gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

תמצית משנה ברורה · Tamtzis Mishnah Berurah — כי תבוא (2026-08-24)

מוציא לאור: תמצית משנה ברורה · Tamtzis Mishnah Berurah

שבוע: כי תבוא (2026-08-24)

תמצית משנה ברורה · Tamtzis Mishnah Berurah — כי תבוא (2026-08-24)

פתח את ה-PDF הורדה

‫גליון ‪ | 55‬מסימן תי"ח עד סימן תל"א ס"ס א' | אלול ה'תשפ"ו‬ ‫כל מזונותיו של אדם קצובים מר"ה לר"ה‪ ,‬חוץ מהוצאות‬ ‫שבת ויו"ט ור"ח וחול המועד ומה שהתינוקות מוליכים‬ ‫סימן תי"ח‬ ‫'אל יהי המשל הזה קל בעיניך‪ ,‬שע"י המשל הזה אדם יכול לעמוד‬ ‫לבית רבן (י"מ שכר לימוד‪ ,‬וי"מ מה שנוהגים לשלוח‬ ‫בדברי תורה‪ ,‬משל למלך שאבד זהב מביתו או מרגליות טובה‪ ,‬לא ע"י‬ ‫למלמד מעות ר"ח‪ ,‬ואין לבטל המנהג)‪ ,‬שאם מוסיף‬ ‫איסור תענית בראש חודש‬ ‫פתילה כאיסר הוא מוצא אותה‪ ,‬כך המשל הזה לא יהיה קל בעיניך‪,‬‬ ‫שע"י המשל אדם עומד על דברי תורה'‪( .‬שיר השירים רבה א ח)‪ .‬חז"ל‬ ‫ראש חודש אסור בתענית‪ ,‬ואפי' תענית שעות אסורה‪ ,‬מוסיפין לו ואם פיחת פוחתין לו‪.‬‬ ‫משתמשים הרבה פעמים במשלים‪ ,‬לפעמים מתקבל הרושם שהמשל‬ ‫ומספיק לאכול פירות וא"צ לאכול דווקא פת‪ .‬ובק"ק‬ ‫מיותר‪ ,‬מה הוא שווה‪ ,‬ההבנה היא מרגלית טובה והמשל הוא רק פתילה‬ ‫סימן ת"כ‬ ‫ווירמייש"א מתענים בר"ח סיון ואומרים סליחות‬ ‫כאיסר‪ ,‬ולזה באים חז"ל ואומרים שדווקא ע"י אותה פתילה באיסר‬ ‫ותחנונים מפני הגזירות שהיו באותו זמן‪ ,‬ואין למדים‬ ‫האדם מוצא את המרגלית הטובה‪ .‬וגם להבנת דבר זה לא הסתפקו‬ ‫דברים הנוהגים על המת בראש חודש‬ ‫מהם לעלמא אף לענין תחנונים‪.‬‬ ‫חז"ל לומר שע"י המשל אדם עומד על דברי תורה‪ ,‬אלא הביאו לזה‬ ‫משל ממרגלית טובה שנאבדה ונמצאה רק ע"י פתילה כאיסר‪.‬‬ ‫אין גוזרים תענית על הציבור בר"ח חנוכה ופורים‪ ,‬ואם מותר לנשים לענות על המת (‪-‬שכולם עונות כאחת)‪ ,‬וכן‬ ‫גם המחשת הדברים ע"י ה'כח המדמה' שיש באדם‪ ,‬כח הדמיון או‬ ‫גזרו אין גזירתם גזירה וא"צ להתענות‪ ,‬ואם גזרו להתענות מותר לטפח (‪-‬להכות כף אל כף)‪ ,‬אבל אסור לקונן (‪-‬‬ ‫כח הציור בלשוננו‪ ,‬בכוחה לתת לאדם חיזוק עצום בעבודת ד'‪ ,‬עד‬ ‫כך וכך ימים כגון שני חמישי ושני‪ ,‬ולא אסקו אדעתייהו אחת אומרת והאחרות עונות אחריה)‪ ,‬שזה עיקר ההספד‬ ‫כדי כך שבמכתב מאליהו (חלק ד' עמוד ‪ )252‬מביא מהסבא מקלם‬ ‫שבאחד מהם יחול ר"ח‪ ,‬והתחילו להתענות אפי' יום שהוא אסור בר"ח‪ ,‬ובת"ח מותר‪ .‬ואחר שנקבר המת לא‬ ‫דברים מבהילים על כך‪ ,‬וז"ל 'במה השיגו האבות הקדושים וכל גדולי‬ ‫אחד‪ ,‬חלה הגזירה בדיעבד ומתענים ומשלימים כבשאר מענות ולא מטפחות‪.‬‬ ‫העולם את מדרגתם? במה היה כוחם יפה מכוחנו? הם ידעו את הכח‬ ‫תענית‪ ,‬ואפי' אם התענו רוב היום ונזכרו שביום הבא יחול ר"ח צדוק הדין‪ -‬לדעת השו"ע אומרים בר"ח צדוק הדין‬ ‫האדיר שבציורי הלב‪ ,‬והחזיקו לנגד עיניהם תמיד את ציורי גן עדן‬ ‫והתענוג הנפלא שבדרך ד'‪ ,‬ובזה ניצחו את יצרם ועמדו נגד כל‬ ‫צריכים לגמור התענית ולהתענות גם בר"ח‪ ,‬אך אם התענו רק כמה וקדיש‪ ,‬לפי שאינו אלא הודאה וקבלת דין שמים‪ ,‬וכתב‬ ‫הנסיונות‪ ,‬חז"ל הורו לנו דרך זו‪ ,‬כי הרי כל האגדתא שבש"ס‬ ‫שעות אפשר שבטלה הגזירה וצריכים להפסיק מיד מהתענית‪ .‬הרמ"א שאין נוהגים כך‪ ,‬מפני שזה מרגיל להספד‪ ,‬ואפי'‬ ‫ובמדרשים מלאים ציורים חיים ומוחשיים ממש'‪.‬‬ ‫וחנוכה ופורים וחול המועד דינם כנ"ל‪ ,‬אך ביו"ט בודאי לחכם בפניו אין נוהגים לומר בר"ח צדוק הדין‪( ,‬אלא‬ ‫ונשתמש גם אנו בכח המשל והציור להמחיש לנו את עוצמתם‬ ‫מפסיקים וא"צ להשלים ביום אחר‪ .‬וכתב במ"ב שמבואר דורשים עליו אם הוא בר הכי‪ ,‬והח"א מפקפק היכא שמעורר‬ ‫ועבודתם של ימי האלול וראש השנה‪ ,‬משל הכולל בתוכו הרבה‬ ‫באחרונים בסימן תקע"ב שהדין הנ"ל היה בא"י‪ ,‬אבל קינה והספד בתוך הדרשה‪ ,‬שהרי אין לנו דין ת"ח לענין הזה‪ ,‬אמנם‬ ‫מדברי חז"ל ורבותינו על ההזדמנות והחובה המיוחדת לנצל ימים אלו‬ ‫האידנא ציבור דינם כיחיד ומפסיקים בר"ח‪ ,‬ומתענים בשאר ימים שאין אומרים בהם תחנון אין להחמיר בזה‪ .‬ואומרים‬ ‫באופן מיוחד‪.‬‬ ‫קדיש אחרי הדרשה)‪ .‬וכן הדין בכל ערב שבת ויו"ט אחר‬ ‫ביום אחר (ועיין שעה"צ ז')‪.‬‬ ‫מעשה באדם עשיר‪ ,‬מעשירי תבל‪ ,‬עסקיו חובקי עולם היו‪ ,‬מפעלים‬ ‫יחיד שקיבל עליו להתענות כך וכך ימים ופגע בו ר"ח‪ ,‬חצות ובימים שאין אומרים בהם תחנון‪ ,‬אמנם בל"ג‬ ‫וחברות רבות‪ ,‬ובכל אחד מהם כמות גדולה של עובדים‪ .‬בנוהג‬ ‫או שקיבל עליו להתענות בר"ח‪ ,‬אם קיבלו בלשון תענית בעומר או ט"ו באב או ט"ו בשבט וכדו'‪ ,‬אומרים צדוק‬ ‫שבעולם עשיר כזה ממנה תחתיו מנהלים ומנכלי"ם לכל חברה‬ ‫ומפעל‪ ,‬אולם הוא היה שונה‪ ,‬אצלו כל עובד היה כבן יחיד‪ ,‬היה עוקב‬ ‫בעלמא אינו צריך התרה‪( ,‬ולענין השלמה‪ ,‬אם קיבל עליו הדין על אדם גדול שמת‪ ,‬אבל לא בר"ח חנוכה ופורים‬ ‫אחרי התקדמותו‪ ,‬נותן לו משכורת לא רק בהתאם לתרומתו למפעל‬ ‫להתענות שני חמישי ושני כל השנה או כמה חודשים שנזכרו בגמרא‪.‬‬ ‫בו עבד‪ ,‬אלא גם בהתאמה לצרכיו האישיים‪ ,‬והיה מתחשב בעיקר‬ ‫א"צ להשלים‪ ,‬דמעיקרא לא חל החיוב על ר"ח‪ ,‬אבל אם י"א שאם קוברים מת בלילה אין אומרים קדיש וצדוק‬ ‫במאמצים ולא רק בתוצאות‪.‬‬ ‫קיבל להתענות כך וכך ימים‪ ,‬צריך לדלג את שבתות ויו"ט הדין‪ ,‬אבל בבין השמשות אומרים‪.‬‬ ‫הרגל נוסף מיוחד היה לאותו עשיר‪ ,‬בכל מפעל וחברה שברשותו‬ ‫ור"ח ולהשלימם אח"כ)‪ ,‬אך אם קיבל התענית בלשון הרי‬ ‫היה שוהה בכל שנה תקופה מסוימת‪ ,‬ובאותה תקופה היו העובדים‬ ‫משקיעים בעבודתם באופן מיוחד‪ ,‬והעשיר היה יושב ושוקל על כל‬ ‫סימן תכ"א‬ ‫עלי שהוא לשון נדר‪ ,‬מחויב להשאל על נדרו כדי שלא‬ ‫עובד‪ ,‬איזה משכורת ותנאים הוא יקבל לשנה הבאה‪ ,‬אולי הוא בכלל‬ ‫יתענה‪ ,‬ופותחים ואומרים לו אילו שמת ליבך שיפגעו‬ ‫נוהגים באשכנז לומר פרשת "ובראשי חדשיכם"‬ ‫מיותר‪ ,‬אולי הנזק שהוא גורם לחברה גדול מהתועלת‪ ,‬ואולי צריך‬ ‫בתוך הזמן הזה אלו הימים לא היית נודר?‪ ,‬ומתירים לו‪.‬‬ ‫לקדם אותו לתפקיד חשוב יותר‪ ,‬להגדיל את המשכורת‪ ,‬לתת לו גם‬ ‫בשחרית אחרי אמירת פרשת התמיד‪ ,‬כדי לפרסם‬ ‫כיסוי ביטוחי רפואי‪.‬‬ ‫נשבע להתענות כך וכך ימים ואירע בהם ר"ח‪ ,‬חלה השבועה שהיום ר"ח‪ ,‬ובספרד אין נוהגים לאומרה‪ ,‬לפי שעתידים‬ ‫העובדים היו מנצלים ימים אלו באופן מיוחד‪ ,‬ביודעם שזו הזדמנות‬ ‫כיון שהיא כוללת גם ימים המותרים ומיגו דחל בהם חל נמי לקרותה בקריאת התורה‪.‬‬ ‫בר"ח‪ ,‬ואם נשבע בפירוש להתענות בר"ח‪ ,‬כתב השו"ע‬ ‫של פעם בשנה‪ ,‬ידע העשיר וידעו העובדים שהעבודה בחודש זה‬ ‫מושקעת יותר‪ ,‬וידעו גם מה המטרה‪ ,‬אולם כולם גם ידעו שבאמת‬ ‫סימן תכ"ב‬ ‫שנראה שחלה עליו השבועה כיון שהאיסור להתענות אינו‬ ‫אלא מדרבנן (וממילא מחויב להתיר השבועה)‪ ,‬אלא‬ ‫היו רוצים לעבוד כך כל השנה‪ ,‬אלא שלא תמיד זה מצליח‪ ,‬וחודש‬ ‫זה הוא הביטוי האמיתי למה שהם רוצים‪ ,‬והעשיר הרי מתחשב‬ ‫אמירת יעלה ויבוא‬ ‫שמדברי הרמב"ם נראה לכאו' שהוא מדאורייתא‪ ,‬והש"ך‬ ‫במאמצים וברצון ולא רק בתוצאות‪ .‬ולא די בזה אלא היו ממונים‬ ‫מיוחדים בכל המפעל‪ ,‬ממונים בהכוונת העשיר‪ ,‬להזכיר מידי יום‬ ‫והפר"ח כתבו שאפי' אם זה מדאורייתא חלה השבועה‪ ,‬כיון אומרים יעלה ויבוא בתפילת י"ח‪ ,‬בערבית ושחרית ומנחה‪,‬‬ ‫והש"ץ מכריז בין קדיש לתפילה שהוא ר"ח‪ ,‬ואינו הפסק‬ ‫שהאיסור לא מפורש בתורה‪.‬‬ ‫לעובדים את ההזדמנות המיוחדת‪.‬‬ ‫בסיומו של החודש היתה פגישה מיוחדת בין העשיר לבין כל אחד‬ ‫מותר להתענות בר"ח תענית חלום‪ ,‬וצריך למיתב תענית כיון שזה צורך התפילה‪ ,‬אבל בק"ש בין הפרקים אסור להפסיק‪.‬‬ ‫ואחד מהעובדים‪ ,‬פגישה קצרה ממש‪ ,‬בה היה העשיר קולט בשניה‬ ‫לתעניתו כדי לכפר על שביטל עונג ר"ח‪ ,‬כדמצינו לענין מה יעשה אם שכח לומר יעלה ויבוא‪ -‬אם לא אמר‬ ‫את כל מכלול הנתונים הנדרשים‪ ,‬ומחליט על ההמשך‪ ,‬חותך גורלות‪,‬‬ ‫שבת‪ ,‬וכן הדין אם התענה משום נדר‪ ,‬אך כתב המ"א יעלה ויבוא עד שאמר ברוך אתה ד' (אפי' לא סיים‬ ‫וככל שהעובד הגיע מוכן יותר‪ ,‬התוצאה היתה טובה יותר‪ ,‬ואחת‬ ‫שאם התענה בר"ח ניסן או אב א"צ למיתב תענית המחזיר)‪ ,‬בערבית אינו חוזר‪ ,‬בין כשר"ח הוא יום אחד בין‬ ‫ההכנות החשובות ביותר היתה להכיר בסמכותו ויכולתו של העשיר‬ ‫לתעניתו‪ ,‬כיון שי"א שמצוה להתענות בהם‪.‬‬ ‫לחרוץ גורלות‪ ,‬ולא לבוא מתוך מחשבה שמה שהיה הוא שיהיה‪.‬‬ ‫כשהוא ב' ימים‪ ,‬מפני שאין מקדשים את החודש בלילה‪,‬‬ ‫אבל אם לא אמרו בשחרית ומנחה‪ ,‬אם נזכר אחרי‬ ‫ניתן להאריך עוד רבות בפרטי המשל‪ ,‬אבל בסופו של דבר העיקר זה‬ ‫הנמשל‪ ,‬המשל הוא רק פתילה כאיסר‪ ,‬והבנת הדברים היא המרגלית‬ ‫המחזיר שכינתו לציון יאמרו שם ואח"כ יאמר מודים‪,‬‬ ‫סימן תי"ט‬ ‫הטובה‪ ,‬ותן לחכם ויחכם עוד‪ ,‬ונעבור למרגלית הטובה הרי היא עמל‬ ‫ואם נזכר אחרי אמירת ברוך אתה ד' נכון יותר שיסיים‬ ‫התורה בבירור הלכותיה‪.‬‬ ‫למדני חוקיך ויאמרו ואח"כ יאמר עוד פעם ותחזינה‪ ,‬ואם‬ ‫סעודת ראש חודש‬ ‫אע"פ שאינו חייב לאכול בר"ח דברים הטעונים ברכת נזכר אחרי שהתחיל מודים חוזר לרצה אפי' אם הוא נזכר‬ ‫המזון‪ ,‬מ"מ המוציא הוצאות על סעודת ר"ח ואוכל ושותה בשים שלום‪ ,‬לפי שג' הברכות האחרונות חשובות כאחת‪,‬‬ ‫בו בטוב הרי זה משובח‪ ,‬ובאור זרוע משמע שטוב שיאכל פת לשם וכן הדין כשרגיל לומר תחנונים (בין קודם יהיו לרצון בין‬ ‫סעודת ר"ח‪ .‬ודי במה שאוכל ביום וא"צ להרבות גם בלילה‪ .‬לאחריו) אע"פ שעדיין לא אמר ואם כבר השלים תפילתו‬ ‫והמדקדקים נוהגים להוסיף מאכל אחד יותר משאר ואמר יהיו לרצון ואינו רגיל לומר עוד תחנונים‪ ,‬או שרגיל‬ ‫הימים לכבוד ר"ח‪ ,‬ואם חל ר"ח בשבת מוסיפים מאכל אבל סיים לומר תחנונים ואין בדעתו לומר עוד‪ ,‬וגם אינו‬ ‫אחד יותר מכל שבת‪ ,‬ולפי הירושלמי אף אם לא הוסיף מאכל רגיל לחזור לומר יהיו לרצון פעם נוספת אחרי התחנונים‪ ,‬אפי' אם‬ ‫עדיין לא עקר רגליו חוזר לראש התפילה‪.‬‬ ‫לשבת יכול להרבות בסעודת מלוה מלכה לכבוד ר"ח שעבר‪.‬‬ ‫בפסוק הראשון‪ ,‬ולמעשה בודאי בכל גוונא יש להחמיר לחזור ולקרות‪ ,‬אך לא‬ ‫ואם יש לו ספק אם הזכיר או לא‪ ,‬דעת הרמ"א שא"צ לחזור‪,‬‬ ‫יברך‪ ,‬ובפרט כשקורא ביחיד‪ .‬בה"ל‪ .‬ובשעה"צ כתב שגם בקורא למפרע בימים‬ ‫דכיון שאין עוברים ל' יום בלא אמירת יעלה ויבוא אין כאן‬ ‫שגומרים את ההלל לא ברירא שיחזור ויברך‪ .‬ואם קרא ודילג פסוק אחד‬ ‫חזקה שלימה שלא הזכיר‪ ,‬אבל דעת כמעט כל האחרונים וכן‬ ‫מעשה ביהודי שקנה 'דירה על הנייר' ושילם עבור כך סכום ראשוני‪,‬‬ ‫ונזכר אח"כ‪ ,‬לא יאמרנו במקום שנזכר דהוי למפרע‪ ,‬אלא יחזור‬ ‫הלכה שאפי' בספק תולים שלא אמר וצריך לחזור‪ ,‬דמסתמא‬ ‫וכידוע סך זה מזכה את הקונה בזכות קניית דירה לכשתיבנה‪ ,‬ולמרות‬ ‫לאותו פסוק ויאמר משם לפי הסדר‪ ,‬ואם אינו יודע באיזה‬ ‫התפלל כהרגלו‪ ,‬אא"כ היה בדעתו לומר ולא התעורר לו הספק‬ ‫שתתכן עליית מחירים‪ ,‬אם בגין עליית מדד הבניה אם בגין עלייה‬ ‫מקום טעה‪ ,‬יחזור לראש הפרשה שיש לו בה ספק‪ ,‬ובבה"ל‬ ‫כללית של מחירי הדירות‪ ,‬מ''מ כל התשלומים ששילם הקונה לפני‬ ‫מיד אחרי התפילה אלא זמן מופלג אחריה‪ .‬וש"ץ ששכח אינו‬ ‫מקשה למה צריך לחזור מספק בהלל שהוא מדרבנן‪ ,‬וכתב דאולי יש כאן כעין‬ ‫עליית המחירים מזכים אותו באחוזי דירה במחיר הישן‪.‬‬ ‫ספק דאורייתא משום "לא תשא" על הברכה‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬ ‫צריך לחזור משום טירחא דציבורא‪ ,‬וסומך על תפילת מוסף‬ ‫שמזכירים בה קדושת היום‪ .‬ודעת הכנסת הגדולה שגם יחיד‬ ‫כמובן שעשה זאת בהיתר עיסקה‪ ,‬דבלא זה איכא למיחש משום‬ ‫קורין ההלל מעומד‪ ,‬לפי שההלל הוא עדות על שבחו של‬ ‫פסיקה‪ ,‬דמשום הקדמת מעותיו מוכר לו אח''כ בזול‪ .‬ואמנם י''ל שאין‬ ‫אם נזכר אחרי שהתפלל מוסף אינו חוזר על שחרית‪ ,‬ולענין אם‬ ‫מקום ונפלאותיו וניסים שעשה לנו‪ ,‬ומצות עדות בעמידה‪ ,‬ואם‬ ‫שומתו ידוע דקי''ל (קעג ז ברמ''א) דשרי משום שלא ניכרת הוזלה‪,‬‬ ‫שכח במנחה והתפלל אחריה מוסף צ"ע אם זה מועיל‪ ,‬אמנם הזכרה במנחה‬ ‫ודאי אינה מתקנת מה שלא הזכיר בשחרית‪ ,‬אבל בשיורי ברכה בשם קרא מיושב יצא אפי' בימים שגומרים בהם את ההלל‪ ,‬ובליל‬ ‫מ''מ עלול להיווצר פער גדול בין שווי הדירה בזמן התשלום הראשון‬ ‫הסדר א"צ לעמוד‪ .‬ולענין סמיכה‪ ,‬דעת המ"א שגם לענין הלל סמיכה‬ ‫לבין שווייה בקבלת המפתח‪ ,‬ועוד במקרה של עליית מדד הבניה היא‬ ‫הרשב"א כתב שיחיד לעולם חוזר‪ ,‬וכן הסכים במור וקציעה‬ ‫כישיבה‪ ,‬ודעת הבית מאיר שבדרבנן אין מחמירים בסמיכה‪ ,‬וכתב הבה"ל‬ ‫תהא ניכרת לכאו' הוי שומתו ידוע‪.‬‬ ‫אלא שכתב שיתנה שאם אינו חייב הוא מתפלל בתורת נדבה‪ ,‬שנראה כדעת הב"מ לענין הלל‪ ,‬שהרי השבלי הלקט מסייע דבריו מהלל‬ ‫דא עקא שאחרי החתימה על העיסקה ותשלום חלק מהמעות נתברר‬ ‫אכן אם נזכר בעודו מתפלל ג' ברכות ראשונות על דעת שבעזרה שאסור לשבת שם‪ ,‬ודעת התוס' שסמיכה מותרת‪ ,‬ורק לפי הטעם‬ ‫לעמוד משום דכתיב "העומדים בבית ד' " אפשר שיש להחמיר לכתחילה‬ ‫שהיזם הוסיף בהית''ע סעיף המכפיף את כל הסכם ההית''ע בכך שהבנק‬ ‫להתפלל מוסף‪ ,‬יסיים תפילת שחרית ואח"כ יתפלל מוסף‪.‬‬ ‫המלווה את הפרוייקט לא יתנגד לו‪ .‬בעקבות כך סברו פוסקים חשובים‬ ‫שלא לסמוך‪ ,‬ובסמיכה שאם ינטל הדבר לא יפול בודאי מותרת‪.‬‬ ‫שאין תוקף להית''ע שכזה כי אין סיבה לבנק המלווה להסכים להית''ע‪.‬‬ ‫קריאת ההלל‬ ‫סימן תכ"ג‬ ‫היחיד והציבור קורין הלל בדילוג‪ ,‬כדי שיהיה הכר שהקריאה‬ ‫על כן הציעו שהקונה ימחל על ההטבה המגיעה לו בגין ההלוואה‬ ‫ונמצא שההטבה הניתנת לו איננה אגר נטר אלא מתנה בעלמא‪ .‬ויותר‬ ‫קריאת התורה ומוסף בר"ח‬ ‫היא ממנהגא‪ ,‬דמדינא אין קורין אלא ביום האסור במלאכה‪,‬‬ ‫מדוייק להיפך ‪ -‬הקונה יתכוון בשעת מעשה קנין הבית (לכאו' בעצם‬ ‫התשלום האחרון) שמתחייב תמורתו תוספת תשלום המכסה את‬ ‫והמנהג הפשוט לדלג מ"לא לנו" עד "ד' זכרנו"‪ ,‬ומ"אהבתי" עד אומרים קדיש תתקבל אחרי הלל‪ ,‬כבכל יום שיש בו מוסף‪,‬‬ ‫הפער בין ערכו היום לערכו בתקופת התשלומים המוקדמים‪ ,‬ולכאו' ‪-‬‬ ‫"מה אשיב"‪ ,‬ויש מדלגים דילוג אחר‪ .‬וזמן הלל הוא כל היום (חוץ משא"כ בחנוכה‪.‬‬ ‫מהלל של ליל פסח)‪ ,‬ואין לטעום עד אחרי הלל‪ ,‬אם לא למי שחלש ליבו שאין‬ ‫בשונה ממחילה ‪ -‬לא תהני כוונה בעלמא להתחייב דהוי דברים שבלב‪,‬‬ ‫מוציאין ס"ת‪ ,‬וקורין בו ד' קרואים‪ ,‬אין פוחתין מהם ואין‬ ‫אלא יצטרך למסור מודעא‪ ,‬וצ''ע אם צריך בפני ב' עדים‪.‬‬ ‫בזה אפי' מידת חסידות‪ .‬ועיין בסימן קל"א בדין הלל בבית האבל בתוך שבעה‪.‬‬ ‫מוסיפין עליהם‪ ,‬ואין מפטירים בנביא‪.‬‬ ‫ואף שהמוכר לא דורש תמורה זו מ''מ ודאי הוי ליה זכות ואין סיבה‬ ‫ברכת ההלל‪ -‬השו"ע מביא ב' דעות אם הציבור מברכים על‬ ‫סדר הקריאה‪ -‬כיון שבפרשה הראשונה יש רק ח' פסוקים‬ ‫שיתנגד לזה על כן זכה בהתחייבות הקונה‪ ,‬וכאן אי''צ זכייה ע''י אחר‬ ‫ההלל בתחילה לקרוא את ההלל ובסוף יהללוך‪( ,‬ואם בירך‬ ‫וב"וביום השבת" שני פסוקים‪ ,‬וב"ובראשי חדשיכם" ה'‬ ‫דכאמור עצם זכיית הקונה בדירה מחייבתו את התמורה שמכוון לה‬ ‫בתחילה לגמור את ההלל יצא‪ ,‬דלפעמים לשון גומר היינו‬ ‫[במאמר המוסגר ‪ -‬אפילו אילו היה המוכר מתנגד להתחייבות זו י''ל‬ ‫פסוקים‪ ,‬ואין עוצרים שני פסוקים לפני סוף פרשה וגם אין‬ ‫קורא)‪ ,‬אבל היחיד אינו מברך‪ ,‬וכתב שבא"י וסביבותיה נוהגים‬ ‫דהתחייבות בתמורה איננה התחייבות חדשה שצריכה את הסכמת המוכר‬ ‫קורין פחות מג' פסוקים בפרשה חדשה‪ ,‬א"כ צריכים לקרות ג'‬ ‫שלא לברך‪ ,‬והרמ"א כתב שבמדינות אלו נוהגים שגם היחיד‬ ‫אלא היא שיור בזכיית הקונה שלא קונה בזול‪ ,‬ואדרבא לאו כל כמיניה‬ ‫קרואים בפרשה הראשונה‪ ,‬ולכן לדעת השו"ע יקרא הכהן ג'‬ ‫מברך‪ ,‬ומ"מ יזהר לקרותו בציבור כדי לצאת דעת הפוסקים‬ ‫דהמוכר להקנות לקונה בעל כרחו דירה בפחות משוויה‪ ,‬אכן התחייבות‬ ‫פסוקים‪ ,‬והלוי יקרא ג' פסוקים מהפסוק השלישי ("ואמרת‬ ‫בתמורת נכס מעבר לשוויו יל''ע אי שייכא בע''כ דהמוכר‪ ,‬ואכמ''ל]‪.‬‬ ‫שביחיד אין מברכים עליו‪ ,‬ואם בא לבית הכנסת סמוך להלל‬ ‫להם") עד "עולת תמיד"‪ ,‬והשלישי יקרא מ"עולת תמיד" עד‬ ‫יקרא הלל בציבור ואח"כ יתפלל אא"כ אין שהות לק"ש ותפילה‪ ,‬ואם‬ ‫ואין לטעון שהואיל ונותני ההטבה נותנים אותה משום אגר נטר הויא‬ ‫"ובראשי חדשיכם"‪ ,‬והרביעי יקרא מ"ובראשי חדשיכם" עד‬ ‫ריבית מאוחרת כטרשא דר''פ דקי''ל (קעג א) דאזלינן נמי בתר כוונת‬ ‫קורין הלל כשהוא באמצע פסוקי דזמרה יקרא את ההלל‬ ‫הסוף‪ .‬ודעת הב"ח והפר"ח שהשלישי יקרא עד "וביום השבת"‪,‬‬ ‫הנותנים אף כאשר הנתינה מחוייבת מכח קציצת המקבל וכ''ש הכא‬ ‫במקומו אבל לא יברך‪ ,‬ויוצא בברכות ברוך שאמר וישתבח‪,‬‬ ‫והרביעי יקרא מ"וביום השבת עד הסוף"‪ ,‬אכן מהפמ"ג משמע‬ ‫שנותנים בלי שחייבים ודאי הם הקובעים את מהות הנתינה‪ ,‬דזה אינו‪,‬‬ ‫שעדיף לעשות כמנהגנו (כדעת השו"ע)‪ .‬ודעת הגר"א שהכהן‬ ‫(אמנם בימים שגומרים את ההלל שהוא חייב בברכה לכו"ע‪,‬‬ ‫שכיון שהתחייב תמורה הרי שלא ניתנה לו כלל הטבה‪.‬‬ ‫קורא ג' פסוקים‪ ,‬והלוי ממשיך משם וקורא ה' פסוקים עד סוף‬ ‫לא יקרא באמצע פסוקי דזמרה כדי שלא יפסיד את הברכות)‪.‬‬ ‫ואמנם יחוייב לשלם להם את הפער דאל''ה גזל בידו שהרי התחייב כן‪,‬‬ ‫הפרשה‪ ,‬והשלישי חוזר ל"עולת תמיד" וקורא עד "ובראשי‬ ‫י"א שכשיחיד קורא אומר לשניים שיענו עמו הודו ואנא‪ ,‬וכן‬ ‫ואם לא ירצו לקחת הרי שמוחלים ואי''ז אגר נטר‪ ,‬דמחילתם איננה‬ ‫חדשיכם"‪ ,‬והרביעי קורא פרשה דר"ח‪ .‬והבה"ל מביא את דברי‬ ‫נוהגים בהודו ולא באנא‪ ,‬מפני שהודו משמע טפי שאומר‬ ‫בתמורה להמתנת המעות אלא מפני שאינם מאמינים לו שחייב ואולי‬ ‫לאחרים‪ .‬וכן הדין בימים שגומרים בהם את ההלל‪ .‬ואם אין הרמב"ן שאחרי שמרעיש על כל המפרשים שטעו‪ ,‬מסיים שאין ליגע במה‬ ‫חושדים או חוששים מה טומן להם בזאת‪ ,‬או סתם אינם מסוגלים‬ ‫שהונהג על פי הגאונים‪ .‬ובחת"ס ג"כ מחזק את מנהגנו‪.‬‬ ‫שניים מצויים לפניו א"צ לחזר אחריהם‪.‬‬ ‫לקבל מה שלא תואם לרשומות מכורח מגבלות מערכתיות [אם לא‬ ‫יציאה יד"ח מאחר בהלל‪ -‬גם מי שכבר יצא יד"ח הלל יכול להוציא אחר‪ ,‬סדר המשך התפילה‪ -‬אחרי קה"ת אומרים חצי קדיש על‬ ‫שיכול לפגוש את הבעלים עצמו שיקבל זאת בשחור]‪.‬‬ ‫בין ביחיד בין בציבור‪ ,‬ואם השומע יודע לענות אינו יוצא אא"כ עונה אחריו הבימה על הס"ת‪ ,‬ואח"כ אומרים אשרי וובא לציון‪ ,‬ולא‬ ‫האמת היא שבמקרה הנדון היתה תביעה של הקונה מהמוכר‪ ,‬שכן‬ ‫הללוי'ה‪ .‬ואם המוציא עדיין לא יצא בעצמו דעת המ"א שגם בזה אינו יוצא אם אומרים יענך ד'‪ ,‬ואומרים חצי קדיש בשביל הפסוקים של‬ ‫בתחילת ההליך הבטיח המוכר להתקין רשתות לחלונות לכל מי‬ ‫אשרי ובא לציון‪ .‬לדעת השו"ע מחזיר הס"ת אחרי אשרי ובא‬ ‫אינו עונה הללוי'ה‪ ,‬והפר"ח כתב שיצא (ולדבריו אפי' בבקי יכול להוציא)‪.‬‬ ‫שיבחר את הסוג הרצוי לו בתוך ‪ 14‬יום‪ .‬אותו הקונה הודיע את בחירתו‬ ‫לציון‪ ,‬ומנהגנו להחזיר הס"ת מיד לאחר הקריאה‪ .‬ועומדים‬ ‫של‬ ‫מהלל‬ ‫נשים פטורות מהלל מפני שהיא מצות עשה שהזמן גרמא‪( ,‬חוץ‬ ‫לאחר ‪ 16‬יום אלא שהיו בהם ימי שבת וחג‪ .‬אולם המוכר נתלה בכך‬ ‫ליל פסחים שחייבות לפי שאף הן היו באותו הנס)‪ ,‬וממילא אינם יכולות‬ ‫שבהסכם כתום ‪ 14‬יום ולא כתוב ימי עבודה‪.‬‬ ‫להתפלל תפילת מוסף‪ ,‬והש"ץ חוזר התפילה‪ ,‬ואומרים כתר‬ ‫להוציא את האנשים אא"כ עונים אחריהם מילה במילה‪( ,‬ותבוא מארה למי‬ ‫שהוצרך לזה)‪ .‬ובהלל של ר"ח‪ ,‬משמע מהמ"א שגם בזה אין הנשים מוציאות‪( ,‬ובני אשכנז אומרים נקדש כמו בשחרית)‪ ,‬וכשמגיע למלוא כל‬ ‫לעומת זאת טענת הקונה היא שסתם יום בכה''ג ודאי הכוונה ימי‬ ‫והבה"ל כתב שאין דין זה ברור‪ ,‬שהרי גם לאנשים אינו אלא מנהגא‪ ,‬ואולי הארץ כבודו אומר לעומתם משבחים ואומרים כמו בשחרית‪,‬‬ ‫עבודה כי הדבר ידוע שבשביל לקבל החלטה נצרך לגשת לחנות‬ ‫כוונת המ"א למקום שהנשים לא החזיקו במצוה זו‪ ,‬שאין עליהם חיוב אף ואחרי חזרת הש"ץ אומר קדיש שלם עם תתקבל על התפילה‪,‬‬ ‫ולראות את האפשרויות בכדי לבחור מתוכם‪ ,‬ובשביל זה ניתנו אותן‬ ‫ואומר מזמור ברכי נפשי (דכתיב ביה "עשה ירח למועדים")‪,‬‬ ‫ממנהגא‪ ,‬ומ"מ האשה עצמה יכולה לקרות וגם לברך‪.‬‬ ‫‪ 14‬יום‪ ,‬כך שאין משמעות לימים שהחנויות לא פתוחים בהם‪.‬‬ ‫כפילת פסוקים ואמירה אחרי הש"ץ יש בזה מנהגים שונים‪ ,‬ויש שאין אומרים אותו‪.‬‬ ‫א''כ שפיר יוכל הקונה לקזז את סך תביעתו ע''י קבלת ההטבה‪ ,‬וגם‬ ‫וכל מקום יעשה כמנהגו‪ ,‬ומנהגנו לכפול מ"אודך" עד הסוף‪ ,‬חליצת התפילין‪ -‬נוהגים לחלוץ תפילין לפני מוסף‪ ,‬וכתב‬ ‫אם ננקוט שתביעתו הויא ספיקא דדינא יוכל לתפוס‪ ,‬ועדיין יל''ע בזה‬ ‫כיון שהמוכר נותנו כאגר נטר נמצא ששילם ריבית עה''צ שאינו חייב‬ ‫וכשהש"ץ אומר הודו וכו' או יאמר וכו' או יאמרו וכו' עונים הפמ"ג שיחלוץ בובא לציון לפני יהי רצון שנשמור חוקיך‬ ‫את הרשתות‪ ,‬מיהו הוי ספק דרבנן ואולי יש להקל‪ .‬עוד י''ל דמתוך‬ ‫אחריו הודו וכו'‪ ,‬ואפשר לצאת מהש"ץ באמירת יאמר ויאמרו‪ ,‬דבמערבא היו מברכים על התפילין לשמור חוקיו‪ ,‬ויש נוהגים לחלוץ אז‬ ‫שספק ממון לקולא מוכרע לן שתפיסתו מועלת לגבייתו ולאו שם‬ ‫אך יותר טוב שיאמרו בעצמם בנחת מפני שלפעמים אינו רק את הרצועות מהאצבע‪ .‬אמנם בחול המועד שהוא יו"ט‬ ‫ריבית עלה‪ .‬ברם אכתי מכשילו בנתכוון לאכול בשר חזיר בשוגג ועלה‬ ‫גמור יחלוץ התפילין לפני הלל‪.‬‬ ‫מכוון‪ ,‬וכן נוהגים היום‪.‬‬ ‫בידו בשר טלה‪ ,‬וצ''ע‪.‬‬ ‫נוסחאות בתפילת מוסף‪ -‬יש גורסים זכרון לכולם היו‪ ,‬וי"ג‬ ‫הפסקה בהלל‪ -‬שואל מפני אדם שצריך לנהוג בו כבוד אפי'‬ ‫איברא דגוף טענת הפוסקים הנ''ל שנפל ההית''ע ‪ -‬ע''י ההתנייה‬ ‫יהיו‪ ,‬וי"ג יהי‪ ,‬וי"ג זכרון לכולנו יהיה‪ ,‬ואין לשנות שום מנהג‪ .‬צריך‬ ‫באמצע הפרק (ועיין בזה בסימן ס"ו)‪ ,‬ומשיב שלום לכל אדם‪,‬‬ ‫שהוסיף היזם לתלותו בהסכמת הבנק המלווה ‪ -‬נראה דמעיקרא איכא‬ ‫לומר ומנחתם ונסכיהם‪ .‬י"א לומר את מוסף‪ ,‬וי"א לומר ואת‬ ‫אבל בענין אחר לא יפסיק אפי' בין הפרקים‪ ,‬אמנם בימים‬ ‫למישדי בה נרגא‪ ,‬שהרי כל הקושי של המוסדות הפיננסיים להסכים‬ ‫מוסף‪ .‬יש אומרים ולכפרת פשע‪ ,‬ויש שאין אומרים אותו אלא‬ ‫שגומרים בהם את ההלל דינו לענין הפסקה כמו בקריאת שמע‪,‬‬ ‫באמת להית''ע הוא מפני הסיכון הגלום בו שהלווה ייפטר ע''י שבועה‬ ‫בשנת העיבור‪ ,‬ויש שגם בשנת העיבור אומרים אותו רק עד‬ ‫וע"ע בסימן תפ"ח‪ .‬ולדעת הפוסקים שיחיד אינו מברך על ההלל‪ ,‬דעת הא"ר‬ ‫או הוכחה גמורה שהפסיד‪ ,‬אולם בגוונא דידן הסיכון הוא על הלוקח‬ ‫אחרי חודש אדר‪ ,‬ובכל אלה נהרא נהרא ופשטיה‪ ,‬וכל אחד‬ ‫בשם האבודרהם דלא חשיב הפסק‪ ,‬אכן מדברי השו"ע משמע דחשיב הפסק‪.‬‬ ‫שהרי הוא זה שנותן את המעות בעיסקה ואילו יוכיח היזם שהפסיד‬ ‫יעשה כמנהג המקום‪.‬‬ ‫ואם הפסיק ושהה אפי' כדי לגמור את כולו א"צ לחזור לראש‬ ‫ייפטר מהתחייבותו ובזאת יפטור את הבנק מאחריותו‪ ,‬ומשכך אין כל‬ ‫אפי' בימים שגומרים את ההלל‪ ,‬ויש מחמירים היכא ששהה‬ ‫טעם לחשוש שהבנק ימאן בהית''ע‪.‬‬ ‫אם התפלל תפילת י"ח במקום מוסף לא יצא אפי' אם הזכיר‬ ‫באונס‪ ,‬בימים שגומרים את ההלל‪ ,‬וטוב לחזור לקרותו בלא‬ ‫יעלה ויבוא‪ ,‬ואם אמר באחת הברכות יהי רצון שנעשה לפניך‬ ‫ברכה‪ ,‬והב"ח מחמיר גם בר"ח‪ ,‬ובסי' ס"ה מבוארים פרטי דינים אלו‪.‬‬ ‫חובותינו בתמידי יום ובקרבן מוסף יצא‪.‬‬ ‫הקורא הלל למפרע והיינו ששינה סדר הפסוקים‪ ,‬לא יצא‪,‬‬ ‫סימן תכ"ד‬ ‫ואם הקדים פרשה לחברתה לכאורה אע"פ שאינו רשאי יצא‪,‬‬ ‫אבל דעת כמה אחרונים שאף בזה לא יצא כיון שהם סמוכים‬ ‫זה לזה בתהילים‪ ,‬ונכון לחזור ולקרות‪ ,‬אך יש לעיין לענין ר"ח הזכרת יעלה ויבוא בברכת המזון‪ -‬מזכירים יעלה ויבוא‬ ‫אם יחזור ויברך אפי' כשקרא פסוקים למפרע‪ ,‬ובימים שמדלגים בברכת המזון‪ ,‬ואם לא הזכיר אין מחזירים אותו‪ ,‬כיון שאין חיוב‬ ‫הרי אינו חייב לדלג דווקא לא לנו‪ ,‬ולא חשיב קורא למפרע אלא כשלא התחיל לאכול פת בר"ח‪ ,‬ואם נזכר לפני שהתחיל ברכת הטוב והמטיב‬ ‫לא תמיד מדויק‪ ,‬ולענייננו מה שכבר עבר אין לנו נ"מ‪ ,‬ולענין ההמשך כבר הגיה‬ ‫מברך מעומד‪ ,‬לפי שהברכה היא כהקבלת פני השכינה‪( ,‬וסמיכה כעמידה למי‬ ‫יאמר ברוך אתה ד' אלוקינו מלך העולם שנתן ראשי חדשים לעמו‬ ‫הפר"ח בלוח של הטור‪ ,‬ובהגהה בסימן הבא כתוב ד' שנים שסדרם שונה ממה‬ ‫שאינו יכול לעמוד)‪ ,‬וענין הקבלת פני השכינה הוא‪ ,‬שע"י הלבנה וצבא השמים‬ ‫ישראל לזכרון‪ .‬ואם התחיל סעודתו בר"ח וסיים אחרי ר"ח‪ ,‬צריך‬ ‫שכתוב בטור‪ ,‬ושאר השנים עד שנת תתמ"ז כתובות כהוגן בלוח של הטור‪ ,‬ועד אז‬ ‫ששומרים את תפקידם אנו רואים גדולת ד'‪ ,‬ואנו מברכים על הקב"ה שהוא פועל‬ ‫והרבה קודם תהיה הגאולה ונקדש החודש על פי הראיה‪.‬‬ ‫לומר יעלה ויבוא‪ ,‬אא"כ התפלל כבר ערבית אפי' אם התפלל‬ ‫אמת‪ ,‬וגם פעולתו אמת‪ ,‬שהיא קיימת לעולם‪ ,‬וכל הברכה היא רק לד' לבדו‪ ,‬וי"א‬ ‫שלכן נוהגים לומר עלינו לשבח‪ ,‬כדי שלא יטעו לומר שאנו נותנים כבוד ללבנה‪,‬‬ ‫מבעוד יום‪ ,‬ואם רק הקהל התפללו צריך לומר יעלה ויבוא‪ ,‬אמנם‬ ‫כשמעברים השנה כותבים באדר הראשון אדר סתם‪ ,‬ובשני אדר‬ ‫אם הקהל התפללו ערבית מבעוד יום והוא התחיל לאכול אחרי‬ ‫אלא ידעו שכוונתנו לראות את גבורות ד'‪.‬‬ ‫השני‪ ,‬וה"ה בברכת החודש‪ .‬ומסקנת האחרונים שנכון שבאדר‬ ‫שהתפללו‪ ,‬אינו מזכיר ר"ח בברהמ"ז‪ ,‬אא"כ הוא עצמו לא התפלל‬ ‫אין מקדשים הלבנה תחת הגג אלא תחת כיפת השמים‪ ,‬דאין‬ ‫הראשון יכתוב אדר הראשון‪ ,‬ובשני יכתוב אדר השני‪.‬‬ ‫אפי' מנחה‪ .‬וכן בערב ר"ח אם הקהל התפללו ערבית מבעוד יום‬ ‫דרך כבוד לקבל פני השכינה תחת הגג‪ ,‬אמנם מי שיש לו איזה‬ ‫מיחוש שאינו יכול לצאת‪ ,‬או שהמקום אינו נקי‪ ,‬או שהוא שרוי‬ ‫והוא לא התפלל‪ ,‬והתחיל אח"כ לאכול‪ ,‬מזכיר יעלה ויבוא‪ ,‬אא"כ‬ ‫סימן תכ"ח‬ ‫בין הנכרים‪ ,‬יקדש בביתו ויראה הלבנה דרך חלון או פתח‪.‬‬ ‫הוא עדיין לא התפלל אפי' מנחה‪.‬‬ ‫כללי לוח השנה‬ ‫הפסוקים שאומרים בקידוש לבנה‪ -‬אומר ג"פ סימן טוב וכו'‬ ‫ברוך יוצרך וכו'‪ ,‬ורוקד ג"פ כנגדה ואומר כשם שאני רוקד‪( ,‬ויזהר‬ ‫סימן תכ"ה‬ ‫ימים שהמועדים לא חלים בהם‪ -‬ראש השנה לא חל בימים‬ ‫שלא יכרע ברכיו לרקוד שלא יהיה נראה ככורע ללבנה‪ ,‬אלא‬ ‫אד"ו‪ ,‬ויוה"כ לא חל בגא"ו‪ ,‬ופורים לא חל בזב"ד‪ ,‬ופסח לא חל‬ ‫יסמוך על אצבעות רגליו וירקוד)‪ ,‬ואומר ג"פ תפול עליהם וכו'‬ ‫דיני ראש חודש שחל בשבת‬ ‫בבד"ו‪ ,‬ועצרת והושענא רבה לא חלים בגה"ז‪ ,‬וחנוכה לא מתחיל‬ ‫ואח"כ חוזר על פסוק זה למפרע‪ ,‬וי"א כל הפסוק עד קנית ואח"כ‬ ‫התפילות‪ -‬ר"ח שחל בשבת‪ ,‬בערבית ושחרית ומנחה מתפלל‬ ‫ביום ג'‪ ,‬ותענית אסתר לא חל באג"ו‪ ,‬וי"ז בתמוז ות"ב לא חלים‬ ‫חוזרים עליו למפרע‪ ,‬ויאמר לחבירו ג"פ שלום עליך (מפני שאמר‬ ‫תפילת שבע‪ ,‬ואומר יעלה ויבוא בעבודה‪ ,‬ואינו מזכיר שבת ביעלה‬ ‫בבד"ו‪ ,‬וכל אלו כדי שיוה"כ לא יחול סמוך לשבת ויהיו ב' ימים רצופים האסורים‬ ‫ויבוא כיון שכבר הזכיר שבת בברכה רביעית‪.‬‬ ‫בתחילה תפול)‪ ,‬ומשיב הוי כשואל‪ ,‬ונוהגים לומר פסוק דוד מלך‬ ‫במלאכה‪ ,‬וגם כדי שהושענא רבה לא יחול בשבת ותידחה נטילת הערבה‪ ,‬ועיין‬ ‫בבה"ל שמבאר איך כל הנ"ל תלויים ביוה"כ והושענא רבה‪.‬‬ ‫ישראל חי וקיים‪ ,‬לומר שמלכותו תתחדש כמו הלבנה‪ ,‬וכנסת‬ ‫קריאת התורה‪ -‬מוציאים ב' ספרים‪ ,‬וקורים בראשון ז' קרואים‪,‬‬ ‫ישראל תתדבק בקב"ה כמו שהלבנה מתחדשת עם החמה‪ ,‬ולכן‬ ‫ומניחים ספר שני אצל ראשון ואומר חצי קדיש על שניהם‪ ,‬ובשני‬ ‫מועדים שחלים באותו יום‪ -‬פורים ול"ג בעומר חלים באותו יום‬ ‫עושים שמחות וריקודים בקידוש החודש דוגמת שמחת נישואין‪.‬‬ ‫קורא מ"וביום השבת" עד סוף פרשת "ובראשי חדשיכם"‪.‬‬ ‫(וסימנך פל"ג)‪ ,‬וכן עצרת וחנוכה שאחריו חלים שניהם באותו יום‬ ‫ויש עוד פסוקים שיש קבלה לאומרם‪ ,‬וכבר הם כתובים בסדר‬ ‫(והיינו כשהשנה כסדרה שחשון וכסלו אחד מלא ואחד חסר או‬ ‫הפטרה‪ -‬מפטירים השמים כסאי שנזכר שם ענין ר"ח‪ ,‬ואם טעה‬ ‫קידוש הלבנה ונהגו הכל לאומרם‪.‬‬ ‫שניהם חסרים‪ ,‬אבל אם שניהם מלאים חנוכה יצא ביום אחרי היום‬ ‫וקרא הפטרת אותו שבוע קורא אחריה השמים כסאי‪ ,‬ואם נזכר‬ ‫שיצא עצרת)‪ .‬וימי הפסח הם סימן למועדים‪ ,‬ביום שחל א' של‬ ‫זמן הברכה‬ ‫אחרי הברכות‪ ,‬קורא אותה בלי ברכה‪.‬‬ ‫פסח חל ת"ב (וסימנך "על מצות ומרורים יאכלוהו")‪ ,‬ושבועות כמו‬ ‫בר"ח אלול שחל בשבת‪ ,‬לדעת השו"ע מפטירים עניה סוערה‪,‬‬ ‫ממתי מברכים‪ -‬לדעת השו"ע אין מברכים עד שיעברו ז' ימים‪,‬‬ ‫יום ב'‪ ,‬ור"ה כיום ג'‪ ,‬וקה"ת והיינו שמחת תורה (לבני חו"ל שזה‬ ‫דאין לדלג שבעה דנחמתא‪ ,‬ולרמ"א מפטירים השמים כסאי שיש‬ ‫ודעת רוב האחרונים שדי בג' ימים מעת לעת‪ ,‬ואין להחמיץ המצוה‪,‬‬ ‫בכ"ג תשרי) כיום ד'‪ ,‬וצום כיפור כיום ה'‪ ,‬ופורים שעבר כיום ו'‪,‬‬ ‫בה גם נחמות ירושלים‪ ,‬ובכי תצא אחרי רני עקרה יקראו עניה‬ ‫וכתב הרמ"א שמצוה מן המובחר להמתין למוצאי שבת או יו"ט‪,‬‬ ‫וסימנך א"ת ב"ש ג"ר ד"ק ה"ץ ו"פ‪.‬‬ ‫סוערה הכתובה אחריה‪.‬‬ ‫ולקדש כשהוא מבושם ובגדיו נאים‪ ,‬ואם הציבור מקדשים באמצע השבוע‬ ‫יקדש עמהם‪ ,‬אם לא שיודע שגם במוצ"ש יהיה לו ציבור‪( ,‬וגם כשמקדש בחול ימים שר"ח חל בהם‪( -‬אם ר"ח הוא שני ימים הסימן הוא על‬ ‫בר"ח אב שחל בשבת י"א שיפטירו שמעו‪ ,‬וי"א השמים כסאי‪,‬‬ ‫יש ללבוש בגדים נאים‪ ,‬ועכשיו אין נוהגים לדקדק בזה)‪ ,‬אא"כ היום השני שממנו מתחילים למנות את ימי החודש)‪ .‬ר"ח ניסן חל‬ ‫וכתב הרמ"א שכן עיקר במקום שאין מנהג‪ ,‬והגר"א פסק כדעה‬ ‫ישארו רק ה' לילות עד סוף הזמן (כדלהלן)‪ ,‬דיש לחוש שמא בימים אגה"ז‪ ,‬אייר בבגה"ז‪ ,‬סיון באגד"ו‪ ,‬תמוז באגה"ו‪ ,‬אב בבדו"ז‪,‬‬ ‫ראשונה‪.‬‬ ‫תתכסה אז בעבים‪ .‬וכמה אחרונים והגר"א בכללם כתבו שגם כשיש אלול באבד"ו‪ ,‬תשרי בבגה"ז‪ ,‬מרחשון בבדה"ז‪ ,‬כסלו באבגדה"ו‪,‬‬ ‫אם חל ר"ח באחד בשבת‪ ,‬מפטירים בשבת שלפניו ויאמר לו‬ ‫יותר מה' לילות אין להשהות את המצוה ולהמתין למוצאי שבת‪ ,‬טבת באבגד"ו‪ ,‬שבט בבגדה"ז‪ ,‬אדר בזבד"ו‪ ,‬ואם השנה מעוברת‬ ‫יהונתן מחר חודש‪ ,‬אך בערב ר"ח אלול יפטירו עניה סוערה (וער"ח‬ ‫והנוהג כדעתם בודאי יש לו על מי לסמוך‪ ,‬ובפרט בימי החורף אדר הראשון בבדה"ז והשני בבדו"ז‪ .‬ועיין בבה"ל שמבאר הטעם שר"ח‬ ‫אב לא חל בשבת)‪.‬‬ ‫חל דווקא בימים הללו‪ .‬ובהגהה כתב לעיין בטור ובפר"ח סדר קביעות החודשים‬ ‫והגשם ודאי הזריז הרי זה משובח‪( .‬מסעיפים ב' וד')‪.‬‬ ‫ר"ח שחל בשבת ובאחד בשבת מפטירים השמים כסאי‪ ,‬כתב‬ ‫והמועדים במשך השנים‪ ,‬ומביא תיקונים לסדר של הטור‪ .‬וכתב שיש לוחות שיש‬ ‫בהם טעויות‪ ,‬ולכן צריך לקחת רק לוח שיש עליו הסכמה מאחד מגדולי ישראל‪.‬‬ ‫עד מתי מברכים‪ -‬מברכים עד שיעברו ט"ו יום מעת לעת משעת‬ ‫השו"ע שנוהגים לומר אח"כ פסוק ראשון ואחרון מהפטרת מחר‬ ‫המולד‪ ,‬שאז היא מתחילה כבר להתחסר‪ .‬והרמ"א כתב שהזמן כללי קביעות החודשים מלאים או חסרים‪ -‬אם יום ראשון של ר"ה חל ביום ג'‪,‬‬ ‫חודש‪ ,‬והרמ"א כתב שאין להפסיק מנביא לנביא‪ ,‬אבל אם שתי‬ ‫הוא חצי מכ"ט ימים וי"ב שעות ותשצ"ג חלקים משעת המולד‪ ,‬אז תשרי מלא וחשון חסר‪ ,‬וכן הלאה אחד מלא ואחד חסר‪( ,‬ואם השנה מעוברת גם‬ ‫ההפטרות באותו נביא עושים כך‪ .‬וכן לענין מה שנוהגים כשיש‬ ‫ונמצא שאם המולד היה במוצאי שבת בשתים או שלש שעות אדר הראשון מלא)‪ ,‬והטעם לזה הוא מפני שבין מולד למולד יד כ"ט ימים וי"ב‬ ‫חתונה להפטיר שוש אשיש‪ ,‬מ"מ בשבתות שיש בהם הפטרות‬ ‫שעות ותשצ"ג חלקים (מתוך אלף ושמונים)‪ ,‬ואם יום ראשון של ר"ה חל ביום ב'‬ ‫בלילה‪ ,‬אסור לקדשה שבועיים אח"כ בתחילת ליל שני‪ .‬ולענין‬ ‫שנזכרים בש"ס ומדרשים אין דוחים אותם מפני חתונה‪ ,‬וגם אחר‬ ‫או ז'‪ ,‬חשון וכסלו פעמים ששניהם חסרים פעמים ששניהם מלאים‪ ,‬ואם יום ראשון‬ ‫של ר"ה חל ביום ה' והשנה פשוטה‪ ,‬כסלו מלא‪ ,‬וחשון לפעמים חסר ולפעמים מלא‪.‬‬ ‫דיעבד‪ ,‬ביום הט"ז יכול לקדש בלי ברכה‪ ,‬וביום הט"ו אחרי הזמן שכתב הרמ"א‬ ‫שקראום אין קורין שוש אשיש‪ ,‬אא"כ הם בנביא אחד שאז קורין‬ ‫אפשר שיכול לברך‪ .‬ואם הוא קורא ק"ש ונראתה הלבנה‪ ,‬ואם ימתין עד אחרי ק"ש‬ ‫גם מקצת משוש אשיש‪.‬‬ ‫תקופה נמשכת צ"א ימים (שזה י"ג שבועות) ושבע שעות ומחצה‪.‬‬ ‫ותפילה יעבור הזמן‪ ,‬יקדש אפי' באמצע הפרק‪ ,‬ואם יש מעט יותר זמן יגמור את‬ ‫בכל מחזור יש י"ט שנה‪ ,‬ושנים ג' ו' ח' י"א י"ד י"ז י"ט מעוברות‪.‬‬ ‫הפרק‪ ,‬אך לא יפסיק אלא לברכה עצמה ולא לשאר הפסוקים‪( .‬סעיף ג')‪.‬‬ ‫מוסף‪ -‬בשבת ר"ח כולל במוסף בברכה רביעית שבת ור"ח‪,‬‬ ‫ובסידורים כתוב לומר אח"כ זה קרבן שבת וקרבן היום כאמור‪ ,‬וכ"כ אין מקדשים הלבנה לפני יוה"כ מפני אימת הדין‪ ,‬אלא מקדשים‬ ‫סדר ודיני קריאת התורה‬ ‫בסידור רב עמרם‪ ,‬אכן כמה פוסקים כתבו שאין לומר כך‪ .‬והחתימה במוצאי יוה"כ כששרויים בשמחה‪ ,‬ודעת הלבוש לקיים המצוה בימים אלו‪ ,‬פן‬ ‫סדר קריאת הפרשיות‪-‬‬ ‫אומר מקדש השבת וישראל וראשי חדשים‪ ,‬ואם חתם בשל שבת מצוה זו תכריע את הכף לכף זכות‪ ,‬וכן נוטה דעת הב"מ‪ .‬ואין לקדש הלבנה לפני‬ ‫תשעה באב מפני ששרויים באבילות‪ ,‬וכתב הרמ"א שגם במוצאי ת"ב‬ ‫לבד יצא בדיעבד‪.‬‬ ‫פרשת צו‪ ,‬נקראת לפני פסח בשנה פשוטה מפני שכתוב בה ענין הגעלת‬ ‫כלים‪ ,‬ובשנה מעוברת קורין פרשת מצורע שכתוב בה וכלי חרס ישבר‪,‬‬ ‫לא יקדש וכן במוצאי שאר תעניות (כגון י' טבת‪ ,‬אבל במוצאי תענית‬ ‫חוץ מבה"ח (היינו שר"ה חל ביום ה'‪ ,‬וחשון וכסלו ח'סרים) או‬ ‫אסתר יקדש מפני שהשעה עוברת)‪ ,‬ויברכו בימים שאחריה‪ ,‬ואם ת"ב‬ ‫סימן תכ"ו‬ ‫ה"ש (שר"ה חל ביום ה'‪ ,‬והשנה ש'לימה והיינו חשון וכסלו‬ ‫חל ביום חמישי ימתין עד מוצ"ש שהוא י"ב לחודש‪ ,‬אבל דעת‬ ‫מלאים)‪ ,‬שאז קורין אחרי מות לפני פסח‪ ,‬ואם חל יום ראשון של‬ ‫אחרונים שמקדשים אפי' במוצאי ת"ב (אך לא יקדש בלי מנעלים)‪,‬‬ ‫דיני ברכת הלבנה‬ ‫פסח בשבת‪ ,‬בני א"י קורין בשבת שאחריה פרשת שמיני‪ ,‬ונמצא‬ ‫הרואה לבנה בחידושה מברך אשר במאמרו ברא שחקים וכו'‪ .‬ואם אלא שצריך לטעום קודם‪ ,‬אמנם אם התענית היא בימים הראשונים לחודש צריך‬ ‫להמתין‪ ,‬אמנם יחיד המתענה ורואה ציבור שמקדשים לא ימתין‪ ,‬משום "וברב עם הדרת שצריך להפריד באותה שנה את פרשיות תזריע ומצורע‪ ,‬ויש‬ ‫בירך ברוך מחדש חדשים‪ ,‬משמע בגמ' סנהדרין שיצא בדיעבד‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬ ‫מלך"‪ ,‬אם לא שיודע שגם מחר יוכל לקדש בציבור‪ .‬ובמוצאי יוה"כ מקדשים גם‬ ‫מי מברך‪ -‬נשים אין צריכות לברך ברכת הלבנה‪ .‬וסומא חייב‬ ‫שמפרידים את בהר ובחוקותי‪ ,‬ואם היא שנה מעוברת מפרידים‬ ‫בלי טעימה מפני ששמחים שיצאו בדימוס‪.‬‬ ‫גם את מטות ומסעי‪.‬‬ ‫לברך‪ ,‬אך יותר טוב שיבקש מאחר שיוציאנו בברכה‪ .‬וקטן משהגיע לחינוך‬ ‫אבל‪ -‬לדעת המ"א אם ישלים אבילותו עד י' בחודש ימתין ויקדש‬ ‫מחנכים אותו בברכה זו‪ ,‬וכתב המ"ב שנראה שזה תלוי במחלוקת‬ ‫קודם עצרת קורין פרשת במדבר כדי להפסיק בין הקללות של בחוקותי‬ ‫אז‪ ,‬אבל אם גם אז יהיה אבל לא ימתין‪ ,‬ודעת בעל השער אפרים לחג השבועות שהוא יום הדין על פירות האילן‪ ,‬כדי שהשטן לא יקטרג‪ .‬ולפעמים‬ ‫רש"י ור"ת לענין ק"ש‪.‬‬ ‫שכל שיש לו שהות לקדש אחר זמן אבילותו ימתין‪ ,‬ואם עד קורין גם נשא לפני עצרת‪ ,‬והיינו כשהשנה מעוברת ור"ה חל ביום ה' שאז קורין‬ ‫הנאה מאור הלבנה‪ -‬אין מברכים על הירח אלא בלילה ולא בבין‬ ‫שיסיים אבילותו יעבור הזמן יכול לקדש בימי אבילותו‪ ,‬ויכול אחרי מות לפני פסח‪.‬‬ ‫השמשות‪ ,‬וצריך שתהא הלבנה זורחת ונהנים מאורה‪ ,‬והיינו בעת‬ ‫אחרי ת"ב קורין ואתחנן כדי לקרות דברים לפני ת"ב שהם תוכוחותיו של‬ ‫לצאת לחוץ כדי לקדש‪ ,‬וכתב הבה"ל שהדין עימו‪.‬‬ ‫שהזריחה נראית ע"ג קרקע‪ ,‬ואם נתכסתה בעבים‪ ,‬או שיש מסך‬ ‫משה ולהפטיר בתוכחות ישעיה על החורבן‪.‬‬ ‫מדינא מותר לברך יחידי‪ ,‬וכ"ש שא"צ עשרה‪ ,‬אלא שלכתחילה מצוה לעשותה ברב‬ ‫עם‪ ,‬ואם יודע שיהיה לו עשרה ימתין עד ליל עשירי ולא יותר‪ ,‬ולפי מה שהוכיח‬ ‫מבדיל בינו ללבנה‪ ,‬אם העב או המסך דק וקלוש שנראית הלבנה‬ ‫לפני ר"ה קורין נצבים מפני שיש בה מענייני תשובה‪ ,‬וממילא אם ר"ה‬ ‫ממנו ונהנה בה ויכול להכיר בדברים הניכרים לאור הלבנה‪ ,‬מברך‪ ,‬החיי אדם ששלשה נחשבים רוב עם‪ ,‬א"צ להמתין בשביל עשרה עד ליל י'‪ ,‬ובפרט‬ ‫חל ביום ב' או ג'‪ ,‬שנמצא שיש שבת בעשי"ת ושבת בין יוה"כ‬ ‫ואם הענן או המסך עב אינו מברך‪ .‬ומבואר מזה שאם רואה את הלבנה בחורף בימי העננים‪.‬‬ ‫לסוכות‪ ,‬קורין וילך בעשי"ת והאזינו בין יוה"כ לסוכות‪ ,‬ואם ר"ה‬ ‫דרך זכוכית החלון יכול לברך‪ .‬ואם התחיל לברך ואח"כ נתכסתה הלבנה אין מקדשים הלבנה בליל שבת או יו"ט‪( ,‬ויש בזה הרבה טעמים ע"פ‬ ‫חל ביום ה' או ז'‪ ,‬קורין וילך יחד עם נצבים‪.‬‬ ‫בעבים גומר הברכה‪ ,‬אך אם הוא משער מתחילה שתתכסה הלבנה הקבלה‪ ,‬ולפי פשוטו הטעם מפני שרגיל לבוא לידי שמחה וריקוד‪ ,‬ואף שריקודים‬ ‫איזה פרשיות מחברים יחד‪ -‬ויקהל ופקודי‪ ,‬תזריע ומצורע‪ ,‬אחרי מות וקדושים‪,‬‬ ‫באמצע ברכתו לא יתחיל לברך‪ .‬ודעת הגר"ח צאנזאר שאפי' אם כבר של מצוה התירו‪ ,‬שאני הכא שאפשר לקדש ביום אחר)‪ ,‬ואם לא קידשו עד‬ ‫בהר ובחוקותי‪ ,‬בשנה פשוטה הם מחוברות (אא"כ ר"ה חל ביום ה' וחשון וכסלו‬ ‫מלאים שאז מפרידים את ויקהל ופקודי)‪ ,‬ובשנה מעוברת הם מחוברות‪ .‬וחוקת‬ ‫נתכסתה הלבנה יכול לכתחילה להתחיל לברך‪ ,‬אם לא עבר תוך כדי דיבור משעה עכשיו ויעבור הזמן‪ ,‬יקדש בליל שבת או יו"ט אפי' ביחידי‪.‬‬ ‫שזרחה הלבנה‪.‬‬ ‫ובלק מחוברים רק אם חל שבועות בשבת‪ ,‬מטות ומסעי נפרדים רק בשנה מעוברת‬ ‫שחל ר" ה ביום ה'‪ ,‬ונצבים ווילך נפרדים רק כשר"ה חל ביום ב' או ג'‪ ,‬בין בשנה‬ ‫פשוטה בין בשנה מעוברת‪ ,‬בין בשנה שלימה בין בשנה חסירה‪.‬‬ ‫סימן תכ"ז‬ ‫תולה עיניו בלבנה ומיישר רגליו ומברך‪ .‬וכתב בשיורי כנסת‬ ‫הגדולה שמשמע מהשו"ע שיתלה עיניו בה עד גמר הסדר‪ ,‬וכן‬ ‫חלוקת פרשת האזינו‪ -‬פרשת האזינו מחלקים את השירה‬ ‫נוהגים‪ ,‬אבל שמע בשם ספר חרדים שהחמיר בזה מאד‪ ,‬ולא התיר ר"ח שהוא ב' ימים כותבים בשטרות ביום הראשון ביום ר"ח שהוא‬ ‫לשש‪ ,‬כדרך שהיו מחלקים אותה במקדש לששת ימי המעשה‪,‬‬ ‫להסתכל בלבנה אלא עד סיום הברכה‪ ,‬והמ"א בשם השל"ה יום ל' לחודש שעבר‪ ,‬וי"א שיכתוב כך בסדר הפוך‪ .‬וביום השני‬ ‫והיינו האזינו‪ ,‬זכור‪ ,‬ירכיבהו‪ ,‬וירא‪ ,‬לו חכמו‪ ,‬כי אשא‪( ,‬וכתב המ"ב‬ ‫מחמיר שלא יסתכל בה גם בזמן הברכה אלא רק פעם אחת כותבים באחד לחודש‪ ,‬וביום הבא כותבים ב' לחודש‪ ,‬וכן הלאה‪.‬‬ ‫שי"א לולי כעס וכי ידין‪ ,‬וכן נוהגים ויש מקומות שנוהגים כהשו"ע ונהרא‬ ‫ובטור מסדר את קביעות החודשים וכתב שכל י"ג מחזורים קביעותם שוה‪ ,‬אבל זה‬ ‫כשירצה לברך‪.‬‬ ‫בשיעור זה‪ ,‬וכתבו האחרונים בשם הסמ"ק דהאידנא נוהגים בכל‬ ‫באחרונה‪ ,‬והב"ח ושארי אחרונים כתבו שהמנהג כהרמ"א‪ ,‬וכן אם‬ ‫נהרא ופשטיה‪ ,‬אך אין להפסיק כשני המקומות)‪ ,‬וסימן "הזי"ו ל"ך‪ ,‬והשביעי‬ ‫הצדקות‪ ,‬בין לענין בעה"ב בין לענין העני‪ ,‬לתת אחרי ל' יום‪ ,‬ואפי'‬ ‫שבת אחרי מות היא ער"ח ומפטירים מחר חודש‪ ,‬מפטירים‬ ‫קורא מסוף השירה עד סוף הפרשה‪ ,‬והטעם מפני שהם דברי‬ ‫עני שאינו דר ל' יום‪ ,‬חייבים לתת לו מצה בפסח‪ ,‬כמו שבכל ימות‬ ‫בפרשת קדושים הפטרת אחרי מות "הלא כבני כושיים"‪.‬‬ ‫תוכחה שיחזרו העם בתשובה‪ ,‬ואפי' אם יש חיובים לא יחלקו‬ ‫השנה נותנים לו מזון ב' סעודות בכל יום שהוא בעיר‪ ,‬ובשבת מזון‬ ‫הפטרת ויצא היא מ"ויברח יעקב" עד סוף הושע‪ ,‬ומסיימים בדבר טוב‬ ‫אותה יותר‪ ,‬אלא רק אחרי השירה מ"ויבוא משה"‪ .‬ובמנחה בשבת‬ ‫ג' סעודות‪.‬‬ ‫והיינו "ואכלתם אכול וכו' וידעתם" וכו' שביואל‪ .‬ובוישלח מפטירים‬ ‫ובשני וחמישי אין לחוש להפסקות אלו‪.‬‬ ‫ענייני צער ואבילות‪ -‬אין נפילת אפים בכל חודש ניסן‪ ,‬ואין‬ ‫מ"ועמי תלויים" עד "ומושיע אין בלתי"‪ ,‬ועל פי הגר"א מפטירים‬ ‫קריאת הקללות‪ -‬קללות שבפרשת בחוקותי אין מפסיקים בהם‪,‬‬ ‫מספידים בו‪ ,‬וא"א צדקתך בשבת במנחה‪ ,‬וכן אין אומרים היהי‬ ‫בוישלח "חזון עובדיה"‪.‬‬ ‫משום שנראה כקץ בתוכחת ד'‪ ,‬וכיון שאינו בדין לברך את ד' רק‬ ‫רצון שאחרי קריאת התורה‪ ,‬ואין מזכירים בו נשמות‪ ,‬ואין אומרים‬ ‫כשיש חתונה מפטירים שוש אשיש‪ ,‬ואין דוחים מפניה שום‬ ‫על הקללות‪ ,‬יקראו יחד עם הקללות ג' פסוקים לפניהם‬ ‫צדוק הדין ואת הקדיש שלאחריו‪( ,‬והכלל הוא שצדוק הדין‬ ‫הפטרה הנזכרת כאן‪ ,‬ולא של ד' פרשיות או ר"ח או מחר חודש או‬ ‫ולאחריהם (דאין מסיימים ג' פסוקים סמוך לפרשה‪ ,‬ואין‬ ‫וצדקתך צדק ורחום וחנון דינם שוה‪ ,‬וכן בערב שבת ויו"ט אחר‬ ‫חנוכה או שירה‪ ,‬אבל שאר הפטרות דוחים מפניה‪.‬‬ ‫מתחילים בפרשה פחות מג' פסוקים‪ ,‬ובפרשת כי תבוא שהפרשה‬ ‫חצות אין אומרים‪ ,‬אבל בערב ר"ח וערב חנוכה אחר חצות אומרים‬ ‫נגמרת בפסוק אלה דברי הברית‪ ,‬די להוסיף פסוק זה)‪ .‬ובמקום‬ ‫צדוק הדין)‪ .‬ומותר בחודש ניסן להטיל איסור בבית הכנסת לצורך‬ ‫גדול‪ ,‬אף שאסור בתשרי‪.‬‬ ‫הלכות פסח‬ ‫שנוהגים שהרב אב"ד עולה לשלישי ואז לא יהיו ג' פסוקים לפני‬ ‫התוכחה‪ ,‬יכול לחזור ג' פסוקים למפרע‪ ,‬אך יותר טוב שהרב ימחול‬ ‫על כבודו ויעלה לרביעי באותה שבת‪ .‬ובפרשת כי תבוא שאינם‬ ‫תענית‪ -‬לדעת השו"ע אין מזכירים תענית בציבור‪ ,‬אבל יחיד‬ ‫שנהג להתענות בה"ב מותר לו להתענות‪ ,‬ולדעת הרמ"א (וכתב‬ ‫סימן תכ"ט‬ ‫כ"כ חמורות שנאמרו בלשון יחיד ואמרם משה מפי עצמו (והיינו‬ ‫בשעת אמירתם‪ ,‬אבל מעיקרא ציווהו ד' לאומרם)‪ ,‬יכולים‬ ‫המ"ב שכך המנהג) אפי' יחיד אין מתענה כלל אפי' ביום שמת בו‬ ‫לימוד הלכות החג‬ ‫להפסיק בהם‪ ,‬ונהגו שגם בהם אין מפסיקים‪ .‬ומהרי"ל היה מקפיד‬ ‫אביו או אמו‪ ,‬ואף המתענה בערב ר"ח לא יתענה בער"ח אייר‪ ,‬אבל‬ ‫על מי שעולה לתוכחה‪ ,‬דדווקא השמש שנשכר לזה אין עליו‬ ‫תענית חלום מתענים‪ ,‬וא"צ למיתב תענית לתעניתו בחודש אייר‪,‬‬ ‫הלכות הפסח‪ -‬שואלים בהלכות הפסח קודם לפסח ל' יום‪,‬‬ ‫קפידא‪ ,‬ומ"מ אם קראוהו בודאי עליו לעלות‪ ,‬ושומר מצוה לא ידע‬ ‫ואם התענה בשבת מותר למיתב תענית לתעניתו ביום ראשון‬ ‫וכדמצינו שמשה רבינו בפסח ראשון הזהיר על כל הלכות פסח‬ ‫דבר רע‪ ,‬וודאי שאין לבטל הקריאה בשבת זו‪ ,‬ונכון לנהוג שהבעל קורא‬ ‫שני‪ ,‬ומתחילים ביום הפורים עצמו‪ .‬ובטור איתא 'שואלים ודורשים'‪ ,‬וכן‬ ‫אפי' אם הוא ר"ח ניסן‪ .‬וכן החתן והכלה נוהגים להתענות ביום‬ ‫יעלה ויקרא כל פרשת התוכחה‪ ,‬ואפי' אם הוא כהן יקרא מתחילת‬ ‫הגירסא בכמה מקומות בגמרא‪ ,‬ואין בזה נ"מ‪ ,‬מפני שהכונה בשניהם היא לישא‬ ‫חופתם אפי' בר"ח ניסן‪.‬‬ ‫הפרשה עד סוף הקללות‪ ,‬ויחלקו את שאר הקרואים משם והלאה‪ ,‬וליתן בהלכות הפסח‪ ,‬וכן איתא ברש"י שהיו דורשים ברבים בהלכות הפסח ל' יום‬ ‫אין אומרים מזמור לתודה וקל ארך אפים ולמנצח לא בערב פסח‬ ‫קודם הפסח‪ .‬ודעת החק יעקב שדווקא בבית ועד מתחילים ל' יום קודם הפסח‪,‬‬ ‫ואם בהר ובחוקותי מחוברות יחברו את הפרשות בשישי (דאין קפידא לחבר דווקא‬ ‫אבל כל אחד בביתו א"צ ללמוד אלא בחג עצמו‪ ,‬אמנם בא"ר סתר דברי החק יעקב‬ ‫ברביעי)‪ ,‬ויקרא לשביעי מ"ונתתי שלום בארץ" עד "את בריתי אתכם"‪ ,‬ומשם ואילך‬ ‫ולא ביום טוב‪.‬‬ ‫וכתב שמצוה על כל אחד להתחיל ללמוד מפורים‪ ,‬וכן מבואר בבה"ג‪ ,‬ועכ"פ בבית‬ ‫יקרא בעצמו‪ ,‬ובכי תבוא יצמצם את ז' הקרואים עד הקללות והוא‬ ‫משכימים לבית הכנסת בערב פסח‪ ,‬כדי שיגמור סעודתו קודם ד'‬ ‫המדרש בחבורות ודאי יש חיוב ללמוד ל' יום לפני פסח‪ .‬ודעת הרשב"א והר"ן שדין‬ ‫יעלה לאחרון‪ .‬וכתב הרמ"א שאין קורין לקללות אלא למי שירצה‪,‬‬ ‫שעות‪.‬‬ ‫ל' יום קודם הפסח אינו אלא לענין להקדים תלמיד ששואל בהלכות פסח לפני‬ ‫והיינו שמבררים מתחילה מי מוכן לעלות‪ ,‬או שיבטיחו לתת איזה דבר למי שדחוק‪,‬‬ ‫שאלות אחרות‪ ,‬אבל לימוד הלכות הפסח אינו חיוב אלא בפסח עצמו‪ ,‬אכן דעתם‬ ‫ויקראוהו בשמו‪ ,‬ובמחצית השקל משמע שיאמרו יעמוד מי שירצה‪ ,‬ולא נהירא‪.‬‬ ‫אסרו חג‪ -‬נוהגים להרבות קצת באכילה ושתיה ביום שאחרי‬ ‫היא דעת יחידאה נגד הרבה ראשונים‪ .‬ועכשיו נוהגים לדרוש בשבת‬ ‫החג‪ ,‬והמנהג שלא להתענות בו‪.‬‬ ‫ח' פסוקים אחרונים שבתורה והיינו מ"וימת משה" אין‬ ‫הגדול‪( ,‬ואם הוא חל בערב פסח יש להקדים לשבת שלפניה)‪,‬‬ ‫מפסיקים בהם (כיון שנשתנו במה שיהושע כתבן או במה שכתבם‬ ‫טוב לקרות בניסן בכל יום את הנשיא שהקריב באותו יום‪ ,‬וביום‬ ‫והעיקר להורות לעם דרכי ד'‪ ,‬ללמד המעשה אשר יעשון‪ ,‬דהיינו‬ ‫משה בדמע)‪ ,‬אלא אחד קורא את כולם‪.‬‬ ‫י"ג פרשת בהעלותך עד "כן עשה את המנורה"‪.‬‬ ‫דיני הגעלה וביעור חמץ ואפית המצה ושאר הלכות פסח‪ ,‬והדורש‬ ‫בפלפול או דרוש בלבד לא יצא יד"ח‪ .‬ומ"מ מצוה לכל אחד לעסוק‬ ‫שם‬ ‫כנגד‬ ‫שהם‬ ‫בהם‪,‬‬ ‫להפסיק‬ ‫מ"ב מסעות שבפרשת מסעי אין‬ ‫מותר להטיל חרם בבית הכנסת לצורך גדול בניסן אבל לא בתשרי‪.‬‬ ‫בהלכות פסח ל' יום קודם‪ ,‬וכן בחג עצמו‪ .‬וכתב הב"ח שאחרי שלמדו‬ ‫מ"ב‪.‬‬ ‫סימן ת"ל‬ ‫ההלכות ל' יום קודם הפסח‪ ,‬א"צ ללמוד בחג עצמו‪ ,‬והרבה אחרונים חולקים עליו‪.‬‬ ‫בשאר ימים טובים ג"כ צריך לשאול בהלכותיהן ל' יום לפניהם‪,‬‬ ‫סדר ההפטרות‬ ‫שבת הגדול‪ -‬שבת שלפני הפסח קורין אותו שבת הגדול מפני‬ ‫ההפטרות שמי"ז תמוז והלאה‪ -‬מי"ז תמוז מפטירים ג' ודעת הגר"א שבעצרת סגי מיום א' סיון‪ ,‬וי"א שרק בפסח‬ ‫הנס שנעשה בו‪ ,‬שקשרו את השה של קרבן הפסח למיטה בי'‬ ‫דפורענותא‪ ,‬והיינו דברי ירמיהו‪ ,‬שמעו דבר ד'‪( ,‬ואם הפטיר בשבת שהלכותיו מרובות ואם לא עושים אותם כדין לפני הפסח אין להם‬ ‫בחודש שחל בשבת באותה שנה‪ ,‬והמצרים היו שיניהם קהות על‬ ‫הראשונה מענין הפרשה יקרא שניהם בשבת השניה)‪ ,‬וחזון תקנה בפסח‪ ,‬צריך להתחיל ל' יום קודם‪ ,‬אבל בשאר ימים טובים‬ ‫ששוחטים את אלוהיהם‪ ,‬ולא היו רשאים לומר להם דבר‪.‬‬ ‫ישעיהו‪ .‬ואח"כ מפטירים ז' דנחמתא‪ ,‬והיינו נחמו‪ ,‬ותאמר ציון (ואם מספיק להתחיל כמה ימים קודם‪ ,‬ועכ"פ ביו"ט עצמו לכו"ע צריך‬ ‫לא קראה בפרשת עקב‪ ,‬כתב הצמח צדק שישלימנה בשופטים יחד עם אנכי‪ ,‬לשאול ולדרוש בהלכות אותו יו"ט‪ .‬ואין יוצאים ידי חובה בקריאת התורה‪,‬‬ ‫אמירת ההגדה‪ -‬נוהגים לומר בשבת הגדול במנחה את ההגדה‬ ‫דבעינן ללמוד ההלכות מה אסור ומה מותר‪.‬‬ ‫שיקרא מותאמר עד סוף אנכי‪ ,‬וכן אם לא הפטיר אנכי בשופטים יפטיר בשבת‬ ‫דרשת שבת שובה‪ -‬נוהגים לדרוש בשבת שובה‪ ,‬והעיקר מתחילת עבדים היינו עד לכפר על כל עוונותינו‪ ,‬אפילו אם שבת‬ ‫הבאה מאנכי עד סוף רני עקרה ללא דילוגים‪ ,‬וקומי אורי יש לה תשלומין בשוש‬ ‫הגדול חלה בערב פסח‪ .‬ופוסקים לומר ברכי נפשי‪ .‬רמ"א‪ .‬והגר"א‬ ‫אשיש‪ ,‬וכתב השע"צ שיש לעשות כדבריו)‪ ,‬עניה סוערה‪ ,‬אנכי‪ ,‬רני עקרה‪,‬‬ ‫להורות לעם דרכי ד'‪ ,‬ללמד המעשה אשר יעשון‪ ,‬לדרוש בהלכות‬ ‫קומי אורי‪ ,‬שוש אשיש‪ ,‬ובצום גדליה במנחה מפטירים דרשו ד'‪,‬‬ ‫לא היה נוהג לומר ההגדה בשבת‪.‬‬ ‫יוה"כ וחג הסוכות‪ ,‬לבד מה שדורש בענין התשובה‪ ,‬והדורש‬ ‫ובשבת שבין ר"ה ליוה"כ לעולם מפטירים שובה ישראל‪( ,‬ואין‬ ‫בפלפול או דרוש בלבד לא יצא ידי חובה‪.‬‬ ‫מסיימים ב"ופושעים יכשלו בם" אלא מוסיפים‪ ,‬יש מוסיפים "מי‬ ‫סימן תל"א‬ ‫מנהגי חודש ניסן‬ ‫א'ל כמוך" שבמיכה‪ ,‬ויש מוסיפים "תקעו שופר" שביואל‪ ,‬ובפראג‬ ‫מוסיפים שניהם‪ ,‬ובדגול מרבבה כתב שאם קראו וילך יוסיפו‬ ‫זמן בדיקת חמץ‬ ‫מעות חיטים‪ -‬מנהג קדום לקנות חיטים ולחלקם לעניים לצורך‬ ‫ממיכה‪ ,‬ואם קראו האזינו יוסיפו מיואל‪ ,‬דבשניהם יש מעין‬ ‫פסח‪ ,‬ואפי' מי שיש לו מזון י"ד סעודות שאין נותנים לו מקופה של צדקה‪ ,‬צריך‬ ‫הפרשה‪ ,‬ובשערי תשובה מסיים בזה שהכל כפי המנהג)‪ ,‬ואם יש‬ ‫בדיקת וביטול חמץ‪ -‬בליל י"ד ניסן בודקין את החמץ לאור הנר‪,‬‬ ‫שבת בין יוה"כ לסוכות מפטירים וידבר דוד‪ ,‬וי"א שבאופן זה‬ ‫לתת לו מעות חיטים‪ ,‬ויכולים לכפות על זה אפי' ת"ח הפטור ממס‪,‬‬ ‫בחורים ובסדקים ובכל מקום שמשתמשים שם לפרקים עם חמץ‪.‬‬ ‫מפטירים בעשי"ת בשבת "דרשו ד' בהמצאו" שדרשו חז"ל על‬ ‫וכל אחד צריך לתת לפי ממונו‪ ,‬והמשתמטים מלתת לזה יש עוון‬ ‫וכן צריך לבטל את החמץ בליל י"ד‪( ,‬ואף דמדאורייתא סגי‬ ‫עשי"ת‪ ,‬ובין יוה"כ לסוכות ב"שובה ישראל" דיפה צעקה לאדם גם‬ ‫בידם‪ .‬ובמדינותינו המנהג לתת קמח דמיקרבא הנאתה‪ ,‬ויתנו לכל‬ ‫בבדיקה או בביטול‪ ,‬מדרבנן צריך לעשות שניהם‪ ,‬שמא לא יבדוק‬ ‫אחד כדי צרכו‪ ,‬ועני גדול שאין לו במה לאפות את המצה צריך‬ ‫לאחר גזר דין‪ ,‬וכתב הרמ"א שהמנהג כסברא ראשונה‪.‬‬ ‫יפה‪ ,‬ושמא לא יבטל בלב שלם)‪.‬‬ ‫בשאר שבתות השנה מפטירים מענין הפרשה‪ ,‬וכשקוראים ב' לתת לו גם את דמי האפיה‪ ,‬דהוא בכלל "די מחסורו אשר יחסר‬ ‫זמן הבדיקה‪ -‬ראוי להתחיל לבדוק תיכף אחרי צאת הכוכבים‪,‬‬ ‫פרשיות מפטירים באחרונה‪ ,‬מלבד אחרי מות וקדושים שלדעת לו"‪ .‬וכל מי שדר בעיר י"ב חודש צריך לתת לזה‪ ,‬ואם נכנס בעיר‬ ‫שיש עדיין קצת מאור היום‪ ,‬כדי שלא יתרשל ולא ישכח‪.‬‬ ‫הרמ"א מפטירים בראשונה‪ ,‬והלבוש כתב שגם בזה קורין על דעת להשתקע צריך לתת מיד‪ ,‬וכן העני הוא בכלל בני העיר‬ ‫מבצע סיכומי סוגיות‬ ‫מבחני 'לדעת'‬ ‫סיכומי 'תמצית'‬ ‫מערכת 'תמצית' יוצאת בתוכנית‬ ‫מבחן שבועי על דף היומי‪ ,‬עמוד היומי‪ ,‬משנה‬ ‫ניתן להשיג את גליונות סיכומי תמצית החודשיים‬ ‫כתיבת ושליחת סיכומים ע"י כלל‬ ‫ברורה‪ ,‬חפץ חיים ואהבת חסד‬ ‫על הדף היומי ‪ /‬משנה ברורה ומוסר ‪ /‬ועמוד היומי‬ ‫הלומדים ושליחתם למערכת‪.‬‬ ‫ניתן לעשות את המבחנים מיום שישי עד יום‬ ‫בנקודות ההפצה‬ ‫‪-‬‬ ‫שלישי בשעה ‪ 5:00‬בבוקר‪:‬‬ ‫הגרלות מיוחדות לכותבי הסיכומים‪.‬‬ ‫במייל ‪7692282@gmail.com‬‬ ‫‪-‬‬ ‫בטלפון ‪0737-289-669‬‬ ‫‪-‬‬ ‫מתווה מיוחד המועיל מאד לבהירות‬ ‫בנוסף ניתן לקבל במייל סיכומים על כל מסכתות‬ ‫במייל ‪7692282@gmail.com‬‬ ‫‪-‬‬ ‫וזכרון‪ .‬שיעורי הסברה ופרטים‬ ‫הש"ס‪ ,‬ועל כל המשנה ברורה‪ ,‬ועל תנ"ך וספרי מוסר‪,‬‬ ‫בנדרים פלוס קופת לדעת‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫בטל ‪ 02-3131-465‬שלוחה ‪.7‬‬ ‫או סיכומים לפי סדר הלימוד של‪ :‬העמוד היומי‪ ,‬חבורת‬ ‫הגרלות בכל שבוע על ‪ ₪ 500‬וזכיות נוספות‪.‬‬ ‫ש"ס‪ ,‬קנין ירושלמי‪ ,‬דף הכולל‪ ,‬קנין הלכה‪ ,‬תרי דף‪,‬‬ ‫הנרשמים (ב'נדרים פלוס' קופת תמצית)‬ ‫לשליחת הסיכומים‪ ,‬זכאים לשמיעה טלפונית‬ ‫מבצע – קורס ללמוד להנות ולזכור‬ ‫אורייתא‪ ,‬ומפעל הש"ס‪.‬‬ ‫של הקורס המלא 'אומנות הסיכום' – כדרך‬ ‫‪ 13‬שיעורים לשמיעה טלפונית ‪ ₪ 500‬בלבד‬ ‫הסיכומים מיועדים לחזרה בלבד‪ ,‬ואין לסמוך להלכה‪.‬‬ ‫להתענג בידיעת התורה במחיר מוזל ‪₪ 120‬‬ ‫ההרשמה בנדרים פלוס קופת תמצית‪ ,‬שיעור‬ ‫במקום ‪ ,500‬ולבחורים ‪ ₪ 60‬במקום ‪.300‬‬ ‫קו עדכונים ושיעורים – ‪02-3131-465‬‬ ‫ראשון חינם בקו ‪ 02-3131-465‬שלוחה ‪4‬‬ ‫ליצנות היא סיבה ללשון הרע‪ ,‬וגנות הליצנות‪ -‬יש הנכשלים‬ ‫בקב"ה לא סילק הקב"ה רצונו לגמרי מן העולם שא"כ היה העולם‬ ‫בלשון הרע מחמת הרגלם בליצנות‪ ,‬ועל כן יש להתבונן בגודל‬ ‫בטל לגמרי‪.‬‬ ‫שמירת הלשון‬ ‫איסור הליצנות‪ ,‬שמלבד שהוא חוטא לעצמו שהרי הליצנות היא‬ ‫ואמרו חז"ל כל התולה בטחונו בקב"ה הרי הוא מחסה לו בעולם‬ ‫אחד מארבעה שאינם מקבלים פני שכינה‪ ,‬הוא גם מחטיא את‬ ‫הזה ובעולם הבא‪ ,‬והענין בזה כי המתחזק במידת הבטחון ונשמר‬ ‫שער התבונה‬ ‫הרבים בליצנות‪ ,‬וכל המחטיא את הרבים אין מספיקים בידו‬ ‫מכל דיבור הגורם רע או צער לחבירו‪ ,‬אפי' מתי שחבירו מרע לו‬ ‫לעשות תשובה‪ .‬וגם הוא מתעסק בדברים בטלים ומאבד הזמן‬ ‫מעלת הסבלנות‪ -‬על האדם להרגיל עצמו במידת הסבלנות‪,‬‬ ‫בעניניו הקב"ה נותן לו ממקום אחר‪ ,‬וכ"ש אם מעמיד עצמו מלריב‬ ‫שיכל לעסוק בתורה ולקנות חיי עולם הבא‪ .‬ועל האדם להתבונן‬ ‫עם חבירו עבור שנגע לו בענייניו מפני כבוד שמים‪ ,‬עשה כך מפני‬ ‫שיהיה מרוצה מכל מה שקורה לו‪ ,‬וימחל על עלבונו‪ ,‬ואם יחרפוהו‬ ‫באלו היושבים בבית האסורים כמה שומרים על פיהם מכל מילה‬ ‫ידע כי הכל מאת ד' עבור עוונותיו‪ ,‬ובזכות זה יגביה ד' קרנו‪ ,‬וכמו‬ ‫שלא יוכל להתאפק מלדבר דברים שלא כדין‪ ,‬ודאי יתן לו הקב"ה‬ ‫ומוכנים לסבול עבור זה מכות ובזיונות אע"פ שהעונש אינו בחיי‬ ‫שמצינו שדוד שתק כששמעי קלל אותו וזכה עבור זה להיות רגל‬ ‫דבר אחר‪ ,‬אבל אם מתקוטט עם חבירו אפי' אם האמת אתו אין‬ ‫נצח או מיתה‪ ,‬ק"ו הישיבה בחברת אנשי לצון שאין מי שמכריחם‬ ‫רביעי במרכבה‪ .‬ויש בזה ג' מדרגות‪ :‬א' נעלבים ואינם עולבים אבל‬ ‫הדבר לנחת רוח לפני ד'‪( .‬פרקים ט' י' י"א)‪.‬‬ ‫לזה‪ ,‬ואם ימנעו יזכו לחיי נצח‪ ,‬ואם ידברו עונשם גדול‪ ,‬וזה אפי' עבור‬ ‫משיבים‪ .‬ב' אינם משיבים‪ .‬ג' שאינו משיב מחמת אהבת ד' ומקבל‬ ‫דיבור אחד‪ .‬וגם בעולם הזה האדם נענש ביסורים ומזונותיו‬ ‫שמירת הלשון ע"י זכירת מעשה מרים‪ -‬נצטווינו לזכור בפה‬ ‫היסורים בשמחה‪ .‬וצריך לשמוח ביסורים יותר מן הטובה‪ ,‬כי בזה‬ ‫מתמעטים בעבור הליצנות‪ ,‬וליצנות אסורה אפי' בדרך מקרה‪,‬‬ ‫ולהשיב אל הלב‪ ,‬מה עשה הקב"ה למרים כשדברה באחיה‪ ,‬אבל אם‬ ‫נמחלים עוונותיו‪ ,‬והיסורים מושכים את האדם לקב"ה‪.‬‬ ‫והיושב עם הלצים אפי' אינו עושה כמעשיהם מקבל פורענות‬ ‫לא יתבונן האדם בדבר זה אין הזכירה בפה מספיקה‪ ,‬והזכירה תורה‬ ‫והדרך לקנות את הסבלנות היא ע"י התבוננות בגודל עונשי‬ ‫כמוהם‪( .‬שם)‪.‬‬ ‫"זכור את אשר עשה" צרעת שהיא עונש גדול שא"א להרפא ממנו‬ ‫העבירות‪ ,‬שהמדור הראשון הוא פי שישים מאש שלנו‪ ,‬וכל מדור‬ ‫בדרך הטבע‪ ,‬וטומאתו חמורה שיוצא מחוץ לג' מחנות‪ ,‬והוא חשוב‬ ‫הוא פי שישים מהמדור שלפניו‪ ,‬ושעה אחת בגיהנום יותר קשה‬ ‫גאוה היא סיבה ללשון הרע‪ ,‬וגנות הגאוה‪ -‬יש הנכשלים בלשון‬ ‫כמת‪ .‬ואמר "למרים" אע"פ שהיתה צדקת ונביאה ולא דיברה אלא‬ ‫מיסורי איוב כל ימיו‪ ,‬ועונש הגלגול קשה יותר מהגיהנום‪ ,‬ועל האדם‬ ‫הרע מחמת שמחשיבים את עצמם שהם הכי חכמים‪ ,‬וכן מקנאים‬ ‫באחיה שאהבתו כנפשה וסיכנה עצמה להצילו מן היאור‪ ,‬וגם לא‬ ‫להתבונן שגם הוא ראוי לעונש‪ ,‬וע"י הבזיונות ימחלו לו עוונותיו‪,‬‬ ‫בחבריהם המכובדים‪ ,‬ונדמה להם שכבודם נפחת בגלל חבריהם‪,‬‬ ‫דיברה בגנותו אלא רק השוותה אותו לשאר נביאים‪ ,‬ולא דיברה‬ ‫ואמרו חז"ל למי הקב"ה נושא עוון‪ ,‬למי שעובר על פשע (אם נזהר‬ ‫ולכן מחפש חסרונות בחבירו כדי להקטין שמו ולהראות מעלתו‬ ‫ברבים אלא עם אחיה בצינעא‪ ,‬ולא הועילו לה מעשיה הטובים‬ ‫מכאן ולהבא)‪ ,‬וכן מועילה מידת הסבלנות להוסיף לאדם ימים אפי'‬ ‫עליו‪ ,‬ופעמים יבוא לידי ד' כיתות חנפים שקרנים מדברי לשון הרע‬ ‫להנצל מהעונש‪ ,‬ואמר "בדרך" שעל ידי זה נתפרסם גודל כלימתה‬ ‫אם נגזר עליו שימות‪( .‬פ"ח)‪.‬‬ ‫וליצנים‪ .‬ועל כן יתבונן תמיד כי הוא בא מטיפה סרוחה והוא עתיד‬ ‫לכולם‪ ,‬ואמר "בצאתכם ממצרים" שעדין לא נודע גודל העונש‬ ‫לילך למקום עפר רימה ותולעה‪ ,‬וגם יתבונן בחומר עוון הגאוה‪,‬‬ ‫גם יראה האדם שלא לקבל מינוי אלא לדבר מצוה כדי שלא יכשל‬ ‫המגיע עבור זה (והמרגלים נענשו אח"כ מפני שראו מה אירע למרים‬ ‫בלשון הרע‪ ,‬וימעט בדרך כלל את ההתחברות עם בני אדם‪.‬‬ ‫שהוא מתרי"ג מצוות‪ ,‬וכאילו עובד ע"ז וכאילו כופר בעיקר‬ ‫ולא לקחו מוסר)‪ .‬וק"ו אנחנו אם לא נשמור עצמנו מלשון הרע ודאי‬ ‫ושכינה מיללת עליו ושמו אבד ומתמעט וגופו מחולל על הבריות‪,‬‬ ‫מידת הבטחון היא מידה קדושה ונצרכת לעבודת ד'‪ ,‬והיא נצרכת‬ ‫ויתבונן בגודל עונש הגאוה בעולם הזה ובעולם הבא‪ ,‬שמתמעט‬ ‫נענש בצרעת או עונש אחר במקומו‪ ,‬וממילא חובה על האדם לדעת‬ ‫הלכות לשון הרע‪ ,‬כי אם זוכר מעשה מרים והיצר מפתה אותו‬ ‫מאד לענין שמירת הלשון בפרט‪ ,‬כי לפעמים האדם חושב שחבירו‬ ‫כבודו‪ ,‬והקב"ה אומר אין אני והוא יכולים לדור בעולם‪ ,‬ואין עפרו‬ ‫שהדבר מותר לא תועיל לו הזכירה‪( .‬פרק י"ב)‪.‬‬ ‫הזיק לו בעסקיו או גרע מכבודו וקשה לו להתגבר על זה‪ ,‬ואם‬ ‫ננער בתחית המתים (מידה כנגד מידה שלא נתן ליבו מה יהיה‬ ‫יתיישב בדעתו במה שאמרו חז"ל שאין אדם נוגע במה שנוגע‬ ‫בסופו)‪ .‬ואם יתבונן בגודל עניותו בתורה ומצוות לא יהיה לו במה‬ ‫כמה סיבות הגורמות ללשון הרע‪ ,‬והדרך להתרחק‬ ‫לחבירו כמלוא נימא בין לענין כבוד בין לענין ממון‪ ,‬ממילא ירף‬ ‫להתגאות‪ ,‬ואפי' יש לו מעט תורה ומע"ט ידע כי לא הגיע לחצי‬ ‫ממנו היצר‪.‬‬ ‫ואפי' שליש ממה שהיה יכול (והחכמה אינה שלו אלא ניתנה לו‬ ‫מאותם סיבות‬ ‫לצורך עבודת ד'‪ ,‬ויתן דין וחשבון על כל יום שלא עסק בתורה)‪.‬‬ ‫ביאור מידת הבטחון‪ -‬איתא בתהילים "בטח בד' ועשה טוב"‬ ‫כל הנ"ל מועיל למי שעדיין לא התרגל בעוון זה‪ ,‬אבל מי שהורגל (פרק י"ד)‪.‬‬ ‫והענין הוא כי ללא הבטחון יקשה על האדם עשית הטוב‪ ,‬כי היצר‬ ‫בעוון זה וקשה לו לפרוש‪ ,‬צריך להתחקות על שורש העוון‪ ,‬כדי‬ ‫יראה לו שלא כדאי לו עכשיו ללמוד תורה או לתת צדקה מפני‬ ‫יש הנכשלים בלשון הרע מחמת יאוש מלהזהר מעוון זה‪,‬‬ ‫לטפל בסיבת הדבר‪ ,‬וכדלהלן‪.‬‬ ‫שיפסיד בגלל זה‪ ,‬וע"י שיבטח האדם שלא יגרע ממנו מחמת שלא‬ ‫כעס הוא סיבה ללשון הרע‪ ,‬וגנות הכעס‪ -‬לפעמים הכעס גורם ואמנם היאוש אינו נכון כי אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו‪,‬‬ ‫ביטל קביעותו לתורה ולא יתווסף לו ע"י שיעבור על רצון ד'‪ ,‬ואף‬ ‫ואם התורה כתבה איסור זה (ולא כמו מידות קדושות שנאמרות‬ ‫אם ירויח במקום אחד יפסיד במקום אחר בממון או ביסורים‪ ,‬ולכן‬ ‫ללשון הרע‪ ,‬ומי שהוא כעסן גדול ואינו שולט בעצמו בזמן כעסו‬ ‫רק ליחידים) מוכח שכל אדם אם ישים עיניו וליבו על דרכיו יכול‬ ‫ע"י הבטחון יבוא לידי עשית טוב‪.‬‬ ‫אין לו עצה להנצל מלשון הרע אא"כ יעקור מידה רעה זו מעצמו‪,‬‬ ‫להזהר מזה‪ ,‬ויסכים שלא לדבר לשון הרע‪ ,‬הבא ליטהר מסייעים‬ ‫וצריך לברוח מן הכעס כבורח מן האש כי אמרו חז"ל שבגלל הכעס‬ ‫כתיב בישעיה "בטחו בד' עדי עד" והענין בזה הוא שגם בזמננו‬ ‫אות‪ ,‬והקב"ה ברא את האדם ישר ובכוחו למשול ביצר הרע‪,‬‬ ‫ייצא חייב ביום הדין‪ ,‬ובידוע שעוונותיו מרובים מזכויותיו‪ ,‬ובעת‬ ‫שיש הסתר פנים ואין ההנהגה גלויה כמו בזמן הבית‪ ,‬מ"מ צריך‬ ‫והאדם מביא את היצר הרע עליו‪ ,‬ומה שאמרו חז"ל וכולם באבק‬ ‫הכעס מופקר אצל האדם התורה והמצוות‪ ,‬ואפי' שכינה אינה‬ ‫לבטוח בקב"ה‪ .‬ויתבונן האדם שהעולם הזה הוא אינו אפי' כגרגר‬ ‫לשון הרע היינו אם לא יתן עיניו וליבו על דיבורו‪( .‬פרק ט"ו)‪.‬‬ ‫חשובה כנגדו‪ ,‬וכאילו הוא עובד ע"ז‪ ,‬ואיתא בזוהר הקדוש‬ ‫חרדל לעומת העולם העליון‪ ,‬שיש בו עולמות הרבה הכלולים‬ ‫שהקב"ה ציווה להתרחק מההולכים בדרך רעה והבדיקה לזה היא יש הנכשלים בלשון הרע מחמת שהדבר נעשה בעיניהם‬ ‫בעולם היצירה שהוא עולם המלאכים‪ ,‬ועולם הבריאה‪ ,‬ועולם‬ ‫לפי התנהגות האדם בעת כעסו‪ ,‬ועוד מצינו שהכועס מורידין אותו כהפקר ע"י שהם רואים שאיסור זה הוא כהפקר אצל הרבה בני‬ ‫האצילות‪ ,‬ומספר המלאכים הוא לאין שיעור‪ ,‬וכולם צריכים‬ ‫מגדולה שפסקו לו‪ ,‬וכל מיני גיהנום שולטים בו (מפני שע"י הכעס אדם‪ ,‬והעצה לזה שיחשוב האדם שאילו היו הוא ובני עירו חולים‬ ‫להשפעתו של הקב"ה (ומזונם רוחני ודק)‪ ,‬וא"כ כמו שלשום‬ ‫בא כמעט לכל העוונות)‪ ,‬לכן צריך האדם להסיר הכעס מליבו במחלה קשה ודאי היה מחפש רפואה אף שבני עירו לא היו‬ ‫מלאך לא חסר השפעה‪ ,‬איך ידאג האדם מאין יתפרנס‪ ,‬ומוטל על‬ ‫מחפשים‪ ,‬וק"ו בענייני הנפש שזה נוגע לחיי נצח‪( .‬שם)‪.‬‬ ‫וינצל מדינה של גיהנום ויזכה לחיי עולם הבא‪( .‬פרק י"ג)‪.‬‬ ‫האדם להתחזק בעשיית רצונו ולא לדאוג כלל‪ ,‬ואף שיש מורדים‬ ‫‪----------------------------------------------------- -----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------‬‬ ‫בפה)‪ ,‬ובזמן הנחת תפילין של יד יפשוט זרוע שמאלו היטב‬ ‫כמבואר בזוהר הקדוש‪ ,‬ובעת שיכרוך ג' כריכות באצבע צרידה לא‬ ‫גדיל ושני שליש ענף‪ ,‬ועי"ז כשמתפלל השכינה מלמדת עליו‬ ‫זכות‪ ,‬וכן צריך שיהיו החוטים כפול שמונה‪ ,‬ושיהיו יפים ולבנים‪,‬‬ ‫יסוד ושורש העבודה‬ ‫יעשה זה כמצות אנשים מלומדה‪ ,‬אלא יכוין שהוא עושה בזה‬ ‫כי בכל המצות הידור מצוה עד שליש‪ ,‬ובפרט במצוה זו ששקולה‬ ‫תיקון גדול בעולמות עליונים‪ ,‬ויזהר מאד שיהיו התפילין של ראש‬ ‫ככל התרי"ג והזהיר בה זוכה ורואה פני השכינה‪ .‬ויזהר שנקבי‬ ‫ההליכה לבית הכנסת‪ ,‬ומצוות מזוזה וציצית ותפילין‪-‬‬ ‫מונחים באמצע הראש ממש‪ ,‬ולמעלה מהמצח מהתחלת עיקרי‬ ‫היציאה מביתו לבית הכנסת כשהוא מעוטף בציצית ומעוטר הטלית שהחוטים תלויים בהם שלא יהיו למעלה מג' אצבעות ולא‬ ‫השער כמבואר בשו"ע‪ ,‬וכן יזהר שהקשר יהיה ממש באמצע‬ ‫בתפילין זו מעלה גדולה‪ ,‬ואיתא בזוהר הקדוש שהעושה כן ופוגש למטה מקשר אגודל‪.‬‬ ‫העורף‪ ,‬ולמעלה בעורף‪ ,‬ויזהר מאד מאד מלהסיח דעתו‬ ‫במזוזה בפתח ביתו מתחברים איתו ארבע מלאכים קדושים וכן יזהר בתפילין להדר אחר תפילין היותר כשרים שנכתבו‬ ‫מהתפילין‪ ,‬ומי שאינו נזהר מזה עונשו גדול‪ ,‬ורק בשעת תפילת‬ ‫ומלוים אותו לבית הכנסת ומכריזים לפניו שיתנו לו כבוד‪ ,‬ורוח בקדושה ובטהרה וכתיבה תמה‪ ,‬כי כח מעלת התפילין גדול מאד‪.‬‬ ‫י"ח ובזמן הלימוד לא שייך היסח הדעת בתפילין בעוד שהוא‬ ‫הקודש שורה עליו ומכריזה "ישראל אשר בך אתפאר"‪ ,‬ומעידה‬ ‫עליו לפני הקב"ה‪ ,‬והקב"ה משתבח בו‪ .‬ואם דירתו אינה סמוכה וקודם הנחת טלית ותפילין יאמר "ויהי נועם וכו' כוננה עלינו"‪ ,‬ומן‬ ‫מכוין כוונת התפלה ומעיין בלימודו‪ .‬וראוי לכוין בשמחה בשעה‬ ‫שהוא ממשמש בתפילין בקריאת שמע בפסוק "וקשרתם לאות"‬ ‫לבית הכנסת יקיים לכל הפחות מצוות מזוזה בכוונה הראויה הנכון לומר פסוק זה קודם עשית כל מצוה‪ ,‬כי רצון הלב הוא‬ ‫וגו' ובכל התפילה‪ ,‬שתפילין אלו הם אות שאתה יחיד ומיוחד‬ ‫לזכור את הקב"ה ומצוותיו‪ .‬ובעת הליכתו לבית הכנסת ילך העיקר‪ ,‬ואין כל אדם חכם להכין ליבו כראוי‪ ,‬ובפסוק זה מבקשים‬ ‫שהוצאתנו מארץ מצרים‪ ,‬ויזהר להניחם תמיד גם בזמן הלימוד‪.‬‬ ‫בזריזות ויכוין במחשבתו 'אני הולך לבית הכנסת לעבוד את בוראי שהמעשה יתקן למעלה כראוי אע"פ שהלב אינו כראוי‪( .‬פרק ח')‪.‬‬ ‫(פרק ט')‪.‬‬ ‫הנחת טלית ותפילין‪ -‬הנה לפני עשיית המצוה מברכים עליה‪,‬‬ ‫יתברך שמו'‪ ,‬ויכוין זאת כל עת ההליכה בשמחה עצומה‪.‬‬ ‫הכניסה לבית הכנסת‪ -‬בשעה שהאדם הולך לבית הכנסת יקבל‬ ‫ובכל עת שהאדם רואה את המזוזה יניח ידו הימנית עליה ויקבל אך קודם הברכה יש לומר 'לשם יחוד' וכו'‪ ,‬וצריך להסתכל בציצית‬ ‫על עצמו שלא ישיח בבית הכנסת שיחת חולין ח"ו‪ ,‬שזה עוון‬ ‫עליו עול מלכות שמים ועול מצות שנכתבו בפרשת שמע בשעת עטיפה כמבואר בשו"ע סימן כ"ד‪ ,‬והכונה בזה לקבל עליו‬ ‫פלילי‪ ,‬וקודם התפילה יטול ידיו כמבואר בשו"ע סימן צ"ב‪,‬‬ ‫ובפרשת והיה אם שמוע שבמזוזה‪ ,‬ויכוין במחשבתו בשמחה לשמור כל התרי"ג מצוות שנרמזו בציצית‪ ,‬ואח"כ יברך הברכה‬ ‫וכשמגיע לפתח בית הכנסת ימלך באבות הקדושים‪ ,‬שהם תיקנו‬ ‫עצומה אני מאמין באמונה שלימה ואמיתית שאתה יחיד ומיוחד בשמחה עצומה‪( ,‬ומנהג ישר להוציא את שני הציצית שלפניו כדי‬ ‫להתפלל לפני ד'‪ ,‬ויאמר 'ואני ברוב חסדך אבא ביתך ‪ -‬בזכות‬ ‫ומקבל עלי לקיים מצותיך הקדושים‪ ,‬וכבר נדפס בסדורים כמה להסתכל בהם תמיד‪ ,‬שזה עיקר מצות ציצית‪ ,‬כדכתיב "וראיתם‬ ‫אברהם‪ ,‬אשתחוה אל היכל קדשיך ‪ -‬בזכות יצחק‪ ,‬ביראתך ‪-‬‬ ‫פסוקים שיאמר האדם בשעה שמניח ידו על המזוזה בעת הליכתו אותו " וגו')‪ ,‬ואח"כ יאמר לשם יחוד וכו' של כוונת התפילין‬ ‫בזכות יעקב‪ ,‬רבונו של עולם בזכות שלשת אבות אלו אבוא לבית‬ ‫לבית הכנסת‪ ,‬ואם אינו יכול לומר כל הפסוקים יאמר פרשת שמע כמבואר בשו"ע סימן כ"ה‪ ,‬וחובה לאומרו ולכוין עיקר הכונה‪,‬‬ ‫ואח"כ יניח התפילין ויברך עליהם בשמחה עצומה‪ ,‬ויכוין בשעת‬ ‫לבד‪ ,‬ובכוונה הנ"ל‪.‬‬ ‫הכנסת להתפלל לפניך‪ ,‬ובזכותם תעלה תפילתי לכתר על ראשך'‪,‬‬ ‫וכשיבא כנגד ההיכל יאמר 'אשתחוה אל היכל קדשך ביראתך'‬ ‫ההנחה שהוא מקיי ם בזה מצות עשה של "וקשרתם לאות" וגו'‪,‬‬ ‫ומוכתר‬ ‫בציצית‬ ‫מעוטף‬ ‫תמיד‬ ‫להתפלל‬ ‫מאד‬ ‫ויזהר האדם‬ ‫וישתחוה השתחוויה גדולה ויכוין שמשתחוה לבורא יתברך‬ ‫וכן יכוין בשעת ההנחה את הכוונות שאומרים בלשם יחוד (דעיקר‬ ‫כל‬ ‫חוליות‪,‬‬ ‫חוליות‬ ‫ציציותיו‬ ‫ויעשה‬ ‫גדולה‪,‬‬ ‫מעלה‬ ‫שזו‬ ‫בתפילין‪,‬‬ ‫ומיראתו אותו‪ ,‬ואח"כ יעמוד במקום קביעת תפלתו ויתחיל‬ ‫הכוונה היא בעת ההנחה‪ ,‬אלא שקודם ההנחה צריך לפרש הכוונה‬ ‫שליש‬ ‫אצבעות‪,‬‬ ‫י"ב‬ ‫ציצית‬ ‫של‬ ‫אורכה‬ ‫ושיעור‬ ‫כריכות‪,‬‬ ‫מג'‬ ‫חוליא‬ ‫המדקדקים שגם בכל אות 'נח נראה' (והיינו שכל אותיות הא' ב'‬ ‫גודל מעלת ותיקון התפילה‪ -‬נעים זמירות מלך ישראל‬ ‫להתפלל‪ ,‬וקודם התחלת התפילה יזהר מאד לקבל על עצמו מצות‬ ‫אף כשאין להם ניקוד הם מודגשות במבטא‪ ,‬מלבד אותיות והי"א‬ ‫כשהשיג ברוח קדשו גודל מעלת ותיקון התפלה‪ ,‬וראה שבני אדם‬ ‫עשה של "ואהבת לרעך כמוך"‪ ,‬ויכניס אהבה עצומה בליבו לאהוב‬ ‫שלפעמים הם 'נח נסתר' שאינם מודגשות במבטא‪ ,‬וא' כשהוא‬ ‫מזלזלים בזה‪ ,‬דיבר ברוח קדשו ואמר "כרום זלות לבני אדם"‪,‬‬ ‫כל אחד מישראל כגופו וכנפשו‪ ,‬כדי שתעלה תפילתו כלולה‬ ‫ללא ניקוד הוא תמיד נסתר) שבסוף תיבה וא' שבתחילת תיבה‬ ‫ודרשו חז"ל אלו דברים שהם עומדים ברומו של עולם ובני אדם‬ ‫מכולם‪.‬‬ ‫שלאחריה צריך ליתן ריוח ביניהם שלא תיבלע אחת בחברתה‪,‬‬ ‫מזלזלים בהם‪ ,‬שידעו מה הם מפסידים‪ ,‬ובזוהר הקודש יש בערך‬ ‫תחילת התפילה‪ -‬אם לא בירך ברכות השחר לפני תיקון חצות‬ ‫ועוד כלל אמרו לתת ריוח בא' שאחרי 'נח נראה' כדי שלא תיבלע‪,‬‬ ‫ק"כ מאמרים בגודל מעלות ותיקון התפילות בעולמות העליונים‪,‬‬ ‫טוב לסדרם בבית הכנסת עם שאר התפילה‪ ,‬כדי שאחרים יענו‬ ‫ומזה נלמד להזהר בין כל 'נח נראה' שבסוף תיבה לאותיות הע"י‬ ‫ולאהבת הקיצור נביא רק מקצת מהדברים‪ ,‬להתעורר לבוא אל‬ ‫אמן אחר ברכותיו‪ ,‬שזו מעלה גדולה בברכה‪ .‬ואח"כ יאמר פרשת‬ ‫שבתחילת תיבה‪ ,‬וכן באמצע תיבה אחרי שוא נח אם התיבה‬ ‫שעבוד כוונת התפילה‪ .‬וגודל מעלת התפילה דרך כלל מבוארת‬ ‫העקידה עם התפילה שלפניה ולאחריה‪ ,‬ובשבת יאמרנה בלא‬ ‫הבאה מתחילה בא' או בע' הם עלולים להבלע‪ ,‬כגון שתפארת‬ ‫בגמרא (ברכות ל"א) 'גדולה תפלה יותר ממעשים טובים‪ ,‬שאין לך‬ ‫התפילה‪ ,‬ואח"כ יאמר 'לעולם יהא אדם' וכו'‪ ,‬ובקריאת שמע‬ ‫ישמע תפרת‪ ,‬ובשעריך ישמע בשריך‪ .‬וכן יש אותיות שהם‬ ‫גדול במעשים טובים כמשה רבינו ע"ה ואפ"ה לא נענה אלא‬ ‫שקורא א ז יזהר לקרוא שמע ובשכמל"ו בכוונה עצומה ממש כמו‬ ‫ממוצא אחד‪ ,‬והם עלולות להתחלף‪ ,‬כמו א' וע'‪ ,‬או אותיות בומ"פ‪,‬‬ ‫בתפילה‪ ,‬ואיתא התם שהתפילה גדולה יותר מכל הקרבנות‪ ,‬ועוד‬ ‫בק"ש דיוצר גם אם מתפלל כותיקין וקורא ק"ש לפני הנץ החמה‪,‬‬ ‫או דנטל"ת‪ ,‬או זסשר"ץ או גיח"ק‪ ,‬וצריך להזהר בזה בין כאשר‬ ‫כמה מאמרים‪ .‬ואיתא בזוהר הקדוש שהתפילה מנחלת כח‬ ‫כי צריך האדם לקרוא ד' קריאות בכל יום‪ ,‬בקרבנות‪ ,‬ביוצר‪,‬‬ ‫אותיות אלו הם באמצע התיבה‪ ,‬כגון "ואהבת" שלא ישמע‬ ‫למעלה וממשיכה ברכות לכל העולמות‪ ,‬ומהם נמשכת ברכה‬ ‫במעריב‪ ,‬ועל המיטה‪ ,‬ובכולם קורא ג' פרשיות מלבד בק"ש זו‬ ‫ואהפת‪ ,‬ובין כאשר אות אחרונה של תיבה היא מאותה מוצא של‬ ‫לתחתונים‪ ,‬והמברך לקב"ה יתברך‪ ,‬ומי שלא מברך לקב"ה לא‬ ‫האות הראשונה של התיבה שלאחריה כגון "מעט דבש" שלא‬ ‫דקרבנות‪ ,‬ואם הוא משער שעד שיגיע ליוצר יעבור זמן ק"ש יקרא‬ ‫יתברך‪ ,‬וכאשר התפילה מתחילה לעלות המלאכים עולים איתה‬ ‫כבר אז ג' פרשיות ויכוין לצאת בזה ידי חובת קריאת שמע‪ ,‬וראוי‬ ‫ישמע מעדבש‪.‬‬ ‫ונכנסים בכל הרקיעים וההיכלות עד השער של פתח העליון‪ ,‬ושם‬ ‫לעשות כך בכל יום שמא ח"ו לא יקרא קריאת שמע בזמנה‪ ,‬אך‬ ‫ולכן צריך האדם להזהר בזה עד מאוד ולהרגיל את עצמו בכל‬ ‫התפילה נכנסת לפני המלך להתעטר‪ ,‬והקב"ה קורא לו שלום‬ ‫יתאמץ לקרוא קריאת שמע דיוצר בזמנה‪ ,‬כי זה דוחק גדול לצאת‬ ‫התפילה‪ ,‬ובתחילת הרגלו יוציא המילים מפיו כמונה מעות ממש‪,‬‬ ‫למטה ולמעלה‪ ,‬וכאשר הוא מסתלק מן העולם נשמתו עולה‬ ‫בקריאת שמע דקרבנות ידי חובת קריאת שמע‪ ,‬ובפרט שקוראה‬ ‫עד שירגיש בעצמו שלא יכשל ויוכל לאומרם אף במהירות קצת‪,‬‬ ‫ובוקעת בכל הרקיעים ואין מוחה בידה‪ ,‬והתפילה שהיא עבודה‬ ‫אז בלא ברכו תיה שלפניה ושלאחריה‪ ,‬אך אין דנין אפשר משאי‬ ‫והרגל נעשה טבע‪ ,‬להוציא מילים עם כל האותיות‪ ,‬וידוע מהזוהר‬ ‫פנימית ולא עבודה שע"י מעשה היא עיקר הכל‪ ,‬והיא בוקעת‬ ‫אפשר‪ .‬ואח"כ יאמר השבחים של 'אתה הוא' הראשון (שמקורו‬ ‫הקודש שבכל אות ואות ובכל קוץ וקוץ תלויים כמה וכמה רבבות‬ ‫אוירים ורקיעים ופותחת פתחים ועולה למעלה‪ ,‬וכל השרים‬ ‫בירושלמי) והשני (שמקורו בתנא דבי אליהו) בכוונה ובשמחה‪ ,‬כי‬ ‫עולמות עליונים ונעלמים‪ ,‬וכשהאדם מוציא מפיו התיבה‬ ‫הממונים מחכים לאותו הדיבור של התפילה שעולה באויר‪,‬‬ ‫יש בהם שבחים נפלאים ותפילות‪ ,‬ובשבחים אלו מעיד האדם על‬ ‫באותיותיה כתקונה מנענע כל העולמות העליונים התלוים בהם‪,‬‬ ‫ונושקים לו‪ ,‬ואומרים אשריכם ישראל שאתם יודעים לעטר את‬ ‫אלוקותו יתברך‪ ,‬ובנוסח שמביא הטור יש חתימה בשם‪ ,‬והבית‬ ‫אך כשאין האדם נותן דעתו ולבו אל הרגשת המבטא היטב‬ ‫אדונכם בעטרות קדושות‪ ,‬אשרי אותו הפה שהדיבור של עטרה‬ ‫יוסף לא הכריע בזה‪ ,‬ובשם האריז"ל מובא שאין לחתום בשם אלא‬ ‫ומחליף תיבה זו לתיבה אחרת שאינה כלל בתיקון סדר התפילה‪,‬‬ ‫זו יצא ממנו‪ ,‬וכל עולה הדיבור מרקיע לרקיע‪ ,‬והתפילה מתעטרת‬ ‫ברוך המקדש את שמו ברבים‪( .‬פרק י')‪.‬‬ ‫הוא גורם פגמים גדולים רחמנא ליצלן באותם העולמות העליונים‬ ‫בעטרות בשמים של גן עדן‪ ,‬וברקיע החמישי נמצא הממונה על‬ ‫הקדושים התלוים באותם אותיות של תיבה זו‪ ,‬ואיך יעמדו לפני‬ ‫המלחמות של שאר העמים‪ ,‬וכשהתפילה עולה מזדעזע הוא וכל‬ ‫קרבנות‪ -‬גודל מעלת אמירת הקרבנות תקצר היריעה מהכילם‪,‬‬ ‫הבורא ית"ש‪ ,‬אוי לאותה בושה‪ ,‬ועל כן לבך יהגה אימה ולבך‬ ‫המחנות שלו ונשבר כוחם ויוצאים ומשתחוים ומעטרים את‬ ‫ואיתא בזוהר הקדוש שע"י אמירתם בכונה המלאכים שמזכירים‬ ‫תשית לדעת הרגשת המבטא היטב הן בקריאת שמע הן בתפילה‬ ‫התפילה ההיא‪ ,‬וברקיע השביעי מכניסים את התפילה לשר הנכבד‬ ‫עוונותיו לא יכולים להרע לו אלא רק לעשות לו טוב‪ ,‬ואמירתם‬ ‫הן בקריאת הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום בכל ערב שבת‬ ‫העליון (סנ דלפו"ן) שכל מפתחות אדוניו בידו‪ ,‬והוא מכניס את‬ ‫מכפרת על כל ההרהורים והמחשבות של הלילה‪ ,‬ויש לדקדק‬ ‫קדש‪ ,‬להוציא כל תיבה ותיבה בשלימותה‪ ,‬וכן בברכות הנהנין אם‬ ‫התפילה לשעה היכלות של המלך‪ ,‬והקב"ה מתעטר באותה‬ ‫באמירת הקרבנות ולדקדק בתיבותיהם‪ ,‬ויאמר פרשת התמיד‪,‬‬ ‫לא יאמר הברכה כתיקונה נמצא שאכל או שתה בלא ברכה ונקרא‬ ‫תפילה‪ ,‬ובונה מדיבוריו עולמות‪ ,‬ומתקן לאותו אדם בעולם הבא‬ ‫ואח"כ יאמר הפסוק "ושחט אותו" וגו' שזה מזכיר את עקידת‬ ‫גזלן ומועל‪ ,‬לפי שנהנה מעולם הזה בלא ברכה‪ ,‬ואוי לאותה בושה‪,‬‬ ‫כסא ועטרה‪ ,‬וממליכים אותו למעלה על העולמות שתיקן לו‬ ‫יצחק‪ ,‬ואח"כ יאמר פרשת הקטורת‪ ,‬שקריאתה בכל יום מצילה‬ ‫ולכן חיוב גדול על האדם להרגיל עצמו בזה‪( .‬פרק ב')‪.‬‬ ‫הקב"ה‪ ,‬והקב"ה מברך ומקדש אותו‪ ,‬וכיון שאין קדושה בפחות‬ ‫מפגעים רעים ומהרהור רע ודין רע‪ ,‬ומסייעת לו לחזור בתשובה‪,‬‬ ‫מע שרה הקב"ה עושה לו עשר חופות בגן עדן‪ ,‬כי הקדושות של‬ ‫ויכוין ויתבונן בדברים‪ ,‬ועי"ז יש לו חלק בעולם הזה ובעולם הבא‪,‬‬ ‫הנה הזמירות והשבחים אין צריך לזרז לאומרם בכונה והתלהבות‪,‬‬ ‫הקב"ה עם שכינתו הם קדושת קדוש קדוש קדוש ושבע ברכות‬ ‫ודבר זה חביב מאד לפני הקב"ה‪ ,‬וזה הוא קיום העולם למטה‬ ‫כי התיבות בעצמם באמירתם והבנתם מלהיבים לב האדם‪ ,‬אך‬ ‫של קריאת שמע (בשחר שתים לפניה ואחת לאחריה ובערב‬ ‫ולמעלה‪ ,‬וצריך לאומרה לפני התפילה בבוקר ובערב במתינות‬ ‫נפרט בכמה מקומות של שבחים כוונות ישרות‪ ,‬ותן לחכם ויחכם‬ ‫שתים לפניה ושתים לאחריה)‪ ,‬ואין הפה יכול לומר את השכר שלו‬ ‫ובכוונה ובדקדוק באותיותיה‪ ,‬והאר"י מזהיר שימנה את הי"א‬ ‫עוד אל השאר‪.‬‬ ‫בעולם הבא שהוא לדורי דורות‪ .‬ע"כ דברי הזוהר הקדוש‪ ,‬ובידיעת‬ ‫סממנים באצבעותיו כדי שלא יטעה‪ .‬ויש מעלה גדולה לומר‬ ‫מזמור שיר חנוכת הבית לדוד הוא תיקון גדול מתקוני התפלות‬ ‫גודל המעלה ותיקון התפילה בכל העולמות תבוא ההתלהבות‬ ‫הקרבנות בכל יום על סדר התפילה‪ ,‬ובעיקר יש להזהר לומר‬ ‫לאומרו קודם ברוך שאמר‪ ,‬ובמזמור זה ראוי לכוין כדלהלן‪:‬‬ ‫לעבוד את הקב"ה באהבה ויראה‪ ,‬ובזה יזכו לחזות בנועם ד' ולבקר‬ ‫פרשיות הכיור ותרומת הדשן והתמיד ומזבח מקטר קטורת‬ ‫כשיהיה לאדם איזה מיחוש או חולי‪ ,‬לו או לבני ביתו‪ ,‬ויתרפאו‪,‬‬ ‫בהיכלו‪.‬‬ ‫וסממני הקטורת ועשייתה‪ ,‬כי טוב מעט בכוונה וכו'‪ ,‬ואיתא בזוהר‬ ‫כשיאמר "שועתי אליך ותרפאני" יתן בליבו שבח והודאה לד'‬ ‫ומקיימים בתפילה ע"י הדיבור שש מצוות‪ ,‬והם‪ :‬יראה‬ ‫הקדוש שיאמרם בסדר הנ"ל‪ ,‬ולפניהם יאמר פרשת בראשית עד‬ ‫בכונה עצומה‪ .‬ובפסוק "ד' העלית מן שאול נפשי" וגו' יתן בליבו‬ ‫(בפסוקי דזמרה ובפרשיות הקרנות והקטורת)‪ ,‬ברכה (בישתבח‬ ‫יום אחד‪ .‬ובורית כרשינא הם ב' דברים‪ ,‬ויש להביא תשעה קבין‬ ‫שבח גדול בשמחה עצומה על שנתן חלקו וגורלו בתוך מכירי‬ ‫ויוצר אור ויוצר המאורות)‪ ,‬אהבה (באהבה רבה וואהבת)‪ ,‬יחוד‬ ‫משניהם‪ ,‬ואם חיסר אחת מכל סמניה חייב מיתה היינו הכהן גדול‬ ‫ועובדי א'ל אמת‪ ,‬וצריך לידע שכל ספר תהלים חבר דוד המלך‬ ‫(בשמע ישראל)‪ ,‬וברכת כהנים‪ ,‬ומסירות נפש‪ ,‬וכשמגיע למקומות‬ ‫שמביא לפני ולפנים‪ ,‬שבאופן זה בא ללא קטורת וכתיב "וכסה ענן‬ ‫ע"ה ברוח הקודש על כלל ישראל‪ ,‬וגם התיבות שמורים שדוד‬ ‫הללו צריך לכוין ליבו ורצונו להשלים את המצוה התלויה בענין‬ ‫הקטורת‪ ...‬ולא ימות"‪ ,‬ואח"כ יאמר הפסוקים "ד' צבקות עמנו"‬ ‫אמרם בשביל עצמו‪ ,‬מרומז בהם גם על כל איש בפני עצמו‪.‬‬ ‫ההוא‪ ,‬ואז מכריזים עליו ואומרים "ויאמר לי עבדי אתה‪ ,‬ישראל‬ ‫וגו' כל פסוק ג"פ בהתלהבות גדולה ובכוונה עצומה‪( ,‬והאבודרהם‬ ‫ובפסוק "מה בצע בדמי" יתפלל במחשבתו שלא ימות הוא ולא‬ ‫אשר בך אתפאר"‪ ,‬והאדם העוסק בעבודת רבונו כל הבריות‬ ‫והבית יוסף הביאו מהירושלמי שפסוקים אלו לא יזוזו מפיו של‬ ‫אחד מבניו ולא שום אחד מישראל קודם זמנו‪ ,‬כי בודאי כל אחד‬ ‫שבעולם ואפילו שרפים וחיות ואופנים לא נבראו אלא כדי לסייע‬ ‫אדם)‪ ,‬ואח"כ יאמר "וערבה" וגו'‪ ,‬ואח"כ שאר הפסוקים כפי‬ ‫מישראל מרומם ומשבח להבורא יתברך בעודו בחיים‪ .‬ובפסוק‬ ‫לו‪( .‬פרק י"ב)‪.‬‬ ‫שנדפס בסידורים‪ ,‬ואח"כ אביי הוה מסדר וכו'‪ ,‬ואח"כ תפלת ר'‬ ‫"שמע ד' וחנני" וגו' יכוין ויתפלל על עצמו ועל כלל ישראל‪ .‬ונקוט‬ ‫נחוניא בן הקנא 'אנא בכח' כו'‪ ,‬ויזהר לאומרם בכוונה עצומה‬ ‫האי כללא בידך‪ ,‬בכל פסוק שמדבר איזה ענין תפלה בלשון יחיד‪,‬‬ ‫שער השיר‬ ‫ובמתינות גדולה‪ ,‬ויחלק באמירתו כל שתי תיבות בפני עצמם‪,‬‬ ‫לא יהיה כוונתו רק על עצמו‪ ,‬אלא על כלל ישראל‪ .‬ובתיבות "ד'‬ ‫ותפילה זו היא מתיקוני התפלה המיוסדים על סדר תקון עולמות‬ ‫אלוקי לעולם אודך" יקבל עליו במחשבתו קבלה אמיתית בשמחה‬ ‫גודל מעלת זקיפת הידים בתפילה או בהודאה ושבח לקב"ה‬ ‫העליונים‪ ,‬ועיקר הכוונה הפשוטה לכוין היטיב פירוש המילות של‬ ‫עצומה שישבח ויודה להבורא ית"ש הוא ובניו ג"כ ע"י שיחנך‬ ‫הוא לאין ערך ותכלית‪ ,‬ויש עשרה מלאכים הממונים על פריסת‬ ‫תפילה זו‪ ,‬ויאמר אחריה בשכמל"ו‪ ,‬ואח"כ יאמר הרבון הנדפס‬ ‫אותם לזה כל ימי חייהם‪.‬‬ ‫הידים לקבל אותה תפילה או ברכה ולתת לו כח לכבד את ד'‬ ‫בסדורים‪ ,‬ופרק איזהו מקומן עיין בכתבי האריז"ל גודל מעלתה‪,‬‬ ‫הקדוש בכמה סודות עליונים‪ ,‬והם מברכים את הפורש ידיו‪ ,‬וכל‬ ‫שכל משנה ומשנה של פרק זה הוא תקון בפני עצמו בעולמות‬ ‫ואחרי מזמור זה יאמר בעמידה ד' מלך ד' מלך ד' ימלוך לעולם‬ ‫העלמות העליונים הקדושים מתייחדים ומתקדשים ע"י עבודה זו‪,‬‬ ‫העליונים‪ ,‬ולכן יזהר לאומרה בהבנת פירושה ובמתינות‪ .‬וכלל‬ ‫ועד ב' פעמים‪ ,‬ואח"כ יאמר פעם אחת מעומד הפסוק "והיה ד'‬ ‫וכל הסטרא אחרא נכפים ומתבזים‪ ,‬ויזהר שלא לחבר כפות הידים‬ ‫הכוונות של כל הנזכר עד הנה יש לכוונם לפני אמירתם‪ ,‬וכן יכוין‬ ‫למלך" וגו'‪ ,‬ומעלתם גדולה‪ ,‬ויזהר לאומרם בכוונה ובשמחה‪,‬‬ ‫אלא יהיו רחוקים קצת זה מזה‪ ,‬ויד ימין תהיה מעט למעלה מיד‬ ‫קודם כל אמירה בזה האמירה אני רוצה לעשות נחת רוח ליוצרי‬ ‫ואח"כ יאמר הפסוק "הושיענו" וכו' כפי הסדר שנדפס בסידורים‪.‬‬ ‫שמאל‪ ,‬ויזהר לא לפרוש ידיו לחינם שלא בשעת תפילה או שבח‬ ‫ובוראי יתברך ויתעלה‪ ,‬ואז בוודאי תעשה אמירתו רושם ותיקון‬ ‫ברוך שאמר‪ -‬אח"כ יאמר השבח הגדול של ברוך שאמר‪ ,‬ויתלהב‬ ‫והודאה כדי שלא תשרה עליו קללה ויענש על כך‪( .‬פרק א')‪.‬‬ ‫בעולמות העליונים אף שאינו יכול לכוין כוונת האריז"ל‪ ,‬כי רחמנא‬ ‫לב האדם לומר אותו בכוונה ובשמחה עצומה מאוד‪ ,‬כי תיקנוהו‬ ‫דקדוק המילות‪ -‬בכל התפילה ובכל ברכה והודאה צריך לדקדק‬ ‫לבא בעי‪ .‬וכוונה זו של עשית נחת רוח לבוראנו יתברך היא כוונה‬ ‫אנשי כנסת הגדולה על פי פתקא דנפל מן שמיא‪ ,‬ויש לאומרו‬ ‫שכל תיבה שמוציא מפיו תהיה שלימה‪ ,‬והיינו שיתן ריוח בין‬ ‫נפלאה ועצומה בכל העבודות‪ ,‬ובפרט באמירת תיקוני התפילות‬ ‫במתינות גדולה ולא במהירות‪ ,‬ויתבונן בכל שבח של כל ברוך‬ ‫הדבקים‪ ,‬כמבואר בשו"ע סי' ס"א‪ ,‬כי תיבה שאינה שלימה‬ ‫ולימוד תורה הקדושה‪ ,‬וגם באמצע התפלה או השבח או הלימוד‬ ‫חכמתו הנפלאה וגבורותיו‪ ,‬ויתן הודאה ושבח לבורא ית"ש‪,‬‬ ‫במתכונתה לא תעשה פעולה ולא תעלה לרצון לפני הבורא ית"ש‪,‬‬ ‫יתעורר האדם אל כוונה זו‪ .‬ואחר ברייתא דרבי ישמעאל אומרים‬ ‫וישמח שמחה עצומה על גודל אלקותו ית"ש בבריאת מעשה‬ ‫כי אינה נחשבת לתיבה כלל‪ ,‬ולפעמים נראה כמחרף ומגדף‪ ,‬ולמדו‬ ‫קדיש‪ ,‬וקדיש זה הוא ג"כ מתיקוני התפילה‪ ,‬ונוסח עושה שלום‬ ‫בראשית ובגודל רחמנותו על בריותיו וגודל אלוקותו הנצחית‬ ‫זאת בגמרא (ברכות ט"ו‪ ):‬מדכתיב "ולמדתם" – שיהא לימודך‬ ‫הוא 'עושה שלום במרומיו הוא ברחמיו יעשה שלום עלינו' וכו'‪.‬‬ ‫לעולמי עד‪ ,‬ושעשה לבדו את כל הבריאה‪ ,‬ובברוך מרחם על‬ ‫תם‪ ,‬כגון "על לבבך" וכו' שהתיבה מסתיימת באותה אות‬ ‫ואם לא אמר האדם פרשיות קדש ווהיה כי יביאך תיכף אחר הנחת‬ ‫הבריות יכוין גם על עצמו‪ ,‬שברוב רחמנותו יתברך סובל עוונותיו‬ ‫שמתחילה התיבה שלאחריה‪ ,‬ובתוס' שם מוסיפים כגון "וחרה‬ ‫תפילין‪ ,‬יאמר פרשיות אלו כאן‪ ,‬כדי לומר ד' הפרשיות בסדר שהם‬ ‫ומאריך אפו עליו‪ ,‬ויתן במחשבתו הודאה ושבח לו יתברך על זה‪.‬‬ ‫ואף" וכן וראיתם אותו" וכדומה שצריך לתת ריוח בין מ' שבסוף‬ ‫כתובים בתורה‪ ,‬אא"כ משער בעצמו שעי"ז יאחר תפילת הציבור‪.‬‬ ‫(פרק ג')‪.‬‬ ‫תיבה לא' שבתחילת התיבה לשאחריה‪ ,‬וכלל גדול אמרו‬ ‫ע"כ תיקוני תפלות של עולם העשיה‪( .‬פרק י"א)‪.‬‬ ‫מבחן ‪ 230‬כי תבא‬ ‫מבחן ‪ 229‬כי תצא‬ ‫מסימן תכ"ח עד תכ"ט ס"ס א'‬ ‫מסימן תכ"ה סעיף ב' עד סוף סימן תכ"ז‬ ‫הימים שמנה השו"ע שבהם נקבע ראש חודש‪ ,‬האם בחודש מעובר הכונה ליום הראשון או ליום השני?‬ ‫איזה הפטרה כתב הרמ"א שנהגו לקרוא כשיש חתן?‬ ‫א' ליום הראשון‪.‬‬ ‫א' שוש אשיש‪.‬‬ ‫ב' ליום השני‪.‬‬ ‫ב' ותשר דבורה‪.‬‬ ‫ג' פעמים כך ופעמים כך‪.‬‬ ‫ג' רני ושמחי בת ציון‪.‬‬ ‫מה חל באותו יום שחל יום הראשון של פסח?‬ ‫מהי חתימת הברכה הרביעית במוסף של שבת ראש חודש?‬ ‫א' שבועות‪.‬‬ ‫א' מקדש השבת וראשי חדשים‪.‬‬ ‫ב' תשעה באב‪.‬‬ ‫ב' מקדש השבת וישראל וראשי חדשים‪.‬‬ ‫ג' ראש השנה‪.‬‬ ‫ג' מקדש השבת וישראל והזמנים‪.‬‬ ‫איזה פרשות מפרידים כשיום ראשון של פסח חל בשבת?‬ ‫מהו השיעור שניתן לעשות בו קידוש לבנה כשהלבנה נתכסתה בעבים?‬ ‫א' תזריע מצורע‪.‬‬ ‫א' שרואים את רוב הלבנה‪.‬‬ ‫ב' י"א תזריע מצורע וי"א מטות ומסעי‪.‬‬ ‫ב' שניתן להבחין לאורה בדברים הניכרים לאור הלבנה‪.‬‬ ‫ג' י"א תזריע מצורע וי"א בהר בחוקותי‪.‬‬ ‫ג' שיכול להכיר לאורה את פני חבירו‪.‬‬ ‫האם יש קפידא היכן להוסיף קרואים בפרשת האזינו?‬ ‫מדוע אין מקדשים את הלבנה לפני יום הכיפורים?‬ ‫א' לא‪.‬‬ ‫א' כיון שלא שרויים בשמחה מאימת הדין‪.‬‬ ‫ב' כן‪ ,‬ויוסיפו אחרי סיום השירה‪.‬‬ ‫ב' כדי לצאת במוצאי יום הכיפורים מחיל אל חיל‪.‬‬ ‫ג' אין מוסיפים קרואים בפרשת האזינו‪.‬‬ ‫ג' כדי לקבל פני השכינה כשאנו נקיים ללא עוונות‪.‬‬ ‫באיזה פרשה כשהבעל קורא כהן הוא יעלה עד סוף הקללות‪ ,‬ושאר הקרואים יעלו משם והלאה?‬ ‫עד מתי ניתן לקדש את הלבנה?‬ ‫א' בפרשת בחוקותי‪.‬‬ ‫א' עד שיעברו ט"ו יום מעת לעת מזמן המולד‪.‬‬ ‫ב' בפרשת כי תבוא‪.‬‬ ‫ב' עד ט"ו לחודש‪ ,‬ואינו תלוי בזמן המולד‪.‬‬ ‫ג' שתי התשובות נכונות‪.‬‬ ‫ג' עד ט"ז לחודש ועד בכלל‪.‬‬ ‫לפי איזה שיטה אין להפסיק באמצע שמונת הפסוקים האחרונים של התורה?‬ ‫מדוע מקדשים את הלבנה כשעומדים תחת כיפת השמים?‬ ‫א' אם יהושע כתבם‪.‬‬ ‫א' כדי שיראו את הלבנה היטב‪.‬‬ ‫ב' אם משה כתבם בדמע‪.‬‬ ‫ב' כדי לקבל פני שכינה בדרך כבוד‪.‬‬ ‫ג' לכל השיטות‪.‬‬ ‫ג' כדי לפרסם את הדבר‪.‬‬ ‫איזה הפטרה קוראים בדרך כלל כשהפרשיות מחוברות?‬ ‫מה נכון להזכיר בברכת החודש בשנה מעוברת למסקנת האחרונים?‬ ‫א' של הפרשה הראשונה‪.‬‬ ‫א' אדר הראשון ואדר סתם‪.‬‬ ‫ב' של הפרשה האחרונה‪.‬‬ ‫ב' אדר סתם ואדר השני‪.‬‬ ‫ג' מה שירצו יעשו‪.‬‬ ‫ג' אדר הראשון ואדר השני‪.‬‬ ‫'והנה כאשר'‬ ‫אחרית‬ ‫י"דדבר‬ ‫עד פרק‬ ‫לשון'עד‬ ‫'ובפרט‬ ‫'וזהבעת'‬ ‫פרק י"ג‬ ‫התבונהפ"ד‬ ‫שערישראל‬ ‫דבר בעיתו‬ ‫הלשון בית‬ ‫שמירת‬ ‫פרק י"ג‬ ‫הזה' 'וזה לשון'‬ ‫דבר בעיתו‬ ‫פרק י"ב‬ ‫מתחילת‬ ‫שמירת הלשון שער‬ ‫עד בעת‬ ‫'ובפרט‬ ‫פ"דסוף‬ ‫עד‬ ‫שכתב' עד‬ ‫מתחילת‬ ‫ישראלהתבונה‬ ‫מה פ"ג‬ ‫שער בית פ"ח 'וידוע‬ ‫מה בכלל איסור ליצנות?‬ ‫האם זכירת מה שאירע למרים צריכה להיות בפה או בלב?‬ ‫א' לא להתלוצץ אפילו בדרך מקרה ועראי‪.‬‬ ‫א' רק בלב‪.‬‬ ‫ב' שלא לישב בחברת ליצים‪.‬‬ ‫ב' רק בפה‪.‬‬ ‫ג' שתי התשובות נכונות‪.‬‬ ‫ג' לזכור בפה ולהשיב אל ליבנו‪.‬‬ ‫איזה איסור יש בגאוה?‬ ‫מדוע ייחדה התורה לזכור איזה עונש קיבלה מרים בגלל שדיברה על משה?‬ ‫א' לא תעשה דאורייתא‪.‬‬ ‫א' לזכור שקיבלה עונש צרעת שהוא עונש קשה עד מאד וא"א להתרפא ממנו בדרך הטבע‪.‬‬ ‫ב' איסור דרבנן‪.‬‬ ‫ב' לזכור שקיבלה עונש צרעת שטומאתה חמורה עד מאד‪.‬‬ ‫ג' אין בזה איסור‪ ,‬אבל זה מביא לידי לשון הרע ועוד איסורים‪.‬‬ ‫ג' שתי התשובות נכונות‪.‬‬ ‫מבחן ‪ 232‬ראש השנה‬ ‫מבחן ‪ 231‬נצבים וילך‬ ‫תל"ג ד' עד תל"ד ד'‬ ‫תכ"ט ב' עד תל"ג סוף סעיף ג'‬ ‫האם חורי הבית הנמוכים מג' טפחים טעונים בדיקה?‬ ‫א' כן‪.‬‬ ‫מדוע אין נפילת אפים בכל חודש ניסן?‬ ‫ב' לא‪.‬‬ ‫א' מפני שהוא ראש חדשים‪.‬‬ ‫ג' לא‪ ,‬אא"כ מצויים תינוקות בבית‪.‬‬ ‫ב' מפני שרוב החודש אינו ראוי לנפילת אפים‪ ,‬לכן עושים כולו קודש‪.‬‬ ‫ג' תיקנו כן מפני שהיו טרודים בצרכי החג‪.‬‬ ‫האם צריך לבדוק את התקרה שנמצאת מתחת הגג המשופע אם דרך להשתמש שם?‬ ‫א' לא‪.‬‬ ‫באיזה יום בשבוע חל י' ניסן בשנה שיצאו ממצרים?‬ ‫ב' צריך‪ ,‬ואין להקל למוכרם לנכרי‪.‬‬ ‫א' שבת‪.‬‬ ‫ג' צריך‪ ,‬ויש להקל למוכרם לנכרי עם החמץ שיש שם‪.‬‬ ‫ב' יום ראשון‪.‬‬ ‫ג' יום חמישי‪.‬‬ ‫חור שבין יהודי לנכרי‪ ,‬האם צריך לבודקו?‬ ‫א' יבדוק עד מקום שידו מגעת‪.‬‬ ‫מתי ראוי להתחיל בבדיקת חמץ?‬ ‫ב' יבדוק בי"ד לאור היום‪.‬‬ ‫א' מיד בצאת הכוכבים שיש עדיין קצת מאור היום‪.‬‬ ‫ג' אין צריך לבודקו כלל‪.‬‬ ‫ב' אחרי שכבר אין אור יום כלל‪.‬‬ ‫ג' מתי שירצה יתחיל‪ ,‬ובלבד שיהיה בלילה‪.‬‬ ‫האם השמש צריך לבדוק חמץ בבית הכנסת?‬ ‫א' צריך לבדוק בליל י"ג‪ ,‬ויכולים לברך על בדיקה זו‪.‬‬ ‫מי שהתחיל ללמוד בליל י"ד לפני בדיקת חמץ‪ ,‬מה יעשה?‬ ‫ב' א"צ לבדוק‪ ,‬כיון שהחמץ אינו של השמש‪.‬‬ ‫א' יפסיק ויבדוק‪.‬‬ ‫ג' צריך לבדוק‪ ,‬אבל יכול לבדוק לכתחילה אפילו בי"ג ביום כיון שיש שם הרבה אור‪.‬‬ ‫ב' אינו צריך להפסיק‪.‬‬ ‫ג' מחלוקת‪.‬‬ ‫האם כיבוד הבית ביום י"ג ניסן מועיל שלא יצטרכו בדיקה?‬ ‫א' לא‪.‬‬ ‫מה יעשה מי שדיבר באמצע בדיקת חמץ אחרי שהתחיל לבדוק?‬ ‫ב' בסתמא לא‪ ,‬אבל אם כוונתו לבדוק החמץ ולבערו זה מועיל‪.‬‬ ‫א' צריך לחזור ויברך‪.‬‬ ‫ג' אם בדק לאור הנר בחורים וסדקים זה מועיל‪.‬‬ ‫ב' אין צריך לחזור ולברך‪.‬‬ ‫ג' אם דיבר לצורך הבדיקה לא יחזור ויברך‪ ,‬אבל אם דיבר בדברים אחרים יחזור ויברך‪.‬‬ ‫איזה חמץ צריך להצניע מזמן הבדיקה?‬ ‫בעל הבית ששולח שליח לבדוק ואינו בודק בעצמו כלל‪ ,‬מי יברך?‬ ‫א' את החמץ שמשייר לאכול‪.‬‬ ‫א' בעל הבית‪.‬‬ ‫ב' את החמץ שמוצא בבדיקה‪.‬‬ ‫ב' השליח‪.‬‬ ‫ג' שתי התשובות נכונות‪.‬‬ ‫ג' בעל הבית קודם‪ ,‬אבל בעה"ב יכול לכבד את השליח לברך‪.‬‬ ‫מתי צריך לבטל את החמץ?‬ ‫איזה מקום אין צריך נר כשבודק ביום?‬ ‫א' גם בלילה לאחר הבדיקה וגם ביום לאחר השריפה‪.‬‬ ‫א' רק מקום שאינו מקורה‪.‬‬ ‫ב' גם בלילה לאחר הבדיקה וגם ביום לפני השריפה‪.‬‬ ‫ב' גם מקום מקורה שיש לו רק ג' דפנות‪.‬‬ ‫ג' או בלילה לאחר הבדיקה‪ ,‬או ביום לפני השריפה‪.‬‬ ‫ג' רק כנגד השמש ממש‪.‬‬ ‫שמירת הלשון שער התבונה פרק ט"ז 'ויש אנשים' עד פרק י"ז 'כלל הדברים'‬ ‫'ואחשבה' 'ויש אנשים'‬ ‫כאשר'‬ ‫עד עד פרק ט"ז‬ ‫י"ד 'והנה‬ ‫הקדמה‬ ‫וח"ח‬‫פרק‬ ‫התבונה‬ ‫דבר‬ ‫שמירת הלשון שער‬ ‫אחרית‬ ‫דבר בעיתו‬ ‫אלו דברים נגרמים בעוון שנאת חינם?‬ ‫מה כוונת חז"ל שכולם נכשלים באבק לשון הרע?‬ ‫א' מריבה בבית‪ ,‬הפלת נפלים‪ ,‬מיתת בניו כשהם קטנים‪.‬‬ ‫א' שלא יתכן שהאדם ינצל כל ימי חייו מעוון זה‪.‬‬ ‫ב' שביתו נחרב‪ ,‬וכולם שונאים אותו‪ ,‬והוא מרכבה לקליפת הטומאה‪.‬‬ ‫ב' שבלא שיתן עיניו וליבו על דיבורו ודאי יכשל בזה‪.‬‬ ‫ג' שאינו מאריך ימים וממונו כלה‪.‬‬ ‫ג' שבלא שיתרחק האדם מחברת הבריות א"א שלא יכשל בזה‪.‬‬ ‫המספר לשון הרע על חבירו באופן שהמספר צודק‪ ,‬האם שייך שהוא יענש על כך?‬ ‫מהי מידת הנרגנות?‬ ‫א' לא‪.‬‬ ‫א' אדם שבמקום להכיר טובה יש לו טענות למה לא עשו יותר טוב‪.‬‬ ‫ב' רק אם הוא עצמו עבר עבירה כזו לפני הסיפור ענוש יענש‪.‬‬ ‫ג' גם אם אחרי הסיפור הוא יעבור על אותו דבר ענוש יענש‪.‬‬ ‫ב' אדם שדרכו להתלונן ולחפש בכל דבר את הרע‪.‬‬ ‫ג' אדם שמעורר תמיד בני אדם לעשות מחלוקת‪.‬‬