´»º¯É¯»
¹» ·Ç¸ÃÈ È ´½
´½ºº °´ÉºÉº³ ¹»» ·ÇÃÇøÈ
¸È ²Á ³
¯¿³ Ç´À¸¸¯ ¼±´ ³»³ ¸º¯ Ç´À¸¯ ¼± Á½È½ ´»º¯É ¯» ¯Á²¸ÆÂ²
¯Á ²¸Æ ²
³»¸°¿°
»Á ¯ É´Æ´»¶½³ Ç´¯¸° É´Æ»½ °¸¸¶ ¼¯³ ¸À¯ ¸°Ç´ ¸½¯ ¸°Ç ´Æ»¶¿ °»¤¶° °»¡¶ »È°½³
ǽ´» ²´½»É ¾¸¯È »È´°½ »È°´ ¯¿ ´¿½½ ´»º¯É »¯ ¶Àà ¾°Çư ǽ¯¿È ȸƻ ȸǻ ǰ´À³»´È¸°³»Á´Æ»¶¿´Ç´À¸¯»Á»¶Ç´À¸¯¾¸¯È¼´È½³Æ´»´¿¸¯»º³¸Ç°²»³»¸º¯³
»È°É¿È¶Àú³¯¿³°Ç´À¯´°»¶°ÇȰ³µº¯´³ÈǶ¯»´È¸°È¸Èǽ´»¯»¯»È´°½ ¾´È»°³»¸º¯Ç´À¸¯³Ç´É³Ç½¯¾º»È¼´È½Ç´·Ãǰ´À³²¶¯Ç´À¸¯ÆÇ¾¯ºÈ¸È°¸¸¶
³Ã¸Çȳɸ°»¯Å´¸È ¸Ç°²»»´È¸°³»Á° »´È¸°³»Á³Æ´»´¿¸¯³»¸º¯³»Á³Æ´»´¿¸¯¼¯Èǽ´»»´È¸°
³¯¸°¸Ç´À¸¯°Ç½¯¿´ ³»³É¯È´²Æ¼Á¸º °»¶´ÇȰ°Ç½¯¿È³´´È³Ç¸µ±°²½»¿¸°Ç» ¾º»È°¸¸¶Ç°´À³Ç´À¸¯»Á»¶Ç´À¸¯¾¸¯È¼´È½Ç´·ÃÈǰ´À³³»¸º¯³»Á°¸¸¶»º³
³¯¿³°Ç´À¯°»¶´ÇȰ¼±³¯¿³°¼È³½´ »¯Çȸ¸¿°°È²Æ³¸³¸¯»´ ³»¸º¯³»Á¼±³Æ´»»´È¸°³»Á³Æ´»¼¯Èǽ´»»´È¸°¾´È»°³»¸º¯Ç´À¸¯³Ç´É³Ç½¯
³»¸º¯¾¸¸¿Á»Ç°²½Ç´·Ãǽ´¯³»´È¸°¾¸¸¿Á»Ç°²½°¸¸¶Ç½´¯³"´Æ»¶¿¯»±
Ç´º½É´°»¶°»È°É»¯Ç´º½ÉȺ³Ç´É³Ç½¯ ³»°¿»º´»º¯É¯» ǽ¯¿ÈǵÁ¸»¯¸°Ç»
ǽ´¯³»¯½·ÇÉ´¿»´±¸ÃÇ´·Ã¼¸Ã»·¼¸¸¿ÇƼ¸²¸±É´½ÅÁÇ´·Ã¼²°»¶°»´È¸°
³¯¿³Ç´À¸¯»¼³½É¶¯´¼¸½ÁÃÈ»È ´½¯°»¶°¸²±»È°É¯» ǽ¯¿È»¯Á½È¸¸°Ç» °¸¸¶Ç´À¸¯»Á»¶Ç´À¸¯
»´È¸°Ç´À¸¯»¼±´
Ç´·Ã°»¶¸½°ÇȰ»È¸° ¾½Èº»¶´½°»¶º¼¸ÁǵÇȺ³»°»¶¸½
¾ºÈ»º³¯¿³°Ç´À¯´³Ç¸°Á³°³²°Á¿¯»È³»ÇÁ½Ç½´¶´»Æ° ²½»¿ ³²´³¸¾°¸À¸¯»
ÉÁȳ»¯»¾ºÈ³»ÇÁ»³½³¶²¸É¼¯´³¯¿³°Ç´À¯È³Ç¸°Á³°³²°Á¿È°»¶°ÇȰ ¾¸¯´ ´½¯°»¶° ¸¿È¯Çƽ½²½»¿»¶Ç´³Çð»¶ ´½¯°»¶° ǽ¯¿³½²½»¿¸²±°»¶
Ç´µ¶»¾¸¯´´¶¸º´¸¼Çº³¸¯»º$ÉǺȿ´Á°È¶ÀðĽ¶»³½¶¸º´¸¶ÀðĽ¶$ÇÈ´º³ É´ÈÆ³»È¸È¼´È½»´È¸°°ÇÀ¯¿´³Á°Ç³°´½ÁÇÀ¯¿¯»È´½¯½Ç½´¶´»Æ½²´½»»
ÁÆÇƸ»´²¸±¾ºÈ³´´È³²Å»³½Ç½´»È¸È³´´È³²Å½²½»¿´¶¸º´É³»ÇÁǽ´»´ ³·¸¶È°´½ÁÇÀ¯¿¯»³Çó»°¯³·¸¶È°´½ÁÇÀ¯¿È´½¯»³½
°»¶´ÇȰ°Ç½¯¿È ³¯¿³°ÇÉ´½´³»¸º¯°Ç´À¯¾´Á½È¸°Ç¼´È½³²´³¸¾°¾´Á½È¸°Ç» ¯»¾¸¸²Áȳ¸¸²±»¶Ç³¿·Æ´ ³ÇÈÁɿǰºÈ³¿¸Æµ³Çó»´²±´É´¶¯°»¶°¸²±»´È¸°
ÇÉ´½´³»¸º¯°Ç´À¯³Ã¸Ç·³½ ¸»¾´¸³ÉȲƸȿ¯´ ³Ã¸Ç·°Ç½¯¿´ ³É¯È´²Æ¼Á¸º ´É´¶¯°»¶´´½¯°»¶½²½»¿³¿·Æ³´È³²Å½²½»¿¯Ç½±³É¿ÆÀ½»Ç´À¯ ³ÇÈÁÉ¿
°Á´·ÆÂ²³¯¿³°ÇÉ´½´³»¸º¯°Ç´À¯°»¶´ÇȰ¼±³¯¿³° ³Çô´½¯°»¶½¸Èǰ¼¸ÈÇýȸ»³¿·Æ´É´¶¯´´½¯°»¶½²½»¿³»´²±³»´²±
³´È³²Å»³½´½º´Ã´±½ÆÇ ³´È³²Åɸ¸¶² ¯ºÇ¸Ã»º½¼¸¶´² ²Å³³½ÉÈDzɸ¸¶² °Á²¸ÆÂ²
ǰ²°°¸È³»È¸¼¯´Ç¸°¶½²½»³Ç°²É¸¸¶²¶¸º´¸³µ´³µ´½º¯½»Á½¯»´¹º´¹º¾ºÈ ǽ´¶´»Æ°²´½»»¾¸¯´ ´½¯°»¶° ÇÉ´¸½Æ´ÀÃǽ¯¿ÈÇ´À¯ ³°»¶°³½ÅÁ¸²±»´È¸°
ɸ¸¶²¯´³È»º³¿´ºÉ½¯»´Ç½´¶´»Æ´°È¸Èǰ²ÆÇ¼¸¶´²²½»°¾¸¯´²½»½°È¸È ¸ÇÃÇÀ¯¿È¾¯º¼¯³¼Á¸ÇÃÇÀ¯¿´³·¸¶È°¸ÇüÁ¸ÇÃÇÀ¯¿¯»È´¿°É¯´´É´¯Ç´À¸¯½
¼±³µ°¼³»³´´È´¿¸¯²½»³´´°¼¸´´È¼¸²½»½³Èǰ²¼´Èȸ¼¯¼¸¿È½²½»³Ç°² ¼³È¸ÇüÁ¸Çû³½É´¶²»È¸È$¼¯³¼Á¸ÇÃÇÀ¯¸¸È¾¸²´¿¸¯´½¯°»¶°¸²±"¸ÇüÁ
´¯¯»´ÆÉ°´ÈÉ´¿¸²¸°È¸¼¯³È´»È½²½»³Ç°²³µ°¼¸¶´²Ç´½¶´¯»Æ¯»´¿¸¯Èǰ²° ²¶¯Â´±¼³È¼¯³¼Á¸Çðǽ¯É¼¸Ã´±¸¿È
Ç´µ¶»¹º¼´È½¼¸º¸ÇÅ´¹º´¹º¾ºÈ¸È¸»È³²½»½»³½¾´±º¸È¸»È³»Á°¸È³»¯Ç½´¶ ¼¯° ³²¸Çà ¸¶¯ ¼¸À´À ¾° ²Çà ǴÀ¯ É´¶¯° ÇÉ´½ ¼¯° ³²¸Çà ¸¶¯ ¼¸À´À ¾° À´À
³É»¸¶É»³ÈDz³³Çµ¶¯»È³½º»º»°¯²Å³³½»Á¯´³È»º°¼¸¶´²²Å³³½°¾´²»´ ¾°²°Á Ç´À¯É´¶¯°ÇÉ´½ ¼¯° ÉÇǶ´È½¸¶¯³¶ÃȾ°²°Á ÇÉ´½É´¶¯°Ç´À¯
¼»´º°¼¸´È¼¯¼±¯´³È»º°¼¸¶´²¯» ÇÉ´½É´¶¯°Ç´À¯¼¯°³¶Ãȸ¶¯ÉÇǶ´È½
´ÃÈÉ»´»¯¯¸¯´°É¸ºÉÈÇà °¼´¸´·ÆÂ²¾¸»´¶ ¹¸ÇÁȰÇȯDZ» ǽ¯¿È³Ç¸º½°¾¸°´³¿¸É¿°¾¸°¼¸°º´º²°´Á´Ç± Ǹ¯½¸°Ç»³»¸°¿
¯Áµ·ÆÂ² DZ»¼°Éºº¼¸Ç°²³²´³¸¸°Ç» ¸Çº¿»Ç´º½´¯³»º¯´³¿¿ÉÉ Ç´º½´¯³»º¯´³¿¿ÉÉ
³Á¸Çµ³¼±Èǽ´»ºÇÀ¯¿´ÇƸÁ¼Çº³¹´É°´ÇƸÁ½Á´ÇµÁǵ³³¸³¼¯ ¼Çº³¸¯»º ¯° ´¯ Ǹ¯½¸°Ç»¼°Éºº¼¸Ç°²³È²½»» ´¯ ǽ¯¿È³Ç¸º½°¼¸°º´º²°´Á»³¿¸É¿°
¯°´ Á´Çµ ³¸³ Áǵ³ ǽ¯¿È ³ÈÇȳ ÉÁȽ ÉÇÀ¯¿ ÇÈ´º³ ÉÁÈ ³» ³¸³È ³½ÅÁ ³É¯Ç±ÈÆ´Àù¸Çž¸¯¼¸²Æ³»³²´³¸¸°Ç»¸Çº¿»³Ç¸º½»Ç±»³¿¸É¿¼¸²Æ³»²½»»
´¸´»¸½Ç½´»º ³¯»½³ ǽ¯¿È¼Çº°Â¸À´³È³½ÆÇÇÀ¯¿¼Çº»Ä´¶½Çɸ³°ÈÇÈ¿È ¼¸°º´º²°´Á°¯»´´É´¸¶³»³´´Å½
¹´É°Ä¸ÅÁ°È¼¸Áǵ³Â¸À´³¼¯¼Çº°¼¸Áǵ´°È¸È°´Æ¿Ä¸ÅÁǸ°Á½³¾º»´´ÉÃÀ´É´ ´ÃÈÉ»´»¯ ¸¯´°É¸ºÉÈÇà ¯¼´¸´·ÆÂ²¾¸»´¶
ÇÉ´½Â¸À´³¯»¼¯´Ç´À¯¼¸¸É¯½½²¶¯¼Çº³
"
ǽ¯¿È¾¿°Ç²½ÆÇ¼¸Ç´À¯´³Ç´É³¾½¼¸Ç´À¯¾¸¯¯°¸ÆÁ¸°Ç»¯½·³½³°´Â´Á´³¸¶ "
±¸ÆÂ²°»¯´½Èº¼É´¯¹¸Çů»´³¯½·³½³°´Â´Á´³¸¶·Á½»¯°´¸²±¼¸½Áóȴ»È " "
¼¸Ç´À¯È°»¶°»È¸°È³É½´°»¡¶»Á¸´°¸Ç¹¸Çž¸¯´Ç´À¸¯»Á»¶Ç´À¸¯´¸Ç°²»È °Á
³Ç´É³¾½³Ç´À¯³¸¶¸»¸»±³¸À´¸¸°Ç» ¸²±°´È¶È¼´È½¸´°¸Ç¹¸Çů»»¸»È»Á´
¾¿°Ç²½¼±ÇÉ´½Â´Á ¯Á´·ÆÂ²
¾¿°Ç²½¼±Ç´À¸¯¹º°¾¸¯Èǰ´ÀȰ»¶°Â´ÁÇȰ¼¸»º´¯´¸³¸»¸»±³¸À´¸¸°Ç»È´½´Æ½° ³°Á´É»º»º¯É¯»¼´È½¼¸Ç´À¯¼¿¸¯È¼¸Ç°²
³»¸½¾¸ºÀ»»µÇ°»¸°È°¼¸½¶ÃÉ´ÈÁ»¼¸ÅÁɰȰ¼¸ÉÇ´º´¸³ÇµÁ¸»¯¸°Ç»È´½´Æ½° ǴȰÈÇ´¶°³¸ÈÁ½¯»´È²´Æ¯¸³ ¼º»¯¸³È²´Æ¸º ǽ¯¿³½²½»¿É°È³ÈÁ½¯
ɰȳɯ¼¸¶´²³»¸½¸Ç¸Èº½Èǰ´ÀÈ ± ¼¸ÇÉ´½³¸ÈÁ½È ³Ç´½¶³É°È½Ç½´¶´»Æ° ²½»¿ ³°È²´³ÇøüÀ´¶´Ç´½¶°´
°Áµ·ÆÂ² ¸¯»ºÈÁ½È½´ ȯ²Æ´É¾Ã ¼¸ÈÇ´²´ ȲÆÉ¾Ã ¼Çº³¸¯»º°Ç½¯¿³½²½»¿¼¸Áǵ¸¯»º
ÆÇ ¼¸Ç´À¯ ¼¸Áǵ ¸¯»º´ ³¯¿³° ¼± ÇÀ¯¿ ¼Çº³ ¸¯»ºÈ É´¶²» ¾¸¯´ ¼¸ÇÉ´½ ¼¸Áǵ
ɰ¸Æ° °»¶°ÇȰ¼´È½³Ç´À¯¼Á·¾É´¿°È¸¼¯³Ç¸Èº³°¸ÆÇ´Á°È´Çư»¶³¿È½ ÆÇ³Ç´É³ÇÀ¯È³¿½½¯Å´¸³ÇÉ´½È³½³°¸¯»º»¼¸Áǵ¸¯»ºÈÆ´³¸Ç³È³»¸º¯°
³·¶È´¸´±½¸²±»¯Çȸ¶Æ»Èº¸Ç¸¸½¯¿´³°Ç» ³Ç´À¯ ³»¸°¿ ´¯¼¸°º´º²°´Á ɽ³° ÇÀ´¶½¾°ÇÆ»³Ç´É³ÇÀ¯È³½½ ²½»¿´¿°É¯´´É´¯² ·´¸²³»ÇÉ´½ÈÁ½È½´¾°ÇÆ»
³¿¸¯È³Ã¸Ç·³¾½Æ¿¸È¼¸ÈÈ´¶¾¸¯»°¯¸´Å½È³¯½·½³µ°»¶Æ¿¸¯½È¼¸ÈÈ´¶È ³»ÆÉ»¶»È³Ç´É³Ç½¯¯»¸Ç³È¾Æ³¶´»¸ÈÇÉ´½·´¸²³»ÈÁ½È½´¾½µ
´¿¯ ¼¸»²°È ¾´¸º ³¯½·³½ Æ¿¸È ¼¸ÈÈ´¶ ¾¸¯ ¸²´³¸ ɽ³° »È ³°¸Æ° »°¯ ³¸´Å½
³½³°É°¸ÆÈ¯¸³É¶¯¾¸²»¯´½È»´É´¯¼¸È¸Çý³Ã¸Ç·³½Æ¿´¸È¼¸¯´Ç¼¯´³¯½·³½ °Á´·ÆÂ²
»°¯³Çµ¶¼²´Æ´µ³¿È½´³½³°³Â´±º³°¸Æ³°»¶¾¸²È³»¸°¿¯¸³¸´±¸²¸»Á·¶È¿È °»¶°ÇȰɻ¸º¯Ç´À¸¯»Ç´Æ½
¸°Ç» ³½³°³Â´±º°È¶¿³°¸Æ³°»¶¾¸¯³Çµ³²´°ÁɺÀ½°ÁÈ´³¸¸°Ç´°Çµ¶ÈǶ¯» ǰ²¯´³°»¶°ÇȰ´ÇÉ´¸½ ´¿»º¯É¯» ¼¸È²Æ´½³¸»´Àðǽ¯¿È³½½¼¸²½´»¸°Ç»
ǵÁ¸»¯¸°Çº ¸´± É·¸¶Èɰ¸Æ°¯»´³»¸°¿É°¸Æ°¼¸²¸½Á½¯°¯Ç°¯¸¸¶¸°Ç» ¾¿¶´¸ ²½»»´ ¼¸È²Æ´ ¾¸»´¶º ¼¸¿¸½ ¸¿È ¾¸¸²Á ¼³ ´²Ã¿È ¼¸È²Æ´½ ¸»´Àà ³½ ´¿¸¿Á½ ²½»³
¼±´³»¸°¿É°¸Æ°¼¸²¸½Á½Æ¶Å¸°Çǰ»¯´½È°Ç»³Çµ³²´°Á»¸´±É°È¶½¼ÉÀÈ
¼±´³» °¿É° ư¼ ² ½Á½ ƶм¸¿¸½¸¿È¼³È°»¶´ÇȰ°³»¸º¯Ç´À¸¯
¸°Ç» ÈÈ´¶ ´¿¸¯´ ¸´± É·¸¶È ɰ¸Æ°
ɰ¸Æ° ¼¸²¸½Á½ ³º»³» ǵÁ¸»¯ ¯´³¸Ç³¹»¸É°ÁÉÈ»º ³°Á´É»º»º¯É¯» ǽ¯¿³½²½»¿ °Á²¸ÆÂ²¸È¯°Ç»
" Ç´Á°¯»»°¯¸´±É·¸¶Èɰ¸Æ°´³»¸°¿ »º¯É»°°
³»¸°¿É°¸Æ ²½»»¼³½É¶¯´ ´½¯°»¶°¸²±»È°É¯» ³Ç´É°¼¸½Áóȴ»Èǽ¯¿È»¯Á½È¸¸°Ç»
³»¸º¯°Ç´À¯È
" ¸¿Ã½ Ç´À¯ ¼¸°º´º ¸²°´Á³ É¿¸°±
" " ³»°¿ ɰ¸Æ Ç´Á° ³É´¯ ¼¸²¸½Á½È ³Ã¸Ç·°Ç½¯¿´ ³É¯È´²Æ¼Á¸º °»¶´ÇȰ°Ç½¯¿È³´´È³Ç¸µ±½²½»¿³²´³¸¾°¸À¸¯»
¾¸¯È³Çµ¶Ç¶¯»ÇÉ´½³°¸Æ°È°»¶ °»¶´ÇȰ¼±³»¸º¯°Ç´À¯³Ã¸Ç·³½ ´»º¯É¯»³ÃÇ·³²È°ÇȰ´¸»¾´¸³ÉȲƸȿ¯´
³½³°³Â´±º³¿¸² °»¶´ÇȰ½³¯¿³Ç´À¸¯»Ç´Æ½
" – ³É°¸Æ°È°»¶³Ã¸Ç·½³Æ¿¸È³Ç¸Èº »º¯É¯»»º¯¸¯»Ç½¯¿È¼´Æ½»ºÈ´³°¯¸°Ç¸Ç°²½²½»¿ °Á²¸ÆÂ² ¸È¯°Ç»
¼¸²²´¶½È ÁÀ´»Ã¼¸Ç²¿ É´¶Å¿³´É´½´ÇÉ»
ʠ
דפוס ספיד פרשת כי תבוא תשפו- טועמיה 37
²¸´»É´¸³»°´È¶¾¸¯²¶¸°É¸µº´¿¸¯´ÇƸÁ´»¸¯´³²¸°³¯½´·³Á±¿´³Å¸°º¼¸»º´¯³¼Á Ƕ¯»É¸¿È¿´³¸Á½°À´¿ºÈ¸¿Ã½ÉÇÉ´½³É°¸Æ°È°»¶³Ç¸Èº½³Æ¿¸È³Ã¸Ç· Ç´À¯
»´Ãº½É´¶Ã»¯»»°¯É¸µº½É´¶Ã»²¸È¸¾¿¶´¸¸°Ç»Ç´³·»º³´ ³½³°³Â´±º°È¶¿´¿¸¯³°¸Æ°È°»¶³È³Çµ¶
À¸¿º³» ¯»´ ³Å¸°º» ÂǷų» ¯» »´Ãº½ É´¶Ã» ǽ´È ¾¸¯ °Ç» »´Ãº½ É´¶Ã» ǽ´È ´ÃÈÉ»´»¯°¸¯´°É¸ºÉÈÇà ±¼´¸µ¸ÆÂ²¾¸»´¶
ǽ´È È¸È ¯¿ÆÀ½» °Ç ³²´½ »´Ãº½ É´¶Ã» ¼± ǽ´È ȸ ¾¿¶´¸ ¸°Ç» ³¯½´· ¯¸Å´³»´ ³¯»Ã¿É´Ç¸À½°ÉºÇÁ½»Ç´À½³´¿¸²¸²¸É´ºµ»È²Æ´½³µ¼´¸
¾º´¼Éø»Æ°¼¸È²Á´³Ã¸»Æ°³Ç´ÁÈ´¯³·¸¶¾´±º ³¸Ç° ¯´³Èǰ²°»´Ãº½É´¶Ã» ´¸²¸¸ÈÁ½»º°³¶»Å³´³ºÇ°»¯±¸¸Ã¾°Ç¸¯½
ǽ´È¼´È½¼¸¯½·½É´¸¿·Æ»È¼¸·¸°ÇÈ
¯Áµ¸ÆÂ²
¼³¸»Á»¸³¯½´ ÇȰ³²Å½¯» ɸ°»¼ÅÁ³À¸¿º³´¼¸É¸µ¸¯Å¶¼³¸»ÁȸÈÉ´½ÅÁ¸ÉÈ
¯À´Æ¿¾°³²´³¸» ÇȰ»²¸¯´³¼ÅÁ³ÈÇȰ³»Á»¸³¯½´»¸¯ºÉ¸°³¯½·¯½Æ ¯¿É» ³½¯½·´ÇÉ´¿´»´±¸Ã¼´È½´¸»Á¼¸°¸¸¶´¾°ÇƯ´³¼¯´°¼¸»Á´½È°»¶°Ç½´¶³¿È½
²¸°´Æ»¶¿Èǽ´»ÇÈï °Ç» ɸµº»¼¸ÃǷŽɴ½ÅÁ³¸¿È»ÈÇȰ¾¸¯ÈÇ´³·É¸°³ °»¶¾º¾¸¯È³½¼¸Ç´³·°´¼¸¯½·°Â´Á´³¸¶´³½³°°±³´¿È¼²°Ç½´¶¼²¾º¾¸¯È
ǰ´À °Ç´ ɸµº½ É´¶Ã» ²¸ ¾¸¯ ¯À´Æ¿ ¾° ³²´³¸»´ ɸµº½ É´¶Ã» ²¸ ȸ ¯½Æ ¯¿É»È ǽ¯¿³½²½»¿É´¸»º¸ÉÈ´ÉÇÉ´¸° ³»°»¶»º Æ´Àó½²½»¿°»¶°¼¸»Æ¼¸È²Æ°³»¸Á½
ɸµº½É´¶Ã°Ç½´Èȸ¯½Æ¯¿É»Èǽ´È¾¸¸¿Á»´Æ»¶¿Èǽ´»ÇÈï´¯À´Æ¿¾°³²´³¸º ¼¸½»È³¶°µÇ´Èȸƽ´²½»¯Å½¿´²½»»¯°³µ¸Ç³ ¼¸½»È³¶°µÇ´È½¼Ç´¸Çȯº
ǰ´À°Ç´É¸µº½É´¶Ã»Ç½´È¾¸¯¯À´Æ¿¾°³²´³¸»´@»´Ãº¼³½²¶¯»º°È¸È¾´±º´B ²½»¿³¸»¯³°»¶° ¼¸½»È¶°µÇ´È°¼±³»¸Á½´°È¸¶¸È½¾³ºÇ󽶸Ƚ¾³ºÇû
ɸµº½É´¶Ã»²¸È¸È¯½Æ¯¿ÉºÇ°´À´²¸°´Æ»¶¿ ¾¿¶´¸¸°Ç» ¯½Æ¯¿Éº ³¸»¯³¼±´³»¸Á½»¼¸»Æ¼¸È²Æ¸Ç´½¸¯É´°Ç» ³»°»¶»º ǽ¯¿³½
¹¸ÇÅ´³¯½´·»³»´ºÇÇ´±ÇȰɸµº³¸»Áȸ¼¯³²´³¸¸°Ç»³½³°¹Ç¸»È³¿´¸»Á³¼ÅÁ °Èº´Ç´È°»¶»º ǽ¯¿È ³»¸º¯°ÉÇÉ´½°»¶É¯ÇƿȸûÁ¯ ³¸»¯³°»¶É»¸º¯
ÇÇ´±»´ÃºÆÇ³¸»Á¾¸¯´»¸Ã¯¼¸Ç¶¯» ³¯½´·É»°Æ»³Å¸°º»´É´¯¼¸»È½³Ç¶¯»º´¯ ´¶²¿´¼ÉÀ°»¶¯»´ ³¸»¯³´°»¶ ¯Çƿȼ´È½¸È¯°Ç»µÁ´°Èº´Ç´È°³´È³Ç°² µÁ´
ɸµº½É´¶Ã»²¸¾¸¯³²´³¸¸°Ç»È²¸¾¸¸¿Á»´Æ»¶¿Èǽ´»ÇÈï °Ç» ³¯½´·»³»´º ´¸Ç°²
´Æ»¶¿Èǽ´»ÇÈï´³²´³¸¸°ÇºÇ°´À°Ç´»´Ãº´°È¸¼¯É¸µº½É´¶Ã»¼±È¸¼¸Ç¶¯»´ ǽ¯¿È ¯»´Á»¯ ¯½·´ÇÉ´¿´»´±¸Ã¼´È½´¸»Á¼¸°¸¸¶¾¸¯´´°¼¸»Á´½¾¸¯ ¼¸È²Æ¼²
¾¸¯¼¸Ç¶¯»´É¸µº½É´¶Ã»Ç½´È¾¸¯³²´³¸¸°Ç»È ¶´½´°È¸¼ÉÀ°Èǽ´È¾¸¸¿Á»
¾¸¯³²´³¸¸°Ç»Èǽ´È°´Æ»¶¿ ¾¿¶´¸¸°Ç» ¼¸Ç¶¯ºÇ°´À°Ç´»´Ãº½É´¶Ã»Ç½´È ¾¿¶´¸¸°Ç»±³»¸Á½»¯»´´¸ÉÉ¿³Çú» Çú» ǽ¯¿È»¯Á½È¸¸°Ç»°¯³¸¼º»È ¼º»
¸°Ç¼´È½ÆÇ»´ÃºÇ´Á¸È°Éº´»´Ãº½É´¶Ã»¼±Ç½´Èȸ¼¸Ç¶¯»´É¸µº½É´¶Ãǽ´È ÇÉ´¿½·Á½»¯¼¸°´Éº³È´»È¹¸ÇÅ´³ÇúǶ¯»º³»¸Á½´°¾¸¯³Çú¸¿Ã» ¯´³ ǽ¯¿È
´É´½ºÇ°´À¾¿¶´¸¸°Ç´ ³²´³¸ ¼¸Ç¸É½´»È¸È¸½¼´È½¯´³»´±¸Ã½¼²·Á½»´³¯½´·½·Á½»±³»¸Á½½·Á½»°
¯´³Ç¸É½´½ÅÁ¼²³´»´±¸Ã¼´È½´¸»Á¼¸°¸¸¶¶°µ½»´¯¼²¯»
¼È´½È½°³Å´Çȸ¿Ã½É¸¿·Æ»È°¯½·½´»´Ã°Ç³·½³¸ÇµÁ¾°ÇµÁ»¯¸°Ç ¾¸ÅÆ´Á°´¿¸¿È
¶°µ½³»Å¯´½È´ ǽ¯¿È ¾È²³É½´ÇÉ ´»¯½Ä´¶ ´°¼¸»Á´½¾¸¯ ´É´´Å½³ÈÁ¿Èǰ²
¼¿¸¯´¼¸À±¼³È¸¿Ã½¼³°¼¸»²±¼¸»´Ã³È¼¸·¸°Çȳɯdz·½Èǯ°½¾¿¶´¸¸°Ç
¯¸Å´³»ÇÈ︯´¼¸Æ²¼³Èǽ´È¼´È½É´¸¿·Æ»È¼¸·¸°Çȯ½·½´Ç½´È¼¸º¸ÇÅ ³Ã´ÇÁ ³»±Á ¼È ¼¶¸¿³´ ǽ¯¿È ³µ¸¿± ¼¸¿´Á·È ¼¸Ç°´À³ ¼¸½º¶ ¸Ç°²» ³¿´³º ¸²±°
ȸ»´Ã½¼¸¿·ÆÉ´¸¿·Æ³È¸Ã»Á¯´É»´Àü³°°ÇÁɸ¯»´¼¸·¸°ÇȰ´¸³¸È´»¶´¿´ ¼¿¸¯²¶¯º¼¸¯°³¼¸°´Éº¸¿Èȼ³½¼¸²½´»¾¸¯´³ÉÇ´°Æ¯³É¼È ¼È´ÃÇÁ´ ǽ¯¿È
ǽ¯¿ ·´¸²³»¼¸ÇÉ´½È³¿´³º¸²±°°Ç°´À³¯À´²¸°Ç»¾º´¼¸²½»½Ç°´À»¼±´¼¸²½»½
¹¸Çž¸¯´¼¸À±¼³È¼´È½²¸¼´È½¾¸»´Ã»È¶»ÆÇ³·½Èǯ°½°Ç»´Ãº½É´¶Ã»Ç½´È ³Ã´ÇÁ³ ´½È´ ¼¸·´Á¸½¸¿È
»º¸Ç³È°´È¶³Ç°²»²¸¯´³È²¸¼´È½É´¸¿·Æ»È¶»Æ»¯½·½´¼³»È¶»Æ°¼Àôɻ
²¶¯¶»Æ°¼¸Ç°´¶½¼¸·¸°Çȳ ÇȰ³»ºÆÇù»Á¾Ç²³
°Á·¸ÆÂ² °·´Ç³´Ç´Á³¸Á¸ÈÉÆÇÃ
ɸÁޝ ³Ã¸»Æ ³°´Æ¿ ¾¸°´ ³½¸»È ¾¸° ÉÃǷŽ »´º¯» ¸´¯ÇÈ »Å°° ɸ½¸¿Ã ³Ã¸»Æ °Áµ¸ÆÂ²
³Ã¸»Æ ǽ´È ³¿¸¯È ³°´Æ¿ ÉÃǷŽ ³¿¸¯´ ǽ´È ¼´È½ ³½¸»È ¯¸³Èº ÆÇ ÉÃǷŽ ´°È¸ÈÇȰ¼¸»È³»¼¸ÃǷŽ´»¯¼¸»º´¯É¯½´·Ç´Á¸È¼¸»È³»ÇȰ»Â´Ç¸Å³¿È½
ǽ´Èº°´È¶´¿¸¯Èǽ´È¸°±»Áǽ´È¯´³È³Ç´³·¹º¾¸°´¹º¾¸°³¿´Å¸¶ É´½ÅÁ³»»¯³¾¸»°É°·´Ç³·´¶È³½³°»ÈÇ´Á¼¸»º´¯É¯½´·¯½·»Ç´Á¸È½É´¶Ã
¾¸¯È ¼¸¿·Æ ¼¸»Å° ¸¿È ´¯ ´Æ»¸¶´ ´¸»Á ǽ´È´ ³Å¸°º »º´¯ ¾´±º ´Æ»¸¶È »º´¯ ǽ´È »°¯¼¸Ã»·³ ¼²¼³½¯Å´¸´¹É´¶È¼´Æ½°¼¸¸¿ÇƳ´¼¸²¸±³¼º´É°È¶´½»¼¸½¸»È½
ÂǷŽ´»È»Á¾¸±½Ç½´È»ºÈ¾´¸º½¼¯¯Ç½±°´ÆÃÉÀ³Ç½´È³¼Á³Å¸°ºÆÇ¼³¸¿È° É´»¸°¿É¯½´·¯½·»¼¸ÃǷ޼¿¸¯
$ÂǷŽ´¿¸¯¸¿È³³Å¸°º¸Å¶»Á¾¸±½¯»²¶¯³Ç½´ÈÈǶ¯½´¯»º´¯³¼Áǽ´È³ µ¸É³È´¯³É½¼¸»º´¯É¯½´·³¯½·½ÉÀºÇý¯¸³¼¯¸´±»³¯½·³½³°·¶ÈÈ»¯Çȸ
»Á ǽ´ÈÈ ²Å»´ ǽ´È ¼´È½ ÉÃǷŽ ³Å¸°º½ É´¶Ã° ÂÇ·Å½È ²Å» ³Ã¸»Æ° ³·¸¶ É´»¸°¿É¯½´·³¯½·½³È¯Ç
É´¸»ººÉ´»´²±´¸³È¶·È¾°¾´Á½È»È¼¸·¸¶°Ç°´²½ÂǷŽ´¿¸¯³Å¸°º½É´¶Ã ɸµº´°È¸¼¯²¶¯¼´Æ½°À¿´º½¼¯ ³²´³¸¸°Ç»³»¸°¿°¯½·½´¿¸¯ ¯½Æ¯¿É»»»¯
¼´È½É¸°»³¯½´·À¸¿º³»Ç½´È´ ²¸³°´È¶³¿¸¯È¸Æ»È¸Ç» ǽ´È´²¸ ¾¸¸¿Á»ÇÁ¸È ´¸»Á°¸¸¶È²´Æ»º¯È´¯È²Æ½»À¿º¿´Á±¿¼¯´³»¸°¿°´È¶²¶¯¼´Æ½°
¼±³¯½´·¯¸°½´Ç½´È´²¸³°´È¶¾¿¶´¸¸°Ç»³°»·»·½´¿¸¯´ÇȰ³ÆÀÿ³°À´ÃɸȺ ´ÃÈÉ»´»¯±¸¯´°É¸ºÉÈÇà ²¼´¸¶¸ÆÂ²¾¸»´¶
¯Å´¸³ÇȰ·´¶°Á±´¿³ÇȰɸµº´¸»ÁȸÈÇ´Á ´¿¸¿ÈÇȰ³²±¿º¯»ÈÇÁ¸È°Á±¿¼¯ ¯Á¶¸ÆÂ²
¯½·Èǽ´»ÇÈïȸƻȸǻ²¸¼´È½¯½·¾¿¶´¸¸°Ç» ¯½·´²±¿ºÈ³ÇÁȰ´´¿½½
¼´È½Ç½´È¸°±»Áǽ´Èº°È¶¿³µ¾¸¯Ç´Á³¸°±»ÁÇÁ¸È³È¸Ã»Á¯´Ç½´È¼´È½ Áǵ »º »Á ǽ¯¿È ¼¸»º´¯ ɯ½´·» ³Å¸°º Ç´Á¸È ¼¸»È³» »º´¯» ¼¸ÃǷŽ ¼¸Ç½´È
¾¸°ÈÇÁ¸È°´²¸¼´È½¯½·Èǽ´»ÇÈï´ÇȰ³¸°±»Á²Ç´¸´Ç´Á³É¯°Æ¿½ÇÁ¸È³È ¼Éø»Æ°¼¸È²Á´³Ã¸»Æ°³Ç´ÁÈ´³Ã¸»Æ°³·¸¶³Á¸Çµ»¼¸¯¸Å´½¼²¯¸¿°È¹Ç²º Á´Çµ
ÆÀÿ´¿¸¯´¼²¸»Á»·»·¸½ÇȰ³ÈÉ´ÇÁÈ ´¸»Á¾¸¯ÈÇ´Á°¯»´ ³É»°¿° ǽ¯¿È³»¸°¿É¯½´·»É¸µº»¼¸»È³»¼¸ÃǷ޼¿¸¯»°¯
¯½·ÇȰ³²±¿ºÇ´Á°Á±¿´´¸Ç´¶¯½ÇȰɸµºÈ¸¼¯»°¯É¸µº»¼¸»È½Ç´Á³´ÇȰɸµº
³°¸Éº¯ÇÆ¿´¾¸»¸ÃÉ´¸»Á¼¸°É´ºÇÁ¸È³²±¿º»´»¶Ç´Á³È¸Ã»Á¯¾¸»¸Ãɰ³½É³°¸Éº ²¸¾¸²º
°Æ¿´¿¸¯´¸»Áǰ´Á´¸²³È°Æ¿»ºÈ¼´È½³½É
¯½·½´¯½· ÇȰ²¶¯³´È¯Ç°´¶´½´°¾¸¯È¼ÅÁ¾´±º³¯½´·»²¸¯³¯½´·»Ç´°¸¶¸±´À
ǽ´Èº¯»´²¸º¼¸°´È¶È¼¸ÃǷ޼¿¸¯´¯½·½´¯½·¸½¼¸»´°¸ÈȯǰȸÈÉ´ÇÁÈ ²¸³ Á±¿´ ¯½· »º´¯³ ³¸³ »º´¯³ ¯½·¿ ²¸° ÄÇÈ Á±¿´ Ç´³· ³¸³ ¼¯È ÂǷŽ ´¿¸¯´
´°¼¸µ¶´¯Èº´¸»¯½ÆÀÿȲ¸°´È¶´¿¸¯²¶¯¸¯»½»°¯ ²¸´¿¸¯È¸Ã»Á¯³¯½´·»Ç½´È°³Å¸°ºÇ´Á¸È»ÂǷ޲¸³¾¸¯´¯½·½Ç´³·»º´¯°
´ÃÈÉ»´»¯´·¯´°É¸ºÉÈÇà ´¼´¸ºÆÂ²¾¸»´¶ ¯´³Èǰ²±³»¸°¿»Èɸµº»¯»´¼¸»º´¯É¯½´·»È³Å¸°ºÇ´Á¸È»ÂǷŽ´¯½·½´¯½·
¯ÁºÆÂ² ¯½·½¯»´¯½·´¿¸¯ ÇÁ¸È¾´±ºÇ½´È¯»´²¸¯»
ÆÇ½³ »ÁÈ ¾½´È »Á ³¿´´º³ ¯°Ç» ¼¸»º´¯ ɯ½´· ¯½·» ÂǷŽ °·´Ç³ ³¿È½° ´¿¸¿È ¼É»°¿½»Ã¿´Áǵ»Á¼¸½¾É´¸¸º´ ǽ¯¿ ¼¸Áǵ° ¯¿ÆÀ½» ¯½·½´¯½·È²¸¾¸²»É´Ç´Æ½
¸Ç³ÈÂǷŽ´¿¸¯ÈÇÆ´³¯»¼¯»°¯ÈÇÆ´³ÈÇȰ³¾½³¯Å´¸³³¶¸»»Á³¿´´º³¸¸°¯» ǰ²½ ´°ÈB ³¯½´· À¸¿º½È ²½»» ¯° ¾´È¯Ç ĴǸɻ É´²¸ É´°Ç» ¼º» ¯´³ ¯½· ´¸»Á
´Ǹż´È½¯»´¼¸»º´¯É¯½´·¯½·½´½ÅÁ°¾½´È ¯¸Å´½È ²½»» °´Éº³ ¯° ¯°¸°¶ °Ç» ³¯½´·³ ¯¸Å´½È ǽ´¶´ »Æ° ´¿²½»´ @°´Éº³
²´½»»È¸ÈÇÉ´¸½¸Ç³´³»¸°¿»Èǽ´È° ¯½·¸ ǽ¯¿³½´¿²½»³¯½´·À¸¿º³»´³¯½´·³
´ÉÁ²ÈÈÇÆ´³¯»¼¯¼±´¼¸Ç´Ã¸º³¼´¸°³»¸º¯°É°É´ºÇ´Á¸È»ÂǷŽÆÇ¸¸°±»ÁÈǸŠɴ½¸¸º´ ǽ¯¿ ³»¸°¿° ³¯½´·À¸¿º½È²¸»Á²½»»¯°ÆÇ¾¸±½´¿¸¯È²¸½Ç½´¶´»Æ°
¯´³È»º°É°È¸¸É½¼²¯»È ¼¸Ç¸º´Ç´¿É ǽ¯¿ Ç´¿É° ³»¸°¿½³¯½´·¯¸Å´½ÈÉ´²¸É´°Ç» ¼º»¯¸³Çȯ³½³°³¾½
ÇȰ°È ɴƲ É´º¸É¶» ³¿´´º³ ³°Ç» ¼¸»º´¯ ɯ½´· ¯½·» ÂǷŽ ³Ã¸Æ ³¿È½° ´¿¸¿È ¾¸¯²°»¼¸Áǵ½É¶¯½É¶¯²´½»»¾¸¯´"Ç´¿É³½³¯½´·¯¸Å´½ÈÉ´²¸É´°Ç» ¼º»ÄÉ´¸
ɯ½´·´½ÅÁ°¯½·½É´Æ²³É´º¸É¶³È¾¸»°É»³¿´´º³¸¸°¯» ǸÀ³É¸É¶É»»»´ÅÈ ¯½·½¾ºÈ²´½»»¾¸¯²°»Ç´¿É½²»´´½¼±³¯½´·¼¸»°Æ½È³°´Ç½¼É¯½´·È²´½»»
¼¸»º´¯ ³»¸°¿½ ¼¸Áǵ ³Ã´±½ ¯Å´¸ ³¯½´·´ ¯È½° ³¯½·½È ²´½»» ¾¸¯ ²°» ³»¸°¿½ Ǹ´´¯½
³É´È³É´°Ç» Èÿ ǽ¯¿È°¸¸¶´Á½±´°»¶³¶½³´°¸È¶³È¾´¸º°¸¸¶»º¯´¼²³ÃƳ »º´¯¾ºÈ²´½»»¾¸¯³»¸°¿´¼¸Áǵ½Ç´¿É³Á¸±¿°¯»È¼¸¯½·½¼³È²´½»»¾¸¯Ç´¿É´
¼²¯¯½·½´¿¸¯È´¸²Ç½´¯¸É¸¸³È²´½»»¾¸¯Ç´¿É´¼¸Áǵ½³»¸°¿
³°¯Å´¸´¿¸¯´Á½±´³Å½³¶½³³É´È³É´°Ç» Èÿ ǽ¯¿ÈÉǺȴ¿Á´Á½±´Ä½¶³¶½³
É´°Ç» Èÿ ǽ¯¿È¯½·Ç´¯°´Á½±´Â´ÁÉ»¸°¿³¶½³¸¿´Á¼¶»´¿¸¯È¶Àð´É°´¶¸²¸ »Æ°³¯½´·¯¸Å´½´À¸¿º½ ¼¸»º´¯»Èǽ´È ÂǷŽ´¯½·½´¯½·Èǽ´È¾¸²»É´Ç´Æ½
¶¸ÇÀ½È¼´È½Ç´³·³½¶°³É´È³ Á´ÇµÁǵ»º»Á ǽ¯¿È»º´¯»ÂǷŽ´³¯½´·¯¸Å´½´À¸¿º½´¾¸±½´¿¸¯È²¸½Ç½´¶´
ǰºÈ¸Ã»Á¯´ ¯½·¸ ǽ¯¿³½¼¸²½´»¾´È¯ÇĴǸɻ³¯½´·¯¸Å´½ ³»¸°¿»Èǽ´È
Ç´À¸¯Èɸµº¼³°¾¸¯È¸Ã»Á¯´ ¼¸¯½·³ ǽ¯¿ÈÇ´À¯ ¼¸ÅÇȻȳøƴ°·´Ç´Ç¸Å
¼É¯½´·º³È²ÁÇ´Á¸È°¼¸ÅÇÈÉ»¸º¯ ÂǷŽ´¿¸¯´²¸½Ç½´¶´»Æ°²½»¿¯°¸°¶°Ç» ¯ÇƳ»°Éº´ ¶Ç·Ç½´¶´»Æ°²½»¿
³É»°¿° ǽ¯¿È
°ÁºÆÂ²
°Á¶¸ÆÂ²
¯Å´¸³³ÆÈ½¼¸¸¯»º³´É¸Á¸°È´È²Æ³È²¶»°·Ç´À¸¯½´½º¼¸Ç´À¸¯½¯Å´¸³³ÆÈ½
Ľ¶ °»¶½ ¼¸²½´» ´¸»¸¯½ ¯°³ Ç´À¸¯ ¼³È ɸÁ¸°È´ Ȳ¶´ »°·È ¼´È½ ¼É´½º ¼³½ Çȯ Á´Çµ Áǵ »º »Á Æ´Àð Áǵ ¼¸½Áà ± ǽ¯¿³½ ¼¸»º´¯» ÂǷŽ ǽ´È³È ´¿²½»
²¶¯´¼¸Ç´º¸°´¯³½´Çɽ³´È³²Å°²½»¿´¸»¯½¯°¯»ÈÇ´À¸¯¯´³ÈȲƳ´³»¸°¿´ »Á± ¾´½¸ÇȯǰȶÇþ´±ºÉ´¿»¸¯»Èǽ´È»Á°¼¸Áǵ»Èǽ´È»Á¯²½»» Áǵ¸
¼¸Ç´À¸¯³½ ¼¸±²´¼¸Å¸°ÇȰ»Èǽ´È
¼¸Ç´º¸°¯¸°½³É¯¸Çà ¸Çà ǽ¯¿È ³ÆÈ½¼¸Ç´º¸°¼¸¯¸°½¾¸¯ ³ÆÈ½½¼¸Ç´º¸°É¯°³ ¸°Ç» ¼¸Áǵ³ÇȺ´³¯»²¸ÇȺ´³¼¯ÈÇȺ³»²¸¾¸¯´³¯½´·»²¸È¸ °Ç»ÇȺ³»²¸
¾¸¯ÁÈ´³¸¸°Ç» ¯¸°É ǽ¯¿È·¶´À´¼¸Ç´º¸°»¼¸°¿Á¯¸°½»°¯¸À´¸¸°Ç» ³ÆÈ½¯»´ ¼¯°Ç»¯Çƽ°´Æ»¶¿È¼¸ÈÇýȸÇȺ³»²¸È¸¼±¹º³¯½´·»²¸È¸È¼Èº¾¿¶´¸
¾»³»²º¼¸É¸µ´¼¸°¿Á½¯Å´¸³ÆÇ ·¶À´¯¸°³¼¯¼±³ÆÈ½¼¸Ç´º¸°»»º¼¸¯¸°½ ¾¿¶´¸ ¸°Ç» ÇȺ³ ¼È ǽ¯¿È ´¸¿Ã ¸¿Ã» ¯»´ ³¯½´· ¾¸¸¿Á» ´¸¿Ã» ÈDz¿ É´²¸ »È Æ´ÀÃ
É»¸¶Éº°´È¶ÇȺ³¼¯¾¿¶´¸¸°Ç»¯Ç°À°´Æ»¶¿È¼¸ÈÇýȸ´´¸¿Ã¸¿Ã»´´¸¿Ã»ÈDz¿
´»¯ ¹²¸É½´ÇÉ ¸Ç³È¼¸Ç´º¸°»³½´ÇÉÈÆ´³È ¼É´½º¼³¸Ç³ ³½´Çɽ¯Å´¸³³ÆÈ½ ¼Èº¾¿¶´¸¸°Çº¯É¸¸Ç°°¯¸¿É´³¯½´·É»¸¶Éº°È¶¿´¿¸¯°Ç»³¯½´·º´¿¸²´³¯½´·
¯Å´¸³½Ä´¶³½´ÇɽɴǸø½Ç¯È´É´¸¿´´É¸ÀĽ´¶´¼¸¶´Ãɾ¸¸´¼¸Ç½ÉȰ²¼¸Ç´º¸°³ ´È»É¸È²ÁÆÇÇȺ³¼¸»°Æ½¼¿¸¯¹º´È»É¸Èº»ÆÇ³¯½´·¼¸»°Æ½¼¸Áǵ¾¸¯È
¼¸²½´»È ³¿¸½´ ³¿¸½ ¾´² ǰ´ÀÈ È½´¶´ ¾ÇÆ °¸¸¶½ ǵÁ¸»¯ ¸°Ç» ¼¸É¸µ´ ¼¸°¿Á½ ´ÃÈÉ»´»¯²¸¯´°É¸ºÉÈÇà ³¼´¸·¸ÆÂ²¾¸»´¶
ǯȼ±³½´Çɰ¼±¼¸¿¸½Ç¯È°¼±¼¸Ç´º¸°³½¼É´½º¼³½¯Å´¸³¼¸ÆÈ½È¼¸Ç´º¸°½
dzŸ´È´Ç¸É ÆÇ³½´Çɰǽ¯¿´ ³Çɯ°¸Æ´¯´³¿¸½¾´² ǰ´ÀÈÇ´·ÃÁÈ´³¸¸°Ç»¼¸¿¸½ ¯Á·¸ÆÂ²
´²½»È Ƕ¯»È ¼¸°¿Á´ ¼¸É¸µ³½ ¯Å´¸³ ÆÇ ¼¸Ç´º¸° ³ÆÈ½ ¼¸¯¸°½ ¾¸¯ É´½´Çɰ ´¿¸¿È ¼³¸Ç³´²¸´»È¸ÈÇȰɸµ¸Å¶´¯»´Ã¾´±ºÉ¸µº½É´¶Ã»²¸¾¸¯°Ç»É¸µº½É´¶Ã»²¸
¼¸²²´¶½È ÁÀ´»Ã¼¸Ç²¿ É´¶Å¿³´É´½´ÇÉ»
ʡ
דפוס ספיד פרשת כי תבוא תשפו- טועמיה 38
ÈÇ´²ÈÇȰºÉ½È¿É³´·½´¶³´³¯·»³´¶º³´³Æ¿¯³Ç´ÁÈǰ´À°ÇȽ½³Ç´Á°È¸È ¼¸°¿Á´¼¸É¸µ½¯Å´¸³ÆÇ¼¸¯¸°½È³½´Çɽ¼¸Ç´º¸°¼¸²½´»´¼¸Çµ´¶¼¸Ç´º¸°½³½´ÇÉ
ǽ¯¿³´ ·Á½» ³»¯ ǽ¯¿È »º³ ¯» »°¯ ÇȰº ¼³¸É´Ç´Á É´°Ç» ¼¸¯½·³ ǽ¯¿³½ ¼¸É¸µ½¯Å´¸³»ÁÆÇ³»ÇÁ¼´È½¼¸Á°Ç¯¼¸±Ã´À¾¸¯´É·¸ÈÁÈ´³¸¸°Ç²½»³µ½´³½´Çɺ
»º É´Ç´Á ¸Ç´¿ ¾° ¾¿¶´¸ ¸°Ç» ± ¸¿È Æ´Àð ´Çºµ¿È ´»¯ ÆÇ ǽ´» ¾¸¸¿Á³ ƸÀó ´³¿¸½» ¼¸Ç´º¸°½ ¸ÇøÇà ³´´È³Ç¸µ±½³»ÇÁ¼¸²½´»È¼¸°¿Á½´
ÇȰº¼¸¯½·½¼¿¸¯¼¸ÅÇȳ¿´½È
´ÃÈÉ»´»¯µ·¯´°É¸ºÉÈÇÃÆ°È¼´¸¯ºÆÂ²¾¸»´¶
¼²¯³Ç´Á½Ä´¶¼¸Ç´³·´ÇȰÉǴɽ´»·¸° »¸½³²´°Á¸²º¼³°¹»³È´¯Ç´Á²°¸Á
ȯÇÇ´Á´»¾¸¯È¾´¸±¸»¹»¾¸¯È¯½·É¸°³É¸°»À¿º¿´¼´Æ½»¼´Æ½½Ç°´Á³¾´¸±¸»¾º»´ ¯Á¯ºÆÂ²
¼¸º»½È¯Ç°¶¿´½»¯Á½È¸¸°Ç»È´Ç´Á´³½¶»½°É´ÃȺ½»É½¼²¯ ¯´ ¯Æ·Ç½ ¯ÇÆ¿³Ç¯´´Å³´³Ç²È³²¸±»³¿´´º³¾¿¶´¸¸°Ç»¼¸»º´¯É¯½´·»»»¯Â´Ç¸Å
»´Àà ´½´Æ½»Ä´¶³¸»¯³É¶ÉÈÇ´Á½É¸µºÇ¸·Æ³»³»´Á·¶´È³Ç´Á°»´±¸Ãɰȶ½ ³¿´´º³»»¯´ÂǷŽ´¿¸¯³µ²¸±È¸Æ»È¸Ç» ¼¸»º´¯É¯½´·»ÂǷŽÄÁº³ÈÆÈ¸Ã»Á
´¿½¿ÈÉ´Ç´ÁǯȰÇȰº´¿¸²³µÇ´Áȼ´È½ÉǺ°¸¸¶´»´±¸Ã´¿½µ»Ä´¶ÉǺ´°¾¸¯´ ´¸»Á°È¶¯»´½ÅÁ¸¿Ã°³¯½´·»°Æ½´¸»Á°È¶¼¯´Ç´Á³»Å¯¾¸ºÀ´·»ÃÈÇȰ»
ȯdzǴÁ¾¸°´É´ÀÇÃÇ´Á¾¸°¾´Á½È¸°Ç´°ÆÁ¸¸°Ç»ÇȰº¾¿¸²¾¸¯¯½Æ¯¿É»´¿¸É¿È½° ÈǸï»´´ÉÅÆ½´¸»Á°È¸¶È¾Ã´¯°Â´Ç¸Å¹¸ÇŴ´ǸŰ¼±³¯½´·»°Æ½´¿¸¯´»·°¯´³
¯¸°³»ÇȰº¼³¸É´Ç´ÁÈ´¿¸É¿È½°¼¸½º¶´¿½È»º´³¸»¯³É¶É»ÈÇ´Á´¹Ç³»±Á»È ¾¸ºÀÉÅÆ½´³¸¶´·»ÃÉÅÆ½°¼¸ÈÇýȸ´Â´Ç¸Å°ÆÇ³¯½´·»°Æ½´¿¸¯¾º»ÉÅÆ³µ¸¯
´¿½µ»Ä´¶ÉǺ´°¾¸¯´»´Àô½´Æ½»Ä´¶°È¸¶¼¯´ÇȰº¼¿¸²ÉÈ´°³É¸°»ÈÇ´Á ¸»Ã´·¼É¯¼»´¯´ ´¸Ç°¶»°´¸¯Ç½¯È³½³µ´¯Æ·Ç½¯´³»º³¸Ç°²»¯Çƽ³¾´È»° »»¯
ÉǺ´¸»Á¼¸°¸¸¶´»´±¸Ã ÇȰ¯´³»º³¸Ç°²»³²´³¸ ¸°Ç» »»¯ ³¯´ÃÇ´»¾¸¯³µ²¸±È ¼º»´º»¸»¯¸¯Ã´ÇÇÆÈ
¼¯³»¸°¿¼´È½´¸»Á¼¸°¸¸¶²¶¯¼´Æ½°É¸µºÈ¸¼¯À¿´º½³»»¯´É·¸È»´¾¸ºÀ´·»ÃÈ
³¸»Á¹»³¼¯³¯»·¯»¼¯³¸»Á¹»³¯»¼¯¼±´³Ç´³·´Éôƻ³¯»·¼¯Ç´½¶¾µ´¯ ¯½»Á°ÄÁ¯´³È´¸»Á¼¸°¸¸¶¾¸¯ ¯Æ·Ç½ »°¯É¸µº»¾¸´´º½°À¿¸º
¯»¯»¼¯´³Ç´³·³²´°Á¸²º
Ç´³·Â´ÁÉ»¸°¿°
»¸½Á°Ç¯Ç´Á¸È
³Æ´°² ³Ã³ ¹´É° È¸È ³Æ² ³Á´ÅÇ Éø»Æ ¯¸³´ ¾´¸»Á »È ¾´É¶É³ ¼´·Ç¶³ ÂǷŽ
»¸½³Á°Ç¯´½ÅÁ¶¸Ç·¸ ´¸»º»¸°·³»¼¸½»¹¸ÇÅ´³Ç³·°É¸°³»Á°ÉÀ¸ÁÈ»³Ç¸ºÈ ³¯½´·À¸¿º³»²¸¼³¸Ç³ÇȰ°¼¸Á»°´½È¼´Æ½°¼¸¸¿Ç´Ã¸Å³´´ºÇ´¯»¾´¸»Á°¼´·Ç¶»
ǺÈɸ°³»Á°´»¾É´¿¼¯ÆÇ¶´Ç·»¹¸ÇÅ´¿¸¯¾¯º½ÇÉ´¸»°¯»¸°·¸´³´Æ½»Á¸±¸È²Á ¾´É¶É³¼±´¯´³¯½»Á°ÄÁ´½ÅÁ¼´·Ç¶³»°¯³Å¸°º»¼¸ÃǷŽ´¼¸¯½·½´
³º¸»³
¾É´¸¸º´ ǽ¯¿ÈÇȺ³¹¸ÇÅ´¿¸¯³Ç´½¶³¯½´·¯½·»´Ã´ÀÈ»º¼´È½ÇȺ³¹¸ÇÅ´¿¸¯
»¸½Á°Ç¯²Á´¸¿Ã»ÉÀ¿º³É¸°È¸¼¯¼´¸²´Á°½¾´»»³Å´Ç´´°¸»°Ç½±´¹Ç²°¹»´³³ °¯´ÈÁ¿¯»É½°´Á±¿¼¯¼±È³Ç´½¶³¯½´·¯½·»¼Ã´À¾¸¯È¼¸Áǵ³½ Áǵ»Á¼¸½
»»Ãɸȸ²º¼È¹»¸´¶¸Ç·¸ ´ÁÉ»¸°¿¾º»ÇȺ³¹¸ÇųǴ½¶³¯½´·¯½·»´Ã´À¾¸¯È»ºÂ¯ÇȺ³¼¸º¸ÇÅ ³¯½´·³
¼¸½»Á¸±¸È²Á¾¸É½¸»¸½³Á°Ç¯Â´À»¼¸½´¸¿Ã»È¸´¼¸½´»¾¸¯¼¯³»¸º¯»¼¸²¸É»¸·¿ ¯½ÉÀȳ°È¶½³º¸ÇÅ´³Ç´½¶³¯½´·¯½·»³Ã´Àȼ´È½ÇȺ³³º¸Çų¿¸¯Ç´³·
ǵ´¶´¿¸¯´¸Ç¶¯»»°¯´¸¿Ã»³µ»º´³²´°Á¸²º°Ç´Á³»Á¹´»¸³¾¸¸¿Á»¼±Â¸À´³´°¸¯ ³»¸º¯»É²½´Á³¿¸¯
ǵ´¶»¸½½É´¶Ã´»¸½´»¸Ã¯ ¼²¯Å´¸´¹É´¶È¼´Æ½°¼¸»º´¯É¯½´·»¼¸ÃǷ޼¸¸¿ÇÆ
´ÃÈÉ»´»¯¶¸¹»¸´¼¸°Å¿ÉÈÇà °¼´¸±ºÆÂ²¾¸»´¶ °Á¯ºÆÂ²
¯Á±ºÆÂ² »¸º¯³»³°È¶½¹¸ÇÅȼ¸¿´È³È¸³Ç´³··¶Èȸ´±´³¯½··¶ÈÈ»¯Çȸ³¿È½°´¿¸¿È
Ç´³·´³»¸°¿³¯½·°´¯¯½·´³·´¶È³Ç´³·³¸¶´³½³°·¸Èý³³½³°·¸Èý³³¿È½ É´½ÉÈ ²Á »º´¯ ³°´È¶ ³¿¸¯ °È¶ ¯» ¼¯´ ÉÀºÇÃ½È ¾½µ° ³¯½´· »°ÆÉÈ ¸²º ¸´±»
Ç´°¸¶°´È¶³µ¸¶¯¸²º¾¶»È´³·¸½»¶¸·ÈÇ´Á³½É´ÈÁ»·¸Èý¼¯³À±°´³Æ²° ¸Ç³É´½ÉȺ³Ç´½¶³¯½´·¯½·»³Ã´ÀȸûÁ¯´³·¸¶È¼²°¯»´¼¸½ÇȺ³³º¸ÇÅ´
ÇÉ´¸»°¯³Ç´³·¯¸³¼¯ÇȰ»³¯½´·À¸¿º³»´´°Á±´¿¼¯³»¸°¿³¾½³¯½´·¯¸Å´³»²¸ É´»¸°¿É¯½´·³°¯³¸¯»´É¸µº½É´¶Ã¼³ÈÉ´º¸É¶»Á³²¸½Á³»´³ÇÇ´±»»´º¸
¼¸¸¶Ã·°¯´³³µ¸¶¯¸²ºÇ´Á¸È´³¯½´·¯¸Å´³»´À¸¿º³»²¸°´È¶´¿¸¯¹º½ ¼´È½Ç³µ´½´¿¸¯¶¿¾°´¼¸Ç°¯»³¿¸¯³¸Æµ¶» ÉÀºÇý´¼¸¿È°´Ç´¯¼¸¿È³¯½·°·¶È
¯½·¹»¸¯´Ç´°¸¶³½´Ç´°¸¶¼´Æ½²Á·Èô½³Ç´³·°Ç» ³µ¸¶¯¸²º½ÇÉ´¸·¸Èó ³»¸°¿º³¯½·½³¿¸¯È³¸Æµ¶³²´½´³É½³¿¸¯È¼¸Ç°¸¯»³¿È¸¾¿¶´¸¸°Ç»¸¶³¾½Ç°¸¯
·¸Èý´¹È´½´¼Èµ¶´¯È²¸¼´È½¯½·ÇȰ»¹´½À³¶Ã·°¸À¯°Ç» ǽ´È¼´È½ ³É½»»º»³¯°¯»¾¸¸²Á´³¸¶»»º½³¯Å¸È
µ¶´¯´¿¸¯³µ¸¶¯¸²º»¹´½À³¶Ã·´É´¯ÈÇ´³·³µ¸¶¯¸²º»¹´½À³¾´È¯Ç¶Ã·°´¸»¯½ ¼¸»º´¯É¯½´·³¯½·½¯ ÉÀºÇý´¼¸¿È°´Ç´¯¼¸¿È³°·¶È¸´±»³¯½··¶ÈÈ»¯Çȸ
¼¸¶Ã·³È´»ÈÉÅÆ·¸ÈóÈǶ¯»»°¯¹´È½»´Ç´Á³ÉÃȰµ´¶¯»´»¶´¿È¹È´½´´° ÈǴóÇȰº³¿½½ÈǴóÇȰ´¸¶³½ÈǴú³¿½½ÈǴóǰ¸¯´É´»¸°¿É¯½´·¯»´
Ç´Á³²°´º´¹È´½´ÇȰ»¹´½À³¶Ã·°µ¶´¯³·½¸Ã»º²¸°º½·Èô½³Ç´Á³´³Á°Ç¯´ ³°·¶È° ¾¿¶´¸¸°ÇºÇ°´Àȯ¸ÁÈ´¯¸°Ç»³Èÿ¯ÅÉÈǶ¯»¼±¶¿¸¿°»Ç´À¯´¸¶³½
´Á¸¸À½ À´ºÇ¸Ã¾½µ°³¯½´·³°¾¸¯³Ç¶¿±¼¸»º´¯É¯½´·³¯½·½³¿¸¯³°´Ç´¯²¶¯
³µ¶³É¯·¸ÈøȲÁÇ´°¸¶°´È¶°¿µ³¸Ã»º¹Ã´³´³Ã½»¸¶É½È ɽ¶¹Ç´Å»·¸Èý ³»¸°¿É¯½´·¯»´¼¸»º´¯É¯½´·³¯½·½¯ ÉÀºÇý´»¯Çȸ»³Ç´³·³½³°·¶Èȸ´±
³µ¶³È¸¿Ã½ Ç´°¸¶´»´ºÉ½¶»»´Ãº³·¸Èý´È¯Ç³¸Ã»º¼¸¸»±Ç³½´ºÉ´¶» »¸¶É³ Ƕ¯»¼±¶¿¸¿°»Ç´À¯´¸¶³½ÈǴú³¿½½ÈǴóÇȰ´¸¶³½ÈǴú³¿½½ÈǴóǰ¯
²Á Ç´°¸¶ ¼¸½º¶» Ç´°¸¶ ´¿¸¯ ¸Ç´¿ ¾° ¾¿¶´¸ ¸°Ç» ǯ´´Å³ »ÁÈ Ç´Á ¯´³ ´·Èó ´À» ³°¾¸¯³Ç¶¿± ¼¸»º´¯É¯½´·³¯½·½³¿¸¯³°´Ç´¯²¶¯³°·¶È° ³Èÿ¯ÅÉÈ
´»´º·¸ÈÃ¸È ¼´»º»È³¯½´·
³Ç´³·´É¸»·ÉǴɽ»È°´Ç´°¸¶´¿¸¯°´È³°´ÇÁÇÆ¿È¾´¸º³°´ÇÁÇÆ¿´¯½·¿Èɸ»· ³Ç¸Èº »¯Çȸ ǽ±´ ³¿Æ ¸Å¶ ¾´±º ³ÃÇ· ³È´Á ´¿¸¯È ¼´Æ½° ¸´± ·¶È ³·¸¶È ǽ±
Ƚȳ °¸ÇÁ¸È ¼²´Æ ɴdz·° ȽÉȳ» ³Å´Ç´ ¼´¸ É»´°·° ÆÇ ³µ ¾¸² ³´°¯ ǰ ³°Ç» ´É·¸¶È¸´±Ç½±´³Ã¸Ç·³È´Á´¿¸¯È¼´Æ½°¾¸°´³Ã¸Ç·³È´Áȼ´Æ½°¾¸°»¯Çȸ·¶È
³Ç³·»³Å´Ç´»¸°·³¯»È³¯½·°»°¯¾¸²º´³°´ÇÁÇÆ¸¼±³»¸°·³´³¸»ÁÀ¶¯»È¾´¸ºÈ ³»´ÀÃ
°¸È³ ³°Ç ³°´Ç ÁÇÆ¸ ¯» ¯½È ³»´º ÁÇÆ¸È ²Á °´Ç³ ÉÁ¸Çư ƸÃÀ½ ¯» ´µ ³Á¸Çư ¯ÅÉȲÁ¾¸É½½´³Ã¸³Ã¸¶¸²½´¶»´½´³·¸¶Èɸ°½ÇȰɸµº¹É´¶ ¯¸Ç°¸È³Å´Ç³
°È½È°ÇÁ³¸»°³»´Á³»¸°·´Ç½¯¸Èȴȶ»È¸¼´¸É»´°·°¼±¯Ç°²°É´°´ÈɸÉÈ ¸´±´»¯Çȸ³°¼¸ÇÉ´½´³Èÿ
°´Ç³ÈÁ¸¯»È´Çµ±¯»³½»¼¸¿È°´ÇÆ»´½°¸²È¾´Á½È¸°Ç°ÇµÁ»¯¸°Ç»Â´Á³É»´Á°
¼³¼¸µ¸Çµ¼¸¿³º°³¸»Á¶¸º´½ÁÇÆ³È¯ÂÀ´¸°Ç°¸È³¼¸¿È ¾¸ºÀ ÉÆ¸²° ³º¸ÇÅ´ ³¯½·½ ³¿¸¯´ ³Ç¸¶¿º ¯¸³ ¸Ç³ ÀDz ´¯ ³³È´ ³¯½· ³½³° ·¶È
³Ç´³·³½³°º
°Á±ºÆÂ²
ɽ³»³´¯°¯¸³´³¸¸¶°¼¸»º³Á»°´ ÉÀºÇý´³Ç´³··¶Èȸ´±´¯³¯½··¶ÈÈ»¯Çȸ
¾¿°Ç²½¯½·³¸³·¸Èý³È¾´±º ¾¿°Ç²³¯½´·°ÆÇÇ´³· ³µ¸¶¯¸²º½ÇÉ´¸·¸Èý³ ³¸¶¯¸³É´»¸°¿É¯½´·³¯½·½³¿¸¯È¾´¸º½¸Ç³È$¼³¸»Áɻ޼¯¯Ç½±°´ÆÃÉÀ³
¼¸Çµ´±¯É¸¸Ç´¯²³¯½´·°»°¯¼¸È²Æ´½°³¯½·½È³·¶ÈȳøǷ°¾´±º³¯½·°Ç´³·´ »Áɻ޳¿¸¯È¯Ç½´¶»¸¸°¯Á¸Çº½´¼¸»º´¯É¯½´·³¯½·½È¾´¸ºÉ»Å½³¿¸¯È´¯
´É´¯¼¸Ç³·½´³¯½´·°Á±´¿´³µ¸¶¯¸²ºÆÇ³ÈÁ¸¯½È³µ¸¶¯¸²º½ÇÉ´¸° ɯ½´·³¯½·½³¿¸¯È¾´¸º°¸¸¶³Á°´Ç³´¼¸»º´¯É¯½´·³¯½·½È¾´¸º³º´É°È¼¸Á´»°³
Ç´°¸¶´¿¸¯ ǯ´´Å³²Á»±Ç³½»½±°·¸Èý³´»´º·¸ÈøȲÁÇ´°¸¶ ¼¸ÅÇȰ·¸Èý³ ³»¸°¿
¶¸·È»·¸Èý¼¯»°¯Çº¸³È¸Èǯ´´Å³²Á³ÈÁ¸¯»¯½È´Çµ±¯»´¸Ç´¿¾°¾¿¶´¸¸°Ç» ´·»ÃȾ´±º´ ³²´³¸¸°Ç» ´¸»Á°¸¸¶²¶¯¼´Æ½°É¸µº´¸»Áȸ¼¯À¿´º½³»»¯³³¿È½°´¿¸¿È
³µ¸¶¯¸²ºÆÇ³ÈÁ¸¯½È´Çµ±³Ç´É³½³¯½´·³È¼´È½Ç´°¸¶¯´³³µ¸¶¯¸²º½ÇÉ´¸°¼± ¸°Çº´»·°½´¿¸¯Ç´Á³´»·¸°¯»È´ÉÁ²°³»¸±È´À¿¸º´É´½´Æ½³È»È´¼¸¿È°¾¸ºÀ
ÉÇ´ÃÁ½¸²º³°Ç¸¸È»°¯ÉÇ´ÃÁ½¸²º³°Ç¸¸È¯»¼¯ÆÇ³Ç´³·³°´Ç³ÁÇÆ¿Èɸ»· ´¸»Á°¸¸¶´¿¸¯É´Æ´¿¸É°¾´±º´¸»¸¯½À¿ºÉ¿¼¯»°¯ ¹´½À°»¯Á½È¸
ÉÇ´ÃÁ½¸²º³°Ç¸¸È¼¯¼±³Ç´³·³°´Ç°ÁÇÆ¿Èɸ»·È¼¸Ç½´¯È¸Ç´°¸¶ ¼¯¼±´³»¸°¿É¸µº¯È¿¸Ç³È¯È½°¯½·½»¯Á½È¸¸°Ç»¼¸É¸µ¸¯Å¶¸¿ÈÇ´Á³»Á³¸³
Éǵ´¶³¿¸¯Çôɴǵ´¶°¼±È¼´È½Ç´³·´Ç½¯É¸»·°ÆÇȸƻȸǻ³°´Ç°ÁÇÆ¿ÈÇ´Á ´¿¸¯¯°¸ÆÁ¸°Ç» Á±´¿´Çµ´¶´Á±´¿¾¸¯ÈÁ±½°¯½·½´¿¸¯´´»·°½Ç´Á³¾¸¯¾¸ºÀ´·»Ã
¸°Ç» ³»¸¶É°º¯´³¸Ç³Çôɴǵ´¶ÈºÈ³¯½·³°´ÇÁÇÆ¿¼¯¼±Ç´Á»°¯³É´½²Æ» ³¸¶´·»ÃȺ¾¸°´¾¸ºÀ´·»ÃȺ¾¸°»·°½Ç´Á³È¯È½°´Á±½°¯½·½
¯´³°´È¶³µÇ´Á¸È°Ç´Á»°¯É¸»·°ÆÇȸƻȸǻ¼¸Ç½´¯È¸»Ç´³·Ç´Á¼±¾¿¶´¸ ´ÃÈÉ»´»¯µ¸¹»¸´¼¸°Å¿ÉÈÇà ¯¼´¸°ºÆÂ²¾¸»´¶
¯»Ç´Á´»¸Ã¯¾¿¶´¸ Ç»
¯Á°ºÆÂ²
¼¸½º¶»Ç´³·¾¸ºÀ´°¾É¿È¾´¸º³²´³¸¸°Ç»¼¸»²¿À´É´Á´ÅÇ»´¸»Á°È¶ÈÀDz½¯½·Ç´Á
ÇȰº¯½·½Ç´Á³³¿È½
³»¸¶É°ºÇ´µ¶¸¯»È°¸°À½¹Ç²¯°´¹É¶¼¯ÆÇȸƻȸǻ¼¸¶Ã·³È¸½¶½ÆÇÇ´³·
»º´²°¸Á¯»¼¯¼±Ç´³·¼²¯Ç´Á³Ç´Éǰ²È¼¸Ç½´¯È¸ ²°¸Á¼¯¼±´ ¼²¯Ç´Á°¯
¾´È¯Çȳ»¸¶É°ºÉ´¸³»Çµ´¶Ç´Á³¾¸¯Èȸƻȸǻ¼±Ç´³·³µ¸¶¯¸²º½ÇÉ´¸·¸Èý³ ȸ´¼¸¶¸·È´½¯´´¸°¯É´Ç´Á»¼²¯³ÈÁ¸¯½È³Ç¸µ±¯½·È¼¸½º¶´Ç½¯´²°¸ÁȺ¾ºÈ
»´Ã¸¿³È´Á¾´È¯Ç ´¸°¯É´Ç´Á³ÈÁ¸¯½È³Ç¸µ±¯½·¼¸½º¶´Ç½¯´Ç´³·Ç´Á³²°¸Á¼¯³Ç´Éǰ²È¼¸Ç½´¯
¾¿¶´¸¸°Ç»Ç½´È°È¶¿ÆÉ¿»¸´ÈÁ³Ç½´È¸ºÇ´°¸¶»°È¶¿¼¸½º¶»Ç¯´´Å³¸°±»ÁÈÇ´Á ³Ç´É¾¸²½¯½·²°¸Á¯»¼¯´¼¸¶¸·È´½¯´
ǽ´È´¿¸¯´¸»¯½ÆÉ¿»¸´ÈÁ³Ç½´È¸ºÇ´°¸¶´¿¸¯¸Ç´¿¾° ÇȰº´¿¸¯´³ÈÆ´Ç´Áǰ³Ç¸µ¶»°¯ÇȰº°´È¶°´È¸»ÈÆÇ¯½Æ¯¿É»Ç¸µ¶Ç´Á°°
´ÃÈÉ»´»¯·¸¹»¸´¼¸°Å¿ÉÈÇà ±¼´¸²ºÆÂ²¾¸»´¶ ÇȰº´¿¸²´¹Çǰ³Ç¸µ¶Ç´Á¼±³²´³¸¸°Ç»
¯Á²ºÆÂ² Á¸±³¼¯Ç´Á³¾¸²³½¯Ç½±°´ÆÃÉÀ³´³¿Á·¯»È¾½µ»º³ºÇ³»½±»ÈÉÇ·´·¶Ç´Á°±
¸²Ç¸¯½¸°Ç» Äǯ°¯³¸È²Á³»¸Ã·³É¯ÇÇ´±´³È´»È»Æ»´¶¯½Æ¯¿É»Ç´¿ÉÉdz· $³¿Á·´¾´Á·»³¿½µÁ¸±³¯»È´¯³¿Á·¯»´¾´Á·»³¿½µ
ǰº ¼¯È Ǹ¯½ ¸°Ç ¸Ç°² ¯°Ç ÈǸà ¼¸¶Ã· Á°Ç¯ ³°´±½ É´¶Ã ¯³¸È ¼¸¿Ã°½ ·Á½¸È ¯Å¸Ç°ºÈ¸Ã»Á¯ƿ´¸È¾½µ»º¾¿¶´¸¸°Ç»´É¿È¾°¯»´Á»¹Ç³»±Á»ÈȯdzǴÁ°²
³¯½´·»Ç´¿É³¯´°¸¯»È³Å´Çȸ½°Æ»´¶´¯½Æ¯¿É»Ç¸¯½¸°Ç³²´½Ç´¿É³¯½·¿ ³¿È½¼ÉÀ³µÈ¾´¸º¾¿¶´¸¸°Ç³µ½Çµ¶¸ÈÇ» Æ¿´¸´¿¸¯È³¿È¾°¾º´³¿È»»º½
Ç´¿É°ÆÇ¼¸½º¶»¼¸¶Ã· ²Ç¸¯½¸°Ç»Ç´¿É¼È´¸»Á¯³¸È¸²º³»¸¶É°Ç´¿É³°´±Ç´Á¸È ²Á ¼¸¸»´ÀÇÆ³½ ƴȳ ¼ÅÁ »ÁÈ Ç´Á ¯»´ Ƚ½ É´ÀÇó ɸ° °Ç» É´ÀÇó Ç´Á° ³
É´¿°¸Ç´¿Éɲ¸½´µÈ¶Ã·³º¯»½Ç½±ÉÁȽ¾·Æ°»°¯»´²± É·ÈóÉÁȰ¼¸ºÉ´¶È³¿´É¶É¼ÅÁ½Æ´È³¼ÅÁ»ÁÈÇ´Á»º¯´³¯¿¸¿¶¸°Ç»³°´ºÇ¯³
´°´Ç´¿¸¯È¸Ã»Á¯´¼¸¶Ã· ²Ç¸¯½¸°Ç» Ç´¿É¾¸²´¸»Á¯³¸È Ç´¿É¸Ç¸¸È³°´±Ç´Á¸È ³½³°
´ºÇ´¯»Æ»¸¶¼¯´°¶´Ç»Æ»¶½Èº´°´Çǯȸȼ±´¼¸¶Ã· ²³°´±Ç¯È¸È¹¸Çż¸½º¶» ³¸»¯³É¶ÉÈÇ´Á°¶»¸»È³Ç´Á°µÉÈ´°³É¸°Ç´Á°´
³È´»È»Æ»¶»¹¸Çų·½»³»Á½»½ ´»¯»ºÈÇȰº·½´¶³´³¯·»³´¶º³´³Æ¿¯³Ç´Á¯½Æ¯¿É»¯¼¸ÅÇȳ¿´½ÈÇ´Á°·
Ç´³·¾¸ºÀ´°¾É¿È¾´¸º³²´³¸¸°Ç» ¼¸»²¿À´³Á´ÅÇ»´¸»Á°È¸¶È ÀDz½¯½·Ç´Á´¿¸¿È ǰ´ÀȳÇȰ½Æ´»¶³Ç´Áȳ²»´¶º³¯·»³³²´³¸¸°Ç»°ÇȰ´¯ÇÆ¿´Ç´Á°È½½¾¸¯
¼¸²²´¶½È ÁÀ´»Ã¼¸Ç²¿ É´¶Å¿³´É´½´ÇÉ»
ʢ
דפוס ספיד פרשת כי תבוא תשפו- טועמיה 39
¶Ã·¶É´Ãǯ´´Å°¾¸¯¼¯´É¸°»Ä´¶½´¸Á½È¯´º´É»³¯½´·³É¯¯¸°½´É¸°³¹´É» ¼ÉÀ»°¯°µ°È´½»´»¹¸ÇÅȺ¯´³ ȸƻȸǻ ¼¸¶Ã·³È¸½¶½·Á½¸È²Á¼¸½º¶»
³¯½´·¯¸°½´¿¸¯ ¯½·ÉÇ´ÃÁ½¸²º´°È¸È»ºÇ´Á
Ä´¶»´Â´ÆÈ½³²±¿º½¯½·É¸°³¼¸¿Ã»´Â´ÆÈ½³²±¿º½³¯½´·³¼¯¸À´¸¸°Ç»° ȸ ¯½·´²±¿ºÈ³ÇÁȰ´´¿½½¯Å´¸³ÇȰÉÁ´ÅÇÁ±´¿³ÇȰɸµº´¸»ÁȸÈÇ´Á³¿È½
ǯ´´Å°¾¸¯¼¯ÈǸ¯½¸°Çǽ¯È³½»Á¹»´³ ¯¿¸½¯¸´³»¸À´¸¸°ÇÉ·¸ÈÇ´¯¸° Ç´³· Ç´Á»»·°¯°¸ÆÁ¸°Ç» Á±½°¯»´¯È½°ÆÇ¯½·½»¯Á½È¸¸°Ç» ¼¸É¸µ¸¯Å¶¸¿È´¸»Á
¯½·¶Ã·¾¸¯È¯¼¸¿Ã°°»º³Â´±¼¯È¸À´¸¸°Çǽ¯¹º»Á´³¯½´·¯¸°½´¿¸¯¶Ã·¶É´Ã ¯°¸ÆÁ¸°ÇÉ·¸È»¼±¯½··¸À³´¼À¸Æ°°¶Éȼ¸É¸µ¸¯Å¶¸¿È ¯È½°¼±¯½·½´¿¸¯´
³¯½·½³Å´Ådz¯½´·¾¸¯È ³ºÆÂ²´¸Ç°²°Ç¯´°½»Ç´ÉÀ¸´³Å´Ådz¯½´·¼´È½ ³¸¶´ºÈ¿°ÆÇ¯´³¯½·½Ç´Á³»ÁÇÉ´¿³ÇȰ³È´¿¸¿Èȳ½¾¿¶´¸¸°Çǽ¯»·°´¿¸¯È
»»¶ ¯³¸È¹¸ÇÅÆÇǯ´´Å°¶Ã·¯³¸È¸²¾¸¯¯Ç¸¯½¸°Ç»Á¼¸Ç°²¸¿È°Æ»´¶¯¿ÆÀ½» ¯È¸Ç³»ÁɯµÇ½¯ ¯¾´È»» Ç´³·´Ç´Á³»¯ÇȰ³»·°·¸Èý³»È¾¸ºÀ´·»Ã»°¯
»ºÈǰ´ÀÈǸ¯½¸°Çº¯»È´É¸°°¶¿´½º°È¶¿¼¸¿Ã»´Â´ÆÈ½³½¶¿´½°¯Æ´´²°¶Ã· ·¸Èý³ÉÁ²¾¸¯¸¯²´´°È¾½¶¿°Ç´¸»ÁÆ»´¶´ÇȰ³°Ç³´¸»Áȸ¼¯¼±´É¸µºÈ¸°
ɸ°³¹´Éº³¿¸²¾Éý³ ¸°Ç´Ç½¯ °¾´È»»°´È¶´¿¸¯¾º»´²²´Ç½°¯´³È¯Ç½±°´°È¸¸´É¸µºÇ´Á¸È°ÇȰ»·°»
¸¿Ã½¯½·É¸°³¼¸¿Ã°´¸Ç´¶¯´Ä´¶»´¸ÃÇ´³·É¸°³¼¸¿Ã»°»º³¸ÃǵÁ»¯¸°Ç» ± ¼¸É¸µ¸¯Å¶¸¿È°¯Ã¸À³»Á¾¿¶´¸
´¸»´È¹Ç²³¯Å´¸³¯½´·È °Á²ºÆÂ²
¯½·É¸°³¾Ã´¯»º°¯Ç¸É°¾°³²´³¸¸°Ç»² »°¯´¸Ç´¶¯½ÈÇ´Á°Á±¿°ÆÇ¯²Ãǰ»Á±½°¯½·½´¿¸¯È¼¸É¸µ¸¯Å¶¸¿ÈÇ´Á³»Á´¸³
°Á´ºÆÂ² Á±´¿¾¸¯È´¸¿Ã»½¼±Ç´³·¾¿¶´¸¸°Ç» Á±´¿´Çµ´¶´Á±´¿È¸È¯½·´¸¿Ã»½ÇȰ°Á±¿
Á±´¿´Çµ´¶´
¸¿¸½ ± ǽ¯¹ºÈ ¼³É´½È¸ÉÈ »³¯ ´ Á±½ ɯ½´·Èǰ´À´¸À´¸¸°Ç»ÁÆ»´¶¾´Á½È¸°Ç
Á±½B ³È´»È ¹´É½ ¼¸¿Ã´¯ ¸¿È° ÆÇ ³¯½·½ ¼³½ ɶ¯ »ºÈ ɽ³ ¾½ É´ÈÇ´Ã É´¯½´· »¸³¯½¾¸¯Èdz·½À¿¸ºÇ³¾°¯À´²¸°Ç ɸ°³¹´É»À¸¿º³´´Æ»¶¿È»³´¯°¼¸¯½·½³»º
³Ç´ÁȺ¼ÅÁ°Á±½°¯»´»³¯°´¯È½°ÆÇ¯½·½°ÆÇ²´´Çɯ»½¯@»³¯¯È½ À¿¸ºÇ³¾°¯À´²¸°ÇºÇ°´À»¯Á½È¸¸°ÇÈǯ°½ ¾¿¶´¸¸°Ç ¼¸¯½·½¼¸½º¶»¸³¯½´Çµ´¶´
¯È½°¯»´»³´¯°´Á±½°ÆÇ¯½·½ÆÃ´²´»»´±»³´¯°¯»´Á±½°´¯È½°¯½·½ ȸȼ¸½º¶º¯°¸ÆÁ¸°Ç´Á±´¿´Çµ´¶´Á±´¿¾¸¯¼±¹º»¸³¯½´Çµ´¶´»¸³¯½¾¸¯È¼Èº´
Ç´Á³È¼´È½Ç³¸·Ç´Á³»Áȼ¸É¸µ¸¯Å¶°ÆÇ´Á±´¿´Çµ´¶´Á±´¿È¸´»¸³¯½´Çµ´¶´»¸³¯½
ɯ ¯½·¸ Á±´¿³ ǽ´»²´½»É³°Æ¸¿´»¸Ã¯»´º¸³½´ÉÀɸ»´Æ°¯»´ ³É»°¿° ǽ¯¿ ¾»·°½
ȸ¼¸°Æ¿³½ºÈ³¯½·½³Ç´Á°³½³°´Ç´³·Á±¸»ÇÈ︯Èɯ´¯½·Á±¸»ÇÈïÈ
°Æ¸¿ ¯»´ ³°Æ´¿» ³¸»Á °È¶ ³¿½½ ¼¸ºÈ½¿ ¼¸·´¶ ³½ºÈ ³¯½·½ ³°»¶° ¯¸»´º ³° »¯Á½È¸¸°Ç» ¯½·¸¯È´¿³´ ¼¸É¸µ¸¯Å¶¸¿È´¸»ÁȸÈÇ´Á°¯»´ ³É»°¿°Á±´¿³ ǽ¯¿
³ÈÁ½ÇÀ´¶½º³¿¸¯È·Èô$¯»´¯¸½²³ÈÁ½ÇÀ´¶½º³°¸Æ¿ÇÀ´¶½¼¯¸È¯°ÇÆÃÉÀ³ »»º»¯°Á±½»»º»¯°³ ¯È´¿³´Á±´¿³ ¯°¸ÆÁ¸°Ç» ¯½·¸¼¸É¸µ¸¯Å¶¸¿È¯È´¿³
³°´Æ¿º¯¸³´ Á±½»»º»¯°³¯Æ´´²È´Ç²»´É¿´´º¯²Ãǰ»¯È½»»º»¯°¯»Á±½»»º»¯°¯»¯È½
³¯½·½¯´³È»º³°Æ¸¿Á±½»³¸´¯Ç³¿¸¯È¾´¸º³Ç´³·É½Æ´Ç½³ÄÇȳÉŸ°³¿È½ ´¸Ç¶¯»¯°´¿¸¯´¸¿Ã»½Á±½»»º»¯°È¼±³¼¸É¸µ¸¯Å¶¸¿È»°¯¯È½»»º»¯°²Å»º°
ǽ´»²´½»É³½Æ¸Ç¯»¼±»´º¸ÄÇȳɸ»´Æ´ÄÇȳÉŸ°É´°Ç» ¼¸¯½·³ ǽ¯¿È ¯¿´³°Çǰ³°Çɯ»¯È¯°À¯¸´¯°Ç»¯Á½È¸¸°»¶´½É¸µº³°È¸È³½´ÉÀɸ»´Æ¯È´¿³
Á±´¿³ ǽ´»²´½»É´°Æ¸¿¯»¼±»´º¸³½ÆÇÈÄÇȳÉŸ°Â¯¼ÆÇÈÄÇȳ½ ÄÇȳ ¯È½°¯½·½Á±½»»º»¯°¯»È¸½Â¯È¼´È½¯´³¼¸É¸µ¸¯Å¶¸¿È°´½Á·¼¯³$¾¸²³³½
³ÇÁȳ·´¶º³É°¸Æ¿³½º´Ç´³·Á±¸»ÇÈ︯Èɯ´¯½·Á±¸»ÇÈïÈɯ ¯½·¸ ¸¿È°´¯È½»»º»¯°Á±½»»º»¯°³ÆÇÈǰ´À¯´³¼±¯½È´¯¯½·É¸»´Æ¯È´¿³´
³ÇÁȳ·´¶ºÉÁ±»ÇÈÃ¯È ¶Çï°Ç´Á´°¸È³Ç´³·É¸»´Æ¯È´¿³´´¸¿Ã»½Á±½»»º»¯°È¼´È½¯½¸·¼¸É¸µ¸¯Å¶
³²´³¸¸°Ç»Ç´³·¯½Æ¯¿É»³½²¯°Á±¿¯½·ÇȰ°Á±¿³½²¯´¸Å¶´ÇȰ´¸Å¶ÈǰºÁ ǽ¯³°Ç¯Ç°±¯´³È´¶°È½³É¯È¯´³¯É¸²°½´Ã½¯°À¯¸´¯°Ç¯»³´´¿°¯°Ç´»Ç½¯
¯½·ÇȰ³²±¿ºÈ³½²¯°Á±¿¼¯ ¼Á·¹¸Çųǰ²¸¿½½»¯´È¯´³´ ɴȸȯ°¸¿´º½À ¼´¸³¸¿¯´»
ÇȰ°Á±´¿³µ¯ÆÇȯȸdz»Áɯµ´¿ÈÈȸ´»´º¸¿Ã»ÁĸÇȳȺÆÇ¯½·½Ç°ºÁ³ ¼´¸³»º¯¸°½´¹¸»´½°¼±ÇµÁ¸»¯¸°Ç» ¯½·¯½Æ¯¿É» ¼À¸Æ°°¶Éȼ¸É¸µ¸¯Å¶¸¿È
¯Ã¸À³»ÁÆÇɯµ´¿ÈÈȸ´³½²¯°Á±´¿³³²´³¸¸°Ç¯½·½³µ°ÆÇȾºÈ»º´¯½·½ ¯³¸¹¸ÇÅȲ½»» ¯È¸¿³´ É´ÇÆ³»»´º¸È ¯È¿³´ °¸Éº³»°¯ ¯È´¿³´ ǽ¯¿ÈÇ´³·´»´º
ÇȰ²±¿ºÈ³½²¯°Á±´¿³³²´³¸¸°Ç¯½·½µ¯È ¼¸É¸µ¸¯Å¶¸¿È»¯Á½È¸¸°Ç»È´¿¸¿Èȳ½½É´ÈƳ»¾¸¯´¯»´ÁÆÀþº´É¶¯É°°¯È¸¿
¯´³¯È¸¿´²²´Ç½°´¿¸¸³²¼À¸Æ°¾°¶É¼¯¯°¸ÆÁ¸°Ç»¾º´¯È½°¼¸¯½·½
´ÃÈÉ»´»¯°º¹»¸´¼¸°Å¿ÉÈÇà ´¼´¸µºÆÂ²¾¸»´¶
´ÃÈÉ»´»¯ º¹»¸´¼¸°Å¿ÉÈÇà ²¼´¸³ºÆÂ²¾¸»´¶
¯ÁµºÆÂ²
¯Á³ºÆÂ²
ÉÁ²»¾¸¯¾¸²³¾½ÈǰºÁ´½Èȼ¸°ÈǰºÁ´»¸Ã¯¸¿¯Á½´È ǰºÁ ³Ç´É°Ç½¯¿
¾¸½Ç°ºÁ¯Äǯ³»Á»²±³¾¸½³²»´¶³½Ç½´»È¸´Ç°ºÁ°¯½¸·´³²»´¶°¯½¸·¸Ç³È ¼¸¯½·½¼½ÅÁ¼³È¼¸½´ÉÀ¼³¼¯¼±¯½·¿¼³°Á±´¿³¼¸È²Æ´½´É½³É¸»´Æ³¿È½
ǰºÁ¼±´Ç°ºÁ´½ÈÈ»ºÇ°ºÁ¯³²»´¶³½ÈÈ»º³²»´¶³½¯½È´¯Äǯ³»Á»²±³ ¶´½³ÆÇ¯»´
Äǯ³»Á ǽ´»²´½»É¼¸°È À¸¿º³»¯´³È»º°Æ¿¹Ç²¶´½°Á´±¿»ÇÈïȾ´¸º¼¸°´Æ¿ÄÇȳɸ»´Æ´³»°¿É¸»´Æ
³Ãų¯½´·ÆÃÀ·Á½» Äǯ³»Á ²´Áǽ¯¿ ¯¸Å´½Ç½´È¾¸¯ÈÇ´³·¼³°Á±´¿³¼¸½´ÉÀǽ´È°Á±¿È¾´¸º¯½·¼ÅÁ°Á±´¿³¼± ´ÇÁÈ
¯È´¿³´Á±´¿³ ǽ¯¿ÈÇ´³·¼É´¯¯È´¿³¼±´³½ÅÁ³¯½´·°Á´±¿»¹¸¸ÈȺÆÇ³¯½´·
¯´³È»º ÄǴȳ ȴDz»¾¸¯´¼¸»²Ç¸¼¯Â¯´ÄÇ´Èȼ´Æ½»º ÄǴȳ ǰºÁ°Ç½¯¿ ¯È½»»º»¯°¯»Á±½»»º»¯°¯»¯È½»»º»¯°Á±½»»º»¯°Èɯ
Ƕ¯½È¯½·¸¯»¼¸»²Ç¸È³È°¸³Ç°ºÁ Äǯ³»Á ǽ¯¿³´¼¸°ÈǰºÁ¼±´ÄÇ´È
¼¸°¯½·¸¯»³È°¸»ÈǰºÁȯǰÀ¾¸¯³¯½´·¼´Æ½¼¸³È Á±½°¯½·½³½´ÉÀɽ³É¸»´ÆÈ´¿¸¿È
¯»´ÇȰɸµº´¸»Á¾¸¯°Ç°´²½È»³¯°³¯½·½¾¸¯ÈƸ¸²»È¸¯¸¸¶°Ç²³¸Ç°³²´³¸°Ç»
³Çþ¸¯È³½²¯´¸Å¶´ÇȰ´¸Å¶ÈǰºÁ·Á½»´¯½·Ä¸ÇȽ³ÆÇ ÄǴȳ ȴDz»¾¸¯ ¾¸²³º´Ç¯³»Á½¼¯ÈÄ´¶°½³º´Ç¯³»Á½¼¸¿Ã°¶´½¾¸¯ÈÁ½È½´´º´É°¶´½É¸µº
»º³²»´¶³½Ç½´»È¸´Ç°ºÁ°¯½¸·´³²»´¶°¯½¸·¸Ç³ÈÉÁ²»¾¸¯¾¸²³¾½È³°Ç´ ÆÇ¯´³Á±½°¯½·½³½´ÉÀ¼¸È²Æ´½É¸»´ÆÈ´¿¸¿Èȳ½´ »³¯°¯½·½Èǰ¯º¼ÅÁ³
³½¯½È´¯³½²¯´¸Å¶´ÇȰ´¸Å¶ÈǰºÁ¯´Ç°ºÁ´½ÈÈ»ºÇ°ºÁ¯³²»´¶³½ÈÈ ´ÈÁ¿È¼´È½¼¸¸²¸³¼¸¯½·½ÇÉ´¿´È½¸Èȼ¸È²ÆÉ´½ÅÁÈÁ½È½´¶´½É¸µº³°È¸°
³µÇ°ºÁÉ´°Ç» ÄÇȰ ǽ´»²´½»É³°Ç´³ÇÃǰºÁ¯³°Ç´³Çó²»´¶ Ç´À¯³Ç°²»À¸À°
³¸³³µÆ´ÀûÁ¸±½¯°¸ÆÁ¸°Ç³¸³Èº´¯Ç²¿½»À´¼¸»¸Ã¿³´²´ÇÁ³¯¸°³» ´³¿¸½»°Å³ ³°¶Ç»¼ÅÁ³ÂȰǰ´²½¾¯º´Ç°¯º¼ÅÁ³¾¸²´Ä´¶°½³º´Ç¯³»Á½¼¸¿Ã°½¶´½¸¸°¯»
¼¸°È ³È°¸° É´»²± É´¸Ç°¹» ȸ´ ¼¸° É´»²± É´¸Ç°¹» ȸ ³¹¸ÈÁ½ ´°Ç ³½ ǽ´¯ »Æ²¾½¸À´³¯½·³ºÇ´¯»³ÃÈ»°¯
É´¸Ç° ¹» ȸ ɴɽ ²¸½ ¼¸» É´²Ç´¸ ¸»½»¸¯ ³È°¸°È ɴɽ ²¸½ ³È°¸°É´»´Á ¸»½»¸¯
Ǹ´´¯°Èɴɽ²¸½Ç¸´´¯»É´»´Á¸»½»¸¯Ç´¯°ÈǸ´´¯°É´»²±É´¸Ç°¹»È¸´Ç´¯°É´»²± ´¿¸¿Èȳ½´ Ä´¶°½³º´Ç¯³»Á½¼¸¿Ã°½¶´½´¼ÅÁ°¶´½É¸µºÈ¸°Ç°´²½¾¿¶´¸¸°Ç»
³¹¸ÈÁ½´°Ç³½É´É½²¸½Ç´¯»É´²Ç´¸¸»½»¸¯ ¼´È½¯½·½É½°ÆÇ¾º»´ÈÆÈÆÉ½³¶´½É¸µº°Ç°´²½¾º¯ »¸³¯½ ¯´³¯½·¿È Á±´¿
¼´È½³¯½·½³°Æ¸¿¼¯ÆÇ´Ç°¯¼´È½¯½·½´¿¸¯³»¸°¿°»°¯³»´Á´ÉÁÆ´°³¯½´·
²»¶¸°È´¸»º´¿¸µ¯³ Æ´À𵽴ǽ´³²»´¶³¾½Ä´¶¼¸°È¸³È°¸°È¸È»º ɽɸµ¸Å¶°Á±´¿³´¿¸¿Èȳ½½Á±´¿»»º°»¸³¯½È¾¿¶´¸¸°Ç»³¸¯Ç¶´½°Á´±¿»¹¸¸ÈÈ
ÄǯÄǯ ǽ¯¿»´²±º¾·Æ³¸°È´¸»ºÉ»»´Æ½¼¸½³½ÆÇ°´È¸³½¼¿¸¯¼¸¿´°³ÈÇ¿² Á±½È¸Ç³¯½·´¸»Á»¸³¯½Ç¶¯É¸µ¸Å¶´É¸µ¸Å¶°Á±´¿´¯Ç¶¯É¸µ¸Å¶»Á»¸³¯½´
¼²¯¹¸¿¸ÈÇ´ÃÀ¹ÆÈ¿È¼È½¼²¯ ³Ç°²Á´½ÈÈÇ¿³Åǯ» ³Ç°²¸Á½ÈÄǯ É´½È¸¿È½¯½·´ÂǷ޲¶¯¼È½¯´³È»º»»º³³µ´¿¸¿È¸Ç³È¯´³²¶¯¼È»³¯´
³´´»½ ¯É¸²°½´Ã½¼²¯ °´¿±»³Å´Ç´¹¸»Á³¯Ç³¯¿³½¸»± ¹Ç²°¹½Á³´´»É¿ ²´ÆÃdz¿½ Ƕ¯É¸µ¸Å¶º»Á´´¸»Á»¸³¯½Ç¶¯Ç°²´É½É¸µ¸Å¶°Á±´¿³»°¯¯Ã¸À½´º¸Çó´Ç´³·
¸¿È¾¸°³Å´Ådz¯½´·°Ç°´²½¯È¸Ç°´¼¸ÃǷ޾¸¯¾º»´¼³É´½È¸¿ÈȸdzǴ³·
³¸¿Àº¯³¿È¹É´¯ Á±½»»º°»º³È¶Ã·¶É´Ã¼³¸¿¸°¾¸¯È¼¸»²±½
»Á¹´Çº¯´³Èȶ¿¸É¸¯Ç´²Á´´»¸Éº»³É¶¯¼ÁïÉÇ´Éǰ¯¿´³°Çǽ¯À¿¹´É°À¿ °Á³ºÆÂ²
¹´Ç°È´²Æ³Ç½¯¸»Ç½¯²¸À¶³¾´Á½È¸°Ç¸¿Ã»¸É¯°Èº´¼³¸¿¸°½²´ÇÁ¯Å¸¼¸½¸»°Å³
¸½»´Á°¸É¯Ç°¯»È³¸Ç°¼³¸»Á¯¸°¯¸¿¯Â¯¸½»´Á°¸É¯Ç°¯»È³¸Ç°´¯¸°³¼³¯´³ ÈÇÃɳ»»´º¸´¿¸¯Á±½Ç½¯¿³´»³¯°´¯È½°´Á±½°¯½·½°ÆÇ²´´Çɯ»½Ç½´¯¸À´¸ Ç
¼¸²»´¸ ¾¸¯ ³´´È ¼Ç´°¸Á´ ¼È¸½ÈÉ ¾¸¯È »º ¸Ç³È É´¿ÁǴû À¿» ¹´É° À¿ ³µ° ³¸³´ »¸³¯½¸¸°¯» »³¯° ´¿¸¿Èȼ±´»¸³¯½°¯´³ÆÇ´»´º°Á´±¿»¹¸¸È¯»¸Ç³È´·´Èú
³µ½³µ¼¸»²±½´ ´¸»Á»¸³¯½¯°Ç» ¯Á»¸Á»¾¿¶´¸¸°Çº¯»È´»³´¯¶Ã·½³»Á½»³Á¸±¿¶Ã·½³·½»
»³´¯ ³ºÈ½³°ÆÇ³»Á´´¸»Á»¸³¯½³»³¯È¸Èº ¾¿¶´¸¸°Çº¶Ã·½³»Á½»¼±¯¸³³Á¸±¿
°ÁµºÆÂ² ¸¿Ã»ÁÀÇø¿È²Å»³¯½´·À¸¿º³»¯»È³¸¸»Á»É¸°³¾¸°¼¸ÅÅ´¶É´¿´»¶¸±¸ÇÀ´³·¸½¸»¸°¶
´ÇȺ´³ÈǶ¯»¼½´Æ½°¼¸»º´¯É¯½´·¼¸¯½·½³½³°°¼¸»²»´²½³ÇȰ³´Ç°¸¯³³¿È½ ¶Ã·½³·½»¯´³¼¯¯°Ç»Ç´³·°Æ¿³²±¿º¯»È¯½·°Æ¿³²±¿ºÁ±´¿³Ç¸´´¯°É½³
³É½ ´ÇȺ´³¯»¾´Á½È¸°Ç» ³¸½²°´ÇȺ´³Ç¸¯½¸°Ç» ³½³°³³·¶È¿ ³¯½´·»°Æ» ¯´¶Ã·½³»Á½»¶¿´½°Ç°´²½ÆÇ´É´Àº°É½º¯´³È¯½·°Æ¿³²±¿º¯»È¯ɽ³½
ǰ¯¼´È½¯½·½Ç¸¯½¸°Ç»Ç°¸¯³¼¸»º´¯É¯½´·¯½·»ÇȺ³¹¸ÇÅÇȰ³³½³°³ »Á¯´¶Ã·½³·½»¶¿´½°Ç°´²½¸¸°¯»»¸³¯½¯´³È¯ Á±´¿ ¸À´¸¸°Ç´»¯Çƾº¸Ã»Á
@¯Ç½±°Ç¯´°¸Ç³·½¾´Á½È Ç´B³»¸°¿Ç°¯¼´È½¯½·½´¿¸¯´¸¶³¾½ °´É´ÀºÉ¯¼¸»·°½È´½ºÉ½»´É´¯¼¸»·°½¾¸¯¯°Æ¿³²±¿º¯»È¯½·½´¿¸¯¾º¸Ã
¾»³»²º³»´Á´ÉÁÆ´°³¿´½·³¯½´·¾¸¯È¸À´¸¸°Çǰ´À
ÆÇ¼¸»º´¯É¯½´·¼±¼³°¾¸¯³º´Ç¯¼¸»Á½¼¯ ³½³°°¼¸Ç´Á½´¼¸»²»´²½ÇȰ´Ç°¸¯ ɸ°³¼¸½º¶»³º´É°³¯½´· ¶Ã·¶É´Ã³É¯¸Å¸°¾¸¯´¶Ã·¶É´Ã³°È¸È»²±½³É°¸É
»´Ã¸È²Á »´Ã¸¸º ǽ¯¿È³»¸°¿É¯½´·¼¸¯½·½¼¿¸¯´³º´Ç¯¼¸»Á½¾¸¯°Ç°´²½ ³ÃÇ´È»´¯¼¸¯Å¶»³¯¸Å´³»»´º¸ÈÇ´³·¸À´¸¸°Ç»É¯Å»³¯½´·Â´Àȼ´È½¯½·
¼³½È»´É³´¼¸»º´¯É¯½´·É´¯½·½¼³¸ÅÆ´Á´È°¸¯»´¼¸Ç°´¶½¼²´Á°´Æ½Åȼ¸¿¯É ¶Éð ³²¸½Á³ À¿º¸³» ³¯½´· ¹Ç² ¾¸¯È Ç´³· ³º´É°È ³½ ɸ°° ³¯½´· ³½´Æ½°
°´Çº¾´±ºÉ´ÆÇ¸´¿¸¿È ¼¸È´»ÉºÉ°È¾¸¸¿Á»¼±¼³¸ÅÆ´Á¼±´È°¸É¯·¶°¸¸¶É°È° ¼¯ÈƸ´²½´Ç´³·³º´É°È³½É¸°°³¯½´·Ç´³·É¸°³³º´É°³¯½´·Ä´¶»³¶Éô
»ºÈ°¸¸»É¿½»Á¼ÅÅÆ¼¸»º´¯É¯½´·¼¸¯½·½¼¿¸¯ ¼¸Ç°´¶½¼²´Á°´Æ½ÅÈÉÁ»²´ ÉÁÆ´°³Å´Ådz¯½´·È¼´È½¯½·É¸°³³º´É°³¯½´·¼¯³µ¾Ã´¯°¼±¶Ã·¶É´Ã³°¾¸¯
´Æ½ÅȸûÁ¯¼¸¯½·½É´Ç¸ÃǯÈÈÆ¸´²½´¼¸»º´¯É¯½´·¼¸¯½·½¼¸¶»¼³È¾½µ dz¸·´¸À´¸¸°ÇÆ»´¶¹º»Á´
¾¸¯¼¿½¯´¼³¸ÅÆ´Á´¼³´È°¸°Ç°´²½È¾ºÉ¸È»¯´½È¸Ç°²ºÆ¸¸²»¾¸¯¹¯¼¸Ç°´¶½° ´ÃÈÉ»´»¯¯º¹»¸´¼¸°Å¿ÉÈÇà ³¼´¸´ºÆÂ²¾¸»´¶
¼¸¶»¼³È¾½µ»º¼¸¯½·½È°¸¸»É¿½»Á¼ÅÅÆÈ¯Ã¸À°È´²¸¶³ÇƸÁ¯»¯¹º°È´²¸¶ ¯Á´ºÆÂ²
¼¸Ç°´¶½º¼³¸Ç³¼¸Ç°´¶½¼²´Á°É´Ç¸Ã³´È°¸¼¸È´»Éº¼³¸Ç³É´Ç¸Ã´°´Ç°È¿È¾»¸¯
¼²´Á°´È°¸È´¿¸¿Èȳ½»°¯¼³¸Ç°²»º»¼¸È´»Éº¼³Ç°È¿°¼¿½¯ÈÈÇûȸ¹¯ ɸ°³ÉôÆÀ¯»Á»·´½´°»º³É½´É½ÇȰ»º¯È°»º³
³¯½´·¾¸¸¿Á»¯»´É°È¾¸¸¿Á»ÆÇ¯´³¼¸Ç°´¶½º¼³¼¸Ç°´¶½ »³¯³¹¸È½½´Ç¯´´Å´É½³»Á»¸³¯½´Ã´±¸Ç³¶Ã·¶É´Ã´Ç¯´´Å°È¸¼¯Ç¸¯½¸°Ç»¯
³º»³´¯Ç½±°¸½´¸³¹²³»Á¸½´¸¼´º¸ÀÉÁ¸½È»¼¸½´º¸À³´Æ
ʣ
דפוס ספיד פרשת כי תבוא תשפו- טועמיה 40
פנינים והארות בפרשת השבוע • עלון מספר • 611כי תבא
מאוצרות הפרשה
כל הנוכחים התפלאו :וכי רחל אמנו ,חלילה ,אינה לכל הפחות במדרגת ולקחת מראשית כל פרי האדמה אשר תביא מארצך )כו,ב(
ר' ישראל מרוז'ין?! ואם ביארצייט שלו לא אומרים 'תחנון' ,ודאי יש לעיין מדוע רק את הארץ ייחס למקריב )מארצך( ואילו את פרי
שהיום ,יום פטירת רחל אמנו ,אין לומר 'תחנון'! האדמה נקט בסתמא ולא פרי אדמתך? וי"ל ,אומר רבי צדקה חוצין,
חייך רבי שלמה זלמן והסביר במתק לשונו" :בנוגע לרבי ישראל מרוז'ין ע"פ הרמב"ם בביכורים פ"ב י"ד שכתב שהלוקח פירות תלושים
אינני יודע מה ההלכה ,שכן ה'שולחן ערוך' נכתב בדור שלפני פטירתו, ולאחמ"כ קנה הקרקע הוא מביא ביכורים .וא"כ י"ל דזה כוונת הפסוק:
ומשום כך אין בו התיחסות ליום זה ,האם לומר בו 'תחנון' או לא ,ולכן ולקחת מראשית כל פרי האדמה אף שהיא לא שלו ,ואם אח"כ קנה
נטיתי לא לפסוק כנגד אלו שרצו להמנע מלומר תחנון .אולם בנוגע קרקע אז זה נחשב לתביא מארצך ולכן צריך להביא ביכורים.
לרחל אמנו ,הלא ה'שלחן ערוך' נכתב שנים רבות אחרי פטירתה, ולקחת מראשית כל פרי האדמה )שם(
כשכבר היה ידוע שיום י"א במרחשון הוא יום פטירתה ,ואם לא נכתב יש להקשות הרי רוב שבעת המינים הם פרי העץ ומה טעם כתב פרי
שם לדלג על 'תחנון' ביום זה – חובה עלינו לאמרו!") .לאור הנר( האדמה? וי"ל ,אומר הפרדס יוסף ,שכשמניח את הגמי על הפירות )דין
המסות הגדלות אשר ראו עיניך האותות והמופתים הנחת הגמי )חוט אדום( הוא מיד כשמבכר( הוא עדיין בוסר ואז מברכים
הגדולים ההם ,ולא נתן ד' לכם לב לדעת ועיניים לראות עליו בורא פרי האדמה.
ואזנים לשמוע עד היום הזה )כט ,ב-ג( וענית ואמרת וכו' ארמי ...וירד מצרימה )כו ,ה(
כאשר נמלטו מאות תלמידי ישיבת מיר שבליטא אל העיר שנחאי אשר פירש"י בקול רם .והקשה בספר חנוכת התורה הא איתא בברכות לא.
בסין ,ישבו ולמדו בהתמדה רבה בבית הכנסת המפואר 'בית אהרן'. דהמגביה קולו בתפילה הרי הוא מקטני אמנה ,כי הוא כאילו אומר שאין
למרות החום המעיק ואחוזי הלחות הגבוהים .בהיכל הישיבה נקבעו הקב"ה בוחן ליבות? ותירץ דכל הטעם שאסור להגביה הקול משום
מספר מאווררים בשביל להקל ,ולו במעט ,מהחום הכבד .והנה ,באחד שכשמגביה הרי הוא כאילו אומר שאין הקב"ה בוחן לבבות ומחשבות,
הימים ישב המשגיח הגה"צ רבי יחזקאל לוינשטיין זצ"ל במחיצת אבל כאן הרי הוא אומר מפורש ארמי אובד אבי ופרש"י ביקש
תלמידיו ,כאשר מאוורר משגר לכיוונם משב-רוח מרענן ,שאל במחשבתו לעקור את הכל וחישב לו הקב"ה כאילו עשה וא"כ הוא אומר
המשגיח" :מי הוא זה המנשב עלינו?"" .מה השאלה"? השתאו שומעי מפורש שהקב"ה קורא מחשבות ולכך אין חשש שיאמר בקול.
השאלה "הלא המאוורר פועל במלוא העוצמה ,והוא המנשב עלינו". גם כל חלי וכל מכה אשר לא כתוב בספר התורה
"אבל איך המאוורר משיב עלינו רוח נעימה כזו?" לא הרפה המשגיח. הזאת )כח ,סא( 'כל חלי וכל מכה' – זו מיתת צדיקים )מדרש(
הפליאה גברה בקרב התלמידים .אחד מהם התנדב לענות" :הן למאוורר בספר "תורות ועבדות מבית רבותינו" מסופר ,שבעת בקורו של
כנפיים המסתובבות במהירות ובכך הן גורמות לרוח לנשוב"" .מה הנכם האדמו"ר מסאטמר בירושלים עיר הקדש בשנת תרצ"ב ,התפלל באחד
שחים!" העמיד המשגיח פני מיתמם "אני מביט על המאוורר ואינני מבתי המדרש שבעיר .אחרי שסיים הש"ץ את החזרת השמונה עשרה,
רואה כאן שום כנפיים!" חייכו כולם במבוכה ,ואחד מהם ענה" :כנפי נשמע קול דפיקה על הבימה.
המאוורר בוודאי קיימות ,אלא שמרוב מהירות הסיבובים הן אינן שאל האדמו"ר" :דפיקה זו על מה ולמה?" והסבירו לו שכך המנהג כאן
נראות". להודיע לש"ץ שלא יאמר תחנון ,ויאמר מיד קדיש .והיות והיום הוא יום
"הנה לכם!" – קרא המשגיח בנעימת מוסר – "וזאת רציתי ללמדכם! ההלולא של אחד מן הצדיקים ,הכה שמש בית הכנסת על הבימה ,לסמן
כך הוא בדיוק בכל מאורעות החיים ,את הכל מסובבת ההשגחה לש"ץ שלא יאמר תחנון.
העליונה ,כל חיינו רצופים נסים ללא הרף ,אלא שמרוב מהירות סיבוב אמר האדמו"ר זצ"ל בדרך צחות ,שאולי זוהי כונתם ז"ל במה שדרשו
המאורעות ,אין רואים את יד ההשגחה המסובבת את כל הסיבות ללא על הפסוק "מכה אשר לא כתובה בתורה" זו מיתת צדיקים - ,שאם מכה
הפסקה ,אבל כל מה שקורה -הוא נס בהשגחת הבורא". על השולחן כשיש ברית מילה או חתן ,שאז על פי ההלכה אין אומרים
תכלה שנה וקללותיה תחנון ,הרי זו "מכה" הכתובה בתורה ]שהרי כך נפסק בשו"ע[ ,מה שאין
כתוב בגמרא מגילה )לא' (:תניא רבי שמעון בן אלעזר אומר ,עזרא תיקן כן במקרה דנן,שה"מכה" אינה כתובה בתורה ,כי על פי ההלכה אין שום
להן לישראל שיהו קורין קללות שבתורת כהנים קודם עצרת ,ושבמשנה היתר שלא לומר תחנון בהללוא דצדיקיא ]כידוע דעתו בזה ,שרק ביומא
תורה קודם ראש השנה ,מאי טעמא אמר אביי ואיתימא ריש לקיש ,כדי דהלולא שעושים סיום הש"ס ,אין אומרים תחנון[.
שתכלה שנה וקללותיה' .ולכאורה יש להקשות ,אם הטעם הוא משום ועל רבי שלמה זלמן אויערבך זצ"ל מסופר ,שפעם התפלל בבית כנסת
תכלה שנה וקללותיה ,א"כ עדיף יותר שלא לקרוא כלל בקללות ולא אחד בשכונת "שערי חסד" .היה זה בתאריך ג' בחשון ,יום ה'יארציט'
להזכירם ,ומה הענין דווקא לקרוא הקללות .הרב ברוך רוזנבלום של רבי ישראל מרוז'ין ,וכשהגיעו ל'תחנון' ,דפק אחד החסידים על
שליט"א הביא בשם ספר "תפארת יהושע" ,שכמו שמצינו לגבי ה'בימה' והכריז" :קדיש!" כלומר :היום לא אומרים 'תחנון' "...ולא ידעו
קרבנות ,כתוב בגמ' מנחות )ק"י' (.כל העוסק בתורת חטאת כאילו הקריב מה לעשות .רבי שלמה זלמן זצ"ל שמע את הנדון והכריע" :אפשר
חטאת ,וכל העוסק בתורת אשם כאילו הקריב אשם' .כך גם לענין להמשיך!" ובאותו יום לא אמרו 'תחנון'.
פרשת הקללות שעל ידי לימוד וקריאת הפרשה נחשב לנו כאילו וכבר שבוע לאחר מכן ,ביום י"א בחשון ,יום פטירת רחל אמנו ע"ה כשהגיעו
באו הקללות ,וממילא לא יבואו עלינו רעות .ולכן תיקן עזרא לקרוא ל'תחנון' צעק אותו אחד" :קדיש!" והפעם ,למרבה הפלא ,הורה רבי
בפרשת הקללות שתכלה שנה וקללותיה ,אמן כן יהי רצון) .מדשן ביתך( שלמה זלמן זצ"ל לומר 'תחנון'.
טועמיה -דפוס ספיד פרשת כי תבוא תשפו 41
אלול
ההזדמנות
בהתקרב הימים הנוראים ישנם אשר חשים כמו לפני טיפול שיניים" :אין ברירה צריך לעבור את זה" .כביכול היה ראש השנה עונש אשר גזר הקב"ה
עלינו לסבלו פעם בשנה .אלול ,סליחות ,עשרת ימי תשובה ,וידוי ...כל אלו מהוים סיבה ללחץ אצלם.
האמנם זאת היא מהות ימים אלה? ואולי מדובר בחלון הזדמנויות נדיר ,מתנה חד שנתית ,אותה מעניק לנו הבורא בכדי להקל עלינו לעשות את
מה שתמיד רצינו ושאפנו אליו? אם רק נחשוב איך היינו נראים לולי הימים הנוראים יהיה זה מפחיד!
נתאר לעצמינו אדם החי שמונים שנה ויותר ,ללא אלול ועשרת ימי תשובה .שגרת החיים הרגילה אותו לבזבז את זמנו ומנעה ממנו לדקדק בהלכה.
בחשבון הבנק הרוחני שלו נצברו מאות אלפי עבירות שונות ומשונות ,ומידותיו המוזנחות כבר העלו אבק ,שכן מעולם לא חשב לשפרן ולתקנן.
את מאות האנשים בההם פגע והעליב כבר שכח מזמן ולא טרח לפייסם .ותפילותיו אינן עוד "עבודה שבלב" ,אלא עבודה שבפה .ועוד כהנה וכהנה
חטאים ורעות רבות ...מה יעשה אדם זה ביום הדין וביום התוכחה? כיצד ישא את פניו כאשר יעשו עמו חשבון לאחר מאה ועשרים?! אם כן ,חסד
גדול עשה עמנו ה' אשר העניק לנו את ימי הרחמים והסליחות ,בהם התשובה מקובלת יותר מבשאר ימות השנה .ומתנה יקרה זו מקבלים אנו לא
רק פעם או פעמיים בחיינו ,אלא בכל שנה ושנה ,בין אם מגיע לנו ובין אם לא ,פשוט מתנה...
אין זה טפול שיניים כלל וכלל .לא סתם "חייבים לעבור את זה" אלא "משתלם לנצל את זה"! ימים אלה קוטעים את שגרת חיינו ,ומעוררים אותנו
מתרדמת הזמן .זאת ההזדמנות שלנו להשתנות ולהתחיל דף חדש .את התורה נלמד בהתמדה וברצינות ,התפילה תהיה תפילה ולא הצגה.
את הנפגעים מאתנו נפייס ,ואת מידותינו נתקן וניישר .כעת ,כאשר מגיע לגיל שמונים ,המצב יהיה הרבה יותר טוב ...ואם אכן ניצלנו כמה "אלולים"
כבר הגענו לפסגות אשר לעולם לא היינו מגיעים אליהן סתם כך.
יתרה מזאת ,בספר החינוך )מצוה קפ"ה( כותב שאילולי היה יום אחד בשנה לכפר על עוונותינו ,לאחר מספר שנים היה מתחייב העולם כליה מרוב
עוונות! לזאת קבע הקב"ה יום כיפור אחת בשנה.
אם כן ,עלינו לשנות את מבטינו כלפי הימים הנוראים ,ולהבין כי הנם נורא נורא חשובים ומועילים לנו בהווה ובעתיד .את האלול הזה לא נחמיץ,
לא נתנהג טוב רק בכדי לעבור את יום הכיפורים בשלום אלא חודש זה יהווה התחלה חדשה לדרך חיים נכונה ,כזו אשר תמיד חלמנו עליה וחפצנו
בסיסי לדעת מה הם כוחותינו ,מה יכולותינו ,איך וכיצד ברצונינו להראות בעוד עשר ועשרים שנה ,ולעשות כבר כעת להשיגה .נערוך חשבון נפש בס
להגשים את שאיפת חיינו .אכן ,זהו ח ודש של הזדמנויות ,חודש הרחמים והסליחות) .הרב יחזקאל ברקוביץ ,גליון במה תורנית( את הצעדים הראשונים בכדי ל
פינת ההלכה
קטן ,שלם ומאכזב :הבייגלה שאיבד את הבכורה לקוגל
הציבור לקידושא רבא "...מכריז הגבאי .מוישי בן העשר מתרגש ,ואפי' אינו מאזין לרגל מה מתקיים הקידוש ,העיקר "הרב יענקל לוי מזמין את הצי
יש כיבוד ב"ה .אביו של מוישי מתיישב ,ועל ברכיו מושי הצדיק ,אשר שומע בקול הגבאי המבקש מן הילדים שלא לישב על חשבון המבוגרים.
ובטרם יברך בעל השמחה 'בורא פרי הגפן' מתמלאת צלחתו של מושי מכל הבא ליד ,עוגות ,דג מלוח ,ואפי' שמיניות בייגלה ,ועליהם חונים
קוגל ירושלמי ומלפפון חמוץ ...תיכף לאחר ברכת 'הגפן' נוטל מושי מזלג ומבקש לברך על הקוגל החמים ,אך כאן עוצר אותו אביו ואומר:
"מוישי חביבי ,ברך נא את ברכת 'מזונות' על הבייגלה ,ורק לאחר מכן תטעם מן הקוגל .אל תדאג ,הוא לא יתקרר"" .מדוע?" שואל מושי,
"הלא הקוגל המשולש גדול יותר מן הבייגלה עשרת מונים"" .נכון" ,משיב אביו" ,הקוגל אכן גדול וחשוב ,אך הבייגלה הקטן הינו שלם ,ועל
כן חשוב הוא הרבה יותר ,ועליו יש לברך) "...כדאיתא בשו"ע או"ח סי' קס"ח ס"א( .מוישי הקשוב מושיט את ידו אל עבר הבייגלאך שבצלחתו,
ולפתע מתערב אברך תלמיד חכם היושב לצידם וכנראה שמע את שיחתם" :כמדומני שבנך צודק ,אך לא מן הטעם שאמר ,אלא משום שהקוגל
חביב עליו יותר מן הבייגלה ,והלכה היא שחביב עדיף וקודם" )כדאיתא שם סי' רי"א ס"א( .הוויכוח הסוער מסתיים רק לאחר שאברך נוסף
פותח משנ"ב ומראה לכולם את מסקנתו )בסי' רי"א סק"ד( דשלם עדיף אפי' אם החצי חביב עליו יותר ,וראייתו בשעה"צ מסי' קס"ח הנ"ל
דפת שלמה קודמת לפרוסה אפי' אם הפרוסה עשוייה מקמח נקי ]ומסתמא חביבה יותר[" .אבא" שואל מוישי" ,אז מה למעיישה?" "נראה
שעליך לברך על הבייגלה" מסכם אביו ,לא לפני שמחליף למוישי את חתיכת הקוגל הקרה בפרוסה חמה אשר זה עתה הוגשה ויועדה עבורו.
מושי הקשוב כבר כמעט ומושיט את ידו לברך על הבייגלה השלם כפי שהורה לו אביו ,אך רגע לפי שהוא טועם ניגש אליהם אברך נוסף
שהקשיב לכל השקליא וטריא .הוא פתח בפניהם את הספר "שאל בני" והראה להם את הלשון המופיעה שם' :שאלה בדיני קדימה שלם קודם
לחביב .אם לפניו פרוסת עוגה שחביב עליו וביסקויט שלם ,מה הדין? תשובה :שמעתי מהגרי"מ שטרן שליט"א ,שאם אין בביסקויט כזית,
כיון שנעשה בידי אדם אינו "בריה" ואין עליו דין "שלם" .ולכן מסתבר שרק בגודל כזית יש לו חשיבות כשהוא שלם' .ע"כ" .תראה מה כתוב
האברך" ,מכיוון שבבייגלה הקטן אין שיעור כזית ,אין עליו בכלל דין של 'שלם'! אם כן לפי הגרי"מ שטרן צריך לברך על ך, ן! " התרגש כאן!
הקוגל) .הרב יחזקאל ברקוביץ ,גליון בעמק איילון ,פרי עמלנו(
מזל טוב
מרכז העיר :משפחות וינברג-ריין להולדת הבן הנכד משפחות פינקל להולדת הבן הנכד משפחת צדוק להולדת הבן
משפחת איזנטל להולדת הבן משפחת אביתר כלפון להולדת הבן משפחות מדרי-סעידי להולדת הבת הנכדה
משפחת בן פורת להולדת הבן ולהכנס הבן לעול תורה ומצוות משפחת כלפון להכנס הבן לעול תורה ומצוות משפחת שחור להולדת הבן
משפחת פלד להכנס הבן לעול תורה ומצוות
משפחות שכטר לאירוסי הבן הנכד גני הדר :משפחת בלויגרונד לאירוסי הבן משפחת שפס לנשואי הבן
משפחת ברוקק לנשואי הבןן משפחת רוביןן להולדת הבת הבן
כהן לאירוסי ן
משפחת יגאל ן
הודעות לשמחות ניתן לשלוח עד יום שני למייל a7608833@GMAIL.COM
טועמיה -דפוס ספיד פרשת כי תבוא תשפו 42
זכרון אברהם
הדלקת נרות: פרשת
6:48
יציאת השבת: כי תבא
8:22
זמני השבת
תשפ"ו
לפי אופק ב"ב גליון 977
970 ון
אבות פרק ג' ד'
לשמוח על שזוכה לדעת כי הכל לטובה ע"י תפילה לעבודת השי''ת מסייעים אותו
ושמחת בכל הטוב :יש לומר דרומז לשמוח בזה גופא שזיכהו וה' האמירך היום להיות לו לעם סגולה וגו' ולשמור את כל
ה' יתברך שמו במדריגה זו לידע שהכול טוב ,על דרך אמרם ז"ל מצוותיו :האי 'ולשמור את כל מצוותיו' תמוה ,ויש לומר הלא
)תענית כ"א (.גם זו לטובה וכל מאי דעביד רחמנא לטב עביד, אמרו חכמינו ז"ל )קידושין ל (:אלמלא הקב"ה עזרו לא יכול לו,
ושעל ידי זה ממילא ממתיק הגבורות לחסדים ,וזהו 'ושמחת היינו לעמוד נגד היצר הרע הרוצה להחטיאו לעבור על המצוות,
)משמרת איתמר( בכל הטוב אשר נתן לך ה' אלוקיך'. אבל אם תאמר להשי"ת בכל לבבך לעבדו ,אז הקב"ה יעשה את
שלו ומבטיח לך 'ולשמור כל מצוותיו' שתוכל לקיים כל מצוותיו,
כל ההתחלות קשות )תורת משה( וק"ל.
היום הזה ה' אלוקיך מצוך לעשות :פירוש 'ה' אלוקיך מצוך
לעשות' המצוה כמו 'היום הזה' ,כמו שבסדר היום הוא ,ברישא התוכחה בסוד הוי ברכות
חשוכא והדר נהורא ,כן צריך כל בר ישראל לעשות בתחילה הגה"ק רבי שלמה מקרשנוב זצ"ל :אמר לכן אומרים
מצות השם יתברך ,הגם שאינו מרגיש שום טעם ושום תענוג התוכחה בקול נמוך ,כי על פי סוד הקללות המה ברכות וסוד
בהמצוות רק בהאמונה שה' יתברך צוה לעשות ,ואחר כך השם )אמרי קודש( אומרים בלחישה.
יתברך עוזרו שמרגיש טעם ותענוג גדול בעשיות המצוות.
)בית אהרן( כלי לעבודת השם
ושמת בטנא והלכת אל המקום' :בטנא' הוא כלי ,יש לפרש,
נסיון הדור עבודת ה' בשמחה שיעשה הכל על ידי היראה ,דיראה הוא אוצר שמצניעין בתוכו
תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה :מורי ז"ל כמו שכתוב )ישעיה ל"ג ו'( יראת ה' היא אוצרו ,ומתוך היראה
מפרשיסחא אמר ,מכל עבירות שבא על ידם כל התוכחות לא היינו מלכות ,משם יוכל לבוא 'אל המקום' היינו מדרגה עליונה
כתבה התורה אלא עבירה זו 'תחת אשר לא עבדת את ה' כמו שכתוב )ויקרא ט"ז ,ג'( בזאת יבוא אהרן אל הקודש ,וזה
אלוקיך בשמחה' ,שמע מינה שזו היא עבירה גדולה מאוד. )ליקוטי מהר"ם( השער צדיקים יבואו וכו'.
)הגאון רבי שלמה קלוגר בספרו מי דעת(
על שמחה בעבודת ה' נוטלים שכר בעוה"ז יעני עצמו בתפילתו
תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה וגו' ועבדת וענית ואמרת :הרמז בזה שהאדם צריך להיות בהכנעה ,עני
וגו' :עיקר שכר מצוה בהאי עלמא ליכא ואין שכר בעולם הזה, בדעת קודם התפילה ,כמו שכתוב )תהילים ק"ב ,א'( תפילה
כי אם שכר שמחת המצוה וחיבתה ,וכדכתיב 'תחת אשר לא לעני כי יעטוף ,וזה עני ואביון אנוכי ,היינו עני בדעת.
עבדת וגו' בשמחה וגו' ועבדת וגו' שמע מינה דההיפוך בהיפוך. )תפארת שלמה(
)דרשות חתם סופר(
"הלכתא לשבתא"
אין לסמוך על הנכתב כאן להלכה למעשה ובכל מקרה יש לשאול שאלת רב ,והדברים לא נכתבו אלא לעורר לב המעיין.
כתב בשו"ע סי' רס"ב סעי' א' יסדר שולחנו וברמ"א ויהיה שולחנו ערוך כל יום השבת.
והכוונה שלא יסיר את המפה ,שלא יהיה השולחן מגולה אף לא לרגע קט ,וכדמצינו שמניחים ב' מפות שאף ברגע x
הזה של ניעור המפה שלא יהיה השולחן מגולה.
ובשם האר"י ז"ל מובא )במג"א ריש סימן זה( שהשאיר על השולחן לאחר סעודת ליל שבת הכוס של ברכת המזון עם x
מעט טיפות יין בתוכו וכן קצת פתיתין של החלה ,וזהו סימן ברכה בסוד אסוך השמן של אלישע.
והוסיף במג"א שם אבל לא לחם שלם ,משום מנהג ע"ז. x
ומאוד יש להיזהר ,לנקות את השולחן ולכבד את הרצפה מיד לאחר סעודת שבת ,כי יצא ח"ו מהבית המלאך הטוב. x
)ועיין עוד בזה בספר פסק"ת(
לע"נ איש החסד קוראים נכבדים נהנתם ,החכמתם? העלון נדבת ידידנו הרה"ג ר' העלון מוקדש לזכות
חידת השבוע משמח אלוקים חיים יהודה אייזנבאך
להוי ידוע כי הוצאות ההדפסה עולים רבי אריה חיים בן
הכרת הטוב ואנשים הר"ר ממון רב ,נא טלו חלק בהפצת העלון שליט"א לרגל שמחת אירוסי סלימה שולמית
פתרונות לשלוח מנחם מענדל ז"ל
בן יבלחט"א הנכבד הזה ,קחו חלק בהפצת תורה הבת הכלה תחי' עב"ג החתן שיחי' ובני ביתו להצלחה
ליו"ר המערכת ויראת שמים ,ותתברכו בכל הברכות מורינו שלמה קנפלר הי"ו וסייעתא דשמיא בכל
הבה"ח יקותיאל הר"ר בן ציון
גבריאל הי"ו לוק האמורות בתורה ,לתרומות וכל ענייני יה"ר שיבנו בית נאמן העניינים
יהודה גרוס נ"י ת.נ.צ.ב.ה. הגליון ניתן לפנות בטל' 054-8559959 בישראל לבנין עדי עד ולרפואת אורי בן אפרת
טועמיה -דפוס ספיד פרשת כי תבוא תשפו 43
בזכות הפטור מהצבא
הגיע הרגע הגורלי .ירחמיאל נכנס לחדרו של הרופא הצבאי ומסר אחת מהגזירות הנוראות שנגזרו על היהודים תושבי רומניה היתה
לידו חמש מטבעות .להפתעתו הרופא קיבל את השוחד בלי לומר גזירת הגיוס לצבא .והיהודים הוצרכו להתמודד עמה .שתי דרכים
דבר .נטל דף רשמי ושרבט עליו כמה מילים ,הטביע את חתימתו מקובלות היו להתחמק מהגזירה :השיטה הראשונה הנפוצה יותר
ונתן לו אותו בפנים חתומות .ירחמיאל נפטר מחובת הגיוס ללא לשחד את הרופא הצבאי בסכום של חמשה פרנק ,הרופא מצידו
שום סיבוכים .אבל השאלה המשיכה לנקר בו במשך שנים :למה כבר 'מצא' מחלה מסוכנת כל שהיא המקננת בגופו של הנבדק
הורה לו הרבי להסתכן ולנקוט בדרך זו ...היתה זו שעת צהרים ומהוה סיבה לפטור אותו מלהתגייס לצבא .השיטה הזו עבדה
לוהטת ,יהודי בגיל העמידה ,חבוש כובע מצחיה ומעיל ארוך ,פסע היטב ברוב המקרים ,אבל היתה בה גם מדה לא מבוטלת של סיכון,
ובסגולתה,
הכפר הרומני שליד בה
והוא חפץ הצהובים התבואה שלו
העלייה היא משמועתי,שדות
בשביל העפר ב כסף תורה,
שמחתבמקרה נרשלילישראל, מבתי הכנסת
כאנטישמי שונא ברבים הצבאי התגלה הרופאשנה בשנה לא פעם מדי
אנטון של ביתו השדה, במרכז עץ מבנה
מצד שני אולי בכל זאת ...הרי ר' יוסף ממתין "כל כך הרבה אל מועדות פניו . ' 'ראזנוב עלול היהודי מכך גרוע אלא ניתן
עת נעמד הגבאי והולם בבימה ומתחיל במכירת העליות.לא המיוחל שהפטור רק לא כזה
לו?!מיודענו ,שהפך במרוצת מוהליבר,
נכון לוותר ירחמיאל החקלאי .זהו ר'
לישועה ,אולי שנים" מהצבא.
חתן עריקה
תורה, ונסיוןחתן הצעת שוחד
העילאיות, בזכויותלזכות בעוון
להישלח לכלאהיה חפצים הכל
השנים לסוחר תבואה מפורסם .מדי שנה הוא רוכש במיטב כספו והיתה גם שיטה נוספת ,שלטונות רומניה לא ניהלו בימים ההם
נכון.
שהוכרע הוא
כמה חדשים כעבור עד
בעומק ליבו,
הקרבהבשילה, התחוללבטרם
תבואה עוד ארוכות
כמויות שלדקות הינה
המבוקשותאזרח,
האישיים של כל העליות אחת
ונתוניו הלאה,
פרטיו מפטיר וכן
מדוייק עם אוכלוסיןבראשית,ספר
מפולפלים .אחד
הנערים, 'בעליית כל ברווחים
ולחש לו אותה בלאט, ומוכרהגבאיהסחורהפנה אל יצחקאת מקבל ר' לזרע
סגולהלהזמין שנותר הואבידינוכלשהיא בקלות. מסורת
אשרמהגיוס לחמוק הנערים',
שאפשרה עובדה כל
'עליית
לאיכר. שהפך שלו נעורים חבר אנטון,
תכבד את ידידי ר' יוסף' ,הגבאי חשב שאינו שומע טוב ,הרי הוא שלו הקבועים הסוחרים המשפט שני גויים זקנים שהתגוררו בשכנות להוריו של קיימא. לביתשל
מדי שנה רוכש ממנו ר' ירחמיאל את היבול השנתי שלו .השנה, שנקרא שהאדם להם והיקר הקדוש
וכך גם היה בבית הכנסת באחת מערי הצפון ,כאשר בשמחת בכל העידו הללו המתגייס,
אחר מתמהמהזה במרוץ
מלשלוח את השניים זה מול
התמודדואך אנטון כמה חדשים חלפומאז עברמה,זמן רב לא
משום להתגייס נולד לפני שלשים שנה ,הוא עבר מזמן את גיל הגיוס .מול
האומנם?
ככל שנקפו שלו,
זמני.והעליה
שמדוברזכהבעיכוב
שר' יצחק עד היהסבור המסוגלת, העלייה
התבואה .תחילה את
למכורהיתה השיטה הזו וביקש הבימה,פה.
שום פתחון לשופט על
היה הגבאי תש"פ,לאהלם טענה שכזו תורה
מוותר.בליבו ,משהו לא הריח לו טוב .מה אתה רוצה? חלחל החשד עכשיו הואהימים רצו
השורה שניהם הסיבה העלייה,
שאברכים מן התמודדו על
מקודמתה ,זו יותר שניים הנערים,כלמעט עליית
מורכבת
עליה? ששילמתי התבואה עם מה .דלת
אבל ר' יצחק לא הותיר מקום לספק ,ובקול אמיץ אישר 'כן! ה את בעצבנות אנטון פתח כמה
מזהת זאת נשוילעומלביצוע. יוסף הקלה ר'
יותר הראשונה בשם
האחד אברך בשיטה מאודם.
בכל לנקוט העדיפו בה
שאל ר' ירחמיאל בעדינות .לא שילמת לי אפילו אגורה שחוקה, המבוששת,
השיטה השניה את ביכרו שבחבורה, והחסונים
שנים וטרם זכה לילדים ,ממתין הוא לישועה החזקים הגוף בעלי
אשלם
שלי,לפיליפ היא שלי
אתייההיבול מכרתיהעללסגולה .נכון
למצמץ 'השנה שיהיה לו יוסף ,בלי
לר'אנטון השיבתן עבורם קל היה יותר להציג עצמם כמבוגרים מאשר לשכנע את
מוותר בקרבתן לו.
העלייה – אבלר'את בגינה, חפץ מלבוא .מנגד ניצב לו ר' יצחק ,אב הוא לכמה בנות ,אך
איכרי הכפר ירחמיאל שערך שהתחייבתיבירור
מה מבוטושאן' . כלסוחר ה הרופאים בחולשת גופם .והנה ,באחד הימים הגיעו עשרה בחורים
'מכר' את וותיקים ,הוא
בישועתו!' יוסף יזכה סוחרים
כדי שר' הנכספת ,עוד
העלייה הפיל בפח העלהעלכי אנטון אני אולי
שמחה ,כיצד
להתייעץ עמו זיע"א,לערוךלא זכה יצחקשנים
מבוהוש רבישכבר הגה"קעוד
בבנים ,ומה
לביתו של הוא
יבולו לכמה סוחרים וגרף את הכסף לכיסו .המום מיהר ר' ירחמיאל לאחר תפילת ערבית ניגשו אל הרבי ואמרו אותו. יזכהמיד הנערים'
מהגיוס. לחמוק 'כל
את ואכן בשעת הקראת העליות הופתע ר' יוסף לשמוע
להגיש תביעת ענק נגד אנטון ,כעבור כמה ימים נשלח צו עיקול על הרביר'. ברכת את מבקשים ואנו לצבא גיוס מכתב קיבלנו 'רבי! לו:
ובה ביקש אותה רגע לפני שהחלה המכירה ,ביקש רב הקהילה לשוחח עם
'חכה, בצלחת. בעלייהידו
לטמון את לתורההתכוויןהואלאעלה בשמו,
אנטון נכסיוקורא
ורכושו. הגבאי כל כל אחד בתורו ניגש אל הרבי מסר לידיו את הפתקה וקיבל את
ליבו. להתמודד יצחק .ראה נא אמר לו בנועם אין ספק שהנך רשאי
ירחמיאל כשנפגשו במסדרונות בית המשפט' ,אני בכל לר'
חשק אמר חכה', ההוראה כיצד לנהוג .תביא עדים לבית המשפט שיעידו שאתה
עמדאני יודע נולדת, תעבוד
אליו' ,בעז"ההסגולה הראשוןהשם
שניגש לאברךובעזרתהעלייה, הרבי הורהאת לרכוש מבוגר וגם
מגילך, במכרז
סיפורנו מתישנה בדיוק תוך
יודעיאומן. הוא לא בהמשך ,אני
שקרה מילדות, מכיר אותך ומה
שהתחמקת מהצבא בטענה שאתה מבוגר מגילך ,כמו שעושים כל ר'
כאןמיד עמנו
כבוד, ביראתלאחוריו ניצב
מנגד הלא אולםחזר
הראשון השנה,האברך זכר'.עוד
מהגיוס תינצל בבן
ותזכה
מעסקני למבחן ,כפי שמספר לנו הרב נתנאל מור יוסף הי"ו,
היהודים הרמאים .אני אגלה את הכל לשופט ,אתה והעדים שלך ניגש אברך חמד שהוא ורעייתו מתייסרים כבר שנים
'תביא התשובה אותה את הנוכחים שומעים ושוב בתור. הבא יוסף,
בראשית
עצר מלכת, ירחמיאלכבר
לחבוק בת זכה
...ר' ימיכםהבנים, חשוךסוף
הסוהר עדבביתר' יוסף הקהילה: תשבו מפי ושוב שוב ונשנתה חזרה הזו ההוראה המשפט'. לבית עדים
בהמתנה וציפייה לזכות בזרע של קיימא .אולי תוותר לו?
לתורה
אומר ללכת לאחראנישעלה פחות משנה
צמרמורת' .לך תשפ"א,
העבירו בו המיליםתשרי
האחרונות חודש הרבי .רוב בני החבורה כבר עברו וקיבלו את אותה הוראה ,עד
בזכות מבוהוש של הרבי הנעלמות מילותיו ולזכות
חסון בעל לתורה
ולעלותאברךלזכותהוא היה להתמודד ,וגם
מוהליבר. של ירחמיאל אתה תורורשאי שהגיענכון
הסגולה מתוקה, בתינוקת באזניו זכה
הנערים', הדהדו לרופא!'
בעליית 'כל
כמובן.ו ...רק עכשיו ,אחרי עשרות שנים התברר לו מדוע הורה לו בשעת להאמין שרופא כל שהוא יעז להעניק זאת... ובכל
היה לו קשה בסגולה.
להתברךאיתנות,
זרועות
הרבי לקבל פטור רפואי מהצבא ולא לנקוט בדרך הפשוטה שהיתה שקועאותו שימצא
במחשבות, יצחקשיברך בא לרבי והותירוהוא
את ר' שכמותו. אתלבחור
דבריו, רפואי
פטורסיים הרב
בליל האצילי ,ערך
ללכת רגוע חיוך והמשיך המוותריצחקהבליע הכל :ר'
ביוקר ,הוא לאכעת עשויהזה עוד
לעלות לו אבל הפטיר ואחר שלו הפתקה את קרא הרבי ,עליו שיעידו עדים שני
מצד אחד הרב מדבר דברי טעם ,לחברו אין כלל ילדים והוא
לזוג
כפול ביום
זכרמאומה. שוים שלום
בשבת ,אינם
שחלשל אנטון תשפ"אאיומיו
הוא ידע ש תורה
שמחתשהרי ושליו, בנעימה אפופת מסתורין' ,לך אני אומר ללכת לרופא '...צמרמורת
סמוך כשלבו ,המשפט ית ב בהיכל ירחמיאל ר' התייצב המשפט שני
מצד שינהרגע .הרביבקרוב,ויוושעבאותו
נפלו עליווהלוואי
הנודעת ,השמים
של ירחמיאל, בסגולה
חלפה בגוו חפץ
תאומים שנולדו לו לפקודת השנה ,בזכות הויתור כמובן!
ובטוח בהצלחתו .אנטון מימש את איומיו ,אחרי שגולל את גרסתו חפץ
הואחבריו? לוויתורים.מכל
ענייןלהיות שונה כאןעליו
איןנגזרמדוע מכרז,
היאאבל כל עליות
תוכניותיו. מכירת
את
שהמוותר וללמדנו בא ,במבט ראשוני עלולים לחשוב
פנה אל השופט בקול מתקתק וגילה לו את 'הסוד הכמוס' לזכות
לאברך חסון רפואימאוד מצפה הואפטור בסגולה ,גם
להעניק בעולם יסכים רופאענייןאיזה לו
בעליה ,יש
ובכלל
שאינו
ילדות של חבר רק
אבל לא שהו.הייתי
מ .אני גילומאבד
האמיתי הזדמנות,
ירחמיאל על מחמיץ מפסיד,
שמסתיר ר' בשאלה
למה מדובר
יזכה, ומיל ּו היה
שיזכה חולה, כדין מאדם
וכהלכה המכירההגמור
שנראה ההיפך תתנהל שכמותו,
בבנים,
אבל
מיד ,יתכן
חול ,לאארגזבכך נוכח הוא
אותו יחד ב תמיד
שיחקנו שנינו לא
מרוויח רקיחד, ירחמיאל,הוא
גדלנו מפסיד שגרתית הוא לא היה מהין לפצות פה ,אך כיון שמדובר בענין כה לוותר?!
הוועדה הצבאית.
האברכים בפנישל שני שהוא טען
וסיפורם אותנו,מלמדת כפי
ממני בעשור השבוע פרשתגדול שהוא גורלי הוא העז ואמר לרבי' :הרי בפניה לרופא יש מעט סיכון ,בפרט
אלינו.זלזל בטענתו .תיקו הצבאי של ר' ירחמיאל נשלף השופט לא התמודדוי'?ר'
לנהוג כמו חברי הרביהחלה, וכשהמכירה
לבסוףלא יורה לי כמוני ,למה בריאניצח הקול הזה
עבור אדם ואכן
זועק
במהירות מהארכיב הממשלתי והובא לבית המשפט .השופטים ועלה
הרבי' ,אניטיפסהשיב המחיר
בראש.נישט',
ראשזאג איך מאהלמול זה,
געזאגט ,מער יצחק ,זה
האב אייןיוסף ור'
איך
רגע
בתיקהיא הזאת
המים. ההזדמנותפני
מיהרה לצוף על הזדמנות והאמת ראשלנו
אם יש בכובד יקרים,
אחיםבתיק עיינו של לבו שקשק חזרה הדרך כל '.
ולבסוף ר' יוסף חשוך השנים החליט לפרוש מהמרוץ ,זכה לואחת פעם שלי את אמרתי
מוכיח מסיבות הוויתור
בריאותיות ,לא נכספת ,כי מהצבא לישועה ניתן לזכות
ירחמיאל נפטר בו שר'נכתבערך, יקר
הרשמי ושוב הנערים' שוב
נמכרה תיאר לעצמו העגלה .הוא
'עליית כל בפאתוס, מאופני הגבאיהכריזפחות
ירחמיאל לא
ר' יצחק
לאלתר, נדחתה אנטון של המופרכת
שלא עומדים על קוצו של יוד ,וככל שהוויתור קשה יותר האשמתו . המופלג גילו בשל את הרגע בו הוא מתייצב לפני הרופא ומבקש 'פטור רפואי' ,צחוקו
לפתוחפיצויים
שערי המשפט, יותר הוצאות שיניםכךאת כל
כוחו יפה בחירוקיותר,
לשלם צודק שהמוותר ככל חוייב הוא האכזר של הרופא הצטלצל באזניו כמצלתיים ולמרות זאת ,ברור
אל ,וכמובן את מלוא החוב. ירחמיאל
לר' רחמ ודמי עוגמת נפש לר ודמ יקיים את הוראת הרבי כלשונה. היה לו שהוא ק
הטבע!!
מדרךך הטבע
למעלהה מדר
וישועה ,,למעל
ברכהה וישועה
ק ברכשמיםם ולהעני
ולהעניק שמי
נא להתפלל העלון מוקדש העלון מוקדש
ל קו הגעשמאק העלון מוקדש לע"נ ל "
לע"נ איש החסד והחינוך
לרפואת לזכות לזכות רפאל בן הדר חיזוק ,ואמונה האישה החשובה הבלתי נשכח הרה"ח ר'
זקני הרה"ג יצחק אורן בן פרח מתעדכן בתדירות בעלת החסד
בן צילה שליט"א
להצלחה בכל העניינים חיים שרגא פאוויל ב"ר
ודליה בת פרח ולע"נ אברהם דוד חי ז"ל בן גבוהה עם דרשות, הדגולה מרת חיה מיכאל שר זצ"ל
לרפואה שלימה להצלחה בכל יבלחט"א יקותיאל יהודה
בתוך שאר חולי העניינים ברוחניות סיפורים ,וניגונים קראוז בת אלקה נלב"ע ז' אייר תשע"ב
וגשמיות
נלב"ע י"ב תמוז תשפ"ד ת.נ.צ.ב.ה. 077-3249316 ע"ה ת.נ.צ.ב.ה. ת.נ.צ.ב.ה.
ישראל
טועמיה -דפוס ספיד פרשת כי תבוא תשפו 44
גליון מס' 69
כי תבוא -תשפ"ו דברי התורה מוקדשים לעילוי נשמת מו"א ר' יפת בן יצחק ז"ל הכ"מ.
נבהיר כי הסגולות נלקטו ממקורות שונים
והדברים מוגשים למעיינים הנכבדים ואין סגולות חודש אלול
המערכת אחראית על תוכנם ו\או אמיתותם כלל
)טל"ח(
סגולת ומעלת כוח התפילה באלול
הרב מנחם וייס ערוץ 2000
בראש ובראשונה צריך האדם לדעת את ערכם של ימים אלו חודש אלול ,לחוש
את האני לדודי ודודי לי ,הרבי ר' אלימלך מליזענסק זי"ע הנועם אלימלך ,היה
סגור בביתו ללא קבלת קהל מראש חודש אלול עד מוצאי יום הכיפורים ,בשנה
אחת אחד המקורבים ביותר לנועם אלימלך זי"ע ,בנו חלה מאוד בימי אלול ,והיה
בדרכו לבקש ברכה מהרבי זי"ע ,בדרך לרבי פתאום הילד פנה לאביו בבקשה
לתת צדקה לעני שעבר לידם ,לאחר שנתן הצדקה החל הילד להרגיש טוב
כבתחילה ,שאל העני לאן פניכם מועדות ,אמרו לו לרבי נועם אלימלך לבקש
ברכת רפואה לילד ,אמר העני והרי הילד בריא למה לגשת לנועם אלימלך ,הוא
לא מקבל קהל בימי אלול ,והעני מנסה לשכנע אותם לבל ילכו להפריע להרבי
זי"ע ,אך הם התעקשו והבטיחו לתת 12מטבעות זהב לנועם אלימלך פדיון נפש,
כשנכנסו לרבי והניחו המטבעות אמר הנועם אלימלך ,לאליהו הנביא נותנים
מטבע אחד ,ולאלימלך נותנים 12מטבעות ,והוסיף הנועם אלימלך משמים
העדיפו להוריד את אליהו הנביא ,והעיקר שלא להטריד אותי בחודש אלול.
היה דין תורה אצל הר' אליעזר ממיץ זי"ע יהודי קנה מגוי חבית מלאה בדיל,
לאחר יום מכר אותו יהודי את החבית ליהודי אחר ,הקונה השני מצא שקית כסף
בתוך החבית וטען שקנה את החבית כולל ,והמוכר טען בדיל מכרתי ,את הכסף
לע"נ הבחור אריה ז"ל בן דוד וזהבה הי"ו
שליט"אספיד פרשת כי תבוא תשפו 45הפרשה מפי הרב אריה יוסף
טועמיה -דפוס מערכת שיעורי לב ארי – שיעורים שבועיים לאור
לא מכרתי ,ופסק להלכה הר' אליעזר ממיץ ,שהיות והמוכר לא ידע שהכסף מונח
בחבית ,אז לא זכה בהן ,ולכן החבית עם הכסף שייכים לקונה השני.
ומביא המשפיע הצדיק רבי אלימלך בידרמן שליט"א מכאן למדים שגם אם יש
לך אוצר יקר ביד זה לא שלך ,באם אתה לא מודע לזה ,אלול יהלום יקר בידך,
אבל אם אתה לא מודע לזה ,אין לך כלום מהאלול ,הוא אשר אמרנו בראש
ובראשונה צריך האדם לדעת את ערכם של ימים אלו,
לפי הבני יששכר בצירופי האותיות הוי-ה של חודש אלול ,הנוהגים לומר במוסף
של ראש חודש ,עולה מהפסוק "וצדקה תהיה לנו כי נשמור לעשות את כל המצוה
הזאת ,בתיקוני זוהר מובא ,ואין צדקה אלא צלותא ,פירוש תפילה ,ומבאר כ"ק
הרבי הדרכי נעם מסלונים שליט"א ,שבחודש אלול נותן הקב"ה במתנה ליהודי
את הכח של תפילה ,שיוכל להתפלל כראוי ,וזהו צדקה,
דהיינו שלא הרוויח זאת במעשיו ,אלא הוא כמו צדקה שנותנים לעני ,כך אפילו
יהודי שקשה לו להתפלל כל השנה ,יכול בחודש אלול להתפלל ,כאשר אדם
חוטא קשה לו להתפלל ,כנאמר" ,עוונותיכם מבדילים ביניכם לבין אלוקיכם,
וחטאתכם הסתירו פנים מכם משמוע" ,שאדם יש לו מסתירים ומבדילים אינו יכול
להתפלל כראוי ,בספר עבודת ישראל מביא סימן לאדם שעוונותיו נמחלו לו ,זה
כאשר יכול להתפלל כראוי ,זה סימן לאדם שהמסתירים והמבדילים נסתלקו
ממנו ,אבל בחודש אלול הקב"ה נותן מתנה לכל יהודי את כח התפילה בבחינת
צדקה שה' נותן לנו ,וכדברי הזוהר צדקה זו תפילה,
מובא בשם האר"י ז"ל שבכל זמן מיוחד מתעורר שוב אותו הארה שהייתה בימים
ההם ,בימים אלו היה משה עומד בשמים ומתפלל לסלוח על חטא העגל ,והימים
האלו הם ימי רצון בתפילה ,וכשם שמשה פעל אז בתפילה ,כך לדורות עולם יכול
יהודי לזכות בימי עת הרצון ,נזכה בזה השנה לתחל שנה וברכותיה ,לכתיבה
וחתימה טובה ,לקבל ברחמים וברצון את תפילותינו כי אתה שומע תפילת כל
פה.
ornm123@gmail.com
ספיד פרשת כי תבוא תשפו טועמיה -דפוס רשימת תפוצה:
יו"ל ע"י מערכת שיעורי לב ארי – להצטרפות ל46
נא לא לעיין בשעת התפילה וקריה"ת! בסייעתא דשמיא
לע"נ
נתנאל בן
ציפורה
ושלמה
גליון רפאל בן
אסתר
653 ת.נ.צ.ב.ה
פרשת כי תבוא תשפ"ו
*****************************************************************************************************************************************************************************************************************************
השוכנת בסמוך ,וקרא לאברך פלוני .בקש ממנו שיבוא לכאן דו ׁשּ ִ ...כי ִת ׁ ְשמֹר ימ ָך ה' ֹ
לו לְ ַעם ָק ֹ יְ ִק ְ
מהר ,לפני שגם הרב יירד ונצא לירושלים.''...
ֶאת ִמ ְצ ֹות ה' ...וְ ָהלַ ְכ ּ ָת ִּב ְד ָר ָכיו )כח ,ט(
הנכד אץ רץ לישיבה הסמוכה ,ושב כהרף עין ,מתנשם
ומתנשף ,כשאחריו רץ אותו אברך שהרבנית נקבה בשמו.
'והלכת בדרכיו' הוא שתתנהג בחסידות ,מה הוא חנון
הלה לא הבין למה נקרא לכאן ,ועוד דווקא עכשיו -בעת
אף אתה חנון וכו' ,כי אז יתקיים בך תואר קדושה זו...
שהרבנית עומדת וממתינה לנסוע לירושלים -להלוויית אמה
ע"ה!. )האלשיך הק'(
כשהגיע ,אמרה לו הרבנית קנייבסקי'' :הלא היית אצלי לפני בחודש אלול ,כהכנה ליום הדין ,תלה ה'סבא מקלם' רבי
כמה שנים ,וסיפרת שטרם זכית לילדים .מאז -עוד לא שמחה זיסל זיו זצ"ל מודעה על דלת הישיבה בקלם:
שמעתי ממך בשורה טובה.''... "חודש אלול ראשי תיבות :אהוב למעלה ונחמד למטה".
אדם שהוא אהוב למטה -אוהבים אותו גם למעלה! .רבי
האברך הנהן בראשו .מבולבל ונבוך .מה עניין העובדה שמחה זיסל הרבה לדבר בדרשותיו בחודש אלול ,על הצורך
שטרם זכה לזרע של קיימא להלוויית הרבנית אלישיב? להתחזק בענין של 'סבר פנים יפות' .אף המשגיח הגה"צ
ובכלל -כיצד זוכרת הרבנית קניבסקי את העובדה כי הזכיר רבי מאיר חדש זצ"ל ,היה נוהג לזרז בשיחה הראשונה
את עצמו לישועה לפני כמה שנים?! מה הקשר עכשיו? שמסר בחודש אלול ,כל שנה ושנה" :באו תלמידים חדשים -
ומדוע נקרא הנה בכזו דחיפות?!. צריך להאיר להם פנים!" ...זה היה החיזוק הראשון שדאג
לחזק לקראת חודש אלול והימים נוראים.
''ראה נא .זה עתה הבחנתי ,כי ציפור עמלנית הקימה
לעצמה קן על גג הבית .הלא מצוות שילוח הקן היא סגולה * * *
להתברך בילדים ,וזו הישועה לה אתה זקוק .גש מהר וקיים
את המצוה ,ותזכה בעזרת השם להיוושע!'' -האיצה בו היה זה רגע כואב במיוחד .ביום י"א בתמוז תשנ"ד ,הגיעה
הרבנית ,כאילו היום הוא יום רגיל... הבשורה המצערת על פטירתה של הרבנית אלישיב ע"ה,
ורבן של ישראל הגרי"ש אלישיב זצ"ל התעטף באבל כבד.
האברך ניגש אל הקן ,וגילה כי הציפור איננה .הטילה את כמו כן ,בתה -הרבנית קניבסקי ע"ה ,אשת חבר של הגאון
הביצים ועזבה את הזירה .חשכו עיניו של האברך ,ועמו - רבי חיים קניבסקי זצ"ל ,נשבר ליבה בקרבה עם השמע
חשכו גם עיני הרבנית'' .המתן מעט ,אולי היא תיכף הבשורה הקשה ,ודמעתה על לחיה ,דמעות צער וכאב.
תשוב - ''...היא כמעט 'התחננה''' ,יש לך הזדמנות לזכות
במצוה נדירה ויקרה ,בסגולה בטוחה להיוושע בזרע של בתום ההיערכות לקראת ההלוויה ההמונית ,נקבעה השעה
קיימא!''. בה ייצא מסע ההלוויה בירושלים .הרבנית קניבסקי שהתה
באותה עת בחדרה ,סגורה ומסוגרת ,שקועה ביגונה .ואז,
האברך המתין ,ואתו -המתינה היציאה להלוויה של הרבנית כשהגיעה השעה לצאת ולעלות לירושלים למסע ההלוויה,
אלישיב .דבר לא בוער עכשיו -רק לזכות את האברך יצאה הרבנית מהבית ,והחלה יורדת בצעדים מדודים לעבר
בסגולה היקרה ,רק לסייע לו ולהעניק לו את הזכות הרכב הממתין לה...
וההזדמנות .למזלם הטוב ,הגאון רבי חיים קניבסקי זצ"ל
התעכב ,והתאפשר גם לרבנית להתעכב ולהמתין... כל בר דעת מבין באיזה רגע קשה מדובר .כל אדם יכול
לדמיין מה עובר על אדם רגע לפני שהוא יוצא להלוויית אמו.
עוד דקה ועוד דקה חולפת ,והנה שבה הציפור ממעופה כל אדם יכול לחוש את הכאב העוטף ,את האבל האופף.
והתמקמה לה בתוך הקן .עתה מיהר האברך לטפס אל אבל אז ,בדיוק אז ,הבחינה הרבנית במשהו מיוחד ...ובאופן
הסולם ,תפס את מקומו על הגג והכין את עצמו למצוות מפתיע ,היא חיפשה את אחד מנכדיה ,ופנתה אליו כשנימה
שילוח הקן בהתרגשות אין קץ .בדחילו ורחימו שילח את של דחיפות בקולה'' :בבקשה ,גש מהר לישיבת 'בית מאיר'
הציפור ונטל את הביצים -קיים את המצווה כהלכתה!.
טועמיה -דפוס ספיד פרשת כי תבוא תשפו 47
כבדולח ,כי עדיין לא הרים את העיניים ,אפילו לא לראות ''מצויין!'' -אמרה הרבנית קניבסקי'' ,זכות המצוה תגן עליך
את פני הילד ...זו שנייה של מחשבה .להגיב כראוי ברגע ותזכה במהרה לצהלות ילדים משחקים בביתך .השם יעזור
כמימרא ,ולהימנע מלהגביה את הראש .עם הרבה לב שבקרוב ממש תבשרנו בשורות טובות ותזכה בהרבה נחת
טוב ...ה'לב טוב' של ר' בן־ציון שאין לשערו ואין לתארו... מכל יוצאי חלציך!''.
ומסיפור על מכנסיים פשוטים של ילד קטן לסיפור אודות האברך עזב את המקום ,לבו נרגש ,נפשו הומה .הוא לא
איש גדול ותלמיד חכם ,שגם מולו הבריקה החכמה שנבעה האמין למראה עיניו -איך שבמשך דקות ארוכות הניחה
מטוב לבו של ר' בן־ציון. הרבנית קניבסקי את אבלה בצד ,היתה כל כולה למענו,
התמסרה אליו כל כך .כמו שכחה מהלוויית אמה העומדת
תלמיד חכם מבני ברק ,מידידיו של הרב פלמן ,קנה ענבים להתקיים ומהכאב העמוק הממלא את כל יישותה .כל מה
ועשה יין .כידוע ,יין חייב בתרומות ומעשרות מדאורייתא. שעניין אותה היה אך ורק להביא לו מזור וישועה ,ולשמח
קודם שעישר את היין טעם אותו ת"ח מהיין כדי לבדוק את את לבו! .ובאמת ,כעבור פחות משנה ,נושע אותו אברך,
טיבו .מיד נקפו לבו שמא עבר עבירה שטעם לפני שהפריש וזכה להתברך בתינוק חמוד ומתוק.
תרומות ומעשרות ,ולמרות שמטרתו בשתיית היין הייתה
הטעימה בלבד .הוא ניגש ושאל את ר' בן־ציון" :האם זה סיפור זה ,המופיע בספר 'הרבנית' ,יותר משהוא סיפור של
היה בסדר מה שעשיתי בכך שטעמתי קודם שהפרשתי אות ומופת לסגולת מצוות שילוח הקן -הוא אות ומופת
תרומות ומעשרות?". לאכפתיות ,להתמסרות ,לדאגה למען הזולת .כי גם ברגעים
משמעותיים ,גם ברגעים קריטיים ,גם כשהרגש סוער ואינו
ר' בן־ציון הבחין מיד כי התלמיד חכם הצעיר מפוחד ממה נותן מנוח ,גם כשכולנו עסוקים בתפילות המרוממות
שעשה; ועוד ידע ר' בן־ציון כי אכן הוא נכשל ,כי היה אסור בהכנות לקראת החג ,בהיערכות לקראת יום הדין ,הבה
לו לטעום לפני הפרשת תרומות ומעשרות .הרהר שנייה נתבונן במראה המרטיט בו אברך נקרא לקיים 'שילוח הקן',
והשיב לו" :הנה ,מה שקרה כאן זה 'מחלוקת' בין בעלי רגע לפני שהרבנית יוצאת להלוויית אמה .זהו כוחה של
התוספות ,כי בתוספות במקום פלוני בש"ס נאמר כי אסור חשיבה על הזולת ,ההופכת להרגל מבורך שאינו אובד גם
לטעום קודם הפרשת תרומות ומעשרות ,אך מצד שני יש ברגעי לחץ ,מתח וכאב .כשיהודי מתרגל לחשוב על הזולת,
תוספות הכותב שמה שאין הקב"ה מביא תקלה לחבר ,זה להיות אכפתי ,לחוש את כאב הזולת ולפעול כיכולתו למענו,
בענייני אכילה ."...כביכול אומר לו :אתה הרי צדיק ,וממילא זה הופך לטבע שני שלו שאינו משתנה גם ברגעים
יש כאן מחלוקת בתוספות ...תחכום הנובע מלב טוב. דרמטיים ,לחוצים וכואבים.
* * * ]מתוך 'לקראת שבת מלכתא'-הרב אשר קובלסקי[
מספר בנו של הרב פלמן" :זכורני בתקופת ילדותי ,שבאותן * * *
שנים היה בדרך־כלל לכל ילד חולצה אחת שאותה היה
לובש רוב או כל ימי השבוע .מטבע הדברים כשלובשים בגד הגרב"צ פלמן זצ"ל רגיל היה להלך בצידי הדרכים ,משום
יום יום ,הבגד נשחק ומתחיל להיקרע פה ושם .וכך היתה כך פעמים רבות הלך בדרכו סמוך ממש לפתחי הבניינים.
גורלה של חולצתי -מפעם לפעם נפער בה חור כזה או צהרים אחד הוא חלף ליד הבניין הגדול ברחוב הרב זוננפלד
אחר .כמובן שאמא היתה מתקנת את החור מיד ,אבל בכל 6בשכונת מגוריו רמת אלחנן .אחת הנשים תלתה כביסה
זאת אינה דומה חולצה מקורית לחולצה משופצת עם ותוך־כדי שהיא תולה כבסים צנחו לה מידיה מכנסיים
טלאים קטנים... רטובים .היא הביטה בבהלה למטה והצליחה לראות את
האירוע :המכנסיים הרטובים צונחים על ראשו של הרב
ויהי היום ,אחד הילדים בחיידר הסתכל ככה מקרוב על פלמן ...נשמתה כמעט פרחה והגיבה בקול" :אוהו ,אוי ויי".
החולצה ,צחק עלי ולעג לי" :יענקי לובש חולצה קרועה מה שהצליחה לראות ברור במאת האחוזים הוא ,כי הוא לא
עשויה טלאים ."...התביישתי מאוד והחלטתי בלבי' :זהו ,אני הגביה מיד את ראשו לראות מהיכן נפלה עליו ה'מתנה'.
לא הולך יותר לחיידר עם החולצה .עד שאין לי חולצה הרב אכן נעצר ,נעמד במקום .הוריד את המכנס מכובעו ,לא
אחרת אני לא הולך לחיידר ,ויהי מה!' .חזרתי הביתה המשיך בדרכו ,החזיקו בידו כממתין בעיניים מושפלות.
ואמרתי" :אמא ,או חולצה אחרת או שאני נשאר בבית!". האמא ביקשה נחרדת מאחד הילדים שירד מהר להביא את
בלילה כאשר אבא שב מהכולל סיפרה לו אמא את המקרה המכנסיים הרטובים שנפלו .הילד רץ והוא מצא את הרב
ואת הכאב .אבא שמע והפטיר ברוגע" :הוא צודק ,אם הוא פלמן עומד על עומדו בעיניים מושפלות לקרקע ,כדי שלא
מתבייש ללכת עם החולצה הזו שיישאר בבית". לראות חס וחלילה מי הוא זה ,והבגד בידו של הרב פלמן,
מחכה בסבלנות לשליח שבוודאי יבוא.
וכך היה למחרת .קמתי בבוקר בשמחה מהשינה בידיעה
שהיום אני נשאר בבית ,יש לי חופש מהחיידר ...אבא חזר הילד הגיע .הרב הושיט לו את המכנסיים ,שנשארו נקיים,
שיעלה אותם הביתה .וגם העיניים שלו נשארו נקיות
טועמיה -דפוס ספיד פרשת כי תבוא תשפו 48
יום שישי אחד הגיע אל בית הרב יהודי שנזקק לעצה מהתפילה ופנה אלי ברוגע ואמר" :אם אתה לא הולך
דחופה ,אך הרבנית נאלצה להשיב את פניו בשלילה .רק לחיידר ,אבא יהיה הרב'ה שלך ונלמד בבית" ,הסכמתי
לאחר שהתחנן כי על ענין של פיקוח נפש הוא בא ,נתרצתה לדבר והתחלנו ללמוד ביחד.
הרבנית וגילתה לו היכן נמצא הרב.
התחלנו ללמוד את הגמרא שלמדו בחיידר ,פרק המפקיד
כשניגש היהודי אל הכתובת ,התגלה לעיניו מחזה מופלא, בסוגיא 'שומר שמסר לשומר' ,ואבא דיבר בנחת ובשלווה.
בידי הרב היו כלי ניקיון ,ותנועותיו אמרו כי הרב עוסק כעת למדנו את הגמרא ,חזרנו עליה שוב ,והמשכנו ללמוד את
בניקיון הבית. התוספות הפותח במלים 'אין רצוני שיהא פיקדוני ביד אחר'.
הוא הסביר ופירש את התוספות בנעימות רבה וגם מתוך
לאחר שהתנצל והסביר כי הוא בא על ענין של פיקוח נפש, ריתחא דאורייתא .אחר־כך פתח את המהרש"א והמהר"ם,
והרבנית שלחה אותו ,שאל את שאלתו וקיבל תשובה .אז ואבא הסביר את העניין בצורה נעימה ומושכת לב במיוחד.
אזר היהודי אומץ וזעק על חילול כבוד התורה ,בהתעסקותו ממש ליקקתי את השפתיים מהנאה...
של הרב במלאכות מעין אלו.
כאשר היינו בשיא הלימוד ואבא הכיר בי שאני מאושר
אך רבי חיים ענה לו'' :כל יהודי חייב לעשות גמילות חסדים ונהנה ,לפתע עצר את שטף הדיבור ושאל" :תאמר לי את
בגופו ממש! היהודי הגלמוד שגר בדירה זו ,התלונן בפני האמת לאמיתה ,האם אתה נהנה מהתוספות הזה
כמה פעמים שקשה לו לנקות לבדו את הבית ,ולסדר את שלמדנו?" ,עניתי" :אני נהנה כעת עד מאוד".
שאר צורכי השבת ...הנה זו ההזדמנות שלי לקיים מצוות
'גמילות חסדים' בגופי ממש.''... "נו" ,שאל אבא" ,אם כן כמה שווה התוספות הזה ,חולצה
אחת? שתי חולצות?".
''את הסיפור הזה נצרתי בליבי'' -סיפר היהודי '' -כל עוד
רבי חיים חי ,עתה לאחר פטירתו ,אני חש חובה לפרסמו, "בוודאי שזה שווה אפילו יותר משתי חולצות" ,השבתי.
למען ידע דור אחרון מהו קיום מצוות חסד בשלמות.''...
" -אז כמה ,שלוש חולצות?"
]מתוך 'לקראת שבת מלכתא'-הרב ישראל ליוש[
"גם יותר משלוש" ,אמרתי.
וְ ָרא ּו ָּכל ַע ּ ֵמי ָה ָא ֶרץ ִ ּכי ׁ ֵשם ה' נִ ְק ָרא וכך המשיך לשאול עד שהגיע ל 15-חולצות ,כאשר על הכל
ָעלֶ ָ
יך וְ י ְָרא ּו ִמ ּ ֶמ ּ ָך )כח ,י(
השבתי שהתוספות הזה היה שווה ומהנה הרבה יותר.
ואז הרים אבא את קולו ואמר" ,נו ,אם כן ,על איזו חולצה
מה פירושה של ברכה זו? אתה מדבר בכלל? רוץ לחיידר!".
אומרת על כך הגמרא )ברכות ו' :(.תניא ,רבי אליעזר הגדול מה אומר ומה אדבר ...באותו רגע הרגשתי הנאה גדולה
אומר :אלו תפילין שבראש'. לחזור לחיידר וללמוד ,עד שבז הייתי לאותו ילד שצחק
אתמול על חולצתי...
סיפר הגה"צ רבי ראובן קרלינשטיין זצ"ל :בתקופת גלותו
של רבנו הגר"א מוילנא זצ"ל ,התנפלו שודדים על הבית קרה בפעם אחרת ,שלאחד האחים היו מכנסיים קצת
שבו התארח .הוא שמע צעקות ומיהר לצאת מחדרו לברר קרועים ואבא הרגיש שזה מפריע לו ,ולכן ביקש שייקנו לו
את פשרן .כשראו השודדים את התפילין שעל ראשו ,תיכף מכנסיים חדשים כדי שהדבר לא יפריע לו בלימודים; ולמרות
ומיד הניחו לבעל הבית וברחו בבהלה מרוב פחד. שהיה אז קושי תקציבי אמר כי אין ברירה ,והוא השיג איזו
הלוואה כדי לקנות מיד מכנסיים לילד.
לאחר שנרגע ,שאל בעל הבית את הגאון" :מה הוא הדבר
שעשית? איך גרמת להם שיברחו בבהלה?" כי לא כל הרגעים שווים ,לא כל הילדים שווים .ולא כל
החולצות והמכנסיים שווים .אבל היסודות שווים ,ש'תוספות'
האכסנאי ההוא עדיין לא ידע עם מי יש לו עסק ,הוא לא אחד נהיר ובהיר ומתוק שווה 15חולצות בוודאי ...וזאת
הבין שמדובר ברבן של כל בני הגולה ,וחשב שהוא סתם ]מתוך הספר 'ספר ללא שם'[ כאשר הילד מבין את זה...
אורח ,ולכן הקשה" :איך זה יכול להיות?"...
* * *
"וראוּ כָּל-ﬠַ ֵמּי הָ אָ ֶרץ
אמר לו הגאון" :הרי זה מפורש בכתובָ :
כִּ י ֵשׁם ה' נִ ְק ָרא ﬠָ לֶ י ְוי ְָראוּ ִמ ֶמּךָּ" ... מידי ערב שבת היה הגאון רבי חיים גריינמן זצ"ל נעלם
מביתו לכמה שעות ,לא היה זה אל אחת מדירות המסתור
עכשיו בעל הבית בכלל לא הבין ,והוא חזר והקשה" :אם כן בהן ישב ולמד באין מפריע ,אלא היה זה אל מקום עלום
למה מהתפילין שלי הם לא נבהלו? מה יש בתפילין שלך באמת ,איש מלבד הרבנית לא ידע מה מעשיו ולהיכן הולך
שהבריח אותם?". הרב בשעות אלו.
טועמיה -דפוס ספיד פרשת כי תבוא תשפו 49
לחברון ,ומצאנו את עצמנו בתוך כפר ערבי עוין .לפתע הגיע השיב לו הגאון" :רבי אליעזר הגדול לא אמר' :אלו תפילין
המון זועם צמא דם של ערבים צעירים משולהבים בשנאת שעל הראש' ,אלא' :אלו תפילין שבראש' ,הם לא התייראו
ישראל יוקדת והחלו להתגודד סביב הרכב בזעקות 'אללה מהתפילין שעל ראשי ,אלו אינן שונות משלך ,הם נבהלו
אכבר'! ,ולא יכולנו לנסוע לא קדימה ולא אחורה. ונרעשו מהתפילין שבתוך הראש שלי."...
בשלב מסוים התחילו הערבים לזרוק אבנים וסלעים ,אחד תפילין שבראש צריכים להיות כמו שאומרים ב'לשם יחוד'
הצעירים נעמד אל מול הרכב וזרק אבן גדולה היישר לכיוון שלפני הנחת תפילין" :ועל הראש נגד המוח ,שהנשמה
ראשם של יושבי הרכב המבועתים. שבמוחי עם שאר חושי וכוחותי ,כולם יהיו משועבדים
לעבודתו יתברך" .כשבתוך הראש מונחים התפילין,
ברגע האחרון התעשת הרב הצדיק ר' וועלוול ונזכר בתפילין כשהמוח כולו משועבד לעבודתו יתברך -עמי הארץ רואים
שהוא נושא עמו ,שהכתוב מעיד בהן בפה מלא' :וראו כל זאת ומתייראים.
עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך!' ' -וכי מה לנו
'סגולה' גדולה יותר מפסוק מפורש בתורה' ,חשב ר' וועלוול. * * *
בזריזות הוציא את התפילין הקדושות והניחן על ראשו,
והנה בה בעת ממש נחתה האבן על החלון הקדמי של סיפר הרב מפוניבז' רבי יוסף שלמה כהנמן זצ"ל ,שנסע
הרכב והשמשות התנפצו בקול רעש גדול ,הרסיסים פעם עם מרן ה'חזון איש' זצ"ל במונית באחת הערים
התעופפו לכל עבר ,אך למרבה הפלא לא נגעו במאומה בארץ .בימים ההם עוד לא היה חשש כל כך גדול מנסיעה
ביושבי הרכב עצמם ,ואף בגדיהם נותרו שלמים ללא שום בשכונות הערביות ,וכך בדרכם חלפו שני גדולי הדור באחת
קרע ,אפילו לא קטן!. מן השכונות הללו .אלא שבדיוק אז טמנו כמה פרחחים
ערביים מארב למונית ,והחלו לידות לעברה אבנים .הנהג
תוך כדי ההמולה שנוצרה במקום מזריקת האבנים ופגעי חשש מאד מפניהם ,אבל ה'חזון איש' ביקש ממנו לעצור.
הרסיסים המתעופפים לכל עבר נפתח בפניהם מעבר קל הוא פתח את הדלת ,ונהג המונית נזעק בבהלה" :הרב
בין ההמון שזז מעט הצדה ,הנהג החכם ניצל תיכף את הזהר נא! הרי הם עלולים לפגוע בכם" .אולם ה'חזון איש'
אותו פתח ודהר במהירות החוצה מן הכפר העוין ,ותהי לא שמע לאזהרותיו ,הוא יצא ונעמד מול הנערים הפוחזים,
נפשם לשלל בחסדי שמים ובזכות התפילין הקדושות. ומיד כשראו אותו -ברחו משם כולם כל עוד נפשם בם.
* * * * * *
מעין מעשה זה סיפר הרב ר' יוסף דב בטלמן זצ"ל, סיפר רבי אליקים שלזינגר מלונדון ,שהיה מקרה עם בת
שבמלחמת תש"ח ,כאשר בירושלים העתיקה ניטשו קרבות ממשפחה חילונית שחפצה לחיות חיי תורה .היא הוסתרה
עזים עקובים מדם ,וכידוע ,באותה תקופה גויסו כל הצעירים בפנימייה של מוסד לבנות ,והשלטונות ראו בכך עניין חמור
למלחמה הקשה ללא יוצא מן הכלל .על־אף היותו בן תורה, מאד ,ממש כמו חטיפה ]וכמו בפרשת יוסל'ה שוחמכר הידועה.[...
בחור ישיבה שתורתו אומנותו ,הכריחוהו בעת צרה במהלך החקירה ,היו אמורים חוקרים להגיע לביתו של מרן
להשתתף במלחמה .הוא הוצב לשמירה באחת מן העמדות ה'חזון איש' ,כדי לחקור אותו בענין .הם חשדו בו שיש לו יד
הרבות הפזורות על פני הגבול החוצץ בין יהודים לערבים בכל הפרשה ,וחשבו אפילו להאשים אותו בחטיפה .סיפר
משם היה עליו לצפות ולאותת על כל דמות חשודה רבי אליקים ,שכאשר השוטרים היו בחוץ ,הוא פנה ל'חזון
המתקרבת. איש' והודיע לו שהם שם .אמר לו ה'חזון איש'" :צא ואמור
להם שילכו מכאן" .אולם רבי אליקים חשש מהם ואמר
פתאום ,ללא שהבחין בכך ,ראה מולו שני ערבים אכזריים ל'חזון איש' שהוא מפחד מפניהם .אמר לו ה'חזון איש':
רצים לקראתו ,סכין ארוכה ומושחזת בידם ומופנית לעברו, "אתה מפחד אבל אני לא מפחד" .והוא בעצמו קם ויצא
רחמנא ליצלן! .לא הייתה לו שם שום אפשרות לברוח או מביתו אל החצר .ברגע שהם ראו אותו ,לקחו השוטרים את
להסתתר ,וחייו היו בסכנה גדולה! .בעמדת השמירה שלו רגליהם והסתלקו משם ...פשוט ברחו מרוב פחד .זהו
]בודקה[ היה מונח על השולחן באותו רגע זוג התפילין זה .כך מתגשמת הברכה" :וראו כל עמי הארץ כי שם ה'
הקדושות שזה עתה חלץ עם סיום תפילתו .הוא נזכר מיד נקרא עליך ויראו ממך" ,וכדברי רבי אליעזר הגדול 'אלו
בהבטחת הפסוק שלפנינו" :וראו כל עמי הארץ וגו' ויראו תפילין שבראש' .כשהתפילין בתוך הראש -הרואים
ממך!" ומיד הניח את התפילין על ראשו ויצא כך עטור ]מתוך 'יחי ראובן'[ מפחדים ומתייראים.
בתפילין ונעמד אל מול הרוצחים הרצים לקראתו...
* * *
והנה ,לפתע ברגע אחד אחזה בהלה במרצחים ממראה
היהודי העטור בתפילין ,והחלו לברוח כלעומת שבאו ללא סיפר ר' אשר שטרנבוך :לפני שנים ערכתי נסיעה לחברון
שום סיבה טבעית הנראית לעין! .ממש כפשוטו' ,וראו... ברכב פרטי בצוותא חדא עם הרה"צ ר' וועלוול אייזנבאך
]מתוך 'טיב המעשיות'[ ויראו ממך'... זצ"ל .באמצע הדרך סטה הנהג בטעות מהכביש המוביל
50ל parperet100@gmail.com :טועמיה -דפוס ספיד פרשת כי תבוא תשפו
לקבלת העלון במייל ניתן לשלוח בקשה
864 ט"ו אלול תשפ"ו | פרשת כי תבוא | גליון
מדורגי בית וגן ירושלים,48 רח' יוסף חכמי,"שע"י ביה"כ "בית לוי
~
0585664447 | 0586666447 חלק ג' < לרכישת הספר חייגו- נערך מספרו החדש של הרב שליט"א פניני בית לוי
גלגל הצלה ליום הדין
q·j ~q jn ±j p ~s p l qÌ rr ~ r n r j nÌj q r q n j q p n¾ q jÌ j q j¹n Ì q j r r l q¸~n rj nn r¹° j o» q ²r q °q r r
~Ì r¾°p jÀÒ~ q Âr q q or j· pj n j·»n l q·ÌË r q· p~ n r r n·Ì°r Ën j q n~Ô j»ÃÂp n ns~ jËn j q~~Ô» r Ær q o»± n n ²r ~t » j nÌ
~ rr j·» rÀn o ~l qËr j~q ¹~Ô" r Âr rÆn j ~Ô q p¼°Ì»p n¸ q~ r· q rÌ r s jÀn ±n r Ô r ~k Ì j·Ën j q ° r o j»ÃÂp n Ën q r~Ô j~o r j·»ÃÂp n
r ±n r p r~Ó l j n°j n· n· q n r¹j r ±n r p o j·Ì~ o r·Èr q °» p r¾ n~ o o¹j ÌÌ j»¹p qj » n »À n n·~ nÂo ° p r ~ r q r·t Âj ° p p Ì~ p ÌË r q nr n» n°p ~l
r~Ô
r oÀj n r~»" r o r pËr j~q ¹ r o²r qËr j~q ¹ r n²o qËr j~q ¹ r ~n " q n n°j n· Ën j q °» r rÀÒ rÀÌÌ~ p» qj ² p q rÀ±Ì~» p °Ì
p j q q n o r¹ r °p
rÌ r o¾ q jÂr t j Ër ~ q oÀ~"Ì n Ër j~q ¹ r ~n ÌÌ~ q Ì o j¾° p ÌË n ~ n o·q j¾° p n Ër ~q ² p q r̰ÌÌ· p »
n jq ¹: j nr n» n°p ~s l jÀn ±n r Ô r ~k Ì j·
~s n Âj ±q » j r Ò o ~ q » n l q»° n Æ j °n r~»² l q·»r ° p n q°~ j r·q n r jn r r j·»À n n j·~Ô q r ~ p r Æ j p~o j·~Ôs q À q n ±n r Ì~ n p» qj
rÌ o j· o nq °r °o j n o ~l q Âo ±q j p rÁ°p r ½r Âq q r jr q ÌÌ q rr ~Ò r ~ o ~n rÆ~ j pÆ p pÌ~ r j nº rÁ tÀÌË r q r j·
~n rÆ~ j pÆ p p~ r·q "ע ָש ִׂיתִי כ ְּכֹל אֲשׁ ֶר צ ִו ִּיתָנִי "Ì~ n p» qj ² p q rÀn ±n Ì r jq
¹n ̾q ° p n p~» o ° j n¾ q Ì~ o rr ¹n Ì q oj nn rÂr qÀ ..."ֹ שמַחְ ּתִי ו ְִׂש ּמַחְ ּתִי בּו ָׂ - r~o ²j q q Ì o r ¹r j q q· p o n oÁ q p°»° o j· p j~ rq r
rÌ~o r· rÀ°Ì~ p Ì r js~Ì~» r ¹n Ì»°
q Æ~Ô~»
r אוֹמֵר רַשׁ ִ"י שׁ ֶאָדָם חַי ָּבËo °j Ì~ o °n q nr ¹j on r j· ºÌ~ r n·j q j Äp q»j ~s¼q
o r j n· ±r l q rÀ q r ~r r ~p n¹r Ìr o j nÀ rr j n jÌ ֲ א, לַע ֲבֹד אֶת ה' ב ּ ְִׂשמְחָהo»±Ì· ָל ב
n Ën j Âq ±n jËn j q ± r nr n» n°p ~s l jÀn ±n r nÁn
כ ָּל אֶחָד.ז ֶה לֹא נִגְמָר כ ָּאן
~n r·°p jÀ°Ì n Èj Ì q ~r »Á r n ~~ l r r j¸ q p Ì~»° p Æ~Ô
r n r Æj צָרִיך לָדַע ַת שׁ ֶאִם הוּא ְ r ~
l r j ± n j· ~s
p l q r¾ q r ~ r ° p ° n q Ì~
o r r j n· s p j
Óp Ær °j Ân n n ±r j Ó¹j j Æq n q r Ò pÂp q n¹r Ì~ o n l q j ¹n q לִב ְ ָרכ ָה, ל ְטו ֹב, זָכ ָה ל ְשׁ ֶפ ַעÌ jq °p j r r~»~n ° p q q rÒn r r ~ p rÀ~ rÀr j n~Ô p
pp r rÀj Âp q· n nj pp Ò pÂp q n¹r " o q j Ò pÂp q n¹r ~ n o r אַל לו ֹל ִשׁ ְמֹר אֶת, וּל ְִׂשמְחָהq Âo ±q j q¸Òn r~»Ì jq j p~s p °j nÌ~ q r j ±n j» rr j n
"~s q » j q~ l r Ær °j Ân q·sl q o q ~»Ì j rÀ~ q Äo n j·n nj הוּא צָרִיך ְג ַּם.ֹז ֶה לְעַצ ְמו n o ~ l q¸Ën j Âq ±:Ì· n Ën j Âq ±n j q¸ r~ l Ën j q ± r n o ~l
Ì oj nn rÂr qÀ r rÇ q q¸ j q¸ ° o¾° p n p~» o ° j n¾ q Ì~ o ל ְַׂש ּמֵחַ אֲחֵרִים q rÀ±r ~» r °~ p r j n pn o ~l q Âo ±q Âj ° p r ~ r °p r nq l p
oj n· sl q Ò~o ÌÌj q j Ìo on rÀ ±Æo q j Än qj »~r ¹n q r·Èr q °p n r· » j q~l Ì jq p oÀ ~n r»°Ëj q " p» qj ²p
» j q~ l n ¹n qÓ pr jÌ» q Æo j r °p j q j» nÆ r n rÒ~o r j"o rÒ~" o r·Èr q oÀj n pj n o ~q r jÌ pj n r ~p jÁ°~ÔÌ p pj n rÁ t jÁ° p pÌ rÌ~Ì» o
»
q r j» r¸sÀ q n »Æ j n r Äj q rÀ"~Ìà r q jÌ r¸Ì¾ q q· r·Èr q oj n·sl qÒ~o »j nÌÁ° p n r· q rÀ° p pÌ r r· qÌ j· pÌ~ r·~» q rÁ°~ p r·~ q r·Èr s q ·j n j
» j q~l ° p r·Èr qÌ q q»º r·° p q ~Ò q p ¹° p o¾° p n p~» o ° j n¾ q Ì~ o rr j ~p ~n °j » q q o ± r n~ l ~ n n ²r ~t » j j n rÁ tÀ° p n ¹r t » j j n rÁ tÀ° p n o ±j
Æo q jÀ̹Ân q q nl q j"Òp ¹p q r ~n rÀ q~ o r j¹n Ì q ~sp l q n»~j qp r· r·Èr qq q̸ o n~ l rs j ·j n o ~q r °~ p Ì~Ô r p¼° p °Ì o qÇ q· o ~q r
o ~q rs~j n o ~q r ~Ì~ p j n o ~q r ~p q Âo ±q j n~l °p jÀ pÌ~»² p q ±Ì~Ô p r·Èr q q °Ì o ~Ô n~ l p¼q
rr j n·Ër j qr jÓÔ p ~k s j n ~s p °j n nÀ» rÀ » q ²r q °q r r j· n o ±» j j n n°» r j nÌÁ° p n r· q rÀ° p p̰ p Ì j ~ p ±Ì p n~ l o ~q r
r jÌ~°~o r·Èr q o " l r·Èr q o l ~ q p p r°r j ~ p Ì r j·~r r j¸ q p~̰ p ~Õ
q ° p q q rn ËÌ r j q pÌÁ° p n r· q q q q j· r·Èr q p r p»~l j n j
Ër ~ q ~» q ~»
q q r·Èr q ° p ̹ r n o l ~ q p p rÒn r oÀ~r r j¸ q p Ì~ p n o ~l q¸°p s~j n nn j » j q~l ~ rÁ~p » o°j n »Ì~ r ~ nËr » rÁ°p r j ³n q
pj ËÌ
n r·Èr q n r l ̸ o pj Ë n Ër ~ q q¸n r l ̸ o r·Èr » q q pj Ën » j ±j n
q o q j ~o r ±j n q rÀ q o q j rÁ t j~̹ o r·Èr q °Ì p jÀÌËr ~ q q¸ ~ n rÃq » r¾ n~o q p Æp q Âj °p ¹q nl Ëq pÄp q j· p p j t j ~r r j¸ ° o
Ìr j· q ~Ì~ p j nÒ~ o o ~q r q o q jÒ~s o j n nn j» j q~ l q¸ÌÁ° p n r·q ~r r n r l o n jq j·~ o r rr ° p r r·q ¹~ j »° r Ì r¸»° p~o j· oÌËj n °p
ÌÁ°Ì p rÇq ~p j "~ r· q rÌ p·~»°» p ° p ° n o p¼»² q q r j·~n q ~q °r j~Ì r j· n·ÌÌ~ q
r ~ r ~ n q¸¹n Ì q j· r rÇq Ì q j n rÌ j~s¼° p n p~» o ° j n¾ q Ì~ o Ò~~
o oÁÆq j ~ n Ì r j· n·q ~ r· q rÌ r p·~Ô r ~ p ~~Ô q ~ n rû q r¾ n~Ì o rr
~»°p jÀÒ r~o r̾q Âo ° p ¹n Ì q oj nn rÂr qÀÌ j q q o·q jÌ rÆn j ~Ô n ~Ô r ~ p ~ q ÌË r o j·n r· t j ~n j nð p °n r~l q·~ o r r»² r Ì
q j nÌ r p
° p r rÇ q·Ëo Ëq °j n~»sÀsp ̾ q p o j oÌ~Ô~» rr j·Ì~ o q q ̰ o °»n j°n r~ l o°»² j q» j j n°r j~ q n rûq r¾ n~Ì o q ~"~ r r· q rÌ p·
q Âo ±q jÌÁ° p r rÇ q ~ÌË p ~Ì n j nÄp q jr ~ r ~Ì n o l s n j·~³r n j o ~q r °n r~l r "Ì n j nÌ r pÒ~~ o r· q rÌ r o j· o p·j p qÌ j j n¸o j jn j·
¹n Ì q j· q jp j·ÌÌ~ nl q jÌ r pÌÌ~ »j ~r "±Ì n Ëp ~ q » r n¸q Ì~ r ~q °r j~Ì r j· n· q p o~Ò l q r r¾" n pÁ~o r
»Æ n p r~Ì l n ~l q j°p Èr °»Æ p n r r nzu r q j n oj n ÌÌ~ n Âj ±q » j j q~» l r r ~ r ~Ì» n j q~l °p jÀ r n j·°o j~q » j q~Ì l
המשך
<< 3 בעמוד
p ¹ n o j ~ q » r j q r ° o j· ° n ° q q r ÌÌ~ Æo n r r °p ~ n rà »
q r¾ n ~
o q ~r p o
l q s ± j n js j nÌ n ̸ j r r j· n Ìj
n j·q Ìj ~q j· Ì ±n Ì» o pj q q j· o j·n »° r q ~ rr· q rrÌ o jj·»Á~ o
נרות
לקת נרו
הדלקת
הדלק
ההד
עע"פ לוח "אור
החחיים" לפפי 20:31 19:42 18:32 ~
זמני יררושלים
דפוס ספיד פרשת כי תבוא תשפו- טועמיה 51
יגעת והבנת – תאמין!
" ~ ~
~~~ ~ ~~~
~~ ~ ~
~~5 ~~~
~~ ~~ ~ ~
~~~ ~ ~~~~
~
~
~~
~
~~~
~~~
~ ~~ ~
~ ~
~~ ~
הרב עמד נפעם" :אתה ~ ~ ~
הוא המחבר?! הרי "~~~
רק לפני שנים מספר, ~~
בהיותך כאן בישיבה ~~
קטנה ,לא הבנת כמעט ~
כלום! 'תוספות' אחד
לא הצלחתי להכניס ~~
~ ~ בראשך על בוריו ,וכיצד ~
~~ התחולל שינוי אדיר ~
~ ~ כזה מקצה לקצה?". ~
~ ~~ ~
~ ~ ~
~~~ ~
~
~ "~~ ~ ~
~~~~~ "~~ ~ ~~~
~ ~ ~ ~ ~ ~
~ ~~~ ~~ ~~
~~ "~ ~
~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~
~"
~ ~ ~ ~
~~ ~ ~ ~ ~ ~~
~~ ~ ~
~ ~ ~ ~ ~
~ ~~~
~ ~ ~ ~ ~~ ~
~ ~~ ~~
~~ ~ ~
~~ ~ ~~~ ~ ~~
~~~~ ~ ~~
~~ ~~
~ ~~ ~ ~~~ ~
~
~~ ~ ~
~ ~~~
·sr j
~»q rÀÓ p
~~ ~»r r
~ Ó p ~k s j·q °j
~~ n nÀÓ t{Ên n j pÁ~o r
~~~ ~~ ~~~~ :
~ ~
~~ ~ ~
~
טועמיה -דפוס ספיד פרשת כי תבוא תשפו 52
~
p p r°p p¾ q·j ~ n n ° p r j ~~ r n j q Æq j º n r»~ n°~s o
r ~ÌÄ p q j q Æq j n q r n q n j»° r n¾ q ° p °n r~° l o jÈn Ëq j q °Ì p r¸q °° p o
Ër nÀ qºÌ~ r p» q j¾° p °r Èj n·~n jÌ· jn j·p Äo q o j~r º r Ì~ r q rp Äo q o j r rÀ o·j q p pÌ~ r jr °p Ër n j· ¹r j q q Æo n ~» Ì n Ì j המשך
<< 1 מעמוד
~»ÌÁ° p q· q Ò n o j~~ q oÌÌr ~l o r r ° p pp r Âo ° p ~r r ~r r pp r »~ o j r¾°p jÀ Ì~Ô p j o q j n j r n j ~ q n °»~ p º r rÁ° p Ì n
q Èn Ëq j q
q n~Ô~»°~s
o r q q Æq j ° n oº r q¸° p ~r r jÒo j~q r ° p q· q q oÀËq j n n~l r r jq Ën n· ¹r j q¾ q ~ r·~q r q ~r º rÁ°p n r p ~Ô j »~n j· q
» j r » o ²p Ì q n¸q j pÌ~»°Ì p q ~r jÒo j~q r r~ o rÆ"sr Æ »Æ n ÌÈ
p r j~ÔÌ
r r j
q Èn Ëq j q p pÌ~~ÔËj ~Ì q °Ô
n °Ò j °p p j·Ì¾q Ò o Âo ° n Èo qj
q j q °n Âr q~ o q°j n·°Ó p j~s q »° p n ~n °Ó p jq Ë o q ~Ò r o j~q r j qÇ q r j·n jr j °~ r n jr o j·º r
» j n·~Ì rÒn r q °n Âr Ó q jÁ° p q· q"n j»~Ì rn j° o q °n Âr qr j °~»~Ì q rÁ p¼~ q r·~q º r Ì~ r ~q °r p p jq j Èn ±º q rÁ° p ½r Ân q q Ëq n ~r r ~r r nÌ q o l ~q
Ó jÁ° p q·q Ìr j~ r n jp rÁ°»À p Än qr È r º q Ì~ r ~q ° r n rḬ̀q ~l q p¼° p r j~ r n j
~r ÌÃ r
q r l Âq q·r j r ÌÁ° p q·» q o~Õ r °Ì p Æo Ò
n o j~q r jr È r ~ q r·~q r ~q °r °p r r j ±n j̾ nj p~ p p p·q ~ j n r rÀº q rÁ° p r~l Ëq ~s q p p¸t ~Ô~ j n °p
rÀr p~ o r ²j q j ÌÁ n ° p q· q r ³o q rÀº r°q r j°n r n¾n nÀ n»Æ n r j~ r n q~sË ~Ôp ~k p·~n ° p pÌ~»~n ° p q·Ì q r j ~̾
r
q rÀÌr js q ~k pº r
q n¸q j°p p¾ q·j ~ n n ° p r j ~ r rÌ q q·Ò q ~ q p Äo q o j~Ì rºÌ~ r r j j°n jÌ °Èo qË~ j n p¼° q sp q o l ~q °" p n j Ëq q r n j ˺ q rËo n¾°Ì p °Ô n ° j Èn Ëq j q
q· q ~ p r~l °r j»°r ²j q j Ó n jÁ° p q·Ò q o j~q Ì r Æo q Ì
j °Ô n ° j oj n r rÀ Ò°p p j· r n j n o~~r n j nÀj n ~r º r Ì~ r o¾q jº r q n j~» q j q ~ q °r Èr q·»ÃÂp n
º rr j ~ r nÁ° p q·"~Ì q r nÀj Ë q ~n q Ì r rÀËr nÀ q· q ~Ì q pj Ë n ~ n r~o ° j nÁ°p Èn Ëq j s q ~k p~Ô o°° r sp
~n j n j~Ì·ÒÌ n rÀ q ~̰ q o nÁ° p q· qr j ~r jr ²j q j Ó n jÁ° p q·Ì q j ~ p oÀ°p r j»Ã r Âp ° n Èo q j rÌ~ n ÌÁ q ° p q· q ~~ p r·~q r ~q °Ì r °Ô n °»j jr ° p o l ~q
o j qÓ j jÁ° p q·» q j n·r n¸ n nÁ° p q· q oÃn j °Èo qË~ j n » q j r~Ô o q qº rÁ°~ p Âr ~n »»Ã o Âp n p~° p Èo q j rÌ~n ° p q·Ìq
»Æ n p¼° p r»Â qÀ o ~q r ° p q qÇ q ~Ì p j n o r p s n j·~±o r p¼»~ q j Ën pj Ën ²p q p o °Èo q j º r q ~r ~ r·~q r o Ì jÀ p p r q »~l q» » nÀj n r~l
Ì r jÁ°» p Ì~ r Âo q j~ r· p r~» l o rÌ ~Ô~s p rq n¸q j nn j~Ô nÌn Ì n q r ³o q rÀ~ p n» jÁ q» j sp Æj Ë n qÌ» j Èj Ën ° p °p Èp q j n~
l q·q r j ~r
ÌÁ° p ~o jÀ q ~ p ~q j nÌo r p ~r j n o ~q r n n Ër ° t pj n nÃq Èj q n r¹j q· °p Èp q j ~ n n °r Èr q· q »°
q r j r q·"º q Ì~»~ r jÁq jÒ~ o °r Èr q·q » o jq ¹q jn
~p nÇn °s p ° l q jÌÁ° p n¾ q q ~ p q p j n~Ôr ~r ° p Ì j p¼° p q q r» or ~s r nÀj ~Ô n ~r °~s
r r o r ³o q rÀ~º p r» jÁ q j¾°p
q ~r °Ì p jÀn o ~l r ~p q Âo ±q j oÁ q ~ p p ro rÒn r j°n r~̰ l o̰j q ~s r r jq Ër j q jn Ër ~ q º rl q j r j ~r ²r ~n r j p o o· » j·¹n Ì n q r j qÁ q·
» j Âq ³n ° p r·Èr qÌÒ q n r¹n Ìq ~s p l qo jÀ r rÇ q q¸ j q¸ p n p~» o ° j n¾ q n ~»
o r m r j°r Èj q j ~ n Âr ~n r r~ l o¸ qj n jÄr n~»Ì±l qÁ q ~ o r r jq
n¾ q q p o j·o r o j»o rÀn j q jp j· pÀ j nÃ°Ì p r n js r·Âr »~ n ±r r jn o ~l qÌ~ j n~»
o nÀj ~»
q jÌÌ~r j j°º n rÁ°~ p Âr ~n °º p rq ~r jÌÁ° p q· q ~p
o ~r jo ~Ì r ²r q j q j¼q q n¸n °p jÀq qs o pÌ·~»° p o jÀÒÌ˺ rÁ°°~s p r ~p q oÁ q j n j n jsp Æj Ën
~ n~ nËÌ r j r· r rÀ p p r°p p¾ q·j n n~~ l r·~q r¹r j q¾ q r j ~ r p Äo q o j p p r
~
המלחמה האחרונה )נ"ד( – כשרון של חסרון
~ ~~~~
~ ~ ~ ~ ~ ~
~~ ~ ~~~~ ~ ~
~ ~ ~ ~ ~~~~~~
~ ~~~~~
~ ~ ~ ~ ~
~
~~~~~ ~~
~ ~~~
~ ~~~
~~~"~~ " ~ ~
~ ~ ~ ~
~~~ ~~ לפעמים נדמה לאדם ~ ~
~ ~~ שכישרון מעשיו הם ~ ~~
~ שהפכו אותו להיות n n nÀ ~ ~
o n j
~"~~~
בא הנביא,מה שהוא zp p r p ~p o l j p j Ò oÌ
q r uj nq j Âq q ̸
q ¹{n j qÀq ~p
~
בבל היות שעם ,ואומר Ì~ÕÌ rÀzj n
,טיפשה ,ברברית אומה
- ~ בזויה ללא כל כישרון
~ ~ הפכה להיות אימפריה
~~~~~~ וראש למלכויות ~
~~~ ~ ~"~
" ~~ " ~ ~ "
~ ~ ~ ~ ~~~~~
~~ ~ ~ ~ ~~ ~
~~~~
~~ ~~~~~
otubon1@gmail.com ~ ~ ~ ~ ~ ~
956363~703-6171111 ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~
דפוס ספיד פרשת כי תבוא תשפו- טועמיה 53
גליון מס' 249
ד""ת מוקדשים לעילוי נשמת מו"א ר' יפת בן יצחק ז"ל הכ"מ.
שבת כי תבוא תשפ"ו
עניין של חינוך
שלְ חָ ן ְמלָכִ ים
ּ ְפנִ ינִ ים ִמ ּ ׁ ֻ
' ַהזְּ מַ ן'
)דּבָ ִרים כ"ז ,כ"ד(
"ארוּר מַ כֵּה ֵרעֵ הוּ בַּ סָּ ֶתר" ְ
ָ
הַ סּוֹ ֵפר הַ צַּ ִדּיק וְ הוֹגֵה-הַ דֵּ עוֹת
ֵאי מַ כִּ ים בֶּ ן ָאדָ ם ְבּסֵ ֶתר? כֵּ יצַ ד נִ ָתּן ל ְִה ְת ַחבֵּ א וּלְהַ כּוֹת ִמישֶׁ הוּ? פּ ֵֵרשׁ ָר ִשׁ"יָ " :לשׁוֹן הָ ַרע".
לְמידוֹ ַרבִּ י דָּ וִ ד ֵז ִריצְ ִקי זצ"לַ ,תּ ִ אוֹס ְט ַרלְ יָה בַּ ֵטּלֵפוֹן ,תּוֹ כְּ ֵדי שֶׁ שּׁוֹ ֵל ַח וּמדַ בֵּ ר עִ ם ִמישֶׁ הוּ מֵ ְ כְּ שֶׁ יּוֹשֵׁ ב ָאדָ ם כָּאן בְּ ֶא ֶרץ ִי ְשׂ ָר ֵאל ְ
ישׁיבַת שֶׁ ל הָ 'חֵ פֶץ חַ יִּים' בִּ ִ "חצֵּ יוּמחַ סֵּ ל אוֹתוֹ בְּ ֶרגַע .עַ ל זֶ ה ָאמַ ר דָּ וִ ד הַ מֶּ ֶל ִבּ ְת ִהלִּים )קכ ,ד(ִ : ִספּוּר הַ ְשׁמָ צָ ה לְ ָכל הָ עוֹ ָלם ְ
הוֹרג עִ ָמּם ִמ ָמּקוֹם ָרחוֹק, גִ בּוֹר ְשׁנוּנִים עִ ם גַּחֲ ֵלי ְר ָת ִמים" .כְּ מוֹ ִחצִּ ים ְשׁנוּנִ ים שֶׁ בְּ יַד הַ גִּ בּוֹר שֶׁ ֵ
כּוֹת ְרתּוֹ כָּתב מַ אֲ מָ ר שֶׁ ַ אדיןַ , ָר ִ כּוֹתב ְבּ ִספְ רוֹ הוֹרגוֹ ְבּכָ .הֶ "חֵ פֶץ ַחיִּים" ֵ כֵּן ַה ְמּדַ בֵּ ר ָלשׁוֹן הָ ַרע עַ ל ָאדָ ם ָהעוֹמֵ ד בַּ מֶּ ְרחָ ק וְ ְ
הָ י ְָתה "זְ מַ ן" .בַּ מַּ אֲ מָ ר ִהבִּ יעַ ירת הַ ָלּשׁוֹן" )חֵ לֶ ק ב פּ ֶֶרק ט( ְבּזֶה הַ ָלּשׁוֹן" :וּבֶ אֱ מֶ ת ְל ֶפלֶ א הוּא בְּ עֵ ינֵי ,שֶׁ טָּ בַ ע בְּ נֵי ָה ָא ָדם "שׁ ִמ ְַ
וּמה יוֹעִ ילוּ לָהֶ ם ָכּל הַ ְסּגֻלּוֹת לְחַ ֵפּשׂ ְסגֻלּוֹת וּבְ ָרכוֹת ֵמאֲ נ ִָשׁים גְּ דוֹלִים ְלהַ צְ ָלחָ ה עַ ל ַפּ ְרנָסָ הָ ,
ירה וּבִ לְשׁוֹן-זָהָ ב ֶאת בְּ ָשׂפָה ֲע ִשׁ ָ וְ הַ בְּ ָרכוֹתִ ,אם ַחס וְ שָׁ לוֹם הוּא מֻ ְרגָּל בָּ ֶזה הַ ֵח ְטא שֶׁ ל ָלשׁוֹן ָה ַרע ְוּרכִ ילוּת ,הֲ ֵרי יֵשׁ עַ ל ֶזה ָארוּר
פֵּרשׁ ָר ִשׁ"י .וְ ָא ְמרוּ 'ארוּר מַ ֵכּה ֵרעֵ הוּ בַּ סָּ ֶתר' שֶׁ הוּא ַקאי עַ ל ָלשׁוֹן הָ ַרע כְּ מוֹ שֶׁ ֵ תּוֹרהָ , ְמפ ָֹרשׁ בַּ ָ
חַ ְמ ָקמָ קוּתוֹ שֶׁ ל הַ זְּ מַ ן וְ כַמָּ ה חָ זָ"לָ :ארוּר בּוְֹ ,ק ָללָה בּוִֹ ,נדּוּי בּוֹ ,וְ ֶזה ל ֹא יָצָ א ִמפִּ י ִאישׁ ֶא ָחד כִּ י ִאם בְּ הֶ ְסכֵּ ם כָּל ִי ְשׂ ָר ֵאל
עָ לֵינוּ ל ְִהיוֹת עֵ ָר ִניִּים ְלנַצְּ לוֹ: בְּ צֵ רוּף ַהכֹּהֲ נִים וְ הַ לְּוִ יִּ ים כְּ ַד ָכּ ִתיב ִבּ ְק ָרא ,וַהֲ ֵרי הוּא ְמכַ לֶּה הַ ְשׁפָּ עָ תוֹ" ,עַ ד כָּאן ְלשׁוֹנוֹ .אֲ נ ִָשׁים
אוֹמר עַ ל ָכּ ֶה ָחפֵץ חַ ִיּים וּסגֻלּוֹת לְ פ ְַרנָסָ ה אוֹ לְ כָל עִ ְניָן ַא ֵחרֵ . יקים לְבַ ֵקּשׁ בְּ ָרכוֹת ְ ָרצִ ים לַצַּ ִדּ ִ
"הַ זְּ מַ ן כְּ בָ ר עָ בַ ר! לִפְ נֵי "ארוּר" ,וְ כָ תוּב בְּ חָ זָ"ל )שָׁ בוּעוֹת שֶׁ ִאם הַ ֶפּה שֶׁ ְלּ הוּא פֹּה שֶׁ ל לָ שׁוֹן ָה ַרע ,הקב"ה ָאמַ ר עַ ל ֶזה ָ
שֶׁ ִה ְספּ ְַקנוּ ל ְַהבְ ִחין בּוֹ – הוּא בּוֹרא עוֹ ָלם מַ חֲ לִ יט לוֹ ע"א( שֶׁ ָארוּר זֶ ה אוֹ ְק ָללָה אוֹ נִדּוּיְ .מנ ֶֻדּה הוּא ִמי שֶׁ ְמּנ ָֻתּק ֵמהַ ָקּהָ לִ .אם ֵ
ישׁהוּ שֶׁ ְיּ ֵהא ְבּ ִנדּוּי ,הוּא ִמנִּ ְתקוֹ ִממֶּ נּוּ ,וְ ָה ָאדָ ם הַ זֶּ ה ְמנ ָֻתּק ִמ ְמּקוֹר הַ בְּ ָרכָה ,וַ אֲ פִ לּוּ ִאם עַ ל ִמ ֶ
חוֹרינוְּ ,מחַ ֵיּ אוֹ לוֹעֵ ג, כְּ בָ ר מֵ אֲ ֵ יקים ֶזה ל ֹא ַי ֲעזֹר לוֹ ,כִּ י הוּא ְמנ ָֻתּק ִמ ְמּקוֹר הַ ְבּ ָרכָהַ .א כַּאֲ שֶׁ ר ָאדָ ם ְיבַ ֵקּשׁ ֶאלֶף בְּ ָרכוֹת ַמצְ ִדּ ִ
שׁוֹתק וְ ל ֹא ְמסַ פֵּ ר ֶאת ַהלָּ שׁוֹן הָ ַרע ,הוּא בִּ "בָּ רוּ אֲ שֶׁ ר ל ֹא יַכֶּ ה ֵרעֵ הוּ בְּ סֵ ֶתר" ִמ ְתגַּבֵּ ר וְ ֵ
צוֹחֵ ק אוֹ בּוֹכֶה .וּכְ שֶׁ ָאנוּ וכשהקב"ה אוֹמֵ ר "בָּ רוּ " זֶה ְמקוֹר ָכּל הַ בְּ ָרכוֹת וְ הַ יְּ שׁוּעוֹת .כַּ אֲ ֶשׁר ָאדָ ם ְמדַ בֵּ ר ָלשׁוֹן הָ ַרע ֶזה
ִמ ְס ַתּכְּ לִים בַּ שָּׁ עוֹן ,הוּא אוֹמֵ ר בּוֹרא עוֹ ָלם, מַ ְשׁפִּ יעַ עַ ל ַקבָּ לַת הַ ְתּפִ לָּ ה שֶׁ לּוֹ ,כִּ י ְתּפִ ָלּה שֶׁ ל ָאדָ ם ז ֹאת בַּ ָקּשַׁ ת ְישׁוּעָ ה וְ ִת ְקוָה ִמ ֵ
אוֹמ ִרים" :כִּ י לִישׁוּעָ ְת ִקוִּ ינוּ כָּל הַ יּוֹם"" ,עַ ל כֵּ ן ְנ ַקוֶּ ה ְל ה' אֱ ֵקינוּ" ,וְ שׁ ֶֹרשׁ הַ ִמּ ָלּה כְּ מוֹ שֶׁ ָאנוּ ְ
לָנוּ :הַ שָּׁ עָ ה הָ י ְָתה ָכּ וְ ָכ ... "קו"ַ .קו הוּא יָשָׁ רְ ,בּשׁוֹנֶה ִמדָּ בָ ר עָ גֹל .הָ עוֹ ָלם הוּא עָ גֹלֵ ,אין לוֹ ְתּ ִחלָּה וְ ֵאין לוֹ "תּ ְקוָה" זֶ ה ַ ִ
אוֹמ ִרים :פְּ לוֹנִי חַ י – ְ וּכְ שֶׁ ָאנוּ נְקדַּ ת הַ ְתחָ ָלה וּנ ְֻקדַּ ת סוֹף .כְּ ֶשׁאֲ נִי ִמ ְתפַּלֵּ ל אֲ ִני יוֹצֵ ר ַקוֶ ,זה ַקו שֶׁ ַמּ ְת ִחיל סוֹף ,וְ ִאלּוּ ַקו יֵשׁ לוֹ ֻ
חוֹתכֶת הַ כֹּל וּמַ גִּ יעָ ה עַ ד לִ ְמקוֹם ִממֶּ נִּ י וּמַ גִּ יעַ עַ ד כִּ סֵּ א הַ כָּ בוֹד ,זֶ הוּ ַהכֹּחַ שֶׁ ל ְתּפִ לָּה וְ ִת ְק ָוה שֶׁ ֶ
ָרצִ ינוּ לוֹמַ ר :הוּא הָ יָה חַ י לִפְ נֵי הַ מַּ טָּ ָרה שֶׁ לָּהּ .וְ כָ תוּב בַּ זֹּהַ ר הַ ָקּדוֹשׁ שהקב"ה ל ֹא רוֹצֶ ה לִ ְשׁמֹעַ ְק ָללָה עַ ל עַ ם יִ ְשׂ ָר ֵאל ,וְ ִאם אֲ ִני
יחתוֹ י ְִתבָּ ַר ְ ,מדַ בֵּ ר לָ שׁוֹן ָה ַרע ,הקב"ה יוֹצֵ ר ְמ ִחצָּ ה שֶׁ ל בַּ ְר ֶזל בַּ פֶּה שֶׁ לִּי ,בְּ כֹחַ הַ ִדּבּוּר שֶׁ בָּ א ִמנְּפִ ָ
אוֹמ ִרים: ְ ְשׁ ִניָּה ַאחַ ת .וּכְ שֶׁ ָאנוּ בֵּ ינִי וּבֵ ינוֹ ,וּכְ ֶשׁאֲ נִי ְמיַצֵּ ר ַקו שֶׁ ל ְתּפִ לָּה ,זֶה ל ֹא מַ גִּ יעַ ל ַַמּטָּ ָרה כִּ י יֵשׁ ְמ ִחצָּ ה הַ חוֹסֶ ֶמת .לִפְ נֵי
פְּ לוֹנִי נ ְִמצָ א כָּאן אוֹ שָׁ םַ ,כּ ָוּנ ֵָתנוּ לִשׁאֹל כַּמָּ ה ְשׁ ֵאלוֹת .הָ יָה ֶזה כַּמָּ ה שָׁ נִ ים ִהגַּעְ ִתּי לְמָ ָרן שה"ת ַר ִבּי חַ יִּים ַק ְניֶבְ ְס ִקי זצ"ל ְ
בִּ ְשׁעַ ת ַאחַ ר הַ צָּ הֳ ַריִ םְ .לפ ֶַתע נִ כְ נַס ָאדָ ם וְ ָא ַמר לָ ַרב שֶׁ יֵּשׁ לוֹ ַילְדָּ ה בַּ ת חָ ֵמשׁ חוֹלָה ְמאוֹד וּכְ בָ ר
לוֹמַ ר :לִפְ נֵי ְשׁ ִניָּה ַאחַ ת .וְ ָכ אוֹתהּ ,וְ הָ רוֹפְ ִאים ל ֹא ָ עָ שָׂ ה ֶאת ָכּל מָ ה שֶׁ הָ ַרב וְ הָ ַרבָּ ִנית ָא ְמרוּ לוֹ ,בְּ נוֹסָ ף ְל ָכ שֶׁ הָ ַרב בֶּ ֶר
בְּ כָל ְשׁ ִניָּה ִמ ִמּילְיוֹנֵי הַ ְשּׁנִיּוֹת פוּאה ְשׁלֵמָ הִ .מיָּד כְּ ֶשׁיָּצָ א ִמבֵּ ית הָ ַרב ,שָׁ ַאל ַר ִבּי ַחיִּ ים נוֹתנִ ים ִתּ ְקוָה .בֵּ ְרכוּ הָ ַרב שׁוּב בְּ ִב ְרכַּ ת ְר ָ ְ
ֶאת ַהסּוֹבְ ִבים הַ ִאם יֵשׁ לוֹ ִאינְטֶ ְרנֵט? ָאכֵן הָ יָה לוֹ מַ כְ ִשׁיר פָּסוּל ְלל ֹא חֲ ִסימָ הָ .אמַ ר ַר ִבּי ַחיִּים:
בְּ חַ יֵּינוּ" ...כִּ י לְשֵׁ ם ָכּ נ ִָתּן "אם ָכּ מָ ה הוּא רוֹצֶ ה .יֵשׁ ְמ ִחצָּ ה בֵּ ין ַה ְתּפִ לּוֹת שֶׁ לּוֹ ַלבַּ ת שֶׁ לּוֹ"ָ .שׁ ַאל ְִתּי ֶאת ַרבִּ י ַחיִּים ַה ִאם ִ
אֲ נִי יָכוֹל לְהַ ע ֲִביר לוֹ ֶאת הַ ְדּבָ ִרים? הֵ ִשׁיב לִי ַרבִּ י חַ יִּ ים" :יֵשׁ לְ ִמצְ וָה לוֹמַ ר לוֹ ֶאת זֶה"ַ .רצְ ִתּי
הַ זְּ מַ ן ,לָדַ עַ ת כִּ י הוּא עוֹבֵ ר. ַאחֲ ָריו לְמַ ָטּה ,עָ צַ ְר ִתּי אוֹתוֹ כְּ ֶשׁהוּא כְּ בָ ר בְּ תוֹ ִרכְ בּוֹ וְ ִס ַפּ ְר ִתּי לוֹ ֶאת מָ ה שֶׁ ָא ַמר ַר ִבּי חַ יִּ ים.
בְּ טֶ ֶרם נָבִ ין שֶׁ יֵּשׁ ל ְִה ְס ַתּכֵּל בּוֹ – הוֹציא ֶאת הַ ַאיְפוֹן שֶׁ לּוֹ וְ ָאמַ ר לִיָ :כּל הַ בִּ יזְ נֵס שֶׁ ִלּי בַּ ַמּכְ ִשׁיר ִמיָּד הוּא יָצָ א הַ חוּצָ ה מֵ ָה ֶרכֶבִ ,
הַ זֶּהָ ,כּל הַ ֵמּידָ ע שֶׁ לִּ י כָּ אן .הוּא ִנגַּשׁ שָׁ ם לַמַּ ע ֲֶקה הַ סָּ מוּ לְבֵ ית הַ ִמּ ְד ָרשׁ "לֶ דֶ ְר ָמן" ,וְ ִנ ֵפּץ ֶאת
חוֹרינוּ ,וְ זֶה הָ ָאיֹם הוּא כְּ בָ ר מֵ אֲ ֵ לְאחַ ר ִמכֵּן נִכְ נַס וּמ ַנפֵּץ ...עַ ד שֶׁ לּ ֹא ָר ָאה ֶאת הַ מַּ כְ ִשׁיר ְמנֻ ָפּץ ל ֹא הָ יָה ָרגוּעַ ַ . הַ ַמּכְ ִשׁיר .בּוֹכֶה ְ
ישׁים יוֹתר כַּחֲ לוֹם יָעוּף שֶׁ מַּ ְרגִּ ִ בְּ ֵ ית" .הוּא ָא ַמר לִי" :אֲ נִי ִמ ְתבַּ יֵּשׁ", לְרכְ בּוָֹ .אמַ ְר ִתּי לוֹ" :בָּ א ִא ִתּי ל ַָרב לְסַ פֵּר לוֹ ֶאת מָ ה שֶׁ עָ ִשׂ ָ ִ
ַא ל ֹא וּוִ ַתּ ְר ִתּי לוִֹ .נכְ נ ְַסנוּ ל ְַרבִּ י חַ יִּ ים וְ ִספּ ְַר ִתּי לוֹ ֶמה עָ שָׂ ה הָ ִאישׁ כְּ שֶׁ שָּׁ ַמע ֶאת ִדּ ְב ֵרי מָ ָרןֶ .זה
עוֹר ִרים ִמן לְאחַ ר שֶׁ ִמּ ְת ְ בּוֹ ַרק ַ הוֹסיף עַ ל מָ ה שֶׁ ָאמַ ר קֹדֶ ם .ל ְַא ַחר פוּאה ְשׁלֵמָ ה" וְ ל ֹא ִ "יִהיֶה לָהּ ְר ָ הָ יָה ִקדּוּשׁ ה' .הָ ַרב ָאמַ ר לוְֹ :
אוֹתי ַה ִאם אֲ ִני שׁוֹאל ִ ְתּקוּ ָפה ְקצָ ָרה ,אֲ נִ י ְמ ַקבֵּ ל טֵ ֵלפוֹן ֵמ ֶאחָ ד ִמבְּ נֵי הַ בַּ יִ ת שֶׁ ל ַר ִבּי ַחיִּ ים .הוּא ֵ
הַ ַתּ ְרדֵּ מָ ה .הָ יָה לָנוּ לִפְ נֵי ֶרגַע זוֹ ֵכר ֶאת ַה ִסּפּוּר הַ ֶזּה עִ ם הָ ִאישׁ ֶשׁבִּ תּוֹ הָ יְ ָתה חוֹ ָלה וְ ִנפֵּץ ֶאת הַ מַּ כְ ִשׁיר הַ פָּ סוּל? ָאמַ ְר ִתּי לוֹ:
זְ מַ ן ,וְ עַ כְ שָׁ ו הוּא ֵאינֶנּוּ וְ ל ֹא הוֹרים עִ ם "א ְתמוֹל בַּ לַּ ְילָה הָ יוּ פֹּה הַ סָּ בִ ים וְ הַ סָּ בְ תוֹת וְ הַ ִ "בְּ וַ ַדּאי ֶשׁאֲ נִי זוֹכֵר" .הוּא ְמסַ פֵּר לִיֶ :
יְתה ְמ ִחצָּ ה שֶׁ ָח ְסמָ ה יאה ְלג ְַמ ֵרי ,הַ מַּ חֲ ָלה נֶעֶ לְ מָ ה" .הָ ָ
ַה ַיּלְדָּ ה ,בָּ אוּ ִל ְשׁתּוֹת ' ְל ַחיִּים'ִ .היא הַ ְבּ ִר ָ
שׁ ִאיר ַאחֲ ָריו כְּ לוּם"ְ .ננַצֵּ ל הַ זְּ מַ ן ִה ְ הוּס ָרה ַה ְמּ ִחצָּ ה הַ ְתּפִ לּוֹת פָּ עֲלוּ .הַ זֹּהַ ר הַ ָקּדוֹשׁ ְמגַלֶּה לָנוּ שֶׁ יֵּשׁ חֲ ִסימָ ה ֶאת ַה ְתּפִ לָּה שֶׁ לּוֹ וּכְ שֶׁ ְ
ַלעֲבוֹדַ ת הָ אֱ לוּל וְ נִזְ כֶּה ְלכָל ַהטּוֹב! ל ְִתפִ לָּה ִמ ַלּעֲלוֹת לְ מַ עְ ָלה ִמי שֶׁ פִּ יו ְמ ַק ְט ֵרג עַ ל בָּ נָיו שֶׁ ל הקב"ה ,אֲ נ ִָשׁים ִמ ְת ַפּ ְלּלִים וְ שׁוֹפְ כִ ים
צוּקר יאל ֶ יוֹדעִ ים מַ דּוּעַ ֵאינָם ַנ ֲענִים ,צָ ִרי לְ ַנפֵּץ ֶאת הַ חֲ ִסימָ ה! )הַ גָּאוֹן ַרבִּ י י ְִח ֵ ְדּמָ עוֹת וְ ֵאינָם ְ
בברכת שבת שלום מערכת לב ארי וּמחַ בֵּ ר ִספְ ֵרי 'לְ הָ ִאיר'( 'תּוֹרה בְּ ִתפְ ַא ְר ָתּהּ' ְ
ָ יְשׁיבַ ת
ְשׁלִיטָ "א ,מֵ ַרבָּ נֵי ִ
לע"נ הבחור אריה ז"ל בן דוד וזהבה הי"ו
שליט"אספיד פרשת כי תבוא תשפו
54הפרשה מפי הרב אריה יוסףטועמיה -דפוס
מערכת שיעורי לב ארי – שיעורים שבועיים לאור
שהָ ָיה...
שה ׁ ֶ
ַמ ֲע ֵׂ
קדוש יאמר\ ִספּוּר עַ ל מרן הגה"צ חָ כָם ְמנַחֵ ם ְמנַשֶּׁ ה
הילולת מרן זצ"ל זיע"א) .מלוקט בשינוי לשון קלים מתוך 'פניני הצדיקים'(
חכם רבי
אוֹתנוּ, לְהַ לָּן ִספּוּר ֶאחָ דִ ,מנִּי ַרבִּ ים ,הַ מּוּבָ א בְּ סֵ פֶ ר 'חָ כָם ְמנַחֵ ם ְמנַשֶּׁ ה' הַ ְמּלַמֵּ ד ָ
משולם מנחם מנשה פּוֹרת עַ ד כַּמָּ ה הָ אֱ מֶ ת הָ י ְָתה נֵר ל ְַרגְ לָיו :בְּ ַאחַ ד הַ יּ ִָמים ִה ְת ַא ְסּפוּ חַ כְ מֵ י י ְִשׁיבַ ת ָ
זצ"ל זיע"א יוֹסֵ ף בִּ ירוּשָׁ לַיִ ם ל ְִדיּוּן ְמיֻחָ ד כֵּיצַ ד ְל ַגיֵּס כְּ סָ פִ ים עֲבוּר הוֹצָ אוֹת חֲ תֻ נָּה לְחָ ָתן
כָמים לְהַ ִטּיל גַּם עַ ל יָתוֹם .ל ְַאחַ ר שֶׁ הֻ ְחלַט עַ ל ִמ ְספַּר דַּ ְרכֵי פְּ ֻעלָּה ,הֶ חֱ לִיטוּ הַ חֲ ִ
)יב' אלול תשע"ה( יוֹדעָ ם שֶׁ ִאישׁ חֶ סֶ ד ַרבֵּ נוּ ְמנַחֵ ם לְהַ ִשּׂיג ְסכוּם נִכְ בָּ ד בְּ סַ חֲ מֵ שׁ מֵ אוֹת לִירוֹת .בְּ ְ
לִת ִמיכָה .חַ כְ מֵ י קוּקים ְ לְמ ְשׁפָּחוֹת וַאֲ נ ִָשׁים הַ זְּ ִ גָּדוֹל הוּא הַ ִמּ ְשׁ ַתּדֵּ ל ַרבּוֹת ַל ֲעזֹר ִ
הַ צַּ ִדּיק הַ נּ ְִס ָתּר חָ כָם ְמנַחֵ ם ְמנַשֶּׁ ה הוֹדיעוּ לְ ַרבֵּ נוּ עַ ל הַ ְחלָטָ ָתםַ ,רבֵּ נוּ ִמצִּ דּוֹ שָׂ מֵ חַ ְמאוֹד עַ ל הַ ִמּצְ וָה ִ הַ יּ ְִשׁיבָ ה
הַ גְּ דוֹלָה שֶׁ נָּפְ לָה בְּ חֶ לְקוֹ לַ ֲע ֹזר לְחָ ָתן יָתוֹם ,וְ עַ ל ַאף שֶׁ יָּדַ ע ,שֶׁ ֵאין כָּ ֶרגַע בְּ כִ יסוֹ ַאף
טוּר ִקיָּה וְ עָ לָה ל ְֶא ֶרץ זצ"ל :נוֹ ַלד בְּ ְ ל ֹא ְמעַ ט ִמ ְסּכוּם עָ ֵתק זֶה ִה ְסכִּ ים לְמַ לֵּא ֶאת בַּ ָקּשָׁ ָתםְ .לצ ֶֹר ָכּ הֶ ְחלִיט ִל ְנסֹעַ
ִי ְשׂ ָר ֵאל .צַ ִדּיק נ ְִס ָתּר אֲ שֶׁ ר כָּל לְתל- נִשׂגָּבָ ה זוֹ .כְּ שֶׁ ִהגִּ יעַ ֵ ל ְֵתלָ -אבִ יב ,כְּ דֵ י לְדַ בֵּ ר עַ ל לֵב נְ ִדיבִ ים לְסַ יֵּעַ בְּ ִמצְ וָה ְ
מַ עֲשָׂ יו ַנ ֲעשׂוּ בַּ סֵּ ֶתר .עַ נְוְ ָתן שֶׁ ֵאין וּלְאחַ ר ְמנוּחָ ה ַקלָּה ָפּנָה גּוֹרר בַּ מָּ קוֹםַ , לְה ְת ַאכְ סֵ ן בְּ בֵ ית בְּ נוֹ הַ ִמּ ְת ֵ
ָאבִ יב ָפּנָה ִ
כְּ דֻגְ מָ תוֹ .מַ עֲשֵׂ ה נ ִִסּים ַרבִּ ים נְּדיבִ ים ,עַ ל ַאף שֶׁ לּ ֹא חָ שׁ כָּל ָכּ בְּ טוֹב עֵ ֶקב הַ נּ ְִסיעָ ה .בְּ צֵ אתוֹ לָצֵ את לְעֵ בֶ ר בָּ ֵתּי הַ ִ
יהוּדי שֶׁ ִהכִּ יר אוֹתוֹ ִמכְּ בָ ר .הַ לָּה בִּ ֵקּשׁ מֵ ַרבֵּ נוּ הֱ יוֹת וְ ֶאחָ ד ִממַּ כָּ ָריו ִ ל ְָרחוֹב ָפּגַשׁ בִּ
אוֹדוֹתיו .בַּ עַ ל רוּחַ - ָ ְמסֻ פּ ִָרים מַ כְ נִיס ֶאת בְּ נוֹ בִּ בְ ִריתוֹ שֶׁ ל אאע"ה ,חָ פֵץ הוּא ְמאוֹד ְשׁ ָרבֵ ינוּ יִ ְהיֶה נוֹכֵחַ ִבּ ְשׁעַ ת
נוֹשׁעוּ עַ ל יָדוֹ .גָּמַ ל הַ קֹּדֶ שַׁ .רבִּ ים ְ לְשׂ ְמחַ ת הַ בְּ ִרית .הַ צַּ ִדּיק ִה ְסכִּ ים ל ְִה ְתלַוּוֹת עִ מּוֹ לַמָּ קוֹם בּוֹ ִמ ְת ַקיֵּם הַ בְּ ִרית ִ
חֲ סָ ִדים עִ ם הַ כֹּל ְבּצִ נְעָ הַ .אחַ ת הָ ַרבָּ ה הַ יּ ִָדיד .כְּ שֶׁ ִהגִּ יעַ הָ ַרב ל ְִמקוֹם ע ֲִריכַת הַ בְּ ִריתִ ,הבְ ִחיןֶ ,שׁהָ ִאשָּׁ ה הָ עוֹמֶ דֶ ת
כָּאב לוֹ ְמאוֹד לִמסֹר ֶאת הַ ִתּינוֹק לַמּוֹהֵ ל ,לְבוּשָׁ ה בִּ לְבוּשׁ שֶׁ ֵאינוֹ צָ נוּעַ .הַ דָּ בָ ר ַ ְ
יְתה לֶאֱ סֹף ֶאת כָּל מוֹתיו הָ ָ ִמיּוֹזְ ָ לְאשָּׁ ה ָל ֶלכֶת בִּ לְבוּשׁ ָכּזֶה ,וְ דָ בָ ר תּוֹרה ִ וְ הוּא הֵ חֵ ל לִ זְ עֹק" :הֲ ל ֹא ָאסוּר עַ ל פִּ י הַ ָ
הַ יְּלָ ִדים הָ ֲע ִנ ִיּים ,שֶׁ נּ ֶֶאלְצוּ בְּ שֶׁ ל ֲקוֹתיו שֶׁ ל הָ ַרב גּ ְָרמוּ ל ְַרעַ שׁ הוֹרה שֶׁ ל הָ ַר הַ נּוֹלָד!" .צַ ע ָ זֶה פּוֹגֵם ֶאת נַפְ שׁוֹ הַ ְטּ ָ
ְקשָׁ יֵי פַּ ְרנָסָ ה בַּ בַּ יִת ,לָצֵ את ֲקוֹתיו שֶׁ ל ז ֵָקן גָּדוֹל בַּ מָּ קוֹם .חֵ לֶק מֵ הָ אֲ נ ִָשׁים שֶׁ לּ ֹא ִהכִּ ירוּ ֶאת הָ ַרבָ ,כּעֲסוּ עַ ל צַ ע ָ
ל ֹא מֻ כָּר ,וּבֵ ינֵיהֶ ם הָ יוּ ַאף ֶשׁנִּסּוּ לְהַ כּוֹת אוֹתוֹ .אוּלָם ַרבֵּ נוּ עָ מַ ד וְ ִה ְת ִריעַ
מוֹרים ִ ָלעֲבוֹדָ ה ,וּלְסַ פֵּק לָהֶ ם בְּ עַ ְקשָׁ נוּת ,כִּ י הוּא מוֹחֶ ה נ ְִמ ָרצוֹת עַ ל ָכּ ,וּצְ ִריכִ ים ל ֵָתת ֶאת הַ ִתּינוֹק ל ְִאשָּׁ ה
עוּרים בַּ ַלּ ְילָה .ל ְַמרוֹת שֶׁ הוּא וְ ִשׁ ִ עַקשָׁ נוּתוֹ שֶׁ ל הָ ַרב, ַאחֶ ֶרת ,הַ לְּבוּשָׁ ה בִּ צְ נִיעוּתִ .משֶּׁ ָראוּ הַ נּוֹכְ ִחים ֶאת גֹּדֶ ל ְ
בְּ עַ צְ מוֹ בְּ ק ִֹשׁי הָ יָה לוֹ ל ְִמ ְחיָתוֹ, ִה ְשׁ ַתּ ְדּלוּ לְהָ בִ יא בִּ זְ ִריזוּת בֶּ גֶד צָ נוּעַ כְּ דֵ י לְ כַסּוֹת ֶאת הָ ִאשָּׁ ה ,וּל ְַאחַ ר ִמכֵּן שֶׁ ֶקט
לְמוֹריםִ .אישׁ ִ ִהצְ לִיחַ ל ְִמצ ֹא ִממּוּן הָ ַרעַ שׁ וְ עָ ְרכוּ ֶאת הַ בְּ ִרית ִמ ִסּימַ ן טוֹב וּבַ מַּ זָּל טוֹב .ל ְַאחַ ר ִסיּוּם ע ֲִריכַת הַ בְּ ִרית,
אוֹתם ָ ירת הַ ִמּצְ ווֹת וְ נִ ְמנָה עַ ל טוּר ִקי עָ ִשׁיר ,שֶׁ הָ יָה ָרחוֹק ִמ ְשּׁ ִמ ַ ְהוּדי ְ ִנגַּשׁ י ִ
ָקדוֹשׁ שֶׁ הָ אֱ מֶ ת נֵר ְל ַרגְ לָיו .זְ מַ ן מָ ה "אי ֶננִּי יוֹדֵ עַ ִ ,אם ִה ְנּ ַרב גָּדוֹל אוֹ ַרב ָקטָ ןַ ,א שֶׁ חָ פְ צוּ לְהַ כּוֹת ֶאת ַרבֵּ נוּ וְ שָׁ ַאלֵ :
ירתוֹ ָאמַ ר ל ְֶאחָ ד ִמבָּ נָיו כִּ י לִפְ נֵי פְּ ִט ָ יתי שֶׁ ַתּ ְסבִּ יר לִיֵ ,אי זֶה שֶׁ הָ ַר ְס ָתּ בִּ צְ עָ קוֹת שֶׁ ְלּ ֶאת ִשׂ ְמחַ ת הַ בְּ ִרית? הֲל ֹא ָרצִ ִ
ִקבֵּ ל עַ ל עַ צְ מוֹ ָל ֶלכֶת ַכּפָּ ָרה עַ ל עַ ם ידיִ ,אם "שׁמַ ע נָא י ְִד ִ בִּ כְ לָ ל ֵאי ְנ נ ְִמנֶה עַ ל בְּ נֵי הַ ִמּ ְשׁפָּחָ ה" .הָ ַרב הֵ ִשׁיב ִבּ ְרגִ יעָ הְ :
ִית
רוֹאה יֶלֶד שֶׁ ִה ְתעַ לֵּף חָ ִלילָה .וְ כִ י ל ֹא הָ י ָ ִית בַּ חֲתֻ נָּה ,וּלְ פ ֶַתע ַא ָתּה ֶ לְ דֻגְ מָ א הָ י ָ
י ְִשׂ ָר ֵאל לְ בִ טּוּל גְּ זֵ ָרה וְ ַאף י ַָדע ֶאת זוֹעֵ ק בְּ קוֹל גָּדוֹל ,אֲ פִ לּוּ שֶׁ ֵאי ְנ נ ְִמנֶה עַ ל בְּ נֵי הַ ִמּ ְשׁפָּחָ ה?" .וְ ָכ ִה ְסבִּ יר" :כְּ שֶׁ יֵּשׁ
ירתוֹ ירתוֹ .גַּם ל ְַאחַ ר פְּ ִט ָ מוֹעֵ ד פְּ ִט ָ ִאשָּׁ ה הַ לּוֹבֶ שֶׁ ת ל ֹא צָ נוּעַ ,גַּם זֶה פִּ קּוּחַ ֶנפֶשׁ מַ מָּ שׁ ,כִּ י יְסוֹד ִקיּוּמוֹ שֶׁ ל עַ ם יִ ְשׂ ָר ֵאל
הוֹפִ יעַ פְּ עָ ִמים ַרבּוֹת הֵ ן בְּ הָ ִקיץ וְ הֵ ן הוּא עַ ל הַ ְקּדֻשָּׁ ה וְ הַ טָּ הֳ ָרה .עַ ל כֵּןִ ,אשָּׁ ה שֶׁ ֵאינָהּ נִזְ הֶ ֶרת בְּ ָכ ִהיא פּוֹגֶמֶ ת מַ מָּ שׁ
ירת שַׁ בָּ ת וְ כוּ' ,וְ ָכל הוֹסיף שֶׁ יֵּשׁ ִהלְכוֹת טָ הֳ ָרה וּצְ נִיעוּתְ .שׁ ִמ ַ בְּ ֶנפֶשׁ הַ ֶיּלֶד" .וְ ִ
הוֹדיעָ ם עַ ל בַּ חֲ לוֹם לַאֲ נ ִָשׁים ,וְ ִ לְמ ְשׁמַ ע מֶ ֶתק ְשׁוֹמ ָרם וְ ל ְִהיוֹת ָקדוֹשׁ וְ טָ הוֹר .עָ מַ ד הַ לָּה ָרתוּק ִ ְהוּדי חַ יָּב ל ְ י ִ
עוֹר ָרם לְהַ ְרעִ ישׁ עוֹלָמוֹת. גְּ ֵזרוֹת וְ ְ לְאחַ ר כְּ עֶ שֶׂ ר דַּ קּוֹת שֶׁ ל ִשׂיחָ הִ ,ה ְתנַצֵּ ל ַרבֵּ נוּ ,שֶׁ צָּ ִרי הוּא ְשׂפ ָָתיו שֶׁ ל הָ ַרב .אוּלָם ַ
לְאחַ ר ִמכֵּן ָראוּ ,כֵּיצַ ד ַ וְ ָאכֵן לְסַ יֵּם ִמפְּ נֵי שֶׁ צָּ ִרי הוּא לְמַ לֵּא ֶאת ְשׁלִיחוּתוֹ בְּ גִ יּוּס כְּ סָ פִ ים עֲבוּר חָ ָתן יָתוֹם.
הַ לָּה ִהפְ צִ יר בָּ ַרב ,שֶׁ יּ ְַמ ִשׁי לְשׂוֹחֵ חַ עִ מּוַֹ .אף ַרבֵּ נוּ ִה ְסבִּ יר לוֹ שׁוּב בְּ לָשׁוֹן ַרכָּה,
ִה ְתבַּ ְטּלוּ הַ גְּ ָזרוֹת בְּ ִדיּוּק בִּ זְ מַ ן שֶׁ הַ זְּ מַ ן הָ עוֹמֵ ד לִ ְרשׁוּתוֹ הוּא מוּעָ ט ְמאוֹד וְ צָ ִרי לְסוֹבֵ ב ַעל פְּ ָת ִחים שֶׁ ל נ ְִדיבִ ים
"אהֲ בַ ת הַ חֲ לוֹם .יִסֵּ ד ֶאת ביה"כ ַ ירה" :כַּמָּ ה זָקוּק ִה ְנּ בְּ סַ הַ כֹּל ַרבִּ ים .הַ לָּה ָפּנָה בְּ הַ פְ ָתּעָ ה ֶאל ַרבֵּ נוּ בִּ ְשׁ ֵאלָה יְ ִשׁ ָ
חַ יִּים" בִּ ְשׁכוּנַת בֵּ ית-י ְִשׂ ָר ֵאל .וְ כֵן עֲבוּר הֶ חָ ָתן הַ יָּתוֹם?" .עָ נָה הַ צַּ ִדּיק" :חֲ מֵ שׁ מֵ אוֹת לִירוֹת" .הַ לָּה ִהזְ דָּ ֵרז וְ שָׁ לַף
נ ְִמנָה עִ ם ְמי ְַסּדֵ י הָ ִא ְרגּוּן "יָד וּשׁמוֹנֶה מֵ אוֹת לִירוֹת 'קים ִמכִּ יסוֹ וְ כ ַָתב בִּ ְמקוֹם צֵ 'ק ַעל סַ ֶאלֶף ְ פִּ נ ְַקס צֵ ִ
וְ ִהפְ ִטיר" :כָּעֵ ת י ְִת ַאפְ שֵׁ ר ְל לָשֶׁ בֶ ת וּלְשׂוֹחֵ חַ עִ ִמּי בִּ ְרגִ יעָ ה .אֲ נִי שׁוֹמֵ עַ ִמ ְמּ
ל ַָא ִחים" .הַ ְמּ ֻקבָּ ל הָ ַרב מָ ְר ְדּכַי תּוֹרה וְ הַ ְד ָרכָ ה ְדּבָ ִרים שֶׁ לּ ֹא שָׁ מַ עְ ִתּי מֵ עוֹלָם!"ַ .רבֵּ נוּ ִה ְמ ִשׁי לְשׂוֹחֵ חַ עִ מּוֹ בְּ ִדבְ ֵרי ָ
שַׁ ְרעַ בִּ י זצ"ל הָ יָה עוֹמֵ ד לִ כְ בוֹדוֹ ירת הַ ְקּדֻשָּׁ ה וְ ַהטָּ הֳ ָרה ,תּוֹ כְּ דֵ י שֶׁ הוּא מוֹדֶ ה לוֹ עַ ל הַ ְתּרוּמָ ה וּשׁ ִמ ַ בַּ יַּהֲ דוּת ְ
רוֹאה הוּא עַ מּוּד ֵאשׁ מֵ עַ ל וְ ָאמַ ר ,שֶׁ ֶ הַ נִּכְ בָּ דָ ה .ל ְַאחַ ר שֶׁ שּׂוֹחֲ חוּ כִּ ְשׁעָ ַתיִםִ ,נפְ ְרדוּ ִאישׁ מֵ ֶאחָ יו לְשָׁ לוֹם .כְּ שֶׁ עָ זַב הָ ַרב
ֶאת הַ מָּ קוֹםָ ,פּנָה הֶ עָ ִשׁיר וְ שָׁ ַאל ֶאת הָ ָאדָ ם ,שֶׁ הֵ בִ יא ֶאת ַרבֵּ נוּ לַבְּ ִרית" :מָ ה ְשׁמוֹ
ר ֹאשׁוֹ וְ ַאף הֵ עִ יד עָ לָיו ,כִּ י הוּא "אם הָ יוּ עוֹד כַּמָּ ה שֶׁ ל הָ ַרב?"" -חָ כָם ְמנַחֵ ם ְמנַשֶּׁ ה ִמיְּ רוּשָׁ ַליִם" .הֵ ִשׁיב הֶ עָ ִשׁירִ :
יקים שֶׁ בַּ דּוֹר. ִמגְּ דוֹלֵי ל"ו הַ צַּ ִדּ ִ יְּהוּדי הֶ עָ ִשׁיר הַ נִּ זְ כָּרִ כָּאלּוּ -הָ יָה בְּ וַ דַּ אי כְּ בָ ר מַ גִּ יעַ הַ מָּ ִשׁיחַ " .הַ
ַרבָּ נִים אֲ ִמ ִתּיִּים ֵ
ַרבֵּ נוּ נלב"ע בְּ -י"ב אֱ לוּל יוֹתר לְדֶ ֶר הַ יַּהֲ דוּת .וְ ַנעֲשָׂ ה בַּ עַ ל ְתּשׁוּבָ ה לְה ְת ָק ֵרב יוֹ ֵתר וְ ֵ ִה ְת ִחיל מֵ אוֹתוֹ יוֹם ִ
הוֹרה .הַ לָּה ִה ְמ ִשׁי ל ְִהיוֹת בְּ ֶקשֶׁ ר מַ ְת ִמיד עִ ם הַ צַּ ִדּיק גָּמוּר עִ ם י ְִר ַאת שָׁ מַ יִם ְט ָ
הַ 'תשכ''ח .צִ יּוּנוֹ בְּ הַ רַ -ה ְמּנוּחוֹת תּוֹרה נִּשׂגָּבוֹת שֶׁ ל ַרבֵּ נוּ בְּ זִ כּוּי הָ ַרבִּ ים וְ ִה ְמ ִשׁי ל ְִשׁמֹר ָ ֻלּוֹתיו הַ ְ
וְ ָת ַרם הַ ְרבֵּ ה לִ פְ ע ָ
בִּ ירוּשָׁ לַ יִם .ת.נ.צ.ב.ה .וזכותו תגן תּוֹרה וְ הַ ִמּצְ ווֹת . וּמצְ ווֹת כָּל יְמֵ י חַ יָּיו וְ ָזכָה שֶׁ ַאף בָּ נָיו הָ ְלכוּ ַאחֲ ָריו בְּ דֶ ֶר הַ ָ ִ
עלינו אמן!.
ornm123@gmail.com
ספיד פרשת כי תבוא תשפו טועמיה -דפוס רשימת תפוצה:
יו"ל ע"י מערכת שיעורי לב ארי – להצטרפות ל55
"וְ כַחֲ לוֹם יָעוּף"
יוֹר ִדים עַ דנוֹקבִ יםְ , לָקחוּ בִּ ְדבָ ִרים ְ שׁוֹמעֵ יְ -ְ עוֹרר ָתּ ִמיד ֶאת ַרבֵּ נוּ הֶ 'חֵ פֶץ חַ יִּים' זצ"ל הָ יָה ְמ ֵ
יתין ,עַ ל חֲ ִשׁיבוּת נִצּוּל הַ זְּ מַ ן לַ עֲבוֹדַ ת הַ שֵּׁ ם וְ גֹדֶ ל הָ ָאסוֹן בְּ ִאבּוּד הַ זְּ מַ ן עַ ל ְדּבָ ִרים שֶׁ ל מָ ה ִהשֵּׁ ִ
בְּ ָכ .הוּא נ ַָהג לְשַׁ נֵּן בְּ ָאזְ נֵי כָּל ִמי שֶׁ ָרצָ ה ל ְִשׁמֹעַ " :צַ יְט ִאיז לֶעבֶּ 'ן אוֹן ֶלעבֶּ 'ן ִאיז צַ יְט" .הַ זְּ מַ ן
הוּא חַ יִּים וְ הַ חַ יִּים הֵ ם הַ זְּ מַ ן .חַ יֵּינוּ מֻ ְרכָּבִ ים ִמשָּׁ נִים וְ י ִָמים ,שָׁ עוֹת ְוּרגָעִ ים .כָּל שַׁ בְ ִריר שֶׁ ל
ֶרגַע הוּא נ ֵַתח ִמן הַ חַ יִּים .כַּמָּ ה חָ שׁוּב ל ֹא לְהַ חֲ ִמיץ ,וּלְהַ חֲ ִשׁיב ֶאת הַ זְּ מַ ן כּ ָָראוּי לוֹ.
יקה, הַ סַּ בָּ א ַרבִּ י ַא ְריֵה לֵוִ ין זצ"ל בְּ ֶאחָ ד ִמ ִמּכְ ָתּבָ יו ֶאל בְּ נוֹ הַ גָּדוֹל ַרבִּ י חַ יִּים ַי ֲעקֹב זצ"ל בִּ ְתקוּפַת כְּ הֻ נָּתוֹ כְּ ַרב בִּ ְדרוֹם ָאמֵ ִר ָ
אדין" :עוֹד ְמצַ לְצֵ ל בְּ ָאזְ נֵי הַ ְדּבָ ִרים ְמפ ָֹרשׁ הַ יּוֹצְ ִאים ִמפִּ י כֹּהֵ ן גָּדוֹל ַרבֵּ נוּ מָ ָרן
מַ זְ כִּ יר לוֹ ֶאת שֶׁ שָּׁ מַ ע ִמפִּ י הֶ 'חֵ פֶץ חַ יִּים' בִּ ְהיוֹתוֹ בְּ ָר ִ
נּוֹתנִים לוֹ – זֶה הַ זְּ מַ ן"...
'איזֶה שׁוֹטֶ ה הַ ְמּ ַאבֵּ ד מָ ה שֶׁ ְ הֶ 'חֵ פֶץ חַ יִּים' זַ"ל זְ כוּתוֹ ָתּגֵן עָ לֵינוּ וְ עַ ל כָּל י ְִשׂ ָר ֵאל ְבּתוֹ הַ ִשּׂיחָ הֵ :
מָ שַׁ ל הַ 'חֵ פֶץ חַ יִּים' מָ שָׁ ל :נ ְָת ֵאר לְעַ צְ מֵ נוּ עָ ִשׁיר מֻ פְ לָג שֶׁ בְּ נוֹ יָחֵ דּוּ חָ לָה בְּ מַ חֲ לָה ָקשָׁ ה וְ נָטָ ה לָמוּת .הָ רוֹפְ ִאים ִה ְת ַא ְמּצוּ לְהַ ֲעלוֹת
נוֹתר ִסכּוּי .וְ הוּא ,בְּ ִאם כָּל הַ דָּ ם שֶׁ בְּ גוּפוֹ י ְֻחלַף בְּ דָ מוֹ שֶׁ ל לוֹ מָ זוֹר וַאֲ רֻ כָּהַ ,א בְּ שָׁ לָב ְמסֻ יָּם הֵ ִרימוּ יָדַ יִם .לְסוּג ֶאחָ ד שֶׁ ל ִטפּוּל ַ
ֶילֶד ַאחֵ ר בֶּ ן גִּ ילוִֹ .נגַּשׁ הָ רוֹפֵא וְ ִהצִּ יעַ ל ָָאב ,שֶׁ בִּ ְהיוֹת וְ הוּא עַ ִתּיר ְנכ ִָסים יִפְ נֶה ל ְִמ ְשׁפָּחָ ה שֶׁ ֵיּשׁ לָהּ ִמ ְספַּר ְיל ִָדים וִ יבַ ֵקּשׁ ִממֶּ נָּה
מוּרה לְמַ ֲענָק שֶׁ ל ְסכוּם עָ ֵתק ְלו ֵַתּר עַ ל ֶאחָ ד ִמ ְיּ ָלדֶ יהָ לְטוֹבַ ת בְּ נוֹ יָחֵ דּוַּ ...א הַ הַ צָּ עָ ה הָ אֱ וִ ילִית הַ זּ ֹאת ל ֹא ִהצְ לִיחָ ה ְליַשֵּׁ ר ַאף בִּ ְת ָ
ֶקמֶ ט ֶאחָ ד בְּ ִמצְ חוֹ שֶׁ ל הָ ָאב הַ מֻּ ְד ָאג ,הֵ ן כָּל ִמי שֶׁ עֵ י ַנ ִים בְּ ר ֹאשׁוֹ יוֹדֵ עַ שֶׁ ֵאין לַהַ צָּ עָ ה הָ אֱ וִ ילִית שֶׁ ל הָ רוֹפֵא שׁוּם אֲ ִחיזָה בַּ ְמּצִ יאוּת.
יוֹתר ל ֹא י ְַסכִּ ים לָהּ בְּ עַ ד כָּל ְסכוּם שֶׁ ָיּ ֳענַק לוֹ .עַ ל חַ יִּים שֶׁ ל בֵּ ן ל ֹא ְמו ְַתּ ִרים! הַ 'חֵ פֶץ חַ יִּים' ָהיָה אוֹמֵ ר בִּ כְ ֵאב: גַּם הֶ עָ נִי הַ מָּ רוּד בְּ ֵ
חוֹת ִמבְּ שַׂ ר הַ חַ י שֶׁ ל
וּמו ְַתּ ִרים עַ ל חַ יִּים ל ֹא שֶׁ ל הַ בֵּ ן ֶאלָּא שֶׁ לָּנוּ עַ צְ מֵ נוָּ .אדָ ם ֵ "אֲ בָ ל מָ ה ַלעֲשׂוֹת שֶׁ בְּ רֹב ִא ַוּל ְֵתּנוּ אֲ נ ְַחנוּ ְמו ְַתּ ִרים ְ
זוֹרק בְּ זָדוֹן הֲ מוֹנֵי דַּ קּוֹת ל ְִאבּוּד בִּ ְשׁבִ יל ְדּבָ ִרים שֶׁ ל מָ ה בְּ ָכ !"... עַ צְ מוֹ ,מֵ חַ יָּיו ,וְ ֵ
ִמנִּזְ ֵקי הָ עִ שּׁוּן
פַּעַ ם ִהזְ דַּ מֵּ ן לְ'חֵ פֶץ חַ יִּים' ָלשֶׁ בֶ ת ְליַד ָאדָ ם שֶׁ הֵ כִ ין וּפִ טֵּ ם ֶאת ִמ ְקטַ ְרתּוֹ לְעִ שּׁוּן ,וּבְ מֶ שֶׁ הַ זְּ מַ ן הַ זֶּה שֶׁ הַ לָּה ִסדֵּ ר ֶאת ִמ ְקטַ ְרתּוֹ
ִה ְספִּ יק הוּא – הַ 'חֵ פֶץ חַ יִּים' – ִל ְלמֹד עַ מּוּד שָׁ לֵם שֶׁ ל גְּ מָ ָראָ .אמַ ר הַ 'חֵ פֶץ חַ יִּים' ל ְִמק ָֹרבָ יו" :שַׁ וּוּ בְּ נַפְ ְשׁכֶם ,כַּמָּ ה יִכְ ַאב וְ ִי ְדקֹר לוֹ
יִהיֶה ְמסֻ גָּלבְּ יוֹם ִמן הַ יּ ִָמים כַּאֲ שֶׁ ר יפָּקחו עֵ ינָיו וְ יִ ָוּכַח ל ְִראוֹת כַּמָּ ה דַּ פֵּי גְּ מָ ָרא הָ לְכוּ ל ְִאבּוּד בִּ גְ לַל עִ סּוּקוֹ בַּ ִמּ ְקטֶ ֶרת ...הֲ ֵרי ל ֹא ְ
אוֹתם לַאֲ בַ דּוֹן!"...
ל ְִס חַ לְעַ צְ מוֹ עַ ל ָכּ שֶׁ לּ ַָקח ֶאת חַ יָּיו וְ ז ַָרק ָ
"ה ְס ַתּכֵּל בִּ ְשׁלשָׁ ה עוֹרר עִ ם ִדּבְ ֵרי הַ גְּ ָר"א ִמוִּ י ְלנָא הַ יְּ דוּעִ ים שֶׁ ִה ְסבִּ יר ֶאת לְשׁוֹן הַ ִמּ ְשׁנָה בְּ ָאבוֹת )ג ,א(ִ : עוֹד הָ יָה הֶ 'חֵ פֶץ חַ יִּים' ְמ ֵ
ִידי עֲבֵ ָרה ...וְ לִפְ נֵי ִמי ַא ָתּה עָ ִתיד ל ִֵתּן ִדּין וְ חֶ ְשׁבּוֹן ...לִפְ נֵי מֶ ֶל מַ ְלכֵי הַ ְמּלָכִ ים הַ ָקּדוֹשׁ בָּ רוּ הוּא" .מַ הוּ ְדּבָ ִרים וְ ִאי ַא ָתּה בָ א ל ֵ
הַ הֶ בְ דֵּ ל בֵּ ין ִדּין לְחֶ ְשׁבּוֹן? בֵּ ֵאר הַ גָּאוֹן :הַ ִדּין הוּא עַ ל עֶ צֶ ם הָ עֲבֵ ָרה ,עַ ל ָכּ שֶׁ עָ שָׂ ה פְּ עֻלָּה בִּ ל ְִתּיְ -רצוּיָה .הַ חֶ ְשׁבּוֹן הוּא עַ ל ָכּ
אוֹתהּ שָׁ עָ ה שֶׁ עָ שָׂ ה ֶאת הַ מַּ עֲשֶׂ ה הָ ַרע יָכוֹל הָ יָה ַלעֲשׂוֹת מַ עֲשֶׂ ה טוֹב .עַ ל ְשׁנֵיהֶ ם ,הֵ ן עַ ל הַ ִדּין – עַ ל הַ מַּ עֲשֶׂ ה עַ צְ מוֹ ,וְ הֵ ן עַ ל שֶׁ בְּ ָ
הוֹסיף עַ ל ָכּ הַ 'חֵ פֶץ חַ יִּים' יתּבע הָ ָאדָ ם עַ ל כָּל ֶאחָ ד מֵ הֶ ם בִּ פְ נֵי-עַ צְ מוִֹ . אוֹתהּ שָׁ עָ הָ ,הַ חֶ ְשׁבּוֹן – עַ ל ִאי ע ֲִשׂיַּת הַ מַּ עֲשֶׂ ה הַ טּוֹב בְּ ָ
רוּאיו וְ נ ַָתן לָהֶ ם ֶאפְ שָׁ רוּת ַלעֲשׂוֹת ְתּשׁוּבָ ה .בְּ ַרם ,הַ ְתּשׁוּבָ ה כּוֹחָ הּ יָפֶה ְל ַכפֵּר עַ ל פְּ ֻעלַּת יטיב עִ ם בְּ ָ נוֹרא :הַ שֵּׁ ם י ְִתבָּ ַר הֵ ִ דָּ בָ ר ָ
ֲבוּרהּ נ ְִתּנוּ לַבְּ ִריּוֹת הַ חַ יִּים,ל'דּין' .אוּלָם מָ ה שֶׁ נּוֹגֵעַ ל'חֶ ְשׁבּוֹן'ְ ,דּהַ יְנוּ ,עַ ל ִאי-נִצּוּל הַ זְּ מַ ן ל ְַתכְ לִית שֶׁ בַּ ע ָ הָ עֲבֵ ָרה עַ צְ מָ הּ ,מָ ה שֶׁ נּוֹגֵעַ ִ
ֵאין גַּם בְּ כוֹחָ הּ שֶׁ ל הַ ְתּשׁוּבָ ה ל ְַת ֵקּן ,שֶׁ כֵּן ֵאין בְּ מָ ה שֶׁ יּ ְֻשׁלַם חֹסֶ ר הַ זְּ מַ ן .הַ 'חֵ פֶץ חַ יִּים' ִה ְמ ִשׁיל ז ֹאת ל ְִמכוֹנַת כְּ בִ יסָ ה שֶׁ ל בְּ ג ִָדים,
יכוּתהּ שֶׁ ל הַ ְמּכוֹנָה ֵאין בִּ י ָכל ְָתּהּ בְּ שׁוּם הַ ְמּסֻ ֶגּלֶת ְלנַקּוֹת בְּ ג ִָדים ִמכָּל רֹשֶׁ ם שֶׁ ל כּ ֶֶתם וְ לִכְ לוּ .אוּלָם פָּשׁוּט ,שֶׁ לּ ְַמרוֹת ִטיבָ הּ וְ ֵא ָ
יוֹתר ִמכְּ דֵ י ִמדָּ תוֹ הַ ַקּיֶּמֶ תָ .כּ גַּם ְתּשׁוּבָ ה ,הֲ גַם שֶׁ ְמּנ ַָקּה וּמַ לְבִּ ינָה ֶאת הָ ָאדָ ם מֵ חֲ טָ ָאיו וּפְ שָׁ עָ יו – ַא אפֶן לְהַ אֲ ִרי בֶּ גֶד ֵ ָפּנִים ָו ֹ
ֶאת הַ זְּ מַ ן שֶׁ ִאבֵּ ד בִּ זְ מַ ן שֶׁ עָ שָׂ ה ֶאת הָ עֲבֵ ָרה ִהיא ל ֹא תּוּכַל לְ הָ ִשׁיב לוֹ.
ַנ ֲע ַל ִים בְּ לִי ְשׂרוֹכִ ים
דּוֹרשׁ וְ גַם נ ֶָאה ְמ ַקיֵּם .הוּא ִדּ ְקדֵּ ק עִ ם עַ צְ מוֹ וְ נִצֵּ ל ֶאת זְ מַ נּוֹ בְּ אֹפֶן מֻ פְ לָאַ .תּל ְִמידוֹוּכְ מוֹ בְּ כָל דָּ בָ ר וְ עִ ְניָן ,הָ יָה הֶ 'חֵ פֶץ חַ יִּים' נ ֶָאה ֵ
הַ גָּדוֹל הָ ַרב ִמפּוֹנִיבֶ ז'ַ ,רבִּ י יוֹסֵ ף ְשׁ מֹה כָּהַ נְמָ ן זצ"ל ,הָ יָה אוֹמֵ ר ָתּ ִמיד – כִּ י הֶ 'חֵ פֶץ חַ יִּים' ָזכָה לַאֲ ִריכוּת י ִָמים מֻ פְ ֶלגֶת ,ל ֹא ַרק
ִמפְּ נֵי שֶׁ ָקּצְ בוּ לוֹ בְּ סֵ פֶר הַ חַ יִּים לְמַ עְ לָה ִמ ִתּ ְשׁעִ ים שָׁ נָהֶ ,אלָּא בְּ עִ ָקּר ִמפְּ נֵי שֶׁ חָ ס עַ ל כָּל ֶרגַע בְּ חַ יָּיו וְ נִצְּ לוּ עַ ד תֹּםָ .כּ שֶׁ כָּל יוֹם ִמיָּמָ יו
יוֹתר ִמשֶּׁ ל ְשׁ ָאר בְּ נֵי ָאדָ ם .וִ ידוּעָ ה ִא ְמ ַרת הֶ חָ כָם" :הַ זּ ִָריז – יָמָ יו כְּ פוּלִים"ִ .מי שֶׁ ְמּנַצֵּ ל ֶאת זְ מַ נּוֹ ,יָמָ יו ְמרֻ בִּ ים. ֵ הָ יָה ָא ֹר
לְאחַ ר מַ סָּ ע ָא ֹר בַּ ֲעיָרוֹת פּוֹלִין ,כְּ שֶׁ הוּא ְמ ֻלוֶּה בַּ חֲ ָתנוֹ אדין ַ ֶאחָ ד ִמ ַתּל ְִמידֵ י הֶ 'חֵ פֶץ חַ יִּים' ֵתּ ֵאר שֶׁ ָר ָאה ֶאת ַרבּוֹ שָׁ ב ְלבֵ יתוֹ בְּ ָר ִ
ַרבִּ י צְ בִ י ִה ְירשׁ לֵוִ ינְסוֹן זצ"ל – שֶׁ ַכּיָּדוּעַ הָ יָה ַאף הוּא גַּבְ ָרא ַרבָּ א ,גָּאוֹן וְ צַ ִדּיק ְמפ ְֻרסָ ם .הַ ַתּל ְִמיד הָ יָה סַ ְק ָרן מָ ה ַיעֲשֶׂ ה הֶ 'חֵ ֶפץ
חַ יִּים' ִמיָּד כְּ שֶׁ יָּשׁוּב לְבֵ יתוֹ ִמן הַ דֶּ ֶר הָ אֲ רֻ כָּה וְ הַ ְמּ ַיגַּעַ תִ ,הבְ ִחין כִּ י בְּ עוֹד שֶׁ ַרבִּ י צְ בִ י ל ֹא ִה ְספִּ יק עֲדַ יִן ַאף לִפְ שֹׁט ֶאת ְמעִ ילוֹ ,הֶ 'חֵ פֶץ
חַ יִּים' הַ זּ ֵָקן כְּ בָ ר יָשַׁ ב עַ ל ְמקוֹמוֹ כְּ שֶׁ גְּ מָ ָרא גְּ דוֹלָה מֻ נַּחַ ת ְל ָפנָיו.
כוּתם ִה ְרוִ יחַ בְּ כָל יוֹם לְפָחוֹת דַּ ָקּה ַאחַ ת שֶׁ הָ יוּ ִספְּ רוּ עַ ל הַ 'חֵ פֶץ חַ יִּים' שֶׁ ִה ְקפִּ יד ל ְִקנוֹת ַנ ֲע ַליִם לְל ֹא ְשׂרוֹכִ ים ,מֵ חֲ מַ ת שֶׁ בִּ זְ ָ
לוֹשׁים דַּ קּוֹת ירת וְ הַ ָתּ ַרת ְשׂרוֹכֵי הַ ַנּ ֲע ַליִם .הוּא עָ שָׂ ה חֶ ְשׁבּוֹן פָּשׁוּט וְ ַקל :דַּ ָקּה בְּ כָל יוֹם – ִהנָּן ְשׁ ִ אוֹרכוֹת לוֹ הַ פְּ עֻלּוֹת שֶׁ ל ְק ִשׁ ַ ְ
לוֹשׁים דַּ קּוֹת כָּפוּל ְשׁ ַתּיִם-עֲשָׂ ָרה חֳ דָ ִשׁים בְּ שָׁ נָה – הֵ ן ְשׁלוֹשׁ מֵ אוֹת וְ ִשׁ ִשּׁים דַּ קּוֹת .שֵׁ שׁ שָׁ עוֹת ְשׁלֵמוֹתִ .אם ִמצְ טַ בְּ רוֹת בְּ חֹדֶ שְׁ .שׁ ִ
נַכְ פִּ יל ֶאת ִמ ְספַּר הַ שָּׁ עוֹת הַ לָּלוּ בְּ מֶ שֶׁ ִשׁבְ עִ ים ְשׁנוֹת חַ יִּים ,זֶה ֶרוַח נ ִָקי שֶׁ ל עֶ ְשׂ ִרים וְ חָ מֵ שׁ ֶאלֶף דַּ קּוֹתַ .א ְרבַּ ע מֵ אוֹת וְ עֶ ְשׂ ִרים
שָׁ עוֹת .ל ֹא חֲ בָ ל?!...
אשׁית(
)מ ִדּבְ ֵרי הַ גָּאוֹן הַ גָּדוֹל ַרבִּ י יִצְ חָ ק קוֹל ְְדּצְ ִקי ְשׁלִיטָ "א בַּ סֵּ פֶר ' ַלעֲשׂוֹת ְרצוֹ ְנ ' ,בְּ ֵר ִ
ִ
ד""ת מוקדשים לעילוי נשמת מו"א ר' יפת בן יצחק ז"ל הכ"מ.
ornm123@gmail.com
ספיד פרשת כי תבוא תשפו טועמיה -דפוס רשימת תפוצה:
יו"ל ע"י מערכת שיעורי לב ארי – להצטרפות ל56
בוא
ִ ּכי ָת ֹ
ၰၧၰ ၠ ၧၧ Ηၪ ϳϵϰ Ζၷၳ ၵၧၰၸ
ၧ Ηၻႂႄ ၨ Ηၪ ၥၶႂ
ၥႂႁၻၥ ၬၶၬၬၶၸ ~ၵၯၧႄ JWJ
| n J'r J ၭႁၧၸၥ ႁၢၤ
כּוּרים לְ בֵ ית הַ ִמּ ְק ָדּשׁ )כ"ו ,א-י"א( . אִ .מ ְצוַ ת הֲ בָ אַת פֵּ רוֹת הַ בִּ ִ בִּ ְת ִחלַּת פָּ ָר ָשׁתֵ נוּ הַ תּו ָֹרה הַ ְקּדו ָֹשׁה ְמפָ ֶרטֶ ת וּמַ ְר ִחיבָ ה בְּ ִמצְ וַ ת
ב .מַ עֲ ֵשׂר עָ ִני ,בִּ עוּר וּוִ ידּוּי מַ עַ ְשׂרוֹת )כ"ו ,י"ב-ט"ו( . כּוּרים ,לְ הַ כִּ יר טוֹבָ ה כּוּרים .אֶ חָ ד הַ ְטּעָ ִמים ְבּ ִמ ְצוַ ת בִּ ִ הֲ בָ אַת הַ בִּ ִ
ג .אֶ ת ה' הֶ אֱ מַ ְר ָתּ הַ יּ ֹום -וַ ה' הֶ אֱ ִמ ְיר הַ יּ ֹום . לְ הַ ָקּדוֹשׁ בָּ רוּ הוּא עַ ל כָּל הַ טּוֹב ֶשׁגְּ ָמלָנוּ.
ָאָרץ ,יִכְ ְתּבוּ אֶ ת כָּל הַ תּו ָֹרה עַ ל ד .צִ וּוּי ה' ֶשׁבְּ יוֹם הַ כְּ ִניסָ ה ל ֶ כּ ַָתב הָ ַר ְמבָּ "ן )סוֹף פָּ ָר ַשׁת בֹּא( :וְ כַוָּ נַת כָּל הַ ִמּ ְצווֹתֶ ,שׁנַּאֲ ִמין בֶּ אֱ ֵקינוּ
אֲ בָ ִנים גְּדוֹלוֹת ,וְ כֵן יִבְ נוּ ָשׁם ִמזְ בֵּ חַ וְ י ְַק ִריבוּ ַשׁלְ מֵ י ִשׂ ְמחָ ה )כ"ז, וְ נוֹדֶ ה ל ֹו ֶשׁהוּא בְּ ָראָנוּ ,וְ ִהיא כַּוָּ נַת הַ יּ ְִצ ָירהֶ ,שׁאֵ ין לָנוּ טַ עַ ם אַחֵ ר
א-ח( . בַּ יְּצִ ָירה הָ ִראשׁ ֹונָה ,וְ אֵ ין אֵ ל עֶ לְ יוֹן חָ פֵ ץ בַּ ַתּ ְחתּוֹנִ ים ִמלְּ בַ ד ֶשׁיּ ֵַדע
ה .סֵ דֶ ר אֲ ִמ ַירת י"א בְּ ָרכוֹת וְ -י"א ְקלָלוֹת ,בְּ הַ ר גּ ְִרזִּ ים וּבְ הַ ר עֵ יבָ ל אָדם וְ יוֹדֶ ה לֶאֱ ָקיו ֶשׁבָּ ְראוּ. הָ ָ
בַּ יּוֹם ֶשׁבְּ נֵי י ְִשׂ ָראֵ ל יַעַ בְ רוּ אֶ ת הַ יּ ְַרדֵּ ן )כ"ז ,י"א-כ"ו( . )"מכְ ָתּב מֵ אֵ לִ יָּהוּ" ח"א( :עֲ בוֹדַ ת ה' בְּ נוּיָה ָתב ַרבִּ י אֵ לִ יָּהוּ דֵּ ְסלַר זצ"ל ִ כַּ
עַ ל יְסוֹד הַ כּ ַָרת הַ טּוֹב ,וַ עֲ בו ַֹדת הַ לֵּב ,עֲ בוֹדָ ה ֶשׁיֵּשׁ בָּ הּ ִמן הַ ְשּׁלֵמוּת,
ו .וְ הָ יָה ִאם ָשׁמוֹעַ ִתּ ְשׁמַ ע בְּ קוֹל ה' -הַ בְּ ָרכוֹת )כ"ח ,א-יד( .
ִתּ ְהיֶה ַרק בְּ הַ ְרגּ ַָשׁת הַ הוֹדָ אָה.
ז .וְ הָ יָה ִאם א ִת ְשׁמַ ע בְּ קוֹל ה' -צ"ח ְקלָלוֹת )כ"ח ,ט"ו-ס"ט( . אָמרוּ חָ זָ"ל :כָּל הַ כּוֹפֵ ר בְּ טוֹבָ ת ֹו ֶשׁל חֲ בֵ רוֹ ,לְ בַ סּוֹף כּוֹפֵ ר בְּ טוֹבָ ת ֹו וְ ְ
יציאַת ִמ ְצ ַריִם וּבַ ִמּ ְדבָּ ר ,לִ פְ נֵי ח .חַ ְסדֵ י ה' ִעם בְּ נֵי י ְִשׂ ָראֵ ל בִּ ִ ֶשׁל הַ ָקּדוֹשׁ בָּ רוּ הוּא ִ)מ ְד ָרשׁ הַ גָּדוֹל ְשׁמוֹת א ,ח.(.
ָאָרץ )כ"ט ,א-ט( . וּמ ָשּׁם ל ֶ כְּ נִ יסָ ָתם לְ עֵ בֶ ר הַ יּ ְַרדֵּ ן הַ מַּ עֲ ָרבִ י ִ בֵּ אֵ ר ַרבֵּ נוּ נַחוּם ַרבִּ י זְ אֵ ב זִ יו זְ צַ "ל ִמ ֶקּלֶם :כָּל אָדָ ם ִמ ְתנַהֵ ג
בְּ מַ עֲ ָשׂיו כְּ פִ י כּוֹחוֹת נַפְ שׁוִֹ .אם כַּעֲ סָ ן הוּא ,יִכְ עֹס בְּ כָל ִענְ יָן
ֶשׁיְּבִ יאֵ הוּ ָלזֶה ,וְ ִאם גֵּאֶ ה י ְִתגָּאֶ ה בְּ כָל מָ קוֹם ֶשׁהוּאִ .אם טוֹב הוּא
J
~|n JqJ
z JQJJn x Jo n Ju
~qy J$ n x J1n x o v
| o J n x L אָדם י ְִתנַהֵ ג בְּ טוֹבָ ה עִ ם הַ כֹּל ,וְ כֵן ַרע הַ לֵּבָ ב ,בִּ ְרעֹתוֹ .א יוּכַל הָ ָ
שי ּ ׁ
ֵש מו ֶדה ַעל ָמה ֶֹׁ -JR~LJVLSJLJn ! q
p לִ ְשׁאֹל א ֹו לְ לַוּוֹת מֵ ֵרעֵ הוּ אֵ יזֶה כֹּחַ בְּ כוֹחוֹת הַ נֶּפֶ שׁ ֶשׁיּ ְֶחסַ ר לוֹ .כֵּן
כְּ פִ יּוּת טוֹבָ ה ִהיא ְתּכוּנָה בְּ כוֹחוֹת הַ נֶּפֶ שׁ ,וְ אָדָ ם כָּפוּי טוֹבָ ה לִ בְ נֵי
עַ ל פִּ י הַ חֲ ִסידוּתִ ,שׂ ְמחָ ה אֲ ִמ ִתּית אֵ י ֶננָּה נוֹבַ עַ ת ִמכַּמּוּת הָ ְרכוּשׁ אָדם לָה', אָדָ ם ,יִכְ פֹּ ר בְּ טוֹבָ ת ֹו ֶשׁל הַ ָקּדוֹשׁ בָּ רוּ הוּא .וּכְ ֶשׁיּוֹדֶ ה הָ ָ
ֶשׁיֵּשׁ לָאָדָ ם ,אֶ לָּא מֵ הַ ְיּ ֹכלֶת ֶשׁלּ ֹו לְ ַק ֵשּׁר אֶ ת הָ ְרכוּשׁ הַ זֶּה אֶ ל ה וּא ִנ ְהיֶה כְּ נו ֵֹתן ,וְ הַ ָקּדוֹשׁ בָּ רוּ הוּא כִּ ְמ ַקבֵּ ל ,וְ יִזְ כֶּה אָז לִ ְדבִ יקוֹת
הַ ָקּדוֹשׁ בָּ רוּ הוּא .כְּ ֶשׁאָדָ ם יוֹדֵ עַ ֶשׁכָּל מָ ה ֶשׁיֵּשׁ ל ֹו הוּא מַ ָתּנָה ְמוּרה .וְ יִזְ כֶּה
בּ ֹו י ְִתבָּ ַר ,כַּאֲ ֶשׁר י ְִדבַּ ק הַ נּו ֵֹתן בַּ ְמּ ַקבֵּ לֶ ,שׁ ִהיא אַהֲ בָ ה גּ ָ
ְמדֻ יּ ֶֶקת ֶשׁנִּ ְשׁלְ חָ ה אֵ לָיו כְּ דֵ י לְ מַ לֵּא ְשׁלִ יחוּת בָּ ע ֹולָם ,הַ ִשּׂ ְמחָ ה ֶשׁלּ ֹו לְ הַ ִשּׂיג אַהֲ בָ ת ֹו י ְִתבָּ ַר .
הוֹפֶ כֶת לְ ִנ ְצ ִחית וְ רוּחָ נִ ית .הוּא אֵ ינ ֹו מֻ ְדאָג ִמ"מָּ ה ֶשׁאֵ ין לוֹ" ,אֶ לָּא כּ ַָתב הַ ְסטַ יְפְּ לֶר זצ"ל )"בִּ ְרכַּת פֶּ ֶרץ" פָּ ָר ַשׁת בְּ ַשׁלַּח( ְמ ִניעַ ת הַ כּ ַָרת הַ טּוֹב,
ח ֹוגֵג וּמוֹדֶ ה עַ ל "מָָ ה ֶשׁ ֵיֵּשׁ ל ֹו". ִהיא ִמ ָדּה ָרעָ ה וּמָ ָרה ְמאֹד ,וְ ִע ַקּר הַ דֶּ ֶר לְ אַהֲ בַ ת הַ ֵשּׁם י ְִתבָּ ַר בֵּ אֲ ר ֹו
בְּ 'חוֹבַ ת הַ לְּ בָ בוֹת' עַ ל יְסוֹד הַ כּ ַָרת הַ טּוֹב.
וּ ְב ִמ ְשׁנַת ַר ִבּי אֱ לִ יעֶ זֶר פֶּ ֶרק ז'' :אֵ ין לְ ָק ֶשׁה לִ פְ נֵי הַ ָקּדוֹשׁ בָּ רוּ
J
n q n J~n x r JQ Ju
J p J'r Jq ~n n J)p o J'n J!~n x L נִט ַרד אָדָ ם הָ ִראשׁוֹן ִמגַּן עֵ דֶ ן אֶ לָּא הוּא יו ֵֹתר ִמכְּ פִ יַּת טוֹבָ ה' ,א ְ
~!J RJJV LSJLJn&)q J
r n
x x עַ ל כְּ פִ יַּת הַ טּוֹב ,אַף אֲ בוֹתֵ ינוּ בַּ ִמּ ְדבָּ ר א כָּעַ ס עֲ לֵיהֶ ן הַ ָקּדוֹשׁ בָּ רוּ
אָמר ַרבִּ י י ְִצחָ קִ :מ ַנּיִן ֶשׁהַ ָקּדוֹשׁ בָּ רוּ אָמַ ר ַרבִּ י אָבִ ין בַּ ר ַרב אַ ָדּא ַ אָרץ א הָ יוּ רֹב הוּא אֶ לָּא עַ ל כְּ פִ יַּת הַ טּוֹבָ ה ,וּכְ ֶשׁהָ יוּ אֲ בו ֵֹתינוּ בָּ ֶ
ימינ ֹו יח ְתּפִ לִּ ין? ֶשׁנֶּאֱ מַ ר )י ְַשׁ ְעיָה ס"ב ,ח(" :נִ ְשׁבַּ ע ה' ִבּ ִ הוּא ַמנִּ ַ חַ טָּ אוֹתֵ יהֶ ן אֶ לָּא כְּ פִ יּוּת טוֹבָ הִ ,מפְּ נֵי מָ ה עָ נַשׁ הַ כָּתוּב בְּ יוֹתֵ ר
ימינ ֹו"מ ִ ימינוֹ" ז ֹו "תּו ָֹרה"ֶ ,שׁנֶּאֱ מַ ר ְ)דּבָ ִרים ל"ג ,ב(ִ : וּבִ זְ רוֹעַ עֻזּוֹ"" .בִּ ִ אָדם הַ זֶּה הוּא לִ כְ פוּיֵי טוֹבָ ה? ִמפְּ נֵי ֶשׁהוּא כְּ עֵ ין כְּ פִ ָירה בָּ עִ ָקּר .הָ ָ
אֵ שׁ ָדּת לָמוֹ"" .וּבִ זְ רוֹעַ עֻזּוֹ" אֵ לּוּ ְתּ ִפלִּ יןֶ ,שׁנֶּאֱ ַמר ְ)תּ ִהלִּ ים כ"ט ,י"א(: כּוֹפֵ ר בְּ טוֹבָ ת ֹו ֶשׁל חֲ בֵ ר ֹו לְ מָ חָ ר הוּא כּוֹפֵ ר בְּ טוֹבָ ת ֹו ֶשׁל קוֹנוֹ,
"ה' עֹז לְ עַ מּ ֹו י ִֵתּן" ,וְ הַ כַּוָּ נָה ל ְַתּפִ לִּ ין ֶשׁהֵ ם עֹז לְ י ְִשׂ ָראֵ ל ,כְּ פִ י ֶשׁכְּ פִ יּוּת טוֹבָ ה הֻ ְקּ ָשׁה לִ כְ פִ ָירה בְּ עִ ָקּרִ ,הזָּהֲ רוּ ֶשׁ א ִתּכְ פּוּ טוֹבָ ה,
ִשׂ ָראֵ ל? ִדּכְ ִתיב ְ)דּבָ ִרים וּמבָ אֵ רִ :
וּמ ַנּיִן ֶשׁהַ ְתּ ִפלִּ ין עֹז הֵ ם לְ י ְ ֶשׁמַּ ְמ ִשׁי ְ ֶשׁכְּ פוּי טוֹבָ ה אֵ ינ ֹו יָכוֹל לְ ַקבֵּ ל מַ לְ כוּת ָשׁמַ יִם.
אָרץ כִּ י ֵשׁם ה' נִ ְק ָרא עָ לֶי וְ י ְָראוּ ִממֶּ ךָּ". כ"ח ,י( " :וְ ָראוּ כָּל עַ מֵּ י הָ ֶ פָּ ָר ַשׁת כִּ י ָתּבוֹא נִ ְק ֵראת ָתּ ִמיד בְּ עִ צּוּמָ ם ֶשׁל יְמֵ י הָ ַרחֲ ִמים
וְ ַתנְ יָא בַּ בָּ ָרי ְָתאַ :רבִּ י אֱ לִ יעֶ זֶר הַ גָּדוֹל אוֹמֵ ר :אֵ לּוּ ְתּפִ לִּ ין ֶשׁבָּ רֹאשׁ. וְ הַ ְסּלִ יחוֹת ,בְּ חֹדֶ שׁ אֱ לוּלֶ ,רגַע לִ פְ נֵי רֹאשׁ הַ ָשּׁנָה.
הֲ ֵרי ֶשׁהַ ְתּפִ לִּ ין עֹז הֵ ם לְ י ְִשׂ ָראֵ ל ,כִּ י עַ ל י ָָדם ִמ ְתפַּ חֲ ִדים הַ גּ ֹויִים ִמפְּ נֵי אָרץ ִהיא הַ נֶּפֶ שׁ ֶשׁלָּנוּ ,וְ הַ פֵּ רוֹת הֵ ם ימי ,הָ ֶ בַּ מּוּבָ ן הֶ עָ מֹ ק וְ הַ פְּ נִ ִ
בְּ נֵי י ְִשׂ ָראֵ ל )בְּ ָרכוֹת ו.(. בּוּרים וְ הַ מַּ חֲ ָשׁבוֹת ֶשׁלָּנוּ. הַ מַּ עֲ ִשׂים ,הַ ִדּ ִ
ְמסֻ פָּ ר ֶשׁבְּ אַחַ ד הַ יּ ִָמים ,בִּ ְשׁנַת תקנ"ט ,נִלְ ַקח ַרבִּ י ְשׁנֵיאוֹר זַלְ מָ ן כּוּרים" -ל ַָקחַ ת נִד ָר ִשׁים "לְ הָ בִ יא בִּ ִ חֹדֶ שׁ אֱ לוּל הוּא הַ זְּ מַ ן ֶשׁבּ ֹו אָנוּ ְ
רוּסי ,לְ אַחַ ר הַ לְ ָשׁנָה נ ְִתעֶ בֶ ת.
ַאדי בַּ עַ ל הַ ַתּנְ יָא ,לְ מַ אֲ סָ ר הָ ִ ִמלּ ִ כּוּרים ֶשׁלָּנוּ ,אֶ ת אשׁית' ֶשׁל הַ מַּ חֲ ָשׁבָ ה ֶשׁלָּנוּ ,אֶ ת הַ בִּ ִ אֶ ת הַ ֵ'ר ִ
כַּאֲ ֶשׁר נִכְ נַס הַ ְמּפַ ֵקּד לְ חַ ְדר ֹו לְ ַק ְחתּ ֹו לְ מַ אֲ סָ רְ ,מצָ א ֹו ְמעֻטָּ ר הַ כּוֹחוֹת הֲ כִ י ַרעֲ ַנ ִנּים ֶשׁלָּנוּ ,וּלְ הַ ְק ִדּישׁ או ָֹתם לְ ִה ְשׁ ַתּפְּ רוּת,
בִּ ְתפִ לִּ ין ,וּלְ מַ ְראֵ הוּ נֶאֱ חַ ז ְרעָ ָדה וּפַ חַ ד ,בְּ או ָֹתהּ ָשׁעָ ה עָ מַ ד ָשׁם לִ ְתפִ לָּה ,לְ ֶק ֶשׁר ָקרוֹב יוֹתֵ ר ִעם עַ ְצמֵ נוּ וְ עִ ם בּו ֵֹרא ע ֹולָם.
חָ ִסיד אֶ חָ ד וּלְ מַ ְראֵ ה י ְִראַת הַ ְמּפַ קֵּ דָ ,שׁאַל אֶ ת הָ ַרבִּ י לְ פֵ ֶשׁר הַ דָּ בָ ר, כּוּרים ִמתּ ֹו לִ בֵּ נוּ ,אֲ נ ְַחנוּ מַ צְ ִה ִירים: יאים אֶ ת הַ בִּ ִ כְּ ֶשׁאֲ נ ְַחנוּ ְמבִ ִ
אָרץ כִּ י ֵשׁם וְ נַעֲ נָה" :הֲ ֵרי חָ זָ"ל דָּ ְרשׁוּ אֶ ת הַ פָּ סוּק 'וְ ָראוּ כָּל עַ מֵּ י הָ ֶ גְרה לְ נַהֵ ל או ִֹתי .אֲ נִ י בּוֹחֵ ר לְ ִה ְתחַ דֵּ שׁ'. 'אֲ נִ י א נו ֵֹתן ל ִַשּׁ ָ
אָמרוּ אֵ לּוּ ְתּפִ לִּ ין ֶשׁבָּ רֹאשׁ". ה' נִ ְק ָרא עָ לֶי וְ י ְָראוּ ִממֶּ ךָּ' וְ ְ הַ מֶּ סֶ ר לַחַ יִּים הוּא :בְּ כָל יוֹם מֵ חָ ָדשׁ אָנוּ ְמ ַקבְּ לִ ים בְּ מַ ָתּנָה אֶ ת פְּ ִרי
ָתּמַ הּ הֶ חָ ִסיד וְ ָשׁאַל" :וַ הֲ ֵרי גַּם אֲ נִ י מַ נִּ יחַ ְתּפִ לִּ ין ,וְ לָמָּ ה אֵ ין י ְֵר ִאים כּוּרים הָ אֲ דָ מָ ה ,אֶ ת פְּ ִרי הָ עֲ ִשׂיָּה וְ הַ בְּ ִריאוּת ֶשׁלָּנוּ .הַ ִמּזְ מוֹר ֶשׁל הַ בִּ ִ
ִממֶּ ִנּי"? עָ נָה הָ ַרבִּ י" :הֲ ֵרי כָּתוּב ,אֵ לּוּ ֶשׁבַּ ְתּפִ לִּ ין ֶשׁבָּ רֹאשׁ ,וְ א עַ ל עוּתיִּים כְּ דֵ י לְ הַ גִּ יד תּו ָֹדה. רוּעים מַ ְשׁמָ ִ מַ זְ כִּ יר לָנוּ א לְ חַ כּוֹת לְ אֵ ִ
-הָ רֹאשׁ"ִ ...ספּוּר זֶהִ ,ספֵּ ר המהרי"ד ִמבֶּ עלְ זֶא לִ בְ נ ֹו ַרבִּ י מָ ְר ְדּכַי "תּאֵ נָה הָ ִראשׁ ֹונָה"ְ ,דּהַ יְנוּ אֶ ת הַ ָדּבָ ר הַ חָ כְ מָ ה ִהיא לִ ְמצֹא אֶ ת הַ ְ
"ה ְשׁ ַתּדֵּ ל נָא לִ ְהיוֹת ִמבִּ ילְ גּו ִֹרי ,בַּ יּוֹם ֶשׁנִּכְ נַס לְ ִמצְ וֹת ,וּבִ ֵקּשׁ ִממֶּ נּוִּ : הַ ָקּטָ ן וְ הַ טּוֹב ֶשׁ ָקּ ָרה לָנוּ הַ יּוֹם -לַעֲ צֹר ,לְ הַ עֲ ִרי אוֹתוֹ ,לְ הוֹדוֹת
וּשׁסָ "ה ִגּידֶ י ". ְמקֻ ָשּׁר אֶ ל ה' י ְִתבָּ ַר בְּ כָל ָרמָ "ח אֲ בָ ֶרי ְ עָ לָיו ,וּלְ מַ לֵּא אֶ ת הַ לֵּב בְּ ִשׂ ְמחָ ה אֲ ִמ ִתּית ,עַ ל הַ טּוֹב.
J
טועמיה -דפוס ספיד פרשת כי תבוא תשפו 57
הַ ַמּ ְשׁגִּ יחַ ַר ִבּי ָדּן סֶ גַל ְשׁלִ יטָ "א ְמבָ אֵ ר כִּ י אֶ ת גֹּ דֶ ל ִחיּוּב הַ כּ ַָרת הַ טּוֹב RJQJVLSJ LXXX
~ n n
y J
n r -J
x 'J
n ~u
r p J
p 1n x o n x L
נִ ָתּן לִ לְ מֹ ד ִמ ִדּין הַ ְחז ַָרת מַ ְשׁכּוֹן .הַ תּו ָֹרה אוֹמֶ ֶרת ְ)דּבָ ִרים כ"ד ,י"ג(:
" הָ ֵשׁב ָתּ ִשׁיב ל ֹו אֶ ת הָ עֲ בוֹט כְּ בוֹא הַ ֶשּׁמֶ שׁ וְ ָשׁכַב בְּ ַשׂלְ מָ ת ֹו וּבֵ ֲר ֶכ ָךּ, ַ -ה ָ ּכ ַרת ַה ּט ֹוב
וּלְ ִתּ ְהיֶה צְ דָ ָקה לִ פְ נֵי ה' אֱ ֶקי '. פָּ ָר ַשׁת כִּ י ָתּבוֹא נִ ְק ֵראת ָתּ ִמיד לִ פְ נֵי רֹאשׁ הַ ָשּׁנָה .בַּ גְּמָ ָרא ְ
)מגִ לָּה ל"א(:
ָר ִשׁ"י מֵ בִ יא מֵ הַ ִסּפְ ִרי' :וּבֵ רֲ ֶכ ָךּ' ֶ -שׁהַ לּ ֹווֶה יְבָ ֵר אֶ ת הַ ְמּ ַלוֶּה ,וְ ִאם יִשׂ ָראֵ ל עַ ל יְדֵ י עֶ זְ ָרא הַ סּוֹפֵ ר ,כְּ דֵ י לְ ַרמֵּ ז נְת ֵקּן לְ ְ מוּבָ א כִּ י הַ ָדּבָ ר ַ
אֵ ינ ֹו ְמבָ ֵר ִ ,מכָּל מָ קוֹם 'וּלְ ִתּ ְהיֶה צְ דָ ָקה' .הֲ ֵרי זֶה פֶּ לֶא ,לִ כְ או ָֹרה, וּב ְרכו ֶֹתיהָ . ֶשׁ ִתּכְ לֶה ָשׁנָה וְ ִקלְ לו ֶֹתיהָ וְ ָתחֵ ל ָשׁנָה ִ
כְּ ֶשׁ ְמּ ַקיּ ְִמים אֶ ת צִ וּוּי ה' ִ -קיּוּם הַ ִמּצְ וָ ה הוּא הָ ִע ָקּר ,וְ א הַ בְּ ָרכָה אַחת לְ הַ פְ ִסיק בֵּ ין נִתּנָה ַשׁבָּ ת ַ יפים כִּ י ְ וְ ַחכְ מֵ י הַ תּו ָֹספוֹת מו ִֹס ִ
'ספְ ִרי' ְמבָ אֵ ר לְ הֶ פֶ -הָ ִע ָקּר ֶשׁהוּא ֶשׁיְּבָ ֵר הַ לּ ֹווֶה הַ ִנּזְ ָקק .אַ בְּ ִ ְק ִריאָה ז ֹו לְ רֹאשׁ הַ ָשּׁנָה ,כְּ דֵ י ֶשׁ א לִ ְסמֹ ַמ ָמּשׁ אֶ ת הַ ְקּלָלוֹת לְ יוֹם
יְבָ ֵר ,וְ גַם ִאם א עָ ָשׂה כֵּןִ ,תּ ְהיֶה לַלּ ֹווֶה צְ ָד ָקה ,מֵ עֵ ין 'בְּ ִדיעֲ בַ ד' הַ ִדּין .הֲ ֵרי ֶשׁלּ ִָענְ יָנִ ים הַ נִּ זְ כּ ִָרים ְבּפָ ָר ַשׁת הַ ָשּׁבוּעַ י ְֶשׁנָהּ ַשׁיָּכוּת
ֶשׁ ַכּזֶּה .אֵ י נ ִָתּן לְ הָ בִ ין זֹאת? הַ בֵּ אוּר הוּאֶ ,שׁכֵּיוָ ן ֶשׁכָּאן עו ְֹס ִקים ל ְַתּקוּפָ ה בָּ הּ ָחלָה הַ ְקּ ִריאָה ,וְ ִאם כָּ נְ נַסֶּ ה לְ הָ פִ יק מֵ הַ פָּ ָר ָשׁה לְ ָק ִחים
יטיב לַחֲ בֵ רוֹ ,כּוֹחַ הַ בְּ ָרכָה ֶשׁל ְמ ַקבֵּ ל הַ הֲ טָ בָ ה גָּדוֹל אָדם ֶשׁהֵ ִ בְּ ָ הַ נּוֹגְ ִעים לְ כָל אֶ ָחד לִ ְק ַראת יְמֵ י הַ ִדּין :הַ פָּ ָר ָשׁה פּו ַֹת ַחת ְבּנו ֵֹשׂא
עוּתי יו ֵֹתר מֵ הַ ָשּׂכָר ֶשׁל עֶ צֶ ם ִקיּוּם הַ ִמּ ְצוָ ה! כִּ י הַ ִחיּוּב ֶשׁל וּמַ ְשׁמָ ִ כָּרת הַ טּוֹב וְ הַ הו ָֹדאָה ַלבּו ֵֹרא כּוּריםֶ ,שׁ ִע ַקּר ִמ ְצוָ ה ז ֹו הוּא הַ ַ הַ ִבּ ִ
הַ כּ ַָרת הַ טּוֹב הוּא גָּדוֹל כָּל ָכּ ֶ ,שׁהַ ָקּדוֹשׁ בָּ רוּ הוּא נו ֵֹתן ל ְַמּ ַקבֵּ ל יִתבָּ ַר עַ ל הַ טּוֹבוֹת ֶשׁהוּא ַמנְ ִחיל לָנוּ בָּ ע ֹולָם הַ זֶּה. ְ
הַ טּוֹבָ ה כּו ַֹח ְבּ ָרכָה עָ צוּם ֶשׁ ְבּאֶ ְמצָ עוּת ֹו יוּכַל לְ ַמלֵּא אֶ ת הַ ִחיּוּב כּוּרים לְ בֵ ית וְ ִהנֵּה ְבּ ִמ ְצוָ ה ז ֹו יֵשׁ ְשׁנֵי חֲ ל ִָקים :א .עֶ צֶ ם הֲ בָ אַת הַ ִבּ ִ
ֶשׁלּוֹ ,כִּ י אַחֶ ֶרת א הָ י ְָתה ְי ֹכלֶת לְ הַ כִּ יר טוֹבָ ה כְּ מ ֹו ֶשׁצָּ ִרי . סוּקים ֶשׁצָּ ִרי לו ַֹמר מֵ בִ יא כּוּרים'ְ .דּהַ יְנוּ ,הַ ְפּ ִ 'מ ְק ָרא בִּ ִ הַ ִמּ ְק ָדּשׁ .בִ .
כְּ דֵ י לְ הַ ְטעִ ים הָ ִענְ יָן ,הֵ בִ יא הַ מַּ ְשׁ ִגּיחַ ַרבִּ י ָדּן ְשׁלִ יטָ "א ַמעֲ ֶשׂה ֶשׁהָ יָה יִהיֶה את אֶ ל הַ כֹּהֵ ן אֲ ֶשׁר ְ כּוּרים כְּ ֶשׁ ַמּגִּ יעַ לְ בֵ ית הַ ִמּ ְק ָדּשׁ ' -וּבָ ָ הַ בִּ ִ
ִעם הַ 'חֲ זוֹן ִאישׁ' זצ"ל ֶשׁהָ ַל פַּ עַ ם בִּ בְ נֵי בָּ ָרק ,כְּ ֶשׁ ְשּׁבִ ילֵי הַ מּו ָֹשׁבָ ה אָמ ְר ָתּ אֵ לָיו'... בַּ יּ ִָמים הָ הֵ ם ,וְ ַ
הַ ְצּ ִע ָירה עוֹד א הָ יוּ ְסלוּלִ ים כְּ לָל .בְּ עוֹד ֹו ִמ ְתהַ ֵלּ בַּ חוֹלוֹת ,עָ בַ ר אָמ ְר ָתּ אֵ לָיו' ְדּבָ ִרים הַ ְמּכַוְּ נִ ים או ָֹתנוּ לְ הָ ִבין אֶ ת כָּל וְ אוֹמֵ ר ָר ִשׁ"י' :וְ ַ
ְהוּדי עִ ם סוּס וַ עֲ ָגלָה וְ ִה ִצּיעַ לְ ַק ְחתּ ֹו לְ הֵ יכָן ֶשׁצָּ ִרי לְ הַ גִּ יעַ . לְ יָד ֹו י ִ אָמ ְר ָתּ אֵ לָיו' ֶ -שׁאֵ ינְ כָּפוּי טוֹבָ ה'. כּוּרים' :וְ ַ ִענְ יַן ִמ ְק ָרא הַ בִּ ִ
הַ 'חֲ זוֹן ִאישׁ' סֵ ַרב ,מֵ אַחַ ר ֶשׁ א ָרצָ ה לְ הַ ְט ִריחַ אֲ חֵ ִרים ,אַ בַּ עַ ל כּוּרים נוֹעֲ דוּ לְ ַמטָּ ָרה סוּקים הַ לָּלוּ ֶשׁאו ְֹמ ִרים ְבּעֵ ת הֲ בָ אַת הַ ִבּ ִ כָּל הַ פְּ ִ
הָ עֲ ָגלָה בִּ קֵּ שׁ וְ ִהפְ צִ יר וּלְ בַ סּוֹף נַעֲ נָה הַ 'חֲ זוֹן ִאישׁ' לְ בַ ָקּ ָשׁתוֹ. אַחת ,לְ הַ ְצ ִהיר וּלְ הו ִֹדיעַ ְקבַ ל עַ ם וְ ע ֹולָם' :אֲ נִ י א כָּפוּי טוֹבָ ה'! ַ
כְּ ֶשׁ ִה ִגּיעוּ ַליַּעַ ד ,הוֹדָ ה ל ֹו הָ 'חָ זוֹן ִאישׁ' וְ ָשׁאַל 'יֵשׁ אֵ יזֶה מַ ֶשּׁהוּ סוּקים ,הַ מַּ ְחזִ ִירים כֵּיצַ ד ַמכִּ ִירים טוֹבָ ה? הָ בָ ה וְ נִ ְתבּ ֹונֵן בִּ לְ שׁוֹן הַ ְפּ ִ
ְהוּדי' ,בָּ רוּ הַ ֵשּׁם אֵ ינִ י חָ סֵ ר ֶשׁאַ ָתּה זָקוּק לוֹ'? ' -א' ,הֵ ִשׁיב הַ יּ ִ יִשׂ ָראֵ ל' :אֲ ַר ִמּי אוֹבֵ ד אָבִ י, אֶ ת הַ קּו ֵֹרא אֶ ל קוֹרוֹת הֶ עָ בָ ר ֶשׁל כְּ לַל ְ
'אם כֵּן ,י ְִהי ָרצוֹן ֶשׁ ִתּזְ ֶכּה לַאֲ ִריכוּת ָדּבָ ר' .אָמַ ר ל ֹו הַ 'חֲ זוֹן ִאישׁ'ִ : וַ יּ ֵֶרד ִמ ְצ ַריְמָ ה וַ ָיּגָר ָשׁם בִּ ְמ ֵתי ְמעָ ט ,וַ י ְִהי ָשׁם לְ גוֹי עָ צוּם וְ ַרב'.
ְהוּדי ָזכָה לַאֲ ִריכוּת י ִָמים מֻ פְ ֶלגֶת. י ִָמים'! וְ אָכֵן ,אוֹת ֹו י ִ ֹאָרים נִ ִסּי ִמ ְצ ַריִם' :וַ יּו ִֹצאֵ נוּ ה' ִמ ִמּ ְצ ַריִם ְבּיָד חֲ ז ָָקה וּבַ הֶ ְמ ֵשׁ ְמת ִ
מַ ְמ ִשׁי ַרבִּ י ָדּן וְ אוֹמֵ ר :נ ְִתבּ ֹונֵן בַּ ִסּפּוּר הַ זֶּה ,הֲ ֵרי יו ְֹדעִ ים אָנוּ כַּמָּ ה אָרץ' :וַ י ְִבאֵ נוּ אֶ ל הַ ָמּקוֹם הַ זֶּה, וּמזְ כִּ ִירים אֶ ת ִבּיאַת הָ ֶ וּבִ זְ רֹעַ נְטוּיָה'ַ ,
אַהֲ בַ ת י ְִשׂ ָראֵ ל הָ י ְָתה לְ מָ ָרן הַ 'חֲ זוֹן ִאישׁ' .אֶ ת כָּל כֻּלּ ֹו ִהפְ ִקיר לְ מַ עַ ן אָרץ הַ זֹּאת אֶ ֶרץ זָבַ ת ָחלָב ְוּדבָ שׁ' .וְ ַרק אַחֲ ֵרי הַ ְק ָדּ ָמה יִּתּן לָנוּ אֶ ת הָ ֶ וַ ֶ
ְהוּדים כְּ לַל י ְִשׂ ָראֵ ל ,וּבְ וַ ַדּאי א הָ יוּ חֲ סֵ רוֹת ל ֹו ִהזְ דַּ ְמּנוּיוֹת לְ בָ ֵר י ִ אשׁית ְפּ ִרי הָ אֲ ָד ָמה'. אתי אֶ ת ֵר ִ יְּהוּדי לו ַֹמר'ִ :הנֵּה הֵ בֵ ִ זוִֹ ,מ ְתפַּ נֶּה הַ ִ
וּלְ אַחֵ ל לָהֶ ם כָּל טוּב .מַ דּוּעַ דַּ וְ ָקא כָּעֵ ת ָרצָ ה לְ בָ ֵר אֶ ת אוֹת ֹו ְהוּדי עוֹבֵ ד אֶ ת הָ אֲ ָדמָ ה ,ז ֹוכֶה לִ ְראוֹת אֶ ת צָ ִרי לְ הָ בִ ין זֹאת! הֲ א הַ יּ ִ
יטיב עִ מּוֹ ,וּמֵ חֲ מַ ת זֶה הָ יָה ל ֹו כּוֹחַ עֶ גְלוֹן? ִמשּׁוּם ֶשׁכָּעֵ ת הוּא הֵ ִ כּוּרים .הוּא רוֹצֶ ה פְּ ִרי עֲ ָמלוֹ ,וְ נִ גָּשׁ לְ ַקיֵּם בְּ ִשׂ ְמ ָחה אֶ ת ִמ ְצוַ ת בִּ ִ
ְמיֻחָ ד ֶשׁל בְּ ָרכָה ֶ -שׁ ְמּשֻׁ ְעבָּ ד עֲ בוּר הַ כּ ַָרת הַ טּוֹב! לְ הוֹדוֹת לָה' י ְִתבָּ ַר ,אַ הַ נֹּ סַ ח ֶשׁ ָקּ ְבעָ ה הַ תּו ָֹרה ַמ ְצ ִרי אוֹת ֹו לְ סֵ פֶ ר
אָמַ ר ַרבִּ י מֹ ֶשׁה אַהֲ רֹן ְשׁטֵ ְרן זצ"ל )מַ ְשׁגִּיחַ י ְִשׁיבַ ת ָקמֵ נִיץ( עַ ל ִדּבְ ֵרי יִשׂ ָראֵ ל :יַעֲ קֹב וְ לָבָ ן ,הַ ִיְּר ָידה יסטו ְֹריָה ְשׁלֵמָ ה ֶשׁעָ ְב ָרה עַ ל כְּ לַל ְ ִה ְ
הַ גְּמָ ָרא )בְּ ָרכוֹת ז (:כִּ י הָ ִראשׁ ֹונָה ֶשׁ ִהבִּ יעָ ה הַ כּ ַָרת הַ טּוֹב הָ י ְָתה לֵאָה ָאָרץ -כֵּיצַ ד כָּל זֶה ַשׁ ָיּ יסה ל ֶ לְ ִמ ְצ ַריִם ,הַ ִשּׁ ְעבּוּד ,הַ גְּ אֻ לָּה ,הַ כְּ נִ ָ
אָמ ָרה 'הַ פַּ עַ ם אוֹדֶ ה אֶ ת ה' ' .וְ הַ ָדּבָ ר ָתּמוּהַּ ,הֲ ֵרי כָּל ִאמֵּ נוֶּ ,שׁ ְ אָדם לְ ג ֹולֵל אֶ ת ָ כּוּרים צָ ִרי כּוּרים? מַ דּוּעַ עַ ל כָּל ַסלְ ִסלַּת ִבּ ִ לַבִּ ִ
הַ ְסּפָ ִרים הַ ְקּדו ִֹשׁים ְמבָ אֲ ִרים כִּ י אֶ חָ ד הַ יְּסוֹדוֹת בַּ עֲ בוֹדַ ת ה' זֶה יְהוּדי אֶ חָ ד א ֹו ְשׁ ַניִם .הֲ ֵרי ִהגִּ יעוּ ִ הֶ עָ בָ ר כֻּלּוֹ? וְ א ְמדֻ בָּ ר ַרק עַ ל
הַ כּ ַָרת הַ טּוֹבִ .אם כֵּן אֵ י י ִָתּכֵן ֶשׁלַּאֲ בוֹת הַ ְקּדו ִֹשׁים א הָ י ְָתה, כּוּריהֶ ם ,וְ כָל אֶ ָחד וְ אֶ ָחד ח ֹוזֵר ְהוּדים ִעם ִבּ ֵ לְ בֵ ית הַ ִמּ ְק ָדּשׁ ִרבְ בוֹת י ִ
אָמ ָרה זֹאת הָ י ְָתה לֵאָה? ִספֵּ ר ַרבִּ י כִּ בְ יָכוֹלִ ,מדָּ ה זוֹ ,וְ הָ ִראשׁ ֹונָה ֶשׁ ְ אָמ ְר ָתּ" ' -בְּ קוֹל ית וְ ַשׁוּב וָ שׁוּב ֶשׁל עַ ל הַ נֹּ סַ חְ ,בּקוֹל ָרם ַדּוְ ָקא ' -וְ עָ נִ ָ
יקה לוֹ ,וְ הוּא הָ ַל לִ ְשׁאֹל אֶ ת סָ ב ֹו ֹמ ֶשׁה אַהֲ רֹן ֶשׁ ְשּׁאֵ לָה ז ֹו הֵ ִצ ָ כּוּרים ְבּכָל פַּ עַ ם מֵ חָ ָדשׁ .אֲ בָ ל ָרם'ֻ .כּלָּם ָשׁ ְמעוּ אֶ ת כָּל ְמבִ יאֵ י הַ בִּ ִ
הַ צַּ ִדּיק ַרבִּ י יַעֲ קֹ ב יוֹסֵ ף הֶ ְרמָ ן זצ"ל .וְ עָ נָה ְתּשׁוּבָ ה מֻ פְ לָאָה' :וַ דַּ אי עַ ד ֶשׁאֲ נ ְַחנוּ ְתּמֵ ִהים עַ ל מָ ה ֶשׁ ָקּ ָרה ְבּבֵ ית הַ ִמּ ְק ָדּשׁ ,נִ ְת ַמהּ עַ ל ָמה
ֶשׁלְּ אָבוֹת הָ י ְָתה ִמ ַדּת הַ כּ ַָרת הַ טּוֹב ,אוּלָם מָ ה ֶשׁלֵּאָה ִאמֵּ נוּ ִח ְדּ ָשׁה נִתבּ ֹונֵןִ :אם נָטַ לְ נוּ אֶ ת ֶשׁאָנוּ עַ ְצמֵ נוּ עו ִֹשׂים ִמדֵּ י יוֹם וָ יוֹם .הָ בָ ה ְ
הוּא ֶשׁ ִחיּוּב הַ כּ ַָרת הַ טּוֹב הוּא לְ הַ עֲ ִמיד אֶ ת הַ ְדּבָ ִרים מוּל הָ עֵ י ַניִם, יָדֵ ינוּ וְ אָכַלְ נוּ ִשׁעוּר כַּבֵּ יצָ ה אֲ נ ְַחנוּ ְמבָ ְרכִ ים בִּ ְרכַּת הַ ָמּזוֹן ,בָּ הּ אָנוּ
אָדם הוּא כְּ דֵ י ֶשׁבְּ כָל זְ מַ ן וְ עֵ ת נוּכַל לִ ְראוֹת אֶ ת זֶה! טֶ בַ ע הָ ָ וּמפַ ְרנֵס אֶ ת בְּ ִריּו ָֹתיו .אֲ בָ ל מו ִֹדים עַ ל ֶשׁהַ ָקּדוֹשׁ בָּ רוּ הוּא בְּ טוּב ֹו זַן ְ
ֶשׁהָ ְרגָשׁוֹת ִמ ְת ָק ְר ִרים ,וְ ָלכֵן לֵאָה עָ ְשׂ ָתה מַ עֲ ֶשׂה ֶשׁיַּחֲ זִ יק אֶ ת כְּ בָ ר בַּ בְּ ָרכָה הַ ְשּׁנִ יָּה אָנוּ עוֹבְ ִרים לְ הוֹדוֹת עַ ל 'אֶ ֶרץ חֶ ְמ ָדּה טוֹבָ ה
הַ ִה ְתעו ְֹררוּת וְ ָק ְראָה לִ בְ נָהּ 'יְהוּדָ ה'ָ ,כּ ֶשׁיַּזְ כִּ יר לָהּ אֶ ת הָ עִ נְ יָן בְּ כָל אָתנוּ ה' אֱ ֵקינוּ מֵ אֶ ֶרץ ִמ ְצ ַריִם' .אֲ בָ ל גַּם זֶה א ְוּר ָחבָ ה ,וְ עַ ל ֶשׁהוֹצָ ֵ
פַּ עַ ם ֶשׁ ִתּ ְק ָרא אֶ ת ְשׁמוֹ'ַ .רבִּ י מֹ ֶשׁה אַהֲ רֹן הֵ בִ יא ִתּמּוּכִ ין ל ִָע ְניָן זֶה, ַמ ְספִּ יק ,וַ אֲ נ ְַחנוּ מו ִֹדים גַּם עַ ל ְבּ ִרית הַ ִמּילָה וּמַ ַתּן הַ תּו ָֹרה ,וְ אָז 'עַ ל
)שׁמוֹת ד ,י( שׁוֹאֵ ל: זּוּקים לְ הַ כּ ַָרת הַ טּוֹב :הָ ַר ְמבָּ "ן ְֶשׁצָּ ִרי לַעֲ שׂוֹת ִח ִ חֻ ֶקּי ֶשׁהו ַֹד ְע ָתּנוּ' ,וְ אָז ְבּאֹפֶ ן כְּ לָלִ י 'עַ ל ַחיִּים חֵ ן וָ חֶ סֶ ד ֶשׁח ֹונַנְ ָתּנוּ',
מֹ ֶשׁה ַרבֵּ נוִּ ,אישׁ הָ אֱ לו ִֹקים ,הָ רוֹעֶ ה הַ נֶּאֱ מָ ן ,הָ יָה כְ בַ ד פֶּ ה וּכְ בַ ד כַתּ ִחלָּה לְ בָ ֵריעים ל ִָענְ יָן ֶשׁבְּ ֶשׁלּ ֹו ִה ְתי ַַשּׁבְ נוּ ִמלְּ ְ וְ עַ כְ ָשׁו סוֹף-סוֹף ַמגִּ ִ
לָשׁוֹן .מַ דּוּעַ א בִּ ֵקּשׁ מֵ הַ ָקּדוֹשׁ בָּ רוּ הוּא ֶשׁיּ ְַרפֵּ א אוֹתוֹ? בִּ פְ ָרט כַּרנוּ אֶ ת ' -אֲ כִ ילַת ָמזוֹן ֶשׁאַ ָתּה זַן' .כַּמָּ ה הַ ְק ָדּמוֹת עָ בַ ְרנוּ עַ ד ֶשׁ ִהזְ ְ
בָּ עֵ ת בָּ הּ דָּ נוּ עַ ל נו ֵֹשׂא זֶה בְּ ִדיּוּק ָ -תּהָ ה ֹמ ֶשׁה ַרבֵּ נוּ כֵּיצַ ד יוּכַל יְציאַת ִמ ְצ ַריִםַ ,מעֲ ַמד הַ ר ִסינַי, פַּ ת הַ לֶּחֶ ם ֶשׁאָכַלְ נוּ?! אֶ ֶרץ י ְִשׂ ָראֵ לִ ,
'מי ָשׂם פֶּ ה לָאָדָ ם'. לְ ִה ְתבַּ טֵּ א בִּ פְ נֵי פַּ ְרעֹה ,וְ הַ ֵשּׁם י ְִתבָּ ַר אָמַ ר ל ֹו ִ יְהוּדי א ֹוכֵל ג' ְפּעָ ִמים בְּ יוֹם ,אָז ג' ְפּעָ ִמים ְבּיוֹם ִ ְבּ ִרית ִמילָה .וְ ִאם
ִאם ָכּ ֶ ,שׁיְּבַ קֵּ שׁ מֹ ֶשׁה ִמבּו ֵֹרא הָ ע ֹולָם ֶשׁיּ ְִרפָּ אֵ הוּ ,הַ יָּד ה' ִתּ ְקצַ ר?! יִתבָּ ַר גּ ַָמל ִא ָתּנוּ. הוּא ח ֹוזֵר עַ ל כָּל ְר ִשׁימַ ת הַ טּוֹבוֹת ֶשׁהַ ֵשּׁם ְ
וְ עוֹד לַמַּ ְנ ִהיג הַ נֶּאֱ מָ ן ֶשׁל בָּ נָיו אֲ הוּבָ יו?! אוֹמֵ ר הָ ַר ְמבָּ "ן דָּ בָ ר נו ָֹרא: כּוּרים, ָמה הַ סּוֹד הַ ָטּמוּן ִבּנְ קֻ ָדּה זוֹ ,הַ ח ֹוז ֶֶרת א ַרק בַּ הֲ בָ אַת הַ ִבּ ִ
מֹ ֶשׁה ַרבֵּ נוּ א ָרצָ ה לְ הֵ ָרפֵ א מֵ הַ מּוּם ֶשׁלּוֹ ,כְּ דֵ י ֶשׁיּוּכַל לְ הַ ְרגִּ ישׁ אֶ לָּא גַּם ְבּ ִב ְרכַּת הַ מָּ זוֹן? הַ סּוֹד הַ טָּ מוּן כָּאן הוּא ֶשׁעָ לֵינוּ ל ַָדעַ ת כֵּיצַ ד
וְ לִ זְ כֹּר כָּל הַ זְּ מַ ן אֶ ת הַ חֶ סֶ ד ֶשׁעָ ָשׂה ִעמּ ֹו הַ ָקּדוֹשׁ בָּ רוּ הוּא כְּ ֶשׁגּ ַָרם וּב ִע ָקּר ,עַ ל ָמה צָ ִרי לְ הוֹדוֹת .כְּ ֶשׁאָנוּ בָּ ִאים לְ הַ כִּ יר ט ֹובָ ה, מו ִֹדיםְ ,
לְ פַ ְרעֹה הָ ָר ָשׁע לְ גַדֵּ ל אוֹת ֹו כְּ ֶילֶד ָקטָ ן אֶ ְצל ֹו בַּ בַּ יִת .מַ בְ ִהיל הָ ַרעֲ יוֹן! חוּשׁת הַ הו ָֹדאָה וְ הַ הֲ נָאָה ִמכָּל מָ ה עָ לֵינוּ לְ הַ חֲ יוֹת ְבּ ִק ְרבֵּ נוּ אֶ ת ְתּ ַ
מֵ עֵ ין זֶה ְמסַ פֵּ ר הַ ִמּ ְד ָרשׁ )מֵ עַ ם לוֹעֵ ז ְשׁמוּאֵ ל א' י"ז ,ל"ה( אוֹדוֹת ָדּוִ ד ֶשׁזָּכִ ינוּ לְ ַקבֵּ לַ ,א א ז ֹו בִּ לְ בַ ד ,אֶ לָּא לְ ִה ְשׁ ַתּמֵּ שׁ ְבּטוֹבָ ה הַ ְקּרוֹבָ ה
הַ מֶּ ֶל ֶ ,שׁלְּ אַחַ ר ֶשׁ ִהכָּה אֶ ת הָ אֲ ִרי וְ אֶ ת הַ דֹּב פָּ ַשׁט אֶ ת עוֹרו ֵֹתיהֶ ם כָּרת הַ טּוֹב עַ ל כָּל חוּשׁת הַ ַ לָנוּ ְבּאו ָֹתהּ עֵ ת כְּ דֵ י לְ עו ֵֹרר בָּ נוּ אֶ ת ְתּ ַ
וְ עָ ָשׂה ל ֹו מֵ הֶ ם בֶּ גֶד ְמיֻחָ ד .מַ דּוּעַ ? כְּ דֵ י ֶשׁיּוּכַל ָתּ ִמיד לִ לְ בֹּשׁ בֶּ גֶד יטיבֵ נוּ .ז ֹו ִסבָּ ה לְ כָ ֶשׁאָנוּ מַ אֲ ִריכִ ים בַּ ִמּ ְק ָרא הַ ְדּבָ ִרים ֶשׁ ִקּבַּ לְ נוּ ִממֵּ ִ
זֶה ,וּלְ הַ חֲ יוֹת בְּ ִק ְרבּ ֹו אֶ ת הַ זִּ כָּרוֹן עַ ל חֶ סֶ ד ה' וְ נִפְ לְ או ָֹתיו ֶשׁעָ ָשׂה יִתבָּ ַר ִע ָמּנוּ כּוּרים וּבְ ִב ְרכַּת הַ ָמּזוֹן לְ הַ זְ כִּ יר אֶ ת כָּל טוֹבוֹת הַ ֵשּׁם ְ ִבּ ִ
]'או ְֹצרו ֵֹתיהֶ ם אֲ מַ לֵּא'[ ִעמּוֹ. מֵ אָז הֱ יו ֵֹתנוּ לְ עַ ם וְ עַ ד הַ יּוֹם.
טועמיה -דפוס ספיד פרשת כי תבוא תשפו 58
J
של ַה ֵּלב של ר' זַלְ ָמן -לְ ָה ִביא ֶאת ַהבִּ כּ ו ִּרים ֶׁ ַה ּ ַת ּפו ִּחים ֶׁ Jr n r J
n q n Jr /n o J
n q x ~| J~q J JQJ1p r L
רוּסיָה ִה ְתגּו ֵֹרר חָ ִסיד י ֵָרא ָשׁמַ יִם בְּ ֵשׁם ר' ָשׁלוֹם. בִּ ְק ִהלָּה ְקטַ נָּה בְּ ְ ִ -JJRJV LSJLXXXJnqn xס ּפוּר ַמ ְד ִהים
ְהוּדי פָּ שׁוּט ֶשׁעָ מַ ל ר' ָשׁלוֹם א הָ יָה ַתּלְ ִמיד חָ כָם גָּדוֹל ,אֶ לָּא י ִ
פּוּחים ָקטָ ן מֵ אֲ חו ֵֹרי בֵּ יתוֹ .כָּל הַ ָשּׁנָה לְ פַ ְרנָסָ ת ֹו בְּ ִטפּוּחַ מַ טַּ ע ַתּ ִ ְמסֻ פָּ ר עַ ל הָ "אוֹר הַ חַ יִּים" הַ ָקּדוֹשׁ ֶשׁנָּסַ ע פַּ עַ ם בִּ ְספִ ינָה בְּ לֵב הַ יָּם,
וּמ ְתפַּ לֵּל לְ עֶ זְ ָרה ִמ ָשּׁמַ יִם.
הָ ָי ה הוֹפֵ בָּ אֲ דָ מָ הְ ,מזַבֵּ ל ,גּ ֹוזֵם ִ וּלְ פֶ ַתע עָ מַ ד עֲ לֵיהֶ ם נ ְַחשׁוֹל ֶשׁל יָם וְ ָשׁבַ ר אֶ ת הַ ְסּפִ ינָהִ .הטַּ לְ טֵ ל
ָשׁנָה אַחַ ת ,לְ אַחַ ר ח ֶֹרף ָק ֶשׁה וּבַ צּ ֶֹרת ְממֻ ֶשּׁכֶת ,הַ מַּ טָּ ע כִּ ְמעַ ט וְ נָבָ ל. בֵּ ין ַגּלֵּי הַ יָּם ,עַ ד ֶשׁ ִה ִגּיעַ לְ חוֹף שׁוֹמֵ ם כְּ ֶשׁהוּא ָתּשׁוּשָׁ ,רעֵ ב וּבְ ג ָָדיו
אשׁית ֹו ֶשׁל חֹדֶ שׁ אֱ לוּל, ר' ָשׁלוֹם ָשׁפַ אֶ ת לִ בּ ֹו בִּ ְתפִ לָּה ,וְ ִהנֵּה ,בְּ ֵר ִ רוּעים .בַּ צַּ ר ל ֹו ִה ְתפַּ לֵּל אֶ ל הַ ָקּדוֹשׁ בָּ רוּ הוּא ֶשׁיַּעֲ זֹר ל ֹו לְ בַ ל ְק ִ
ָק ָרה הַ נֵּס :עַ ל אֶ חָ ד הָ עֲ נָפִ ים הַ מֶּ ְרכָּזִ יִּים הֵ נֵץ ַתּפּוּחַ אֶ חָ ד יְפֵ הפֶ ה, יָמוּת ָשׁם מֵ ָרעָ ב
גָּדוֹל ,אָדֹם וּמַ בְ ִריק .זֶה הָ יָה הַ ַתּפּוּחַ הָ ִראשׁוֹן ֶשׁל הָ ע ֹונָה - וְ ִהנֵּה וְ צָ מֵ א,
כּוּרים" ֶשׁל הַ מַּ טָּ ע ֶשׁלּוֹ. הַ "בִּ ִ מֵ ָרחוֹק ָראָה
בְּ נֵי הַ בַּ יִת ֶשׁל ר' ָשׁלוֹםֶ ,שׁהָ יוּ ְרעֵ בִ ים לְ טַ עַ ם ֶשׁל פְּ ִרי מָ תוֹקִ ,הבִּ יטוּ בַּ יִת בּוֹדֵ ד וְ ָשׂמֵ חַ
בַּ ַתּפּוּחַ בְּ עֵ י ַניִם כָּלוֹת .אַ ר' ָשׁלוֹם אָמַ ר" :הַ פְּ ִרי הָ ִראשׁוֹן ַשׁ ָיּ ְמאוֹד ,הוּא ָק ָרא
לָה'!" .הוּא ל ַָקח ִמ ְטפַּ חַ ת מֶ ִשׁי נְ ִקיָּהָ ,קטַ ף אֶ ת הַ ַתּפּוּחַ בַּ עֲ ִדינוּת, לְ בַ עַ ל הַ בַּ יִת ,אַ
עָ טַ ף אוֹתוֹ ,וְ נָסַ ע ל ִָעיר הַ גְּד ֹולָה אֶ ל הָ ַרבִּ י ֶשׁלּוֹ. אֵ ין קוֹל וְ אֵ ין
כְּ ֶשׁ ִהגִּ יעַ ָ ,שׂ ַרר בְּ בֵ ית הַ ִמּ ְד ָרשׁ מֶ ַתח ֶשׁל חֹדֶ שׁ אֱ לוּל .הַ חֲ ִס ִידים ע ֹונֶה.
קוּעים בְּ חֶ ְשׁבּוֹן נֶפֶ שׁ לִ ְק ַראת יוֹם הַ ִדּין. י ְָשׁבוּ מֻ ְדאָגִים ְוּר ִצי ִניִּיםְ ,שׁ ִ נִסָּ ה לִ פְ תֹּחַ אֶ ת הַ דֶּ לֶת וְ ִהנֵּה ִהיא אֵ ינָהּ ְנעוּלָה .הוּא נִכְ נַס פְּ נִ ימָ ה
ר' ָשׁלוֹם נִכְ נַס לְ חַ ְדר ֹו ֶשׁל הֲ ַרבֵּ יִ ,הנִּ יחַ אֶ ת הַ ַתּפּוּחַ הָ אָדֹם עַ ל וְ ָראָה ָשׁם שֻׁ לְ חָ ן עָ רוּ בְּ מֵ יטַ ב הַ מַּ אֲ כָלִ יםַ ,רבֵּ נוּ חַ יִּים בֶּ ן עָ טָ ר זצ"ל
אתי "רבֵּ י! זֶה הַ פְּ ִרי הָ ִראשׁוֹן ֶשׁלִּ י .הֵ בֵ ִ הַ שֻּׁ לְ חָ ן וְ אָמַ ר בְּ ִה ְת ַרגְּ שׁוּתַ : הָ יָה כֹּה ָרעֵ ב ,עַ ד כִּ י חָ שׁ כִּ י זֶהוּ פִּ קּוּחַ נֶפֶ שׁ ,וְ הֵ חֵ ל לֶאֱ כֹל פֵּ ר ֹות
אשׁית הַ זּ ֹו ַתּעֲ לֶה אוֹת ֹו כְּ דֵ י ֶשׁהֲ ַרבֵּ י יְבָ ֵר עָ לָיו ,וְ ֶשׁהַ ִשּׂ ְמחָ ה ֶשׁל הָ ֵר ִ וִ ָירקוֹת ֶשׁהָ יוּ עַ ל הַ שֻּׁ לְ חָ ן כְּ דֵ י לִ ְשׁבֹּר אֶ ת ַרעֲ בוֹנ ֹו.
לְ מַ ְעלָה"... ימי ִמטּוֹת ַרבּוֹת ,הוּא נִכְ נַס לְ אַחַ ר ִמכֵּן חָ שׁ עֲ יֵפוּת וְ גִ לָּה בַּ חֶ דֶ ר הַ פְּ ִנ ִ
הֵ ִציץ הָ ַרבִּ י בַּ ַתּפּוּחַ ,וְ אָז ִהבִּ יט בְּ פָ נָיו הַ קּו ְֹרנוֹת ֶשׁל ר' ָשׁלוֹם .פָּ נָיו
לְ אַחַ ת מֵ הֶ ן וְ ְנִרדַּ ם.
וּמתוּחוֹת בִּ גְ לַל יְמֵ י אֱ לוּל ,אוֹרוּ לְ פֶ ַתע ֶשׁל הֲ ַרבֵּ יֶ ,שׁהָ יוּ ְר ִצינִ יּוֹת ְ
דַּ יּ ֵָרי הַ בַּ יִת א הָ יוּ אֶ לָּא גַּזְ לָנִ ים ,אֲ ֶשׁר בְּ מֶ ֶשׁ הַ יּוֹם י ְָצאוּ
בְּ אוֹר פִּ לְ ִאי .הוּא ָק ָרא לַחֲ ִסידָ יו וְ אָמַ ר לָהֶ ם"ְ :ראוּ נָא אֶ ת ר' ָשׁלוֹם
סוּקים בֶּ אֱ לוּל בְּ פַ חַ ד וּבַ חֲ ָר ָדה ִמפְּ נֵי הַ ִדּין ,וְ ִאלּוּ ר' ֶשׁלָּנוֻּ .כּלָּנוּ עֲ ִ יתם ,וְ ִהנֵּה כַּאֲ ֶשׁר נִכְ נְסוּ הַ גַּזְ ָל ִנים "לַעֲ בו ָֹד ָתם" וּלְ עֵ ת עֶ ֶרב ָשׁבוּ לְ בֵ ָ
כּוּריםְ .דּעוּ ָלכֶםֶ ,שׁהו ָֹדיָה ָשׁלוֹם מֵ בִ יא ִאתּ ֹו אֶ ת הַ ִשּׂ ְמחָ ה ֶשׁל הַ בִּ ִ יתם. פְּ נִ ימָ הִ ,מיָּד ִה ְר ִגּישׁוּ בְּ ִע ְקבו ָֹתיו ֶשׁל הַ זָּר ֶשׁבִּ ֵקּר בְּ בֵ ָ
וּת ִמימָ ה עַ ל הַ פְּ ִרי הָ ִראשׁוֹןִ ,מתּ ֹו לֵב ָשׂמֵ חַ ְ ,מסֻ ֶגּלֶת פְּ שׁוּטָ ה ְ הֵ ם נִגְּ שׁוּ לְ חַ פְּ שׂ ֹו בַּ חֲ ָרבוֹת ְשׁלוּפוֹת עַ ד ֶשׁ ְמּצָ אוּהוּ י ֵָשׁן בְּ אַחַ ת
לִ ְקרֹעַ גְּ זֵרוֹת ָקשׁוֹת בַּ ָשּׁמַ יִם יו ֵֹתר ִמכָּל הַ ַתּעֲ ִניּוֹת ֶשׁלָּנוּ! הַ ַתּפּוּחַ וּשׁאָלוּהוּ לְ פֵ ֶשׁר מַ עֲ ָשׂיו. הַ ִמּטּוֹת .הֵ ם הֶ ִעירוּהוּ ְ
תוּקה".
הַ זֶּה מָ תוֹק ,וְ יַחַ ד ִאתּ ֹו ִתּ ְהיֶה לָנוּ ָשׁנָה טוֹבָ ה ְמ ָ ַרבֵּ נוּ חַ יִּים בֶּ ן עָ טָ ר הֵ חֵ ל לְ סַ פֵּ ר לָהֶ ם עַ ל כָּל הַ ְתּלָאוֹת ֶשׁעָ בְ רוּ עָ לָיו,
וְ ִה ְתנַצֵּ ל ֶשׁנִּכְ נַס לְ כָאן וְ אָכַל לְ א ְרשׁוּת מֵ חֹסֶ ר בְּ ֵר ָרה .הַ גַּזְ ָל ִנים
ימי שנֵ י ַה ַח ְקלָ ִאים וְ ַה ּ ַמ ָ ּבט ַה ְּפנִ ִ ְׁ א הֶ אֱ ִמינוּ לוֹ ,חֲ ָשׁבוּהוּ לִ ְמ ַרגֵּל וְ ָרצוּ לְ הָ ְרגוֹ.
מוּבָ א בַּ ִמּ ְד ָרשׁ מָ ָשׁל עַ ל ְשׁנֵי בְּ נֵי אָדָ ם ֶשׁהָ יוּ לָהֶ ם גִּנּוֹת צְ מוּדוֹת. הֵ חֵ ל ַרבֵּ נוּ חַ יִּים לְ ִה ְתחַ נֵּן לִ פְ נֵיהֶ ם ,וְ ִהנֵּה תּ ֹו כְּ דֵ י ָכּ ִה ִגּיעַ רֹאשׁ
וּשׁנֵיהֶ ם ִהצְ ִמיחוּ פֵּ רוֹת יָפִ ים. ְשׁנֵיהֶ ם עָ בְ דוּ ָק ֶשׁה ְמאוֹדְ , הַ כְּ נֻפְ יָה וְ ָשׁאַל פְּ ָר ִטים עַ ל ֶשׁאֵ ַרע.
הַ חַ ְקלַאי הָ ִראשׁוֹן ִהבִּ יט בַּ פֵּ רוֹת ֶשׁלּ ֹו וְ אָמַ ר' :אֵ יזֶה יֹפִ י ,הַ ָשּׁנָה אֲ ִני
וּמ ֶשּׁ ָשּׁהוּ יחידוּת"ִ ,צוָּ ה עַ ל חַ בְ ֵרי כְּ נֻפְ יָת ֹוִ , "תּנוּ לִ י לַחֲ קֹר אוֹת ֹו בִּ ִ ְ
ה ֹו ֵל לְ הַ ְרוִ יחַ הֲ מוֹן כֶּסֶ ף בַּ שּׁוּק .הַ פֵּ רוֹת הָ אֵ לּוּ הֵ ם הַ ה ֹוכָחָ ה ֶשׁאֲ ִני
הַ חַ ְקלַאי הֲ כִ י טוֹב בָּ אֵ זוֹר' .הוּא אָכַל וְ ָשׂבַ ע ,אַ בְּ לִ בּ ֹו נו ְֹת ָרה ָתּ ִמיד נִדהָ ם, לְ בַ דָּ ם ְשׁאָל ֹו ַ :רבִּ י חַ יִּים ,הַ ִאם ִה ְנּ מַ כִּ יר או ִֹתי? ַרבִּ י חַ יִּים ְ
ְדּאָגָה -מָ ה י ְִק ֶרה בַּ ָשּׁנָה הַ בָּ אָה? הַ ִאם י ְִהיֶה גּ ֶֶשׁם? הוּא נִ ְשׁאַר נוּתי ָשׁמַ ְע ִתּי וְ אָמַ ר ֶשׁאֵ ין מַ כִּ יר ֹו כְּ לָל" .אֲ נִ י פְּ לוֹנִ י בֶּ ן פְּ ל ֹו ִני ,וּבְ ַק ְט ִ
ָקשׁוּר אֶ ל הָ אֲ דָ מָ ה וְ הַ חָ ְמ ִריּוּת. או ְֹת ַ ,רבִּ י חַ יִּים ,דּו ֵֹרשׁ בְּ עִ יר פְּ ל ֹו ִנית"ִ ,ה ְתוַ דֵּ עַ רֹאשׁ הַ כְּ נֻפְ יָה.
הַ חַ ְקלַאי הַ ֵשּׁנִ י ,בָּ ֶרגַע ֶשׁ ָראָה אֶ ת הַ פְּ ִרי הָ ִראשׁוֹןִ ,ה ְתמַ לֵּא בִּ ְדמָ עוֹת אָמנָם זֶה אַ ָתּה"? ִה ְתפַּ לֵּא ַרבֵּ נוּ חַ יִּים בֶּ ן עָ טָ ר" ,הֲ ֵרי ִמזְּ מַ ן "הָ ְ
ֶשׁל ִה ְת ַר ְגּשׁוּת .הוּא אָמַ ר'ִ :רבּוֹנ ֹו ֶשׁל ע ֹולָם ,תּו ָֹדה ֶשׁנּ ַָת ָתּ לִ י כּוֹחַ סָ בַ ְרנוּ ֶשׁאֵ ינְ חַ י"!
בוּרי". אתִ ,ה ְצ ִמיחָ ה פְּ ִרי עֲ ִ
לַעֲ בֹד ,תּוֹדָ ה ֶשׁהָ אֲ דָ מָ ה הַ זּוֶֹ ,שׁאַ ָתּה בָּ ָר ָ ַרבֵּ נוּ חַ יִּים נִ זְ כַּר בְּ צַ עַ ר בְּ אוֹת ֹו בָּ חוּר אֲ ֶשׁר נָטָ ה ִמדֶּ ֶר הַ יּ ָָשׁר
קּוּדים ִעם כָּל ירוּשׁ ַליִם בְּ ִשׁ ָירה וּבְ ִר ִ
ָ הוּא ל ַָקח אֶ ת הַ פְּ ִרי ,עָ לָה לִ וְ ִה ַדּ ְרדֵּ ר בִּ ְמ ִהירוּת עַ ד ֶשׁ ָרצַ ח אֶ ת ְשׁנֵי הו ָֹריו.
ְקרוֹבָ יו .הוּא חָ זַר לְ בֵ ית ֹו בְּ לִ י הַ פְּ ִרי הָ ִראשׁוֹן ,אֲ בָ ל ִעם לֵב מָ לֵא ְ"ראֵ ה" ,פָּ נָה אֵ לָיו רֹאשׁ הַ כְּ נֻפְ יָה" ,נ ְִראֶ ה לִ י כִּ י ִנ ְשׁל ְַח ָתּ הֵ נָּה
בְּ בִ טָּ חוֹן וּבְ ִשׂ ְמחָ ה .הוּא יָדַ ע ֶשׁ ִמּי ֶשׁנּ ַָתן ל ֹו אֶ ת הַ פְּ ִרי הָ ִראשׁוֹן ,יִתֵּ ן ִמ ָשּׁמַ יִם .דַּ ע לְ ,כִּ י מַ צָּ בִ י ִהדַּ ְרדֵּ ר מֵ חֲ מַ ת יֵאוּשׁ ,אֲ ִני יוֹדֵ עַ כִּ י ְמצַ פֶּ ה
ל ֹו גַּם אֶ ת הַ ְשּׁאָר.
הַ נּ ְִמ ָשׁל לָאֱ לוּל :הַ ָשּׂדֶ ה הוּא הַ חַ יִּים ֶשׁלָּנוּ ,וְ הַ פֵּ רוֹת הֵ ם הַ הֶ ֵשּׂגִים ֵיהנּוֹם ,אַ כַּאֲ ֶשׁר אָבַ ְד ִתּי אָבָ ְד ִתּי ,וְ הֶ ְח ַל ְט ִתּי לִ י ֹענֶשׁ נו ָֹרא בַּ גּ ִ
אָדם לַחֲ בֵ רוֹ,ֶשׁלָּנוּ ) ִחזּוּק בְּ לִ מּוּד הַ תּו ָֹרה וְ הַ ִמּצְ ווֹת ,בַּ ְתּפִ לּוֹת ,בְּ בֵ ין ָ לְ הַ ְרשׁוֹת לְ עַ צְ ִמי לְ הַ ְמ ִשׁי לְ ִה ְת ַדּ ְרדֵּ ר בְּ אֵ זוֹר נ ִָדּח זֶה .אֲ בָ ל הַ יּוֹם,
ימית וּבַ חֲ ז ָָרה בִּ ְתשׁוּבָ ה(. בָּ עֲ בוֹדָ ה הַ פְּ נִ ִ נְתּ לְ כָאן ,אֲ נִ י ְמבַ ֵקּשׁ ִמ ְמּ לִ בְ חֹר בֵּ ין ְשׁ ֵתּי יתי כֵּיצַ ד ִהזְ דַּ מַּ ָ כְּ ֶשׁ ָר ִא ִ
אֲ נ ְַחנוּ יְכוֹלִ ים לְ ִה ְס ַתּכֵּל עַ ל הַ הֶ ֵשּׂ ִגים ֶשׁלָּנוּ בָּ עֵ י ַניִם ֶשׁל הַ חַ ְקלַאי אֶ פְ ָשׁרוּיוֹת :לִ ְמצֹא לִ י ִתּקּוּן אֲ ִמ ִתּי ,א ֹו ֶשׁאֲ צַ וֶּה עַ ל הַ גַּזְ לָנִ ים
יּוּמית .א ֹו ֶשׁאֲ נ ְַחנוּ יְכוֹלִ ים, הָ ִראשׁוֹן ִ -מתּ ֹו גַּאֲ וָ ה וַ חֲ ָר ָדה ִק ִ לַעֲ שׂוֹת בְּ כְּ טוֹב בְּ עֵ ינֵיהֶ ם".
בִּ ְמיֻחָ ד בֶּ אֱ לוּל ,לְ אַ מֵּ ץ אֶ ת הַ מַּ בָּ ט ֶשׁל הַ חַ ְקלַאי הַ ֵשּׁ ִני :לְ הָ בִ יא הָ "אוֹר הַ חַ יִּים" חָ ַשׁב לְ ֶרגַע וְ אָמַ ר" :יֵשׁ ִתּקּוּן לְ כָל חוֹטֵ אְ ,תּהֵ א
כּוּרים .לִ ְראוֹת בְּ כָל הַ צְ לָחָ ה ְקטַ נָּה מַ ָתּנָה אֱ לו ִֹקית ,לְ הוֹדוֹת בִּ ִ )שׁמוּאֵ ל ב' י"ד ,י"ד(" :לְ בִ לְ ִתּי י ִַדּח שׁנֶּאֱ מַ ר ְ דַּ ְרגָּת ֹו אֲ ֶשׁר ְתּהֵ א ,כְּ מ ֹו ֶ
עָ לֶיהָ ,וְ ל ַָדעַ ת ֶשׁ ִמּי ֶשׁ ְמּנַהֵ ל אֶ ת הָ ע ֹולָם בְּ אַהֲ בָ ה יוֹבִ יל או ָֹתנוּ ִממֶּ נּוּ נ ִָדּח" ,אַ דַּ ע לְ ֶ ,שׁהַ ִתּקּוּן ֶשׁלְּ ָק ֶשׁה ְמאוֹד ,אַ ִאם עֹז
תוּקה וּ ְמב ֶֹרכֶת. לְ ָשׁנָה טוֹבָ הְ ,מ ָ ְרצ ֹו ְנ ,תּוּכַל לְ ַקבֵּ ל אוֹת ֹו עָ לֶי ".
כְּ ֶשׁאֲ נ ְַחנוּ קו ְֹר ִאים אֶ ת פָּ ָר ַשׁת "כִּ י ָתּבוֹא" בְּ ת ֹו חֹדֶ שׁ אֱ לוּל,
הַ גַּזְ לָן ִה ְסכִּ ים לְ כָל ְתּנַאי ,וְ ַרבֵּ נוּ חַ יִּים אָמַ ר ֶשׁלְּ גַזְ לָן יֵשׁ עוֹד ֶשׁבַ ע
אָרץ" הַ ָקּדוֹשׁ בָּ רוּ הוּא אוֹמֵ ר לְ כָל אַחַ ת מֵ ִא ָתּנוּ" :כִּ י ָתבוֹא אֶ ל הָ ֶ
ימי ֶשׁל הַ נֶּפֶ שׁ ֶשׁלְּ הַ ָשּׁנָה ,אַל ָתּבוֹא -כְּ ֶשׁ ִתּ ָכּנֵס אֶ ל הַ מֶּ ְרחָ ב הַ פְּ נִ ִ ָשׁנִ ים לִ ְחיוֹת ,וּבָ הֶ ן יוּכַל לְ ַת ֵקּן בִּ ְשׁלֵמוּת אֶ ת ֶשׁ ִקּלְ ֵקל כָּל יָמָ יו.
כּוּרים ֶשׁל הָ ָרצוֹן הַ טּוֹב ֶשׁלְּ , בְּ י ַָדיִם ֵריקוֹתָ .תּבִ יא ִא ְתּ אֶ ת הַ בִּ ִ אָמנָם ָכּ הָ יָהַ ,רבֵּ נוּ חַ יִּים שֻׁ ְח ַרר וְ הוּבָ א לִ ְמקוֹם יִשּׁוּב ,וְ ֹראשׁ וְ ְ
וְ הַ ְשּׁאָר כְּ בָ ר י ְִתבָּ ֵר מֵ עַ ְצמוֹ. הַ כְּ נֻפְ יָה נָטַ שׁ אֶ ת הַ גַּזְ ָל ִנים וְ חָ זַר בִּ ְתשׁוּבָ ה ְשׁלֵמָ ה.
טועמיה -דפוס ספיד פרשת כי תבוא תשפו 59
"שׁוּב אַ ְתּ צוֹדֶ ֶקת"! אָמַ ר הַ צָּ אר וְ הַ פַּ עַ ם הַ כַּעַ ס עָ לָה עַ ל פָּ נָיו .הוּא J(n r x r JJv n n JJu~q
y JJr
| o JJ'n JJo JJ
! | x q JJn1x r
x L
צִ וָּ ה ל ְַמּ ָשׁ ְר ִתים לִ ְקרֹא שׁוּב לַדַּ יָּג וְ הֵ ִטיחַ בּ ֹו בְּ כַעַ ס" :הָ פַ כְ ִתּי או ְֹת
אָרץ לְ אָדָ ם עָ ִשׁיר וְ אַ ָתּה א ְמסֻ גָּל לְ הַ ְשׁ ִאיר רוּבָּ ל אֶ חָ ד עַ ל הָ ֶ ִ -JRJLJVLSJLXXXq ~n x r !Jס ּפוּר לַ ַח ִי ּים x u! p
x
בִּ ְשׁבִ יל אֲ נ ִָשׁים אֲ חֵ ִרים? עָ לֶי לַעֲ זֹב אֶ ת הָ עִ יר וְ ָל ֶלכֶת לְ הָ ֵרי אוֹמֵ ר הָ ַר ְמבָּ "ן " :וּלְ ִת ְתּ עֶ לְ יוֹן עַ ל כָּל הַ גּ ֹויִם אֲ ֶשׁר עָ ָשׂה לִ ְת ִהלָּה".
"שׁמַ ע קֹדֶ ם אֶ ת ְדּבָ ַרי, אוּראל"! הַ ַדּיָּג כּ ַָרע עַ ל בִּ ְרכָּיו בְּ ַתחֲ נוּנִיםְ : ָ אָרץ בֶּ הֱ יוֹת ה' ָקרוֹב בְּ כָל ָק ְראֲ אֵ לָיו ,וּלְ ֵשׁם, ֶשׁיְּהַ לְּ לוּ כָּל עַ מֵּ י הָ ֶ
אֲ דוֹנִ י הַ צָּ אר! ִמ ְתפַּ לֵּל אֲ ִני בְּ כָל יוֹם ֶשׁיּ ְִהיוּ לְ חַ יִּים אֲ רֻ כִּ ים ֶשׁיֵּצֵ א לְ ֵשׁם בַּ גּ ֹויִם בַּ הֲ דָ ר ֹו אֲ ֶשׁר ָשׂם עָ לֶי כִּ י אַ ָתּה נַעֲ לָה עַ ל
יאים! א הֵ ַר ְמ ִתּי אֶ ת הַ מַּ ְטבֵּ עַ בִּ ְגלַל הָ עֵ ֶר ֶשׁלּוֹ ,אֶ לָּא בִּ גְ לַל וּבְ ִר ִ אָרת כִּ י ִתּ ְתפָּ אֵ ר עֲ לֵיהֶ ם לַעֲ שׂוֹת בָּ הֶ ם כָּל אֲ ֶשׁר ַתּ ְחפֹּ ץ ֻכּלָּם .וּלְ ִתפְ ֶ
ישׁהוּ י ְִד ֹר עַ ל פָּ נֶי ֶשׁמּוֹפִ יעוֹת עַ ל הַ מַּ ְטבֵּ עַ "! ֶשׁפָּ חַ ְד ִתּי ֶשׁ ִמּ ֶ ִתּ ְגזֹר אוֹמֵ ר וַ יּ ָָקם ָל כְּ ִענְ יָן פֶּ ן י ְִתפָּ אֵ ר עָ לַי י ְִשׂ ָראֵ ל לֵאמֹ ר י ִָדי
הו ִֹשׁיעָ ה לִּ י )שׁוֹפְ ִטים ז ,ב( ,וְ לִ ְהיו ְֹת עַ ם ָקדוֹשׁ ,לְ ָדבְ ָקהּ בּ ֹו בַּ סּוֹף.
ִחיּוּ עָ לָה עַ ל פָּ נָיו ֶשׁל הַ צָּ אר וְ הוּא ִהבִּ יט בִּ ְתשׁוּבָ ה לְ עֶ בְ ָרהּ ֶשׁל
וּשׁמ ֹו וְ עַ ל דֶּ ֶר הָ אֱ מֶ ת לִ ְת ִהלָּה כִּ י אֱ ִקי י ְִשׂ ָראֵ ל הוּא ְתּ ִהלּ ֶָת ְ
ארית" :אֵ י נֵדַ ע ֶשׁזֶּה נָפַ ל עַ ל הַ צַּ ד הַ ֵשּׁ ִני אוּלַי בִּ כְ לָל הַ מַּ ְטבֵּ עַ הַ צָּ ִ
אַר ְתּ .עַ ד כָּאן לְ שׁוֹנוֹ. הַ גָּדוֹל הוּא אֱ ֶקי וּבָ זֶה ִתּפְ ְ
נָפַ ל עַ ל פָּ נָיו ֶשׁל הַ צָּ אר"?... אָרת" :כְּ לוֹמַ ר מָ ה טּוּרים" ,לִ ְת ִהלָּה וּלְ ֵשׁם וּלְ ִת ְפ ֶ אוֹמֵ ר בַּ עַ ל הַ ִ
הַ צָּ אר ִהנְ הֵ ן בְּ רֹאשׁ ֹו ְמרֻ צֶּ ה ִמ ֶקּ ֶרב הַ ה ֹוכָחוֹת ֶשׁ ִה ְת ַרחֵ שׁ לְ ֶנגֶד עֵ ינָיו. אָרת .וְ הָ יִינוּ ַשּׁם ,הוּא לָהֶ ם לְ ִתפְ ֶ וּמהַ לְּ לִ ים ל ֵ ֶשׁיּ ְִשׂ ָראֵ ל ְמ ַשׁבְּ ִחים ְ
ארית"?... "מָ ה יֵשׁ לְ לַעֲ נוֹת עַ ל ִדּבְ ֵרי הַ צָּ ִ ְדּ ִא ְמ ֵרינָן עָ ִתיד הַ ָקּדוֹשׁ בָּ רוּ הוּא לִ ְהיוֹת עֲ טָ ָרה בְּ רֹאשׁ כָּל צַ ִדּיק
"פָּ שׁוּט ְמאֹד" הֵ ִשׁיב הַ דַּ יָּג" :אֶ ְשׁפֹּ אֶ ת הַ ַתּ ְר ִמיל ֶשׁלִּ י בִּ פְ נֵי הַ צָּ אר וְ צַ ִדּיקֶ .שׁאו ָֹתהּ עֲ טָ ָרה ֶשׁ ְמּעַ ְטּ ִרים ל ַָקּדוֹשׁ בָּ רוּ הוּא בִּ ְתפִ לּ ָָתם
וַ אֲ חַ פֵּ שׂ אֶ ת הַ מַּ ְטבֵּ עַ וְ אַ צִּ יג אוֹת ֹו בִּ פְ נֵיכֶםִ ,אם הַ צַּ ד ֶשׁל פְּ נֵי הַ מֶּ ֶל מַ חֲ זִ ָירה לָהֶ ם .עַ ד כָּאן לְ שׁוֹנ ֹו.
י ְִהיֶה ְמלֻכְ ָל בְּ עָ פָ רִ .סימָ ן ֶשׁ ִשּׁ ַקּ ְר ִתּי וְ עָ לַי לַעֲ זֹב אֶ ת הָ ִעיר .אֲ בָ ל
'שׁלוֹם לָעָ ם' ֶשׁיּ ִֵתּן לָנוּ מַ בָּ ט עַ ל הַ חַ יִּים ֶשׁלָּנוּ לְ הַ לָּן מַ עֲ ֶשׂה ִמתּ ֹו ָ
ִאם הַ צַּ ד הַ ֵשּׁנִ י י ְִהיֶה ְמלֻכְ ָל ,זֶהוּ הַ ִסּימָ ן ֶשׁאֱ מֶ ת ִדּבַּ ְר ִתּי"! ְהוּדים :הַ נָּהָ ר הֲ ווֹלְ גָּה ִה ְתפָּ ֵרשׂ ִמ ָקּצֶ ה לְ ָקצֶ ה וְ הַ צָּ אר ֶשׁיּ ַָשׁב כְּ יּ ִ
"עֲ ֵשׂה זֹאת"! הו ָֹרה הַ צָּ אר בְּ נִ יעַ רֹאשׁ .הַ דַּ יָּג ָשׁפַ אֶ ת הַ ַתּ ְר ִמיל עַ ל בְּ ֹרגַע עַ ל ְשׂפַ ת הֲ ווֹלְ גָּה צָ פָ ה בַּ ִמּ ְת ַרחֵ שׁ בְּ ַשׁלְ וָ הְ .יל ִָדים ִה ְתרוֹצְ צוּ
הַ שֻּׁ לְ חָ ן וְ הֵ חֵ ל לַעֲ בֹר עַ ל הַ מַּ ְטבְּ עוֹת בְּ ַד ְק ְדּ ָקנוּת .עֵ ינֶיהָ ֶשׁל עַ ל ְשׂפַ ת הַ נָּהָ ר וְ ִשׂחֲ קוּ בְּ כַדּוּר ,הַ נּ ִָשׁים כִּ בְּ סוּ אֶ ת הַ בְּ ג ִָדים בְּ מֵ י
ארית יָרוּ בְּ ָר ִקים וְ ַרק הַ צָּ אר ִהבִּ יט בְּ מַ חֲ זֶה ְמשֻׁ עֲ ָשׁע. הַ צָּ ִ אַרגְּנוּ לִ פְ רֹשׂ אֶ ת הָ ְר ָשׁתוֹת כְּ דֵ י לָצֵ את לְ דַ יִג. הַ נַּחַ ל וְ הַ גְּבָ ִרים ִה ְת ְ
צוּרה הַ ַדּיָּג הוֹצִ יא בְּ ִא ִטּיּוּת כָּל מַ ְטבֵּ עַ וּמַ ְטבֵּ עַ וְ ִה ִנּיחַ או ָֹתם בְּ ָ לִ כְ או ָֹרה ,עוֹד יוֹם ִשׁג ְָר ִתי בְּ ַרחֲ בֵ י הָ עִ יר.
ְמסֻ דֶּ ֶרת עַ ל הַ שֻּׁ לְ חָ ן ,לְ אַחַ ר ִחפּוּשׂ עַ ל כָּל הַ מַּ ְטבְּ עוֹת הוּא א בְּ ִס ָירה מוּל עֵ ינָיו חָ לַף דַּ יָּג ֶשׁהֶ חֱ זִ יק בְּ ִס ָירת ֹו דָּ ג פו ֵֹרל גָּדוֹל בִּ ְמיֻחָ ד.
ִהצְ לִ יחַ לִ ְמצֹא אֶ ת הַ מַּ ְטבֵּ עַ הַ ְמּלֻכְ ֶלכֶת בֶּ עָ פָ ר. ִחבָּ ת ֹו הָ עַ זָּה ֶשׁל הַ צָּ אר לְ ָד ִגים ,גּ ְָרמָ ה ל ֹו לָקוּם ִמ ְמּקוֹמ ֹו בְּ הַ פְ ָתּעָ ה
ְ"ראֵ ה אֲ דוֹנִ י הַ צָּ אר"! אָמַ ר הַ דַּ יָּג בִּ ְת ִחנָּה" :אֶ ת כָּל הַ מַּ ְטבְּ עוֹת וּלְ הַ בִּ יט לְ עֵ בֶ ר גּ ְָדל ֹו הֶ עָ צוּם ֶשׁל הַ ָדּג ֶשׁהֶ חֱ זִ יק הַ דַּ יָּג בְּ ִס ָירתוֹ .הַ ַדּיָּג
יתי ִס ַדּ ְר ִתּי כְּ ֶשׁפָּ נֶי לְ מַ ְעלָה ,זֶהוּ הַ ִסּימָ ן ֶשׁאָכֵן הַ ָדּבָ ר הַ יּ ִָחיד ֶשׁ ָרצִ ִ ֶשׁיּ ַָדע עַ ל אַהֲ בָ ת ֹו הַ גְּד ֹולָה ֶשׁל הַ צָּ אר לְ ָדגִ ים וְ ָראָה אֶ ת מַ בָּ ט ֹו
לַעֲ שׂוֹת זֶה ַרק בִּ גְ לַל ֶשׁ ָשּׁמַ ְר ִתּי עַ ל כְּ בו ְֹד "! הַ נָּעוּץ בַּ ָדּג ֶשׁבְּ ִס ָירתוִֹ ,ה ְת ָק ֵרב לִ ְשׂפַ ת הַ נָּהָ ר ,י ַָרד ְמ ִס ָירת ֹו
יקה ,אֲ בָ ל עֵ ינֶיהָ יָרוּ ארית ֶשׁ ָשּׁ ְמ ָרה עַ ל ְשׁ ִת ָ הַ צָּ אר ִהבִּ יט לְ עֵ בֶ ר הַ צָּ ִ בְּ הַ כְ נָעָ ה כְּ ֶשׁהַ ָדּג בְּ י ָָדיו וּפָ נָה לְ עֵ בֶ ר הַ צָּ אר" :בְּ בַ ָקּ ָשׁה אֲ דוֹנִ י הַ מֶּ ֶל ,
'בְּ ָר ִקים' בַּ חֲ מַ ת זַעַ ם" .אֲ ִני מוּכָן לִ פְ טֹר או ְֹת מֵ ֹענֶשׁ וּלְ הַ ְשׁ ִאיר אֶ ְשׂמַ ח לְ הַ עֲ נִ יק לְ אֶ ת הַ דָּ ג הַ גָּדוֹל הַ זֶּה בְּ מַ ָתּנָה"!
אֶ צְ לְ אֶ ת הָ רוּבָּ לִ ים" ,אָמַ ר הַ צָּ אר" :אֲ בָ ל זְ כֹר! אֶ ת הָ רוּבָּ לִ ים א "תּנוּ ִחיּוּ ְמרֻ צֶּ ה עָ לָה עַ ל פָּ נָיו ֶשׁל הַ צָּ אר וְ הוּא צִ וָּ ה אֶ ת ְמ ָשׁ ְר ָתיוְ :
אתי לִ י ,אֶ לָּא ַרק בִּ גְ לַל חָ כְ מָ ְת ִקבַּ לְ ָתּ כְּ מַ ָתּנָה עַ ל הַ ָדּג ֶשׁהֵ בֵ ִ ל ַַדּיָּג הַ זֶּה אֶ לֶף רוּבָּ ל בְּ מַ ָתּנָה"! הַ ַדּיָּג ַקד בְּ הַ כְ נָעָ ה וּפָ נָה לְ עֵ בֶ ר
צּילָה או ְֹת בָּ ֶרגַע הָ אַחֲ רוֹןן"!... ֶשׁ ִהצִּ י ית מַ עֲ ֶשׂה ְמטֻ פָּ שׁ ארית" :עָ ִשׂ ָ אָמ ָרה הַ צָּ ִ ִס ָירתוֹ ,כְּ ֶשׁהָ ַל הַ ַדּיָּג ְ
עַ כְ ָשׁו"! "מַ דּוּעַ אַ ְתּ אוֹמֶ ֶרת זֹאת"? הֻ פְ ַתּע הַ צָּ אר .הֵ ִשׁיבָ ה
ארית" :נ ַָת ָתּ ל ֹו בְּ מַ ָתּנָה ְסכוּם כֶּסֶ ף גָּבוֹהַּ ְמאוֹד עֲ בוּר הַ ָדּג הַ זֶּה! הַ צָּ ִ
J
n 1
1
| JJJJJJ
o '
'o x r x עַ כְ ָשׁו י ְִתפַּ ְרסֵ ם בְּ כָל הָ ִעיר ֶשׁכָּל ִמי ֶשׁיָּבִ יא לְ ָדּג פו ֵֹרל גָּדוֹל ,י ְַקבֵּ ל
ﬠנֵה לָ שׁוֹן" ]משלי טז ,א[
"לְ ָא ָדם ַמﬠַ ְרכֵ י לֵב וּמה' ַמ ֲ
אֶ לֶף רוּבָּ ל .כָּל ַדּיָּג אַחֵ ר ֶשׁיּ ְַקבֵּ ל פָּ חוֹת ִממֶּ נּוּ ,יִכְ עַ ס וְ י ְִתמַ ְרמֵ ר"!
לעילוי נשמת מו"ר אבי :יעקב בן רחל וצדוק :מרן הראש"ל הרב עובדיה יוסף זצ"ל
"אַ ְתּ צוֹדֶ ֶקת"! ִהנְ הֵ ן הַ צָּ אר בְּ רֹאשׁ ֹו בְּ הַ ְסכָּמָ ה" :אֲ בָ ל כָּעֵ ת אֵ ינִ י
מרת אימי :שרה-סרח בת שמחה ויוסף :הרב מאיר נסים בן כמסאנה מר יָכוֹל לַעֲ שׂוֹת דָּ בָ ר .אֵ י אֲ נִ י אֵ ָראֶ ה בְּ תוֹר מֶ ֶל ֶשׁנּ ֹותֵ ן מַ ָתּנָה וְ לו ֵֹקחַ
מרכוס מרדכי בן רבקה ויוסף :דינה בת שרה :הגאון רבי יעקב אדלשטייו זצ"ל מ
נפתלי בן רוזה :אברהם בן שמעה :גורג'י בן שמחה :יעקב ישראל בן גלית נפ "תּזְ ִמין אֶ ת אריתַ : אָמ ָרה הַ צָּ ִאו ָֹתהּ בַּ חֲ ז ָָרה"?" ...יֵשׁ לִ י ַר ְעיוֹן"! ְ
רבי מאיר בן אשר :יוסף חיים בן לאה :יהודה בן טובה :בן ציון קליין
רב
שלמה בן זוהרה :יעקב בן סאלם :חיים בן דוד ורחל :אפרים בן מדלן ש הַ דַּ יָּג אֵ לֶי בַּ חֲ ז ָָרה וְ ִת ְשׁאַל אוֹת ֹו הַ ִאם הַ דָּ ג הוּא ָזכָר א ֹו נְקֵ בָ ה,
אשר מסעוד בן זוהרה :רחמים בן חאורו אברהם :רפאל בן תמו
אפרים בן ציון ורבקה :עופר בן יחיא :דויד )רוג'ה( בן שמחה :מרדכי בן אוסנת
א
אפ
ִאם הוּא יֹאמַ ר ֶשׁזֶּה ָזכָר ַ -תּגִּ יד ֶשׁאַ ָתּה ְמעֻנְ יָן בִּ נְ ֵקבָ ה וְ ֶשׁיּ ְַחזִ יר
משה אהרן בן מאיר יצחק :מאיר בן שמחה :שמעון בן רחל בן זינו מ אֶ ת הַ כֶּסֶ ףִ .אם יַגִּ יד ֶשׁזֹּאת ְנקֵ בָ ה ,תֹּאמַ ר אֶ ת הַ הֵ פֶ וְ ָכ תּוּכַל
שמחה בת סרח :יפה נדרה בת נעימה :רוזה בת שמשון :דליה בת חיים
הגר בת אהרן והרטה :כתון בת חביבה :אהובה )דייזי( בת טובה לְ הַ ְחזִ יר אֵ לֶי אֶ ת הַ כֶּסֶ ף"!
רחל בת חנה :חנינה בת כמיסה :ורד בת אידה :חנה בת אביבה וראובן
שושנה נוואל בת שדרה :רבקה בת רחל :מורבריד אוסנת בת מרים
ֱשׂה ָכּ "! ִה ְסכִּ ים הַ צָּ אר וּבִ ֵקּשׁ ִמ ְמּ ָשׁ ְר ָתיו לְ הַ זְ ִמין אֵ לָיו אֶ ת "אֶ ע ֶ
להצלחה :אליעד יעקב ,הדס-הודיה ,תמר ,יעל ,מיכל שרה בני פאולה :בנימין בן צילה נִשׁאַל: הַ ַדּיָּג ֶשׁפָּ גַשׁ בַּ בּ ֶֹקר .כְּ ֶשׁ ִה ְתיַצֵּ ב הַ דַּ יָּג לִ פְ נֵי הַ צָּ אר ,הוּא ְ
גילי בלומנר ,אלעזר בן שמחה ,יצחק בן גיטי
זיווג הגון :אליעד יעקב בן פאולה :יצחק בן חיה :אליהו בן אילנה :רחלי בת זהבה
את הָ יָה ָזכָר א ֹו נְ ֵקבָ ה"? הַ ַדּיָּג הֶ חָ כָם "אֱ מֹר לִ י ,הַ ִאם הַ ָדּג ֶשׁהֵ בֵ ָ
עדינה בת שמחה :בתיה בת אסתר :הדר ברטה ורוני איילת בנות כרמית
נעמה בת אסתר :תמר בת פאולה :אריק בן חיה :שלי בת חיה
"סלִ יחָ ה אֲ דוֹנִ י הַ צָּ אר, הֵ בִ ין אֶ ת הַ ִמּלְ כּוּד ֶשׁהֵ כִ ין ל ֹו הַ צָּ אר וְ הֵ ִשׁיבְ :
אֲ בָ ל ָדּג הוּא א ָזכָר וְ א נְ ֵקבָ ה"!
͗ႄၠၧၻႁၰ ͗ၠၳၬၿ ၰႂ ၸႁၨၰ הַ צָּ אר ִח ֵיּ לְ ֵשׁמַ ע ְתּשׁוּבָ ת ֹו הַ ְמּחֻ כֶּמֶ ת ֶשׁל הַ ַדּיָּג וְ ִצוָּ ה לְ הַ עֲ נִיק ל ֹו
אהרון בן רוזה :משה בן רוזה :אהרון בן מרים
מנחם בן עליזה :שמעון בן רחל :אברהם בן אנט
יהודה יחזקאל יוסף בן רחל מרים
נפתלי שלמה בן לאה :ליאור בן דינה
ארית חָ ְר ָקה ִשׁ ַנּיִם בְּ כַעַ ס חֲ מֵ שׁ מֵ אוֹת רוּבָּ ל נוֹסָ פִ ים .אֲ בָ ל הַ צָּ ִ
עודד בן הגר :גולן בן דינה :אסתר בת שושנה
אורטל בת גלית :ויקטוריה בת שרה :זוליט בת חנה
שושנה רייזל בת מינה :שירה בת שושנה
שמחה צביה בת רחל :יובל בן שלומית
ֹאשׁהּ ָרחַ שׁ ְמזִ מּוֹת כֵּיצַ ד לִ פְ תֹּר אֶ ת הַ ִתּ ְס ֹבּכֶת. לְ ֵשׁמַ ע הַ ְתּשׁוּבָ ה וְ ר ָ
פאולה בת דינה :גלית בת רות :מרים קרן בת רבקה רחל בת חיה :לאה רחל בת איריס :טריק בת למלם
אילה לאה בת ציפורה :אסתר בת שולמית ויקטוריה תקוה בת רינה :דניאלה בת עופרה הַ דַּ יָּג ִהכְ נִ יס אֶ ת הָ רוּבָּ לִ ים לְ ִתיקוֹ ,כְּ ֶשׁלְּ פֶ ַתע נָפַ ל ל ֹו רוּבָּ ל אֶ חָ ד עַ ל
רחל בת נוארה :רות בת לינה :נורית בת רחל מאיר יעקב בן רחל :הילה בת ישראלה
לימור הודיה ,ושרונה בנות תורן יפה מירי בת סוזן :חיים יוסף בן איריס :סהר בת שהאין אָרץ .הוּא הֵ ִרים אֶ ת הַ מַּ ְטבֵּ עַ ִ ,הכְ ִניס אוֹת ֹו ל ִַתּיק וְ ִה ְמ ִשׁי הָ ֶ
"תּ ְראֶ ה אֵ יזֶה ַק ְמצָ ן הַ דַּ יָּג הַ זֶּה"! כָּעֲ סָ ה הַ צָּ א ִרית" :יֵשׁ ל ֹו לְ ַד ְרכּוִֹ .
להזמנות ,להקדשות ולתרומות במיילJ:
אָרץ אֲ פִ לּוּ רוּבָּ ל ַתּ ְר ִמיל מָ לֵא בְּ כֶסֶ ף וְ הוּא חו ֵֹשׁשׁ לְ הַ ְשׁ ִאיר עַ ל הָ ֶ
ZŽŶďĂƌŝŶĂΛŐŵĂŝů͘ĐŽŵ אֶ חָ ד .זֶה ַרק בִּ ְגלַל ֶשׁהוּא חו ֵֹשׁשׁ ֶשׁאֵ יזֶה עָ נִ י י ְִמצָ א אֶ ת הָ רוּבָּ ל
מצוה לתרום מכספי מעשר לזיכוי הרבים וְ י ְִתפַּ לֵּל לַאֲ ִריכוּת חַ יֵּי הַ מֶּ ֶל ֶשׁ ִאבֵּ ד אוֹתוֹ"!
טועמיה -דפוס ספיד פרשת כי תבוא תשפו 60
מס' 764 ס"ד ע
עלון מס בס"ד
כניסת שבת:
שבת: כניסת
צאת שבת:
שבת: צאת
ƐĂŐŝĨ
ƐĂŐŝĨƌĞŶŬĞůΛŐŵĂŝů
ŝĨƌĞŶŬĞůΛ
ůΛŐŵĂŝů
ĐŽŵ
ĐŽŵ
שגיא
שגגייא
לֵיהם ַ ּב ְרזֶל )כז,ה(
לֹא ָתנִ יף עֲ ֶ
רבי שבתי הופשטין כורך־ספרים מקוז'ניץ ,נודע בתמימותו וביראתו הגדולה ,והיה "איש תם וישר"
כנחרת על מצבתו .לעבודתו בכריכת ספרים התייחס כעבודת־ קודש ,ובשעה שהיה כורך ספר לא
ֵיהם ַ ּב ְרזֶל" ,אלא היה מכה עליו במצחו.
היה מכה עליו עם כלי ברזל ,שכן נאמר בתורה "לֹא ָתנִ יף עֲ ל ֶ
ומרב חביבותו לספרי־קודש ,היה רוכש כל ספר שהיו מציעים לו למכירה ,ולא היה מוכר שום ספר
גם כאשר היתה השעה דחוקה עליו .ובזכות תמימותו וצדקותו ,זכה להעמיד את בנו המגיד הקדוש
רבי ישראל מקוז'ניץ') .שבת טיש'(
ך )כח,י( שם ה' נִ ְק ָרא ָעל ָ
ֶיך וְ י ְָרא ּו ִמ ּ ֶמ ּ ָ וְ ָרא ּו ָ ּכל ַע ּ ֵמי ָה ָא ֶרץ ִ ּכי ֵׁ
במהלך שנות השואה ,נודע לרבי אהרן קוטלר על קבוצה של תלמידי ישיבה שנלכדו באיטליה
הפשיסטית ,בת־בריתה של גרמניה הנאצית ,ונשקפה להם סכנת־ חיים .העלתה ההצעה לפנות אל
'המאפיה האיטלקית' באמריקה ,שלאנשיה היה כח השפעה באיטליה בעקבות עסקיהם המפוקפקים.
אף אחד לא ההין להניח את נפשו בכפו כדי לפנות אל אנשי ארגון הפשע ,אולם רבי אהרן לא הסס,
ובקש לקבע פגישה עם ראש 'המאפיה' ,כשבידו סכום כסף הגון ובלווי מתרגמן.
שםאך ראה ראש הארגון את פניו ההדורות של רבי אהרן ,והתקים בו הנאמר "וְ ָראוּ ָ ּכל ַע ּ ֵמי ָה ָא ֶרץ כִּ י ֵׁ
ך" .הוא אמר מיד כי אין צרך בשיחה ובתרגומה ,כי אם להציג בפניו את ה' נִ ְק ָרא ָעל ָ
ֶיך וְ י ְָראוּ ִמ ּ ֶמ ּ ָ
בקשתו של 'האיש הקדוש' שהגיע אליו ,והוא יקיים אותה מיד .פתח המתורגמן וסיפר בנימה
הנוגעת ללב את סיפורם של תלמידי הישיבה הלכודים באיטליה ,ומיד נעמד ראש הארגון והבטיח
כי תוך ימים ספורים יעברו כל הבחורים לחוף מבטחים על אחריותו.
האיש סרב לקבל מתת־יד כלשהי ,ורק בקש ברצינות מלאה שהרב היהודי יברך אותו .רבי אהרן חכך
בדעתו במה יברך את ראש הליסטים שלפניו ,אולם מיד עלה בראשו רעיון מבריק ,והוא ברך אותו
שיזכה למות על מטתו כדרך כל הארץ ולא יחסל בידי מי מיריביו ,והברכה התקיימה במלואה') .שבת
טיש'(
ך יַעֲ לֶה ָע ָ
לֶיך ַמ ְעלָ ה ּ ָמ ְעלָ ה וְ ַא ּ ָתה ֵת ֵרד ַמ ָּטה ּ ָמ ָּטה )כח,מג( שר בְּ ִק ְרבְּ ָ
ַה ֵּגר אֲ ֶׁ
תו ,וְ ַהיֵּצֶ ר ַה ּט ֹוב נִ ְק ָרא
ש ִּנ ְמ ָצא ָּב ָא ָדם ֵמ ָאז ֵל ָד ֹ שב ִמ ּ ְפנֵ י ׁ ֶ סוןַ :היֵּצֶ ר ָה ַרע נִ ְק ָרא ּת ֹו ָׁ ביאר ַרבִּ י יִ ְׂש ָר ֵאל ִמ ּק ֹו ֹ
'א ּ ָתה',
ש ִּנ ְמ ָצא בְּ ַ ְ
ש ָּבא ְ ּבגִ יל י"ג .וְ ָה ָא ָדם ָצ ִריך לְ ַהגְ ִ ּביר ֶאת ַה' ֵ ּגר' ֶ -את יֵצֶ ר ַה ּט ֹובַ ,על ַהיֵּצֶ ר ָה ַרע ׁ ֶ ֵ ּגר ׁ ֶ
ש ְפלוּת') .שבת טיש'( ש ִּת ְתנַ ֵהג ַּבעֲ נָ וָ ה ו ְּב ׁ ִ שיג זֹאת? ִאם ְּת ַקיֵּם " ּ ֵת ֵרד ַמ ּ ָטה ּ ָמ ּ ָטה" ֶ ׁ - יצד ּ ַת ּ ִ ׂ וְ כֵ ַ
1
טועמיה -דפוס ספיד פרשת כי תבוא תשפו 61
"הרועה בשושנים" ...הכל מתוק͊ -הרב איתן כהן שליט"א
דורשי רשומות אמרו :אלול ראשי תיבות " -אני לדודי ודודי לי" .את החלק הראשון כולם מכירים .יש
המשך" :הרועה בשושנים" .וואי! את זה לא מכירים ,נכון לא הכרתם אף פעם" .אני לדודי ודודי לי,
הרועה בשושנים" )שיר השירים ו,ג( יש רועה שהוא רועה על ידי מקל .יש לו מקל .אם הוא רואה איזו
בהמה זזה מהעדר͕ נותן לה מכה ,היא כבר מתיישרת לפי העניינים.
יש רועה שרועה על ידי הקול שלו͗ יש לו איזה קול ככה ,נותן איזו צעקה ,כל הבהמות מתיישרות,
מסתדרות .יש רועה שרועה על ידי כלבים :יש לו כלבים ,הכלבים כבר יודעים את העבודה שלהם͘ אבל
יש רועה שהוא 'רועה בשושנים' .מה הוא עושה? הוא לוקח שושנים ,כזה ריח נעים ,הוא סוחב את זה,
וכל הכבשים -מהריח הנעים ,מהיופי -נמשכים אחריו לפי הסדר* .איזה יופי͘
ומה אלוקים עושה באמת -לא במקל ,לא בכלבים ,לא בצעקות .איך הוא רועה אותנו? בשושנים .הוא
לוקח אותנו ,אומר לנו :בואו תראו כמה זה כיף לעבוד את השם .אני אומר לכם ,זה שושנים ,זה מתוק.
אתה הולך אחרי -אתה רק מרוויח .אולי באותו רגע נראה לך כאילו שזה איזה הפסד או משהו לא
הכי ,אבל תדע לך :מה שאתה רואה -זה הכל שושנים ,הכל מתוק מדבש͘
היה צדיק אחד ,קראו לו הרב שמואל כץ .הוא היה עובד בארצות הברית באיזה משרד מסוים .ושם
בעל הבית הקפיד שצריך להיות בשמונה בעבודה ,אף אחד לא יפספס͘ זה היה במנהטן להגיע לשמה -
סוף העולם .הפקקים של הבוקר ,אין מציאות להגיע ברכב͘ אז הוא היה נוסע ברכבת .מה הבעיה של
הרכבת? הדוחס .אי אפשר לשמור את העיניים ברכבת͘
הוא החליט עם הזמן שלא מתאים לו .אבל -אני אעשה ניסיון .מאיפה אני אדע אם אלוקים רוצה
שאני אשאר פה בעבודה או לא? אני ,כצעד אחרון ,אלך לבעל הבית͕ אבקש ממנו שייתן לי להגיע
לעבודה בעשר בבוקר .בעשר כבר אין אנשים ברכבות͗ כולם בעבודה ,הרכבות ריקות לגמרי .אני
אבקש .אם יגיד לי "בסדר" -אני אדע שהשם רוצה את העבודה ,אני אמשיך לעבוד .ואם יגיד לי:
"אדוני ,שמונה זה שמונה͕ לא מגיעים אחרי משמונה" -אז אני אדע שפה זה לא המקום שלי͘
באמת באתי לבעל הבית .בעל הבית גוי .מה אני אספר לו עכשיו? שמירת העיניים? אבל החלטתי
שאני אומר לו ,וסיפרתי לבן אדם את כל מה שיש לי בלב .הוא שומע͕ מקשיב ,מאוד נהנה" .אצלכם
ביהדות שומרים על העיניים?" -הוא שואל אותי͘ אמרתי לו :כן" .לא ידעתי שיש דבר כזה" .הוא מאוד
נהנה" .אז מה אתה רוצה? אז מה אתה מציע?" ,אמרתי לו :אני מציע שאני אגיע לעבודה בעשר בבוקר,
ואני אצא שעתיים אחרי הזמן͘ אמר לו בעל הבית :מצאת חן בעיניי .בסדר ,מהיום אתה בא בעשר͘
ובאמת הוא התחיל לבוא בעשר .ועברה איזו תקופה -ובכ"ג באלול תשס"א היה הפיגוע במגדל
התאומים .כל הפועלים ,הגיעו בשעה שמונה לעבודה .אני היחיד שאני מגיע בעשר -וכל המשרד הלך
לאיבוד .לא נותר איש אחד מכל העובדים של המשרדים .היחיד שניצל הייתי אני -בזה ששמרתי את
העיניים שלי בקדושה͘ אחר כך הוא נפטר ביום כ"ג באלול תשפ"ב ,עשרים ואחת שנה אחרי הפיגוע
במגדל התאומים .אמר :זכיתי ,בורא עולם נתן לי לחיות עוד עשרים ואחת שנה תוספת על החיים.
למה? כי שאני זכיתי לעבוד את השם בשמירת העיניים ,בורא עולם הוסיף לי עוד עשרים ואחת שנה͘
בורא עולם אומר לך :אני רועה בשושנים -תבוא ,תעבוד .אני מבטיח לך :לא יום אחד של חיים ,לא
שנה ,לא שנתיים -עשרים ואחת שנה של חיים על זה שאתה יודע לעבוד את השם͘ וזה אלול .כל
אחד מאיתנו -אני מאמין שבתוך ליבו באמת רוצה לעבוד את השם͕ לזרוק את הכל.
אבל אתה יודע ,שאור שבעיסה מעכב ,נו ,מה תעשה? איך תסתדר? מה יהיה? איך יהיה? בורא עולם
אומר לך :אני רועה בשושנים .כל מה שאתה מדבר זה לא נכון ,זה יצר הרע .תדע לך :לעבוד את השם
-זה ריח נעים ,זה שושנים ,זה כיף͘ )מתוך 'דרשתי קרבתך' גיליון (156
2
טועמיה -דפוס ספיד פרשת כי תבוא תשפו 62
הבר מצווה של הבן הבכור
סיפר הרב שמעיה רייכמן :הוא עשה בר מצווה לבן שלו הבכור .הבן שלו הבכורͲ קראו לו הרב משה
רייכמן ,זה המיליארדר שהחזיק את פוניבז' ,את בית שמעיה ,היה עשיר גדול͘ הוא סיפר שהוא עשה בר
מצווה .הוא היה גר בווינה שבאוסטריה ,ושמה היו נוהגים לעשות בר מצוות גדולות" .גדולות" הפירוש:
מאתיים אנשים .זה הכוונה גדול – לא כמו היום .היום זה כבר קצת מוגזם .אבל פעם הנורמלי בר מצווה
זה היה עשרים שלושים אנשים͘
אבל הוא עשיר גדול ,מיליארדר גדול ,בן בכור ,יש לו כסף מיותר -החליט לעשות איזה אולם ,גן
אירועים ,אלף חמש מאות אנשים .הזמין אוכל ,קייטרינג ,הכל ,והביא לאירוע תזמורת -שלושים
וחמישה נגנים ,פלא פלאים͘ שבועיים לפני הבר מצווה אבא שלו ,רבי דוד ,החליק במדרגות ,שבר את
האגן .האבא מתקשר לבן ,אמר לו :אני לא יכול לבוא לבר מצווה ,לא מרגיש טוב ,זה הסיפור ,אני לא יכול
לבוא͘ הרב שמעיה אומר :לא מסתדר.
אבא שלי ,הנכד הראשון שלו עושה בר מצווה – והוא לא יהיה? אין דבר כזה͊ ביטל את האירוע .התקשר
לקייטרינג -ביטל .לתזמורת -ביטל .לבעל האולםͲ ביטל את הכל .אומר :ושילמתי הון תועפות על
הביטול של כל האירוע הזה .כל אחד רצה ממני קנסות על גבי קנסות .ומשמה נסעתי להונגריה ,לאבא
שלי ,לעשות את הבר מצווה עם אבא שלי .אבל אצל אבא שלי היינו סך הכל ארבעים אנשים .לקחתי
את כל המשפחה שלי -ונסענו ,עשינו בר מצווה קטנה באיזה אולם של בית כנסת͘
באמצע האירוע אני מקבל מברק -שעכשיו בלילה הזה ,פרצה ליל הבדולח ,ששרפו את כל הבתי כנסיות,
והיה שם אסון גדול באירופה" .מחפשים אותך ,שמעיה" – ידעו שהוא עשיר גדול ,חיפשו אותו " -תברח
כל עוד נפשך בך" .היהודי הזה ,במקום לברוח ...אין מה לעשות ,היהודים אי אפשר עליהם .מה עשה?
התחפש לאיזה קבצן אחד ,לבש בגדים מרופטים ,קנה אוטו -בקושי נוסע – ונסע בחזרה לאוסטריה.
כל מה שהיה לו בכספת לקח ,הכל שם בתוך המושבים של האוטו͘ מה שיכול למשוך מהבנקים -משך
את הכל ,ושם במושבים .משמה נסע להונגריה͕ הזמין רכבת ,ועם האוטו הזה עלה לרכבת͘ כולם אמרו לו:
"אין לך מה לעשות? אוטו כזה זורקים לים" .מה יספר להם? שהאוטו הזה -זה כל אירופה פה ,כל אירופה
נמצאת בתוך האוטו הזה .מה יספר להם? עלה͘ לאיפה נסע? נסע למרוקו .וכשהגיע למרוקו הוציא את כל
הכסף שהיה לו ,פתח בנק͘ ומשמה התעשר עושר אגדי ,והיה אחד מהשלושה עשירים הגדולים בעולם͘
שאתה רואה -זה הכל שרציתי לכבד את אבא .שידעתי שאני אמור להפסיד .ואתה יודע שהעשיר עושה
בר מצווה -הוא רוצה שאנשים יראו :אוהו ,מה אני עושה .הייתי מוכן לוותר על הכבוד שלי ,על הכסף,
לשלם ,להתבזות ,קיבלתי צעקות מהאנשים Ͳהייתי הכל מוכן לעשות .העיקר שלאבא תהיה לו שמחה
בלב ,שהוא ישתתף בבר מצווה של הנכד שלו הראשון .ואם עשיתי משהו טוב -זה הכל בזכות זה".
והבן שלו ,משה הזה ,אחר כך היה אחד העשירים הגדולים בעולם ,והוא תמך בפוניבז' .והקים את ישיבת
בית שמעיה על שם אבא שלו .שמעיה -זה השם של אבא שלו .מה בן אדם שזוכה לעשות כיבוד אב
ואם! ברגע הראשון זה נראה לך הקוצים של שושנה .אבל אתה לא יודע -אלול זה 'הרועה בשושנים'.
איזה דבר גדול זה ,איזה דבר כיף זה לזכות לעבוד את השם͘ )מתוך 'דרשתי קרבתך' גיליון (156
ך )כח,י( שם ה' נִ ְק ָרא ָע ָ
לֶיך וְ י ְָרא ּו ִמ ּ ֶמ ּ ָ וְ ָרא ּו ָ ּכל ַע ּ ֵמי ָה ָא ֶרץ ִ ּכי ֵׁ
רבי שמואל אביגדור פייבילזון ,אב"ד פלונגיאן אמר :כל בעל חי קיבל מהקב"ה את האמצעים להגן על
עצמו ,או דרך שיניו ,או קרניו ,או בכוחו הרב ,חוץ מהצאן שאין להם בטבע אמצעי להגן על עצמם ,וכל
השמירה שלהם היא רק דרך בעליהם ,והוא נותן בתמורת זה ,חלב צמר וצאצאים͘ וכך הוא גם דרכו של
עולם ,לכל עם ועם ניתנה לו תכונה בטבע לשמור על קיומו ,עשיו "על חרבך תחיה" ,ישמעאל "ידו בכל
ויד כל בו" .רק לעם ישראל אין לו בטבע כלים לשמור את עצמו ,וכל חסותו והגנתו היא מהקב"ה ,וכמו
שכתוב "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" .אבל לשם כך צריך שקודם ימסרו חלבם
שם ה'וצמרם לאדונם ,כלומר͕ שיתנו להקב"ה את פרי מעשיהם ,ואז כשיתקיים "וְ ָראוּ ָ ּכל ַע ּ ֵמי ָה ָא ֶרץ כִּ י ֵׁ
ך"') .מדשן ביתך'( נִ ְק ָרא ָעל ָ
ֶיך" ,יקויים גם "וְ י ְָראוּ ִמ ּ ֶמ ּ ָ
3
טועמיה -דפוס ספיד פרשת כי תבוא תשפו 63
ך )כח,י( שם ה' נִ ְק ָרא ָע ָ
לֶיך וְ י ְָרא ּו ִמ ּ ֶמ ּ ָ וְ ָרא ּו ָ ּכל ַע ּ ֵמי ָה ָא ֶרץ כִּ י ֵׁ
מה פירושה של ברכה זו? אומרת על כך הגמרא )ברכות ו(" :תניא רבי אליעזר הגדול אומר :אלו תפילין
שבראש" .מסופר שבאחד הימים ,כאשר רבינו הגר"א ז"ל היה שרוי בעיצומה של הגלות שערך ,התנפלו
שודדים על בעל הבית שבו התארח .הוא שמע צעקות נוראות ומיהר לצאת מחדרו͕ לברר את פשרן.
כשראו השודדים את התפילין ,תיכף ומיד הניחו לבעל הבית וברחו בבהלה מרוב פחד͘
לאחר שנרגע ,שאל בעל הבית את הגאון" :מה הוא הדבר שעשית? איך גרמת להם שיברחו מרוב פחד?".
האכסנאי ההוא עדיין לא ידע עם מי יש לו עסק הוא לא הבין שמדובר ברבן של כל בני הגולה וחשב
שהוא סתם אורח͕ לכן הקשה" :איך זה יכול להיות?".
ך'" ...עכשיו בעל שם ה' נִ ְק ָרא ָעל ָ
ֶיך וְ י ְָראוּ ִמ ּ ֶמ ּ ָ אמר לו הגאון" :הרי זה מפורש בכתוב' :וְ ָראוּ ָ ּכל ַע ּ ֵמי ָה ָא ֶרץ כִּ י ֵׁ
הבית בכלל לא הבין ,והוא חזר והקשה" :אם כן למה מהתפילין שלי הם לא נבהלו? מה יש בתפילין שלך
שהבריח אותם?"...
השיב לו הגאון" :רבי אליעזר הגדול לא אמר' :אלו תפילין שעל הראש' ,אלא' :אלו תפילין שבראש' ,הם לא
התייראו מהתפילין שעל ראשי ,אלו אינן שונות משלך ,הם נבהלו ונרעשו מהתפילין שבתוך הראש שלי"...
תפילין שבראש צריכים להיות כמו שאומרים ב"לשם יחוד" שלפני הנחת תפלין :ועל הראש נגד המח,
שהנשמה שבמוחי עם שאר חושי וכוחותי ,כולם יהיו משועבדים לעבודתו יתברך" .כשבתוך הראש
מונחים התפילין ,כשהמוח כולו משועבד לעבודתו יתברך – עמי הארץ רואים זאת ומתייראים͘
סופר על הרב מפוניבז' זצ"ל ,שנסע פעם עם ה"חזון איש" זצ"ל במונית באחת הערים בארץ .בימים ההם
עוד לא היה חשש כל כך גדול מנסיעה בשכונות הערביות ,ואכן בדרכם חלפו שני גדולי הדור באחת מן
השכונות הללו͘ אלא שבדיוק אז טמנו כמה פרחחים מארב למונית ,והחלו לידות לעברה אבנים͘
הנהג חשש מאד מפניהם ,אבל ה"חזון איש" ביקש ממנו לעצור .הוא פתח את הדלת ,ונהג המונית נזעק
בבהלה" :הרב͕ הזהר נא ,הרי הם עלולים לפגוע בכם" .אולם ה"חזון איש" לא שמע לאזהרותיו ,הוא יצא
ונעמד מול הנערים הפוחזים͕ ומיד כשראו אותו – ברחו משם כולם כל עוד נפשם בם͘
שמעתי מרבי אליקים שלזינגר מלונדון ,שהיה מקרה עם בת ממשפחה חילונית שחפצה לחיות חיי תורה.
היא היתה בפנימייה של מוסד לבנות ,והשלטונות ראו בכך עניין חמור מאד ,ממש כמו חטיפה ,ממש כמו
בפרשת יוסל'ה שוחמכר הידועה͘ במהלך החקירה ,היו אמורים חוקרים להגיע לביתו של מרן ה"חזון
איש" ,כדי לחקור אותו בעניין .הם חשדו בו שיש לו יד בכל הפרשה ,וחשבו אפילו להאשים אותו
בחטיפה͘ סיפר רבי אליקים ,שכאשר השוטרים היו בחוץ ,הוא פנה ל"חזון איש" והודיעו על כך שהם שם͘
אמר לו ה"חזון איש"" :צא ואמור להם שילכו מכאן" .אולם רבי אליקים חשש מהם ואמר לחזון איש"
שהוא מפחד מפניהם .אמר לו ה"חזון איש"" :אתה מפחד ,אבל אני לא מפחד" .והוא בעצמו קם ויצא
מביתו אל החצר͘ ברגע שהם ראו אותו ,לקחו השוטרים את רגליהם והסתלקו משם ...פשוט ברחו מרוב
ך'" ...וכדברי רבי שם ה' נִ ְק ָרא ָעל ָ
ֶיך וְ י ְָראוּ ִמ ּ ֶמ ּ ָ פחד͘ זהו זה ,כך מתגשמת הברכה'" :וְ ָראוּ ָ ּכל ַע ּ ֵמי ָה ָא ֶרץ כִּ י ֵׁ
אליעזר הגדול "אלו תפילין שבראש" .כשהתפילין בתוך הראש הרואים מפחדים ומתייראים͘ Ϳ'יחי ראובן'(
זכות דברי התורה בעלון יעמדו:
ה' ישמור את כל עם ישראל ,וכל חייל ישראל וכוחות הבטחון.
בע"ה זיווג הגון ,נועה בת יעל ,קרן בת רחל ,ספיר שמחה בת חנה ,שירה דניאל בת
ציונה.
לזרע בר קיימא ,:מורן בת רותי ,לירז בת מרים .אורטל בת תקווה ,עדן שירה בת גילה.
לפרנסה בשפע :שגיא בן מרים ,מורן בת רותי ,לירון בן פנינה.
לרפואה שלמה :מרים בת ציפורה ,שמואל בן דבורה.
לעילוי נשמת :ציפורה בת מורוור ז"ל ,בנימין בן סולי ז"ל ,חביב בן סולי ז"ל ,בתיה בת
סולי ז"ל ,גבריאל בן מורוור ז"ל ,מיכאל בן מורוור ז"ל ,רחמים בן מורוור ז"ל ,יחזקאל
בן יהודית ז"ל ,דבורה בת טובה ז"ל , ,יוסף מיכאלשוילי בן רפאל ז"ל ,שרה רוסיקו
מנשרוב בת תמרה ז"ל ,לעילוי נשמת חיילנו והנרצחים ב 7לאוקטובר.
4
טועמיה -דפוס ספיד פרשת כי תבוא תשפו 64
6:48
7:55
8:30
פרשת כי תבא
להכיר טובה ולהלל ולשבח לאבינו
ֶׁ◌ל ִה ְתבּוֹנְנוּת וְ ַהכּ ַָרת טוֹבַ ת ה' י ְִתבָּ ַר וַ חֲ סָ דָ יו ,וְ ָקבְ עוּ בֵּ ינֵיהֶ ם שֶׁ מֵּ עַ ָתּה שבשמים וכך זוכים לישועות
יִ ְתּנוּ ְבּכָל יוֹם וָ יוֹם הוֹדָ ָאה לַ ה' לְפָ חוֹת מֶ שֶׁ חֲ צִ י ָשׁעָ ה ,לְ הוֹדוֹת עַ ל כָּ ל
הַ טּוֹבוֹת שֶׁ עוֹשֶׂ ה ִא ָתּם ָתּ ִמיד .וְ ִהנֵּה -ל ֹא עָ בְ רוּ ַא ְרבָּ עִ ים יוֹם ,וְ ג ְָמרוּ כי תבא אל הארץ וכו'
ִשׁדּוּ לְ מַ זָּ ל טוֹב לִבְ נָם בֶּ ן הַ ְשּׁ ִשׁיםַ .י ֲעקֹב וְ ִא ְשׁתּוֹ הוֹדוּ לַ ה' ִמכָּ ל לִ בָּ ם תחילת הפרשה מדברת על הבאת ביכורים בפסוק וענית
עַ ל הַ חֶ סֶ ד שֶׁ עָ שָׂ ה ִא ָתּם ,וְ ִה ְמ ִשׁיכוּ לְ הוֹדוֹת וּלְ הַ לֵּל וּלְשַׁ בֵּ חַ בְּ כָ ל יוֹם וָ יוֹם ואמרת כותב רש"י שאינך כפוי טובה היינו שהנך יודע
כַּ אֲ שֶׁ ר ָקבְ עוּ עַ ל נַפְ שָׁ ם .וְ כַ אֲ ֶשׁר עָ בְ רוּ עוֹד כַּ מָּ ה י ִָמים ,עָ שׂוּ עוֹד ִשׁדּוּ לַבֵּ ן להודות לבורא עולם ,על הטובה שנותן לך ולכן הפירות
לִישׁי שֶׁ ִחכָּ ה לְזִ וּוּגוֹ ,וְ כָ
שֶׁ בָּ א ַאחֲ ָריו ,וְ ַאחַ ר כָּ גּ ְָמרוּ עוֹד ִשׁדּוּ לַ בֵּ ן הַ ְשּׁ ִ הראשונים שמבכרים מסמנם ,ולאחר מכן מביא את הפירות
כָּרת הַ טּוֹב ,הֶ ְחלִ יט גּ ְָמרוּ בְּ מֶ שֶׁ כַּ מָּ ה שָׁ בוּעוֹת ג' ִשׁדּוּכִ ים טוֹבִ ים .כְּ הַ ַ לכהן להראות שהקב"ה הוא זה שנתן לי את כל יבול השדה,
הוֹדה לוֹ ִמכָּל הַ לֵּבֶ ,שׁבִּ זְ כוּתוֹ זָ כָ ה ַי ֲעקֹב לָ גֶשֶׁ ת לְ אוֹתוֹ הַ דַּ ְרשָׁ ן ,וְ ָ למרות שאדם טרח ועמל על השדה אבל ללא ברכת ה' לא
כוּתי?! ֵאיזֶ ה זְ כוּת יֵשׁ לִ ישׁוּעוֹת בְּ דֶ ֶר נֵס וּפֶלֶ א .שָׁ ַאל אוֹתוֹ הַ דַּ ְרשָׁ ן" :בִּ זְ ִ היה מגיע לכל זה ,
"אם הָ ַרב זוֹכֵ ר לִ י בָּ זֶ ה ,וְ ֵאיזֶ ה שַׁ יָּכוּת יֵשׁ לִ י לְכָ ל הַ ִשּׁדּוּכִ ים שֶׁ גּ ַָמ ְר ָתּ?" ִ - כותב ספר החינוך משורשי מצוות הביכורים ,כדי להעלות
ֶאת הַ ְדּ ָרשָׁ ה ֶשׁדָּ ַרשׁ לִפְ נֵי כְּ חֹדֶ שׁ וָ חֵ צִ י בְּ עִ נְ יַן הַ הוֹדָ ָאה לַ ה' ,מֵ ָאז דבר השם יתברך על ראש שמחתנו ,ונזכר ונדע כי מאתו ברוך
ִה ְתחַ זַּ ְקנוּ ְבּכָ ְמאֹד וְ ָר ִאינוּ יְשׁוּעַ ת ה' עַ יִ ן בְּ עַ יִן!" " -בֶּ אֱ מֶ ת?" ִה ְתפַּלֵּ א הוא יגיעו לנו כל הברכות בעולם .על כן נצטווינו להביא
בּוּרים יתי עֵ ר לָ זֶ ה כְּ לָל ,וְ ָאמַ ְר ִתּי הַ ִדּ ִ הָ ַרב" .הָ אֱ מֶ ת ִהיא ,כִּ י ל ֹא הָ יִ ִ למשרתי ביתו ]הכהנים[ ראשית הפרי המתבשל באילנות
דוֹשׁים ...בָּ רוּ ה' פָרים הַ ְקּ ִ יתי מוּבָ א בַּ ְסּ ִ כְּ 'מֵ ִסיחַ לְפִ י תֻּ מּוֹ' מַ ה ֶשּׁ ָר ִא ִ ומתוך הזכירה וקבלת מלכותו והודאתנו לפניו ,כי הפירות
שּׁוֹמעִ יםִ ".ה ְתפַּעֵ ל הָ ַרב ִמ ִדּ ְב ֵרי ַי ֲעקֹב. בּוּר י עָ שׂוּ רֹשֶׁ ם בְּ ֶק ֶרב לֵב הַ ְ שֶׁ ִדּ ַ ויתר כל הטובה מאתו יבאו ,נהיה ראויים לברכה ויתברכו
לִפְ נֵי זְ ַמן ל ֹא ַרב עָ ְב ָרה עָ לָ יו ְתּאוּנַת ְדּ ָרכִ ים ָקשָׁ ה ה' יְ ַרחֵ ם .הוּא שָׁ הָ ה פרותינו.ע"כ
הַ ְרבֵּ ה זְ מַ ן בְּ בֵ ית הַ חוֹלִים ,וְ כָעֵ ת כְּ בָ ר חָ זַ ר לְבֵ יתוָֹ ,א ְמנָם הַ ְשּׁ ִמיעָ ה שֶׁ לּוֹ מוּבָ א בְּ "חוֹבוֹת הַ לְּבָ בוֹת" ַשׁעַ ר עֲבוֹדַ ת הָ אֱ ִקים פּ ֶֶרק ד':
יוֹתר ,עַ ד שֶׁ כִּ ְמעַ ט ל ֹא שָׁ מַ ע בְּ ָאזְ נָיו .כַּ אֲ ֶשׁר ָר ָאה הוּא ֶאת הַ כּ ַֹח נ ְֶחלְשָׁ ה בְּ ֵ מַ ְד ֵרגַת הַ ְשּׁ ֵל ִמים שֶׁ זָּכוּ ִל ְשׁלֵמוּת הַ דַּ עַ תֵ ,אין עֲבוֹדָ ָתם ֶאת ה'
וְ הַ זְּ כוּת שֶׁ ל הַ הוֹדָ ָאה לַ ה' ,הֶ ְחלִ יט ְבּעַ צְ מוֹ ֶשׁיּ ְַת ִחיל גַּם כֵּן בִּ ְקבִ יעוּת כָּ ל אוֹתם ָ ִמשּׁוּם שָׂ כָר אוֹ מֵ חֲ שַׁ שׁ ֹענֶשֶׁ ,אלָּ א ִמכֵּיוָ ן שֶׁ ָכּ ְמ ַחיֵּב
יוֹם וָ יוֹם לְ הוֹדוֹת לַ ה' עַ ל כָּ ל הַ טּוֹבוֹת שֶׁ עוֹשֶׂ ה ִאתּוֹ ָתּ ִמיד .לְ ַאחַ ר ָשׁבוּעַ ִשׂכְ ָלם לעבוד את בוראם שהטיב להם כל כך .
שֶׁ עָ סַ ק ְמאֹד בְּ הוֹדָ ָאה לַ ה'ִ ,ה ְת ַק ְשּׁרוּ ֵאלָ יו ִמבֵּ ית הַ חוֹלִים וְ ָא ְמרוּ לוֹ,
יקה נוֹסֶ פֶ ת. שֶׁ ִהגִּ יעַ פְּ רוֹפֶ סוֹר גָּדוֹל ,וְ הֵ ם ַמצִּ יעִ ים לוֹ שֶׁ יַּגִּ יעַ שׁוּב לִבְ ִד ָ כמה שנודה לשם יתברך לא יצאנו ידי חובה וכפי שאנו
יקה שֶׁ עָ ְרכוּ בְּ בֵ ית אוּלַי יוּכְ לוּ לַ ֲעזֹר לוֹ בְּ עִ נְ יַן הַ ְשּׁ ִמיעָ ה .לְ ַאחַ ר בְּ ִד ָ ירה כַּ יָּם ,וּ ְלשׁוֹנֵנוּ ִרנָּה אומרים בנשמת כל חי וְ ִאלּוּ פִּ ינוּ ָמלֵא ִשׁ ָ
הַ חוֹלִים ,נִ ְתגַּלָּ ה לָ הֶ םֶ ,שׁבְּ עֵ ת שֶׁ ִטּפְּ לוּ בּוֹ בַּ פַּעַ ם הָ ִראשׁוֹנָה ,נִ ְס ַתּם ָאז כַּהֲ מוֹן ַגּלָּיו ,וְ ִשׂפְ תוֹ ֵתינוּ שֶׁ בַ ח כְּ מֶ ְרחֲ בֵ י ָר ִקיעַ ,וְ עֵ ינֵינוּ ְמ ִאירוֹת
בְּ טָ עוּת צִ נּוֹר צַ ר בְּ תוֹ ָאזְ נוֹ ,וְ ִהנֵּה כַּ אֲ שֶׁ ר ִהבְ ִחינוּ ְבּז ֹאת הָ רוֹפְ ִאיםִ ,טפְּ לוּ ַכּשֶּׁ מֶ שׁ וְ ַכיּ ֵָרחַ ,וְ יָדֵ ינוּ פְ רוּשׂוֹת כְּ נִ ְשׁ ֵרי שָׁ מַ ִים ,וְ ַרגְ לֵינוּ ַקלּוֹת
כָּראוּי, בּוֹ ִמיָּד וּפָ ְתחוּ ֶאת הַ ְסּ ִתימָ ה ,וְ שׁוּב חָ זַר ֵאלָ יו חוּשׁ הַ ְשּׁ ִמיעָ ה ָ יקין לְ הוֹדוֹת ְל יְ -הוָֹה אֱ -הֵ ינוּ, כּ ַָאיָּלוֹתֵ ,אין אֲ נ ְַחנוּ ַמ ְספִּ ִ
וְ נִ ְת ַרפֵּ א לְ ג ְַמ ֵרי .זֶ הוּ כֹּחַ הַ הוֹדָ ָאה ,לְ הַ ְמ ִשׁי יְ שׁוּעוֹת גְּ דוֹלוֹת מֵ עַ ל הַ טֶּ בַ ע, וּלְבָ ֵר ֶאת ִשׁ ְמ מַ ְלכֵּ נוּ ,עַ ל ַא ַחת מֵ ֶאלֶף ַא ְלפֵ י אֲ לָפִ ים וְ רֹב ִרבֵּ י
)מעֻבָּ ד ע"פ ִספּוּר יִשׂ ָר ֵאל ,בִּ כְ לָ ל וּבִ פְ ָרטְ .
וּלְעוֹרר ַרחֲ ִמים וַ חֲ סָ ִדים עַ ל כָּ ל ְ
ֵ ית עִ מָּ נוּ וְ עִ ם ִרבָ בוֹת פְּ עָ ִמים ,הַ טּוֹבוֹת נִ ִסּים וְ נִ פְ לָאוֹת שֶׁ עָ ִשׂ ָ
סדּוֹ"( ]הסיפורים מהספר חי בתודה[ אֲ ִמ ִתּי שֶׁ הוּבָ א בַּ סֵּ פֶר הַ נִּפְ לָ א "יוֹדוּ לַ ה' חַ ְ בוֹתינוּ.
אֲ ֵ
אמירת נשמת כל חי פתחה שערי שמים לרפואת הבן ולכן מיד כשאנו פותחים את היום אנו אומרים מודה ואני
שֶׁ ֶקט עָ צוּב שָׂ ַרר בְּ ִמ ְס ְדּרוֹנוֹת בֵּ ית ַהחוֹלִים .הָ ָאב הַ מֻּ ְד ָאג ִה ְתהַ לֵּ ָאנֶה וכו' ומברכים ברכות השחר לפתוח את היום בהודאה לבורא
וָ ָאנָה לְל ֹא מָ נוֹחַ .אֲ חָ יוֹת בְּ לָבָ ן ִה ְסתּוֹבְ בוּ ִמפַּעַ ם לְפַעַ ם ְמנַסּוֹת לְ הָ ֵקל עַ ל אוֹמ ִרים בְּ בִ ְרכַּ ת ַהמָּ זוֹן: ְ עולם על כל הטוב אשר גמלנו ָאנוּ
ִסבְ לוֹ שֶׁ ל זֶ ה וּלְ סַ יֵּעַ לָזֶ ה .יְ הוּדָ ה שָׁ כַ ב ֵאין אוֹנִים ,פָּ נָיו ִחוְּ רוֹת כַּ ִסּיד. 'הַ ָזּן ֶאת הָ עוֹ ָלם כֻּלּוֹ ְבּטוֹבוֹ בְּ חֵ ן בְּ ֶחסֶ ד וּבְ ַרחֲ ִמים' .הַ יְ נוַּ :אף עַ ל
לִפְ נֵי ִמ ְספָּר י ִָמים נִ פְ צַ ע יְ הוּדָ ה ,בָּ חוּר בֶּ ן ְשׁמוֹנֶה עֶ ְשׂ ֵרה ,בֶּ ן זְ קוּנִים פִּ י שֶׁ ֵאין ָאנוּ ְראוּיִים ְל ָכ ,אֲ בָ ל ַה ָקּבָּ "ה ְמפ ְָר ְנ ֵסנוּ בְּ חֵ ן ,בְּ חֶ סֶ ד
הוֹריו ,בִּ ְתאוּנַת ְדּ ָרכִ ים ָקשָׁ ה וְ כָעֵ ת מַ צָּ בוֹ ֵאינוֹ פָּ שׁוּט כְּ לָלְ .מצַ פִּ ים לְ נֵס לְ ָ וּבְ ַרחֲ ִמים".
שֶׁ ל מַ מָּ שׁ" - .אֲ נִ י רוֹצֶ ה לוֹמַ ר לְ "...פָּ נָה ֵאלָ יו בְּ ִהסּוּס ַקל ְראוּבֵ ן ,חֲ בֵ רוֹ כותב המעם לועז ְ)דּבָ ִרים ח"ב עמ' ת"ע( על כך היינו צָ ִרי שֶׁ ְתּ ֵהא דַּ עְ תּוֹ
הַ טּוֹב שֶׁ ל יְ הוּדָ ה שֶׁ יָּשַׁ ב לְ יָדוְֹ .ראוּבֵ ן הָ יָה עִ ם הַ בָּ חוּר מַ ָמּשׁ כַּ מָּ ה ְרגָעִ ים בוּקה בְּ הַ שֵּׁ ם יִ ְתבָּ ַר וְ י ְַחשֹׁב עַ ל הַ חֶ סֶ ד הַ גָּדוֹל שֶׁ עוֹשֶׂ ה עִ מּוֹ ְדּ ָ
וּמנֻסָּ הַ ...א ָתּה מוּכָ ן דוּקה ְ לְ ַאחַ ר הַ ְתּאוּנָה ..." .שָׁ מַ עְ ִתּי עַ ל ְסגֻלָּ ה בְּ ָ ֲווֹנוֹתיו,
ָ זוֹנוֹתיו ַאף עַ ל פִּ י ֶשׁ ֵאינוֹ ָראוּי ְל ָכ בִּ גְ לַל ע ָ שֶׁ מַּ זְ ִמין לוֹ ְמ
לִשׁמֹעַ ?" הָ ָאב ִהנְ הֵ ן בְּ הַ ְסכָּ מָ ה" - .יֵשׁ ַקבָּ לָ ה מֵ ַרבִּ י יְ הוּדָ ה הֶ חָ ִסיד, ְ להודות ולהלל לבורא והמודה ומשבח לקב"ה זוכה לישועות
נִשׁמַ ת כָּ ל חַ י' שֶׁ ָאדָ ם יְ ַקבֵּ ל עַ ל עַ צְ מוֹ ,שֶׁ כְּ שֶׁ יִּ נָּצֵ ל ֵמהַ צָּ ָרה י ֹאמַ ר ְתּפִ לָּ ה ' ְ יקים .הַ יּוֹם ל ֹא כפי שמסופר -סַ פְ ְסלֵ י בֵּ ית הַ ִמּ ְד ָרשׁ עָ ְמדוּ כִּ ְמעַ ט ֵר ִ
בִּ פְ נֵי עֲשָׂ ָרהַ .א ָתּה ְתּ ַקבֵּ ל עַ ל עַ צְ ְמ ֶשׁ ִאם בִּ נְ יֵצֵ א ִמכָּ אן בִּ ְמהֵ ָרה בָּ ִריא לַשּׁעוּרַ .י ֲעקֹב ָשׁ ַקע בְּ תוֹ כִּ ְסאוֹ .יוֹם הָ עֲבוֹדָ ה ִהגִּ יעוּ הַ ְרבֵּ ה אֲ נ ִָשׁים ִ
נִשׁמַ ת כָּ ל חַ י' ,וְ כֵן ַתּ ֲע ֹר ְסעֻדַּ ת הוֹדָ יָה בְּ ִצבּוּר- ". וְ שָׁ לֵם -תּוֹדֶ ה לַ ה' ְבּ' ְ הָ ָא ֹר ,הַ ְטּ ָרדוֹת וְ עִ מָּ ן הָ ֲעיֵפוּת הַ גּוֹבֶ ֶרת ִה ְקשׁוּ עָ לָ יו לְ ִה ְת ַרכֵּז בְּ ִדבְ ֵרי
"אֲ נִ י ְמ ַקבֵּ ל עַ ל עַ צְ ִמי בְּ לִי נֶדֶ ר .כַּ מּוּבָ ן שֶׁ אוֹדֶ ה לַ ה' ...בִּ ְסעוּדָ ה ...בְּ רֹב לִשׁמֹר ֶאת עֵ ינָיו פְּ תוּחוֹת"- .וְ זֶ ה מַ ה הָ ַרב .הוּא ִה ְת ַאמֵּ ץ עַ ד ְמאֹד ְ
יוֹדעִ ים מָ ה?ָ "...א ִחיו שֶׁ ל יְ הוּדָ ה, עַ םָ "...אמַ ר הָ ָאב בִּ נְ ִחישׁוּתַ "- .א ֶתּם ְ דוֹשׁים ,פֵּ רוּשׁ ַהפָּ סוּק בְּ פָ ָרשַׁ ת 'וַ יִּ ְשׁלַ ח" ,הָ ַרב פָרים הַ ְקּ ִ שֶּׁ מּוּבָ א בַּ ְסּ ִ
עוֹרר בְּ לַ הַ ט לְ ִמ ְשׁמַ ע ִשׂיחָ ָתם" .ל ֹא חַ יָּבִ ים שֶׁ יָּשַׁ ב בְּ סָ מוּ אֲ לֵ יהֶ םִ ,ה ְת ֵ יטיב עִ מָּ !' כַּ אֲ שֶׁ ר הֵ ִרים ְמעַ ט ֶאת קוֹלוֹ'" .וְ ַא ָתּה ָאמַ ְר ָתּ הֵ יטֵ ב ֵא ִ
לְ חַ כּוֹת לִישׁוּעָ ה! ֶאפְ שָׁ ר לוֹמַ ר כְּ בָ ר עַ כְ שָׁ ו 'נִ ְשׁמַ ת כָּ ל חַ י'! כֵּ ן ,כָּ שָׁ מַ עְ ִתּי! ידית לַ ה' הָ ָאדָ ם חַ י בֶּ אֱ מוּנָה וּבִ טָּ חוֹן בַּ הַ שֵּׁ ם יִ ְתבָּ ַר ,וּבְ הוֹדָ ָאה ְתּ ִמ ִ
נִשׁמָ ע לִ י לוֹמַ ר עִ ם עֲשָׂ ָרה אֲ נ ִָשׁים וּלְ ִה ְתכַּ וֵּן לְ הוֹדוֹת לַ ה' בְּ כָל ַמצָּ ב!" ְ " - עַ ל כָּל דָּ בָ ר וְ דָ בָ ר ,וְ גַם כַּ אֲ ֶשׁר עוֹבְ ִרים עָ לָ יו מַ צָּ בִ ים ָק ִשׁים חַ ס
ְמ ֻציָּן ".הָ ָאב נִ ְסחַ ף בְּ ִה ְת ַרגְּ שׁוּת " ַתּעַ זְ רוּ לִ י לְ סַ דֵּ ר עֲשָׂ ָרה?" עִ ם עֶ זְ ַרת וְ שָׁ לוֹם ְמ ַחזֵּ ק ֶאת עַ צְ מוֹ גַּם כֵּ ן לְ הוֹדוֹת לַ הַ שֵּׁ םָ ,אז הַ שֵּׁ ם יִ ְתבָּ ַר
שָׁ מַ יִם ְמיֻחֶ דֶ ת ,תּוֹ דַּ קּוֹת ְספוּרוֹת ִה ְת ַאחֲ דוּ עֲשָׂ ָרה ַאבְ ֵרכִ ים ,שֶׁ הָ יוּ מַ ְר ֶאה לוֹ ַרחֲ מָ יו וַ חֲ סָ דָ יו הַ גְּ לוּיִים ,וְ נִ ְתהַ פֵּ עָ לָ יו הַ כֹּל לְ טוֹבָ ה!"
נִשׁמַ ת' לְ יַד ִמטָּ תוֹ שֶׁ ל הַ חוֹלֶ ה. לוֹמר ְתּפִ לַּ ת ' ְ ַ בְּ ִק ְרבַ ת מָ קוֹם ,וּבִ ְקּשׁוּ ַי ֲעקֹב ִהזְ דַּ ֵקּף בְּ כִ ְסאוֹ ,וְ ִרכֵּ ז מַ בָּ טוֹ בָּ ַרבְ ,מנַסֶּ ה לְ הָ בִ ין בֶּ אֱ מֶ ת ֶאת
בִּ ְת ִחלָּ ה הָ רוֹפְ ִאים ִה ְתנַגְּ דוּ נִ ְמ ָרצוֹתַ ,א ֵאלּוּ ִהבְ ִטיחוּ לָ הֶ ם ֶשׁ ַיּעֲשׂוּ ז ֹאת יטב'" ִה ְמ ִשׁי הָ ַרב בְּ ִה ְתלַ הֲ בוּת ְדּבָ ָריו"- .וְ זֶ הוּ' :וְ ַא ָתּה ָאמַ ְר ָתּ הֵ ֵ
בִּ ְמ ִהירוּת וּבְ שֶׁ ֶקט .וְ כָ עָ שׂוְּ .תּ ִחלָּ הָ ,תּהוּ הָ ַאבְ ֵרכִ ים מַ ה ְמּקוֹמָ הּ שֶׁ ל 'א ָתּה ָאמַ ְר ָתּ 'הֵ יטֵ ב'?? ָא ַמ ְר ָתּ אוֹמר לָ ָאדָ םַ : ֵ "שֶׁ הַ שֵּׁ ם יִ ְתבָּ ַר
ְתּפִ לַּ ת הוֹדָ יָה ְנִרגֶּשֶׁ ת לְ יַד ִמטָּ תוֹ שֶׁ ל חוֹלֶ ה ָאנוּשׁ שֶׁ כִּ ְמעַ ט וְ ָאפְ סָ ה ִתּ ְקוָ ה יטיב עִ ָמּ '! 'א ִשֶׁ הַ שֵּׁ ם הוּא טוֹב ,וְ הוּא עוֹשֶׂ ה לְ ַרק טוֹב??? ָאז ֵ
וּסמוּכִ ים ישׁית ,שֶׁ הֵ ם כֹּה מַ אֲ ִמינִים ְ לְ חַ יָּיוַ ,א ְראוּבֵ ן ִה ְסבִּ יר לָ הֶ ם חֲ ִר ִ יטיב עִ ְמּ עַ ל כָּ ,שֶׁ ִתּ ְר ֶאה בֶּ אֱ ֶמת כַּ מָּ ה טוֹב ה' ,וְ כַ מָּ ה טוֹב ֵא ִ
אוֹתהּ כָּ אן וְ עַ כְ שָׁ ו וְ רוֹצִ ים ָ רוֹאים ִ בִּ ישׁוּעַ ת ה' עַ ד שֶׁ הֵ ם כְּ בָ ר מַ מָּ שׁ לְ הוֹדוֹת לוֹ יִ ְתבָּ ַר !" ַי ֲעקֹב ִה ְק ִשׁיב כִּ ְמהֻ פְּ נָט .הַ ְדּבָ ִרים נִכְ נְ סוּ כְּ מוֹ
יתנִ י וַ ְתּ ִהי לִ י לִישׁוּעָ ה" - אוֹד ה' כִּ י עֲנִ ָ לְ הוֹדוֹת עָ לֶ יהָ .כְּ מוֹ ֶשׁכָּ תוּבְ " : ִחצִּ ים חַ ִדּים לְ לִבּוֹ"- .וּלְ הֵ פֶ ,כַּ אֲ שֶׁ ר ָה ָאדָ ם הוּא ָתּ ִמיד בִּ ְתלוּנוֹת עַ ל
מוֹדה ְל עוֹד ִלפְ נֵי ַה ְישׁוּעָ ה ֵמרֹב בִּ טָּ חוֹן מֻ ְח ָלט בְּ ,וְ ָאז בּוֹא ֶ אֲ ִני יוֹתר .וּכְ מוֹ שֶׁ ָאנוּ הַ שֵּׁ ם חַ ס וְ שָׁ לוֹםָ .אז ִמיּוֹם לְ יוֹם מַ צָּ בוֹ נִ ְהיֶה גָּרוּעַ ֵ
ָתּבוֹא הַ ְישׁוּעָ הַ .ה ְתּפִ לָּה הָ יְ ָתה ְמרוֹמֶ ֶמת .הַ הוֹדָ יָה וְ הַ ִשּׂ ְמחָ ה שָׁ ם פָרשַׁ ת 'כִּ י ָתבוֹא' ,שֶׁ כָּ ל הַ תּוֹכֵ חָ ה בָּ ָאה ,חַ ס רוֹאים שָׁ ם עוֹד בְּ ָ ִ
בַּ חֶ דֶ ר הֶ עְ פִּ ילוּ ִלפְ סָ גוֹתִ .אם ִמישֶׁ הוּ זָר הָ יָה נִ ְקלָע לַמָּ קוֹם בָּ טוּחַ הָ יָה טוֹבוֹתיו וּבְ ַרחֲ מָ יו הַ ְמרֻ בִּ ים ָ יקא ִבּגְ לַ ל שֶׁ ֵאין ִמ ְתבּוֹנְנִים בְּ וְ שָׁ לוֹם ,דַּ יְ ָ
שֶׁ ְמּא ָֹרע ְמשַׂ מֵּ ַח ְמאֹד ִמ ְתחוֹלֵלָ ...ה ָאב עָ צַ ם ֶאת עֵ ינָיו ,וְ ָר ָאה ְבּ ִד ְמיוֹנוֹ 'תּחַ ת אֲ שֶׁ ר ל ֹא עָ בַ ְד ָתּ ֶאת ה' אֱ ֶקי שֶׁ ל הַ שֵּׁ ם ,כְּ מוֹ שֶׁ כָּ ְתבוּ שָׁ ם ַ
הוֹדיָה אֲ ִמ ִתּית .הָ יְ ָתה ֶאת ְיהוּדָ ה בָּ חוּר בָּ ִריא ,עַ לִּיז וְ שָׂ מֵ חַ .הָ י ְָתה זוֹ ָ בְּ ִשׂ ְמחָ ה וּבְ טוּב לֵבָ ב מֵ רֹב כֹּל' .וְ הַ יְ נוִּ ,מפְּ נֵי שֶׁ לּ ֹא עָ בְ דוּ ֶאת ה'
קוֹרהּ בְּ בִ ָטּחוֹן מֻ ְחלָט בְּ ִמי שֶׁ ָא ַמר וְ הָ יָה הָ עוֹ ָלם. זוֹ הוֹדָ יָה עֲמֻ ָקּה שֶׁ ְמּ ָ לִראוֹת ֶאת טוּב עוֹררוּ ְ בְּ ִשׂ ְמחָ ה בִּ זְ מַ ן שֶׁ הָ יָה לָ הֶ ם כָּל טוּב ,וְ ל ֹא ִה ְת ְ
הוֹדָ יָה עַ ל ָכּ שֶׁ הַ ְישׁוּעָ ה לָבֶ טַ ח עוֹמֶ דֶ ת בַּ פּ ֶַתח .הֵ ם יָצְ אוּ ִמחוּץ ה' וּלְ הוֹדוֹת לוֹ ָתּ ִמיד -עַ ל כֵּן בָּ ָאה עֲלֵ יהֶ ם הַ צָּ ָרה הַ זּ ֹאת .שֶׁ אוּלַ י
לַחֶ דֶ ר ,וְ ִה ְמ ִשׁיכוּ ָל ִשׁיר וְ ל ְִרקֹד בְּ ִשׂ ְמחָ ה וּבְ ִה ְתלַהֲ בוּת ,תּוֹ ִה ְתעַ לְּמוּת ִמתּוֹ הַ צָּ רוֹת יִ זְ כּוּ לְ ִה ְת ָק ֵרב לַ ה' וּלְ ִה ְתבּוֹנֵן בַּ חֲ סָ ָדיו יִ ְתבָּ ַר "...וְ ֶאת
מֻ ְחלֶטֶ ת מֵ ַהמַּ בָּ ִטים הַ ִמּ ְת ַפּלְּ ִאים שֶׁ שֻּׁ גְּ רוּ אֲ לֵיהֶ ם ִמ ָכּל עֵ בֶ רִ .מתּוֹ בוֹתיו כְּ בָ ר נ ְָדדוּ הַ ְרחֵ ק. הַ ְשּׁ ָאר ַי ֲעקֹב כְּ בָ ר ל ֹא ִהצְ לִ יחַ לִ ְשׁמֹעַ .מַ ְח ְשׁ ָ
לַהַ ט הָ ִרקּוּד ִהבְ ִטיחַ הָ ָאב ,כְּ שֶׁ ְדּמָ עוֹת בְּ עֵ ינָיו" :אֲ נִי ְמ ַקבֵּ ל עַ ל עַ ְצ ִמי, ְשׁ שָׁ ה בָּ נִים הָ יוּ לוֹ לְ ַי ֲעקֹב .בָּ נִ ים שֶׁ ִמּזְּ מַ ן כְּ בָ ר ִהגִּ יעוּ לְ גִ יל
בְּ לִי נֶדֶ ר ,שֶׁ גַּם בַּ חֲ תֻ נַּת בְּ נִ י אוֹדֶ ה ַלה' בְּ צִ בּוּר ִבּ ְתפִ לַּת ' ִנ ְשׁמַ ת כָּל חַ י'". הַ ִשּׁדּוּכִ ים .ל ֹא ָראוּ הֵ ם שׁוּם זִ יק ֶשׁל ִתּ ְקוָ ה ,שֶׁ יַּצִּ יעוּ לָ הֶ ם הַ צָּ עַ ת
בְּ א ַֹרח נֵס ָו ֶפלֶא ,זְ מַ ן ָקצָ ר ל ְַא ַחר ֵארוּעַ ֶזה ִדּוְּ חוּ הָ רוֹפְ ִאים ,כִּ י ַמצָּ בוֹ יתם ,כַּ אֲ שֶׁ ר ֲבוּרם .הָ עַ ְצבוּת וְ הַ חַ ְשׁכוּת גָּבְ רוּ עַ ד ְמאֹד בְּ בֵ ָ ִשׁדּוּ ע ָ
הוֹרידוּ לוֹ ַא ְרבָּ עִ ים ָאחוּז מֵ הַ ַח ְמצָ ן שֶׁ הָ יָה צָ ִרי שֶׁ ל יְהוּדָ ה ִה ְתיַצֵּ בִ . וּמ ַתּ ְח ָתּיו ְשׁ ָאר הַ גָּדוֹל מֵ הַ בָּ נִים כְּ בָ ר עָ בַ ר ֶאת גִּ יל הַ ְשּׁ ִשׁיםִ ,
עוֹרר ְל ַאט ל ְַאט וְ תוֹ זְ מַ ן ָקצָ ר שָׁ ב לְבֵ יתוֹ בָּ ִריא קֹדֶ ם ,הוּא ִה ְת ֵ הָ ַא ִחים -כֻּלָּם ְמחַ כִּ ים לִ ישׁוּעָ ה וּלְ זִ וּוּג ִמשָּׁ מַ יִםַ .אחֲ ֵרי ֶשׁשָּׁ מַ ע ַי ֲעקֹב
ירת " ִנ ְשׁמַ ת ָכּל חַ י" וְ שָׁ ֵלם .כַּמּוּבָ ן שֶׁ הוֹדוּ הֵ ם לְהַ שֵּׁ ם יִ ְתבָּ ַר בַּ אֲ ִמ ַ ֶאת ִדּבְ ֵרי הַ ִה ְתחַ זְּ קוּת ִמפִּ י ַהדַּ ְרשָׁ ן ,לְפֶ ַתע ִה ְתמַ לֵּ א לִבּוֹ בְּ ִת ְקוָ ה
אוֹתהּ הַ שָּׁ נָה ִה ְתחַ ֵתּן הַ בָּ חוּר .גַּם בַּ חֲ תֻ נָּה הוֹדוּ עוּדה .וְ כֵן ָזכוּ שֶׁ בְּ ָ וּבִ ְס ָ וּבְ בִ טָּ חוֹן בַּ ה' ,וּכְ שֶׁ חָ זַ ר לְ בֵ ית וֹ ִספֵּ ר לְ ִא ְשׁתּוֹ כָּ ל מַ ה שֶּׁ שָּׁ מַ ע בַּ ִשּׁעוּר- .
ירת " ִנ ְשׁ ַמת" ,וְ כֵ ן ִחלְּקוּ לְמַ זְ ֶכּ ֶרת ְתּפִ לָּה זוִֹ ,א ָתּהּ לַה' בְּ רֹב עַ ם בַּ אֲ ִמ ַ "מי יוֹדֵ עַ ָ ,רחֵ ל" הוּא ָאמַ ר לָ הּ "אוּלַ י אֲ נ ְַחנוּ ל ֹא ִמ ְתבּוֹנְנִים מַ ְספִּ יק ִ
רוֹאים מוֹדים מַ ְספִּ יק .אוּלַ י אֲ נ ְַחנוּ בֶּ אֱ מֶ ת ִ בְּ חַ ְסדֵ י ה' עָ לֵ ינוּ ,וְ ל ֹא ִ
זָכוּ ל ְִראוֹת ֶאת יְשׁוּעוֹת ה' ,הָ רוֹ ֵפא הָ אֲ ִמ ִתּיַ ,הטּוֹב וְ הָ ַרחֲ מָ ן ,שֶׁ הַ כֹּל ַרק מַ ה שֶּׁ חָ סֵ ר לָ נוּ וּמַ ה שֶּׁ לּ ֹא הוֹלֵ לָ נוּ טוֹב בַּ חַ יִּ ים ...אוּלַ י ז ֹאת
בְּ יָדוֹ) .ע"פ ִספּוּר אֲ ִמ ִתּי שֶׁ הוּבָ א בְּ סֵ פֶר "מַ טֵּ ה ַאהֲ רֹן" עַ ל 'נ ְִשׁמַ ת ָכּל חַ י'(
.קבְּ לוּ עֲלֵ יהֶ ם הַ בַּ עַ ל וְ הָ ִאשָּׁ ה, הַ ִסּבָּ ה שֶׁ הַ ִשּׁדּוּכִ ים ל ֹא ְנִר ִאים בָּ אֹפֶ ִקּ ִ
טועמיה -דפוס ספיד פרשת כי תבוא תשפו 65 שֶׁ מֵּ עַ ָתּה יִ ְתחַ זְּ קוּ ְמאֹד בְּ ִמדָּ ה זוֹ ש
תמימות דעים בהלכה זו בין כל הפוסקים".עמדנו כולנו עם אמא מתפלאים, סיפורים מחזקים-אמונה
איזו הלכה נאמרה על איבוד כסף שנחסך משך שנתיים להרחבת דירה? היינו
משתוממים ,אבא ניגש לארון הספרים בזריזות האופיינית לו ,הוציא שו"ע אורח הגמרא אומרת שמשניות סדר זרעים נקרא אמונה כיון שמאמין בחי העולמים
חיים ,פתח בסימן ר"ל סעיף ה' וקרא בקול את ההלכה" :לעולם יהא אדם רגיל וזורע שכן מי אמר שתצליח התבואה יכול להיות שכל עמלו יהיה לריק לכן
לומר 'כל מה דעביד רחמנא לטב עביד' "" .ראו" ,הוסיף אבא" ,אין כוונת השו"ע נדרש הרבה אמונה ולכן באה מצוות ביכורים בפרשתנו להחדיר לאדם אמונה
שאדם ירגיל עצמו לומר כתוכי את הנוסח שכתוב ,הכוונה הברורה היא שיפנים תדע מה שהנך מגדל אנו מכוחך אלא מכח מי שאמר והיה העולם ולכן את
אדם לתוך תוכו כי כל מה שקורה לו ,גם הפרט הכי קטן ושולי ,הכל לטובה ,אף הפרי הראשון שלך תתן לכהן שתדע ששום דבר לא מכוחך כתוב במכילתא
אם הוא רואה וחושב ו...בטוח! ...שזה רעה ,גם האבידה של הכסף למטרה כל כך דרבי ישמעאל ] בשלח -מסכתא ד ויהי פרשה ג [ אבטליון אומר כדי היא האמונה שהאמינו
חשובה עלינו לדעת ולהיות בטוחים שזה לטובה!".אבא הפסיק לרגע ,גם עבורו בי שאקרע להם את הים שנ' ויאמן העם וישמעו וגו' )שמות ד לא(.רואים
היו אלה רגעים לא קלים ,אך ברכות ,בנוחות ,ובשלווה שאמר אבא את דבריו, מדברי חז"ל שהים נקרע לישראל רק מכח האמונה
נרגענו כולנו .אבא החל לפזם את הניגון אותו אהב" :טוב להודות לה' " ....אט להלן סיפור על האמונה -החדר שנבנה באמונה בה' יתברך
אט הצטרפנו כולנו לניגון ,השירה התחזקה ,אמא שבה לחייך ,הצבע חזר לפנים,
השירה הלכה וגברה ,ובד בבד התנחמנו כולנו שאכן הכל לטובה .את המהפך ,סיפר הרבי בכיתה את סיפורו האישי .הילדים הקשיבו לכל הגה שיצא מפיו ,וכך
מבכי ויגון לשמחה ושירה לא אשכח כל ימי ,למדנו אז פרק חי בהלכות אמונה החל בסיפורו :אבי ישב ולמד בכולל כל היום ,הוא עזב את הבית לתפילת שחרית
בה' ,להודות לה' תמיד בכל מצב ובכל מקרה או מאורע ,אבא הרחיב בימים בנץ ,ולאחר מכן סעד ליבו בפת לחם אותו הכינה לו אמא .לאחר מכן עד שעות
הבאים את הנושא עד שהרגשנו כולנו בקרבת ה' שבודאי עשה זאת לטובה ,וכבר הערב היה יושב ולומד תורה מתוך חשק והתלהבות ,לנו הילדים עבר המסר
לא הצטערנו על מה שקרה.שבוע לאחר מכן ביום חמישי בצהרים ,הגיע בדואר הברור :אבא מקריב את חייו ללימוד התורה הקדושה ,הרגשנו בעצמנו גאווה
מכתב ממוסדות התלמוד תורה של הילדים .על המעטפה היה כתוב" :לכב' מסוימת ובתוך ליבנו הערכנו את לימוד התורה לערך הנעלה ביותר שקיים
הרב "...ושמו של אבא התנוסס על המעטפה .מפני כבודו ודרך ארץ לאבא, בעולם.כל ניהול הבית על אחד עשר ילדיו נפל על כתפיה של אמא .אמא היתה אשת
המתינה אמא עם המכתב לערב לתת לאבא לקרוא זאת ראשון" .מענין מה חיל במלוא מובן המילה.כל גודלה של הדירה בה התגוררנו היה "חדר וחצי"!...
רוצים בחיידר?" חשבה לעצמה" ,והלא שכר הלימוד משולם בזמן מידי חודש היום לאחר שכל הילדים נישאו והקימו בתים ,אנו לא מסוגלים להבין איך גדלנו
בחודשו ,מדוע שלחו זאת בדואר ,וכי לא יכלו לשלוח זאת עם אחד אחד עשר ילדים בחדר וחצי .האמת היא ,שגם לאמא היה קשה מאד ,וכאשר נולד
הילדים?"בערב הגיע אבא כדרכו, הילד האחד עשר ,החליטה אמא לעשות שינוי .בשנים הללו לא היו "פרויקטים"
משרה אווירה רגועה ושלווה .לאחר שהתיישב ,קיבלנו כולם את פניו בחביבות. לדירות גדולות או לקיחת משכנתאות וכו' ,אמא החליטה אחרי הרבה מחשבה
אבא שאל איך עבר היום? ההתעניינות הקבועה שלו אל כל ילד וילד .לאחר מכן ובהתייעצות עם אבא ,לסגור את המרפסת הגדולה לחדר ,בדרך זו יקטן הבאלגן
הגישה לו אמא את המכתב ממוסדות התלמוד תורה.אבא פתח בעדינות את ותבוא רווחה קלה לבית .הדאגה היחידה שנותרה היא "כסף מנלן?" אמא ואבא
המכתב ,עיניו ריצדו על המילים שנכתבו על הנייר של המוסדות ,ופניו לבשו לא רצו לשמוע או לחשוב על לקיחת הלוואה ,מהיכן יהיה להחזיר ולפרוע את
צורה ופשטו צורה ,דמעה התגלגלה מעינו הימנית ,ובידו הוא ניגב את עינו ההלוואה אם כל חודש בניסי ניסים מספיק הכסף בקושי להוצאות הבסיסיות.
השמאלית .כולנו ואמא עמדנו מופתעים .מה כתוב שם? ואבא המשיך לקרוא, ובכלל חובות על הלוואה עלולים להטריד את אבא בלימודו ואז יצא כל השכר
ולפתע פסק לקרוא ופרץ בבכי .רק כעבור רגעים של מתח וחרדה התחזק אבא בהפסד .הכל נועד למטרה החשובה של לימוד תורה ,וח"ו לפגוע או לפגום בערך
וקרא" :הנהלת מוסדות התלמוד תורה מבקשת בזאת להביע את איחוליה לרגל נעלה וקדוש זה.מבין כל הרעיונות העלתה אמא הצעה ,היא ביקשה מאבא שיבנה
זכייתכם בהגרלה הגדולה לטובת מוסדות התורה הקדושים ,תרומתכם הכבירה קופה גדולה מעץ שלא ניתן יהיה לפותחה אלא ע"י שבירתה ,ולשם יכניסו את כל
למען לימוד התורה של תשב"ר זיכתה אתכם בפרס הראשון בסך 500 ...לירות!". עודפי הגרושים והפרוטות שנשארים מכל קניה ,ובמשך הזמן בעזה"ש תתמלא
כאן כבר לא יכל אבא להמשיך והוא השתתק .רגע לאחר מכן פרצנו כולם בבכי. הקופה ,ומהכסף הזה יסגרו את המרפסת לחדר .הילדים צחקו מהרעיון ,אך אמא
הרבה דמעות של שמחה זלגו שם, דבקה בו ,ואף אבא תמך ברעיון ,והוסיף "אין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן
אמא היתה בהלם ,היא לא היתה מסוגלת להכיל את בשורת המכתב .זה היה העין" ומה סמוי יותר מקופה שכזו?מאז בכל יום יומיים ניגשנו אמא או אחד
מעמד כ"כ מרומם ומיוחד ,גם אבא הצטרף לבכי .היה זה בכי של הודיה ואבא מהילדים ששב מקניות ,וכל עודפי הפרוטות שנותרו שולשלו אל הקופה עליה כתבו
פלט תוך כדי הבכי" :בורא עולם רצה לנסות אותנו ,וב"ה עמדנו הילדים באותיות גדולות" :ברכת הבית".חלפו שנתיים ,וערב אחד פנתה אמא אל
בנסיון!"המעניין בכל זה הוא שאבא אף לא רכש כרטיס הגרלה ,כל ילד כל בני הבית ואמרה להם שהיא חושבת שהנה הגיע הזמן לפתוח את הקופה
מהכיתות הגבוהות קיבל פנקס הגרלה למכירה בין השכנים וקרובי המשפחה ,מי ולממש את הרעיון שכה מייחלים לו – סגירת המרפסת .לאחר שאבא נתן את
שקיבל מעט כסף לא כפי ערך הכרטיס יכל לאסוף את אותם הכספים ואם ביחד הסכמתו ,הורמה הקופה הכבדה על השולחן ,ועם דפיקות פטיש מכל הצדדים ,אט
הגיע הסכום לערך כרטיס ההגרלה זכאי היה לכתוב כרטיס על שמו ,ואכן אחד אט נסדקה הקופה עד שנפער בה פתח רחב דרכו הוציאו את הכסף .כל הילדים
מהילדים אסף סכום של ערך כרטיס ורשם זאת על שם המשפחה ,וכרטיס זה השתתפו ב"...ספירת המלאי" .כעבור שעה ארוכה התברר שחסכו סכום של 500 ...
עלה בגורל.לאחר שנרגענו ,החל אבא לפזם את ניגונו האהוב "טוב להודות לירות ,סכום עצום בזמנים ההם .פניה של אמא קרנו מאושר .החלום עומד
לה' ."...השירה והריקודים היו בעוצמות כאלו שלא ביישה שום חתונה .השמחה להתגשם .כולם צהלו והאווירה היתה שמחה למאד.
פרצה גבולות ,ועל אף שנטפנו זיעה כמים ,לא פסקנו מלרקוד ולהודות לה' על למחרת בבוקר הלכה אמא לשוק מחנה יהודה ,שם ליד סימטת אגריפס עמדה
הנס המופלא לו זכינו.אבא ואמא בנו את החדר וסגרו את המרפסת ,החדר היה חנותו של השיפוצניק א' א' ,שמו יצא לפניו שעבודה שלו עומדת לנצח .אמא
"חדר האמונה" ,הוא נבנה מכסף שלא אנחנו חסכנו ,ולא אנחנו אגרנו ,הוא נבנה הזמינה אותו לפגישה בבית ע"מ להגיש הצעת מחיר .השיפוצניק הגיע לבית ,מדד,
מכסף נקי מבורא עולם ללא נקיפת אצבע ,ויחד עם החדר נבנה בנו היסוד חישב ,רשם ,שירטט ,בלוקים ,צנרת ,חשמל ומים ,סיד ,מסגרת עץ לחלון וכו',
האמונה ,ש"כל מה דעביד רחמנא לטב עביד". בקיצור כל מה שצריך לבניית חדר באיכות טובה וחזקה .סך כל ההצעה הסתכמה
האמונה בה' מלאה את הבית במצרכים וכל טוב ב 500...לירות!!! מרוב שמחה ,אמא התקשתה לעכל שאכן זה בדיוק הסכום שהיא
סיפר הרב מנחם שטיין שליט"א,בהרצאה שנתן על אמונה קם מחנך וסיפר אמורה לשלם ,הרעיון שצחקו עליו הוכיח את עצמו ,והיא הודתה מכל ליבה לבורא
בהרצאתו :לפני עשרים שנה שהמצב הכלכלי לא היה זוהר .מדי יום חמישי עולם שנתן לה את הרעיון הנפלא והסבלנות הארוכה בחסכון של "ברכת הבית".
בערב אני רגיל להניח על השולחן בסלון או במטבח כחמש מאות שקלים ,ואשתי השיפוצניק קבע כי שני שליש מהסכום ישלמו לו לאחר שכל חמרי העבודה יגיעו
קונה בהם את כל מוצרי המזון הדרושים לה לשבת כולל עופות ודגים ,אך באותו לשטח ,ושאר הכסף בסיום כל העבודה.כעבור ימים ספורים ,פרקה משאית ליד
שבוע לא היה ברשותי אפילו אגורה אחת לתת – .ולי עדיין אין שום פתרון הבית ערימות של שקי חול ,מלט ,בלוקים ,חצץ ,וכל מה שהיה דרוש לבניה .בבוקר
באופק .הדבר היחיד שהחזיק אותי ברגעים הקשים הללו היו דבריו של רבי למחרת יום חמישי ערב שבת ,הלכה אמא לבנק לפרוט את כל מטען המטבעות.
חיים מוולוז'ין ,שכבר מתקופת נשואי הפכו לחלק בלתי נפרד מחיי .שנים לאחר שפרטה את הכסף לשטרות הכניסה אותם לשקית נייר שחורה ,ופנתה אל
ארוכות אני עובד על עצמי כדי לבטל בליבי את ההתפעלות מקשרים או שוק מחנה יהודה אל חנותו של השיפוצניק ע"מ לשלם לו את החלק שסוכם כי
פרוטקציות למיניהן ,מפרופסורים או עורכי דין מוצלחים במיוחד ,ומחדיר יקבל.אמא חצתה את השוק שהיה מלא מפה לפה בקונים לכבוד שבת ,משם פנתה
בליבי את האמונה שהכל בידי שמים ,כשהקב"ה לא רוצה – לא תעזור שום לסמטת אגריפס היישר לחנותו של השיפוצניק .בהרהוריה עברה על הזמנים
השתדלות שהיא ,וכשהוא רקוצה – הדברים מצליחים גם כמעט ללא השתדלות. הקשים שחלפו כאשר לא פעם המצב היה כ"כ קשה ,עד שכמעט ונכנעה לקחת מעט
נכנסתי לחדרי ,נעלתי אותו ,כיביתי את האור והתחלתי לבכות" :אין עוד כסף מהקופה ,אך בסופו של דבר יצאה מהמצב הקשה ובקופה לא נגעה .עכשיו
מלבדו" .בחוץ סברו בני הבית שכנראה נכנסתי ללמוד ,אני עמדתי שם והתרכזתי היא הולכת לסגור מעגל .היא נכנסה לחנות ,והשיפוצניק שאל האם החומר לבניה
באמונה מוחלטת ששום כח בעולם אינו פועל מבלעדי רצון ה' – לא פצצות ,לא הגיע? וכשקיבל אישור על כך ,המתין לקבל את התשלום .אמא הושיטה ידה לתיק,
מחלות ,לא מוות ולא עניות .אתה זן ומפרנס לכל – אמרתי ובכיתי – מביצי חיפשה בין התאים ,אך את הכסף לא מצאה! חיפשה לאט ,בכל תא ותא ,חיפשה
כינים ,שהם הבריות הקטנות ביותר ,ועד קרני ראמים .אתה נותן לחם לכל בשר, בכיס המעיל הימני והשמאלי ,אך גם שם זה לא נמצא .חיפשה וחיפשה וחיפשה,
מאן דיהיב חיי – מי שנותן לי פעימות לב ,יהיב מזוני – נותן לי את האמצעים הכסף נעלם ,המוכר ניסה להרגיעה ואמר לה "אולי השארת את שקית הכסף
להתקיים .לא לחכמים לחם ,וכל מזונותיו של אדם קצובים לו ושום השתדלות בבנק?" אך אמא זכרה היטב שלקחה בידיה את שקית הכסף ויצאה עמה
לאתעזור .חשבתי על כל אותם דברים שאנו מסתמכים עליהם :קרן מכבי וקרן מהבנק".א ...א ...ני ...לאאאאא ...מוצצצאת ...את ...הכסף!" זעקה אמא נסערת,
פנסיה וביטלתי אותם מכל וכל – אין בהם ממש ,רק אתה יתברך שולח ,דוא אין חור בתיק ,גם לא בכיסים ,אבל ...תכלית ...אין כסף!
ומפרנס .שהיתי שם כעשרים דקות ,במהלכם שמעתי שני צלצולים בדלת לאמא לא נותרה ברירה ,אלא לשוב על עקבותיה ,ולחפש בכל המסלול הארוך
שאחריהן נפתחה דלת ביתי פעמיים .לא יחסתי לכך משמעות מיוחדת .כשיצאתי שעברה עד קצה השוק ולנסות לבדוק בפינות ,במעברים ,למעלה ,למטה ,אם
קיבלו את פני הילדים" :אבא ,שמעת מה קרה לנו?" והילדים סיפרו בהתרגשות השקית השחורה שם .בסוף המסלול עמדה אמא מיואשת ושבורה ,איה מסוגלת
שני סיפורים בלתי שגרתיים שהתרחשו בהפרשם של כמה רגעים :הצלצול לעכל מה שאירע לה.כשבר כלי חזרה אמא הביתה .מעל שנתיים של עמל ,חריצות,
הראשון היה ממשפחת לוין בקומה הרביעית .אמם סיפרה כי בתם הנשואה ועמידה בעקרונות ירדו לטמיון ,וכל בעקרונות ירדו לטמיון חלום ההתרחבות של
שמתגוררת באופקים ילדה תינוק שבועות ספורים לפני תאריך הלידה ...התינוק, הדירה נגוז ברגע .זו היתה הפעם היחידה שראיתי את אמא בוכה .אמא באופייה
ברוך ה' ,בריא ושלם ובמשקל טוב, היתה "אשת ברזל" .המצבים הכי קשים לא המיסו אותה ,אך הפעם קרסה,
בליל שבת הקרובה תתקים סעודת הודיה וסבא וסבתא ,כמובן ,מזומנים .אלא, הדמעות חנקו את כל כולה ,והיא לא היתה מסוגלת לסלוח לעצמה על מה
שהתעוררה בעיה אחת – בבית משפחת לוין מוכן כל האוכל לשבת כבר ביום שקרה.בערב הגיע אבא מהכולל כדרכו יום יום .כבר בדרך הוא פגש באחד הילדים
חמישי בצהרים ,ומאחר שאין הם רוצים לסחוב עימם סירים בנסיעה הארוכה, שסיפר לו על האסון שאירע .בהיכנסו לבית חש בצער העמוק שאפף את כולם,
הם שואלים אם אנו מסכימים להשתמש באוכל שהם הכינו לשבת ...חלפו כמה ובראש את אמא שלא היתה מסוגלת לעצור מבכיה" .אבא ,מה יהיה?" זעקו כולם.
דקות – וצלצול פעמון נוסף בדלת .רומני סוחב אחריו שתי עגלות עמוסות כל "למה זה קרה?" ...חלק מהילדים הצטרפו לבכיה של אמא ,והאווירה היתה
טוב ,משלוח מ"שפע מהדרין" .התברר ,שהחנות ערכה מבצע ,שכל מי שיקנה קודרת ועצובה מאד .עמדנו כולנו מסביב ,אבא בו ראינו תמיד את המשענת
באמצע השבוע קניה מעל מאה שקלים יכנס להגרלה ,שבה ירויח הזוכה מזון בזמנים קשים ,ממתינים למוצא פיו ,על פניו נראה שגם הוא קיבל זאת בהלם,
לשתי שבתות על חשבונם" .זכיתם" ,הודיע הרומני ,ובטרם היה סיפק ביד אבא קם ממקומו ,נשם עמוקות ,והיסה את כולם .בין רגע שררה דממה בכל הבית.
מישהו הגיב ,כבר החל לרוקן שקיות בפתח הכניסה .המחנך מחה מעל מצחו זעה "דעו לכם" אמר אבא" ,ישנו סעיף בשו"ע המדבר בדיוק על המצב אליו נקלענו,
בלתי מורגשת ופרץ בבכי "כך ,בדיוק ,התרחשו הדברים". ומעניין שאין חולק על כך לא בראשונים ולא באחרונים ,בכלל ישנה
טועמיה -דפוס ספיד פרשת כי תבוא תשפו ל 66
שמחה או סימנא טבא ,ובגדד עושין לפעמים בליל המילה שלחן מונח עליו בן איש חי והליכות עולם פ' בחוקותי דיני דרך ארץ בסעודה
ענפים ופרחים מורכבים זה על גבי זה לנוי ,וגובלין עיסה של קמח כדי לתחוב
בתוכה הענפים ,וגם מביאים פרי מתוק או רמון וכיוצא כדי לתחוב בהם ]ו [ אם בתוך סעודתו רוצה לאכול פירות ולשתות יין שצריך לברך אך ידיו
הענפים להרכיבם זה על גבי זה ,ופירות אלו ודאי הם נמאסים ומתקלקלים מלוכלכים בתבשיל ,לא יברך בידים מזוהמות אלא יטול ידיו או יקנחם
בכך ,וצריך למחות בהם שלא יעשו כזאת בשום מאכל ופירות אם יהיו במטפחת כדי שיברך על הפירות או היין בנקיות :גם צריך האדם להזהר
מתקלקלים ונמאסים: בכמה הלכות ד רך ארץ השייכים לסעודה אשר הזהירו אותנו חז"ל בהם ואלו
]יז[ אין סומכין קערה מלאה בפת שמא ישפך ממנה על הפת וימאס ,ואין הן ,שנים ממתינים זה לזה בקערה ,דהיינו כשהאחד מסלק ידיו מן הקערה
לזרוק פת מאחד לאחד אף על פי שאינו נמאס בזריקה ,גם יש בני אדם לאיזה עסק אז חבירו מפסיק מלאכול עד שיגמור עסקו ,אבל אם הם שלשה
כשיעשו פירות כבושים במי ומלח יניחו בתוכם חתיכת פת כדי שיהיה לכבושין אין השנים פוסקין בשביל האחד ,וכל זה איירי בשוים זה עם זה אבל אם
טעם יפה וחתיכת פת זו נמאסת ומתקלקלת וצריך למחות בידם בדבר זה האחד מסב עם אביו או עם אחיו הגדול או עם מי שגדול בחכמה שחייב
]ה"ע מותר להניח פת אף על פי שתימאס כיון שעושה לתיקון המאכל[ ,וכל בכבודו צריך להמתין לו ,ואין הגדול צריך להמתין לקטן ,מיהו אם יש
אדם צריך לכבד את הלחם ועליו תבא ברכת טוב לפניהם תבשיל ואחד מהם סילק ידו מן הקערה לאיזה עסק שאם ימתין
פרשת נשא ]א[ הואיל והיין חשוב גורם ברכה לעצמו שהרי מברכין עליו בורא השני יתקלקל התבשיל מחמת שיתקרר ולא אפשר לאכלו ,אין צריך להמתין
פרי הגפן אף על פי שאינו תאב לשתייתו כגון בקדוש והבדלה וברכת המזון אפילו קטן לגדול:
ועוד ,לפיכך אינו טפל לפת להפטר מברכת הגפן וכששותיהו בתוך הסעודה אף ]ז[ אין מסתכלין בפני האוכל ולא במה שאוכל כדי שלא יתבייש ,ואם יש לפני
על פי שמטרתו להשרות אכילה שבמעיו ,ומכל מקום נטפל לברכת המזון ,לפי המסובין קערה אחת מלאה שאוכלים כולם ממנה לא יתן אחר מהמסובין
שאינו גורם לעצמו ברכה אחרונה אלא ברכה ראשונה שבשבילה הוא עיקר עיניו בה לברור ממנה חלק יפה לעצמו אלא יקח מן הבא בידו ,וגם לא יושיט
הבאת הכוס בכל דברים הנזכר שטעונין כוס ,משאין כן שאר אוכלים ומשקים ידו אלא במה שלפניו ,גם לא יקח בידו מנה גדולה ויניח לפניו או יאחזנה בידו
הבאים בתוך הסעודה מחמת הסעודה נטפלים לפת ואין צריכין ברכה ויאכל ממנה ,ואם אוכלים על ידי כף לא ימלא הכף על כל גדותיו ויניח בפיו:
]ח [ יזהר שלא יטנף מלבושיו באכילתו ,ואם אוכל בידו לא ילכלך כל הידים
ראשונה: אלא רק ראשי אצבעותיו ,וטוב ונעים שלא יאכל אלא על ידי כף ,ולא יאכל
]ב [ היין יש לו חשיבות ולכן פוטר כל מיני משקין ,בין בשעת סעודה בין בשאר אלא רק ביד אחת ולא בשתי ידים ,ולא יניח לגימה גדולה לתוך פיו ,ובעת
פעמים,וצריך שיהיו המשקין לפניו בשעה שמברך על היין או שיהיה דעתו שמכניס המאכל לפיו יזהר שלא יתלכלך זקנו ,ויזהר לדחות שפמו לכאן
עליהם] ,ה"ע גם השומעים מהמקדש על היין וטעמו פוטרים שאר משקים[ ולכאן קודם אכילתו כדי שלא ישתלשלו הרבה על שפתיו ויתלכלו הרבה,
ואפילו שותה יין מעט דרך עראי לצורך מצוה ,נפטרין בברכת היין אם היה ובכל דברים אלו יתנהג אפילו בביתו על שלחנו וכל שכן כשהוא אוכל עם בני
דעתו עליהם ,אבל אם לא קבע עצמו לשתיה אלא ששותה מעט דרך עראי ולא אדם:
היה דעתו על משקין אחרים אינם נפטרים בברכת היין:וכשמקדשין בשבת על ]ט[ לא ימהר בלעיסתו ואכילתו אלא יתנהג לאט לאט ,אפילו אם מסב עם
היין אם רוצה לשתות מים או שאר משקין אחר הקדוש קודם ברכת המוציא אדם גרגרן ,ואם הבשר קשה לא יהא נושך בשיניו ומושך בידיו אלא יסלק ידו
צריך שיהיו המים לפניו או שיכוין עליהם ,ונכון להזהיר שהשותה מים בין ממנו ,ולא ימצוץ אצבעותיו בפיו בין אכילה לאכילה ,ולא יראה חיבה וחשק
קדוש לברכת המוציא שלא ישתה רביעית ,כדי שלא יתחייב בברכה אחרונה על האכילה ,ולא ימלא פיו אלא רק בכדי שיוכל לדבר בשפה ברורה ,ולא
ויכנס במחלוקת דיש אומרים שצריך לברך ברכה אחרונה ואין ברכת המזון יושיט ידיו לקערה עד שיגמור לבלוע מה שבפיו ,ויפסיק מעט בין לעיסה אחת
פוטרת המים ששתה קודם המוציא ,ויש אומרים שאין צריך לברך ,ומיהו אם לאחרת ,ואם המסובין עמו סילקו ידיהם מאותו מאכל גם הוא יסלק ידו אף
על פי שעדיין תאב לאכול ,דלאו אורח ארעא לאכול יחידי בין המסובין :ולא
טעה ושתה רביעית יברך ברכה אחרונה על המים קודם המוציא]ה"ע שתה יאחז ידו פרוסה כביצה ויאכל ,ולא ישתה כוסו בבת אחת בלי שיור ,אלא
מים לפני הסעודה לא יברך בורא נפשות והרוצה לברך יש לו על מי לסמוך ישתה כמנהג המדינה ,ולא ישתה שתי כוסות זה אחר זה ולא יפשוט ידו
בתנאי שאין דעתו לשתות בתוך הסעודה שאז לא יברך כלל[: בקערה בפני מי שגדול ממנו אפילו אם יש קערה בפני כל אחד ואחד ,וכל
]ג[ יין שלפני המזון כגון הקידוש שאומרים במקום סעודה פוטר היין שבתוך העובר על הלכות דרך ארץ הנזכר לעיל וכיוצא בהם הרי זה רעבתן גרגרן
המזון אם היה בדעתו לשתות בתוך הסעודה ,ואם אין דרכו בכך ונמלך ורוצה מסטרא דההוא דאמר הלעיטני נא ,והנה הוא נאחז בסבך הסט"א ,ואם הוא
לשתות ,או שנתנו לו אחרים צריך לחזור ולברך: בעל תורה ועושה כן הרי זה מחלל שם שמים ולכן אמרו רבותינו ז"ל דרך
]ד[ אין לברך ברכה אחרונה על היין של קידוש או יין ששותה לפני הסעודה ארץ קדמה לתורה ,וכאשר האריכו בזה בספרי המוסר והיראה:
והוא במקום סעודה ,ואף על פי שאינו שותה יין בתוך הסעודה ,דברכת המזון ]י [ ייטב לבו בסעודתו אם מעט ואם הרבה יאכל פיתו בשמחה ולא בכעס
פוטרת ברכה אחרונה של היין ששתה קודם סעודה ,אבל אם אכל מיני מזונות ודאגה ,ויזהר לאכול הטוב והמועיל לו לרפואה ולא מה שערב לו לפי שעה,
קודם ברכת המוציא יברך ברכה מעין שלש לפני נטילת ידיים ,ולא יסמוך על וישתדל לכבוש תאותו באכילה ושתיה תמיד ,וכתבו חכמי המוסר דבהיות
ברכת המזון לכתחילה ואם לא בירך קודם המוציא ונזכר אחר שבירך המאכל או המשקה לפני האדם והוא מתוק לחיכו וחביב עליו ביותר וימשוך
המוציא לא יברך ברכה אחרונה על מיני מזונות שאכל קודם המוציא ,רק ידו ממנו בשביל סיגוף לכפרת עונות ,הרי זה נחשב תיקון גדול בתיקוני
יכוין לפטרם בברכת המזון]ה"ע חולק שלא יברך מעין שלוש בכל גוונא[: התשובה ויש בו תועלת כמו התענית:
]יא[ לא יאכל מעומד ו
