תמצית חבורת ש"ס · Tamtzis Chaburas Shas — כי תבוא (2026-08-24)

גליון 41ללומדי חבורת ש"ס | סנהדרין ב .עד י"ג | :אלול ה'תשפ"ו
הפסולים לדון או להעיד ,מחמת שהם נחשבים רשעים או ב .בי"ד של שלשה דנים דיני ממונות ,והיינו גזילות הקדמה למסכת סנהדרין
קרובים ,וכן מבוארים דיני עדים זוממים ,והאם העדים צריכים מצות עשה מן התורה להעמיד בארץ ישראל בתי דינים בכל
(-כופר בפקדון ששלח בו יד ,או חוטף מחבירו ,אבל לוה ולא
לראות או להעיד יחד ,ועד מתי אפשר לסתור את הדין. עיר ועיר ולכל שבט ושבט ,דכתיב "שופטים ושוטרים תתן לך
שילם לא מיקרי גזלן דמלוה להוצאה ניתנה) ,וחבלות תשלום
בכל שעריך אשר ד' אלוקיך נותן לך לשבטיך ,ושפטו את העם
פרק רביעי (אחד דיני ממונות .ל"ב .ל"ט ):עוסק בצורת קבלת ה' דברים ,וכן נזק בשור המועד או אדם שהזיק ,וחצי נזק,
העדות ע"י בי"ד ,מתי צריך דרישה וחקירה ,והרבה מכללי דיני משפט צדק".
תשלומי כפל דגניבה ,וד' וה' בגונב שור או שה וטבחו או
ממונות ודיני נפשות והחילוקים שיש ביניהם. לאחר שנתבארו דיני ממונות במסכתות הקודמות (בבא קמא
מכרו ,האונס והמפתה נערה בתולה שמשלם חמישים כסף.
פרק חמישי (היו בודקין .מ – .מ"ב ).עוסק בדיני החקירות בבא מציעא ובבא בתרא) ,מבארת מסכת זו את דיני בית הדין
וכתבו התוס' (ד"ה דיני) שאחרי שלמדנו בב"ק ב"מ וב"ב את הדנים בדיני ממונות ,ואח"כ מבוארים דיני נפשות שהם צריכים
שעושים לעדים בדיני נפשות ,ומה הדין כשיש הכחשה בין
דיני הממונות ,בא התנא ללמדנו בכמה דיינים דנים אותם .והא סנהדרין של כ"ג דיינים ,ודיני ד' מיתות בית דין ,ומתי צריך
העדים בבדיקות או בחקירות ,ובאיזה צורה בי"ד מכריעים את
דלא תנא כופר בשור שהרג אדם ,ול' של עבד בשור שהרג עבד, סנהדרין של ע"א דיינים .והגמרא מפרטת את דיני אותם דברים
הדין.
ר"ת מבאר שזה בכלל חבלות ,או דתנא ושייר ושייר נמי יציאת שנידונים בבתי דינים אלו ,וכן מבוארים דיני העדות בדיני
עבד בשן ועין וראשי אברים .וי"מ דמתני' כר"ע שכשאין השור פרק שישי (נגמר הדין .מ"ב - :מ"ט ).מתחיל לעסוק בצורת כל ממונות ודיני נפשות ,וחיוב מיתה בבן סורר ומורה .ובסוף
בסקילה אין הבעלים משלמים כופר ול' של עבד ,וא"כ כיון מיתה מד' מיתות בי"ד ,שהם סקילה שריפה הרג וחנק ,ובפרק המסכת מבוארים דיני רודף ,חייבי מיתה בידי שמים ,ואלו שאין
שהשור נסקל רק בכ"ג גם התשלומין צריכים כ"ג ,והתוס' זה מבוארת צורת הסקילה ,ודיני איסור הנאה ממת ומדברים להם חלק לעולם הבא.
דוחים שיש שיטות בגמרא שר"ע מודה ששייך כופר כשהשור השייכים לו.
לא נסקל. דברים נוספים שנתבארו במסכת זו ,עיבור השנה (י"א– .
פרק שביעי (ד' מיתות .מ"ט - :ס"ח ).עוסק בסדר החומר של
כמו כן בי"ד של שלשה דנים בקידוש החודש, י"ג ,):דיני כהן גדול ומלך (י"ח – .כ"ב ,):מנין לתחית המתים מן
הד' מיתות (ונ"מ למי שנתחייב ב' מיתות שדנים אותו
התורה (צ' – צ"א) ,והרבה מדברי חז"ל על מה שיהיה לעתיד
חליצה ,מיאון (-יתומה קטנה שהשיאוה אימה או אחיה בחמורה) ,ובדיני מיתת אשת איש שזינתה (ארוסה או נשואה,
לבוא (צ' – ק ,):ועל מלכי ונביאי ישראל בימי בית ראשון (ק"א:
לדעתה ,דמדאורייתא אין קידושי קטנה כלום בלא אביה, כהנת או ישראלית ,מתי היא חייבת שריפה ומתי סקילה או
-ק"ז ,):ועוד.
ומדרבנן צריכה למאן) ,שומת נטע רבעי ומעשר שני חנק) ,ומהי צורת מיתה בשריפה הרג וחנק ,ואח"כ מבארת
שאין דמיהם ידועים כגון פירות שהרקיבו שאין להם שער
ה גמרא מיהם אלו החייבים סקילה ,ופרטי דינים באותם אלו חלק מהדינים שצריכים בית דין ונתבאר דינם במסכת זו-
שחייבים סקילה ,ובדיני ז' מצוות בני נח ,ובאיסור עבודה זרה. דיני ממונות (ב' – ו') .מוציא שם רע (ח – .ט .):חיוב מלקות
בשוק ,ובא לשומם כדי לחללם על המעות ,ושומת הקדשות (י') .עיבור החודש( .י') .עיבור השנה (י"א – .י"ג .):סמיכת
לענין פדיון. פרק שמיני (בן סורר ומורה .ס"ח - :ע"ה ).עוסק בדיני בן סורר
חכמים (י"ג – י"ד .).עריפת עגלה (י"ד) .ערכין (ט"ו .).שור
ומורה ,ובדיני מיתת רודף ובא במחתרת או מי שבא לבעול
סנהדרין קטנה היא של עשרים ושלשה ,ד"עדה" הנסקל (ט"ו :ל"ו) .עיר הנידחת( .י"ז :קי"א - :קי"ג .).כהן גדול.
עריות ,ומתי אומרים יהרג ואל יעבור.
(י"ח – .י"ט .).מלך( .י"ט – .כ"ב .):אשת איש שזינתה (נ' –
היא עשרה ,דכתיב במרגלים "עד מתי לעדה הרעה פרק תשיעי (הנשרפים .ע"ה – .פ"ד ).עוסק בדיני אלו החייבים נ"ב) .הבא על אמו או על אשת אביו ומשכב זכור ורובע ונרבע
הזאת" ולא היו עמם יהושע וכלב ,וכתיב "ושפטו שריפה ,ובדיני רוצח ,ועל מי נאמר קנאים פוגעים בו ,ומי חייב לבהמה (נ"ג – נ"ה) .מגדף (נ"ו .ס .).חיוב מיתה בז' מצוות בני
העדה והצילו העדה" הרי עדה שופטת ועדה מצלת, מיתה בידי שמים. נח (נ"ו – נ"ט) .ברכת ד' (ס') .עבודה זרה (ס' – ס"ד) .הנותן
וכתיב "לא תהיה אחרי רבים לרעות" ומשמע מזרעו למולך (ס"ד) .אוב וידעוני (ס"ה) .מקלל אביו ואמו (ס"ו).
פרק עשירי (אלו הן הנחנקים .פ"ד - :צ ).עוסק בדיני הנחנקים,
מסית ומדיח ומכשף (ס"ז) .בן סורר ומורה (ס"ח - :ע"ב .).בא
שלטובה הולכים אחרי רבים ,וכתיב "אחרי רבים כמכה אביו ואמו ,וגונב נפש מישראל ,וזקן ממרא ,ונביא שקר.
במחתרת ורודף (ע"ב – ע"ד .והם נהרגים גם בלי בי"ד) .הבא
להטות" ללמד שהטיה לטובה די באחד ,ולהטיה ובזה סיימה הגמרא לבאר דיני ד' מיתות בית דין.
על אשה ובתה (ע"ה) .רוצח (ע"ו – פ') .מכה ומקלל אביו ואמו
לרעה צריך שניים ,וכדי שלא יהיה בי"ד שקול, פרק אחד עשר (חלק .צ – .קי"ג .):לאחר שסיימה הגמרא לבאר (פ"ד פ"ה) .גונב נפש (פ"ה - :פ"ו .).זקן ממרא (פ"ו - :פ"ז.).
מוסיפים עליהם עוד אחד. בפרקים הקודמים דיני ד' מיתות בית דין (וחייבי מיתה בידי נביא שקר ,כובש נבואתו ,ומי שאינו מקיים נבואה( .פ"ט – צ').
שמים) ,עוברת הגמרא לבאר למי אין חלק לעולם הבא ,ומנין מלכים ונביאים ואישים נוספים מהתנ"ך שנידונו במסכת
עשרים ושלשה דנים דיני נפשות ,וכן רובע והנרבע אנו לומדים מהתורה שיש תחיית המתים ,ומה יהיה לעתיד זו -אלדד ומידד (י"ז) .דוד המלך (י"ט .):יוסף בועז ופלטי בן
שור שרבע אשה או בהמה שנרבעה שסוקלים את הבהמה, לבוא אחרי ביאת המשיח ותחיית המתים .וכן מובאים בגמרא
ליש ועמידתם בנסיון (כ .).דוד ובניו (כ"א) .שבנא (כ"א) .אדם
דכתיב ברובע "והרגת את האשה ואת הבהמה" ואומר הרבה מאגדות חז"ל בענין דניאל ונחמיה ,חנניה מישאל ועזריה,
הראשון (ל"ח ל"ט) .אחאב (ל"ט .):עכן (מ"ג :מ"ד .).יהודע
בנרבע "ואת הבהמה תהרוגו" ,שור הנסקל שנגח אדם חזקיה וסנחריב ,נבוכדנצר ,ירבעם אחאב ועוד ממלכי ישראל,
(מ"ד .).יואב (מ"ח מ"ט) .פנחס וזמרי (פ"ב) .עקידת יצחק
ומת בכ"ג ,דהוקש מיתת השור למיתת הבעלים, בלעם ,דואג ,דוד המלך ,אלישע וגיחזי ,דור המבול דור הפלגה
(פ"ט .):מתים שהחיה יחזקאל (צ"ב) .חנניה מישאל ועזריה
ואנשי סדום ,מחלוקת קורח ועדתו .ובסיום המסכת מבארת
דכתיב "השור יסקל וגם בעליו יומת". דניאל עזרא ונחמיה (צ"ב - :צ"ג .):חזקיה וסנחריב (צ"ד– .
הגמרא דיני עיר הנידחת.
צ"ו .).נבוכדנצר (צ"ו) .ירבעם אחאב ועוד ממלכי ישראל (ק"א:
מסכת מכות שבאה אחרי מסכת זו משלימה את העניינים איזו עיר ראויה לסנהדרין -לת"ק עיר של מאה -ק"ד .).בלעם (ק"ה – .ק"ו .):דואג (ק"ו .):דוד ובת שבע (ק"ז).
הנדונים במסכת זו ושייכים לבית דין בשלשה עניינים :א' דיני ועשרים ,ולרבי נחמיה מאתים ושלושים ,כנגד שרי אלישע וגיחזי (ק"ז .):נח ודור המבול (ק"ח) .דור הפלגה ואנשי
עשרות דבבציר מעשרה לא אשכחן שררה( .ב.): עדים זוממים .ב' חיוב גלות .ג' דיני מלקות. סדום (ק"ט) .קורח ועדתו (ק"ט ק"י).
סנהדרין גדולה היא של ע"א ,דכתיב "אספה לי סדר וענייני פרקי המסכת
שבעים איש מזקני ישראל" ומשה על גביהן .ולרבי דיני ממונות בשלשה פרק ראשון (דיני ממונות בשלשה .ב – .י"ח ).עוסק במנין
הדיינים שצריך לכל דבר ,כגון דיני ממונות שצריך שלשה ,ומה
יהודה מספיק שבעים.
בכלל דיני ממונות ,ודיני נפשות צריכים כ"ג ,ואלו דברים צריכים
שבעים ואחד דנים שבט רוב שבט שעבד ע"ז במזיד, ע"א דיינים( ,ובחלק מהדברים הגמרא מפרטת עוד הלכות
נביא שקר שמיתתו בחנק ,כהן גדול ,מוציאים
כמה דיינים צריכים לדון בדברים אלו) .וכן יבואר האם צריך דיינים מומחים או לא ,ומי
ישנם ג' דרגות של בית דין ,בי"ד של שלשה דיינים ,בי"ד יכול לדון ,ודיני עיבור השנה.
למלחמת הרשות כל מלחמה חוץ ממלחמת יהושע לכבוש
של כ"ג דיינים ,ובי"ד של ע"א דיינים .דיני ממונות וכדומה
את הארץ ,מוסיפים על העיר ירושלים ,ועל העזרות, פרק שני (כהן גדול .י"ח – .כ"ב ):עוסק בדיני כהן גדול ומלך,
מספיק להם ב"ד של שלשה ,אולם דיני נפשות צריכים
בתחילה מבואר האם הם יכולים להיות דיינים והאם דנים
עושים סנהדריות לשבטים בי"ד של כ"ג בכל עיר ועיר, בי"ד של כ"ג ,ויש דברים שצריכים דווקא בי"ד של
אותם ,ואגב כך מבוארים עוד מדיני כהן גדול ומלך.
דכתיב "תתן לך בכל שעריך" ,ועושים עיר הנידחת. שבעים ואחד (והיינו דברים חמורים יותר ,או דברים
(בספר כרך המבדיל בין ישראל לנכרים אין עושים עיר השייכים לכלל הציבור) ,וכדלהלן( .בדף ב .מובאים דברי פרק שלישי (זה בורר .כ"ג – .ל"א ):עוסק בדרך בחירת הבי"ד
המשנה ,ואח"כ (עד סוף הפרק בדף י"ח ).מבארת הגמרא והדיינים בדיני ממונות ,ומתי בעל דין יכול לפסול דיין או עד
הנידחת ,ואין עושים ג' עיירות עיר הנידחת אלא רק של השני ,ועד מתי בעל דין יכול לחזור בו מהסכמה שהסכים
את דברי המשנה ומרחיבה בביאור העניינים המוזכרים
אחת או שתיים). במשנה ,ומוסיפה עליהם דינים נוספים. לבעל דינו יותר ממה שהוא מחויב ,וכן מבואר מיהם אלו
דרישה וחקירה כדי שלא תנעול דלת בפני לווין וכתיב "אשר ירשיעון אלוהים" ,הרי כאן שלשה .ואף מוציא שם רע שאומר לא מצאתי לבתך בתולים ,ועונשו
מפני שהמלוה לא ירצה להלוות שמא הלוה יכפור והעדים אי ס"ל שאין דורשים תחילות למנין( ,דלגופיה אתא מאה כסף ,לר"מ נדון בג' ,ולחכמים נדון בכ"ג ,מפני
דליבעי מומחין .רש"י .ולתוס' (ד"ה אין) המ"ד שאין דורשין יעטו ולא תהיה עדותם מכוונת ויפסיד .וכתבו התוס' (ד"ה
שיש בו דיני נפשות שאם זינתה תחתיו דינה בסקילה.
תחילות סובר כך אף היכא דלא איצטריך) ,י"ל דהכא מדלא שלא) שגם גזילות וחבלות וכתובת אשה וירושות ומתנות
כתיב "השופט" ש"מ דאתי למניינא .וס"ל לרבי
א"צ דרישה וחקירה ,כדי שלא תנעול דלת בפני גזלנים ,ומ"מ מלקות ארבעים בג' ,ולרבי ישמעאל בכ"ג.
גזילות וחבלות צריכים מומחים .ובתירוצם השני כתבו
יאשיה שבי"ד לא חייב להיות נוטה ,וכדמצינו לרבי שגזילות וחבלות צריכים דרישה וחקירה ,כמו בדיני קנסות, עיבור השנה מפני האביב והתקופה ,בג' ,ולרשב"ג
יהודה שסנהדרין גדולה היתה של שבעים (ועוד היה ורק הודאות והלוואות וכתובת אשה וירושות ומתנות ונזקי מתחילים בג' ,ונושאים ונותנים בה' ,וגומרים בז',
שם מופלא שבבי"ד שאינו מן החשבון ,כמו שמשה היה על גבי שור בשור א"צ דרישה וחקירה ,וה"ה שא"צ מומחין אלא ואם גמרו בג' מעוברת.
שבעים הזקנים .תוד"ה רבי יהודה)( ,ואמנם רבי יהודה עבדינן שליחותייהו וגובים אותם בבבל .ומה שמצינו שדנו
בבבל גם גזילות וחבלות ,אפשר דמיירי שתפסו או שביקש סמיכת זקנים על ראש פר העלם דבר של ציבור ,ועריפת
עצמו סובר כך רק בסנהדרין גדולה דכתיבי קראי,
שהרי בסמיכת זקנים ועריפת עגלה בעי חמשה,
לקבוע זמן לדון בארץ ישראל .וי"א שדווקא גזילות שע"י עגלה -לר"ש בג' ,ולרבי יהודה בה'.
חבלות אין דנים בבבל .והא דדנים דיני גזילות וריבית אף
דכתיב "וסמכו זקני" הרי כאן ד' ,ומוסיפים עוד אחד שמצינו שהגזלנים ומלוי בריבית שהחזירו אין מקבלים מהם, ערכין המיטלטלים בג' ,ולרבי יהודה צריך שאחד
כיון שאין בי"ד שקול ,אך רבי יאשיה סובר שבדיני בימי רבי נשנית משנה זו לימיו ,ולא לפניו ולא לאחריו. מהם יהיה כהן דכתיב "כערכך הכהן" ,ופדיון הקרקעות
והא דאיתא במתני' דיני ממונות בשלשה גזילות ממונות א"צ בי"ד נוטה) ,ו"לנטות" איירי בדיני של הקדש בט' ועוד כהן ,ואדם כקרקעות.
וחבלות בשלשה ,לרבי אבהו היינו שדווקא גזילות נפשות דבעינן שיהיה שייך הטיה לטובה על פי אחד ,ואי הוי
זאב ארי דב נמר ברדלס ונחש שהרגו אדם ונידונים
וחבלות הם הדיני ממונות שבעינן שלשה מומחין ,זוגות לא שייך הטיה בפחות משניים( ,דכתיב בהאי קרא "לא
תהיה אחרי רבים לרעות" ,והיינו דיני נפשות שזה רע לכולם,
בסקילה כשור ,מיתתם בכ"ג .ולרבי אליעזר כל הקודם
אבל הודאות והלוואות לא בעי מומחין. להורגם זכה .ולרבי עקיבא מיתתם בכ"ג (ונחש כל
אבל בממונות זה רע לזה וטוב לזה .תוד"ה מוקי) .ומה
ג .רבא מבאר שבאמת מדאורייתא צריך שלשה שפוסקים את הדין על פי הרוב ,לומדים זאת בק"ו הקודם להורגו זכה .ט"ו.):
מומחים בהודאות והלוואות ,ומתני' קתני שדיני מדיני נפשות .ומה ששמואל אומר (ב"ק ריש הפרה) שאין
ממונות והיינו הודאות והלוואות בג' הדיוטות ,הולכין בממון אחר הרוב ,ולא לומדים ק"ו מדיני נפשות (ושם דיני ממונות בשלשה
אזלינן בתר רובא אף ברובא דליתא קמן) ,צ"ל דרובא לרידיא מבואר במתני' שדיני ממונות צריכים בי"ד של שלשה.
והטעם כנ"ל ,וגזילות וחבלות בג' מומחים.
אינו רוב חשוב כ"כ .תוד"ה דיני. ולהלן יבואר אם מיירי רק בגזילות וחבלות ונזק וחצי נזק
לרב אחא בריה דרב איקא מדאורייתא אחד כשר וכו' כמבואר במתני' ,או שגם בהודאות והלוואות בעינן ג',
לרבי יונתן אין דורשין תחילות למנין ,דלגופיה אתא
וכן יבואר במה צריך מומחין ובמה לא.
דבעינן מומחים ,דאלוהים הוא לשון גדולה ורבנות( ,והא דלא עמיתך" בהודאות והלוואות ,שנא' "בצדק תשפוט
תני "השופט" לישנא בעלמא נקט) ,וא"כ לומדים ד"ה ( ולתוס' לשון יחיד( ,לרש"י ס"ל שאין עירוב פרשיות, ב :גזילות וחבלות בשלשה ,דכתיב בשומר חינם
שצריך ב' דיינים וכנ"ל ,וכיון שאין בי"ד שקול דכתיב ואמרו כאן), כתוב ומדאורייתא) קאי אף למ"ד עירוב פרשיות שהמפקיד טוען שהשומר שלח יד בפקדון ,שזה גזילה,
"ונקרב בעל הבית אל האלוקים" וכתיב ג' פעמים
שיהיו ג' משום יושבי קרנות שידונו ויטעו בדין ,דבג' "לנטות אחרי רבים להטות" ,ואם יתחלקו לחצאין אין כאן
א"א שאין בהם חד דגמיר מחכמים ודיינים הלכות הלואה .רבים ,מוסיפים עליהם עוד אחד. אלוהים בפרשה זו ,ואלוהים זה לשון שררה ורבנות .וחבלות
(דמאן דלא גמיר פסול לדינא .תוד"ה אי) .ומ"מ אם טעו בשלשה דמה לי חבל בגופו מה לי חבל בממונו.
ישלמו ,דאל"כ נפישי יושבי קרנות .ביארו התוס' (ד"ה שיטת רבי שדיני ממונות בחמשה. ובעינן בהו ג' מומחין שהם סמוכים ונטלו מהנשיא רשות
כ"ש) שהשאלה היתה שנפטור אותם מלשלם כדי שהדיינים אין לומר דטעמו משום דבעינן שלשה בגמר הדין, לדון.
דגמירי לא יתרחקו מלדון ,והתירוץ הוא שאדרבה נחייב אותם דבעינן שהשלשה יהיו רוב ונלך אחריהם ,דא"כ סנהדרי
גדולה תהא צריכה מאה ארבעים ואחד ,כדי שיגמר
לשלם כדי שילמדו דיני ממונות בשביל שלא יטעו ויצטרכו הודאות והלוואות-
לשלם.
הודאות היינו שבא לתבוע הלואה על פי עדים שהודה לו,
הדין בשבעים ואחד ,ובע"כ כיון דכתיב "אספה לי
והלואה היינו שבא לתבוע הלואה על פי עדים על ההלואה,
שניים שדנו -לרבי אבהו (ב ):ולרבא לא הוי דין ,שבעים איש" ,א"צ שבעים אלא בשעת אסיפה ,וכן והלוה כופר בשתיהן .וי"מ שהודאות היינו מודה מקצת
ולשמואל ורב אחא בריה דרב איקא דיניהם דין ,אלא בסנהדרי קטנה א"צ ארבעים וחמשה כדי שיגמר והלוואות היינו כופר הכל ,וראשון עיקר.
שנקראים בי"ד חצוף שעברו על תקנת חכמים .רבי אבהו הדין בעשרים ושלשה ,דהא דכתיב "ושפטו העדה, לרבי אבהו ורבא בהודאות והלוואות אע"פ שצריך
סובר שכל התנאים סוברים ששנים שדנו אין דיניהם דין .וכתבו והצילו העדה" היינו דבעינן כ"ג בשעת שפיטה ,וא"כ שלשה ,ושניים שדנו אין דיניהם דין ,מ"מ לא
התוס' (ד"ה דברי) שאפילו המ"ד שאין עירוב פרשיות כתוב
כאן סובר שצריך שלשה ,דכתיב "משפט אחד יהיה לכם" .הכא נמי דכתיב "ונקרב וכו' " בעינן ג' בשעת קריבה. בעינן מומחים ,ואף דס"ל עירוב פרשיות כתוב כאן
ועיי"ש שמבארים איזה דברים לומדים מפסוק זה ,ואיזה דברים אלא טעמא דרבי דכתיב "אשר ירשיעון אלוהים" והיינו שיש בפרשת משפטים מקראות שכתובות בפרשה אחת
א"א ללמוד מפסוק זה .וכתבו התוס' (ד"ה לרבא) שבה"ג פוסק והיינו שניים ,וא"כ גם הא דכתיב "אלוהים" למעלה שהם שייכים לפרשה אחרת ,כגון "אשר יאמר כי הוא זה"
הלכה כשמואל ששנים שדנו דיניהם דין ,אמנם קיום שטרות היינו שניים ,ולא דריש תחילות ,וכיון שאין בי"ד שקול שלומדים מזה חיוב שבועה במודה במקצת ,וזה כתוב בפרשת
צריך דווקא שלשה ,ובאודיתא ,אם הודה בפני שנים אין כותבין שומר חינם ,וזה לא שייך לשם שהרי שומר חייב בשבועה גם
הרי כאן חמשה( .ולרבנן כתיב "ירשיען" .ומה שלומדים
אא"כ קנו מידו ,ואם לא קנו מידו צריך דווקא שלשה. אם לא הודה במקצת ,אלא קאי על פרשת "אם כסף תלוה",
שפנחס בן עלי לא חטא ,אלא רק חפני ,דכתיב "ישכבן" ,בזה
שבזה א ם לא הודה במקצת אינו חייב שבועה( ,דאין אדם מעיז
גם רבי מודה ,דממה שייחסו הכתוב מוכח שלא חטא .תוד"ה נזק וחצי נזק תשלומי כפל ותשלומי ד' וה' פניו בפני בעל חובו ,משא"כ בפקדון שמעיז פניו כיון שהמפקיד
ורבנן). בשלשה -תני נזק (אף שזה כלול בחבלות) אגב חצי לא עשה לו טובה)( ,דאם אין עירוב פרשיות כתוב כאן
נזק ,וחצי נזק למ"ד פלגא נזקא קנסא תני משום א"צ שלשה שהרי אלוהים לא נאמר על הלואה) ,א"כ בדין
יש אם למקרא או למסורת דהוי קנסא ,דסתם שוורים שלא הועדו אינם נוגחים ולא היה הוא דליבעי מומחין שאף שאלוהים נאמר בפרשת שומרים
התורה ניתנה למשה ככתיבתה (אותיותיה) וכקריאתה לבעלים לשמור ,ולמ"ד פלגא נזקא ממונא דקסבר שסתם זה מדבר גם על הלואות ,והא דלא בעי מומחין כדי
(הניקוד) ,הכתיבה נקראת מסורת ,שזה דבר המסור
שוורים נוגחים והיה לו לשמור ,ורחמנא חס עליה ,תנא אגב שתנעול דלת בפני לווין ,שימנע מלהלוות שמא לא ימצא
לסופרים איך לכותבה ,והקריאה נקראת מקרא .ולפעמים
יש הבדל בין משמעות הכתיבה למשמעות הקריאה ,כגון תשלומי כפל וד' וה' ,שגם הם 'ממון שאינו משתלם מומחים ,וכן אם טעו חייבים אע"פ שיש להם רשות לדון
במקומות שהתיבה כתובה בכתיב חסר .הנדון להלן הוא בראש' -אלא משלם יותר מהקרן ,וכן חצי נזק משלם פחות דיני ממונות ,וכל המומחה לבי"ד אם טעה פטור מלשלם ,כדי
מה הדין במקרים כאלו לענין הדרשות ,האם דורשים את מן הקרן. שלא תנעול דלת בפני לווין ,ויחשוש שבי"ד יטעו ויפסיד.
התיבה לפי הכתיבה או לפי הקריאה. וכתבו התוס' (ד"ה נזק) שנזקי שן ורגל גובים בבבל ולא בעינן רש"י .ולתוס' (ד"ה אלא) הנדון הוא למה לא חוששים לנעילת
מומחין ,אבל קרן וכן שור שהזיק אדם לא. דלת שלא ירצו לשבת בדין כיון שאם טעו חייבים לשלם ,וס"ל
ד .לרבי יוחנן התנאים דלהלן סוברים 'יש אם כמ"ד שהדיין חייב לשלם גם אם לא נטל ונתן ביד.
ג :ילפותא לבי"ד של שלשה ,ואי בעינן בי"ד למקרא' והיינו שהעיקר כמשמעות הקריאה [עם הניקוד].
מדאורייתא גם דיני ממונות צריכים דרישה
וכתבו התוס' (ד"ה כולהו) שדווקא היכא שהמקרא והמסורת
מכחישים זה את זה ס"ל יש אם למקרא ,אבל היכא שאין
-נוטה נפשות וחקירה באיזה יום ואיזה שעה הלוהו ,כדיני
מכחישים זה את זה דרשינן תרוויהו( ,והתוס' מוכיחים כלל זה דכתיב בהו "ודרשת וחקרת" ,דכתיב "משפט אחד יהיה לרבי יאשיה לומדים מדכתיב "ונקרב בעל הבית אל
מכמה מקומות ,ומקשים על כלל זה ממקומות אחרים). לכם" -ממונות כנפשות ,ומ"מ אמרו חכמים שא"צ האלוהים" ,וכתיב "עד האלוהים יבוא דבר שניהם",
"לטֹטפת" "לטוטפת" ,שצריך ד' בתים לתפילין של נטילת רשות בארץ ישראל מהנשיא אינה מועילה רבי ,כנ"ל ש"ירשיעון" הרי כאן שנים ,אף דכתיב ירשיען.
ראש( ,ולר"ע טט בכתפי שתיים ופת באפריקי אלא לארץ ישראל ולא לבבל ,וחייב לשלם אם טעה,
רבי יהודה בן רועץ ,דס"ל דאף דכתיב "וטמאה
שתים) .רש"י כתב שבפרשת והיה אם שמוע כתוב אא"כ קיבלום עליהם הבעלי דינים .וכתבו התוס' (ד"ה
שבעים כנדתה" אינה טמאה אלא שבועיים ולא
"לטוטפות" מלא .והקשו התוס' (ד"ה לטטפת) שבכולם לא דהכא) שלענין הפקעת ממון ליפטר משום שהפקר בי"ד הפקר
שבעים ,כמו המקרא( ,ובתחילה ענה להם שכמו כתוב ו' בין הפ' לת' .ותירצו שיש שדורשים ע"י שנוטלים ו' עדיפי בני בבל ,דראש גולה שבבבל בא מזכרים ונשיא שבארץ
שימי טהרה בנקבה כפלים מזכר ס"ו ימים ,אף ימי מתחילת התיבה ומניחים אותה בהמשך התיבה .ור"ת מפרש ישראל מנקיבות ,אבל לענין איסור והתר בני ארץ ישראל
טומאה כפלים מזכר שבועיים .וה"ה דמצי למימר דכתיב שלומדים מו' דתחילת "ולטוטפת" ,ואף לר"ש שלא דורש ו' ,עדיפי ,דאוירא דארץ ישראל מחכים.
"כנדתה" והיינו להוסיף ז' ימים כנדה על ז' ימים דזכר( .תוד"ה ול' הוא דורש.
רבה בר רב הונא נטל רשות מרב הונא ,ורב הונא
מימי ולפ"ז צ"ל שמה שנאסר בשר בחָלָב ,משום מרב ,ורב מרבי חייא ,ורבי חייא מרבי ,ורשות זו לא אקרא) .וה"ה דמצי למימר מה בזכר ימי טהרה מרובים
טומאה ,אף בנקיבה ימי טהרה מרובין מימי טומאה .תוד"ה
שקריאת בחֵלֶב וקריאת בחָלָב שוה ,ובזה לכו"ע יש הועילה לבבל .וכתבו התוס' (ד"ה נקטינא) שכמו שסמוך מה).
יכול לסמוך ,כך מי שיש לו רשות יכול לתת רשות. אם למקרא.
בית שמאי ,דס"ל שהדמים שצריכים להנתן על
רבה בר חנה נטל רשות מרבי לדון ולהורות ,ולהתיר הגמ' מוכיחה שיש מחלוקת גם היכא שיש ב'
מזבח החיצון עולה שלמים ואשם ,הטעונים ב' מתנות שהם
בכורות דלאחר החורבן היה ,שאין התר לבכורות עד שיפול קריאות בכתיבה שוה ,שמצינו שנחלקו לגבי מצות
ד' ,ונתנם במתנה אחת ,כיפר ,דכתיב "ודם זבחיך ישפך"
בהם מום ,ונטל רשות זו כדי לדון בעיירות העומדות ראיה בסומא באחת מעיניו אם דורשים "יִראה שפיכה אחת במשמע( .והניתנים על מזבח הפנימי כפר כהן
על הגבולין הנמשכות אחר ארץ ישראל. יֵרָאה" ,שצריך לבוא ליראות בשתי עיניו לאפוקי משיח ופר העלם דבר של ציבור ,לכו"ע מתנה אחת מעכבת).
ה :רב קיבל רשות מרבי לדון ולהורות אבל לא סומא ,כמו שנראה בשתי עיניו דכתיב "עיני ד' אלוקיך". ובחטאת ב' מתנות מעכבות ,דכתיב ג"פ "קרנֹת",
לרש"י כדרך שהקב"ה בא לראותך בב' עיניו ,כך אתה רואה והקריאה היא קרנות ,ד' למצוה וב' לעכב( .ולב"ה אף
להתיר בכורות ,ואע"פ שהיה חכם ,וגם היה בקיא אותו בב' עינך .ולר"ת (ד"ה כדרך) כדרך שאתה בא ליראות את
במומים שהרי גדל י"ח חודש אצל רועה בהמה, פני השכינה והקב"ה רואה אותך בשתי עיניו ,כך אתה צריך
בחטאת כיפר במתנה אחת ,דפעמיים כתיב "קרנת",
לדעת להבחין בין מום קבוע למום עובר ,מ"מ לא לראות בשתי עינך. ג' למצוה וא' לעכב ,ואין לומר שהכל למצוה ,דכפרה
נתנו לו רשות להתיר בכורות כדי לחלוק כבוד לרבה בכדי לא אשכחן).
ועל כן צ"ל שמה שבשר נאסר בחָלָב ,משום שדרך
בר חנה ,שבני בבל ינהגו בו כבוד( ,דברב נהגו כבוד בלאו הכי), רבי שמעון ,דס"ל שבסוכה בעינן ג' דפנות כהלכתן בישול אסרה תורה וחָלָב הוא צלול כמים ,אבל חֵלֶב אינו
או משום שרב כיון שהיה בקיא ביותר ,והיה מתיר -שלימות ,ורביעית אפי' טפח בגובה י' טפחים ,דכתיב בישול אלא טיגון .רש"י .וכתבו התוס' (ד"ה דרך) שי"מ
מומים שלא היה ידוע שהם קבועים ,יכלו לבוא מכך ג"פ "בסוכֹת" ,והקריאה היא בסוכות ,דל חד קרא שהתורה אסרה בדרך בישול ,לאפוקי חֵלֵב שהוא אסור בלאו
לידי טעות ולהתיר מום עובר. הכי.
לגופיה ,והלכתא שהרי אמרינן שמחיצות הם הלכה למשה
מסיני ,גרעה מהרביעית ואוקמה אטפח( .ולרבנן ב'
נטילת רשות להורות -אף מי שהוא גמיר לא יורה הלכות דיינים
כהלכתן ושלישית אפי' טפח ,דב' פעמים כתיב
בלא ליטול רשות מרבו ,ורבו יראה שאין מקום לטעות להלן יתבארו כמה מדיני הדיינים :א' האם יחיד מומחה
"בסכת" ויש אם למסורת –שנמסרה כתיבתו להכתב
בלשונו ,מפני שפעם אחת ראה רבי במקום אחד כשר לדון .ב' מתי דיין שטעה בדין חייב לשלם .ג' דין
נטילת רשות לדון ולהורות .ד' דין בי"ד של שניים .ה' דיני גרעה חסירה ,דל חד קרא לגופיה ,והלכתא
שמגבלים עיסותיהם בטומאה של הכלים ,ואמרו לו
פשרה .ו' הנהגות הדינים .ועוד. מהשלישית ואוקמה אטפח).
שת"ח אחד לימדם שמי בצעים (–אגם) אין
מכשירים ,ובאמת אותו ת"ח אמר מי ביצים של רבי עקיבא ,דס"ל שרביעית דם שיצאה משני מתים ה .יחיד מומחה לרבים כשר לדון אפי' ביחידי,
תרנגולת ואוז .וכן טעו בהא דאיתא שמי קרמיון ומי מטמאה באהל ,דכתיב "על כל נפשֹת מת לא יבוא"( ,דכתיב "בצדק תשפוט" ,וקסבר אין כאן עירוב פרשיות .רש"י.
פיגה שהם נהרות של אגמים פסולים מפני שהם מי שתי נפשות ושיעור אחד ,ודם איקרי נפש ,ורביעית הוא ולתוס' (ד"ה ואם) גם למ"ד דבעינן ג' מומחין מדאורייתא,
בצעים (ובעינן מים חיים .רש"י .ולתוס' הם נהרות גמורים,
שיעור חיותו של אדם( ,ולרבנן בעינן ממת אחד ,תיקנו חכמים שיחיד מומחה דן אפילו יחידי) .וכגון רב נחמן
ופסולים משום שמימיהם אינם צלולים אלא עפר וטיט מעורב ורבי חייא ,והיינו יחיד דגמיר מרבותיו וסביר מעצמו ד"נפשת" כתיב).
בהם ,דהוי חציצה בין מים לכלי ,דכתיב "מים חיים אל כלי"), להוסיף וליישב טעמים ,ואע"פ שלא קיבל מריש גלותא
וחשבו שכמו שהם פסולים למי חטאת ה"ה שאינם ד :רב אחא בר יעקב סובר שלכו"ע יש אם רשות לדון.
למקרא ,דאל"כ הא דכתיב "לא תבשל גדי בחלב וכתבו התוס' (ד"ה מומחה) דהא דאמרינן (לקמן כ"ג ).דלעולם מכשירים ,וזה אינו ,דלחטאת בעינן "מים חיים אל
פוסל והולך עד שיקבל עליו בי"ד שמומחה לרבים ,שם א"צ כלי" ,אבל להכשר כל דהו נמי מכשיר .ובאותה שעה אמו" יהיה אסור רק בחֵלֶב ולא בחָלָב.
גמיר וסביר כר' חייא ורב נחמן ,דהתם בי"ד קאמר וכיון שהם ג'
גזרו תלמיד אל יורה אא"כ נוטל רשות מרבו .וכתבו
ומחלוקת רבי ורבנן לגבי דיינים היא אם "ירשיעון אפילו סתם בני אדם מומחין לרבים ,אבל יחיד לא חשיב
התוס' (ד"ה אי) שרשות מועילה גם כדי להפטר מתשלום אם
אלוהים" הם דיינים נוספים ,או אלו המוזכרים לפני מומחה לרבים עד דגמיר וסביר .עוד כתבו התוס' (ד"ה דן)
יטעה ,אך רשות בדיני ממונות מועילה גם לאיסור והתר.
שיחיד מומחה או סתם שלשה יכולים לדון את האדם בעל
כן.
כרחו ,אא"כ רוצה לדון בפני אחר ,וה"ה בשנים אלא שנקראים מותר ללתות חיטים בפסח לשרות מעט במים ולכותשם,
ולענין טומאת שבעים רבנן לא חולקים על ר"י בן בי"ד חצוף .עוד כתבו התוס' (ד"ה כגון) דהא דאיתא באבות (ד' ולא חוששים לחימוץ כיון שכותשם מיד.
ח') אל תהי דן יחידי שאין דן יחידי אלא הקב"ה ,עצה טובה רועץ.
קמ"ל שלא יטעה ,ובאמת רב נחמן לא היה דן ,אי נמי הוא היה אין לתלמיד להורות הלכה במקום רבו ,אא"כ היה
רחוק ממנו ג' פרסאות ,כנגד מחנה ישראל ,ואמנם ולענין מתנות ב"ה סוברים שהיה אפשר ללמוד בקי בדינים ולא היה חשש שיטעה.
למשה עצמו הלכו יותר מג' פרסאות .ולאפרושי מאיסורא שהמתנות מעכבות מהחטאות הפנימיות פר כהן
דיין שטעה ,אם קיבלום עליו לילך אחריו בין לדין בין
מותר אף במקום רבו .וכתבו התוס' (ד"ה אלא) שמחוץ לג' משיח והעלם דבר ,הטעונים ז' הזאות על הפרוכת ועל מזבח
הזהב ,ומתנה אחת מהן מעכבת ,דכתיב "ועשה כאשר עשה" ,לטעות ,ושלא יתבעוהו אם טעה ,פטור ,ואם לא קיבלוהו פרסאות יכול להורות גם תלמיד גמור ,ולא רק תלמיד חבר ,ואם
דשניהם חטאת וארבע קרנות ,ומאידך היה אפשר עליהם אלא אמרו לו שידון דין תורה חייב לשלם ,אבל אין לא נטל רשות מרבו אסור אף חוץ לג' פרסאות.
הדין חוזר .רש"י .ולתוס' (ד"ה ואי) מיירי שלא קיבלוהו עליהם
נתינת רשות לפלגא כגון לדון ולא להתיר בכורות ,מהני, ללמוד מדמים האמורים למטה בחטאת העוף( ,לשון
כלל.
וכן שייך לתת רשות לזמן. אחר למטה מחוט הסיקרא ,וזה עיקר ,לשון אחר למטה בפרשת
נטילת רשות- אשמות) ,שאם נתנם במתנה אחת כיפר ,דהא לא כתיב
דיין שרוצה להפטר מלשלם ,עליו ליטול רשות לדון ,שניים שדנו- קרנות ,דשניהם נעשים בחוץ ,וכדי שלא נלמד
שהמתנות מעכבות כתיב "וכפר" ג"פ ללמד שג'
לשמואל אליבא דרבנן שנים שדנו דיניהם דין אלא מבי ריש גלותא.
מתנות אינם מעכבות בכפרה.
שנקראים בי"ד חצוף( ,וה"ה אחד דינו דין ,וקמ"ל שאפילו
נטילת רשות מבי ריש גלותא בבבל מועילה לבבל
שנים נקראים בי"ד חצוף .תוד"ה שנים) .ולרשב"ג צריך ולענין מחיצה רביעית בסוכה נחלקו ר"ש ורבנן אם
ולארץ ישראל ,דכתיב "לא יסור שבט מיהודה
דווקא שלשה ,ואם דנו בשנים יכולים הבעלי דינים צריך פסוק שהסוכה צריכה סיכוך.
ומחוקק מבין רגליו" ,שבט היינו ראשי גליות שבבבל
לחזור בהם.
ולענין רביעית דם נחלקו ר"ע ורבנן אם נפשות תרתי שרודים את העם בשבט שיש להם כח ורשות ממלכי
פרס .שבט הוא לשון שררה ,ויש להם רשות להפקיר .ו .והיכא שישבו על דעת שלשה ואחד מהם אומר משמע ,או שנפשות דעלמא משמע.
איני יודע ,אף לשמואל יוסיפו עוד דיין ,כיון הלל לש בניו בני היינו מועטת שררה הוא ומחוקק
הגמ' מוכיחה שיש חולקים על יש אם למקרא,
דלרבי ישמעאל לומדים מדכתיב "לטֹטפות" שמלמדים תורה ברבים ,ושבט מועיל למחוקק ,אבל שמעיקרא ישבו על דעת שלשה.
ולפני מי הם דנים ומי עתיד ליפרע מהם ,שנא' התוס' (ד"ה נגמר) מה שייך לעשות פשרה אחרי שנפסק הדין לרבי אבהו דין בעי שלשה לכו"ע.
"אלוקים נצב בעדת קל" ,ולא ימנע הדיין מלדון כיון לגמרי ,ובדוחק י"ל שהכונה שלא יטעו אותו לומר שהם יראים
שמא טעו בדין .והתוס' מבארים שנגמר הדין הכונה שכבר ומ"מ אם קיבלו עליהם שידון אותם מהני אף באחד,
שאם יטעה יענש ,דכתיב "עמכם בדבר משפט" אין דקדקו בדין היטב ולא חסר אלא אמירת איש פלוני אתה חייב, ואם טעה פטור ,אא"כ אמרו לו שידון אותם בדין
לדיין לירא ולמנוע עצמו מן הדין ,אלא מה שעיניו רואות, דבזה אין לעשות פשרה כיון שאילו היה יודע שנגמר דינו לזכות תורה ,שאז אם טעה בדבר משנה שטעה במשנה
ויתכוין להוציאו לצדקו ולאמיתו ,ושוב לא יענש. לא היה מתרצה לפשרה. מפורשת הדין חוזר ,ואם טעה בשיקול הדעת (וזיכה
לר"ש בן מנסיא אפשר לעשות פשרה לפני שמיעת את החייב וחייב את הזכאי ,טיהר את הטהור או
אמרות ומקורם בפסוקים טיהר את הטמא) ,וכגון היכא שיש מחלוקת ולא
הטענות ,או לפני שידוע להיכן הדין נוטה ,אבל אח"כ
אין לעשות פשרה ,דכתיב "פוטר מים ראשית מדון ,ז .אין תחילת דינו של אדם נדון אלא על דברי תורה נפסקה ההלכה וסוגין דעלמא כחד מינייהו ,ועשה
-שלא עסק בתורה ,דכתיב "פוטר מים ראשית מדון" ולפני התגלע הריב נטוש". כמו השיטה השניה ,הדין קיים וישלם מביתו ,אם נשא
והתורה נמשלה למים( .והא דאיתא בשבת ל"א .ששואלים ונתן ביד ,דאי לאו הכי הדין חוזר.
לרבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אסור
תחילה נשאת ונתת באמונה ,ואח"כ קבעת עיתים לתורה ,התם
לעשות פשרה אחר שבאו לדין ,והעושה פשרה הרי
מיירי באדם שעסק בתורה ולא קבע עיתים ,והכא מיירי שלא פשרה
עסק כלל .אי נמי השאלה הראשונה היא על העסק באמונה,
הוא חוטא ,והמברך את הבוצע הרי זה מנאץ דכתיב
והעונש תחילה הוא על עסק התורה .תוד"ה אלא) .ורב הונא דרך המפשר צריך לשבר הענין ולחלקו ונותן קצת משל
"ובוצע ברך ניאץ ד' " ,אלא יקוב הדין את ההר, זה לזה ,ומאן דמחמיר קרי ליה ביצוע שצריך ג' כעין דין,
דכתיב "כי המשפט לאלוקים הוא" ,וכן משה היה למד מפסוק זה ,שתיגרה תחילתה קטנה וכיון דרווח שצריך לדקדק ולצמצם ולבצע כפי הראוי מזה וליתן לזה
אומר יקוב הדין את ההר ,אבל אהרן אוהב שלום רווח ושוב א"א לסותמו .ואביי קשישא אמר שמריבה לפי הענין ,ומאן דמיקל קרי ליה פשרה דאין צריך לדקדק
ורודף שלום ומשים שלום בין אדם לחבירו ,וכשהיה דומה לנסרים של הגשר ,שנקבעים במקומם ע"י כל כך אלא כאדם המטיל צונן לתוך חמין ומפשרן( .תוס'
שומע מריבה היה רודף אחריהם ומטיל שלום ביניהם קודם ההליכה ,וכך כשהאדם מרבה בקטטה היא מתחזקת. הרא"ש כאן).
ולהלן יבואר כמה דיינים צריך כדי לעשות פשרה ,האם
שבאו לפניו לדין .רש"י .והתוס' (ד"ה אבל אהרן) כתבו שאהרן השומע חרפתו ושותק ורגיל בכך חולפות ממנו מאה ראוי לעשות פשרה ,האם פשרה צריכה קנין ,ועד איזה
לא היה דיין ולא היה הדין בא לפניו אלא לפני משה ,ולכן היה
רעות ,דכתיב "פוטר מים ראשית מדון". מותר לו לעשות פשרה. שלב של הדין מותר להציע לבעלי הדין לעשות פשרה.
גנב אינו נהרג על שתים או שלש גניבות ,וה"ה העובר כמה דיינים צריך לפשרה -לרשב"ג (ה ):פשרה
ולרבי אליעזר הפסוק "ובוצע בירך ניאץ ד' " מיירי
עבירה פעמים ושלש ולא באה עליו פורענות לא יתמה ,דסופו בשנים ,ואם עשו פשרה בשנים אין בעלי הדינים
בגזל סאה וטחנה ואפאה (נקט ואפאה מפני שיש
ללקות באחרונה ,דכתיב "על שלשה פשעי ישראל ,ועל יכולים לחזור בהם ,שהרי נתרצו ועל פיהם עשו( ,ובשנים
דברים שאין חייבים בחלה קודם אפיה ,והם הסופגנין
ארבעה לא אשיבנו". יפה כח הפשרה מכח הדין ,שבפשרה אין יכולים
והדובשנין והאיסקריטין .תוד"ה טחנה) ,שאינו מברך,
עושה שלום לא יפול בשבע בורות ,אבל עושה רעה משום דהוי ניאוץ. לחזור בהם ,ובדין יכולים לחזור בהם ,ואף שבפשרה
יפול גם באחד ,דכתיב "שבע יפול צדיק וקם, ולר"מ הפסוק מדבר על המברך את יהודה ,שאמר מיירי שקיבלום עליהם ,ובקיבלו עליהם אף בדין אין יכולים
ורשעים יכשלו ברעה". לחזור בהם ,מיירי שאמרו שידונו כמו שרגילים לדון ,או יעשו
"מה בצע כי נהרוג את אחינו" ,והיה לו לומר נחזירו פשרה כמו שרגילים לעשותה ,ובזה יפה כח הפשרה מכח הדין.
מי שבי"ד הוציאו ממנו גלימתו בדין ,ישמח שהוציאו לאבינו ,אחרי שהיו דבריו נשמעים לאחיו ,שאינו מברך תוד"ה יפה).
גזילה מידו ,דכתיב "וגם כל העם הזה על מקומו יבוא אלא מנאץ .אבל על מעשה תמר שיבחו הכתוב על שהודה
לר"מ צריך שלשה לעשית פשרה ,ולחכמים מספיק
בשלום". ולא בוש .תוד"ה אלא.
יחיד .הגמ' אומרת שאין הכרח לבאר שלכו"ע פשרה
אשה המתעצלת והסל שעליה נופל ואין ניכר שעוסקת ולרבי תנחום בר חנילאי (ז ).הפסוק מדבר על
הוקשה לדין דכתיב "משפט וצדקה" ,ונחלקו במחלוקת
במלאכתה ,כתיב בה "בעצלתים ימך המקרה" וגו'. מעשה העגל ,שראה אהרן שישראל הרגו את חור,
שמואל ורבי אבהו אם דין בשלשה או בשניים .די"ל
והכל כאן זה משלים. ואמר שאם יהרגו גם אותו שהוא כהן ונביא ,ויתקיים
שלכו"ע דין בשלשה ,ונחלקו אם מקישים פשרה
הפסוק "אם יהרג במקדש ד' כהן ונביא" לא תהיה
הבוטח באדם והוא קם עליו ,כתיב ביה "איש שלומי לדין או לא .והמ"ד שמצריך שניים בפשרה מודה
להם תקנה ,שהרי סופן לעשות כך בזכריה ויחרב בית
אשר בטחתי בו" וגו'. שמספיק אחד ,ואמר שיקח שניים כדי שיהיו עליו
המקדש על כך ,משא"כ אם יעשו את העגל תהיה
להם תקנה בתשובה ,ועשה פשרה בינו לבין עצמו והורה כשהאהבה עזה בין איש לאשה יכולים לשכב על רוחב עדים.
החרב ,וכשאינה עזה לא תספיק מיטה של שישים התר לעצמו לעשות להם את העגל. וכתבו התוס' (ד"ה ביצוע) שאם פשרה בשלשה צריך
אמה ,שהרי הקב"ה נועד לישראל מעל הכפורת ששלשתם יסכימו לדבר ,ולא הולכים אחר הרוב.
לרבי יהושע בן קרחה מצוה לעשות פשרה ,והיינו בגובה עשרה ברוחב אמה וחצי ,וכתיב "הבית אשר בנה האם פשרה צריכה קנין -לרב אשי פשרה א"צ
לשאול אותם בתחילה אם הם רוצים דין או פשרה ,שלמה לד' שישים אמה ארכו ועשרים רחבו ול' אמה קנין ,דאם צריכה קנין למה לר"מ צריך שלשה ולא
קומתו" ,וכתיב "איזה בית אשר תבנו לי" שתוכל
דפותחים להם בפשרה ,ועל זה נאמר "אמת ומשפט
מספיק שנים עם קנין .ואע"פ שטעמא דר"מ משום
שלום שפטו בשעריכם" ,דבפשרה יש משפט וגם שכינתי להיות מצומצמת בתוכו. שפשרה ג"כ צריכה הכרע דעת ,מ"מ משמע מר"מ שאם שנים
שלום ,וכן כתיב "ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עשו פשרה כמו ששלשה רגילים לעשות לא עשו ולא כלום
אזהרות ולימודים לדיינים עמו" ,ובפשרה יש גם משפט וגם צדקה. ובעלי הדין יכולים לחזור בהם( .תוד"ה תיסגי) .והלכתא
דיין צריך זהירות יתירה לדון את הדין לאמיתו ,ולפסוק שהעני רואה וי"מ דקרא דדוד הכונה שאם היה פשרה צריכה קנין אפי' בנעשית בשלשה.
רק אחרי שהדבר ברור לו ,ואם פסק שלא כדין עונשו התחייב בדין היה משלם לו מביתו ,ולרבי כיון דכתיב וכתבו התוס' (ד"ה והלכתא) דלא סגי בתרי משום דהוי כקנין
גדול ,ולהלן יבוארו דברים אלו ועוד דברים השייכים "לכל עמו" הכונה שהיה עושה משפט למי שזכה, בטעות ,דלא בקיאי בפשרה שפיר .עוד כתבו התוס' שאם הקנין
לדיינים. נעשה לפני הפשרה ,ושני הצדדים עושים קנין ,אין ראיה
וצדקה לחייב שהוציא גזילה מתחת ידו.
כל דיין שדן דין אמת לאמיתו משרה שכינה שמחילה צריכה קנין ממה שהתובע צריך לעשות קנין ,דשאני
שניים שבאו לדון אחד רך ואחד קשה ,יכול הדיין בישראל ,ואם אינו דן דין אמת לאמיתו גורם לשכינה הכא שבלי קנין הוי מחילה בטעות ,שלא היה סבור שיצטרך
למחול (ומ"מ לא חשיב קנין בטעות) ,אבל אם הקנין הוא אחרי
להמנע מלדון לפני שמיעת הטענות ,או לפני שידוע שתסתלק מישראל. הפשרה ,א"כ אין התובע צריך לעשות קנין בשביל למחול .אבל
להיכן נוטה הדין ,אבל אח"כ לא ,דכתיב "לא תגורו כל דיין שנוטל מזה ונותן לזה שלא כדין ,הקב"ה דעת בה"ג שצריך התובע לעשות קנין אף אם הקנין הוא אחרי
נוטל ממנו את נפשו. מפני איש". הפשרה ,ואף אם מחילה א"צ קנין ,הכא שמוחל על פי עצתם
תלמיד היושב לפני רבו וראה זכות לעני וחובה של הדיינים צריך קנין כדי לחזק את הדבר .והתוס' מביאים כמה
לעולם יראה הדיין עצמו כאילו חרב מונחת לו בין ראיות שסתם מחילה אינה צריכה קנין .והתוס' דנים אם קנין
לעשיר ורבו טועה בדין ,לא ישתוק משום כבוד רבו ,שנא'
ירכותיו ,וגיהנום פתוחה לו מתחתיו. צריך להיות דווקא בפני שנים או לא.
"לא תגורו מפני איש" .והוא לשון הכנסה דכתיב "ויין
לא תשתה ולא תאגור" ,וכתיב אגרה בקציר מאכלה ,ז :לא יפסוק הדיין את הדין אא"כ הוא ברור לו ,שנא' ו :אם מותר לעשות פשרה-
"דינו לבוקר משפט" ,וכתיב "אמור לחכמה אחותי וכתיב "אוגר בקיץ". לת"ק אין מצוה להציע להם פשרה ,ואחרי שנגמר
את".
צריכים העדים לדעת על מי ולפני מי הם מעידים ומי הדין ,והיינו שאמרו איש פלוני אתה חייב איש פלוני
עתיד ליפרע מהם ,דכתיב "ועמדו שני האנשים אשר עשרה שיושבים בדין הקולר תלוי בצוואר כולם, אתה זכאי ,אין עושים פשרה ,אבל אפשר לעשות
להם הריב לפני ד' " ,וצריכים הדיינים לדעת את מי ואפי' תלמיד לפני רבו ואינו נזקק לדבר ,ומבין שרבו טועה. פשרה אף אחרי שרואים להיכן הדין נוטה .והקשו
ורב הונא היה מכנס עשרה לדון כדי שיגיע לו רק כרחם ,ושיסבול את הציבור ,כאשר ישא האומן את והנדון כאן הוא לגבי תביעת מאה מנה ,וכנ"ל) .ונחלקו ר"מ
ורבנן אם חוששים לכבודם של ראשונים או לא. היונק. מעט ,וכן עשה רב אשי בהוראה על טריפות.
דיין צריך להיות דומה למלך שאינו צריך לכלום ,אבל הקב"ה אמר ליהושע שיקח מקל ויכה על קדקדם ,ח :לאביי אם הבעל לא הביא עדים לכו"ע חוששים ללעז
ובעינן כ"ג שמא ישמעו עדים ויבואו ,וממילא כיון דבעינן כ"ג
אם דומה לכהן המחזר בבית הגרנות שצריך לחזר משום דדבר (-מנהיג) אחד לדור ולא שני דברים לדור.
בתחילה חוששים לכבודם של ראשונים( ,ולתוס' (ד"ה
ולשאול בי"ד ,זוהי הריסה ,דכתיב "מלך במשפט יעמיד
חוששין) הנ"מ במה שחוששים לכבודם של ראשונים היא ואם הדיינים, שלשת בשם שיהיה צריך לבי"ד זימון ארץ ,ואיש תרומות יהרסנה" .ובכתובות משמע שאינו
כשהביא הבעל עדים שזינתה והביא הבעל עדים והזימום), זימנו בשם אחד מהדיינים לא אמר כלום ,ולא משמתינן ליה, צריך לכלום היינו דגמיר וסביר .תוד"ה שאינו.
ואיירי שהביא עדים שהתרו באשה בסתם בלא להזכיר וביומא דדינא שני וחמישי כתקנת עזרא ,גם בשם אחד.
אין להעמיד דיין שאינו הגון ,דכתיב לא תעשון
שנערה המאורסה שזינתה חייבת סקילה ,וכיון שכבר הביא (וברכת זימון בשלשה).
איתי אלוהי כסף ואלוהי זהב" .והקב"ה עתיד להפרע
עדים אין חוששים שיבואו עדים אחרים ,לחכמים חשיב מהמעמידים דיין שאינו הגון ,והעושה כן כאילו נוטע
אשירה ,ואם יש שם ת"ח ,כאילו נטע אשרה אצל דיני קנסות והיינו המשלם יותר מדינו נדונים בפני ג' התראה ולכן צריך כ"ג ,ור"מ סובר כרבי יהודה שצריך
מומחים ,ויחיד מומחה פסול לדון דיני קנסות.
שההתראה תהיה באיזה מיתה הוא נהרג ,ולכן המזבח ,דכתיב "שופטים ושוטרים וגו' לא תטע לך
מספיק שלשה לדון על הכתובה ,ואם יוזמו ישלם מאה כסף, אשירה" וגו' ,והת"ח מכפרים ומגינים כמזבח.
(ומיירי שלא התרו בה כלל .תוס' שם)( ,ולת"ק בברייתא
מתי מוציא שם רע נדון בג' ומתי בכ"ג
המוציא שם רע על אשתו שזינתה לפני הנישואין ,אם הגמ' מביאה איך היה רב מעורר עצמו כשהיה בא
א"צ להודיע באיזה מיתה נהרג) .ומסית דכתיב ביה "לא
תחמול ולא תכסה" נהרג בלי התראה ע"י הכמנת עדים .רש"י.
התברר על פי עדים שזינתה תחתיו האשה חייבת מיתה, לבי"ד ,וכשהיו מכבדים אותו.
ואם העדים הוזמו הבעל חייב לשלם מאה כסף ,ואסור לו
והתוס' (ד"ה בעדה) הוסיפו שמסית ג"כ צריך כ"ג דיינים ,אלא הוו מתונים בדין לעיין יפה לפני הפסק ,דכתיב "ולא
לגרשה ,וא"כ כל זמן שאין לבעל עדים אין כאן דיני
שאין מהפכים בזכותו ,וגם לא מתרים בו בפירוש אלא אומרים תעלה במעלות על מזבחי" בחזקה ובמרוצה ,וסמיך
נפשות ,ומ"מ סוברים חכמים שמוציא שם רע נדון בכ"ג
לו היאך נניח אבינו שבשמים ונעבוד עצים ואבנים.
דיינים כדיני נפשות .ולהלן יבוארו ח' ביאורים באיזה אופן "ואלה המשפטים" .ור"א לומד מזה שלא יפסע
לרב פפא חוששים ללעז ולכבודם של ראשונים ,והביא עדים מדובר ולמה יש בזה שייכות לדיני נפשות. הדיין על ראשי עם קודש שכשהציבור יושבים ההולך
בתחילת הזמנתו לדין ,ומיירי באשה חבירה שלא התרו לרבי מאיר מוציא שם רע נדון בג' .ולחכמים הוא נדון ביניהם נראה כמפסיע על ראשם.
בה ,חכמים סוברים כרבי יוסי בר יהודה שחבר א"צ אשר תשים לפניהם -אלו כלי הדיינים ,מקל למכת בכ"ג מפני שיש בו דיני נפשות.
התראה ,דלא ניתנה התראה אלא להבחין בין שוגג
למזיד שלא יוכל לטעון סבור הייתי שמותר ,ולכן צריך כ"ג, מרדות עד שיחזור בו ,רצועה למלקות ,שופר לשמתא ונידוי ,לפי רש"י הנדון בסוגיין הוא כשהבעל טוען לא מצאתי לבתך
וסנדל לחליצה .וצריך הדיין להיות זריז כנגד מקל בתולים והוא בא להפסידה כתובתה ,ואין לו עדים שזינתה
ולר"מ חבר צריך התראה ,ולכן מספיק שלשה .וכתבו ורצועה להטיל אימה על הציבור לשם שמים .רש"י .והתוס' תחתיו ,דאם יש לו עדים והוא בא לחייבה מיתה לכו"ע דינו
התוס' (ד"ה באשה חבירה) דמיירי שהעידו שבעל וחזר ובעל, בכ"ג .והתוס' (ד"ה מוציא שם רע) מקשים כמה קושיות על (ד"ה תהא זריז) ביארו שהכונה שלא יטילו אימה על הציבור
דאי לאו הכי יכולים לומר לאוסרה על בעלה באנו ,וממילא גם שיטת רש"י ,ומבארים דמיירי הכא שהאב תובע מהבעל ק' לרדותם יותר מדאי.
היא נהרגת. סלעים .ורש"י עצמו מביא ביאור זה ,ומקשה שהבעל לא חייב
מאה סלעים אא"כ הביא עדים והוזמו ,ואז אין חוששים ללעז. אין לדיין לשמוע דברי בעל דין לפני שיבוא בעל דין
ט .לרב אשי איירי שהתרו בה למלקות ולא למיתה, חבירו ,כיון שיכול לשקר ואין מי שיכחישו ,ולב הדיין כבר נוטה
דאינה נהרגת ,אלא לוקה ,דאין מיתה שאין בה לאו ,וקסבר לאו ח' ביאורים במה נחלקו- לזכותו ואינו מהפך בזכות השני כ"כ ,ואין לבעל דין
שניתן לאזהרת מיתת בי"ד לוקין עליו( ,והתוס' (ד"ה דאתרו)
מוסיפים שאם היה אפשר לפרש שמדובר על המלקות שהבעל לעולא חכמים סוברים שצריך כ"ג מפני שחוששים להטעים דבריו לפני שיבוא בעל דין חבירו ,דכתיב
לוקה משום ההוצאת שם רע ,היה מתיישב) ,לר"מ די בג' ללעז ,ולר"מ אין חוששים ללעז ולכן מספיק שלשה. "שמוע בין אחיכם ושפטתם" ,וקרי ביה נמי "שמע
(לרש"י לעז הכונה שיצא הקול ויבואו עדים שזינתה תחתיו .למלקות ,ולחכמים מלקות בכ"ג ,ונחלקו במחלוקת בין אחיכם" ,וי"א מ"לא תשא" קרי ביה לא תשיא.
צדק את הדין ואח"כ חתכהו ,דכתיב "ושפטתם ולתוס' הכונה שהבעל הביא עדים שזינתה והם הוכחשו ,שהוא רבי ישמעאל ורבנן (לעיל ב.).
חייב מאה סלעים ,וצריך כ"ג מפני שחוששים שהבעל יביא עוד
צדק" .וצריך לשפוט צדק אף בין בית לעליה לשומם עדים שזינתה ,ויצטרכו להוסיף על הדיינים שיהיו כ"ג ,ויצא לעז לרבינא איירי שיש יותר מב' עדים ,ונמצא אחד
בדמים ולחלקם בין היורשים ,ולא לומר שכל אחד קיבל בית,
על הראשונים שהוסיפו דיינים מפני שהם לא ידעו לדון .ודווקא העדים קרוב או פסול ונשארו ב' עדים כשרים ,ונחלקו
בהוכחשו חוששים לזה ,וכן בלא כיוונו עדותן ,אבל בהוזמו ובין תנור לכיריים שהרי תנור יקר יותר.
שנתברר שהבעל סומך על עדים שקרנים לא חושים שהבעל במחלוקת דלהלן .שיטת ר"ע דכוונת הפסוק "על פי
שנים עדים או שלשה עדים יקום דבר" אם מתקיימת העדות לא תכירו פנים -י"א שאין להכיר פנים למי
יביא עדים אחרים) .ואמנם אם הוזמו עידי הבעל ,דיותר
בשנים למה פירט הכתוב בשלשה ,להקיש שלשה לשנים ,מה
שמכירים ,וי"א שלא לנכר לו פנים אם הוא שונאך .ורב אין חוששים ללעז ,ואין הבעל נאמן אפילו להפסידה כתובתה,
שנים אם נמצא אחד מהם קרוב או פסול עדותן בטלה ,בא
פסל עצמו מלדון את מארחו שהזכיר לו שעשה לו טובה שהרי על עדים הללו סמך והם שקרנים( ,ואין כאן חיוב מיתה
(אבל מדינא אינו נפסל בגלל שעשה לו טובה .תוד"ה פסילנא) ,לעידי הבעל ,דמיירי שהוזמו קודם גמר דין .תוד"ה והביא) הכתוב לומר שאף שלשה אם נמצא אחד קרוב או
ומינה את רב כהנא ,ואמר לו רב כהנא שאם לא יציית והאב תובע ממון מאה סלעים מהבעל ,וכן הדין "ולו תהיה פסול כל העדות בטלה ,וה"ה במאה דכתיב "עדים",
לו מפני שהוא בוטח שרב יעזור לו ינדה אותו ,ואף שמנודה לאשה" ,בזה די בשלשה ואין בזה משום כבוד הראשונים ,וכן לומדים שהעד השלישי נענש כמו הראשונים
לתלמיד אינו מנודה לרב ,הני מילי כשמנדה לכבוד עצמו ,ולא דהזמנה אחריתי היא .רש"י .והתוס' (ד"ה חוששין) כתבו שזה אע"פ שהיה נדון למיתה גם בלעדיו( ,מפני שנטפל לעושי
דוחק( .ואם לא הוזמו אלא הוכחשו ,שהדבר יכול להגיע לדיני עבירה ,וק"ו שהנטפל לעושי מצוה יטול שכר כעושי כשמנדה לכבוד שמים .תוד"ה מפיקנא.
מצוה ,דמידה טובה מרובה ממידת פורענות) .ור"ש לומד מותרת שהיא וצ"ל ממון. בתבעו אפילו בכ"ג, נדון נפשות,
ח .דין של פרוטה יהא חביב לדיין כדין של מאה
לבעלה כלא כוונו עדותם או שהוכחשו ,דאי לאו הכי אינו חייב
מהפסוק ששלשה אינם נהרגים עד שיוזמו שלשתם ,וי"ל שר"ע
חולק עליו .ורש"י במכות סובר שר"ע מסכים עם ר"ש( .תוד"ה ק' סלעים ,דלא קרינן בה "ולו תהיה לאשה" .ויש ללמוד מכאן מנה ,בין לענין העיון והפסק ,בין לסדר הקדימה
שעדים שבאים ואומרים שאשת פלוני זינתה ,צריכים דרישה להקדים מי שבא קודם.
לא) .ואמר רבי יוסי שכל זה שכל העדות בטילה זה רק
וחקירה כדי לאוסרה על בעלה .תוס' שם).
בדיני נפשות דכתיב "והצילו העדה" ,אבל בדיני ממונות לא דיין לרשעים שנוטלים ממון ,אלא שמטריחים
תתקיים העדות בשאר .ולרבי ה"ה בדיני נפשות, לרבא לכו"ע אין חוששים ללעז ,ואם תבעו ממון את הקב"ה להחזירו לבעליו.
ובדיני נפשות דווקא שהתרו בהם הקרוב או הפסול ,שגילו
מתחילה ואינו מביא עדים ובא רק להפסידה כתובתה לכו"ע
משה אמר "והדבר אשר יקשה מכם תקריבון אלי",
דעתם שגם הם נעשים עדים ,אך אם לא התרו בהם (ביארו
מספיק שלשה ,ומתני' מיירי במקום דאיכא דיני
ונענש על שנטל שררה לעצמו ואמר תקריבון אלי ,ולא אמר
התוס' (ד"ה בזמן) דהיינו ששואלים אותם לאסהודי אתיתו או נפשות והיינו שאף אם אין לבעל עדים יש לחוש שישמעו
תקריבון לפני המקום ,דכתיב "ויקרב משה את משפטן
למיחזי אתיתו ,אי אמרי לאסהודי אתינן בטילה כל העדות, עדים ויבואו ,וצריך כ"ג ,וכנסו כ"ג ונתפזרו מפני שהבעל לא
ובתנאי שבאמת באו להעיד (דמשום ראיה לחוד שנתכוונו לפני ד' " והוא עצמו לא ידע מה להשיב .ולרב נחמן בר מצא עדים (רש"י .ולתוס' (ד"ה רבה) מיירי שהאב הביא עדים
להעיד אין זה סיבה לפסול את כל העדות( ,ולרבי יוסי מספיק יצחק כוונתו היתה שאם לא למד ילך וילמד להזים את עידי הבעל ולא הספיקו לקבלם עד שנתפזרו מחמת
שיעידו אע"פ שלא נתכוונו להעיד .ובשם רשב"א כתבו התוס' מהקב"ה ,אלא שראויה היתה פרשת נחלות אונס או מחמת פחד או להקביל פני מלך או למדידת עגלה
שרבי יוסי סובר שרק עד שהתרה נחשב עד) .וכן לענין אין עד ומקושש להכתב ע"י משה רבינו ,וזכו בנות צלפחד ערופה ,ונשארו רק שלשה) ,ומבקש שידונו לפחות דיני
נעשה דיין מדובר דווקא כשהעיד ,אבל אם רק נתכוין להעיד ונכתבה על ידם ,ונתחייב מקושש ונכתבה על ידו ,ממונות (לרש"י הכונה להפסידה כתובתה ,שהוא נאמן על פי
אינו נפסל .ודלא כרשב"ם שסבר שבין לענין נמצא אחד קרוב עצמו ,חכמים תיקנו כתובה והם אמרו שיהיה נאמן להפסידה
או פסול ובין לענין אין עד נעשה דיין מספיק שיתכוין להעיד),
ללמדך שמגלגלים חובה ע"י חייב וזכות ע"י זכאי.
כתובתה ,דחזקה אין אדם טורח בסעודה ומפסידה .ולתוס'
ואפילו העיד לאחר כדי דיבור מהשאר ,ואי אמרי למיחזי אתינן) (שם) זה נכון למ"ד כתובה דרבנן ,דהם אמרו והם אמרו ,אבל התורה מזהירה את הציבור שתהא אימת דיין
לא נעשים עדים ,ותתקיים העדות בשאר ,דאל"כ מה יעשו לר"מ שכתובה דאורייתא אין הבעל נאמן להפסידה כתובתה, עליהם ,ואת הדיין שידריך את הציבור במשפט וחוקים על
שלפעמים מתים ע"י המלקות .אך לשני הפירושים לא מובנת אחרת ,ורק לאותה עדות נפסל משום שהחשוד על הדבר לא ב' אחים ואחד כשר שראו שאחד הרג נפש .ור"מ ורבנן
קושית הגמרא למה צריך אומדנא) ,והא דאמדינן שלא דנו ולא מעידו .והא דפריך במכות (ו ).נרבע יציל ,מיירי שיש נחלקו היכא שהקרוב או הפסול שתקו ולא התרו ,ר"מ סובר
ימות במלקות ,משום דכתיב "ונקלה אחיך לעיניך", עדים שנרבע לרצונו והוי כנמצא אחד קרוב או פסול ,או דמיירי כרבי יוסי שבדיני נפשות אף בזה עדותן בטלה( ,ואמנם רבי יוסי
בנרבע שהוא קרוב ,וכן י"ל לגבי הפירכא הרוג יציל ,או שבהרוג עצמו סובר שעד שלא התרה אינו נחשב עד ,ובזה אין ר"מ סובר
שצריך שיהיה אחיך והיינו חי בזמן ההלקאה .ואעפ"כ אם השאלה היא מצד מה שיש לו פסול טריפה. כמותו .תוס' שם) ,ורבנן סובר כרבי דהיכא דשתק תתקיים
אמדוהו לעשרים אין מכים אותו אלא מלקות עוד כתבו התוס' (ד"ה ואין) דהא דקאמר בכתובות (י"ח): העדות בשאר ,ומיקטלא.
הראויים להתחלק לשלש ,ולא אומרים שילקה שהעדים שאמרו כתב ידינו הוא זה אבל אנוסים היינו מחמת
עשרים ואחד ,שהרי גם אם ימות קיבל את המכה האחרונה ממון איו נאמנים משום שאין אדם משים עצמו רשע ,ולא ט :ואב"א איירי שלא העדים התרו בה ,ור"מ סובר
כשהוא חי ,דבעינן שאחר שנקלה עדיין יהיה אחיך. אמרינן שנאמינם שהיו אנוסים ולא מחמת ממון משום דפלגינן כרבי יוסי שאינו נהרג עד שהעדים יתרו בו ,דכתיב
דיבורא ,דס"ל התם כמ"ד (ב"ב קל"ד ):דלא פלגינן דיבורא בחד "על פי שניים עדים" ,ולרבנן א"צ שהעדים יתרו בו.
גופא .או שכיון שקיום שטרות דרבנן לא פלגינן דיבורא לפסול
י :עיבור החודש בשלשה- את השטר ,כיון שמדאורייתא עדים החתומים על השטר נעשה
והא איתא במכות (ט ):שלרבי יוסי שונא נהרג מפני שהוא
כמועד ומותרה ,איתא התם (ו ):שזה רבי יוסי ברבי יהודה ,ולא
איתא במתני' (ב ).שעיבור החודש בשלשה. כמי שנחקרה עדותם בבי"ד. רבי יוסי .תוד"ה רבי יוסי.
הגמרא שואלת שעיבור החודש א"צ בי"ד ,מפני
י .וכן לרבא האומר פלוני בא על אשתי ,הוא ואחר ואב"א איירי שהוכחשו בבדיקות זה אומר כליו לבנים
שאם לא מקדשים את החודש ממילא הוא מעובר.
מצטרפים להורגו ,אבל לא להורגה ,מפני שמאמינים לו וזה אומר כליו שחורים ,ולא בחקירות באיזה יום או שעה
לאביי כוונת מתני' שקידוש החודש צריך שלשה. לגבי הפלוני ולא לגבי אשתו ,דפלגינן דיבורא ,וקמ"ל שאף וכדומה ,דברים שבאים בהם לידי הזמה ,ור"מ סובר כבן
ולרבא הכונה שקידוש החודש דווקא ביום עיבור באשתו אומרים שאדם קרוב אצל אשתו ,ולא אומרים זכאי שאף בהוכחשו בעוקצי תאנים (שאמרו תחת
והיינו יום הל' שממנו נעשה מעובר ,צריך ג' ,אבל ביום שכיון שהוא נאמן לגבי הפלוני הוא יהיה נאמן גם לגבי אשתו, תאנה זו היה מעשה ושאל אם היו עוקציה דקים או גסים)
הל"א ליכא קידוש ,דכבר קידשוהו שמים (מאתמול. (ולא אמרינן מיגו .תוד"ה אצל). נפסלים ולא מיקטלא ,ולרבנן אינם נפסלים דלא רמו
(וכתבו התוס' (ד"ה שכבר) שרש"י בר"ה מבאר שביום שלושים סהדי אדעתייהו למיבדק כולי האי .וכתבו התוס' (ד"ה
אין מקדשים מלמעלה אא"כ מקדשים מלמטה ,אבל ביום מתי אדם נהרג וגם משלם ממון -המעידים בפלוגתא) דמיירי שהעדים אמרו שלא היו שם עדים אחרים,
הל"א מקדשים אותו בשמים מן השחר) ,וכר"א בר צדוק. שפלוני בא על נערה המאורסה ,והוזמו ,נהרגים מפני דאי לאו הכי מודה ר"מ שנדון בכ"ג ,דמשמע דס"ל כאביי
ולרב נחמן דווקא קידוש אחר עיבור שכבר עיברו את שזממו לחייב מיתה את הבועל ,ואין משלמים ממון כיון שחוששים ללעז .ולר"ת (שמדובר על הקנס שהאב תובע)
החודש שעבר ,צריך שלשה ,אבל ביום הל' אין שלא אמרו מי זו האשה .אבל אם אמרו מי היא האשה מדובר שהוכחשו עידי האב הכחשה גמורה ,וחוששים שיבואו
עדים ויזימו את המכחישים) .אי נמי מיירי ששני עדים הכחישו
מקדשים אותו לומר מקודש מקודש ,שא"צ לעשות חיזוק נהרגים משום שניהם ,ומשלמים ממון שבאו להפסידה
שני עדים ,שגם את יבואו עדים אחרים יהיו מוכחשים מאחת
כשבא בזמנו ,וכשיטת פלימו. כתובתה ,ומשלמים טובת הנאה כמו כל זוממי כתובה,
הכתות .אי נמי מדובר שעידי האב הזימו את עידי הבעל,
ותשלומין אלו דאב נינהו ,דכל שבח נעורים לאביה ,ולהכי חשיב
ולרב אשי כוונת מתני' שחישוב העיבור צריך שלכו"ע אין חוששים לעדים אחרים ,לרבנן הדין בכ"ג משום
ממון לזה ונפשות לזה.
שלשה ,שאף אם צריך לעבר את החודש משום ירקות שלא כבוד הראשונים ,ואפילו בהוזמו קודם גמר דין ,ולר"מ כיון
וכן המעידים שפלוני רבע שור ולא הזכירו של מי הוא, שהוכחשו בבדיקות לא היה חיוב מיתה ,וממילא אין כאן משום
יכמשו ,או מתים שיוכלו להקבר ,מ"מ צריך לחשב שלא לעבר
פחות מארבעה חודשים בשנה ולא יותר מח' חודשים ,דא"כ והוזמו ,נהרגים ואין משלמים ממון ,ואם העידו של כבוד הראשונים.
יהיה המולד ג' ימים לפני א' בחודש ,ומחזי כשיקרא ,וכרבי מי השור נהרגים מחמת הרובע ,ומשלמים ממון לבעל
אליעזר דס"ל שקידוש החודש בין בזמנו ביום ל', השור .והמעיד פלוני רבע את שורי נאמן להצטרף עם מתי אדם חייב מיתה וממון ,ודין פלגינן
(דהמולד הוא אחרי כ"ט יום ומחצה ותשצ"ג חלקים) ,בין אחר ,דאין אדם קרוב אצל ממונו לענין פלגינן דיבורא, דיבורא
והשור יסקל ,והא דאמרינן שרובע או נרבע על פי הבעלים אסור שלא בזמנו ,א"צ בי"ד ,דכתיב "וקדשתם את שנת
לגבוה ומותר להדיוט ואינו נסקל ,איירי בשלא העידו על הגברא המתחייב בנפשו פטור מן התשלומין ,אמנם היכא ששני
או שלא היה ב' עדים ,אבל כשהאדם נהרג לא פלגינן דיבורא החמישים" ,שנים של יובל אתה מקדש ולא חודשים. החיובים הם משתי סיבות שונות ,י"א שחייב גם מיתה
משום ממון. וגם ממון ,וכדלהלן .עוד יבואר להלן חידושו של רבא
עיבור השנה ש'פלגינן דיבורא' והיינו שאדם שאמר דבר שאינו נאמן
על חלק ממנו ,מאמינים לו על חלק מהדיבור ,ולא אומרים
כל שנה יש בה י"ב חודשים ,וחודש היינו הזמן שבין מולד כמה דיינים צריכים להכרעות שונות שאינו נאמן כלל בדיבור זה.
הלבנה למולד שאחריו ,אמנם כיון שעונות השנה
מתחלפים לפי שנת החמה ,שהיא שס"ה ימים ,וי"ב הזמה במוציא שם רע -לרב יוסף אם הוזמו עידי חיוב מלקות-
חודשי לבנה הם שנ"ד ימים בערך (שהרי כחצי
הבעל ,נהרגים ואין משלמים ממון ,ואע"פ שזממו גם לת"ק מספיק שלשה דיינים כדי לחייב מלקות,
מהחודשים הם כ"ט יום וכחצי ל' יום) ,מידי כמה שנים (ג'
שנים בדרך כלל) נתאחרה שנת הלבנה משנת החמה ל' להפסידה כתובתה ,והיה ראוי שישלמו טובת הנאה שיש לה דכתיב "ושפטום" הרי כאן שניים ,וכיון שאין בי"ד
יום ,ואז (וכן מטעמים אחרים וכדלהלן) מעברים את מכתובתה ,מ"מ כיון שבשבילה הם נהרגים פטורים ,דהמתחייב שקול הרי כאן ג' ,ואמנם מ"והצדיקו את הצדיק
השנה ע"י תוספת של חודש לאותה שנה( .בזמננו שאין בנפשו פטור מן התשלומין ,ומאה כסף שזממו להפסיד לאב ,והרשיעו את הרשע" אין לומדים שצריך עוד ד' ,אלא
בי"ד סמוכים מעברים את השנה על פי לוח שקבע הלל הבעל חייב לשלמם ,דאין הבעל חייב מאה סלע אא"כ הביא
מכאן רמז לעדים זוממים שלוקים היכא שאין יכולים
השני שהיה נשיא בארץ ישראל בסוף ימי התלמוד). עדים שזינתה תחתיו והוזמו .ואם הוזמו עידי האב,
לקיים בהם כאשר זמם ,כגון שהעידו על אדם שהוא בן גרושה
ולהלן יבואר כמה דיינים צריך כדי לעבר את השנה (י,): נהרגים משום שזממו לחייב את העדים מיתה ,ומשלמים וחלוצה והם כהנים ,לוקים ואינם נפסלים ,דאם אינו ענין לעדות
מהו אורכו של חודש העיבור (י"א ,).האם אפשר לעבר ממון לבעל מאה כסף שבאו לחייבו כשהזימו את עדיו ,וס"ל ממון דהא לוקין ומשלמין ,תנהו ענין לבן גרושה וכדומה ,שאם
את השנה בגליל או דווקא ביהודה ,והאם אפשר לעבר לרב יוסף שהתורה לא פטרה מתחייב בנפשו מן התשלומין עדים הרשיעו צדיק ,ובאו עדים אחרים והצדיקו את
את השנה בלילה או דווקא ביום (י"א ,):ממתי אפשר אלא היכא שמיתה וממון משום חד קאתו .וכתבו התוס' (ד"ה
לעבר את השנה ,כמה שנים רצופות אפשר לעבר ,ואלו עדי) שאין העדים יכולים לומר שלא באו לחייב את עידי הבעל האדם שהיה צדיק מעיקרא ,בכהאי גוונא "והיה אם
שנים אין מעברים (י"ב ,).ומחמת אלו דברים מעברים או מיתה ,אלא באו לחייב את הבעל ממון( ,שהרי עדים זוממים בין הכות הרשע" ,אבל אין לחייב מלקות בעדים
לא מעברים את השנה (דברים הקשורים לסיום החורף, א"צ התראה) ,שכיון שהם יודעים באים להרוג את האשה ,הם זוממין מ"לא תענה" ,דאין לוקין על לאו שאין בו
או כדי שיספיקו להטהר לפני פסח ,או כדי שחג הסוכות מעשה .וכן י"ל דבעי קרא משום דהוי לאו שניתן לאזהרת יודעים שיהרגו אותם אם יוזמו.
יחול בתקופת תשרי). מיתת בית דין ,שאין לוקין עליו ,והא דגלי הכא קרא דלקי היינו
כמה דיינים צריך לעיבור השנה -לר"מ עיבור השנה דווקא באופן שלא יוכל לבוא לידי חיוב מיתה .ואחרי שלומדים פלגינן דיבורא-
בשלשה .ולרשב"ג מתחילים לדון על העיבור מ"והיה אם בן הכות הרשע" המלקות הם מצד "לא תענה" ,והא המעיד שפלוני רבעו לאונסו ,מצטרף עם אחר
שעדים שמעידים על אדם שהוא חייב מלקות ונמצאו זוממים להורגו לרובע ,אבל אם מעיד שרבעו לרצונו ,לרב
בשלשה ,ואם רק אחד אומר לישב לבדוק אם צריך לעבר אין לוקין אלא ארבעים ולא שמונים ,משום שגם המלקות של
מפני האביב והתקופה או הפירות וכדלהלן ,והאחרים אומרים "כאשר זמם" ,אזהרתם היא מ"לא תענה" ,וא"א להלקות פ'
יוסף אין מצטרפים ,דהתורה אמרה "אל תשת רשע
שודאי א"צ לעבר ,בטל במיעוטו ולא ישבו חמשה לעיין בדבר, מלקות על לאו אחד .תוד"ה משום. עד" ,ולרבא אין אדם נפסל בהודאת פיו ,דאדם קרוב אצל
ואם שניים אומרים לישב ,מוסיפים עליהם עוד עצמו ,ואין אדם משים עצמו רשע ,ופלגינן דיבורא
לרבי ישמעאל צריך כ"ג לדון על חיוב מלקות.
שניים ,ונושאים ונותנים בדבר ,אם שלשה אומרים ומאמינים לו לגבי הרובע להורגו.
וכתבו התוס' (ד"ה לרצונו) שאף שלרבא רק רשע דחמס פסול לאביי הטעם משום דאתיא רשע רשע מחייבי
שא"צ לעבר בטלו השניים במיעוטם ועומדים והולכים
לעדות ,הכא כיון שעובר להנאתו על דעת קונו הוי כמו רשע מיתות .ולרבא הטעם משום דמלקות הם במקום
להם ,ואם ג' אומרים שצריך לעבר מוסיפים עליהם
דחמס .והא דקאמר לקמן (כ"ו ):שהבא על העריות כשר מיתה( ,דכיון שעבר על אזהרת בוראו ראוי הוא למות ,ומלקות
עוד שניים להשלמת המנין ומעברים ,שאין המנין בפחות היא אחת מהמיתות כמו סקילה .רש"י .וכתבו התוס' (ד"ה לעדות ,היינו במי שגס ליבו בעריות ומתייחד עמהם ,אי נמי אף
משבעה .והני ג' ה' וז' ,י"א כנגד פסוקי ברכת כהנים, מלקות) דכן עיקר ,וי"מ משום שבני נח אזהרתם זו היא מיתתם בבא על הערוה כשר כיון שיצרו תוקפו ,אבל ברביעה אין יצרו
וי"א ג' כנגד שומרי הסף שמצינו בצדקיהו בגלות נבוזראדן, ומלקות דישראל הם במקום מיתה דבני נח .וי"מ משום תוקפו כ"כ ,אי נמי גם ברובע יצרו תוקפו ואינו נפסל לעדות
משפט ,מה משפט ביום דכתיב "והיה ביום הנחילו את ה' כנגד חלק מרואי פני המלך כנ"ל ,וז' כנגד רואי פני פסחים שצריכים חמה להתייבש ,ומפני גלויות שעקרו
בניו ,אף קידוש החודש ביום. המלך (באחשוורוש ,דמלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיעא ,ממקומם לעלות לרגל לפסח ועדיין לא הגיעו ואם לא
יעברוה לא ירגילו לבוא לפסח( .אבל אלו שגרים בארץ ישראל ועיבור שנה הוא מתכסיסי מלכות שמים לישב השנים על מכונם.
י"ב .אין מעברים את השנה בשני רעבון ,מפני יכולים להספיק להגיע מר"ח ניסן עד פסח .תוד"ה ומפני .עוד רש"י .והתוס' (ד"ה שבעה) כתבו שלא מסתבר שתיקנו כנגד שרי
שכולם רצים לבית הגרנות ,מפני שהתבואה נגמרה כתבו התוס' (ד"ה מפני) שבאלו מעברים גם מפני סיבה אחת עכו"ם ,אלא הכונה לשבעה מרואי פני המלך הנזכרים בירמיה),
וצריכים לאכול מן החדש ,וכמו שמצינו שהביאו מתוכם) .אבל לא מפני השלג והצינה מפני שזה לא וכן מבואר בברייתא.
לאלישע לחם שעורים אחרי העומר ,ולא לחם ימנעם מלבוא ,או מפני גלויות שעדיין לא עקרו ברש"י כתב שבעיבור השנה צריך אמירה ,שיקדשו אדר השני
חיטים ,וא"כ היתה השנה ראויה להתעבר מפני האביב, לשם אדר .וכתבו התוס' (ד"ה ואיידי) שלשון קידוש אינו ממקומם.
מדויק ,דלא בעי קידוש ,אלא רק קובעים אותו לשם אדר .וגם
שלא נתבשלה רוב התבואה ,ולא עיבר אלישע את השנה אין מעברים מפני הגדיים והטלאים שהם עדיין קטנים,
מה שמשמע מרש"י שביום שלושים קובעים אותו לשם אדר
מפני שהיתה שנת בצורת כמבואר בפסוקים. שני ,אין נראה ,דאמרינן לקמן (י"ב ).שאין מעברין את השנה דאפשר להקריב לפסח גם קטנים ,ומפני הגוזלות הנצרכות
לקיני יולדות וזבים וזבות ,שכולם משהים קיניהם עד שעולים ביום שלשים של אדר הואיל וראוי לקובעו ניסן ,אלא נראה
ממתי אפשר לעבר את השנה -אין בי"ד יושבים לעיין
לרגל ,שלא פרחו ,כיון שהם כשרים אף קטנים( ,ואפילו על שבשעה שגומרים השבעה שתהא השנה מעוברת ,קודם
ולומר שמעברים את השנה לפני ר"ה ,מפני שישכחו שניים מהם אין מעברים .תוד"ה מפני) .אבל עושים אותם שלשים של אדר ,אז אומרים את האמירה של העיבור ,ובשעה
שעיברו ,ויבואו לזלזל בחמץ ,ואף בדיעבד אינו עיבור, סעד לעיבור השנה אם יש סיבה אחת נוספת כגון אביב או שבאו עדים שראו את המולד ,יקבעו אותו סתם לית לן בה,
אבל מחשבים אם לעבר כבר לפני ר"ה (דשלחו פירות ,וכדלהלן. וממילא הוי אדר השני.
לרבא זוג בא מרקת ותפשו נשר וכו') ,אך אין מגלים י"א .י"א שאין מעברים את השנה אלא במזומנים
י"א :מעברים את השנה על האביב שעדיין לא
אלא אחר ר"ה כדי שלא ישכחו ,ובשעת הדחק שמא לא
לה -שזימנם הנשיא ,ומעשה בר"ג שזימן ז' ומצא ח',
נתבשלה התבואה ,ועל פירות האילן שנתאחר בישולם יותר יהיה בי"ד מופלא סמוך לאדר ,או שהמלך יעכב ,מעברים מיד
מעצרת שהוא זמן הבאת ביכורים ,ואם לא יביאם ברגל יצטרך ואמר שמואל הקטן שהוא עלה שלא ברשות כדי
אחר ר"ה ,ומ"מ אין מעברים אלא את אדר ,דכתיב
לטרוח לעלות פעם נוספת ,ועל התקופה אם תקופת תמוז ללמוד הלכה למעשה איך מעברים( ,ואמר כך כדי שלא
"לחודש שנים עשר הוא חודש אדר" ,ואם יעברו את השנה אדר
יתבייש זה שעלה שלא ברשות) ,ואמר לו ר"ג שישב ,נמשכת ולא מתחילה תקופת תשרי עד שעבר החג ,או
לא יהיה חודש שנים עשר .תוד"ה אין.
שנמשכת תקופת טבת עד ט"ז ניסן ,והבאת העומר תהיה אלא שאין מעברים את השנה אלא במזומנים לה.
אין מעברים משנה לחברתה –לעבר שנה מפני צורך בתקופת טבת ,וצריך ב' סיבות מתוך ג' אלו כדי לעבר,
השנה הבאה .רש"י .ולתוס' (ד"ה לא) הכונה שלא מחשבים זהירות שלא לבייש -רבי חייא יצא לחוץ ובזמן שהאביב אחד מהם הכל שמחים ,דאין מצטערים
בשנה זו על השנה הבאה ,אף אם לא מגלים זאת. כשאמר רבי שמי שאכל שום יצא ,וכשיצא יצאו שאיסור חדש ממשיך עוד חודש ,שהרי התבואה לא נתבשלה.
אין מעברים ג' שנים רצופות מפני שניסן השלישי יצא כולם ,ולמד דבר זה מר"מ שנתן גט לאשה שטענה ורשב"ג אמר "על התקופה" ,והגמ' מסתפקת אם
באמצע הקיץ ,וטען ר"ש שכשהיה ר"ע בבית האסורים שאחד מהיושבים קידשה בביאה ,ועמדו כולם כוונתו שעל התקופה שמחים שלא יצטערו עולי הרגלים
והוא היה חכם גדול ובקי בעיבור השנה ,והיה עומד ליהרג ונתנו לה גט ,ור"מ למד משמואל הקטן וכנ"ל ,מפני הגשמים ,או שעל התקופה לבדה מעברים (מפני
עיברו ג' שנים ,ואמרו לו שלא היו שנים רצופות אלא ושמואל הקטן למד משכניה בן יחיאל שאמר שזה מן התורה ,דכתיב "חג האסיף תקופת השנה .רש"י .והקשו
כל אחת בזמנה ,וכנ"ל שיכולים לחשב לפני ר"ה .פירוש אחר "אנחנו מעלנו באלוקינו ונושב נשים נכריות" אע"פ התוס' (ד"ה או) שגם אביב הוא דאורייתא ,דכתיב "שמור את
הנדון הוא אם אפשר בדיון אחד לקבוע עיבור של ג' שנים ,אפי' חודש האביב" .ולכן ביארו התוס' שהמעלה של תקופה היא שהוא לא נשא נכרית הכניס עצמו בכלל שלא להלבין פניהם,
אינם רצופים ,ותי' הגמ' הוא שאצל ר"ע ישבו אח"כ ודנו על כל שא"א לטעות בה ,אבל בפירות האילן ובאביב שייך טעות). ושכניה למד מיהושע שאמר לו הקב"ה "חטא
שנה בפני עצמה. ישראל"( ,ושאל יהושע מי חטא ,אמר לו הקב"ה תיקו.
וכי דלטור -רכיל אני ,לך והטל גורלות) ,ואב"א למד על שלש ארצות מעברים את השנה אם לא הגיע אביב אין מעברים את שנת השמיטה מפני שמאריכים את
ממשה דכתיב "עד אנה מאנתם" אף שלא יצאו אלא שלהם או שלא נתבשלו הפירות ,יהודה עבר הירדן והגליל ,איסור עבודת הקרקע ,ולא את השנה השמינית מפני
וצריך ב' ארצות מתוך שלש שיהיה רוב ארץ ישראל ,ואם שכלה הישן ומאריכים את איסור החדש ,אלא את השנה מעט.
השישית להוסיף חודש לעבודת הקרקע ,ושל בית ר"ג היו ובעינן מהגליל, או הירדן מעבר עומר יביאו הגיע לא ביהודה רק
משמתו נביאים האחרונים חגי זכריה ומלאכי
נסתלקה רוח הקודש ,והיו משתמשים בבת קול עומר רך ומלא ,ואם יהודה היא אחת מהם הכל שמחים ,מעברים את השנה השמינית ,והיו מביאים ירק ותבואה
(י"מ שלא היו שומעים את הקול היוצא מן השמים ,אלא קול מפני שאין העומר בא למצוה מן המובחר אלא מיהודה .מחו"ל ממה שגדל בשביעית ,והתירו עומר של שביעית,
היוצא מתוך אותו קול ,כמו הד .תוד"ה בת קול) ,ופעם רשב"ג כתב בהודעה על העיבור 'מהודעין אנחנא ונחלקו אם מביאים ירק מחו"ל לארץ ,או שחוששים
אחת שהיו מסובים בעלית בית גוריה יצאה בת לכון וכו' ושפרת מילתא באנפאי ,ואוסיפית על לגושייהו שיביא גוש מארץ העמים ויטמא באהל טהרות של
קול שיש כאן אחד שראוי שתשרה עליו שכינה ,שתא דא תלתין יומין' .ור"ג כתב '...ושפרא מילתא ארץ ישראל .רש"י .והתוס' (ד"ה חוששין) כתבו שגוש הבא
מארץ העמים מטמא במגע ובמשא ,ולזה החשש ,אבל אינו
מטמא באהל.
אלא שאין דורו ראוי לכך ,ונתנו עיניהם בהלל באנפאי ובאנפי חבירי ואוסיפית' וכו' (והודיע
הזקן ,וכשמת אמרו הי חסיד הי עניו תלמידו של ליושבי הדרום וליושבי הצפון מתי זמן הביעור של
עזרא .וכן היה ביבנה ,ונתנו עיניהם בשמואל המעשר שני) .הגמ' רוצה ללמוד מזה מה בין תקיפי י"ב :עיבור מפני הטומאה-
הקטן ,וכשמת אמרו הי חסיד הי עניו תלמידו של קדמאי שר"ג היה תקיף וזורק מרה בתלמידים ,לעינוותני לת"ק אין מעברים לכתחילה ,ואם עיברוה מעוברת.
הלל ,ואמר בשעת מיתתו שר"ש –רשב"ג הנשיא ,בתראי ,והגמ' דוחה שי"ל שר"ג כתב כך לאחר
לרבי יהודה אם עיברוה מפני הטומאה שמשערים
ורבי ישמעאל בן אלישע כהן גדול ,ימותו בחרב ,שהעבירוהו מנשיאותו ונעשה עניו.
שהנשיא ימות ערב הפסח או שני ימים קודם ,או שרובם
וחבריהם כר"ע ורבי חנינא בן תרדיון בשאר מיתות,
מקום העיבור -מעברים בבי"ד הקבוע ביהודה .ואם טמאים בסוף אדר ואין אפר פרה אדומה ,אינה מעוברת,
ושאר העם לביזה ,ויהיו צרות .ורצו לומר כך גם על
עיברו בגליל י"א שמעוברת ,וי"א שאינה מעוברת דטומאה הותרה בציבור ושלא לצורך עיברוה ,וחזקיהו עיבר
ר"י בן בבא ,אלא שנטרפה השעה ,דאין מספידים
דכתיב "לשכנו תדרשו" ,כל דרישה לא תהיה אלא מפני הטומאה ,דבימי אחז אביו לא חששו לתורה ונטמאו
על הרוגי מלכות מפני יראת המלך ,ומיהרו לקוברו.
בשכנו של מקום ירושלמים שהיא ביהודה .וכתבו התוס' מע"ז ,וחזקיהו היה מחזירם למוטב ,וידע שלא יספיקו להטהר
אין מעברים את השנה אא"כ ירצה הנשיא ,ומעשה (ד"ה אין) שרבי עקיבא עיבר את השנה בנהרדעא שהיא חו"ל ,עד פסח( ,ובאותה שעה גזרו טומאה על ע"ז .ובירושלמי איתא
שהלך ר"ג ליטול רשות משלטון שבסוריא לעסוק משום שלא הניח כמותו בארץ ישראל .והא דמבואר לקמן שמצאו את גולגלתו של ארונה היבוסי תחת המזבח .והקשו
(כ"ו ).שעיברו את השנה בעסיא שהיא חו"ל ,הכונה שבעסיא התוס' למה עיברוה ,והרי יכלו להספיק להטהר ע"י הזאת
בצרכי ציבור ,ועיברו את השנה ע"מ שירצה ר"ג.
שלישי ושביעי ,ואפר פרה של משה היה מצוי כל ימי בית עשו את החישוב ,וחזרו בי"ד וישבו וקבעו בארץ ישראל.
ראשון .ושמא לא היה להם הדבר מזומן להטהר .תוד"ה ובירושלמי איתא שכשאין יכולים לעבר בארץ ישראל מעברים כמה זמן הוא עיבור השנה -לרבנן ל' יום ,ולרשב"ג
שעיבר) .דכתיב "כי מרבית העם וכו' לא הטהרו", בחו"ל. אם רצו ל' יום ואם רצו חודש כ"ט יום( .ואף שסתם חודש
וביקש רחמים על עצמו דכתיב "כי התפלל חזקיהו הוא ל' יום ,היינו בלשון תורה ולא בלשון חכמים ,אי נמי
בסתמא הכונה לל' יום מלבד היכא דמוכחא מילתא שהכונה זמן העיבור -אין מעברים אלא ביום ,ואם עיברו עליהם לאמר ד' הטוב יכפר בעד" .ואין לומר שרבי
בלילה אינה מעוברת ,וכן הדין בקידוש החודש ,יהודה סובר שעיברו מפני הטומאה ,שהרי רבי יהודה לכ"ט יום .תוד"ה רשב"ג).
סובר שטומאה הותרה בציבור ,דאי דחויה והיינו שבקושי
וכו' חגנו ליום בכסה שופר בחודש "תקעו דכתיב
על מה מעברים את השנה-
משפט לאלוקי יעקב" ,ור"ה זהו החג שהחודש הותרה ,כל כמה שאפשר להדורי לעשותו בטהרה מהדרין ,והיו
אין מעברים את השנה אלא מפני הדרכים או מתכסה בו ששאר החגים הם באמצע החודש ,וכתיב מעברים את השנה( .אין הדבר תלוי בציבור ,אלא כל דבר שזמנו
הגשרים שהתקלקלו בחורף ועדיין לא תיקנום ,או תנורי
השנה ,דסברי שצריך שאביב של תקופה יהיה י"ג .עיבור מפני התקופה- קבוע דוחה טומאה אפילו אם הוא של יחיד ,וכל דבר שאין זמנו
בחודש ניסן ,דכתיב "שמור את חודש האביב" ,ואין קבוע אינו דוחה אפילו אם הוא של ציבור .תוד"ה שטומאה).
שיטת שמואל שאין מעברים את השנה אא"כ היתה (ר"ש סובר שהציץ מרצה אף אם אינו על מצחו של
ניסן קרוי אביב אלא בגלל בישול התבואה שמבכרת בו ,וביכור
התקופה של תמוז חסירה מהשלמת צ"א ימים שלה רובו התבואה והקיץ והחורף הם לפי שנת החמה ,וצריך שניסן של כהן גדול בשעת הטומאה ,ומוכיח ממה שביוה"כ אינו
של חודש תשרי ,דכתיב "חג האסיף תקופת השנה" ,חמה יהיה בימי חידוש הלבנה דכתיב "חודש" ,וימי חידוש על מצחו כשנכנס לפני ולפנים שאינו לובש בגדי זהב,
הלבנה הם י"ד .רש"י .ולתוס' (ד"ה שמור) אחרים סוברים שיום ואסיף היינו חולו של מועד שאפשר לאסוף בו דבר האבד ,וצריך
ומרצה אם אירעה טומאה בקדשים ,ולרבי יהודה אין
תקופה גומר ,וחידושה של לבנה עד ט"ו ,הלכך כשנופלת להשמר שזה יהיה בתקופה החדשה ,לרבי יהודה היינו ט"ז
תקופת ניסן בט"ו מעברים .ולרבינא אחרים למדו שיו"ט הציץ מרצה כשאינו על מצחו ,ואין להוכיח מיוה"כ,
יום שתקופת תשרי נופלת בי"ז ,מפני שצריך שכל החג
ראשון צריך להיות בתקופה החדשה ,דהא דכתיב דטומאה הותרה בקרבן ציבור).
יהיה בתקופה החדשה ,ולרבי יוסי כ"א יום שתקופת
"חג האסיף" אינו חול המועד אלא היינו חג הבא בזמן תשרי נופלת בכ"ב ,אבל אם נופלת בכ"א אין מעברים, לר"ש מעברים לכתחילה מפני הטומאה ,וחזקיהו
אסיפת הפירות ,ויום תקופה גומר ,ולכן אף אם התקופה דמספיק מקצת החג בתקופה החדשה ,ואם חסר יום ביקש רחמים מפני שעיבר ניסן בניסן ,ובאמת ידע
בט"ו מעברים. אחד אין מעברים את אלול ,כיון שמסדרים מעיקרא שתחילת שא"א לעבר את ניסן ,דכתיב "החודש הזה לכם" זה
תשרי לא יהיה בימים אד"ו ,שלא יהיו ב' ימי שביתה רצופים, ניסן ואין אחר ניסן ,שאם קבעו חודש לניסן א"א לעשותו
הגמרא חוזרת לבאר דינים נוספים ממתני' (ב ).שצריך וכדי ששביעי של ערבה לא יצא בשבת ,וממילא א"א לעבר את
עבורם בית דין של שלשה.
אדר וחודש אחר יהיה ניסן ,אלא לא ידע שאין מעברים
אלול אא"כ יצא תחילת תשרי ביום ב' ,ומשום שברוב השנים
זה לא כך לא פרכינן לה ,ואין מעברים ב' חודשים לדחות ב' ביום ל' של אדר ,הואיל וראוי לקובעו ניסן אם אדר
י"ג :סמיכת זקנים על ראש פר העלם דבר של ציבור- ימים ,דא"כ יוצא ח' חודשים מעוברים ,ואין עושים כך אלא היה חסר ,וסבר שלא אומרים הואיל ,ולבסוף הודה שאין
אחרי שנה מעוברת .רש"י .ולר"ת (תוד"ה ורבי יוסי) סובר רבי מעברים ,וביקש רחמים על עצמו.
זקני העדה המיוחדים שבעדה הם הסומכים ,דכתיב
יוסי שאם התקופה נופלת בכ"ב לחודש (וה"ה בי"ז לחודש לרבי ר"ש בן יהודה אומר בשם ר"ש ,שביקש רחמים
"וסמכו זקני העדה" .לר"ש שלשה סומכים ,דכתיב יהודה) ,מעברים חודש אחד במקום לעבר את השני ,ולא
"זקני" וכיון שאין בי"ד שקול מוסיפים עליהם עוד חוששים למה שר"ה יוצא באד"ו .ולמ"ד שחודש העיבור כ"ט
מפני שהשיא את ישראל לעשות פסח שני ,שהיו
אחד .ולרבי יהודה חמשה סומכים ,דדריש גם את יום א"כ גם אחרי שיעברו ר"ה יוצא באד"ו ,יעברו בי"ד חודש ישראל מחצה טהורים ומחצה טמאים (לאו דווקא אלא
"וסמכו"( ,ולר"ש איצטריך לגופיה דלא תימא ד"על" נוסף מחודשי הקיץ ,ולמ"ד שחודש העיבור הוא כ"ט יום יחסרו רובם טמאים) ,ויחד עם הנשים היו רובם טהורים,
הכונה בסמוך ,ור"י לומד זאת גזירה שוה ראש ראש חודש נוסף מחודשי הקיץ. ובתחילה סבר שחובה על הנשים להקריב בראשון,
הגמ' אומרת שלשמואל נמצא דקסברי יום תקופה מעולה ,ור"ש לא דורש גזירה שוה זו). וממילא הטמאים הם מיעוט ונדחים לפסח שני,
מתחיל שהיום שהתקופה נופלת בו הוא היום הראשון ולבסוף סבר שנשים בראשון רשות ,וממילא
סמיכת חכמים כל לתקופה החדשה ,דאי יום תקופה גומר אין כאן לא הטמאים הם רוב ואינם נדחים לפסח שני .והגמרא לא
אין דנים דיני קנסות ודברים נוספים אלא בבית דין של החג לרבי יהודה ולא מקצת החג לרבי יוסי בתקופה העמידה שחצי מהגברים היו טמאים ועם הנשים היו הרוב
החדשה. טהורים ,או שרוב הגברים היו טמאים ועם הנשים היו מחצה
דיינים שנסמכו איש מפי איש עד משה רבינו .ולהלן
טהורים ומחצה טמאים ,משום שבזה יש מ"ד (פסחים ע"ט).
יבואר שסמיכה צריכה בי"ד של שלשה ,וכיצד היו והגמ' שואלת שמצינו להדיא שלרבי יהודה יום שעשו כדין ,דאיתא התם שמחצה טהורים מחצה טמאים ,לרב
סומכים ,ושאין סומכים בחו"ל ,ועוד מדיני סמיכה.
תקופה גומר ,ולרבי יוסי יום תקופה מתחיל. הללו עושים לעצמם והללו עושים לעצמם ,ולרב כהנא לל"ק
ועוד דאיתא בברייתא שלרבי יהודה צריך שתהא בברייתא מבואר שסמיכת חכמים צריכה שלשה. הטמאים עושים את השני ,ולל"ב הטמאים אינם עושים לא את
התקופה חסירה כ' יום ,דיום תקופה גומר ,ואם תיפול הגמרא לא מצאה ילפותא לדין זה ,דאין ללמוד הראשון ולא את השני.
התקופה בכ"א ליכא מקצת חג בתקופה החדשה ,ולרבי יוסי מדכתיב "ויסמוך את ידיו עליו" ,דא"כ יספיק אחד, אם עיברו את השנה ביום ל' לחודש אדר ,לעולא
אם התקופה של טבת מתאחרת ט"ז יום בחודש ניסן ואי נימא שמשה שקול כשבעים ואחד ,א"כ יצטרכו
אין מקדשים את החודש לומר מקודש הוא לאדר שני,
מעברים ,דנמצא שתקופת תשרי תתחיל בכ"ב תשרי ,וליכא שבעים ואחד .וממעשה דרבי יהודה בן בבא דלהלן אלא שותקים כיון שראוי לקובעו ניסן ,ובחודש הבא מקדשים
מקצת חג בתקופה חדשה ,אבל אם חל בכ"א לא ,דיום תקופה ליכא להוכיח שמספיק אחד ,די"ל שהיו איתו עוד את ניסן .ואם קידשו לרבא בטל העיבור ,ולרב נחמן
מתחיל( ,ונחלק על רבי יהודה אם יום תקופה מתחיל ולא מנאום משום כבודו. חל העיבור והקידוש ,וטען רבא שא"כ יזלזלו באיסור
או גומר) ,וט"ז יום לפני החג אין מעברים (וה"ה י"ז חמץ שלא יאמינו לשלוחי בי"ד ,שהרי שואלים ודורשים
דרך הסמיכה -אין סומכים ביד ממש ,אלא קורין לו
או י"ח עד כ' ,ותנא ט"ז אגב פסח) .ולר"ש אף על ט"ז בהלכות הפסח קודם הפסח ל' יום( ,ולרשב"ג שתי
רבי ,ונותנים לו רשות לדון דיני קנסות ,דכתיב בהו
"אלוהים" דמשמע מומחין והיינו סמוכים ,ובשאר דיני ממונות
יום לפני החג מעברים ,ונחלק על ת"ק אם יום שבתות) ,וענה רב נחמן שיודעים שהשנה תלויה
לא בעין סמוכים משום נעילת דלת ,והיכא דליכא נעילת דלת ופת תקופה מתחיל או גומר .ולאחרים אפי' כשתק בחשבון שאנו קובעים המועדות לפי חודשי הלבנה ,והקיץ
ניסן חסירה מיעוט של חודש מעברים ,והיינו שאם כמו בשומרים וגזילות בעינן סמוכים ,ומ"מ דנים אותם בבבל והחורף הם לפי תקופת החמה ,וכשרבים ימי שנות החמה על
חסר י"ד יום מעברים את חודש אדר ודוחים את הפסח דשליחותייהו קעבדינן ,אבל בקנסא לא משום דלא שכיחא, שנות הלבנה יותר מדאי מתאחר האביב אחר הפסח ,ויתלו
ואין בה חסרון כיס. ביום אחד( ,ויעשו בקיץ עוד חודש חסר כדי שר"ה לא יצא שלא חישבו עד עתה.
בבד"ו) ,אבל אם חסר יותר מי"ד יום מעברים את
מבצע סיכומי סוגיות מבחני 'לדעת' סיכומי 'תמצית'
מערכת 'תמצית' יוצאת בתוכנית מבחן שבועי על דף היומי ,עמוד היומי ,משנה ניתן להשיג את גליונות סיכומי תמצית החודשיים
חדשה של כתיבת ושליחת סיכומים ברורה ,חפץ חיים ואהבת חסד על הדף היומי /משנה ברורה ומוסר /ועמוד היומי
ע"י כלל הלומדים ושליחתם למערכת. ניתן לעשות את המבחנים מיום שישי עד יום
בנקודות ההפצה -
מתווה מיוחד המועיל מאד לבהירות שלישי בשעה 5:00בבוקר:
במייל 7692282@gmail.com -
וזכרון .שיעורי הסברה ופרטים בטלפון 0737-289-669 -
בטל 02-3131-465שלוחה .7 במייל 7692282@gmail.com - בנוסף ניתן לקבל במייל סיכומים על כל מסכתות
בנדרים פלוס קופת לדעת. - הש"ס ,ועל כל המשנה ברורה ,ועל תנ"ך וספרי מוסר,
הנרשמים (ב'נדרים פלוס' קופת תמצית)
לשליחת הסיכומים ,זכאים לשמיעה הגרלות בכל שבוע על ₪ 500וזכיות נוספות. או סיכומים לפי סדר הלימוד של :העמוד היומי ,חבורת
טלפונית של הקורס המלא 'אומנות ש"ס ,קנין ירושלמי ,דף הכולל ,קנין הלכה ,תרי דף,
הסיכום' – כדרך להתענג בידיעת התורה מבצע – קורס ללמוד להנות ולזכור אורייתא ,ומפעל הש"ס.
במחיר מוזל ₪ 120במקום ,500 13שיעורים לשמיעה טלפונית ₪ 500בלבד הסיכומים מיועדים לחזרה בלבד ,ואין לסמוך להלכה.
ולבחורים ₪ 60במקום .300 ההרשמה בנדרים פלוס קופת תמצית ,שיעור
ראשון חינם בקו 02-3131-465שלוחה 4 קו עדכונים ושיעורים – 02-3131-465
הגרלות מיוחדות לכותבי הסיכומים.
