נחמת יצחק · Nechumas Yitzchock — כי תבוא (2026-08-24)

נחמת יצחק
פרפראות מכון ליקוטי
נחמת
ולקחת מראשית כל פרי האדמה( ,כ”ו ב’).
יצחק
הנה הא דכתיב פרי ,עיין בספרי כאן ,שדרשו ,פרי,
פרי אתה מביא בכורים ,ואי אתה מביא יין ושמן בכורים,
ע”כ.11
בסייעתא דשמיא | כי תבוא תשפ"ו | גליון מס' 357
והיינו דילפינן דפרי הכתוב כאן זה דווקא פרי ,ולא מה
שיוצא ממנו. נאמר בהן ושמחת ביכורים בזמן שמחה
אכן הא דקאמר שאין מביאין יין ושמן לביכורים ,מצינו בכלמכון
הטוב ,מכלל
חייב
נחמת שהוא ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ה’ אלקיך וגו’.
>>> 11הובא בחזקוני כאן.
יצחק
לאוכלן בשמחה
לא באנינות ,ע”כ.
הנה פסוק זה הוא סיום דפרשת ביכורים ,ומשמע שאם מקיים מצוה זו
של ביכורים ,של ולקחת מראשית כל פרי האדמה וכו’ ובאת אל הכהן וכו’
הרי שדרש ושמחת ,לדרוש שאונן אסור בביכורים. וענית ואמרת וכו’ ועתה הבאתי את ראשית פרי האדמה וכו’ והנחתו וכו’
אך מצד שני פסק שזמן הקריאה היא רק עד החג ,וטעמא משום דבעינן והשתחוית וגו’ ,אז ושמחת בכל הטוב.
זמן שמחה ,וכמו שכתב שם (פרק ד’ הלכה י”ג) ,וזה לשונו ,המביא בכורים
מאחר חג הסכות ועד חנוכה ,אף על פי שהפרישן קודם החג ,מביא ואינו
א
קורא ,שנאמר ושמחת בכל הטוב ,ואין קריאה אלא בשעת שמחה ,מחג אכן עיין רש”י שהביא דרשת חז”ל דילפי מפסוק זה דין מסוים מדיני
השבועות עד סוף החג וכו’ ,ע”כ. ביכורים ,וזה לשונו שם ,ושמחת בכל הטוב ,מכאן אמרו ,אין קורין מקרא
בכורים אלא בזמן שמחה ,מעצרת ועד החג ,שאדם מלקט תבואתו ופירותיו
הרי שלמד פסוק זה כרבי שמעון ,דושמחת בא ללמד שהקריאה היא בזמן
ויינו ושמנו ,אבל מהחג ואילך ,מביא ואינו קורא ,ע”כ.11
שמחה.
ומבואר ברש”י שקא משמע לן שיש דין מסוים בהבאת ביכורים דילפינן
וצריך ביאור היכי מזכה שטרא לבי תרי.
מפסוק זה ,והיינו שהבאת ביכורים והקריאה הוא רק בזמן של ושמחת,
ד ופסוק זה של ושמחת נסמך לפרשת קריאה ,לגלות שדין קריאה אינו אלא
והנה עיין מה שכתבו בדעת זקנים (לבעלי התוספות) כאן ,בפירוש בזמן שמחה ,שזה מן העצרת עד החג.
הפסוק ושמחת בכל הטוב ,וזה לשונו ,מכאן אמרו רבותינו בפסחים ,בפרק
ב
כל שעה ,מעצרת ועד החג מביא וקורא ,דהוא זמן הבאת הבכורים ,ולכך
והנה מקור דברי רש”י הוא מגמרא פסחים (ל”ו.):
נקרא שבועות יום הבכורים ,וכל התבואות מתבכרות בין שני זמנים הללו,
מחג ועד חנוכה מביא ,דאכתי איכא פירות ,ואינו קורא ,דלא שייך למימר והנה בפשטות משמע שם ,שדין זה תלוי במחלוקת חכמים ורבי שמעון,
הנה הבאתי מראשית 22פרי האדמה ,דהשתא ליכא ראשית ,מחנוכה ואילך דרק לפי רבי שמעון נאמר דרשה זו.
אינו מביא ואינו קורא ,דכתיב אשר תביא מארצך ,והשתא ליכא כלל ,דאפילו דהנה עיין שם ,שהביאו דפליגי חכמים ורבי שמעון ,האם ביכורים מותרים
לחיה שבשדה הוא כלה באותו זמן ,ע”כ. לאונן או לא ,דתניא ביכורים אסורין לאונן ,ורבי שמעון מתיר ,ומפרש בגמרא
והנה מה שכתבו דלא שייך לקרוא אחר החג ,משום דאז אי אפשר לומר שם ,מאי טעמא דרבנן ,דכתיב לא תוכל לאכול בשעריך ,ואמר מר ,תרומת ידך
הבאתי את ראשית פרי האדמה ,פירוש דראשית משמע שהוא ראשית אלו ביכורים ,דאיתקש ביכורים למעשר ,מה מעשר אסור לאונן ,אף ביכורים
הביכור ,דהיינו שיש עוד פירות מביכור זה ,רק הן אינן הראשית ,ומכיון אסור לאונן ,ורבי שמעון תרומה קרינהו רחמנא ,כתרומה ,מה תרומה
שהביכור נגמר לגמרי עד החג ,ואף שנמצאים עדיין פירות בשדה ,מכל מותרת לאונן ,אף ביכורים מותר לאונן ,ומקשה בגמרא ,ורבי שמעון ,נהי
מקום כיון שאין פירות אלו מביכור ,אי אפשר לקרוא ולומר ועתה הנה דהיקיש לית ליה ,שמחה מיהא מיכתב כתיבא בהו( ,ואם כן יהא אונן אסור
הבאתי את ראשית פרי וגו’. בביכורים ,כיון דאינו בשמחה) ,דכתיב ושמחת בכל הטוב ,ומתרץ בגמרא,
והנה משמע מדבריהם ,שאין כאן מיעוט מיוחד לומר שאחר החג אין ההוא ,לזמן שמחה הוא דאתא ,דתנן ,מעצרת ועד החג מביא וקורא ,מהחג
לקרוא משום דצריך קריאה בזמן שמחה ,אלא הטעם הוא דדין קריאה הוא ועד חנוכה מביא ואינו קורא ,ע”כ.
רק כשיש ראשית. ומשמע דהך דרשה שצריך שהקריאה תהיה בזמן שמחה ,אינו אלא
ולפי זה צריך לומר מה שמביא לאחר החג ,הוא משום דיש עוד דין אליבא דרבי שמעון ,דסבירא ליה שביכורים מותרים לאונן ,אבל לחכמים
בהבאת ביכורים ,שמביא בלא דין קריאה ,והיינו כשאפשר לקיים אשר תביא דסבירא להו שביכורים אסורים לאונן ,שפיר צריך ושמחת ,לאשומעינן
מארצך ,שעדיין לא כלה מן השדה ,מביא הוא ביכורים בלא קריאה ,וממילא שביכורים אסורים לאונן.
אין זה שנתמעטו ,אלא דין אחר להם.
ג
ה איברא לפי זה צריך ביאור מה שפסק הרמב”ם ,דמצד אחד פסק כרבנן
ובפשטות צריך לומר דסבירא להו שכן מבואר בפסוק בריש הפרשה, דאונן אסור לאכול ביכורים משום דכתיב ושמחת ,וכמו שכתב בהלכות
ביכורים (פרק ג’ הלכה ו’) ,וזה לשונו ,ומניין שהבכורים אסורין לאונן ,שהרי
22לכאו’ צ”ל את ראשית ,ולא מראשית. 11ועי’ שפ”ח.
והנה עיין בר”ש במשנה שם ,שהביא הירושלמי הנזכר ,אך בדעת רבי דכתיב ולקחת מראשית כל פרי האדמה אשר תביא מארצך ,והיינו דיש לקיחה
שמעון הוסיף ,וזה לשונו ,ורבי שמעון סבר דכתיב ולקחת מראשית כל פרי מראשית הביכור ,ויש עוד מצוה של אשר תביא מארצך ,כל אחד בזמנו הוא,
האדמה ,מה בשעת הבאה ,פרי ,אף בשעת הפרשה ,פרי ,כלומר בתלוש כמו ויש ביניהם חילוק דין קריאה.
בהבאה ,ע”כ. אכן מפשטות לשון רש”י לא משמע שמפרש הפסוק כדברי הדעת זקנים,
פירוש דמפרש שגם בלקיחה כתיב פרי ,כמו בהבאה ,וכמו שהבאה הפרי אלא סבירא ליה שמה שכתוב ולקחת מראשית וכו’ אשר תביא מארצך ,זה
הכתוב שם איירי בתלוש (וגמור) ,אף בשעת לקיחה הפרי ,צריך שיהא תלוש דין אחד ,אלא שיש מצות הבאה עם קריאה ,רק שיש מיעוט מסוים ,שאין
(וגמור). קוראים רק בזמן שמחה ,והיינו עד החג ,ודו”ק.
איברא השתא צריך ביאור אליבא דחכמים ,דילפי מדכתיב פרי ,שזה וצריך ביאור במאי פליגי.
משעת גמר פרי ,הרי גם בלקיחה כתיב לשון פרי ,דכתיב ולקחת מראשית כל
פרי האדמה ,ואם כן גם בלקיחה יהא צריך פרי גמור.
ו
ועיין במשך חכמה (כאן) ,שביאר דפליגי בלשון כל פרי ,דכתיב לשון זה תנן בביכורים (פרק ג’ משנה א’) ,כיצד מפרישין הבכורים ,יורד אדם בתוך
רק בלקיחה ,דשם כתוב ולקחת מראשית כ”ל פרי האדמה ,ולא כמו שכוב שדהו ורואה תאנה שבכרה אשכול שביכר רמון שביכר( ,פירוש ,ואף על פי
בהבאה ועתה הבאתי את ראשית פרי האדמה ,וזה לשונו (באמצע דבריו) ,וכל שעדיין לא נגמר הפרי) ,קושרו בגמי ,ואומר הרי אלו בכורים ,ורבי שמעון
זה כרבי שמעון דסבר דהפרשה כהבאה ,גמר פרי ,וזה כל פרי ,שיהא הפרי אומר ,אף על פי כן ,חוזר וקורא אותם בכורים ,מאחר שיתלשו מן הקרקע,
בשלמותו ,והפרי תהיה כולה נגמרת וכו’ אמנם רבנן מפרשי דאשר תביא (כשהוא גמר פרי) ע”כ.
(פירוש ,דכתיב בלקיחה ולקחת מראשית כל פרי האדמה אשר תביא) ,לנקבה ובביאור מחלוקת רבי שמעון וחכמים ,האם אפשר להפריש ביכורים
נסתרת ,וזה אדמה ,דהוי לשון נקבה ,וכאילו אמר ‘ולקחת מארצך מראשית כשעדיין לא נגמר הפרי ,או שצריך דווקא פרי גמור ,עיין בירושלמי שם ,דרבנן
כל פרי האדמה אשר תביא’ ,שהאדמה מביאה הפרי ,בעודה מחובר ,ולזה דרשי הא דכתיב הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה ,בשעת הבאה ,פרי ,הא
סברי ,דבהבאה כתיב הבאתי ראשית פרי האדמה ,וזה בגמר פרי ,דאינו ראוי בשעת הפרשה אפילו בוסר אפילו פגין ,על דעתיה דרבי שמעון ,מה בשעת
להקריאה טרם שנגמר כל פריו( ,אבל כאן בלקיחה שזה הפרשה במחובר) הבאה ,פרי ,אף בשעת הפרשה ,פרי ,ע”כ.
כתיב כל פרי ,פירושו כל שחל עליו שם פרי בשתוף השם ,אפילו פגין ,אפילו והנה מבואר טעמא דחכמים שצריך פרי רק בשעת הבאה ,דכתיב לשון
בוסר ,ולזה אמרו ראה תאנה שביכרה וכו’ ,אבל בהבאה פרי המיוחד ,ולזה פרי ,כשמביא הביכורים לבית המקדש ,וכדכתיב הנה הבאתי וגו’.
כיון הירושלמי וכו’ ,ע”כ. והנה לפי רבי שמעון צריך ביאור ,אמאי באמת צריך פרי אף בשעת
ומבואר דגם חכמים דרשי הא דכתיב ולקחת וכו’ כל פרי ,רק דרשי דכתיב הפרשה.
אפילו יין ושמן ,ואי לא הייתה דעתו בשעת הפרשה לא יביא ,והמשנה בחלה בזה סתירה במשניות.
איירי שלא בצרן מתחילה לכך ,מה שאין המשנה בתרומות איירי כשבצרן דהנה עיין מסכת תרומות (פרק י”א משנה ג’) ,ואין מביאין בכורים משקין,
מתחילה לכך. אלא היוצא מן הזיתים ומן הענבים ,ע”כ ,ומבואר דאפשר להביא ביכורים
איברא עיין חולין (ק”כ ,):שמשמע שיש כאן הגדרה אחרת לחלק בין מן היין והשמן.
המשניות ,שהביא שם הא דתני רבי יוסי ,פרי ,פרי אתה מביא ,ואי אתה מביא
אכן בחלה (פרק ד’ משנה י”א) ,תנן ,יוסף הכהן הביא בכורי יין ושמן ,ולא
משקה ,הביא ענבים ודרכן ,מנין תלמוד לומר תביא ,ע”כ.
קבלו ממנו ,ע”כ ,ומשמע שאין מביאין ביכורי מיין ושמן.
ומבואר שזה תלוי מה הביא בתחילה ,שאם הביא ענבים ואחר כך דרכן,
והנה עיין מה שכתב בפירוש המשנה לרמב”ם חלה שם ,ואמרו הביא
שפיר דמי ,אך אם הביא מתחילה ענבים דרוכים כבר ,אין זה ביכורים.
בכוריו יין ושמן ולא קבלו ממנו ,זוהי הסברא הנכונה ,ויתבאר כל זה במסכת
וכן מבואר ברש”י שם ד”ה אין מביאין בכורים משקה ,וזה לשונו ,לגמרי
בכורים ,שאין מביאים בכורים משקין ,ומה שנתבאר במסכת תרומות,
משמע ,אפילו הביא פירות ודרכן ,דאי בדרוכין ועומדין ,אפילו ענבים נמי לא,
באמרם אין מביאים בכורים משקין ,אלא היוצא מן הזתים ומן הענבים בלבד,
דהא אמרן פרי אתה מביא ,ואי אתה מביא משקה ,ע”כ.33
היא סברת ר’ יהודה לבדו ,שלומד לבכורים מן התרומה וכו’ ,ע”כ.
והשתא יש לומר שהמשנה בחלה איירי שהביא יין ,והמשנה בתרומות
והיינו שהרמב”ם נקט שהמשניות פליגי בזה ,וזה מחלוקת תנאים.22
איירי שהביא ענבים ודרכן אחר כך.
אכן עיין בר”ש בחלה שם ,וזה לשונו ,הביא בכורי יין ושמן ולא קיבלו ממנו,
והנה בהגדרת דרכן ,עיין מה שכתב רש”י בערכין (י”א ,).ד”ה הביא ענבים,
מפרש בירושלמי (תרומות) ,מפני שלא בצרן מתחלה לכך ,והא דתנן בפרק
וזה לשונו ,לעזרה ,לביכורים ,ודרכן ,מנין שיצא ,תלמוד לומר אשר תביא
בתרא דתרומות ,אין מביאין בכורים משקה אלא מן היוצא מזיתים וענבים,
מארצך ,מכל מקום ,ע”כ.44
ההיא בשבצרן מתחלה לכך ,ע”כ.
ומבואר דרשי נקט דאין זה תלוי רק בהפרשה בלבד ,אלא גם ההבאה
והיינו שבעצם אין כאן מחלוקת בין המשניות ,רק שזה תלוי מה הייתה
דעתו בשעת הפרשה ,שאם היה דעתו לעשותן יין ושמן יכול הוא להביאם
33ועיי”ש בסוגיא דמבואר שבעצם פליגי בזה ת”ק ורבי יהושע ,דלפי ת”ק אין
מביא ,רק לפי ר”י אם דרכן ש”ד ,ועיי”ש ברש”י בד”ה ר”י היא דאמר ,וז”ל ,גבי
תרומה לא קדישי ,דאית ליה דון מינה ואוקי באתרה ,וכיון דבתרומה לא מתסרי, 22ועיי”ש דמשמע דפסק כהך משנה שאין מביאין יין ושמן ,אכן עי’ מש”כ בפיה”מ
הדר גמר לבכורים מינה ,דהא דרבי רחמנא בהו תביא ,זיתים וענבים הוא דרבי ,ע”כ, בתרומות ,וכן מש”כ ביד החזקה בפ”ב מהל’ ביכורים (ה”ד) ,וז”ל ,אין מביאין בכורים
מבואר דפליגי ת”ק ור”י ,אי מביאין אם דרכן ,יין ושמן. משקין חוץ מזיתים וענבים בלבד ,שנאמר פרי האדמה ,ולא משקה וכו’ ,ע”כ ,ועי’
44ועי’ בר”ג שם ,שכת’ בירושלם ,ועי’. בכס”מ שם ,ובשאר נו”כ ,ואכמ”ל.
ונראה ,דאם נפרש אשר תביא שקאי על הקרקע ,היינו שתביא מארצך, כל פרי ,דהיינו פרי כל שהוא ,ואינו שיהא גמר פרי ,דרק לגבי ועתה הנה
אך אם נפרש שאשר תביא קאי על האדם ,היינו אשר אתה תביא מארצך. הבאתי וגו’ ,שם כתוב פרי ,וזה פרי כל דהוא ,דלא כרבי שמעון ,שדורש כל
פרי שצריך גם בלקיחה פרי גמור.
ט
אכם צריך ביאור אליבא דרבי שמעון ,הא דכתיב בלקיחה כל פרי ,הא אף
ונראה דיהיה נפקא מינה אם כתוב שני ציווים ,או רק ציווי אחד.
אם היה כתוב רק פרי לחוד ,הוה ידעינן שצריך פרי גמור ,וצריך ביאור.
והיינו דאם נפרש הפסוק אשר תביא אתה מארצך ,אם כן בהכרח שזה חוזר
על רישא דקרא ,דכתיב ולקחת והיינו שתקח מראשית פרי האדמה אשר אתה ז
תביא מארצך ,ואין כאן אלא ציווי אחד. והנה אם נדקדק בדברי המשך חכמה נראה ,שמפרש דפליגי חכמים
והיינו שבעצם מצות בכורים היינו שתביא מארצך ,והיינו כל זמן שנמצא ורבי שמעון ,בפירוש מה שכתוב אשר תביא ,והיינו דתיבת תביא סובל שני
בארצך ,שזה עד חנוכה ,רק שחז”ל דרשו שאין קורא אלא עד החג ,משום פירושים ,יכול להיות לשון נוכח – אתה תביא ,או דשייך שזה לשון נסתר
שיש מיעוט מיוחד דכתיב ושמחת ,שאין קוראים אלא בזמן שמחה ,וממעט נקבה – שהיא (פירוש הקרקע) תביא ,והיינו אם תביא קאי על הקרקע ,שהיא
שאחר החג אינו קורא ,ודו”ק. תביא כל פרי ,היינו שתיקח פרי מכל מה שהארץ תביא ,והיינו אפילו כל
אכן אם נפרש דהא דכתיב אשר תביא מארצך ,פירושו שהקרקע תביא, שהוא.
(דהיינו בלשון נסתר ,נקיבה) ,אם כן צריך לומר שכתוב כאן שני דברים ,חדא אבל אם תביא קאי על האדם ,אז כל פרי פירושו שיביא פרי גמור ,ודו”ק.
ולקחת מראשית פרי האדמה ,שזה עיקר דין ביכורים ,וזה אינו אלא בזמן והיינו דחכמים דרשי תביא בלשון נסתר ,אשר תביא פירוש שהיא ,הארץ,
שזה ראשית הביכור. תביא ,ומאלו הפירות שהארץ תביא ,ממנו ולקחת ,אך רבי שמעון דריש אשר
ובנוסף יש עוד מצוה ,והיא אשר תביא מארצך ,שמה שהקרקע מגדלת ,כל תביא ,בלשון נוכח אשר אתה ,האדם ,תביא ,פירוש ולקחת מראשית כל פרי
זמן שיש בארצך ,צריך להביא לביכורים ,דהיינו רק עד חנוכה ,ודו”ק. היינו פרי גמור מן האדמה אשר אתה תביא אתה.
י ח
ויש לומר שבעצם בזה פליגי חכמים ורבי שמעון( ,ולשיטתיהו אזלי), והנה אף שמבואר החילוק ברישא דקרא ,אי תביא לשון נסתר ,או לשון
דחכמים דסבירא להו ,דפירוש אשר תביא היינו לשון נסתר ,שהקרקע תביא נוכח ,לגבי פירוש תיבת כל ,אכתי צריך ביאור לגבי המשך הפסוק ,דכתיב
(וכמו שכתב במשך חכמה) ,וממילא בהכרח יפרשו הפסוק שיש שני מיני מארצך ,דלכאורה מיותר הוא ,דאף אם לא היה כתוב ,אפשר לדעת שתקחו
ביכורים ,דיש ולקחת מראשית כל פרי האדמה ,עד החג ,ויש אשר תביא מן הארץ ,ומאי קא משמע לן מארצך.
והנה נראה דהנפקא מינה בין הטעמים הוא ,דאם המצוה באה כדי לתקן צריכה להיות כשזה פרי.
חטא המרגלים ,צריך שגם ההבאה תהיה פירות ,שצריך להביא ענבים, אכן עיין בתוספות שם ,ד”ה מנין לביכורים וכו’ ,וזה לשונו ,דהתם תניא
ולא הותר לדרכן רק אחר שהביאם לעזרה ,היינו משום שכמו שהיה אצל בחולין פרק העור והרוטב ,אין מביאין ביכורים משקה אלא היוצא מן הזיתים
המרגלים ,שלקחו פירות ,ואותן הפירות עצמן הביאו אל בני ישראל אל ומן הענבים ,אלמא שהמשקה מהם חשוב לביכורים ,אלא דיש לפרש הביא
המדבר ,אם כן גם בביכורים שבא לכפר על חטא זה ,צריך להביא הפירות ענבים ודרכם ,פירוש ,הפריש ענבים ודרכם ,מנין שכשרים לביכורים ,תלמוד
עצמן ,ולא יין ושמן ,ורק אחר שכבר הביאם ,שפיר יכול הוא לדרכן ולעשותן תביא ,ע”כ.
יין ושמן.
ומשמע דהעיקר תלוי בהפרשה ,דאם הפריש ענבים אף על פי שדרכן מיד,
אכן לפי הטעם שמצות ביכורים באה לתקן את חטא אדם הראשון ,אפשר
שפיר דמי ,ובפשטות היינו כמבואר בירושלמי הנזכר.
לדרכן מיד ,דהנה שם החטא היה שחוה לקחה ענבים וסחטה אותן ליין,
ונתנה היין לאדם הראשון ,77והיינו שרק מתחילה בשעת ההפרשה היה פרי וצריך ביאור במאי פליג ,רש”י (בפירושו בבלי) ,והתוספות (ירושלמי) ,האם
עצמו ,אבל מיד אחר כך כבר נעשה יין. אפשר לדרכן מיד ,או שאפשר לדרכן רק אחר שהביאו למקדש.
אם כן הוא הדין בביכורים ,שהעיקר הוא בשעת ההפרשה ,שאז יהיו ענבים, ובדרך דרוש נראה דיש לומר שזה תלוי בטעם מצות הבאת ביכורים.
דומיא דחוה ,וכמו שבחוה לקחה ענבים על מנת לדרכן ,כאן נמי אם לקחן על דהנה מצינו בטעם מצות ביכורים שתי דעות ,חדא הא דכתב החיד”א
מנת לדרכן שפיר דמי ,דהרי זה בא לכפר על חטא זה ,ודו”ק. בחומת אנך כאן ,שבא לכפר על חטא אדם הראשון ,ובזה ביאר אמאי
*** כתוב פרי האדמה ,וזה לשונו ,ועוד אפשר ,לכפר על אדם הראשון ,שנברא
ואמרת אליו הגדתי היום( ,כ”ו ג’). מהאדמה ,וכתיב ארורה האדמה ,ועל ידי מצוה זו הויא כפרה וברכה ,ע”כ.55
פירש רש”י ,הגדתי היום ,פעם אחת בשנה ,ולא שתי פעמים ,ע”כ. אכן עוד טעם מצינו בהבאת ביכורים ,מה שהובא בשם האריז”ל ,66שמצות
ביכורים היא לתקן את חטא המרגלים ,שהם דיברו בגנות פירות ארץ ישראל,
והיינו מדכתיב היום ,פירושו רק היום ,ולא עוד פעם ,הרי שזה רק פעם
והוא בא להודות על פירות ארץ ישראל.
אחת בשנה.
איברא עיין לקמן (ט”ז) ,דכתיב היום הזה ה’ אלקיך מצוך ,ופירש רש”י שם,
55ועי’ בינה לעיתים (להר”ע פיג’ו) ,דרוש נ”ט ,וכ”ה במאור ושמש כאן ,ועיי”ש
דמדכתיב היום ,דהיינו שבכל יום יהיו בעיניך חדשים ,כאילו בו ביום נצטוית
מש”כ בשם הר”א.
66עי’ חידושי הגאון רבי מנחם זעמבא (סימן נ’) ,ועי’ מה שביארנו עפי”ז בליקוטי
77עי’ בראשית רבה שם ,הובא ברבינו בחיי. נ”י תשע”ט.
אכן ברש”י יש לבאר שמפרש הפסוק כדעת רבי שמעון ,33דאשר תביא קאי מארצך ,שזה מהחג עד חנוכה ,והיינו דיש שתי סוגי הבאות ,אחת עם קריאה,
על האדם ,ולא כתוב כאן אלא רק שדין הביכורים הוא עד חנוכה ,ומוכח שמה ואחת בלא קריאה ,ודו”ק.
שכתוב ושמחת הוא מיעוט שאין קוראים אלא בזמן שמחה. אכן לדעת רבי שמעון ,שמפרש אשר תביא אתה בלשון נוכח ,אם כן לא
כתוב כאן ,רק הבאת ביכורים אחת ,שאתה תביא מארצך מראשית כל פרי
יב האדמה ,וממילא מה שאין קוראים אלא עד החג ,צריך מיעוט מיוחד ,שאין
ועל פי זה נראה דיש ליישב גם מה שכתב הרמב”ם ,שמצד אחד פסק קוראים אלא בזמן שמחה.
כחכמים ,דאונן אסור בבכיכורים ,משום דכתיב ושמחת ,ואף על פי כן הביא והיינו דלפי רבי שמעון הא דילפינן מיעוט הקריאה מהא דכתיב ושמחת
הך דין שצריך קריאה בשעת שמחה. הוא ילפותא גמורה ,דבלי זה לא היינו יודעים ,שאינו קורא אלא עד החג ,מה
דיש לומר דמכיון שפסק כחכמים ,אם כן אשר תביא הוא לשון נסתר ,אשר שאין אליבא דחכמים ,אין עיקר הלימוד מושמחת ,אלא גילוי מילתא בעלמא,
תביא הקרקע ,ואם כן זה עיקר הלימוד שאין קוראים אלא עד החג. דהא מה שאין קוראים אלא עד החג ,ילפינן מדכתיב ולקחת מראשית כל
פרי ,ודו”ק.
ובדוחק צריך לומר שמה שכתב דזה משום שכתוב ושמחת ,אין זה אלא
גילוי מילתא ,ונקט לישנא דגמרא ,אך אין זה עיקר הלימוד ,ודו”ק.44
יא
והשתא נראה דיש לבאר בזה מה שכתב בדעת זקנים ,דיש לומר שיפרש
33והיינו מה שמפרש פר’ זו עפ”י פשוטו ש”מ ,ודו”ק ,ועי’ מש”כ בליקוטי נ”י תשפ”ג,
הפסוק כחכמים ,דסבירא להו דקרא דאשר תביא היינו הקרקע ,ואם כן כתוב
ודו”ק.
44ועי’ מש”כ רעק”א בדעת הרמב”ם ,עי’ תוס’ רעק”א ביכורים (פ”ב מ”ב) ,וזה דלא כאן עוד סוג הבאה ,ומשום הכי מפרש מה שכתוב מראשית כל פרי האדמה,
כמש”כ הערל”נ יבמות (ע”ג ,):וע”ע ,ואכמ”ל. היינו בזמן שיש ראשית ,וזה עד החג.
שם כתוב למעלה. עליהם ,ע”כ.
88
והיינו דהחילוק בין תורה למצוות ,הוא ,דהתורה היא הקדושה בעצם ,וכמו ומבואר להיפך ,דהיום היינו כל יום ויום ,ולא רק פעם אחת .
שתשמישי קדושה הם קדושים בעצם ,ונגנזים ,כך התורה היא קדושה בעצם, ונראה דיש לחלק מי האומר היום ,דאם זה האדם שאומר היום ,וכמו
מה שאין כן המצוות ,שמצינו שתשמישי מצוה נזרקים ,הרי שאין זה קדושה שכתוב כאן וענית ואמרת וכו’ הגדתי היום ,אין זה אלא היום לחוד ,מה שאין
בעצם ,רק מעלה ביחס למצוה שקיים בזה. כן אם הקב”ה הוא המצוה ,אז היום הוא תמידי ,ושם הרי כתוב היום הזה ה’
אלקיך מצוך וגו’ ,ודו”ק.
והנה עיין מה שכתב הבית הלוי (בסוף הקדמה לשו”ת) ,לבאר הנפקא מינה
לגבי תחיית המתים בין תורה למצוות ,דרק מי שעוסק בתורה יקום לתחיית ובטעם הדבר ,יש לומר בפשטות ,דהרי הקב”ה הוא היה והוה ויהיה ,אם כן
המתים ,ולא מי שאינו עוסק בה ,אפילו עוסק הוא במצות ,111והטעם הוא, היום זה תמיד ,דאין שום התחדשות אצלו ,והכל כחדשים ,מה שאין כן אצל
דהתורה היא קדושה ,והלומדה הוא תשמיש קדושה ,מה שאין כן המקיים האדם ,שהוא בחינת הוה ,אין היום אלא היום בלבד ,ודו”ק.
מצוות הוא תשמיש מצוה ,עיין שם. ***
והשתא לפי זה יבואר שפיר הנפקא מינה בין היכא דכתיב עליון להיכא ונתנך ה’ אלקיך עליון על כל גויי הארץ( ,כ”ח ב’).
דכתיב למעלה ,ודו”ק.112 הנה משה אמר להם לישראל והיה אם שמוע תשמע בקול ה’ אלקיך וכו’,
ונתנך ה’ אלקיך עליון על כל גויי הארץ.
*** איברא אחר זה אמר להם ונתנך ה’ לראש ולא לזנב והיית רק למעלה וגו’,
זיתים יהיו לך בכל גבולך ושמן לא תסוך כי ישל זיתך( ,כ”ח מ’). וצריך ביאור מהו שני דברים אלו שאמר להם ,הרי כבר אמר להם בתחילה
ולכאורה צריך ביאור מה דקאמר שזיתים יהיו לך ,איזה מין קללה היא זו.113 ונתנך וכו’ עליון על כל גויי הארץ.
והנה צריך לומר שבחינת עליון שאני ,מבחינת למעלה ,דלמעלה אינה
אכן נראה על פי הא דאמרו בסוף הוריות (י”ג ,):שהאוכל זיתים קשה
בהכרח עליון ,רק שנאמר למעלה ביחס למקום מסוים ,אבל אין זה בעצם
לשכחה ,עיין שם.
דבר נעלה בפני עצמו ,שאינו אלא רק ביחס לאותו מקום.
והנה עיין מה שביארנו ,114דאין זה אלא היכא שאכלו בלא שמן זית ,אבל כי
אכן עליון ,יש לומר שהוא דבר עצמי ,שבעצם הוא עליון ,ואינו רק למעלה,
אכליה עם שמן זית ,טובה היא ,ועל זה נאמר ארץ זית שמן ,עיין שם.
ודו”ק.99
ולפי זה מובן הא דקאמר שיהיו לך זיתים ,ואף הרבה זיתים ,ומכל מקום אין והנה החילוק בין היכא שאומר עליון ,להיכא שאומר למעלה ,נראה ,דהיכא
זה סימן ברכה ,דמכיון שישל זיתך לא יניבו שמן ,ובאופן זה שאין להם שמן, שמדבר על דברי תורה ,שם כתוב עליון ,110והיכא שמדבר על קיום המצוות
אם כן כשיאכלם יגרום לו לשכח תלמודו ,ואין לך קללה גדולה מזו ,ודו”ק.
88ולכאו’ אין זה משום דכת’ היום הזה ,עי’ רש”י פר’ יתרו ,ביום הזה ,דהא עי’ פר’
111עי’ כתובות (קי”א.): ואתחנן ,דשם כת’ אשר אנכי מצוך היום ,וגם שם פי’ רש”י בכל יום וכו’.
112וזה גם מש”כ לעיל שאחר שמשה אמר להם לישראל את ה’ האמרת היום וכו’ ( 99ועי’ מה שפי’ בתפילת העמידה ,שאומרים א’ל עליון ,שפי’ א’ל היינו הנהגה
וה’ האמירך היום וגו’ ,אמר להם שהתכלית הוא ולתתך עליון על כל הגוים .ולתתך בעוה”ז (עי’ מהרש”א סנהדרין (ק”י ,):ועי’ מש”כ בזה) עליון ,פי’ בנוסף למה שהוא
עליון על כל הגוים וגו’ ,ודו”ק. הא’ל הגדול הגיבור והנורא ,גם צריך לדעת שהוא א’ל עליון בעצם ,שזה מעל הכל
113ובפשטות י”ל דזיתים היינו עצי זית ,עי’ תוס’ עירובין (י”ח ,):ועוד. וכו’ ,ודו”ק.
114עי’ מש”כ בליקוטי נ”י פר’ עקב תשפ”ה. 110עי’ בעה”ט אהא דכתי’ שמוע תשמע ,בגימ’ לד’’ת ולדברי חכמים ,ע”כ.
