שער המלך · Shar Hamelech — כי תבוא (2026-08-24)

משה אוהבו של מלך 'והיה ,אם שמוע תשמע בקול
ה' א'להיך ,לשמור לעשות את
ראיתי בפירוש תורה תמימה
כל מצוותיו אשר אנוכי מצווך
(דברים כח הע' א-ב) שהסביר
היום – ונתנך ה' א'להיך עליון
ההבדל בין הקדוש ברוך הוא
על כל גויי הארץ' (דברים כח ,א).
למשה ,ועניין המספרים
שמונה ועשרים ושתיים: מידת הקדוש ברוך הוא
'וביאור העניין :שמפני שליבו ומידת משה
של הקדוש ברוך הוא טוב על
בבבא בתרא (פח' :):ואמר רבי
ישראל ,לכן קיצר בקללות
לוי :בוא וראה ,שלא כמידת
והאריך בברכות .וכו'.
הקדוש ברוך הוא – מידת בשר
'ומה שנתאכזר משה כל כך ודם :הקדוש ברוך הוא – ברך
להרבות בקללות ,צריך לומר ישראל בעשרים ושתיים,
דהוא מקנאתו היתירה לה' וקיללן בשמונה .ברכן בעשרים
ולמצוותיו[ .עיין מה שכתבתי ושתיים – מ'אם בחוקותיי'
לקמן פרשת ברכה [פרק] לג (ויקרא כו ,ג) ,עד 'קוממיות' (שם,
[פסוק] כא ,בפסוק 'צדקת ה' יג); וקיללן בשמונה – מ'ואם
עשה' (הע' סט)] .ואכזריות זו – בחוקותיי תמאסו' (שם ,טו) ,עד
רחמנות הוא :להעיד בישראל 'ואת חוקותיי געלה נפשם'
לעבודת ה' ושמירת המצוות, (שם ,מג) .ואילו משה רבינו –
וינחלו טובה! ומה שקינא יותר ברכן בשמונה ,וקללן בעשרים
מהקדוש ברוך הוא עצמו – ושתיים .ברכן בשמונה –
פשוט הוא :דאוהבו של מלך, מ'והיה אם שמוע תשמע' ,ועד
מקנא לכבוד המלך יותר 'לעבדם' (דברים שם ,יד); וקיללן
מהמלך עצמו; כמו שאמרו בעשרים ושתיים – מ'והיה אם
באגדותא'. לא תשמע' (שם ,טו) ,עד 'ואין
הרי הסביר ,דמשה הוסיף קונה' (שם ,סח).
בקללות משום שהיה אוהבו של ופירש הרשב"ם (ב"ב שם)'' :בעשרים
מלך ,שקינא יותר לה'; ולכן קיצר ושתיים' – מ'אם בחוקותיי' עד 'קוממיות'
בברכות ,והאריך בקללות. – מאל"ף שב'אם' ,עד תי"ו שב'קוממיות' .והיינו
עונש הרבים על חטא היחיד בעשרים ושתיים אותיות שבאל"ף בי"ת ,לבד הכפולות .ומוי"ו
עד מ"ם – שמונה אותיות.
גם המהרש"א (ח"א ב"ב שם) עמד על הקושי במאמר זה' :יש
לדקדק בהאי עניינא :למה אמר משה קללות דמשנה תורה ''מ'והיה אם לא תשמע' עד 'ואין קונה'' – חשוב מוי"ו עד ה' –
טפי מאותן שבתורת כהנים? דהא ודאי כולהו מפי הגבורה כל האלפ"א בית"א; דהיינו שתיים ועשרים אותיות'.
נאמרו!
יש להבין :הרי משה מסר נפשו למען ישראל; הן ביקש
'ועוד קשה :מאי טעמא אמרן משה בלשון יחיד ,והנהו דתורת מהקדוש ברוך הוא לכפר על חטא העגל' ,ואם אין – מחני נא
כהנים נאמרו בלשון רבים; כמו שאמרו בסוף מסכת מגילה מספרך אשר כתבת' (שמות לב ,לב)! אם כן ,מדוע קיצר כאן
(לא?): בברכות ,והאריך בקללות?
'ויש לומר בזה :דאותן שבתורת כהנים נאמרו בלשון רבים, גם יקשה :מדוע בפרשת כי תבוא ,משה בירך וקילל בלשון
שהם על חטא רבים; שעדיין במצות הר סיני לא נתחייבו יחיד; והקדוש ברוך הוא בפרשת בחוקותיי ,בירך וקילל
רבים על חטא יחיד – עד ערבות מואב ,בשנת מ' ,שהיה להם בלשון רבים?
לעבור הירדן; ומטעם דאז הוי כערב ,בשעת מתן מעות,
ועוד :מה עניין המספרים שמונה ועשרים ושניים ,שבתורת
שכבר התחילו בכבוש ארץ ישראל קצת :ארץ סיחון ועוג;
כהנים ובכי תבוא?
ולכך נאמרו בלשון יחיד :דאף על חטא יחיד נתחייבו רבים.
וכן מפורש בזוהר (ז"ח כי תבוא צז :):דקללות שבמשנה תורה ולא עוד ,אלא קשה :הרי כל הקללות והברכות שבתורה –
נאמרו על בית שני ,שהיו כיחידים; שלא עלו עשרת שבטים, משה אמרן מפי הגבורה; ומדוע לזה יאמר' :מפי הקדוש ברוך
גם לא כל הלוויים .ולפי שנאמרו בלשון יחיד – הוצרך משה הוא' ,ולזה' :מפי משה'?
א א"ה .לא מצאתי.
ועד ה"א .ושוב מצאתי בויקרא רבה (פ' לה סי' א)' :חישבתי לאומרם :דאם יאמרם הקדוש ברוך הוא בלשון יחיד – יאמרו
דרכיי וגו'' (תהלים קיט ,נט) ,חישבתי ברכות – מא' ועד תי"ו; דעם משה לחוד דיבר ,לכרות ברית; כיון דכבר הם עברו ברית
חישבתי קללות – מוי"ו ועד ה"א .ולא עוד ,אלא שהן הפוכות; ראשון כשעשו את העגל ,כמו שכתוב (שמות לב ,י) :ואכל(ה
שאם זכיתם – הריני הופך לכם קללות לברכות .אימתי? אות)ם וגו' ואעשה אותך לגוי גדול וגו''; כמו שכתוב במדרשות
כשתשמרו תורתי כו'' .וקל להבין'. (תנחומא נצבים סי' ג) .ועל כן הוצרך משה לאמרן להם ,ודווקא
בלשון יחיד ,משום הערבות; כמו שכתבתי.
מבואר מהמהרש"א ,דעניין ח' וכ"ב הוא עניין אחד ,שבתורת
כהנים ובכי תבוא .ומה שהקדוש ברוך הוא ברכם וקיללם 'והשתא ,הא ודאי בשניהם – בין בברכות ובין בקללות – יש
בלשון רבים – מפני שעוד לא התחייבו ערבות על היחידים; בהן כל כ"ב אותיות .אבל אמר :שבא הרמז באותיות
אבל משה קילל ובירך בלשון יחיד ,לאחר שנכנסו בערבות שבתחילתן וסופן ,שבאו בכיוון בברכות וקללות דתורת
על היחיד; להורות על ערבותם כלפי היחידים. כהנים ,היפך שבאו בברכות וקללות דמשנה תורה; לרמז על
מידתן :דמידת הקדוש ברוך הוא – מידה טובה מרובה על
עונש על ערבות
מדת פורענות ,ולכך בברכות – מאל"ף ועד תי"ו ,שהן כ"ב
לפי זה ,יש לומר דיותר קילי קללות דרבים ,דחיובן הוא רק אותיות; לרמז ,שברכן בכל מה שהפה יוכל לדבר בכ"ב
משום ערבות על היחידין; ועל זה – אין נענשין כיחידין. אותיות ,והברכות הנזכרים מאל"ף ד'אם בחוקותיי' עד תי"ו
ד'קוממיות' – אינן אלא ברכות כלליות; אבל הפרטים לא
וכן מצאתי בפירוש רבינו חיים פלטיאל (דברים ז ,ד)'' :וחרה אף נזכרו ,כי אי אפשר להזכיר בפרט מה שהפה יוכל לדבר
ה' בכם ,והשמידך מהר' .תימה :דרישא דקרא – מיירי לשון בברכות מכ"ב אותיות .אבל הקללות – אינן אלא בח' אותיות:
רבים; ובסוף – לשון יחיד! מוי"ו עד מ"ם; דודאי הפה יוכל לדבר כל הקללות שבח'
'ונראה ,דבעבודה זרה ,משום דכל ישראל ערבים זה בזה – אותיות הללו .אבל מידת בשר ודם – הוא היפך זה :שמידתו
מיהו עונש רבא לא מיענשו ,רק העובר .כפ"ר [כן פירש רבי]'. רעה ,מרובה מטובה .ולכך בקללות – כ"ב אותיות :מוי"ו עד
ה"א; כל מה שהפה יוכל לדבר בהן ,אף שלא נזכרו בקרא;
וידוי היחיד בלשון רבים שאי אפשר להזכיר כל מה שהפה יוכל לדבר בכ"ב אותיות,
וראיתי בספר חסידים (סי' תרא)' :כתיב (דניאל ט ,טו)' :חטאנו וכמו שכתוב בקללות דמשנה תורה (דברים כח ,סא)' :גם כל חלי
רשענו' .כלל עצמו בכלל – לפי שכל ישראל ערבים זה לזה; וכל מכה אשר לא כתובה וגו'' ,דהיינו שאין הפה יוכל לדבר.
שנאמר בעכן (יהושע כב ,כ)' :והוא איש אחד ,לא גווע בעוונו'. אבל הברכות – אינן אלא בח' :מוי"ו עד מ"ם; דודאי שהפה
לכך צריך בלשון רבים לבקש' :סלח לנו אבינו כי חטאנו'. יוכל לדבר כל הברכות שבח' אותיות הללוב.
וכשאנו מתוודים ,אנו אומרים' :על חטאים שאנו חייבים 'ובא הרמז בקללות דתורת כהנים ,באלו הח' אותיות
עליהם סקילה שריפה הרג וחנק' ,ואף על פי שידע האדם המבדילין בין הה' והנו"ן ,שהם ב' אותיות מיחידיות
שלא חטא בכך שיהא חייב; אף על פי כן צריך שיתוודה כך, ומעשיריות שאין להם זוג ,כמו שכתוב במדרשות רש"ם [רבי
לפי שכל ישראל ערבים זה לזה .ועוד :כדי שיודה החייב שלא שלמה מולכו] (ס' המפואר מבראשית ד"ה עתה אפרש) ובבחייג; והוא
יתבייש להודות'. לרמז :כי לא יבואו לקללות – רק חצי הזוגיים ,דהיינו ו"ז ח"ט,
לפי המבואר בדברי רבינו חיים פלטיאל שהעונש של רבים שהם זוגיי' לא"ב ג"ד; וכן חצי העשיריים ,דהיינו י"כ ל"ם ,שהם
קיל משל יחיד ,נראה לומר דאנו מתוודים על חטאי הרבים, זוגיים לס"ע פ"ץ .אבל לברכות – יבואו כל הזוגות ,וגם אותן
לא רק מדין ערבות; אלא לכלול חטאינו בחטאי הרבים. שאין להם זוג ,כגון אותיות ה"ן .גם המאיות ,שהם ק"ר ש"ת,
וממילא ,יקל גם לנו בעונשינוד. שגם להם אין זוג; דהיינו כ"ב אותיות .ובהפך ,בהנהו דמשנה
תורה.
מידת הקילקול בחטא
'גם מה שבא הרמז בברכות דתורת כהנים האותיות כ"ב
אמנם נראה לפרש אחרת ,מדוע הקדוש ברוך הוא קילל כסדרן מאל"ף ועד תי"ו ,ובקללות דמשנה תורה לא באו הכ"ב
בשמונה ומשה קילל בעשרים ושתיים :דמשה קילל בעשרים אותיות כסדרן[ ,אלא] מוי"ו עד ה"א ,יש לפרש בו :כי הברכות
ושתיים ,להדגיש את חומר הקילקול שיש באמת בחטא; אשר ממידת הקדוש ברוך הוא ,יבואו כסדרן ,ולתכלית
אלא שהקדוש ברוך הוא מקל בחטא ,משום מידת חסדו .ולא אמיתי; כמו שבאו האותיות כ"ב כסדרן ,מאל"ף ועד תי"ו,
היתה כוונתו של משה להוסיף קללות ,אלא להדגיש את שהוא תכלית וסוף אמיתי שלהם .מה שאין כן הקללות
חומרת החטא ,וממילא את מידת חסדו של הקדוש ברוך ממדת בשר ודם :אף שהן בכ"ב אותיות – לא יהיה להן סדר
הוא; כמו שכתוב (שמות לד ,ו)' :ורב חסד'. ותכלית אמיתי ,כמו שאין סדר ותכלית לאותיות כ"ב מוי"ו
השתאו לנוכח בכיותיו בעת שהיה מתוודה ,למרות שברי כי לא ב נראה לרמוז דברי המהרש"א שכ"ב ברכות וכ"ב קללות הן כנגד כל
חטא באחד מכל אלו! האותיות שהפה יכול לדבר; דלזה רמז הכתוב באומרו 'והיה ,אם
פעם ,שאל לו איש ציבור מפורסם לפשר בכיו ,מה לו ולחטאים? וזו שמוע תשמע בקול ה' א'להיך ,לשמור לעשות את כל מצוותיו אשר
שהשיב לו :סבור אתה כי על שלי בלבד אני מתוודה? אני בוכה על אנוכי מצווך היום' :את' ,מרמז על כל האותיות ,מא' ועד תי"ו.
עוונות הכלל; כי אנו – כל ישראל – ערבים זה לזה (סנהדרין כז!): ג א"ה .הרבה הזכירו לרבינו בחיי בעניין זה ,אך לא מצאתי מקומו.
[א"ה .ראה בחזון עובדיה (ימי"נ עמ' רנא)]. ד רבים שבאו להתפלל במחיצת מרן מר חמי זיע"א בימים הנוראים,
'ראה כמה נמלצו מאמריהם בעניין המידה הזאת :כי הנה שני זאת ,לפי המבואר במדרש שוחר טוב (מזמור ל)' :זהו שאמר
החכמים הראשונים [רבי יהודה ורבי נחמיה] אמרו ,שהיא הכתוב (תהלים סב ,יג)' :ולך ה' חסד ,כי אתה תשלם לאיש
עושה פירות להכריע על הזכות יותר משיעורו; ורבנן אמרי כמעשהו' .רבי יהודה ורבי נחמיה אמרו :מידת פורעניות,
אף לבטל העוונות. עקרה ואינה עושה פירות; מידה טובה עושה פירות ,שנאמר
'אמנם השלושה האחרים ביארו עניינים נפלאים באופני (הושע י ,יב)' :זירעו לכם לצדקה ,קיצרו לפי חסד'.
ההכרעה הזאת .נמצא צדדים צחים ונעימים בהם יחשב 'מה הקדוש ברוך הוא עושה? גובה מן האדם עוונותיו ,וחוזר
המשקל המעויין למוכרע :כי הנה רבי אליעזר בא מטעם יוקר ונותן לו שכרוה.
הדבר הנשקל ,וחשיבותו :כי הוא ידוע ,כי הזהב והשוהם
'רבנן אמרי :אפילו עוונותיו אינו גובה ממנו בבת אחת; שנאמר
וכיוצא ,כשהוא מעויין במשקלו – מיד יחשב למוכרע ,ולא
(עזרא ט ,יג)' :כי אתה א'להינו חשכת למטה מעוונינו ,ונתת לנו
יבוקש מהם הכרעת השקל ,כמו שהוא בשאר הדברים
פליטה כזאת'.
הנשקלים .וכבר הצריכו הקלבון בשקל הקודש (שקלים א ,ו-ז);
ומזה הטעם הוא מבואר :כי כשיהיו הזכיות מעויינים עם 'רבי אלעזר ורבי יוסי בר רבי חנינא; רבי אלעזר אומר :כף
העוונות – שהוא ראוי שכף של זכיות יחשב למוכרע ,לפי מאזניים ,מעויין הוא [מאוזן] :כאן עוונות ,כאן זכיות; מה
יוקר הדבר הנשקל .וכל שכן שהכוונות אשר לעומתם אינם הקדוש ברוך הוא עושה? מטה כלפי חסד; שנאמר' :ולך ה'
כמוכרעים ,לפי פחיתותם .ולזה אמר 'כף מאזנים מעויין הוא, חסד' .רבי יוסי בר רבי חנינא אמר :מה הקדוש ברוך הוא
מטה כלפי חסד'; לומר :שהוא מהראוי ,כי מצד חשיבות עושה? חוטף שטר חוב אחד מן העוונות – ומיד הכף
הזכיות ופחיתות העוונות – כשיהיה המשקל מעויין ,יהיה מכריעות; שנאמר (מיכה ז ,יח)' :נושא עוון ועובר על פשע''.
מטה כלפי חסד. הרי מבואר לדברי הכל ,שמידת חסדו של הקדוש ברוך הוא
'אמנם רבי יוסי בר חנינא בא מטעם השווי בהחלט .וזה ,כי היא גם כלפי העוון וקילקולו ,שהוא מתנהג במידת 'רב חסד'.
הדבר הנשקל בכלי – אם שהוא מעויין עם מה שנשקל בלא אינו מתנהג במידת פורענות כמידת מידה טובה העושה
כלי – הנה כשתוציא משקל הכלי ,יהיה שכנגדו מכריע כל פירות; ולמרות שהעוון עושה פירות – הקדוש ברוך הוא
משקל הכלי ההוא ודאי .והנה העוונות ,בלי ספק יראה כאילו מתנהג עם החוטא במידת פורענות עקרה ,שאינה עושה
הם נשקלים בכלי כבד ,והוא החומר הגופיי ששם בקרבו; פירותו.
וכשתוציא ממשקלם קצת כוונות שאין ראוי לחשבם מצד ורב חסד
הכרחיות חומרם ועוצם נטייתם אליו – הנה ישאר כף של
זכיות מכריע מאוד :כי הם נשקלים בלי כלי כבד ,לפי אמנם בעקידת יצחק (שמות שער נד פרשת כי תשא) ,ביאר דברי
שנושאם ותחילתם היא הנפש השכלית ,שאין לה שום המדרש שוחר טוב הנזכרים ,דאיירי במי שעניינם שקול בכף
כבדות .והוא מה שאמר' :מה הקדוש ברוך הוא עושה? חוטף מאזניים שקול .וזו לשונו' :מידה שביעית ראויה ונאותה,
שטר אחת של עוונות ,ומיד כף של זכיות מכרעת; שנאמר: לאותם שעניינם שקול; כלומר :שחציין זכאין וחציין חייבין
'ויט אליו חסד'' :כי החסד – מאליו הוא נוטה להכרעה הזאת (ר"ה יז ,).כי הוא יתברך מטה כלפי חסד להכריען לכף זכות ,כי
בלי ספק .והיא השקפה נכונה ועמוקה לזכות. מידת החסד מרובה .ובמדרש שוחר טוב במזמור סבז' :ולך ה'
חסד כי אתה וגו'' .רבי נהוראי ורבי נחמיה אמרי :מידת
'אמנם רבנן באו מצד חסד השוקל ודקות תחבולתו לסייע פורענות עקרה ,ואינה עושה פירות; מידה טובה עושה
לטובה ,מבלי הרגשת המנגד .כי כשראה שכף מאזניים הוא פירות ,שנאמר' :זירעו לכם לצדקה' .מה הקדוש ברוך הוא
מעויין – הוא מסייע כדרך התגרים הבקיאים בזה ,שעושים עושה? גובה מהאדם עוונותיו ,ונותן לו שכרו .ורבנן אמרי:
זה בנקל ובתחבולה מועטת .וזה אומרם 'מסייע לכף עוונות אפילו עוונותיו אינו גובה ממנו בבת אחת; שנאמר' :כי אתה
ומעליהו' .ומאמר 'נושא עוון ועובר על פשע' ,הוא מליצה א'להינו חשכת למטה מעוונינו' .רבי אליעזר ורבי יוסי בר
נפלאה בזה :כי במה שנושא כף העוון על דרך הסיוע – היו חנינא אמרי :כף מאזנים מעויין הוא :כאן עוונות ,וכאן זכיות;
הזכיות מכריעות ,והפשעים כולם בטלים. ומה הקדוש ברוך הוא עושה? מטה כלפי חסד .רבי יוסי בר
'וכל זה הם עניינים נפלאים במידה זו ,לאשר הם מוכרעים חנינא אומר :מה הקדוש ברוך הוא עושה? חוטף שטר אחת
במעשיהם .כי לאשר כבדי עוון לא יועילו למו אלו האופנים, מעוונות שהם בכף ,ומיד הזכיות מכריעות; שנאמר (בראשית
רק מידות אחרות כמו שיבוא; אמנם במידה הזאת נתחסד עם לט ,כא)' :ויט אליו חסד' .ורבנן אמריח :מסייע לכף עוונות
ישראל ,להכריע לכף זכות ,לספק צרכיהם במדבר ,ולהצילם ומעליהו ,ומיד הזכיות מכריעות; וכן הוא אומר' :נושא עוון
מכל התלאות ,עם היותם מכעיסים לפניו; וכמו שאמר הנביא ועובר על פשע''.
להתאושש מהמכה שניחתה עליה – כבר קיבלה עוד הוראת ה במזמור סב הלשון כך' :יש לך אדם ,שיש בו עשר מצוות ועשר
תשלום על פיגור בתשלום הקנס ,שהגיע לעת עתה עד לסך 450 עבירות; אם כן ,יצאו אלו באלו .אבל הקדוש ברוך הוא אינו עושה
אלף שקלים .טלפון זה המחיש לי מהו חסד ה' ב'מידת פורענות כן; אלא :בתחילה ,גובה ממנו עוונותיו ,ואחר כן נותן לו שכרו של
עקרה שאינה עושה פירות' של ריביות פיגורים! מצוות'.
ז א"ה .הלשון המצוטטת בדבריו יותר ממזמור ל היא ,ובמזמור סב ו לפני השיחה התקשרה אליי אישה בוכייה לבקש עזרה ,לדבר
בנוסח אחר. עליה בשלטון אודות קנס שקנסוה משרד העבודה על אי סדרים
ח א"ה .דעה זו ליתא במדרש לפנינו. בזכויות הפועלים שעבדו אצלה .ולא עוד ,אלא לפני שהספיקה
'והוא מאמר התנא באומרו' :אתה עתיד ליתן דין וחשבון' :כי עליהם (ישעיה סג ,ז)' :חסדי ה' אזכיר וגו' ,ורב טוב לבית ישראל
תחילה הוא נותן ה'דין' ,ואחר כך נותן 'החשבון' .וזהו 'ספר אשר גמלם וגו'''.
אתה למען תצדק' ,שהוא זמן שאומרים לך 'ספר אתה כו'''.
הנה מבואר ,שפירש דברי המדרש בעניין מי שעוונותיו
וכן הביא הבני יששכר (מאמרי חודש אלול מאמר ב ,ברית כרותה): וזכויותיו שווין .אולם כאמור ,נראה דאין הכרח לפרש דברי
'ותמצא בדברי הגדולים הראשונים ,דיקדקו בדברי המשנה: המדרש במי שעוונותיו וזכויותיו שקולים; אלא אף במי
'הסתכל בג' דברים וכו' ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון שעוונותיו מרובין :מכל מקום לא מעניש לפי הקילקול
וכו''; דיקדקו מהו 'דין וחשבון'? הלוא האדם אינו נותן את האמיתי ,אלא במידת פורענות עקרה.
הדין ,רק חשבון.
מידת פורענות עקרה ואינה עושה פירות
'ופירשו :ששואלין להאדם הנידון בעצמו בשעת הדין של
מעלה לעולם הבא :אם יעשה האדם כך וכך ,מה דינו? והוא לפי זה ,נראה לומר שאמנם הקדוש ברוך הוא קבע את
פוסק הדין וההלכה על פי התורה שלמד; ואחר כך נותן העונש על העבירות; אבל לאמיתו של דבר ,הקילקול גדול
חשבון על כל מעשיו .ממילא האדם נותן ה'דין' ו'החשבון' :כי יותר מהעונש .דבר זה משה הבחין בעין רוחו :את הקילקול
פסק הדין וההלכה תלוי במקבלי התורה; לנו ניתנה התורה הגדול שיש בכל עבירה ,עד כמה יורד הפגם לשיתין ,שפוגם
במתנה'. בבריאה כולה .לכן הירבה בקללות לפי הקילקול האמיתי; כי
באמת ,אם לדון על פי הקילקול שקילקל – היה מן הדין
ולפי המתבאר ,יש לומר ביאור חדש :דאכן תחילה נעשה להעניש בכל חומרת הקילקול; אלא שהקדוש ברוך הוא
הדין; אך אחר כך ,מראים לו את הקילקול הנורא ,שגם העונש ברחמיו וברוב חסדיו הינו 'רב חסד' ,שאינו מעניש לפי כל
בדינו אינו מכפר על הקילקול ,וזה ממידת חסדו של הקדוש הקילקול שנגרם .וכמאמר רבי נהוראי ורבי נחמיה במדרש
ברוך הוא גם על החוטא ,כאמור' :נושא עוון'. הנזכר ,שמידת פורענות עקרה ,ואינה עושה פירות .והיינו
קריאת פרשת קללות לפני עצרת ולפני ראש השנה 'נושא עוון ועובר על פשע'.
והנה במגילה (לא ):איתא' :בתעניות ברכות וקללות ,ואין דין וחשבון
מפסיקין [לקורא בתורה] בקללות .מנא הני מילי? אמר רב
מעתה ,נראה לפרש מאמר התנא באבות (ג ,א)' :עקביא בן
חייא בר גמדא אמר רבי אסי :דאמר קרא (משלי ג ,יא)' :מוסר ה'
מהללאל אומר :הסתכל בשלושה דברים ,ואי אתה בא לידי
בני אל תמאס' .ריש לקיש אמר :לפי שאין אומרים ברכה על
עבירה .דע :מאין באת; ולאן אתה הולך; ולפני מי אתה עתיד
הפורענות.
ליתן דין וחשבון'.
'אלא היכי עביד? תנא :כשהוא מתחיל – מתחיל בפסוק
וידועים דברי הגר"א מווילנא בספרו שנות אליהו (סוף זרעים
שלפניהם; וכשהוא מסיים – מסיים בפסוק שלאחריהן .אמר
אביי :לא שנו אלא בקללות שבתורת כהנים; אבל קללות בליקוטים) שביאר הכפל 'דין וחשבון' :שכשעובר עבירה –
שבמשנה תורה – פוסק .מאי טעמא? הללו – בלשון רבים מלבד החטא בעצמו ,עוד הוא חוטא ופוגם בזמן שנעשתה בו
אמורות ,ומשה מפי הגבורה אמרן; והללו – בלשון יחיד העבירה; שבזמן הזה – היה יכול והיה מחוייב לעבוד את ה'
אמורות ,ומשה מפי עצמו אמרן. יתברך ,ולהשתמש בו לדבר מצוה .וכשהוא נידון – הוא נותן
'דין' על העבירה' ,וחשבון' על פגם הזמן ,שהיה יכול לעשות
'לוי בר בוטי הווה קרי ,וקא מגמגם קמיה דרב הונא בארורי. בו מצוהט.
אמר לו :אכנפשך ['אם רצונך לפסוק – פסוק ,הואיל ואתה קץ
בקריאתן' (רש"י)]; לא שנו אלא קללות שבתורת כהנים; אבל ובספר פנים יפות (ויקרא כג ,מ) פירש' :דהיינו' :דין' – על עצמו;
שבמשנה תורה – פוסק. 'וחשבון' – על ערבות'.
'תניא ,רבי שמעון בן אלעזר אומר :עזרא תיקן להן לישראל וממורי ורבי הגאון החסיד רבי רפאל ברוך טולידאנו זצ"ל
שיהו קורין קללות שבתורת כהנים קודם עצרת ,ושבמשנה שמעתי לפרש ,על פי מה שנתן הנביא משל לדוד על חטאו,
תורה קודם ראש השנה .מאי טעמא? אמר אביי ואיתימא ריש מגזלת כבשת הרש (ש"ב פי"ב) ,ודוד הוא שחרץ את דינו
לקיש :כדי שתכלה השנה וקללותיה .בשלמא שבמשנה בעצמו .והיינו שנותן האדם דין וחשבון ,כי גם הוא חורץ את
תורה – איכא כדי שתכלה שנה וקללותיה; אלא שבתורת דינו בעצמו.
כהנים – אטו עצרת ראש השנה היא? אין ,עצרת נמי ראש
וכיוצא בזה ביאר האלשיך (ויקרא א ,ו)' :והוא זמן שאומר לך
השנה היא; דתנן (ר"ה א ,ב) :ובעצרת על פירות האילן'.
'ספר אתה למען תצדק' (ישעיה מג ,כו) .והוא ,כי כן הוא:
וכתב הרא"ש (מגילה פ"ד ס"ס י)' :שאלו לרבינו ניסים :למה שמלמדים אותו כל התורה ומשפטים ומזכירים לו מעשיו,
מחלקים 'אתם ניצבים' ופרשת 'וילך' – שהן קטנות – כשיש ושואלים לו :העושה כך וכך ,מה משפטו? ונותן את הדין;
ב' שבתות בין ראש השנה לחג ,וקורין פרשת ניצבים קודם ואחר כך אומרים לו :הלוא אתה הוא אשר עשית! ונפשו
ראש השנה ,ופרשת וילך אחר ראש השנה; ולא חילקו 'ראשי מספרת כל מעשיו הרעים אשר עשה.
ט א"ה .ראה בזה בספר מעשה בית דין (מאמר 'דין וחשבון' לפרשת אמור).
ופירש רש"י' :שישראל עושים עצמן רשים בראש השנה המטות' ו'מסעי' ,שהן גדולות? והשיב :לפי שיש ב'אתם
לדבר תחנונים ותפילה; כעניין שנאמר (משלי יח ,כג)' :תחנונים ניצבים' קללות שקילל משה את ישראל ,ורוצים לסיימם
ידבר רש''. קודם ראש השנה.
והיינו דלמד מדכתיב 'עיני ה' א'להיך בה מרשית שנה ועד 'ולא נהירא :חדא :דפרשת 'אתם ניצבים' אינה בכלל הקללות
אחרית השנה'' ,מרשית' חסר א [ולא ראשית]; ללמדנו את שקילל משה את ישראל; כדמוכח בפרק המוכר את הספינה
הסגולה הגדולה שיש בהרגשת 'רשות' ואין אונים בערב (ב"ב הנ"ל)' :אמר רבי לוי :בא וראה שלא כמידת הקדוש ברוך
ראש השנה .למרות ש'עיני ה' א'להיך בה' לדון – גילה את הוא ,מידת בשר ודם :הקדוש ברוך הוא – בירך את ישראל
הסגולה ב'רשית' ,לזכות לשנה טובה. בכ"ב אותיות ,וקיללן בח'; ומשה רבינו – ברכן בח' וקיללן בכ"ב
לפי זה ,מה שמשה קיללן בכ"ב קללות – הוא לבטא את אותיות ,מ'ואם לא תשמעו' עד 'ואין קונה'; ולא קאמר 'עד
חומרת העוון וקילקולו ,ובזה עשה חסד עם החוטאים: 'הנסתרות' (דברים כט ,כח) שב'אתם ניצבים''! אלא :אותן
שבסגולת הכרת החוטא בחטאו ,ועומדו רש מתוך הכרה זו – שב'אתם ניצבים' – אינם קללות; אלא שהעביר בני ישראל
יזכה במחילהי. בברית.
תכלה שנה וקללותיה תחל שנה וברכותיה 'ועוד :גם בהאזינו יש קללות (שם לב ,כד)' :מזי רעב ולחומי
רשף'! אלא ,היינו טעמא :לפי שרוצים להפסיק בפרשה אחת
מעתה נראה ,שלכן עזרא ראה לתקן בכח תקנה ,לקרוא
בין קללות לראש השנה .וכן קורין פרשת 'במדבר סיני' ,בין
קריאת קללות משה לפני ראש השנה :כי הן מסמלות יותר
קללות שבתורת כהנים ובין עצרת'.
את חומרת הקילקול הנורא בעבירות ,ובזה גופא סיגל לנו את
זכות הקיום .כי בהכרת הקילקול – שם נמצאת הסגולה וצריך להבין :מה כל כך חשוב לעזרא הסופר לתקן תקנה כזו,
לסיים הקללות ולפתוח בשנה טובה .דווקא במה שאנו לסיים בקללות לפני עצרת ולפני ראש השנה? האם הסיום
מרגישים דלים ורשים בקילקול שקילקלנו – היא גופא בתורה בפרשת הקללות ,יש בו איזו סגולה לסיים את
'רשית' המבטיחה ראשית השנה עד אחרית שנה ,שעל ידה הקללות? לכאורה זה משהו סימלי בלבד ,לומר שבקריאת
נזכה ב'תכלה שנה וקיללותיה תחל שנה וברכותיה'. הקללות מסתיימים הקללות .כי ודאי ללא תיקון החטא – לא
תועיל הקריאה.
והיינו לא בעצם הקריאה גרידא; אלא בתוצאה מהקריאה:
בהסקת המסקנות עד כמה קילקלנו בחטא לפני הקדוש גם לפי הרא"ש ,שמפסיקין בפרשה אחרת בין הקללות
ברוך הוא .כי בזה נשיג 'תכלה שנה וקללותיה ,תחל שנה לעצרת ולראש השנה – מאי אהני בזה אם האדם לא תיקן
וברכותיה'. דרכיו?
עצרת וראש השנה
בשורה משמחת
הנראה ,שתקנת קריאת הקללות שבתורת כהנים לפני עצרת
לקראת רדת הספר הנפלא ממורנו ורבנו שליט"א
שהוא יום מתן תורה ,באה ללמדנו :שעל ידי התורה – נוכל
'מעשה בית ודין' לתקן הקילקול ולזכות לברכות .ותקנת קריאת הקללות לפני
לדפוס ,בימים אלו ממש ראש השנה ,ודווקא בקללות הרבות שאמר משה ,באה
ובו תובנות משולחן בית הדין לנישואין מוצלחים ולחינוך לעורר אותנו על הקילקול הנורא שבחטא; ועם כל זה – 'רב
הילדים בראי הפרשה ,כפי שנתפרסמו תחילה במסגרת חסד הוא' :שלא נתייאש לשוב בתשובה!
גליונותינו
ועוד :דהיא גופא :בהכרת החוטא את חטאו וקילקולו – היא
ניתנת הזדמנות חד פעמית להשתתף בזכויות ההוצאה לאור,
גופא סגולה לצאת זכאי בדין .ולפי המבואר בראש השנה
בהנצחת שמות לרפואה ולעילוי נשמה ,ולהתברך בהקמת דברי
התורה הזאת. (טז' :):אמר רב יצחק :כל שנה שרשה מתחילתה – מתעשרת
בסופה; שנאמר (דברים יא ,יב)' :מרשית השנה'' ,מרשית' כתיב;
לפרטים ,ניתן לפנות לכתובת המייל של המכון ,הנקובה מטה
'ועד אחרית' – סופה שיש לה אחרית'.
סמך עליי להיות שלוחו לתפילה. י וביארנו (מאמר 'הניצבים שבויתייצבו' לפרשת ניצבים) שזה טעם הפתיחה
הרגשתי קשה מנשוא :לא רק את ראש השנה שלי איבדתי; אלא בפיוט 'אחות קטנה' :להרגיש קטנות ואימה לפני הקדוש ברוך הוא,
גם את ראש השנה של כל הציבור הקדוש שסמך עליי! כדי לקיים 'רשה בתחילתה'.
ה' יתברך בחסדו ,החזיר לי את הקול למחרת בתפילת שחרית .כי כבר סיפרתי (מאמר 'יום תרועה – יום יבבה' לראש השנה) את הנס שנעשה
אז ,הרגשתי שזה גם מחסדו יתברך :להתחיל את ראש השנה לי בשנת פטירתו של מרן מר חמי זיע"א ,שקולי ניחר מחמת
בהרגשת רשות ונחלשות ,שבה טמון גם סגולת הקיום ,שהיא ההספדים והבכיות עד שלא יכולתי לפתוח את התפילה ב'אחות
'מרשית השנה עד אחרית שנה'. קטנה' ,בעוד ציבור גדול בקהילת קודש 'נחלת יוסף' בגבעת שאול
מקץ שלוש שנים לגיליונותינו ,הננו מתעתדים ברצות ה' יתברך ,לכנס את שיחות מו"ר שליט"א היוצאות לאור במסגרת זו ,לכרכן בבת
אחת ,ולהוציאן לאור עולם בספר; ו כמו כן ,גם את מאמריו בענייני משפחה וחינוך ילדים 'מעשה ,בית ודין' ,תורה מפוארה בכלי מפואר.
לתרומות ,הנצחות וכדומה ,להצטרפות לתפוצת המייל ,ולכל ענייני הגיליון ,ניתן לפנות לכתובת colelyabiaomer@gmail.com
