gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

ירושלמי לישנא קלילא · Yerushalmy Lishnah Kelilah — כי תבוא (2026-08-24)

מוציא לאור: ירושלמי לישנא קלילא · Yerushalmy Lishnah Kelilah

שבוע: כי תבוא (2026-08-24)

ירושלמי לישנא קלילא · Yerushalmy Lishnah Kelilah — כי תבוא (2026-08-24)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בסיעתא דשמיא‬ ‫לישנא קלילא‬ ‫סיכום בקצרה לתלמוד ירושלמי עם ביאור הגרח"ק זצוקללה"ה‬ ‫מועד קטן יט‪ - .‬יבמות כה‪ | :‬ע"פ סדר ש"ס ירושלמי עוז והדר | גליון ‪47‬‬ ‫יט עוד באיסור אבל בת"ת‪ ,‬ר' יוסי בר פיטרס‪ ,‬חמיו הראשון אבילות בקרובי בעל ואשתו‪ ,‬מת חמיו או חמותו נוהג עמה‪ ,‬כל שהוא יודע לבאר המשניות‪ ,‬ואנן אפי' זקנים אינם יודעים‬ ‫של ריב"ל כשהיה אבל‪ ,‬שלח לו בר קפרא ב' תלמידים שילמדו ואינה כוחלת או פוקסת‪ ,‬וכן כשמת חמיה וחמותה‪ ,‬נוהגת לפרש‪.‬‬ ‫עמו‪ ,‬ואמר שמואל דה"מ חמיו או חמותו‪ ,‬אבל אין נוהג עמה‬ ‫עמו‪ ,‬ולא ידעו האם משום שבר קפרא התיר ללמוד‪ ,‬או משום בשאר קרוביה דשאני כבוד חמיו וחמותו‪[ ,‬ונח' הראשונים בדין אשה כא מי חשיב רבו שאין מאחין הקרע עליו‪ ,‬לר"א כל שפתח‬ ‫שהיה להוט אחר התורה‪ ,‬ותני אם היה להוט אחר התורה בקרובי בעלה‪ ,‬לתוס' והר"מ מתאבלת רק על חמיה וחמותה‪ ,‬ורמב"ן פליג לו תחילה‪ ,‬ולר' יהודה כל שרוב תלמודו ממנו‪ ,‬ולר' יוסי כל‬ ‫שהאי ר עיניו במשנתו אפי' בדבר א'‪ ,‬והלכה כדברי האומר‬ ‫מהירו' דידן]‪.‬‬ ‫מותר‪.‬‬ ‫קרובים שמתאבלים עליהם‪ ,‬כל שכהן נטמא עליהם היכן מתאבל עם קרוביו‪ ,‬ר"י בן פזי אמר בשם ר' יוחנן דה"מ שרוב תלמודו ממנו‪[ ,‬ולא אמרו כד' רבי יהודה דאיכא‬ ‫מתאבלים עליו‪ ,‬והוסיפו עליהם אחיו ואחותו מאמו‪ ,‬ואחותו בדר עמו‪ ,‬וכששאלו ר' יוסה האם שמעת כן מאביך‪ ,‬השיב דמחליף]‪.‬‬ ‫הנשואה‪ ,‬שמתאבל ואונן עליו אבל לא מטמא‪ ,‬וארוסתו לא‬ ‫דשאלו האם צריך לכפות את המיטה על אחי אשתו‪ ,‬והשיב ר"א קרע על שפתח לו תחילה‪ ,‬ושמואל חלץ כתפו על שהאיר‬ ‫וחמותו‪.‬‬ ‫חמיו‬ ‫כבוד‬ ‫דליכא‬ ‫שאי"צ‬ ‫מתאבל ולא אונן ולא מטמא‪.‬‬ ‫עיניו במשנתו שביאר לדתנן ב' מפתחות א' יורד לאמת‬ ‫כ תשה"מ לאבל ברגל‪ ,‬הנה תנן שבת עולה למנין שבעה‪ ,‬ואינה השיחי‪ ,‬וא' פותח כיון‪ ,‬פי' הפותח דלתות ההיכל שהיו ב' מנעולים‬ ‫ואמר‬ ‫אחותו‪,‬‬ ‫על‬ ‫אבל‬ ‫היה‬ ‫ש‬ ‫כרב‬ ‫כל המתאבל מתאבלים עמו‪,‬‬ ‫מפסקת אבילות‪ ,‬ורגל מפסיק ואינו עולה‪ ,‬יש שאמרו דנ"מ והיה צריך לשחות אמה כדי לפתוח‪.‬‬ ‫לבנו חייה דיחלוץ סנדלו כשיבוא אליו‪.‬‬ ‫ר' יוסי הורה לר' מנא כשמתו בני ר"ח אחיו‪ ,‬שאי"צ לכפות‬ ‫את המיטה‪ ,‬ולא לישן על מיטה כפויה דמלבד דין כפיית המיטה דרגל מותר בתשה"מ‪[ ,‬ואמרו לר' ירמיה דר' יוחנן רק דבר עם על נשיא ואב בי"ד קורעין ולא מאחין‪ ,‬דכ' אצל שאול 'ויחזק דוד‬ ‫ר' סימון על כך ולא במוחלט אלא בספק]‪ ,‬ולריב"ל מבואר בבגדיו ויקרעם וגו' ופי' בבבלי דילפי' קריעה קריעה מאלישע‪ ,‬וכן הני‬ ‫בבית יש לאבל לישן על מיטה כפויה‪ ,‬אבל אין מסקנת הירו' הכי‪ ,‬וכן הורה‬ ‫לר' מנא שלא יקרא קרי"ש בתפילין בסמוך למת כדין מי שחופר דאף ברגל נוהג אבילות שבצינעה‪ ,‬והיינו תשה"מ‪ ,‬וכ"ת דא"כ דלהלן‪ ,‬וכ' 'ויספדו ויבכו ויצומו עד הערב על שאול ועל יהונתן‬ ‫קבר למת או עסוק בקבורה‪[ ,‬ובשדה יהושע פי' דשאל לר' יוסי האם קרובי אף שבת שנוהג בה אבילות בצינעה לא תעלה למנין שבעה‪ ,‬י"ל בנו‪ ,‬ועל שמועות רעות דכ' התם 'ועל עם ה' ועל בית ישראל‬ ‫כי נפלו בחרב'‪ ,‬ועל קללת השם דכ' 'ויהי כשמוע המלך חזקיה‬ ‫קרובי המת חייבים בקרי"ש‪ ,‬אבל לפי"ז לא מובן מה השיב לו ר' יוסי]‪ ,‬ומכאן דשאני שבת דא"א לשבעה בלא שבת‪.‬‬ ‫את רבשקה ויקרע בגדיו‪ ,‬ואי רבשקה היה עכו"ם שמעי'‬ ‫פ"ג ה"ו‬ ‫דאבל קורא קרי"ש ומתפלל‪.‬‬ ‫הפסקת אבילות בעצרת משחרב ביהמ"ק שאין תשלומין כל שקורעין על קללת עכו"ם‪ ,‬ואי היה יהודי אין קורעין על‬ ‫חיוב כפיית המיטה וכן כל דיני אבילות‪ ,‬לר"א משיצא המת שבעה‪ ,‬לר"א עצרת כשבת‪ ,‬ולחכמים כרגלים דאיכא בהו שמחה‪ ,‬עכו"ם‪ ,‬ותני ר"ה דקורעים משום דכ' 'אלקי כל בשר'‪ ,‬ואמרו‬ ‫מהחצר‪ ,‬לר' יהושע משיסתם הגולל‪ ,‬וכשמת ר"ג השיבו וה"מ במת ג' ימים קודם הרגל‪ ,‬אבל מת ב' ימים קודם משלים דעתה שרבו הגדפנים פסקו מלקרוע‪ ,‬אבל אמרו דר"ל הלך‬ ‫תלמידי ר' יהושע שכפו המיטות בשיצא מהחצר‪ ,‬כפי שהורה זקן ד' ימים‪ ,‬ומת ערב הרגל משלים עוד ה' ימים‪ ,‬ואמרו דעצרת בדרך וראה כותי שמגדף וקרע ר"ל וחזר וגידף וקרע‪ ,‬וירד ר"ל‬ ‫ר"א‪.‬‬ ‫עולה לשבעה כרגלים‪ ,‬וילה"ס במת ג' ימים קודם עצרת‪ ,‬האם מהחמור ונתן לו אגרוף‪ ,‬ושאלו ר"ל האם יש לאמו מספיק‬ ‫חשיב כעברו עשרה ימים או יד' יום [א‪.‬ה‪ .‬לכאו' נ"מ דיצטרך בגדים שיוכל לקרוע‪ ,‬וש"מ שקורעים בזמן הזה ושקורעים‬ ‫בער"ש זוקף את מיטותיו‪ ,‬ובמוצ"ש כופן‪.‬‬ ‫דרגש עור שמחברים לזרועות המיטה‪ ,‬לת"ק נזקף ואינו נכפף‪ ,‬להשלים עוד טז' יום‪ ,‬והיינו למ"ד לעיל ה"ה דאין הימים בטלים‪ ,‬וצ"ע האם על כינויים שאין עכו"ם יודע את שם המיוחד‪.‬‬ ‫נמצא דלאחר החורבן עצרת היא ז' ימים‪ ,‬ומשלים טז' יום ממחרת עצרת‪ ,‬ועי'‬ ‫קורעים ואין מאחין על שריפת התורה‪ ,‬דכ' שקרא יהודי לפני‬ ‫שו"ע או"ח תקמח' טז' דאף שמיני של חג חשיב ז' ימים]‪.‬‬ ‫ולרשב"א מתיר הקשרים ונופלת לארץ ודיו‪ ,‬והלכה כרשב"א‪.‬‬ ‫מיטה שנקליטיה עולין עמה ואף אם יהפכנה תשאר על הרגלים‪ ,‬הפסקת אבילות בר"ה ויו"כ‪ ,‬לר"ג כרגלים דרק שבת שאני שא"א יהויקים למגילת איכה 'ויהי כקרוא יהודי שלש דלתות וארבעה'‬ ‫שומטן ודיו‪ ,‬הנה רגלים מחוברות קרי קינופות‪ ,‬ושאינם מחוברות אלא עולין לשבעה ללא שבת כנ"ל‪ ,‬ולחכמים כשבת‪ ,‬ואף דבשבת מראין פנים בר"ה פי' פסוקים ג' וד'‪ ,‬והגיע ל'כי ה' הוגה על רוב פשעיה'‪ ,‬מיד‬ ‫ויורדין עמה נקראים נקליטין‪ ,‬ולפי"ז בקינופות הופכה אע"פ שהיא גבוהה‪ ,‬כ"כ ויו"כ אין מראין פנים מפני אריכות התפילה‪ ,‬אבל כשחל 'יקרענה בתער הסופר' וגו'‪ ,‬וכ' 'ולא פחדו ולא קרעו את‬ ‫הר"ן‪ ,‬ודלא כתורא"ש‪[ ,‬ובבבלי מבואר דקינופות הם ד' רגלים עולין‪ ,‬ונקליטין בשבת שרי כדי לא לחלק בין שבת לשבת‪ ,‬אבל חזקיה אמר דאין בגדיהם'‪.‬‬ ‫הם ב']‪.‬‬ ‫הרואה ת"ח שמת כרואה ס"ת שנשרף‪ ,‬כר' חונא שאמר על‬ ‫מראים‪ ,‬דאריכות התפילה שייכת גם בשבת‪.‬‬ ‫פ"ג ה"ז‬ ‫מיטה ודרגש‪ ,‬מיטה פי' שמסרגין על גופה כורך על גופה‪ ,‬ודרגש‬ ‫ר' בא שצד בת יענה שחטפה את תפיליו של ר"ה ב"ח דאי‬ ‫שאין מסרגין על גופה אלא מכניס בנקבים שבזרועות המיטה‪ ,‬והא‬ ‫לא היה חונק לבת יענה כמעט היו צריכים לקרוע על שריפת‬ ‫קורעין‬ ‫מת‬ ‫של‬ ‫קרוביו‬ ‫רק‬ ‫‪,‬‬‫במועד‬ ‫אבילות‬ ‫הלכות‬ ‫כמה‬ ‫דתנן המיטה והעריסה של תינוק גמר מלאכתן לק"ט‪,‬‬ ‫משישופם בעור הדג להחליקן וכיון דכורך ע"ג מ"ט שף‪ ,‬י"ל וחולצין ומברין‪ ,‬במועד מברין על מיטות זקופות‪ ,‬ומוליכין את התורה‪ ,‬אבל אמר ר' ירמיה בשם רב דאין קורעין אלא על‬ ‫הסעודה בסלים‪ ,‬אבל לא בטבלא אסקוטלא וקנין מיני כלים ס"ת ששרפו מלך ישראל בזרוע כיהויקים בן יאשיהו מלך‬ ‫במיטות העשויות כדרגש‪.‬‬ ‫חשובים‪ ,‬בין בחול ובין במועד‪ ,‬ואין אומרין ברכת אבלים במועד פי' יהודה וחבריו‪.‬‬ ‫טעם לכפיית המיטה דכ' אצל איוב 'וישבו לארץ' ולא כ' על ברכת הרחבה כשחוזרים מלקבור ולירו' היו אומרים בבית הכנסת‪ ,‬אבל חיוב ב' קריעות בס"ת‪ ,‬הרואה ס"ת שנשרף מתענה על הגויל‬ ‫הארץ אלא ישבו על דבר שהוא סמוך לארץ‪ ,‬וכ"ת דה"מ מיטה שיושב עליה‪ ,‬עומדים בשורה ופוטרין את הרבים שאי"צ לנחם עוד אחר המועד‪ .‬ועל הכתב בפנ"ע‪.‬‬ ‫י"ל משום שהאבל גרם לכפות להמית דמותו של המת לכך הא דקרוביו של מת קורעים וכו'‪ ,‬ה"מ קרובים הראויין‬ ‫ר' אבהו נהג שלא לאכול באותו היום שמת ת"ח‪ ,‬ור' יונה‬ ‫יכפה מיטתו‪ ,‬וי"א‪ ,‬דמיטה היא הגורמת לאדם שיבוא לעולם להתאבל‪ ,‬כדתני חכם שמת הכל קרוביו ואף קרובים שאין‬ ‫כששמע שמת בנו של ר' אבהו אף שאכל בתחילת היום צם‬ ‫לכך יכפו אותה‪ ,‬א"נ שאם יתעורר בלילה יזכור שהוא אבל‪ ,‬ראויין להתאבל‪ ,‬אבל באדם בעלמא רק הראויין להתאבל‪.‬‬ ‫בסוף היום‪.‬‬ ‫א"נ מחמת שמיטתו הפוכה יתעורר בלילה ויזכור שהוא אבל‪ .‬כשמת ר' אבון במועד‪ ,‬ר' מנא לא גמל עמו חסד‪ ,‬וסברו משום‬ ‫צריך לכפות את המיטה וישן עליה‪ ,‬אבל אם אינו כופה אין שהיה חלוק עמו‪ ,‬אבל לאחר המועד כבדו‪ ,‬ואמר דהא דאמרו עתיד הקב"ה להיעשות ראש חולה לצדיקים לעת"ל פי'‬ ‫שומעין לו אף שישן על ספסל‪ ,‬ואין להוכיח דאסור לשבת על הכל קרוביו רק בפניו פי' מי שנמצא בפניו בשעת קבורה‪ ,‬ור' מנא לא היה שהצדיקים יושבים בחצי גורן והקב"ה ביניהם [א‪.‬ה‪ .‬חצי גורן צ"ב]‪ ,‬דכ'‬ ‫ספסל מהא דתנן דכשמברין כה"ג כל העם מסובין על הארץ שם‪ ,‬א"נ י"א אף מי שלא היה שם‪ ,‬ואיירי לענין הספד‪ ,‬דאין מספידין במועד 'שיתו לבכם לחילה'‪ ,‬והצדיקים מראין אותו באצבע ואומרים‬ ‫אלא לחכם בפניו‪[ ,‬כ"פ הרא"ש‪ ,‬ובתורת האדם פי' בענין אחר עי' ב"י סי' שמ']‪.‬‬ ‫'זה אלקים אלקינו עולם ועד הוא ינהגנו על מות' ודרשי' כמאן‬ ‫והוא על הספסל‪ ,‬ומשמע דכהן הדיוט וכ"ש ישראל אסורים‬ ‫בספסל‪ ,‬די"ל דדוקא ברבים יושב על ספסל ושאר בנ"א לא‪ ,‬אבל הלכות קריעה על מת‪ ,‬הקורע מהמלל קרע ותפר תפירות הניכרות דכ' עלמות‪ ,‬פי' בהעלם וכיסוי‪ ,‬א"נ בזריזות כעלמות בתולות המחוללות‬ ‫ביחיד אף שאר בנ"א יושבים על הספסל ואמרו דאין נוהגים כן ואף או מהשלל תפירות רחבות‪ ,‬או מהרדיד לוקח חוטין משולי הקרע מכאן במחול‪ ,‬ועקילס תרגם עלמות אתא נסייא עולם שאין בו מות וכאילו‬ ‫ברבים יושב על הספסל‪[ ,‬ולגי' דכ' וברבים הוי מכלל הקו' דמבואר שאין יחיד ומכאן וקושרן‪ ,‬אינו קרע‪ ,‬אבל מהאיחוי שתפר ואין הקרע ניכר‪ ,‬כ' אל מות‪ ,‬וכאילו כ' הוא ינהגנו לעת"ל‪ ,‬שאומרים שינהגנו בעולם הזה‬ ‫הרי"ז קריעה‪.‬‬ ‫יושב על ספסל‪ ,‬ואמרו דאין נוהגים כן]‪.‬‬ ‫ולעת"ל‪.‬‬ ‫עם‬ ‫בע"ש‬ ‫ו'‪,‬‬ ‫בע"ש‬ ‫נקבר‬ ‫‪,‬‬‫כמה ימים כופה את המיטה‬ ‫דימדומי חמה ה'‪ ,‬וכשחל יו"ט אחר השבת ד' פי' עצרת‪ ,‬ואין הרגל י' קרעים אסורים באיחוי‪ ,‬הקורע על נשיא‪ ,‬אב בי"ד‪ ,‬שמועות אין מאחין על ירושלים ועל ביהמ"ק‪ ,‬דכ' 'ויבואו אנשים‬ ‫מפסיק כיון דנקבר פחות מג' ימים קודם הרגל‪ ,‬וב' ימים ר"ה אחר השבת רעות‪ ,‬קללת השם‪ ,‬שריפת תורה‪ ,‬וירושלים‪ ,‬ועל ביהמ"ק‪ ,‬משכם ומשילה ומשומרון שמונים אנשים מגולחי זקן וקרועי‬ ‫ועל אביו אמו ורבו שלמדו חכמה דכ' אצל אלישע 'אבי אבי בגדים' שבאו להביא לבונה להקריב בית ה' ולא ידעו מחורבן המקדש‪,‬‬ ‫ג'‪.‬‬ ‫רכב ישראל ופרשיו' וכ' 'ויקרעם לשנים' והיינו שיהיו קרועים לעולם‪ ,‬וכששמעו קרעו‪ ,‬ול"ד השומע על חורבן ירושלים‪ ,‬אלא אף‬ ‫הרואה ירושלים בחורבנה צריך לקרוע‪ ,‬והיינו הרואה‬ ‫כפיה לאחר השבת‪ ,‬ר' מנא הורה דאין כופין במו"ש‪ ,‬י"א אם ואף דאליהו לא מת‪ ,‬מ"מ הסתלק ואין רואים אותו‪.‬‬ ‫נותרו לו ב' ימים אבל בג' ימים כופה‪ ,‬וי"א ג' אבל בד' כופה‪ ,‬וי"מ איפכא י"א כשם שחכם הכל קרוביו ה"נ קורעים על הת"ח‪ ,‬והיינו כל ששנה מהצופים חייב לקרוע רש"י פי' דצופים הוא מקום שרואים את ירושלים‪,‬‬ ‫אמנם הכא אי"צ לומר צופים אלא כל מקום שנראה בטוב‪ ,‬א"נ יל"פ ע"פ הירו'‬ ‫דעתידה ירושלים להתרחב עד צופים ונמצא דהוי כבפניו‪.‬‬ ‫שנהג ב' ימים כדין תפילין‪ ,‬או ג' ימים כדין עיקר אבילות קודם הרגל‪ ,‬ור"ח הלכות וטעמי הדברים וי"ג 'ועד תורה' פי' מקרא משנה והלכות‪ ,‬וה"מ‬ ‫בר פפא הורה לכפות אפי' יום א'‪ ,‬ונראה לו בחלום 'יען כי בראשונה‪ ,‬אבל עתה שנתמעטו הדורות אף השונה הלכות‪ ,‬וי"א‬ ‫כל שמבטל עסקיו בשביל משנתו‪ ,‬ותני כל ששואלים אותו הא דקורע גם על ירושלים וגם על המקדש‪ ,‬איכא דתני קורע‬ ‫מריתה' את דבר ה'‪ ,‬הוראת תלמידו של ר' מנא‪.‬‬ ‫הדר בפונדק שנכנסים ויוצאים שם גויים‪ ,‬אינו כופה שלא יאמרו הלכה בכל מקום והוא משיב‪ ,‬ואמר ר"ה כגון אנן דרבותינו משגיחין מחדש עוד קרע‪ ,‬ואיכא דתני מוסיף על הקרע ותחילת הקרע‬ ‫בשאלותינו להשיב עליהם לפי ששואלים כהלכה‪ ,‬ור' בא בר ממל אמר טפח ותוספת י"א ג' אצבעות‪ ,‬וי"א כל שהוא‪ ,‬והלכה כמותו‪.‬‬ ‫שהוא חרש מכשף‪.‬‬ ‫הלכות קריעה‪ ,‬ילה"ס האם צריך 'קנה שפה' י"מ האם צריך לקרוע ש"מ מר' יוחנן דלא ס"ל כר' יהודה בתרתי‪ ,‬ר' יוחנן הלך לבקר‬ ‫מסכת יבמות‬ ‫שפת הבגד‪ ,‬דאי לא יקרע נראה כשלם‪ ,‬אבל רש"י פי' דבפתח הצואר אינו את ר' חנינה ושמע באמצע הדרך שמת ר"ח וירד מהחמור‬ ‫כקרע אלא כאילו פתוח הרבה‪ ,‬ויל"פ דמבעי האם יכול לקרוע שם‪ ,‬אין וקרע בגדיו הטובים אף שאין רוב חכמתו של ר' יוחנן מר"ח כמבואר‬ ‫קריעה פחות מטפח דכ' 'ויחזק דוד בבגדיו' ואין החזקה פחות בסנהדרין שלמד ממנו רק אגדתא‪ ,‬ש"מ דלא ס"ל לר' יוחנן כר' יהודה דבעי‬ ‫חמש עשרה נשים‬ ‫שרוב חכמתו הימנו‪ ,‬כ"פ הפנ"מ וצ"ע דלעיל אמר ר' יוחנן דהלכה כר' יהודה‪,‬‬ ‫מטפח‪' ,‬ויקרעם' מלמד שצריך להבדיל קנה שפה‪.‬‬ ‫ועוד משמע דלא כר"י מדתנן בהוריות כה"ג גדול פורם מלמטן פ"א ה"א‬ ‫מתו לו כמה מתים ‪ ,‬מת לו מת וקרע‪ ,‬ואח"כ שמע שמתו לו וההדיוט מלמעלה‪ ,‬לר"א בשם כהנא למעלה ולמטה מקנה‬ ‫א ערוה פטורה ופוטרת צרתה וצרת צרתה‪ ,‬טו' נשים דלהלן‪,‬‬ ‫אביו ואמו ורבו‪ ,‬י"א מוסיף באותו קרע‪ ,‬וש"מ שאי"צ קרע אחר‪ ,‬שפה שקורע גם אימרת הבגד‪ ,‬ולפרש"י למעלה מקנה שפה פי' שאינו קורע‬ ‫פוטרות צרותיהן וצרות צרותיהן מחליצה ויבום עד סוף‬ ‫וש"מ שקורע בפ"ב קרע א' ומוסיף עד טיבורו‪ ,‬ולר' יהודה בן תימא בפתח הצואר שאינו ניכר‪ ,‬אלא קורע למעלה שיהא ניכר‪ ,‬ולר' יוחנן למטה‬ ‫העולם שאם היתה בתו או ערוה אחרת נשואה לאחיו ומת אחיו פטורה‬ ‫קורע ע"ז בפנ"ע וע"ז בפנ"ע‪ ,‬ולא יוסיף על קרע שקרע על‬ ‫ממש בשפת הבגד‪ ,‬ואינו כדרך קריעה [דקורע עד טיבורו]‪ ,‬וש"מ מחליצה ויבום וכן צרתה פטורה‪ ,‬ואם הלכה צרתה ונתייבמה לאח אחר‪ ,‬ומת‬ ‫האח האחר פוטרת הצרה את צרתה‪ ,‬וכן בצרת הצרה‪.‬‬ ‫אביו ואמו [ומשמע דאם מתו אביו ואמו בזא"ז שפיר מוסיף וצ"ע]‪ ,‬וכן דלמעלה אפי' אינו מבדיל קנה שפה‪.‬‬ ‫הנה אילה"ק דר"א בשם כהנא ס"ל דלא כר"מ ור"י דאי ס"ל‬ ‫הלכה‪.‬‬ ‫טו' נשים דמתני'‪ ,‬היינו בתו ופרש"י בתו מאנוסתו‪ ,‬כיון דבתו מנשואתו‬ ‫ידעי' מבת אשתו‪ ,‬אבל בתו מאנוסתו לא ילפי' מנשואתו דילפי' כל בתו ע"י‬ ‫מבדיל‬ ‫אינו‬ ‫אי‬ ‫יהודה‬ ‫ר'‬‫ל‬ ‫הלא‬ ‫פרימה‬ ‫חשיב‬ ‫לא‬ ‫שפה‬ ‫קנה‬ ‫ללא‬ ‫דקרע‬ ‫ר"י‬ ‫כ‬ ‫עד מתי קורע‪ ,‬בכל המתים קורע עד שבעה כגון שלבש בגד שאול‪,‬‬ ‫אי"ז קריעה‪ ,‬והלשון בירו' לא יפרום כל עיקר צ"ע‪[ ,‬ובבבלי אמרו דס"ל כה"ג קידושין‪ ,‬ולהלן בירו' ילפי' לה באם אינו ענין בבת בנו לבתו מאנוסתו‪ ,‬בת‬ ‫ועל אביו ואמו אפי' לאחר שבעה חייב לקרוע‪.‬‬ ‫אינו קורע כלל‪ ,‬אבל תי' דס"ל כוותיה בחדא‪ ,‬וצ"ע] וכן לא ס"ל כר"מ‬ ‫בתו‪ ,‬ובת בנו‪ ,‬בת אשתו‪ ,‬ובת בתה ובת בנה‪ ,‬חמותו רש"י פי'‬ ‫כב כיצד יקרע ב"פ בבגד א'‪ ,‬קורע ומרחיק ג' אצבעות‪ ,‬ואם דשפיר הוי קריעה‪ ,‬אבל צ"ל דאיירי בכה"ג על אביו ואמו שמת בעלה ונשאה אחיו‪ ,‬ואפש"ל גם כגון שנשא ראובן בת אחיו ומתה הבת‬ ‫ואח"כ מת שמעון‪ ,‬ורש"י לא פי' בכה"ג כיון דלרש"י לר"ע חמותו לאחר מיתת‬ ‫קרע בכל שלפניו מתחיל מאחוריו‪ ,‬ואם קרע בכל שלמעלה דהחמירו לכה"ג שאינו מבדיל קנה שפה‪.‬‬ ‫אשתו אינו אלא איסור בעלמא‪ ,‬אבל דעת הר"מ (איסורי ביאה ב ח)‪ ,‬דאיכא‬ ‫מתחיל למטה‪ ,‬ואח"כ נעשה כפוחח שאינו קורע [ור"י חולק]‪.‬‬ ‫כג מתי שולל ומאחה קריעה על מת‪ ,‬כל המתים הוא שולל כרת אפי' לאחר מיתה‪ ,‬אם חמותו ואם חמיו‪ ,‬אחותו מאמו שנשאת‬ ‫ר"ח בר פפא הגיע לפני ר' תנחום בבגדים ללא שפה והיה זה תפירה רחבה‪ ,‬לאחר שבעה‪ ,‬ומאחה תפירה שאינה ניכרת לאחר לאחיו מאביו דאילו אחותו מאביו אסורה באחיו מאביו‪ ,‬ואחות אמו‬ ‫בשבת ואמר דמה שלא החזיר הקרע לפי שלמד כן מרבו וצ"ל שלשים אבל על אביו ואמו אינו מאחה לעולם איכא אבילות‬ ‫שנשאת לאחיו מאביו‪ ,‬לפי שאין יבום אלא באחים מהאב וילפי' דכ' 'כי ישבו‬ ‫אחים יחדיו' וילפי' אחוה אחוה מבני יעקב‪ ,‬ואחות אשתו‪ ,‬ואשת אחיו‬ ‫שיצא בסנדל דאיכא היכר שאינו אבל‪ ,‬וביקש ר"ח ממנו שיתפלל עליו כדאמרו דאפי' אחר זמן קורע עליהם‪.‬‬ ‫מאמו שנשאה אחיו מאביו שהיתה נכרית אצלו‪ ,‬ומת ונפלה לפניו ליבום‪,‬‬ ‫וא"ל יגדרו פירצותיך‪ ,‬דכל השנה הדין מתוח כנגד המשפחה‪,‬‬ ‫ואמר ר"י כל שבעה חרב שלופה עד שלשים היא רופפת‪ ,‬האשה שוללת מיד משום צניעות‪ ,‬ומאחה לאחר שלשים‪ ,‬ועל וה"ה אשת אחיו שלא היה בעולמו שנולד אחר שמת אחיו‪ ,‬כגון ראובן‬ ‫שמת בלא בנים ונולד לראובן אח ושמו לוי ויבם שמעון את אשת ראובן ומת‬ ‫ולאחר יב' חדש חוזרת לתערה‪ ,‬ודומה לכיפה של אבנים אביה ואמה אינה מאחה עולמית‪.‬‬ ‫איחוי כאריג פי' הרמב"ן שאין התפירה ניכרת אף מבפנים אסור‪ ,‬אבל שמעון‪ ,‬דכיון שלא נפלה אשת ראובן לפני לוי אסורה עליו דכ' 'כי ישבו אנשים‬ ‫יחדיו' שתהא להם ישיבה אחת‪ ,‬ואדרבה נאסרה עליו כאשת אח שיש לה בנים‪,‬‬ ‫שנתרערעה אחת נתרערעו כולן‪ ,‬ואם נולד בן במשפחה‬ ‫כסולם שנותן זה על זה ותופר לרוחב והקפש מקפל לבחוץ ותופר מותר‬ ‫נתרפאת כל המשפחה‪.‬‬ ‫והק' הריטב"א דלעיל משמע דרק שולל שרי‪ ,‬ולכך פי' דלא כרמב"ן דאריג אינו ואף שנפלה עתה מכח נשואי אחיו שמעון שהיה בעולמו‪ ,‬אסורה לו‪ ,‬כלתו‬ ‫שמת בנו ונשאה אחיו‪ ,‬והני הוא שפטרי צרותיהן‪ ,‬אבל ו' עריות חמורות מאלו‬ ‫אבל קורע מעומד‪ ,‬דכ' 'ויקם איוב ויקרע את מעילו ויגז את ניכר כלל‪ ,‬אלא כפי' הראב"ד דניכר לבפנים כעין תפירה שלנו‪.‬‬ ‫לא שייכא דיפלו לפניו ליבום‪ ,‬וחייבי לאוין ועשה אינם פוטרות מחליצה‬ ‫כדלהלן פ"ב ה"ג‪.‬‬ ‫כמה בגדים צריך לקרוע‪ ,‬על כל המתים רק בגד העליון‪ ,‬ועל‬ ‫ראשו'‪.‬‬ ‫אביו ואמו אפי' י' בגדים‪ ,‬והאשה אף באביו ואמו לת"ק קורעת גדר המצוה ביבמה יבוא עליה‪ ,‬תניא בתו"כ דכ' 'והנותרת ממנה יאכלו‬ ‫חכם שמת‪ ,‬י"א דשוללים ונועלים למחרת‪ ,‬וי"א בו ביום‪.‬‬ ‫רק את העליון‪ ,‬ולרשב"א קורעת הפנימית והופכת לאחוריה אהרן ובניו' וכ' גם 'מצות תאכל'‪ ,‬י"מ שהיתה בכלל היתר קודם‬ ‫שהקדישה ויכול שלא לאכול‪ ,‬וכיון דהקדישה נאסרה‪ ,‬וכיון‬ ‫וקורעת את השאר ולא יראה גופה‪.‬‬ ‫קריעה בטעות‪ ,‬קרע על מת ואמרו לו שמת אחר יצא יד"ח‪,‬‬ ‫קרע על מת ונודע שהיה חי ולבסוף מת‪ ,‬י"א יצא‪ ,‬וי"א לא אפיקרסין י"מ בגד סמוך לגוף לספוג הזיעה‪ ,‬וי"מ בגד העליון העשוי דקרב קומצה חזרה להיתרה אבל מצוה לאכלה דכ' 'תאכל'‪,‬‬ ‫וה"נ יבמה קודם שנשאת לאחיו אם רצה כונסה‪ ,‬וכיון‬ ‫יצא שהרי קרע על חי‪ ,‬וכן תני קרע וחזרה נשמתו ומת מיד לצניעות אי"צ לקרוע‪.‬‬ ‫שנשאת נאסרה עליו‪ ,‬וכיון שמת אחיו‪ ,‬מצוה לקחתה דכ'‬ ‫אי"צ לקרוע שוב‪ ,‬ואם חזרה לאחר זמן לא יצא‪.‬‬ ‫שיעור תוך כדי דיבור‪ ,‬י"א כדי שאילת שלום אדם לחברו גיהוץ פי' כלי צמר חדשים או פשתן לבנים‪ ,‬על כל המתים 'יבמה יבא עליה'‪ ,‬וי"מ דקודם הקדש יכול לאכול מצה או‬ ‫חמץ‪ ,‬הקדישה נאסרה ולאחר שהקריב קומצה הותרה רק‬ ‫שלום עליך‪ ,‬וי"א כדי שאילת שלום רב לתלמיד שלום עליך אסור עד ל' יום‪ ,‬ועל אביו ואמו עד יב' חודש‪.‬‬ ‫תגלחת על כל המתים ל' יום ועל אביו ואמו עד שישלח פרע לאכילת מצה‪ ,‬וה"נ יבמה קודם שנשאת יכול לכנוס לשם‬ ‫רבי‪.‬‬ ‫ר' יוחנן ור"א‪ ,‬ר' יוחנן הלך בדרך כשנסמך על ר"ח‪ ,‬והקפיד על עד כדי שיגערו בו חבריו [א‪.‬ה‪ .‬ומבואר כגי' הקה"ע דל"ג 'או שיגערו' וכו']‪ ,‬תואר ולשם ממון‪ ,‬ולאחר שכנסה אחיו ומת אחיו‪ ,‬כונסה רק לשם‬ ‫ר"א שלא שאל בשלומו ועל שנחבא ממנו‪ ,‬וא"ל ר' יעקב בר ואמרו לר' שמואל שאין הרגל דוחה תגלחת על אביו ואמו‪ ,‬מצוה‪ ,‬וכאבא שאול דהכונס את יבמתו לשום נוי או לשום‬ ‫אידי שבבבל נוהגים שלא לשאול שלום לרב‪ ,‬והוא דרך כבוד כיון דהרגל דוחה את שתלוי בשלשים‪ ,‬ולא במה שתלוי דברים אחרים הרי"ז בעילת זנות‪ ,‬וקרוב הדבר להיות ממזר‪,‬‬ ‫ולאו דס"ל לאבא שאול כר"ע דאיכא ממזר מחייבי לאוין‪ ,‬אלא‬ ‫כדכ' 'ראוני נערים ונחבאו' ור"א נהג כן לפי שעלה מבבל‪ ,‬והראה ר' בפרע‪.‬‬ ‫כרבנן דאין ממזר אלא מחייבי כריתות‪ ,‬וכיון דלוקחה שלא לשם מצוה נמצא‬ ‫יעקב‪ ,‬דיפה עשה ר"א שנחבא ממנו‪ ,‬דשאל לר' יוחנן האם ילכו‬ ‫פוגע באשת אח שלא במקום מצוה‪.‬‬ ‫דרך הצלם או בדרך עקלתון והשיב ר' יוחנן שילכו דרך הצלם קריעה עד גילוי הלב‪ ,‬ר"מ אמר דרק לאביו ואמו‪ ,‬לפי שבטלה‬ ‫ר' יוסי בן חלפתא ייבם את אשת אחיו דרך סדין שלא יהנה מגופה‬ ‫ויסמו את עיניו פי' שאין מחשיבים אותו‪ ,‬ולכך יפה עשה ר"א שנחבא מצות כבוד התלויה בלב‪.‬‬ ‫וכאבא שאול וס"ל דלא הותרה ביאה שניה ול"א כיון דנשאת הרי היא כאשתו‬ ‫ממנו‪.‬‬ ‫יציאה לסחורה‪ ,‬בכל המתים עד ל' יום‪ ,‬ועל אביו ואמו עד לכל דבר דס"ל דהיתר יבמה הוא משום דחיה‪ ,‬וחרש ה' חרישות ביאות‬ ‫מה' יבמות‪ ,‬ונטע ה' נטיעות בנים‪ ,‬והיינו ר' ישמעאל ב"ר יוסי‪ ,‬ר"א‬ ‫שיגערו בו חבריו ויאמרו לו צא עמנו‪.‬‬ ‫שלא‬ ‫ר"א‬ ‫על‬ ‫יוחנן‬ ‫ר'‬ ‫הקפיד‬ ‫עוד‬ ‫‪,‬‬ ‫אומרו‬ ‫בשם‬ ‫דבר‬ ‫האומר‬ ‫ב"ר יוסי‪ ,‬ר' מנחם ב"ר יוסי‪ ,‬ר' חלפתא ב"ר יוסי‪ ,‬ור' אבדימוס‬ ‫אמר דבר שמועה מפיו‪ ,‬וא"ל דהכל יודעים דר"א תלמידו של‬ ‫ר' יוחנן‪ ,‬וכר"מ שהיה אומר בשם ר' ישמעאל ולא בשם ר"ע‪ ,‬הליכת אבל לסעודה‪ ,‬על כל המתים ל' יום‪ ,‬ועל אביו ואמו עד ב"ר יוסי‪.‬‬ ‫דהכל יודעים שר"מ תלמיד ר"ע‪ ,‬והטעם דר' יוחנן הקפיד כ"כ יב' חודש‪ ,‬מלבד חבורת מצוה כגון אכילת פסח או קדשים ומע"ש אחוה באחין מן האב‪ ,‬כ' 'ערות אשת אחיך לא תגלה' ולכאו'‬ ‫משמע גם אשת אחיו מאמו‪ ,‬אבל אמרו דאינו אלא מאביו‬ ‫דמצינו שאמר דוד 'אגורה באהלך עולמים' שאזכה שיהיו בירושלים‪ ,‬או סעודת קידוש החודש‪.‬‬ ‫דברי נשמעים בבתי כנסיות ובתי מדרשות‪ ,‬פירש לוי בר המחליף בגדים כל שבעה צריך לקרוע‪ ,‬י"א דכולם כל בגדים דילפי' 'כי ישבו אחים' מ'שנים עשר עבדיך אחים' דהיינו‬ ‫נזירא כדי שיהיו שפתותיו רוחשות עמו בקבר [ככומר פי' כלי שהחליף אסורים באיחוי‪ ,‬וי"א דרק בגד שקרע ביום הראשון אחים מהאב‪.‬‬ ‫המחזיק ענבים לחממן ומיד שנוגעין בהם מוציא יין]‪ ,‬והנאה זו‬ ‫שאמרו בשמו‪ ,‬פי' רחב"פ ור' סימון דהוי כאדם השותה שהוא עיקר קריעה‪ ,‬ועוד נ"מ דלמ"ד כולם אסורים ה"נ צריך 'אחים יחדיו '‪ ,‬פרט לאשת אחיו שלא היה בעולמו דמשמע‬ ‫קונדיטון יין דבש ופלפלין או יין ישן ונשאר הטעם בפיו‪ ,‬כך לקרוע על אביו ואמו את כל הבגדים‪ ,‬ולמ"ד רק ביום הראשון שהיתה להם ישיבה אחת‪' ,‬ומת אחד מהן' אבל לא כשגירשה ומת‪,‬‬ ‫ודוקא אם 'ובן אין לה' אבל אם יש לו בן פטורה‪.‬‬ ‫אי"צ לקרוע בשאר ימים על אביו ואמו כל הבגדים‪.‬‬ ‫השמועה בפיו אף שכבר מת‪.‬‬ ‫ב היתר יבום רק בערוה דאשת אח‪ ,‬כ' 'כי כל אשר יעשה מכל‬ ‫עונות‪,‬‬ ‫וכולם‬ ‫אומרת‬ ‫א'‬ ‫עינוי‬ ‫במועד‬ ‫ומטפחות‬ ‫מענות‬ ‫הנשים‬ ‫האם‬ ‫אין דור שאין בו ליצנין‪ ,‬כדורו של דוד‪ ,‬ואמרו דאף שליצני‬ ‫הדור שאלו לדוד מתי יבנה בית המקדש מ"מ אמר 'שמחתי וטיפוח כף אל כף‪ ,‬הנשים מענות‪ ,‬לת"ק לא מטפחות‪ ,‬ולר' התועבות האלה ונכרתו' ואף דאשת אח היתה בכלל כל‬ ‫העריות‪ ,‬מ"מ ל"א דאף שאר עריות הותרו ע"י יבום‪ ,‬כיון דכ'‬ ‫באומרים לי בית ה' נלך'‪ ,‬ואע"פ שרק שלמה יבנה לביהמ"ק ישמעאל הסמוכות למיטה מטפחות‪.‬‬ ‫'עליה' באחות אשה וכ' ביבמה 'עליה' ותרוייהו במקום יבום ואעפ"כ‬ ‫מ"מ אמר ה' 'כי ימלאו ימיך' ואיני מחסיר מימיך כלום שחביב עלי פ"ג ה"ט‬ ‫צדקה ומשפט שאתה דוד עושה יותר מן הקרבנות דכ' 'עשה בר"ח חנוכה ופורים מענות ומטפחות‪ ,‬אבל לא מקוננות ומה כ' קרא 'ואשה אל אחותה לא תקח'‪ ,‬ואף צרתה וצרת צרתה‬ ‫שמצינו דרבנן עונים י"ל דזהירין הן שלא יבואו לידי הספד‪ ,‬דכ' 'לצרור'‪.‬‬ ‫צדקה ומשפט נבחר לה' מזבח'‪.‬‬ ‫[ר' בנימין בר גידל שאל לר' אחא מ"ט לא ילפי' איפכא דעליה‬ ‫ואם נקבר המת לא מענות ומטפחות‪.‬‬ ‫פ"ג ה"ח‬ ‫דיבמה שלא במקום יבום‪ ,‬אמנם פשיטא דא"א דהלא כ' יבמה‬ ‫אין מניחים את המיטה ברחוב במועד‪ ,‬שלא להרגיל את‬ ‫עינוי שכולם עונות‪ ,‬וקינה אחת מדברת וכולם אחריה‪ ,‬דכ' יבוא עליה‪ ,‬ולאו דפליג על דרשא זו אלא הקפיד לומר‬ ‫ההספד האסור במועד‪.‬‬ ‫' ולמדנה בנותיכם נהי ואשה רעותה קינה'‪ ,‬אבל לעת"ל כ' לדרשא בלשון רבו מה כאן ביבמה אף כאן ביבמה‪ ,‬וכ' 'אשה אל אחותה‬ ‫מיטהעומדת בתכריכיה לפני אנשים‪ ,‬ולהלן ה"ט פי' דכ' 'ותמת 'בלע המות לנצח ומחה ה' אלקים דמעה מעל כל פנים וגו'‪ .‬לא תקח לצרור']‪.‬‬ ‫כבוד‬ ‫מפני‬ ‫הכבוד‬ ‫מפני‬ ‫כלל‬ ‫ברחוב‬ ‫נשים‬ ‫של‬ ‫אין מניחים‬ ‫הנשים החיות שאשה‬ ‫סעודת הבראה בחנוכה ר"ח ומועד‪ ,‬יש שעשו סעודה הבראה עוד ילפי' לאיסור שאר עריות ביבום ופטור צרותיהן‪ ,‬ילפי' ק"ו‬ ‫שם מרים ותקבר שם' תיכף למיתה קבורה‪.‬‬ ‫בחנוכה ובר"ח ניסן‪ ,‬והיה שלא על דעת רבנן‪ ,‬וכן יש שעשו מאחות אשתו שיש לה היתר לאחר מיתת אשתו‪ ,‬וכיון דמשמע‬ ‫על כל המתים דוחה במיטה ואינו מרבה בעסקיו בהספד דלמהר‬ ‫לאסור ולפטור יבמה אף איסורי לאוין שאין להם היתר אחר איסורן והוו כשאר‬ ‫במועד שלא על דעת ר' אמי‪.‬‬ ‫בקבורה עדיף‪ ,‬ועל אביו ואמו אינו מרבה בעסקיו ולא דוחה‬ ‫עריות דלא תפסי בהם קידושין‪ ,‬הק' הניחא לר"ע דס"ל חייבי לאוין בכלל‬ ‫במיטה‪ ,‬ואם היתה שעת הדחק או גשמים אפי' על אביו ואמו‬ ‫הובא לעיל ה"ח אין מניחין מיטה של נשים ברחוב אפי' לזמן עריות‪ ,‬אבל לר' ישמעאל תק'‪ ,‬ולא מצינו דפליג על ר"ע אלא דר"י הוא‬ ‫אינו מרבה בעסקיו ודוחה במיטה‪.‬‬ ‫בר פלוגתא דר"ע‪ ,‬וצ"ל דיליף ק"ו מאחו"א שהיא ערוה וחייבין‬ ‫מועט דכ' 'ותמת שם מרים ותקבר שם'‪.‬‬ ‫על זדונה כרת ועל שגגתה חטאת אף שאר עריות‪ ,‬בקה"ע לא‬ ‫האם קורע קנה שפה על שאר מתים פי' אימרא שעל הבגד‪ ,‬לר"מ‬ ‫הולכת חלילין‪ ,‬לבית אבל אסור שאין סופדין במועד‪ ,‬ולבית שמחה גריס ק"ו אלא במה מצינו כיון דאי נימא ק"ו נימא אף חייבי לאוין‪ ,‬אבל בת'‬ ‫רק על אביו ואמו‪ ,‬ולר' יהודה כל קרע שאינו מבדיל קנה שפה‬ ‫הרשב"א העתיק ק"ו‪ ,‬וצ"ל דשאני חייבי לאוין דתפסי קידושין‪ ,‬ונ"מ בין‬ ‫ובית משתה‪ ,‬מותר ול"ח לטירחא‪.‬‬ ‫הרי"ז תפלות ולא יצא שאינו ניכר‪.‬‬ ‫שפיר פוטרת צרתה‪ ,‬ור' יוסה אמר מתחילה דאף מן הנישואין‪,‬‬ ‫את זו שנתקדשה ודאי דפקעו הקידושין]‪ ,‬ור' שמי הק' דנמנו‬ ‫הלימודים דר"ע ור"י באלמנה לכה"ג שאין לה היתר אחר איסורה‪,‬‬ ‫אבל חזר בו‪ ,‬ואמר לר' פנחס דאי"ז תקוע במסמרות‪ ,‬אבל ר"ז‬ ‫שלושים וכמה זקנים דאין קידושין תופסין ביבמה לשוק דכ'‬ ‫אבל אין בה כרת וחטאת‪ ,‬ואמרו דמ"מ אף לר"י אין אשת כה"ג‬ ‫ס"ל דאף מן הנישואין‪ ,‬ואף דר' מנא הק' לו מ"ט כיון דאילו בתו‬ ‫'לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר' שלא יהא לה הוייה‬ ‫מתייבמת‪ ,‬דכ' 'לא תהא אשת המת החוצה לאיש זר' וזה זר‬ ‫פטרה צרתה ונימא כיון דנעשית איילונית לא פטרה צרתה‪,‬‬ ‫אצל אחר ואמר ר"י דאף תני הרי את מקודשת לאחר שיחלוץ לך‬ ‫אצלה דכ' באלמנה לכה"ג 'לא תהיה לו לאשה' ואפי' במקום‬ ‫די"ל כיון דהיא איילונית כמי שאינה בעולם ולא נפלה לפניו ליבום‬ ‫יבמך אינה מקודשת וקילסוהו 'הזלים זהב מכיס' 'בני אל ילוזו‬ ‫מצוה‪ ,‬ומ"מ צריכה חליצה אף דבעלמא כל שאינו עולה ליבום אינו‬ ‫מעיניך' 'חכם בני ושמח לבי' 'תן לחכם ויחכם עוד' 'ישמע אבל ערוה מצד עצמה ראויה ליבום אלא איסורה הוא דרביע עלה‪ ,‬וראיה‬ ‫עולה לחליצה [כדילפי' לה ריש פ"ד]‪ ,‬כיון דריבתה תורה 'יבמתו‬ ‫חכם ויוסף לקח'‪ ,‬אבל אמר ר"ל דמ"מ אפש"ל דהך מתני' דהלא המייבם או חולץ איילונית שאינה ערוה ודאי לא פוטר‬ ‫יבמתו' דכ' ועלתה יבמתו השערה' ולא הול"ל יבמתו כיון דביבמתו עסקינן‪,‬‬ ‫כר"ע דיש ממזר ביבמה והיינו משום דלא תפסי בה קידושין דתליא הא צרתה‪.‬‬ ‫אלא דרשי' דאף חייבי לאוין חייבים בחליצה‪ ,‬ומ"מ לא מרבים אף יבום‬ ‫בהא‪ ,‬ומש"ה הולד ממזר דומיא דאשת אביו‪ ,‬אבל לרבנן דילמא תפסי קידושין הא דתני בתו שמיאנה בחיי אביה‪ ,‬אף דהוא השיאה‪ ,‬והוי‬ ‫כיון דכ' 'מאן יבמי' ולא שמיאנו שמים ולא תעלה ליבום אפי' אם‬ ‫ביבמה לשוק‪ ,‬ולכך לא תפסי קידושין ביבמה לשוק‪ ,‬עוד י"ל דהא דלא תפסי נשואין מה"ת‪ ,‬כדכ' 'את בתי נתתי לאיש הזה‪ ,‬י"ל בקטנה‬ ‫חפץ‪ ,‬ואעפ"כ דכ' 'מאן יבמי' עולה לחליצה כיון דכ' יבמתו יבמתו'‬ ‫יחלוץ‪.‬היינו ביבמה אחת‪ ,‬אבל בב' יבמות דילמא מיתלא תלי אם ייבם שנתגרשה ונשאת ע"י אחיה דהוי כיתומה בחיי אביה‪.‬‬ ‫קידושין‬ ‫או‬ ‫כנ"ל‪.‬‬ ‫י"מ דלא שמעו ל'יבמתו יבמתו' הנ"ל‪ ,‬ופי' דאלמנה לכה"ג עולה‬ ‫לחליצה אף דאינה עולה ליבום כיון דתפסי בה קידושין וכל דתפסי האם יבום אוסר לאחין כחליצה‪ ,‬ר' יודן הק' למ"ד דהוא אינו מיאון בגדלות‪ ,‬הנה מהא דתני דא"א מיאון בחמותו ש"מ דאין קטנה‬ ‫יולדת‪ ,‬דאל"ה הא שפיר משכחת לה כשילדה כשהיא קטנה‪ ,‬ונתקדשה‬ ‫בה קידושין איכא זיקה ובעי חליצה‪ ,‬והיינו דטעמא דכל שאינו עולה ליבום‬ ‫חייב על החלוצה אבל חייב על הצרה והאחין חייבים גם על החלוצה‬ ‫בתה ואח"כ נתקדשה היא לאחיו של חתנה ותמתין עד שתגדיל וכב"ש‬ ‫[ר"י אליבא דר' יסא]‪ ,‬דלכאו' ביאה הוי כחליצה להחזיר איסור א"א‬ ‫פטורה‬ ‫אינו עולה לחליצה הוא משום דלא תפסי קידושין‪ ,‬והא דאילונית‬ ‫דחייש' שתחזור ממיאונה‪ ,‬ותמאן בבעלה פי' תחזיק במיאונה כשהיתה‬ ‫לשאר האחין‪ ,‬ותק' דתני ר"ח מת השני ייבם השלישי והלא‬ ‫זו‬ ‫יצאה‬ ‫מחלי צה ותפסי בה קידושין‪ ,‬י"ל דכ' 'אשר תלד'‬ ‫קטנה‪ ,‬אבל כשהיא גדולה ל"ש מיאון‪ ,‬אבל לר' ישמעאל יש מיאון‬ ‫שאינה יולדת אבל חייבי לאוין כיון דתפסי בהו קידושין בעי חליצה לזיקת‬ ‫אסורה לו משום א"א לראשון‪ ,‬אבל אמרו לו דשאני יבום‬ ‫הייבום‪[ ,‬ועוד דאילונית כיון דהופקעה מייבום‪ ,‬נעשית א"א שלא במקום מצוה‪ ,‬מחליצה וכיון דיבום הוי קנין נעשית אשתו לכל דבר ונתקיים בגדלות‪ ,‬ואמרו דכלתו של ר"י מיאנה ובנה על כתיפה‪.‬‬ ‫ובפרשת דרכים נסתפק בזה]‪.‬‬ ‫הזיקה‪[ ,‬בספר אמרי משה הק' מ"ט הק' מתני ר"ח והלא מתני' היא דא"א ר' אבהו אמר דר' ישמעאל ר' יהודה ור"ש אמרו דבר אחד‬ ‫דיכולה למאן כשבנה על כתיפה‪ ,‬והיינו דתנן עד מתי הבת ממאנת‪,‬‬ ‫הטעם דלא ילפי' כל עריות מאשת אח להיתר‪ ,‬וילפי' מאחו"א לצרת צרה אלא בייבם שלישי]‪.‬‬ ‫לאיסור‪ ,‬י"א דילפי' ב' איסורים בכל העריות כשהן א"א‪ ,‬מב' אחותו מאמו שנפלה לייבום היינו שנשואה לאחיו מאביו דכה"ג לר"מ עד שתביא ב' שערות‪ ,‬ולר' יהודה עד שירבה השחור‬ ‫על הלבן‪ ,‬ולר"ש עד שתתפשט הכף מקום שמעל הערוה‪ ,‬שקודם‬ ‫איסורים אחו"א וא"א‪ ,‬ולא ילפי' מאיסור אחד בא"א‪ ,‬וי"א דשאני‬ ‫איכא יבום‪ ,‬אחות אמו היינו אב ובנו מאשה אחרת נשואים ב' אחיות‬ ‫א"א דגורם האיסור אחיו הוא גורם ההיתר משא"כ עריות ומת הבן ונפלה לפני אחיו מאביו ליבום אחות אשתו היינו ב' אחין שתגדיל הוא תפוח‪ ,‬ומשגדלה מתפשט‪ ,‬ואמר ר"ל דבעי גם שירבה‬ ‫השחור וגם שתתפשט הכף [ואמרו דהלכה כר' יהודה‪ ,‬ור' יסא‬ ‫דאכתי הגורם קיים כטו' נשים דמתני'‪.‬‬ ‫נשואין לב' אחיות‪.‬‬ ‫אמר דילכו לר' אבהו שיש לו קבלה דהלכה כר' יהודה‪ ,‬ור'‬ ‫ג הא דלא מנו במתני' אמו אנוסת אביו שנשאת לאחיו‪ ,‬אי"ל אין יבום אלא באחין מן האב‪ ,‬י"א דילפי' מבני יעקב דכ' 'כי יוחנן אמר דר"ח לא אמר דהלכה כר' יהודה]‪ ,‬והנה לחברייא‬ ‫משום דר' יהודה אוסר אנוסת אביו ומפותת אביו ולא משכחת ישבו אחים יחדיו' וכ' 'שנים עשר עבדיך אחים'‪ ,‬וי"א דילפי' מודה ר"י שאם נבעלה משהביאה ב' שערות שאינה יכולה‬ ‫דתפול לפניו ליבום‪ ,‬כיון דמ"מ אף לר"י תפסי בה קידושין‪ ,‬ואי"ל 'ישבו' מ'וירשתה וישבתה בה' דתרוייהו ישיבה שיש עמה למאן ופי' הראשונים בנדה דכיון שהיא גדולה ודאי דבעל לשם קידושין‪,‬‬ ‫דכיון דתני ר"ח על מתני' דלהלן ו' עריות חמורות מאלו כגון אמו‪ ,‬ירושה‪ ,‬וי"א דכ' 'ישבו' שיש להם ישיבה בבית אחד‪ ,‬ויצאו ואינה יוצאת אלא בגט‪ ,‬והא דיכולה למאן כשלא בעל דהוי קידושין דרבנן‪,‬‬ ‫ולפי"ז הא דאינה ממאנת רק עד שירבה שחור‪ ,‬צ"ל כדלהלן בדעת ר"ש כדי‬ ‫ותני ר"ח אם יכולות להנשא לאחיו שלא בעבירה צרותיהן אחים מהאם שזה הולך לבית אביו וזה הולך לבית אביו‪.‬‬ ‫שלא יתפרצו בנות ישראל בזימה‪ ,‬ותמאן אח"כ‪ ,‬אבל בירו' משמע דלר"י‬ ‫פטורות מחליצה ומיבום ומכולם אין לך אלא אמו אנוסת‬ ‫אשת אחיו שלא היה בעולמו פטורה ופוטרת צרתה דכ' שירבה השחור הוא זמן גדלות [וכמו דנסתפק תוס' ב"ב קנו‪ ,].‬וצ"ל דמודה ר"י‬ ‫בנבעלה משום דחייש' שמא רבה השחור ונשר‪ ,‬ולענין קדושין דאו' חייש'‬ ‫אביו כנ"ל‪ ,‬כרבנן דאנוסת אביו מותרת‪ ,‬כיון דאדרבה הו"ל לתני‬ ‫'יחדיו' ולזה לא היה ישיבה יחדיו‪ ,‬והא דאילונית פטורה‪ ,‬ולענין‬ ‫במתני'‪ ,‬אלא כיון דתני להלן פ"ב אחותה שהיא יבמתה או צרתה י"א דאינה פוטרת צרתה‪ ,‬י"ל כיון דממעטים לה משא"כ כשלא נבעלה דאינן אלא קידושין דרבנן לא חששו‪ ,‬ולר"ז מודה‬ ‫ר"י שאם נתקדשה משהביאה ב"ש שאינה יכולה למאן‪ ,‬והא‬ ‫חולצת או מתייבמת ושייכא בכל הטו' נשים מלבד אנוסת‬ ‫מ'אשר תלד' פרט לאיילונית ואינה פטורה מחמת האיסור‪ ,‬אבל אשת‬ ‫אביו כמו שהאריך רש"י ביבמות ט ע"ב‪.‬‬ ‫אחיו שלא היה בעולמו מחמת האיסור של א"א דראשון וילפי' מאחו"א דכל דר"י ור"י ור"ש אמרו דבר אחד לר"ז ניחא בנה על כתיפה כיון דאם לא‬ ‫ר' יצחק בר איסטייה אמר דר"ל שאל מ"ט לא תני במתני' שהיא ערוה פטורה ופוטרת צרתה‪ ,‬ואילה"ק דמ"מ כיון דאילונית פטורה מיבום נתקדשה משהביאה ב"ש ונבעלה נמצא דממאנת כשבנה על כתיפה‪,‬‬ ‫דחלוצה פוטרת צרתה פי' המקדש חלוצתו דאינו עליו אלא בלאו‪ ,‬ועל נימא דאסורה משום א"א שלא במקום מצוה‪ ,‬כיון די"ל שכל שאסורה משום אבל לחברייא הלא בע"כ נבעלה קודם שהביאה ב"ש תק'‬ ‫א"א בנפילה זו אינה פוטרת צרתה‪ ,‬אבל אשת אחיו שלא היה בעולמו פטורה‬ ‫כיצד אפשר דתמאן עם בנה על כתיפה דתק' מתי עיברה וילדה וילדה‬ ‫שאר האחים בכרת כחד מ"ד להלן‪ ,‬ואם נשאת לו ומת פוטרת צרתה‪ ,‬ויש מצד א"א דראשון‪ ,‬וכדתני להלן 'וכולן אם מתו או מיאנו או‬ ‫ל"ד כיון דבעי רק שתתעבר קודם שתביא ב"ש‪ ,‬דאי קודם שהביאה ב"ש‬ ‫שפי' כיון דלר"ע יש ממזר בחייבי לאוין ולא תפסי קידושין ותני נתגרשו או שנמצאו איילונית צרותיהן מותרות' אע"פ שהיא‬ ‫הלא אינה חיה משמע דקאי על האם ומק' כיצד תבוא למאן‪[ ,‬אבל ה"מ‬ ‫במתני' נשים דכו"ע מודים בהם‪.‬‬ ‫ערוה כיון דהיא איילונית הוי כלא נפלה כלל ליבום וכמי שאינה בעולם‪ ,‬והא אי בעי ילדה קודם ב"ש‪ ,‬אבל כיון דהעיקר הוא שתתעבר קודם ב"ש ואף אי‬ ‫איסור חלוצה על החולץ ועל האחין‪ ,‬לר' יסא לר' יוחנן החולץ דס"ל לר' אסי דאף צרת איילונית פטורה‪ ,‬י"ל דאתיא כר"מ ילדה אח"כ דהיא חיה בכה"ג כדלהלן‪ ,‬י"ל דלא משכחת 'בנה על כתיפה']‪,‬‬ ‫אינו חייב כרת בחלוצה והאחין חייבים כרת ופי' בבבלי דלו אין דאמר כל שאין את מייבמיני אין את מייבם צרתו פי' יליף פטור וכדאמרו עיברה וילדה קודם ב"ש היא ובנה מתים‪,‬‬ ‫כרת אלא לאו ד'לא יבנה' דחליצה מנתקת מכרת ללאו‪ ,‬אבל לירו' י"מ דליכא ערוה כשי' רבי בבבלי ח‪ :‬דולקח ולקחה ממעט דרק היכא דאי בעי נסיב האי ומשהביאה ב"ש היא ובנה חיים‪ ,‬ועיברה קודם ב"ש וילדה‬ ‫ואי בעי נסיב האי שריא ואי לאו תרוייהו אסורות‪ ,‬ואף איילונית וצרתה בכלל‪,‬‬ ‫אפי' לאו‪ ,‬והיינו דכיון דחלץ לה פקע איסור א"א מינה‪ ,‬אבל שאר האחין וכן אלא דלא שמעי' היא אמר ר"מ הכי‪ ,‬ושמא הוא אחרים דברייתא בבבלי טו‪ .‬אח"כ היא חיה ובנה מת‪ ,‬אלא אף דר' יהודה לא ס"ל כר' ישמעאל‪ ,‬אבל‬ ‫על הצרה בין הוא ובין האחין חייבים כרת‪ ,‬וי"מ דאף לבבלי ליכא‬ ‫ר' ישמעאל כר' יהודה דממאנת עד שירבה‪ ,‬וכר"ש בקידושין פ"ב ה"ה‬ ‫א"א כלל מחמת החליצה‪ ,‬אלא דאיכא איסור דלא יבנה‪ ,‬עוד י"מ דאף הירו' וכפי' הק"א‪.‬‬ ‫דהמקדש בפחות משו"פ אף אם בעל לא קנה דבעל רק לשם הקידושין‬ ‫ס"ל לאו דלא יבנה דהא לר"ע לא תפסי בה קידושין מחמת הלאו‪[ ,‬אמנם דעת‬ ‫הראשונים‪ ,‬ושפיר יכולה למאן‪[ ,‬ג"א והקה"י]‪ ,‬א"נ כר' יהודה דס"ל דאינה‬ ‫ש"מ מפטור כלתו דמותר אדם לישא את אשת בן אחיו ואף‬ ‫הר"מ דחלוצה היא שניה מד"ס‪ ,‬ובאמת לא נזכר מזה בירו'‪ ,‬והא דלר"ע אין‬ ‫נעשית גדולה עד שירבה השחור וס"ל דאפי דנתקדשה או נבעלה משהביאה‬ ‫דאם ימות יבוא לבטל מצוות יבמין‪ ,‬ולפי"ז ה"נ קמ"ל בשאר עריות ונקט כלתו‬ ‫קידושין תפסי בה‪ ,‬כ' בפיה"מ משום דהדר איסור דא"א וצ"ע‪ ,‬ועי' חזו"א קל'‬ ‫ב"ש עדיין יכולה למאן או כר"ש דעד שתתפשט הכף‪ ,‬ועל דעת הקידושין‬ ‫משום שהיא אחרונה במתני'‪ ,‬והרי"ף והרא"ש הביאו לברייתא זו על אשת בן‬ ‫הראשונים בעל‪.‬‬ ‫י']‪ ,‬ולר"ל החולץ והאחין אין חייבים כרת על החלוצה וצרתה‬ ‫אחיו ועל אשת בן אחותו‪ ,‬ואשת בן אחותו דלא שייך בה ביטול מצות יבמין‬ ‫לפי' הבבלי כיון דמתחילה היה ברשות כולם לייבם‪ ,‬וע"כ הוא שליח האחין‬ ‫אלא נשנה התם אגב שניות האסורות מד"ס וקמ"ל דלא גזרו אטו כלתו‪ ,‬אמנם‬ ‫ו אף לר"ש ל"ש מיאון בגדולה אף דלא הוסיף קנין [ולא ס"ל‬ ‫והיא שליחת הצרות וכולן קאי בלא יבנה‪ ,‬ולמה שנתבאר בירו' כיון דמעיקרא‬ ‫צ"ע מנין דשרי דאפשר שיבטל מצות יבמין‪ ,‬דילמא מתני' בעבר ונשא כדאמרו‬ ‫דממאנת עד שתביא ב"ש או שירבה השחור]‪ ,‬י"ל דאינה ממאנת‬ ‫היתה זקוקה לכל כיון דהיה ביד כולם לייבם לכך הותר אצל כולם איסור א"א‪,‬‬ ‫לעיל 'ניתני חלוצת אחיו'‪.‬‬ ‫ועבדה שליחותייהו למיקם עלה בלאו‪.‬‬ ‫כדי שלא יתפרצו בנות ישראל בזימה דתזנה ותמאן‪.‬‬ ‫פ"א ה"ב‬ ‫ר' אמי החליף לר"י ור"ל והק' וכי ב' מ"ד שמעו איפכא אליבא‬ ‫ר' יוסי הורה לבדוק בדדיה דאם יש סימני גדלות [סימן עליון כנגד‬ ‫טו' נשים דלעיל פוטרות צרותיהן וצרות צרותיהן מחליצה‬ ‫דר"י ואליבא דר"ל‪ ,‬אבל מר"י בר איסטייה משמע כר' אמי‪ ,‬וכן מד'‬ ‫תחתון]‪ ,‬אינה יכולה למאן‪ ,‬ותצטרך גט‪ ,‬והנה ודאי דלא אתיא כר"מ כיון‬ ‫ומהיבום עד סוף העולם‪ ,‬וכולם אם מתו העריות בחיי הבעל‪ ,‬או‬ ‫רבנן בשם ר"ח בר בא דלהלן משמע כר' יסא לענין החלוצה אבל לא‬ ‫מיאנו או נתגרשו או שנמצאו איילונית שלא נפלו כלל ליבום‬ ‫דמשהביאה ב"ש אינה ממאנת‪ ,‬ואי כר' יהודה כיון דסימנים שבדדיה הוו‬ ‫לענין הצרה‪.‬‬ ‫סימני בגרות תק' הלא לא מהני בדיקה תוך ו' חודשים ולא עושים‬ ‫אמרו רבנן בשם ר"ח בר בא דכו"ע מודו בצרה שהוא חייב צרותיהן מותרות‪ ,‬אמנם א"א שמיאנו או נמצאו איילונית‬ ‫וכ"ש האחין‪ ,‬ובחלוצה לר"י הוא אינו חייב על החלוצה והאחין בחמותו ואם חמותו ואם חמיו דכל הני כבר ילדו וליכא מיאון בגדולה‪.‬‬ ‫מעשה וצ"ע דנימא כר"ש‪ ,‬אבל י"ל דלאחר הזמן עושים מעשה‬ ‫ולכך ביומא דמישלם שית מהני בדיקה דאף דלא מחזקי' בבוגרת מ"מ‬ ‫חייבים אבל לר"ל הוא והאחין פטורין בחלוצה‪ ,‬וטעם החילוק בחלוצה בין‬ ‫ה מיאון ביבם‪ ,‬הנה לב"ש אין מיאון אלא בבעל‪ ,‬ולב"ה ממאנת‬ ‫מחזקי' בגדולה‪ ,‬ואי ספק רבה השחור כופין ליתן גט שמא הוי מיאון‪,‬‬ ‫הוא לאחין‪ ,‬דהנה יש שסברו דגדר חליצה משום קנין והק' בהא‬ ‫דתני להלן דאחות חלוצתו חולצת ולא מתייבמת‪ ,‬ואילו אחות גרושתו פטורה בבעל וביבם להתיר זיקת המת ומתרת צרתה לאביה‪ ,‬וכלה‬ ‫ובודאי רבה השחור אינו נוגע בגט אא"כ רוצה כיון דלא הוי מיאון‪.‬‬ ‫מייבום וחליצה‪ ,‬והלא מ"ש בין חולץ למגרש‪ ,‬אבל אמרו לו דאי מתרת עצמה לחמיה דעתה אינה כלתו‪ ,‬ובין לר' יוחנן ובין לרב‬ ‫ור"ל היכא דאומרת אי אפשי בבעל וביבם הוי מיאון אליבא פ"א ה"ג‬ ‫נימא דחליצה הוי קנין אה"נ דהוי קנין וגירושין יחד‪ ,‬אבל י"ל‬ ‫דחליצה הוי פטור להפקיע את הזיקה‪ ,‬והאחין חייבים עליה משום דב"ה‪ ,‬והיכא דאמרה אי אפשי בנישואין‪ ,‬לר' יוחנן מפרשי' לה לא פטור צרות מיבו"ח‪ ,‬ערוה פוטרת צרתה מיבום וחליצה ואף‬ ‫בנישואי היבם ולא בבעל‪ ,‬ולרב ור"ל אינה רוצה ביבם‪ ,‬אבל כשהצרה נשאת לאחיו פוטרת צרתה‪ ,‬וכן בצרת צרתה אפי'‬ ‫אשת המת דהחולץ הפקיע זיקתה‪.‬‬ ‫הן מאה אחין‪.‬‬ ‫רוצה בבעל וכיון דלא מיאנה בבעל לא הוי מיאון‪.‬‬ ‫האחין‬ ‫בין‬ ‫הוא‬ ‫בין‬ ‫דבצרה‬ ‫בא‬ ‫בר‬ ‫דר"ח‬ ‫ר' יודן פי' טעמא דר"ל אליבא‬ ‫אילה"ק על ר"י מדתני וכולן וכו' או נתגרשו או מיאנו והיינו פ"א ה"ד‬ ‫בבעל כיון דאין גירושין לזיקה‪[ ,‬ילה"ק מ"ט הק' רק על ר"י‪ ,‬הלא אף לרב מתה בתו או נתגרשה בחיי אחיו ומת אחיו‪ ,‬צרתה מותרת‬ ‫דאינו‬ ‫א"ש‬ ‫בחולץ‬ ‫דהנה‬ ‫פטורים‪,‬‬ ‫האחין‬ ‫חייבים‪ ,‬ועל החלוצה בין הוא בין‬ ‫חייב בחלוצה דנפטר בה משא"כ בצרה‪ ,‬אבל באחין י"ל ור"ל מהני מיאון באומרת בפירוש‪ ,‬וכן להלן וכקו' הבבלי יג‪ ,.‬והרמב"ן והרשב"א דבשעת זיקת יבום אינה צרת בתו‪.‬‬ ‫דבצרה חייבים משום אישות המת אבל בחלוצה אין אישות הוכיחו דהבבלי פליג על הירו' דלא מהני כלל מיאון אחר מיתה ועי' להלן‪ ,‬וצ"ע‬ ‫המת דהלא אם מת היבם מותר ליבם אותה ול"ח לאשת אח מהמת הראשון ועי' לקמן פי"ג] וכן דתני ר"ח להדיא אם מיאנו או נתגרשו בחיי כל היכולה למאן ולא מיאנה ומתה צרתה חולצת ולא‬ ‫וכן אין לאסור משום אישות החולץ כיון דאינה אישות גמורה ליכא הבעל צרותיהן מותרות‪ ,‬ולאחר מיתת הבעל צרותיהן חולצות מתייבמת אבל אי לא מתה יכולה למאן עתה ותתיבם צרתה‪ ,‬וכב"ה להלן‬ ‫ולא מתייבמות‪ ,‬אבל י"ל דמתו העריות ולא מיאנו‪ ,‬וכן צ"ל ריש פרק ב"ש דממאנת אף ביבם‪.‬‬ ‫כרת‪ ,‬אבל ר' יוסי הק' דה"מ אי חליצה הוי קנין איכא אשת המת‪,‬‬ ‫אבל אי חליצה משום פטור‪ ,‬תק' מ"ש באחין בין צרה שמתה בהא דתני כל היכולה למאן ולא מיאנה צרתה חולצת פ"א ה"ה‬ ‫ולא מתייבמת‪ ,‬א"נ כשאין יבם אלא אביה וכיון דאסורה לו אין שש עריות חמורות מאלו שאינם יכולות להנשא לאחיו מלבד‬ ‫לחלוצה‪.‬‬ ‫זיקה אליו‪ ,‬ואינה יכולה למאן‪ ,‬ובכה"ג חולצת או מתייבמת‪ ,‬ורב ורשב"ל ביש אנוסת אביו דשרי לאחרים אליבא דרבנן לעיל ה"א‪[ ,‬והיינו חומר אף דגם בטו'‬ ‫נשים איכא כרת וממזר]‪ ,‬וכשהן נשואות לאחרים ומתו בעליהן‬ ‫ד קידושין ביבמה לשוק‪ ,‬ר' יודן הסתפק למ"ד דהאחין אחים אחרים דאיכא גבייהו זיקה‪.‬‬ ‫חייבים על הצרה‪ ,‬בנתקדשה לא' מהשוק ואח"כ התייבמה או נמצאו איילונית‪ ,‬לר' יונה ה"מ ביבמה מהאירוסין שלא נשאת‪ ,‬צרותיהן מותרות לו‪ ,‬והיינו אמו ואשת אביו ואחות אביו‬ ‫נחלצה צרתה‪ ,‬האם תפסי בה קידושין‪[ ,‬אבל אם חלץ או ייבם והוו קידושי טעות‪ ,‬אבל לאחר נישואין שהכיר בה וגילה דעתו שאינו מקפיד אחותו מאביו ואשת אחיו מאביו שיש לה בנים ואשת אחי אביו‪.‬‬ ‫פקעה בכדי‪ ,‬א"נ דאסור באם ארוסתו משום האישות דלשעבר‪ ,‬ולפי"ז זיקה‬ ‫בבל ליוחסין דמשפחות שבבבל מיוחסות לישא מהן אשה‪ ,‬דלא עלה עזרא‬ ‫תני ר"ח דאין צרה אלא מאח‪ ,‬וש"מ הכי ממתני' דמותרות‬ ‫פקעה למפרע‪[ ,‬א‪.‬ה‪ .‬ועי' להלן פ"ג ה"ג דכ' בביאור הגרח"ק דאליבא דר"ש‬ ‫זיקה לא בטלה לאחר מיתה]‪.‬‬ ‫מבבל עד שעשאה סולת נקיה‪ ,‬ועד היכן היא בבל‪ ,‬י"א עד נהר זרוק‪ ,‬וי"א‬ ‫לצרותיהן‪ ,‬ר' ירמיה הק' דנימא דאף צרת אחרים אסורה מדכ'‬ ‫עד נהר וואניי‪ ,‬ובין הנהרות שבבל היא בין פרת וחידקל‪ ,‬ונתן סימן עד‬ ‫'לצרור' ובבבלי ח‪ :‬משני לה‪ ,‬והסתפק ר' ירמיה האם יבם הבא על‬ ‫אופן המאמר ביבמה הרי את מקודשת לי בכסף ובשוה כסף‬ ‫היכן היא לרוחב‪[ ,‬כך פרש"י‪ ,‬ובתוס' כ' דמקום אחר הוא]‪ ,‬כגולה ליוחסין‬ ‫צרת ערוה פטור דדילמא א"א הותר‪ ,‬וכעי"ז הק' בבבלי ג‪ :‬אזהרה שמענו‬ ‫כך שנויה בתוספתא‪ ,‬ומסיים התם שטר‪ ,‬והירו' לא מנה שטר‪ ,‬ובר"מ מנה שטר‪,‬‬ ‫פי' פומפדיתא‪ ,‬ומלמד דכל בבל הכי הוא‪.‬‬ ‫ובבבלי אוקי בשטר כתובת יבמין‪ ,‬ומ"מ אחר דשמעי' דמתקדשת בכסף כשאר‬ ‫עונש מנין‪ ,‬אבל אמר ר' יוסי כיון דאין צרה בנשואה לאחרים‪,‬‬ ‫נשים מתקדשת בשטר כקידושי אשה‪.‬‬ ‫בני מיישא לא חששו לממזרות אלא משום חללות‪ ,‬לפי דכהנים‬ ‫ודאי דחייב משום אשת אח‪.‬‬ ‫ששם לא הקפידו על הגרושות‪ ,‬וקראו לבני מיישא 'מתה'‬ ‫פ"ב ה"ב‬ ‫פ"א ה"ו‬ ‫שכולה פסולים‪ ,‬וכעי"ז קראו למדי חולה שרובן לחיים‪ ,‬ועילם וגווכאי אשת אחיו שלא היה בעולמו כשייבם השני ואח"כ נולד‪,‬‬ ‫לת"ק הראשונה יוצאת משום א"א שלא היה בעולמו‪,‬‬ ‫גוססות דרובן פסולים כגוססין שרובן למיתה‪.‬‬ ‫לאחים‪,‬‬ ‫ות‬ ‫מותר‬ ‫צרות‬ ‫לב"ש‬ ‫‪,‬‬‫לאחים‬ ‫ערוה‬ ‫צרות‬ ‫היתר‬ ‫ז‬ ‫חבל ימא תכילתא דבבל המובחרת שבבל ליוחסין‪ ,‬ועוונייא וגווכיא והשניה משום צרתה‪ ,‬ולר"ש מייבם או חולץ לאיזה שירצה‪,‬‬ ‫תהיה‬ ‫'לא‬ ‫דכ'‬ ‫דב"ש‬ ‫וטעמא‬ ‫כנ"ל‪,‬‬ ‫מלצרור‬ ‫דילפי'‬ ‫סורות‬‫א‬ ‫ולב"ה‬ ‫י"א דר"ש פליג דוקא בייבם ואח"כ נולד דמצאה בהיתר אבל‬ ‫אשת המת החוצה לאיש זר' החיצונה לא תהיה לאיש זר אלא וצורייה תכילתא דחבל ימא‪.‬‬ ‫ליבם‪ ,‬וחיצונה היינו כשיש פנימית‪ ,‬וכעין דרשת הכותים דהנה ב"ש וב"ה‪ ,‬אף דנח' ב"ש בצרות‪ ,‬ובאחיות כנס אחות זקוקתו לב"ש בראשונה מתני' דלעיל דנולד ואח"כ ייבם‪ ,‬אף ר"ש מודה הואיל‬ ‫הכותים מייבמים רק את הארוסות דדרשי החיצונה שאינה יקיים‪ ,‬ובגט ישן כ' לגרש ונתייחד עמה לב"ש פוטר אותה באותו גט‪ ,‬וב"ה ומצאה באיסור‪ ,‬וי"א דר"ש פליג אף בראשונה‪.‬‬ ‫פנימית ע"י נישואין‪ ,‬ופי' דהא דכ' 'ובן אין לו'‪ ,‬היינו מן הנשואה‪,‬‬ ‫דאם אין בן מהנשואה תהא ארוסה מתייבמת‪ ,‬אבל הוכיחוהו פוסלין‪ ,‬ובספק אשת איש דאין ממאנין אלא ארוסות ולב"ה ארוסות עשה בה מאמר ומת ואח"כ נולד‪ ,‬לתנא דמתני' השניה חולצת‬ ‫שמיישב דרשות הכותים‪ ,‬ואמר רשב"א לחכמי כותים ונשואות‪ ,‬וקטנה חשיב ספק דילמא תמאן‪ ,‬ובמגרש אשתו ולנה עמו ולא מתייבמת‪ ,‬והנה הא דאמר ר"ש מייבם או חולץ לאיזה‬ ‫דטעותם מחמת דר' נחמיה אמר דכל שהוא צריך למ"ד בפונדקי לב"ה צריכה גט שני שמא נבעלה ואדם יודע שבעילתו בעילת זנות שירצה‪ ,‬אי"ל דקאי אף בהכי‪ ,‬כיון דר"ש הסתפק האם מאמר‬ ‫מתחילתו ולא ניתן לו‪ ,‬ניתן לו ה"א בסופו‪ ,‬כגון לחוץ החוצה‪ ,‬ומכוון לשם קידושין‪ ,‬ולב"ש כיון דאין מגרש אא"כ מצא בה ערות דבר‪ ,‬ל"ח קונה‪ ,‬ויש לחוש דמאמר המת לא קנה‪ ,‬ולא יהני יבום וחליצה‬ ‫שמא נבעלה‪ ,‬ובמקדש אשה בפרוטה או בדינר לב"ש בדינר‪ ,‬ולב"ה‬ ‫של האח שנולד לפטור צרתה‪ ,‬וכן יתחייב עליה‪ ,‬ושי' ר"ש תתבאר‬ ‫לשעיר שעירה‪ ,‬לסוכות סוכתה‪ ,‬והא דכ' 'ישובו רשעים‬ ‫לשאולה' גם למ"ד וגם ה"א‪ ,‬י"ל לדיוטה התחתונה של שאול בשו"פ‪ ,‬ואמרו דאף דנח' בכל הני לא נמנעו ב"ש וב"ה לישא נשים בהמשך‪.‬‬ ‫אלו מאלו ועושים טהרות אלו ע"ג אלו ונוהגים באמת‬ ‫ולפי"ז ילה"ק על טעמא דב"ש דהחוצה היינו לחוץ‪ ,‬והיינו דמק' דאתיא ובשלום שנאמר 'והאמת והשלום אהבו'‪ ,‬והנה אשה הא דהתיר ר"ש מפני שמצאה בהיתר היינו דוקא א"א מהאב‬ ‫ככותים‪ ,‬ובגמ' בבלית הק' כיון דכ' לאיש זר‪ ,‬חוצה ל"ל ולא משני‪.‬‬ ‫שהוא מקום יבום‪ ,‬אבל אם הלכה אשת אביו שגירשה ואח"כ‬ ‫שנתקדשה בשו"פ לא' ואח"כ בשוה דינר לשני‪ ,‬לב"ש‬ ‫צרות ערוה שחלצו‪ ,‬ב"ש פוסלין לכהונה דהוי חליצה‪ ,‬וב"ה מקודשת לשני וולד מהשני ממזר משום א"א‪ ,‬ולב"ה מקודשת נשאת לא' מהשוק ואח"כ נולד הוא ל"א דמצאה בהיתר‪ ,‬וכן‬ ‫מכשירין דלא הוי חליצה‪ ,‬צרות ערוה שנתייבמו ב"ש מכשירין לראשון וולד מהשני ממזר‪ ,‬וכיון שכן יש שאמרו בשם ר"י אשת אחיו מאמו שמצאה לפני א' מהשוק‪ ,‬וכן צרת אחות‬ ‫דמודים ב"ש לחומרי ב"ה‪ ,‬אבל הק' דלפי"ז רק ב"ה ישאו אמו שמצאה לפני א' מהשוק ל"א דמפני שמצאה בהיתר‬ ‫לכהונה אם מת היבם‪ ,‬וב"ה פוסלין דהוי זונה‪.‬‬ ‫ההלכה במח' ב"ש וב"ה‪ ,‬ר' יוחנן בן נורי רצה לתקן דצרת מב"ש אבל ב"ש לא ישאו נשים מב"ה‪ ,‬ולכך יש שאמרו בשם מותרת לו וה"ה דמצי להק' מאשת אחיו שנשאת לא' מהשוק ואח"כ נולד‬ ‫ערוה תחלוץ ולא תתיבם‪ ,‬כיון דאם תתייבם יהיה ולדה ממזר ר"י דאלו ואלו נהגו כהלכה כב"ה אבל הק' מ"ט תני דשלחו הוא דמצאה בהיתר‪[ ,‬וכן הק' באחיעזר]‪ ,‬וכן ל"א דגרושה שמת בעלה‬ ‫לב"ה‪ ,‬ואם נתירה לשוק ללא חליצה יהיה ולדה ממזר לב"ש דס"ל ב"ש שיפחתו את רובה של שוקת יהוא שהיו מטהרים שם טהרות‪ ,‬שגירשה ואח"כ נולד הכהן דתהא מותרת לו הואיל ומצאה בהיתר‪.‬‬ ‫לריב"ב דיש ממזר מחייבי לאוין‪ ,‬ותני דלא הספיקו להתקין עד דלב"ש בעי רובה ולב"ה כשפופרת הנוד‪ ,‬אלא יש שפי' דנהגו ב"ש עד תניא לר"ש דהסתפק האם מאמר קונה עשה מאמר ומת ואח"כ‬ ‫שנטרפה השעה‪ ,‬אבל רשב"ג הק' דאי נגזור שיחלצו מה יעשו שבא מעשה לב"ה פי' נשאו נשים דסמכו שיהיו מודיעין אותן משום נולד אחיו‪ ,‬השניה חולצת או מתייבמת‪ ,‬אבל אם חלץ לבעלת‬ ‫צרות הראשונות הלא בניהם ממזרים‪ ,‬ולכך אמר ר"א דמודים ב"ש דהאמת וה שלום אהבו‪ ,‬אבל משנודע דנגעו בה משום ב"ה נמנעו‪ ,‬וכדתני המאמר צריכה השניה חליצה שמא לא קנה מאמר‪ ,‬אבל לא‬ ‫וב"ה אלו לאלו דאין הולד ממזר דאין ממזר אלא מאשה דשלחו מכאן ולהבא‪ ,‬עוד מצינו דנח' רב ושמואל האם נהגו ייבם שמא קנה ונפטרה מהראשון‪ ,‬והא דמהני יבום או חליצה בשניה כיון‬ ‫כהלכה או כשי' ולמ"ד דנהגו כשי' אין להק' כנ"ל דנמצאו נושאין דאם קנה מאמר ושתיהם נשיו של שני מהני יבו"ח לפטור‬ ‫שהיא איסור ערוה וחייבים עליה כרת‪.‬‬ ‫חברתה‪ ,‬ואם לא קנה מאמר הרי אין בעלת המאמר זקוקה לו‪.‬‬ ‫ר"ט אף שהיה מתלמידי ב"ש אמר דתאב להשיא צרת הבת לכהונה ממזרין כיון דהמקום שימר ולא אירע מעשה לעולם‪.‬‬ ‫מצינו ראיה למ"ד דאלו ואלו נהגו כשי' דתני כל הרוצה להחמיר ע"ע עוד נ"מ בין רבנן לר"ש מלבד האם השני יכולה להתייבם‪ ,‬והיינו חלץ‬ ‫כדברי ב"ה והיינו ללא חליצה‪ ,‬דא"כ תאסר לכהונה‪.‬‬ ‫ר' יהושע כששאלוהו כמי ההלכה אמר שמכניסים את ראשו לנהוג כחומרי ב"ש וב"ה נאמר עליו 'והכסיל בחושך הולך' לראשונה וייבם את השניה‪ ,‬לרבנן הוי ביאת ערוה‪ ,‬ולר"ש‬ ‫בין ב' הרים ב"ש וב"ה בשביל שיריצו את מוחו‪ ,‬אבל אמר והיינו היכא דהחומרות סתרי זל"ז‪ ,‬וכקולי אלו ואלו נקרא רשע‪ ,‬אלא אינה ערוה דאי מאמר אינו קונה השניה אינה יבמתו‪ ,‬ואי מאמר קונה‬ ‫דמעיד על משפחת בית ענוביי מבית צבועים ועל משפחת או כב"ש כקוליהן וחומריהן‪ ,‬או כב"ה כקוליהן וחומריהן‪ ,‬ונפטרה בחליצת השניה‪ ,‬י"ל דס"ל לר"ש דאינה אלא בלאו‪ ,‬ואף למ"ד דפליג‬ ‫בית נקיפי מבית קושש שהיו בני צרות והיו בני בניהם כהנים וה"מ קודם שיצאה בת קול ביבנה דהלכה כד' ב"ה‪ ,‬אבל אחר י"ל דאינה ביאת ערוה ודאי‪ ,‬בא על הראשונה ועל השניה‪ ,‬לרבנן‬ ‫שיצאה בת קול העובר על ד' ב"ה חייב מיתה ואף שאין משגיחין הראשונה ביאת ערוה דהוי א"א שלה"ב ולא תפסי קידושין‪ ,‬והשניה‬ ‫גדולים עומדים ומקריבים ע"ג המזבח‪.‬‬ ‫נכנסו לר' דוסא בן הרכינס לשאול האם הוא זה שמתיר צרת בבת קול כדאמרו במו"ק דתורה לאו בשמים היא‪ ,‬ה"מ ביחיד נגד רבים‪ ,‬דכ' צריכה גט וחליצה גט למה שקנה המאמר וחליצה לצד ששייר המאמר‪,‬‬ ‫דלא]‪ .‬ידעי' אי הלכה כמרובים או המחודדים‪ ,‬ולר"ש שתיהן צריכות גט‪ ,‬בעלת המאמר שמא קנה מאמר‪,‬‬ ‫הבת‪ ,‬וא"ל דיונתן אחיו מתלמידי ב"ש‪ ,‬והוא בכור שטן חריף וג' 'אחרי רבים להטות'‪ ,‬אבל הכא‬ ‫שפיר אזלי' אחר בת קול [ראשונים‬ ‫והשניה שמא קנה יבום דשמא לא קנה המאמר ואין ביאה בה פוטרת‬ ‫מאות תשובות יש לו על צרת הבת‪ ,‬וכתב לו ר' דוסא ב"ה היזהר‬ ‫השניה דאי"ז בית אחד‪.‬‬ ‫כיצד‬ ‫בכבודם שחכמי ישראל נכנסין אצלך‪ ,‬ובאו אצלו והסביר ולא‬ ‫סברו מגודל חריפותם [א‪.‬ה‪ .‬לכאו' הגי' חריפותו‪ ,‬וי"ל דחריפותם קאי על‬ ‫י תניא דלר"ש בעשה מאמר במת ואח"כ נולד שתיהן אסורות‪ ,‬והנה‬ ‫התשובות וכמבואר בקה"ע]‪ ,‬וכשראה מתנמנמין מתוך שלא הבינו דבריו פ"ב ה"א‬ ‫שאלם למה מתנמנמים והשליך עליהם צרורות‪ ,‬ויש שאמרו אשת אחיו שלא היתה בעולמו‪ ,‬היינו ב' אחים שמת א' מהם‪ ,‬אם מאמר קונה שתיהן מותרות‪ ,‬ואם מאמר לא קונה ויש‬ ‫דעלו בשער א' ויצאו בג' מחמת כיסופא‪ ,‬ושלח יונתן לר' דוסא ונולד להם אח ואח"כ ייבם השני את אשת אחיו ומת היבם‪ ,‬זיקה שתיהן מותרות‪ ,‬ואי אין זיקה הראשונה אסורה והשניה‬ ‫מ"ט אמר שהם חכמי ישראל‪ ,‬אבל ר' דוסא אמר כב"ה דהעיד הראשונה יוצאת משום א"א שלא היה בעולמו‪ ,‬והשניה מותרת‪ ,‬וצ"ל דס"ל דזיקה הוי כמאמר לרבנן דקונה ומשייר‪ ,‬ול"א‬ ‫ממ"נ בעריות דנימא שתהא השניה מותרת ממ"נ דבצד שקנה‬ ‫שעל מדוכה זו ישב חגי הנביא והעיד על צרת הבת שתינשא משום צרתה‪[ ,‬א‪.‬ה‪ .‬ועי' להלן ה"ב דאיכא מ"ד דר"ש פליג אף בכה"ג]‪.‬‬ ‫לכהונה כב"ה ועל עמון ומואב הסמוכין לא"י שהן מעשרין מעשר מקור הפטור בא"א שלא היה בעולמו דכ' 'יחדיו' שהיה להם ישיבה זיקה מותרת‪ ,‬ואי לא קנה זיקה ראשונה א"א שלא היה בעולמו‪ ,‬אין‬ ‫עני בשביעית אף דגזרו עליהם תרומות ומעשרות מ"מ לא נוהג בהם אחת‪ ,‬והנה לולי הדרשה הו"א דאם מת בלא אחין והניח אמו השניה צרתה וודאי מותרת‪ ,‬וכדאמרו להלן בשם סתמא דגמ' דכל‬ ‫שביעית‪ ,‬ותקנו שעניי א"י יטלו מע"ע לפי שאין לקט שכחה ופאה בשביעית‪ ,‬מעוברת דתמתין אם תלד בן שייבם אותה‪ ,‬כמו יבמה מעוברת יבמה שאין נופלת כולה ליבום כגון הכא שזיקה קונה ומשיירת‪ ,‬ואותו‬ ‫והיינו כמ"ד במס' ידים דמעשרין מע"ע אבל איכא מ"ד דמעשרין מע"ש‪ ,‬וכן דצריכה להמתין ולידע האם הולד בר קיימא‪ ,‬אבל אי"ל צד ששייר אסור משום ערוה ולכך אף צד הקנוי שבה נדון לשם ערוה‬ ‫העיד על גירי תרמוד שהן כשירין לבוא בקהל דנח' להלן די"א שהן דהו"א דתמתין שמא תלד אמו של מת‪ ,‬וכן שמא ישא אביו וערוה פוטרת צרתה‪.‬‬ ‫של מת אשה אחרת דא"כ הול"ל 'ובן ואב אין לו'‪.‬‬ ‫ספק ישראלים וחשש ממזרות יש בהם‪.‬‬ ‫פ"ב ה"ג‬ ‫כלל אמרו ביבמה‪ ,‬כל שאסורה איסור ערוה‪ ,‬לא חולצת ולא‬ ‫ואמר ר' דוסא הגביהו גבות עיני ואראה חכמי ישראל‪ ,‬וקרא על‬ ‫ר' יהושע 'את מי יורה דעה' וכ' שם 'גמולי מחלב עתיקי משדים' זכור ט תנן במתני' בנולד אח ואח"כ ייבם דאם השני לא ייבם אלא רק עשה בה מתייבמת כדילפי' מאחו"א‪ ,‬וכל שהיא איסור מצוה וקדושה‬ ‫מאמר בכסף או שטר וע"ע להלן‪ ,‬השניה חולצת ולא מתייבמת כפי חולצת ולא מתייבמת י"א דילפי' מקרא לפטור מיבום ולא מחליצה‪ ,‬וי"א‬ ‫אני שהיתה אמו מולכת עריסתו לבית הכנסת בשביל‬ ‫דמה"ת מתייבמת וצ"ל דמדרבנן אינה מתייבמת‪ ,‬ודוקא חיי"ל‪ ,‬אבל חיי"ל‬ ‫לאחין‪,‬‬ ‫אוסרה‬ ‫אלא‬ ‫גמור‬ ‫קנין‬ ‫קונה‬ ‫אינו‬ ‫לרבנן‬ ‫מאמר‬ ‫קנין‬ ‫והנה‬ ‫שיתבאר‪,‬‬ ‫שיתדבקו אוזניו בדברי תורה‪ ,‬וראה את ר"ע וקרא עליו‬ ‫'כפירים רשו ורעבו' משמע דקודם שנכנס היה עני ואח"כ ת"ח ונתעשר והיינו דכ' 'יבמה יבא עליה' זה ביאה‪' ,‬ולקחה לאשה' זה מאמר‪ ,‬ועשה מה"ת אינה מתייבמת דאין עשה דוחה ל"ת ועשה‪ ,‬והא דחולצת כיון‬ ‫והיינו דאמר מכירו אני שאדם גיבור בתורה הוא‪ ,‬וראה את ואי"ל דמאמר גומר כיבום דכ' 'ויבמה' אלא 'הריק' את כל דתפסי בה קידושין א"כ איכא בהו זיקת חליצה‪ ,‬וכשחלץ לה נפטרה‬ ‫ראב"ע וקרא 'נער הייתי גם זקנתי' ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו הפרשה ליבום ומאמר מהני לאוסרה על האחין‪ ,‬ור"ש להלן פ"ג צרתה‪ ,‬ואם עבר וייבם לאיסור מצוה וקדושה‪ ,‬י"א דלר"א לא‬ ‫מבקש לחם‪ ,‬מכיר אני שהוא דור עשירי לעזרא ועיניו דמיין ה"י הסתפק האם מאמר קונה או אינו קונה‪ ,‬והיינו האם ולקחה נפטרה הצרה‪ ,‬ולר' יוחנן נפטרה הצרה‪ ,‬ור' שמי אמר דר"א‬ ‫לדידיה‪ ,‬וכן קרא על ר"ט שהיה ממשפחת כהנים גדולים‪ ,‬ועשיר היה‪ ,‬לו לאשה קונה כביאה דכ' 'יבמה יבוא עליה' או דיבמה יבוא ס"ל דנפטרה צרתה כיון דנסמך לר"ח רבה דאמר חלץ או בא‬ ‫עליה קאי על הלקוחה ואין המאמר מהני כלום‪ ,‬ולר"א בן ערך עליה נפטרה צרתה‪.‬‬ ‫ויתכן דגם ר"ט מזרע עזרא‪ ,‬ובספרי נדרש על זרעו של אהרן‪.‬‬ ‫המאמר קונה קנין גמור דכ' 'ולקחה לו לאשה'‪ ,‬הרי"ז אחותה של ערוה שהיא יבמתה או חולצת או מתיבמת ול"א אחות‬ ‫ח כתמי גרים הבאים מכמה מקומות‪ ,‬רנב"י אמר דמקבלין כקידושי אשה‪ ,‬ודתני עשה מאמר השניה חולצת או זקוקתו היא ותהא אסורה ביבום‪ ,‬ר"ז סבר בבבל דקאי רק על יד'‬ ‫גרים מהקרדויין ומהתדמוריים ואיכא מ"ד בבבלי דלא מקבלים‬ ‫מתייבמת לרבנן חולצת כיון דאוסרת את הצרה מחמת החלק עריות דריש פ"ק‪ ,‬ולא קאי על בתו שתהא אחותה מותרת לו כיון‬ ‫על‬ ‫בבא‬ ‫לרבנן‬ ‫ר"ש‬ ‫בין‬ ‫ונ"מ‬ ‫בה‪,‬‬ ‫שקנה‬ ‫צד‬ ‫ל‬ ‫ולר"ש‬ ‫בה‪,‬‬ ‫שקנה‬ ‫דחייש' שהם מבנות ישראל שנבעלו לעכו"ם ולת"ק בקידושין הולד ממזר‪,‬‬ ‫דאסור אף בבת אשתו‪ ,‬וכיון דהגיע לא"י שמע דקאי אף על בתו‬ ‫[אבל לר"ש ב"י הולד כשר]‪ ,‬ואמרו דהכי תני דגירי תדמור כשירין‪,‬‬ ‫והיינו בתו מנשואתו שאחותה מאם גם נפלה לפניו ליבום‪,‬‬ ‫ביאת‬ ‫ספק‬ ‫אלא‬ ‫אינה‬ ‫ולר"ש‬ ‫ערוה‪,‬‬ ‫ביאת‬ ‫הוי‬ ‫לרבנן‬ ‫השניה‬ ‫דאיסור בת אשתו נאמר דוקא ע"י נישואין‪ ,‬ולא באנוסה‪ ,‬דכ' 'אשה ובתה'‬ ‫וכעי"ז דתני כל הכתמים הבאין מרקם טהורין דלא גזרו חכמים על ערוה‪.‬‬ ‫כתמי עכו"ם‪ ,‬ורקם חזקתן גויים‪ ,‬ותני בסיפא ור"י מטמא לפי שהן גרים וטועין‬ ‫ומשמע ע"י אישות‪.‬‬ ‫[ואכתי הוו ישראל]‪ ,‬ומבין עכו"ם טהורים פי' שאר מקומות שאין ישראלים מבואר במתני' דאם השני אף לא עשה מאמר צרתה מתייבמת‪,‬‬ ‫פ"ב ה"ד‬ ‫דרים שם‪ ,‬ואך לר"י הבאין מתדמור כשרין דלא חייש' לישראל וגרים ואף דיש זיקה ונימא דהוי צרת ערות א"א שלה"ב בזיקה מ"מ אמר‬ ‫ר"א כיון שמת בטלה הזיקה‪ ,‬דהלא שומרת יבם פי' ממתנת ליבום י"מ איסור מצוה היינו שניות מד"ס וקרי ליה מצוה משום דמצוה‬ ‫הבאים משם כשרים דל"ח לממזרות‪.‬‬ ‫עוד מצינו מח' בתדמור י"א דמכשירין כתמיהן‪ ,‬ומקבלים מהן גרים שמתה מותר באמה ואין בזה משום חמותו אף דהיה לו זיקה בחיים‪ ,‬מהתורה לשמוע דברי סופרים‪ ,‬איסור קדושה היינו אלמנה‬ ‫דלא מספק"ל בישראלים‪ ,‬וי"א דמקבלים מהן גרים אבל אין והיינו משום דזיקתה בטלה‪ ,‬והנה ארוסה שמתה אסור באמה‪ ,‬ופי' באתוון לכה"ג גרושה וחלוצה לכהן הדיוט‪ ,‬דכ' 'וקדשתו כי את לחם'‬ ‫דאורייתא בב' אופנים‪ ,‬או כיון דמשתייר האישות לא פקע בכדי‪ ,‬ולפי"ז זיקה וגו'‪ ,‬וי"מ דאלמנה לכה"ג וכו' הוו מצוה דכ' 'אלה המצות'‪,‬‬ ‫מכשירין דס"ל עכו"ם הבא על בת ישראל הולד כשר כר"ש ב"י‪.‬‬ ‫החולץ ולא על האחים‪ ,‬ולהלן פ"ה מבואר דאף החולץ לא פוסל את החלוצה‬ ‫פ"ב ה"ה‬ ‫ואיסור קדושה היינו שניות מד"ס כדאמרו דנסמכה עריות‬ ‫לכהונה‪ ,‬וכן תני ר' חייה‪.‬‬ ‫אח מכל מקום ואפי' ממזר‪ ,‬זוקק את אשתו ליבום ואף דתנן לעיל‬ ‫לפרשת קדושים‪ ,‬לומר דכל שפרוש מעריות נקרא קדוש‪,‬‬ ‫פ"ב ה"ט‬ ‫והוי‬ ‫בת ישראל לממזר חולצת ולא מתייבמת‪ ,‬הו"א דה"מ אם שניהם ממזרים‪,‬‬ ‫כדאמרה האשה השונמית לבעלה 'הנה נא ידעתי כי איש‬ ‫ב' בנ"א שקדשו ב' אחיות ולא יודעים את מי ומתו ויש לכל א'‬ ‫אלקים קדוש הוא' דלא הביט בה‪ ,‬וי"מ שלא ראה קרי מימיו‪ ,‬אחיו לכל דבר‪ ,‬מלבד אח שיש לו משפחה ונכרית‪.‬‬ ‫ב' אחים‪ ,‬א' חולץ וא' מייבם‪ ,‬וכן באחי השני אבל אח אחי החולץ‬ ‫[וכן העידה אמתו של ר"ש בר"י]‪ ,‬ודוקא הוא קדוש אבל אין פ"ב ה"ו‬ ‫תלמידו גיחזי קדוש כדכ' ויגש גיחזי להדפה' שנתן ידו בהוד בן מכל מקום ואפי' ממזר‪ ,‬פוטר את אשת אביו מיבום דריש לה אסור לייבמה משום חלוצת אחיו לר"י בכרת ולר"ל בלאו‪ ,‬ועוד שמא פוגע‬ ‫מדכ' 'ובן אין לו' עיין עליו‪ ,‬וחייב על מכתו וקללתו אם הכה או קלל את ביבמה לשוק‪ ,‬ואם קדמו ב' אחים וחלצו לפני שייבם האחר‪ ,‬לא ייבמו‬ ‫שביופיה בין דדיה‪.‬‬ ‫אביו ואמרו בבבלי דדוקא אם אביו עשה תשובה‪ ,‬דאל"ה פטור מדכ' 'ונשיא השניים‪ ,‬אלא א' חולץ וא' מייבם‪ ,‬ואם קדמו וכנסו אין‬ ‫שניות מד"ס ואמר ר' חונה אסמכתא מדכ' 'כי את כל התועבות האל' בעמך לא תאור' בעושה מעשה עמך‪ ,‬והוי בנו לכל דבר‪ ,‬מלבד בן מוציאין מידם‪.‬‬ ‫הא דתנן קדמו וכנסו ברישא ה"ז אף בכהנים‪ ,‬אבל במציעתא‬ ‫ולא כ' 'האלה'‪ ,‬דהאל הוא לשון קשות‪ ,‬ושניות י"א דהיינו אם אמו אטו משפחה ומנכרית‪.‬‬ ‫אמו‪ ,‬ואם אביו אטו אם אמו‪ ,‬אשת אבי אביו‪ ,‬אשת אבי אמו אטו ילה"ס האם הוי בן לפריה ורביה‪ ,‬ולאיסור שניה כגון ששניהם‬ ‫ה"ח וסיפא ה"ט אסור בכהנים דכל אחת ספק חלוצה וכהן אסור בחלוצה‬ ‫אשת אבי אביו‪ ,‬אשת בן בנו שניה לכלתו‪ ,‬אשת בן בתו אטו אשת בן ממזרים‪.‬‬ ‫מדרבנן‪.‬‬ ‫בנו‪ ,‬אשת אחי אמו אטו אשת אחי אביו האסורה מד"ת‪ ,‬אשת אחי‬ ‫גוי הבא על בת ישראל או איפכא ונולד להם בן‪ ,‬ומשנתגיירו פ"ב ה"י‬ ‫אביו מאמו אטו אשת אחי אמו‪.‬‬ ‫לתני ר' חנין בכולם אין הפסק ואסורים שלמעלה מהם‪ ,‬כיון דגזרו על נולד בן‪ ,‬הוי בכור לנחלה דאין הבן הראשון מתייחס אחר האב ולא יג מצוה על הגדול לייבם דכ' 'והיה הבכור אשר תלד‪ ,‬וכיון‬ ‫דאי"ל דקאי בבן שנולד מהיבם דהול"ל 'יקום ע"ש אחי אביו‬ ‫כהן‪.‬‬ ‫ל‬ ‫בכור‬ ‫הדורות שיש בהם ערוה‪ ,‬מלבד אשת אבי אמו שאין בה ערוה בדורות‪,‬‬ ‫וגזרו אטו אשת אבי אביו‪ ,‬וה"נ מלבד אשת אחי האב מהאם‪ ,‬ואשת אחי האם‪ ,‬יב האם יש לעכו"ם יחס‪ ,‬גוי שבא על גויה וילדה‪ ,‬לר' יוחנן המת‪ ,‬ואי"ל דהא דאין ייבום דוקא היכא שיהא הנולד מהמת בכור‪,‬‬ ‫דא"כ לא יהא יבום בנולדו בנים ומתו והא לא כ' 'ובנים לא היו לו'‪,‬‬ ‫אלא קמ"ל באשת אבי אמו‪ ,‬דמיחלפא באשת אבי אביו‪[ ,‬ואיתא בבבלי‬ ‫דאמימר התיר אשת אחי אבי אביו אפי' מהאב‪ ,‬ולא התיר באם אביו אף שאין יש להם יחס‪ ,‬ולר"ל אין להם יחס והנה לא נתבאר במאי פליגי‪ ,‬ובבבלי‬ ‫שיש סב‪ .‬מבואר דאי יש יחס קיים פריה ורביה אף בבן שנולד בגיותו‪ ,‬וכן אין הבן אלא אם אינו ענין לנולד מהיבם תנהו ענין למייבם דמצוה‬ ‫ערוה בדורות‪ ,‬ולא דמי לאשת אבי אמו דאי"ז משפחת האב‪ ,‬ואדם יודע‬ ‫קורבה יותר במשפחת האב שרגיל ללכת לשם]‪ ,‬ולבר קפרא בכולם יש שנולד אח"כ בכור לנחלה‪ ,‬אמנם בירו' משמע דלכו"ע הבן שנולד אח"כ בכור בגדול‪.‬‬ ‫לנחלה‪ ,‬וצ"ל משום דאפי' לר' יוחנן דיש יחס ס"ל דמשנתגייר הוי כקטן שנולד‪,‬‬ ‫הפסק ושמעי' דהכי ס"ל מהא דהוסיף בר קפרא אם אבי אמו‪ ,‬ואם ואפש"ל דנח' אי בן יורש‪ ,‬אמנם בבבלי קידושין יז‪ .‬מבואר מקרא דיורש‪ ,‬וי"מ הנטען על השפחה ונשתחררה או נכרית ונתגיירה פי' נחשד שבא‬ ‫אבי אביו ואי בהני דברייתא אין הפסק מאי קמ"ל‪ ,‬אבל בהני דבר קפרא דנח' לענין עמוני ושאר פסולין לבוא בקהל אי מתייחסים אחר האב או האם עליה ויצא קול‪ ,‬לא יכנוס ואם כנס לא יוציא‪ ,‬וקידש הוי ככניסה‪,‬‬ ‫הוסיפו דור אחד‪ ,‬ולא נתבאר מ"ט החמירו דוקא בהם‪[ ,‬והרמב"ם ס"ל דאם אם [כ"פ ביפ"מ ולהלן פ"ח ה"ג מבואר דלר"י אזלי אחר האב ומסייע ליה מדכ' לא אמרו שלא לכנוס וכנס מוציאין מידו משום קנס‪ ,‬כנס וגירש יכול‬ ‫אמו‪ ,‬ואם אם אביו‪ ,‬אין להם הפסק‪ ,‬ובהני דבר קפרא יש להם הפסק ותמהו תחיה כל נשמה‪ ,‬ולפי"ז ר"ל פליג דלא נאמר אלא לענין לא תחיה כל נשמה]‪.‬‬ ‫להחזיר משום לעז על בניה אם לא יחזיר‪ ,‬ולפי"ז רק ביש לו בנים יחזיר‪,‬‬ ‫מנין לר"מ הכי]‪.‬‬ ‫אין להוכיח דיש יחס מדכ' 'בעת ההיא שלח מרודך בלאדן בן [רמב"ן]‪.‬‬ ‫יא לרב כלת בנו יש לה הפסק וכלת בן בנו מותרת‪ ,‬ופליג על ר'‬ ‫בלאדן מלך בבל' וגו' פי' מרודך כיבד אביו וחתם שמו עליו ושם זקנו נמי הנטען על אשת איש והוציאוה בי"ד מתח"י של בעל כגון דהוי קלא‬ ‫דס"ל‬ ‫חנין וי"מ דהק' האם משום דפליג דור פי' התרחק דור‪ ,‬אבל אמרו‬ ‫בלאדן‪ ,‬י"ל דנקרא כן ע"ש שכיבד אביו וזקנו ולעולם אין יחס‪ ,‬והא דלא פסיק‪ ,‬דמוציאין משום כך‪ ,‬אע"פ שכנס יוציא דאסורה אף לבועל‪,‬‬ ‫שבאה‬ ‫לרב דאין הפסק רק בזרע היוצא ממנו‪ ,‬משא"כ כלה‬ ‫דכ' 'וישלח המלך אסא אל בן הדד בן טברימון וגו' קוצץ בן לרב נטען היינו בעדים עדי טומאה‪ ,‬ואין מוציאין מתחת הבעל אא"כ‬ ‫אסור‬ ‫אברהם‬ ‫ממקום אחר ואין רב אוסר בדורותיה‪ ,‬ואמרו דלרב‬ ‫בנשי ישראל ושרה באנשי ישראל בר"מ פי' אברהם משום זרעו‪ ,‬קוצץ‪ ,‬י"ל דאמרו לומר שהוא רשע בן רשע כדכ' 'המן בן איכא עדים‪ ,‬ולר' יוסי אפי' שלא בעדים‪ ,‬דאי בעדים אפי' כנסה‬ ‫אחר לאשה זו וכנס הבועל יוציא‪ ,‬אלא שלא בעדים ואם כנסה אחר ואח"כ‬ ‫דלא‬ ‫פי'‬ ‫צורר‬ ‫בן‬ ‫צורר‬ ‫אלא‬ ‫המדתא‬ ‫בן‬ ‫היה‬ ‫לא‬ ‫והלא‬ ‫המדתא'‬ ‫ושרה משום אם אביו שאין לה הפסק‪ ,‬אבל ברא"ש מבואר דהיינו דברי רב‬ ‫הבועל שרי‪.‬‬ ‫היה מתייחס אחר אביו לפי שהמן היה עבד למרדכי‪ ,‬ולעבדים אין להם יחס‪,‬‬ ‫הנ"ל דהיוצא ממנו אסור‪ ,‬אבל בגר"א הק' מ"ט תני נשי ישראל ולא תני בנות‬ ‫ואמר ר"ל דאין להוכיח מכל הנ"ל מדכ' על ציבא עבד שאול פ"ב הי"א‬ ‫ישראל‪ ,‬ולכך גריס הגר"א דלרב כלת בתו יש לה הפסק שבאה‬ ‫'ולציבא חמשה עשר בנים ועשרים עבדים' וקרי להו בנים אף אופנים דלא ישא עד אשה שמעיד עבורה‪ ,‬המביא גט‬ ‫ממקום אחר דבן בתו אינו מתייחס אחריו אלא אחר אביו [של בן בנו]‪ ,‬ולכך‬ ‫שאין לעבדים יחס‪ ,‬אבל י"ל דנקראים בניו שנשמטו באלימות ממדינת הים ואמר בפני נכתב ונחתם כמבואר ריש גיטין‪ ,‬לא ישא‬ ‫יש הפסק‪ ,‬משא"כ בכלת בנו שמתייחסת אחריו‪.‬‬ ‫את אשה זו כיון דעליו סמכינן ואם ישאנה חייש' שעיניו נתן בה‪ ,‬והעיד‬ ‫שלא לעבוד את מפיבושת וגם בבהמה כ' 'פר בן בקר'‪.‬‬ ‫רב אמר כל שבנקבה ערוה בזכר גזרו על אשתו ולכך אסרו‬ ‫שקר‪.‬‬ ‫ולד שפחה כשפחה‪ ,‬דכ' 'האשה וילדיה תהיה לאדניה'‪.‬‬ ‫אשת אחי אביו ואשת אחי אמו ואשת בן בנו ואשת בן בתו‬ ‫האומר קדשתי את בתי ואיני יודע למי ובא אחר ואמר‬ ‫י"מ דהיינו סימן לאסורות‪ ,‬וי"מ דהוא טעם אחר מ"ט אסור בהני ולאו משום‬ ‫ולד נכרית כנכרית‪ ,‬דכ' 'לא תתחתן בם' וכ' התם 'בתך לא תתן לבנו שנתקדשה לו‪ ,‬י"א דנאמן ליתן גט ואינו נאמן לכנוס‪ ,‬וי"א דנאמן‬ ‫גזי רה כנ"ל‪ ,‬ולפי"ז א"ש לרב מ"ט בהני יש להם הפסק‪ ,‬דאי גזרו כלת בנו משום‬ ‫כלתו אין להם הפסק‪ ,‬אבל להנ"ל א"ש דיש הפסק‪ ,‬ולפי"ז ניחא דלרב אשת‬ ‫ובתו לא תקח לבנך' וכ' 'כי יסיר את בנך מאחרי' ומדלא כ' 'תסיר' ש"מ לכנוס דלא חציף איניש לומר כן לגבי אביה‪ ,‬ואמר ר' יוחנן דאין למדין‬ ‫אבי אביו אין לה הפסק [וה"נ ס"ל לרב בבבלי]‪ ,‬ולפי"ז הא דאמרו 'ממקום אחר‬ ‫דקאי על בתך לא תתן לבנו‪ ,‬כדי שלא יסיר את בנך‪ ,‬וש"מ דבן מישראלית קרוי למקום אחר‪ ,‬אבל צ"ב למאי נ"מ דאם להאומר אחת משדותי‬ ‫באת' היינו לאסור כלת בנו‪.‬‬ ‫בנך‪ ,‬ומדלא כ' תסיר ש"מ דאם בנך התחתן בבתו אין הבן קרוי בנך‪.‬‬ ‫מכרתי ואיני יודע למי מכרתיה‪ ,‬נימא אף בקידושין האומר‬ ‫בשניות מצינו גזירה לגזירה‪ ,‬אם אביו אטו אם אמו שהיא שניה‪,‬‬ ‫ר' יעקב מתחילה רצה להתיר לבני צור למול בשבת בן ישראל שקידש אחת מבנותיו ואינו יודע למי דאינו נאמן לומר אני‬ ‫אשת בן בתו אטו אשת בן בנו‪ ,‬אשת אבי אמו אטו אשת אבי‬ ‫הבא על הנכרית‪ ,‬מדכ' 'ויתלדו על משפחותם לבית אבותם' קדשתיה דאינו נאמן להוציאה מחזקת פנויה [וכן כשיודע מי המקדש ולא‬ ‫שהבן מתייחס אחר משפחת האב‪ ,‬אבל לבסוף הודה לר' חגי שרצה ידוע מי נתקדשה]‪ ,‬משא"כ אביה דנאמן לפי שבידו לקדשה‪ ,‬ולא נתבאר מה‬ ‫אביו‪ ,‬אשת אחי אמו מאמה אטו אשת אחי אביו מאמו‪ ,‬אבל‬ ‫מס' הירו' לומר דאין למדין למקום אחר‪ ,‬והנה המ"מ אישות פ"ט‪ ,‬הביא בשם‬ ‫ר' חונה אמר מדכ' 'ערות אשה ובתה את בת בנה ואת בת בתה‬ ‫להלקותו מד"ת מדכ' בעזרא כשטיהר את היוחסין 'ועתה נכרות הרשב"א דשאני ממון מקידושין‪ ,‬אמנם הרשב"א הביא הירו' ככתבו‪ ,‬והגהות‬ ‫וגו' שארה הנה זמה היא' וילפי' 'זימה' 'זימה' דכ' 'ואיש אשר יקח‬ ‫ברית לאלקינו' וכ' התם 'להוציא כל הנשים והנולד מהם' ואי"ל דהוי מימונית כ' דהירו' מסתפק וצ"ע‪[ ,‬ואין להק' ממנחות קח‪ :‬דהאומר בית בבתי‬ ‫את אשה ואת אמה זמה היא באש ישרפו'‪ ,‬מקיש ג' דורות‬ ‫אני מוכר לך‪ ,‬מראהו נפול או כחוש ויד בעל השטר על התחתונה‪ ,‬כיון דנח'‬ ‫דברי סופרים‪ ,‬דכ' התם 'וכתורה יעשו'‪.‬‬ ‫למטה אשה ובתה ובת בתה‪ ,‬לג' דורות למעלה אשה ואמה ואם חמותו‪,‬‬ ‫רש"י ותוס' בהכי]‪.‬‬ ‫ומקיש לל"ת‪ ,‬ומקיש למעלה ללמטה דבעי דרך נישואין דדוקא פ"ב ה"ז‬ ‫אילה"ק למ"ד דנאמן לכנוס ממתני' דאין המביא גט ממדה"י‬ ‫בת אשתו מן הנשואין‪[ ,‬ומשמע דמקידושין לא ועי' תוס' ג‪ ,.‬ואפש"ל דילפי' המקדש א' מב' אחיות ולא יודע את מי‪ ,‬נותן גט לשתיהן דכל‬ ‫כונס את אשה זו‪ ,‬כיון דשאני האי דהוחזקה נשואה לכו"ע ובא‬ ‫למעלה מלמטה אבל בירו' להלן לא משמע הכי]‪ ,‬וכן מקיש למעלה אחת עומדת בספק אחות אשתו‪ ,‬ואם מת ויש לו אח א' חולץ‬ ‫להוציא מהחזקה‪ ,‬משא"כ הכא בנתקדשה דנשאת בפני עדים ואינו‬ ‫ללמטה לשריפה‪ ,‬ומקיש למטה דבת זכר כבת נקבה‪ ,‬וה"נ לשתיהן דכל אחת ספק זקוקה‪ ,‬ואי ייבם לא' שמא פוגע באחות זקוקתו‪ ,‬ואי‬ ‫אלא מברר מי המקדש‪ ,‬אילה"ק למ"ד דנאמן רק ליתן גט‪ ,‬מזה‬ ‫למעלה באם זכר כאם נקיבה‪ ,‬והיינו אם חמיו ואם חמותו‪ ,‬וכ"ש יחלוץ לא' לא יוכל לייבם לשניה דהוי אחות חלוצה‪ ,‬ואם היו לו ב' אחים‬ ‫אומר אני קדשתיה וזה אומר אני קדשתיה שניהם נותנים גט‪,‬‬ ‫לאם אביו כאם אביו ואם אמו כאם חמותו‪[ ,‬וכ' המאירי דהא דאיכא קרא א' חולץ בתחילה וא' מייבם דממ"נ מותרת לו‪ ,‬ואם קדמו וכנסו אין‬ ‫ואם רצו א' נותן גט וא' כונס דכיון דא' מהן נאמן ולא ידעי' מי המשקר‪,‬‬ ‫לכך אם נותן א' גט יכול השני לכנוס‪[ ,‬ומן הדין דהכונס יצטרך קידושין שניים‪,‬‬ ‫באם חמותו ולא באם אמו‪ ,‬אלא שירדה תורה לסוף דעתן של בריות‪ ,‬לאסור מוציאין מידם דאפי' אי פגע באחות‪ ,‬כשבא אחיו וייבם הפקיע את הזיקה‬ ‫למפרע‪.‬‬ ‫מה שמצוי]‪[ ,‬א‪.‬ה‪ .‬י"ל דהאי ילפותא נמי אסמכתא לגזירה לגזירה]‪.‬‬ ‫וברשב"א כ' בלשון אפשר‪ ,‬כיון דמעיז פניו לגבי האב והנותן גט אינו מעיז פניו‪,‬‬ ‫וכמש"כ הב"ש אהע"ז לז']‪ ,‬ומ"מ אילה"ק כן דאיירי שאמר לא'‬ ‫ילה"ק לרב דכל שבנקבה ערוה בזכר גזרו על אשתו‪ ,‬מדתנן דאדם הא דאמרי' בכל מקום אין חליצה אחר חליצה‪ ,‬ה"מ‬ ‫אסור בבת חורגו בן אשתו ומותר באשת חורגו‪ ,‬אף דאסור כשהחליצה הראשונה היתה בודאי‪ ,‬אבל במתני' היתה בספק‪ .‬משניהם קדשתי ואינו יודע למי‪ ,‬דאם ב' אמרו אני קדשתיה‬ ‫וא' כנס מוציאין‪ ,‬אבל אם אמר א' אני קדשתי וכנס‪ ,‬ובא הב'‬ ‫בחורגתו‪.‬‬ ‫אשת חמיו אסורה משום מראית העין שלא יאמרו שנושא את אם הא דאמרי' בכל מקום שאין אומרים לחלוץ אחר יבום והיינו ואמר שקידשה‪ ,‬אין השני נאמן דהראשון נאמן כע"א דהוי כשנים‪,‬‬ ‫שייבם א' מב' יבמות דלא מייבם שוב משום בית א' יבנה ולא ב' וכל שאינו [מקנה]‪.‬‬ ‫אשתו‪ ,‬ואי"ל דהוי ד"ת דהלא דוד נשא את רצפה בת איה אשת עולה ליבום אינו עולה לחליצה‪ ,‬ה"מ בייבום ודאי אבל מתני' דמיבם‬ ‫שאול‪ ,‬דכ' 'ואתנה לך את בית אדוניך ואת נשי אדוניך בחקיך' אחר חליצה‪ ,‬משום שחולץ מספק [הנה בירו' להלן פ"ד ה"א מבעי האם יד הובא במתני' דע"א האומר מת על אשה שמת בעלה ומותרת להנשא‪,‬‬ ‫רצפה חליצת מעוברת מהני‪ ,‬ולא מצינו גבי ביאת מעוברת‪ ,‬וצ"ל כדאמרו בבבלי או האומר הרגתיו‪ ,‬לא ישא את אשתו‪ ,‬ולת"ק אף האומר‬ ‫ושאול חמיו של דוד‪ ,‬שמיכל אשת דוד ובת שאול‪ ,‬ומצינו דנשי שאול הם‬ ‫ואחינועם אם מיכל‪ ,‬וכ' 'ואתנה וגו'‪ ,‬ואף דרצפה היתה פלגש‪ ,‬י"ל דקידש אותה דביאת מעוברת לא מהני]‪.‬‬ ‫הרגנוהו לא ישא‪ ,‬ולר' יהודה תנשא לאחרים ולא לו‪ ,‬והא דשאני‬ ‫דאל"ה לא היתה ראויה לדוד‪.‬‬ ‫הרגתיו דלא ישא לר"י כיון דשאני הרגתיו דאם הרגו זה הרי"ז חשוד‬ ‫פ"ב ה"ח‬ ‫ב' בנ"א שקדשו ב' אחיות ולא יודעים את מי‪ ,‬נותנים גט על הדבר אינו דנו ואינו מעידו ואף דרוצח פסול לעדות מ"מ לעדות‬ ‫שני חורגים שגדלו בבית אחד ר' ירמיה אסר להנשא מפני‬ ‫מראית העין‪ ,‬ור"ח בריה דר' אבהו התיר להנשא במקום שלא לשתיהן‪ ,‬ואם מתו ויש לזה ולזה אח‪ ,‬יחלצו האחים לשתיהן‪ ,‬אשה נאמן‪ ,‬והנה בעלמא חשוד היינו כחשוד על מעשר ואינו מקפיד והכא אף‬ ‫ואם לא' יש ב' אחים‪ ,‬יחלוץ הא' לשתיהן ואח"כ ב' האחים א' אי חשוד על רציחה מ"מ אינו חשוד על א"א‪ ,‬ובתוס' בסנהדרין ט‪ :‬לא חילק‬ ‫מכירים אותם‪.‬‬ ‫תנן בכריתות הבא על בת בתו חייב משום בת בתו וכלתו [כשנשאה בנו]‪ ,‬ותנן חולץ וא' מייבם ודוקא אחר שחלץ הא' דאל"ה יש לחוש שהמייבם יפגע בזה‪ ,‬ואם לא הרגו הרי הוא בחיים‪ ,‬אבל לרבנן פלגינן דיבורא ונאמן אף‬ ‫בהרגתיו‪ ,‬ואמר ר' יהודה דאין להוכיח מליסטים שנתפס‬ ‫בסיפא עבר זקן ונשאה חייב בנו משום אשת אב‪ ,‬והק' משום מה ביבמה לשוק‪ ,‬ואם קדמו וכנסו אין מוציאין מידם‪.‬‬ ‫בקיסרין‪ ,‬וכשיצא ליהרג אמר להן שיאמרו לאשתו של‬ ‫עבר דס"ד דעבר אבי אביו ונשא את כלת בן בנו‪ ,‬ולכך תני זקן ולא תני אביו‪,‬‬ ‫[וצ"ע דתנן להדיא חייב משום אשת אב‪ ,‬והיינו זקן לכלתו]‪ ,‬ואמרו דעובר הא דבעי דוקא חליצה קודם יבום‪ ,‬דאל"ה יש לחוש שימות שמעון בן כהנא שהרגו בכניסה ללוד‪ ,‬וקיימו חכמים את‬ ‫על ד"ס‪ ,‬י"א דשאלו לר' יוחנן האם ש"מ דאין הפסק לשניות אחיו‪ ,‬ויש לחוש שפוגע באחות זקוקתו‪ ,‬אבל לאחר שחלץ או ייבם דבריו‪ ,‬כיון דאיירי אמר להם הרגנוהו‪.‬‬ ‫א' האחים פקע הזיקה למפרע מכל האחים‪ ,‬וכך היא שי' הירו'‪ ,‬א"נ יל"פ דזיקת‬ ‫דבבריתא דשניות לא אמרו כלת בן בנו‪ ,‬וע"כ משום שאין הפסק והלא לא ב' יבמין הוי זיקה רק בא'‪ ,‬ולכך אסור רק אי ימות אחיו ונמצא שהיתה אחות פ"ב הי"ב‬ ‫החכם שאסר את האשה בנדר על בעלה שנדרה הנאה מבעלה ולא‬ ‫מצינו שניה לשניות [א‪.‬ה‪ .‬ולכאו' היינו פירכא לכל המ"ד דאין הפסק]‪ ,‬זקוקתו‪.‬‬ ‫ואמר ר' יוחנן דאיירי באביו שנשא את כלתו‪ ,‬וי"א דשאלו לר' מתני' דחולץ ואח"כ מייבם אתיא אף בכהנים‪ ,‬וש"מ דהבא על התיר לה בעלה‪ ,‬ולא מצא החכם פתח לנדרה‪ ,‬לא ישאנה שיאמרו‬ ‫יוחנן מהא דתנן עבר דמשמע דבת בת בנו אסורה והלא תניא ח' שניות אחות חלוצתו לא פסלה מהכהונה והיינו לר"ל בפ"ק‪ ,‬דהחולץ דנתכוין לכך מתחילה‪ ,‬אבל מיאנה או חלצה בפניו ישאנה‬ ‫ולא ט' שניות‪ ,‬ותי' דלעולם בת בת בנו שרי‪ ,‬ודתנן אם עבר איירי בכלת והאחים פטורין על החלוצה ועל הצרות‪ ,‬משום דשליחותיא דאחין‪ ,‬והיינו דשי' מפני שהוא בבי"ד ואין מצויין שנים לחטוא בשביל אחד‪ ,‬והא‬ ‫הירו' דהאיסור בחלוצה מדרבנן [דלא ס"ל לאו ד'לא יבנה']‪ ,‬ולכך אסרו רק על דהמפקיד פירות אצל חבירו‪ ,‬לת"ק אפי' אובדין לא יגע בהם‬ ‫בנו‪.‬‬ ‫ונאסרה וחזרה והותרה‪ ,‬וכעין מה שהאריכו האחרונים אי איכא נאסרה בחייבי‬ ‫ומחמת כן יבוא המפקיד לבדוק פירותיו אם עומדים להתקלקל‪ ,‬ולרשב"ג שצרות יחלצו ולא יתייבמו ונמצא דאלימא זיקת הצרה‪ ,‬וה"נ בצרת‬ ‫לאוין‪ ,‬אבל לר"א אפי' בכה"ג ס"ל נאסרה‪ ,‬וכ"מ בבבלי יח‪ :‬בדעת ר"א‪.‬‬ ‫ימכור בפני בי"ד משום השבת אבידה‪ ,‬ובדמים שקיבל מח' ר"ע אחות זקוקתו‪ ,‬ומ"מ אי"ל כן כיון דלבסוף לא התקינו כך‪ ,‬וי"ל כב"ש‬ ‫ור"ט באלו מציאות דנח' באבידה שאין עושה ואוכל‪ ,‬לר"ט ימכור להתחייב דהתירו את הצרות לאחים‪[ ,‬ומתחילה לא רצה להעמיד כב"ש‪ ,‬אף אין להוכיח דחליצה הוי פטור‪ ,‬מג' אחין וב' נשואין ב' אחיות‬ ‫באחריותן‪ ,‬ולר"ע לא ישתמש בהם‪ ,‬ובי"ד לא יקחו את הפירות‪ ,‬ואף דאין דטעמא דריב"נ משום ב"ש‪ ,‬א"נ לב"ש ילה"ק מ"ט הלשון חלצו הלא שרי אף וא' מופנה‪ ,‬ומת א' מבעל האחיות ועשה המופנה מאמר‬ ‫אדם חוטא בשביל שנים שאני ממון היכול להתחלק וי"א דלכך ליכא לייבם]‪ ,‬וכ"ת כיון דתנן דלב"ש אם כנסו יקיימו‪ ,‬תק' דחלצו אחיות ואח"כ מת אחיו השני‪ ,‬לב"ש אשתו זו שעשה בה מאמר עמו‬ ‫יפטרו צרות‪ ,‬י"ל כמ"ד דאליבא דב"ש יוציאו ולדידיה אף חלצו והשניה תצא משום אחות אשה דס"ל מאמר קונה‪ ,‬ולב"ה מוציא‬ ‫איסור אלא בבאין כולם לקחת‪.‬‬ ‫כל האסורים לישא הנ"ל שנתאלמנו‪ ,‬מותרים לישא דל"א אחיות נפטרו צרות‪ ,‬ונמצא דנח' אליבא דב"ש האם חלצו אחיות את אשתו בגט ואת השניה בחליצה כנגד מה ששייר המאמר‪ ,‬ואי‬ ‫חליצה קנין תק' וכי אדם קונה ב' אחיות כאחת אך אפש"ל‬ ‫נפטרו צרות‪.‬‬ ‫שהתירו כשהיה להם נשים‪ ,‬אבל אם נתגרשו אסורים דחייש' דנתגרשו‬ ‫בשביל כך‪ ,‬ואם נישאו הנשים לאחרים ומתו או נתגרשו‪ ,‬דעת ב"ה בד' אחים‪ ,‬לאבא שאול לב"ה אין כלל זיקה‪ ,‬דאיירי לאחר מיתה וכנ"ל‪.‬‬ ‫ומותרים האחים לייבם וכדעת ר"ג בבבלי יח‪ ,.‬ולר"ש צריכים חליצה אין להוכיח דחליצה הוי פטור‪ ,‬מדתנן שומרת יבם שקידש‬ ‫מותרים לאחרים דל"א דאדם מתיר בשביל לישא לאחר זמן‪.‬‬ ‫אחיו את אחותה‪ ,‬אומרים לו להמתין מלכנוס עד שיחלצו או‬ ‫ואם קדמו וכנסו כאחת יקיימו‪ ,‬ולר"א במתני' לב"ה יוציאו‪.‬‬ ‫בניהן ואחיהן של האסורים הנ"ל‪ ,‬מותרים לפי שאין אדם מצוי‬ ‫עברו וכנסו אליבא דר"ש‪ ,‬הנה אם כנס הראשון ובעל‪ ,‬אומר ייבמו האחים‪ ,‬ואם מתה היבמה יכנוס‪ ,‬ואם מת היבם מוציא‬ ‫לחטוא מפני בנו ואחיו‪.‬‬ ‫לשני לבעול דאחר שבעל הראשון אי"ז אחות זקוקתו‪ ,‬ואם לא בעל‪ ,‬את אשתו בגט ואת אשת אחיו בחליצה‪ ,‬וה"נ אפש"ל לאחר‬ ‫הראשון אסור בביאה שניה [והיינו דוקא אליבא דר"ש אליבא דב"ה‪ ,‬מיתה וכנ"ל‪.‬‬ ‫דלעיל הק' ויחלוץ לשניה וייבם האחר לראשונה ותי' כגון שנפל הבית של‬ ‫ארבעה אחין‬ ‫יז יש להוכיח דחליצה הוי פטור‪ ,‬מדתנן כה"ג שמת אחיו‬ ‫שניהם יחד‪ ,‬דלר"ש שרי דנתברר למפרע שלא היתה זקוקה לו‪ ,‬עוד י"ל דלר"ש‬ ‫פ"ג ה"א‬ ‫חולץ ולא מייבם‪[ ,‬וה"ה דילה"ק מדתנן אלמנה לכה"ג חולצת ולא‬ ‫בב' אחים ליכא זיקה כפי שיבואר]‪ ,‬והא דלכתחילה אסור לבעול‪ ,‬דחייש'‬ ‫ארבעה אחין‪ ,‬ב' מהם נשואין לב' אחיות ומתו הנשואין‬ ‫מתייבמת‪ ,‬ועי' או"ש יבום פ"ד טז']‪ ,‬והלא אין אומרים לאדם לעבור‬ ‫שימות אחיו ונמצאת זקוקה לו‪ ,‬לא ייבמו את ב' האחיות‪ ,‬ואם‬ ‫אחיות‪ ,‬חולצות ולא מתייבמות דכל אחת הוי אחות זקוקתו‪ ,‬אם‬ ‫על ד"ת ואף דתפיס הקנין וכדין אם עבר וקידש‪ ,‬מ"מ הוי איסור‪[ ,‬ואף לרבא‬ ‫מת השני הראשון שבעל מוציא את אשתו בגט‪ ,‬ואשת אחיו‬ ‫קדמו וכנסו‪ ,‬לת"ק יוציאו‪ ,‬ולר"א לב"ש יקיימו דאי"ז אישות‬ ‫שאינו לוקה אלא בבעל‪ ,‬מ"מ איכא איסור]‪ ,‬עוד יש להוכיח ג' אחין ב'‬ ‫בחליצה שהיא אחות זקוקתו‪ ,‬וכיון דברייתא זו ע"כ כר"ש‪ ,‬הק' הלא‬ ‫גמורה אלא זיקה בעלמא‪ ,‬ולב"ה יוציאו‪.‬‬ ‫נשואין ב' אחיות או אשה ובתה‪ ,‬או אשה ובת בתה או בת‬ ‫לר"ש כשיש יבם אחד אמרי' זיקה ככנוסה ופוטר את השניה מחליצה‬ ‫ב' נכריות הנשואות לב' אחין מד' אחין‪ ,‬שתיהן מתייבמות‪,‬‬ ‫בנה‪ ,‬וכו' חולצות ולא מתייבמות‪ ,‬ובהני א"א לומר לאחר‬ ‫ויבום דלא תפיס בה זיקה דהוי כאחות אשתו‪ ,‬ולפי"ז מ"ט מוציא את‬ ‫ושאני מתני' דהוי כאחות אשתו‪ ,‬ומ"מ צריכות חליצה לפי‬ ‫מיתה‪.‬‬ ‫הראשונה וחולץ‪ ,‬ואף דחלה זיקה מעיקרא‪ ,‬י"ל דכיון דמת אחיו והזיקה‬ ‫שאיסורן מחמת זיקה ואין בו איסור אחיות ברורות‪ ,‬הנה לרוב‬ ‫פ"ג ה"ב‬ ‫מתחדשת כלפיו‪ ,‬לא הו"ל לזיקה לחול כלפיו‪ ,‬ועוד דבטלה זיקה למפרע‪ ,‬אבל‬ ‫הראשונים איסור זיקה דרבנן‪ ,‬אבל משמע בלשון הירו' דהוי דאו' וכ"כ באו"ש‬ ‫י"ל דכל יבמה שנראית לצאת בחליצה שוב אינה מותרת ללא ד' אחין ב' נשואים ב' אחיות ומתו‪ ,‬ואחת מהן ערוה על א'‬ ‫קונטרס זיקה‪ ,‬וכ"מ בירו' להלן‪.‬‬ ‫חליצה דלא פקע זיקה בכדי‪.‬‬ ‫שומרת יבם שקידש אחיו את אחותה ואף שהיא אחות זקוקתו חלו‬ ‫מהאחים‪ ,‬אסור בה ומותר באחותה‪ ,‬והשני אסור בשתיהם‬ ‫טז היתה לראשונה צרה חלץ לראשונה נפטרה צרתה כמבואר דשתיהן זקוקות לו‪ ,‬ובאיסור בתו לא משכחת שיכול לייבם את אחותה‪,‬‬ ‫הקידושין שאין הזיקה מפקיעה קידושין וכן אין הקידושין מפקיעין את הזיקה‪,‬‬ ‫אומרים לו שימתין מלכנוס עד שאחיו יחלוץ או ייבם דאל"ה‬ ‫לעיל דאי יקיימו פוטרים אחיות לצרות‪ ,‬ואם בא עליה הוי ביאת אסור דאף אחות מאם אסורה משום בת אשתו‪ ,‬אבל משכחת לה בבתו מאנוסתו‬ ‫שמא ימות אחיו ולא נפטרה צרתה‪ ,‬בא עליה ואח"כ חלץ לה‪ ,‬י"א שנשאת לאחיו ויש לה אחות מאם‪.‬‬ ‫נמצא פוגע באחות זקוקתו‪ ,‬ואם מת היבם מוציא את אשתו בגט‬ ‫דממ"נ פטר צרתה‪ ,‬וי"א דבעי שיהא ברור משום מאי נפטרה‪,‬‬ ‫ואת אשת אחיו בחליצה אבל לא ביבום דאסורה עליו משום אחות‬ ‫אחת אסורה איסור מצוה או קדושה על א' מהאחים פי' איסור‬ ‫אשתו‪[ ,‬אסורה אחר גירושין]‪ ,‬מתה היבמה יכנוס‪ ,‬ואם מתה אשתו‪,‬‬ ‫כדאמרו על צרת מי שכנס ונמצאת מעוברת דצריכה להמתין‬ ‫דרבנן או חייבי לאוין‪ ,‬חולצות ולא מתייבמות משתיהן דאכתי צריכה‬ ‫לר"א אסור ביבמתו דנאסרה עליו שעה אחת‪ ,‬ואף שבטל הגורם‬ ‫חליצה‪.‬‬ ‫ולדעת משום מאי נפטרה‪.‬‬ ‫היתה לשניה צרה מקיים את הראשונה וכונס את הצרה‪,‬‬ ‫האיסור במקומו‪ ,‬ולחכמים מותר באשתו אף דאם היתה אשתו‬ ‫וש"מ דמותר אדם בקרובת צרת חלוצתו דהוי צרת אחות אשתו ערוה לזה וערוה לזה זו חמותו לזה‪ ,‬וזו חמותו לזה‪[ ,‬וה"נ בבתו לא‬ ‫קודם הנפילה אסור ביבמתו‪ ,‬הכא שהיתה מותרת בתחילה ס"ל לחכמים‬ ‫[פי' השניה שכנס]‪ ,‬ול"א דאסור בצרת השניה משום צרת אחות משכחת לה אלא בבתו מאנוסתו‪ ,‬והיינו אנס אשה וילדה ובא‬ ‫דבטל הגורם בטל האיסור פי' דכל שהותר איסור אשת אח בשעת‬ ‫נפילה לא חוזר האיסור‪ ,‬אבל לר"א כיון דנאסרה אסורה‪ ,‬וי"מ דלאו משום אשת‬ ‫חלוצתו וכ"ש צרת קרובת אשתו‪ ,‬ואפש"ל דתנן בריש יבמות דאחות אשה אחיו ואנסה וילדה בת ונשאו שתיהן לב' אחים מאב ולא‬ ‫אח דלא ס"ל לר"א כאבא שאול דאיסור אשת אח הוא דחויה‪ ,‬אלא אסור משום‬ ‫פוטרת צרתה‪ ,‬אבל אמרו דהלא יכל לכנוס את צרת השניה קודם מאם‪ ,‬ובשאר עריות שייכא כמבואר ברש"י ט‪ :‬בארוכה]‪ ,‬זה מותר‬ ‫לא יבנה דכיון דנדחית מייבום שוב לא יבנה‪ ,‬וברשב"א הביא לסברא זו ודחאה‪,‬‬ ‫שכנס את הראשונה והיינו אליבא דר"ש דליכא זיקה בב' אחים‪ ,‬ואם באחרת וזה מותר באחרת‪ ,‬והיינו שאמרו אחותה שהיא‬ ‫אבל בירו' משמע הכי ‪[ ,‬א‪.‬ה‪ .‬בטעמא דר"א כ' בביאור הגרח"ק משום דס"ל‬ ‫נאסור נמצא דיש צרה אחר מיתה‪ ,‬והלא אין נעשית צרה יבמתה חולצת או מתייבמת‪.‬‬ ‫ד נישואין מפילין‪ ,‬ובדינא דשומרת יבם לכאו' אין נ"מ בזה‪ ,‬דהלא אי"ל בקידש‬ ‫קודם המיתה‪ ,‬ושמא יל"פ דמחמת דס"ל לר"א דנישואין מפילין בהכרח דל"א‬ ‫לאחר מיתה משום דצרה אסורה רק משום א"א שלא במקום מצוה‪ ,‬אבל פ"ג ה"ג‬ ‫בטל הגורם בטל האיסור‪ ,‬דא"כ נימא הכי בערוה דאחות אשתו שמתה אשתו‬ ‫הכא בשעת נפילה הותר האיסור ולא חל שוב‪ ,‬וי"מ דלא שייך צרה אלא בשעת ג' אחין ב' נשואים ב' אחיות או אשה ובתה וכו' ומתו ב' האחין‪,‬‬ ‫דלא תהא ערוה]‪.‬‬ ‫נפילה‪.‬‬ ‫לת"ק חולצות ולא מתייבמות‪ ,‬ור"ש פוטר‪ ,‬ופי' ר' הושעיה‬ ‫טעמא דמתני'‪ ,‬יש שהק' מ"ט במתני' ד' אחין וכו' שתיהן חולצות‪,‬‬ ‫ה' אחין ג' נשואין לג' אחיות ומתו הנשואין‪ ,‬לרב ב' חולצים אבי המשנה ראש מסדרי התוספתא דר"ש פוטר מיבו"ח דוקא את‬ ‫ול"א דיחלוץ א' לשניה‪ ,‬וייבם השני לראשונה כיון דלחכמים‬ ‫לב' והג' חולצת ממי שתרצה‪ ,‬ולשמואל הג' חולצת משני זו שנפלה שניה כיון דס"ל לר"ש דזיקה קנין והוי ככנוסה מד"ת ולת"ק‬ ‫אמרי' בטל הגורם בטל האיסור‪ ,‬וה"נ הראשונה היתה מותרת בשעת נפילתה‬ ‫החולצים‪ ,‬דנח' בגדר חליצה‪ ,‬לרב ור"ז חליצה קנין הוי כאשתו אי"ז ב' אחיות כאחת דלא ס"ל זיקה ככנוסה‪ ,‬ומתחילה סבר ר"ח‬ ‫ונאסרה בשעת נפילת השניה וכיון שהותר הזיקה תחזור להיתרה הראשון‪,‬‬ ‫שגירשה‪ ,‬ולפי"ז לא מהני חליצת האמצעית‪[ ,‬וכ' הקה"ע דאינה אלא מדרבנן‪ ,‬ד'חבורה' נח' על ר"ה דלכאו' אף לר"ש לא יכנוס גם את‬ ‫י"א דעל מתני' אמר ר' יוחנן שאינו יודע טעם אחיות מה הן‪,‬‬ ‫ולפי"ז סגי רק באחת‪ ,‬וצ"ע דהלא קדמה הזיקה לקנין‪ ,‬ומצינו בשומרת יבם‬ ‫וי"א דאמר איני יודע טעם אחיות יבמות מה הן פי' דאם כשהן‬ ‫הראשונה‪ ,‬אבל אמרו דשאני ראשונה שעומדת בזיקתה ודוחה‬ ‫דאין יוצאת ללא חליצה‪ ,‬ושמא התם נמי מדרבנן]‪ ,‬ולשמואל ור' הילא את השניה‪ ,‬וטעמא דסבר ר"ח מתחילה דפליגי‪ ,‬ולר"ש שתיהם פטורות‪ ,‬י"ל‬ ‫משום איסור אחות אשה התירו חכמים כשבטל הגורם‪ ,‬ה"נ דיהא שרי באחות‬ ‫חליצה הוי פטור לסלק הזיקה‪ ,‬אבל אינו יכול לייבם דהוי אחות חלוצתו‪ ,‬משום דזיקה חלה ממילא והיה בדין שידחו אחת את חברתה‪[ ,‬והנה לבבלי כח‪:‬‬ ‫זקוקתו‪ ,‬אבל י"ל דמתני' בכה"ג שמתו בב"א וכגון שנפל הבית על‬ ‫לר"ש תרוייהו פטורות‪ ,‬ופי' התם מקרא 'אשה אל אחותה לא תקח לצרור'‬ ‫ואין בכח חליצה פסולה לסלק מכולם לכך הכל חולצים [א‪.‬ה‪ .‬שמא יל"פ‬ ‫שתיהן כאחת דאפשר לצמצם ובשעת נפילה נאסרו שני היבמין משום‬ ‫בשעה שנעשו צרות אין לך ליקוחין מקרא‪ ,‬וא"א לומר בבבלי מטעם הירו'‬ ‫פסולה גרועה כדכ' רש"י כו‪ ,]:‬והנה באחרונים הביאו דהרשב"א גריס לרב‬ ‫אחות זקוקתו‪ ,‬וכה"ג מודים חכמים שאסורים עולמית‪.‬‬ ‫דזיקה חלה ממילא ואין אדם מתכוי ן לקנות שתיהם כאחת‪ ,‬אמנם בראשונים‬ ‫חלוצת משתיהם ולשמואל מאיזו שתרצה‪ ,‬ולפי"ז כיון דלרב חליצה הוי קנין‬ ‫שם ובמאירי מבואר דכל אחת נעשית כאחות אשה ממש‪ ,‬אבל לפי"ז היה צ"ל‬ ‫והוי אחות חלוצתו מה"ת לכך בעי מכולם‪ ,‬משא"כ לשמואל‪[ ,‬אבל באמת חסר‬ ‫האם לר' יוחנן יש זיקה‪ ,‬הנה ר' יוחנן אמר שאינו יודע טעם‬ ‫טו‬ ‫דהראשונה תפטור את השניה‪ ,‬וע"ע רש"י ותוס' מט‪ :‬אי ערוה לאחר קידושין‬ ‫תיבות ברשב"א והמעתיק החסיר תיבות והגי' כפי שנתבאר לעיל בירו']‪.‬‬ ‫אחיות מה הן‪ ,‬י"א דהק' דוקא במתה השניה או שחלצו לה‪ ,‬דכה"ג‬ ‫מפקעי קידושין]‪.‬‬ ‫ר' יוחנן ס"ל חליצה פטור‪ ,‬ולפי"ז א"ש הא דאחות חלוצתו‬ ‫הראשונה חזרה להתירה אבל אם מתה הראשונה לא הק' מ"ט אין‬ ‫אופן פטור השניה לר"ש‪ ,‬הנה להני רבנן הנ"ל ר"ש פטר את‬ ‫להתיר את השניה לייבום דנאסרה בשעת נפילה‪ ,‬וי"א דאין נ"מ מי‬ ‫השניה‪ ,‬אבל לר"א ה"מ דפטר ר"ש את השניה כשעבר ובעל דכיון‬ ‫חולצת ולא מתייבמת אף דאחות גרושתו פטורה מכלום אבל‬ ‫אי חליצה קנין אסורה מד"ת ותק' מ"ט אחותה חולצת‪[ ,‬א‪.‬ה‪ .‬ויעוי' להלן תי'‬ ‫מתה קודם ולא ס"ל לר' יוחנן זיקה‪ ,‬ודוקא במתה שרי לר' יוחנן כיון דאל"ה‬ ‫דבעל התברר דנעשית כנוסה למפרע‪ ,‬ונפטרה השניה‪ ,‬אבל כל זמן שלא כנס‬ ‫תליא בה‪ ,‬ולכך לכתחילה לא יכנוס‪[ ,‬ומבואר דאי בעל בטלה זיקה למפרע‪,‬‬ ‫בשי' דחליצה קנין]‪ ,‬וכיון דחליצה פטור הא דאחין חייבים כרת על‬ ‫מבטל מצות יבמין‪ ,‬וראיה דל"א זיקה דהלא ג' אחין ב' מאב וב'‬ ‫וקצ"ע דלעיל אמרו דלר"ש ל"א זיקה ככנוסה בב' יבמין כיון דנראית לחליצה‬ ‫החלוצה לאו משום אשת אחיו של החולץ‪ ,‬אלא של המת‪ ,‬דאיגלאי מילתא‬ ‫מאם כגון ראובן ושמעון מאב ושמעון ולוי מאם‪ ,‬ומת ראובן ולא הספיק‬ ‫וה"נ נראית לחליצה לר"א]‪ ,‬ונ"מ במח' בדעת ר"ש קידש א' מהשוק את‬ ‫למפרע שלא היתה זקוקה להם‪.‬‬ ‫שמעון לחלוץ עד שמת‪ ,‬ודאי דאשת ראובן מותרת ללוי שאינה‬ ‫השניה‪ ,‬להני רבנן מקודשת‪ ,‬ולר"א רק בביאת הראשונה‬ ‫ללוי זיקה הוי קנין והוו שתיהן קנויות לו‪ ,‬ואף בראשונה הוי חליצה פסולה‪,‬‬ ‫זקוקה לו‪ ,‬אבל אם יש זיקה מן הדין שתאסר משום שהיתה זקוקה לשמעון‬ ‫מקודשת‪ ,‬וכן נ"מ בא על השניה‪ ,‬להני רבנן הוי ביאת ערוה‪,‬‬ ‫ו הוי כאשת אחיו מאמו‪[ ,‬והנה לעיל פ"ב ה"א מבואר דאי מת בטלה זיקתו‪,‬‬ ‫ולכך צריכה חליצה משתיהם‪ ,‬ואסורים לייבם משום אחות זקוקתו‪[ ,‬והנה אי"ל‬ ‫ולפי"ז יל"פ לירו' דהא דאין זיקה היינו כשמתה ראשונה בטלה זיקה למפרע‬ ‫ולר"א אינה ערוה‪ ,‬וכן נ"מ מתה הראשונה לר"א מותר בשניה‪,‬‬ ‫ד רב ושמואל לית להו זיקה [א‪.‬ה‪ .‬לכאו' אחר חליצה]‪ ,‬והא דאינו מייבם אחות‬ ‫נמצא שלא היתה שניה אחות זקוקתו וכן אם חלצו בטלה זיקתה למפרע‪ ,‬אבל‬ ‫זקוקה י"ל כדאמרו בבבלי משום ביטול מצות יבמין‪[ ,‬ובירו' לא נזכר טעם זה]‪,‬‬ ‫ולהני רבנן אסור בשניה דכבר נפטרה קודם מיתת הראשונה‪[ ,‬ואף דס"ל‬ ‫להלן ה"ז לא משמע הכי בדעת ר' יוחנן]‪.‬‬ ‫כיון דאמרו דאסור בקרובת חלוצה משום קרובת זקוקה‪ ,‬וע"כ דיש זיקה‪ ,‬וללוי‬ ‫לירו' דאחר מיתה בטלה הזיקה למפרע‪ ,‬י"ל דהיינו אליבא דת"ק‪ ,‬אבל לר"ש‬ ‫הוי זיקה דאו']‪.‬‬ ‫צרת אחות זקוקתו אסורה‪ ,‬בק"ו מאחות חלוצתו שאסרוה‬ ‫לא בטלה הזיקה כדמצינו לחד מ"ד דבא"א שלה"ב שרי אף בלא ייבם‪ ,‬ומשום‬ ‫דזיקה ככנוסה]‪.‬‬ ‫חכמים‪ ,‬ואסרו אף צרתה‪ ,‬ומבואר דאחות חלוצתו דרבנן‪ ,‬ואחות זקוקתו אין להוכיח דחליצה הוי קנין‪ ,‬מהחולץ ליבמתו‪ ,‬דאסור‬ ‫דאו'‪ ,‬וכן מבואר דלא אסרי' כל אחות חלוצה מחמת שהיא גם אחות זקוקה‪,‬‬ ‫והיינו משום דחליצה הוי פטור ועקרה לזיקה למפרע [אבל למ"ד חליצה קנין בקרובותיה והיא אסורה בקרוביו ולכאו' אי הוי פטור מ"ט אסור היתה לשניה צרה מקיים את הראשונה וכונס את הצרה‪,‬‬ ‫וש"מ דמותר אדם בקרובת צרת חלוצתו דהוי צרת אחות אשתו‬ ‫משום‬ ‫לו‬ ‫ואסורות‬ ‫בה‬ ‫לפטור‬ ‫שנראה‬ ‫דכיון‬ ‫י"ל‬ ‫אבל‬ ‫תיה‪,‬‬ ‫ו‬ ‫בקרוב‬ ‫אסורה מד"ת]‪ ,‬אבל להלן מבואר דלשמואל חליצה הוי פטור‪ ,‬והא דאסור‬ ‫בקרובת חלוצתו משום קרובת זקוקתו‪ ,‬אלא כיון דנעקרה זיקה למפרע אסורה קרובות זקוקתו‪.‬‬ ‫[פי' השניה שכנס]‪ ,‬ול"א דאסור בצרת השניה משום צרת קרובת‬ ‫משא"כ אין להוכיח דחליצה הוי פטור‪ ,‬מהחולץ ליבמתו ונשא אחיו חלוצתו וכ"ש צרת קרובת אשתו‪ ,‬אבל אמרו דהלא יכל לכנוס את‬ ‫מדבריהם‪[ ,‬והנה בבבלי מדייק דאחות חלוצתו דרבנן מהא דחולצת‬ ‫אחות גרושתו דפטורה מכלום‪ ,‬ואף דאחות זקוקה מד"ת‪ ,‬מ"מ אינו איסור ברור‬ ‫כאחות אשה‪ ,‬וכעי"ז להלן הק' מה בין חולץ למגרש‪ ,‬ואמרו משום דחליצה את אחותה ומת‪ ,‬חולצת ולא מתייבמת‪ ,‬ואי הוי קנין תק' דאין צרת השניה קודם שכנס את הראשונה והיינו אליבא דר"ש דליכא‬ ‫פטור‪ ,‬וע"ע קה"י יבמות סי' מח' דאין ללמוד מכאן דאחות זקוקה מד"ת‪ ,‬אלא אדם קונה ב' אחיות‪ ,‬אבל אפש"ל דאיירי לאחר מיתה פי' דאי זיקה בב' אחים‪ ,‬ואם נאסור נמצא דיש צרה אחר מיתה‪ ,‬והלא אין‬ ‫מתה הראשונה חולץ לשניה‪ ,‬ושרי ליה דאחות אשה שריא לאחר מיתה‪ ,‬וכ"ת נעשית צרה לאחר מיתה משום דצרה אסורה רק משום א"א שלא‬ ‫רק דלאחות זקוקה יש עיקר בד"ת משא"כ אחות חלוצה]‪.‬‬ ‫אילה"ק להא דצרת אחות זקוקתו אסורה מהא דתני על ד' אחין דמתני' מ"ט אינו מייבם‪ ,‬י"ל כר"א דאע"פ שבטל הגורם לא בטל במקום מצוה‪ ,‬והא דאסור בצרת קרובת חלוצתו היינו שחלץ קודם שנפלה‬ ‫קרובתה לייבום‪.‬‬ ‫וכו' דשתיהן חולצות ואם חלצו הצרות נפטרו אחיות ואם חלצו האיסור‪ ,‬אבל צ"ע דהכא מת אחיו השני אחר שחלץ‪ ,‬ונאסרה משעת נפילה‬ ‫וכו"ע מודו בהא דאסורה עולמית‪ ,‬ועוד צ"ע לרב דחליצה קנין‪ ,‬דאכתי יש‬ ‫אחיות לא נפטרו צרות‪ ,‬וס"ד דאין פוטרות לפי שאסורות ביבום וקלישא לבאר מה החילוק בין חולץ למגרש‪ ,‬ואפש"ל דחדא מתרצה בחברתה‪ ,‬וס"ל יח מתי אמר ר"ש זיקה ככנוסה‪ ,‬הנה מחד ר"ש ס"ל זיקה‬ ‫זיקתן אבל כיון דאמרו דאף הצרות אסורות ביבום לכאו' ילה"ק אפי' חלצו לרב דאף דחליצה קנין‪ ,‬מ"מ אינו קנין גמור להפקיע זיקה מאחותה‪ ,‬ולכך ככנוסה‪ ,‬ומאידך תנן להלן ג' אחין נשואים ומת א' מהן ועשה השני מאמר‬ ‫אחיות יפטרו הצרות‪ ,‬ואי"ל דאתיא כר"י בן נורי שרצה לתקן צריכה עדיין חליצה‪ ,‬ואף בשעה שנאסרה עדין היא זקוקה והוי כהותרה ומת‪ ,‬לת"ק חולצות ולא מתייבמות דכ' 'יבמה יבוא עליה' דוקא זו שיש לה יבם‬ ‫חולצת ממ"נ‪ ,‬י"א כדי שלא תצטרך כרוז לכהונה דאי הולד בן‬ ‫תפטור בלא כלום‪[ ,‬ומשמע דהא דבעלמא לא תצא היינו ביש לה בנים‪ ,‬אבל‬ ‫אחד ולא שיש לה זיקת ב' יבמין‪ ,‬ולר"ש מייבם איזה שירצה וחולץ‬ ‫קיימא כשרה לכהונה ואי לא בן קיימא פסולה‪[ ,‬ובבבלי פי' דלא הצריכו כן‪,‬‬ ‫אי לית לה בנים תצא‪ ,‬דאל"ה מ"ט אמר בתו‪ ,‬הא בעלמא נמי לא תצא‪ ,‬אבל‬ ‫לשניה דלר"ש אי"ז זיקת ב' יבמין‪ ,‬דר"ש הסתפק האם מאמר קונה והוי ב'‬ ‫דשמא יהיה אדם בחליצה ולא בהכרזה]‪ ,‬ולתני ר"ה דכ' 'מאן יבמי'‬ ‫בבבלי גיטין פו‪ :‬אמרו בשם ר' חלפתא דלא תצא ואפי' באין לה בנים]‪ ,‬צרתה‬ ‫יבמות מבית אחד‪ ,‬או שאינו קונה והוי ב' יבמות מב' בתים‪[ ,‬אבל לרבנן מאמר‬ ‫העולה ליבום עולה לחליצה‪ ,‬ונ"מ בהיתה כשרה ונתחללה‪,‬‬ ‫של בתו שנתגרשה בגט זה ונשאת לשוק תצא דמד"ת זקוקה לו ואסורה‬ ‫קונה ומשייר]‪ ,‬ואי אמרי' דזיקה ככנוסה נמצא דשתיהן מבית א'‪ ,‬והו"ל למימר‬ ‫כגון אלמנה לכה"ג וגרושה וחלוצה לכה"ד ונאסרה לכהונה קודם‬ ‫לשוק‪ ,‬בתו שנשאת לאחיו אחר בגט זה תצא ואפי' מת בעלה הראשון‬ ‫דביאת א' מהם פוטרת את שתיהן [והיינו בביאת הראשונה שנפלה]‪ ,‬אבל‬ ‫שנפלה ליבום‪ ,‬דאינה צריכה כרוז‪ ,‬אבל אינה עולה לייבום‪ ,‬ואם‬ ‫כיון דמד"ת הוי גט אי"ז יבום‪ ,‬ואסורה באיסור א"א‪ ,‬צרתה שנשאת‬ ‫י"ל דשאני התם שיש ב' יבמין דל"א זיקה ככנוסה‪ ,‬א"נ אף דלר"ש‬ ‫עבר וחלץ תוך ג' חודשים מתחילה הסתפקו האם צריכה‬ ‫לאחיו‪ ,‬לא תצא ואפי' לאביה פי' של צרתה שהיא בתו‪ ,‬לא תצא‬ ‫זיקה ככנוסה מ"מ קונה ומשייר כמבואר לעיל פ"ב ה"ב‪ ,‬ולפי"ז שאני התם‬ ‫דהא דתנן חולצת מ"מ אם עבר ויבמה לא תצא‪.‬‬ ‫שהם נכריות וכנגד מה ששייר שני בראשונה חשיב בית אחר אצל שלישי‪,‬‬ ‫חליצה אחר ג' חודשים אפש"ל דמבעי להני טעמי משום דהוי גזירה‪,‬‬ ‫משא"כ אחיות אף דשייר מ"מ דחי לזיקת השניה מחמת צד קנין שיש בה‪,‬‬ ‫ולגי' הגר"א מבעי דוקא לטעמא דאינו עולה לחליצה משום שאינה עולה‬ ‫ג' שטרי חוב כת"י‪ ,‬ללא זמן‪ ,‬ע"א גובין מבני חורין ולא‬ ‫ליבום‪ ,‬דכיון דאם התברר שאינה מעוברת מהני הך חליצה‪ ,‬ונמצא עוד נ"מ בין‬ ‫אבל ילה"ק מדתני בדעת ר"ש בב' אחין ומת א' ואח"כ נולד להם אח‬ ‫ממשועבדין‪ ,‬ואמר ר' בא דה"מ אם לא הוחזק השטר בבי"ד‪,‬‬ ‫הטעמים‪ ,‬ויש להוכיח דצריכה חליצה מהא דקטנה שחלצה‬ ‫אבל אם הוחזק גובה אף ממשעבדי‪ ,‬אבל הק' דאם לא הוחזק‬ ‫ועשה שני מאמר ומת‪ ,‬לר"ש שתיהן אסורות ופי' [לעיל י‪ ].‬דאף דמשום‬ ‫אפי' מב"ח לא יגבה כשמכחיש‪ ,‬אלא איירי בהוחזק בבי"ד והא תחלוץ משתגדיל ואם לא חלצה חליצתה כשרה‪ ,‬והיינו כר"מ‬ ‫מאמר היה בדין לייבם לאיזה שירצה ויחלוץ לשניה‪ ,‬מ"מ ס"ל דזיקה קני‬ ‫ומשייר‪ ,‬וכנגד הצד ששייר הוי א"א שלה"ב והשניה פטורה משום צרתה‪,‬‬ ‫דאין חולצין ומייבמין לקטנה שמא תמצא אילונית ונמצא פגע‬ ‫דאינו גובה ממשעבדי‪ ,‬י"א משום חשש קנוניא לגבות מלקוחות‪,‬‬ ‫והכא אמר ר"ש דשתיהן מותרות והלא הוי אשת שני מתים‪ ,‬וע"כ‬ ‫בא"א שלא במקום מצוה‪ ,‬ואף אינה חולצת מחמת שאינה עולה לייבום‪ ,‬א"נ‬ ‫[אבל צ"ע הלא אין גובין אלא משעה שהוחזק בבי"ד‪ ,‬ועי' ש"ך סט' ו']‪ ,‬וי"א גזירה אטו יבום‪ ,‬אבל לרבנן קטנה חולצת לכתחילה‪.‬‬ ‫צ"ל דבב' יבמין לא אמר ר"ש זיקה ככנוסה‪[ ,‬אבל לרבנן אילה"ק דהוי אשת ב'‬ ‫מפני שהוא פסול שפסלוהו חכמים‪[ ,‬ומבואר דס"ל דשטר ללא זמן פסול‪,‬‬ ‫מתים‪ ,‬כיון דאליבא דרבנן אמרי' דכיון שמת בטלה זיקתה]‪.‬‬ ‫ג' אחין וב' נשואין ב' אחיות וכו'‪ ,‬וא' מהן ערוה על הג'‪ ,‬מותר אף שהוזכר טעם רק בגיטין וכ"מ בר"מ‪ ,‬וכ"כ בשו"ע מג' א'‪ ,‬ועי' תוס' גיטין י‪ ,].‬חלץ למעוברת והפילה‪ ,‬אי"צ עוד חליצה כדתניא דהמניח‬ ‫בשניה‪ ,‬א' אסורה איסור מצוה או קדושה חולצות ולא וטעם זה קיימא אף בשיעבד הבן‪ ,‬אבל משום קנוניא שייך רק אשתו מעוברת‪ ,‬פטורה מיבום‪ ,‬דכ' 'ולא ימחה שמו מישראל'‬ ‫בלוה האב ושיעבד האב‪ ,‬וכ"מ משום פסול דתנן בב"ב אף בגיטי את ששמו מחוי‪ ,‬אבל אסורה להנשא דכ' 'להקים לאחיו שם‬ ‫מתייבמות ור"ש פוטר‪.‬‬ ‫נשים כן דאין גובה כתובתה מנכסים משעובדים‪[ ,‬מדס"ל לר"א דהוי גט כשר בישראל' עד שתדע אם בן קיימא או לאו‪ ,‬ואף צרתה אסורה‬ ‫פ"ג ה"ד‬ ‫משום עדי מסירה וגובה ממשועבדים‪ ,‬ש"מ דלת"ק הגט פסול]‪ ,‬והתם לא דכ' 'להקים לאחיו שם' עד שתדע אם מחמת יבום או מחמת‬ ‫ג' אחין ב' נשואין ב' אחיות וא' מופנה‪ ,‬ומת א' מבעלי אחיות שייכא קנוניא כיון דגובה מזמן הכתובה‪.‬‬ ‫בן ו בביאור ההו"א דצרתה מותרת אף דהמעוברת מד"ת‪ ,‬י"ל דאתי לפרש את‬ ‫הדרשה דלא נימא דהאיסור משום מעוברת חברתו‪ ,‬וקמ"ל קרא ואף בצרתה‬ ‫ועשה מופנה מאמר ואח"כ מת אחיו השני‪ ,‬לב"ש אשתו עמו פ"ג ה"י‬ ‫והשניה תצא משום אחות אשה‪ ,‬ולב"ה מאמר קונה ומשייר‪ ,‬וכנגד‬ ‫[א‪.‬ה‪ .‬כ"נ מביאור הגרח"ק]‪.‬‬ ‫כ זיקת ב' יבמין‪ ,‬ג' אחין נשואין ג' נכריות‪ ,‬ומת א' ועשה שני‬ ‫מה ששיר חלה זיקת שניה ולכך מוציא את אשתו בגט ואשת אחיו‬ ‫מאמר ומת‪ ,‬לת"ק חולצות ולא מתייבמות‪ ,‬דכ' 'יבמה יבא אשת סריס‪ ,‬אי"צ יבום דכ' 'ולא ימחה שמו מישראל' וזה שמו‬ ‫בחליצה‪ ,‬ואוי לו על אשתו ואוי לו על אשת אחיו‪.‬‬ ‫עליה' דוקא זו שיש בה זיקת יבם אחד‪ ,‬ולא ב' יבמין וכיון מחוי‪.‬‬ ‫טעמא דב"ש‪ ,‬הנה אי"ל דס"ל כר"א בן ערך דמאמר קונה‪ ,‬כיון שמאמר קונה ומשייר הוי אשת ב' מתים‪ ,‬והטעם דחולצת דזיקה הוי כקידושין‬ ‫דאמרו בשם ב"ש דאם גירש את בעלת המאמר צריכה [כמבואר בריש פ"ק‪ ,‬אבל בבבלי מבואר משום דמאמר דרבנן]‪ ,‬והראשונה ידיעת המתיר‪ ,‬הכונס את יבמתו ונמצאת מעוברת‪ ,‬ל"א דממ"נ‬ ‫חליצה‪ ,‬ואי מאמר קונה אינה צריכה חליצה‪ ,‬ואי ס"ל כר"ש דהסתפק לא מתייבמת‪ ,‬כר"מ דכל שאין מייבמה‪ ,‬אין מייבם צרתה‪ ,‬צרתה מותרת דאי הולד בן קיימא ניתרת מהולד‪ ,‬ואם לאו בן קיימא ניתרת ע"י‬ ‫האם מאמר קונה‪ ,‬תק' ממ"נ אי קונה הלא סגי בגט ואי"צ חליצה‪ ,‬ולר"ש מייבם לאיזו שירצה וחולץ לשניה דמספק"ל האם מאמר ביאה‪ ,‬אלא צרתה אסורה דבעי לידע האם ניתרת מחמת ולד או‬ ‫ואי לא קונה מ"ט תצא השניה משום אחות אשה‪ ,‬אלא י"ל קונה‪ ,‬וליכא אשת ב' מתים אלא ב' בתים ולכך חולץ לשניה‪ ,‬אבל אינו מייבם יבום‪ ,‬וה"נ חליצה דהוי פטור [דומיא דיבום דהוי פטור]‪ ,‬בעי‬ ‫כדאמרו רבנן דתמן בדעת ר"ש דזיקה הוי כמאמר לדידן שקונה לשניה‪ ,‬דדילמא מאמר אינו קונה‪ ,‬וה"מ שייבם בתחילה‪ ,‬אבל אם לידע האם ניתרת בולד או בחליצה והא דבחלץ לה תוך ג' חודשים‬ ‫חלץ בתחילה אסור שמא קנה מאמר ונפטרה בחליצת בעי לטעמא אחריני‪ ,‬י"ל דשאני היכא דלא נודע שהיא מעוברת כלל‪.‬‬ ‫ומשייר ואעפ"כ אמר ר"ש דאין זיקה נופלת למקום זיקה‪ ,‬ה"נ‬ ‫האם מזכין לעובר‪ ,‬לר"א אין מזכין‪ ,‬ולשמואל מזכין‪ ,‬ואמר ר'‬ ‫חברתה‪.‬‬ ‫לב"ש מאמר קונה ומשייר ואין זיקה נופלת למקום מאמר‪.‬‬ ‫ילה"ס האם קידושין לאחר ל' פוטרת אחותה מיבום‪ ,‬והיינו האם שומרת יבם שנפלה לפני כמה יבמין‪ ,‬מתייבמת‪ ,‬אף דיש לה יוסה דה"מ כשהוציא ראשו ורובו בחיים‪ ,‬וכעין דתנן דחולץ‬ ‫למעוברת ונמצא ולד בן קיימא איגלאי מילתא למפרע שיש‬ ‫חלה הזיקה אף דעביד למעשה הקידושין‪ ,‬ואין להוכיח מב"ש‪ ,‬דדוקא זיקת ב' יבמין‪ ,‬כיון דקרא ממעט דוקא אשת ב' מתים‪.‬‬ ‫ולד ואין החליצה כלום וה"נ יש הקנאה לולד בן קיימא‪.‬‬ ‫בזיקה ומאמר ס"ל לב"ש דלא חלה זיקה‪ ,‬אמנם לר' יוחנן האם אמרי' כל שאינו מייבמה אינו מייבם צרתה‪ ,‬ת"ק דמתני'‬ ‫דאפי' קידשו אותה מאה בנ"א תופסין בה דכל אחד שייר במעשיו‪ ,‬כר"מ דאינו מייבם צרתה‪ ,‬ודתנן להלן פ"י בן ט' ויום א' שבא על האם מזכין לעובר שאינו בנו‪ ,‬תנן דהאומר אם תלד אשתי זכר‬ ‫י"ל דלא כב"ש דלב"ש מצינו דאף דמשייר לא חלה הזיקה‪ ,‬וה"נ לא יחולו יבמתו דהוי כמאמר ונשא אחרת משהגדיל ומת‪ ,‬לת"ק דהתם יטול מנה‪ ,‬ואם נקבה מאתיים‪ ,‬יטלו‪ ,‬לר' יוסה מהני קנין אף‬ ‫הקידושין‪.‬‬ ‫השניה חולצת או מתייבמת והראשונה חולצת ולא מתייבמת לולד שאינו בנו‪ ,‬ור"א מתחילה אמר דמהני רק לבנו‪ ,‬אבל חזר‬ ‫בו דאיירי אף בנולדו בן ובת‪ ,‬דבת אצל בן הוי כאחר‪.‬‬ ‫ור"ש פליג התם‪ ,‬ות"ק דהתם אינו ר"מ‪.‬‬ ‫פ"ג ה"ה‬ ‫פ"ג הי"א‬ ‫מבעלי‬ ‫א'‬ ‫ומת‬ ‫‪,‬‬‫נכרית‬ ‫נשוי‬ ‫וא'‬ ‫אחיות‬ ‫ב'‬ ‫נשואין‬ ‫ב'‬ ‫אחין‬ ‫ג'‬ ‫אחיות וכנס נשוי הנכרית ומת‪ ,‬הראשונה יוצאת משום אחות ב' אחין נשואין ב' אחיות‪ ,‬ומת א' מהם‪ ,‬ואח"כ מתה אשתו אין להוכיח דמהני קנין לעובר שאינו בנו מגר שמת ובזזו‬ ‫אשה ושניה משום צרתה‪ ,‬ואם עשה בה מאמר ומת הנכרית של שני‪ ,‬אסורה עליו עולמית כיון דנאסרה עליו שעה אחת‪ ,‬ישראל את נכסיו ונודע שיש לו בן במדה"י או שהיתה אשתו‬ ‫חולצת ולא מתייבמת‪ ,‬בין לרבנן דמאמר קונה ומשייר‪ ,‬ולכך ואמר ר' יוחנן דאף דלא ס"ל נאסרה באחות זקוקתו‪ ,‬שאני מעוברת‪ ,‬חייבין להחזיר‪ ,‬כיון דהוי בנו‪.‬‬ ‫אין להוכיח דמקנין לעובר אפי' לא הוציא ראשו ורובו‪ ,‬מדתנן‬ ‫אסור לייבם הצרה‪ ,‬וכנגד הצד שלא קנה המאמר צריכה איסור אחות אשה שהוא איסור ברור ואמרי' נאסרה‪.‬‬ ‫בסיפא החזירו הבוזזים ואח"כ מת הבן או שהפילה אשתו‪,‬‬ ‫חליצה‪ ,‬ובין לר"ש דמספק"ל אי קנה מאמר‪ ,‬דאי קנה אסור‬ ‫פ"ג הי"ב‬ ‫אזלי' ע"פ הקודם באחרונה ולא ע"פ הביזה הראשונה‪ ,‬ולכאו'‬ ‫בשתיהן ואי לא קנה השניה מותרת שאינה צרת השניה‪ ,‬ולכך‬ ‫כיון דכבר זכה העובר‪ ,‬אבל י"ל כיון דהראשונים כבר נתייאשו והא‬ ‫ב' שקדשו ב' נשים ובשעת כניסתם לחופה החליפו ובא עליה‬ ‫מספק רק חולצת‪.‬‬ ‫בשוגג [כדתנן סיפא דחוזרות לבעליהן]‪ ,‬חייבים משום אשת איש‪ ,‬ואם דחייבים להחזיר בעיברה אף דהוי ספק שמא תפיל י"ל דסמכי' על רוב דמהני‬ ‫פ"ג ה"ו‬ ‫היו אחים חייבים גם על אשת אח ואף דמצינו דאין איסור חל על בממון כמבואר בתוס' סנהדרין כ‪ :‬וע"ע תוס' יומא פה‪ .‬וכיון דהוי ממון היוצא‬ ‫ג' אחין ב' נשואין ב' אחיות וא' נכרית‪ ,‬ומת א' נשוי הנכרית‪ ,‬איסור בב"א‪ ,‬ס"ל להך תנא דחל בבת אחת‪ ,‬ואם היו אחיות אף משום בדיינים לא חשיב יאוש ברשות‪.‬‬ ‫אחות אשה דהנה אשת השני שקידש אסורה לראשון מתחילה משום אחות פ"ד ה"ב‬ ‫וכנס א' מבעלי אחיות ומת הראשונה יוצאת משום אחות‬ ‫אשה ושניה משום צרתה‪ ,‬ואם עשה מאמר בה השניה ומת אשה ואח"כ נתווסף בב"א אשת איש ואשת אח‪ ,‬ואשת הראשון שהיתה אסורה חיוב חטאת ואשם תלוי בביאת שוגג‪ ,‬הכונס את יבמתו‬ ‫ונמצאת מעוברת וילדה‪ ,‬אם הולד של קיימא יוציא וחייבים‬ ‫משום אשת איש ואשת אח‪ ,‬נוסף איסור אחות אשה במגו דנאסרו שאר אחיות‬ ‫חולצת ולא מתייבמת‪ ,‬והיינו בין לר"ש ובין לרבנן‪.‬‬ ‫על השני נאסרה גם היא ואם היו נידות אף משום נידות מגו דנוסף‬ ‫חטאת‪ ,‬ואם אינו של קיימא יקיים‪ ,‬ואם ספק בן ט' לראשון‬ ‫פ"ג ה"ז‬ ‫איסור לבעלה‪[ ,‬וכיון דהאיש והאשה מביאים קרבן נמצא דפעמים‬ ‫או בן ז' לשני יוציא והולד כשר וחייבין באשם תלוי דכל שחייבים‬ ‫יט ג' אחין ב' נשואין ב' אחיות וא' נשוי נכרית‪ ,‬ומת א' מבעלי‬ ‫על ודאו חטאת חייבים על ספקו אשם תלוי‪.‬‬ ‫מביאים ד' קרבנות‪ ,‬ופעמים ח' ופעמים יב' ופעמים טז']‪.‬‬ ‫אחיות וכנס נשוי נכרית ומתה אשתו של שני ואח"כ מת נשוי‬ ‫נכרית אסורה על השני‪ ,‬משום שנאסרה שעה אחת בנפילה היו קטנים וגדולות‪ ,‬כולם פטורים דאין ביאה לפחות מבן ט'‪ ,‬היו‬ ‫ראשונה‪ ,‬ואף דעתה אינה אחות אשה‪ ,‬ואף לר' יוחנן דל"א נאסרה גדולים וקטנות‪ ,‬חייבים רק משום נדה דאין נשואי קטנה כלום‪ ,‬ואם כב באיזה אופן מביאין אשם תלוי‪ ,‬ר' יוסי אמר כל שאפשר‬ ‫באחות זקוקתו דהק' על מתני' דריש פרקין בב' אחיות דאינו יודע מ"ט רק השיאן אביהם חייבים ח' דקטנות פטורות‪ ,‬היו א' גדול וא' קטן לעמוד על וודאו אין מביאים אשם תלוי‪ ,‬וכגון אכל א' מב'‬ ‫יותר מבן ט'‪ ,‬הנבעלת מהקטן חייבת משום אשתו של גדול‪ ,‬חתיכות של שומן וחלב‪ ,‬והחתיכה השניה בתיבה‪ ,‬וכשיבא‬ ‫חולצת‪ ,‬מ"מ באחות אשה שהוא איסור ברור אמרי' נאסרה‪.‬‬ ‫המפתח יתברר הספק‪ ,‬אינו מביא אשם תלוי‪ ,‬וכדתנן דהכונס‬ ‫והנבעלת מהגדול פטורה משום אשתו של קטן‪.‬‬ ‫פ"ג ה"ח‬ ‫ליבמתו ונמצאת מעוברת אינו מביא אשם תלוי אלא לאחר‬ ‫מפרישין‬ ‫במתני'‬ ‫שהוחלפו‬ ‫נשים‬ ‫ב'‬ ‫‪,‬‬‫חודשים‬ ‫ג'‬ ‫מפרישין‬ ‫האם‬ ‫ג' אחין ב' נשואין ב' אחיות וא' נשוי נכרית‪ ,‬וגירש א' מבעלי‬ ‫שנודע שהוא בן קיימא‪.‬‬ ‫אחיות‪ ,‬ומת נשוי נכרית וכנסה המגרש‪ ,‬ומת‪ ,‬מותרת כדתנן אותם ג' חודשים שמא מעוברות והוו בניהם ממזרים‪ ,‬אבל קטנות רב אמר דכל שא"א לעמוד על איסורו אין מביאין אשם תלוי‬ ‫בריש מכלתין וכולן אם מתו או מיאנו או נתגרשו וכו' צרותיהן שאינם ראויין לילד מחזירין אותן מיד‪ ,‬והא דאנוסה אי"צ דאשם תלוי בא להגן מהיסורים עד שיביא חטאת‪ ,‬וכגון האוכל מב'‬ ‫מותרות‪ ,‬ואף בכנס ואח"כ גירש‪ ,‬מותרת‪ ,‬ואף לר"א דמחזיר להמתין‪ ,‬שאני מתני' משום תיקונו של ולד‪ ,‬אבל זונה מתהפכת‪ .‬חתיכות שומן וחלב‪ ,‬ונטל עורב ואכל את השני‪ ,‬כיון שיכל‬ ‫אם היו כהנות נפסלו מהכהונה פי' אף דבעלמא החוזרת לבית אביה לעמוד על ודאו חייבים על ספקו אשם תלוי פי' אפי' אכל עורב‬ ‫גרושתו אסורה ליבם‪ ,‬משום דנישואין מפילין‪ ,‬מ"מ מודה ר"א דצרה‬ ‫תליא במיתה‪ ,‬וראיה דהלא היו לו בנים ומתו ואח"כ מת הוא ללא זרע חוזרת לאכול בתרומה‪ ,‬שאני הכא שנעשו זונות האסורות בתרומה‪ ,‬לבסוף מ"מ יכל לעמוד [א‪.‬ה‪ .‬ואף דכבר לא יביא חטאת לבסוף‪ ,‬מ"מ מביא‬ ‫אשם תלוי להגין מהיסורין של אותו זמן שיכל לברר אפי' לזמן מועט]‪ ,‬א"נ‬ ‫כדפרש"י‪ ,‬וש"מ דאונסים פוסלין בכהונה ונעשית זונה‪.‬‬ ‫אשתו מתייבמת כיון דבנים תליא במיתה‪ ,‬וה"נ צרה‪.‬‬ ‫דוקא אכל עורב דאי לא אכל עורב ואפשר לברר איסורו אינו מביא אשם תלוי‬ ‫פ"ג ה"ט‬ ‫וכדאמר ר' יוסי‪ ,‬קרן אורה‪[ ,‬א‪.‬ה‪ .‬ולפי"ז אילה"ק לרב ממתני' דהכונס הנ"ל‪,‬‬ ‫ומ"מ קאמר רב עוד תנאי בכה"ג ‪ ]-‬אם אכל עורב תחילה ואח"כ אכל‬ ‫החולץ ליבמתו‬ ‫ספק קידושין וגירושין בטו' עריות הצרות חולצות ולא‬ ‫מתייבמות‪ ,‬וספק קידושין וגירושין ד"ת זרק ספק קרוב לו‬ ‫הוא כיון שא"א לעמוד על ודאו אף בזמן האכילה פטור מאשם‬ ‫פ"ד ה"א‬ ‫ספק קרוב לה‪ ,‬ובמתני' תנן דאף ספק גירושין מדרבנן לא תינשא החולץ ליבמתו ונמצאת מעוברת‪ ,‬אם הולד של קיימא‪ ,‬תלוי‪ ,‬והא דאמר רב דחיוב אשם תלוי תליא באיקבע איסורא‬ ‫פי' חתיכה א' מב' חתיכות דודאי היה איסור‪ ,‬ומשמע אף שא"א לעמוד על‬ ‫לכתחילה‪ ,‬והיינו כתב ידו ללא עדים‪ ,‬או שיש בו עדים ואין בו זמן‪,‬‬ ‫ודאו מביא א"ת‪[ ,‬וע"פ הבבלי דטעמא דרב דבעי איקבע איסורא משום כדי‬ ‫מותרים בקרוביהם‪ ,‬ואם אינו של קיימא אסורים בקרוביהם‪,‬‬ ‫או שיש בו רק ע"א‪.‬‬ ‫שיוכל לעמוד על ודאו‪ ,‬יל"פ דהק' הלא טעמא דרב משום דבעי ודאי איסור]‬ ‫ופסלה מהכהונה כדין חליצה הפוסלת לכהונה מדרבנן‪.‬‬ ‫אבל י"ל דרב בעי תרתי איקבע ויכול לעמוד על וודאו‪ ,‬ונ"מ בחתיכה‬ ‫נתגרשה‬ ‫אם‬ ‫חלפתא‬ ‫ר'‬ ‫אמר‬ ‫ג' גיטין הפסולים מדרבנן הנ"ל‬ ‫בהם לא תצא שלא להוציא לעז על בניה‪ ,‬בתו שנשאת לשוק כא לכתחילה יבמה לא תחלוץ ולא תתייבם עד שיעברו ג' אחת שאכל חציה ויש עליה ספק חלב או שומן‪ ,‬דליכא איקבע ואפשר לעמוד‬ ‫ע"י גט זה לא תצא‪ ,‬כדי לזקוק צרתה לאביה שתחלוץ‪ ,‬ואי תצא חודשים שמא מעוברת ופגע בא"א שלא במקום מצוה‪ ,‬והא דאינה על וודאו‪.‬‬ ‫האחים דאסור אף בצרה‪ ,‬דאמרי' ק"ו באיסור אחיות דאו' שיש זיקה‪,‬‬ ‫ביוחסין‪ ,‬ולר"א ור"ג הוו ט' דס"ל שתוקי מותר דנאמנת האשה לומר‬ ‫אילה"ק לרב מדתנן לר"א דמחייב אשם תלוי על חלב כוי אף‬ ‫מאיסור חלוצה דרבנן שנתנו לה צרה אף שכבר פקעה הזיקה]‪.‬‬ ‫לכשר נבעלתי‪ ,‬ולרבנן י'‪.‬‬ ‫דמעולם לא היה אפשר לברר האיסור‪ ,‬כיון דרבנן נח' על ר"א‪.‬‬ ‫פ"ד ה"ג‬ ‫פ"ד ה"ט‬ ‫אילה"ק לרב מדתנן ב' חתיכות של חולין ושל קודש‪ ,‬ואכל‬ ‫דין אחות אשתו וחלוצתו ביבו"ח‪ ,‬החולץ ליבמתו ונשא אחיו‬ ‫אחת מביא א"ת ואם אכל את השניה מביא אשם ודאי אשם ירושת שומרת יבם ע"י זיקה‪ ,‬נכסים שנפלו קודם שנעשית‬ ‫את אחותה ומת‪ ,‬חולצת ולא מתייבמת‪ ,‬המגרש את אשתו‬ ‫מעילות‪ ,‬ואם אכל אחר את השניה שניהם מביאים א"ת אף שלא שומרת יבם בין לב"ש ובין לב"ה יכולה למכור‪ ,‬ונכסים שנפלו‬ ‫ונשא אחיו את אחותה ומת‪ ,‬פטורה מכלום דהוי אחות אשתו‪,‬‬ ‫היה ניתן לברר בזמן אכילת השני‪ ,‬אבל י"ל בחתיכה גדולה שאכל לאחר שנעשית שומרת יבם וכן כתובתה מנה ומאתים‪ ,‬לב"ש‬ ‫אף אחר גירושין‪ ,‬משא"כ החולץ‪ ,‬דהלא אין חליצה קנין ולא הוי‬ ‫חולקין יורשי הבעל פי' היבם עם יורשי אביה‪ ,‬כיון דילה"ס האם‬ ‫הראשון חציה והניח חציה‪.‬‬ ‫כאשתו‪ ,‬אלא הוי פטור‪ ,‬והאחים אסורים בה לאו משום חלוצת‬ ‫זיקה משוי כבעל‪ ,‬ולב"ה זיקה משוי כבעל ויורש הכל‪ ,‬מלבד‬ ‫נכסי מלוג שנכנסים ויוצאים עמה‪[ ,‬א‪.‬ה ויכולה למכור אותם אף‬ ‫חייבים‬ ‫וכו'‬ ‫ז'‬ ‫בן‬ ‫ספק‬ ‫ט'‬ ‫בן‬ ‫ספק‬ ‫במתני'‬ ‫אילה"ק לרב מדתנן‬ ‫החולץ אלא משום אשתו של מת וס"ד דכיון שהותרה לשאר האחים‬ ‫ליבום‪ ,‬האיסור רק מחמת חלוצת אחיו‪ ,‬קמ"ל דכיון שחלץ לה א' האחים הוברר‬ ‫לאחר שנעשית שומרת יבם]‪ ,‬ופירות שנעשו לאחר שנעשית‬ ‫על‬ ‫לעמוד‬ ‫שיכל‬ ‫די"ל‬ ‫וודאו‪,‬‬ ‫על‬ ‫לעמוד‬ ‫א"ת‪ ,‬והלא א"א‬ ‫שהזיקה היתה אליו משעה ראשונה‪.‬‬ ‫הספק בשעת העראה שהיא שעת החיוב בעריות‪ ,‬ואי היה פורש היה שומרת יבם‪ ,‬אינם נגררים אחר הנכסים‪.‬‬ ‫נודע שהולד של הראשון‪[ ,‬ולכך נתברר לעיל שאכל הראשון חציה‪ ,‬דאי אכל‬ ‫אף שומרת יבם חייב היבם בקבורתה תחת כתובתה נדוניא‬ ‫השני אפי' לא הותיר היה ניתן לברר בזמן שהתחיל לאכול]‪.‬‬ ‫פ"ד ה"י‬ ‫שהכניסה‪ ,‬וקמ"ל דל"א דביבם תליא אי אית לה כתובה‪ ,‬אלא‬ ‫תנן במתני' ספק בן ט' לראשון ספק בן ז' לשני‪ ,‬וכו' חייבים אשם‬ ‫שומרת יבם שקידש אחיו את אחותו ואף שהיא אחות זקוקתו‬ ‫כה‬ ‫תלוי‪ ,‬והנה אי"ל בבא עליה מיד לאחר מיתת בעלה‪ ,‬דא"כ הוי הוי כבעל דחייב בקבורה לעולם‪.‬‬ ‫חלו הקידושין שאין הזיקה מפקיעה קידושין וכן אין הקידושין מפקיעין את‬ ‫ספק בן ז' לזה ולזה וספק בן ט' לזה ולזה‪ ,‬ואי"ל שבא עליה פ"ד ה"ד‬ ‫הזיקה‪ ,‬אומרים לו שימתין מלכנוס עד שאחיו יחלוץ או ייבם‬ ‫דאל"ה נמצא פוגע באחות זקוקתו‪ ,‬ואם מת היבם מוציא את אשתו‬ ‫לאחר ב' חודשים והוכר עוברה לאחר ה' חודשים‪ ,‬דא"כ מתי כתובה כדין הנישואין הראשונים‪ ,‬הנה הכונס יבמתו הרי‬ ‫בגט ואת אשת אחיו בחליצה אבל לא ביבום דאסורה עליו משום אחות‬ ‫היבמה לא תחלוץ ותתייבם עד שתמתין ה' חודשים‪ ,‬אלא היא כאשתו דמגרשה בגט ואי"צ חליצה‪ ,‬אבל נכסי בעלה הראשון‬ ‫אשתו‪[ ,‬אסורה אחר גירושין]‪ ,‬מתה היבמה יכנוס‪ ,‬ואם מתה אשתו‪,‬‬ ‫איירי שבא לאחר מ' יום והוכר לאחר נ' יום דיש ג' חודשים משועבדים לכתובתה ומבואר בתוספתא דאסור היבם למכור‬ ‫שלמים לראשון‪ ,‬וג' חודשים מקוטעים לשני דיש לחוש שהוא בן מנכסי הראשון אפי' יש לו מאה מנה‪ ,‬דחייש' שישתדפו שדותיו‪ ,‬ואם רוצה‬ ‫לר"א אסור ביבמתו דנאסרה עליו שעה אחת‪ ,‬ואף שבטל הגורם‬ ‫ז' לשני [פי' ה' חודשים שלמים ויום לפני ויום אחרי‪ ,‬דהם ז' חודשים]‪ ,‬ושליש למכור או כותבת לו שובר אחרי שמגבה לה כתובתה‪ ,‬א"נ כותבת בשובר‬ ‫האיסור במקומו‪ ,‬ולחכמים מותר באשתו אף דאם היתה אשתו‬ ‫קודם הנפילה אסור ביבמתו‪ ,‬הכא שהיתה מותרת בתחילה ס"ל לחכמים‬ ‫הוו נ' יום‪ ,‬וש"מ דאשה ניכר עוברה לחדשים מקוטעין וקמ"ל כיון שיכול למכור או מגרשה וכונס ולרש"י אף מגבה לה כתובתה ואמר ר"ז‬ ‫דבטל הגורם בטל האיסור פי' דכל שהותר איסור אשת אח בשעת‬ ‫דלהלן איכא מ"ד דאף היולדת למקוטעין אין ניכר אלא בג' שלמים‪[ ,‬כ"פ דה"מ דיכול למכור אם מחדש לה כתובה משלו כשהיא נשואה‪,‬‬ ‫היפ"ע‪ ,‬ואי"ל דמתני' בבא אחר כ' יום וניכר לאחר ע' לשני דהוו צ' לראשון‪,‬‬ ‫נפילה לא חוזר האיסור‪ ,‬אבל לר"א כיון דנאסרה אסורה‪ ,‬וי"מ דלאו משום אשת‬ ‫ונמצא ע' שליש מז' שלמים‪ ,‬ונמצא דאין ניכר למקוטעין‪ ,‬כיון דאי ילדה ט' ואפי' כנס וגירש ה"מ אם חידש כתובה‪ ,‬ולרש"י אפי' פרע לה צריך לחדש‪,‬‬ ‫אח דלא ס"ל לר"א כאבא שאול דאיסור אשת אח הוא דחויה‪ ,‬אלא אסור משום‬ ‫וי"א דאם פרע ל"א דע"ד כתובתה הראשונה כנסה‪ ,‬וכיון שחידש יכול למכור‪,‬‬ ‫שלמים לראשון לא תלינן בז' לשני‪ ,‬אלא דוקא אם ילדה מקוטעין לראשון‪ ,‬וכן‬ ‫לא יבנה דכיון דנדחית מייבום שוב לא יבנה‪ ,‬וברשב"א הביא לסברא זו ודחאה‪,‬‬ ‫א"נ רק בזמן שהיא מגורשת‪[ ,‬א‪.‬ה‪ .‬פי' זה לכאו' לא קאי למס' כיון דר"ז לא‬ ‫אם ילדה ז' שלמים לשני לא תלינן במקוטעין לראשון‪[ ,‬א‪.‬ה‪ .‬שמא כיון‬ ‫אבל בירו' לעיל פ"ג ה"א מבואר כן‪[ ,‬א‪.‬ה‪ .‬יעוי' לעיל ריש פ"ג במה שנתבאר‬ ‫בעי דוקא שיגרש]‪ ,‬כדתנן המגרש את האשה והחזירה ע"מ‬ ‫דמקוטעין לא שכיח]‪ ,‬אמנם ילה"ק דילמא ילדה לט' שלמים ואיכא ספק בן ז'‬ ‫בביאור הגרח"ק בדעת ר"א]‪.‬‬ ‫כתובתה הראשונה ואי"צ לפרוע ב' כתובות‪.‬‬ ‫ושהה הולד עד בן ט' כמבואר להלן דשייך דבר זה‪ ,‬ושמא סוגיא דהכא פליגא‪,‬‬ ‫ועי' קה"ע דפי' דהני נ' יום בעי להכרת עובר של ג' מקוטעין והיינו י' יום ל' וי'‪,‬‬ ‫אבל צ"ע מ"ט בעי י' יום‪ ,‬ולהלן איכא מ"ד דבעי רוב חודש אבל לא מקצת של ארוסה שמתה אין לה כתובה דלא הותרה לשוק להנשא ול"א‬ ‫פ"ד הי"א‬ ‫י' יום]‪ ,‬וש"מ מהא דניכר עוברן לזמן שונה דיולדת לט' ויולדת לז' הם ב' דמתחייב בניתוק האישות‪.‬‬ ‫דין ג' חדשי הבחנה לנשואין ואירוסין‪ ,‬היבמה לא תתיבם וכן‬ ‫יצירות‪ ,‬וש"מ אשה יולדת למקוטעין דאוקי בבא עליה אחר מ' יום‪ ,‬פ"ד ה"ה‬ ‫שאר הנשים שנתאלמנו או נתגרשו לא ינשאו עד שיעברו ג'‬ ‫חודשים ואף בתולות‪ ,‬לת"ק אף לא יתארסו גזירה אטו נישואין‬ ‫אומרים‬ ‫רצה‬ ‫לא‬ ‫ואם‬ ‫ה"י‪,‬‬ ‫פ"ב‬ ‫כנ"ל‬ ‫ליבם‬ ‫הגדול‬ ‫על‬ ‫מצוה‬ ‫כד‬ ‫ואף אי ילדה לז' שלמים‪ ,‬אי"ז שלמים לראשון‪ ,‬וש"מ אשה מעוברת‬ ‫ואף ארוסות לא יתארסו‪ ,‬ולר' יהודה פליג על הגזירות ולכך‬ ‫אינה חוזרת ומתעברת‪ ,‬וש"מ דאין אשה מתעברת מב' בנ"א לשאחריו‪ ,‬לא רצו כולם‪ ,‬אומרים לגדול או לחלוץ או לייבם‪.‬‬ ‫הנשואות יתארסו והארוסות ינשאו מלבד ארוסה ביהודה‬ ‫פ"ד ה"ו‬ ‫כאחת‪ ,‬והא דאמרו רבנן דאגדתא דגלית יצא מ'מערכות‬ ‫פלשתים' פי' ממאה ערלות פלשתים שהערו בערפה י"ל דה"מ גדול שתלה היבום במי שאינו מייבם עתה‪ ,‬אין שומעין לו שליבו גס בה‪ ,‬ולר' יוסי כל הנשים יתארסו מלבד האלמנה‬ ‫דשיהוי מצוה לא משהינן‪ ,‬כגון קטן עד שיגדיל‪ ,‬או גדול במדה"י עד מפני האיבול ואסורה כל ל' יום‪ ,‬אבל לר"י שרי ליארס מיד‪.‬‬ ‫שאינה חוזרת ומתעברת כשנסרח הזרע‪ ,‬אבל קודם לכן מתעברת‬ ‫שיבוא ופרש"י אפי' גדול שבאחים‪ ,‬או חרש ושוטה שאינם ראויין ליבום‪,‬‬ ‫מכמה‪.‬‬ ‫שתי יצירות דכ' וייצר' ב' יודין יצירה לט' ויצירה לז'‪ ,‬והנוצר לז' [א‪.‬ה‪ .‬ומשמע כפי' הר"מ והרע"ב דלא משהינן עד שיתרפאו וכ"כ הקה"ע‪ ,‬ועי'‬ ‫תוס' דהוכיח מהא דלא כ' עד שיתרפא‪ ,‬אין חוסמין אותה להתייבם‪ ,‬וכ"כ הכרת העובר תנן בנדה‪ ,‬מעוברת שראתה דם דיה שעתה ואי"צ לחשוש‬ ‫לטהרות מעל"ע למפרע‪ ,‬לר"מ ג' חודשים וזכר לדבר מדכ' 'ויהי‬ ‫ונולד לח' חי וכ"ש הנולד לט'‪ ,‬והנוצר לט' ונולד בח' אינו חיי‪ ,‬הפנ"מ]‪.‬‬ ‫וכ"ש הנולד לז'‪[ ,‬ואמרו רמז מלשון יווני‪ ,‬זוטא אבטא זוטא פי'‬ ‫כמשלש חדשים ויגד ליהודה' וגו'‪[ ,‬והא דהוי רק זכר‪ ,‬מבואר בנדה ח‪:‬‬ ‫פ"ד ה"ז‬ ‫יחיה‪ ,‬וכן הפי' של אות ז' ואבטא הוא שבעה‪ ,‬וכן אוטא אכטא אוטא פי' ירושת המת ביבו"ח ומאמר‪ ,‬יבם יורש את נכסי המת‪ ,‬אבל דשמא ילדה לז'‪ ,‬ופרש"י שהעובר ניכר לשליש ימיה‪ ,‬וקמ"ל דאזלי' ע"פ רוב‬ ‫העולם‪ ,‬וילה"ק הלא לא ילפי' דדיה שעתה אלא רק שניכר עוברה לג' חודשים‪,‬‬ ‫החולץ אינו יורש והוי כשאר האחין‪ ,‬והעושה מאמר לא זכה‪,‬‬ ‫ימות‪ ,‬וכן הפי' של אות ח'‪ ,‬ואכטא הוא שמונה]‪.‬‬ ‫ובראשונים שם פי' דגם יולדת לז' ניכר עוברה לג' חדשים‪ ,‬והיינו דליכא ראיה‬ ‫דשמא קרא ביולדת לט'‪ ,‬ובפרק בן סורר מספק"ל אבל לעיל בירו' מבואר דניכר‬ ‫ול"ד לב"ה דעשה מאמר ביבמתו לא פטר את אחותה‪ ,‬אלא אף לב"ש דפטר‬ ‫חלק בירושה של ספק בן ט' וז'‪ ,‬בא היבם ליטול חלקו של‬ ‫לשליש ימיה]‪ ,‬ולאחר ג' חדשים אפי' הפילה רוח אינה מטמאה‬ ‫את אחותה מ"מ לא קנה קנין גמור‪ ,‬ואף לר"ש דמספקא לה אי מאמר קונה‬ ‫אחיו‪ ,‬דבעלמא היבם נוטל חלקו‪ ,‬כיון דדוחים זה לזה האם הספק בן‬ ‫למפרע‪ ,‬דכ' 'הרינו חלנו כמו ילדנו רוח' 'תהרו חשש תלדו קש'‬ ‫קנין גמור או לא קונה כלל‪ ,‬ודלא כר"א בן ערך דמאמר קונה קנין‬ ‫המת או היבם עושים פשרה בין הספק ליבם ונמצא דשאר האחין‬ ‫פי' דבר שאין בו ממש‪.‬‬ ‫מפסידים‪ ,‬תחרות באחין פי' ביבם והספק שאינם מתפשרים‪ ,‬שכר גמור‪.‬‬ ‫לאחין שאר אחי המת יורשים‪ ,‬והיבם חולק עמהם [א‪.‬ה‪ .‬ויש לעי' הלא‬ ‫ממ"נ ב' יבמות שעשה מאמר בזו ובעל לזו‪ ,‬לכאו' איכא ממ"נ דירש‬ ‫או הבן או היבם כבר ירשו את המת‪ ,‬ועי' קובץ הערות מ' ז' דאף המאוחר‬ ‫לירושה חשיב יורש [אלא דהיורש הראשון לא הניח למאוחר מה ליטול]‪ ,‬דאי משום מאמר יורש‪ ,‬ואי משום דבעל יורש דכנגד מה ששייר שיעור חודש להבחנה וללידה‪ ,‬יש אומרים אפי' רוב חודש‬ ‫ולפי"ז אפש"ל דכל הקודם לירושה דוחה למאוחרים מליטול‪ ,‬ואפש"ל דאין מאמר אהני ביאה שניה‪ ,‬וכן לר"ש דמספק"ל אי מאמר מוריש‪ ,‬אבל אמר ר' ראשון ואחרון ואמצעי‪ ,‬לשמואל ור' אסי צ' יום‪ ,‬מעשה בבבל‬ ‫בכח הספק לבדו למנוע מהמאוחר מליטול אא"כ באים בהרשאה זה מזה‪ ,‬וא"כ יוסה דכל שלא יכול לקיים אינו יורש והכא אינו יכול לקיים את אחת בוולד שנולד לז' מקוטעין‪[ ,‬ולא ידעו האם היו יג' יום בראשון‬ ‫ספק מהם‪[ ,‬א‪.‬ה‪ .‬ויש לעי' הלא גם בספק ויבם תנן דיוציא ואית ליה צד בחלוקה‪ ,‬ויז' באחרון או איפכא]‪ ,‬ובקשו לעשותו ספק ממזר‪ ,‬אבל ר'‬ ‫נמצא דהוי אין ספק מוציא מידי ודאי‪[ ,‬אף דמעיקר הדין כבר ירשו הני‬ ‫ויבם]‪ ,‬ומ"מ הכרעת הירו' ה"מ עד שיעשו פשרה‪ ,‬ויש לעי' לאחר שיתפשרו‬ ‫אבא בר ווא אבי שמואל הכשירו‪ ,‬ואי"ל דאבי שמואל פליג על‬ ‫ג'‬ ‫קסג'‬ ‫אה"ע‬ ‫הגר"א‬ ‫ביאור‬ ‫ועי'‬ ‫וצ"ע‬ ‫דמספק"ל‪,‬‬ ‫לר"ש‬ ‫קאי‬ ‫יוסה‬ ‫ר'‬ ‫אי‬ ‫וביותר‬ ‫האם הגדר דמתברר שאינו ממונו‪ ,‬או חשיב תפוסת הבית‪ ,‬ונ"מ כגון בא' דלא הביא לר"ש בירו' הנ"ל]‪.‬‬ ‫בנו דאמר שמואל צ' יום‪[ ,‬וה"נ דפליג על מ"ד דבעי רוב ראשון ואחרון‪ ,‬והכא‬ ‫מהאחין שקידש אשה]‪ ,‬מת הזקן אביו של מת כיון דהבנים הם ודאי‬ ‫ו יש ספק בן הבן‪ ,‬אין ספק מוציא מידי ודאי‪ ,‬מת הספק כיון ירושת היבם כשיש אב‪ ,‬לת"ק היבם יורש‪ ,‬ולר"י אינו יורש לא רוב ראשון ואחרון]‪ ,‬ופי' ר' בא דשאני הכרת העובר דהוי‬ ‫דיש אחי האב בודאי ואב בספק‪ ,‬לבבלי ממון המוטל בספק חולקין‪ ,‬במקום שיש אב‪ ,‬דכ' 'והיה הבכור אשר תלד' דהוקש היבם לבכור‪ ,‬לחדשים שלמים ולהלן יתבאר עוד בדעת שמואל‪.‬‬ ‫אמנם בירו' משמע דאין ספק מוציא מידי ודאי‪ ,‬מת אחד מהאחין אין ואין הבכור נוטל פי שנים בחיי האב‪ ,‬ומ"מ לאחר מיתת האב‪,‬‬ ‫הנה הרואה ג' רצופין שלא בזמן נדתה הוי זבה‪ ,‬אבל הרואה מחמת קושי‬ ‫האב‪,‬‬ ‫הספק מוציא מידי ודאי אח‪ ,‬מתה אמו של ספק אין הבעל אין היבם יורש בכל נכסי המת כבכור שיורש אחר מיתת‬ ‫בספק מוציא מידי בן בודאי‪ ,‬מת הספק ואח"כ מתה אמו אין כיון דהוקש לבכור שאינו יורש פי שנים בראוי‪ ,‬והלכה כר' קודם לידתה אף שלא בשעת נדתה אינה זבה‪ ,‬דתלינן בלידה‪ ,‬לר"מ אפי' מ'‬ ‫יהודה [ואף דר' יוחנן לא שמע כן מר' הושעיה‪ ,‬מ"מ יש ונ' יום‪ ,‬ולר' יהודה דיה חדשה‪ ,‬ולר' יוסי ור"ש אין קישוי יותר‬ ‫הבעל בספק מוציא מידי אחי האם בודאי‪.‬‬ ‫מב' שבתות‪ ,‬ומהא דלא אמר ר' יהודה ל' יום‪ ,‬לר' יוסה בשם‬ ‫מת היבם ובא הספק ליטול עם בני היבם האחרים‪ ,‬אם המת הראשון היה דברים שהתלמיד לא שומע מרבו]‪.‬‬ ‫עני‪ ,‬אומרים לספק שהוא בן הראשון‪ ,‬ואם היה עשיר כיון דניחא פ"ד ה"ח‬ ‫ר' ווא ש"מ דאשה יולדת למקוטעין ואי קאמר ל' יום‪ ,‬הו"א דאף‬ ‫דחולקין איסור קורבה מחמת חליצה‪ ,‬החולץ ליבמתו‪ ,‬אסורים קודם החודש הט'‪ ,‬ולר' יוסה ב"ר יודן בשם ר' ווא ש"מ דאשה‬ ‫להם לחלוק עמו בנכסי הראשון‪ ,‬אינם יכולים לדחותו מנכסי היבם כיון‬ ‫עמו‪[ ,‬א‪.‬ה‪ .‬לכאו' עני ועשיר היינו כלפי השני‪ ,‬ונ"מ בהיה השני יותר עשיר‬ ‫יולדת לשלמים‪ ,‬מדאמר 'דיה חדשה' דמשמע דוקא חודש שלם‪ ,‬אבל‬ ‫ובן‬ ‫אביו‬ ‫[אבי‬ ‫בשניות‬ ‫אסור‬ ‫ואף‬ ‫אשתו‪,‬‬ ‫כדין‬ ‫דהוי‬ ‫זב"ז‬ ‫בקרובים‬ ‫מהראשון]‪.‬‬ ‫בנו ובן אחיו]‪ ,‬ואסור באחותה בזמן שהיא קיימת כדין אחות הק' דהלא אף המפלת אינה זיבה דתלינן בזיבה‪ ,‬והלא מפלת אפשר‬ ‫בתוך חודש‪ ,‬וע"כ לא אמרו ל' יום‪ ,‬כיון דדיה חדשה דוקא בחודש התשיעי‪.‬‬ ‫כג ספק ממזר‪ ,‬הראשון שנולד ספק בן ט' או בן ז' ראוי להיות כה"ג אשתו‪ ,‬אבל האחים מותרים בקרובותיה‪.‬‬ ‫ממ"נ‪ ,‬והשני‪ ,‬הוי ספק ממזר‪ ,‬י"א דאסור בישראלית‪ ,‬ולראב"י מהא דתנן חלץ ש"מ דאין זיקה אוסרת בקרובים לאחר מיתה‪,‬‬ ‫אין ממזר בספק דספק ממזר שרי בישראלית דדריש ממזר ודאי לא יבוא וכדאמרו בשם ר"א שומרת יבם שמתה מותר באמה‪ ,‬וכ"מ עוד בדעת שמואל‪ ,‬יש ששמעו בשם שמואל דאין חילוק בין‬ ‫אבל ספק יבוא‪[ ,‬ומודה ראב"י בספק כותים דאסורים לישראלית‪ ,‬מדתנן דדוקא הוא אסור באחות חלוצתו‪ ,‬אבל האחים שרי‪ ,‬הכרת העובר ללידה‪ ,‬וכשאמרו לפני ר' יוסי דר' ירמיה אמרה‬ ‫בשם שמואל‪ ,‬אמר ר' חזקיה דר' ירמיה לא אמרה‪ ,‬והיינו דבא‬ ‫כיון דהוי כלאחר מיתה‪.‬‬ ‫וספק חללים דאסורים לכהונה]‪.‬‬ ‫תנן י' יוחסין עלו מבבל ומהם שתוקי שאמו משתקתו כשקורא אבא‪,‬‬ ‫ואסופי שנאסף מהשוק ואינו מכיר את אביו ואמו‪ ,‬דהוו ספק ממזר‪[ ,‬ונ"מ בהני מותר אדם בקרובת צרת חלוצתו ול"א דהוי כחלוצתו‪ ,‬ואסור להק' וכי אבי שמואל פליג על שמואל‪[ ,‬אבל לא בא לחלוק‪,‬‬ ‫יוחסין דגרי חרורי ממזרי נתיני אסופי ושתוקי אסורים זה בזה]‪ ,‬ולראב"י הוו בצרת קרובת חלוצתו כגון שאחות חלוצתו נשאת לאחיו ומת‪[ ,‬ומינה כיון דאפי' יהושע שלא מש מאהל משה‪ ,‬לא היה אומר כן על‬ ‫ח' ומשמע דאף מדרבנן שרי‪ ,‬ורבנן דפליגי ס"ל כמבואר בבבלי דמעלה עשו דאסור אדם בצרת אחות זקוקתו כגון ב' אחיות לב' אחים ומתו רבו]‪.‬‬ ‫להערות והארות וקבלת הגליון‪ ,‬ניתן לפנות במייל‪lishne.klile@gmail.com :‬‬ ‫כמו"כ ניתן לקבל את הגליון בנקודות ההפצה ובמייל של 'מכון תמצית הש"ס'‪7692282@gmail.com :‬‬