gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

תמצית העמוד גמרא רש"י · Tamtzis Haamud Gmara Rashi — כי תבוא (2026-08-24)

מוציא לאור: תמצית העמוד גמרא רש"י · Tamtzis Haamud Gmara Rashi

שבוע: כי תבוא (2026-08-24)

תמצית העמוד גמרא רש"י · Tamtzis Haamud Gmara Rashi — כי תבוא (2026-08-24)

פתח את ה-PDF הורדה

‫גליון ‪ | 35‬יומא נ‪ - :‬ס"ה‪ | .‬אלול ה'תשפ"ו‬ ‫יעשה בטומאה‪ .‬ועיין בתוס' (ד"ה דוחה) שביארו בגודל הקודש וקודש הקדשים‪ ,‬מפני שאותם‬ ‫נ‪ :‬תמורה בפר יוה"כ ‪ -‬רבי אלעזר מסתפק אם‬ ‫אמות אינם כוללים את עובי הכתלים‪.‬‬ ‫מחלוקת ת"ק ור"י בדרשות‪.‬‬ ‫פר יוה"כ עושה תמורה או לא‪ ,‬ואף שהמתכפר‬ ‫ולרבי יוסי לא היתה אלא פרוכת אחת‪ ,‬שנא'‬ ‫הוא עושה תמורה‪ ,‬מ"מ יש להסתפק אם‬ ‫"והבדילה הפרוכת לכם וכו' "‪.‬‬ ‫המשך סדר הקטרת הקטורת‬ ‫הכהנים מתכפרים מקופיא ‪-‬כפרתם צפה ע"ג כפרתו‬ ‫לעיל (מ"ז‪ – .‬מ"ט‪ ):‬נתבארו סדר ודיני חפינת‬ ‫של כה"ג‪ ,‬ואין הקרבן נקרא על שמם אלא הוא קרבן יחיד‪,‬‬ ‫כתיב "והבית אשר בנה המלך שלמה לד' שישים‬ ‫הקטורת בחוץ ונתינתה לתוך הכף‪ ,‬ונטילת גחלים‬ ‫או שהם מתכפרים בקביעותא כמו בקרבן שאחרים‬ ‫אמה ארכו‪ ,‬ועשרים רחבו‪ ,‬ושלושים אמה‬ ‫מהמזבח ע"י מחתה‪ ,‬שאח"כ היה הכהן גדול לוקח‬ ‫קומתו"‪ ,‬ואורך ההיכל הוא "וארבעים באמה היה‬ ‫את המחתה בימינו ואת הכף בשמאלו והולך לקודש‬ ‫הפרישו בשבילם‪ .‬ואף שהכה"ג היה מביא את הפר‬ ‫הבית הוא ההיכל"‪ ,‬ועל קודש הקדשים כתיב‬ ‫הקדשים‪ .‬ולהלן יבואר סדר הליכתו לקודש‬ ‫משלו‪ ,‬ולא משל ציבור‪ ,‬ולא משל הכהנים‪ ,‬ואם‬ ‫"ולפני הדביר עשרים אמה אורך ועשרים אמה‬ ‫הקדשים‪ ,‬וסדר הקטרת הקטורת ע"ג הגחלים‪.‬‬ ‫הביא פסול‪ ,‬דכתיב ג' פעמים "אשר לו"‪ ,‬מ"מ‬ ‫רוחב ועשרים אמה קומתו"‪ .‬ומדות המקדש כולו‬ ‫נ"א‪ :‬מקום הליכת הכה"ג בהיכל‪ -‬לרבי יהודה‬ ‫התורה הפקירה לגבי הך כפרה את הפר לגבי אחיו‬ ‫כולל הכתלים הם מאה אמה על מאה אמה‬ ‫הכהנים‪.‬‬ ‫היה מהלך בדרום בין המזבח למנורה‪ ,‬דסבר‬ ‫בגובה מאה אמה‪ ,‬והיינו כותל האולם ה' אמות‪,‬‬ ‫אמר רבי יוחנן המקדיש עבור חבירו המקדיש הוא שפתח הפרוכת החיצונית בדרום היה והפנימית מן‬ ‫ורוחב האולם י"א אמות‪ ,‬וכותל ההיכל ו' אמות‪,‬‬ ‫מוסיף חומש דכתיב "ואם המקדיש"‪ ,‬והמתכפר הוא הצפון‪ .‬ולא היה הולך בין מנורה לכותל כדי שלא‬ ‫ואורך ההיכל מ' אמות‪ ,‬ואמה טרקסין‪ ,‬ועשרים‬ ‫עושה תמורה ואם המיר המקדיש אינה תמורה‪ ,‬דאין יתלכלכו בגדיו מעשן המנורה שהשחיר את הכותל‪.‬‬ ‫אמה אורך קודש הקדשים‪ ,‬וכותלו ו' אמות‪,‬‬ ‫ממירין בשל אחרים‪ ,‬והתורם משלו על של חבירו‬ ‫והתא ( ‪-‬יציע שנמצא אחרי בית הכפורת) ו' אמות‪,‬‬ ‫ולרבי יוסי היה מהלך בצפון בין שלחן לכותל‪,‬‬ ‫טובת הנאה שלו לתתה לכל כהן שירצה‪.‬‬ ‫וכותלו ה' אמות‪.‬‬ ‫דסבר שפתח הפרוכת בצפון היה וס"ל שהיתה רק‬ ‫חילוקי דינים בין הקרבן לבין תמורתו ‪ -‬חומר פרוכת אחת וכדלהלן‪ ,‬והוא מודה שפרפיתה היתה בצפון‬ ‫נ"ב‪ :‬איסי בן יהודה אומר חמש מקראות‬ ‫בזבח מבתמורה שנוהג ביחיד כבציבור‪ ,‬ודוחה ושם הכניסה לקודש הקדשים‪ .‬ולר"מ היה מהלך בין‬ ‫בתורה (אבל בנביאים יש גם הפסוק הנ"ל‬ ‫שבת וטומאה (והיינו בקרבן ציבור)‪ ,‬ועושה שלחן למזבח‪ ,‬דס"ל כר' יוסי שהפתח היה‬ ‫בענין אמה טרקסין) אין להם הכרע‪" :‬אם תיטיב‬ ‫תמורה (והיינו בקרבן יחיד‪ ,‬ואילו של אהרן בצפון‪ ,‬אמנם לא היה יכול ללכת בין שלחן‬ ‫שאת" אם הכונה לסליחה או לנשיאת עוון‪" .‬ארבעה‬ ‫וקרבן פסח דוחים שבת וטומאה ועושים תמורה‪ ,‬לכותל מפני שהיו מונחים שם השולחנות י'‬ ‫גביעים משוקדים כפתוריה ופרחיה" ‪-‬אם הגביעים‬ ‫אך י"א שאין שוחטים את הפסח על היחיד‪ ,‬שולחנות שעשה שלמה‪ ,‬דכתיב בהו "חמש מימין וחמש‬ ‫משוקדים או הכפתורים והפרחים‪" .‬וצא הלחם בעמלק‬ ‫משמאל"‪ ,‬ואין לומר שהכונה מימין ומשמאל לפתח‪,‬‬ ‫ובפר יוה"כ הגמרא הסתפקה לעיל אם עושה‬ ‫מחר אנוכי ניצב " אם הכונה להלחם מחר‪ ,‬או‬ ‫דהתורה אמרה שהשלחן יהיה בצלע צפון‪ ,‬אלא שלחן של‬ ‫להלחם מיד‪" .‬וברצונם עקרו שור ארור אפם כי עז"‪,‬‬ ‫תמורה)‪ ,‬משא"כ בתמורה‪ .‬וחומר בתמורה משה באמצע וחמש מימינו וחמש משמאלו‪ ,‬וס"ל שהיו‬ ‫אם אפם ארור או שהשור של שכם הוא‬ ‫מבזבח שחלה קדושת הגוף על בעל מום קבוע מונחים מצפון לדרום‪ ,‬וכיון שכל שלחן היה אורכו ב'‬ ‫מארור כנען‪ " .‬הנך שוכב עם אבותיך וקם העם הזה‬ ‫בשעת התמורה‪ ,‬ואם בא לחללה אינה יוצאה לחולין אמות‪ ,‬היו מוכרחים להצמיד את השלחן הפנימי לכותל‬ ‫אלא לענין זביחה ואכילה בלבד אבל לא ליגזז וליעבד‪ ,‬כדי שהשלחן האחרון ג"כ יהיה כולו בצפון‪ ,‬שהרי ההיכל‬ ‫וזנה" אם הכונה שיקום לתחית המתים‪ ,‬או שהעם יקום‬ ‫דאין חילוק לענין תמורה בין תם לבעל מום‪ ,‬משא"כ רחבו כ' אמה‪ ,‬וללישנא בתרא היו מונחים ממזרח‬ ‫ויזנה‪ .‬והא דכתיב "וישלח את נערי בני ישראל‬ ‫בזבח שאם הקדישו לפני שהומם אינו יוצא ע"י פדיון למערב‪ ,‬ומ"מ סבר ר"מ דכיון שהפתח היה שם‬ ‫ויעלו עולות ויזבחו זבחים שלמים לה' פרים"‪,‬‬ ‫ליגזז וליעבד‪ ,‬אבל אם קדם מומו להקדשו לא חלה עליו אינו דרך ארץ למיעל להדיא אצל הכותל הצפוני‬ ‫רב חסדא מסתפק אם עולות היינו כבשים‬ ‫אלא קדושת דמים ויוצא בפדיונו להיות חולין גמורין‪.‬‬ ‫כשכל הדרך עיניו ניזונות מבית קדשי הקדשים דרך‬ ‫וזבחים היינו פרים‪ ,‬או ששניהם פרים‪ ,‬ואיסי‬ ‫הפריפה שכנגדו‪( .‬ורבי יוסי סובר שישראל חביבים‬ ‫ובכור ומעשר חלים על בעל מום קבוע‪ ,‬דבכור‬ ‫בן יהודה לא מסתפק בזה‪.‬‬ ‫לפני ד' שאינם זקוקים לשליח אלא כל אחד‬ ‫קדושתו מרחם בין תם בין בעל מום‪ ,‬וכן במעשר כתיב‬ ‫כניסת הכה"ג לקודש הקודשים ‪ -‬הפרוכת‬ ‫מתפלל על עצמו‪ ,‬הלכך חביב שלוחן להכנס ישר)‪.‬‬ ‫"לא יבקר בן טוב לרע"‪ ,‬ואינם יוצאים לחולין ליגזז‬ ‫החיצונה היתה פרופה מן הדרום ( ‪-‬כפולה לכיון‬ ‫וליעבד‪ ,‬בכור אין לו שום פדיון דכתיב בבכור ‪,‬לא‬ ‫החיצוני ותפוסה בקרס של זהב כדי שתהיה פתוחה)‪,‬‬ ‫נ"ב‪ .‬מקום הכניסה לקודש הקדשים ‪-‬‬ ‫תפדה"‪ ,‬וכן במעשר כתיב "לא יגאל"‪.‬‬ ‫והפנימית מן הצפון‪ ,‬לרבנן דס"ל שהיו ב' פרוכות‪.‬‬‫נ"א‪ .‬חגיגה נחשבת קרבן ציבור משום שהיא לרבנן היה מהלך עד שמגיע לבין ב' הפרוכות‬ ‫באה בכנופיא ‪-‬כשעולים לרגל‪ ,‬משא"כ פסח שאף המבדילות בין הקודש ובין קדשי הקדשים והכה"ג היה מהלך בין הפרוכות עד שמגיע‬ ‫שפסח ראשון בא בנופיא‪ ,‬פסח שני לא בא וביניהם אמה‪ .‬והטעם שעשו ב' פרוכות‪ ,‬מפני לצפון‪ ,‬ושם כשנכנס לחלל קודש הקדשים היה הופך‬ ‫שנסתפקו אם קדושת "אמה טרקסין" ‪-‬לשון פנים את פניו לדרום‪ ,‬ומהלך י' אמות (שהרי היו בקודש‬ ‫בכנופיא‪.‬‬ ‫הקדשים י' אמות מכל צד של הארון‪ ,‬והבדים היו מגיעים‬ ‫וחוץ‪ ,‬והיינו כותל מחיצה שהפסיקה במקדש ראשון בין‬ ‫עד הפרוכת‪ ,‬וביניהם ב' אמות וחצי של הארון)‬ ‫הקודש לקודש הקדשים‪ ,‬האם דינה כלחוץ או‬ ‫פסח ראשון דוחה שבת וטומאה‪ ,‬ופסח שני‬ ‫כשהפרוכת משמאלו עד שהגיע למקום הארון‬ ‫כלפנים‪ ,‬דכתיב "ודביר היא המחיצה בתוך הבית‬ ‫לת"ק דוחה את השבת ואינו דוחה את הטומאה‪,‬‬ ‫(דאיירי בבית שני שלא היה הארון‪ ,‬שהרי גנזו‬ ‫מפנימה הכין ליתן שם את ארון ברית ד' "‪,‬‬ ‫שהרי כל מה שנדחה לפסח שני זה בגלל‬ ‫יאשיהו יחד עם צנצנת המן וצלוחית שמן‬ ‫והספק הוא אם המילה מפנימה היא סוף‬ ‫הטומאה‪ .‬ולרבי יהודה דוחה אף את הטומאה‪,‬‬ ‫המשחה ומקלו של אהרן ושקדיה ופרחיה וארגז‬ ‫המשפט שלפניו‪ ,‬או תחילת המשפט שאחריו‪,‬‬ ‫דכתיב "ככל חוקת הפסח יעשו אותו"‪ ,‬והתורה‬ ‫ששיגרו פלישתים דורון לאלוקי ישראל)‪ ,‬ונתן‬ ‫ואמנם אמה זו לא היתה מכלל האמות שמנו‬ ‫החזירה עליו לעשותו בטהרה‪ ,‬אבל אם לא זכה‬ ‫יוסף שהיו סגי נהור אמר יה"ר שירום ראשך ראש ואיירי במקדש ראשון ולא היתה שם פרוכת‬ ‫את המחתה במקום שהיה אמור להיות בין שני‬ ‫אלא איירי בפרוכת שכנגד הפתחים (שהיו‬ ‫הישיבה על כל כרך זה‪.‬‬ ‫הבדים‪.‬‬ ‫בביהמ"ק השני י"ג פרוכות‪ ,‬ז' לז' שערים‪ ,‬אחת‬ ‫לפתחו של היכל‪ ,‬אחת לפתחו של אולם‪ ,‬שתים‬ ‫נ"ג‪ :‬המתפלל צריך שיפסיע ג' פסיעות‬ ‫צבר את הקטורת על גבי גחלים כדי שהעשן לא‬ ‫יעלה מיד‪( ,‬וי"א שמפזרה)‪ ,‬ונתמלא כל הבית כולו‬ ‫לאחוריו ואח"כ יתן שלום‪ ,‬ואם לא עשה כך בדביר במקום אמה טרקסין ושתים כנגדם בעליה‬ ‫עשן‪ ,‬י"א שצוברה מכיוון פנים קודש הקדשים‬ ‫עדיף שלא היה מתפלל מפני שנראה כמי שלא לחצוץ בין עלית ההיכל לעלית בין קדשי הקדשים‪ ,‬וכמו‬ ‫נטל רשות ללכת‪ .‬וימתין שם לפני שיחזור‪ ,‬דאם שבמקדש שני היו פרוכות כנגד הפתחים‪ ,‬ה"ה במקדש‬ ‫לכיוון גופו‪ ,‬וי"א איפכא‪ ,‬ומסתברא כדעה‬ ‫חוזר לאלתר דומה לכלב ששב אל קיאו‪ ,‬ונותן ראשון )‪ .‬וי"א דאיירי במקדש שני ואף שלא היו‬ ‫ראשונה מהמשנה בתמיד שמלמדין אותו להזהר‬ ‫שלום לימין ואח"כ לשמאל‪ ,‬וימין היינו של כרובים היה שם צורת כרובים מצויירים בכותל‬ ‫שלא יכווה‪.‬‬ ‫הקב"ה שהיא שמאל שלו‪ ,‬ואביי ורבא פסעו במיני סממנים ‪ ,‬ובשעה שנכנסו נכרים להיכל ראו‬ ‫נ"ג‪ .‬לא היה מתקן מבחוץ ומכניס לבפנים‬ ‫כרובים מעורים זה בזה והוציאום לשוק ע"י‬ ‫את ג' הפסיעות בכריעה אחת‪.‬‬ ‫דכתיב "ונתן את הקטורת על האש לפני ד' "‪,‬‬ ‫שקילפום מן הכותל וזלזלו בכלל ישראל‪ ,‬ועל זה‬ ‫ומתפלל תפילה קצרה בבית החיצון ‪-‬בהיכל‪,‬‬ ‫והא דכתיב "כי בענן אראה על הכפורת" לומדים‬ ‫נאמר "כל מכבדיה הזילוה כי ראו ערותה"‪.‬‬ ‫יהי רצון מלפניך ד' אלוקינו שתהא שנה זו אם‬ ‫מזה שצריך לתת בקטורת מעלה עשן‪ ,‬וכן‬ ‫שחונה תהא גשומה‪ ,‬ולא תפסק המלכות נ"ד‪ :‬אבן השתיה ‪ -‬שממנה הושתת העולם‪,‬‬ ‫לומדים מדכתיב "וכסה ענן הקטורת את‬ ‫מיהודה‪ ,‬ולא יהיו עמך ישראל צריכים להתפרנס כחכמים דס"ל שמציון נברא העולם ‪-‬שציון נבראת‬ ‫הכפורת" שנותן בה מעלה עשן ( ‪-‬עשב שגורם‬ ‫תחילה וסביבה נדבקו רגבים עד סוף העולם מכל צד‪.‬‬ ‫זה מזה‪ ,‬ולא תכנס לפניך תפילת עוברי דרכים‪.‬‬ ‫לעשן לעלות זקוף כמקל)‪ .‬לרב יוסף הפסוק הראשון‬ ‫ולר"א העולם נברא מאמצעיתו‪ .‬ולרבי יהושע‬ ‫מלמד שיתן עלה של מעלה עשן‪ ,‬והשני מלמד‬ ‫ולא היה הכה"ג מאריך בתפילתו‪ ,‬שלא‬ ‫נברא מן הצדדים שבתחילה נבראו ד' הצדדים ונמתח‬ ‫שיתן עיקר ( ‪-‬שורש) של מעלה עשן‪ .‬ולאביי‬ ‫להבעית את ישראל‪ ,‬ומעשה בכה"ג שהאריך מכל צד עד שנדבק באמצע‪ .‬ולרבי יצחק אבן ירה‬ ‫הפסוק הראשון מלמד שיתן את העיקר‪ ,‬שהוא‬ ‫בתפילתו שהתפלל על ישראל ועל ביהמ"ק הקב"ה בים וממנו נשתת העולם‪ .‬לחכמים אף‬ ‫היה גורם שהעשן מיתמר ועולה כמקל עד‬ ‫שלא יחרב‪ ,‬והבעית את אחיו הכהנים שחשבו תולדות השמים מציון נבראו‪ ,‬ולר"א הגדול‬ ‫התקרה ואז הוא יורד בצד הכתלים עד שנתמלא‬ ‫משמים נבראו תולדות השמים‪ ,‬ומהארץ נבראו‬ ‫שמת‪.‬‬ ‫הבית עשן‪ ,‬והפסוק השני מלמד שיתן עלה של‬ ‫משניטל הארון אבן היתה שם מימות נביאים תולדות הארץ‪.‬‬ ‫מעלה עשן‪ .‬ולרב ששת פסוק אחד מדבר על‬ ‫ראשונים ( ‪-‬דוד ושמואל)‪ ,‬גבוהה מן הארץ ג'‬ ‫יוה"כ והשני על שאר ימות השנה‪( ,‬וא"צ פסוק‬ ‫סדר ההזאות מדם הפר והשעיר‬ ‫אצבעות‪ ,‬ועליה היה נותן את הקטורת‪ .‬והא‬ ‫אחד לאהל מועד שבמדבר‪ ,‬ועוד פסוק לשילה‬ ‫אחרי שהכה"ג היה מתודה על הפר‪ ,‬היה עושה את‬ ‫דתניא שהארון ניטל‪ ,‬היינו כמ"ד שהארון נלקח‬ ‫וביהמ"ק‪ ,‬דהא כתיב "וכן יעשה לאהל מועד‬ ‫הגורל על שני השעירים‪ ,‬ואח"כ היה מתודה וידוי שני‬ ‫לבבל ע"י נבוכדנצאר‪ ,‬דכתיב "ולתשובת השנה‬ ‫השוכן איתם" למקום שיהא שכני אתם יעשו כן")‪.‬‬ ‫על הפר ושוחטו‪ ,‬ואח"כ היה מכניס את כף והמחתה‪,‬‬ ‫ולרב אשי פסוק אחד למצוה והשני מלמד שזה‬ ‫שלח המלך נבוכדנצאר ויביאהו בבלה עם כלי‬ ‫ונותן את הקטורת על האש‪ ,‬וכפי שנתבאר לעיל (ל"ו‬ ‫חמדת בית ד' "‪ ,‬וי"א שהארון נגנז במקומו‬ ‫לעיכובא‪ .‬ולרבא פסוק אחד לעונש ואחד‬ ‫‪ -‬נ"ד)‪ .‬ולהלן (נ"ד – נ"ט) יבואר סדר המשך‬ ‫העבודות‪ ,‬שהם הזיה מדם הפר על הכפורת‪ ,‬ואח"כ‬ ‫דכתיב "ויראו ראשי הבדים מן הקודש על פני‬ ‫לאזהרה‪ ,‬וכן מבואר בברייתא‪ ,‬עוד מבואר‬ ‫שחיטת השעיר ונתינה מדמו על הכפורת‪ ,‬ואח"כ‬ ‫הדביר ולא יראו החוצה ויהיו שם עד היום הזה"‬ ‫בברייתא שהאזהרה נאמרה לפני מיתת בני‬ ‫נתינה מדם הפר על הפרוכת‪ ,‬ואח"כ נתינה מדם‬ ‫(ורבה מוכיח ש"עד היום הזה" אין הכונה לעולם‪,‬‬ ‫אהרן‪ ,‬והעונש נאמר אחרי מיתתם‪( ,‬והם נענשו‬ ‫השעיר על הפרוכת‪ ,‬ואח"כ היה מערב את דם הפר‬ ‫דהא כתיב "וישב היבוסי את בני בנימין עד היום‬ ‫מפני שהורו הלכה בפני משה רבם‪ ,‬שדרשו‬ ‫והשעיר ונותן מהם על קרנות המזבח הפנימי‪ ,‬ואח"כ‬ ‫שאע"פ שיורדת אש מן השמים מצוה להביא מן‬ ‫הזה"‪ ,‬וכתיב "על ההרים אשא בכי ונהי וכו' כי‬ ‫היה נותן מהם על ראש המזבח הפנימי‪ ,‬ואח"כ היה‬ ‫נצתו מבלי איש עובר וכו' מעוף השמים ועד‬ ‫ההדיוט‪ ,‬דכתיב "ונתנו בני אהרן הכהן אש על‬ ‫שופך את השיריים על יסוד מערבי של המזבח‬ ‫החיצון‪ ,‬וכדלהלן‪.‬‬ ‫מגלות‬ ‫בהמ"ה בהמה בגימטריא נ"ב" והיינו נ"ב שנים‬ ‫המזבח"‪ ,‬ואע"פ שהורו כראוי נענשו על שלא נטלו‬ ‫צדקיהו עד שעלו לבנות הבית בזמן כורש‪ ,‬ורבי יוסי‬ ‫רשות )‪ .‬והצדוקים דרשו מדכתיב "כי בענן אראה‬ ‫נטל את דם הפר ממי שהיה ממרס בו‪.‬‬ ‫אומר ששבע שנים נתקיימה הקללה "גפרית‬ ‫על הכפורת" שישים את הקטורת על הגחלים‬ ‫ומלח" בארץ ישראל‪ ,‬וגם היכא דכתיב "שם עד נכנס למקום שנכנס קודש הקדשים‪ ,‬ועמד‬ ‫בחוץ ורק אח"כ יכניס‪.‬‬ ‫היום הזה" אין הכונה לעולם)‪ .‬וי"א שהארון היה במקום שעמד בין הבדים‪.‬‬ ‫אם לא נתן בה מעלה עשן או שחיסר אחת מכל‬ ‫נ"ה‪ .‬והזה ממנו אחת למעלה ושבע למטה‪ ,‬ולא‬ ‫גנוז בלשכת דיר העצים‪.‬‬ ‫סמניה חייב מיתה‪ ,‬ודין זה הוא גם היכא שאינו‬ ‫נ"ד‪ .‬בדי הארון היו בולטים בפרוכת כלפי חוץ היה מתכוון להזות לא למעלה לחודה העליון של‬ ‫מתחייב על ביאה ריקנית וכתיב ואל יבוא ולא ימות‪,‬‬ ‫הכפורת ולא למטה מאמצע עובי הכפורת‪ ,‬אלא‬ ‫ונראים כשני דדי אשה‪.‬‬ ‫כגון ששגג בביאה ריקנית והזיד בהקטרה חסירה‪,‬‬ ‫כמצליף כל ח' ההזאות זו תחת זו‪ ,‬והיינו כמנגדנא‬ ‫ואין עונש מיתה על השוגג‪ ,‬או שהכניס ב' הקטרות‬ ‫ראית הכרובים בבית המקדש ‪ -‬בשעה שהיו כמכה ברצועה שמתחיל בכתפים ויורד למטה‪ ,‬והיה מזה‬ ‫בביאה אחת וחיסר באחת מהם‪.‬‬ ‫ישראל עולים לרגל מגלים להם את הפרוכת כנגד עוביה של הכפורת‪ .‬כשהיה מזה למעלה‬ ‫יצא ובא לו דרך בית כניסתו לאחוריו‪ ,‬כפי‬ ‫ומראים להם את הכרובים שהיו מעורים זה בזה מצדד גב ידו למטה וכשהוא מזה למטה מצדד‬ ‫שעשה שלמה כשחזר מהבמה בגבעון‬ ‫ואומרים להם ראו חיבתכם לפני המקום כחיבת ידו למעלה וכולם נופלות לארץ‪ ,‬דכתיב "והזה אותו‬ ‫לירושלים‪ ,‬וכן כהנים בעבודתם ולויים בדוכנם‬ ‫זכר ונקיבה‪ ,‬והא דכתיב "ולא יבואו לראות כבלע על הכפורת ולפני הכפורת" וזה מיותר שהרי‬ ‫וישראל במעמדם כשהם יוצאים מצדדים פניהם‬ ‫את הקודש" והיינו בשעת הכנסת הכלים לכסוי אפשר ללמוד הזאות שעיר מהזאות פר כפי‬ ‫והולכים‪ ,‬וכן תלמיד הנפטר מרבו יצדד פניו וילך‪,‬‬ ‫שלהם שאע"פ שהלוים היו נושאים את כלי הקודש שלומדים משם את מספר ההזאות (וכדלהלן)‪ ,‬בשלמא‬ ‫למעלה דשעיר איצטריך לומר שמזים למעלה הזאה אחת‬ ‫בכתף לא היו רשאים להכנס כשהיו מפרקים את הארון‬ ‫וכשרבי אלעזר היה נפרד מרבי יוחנן‪ ,‬אם ריו"ח‬ ‫דכתיב "והזה אותו" ובפר לא פירש שזה הזאה אחת‪ ,‬אלא‬ ‫והמזבח כדי להסיעו ממקומו עד שהיו אהרן ובניו מכסים‬ ‫היה הולך היה רבי אלעזר מתכופף במקומו עד‬ ‫למטה דשעיר למאי איצטריך‪ ,‬אלא לומדים שכמו‬ ‫אותו‪ ,‬זה היה במשכן שהיו שם ככלה בבית אביה‬ ‫שלא היה רואה את ריו"ח‪ ,‬ואם רבי אלעזר היה‬ ‫שלפני הכפורת אין הכונה על ד"לפני" על הארץ‬ ‫שאין גסים זה בזה‪ ,‬אבל במקדש ראשון היו ככלה‬ ‫הולך‪ ,‬היה הולך לאחוריו עד שלא היה רואה‬ ‫משמע‪ ,‬גם על הכפורת אין הכונה על‪ .‬ומ"על פני‬ ‫בבית חמיה שאינה צנועה מבעלה‪ ,‬ובבית‬ ‫אותו ריו"ח‪ ,‬ורבא כשהיה נפרד מרב יוסף היה‬ ‫הכפורת קדמה" דכתיב בפר לומדים שכל מקום‬ ‫המקדש השני היו כאשה שנתגרשה וחזרה‬ ‫הולך לאחוריו עד שרגליו היו נפצעות‬ ‫שחזרה לחיבתה הראשונה ככלה בבית אביה‪ ,‬שנאמר "פני" הכונה לצד מזרח‪.‬‬ ‫ומתלכלכות בדם הפצעים‪ ,‬וכשאמרו זאת לרב‬ ‫ושותה מיד ( ‪-‬מחלל את המעשר שני על המעות כדי‬ ‫והגמרא דוחה שהרי על שאר השופרות כן היו‬ ‫מנין ההזאות ‪ -‬בין בפר בין בשעיר מזים אחת‬ ‫לתקן מה שבידו)‪ ,‬וכשיהיו לו כלים יפריש את התרומה‬ ‫כותבים‪ ,‬ובהכרח שגם לר"י אין חוששים‬ ‫למעלה ושבע למטה‪ ,‬דכתיב בפר "ולפני הכפורת‬ ‫והמעשר‪ ,‬דיש ברירה‪ .‬ולרבי יהודה ורבי יוסי ור"ש‬ ‫לאיחלופי כשכותבים‪.‬‬ ‫יזה שבע פעמים" והיינו שבע למטה‪ ,‬ונאמר‬ ‫אין לעשות כנ"ל‪ ,‬והגמ' אומרת שמזה אין ראיה‬ ‫ולכן הגמרא מבארת שגם לר"י סומכים על‬ ‫בשעיר "והזה אותו על הכפורת" והיינו אחת‬ ‫שרבי יהודה סובר שאין ברירה‪ ,‬די"ל שטעמו‬ ‫הכתיבה‪ ,‬אמנם ביום הכיפורים משום חולשא‬ ‫למעלה‪ ,‬ולומדים למטה דשעיר מלמטה דפר‪,‬‬ ‫משום שמא יבקע הנוד ונמצא שזה טבלים‬ ‫דכה"ג לא סמכינן אכתיבה וממילא חיישינן‬ ‫ולמעלה דפר מלמעלה דשעיר‪ ,‬ואין לומדים‬ ‫למפרע‪( ,‬ור"מ לא חושש לזה דאפשר למסר לי'‬ ‫למטה דשעיר מלמעלה דשעיר‪ ,‬ולמעלה דפר‬ ‫שמא יתחלף דם הפר בדם השעיר‪ ,‬ומהאי‬ ‫לשומר)‪.‬‬ ‫מלמטה דפר‪( ,‬דעדיף ללמוד פר מפר ושעיר‬ ‫טעמא לא סמכינן גם על הסימן שדם השעיר‬ ‫חיור ושל פר סומק‪ ,‬אבל אין סומכים על הסימן‬ ‫משעיר)‪ ,‬דהזאותיהם הוקשו זה לזה דכתיב‬ ‫ההזאות מדם הפר והשעיר על הפרוכת‬ ‫שכמות הדם של פר מרובה משל שעיר‪ ,‬וצריך‬ ‫"ועשה אותו כאשר עשה לדם הפר"‪.‬‬ ‫מבחוץ‬ ‫לקבלו כולו דכתיב "ואת כל הדם ישפוך אל יסוד‬ ‫וכך היה מונה ‪ -‬אחת‪ ,‬אחת ואחת‪ ,‬אחת ושתים‬ ‫לאחר ההזאות מדם הפר והשעיר לפני ולפנים היה‬ ‫מזבח העולה"‪ ,‬דשמא ישפך ממנו ויהיו שווים‬ ‫מזה מהדם גם כנגד הפרוכת מבחוץ‪ ,‬וכדלהלן‪.‬‬ ‫וכו' דברי ר"מ‪ ,‬ר"י אומר אחת‪ ,‬אחת ואחת‪,‬‬ ‫בכמות‪.‬‬ ‫שתים ואחת וכו'‪ ,‬ולא פליגי מר כי אתריה ומר כי‬ ‫היה מזה מדם הפר על הפרוכת כנגד הארון‬ ‫נ"ה‪ :‬י"ג שופרות היו במקדש והיה כתוב‬ ‫אתריה כפי שרגילים באותו מקום למנות את הכלל‬ ‫מבחוץ‪ ,‬אחת למעלה ושבע למטה‪ ,‬והיינו‬ ‫תחילה או את הפרט תחילה‪ ,‬כגון עשרים ושתים או‬ ‫כמצליף וכנ"ל‪ ,‬והיה מונה אחת ואחת וכו' כנ"ל‪.‬‬ ‫עליהם תקלין חדתין (של אותה שנה‪ ,‬שמי שלא‬ ‫שתים ועשרים‪ .‬והטעם שמונה הזאה ראשונה עם‬ ‫ואח"כ היה נוטל את דם השעיר ומניח את דם‬ ‫הביא שקלו באדר ומביאו אח"כ מניחים אותו בשופר זה‬ ‫הפר ומזה כמו מדם הפר‪ .‬ואח"כ היה מערה את‬ ‫כל הזאה‪ ,‬ר"א אמר כדי שלא יטעה בהזאות‪ ,‬והגזברים היו נותנים אותם בלשכה ותורמים מהם בפרוס‬ ‫דם הפר לתוך דם השעיר‪ ,‬ושופך את הדם‬ ‫ולריו"ח לומדים זאת מדכתיב "ולפני הכפורת הפסח בפרוס עצרת ובפרוס החג)‪ ,‬תקלין עתיקין (של‬ ‫מי ששוקל במקום השנה שעברה‪ ,‬והגזברים נותנים‬ ‫יזה " לימד על הזאה ראשונה שצריכה מנין עם‬ ‫מהכלי המלא לכלי הריקן‪ .‬ומקור הזאות אלו‬ ‫כל אחת ואחת‪ ,‬ונ"מ כשלא מנה ולא טעה אותם לשיירי הלשכה של אשתקד‪ ,‬ומהם בונים חומת‬ ‫הוא מדכתיב "וכן יעשה לאוהל מועד" שיזה על‬ ‫דלריו"ח זה מעכב דהא כתיב חוקה‪.‬‬ ‫העיר ומגדלותיה)‪ ,‬קינין ( ‪-‬תורים)‪ ,‬גוזלי עולה (בני‬ ‫הפרוכת כמו שהזה בפנים‪ ,‬והא דכתיב "השוכן‬ ‫יצא והניח את הדם שנשאר על כן הזהב יונה‪ ,‬והם עולות‪ ,‬וכן הקינין‪ ,‬והיינו לרבי יהודה שלא‬ ‫אתם בתוך טומאתם" היינו שאפי' בשעה שהם‬ ‫היו שופרות לקיני חובה)‪ ,‬עצים ‪-‬המתנדב עצים נותן‬ ‫שבהיכל‪.‬‬ ‫טמאים (כמו השתא בזמן הגלות) שכינה עמהם‪.‬‬ ‫שחיטת השעיר והזאת דמו ‪ -‬הביאו לו את מעות לאותו שופר ולא יפחות משני גזירין‪ ,‬לבונה ‪-‬‬ ‫השעיר שחטו וקיבל במזרק את דמו‪ ,‬נכנס המתנדב לבונה נותן מעות לאותו שופר ולוקחים מהם נ"ז‪ .‬אף שדבר הנלמד מהקש אינו חוזר‬ ‫למקום שנכנס ועמד במקום שעמד‪ ,‬והזה ממנו לבונה ומקטירים אותה נדבה על מזבח החיצון‪ ,‬זהב ומלמד בהקש לענין קדשים‪ ,‬מ"מ הכא שלומדים‬ ‫אחת למעלה של פר ושבע למטה של שעיר בהזאות‬ ‫לכפורת –לכלי שרת והן המזרקות הקרויין כפורי זהב‪,‬‬ ‫ומנה כמו שעשה בדם הפר‪ ,‬יצא והניחו על כן‬ ‫שבפנים ע"י הקש ילפינן הזאות שבחוץ בהקש‬ ‫שהמתנדב זהב נותן מעות לאותו שופר‪ ,‬וששה‬ ‫הזהב השני שבהיכל‪ ,‬ואח"כ היה נוטל את דם‬ ‫מהזאות שבפנים‪ ,‬י"א שדבר שמקצתו אינו‬ ‫שופרות של נדבה לקיץ המזבח‪ ,‬מכל החטאות‬ ‫הפר כדי להזות ממנו על הפרוכת מבחוץ‬ ‫נלמד בהקש כגון הכא שרק מנין ההזאות נלמד בהקש‬ ‫והאשמות שדינם שירעו וימכרו ויפלו דמיהם לנדבה‪ ,‬והיה‬ ‫וכדלהלן‪ .‬ולרבי יהודה לא היה שם אלא כן אחד‬ ‫ולא עצם ההזאות‪ ,‬חוזר ומלמד בהקש‪ ,‬ולחולקים‬ ‫שופר מיוחד לכל בית אב‪ ,‬וכל אחד מכיר את יומו ולוקח‬ ‫ממנו אם המזבח בטל‪ .‬וסובר רבי יהודה שלקיני‬ ‫בלבד‪ ,‬ולכן היה נוטל תחילה את דם הפר ואח"כ‬ ‫צ"ל שלומדים את המקומות זה מזה ואילו בהקש‬ ‫מניח את דם השעיר‪.‬‬ ‫הראשון למדו את הבהמות זה מזה‪ ,‬או שלומדים חוץ‬ ‫חובה של זב וזבה ויולדת או מטמא מקדש לא היה‬ ‫מפנים יחד והיינו שלומדים אחת למעלה של פר ושבע‬ ‫שופר כפי שהיה לקיני נדבה‪ ,‬שהכהנים לוקחים במעות‬ ‫קינים ומקריבים אותם‪ ,‬אלא היו נותנים המעות ליד‬ ‫טעמא דרבי יהודה שלא היה אלא כן‬ ‫למטה של שעיר בפנים ובחוץ יחד‪ ,‬כיון שגם את שבע‬ ‫למטה של פר ואחת למעלה של שעיר שנכתבו מפורש‬ ‫כהן‪ ,‬גזירה משום חטאת שנדע שמתו בעליה‬ ‫אחד‬ ‫לומדים‪ ,‬ורק היכא שמריך ללמוד רק את הדבר שנלמד‬ ‫שדינה ללכת לים המלח וזה יפסול את כל התערובת‪,‬‬ ‫כפי שנתבאר לעיל לאחר ההזאה מדם הפר היה‬ ‫בהקש אומרים שדבר הלמד בהקש אינו חוזר ומלמד‬ ‫אבל בלא שנדע שמת לא חיישינן לומר כן‪ ,‬שהרי‬ ‫הכה"ג מניחו על כן מיוחד שהיה בהיכל לצורך כך‪,‬‬ ‫בהקש‪.‬‬ ‫הפר‪,‬‬ ‫והיה שוחט את השעיר ומזה גם ממנו כמו מדם‬ ‫השולח חטאתו ממדינת הים מקריבים אותה‬ ‫ונחלקו רבנן ור"י אם היה כן נוסף לדם השעיר‪ ,‬או‬ ‫הזאה על הפרוכת ביוה"כ ובפר העלם דבר של‬ ‫בחזקת שהוא קיים‪.‬‬ ‫שהיה רק כן אחד והיה צריך ליטול תחילה את דם‬ ‫נ"ו ואין לומר שאם בעל החטאת מת נברור ד' ציבור ושעירי ע"ז‪ ,‬אינה על הפרוכת ממש אלא‬ ‫הפר ואח"כ להניח את דם השעיר‪ .‬ולהלן יבואר האם‬ ‫זוזי מדינה (שיש ח' מהן בזוזי צורי‪ ,‬והם דמי בהמה אחת) כנגד הפרוכת‪ ,‬ואם נגעו נגעו‪ .‬ור"א ברבי יוסי‬ ‫טעמו של רבי יהודה הוא מחשש שיתחלפו‬ ‫אומר אני ראיתיה ברומי והיו עליה כמה טיפי‬ ‫המזרקות של הפר והשעיר בטעות‪ ,‬וכדי לבאר דבר‬ ‫ונזרוק למים‪ ,‬דר"י לית ליה ברירה ‪-‬שאין סומכים‬ ‫זה הגמרא דנה מדוע לפי רבי יהודה לא היו במקדש‬ ‫דמים‪ ,‬ומפרש בגמ' שראה כמה טיפי דמים‬ ‫על ברירה להתיר איסורים‪ ,‬דמהאי טעמא אמר ר"י‬ ‫שופרות מיוחדים לקיני חובה‪ ,‬האם הטעם הוא‬ ‫כסדרם מלמעלה למטה שהם של יוה"כ‪ ,‬וכמה‬ ‫(כדתני איו) שאם כבר בא חכם יכול אדם‬ ‫מחשש איחלופי‪ ,‬או מחשש שימות אחד מהבעלים‬ ‫שלא כסדרם שהם של פר העלם דבר של ציבור‬ ‫של החטאות‪ ,‬ואם הטעם הוא מחשש שימות אחד‬ ‫להתנות על העירוב ולומר שאם הוא בא למזרח‬ ‫ושעירי ע"ז‪.‬‬ ‫מהם צריך לבאר למה לא יוציא מעות כשיעור שנתן‬ ‫עירובו למזרח‪ ,‬ואם בא למערב עירובי למערב‪,‬‬ ‫מי שמת ומדין ברירה נאמר שהוברר שמה שהוא נתן‬ ‫אבל לפני שבא החכם אינו יכול להתנות‪ ,‬וכן אינו‬ ‫נתערבו הדמים של פר ושעיר‬ ‫יצא‪.‬‬ ‫יכול להתנות שילך למקום שירצה כשבאו ב'‬ ‫סדר המתנות הוא להזות מדם הפר בפנים ואח"כ‬ ‫יתחלפו‬ ‫שמא‬ ‫הוא‬ ‫שטעמו‬ ‫לבאר‬ ‫רצתה‬ ‫הגמרא‬ ‫חכמים א' למזרח וא' למערב‪ ,‬דר"י לית ליה ברירה‪,‬‬ ‫מדם השעיר‪ ,‬ואח"כ מזה מדם הפר בחוץ ואח"כ‬ ‫המזרקות בטעות‪ ,‬וס"ל שאף אם יכתבו איזה‬ ‫מדם השעיר‪ ,‬ואח"כ נותן מן הדם על המזבח הפנימי‪.‬‬ ‫והעירוב צריך לחול כבר בבין השמשות‪.‬‬ ‫מזרק של הפר ואיזה של השעיר חוששים‬ ‫הגמרא מבארת מה יעשה היכא שנתערבו הדמים‬ ‫לאיחלופי‪ ,‬כדמצינו שבשופרות שהיו במקדש הפרשת תרומות ומעשרות בלוקח יין מבין‬ ‫יחד‪ ,‬כיצד יעשה כדי שיהיה ודאי שעשה את כל‬ ‫(כדלהלן) לא היה שופר לקיני חובה‪ ,‬והגמרא הכותים ‪ -‬הלוקח יין מבין הכותים לפני שגזרו‬ ‫ההזאות הנצרכות לפי הסדר‪.‬‬ ‫הבינה שזה מחשש שמא יתחלפו קיני חובה עליהם‪ ,‬ואין לו כלים להפריש לתוכם תרומות ומעשרות‬ ‫בנדבה‪ ,‬ואם יתחלפו השופרות יפסלו הקינים‪ ,‬מפני בערב שבת עם חשיכה‪ ,‬לר"מ הוא יכול לומר אם נתערב לפני ההזאות אינו יכול להזות פעם‬ ‫שקיני חובה אחת לעולה ואחת לחטאת‪ ,‬ובנדבה כולם שני לוגין שאני עתיד להפריש הרי הם תרומה‪ ,‬אחת שיעלה לשתיהם‪ ,‬דבעינן שיכלה דם הפר‬ ‫עשרה מעשר ראשון‪ ,‬תשעה מעשר שני‪ ,‬ומיחל ואח"כ יזה דם השעיר‪ ,‬דכתיב "וכלה מכפר את‬ ‫עולות‪ ,‬ואין מעשה עולה ומעשה חטאת שוים‪.‬‬ ‫שבימות השנה‪ ,‬אי מין במינו חוצץ ונמצא שהקבלה צפונית מזרחית‪ .‬ולכו"ע אע"פ שאין מעבירין על‬ ‫הקודש"‪ ,‬ועל כן יזה פעמיים אחת למעלה ושבע‬ ‫לא היתה ע"י כהן כיון שהוא מחזיק במזרק החיצוני‪ ,‬או המצוות לא היה מתחיל בקרן שהיה מגיע לשם‬ ‫למטה‪ ,‬א' לשם פר ואח"כ א' לשם שעיר‪.‬‬ ‫בתחילה‪ ,‬דכתיב "ויצא אל המזבח" ‪-‬שיצא‬ ‫שאינו חוצץ‪.‬‬ ‫אם נתערב אחר הזאת דם הפר למעלה ‪ -‬אינו‬ ‫ואין להוכיח מדתניא ונתן את המלא בריקן‪ ,‬דאין בתחילה מכל המזבח‪.‬‬ ‫יכול לתת שבע למטה לשם שניהם‪ ,‬ואח"כ אחת‬ ‫הכונה שנותן את המזרק המלא בתוך הריקן‪ ,‬ביאור מחלוקתם ‪ -‬י"ל שלכו"ע כל פניות שאתה‬ ‫למעלה לשם שעיר‪ ,‬דבעינן שנתינה למעלה של‬ ‫אלא ששופך את המלא לריקן‪ ,‬ואף שכבר עירבם פונה לא יהו אלא דרך ימין (דילפינן מים שעשה‬ ‫השעיר תהיה לפני הנתינה למטה‪ ,‬אלא יתן שבע‬ ‫שלמה שהפסוק מנה את סדר הרוחות לצד‬ ‫עושה כן כדי לערבם יפה‪.‬‬ ‫למטה לשם פר‪ ,‬ואחת למעלה ושבע למטה‬ ‫ואין להוכיח ממה שהעומד על כלי או על רגל ימין)‪ ,‬אלא שריה"ג יליף פנים מחוץ להקיף דרך‬ ‫לשם שעיר‪.‬‬ ‫חבירו הוי חציצה אף שרגל ברגל זה מין במינו‪ ,‬ויש ימין‪ ,‬ור"ע סובר שמדינא אין מעבירין על‬ ‫חציצה בריצפה דילפינן מכלי שרת שדבר המקדש יש בו המצוות‪ ,‬אלא כיון דילפינן שיצא מחוץ למזבח‬ ‫נ"ז‪ :‬נתערבו לו הכוסות שאינו מכיר איזה של פר‬ ‫חציצה‪ ,‬דשאני רגל שא"א לבטלה עד שחבירו יגמור יתחיל שם ויחזור לקרן שדילג עליה שזה לצד‬ ‫ואיזה של שעיר ‪ -‬נותן ג' פעמים‪ ,‬שאז ממ"נ הקדים של‬ ‫שמאל‪ .‬ביאור נוסף ‪ -‬לר"ע מקיף בידו‪ ,‬ובזה אין‬ ‫עבודתו‪.‬‬ ‫פר לשל שעיר‪ .‬רש"י כתב שמזה וכו' וכן בהיכל‪.‬‬ ‫וללישנא בתרא הספק הוא אם דרך שירות בכך‪ ,‬דין פניה לימין‪ ,‬ולריה"ג מקיף ברגלו‪ ,‬ונחלקו אם‬ ‫נתערבו מקצת הדמים ומקצת לא נתערבו כגון‬ ‫ופשיט מדדריש תנא דבי רבי ישמעאל "כלי לומדים מזבח הפנימי ממזבח החיצון‪ ,‬דבתרוייהו‬ ‫שנשפך מעט מכל מזרק למזרק שלישי‪ ,‬נותן מהדם‬ ‫כתיב "סביב"‪ ,‬או שלא לומדים כיון שכל המזבח‬ ‫השרת אשר ישרתו"‪ ,‬משמע ב' כלים ושירות אחת‪.‬‬ ‫הודאי‪ ,‬ושאר הדם לרב פפא אינו שיריים אלא‬ ‫הניח סיב בתוך המזרק וקיבל בו את הדם ‪ -‬הפנימי הוא כשיעור קרן אחת במזבח החיצון‪.‬‬ ‫הולכים לאמה המביאה את כל הלכלוך שבעזרה לנחל‬ ‫קדרון‪ ,‬אפילו למ"ד שכוס אחת עושה את חברתה‬ ‫שיריים‪ ,‬כיון שכאן הכוס של התערובת אינה הגמ' מסתפקת אם זה חוצץ כיון דשזה מין נ"ט‪ .‬כיצד היה הכה"ג עובר מקרן לקרן ‪-‬‬ ‫ראויה‪ .‬ולרב הונא בריה דרבי יהושע הוי שירים בשאינו מינו‪ ,‬או שאינו חוצץ כיון דמחלחל‪ .‬לת"ק היה מקיף את המזבח בהליכתו ועומד ליד‬ ‫והולכים ליסוד מזבח העולה ואינו דחוי אפי' למ"ד הגמרא רוצה להוכיח מדתניא בפרה לענין נתינת כל קרן שנותן בה‪ ,‬ונותן את הדם מלמעלה‬ ‫שכוס עושה חבירו דחוי‪ ,‬דכיון שאינו ראוי לא אפר לתוך מים חיים לקדשם‪ ,‬זולף והולך ממי המעין למטה‪ ,‬שכיון שהיה עומד סמוך לאותה קרן שנותן עליה‪,‬‬ ‫שירדו לשוקת דרך חור שבדופנה עד שמגיע לספוג וגובה המזבח ב' אמות שזה יותר מגובה ידו‪ ,‬וממילא היה‬ ‫ומבואר שרק המים שנבלעו בספוג פסולים‪ ,‬אבל שאר‬ ‫נדחה‪.‬‬ ‫צריך שראשי אצבעותיו יהיו למעלה‪ ,‬ואם היה נותן‬ ‫מלמטה למעלה היה מתלכלך הבית יד של כותנתו‪.‬‬ ‫המים אינם נפסלים בגלל חציצת הספוג‪ ,‬והגמרא דוחה‬ ‫דין שיירי דם חטאת ‪ -‬קיבל דם החטאת בד'‬ ‫ולר"א במקומו היה עומד ומחטא‪ ,‬שכיון שגודלו‬ ‫דשאני מיא דקלישי שהם נמצאים מכל צידי הספוג‬ ‫כוסות‪ ,‬כל כוס שזרק ממנה הדם הנשאר בה‬ ‫אמה על אמה לא היה צריך להקיפו ברגליו‪ ,‬ונחלקו ר"י‬‫בינו לבין הכלי‪ ,‬אבל דם עב הוא‪ .‬וי"א שבדם כשר‬ ‫הוי שיריים לכו"ע ונשפך ליסוד‪ ,‬וכוס שלא‬ ‫דקליש‪ ,‬אבל בקומץ שהוא צריך להתקדש בכלי לאחר ור"מ בדעתו‪ ,‬לר"מ על כולם היה נותן מלמעלה‬ ‫זרק ממנה‪ ,‬לת"ק נדחתה ונשפך הדם לאמה‪,‬‬ ‫למטה בזו שלפניו כדי שלא יתלכלך‪ ,‬וכן בשתי הקרנות‬ ‫הקמיצה‪ ,‬וזה כנגד קבלת הדם‪ ,‬פסול משום חציצה‪.‬‬ ‫דכתיב בשעיר נשיא "ואת דמו ישפוך"‪ ,‬ולר"א‬ ‫האחרות‪ ,‬חוץ מאותה שבאלכסון שכיון שהיא רחוקה‬ ‫בר"ש הוי שירים ונשפך ליסוד דכתיב בחטאת‬ ‫אם היה נותן מלמעלה למטה זה טורח להיות כפוף‬ ‫נתינה מדם הפר והשעיר על מזבח הזהב‬ ‫יחיד "ואת כל דמה ישפוך אל יסוד"‪ ,‬והא‬ ‫ולפשוט זרועו עד סוף המתנה‪ ,‬ויותר קל לכפוף גופו‬ ‫לאחר ההזאות מדם הפר והשעיר בקודש הקדשים‬ ‫דכתיב "ואת דמו ישפוך" אתא למעוטי שיריים‬ ‫ולפשוט זרועו מלמטה ונזקף והולך למעלה‪ ,‬ומתני' כר"י‬ ‫ובהיכל היה הכהן גדול נותן מדם הפר והשעיר על‬ ‫הסובר שעל כולם היה נותן מלמטה למעלה שכך‬ ‫המזבח הפנימי כדכתיב "ויצא אל המזבח אשר לפני‬ ‫שבצוואר בהמה‪.‬‬ ‫נח לעשות בקרנות הרחוקות חוץ מאותה שלפניו‪.‬‬ ‫ד' וכפר עליו ולקח מדם הפר ומדם השעיר ונתן על‬ ‫עירוב דם הפר ודם השעיר ‪ -‬היה מערה דם‬ ‫ושתי כהנים גדולים נשתיירו ממקדש ראשון‪,‬‬ ‫קרנות המזבח סביב‪ ,‬והזה עליו מן הדם באצבעו‬ ‫שבע פעמים"‪ .‬הגמ' להלן מבארת מהי דרך הליכת‬ ‫הפר לתוך דם השעיר‪ ,‬וחוזר ומערה מהמזרק‬ ‫אחד אמר שהקיף בידו‪ ,‬והשני אמר שהקיף‬ ‫המלא לתוך המזרק השני כדי שיתערבו היטב‪,‬‬ ‫הכהן למזבח ומהו סדר וצורת הנתינה על קרנות‬ ‫ברגליו‪.‬‬ ‫המזבח ועל ראש המזבח‪ ,‬ומה היה עושה עם שיירי‬ ‫ומתני' כרבי יאשיה דס"ל שצריך לתת משניהם‬ ‫אח"כ היה מזה על טהרו של מזבח ז' פעמים‬ ‫הדם‪ ,‬והאם יש דין מעילה בשיירי הדם‪.‬‬ ‫יחד על קרנות המזבח‪ ,‬דכתיב במתנות המזבח "ולקח‬ ‫דכתיב "והזה עליו מן הדם באצבעו שבע פעמים"‪ ,‬וטהרו‬ ‫מדם הפר ומדם השעיר"‪ .‬ולרבי יונתן נותן מזה בפני נ"ח‪ :‬היציאה ממקום ההזאה על הפרוכת‬ ‫היינו מקום גלוי בגג המזבח‪ ,‬שהיה חותה גחלים‬ ‫עצמו ומזה בפני עצמו דס"ל דהכי משמעתא דקרא‪.‬‬ ‫למזבח ‪ -‬לאחר הזאות הדם היה יוצא אל המזבח‬ ‫אילך ואילך ומזה ביניהם‪ ,‬ולא היה מזה על גבי‬ ‫הגמרא אומרת שאף שבעלמא רבי יאשיה סובר‬ ‫אשר לפני ד'‪ ,‬והיינו מזבח הזהב‪ ,‬דכתיב "ויצא‬ ‫האפר או הגחלים‪( .‬ורבה בר רב שילא רצה לומר‬ ‫שאע"פ שלא כתוב יחדיו הכונה יחדיו ורבי יונתן‬ ‫אל המזבח אשר לפני ד' " ומזבח החיצון אינו לפני‬ ‫שהכונה שהיה מזה בחציו באמצע גובה כתלו של‬ ‫חולק‪ ,‬ונ"מ בהא דכתיב "איש אשר יקלל את אביו ואת‬ ‫ד'‪ ,‬וכתיב לשון יציאה ללמדך שבשעת ההזאה‬ ‫המזבח‪ ,‬והגמרא דוחה את דבריו)‪ .‬לחנניה היה‬ ‫אמו" אם המשמעות היא שניהם יחד (אי לאו סיפא דקרא‬ ‫"אביו ואמו קילל")‪ ,‬או שהמשמעות היא כל אחד בפני היה עומד בין המזבח לפרוכת‪( ,‬אבל בפר הבא‬ ‫מזה בצד צפוני‪ ,‬לרבי יוסי בצד דרומי‪ ,‬דלכו"ע‬ ‫עצמו‪ ,‬הכא י"ל שרבי יונתן סובר שצריך לערבם‪ ,‬על כל המצוות היה עומד מן המזבח ולחוץ‪,‬‬ ‫במקום שסיים מתנות הקרנות שם מזה על הגג‪,‬‬ ‫דכתיב "וכפר אהרן על קרנותיו אחת"‪ ,‬אמנם דכתיב "לפני ד' " ‪-‬המזבח לפני ד' והכהן אינו‬ ‫דכתיב "וטהרו וקדשו" מקום שקדשו בקרנותיו‬ ‫בברייתא מבואר להדיא שלרבי יאשיה מערבם לפני ד')‪.‬‬ ‫שם טהרו בהזאות ‪ ,‬ונחלקו אם פתח הפרוכת היה‬ ‫בדרום או בצפון‪.‬‬ ‫ולרבי יונתן לא מערבם‪ ,‬ולדידי' אחת היינו אחת סדר המתנות על קרנות המזבח הפנימי ‪-‬‬ ‫לתנא דמתני' סדר המתנות‪ :‬מזרחית צפונית‬ ‫בפר ואחת בשעיר‪.‬‬ ‫שיירי הדם היה שופך על יסוד מערבי של מזבח‬ ‫דס"ל כרבי יוסי שהיתה רק פרוכת אחת והיא היתה‬ ‫החיצון‪ ,‬ששם היה פוגע כשיוצא‪ ,‬וכתיב "ואת כל‬ ‫פרופה מן הצפון‪ ,‬וממילא היה מגיע בתחילה לקרן צפונית‬ ‫דיני חציצה בקבלת הדם במזרק‬ ‫דם הפר ישפוך אל יסוד מזבח העולה אשר פתח‬ ‫מערבית‪ ,‬ושם לא היה נותן וכדלהלן‪ ,‬והיה יוצא לקרן‬ ‫קבלת הדם של כל הקרבנות היא ע"י כהן שאוחז‬ ‫אהל מועד" ואף שפסוק זה נאמר על פר כהן משיח‪,‬‬ ‫מזרחית צפונית ונותן שם‪ ,‬וחוזר דרך ימין לקרן צפונית‬ ‫בידו מזרק שהוא כלי שרת ומקבל בו את הדם‪ ,‬והנה‬ ‫"הפר" מרבה פר יום הכיפורים‪ .‬ושיירי הדם שהזה על‬ ‫מערבית‪ ,‬מערבית דרומית‪ ,‬דרומית מזרחית‪ ,‬וזו‬ ‫לגבי כמה דינים בתורה יש דיני חציצה‪ ,‬וכגון הנוטל‬ ‫מזבח החיצון היה שופך על יסוד דרומי‪ ,‬ששם‬ ‫שיטת ריה"ג‪ .‬ולר"ע הסדר היה מזרחית דרומית‬ ‫לולב עם סודר על ידו לא מהני‪ ,‬והגמרא מבארת מתי‬ ‫דס"ל שהיו ב' פרוכות והחיצונה היתה פרופה מן הדרום‬ ‫גם לענין קבלת דם הקרבנות יש דיני חציצה‪.‬‬ ‫היה יורד מן הכבש וילפינן ירידתו מהכבש‬ ‫וממילא הגיע בתחילה לקרן דרומית מערבית‪ ,‬ושם לא‬ ‫מיציאתו מן ההיכל דבסמוך לו‪ ,‬ולרבי ישמעאל‬ ‫היה נותן וכדלהלן‪ ,‬והיה יוצא לקרן מזרחית דרומית ונותן‬ ‫נ"ח‪ .‬הגמ' מסתפקת מה הדין בהניח מזרק‬ ‫שניהן נשפכים ליסוד מערבי‪ ,‬דילמד סתום מן‬ ‫שם‪ ,‬וחוזר לקרן דרומית מערבית‪ ,‬מערבית צפונית‪,‬‬ ‫בתוך מזרק וקיבל בו את הדם בכל הקבלות‬ ‫העיקר מעכב אף השיריים מעכבים כיון שגם יתחיל מתחילת אותה נתינה‪ ,‬ולר"א ור"ש‬ ‫המפורש‪ ,‬ולרשב"י שניהם נשפכים ליסוד דרומי‪,‬‬ ‫עבודה זו מעכבת את הכפרה ומאי חזית למעוטה‪ .‬ממקום שפסק משם מתחיל‪ .‬ומתנות הראש‬ ‫דסבר דפתח ההיכל בדרום של המזבח‪ ,‬וממילא‬ ‫והגמרא מקשה שרבי יוחנן עצמו אמר שרבי דכתיב "ומיתר השמן אשר על כף הכהן יתן על ראש‬ ‫היסוד הדרומי הוא נחשב "אשר פתח אהל מועד"‪,‬‬ ‫נחמיה שאמר ששיריים שהקריבם בחוץ חייב מדבר המיטהר" לכו"ע אינם מעכבות‪ ,‬דגבי בהונות כתיב‬ ‫ותלמידי רשב"י משכו את רבי ישמעאל לומר‬ ‫למ"ד ששיריים מעכבים אלמא עבודה הם וקרינן בהו "ומיתר" וגבי ראש כתיב "והנותר" והיינו שמה‬ ‫כדבריהם‪ ,‬וסימנך משכוה גברי לגברא ‪-‬הרבים‬ ‫"ואל פתח אהל מועד לא הביאו"‪ .‬הגמרא נשאר שנשאר מהשיריים יתן על הראש‪ ,‬והוו שיירי שיריים‪.‬‬ ‫משכו את היחיד‪.‬‬ ‫ס"א‪ :‬אשם מצורע ששחטו שלא לשמו כגון‬ ‫בקושיא‪.‬‬ ‫נ"ט‪ :‬אלו ואלו מתערבים באמה ויוצאים לנחל‬ ‫לשם עולה או שלמים‪ ,‬שהדין הוא שכל הזבחים שנזבחו‬ ‫וכלה מכפר את הקודש ‪ -‬לר"ע דורשים שאם‬ ‫קדרון ונמכרים לגננים לזבל‪.‬‬ ‫שלא לשמן כשרים אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה‬ ‫כיפר כילה ואם לא כיפר לא כילה‪ ,‬ולר"י דורשים‬ ‫לריו"ח הדין בזה תלוי במחלוקת הנ"ל‪ ,‬שלר"מ‬ ‫מעילה בדם ‪ -‬לר"מ ור"ש ומועלין בדמים הנ"ל‬ ‫שאם כילה כיפר ואם לא כילה לא כיפר‪ .‬י"מ‬ ‫דס"ל שעבודה שלא נגמרה הרי היא כמי שאינה‪ ,‬הכא נמי‬ ‫מדרבנן לשלם קרן‪ ,‬ולחכמים אין מועלים בו אפילו‬ ‫שאין המחלוקת אלא במשמעות דורשין‪ ,‬וי"מ‬ ‫אע"פ שנתן ממנו לבהונות הרי היא כמי שאינה‪ ,‬וממילא‬ ‫מדרבנן‪ ,‬אבל מדאורייתא להוסיף חומש לכו"ע אין‬ ‫שנחלקו אם שיריים מעכבי לר"ע אין מעכבים אלא‬ ‫יביא אחר ויתחיל מתחילה‪ ,‬ולר"א ור"ש אין לו‬ ‫בדם מעילה‪ ,‬לעולא ילפינן מדכתיב "לכם"‬ ‫רק עיקר המתנות‪ ,‬ולר"י רק אם כילה את הכל כיפר‪,‬‬ ‫תקנה דהכא א"א לגומרה באחר‪ ,‬דכתיב "כבש אחד‬ ‫שלכם יהא‪ ,‬ודבי רבי שמעון תנא "לכפר" לכפרה‬ ‫דשיריים מעכבי‪.‬‬ ‫אשם" אשם אחד אמרתי לך ולא שתי אשמות‪ .‬ולרב‬ ‫נתתיו ולא למעילה‪ ,‬ולריו"ח ילפינן מדכתיב‬ ‫חסדא הכא מודה ר"מ שאין לו תקנה דכתיב‬ ‫"הוא" דינו לפני כפרה כמו לאחר כפרה‪ ,‬ובעינן קטורת שחפנה קודם שחיטתו של פר לא‬ ‫"והקריב אותו לאשם" והיינו אותו שהונף עם הלוג‪,‬‬ ‫תלתא קראי‪ ,‬למעטו מדין נותר שאם אכל דם נותר עשה כלום‪ ,‬ואף לר"י שבדברים הנעשים בבגדי‬ ‫שאינו יכול להביא אחר‪ .‬ותניא כוותיה דריו"ח‬ ‫בשוגג אינו חייב אלא אחת משום דם‪ ,‬ומדין מעילה‪ ,‬לבן בחוץ אין הסדר מעכב‪ ,‬הכא מעכב‪ ,‬דצורך‬ ‫שאם שחטו שלא לשמו או שלא נתן מדמו לגבי‬ ‫ומדין טומאה שאם אכל דם קדשים בטומאת הגוף פנים כפנים דמי‪.‬‬ ‫בהונות ה"ז עולה ע"ג המזבח וטעון נסכים‪ ,‬וצריך‬ ‫שהיא בכרת חייב רק משום דם‪ ,‬וכן אם שגג בדם והזיד‬ ‫ס"א‪ .‬שעיר ששחטו קודם מתן דמו של פר‬ ‫באלו אינו חייב כרת‪ ,‬אבל מדין פיגול א"צ למעטו‪,‬‬ ‫אשם אחר להכשירו לטהרו לאכול בקדשים‪ ,‬ור"ח‬ ‫יפרש "צריך" ואין לו תקנה‪ .‬לתוס' הסוגיה לא‬ ‫ואם‬ ‫לא עשה כלום‪ ,‬ויחזור וישחוט את השעיר‪,‬‬ ‫דכל דבר שיש לו מתירין בין לאדם לאכילה בין‬ ‫הזה מדם השעיר קודם שגמר דם הפר‪ ,‬יזה מדם מדברת בשחטו שלא לשמו‪ ,‬דבזה כל מה שנתן ממנו‬ ‫למזבח להקטרה חייבים עליו משום פיגול‪ ,‬והדם‬ ‫כמאן דליתיה‪ ,‬אלא איירי שנשפך דמו קודם מתן בהונות‪.‬‬ ‫הפר ויחזור ויזה מדם השעיר לאחר דם הפר‪.‬‬ ‫הוא עצמו מתיר ועל המתיר אין חייבים משום פיגול‪.‬‬ ‫נזיר ממורט שאינו יכול לגלח‪ ,‬לב"ה א"צ‬ ‫ולאחר כפרה אין בו מעילה‪ ,‬דאין לך דבר כפרת יוה"כ ‪ -‬כתיב "וכפר את מקדש הקודש ( ‪-‬‬ ‫העברת תער‪ ,‬ולב"ש צריך העברת תער‪( ,‬ובנזיר‬ ‫לפני ולפנים אם נכנס לשם אדם טמא וידע מתחילה‬ ‫שנעשית מצוותו ומועלין בו‪.‬‬ ‫גרס איפכא‪ .‬תוד"ה נזיר)‪ .‬לרב חסדא כוונת ב"ש‬ ‫ולא ידע בסוף‪ ,‬ושעיר זה תולה להגן מפני היסורים עד‬ ‫צריך ואין לו תקנה‪ ,‬ולרב פדת ב"ש סוברים בזה‬ ‫ס‪ .‬אין לך דבר שנעשית מצוותו ומועלין שיודע לו ויביא קרבן עולה ויורד) ואת אהל מועד ( ‪-‬‬ ‫כר"א שנזיר שאין לו בוהן יד ורגל נותן על‬ ‫בו ‪ -‬אבל תרומת הדשן מועלין בה דכתיב "ושמו טומאה בהיכל) ואת המזבח (כמשמעו טומאה‬ ‫שאירעה לאדם שהיה במזבח ושהה כדי השתחויה‪ ,‬שזה‬ ‫אצל המזבח" דטעון גניזה‪ ,‬אלמא אסור בהנאה משום‬ ‫מקומם וטהור והכא נמי יעביר התער על מקום השיער‪,‬‬ ‫שיעור שהיה למי שנטמאה בעזרה) יכפר ( ‪-‬עזרות)‪,‬‬ ‫קדושתו וממילא יש בו מעילה‪ ,‬וכן בגדי כהונה ‪-‬‬ ‫(ולר"ש יכול לתת על של שמאל‪ ,‬ולת"ק אין לו‬ ‫ארבעה בגדי לבן של כה"ג ביוה"כ לרבנן טעונים‬ ‫טהרה עולמית דבעינן קרא כדכתיב)‪.‬‬ ‫ועל הכהנים (כמשמעו) ועל כל עם הקהל ( ‪-‬‬ ‫ישראל) יכפר ( ‪-‬לוים)‪ ,‬לרבי יהודה הושוו כולם ‪-‬‬ ‫גניזה ומועלים בהם‪ ,‬אבל לרבי דוסא ראוים‬ ‫קבלת דם אשם מצורע ‪ -‬ב' כהנים מקבלים‬ ‫כהנים לוים וישראלים להתכפר בוידוי שעיר‬ ‫הם לכהן הדיוט ובגדי כהונה אין בהם מעילה דלא‬ ‫דמו‪ ,‬אחד ביד לצורך נתינה על המצורע‪ ,‬דכתיב‬ ‫המשתלח על שאר עבירות‪ .‬ולר"ש כשם שדם‬ ‫ניתנה תורה למלאכי השרת‪ ,‬עגלה ערופה מועלין‬ ‫"ונתן" מה נתינה בעצמו של כהן‪ ,‬אף לקיחה‬ ‫השעיר מכפר על ישראל בטומאת מקדש‬ ‫בה דכתיב "וערפו שם" שם תהא גניזתה‪ ,‬ולא ילפינן‬ ‫בעצמו של כהן‪ ,‬ואחד בכלי לזריקה על המזבח‪,‬‬ ‫וקדשיו בלא וידוי‪ ,‬כך דם הפר מכפר על הכהנים‬ ‫לעלמא‪ ,‬דשני כתובין הבאים כאחד אין‬ ‫דכתיב "כי כחטאת האשם הוא" מה חטאת‬ ‫בטומאת מקדש וקדשיו בלא וידוי‪ ,‬וכשם שוידוי‬ ‫מלמדים‪ ,‬ולמ"ד ששני כתובין מלמדין‪ ,‬הכא‬ ‫טעונה כלי דכתיב בעולה ושלמים "וישם באגנות" וכל‬ ‫שעיר המשתלח מכפר על ישראל בשאר עבירות‬ ‫כתיב תרי מיעוטי‪" ,‬ושמו" ו"הערופה"‪.‬‬ ‫הקרבנות נלמדים בהקש מעולה ושלמים‪ ,‬אף האשם‬ ‫כך וידוי פר מכפר על הכהנים בשאר עבירות‪,‬‬ ‫טעון כלי‪.‬‬ ‫והושוו דבני כפרה נינהו‪ ,‬מיהו כל חד מכפר בדידיה‪.‬‬ ‫מה מעכב בסדר עבודת יוה"כ‬ ‫נשפך הדם באמצע ההזאות ‪ -‬לר"מ הזאה שריפת פרי ושעירי יוה"כ ‪ -‬לר"א ור"ש כולם‬ ‫כל מעשה יוה"כ האמור במתני' על הסדר‪ ,‬אם‬ ‫שבפנים ושעל הפרוכת ושעל המזבח כל אחד מטמאים בגדים‪ ,‬ונשרפים בבית הדשן‪ ,‬והיינו אם‬ ‫הקדים מעשה לחבירו לא עשה כלום‪ .‬לרבי‬ ‫הוא כפרה בפני עצמו‪ ,‬ואם נשפך הדם באמצע נשפך הדם לאחר המתנות שבפנים והביא פר אחר‬ ‫יהודה דין זה הוא דווקא דברים הנעשים בבגדי‬ ‫ההזאות יתחיל מתחילת אותו מקום שהוא מזה למתנות הפרוכת ואח"כ נשפך הדם והביא פר אחר‬ ‫לבן בפנים‪ ,‬אבל דברים הנעשים בבגדי לבן בחוץ‬ ‫למתנות המזבח‪ ,‬כולם נשרפים בבית הדשן חוץ לג'‬ ‫כגון הגרלה ווידוי ושפיכת שיריים וכל מתנות הפרוכת‬ ‫שם‪ ,‬דכל מקום הוא כפרה בפני עצמו‪ .‬ולר"א‬ ‫מחנות‪ ,‬ומטמאים את בגדי העסוקים בשריפתם‪,‬‬ ‫ומזבח הזהב מה שעשה עשוי‪ ,‬אמנם בשחיטה וחפינה‬ ‫ור"ש אינו חוזר על ההזאות כלל אפילו לא נגמרה‬ ‫ולחכמים רק האחרון שגמר בו הכפרה‪.‬‬ ‫מודה ר"י שהם מעכבים‪ ,‬דצורך פנים כפנים‪ ,‬ולרבי‬ ‫אותה כפרה‪ ,‬אלא מתחיל ממקום שפסק‪ .‬ונחלקו‬ ‫בהא דכתיב "מדם חטאת הכיפורים אחת ס"ב‪ .‬נשפך דם השעיר לאחר מתנות פנים חוזר ומגריל‪,‬‬ ‫נחמיה אף דברים הנעשים בבגדי לבן בחוץ כגון‬ ‫בשנה"‪ ,‬לר"מ הכונה חטאת אחת ולא לעשות ואם נשפך הדם שוב לאחר מתנות הפרוכת חוזר ומגריל‪,‬‬ ‫אילו ואיל העם שהקדים להם הוצאת כף ומחתה‬ ‫כפרה אחת מ שני חטאות‪ ,‬ולר"א ור"ש הכונה נמצאו ג' שעירים לעזאזל‪ ,‬אבל אין משלח לעזאזל‬ ‫מעכבים‪ ,‬אבל דברים הנעשים בבגדי זהב בחוץ‬ ‫חיטוי אחד ולא לעשות אותה הזאה שני חיטויים‪ .‬אלא שעיר אחד דכתיב "אותו" לשלח אותו לעזאזל‪,‬‬ ‫אין מעכבים‪.‬‬ ‫י"א שמשלח את הראשון‪ ,‬דמצוה בראשון (כרבי‬ ‫שיריים לכו"ע לא מעכבי כלל‪.‬‬ ‫ס‪ :‬לרבי יוחנן נחלקו בהא דכתיב "והיתה זאת‬ ‫וכן נחלקו ב לוגין של מצורע שלר"מ מתנות יוסי בהפריש פסחו ואבד והפריש אחר ונמצא‬ ‫לכם לחוקת עולם אחת בשנה"‪ ,‬לרבי יהודה אחד‬ ‫שבפנים דכתיב "והזה מן השמן באצבעו שבע פעמים"‪ ,‬שמצוה בראשון אע"פ שהופרש השני קודם חצות‬ ‫ממעט בגדי לבן בחוץ ואחד ממעט בגדי זהב‪,‬‬ ‫ומתנות שבבהונות דכתיב "ומן השמן אשר על כפו וכשהגיע זמן שחיטת הפסח שניהם נעשו ראוים יחד‪,‬‬ ‫ולרבי נחמיה אחד ממעט בגדי זהב ואחד ממעט‬ ‫יתן הכהן על תנוך אוזן המיטהר הימנית ועל בוהן ידו ואם השני מובחר יביאנו‪ .‬אבל ממה שבתרומת‬ ‫שיריים שאינם מעכבים אף הנעשים בבגדי לבן‬ ‫הימנית" כ"א כפרה בפני עצמה‪ ,‬ואם נשפך השמן הלשכה לרבי יוסי היה כתוב על הקופות א' ב' ג'‬ ‫אם הקדימו להם דבר המאוחר להם‪ ,‬ולרבי יהודה אם‬ ‫השעירים ראוים לבוא אל פתח אוהל מועד‪,‬‬ ‫ישחט מחוץ למחנה‪ ,‬ואל פתח אהל מועד לא הביאו‬ ‫משום שמצוה בראשון א"א ללמוד לכאן‪ ,‬די"ל‬ ‫דרשינן "אשר ישחט מחוץ למחנה ואל פתח‬ ‫וכו' ונכרת האיש ההוא מקרב עמו"‪ .‬אמנם חז"ל‬ ‫דשאני התם שבזמן שהראשונה היתה ראויה‬ ‫דרשו שחיוב זה אינו אלא בקרבן הראוי להקרבה‬ ‫אוהל מועד לא הביאו להקריב קרבן לד' "‬ ‫להקריב ממנה עדיין לא היתה השניה ראויה‬ ‫בעזרה‪ ,‬ולהלן יבואר בכמה אופנים האם הקרבן נקרא‬ ‫להוציא של עזאזל שאינו מיוחד לד'‪.‬‬ ‫ראוי להקרבה או לא‪.‬‬ ‫שהראשונה נראית להקרבה משנתרמה‪ ,‬אבל כאן השעיר‬ ‫השוחט קדשי בדק הבית בחוץ פטור משום‬ ‫הראשון אינו ראוי לשילוח עד גמר מתנות הדמים)‪ ,‬וי"א שני שעירי יוה"כ ששחטם בחוץ קודם הגרלה‬ ‫שחוטי חוץ‪ ,‬ואף שהם נחשבים קרבן דכתיב‬ ‫שהם קדושים שהרי הם נקנים מתרומת הלשכה‪ ,‬חייב‬ ‫שמשלח את האחרון הואיל וגמר בו הכפרה‪.‬‬ ‫"ונקרב את קרבן ד' וכו' כלי זהב וכו' "‪ ,‬מ"מ הא‬ ‫על שניהם משום שחוטי חוץ‪ ,‬אע"פ שהם עצמם עדיין‬ ‫כתיב "ואל פתח אוהל מועד לא הביאו" וזה אינו‬ ‫אינם ראוים להקרבתם‪ .‬רב חסדא (וי"א רבה) מבאר‬ ‫הטעם הואיל וראוים הם לשעיר הנעשה בחוץ ‪-‬‬ ‫ראוי לפתח אוהל מועד דאין קדשי בדק הבית‬ ‫עתידים לבוא לפתח אהל מועד‪ .‬וי"מ הטעם משום‬ ‫חטאת מוסף יוה"כ‪ ,‬דלא בעי עקירה אע"פ שלקחו‬ ‫שני שעירי‬ ‫שסתם קדשי בדק הבית הם בעלי מומים שהרי המתפיס‬ ‫לשם שעיר הנעשה בפנים‪ ,‬דשניהם שמם חטאת‪ ,‬ואע"ג‬ ‫תמימים לבדק הבית עובר בעשה‪ ,‬אך בגמרא בזבחים‬ ‫דמחסרי עבודת היום ‪-‬מתן דמי הפר והשעיר וחפינת‬ ‫שני שעירים שוים‬ ‫מבואר דלא כדבריהם‪.‬‬ ‫הקטורת והקטרתה הראוים ליקדם למוספין‪ ,‬קסבר אין‬ ‫שני שעירי יום הכיפורים מצוה שיהיו שוים זה לזה‬ ‫מחוסר זמן לבו ביום‪ ,‬אבל אין חשובים ראויים‬ ‫בכמה דברים‪ ,‬וכן הדין בשני כבשי מצורע ובשני‬ ‫צפורי מצורע‪ ,‬וכן בשני הכבשים של מוסף שבת‪,‬‬ ‫דיני שעיר המשתלח‬ ‫לשעיר הנעשה בפנים‪ ,‬הואיל ומחוסר הגרלה‬ ‫ובדיעבד אין זה מעכב‪ .‬הגמרא מבארת במה צריך‬ ‫שעיר המשתלח ושאר קרבנות בעלי מום או‬ ‫ועלית גורל מתוך הקלפי מעכבת אע"פ שהנחה אינה‬ ‫שיהיו שוים‪ ,‬ומנין לומדים דינים אלו לכתחילה‬ ‫מעכבת‪ ,‬ומחוסר הגרלה כמחוסר מעשה אע"פ‬ ‫ובדיעבד‪.‬‬ ‫מחוסר זמן ‪ -‬מחוסר זמן בהמת קרבן קודם יום‬ ‫שאינו מעשה בגופן דרק עליית הגורל מעכבת אבל לא‬ ‫השמיני אין נותנים ממנו על המזבח‪ ,‬ואף אין‬ ‫ההנחה‪ ,‬אפ"ה הואיל ומצוה האמורה בהן היא כמחסור‬ ‫שני שעירי יוה"כ מצותם שיהיו שווים במראה‬ ‫מקדישים אותו‪ ,‬ואינו ראוי לשעיר המשתלח‪,‬‬ ‫מעשה דמי‪ .‬ואם שחטם לאחר הגרלה‪ ,‬חייב על‬ ‫‪-‬לבנים או שחורים או שחומים‪ ,‬בקומה‪ ,‬בדמים‪,‬‬ ‫דכתיב "ומיום השמיני והלאה ירצה לקרבן אשה‬ ‫של שם ופטור על של עזאזל‪.‬‬ ‫ובלקיחתם כאחד‪ ,‬דכתיב "שני שעירי עיזים"‪,‬‬ ‫לד' "‪( ,‬והכא דרשינן "לד' " לרבות דכל מקום‬ ‫ו"שני" מיותר שהרי מיעוט "שעירי" שנים‪ .‬ואם‬ ‫שלמים ששחטם קודם שנפתחו דלתות היכל דורשים לפי עניינא דקרא)‪ ,‬ובאמת א"צ לזה‬ ‫אינם שווים או לא נלקחו באותו יום כשרים‪,‬‬ ‫פסולים‪ ,‬דכתיב "ושחטו פתח אהל מועד" בזמן דרשה שהרי אין הגורל קובע לד' אלא בראוי לד'‬ ‫דכתיב ב' פעמים "שעיר"‪ ,‬ולולא רבוי זה היינו‬ ‫שהוא פתוח ולא בזמן שהוא נעול‪ .‬ולרב חסדא וכיון שאינו יודע איזו בהמה תצא בגורל אינו יכול להביא‬ ‫אומרים שזה לעיכובא‪ ,‬דכתיב ג' פעמים "שני"‪,‬‬ ‫אם שחטם בחוץ קודם שנפתחו דלתות ההיכל אחד מהם מחוסר זמן‪( ,‬ואף לחנן המצרי דס"ל‬ ‫ומ"חוקה" ליכא למילף‪ ,‬דלא כתיב חוקה אלא על‬ ‫פטור‪ ,‬דמחוסר פתיחה אע"פ שאינו מעשה בגופן שאפילו אם דם השעיר לד' נמצא בכוס ומת‬ ‫העבודה‪ ,‬ולא על הלקיחה שהיא מתמול שלשום‪.‬‬ ‫כמחוסר מעשה הואיל ובהן נאמר הוי כמעשה בגופן‪ .‬המשתלח‪ ,‬מביא שעיר לעזאזל ובפשוטו הכונה ללא‬ ‫והשתא דילפינן שאינו מעכב חד קרא למראה‬ ‫הגרלה‪ ,‬י"ל דהיינו שהדם שבכוס אינו נדחה‪ ,‬אבל‬ ‫וחד לקומה וחד לדמים‪.‬‬ ‫ס"ג‪ .‬פסח ששחטו בחוץ בשאר ימות‬ ‫צריך להגריל ואותו שיצא לד' ירעה‪ ,‬ויתכפר בדם של‬ ‫השנה ‪-‬‬ ‫ס"ב‪ :‬כבשי מצורע וציפורי מצורע ומוספים‬ ‫הראשון )‪ ,‬אבל לר"ש הסובר שאם מת אחד מביא‬ ‫לרב חסדא ‪ -‬לשמו פטור דאינו ראוי לשמו בפנים‪ ,‬חבירו שלא בהגרלה בעינן דרשה‪ ,‬או דאיצטריך‬ ‫של שבת מצוותם שיהיו שווים‪ ,‬דכתיב בכבשי‬ ‫ושלא לשמו אלא לשם שלמים חייב דראוי הוא לשם קרא להיכא שהומם וחיללו על שעיר אחר שבזה‬ ‫מצורע ומוספין "שני כבשים" ו"שני" מיותר‬ ‫שלמים בפנים‪ ,‬וסתמא לשמו ופטור‪ ,‬ולא חשיב א"צ הגרלה כיון שהוא בא מכח הראשון‪ ,‬ומום פוסל‬ ‫שהרי מיעוט כבשים שנים‪ ,‬ובצפורים כתוב‬ ‫ראוי לשלא לשמו בפנים‪ ,‬דבעי עקירה אינו ראוי בשעיר המשתלח דכתיב "ואשה לא תתנו מהם‬ ‫"שתי צפורים"‪ .‬אמנם דין זה במצורע אינו‬ ‫על המזבח לד' "‪ ,‬ו"אשה" אלו החלבים‪ ,‬ואסור‬ ‫בפנים לשלמים אא"כ עקר שם פסח ממנו‪.‬‬ ‫לעיכובא‪ ,‬דכתיב ב' פעמים "הכבש" וב' פעמים‬ ‫לריו"ח‪ -‬י"א בין לשמו בין שלא לשמו פטור‪ ,‬להקטיר אפילו מקצתם כזית מהם דכתיב "מהם"‪,‬‬ ‫"צפור" (וקמ"ל שלא לומדים מ"תהיה" שזה‬ ‫דעקירת חוץ לאו שמה עקירה‪ ,‬דלא הכשיר הכתוב ולא לזרוק דמם על המזבח דכתיב "מזבח"‪.‬‬ ‫לעיכובא‪ ,‬אלא לומדים שעכב בשאר דיני‬ ‫פסח בשאר ימות השנה לשם שלמים אלא בפנים וצריך ילפותא לשעיר המשתלח גם לפסול‬ ‫מצורע)‪.‬‬ ‫ובעקירת השם‪ ,‬וי"א בין לשמו בין שלא לשמו מחוסר זמן וגם לפסול בעל מום‪ ,‬דמחוסר זמן‬ ‫אמנם כבשי התמיד א"צ להיות שווים‪ ,‬והא‬ ‫חייב‪ ,‬דפסח בשאר ימות השנה שלמים הוא‪,‬‬ ‫דכתיב "שניים ליום" היינו שצריך לשוחטם כנגד‬ ‫חמור כיון שעדיין לא הגיע זמנו‪ ,‬ובעל מום חמור‬ ‫וא"צ עקירה‪.‬‬ ‫היום ‪-‬כנגד זריחת השמש‪ ,‬תמיד של שחר בקרן‬ ‫משום דמאיס‪.‬‬ ‫צפונית מערבית שכיון שהשמש במזרח בשיפולי‬ ‫מחוסר זמן בין בגופו כגון בתוך ז' ימים ללידתו‪ ,‬בין ס"ד‪ .‬לרבא הריבוי בשעיר המשתלח הוא לדין‬ ‫הרקיע והכתלים היו גבוהים היה צל הכותל הרבה לכיוון‬ ‫בבעלים‪ ,‬השוחטו בחוץ פטור‪ ,‬ואיזה מחוסר זמן‬ ‫מחוסר זמן של אותו ואת בנו לומר שאינו ראוי‬ ‫מערב‪ ,‬ולכן צריך להרחיקו לצד מערב ככל יכולתו‪,‬‬ ‫בבעלים‪ ,‬כגון זב וזבה ומצורע שצריכים להביא‬ ‫קרבנותיהם לסוף שבעה‪ ,‬ויולדת שצריכה להביא לשעיר המשתלח‪ ,‬וכגון ששחט אמו לחולה‬ ‫וצפונית משום שקדשי קדשים שחיטתם על ירך המזבח‬ ‫קרבנותיה בסוף מלאת ימי טהרה‪ ,‬שהקריבו לפני הזמן ביו"כ‪ ,‬ואף שהאיסור הוא על שחיטת שניהם‪,‬‬ ‫צפונה‪ ,‬ושם היה בית המטבחיים והיו קבועים ברצפה כ"ד‬ ‫טבעות בריבוע של כ"ד אמות על כ"ד אמות‪ ,‬כמנין כ"ד‬ ‫דחייתו לצוק זו היא שחיטתו‪.‬‬ ‫חטאת או אשם בחוץ‪ ,‬דבפנים א"א להביאם לשם‬ ‫משמרות‪ ,‬ונותנים ראש הבהמה לתוכם‪ ,‬בטבעת‬ ‫חובה כיון שלא הגיע הזמן‪ ,‬ולא לנדבה כיון שחטאת‬ ‫השניה לכיוון צפון‪( ,‬כדי שהטבעת הראשונה תסייע‬ ‫מת אחד מן השעירים‬ ‫ואשם אינם באים בנדבה‪( ,‬אבל בעולה ושלמים‬ ‫לאחוז רגלי הבהמה שלא תתהפך)‪ ,‬ופני השוחט וצואר‬ ‫שני שעירי יום הכיפורים נקבעים למצותם ע"י גורל‪,‬‬ ‫חייבים כיון שאפשר להביאם בפנים לנדבה‪ ,‬ושלמים‬ ‫הבהמה היו באלכסון לצד מזרחי צפוני‪ ,‬ושל בין‬ ‫והיכא שמת אחד מהם לאחר ההגרלה צריך להביא‬ ‫היינו בנזיר )‪ .‬לרב חלקיה בר טובי אם שחט אשם‬ ‫הערבים בקרן מזרחית צפונית בטבעת השניה‬ ‫שנים חדשים‪ ,‬ויש לדון איזה שעיר אין עובדים בו‪,‬‬ ‫שלא לשמו כגון לשם עולה או שלמים חייבים‪ ,‬כיון‬ ‫ופניו למערב דרום באלכסון‪ ,‬שזריחת החמה באה משם‪.‬‬ ‫ומה יעשה עם אותו שעיר‪ ,‬וזה תלוי בדין בעלי חיים‬ ‫שהוא ראוי לעולה ושלמים בפנים‪ ,‬דכל הזבחים שנזבחו‬ ‫שנדחו מהקרבה אם הם חוזרים להיות ראוים‪ ,‬או‬ ‫שדינם לרעות עד שיפול בהם מום‪ ,‬או שדינם‬ ‫שלא לשמן כשרים אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה‪,‬‬ ‫דין "ראוי לפתח אוהל מועד" בשוחט‬ ‫וס"ל שעקירת חוץ שמי' עקירה‪.‬‬ ‫למיתה‪ ,‬וכדלהלן‪.‬‬ ‫בחוץ‬ ‫ס"ג‪ :‬שחט השעירים בחוץ לאחר הגרלה חייב אם מת אחד השעירים לפני ההגרלה‪ ,‬יביא שעיר‬ ‫השוחט קרבן מחוץ לעזרה חייב כרת‪ ,‬דכתיב "איש‬ ‫על של שם ופטור על של עזאזל‪ ,‬דאף ששני אחר שיהיה זוג לשני‪.‬‬ ‫איש מבית ישראל אשר ישחט שור וכו' או אשר‬ ‫להביאו בלא הגרלה‪ ,‬וכיון דס"ל שבעלי חיים נדחים ימות‬ ‫ממעט מ"בהם" שאברים של עולה תמימה‬ ‫אם מת אחד מהשעירים אחרי ההגרלה‪ ,‬יביא זוג‬ ‫המשתלח הראשון‪ ,‬ואם מת המשתלח ישפך הדם‪,‬‬ ‫שנתערבו באברים של בעלת מום‪ ,‬כל אבר‬ ‫חדש ויגריל עליהם בתחילה‪ ,‬אם של שם מת‬ ‫דאע"פ שקיים מצות הגרלה ורק הגרלה מעכבת בו‬ ‫שקרב אחד ממנו לפני ששמו לב לתערובת‪ ,‬יכול‬ ‫יאמר זה שעלה עליו הגורל לד' יתקיים תחתיו‪,‬‬ ‫ולא וידוי לר' יהודה‪ ,‬וכ"ש ששילוח אינו מעכב לכו"ע שהרי‬ ‫להקריב כולם ותולים האיסור באותו שקרב‪ ,‬ותולין‬ ‫ואם של עזאזל מת יאמר זה שעלה עליו הגורל‬ ‫הוא נעשה ע"י איש עיתי ולא כתיב חוקה אלא על דברים‬ ‫לעזאזל יתקיים תחתיו‪ ,‬והשני (להלן יבואר מיהו‬ ‫לקולא הואיל ואין כאן ספק איסור דאורייתא‪,‬דילפינן‬ ‫הנעשים בבגדי לבן‪ ,‬מ"מ הא כתיב "יעמד חי לפני ד'‬ ‫השני) ירעה עד שיסתאב וימכר ויפלו דמיו‬ ‫שלא הזהירה תורה על בעלי מומין אלא כשהם בעצמם‬ ‫לכפר" דבעינן שיהיה חי עד שעת מתן דמים של‬ ‫לנדבה‪ ,‬שאין חטאת ציבור מתה‪( ,‬ולרבי יהודה‬ ‫ולא בתערובת‪ ,‬וכשיטת ר"א‪( ,‬אבל לחכמים אפי'‬ ‫חבירו ואם מת קודם אין כפרת הדם כלום‪ ,‬וממילא צריך‬ ‫קרבו כולם חוץ מאחד יצא לבית השריפה)‪,‬‬ ‫תמות‪ ,‬ושיטתו תבואר להלן)‪.‬‬ ‫להביא אחר‪ ,‬וכיון שא"א להביא אחר בלא הגרלה צריך‬ ‫להביא שנים‪ ,‬וממילא ראשון נדחה‪ ,‬דשחוטים נדחים‬ ‫וריו"ח לומד דין זה מדכתיב בהם ולא כתיב בם‪,‬‬ ‫שיטת רב שהשעיר השני מהגורל הראשון קרב‪,‬‬ ‫לכו"ע‪.‬‬ ‫ורב בם בהם לא דריש‪.‬‬ ‫והשעיר השני מהגורל השני ירעה‪ .‬ולריו"ח של‬ ‫ראשון ירעה ושל שני קרב‪ .‬ומחלוקתם היא‬ ‫פר ושעיר של יום הכיפורים שאבדו‬ ‫ס"ד‪ :‬שיטת רבי יהודה שהשעיר השני שבזוג‬ ‫שלריו"ח בעלי חיים נדחים‪ ,‬ולרב רק בשחוטים‬ ‫שקלים שנגנבו או אבדו ‪ -‬בני העיר ששלחו‬ ‫הראשון ימות ולא ירעה‪ ,‬ויתכפר בשני שבזוג‬ ‫אמרינן הואיל ונדחה ידחה‪ ,‬ולכן אם מת המשתלח ישפך‬ ‫שני‪ .‬לרב סובר ר"י שבעלי חיים נדחים ולכן‬ ‫הדם‪ ,‬אבל בעלי חיים אינם נדחים‪ ,‬דיליף מבעל‬ ‫שקליהם לירושלים ע"י שליח ונגנבו או שנאבדו‪,‬‬ ‫אם נתרמה התרומה לפני שנודע שאבדו נשבעים‬ ‫מום עובר שהוא חוזר להיות ראוי לקרבן‪ ,‬דכתיב ימות‪ ,‬ובזה נחלקו‪ .‬ולריו"ח צ"ב במה נחלקו‪,‬‬ ‫"כי משחתם בהם מום בם לא ירצו" אבל כשאין ומתני' דייקא כרב‪ .‬והא דתלי רבנן טעמא דרועה‬ ‫השלוחים שבועת השומרים לגזברים כיון שההפסד‬ ‫משום שאין חטאת ציבור מתה‪ ,‬לריו"ח ביחיד‬ ‫מום בם ירצו‪.‬‬ ‫הוא להקדש‪ ,‬דכיון שתורמים על האבוד שלא נודע‪ ,‬אין‬ ‫הבעלים חייבים להביא שקלים אחרים‪( ,‬והא דתניא‬ ‫ובאמת רב מודה שאפשר להקריב את השני‪ ,‬מודים חכמים שתמות‪ ,‬וכדרבי אבא שאמר‬ ‫תורמין על האבוד ועל הגבוי‪ ,‬לרש"י (ב"מ נ"ח) הכונה‬ ‫אלא דסבר כרבי יוסי דמצוה בראשון‪ ,‬דאמר רבי במפריש חטאתו ונאבדה והפריש אחרת תחתיה ונמצאה‬ ‫הראשונה‪ ,‬לרבי מתכפר באחת מהם והשניה תמות‪,‬‬ ‫אבוד שבא ליד שליח ואבד ולא נודע לבעלים קודם‬ ‫יוסי המפריש פסחו ואבד והפריש אחר תחתיו‬ ‫ולרבנן רק בנמצאת לאחר כפרה תמות השניה‪ ,‬אבל‬ ‫התרומה‪ ,‬ועל הגבוי ביד שליח ולא אבד)‪ ,‬ואם לא‬ ‫ואח"כ נמצא הראשון מצוה להקריב את הראשון בנמצאת קודם כפרה לאחר הפרשה רועה‪ ,‬ואמר רבי אבא‬ ‫נתרמה התרומה נשבעים לבני העיר‪ ,‬ובני העיר‬ ‫אע"פ שכשהגיע חצות שהוא זמן שחיטת הפסח שניהם שלכו"ע אם נתכפר באינה אבודה תמות‬ ‫מביאים שקלים חדשים‪ ,‬ואם נמצאו השקלים‬ ‫ראוים להקרבה‪ ,‬ואם היה השני מובחר ממנו יביאנו האבודה‪ ,‬דכך נאמרה הלכה למשה מסיני חטאת‬ ‫הראשונים שאבדו או שהחזירום הגנבים‪,‬‬ ‫שאבדה ונתכפרו בעליה באחרת מתה‪ ,‬ורק בנתכפר‬ ‫(והתוס' (ד"ה ואם) מסתפקים אם גם בשעירי יוה"כ אם‬ ‫לחכמים אלו ואלו שקלים ואין עולים להם‬ ‫בראשונה והשניה עומדת נחלקו אם מפריש לצורך‬ ‫היה השני מובחר ממנו יביאנו‪ ,‬או לא)‪ ,‬ולחכמים איזה‬ ‫לשנה הבאה‪ ,‬ולרבי יהודה עולים להם לשנה‬ ‫תשלומי אבוד כאבוד דמי או לא‪ ,‬ולכן לרבי יוחנן אמרי‬ ‫שירצה יקריב‪( ,‬ומקופות שאמר רבי יוסי‬ ‫רבנן שאין חטאת ציבור מתה‪ ,‬אבל חטאת דיחיד תמות‪,‬‬ ‫הבאה‪ .‬ורבא מבאר שרבי יהודה סובר שחובות‬ ‫שכותבים א' ב' ג' לידע איזה תרומה ראשונה אין‬ ‫דהוי כנתכפר באינה אבודה והדחויה קיימת‪ ,‬ולרב‬ ‫של שנה זו קרבות לשנה הבאה‪.‬‬ ‫שמקריבים את השניה שבזוג הראשון אמאי בשל יחיד‬ ‫ראיה לכאן‪ ,‬דילמא שאני התם דשם הראשון‬ ‫תמות‪ ,‬דאפילו לרבי לא תמות כיון שלא הופרשה‬ ‫היה ראוי לפני השני וכאן אין ראוים אלא אחרי מתן‬ ‫פר ושעיר של יוה"כ וכן שעירי ע"ז ( ‪-‬ציבור‬ ‫שחטאו בע"ז בהוראת בי"ד ומביאים פר לעולה ושעיר‬ ‫לתשלומי אבוד‪ ,‬שהרי המשתלח מת‪ ,‬וכיון שאין בעלי‬ ‫דם הפר ואז שניהם ראויים)‪.‬‬ ‫חיים נדחים היה יכול להקריב גם אותו‪ ,‬לכאורה דינו‬ ‫רבא מדייק ממתני' כרב‪ ,‬ובברייתא מבואר כרבי‬ ‫לחטאת)‪ ,‬שאבדו‪ ,‬והפריש אחרים תחתיהם‬ ‫יוחנן‪ ,‬ודורשים מ"יעמד חי" ולא שכבר עמד כמפריש שתי חטאות לאחריות שהוא מתכפר‬ ‫ונמצאו הראשונים לרבי יהודה הראשונים ימותו‪,‬‬ ‫ונדחה ע"י חבירו‪ ,‬דבעינן עמידה אחת ולא שתי עמידות‪ ,‬באחד מהם והשניה תרעה‪ .‬ומיישבת הגמ' דכיון‬ ‫(ולר"א ור"ש ירעו עד שיסתאבו וימכרו ויפלו‬ ‫שאמר רבי יוסי מצוה בראשון מעיקרא כמפריש‬ ‫שהשעיר מהזוג השני נשלח לעזאזל‪.‬‬ ‫דמיהם לנדבה‪ ,‬שאין חטאת ציבור מתה‪ ,‬ולא נקט‬ ‫לאיבוד דמי‪ ,‬ומתני' רבי היא‪.‬‬ ‫פר העלם דבר של ציבור‪ ,‬משום שפר העלם דבר של כהן‬ ‫א"א ללמוד ממחוסר זמן ששייך להיות ראוי‬ ‫משיח שטעה ועשה בהוראת עצמו‪ ,‬בזה מודים ר"א ור"ש‪.‬‬ ‫אחרי שלא היה ראוי‪ ,‬דהיכא שנראה ונדחה ס"ה‪ .‬ועוד אמר רבי יהודה נשפך הדם ימות‬ ‫תוד"ה וכן)‪.‬‬ ‫חמור יותר מהיכא שלא היה ראוי עדיין‪ .‬ולריו"ח המשתלח כיון שעדיין לא הזה דמו וכתיב חוקה‬ ‫הגמרא שואלת למה לא ישמרם לשנה הבאה‪.‬‬ ‫"בהם" ממעט שאר בעלי חיים שנדחו‪ ,‬ורב בדברים הנעשים בבגדי לבן‪ ,‬וצריך להביא דם אחר‪ ,‬וא"א‬ ‫מבצע סיכומי סוגיות‬ ‫קורס ללמוד להנות ולזכור‬ ‫סיכומי 'תמצית'‬ ‫מערכת 'תמצית' יוצאת בתוכנית‬ ‫‪ 13‬שיעורים לשמיעה טלפונית ‪ ₪ 500‬בלבד‬ ‫ניתן להשיג את גליונות סיכומי תמצית‬ ‫חדשה של כתיבת ושליחת סיכומים‬ ‫ההרשמה בנדרים פלוס קופת תמצית‪ ,‬שיעור‬ ‫החודשיים על הדף היומי ‪ /‬משנה ברורה ומוסר‬ ‫ע"י כלל הלומדים ושליחתם למערכת‪.‬‬ ‫הפתיחה חינם בקו ‪ 02-3131-465‬שלוחה ‪4‬‬ ‫(לפי סדר הדף היומי בהלכה)‪.‬‬ ‫מתווה מיוחד המועיל מאד לבהירות‬ ‫מבחני 'לדעת'‬ ‫בנקודות ההפצה‬ ‫‪-‬‬ ‫וזכרון‪ .‬שיעור הסברה על המתווה בקו‬ ‫במייל ‪7692282@gmail.com‬‬ ‫‪-‬‬ ‫מבחן שבועי על דף היומי‪ ,‬עמוד היומי‪,‬‬ ‫תמצית ‪ .02-3131-465‬שלוחה ‪.7‬‬ ‫משנה ברורה‪ ,‬חפץ חיים ואהבת חסד‬ ‫בנוסף ניתן לקבל במייל סיכומים על כל‬ ‫הנרשמים (בנדרים פלוס קופת תמצית)‬ ‫ניתן לעשות את המבחנים מיום שישי‬ ‫מסכתות הש"ס‪ ,‬ועל כל המשנה ברורה‪ ,‬ועל‬ ‫לשליחת הסיכומים‪ ,‬זכאים לשמיעה‬ ‫עד יום שלישי בשעה ‪ 5:00‬בבוקר‪:‬‬ ‫תנ"ך וספרי מוסר‪ ,‬או סיכומים לפי סדר הלימוד‬ ‫טלפונית של הקורס המלא 'אומנות‬ ‫בטלפון ‪0737-289-669‬‬ ‫‪-‬‬ ‫של‪ :‬העמוד היומי‪ ,‬חבורת ש"ס‪ ,‬קנין ירושלמי‪,‬‬ ‫הסיכום – כדרך להתענג בידיעת‬ ‫דף הכולל‪ ,‬קנין הלכה‪ ,‬תרי דף‪ ,‬אורייתא‪ ,‬אהבת‬ ‫התורה' במחיר ‪ ₪ 120‬במקום ‪,500‬‬ ‫במייל ‪7692282@gmail.com‬‬ ‫‪-‬‬ ‫שלום‪ ,‬ומפעל הש"ס‪.‬‬ ‫ולבחורים ‪ ₪ 60‬במקום ‪.300‬‬ ‫בנדרים פלוס קופת לדעת‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫הגרלות מיוחדות לכותבי הסיכומים ‪.‬‬ ‫הגרלות בכל שבוע על ‪ ₪ 500‬במזומן‪,‬‬ ‫קו עדכונים ושיעורים ‪02-3131-465 -‬‬ ‫ו‪ 5‬זוכים בזכות קניה ‪ ₪ 100‬ביפה נוף‪.‬‬ ‫מבחן ‪ < 110‬ראש השנה‬ ‫מבחן ‪ < 109‬פרשת נצבים וילך‬ ‫מבחן ‪ < 108‬פרשת כי תבא‬ ‫מבחן ‪ < 107‬כי תצא‬ ‫יומא ס"ז‪ .‬עד ע‪.‬‬ ‫יומא ס"ג‪ :‬עד ס"ו‪:‬‬ ‫יומא ס‪ .‬עד ס"ג‪.‬‬ ‫יומא נ"ו‪ :‬עד נ"ט‪:‬‬ ‫ס"ז‪ .‬האם היו מלוים את המשלח עד לצוק?‬ ‫ס‪ .‬באיזה אופן נחלקו רבי יהודה ורבי נחמיה האם‬ ‫נ"ו‪ :‬מדוע סובר רבי יהודה למסקנה שלא היה אלא‬ ‫ס"ג‪ :‬האם אפשר להביא שעיר המשתלח שאינו בן‬ ‫הסדר מעכב?‬ ‫כן אחד לדם הפר והשעיר?‬ ‫א' כן‪.‬‬ ‫ח' ימים או בעל מום?‬ ‫א' מפני שתמיד חוששים שלא ישים לב לכתיבה‬ ‫א' בדברים הנעשים בבגדי לבן בפנים‪.‬‬ ‫ב' לא‪.‬‬ ‫א' כן‪.‬‬ ‫ויחליף‪.‬‬ ‫ב' בדברים הנעשים בבגדי לבן בחוץ‪.‬‬ ‫ג' מחלוקת‪.‬‬ ‫ב' לא‪.‬‬ ‫ב' שמא מתוך חולשתו של הכה"ג לא ישים לב‬ ‫ג' בדברים הנעשים בבגדי זהב בחוץ‪.‬‬ ‫ג' כשאינו בן ח' ימים כן ובעל מום לא‪.‬‬ ‫לכתיבה ויחליף‪.‬‬ ‫ס"ז‪ :‬מהי קושית הגמרא )לפי רש"י( על מה‬ ‫ג' שמא יניח את שניהם ויקרוש הדם‪.‬‬ ‫ס"ד‪ .‬באיזה אופן מודה רבי יוחנן שאין דיחוי‬ ‫ס‪ :‬כהן שחפן את הקטורת לפני שחיטת הפר‪ ,‬האם‬ ‫שכתוב נתנם במגיס והקטירם על גבי המזבח?‬ ‫זה מועיל?‬ ‫נ"ז‪ .‬אם נתערבו דם הפר השעיר לפני שנתן‬ ‫א' שאין להקטירם עם המגיס‪.‬‬ ‫בבעלי חיים‪ ,‬ובאיזה אופן מודה רב שיש דיחוי‬ ‫)גמרא ורש"י(?‬ ‫א' לא‪.‬‬ ‫משניהם‪ ,‬מדוע אין נתינה אחת עולה לשניהם?‬ ‫ב' שאין להקטירם בבגדי לבן‪.‬‬ ‫ב' כן‪.‬‬ ‫א' משום שצריך נתינה מכל אחד בפני עצמו‪.‬‬ ‫ג' שאם מקטירים אותם מיד לא צריכים מגיס‪.‬‬ ‫א' רבי יוחנן מודה רק במחוסר זמן‪ ,‬ולרב תמיד אין‬ ‫ב' משום שצריך לתת מדם השעיר דווקא אחרי נתינה‬ ‫דיחוי‪.‬‬ ‫ג' מחלוקת‪.‬‬ ‫מדם הפר‪.‬‬ ‫ב' רבי יוחנן מודה גם בבעל מום עובר‪ ,‬ורב מודה‬ ‫ג' משום שדינם חלוק‪.‬‬ ‫ס"ח‪ .‬היכן היו נשרפים הפר והשעיר?‬ ‫בשחוטים‪.‬‬ ‫ס"א‪ .‬באיזה אופן נחלקו תנאים האם חוזר לתחילת‬ ‫א' במזבח‪.‬‬ ‫ג' רבי יוחנן מודה שמחיים אין דיחוי‪ ,‬ולרב גם בשחוטים‬ ‫אותו דבר או שמתחיל ממקום שפסק?‬ ‫נ"ז‪ :‬האם היה נותן מדם הפר והשעיר יחד או מכל‬ ‫ב' מחוץ לעזרה‪.‬‬ ‫אין דיחוי‪.‬‬ ‫א' בנשפך הדם באמצע ההזאות‪.‬‬ ‫אחד בפני עצמו?‬ ‫ג' מחוץ לג' מחנות‪.‬‬ ‫ב' בנשפך השמן של מצורע‪.‬‬ ‫א' בקודש הקודשים ובהיכל היה נותן מכל אחד בפני‬ ‫ס"ד‪ :‬למה לפי רבי יהודה אליבא דרב אם נשפך דם‬ ‫ג' שתי התשובות נכונות‪.‬‬ ‫עצמו‪ ,‬ועל מזבח הזהב משניהם יחד‪.‬‬ ‫ס"ח‪ :‬מתי הכהן גדול יכול להמשיך בעבודה‬ ‫השעיר לד' ימות השעיר המשתלח?‬ ‫ב' בקודש הקודשים ובהיכל היה נותן מכל אחד בפני‬ ‫אחרי שליחת השעיר לעזאזל?‬ ‫א' משום דס"ל שבעלי חיים נדחים‪.‬‬ ‫עצמו‪ ,‬ועל מזבח הזהב מחלוקת‪.‬‬ ‫ב' משום שעדיף לשלח את השעיר החדש‪.‬‬ ‫ס"א‪ :‬נזיר קרח‪ ,‬כיצד ינהג בדין תגלחת?‬ ‫ג' בכל מקום היה נותן מכל אחד בפני עצמו‪.‬‬ ‫א' י"א מיד‪ ,‬וי"א כשהגיע לצוק‪.‬‬ ‫ג' מחלוקת‪.‬‬ ‫א' י"א שא"צ לגלח‪ ,‬וי"א שצריך ואין לו תקנה‪.‬‬ ‫ב' י"א מיד וי"א אחרי ג' מילין‪.‬‬ ‫ב' י"א שא"צ לגלח‪ ,‬וי"א שיעביר תער על מקום השיער‪.‬‬ ‫נ"ח‪ .‬למסקנת הגמרא )ללישנא קמא( האם יש‬ ‫ג' י"א אחרי ג' מילין וי"א כשהגיע לצוק‪.‬‬ ‫ס"ה‪ .‬פר ושעיר של יום הכיפורים שאבדו והקריב‬ ‫ג' י"א שא"צ לגלח‪ ,‬וי"א שצריך ואין לו תקנה‪ ,‬וי"א‬ ‫חציצה כשמניח מזרק בתוך מזרק ומקבל בו את‬ ‫אחרים תחתיהם ונמצאו הראשונים‪ ,‬מה דינם?‬ ‫שיעביר תער על מקום השיער‪.‬‬ ‫הדם?‬ ‫ס"ט‪ .‬מה אסור לעשות עם כלאים?‬ ‫א' ימותו‪.‬‬ ‫א' יש חציצה‪.‬‬ ‫א' לבישה והעלאה אסורים מדאורייתא‪ ,‬ומדרבנן‬ ‫ב' ירעו עד שיסתאבו וימכרו ויפלו דמיהם לנדבה‪.‬‬ ‫ס"ב‪ .‬המפריש פסחו ואבד והפריש אחר‪ ,‬באיזה‬ ‫ב' אין חציצה‪.‬‬ ‫ג' מחלוקת‪.‬‬ ‫ג' הגמרא נשארת בספק‪.‬‬ ‫אסור אף להציעם תחתיו‪.‬‬ ‫אופן אמר רבי יוסי שמצוה להקריב את הראשון‬ ‫ב' לבישה והעלאה אסורים מדאורייתא‪ ,‬ולהציע‬ ‫)גמרא ורש"י(?‬ ‫נ"ח‪ :‬איזה חילוק בין הזאת פר העלם דבר של‬ ‫תחתיו מותר‪.‬‬ ‫ס"ה‪ :‬למסקנה מה הטעם שלא שומרים את הפר‬ ‫א' רק אם השני הופרש אחרי חצות‪.‬‬ ‫ציבור להזאת פר יום הכיפורים אינו נכון?‬ ‫ג' לבישה אסורה מדאורייתא‪ ,‬העלאה אסורה‬ ‫של יוה"כ שנאבד לשנה הבאה?‬ ‫ב' גם אם השני הופרש קודם חצות‪.‬‬ ‫א' פר העלם דבר של ציבור היו הזאותיו מפוזרות‪ ,‬ושל‬ ‫מדרבנן‪ ,‬ולהציע תחתיו מותר‪.‬‬ ‫א' מפני שקרבן ציבור צריך לבוא מתרומה חדשה‪.‬‬ ‫ג' מחלוקת‪.‬‬ ‫יוה"כ מלמעלה למטה‪.‬‬ ‫ב' גזירה משום חטאת שמתו בעליה‪.‬‬ ‫ב' פר העלם דבר של ציבור היה עומד אחרי המזבח‪,‬‬ ‫ג' גזירה משום תקלה‪.‬‬ ‫ובפר יום הכיפורים בין המזבח לפרוכת‪.‬‬ ‫ס"ט‪ :‬היכן היתה קריאת התורה ביום‬ ‫ס"ב‪ :‬אלו קרבנות צריכים להיות שוים?‬ ‫ג' פר העלם דבר של ציבור היה מזה על הפרוכת ממש‪,‬‬ ‫הכיפורים?‬ ‫ס"ו‪ .‬האם ישראל כשר להולכת השעיר לעזאזל?‬ ‫א' שעירי יום הכיפורים‪ ,‬כבשי וצפורי מצורע‪ ,‬תמידין‬ ‫ופר יוה"כ כנגד הפרוכת‪.‬‬ ‫א' בעזרת ישראל‪.‬‬ ‫א' כן‪.‬‬ ‫ומוספין‪.‬‬ ‫ב' בעזרת נשים‪.‬‬ ‫ב' לא‪.‬‬ ‫ב' שעירי יום הכיפורים‪ ,‬כבשי מצורע‪ ,‬תמידין ומוספין‪.‬‬ ‫נ"ט‪ .‬מה היה עושה עם שיירי דם הפר?‬ ‫ג' בהר הבית‪.‬‬ ‫ג' מחלוקת‪.‬‬ ‫ג' שעירי יום הכיפורים‪ ,‬כבשי וצפורי מצורע‪ ,‬ומוספין‪.‬‬ ‫א' שופך ישר לתוך האמה‪.‬‬ ‫ב' שופך ליסוד הדרומי של המזבח הפנימי‪.‬‬ ‫ס"ו‪ :‬אם השעיר לעזאזל חולה‪ ,‬האם מותר להרכיבו‬ ‫ס"ג‪ .‬קרבן שהוקרב מחוץ לעזרה כשהוא בן ז' ימים‬ ‫ג' שופך ליסוד המערבי של המזבח החיצון‪.‬‬ ‫ע‪ .‬מתי ביום הכיפורים היה הכהן גדול עושה‬ ‫על כתפו ביוה"כ שחל בשבת?‬ ‫או בזב לפני ז' מלאת לו ז' ימים‪ ,‬האם יש בזה חיוב‬ ‫את אילו ואיל העם?‬ ‫א' אסור‪.‬‬ ‫נ"ט‪ :‬באיזה דבר מצינו שיש בו איסור הנאה‬ ‫כרת?‬ ‫א' בטבילה שניה בבגדי לבן‪.‬‬ ‫ב' מותר רק לרבי נתן שהחי נושא את עצמו‪.‬‬ ‫מדאורייתא אע"פ שנעשית מצוותו?‬ ‫א' כן‪.‬‬ ‫א' תרומת הדשן‪.‬‬ ‫ב' בטבילה שלישית בבגדי זהב‪.‬‬ ‫ג' מותר לכולי עלמא‪.‬‬ ‫ב' לא‪.‬‬ ‫ב' דם לאחר כפרה‪.‬‬ ‫ג' בטבילה חמישית בבגדי זהב‪.‬‬ ‫ג' אם הקרבן בן ז' ימים לא‪ ,‬ואם לא מלאו ז' ימים לזב כן‪.‬‬ ‫ג' שתי התשובות נכונות‪.‬‬