מה בדף ירושלמי · Ma Bedaf Yerushalmi — כי תבוא (2026-08-24)

לשורי ףדב מה
לע''נ הגאון רבי אברהם יעקב בן בס"ד
ימ
רבי שלמה זלמן זלזניק זצוק''ל
הערות והנצחות טל' 0548449853או מייל
MABADAF12@GMAIL.COM
גליון 199פרשת כי תבא תשפ''ו ירושלמי יבמות ל-לו
הלכה ה משנה באופן שהיו שתי יבמות ועשה מאמר בזו ומאמר בזו צריכות שני גיטין דף ל שנינו במשנה שנחלקו במאמר אחר מאמר והוא באופן שהיו שתי יבמות ועשה מאמר
וחליצה ואם עשה מאמר בזו ובעל את השניה צריכות שני גיטין וחליצה ,ואם עשה מאמר באחת ונתן לה גט ואח''כ עשה מאמר בשניה שניתן לומר שהגט פטר את מה שקנה המאמר
בזו ונתן גט לשניה צריכה גט וחליצה ואם עשה מאמר בזו וחלץ לשניה הראשונה צריכה וא''כ יש מאמר אחר מאמר או שיש בגט דחיה בזיקה והוא משייר בפטור וא''כ הוא משייר
גט .הלכה ו משנה ואם נתן גט לזו וגט לזו שתיהן צריכות ממנו חליצה ואם נתן גט לזו גם במאמר והמאמר השני נכנס במה ששייר הגט.
ובעל את זו צריכה גט וחליצה ואם נתן גט לזו ועשה מאמר בשניה צריכה גט וחליצה ואם יש להסתפק לדעת ר''ג אם יש ביאה פסולה אחר ביאה פסולה שבא על היבמה אחר נתינת
נתן גט לזו וחלץ לשניה אין אחר חליצה כלום .גמרא בספק הנ''ל לדעת רבי, גט ,וכן יש להסתפק בביאת בן תשע שני פעמים או שהיתה ביאה פסולה אחר ביאת בן תשע
דף לב שביאת גדול גומר מאמרו קונה ויש שיור בקנין וגם ביאת קטן גומרת וא''כ המאמר או ביאת בן תשע אחר ביאה פסולה.
שלו יקנה וישייר אך מדרבנן גם ביאה של קטן אינה גומרת ,ויש שאמר בלשון זו שאין וכן יש להסתפק אם חכמים חלקו שיש מאמר אחר מאמר בשתי יבמות אך ביבמה אחת הם
לחלק בין מאמרו של גדול למאמרו של קטן ,ושמואל אמר שלר''מ עשו ביאת בן ט' שנים יודו לר''ג שאין מאמר אחר מאמר שאם עשה מאמר ביבמתו ונתן לה גט ועשה בה שוב
כמאמר בגדול ולפ''ז נאמר שגם חליצה של קטן תדחה את הזיקה אך יש בה שיור כמו מאמר שאם נאמר שיש מאמר אחר מאמר היא לא נפטרה בגט הראשון וצריכה שוב גט
שמאמר מועיל בגדול אך רבנן סוברים שאין חליצת קטן כלום ומה שעשו ביאת בן ט' למאמר השני ,ואם נאמר שאין מאמר אחר מאמר אינה צריכה גט אחר המאמר השני.
כמאמר בגדול שקונה בין לדעת ובין שלא לדעת לכן אף שקטן אין לו דעת היא קונה אך ר' יודן הסתפק במקדש אשה שיחולו הקידושין אחר ל' ואחותה נפלה לפניו ליבום בתוך
חליצה היא כגט של גדול שמועיל רק לדעת וא''כ החליצה מועילה רק לדעת ואין בחליצת ל' האם יש לומר שחלה הזיקה בשיור של הקידושין ומה שאמר ר''ג שאין מאמר אחר מאמר
קטן כלום. הוא דוקא במאמר אחר מאמר כיון שכל כח המאמר נעשה במאמר הראשון ולא משום
הלכה ז משנה אם חלץ לאחת וחזר וחלץ לצרתה או שחלץ באחת עשה מאמר באחרת ונתן שהוא מעכב את השני מלחול אך במקדש לאחר ל' יתכן שיש זיקה שהקידושין לאחר ל'
גט ובעל ,או שבעל אחת וחזר ובעל את השניה או שבעל אחת ועשה מאמר בשניה ונתן גט לא דחו את הזיקה ,ובמה שאמר ר' אבהו בשם ר' יוחנן במקדש לאחר ל' שהיא קנויה
לאחת וחלץ לאחרת אין אחר חליצה כלום בין ביבם אחת לשתי יבמות ובין שני יבמים ומשויירת ואפילו מאה תופסים בה זה לא כר''ג שקידושין שחל כחם לקנות במקצת קנה
ליבמה אחת .הלכה ח משנה אם חלץ לאחת ועשה מאמר באותה יבמה ונתן גט וחלץ אין כל הכח שבהם בראשון ויותר לא חלו כלל הקידושין האחרים.
אחר חליצה כלום בין כשהיא בתחילה בין כשהיא באמצע או כשהיא בסוף ,ובעילה כשהיא הלכה ב משנה כיצד הוא דין יבם ויבמה שאם עשה מאמר ביבמתו ונתן לה גט היא עדיין
בתחילה אין אחריה כלום אך כשהיא אחרי מאמר או אחר גט היא פסולה ,ור' נחמיה סובר צריכה חליצה ואם עשה מאמר וחלץ היא עדיין צריכה ממנו גט ואם עשה מאמר ובעל זה
שבין בעילה ובין חליצה אין אחריהם כלום בין כשהם בתחילה בין באמצע בין בסוף .גמרא כמצותה .גמרא מדברי המשנה משמע שהגט פוטר יותר ממה שקנה המאמר שאם נאמר
בבבל אמרו שלר' נחמיה גם ביאה פסולה פוטרת ולדעתם בין בעילה שאחר מאמר בין שהגט אינו פוטר יותר בזיקה א''כ מדוע בנתן גט יחלוץ יאמר היבם לא יפטור גיטי אלא
בעילה שאחר הגט פוטרת אך לדעת חכמי א''י ביאה שלאחר מאמר פוטרת אך ביאה שאחר מה שקנה מאמרי ואפילו את מה קנה מאמרי הוא לא יפטור כיון שזה לא כריתות שהמאמר
הגט אינה פוטרת ,והם לא שמעו את דברי ר' הילא בשם ר' יוחנן שר' נחמיה ר''ש ור' חיזק את הזיקה והוא כמגרש חצי אשה ויוכל היבם ליבם ,אלא שהגט דחה גם בזיקה ולכן
ישמעאל אמרו דבר אחד ,ששנינו בברייתא שהם היו שלש יבמות ליבם אחד ועשה מאמר אינו יכול יותר ליבם.
באחת ובעל את השניה וחלץ לשלישית ,סובר ר' נחמיה שהראשונה צריכה גט וחליצה ואין שנינו במשנה שחליצה פסולה פוטרת לענין שאם יבא אחר ויקדש את הצרה יתפסו בה
אחר בעילה כלום ואף שהביאה לא פטרה שצריך לחלוץ אחריה בכ''ז המאמר שאחריה קידושין שהרי יש שיור במאמר או שנאמר שהיא עדיין צריכה גט למאמרו וזה נחשב כאילו
אינו כלום ,ויש ללמוד בק''ו שאם חליצה שפוסלת לכהונה חליצה שאחר ביאה אינה כלום עדיין יש בה זיקת המת.
ביאה שאינה פוסלת לכהונה לא יהיה אחריה כלום ,ולרבנן אסור בקרובות שלשתן והן שנינו שאם עשה מאמר ובעל זה כמצותו ואמר ר' בא בר ממל שמצוה לקדש ואח''כ לבעול
צריכות שלושה גיטין ויחלוץ לאחת מהן. ויש ללמוד ק''ו שאם יבמה שלא כתוב בה קידושין מצוה לקדש קודם שבא עליה אשה
פרק הבא על יבמתו דף לג שכתוב בה קידושין ק''ו שמצוה לקדש קודם בעילה.
הלכה א משנה יבם שבא על יבמתו בין בשוגג בין במזיד בין באונס בין ברצון אפילו שהוא הלכה ג משנה אם נתן גט ועשה אח''כ מאמר היא צריכה גט וחליצה ואם נתן גט ובעל היא
היה שוגג והיה מזידה או שהוא היה במזיד והיא שוגגת הוא היה אנוס והיא לא היתה אנוסה צריכה גט וחליצה ואם נתן גט וחלץ אינו צריך יותר להתירה לשוק .גמרא בנתן גט ועשה
או שהיא היתה אנוסה והוא לא היה אנוס קנה ובין מערה ובין גומר קנה ואין חילוק בין מאמר צריך גט למאמרו וחליצה לזיקתו.
ביאה כדרכה לביאה שלא כדרכה .גמרא שנינו במשנה שאחד מהם היה מזיד ואחד מהם נתן גט ובעל צריכה חליצה ומוכח מכאן שביאה פסולה אינה פוטרת ואינו דומה לבעל
היה שוגג ור' חייה שנה שאפילו שניהם היו שוגגים או מזידים. תחילה שמספיק גט כיון שאסור לו לקיימה והיא לא קונה בה קנין גמור להפקיע את הזיקה,
רצו לומר שרק פיקח שיש בו דעת קונה בין לדעת בין שלא לדעת אך חרש שאין בו דעת ולעיל בעשה מאמר וחלץ שנינו שנותן גט והיא נפטרת שהחליצה פסולה פוטרת מזיקה
לא יקנה אלא לדעת ,אך מצאנו שר' חייה שנה שבין חרש בין שוטה שבעלו קנו ופטרו את ואילו ביאה פסולה לא פוטרת מזיקה כיון שעיקרה לקנות וזה מפקיע את הזיקה לכן
הצרות. כשהביאה היא פסולה אינה פוטרת מהזיקה ,אך חליצה כל כולה אינה אלא לפטור מהזיקה,
למדו מהפסוק יבמה יבא עליה לדעתו ונאמר ולקחה לו לאשה אפילו שלא לדעתו ,ויבמה ואין לומר שהביאה אינה פוטרת להקל שיספיק לה גט אך היא תפטור להחמיר בה כנגד מה
אפילו בעל כרחו ,יבמה יבא עליה לדעתה ולקחה לו לאשה אפילו שלא לדעתה ויבמה שקנה במקצת,
אפילו בעל כרחה ,יבמה יבא עליה כדרכה ולקחה לו לאשה אפילו שלא כדרכה ויבמה דף לא כגון באופן שאחר בא וקידש את הצרה שיתפסו בה קידושין שהביאה קנתה
אפילו מהצד שלא כדרך ביאה ,יבמה יבא עליה ביאה גמורה ולקחה לו לאשה אפילו ביאה להפקיע זיקה מהצרה ,אמר ר' יודן שיבמה שאין כולה לחוץ כגון אותן צרות לעולם היא
שאינה גמורה באבר מת ויבמה אפילו כשרק הערה בה ,וביאר רב יהודה בשם שמואל בפנים עד שיעשה מעשה להפקיע את הזיקה והחליצה פסולה פוטרת רק באופן שנעקרה
שהעראה היינו שנראית האצבע בין השפיות שהיתה רק נשיקת אבר ,ור' יוחנן סובר שזה זיקת המת ונשארה רק לאותה אחת שחלץ לה.
נקרא משהכניס את העטרה ,ור' בא בר חייה אמר בשם ר' יוחנן שהכנסת עטרה זה ביאה הלכה ד משנה אם חלץ ועשה מאמר ונתן גט ואח''כ בעל או שבעל ועשה מאמר ונתן גט
גמורה ,ולכאורה אין משמעות בדברי ר' יוחנן שזה ביאה גמורה שהרי בכל העריות נאסר וחלץ אין כלום אחר אותה חליצה וכל זה בין ביבמה אחת ובין בשתי יבמות .גמרא למרות
גם העראה ובשפחה חרופה צריך גם שיפלוט זרע כמו שאמר ר' ירמיה בשם ר' בא בר ממל שאמרנו שאין חליצה אחר חליצה אך אם בא עליה אחר חליצה החליצה פסלה מכהונה
שנאמר בפסוק שכבת זרע והיינו עד שיפלוט ,ויש לומר שר' יוחנן דיבר באלמנה לכהן גדול ואף שממילא היא פסולה מחמת החליצה אך יש בזה תוספת לפסלה מתרומה ,אך קשה וכי
וכמו שאמר ר' בא בר ממל שאם הערה בה חייב משום חללה ואם נכנסה העטרה חייב הבא על חלוצתו היא נפסלה מתרומה ,ויש לומר שהיא פסולה אם באו אחיו עליה שיש בה
משום ביאה שיש באלמנה לכה''ג לאו של לא יקח והיינו קידושין וקידושין הם רק בביאה כרת של אשת אח הראשון שלא הותר אצלם ,אך זה רק למ''ד שהאחים חייבים על החלוצה
ולא בהעראה ,ואם גמר את הביאה חייב משום לא יחלל זרעו. אך למ''ד שגם האחים לא חייבים כרת על החלוצה לא מובן מדוע היא נפסלה מתרומה,
שנינו במסכת נדה שטומאת נדה היא כשהדם בבית החיצון וביאר ר' יוחנן שזה המקום ויש לומר שהיא נפסלה כשבא על הצרה ,אך זה רק למ''ד שהבא על הצרה חייב ואם נאמר
שתינוקות יושבות להטיל מים ונראה המקום ,אמר לו ר''ל הרי זה לא נקרא בית הסתרים שאינו חייב על הצרה צריך לומר שבאו עליה האחים ,אך זה רק למ''ד שהאחים חייבים על
ואפלו שרץ שנגע שם מטמא אלא בית החיצון נקרא עד בית השיניים שיש שם כעין שיניים הצרה ומי שסובר שאינם חייבים על הצרה יש להעמיד כר''ע שסובר שיש ממזר בחלוצה
וכן שנה ר' זכאי עד בית השיניים ומבין השיניים ולפנים ,ור' יוסי בן ר' בון אמר בשם ולדעתו היא נפסלת מתרומה ,ור' יוסי אמר שניתן להעמיד גם לחכמים כשהיבם היה כהן
שמואל שכל בית הבושת נקרא בית החיצון והוא מקום שהשמש דש בגמר ביאה. ובא עליה וחיללה וממילא היא נפסלה לתרומה.
שנינו במשנה שקנה בעראה ולא חילק בן ביאה לביאה ונחלקו שלשמואל קנה רק בדברים שנינו שאם נתן גט וחלץ אין אחר חליצה כלום וקשה ששנינו את זה כבר בתחילת הפרק
האמורים בפרשה לרשת בנכסי המת ולאסרה לאחיו ולהתיר צרתה לשוק ,ור' יוחנן סובר שאין אחר חליצה כלום ,ויש לומר שרצו לשנות את זה בגלל ההמשך שבין ביבמה אחת
שקנה לכל הדברים ,ואמר ר' מתניה שהם נחלקו רק כשבא עליה בבית אביה אך אם בא בין בשתי יבמות.
עליה בבית בעלה שנכנסה לחופה לכו''ע קנה לכל הדברים ,וכן דייק ר' יוסי מדברי המשנה יש להקשות מדוע אין אחר חליצה כלום הרי אם יקדש אותה החולץ וכי לא יתפסו בה
כנסה הרי היא כאשתו לכל דבר. קידושין ,ויש לומר לדעת רבי שמאמר קונה שלא לדעת האשה ועשה מאמר שלא לדעת
ר' בא אמר בשם שמואל שנראים הדברים שאם היתה אוכלת בתרומה בבית בעלה היא שאף מאמר קונה אך קידושין אינם אלא לדעת ,או שגם לרבנן יש לומר שקידש אותה לשם
יכולה לאכול בתרומה ואם לא היתה אוכלת שהיא התאלמנה מהאירוסין אינה אוכלת מאמר ביבמה שזה לא יועיל בתורת קידושין ,ואמר ר' בא שלרבי מאמר קונה בין לדעת בין
בביאה שאינה גמורה ,ור' יוחנן סובר שגם אם לא אכלה בבית בעלה אוכלת אצל היבם ור' שלא לדעת ולחכמים הוא קונה רק לדעת ורבי מודה שקידושין קונים רק לדעת ,ורבי למד
יוסי אומר שגם אם רק נראית לאכול בחיי בעלה ועדיין לא אכלה יכולה לאכול ע''י היבם מאמר מביאה כמו שביאה של יבמה קונה גם שלא לדעת כך מאמר קונה שלא לדעת אך גם
ויש להוכיח כדברי שמואל ממה ששנינו שאם בת ישראל פיקחת נישאה לכהן חרש אינה רבי לא סובר שהגט של מאמר יפטור בין לדעת בין שלא לדעת שהרי גט בא לפטור כמו
אוכלת בתרומה ואם מת ונפלה לפני אחיו ליבום פיקחת אוכלת וחרשת אינה אוכלת כיון חליצה וחליצה אינה מועילה אלא לדעת שהרי שניהם צריכים להתכוון בחליצה ,ויש
שלא אכלה אצל בעלה ,ויש להוכיח כדברי ר' יוחנן ממה ששנינו בת ישראל פיקחת להסתפק לדעת רבי אם יועיל מאמר בבן ט' שהרי לא צריך דעת.
שהתארסה לכהן פיקח ולא הספיק להכניסה לחופה של נישואין עד שהוא או היא התחרשו
שאלו את ר' יהודה וכי עקרה שאין סופה ללדת או זקנה הן אסורות לבעליהן ור''א שנה אינה אוכלת בתרומה ואם מת ונפלה ליבם אפילו חרש אוכלת בתרומה ,ובזה יפה כח היבם
שגם פנוי שבא על פנויה שלא לשם אישות זו בעילת זנות ,ור' בא בר ממל אומר שכה''ג מכח הבעל,
שקידש בביאה אינו כבא על בעולה. דף לד שיבם חרש מאכיל ובעל חרש אינו מאכיל.
הלכה ו משנה אסור לאדם להתבטל מפריה ורביה אלא א''כ יש לו בנים לב''ש שני זכרים הלכה ב משנה הבא על אחת מכל העריות בתורה או הפסולות כגון אלמנה לכהן גדול או
ולב'ה זכר ונקבה שנאמר זכר ונקבה בראם ,ואם נשא אשה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה גרושה וחלוצה לכהן הדיוט או ממזרת ונתינה לישראל או בת ישראל לנתין וממזר פסל
אינו רשאי להתבטל מפריה ורביה ואם גירש אותה היא יכולה להנשא לאחר והשני רשאי אותה ואין חילוק בין ביאה לביאה באונס וברצון ושלא כדרכה ובגמורה ובאינה גמורה.
לשהות עמה עשר שנים ואם הפילה מונים משעה שהפילה ,איש מצווה על פריה ורביה גמרא נאמר בפסוק אלמנה לא יקח אפילו אנס שכתוב ולא יחלל זרעו אפילו הערה שכתוב
ואשה אינה מצווה על כך ,ור' יוחנן בן ברוקה אומר שגם אשה מצווה שעל שניהם נאמר לא יחול ולא יחלל אפילו אונסין ואפילו העראה ,ודרשה זו היא לר''ע ור' ישמעאל למד
ויברך אותם אלוקים ויאמר להם פרו ורבו וגו' .גמרא ב''ש אומרים שיוצאים בפריה ורביה ממה שנאמר כאן לקיחה ונאמר לקיחה בשאר עריות כמו ששם למדנו שמערה כגומר כך
בשני זכרים כמו שרואים במשה שנולדו לו גרשום ואליעזר ופרש מאשתו וב''ה אומרים באלמנה לכה''ג מערה כגומר ,והקשה ר' חגיי שנלמד שכמו שבשאר עריות הולד ממזר כך
זכר ונקבה כברייתו של עולם שכתוב זכר ונקבה בראם ,ור' בון אמר שב''ה לא באו להחמיר באלמנה לכה''ג הולד ממזר ,אמר ר' יוסי שהפסוק אומר לא יחלל שנעשה רק חילול ולא
וודאי שגם בשני זכרים יוצא שאם לא כן זה יהיה מחומרי ב''ה. ממזרות ,ור' בון בר ביסנא אומר שלומדים מלקיחה שנאמר בשומרת יבם כמו ששם מערה
יוצאים ידי חובה בבני בנים כבנים אך בני בנות אינם כבנים ואם יש לבן בן ולבת בת עולה כגומר והולד כשר כך באלמנה לכה''ג מערה כגומר והולד כשר ,כמו שאמר ר' בא בר ממל
לו לפריה ורביה ואם נולדו איילונית או סריס או מי שאינו ראוי ללדת אינם עולים לו. שהערה בה חייב משום חללה וכשנכנסה העטרה חייב משום לא יקח וכשגמר ביאתו חייב
שנינו במשנה שאם שהה עשר שנים אינו רשאי להתבטל ,ואמר ר' אמי בשם ר''ל שלומדים משום ולא יחלל זרעו בעמיו.
את זה מהפסוק מקץ עשר שנים לשבת אברם בארץ כנען ולא מנו את השנים שגרו בחו''ל הלכה ג משנה אלמנה לכה''ג גרושה וחלוצה לכהן הדיוט אפילו מהאירוסין לא יאכלו
כמו ששנינו שאם חלה הוא חלתה היא או שהלך למדינת הים אינם עולים. בתרומה ור''א ור''ש מכשירים בתרומה ואם התאלמנו או התגרשו מהנשואין פסולות
אם נשאה לראשון ולא ילדה יש לה כתובה וכן כשנשאה השני ולא ילדה יש לה כתובה וכן שנעשתה חללה בביאת איסור כהונה אך מהאירוסין כשרות .גמרא רבנן למדו גזירה שוה
אם נשאה לשלישי ולא ילדה יש לה כתובה אך אם נשאת לרביעי ולחמישי ולא ילדה אין הויה כהן כי תהיה לאיש זר ונאמר כי יהיה נערה בתולה מאורשה לאיש כמו ששם ההויה
לה כתובה ,ור' חנינה בר עגול אמר בשם ר' חזקיה שגם לשלישי עצמו אין לה כתובה ויש היא אירוסין כך בפסול תרומה מדובר במאורסה ,ור''א ור''ש למדו בפסוק בת כהן כי תהיה
להסתפק כשנשאת לרביעי והחמישי ולא ילדה אם תצטרך להחזיר את הכתובה לראשונים, שהכוונה לנישואין שרק בנישואין היא נפסלה מתרומה ,והקשה ר' יוסי שמאותו פסוק למדו
יש לומר שהיא יכולה לומר עכשיו נעקרתי ,ויש להסתפק אם נשאת לחמישי וילדה אם ר''א ור''ש שבת כהן שהתארסה לישראל נאסרה בתרומה וא''כ נאמר שגם ארוסה לפסול
יוכלה לחזור לרביעי לקבל כתובה יש לומר שאומרים לה שהשתיקה יפה לך מהדיבור נפסלה בתרומה ,אלא המחלוקת היא בפסוק כי תהיה לאיש זר שרבנן למדו איש הכוונה
שיערערו על הגט שלא היה מגרשה אם היתה בת בנים. כה''ג וכבר באירוסין לכה''ג היא נפסלה מתרומה שהרי בנשואין יש ללמוד בק''ו מישראל
אשה שרואה דם מחמת תשמיש פעם ראשונה ושניה לא תשמש יותר ,ויש מי ששנה שביאתו לא פוסלת מכהונה ביאתו פוסלת מתרומה כה''ג שביאתו פוסלת מכהונה ודאי היא
שתשמש פעם שלישית ויותר לא תשמש ,ורצו לומר שהתנאים הללו נחלקו במחלוקת הנ''ל פוסלת מתרומה ,ויש לדחות שישראל אינו מאכיל ע''י קניינו אך כה''ג מאכיל בקניינו וא''כ
אם אשה שלא ילדה תנשא לשלישי או שתנשא לרביעי ,שחזקה היא בשני מקרים או נאמר שביאתו לא פוסלת מתרומה ונשבר הק''ו ונחזור לפסוק שגם איש המאכיל פוסל
בשלושה מקרים ,וכן שנינו שאשה שילדה שני זכרים שמתו מחמת מילה לא תמול את בנה אותה בקנין אסור ,ור''א ור''ש לא למדו מהק''ו ורק נשואין פוסלים מתרומה שלא לומדים
השלישי ויש מי ששנה שרק אם מת השלישי לא תמול את הרביעי ,ורצו לומר שזה תלוי כהן מישראל כיון שהוא ראוי להאכיל אחרות ,וכמו ששנינו שכהן שנעשה פצוע דכה ולא
במחלוקת הנ''ל אם יש חזקה בשני מקרים או רק בשלושה מקרים ,אך יש לומר שגם למ''ד ידעה משנעשה פצוע דכה הוא מאכיל את אשתו בתרומה למרות שביאתו פסולה וכמו
שאשה שלא ילדה תנשא לרביעי הוא יודה שנחמיר במילה שיש בה סכנה ,ושנו בברייתא שאמר ר' אלעזר שזה כדעת ר''א ור''ש שהקנין שלו ראוי להאכיל למרות שביאתו פוסלת.
שר' נתן אמר שהוא הלך פעם לקסרין של קפוטקיא והיתה שם אשה אחת שילדה שלושה דף לה ממה ששנינו שמהנישואין פסולות אמר ר' יוסי בן ר' בון שאין חילוק בין נישואין
זכרים שמתו במילה וכשילדה את בנה הרביעי היא הביאה אותו לפני והסתכלתי בו ולא לאירוסין אלא גם אם רק בא עליה פסולות גם בהתארסה ואם לא נבעלו אפילו נישאת לא
ראיתי בו דם ברית אמרתי להם הניחוהו לאחר זמן ואז מלו אותו ונמצא בן קיימא וקראו לו נאסרה.
נתן בשמי. הלכה ד משנה כהן גדול לא ישא אלמנה בין אלמנה מהאירוסין בין מהנישואין ,ולא ישא
דף לו אשה שיו לה בנים ומתו מונים עשר שנים משעת מיתה שהיא יכולה לומר שעכשיו בוגרת ור''א ור''ש מכשירים בוגרת לכה''ג ,לא ישא מוכת עץ ואם אירס אלמנה והתמנה
הורע מזלה והרוח שחנקה את בנה גרמה לה להעקר. להיות כה''ג יכול לכנסה וכן היה מעשה שיהושע בן גמלא קידש את מרתא בת בייתוס
ר''א אמר בשם ר' יוסי בן זמרא שהתנאים שפטרו אשה מפריה ורביה למדו מהפסוק פרו ואח''כ מינהו המלך להיות כה''ג וכנס אותה ,שומרת יבם לכהן הדיוט והתמנה להיות כה''ג
ורבו ומלאו את הארץ וכבשה וכתוב חסר ואו ללמד שרק איש שדרכו לכבוש מצווה על אע''פ שעשה בה מאמר לא יכנוס כה''ג שמת אחיו חולץ ולא מייבם .גמרא נאמר בפסוק
פריה ורביה ואשה אינה מצווה על כך ,ור' ירמיה אמר בשם ר' אבהו בשם ר' יצחק בן מריון אלמנה לא יקח בין אלמנה מהאירוסין ביין אלמנה מהנישואין וכן גרושה לא יקח בין
שההלכה כרר' יוחנן בן ברוקה ור' יעקב בר אחא ור' יעקב בר אידי ור' יצחק בר חקולא מהאירוסין בין מהנישואין.
אמרו בשם ר' יודן נשיאה שאשה שתובעת להנשא אחר עשר שנים שלא ילדה הדין עמה, לא נחלקו שלא יקח מוכת עץ ונחלקו רק בבוגרת והחילוק הוא שבוגרת כלו בתוליה במעיה
וכן אמר ר''א בשם ר' חנינה שהלכה כר' יוחנן בן ברוקה ואמר לו ר' בא בר זבדא שהייתי ואילו מוכת עץ יצאו בתוליה לחוץ ,ויש שמחליפים את המחלוקת שלת''ק לא ישא מוכת
עמך אצל ר' חנינה והוא לא אמר שהלכה כר' יוחנן אלא שאשה שתובעת להנשא שהדין עץ ור''א ור''ש מכשירים ולכו''ע לא ישא בוגרת והחילוק ביניהם הוא שבבוגרת עברו ימי
עמה ,ובמה ששנינו שאסור לספר ולכבס בשבוע שחל בו תשעה באב וביום חמישי מותרים הנעורים ובמוכת עץ לא עברו ימי הנעורים.
מפני כבוד שבת אמר ר' בא בר זבדא בשם ר' חנינה שרבי ביקש לעקור את תשעה באב ר''מ ור''ש אומרים שכהן לא יטמא לאחותו מוכץ עץ ,וחכמים אומרים שיכול להטמא לה
לגמרי ואמר לו ר''א הייתי עמך ולא נאמר דבר זה בביהמ''ד אלא אמר ר' חנינה שרבי ביקש ואמנם ר''ש לשיטתו שהוא סבר שמוכת עץ התמעטה מבתולה אך לרבנן קשה שהם סברו
לעקור תשעה באב ולקבעו בעשירי שנשרף בו רוב ההיכל ולא הניחו לו שהולכים אחר שמיעטו מוכת עץ בכה''ג מבתולה א''כ איך כהן נטמא לה שאינה בכלל ולאחותו הבתולה,
התחלת הפורענות וקרא עליהם ר' בא טובים השנים מן האחד שהשמועה תאמר בשם ואמר ר' הילא שבכל מקום דורשים כענינו שנאמר ולאחותו הבתולה למעט אנוסה ומפותה
שנינו. ואין להוציא מוכת עץ שהפסוק ממשיך אשר לא היתה לאיש דוקא כשההויה היתה ע''י
פרק אלמנה לכהן גדול איש ולא מוכת עץ ,הקרובה לרבות ארוסה אליו לרבות בוגרת ,וקשה לדעת חכמים שלגבי
הלכה א משנה אם כהן גדול נשא אלמנה וכן כהן הדיוט שנשא גרושה או חלוצה והיא טומאה לאשתו למדו כי אם לשארו הקרובה אליו ,הקרובה למעט ארוסה אליו למעט
הכניסה לו עבדי מילוג ועבדי צאן ברזל עבדי מילוג אינם אוכלים בתרומה ועבדי צאן ברזל גרושה ,ואמר ר' הילא שבכל מקום דורשים כפי עניינו שאחותו לעולם היא בפנים עד שתצא
אוכלים בתרומה ,עבדי מילוג אם מתו מתו לה או אם הותירו הותירו לה למרות שהוא חייב לחוץ לגמרי שתנשא לאיש ,וארוסתו לעולם היא בחוץ עד שתנשא לו ואנוסתו ומפותתו לא
במזנותיהם אינן אוכלים בתרומה ,ועבדי צאן ברזל שאם פחתו פחתו לו וכן אם הותירו יכנוס ואם כנס לא מוציאים מידו ואנוסת או מפותת חבירו לא יכנוס ואם כנס מוציאים מידו,
הותירו לו הם יכולים לאכול בתרומה מצדו .גמרא כהן שנשא אשה וקנה עבדים הם אוכלים ולא ישא קטנה אך יכול לישא ממאנת והיינו אחר שגדלה.
בתרומה שנאמר וכהן כי יקנה נפש קנין כספו הוא יאכל בו ,וגם אם אשתו קנתה עבדים או כהן שאירס אלמנה והתמנה לכהונה גדולה יכול לכנוס ולכאורה לפ''ז נאמר שאם אירס
שעבדיו קנו עבדים הם אוכלים בתרומה שכתוב וכהן כי יקנה נפש קנין כספו שגם קניינו קטנה ואח''כ התמנה להיות כה''ג יכול לכנוס אך קשה שמיעטו קטנה מיקח אשה ולא
שקנה קנין אוכלים בתרומה ,ור' יעקב בר אחא אמר בשם ר' הילא בשם ר''א שדורשים קטנה.
בפסוק הם יאכלו הם יאכילו ,וכל זה דוקא בעבד שקנה עבדים על מנת שיהיה לרבו רשות יהושע בן גמלא הערים על מרתא שבתחילה היא לא רצתה להנשא לו והוא הוציא קול
בהם אך אם הוא קנה על מנת שלא יהיה לרבו רשות בהם אינם אוכלים בתרומה שהם קנין שהוא מכניס את אימה לחופה והיא קבלה עליו אך כיון שיצא קול שהתקדשה היא מקודשת
של העבד ולא של האדון ,עוד אמר ר' יעקב בר אחא בשם ר' הילא בשם ר''א שאם הוא לכן היא הסכימה להנשא לו.
קנה אותם על מנת שלרבו לא יהיה רשות בהם ומת כל הקודם לזכות בהם זכה. גם ב''ש מודים שאם כהן עשה מאמר ביבמתו והתמנה לא יכנסנה וגם ר''ש מודה ולא כר''א
יש להקשות בדברי המשנה מדוע עבדי מילוג של האשה שאסורה לו אינם אוכלים הרי הם בן ערך שסובר שמאמר קונה קנין גמור ביבמה.
בכלל קניינו ואמר ר' הילא בשם ר''א שנאמר הם יאכלו הם יאכילו שרק הראוי לאכול שנינו שכהן גדול שמת אחיו חולץ ולא מייבם וזה ראיה לסובר שחליצה היא פטור אך
מאכיל ומי שאינו ראוי לאכול אינו מאכיל ,ור' יוחנן אומר שטעם הוא משום קנס והנ''מ למ''ד שחליצה היא כקנין קשה וכי אומרים לו לעבור על דברי תורה שכתוב בו אלמנה לא
בין ר''א לר' יוחנן היא בעבד ערל שקנה עבדים שאין בו קנס אך שייך בו הטעם שמי שאינו יקח.
ראוי לאכול אינו מאכיל. הלכה ה משנה כהן הדיוט לא ישא איילונית אלא א''כ יש לו אשה ובנים ור' יהודה אומר
ר' יעקב בר אחא אמר שנחלקו בעבדי צאן ברזל אם מכרם הבעל הם מכורים שר' יוחנן שגם מי שיש לו אשה ובנים לא יקח איילונית שהיא זונה האמורה בתורה וחכמים אומרים
סובר שאינם מכורים ור''א אמר לו הרי הם אוכלים תרומה מכוחו ואיך אתה אומר שאינו שזונה היא רק גיורת או משוחררת או שנבעלה בעילת זנות.
יכול למכרם ,ור' יוחנן הוכיח מעבדי מילוג שמן הדין יכולים לאכול בתרומה ואתה אומר דף לו גמרא יש לדקדק שרק כהן לא ישא איילונית וישראל יכול לשאת אילונית גם כשאין
שאם מכרם אינם מכורים אלא שנתנו לו משלו שמעיקר הדין הם של האשה וחכמים הקנו לו אשה ובנים ומה החילוק ,ויש לומר ששנו כהן בגלל הסיפא שזונה האסורה לכהן היא
אותם לבעל שיאכל מהם פירות והם עצמם אמרו שאם מכרם אינם מכורים ,ואמר ר' יעקב גיורת או משוחררת או שנבעלה בעילת זנות וזה שייך רק בכהן.
בר אחא בשם ר' יאשיה שיש ראיה מברייתות לשני הצדדים ששנינו שר''א אומר שעבדי ר' יודה בן פזי דרש בפסוקים בין שורותם יצהירו ונאמר אח''כ לא יפנו דרך כרמים שלא
מילוג יוצאים בשן ועין לאשה ולא לאיש ועבדי צאן ברזל יוצאים לאיש ולא לאשה א''כ בעלו לשם בנים ,ור' סימון למד מהפסוק אכלו ולא ישבעו הזנו ולא יפרוצו שלא בעלו לשם
רואים שעבדי מילוג הם ברשות האשה ור' יוחנן יבאר שזה קולא לגבי שחרור העבד כמו בנים ,ונאמר בתורה ויקח לו למך שתי נשים שם האחת עדה שהיה מתעדן בגופה ושם
ששנינו שמי שעשה עבדו אפותיקי לגביית חוב אם מכרו אינו מכור ובכל זאת אם שחררו השנית צילה שהיה יושב בצילה של בנים.
הוא משוחרר.
