gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

נחמת יצחק · Nechumas Yitzchock — כי תבוא (2026-08-24)

מוציא לאור: נחמת יצחק · Nechumas Yitzchock

שבוע: כי תבוא (2026-08-24)

נחמת יצחק · Nechumas Yitzchock — כי תבוא (2026-08-24)

פתח את ה-PDF הורדה

‫נחמת יצחק‬ ‫פרפראות‬ ‫מכון‬ ‫ליקוטי‬ ‫נחמת‬ ‫ולקחת מראשית כל פרי האדמה‪( ,‬כ”ו ב’)‪.‬‬ ‫יצחק‬ ‫הנה הא דכתיב פרי‪ ,‬עיין בספרי כאן‪ ,‬שדרשו‪ ,‬פרי‪,‬‬ ‫פרי אתה מביא בכורים‪ ,‬ואי אתה מביא יין ושמן בכורים‪,‬‬ ‫ע”כ‪.11‬‬ ‫בסייעתא דשמיא | כי תבוא תשפ"ו | גליון מס' ‪357‬‬ ‫והיינו דילפינן דפרי הכתוב כאן זה דווקא פרי‪ ,‬ולא מה‬ ‫שיוצא ממנו‪.‬‬ ‫נאמר בהן ושמחת‬ ‫ביכורים בזמן שמחה‬ ‫אכן הא דקאמר שאין מביאין יין ושמן לביכורים‪ ,‬מצינו‬ ‫בכלמכון‬ ‫הטוב‪ ,‬מכלל‬ ‫חייב‬ ‫נחמת‬ ‫שהוא‬ ‫ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ה’ אלקיך וגו’‪.‬‬ ‫>>>‬ ‫‪ 11‬הובא בחזקוני כאן‪.‬‬ ‫יצחק‬ ‫לאוכלן בשמחה‬ ‫לא באנינות‪ ,‬ע”כ‪.‬‬ ‫הנה פסוק זה הוא סיום דפרשת ביכורים‪ ,‬ומשמע שאם מקיים מצוה זו‬ ‫של ביכורים‪ ,‬של ולקחת מראשית כל פרי האדמה וכו’ ובאת אל הכהן וכו’‬ ‫הרי שדרש ושמחת‪ ,‬לדרוש שאונן אסור בביכורים‪.‬‬ ‫וענית ואמרת וכו’ ועתה הבאתי את ראשית פרי האדמה וכו’ והנחתו וכו’‬ ‫אך מצד שני פסק שזמן הקריאה היא רק עד החג‪ ,‬וטעמא משום דבעינן‬ ‫והשתחוית וגו’‪ ,‬אז ושמחת בכל הטוב‪.‬‬ ‫זמן שמחה‪ ,‬וכמו שכתב שם (פרק ד’ הלכה י”ג)‪ ,‬וזה לשונו‪ ,‬המביא בכורים‬ ‫מאחר חג הסכות ועד חנוכה‪ ,‬אף על פי שהפרישן קודם החג‪ ,‬מביא ואינו‬ ‫א‬ ‫קורא‪ ,‬שנאמר ושמחת בכל הטוב‪ ,‬ואין קריאה אלא בשעת שמחה‪ ,‬מחג‬ ‫אכן עיין רש”י שהביא דרשת חז”ל דילפי מפסוק זה דין מסוים מדיני‬ ‫השבועות עד סוף החג וכו’‪ ,‬ע”כ‪.‬‬ ‫ביכורים‪ ,‬וזה לשונו שם‪ ,‬ושמחת בכל הטוב‪ ,‬מכאן אמרו‪ ,‬אין קורין מקרא‬ ‫בכורים אלא בזמן שמחה‪ ,‬מעצרת ועד החג‪ ,‬שאדם מלקט תבואתו ופירותיו‬ ‫הרי שלמד פסוק זה כרבי שמעון‪ ,‬דושמחת בא ללמד שהקריאה היא בזמן‬ ‫ויינו ושמנו‪ ,‬אבל מהחג ואילך‪ ,‬מביא ואינו קורא‪ ,‬ע”כ‪.11‬‬ ‫שמחה‪.‬‬ ‫ומבואר ברש”י שקא משמע לן שיש דין מסוים בהבאת ביכורים דילפינן‬ ‫וצריך ביאור היכי מזכה שטרא לבי תרי‪.‬‬ ‫מפסוק זה‪ ,‬והיינו שהבאת ביכורים והקריאה הוא רק בזמן של ושמחת‪,‬‬ ‫ד‬ ‫ופסוק זה של ושמחת נסמך לפרשת קריאה‪ ,‬לגלות שדין קריאה אינו אלא‬ ‫והנה עיין מה שכתבו בדעת זקנים (לבעלי התוספות) כאן‪ ,‬בפירוש‬ ‫בזמן שמחה‪ ,‬שזה מן העצרת עד החג‪.‬‬ ‫הפסוק ושמחת בכל הטוב‪ ,‬וזה לשונו‪ ,‬מכאן אמרו רבותינו בפסחים‪ ,‬בפרק‬ ‫ב‬ ‫כל שעה‪ ,‬מעצרת ועד החג מביא וקורא‪ ,‬דהוא זמן הבאת הבכורים‪ ,‬ולכך‬ ‫והנה מקור דברי רש”י הוא מגמרא פסחים (ל”ו‪.):‬‬ ‫נקרא שבועות יום הבכורים‪ ,‬וכל התבואות מתבכרות בין שני זמנים הללו‪,‬‬ ‫מחג ועד חנוכה מביא‪ ,‬דאכתי איכא פירות‪ ,‬ואינו קורא‪ ,‬דלא שייך למימר‬ ‫והנה בפשטות משמע שם‪ ,‬שדין זה תלוי במחלוקת חכמים ורבי שמעון‪,‬‬ ‫הנה הבאתי מראשית‪ 22‬פרי האדמה‪ ,‬דהשתא ליכא ראשית‪ ,‬מחנוכה ואילך‬ ‫דרק לפי רבי שמעון נאמר דרשה זו‪.‬‬ ‫אינו מביא ואינו קורא‪ ,‬דכתיב אשר תביא מארצך‪ ,‬והשתא ליכא כלל‪ ,‬דאפילו‬ ‫דהנה עיין שם‪ ,‬שהביאו דפליגי חכמים ורבי שמעון‪ ,‬האם ביכורים מותרים‬ ‫לחיה שבשדה הוא כלה באותו זמן‪ ,‬ע”כ‪.‬‬ ‫לאונן או לא‪ ,‬דתניא ביכורים אסורין לאונן‪ ,‬ורבי שמעון מתיר‪ ,‬ומפרש בגמרא‬ ‫והנה מה שכתבו דלא שייך לקרוא אחר החג‪ ,‬משום דאז אי אפשר לומר‬ ‫שם‪ ,‬מאי טעמא דרבנן‪ ,‬דכתיב לא תוכל לאכול בשעריך‪ ,‬ואמר מר‪ ,‬תרומת ידך‬ ‫הבאתי את ראשית פרי האדמה‪ ,‬פירוש דראשית משמע שהוא ראשית‬ ‫אלו ביכורים‪ ,‬דאיתקש ביכורים למעשר‪ ,‬מה מעשר אסור לאונן‪ ,‬אף ביכורים‬ ‫הביכור‪ ,‬דהיינו שיש עוד פירות מביכור זה‪ ,‬רק הן אינן הראשית‪ ,‬ומכיון‬ ‫אסור לאונן‪ ,‬ורבי שמעון תרומה קרינהו רחמנא‪ ,‬כתרומה‪ ,‬מה תרומה‬ ‫שהביכור נגמר לגמרי עד החג‪ ,‬ואף שנמצאים עדיין פירות בשדה‪ ,‬מכל‬ ‫מותרת לאונן‪ ,‬אף ביכורים מותר לאונן‪ ,‬ומקשה בגמרא‪ ,‬ורבי שמעון‪ ,‬נהי‬ ‫מקום כיון שאין פירות אלו מביכור‪ ,‬אי אפשר לקרוא ולומר ועתה הנה‬ ‫דהיקיש לית ליה‪ ,‬שמחה מיהא מיכתב כתיבא בהו‪( ,‬ואם כן יהא אונן אסור‬ ‫הבאתי את ראשית פרי וגו’‪.‬‬ ‫בביכורים‪ ,‬כיון דאינו בשמחה)‪ ,‬דכתיב ושמחת בכל הטוב‪ ,‬ומתרץ בגמרא‪,‬‬ ‫והנה משמע מדבריהם‪ ,‬שאין כאן מיעוט מיוחד לומר שאחר החג אין‬ ‫ההוא‪ ,‬לזמן שמחה הוא דאתא‪ ,‬דתנן‪ ,‬מעצרת ועד החג מביא וקורא‪ ,‬מהחג‬ ‫לקרוא משום דצריך קריאה בזמן שמחה‪ ,‬אלא הטעם הוא דדין קריאה הוא‬ ‫ועד חנוכה מביא ואינו קורא‪ ,‬ע”כ‪.‬‬ ‫רק כשיש ראשית‪.‬‬ ‫ומשמע דהך דרשה שצריך שהקריאה תהיה בזמן שמחה‪ ,‬אינו אלא‬ ‫ולפי זה צריך לומר מה שמביא לאחר החג‪ ,‬הוא משום דיש עוד דין‬ ‫אליבא דרבי שמעון‪ ,‬דסבירא ליה שביכורים מותרים לאונן‪ ,‬אבל לחכמים‬ ‫בהבאת ביכורים‪ ,‬שמביא בלא דין קריאה‪ ,‬והיינו כשאפשר לקיים אשר תביא‬ ‫דסבירא להו שביכורים אסורים לאונן‪ ,‬שפיר צריך ושמחת‪ ,‬לאשומעינן‬ ‫מארצך‪ ,‬שעדיין לא כלה מן השדה‪ ,‬מביא הוא ביכורים בלא קריאה‪ ,‬וממילא‬ ‫שביכורים אסורים לאונן‪.‬‬ ‫אין זה שנתמעטו‪ ,‬אלא דין אחר להם‪.‬‬ ‫ג‬ ‫ה‬ ‫איברא לפי זה צריך ביאור מה שפסק הרמב”ם‪ ,‬דמצד אחד פסק כרבנן‬ ‫ובפשטות צריך לומר דסבירא להו שכן מבואר בפסוק בריש הפרשה‪,‬‬ ‫דאונן אסור לאכול ביכורים משום דכתיב ושמחת‪ ,‬וכמו שכתב בהלכות‬ ‫ביכורים (פרק ג’ הלכה ו’)‪ ,‬וזה לשונו‪ ,‬ומניין שהבכורים אסורין לאונן‪ ,‬שהרי‬ ‫‪ 22‬לכאו’ צ”ל את ראשית‪ ,‬ולא מראשית‪.‬‬ ‫‪ 11‬ועי’ שפ”ח‪.‬‬ ‫והנה עיין בר”ש במשנה שם‪ ,‬שהביא הירושלמי הנזכר‪ ,‬אך בדעת רבי‬ ‫דכתיב ולקחת מראשית כל פרי האדמה אשר תביא מארצך‪ ,‬והיינו דיש לקיחה‬ ‫שמעון הוסיף‪ ,‬וזה לשונו‪ ,‬ורבי שמעון סבר דכתיב ולקחת מראשית כל פרי‬ ‫מראשית הביכור‪ ,‬ויש עוד מצוה של אשר תביא מארצך‪ ,‬כל אחד בזמנו הוא‪,‬‬ ‫האדמה‪ ,‬מה בשעת הבאה‪ ,‬פרי‪ ,‬אף בשעת הפרשה‪ ,‬פרי‪ ,‬כלומר בתלוש כמו‬ ‫ויש ביניהם חילוק דין קריאה‪.‬‬ ‫בהבאה‪ ,‬ע”כ‪.‬‬ ‫אכן מפשטות לשון רש”י לא משמע שמפרש הפסוק כדברי הדעת זקנים‪,‬‬ ‫פירוש דמפרש שגם בלקיחה כתיב פרי‪ ,‬כמו בהבאה‪ ,‬וכמו שהבאה הפרי‬ ‫אלא סבירא ליה שמה שכתוב ולקחת מראשית וכו’ אשר תביא מארצך‪ ,‬זה‬ ‫הכתוב שם איירי בתלוש (וגמור)‪ ,‬אף בשעת לקיחה הפרי‪ ,‬צריך שיהא תלוש‬ ‫דין אחד‪ ,‬אלא שיש מצות הבאה עם קריאה‪ ,‬רק שיש מיעוט מסוים‪ ,‬שאין‬ ‫(וגמור)‪.‬‬ ‫קוראים רק בזמן שמחה‪ ,‬והיינו עד החג‪ ,‬ודו”ק‪.‬‬ ‫איברא השתא צריך ביאור אליבא דחכמים‪ ,‬דילפי מדכתיב פרי‪ ,‬שזה‬ ‫וצריך ביאור במאי פליגי‪.‬‬ ‫משעת גמר פרי‪ ,‬הרי גם בלקיחה כתיב לשון פרי‪ ,‬דכתיב ולקחת מראשית כל‬ ‫פרי האדמה‪ ,‬ואם כן גם בלקיחה יהא צריך פרי גמור‪.‬‬ ‫ו‬ ‫ועיין במשך חכמה (כאן)‪ ,‬שביאר דפליגי בלשון כל פרי‪ ,‬דכתיב לשון זה‬ ‫תנן בביכורים (פרק ג’ משנה א’)‪ ,‬כיצד מפרישין הבכורים‪ ,‬יורד אדם בתוך‬ ‫רק בלקיחה‪ ,‬דשם כתוב ולקחת מראשית כ”ל פרי האדמה‪ ,‬ולא כמו שכוב‬ ‫שדהו ורואה תאנה שבכרה אשכול שביכר רמון שביכר‪( ,‬פירוש‪ ,‬ואף על פי‬ ‫בהבאה ועתה הבאתי את ראשית פרי האדמה‪ ,‬וזה לשונו (באמצע דבריו)‪ ,‬וכל‬ ‫שעדיין לא נגמר הפרי)‪ ,‬קושרו בגמי‪ ,‬ואומר הרי אלו בכורים‪ ,‬ורבי שמעון‬ ‫זה כרבי שמעון דסבר דהפרשה כהבאה‪ ,‬גמר פרי‪ ,‬וזה כל פרי‪ ,‬שיהא הפרי‬ ‫אומר‪ ,‬אף על פי כן‪ ,‬חוזר וקורא אותם בכורים‪ ,‬מאחר שיתלשו מן הקרקע‪,‬‬ ‫בשלמותו‪ ,‬והפרי תהיה כולה נגמרת וכו’ אמנם רבנן מפרשי דאשר תביא‬ ‫(כשהוא גמר פרי) ע”כ‪.‬‬ ‫(פירוש‪ ,‬דכתיב בלקיחה ולקחת מראשית כל פרי האדמה אשר תביא)‪ ,‬לנקבה‬ ‫ובביאור מחלוקת רבי שמעון וחכמים‪ ,‬האם אפשר להפריש ביכורים‬ ‫נסתרת‪ ,‬וזה אדמה‪ ,‬דהוי לשון נקבה‪ ,‬וכאילו אמר ‘ולקחת מארצך מראשית‬ ‫כשעדיין לא נגמר הפרי‪ ,‬או שצריך דווקא פרי גמור‪ ,‬עיין בירושלמי שם‪ ,‬דרבנן‬ ‫כל פרי האדמה אשר תביא’‪ ,‬שהאדמה מביאה הפרי‪ ,‬בעודה מחובר‪ ,‬ולזה‬ ‫דרשי הא דכתיב הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה‪ ,‬בשעת הבאה‪ ,‬פרי‪ ,‬הא‬ ‫סברי‪ ,‬דבהבאה כתיב הבאתי ראשית פרי האדמה‪ ,‬וזה בגמר פרי‪ ,‬דאינו ראוי‬ ‫בשעת הפרשה אפילו בוסר אפילו פגין‪ ,‬על דעתיה דרבי שמעון‪ ,‬מה בשעת‬ ‫להקריאה טרם שנגמר כל פריו‪( ,‬אבל כאן בלקיחה שזה הפרשה במחובר)‬ ‫הבאה‪ ,‬פרי‪ ,‬אף בשעת הפרשה‪ ,‬פרי‪ ,‬ע”כ‪.‬‬ ‫כתיב כל פרי‪ ,‬פירושו כל שחל עליו שם פרי בשתוף השם‪ ,‬אפילו פגין‪ ,‬אפילו‬ ‫והנה מבואר טעמא דחכמים שצריך פרי רק בשעת הבאה‪ ,‬דכתיב לשון‬ ‫בוסר‪ ,‬ולזה אמרו ראה תאנה שביכרה וכו’‪ ,‬אבל בהבאה פרי המיוחד‪ ,‬ולזה‬ ‫פרי‪ ,‬כשמביא הביכורים לבית המקדש‪ ,‬וכדכתיב הנה הבאתי וגו’‪.‬‬ ‫כיון הירושלמי וכו’‪ ,‬ע”כ‪.‬‬ ‫והנה לפי רבי שמעון צריך ביאור‪ ,‬אמאי באמת צריך פרי אף בשעת‬ ‫ומבואר דגם חכמים דרשי הא דכתיב ולקחת וכו’ כל פרי‪ ,‬רק דרשי דכתיב‬ ‫הפרשה‪.‬‬ ‫אפילו יין ושמן‪ ,‬ואי לא הייתה דעתו בשעת הפרשה לא יביא‪ ,‬והמשנה בחלה‬ ‫בזה סתירה במשניות‪.‬‬ ‫איירי שלא בצרן מתחילה לכך‪ ,‬מה שאין המשנה בתרומות איירי כשבצרן‬ ‫דהנה עיין מסכת תרומות (פרק י”א משנה ג’)‪ ,‬ואין מביאין בכורים משקין‪,‬‬ ‫מתחילה לכך‪.‬‬ ‫אלא היוצא מן הזיתים ומן הענבים‪ ,‬ע”כ‪ ,‬ומבואר דאפשר להביא ביכורים‬ ‫איברא עיין חולין (ק”כ‪ ,):‬שמשמע שיש כאן הגדרה אחרת לחלק בין‬ ‫מן היין והשמן‪.‬‬ ‫המשניות‪ ,‬שהביא שם הא דתני רבי יוסי‪ ,‬פרי‪ ,‬פרי אתה מביא‪ ,‬ואי אתה מביא‬ ‫אכן בחלה (פרק ד’ משנה י”א)‪ ,‬תנן‪ ,‬יוסף הכהן הביא בכורי יין ושמן‪ ,‬ולא‬ ‫משקה‪ ,‬הביא ענבים ודרכן‪ ,‬מנין תלמוד לומר תביא‪ ,‬ע”כ‪.‬‬ ‫קבלו ממנו‪ ,‬ע”כ‪ ,‬ומשמע שאין מביאין ביכורי מיין ושמן‪.‬‬ ‫ומבואר שזה תלוי מה הביא בתחילה‪ ,‬שאם הביא ענבים ואחר כך דרכן‪,‬‬ ‫והנה עיין מה שכתב בפירוש המשנה לרמב”ם חלה שם‪ ,‬ואמרו הביא‬ ‫שפיר דמי‪ ,‬אך אם הביא מתחילה ענבים דרוכים כבר‪ ,‬אין זה ביכורים‪.‬‬ ‫בכוריו יין ושמן ולא קבלו ממנו‪ ,‬זוהי הסברא הנכונה‪ ,‬ויתבאר כל זה במסכת‬ ‫וכן מבואר ברש”י שם ד”ה אין מביאין בכורים משקה‪ ,‬וזה לשונו‪ ,‬לגמרי‬ ‫בכורים‪ ,‬שאין מביאים בכורים משקין‪ ,‬ומה שנתבאר במסכת תרומות‪,‬‬ ‫משמע‪ ,‬אפילו הביא פירות ודרכן‪ ,‬דאי בדרוכין ועומדין‪ ,‬אפילו ענבים נמי לא‪,‬‬ ‫באמרם אין מביאים בכורים משקין‪ ,‬אלא היוצא מן הזתים ומן הענבים בלבד‪,‬‬ ‫דהא אמרן פרי אתה מביא‪ ,‬ואי אתה מביא משקה‪ ,‬ע”כ‪.33‬‬ ‫היא סברת ר’ יהודה לבדו‪ ,‬שלומד לבכורים מן התרומה וכו’‪ ,‬ע”כ‪.‬‬ ‫והשתא יש לומר שהמשנה בחלה איירי שהביא יין‪ ,‬והמשנה בתרומות‬ ‫והיינו שהרמב”ם נקט שהמשניות פליגי בזה‪ ,‬וזה מחלוקת תנאים‪.22‬‬ ‫איירי שהביא ענבים ודרכן אחר כך‪.‬‬ ‫אכן עיין בר”ש בחלה שם‪ ,‬וזה לשונו‪ ,‬הביא בכורי יין ושמן ולא קיבלו ממנו‪,‬‬ ‫והנה בהגדרת דרכן‪ ,‬עיין מה שכתב רש”י בערכין (י”א‪ ,).‬ד”ה הביא ענבים‪,‬‬ ‫מפרש בירושלמי (תרומות)‪ ,‬מפני שלא בצרן מתחלה לכך‪ ,‬והא דתנן בפרק‬ ‫וזה לשונו‪ ,‬לעזרה‪ ,‬לביכורים‪ ,‬ודרכן‪ ,‬מנין שיצא‪ ,‬תלמוד לומר אשר תביא‬ ‫בתרא דתרומות‪ ,‬אין מביאין בכורים משקה אלא מן היוצא מזיתים וענבים‪,‬‬ ‫מארצך‪ ,‬מכל מקום‪ ,‬ע”כ‪.44‬‬ ‫ההיא בשבצרן מתחלה לכך‪ ,‬ע”כ‪.‬‬ ‫ומבואר דרשי נקט דאין זה תלוי רק בהפרשה בלבד‪ ,‬אלא גם ההבאה‬ ‫והיינו שבעצם אין כאן מחלוקת בין המשניות‪ ,‬רק שזה תלוי מה הייתה‬ ‫דעתו בשעת הפרשה‪ ,‬שאם היה דעתו לעשותן יין ושמן יכול הוא להביאם‬ ‫‪ 33‬ועיי”ש בסוגיא דמבואר שבעצם פליגי בזה ת”ק ורבי יהושע‪ ,‬דלפי ת”ק אין‬ ‫מביא‪ ,‬רק לפי ר”י אם דרכן ש”ד‪ ,‬ועיי”ש ברש”י בד”ה ר”י היא דאמר‪ ,‬וז”ל‪ ,‬גבי‬ ‫תרומה לא קדישי‪ ,‬דאית ליה דון מינה ואוקי באתרה‪ ,‬וכיון דבתרומה לא מתסרי‪,‬‬ ‫‪ 22‬ועיי”ש דמשמע דפסק כהך משנה שאין מביאין יין ושמן‪ ,‬אכן עי’ מש”כ בפיה”מ‬ ‫הדר גמר לבכורים מינה‪ ,‬דהא דרבי רחמנא בהו תביא‪ ,‬זיתים וענבים הוא דרבי‪ ,‬ע”כ‪,‬‬ ‫בתרומות‪ ,‬וכן מש”כ ביד החזקה בפ”ב מהל’ ביכורים (ה”ד)‪ ,‬וז”ל‪ ,‬אין מביאין בכורים‬ ‫מבואר דפליגי ת”ק ור”י‪ ,‬אי מביאין אם דרכן‪ ,‬יין ושמן‪.‬‬ ‫משקין חוץ מזיתים וענבים בלבד‪ ,‬שנאמר פרי האדמה‪ ,‬ולא משקה וכו’‪ ,‬ע”כ‪ ,‬ועי’‬ ‫‪ 44‬ועי’ בר”ג שם‪ ,‬שכת’ בירושלם‪ ,‬ועי’‪.‬‬ ‫בכס”מ שם‪ ,‬ובשאר נו”כ‪ ,‬ואכמ”ל‪.‬‬ ‫ונראה‪ ,‬דאם נפרש אשר תביא שקאי על הקרקע‪ ,‬היינו שתביא מארצך‪,‬‬ ‫כל פרי‪ ,‬דהיינו פרי כל שהוא‪ ,‬ואינו שיהא גמר פרי‪ ,‬דרק לגבי ועתה הנה‬ ‫אך אם נפרש שאשר תביא קאי על האדם‪ ,‬היינו אשר אתה תביא מארצך‪.‬‬ ‫הבאתי וגו’‪ ,‬שם כתוב פרי‪ ,‬וזה פרי כל דהוא‪ ,‬דלא כרבי שמעון‪ ,‬שדורש כל‬ ‫פרי שצריך גם בלקיחה פרי גמור‪.‬‬ ‫ט‬ ‫אכם צריך ביאור אליבא דרבי שמעון‪ ,‬הא דכתיב בלקיחה כל פרי‪ ,‬הא אף‬ ‫ונראה דיהיה נפקא מינה אם כתוב שני ציווים‪ ,‬או רק ציווי אחד‪.‬‬ ‫אם היה כתוב רק פרי לחוד‪ ,‬הוה ידעינן שצריך פרי גמור‪ ,‬וצריך ביאור‪.‬‬ ‫והיינו דאם נפרש הפסוק אשר תביא אתה מארצך‪ ,‬אם כן בהכרח שזה חוזר‬ ‫על רישא דקרא‪ ,‬דכתיב ולקחת והיינו שתקח מראשית פרי האדמה אשר אתה‬ ‫ז‬ ‫תביא מארצך‪ ,‬ואין כאן אלא ציווי אחד‪.‬‬ ‫והנה אם נדקדק בדברי המשך חכמה נראה‪ ,‬שמפרש דפליגי חכמים‬ ‫והיינו שבעצם מצות בכורים היינו שתביא מארצך‪ ,‬והיינו כל זמן שנמצא‬ ‫ורבי שמעון‪ ,‬בפירוש מה שכתוב אשר תביא‪ ,‬והיינו דתיבת תביא סובל שני‬ ‫בארצך‪ ,‬שזה עד חנוכה‪ ,‬רק שחז”ל דרשו שאין קורא אלא עד החג‪ ,‬משום‬ ‫פירושים‪ ,‬יכול להיות לשון נוכח – אתה תביא‪ ,‬או דשייך שזה לשון נסתר‬ ‫שיש מיעוט מיוחד דכתיב ושמחת‪ ,‬שאין קוראים אלא בזמן שמחה‪ ,‬וממעט‬ ‫נקבה – שהיא (פירוש הקרקע) תביא‪ ,‬והיינו אם תביא קאי על הקרקע‪ ,‬שהיא‬ ‫שאחר החג אינו קורא‪ ,‬ודו”ק‪.‬‬ ‫תביא כל פרי‪ ,‬היינו שתיקח פרי מכל מה שהארץ תביא‪ ,‬והיינו אפילו כל‬ ‫אכן אם נפרש דהא דכתיב אשר תביא מארצך‪ ,‬פירושו שהקרקע תביא‪,‬‬ ‫שהוא‪.‬‬ ‫(דהיינו בלשון נסתר‪ ,‬נקיבה)‪ ,‬אם כן צריך לומר שכתוב כאן שני דברים‪ ,‬חדא‬ ‫אבל אם תביא קאי על האדם‪ ,‬אז כל פרי פירושו שיביא פרי גמור‪ ,‬ודו”ק‪.‬‬ ‫ולקחת מראשית פרי האדמה‪ ,‬שזה עיקר דין ביכורים‪ ,‬וזה אינו אלא בזמן‬ ‫והיינו דחכמים דרשי תביא בלשון נסתר‪ ,‬אשר תביא פירוש שהיא‪ ,‬הארץ‪,‬‬ ‫שזה ראשית הביכור‪.‬‬ ‫תביא‪ ,‬ומאלו הפירות שהארץ תביא‪ ,‬ממנו ולקחת‪ ,‬אך רבי שמעון דריש אשר‬ ‫ובנוסף יש עוד מצוה‪ ,‬והיא אשר תביא מארצך‪ ,‬שמה שהקרקע מגדלת‪ ,‬כל‬ ‫תביא‪ ,‬בלשון נוכח אשר אתה‪ ,‬האדם‪ ,‬תביא‪ ,‬פירוש ולקחת מראשית כל פרי‬ ‫זמן שיש בארצך‪ ,‬צריך להביא לביכורים‪ ,‬דהיינו רק עד חנוכה‪ ,‬ודו”ק‪.‬‬ ‫היינו פרי גמור מן האדמה אשר אתה תביא אתה‪.‬‬ ‫י‬ ‫ח‬ ‫ויש לומר שבעצם בזה פליגי חכמים ורבי שמעון‪( ,‬ולשיטתיהו אזלי)‪,‬‬ ‫והנה אף שמבואר החילוק ברישא דקרא‪ ,‬אי תביא לשון נסתר‪ ,‬או לשון‬ ‫דחכמים דסבירא להו‪ ,‬דפירוש אשר תביא היינו לשון נסתר‪ ,‬שהקרקע תביא‬ ‫נוכח‪ ,‬לגבי פירוש תיבת כל‪ ,‬אכתי צריך ביאור לגבי המשך הפסוק‪ ,‬דכתיב‬ ‫(וכמו שכתב במשך חכמה)‪ ,‬וממילא בהכרח יפרשו הפסוק שיש שני מיני‬ ‫מארצך‪ ,‬דלכאורה מיותר הוא‪ ,‬דאף אם לא היה כתוב‪ ,‬אפשר לדעת שתקחו‬ ‫ביכורים‪ ,‬דיש ולקחת מראשית כל פרי האדמה‪ ,‬עד החג‪ ,‬ויש אשר תביא‬ ‫מן הארץ‪ ,‬ומאי קא משמע לן מארצך‪.‬‬ ‫והנה נראה דהנפקא מינה בין הטעמים הוא‪ ,‬דאם המצוה באה כדי לתקן‬ ‫צריכה להיות כשזה פרי‪.‬‬ ‫חטא המרגלים‪ ,‬צריך שגם ההבאה תהיה פירות‪ ,‬שצריך להביא ענבים‪,‬‬ ‫אכן עיין בתוספות שם‪ ,‬ד”ה מנין לביכורים וכו’‪ ,‬וזה לשונו‪ ,‬דהתם תניא‬ ‫ולא הותר לדרכן רק אחר שהביאם לעזרה‪ ,‬היינו משום שכמו שהיה אצל‬ ‫בחולין פרק העור והרוטב‪ ,‬אין מביאין ביכורים משקה אלא היוצא מן הזיתים‬ ‫המרגלים‪ ,‬שלקחו פירות‪ ,‬ואותן הפירות עצמן הביאו אל בני ישראל אל‬ ‫ומן הענבים‪ ,‬אלמא שהמשקה מהם חשוב לביכורים‪ ,‬אלא דיש לפרש הביא‬ ‫המדבר‪ ,‬אם כן גם בביכורים שבא לכפר על חטא זה‪ ,‬צריך להביא הפירות‬ ‫ענבים ודרכם‪ ,‬פירוש‪ ,‬הפריש ענבים ודרכם‪ ,‬מנין שכשרים לביכורים‪ ,‬תלמוד‬ ‫עצמן‪ ,‬ולא יין ושמן‪ ,‬ורק אחר שכבר הביאם‪ ,‬שפיר יכול הוא לדרכן ולעשותן‬ ‫תביא‪ ,‬ע”כ‪.‬‬ ‫יין ושמן‪.‬‬ ‫ומשמע דהעיקר תלוי בהפרשה‪ ,‬דאם הפריש ענבים אף על פי שדרכן מיד‪,‬‬ ‫אכן לפי הטעם שמצות ביכורים באה לתקן את חטא אדם הראשון‪ ,‬אפשר‬ ‫שפיר דמי‪ ,‬ובפשטות היינו כמבואר בירושלמי הנזכר‪.‬‬ ‫לדרכן מיד‪ ,‬דהנה שם החטא היה שחוה לקחה ענבים וסחטה אותן ליין‪,‬‬ ‫ונתנה היין לאדם הראשון‪ ,77‬והיינו שרק מתחילה בשעת ההפרשה היה פרי‬ ‫וצריך ביאור במאי פליג‪ ,‬רש”י (בפירושו בבלי)‪ ,‬והתוספות (ירושלמי)‪ ,‬האם‬ ‫עצמו‪ ,‬אבל מיד אחר כך כבר נעשה יין‪.‬‬ ‫אפשר לדרכן מיד‪ ,‬או שאפשר לדרכן רק אחר שהביאו למקדש‪.‬‬ ‫אם כן הוא הדין בביכורים‪ ,‬שהעיקר הוא בשעת ההפרשה‪ ,‬שאז יהיו ענבים‪,‬‬ ‫ובדרך דרוש נראה דיש לומר שזה תלוי בטעם מצות הבאת ביכורים‪.‬‬ ‫דומיא דחוה‪ ,‬וכמו שבחוה לקחה ענבים על מנת לדרכן‪ ,‬כאן נמי אם לקחן על‬ ‫דהנה מצינו בטעם מצות ביכורים שתי דעות‪ ,‬חדא הא דכתב החיד”א‬ ‫מנת לדרכן שפיר דמי‪ ,‬דהרי זה בא לכפר על חטא זה‪ ,‬ודו”ק‪.‬‬ ‫בחומת אנך כאן‪ ,‬שבא לכפר על חטא אדם הראשון‪ ,‬ובזה ביאר אמאי‬ ‫***‬ ‫כתוב פרי האדמה‪ ,‬וזה לשונו‪ ,‬ועוד אפשר‪ ,‬לכפר על אדם הראשון‪ ,‬שנברא‬ ‫ואמרת אליו הגדתי היום‪( ,‬כ”ו ג’)‪.‬‬ ‫מהאדמה‪ ,‬וכתיב ארורה האדמה‪ ,‬ועל ידי מצוה זו הויא כפרה וברכה‪ ,‬ע”כ‪.55‬‬ ‫פירש רש”י‪ ,‬הגדתי היום‪ ,‬פעם אחת בשנה‪ ,‬ולא שתי פעמים‪ ,‬ע”כ‪.‬‬ ‫אכן עוד טעם מצינו בהבאת ביכורים‪ ,‬מה שהובא בשם האריז”ל‪ ,66‬שמצות‬ ‫ביכורים היא לתקן את חטא המרגלים‪ ,‬שהם דיברו בגנות פירות ארץ ישראל‪,‬‬ ‫והיינו מדכתיב היום‪ ,‬פירושו רק היום‪ ,‬ולא עוד פעם‪ ,‬הרי שזה רק פעם‬ ‫והוא בא להודות על פירות ארץ ישראל‪.‬‬ ‫אחת בשנה‪.‬‬ ‫איברא עיין לקמן (ט”ז)‪ ,‬דכתיב היום הזה ה’ אלקיך מצוך‪ ,‬ופירש רש”י שם‪,‬‬ ‫‪ 55‬ועי’ בינה לעיתים (להר”ע פיג’ו)‪ ,‬דרוש נ”ט‪ ,‬וכ”ה במאור ושמש כאן‪ ,‬ועיי”ש‬ ‫דמדכתיב היום‪ ,‬דהיינו שבכל יום יהיו בעיניך חדשים‪ ,‬כאילו בו ביום נצטוית‬ ‫מש”כ בשם הר”א‪.‬‬ ‫‪ 66‬עי’ חידושי הגאון רבי מנחם זעמבא (סימן נ’)‪ ,‬ועי’ מה שביארנו עפי”ז בליקוטי‬ ‫‪ 77‬עי’ בראשית רבה שם‪ ,‬הובא ברבינו בחיי‪.‬‬ ‫נ”י תשע”ט‪.‬‬ ‫אכן ברש”י יש לבאר שמפרש הפסוק כדעת רבי שמעון‪ ,33‬דאשר תביא קאי‬ ‫מארצך‪ ,‬שזה מהחג עד חנוכה‪ ,‬והיינו דיש שתי סוגי הבאות‪ ,‬אחת עם קריאה‪,‬‬ ‫על האדם‪ ,‬ולא כתוב כאן אלא רק שדין הביכורים הוא עד חנוכה‪ ,‬ומוכח שמה‬ ‫ואחת בלא קריאה‪ ,‬ודו”ק‪.‬‬ ‫שכתוב ושמחת הוא מיעוט שאין קוראים אלא בזמן שמחה‪.‬‬ ‫אכן לדעת רבי שמעון‪ ,‬שמפרש אשר תביא אתה בלשון נוכח‪ ,‬אם כן לא‬ ‫כתוב כאן‪ ,‬רק הבאת ביכורים אחת‪ ,‬שאתה תביא מארצך מראשית כל פרי‬ ‫יב‬ ‫האדמה‪ ,‬וממילא מה שאין קוראים אלא עד החג‪ ,‬צריך מיעוט מיוחד‪ ,‬שאין‬ ‫ועל פי זה נראה דיש ליישב גם מה שכתב הרמב”ם‪ ,‬שמצד אחד פסק‬ ‫קוראים אלא בזמן שמחה‪.‬‬ ‫כחכמים‪ ,‬דאונן אסור בבכיכורים‪ ,‬משום דכתיב ושמחת‪ ,‬ואף על פי כן הביא‬ ‫והיינו דלפי רבי שמעון הא דילפינן מיעוט הקריאה מהא דכתיב ושמחת‬ ‫הך דין שצריך קריאה בשעת שמחה‪.‬‬ ‫הוא ילפותא גמורה‪ ,‬דבלי זה לא היינו יודעים‪ ,‬שאינו קורא אלא עד החג‪ ,‬מה‬ ‫דיש לומר דמכיון שפסק כחכמים‪ ,‬אם כן אשר תביא הוא לשון נסתר‪ ,‬אשר‬ ‫שאין אליבא דחכמים‪ ,‬אין עיקר הלימוד מושמחת‪ ,‬אלא גילוי מילתא בעלמא‪,‬‬ ‫תביא הקרקע‪ ,‬ואם כן זה עיקר הלימוד שאין קוראים אלא עד החג‪.‬‬ ‫דהא מה שאין קוראים אלא עד החג‪ ,‬ילפינן מדכתיב ולקחת מראשית כל‬ ‫פרי‪ ,‬ודו”ק‪.‬‬ ‫ובדוחק צריך לומר שמה שכתב דזה משום שכתוב ושמחת‪ ,‬אין זה אלא‬ ‫גילוי מילתא‪ ,‬ונקט לישנא דגמרא‪ ,‬אך אין זה עיקר הלימוד‪ ,‬ודו”ק‪.44‬‬ ‫יא‬ ‫והשתא נראה דיש לבאר בזה מה שכתב בדעת זקנים‪ ,‬דיש לומר שיפרש‬ ‫‪ 33‬והיינו מה שמפרש פר’ זו עפ”י פשוטו ש”מ‪ ,‬ודו”ק‪ ,‬ועי’ מש”כ בליקוטי נ”י תשפ”ג‪,‬‬ ‫הפסוק כחכמים‪ ,‬דסבירא להו דקרא דאשר תביא היינו הקרקע‪ ,‬ואם כן כתוב‬ ‫ודו”ק‪.‬‬ ‫‪ 44‬ועי’ מש”כ רעק”א בדעת הרמב”ם‪ ,‬עי’ תוס’ רעק”א ביכורים (פ”ב מ”ב)‪ ,‬וזה דלא‬ ‫כאן עוד סוג הבאה‪ ,‬ומשום הכי מפרש מה שכתוב מראשית כל פרי האדמה‪,‬‬ ‫כמש”כ הערל”נ יבמות (ע”ג‪ ,):‬וע”ע‪ ,‬ואכמ”ל‪.‬‬ ‫היינו בזמן שיש ראשית‪ ,‬וזה עד החג‪.‬‬ ‫שם כתוב למעלה‪.‬‬ ‫עליהם‪ ,‬ע”כ‪.‬‬ ‫‪88‬‬ ‫והיינו דהחילוק בין תורה למצוות‪ ,‬הוא‪ ,‬דהתורה היא הקדושה בעצם‪ ,‬וכמו‬ ‫ומבואר להיפך‪ ,‬דהיום היינו כל יום ויום‪ ,‬ולא רק פעם אחת ‪.‬‬ ‫שתשמישי קדושה הם קדושים בעצם‪ ,‬ונגנזים‪ ,‬כך התורה היא קדושה בעצם‪,‬‬ ‫ונראה דיש לחלק מי האומר היום‪ ,‬דאם זה האדם שאומר היום‪ ,‬וכמו‬ ‫מה שאין כן המצוות‪ ,‬שמצינו שתשמישי מצוה נזרקים‪ ,‬הרי שאין זה קדושה‬ ‫שכתוב כאן וענית ואמרת וכו’ הגדתי היום‪ ,‬אין זה אלא היום לחוד‪ ,‬מה שאין‬ ‫בעצם‪ ,‬רק מעלה ביחס למצוה שקיים בזה‪.‬‬ ‫כן אם הקב”ה הוא המצוה‪ ,‬אז היום הוא תמידי‪ ,‬ושם הרי כתוב היום הזה ה’‬ ‫אלקיך מצוך וגו’‪ ,‬ודו”ק‪.‬‬ ‫והנה עיין מה שכתב הבית הלוי (בסוף הקדמה לשו”ת)‪ ,‬לבאר הנפקא מינה‬ ‫לגבי תחיית המתים בין תורה למצוות‪ ,‬דרק מי שעוסק בתורה יקום לתחיית‬ ‫ובטעם הדבר‪ ,‬יש לומר בפשטות‪ ,‬דהרי הקב”ה הוא היה והוה ויהיה‪ ,‬אם כן‬ ‫המתים‪ ,‬ולא מי שאינו עוסק בה‪ ,‬אפילו עוסק הוא במצות‪ ,111‬והטעם הוא‪,‬‬ ‫היום זה תמיד‪ ,‬דאין שום התחדשות אצלו‪ ,‬והכל כחדשים‪ ,‬מה שאין כן אצל‬ ‫דהתורה היא קדושה‪ ,‬והלומדה הוא תשמיש קדושה‪ ,‬מה שאין כן המקיים‬ ‫האדם‪ ,‬שהוא בחינת הוה‪ ,‬אין היום אלא היום בלבד‪ ,‬ודו”ק‪.‬‬ ‫מצוות הוא תשמיש מצוה‪ ,‬עיין שם‪.‬‬ ‫***‬ ‫והשתא לפי זה יבואר שפיר הנפקא מינה בין היכא דכתיב עליון להיכא‬ ‫ונתנך ה’ אלקיך עליון על כל גויי הארץ‪( ,‬כ”ח ב’)‪.‬‬ ‫דכתיב למעלה‪ ,‬ודו”ק‪.112‬‬ ‫הנה משה אמר להם לישראל והיה אם שמוע תשמע בקול ה’ אלקיך וכו’‪,‬‬ ‫ונתנך ה’ אלקיך עליון על כל גויי הארץ‪.‬‬ ‫***‬ ‫איברא אחר זה אמר להם ונתנך ה’ לראש ולא לזנב והיית רק למעלה וגו’‪,‬‬ ‫זיתים יהיו לך בכל גבולך ושמן לא תסוך כי ישל זיתך‪( ,‬כ”ח מ’)‪.‬‬ ‫וצריך ביאור מהו שני דברים אלו שאמר להם‪ ,‬הרי כבר אמר להם בתחילה‬ ‫ולכאורה צריך ביאור מה דקאמר שזיתים יהיו לך‪ ,‬איזה מין קללה היא זו‪.113‬‬ ‫ונתנך וכו’ עליון על כל גויי הארץ‪.‬‬ ‫והנה צריך לומר שבחינת עליון שאני‪ ,‬מבחינת למעלה‪ ,‬דלמעלה אינה‬ ‫אכן נראה על פי הא דאמרו בסוף הוריות (י”ג‪ ,):‬שהאוכל זיתים קשה‬ ‫בהכרח עליון‪ ,‬רק שנאמר למעלה ביחס למקום מסוים‪ ,‬אבל אין זה בעצם‬ ‫לשכחה‪ ,‬עיין שם‪.‬‬ ‫דבר נעלה בפני עצמו‪ ,‬שאינו אלא רק ביחס לאותו מקום‪.‬‬ ‫והנה עיין מה שביארנו‪ ,114‬דאין זה אלא היכא שאכלו בלא שמן זית ‪ ,‬אבל כי‬ ‫אכן עליון‪ ,‬יש לומר שהוא דבר עצמי‪ ,‬שבעצם הוא עליון‪ ,‬ואינו רק למעלה‪,‬‬ ‫אכליה עם שמן זית‪ ,‬טובה היא‪ ,‬ועל זה נאמר ארץ זית שמן‪ ,‬עיין שם‪.‬‬ ‫ודו”ק‪.99‬‬ ‫ולפי זה מובן הא דקאמר שיהיו לך זיתים‪ ,‬ואף הרבה זיתים‪ ,‬ומכל מקום אין‬ ‫והנה החילוק בין היכא שאומר עליון‪ ,‬להיכא שאומר למעלה‪ ,‬נראה‪ ,‬דהיכא‬ ‫זה סימן ברכה‪ ,‬דמכיון שישל זיתך לא יניבו שמן‪ ,‬ובאופן זה שאין להם שמן‪,‬‬ ‫שמדבר על דברי תורה‪ ,‬שם כתוב עליון‪ ,110‬והיכא שמדבר על קיום המצוות‬ ‫אם כן כשיאכלם יגרום לו לשכח תלמודו‪ ,‬ואין לך קללה גדולה מזו‪ ,‬ודו”ק‪.‬‬ ‫‪ 88‬ולכאו’ אין זה משום דכת’ היום הזה‪ ,‬עי’ רש”י פר’ יתרו‪ ,‬ביום הזה‪ ,‬דהא עי’ פר’‬ ‫‪ 111‬עי’ כתובות (קי”א‪.):‬‬ ‫ואתחנן‪ ,‬דשם כת’ אשר אנכי מצוך היום‪ ,‬וגם שם פי’ רש”י בכל יום וכו’‪.‬‬ ‫‪ 112‬וזה גם מש”כ לעיל שאחר שמשה אמר להם לישראל את ה’ האמרת היום וכו’‬ ‫‪( 99‬ועי’ מה שפי’ בתפילת העמידה‪ ,‬שאומרים א’ל עליון‪ ,‬שפי’ א’ל היינו הנהגה‬ ‫וה’ האמירך היום וגו’‪ ,‬אמר להם שהתכלית הוא ולתתך עליון על כל הגוים‪ .‬ולתתך‬ ‫בעוה”ז (עי’ מהרש”א סנהדרין (ק”י‪ ,):‬ועי’ מש”כ בזה) עליון‪ ,‬פי’ בנוסף למה שהוא‬ ‫עליון על כל הגוים וגו’‪ ,‬ודו”ק‪.‬‬ ‫הא’ל הגדול הגיבור והנורא‪ ,‬גם צריך לדעת שהוא א’ל עליון בעצם‪ ,‬שזה מעל הכל‬ ‫‪ 113‬ובפשטות י”ל דזיתים היינו עצי זית‪ ,‬עי’ תוס’ עירובין (י”ח‪ ,):‬ועוד‪.‬‬ ‫וכו’‪ ,‬ודו”ק‪.‬‬ ‫‪ 114‬עי’ מש”כ בליקוטי נ”י פר’ עקב תשפ”ה‪.‬‬ ‫‪ 110‬עי’ בעה”ט אהא דכתי’ שמוע תשמע‪ ,‬בגימ’ לד’’ת ולדברי חכמים‪ ,‬ע”כ‪.‬‬