gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

שער המלך · Shar Hamelech — כי תבוא (2026-08-24)

מוציא לאור: שער המלך · Shar Hamelech

שבוע: כי תבוא (2026-08-24)

שער המלך · Shar Hamelech — כי תבוא (2026-08-24)

פתח את ה-PDF הורדה

‫משה אוהבו של מלך‬ ‫'והיה‪ ,‬אם שמוע תשמע בקול‬ ‫ה' א'להיך‪ ,‬לשמור לעשות את‬ ‫ראיתי בפירוש תורה תמימה‬ ‫כל מצוותיו אשר אנוכי מצווך‬ ‫(דברים כח הע' א‪-‬ב) שהסביר‬ ‫היום – ונתנך ה' א'להיך עליון‬ ‫ההבדל בין הקדוש ברוך הוא‬ ‫על כל גויי הארץ' (דברים כח‪ ,‬א)‪.‬‬ ‫למשה‪ ,‬ועניין המספרים‬ ‫שמונה ועשרים ושתיים‪:‬‬ ‫מידת הקדוש ברוך הוא‬ ‫'וביאור העניין‪ :‬שמפני שליבו‬ ‫ומידת משה‬ ‫של הקדוש ברוך הוא טוב על‬ ‫בבבא בתרא (פח‪' :):‬ואמר רבי‬ ‫ישראל‪ ,‬לכן קיצר בקללות‬ ‫לוי‪ :‬בוא וראה‪ ,‬שלא כמידת‬ ‫והאריך בברכות‪ .‬וכו'‪.‬‬ ‫הקדוש ברוך הוא – מידת בשר‬ ‫'ומה שנתאכזר משה כל כך‬ ‫ודם‪ :‬הקדוש ברוך הוא – ברך‬ ‫להרבות בקללות‪ ,‬צריך לומר‬ ‫ישראל בעשרים ושתיים‪,‬‬ ‫דהוא מקנאתו היתירה לה'‬ ‫וקיללן בשמונה‪ .‬ברכן בעשרים‬ ‫ולמצוותיו‪[ .‬עיין מה שכתבתי‬ ‫ושתיים – מ'אם בחוקותיי'‬ ‫לקמן פרשת ברכה [פרק] לג‬ ‫(ויקרא כו‪ ,‬ג)‪ ,‬עד 'קוממיות' (שם‪,‬‬ ‫[פסוק] כא‪ ,‬בפסוק 'צדקת ה'‬ ‫יג); וקיללן בשמונה – מ'ואם‬ ‫עשה' (הע' סט)]‪ .‬ואכזריות זו –‬ ‫בחוקותיי תמאסו' (שם‪ ,‬טו)‪ ,‬עד‬ ‫רחמנות הוא‪ :‬להעיד בישראל‬ ‫'ואת חוקותיי געלה נפשם'‬ ‫לעבודת ה' ושמירת המצוות‪,‬‬ ‫(שם‪ ,‬מג)‪ .‬ואילו משה רבינו –‬ ‫וינחלו טובה! ומה שקינא יותר‬ ‫ברכן בשמונה‪ ,‬וקללן בעשרים‬ ‫מהקדוש ברוך הוא עצמו –‬ ‫ושתיים‪ .‬ברכן בשמונה –‬ ‫פשוט הוא‪ :‬דאוהבו של מלך‪,‬‬ ‫מ'והיה אם שמוע תשמע'‪ ,‬ועד‬ ‫מקנא לכבוד המלך יותר‬ ‫'לעבדם' (דברים שם‪ ,‬יד); וקיללן‬ ‫מהמלך עצמו; כמו שאמרו‬ ‫בעשרים ושתיים – מ'והיה אם‬ ‫באגדותא'‪.‬‬ ‫לא תשמע' (שם‪ ,‬טו)‪ ,‬עד 'ואין‬ ‫הרי הסביר‪ ,‬דמשה הוסיף‬ ‫קונה' (שם‪ ,‬סח)‪.‬‬ ‫בקללות משום שהיה אוהבו של‬ ‫ופירש הרשב"ם (ב"ב שם)‪'' :‬בעשרים‬ ‫מלך‪ ,‬שקינא יותר לה'; ולכן קיצר‬ ‫ושתיים' – מ'אם בחוקותיי' עד 'קוממיות'‬ ‫בברכות‪ ,‬והאריך בקללות‪.‬‬ ‫– מאל"ף שב'אם'‪ ,‬עד תי"ו שב'קוממיות'‪ .‬והיינו‬ ‫עונש הרבים על חטא היחיד‬ ‫בעשרים ושתיים אותיות שבאל"ף בי"ת‪ ,‬לבד הכפולות‪ .‬ומוי"ו‬ ‫עד מ"ם – שמונה אותיות‪.‬‬ ‫גם המהרש"א (ח"א ב"ב שם) עמד על הקושי במאמר זה‪' :‬יש‬ ‫לדקדק בהאי עניינא‪ :‬למה אמר משה קללות דמשנה תורה‬ ‫''מ'והיה אם לא תשמע' עד 'ואין קונה'' – חשוב מוי"ו עד ה' –‬ ‫טפי מאותן שבתורת כהנים? דהא ודאי כולהו מפי הגבורה‬ ‫כל האלפ"א בית"א; דהיינו שתיים ועשרים אותיות'‪.‬‬ ‫נאמרו!‬ ‫יש להבין‪ :‬הרי משה מסר נפשו למען ישראל; הן ביקש‬ ‫'ועוד קשה‪ :‬מאי טעמא אמרן משה בלשון יחיד‪ ,‬והנהו דתורת‬ ‫מהקדוש ברוך הוא לכפר על חטא העגל‪' ,‬ואם אין – מחני נא‬ ‫כהנים נאמרו בלשון רבים; כמו שאמרו בסוף מסכת מגילה‬ ‫מספרך אשר כתבת' (שמות לב‪ ,‬לב)! אם כן‪ ,‬מדוע קיצר כאן‬ ‫(לא‪?):‬‬ ‫בברכות‪ ,‬והאריך בקללות?‬ ‫'ויש לומר בזה‪ :‬דאותן שבתורת כהנים נאמרו בלשון רבים‪,‬‬ ‫גם יקשה‪ :‬מדוע בפרשת כי תבוא‪ ,‬משה בירך וקילל בלשון‬ ‫שהם על חטא רבים; שעדיין במצות הר סיני לא נתחייבו‬ ‫יחיד; והקדוש ברוך הוא בפרשת בחוקותיי‪ ,‬בירך וקילל‬ ‫רבים על חטא יחיד – עד ערבות מואב‪ ,‬בשנת מ'‪ ,‬שהיה להם‬ ‫בלשון רבים?‬ ‫לעבור הירדן; ומטעם דאז הוי כערב‪ ,‬בשעת מתן מעות‪,‬‬ ‫ועוד‪ :‬מה עניין המספרים שמונה ועשרים ושניים‪ ,‬שבתורת‬ ‫שכבר התחילו בכבוש ארץ ישראל קצת‪ :‬ארץ סיחון ועוג;‬ ‫כהנים ובכי תבוא?‬ ‫ולכך נאמרו בלשון יחיד‪ :‬דאף על חטא יחיד נתחייבו רבים‪.‬‬ ‫וכן מפורש בזוהר (ז"ח כי תבוא צז‪ :):‬דקללות שבמשנה תורה‬ ‫ולא עוד‪ ,‬אלא קשה‪ :‬הרי כל הקללות והברכות שבתורה –‬ ‫נאמרו על בית שני‪ ,‬שהיו כיחידים; שלא עלו עשרת שבטים‪,‬‬ ‫משה אמרן מפי הגבורה; ומדוע לזה יאמר‪' :‬מפי הקדוש ברוך‬ ‫גם לא כל הלוויים‪ .‬ולפי שנאמרו בלשון יחיד – הוצרך משה‬ ‫הוא'‪ ,‬ולזה‪' :‬מפי משה'?‬ ‫א א"ה‪ .‬לא מצאתי‪.‬‬ ‫ועד ה"א‪ .‬ושוב מצאתי בויקרא רבה (פ' לה סי' א)‪' :‬חישבתי‬ ‫לאומרם‪ :‬דאם יאמרם הקדוש ברוך הוא בלשון יחיד – יאמרו‬ ‫דרכיי וגו'' (תהלים קיט‪ ,‬נט)‪ ,‬חישבתי ברכות – מא' ועד תי"ו;‬ ‫דעם משה לחוד דיבר‪ ,‬לכרות ברית; כיון דכבר הם עברו ברית‬ ‫חישבתי קללות – מוי"ו ועד ה"א‪ .‬ולא עוד‪ ,‬אלא שהן הפוכות;‬ ‫ראשון כשעשו את העגל‪ ,‬כמו שכתוב (שמות לב‪ ,‬י)‪ :‬ואכל(ה‬ ‫שאם זכיתם – הריני הופך לכם קללות לברכות‪ .‬אימתי?‬ ‫אות)ם וגו' ואעשה אותך לגוי גדול וגו''; כמו שכתוב במדרשות‬ ‫כשתשמרו תורתי כו''‪ .‬וקל להבין'‪.‬‬ ‫(תנחומא נצבים סי' ג)‪ .‬ועל כן הוצרך משה לאמרן להם‪ ,‬ודווקא‬ ‫בלשון יחיד‪ ,‬משום הערבות; כמו שכתבתי‪.‬‬ ‫מבואר מהמהרש"א‪ ,‬דעניין ח' וכ"ב הוא עניין אחד‪ ,‬שבתורת‬ ‫כהנים ובכי תבוא‪ .‬ומה שהקדוש ברוך הוא ברכם וקיללם‬ ‫'והשתא‪ ,‬הא ודאי בשניהם – בין בברכות ובין בקללות – יש‬ ‫בלשון רבים – מפני שעוד לא התחייבו ערבות על היחידים;‬ ‫בהן כל כ"ב אותיות‪ .‬אבל אמר‪ :‬שבא הרמז באותיות‬ ‫אבל משה קילל ובירך בלשון יחיד‪ ,‬לאחר שנכנסו בערבות‬ ‫שבתחילתן וסופן‪ ,‬שבאו בכיוון בברכות וקללות דתורת‬ ‫על היחיד; להורות על ערבותם כלפי היחידים‪.‬‬ ‫כהנים‪ ,‬היפך שבאו בברכות וקללות דמשנה תורה; לרמז על‬ ‫מידתן‪ :‬דמידת הקדוש ברוך הוא – מידה טובה מרובה על‬ ‫עונש על ערבות‬ ‫מדת פורענות‪ ,‬ולכך בברכות – מאל"ף ועד תי"ו‪ ,‬שהן כ"ב‬ ‫לפי זה‪ ,‬יש לומר דיותר קילי קללות דרבים‪ ,‬דחיובן הוא רק‬ ‫אותיות; לרמז‪ ,‬שברכן בכל מה שהפה יוכל לדבר בכ"ב‬ ‫משום ערבות על היחידין; ועל זה – אין נענשין כיחידין‪.‬‬ ‫אותיות‪ ,‬והברכות הנזכרים מאל"ף ד'אם בחוקותיי' עד תי"ו‬ ‫ד'קוממיות' – אינן אלא ברכות כלליות; אבל הפרטים לא‬ ‫וכן מצאתי בפירוש רבינו חיים פלטיאל (דברים ז‪ ,‬ד)‪'' :‬וחרה אף‬ ‫נזכרו‪ ,‬כי אי אפשר להזכיר בפרט מה שהפה יוכל לדבר‬ ‫ה' בכם‪ ,‬והשמידך מהר'‪ .‬תימה‪ :‬דרישא דקרא – מיירי לשון‬ ‫בברכות מכ"ב אותיות‪ .‬אבל הקללות – אינן אלא בח' אותיות‪:‬‬ ‫רבים; ובסוף – לשון יחיד!‬ ‫מוי"ו עד מ"ם; דודאי הפה יוכל לדבר כל הקללות שבח'‬ ‫'ונראה‪ ,‬דבעבודה זרה‪ ,‬משום דכל ישראל ערבים זה בזה –‬ ‫אותיות הללו‪ .‬אבל מידת בשר ודם – הוא היפך זה‪ :‬שמידתו‬ ‫מיהו עונש רבא לא מיענשו‪ ,‬רק העובר‪ .‬כפ"ר [כן פירש רבי]'‪.‬‬ ‫רעה‪ ,‬מרובה מטובה‪ .‬ולכך בקללות – כ"ב אותיות‪ :‬מוי"ו עד‬ ‫ה"א; כל מה שהפה יוכל לדבר בהן‪ ,‬אף שלא נזכרו בקרא;‬ ‫וידוי היחיד בלשון רבים‬ ‫שאי אפשר להזכיר כל מה שהפה יוכל לדבר בכ"ב אותיות‪,‬‬ ‫וראיתי בספר חסידים (סי' תרא)‪' :‬כתיב (דניאל ט‪ ,‬טו)‪' :‬חטאנו‬ ‫וכמו שכתוב בקללות דמשנה תורה (דברים כח‪ ,‬סא)‪' :‬גם כל חלי‬ ‫רשענו'‪ .‬כלל עצמו בכלל – לפי שכל ישראל ערבים זה לזה;‬ ‫וכל מכה אשר לא כתובה וגו''‪ ,‬דהיינו שאין הפה יוכל לדבר‪.‬‬ ‫שנאמר בעכן (יהושע כב‪ ,‬כ)‪' :‬והוא איש אחד‪ ,‬לא גווע בעוונו'‪.‬‬ ‫אבל הברכות – אינן אלא בח'‪ :‬מוי"ו עד מ"ם; דודאי שהפה‬ ‫לכך צריך בלשון רבים לבקש‪' :‬סלח לנו אבינו כי חטאנו'‪.‬‬ ‫יוכל לדבר כל הברכות שבח' אותיות הללוב‪.‬‬ ‫וכשאנו מתוודים‪ ,‬אנו אומרים‪' :‬על חטאים שאנו חייבים‬ ‫'ובא הרמז בקללות דתורת כהנים‪ ,‬באלו הח' אותיות‬ ‫עליהם סקילה שריפה הרג וחנק'‪ ,‬ואף על פי שידע האדם‬ ‫המבדילין בין הה' והנו"ן‪ ,‬שהם ב' אותיות מיחידיות‬ ‫שלא חטא בכך שיהא חייב; אף על פי כן צריך שיתוודה כך‪,‬‬ ‫ומעשיריות שאין להם זוג‪ ,‬כמו שכתוב במדרשות רש"ם [רבי‬ ‫לפי שכל ישראל ערבים זה לזה‪ .‬ועוד‪ :‬כדי שיודה החייב שלא‬ ‫שלמה מולכו] (ס' המפואר מבראשית ד"ה עתה אפרש) ובבחייג; והוא‬ ‫יתבייש להודות'‪.‬‬ ‫לרמז‪ :‬כי לא יבואו לקללות – רק חצי הזוגיים‪ ,‬דהיינו ו"ז ח"ט‪,‬‬ ‫לפי המבואר בדברי רבינו חיים פלטיאל שהעונש של רבים‬ ‫שהם זוגיי' לא"ב ג"ד; וכן חצי העשיריים‪ ,‬דהיינו י"כ ל"ם‪ ,‬שהם‬ ‫קיל משל יחיד‪ ,‬נראה לומר דאנו מתוודים על חטאי הרבים‪,‬‬ ‫זוגיים לס"ע פ"ץ‪ .‬אבל לברכות – יבואו כל הזוגות‪ ,‬וגם אותן‬ ‫לא רק מדין ערבות; אלא לכלול חטאינו בחטאי הרבים‪.‬‬ ‫שאין להם זוג‪ ,‬כגון אותיות ה"ן‪ .‬גם המאיות‪ ,‬שהם ק"ר ש"ת‪,‬‬ ‫וממילא‪ ,‬יקל גם לנו בעונשינוד‪.‬‬ ‫שגם להם אין זוג; דהיינו כ"ב אותיות‪ .‬ובהפך‪ ,‬בהנהו דמשנה‬ ‫תורה‪.‬‬ ‫מידת הקילקול בחטא‬ ‫'גם מה שבא הרמז בברכות דתורת כהנים האותיות כ"ב‬ ‫אמנם נראה לפרש אחרת‪ ,‬מדוע הקדוש ברוך הוא קילל‬ ‫כסדרן מאל"ף ועד תי"ו‪ ,‬ובקללות דמשנה תורה לא באו הכ"ב‬ ‫בשמונה ומשה קילל בעשרים ושתיים‪ :‬דמשה קילל בעשרים‬ ‫אותיות כסדרן‪[ ,‬אלא] מוי"ו עד ה"א‪ ,‬יש לפרש בו‪ :‬כי הברכות‬ ‫ושתיים‪ ,‬להדגיש את חומר הקילקול שיש באמת בחטא;‬ ‫אשר ממידת הקדוש ברוך הוא‪ ,‬יבואו כסדרן‪ ,‬ולתכלית‬ ‫אלא שהקדוש ברוך הוא מקל בחטא‪ ,‬משום מידת חסדו‪ .‬ולא‬ ‫אמיתי; כמו שבאו האותיות כ"ב כסדרן‪ ,‬מאל"ף ועד תי"ו‪,‬‬ ‫היתה כוונתו של משה להוסיף קללות‪ ,‬אלא להדגיש את‬ ‫שהוא תכלית וסוף אמיתי שלהם‪ .‬מה שאין כן הקללות‬ ‫חומרת החטא‪ ,‬וממילא את מידת חסדו של הקדוש ברוך‬ ‫ממדת בשר ודם‪ :‬אף שהן בכ"ב אותיות – לא יהיה להן סדר‬ ‫הוא; כמו שכתוב (שמות לד‪ ,‬ו)‪' :‬ורב חסד'‪.‬‬ ‫ותכלית אמיתי‪ ,‬כמו שאין סדר ותכלית לאותיות כ"ב מוי"ו‬ ‫השתאו לנוכח בכיותיו בעת שהיה מתוודה‪ ,‬למרות שברי כי לא‬ ‫ב נראה לרמוז דברי המהרש"א שכ"ב ברכות וכ"ב קללות הן כנגד כל‬ ‫חטא באחד מכל אלו!‬ ‫האותיות שהפה יכול לדבר; דלזה רמז הכתוב באומרו 'והיה‪ ,‬אם‬ ‫פעם‪ ,‬שאל לו איש ציבור מפורסם לפשר בכיו‪ ,‬מה לו ולחטאים? וזו‬ ‫שמוע תשמע בקול ה' א'להיך‪ ,‬לשמור לעשות את כל מצוותיו אשר‬ ‫שהשיב לו‪ :‬סבור אתה כי על שלי בלבד אני מתוודה? אני בוכה על‬ ‫אנוכי מצווך היום‪' :‬את'‪ ,‬מרמז על כל האותיות‪ ,‬מא' ועד תי"ו‪.‬‬ ‫עוונות הכלל; כי אנו – כל ישראל – ערבים זה לזה (סנהדרין כז‪!):‬‬ ‫ג א"ה‪ .‬הרבה הזכירו לרבינו בחיי בעניין זה‪ ,‬אך לא מצאתי מקומו‪.‬‬ ‫[א"ה‪ .‬ראה בחזון עובדיה (ימי"נ עמ' רנא)]‪.‬‬ ‫ד רבים שבאו להתפלל במחיצת מרן מר חמי זיע"א בימים הנוראים‪,‬‬ ‫'ראה כמה נמלצו מאמריהם בעניין המידה הזאת‪ :‬כי הנה שני‬ ‫זאת‪ ,‬לפי המבואר במדרש שוחר טוב (מזמור ל)‪' :‬זהו שאמר‬ ‫החכמים הראשונים [רבי יהודה ורבי נחמיה] אמרו‪ ,‬שהיא‬ ‫הכתוב (תהלים סב‪ ,‬יג)‪' :‬ולך ה' חסד‪ ,‬כי אתה תשלם לאיש‬ ‫עושה פירות להכריע על הזכות יותר משיעורו; ורבנן אמרי‬ ‫כמעשהו'‪ .‬רבי יהודה ורבי נחמיה אמרו‪ :‬מידת פורעניות‪,‬‬ ‫אף לבטל העוונות‪.‬‬ ‫עקרה ואינה עושה פירות; מידה טובה עושה פירות‪ ,‬שנאמר‬ ‫'אמנם השלושה האחרים ביארו עניינים נפלאים באופני‬ ‫(הושע י‪ ,‬יב)‪' :‬זירעו לכם לצדקה‪ ,‬קיצרו לפי חסד'‪.‬‬ ‫ההכרעה הזאת‪ .‬נמצא צדדים צחים ונעימים בהם יחשב‬ ‫'מה הקדוש ברוך הוא עושה? גובה מן האדם עוונותיו‪ ,‬וחוזר‬ ‫המשקל המעויין למוכרע‪ :‬כי הנה רבי אליעזר בא מטעם יוקר‬ ‫ונותן לו שכרוה‪.‬‬ ‫הדבר הנשקל‪ ,‬וחשיבותו‪ :‬כי הוא ידוע‪ ,‬כי הזהב והשוהם‬ ‫'רבנן אמרי‪ :‬אפילו עוונותיו אינו גובה ממנו בבת אחת; שנאמר‬ ‫וכיוצא‪ ,‬כשהוא מעויין במשקלו – מיד יחשב למוכרע‪ ,‬ולא‬ ‫(עזרא ט‪ ,‬יג)‪' :‬כי אתה א'להינו חשכת למטה מעוונינו‪ ,‬ונתת לנו‬ ‫יבוקש מהם הכרעת השקל‪ ,‬כמו שהוא בשאר הדברים‬ ‫פליטה כזאת'‪.‬‬ ‫הנשקלים‪ .‬וכבר הצריכו הקלבון בשקל הקודש (שקלים א‪ ,‬ו‪-‬ז);‬ ‫ומזה הטעם הוא מבואר‪ :‬כי כשיהיו הזכיות מעויינים עם‬ ‫'רבי אלעזר ורבי יוסי בר רבי חנינא; רבי אלעזר אומר‪ :‬כף‬ ‫העוונות – שהוא ראוי שכף של זכיות יחשב למוכרע‪ ,‬לפי‬ ‫מאזניים‪ ,‬מעויין הוא [מאוזן]‪ :‬כאן עוונות‪ ,‬כאן זכיות; מה‬ ‫יוקר הדבר הנשקל‪ .‬וכל שכן שהכוונות אשר לעומתם אינם‬ ‫הקדוש ברוך הוא עושה? מטה כלפי חסד; שנאמר‪' :‬ולך ה'‬ ‫כמוכרעים‪ ,‬לפי פחיתותם‪ .‬ולזה אמר 'כף מאזנים מעויין הוא‪,‬‬ ‫חסד'‪ .‬רבי יוסי בר רבי חנינא אמר‪ :‬מה הקדוש ברוך הוא‬ ‫מטה כלפי חסד'; לומר‪ :‬שהוא מהראוי‪ ,‬כי מצד חשיבות‬ ‫עושה? חוטף שטר חוב אחד מן העוונות – ומיד הכף‬ ‫הזכיות ופחיתות העוונות – כשיהיה המשקל מעויין‪ ,‬יהיה‬ ‫מכריעות; שנאמר (מיכה ז‪ ,‬יח)‪' :‬נושא עוון ועובר על פשע''‪.‬‬ ‫מטה כלפי חסד‪.‬‬ ‫הרי מבואר לדברי הכל‪ ,‬שמידת חסדו של הקדוש ברוך הוא‬ ‫'אמנם רבי יוסי בר חנינא בא מטעם השווי בהחלט‪ .‬וזה‪ ,‬כי‬ ‫היא גם כלפי העוון וקילקולו‪ ,‬שהוא מתנהג במידת 'רב חסד'‪.‬‬ ‫הדבר הנשקל בכלי – אם שהוא מעויין עם מה שנשקל בלא‬ ‫אינו מתנהג במידת פורענות כמידת מידה טובה העושה‬ ‫כלי – הנה כשתוציא משקל הכלי‪ ,‬יהיה שכנגדו מכריע כל‬ ‫פירות; ולמרות שהעוון עושה פירות – הקדוש ברוך הוא‬ ‫משקל הכלי ההוא ודאי‪ .‬והנה העוונות‪ ,‬בלי ספק יראה כאילו‬ ‫מתנהג עם החוטא במידת פורענות עקרה‪ ,‬שאינה עושה‬ ‫הם נשקלים בכלי כבד‪ ,‬והוא החומר הגופיי ששם בקרבו;‬ ‫פירותו‪.‬‬ ‫וכשתוציא ממשקלם קצת כוונות שאין ראוי לחשבם מצד‬ ‫ורב חסד‬ ‫הכרחיות חומרם ועוצם נטייתם אליו – הנה ישאר כף של‬ ‫זכיות מכריע מאוד‪ :‬כי הם נשקלים בלי כלי כבד‪ ,‬לפי‬ ‫אמנם בעקידת יצחק (שמות שער נד פרשת כי תשא)‪ ,‬ביאר דברי‬ ‫שנושאם ותחילתם היא הנפש השכלית‪ ,‬שאין לה שום‬ ‫המדרש שוחר טוב הנזכרים‪ ,‬דאיירי במי שעניינם שקול בכף‬ ‫כבדות‪ .‬והוא מה שאמר‪' :‬מה הקדוש ברוך הוא עושה? חוטף‬ ‫מאזניים שקול‪ .‬וזו לשונו‪' :‬מידה שביעית ראויה ונאותה‪,‬‬ ‫שטר אחת של עוונות‪ ,‬ומיד כף של זכיות מכרעת; שנאמר‪:‬‬ ‫לאותם שעניינם שקול; כלומר‪ :‬שחציין זכאין וחציין חייבין‬ ‫'ויט אליו חסד''‪ :‬כי החסד – מאליו הוא נוטה להכרעה הזאת‬ ‫(ר"ה יז‪ ,).‬כי הוא יתברך מטה כלפי חסד להכריען לכף זכות‪ ,‬כי‬ ‫בלי ספק‪ .‬והיא השקפה נכונה ועמוקה לזכות‪.‬‬ ‫מידת החסד מרובה‪ .‬ובמדרש שוחר טוב במזמור סבז‪' :‬ולך ה'‬ ‫חסד כי אתה וגו''‪ .‬רבי נהוראי ורבי נחמיה אמרי‪ :‬מידת‬ ‫'אמנם רבנן באו מצד חסד השוקל ודקות תחבולתו לסייע‬ ‫פורענות עקרה‪ ,‬ואינה עושה פירות; מידה טובה עושה‬ ‫לטובה‪ ,‬מבלי הרגשת המנגד‪ .‬כי כשראה שכף מאזניים הוא‬ ‫פירות‪ ,‬שנאמר‪' :‬זירעו לכם לצדקה'‪ .‬מה הקדוש ברוך הוא‬ ‫מעויין – הוא מסייע כדרך התגרים הבקיאים בזה‪ ,‬שעושים‬ ‫עושה? גובה מהאדם עוונותיו‪ ,‬ונותן לו שכרו‪ .‬ורבנן אמרי‪:‬‬ ‫זה בנקל ובתחבולה מועטת‪ .‬וזה אומרם 'מסייע לכף עוונות‬ ‫אפילו עוונותיו אינו גובה ממנו בבת אחת; שנאמר‪' :‬כי אתה‬ ‫ומעליהו'‪ .‬ומאמר 'נושא עוון ועובר על פשע'‪ ,‬הוא מליצה‬ ‫א'להינו חשכת למטה מעוונינו'‪ .‬רבי אליעזר ורבי יוסי בר‬ ‫נפלאה בזה‪ :‬כי במה שנושא כף העוון על דרך הסיוע – היו‬ ‫חנינא אמרי‪ :‬כף מאזנים מעויין הוא‪ :‬כאן עוונות‪ ,‬וכאן זכיות;‬ ‫הזכיות מכריעות‪ ,‬והפשעים כולם בטלים‪.‬‬ ‫ומה הקדוש ברוך הוא עושה? מטה כלפי חסד‪ .‬רבי יוסי בר‬ ‫'וכל זה הם עניינים נפלאים במידה זו‪ ,‬לאשר הם מוכרעים‬ ‫חנינא אומר‪ :‬מה הקדוש ברוך הוא עושה? חוטף שטר אחת‬ ‫במעשיהם‪ .‬כי לאשר כבדי עוון לא יועילו למו אלו האופנים‪,‬‬ ‫מעוונות שהם בכף‪ ,‬ומיד הזכיות מכריעות; שנאמר (בראשית‬ ‫רק מידות אחרות כמו שיבוא; אמנם במידה הזאת נתחסד עם‬ ‫לט‪ ,‬כא)‪' :‬ויט אליו חסד'‪ .‬ורבנן אמריח‪ :‬מסייע לכף עוונות‬ ‫ישראל‪ ,‬להכריע לכף זכות‪ ,‬לספק צרכיהם במדבר‪ ,‬ולהצילם‬ ‫ומעליהו‪ ,‬ומיד הזכיות מכריעות; וכן הוא אומר‪' :‬נושא עוון‬ ‫מכל התלאות‪ ,‬עם היותם מכעיסים לפניו; וכמו שאמר הנביא‬ ‫ועובר על פשע''‪.‬‬ ‫להתאושש מהמכה שניחתה עליה – כבר קיבלה עוד הוראת‬ ‫ה במזמור סב הלשון כך‪' :‬יש לך אדם‪ ,‬שיש בו עשר מצוות ועשר‬ ‫תשלום על פיגור בתשלום הקנס‪ ,‬שהגיע לעת עתה עד לסך ‪450‬‬ ‫עבירות; אם כן‪ ,‬יצאו אלו באלו‪ .‬אבל הקדוש ברוך הוא אינו עושה‬ ‫אלף שקלים‪ .‬טלפון זה המחיש לי מהו חסד ה' ב'מידת פורענות‬ ‫כן; אלא‪ :‬בתחילה‪ ,‬גובה ממנו עוונותיו‪ ,‬ואחר כן נותן לו שכרו של‬ ‫עקרה שאינה עושה פירות' של ריביות פיגורים!‬ ‫מצוות'‪.‬‬ ‫ז א"ה‪ .‬הלשון המצוטטת בדבריו יותר ממזמור ל היא‪ ,‬ובמזמור סב‬ ‫ו לפני השיחה התקשרה אליי אישה בוכייה לבקש עזרה‪ ,‬לדבר‬ ‫בנוסח אחר‪.‬‬ ‫עליה בשלטון אודות קנס שקנסוה משרד העבודה על אי סדרים‬ ‫ח א"ה‪ .‬דעה זו ליתא במדרש לפנינו‪.‬‬ ‫בזכויות הפועלים שעבדו אצלה‪ .‬ולא עוד‪ ,‬אלא לפני שהספיקה‬ ‫'והוא מאמר התנא באומרו‪' :‬אתה עתיד ליתן דין וחשבון'‪ :‬כי‬ ‫עליהם (ישעיה סג‪ ,‬ז)‪' :‬חסדי ה' אזכיר וגו'‪ ,‬ורב טוב לבית ישראל‬ ‫תחילה הוא נותן ה'דין'‪ ,‬ואחר כך נותן 'החשבון'‪ .‬וזהו 'ספר‬ ‫אשר גמלם וגו'''‪.‬‬ ‫אתה למען תצדק'‪ ,‬שהוא זמן שאומרים לך 'ספר אתה כו'''‪.‬‬ ‫הנה מבואר‪ ,‬שפירש דברי המדרש בעניין מי שעוונותיו‬ ‫וכן הביא הבני יששכר (מאמרי חודש אלול מאמר ב‪ ,‬ברית כרותה)‪:‬‬ ‫וזכויותיו שווין‪ .‬אולם כאמור‪ ,‬נראה דאין הכרח לפרש דברי‬ ‫'ותמצא בדברי הגדולים הראשונים‪ ,‬דיקדקו בדברי המשנה‪:‬‬ ‫המדרש במי שעוונותיו וזכויותיו שקולים; אלא אף במי‬ ‫'הסתכל בג' דברים וכו' ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון‬ ‫שעוונותיו מרובין‪ :‬מכל מקום לא מעניש לפי הקילקול‬ ‫וכו''; דיקדקו מהו 'דין וחשבון'? הלוא האדם אינו נותן את‬ ‫האמיתי‪ ,‬אלא במידת פורענות עקרה‪.‬‬ ‫הדין‪ ,‬רק חשבון‪.‬‬ ‫מידת פורענות עקרה ואינה עושה פירות‬ ‫'ופירשו‪ :‬ששואלין להאדם הנידון בעצמו בשעת הדין של‬ ‫מעלה לעולם הבא‪ :‬אם יעשה האדם כך וכך‪ ,‬מה דינו? והוא‬ ‫לפי זה‪ ,‬נראה לומר שאמנם הקדוש ברוך הוא קבע את‬ ‫פוסק הדין וההלכה על פי התורה שלמד; ואחר כך נותן‬ ‫העונש על העבירות; אבל לאמיתו של דבר‪ ,‬הקילקול גדול‬ ‫חשבון על כל מעשיו‪ .‬ממילא האדם נותן ה'דין' ו'החשבון'‪ :‬כי‬ ‫יותר מהעונש‪ .‬דבר זה משה הבחין בעין רוחו‪ :‬את הקילקול‬ ‫פסק הדין וההלכה תלוי במקבלי התורה; לנו ניתנה התורה‬ ‫הגדול שיש בכל עבירה‪ ,‬עד כמה יורד הפגם לשיתין‪ ,‬שפוגם‬ ‫במתנה'‪.‬‬ ‫בבריאה כולה‪ .‬לכן הירבה בקללות לפי הקילקול האמיתי; כי‬ ‫באמת‪ ,‬אם לדון על פי הקילקול שקילקל – היה מן הדין‬ ‫ולפי המתבאר‪ ,‬יש לומר ביאור חדש‪ :‬דאכן תחילה נעשה‬ ‫להעניש בכל חומרת הקילקול; אלא שהקדוש ברוך הוא‬ ‫הדין; אך אחר כך‪ ,‬מראים לו את הקילקול הנורא‪ ,‬שגם העונש‬ ‫ברחמיו וברוב חסדיו הינו 'רב חסד'‪ ,‬שאינו מעניש לפי כל‬ ‫בדינו אינו מכפר על הקילקול‪ ,‬וזה ממידת חסדו של הקדוש‬ ‫הקילקול שנגרם‪ .‬וכמאמר רבי נהוראי ורבי נחמיה במדרש‬ ‫ברוך הוא גם על החוטא‪ ,‬כאמור‪' :‬נושא עוון'‪.‬‬ ‫הנזכר‪ ,‬שמידת פורענות עקרה‪ ,‬ואינה עושה פירות‪ .‬והיינו‬ ‫קריאת פרשת קללות לפני עצרת ולפני ראש השנה‬ ‫'נושא עוון ועובר על פשע'‪.‬‬ ‫והנה במגילה (לא‪ ):‬איתא‪' :‬בתעניות ברכות וקללות‪ ,‬ואין‬ ‫דין וחשבון‬ ‫מפסיקין [לקורא בתורה] בקללות‪ .‬מנא הני מילי? אמר רב‬ ‫מעתה‪ ,‬נראה לפרש מאמר התנא באבות (ג‪ ,‬א)‪' :‬עקביא בן‬ ‫חייא בר גמדא אמר רבי אסי‪ :‬דאמר קרא (משלי ג‪ ,‬יא)‪' :‬מוסר ה'‬ ‫מהללאל אומר‪ :‬הסתכל בשלושה דברים‪ ,‬ואי אתה בא לידי‬ ‫בני אל תמאס'‪ .‬ריש לקיש אמר‪ :‬לפי שאין אומרים ברכה על‬ ‫עבירה‪ .‬דע‪ :‬מאין באת; ולאן אתה הולך; ולפני מי אתה עתיד‬ ‫הפורענות‪.‬‬ ‫ליתן דין וחשבון'‪.‬‬ ‫'אלא היכי עביד? תנא‪ :‬כשהוא מתחיל – מתחיל בפסוק‬ ‫וידועים דברי הגר"א מווילנא בספרו שנות אליהו (סוף זרעים‬ ‫שלפניהם; וכשהוא מסיים – מסיים בפסוק שלאחריהן‪ .‬אמר‬ ‫אביי‪ :‬לא שנו אלא בקללות שבתורת כהנים; אבל קללות‬ ‫בליקוטים) שביאר הכפל 'דין וחשבון'‪ :‬שכשעובר עבירה –‬ ‫שבמשנה תורה – פוסק‪ .‬מאי טעמא? הללו – בלשון רבים‬ ‫מלבד החטא בעצמו‪ ,‬עוד הוא חוטא ופוגם בזמן שנעשתה בו‬ ‫אמורות‪ ,‬ומשה מפי הגבורה אמרן; והללו – בלשון יחיד‬ ‫העבירה; שבזמן הזה – היה יכול והיה מחוייב לעבוד את ה'‬ ‫אמורות‪ ,‬ומשה מפי עצמו אמרן‪.‬‬ ‫יתברך‪ ,‬ולהשתמש בו לדבר מצוה‪ .‬וכשהוא נידון – הוא נותן‬ ‫'דין' על העבירה‪' ,‬וחשבון' על פגם הזמן‪ ,‬שהיה יכול לעשות‬ ‫'לוי בר בוטי הווה קרי‪ ,‬וקא מגמגם קמיה דרב הונא בארורי‪.‬‬ ‫בו מצוהט‪.‬‬ ‫אמר לו‪ :‬אכנפשך ['אם רצונך לפסוק – פסוק‪ ,‬הואיל ואתה קץ‬ ‫בקריאתן' (רש"י)]; לא שנו אלא קללות שבתורת כהנים; אבל‬ ‫ובספר פנים יפות (ויקרא כג‪ ,‬מ) פירש‪' :‬דהיינו‪' :‬דין' – על עצמו;‬ ‫שבמשנה תורה – פוסק‪.‬‬ ‫'וחשבון' – על ערבות'‪.‬‬ ‫'תניא‪ ,‬רבי שמעון בן אלעזר אומר‪ :‬עזרא תיקן להן לישראל‬ ‫וממורי ורבי הגאון החסיד רבי רפאל ברוך טולידאנו זצ"ל‬ ‫שיהו קורין קללות שבתורת כהנים קודם עצרת‪ ,‬ושבמשנה‬ ‫שמעתי לפרש‪ ,‬על פי מה שנתן הנביא משל לדוד על חטאו‪,‬‬ ‫תורה קודם ראש השנה‪ .‬מאי טעמא? אמר אביי ואיתימא ריש‬ ‫מגזלת כבשת הרש (ש"ב פי"ב)‪ ,‬ודוד הוא שחרץ את דינו‬ ‫לקיש‪ :‬כדי שתכלה השנה וקללותיה‪ .‬בשלמא שבמשנה‬ ‫בעצמו‪ .‬והיינו שנותן האדם דין וחשבון‪ ,‬כי גם הוא חורץ את‬ ‫תורה – איכא כדי שתכלה שנה וקללותיה; אלא שבתורת‬ ‫דינו בעצמו‪.‬‬ ‫כהנים – אטו עצרת ראש השנה היא? אין‪ ,‬עצרת נמי ראש‬ ‫וכיוצא בזה ביאר האלשיך (ויקרא א‪ ,‬ו)‪' :‬והוא זמן שאומר לך‬ ‫השנה היא; דתנן (ר"ה א‪ ,‬ב)‪ :‬ובעצרת על פירות האילן'‪.‬‬ ‫'ספר אתה למען תצדק' (ישעיה מג‪ ,‬כו)‪ .‬והוא‪ ,‬כי כן הוא‪:‬‬ ‫וכתב הרא"ש (מגילה פ"ד ס"ס י)‪' :‬שאלו לרבינו ניסים‪ :‬למה‬ ‫שמלמדים אותו כל התורה ומשפטים ומזכירים לו מעשיו‪,‬‬ ‫מחלקים 'אתם ניצבים' ופרשת 'וילך' – שהן קטנות – כשיש‬ ‫ושואלים לו‪ :‬העושה כך וכך‪ ,‬מה משפטו? ונותן את הדין;‬ ‫ב' שבתות בין ראש השנה לחג‪ ,‬וקורין פרשת ניצבים קודם‬ ‫ואחר כך אומרים לו‪ :‬הלוא אתה הוא אשר עשית! ונפשו‬ ‫ראש השנה‪ ,‬ופרשת וילך אחר ראש השנה; ולא חילקו 'ראשי‬ ‫מספרת כל מעשיו הרעים אשר עשה‪.‬‬ ‫ט א"ה‪ .‬ראה בזה בספר מעשה בית דין (מאמר 'דין וחשבון' לפרשת אמור)‪.‬‬ ‫ופירש רש"י‪' :‬שישראל עושים עצמן רשים בראש השנה‬ ‫המטות' ו'מסעי'‪ ,‬שהן גדולות? והשיב‪ :‬לפי שיש ב'אתם‬ ‫לדבר תחנונים ותפילה; כעניין שנאמר (משלי יח‪ ,‬כג)‪' :‬תחנונים‬ ‫ניצבים' קללות שקילל משה את ישראל‪ ,‬ורוצים לסיימם‬ ‫ידבר רש''‪.‬‬ ‫קודם ראש השנה‪.‬‬ ‫והיינו דלמד מדכתיב 'עיני ה' א'להיך בה מרשית שנה ועד‬ ‫'ולא נהירא‪ :‬חדא‪ :‬דפרשת 'אתם ניצבים' אינה בכלל הקללות‬ ‫אחרית השנה'‪' ,‬מרשית' חסר א [ולא ראשית]; ללמדנו את‬ ‫שקילל משה את ישראל; כדמוכח בפרק המוכר את הספינה‬ ‫הסגולה הגדולה שיש בהרגשת 'רשות' ואין אונים בערב‬ ‫(ב"ב הנ"ל)‪' :‬אמר רבי לוי‪ :‬בא וראה שלא כמידת הקדוש ברוך‬ ‫ראש השנה‪ .‬למרות ש'עיני ה' א'להיך בה' לדון – גילה את‬ ‫הוא‪ ,‬מידת בשר ודם‪ :‬הקדוש ברוך הוא – בירך את ישראל‬ ‫הסגולה ב'רשית'‪ ,‬לזכות לשנה טובה‪.‬‬ ‫בכ"ב אותיות‪ ,‬וקיללן בח'; ומשה רבינו – ברכן בח' וקיללן בכ"ב‬ ‫לפי זה‪ ,‬מה שמשה קיללן בכ"ב קללות – הוא לבטא את‬ ‫אותיות‪ ,‬מ'ואם לא תשמעו' עד 'ואין קונה'; ולא קאמר 'עד‬ ‫חומרת העוון וקילקולו‪ ,‬ובזה עשה חסד עם החוטאים‪:‬‬ ‫'הנסתרות' (דברים כט‪ ,‬כח) שב'אתם ניצבים''! אלא‪ :‬אותן‬ ‫שבסגולת הכרת החוטא בחטאו‪ ,‬ועומדו רש מתוך הכרה זו –‬ ‫שב'אתם ניצבים' – אינם קללות; אלא שהעביר בני ישראל‬ ‫יזכה במחילהי‪.‬‬ ‫בברית‪.‬‬ ‫תכלה שנה וקללותיה תחל שנה וברכותיה‬ ‫'ועוד‪ :‬גם בהאזינו יש קללות (שם לב‪ ,‬כד)‪' :‬מזי רעב ולחומי‬ ‫רשף'! אלא‪ ,‬היינו טעמא‪ :‬לפי שרוצים להפסיק בפרשה אחת‬ ‫מעתה נראה‪ ,‬שלכן עזרא ראה לתקן בכח תקנה‪ ,‬לקרוא‬ ‫בין קללות לראש השנה‪ .‬וכן קורין פרשת 'במדבר סיני'‪ ,‬בין‬ ‫קריאת קללות משה לפני ראש השנה‪ :‬כי הן מסמלות יותר‬ ‫קללות שבתורת כהנים ובין עצרת'‪.‬‬ ‫את חומרת הקילקול הנורא בעבירות‪ ,‬ובזה גופא סיגל לנו את‬ ‫זכות הקיום‪ .‬כי בהכרת הקילקול – שם נמצאת הסגולה‬ ‫וצריך להבין‪ :‬מה כל כך חשוב לעזרא הסופר לתקן תקנה כזו‪,‬‬ ‫לסיים הקללות ולפתוח בשנה טובה‪ .‬דווקא במה שאנו‬ ‫לסיים בקללות לפני עצרת ולפני ראש השנה? האם הסיום‬ ‫מרגישים דלים ורשים בקילקול שקילקלנו – היא גופא‬ ‫בתורה בפרשת הקללות‪ ,‬יש בו איזו סגולה לסיים את‬ ‫'רשית' המבטיחה ראשית השנה עד אחרית שנה‪ ,‬שעל ידה‬ ‫הקללות? לכאורה זה משהו סימלי בלבד‪ ,‬לומר שבקריאת‬ ‫נזכה ב'תכלה שנה וקיללותיה תחל שנה וברכותיה'‪.‬‬ ‫הקללות מסתיימים הקללות‪ .‬כי ודאי ללא תיקון החטא – לא‬ ‫תועיל הקריאה‪.‬‬ ‫והיינו לא בעצם הקריאה גרידא; אלא בתוצאה מהקריאה‪:‬‬ ‫בהסקת המסקנות עד כמה קילקלנו בחטא לפני הקדוש‬ ‫גם לפי הרא"ש‪ ,‬שמפסיקין בפרשה אחרת בין הקללות‬ ‫ברוך הוא‪ .‬כי בזה נשיג 'תכלה שנה וקללותיה‪ ,‬תחל שנה‬ ‫לעצרת ולראש השנה – מאי אהני בזה אם האדם לא תיקן‬ ‫וברכותיה'‪.‬‬ ‫דרכיו?‬ ‫עצרת וראש השנה‬ ‫בשורה משמחת‬ ‫הנראה‪ ,‬שתקנת קריאת הקללות שבתורת כהנים לפני עצרת‬ ‫לקראת רדת הספר הנפלא ממורנו ורבנו שליט"א‬ ‫שהוא יום מתן תורה‪ ,‬באה ללמדנו‪ :‬שעל ידי התורה – נוכל‬ ‫'מעשה בית ודין'‬ ‫לתקן הקילקול ולזכות לברכות‪ .‬ותקנת קריאת הקללות לפני‬ ‫לדפוס‪ ,‬בימים אלו ממש‬ ‫ראש השנה‪ ,‬ודווקא בקללות הרבות שאמר משה‪ ,‬באה‬ ‫ובו תובנות משולחן בית הדין לנישואין מוצלחים ולחינוך‬ ‫לעורר אותנו על הקילקול הנורא שבחטא; ועם כל זה – 'רב‬ ‫הילדים בראי הפרשה‪ ,‬כפי שנתפרסמו תחילה במסגרת‬ ‫חסד הוא'‪ :‬שלא נתייאש לשוב בתשובה!‬ ‫גליונותינו‬ ‫ועוד‪ :‬דהיא גופא‪ :‬בהכרת החוטא את חטאו וקילקולו – היא‬ ‫ניתנת הזדמנות חד פעמית להשתתף בזכויות ההוצאה לאור‪,‬‬ ‫גופא סגולה לצאת זכאי בדין‪ .‬ולפי המבואר בראש השנה‬ ‫בהנצחת שמות לרפואה ולעילוי נשמה‪ ,‬ולהתברך בהקמת דברי‬ ‫התורה הזאת‪.‬‬ ‫(טז‪' :):‬אמר רב יצחק‪ :‬כל שנה שרשה מתחילתה – מתעשרת‬ ‫בסופה; שנאמר (דברים יא‪ ,‬יב)‪' :‬מרשית השנה'‪' ,‬מרשית' כתיב;‬ ‫לפרטים‪ ,‬ניתן לפנות לכתובת המייל של המכון‪ ,‬הנקובה מטה‬ ‫'ועד אחרית' – סופה שיש לה אחרית'‪.‬‬ ‫סמך עליי להיות שלוחו לתפילה‪.‬‬ ‫י וביארנו (מאמר 'הניצבים שבויתייצבו' לפרשת ניצבים) שזה טעם הפתיחה‬ ‫הרגשתי קשה מנשוא‪ :‬לא רק את ראש השנה שלי איבדתי; אלא‬ ‫בפיוט 'אחות קטנה'‪ :‬להרגיש קטנות ואימה לפני הקדוש ברוך הוא‪,‬‬ ‫גם את ראש השנה של כל הציבור הקדוש שסמך עליי!‬ ‫כדי לקיים 'רשה בתחילתה'‪.‬‬ ‫ה' יתברך בחסדו‪ ,‬החזיר לי את הקול למחרת בתפילת שחרית‪ .‬כי‬ ‫כבר סיפרתי (מאמר 'יום תרועה – יום יבבה' לראש השנה) את הנס שנעשה‬ ‫אז‪ ,‬הרגשתי שזה גם מחסדו יתברך‪ :‬להתחיל את ראש השנה‬ ‫לי בשנת פטירתו של מרן מר חמי זיע"א‪ ,‬שקולי ניחר מחמת‬ ‫בהרגשת רשות ונחלשות‪ ,‬שבה טמון גם סגולת הקיום‪ ,‬שהיא‬ ‫ההספדים והבכיות עד שלא יכולתי לפתוח את התפילה ב'אחות‬ ‫'מרשית השנה עד אחרית שנה'‪.‬‬ ‫קטנה'‪ ,‬בעוד ציבור גדול בקהילת קודש 'נחלת יוסף' בגבעת שאול‬ ‫מקץ שלוש שנים לגיליונותינו‪ ,‬הננו מתעתדים ברצות ה' יתברך ‪ ,‬לכנס את שיחות מו"ר שליט"א היוצאות לאור במסגרת זו‪ ,‬לכרכן בבת‬ ‫אחת‪ ,‬ולהוציאן לאור עולם בספר; ו כמו כן‪ ,‬גם את מאמריו בענייני משפחה וחינוך ילדים 'מעשה‪ ,‬בית ודין'‪ ,‬תורה מפוארה בכלי מפואר‪.‬‬ ‫לתרומות‪ ,‬הנצחות וכדומה‪ ,‬להצטרפות לתפוצת המייל‪ ,‬ולכל ענייני הגיליון‪ ,‬ניתן לפנות לכתובת ‪colelyabiaomer@gmail.com‬‬