תמצית משנה ברורה · Tamtzis Mishnah Berurah — כי תבוא (2026-08-24)

גליון | 55מסימן תי"ח עד סימן תל"א ס"ס א' | אלול ה'תשפ"ו
כל מזונותיו של אדם קצובים מר"ה לר"ה ,חוץ מהוצאות
שבת ויו"ט ור"ח וחול המועד ומה שהתינוקות מוליכים סימן תי"ח
'אל יהי המשל הזה קל בעיניך ,שע"י המשל הזה אדם יכול לעמוד לבית רבן (י"מ שכר לימוד ,וי"מ מה שנוהגים לשלוח
בדברי תורה ,משל למלך שאבד זהב מביתו או מרגליות טובה ,לא ע"י
למלמד מעות ר"ח ,ואין לבטל המנהג) ,שאם מוסיף איסור תענית בראש חודש
פתילה כאיסר הוא מוצא אותה ,כך המשל הזה לא יהיה קל בעיניך,
שע"י המשל אדם עומד על דברי תורה'( .שיר השירים רבה א ח) .חז"ל ראש חודש אסור בתענית ,ואפי' תענית שעות אסורה ,מוסיפין לו ואם פיחת פוחתין לו.
משתמשים הרבה פעמים במשלים ,לפעמים מתקבל הרושם שהמשל ומספיק לאכול פירות וא"צ לאכול דווקא פת .ובק"ק
מיותר ,מה הוא שווה ,ההבנה היא מרגלית טובה והמשל הוא רק פתילה סימן ת"כ ווירמייש"א מתענים בר"ח סיון ואומרים סליחות
כאיסר ,ולזה באים חז"ל ואומרים שדווקא ע"י אותה פתילה באיסר ותחנונים מפני הגזירות שהיו באותו זמן ,ואין למדים
האדם מוצא את המרגלית הטובה .וגם להבנת דבר זה לא הסתפקו דברים הנוהגים על המת בראש חודש מהם לעלמא אף לענין תחנונים.
חז"ל לומר שע"י המשל אדם עומד על דברי תורה ,אלא הביאו לזה
משל ממרגלית טובה שנאבדה ונמצאה רק ע"י פתילה כאיסר. אין גוזרים תענית על הציבור בר"ח חנוכה ופורים ,ואם מותר לנשים לענות על המת (-שכולם עונות כאחת) ,וכן
גם המחשת הדברים ע"י ה'כח המדמה' שיש באדם ,כח הדמיון או גזרו אין גזירתם גזירה וא"צ להתענות ,ואם גזרו להתענות מותר לטפח (-להכות כף אל כף) ,אבל אסור לקונן (-
כח הציור בלשוננו ,בכוחה לתת לאדם חיזוק עצום בעבודת ד' ,עד כך וכך ימים כגון שני חמישי ושני ,ולא אסקו אדעתייהו אחת אומרת והאחרות עונות אחריה) ,שזה עיקר ההספד
כדי כך שבמכתב מאליהו (חלק ד' עמוד )252מביא מהסבא מקלם שבאחד מהם יחול ר"ח ,והתחילו להתענות אפי' יום שהוא אסור בר"ח ,ובת"ח מותר .ואחר שנקבר המת לא
דברים מבהילים על כך ,וז"ל 'במה השיגו האבות הקדושים וכל גדולי אחד ,חלה הגזירה בדיעבד ומתענים ומשלימים כבשאר מענות ולא מטפחות.
העולם את מדרגתם? במה היה כוחם יפה מכוחנו? הם ידעו את הכח
תענית ,ואפי' אם התענו רוב היום ונזכרו שביום הבא יחול ר"ח צדוק הדין -לדעת השו"ע אומרים בר"ח צדוק הדין
האדיר שבציורי הלב ,והחזיקו לנגד עיניהם תמיד את ציורי גן עדן
והתענוג הנפלא שבדרך ד' ,ובזה ניצחו את יצרם ועמדו נגד כל צריכים לגמור התענית ולהתענות גם בר"ח ,אך אם התענו רק כמה וקדיש ,לפי שאינו אלא הודאה וקבלת דין שמים ,וכתב
הנסיונות ,חז"ל הורו לנו דרך זו ,כי הרי כל האגדתא שבש"ס שעות אפשר שבטלה הגזירה וצריכים להפסיק מיד מהתענית .הרמ"א שאין נוהגים כך ,מפני שזה מרגיל להספד ,ואפי'
ובמדרשים מלאים ציורים חיים ומוחשיים ממש'. וחנוכה ופורים וחול המועד דינם כנ"ל ,אך ביו"ט בודאי לחכם בפניו אין נוהגים לומר בר"ח צדוק הדין( ,אלא
ונשתמש גם אנו בכח המשל והציור להמחיש לנו את עוצמתם מפסיקים וא"צ להשלים ביום אחר .וכתב במ"ב שמבואר דורשים עליו אם הוא בר הכי ,והח"א מפקפק היכא שמעורר
ועבודתם של ימי האלול וראש השנה ,משל הכולל בתוכו הרבה באחרונים בסימן תקע"ב שהדין הנ"ל היה בא"י ,אבל קינה והספד בתוך הדרשה ,שהרי אין לנו דין ת"ח לענין הזה ,אמנם
מדברי חז"ל ורבותינו על ההזדמנות והחובה המיוחדת לנצל ימים אלו האידנא ציבור דינם כיחיד ומפסיקים בר"ח ,ומתענים בשאר ימים שאין אומרים בהם תחנון אין להחמיר בזה .ואומרים
באופן מיוחד. קדיש אחרי הדרשה) .וכן הדין בכל ערב שבת ויו"ט אחר ביום אחר (ועיין שעה"צ ז').
מעשה באדם עשיר ,מעשירי תבל ,עסקיו חובקי עולם היו ,מפעלים יחיד שקיבל עליו להתענות כך וכך ימים ופגע בו ר"ח ,חצות ובימים שאין אומרים בהם תחנון ,אמנם בל"ג
וחברות רבות ,ובכל אחד מהם כמות גדולה של עובדים .בנוהג
או שקיבל עליו להתענות בר"ח ,אם קיבלו בלשון תענית בעומר או ט"ו באב או ט"ו בשבט וכדו' ,אומרים צדוק
שבעולם עשיר כזה ממנה תחתיו מנהלים ומנכלי"ם לכל חברה
ומפעל ,אולם הוא היה שונה ,אצלו כל עובד היה כבן יחיד ,היה עוקב בעלמא אינו צריך התרה( ,ולענין השלמה ,אם קיבל עליו הדין על אדם גדול שמת ,אבל לא בר"ח חנוכה ופורים
אחרי התקדמותו ,נותן לו משכורת לא רק בהתאם לתרומתו למפעל להתענות שני חמישי ושני כל השנה או כמה חודשים שנזכרו בגמרא.
בו עבד ,אלא גם בהתאמה לצרכיו האישיים ,והיה מתחשב בעיקר א"צ להשלים ,דמעיקרא לא חל החיוב על ר"ח ,אבל אם י"א שאם קוברים מת בלילה אין אומרים קדיש וצדוק
במאמצים ולא רק בתוצאות. קיבל להתענות כך וכך ימים ,צריך לדלג את שבתות ויו"ט הדין ,אבל בבין השמשות אומרים.
הרגל נוסף מיוחד היה לאותו עשיר ,בכל מפעל וחברה שברשותו ור"ח ולהשלימם אח"כ) ,אך אם קיבל התענית בלשון הרי
היה שוהה בכל שנה תקופה מסוימת ,ובאותה תקופה היו העובדים
משקיעים בעבודתם באופן מיוחד ,והעשיר היה יושב ושוקל על כל
סימן תכ"א עלי שהוא לשון נדר ,מחויב להשאל על נדרו כדי שלא
עובד ,איזה משכורת ותנאים הוא יקבל לשנה הבאה ,אולי הוא בכלל יתענה ,ופותחים ואומרים לו אילו שמת ליבך שיפגעו
נוהגים באשכנז לומר פרשת "ובראשי חדשיכם"
מיותר ,אולי הנזק שהוא גורם לחברה גדול מהתועלת ,ואולי צריך בתוך הזמן הזה אלו הימים לא היית נודר? ,ומתירים לו.
לקדם אותו לתפקיד חשוב יותר ,להגדיל את המשכורת ,לתת לו גם
בשחרית אחרי אמירת פרשת התמיד ,כדי לפרסם
כיסוי ביטוחי רפואי. נשבע להתענות כך וכך ימים ואירע בהם ר"ח ,חלה השבועה שהיום ר"ח ,ובספרד אין נוהגים לאומרה ,לפי שעתידים
העובדים היו מנצלים ימים אלו באופן מיוחד ,ביודעם שזו הזדמנות כיון שהיא כוללת גם ימים המותרים ומיגו דחל בהם חל נמי לקרותה בקריאת התורה.
בר"ח ,ואם נשבע בפירוש להתענות בר"ח ,כתב השו"ע
של פעם בשנה ,ידע העשיר וידעו העובדים שהעבודה בחודש זה
מושקעת יותר ,וידעו גם מה המטרה ,אולם כולם גם ידעו שבאמת סימן תכ"ב שנראה שחלה עליו השבועה כיון שהאיסור להתענות אינו
אלא מדרבנן (וממילא מחויב להתיר השבועה) ,אלא
היו רוצים לעבוד כך כל השנה ,אלא שלא תמיד זה מצליח ,וחודש
זה הוא הביטוי האמיתי למה שהם רוצים ,והעשיר הרי מתחשב אמירת יעלה ויבוא שמדברי הרמב"ם נראה לכאו' שהוא מדאורייתא ,והש"ך
במאמצים וברצון ולא רק בתוצאות .ולא די בזה אלא היו ממונים
מיוחדים בכל המפעל ,ממונים בהכוונת העשיר ,להזכיר מידי יום
והפר"ח כתבו שאפי' אם זה מדאורייתא חלה השבועה ,כיון אומרים יעלה ויבוא בתפילת י"ח ,בערבית ושחרית ומנחה,
והש"ץ מכריז בין קדיש לתפילה שהוא ר"ח ,ואינו הפסק שהאיסור לא מפורש בתורה.
לעובדים את ההזדמנות המיוחדת.
בסיומו של החודש היתה פגישה מיוחדת בין העשיר לבין כל אחד מותר להתענות בר"ח תענית חלום ,וצריך למיתב תענית כיון שזה צורך התפילה ,אבל בק"ש בין הפרקים אסור להפסיק.
ואחד מהעובדים ,פגישה קצרה ממש ,בה היה העשיר קולט בשניה לתעניתו כדי לכפר על שביטל עונג ר"ח ,כדמצינו לענין מה יעשה אם שכח לומר יעלה ויבוא -אם לא אמר
את כל מכלול הנתונים הנדרשים ,ומחליט על ההמשך ,חותך גורלות, שבת ,וכן הדין אם התענה משום נדר ,אך כתב המ"א יעלה ויבוא עד שאמר ברוך אתה ד' (אפי' לא סיים
וככל שהעובד הגיע מוכן יותר ,התוצאה היתה טובה יותר ,ואחת
שאם התענה בר"ח ניסן או אב א"צ למיתב תענית המחזיר) ,בערבית אינו חוזר ,בין כשר"ח הוא יום אחד בין
ההכנות החשובות ביותר היתה להכיר בסמכותו ויכולתו של העשיר לתעניתו ,כיון שי"א שמצוה להתענות בהם.
לחרוץ גורלות ,ולא לבוא מתוך מחשבה שמה שהיה הוא שיהיה.
כשהוא ב' ימים ,מפני שאין מקדשים את החודש בלילה,
אבל אם לא אמרו בשחרית ומנחה ,אם נזכר אחרי
ניתן להאריך עוד רבות בפרטי המשל ,אבל בסופו של דבר העיקר זה
הנמשל ,המשל הוא רק פתילה כאיסר ,והבנת הדברים היא המרגלית המחזיר שכינתו לציון יאמרו שם ואח"כ יאמר מודים, סימן תי"ט
הטובה ,ותן לחכם ויחכם עוד ,ונעבור למרגלית הטובה הרי היא עמל ואם נזכר אחרי אמירת ברוך אתה ד' נכון יותר שיסיים
התורה בבירור הלכותיה. למדני חוקיך ויאמרו ואח"כ יאמר עוד פעם ותחזינה ,ואם סעודת ראש חודש
אע"פ שאינו חייב לאכול בר"ח דברים הטעונים ברכת נזכר אחרי שהתחיל מודים חוזר לרצה אפי' אם הוא נזכר
המזון ,מ"מ המוציא הוצאות על סעודת ר"ח ואוכל ושותה בשים שלום ,לפי שג' הברכות האחרונות חשובות כאחת,
בו בטוב הרי זה משובח ,ובאור זרוע משמע שטוב שיאכל פת לשם וכן הדין כשרגיל לומר תחנונים (בין קודם יהיו לרצון בין
סעודת ר"ח .ודי במה שאוכל ביום וא"צ להרבות גם בלילה .לאחריו) אע"פ שעדיין לא אמר ואם כבר השלים תפילתו
והמדקדקים נוהגים להוסיף מאכל אחד יותר משאר ואמר יהיו לרצון ואינו רגיל לומר עוד תחנונים ,או שרגיל
הימים לכבוד ר"ח ,ואם חל ר"ח בשבת מוסיפים מאכל אבל סיים לומר תחנונים ואין בדעתו לומר עוד ,וגם אינו
אחד יותר מכל שבת ,ולפי הירושלמי אף אם לא הוסיף מאכל רגיל לחזור לומר יהיו לרצון פעם נוספת אחרי התחנונים ,אפי' אם
עדיין לא עקר רגליו חוזר לראש התפילה. לשבת יכול להרבות בסעודת מלוה מלכה לכבוד ר"ח שעבר.
בפסוק הראשון ,ולמעשה בודאי בכל גוונא יש להחמיר לחזור ולקרות ,אך לא ואם יש לו ספק אם הזכיר או לא ,דעת הרמ"א שא"צ לחזור,
יברך ,ובפרט כשקורא ביחיד .בה"ל .ובשעה"צ כתב שגם בקורא למפרע בימים דכיון שאין עוברים ל' יום בלא אמירת יעלה ויבוא אין כאן
שגומרים את ההלל לא ברירא שיחזור ויברך .ואם קרא ודילג פסוק אחד חזקה שלימה שלא הזכיר ,אבל דעת כמעט כל האחרונים וכן מעשה ביהודי שקנה 'דירה על הנייר' ושילם עבור כך סכום ראשוני,
ונזכר אח"כ ,לא יאמרנו במקום שנזכר דהוי למפרע ,אלא יחזור הלכה שאפי' בספק תולים שלא אמר וצריך לחזור ,דמסתמא וכידוע סך זה מזכה את הקונה בזכות קניית דירה לכשתיבנה ,ולמרות
לאותו פסוק ויאמר משם לפי הסדר ,ואם אינו יודע באיזה התפלל כהרגלו ,אא"כ היה בדעתו לומר ולא התעורר לו הספק שתתכן עליית מחירים ,אם בגין עליית מדד הבניה אם בגין עלייה
מקום טעה ,יחזור לראש הפרשה שיש לו בה ספק ,ובבה"ל כללית של מחירי הדירות ,מ''מ כל התשלומים ששילם הקונה לפני
מיד אחרי התפילה אלא זמן מופלג אחריה .וש"ץ ששכח אינו
מקשה למה צריך לחזור מספק בהלל שהוא מדרבנן ,וכתב דאולי יש כאן כעין עליית המחירים מזכים אותו באחוזי דירה במחיר הישן.
ספק דאורייתא משום "לא תשא" על הברכה ,וצ"ע. צריך לחזור משום טירחא דציבורא ,וסומך על תפילת מוסף
שמזכירים בה קדושת היום .ודעת הכנסת הגדולה שגם יחיד כמובן שעשה זאת בהיתר עיסקה ,דבלא זה איכא למיחש משום
קורין ההלל מעומד ,לפי שההלל הוא עדות על שבחו של פסיקה ,דמשום הקדמת מעותיו מוכר לו אח''כ בזול .ואמנם י''ל שאין
אם נזכר אחרי שהתפלל מוסף אינו חוזר על שחרית ,ולענין אם
מקום ונפלאותיו וניסים שעשה לנו ,ומצות עדות בעמידה ,ואם שומתו ידוע דקי''ל (קעג ז ברמ''א) דשרי משום שלא ניכרת הוזלה,
שכח במנחה והתפלל אחריה מוסף צ"ע אם זה מועיל ,אמנם הזכרה במנחה
ודאי אינה מתקנת מה שלא הזכיר בשחרית ,אבל בשיורי ברכה בשם קרא מיושב יצא אפי' בימים שגומרים בהם את ההלל ,ובליל מ''מ עלול להיווצר פער גדול בין שווי הדירה בזמן התשלום הראשון
הסדר א"צ לעמוד .ולענין סמיכה ,דעת המ"א שגם לענין הלל סמיכה לבין שווייה בקבלת המפתח ,ועוד במקרה של עליית מדד הבניה היא
הרשב"א כתב שיחיד לעולם חוזר ,וכן הסכים במור וקציעה
כישיבה ,ודעת הבית מאיר שבדרבנן אין מחמירים בסמיכה ,וכתב הבה"ל תהא ניכרת לכאו' הוי שומתו ידוע.
אלא שכתב שיתנה שאם אינו חייב הוא מתפלל בתורת נדבה ,שנראה כדעת הב"מ לענין הלל ,שהרי השבלי הלקט מסייע דבריו מהלל דא עקא שאחרי החתימה על העיסקה ותשלום חלק מהמעות נתברר
אכן אם נזכר בעודו מתפלל ג' ברכות ראשונות על דעת שבעזרה שאסור לשבת שם ,ודעת התוס' שסמיכה מותרת ,ורק לפי הטעם
לעמוד משום דכתיב "העומדים בבית ד' " אפשר שיש להחמיר לכתחילה
שהיזם הוסיף בהית''ע סעיף המכפיף את כל הסכם ההית''ע בכך שהבנק
להתפלל מוסף ,יסיים תפילת שחרית ואח"כ יתפלל מוסף. המלווה את הפרוייקט לא יתנגד לו .בעקבות כך סברו פוסקים חשובים
שלא לסמוך ,ובסמיכה שאם ינטל הדבר לא יפול בודאי מותרת.
שאין תוקף להית''ע שכזה כי אין סיבה לבנק המלווה להסכים להית''ע.
קריאת ההלל
סימן תכ"ג היחיד והציבור קורין הלל בדילוג ,כדי שיהיה הכר שהקריאה
על כן הציעו שהקונה ימחל על ההטבה המגיעה לו בגין ההלוואה
ונמצא שההטבה הניתנת לו איננה אגר נטר אלא מתנה בעלמא .ויותר
קריאת התורה ומוסף בר"ח היא ממנהגא ,דמדינא אין קורין אלא ביום האסור במלאכה, מדוייק להיפך -הקונה יתכוון בשעת מעשה קנין הבית (לכאו' בעצם
התשלום האחרון) שמתחייב תמורתו תוספת תשלום המכסה את
והמנהג הפשוט לדלג מ"לא לנו" עד "ד' זכרנו" ,ומ"אהבתי" עד אומרים קדיש תתקבל אחרי הלל ,כבכל יום שיש בו מוסף, הפער בין ערכו היום לערכו בתקופת התשלומים המוקדמים ,ולכאו' -
"מה אשיב" ,ויש מדלגים דילוג אחר .וזמן הלל הוא כל היום (חוץ משא"כ בחנוכה.
מהלל של ליל פסח) ,ואין לטעום עד אחרי הלל ,אם לא למי שחלש ליבו שאין
בשונה ממחילה -לא תהני כוונה בעלמא להתחייב דהוי דברים שבלב,
מוציאין ס"ת ,וקורין בו ד' קרואים ,אין פוחתין מהם ואין אלא יצטרך למסור מודעא ,וצ''ע אם צריך בפני ב' עדים.
בזה אפי' מידת חסידות .ועיין בסימן קל"א בדין הלל בבית האבל בתוך שבעה.
מוסיפין עליהם ,ואין מפטירים בנביא. ואף שהמוכר לא דורש תמורה זו מ''מ ודאי הוי ליה זכות ואין סיבה
ברכת ההלל -השו"ע מביא ב' דעות אם הציבור מברכים על
סדר הקריאה -כיון שבפרשה הראשונה יש רק ח' פסוקים שיתנגד לזה על כן זכה בהתחייבות הקונה ,וכאן אי''צ זכייה ע''י אחר
ההלל בתחילה לקרוא את ההלל ובסוף יהללוך( ,ואם בירך
וב"וביום השבת" שני פסוקים ,וב"ובראשי חדשיכם" ה' דכאמור עצם זכיית הקונה בדירה מחייבתו את התמורה שמכוון לה
בתחילה לגמור את ההלל יצא ,דלפעמים לשון גומר היינו [במאמר המוסגר -אפילו אילו היה המוכר מתנגד להתחייבות זו י''ל
פסוקים ,ואין עוצרים שני פסוקים לפני סוף פרשה וגם אין
קורא) ,אבל היחיד אינו מברך ,וכתב שבא"י וסביבותיה נוהגים דהתחייבות בתמורה איננה התחייבות חדשה שצריכה את הסכמת המוכר
קורין פחות מג' פסוקים בפרשה חדשה ,א"כ צריכים לקרות ג'
שלא לברך ,והרמ"א כתב שבמדינות אלו נוהגים שגם היחיד אלא היא שיור בזכיית הקונה שלא קונה בזול ,ואדרבא לאו כל כמיניה
קרואים בפרשה הראשונה ,ולכן לדעת השו"ע יקרא הכהן ג'
מברך ,ומ"מ יזהר לקרותו בציבור כדי לצאת דעת הפוסקים דהמוכר להקנות לקונה בעל כרחו דירה בפחות משוויה ,אכן התחייבות
פסוקים ,והלוי יקרא ג' פסוקים מהפסוק השלישי ("ואמרת בתמורת נכס מעבר לשוויו יל''ע אי שייכא בע''כ דהמוכר ,ואכמ''ל].
שביחיד אין מברכים עליו ,ואם בא לבית הכנסת סמוך להלל
להם") עד "עולת תמיד" ,והשלישי יקרא מ"עולת תמיד" עד
יקרא הלל בציבור ואח"כ יתפלל אא"כ אין שהות לק"ש ותפילה ,ואם ואין לטעון שהואיל ונותני ההטבה נותנים אותה משום אגר נטר הויא
"ובראשי חדשיכם" ,והרביעי יקרא מ"ובראשי חדשיכם" עד ריבית מאוחרת כטרשא דר''פ דקי''ל (קעג א) דאזלינן נמי בתר כוונת
קורין הלל כשהוא באמצע פסוקי דזמרה יקרא את ההלל
הסוף .ודעת הב"ח והפר"ח שהשלישי יקרא עד "וביום השבת", הנותנים אף כאשר הנתינה מחוייבת מכח קציצת המקבל וכ''ש הכא
במקומו אבל לא יברך ,ויוצא בברכות ברוך שאמר וישתבח,
והרביעי יקרא מ"וביום השבת עד הסוף" ,אכן מהפמ"ג משמע שנותנים בלי שחייבים ודאי הם הקובעים את מהות הנתינה ,דזה אינו,
שעדיף לעשות כמנהגנו (כדעת השו"ע) .ודעת הגר"א שהכהן (אמנם בימים שגומרים את ההלל שהוא חייב בברכה לכו"ע,
שכיון שהתחייב תמורה הרי שלא ניתנה לו כלל הטבה.
קורא ג' פסוקים ,והלוי ממשיך משם וקורא ה' פסוקים עד סוף לא יקרא באמצע פסוקי דזמרה כדי שלא יפסיד את הברכות).
ואמנם יחוייב לשלם להם את הפער דאל''ה גזל בידו שהרי התחייב כן,
הפרשה ,והשלישי חוזר ל"עולת תמיד" וקורא עד "ובראשי י"א שכשיחיד קורא אומר לשניים שיענו עמו הודו ואנא ,וכן ואם לא ירצו לקחת הרי שמוחלים ואי''ז אגר נטר ,דמחילתם איננה
חדשיכם" ,והרביעי קורא פרשה דר"ח .והבה"ל מביא את דברי נוהגים בהודו ולא באנא ,מפני שהודו משמע טפי שאומר בתמורה להמתנת המעות אלא מפני שאינם מאמינים לו שחייב ואולי
לאחרים .וכן הדין בימים שגומרים בהם את ההלל .ואם אין הרמב"ן שאחרי שמרעיש על כל המפרשים שטעו ,מסיים שאין ליגע במה חושדים או חוששים מה טומן להם בזאת ,או סתם אינם מסוגלים
שהונהג על פי הגאונים .ובחת"ס ג"כ מחזק את מנהגנו. שניים מצויים לפניו א"צ לחזר אחריהם. לקבל מה שלא תואם לרשומות מכורח מגבלות מערכתיות [אם לא
יציאה יד"ח מאחר בהלל -גם מי שכבר יצא יד"ח הלל יכול להוציא אחר ,סדר המשך התפילה -אחרי קה"ת אומרים חצי קדיש על שיכול לפגוש את הבעלים עצמו שיקבל זאת בשחור].
בין ביחיד בין בציבור ,ואם השומע יודע לענות אינו יוצא אא"כ עונה אחריו הבימה על הס"ת ,ואח"כ אומרים אשרי וובא לציון ,ולא האמת היא שבמקרה הנדון היתה תביעה של הקונה מהמוכר ,שכן
הללוי'ה .ואם המוציא עדיין לא יצא בעצמו דעת המ"א שגם בזה אינו יוצא אם אומרים יענך ד' ,ואומרים חצי קדיש בשביל הפסוקים של בתחילת ההליך הבטיח המוכר להתקין רשתות לחלונות לכל מי
אשרי ובא לציון .לדעת השו"ע מחזיר הס"ת אחרי אשרי ובא אינו עונה הללוי'ה ,והפר"ח כתב שיצא (ולדבריו אפי' בבקי יכול להוציא). שיבחר את הסוג הרצוי לו בתוך 14יום .אותו הקונה הודיע את בחירתו
לציון ,ומנהגנו להחזיר הס"ת מיד לאחר הקריאה .ועומדים של מהלל נשים פטורות מהלל מפני שהיא מצות עשה שהזמן גרמא( ,חוץ לאחר 16יום אלא שהיו בהם ימי שבת וחג .אולם המוכר נתלה בכך
ליל פסחים שחייבות לפי שאף הן היו באותו הנס) ,וממילא אינם יכולות שבהסכם כתום 14יום ולא כתוב ימי עבודה.
להתפלל תפילת מוסף ,והש"ץ חוזר התפילה ,ואומרים כתר
להוציא את האנשים אא"כ עונים אחריהם מילה במילה( ,ותבוא מארה למי
שהוצרך לזה) .ובהלל של ר"ח ,משמע מהמ"א שגם בזה אין הנשים מוציאות( ,ובני אשכנז אומרים נקדש כמו בשחרית) ,וכשמגיע למלוא כל לעומת זאת טענת הקונה היא שסתם יום בכה''ג ודאי הכוונה ימי
והבה"ל כתב שאין דין זה ברור ,שהרי גם לאנשים אינו אלא מנהגא ,ואולי הארץ כבודו אומר לעומתם משבחים ואומרים כמו בשחרית, עבודה כי הדבר ידוע שבשביל לקבל החלטה נצרך לגשת לחנות
כוונת המ"א למקום שהנשים לא החזיקו במצוה זו ,שאין עליהם חיוב אף ואחרי חזרת הש"ץ אומר קדיש שלם עם תתקבל על התפילה, ולראות את האפשרויות בכדי לבחור מתוכם ,ובשביל זה ניתנו אותן
ואומר מזמור ברכי נפשי (דכתיב ביה "עשה ירח למועדים"), ממנהגא ,ומ"מ האשה עצמה יכולה לקרות וגם לברך. 14יום ,כך שאין משמעות לימים שהחנויות לא פתוחים בהם.
כפילת פסוקים ואמירה אחרי הש"ץ יש בזה מנהגים שונים ,ויש שאין אומרים אותו. א''כ שפיר יוכל הקונה לקזז את סך תביעתו ע''י קבלת ההטבה ,וגם
וכל מקום יעשה כמנהגו ,ומנהגנו לכפול מ"אודך" עד הסוף ,חליצת התפילין -נוהגים לחלוץ תפילין לפני מוסף ,וכתב אם ננקוט שתביעתו הויא ספיקא דדינא יוכל לתפוס ,ועדיין יל''ע בזה
כיון שהמוכר נותנו כאגר נטר נמצא ששילם ריבית עה''צ שאינו חייב
וכשהש"ץ אומר הודו וכו' או יאמר וכו' או יאמרו וכו' עונים הפמ"ג שיחלוץ בובא לציון לפני יהי רצון שנשמור חוקיך
את הרשתות ,מיהו הוי ספק דרבנן ואולי יש להקל .עוד י''ל דמתוך
אחריו הודו וכו' ,ואפשר לצאת מהש"ץ באמירת יאמר ויאמרו ,דבמערבא היו מברכים על התפילין לשמור חוקיו ,ויש נוהגים לחלוץ אז שספק ממון לקולא מוכרע לן שתפיסתו מועלת לגבייתו ולאו שם
אך יותר טוב שיאמרו בעצמם בנחת מפני שלפעמים אינו רק את הרצועות מהאצבע .אמנם בחול המועד שהוא יו"ט ריבית עלה .ברם אכתי מכשילו בנתכוון לאכול בשר חזיר בשוגג ועלה
גמור יחלוץ התפילין לפני הלל. מכוון ,וכן נוהגים היום.
בידו בשר טלה ,וצ''ע.
נוסחאות בתפילת מוסף -יש גורסים זכרון לכולם היו ,וי"ג הפסקה בהלל -שואל מפני אדם שצריך לנהוג בו כבוד אפי' איברא דגוף טענת הפוסקים הנ''ל שנפל ההית''ע -ע''י ההתנייה
יהיו ,וי"ג יהי ,וי"ג זכרון לכולנו יהיה ,ואין לשנות שום מנהג .צריך באמצע הפרק (ועיין בזה בסימן ס"ו) ,ומשיב שלום לכל אדם, שהוסיף היזם לתלותו בהסכמת הבנק המלווה -נראה דמעיקרא איכא
לומר ומנחתם ונסכיהם .י"א לומר את מוסף ,וי"א לומר ואת אבל בענין אחר לא יפסיק אפי' בין הפרקים ,אמנם בימים למישדי בה נרגא ,שהרי כל הקושי של המוסדות הפיננסיים להסכים
מוסף .יש אומרים ולכפרת פשע ,ויש שאין אומרים אותו אלא שגומרים בהם את ההלל דינו לענין הפסקה כמו בקריאת שמע, באמת להית''ע הוא מפני הסיכון הגלום בו שהלווה ייפטר ע''י שבועה
בשנת העיבור ,ויש שגם בשנת העיבור אומרים אותו רק עד וע"ע בסימן תפ"ח .ולדעת הפוסקים שיחיד אינו מברך על ההלל ,דעת הא"ר או הוכחה גמורה שהפסיד ,אולם בגוונא דידן הסיכון הוא על הלוקח
אחרי חודש אדר ,ובכל אלה נהרא נהרא ופשטיה ,וכל אחד בשם האבודרהם דלא חשיב הפסק ,אכן מדברי השו"ע משמע דחשיב הפסק. שהרי הוא זה שנותן את המעות בעיסקה ואילו יוכיח היזם שהפסיד
יעשה כמנהג המקום. ואם הפסיק ושהה אפי' כדי לגמור את כולו א"צ לחזור לראש ייפטר מהתחייבותו ובזאת יפטור את הבנק מאחריותו ,ומשכך אין כל
אפי' בימים שגומרים את ההלל ,ויש מחמירים היכא ששהה טעם לחשוש שהבנק ימאן בהית''ע.
אם התפלל תפילת י"ח במקום מוסף לא יצא אפי' אם הזכיר
באונס ,בימים שגומרים את ההלל ,וטוב לחזור לקרותו בלא
יעלה ויבוא ,ואם אמר באחת הברכות יהי רצון שנעשה לפניך
ברכה ,והב"ח מחמיר גם בר"ח ,ובסי' ס"ה מבוארים פרטי דינים אלו.
חובותינו בתמידי יום ובקרבן מוסף יצא.
הקורא הלל למפרע והיינו ששינה סדר הפסוקים ,לא יצא,
סימן תכ"ד ואם הקדים פרשה לחברתה לכאורה אע"פ שאינו רשאי יצא,
אבל דעת כמה אחרונים שאף בזה לא יצא כיון שהם סמוכים
זה לזה בתהילים ,ונכון לחזור ולקרות ,אך יש לעיין לענין ר"ח הזכרת יעלה ויבוא בברכת המזון -מזכירים יעלה ויבוא
אם יחזור ויברך אפי' כשקרא פסוקים למפרע ,ובימים שמדלגים בברכת המזון ,ואם לא הזכיר אין מחזירים אותו ,כיון שאין חיוב
הרי אינו חייב לדלג דווקא לא לנו ,ולא חשיב קורא למפרע אלא כשלא התחיל לאכול פת בר"ח ,ואם נזכר לפני שהתחיל ברכת הטוב והמטיב
לא תמיד מדויק ,ולענייננו מה שכבר עבר אין לנו נ"מ ,ולענין ההמשך כבר הגיה מברך מעומד ,לפי שהברכה היא כהקבלת פני השכינה( ,וסמיכה כעמידה למי יאמר ברוך אתה ד' אלוקינו מלך העולם שנתן ראשי חדשים לעמו
הפר"ח בלוח של הטור ,ובהגהה בסימן הבא כתוב ד' שנים שסדרם שונה ממה שאינו יכול לעמוד) ,וענין הקבלת פני השכינה הוא ,שע"י הלבנה וצבא השמים ישראל לזכרון .ואם התחיל סעודתו בר"ח וסיים אחרי ר"ח ,צריך
שכתוב בטור ,ושאר השנים עד שנת תתמ"ז כתובות כהוגן בלוח של הטור ,ועד אז ששומרים את תפקידם אנו רואים גדולת ד' ,ואנו מברכים על הקב"ה שהוא פועל
והרבה קודם תהיה הגאולה ונקדש החודש על פי הראיה. לומר יעלה ויבוא ,אא"כ התפלל כבר ערבית אפי' אם התפלל
אמת ,וגם פעולתו אמת ,שהיא קיימת לעולם ,וכל הברכה היא רק לד' לבדו ,וי"א
שלכן נוהגים לומר עלינו לשבח ,כדי שלא יטעו לומר שאנו נותנים כבוד ללבנה,
מבעוד יום ,ואם רק הקהל התפללו צריך לומר יעלה ויבוא ,אמנם
כשמעברים השנה כותבים באדר הראשון אדר סתם ,ובשני אדר אם הקהל התפללו ערבית מבעוד יום והוא התחיל לאכול אחרי
אלא ידעו שכוונתנו לראות את גבורות ד'.
השני ,וה"ה בברכת החודש .ומסקנת האחרונים שנכון שבאדר שהתפללו ,אינו מזכיר ר"ח בברהמ"ז ,אא"כ הוא עצמו לא התפלל
אין מקדשים הלבנה תחת הגג אלא תחת כיפת השמים ,דאין
הראשון יכתוב אדר הראשון ,ובשני יכתוב אדר השני. אפי' מנחה .וכן בערב ר"ח אם הקהל התפללו ערבית מבעוד יום
דרך כבוד לקבל פני השכינה תחת הגג ,אמנם מי שיש לו איזה
מיחוש שאינו יכול לצאת ,או שהמקום אינו נקי ,או שהוא שרוי והוא לא התפלל ,והתחיל אח"כ לאכול ,מזכיר יעלה ויבוא ,אא"כ
סימן תכ"ח בין הנכרים ,יקדש בביתו ויראה הלבנה דרך חלון או פתח. הוא עדיין לא התפלל אפי' מנחה.
כללי לוח השנה הפסוקים שאומרים בקידוש לבנה -אומר ג"פ סימן טוב וכו'
ברוך יוצרך וכו' ,ורוקד ג"פ כנגדה ואומר כשם שאני רוקד( ,ויזהר סימן תכ"ה
ימים שהמועדים לא חלים בהם -ראש השנה לא חל בימים
שלא יכרע ברכיו לרקוד שלא יהיה נראה ככורע ללבנה ,אלא
אד"ו ,ויוה"כ לא חל בגא"ו ,ופורים לא חל בזב"ד ,ופסח לא חל יסמוך על אצבעות רגליו וירקוד) ,ואומר ג"פ תפול עליהם וכו'
דיני ראש חודש שחל בשבת
בבד"ו ,ועצרת והושענא רבה לא חלים בגה"ז ,וחנוכה לא מתחיל ואח"כ חוזר על פסוק זה למפרע ,וי"א כל הפסוק עד קנית ואח"כ התפילות -ר"ח שחל בשבת ,בערבית ושחרית ומנחה מתפלל
ביום ג' ,ותענית אסתר לא חל באג"ו ,וי"ז בתמוז ות"ב לא חלים חוזרים עליו למפרע ,ויאמר לחבירו ג"פ שלום עליך (מפני שאמר תפילת שבע ,ואומר יעלה ויבוא בעבודה ,ואינו מזכיר שבת ביעלה
בבד"ו ,וכל אלו כדי שיוה"כ לא יחול סמוך לשבת ויהיו ב' ימים רצופים האסורים ויבוא כיון שכבר הזכיר שבת בברכה רביעית.
בתחילה תפול) ,ומשיב הוי כשואל ,ונוהגים לומר פסוק דוד מלך
במלאכה ,וגם כדי שהושענא רבה לא יחול בשבת ותידחה נטילת הערבה ,ועיין
בבה"ל שמבאר איך כל הנ"ל תלויים ביוה"כ והושענא רבה.
ישראל חי וקיים ,לומר שמלכותו תתחדש כמו הלבנה ,וכנסת קריאת התורה -מוציאים ב' ספרים ,וקורים בראשון ז' קרואים,
ישראל תתדבק בקב"ה כמו שהלבנה מתחדשת עם החמה ,ולכן ומניחים ספר שני אצל ראשון ואומר חצי קדיש על שניהם ,ובשני
מועדים שחלים באותו יום -פורים ול"ג בעומר חלים באותו יום
עושים שמחות וריקודים בקידוש החודש דוגמת שמחת נישואין. קורא מ"וביום השבת" עד סוף פרשת "ובראשי חדשיכם".
(וסימנך פל"ג) ,וכן עצרת וחנוכה שאחריו חלים שניהם באותו יום
ויש עוד פסוקים שיש קבלה לאומרם ,וכבר הם כתובים בסדר
(והיינו כשהשנה כסדרה שחשון וכסלו אחד מלא ואחד חסר או הפטרה -מפטירים השמים כסאי שנזכר שם ענין ר"ח ,ואם טעה
קידוש הלבנה ונהגו הכל לאומרם.
שניהם חסרים ,אבל אם שניהם מלאים חנוכה יצא ביום אחרי היום וקרא הפטרת אותו שבוע קורא אחריה השמים כסאי ,ואם נזכר
שיצא עצרת) .וימי הפסח הם סימן למועדים ,ביום שחל א' של זמן הברכה אחרי הברכות ,קורא אותה בלי ברכה.
פסח חל ת"ב (וסימנך "על מצות ומרורים יאכלוהו") ,ושבועות כמו בר"ח אלול שחל בשבת ,לדעת השו"ע מפטירים עניה סוערה,
ממתי מברכים -לדעת השו"ע אין מברכים עד שיעברו ז' ימים,
יום ב' ,ור"ה כיום ג' ,וקה"ת והיינו שמחת תורה (לבני חו"ל שזה דאין לדלג שבעה דנחמתא ,ולרמ"א מפטירים השמים כסאי שיש
ודעת רוב האחרונים שדי בג' ימים מעת לעת ,ואין להחמיץ המצוה,
בכ"ג תשרי) כיום ד' ,וצום כיפור כיום ה' ,ופורים שעבר כיום ו', בה גם נחמות ירושלים ,ובכי תצא אחרי רני עקרה יקראו עניה
וכתב הרמ"א שמצוה מן המובחר להמתין למוצאי שבת או יו"ט,
וסימנך א"ת ב"ש ג"ר ד"ק ה"ץ ו"פ. סוערה הכתובה אחריה.
ולקדש כשהוא מבושם ובגדיו נאים ,ואם הציבור מקדשים באמצע השבוע
יקדש עמהם ,אם לא שיודע שגם במוצ"ש יהיה לו ציבור( ,וגם כשמקדש בחול ימים שר"ח חל בהם( -אם ר"ח הוא שני ימים הסימן הוא על בר"ח אב שחל בשבת י"א שיפטירו שמעו ,וי"א השמים כסאי,
יש ללבוש בגדים נאים ,ועכשיו אין נוהגים לדקדק בזה) ,אא"כ היום השני שממנו מתחילים למנות את ימי החודש) .ר"ח ניסן חל וכתב הרמ"א שכן עיקר במקום שאין מנהג ,והגר"א פסק כדעה
ישארו רק ה' לילות עד סוף הזמן (כדלהלן) ,דיש לחוש שמא בימים אגה"ז ,אייר בבגה"ז ,סיון באגד"ו ,תמוז באגה"ו ,אב בבדו"ז, ראשונה.
תתכסה אז בעבים .וכמה אחרונים והגר"א בכללם כתבו שגם כשיש אלול באבד"ו ,תשרי בבגה"ז ,מרחשון בבדה"ז ,כסלו באבגדה"ו, אם חל ר"ח באחד בשבת ,מפטירים בשבת שלפניו ויאמר לו
יותר מה' לילות אין להשהות את המצוה ולהמתין למוצאי שבת ,טבת באבגד"ו ,שבט בבגדה"ז ,אדר בזבד"ו ,ואם השנה מעוברת יהונתן מחר חודש ,אך בערב ר"ח אלול יפטירו עניה סוערה (וער"ח
והנוהג כדעתם בודאי יש לו על מי לסמוך ,ובפרט בימי החורף אדר הראשון בבדה"ז והשני בבדו"ז .ועיין בבה"ל שמבאר הטעם שר"ח אב לא חל בשבת).
חל דווקא בימים הללו .ובהגהה כתב לעיין בטור ובפר"ח סדר קביעות החודשים והגשם ודאי הזריז הרי זה משובח( .מסעיפים ב' וד'). ר"ח שחל בשבת ובאחד בשבת מפטירים השמים כסאי ,כתב
והמועדים במשך השנים ,ומביא תיקונים לסדר של הטור .וכתב שיש לוחות שיש
בהם טעויות ,ולכן צריך לקחת רק לוח שיש עליו הסכמה מאחד מגדולי ישראל. עד מתי מברכים -מברכים עד שיעברו ט"ו יום מעת לעת משעת השו"ע שנוהגים לומר אח"כ פסוק ראשון ואחרון מהפטרת מחר
המולד ,שאז היא מתחילה כבר להתחסר .והרמ"א כתב שהזמן כללי קביעות החודשים מלאים או חסרים -אם יום ראשון של ר"ה חל ביום ג', חודש ,והרמ"א כתב שאין להפסיק מנביא לנביא ,אבל אם שתי
הוא חצי מכ"ט ימים וי"ב שעות ותשצ"ג חלקים משעת המולד ,אז תשרי מלא וחשון חסר ,וכן הלאה אחד מלא ואחד חסר( ,ואם השנה מעוברת גם ההפטרות באותו נביא עושים כך .וכן לענין מה שנוהגים כשיש
ונמצא שאם המולד היה במוצאי שבת בשתים או שלש שעות אדר הראשון מלא) ,והטעם לזה הוא מפני שבין מולד למולד יד כ"ט ימים וי"ב חתונה להפטיר שוש אשיש ,מ"מ בשבתות שיש בהם הפטרות
שעות ותשצ"ג חלקים (מתוך אלף ושמונים) ,ואם יום ראשון של ר"ה חל ביום ב'
בלילה ,אסור לקדשה שבועיים אח"כ בתחילת ליל שני .ולענין שנזכרים בש"ס ומדרשים אין דוחים אותם מפני חתונה ,וגם אחר
או ז' ,חשון וכסלו פעמים ששניהם חסרים פעמים ששניהם מלאים ,ואם יום ראשון
של ר"ה חל ביום ה' והשנה פשוטה ,כסלו מלא ,וחשון לפעמים חסר ולפעמים מלא.
דיעבד ,ביום הט"ז יכול לקדש בלי ברכה ,וביום הט"ו אחרי הזמן שכתב הרמ"א שקראום אין קורין שוש אשיש ,אא"כ הם בנביא אחד שאז קורין
אפשר שיכול לברך .ואם הוא קורא ק"ש ונראתה הלבנה ,ואם ימתין עד אחרי ק"ש גם מקצת משוש אשיש.
תקופה נמשכת צ"א ימים (שזה י"ג שבועות) ושבע שעות ומחצה. ותפילה יעבור הזמן ,יקדש אפי' באמצע הפרק ,ואם יש מעט יותר זמן יגמור את
בכל מחזור יש י"ט שנה ,ושנים ג' ו' ח' י"א י"ד י"ז י"ט מעוברות. הפרק ,אך לא יפסיק אלא לברכה עצמה ולא לשאר הפסוקים( .סעיף ג'). מוסף -בשבת ר"ח כולל במוסף בברכה רביעית שבת ור"ח,
ובסידורים כתוב לומר אח"כ זה קרבן שבת וקרבן היום כאמור ,וכ"כ אין מקדשים הלבנה לפני יוה"כ מפני אימת הדין ,אלא מקדשים
סדר ודיני קריאת התורה בסידור רב עמרם ,אכן כמה פוסקים כתבו שאין לומר כך .והחתימה במוצאי יוה"כ כששרויים בשמחה ,ודעת הלבוש לקיים המצוה בימים אלו ,פן
סדר קריאת הפרשיות- אומר מקדש השבת וישראל וראשי חדשים ,ואם חתם בשל שבת מצוה זו תכריע את הכף לכף זכות ,וכן נוטה דעת הב"מ .ואין לקדש הלבנה לפני
תשעה באב מפני ששרויים באבילות ,וכתב הרמ"א שגם במוצאי ת"ב לבד יצא בדיעבד.
פרשת צו ,נקראת לפני פסח בשנה פשוטה מפני שכתוב בה ענין הגעלת
כלים ,ובשנה מעוברת קורין פרשת מצורע שכתוב בה וכלי חרס ישבר, לא יקדש וכן במוצאי שאר תעניות (כגון י' טבת ,אבל במוצאי תענית
חוץ מבה"ח (היינו שר"ה חל ביום ה' ,וחשון וכסלו ח'סרים) או אסתר יקדש מפני שהשעה עוברת) ,ויברכו בימים שאחריה ,ואם ת"ב סימן תכ"ו
ה"ש (שר"ה חל ביום ה' ,והשנה ש'לימה והיינו חשון וכסלו חל ביום חמישי ימתין עד מוצ"ש שהוא י"ב לחודש ,אבל דעת
מלאים) ,שאז קורין אחרי מות לפני פסח ,ואם חל יום ראשון של אחרונים שמקדשים אפי' במוצאי ת"ב (אך לא יקדש בלי מנעלים), דיני ברכת הלבנה
פסח בשבת ,בני א"י קורין בשבת שאחריה פרשת שמיני ,ונמצא הרואה לבנה בחידושה מברך אשר במאמרו ברא שחקים וכו' .ואם אלא שצריך לטעום קודם ,אמנם אם התענית היא בימים הראשונים לחודש צריך
להמתין ,אמנם יחיד המתענה ורואה ציבור שמקדשים לא ימתין ,משום "וברב עם הדרת שצריך להפריד באותה שנה את פרשיות תזריע ומצורע ,ויש בירך ברוך מחדש חדשים ,משמע בגמ' סנהדרין שיצא בדיעבד ,וצ"ע.
מלך" ,אם לא שיודע שגם מחר יוכל לקדש בציבור .ובמוצאי יוה"כ מקדשים גם מי מברך -נשים אין צריכות לברך ברכת הלבנה .וסומא חייב
שמפרידים את בהר ובחוקותי ,ואם היא שנה מעוברת מפרידים
בלי טעימה מפני ששמחים שיצאו בדימוס.
גם את מטות ומסעי. לברך ,אך יותר טוב שיבקש מאחר שיוציאנו בברכה .וקטן משהגיע לחינוך
אבל -לדעת המ"א אם ישלים אבילותו עד י' בחודש ימתין ויקדש מחנכים אותו בברכה זו ,וכתב המ"ב שנראה שזה תלוי במחלוקת
קודם עצרת קורין פרשת במדבר כדי להפסיק בין הקללות של בחוקותי
אז ,אבל אם גם אז יהיה אבל לא ימתין ,ודעת בעל השער אפרים לחג השבועות שהוא יום הדין על פירות האילן ,כדי שהשטן לא יקטרג .ולפעמים רש"י ור"ת לענין ק"ש.
שכל שיש לו שהות לקדש אחר זמן אבילותו ימתין ,ואם עד קורין גם נשא לפני עצרת ,והיינו כשהשנה מעוברת ור"ה חל ביום ה' שאז קורין הנאה מאור הלבנה -אין מברכים על הירח אלא בלילה ולא בבין
שיסיים אבילותו יעבור הזמן יכול לקדש בימי אבילותו ,ויכול אחרי מות לפני פסח.
השמשות ,וצריך שתהא הלבנה זורחת ונהנים מאורה ,והיינו בעת
אחרי ת"ב קורין ואתחנן כדי לקרות דברים לפני ת"ב שהם תוכוחותיו של לצאת לחוץ כדי לקדש ,וכתב הבה"ל שהדין עימו.
שהזריחה נראית ע"ג קרקע ,ואם נתכסתה בעבים ,או שיש מסך
משה ולהפטיר בתוכחות ישעיה על החורבן. מדינא מותר לברך יחידי ,וכ"ש שא"צ עשרה ,אלא שלכתחילה מצוה לעשותה ברב
עם ,ואם יודע שיהיה לו עשרה ימתין עד ליל עשירי ולא יותר ,ולפי מה שהוכיח
מבדיל בינו ללבנה ,אם העב או המסך דק וקלוש שנראית הלבנה
לפני ר"ה קורין נצבים מפני שיש בה מענייני תשובה ,וממילא אם ר"ה
ממנו ונהנה בה ויכול להכיר בדברים הניכרים לאור הלבנה ,מברך ,החיי אדם ששלשה נחשבים רוב עם ,א"צ להמתין בשביל עשרה עד ליל י' ,ובפרט
חל ביום ב' או ג' ,שנמצא שיש שבת בעשי"ת ושבת בין יוה"כ
ואם הענן או המסך עב אינו מברך .ומבואר מזה שאם רואה את הלבנה בחורף בימי העננים.
לסוכות ,קורין וילך בעשי"ת והאזינו בין יוה"כ לסוכות ,ואם ר"ה
דרך זכוכית החלון יכול לברך .ואם התחיל לברך ואח"כ נתכסתה הלבנה אין מקדשים הלבנה בליל שבת או יו"ט( ,ויש בזה הרבה טעמים ע"פ
חל ביום ה' או ז' ,קורין וילך יחד עם נצבים.
בעבים גומר הברכה ,אך אם הוא משער מתחילה שתתכסה הלבנה הקבלה ,ולפי פשוטו הטעם מפני שרגיל לבוא לידי שמחה וריקוד ,ואף שריקודים
איזה פרשיות מחברים יחד -ויקהל ופקודי ,תזריע ומצורע ,אחרי מות וקדושים,
באמצע ברכתו לא יתחיל לברך .ודעת הגר"ח צאנזאר שאפי' אם כבר של מצוה התירו ,שאני הכא שאפשר לקדש ביום אחר) ,ואם לא קידשו עד
בהר ובחוקותי ,בשנה פשוטה הם מחוברות (אא"כ ר"ה חל ביום ה' וחשון וכסלו
מלאים שאז מפרידים את ויקהל ופקודי) ,ובשנה מעוברת הם מחוברות .וחוקת נתכסתה הלבנה יכול לכתחילה להתחיל לברך ,אם לא עבר תוך כדי דיבור משעה עכשיו ויעבור הזמן ,יקדש בליל שבת או יו"ט אפי' ביחידי.
שזרחה הלבנה.
ובלק מחוברים רק אם חל שבועות בשבת ,מטות ומסעי נפרדים רק בשנה מעוברת
שחל ר" ה ביום ה' ,ונצבים ווילך נפרדים רק כשר"ה חל ביום ב' או ג' ,בין בשנה
פשוטה בין בשנה מעוברת ,בין בשנה שלימה בין בשנה חסירה.
סימן תכ"ז תולה עיניו בלבנה ומיישר רגליו ומברך .וכתב בשיורי כנסת
הגדולה שמשמע מהשו"ע שיתלה עיניו בה עד גמר הסדר ,וכן
חלוקת פרשת האזינו -פרשת האזינו מחלקים את השירה נוהגים ,אבל שמע בשם ספר חרדים שהחמיר בזה מאד ,ולא התיר ר"ח שהוא ב' ימים כותבים בשטרות ביום הראשון ביום ר"ח שהוא
לשש ,כדרך שהיו מחלקים אותה במקדש לששת ימי המעשה, להסתכל בלבנה אלא עד סיום הברכה ,והמ"א בשם השל"ה יום ל' לחודש שעבר ,וי"א שיכתוב כך בסדר הפוך .וביום השני
והיינו האזינו ,זכור ,ירכיבהו ,וירא ,לו חכמו ,כי אשא( ,וכתב המ"ב מחמיר שלא יסתכל בה גם בזמן הברכה אלא רק פעם אחת כותבים באחד לחודש ,וביום הבא כותבים ב' לחודש ,וכן הלאה.
שי"א לולי כעס וכי ידין ,וכן נוהגים ויש מקומות שנוהגים כהשו"ע ונהרא ובטור מסדר את קביעות החודשים וכתב שכל י"ג מחזורים קביעותם שוה ,אבל זה כשירצה לברך.
בשיעור זה ,וכתבו האחרונים בשם הסמ"ק דהאידנא נוהגים בכל באחרונה ,והב"ח ושארי אחרונים כתבו שהמנהג כהרמ"א ,וכן אם נהרא ופשטיה ,אך אין להפסיק כשני המקומות) ,וסימן "הזי"ו ל"ך ,והשביעי
הצדקות ,בין לענין בעה"ב בין לענין העני ,לתת אחרי ל' יום ,ואפי' שבת אחרי מות היא ער"ח ומפטירים מחר חודש ,מפטירים קורא מסוף השירה עד סוף הפרשה ,והטעם מפני שהם דברי
עני שאינו דר ל' יום ,חייבים לתת לו מצה בפסח ,כמו שבכל ימות בפרשת קדושים הפטרת אחרי מות "הלא כבני כושיים". תוכחה שיחזרו העם בתשובה ,ואפי' אם יש חיובים לא יחלקו
השנה נותנים לו מזון ב' סעודות בכל יום שהוא בעיר ,ובשבת מזון הפטרת ויצא היא מ"ויברח יעקב" עד סוף הושע ,ומסיימים בדבר טוב אותה יותר ,אלא רק אחרי השירה מ"ויבוא משה" .ובמנחה בשבת
ג' סעודות. והיינו "ואכלתם אכול וכו' וידעתם" וכו' שביואל .ובוישלח מפטירים ובשני וחמישי אין לחוש להפסקות אלו.
ענייני צער ואבילות -אין נפילת אפים בכל חודש ניסן ,ואין מ"ועמי תלויים" עד "ומושיע אין בלתי" ,ועל פי הגר"א מפטירים קריאת הקללות -קללות שבפרשת בחוקותי אין מפסיקים בהם,
מספידים בו ,וא"א צדקתך בשבת במנחה ,וכן אין אומרים היהי בוישלח "חזון עובדיה". משום שנראה כקץ בתוכחת ד' ,וכיון שאינו בדין לברך את ד' רק
רצון שאחרי קריאת התורה ,ואין מזכירים בו נשמות ,ואין אומרים כשיש חתונה מפטירים שוש אשיש ,ואין דוחים מפניה שום על הקללות ,יקראו יחד עם הקללות ג' פסוקים לפניהם
צדוק הדין ואת הקדיש שלאחריו( ,והכלל הוא שצדוק הדין הפטרה הנזכרת כאן ,ולא של ד' פרשיות או ר"ח או מחר חודש או ולאחריהם (דאין מסיימים ג' פסוקים סמוך לפרשה ,ואין
וצדקתך צדק ורחום וחנון דינם שוה ,וכן בערב שבת ויו"ט אחר חנוכה או שירה ,אבל שאר הפטרות דוחים מפניה. מתחילים בפרשה פחות מג' פסוקים ,ובפרשת כי תבוא שהפרשה
חצות אין אומרים ,אבל בערב ר"ח וערב חנוכה אחר חצות אומרים נגמרת בפסוק אלה דברי הברית ,די להוסיף פסוק זה) .ובמקום
צדוק הדין) .ומותר בחודש ניסן להטיל איסור בבית הכנסת לצורך
גדול ,אף שאסור בתשרי.
הלכות פסח שנוהגים שהרב אב"ד עולה לשלישי ואז לא יהיו ג' פסוקים לפני
התוכחה ,יכול לחזור ג' פסוקים למפרע ,אך יותר טוב שהרב ימחול
על כבודו ויעלה לרביעי באותה שבת .ובפרשת כי תבוא שאינם
תענית -לדעת השו"ע אין מזכירים תענית בציבור ,אבל יחיד
שנהג להתענות בה"ב מותר לו להתענות ,ולדעת הרמ"א (וכתב
סימן תכ"ט כ"כ חמורות שנאמרו בלשון יחיד ואמרם משה מפי עצמו (והיינו
בשעת אמירתם ,אבל מעיקרא ציווהו ד' לאומרם) ,יכולים
המ"ב שכך המנהג) אפי' יחיד אין מתענה כלל אפי' ביום שמת בו לימוד הלכות החג להפסיק בהם ,ונהגו שגם בהם אין מפסיקים .ומהרי"ל היה מקפיד
אביו או אמו ,ואף המתענה בערב ר"ח לא יתענה בער"ח אייר ,אבל על מי שעולה לתוכחה ,דדווקא השמש שנשכר לזה אין עליו
תענית חלום מתענים ,וא"צ למיתב תענית לתעניתו בחודש אייר, הלכות הפסח -שואלים בהלכות הפסח קודם לפסח ל' יום,
קפידא ,ומ"מ אם קראוהו בודאי עליו לעלות ,ושומר מצוה לא ידע
ואם התענה בשבת מותר למיתב תענית לתעניתו ביום ראשון וכדמצינו שמשה רבינו בפסח ראשון הזהיר על כל הלכות פסח
דבר רע ,וודאי שאין לבטל הקריאה בשבת זו ,ונכון לנהוג שהבעל קורא
שני ,ומתחילים ביום הפורים עצמו .ובטור איתא 'שואלים ודורשים' ,וכן
אפי' אם הוא ר"ח ניסן .וכן החתן והכלה נוהגים להתענות ביום יעלה ויקרא כל פרשת התוכחה ,ואפי' אם הוא כהן יקרא מתחילת
הגירסא בכמה מקומות בגמרא ,ואין בזה נ"מ ,מפני שהכונה בשניהם היא לישא
חופתם אפי' בר"ח ניסן. הפרשה עד סוף הקללות ,ויחלקו את שאר הקרואים משם והלאה ,וליתן בהלכות הפסח ,וכן איתא ברש"י שהיו דורשים ברבים בהלכות הפסח ל' יום
אין אומרים מזמור לתודה וקל ארך אפים ולמנצח לא בערב פסח קודם הפסח .ודעת החק יעקב שדווקא בבית ועד מתחילים ל' יום קודם הפסח, ואם בהר ובחוקותי מחוברות יחברו את הפרשות בשישי (דאין קפידא לחבר דווקא
אבל כל אחד בביתו א"צ ללמוד אלא בחג עצמו ,אמנם בא"ר סתר דברי החק יעקב ברביעי) ,ויקרא לשביעי מ"ונתתי שלום בארץ" עד "את בריתי אתכם" ,ומשם ואילך
ולא ביום טוב.
וכתב שמצוה על כל אחד להתחיל ללמוד מפורים ,וכן מבואר בבה"ג ,ועכ"פ בבית יקרא בעצמו ,ובכי תבוא יצמצם את ז' הקרואים עד הקללות והוא
משכימים לבית הכנסת בערב פסח ,כדי שיגמור סעודתו קודם ד' המדרש בחבורות ודאי יש חיוב ללמוד ל' יום לפני פסח .ודעת הרשב"א והר"ן שדין יעלה לאחרון .וכתב הרמ"א שאין קורין לקללות אלא למי שירצה,
שעות. ל' יום קודם הפסח אינו אלא לענין להקדים תלמיד ששואל בהלכות פסח לפני והיינו שמבררים מתחילה מי מוכן לעלות ,או שיבטיחו לתת איזה דבר למי שדחוק,
שאלות אחרות ,אבל לימוד הלכות הפסח אינו חיוב אלא בפסח עצמו ,אכן דעתם ויקראוהו בשמו ,ובמחצית השקל משמע שיאמרו יעמוד מי שירצה ,ולא נהירא.
אסרו חג -נוהגים להרבות קצת באכילה ושתיה ביום שאחרי היא דעת יחידאה נגד הרבה ראשונים .ועכשיו נוהגים לדרוש בשבת
החג ,והמנהג שלא להתענות בו. ח' פסוקים אחרונים שבתורה והיינו מ"וימת משה" אין
הגדול( ,ואם הוא חל בערב פסח יש להקדים לשבת שלפניה),
מפסיקים בהם (כיון שנשתנו במה שיהושע כתבן או במה שכתבם
טוב לקרות בניסן בכל יום את הנשיא שהקריב באותו יום ,וביום והעיקר להורות לעם דרכי ד' ,ללמד המעשה אשר יעשון ,דהיינו
משה בדמע) ,אלא אחד קורא את כולם.
י"ג פרשת בהעלותך עד "כן עשה את המנורה". דיני הגעלה וביעור חמץ ואפית המצה ושאר הלכות פסח ,והדורש
בפלפול או דרוש בלבד לא יצא יד"ח .ומ"מ מצוה לכל אחד לעסוק שם כנגד שהם בהם, להפסיק מ"ב מסעות שבפרשת מסעי אין
מותר להטיל חרם בבית הכנסת לצורך גדול בניסן אבל לא בתשרי.
בהלכות פסח ל' יום קודם ,וכן בחג עצמו .וכתב הב"ח שאחרי שלמדו מ"ב.
סימן ת"ל ההלכות ל' יום קודם הפסח ,א"צ ללמוד בחג עצמו ,והרבה אחרונים חולקים עליו.
בשאר ימים טובים ג"כ צריך לשאול בהלכותיהן ל' יום לפניהם, סדר ההפטרות
שבת הגדול -שבת שלפני הפסח קורין אותו שבת הגדול מפני ההפטרות שמי"ז תמוז והלאה -מי"ז תמוז מפטירים ג' ודעת הגר"א שבעצרת סגי מיום א' סיון ,וי"א שרק בפסח
הנס שנעשה בו ,שקשרו את השה של קרבן הפסח למיטה בי' דפורענותא ,והיינו דברי ירמיהו ,שמעו דבר ד'( ,ואם הפטיר בשבת שהלכותיו מרובות ואם לא עושים אותם כדין לפני הפסח אין להם
בחודש שחל בשבת באותה שנה ,והמצרים היו שיניהם קהות על הראשונה מענין הפרשה יקרא שניהם בשבת השניה) ,וחזון תקנה בפסח ,צריך להתחיל ל' יום קודם ,אבל בשאר ימים טובים
ששוחטים את אלוהיהם ,ולא היו רשאים לומר להם דבר. ישעיהו .ואח"כ מפטירים ז' דנחמתא ,והיינו נחמו ,ותאמר ציון (ואם מספיק להתחיל כמה ימים קודם ,ועכ"פ ביו"ט עצמו לכו"ע צריך
לא קראה בפרשת עקב ,כתב הצמח צדק שישלימנה בשופטים יחד עם אנכי ,לשאול ולדרוש בהלכות אותו יו"ט .ואין יוצאים ידי חובה בקריאת התורה,
אמירת ההגדה -נוהגים לומר בשבת הגדול במנחה את ההגדה דבעינן ללמוד ההלכות מה אסור ומה מותר. שיקרא מותאמר עד סוף אנכי ,וכן אם לא הפטיר אנכי בשופטים יפטיר בשבת
דרשת שבת שובה -נוהגים לדרוש בשבת שובה ,והעיקר מתחילת עבדים היינו עד לכפר על כל עוונותינו ,אפילו אם שבת הבאה מאנכי עד סוף רני עקרה ללא דילוגים ,וקומי אורי יש לה תשלומין בשוש
הגדול חלה בערב פסח .ופוסקים לומר ברכי נפשי .רמ"א .והגר"א
אשיש ,וכתב השע"צ שיש לעשות כדבריו) ,עניה סוערה ,אנכי ,רני עקרה,
להורות לעם דרכי ד' ,ללמד המעשה אשר יעשון ,לדרוש בהלכות קומי אורי ,שוש אשיש ,ובצום גדליה במנחה מפטירים דרשו ד',
לא היה נוהג לומר ההגדה בשבת.
יוה"כ וחג הסוכות ,לבד מה שדורש בענין התשובה ,והדורש ובשבת שבין ר"ה ליוה"כ לעולם מפטירים שובה ישראל( ,ואין
בפלפול או דרוש בלבד לא יצא ידי חובה. מסיימים ב"ופושעים יכשלו בם" אלא מוסיפים ,יש מוסיפים "מי
סימן תל"א מנהגי חודש ניסן
א'ל כמוך" שבמיכה ,ויש מוסיפים "תקעו שופר" שביואל ,ובפראג
מוסיפים שניהם ,ובדגול מרבבה כתב שאם קראו וילך יוסיפו
זמן בדיקת חמץ מעות חיטים -מנהג קדום לקנות חיטים ולחלקם לעניים לצורך ממיכה ,ואם קראו האזינו יוסיפו מיואל ,דבשניהם יש מעין
פסח ,ואפי' מי שיש לו מזון י"ד סעודות שאין נותנים לו מקופה של צדקה ,צריך הפרשה ,ובשערי תשובה מסיים בזה שהכל כפי המנהג) ,ואם יש
בדיקת וביטול חמץ -בליל י"ד ניסן בודקין את החמץ לאור הנר, שבת בין יוה"כ לסוכות מפטירים וידבר דוד ,וי"א שבאופן זה
לתת לו מעות חיטים ,ויכולים לכפות על זה אפי' ת"ח הפטור ממס,
בחורים ובסדקים ובכל מקום שמשתמשים שם לפרקים עם חמץ. מפטירים בעשי"ת בשבת "דרשו ד' בהמצאו" שדרשו חז"ל על
וכל אחד צריך לתת לפי ממונו ,והמשתמטים מלתת לזה יש עוון
וכן צריך לבטל את החמץ בליל י"ד( ,ואף דמדאורייתא סגי עשי"ת ,ובין יוה"כ לסוכות ב"שובה ישראל" דיפה צעקה לאדם גם
בידם .ובמדינותינו המנהג לתת קמח דמיקרבא הנאתה ,ויתנו לכל
בבדיקה או בביטול ,מדרבנן צריך לעשות שניהם ,שמא לא יבדוק אחד כדי צרכו ,ועני גדול שאין לו במה לאפות את המצה צריך לאחר גזר דין ,וכתב הרמ"א שהמנהג כסברא ראשונה.
יפה ,ושמא לא יבטל בלב שלם). בשאר שבתות השנה מפטירים מענין הפרשה ,וכשקוראים ב' לתת לו גם את דמי האפיה ,דהוא בכלל "די מחסורו אשר יחסר
זמן הבדיקה -ראוי להתחיל לבדוק תיכף אחרי צאת הכוכבים, פרשיות מפטירים באחרונה ,מלבד אחרי מות וקדושים שלדעת לו" .וכל מי שדר בעיר י"ב חודש צריך לתת לזה ,ואם נכנס בעיר
שיש עדיין קצת מאור היום ,כדי שלא יתרשל ולא ישכח. הרמ"א מפטירים בראשונה ,והלבוש כתב שגם בזה קורין על דעת להשתקע צריך לתת מיד ,וכן העני הוא בכלל בני העיר
מבצע סיכומי סוגיות מבחני 'לדעת' סיכומי 'תמצית'
מערכת 'תמצית' יוצאת בתוכנית מבחן שבועי על דף היומי ,עמוד היומי ,משנה ניתן להשיג את גליונות סיכומי תמצית החודשיים
כתיבת ושליחת סיכומים ע"י כלל ברורה ,חפץ חיים ואהבת חסד על הדף היומי /משנה ברורה ומוסר /ועמוד היומי
הלומדים ושליחתם למערכת. ניתן לעשות את המבחנים מיום שישי עד יום
בנקודות ההפצה -
שלישי בשעה 5:00בבוקר:
הגרלות מיוחדות לכותבי הסיכומים. במייל 7692282@gmail.com -
בטלפון 0737-289-669 -
מתווה מיוחד המועיל מאד לבהירות בנוסף ניתן לקבל במייל סיכומים על כל מסכתות
במייל 7692282@gmail.com -
וזכרון .שיעורי הסברה ופרטים הש"ס ,ועל כל המשנה ברורה ,ועל תנ"ך וספרי מוסר,
בנדרים פלוס קופת לדעת. -
בטל 02-3131-465שלוחה .7 או סיכומים לפי סדר הלימוד של :העמוד היומי ,חבורת
הגרלות בכל שבוע על ₪ 500וזכיות נוספות.
ש"ס ,קנין ירושלמי ,דף הכולל ,קנין הלכה ,תרי דף,
הנרשמים (ב'נדרים פלוס' קופת תמצית)
לשליחת הסיכומים ,זכאים לשמיעה טלפונית מבצע – קורס ללמוד להנות ולזכור אורייתא ,ומפעל הש"ס.
של הקורס המלא 'אומנות הסיכום' – כדרך 13שיעורים לשמיעה טלפונית ₪ 500בלבד הסיכומים מיועדים לחזרה בלבד ,ואין לסמוך להלכה.
להתענג בידיעת התורה במחיר מוזל ₪ 120 ההרשמה בנדרים פלוס קופת תמצית ,שיעור
במקום ,500ולבחורים ₪ 60במקום .300 קו עדכונים ושיעורים – 02-3131-465
ראשון חינם בקו 02-3131-465שלוחה 4
ליצנות היא סיבה ללשון הרע ,וגנות הליצנות -יש הנכשלים בקב"ה לא סילק הקב"ה רצונו לגמרי מן העולם שא"כ היה העולם
בלשון הרע מחמת הרגלם בליצנות ,ועל כן יש להתבונן בגודל בטל לגמרי. שמירת הלשון
איסור הליצנות ,שמלבד שהוא חוטא לעצמו שהרי הליצנות היא ואמרו חז"ל כל התולה בטחונו בקב"ה הרי הוא מחסה לו בעולם
אחד מארבעה שאינם מקבלים פני שכינה ,הוא גם מחטיא את הזה ובעולם הבא ,והענין בזה כי המתחזק במידת הבטחון ונשמר שער התבונה
הרבים בליצנות ,וכל המחטיא את הרבים אין מספיקים בידו מכל דיבור הגורם רע או צער לחבירו ,אפי' מתי שחבירו מרע לו
לעשות תשובה .וגם הוא מתעסק בדברים בטלים ומאבד הזמן מעלת הסבלנות -על האדם להרגיל עצמו במידת הסבלנות,
בעניניו הקב"ה נותן לו ממקום אחר ,וכ"ש אם מעמיד עצמו מלריב
שיכל לעסוק בתורה ולקנות חיי עולם הבא .ועל האדם להתבונן עם חבירו עבור שנגע לו בענייניו מפני כבוד שמים ,עשה כך מפני שיהיה מרוצה מכל מה שקורה לו ,וימחל על עלבונו ,ואם יחרפוהו
באלו היושבים בבית האסורים כמה שומרים על פיהם מכל מילה ידע כי הכל מאת ד' עבור עוונותיו ,ובזכות זה יגביה ד' קרנו ,וכמו
שלא יוכל להתאפק מלדבר דברים שלא כדין ,ודאי יתן לו הקב"ה
ומוכנים לסבול עבור זה מכות ובזיונות אע"פ שהעונש אינו בחיי שמצינו שדוד שתק כששמעי קלל אותו וזכה עבור זה להיות רגל
דבר אחר ,אבל אם מתקוטט עם חבירו אפי' אם האמת אתו אין
נצח או מיתה ,ק"ו הישיבה בחברת אנשי לצון שאין מי שמכריחם רביעי במרכבה .ויש בזה ג' מדרגות :א' נעלבים ואינם עולבים אבל
הדבר לנחת רוח לפני ד'( .פרקים ט' י' י"א).
לזה ,ואם ימנעו יזכו לחיי נצח ,ואם ידברו עונשם גדול ,וזה אפי' עבור משיבים .ב' אינם משיבים .ג' שאינו משיב מחמת אהבת ד' ומקבל
דיבור אחד .וגם בעולם הזה האדם נענש ביסורים ומזונותיו שמירת הלשון ע"י זכירת מעשה מרים -נצטווינו לזכור בפה היסורים בשמחה .וצריך לשמוח ביסורים יותר מן הטובה ,כי בזה
מתמעטים בעבור הליצנות ,וליצנות אסורה אפי' בדרך מקרה, ולהשיב אל הלב ,מה עשה הקב"ה למרים כשדברה באחיה ,אבל אם נמחלים עוונותיו ,והיסורים מושכים את האדם לקב"ה.
והיושב עם הלצים אפי' אינו עושה כמעשיהם מקבל פורענות לא יתבונן האדם בדבר זה אין הזכירה בפה מספיקה ,והזכירה תורה והדרך לקנות את הסבלנות היא ע"י התבוננות בגודל עונשי
כמוהם( .שם). "זכור את אשר עשה" צרעת שהיא עונש גדול שא"א להרפא ממנו העבירות ,שהמדור הראשון הוא פי שישים מאש שלנו ,וכל מדור
בדרך הטבע ,וטומאתו חמורה שיוצא מחוץ לג' מחנות ,והוא חשוב הוא פי שישים מהמדור שלפניו ,ושעה אחת בגיהנום יותר קשה
גאוה היא סיבה ללשון הרע ,וגנות הגאוה -יש הנכשלים בלשון
כמת .ואמר "למרים" אע"פ שהיתה צדקת ונביאה ולא דיברה אלא מיסורי איוב כל ימיו ,ועונש הגלגול קשה יותר מהגיהנום ,ועל האדם
הרע מחמת שמחשיבים את עצמם שהם הכי חכמים ,וכן מקנאים
באחיה שאהבתו כנפשה וסיכנה עצמה להצילו מן היאור ,וגם לא להתבונן שגם הוא ראוי לעונש ,וע"י הבזיונות ימחלו לו עוונותיו,
בחבריהם המכובדים ,ונדמה להם שכבודם נפחת בגלל חבריהם,
דיברה בגנותו אלא רק השוותה אותו לשאר נביאים ,ולא דיברה ואמרו חז"ל למי הקב"ה נושא עוון ,למי שעובר על פשע (אם נזהר
ולכן מחפש חסרונות בחבירו כדי להקטין שמו ולהראות מעלתו
ברבים אלא עם אחיה בצינעא ,ולא הועילו לה מעשיה הטובים מכאן ולהבא) ,וכן מועילה מידת הסבלנות להוסיף לאדם ימים אפי'
עליו ,ופעמים יבוא לידי ד' כיתות חנפים שקרנים מדברי לשון הרע
להנצל מהעונש ,ואמר "בדרך" שעל ידי זה נתפרסם גודל כלימתה אם נגזר עליו שימות( .פ"ח).
וליצנים .ועל כן יתבונן תמיד כי הוא בא מטיפה סרוחה והוא עתיד
לכולם ,ואמר "בצאתכם ממצרים" שעדין לא נודע גודל העונש
לילך למקום עפר רימה ותולעה ,וגם יתבונן בחומר עוון הגאוה, גם יראה האדם שלא לקבל מינוי אלא לדבר מצוה כדי שלא יכשל
המגיע עבור זה (והמרגלים נענשו אח"כ מפני שראו מה אירע למרים בלשון הרע ,וימעט בדרך כלל את ההתחברות עם בני אדם.
שהוא מתרי"ג מצוות ,וכאילו עובד ע"ז וכאילו כופר בעיקר
ולא לקחו מוסר) .וק"ו אנחנו אם לא נשמור עצמנו מלשון הרע ודאי
ושכינה מיללת עליו ושמו אבד ומתמעט וגופו מחולל על הבריות, מידת הבטחון היא מידה קדושה ונצרכת לעבודת ד' ,והיא נצרכת
ויתבונן בגודל עונש הגאוה בעולם הזה ובעולם הבא ,שמתמעט נענש בצרעת או עונש אחר במקומו ,וממילא חובה על האדם לדעת
הלכות לשון הרע ,כי אם זוכר מעשה מרים והיצר מפתה אותו מאד לענין שמירת הלשון בפרט ,כי לפעמים האדם חושב שחבירו
כבודו ,והקב"ה אומר אין אני והוא יכולים לדור בעולם ,ואין עפרו
שהדבר מותר לא תועיל לו הזכירה( .פרק י"ב). הזיק לו בעסקיו או גרע מכבודו וקשה לו להתגבר על זה ,ואם
ננער בתחית המתים (מידה כנגד מידה שלא נתן ליבו מה יהיה
יתיישב בדעתו במה שאמרו חז"ל שאין אדם נוגע במה שנוגע
בסופו) .ואם יתבונן בגודל עניותו בתורה ומצוות לא יהיה לו במה
כמה סיבות הגורמות ללשון הרע ,והדרך להתרחק לחבירו כמלוא נימא בין לענין כבוד בין לענין ממון ,ממילא ירף
להתגאות ,ואפי' יש לו מעט תורה ומע"ט ידע כי לא הגיע לחצי
ממנו היצר.
ואפי' שליש ממה שהיה יכול (והחכמה אינה שלו אלא ניתנה לו מאותם סיבות
לצורך עבודת ד' ,ויתן דין וחשבון על כל יום שלא עסק בתורה). ביאור מידת הבטחון -איתא בתהילים "בטח בד' ועשה טוב"
כל הנ"ל מועיל למי שעדיין לא התרגל בעוון זה ,אבל מי שהורגל (פרק י"ד). והענין הוא כי ללא הבטחון יקשה על האדם עשית הטוב ,כי היצר
בעוון זה וקשה לו לפרוש ,צריך להתחקות על שורש העוון ,כדי יראה לו שלא כדאי לו עכשיו ללמוד תורה או לתת צדקה מפני
יש הנכשלים בלשון הרע מחמת יאוש מלהזהר מעוון זה, לטפל בסיבת הדבר ,וכדלהלן. שיפסיד בגלל זה ,וע"י שיבטח האדם שלא יגרע ממנו מחמת שלא
כעס הוא סיבה ללשון הרע ,וגנות הכעס -לפעמים הכעס גורם ואמנם היאוש אינו נכון כי אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו, ביטל קביעותו לתורה ולא יתווסף לו ע"י שיעבור על רצון ד' ,ואף
ואם התורה כתבה איסור זה (ולא כמו מידות קדושות שנאמרות אם ירויח במקום אחד יפסיד במקום אחר בממון או ביסורים ,ולכן
ללשון הרע ,ומי שהוא כעסן גדול ואינו שולט בעצמו בזמן כעסו
רק ליחידים) מוכח שכל אדם אם ישים עיניו וליבו על דרכיו יכול ע"י הבטחון יבוא לידי עשית טוב.
אין לו עצה להנצל מלשון הרע אא"כ יעקור מידה רעה זו מעצמו,
להזהר מזה ,ויסכים שלא לדבר לשון הרע ,הבא ליטהר מסייעים
וצריך לברוח מן הכעס כבורח מן האש כי אמרו חז"ל שבגלל הכעס כתיב בישעיה "בטחו בד' עדי עד" והענין בזה הוא שגם בזמננו
אות ,והקב"ה ברא את האדם ישר ובכוחו למשול ביצר הרע,
ייצא חייב ביום הדין ,ובידוע שעוונותיו מרובים מזכויותיו ,ובעת שיש הסתר פנים ואין ההנהגה גלויה כמו בזמן הבית ,מ"מ צריך
והאדם מביא את היצר הרע עליו ,ומה שאמרו חז"ל וכולם באבק
הכעס מופקר אצל האדם התורה והמצוות ,ואפי' שכינה אינה לבטוח בקב"ה .ויתבונן האדם שהעולם הזה הוא אינו אפי' כגרגר
לשון הרע היינו אם לא יתן עיניו וליבו על דיבורו( .פרק ט"ו).
חשובה כנגדו ,וכאילו הוא עובד ע"ז ,ואיתא בזוהר הקדוש חרדל לעומת העולם העליון ,שיש בו עולמות הרבה הכלולים
שהקב"ה ציווה להתרחק מההולכים בדרך רעה והבדיקה לזה היא יש הנכשלים בלשון הרע מחמת שהדבר נעשה בעיניהם בעולם היצירה שהוא עולם המלאכים ,ועולם הבריאה ,ועולם
לפי התנהגות האדם בעת כעסו ,ועוד מצינו שהכועס מורידין אותו כהפקר ע"י שהם רואים שאיסור זה הוא כהפקר אצל הרבה בני האצילות ,ומספר המלאכים הוא לאין שיעור ,וכולם צריכים
מגדולה שפסקו לו ,וכל מיני גיהנום שולטים בו (מפני שע"י הכעס אדם ,והעצה לזה שיחשוב האדם שאילו היו הוא ובני עירו חולים להשפעתו של הקב"ה (ומזונם רוחני ודק) ,וא"כ כמו שלשום
בא כמעט לכל העוונות) ,לכן צריך האדם להסיר הכעס מליבו במחלה קשה ודאי היה מחפש רפואה אף שבני עירו לא היו מלאך לא חסר השפעה ,איך ידאג האדם מאין יתפרנס ,ומוטל על
מחפשים ,וק"ו בענייני הנפש שזה נוגע לחיי נצח( .שם). וינצל מדינה של גיהנום ויזכה לחיי עולם הבא( .פרק י"ג). האדם להתחזק בעשיית רצונו ולא לדאוג כלל ,ואף שיש מורדים
----------------------------------------------------- -----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
בפה) ,ובזמן הנחת תפילין של יד יפשוט זרוע שמאלו היטב
כמבואר בזוהר הקדוש ,ובעת שיכרוך ג' כריכות באצבע צרידה לא
גדיל ושני שליש ענף ,ועי"ז כשמתפלל השכינה מלמדת עליו
זכות ,וכן צריך שיהיו החוטים כפול שמונה ,ושיהיו יפים ולבנים, יסוד ושורש העבודה
יעשה זה כמצות אנשים מלומדה ,אלא יכוין שהוא עושה בזה כי בכל המצות הידור מצוה עד שליש ,ובפרט במצוה זו ששקולה
תיקון גדול בעולמות עליונים ,ויזהר מאד שיהיו התפילין של ראש ככל התרי"ג והזהיר בה זוכה ורואה פני השכינה .ויזהר שנקבי ההליכה לבית הכנסת ,ומצוות מזוזה וציצית ותפילין-
מונחים באמצע הראש ממש ,ולמעלה מהמצח מהתחלת עיקרי היציאה מביתו לבית הכנסת כשהוא מעוטף בציצית ומעוטר הטלית שהחוטים תלויים בהם שלא יהיו למעלה מג' אצבעות ולא
השער כמבואר בשו"ע ,וכן יזהר שהקשר יהיה ממש באמצע בתפילין זו מעלה גדולה ,ואיתא בזוהר הקדוש שהעושה כן ופוגש למטה מקשר אגודל.
העורף ,ולמעלה בעורף ,ויזהר מאד מאד מלהסיח דעתו במזוזה בפתח ביתו מתחברים איתו ארבע מלאכים קדושים וכן יזהר בתפילין להדר אחר תפילין היותר כשרים שנכתבו
מהתפילין ,ומי שאינו נזהר מזה עונשו גדול ,ורק בשעת תפילת ומלוים אותו לבית הכנסת ומכריזים לפניו שיתנו לו כבוד ,ורוח בקדושה ובטהרה וכתיבה תמה ,כי כח מעלת התפילין גדול מאד.
י"ח ובזמן הלימוד לא שייך היסח הדעת בתפילין בעוד שהוא הקודש שורה עליו ומכריזה "ישראל אשר בך אתפאר" ,ומעידה
עליו לפני הקב"ה ,והקב"ה משתבח בו .ואם דירתו אינה סמוכה וקודם הנחת טלית ותפילין יאמר "ויהי נועם וכו' כוננה עלינו" ,ומן
מכוין כוונת התפלה ומעיין בלימודו .וראוי לכוין בשמחה בשעה
שהוא ממשמש בתפילין בקריאת שמע בפסוק "וקשרתם לאות" לבית הכנסת יקיים לכל הפחות מצוות מזוזה בכוונה הראויה הנכון לומר פסוק זה קודם עשית כל מצוה ,כי רצון הלב הוא
וגו' ובכל התפילה ,שתפילין אלו הם אות שאתה יחיד ומיוחד לזכור את הקב"ה ומצוותיו .ובעת הליכתו לבית הכנסת ילך העיקר ,ואין כל אדם חכם להכין ליבו כראוי ,ובפסוק זה מבקשים
שהוצאתנו מארץ מצרים ,ויזהר להניחם תמיד גם בזמן הלימוד. בזריזות ויכוין במחשבתו 'אני הולך לבית הכנסת לעבוד את בוראי שהמעשה יתקן למעלה כראוי אע"פ שהלב אינו כראוי( .פרק ח').
(פרק ט'). הנחת טלית ותפילין -הנה לפני עשיית המצוה מברכים עליה, יתברך שמו' ,ויכוין זאת כל עת ההליכה בשמחה עצומה.
הכניסה לבית הכנסת -בשעה שהאדם הולך לבית הכנסת יקבל ובכל עת שהאדם רואה את המזוזה יניח ידו הימנית עליה ויקבל אך קודם הברכה יש לומר 'לשם יחוד' וכו' ,וצריך להסתכל בציצית
על עצמו שלא ישיח בבית הכנסת שיחת חולין ח"ו ,שזה עוון עליו עול מלכות שמים ועול מצות שנכתבו בפרשת שמע בשעת עטיפה כמבואר בשו"ע סימן כ"ד ,והכונה בזה לקבל עליו
פלילי ,וקודם התפילה יטול ידיו כמבואר בשו"ע סימן צ"ב, ובפרשת והיה אם שמוע שבמזוזה ,ויכוין במחשבתו בשמחה לשמור כל התרי"ג מצוות שנרמזו בציצית ,ואח"כ יברך הברכה
וכשמגיע לפתח בית הכנסת ימלך באבות הקדושים ,שהם תיקנו עצומה אני מאמין באמונה שלימה ואמיתית שאתה יחיד ומיוחד בשמחה עצומה( ,ומנהג ישר להוציא את שני הציצית שלפניו כדי
להתפלל לפני ד' ,ויאמר 'ואני ברוב חסדך אבא ביתך -בזכות ומקבל עלי לקיים מצותיך הקדושים ,וכבר נדפס בסדורים כמה להסתכל בהם תמיד ,שזה עיקר מצות ציצית ,כדכתיב "וראיתם
אברהם ,אשתחוה אל היכל קדשיך -בזכות יצחק ,ביראתך - פסוקים שיאמר האדם בשעה שמניח ידו על המזוזה בעת הליכתו אותו " וגו') ,ואח"כ יאמר לשם יחוד וכו' של כוונת התפילין
בזכות יעקב ,רבונו של עולם בזכות שלשת אבות אלו אבוא לבית לבית הכנסת ,ואם אינו יכול לומר כל הפסוקים יאמר פרשת שמע כמבואר בשו"ע סימן כ"ה ,וחובה לאומרו ולכוין עיקר הכונה,
ואח"כ יניח התפילין ויברך עליהם בשמחה עצומה ,ויכוין בשעת לבד ,ובכוונה הנ"ל.
הכנסת להתפלל לפניך ,ובזכותם תעלה תפילתי לכתר על ראשך',
וכשיבא כנגד ההיכל יאמר 'אשתחוה אל היכל קדשך ביראתך' ההנחה שהוא מקיי ם בזה מצות עשה של "וקשרתם לאות" וגו', ומוכתר בציצית מעוטף תמיד להתפלל מאד ויזהר האדם
וישתחוה השתחוויה גדולה ויכוין שמשתחוה לבורא יתברך וכן יכוין בשעת ההנחה את הכוונות שאומרים בלשם יחוד (דעיקר כל חוליות, חוליות ציציותיו ויעשה גדולה, מעלה שזו בתפילין,
ומיראתו אותו ,ואח"כ יעמוד במקום קביעת תפלתו ויתחיל הכוונה היא בעת ההנחה ,אלא שקודם ההנחה צריך לפרש הכוונה שליש אצבעות, י"ב ציצית של אורכה ושיעור כריכות, מג' חוליא
המדקדקים שגם בכל אות 'נח נראה' (והיינו שכל אותיות הא' ב' גודל מעלת ותיקון התפילה -נעים זמירות מלך ישראל להתפלל ,וקודם התחלת התפילה יזהר מאד לקבל על עצמו מצות
אף כשאין להם ניקוד הם מודגשות במבטא ,מלבד אותיות והי"א כשהשיג ברוח קדשו גודל מעלת ותיקון התפלה ,וראה שבני אדם עשה של "ואהבת לרעך כמוך" ,ויכניס אהבה עצומה בליבו לאהוב
שלפעמים הם 'נח נסתר' שאינם מודגשות במבטא ,וא' כשהוא מזלזלים בזה ,דיבר ברוח קדשו ואמר "כרום זלות לבני אדם", כל אחד מישראל כגופו וכנפשו ,כדי שתעלה תפילתו כלולה
ללא ניקוד הוא תמיד נסתר) שבסוף תיבה וא' שבתחילת תיבה ודרשו חז"ל אלו דברים שהם עומדים ברומו של עולם ובני אדם מכולם.
שלאחריה צריך ליתן ריוח ביניהם שלא תיבלע אחת בחברתה, מזלזלים בהם ,שידעו מה הם מפסידים ,ובזוהר הקודש יש בערך תחילת התפילה -אם לא בירך ברכות השחר לפני תיקון חצות
ועוד כלל אמרו לתת ריוח בא' שאחרי 'נח נראה' כדי שלא תיבלע, ק"כ מאמרים בגודל מעלות ותיקון התפילות בעולמות העליונים, טוב לסדרם בבית הכנסת עם שאר התפילה ,כדי שאחרים יענו
ומזה נלמד להזהר בין כל 'נח נראה' שבסוף תיבה לאותיות הע"י ולאהבת הקיצור נביא רק מקצת מהדברים ,להתעורר לבוא אל אמן אחר ברכותיו ,שזו מעלה גדולה בברכה .ואח"כ יאמר פרשת
שבתחילת תיבה ,וכן באמצע תיבה אחרי שוא נח אם התיבה שעבוד כוונת התפילה .וגודל מעלת התפילה דרך כלל מבוארת העקידה עם התפילה שלפניה ולאחריה ,ובשבת יאמרנה בלא
הבאה מתחילה בא' או בע' הם עלולים להבלע ,כגון שתפארת בגמרא (ברכות ל"א) 'גדולה תפלה יותר ממעשים טובים ,שאין לך התפילה ,ואח"כ יאמר 'לעולם יהא אדם' וכו' ,ובקריאת שמע
ישמע תפרת ,ובשעריך ישמע בשריך .וכן יש אותיות שהם גדול במעשים טובים כמשה רבינו ע"ה ואפ"ה לא נענה אלא שקורא א ז יזהר לקרוא שמע ובשכמל"ו בכוונה עצומה ממש כמו
ממוצא אחד ,והם עלולות להתחלף ,כמו א' וע' ,או אותיות בומ"פ, בתפילה ,ואיתא התם שהתפילה גדולה יותר מכל הקרבנות ,ועוד בק"ש דיוצר גם אם מתפלל כותיקין וקורא ק"ש לפני הנץ החמה,
או דנטל"ת ,או זסשר"ץ או גיח"ק ,וצריך להזהר בזה בין כאשר כמה מאמרים .ואיתא בזוהר הקדוש שהתפילה מנחלת כח כי צריך האדם לקרוא ד' קריאות בכל יום ,בקרבנות ,ביוצר,
אותיות אלו הם באמצע התיבה ,כגון "ואהבת" שלא ישמע למעלה וממשיכה ברכות לכל העולמות ,ומהם נמשכת ברכה במעריב ,ועל המיטה ,ובכולם קורא ג' פרשיות מלבד בק"ש זו
ואהפת ,ובין כאשר אות אחרונה של תיבה היא מאותה מוצא של לתחתונים ,והמברך לקב"ה יתברך ,ומי שלא מברך לקב"ה לא
האות הראשונה של התיבה שלאחריה כגון "מעט דבש" שלא דקרבנות ,ואם הוא משער שעד שיגיע ליוצר יעבור זמן ק"ש יקרא
יתברך ,וכאשר התפילה מתחילה לעלות המלאכים עולים איתה כבר אז ג' פרשיות ויכוין לצאת בזה ידי חובת קריאת שמע ,וראוי
ישמע מעדבש. ונכנסים בכל הרקיעים וההיכלות עד השער של פתח העליון ,ושם לעשות כך בכל יום שמא ח"ו לא יקרא קריאת שמע בזמנה ,אך
ולכן צריך האדם להזהר בזה עד מאוד ולהרגיל את עצמו בכל התפילה נכנסת לפני המלך להתעטר ,והקב"ה קורא לו שלום יתאמץ לקרוא קריאת שמע דיוצר בזמנה ,כי זה דוחק גדול לצאת
התפילה ,ובתחילת הרגלו יוציא המילים מפיו כמונה מעות ממש, למטה ולמעלה ,וכאשר הוא מסתלק מן העולם נשמתו עולה בקריאת שמע דקרבנות ידי חובת קריאת שמע ,ובפרט שקוראה
עד שירגיש בעצמו שלא יכשל ויוכל לאומרם אף במהירות קצת, ובוקעת בכל הרקיעים ואין מוחה בידה ,והתפילה שהיא עבודה אז בלא ברכו תיה שלפניה ושלאחריה ,אך אין דנין אפשר משאי
והרגל נעשה טבע ,להוציא מילים עם כל האותיות ,וידוע מהזוהר פנימית ולא עבודה שע"י מעשה היא עיקר הכל ,והיא בוקעת
אפשר .ואח"כ יאמר השבחים של 'אתה הוא' הראשון (שמקורו
הקודש שבכל אות ואות ובכל קוץ וקוץ תלויים כמה וכמה רבבות אוירים ורקיעים ופותחת פתחים ועולה למעלה ,וכל השרים
בירושלמי) והשני (שמקורו בתנא דבי אליהו) בכוונה ובשמחה ,כי
עולמות עליונים ונעלמים ,וכשהאדם מוציא מפיו התיבה הממונים מחכים לאותו הדיבור של התפילה שעולה באויר,
יש בהם שבחים נפלאים ותפילות ,ובשבחים אלו מעיד האדם על
באותיותיה כתקונה מנענע כל העולמות העליונים התלוים בהם, ונושקים לו ,ואומרים אשריכם ישראל שאתם יודעים לעטר את
אלוקותו יתברך ,ובנוסח שמביא הטור יש חתימה בשם ,והבית
אך כשאין האדם נותן דעתו ולבו אל הרגשת המבטא היטב אדונכם בעטרות קדושות ,אשרי אותו הפה שהדיבור של עטרה
יוסף לא הכריע בזה ,ובשם האריז"ל מובא שאין לחתום בשם אלא
ומחליף תיבה זו לתיבה אחרת שאינה כלל בתיקון סדר התפילה, זו יצא ממנו ,וכל עולה הדיבור מרקיע לרקיע ,והתפילה מתעטרת
ברוך המקדש את שמו ברבים( .פרק י').
הוא גורם פגמים גדולים רחמנא ליצלן באותם העולמות העליונים בעטרות בשמים של גן עדן ,וברקיע החמישי נמצא הממונה על
הקדושים התלוים באותם אותיות של תיבה זו ,ואיך יעמדו לפני המלחמות של שאר העמים ,וכשהתפילה עולה מזדעזע הוא וכל קרבנות -גודל מעלת אמירת הקרבנות תקצר היריעה מהכילם,
הבורא ית"ש ,אוי לאותה בושה ,ועל כן לבך יהגה אימה ולבך המחנות שלו ונשבר כוחם ויוצאים ומשתחוים ומעטרים את ואיתא בזוהר הקדוש שע"י אמירתם בכונה המלאכים שמזכירים
תשית לדעת הרגשת המבטא היטב הן בקריאת שמע הן בתפילה התפילה ההיא ,וברקיע השביעי מכניסים את התפילה לשר הנכבד עוונותיו לא יכולים להרע לו אלא רק לעשות לו טוב ,ואמירתם
הן בקריאת הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום בכל ערב שבת העליון (סנ דלפו"ן) שכל מפתחות אדוניו בידו ,והוא מכניס את מכפרת על כל ההרהורים והמחשבות של הלילה ,ויש לדקדק
קדש ,להוציא כל תיבה ותיבה בשלימותה ,וכן בברכות הנהנין אם התפילה לשעה היכלות של המלך ,והקב"ה מתעטר באותה באמירת הקרבנות ולדקדק בתיבותיהם ,ויאמר פרשת התמיד,
לא יאמר הברכה כתיקונה נמצא שאכל או שתה בלא ברכה ונקרא תפילה ,ובונה מדיבוריו עולמות ,ומתקן לאותו אדם בעולם הבא ואח"כ יאמר הפסוק "ושחט אותו" וגו' שזה מזכיר את עקידת
גזלן ומועל ,לפי שנהנה מעולם הזה בלא ברכה ,ואוי לאותה בושה, כסא ועטרה ,וממליכים אותו למעלה על העולמות שתיקן לו יצחק ,ואח"כ יאמר פרשת הקטורת ,שקריאתה בכל יום מצילה
ולכן חיוב גדול על האדם להרגיל עצמו בזה( .פרק ב'). הקב"ה ,והקב"ה מברך ומקדש אותו ,וכיון שאין קדושה בפחות מפגעים רעים ומהרהור רע ודין רע ,ומסייעת לו לחזור בתשובה,
מע שרה הקב"ה עושה לו עשר חופות בגן עדן ,כי הקדושות של ויכוין ויתבונן בדברים ,ועי"ז יש לו חלק בעולם הזה ובעולם הבא,
הנה הזמירות והשבחים אין צריך לזרז לאומרם בכונה והתלהבות,
הקב"ה עם שכינתו הם קדושת קדוש קדוש קדוש ושבע ברכות ודבר זה חביב מאד לפני הקב"ה ,וזה הוא קיום העולם למטה
כי התיבות בעצמם באמירתם והבנתם מלהיבים לב האדם ,אך
של קריאת שמע (בשחר שתים לפניה ואחת לאחריה ובערב ולמעלה ,וצריך לאומרה לפני התפילה בבוקר ובערב במתינות
נפרט בכמה מקומות של שבחים כוונות ישרות ,ותן לחכם ויחכם
שתים לפניה ושתים לאחריה) ,ואין הפה יכול לומר את השכר שלו ובכוונה ובדקדוק באותיותיה ,והאר"י מזהיר שימנה את הי"א
עוד אל השאר.
בעולם הבא שהוא לדורי דורות .ע"כ דברי הזוהר הקדוש ,ובידיעת סממנים באצבעותיו כדי שלא יטעה .ויש מעלה גדולה לומר
מזמור שיר חנוכת הבית לדוד הוא תיקון גדול מתקוני התפלות גודל המעלה ותיקון התפילה בכל העולמות תבוא ההתלהבות הקרבנות בכל יום על סדר התפילה ,ובעיקר יש להזהר לומר
לאומרו קודם ברוך שאמר ,ובמזמור זה ראוי לכוין כדלהלן: לעבוד את הקב"ה באהבה ויראה ,ובזה יזכו לחזות בנועם ד' ולבקר פרשיות הכיור ותרומת הדשן והתמיד ומזבח מקטר קטורת
כשיהיה לאדם איזה מיחוש או חולי ,לו או לבני ביתו ,ויתרפאו, בהיכלו. וסממני הקטורת ועשייתה ,כי טוב מעט בכוונה וכו' ,ואיתא בזוהר
כשיאמר "שועתי אליך ותרפאני" יתן בליבו שבח והודאה לד' ומקיימים בתפילה ע"י הדיבור שש מצוות ,והם :יראה הקדוש שיאמרם בסדר הנ"ל ,ולפניהם יאמר פרשת בראשית עד
בכונה עצומה .ובפסוק "ד' העלית מן שאול נפשי" וגו' יתן בליבו (בפסוקי דזמרה ובפרשיות הקרנות והקטורת) ,ברכה (בישתבח יום אחד .ובורית כרשינא הם ב' דברים ,ויש להביא תשעה קבין
שבח גדול בשמחה עצומה על שנתן חלקו וגורלו בתוך מכירי ויוצר אור ויוצר המאורות) ,אהבה (באהבה רבה וואהבת) ,יחוד משניהם ,ואם חיסר אחת מכל סמניה חייב מיתה היינו הכהן גדול
ועובדי א'ל אמת ,וצריך לידע שכל ספר תהלים חבר דוד המלך (בשמע ישראל) ,וברכת כהנים ,ומסירות נפש ,וכשמגיע למקומות שמביא לפני ולפנים ,שבאופן זה בא ללא קטורת וכתיב "וכסה ענן
ע"ה ברוח הקודש על כלל ישראל ,וגם התיבות שמורים שדוד הללו צריך לכוין ליבו ורצונו להשלים את המצוה התלויה בענין הקטורת ...ולא ימות" ,ואח"כ יאמר הפסוקים "ד' צבקות עמנו"
אמרם בשביל עצמו ,מרומז בהם גם על כל איש בפני עצמו. ההוא ,ואז מכריזים עליו ואומרים "ויאמר לי עבדי אתה ,ישראל וגו' כל פסוק ג"פ בהתלהבות גדולה ובכוונה עצומה( ,והאבודרהם
ובפסוק "מה בצע בדמי" יתפלל במחשבתו שלא ימות הוא ולא אשר בך אתפאר" ,והאדם העוסק בעבודת רבונו כל הבריות והבית יוסף הביאו מהירושלמי שפסוקים אלו לא יזוזו מפיו של
אחד מבניו ולא שום אחד מישראל קודם זמנו ,כי בודאי כל אחד שבעולם ואפילו שרפים וחיות ואופנים לא נבראו אלא כדי לסייע אדם) ,ואח"כ יאמר "וערבה" וגו' ,ואח"כ שאר הפסוקים כפי
מישראל מרומם ומשבח להבורא יתברך בעודו בחיים .ובפסוק לו( .פרק י"ב). שנדפס בסידורים ,ואח"כ אביי הוה מסדר וכו' ,ואח"כ תפלת ר'
"שמע ד' וחנני" וגו' יכוין ויתפלל על עצמו ועל כלל ישראל .ונקוט נחוניא בן הקנא 'אנא בכח' כו' ,ויזהר לאומרם בכוונה עצומה
האי כללא בידך ,בכל פסוק שמדבר איזה ענין תפלה בלשון יחיד, שער השיר ובמתינות גדולה ,ויחלק באמירתו כל שתי תיבות בפני עצמם,
לא יהיה כוונתו רק על עצמו ,אלא על כלל ישראל .ובתיבות "ד' ותפילה זו היא מתיקוני התפלה המיוסדים על סדר תקון עולמות
אלוקי לעולם אודך" יקבל עליו במחשבתו קבלה אמיתית בשמחה גודל מעלת זקיפת הידים בתפילה או בהודאה ושבח לקב"ה העליונים ,ועיקר הכוונה הפשוטה לכוין היטיב פירוש המילות של
עצומה שישבח ויודה להבורא ית"ש הוא ובניו ג"כ ע"י שיחנך הוא לאין ערך ותכלית ,ויש עשרה מלאכים הממונים על פריסת תפילה זו ,ויאמר אחריה בשכמל"ו ,ואח"כ יאמר הרבון הנדפס
אותם לזה כל ימי חייהם. הידים לקבל אותה תפילה או ברכה ולתת לו כח לכבד את ד' בסדורים ,ופרק איזהו מקומן עיין בכתבי האריז"ל גודל מעלתה,
הקדוש בכמה סודות עליונים ,והם מברכים את הפורש ידיו ,וכל שכל משנה ומשנה של פרק זה הוא תקון בפני עצמו בעולמות
ואחרי מזמור זה יאמר בעמידה ד' מלך ד' מלך ד' ימלוך לעולם
העלמות העליונים הקדושים מתייחדים ומתקדשים ע"י עבודה זו, העליונים ,ולכן יזהר לאומרה בהבנת פירושה ובמתינות .וכלל
ועד ב' פעמים ,ואח"כ יאמר פעם אחת מעומד הפסוק "והיה ד'
וכל הסטרא אחרא נכפים ומתבזים ,ויזהר שלא לחבר כפות הידים הכוונות של כל הנזכר עד הנה יש לכוונם לפני אמירתם ,וכן יכוין
למלך" וגו' ,ומעלתם גדולה ,ויזהר לאומרם בכוונה ובשמחה,
אלא יהיו רחוקים קצת זה מזה ,ויד ימין תהיה מעט למעלה מיד קודם כל אמירה בזה האמירה אני רוצה לעשות נחת רוח ליוצרי
ואח"כ יאמר הפסוק "הושיענו" וכו' כפי הסדר שנדפס בסידורים.
שמאל ,ויזהר לא לפרוש ידיו לחינם שלא בשעת תפילה או שבח ובוראי יתברך ויתעלה ,ואז בוודאי תעשה אמירתו רושם ותיקון
ברוך שאמר -אח"כ יאמר השבח הגדול של ברוך שאמר ,ויתלהב והודאה כדי שלא תשרה עליו קללה ויענש על כך( .פרק א'). בעולמות העליונים אף שאינו יכול לכוין כוונת האריז"ל ,כי רחמנא
לב האדם לומר אותו בכוונה ובשמחה עצומה מאוד ,כי תיקנוהו דקדוק המילות -בכל התפילה ובכל ברכה והודאה צריך לדקדק לבא בעי .וכוונה זו של עשית נחת רוח לבוראנו יתברך היא כוונה
אנשי כנסת הגדולה על פי פתקא דנפל מן שמיא ,ויש לאומרו שכל תיבה שמוציא מפיו תהיה שלימה ,והיינו שיתן ריוח בין נפלאה ועצומה בכל העבודות ,ובפרט באמירת תיקוני התפילות
במתינות גדולה ולא במהירות ,ויתבונן בכל שבח של כל ברוך הדבקים ,כמבואר בשו"ע סי' ס"א ,כי תיבה שאינה שלימה ולימוד תורה הקדושה ,וגם באמצע התפלה או השבח או הלימוד
חכמתו הנפלאה וגבורותיו ,ויתן הודאה ושבח לבורא ית"ש, במתכונתה לא תעשה פעולה ולא תעלה לרצון לפני הבורא ית"ש, יתעורר האדם אל כוונה זו .ואחר ברייתא דרבי ישמעאל אומרים
וישמח שמחה עצומה על גודל אלקותו ית"ש בבריאת מעשה כי אינה נחשבת לתיבה כלל ,ולפעמים נראה כמחרף ומגדף ,ולמדו קדיש ,וקדיש זה הוא ג"כ מתיקוני התפילה ,ונוסח עושה שלום
בראשית ובגודל רחמנותו על בריותיו וגודל אלוקותו הנצחית זאת בגמרא (ברכות ט"ו ):מדכתיב "ולמדתם" – שיהא לימודך הוא 'עושה שלום במרומיו הוא ברחמיו יעשה שלום עלינו' וכו'.
לעולמי עד ,ושעשה לבדו את כל הבריאה ,ובברוך מרחם על תם ,כגון "על לבבך" וכו' שהתיבה מסתיימת באותה אות ואם לא אמר האדם פרשיות קדש ווהיה כי יביאך תיכף אחר הנחת
הבריות יכוין גם על עצמו ,שברוב רחמנותו יתברך סובל עוונותיו שמתחילה התיבה שלאחריה ,ובתוס' שם מוסיפים כגון "וחרה תפילין ,יאמר פרשיות אלו כאן ,כדי לומר ד' הפרשיות בסדר שהם
ומאריך אפו עליו ,ויתן במחשבתו הודאה ושבח לו יתברך על זה. ואף" וכן וראיתם אותו" וכדומה שצריך לתת ריוח בין מ' שבסוף כתובים בתורה ,אא"כ משער בעצמו שעי"ז יאחר תפילת הציבור.
(פרק ג'). תיבה לא' שבתחילת התיבה לשאחריה ,וכלל גדול אמרו ע"כ תיקוני תפלות של עולם העשיה( .פרק י"א).
מבחן 230כי תבא מבחן 229כי תצא
מסימן תכ"ח עד תכ"ט ס"ס א' מסימן תכ"ה סעיף ב' עד סוף סימן תכ"ז
הימים שמנה השו"ע שבהם נקבע ראש חודש ,האם בחודש מעובר הכונה ליום הראשון או ליום השני? איזה הפטרה כתב הרמ"א שנהגו לקרוא כשיש חתן?
א' ליום הראשון. א' שוש אשיש.
ב' ליום השני. ב' ותשר דבורה.
ג' פעמים כך ופעמים כך. ג' רני ושמחי בת ציון.
מה חל באותו יום שחל יום הראשון של פסח? מהי חתימת הברכה הרביעית במוסף של שבת ראש חודש?
א' שבועות. א' מקדש השבת וראשי חדשים.
ב' תשעה באב. ב' מקדש השבת וישראל וראשי חדשים.
ג' ראש השנה. ג' מקדש השבת וישראל והזמנים.
איזה פרשות מפרידים כשיום ראשון של פסח חל בשבת? מהו השיעור שניתן לעשות בו קידוש לבנה כשהלבנה נתכסתה בעבים?
א' תזריע מצורע. א' שרואים את רוב הלבנה.
ב' י"א תזריע מצורע וי"א מטות ומסעי. ב' שניתן להבחין לאורה בדברים הניכרים לאור הלבנה.
ג' י"א תזריע מצורע וי"א בהר בחוקותי. ג' שיכול להכיר לאורה את פני חבירו.
האם יש קפידא היכן להוסיף קרואים בפרשת האזינו? מדוע אין מקדשים את הלבנה לפני יום הכיפורים?
א' לא. א' כיון שלא שרויים בשמחה מאימת הדין.
ב' כן ,ויוסיפו אחרי סיום השירה. ב' כדי לצאת במוצאי יום הכיפורים מחיל אל חיל.
ג' אין מוסיפים קרואים בפרשת האזינו. ג' כדי לקבל פני השכינה כשאנו נקיים ללא עוונות.
באיזה פרשה כשהבעל קורא כהן הוא יעלה עד סוף הקללות ,ושאר הקרואים יעלו משם והלאה? עד מתי ניתן לקדש את הלבנה?
א' בפרשת בחוקותי. א' עד שיעברו ט"ו יום מעת לעת מזמן המולד.
ב' בפרשת כי תבוא. ב' עד ט"ו לחודש ,ואינו תלוי בזמן המולד.
ג' שתי התשובות נכונות. ג' עד ט"ז לחודש ועד בכלל.
לפי איזה שיטה אין להפסיק באמצע שמונת הפסוקים האחרונים של התורה? מדוע מקדשים את הלבנה כשעומדים תחת כיפת השמים?
א' אם יהושע כתבם. א' כדי שיראו את הלבנה היטב.
ב' אם משה כתבם בדמע. ב' כדי לקבל פני שכינה בדרך כבוד.
ג' לכל השיטות. ג' כדי לפרסם את הדבר.
איזה הפטרה קוראים בדרך כלל כשהפרשיות מחוברות? מה נכון להזכיר בברכת החודש בשנה מעוברת למסקנת האחרונים?
א' של הפרשה הראשונה. א' אדר הראשון ואדר סתם.
ב' של הפרשה האחרונה. ב' אדר סתם ואדר השני.
ג' מה שירצו יעשו. ג' אדר הראשון ואדר השני.
'והנה כאשר' אחרית
י"דדבר עד פרק
לשון'עד 'ובפרט
'וזהבעת' פרק י"ג
התבונהפ"ד
שערישראל דבר בעיתו
הלשון בית שמירת פרק י"ג
הזה' 'וזה לשון'
דבר בעיתו
פרק י"ב מתחילת שמירת הלשון שער
עד בעת
'ובפרט
פ"דסוף עד
שכתב' עד מתחילת
ישראלהתבונה
מה פ"ג שער בית פ"ח 'וידוע
מה בכלל איסור ליצנות? האם זכירת מה שאירע למרים צריכה להיות בפה או בלב?
א' לא להתלוצץ אפילו בדרך מקרה ועראי. א' רק בלב.
ב' שלא לישב בחברת ליצים. ב' רק בפה.
ג' שתי התשובות נכונות. ג' לזכור בפה ולהשיב אל ליבנו.
איזה איסור יש בגאוה? מדוע ייחדה התורה לזכור איזה עונש קיבלה מרים בגלל שדיברה על משה?
א' לא תעשה דאורייתא. א' לזכור שקיבלה עונש צרעת שהוא עונש קשה עד מאד וא"א להתרפא ממנו בדרך הטבע.
ב' איסור דרבנן.
ב' לזכור שקיבלה עונש צרעת שטומאתה חמורה עד מאד.
ג' אין בזה איסור ,אבל זה מביא לידי לשון הרע ועוד איסורים.
ג' שתי התשובות נכונות.
מבחן 232ראש השנה מבחן 231נצבים וילך
תל"ג ד' עד תל"ד ד' תכ"ט ב' עד תל"ג סוף סעיף ג'
האם חורי הבית הנמוכים מג' טפחים טעונים בדיקה?
א' כן. מדוע אין נפילת אפים בכל חודש ניסן?
ב' לא. א' מפני שהוא ראש חדשים.
ג' לא ,אא"כ מצויים תינוקות בבית. ב' מפני שרוב החודש אינו ראוי לנפילת אפים ,לכן עושים כולו קודש.
ג' תיקנו כן מפני שהיו טרודים בצרכי החג.
האם צריך לבדוק את התקרה שנמצאת מתחת הגג המשופע אם דרך להשתמש שם?
א' לא. באיזה יום בשבוע חל י' ניסן בשנה שיצאו ממצרים?
ב' צריך ,ואין להקל למוכרם לנכרי. א' שבת.
ג' צריך ,ויש להקל למוכרם לנכרי עם החמץ שיש שם. ב' יום ראשון.
ג' יום חמישי.
חור שבין יהודי לנכרי ,האם צריך לבודקו?
א' יבדוק עד מקום שידו מגעת. מתי ראוי להתחיל בבדיקת חמץ?
ב' יבדוק בי"ד לאור היום. א' מיד בצאת הכוכבים שיש עדיין קצת מאור היום.
ג' אין צריך לבודקו כלל. ב' אחרי שכבר אין אור יום כלל.
ג' מתי שירצה יתחיל ,ובלבד שיהיה בלילה.
האם השמש צריך לבדוק חמץ בבית הכנסת?
א' צריך לבדוק בליל י"ג ,ויכולים לברך על בדיקה זו. מי שהתחיל ללמוד בליל י"ד לפני בדיקת חמץ ,מה יעשה?
ב' א"צ לבדוק ,כיון שהחמץ אינו של השמש. א' יפסיק ויבדוק.
ג' צריך לבדוק ,אבל יכול לבדוק לכתחילה אפילו בי"ג ביום כיון שיש שם הרבה אור. ב' אינו צריך להפסיק.
ג' מחלוקת.
האם כיבוד הבית ביום י"ג ניסן מועיל שלא יצטרכו בדיקה?
א' לא. מה יעשה מי שדיבר באמצע בדיקת חמץ אחרי שהתחיל לבדוק?
ב' בסתמא לא ,אבל אם כוונתו לבדוק החמץ ולבערו זה מועיל. א' צריך לחזור ויברך.
ג' אם בדק לאור הנר בחורים וסדקים זה מועיל. ב' אין צריך לחזור ולברך.
ג' אם דיבר לצורך הבדיקה לא יחזור ויברך ,אבל אם דיבר בדברים אחרים יחזור ויברך.
איזה חמץ צריך להצניע מזמן הבדיקה? בעל הבית ששולח שליח לבדוק ואינו בודק בעצמו כלל ,מי יברך?
א' את החמץ שמשייר לאכול.
א' בעל הבית.
ב' את החמץ שמוצא בבדיקה.
ב' השליח.
ג' שתי התשובות נכונות.
ג' בעל הבית קודם ,אבל בעה"ב יכול לכבד את השליח לברך.
מתי צריך לבטל את החמץ? איזה מקום אין צריך נר כשבודק ביום?
א' גם בלילה לאחר הבדיקה וגם ביום לאחר השריפה. א' רק מקום שאינו מקורה.
ב' גם בלילה לאחר הבדיקה וגם ביום לפני השריפה. ב' גם מקום מקורה שיש לו רק ג' דפנות.
ג' או בלילה לאחר הבדיקה ,או ביום לפני השריפה. ג' רק כנגד השמש ממש.
שמירת הלשון שער התבונה פרק ט"ז 'ויש אנשים' עד פרק י"ז 'כלל הדברים' 'ואחשבה' 'ויש אנשים' כאשר'
עד עד פרק ט"ז י"ד 'והנה
הקדמה וח"חפרק התבונה
דבר שמירת הלשון שער
אחרית דבר בעיתו
אלו דברים נגרמים בעוון שנאת חינם? מה כוונת חז"ל שכולם נכשלים באבק לשון הרע?
א' מריבה בבית ,הפלת נפלים ,מיתת בניו כשהם קטנים. א' שלא יתכן שהאדם ינצל כל ימי חייו מעוון זה.
ב' שביתו נחרב ,וכולם שונאים אותו ,והוא מרכבה לקליפת הטומאה. ב' שבלא שיתן עיניו וליבו על דיבורו ודאי יכשל בזה.
ג' שאינו מאריך ימים וממונו כלה.
ג' שבלא שיתרחק האדם מחברת הבריות א"א שלא יכשל בזה.
המספר לשון הרע על חבירו באופן שהמספר צודק ,האם שייך שהוא יענש על כך? מהי מידת הנרגנות?
א' לא. א' אדם שבמקום להכיר טובה יש לו טענות למה לא עשו יותר טוב.
ב' רק אם הוא עצמו עבר עבירה כזו לפני הסיפור ענוש יענש.
ג' גם אם אחרי הסיפור הוא יעבור על אותו דבר ענוש יענש. ב' אדם שדרכו להתלונן ולחפש בכל דבר את הרע.
ג' אדם שמעורר תמיד בני אדם לעשות מחלוקת.
