קובץ גליונות · Koivetz Gilyoines — כי תבוא (2026-08-24)

קובץ תקפ"ז ה'תשפ"ו | שנה שלוש עשרה
5
קובץץ::
ה קוב
ה
קובץ גליונות ₪5
מחחיירר
מ
ת שלום
שלום
₪
איאין לקחת ללאלא
ת
ן ל ק חת ל
פרשת כי תבוא
ממרנן ורבנן גדולי ומאורי הדור
מעמד היסוד לסניפי כוללים החדשים בבית שמש
שע"י רשת הכוללים תשובות והנהגות
והוספת מאה אברכים לרשת הכוללים
זמן אלול עם 'היא שיחתי'
פלטפורמה ייחודית להקלדת חידושי תורה -בכמה דקות
לומדים > עמלים > כותבים > מקריאים
. ובכמה דקות -הכל מוקלד! .
חדוותא דשבתא
עיונים ופנינים בפרשיות התורה ובענייני דיומא מבית ‘תורה דיליה’
פרטים בפנים ,בעלון חדוותא דשבתא ←
רשכבה"ג מרן ראש הישיבה רבי דב לנדו שליט"א
"מתרומה לקרן עולם התורה
אי אפשר להפסיד אפשר רק
להרוויח כפליים וכפלי כפליים" ִִקּיּּו ֵֵּמנ ּּו ְ ְּּב ּּתּו ָָֹרֵתֵ נ ּּו
* 6881
ניתן לשלם באשראי במכשירי קהילות ונדרים שבבתי הכנסת | להקדשות ע"ג הקובץ ניתן לפנות למס' k.gilyonot@gmail.com | 053-3145900
לע"נ גאולה בת בלור ע"ה תנצב"ה לעילוי נשמת הרב ר' מרדכי ב"ר ישראל יחיאל ז"ל
תוכן ענינים:
"משנ+ת יוסף יעקב"
דברי שי"ח
דרכי החיזוק
ודבר דבר
לימוד פרקי משניות הלכות והנהגות
לעילוי נשמתו של הרב ר' יוסף יעקב ב"ר דרכי אורה
אריה לייב גולדשטוף זצ"ל מבית הבד
כל פרק משניות מזכה בכרטיס הגרלה המבצע דברי חמד
מיועד לבנים ובנות ולכל הגילאים יש לעדכן דרכי יושר
(במכשירי האשראי שבביהכנ"ס או במייל עומק דעת
מערכת "קובץ גליונות") על הלימוד מדי שבוע אפיקי מים
החל מצאת השבת ועד ליום ראשון בצהרים
מראה כהן
8זוכים יקבלו כרטיס נטען לקנית ספרים שיעור רבי אשר וייס
מתנה בסך 40ש"ח כל אחד
כרטיספר 40 ₪ מערכי תורה
שפתי כהן
יש לומר לפני הלימוד:
הלימוד לעילוי נשמת
השבת בארה"ק ע"י חברת אנרגיה כשרה לשבת לשומריחיים בשורה
יוסף יעקב בן אריה לייב
רשימת הזוכים:
ארחות
שואלין ודורשין
בשבתות
שמש ,דוד אליהוכשר
סופר מבית לחשמל חנוךאגירה
מירושלים, מערכות
רפאל מעדני כהן
אלישיב מנתיבות ,יחיאל פישל מנוף הגליל ,ששון
חדוותא דשבתא
משיח מאלעד ,מרדכי לייב פריימן מחיפה ,חיים
בים דרך
מחברתברק
אוציון מבני סולארית בן
מערכתברק ,משפחת ע"י
ווייל מבני החול
שאול
נחלת בנימין
החשמל.לעילוי נשמת לפני הלימוד
מרשתיש לומר הרב דוד אברהם
ר' יוסף יעקב בן אריה לייב גולדשטוף ז"ל פארו עלי
משפטי התורה
תיקוני ערובין
מזוזת הפתח
לתשלום על הקובץ ולתרומות פאר מקדושים
במכשירי האשראי שבבתי הכנסת קדושת בתי מקדש מעט
יש לבחור בלחצן קופות נוספות, פלפולא דאורייתא
חיפוש ,ולרשום קובץ גליונות עמק השבוע
או דרך הטלפון נדרים פלוס שהשמחה במעונו
במס' 03-7630585שלוחה 486 משמרת הטהרה
קהילות
, צדיק באמונתו יחיה
במס' 073-2757000שלוחה 4311
. משיבת נפש
077-2092005 053-3145900 בשעת הדחק
או בהעברה בנקאית
k.gilyonot@gmail.com שירת דוד
71262 בנק מרכנתיל 17 -סניף 745מס' חשבון 486 03-7630585
לדעת חכמה
ע"ש קובץ גליונות52 4311 073-2757000
הגרא"ז מלצר זצ"ל אלול במחיצת מרן
להקדשות ע"ג הקובץ או לכל נושא אחר וארטים לפרשת השבוע
ניתן לפנות למס' 053-3145900 אביגדור
71262 17תורת745
מיילk.gilyonot@gmail.com : נר לשולחן שבת
kovetz+subscribe@googlegroups.com
כתובת המערכת :רבי יהודה הנשיא 52בני ברק לראותם
ם הדיןוי ברע רי טו ס הי ר קו בי
של רשכבה"ג מרן ראש הישיבה הגאון רבי דוב לנדו
שליט"א במשרדי 'ועד הרבנים' -להציל חיים!
ומפיו הקדוש יוצאת
שותפים יקבלו לביתם
ר"שט
כל ה הבטחה ברורה נדירה
סי הו
מ ה ל ח מ תי רו
בחתימת מרן שליט"א ע"י קרבך"
שליח מיוחד
והיסטורית בכל קנה מידה:
ים עד הרבנ
צדקה בארה"ק
וזאת לתעודה
כי הנד
ו
לעניני
"בבית שלכם
לא תבא שום
יבים הדגולים
נענו לקריאה ל
היות שותפים
בקרן החירום היות מגן ועזרה
ל
"והסירותי מ והצלת נפשות
חלה מקרבך" לאלפי נפשות ע"י הקרן
במצוקה מכל בועד הרבנים
רחבי ארה"ק ה"ק, באר לעניני צדקה
ותקויים
בהם הברכה
צרה ומחלה"
ה
שותפים בקרן "וה
סירותי מחלה מקר
בך" בועד הרבנים" יזכו
מידה כנגד מידה
שבביתם לא תבא
שום צרה ומחלה ו
בג לא ו יות וחנשום פגע רע לא בר
שמיות ולא י
היו חולים בביתם
לשמיעת דברי מרן שליט"א מילה במילה0-722-722-722 :
קרן והסירותי מחלה מקרבך -מס' 7444
1-800-22-36-36 הרבנים ועד
לעניני צדקה בארה"ק
בס"ד
פרקים בנושאים מרתקים המוגשים
בדרך של שו"ת המקיף הלכה ,השקפה ועוד...
עם גדולי הרבנים והמחנכים שליט"א
7
סגולות
פרק
לקראת השנה החדשה
עם הרבנים:
הרב יוסף הגאון הגאון הגאון הגאון
שמואל רבי נתן רוטמן רבי צבי רבי יצחק רבי אביגדור
קרישבסקי ראש קיבוץ בישיבת רוטברג זילברשטיין נבנצל
מומחה ׳נתיבות חכמה׳, ראש ישיבת רב שכונת 'רמת אלחנן' רבה של
בסגולות וראש ישיבת ׳חיי יצחק׳ ׳בית מאיר׳ בב"ב וראש כולל העיר העתיקה
ותרופות לצעירים בבית וגן בני ברק ׳בית דוד׳ בחולון בירושלים
בפרקים הקודמים:
מה 6 הצצה 5 עזרת 4 3כשהתפוח
צריך לגלות לעולמו הבעל נופל 'קצת'
במהלך פגישות הפנימי של בבית רחוק מהעץ
שידוכים? בן ישיבה
בכל שבוע פרק חדש!
02-53-2222-8
B I R S H U T. C O . I L
מדברים הלכה והשקפה מייל להארותinfo@birshut.co.il :
לראשונה בעולם התורה:
058-3223074
חדש ב’שיח התורה’
שיעור יומי ק+בוע
ב+מסלול ‘בדרכו 8 -דף’
עם פתיחת הלימוד במסכת נזיר ,נפתח בס”ד ב’שיח התורה’
שיעור יומי מתומצת של 8דפי גמרא בכל יום
כחצי שעה בלבד להספק היומי של 8דף
מפי הגאון הגדול
רבי ישראל בונים [בן חיה רויזא] שרייבר שליט”א
בדרכו והנהגתו של מרן זיע”א
שומעי השיעורים והלומדים בסדר
ניתן גם לשמוע את השיעורים
‘בדרכו – 8דף’ מימים קודמים במערכת
הטלמסר של ‘שיח התורה’
מוזמנים להוסיף חיזוק ,ולהבחן בקביעות במסגרת ‘שיח התורה’ יחד
עם מאות בני העלייה ,ובכך גם להכנס ל 107-ההגרלות השבועיות 03-3085000
שלוחה 1
במקביל ניתן לשמוע ב’שיח התורה’ שיעורים יומיים בהלכות שבת ,לפי סדר
הלימוד של ‘שיח ההלכה’ ללימוד הלכות שבת בשנה אחת ,ובדרכו של מרן
זיע”א ,הנמסרים דבר יום ביומו ע”י הרה”ג רבי חיים אנגלרד שליט”א
גיליון מס' 655פרשת כי תבא
תשפ"ו שנה ארבע עשרה
מדור זה נכתב לעילוי נשמת
אבי מורי הרב ברוך מאיר ב''ר יעקב ישעיהו
ויסברג זצ"ל
ואמי מורתי מרת רבקה בת רבי פסח יעקב אנגל
זצ"ל תנצב"ה
בעלי אסופות – ראש השנה שחל בשבת )ח"א(
שכח רצה בשבת בר''ה ובעשי"ת לקרוא בליל ר''ה לאור הנר כמו ביוה''כ
גם בשכח רצה בר''ה שחל בשבת או בשבת שובה בעשי"ת ,חוזר בר"ה שחל בשבת לא היה רבינו זצ"ל מעמיד עליו שומר שלא יטה
ומברך אע''פ שרשאי מן הדין להתענות בשבתות אלו ,דלגבי שבת כשהיה לומד ,דאמרי' אימת הדין עליו כמו דקי"ל )סי' רע''ה ס''ח(
יתכן יותר לומר לא פלוג )מחשבת עם סי' מ''ז ואף שלגבי יעלה ויבא דר''ה ביום כיפור ,וכתב רבינו זצ"ל ,ר''ה שחל בשבת מותר לקרות בלילה
הביא המט''א סי' תקפ''ג ס''ד והמשנ''ב סי' קפ''ח סקט"ו דאינו חוזר כי מצוה לאור הנר ,דאימת יום הדין עליו כמו ביוה''כ) ,קו' הזכרונות סי' כ''ט
להתענות ,שבת שאני דבזה י''ל לא פלוג ,ובדעת נוטה דיני ר''ה סי' תרל"ח כ' אות ד' והביא שכ''כ בערך לחם למהריק''ש סי' ער''ה ,ובארחות רבינו ח''ב עמוד
רבינו זצ"ל ,לכאו' חוזר(. רנ''ג מובא שכן הורה מרן החזו"א זצ"ל לענין לימוד לאור הנר ,מהקה''י שאף
להחזיר הס''ת לארון קודש קודם ההפסקה ביוה''כ לא הותר ללמוד רק עניני יוה''כ ולא שאר דברים ועי' בשו"ע סי' רע''ה
יש שמשאירים הס"ת בבימה עד התקיעות ע"פ דברי הרמ"א )סי' ס''ח שמובא דין זה לענין לקרא במחזורים ,ובכף החיים סימן ער"ה ס"ק כ"ח כתב
תקפ"ה ס"א( שתוקעין ליד הבימה כדי שזכות התורה תגן עלינו שדוקא סדר התפילה הוא דמותר ,אבל לימוד משנה או תהלים וכדומה אסור,
ויעלה זיכרוננו לפניו לטובה ,עי' במשנ"ב )סק"ג( אמנם אצל רבינו דאימת יוהכ"פ שייך רק באומרו סדר תפילות וסליחות משא"כ בשאר לימוד(,
נהגו ע''ם החזון איש זצ"ל ואביו בעל קהילות יעקב זצ"ל להחזיר ואמר רבינו זצ"ל ,מרן החזו"א זצ"ל התיר גם בר"ה שחל בשבת,
את ספרי התורה לפני היציאה להפסקה קודם התקיעות ,ושוב לא דאין לחשוש שמא יטה לאור הנר מפני שאימת הדין עליו ,ולא רק
הוציאו אותם לתקיעות) ,ארחות רבינו ח"ב עמ' קפ"א( ובראש השנה במחזורים אלא בכל דבר) ,מעשה איש ח''ד עמוד קכ''ב ועי' בנפש חיה תר''י
ס''א(.
שחל בשבת כיון שאין תקיעות בודאי לכו"ע עדיף להחזיר את ספרי תחינות בר''ה שחל בשבת
התורה לפני שיוצאים )מים חיים ר''ה פ''ג(.
רבינו זצ"ל הביא ממרן החזו"א זצ"ל דיום ר''ה שהוקבע לבקשות,
בענין תקיעות בער''ה ובר''ה כשחל בשבת יכול לבקש בו כל הבקשות שרוצה ,אף שאין מבקשים ביו''ט,
אין תוקעין בשופר בער"ה ,גם כשחל ר"ה בשבת שבלא"ה אין והסתפק רבינו אם ה''ה בשבת דבמשנ''ב )סי' תקפ"ד סק''ד( כ' דא''א
תוקעין בשבת) ,מועדי הגר''ח ח''ב סי' תמ"ב ועי' במשנ''ב סי' תקפ''ד ושעה''צ
דא''א אבינו מלכינו בר''ה שחל בשבת דאין לשאול צרכיו בשבת,
ל''ה דזכרון תרועה הוי כמו תקיעה( ,וגם בר''ה שחל בשבת נמנע רבינו ובתחילה כתב דלמנהגינו כהרמב"ן שאוסר לומר אבינו מלכינו
מלקדש לפני מוסף )דקדוקי מצוות ר''ה וע''ש שהיה מקדש לפני חצות ,ועי'
תשוה''נ ח''ד סי' קל''ח דאף שאין תוקעין יש חומרא במוסף דר''ה שילפי' מזכרון בשבת ה''ה דאין לבקש שאר בקשות בפה ,ובהרהור יש להקל,
תרועה דיש להזכיר זכרונות ועי' מועו''ז ח''א סי' י הערה ב( ,ואם תוקע בר"ה ולמעשה הביא מהמט''א )סי' תקפ"ד סכ''ה( ובאלף למטה )שם( שמתיר
שחל בשבת דעת הגרעק"א )דו"ח מערכה ח'( שיצא ואי''ז מצוה הבאה גם בשבת ,וכ' דבמי שבירך אי"צ לומר שבת היא מלזעוק ,כי הוא
בעבירה דאינה עבירה דאורייתא) ,שם תשובה תע"ב( ,ול''ד למש''כ יום דין ואפשר לבקש בו על רפואת החולה ,והביא רבינו זצ"ל שכן
תוס' )סוכה ג' א'( שבסוכה הפסולה מדרבנן כלל אינו יוצא ידי חובה מבואר במאירי במגן אבות )ענין כ''ד( ,וכתב רבינו שאין כאן קולא
אפילו מן התורה ,דכאן אין זה פסול אלא איסור דרבנן) ,שמחת בר''ה ,דגם בשבת מותר אם הוא מסוכן בו ביום כמש''כ הרמ''א
מרדכי עמוד שפ"ח(. )סוף סי' רפ"ח( לפי שיכול למות בינתיים ,והכא נמי שהוא יום הדין
נר של שבת ושל ראש השנה ונגזר דינו מותר ,ומטעם זה שרי לבקש גם בחל בשבת) ,קו' הזכרונות
נשאל רבינו זצ"ל ,לגבי יו"ט שחל בשבת וטעו בברכה בהדלקת סי' כ''ט אות ה' ,ובדעת נוטה דיני ר''ה סי' רי''ב נשאל רבינו ,האם אפשר לסמוך
על דברי האלף למגן ולבקש בקשות בר''ה שחל בשבת ,והשיב ,כבר הורה זקן,
הנר וברכו רק על נר יום טוב ולא שבת האם תחזור להדליק ולברך, ואין חילוק בין תפילת ערבית או שחרית מוסף ומנחה ,שהמטה אפרים התיר
והשיב ,כמדומה שחוזרת ,וצ"ע) ,מועדי הגר"ח ח"א תשובה ר"ה( ונשאל הכל ,וכמו שאומר זכרינו לחיים וכתוב לחיים בכל התפילות) ,תשובות הגר''ח
רבינו זצ"ל ,בהא דביו"ט שחל בשבת אומר של שבת ושל יו"ט ח''ב עמוד תרע''ט וע''ש לענין בקשה על אתרג שיבקש בהרהור( .מותר לבקש
ומ"ט אין בהא משום אין חותמין בשתיים ,והשיב ,וז"ל שבת בכלל בקשות פרטיות בר"ה ואף שחל בשבת רק א"מ וי"ג מידות בשעת הוצאת ס"ת
שהוא בציבור אין אומרים בשבת) ,מחזור שער התפילה דיני ר''ה ס''ה( .והטעם
יו"ט ע''ש ,ובר''ה שאומר יום הזכרון ל''ש זה) ,ענפי משה יו''ט סי'
אמר רבינו כי לא הותר רק משום שדבר שזמנו הוא עכשיו ולא בזמן אחר מתירים
צ''א( ,אם טעתה והדליקה רק עבור שבת אם זה קודם השקיעה ולכן גם כשחל בשבת מותר מה"ט ,אבל אבינו מלכינו אי"ז תפילה ששייכת לר"ה
יחזור הבעל וידליק ללא ברכה) ,שמענו כן ראינו ח''ב פ''י סי' י''ט(. אלא גם בכל השנה מתפללים אותה וזה לא התירו בר"ה שחל בשבת) ,בנתיבות
מתי הדין בר''ה שחל בשבת ההלכה ח''מ עמוד רי''ד ,ובדעת נוטה מובא שכ' רבינו דשאני אבינו אבינו שדבר
נשאל רבינו זצ"ל ,במש''כ ביערות דבש )ח"א דרוש ו'( שהדין בראש של פרהסיא לא רצו לעשות בשבת ,ובתשובה אחרת השיב ,דבר קבוע לא רצו
לתקן ,עוד השיב ,אבינו מלכינו שהוא דבר ציבורי לא תקנו( ,ונשאל רבינו למה
השנה הוא בעת התקיעות ,א''כ בר''ה שחל בשבת שאין תוקעין, א''א בשבת התפילה בהוצאת ס''ת והרבוש''ע בברכת כהנים ,והשיב ,מקצרים
מתי הוא זמן הדין ,והשיב רבינו ,זכרון תרועה הוי כתקיעת שופר, מה שאפשר.
)דעת נוטה כת"י דיני ר''ה סי' תק''ס ,וכן מבואר בשעה"צ סי' תקפ"א סקל"ה דאין תחינה בשבת למחילת עונות באמירת הש"צ ומפני חטאינו
תוקעין בער''ה כדי לערבב השטן ואף שחל בשבת מ''מ זכרון תרועה הוא כמו
תרועה וכמש''כ בפתחי עולם שם סקט"ו ,ועי' מש''כ הצל"ח ר''ה כ''ט א' שבי''ד נשאל רבינו זצ"ל ,במה שמודפס במחזורים בחזרת הש''ץ ,בעת
של מעלה אין יושבים בדין בשבת ,ועי' מש''כ רבינו בזה בדעת נוטה פ' אמור אמירת ומפני חטאינו ,מספר עבודת הקדש להחיד''א ,תחינה
אות קכ''א ,ובר''ה י''ח א' מבואר שדנו על התבואה כבר בלילה ,ועי' ירושלמי ר''ה למחילת עונות ,האם אפשר לאומרה בר''ה שחל בשבת ,והשיב
פ"א ה''ג שלישראל הקב''ה דן ביום ,ובשפת"ח כ' דקאי שם בברכות על דין אוה''ע, רבינו ,כן) ,דעת נוטה ר''ה סי' תר"ט ,ויתכן דכאן כיון דזה עת המסוגל לכך שרי
ואפשר דיש לחלק בין דין פרטי על כל אדם לדין כללי על המדינות בו יאמר או לכו''ע ,וכיו''ב אמר לי על הנדפס במחזורים לבקש בר''ה בעת שמאריך הש''ץ
על העולם(. בקדושה באיה ,וכן דעת רבינו שכל דבר שזה זמן המסוגל לכך שרי לבקש בשבת
כמו התחינות בעת הדלקת נרות שבת ובעת שבוכה התינוק במילה ותפילת
השל"ה בער''ח סיון וכיו''ב(.
של משול_חנו
מרן הגר"ח קניבסקי זצוק"ל
תעוד מיוחד משולחנו של רבינו זי"ע בסעודת שבת קודש פר' כי תבא תשע"ג כפי שקבלנו מאברך חשוב שזכה להיות מיסב בשולחנו הטהור של
רבנו הגר"ח קניבסקי זצ"ל ,ויתקיים בו דברי הגמ' ברכות סד ,א "ואמר רבי אבין הלוי כל הנהנה מסעודה שתלמיד חכם שרוי בתוכה כאילו נהנה מזיו
שכינה שנאמר (שמות י"ח) ויבא אהרן וכל זקני ישראל לאכל לחם עם חתן משה לפני האלקים וכי לפני אלקים אכלו והלא לפני משה אכלו אלא לומר
לך כל הנהנה מסעודה שתלמיד חכם שרוי בתוכה כאילו נהנה מזיו שכינה"[ .והסתפקתי האם הא דאמרו בגמ' כל האוכל בסעודה שת"ח מיסב בה,
האם זה נאמר גם באוכל מזונות או רק באוכל המוציא ,לשם כך נטלתי ידי להיות מיסב ממש עמו].
* הרב התחיל לומר ווארט עה"פ "ובאו עליך כל הברכות האלה והשיגך כי
שאלתי שבחז"ל אגדת אסתר כתוב שהמן לא עלה הגורל באלול מפני תשמע בקול ה' אלקיך" .מהו הכונה והשיגוך.
מלחמת עמלק ,ושאלתי איזה מלחמת עמלק היתה באלול. ואמר שלפעמים יש ברכה ואדם חושב שזה קללה בשבילו והוא בורח
והשיב של פרשת בשלח. מזה ,ואפ"ה מעידה התורה והשיגוך.
ושאלתי הרי בפסוקים נראה שזה הי' בין פסח לעצרת ,וגם העירו שם ושאל הגר"א מה למשל זה ברכה שאנשים חוששים ,ואמר הגר"א אולי
מדברי הלמכסה עתיק שהביא שזה היה בכ"ג אייר. להיות גביר ,דאנשים חוששים מזה ולפעמים זה מביא תועלת .וסיפר
והשיב דהכונה למלחמת שאול ואגג[ ,והוא חידוש]. שפעם ר' מנדל זקש ביקש ברכה מהח"ח לילדיו ואמר לו שלא יהיו
גבירים.
ושאלו מדברי הגמ' בברכות ו ,ב שר' אליעזר חלש והגיע ר' יוחנן לבקרו ,שאלות שאחרים שאלו:
ושאל אותו ואי משום מזוני לא כל אדם זוכה לשתי שלחנות ,מבואר שזה בית כנסת שמתפללים על חולה מידי פעם ועדיין לא נרפא הרבה זמן
האם צריכים להמשיך להתפלל. מעלה להיות עשיר.
ואמר הרב שהכונה שיכול ללמוד בשקט ,והעירו מרש"י שם דכ' "אי השיב הרב עד שיבריא.
* משום מזוני -שאינך עשיר".
אם אחד אכל מזונות ופירות הארץ ,ובעל המחיה לא אמר במעין התחינה *
שאלתי דהנה שיטת הר"ש סירלאו בפאה שהמביא ביכורים צריך לומר על פירות הארץ ,והזכיר בחתימה כן את פירות הארץ ,האם יצא.
הלל ,האם מי שמביא ביכורים בר"ה צריך לומר הלל [וספרתי ששאלתי והשיב שצריך לחזור ולברך כי הוא משנה ממטבע שטבעו חכמים.
* את זה פעם את הגר"א גניחובסקי זצ"ל ונשאר בצ"ע].
סיפר הבעל קורא ר' לייב נדל שפעם תקע להסטייפלר אחרי התפילה והשיב הרב דאין מביאים ביכורים ביו"ט.
בר"ה תקיעות ,ועוד באותו יום שלח לו הסטייפלר ספר מתנה להכרת ושאל הגר"א מן שליט"א למה לא מביאים.
ואמר מרן הגר"ח שאין מערבין שמחה בשמחה ,דהרי בביכורים כתיב הטוב ,ושאל הגר"א כיצד נתן לו מתנה ביו"ט.
ושמחת בכל הטוב[ .ודבר זה הוא חידוש דברמב"ם כ' דמבאים ביכורים והשיב שהוא נתן לו את זה בשביל ללמוד.
עד סוף ימי חג הסוכות מבואר דמביאים בחוה"מ ולא חששו לאין מערבין]* .
שאלו מה המקור לכד יתבין ישראל. ושאל הגר"א מן האם גם בר"ה יש דין של שמחה ,והשיב כן.
ואמר בדברי הגר"א ואין כזה חז"ל. *
שאלתי מה הדין אחד נעשה לו נס וניצל בר"ה האם מותר לו לומר הלל* ,
וביאר הגר"א את השאלה ,האם אסור לומר הלל בר"ה מצד היום ,או דרק שאל הגר"א למה יש כל כך הרבה קללות ,וקצת ברכות הרי מדה טובה
מרובה. הר"ה לא מחייב בהלל ,ואם יש סיבה אחרת צריך לומר.
והשיב שיכול לומר את הלל למחר בצום גדליה ,דאין דין לומר דוקא והשיב שהקללות זה ברכה ,כדי שיעשו תשובה ,וגם זה ניתן על הגוים.
ושאלו הרי ברמב"ן כ' שהכל התקיים בבית שני. באותו יום שניצלו מהנס.
והבאתי להרב את דברי רבי יונתן איבשיץ בהפטרה לא' דפסח דיחזקאל ואמר שתחילה נתנו על הגוים רק אח"כ שלא קיימו מצוות ניתן עליהם.
שהעצמות היבשות קמו לתחיה בר"ה ,ולא אמרו הלל ,דאין אומרים הלל והגר"א הזכיר את הוארט של המגיד מדובנא וביקש מהרב שיגיד את זה,
והרב אמר שיגיד לו אח"כ ורק בסוף אמר לו ביחידות .וכך מסר לנו הגר"א בר"ה מבואר דאין אומרים הלל גם על הנס בר"ה ,והסכים הרב לראיה.
שאמר לו מרן ,שהיה מלך שבנו חלה בגרונו והלך לבקש סמי רפואה, *
שאלתי בדברי התרגום שני שהמן מספר על חגי ישראל מזכיר ב' ימי וביקש מהרוקח שיתן לו תרופות קלות ,והרוקח התחיל לעשות תרופה
והביא הרבה חומרים ורפואות ,והמלך אומר לו הרי בקשתי ממך לא פסח היינו יו"ט שני של גליות ,ב' ימי שבועות ורק ר"ה מזכיר יום אחד.
והשיב הרב בבדיחותא שהמן לא היה מספיק למדן וא"א לשאול עליו לעשות את זה ,והוא ממשיך ,וכך שפתאום מרוב הריח התחיל להשתעל
וכך יצא כל המוגלה ,וזה המשל שעם ישראל ישמעו את כל הקללות ,ואז שאלות.
בזה לבד יפסיקו את העבירות. *
שאלתי האם יש דין קבלת פני רבו ברגל בר"ה דהרי אין חובת ראית פנים *
הגר"א אמר שהנה אחרי כל הקללות באה הפטרה של קומי אורי כי בא בעזרה.
אורך ,ושאל את הרב מתי חובר הפטרות לכל פרשה. והשיב לא כתוב [שצריך].
והשיב הרב שזה מהקדמונים ,אבל לא ביאר מתי זה היה. *
שאלתי בגמ' בכתובות כ' שהביאו לאלישע ביכורים אמרו לו שאין כהן *
גדול להביא לו ביכורים ,ולכאו' מה שיטא לכה"ג הרי אין דין לתת דוקא מהנהגות הרב בסעודה ,הרב אמר ברשות לפני הקידוש ,ולא אמר סברי
וצריך לבדוק טעמו. לכה"ג.
הרב נטל מים בכוס חד פעמי בין הדגים לבשר. ואמר שזה לשון מושאל ,והכונה לכל הכהנים.
* ושאלתי הרי בתרגום יונתן כתוב ליתן לכהנא רברבא ,ומה הכונה שם.
הרב כיבד להגר"א מן לזמן ,ואמר ברכת האורח ,וענה ע"ז אמן[ ,ויש וחידש דאי"ז דין בדיני ביכורים אלא הוא מהל' כיבוד לכה"ג.
שהעירו שם שהרב סובר לא לומר ,אבל הגר"א אמר שהרב אמר לו לומר]. *
שאלתי מה הביאור בתנחומא שמשה ראה שיחרב הבית ומה יעשו עם *
יתן ה' שנזכה שמזיו השכינה שזכינו היום לעלות ולהתעלות ולזכות הביכורים ,ומה אם כל הקרבנות.
בקרוב לביאת המשיח בגאולה שלימה ,ומלכנו בראשנו. ואמר הרב שזה מצוה ,ושאר הקרבנות הם חובה ,והצטער על המצוה.
(מערכת וארכיון "דברי שי"ח" שומרת לעצמה את כל הזכויות ואין להעתיק ללא רשות).
"דבריהם הם זכרונם"
לעילוי נשמת מרן רבינו בס"ד
ירחמיאל גרשון ב"ר צבי יהודה
זללה"ה דרכי החיזוק
ארבעה צריכים חיזוק )ברכות לב - (:שיתחזק אדם בהם תמיד בכל כחו )רש"י(
778 משיחות רשכבה"ג מרן ראש הישיבה הגרי"ג אדלשטיין זללה"ה ● כי תבוא – אלול תשפ" ו
שטעם יודע את הטעם והמתיקות שיש בזה ,ואחרי שמתחילים זה מושך, דברים שנאמרו בסיום מסכת בבא בתרא בישיבת פוניבז'
וכל הקושי הוא להתחיל ,כמו שמביא רש"י )שמות יט ,ה( מחז"ל שכל
ההתחלות קשות אבל אחר כך יערב לכם .וכיון שהמסיימים עברו קשיים,
מוצאי ש"ק שופטים ,ד' אלול תש"ע.
הרי הם מבקשי השם ,וזהו השם והתואר שלהם. פתיחה בכבוד אכסניה של תורה
עמל התורה פירושו ניצול הזמן יש דבר ידוע שפותחים בכבוד אכסניה ,כשנמצאים באכסניה של מכניסי
ורבים שואלים אותי ובאים בביקורת על מה שאני מדבר ללמוד כמות, אורחים מכבדים אותם בדברי כבוד ,וכך אמרו בגמרא בסוף ברכות )סג ,ב(
שהרי צריך עמלה של תורה ,כמו שאמרו )אבות ו ,ד( ובתורה אתה עמל, "כשנכנסו רבותינו לכרם ביבנה פתחו כולם בכבוד אכסניה ודרשו" ,והיינו
שדיברו בכבוד מחזיקי התורה ,שהם אכסניה של תורה.
ואמרו )מגילה ו ,ב( יגעתי ומצאתי תאמין ,ואם לומדים גם בכמות שלא
בעיון לכאורה חסר ביגיעה ובעמל. וכתוב אחר כך "פתח רבי יהודה ראש המדברים בכל מקום בכבוד תורה
ודרש" ,ולכאורה הוא פתח בכבוד תורה ולא בכבוד אכסניה ,אבל כבר פירש
אבל באמת רואים את כל גדולי הדור ,שהם תמיד שמחים בחלקם ,ישנים
המהרש"א שם כי מאחר שמדובר באכסניה של תורה ,הרי כבוד התורה
כמה שצריך ואוכלים ושותים ורגועים בלי מתח ,וגם המתמידים הכי
הוא גם כבודה של האכסניה ,שהם עושים את כבוד התורה.
גדולים ,כשהם לומדים הם שמחים ורגועים ,ולא רק עכשיו אלא גם
בצעירותם כך הם התחילו ,ולא השתנו בזקנותם אלא כך למדו כל השנים, מבקשי תורה נקראים מבקשי השם
ולכאורה היכן העמל ,הרי צריכים לעמול בתורה.
ומה היא הפתיחה בכבוד תורה? מביאה הגמרא את הפסוק )שמות לג ,ז(
והתשובה היא כי עמל קרא יצול הזמן ,עם הכמות ועם האפשרות של
"ומשה יקח את האוהל ונטה לו מחוץ למחנה הרחק מן המחנה וקרא לו
ההבה כל אחד לפי כוחו ,ניצול הזמן וההבנה כפי כוחו בלי מתח וביישוב
אוהל מועד ,והיה כל מבקש השם יצא אל אוהל מועד אשר מחוץ למחנה",
הדעת ,וזהו עמלה של תורה ,שהזמן מנוצל בלי בטלה ,בלי דברים בטלים
והיינו שמשה רבינו אחרי חטא העגל היה לו אוהל מחוץ למחנה ,וקרא לו
ובלי מחשבות בטלות .ואמנם זוהי דרגה גבוהה ,אבל כשמתרגלים אפשר
אוהל מועד ,ואין זה המשכן ,אלא מקום של בית ועד לתורה ,וכל מי שרצה
שיהיה גם "כל היום היא שיחתי" )תהלים קיט ,צז(.
ללמוד תורה ממשה רבינו ,היה הולך אליו לאוהל שמחוץ למחנה.
ואמרו על זה בגמרא "ומה ארון השם שלא היה מרוחק אלא שנים עשר
בענייני הפרשה מיל אמרה תורה והיה כל מבקש השם יצא אל אוהל מועד ,תלמידי חכמים
שהולכים מעיר לעיר וממדינה למדינה ללמוד תורה על אחת כמה וכמה",
והיינו שרואים מכאן שמי שמבקש תורה נקרא 'מבקש השם' ,והוא תואר
והלכת בדרכיו – מידות טובות יסוד השלמות מיוחד למי שמשתדל עם איזה קשיים ללמוד תורה ,כי מבקש פירושו
בפרשת השבוע נאמרה מצות עשה )כח ,ט( "והלכת בדרכיו", שמחפש ומשתדל ,כמו אם תבקשנה ככסף )משלי ב ,ד( ,ואם על קשיים
ובשערי תשובה לרבינו יונה )ג ,יז( כתב שזו אחת מהמעלות קטנים כאלו לצאת מחוץ למחנה למשה רבינו כבר נקראים מבקש השם ,קל
העליונות שנמסרו במצוות עשה :מעלת לכת בדרכי השם ,והיינו וחומר תלמידי חכמים שהולכים מעיר לעיר וממדינה למדינה ללמוד תורה,
מידות טובות ,כמו שאמרו חז"ל )שבת קלג ועוד( מה הוא רחום שנקראים מבקשי השם ,וזהו שמם ומהותם.
וחנון אף אתה היה רחום וחנון. ושמעתי מאחד שלמד אצל מרן הגאון רבי ברוך בער זצ"ל בקמניץ ,שפעם
וכתב רבינו יונה שם כי לכל אחת מהמעלות העליונות יש כמה באו לרבי ברוך בער שני בחורי ישיבה מעיר אחרת ,ורבי ברוך בער אמר
מדרגות ,וכן במידות הטובות יש הרבה מדרגות ,שהן בכלל מצות להם' :שלום עליכם ,וואס מאכט איר מבקשי השם' ,מה שלומכם מבקשי
והלכת בדרכיו ,וזה חיוב! לקיים את המצוה בשלמות. השם ,כי רבי ברוך בער ראה כל דבר על פי התורה ,איך התורה מגדירה את
זה ,וכשראה בחורי ישיבה שבאים מעיר לעיר ללמוד תורה ,קרא להם
ויש בזה עוד מצות עשה )ויקרא יט ,יח( "ואהבת לרעך כמוך", בתואר המוזכר עליהם בגמרא – מבקשי השם!
ובירושלמי )נדרים ט ,ד( אמר רבי עקיבא זה כלל גדול בתורה,
והיינו שאין זו סתם מצוה ,אלא 'כלל גדול בתורה'. מעלת מסיימי המסכת למרות הקשיים
והפירוש בזה כמו שכתב רבי חיים ויטאל בשערי קדושה )ש"א
וכך גם כאן בודאי שיש איזה קשיים ,אבל זה כדאי! ונקראים מבקשי
ח"ב( שאם חסר בשלמות המידות הטובות ,חסר בשלמות כל
השם ,ועכשיו שעושים את הסיום על מסכת בבא בתרא שלמדו בחורף
המצוות ,ולא שייך שלמות בשום מצוה בלי שלמות במידות ,כי
ובקיץ ,הרי זה גם כן קושי גדול ,ללמוד ולסיים כל המסכת ,שלא הכל
המידות הן מהות האדם ,ואם האדם הוא בעל מידות טובות אזי
לומדים בעיון ,כי אי אפשר בשנה אחת ללמוד כל בבא בתרא בעיון,
הנפש היא מושלמת ,וכל המצוות אצלו בשלמות ,אבל אם חסר
והמהרש"ל כותב )בהקדמה לים של שלמה חולין( שלמד פרק מצות חליצה
בשלמות הנפש חסר בשלמות כל המצוות שהוא עושה.
בששה חודשים ,פרק אחד של ששה דפים בששה חודשים ,ואם זה לוקח
ובאבן שלמה בתחילתו מובא בשם הגר"א כי "כל עבודת השם ששה חודשים ,בודאי שאי אפשר כל בבא בתרא בעיון בעשרת החודשים
תלוי בתיקון המידות" ,והיינו כמו שנתבאר ,שכל עבודת השם של שלמדו בחורף ובקיץ ובין הזמנים ,וכיון שצריכים בשביל זה ללמוד גם שלא
כל התרי"ג מצוות תלויה בשלמות המידות ,ובלי תיקון המידות בעיון ,זה נגד הזרם ,והוא קושי נפשי גדול.
אין שלמות בעבודת השם .ומוסיף שם כי "כל החטאים מושרשים
והכרתי אחד שלמד בישיבה לפני עשרות שנים שהיה לו תפיסה מהירה
במידות" ,היינו שהמידות הרעות הן הגורמות לכל החטאים.
מאד ,ואמרתי לו כי הוא יכול להיות בקי בש"ס בקלות ,ואכן כשהתחילו
וכתב שם כי "עיקר חיות האדם הוא להתחזק תמיד בשבירת מסכת חדשה הוא למד בזמן קצר כשלושים דף ,אבל אחר כך בא אלי ואמר
המידות ,ואם לאו למה לו חיים" ,היינו שהתכלית והמטרה של שהחליט להפסיק ואינו יכול להמשיך כך ,כי הוא מתבייש מהחברים...
החיים ,שבשביל זה האדם חי ,הוא להתחזק תמיד בשבירת ונשאר ללמוד רק בעיון שלא לפי טבעו ,והסוף היה שנשאר בלי שניהם ,כי
המידות ,ובלא זה למה לו חיים ,כלומר שאין לו בשביל מה לחיות ללמוד רק בעיון קשה לו ,וללמוד בבקיאות הוא מתבייש.
ואין תועלת בחיים שלו ,אם לא יתחזק בשבירת המידות.
והנה אם לומדים וחוזרים הרבה פעמים את הגמרא רש"י ותוספות,
)מתוך שיחה תשרי תשס"ו( ממילא על ידי זה יש גם הבה ,והוא דבר ידוע ,שכל חזרה מוסיפה הבה,
והחזרה היא עיון ,ואחרי כמה חזרות מקבלים בהירות שאין כמוה! ומי
לתרומות והנצחות – 0527600485 לקבלת השיחות במייל A527600485@gmail.com
1 „ÂÓÚ ניתן לתרו ם בעמדות 'קהילות' ו'נדרים פלוס' לפי החיפוש 'דרכי החיזוק' )קוד (710
כיצד להרגיש את ה'אשריך' בתורה
סיום מסכת באווירת 'אלול' ואף על פי שצריך מיעוט שיחה )אבות ו ,ה( ,וידוע מהגר"א שפירש בזה
לפני קרוב לשלושים שנה הנהיג רבינו לערוך בישיבה בכל תחילת זמן שצריך גם שיחה בטלה קצת ליישוב הדעת ,אבל יכול להיות גם שהתורה
סיום על המסכת שנלמדה בזמן הקודם ,כדי לרומם ולייקר אצל התלמידים עצמה היא השיחה ,כי מה היא 'שיחה'? שיחה שהולכת בצורה קלה שלא
את חשיבות ענין לימוד כל המסכת .הסיום היה מתקיים במוצאי שבת צריכים כלל להתאמץ עליה ,וכשלומדים באופן כזה אזי התורה עצמה היא
הראשון של הזמן בליווי תזמורת ושירים לכבודה של תורה ,ובהשתתפות שיחתי ,כי זה מאד עים ,ודבקים בתורה בשמחה!
ראשי הישיבה שהיו מגיעים למעמד ונושאים מדברותיהם. וזהו עמלה של תורה עם אשריך בעולם הזה ,ולכאורה קשה איך שייך
בזמן אלול לא נערכו מעמדי סיום ,היות ובמחזור הלימוד של פוניבז' אשריך ,הרי זה עמל וקושי ,אלא שבאמת לא מרגישים קושי ,כי זה מאד
ממשיכים באלול ללמוד אותה המסכת שלמדו בקיץ .יוצאת מן הכלל נעים ,אשרינו מה טוב חלקנו ומה נעים גורלנו ומה יפה ירושתנו ,מה נעים
מסכת בבא בתרא שנלמדת בחורף וגם בקיץ ,כאשר לאחר מכן באלול ומה יפה – זה נעים ויפה ,ומרגישים מאושרים ,אשריך בעולם הזה .וצריכים
לומדים מסכת מכות כמו באלול הנוכחי ,והיו עושים הסיום על שתי לדעת את זה ,ולקחת דוגמא מאלו שמסיימים את המסכת.
המסכתות בבא בתרא ומכות בתחילת החורף שלאחר מכן. עבודת ימי האלול ביישוב הדעת
אמנם בשנת תש"ע הוחלט לערוך הסיום
על בבא בתרא בנפרד ,מיד בתחילת אלול, ובנוסף הרי אנו עומדים עכשיו בחודש אלול ,וגם בזה צריכים לדעת שלא
ואמר רבינו כי מאחר שזהו זמן אלול יש טוב להיות מתוח באלול ,ומי שמתוח יש לו בלבול הדעת ,ואמנם נכון שצריך
להתחזק ולחזור בתשובה ,והתשובה היא קרבת אלוקים ,כמו שכתוב )שיר
לערוך הסיום באופן יותר רציני ,ורשם בכתב
השירים ו ,ג( אני לדודי ודודי לי ,אבל זה צריך להיות ביישוב הדעת,
ידו כמה שירים המתאימים למעמד שיתקיים להתקרב ביישוב הדעת ,עם יותר דבקות בתורה ומידות טובות.
ברוממות ורצינות הראויה לאלול.
להלן צילום כתב היד שנשתמר ,באדיבות תיקון המידות ,לתת הרגשה טובה לשני
תלמידו רבי יוסף שטראוס שליט"א: וצריכים השתדלות בתיקון המידות ,להרגיש את השני ,ובשערי תשובה
אחת שאלתי ב' מנגינות לרבינו יונה )א ,ח( כתב שיש דברים חמורים שלא נזהרים בהם ,כגון העלמת
מה יתרון לאדם עין מן העני ,ומלפנים חשבתי כי העלמת עין פירושו כשעני מבקש צדקה ולא
נותנים לו ,אבל מי שנותן צדקה הוא כבר בשלמות ואינו מעלים עין.
אבינו האב הרחמן
אבל אחר כך ראיתי שהמהרש"א אומר לא כך ,כי בגמרא אמרו )כתובות
עוה"ז דומה לפרוזדור סז ,ב( שחיוב צדקה הוא די מחסורו אשר יחסר לו ,ומובא שם על הלל הזקן
כי כל פה לך יודה שלקח לעני בן טובים אחד סוס לרכב עליו ועבד לרוץ לפניו ,ופעם אחת לא
מצא עבד לרוץ לפניו והוא בעצמו רץ לפני העני שלושה מילין ,ופירש
כי הרבית טובות אלי המהרש"א דהיינו מפני שאותו עני הורגל לזה ,וכיון שרגיל בכך הרי זה חסר
תזמורת -קול נמוך פחות מקול הציבור לו ,והוא בכלל חיוב צדקה לתת לו די מחסורו אשר יחסר לו.
~~~ ואף על פי שהיו לו מאתיים זוז ,ומי שיש לו מאתיים זוז אינו נקרא עני,
עוד סיפר אחד התלמידים ,כי בהזדמנות מכל מקום זה כמו שאמרו )פאה ה ,ד( עני היה באותה שעה ,שהוא עני לסוס
אחרת התקיים בישיבה מעמד סיום הש"ס ולעבד שירוץ לפניו ,וצריכים לתת לו את זה מן הצדקה.
שנלמד בצוותא על ידי בני הישיבה לעילוי ומצינו בצדקה )ב"ב ט ,ב( שהנותן פרוטה לעני מתברך בשש ברכות,
נשמת אביו של אחד מבני החבורה ,וערכו והמפייסו בדברים מתברך באחת עשרה ,והיינו שאם חסר לו מצב רוח
את הסיום במלאות שנה לפטירתו בעיצומם וצריך פיוס בדברים ,הרי הוא עני לזה ,ואף על פי שיש לו מאתיים זוז אבל
של 'עשרת ימי תשובה'. הוא עדיין נשאר עני במצב רוחו ,שחסר לו הפיוס בדברים וצריך שידברו
והורה אז רבינו שלא להרבות בשירים, איתו ,כי אדם זקוק לחברה ,שמישהו ישתתף איתו ,לפי מדרגתו ,ובלי זה
ושרו במשך זמן ארוך רק את השיר 'אבינו הוא יכול להיות בדיכאון ,ואם לא ותים לו את זה ולא מפייסים אותו
בדברים ,זה גם כן קרא העלמת עין מן העי.
מלכנו אין לנו מלך אלא אתה'.
וכשמצאים בישיבה יכול להיות אפילו מי שהוא עשיר ,אבל חסר לו
~~~ המצב רוח וצריך פיוס בדברים ,ויש כאלו שאין זה יכר עליהם ,כי בדרך
בראש גיליון זה הבאנו את דברי רבינו כלל אדם מסתיר את הקשיים שלו ,ולכן מי שיכול לפייס בדברים לתת
בסיום בבא בתרא הנ"ל .אלול תש"ע. לשי הרגשה טובה ,צריך לעשות כן ,וזו מצוה שאי אפשר לעשותה על ידי
אחרים ,שדוחה תלמוד תורה ,והתורה מחייבת את זה.
וכאמור זה בכלל העלמת העין מן העני שרבינו יונה מזכירו בעיקרי
חסד ,דהיינו שהחסד יהיה מתוך אהבה ,שבאמת יאהב את השני ,וירצה התשובה והוא מן החמורות ,שהשכר על זה גדול מאד וח"ו להיפך אם לא
לעזור לו ולהיטיב איתו ,ומתוך כך גם ידבר איתו ויפייסו בדברים. מקיימים החטא חמור מאד.
ועכשיו זהו הזמן לכך ,כידוע שבקלם באלול דיברו על אהבת הבריות,
ובמשך כל האלול הייתה תלויה שם מודעה להתחזק באהבת הבריות ,שזהו החיוב לקנות בטבע אהבת חסד
הדבר הכי חמור והכי גדול אם מתחזקים במידות טובות. והמידות הטובות צריכות להיות בטבע ,ולא רק 'הנהגה' של מידות
וכמובן צריכים הבנה לדעת איך להתחזק ,וצריכים את התורה שהיא טובות ,ומי שרק מתנהג כך ואין זה טבעי אצלו הרי השני מרגיש בכך,
תבלין ליצר הרע ,עם תפילה ,כמו שאמרו )נדה ע ,ב( מה יעשה אדם ויחכם ופעם אמר לי אחד שהוא עשה טובה למישהו ,והלה העיר לו שהוא עושה
ירבה בישיבה וכו' ויבקש רחמים ,ועל ידי זה ביחד הכל מתחזק ויש סייעתא את הטובה רק מפני שזה מצוה ,ולא מתוך שהוא אוהב אותו אלא מפני
דשמיא לזכות לכל הטובות שבעולם. שרוצה את העולם הבא ,והוא הרגיש שההערה נכונה ,וכאב לו מאד על זה,
ובימים אלו שאנו מחכים לכתיבה וחתימה טובה ,בעזרת השם עם כל שלא הגיע למדרגה לעשות הטובה מאהבת חסד.
החיזוקים שאנו עושים נזכה לכתיבה וחתימה טובה! וצריכים שתהיה אהבת הבריות ,ואהבת חסד ,וזה מהדברים שהשם
דורש ממך ,כמו שכתוב )מיכה ו ,ח( הגיד לך אדם מה טוב ומה השם דורש
ממך כי אם עשות משפט ואהבת חסד ,ולא אמר עשות חסד ,אלא אהבת
לעילוי נשמת מרת לאה נחמה קורצוויל ע"ה גיליון זה מוקדש לעילוי נשמת הרב משה שמואל לוקסנברג זללה"ה
בת הרה"ח רבי שמעון קאפ זצ"ל נלב"ע ט' אלול תשפ"ו ב"ר ישראל מיכאל זללה"ה נלב"ע ט"ז אלול התשנ"ד תנצב"ה
כוס תנחומין נשגר בזאת לידידינו היקרים
בנה רבי מיכאל שליט"א וחתנה רבי משה גרינברג שליט"א
מחשובי תלמידי רבינו זללה"ה העומדים לימיננו בכל עת לעילוי נשמת הבחור ישראל אליעזר דוב בן צבי ז"ל
המקום ינחם אותם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים נלב"ע כ"א אלול תשל"ג תנצב"ה
2 „ÂÓÚ
פרשת כי תבוא
תשפ"ו
גליון מס' 75
וְ ַד ֵּב ר ָ ּדבָ ר
מרבן של ישראל רבנו מרן הגר"ד לנדו שליט"א
אם שייך 'טנא' בלחם פניני דב+ר | פנינים והערות בעניני הפרשה
עוד אמר רבינו שליט"א ,בדרך אפשר ,דיל"ד מעוד טעם דלא יהני ביכורים מלחם ,דכיון
(מדברים שנאמרו תחת השיחים במו"מ עם מרן רבינו שליט"א).
דבעי' טנא ,א"כ אפשר דלא חשיב טנא רק דבר שצריך טנא ,אבל לחם שאי"צ טנא לא
חשיב כעומד בתוך הטנא והרי זה כאילו הביאו בלא טנא .ובשלמא פירות הסל מאגד
אותם ,אבל בלחם אינו שייך והוי כאילו הביאם בלא טנא .ושאלו ,שהרי אפשר להביא
כמה לחמים ,ואמר רבינו ,דאי משום הא לא קשיא . עניני ביכורים
ושאלו ,במביא ביכורים מיין ושמן ,ששם גם לא שייך טנא ,שהרי אם יביאם בסל ישפכו, שאלו קמיה רבינו שליט"א ,אם אפשר להביא לחם לביכורים ,והביאו דברי הריטב"א
ואמר רבינו ,דצ"ל שעשו אריגה צפופה של מתכת באופן שלא ישפך משם המשקה ,כמו בהל' ברכות (פ"ב אות ט"ז) שכתב שאם ברך על פת בפה"א לא יצא דכיון שנעשה
סלי כסף וזהב ,וכהאי גוונא חשיב טנא ומאגד אותם ,אבל בפת לא שייך איגוד הטנא. פת אינו נקרא פרי כלל ,והסכים דלכאו' יש להביא מדבריו ראיה ,ואמרו ,כי בעבר הביא
[ובהזדמנות אחרת אמר רבינו ,דדינא הוא דאם הפריש ביכוריו ע"מ להביאם יין מביאם כדמות ראיה מהא דכתובות (דף ק"ה ב') ,שהקשו אקרא ד'ואיש בא מבעל שלישה
יין (ירושלמי חלה פ"ד הי"א) ,ולכאו' הא איכא דין טנא (וכמבו' בירוש' פ"ג דביכורים ויבא לאיש האלקים לחם בכורים עשרים לחם שעורים וכרמל בצקלונו' ,וכי אלישע
ה"ד שהוא לעיכובא) ,ואיך יביא היין בטנא ,והלא ישפך כולו ,וצ"ע מה עשו ,ואולי עשו אוכל בכורים הוה ,ומדוע לא הקשו גם כן דאין מביאים בכורים לחם ,ומשמע שאפשר
אריגה צפופה ,או שהדביקו למטה ,וצ"ע]. להביא לחם לביכורים ,ואמר שאי"ז ראיה ,דמשכח"ל לחם ביכורים בתשלומי ביכורים
ושאלו ,בזמן שא"י עשתה פירות גדולים (עי' שלהי כתובות) איך הביאו ביכורים ,והרי לסוברים דבעי' דבר הראוי להיות תרומה ,ואם אכל ביכורים ושילם לחם הוי לחם
היה אפשר להביא רק פרי אחד ,והוא אי"צ טנא ,ואי נימא דבעי' מילתא דבעי טנא הרי פרי ביכורים .
גדול אינו צריך לטנא ,והשיב רבינו ,שלא כל הפירות היו גדולים ,והיו בהם גם קטנים ואותם
הביאו( ,וע"ע להלן). נוסח פרי על לחם
שינוי אינו טעם לפטור בביכורים והוסיף רבינו ,דבנוסח הפרשת תרו"מ על לחם ,אם אומר בלשון "פירות אלו" לכאו'
עוד שאלו ,אם יל"ד מטעם אחר שלא יהי' ביכורים מלחם ,מאחר דהוי שינוי ,ששינה תליא אי אומר בלשון חז"ל או בלשון המדוברת [שבלשון חז"ל הרי הם בכלל פירות
את החיטים ועשאם לחם ,והרי מצינו שינוי פוטר גם במתנות עניים ומתנו"כ .והשיב הללו ,אבל בלשון המדוברת אינו פירות] ,ואשכנזי שיאמר בלשון המדוברת [היינו
רבינו ,דאין לדון כאן מטעם שינוי ,דזה שייך רק בדבר שיש מעשה המחייב ,ועכשיו בהברה המדוברת] יל"ד שלא יצא ,אולם לספרדים אין חילוק דזוהי צורת דיבורם בלאו
שנשתנה אין כאן את הדבר שנעשה בו המעשה ,אבל כאן הביכורים יש בהם קדושה הכי [דהוא אותו הברה].
והיא נשארת גם אחרי השינוי ,והשינוי אינו טעם לפטור . ודנו שכן גם הוא הלשון של המשגיחים בהפרשה [וא"כ יהני ,כיון שכך לשון המשגיחים
היא גם על לחם לומר פירות] ,ואמר רבינו ,דיל"ד בזה [דסגי במה שכך מדברים
שיעור סל לביכורים בהפרשה] ,אך אם מועיל ,גם אם יאמר על לחם "ירקות" יהני [שהרי גם זהו לשון
אמר רבינו ,דהנה ביכורים שיעורם אחד משישים (כמבו' בירוש' רפ"ג דביכורים) ,ויש המשגיחים] .
לשאול איך יתכן שמי שיש לו כ"כ הרבה שדות ,שיביא את כולם לביהמ"ק ,ויטלם על
כתפו ,ויניף וכו' ,וזה מן התימה .ואמרו על אגריפס שנוטל הסל על כתפו ,וכי היה לו רק עוד ראיות אם אפשר להביא ביכורים לחם
סל .ולכך אמר רבינו ,שנראה לחדש ,ואמנם זה חידוש גדול ,אבל נראה לומר דדין אחד
משישים הוא רק אם אין לו כדי סל ,אבל אם יש לו שיעור סל אי"צ להביא יותר ,ואמנם ובפעם אחרת אמרו קמיה רבינו ,להביא ראיה דאי אפשר להביא לחם לביכורים ,דברש"י
זה חידוש אבל כך נראה .ודנו בשיעור סל בזה מהו ,ואולי נימא שהשיעור הוא מ' סאה. בפסחים (ל"ו ,א') כתב גבי מצת ביכורים" ,כגון כהן שהביאו לו חיטים ביכורים בירושלים",
ואמרו שיקשה כן גבי הא דמבו' בסוף כתובות שא"י היתה עושה הרבה ,איך היו וצ"ב מה הוצרך רש"י לכ"ז ,והרי הוא דבר פשוט מה שהיה מצה ביכורים ,ומה איכפ"ל
מביאים אז ביכורים ,וכגו' ההוא דאמר גבי אשכולות ענבים ,שוורים אני רואה בין אם הביאו לו אותה מצה או חיטים או קמח ,ומשמע שא"א להביא לחם לביכורים,
הכרמים .ואמר דאיה"נ גם שם צ"ל כן. וכוונת רש"י לפרש דמצת ביכורים משכח"ל רק בהביאם חיטים .ואמר רבינו ,שהשאלה
היא שאלה ,אבל התשובה לא מספקת .ואח"כ אמר דיש לומר דכוונת רש"י משום
אם כהן נוטל חלק בראש בביכורים שצריך מצה לשמה ,ויל"ד אם בכדי לעשות את המצה לשמה צריך דוקא בעלים ,וא"כ
בביכורים א"א שהישראל יעשה לשמה ,ולכן פירש"י כן[ ,ושאלו ,אם יל"ד כן בכל דבר
דנו אם יש דין כהן גדול נוטל חלק בראש בביכורים (וכדינו בשאר קדשי משמר כמבו'
דבעי לשמה ,כגו' ציצית ,והשיב בחיוב].
ביומא דף י"ד א') ,ואמר דפליגי תנאי בדין הביכורים אם הם לכל כהן או לאנשי משמר
.1דנחלקו האחרו' בתשלומי ביכורים אם נעשים תרומה או ביכורים ,עי' מנחת חינוך מצווה רפ"א וחי' מרן רי"ז הלוי במכתבים בסוף הספר.
.2ויש להעיר קצת ,דלכאו' להצד דנעשים תרומה ,הרי אין עליהם שם ביכורים רק שם תרומה ,וא"כ לא הוי לחם ביכורים.
ואח"כ הדברים הנ"ל כתב רבינו ,לחם ביכורים דאלישע א"א לפרש על ביכורים ממש למה שאמר ...דלפי"ד הלכ' ברכות לריטב"א ל"מ בפה"א בדיעבד על פרי דלחם לא הוה פרי וא"כ בכורים
דכתיב בהם פרי ל"מ כדהוו לחם.
הא ודאי דלענין האמור ברא"ש פ"ה דב"מ סמ"א לענין פירות דלא הוציא הרא"ש לחם מן הכלל האמור שם אינו ענין לנידון הריטב"א.
.3לא התברר כ"כ.
.4ויל"ד אי טנא מעכב .ובגי' הירוש' פ"ג ביכורים ה"ד גבי מה שאמרו מהו להביאם בתמחויים של כסף ,ציין רבינו לספרי עה"פ ושמת בטנא שכלי מעכב .וכ"פ הרמב"ם פ"ג ביכורים
ה"ז שטעונים כלי ,וע"ש בדר"א בענין אי בעי' טנא דוקא ,ובישוב שי' הרמב"ם .אלא דיל"ד לפי מה שהביא שם מהחזקוני דדין טנא הוא רק דרך כבוד ,שא"כ לא בעי' דוקא מידי דבעי
טנא רק דרך כבוד ,ועי'.
.5ולכאו' הכוונה ,שלחם הוא דבר שאי"צ סל בעצם אלא רק ניתן בעצמו ,ואף אם דרך מקרה נותן כמה לחמים אי"ז מתייחס ללחם דיקא ,אבל פירות הוא דבר שבעצם מתייחס לכלי,
ועי'.
.6לכאו' עיקר הסברא ,שדבר שיש עליו עדיין קדושה א"כ בהכרח הוא במילתיה קאי ,ולא שייך לדון כאן שינוי גם כלפי דין ממון השבט ,משום שנשאר הדבר המחויב.
יו"_ל ע"י מערכת "קובץ ג_ליונות" k.gilyonot@gmail.comלהקדשות ע"ג הגליון053-3145900 :
הוא בנה את הכל יש מאין ,גם מבחינה כלכלית וגם מבחינת היחס לתורה ,לא העריכו אז (כמבו' במתני' סוף ביכורים) ,וכל הספק רק להצד דלאנשי משמר [דאילו הם לכל כהן הרי
את ערכי התורה ,את בני התורה .ובחורים היו נופלים ומתקלקלים .כל מה שהיה אחר כך ודאי אין לו מעלה].
נבנה מכחו .היום מדברים יותר על אחרים ,וזכרו של הרב נדחה קצת לצד .כל אלו שבאו ובעיקר דין זה שניתנים לאנשי משמר ,בחזו"א (ליקוטים זרעים סי' ח' סק"ד) כתב דהוא
אחריו והרחיבו את עולם התורה ,השתמשו במה שהוא עשה .אני אומר על כך משל, מדרבנן ,וא"כ תו ליכא ספק [כנראה דכיון דאין עיקר דינו לאנשי משמר ,ואי"ז מיועד
אדם היה רגיל לספר על מסעותיו, בעצם למשמר ,ודאי אין מעלה לכה"ג] ,ורק ילה"ס למה שהוכיחו מהירוש' שהוא דין דאו'.
והשתבח ,בסכין זו חתכתי ארבע רגלים של אריה שפגשתי בדרך .פעם אחת שאלו אותו,
בגבורתך הרבה ,למה לא חתכת לו כבר את הראש .הוא ענה ,אה ,הראש היה כרות כבר. דרך גדילתן בביכורים
הרב דסלר ,שינה את העולם הביאו מס' ליקוטי יהודה (פ' תרומה) לנכד השפ"א שהביא מסבו להסתפק אי בביכורים
אחר כך הגיע הרב דסלר ,הרב דסלר שינה את העולם .הוא הרים את האנשים ,גם קודם יש דין כדרך גדילתן( ,דכל המצוות ילפי' בסוכה מ"ה ,ב' מעצי שיטים עומדים דבעי' דרך
למדו טוב אבל הבני תורה לא החשיבו את עצמם ולימודם כל כך .הוא דיבר על מושגי גדילתן) .ותמה ע"ז איך שייך לומר שיהא כאן דין דרך גדילתן ,דכאן הוא "הבאת אוכל" ולא
התורה בשפה מיוחדת וגבוהה ולימד על עולמות ומושגים נעלים יותר .הוא רומם את לקיחה[ ,ורק בדבר שהוא לקיחה שייך לומר שיש צורה בלקיחה ,אבל בהבאת אוכל יביא
התלמידים ללמוד ולגדול הרבה יותר ..היה לו כח דיבור מיוחד במינו ,הוא ריתק את איך שירצה] .והוסיף רבינו ,שביין ושמן ל"ש כדרך גדילתן ,וכן בחטה ושעורה וגפן הוא
השומעים( .לימים ביקשתי שישיגו לי הקלטה שלו ,רציתי מאוד לשמוע אותו עוד פעם, קשה ,שהרי הם קטנים .ואמר שגם בפלפלין לס"ד דגמ' דפרי עץ הדר הוא פלפלין (סוכה
אבל לא מצאו הקלטה שלו ,המשפחה אמרה לי שאין להם שום הקלטה ממנו). ל"ה ,א') הוא קשה איך יטלו אותו בצורה של דרך גדילתן.
הרב דסלר לא היה קלמע'ר ממש .הוא היה יחודי בסגנון והדרך שלו .הרבנית של הרב
דסלר היתה אשה גדולה מאוד ,הבת של ר' נחום ועלועל .הרב דסלר אמר לנו אני לא בישול בסיר שנתבשל שם ביכורים
קלמע'ר הרבנית היא מקלם .היא היתה אישיות מיוחדת .כשנפטרה הספיד אותה ר' עוד אמר רבינו ,שבסיר שמבשלים את הביכורים א"א לבשל שום דבר אחר ,לא תרומה
אל'ה לאפיאן ,שהסתלקה הקלאמק'ע [ידית הדלת] של קלם .בישיבה הביאו פעם את שמותרת חוץ לירושלים ,ולא מע"ש שמותר לכל אדם ,ואם יבשל בהם הרי מביא קדשים
ר"א לאפיאן לדבר ,כנראה נקלע לבני ברק .היה גם הוא קלמע'ר אבל היה סגנון אחר לבית הפסול (עי' מע"ש פ"ג מ"ב) ,וא"כ היה צריך להיות מערכת כלים נפרדת לכל דבר,
לגמרי .הוא לא צעק אבל דבריו היו משברים לבבות כרעמים שנבראו לפשט עקמומיות תרומה ,מע"ש ,ביכורים .ורק אם קנו תרומה מדמי מע"ש ,אע"פ שאסור (כמבו' במע"ש
שבלב .לימים שמעתי אותו שוב בהקלטה. שם) ,היה אפשר להשתמש עם הכלים של הביכורים .ועוד אמר רבינו ,שהיה מערכת
ר' אבא גרוסברד הסתלק לפני שבאתי ,שמעתי אותו אבל לא בישיבה .סיפרו לי שאמר כלים נפרדת גם לחוזרת לבית אביה [שהרי אסורה בחו"ש כמבו' יבמות פ"ז ,א'] ,וא"כ היה
על בחור שהיה מגדולי השקדנים שמעשיו מן השפה ולחוץ .ואכן לימים עזב את ביהמ"ד לכל אחד כלים נפרדים.
לאוניברסיטה .כשהגעתי לא היה משגיח בישיבה ,עד שהגיע הרב דסלר .ר' שמשון הררי
היו לו תפקידים מסוימים .ר' דוד אמר לפעמים שיחות מיוחדות מקוריות ,עם רגש .ר'
חצק'ל הגיע לישיבה אחרי שעזבתי .שמעתי אותו פעם בירושלים. דבר +לדור
מלחמת תש"ח
בתש"ח פרצה המלחמה ,היתה הפצצה בבני ברק ,אני ראיתי זאת בעיני .הייתי במרפסת לרגל יום היארצייט להרב מפוניבז' נביא דברים ששמע ראה והבחין ,וזכרונותיו מימי נעוריו,
חדרי וראיתי את המטוס המצרי מנמיך ומפציץ את בית חרושת ארגמן .ר' שמשון הררי דור של חורבן ובנין .מדברים שסיפר בהזדמנויות שונות על שנותיו בישיבת פוניבז'.
היה בעל תפילה באמירת תהלים ברגש (בני הגרי"א סיפרו שכשר' שמשון אמר בתהלים הרב מפוניבז' ,אהבת עולם
המה כרעו ונפלו באותה שעה נפל המטוס המתקיף). את הרב מפוניבז' שמענו בישיבה בשיעוריו השמחים ושיחותיו .כל מה שהוא הוציא
היה אחר כך פחד גדול שיפציצו גם את בנין הישיבה .עברו ללמוד בפרדס ברמן בבית מהפה היה מלא טעם ,רק הנעימה של הדברים ,עוד לפני החידושים .וגם כשדיבר לבעלי
האריזה .ובלילה הניחו מזרונים בבנין בתי אבות שישנו שם גם הילדים הפליטים .סדר בתים ,שמעתי אותו כשדיבר ברחובות על פליטי השואה .הגיעו הרבה יוצאי ליטא
היום היה שונה בגלל ההאפלה .היינו קמים בחמש בבוקר והולכים לבית האריזה .המצב לשמוע .כל הנוכחים הורידו דמעות (מעות אני לא יודע .)...הוא בנה עולם.
הכלכלי גם קודם היה גרוע ,ובמלחמה המצב נהיה קשה יותר .תקרת בית האריזה היתה איך הגעתי לפוניבז'? הייתי בשבועות בבני ברק אצל קרובי משפחה ,ועליתי ללמוד
מפח והיה חם עד מאוד ,אבל למדו טוב ובחיות ,הרב מסר את שיעוריו המשמחים בלילה בישיבה .בית המדרש המלא לומדי תורה ,לילה שלם של שבועות ,עשה בלבי
במקום ר' שמואל שהיה בירושלים הנצורה ולא היה יכול לחזור לבני ברק .ור' דוד היה רושם גדול ,ורציתי ללמוד בישיבה .אחרי תקופה ,פגשתי את הרב בתחנה המרכזית בתל
מוסר שיעור בין העצים ,כשהבחורים מתפזרים סביב ,היו משקים את העצים והיה רטוב, אביב ,ניגשתי אליו ואמרתי לו שאני רוצה להכנס לישיבה .הוא זכר אותי ,התקבלתי על
לפעמים בחור היה מחליק באמצע השיעור ונופל .אבל ר' דוד עמד עם הסטנדר רגוע המקום ,בתחנה בתל אביב.
כדרכו כאילו הוא מוסר בחדר שיעורים. היתה לו אהבה נפלאה לאנשים ותלמידים ,בחינת אוהב את הבריות ומקרבן לתורה .הוא
למדו אז סנהדרין .גם החזון איש למד אז סנהדרין ,בתקופה זו הוא כתב את ספרו על הכיר כל אדם שראה ,וזכר אותו.
סנהדרין .ר' בערל פוברסקי ,שהיה צעיר ממני ,משך אותי לבוא לחזו"א ,באתי עמו אז כשבאתי לישיבה לא היה לי סטנדר ,ישבתי על הספסל וגמרא קטנה בידי ,הרב עבר
לראשונה אל החזו"א ,שאלתי שאלה בביאור תוס' ,לא שאלה מיוחדת .החזון איש לא שם ואמר ,למה אין לך סטנדר .הוא קרא לנגר שעשה סטנדר עבורי ועבור בחור נוסף.
ענה לי והייתי נבוך מעט .אחר כך החזו"א שלח אלי עם [הגאון ר'] שלמה ברמן את הרב היה רגיל לעבור בין הספסלים ,היו מדברים איתו .בזמן הראשון שלמדתי בישיבה,
הדפים שכתב על ענינים אלו בסנהדרין כדי לתת לי תחושה טובה. למדנו את הסוגי' של ברירה בדף כ"ה [היום לא מגיעים לשם ]...שאלתי אותו ,באומר
אחר כך למדו בבא קמא ,החזו"א גם הוא למד אז מסכת זו ,ודיברו איתו הרבה בלימוד. שני לוגין שאני עתיד להפריש ,חששו שמא יבקע הנוד ,למה לא יתנה שיחול המעשר
אני זוכר ענין אחד שדיברו עליו אז בישיבה .הוא מחדש שבעלים של שור הנסקל חייב בשני לוגין שיצאו תחילה .בנוסח כזה גם אם יבקע הנוד וישפך היין לא תהא בזה תקלה.
על נזקיו .שאלוהו מתוס' דף כ"ד. הרב היה אז צרוד מאוד ולא יכל לדבר ,הוא הלך לחדרו וחזר אחר כך עם התשובה כתובה
הרב'ה הגדול ר' שמואל ,כשלמדנו סנהדרין ,ר' שמואל מסר שיעור על המשנה על נייר ,לפי המחלוקת בנדרים דף ט"ו מחלוקת לא אישן היום אם אישן למחר .הפתק
מ+אורות | 054-8487449
הראשונה .הוא קרא את המשנה ועוד לפני שהוא התחיל להגיד את השטיקל תורה היה שמור אצלי שנים רבות עד שאבד ,וחבל על דאבדין.
שלו ,הוא כבר פתח לנו את ההבנה .רק מהניגון שהוא קרא את המשנה ,הבנתי אחרת הוא היה אומר כל יום שיעור באורח חיים .אחר כך הוא התחיל למסור שיעורים קבועים
ממה שלמדתי לבד .אני והחברותא שלי ,העילוי הגדול ר' יצחק דז'ימיטרובסקי התוכחנו ב'מסכת השניה' ,יומא [הרב רצה שבעלי הכשרון יתפתחו יותר ,והוא הנהיג סדר נוסף
בשיעור .שאלתי את ר' שמואל ,ור' יצחק ענה ,ר' שמואל חזר על הדברים שלנו בשיעור, במסכת אחרת] .זה הכניס אותנו לקדשים ,בשיעוריו הגאוניים והנפלאים.
קודם את העמדה שלי ,אחר כך את העמדה של החברותא .לא אמר את דעתו רק חזר הרב היה אדם גדול מאוד ,הוא קיבל הרבה מהחפץ חיים ,גם החזון איש העריך אותו
על דברינו ,בטוב טעם בחן ובנעימות[ .למעשה החברותא שלי צדק ]...ר' שמואל היה בהפלגה .ראיתי את החזו"א מכבד אותו בשמחת תורה בצורה מיוחדת .היתה לו אהבת
המגיד שיעור המושלם ,אין דומה לו .פעם אחת ר' שמואל הזכיר בשיעור דבר ,ואמר תורה מופרזת שהיתה ניכרת כשהוא דיבר בד"ת .אני זוכר איך שהוא חזר בשיעור על
'אומרים ' ...בלי להזכיר את שמו של האומר ,והקשה על הדברים .אחרי השיעור חיפשנו שאלת הגמ' זבחים דף פ"ז פיגול בעולת העוף היכי משכחת לה .בכזו התפעלות וטעם.
וראינו שאותם 'אומרים' זה ר' שמעון ,הבנו שלא רצה להזכיר את הרב'ה ולהקשות עליו. הוא הדגיש את היופי שבשאלה כאילו הוא חוזר על קושי' ששמע מהעילוי ממיצ'ט.
ר' שמואל בא ממשפחה של רבנים ,הדבר ניכר עליו בישרות המיוחדת שהיתה לו כמו אדם שמתרגש משאלה גאונית של האור שמח ,הדבר עשה עלי אז רושם כביר.
בלימוד ,ובאישיות הבנויה שלו ,היה לו חוש להלכה .הוא הטביע בפוניבז' את הבהירות ההתפעלות והנעימות בקטע גמרא .רוב האנשים לא הכירו את גדלותו בתורה .הוא היה
בלימוד. עסוק במגוון דברים ועסקים .הישיבה הפליטים והקירוב ודרשות התעוררות עלי היו
(אהלי מועד) כולה.
יו"_ל ע"י מערכת "קובץ ג_ליונות" k.gilyonot@gmail.comלהקדשות ע"ג הגליון053-3145900 :
פרשת כי תבא תשפ"ו
בא עמלק הכא נמי בקיבוץ גליות כשרוצים לבא לארץ ישראל ,עמלק מזדמן להם השמחה האמיתית בישיבת ארץ ישראל היא רק כשיודעים שארץ
בדרך וכאשר עינינו רואות היום תמיד ,ירא ה’ וישפוט” ,עכ”ל ,ובעוה”ר בדור האחרון ישראל היא נחלת ה'
נתקיים דבר זה לעינינו ,בהתגברות כוחות הטומאה בארץ ישראל בדור האחרון. "והיה כי תבוא אל הארץ אשר ה' אלוקיך נותן לך"( ,כ"ו ,א)
עבודת ראש השנה מתוך ניצול הזמן ללא בזבוז רגע אחד
"אמר 'והיה' לשון שמחה[ ,וכמו שאמרו חז"ל (ויקר"ר י"א ז) "אין והיה אלא לשון
"ולקחת מראשית כל פרי האדמה"( ,כ"ו ,ב) שמחה"] ,להעיר שאין לשמוח אלא בישיבת הארץ על דרך אומרו (תהלים קכ"ו) אז
ימלא שחוק פינו".
"מראשית ,אדם יורד לתוך שדהו ורואה תאנה שבכרה כורך עליה גמי לסימן ואומר
הרי זו בכורים". (אור החיים)
(רש"י) נראה לדקדק ממה שנאמר כאן “כי תבוא אל הארץ אשר ה’ אלוקיך נותן לך” ,שהשמחה
יסוד מצוות ביכורים הוא להביא את ה”ראשית” לקב”ה ,ובדומה לזה מוצאים אנו בביאת ארץ ישראל ,איננה לכל אחד אלא רק למי שמכיר שזהו ארץ “אשר ה’ אלוקיך
בפדיון הבן שהבן הראשון קדוש לה’ וצריך לפדותו מהכהן ,וכך גם כשנכנסו בני נותן לך” ,והיינו שזהו היכל המלך ,ואנו יושבים בתוך היכלו כדי להתקדש ולעבוד אותו,
ישראל לארץ ישראל ,כבשו בתחילה את העיר יריחו ,אבל לא נהנו משללה אלא אבל מי שיושב בארץ ישראל כישיבתו בשאר הארצות ואינו מרגיש כלל בקדושתה ,אין
עשוהו חרם וקודש לה’ ,וביאור הדבר נראה שהראשית הוא נחלק החשוב ביותר, לו מה לשמוח בביאתו לארץ ישראל ,שהרי אינו זוכה להתקדש בקדושת ארץ ישראל,
וכמו שכתב הפני יהושע (כתובות קיא ).שמי שדר בארץ ישראל בדרך מקרה בעלמא,
ד”גופא בתר רישא גריר” ,ועל ידי נתינת הראשית שהוא החלק המובחר ,מוכיח האדם
אינו זוכה שקדושת ארץ ישראל תגן עליו מהחטא .והוסיף שם עוד ,שאם הוא הולך אחר
גם על מה שנשאר בידו שהוא מכיר בכך שהכל מאת ה’ ואין לו כלום משלו.
יצרו הרע בהיותו בארץ ישראל ,הרי הוא מבעט ומזלזל בקדושת הארץ ,ועליו נאמר
וזהו רמז גם לראש השנה שהוא תחילת השנה ,שראוי לייחד את כל היום כולו “ותבואו ותטמאו את ארצי ונחלתי שמתם לתועבה” ,ואכמ”ל.
קודש לה’ ואין לבזבז בו אפילו רגע כי קדוש היום
ושמעתי מגדול אחד זצ"ל שמי שעולה לארץ ישראל
לאדונינו .וראיתי אצל מרן הגרי”ז זצ”ל שנהג לומר
ואינו יודע כלל שהוא מקיים מצוות יישוב ארץ ישראל,
תהילים במשך יום ראש השנה בכוונה ובתחנונים, הבכיות שלך לא מיטיבות איתך לא זכה לקיים את המצווה ,ומשום שבכל המצוות
שמלבד הבקשות והתחנונים יש בו גם פסוקי -לאחרונה נכנסו לרבינו קבוצת תלמידי ישיבה מובחרים שעמלו קיי"ל דהמתעסק לא יצא ידי חובתו ,אכן גם אי נימא
תשובה ובקשת מחילה וסליחה ,ושאלו אותו מדוע ולמדו מסכת בבא מציעא בעמל רב ,ולאחר שסיימו המסכת זכו שמקיימים מצוות עשה דיישוב ארץ ישראל בלא
אינו לומד תורה כהרגלו ,והשיב “כשאני לומד להיכנס אל הקודש פנימה ,לקבל דברי הדרכה וברכה. כוונה מכיון שמצוה זו אינה תלויה במעשה ,מ"מ אינו
תורה אני מוכרח להפסיק באמצע הלימוד בשביל המעמד המרגש הגיע לשיאו כאשר מרן שליט”א פתח בדברי ברכה זוכה למעלות הרוחניות האמורות בארץ ישראל וכמו
לחפש ספרים וכדומה ,ובאמירת תהילים אני בטוח ואמר “כשם שסיימתם מסכת בבא מציעא יעזור לכם השם יתברך שהבאנו מדברי הפני יהושע ,ולכן תושבי ארץ ישראל
שכל היום כולו קודש לה’ בלא איבוד רגע אחד”. ויברך אתכם ותלמדו עוד ספרים ומסכתות ,ותהיו לפאר והדר ייזהרו שלא להסיח דעת שנמצאים בארץ שהקב"ה
בישראל”.
*** משרה שכינתו בה ,ועיניו בה מראשית השנה ועד
לאחר מכן הוסיף מרן שליט”א בדברי חיזוק ורוממות“ ,אבל כל אחד אחרית השנה.
חובת ומעלת התשובה בימי חודש אלול צריך לדעת שעל ידי הברכה לא נעשים תלמיד חכם ,אלא רק ע”י ***
עכשיו שאנו נמצאים בימי חודש אלול ,מוטל עלינו לימוד בעיון! ,וצריך מסירות נפש כדי ללמוד בעיון ,ולהבין כל דבר.
להתכונן לראש השנה על ידי תשובה ושינוי דרכינו ובעיקר מה שחשוב ,לא לבזבז את הזמן לדבר על “פוליטיק” וכד’,
אין השמחה בישיבת ארץ ישראל שלמה כל זמן
לטובה ,כי אם אין האדם משנה דרכיו לטובה ומדברים רק מה שצריך ,אבל בשאר הזמן חוטפים ולומדים תורה. שהכופרים לוחמים בה נגד ה’ ותורתו
בחודש אלול ,ומגיע בראש השנה בהבטחות על פי דברי האור החיים הקדוש הללו ,נראה להוסיף
ובעז”ה אני בטוח שכמה מהבחורים כאן יזכו להיות ת”ח כיון שיקבלו
ובדיבורים שהוא עומד לשנות דרכיו ,אינו מובטח ולבאר עוד מה שנסמכה פרשה זו למחיית עמלק
עליהם לא לבזבז הזמן וזהו הדבר היסודי להיות תלמיד חכם ,והוא,
שיקבלו את תשובתו ,דמאן יימר שהוא אכן עתיד שתלמוד תורה חשוב בעיניו כל רגע .ונזכה לראות בישועה במהרה
שלפניה ,דכיון שנאמר כאן “והיה כי תבוא אל הארץ”
אשר מבואר בזה שיבואו לארץ מתוך שמחה ,לכן
בימינו בקרוב”.
לקיים את דיבוריו ,אבל כאשר האדם מוכיח בחודש
הקדימה תורה מחיית עמלק כדי שיוכלו לשמוח
אלול שהוא אכן משנה דרכיו לטובה ,הרי הוא לאחר הדברים המרוממים ,עברו הבחורים לפני מרן שליט”א לקבל
בישיבתם בארץ ,דכל זמן שהעמלקים נמצאים בארץ
מוכיח בזה שאכן הוא משתדל להשתנות לטובה, את ברכתו ,ויצאו בתחושה עילאית ומרוממת ,להמשיך לעמול,
ללמוד ולעסוק בתורה הקדושה.
ישראל ,אי אפשר לשמוח כראוי בארץ ישראל ,שהלא
ואז הקב”ה מקבל אותו כאדם חדש בראש השנה
היאך אפשר לשמוח בשעה שרואים את הכופרים
ודן אותו לטובה ולשנת חיים ושלום. לוחמים בקב”ה ומצערים את השכינה הק’ ,ורק לאחר
*** שזוכים למחות את עמלק ,ואווירא דארץ ישראל נעשה נקי
מזל אלול הוא ‘בתולה’ והרמז בזה שכשם שלבתולה נותנים י”ב חודש בין האירוסין מהכופרים הלוחמים בה’ ,נאמר “והיה כי תבוא אל הארץ” בלשון שמחה.
לנישואין להכין עצמה לנישואיה ,כן גם חודש אלול שקול כנגד כל י”ב חודש של ובעוה”ר היום יושבים אנו בתוך ארץ ישראל בשעה שהכופרים שהם משורש עמלק
השנה ,שהמתקן את עצמו בחודש אלול ע”י תשובה ומעשים טובים ,תיקן בזה את מפריעים לנו לעבוד כאן את הקב”ה ,וכמבואר בספה”ק שראשי השלטון של עם ישראל
כל השנה. בדור האחרון קודם ביאת משיח הם משורש עמלק ,וכל עוד שהם נמצאים בארץ ישראל
אי אפשר שתהא שמחתינו שלמה ,ואנו מצפים לישועת ה’ בגאולה הקרובה ,אז יתבטלו
ועוד רמז יש בזה ,שכשם שהבתולה עומדת להינשא נישואין חדשים ולהתחיל חיים
כוחות הרע מהעולם ונזכה לראות ברוממות קרן התורה בעולם ,ולשמוח בשמחה
חדשים ,כך גם בחודש אלול תפקידנו להתחיל נישואין חדשים עם הקב”ה ולשכוח
האמיתית בגאולה השלמה.
לגמרי מהעבר ,כי אם יחשוב על העבר עלול ליפול לייאוש ולחשוב שאין בכוחו
להשתנות ח”ו ,אלא תפקיד האדם להתחדש לגמרי ולראות עצמו כתינוק שנולד ודבר נפלא מצאנו בספר החרדים (מצוות התלויות בארץ ישראל פרק ב) שכתב לבאר
בטעם סמיכת פרשת מחיית עמלק לפרשת ביאת הארץ וז”ל “כי היכי דבביאה ראשונה
ולשנות עצמו מכאן ולהבא.
מעונות אריות
שימוש חכמים
טעם אמירת ברוך שפטרני בבר מצוה
קבלתמרן
מפעולותיו של
לאחרזומעמדי
הבאנו במסגרת בשבועות הקודמים בשבועות זצוק”ל שניידר ב’)
משה (פרק
מרגלא בפומיה דמרן רבינו שליט”א בדרשות בר מצוה,
אמא של מלכות
דלכאורהרבי
הגה”צ
בשבועות הקודמים הבאנו במדור זה הדרכות והוראות בעניין העמדת הישיבות ,ובע"ה ובל"נמה
בקרבך' ביזיונות 'גדול
הנודע אמר הספר (מתוך
פנים לכבודו
תלמידים מרשימות מופלאות המחלוקת
עובדותפעלתי לכבות את אש
להלן כמה
אי"ה נעסוק השבוע ובגולה. הכוללים בארץ שליט"א בייסוד שפטרני”, האב “ברוך מברך
הכוללים. מדוע
העמדת בהדרכותלהבין
בענייני ראוי הקרובים יעסוק מדור זה
עכשיו שמחפש
במצבי גם בלימוד השקיעות על האחרונות,
שליט”א רבינו מהשנים
מרן פעם נתבקש אח”כ, גם בנו את לחנך חיוב עדיין עליו מוטל והלא
להבאת הסכמתו על בדבר למחבר ותשוח"ח
הקודש של מרן ואי"ה
מסע אפריקה,
של ביומושבדרום
הראשון בהקמת הכולל במדינת יוהנסבורג כבר נודע בשערים גודל קרבתו וחיבתו של מרן רבינו למורו (מתוך ספר ‘מעונות אריות’ ,תשוח”ח למחבר
ויגיעה עמל מתוךלפעול בארה”ב
חולי מרבני קהילה מסוימת שנים
להלן ה’.מכה את
רבינו בנו עד כ”ב האב כותלי בית
אם בה
מזעזע את
בגמ’ נחלקו שהלא
נוספים סיון תשע”ח,
כולליםבחודש שליט”אהקמת
לארה”ב נעסוק עוד בשבועות הבעל"ט החלל מביאים עגלה בצעירותואל
לאשתולמד העיר הקרובה
להשקטת אש המחלוקת שפרצה בקרב אמת”
”תורתכולל ישיבת
בין אברך ראשתורה
ורבו בדין
הכרעה הרב יעקב פרידמן שליט”א על רשותו להעתיק
הדברים לתועלת הרבים)
או עד כ”ד שנים ,ועכ”פ זהו רק לעניין להלקותו אבל
בוער
נשמתופנים אך קבלת למעמד לבוא חלש בטוב ,גופו ביקשו ממנורבינו לא חש לעשותאך
ובחו"ל:
איזה תש”פשנתהקודש בשלהיבארץ
מרבינו וביקשו סתמיהעובר למזונותיו שליום
הקהילה, אומריםשל
ישראל’
באותה
שלא דאגו על מה
‘עדת
שהייתה וא”כ על הכנסת
לבת קודש’
ערופה בבית
נשאר גם אח”כ,
להתפלל‘אש
אותה
הכולל עלמעטאת
חינוך
בקצרהנהגה
לעזוב
צריך חובת
נסקור היא
– אם עצם
הבן של העמוק
הדברים במסגרת זו לתועלת הרבים)
לכבודו,
למד שנערךרבינוהוצרך במדינתבוויליאמסבורג
כאשר ברבנותהמחזה לשמשרבתיאת לראות
נקרא רבינו שיועיל.היה
אך נהדר
מהתשמ"א רחוק
בשנתנראהוהנה התורה, שהיה באהבת
מובהקפעולהשטענומבן תורה היה
עין שמעלימים הקשר אם
מהמתפללים שם,עכשיו
וכ"ש
ועל
בלונדון,והיו
עד צבי דונר.
אדרבה
שהגיע
אמת”
והלא
בחו"ל
”תורת
יוסף
שפטרני,
קהילה
בישיבתרביהגאון
רבינוברוך
מרב
תקופה
נשאל
הגיע שלא
המדחום יכול להיתח ואמר התמהמה
ואכןוהיה שם ישורון,
רבינו
שנייה,
כל עדת
שאין נראה שיועיל עפ”י הטבע ,לאמריקה כדי להתכבד ,ולבסוף לאחר
חולי
אולם
בקהל חבל –עלמתוך
אפריקה שבדרוםאך
ואמר לפיו,נואש, החום אמר
יוהנסבורג את מד והכניס לא
שליט”א מרןחום,
הרב ת"ח ,ועל כת"ר דרבנן,
ביזוי חטא בגדר
לריכוז. שזהו
זצוק”ל.
להם רק האב שניידר
מהקהילהעל שגר
מפריעיםכאן,
הגר”מ
נזקף
ושאגותיה
הישיבה
בעבירה היה
אברך אחד
ראש
ביןבכיה
עם
נכשל
שקול
רבינו מרן
אליו 'דין תורה'
השנים האלו בבית זְ ֵקנה במינסק במחיצת גדולי
בעומק הסוג איומה שקוע
שם כולוומסר
חולשה תשנ"ו, והראש
מספר. עד שנת תורה
שניםתשמ"א חידושי
החנוכהמשנת
לפני לכתוב–
ט"ו שנים ממשיכההידזה משך
בימי היה שאע”פ אך
בפה כלפי
בחינוךמשה הגה”צ רבי מתחייב האבשל בראשותוגדול ,הרי עמדה שנעשהועכשיואמת” ישיבת ”תורת עולם רוממו את רוחה ועיצבו את דמותה .כבר
נתאסף ואי כבר גדול שציבור שאמרו לו עדבעניין, משהו מ”מ מוכרחים לפעול בידו. רב ושכר
ברגש: לו, ולעזור
למתלוננים להזדרז ואמר ולומד הטענה, את
דאורייתא,יושב מצוותדחה
חורגו זה
אברך דונר
שניידר הנה לאשתו ,כי
המדחום...
אך למעמד, את להוציא
ואגדה,
רבינו בא והלכה העת
לדחותם, שהגיע
בגמרא התורה
אפשר במקצועותאליו
שנגשו שונים מהמדחום
ואכן רבינו שכח שיעורים כפול.ה”חפץ חיים” האב מרן עונש
חביבו של וא”כ
ותלמידו חתנו בגיל 15בער בלבה יסוד ה’ביקוש’ והשאיפה
קבע כי לבדוק אותו
סדר פרשיות לאחר על
שנקרא
שם רבינו
אלא הרופא
לנסות להצליחרבינו. תקפה את חובתינו ב) ה"ד דאיןסנהדרין (צט
אמה עוד בגמ'
שטרנבוך,
וקנאות לוהטת,מבנו,
"ואיתא
הרבנית סיוע אמונה שלהיה
אינם
של
קודש לא
הכולל
והשאגות שלהבתודמי
אש ילדים,
“הדמעות כמה
שהיה זצ”ל ,לו
בכולל ויש
ממעמד קבלת פנים שחזר (ומהשיעורים השונים שמסרמיד אבל לאב עכשיו בזה דעד ותירץ
להתעלות .היא בנתה בקרבה סולם מעלות רוחני,
אמר המתבגר בגיל שעשועי
ריאות דלקת תורתך ריאות. לולא
לבסוף, דלקת יועיל לא אם
כפי הנראה זו ואפילו לן ולפעול,
אהני מאי דאמרי הני כגון
שמים. אפיקורס,
כבודהבן דבר של ואשתו לכל רב,
אכפתיות יצר בצמצום אלא
עכשיו עם למחייתו
יתברך מספיקים
למקורביו שאינו לכבודו,
התורה"). שנערך על
"טעם ודעת לאור ספרו התורה ,יצא
צריך לעשות השתדלות ,והוסיף משפחהיודעיםעכ”פ
שותף לאב, להקים נעשה
אותה טוב,שזיכו קיבל
מלכות ,הןשבנו לכבודו של
ירושלימ
ולפליאת עלו המונים
ביזיונות, הקורונה,
אלא כבוד מגפתמחפש של בעיצומה תשפ”א שבט י”ח ביום שהעולם
זה היה ולא
שותף רש"י, ונעשה(ופירש
אמת בהיותו נער כבן עליו, רבנן,
המוטל לביתו
היחידי
תורה תורת טרף מהעול
בישיבת להביא האב
ללמודלעבוד
ונפטר שיצא
רבינו החל ועמלה לזכך נפשה בדרך שקלטה מקדושי עליון.
מבקשת
"עדתלהקל ידי כדי לחמצן הוקמה על ביוהנסבורגחובר
בכך.יוםרבינו מהיבוא
החרדית מעט שלדבר“עוד
הקהילה באומרו: אינה וצייר הדבר ויראה!” עמלי שכולה
בדרכו נותנים
האחרונ שהביזיונות זצוק”ל השיב
סאלוויצי‘ק הנוכחים רביהלוי הגרמ”ד מרן רבינו של גיסו את ומוסיפה
ללוות נקרא אפיקורס, מוחלטת עליהם), בשקיעות בישיבהמתקיים כיהיצר.
[אם במלחמת
ביתם
עצמו בני
את בנו
את בלבדיחד עם
מפרנסים
והשקיע שאנשים פנימית
כבר באותה תקופה גָ מלה בקרבה החלטה כפי 14
בשנות ועוד. מרדכי עימנואל הגאון
להשתיק בראשות ישורון"
שסייםא]א
עזבתו
סיבות. לאחר ומארבעהלחמצן לא
המופלאה רגע מחובר לאדם טובה
וכדרכו בהיותורק
ללוויה,
פעלתי גם
ההספד
את אך על אותי מה
הנשימה.ומכין
הדין ,ישאלו
המחלוקת,יושב
ורבינו
"אם בתורה ,שנאמר כופר *** שם
שיקוביצקי נפתלי רבי הגאון איזה
ליוהנסבורג שיהיה
הגיע אני
התש"ל וצריך עלועד שגםת”ש
ומלכות משנת רצופותהגמ'
בשם מברכים גדול,
שניםמתמיד אין
במשך עשר
דמשו”ה הוא אך
עפי”ז ממש],
עצומה ופירש 'מותרות'
ובהתמדה תורה נשגבה להקדיש את חייה לבניית בית שלללא
ומכפישים שמומילים היה האדם
להוציא כשמבזים את
יכול רב בקושי ואך האיומה החולשה
כל השיעור בכתיבת
של קבוצה התחיל רק ממש
היה לא כפשוטו
זה ומיד
השתדלתי
'כולל' תיכף
'כולל'. שם והכנתו,
שלפחות והקים ההספד
לומר כתיבת
וארץ
בפי, שמים
מענה חוקות ואז
של
ולילההבןחתניויעזרהו
יומם שניבריתי באמת
מפי לא התורה אם
שיעורים ידעינן ומשום דלא
בישיבה
לימוד שמע
את ברכה זו,
רבינו
לעזוב תש”י,
יכול שנת
שאינו וטוען
בלשון הרע ,אזי כל עוונותיו סרים ממנו העפר צער רגבי
וכןואז לונדון ,ליד
יעזרהו שלא או של היהודי הקברות בבית ויראה.
ומפע
הסוגיא ,הרע
בעלי הלשון במעמקי
העוסקים ט”ו ,.וצלל
אברכים של
לחשבון אלא בכתובות י”ד- :
ועוברים
לעצמם, השתדלות מה
ולומדים דרוב וקבוע
היושבים אעשה
אברכים הסבוכותלא בסוגיותאם
מפיו. בזה ,אבל
המקום "ונשאתי לכל אליעזר
נאמר שמתי",רבי
הגאון להפךהם
לא הלא
צרכיו,
היא לו,
זצ”ל, שניידער לו
משהשמחה
בהשי"ת שישלח
באמת רבי הגאון
בטחון ויש לו
נעוריה, בעל אשר רבי של
גרוע. הטריים,
יותר שנעשה הרכים,
לו, הוא שעות בלילות החורף הארוכים הייתה יושבת
ומהבזיונות
ושוב תכף הלבבות .ב]
גיסו, בחובתעל
האיזור ,עד בבכי
גדולה בכל וכמבואר
למרר התחיל
מהפכה עשה – לימודווה'כולל' להפסיקצריךבקירוב, הדין” .גם
ליוםכשהיה לפעם
מאמין אענה
שמפורש ,שאם אינו חבר מועצת סיאמטיצקי זצ”ל שהיה
בעבורם" .הרי זיידלמי.
הדין עם והג”ר להכריערבינו זצ”ל, לופיאן ונשאל
הרע .ג]
המק והנה
קיום בחושעין מנכדיו
למנוע גדולה
בראותינו טובהאחד המהבניאליו
נשתומם נכנסהרואה במקוםוכלכבד בחוליהתורה, נתון במעמקיבעוד וכך וצלל עלשקע ייעודה בחיים. והתגבש הזדקפה קומתה גדולי התורה. ארוכות וסופגת אל נפשה את קול לימודו של
תשובה, תורה ובעלי של קהילה
של תורתו שהתפתח
כבוד את שביזו נקרא
אותם לקב”ההעיר זכות שת"ח בתוכה, שיש לכל לרבי או נח”ר לעשות
והשיב רבינו שלפני שנכנסים לדון בזה
לאריכות ימיםנתונה בידו ודאגוסגולה
העטלהם בכל
המה תמיד הבזיונותבעניי”.וכמובמיטתו יושב הגדול
הסבא כאשר זצ”ל ,והיה משה רבינורבי
הגה”צ
בעלי תשובה הקימו אבדתי
הכולל שעשועי אז
אברכי ”לולא תורתך יתומים תשעה מוקפת ורבומרן
,33 מורו
תחילהבת עשרותעל
צעירה נתחבב מאוד רבינו לפני אביה הגאון רבי שלמה זלמן ,משקדניה המופלאים
אלמנה צריך
זצ”ל אלישיב הגרי”ש הזמנה נוסח שליט”א
בתורה. כופר ראה שנים
וכמובא בספרים .ד] הביזיונות הם תיקון להקדים מצד ההלכה הצרופה,
בהלכות התפתחה הדן מכך
ספר וכתוצאה
חידושים... ובגשמיות, הדף ברוחניות
פני על צרכיהם
מריצה והיד עם רבו ל‘טיול‘
המפורסמות, מאחת יוצא יחד
החסידויות הישיבה שהיה חסיד שלמבני מצוה לברממש מהיחידים
שינה...שהאדם מקבל בעולם הזה, שלא הכבוד מלמד על כבוד את שביזו רשעים אותם בעניין
מהדהדים בצער הת"ח, משתתף מרחוק ובאוזניה מלווים "ואני שיש גודלאלפי
הזכות סביבה אודות רכים,
ידיעות עצומה, של מינסק .גם בצלו ינקה אהבת תורה
שחולקים מהכבוד המיועדים נהנה מדרש כשאדם כמה בתי שהרי והקימה עוד זצ”ל ישורוןאלישיב קהילת עדת הגרי”ש תורתו של רוח
לצאת זצ”לנחת לעשות שניידער משה ‘יגדלרבי שבנו מקווה הגה”צ נזקקהאב היהבה כי שכתובלאשההיומי – אשר
כמה
תזו וכל פירורי
לשבת לקלוט
עליו קשה מנסות
שהיה הריאות
עד מכאבים ובעוד
החדשים. מאד לפניו
עד
תשובה רבינו פתוח
לבעלי סבל חנוכה
הימים תהיה
באחד ילך לעבוד, אברמסקי
לו ,כיון שאם יחזקאל
וכת"ר ידאג רבי הספדנים
מפסידה ומה
בריאותו. של הקינה
בתורה,
לצורך עוסקדברי
הרבי’.
ביומו שבעלה
יום במוח
מידי ואת ידיעותיה הרחבות בתורה .אמא חוננהלאשה
(לפני עשרות שנים) ב’היתר’ משונה של לו בעולם הזה ,מנכה לו הקב”ה משכרו
עומ כשהוא בענייני
רבינו ולחדש להוסיף וכך הגדולה נפשו מבקשת חמצן ואנשי את התורה, לעולם ברזל בידח"ו גדולה דבורה הרבניתאבידה בסבל, עצרה
לעמוד מסוגלת–
דסלר והרב
היא מורוואם גדול ,בהירות מחשבתית וזיכרון מופלא .משעות
כשעוזב,
ביזיונות כשמקבל נצפה את ומאידך
בפתאומיות התורה,
הבא,
שקבוצקיבעולםמלימוד
עזב הרב שיעצור
מרן שניםכמהאמר כרבינו
המתים,
לאחר לא איש כבוד על אך הכאיבה מחאה שיש
עוד אדמו”ר,
רבי משה לאותומכתב אליובהערכתו אתר כתב על
מכנהו היה רבינו
זצ”ל מרןורבו
בין הבא
מעומ בעולם שכרוהבדל אין לעצמו
אירע, לאמחזירדבר הוא
כאילו התורה
הנצחיים
דיומא .דרום אפריקה ,ואז הגיע הגאון ר' חנוך ארנטרוי לדרום כבוד
והעט שביזוי
המחברת שליט”א
עם לו ולדאוג
וכותברבינו מלאכתו
המקוםכי לעשות
לכתוב
בישיבה חייבין
בחרותוואת
וישהרגשי העיר
חסידיו,
בימיעולמה
אצלההזמנהוב"ב
ממנו ואשתואת
וביקש חסמה דמעותיה,הוא
נוסח
לימים, לתקןשאז
את
צעיר בהיותולהם,
נער בתנ”ךהואההקשבה לאבא רכשה בקיאות צילומית כדאי
הכבוד.ראתה כל אלו אשרי עין
רבינו
מחמת
הוא מרן התורה,אהבתירד לו חמור אשר
רצוף גיסו – הלא להם את והציעוכולו פעמים
אפריקה,שינה שלא וללמדנואלף הגרי”ש הוא מצוה שאין
למיושב רבה כמת של עולם. מצוה
בלילה, בורא וזוהי
11 רוח וכמ"ש,
בשעה לעשות נחת
בו ָשׁכן פעם לבה ,וקבלה החלטה .היא התפטרה קבועוהקב"ה שהילד יגדל
באופן הזה,בישיבה מקווה
בעולם שיעורהאב
פניהם משחירים
למסור כולו ,וידיעה רחבה בתורה שבעל פה.
הנה ישראל ומנהיגי במצבוואכןרבני
רבינו
שגם
שאצל אפריקה,
על כך
עוד, והוסיף ואמרעצומה בשמחה
שליט"א לשמש כראש כולל בדרום
נתוןמתים, היהפינוי רבינו שלמהאיסור לקיימה בס"ד.יותר
(ועי' עוד שמסר ויזדרז עוסקים,
הראשון
הקדושה ואשרי לה
שהשיעור
לבנים יסודות רבינו ואשריהם
מסויימת סיפר
להסביר בהזדמנותלעולם הבא מבהיק פניהם
ביזיונות, מקבלים ה”י
אםרקהם החוליםעצמוטוב בבית
חנוכהסימן בלימודואיבדו
בהלכותולא זהו שקיעותאפיקורסים שהם המבזים על ושאיפותיה מחייה התפטרה והנאותיהם, מהחיים היה הכיפורים החל משבת מברכין אלול עד יום
היה חידושים.
בכולל, ולחדש
לפעול צמצם לדרום אפריקה, לשנות זוכה הואהגיע ח"ה סי' רע"ט). והנהגותהיה
שליט”א עם
שניידער זצ”ל, בימי בחרותו בישיבת הגה”צ רבי משהבתשובות
רבינו עצמה למרן והועידה שנכנס הוי באב אחד עובדא חלקם.
רפואיכבודוטיפול למען
פועל שהוא לרב סימן שזהו עוד והוסיף הבא, לעולם חלקם את יחידה: למטרה האישיות,
מסוי מעקב
והחולשהופעל לצורך
החוליהעיר לטובה, ימים לכמה
לשנות –את פני רבינו אושפז תשפ”א, שבט בחודש לחבירו. מציאה דמגביה בסוגיא י‘ דף בב”מ ביתו
בגמ‘ בני עם שבת אבא נוהג ללמוד בשולחן
המשיךלפגוע לארוצים כמו הרשעים ולכן שמים לפעולאותם
השתאות שיפנו אלא החל
מעורר מראהרוצים עצמם היו שהמתים זה
התורה והכוללים לאחר צריך הוא מוסדות הקמתאם ושאל את רבינו מצווה ,ועדיין הברמהמצב סובלת האשהלפני אמנם אם בנו
בלימו החולים בעיות ביתעלבחדר ואף נמצא היכן הוא הבדל אך עבור רבינו אין
בעוזואין לו מתנשאאותובהלכה שונות
התורהמכבדים ואם כולם חדוות
ועורר
מתוך בו,ובכשרות
והואנורא קדישא
כלל.למצב בחברה
קיימיםיבואו כדי שלא ממקומם היו יתומיה לתורה! המלחמה הנוראה
חקוקה
חומר את זצ”ל שניידער
ולהסביר קדושהגידול הדבר
משה רבי
בענייני ורבו מורו
בנו עם של
דורשת ממנו לצאת לעבוד ,הרי דיוקנו
לדבר דמותהסתלקותו לאחר תשובה. פרקים ברמב”ם הלכות
בשמחה גדו שרוי
עצומה רבינו
תסיסה היהועורר זמן ובאותו -
עורר הדים ברכות,
בכ”כ והדבר בהלכות
ייכשלולתקנם, הרבהתורה
שיש
יהודים חידושי שכ”ככזהוכתב עם בתוארלדבר
‘רבה’. לכנותוכל אב דבוודאי צריך
ורגיל הוא הליכותיו,רבינו
בכלוהשיב לו העניין, בפני רבינו
רע עבורו. סימן כלל ,זהו מתנגדים השלום 'חושן מטעימה הייתה היא מנהגו. המשיכה אמא את
חידושיו .מהאווי
ובשונה עושה את
החולים,
החדש מריץ הרוחבבית
שהרב בהיותו
לטעון ורוממות
ת”ח גם
שהחלו ובשמחהבתים
כהרגלו בעלי
וביזוי ללמודכמהדלשה”רובתעצומות
להמשיך
איסורים אצל שזוכה המלחמהשלאחר תום על
הרבה
בעל האב של קברוזכורני
וביקשמידי בישיבה
רבינו:
העניין, ליד
חומרתשח
הנמסרים
דיברה בדינילו את
שיחותיו ולהסביר
סגנון
הצרופה
עליה
התבטא כי על זה ההלכה
אמא בגדרי בנו
פעמים כמה
תלוי
שיצאו אלפיםאת רבינולפני שנאמרו דברים המציאות הנוראה דיברההובררה
ביותר, כאשר
אלמנות.
עליו ישפיע הנוראה
ודיין
ועי”ז כתובתו
יתומים
הבן לקיים
אבי נעוריה,הבעל
עם משפט' בגדרי חובת בעלי כמו מעורר בניגון ברגש, את לשון הרמב”ם
השלו הרגיש מיד וכו'. לחדרו של
שונות על בעיות הנכנס
שמעורר החולים כל
שמים מתוך
עונשי בעיר בבית
על פילוג
בפחד השוררתהכלליתודיבר ומחלוקת, שניידער משה רבי הגה”צ עםרבו הואשל השיחות שידבר מרבינו
בסגנון שבוע ,הוא
התורה לכבוד
קצרה כלל ,ואכן רב
פנים
החולים
קבלת
לתקופה
תורה
שליט"אבבית
למעמדישל
כאילו אינו ולהט
אותו רבינושמיםמרן
חום
חזר שאפף מד
מהעונשי
תקופה והמרגוע
באותה נוראפחדפניו “זהו על נשחטו
הנסוכה מהנשים וטף
ואמר, הדבר
אנשים אמא
על וצריך
יהודים -
במעשיותסיפרה האב,
שמיליוני חובת
השנים
מטובל שזהו
להשכיר
ברבותזה – לו
לבבה .בסגנון ואמר
חייב ואם
מקי שיחותרבינו
לאשתו, וסירב
שהיה ֲעמוסר ממַ מזונות להמציא
זצ”ל כפשוטו. ודמעות המוסר ,ובבכיות
שנערכה רבתית פנים קבלת ובמעמד מזיד ואחד שוגג ואחד ה’, החילול
העם על
להמון פשוט היה ה', קידוש על ונהרגו מכתב רבינולבנו. וכתבמהאב דווקא זה, לעבור
עבור לפועל עצמו
הפסוק ”לו קיוםחום. במדידת
קשור בעצמו צורך
מאמריקה שהיה מרגיש הוא בטוב.אחדיש לא חש
החוליםבאכי
רב ולבנתיים מבית רבינו
ישראל, בצאתו תש"פ.
לארץ קיץעצמו העיד על אמרה לו לאבי יתומיה: גדולי עולם. אמא נהגה פעמים רבות לדון איתי בהלכה .היו
תשע”ח ,אמר רבינו בלייקווד בסיון שנת העסק אבדתיכלוהוסיףאזעוד על
שקשה לי היאואין לעורר
ההתמדה האמת מוצלח את“ לשבשזמן
לישנא: מצאו בזהבהאי כדיבתים בהם בעניי”.
בעלי איןואותם חולי לקהילה,
של ה’”,שעשועי
תחושות מן בחילול
ר”מכבר נחרב וכלה
תורתך התורה
את סגל
עולםניהליהודה
רבינו רבי
שבוודאי
כאשר בהגה”צ דינים
ציבוריות המעשה ופרטי
מערכות צדדיזה
בעניין
וכמה וסיפראתכמהבמהלךפירט מיוחד בו
לה ידיעות רחבות בתורה שבכתב ובתורה שבעל
שעושים בעניין המתים בגבעת זאב ואמו.
שהכבוד
החול מבית כאלו, מעמדותאחר
בכירים ולמנות
רופאים הכולל
לסבול
צוות מראשותמאוד
עם רבינורבינו
יחד לפטר את לכבודשל תביעתם
רופאו במהלך היום את
הופיע הרבה יהודים נהרגו אביו כך
בחורים
מעלי
אליו
דלאכל שהרי אתה,
נכנסים
אינשי העולם, באדם.
שותפים שכאשר
וברמ"אאי אלו
שסיפר לו
פחד ,היו סי' ע', אהע"זללא
“...שלושה
במנשסטתר
בעוצמה המערכהבטור אלו (כמבואר
כותבת, היד הקדוש. מהלימוד המתים דעת כלללהסיח כדי שאינם בהם
מתכוונים
למלא לצד אותם
צריך לוקח
ונשחטו ,מי הוא
שליש אחד. הרי מצוה,
אהע"ז סי'
הבר
ובנותיי לקראת
מבניי להתברך
לקחת פה .כשנעשיתי בר מצווה ביקשה ממני לחזור
בעולם
ורו משכרוראשו מאודשקוע לאדם הרבה
בכניסתם והיה מנכהכלל לא הרגיש הגרי”ש.תחתיו .רבינו רבינו ,אך
את לבזות פשרן של
לחדרוהיאכוונתם וצדיקים
הרבה גדוליםאלא כל
ונכנסו כמה
אמרו
גם ובתוכם
ואף
רבים מהמערכה,
הקדושה ,ולדבריו שיחדל ובחזו"א רח”ל
יסודות רבינו
להם את שם,על לאיים
ומסביר
הגר"א ששלחו ובביאור
אל תטעו ממכם ,נו,
והמדחום? אבקש לעומקה.
זאת אך הבא, הסוגיה בחישוב עסוק הראש אינשי שאותם כךה' שמת?” השותף
תקס"ו,
רבינו על הצילעםח"גלדבר של
הרדב"ז מקומו
ניסו ובשו"ת
רבינו את ס"ק י',באוזניה על דרשת הבר מצווה שלי ,ודנהק"חאתי
להעיר את תשומ מיע"ה שהרבנית
שניגש אי שליט"א המתינואלחנן בראון
בהשתאות עד הגאון רבי בלימוד התורה ,וסיפר
הרופאים המלחמה ,ולכן אמרו לא קודם
שאביהם מפנישהיו ויראי
ממש, אותם שהוא אח”כ ממקורבילו
בשביל עצמי אין לכם מה לכבדני, בי ,כי הכבוד מן בורח
רושמת. והיד הפה, אל הוכנס המדחום עולםלהםכעת להקמתליבו לא
לפעול רבינו
מסביר אך
שאין מה גבולות...
הורה כולם
ואילולא היה להם ואין
דבריו להכל מסוגלים
ובמסקנת חוזרתעזר מקודש)
מעלי דלא בדברים .פעמים רבות הייתי שומע אותה ובספר
לחדר...שבאותה תקופה ראתה את רבינו מתבודד
מרן רבינו אם כבר באתם לכאן ,תכוונו על מה
סיפרה לו
של
שנכנס מישהו
ולהמתין ההיסטורי השני לשבתבביקורו אנשים
ה’שותף’ שאותם
עם מעולם,ודיברה
מפני איש! מה
עיניה, הדבר
מהבעל תגורו
את הסביר להם
עצמה
בעוצמה ”לא
נכשלים.
היא
והגיב
היו נרתע
שכן זכיתי לאט
חכמים, ולאט
תלמידי החדר, מתוך
ששימשתי בוקע בכיה קול ושמעה בחדרו, צריך אלא מחדש, התורה כדי לעבוד לדרוש יכולה מניין
שהאשה בעל פה על דפי גמרא שלמים .כשנשאלה
ועוד... נוסף,
בעפר הבינה
סיבוב
החדר ,והיא יולדצעקותוחג
לעמל מתוך
סיבובו אדם
בדיוקשניםעדאת גומר השניות
ה’ בארה”ב לפני שליט”א מחוג אלא רבי משה שניידער שלא תלמיד של אנילבה:אחד - מנהמת
דבר להם זה
שיהיהשכחו
רגליהם של גדולי להיאבק שנשמעו ב”ה הקולות גברו לביאת משיח צדקינו שצריך לבוא בכל רגע הכנה לבר מצוה מותרות עבור [לא פרנסה פעם שבכל לה ידיעת דפי גמרא ,הייתה אומרת
מהפה, המדחום
אשרמה על לשמוע את להוציא
הדורותוהלכהבחודשלשלומו
מעמדי
הבית
ודאגה מבני
מאוד
לכבודו
נסערמרןמי נערכו
בא
שהוא אשר תשע”ח),בימיסיון עד (חודש חת מפני איש”!
השגה לנו אין הקודמים מניין אותנו .וכי
מקומו? יש את למלא אמורה אני
“...האםרבינו
בב מאושפז היה כאשר תשפ”א אלול שליט”א של מחלתו ולהושיע דווקא אבל בסיסית], שיהיה פרנסה כדי
הרמב”ם נחלשכתב ולאוכבר קדושתם, בוכהבגודל כלל עיר של ברחובה המוניות פנים קבלת לעשות שרוצים ילדים חשוב: ממחנך נשאל בעל גמרא דפי שהיא שומעת אותי יושב ומשנן
"שלא לקב"ה בתפילתו כלהוא איך ושמעה בוכה, הוא יכול.פעם כלאמר שזקנו סיפר זצ”ל, שניידער הגר”מ מנכדי
והוקש
להדבק
כלל
רבינו
עשה
חש
“מצות
עבורו,
ה”ב)
בחידושיו
דעות
בתפילות
מהלכות
כולו
העולם
(פ”ו
היהאת
הקפיד הרעיש שקוע
ורבינו ישראל
בארה”ב,רבינו וכלל שכן
ועיר החולים,
עיר צדיקיםבכל
וגדולים – יש לך
ששה
סגולה - ללמוד,
יחידי כמה אתה
מה אבל מקוםאבל
שואלים והיכולות?!...
למצוא הםמצוה, והיינו
בר הכלים
לפני כבודו,
סיום אחד לפילי במלאכה
על ומתענגת כאפרכסת, פה ,הייתה שמה אזנה
מידתאת השיעור כמ וכתב שמא נואשאמרמאוד לאונפחד נרעש רבינואךוהיה כתיבתאדם בסיבתי",
השיעור,עיניו
עליו עד מאוד ייענש במנצ‘סתר בזה”ל” :יש לי בגמרא. מסכת הדת
אחת המדרשאומחזיקי רבנותמשנה, בבית
סדרי בדרשה
ותלמידיהם כדי ללמוד בחכמים אלא השפיל במתרחש...
להרים עיניו בחיבוק שלאהזמן לשבת תלמידי אני
עליך!
זה ה”ה שאין אז -נופל
ואמרו מאידךכל קמו
השותפות ושליש וכדומה ,אך
היכולות! שני או את בישיבה
והזיכרון הריכוז וכוח המתמדת הלימוד .ההקשבה
להפליא.וחלק בזה. להם יד שהיה הקהילה
הדברים בהירים בני
שלא יראה על תימתח
שיצאו עדכדי הדין
בעקשנותרגע
כמעט בכל פעמיםלמטה הש”ס שיודע מי הוא אחד תלמידים,
ממעשיהם כענין שנאמר ובו תדבק”, אדרבה זהו הזמן לפעול מבקשתמאוד אלא הרבה
אני מקיף
האב.
ולהמתין, הואהוא
מקום
ידיים עודכיחשוב
את ללמוד
למלאיותר כדי
משניות
ממך לבעל צריך גם להניח זמן
והשיב:
מבקשת
נפשוהרי משיבתע”כ,
את להצר שבא מאמריקה רב אותו
ואמר ימים, כמה
ממנו, כעבור
יהנה ולא – הכבוד את חפץ קליינער ”דער והשני שטרנבוך, משה שלה חקקו בזכרונה מסכתות שלמות בש”ס .הבחור רבי
להרמב”ם
ותלמי ליה לנכדו דסביראמסרו בבית החולים, השיעור עלתהשסיים רבינו את מלאכת כתיבת ולהקים את עם ישראל מחדש ,וב"הלאחר שצריך לדעת. התורה. עניינים
חיים -בידיעת ולהשתלם
והנהלא רק
למרב להידבק והבין את
הישיבה, לבניהוא קשה,
שיכתבםעשה דרכים
דהמצוות עבר תאונת
שליט”א
רבינו -מפני צעדיועלשלהכבוד
שטרנבוך
שאינו רוצה להסתכל
רבינו דוד הרה”ג ר‘ המסור
שלאס” .בניי ובנותיי! הרי הבטחת משהלחינוך תדאג הבחור רבי
ממך:
אך ספרים. מחמישים למעלה בחייו להוציא זכה עלי ציווה שנה, י”ב בן בהיותי בילדותי עוד: והוסיף ספרים, כשהקב”ה זיכה אותי להוציא לאור
בתלמידיהם ,ואנוכי חזר לשרור והשקטגם אפריקה ,אלא(גרושים),מדרוםבחכמים מלמעלה ,וברח “גראשן” עד הזה הואהרמז הישיבההיהדות החרדית,
שהעולם של שממות להפיח הקבוע החזןבידם דברי נעדר
אלמנה!” וכתב רבינו
הנוראים
בכיית הוסיף
בימים
לשמוע שנהמכתבו
אחת ובסוף
בעולם דפי חידושי תורה שכתב רבינו בבית החול בשולי גליוני כי הנכד רוצההבחין הפלא, כתובות מסכת ללמוד את כל זצ”ל פינס הגרש”ז ספרנוקביםזקני לאור ביקשה ממני ,שבכל פעם שאוציא
“חכמים” מכל בגדר נפשו להיות תשבע זכיתי לא לא מופלגת
כי אף
בדרום אפריקה כאשר רבינו מנהל את הקהילה והכולל ביד תורה ובאהבתאלא כבוד הרצון לקבל בכוח וכולליםואינו ישיבות ישראל כלל בכל שהקימו שאין
והיה צורך למצוא לו מחליף ראוי ,ולהפתעת בני הישיבה אני תמה "אבל וז"ל: מוסר
יולד!” חכמים להידבקלעמל יולד”! אדם לעמל ”אדםאבל לעצמו: רבינו חולשתו ,כתב בשיא הבקשהעלש”ס קטן הייתה כתובות הוא מכיון שגמרא עליהותוס’, גמרא רש”י
בתלמידי
להיות לקרב רחוקים.
משתוקק זכיתי
עת המשוער
ובכל כבוד
האדיריםמן
למעלה ומצליחשל
בה האמיתיים
הרוחניים הישגיו רמה, ובמושגים הבא, כחזן בימים חוזרתתורה. ותלמודי
לשמש ממנו אנשי וביקש
והוא כולל את הידיעות בכל התורה.
השלום
והרי בו,
לרבינו לתמוך
הישיבה אמא
שמוכן ראש מי לאחר
פנהאצלכם ורק אליה, חדש ,אשלח תחילה את הספר
מאוחרת ,ולקרא“תלמידיהם” ,עכ”ד. בגדר שעת ליל ולהיותהגיע עמל על שיעור, האמת. בעולםרבינו שיהאכאשר הלילות באחדינחלו חכמים בבכיות ההלכה יש שלפיאבא היות ועלמופתעיםקברו בשנה על הישיבה היו הזובני שנה הנוראים,
מפעלי ולהאדיר. תורה בחיים הגדולה שמחתה מכן אשלח לאחרים ,כי
נהפך המק התפילה כשהתחילה להגדילתכף להשפיע
mg0556771234@gmail.comמעריב,
לתפילת והולךעצר בלילה מוסיף
23:00
במייל השעה
מידי שבוע ונשמע
התפוצה לקבלת הגליון לכלוא
לרשימת לא יכלו
ובוקע
ולהצטרפות עולה הישיבה
למערכת מבניהיה
חומרים והקול
ושליחת כמה והארותדווקא,
נשוילהערות
נוראות. עדיפות לאדם
וצעקות
שמריהם.עולם’ נשפך רבינו בבכי ברכת ‘אהבת אתעל שוקטים
כשהחל רבינו הכבירים אינם אלוקים ,מיד לחרדתחייו מתגשמים”. עמלה היא לראות את פירות
לתפקיד לקחת הישיבה ראש עם בחר למרחוק…איפה
את סקרנותם מדוע
hhh50605060@gmail.com ביתלרשימת התפוצה לקבלת העלון מידי שבוע במייל: ולהצטרפותשומרי הגויים,
ושליחת חומרים היווהארות
להערות הזמן
עצומות ונוראות ולא יכל לעצור בשפיכת ליבו באומרו ”על כן ה‘ אלוקינו בשכב
הנה כאשר זכה רבינו להוציא לאור עולם את ספרו דווקא את ‘רבי משה’ ועלו לראש הישיבה ושאלו :מאי האי? גם מרן הגאון רבי יחזקאל סרנא שקשר לאורך
ובקומנו נשיח בחוקיך ונשמח בדברי תורתך” ...וכך גם בהיותו בבית הרפואה
ומתחילה היו
זעקותיה.השיב בחדות ראש הישיבה צריכים ,קול
מכירים את וללמוד אנו הקברות תורה היא שנים קשרי תורה עמוקים עם אביה הגאון והיה
בלבד. נתונות
מחשבותיווהלכהאמות של תורה חלק ז'ד‘ היובעולמו אלאוהנהגות" אין לו "תשובות
החשובלעין כל כי הורגש נשוי”.בשנה ,עד מאדם שנה עדיףהחוזר השבר על קול
שמים וזה משתוממיםירא
”רבי משה הוא
מתכתב אתו בהלכה ,טען בערוב ימיו ,שהגאונות
אל העתיד .וכה התבטא ואמר" :איני חושב עכשיו רק שהבינו שזו תפילה של אם יהודיה על ילדיה.
של רבי משה תלמידו ומוח העילוי שלו – הם
על הספר הבא "תשובות והנהגות חלק ח' " ,אלא על והיו שומרי בית הקברות מביעים את התפעלותם
hhh50605060@gmail.com ירושה מאמו.
במייל:אחריו בעז"ה – חלקים ט' וי' ועוד"..
הבאים החלקיםשבוע
להערות והארות ושליחת חומרים ולהצטרפות לרשימת התפוצה לקבלת העלון מידי
על כוח האמונה היהודי ,שהופך את התפילה ***
מציאות זו מעוררת השתאות איך במרומי גילו אין הוא לצעקה מקירות הלב. הרבנית דבורה -מדמויות ההוד של לונדון הייתה,
נותן מנוח לנפשו ואין מעצור לרוח ה' המפעמת בקרבו *** גם בימים שפיארו אותה ענקי העולם היהודי .זה
להתקדם הלאה והלאה להוסיף עוד ועוד בלימוד התורה ובערוב ימיה ,בהר ה’ בירושלים ,כשכל בניה הגיע לכדי כך שכ”ק האדמו”ר משאץ לונדון היה
ובכתיבת חידושי תורה. לימודי ה’ ,ושמו של רבי משה בנה נישא בגאון שולח חסידים לבקש ממנה ברכות .בימים נוראים
בכל תפוצות העם היהודי ,אמרה הרבנית דבורה נהגה להשכים ראשונה לתפילת שחרית ,בגלל
כל מי שזוכה לעמוד במחיצת רבינו ,זוכה לראות
בהתפעלות: המעלה המיוחסת בגמרא ל’עשרה ראשונים’.
בהתגלמות הפסוק "תורת ה' תמימה משיבת נפש" –
תפילתה הייתה מלווה בכיות ודמעות שליש ,והיה
ניתן לראות אצלו באופן מוחשי איזו רוח חיות אפשר “התפללתי אז בבית הקברות ממעמקי נפש כאלו,
קול בכייתה נשמע עד היכל בית הכנסת.
לשאוב מכוח השקידה וההתמדה הבלתי נלאית בתורה בדמעות תמרורים כאלו ,בצער כזה ,שאי אפשר היה
הדבר שהקדוש ברוך הוא לא יקבל את תפילתי! “ - - אמרו שמדי חודש ,במילות התפילה “חיים שתהא
הקדושה.
בנו אהבת תורה ויראת שמים” היה קול שאגתה
לתועלת הכלל ניתן לשלוח עובדות והנהגות ממרן רבינו שליט”א ,וכן להצטרף לרשימת התפוצה
לקבלת העלון מידי שבוע במייל ”liamg@06050605hhh
בס"ד
דרכי אורה
כי תבא תשפ"ו ()144 משולחנו של רבינו הגדול מרן ראש הישיבה הגאון רבי מאיר צבי ברגמן שליט"א
"ואמרת אליו" – שאינך כפוי טובה
שיוכל לומר עליו :שלי הוא .אבל המן העמיד אותו בכל יום מחדש במקום של אָת ֶֶאל ַַהֹּכ� ֵֵּהן ֲֲא � ֶׁׁשר ִיִ ְְהֶיֶ ה �ַּבָּּי ִ�ִּמים ָָה ֵֵהם ְוְ ָָא ַַמ ְְר �ָּּת ֵֵאָלָ יו וגו' (כ"ו ,ג)
ּוָּבָ ָ
מקבל :אתה מקבל את מזונך ,ואין לך דבר משלך .וזהו דבר שקשה מאוד לאדם. בפירש"י 'ואמרת אליו' שאינך כפוי טובה עכ"ל .הנה לא פירש כאן שהאמירה
ומכאן באה מצוות ביכורים .האדם עומד בשדה ורואה את הפרי .כאן יש לו מקום היא הודאה ,אלא אומר" :שאינך כפוי טובה" .ומהו באמת "כפוי טובה"? לכאורה,
לומר :שלי .אני חרשתי ,אני זרעתי ,אני עמלתי ,אני טיפחתי ,והנה הפרי .הפרי הזה אדם שעשו לו טובה ואינו מכיר בטובה – כפוי טובה הוא .אבל חז"ל בריש מס' ע"ז
הוא תוצאה של עבודתי .ודווקא כאן ,במקום שבו האדם יכול ביותר להרגיש את מגלים לנו שהדבר עמוק יותר" .מי יתן והיה לבבם זה להם" – א"ל משה לישראל
עצמו כבעלים ,אומרת לו התורה" :ולקחת מראשית כל פרי האדמה" ,ולך אתה "כפויי טובה בני כפויי טובה"" .כפויי טובה דכתיב 'מי יתן והיה לבבם זה להם',
לבית המקדש ואמור" :הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה אשר נתתה לי ה'". הי' להם לומר תן אתה" .ותוס' מפרשים" :שלא רצו לומר אתה תן ,לפי שלא היו
"אשר נתתה לי" .כאן מונחת כל הנקודה .אתה עבדת ,אבל מי נתן לך את האפשרות רוצים להחזיק לו טובה עי"ש ,והרי עדיין לא קיבלו ,ומה שייך כאן "כפויי טובה"?
לעבוד? אתה זרעת ,אבל מי נתן לך את האדמה? אתה טיפחת ,אבל מי נתן לך את אלא שכאן נמצא שורש הדבר :כפיות טובה אינה מתחילה בכך שהאדם קיבל טובה
הכוח? ובסוף יצא פרי ,אבל הפרי הוא "אשר נתתה לי" .אין התורה מבקשת מן ואינו מודה עליה ,היא מתחילה בכך שאינו רוצה להיות מקבל טובה" .תן אתה" כבר
האדם לומר :לא אני עשיתי .אדרבה ,הוא עשה .הוא חרש ,הוא זרע ,הוא עמל .אלא מעמיד את האדם במקום של מקבל ,והמקבל נעשה קשור לנותן .הוא צריך להכיר
שכל עשייתו אינה מבטלת את הנתינה .גם בתוך כל מה שהוא עושה בעצמו ,הוא בו ולהחזיק לו טובה .ולזה האדם אינו רוצה להגיע .הוא רוצה את הדבר ,אבל אינו
עדיין מקבל .זהו החידוש של הביכורים :שהאדם יראה את כל מה שיש לו לא רק רוצה את מעמד המקבל ,רוצה לקבל ,אבל אינו רוצה להכיר שקיבל.
כדבר שהשיג ,אלא כדבר שניתן לו. כי מה פירוש "לקבל"? לכאורה ,קיבלתי דבר .אבל באמת ,קבלה יוצרת קשר .אם
ולכן הביכורים אינם רק הודאה על הפרי .הם באים לתקן את האדם במקום שבו אני קיבלתי ממך ,הרי אתה נתת ואני קיבלתי ,יש כאן נותן ומקבל .וברגע שיש נותן,
הוא עומד מול הטובה .שלא יראה טובה ויאמר :שלי היא ,שלא יראה הצלחה ויאמר צריך להכיר בנותן ,וברגע שמכירים בנותן ,האדם כבר אינו עומד לעצמו .יש מי
כחי עשה לי ,אלא שידע :זה ניתן לי .וכשהוא יודע שניתן לו ,ממילא הוא יודע שיש שהיטיב עמו ,והוא נעשה מחויב כלפיו בהכרת הטוב .והאדם ,מצד טבעו ,אינו רוצה
נותן .וכשהוא יודע שיש נותן ,ממילא הוא נעשה מכיר טובה .אין כאן צורך להתחיל להיות מחויב .הוא רוצה להיות לעצמו ,להרגיש שהדבר שלו ,שהוא השיג ,שהוא
במילה "תודה" .התודה היא כבר התוצאה .היסוד קודם לה :אני מקבל. עשה" .יש לי" נוח לו יותר מ"תן לי"" .יש לי" מעמיד אותו כבעלים" ,תן לי" מעמיד
ומכאן מובן גם "ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ה' אלקיך" .לא רק "ושמחת בכל אותו כמקבל.
הטוב" ,אלא "אשר נתן לך" .האדם צריך לשמוח לא רק במה שיש לו ,אלא בזה שיש וזהו ג"כ "האשה אשר נתתה עמדי היא נתנה לי מן העץ ואוכל" .מדוע "אשר נתתה
לו נותן .כל זמן שהוא רואה את מה שיש לו כ"שלי" ,הרי הטובה נעשית במהרה עמדי"? הרי הי' יכול לומר :האשה נתנה לי .אלא שדווקא כאן מתגלה הדבר.
לדבר מובן מאליו .אבל כאשר הוא רואה אותה כ"נתן לי" ,היא נשארת טובה .הוא "האשה אשר נתתה עמדי" – היא עצמה באה אלי מתוך הנתינה שלך ,וא"כ אני
אינו רק רואה את הפרי ,אלא את החסד ,אינו רק רואה מה יש לו ,אלא ממי קיבל. נעשה מקבל .ואדם אינו רוצה לעמוד במקום הזה .לא מפני שאינו יודע שהדבר
וזהו "ואמרת אליו – שאינך כפוי טובה" .האדם בא ואומר" :אשר נתתה לי" .הוא בא מן הקב"ה ,אלא מפני שאינו רוצה שהידיעה הזאת תחייב אותו .הוא מבקש
אינו בורח מן היותו מקבל ,אדרבה ,הוא אינו מתבייש להיות מקבל .ומתוך שהוא להישאר עומד בפני עצמו ,בלי להרגיש את הקשר שבין המקבל לנותן.
יודע שקיבל ,הוא יודע ממי קיבל ,ומתוך שהוא יודע ממי קיבל ,הוא נעשה מכיר וכן מצינו במן" :ונפשנו קצה בלחם הקלוקל" .והרי המן היה לחם מן השמים ,וכל
טובה .זהו כל ענין הביכורים :לא רק להודות על הטובה ,אלא להכיר שהטובה היא ענינו היה שהאדם מקבל אותו בכל יום מחדש .אין כאן 'כוחי ועוצם ידי' ,אין לאדם
נתינה ,ושאני -מקבל .וע"ז נאמר" :ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ה' אלקיך". מה לייחס לעצמו .כל יום הוא מקבל .ולכאורה ,מה חסר? אלא שזה עצמו קשה
לאדם .האדם אינו אוהב את ה"תן לי" ,הוא רוצה את ה"יש לי" .הוא רוצה דבר
'ושמחת בכל הטוב'
ומכאן יש להבין את הדין המיוחד במתנת העני" :עשירים מביאים ביכוריהם ְוְ ָלָ ַַקח ַַהֹּכ� ֵֵּהן ַַהֶּט�ֶּנֶ א ִִמ ּ �ָּי ֶֶד ָָך ְוְ ִִה ּ�ִּניחֹוֹ ִלִ ְְפֵנֵ י ִִמְז ּ�ְַּבח ה"א וגו' ְוְ ַ
ָׂש�ַׂמ ְְח �ָּּת ְבְ כל ַַהּטֹּוֹ ב ֲֲא � ֶׁׁשר ָנָ ַַתן ה"א
בקלתות של כסף ושל זהב ,ועניים מביאים אותם בסלי נצרים של ערבה קלופה, וגו' (כ"ו ,ד – י"א)
הסלים והביכורים ניתנים לכהנים" .לכאורה ,יש כאן דבר תמוה .הרי הקלת של יש להתבונן מה ענין הטנא אצל הביכורים? הלא עיקר הביכורים הם הפירות ,והטנא
העשיר יקרה וחשובה ,ואילו סל העני פשוט וזול .ומדוע דווקא אצל העני הסל אינו אלא כלי להבאתם ,ומה ראתה תורה להזכירו בפני עצמו 'ולקח הכהן הטנא
עצמו ניתן לכהן? אלא שאצל העשיר אפשר להבחין בין הביכורים לבין כלי הנתינה. מידך' עד שהסל עצמו נעשה בכלל הנתינה.
הפירות הם המתנה ,ואילו הקלת היקרה עומדת גם בפני עצמה .אבל אצל העני, ונראה ,כי כאן מונח עומק נקודת הביכורים .האדם אומר' :הנה הבאתי את ראשית
הסל אינו רק כלי חיצוני .הוא חלק ממה שהעני מסוגל להעמיד לפני ה' .הוא אינו פרי האדמה אשר נתתה לי השם' .יש כאן שתי תנועות הנראות כסותרות זו את זו:
מביא הרבה ,ואין לו הרבה מעבר למה שהוא מביא .לכן הסל עצמו מצטרף אל 'הבאתי' -אני הבאתי ,אני עמלתי ,אני זרעתי ,ו"אשר נתתה לי" – אתה נתת .והרי
הנתינה. באמת האדם עשה .הוא חרש ,זרע ,עבד והמתין ,ובסוף יצא הפרי .אלא שזו עצמה
וזהו עומק מאמר חז"ל" :בתר עניא אזלא עניותא" .יש עניות שהיא חסרון ,אבל יש עבודת הביכורים :לא לבטל את מעשה האדם ,אלא להכניס גם את מעשה האדם
בה גם גילוי .אצל העשיר יש הרבה מעבר לדבר שהוא נותן ,אצל העני ,הדבר שהוא תחת ההכרה של מתנת ה' .דווקא במקום שבו האדם יכול לומר "אני עשיתי" ,שם
נותן קרוב הרבה יותר לכל מה שיש לו .לכן אצל העני אפשר לראות בתוך המתנה הוא נדרש לומר" :אשר נתתה לי".
את הנותן עצמו .לא מפני שהעני נותן חפץ יקר יותר ,אלא מפני שהחפץ תופס אצלו שהרי דבר שקיבל האדם מוכן ,קל לו יותר לראותו כמתנה .אבל דבר שעמל עליו
מקום גדול יותר .כשהוא נותן מעט ,המעט הזה אינו רק חלק מרכושו – הוא מגלה נעשה אצלו "שלי" .העמל יוצר תחושת בעלות .ככל שהאדם השקיע יותר ,כך הוא
את שיעור יכולתו לתת. מרגיש יותר שהדבר שלו .ובאה מצות ביכורים ומלמדת :גם ה"הבאתי" שלך אינו
כי ערכה של מתנה אינו נמדד רק בשווי החפץ ,אלא גם ביחס שבין החפץ לבין עומד לעצמו .גם העמל שלך ,גם הכוחות שבהם עבדת ,גם היכולת שהיתה בידך
הנותן .העשיר נותן הרבה מפני שיש לו הרבה ,העני נותן מעט מפני שזה מה שיש לעשות – כולם עומדים בתוך "אשר נתתה לי" .אין התורה אומרת לו שלא יאמר
לו .נמצא שהמעט של העני אינו רק מתנה קטנה יותר ,הוא מתנה שיש בה שיעור "הבאתי" .אדרבה ,אמור "הבאתי" ,אלא שמיד לאחר מכן אמור" :אשר נתתה לי".
גדול יותר של נתינה ביחס למה שיש בידו .אצל העשיר אפשר שהמתנה תבוא ולפי זה מובן ענין הטנא .אילו היתה ההודאה על הפרי בלבד ,הטנא היה כלי בעלמא.
מתוך השפע ,אצל העני המתנה עצמה מגלה את ההתגברות על הגבול .לכן אין אנו אבל אם כל עבודת הביכורים היא להכיר שגם מה שנעשה ביד האדם עומד תחת
מסתכלים רק על מה שניתן ,אלא גם על מה שהאדם נפרד ממנו כדי לתת. מתנת ה' ,הרי גם הטנא אינו מחוץ לנתינה" .ולקח הכהן הטנא מידך" – לא רק את
וכעין זה בקרבן עני" :ונפש כי תקריב מנחה" ,ודרשו חז"ל" :מעלה עליו הכתוב הפרי שהצמיחה האדמה ,אלא גם את מה שהכנת בידך לצורך הבאתו .גם ה"מידך"
כאילו הקריב את נפשו" .לא מפני שהעניות כשלעצמה היא מעלה ,אלא מפני נכנס אל הקדושה.
עמוד 12
אומר "הבאתי" והעני אומר "הבאתי" ,ושניהם צריכים להגיע לאותה נקודה" :אשר שכאשר החפץ מועט ,מתגלה יותר האדם שבתוך החפץ .המנחה קטנה ,אבל הנפש
נתתה לי". ניכרת בה .אין כאן הרבה חומר ,אבל יש כאן הרבה נותן.
וזהו עומק הביכורים :האדם לוקח את הדבר שעליו הוא רגיל לומר "שלי" ,ומביא וזהו הטנא .הטנא אינו מוסיף בהכרח לשווי הביכורים ,אבל הוא מגלה את צורת
אותו לפני ה' עד שהוא יכול לומר עליו "אשר נתתה לי" .לכן לא רק הפרי בא ,אלא הנתינה .האדם אינו מביא רק את מה שצמח בשדה ,הוא מביא גם את מה שהכין
גם הטנא ,לא רק מה שהצמיחה האדמה ,אלא גם מה שנעשה בידיו .שהרי כל ענין בידיו כדי לתת .ואצל העני הדבר ניכר ביותר :גם הסל הפשוט נעשה חלק מן הנתינה.
הביכורים הוא שהאדם יגלה שגם בתוך ה"הבאתי" שלו יש "נתתה לי". משום שכאשר אדם נותן את המעט שיש לו ,אין הנתינה נעצרת במה שבתוך הסל,
ומכאן השמחה .האדם אינו צריך שיהיה בידו כל הטוב כדי לשמוח .די לו לדעת גם הסל עצמו נעשה חלק ממה שהוא מעמיד לפני ה'.
שכל מה שבידו הוא טוב שניתן לו" .ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ה' אלקיך" – ומעתה מתבאר "ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ה' אלקיך" .לא נאמר "ושמחת
לא מפני שיש בידך את כל הטוב ,אלא מפני שכל מה שבידך הוא "אשר נתתה לי". ברוב הטוב" ,אלא "בכל הטוב" .כי השמחה אינה תלויה בכמות .העשיר והעני אינם
שוים במה שיש בידם ,אבל יכולים להשתוות בהכרה :זה מה שנתן לי ה' .העשיר
כ"ק מרן האדמו״ר מסטריקוב זצוק״ל -כ״ה שנים להסתלקותו \ ט"ז אלול
ליקוט מדברים שהשמיע רבינו מרן שליט"א בהזדמנויות שונות
בתפילה? והרי עומד אתה לפני המלך! יש להתפלל בשקט ובמורא .כך הוא אהבת אמת – עם רבינו הגדול האבי עזרי זיע"א
מנהגנו ,ואין לשנות.״ הוא היה אדם גדול .היינו ידידים ,והיה לו קשר מיוחד במינו עם מו״ח רבנו הגדול
כשהגיעה השבת הלך החסיד בכל זאת לבית מדרשו של הרבי .הוא השתדל מרן זי״ע .עוד משנות היותם בצלו של מרן הגרי״ז מבריסק זי״ע נקשרו בעבותות
בכל כוחו לכבוש את התלהבותו ולרסן את רגשותיו .אלא שבהגיעו ל״נשמת אהבה ובידידות עזה – קשר של תורה ,הערכה ואהבת
כל חי״ נפרצו הסכרים ,התלהבותו גברה עליו ,והוא אמת .הם היו נפגשים לעתים קרובות ,בבתיהם
פרץ בצעקה גדולה בכל כוחו .לאחר התפילה חלשה ובשמחות ,והקשר ביניהם נמשך שנים רבות .זכורני,
דעתו .חשש שמא עבר על הוראת הרבי ושמא הקפיד שכאשר מו״ח רבינו הגדול זי״ע עמד במלוא עוזו
עליו ,ועל כן נכנס שוב אל הקודש פנימה וביקש את במלחמתו נגד הכת המשיחית ,היה הרבי מסטריקוב
מחילתו .להפתעתו אמר לו הרבי :״על מה ולמה אתה אומר לו תמיד :״מדוע אין איש עוזר לריש גלותא
מבקש מחילה? אדרבה ,הצעקה היא אחת מלשונות במלחמתו?״ הוא הרגיש היטב את גודל המערכה
התפילה ,וטובה תפילה היוצאת מתוך צעקת הלב שבה נשא מו״ח זי״ע.
מתפילה קרה וקפואה.״ תמה החסיד :והלא הרבי ומאידך ,זכורה עובדה מופלאה המעידה על גודל
אמר לי במפורש שאין לצעוק בתפילה! השיב לו הערכתו של מו״ח זי״ע לרבי זצ״ל .באחת השנים,
הרבי :״הלא תבין .כשבא יהודי ביום רביעי ומודיע בעשרת ימי תשובה ,נסע מו״ח לתל אביב לבית הרבי
מראש שבכוונתו לצעוק בשבת ,חובתי להודיע לו כדי לבקרו .תלמידיו תמהו לפניו :מה מקום לנסיעה
שאין זו עיקרה וצביונה של התפילה ,ואין אדם רשאי לקבוע מראש באיזו צורה זו דווקא בשעה זו ,כאשר ספרי חיים וספרי מתים פתוחים? השיב להם :״היא
תתנהל עבודת לבו .אבל כשעומד הוא בשעת התפילה ,ולבו עובר על גדותיו, הנותנת ,דווקא בשעה זו חיפשתי להתברך מפי ערלאכע׳ר איד״.
והרגשת הלב מתפרצת מאליה עד שהיא מביאה אותו לידי צעקה – אין נאה (אלול תשע"א)
ומשובח הימנו.״ את המעשה הזה סיפר הרבי מסטריקוב זצ"ל גם בעת ביקורו ***
אצל מו״ח מרן זצ״ל ,בחול המועד סוכות תשנ״א ,ומרן הרב שך התפעל מאוד אינו מן המידה
מן המעשה. דומה שההגדרה הכוללת ביותר לדמותו היא עפ"י מה
ועוד ווארט נפלא שמעתי ממנו בעצמי ,שאף הוא ששמעתי מבני הגאון רבי אי״ש שליט״א שהרבי זצ"ל
מגלה את אותה מידת אמת ,על הפסוק :״ויחד יתרו ביאר לו את א' מעשרת הנסים שנעשו בבית המקדש:
על כל הטובה אשר עשה ה׳ לישראל אשר הצילו מיד ״עומדים צפופים ומשתחווים רווחים״ ,עפ"י הגמ'
מצרים״ (שמות י״ח ,ט׳) .בתרגום :״וחד יתרו״ ,והוא ביומא כ״א ע״א ש"מקום ארון אינו מן המידה״ לדבר
לשון חדוה .וברש״י :״ויחד יתרו – וישמח יתרו ,זהו רוחני אין תפיסת מקום .ולפי"ז בשעת ההשתחוויה
פשוטו; ומדרשו נעשה בשרו חדודין חדודין ,מיצר בבית המקדש ,כאשר הגיעו ישראל לביטול היש
על איבוד מצרים״ ,היינו דאמרי אינשי :״גיורא עד מוחלט ,עד שנעשו כביכול רוחניים ,שוב לא היו
עשרה דרי לא תבזי ארמאה באפיה״ .והעיר בזה הרבי צריכים למקום ,שהרי דבר רוחני אינו תופס מקום,
זצ"ל הערה נפלאה :כיון שיתרו שמח על הצלת כלל ולכן דווקא בשעת ההשתחוויה היו רווחים .כאשר
ישראל ,ובד בבד היה מיצר על איבוד המצרים ,מדוע האדם עומד לפני קונו ומתבטל אליו לגמרי ,שוב אינו
עירבה התורה את שני הרגשות הללו בתיבה אחת ״ויחד״? לכאורה היה אפשר תופס מקום לעצמו.
לכתוב ״וישמח יתרו״ ,ואת הצער שהיה בלבו על איבוד המצרים לרמוז באופן והדברים נאים במיוחד למי שאמרם .הרבי זצ״ל לא היה ״תופס מן המידה״
אחר .וביאר ,שאילו היתה התורה כותבת ״וישמח״ ,לא הי' שייך שתהיה בשמחה מאומה ,לרוב התבטלותו והענווה שהייתה חקוקה בו .היה תמיד נחבא אל
זו שום תערובת של עצב ,כי לשון שמחה מורה על רגש שלם ומוחלט ,שאינו הכלים ,הסתיר את רוממות צדקתו ואת תפארת תורתו ,ולא החזיק טובה
מניח מקום לסרך של ניגוד .אבל אצל יתרו ,יחד עם שמחתו הגדולה על הצלת לעצמו .היה אדם גדול בתורה ,ביראה ובחסידות ,תלמידם של גדולי עולם
ישראל ,היה בו גם צער על אובדן המצרים ,וממילא ומקורבם של גדולי ישראל; בעל שיעור קומה מופלא
לא היתה זו שמחה מוחלטת .משום כך כתבה התורה בתורה ובעבודה ,ובכל זאת לא תפס מעצמו מאומה.
״ויחד״ לשון המבטאת שמחה ,אך שמחה שאינה (מסיבת חג \ סוכות תשס"ו)
שלמה לחלוטין .והי' הרבי מסטריקוב אומר :״התורה ***
לא יכולה לכתוב 'שמחה' אם זה לא לגמרי אמת״. איש האמת
דומה שאין משפט המבטא את דמותו יותר מן אחד הדברים שהיו חקוקים בדמותו הוא היותו איש
הדברים הללו .הוא היה איש אמת .אמת שלא אמת ,לא רק בהליכותיו ובמידותיו ,אלא גם בדרך
הסתפקה במילים ,אלא חדרה אל עצם עבודת ה׳ שבה הביט על עבודת ה׳ ועל פנימיות האדם .פעם
ואל פנימיות האדם .הוא לא ביקש להיראות במדרגה סיפר לי מעשה בסוחר חסיד קרלין שנסע לרגל
שאינה שלו ,ולא להציג רגש שלא היה קיים בלבו. מסחרו לווינה והוצרך לשבות שם בשבת .החליט
אצלו ,מה שלא היה אמיתי ,לא היה ראוי להיקרא להתפלל בבית מדרשו של הרבי מצ׳ורטקוב .ביום
בשמו .וכך גם בענווה .ככל שגדל בתורה ,בעבודה וביראה ,כך גדלה מידת רביעי נכנס אל הקודש פנימה וביקש את רשותו ,כי מאחר שמנהג חסידי קרלין
ביטולו .הגדולים שעמדו על ערכו ראו בו מה שהוא עצמו לא תפס ,אדם גדול להתפלל בקול ובצעקה ,מבקש הוא שלא יקפיד עליו אם ינהג כך גם בבית
בתורה ,בעבודה ,ביראה ובמידות .זכותו תעמוד לנו ולכל ישראל. מדרשו .שמע הצ'ורטקובר את דבריו והגיב בקפידה :״איזו דרך היא זו לצעוק
(נערך מדברים שנאמרו במס' הזדמנויות)
יו"ל על ידי מערכת "דרכי אורה" | להנצחות ולקבלת העלון במייל ניתן לפנות לדוא"ל62112dw@gmail.com :
עמוד 2
מבית +הבד
פרשת כי תבא תשפ"ו| גליון | 96שנה ג'
ממרן ראש לראשי הישיבות רבינו הגרב"ד פוברסקי שליט"א
ב+ד בבד | על התורה
שכשחטא וגער בו הקב"ה זרק האשמה מעצמו והטילה על האשה ,כאילו שרעה הכרת הטוב וכפיות טובה
נגרמה לו ממנה ואינו אשם בזה ,אף שהרי רצה זאת ולטובתו עשה הקב"ה עמו
כן ,ולמדים אנו מזה טבע האדם שאינו סובל להרגיש מחוייב לאחר ,ועושה כן את ֶאל ַהּכ ֵֹהן ֲא ֶׁשר יִ ְהיֶ ה ּבַ ּיָ ִמים ָה ֵהם וְ ָא ַמ ְר ָּת ֵאלָ יו וגו'( .כ''ו ג')
ּובָ ָ
על ידי שאינו מכיר בטובה שעשה עמו ,שאילו היה מכיר בזה שחבירו עשה עמו ואמרת אליו -שאינך כפוי טובה (רש"י)
טובה ,ממילא היה מרגיש מחוייב אליו ,ולכן טבעו מעוררו לדחות הרגשה זו וכופר ענין כפוי טובה הוא שכופר בטובה שנעשתה עמו ,וצריך ביאור מדוע כשמביא
הוא בטובה שנעשתה עמו. ביכורים שיסודם הודאה והכרת הטובה על מה שמקבל מאת הקב"ה ,צריך לומר
וביוסף כשהחזיר את השבטים אחר שנתן הגביע באמתחת בנימין מצינו שאמר שאינו כפוי טובה ,והרי כעת לא רק שאינו כופר בטובה אלא גם מראה שמכיר בה.
טֹובה ,וצריך ביאור מדוע חשיבא (בראשית מ"ד ד') ָל ָּמה ִׁש ַּל ְמ ֶּתם ָר ָעה ַּת ַחת ָ והביאור בזה דאדם אשר מכיר שזולתו הטיב עמו ,אזי מצד טבעו מרגיש הוא
הרעה תחת הטובה ,והרי ב' עניינים נפרדים הם ,האחד ,שאינו משיב על הטובה מחויבות כלפיו להשיב ולגמול עמו חסד על חסדו שהיטיב עמו ,וכשאינו חפץ
שקיבל ממנו ,והשני ,שעוד גם עושה עמו רעה ,אבל מדוע חשיבא הרעה תחת להשיב לחברו על טובתו ,אין לו דרך אלא רק על ידי שיכפור בטובתו ,וידמה
הטובה ,והביאור בזה דאחר שהטיבו עמו ואינו חפץ להשיב על טובתו ולהרגיש בעצמו שלא הטיב עמו כלל ,וזהו לשון 'כפוי טובה' שהוא כעין כופה עליו את
מחויבות כלפי מי שהטיב עמו ,הדרך היא לכפור בטובה ,ולדחוק הרגשה זו מקרבו, הכלי ,שמכופף ומכסה על הטובה שנעשתה עמו וכופר בה ,ולכן כשבא ומכיר
ודבר זה מביאו לעשות עמו רעה ,שעל ידי זה דוחק לגמרי הרגשת המחויבות טובה ,אזי הדגש הוא שאינו כופר בטובה ,וממילא כבר מבטא את הכרת הטוב
כלפיו ,ומחזק בקרבו ההרגשה שלא הטיב עמו כלום ויכול הוא גם להרע עמו, למי שהטיב עמו.
ולכן חשיבא הרעה תחת הטובה ,שהטובה שקיבל ממנו היא שהביאתו להרע ויתירה מזו מצינו בגמרא ע"ז ה: .
עמו ,וידוע מהחת"ס זצ"ל שהתבטא על אחד שהצר לו הרבה ,מדוע רודפני כל ת"ר מי יתן והיה לבבם זה להם (כל הימים) ,אמר להן משה לישראל כפויי טובה
כך הרי לא הרביתי להטיב עמו כדי שיצטרך לרודפני כל כך ,כי דרך מקבלי טובה בני כפויי טובה ,בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא לישראל מי יתן והיה לבבם זה
כשאינם רוצים להשיב למטיב עימם על טובתו ,להרע לו כדי לדחוק מקרבו כל להם ,היה להם לומר תן אתה .ופי' התוס' שם ולכך קראם כפויי טובה ,שלא רצו
הרגשת מחוייבות אליו. לומר אתה תן ,שלא היו רוצים להחזיק לו טובה בכך ,ע"כ.
ולזה נתקנה מצות ביכורים ,שישנן האדם לעצמו שאין לו משלו כלום ,והכל נותן והיינו שנמנעו מקבלת הטובה ,כדי לא להכיר טובה ,והדבר נורא שמה שלא
לו ה' ,לכן הראשית לה' והשיריים שנשארו לו יכול להשתמש בהם לעצמו ,אבל ביקשו ישראל מאת הקב"ה ,כי לא רצו להתחייב אליו כל כך ,שיש גם מידה
ביסודו הכל של השי"ת ,ולכן נתקן חיוב הודאה זו. כזו אצל האדם ,שבורח מלקבל טובה מאחר כדי שלא יהיה משועבד לו ויצטרך
וברש"י להלן פסוק ט"ז כתב ,בת קול מברכתו הבאת בכורים היום ,תשנה לשנה להכיר בטובתו.
הבאה; וצריך ביאור מדוע נתייחדה ברכה זו על מצות ביכורים דוקא ,ולמה ושם איתא כפויי טובה ,דכתיב ונפשנו קצה בלחם הקלוקל ,והרי המן דבר מופלא
שנתבאר אתי שפיר היטב ,כיון דיסוד מצות הביכורים להראות שאינו כפוי טובה, הוא ונבלע באיברים ,ואינו מטריח על האדם כלל ,והלואי שאנו היינו זוכים לכך,
ולכן גם מבקש על העתיד כי אינו ירא מלהיות מחוייב ומשועבד לקב"ה על וכלל ישראל לא סבלו זאת ,והוא מפני שהטובה גדולה בזה ומחייבם הרבה ,ואינם
טובותיו עימו ,וכשעושה כן זוכה לזה ,ובת קול מברכתו שיזכה שימשיך הקב"ה סובלים הרגשת מחוייבות זו.
להשפיע עליו טובה ,ויביא ביכורים גם לשנה הבאה. בני כפויי טובה ,דכתיב האשה אשר נתת עמדי היא נתנה לי מן העץ ואוכל,
כבוד מ+לכים
יארצייט מרן הרב מפוניבז' זללה"ה רבי יוסף שלמה בן רבי יהודה ליב כהנמן נלב"ע כ' אלול תשכ"ט
כבר לימים ,אמנם זכה לסייעתא דשמיא מופלא מכוח מסירות נפשו ,וכמו שאמרו על הקשר המיוחד שהיה לרבינו מרן שליט''א עם מו''ר מרן הרב זצ"ל כבר הארכנו
חז"ל פתחו לי פתח כחודו של מחט ,ואני אפתח לכם פתח כפתחו של אולם. בגליון פרשת כי תצא תשפ"ד ,וכעת באנו בדברים מליקוטים משיחות רבינו שליט''א.
נתבונן בכל זאת ונשכיל להבין מה מרן זצ"ל מצפה מאיתנו לעת אשר כזאת ,ללמוד
מדרכיו ולהתחזק ביתר שאת בעמל התורה ובזה יהיה לו לנח"ר ולעילוי נשמתו. מדברי רבינו שליט"א שנאמרו בחודש אלול ה'תשע"ז בליל יום הזכרון למרן
הרב זצ"ל.
רשימות מרבינו שליט''א לקראת משאו ביום הזיכרון למרן הרב זצ''ל
מתוך השבר הקים את התורה בארץ
הנהגתו בפשיטות הבה ונתבונן ,מרן הרב זצ"ל היה רבה הנערץ של העיר פוניבז' ,וגם הקים בה
מרן הרב זצ''ל היה רחוק מאד מתאוות החומר ועניני עוה"ז ,ואף שהיה בעל יכולת, מוסדות תורה לשם ולתפארת ,וגם אאמו"ר מרן ראש הישיבה זצ"ל למד תקופה
הסתפק במועט ,ויכול אני להעיד בענין זה אישית ,כאשר עד לנשואיו בזיווג שני, בישיבתו בפוניבז' ,ואדמוח"ז המשגיח רבי ירוחם זצ"ל כיהן כמשגיח בישיבה
הייתה דירתו כאחר מן התלמידים בחדר אחד מחדרי הישיבה ולא היה בו שינוי פרק זמן מסויים .והנה לא ארכו לו ימי הטובה ופרצה המלחמה הגדולה ,בה איבד
כלל ,וראיתי בעיני בכל עת תמיד ,דרך חייו ,מזונותיו ,ושאר תשמישיו ,כאשר היה מרן הרב זצ"ל את זוגתו הרבנית הצדקנית בת גדולים הג"ר ליב מוילקומיר זצ"ל,
חדרו סמוך לחדרי ,ענין זה עשה רושם עמוק בלב תלמידי הישיבה לדעת הדרך ואת ילדיו ובהם בנו רבי יעקב הי''ד שהיה עילוי מופלא ותלמידו של מרן הגרי"ז
אשר ילכו בה בארחות התורה. זצ"ל ,מלבד האחד אשר הותיר השי"ת לפליטה ,וכל העיר על כל מוסדות התורה
לא ידע טעם כבוד מהו שהקים וטיפח אבדו .הרי אסון נורא כל כך בדרך כלל מביא את האדם לשיברון
מרן הרב זצ''ל היה רחוק מאד מעניני גאוה וכבוד ,לא היה לו שום ענין בהם ,ולא לב וייאוש מוחלט ,ועם כל זאת הרב זצ"ל נחלץ חושים ומסר כל נפשו ומאודו
ידע טעמם וממשם כלל ,והיה מתרועע עם התלמידים הצעירים ,וגם עם ילדי להקים מחדש את עולם התורה שנחרב וביתר שאת .והביא אומנים לשרטט את
ישראל ניצולי הגולה אשר גדלם וטפחם ,כאחד מהם ,באהבה ובחבה ורעות ,בלי תכנית היכל הישיבה שיהיה ראוי להכיל תלמידים מרובים עשרת מונים על מה
שום אות התנשאות ,וכך גם עם פשוטי העם בכל הזדמנות ,ואמנם זכה להערצה שנחרב במלחמה ,והכל הביטו עליו בתימהון איך עולה על לבו בזמנים קשים כל כך
עצומה ,וכמים פנים לפנים השיבו לו כל בית ישראל אהבה עד אין קץ. אפשרות להקים ישיבה ומוסדות תורה רחבים כל כך ,ומה גם שלא היה הרב צעיר
יו"_ל ע"י מערכת "קובץ ג_ליונות" k.gilyonot@gmail.comלהקדשות ע"ג הגליון053-3145900 :
הרוגוצ'בער זצ''ל כרב קהילות החסידים בעיר דווינסק ,וכטבעו של עולם ,למרות עמל התורה
שהאור שמח והרוגצ'בער חיו בידידות ובאחווה ,היו בין מקורביהם שדאגו תמיד גם בעניין עמל התורה והגותו בה ,הרי מלבד מה שזכה בימי נעוריו להתגדל
לייצר מתח סביבם .ואמר לי החפץ חיים אם תיכנס לדווינסק לא ימלט שלא בישיבות טלז וראדין ,והיה פאר הישיבות ומתלמידיו המובהקים של מרן
יגיע לאזניך איזה דיבור של לשון הרע מאותם אנשים ,לכן אני אומר לך לא החפץ חיים זצ"ל אשר ממנו קבל תורה ויראה ,וכל דרכיו והנהגתו כל ימי חייו
להיכנס כלל לדווינסק .כך אמר לי מרן הרב זצ''ל בשם החפץ חיים ,ללמדך תוקף היו לאור דרכי רבו ,באופן מופלא אשר תקצר היריעה לספר דברים מופלאים
יראתו של החפץ חיים ומוראו מעניני לשון הרע. מהנהגותיו בגלוי ובסתר ,הרי גם בשעה שמן השמים הטילו עליו עול הרבצת
כימי השמים על הארץ התורה והקמת הישיבה ,וגם לקומם ולבנות שוב את
מרן הרב מפוניבז' זצ"ל היה רגיל לבאר את הפסוק עולם התורה לאחר החורבן הגדול שבו נחרבה גם
למען ירבו ימיכם וגו' כימי השמים על הארץ .דהיינו רוב משפחתו ,והיה טרוד מאד ,אולם בכל עת ובכל
שנזכה שיהיו לנו כאן בארץ ימים שמימיים של חיי שעה בלכתו בדרך בשכבו ובקומו היה הוגה בתורה
עליה ורוחניות ,וימים השמימיים שלנו יגברו על ודדיה ירוויון בכל עת והייתה שעשועיו תמיד ,וגם
הארציות שבנו. זאת הייתי רואה תמיד בכל לילה כאשר היה נופל על
*** משכבו ונרדם ומסביבו ספרים פתוחים והנר דלוק,
בשיחה מיוחדת שמסר רבינו שליט''א אודות והייתי נכנס בלאט לחדרו לכבות את הנר ,ועל זה
דרך הלימוד הראויה לבני הישיבות שזר רבינו מרן נאמר כתלי בית המדרש יוכיחו.
שליט''א עובדות והנהגות של רבו מרן הרב זצ''ל : תרם את עצמו לישיבה
בסדר שלישי למדנו בישיבה ש''ס ומכוח מעלותיו הנשגבות זכה לשוב ולכונן את עולם
מרן הרב מפוניבז' בשעתו קבע סדר שתלמידי התורה בתפארת ,ואמנם העיד על עצמו שהוא סובב
הישיבה בשנות לימודם בישיבה ילמדו את הש"ס בעולם לחלות פניהם של נדיבי עם לשאת עימו במשא
כולו ,כך היה גם בטלז שלמדו ש"ס ,והרב זצ"ל היה הישיבה ,אך תרומתו שלו עולה על של כולם שנתן את
עצמו וכולו להקמת הישיבה הק' ומוסדותיה ,ואילו היה בדרך להנחת אבן הפינה של ישיבת גרודנא באשדוד רבי־ אומר שיעורים בכל הש''ס ,והזמן שהתייחד לזה הוא
משקיע כל זמנו עבור עצמו היה מתגדל בתורה הרבה נו מרן שליט''א משוחח עם רבותיו מרן הגר''ש רוזבסקי בסדר שלישי ,שהיו לומדים ש''ס על הסדר ,כך היה
יותר ממה שזכה והשיג כשעליו העול הכבד של ישיבת ומרן הרב זצ''ל .מאחור נראה גם אביו מרן הגר''ד זצ''ל .בתחילת הישיבה ,ובתחילה זה הצליח מאד ,ואני זוכר
שלמדנו כך כמעט את כל הש"ס [הסיבה שהרב זצ''ל ביטל את סדר הלימוד פוניבז'.
הזה היה מפני שכשהגענו למסכת חולין ,היו כמה בחורים שנמשכו ללימוד זללה"ה, הרב למרן הזכרון ביום אנו שנמצאים הזאת לעת הם ראויים אלו דברים
הלכות שחיטה ויו"ד לשם סמיכה ,והרב לא היה ניחא ליה מזה ,ואמר :וכי וגודל בשבחו עוד ולהוסיף לדבר אפשר ותמיד מאוד, עד הם רבות ומעלותיו
שוחטים באנו לגדל בישיבה ,וביטל סדר זה] כל אחד צריך לשאוף ולהשתדל פעולותיו ,אולם מידה זו שהתלמידים קרויים בנים הייתה אצלו באופן מיוחד,
בזה ללמוד ולרכוש מסכתות עד שנדע את כל הש"ס כולו ,בעז"ה. והיה קורא לתלמידי הישיבה הק' בני ,ובמיוחד היה ניכר הדבר כלפי ילדי בתי
אבות ,שהיו ברובם יתומים ופליטים שהיה להם כאב ,ומנשקם ומרעיף עליהם מה עושים כשיש קושיא שלא מוצאים לה תירוץ
מרן הרב זצ"ל סיפר לי שבצעירותו למד בעיירה בליטא פלונגיאן ,שם כיהן אהבתו בכל עת ,ולא בכדי קרא שם המוסד בתי 'אבות'.
ברבנות הרב פייבלזון ,ומרן הרב זצ"ל למד עם חברותא בבית המדרש שם, תפילתו בדבקות מיוחדת
ונתקשו מאוד בהבנת הסוגיא ולא הגיעו לפתרון ,ונדברו ביניהם שכשיכנס רב עומדים אנו כעת ביום הזיכרון למרן הרב זצ"ל וביום זה ראוי במיוחד לומר
העיירה שהיה תלמיד חכם גדול לתפילת המנחה ,יפרסו בפניו את קושייתם. דברים אלו ,אמנם דברים רבים כבר נאמרו בשבחו ,וכמדומה שנקודה זו לא
כשהגיע הרב לבית המדרש ניגשו אליו וסחו הדגישו כל כך ,על מעלת תפילותיו שהיו
לו שהם מתקשים בהבנת הסוגיא ,ואינם בדבקות מיוחדת ,והיה מורה שלא ימתינו
באים לפתרון הדבר כדי שיוכלו להמשיך עליו עד שמסיים תפילתו ,כי העול שהציבור
בלימודם ,נענה להם הרב :יעויין בבא מציעא מחכה עליו היה מפריעו מדבקותו בתפלה,
דף ו' עמוד ב' בתוס' שם .הם ניגשו לחפש והיה מסמן בידו שלא ימתינו עליו.
שם ולא ראו שייכות לעניינם כלל ,ניסו בכה גם בתשעה באב היה בוכה בדמעות שליש כל
וניסו בכה והעלו חרס בידם מה השייכות בין זמן אמירת הקינות ,אצלינו מגיעים להרגשת
התוס' שם לשאלה שהתחבטו בה .משכך הבכי בקינה על עשרה הרוגי מלכות ועוד
המתינו הם לתפילת ערבית אז יגיע הרב שכמותה ,אבל כל שאר אמירת הקינות אפילו
שוב לבית המדרש ,ויבאר להם פשר דבר, פירוש הדברים אינו מחוור דיו אצלינו ,אבל
כשהגיע הרב שוב ניגשו אליו בשאלה מה הוא זצ"ל בדבקותו הגדולה בקב"ה הרגיש
מצא בדברי התוס' מוצא לסבכך בו הם החיסרון וההעדר בסילוק שכינה והיה ממרר
תמונה נדירה בפרסום ראשון -מיטתו של מרן הרב זצ''ל בהיכל הישיבה בבכי כל העת.
שרויים .אמר להם הרב דמתא :שמעתי
מכם שאינכם יכולים להמשיך בלימודכם מחמת שמתקשים אתם בדבר מה, לא הסכים שהרופא יגע בשן
הנה התוס' בב"מ שם [ד"ה קפץ וד"ה לפטרו] הניחו קושייתם על דברי הגמרא בכלל פסולי הכהנים לעבודה נכלל גם מי שנפלו שיניו( ,עיין רמב"ם פ"ח מביאת
בתימה ,ולא מצאו שם ישוב לקושייתם ,ואם כל זאת לא עצרו בעלי התוס' מקדש הי"ז) וזכורני שמרן הרב מפוניבז' זללה"ה שכבר נשרו כל שיניו ונשארה
מלימודם ,והמשיכו הלאה ,ופירשו התוס' גם המשך דברי הגמרא שם .הרי שגם לו שן אחת ,והיו לו בה כאבים ורצה הרופא להוציא שינו ,ואמר לו הרב זצ"ל
אם יש קושיא שאין מוצאים דרך לפרקה ,צריך להמשיך ללמוד ,ולא לעצור שאינו מסכים לזה כיון שמצפה במהרה לבנין בית המקדש ,וחפץ הוא לעבוד
עד שימצא פתרון .זה הלימוד שעלינו ללמוד ,סיים הרב מדברי התוס' הללו עבודה ואינו חפץ להיות בעל מום שייפסל לעבודה מחמת שנפלו שיניו.
לסוגייתכם ,ולכלל הסוגיות. אריכות ימים או לקבל פני משיח
מרן הרב מפוניבז' זצ"ל כשהיו מאחלים לו אריכות ימים היה רגיל לומר תאחלו השיעורים שמסר הרב זצ''ל תחת העצים בפרדס
בשנת תש''ח הייתה מלחמה בארץ ישראל ,ומטוסי המצרים הטילו פצצות על לי שאזכה לקבל פני משיח צדקנו ,זהו הדבר הנצרך ביותר ,רק שאנו חסרי אמונה
ריכוזי הערים ,הישיבה הקדושה העתיקה את לימודיה לפרדס ברמן ,בינות לעצי ואיננו מרגישים זאת כל הצורך אז אנחנו מבקשים כל העת על אריכות ימים.
הפרי התקיימו הסדרים והשיעורים ,שם לא הפציצו המטוסים .באותם ימים רבי החפץ חיים אסר עליו להיכנס לדווינסק
שמואל לא היה בישיבה ,כי נסע לחמיו מרן הגרצ''פ פראנק זצ''ל לירושלים, במשאו בכינוס רבני כולל חפץ חיים בעיון במעונו שח רבינו מרן שליט''א:
ולא יכול היה לחזור לישיבה כי ירושלים הייתה נצורה .מי שמילא את מקומו בעיר דווינסק שימש ברבנות כידוע מרן רבי מאיר שמחה הכהן זצ''ל ,האור
במסירת השיעורים היה מרן הרב זצ''ל ,כך זכינו לשמוע שיעורים יומיים על שמח ,והנה הנוהג היה שהרבנים מהעיירות הסמוכות לדווינסק היו עולים
מסכת סנהדרין ממרן הרב זצ''ל בפרדס .והמיוחד שבשיעוריו היה חרף העיון למעונו ,ושואלים בעצתו על כל דבר קטן כגדול בענייני הנהגת הציבור ובענייני
והעומק שההספק באותו קיץ היה גדול ,למרות שבכלל בישיבה למדו אז הלכה .העיירה פוניבז' בה כיהן מרן הרב זצ''ל הייתה אף היא סמוכה לעיר
בהספק גדול לעין ערוך מימינו ,אך בשיעוריו ,נתן מרן הרב זצ''ל דגש על הספק. דווינסק ,ומכל מקום הרב זצ''ל נמנע באופן גורף מלהיכנס לאור שמח .והדבר
למה רצה הרב לסגור את הישיבה היה נראה תמוה.
אירע פעם שמרן הרב מפוניבז' זצ"ל שב מאחת מנסיעותיו לחו"ל סמוך לימי בהזדמנות שח לי מרן הרב זצ''ל פשרו של דבר ,כי טרם צאתו לכהן ברבנות
החנוכה ,וראה שאוחזים בסוגיא דמעמד שלשתן במסכת גיטין דף י"ג ,ואמר העיר פוניבז' הלך הוא לקבל את ברכת רבו מרן החפץ חיים זצ''ל ,ובין הדברים
שהוא סוגר את הישיבה. אמר לו החפץ חיים שלא ייכנס לדווינסק ,כיון שיחד עם רבי מאיר שמחה שימש
יו"_ל ע"י מערכת "קובץ ג_ליונות" k.gilyonot@gmail.comלהקדשות ע"ג הגליון053-3145900 :
גליון מס' 122
דב+רי +חמד מרבינו מרן עמוד ההוראה
•
הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א
פרשת כי תבוא תשפ"ו
• תורת חמד | מענייני הפרשה • • ווי העמודים וחשוקיהם • שאלה משולחנו של מרן שליט"א
אֹותם ַהּיֹום ַהּזֶ ה ה' ֱא ֶ
ֹלקיָך ְמצַ ּוְָך לַ ֲעשֹֹות ֶאת ַה ֻח ִּקים ָה ֵאּלֶ ה וְ ֶאת ַה ִּמ ְׁש ָּפ ִטים וְ ָׁש ַמ ְר ָּת וְ ָע ִש ָֹית ָ
תלמידה שהתארחה אצל חברתה ,וביקשה ממנה שתביא כיבוד
ּבְ כָ ל לְ בָ בְ ָך ּובְ כָ ל ְנַפ ֶׁשָך (כו ,טז) .ופירש"י ,ושמרת ועשית אותם -בת קול מברכתו ,הבאת
שאלה .לפני תקופה היה בסמינרים תקופת מבחנים רצופים ,ואחר הצהרים לאחר סיום הלימודים
בכורים היום ,תשנה לשנה הבאה ,עכ"ל .והקשה רבינו החתם סופר (עה"ת כאן) דאם כל
התלמידות חוזרות יחד עם החברות על החומר הנלמד ,ומקובל מאד שתלמידה אחת מגיעה לבית
שנה מביאי הביכורים קיבלו ברכה מהקב"ה שיזכו להביא ביכורים לשנה הבאה ,אם כן הם
חברתה ללמוד שם ,ונוהגים לכבד את החברות בממתקים כדי להמתיק את החומר הקשה הנלמד,
יחיו לעולם .ותירץ דאותו השכר אני מוותרו לכלל ישראל' ,השקיפה ממון קדשך וברך את
ואת המבחנים שבפתח.
עמך את ישראל' ,ובשרו הקב"ה שכן יעשה ויברך ישראל בגללו ,נמצא הביכורים שיביאו
והנה אחר הצהרים הגיעה בתי ללמוד עם חברה בבית ,ובתי הגישה לה שתיה מתוקה (ושכחה
כל בנ"י מכאן ואילך ,מפירותיו ומברכותיו הם מביאין ,והיינו 'הבאת ביכורים היום תזכה
להגיש גם ממתקים) ,והחברה בירכה 'שהכל' ושתתה כוס משקה צונן ,אך הנה מיד לאחר מכן
להביא לשנה הבאה' ,לא שהוא עצמו יביא אלא ביכורי כל ישראל על שמו נקראו.
פנתה החברה לבתי ואמרה לה בשנינות -כדי לרמז לה ששכחה להביא את הממתקים' :את יודעת
ובכת"ס (על התורה שם) הביא את קושיית אביו ,ותירץ שכוונת הברכה היא שהיה חשש
שבמבה זה ראשי תיבות ב'רכה מ'רובה ב'בית ה'זה ,אנחנו צריכים להשאיר לך ברכה ,'...וכמובן
שמי שהקב"ה ברכו בעושר שיקלקל מעשיו ,ולכן הקב"ה בירך שאם הוא יחיה לשנה
בתי הלכה מיד והגישה מיני מתיקה לשולחן.
הבאה ,שלא יקלקל מעשיו ,אלא יחזור ויביא ביכורים ,אך אין כאן הבטחה שהוא יחיה.
בתי התקשרה אלי לשאול ,האם החברה צריכה לברך שוב שהכל על הבמבה ,כי מצד אחד היא
וכעין זה ראיתי מבארים שיש כאן ברכה שאף בשנה הבאה יביאו את הביכורים כמו השנה,
ברכה 'שהכל' על המיץ ,והרי הכלל הוא שאורח אצל בעל הבית אינו צריך לברך שוב כי דעתו על
שהיינו באותה התלהבות ,והמצוה לא תיהפך להיות כמלומדה ,אך אין כאן הבטחה שיחיו
מה שבעל הבית יביא לו.
לשנה הבאה .עוד יש קצת להוסיף שבשנת השמיטה יתכן שלא הביאו ביכורים מפני
אך מצד שני ,בשאלתנו הרי בתי לא הציעה להביא את זה ,אלא זה הגיע על פי בקשת האורחת,
שהפירות הם הפקר ואינם שלו ,וכמו שיבואר להלן ,ואם כן בשנה זו אין ברכה לשנה
וא"כ יש לדון אם זה מוגדר על דעת בעל הבית ואינה צריכה לברך שוב ,או שמא כן צריכה לברך
הבאה.
בשנית ,כי הרי מראש גם בעל הבית דהיינו גם המארחת שזה הבת שלי לא ידעה אם תביא ומה
ומעתה יש לדון האם בשנת השמיטה הביאו ביכורים או לא ,והנה באור החיים הקדוש
תביא.
(ריש פרשת כי תבוא) כתב :אשר ה' אלוקיך נותן לך ,פירוש לפי ששייר ה' לו חלק בארץ
בנוסף לכך ,אולי כל הדין שאורח פטור מלברך כי סומך על דעת בעל הבית ,מדובר על בעל הבית
והוא שנת השמיטה ,דכתיב ובשנה השביעית וגו' שבת לה' ,לזה בא דברו הטוב שאינו
עצמו ,אבל במקרה שזו הבת שהיא לא בעלת הבית ,אולי לא נאמר דין זה?
מצוה אלא על זמן הנתינה לך שהם ו' שנים אבל שנת השמיטה אין בה הבאת ביכורים
תשובה .כיון שהמנהג שמכבדים ,ודעתה הייתה לקבל את הכיבוד ,אינה צריכה לברך שוב ,כי לא
לפי שאינם שלו אלא מופקרת לכל ,עכ"ל .ומבואר בדבריו שבשנת השמיטה אין מביאים
היה לה היסח הדעת.
ביכורים. מקורות ונימוקים
מאידך במנחת חינוך (מצוה צא) כתב שמסתימת דברי הרמב"ם והחינוך שלא חילקו יש לדון אם דין זה שמבואר בשו"ע (או"ח סימן קעט ס"ב) שאורח שמתארח אצל בעל הבית ,אין
משמע דאין חילוק בין שנה לשנה ,ואפילו בשמיטה חייב בביכורים דהו"ל לפרושי ,ועוד אצלו היסח הדעת ,ואין צריך לברך שוב ,למרות שלא הייתה דעתו לאכול ,האם זה דין כי המתארח
ציין לדברי רש"י (שמות כג ,יט) שכתב' :ראשית בכורי אדמתך ,אף השביעית חייבת אצל בעל הבית יש עליו דין של 'כל מה שיאמר לך בעל הבית עשה' ומשום כך אינו מסיח דעתו,
בבכורים' ,הרי מפורש בדבריו דאף שנת השמיטה חייב בביכורים ,יעו"ש .וכן מבואר באור כי הוא צריך לעשות מה שבעל הבית אומר לו ,או שזה מטעם שבמציאות אין לו היסח הדעת כי
שמח (פ"ט ממעשר שני ה"ב) בשם רש"י הנ"ל שביכורים נוהג בשביעית ,ויע"ש שעפי"ז אינו יודע מה בעל הבית יביא לו.
ביאר את דברי הירושלמי [וע"ע בתשב"ץ (ח"ב סימן רמז) שהוכיח מדברי רש"י כנ"ל]. ולכאו' נחלקו בזה הפרי מגדים והחיי אדם ,שהפמ"ג (א"א סק"ג) כתב להדיא שזה מדין כל מה
הרי לפנינו שנחלקו רבותינו אם פירות שביעית חייבים בביכורים או לא .ויעויין בחזו"א שיאמר בעל הבית עשה ,ולכן כתב דאין זה אמור בשנים שמתארחים במלון ואחד מזמין את חבירו
(ערלה סימן יא ס"ק יח) שכתב שפירות שביעית ודאי פטורים מביכורים ,שהרי אין לסעוד עמו .וכן כתב בביאור הלכה (ד"ה עד שיאמר) מדשמע דדוקא מפני דעת בעל הבית אדם
הפירות שלו ,ואפילו אם בע"ה זוכה בפירות ,מ"מ אין זה נחשב שמביא פירות מאדמתו מבטל דעתו ,אבל לא באופן אחר ,וציין שכן משמע קצת בפמ"ג ע"ש ,וצ"ע למעשה.
מפני שהוא כזוכה מההפקר ,והעלה שמה שכתב רש"י שאף בשמיטה חייבים בביכורים אמנם החיי אדם (כלל ס ס"ה) כתב ,דאם לא היה בדעת בעל הבית ליתן להם יותר ,רק לבקשת
הכוונה היא לפירות שחנטו בשישית והמשיכו לגדול בשביעית ,שהיה הו"א שהואיל ואין האורחים נתן להם עוד ,נראה לי דאין צריכין לחזור ולברך .ומשמע שהטעם לא מחמת מה שיאמר
שנת השמיטה שנת שמחה של אסיפה ,כי הפירות שיחנטו בשנה זו הם הפקר ,וממילא לך בעל הבית .וגדולה מזו כתב בערוך השולחן (סעי' ו) שדין זה אינו דווקא בבעל הבית ,ואפילו
פטור מביכורים אף מפירות שאינם קדושים ,קמ"ל שפירות אלו חייבים ,אבל פירות שהם אם בעל הבית חשב שאין עוד מה לאכול ,ואשתו אמרה שיש עוד מה לאכול ,דזה נחשב להיסח
הפקר ודאי שפטורים מביכורים ,יעו"ש. הדעת בטעות.
ויעוין עוד במזרחי שמחק גירסא זו מרש"י ,ולדבריו אין מקום כלל לשאלה .אמנם יעוין והנה נראה שאין כאן מחלוקת בין הפמ"ג לחיי אדם ,כי דברי הפמ"ג אמורים באופן שכבר היה
במשך חכמה (מהדו"ח עם הוספות מכת"י ,שמות כג ,יט) שקיים את גירסת רש"י היסח הדעת גמור של האורח שכבר אמר 'הב לן ונברך' ,וכיון שהוא סומך על בעל הבית נתבטל
שלפנינו ,וציין לתשב"ץ שהביאו ,וביאר את הטעם שהוא חייב בביכורים ,מפני שהקרקע ההיסח הדעת ,וזה רק דין בבעל הבית שסומך עליו ,ולכן אינו צריך לחזור ולברך מדין כל מה
והאילנות אינם הפקר אלא רק הפירות ,וממילא כשבעל השדה זוכה בפירות ,הרי זה דומה שיאמר לך בעל הבית עשה .אבל הנידון בחיי אדם הוא באופן שלא הסיח דעתו בפירוש ,רק אם
למוכר שדהו לפירות ,שאם המוכר חוזר וקונה את הפירות ,שהוא חייב בביכורים כמבואר צריך לברך שנית על מה שכבר הביאו לו ,דהיינו שהנידון מה דעתו בשעת הברכה ,והתשובה
בירושלמי (ביכורים פ"א ה"ו) ,ויעו"ש עוד שנסתפק אם זוכה בשדה מההפקר אם הוא שבדעתו לאכול מה שיביאו לו ,ואינו מסיח דעתו [אמנם הערוך השולחן חולק על הפמ"ג ולדעתו
חייב בביכורים או לא. גם בהיסח הדעת גמור ,זה לא תלוי בבעל הבית ,אלא בממונה על הסעודה].
[ויעויין עוד בספר הערות עמ"ס גיטין (דף מז ע"ב) מש"כ בשם מו"ח מרן הגרי"ש אלישיב אך בענייננו לכאו' צ"ע ,דבשו"ת אגרות משה (או"ח ח"א סוף סימן קכה) הביא את טעמו של
זצ"ל לקיים את גירסת רש"י ולבאר מאיזה פירות הביאו ביכורים בשמיטה ,ויעוין עוד במה המשנ"ב שאין צריך לברך ,משום שיודעים דדרך בעל הבית להביא הרבה מינים זה אחר זה ,ולכן
שהאריך בנידון זה בהר צבי (זרעים ח"ב סימן מה)]. מסתבר שדווקא בנקראו לכבדם בפירות ,דאם רק נקלעו לשם ונתן להם הבעל הבית מצד דרך
ועכ"פ לפי מה שנתבאר לעיל יש קצת להוסיף ,שבשנת השמיטה יתכן שלא הביאו ארץ פירות לכבדם ,אין שייך לומר שיודעים דדרכו להביא הרבה שנימא שסמכו על זה ,ולכן
ביכורים מפני שהפירות הם הפקר ואינם שלו ,וא"כ בשנה זו אין ברכה לשנה הבאה ,ולפי צריכין לברך ע"מ שיביא להם אח"כ ,יעו"ש.
זה יתבאר מדוע חורבן הבית היה דווקא במוצאי שביעית ,מפני שבשנה שלפני כן לא ובעניננו הרי לא נקלעה לשם כדי לאכול ,והכיבוד הוא רק מדרך ארץ ,ואולי זה דומה לדברי האגרות
נתברכו שיביאו ביכורים לשנה הבאה .ובפרט לפירושו של החת"ס שכאשר היתה ברכה משה שצריך לברך .אך למעשה נראה דכיון שהדרך הוא שמביאים כל הזמן כיבוד ,ואמנם הכיבוד
זו למרות שהוא לא הביא ביכורים אבל היו אחרים שהביאו ,אכן בשנה שאחרי השמיטה הוא מדרך ארץ ,אבל הדרך ארץ הוא שכל הזמן יש כיבוד ,ולכן זה דומה למשנ"ב שהם מצפים
לא היתה ברכה כלל [אכן דחוק לומר שרק במוצאי שבת נפטרו כולם]. לכיבוד ,ואין להם היסח הדעת ,וממילא אין צריך לברך.
יו"_ל ע"י מערכת "קובץ ג_ליונות" k.gilyonot@gmail.com
להנצחות ולהקדשות ניתן לפנות 053-3145900 :
• מעשה חמד • מהנעשה והנשמע בבית מרן שליט"א
מהקפידה של הרב מבנדין שלא לחקור מי הוא הגנב ,ולא לנטות אחר הסקרנות הטבעית מרן רבינו שליט"א במעמד פתיחת כולל 'חפץ חיים בעיון' בקרית הרצוג:
ולא לביישו ברבים. 'אם אתה אוהב כל יהודי – לא שייך לדבר עליו לשון הרע'!
וכמו כן לרכוש את היכולת להסתכל על מי שטעה ולראות את הצעד החיובי שעשה כעת מעמד רב רושם נערך בסוף זמן קיץ במעונו של מרן רבינו שליט"א לרגל פתיחת כולל
(השבת הנדוניה והצלת חיים) ,ולבחור לחזק ולברך אותו ,במקום לרדוף ולבייש אותו, 'חפץ חיים בעיון' בסניף 'חניכי הישיבות – כרם ישראל' בשכונת קרית הרצוג ,בראשות
כך שבמקום להגדיר אדם לפי הכישלון שלו ,מתמקדים בנקודת התיקון ובצעד החיובי המרא דאתרא הגאון רבי אליעזר רוט שליט"א ,חתנו של מרן רבינו שליט"א ,במעמד
שהוא עושה עכשיו. השתתף נשיא רשת הכוללים הגה"צ רבי מרדכי שמואל אדלשטיין שליט"א ,וראש
לאחר מכן שוררו הכל עם רבינו 'תהא השעה הזאת שעת רחמים ועת רצון מלפניך', ישיבת ארחות תורה הגאון הגדול רבי איתמר גרבוז שליט"א ,וכן הרה"צ רבי ישראל מנחם
כשלסיום בירך רבינו את כל הנוכחים והמשתתפים' :ברוך השם נמצאים פה כעת גדולי אלתר שליט"א ,בנו של כ"ק מרן האדמו"ר מגור שליט"א.
התלמידי חכמים של הדור ,נבקש מהקדוש ברוך הוא שירחם עלינו ויושיע אותנו ,שנזכה את המעמד פתח חתדב"נ ,הגאון רבי אליעזר רוט שליט"א" :יש יהודי יקר שקשור למו"ח
להגדיל תורה ולהאדירה ,וחס ושלום שכעת אנחנו בדברים סכנות גדולות מפני הערבים, מרן שליט"א ,קוראים לו הרב יצחק גלר .הוא היה גר פה בשכונה ,והוא מרצה בכל מיני
שלא ישלטו בנו ,ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם ,אמן'. מקומות .ובכל פעם לפני שהוא מרצה ,הוא מגיע לכולל שלנו – 'נתיבות המשפט' (עם
*** הנדיב הרב רמי פלר) ,והוא מכין את הדרשות שלו .לפני כמה שנים הוא הגיע לכולל ,אז
מרן רבינו שליט"א בהלוויית גיסתו הרבנית ישראלזון ע"ה: ביקשתי ממנו שיאמר לפני האברכים מה שעומד לדרוש.
'אצל עם ישראל מבקשים מהקב"ה לא רק על חכמי ישראל ,אלא גם על נשיהם'! "אז הוא סיפר כך' :יש רופא שיניים חרדי ד"ר זוהר עשור ,שהיה גר שמונה שנים פה
בשבוע שעבר השתתף מרן רבינו שליט"א בהלווייתה של גיסתו הרבנית הצדקנית קרוב וגם הוא תלמיד גדול של מו"ח הרב שליט"א ,והוא סיפר שהרב זילברשטיין היה
מרת שרה ישראלזון ע"ה ,אשת חבר להגאון הגדול רבי יוסף ישראלזון זצ"ל ,ובתו של אצלו בטיפול שיניים .ופנה הד"ר לרב ושאל אותו' :יש לי שאלה ,אני רואה שבלי עין
רשכבה"ג מרן פוסק הדור הגרי"ש אלישיב זצוק"ל. הרע השיניים של הרב כולן שלמות ,אך מצד התעודת זהות זה לא מסתדר' ,...אז הרב
מסע הלוויה יצא מביתה בבני ברק ,ברחוב חזון איש ,5שם התגוררה עשרות שנים זילברשטיין ענה לו שהשיניים האלה מעולם לא דיברו לשון הרע!'.
בשכנות עם רשכבה"ג מרן ראש הישיבה הגראי"ל שטינמן זצוק"ל. "עד כאן סיפר הרב גלר בדרשתו ,אז אני אמרתי לו שזה סיפור יפה ,ובאמת אני לא
רבינו נשא דברי הספד ופרידה קצרים" :אנחנו אומרים בתפילה לאחר קריאת התורה :יהי שמעתי מהשווער שלי אף פעם לשון הרע ,אבל אני אשאל אותו בעצמו אם זה נכון.
רצון מלפני אבינו שבשמים לקיים בנו חכמי ישראל הם ונשיהם וכו' .רואים אנו שאצל עם ובליל שב"ק אמרתי למו"ח שליט"א' :לא נעים לי לשאול שאלה ,הרב גלר מספר בשם ד"ר
ישראל מבקשים מהקדוש ברוך הוא שיקיים לנו לא רק את חכמי ישראל ,אלא גם את עשור שהרב העיד על עצמו שמעולם לא דיבר לשון הרע ,אז יש לי שתי שאלות .שאלה
נשיהם ,שגם הם יהיו איתנו ,רואים שתיקנו תפילה מיוחדת ,הם ונשיהם. ראשונה :האם זה נכון? ,ושאלה שניה :איך זה יכול להיות נכון?
"כעת אנחנו עם ישראל כעת מאוד מאוד בוכה וצועק ,גיסתי הצדקנית הרבנית שרה "אז מו"ח הרב שליט"א תפס את השיניים ואמר לי' :השיניים האלה מעולם לא דיברו
ישראלזון ,היא הייתה אשת חבר ,וגם אשת חבר של גיסי רבי יוסף ישראלזון .אבל מו"ח לשון הרע ,אבל אני לא מבין את השאלה שלך ,אם אתה אוהב כל יהודי לא שייך לדבר
מרן הרב אלישיב זצ"ל כשהוא היה פה בבני ברק ,הוא אמר לי' :אני רוצה להיות אצל עליו לשון הרע .אני אוהב כל יהודי ,לא משנה מה הוא .אם אני אוהב כל יהודי אז לא שייך
שרה! ,אצלה אני רוצה להיות .למה? ככה! אני רוצה להיות אצל שרה! ,היו הרבה אנשים לדבר עליו לשון הרע".
שרצו בשעה שהוא היה פה שיתארח אצלם ,אבל הוא אמר' :אני רוצה להיות אצל בתי ***
שרה ,שם אני רוצה להיות' .כעת הוא נמצא יחד איתה בשמים ,תמיד כשהוא הגיע לפה "שמירת הלשון מלמדת אותנו לחפש את התיקון ולהתמקד בטוב"!
הוא רצה להיות אצל שרה ,עכשיו הוא אצל שרה ,יהיה אצל שרה ,...ושרה כעת תהיה לאחר מכן נשא רבינו שליט"א את המשא המרכזי" :אני נולדתי בעיירת 'בנדין' שבפולין,
בשמים יחד איתו והוא יחד איתה". וההורים שלי היו מאוד קרובים אליו ,והמרא דאתרא שם היה הרב מבנדין ,הגה"צ רבי חנוך
בסיום דברי ההספד פרץ רבינו בבכי נרגש" :הוא נמצא פה הרב אלישיב ,עם ישראל צבי הכהן לוין זצוק"ל ,והיה מעשה נורא שם בעיירה :היה חסיד שנכנס להתפלל ופשט את
זקוק לרחמי שמים ,שהקדוש ברוך הוא יעזור לנו לכל עם ישראל ,שכעת נמצא פה הרב החליפה שלו ,ושם היה את כל הנדוניה שהכין לנישואי בתו .הוא יצא ,גמר את התפילה,
אלישיב ,נבקש ממנו ,הוא ליד שרה ,שיהיה לעם ישראל כל טוב סלה ,ומשפחת הרב והוא רואה שגנבו לו את כל הכסף ,ומיד והתעלף.
ישראלזון תפרח ותגדל למעלה למעלה ,ואנו כל עם ישראל נזכה לראות ישועות ונחמות, "העירו אותו ושוב התעלף ,ושוב התעלף .אז קראו לרב מבנדין ,והוא אמר ככה' :אני
וכן לכל המשפחה הגדולה ,ולכל מי שבא כעת לחלוק כבוד ,כולם יזכו יחד עם כלל ישראל אעשה פה תיבה קטנה ואני רוצה להודיע קבל עם ועדה ,אם הגנב ישיב אני אברך אותו,
לישועות ונחמות וכל טוב סלה". אך אם הוא לא ישיב אני אקלל אותו ואגיד לו יימח שמך וזכרך'.
"וזה דבר שהרב מבנדין מעולם לא עשה ,לומר על יהודי ימ"ש ,וכמובן כעבור שעה הכול
מז+לא טבא וגדיא יא+ה היה בחזרה .הלך הרב מבנדין ואמר ככה' :הוא קיים מצוות עשה דאורייתא של 'והשיב את
הגזילה אשר גזל' ,שזה מצה שלא כל אחד זוכה לקיים אותה ,וגם מצוה של 'וחי בהם',
נשגר מעומקא דליבא
כיון שבעל הכסף היה בסכנה גדולה .ואני רוצה לברך אותו שיהיה לו כל טוב ,ויתברך שמו,
לתלמידו ומקורבו המובהק של מרן רבינו שליט"א
ויהיה לשם ולתפארת בישראל .ובקשה אחת יש לי :לא לחקור מי היה הגנב'.
עשרות בשנים
"ואמרו כל העם אמן .חמשת אלפים איש צעקו 'אמן' שבקע את השמיים ,זה הסיפור
הרה"ג רבי אליהו שפס שליט"א
שרציתי לספר .מה הסיפור כאן? אני לא מאמין שהרב מבנדין שהיה איש אלוקים
המסור בכל ליבו להפצת תורת רבינו הגדול שליט"א
קדוש ,אני לא מאמין שפעם אחת בחייו קילל יהודי .אני לא מאמין .יותר נכון אני כן
לרגל שמחת נישואי בנו החתן הבה"ח חיים צבי ני"ו
מאמין שמעולם לא קילל חוץ מאותה פעם ,הוא היה אוהב ישראל בדרגה הכי גבוהה לפי
עב"ג למשפחת ורטהיים
ההשגות שלנו ,וגם ספריו 'יכהן פאר' הם נפלאים ממש .וכאן עשה מה שעשה כדי להציל
יה"ר שיבנו בית נאמן בישראל על אדני התורה והיראה
את אותו אחד שנגנב ממונו ,ויש הרבה מוסר השכל ללמוד ממעשה זה".
ויזכה ידידינו שליט"א לראות מכל יוצ"ח רוב נחת
רבינו ביאר שבחר במעשה זה כמוסר השכל אדיר שמתווה דרך סלולה וברורה גם בהלכות
דקדושה כל הימים!
לשון הרע ,להשתדל תמיד לראות הכל בעין טובה ולדון לכף זכות ,וכמו כן למדים אנו
ניתן להאזין להקלטות ופסקי הלכה המתעדכנים מדי יום אחודה נא חידה
ממרן רבינו שליט"א ,וכן שיעור יומי בהלכות שבת ועוד,
בקו 'שיח יצחק'03-3130582 , איך יתכן שאדם יקדש פעמיים זה אחר זה ובכל קידוש יצא ידי חובתו?
לעדכונים על דרשות ושיעורים ,וכן על מיקומו של רבינו (התשובה לחידה ,אי"ה בגליון הבא ,החידה מאת ידידינו הרב ארז חזני שליט"א)
בשבת הקרובה בקו 'דברי חמד' 079-6077-468
תשובה לחידה משבוע שעבר :איך יתכן מאכל שהיה בשרי ולמחרת נהפך להיות פרווה?
+מאורות | 054-8487449
תשובה .ביצה במעי אמה היא בשרית ואסור לאכלה עם חלב ,ולמחרת הבשילה ונגמרה עד שיש לה חלבון וחלמון
לקבלת העלון ,פסקי הלכה ,ועדכונים ממרן שליט"א, הרי זו ביצה גמורה ,ומותר לאכלה בחלב ,כמבואר במסכת ביצה (דף ו ע"ב) השוחט את התרנגולת ומצא בה ביצים
ניתן להרשם במייל ,a0527642209@gmail.com
ובפלאפון הנ"ל ,או בכתובת מייל 3126877@gmail.com
גמורות ואפילו בלא קליפה לבנה אלא שהחלבון לבדו גמור ,ואף על פי שמעורה עדיין בגידין שריא לאוכלו אם
ובפלאפון .0533126877 חלב ,וכך נפסק בשו"ע (יו"ד סימן פז ס"ה) ,יעו"ש.
יו"_ל ע"י מערכת "קובץ ג_ליונות" k.gilyonot@gmail.com
להנצחות ולהקדשות ניתן לפנות 053-3145900 :
גליון מס 78
דרכי יושר
מתורת מרן הגאון רבי מאיר גריינימן שליט"א
פרשת כי תבוא
תו+רת יושר
חומה וא"א לאוכלן כגון בזה"ז או שנטמא וא"א לו ליטהר ,אין כ"ז קנס עזרא אי מבטל הוידוי בזה"ז
מצוה שבפרשה ,ואדרבה אם לא יבערם לא יוכל להתוודות דהוי מצוה
ואמרת לפני ד' אלוקיך בערתי הקודש מן הבית (כ"ו ,י"ג)
שבפרשה ,כדתנן באנינות ובטומאה ,ואף אם נתרשל להביאם או חלק
הנה למאי דנקטינן דביטול הוידוי היה מטעם קנס עזרא דיהבינן לכהנים
מהם לירושלים י"ל דלא הוי מצוה שבפרשה לעכב הוידוי כיון שקיים
כמבואר סוף סוטה ,יש לעי' בזה"ז מאי ,ודעת תו' דגם בזה"ז איכא קנסא,
ביערתי הקודש( ,ואפשר דאינו ככל מצותך וצ"ע) ,שזה סוף מצוותן
ודעת הרמב"ם דליכא ורק אז לא היו מתוודים ,ובחזו"א מסיק ע"פ
לבערם בכה"ג.
הירושלמי בדעת הר"מ דאין איסור לתת לכהן אלא שאין ראוי לנהוג כן,
וכ"כ רש"י סנהדרין י"א ב' וז"ל ומע"ש מתבער בכל מקום שהוא שאם וכיון שאין נוהגין כן שפיר מתוודין ע"ש בארוכה ,אך לדעת תו' הרי מוכח
לא העלהו לירושלים קודם פסח היה מבערו ערב הפסח ומתודה ביערתי דאף הנותן כל מתנותיו ללוי אין מתוודה שהרי ביטול דיוחנן קיים ,והא
הקודש עכ"ל ,ולכאורה אף בנתרשל ,שלא כתב שאם נאנס ולא העלהו, דביטל מכולם (ונקט העביר ולא ביטל כבעוררין ,דלא נכון לומר ביטל על
ולשון רש"י מקורו במתני' דילן דמע"ש מתבער בכ"מ ובתר הכי תנן וידוי, דין התורה וגם אינו ביטול לעולם אלא כ"ז שהקנס קיים ,ודלא כתפא"י)
אע"ג דאם הי' אפשר ודאי עיקר מצותן להעלותן עכשו לירושלים כמ"ש י"ל שמא יתוודה מי שאינו ראוי ויגרום כעס כמ"ש הירושלמי ,והרי הרבה
רש"י בפרשת ראה הובא לעיל ,ואח"כ להתוודות שם ביערתי[ ,והתם היו נותנים לכהנים ,ויתכן שכולם לפעמים נתנו לכהן ,וסגי בזה שלא
בסנהדרין אולי כבר לא הי' שהות לכך ויותר נאות למינקט ביעור ממש יתוודו ,וראה לנכון לבטל הוידוי ,ולפ"ז הי' מקום לדון דאם ננקוט להלכה
(ול"י כעת אם בזמן ר"ג הי' נאכל מע"ש ,וראיתי במנ"ח שכתב שהי' בזמן לחוש לדעת הרמב"ם שלא לתת לכהן ,עי' בב"ח ,א"כ למה לא נתוודה,
החרבן)] ,וכ"מ לדעת הר"מ דאיכא וידוי בזה"ז אף שאין המע"ש נאכל, הרי אין חשש שיתוודה מי שנותן לכהן ,אך בחזו"א כתב דיש לחקור אי
אלא שמרן ז"ל דחק לשיטתו ,דמשכח"ל ,וקאמר דינא דא"צ בית ,וכגון נוהגין אצלנו ע"פ הרמ"א למיהב מע"ר לכהן והרמ"א לא כתב רק בלשון
שאכלו ונחרב הבית ,ואחרי שבפרש"י לא משמע כן למה לן לדחוק ,וכ"ש י"א( ,וע"ש ואולי נסתפק גם לדעת תו' שיודו להר"מ וכפי הירושלמי
שהדברים צ"ע למשנ"ת ,וכ"מ בביאור הגר"א מע"ש ריש ה"ה ובתוי"ט ולע"כ) ,עוד יש לדון אפי' אם ינהגו כדעת הר"מ ,כיון שנוהגים מחמת
מ"ו ובמשנה ראשונה שם ,ועי' ירושלמי תענית פ"א ה"ד. ספק בהלכה ,ודלמא קיי"ל כתו' ,ובתו' יבמות פ"ו ב' כתבו דלראב"ע
ביטלו וידוי אף דשרי לתת לכהן ,כיון דמפקיעין שכר הלויים לתת כולו
עבודת ד' מתוך שמחה לכהנים הוי שלא כמצותו ,וכתב בחזו"א דגם לר"ע משמע דביטול הוידוי
תחת אשר לא עבדת וגו' בשמחה וגו' (כ"ח ,מ"ז) מהנותנים ללווים הי' ג"כ מטעם זה שקביעות ב"ד שלא כמצותו מעכב
עי' רמב"ם סוף הלכות לולב השמחה שישמח האדם בעשיית המצוה הוידוי[ ,ואף למש"כ דא"צ לטעם זה ,והתו' באמת לא דנו רק לראב"ע,
ובאהבת כו' עבודה גדולה היא וכל המונע עצמו משמחה זו ראוי להפרע מ"מ י"ל דהסברא נכונה ,ואולי האריך לבאר הטעם ע"פ התו' וסיים
ממנו שנאמר תחת אשר וגו' יעויי"ש ,וראיתי להעתיק בזה את לשונו וא"כ אף בזה"ז נמי ,שלכאורה מאי וא"כ ,ומה צריך לכ"ז כאן ,אלא דאף
הזהב של המ"מ שם וז"ל ועיקר הדבר הוא שאין ראוי לו לאדם לעשות דננקוט מחמת ספק כהר"מ ,יש לפטור מוידוי] ,א"כ נתינתנו ללוי מספק,
המצות מצד שהן חובה עליו והוא מוכרח ואנוס בעשייתן אלא חייב ואילו ידענו דהלכה כתו' היינו נותנים לכהן ,י"ל דמעכב הוידוי ,ועוד יש
לעשותן והוא שמח בעשייתן ויעשה הטוב מצד שהוא טוב ויבחר באמת להסתפק בלא"ה כיון דאין לוי מיוחס אי יכול לומר נתתיו ללוי ואי יכול
מצד שהוא אמת ויקל בעיניו טרחן ויבין כי לכך נוצר לשמש את קונו להתוודות וצ"ע.
וכשהוא עושה מה שנברא בשבילו ישמח ויגיל לפי ששמחת שאר
דברים תלוים בדברים בטלים שאינן קיימים אבל השמחה בעשיית בענין מי שביער המעשר שני כדינן בזמן הביעור אי מתודה ,ודין נשרף
המצות ובלמידת התורה והחכמה היא השמחה האמיתית. המעשר שני
אחז"ל בשבת ל' ב' אין השכינה שורה לא מתוך עצבות וכו' אלא מתוך כי תכלה לעשר (כ"ו ,י"ב)
דבר שמחה של מצוה ,ועיי"ש וכן לדבר הלכה הא מקמי דלפתח כו', לענין נשרף המע"ש משמע בשנ"א דהוא מעכב ,והיינו משום דמה
וכידוע שהעבודה צריכה להיות בשמחה וכמ"ש עבדו וגו' בשמחה וגו', שאין לו מע"ש לא סגי לענין וידוי לומר עליו ביערתי הקודש ,כיון שלא
וכמ"ש תחת אשר לא עבדת וגו' בשמחה וגו' ,ואמנם בלאו כ"ז ,הדרך קיים מצותו לאכלו בירושלים ,או לבערו בזמן הביעור באופן שא"א
הנכונה שבן אדם לא יהי' עצב אלא תמיד שמח וכמ"ש הרמב"ם בפ"ב לי' להעלותו ,אבל בביערו בזמן הראוי ,דכל חיוב ביעורו נלמד אך ורק
מדעות ה"ז לא יהא אדם כו' ולא עצב ואונן אלא שמח כו' וצוו כו' ולא מקרא דוידוי דביערתי הקדש ,דפירושו שהעלם לירושלים כדינו ,או
עצב ומתאבל אלא מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות כו' ע"ש בכ"ד, שביערו עכ"פ מהבית ,למה לא יוכל להתוודות זה ,וכן הוא פשטא דסדר
וכן שמעתי פעם ממרן ז"ל לענין זהירות בזה לפי שהעצבות לפעמים המשנה והרמב"ם שסידרו סדר הביעור ואחריו הוידוי ,ולא תנן גבי ביעור
מונע מלקבל את חבירו כראוי בסבר פנים יפות (בערך) ,ויעויין הקדמת אלא מע"ש והביכורים מתבערים בכ"מ ,ואע"ג דעיקר מצותן להביאם
הרמב"ן לספר תורת האדם מה שביאר באורך טפי בעניני השמחה לירושלים למען תלמד וגו' ,ומחוייב להשתדל בכך ,מ"מ אם לא היו לו
והעצבות ע"ש. אוכלים כשיעור המע"ש ונשאר לו ושורפם בזמן הביעור או בדליכא
יו"_ל ע"י מערכת "קובץ ג_ליונות" k.gilyonot@gmail.com
מי שיש ברשותו חומר נשמח לקבלו למייל .להנצחות ולהקדשות ניתן לפנות 053-3145900 :
משנ+ת יושר
שומר בלבו ,ומיהו מהא דמייתינן לה לבתר מימרא דרבא דכל המעביר בגדר המעביר על מדותיו
כו' י"ל דעכ"פ כלול בזה גם בלכבודו ובכה"ג כד מפייסו לי' מפייס ואין כל המעביר על מדותיו כו' ,עי' ריטב"א דהעלה ע"פ סוגיא דיומא כ"ג א'
לו בלבו עליו כדאיתא ביומא שם על הך דרבא ,עוד הק' שם בריטב"א דאף דת"ח שאינו נוקם ונוטר כנחש אינו ת"ח ,היינו דצריך לנקוט בליבי'
בהא דאיתא במגילה כ"ח א' כי הוה סליק לפורייה אמר שרי לי' לכל כל זמן דלא מיפייסי לי' ,והנה ביומא שם מבואר דבצערא דגופא ליכא
מאן דצערן ,דאי במילי דידי' מאי רבותא הא כתיב לא תקום כו' ואי משום לא תקום וגו' אבל ראוי להיות מהנעלבין ואינן עולבין ומיהו צריך
במילי דשמיא כיון דלא מיפייסי לי' אמאי אינו נוקם ונוטר כנחש ותירץ לנקוט בליבי' כל כמה דלא מיפייסי לי' ,ומ"ש ריטב"א ואע"ג דכתיב
דלעולם במילי דידי' והרבותא משום דלא תקום היינו שלא לגמול לא תקום כו' התם במילי דעלמא אבל במילי דשמיא איבעי לי' להיות
כרעתו אבל לא למחול לו מחילת שמים וזה מוחל לו לגמרי ,וצ"ע נוקם ונוטר כו' ,הוא בקיצור ,דבמילי דעלמא רק בממון אבל בצערא
דלא תקום היינו שלא להקפיד כלל ולמחוק מן הלב ולתת בלב שלם דגופא שרי לכל אדם מדינא אבל לת"ח כד איכא משום כבודו דהיינו
וכדמשמע ברמב"ם פ"ז מדעות ה"ז יעויי"ש ,וגם זה אינו אלא בעניני מילי דשמיא אז הוא דת"ח צריך להיות נוקם ונוטר ,ומסקינן דהיינו
ממון ובפשוטו מחל על כל צער ,ובצערא דגופא ליכא משום לא תקום לנקוט בליבי' כל זמן דלא מיפייסי לי' ,ועי' מש"כ ביומא סימן י' לדף
כמבואר ביומא שם ,ואם ליכא משום כבוד תורה שפיר איכא רבותא כ"ב ב' ,ולפ"ז הא דאמרינן ברב הונא בדר"י דלא מוקים במילי' אפשר
שאינו נוקם וגם מסיר מלבו דשרי להו לגמרי לכל מאן דמצער ,וצ"ע. דהיינו כשאינו נוגע לכבודו אף שהוא צערא דגופי' אינו נוקם ואף אינו
בהלכות שופר
שיעור בדיני שופר שנמסר במעמד לחיים לרגל הוצאת הספר 'אמרי יושר ר"ה יומא סוכה' ליל שישי אור לח' אלול
התקיעה ,ומקצתה כתובה בספר המאור ,ואין צריך בזה להזכיר לא גאון בענין לעשות יותר מג' שברים
ולא רב לפי שהוא כמו שאומרים הפילוסופים מושכל ראשון ,עכ"ל. בטור ושו"ע או"ח סי' תק"צ כ' שאפשר להאריך ולעשות הרבה תרועות
ומצאתי להעיר עוד שאין ראוי לקצר ביבבות ,דבר שכ' הרמב"ן שנהגו וגם הרבה שברים ואין כאן חשש הפסק ,וכתב מג"א בשם מהרי"ל
כל ישראל שעושין אפי' חמישים תרועות וכן מרן ז"ל אמר לתוקע שהמנהג הי' לעשות רק ג' שברים ,ובפרישה אות א' העתיק מהמהרי"ל
שיעשה תקיעות ותרועות ארוכות ומצאנו שחששו שלא להוציא לעז על שהביא שמהר"י סגל הי' תמה למה לא היו עושים יותר מג' שברים כמו
הראשונים ודו"ק. שעושים בתרועה וכתב מורי ע"ז שאנו רגילין להאריך אף יותר עכ"ל.
בענין להקדים השברים לתרועה ובפרישה טרח לתת קצת טעם לזה ליישב את מנהג אשכנז או משום
שעושין שברים תרועה בנשימה אחת וכדי שיוכלו לעשות את התרועה
במ"ב סימן תק"צ סק"ל מבואר דבתשר"ת הוא לעיכובא שהשברים
באותה נשימה לא האריכו בשברים או משום שהם קולות מופסקים
יקדים לתרועה ותרש"ת פסול ,והן דברי סברא דכיון דזו תרועה אחת
ויראה כדבר מחולק ובב"ח ג"כ טרח לתת טעם וכ' שהוא מפני מחלוקת
ולא עבדי אינשיילולי והדר גנוחי אין זו היבבא של תורה וכמו שאם יעשה
הגאונים בשיעור אורך השבר ואם יאריכו בו יותר שמא יראה שבר
קול אחר שאינו גנוחי ולא ילולי שלא יצא ,אמנם מהגמ' אין להכריח לפי'
אחרון כתקיעה ויהי' הפסק ,והנה המשנה ברורה בס"ק י"א כתב שיש מן
רה"ג דבפשוטו פריך ליעביד נמי איפכא דלמא איכא גם מנהג כזה ומשני
הפוסקים שמחמירין בזה ונכון לחוש לדבריהם לכתחילה שלא לעשות
דליכא מנהג וא"צ לחוש לכך ,אבל להרמב"ם דהוי ספק ממש משמע
יותר מן ג' שברים (אחרונים).
בגמ' דפסול דאע"ג דמהא דשנינן סתמא דמילתא כו' אין ראי' די"ל
והנה אצל מרן החזו"א ז"ל לא הקפידו ע"ז והי' הרגילות לעשות לכתחילה
דה"ק דהא ודאי ש"ד אבל מקו' הגמ' דליעביד נמי איפכא משמע כן דאם
יותר מג' שברים.
איתא דכל שעשה שני הקולות באיזה אופן שהוא ש"ד ,משום מה לעשות
איפכא אלא ש"מ דאם עושין הפוך בגניחה ויללה צריכים לעשות הפוך, ונראה שמכיון שאין כאן חשש מדינא מצד הפסק וכמ"ש בטוש"ע
ומיהו ילד"ח דלכתחלה קאמר שיש לעשות כפי הסדר שגונחין ומיללין. והחששות הנ"ל של האחרונים הם ליישב בדוחק אין למחות ביד המאריך
לעשות יותר מג' שברים ובפרט שאצל מרן ז"ל עשו כן לכתחילה.
וראיתי להוסיף עוד את דברי הרמב"ן בדרשתו (שלא נדפס בימיהם)
שכ' להדיא ששברים כתרועות ואפשר לעשות אפי' חמישים( .ולענין
מש"כ בפרישה הנ"ל ,הנה דעת הרמב"ן שיש לעשות בנשימה אחת,
(ודחה לגמרי את דעת ר"ת לעשות בב' נשימות ,וסיים וזהו ק"ו שאין
+מאורות | 054-8487449
עליו תשובה ,יעויי"ש) ,וז"ל הרמב"ן שם וכל זה שיעור התרועה למטה
אבל למעלה אין לה שיעור ,אלא מאריך בתרועה דילולי ועושה חמשה או
חמשים יבבות כמו שנהגו כל ישראל ,וכן בתרועה דגנוחי מאריך ועושה
אפילו חמשים שברים ,ודבר זה ברור הוא ,וכבר כתבו אותו רבינו האיי
ורבינו שרירא גאון אביו בתשובה גדולה שהשיבו למר רב בהלול בדיני
במעמד לחיים לרגל הוצאת הספר 'אמרי יושר'
לקבלת העלון מידי שבוע ניתן להרשם במייל3760435@gmail.com :
יו"_ל ע"י מערכת "קובץ ג_ליונות" k.gilyonot@gmail.com
מי שיש ברשותו חומר נשמח לקבלו למייל .להנצחות ולהקדשות ניתן לפנות 053-3145900 :
גיליון
282
פרשת כי תבוא
+עני+ני הזמן ו++הש+עה עמקי תורתך
הכנה להורים שבנם נכנס מילת ערלת הלב שבחודש אלול
לישיבה גדולה אלול עם מילת ערלת הלב ,ובפרט לפי דברי הרמב"ן א] אחד הרמזים לחודש אלול ,מביא הבעל הטורים
שפסוק זה מתייחס למה שיהיה לעתיד לבוא .ונראה מהפסוק בפרשת ניצבים" :ומל ה' אלוקיך את לבבך
[מתוך דברים שנמסרו במרכז 'האזינו'
שיסוד הענין הוא כך: ואת לבב זרעך לאהבה את ה' אלוקיך" – 'את לבבך ואת
ובבה"כ 'בית השם' ב"ב -אב פ"ו] לבב' ראשי תיבות 'אלול' .מבואר מן הדברים ,שבאלול
ב] בספר אבן שלמה כתוב בשם הגר"א ,שלעתיד לבוא
יהיה תהליך מיוחד ,המקביל למה שמתרחש בכל שנה ישנה שייכות מיוחדת למילת ערלת הלב ,שהקב"ה ימול
מידת אחריות ההורים בגיל ההתבגרות את לבבנו ונגיע למדרגה של אהבת ה'.
בחודש תשרי .בכל שנה ושנה ,ראש השנה הוא יום הדין,
התנא באבות (פ"ה ,מכ"א) כותב שיש כמה שלבים יום הכיפורים הוא יום מחילת העוונות ,ולאחמ"כ מגיע והנה בפסוקים הללו שבפרשת ניצבים התורה מדברת על
בהתפתחות האדם :בן חמש שנים למקרא ,בן עשר חג הסוכות ושמיני עצרת .וכך גם יהיה לעתיד לבוא; עשיית תשובה ,ועל זה נאמר שלאחר התשובה הקב"ה
למשנה ,בן י"ג למצוות ,בן חמש עשרה לתלמוד ,בן מתחילה יהיה יום הדין הגדול שהוא כנגד ראש השנה, ימול את ערלת הלב .וכותב שם הרמב"ן ,שאלו דברי חז"ל
שמונה עשרה לחופה .הסדר המבואר במשנה הוא לאחמ"כ תהיה מחילת העוונות כנגד יום שאמרו' :הבא ליטהר מסייעין אותו'.
סדר התפתחות האדם בחייו.
וצריך להבין מה השינוי שיש באדם בגילאים אלו,
הכיפורים ,וחג הסוכות ושמיני עצרת, 'נמצא שהתהליך והסיוע שמסייעין לשב בתשובה הוא,
וכלל ישראל יישארו וישמחו לבדם עם שהרי מתחילת הבריאה ישנה בחירה
שזה זמנים שמשנים את האדם .והביאור בזה ,הוא הקב"ה .נמצא שהתהליך הקיים בחודש הקיים בחודש ביד האדם לעשות טוב או רע ,על מנת
שיש לאדם הרבה שלבים בחיים שבו יש לו יותר
דעת ,תוספת דעת ,דעת הכוונה היא שיש לו חיבור
תשרי בכל שנה הוא מעין מה שיהיה תשרי בכל שנה הוא שיהיה לו שכר על בחירה בטוב ועונש
לעתיד לבוא. על בחירה ברע; אבל לימות המשיח
בין השכל ללב ,וזה נותן לאדם אחריות ,וכל גיל יש
ובפסוק 'ומל ה' אלוקיך את לבבך' מבואר
מעין מה שיהיה הבחירה בטוב תהיה בטבע והלב לא
לאדם אחריות אחרת על החיים שלו ,ועלייה לישיבה
שלעתיד לבוא הקב"ה ימול את לבבנו לעתיד לבוא' יתאוה למה שאינו ראוי וכלל לא ירצה
גדולה זה זמן שבו הבחור מקבל עוד תוספת אחריות בו ,וזוהי מילת ערלת הלב.
כפי שביאר הרמב"ן .והיינו שכל הדרגות
על עצמו ,על החיים האישיים שלו.
שנגיע אליהן לעתיד לבוא ,עד הישיבה בצילו של הקב"ה, ממשיך הרמב"ן לבאר ,שאלו הם דברי הנביא ירמיה:
וכשבאים לדבר להורים לבחורים בגילאים הללו,
אינה רק מחמת הכפרה שתהיה אז ,אלא תוקדם לכך "ונתתי לכם לב חדש ורוח חדשה אתן בקרבכם" ,הלב
צריך להעמיד טוב מה באמת המקום של אחריות
מילת ערלת הלב וקבלת רוח חדשה של דביקות בה', החדש היינו טבעו של האדם ,שטבעו יתהפך עד שבמקום
ההורים מול האחריות הזו שהבחור מקבל על עצמו,
וזה מה שיכין אותנו להשיג את המעלות העצומות הללו. החמדה לחומריות תהיה לו נטייה טבעית לקדושה,
ועל החיים שלו ברוחניות ובגשמיות.
ולפי האמור מבואר כאן שאף בכל שנה ושנה ,קודם ובנוסף לכך נזכה לרוח חדשה שהיא תוספת חשק ורצון
ההורים צריכים לדעת שזה גיל מאוד מורכב ,שהרי לעשיית טוב.
תהליך הכפרה והישיבה בצילו של הקב"ה ,ישנה מעין
אם יותר מדי מקפידים עליו זה פוגע בחלק העצמאי
מילת ערלת הלב שתהיה לעתיד לבוא .וזהו הרמז שהביא ויעוי' בדברי רבינו יונה בתחילת שערי תשובה שכותב:
שהוא באמת אמיתי בילד שלהם ,וזה רק יגרום לו
הטור לחודש אלול ממילת ערלת הלב ,שחודש אלול 'והתבאר בתורה כי יעזור ה' לשבים כאשר אין יד טבעם
ריחוק מהם ,ואם הם לא משגיחים בכלל זה פוגע
הוא הזמן שניתן לזכות בו מעין מה שיהיה לעתיד לבוא. משגת ויחדש בקרבם רוח טהור להשיג מעלת אהבתו'.
בו כי הוא עדיין לא בר דעת לגמרי ,עדיין יש בו
ג] והנה בחודש אלול ,כאשר אנו מתעוררים להתבונן רבינו יונה מתייחס בדבריו לשני החלקים המדוברים; דבר
פחות אחריות ודעת מאדם מבוגר .ועצם הידיעה
במעשינו ולשוב בתשובה ,נדמה לנו שאין בכוחנו ראשון אומר רבינו יונה שהקב"ה עוזר ומסייע לשבים
של ההורים לדבר הזה זה כבר מעמיד אותם במקום
אחר .ודוגמא לדבר זה יש להביא מדברי הגמרא להתקרב ולהשיג דרגות גבוהות ולהתקרב לה' ,מאחר בדברים שאין מכוחם להשיג מצד טבעם ,שלפי הטבע
בקידושין (לב ,א) באחד שרצה לבדוק את בנו וקרע ואנו רואים את עצמנו כאנשים חומריים הרחוקים מן החומרי לא ניתן להגיע כראוי לידי אהבת ה' ,ובזה תהיה
בגדים בפניו ,והגמ' אומרת שעבר בזה על 'לפני עוור', הדרגות הללו ,ואנו נוטים להסתפק במועט על מנת מילת ערלת הלב ויהיה לנו טבע חדש לאהוב את ה'.
והביאו' ,משום שוודאי ירתח על אביו ,ורואים מזה לצאת ידי חובה ,מתוך מבט מצומצם ונקודתי .אבל ובנוסף לכך אומר רבינו יונה שתתחדש באדם רוח טהרה
שיש מציאות שילד אם מתייחסים אליו כקטן זה כפי שמתבאר כאן ,הימים הללו מסוגלים ביותר לזכות להשיג אהבת ה' .ומבואר מן הדברים ,שבכל עשיית
מציאות שזה יפגע בו והוא יבוא רק למרוד בהוריו. בהם למילת ערלת הלב ,וכפי שביאר רבינו יונה שעל ידי תשובה ניתן לזכות למילת ערלת הלב המדוברת בפסוק
התשובה ומילת ערלת הלב ניתן להשיג מעלות חדשות "ומל ה' אלוקיך".
וההורים צריכים לתת שיקול דעת בכל פעם ,מה
לתת לילד באחריות שלו ,ומה לומר שיש דברים שבאמת אינן לפי טבענו .לכן אף כאשר מצד כוחותינו והנה הזכרנו את דברי הבעל הטורים שמביא את הפסוק
שהוא עדיין לא מספיק בר דעת ,ולפעמים יש הורים הטבעיים ,אכן איננו ברי השגה לדרגות גבוהות ,אבל המדובר כרמז לאלול ,ומשמעות הדברים היא שחודש
שלא יכולים לוותר על שום דבר ,בכל שלבי החיים, ככל שנתאמץ להתקרב לה' ולשוב בתשובה נוכל לזכות אלול מסוגל במיוחד לזכות בו למילת ערלת הלב .ויש
למילת ערלת הלב ולהשיג דברים מעבר הטבע הפשוט. להתבונן בכך ,מהו שורש השייכות המיוחדת שיש לחודש
להיכנס למצב שבו הילד נמצא ומתוך זה יבינו אותו. להם דברים ,ואם נכפה עליהם כי אני אמרתי ככה ,אני מרגישים שילדם הוא ילד קטן .זה לא יעבוד כך ,אדם
וזה דבר מאוד חשוב שהילדים ירגישו שמבינים אותם, אבא ,אני הסמכות פה ותקבלו מה שאני אומר ,זה לא גדול לא יכול שיתייחסו אליו כמו קטן ,אבל מצד שני
וודאי יש דברים שלא צריך להסכים איתם ,אבל להבין הולך היום ,זה דור של חוצפה יסגא ,אבל אם נותנים הוא באמת קצת קטן ,הוא בתקופת נערות ,נער זה
את הקשיים שלהם ,אם הילדים מרגישים שההורים להם את ההבנה ,הסברה למה צריך לעשות ככה ,אז שלב בין זה לזה .וצריך לדעת איך להתייחס לנער ,לתת
לא מבינים את הקשיים שלהם ,הם לא יקבלו מההורים יש סיכוי שהבן ישמע ,אם האבא ידע איך להסביר לו קצת עצמאות ,לתת לו קצת להרגיש שמתייחסים
כלום ,אם ההורים ינסו באמת להבין את המצב של נכון ,הילד יבין ,ויקשיב להוריו ,אם נכפה עליהם את אליו כאל גדול.
הבחורים ,אז יש סיכוי טוב שהילדים יסכימו לשמוע, הדבר זה לא יחנך את הילד ויגדל אותו.
בדור שלנו א"א בכפייה
להקשיב ,אבל אם לא מבינים אותם הם יגידו' ,אבא הבנת ההורים בניסיונות הדור ונעמיק עוד באחריות של ההורים על הילד ,ובאיזה
חי בדור אחר'.
ובעניין זה של הקשר של ההורים מול הילד ,יש עוד דבר צורה זה צריך להיות ,אנחנו חיים בתקופה של ימות
ובפרט בדור שלנו שהרב וולבה זצ"ל היה אומר שהיום מאוד חשוב ,כל אבא בדרך כלל חושב ,בזמן שהייתי המשיח ,הגמ' אומרת בסוף סוטה שאחד מסימני
הבחורים הם מטישו ,מנייר ,בלי עמוד שדרה ,דור בגיל שלהם ,איך אני התנהגתי ,ולפי זה מודדים כל מה עיקבתא דמשיחא זה 'חוצפה יסגא' ,מה זה חוצפה
מפונק ,שיותר קשה לו לעמוד בניסיון ,ופחות יש שהילדים עושים .אבל צריך לדעת שהפער בין הדור יסגא ,שקשה לקטן לקבל מרות מאדם גדול ממנו.
מסירות נפש בעבודה שלהם ,וכשיש כ"כ הרבה של ההורים לדור של עכשיו זה פער עצום ,הניסיונות יש מעשה על ר' עקיבא איגר ,הרע"א הלך פעם עם
ניסיונות בכזה מצב ,הבחור מחפש את ההורים שלו שיש היום לבחורים לא היו בזמן של ההורים ,אף אחד ה'נתיבות' והם עברו באיזה מקום וכמה נערים ישבו
שיבינו אותו ויהיו איתו בזה ,ועל ידי זה הוא יקשיב לא יכול לדעת איך הוא היה מתמודד בכזה ניסיון. שם ולא קמו בפני הרע"א ,אמר על זה הנתיבות זה דור
להם ,וישמע את הדרכתם. הניסיונות הם גדולים ומאוד קשה לבחורים היום, של חוצפא יסגא ,עובר גדול הדור ולא קמים לפניו,
וכמובן מאוד מאוד חשוב להתפלל עבורם ,התפילה וההורים צריכים לדעת איך להבין את זה ,איך להתייחס אמר לו הר' עקיבא איגר לא ,זה עדיין לא חוצפה
של ההורים ,אין תפילה כמו זאת ,שהיא באה מעומק לזה ,וכי להגיד שהבחור מופקר בגלל שהוא נכשל, יסגא ,יבוא דור שאנחנו נשב והם יעברו לידינו ,ויגידו
הלב ,זה הדבר העיקרי ,להתפלל שיצליחו בתורה זה מה שיועיל ,קשה מאוד לדעת מה הם הניסיונות למה אתם לא קמים לפנינו ...והיום אנחנו לא כל כך
וביראת שמים ,כי יש המון קשיים היום ,הרבה יותר של הדור הזה ,מי שלא עבר את הניסיונות של היום רחוקים מזה.
ממה שהיה פעם ,צריך להתפלל חזק ,עם כל הלב. לא יכול לתאר כמה זה קשה לבחורים ,ולכן ההורים ההורים צריכים לדעת שבצורה של כפייה בדור שלנו
הקב"ה יעזור שנזכה לנחת מהילדים שלנו. צריכים לא לשפוט את הבחור מהמקום שלהם ,אלא זה לא יעבוד ,אלא להסביר לילדים ,אפשר להסביר
שו"ת
שלו ,מי שנמצא בישיבה לעזור לו ,זה תלוי לאיזה אדם לתורה ,לא בשכל ,אם הלב הוא עם פריקת עול יש בתים שמובילים דרך והבן מגיע מהישיבה
ישיבה שולחים אותו .אם שולחים לישיבה שיש ארבע אי אפשר להתחבר לתורה .זה מציאות .צריך לדעת ופתאום נהיה לו גבולות אחרים ,לדוגמא סגנון
מאות בחורים בשיעור זה מאוד קשה שהצוות יעזור את זה .אם יודעים איך להסביר את זה ,זה יכול לעזור. מוזיקה שאינה כפי הגבולות של הבית .איך היחס
לו ,זה מאוד קשה ,לפעמים ההורים צריכים לעזור לו הנכון? האם להעיר? לייצר גבולות?
כמה זה נכון בישיבה גדולה שההורים יהיו בקשר עם
אם אין מי שבישיבה יכול לעזור לו. אני רוצה להסביר משהו ,מה הבעיה במוזיקה ,בהקדמה
הצוות? מדובר כאן על הורים של בחורים שמתחילים
לפאת השולחן ,מביא בשם הגר"א שמשה רבנו הוריד
בחור שלא מספר שום דבר ,בחור סגור שלא מספר, ישיבה גדולה.
כמה ניגונים מהר סיני ,והם היסוד של שירת הלויים,
מה התפקיד של ההורים. אני חושב שזה מאוד חשוב .אם הבחור מרגיש שרוצים אז כתוב פה שיש ניגונים של קדושה ,ויש ניגונים
אם הבן ירגיש שרוצים בטובתו ,הוא יפתח .אם הוא את טובתו ושומעים מהצוות שלו שהוא לומד טוב או של פריקת עול.
חושב שההורים לא מבינים אותו ,הוא לא יפתח .אם לא לומד טוב ,וההורים שלו שותפים ,זה יכול להיות
ומה המוזיקה של היום ,פריקת עול ,וזה מוריד את כל
הבן מרגיש שההורים רוצים להבין אותו ומבינים אותו, טוב ,וגם מצד הצוות של הישיבה ,אם הם לא יודעים
הרגש קודש ,כדי להתחבר לתורה צריך רגשי קודש,
הוא יפתח .זה הכלל. בדיוק את אופי הבית ,מאוד קשה לטפל בבחור ,לא
ניגונים של קדושה מביאים רגש קודש ,ניגון של פריקת
יודעים כמה בעיות יש בבית ,,אם הישיבה יודעת מה
בחור רצה להתקבל לישיבה מסוימת ולא אסתעיא עול מביא פריקת עול ,אדם לא יכול להתחבר לתורה
קורה בבית זה עוזר הרבה לישיבה גם כן.
מילתא ,הוא הולך לישיבה שהקדוש ברוך הוא רצה, כמו שצריך אם הוא מקשיב למוזיקה של פריקת עול,
לא שהוא רצה והוא מרגיש ,יכול להיות שהוא מרגיש בחור שבתחילת אלול ,במידה והוא מתקשר לדבר זה היפך הגמור מרגשי קודש.
שהוא נכשל ,יכול להיות שהוא מרגיש שאין לו סיכוי עם ההורים יותר ממילה אחת והוא מספר על קשיים אבל היום הבחורים רוצים מוזיקה של פריקת עול כי
להצליח .מה ההורים יכולים לעזור לו. ובוכה על הקשיים ,מה השיעור בין להשתתף איתו רוצים פריקת עול וזו הבעיה .אם מסבירים להם איך זה
זה יכול להיות לו משבר גדול ,אבל אם יודעים איך לבין להחליש אותו ולהעצים את החולשה שלו? הורס את החיים שלהם ,הפריקת עול זה נורא ואיום,
לעודד אותו ,למצוא את המעלות בישיבה החדשה לפעמים מרוב רחמים מחלישים .מה השיעור? מוריד את כל הרגש קודש שיש ,אי אפשר להתחבר
שלו ולעודד אותו שזה גם טוב ,זה יכול לעזור לו, תלוי בשיקול הדעת ,לדעת מה קורה באמת ,להיות לתורה אם אין רגש קודש בלב .אם יש קדושה בלב,
חייבים לעודד אותו. בקשר עם הישיבה ,לדעת איך הוא מגיב ,מה הקשיים אז אפשר להתחבר לתורה ,החיבור הוא בלב של הבן
בס"ד
ﬡפיקי מיﬦ
מתורת רבינו ראש הישיבה מרן הגאון רבי שרגﬡ שטינמן שליט"א
פרשת כי תבוא תשפ"ו
ענווה גדולה מכולם
לכו ﬥמים עוון למי שעובר על פשע ,דהיינו למי שמעביר תכלה שנה וקללותיה ,כיצד?
על מידותיו ומוותר ואינו כועס ,ועוד דרשו שם
אמרו חז"ל (מגילה לא ,ב) עזרא תיקן להם לישראל
לשארית נחלתו למי שמשים עצמו כשיריים,
הקדים מעשר שני למעשר ראשון דהיינו מי שהוא עניו ,בזכות זה השם נושא עוון
שיהיו קורין קללות שבתורת כהנים (בחוקתי)
האם ראוי לישאל ועובר על פשע.
קודם עצרת ,ושבמשנה תורה (כי תבוא) קודם ראש
"ואמרת לפני ה' אלקיך בערתי הקודש מן הבית השנה ,מאי טעמא? כדי שתכלה שנה וקללותיה,
וגם נתתיו ללוי ולגר ליתום ולאלמנה ככל מצוותך ויתור וענווה מביאים ליראת שמים וצ"ב וכי מפני שקוראים פרשת הקללות זה כבר
אשר ציויתני" (כו ,יג) .פירש רש"י ,נתתים כסדרם, גורם שיכלו ,ועוד שא"כ למה קוראים דווקא לפני
לא הקדמתי תרומה לביכורים ולא מעשר לתרומה ושתי מידות אלו של מעביר על מידותיו ומשים עצמו ר"ה ,הרי אפשר שיקראו כבר באמצע השנה וכבר
ולא שני לראשון. כשיריים קשורות זה בזה ,ושתיהן יחד מביאות אז יכלו כל הקללות ולא רק כמה ימים לפני סוף
מבואר דיש דין לתת תרומות ומעשרות כסדרם. ליראת שמים ,כמ"ש באגרת הרמב"ן וכאשר תינצל השנה.
וכתב הרמב"ם (פ"ג מתרומות הכ"ג) שאע"פ מן הכעס תעלה על לבך מידת הענווה שהיא מידה
שהמקדים עובר בלא תעשה שנאמר "מלאתך טובה מכל המידות טובות ,ובעבור הענווה תעלה ובפשטות העניין בזה הוא להזכיר לאדם כי הנה
ודמעך לא תאחר" מ"מ מה שעשה עשוי. על לבך מידת היראה כי תתן אל לבך תמיד מאין עכשיו מתחילה שנה אחרת עם הזדמנות חדשה,
ויש להסתפק בגוונא דהקדים מעשר שני למעשר באת ולאן אתה הולך וכו'. ויכול לעלות על דרך חדשה שעי"ז יכלו כל
ראשון ,האם ישאל על הפרשתו ואז יוכל לעשות הקללות והצרות ויגזרו עליו שנה טובה ,שהרי כדי
הפרשה חדשה ויעשה כסדרה ,או דילמא דכיון ולא פי' הרמב"ן מדוע הענווה היא טובה מכל לצאת מהקללות צריך לצאת מהמצב שגרם את
דבדיעבד חלה הפרשתו שהרי מה שעשה עשוי, המידות טובות ,אך עכ"פ מבואר מדבריו שרק
לא ישאל ,כי בשאלתו גורם לברכה לבטלה במה הקללות ,וכשלא יהיה סיבה לקללות אזי ממילא
אחרי שזיכך את עצמו שלא יבוא לידי כעס אזי הם יכלו ויפסקו.
שבירך על ההפרשה ובסוף נתבטלה.
יכול להגיע למידת הענווה ,ואח"כ יגיע גם למידת
והנה במקדים תרומה לביכורים או מעשר שני
לראשון יש לחקור האם החיסרון בשני או בראשון, היראה ,וזו עלייה מדרגה אחר מדרגה ,ויתכן שגם מעלת המעביר על מידותיו
כלומר ,האם נחשב שהמעשר שני הופרש כדינו משום זה הענווה טובה מכל המידות טובות ,כי
והנה בגמרא (תענית כה ,ב) מובא מעשה ברבי
ורק כשיבוא להפריש מעשר ראשון יהא שלא תלויות בה שתי מידות מרכזיות :כעס ויראת
אליעזר שירד לפני התיבה ואמר כ"ד ברכות ולא
כדינו ,דדינו להיות קודם המעשר ראשון .או דילמא שמים.
איפכא ,דהמעשר ראשון יהיה כדינו ,ואדרבה הפגם נענה ,וירד אחריו רבי עקיבא והתפלל תפילה קצרה
הוא במעשר שני שדינו להיות לאחר המעשר הענווה זכות להשראת השכינה ולתורה וירדו גשמים ,והיו מרננים על ר"א שאינו גדול כמו
ראשון .ובדרך אמונה (שם בביאור ההלכה) ר"ע ,יצתה בת קול ואמרה לא מפני שזה גדול מזה,
הביא שהירושלמי נסתפק האם במקדים תרומה ואמרו חז"ל (נדרים לח ,א) אין הקב"ה משרה אלא שזה (ר"ע) מעביר על מידותיו וזה אינו מעביר
לביכורים עובר על בל תאחר בהפרשת התרומה או שכינתו אלא על גיבור ועשיר חכם ועניו ,ולכאורה ולכן ר"ע נענה .וכבר תמהו שא"כ באמת ר"ע גדול
בהבאת הביכורים ,ונפק"מ בנשרף הכרי ולא הביא יפלא למה ייגרע אחד שנגזר עליו לפני לידתו שלא שהיה מעביר על מידותיו ,ולמה אמרו לא מפני שזה
אח"כ ביכורים כלל ,דאם הלאו בתרומה הרי כבר יהיה עשיר וגיבור וחכם ,ואם מצד מעשיו הטובים גדול מזה.
עבר ,אבל אם הלאו בביכורים הרי בסוף לא הפרישם הוא ראוי למה שלא יזכה להשראת השכינה ,וביאר
כלל כי נשרף הכרי. ברוח חיים על אבות ריש פ"ד ,כי עיקר הזכות ובספר יערות דבש כתב כי בוודאי ח"ו לומר שהתנא
ולכאורה הנדון דלעיל האם ראוי למקדים לישאל להשראת השכינה היא הענווה ,אלא שמי שאינו ר"א לא היה מעביר על מידותיו ,אלא הכוונה שלר"ע
תליא בהא ,דאם הלאו הוא בהפרשת המעשר שני עשיר וגיבור וחכם אין לו שום סיבה להתגאות מטבעו היה יותר קשה להעביר על מידותיו והיה
שהוא שלא כדינו ,א"כ ראוי לו לישאל ,דאע"פ צריך יותר עבודה להגיע למידה זו ואילו לר"א היה
שגורם ברכה לבטלה מ"מ הרי יש כאן הפרשה ואינו נחשב עניו ,ולכן אמרו שרק מי שהוא עשיר
גיבור וחכם שיש לו את המעלות הגדולות שבעולם יותר קל ,אבל בעצם דרגתם היו שווים ולא זה גדול
שלא כדין .אבל אם ההפרשה הזו היא כדינה ורק
כשיבוא לעשות את המעשר ראשון יהא שלא כדינו ואעפ"כ הוא עניו אז זה נחשב מדרגה ,ובכך יזכה מזה ,ומ"מ נתקבלה תפילתו של ר"ע כיון שהוא
כי הוא צריך להיות קודם המעשר ראשון ,א"כ להשראת השכינה. עמל יותר להגיע לדרגה זו .ואמנם עדיין קשה קצת,
לכאורה אין לו לישאל למעשר שני שהוא כדינו כי מאחר שעמל יותר להגיע לדרגה זו ,לכאו' הוא
ולגרום ברכה לבטלה כדי לתקן מעשרות אחרים. וע"י הענווה זוכים גם לתורה כמ"ש בריש אבות גם בדרגה גבוהה יותר ,וכפי שרואים שאכן נתקבלה
אכן במנחת חינוך (מצוה עב) ובחזון איש (דמאי משה קיבל תורה מסיני ,ולכאורה לשם מה הוזכר תפילתו יותר ,ועיין בספר אור ישראל להגרי"ס
סימן ד) כתבו שמצוה לישאל. שקיבל 'מסיני' והעיקר צריך לכתוב שמשה קיבל (סימן כח) מה שביאר בזה באופ"א.
ובאמת יש לדון אולי כלל לא הוי ברכה לבטלה התורה ומסרה ,אלא ביאר ברוח חיים שהקב"ה
כשנשאל על הפרשתו ,וכמש"כ הריטב"א (חולין קו, השרה שכינתו על סיני מפני שהוא היה הקטן נושא עוון בזכות הוויתור והענווה
א) שאם נטל ידים לסעודה ונמלך ואינו רוצה לאכול שבהרים ולא חשב ולא ביקש שעליו יהיה מעמד
לא הוי ברכת הנטילה לבטלה ,דההיא שעתא דעתו והנה אנו מתקרבים לימי הרחמים והסליחות
מתן תורה ,ודווקא משום שפלותו ניתנה עליו
היתה לאכול (והו"ד בשערי תשובה קנח ,א) .ויתכן ואומרים הרבה פעמים את הי"ג מידות ומזכירים
התורה ,כי זה עיקר המעלה בשביל לזכות לתורה,
דה"ה כאן ,כיון שבשעה שהפריש חלה הפרשתו יש 'כמו שהודעת לעניו מקדם' ,ויש להבין לשם מה
לברכה על מה לחול ושוב לא הוי ברכה לבטלה. וגם משה רבינו בזכות ענוותנותו זכה לתורה.
הוזכר כאן התואר עניו ,הרי יכולים לומר פשוט כמו
אלא דיש לחלק דבגוונא דהריטב"א אכן היתה כאן יעזרנו הקב"ה שנזכה למדרגה הגדולה של ענווה שהודעת למשה מקודם וכמ"ש בכל התורה וידבר
נטילת ידים ,אלא שלא היתה סיבה ליטול שכן לא ומעביר על מידותיו ונזכה להיכתב ולהיחתם לשנה השם אל משה ,ואמנם על משה נאמר והאיש משה
אכל ומ"מ נשארה הנטילה ,משא"כ כאן הרי בטלה טובה ומתוקה. עניו מאד ,אבל מדוע זה נזכר בסליחות.
תרומתו לגמרי אחר שנשאל עליה ,ולכאורה הוי ברכה
לבטלה למפרע (אלא דיש לדון אולי חשיב עקירה רק [משא הכנה לימים הנוראים בהיכל ישיבת "תורת ויתכן שנרמז בזה כי כשבאים לומר את הי"ג מידות
מכאן ולהבא למפרע ,ולא למפרע לגמרי ,ואכמ"ל). אהרון" מודיעין עילית בראשות הגר"ג פולישוק רחום וחנון וכו' נושא עוון ופשע וכו' ,מידת הענווה
[נמסר בכולל ערב "דרך אמונה" מודיעין עילית שליט"א ,אלול תשפ"א] היא הזכות לזה כמשאחז"ל (ר"ה יז ,א) למי נושא
ע"ש ולע"נ מרן הגרח"ק זללה"ה ,סיון תשפ"ב]
• מים עמוקים •
קושיא לבני הישיבות הקדו' הלומדים מסכת מכות בזמן אלול
דין עדים זוממים כשהעידו על כהן שהודה שהוא חלל
את זרעו רק שבפועל אין לו בנים ,אבל בעדים שמעידים על השויא הרי אין כאן כלל עדות במתני' ריש מכות תנן ,כיצד העדים נעשים זוממין ,מעידין אנו באיש פלוני שהוא
על בניו דאין לו נאמנות עליהם ,ואם כן קשה דבכהאי גוונא שייך לעשותם חללים. בן גרושה ובן חלוצה אין אומרים יעשה זה בן גרושה ובן חלוצה תחתיו אלא לוקה
והנראה בזה לומר דכיון שבעצם כשהוא אומר על עצמו שהוא חלל הרי גם בניו ארבעים .וטעם הדבר מבואר בגמ' משום דכתיב לו ולא לזרעו .ופירש רש"י שהאופן
חללים כי אי אפשר שהוא יהיה חלל ובניו אינם חללים ,וביותר דעצם אמירתו שמעידים שהוא בן גרושה הוא כשמעידים בפנינו שנתגרשה אמו והרי הוא חלל ופסול.
והשויא שלו הם גם כלפי בניו והוא עצמו אינו יכול לתת לבניו תרומה ,ועל זה העדים ויש לדון באופן ששניים מעידים שבפניהם הודה הכהן שהוא חלל ועל כן מדין שויא
מעידים אלא שרק אין לו נאמנות על בניו ,ממילא למרות שאין לו נאמנות כלפיהם אנפשיה חתיכה דאיסורא דנים אותו כחלל ,אך אחרי כן באו עדים אחרים והזימום
והם נשארים בחזקת כשרותם ,מכל מקום עצם הדין חלל שלו כולל גם את בניו ,ולכן דבאותו זמן שאומרים שהודה בפניהם היו עם העדים במקום אחר ,שלכאורה גם
נחשב דעצם העדות היא גם על זרעו כי מכוחו הם גם נפסלים בעצם ,ואם כן יש כאן באופן הזה ילקו וכדינא דמתני' ,אך מאידך את בניו אינו נאמן לפסול (עיין יבמות מז,
גם כן את המיעוט של לו ולא לזרעו. א) .ואם כן קשה דלכאורה הם לא זממו לפסול את בניו כי הרי הם לא נאמנים לכך,
דמדין שויא אינו נאמן לפסול את בניו ,אם כן אפשר לקיים בהם כאשר זמם כי הרי
מתוך שיעורי הפתיחה לאלפי תלמידי הישיבות שע"י מוסדות "ארחות תורה" בארה"ק לא יפסל זרעם ,שהרי הם לא זממו לפסול את זרעו.
ניתן לשלוח תשובות ותגובות ע"י השארת הודעה בקו המערכת03-516-15-15 :
בשלוחה 7או במייל המערכת והנה כשהעידו על סריס שאין לו בנים לא קשיא לן ,כיון דמכל מקום עצם העדות פוסלת
ﬡפיקי דורות
דברים שהביא רבינו מרבותיו וזקניו מצוקי ארץ זיע"א
בשנותיו המאוחרות התגבר על טבעו ,והסכים להשתתף בכל מיני אירועים וכינוסים אשת חבר
שהוא במרכזם והכל כדי להביא תועלת ולעשות חסד עם כלל הציבור .והרי זה ממש מתולדותיה של הרבנית הצדקנית מרת חנה שטיינמן ע"ה ,בת מרן
היפך גמור מכל טבעו. הגר"ח קניבסקי זללה"ה ואשת יבדלחט"א רבינו שליט"א ,לרגל יום
בזכות הפרשת חלה היארצייט י"ג באלול תשע"ד
באחת השנים חלתה הרבנית ,וחששה מאוד מפני הבאות .אביה הגדול הגיע לבקר כל גדולי הדור
אותה והיא שאלה אותו מה תקבל על עצמה כדי להבריא .הוא חשב לרגע ,והשיב שמחת הנישואין של רבינו שליט"א והרבנית ע"ה התקיימו באולם
שתקבל על עצמה להפריש חלה בברכה. 'קרויזר' בני ברק ,כאשר עורך החופה והקידושין היה הסבא הגדול
באותו רגע היא קיבלה על עצמה קבלה זו ,אף שהיה בזה קושי גדול ,כי בטבעה הייתה מרן הסטייפלר זיע"א ,ולצידו נוכח הסב הדגול מרן הגרי"ש אלישיב,
מסודרת ומתוכננת מאוד ולא הייתה רגילה לשנות הרגלים בקלות ,אבל כל מה שאמר והמחותנים הגדולים זכר צדיקים לברכה .סעודת הנישואין הייתה
לה אביה היא קיבלה .ואכן לאחר זמן הבריאה לגמרי ,ומאז ועד סוף חייה הקפידה לכל בבחינת סעודה של תלמידי חכמים כמזבח ,כאשר בשיאה של השמחה
הפחות פעם בחודש להכין בצק בשיעור של הפרשת חלה ולברך. נשא החתן רבינו שליט"א שיעור עיוני מיוחד בפני כל גדולי הדור
סימנא מילתא היא שהשתתפו ,ולאחר מכן בעת הריקודים רבתה השמחה עד לשמים.
בשנותיה האחרונות חלתה שוב ,וכשנודע לאביה הגר"ח שנחלתה היה מאוד שבור, ''חיים ,לך לחנות הספרים''
ובמשך כמה ימים נתקשה להירדם בלילה מחמת זה ,והרבה בתפילות ,ואף הגיע בוקר למחרת שמחת הנישואין ,הופתעו בני הזוג שטינמן הצעירים
לבקרה כמה פעמים. לשמוע דפיקות בדלת הבית .כשפתחו ,נגלתה לפניהם הפתעה :בפתח
בחודש אחרון לחייה גברו ייסוריה ,ובליל י"ג אלול תשע"ד החמיר המצב .בלילה חששו עמדו גדולי ישראל ,אבי הכלה רבי חיים ועמו אביו מרן הסטייפלר ,שבאו
לספר לאביה ,והמתינו עד אחרי תפילת ותיקין ,ואחרי התפילה אמרו לו שהמצב קשה לבקר את הזוג ולברכם בבית החדש.
מאוד .והנה באחת השתנו פניו ונחרד מאוד ,ולא ידעו למה. הסטייפלר נכנס אט אט כשהוא שעון על מקלו ,התיישב על כסא מזדמן ואמר לחתן
אחר כך הביע את רצונו שחפץ להתפלל בעבורה בכותל המערבי ,המקום שלא זזה רבינו שליט"א" ,אמור לי שוב את הדרשה שמסרת בסעודת הנישואין אמש ,כי היה
ממנו שכינה ,ושאל אם עוד יספיקו לנסוע להתפלל בעדה ,והשיבו לו שלכאורה יספיקו. קשה לי לשמוע" .ואכן ,החתן רבינו שליט"א חזר על כל הדרשה ,כשהסבא הסטייפלר
ואכן יצא במהירות מהבית ,נסע לירושלים ונכנס לרחבת הכותל המערבי ,אמר שם מביע את התפעלותו הגדולה מדברי התורה הערבים .בעודם יושבים בבית הזוג הצעיר
כמה פרקי תהילים ,ושתק .אחרי כמה רגעים הודיע לבני ביתו שניצחו אראלים את הביט מרן הסטייפלר בארון הספרים הפשוט ,סקר במבטו את מדפי הספרים ,ולאחר
המצוקים. כמה דקות נשמע קולו אומר" :חיים ,אני רואה שחסר לו פה כמה ספרים :חסר לו פני
יהושע" ,וכעבור רגע הוסיף ואמר" ,וגם מנחת חינוך חסר לו ,וגם אור שמח אין לו ...לך
כשאכן נודע הדבר אמר מיד :סימנא מילתא היא ,שהיום בבוקר למדתי במסכת גיטין לחנות הספרים ,תקנה לו ואני אשלם ...מתנה לחתונה" ...ואכן רבי חיים הלך במהירות
בפרק הנזקין (נז ,ב) סוגיות החורבן וכתוב שם מיתת צדיקים מכפרת ,והוסיף ואמר כמצווה עליו ,וקנה בחנות את הספרים לחתן הצעיר.
שחלם שהיא נפטרה ,ולכן בברכת כהנים של שחרית עשה הטבת חלום ,אבל השי"ת
הכי דומה לאביה
גזר אחרת (ספר אלא ד' אמות של הלכה פרק פג בהערה).
הרבנית ע"ה הייתה דומה מאוד בהרבה תכונות ובהתנהגותה המרוממת לאביה
כיצד צריך להיראות ביתו של גדול הדור הגדול ,הן ממה שהייתה רגילה להשכים קום מוקדם מאוד ואחר כך להתפלל כוותיקין,
סיפר גיסה הגר"מ שטינמן שליט"א :אחרי שנפטרה אימי ע"ה ,הייתה גיסתי הרבנית הן בניצול הזמן ,הן במכתבי עידוד לחברותיה ,והן בסדר ובקביעות זמן לכל דבר,
ע"ה מגיעה כל שבוע בקביעות לביתו של אבי מרן הגראי"ל שטינמן זצוק"ל ,מסדרת וכן בהתחייבויות רוחניות של סדרי תפילות ותהלים שהיו לה .כל זה ממה שראתה
ושוטפת את הבית .כשהגיע חול המועד ,היא הגיעה כרגיל והחלה לשטוף את הבית בהנהגת אביה הגדול.
שהיה מלוכלך מאוד מהמוני האנשים שצבאו על דלתותיו .כאשר הבחין בזה אבי מרן וכך כתב אחיה הגרי"ש קניבסקי שליט"א (בהקדמתו לספר דעת נוטה חלק ג' על
הגראי"ל זצ"ל ,העיר :מי התיר לשטוף את מרצפות הבית בחול המועד ,והרי זה מלאכה הלכות תפילין) :אמנו הצדקנית אמרה על אחותי ע"ה שהיא היא הבת שדומה לאבינו
שיש בה טרחה .הרבנית ענתה :אבא שלי אומר כי ''בית של גדול הדור צריך להיות נקי בדיוק נפלא יותר מכל ילדיה ,ואם היא היתה זָ כר ,היתה יוצאת כמוהו ...וכשנסתלקה
ומותר לשטוף גם בחול המועד''! ואבי הגראי"ל שמע את הדברים ,ולמרות שלעצמו לבית עולמה קרא עליה אבינו מאמר חז"ל אשרי מי שהשלים שנותיו במהרה ,וביאר
החמיר כל השנים ,שלא ישטפו את הבית כל ימי חול המועד ,שתק וקיבל את דבריה. שבעצם לא נפטרה כלל בקיצור ימים ושנים ,כי ימיה היו מלאים וגדושים כ"ד שעות
קדיש ויארצייט ביממה ,ומי שלא הכירה היטב לא ישער עד היכן הדברים מגיעים.
אחרי פטירתה ,כל עוד היה בכוחו היה עולה אביה מרן הגר"ח ל'בית החיים' אל קברה שינה מטבעו
של בתו הרבנית ע"ה ,ואומר קדיש מעבר לגדר לעילוי נשמתה. הרבנית היתה רגילה לומר כי היא מכירה היטב את אביה ,והוא בטבעו ביישן גדול ואינו
[תודת המערכת שלוחה בזאת לידידנו היקר הר"ר יצחק גולדשטוף שליט"א שפתח מסוגל לעמוד מול ציבור גדול שמביטים בו בכל תנועה ,כי מטבעו בורח מהפרסום
לנו מאוצרותיו מארכיון גיליונות דברי שי"ח] והראווה ,וקל וחומר כשמצלמים אותו וכו' .ומה מאוד היא משתוממת לראות כיצד
ברכת מזל טוב נשגר לידידינו ברכת מזל טוב לידידנו הנעלה הרה"ג
הר"ר אליעזר הלוי ליברמן שליט"א החפץ בעילום שמו לעילוי נשמת
אשר זוכה ליצוק מים על ידיהם של גדולי ישראל אשר מתייגע רבות בתורת רבינו מרן שליט"א הרבנית הצדקנית
זצוק"ל ויבדלחט"א רבות בשנים להוציא דבר מבורר בי"ג נפה מרת חנה בת מרן רבי שמריהו יוסף חיים שטינמן ע"ה
ומסור בלו"נ לרבינו מרן ראש הישיבה שליט"א לרגל הולדת בתו בשעטומ"צ אשת חבר לרבינו מרן ראש הישיבה שליט"א
זכות הפצת תורת רבינו רה"י תעמוד להם נלב"ע י"ג אלול תשע"ד
לרגל שמחת נישואי בנו
לרוות רוב נחת יהודית מכל יוצ"ח!
החתן המופלג ראובן שליט"א
יהי רצון שיזכו לבנות בית נאמן בישראל בניין עדי עד! ליצירת קשר לקבלת הגיליון ולשותפות והנצחות ניתן לפנות למערכת 'אפיקי מים' ליקוטים מתורת רבינו שליט"א
בדוא"ל a035161515@gmail.com :או בקו המערכת 03-516-15-15 :בשלוחה 7
מראה כהן
מתורת רבינו מרן ראש הישיבה הגאון רבי דוד כהן שליט"א
גיליון | 2פרשת כי תבוא תשפ"ו
מראה השעה מראה הפרשה
להפעיל את המושכלות ולהשכיל את המעשים
התבדלות מזוהמת הרחוב– יסוד עבודת האדם בכלל – ועבודת חודש אלול בפרט במשנת מרן רה”י הגר”י סרנא זיע”א (נלב”ע ו’ אלול)
‘סוגה בשושנים’
“ושמרתם את דברי הברית הזאת ועשיתם אתם למען תשכילו את כל אשר תעשון” (דברים כט ,ח).
כולנו התאספנו כאן בראשות רבותינו מעתיקי
השמועה אשר מפיהם אנו חיים ,למעמד ועלינו להתבונן מהו תוכן ענין זה של “למען תשכילו את כל אשר תעשון”.
של כבוד התורה ,לאותם בני תורה שעמלו הנה קיבלנו והשריש בנו מרן ראש הישיבה הגר”י סרנא זצוק”ל ,שעיקר עבודת האדם מושתת על ב’ יסודות,
והתיגעו כל ימות השנה יומם ולילה ושקדו שהאחד משלים את חברו“ :להפעיל את המושכלות ולהשכיל את המעשים” ,והרחיב הדברים בספרו דליות
על תלמודם ועשו קנין בלימוד התורה ע”י יחזקאל (ח”ב עמ’ קג) ,ונעמיק בתוכן הדברים בדרכו שהנחיל לנו.
כתיבת חידו”ת ,כל ענינו של המעמד ,הוא נבאר קודם הענין של “להפעיל את המושכלות” .הנה כבר הרחיב הרמח”ל בדרך ה’ ,וכן ביאור הדברים בהרחבה
להעמיד את כבוד התורה לרומם ולהדגיש באגרת המוסר להגרי”ס ,שעיקר עבודת האדם להעמיד את הכח השכלי ,ששורשו בנשמה העליונה שהיא “חכמת
את החשיבות ואת הרומות של כל בן תורה, לב וטובת שכל” (לשון ר”י בשע”ת ,ש”א) ,על כח הגוף החומרי שהוא מלא תאוות ויצרים .ולכן שורש העבודה
והחשיבות והרוממות של עמלי התורה “להפעיל את המושכלות” ,הוא לחזק את הכח השכלי על הכח החומרי ,שלא יתגברו עליו תאוות הגוף לרדת מטה
שהתורה מגדלתם ומרומתם על כל המעשים הרמח”ל בדרך עץ חיים הרחיב הדברים ,שהקב”ה נתן את החכמה בלב כל אדם ,אך אם לא יפעיל את הכח של
הנה מבואר בחז”ל (בגמ’ בשבת קמו): החכמה שטמון בו ,תישאר החכמה טמונה בתוכו ולא תהיה לה השפעה על חיי האדם ,וישאר בתוך חשיכה
‘ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן ואפילה .ומבואר בדבריו שם ,שעיקר הכח של האדם להפעיל את החכמה ולהוציא אותה מהכח אל הפועל ,הוא
עובדי כוכבים שלא עמדו על הר סיני לא ע”י ההתבוננות התמידית בחובתו ובתכליתו של האדם בעולמו ובחומר העבודה המוטלת עליו.
פסקה זוהמתן’ ,ורבינו רבי חיים וואולזי’נר ***
בנפש החיים מביא שבחטא העגל כלל”י חזרו אורח חיים למעלה למשכיל
לקדמותם ,לאותה זוהמא של חטא אדה”ר, ומצאנו בזה את דרכו היחודית של מרנא הסבא מסלבודקא זי”ע ,בדברי חתנו הגרי”א שר זצוק”ל“ :כשקיבלנו
והקשה רבינו הגר”י הוטנר זצוק”ל ,שהרי תורה מפיו של אדמו”ר זצ”ל ,שמענו הרבה פעמים לאין ספור שדבר עה”פ (משלי טו ,כד) ‘אורח חיים למעלה
שבט לוי לא השתתפו בחטא העגל ,ומדוע למשכיל למען סור משאול מטה’ ,שיש בפסוק זה עצה ואזהרה ביחד ,שעלינו להתאמץ ללכת באורח חיים רק
הם גם חזרו לקדמותם כמו כל כלל”י ,ומדוע למעלה למשכיל ,לעלות בעליה תמידית בשכל ,להשכיל ולהשכיל עוד ועוד ללא הפסק ,ורק ע”י כך נהיה
הם לא נשארו בדרגה של פסקה זוהמתם. בטוחים שנסור משאול מטה .שלא כמו הרבה חכמים שהם עסוקים להתחנך בהרחקה ובריחה משאול מטה בכך
ואמר הגרי”ה זצוק”ל יסוד גדול ,כי במצב שנזהרים מהכשל בעבירות ,שאין זה דרך בטוחה ואורח חיים .הדרך הבטוחה היא להתעצם בעבודת העליה,
כזה שהכלל כולו במצב של ירידה ,מצב לעלות מעלה מעלה בשכל התורה ודעת אלוקים ,וזהו האורח חיים לסור משאול מטה .אך אם חלילה אין האדם
של זוהמה ,אז ממילא גם אותם שמתבדלים, עולה מעלה ,הרי יש לו לפחד פן ירד עד תהום נשיה”.
גם שבט לוי ,נמצאים בסכנה של חוטי ארס
שמגיעים מהמחנה שמקיף אותנו ונכנסים ונראה דיסוד הדברים מבואר בדברי המדרש (שוח”ט תהלים לב ,א) “לדוד משכיל אשרי נשוי פשע -זהו שאמר
לתוכנו ,לכן גם שבט לוי לא יכלו להחזיק הכתוב ‘אורח חיים למעלה למשכיל’ ,מי שהוא מסתכל למעלה מה נאמר עליו ‘אורח חיים למעלה למשכיל’ אלו
מעמד בחלק הזה שפסקה זוהמתם .אם כי בני אדם שנסתכלו למעלה ...אמר דוד אני אסתכל למעלה ,שנאמר ‘לדוד משכיל אשרי נשוי פשע’ ,ומי הוא
בוודאי שמעלתם של שבט לוי הייתה יותר שמסתכל למעלה הוא ‘כסוי חטאה’ שנאמר ‘ויהי דוד לכל דרכיו משכיל’” .ומבואר שהדרך של “אורח חיים
גדולה מכולם כמו שהרמב”ם אומר (בסוף למעלה למשכיל” ,היא ההסתכלות למעלה ,דהיינו להסתכל למעלה ולרומם עצמו למעלה ,להתעלות בשכל
הלכות שמיטה ויובל) ‘ולא שבט לוי בלבד, התורה ודעת אלוקים ,ובזה הוא נעשה ‘כסוי חטאה’ להתגדל בעבודת היראה.
אלא כל איש ואיש מכל באי העולם אשר וזוהי עבודת האדם “להפעיל את המושכלות” ,להיות מסתכל כלפי מעלה ,להעלות ולגדל עצמו ,שזהו הענין
נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להבדל לעמוד של “לדוד משכיל” ,ובזה הוא עולה על דרך עליה של “אורח חיים למעלה למשכיל” ,שהיא המונעת ממנו
לפני ה’ לשרתו ולעובדו לדעה את ה’ והלך “סור משאול מטה”.
ישר כמו שעשהו האלהים ופרק מעל צוארו היציאה מ’המלומדה’ – להשכיל את המעשים
עול החשבונות הרבים אשר בקשו בני האדם אמנם אין מספקת עבודת האדם “להפעיל את המושכלות” אלא באופן שהיא “משכלת את המעשים” ,והענין
הרי זה נתקדש קדש קדשים ויהיה ה’ חלקו של “השכלת המעשים” ביאר שם הגריח”ס ,ע”פ מש”כ רבנו יונה בשערי תשובה (ש”ג טו) “ונאמר על האנשים
ונחלתו’ ,אבל בכל זאת ,לא נשארו באותו שאינם עורכים מחשבות להתבונן תמיד ביראת ה’ ‘ותהי יראתם אותי מצות אנשים מלומדה לכן הנני יוסיף
דרגה של ‘פסקה זוהמתן’ מכיון שחוטי ארס להפליא את העם הזה הפלא ופלא’” .ומבואר בדברי רבנו יונה דעניין ה”מלומדה” הוא מה שהאדם אינו מחדש
מהכלל חדרו גם לתוכם. את התבוננותו תמיד ביראת ה’ ,ובזה ביאר הגריח”ס שזהו יסוד הענין של “השכלת המעשים”.
זה יסוד היסודות שלימדונו רבותינו ,על ונראה להוסיף דברים בזה ,דהנה בחומר עניינה של ה”מלומדה” קיבלנו מרבותינו ביסוד שיטתו של הסבא
אותם חוטי ארס שאנו מוקפים בהם ,חוטי מסלבודקא זי”ע ,שהיא ההיפך מדרך עליה של “אורח חיים למעלה למשכיל” ,כיון שעבודת ה’ “מלומדה”
ארס של זוהמה ,הארס שאחינו הטועים היא עבודה שאין בה דרך עליה אלא דריכה במקום ,ועבודה שאינה בדרך של “אורח חיים למעלה” מורידה
רח”ל זורעים בנו ,זוהמה של פריצות זוהמה את האדם “מטה” .ונמצא דהענין של היציאה מ”מלומדה” שהוא “להשכיל המעשים” ,הוא ע”י ההתבוננות
של פריקת עול ,זוהמה של זלזול בכבוד התמידית ביראת ה’.
תלמידי חכמים ,זוהמה של ‘מה אהנו ליה
רבנן’ .והתפקיד שלנו והעבודה שלנו זה ונראה דההדגשה של “להשכיל את המעשים” ,שהוא היציאה מה”מלומדה” ,מתייחסת במיוחד להשכיל את
להיבדל וליצור גדר שמפרידה בין אותם המעשים עצמם ולרומם אותם מתוך התבוננות תמידית .והיינו דההתבוננות התמידית לא תהיה רק בחובת האדם
חוטי ארס של פריקת עול ,חוטי ארס של בעולמו ובכוחותיו ,אלא התבוננות תמידית להביא את ההשכלה שהיא יסוד הדרך השכלית בחיי המעשה,
להיות המעשים עצמם נעשים בהשכל ובדעת ,וזהו “להשכיל את המעשים” ,להביא את השכל בחיי המעשה
המשך בעמוד הבא ◄ מתוך התבוננות ליתן תוכן והרגש בעבודת ה’ בחיי המעשה ,שלא יהיו המעשים בגדר “מלומדה” בלי התבוננות
ומחשבה ,אלא מעשים שהשכל מרומם בהם את התוכן של עבודת ה’ שבתוכם ,ורק בזה האדם “משכיל את
מראה השעה ***
המעשים”.
ונראה שזהו הענין שנאמר בפסוק “למען תשכילו את כל אשר תעשון” ,שעיקר עניינה של עבודת ה’ הוא
המשך מעמוד קודם ◄ בהשכלת המעשים והיינו “למען תשכילו את כל אשר תעשון”.
מושגים של שפלות ,שלא יחדרו בתוכינו, ומבואר בזה כל לשון הפסוק “ושמרתם את דברי הברית הזאת ועשיתם אותם” ,דהנה כתב באדרת אליהו (דברים
שח”ו לא נהיה מושפעים מאותו ‘מאי אהנו י”א ל”ב) “ושמרתם לעשותם -ושמרתם זו משנה לעשות זו עשיה שתלמדו ע”מ לעשות ,וא”ת שתעשה בלא
ליה רבנן’ ,שח”ו לא נבוא לזלזל בכבודה לימוד ,אמרו ולא ע”ה חסיד” .וכ”ה באד”א (דברים ל”ב מ”ו) “לשמור זו המשנה לעשות זהו המעשה שמצווים
של תורה ,בכבוד של כל תלמידי חכמים, על הלימוד ועל העשיה ,שכל שאינו בכלל לימוד אינו בכלל עשיה ,מכאן אמרו אין בור ירא חטא ואין ע”ה
בערך של תורה ,ברוממות של התורה ,אנו חסיד” .ונראה דזהו הביאור בפסוק “ושמרתם את דברי הברית הזאת ועשיתם אותם” ,דהשמירה על הברית
צריכים ומכרחים להחזיק את עצמנו במצב היא השמירה על לימוד התורה בישראל שהיא הברית ,וקיום הברית הוא שיהיה לימוד התורה ע”מ לעשות,
של התבדלות.
דהברית היא התורה ,ושמירת הברית הוא השמירה של לימוד התורה עם קיומה בחיי המעשה בכל הדורות.
ומהי אותה התבדלות? לימדנו מרנא
האלטער מסלבודקא זיע”א את היסוד ובזה מבואר סיום הפסוק “למען תשכילו את כל אשר תעשון” ,דהנה כתב בהקדמה לספר דברי יחזקאל בביאור
הגדול ,כי יש גדר ויש גדר ,ישנו גדר של הענין של “גדול תלמוד שמביא לידי מעשה” עפ”י המבואר בדברי חז”ל “שהמאור שבתורה מחזיר למוטב”,
קוצים ,וישנו גדר של אבנים ,אבל יש גדר וביאר הענין“ :משום דעיקר תלמוד תורה הוא כשזוכה להשיג ולהסתכל בהמאור שבה שהוא החכמה והדעת
מסוג אחר לגמרי גדר של ‘סוגה בשושנים’, המביא לידי מעשה כדכתיב ולמדתם ועשיתם” .ונראה שזהו הענין של “למען תשכילו את כל אשר תעשון”,
גדר שכולו שושנים ,גדר של רוממות ,של שע”י קיום ברית התורה להבין ולהשכיל בתורה יבואו להשכיל את כל אשר יעשון ,בכח השגת השכל שהשיגו
הוד והדר ,וגדר כזו אז אף אחד אינו יכול בכח התורה .והשגת השכל בכח התורה אינה אלא מתוך התבוננות תמידית “להפעיל המושכלות ולהשכיל את
לפרוץ אותה. המעשים” ,להעמיד את ההארה השכלית של המאור שבתורה שהוא החכמה והדעת “להשכיל את המעשים”,
אנחנו התאספנו כאן הערב להעמיד את הגדר מתוך הארת השכל של התורה ,שהוא המוציא את האדם מן ה”מלומדה” ,לדרך חיים של “אורח חיים למעלה
של ‘סוגה בשושנים’ ,הגדר הזו שאנו אומרים למשכיל”.
כאן בקול גדול ‘אשרי העם שככה לו אשרי דרך זו היא יסוד עבודת האדם לכל השנה ,וקיבלנו מרבותינו שהיא באמת יסוד העבודה של חודש אלול,
העם שה’ אלוקיו’ ‘אשרינו מה טוב חלקנו שעיקרה היציאה מן השינה והתרדמה שאנו שקועים בה ושוכחים את האמת בהבלי הזמן ושוגים בהבל וריק.
ומה נעים גורלנו’ ‘אשרי מי שעמלו בתורה ועבודתינו בחודש אלול לערוך מחשבות להתבונן ביראת ה’ ,בחובת האדם בעולמו ובכוחותיו ,ולהתחזק בדרך
ועושה נחת רוח ליוצרו’ ‘אשרינו ששמת עליה של “אורח חיים למעלה למשכיל”.
חלקנו מיושבי בית המדרש’ ,את המעלה של
כל בן תורה שעולם שלם עומד עליו.
והוא יסוד היסודות של העולם כולו ,וזהו
ה’סוגה בשושנים’ שלנו ,נדע ונבין נאמנה, מראה השער
כי שום כח שבעולם לא יוכל לרפות את
ידינו שום כח בעולם לא יחליש את המושגים מתוך שו"ת והדרכה לבני הישיבות
שלנו ,בני תורה ימשיכו להיות שקועים
בתלמודם יומם ולילה ,הרי החופשיים הללו
(ב) עבודת האלול
רח”ל לא באים רק כביכול למה שהם קוראים ישנה תחושה כי כל הרוממות של עבודת ה’אלול’ ,החל מהחיזוק המשמעותי בכל החודש,
(עפ”ל) להביא אותנו כביכול לצבא ,אלא וסופו בקבלה שמקבלים ע”ע ביוה”כ ,הכל מתפוגג לאחר זמן ,ולמעשה למשך השנה לא נשאר
יש כאן מלחמת תרבות רח”ל ,כל מטרתם מזה משהו ,איך אפשר להתרומם ב’אלול’ באופן שישאר למשך כל השנה?
הוא להוריד אותנו מכל המושגים של עם כשמדברים על הנושא של עבודת האלול בכלל ,והקבלה של יום הכיפורים בפרט ,הרי הבעיה העיקרית
בחוקותי תלכו -להיות עמלים בתורה .אבל היא שאדם אינו עומד בקבלות שהוא קיבל על עצמו ביום כיפור .כי כשהוא חוזר לשגרת היום יום ,הוא
אנחנו יודעים ומכירים כי כלל ישראל אין לו רואה שהוא לא מצליח לעמוד במה שהוא חשב שהוא כן יוכל לעמוד בו.
קיום בעולם בלי הכח של התורה ,הכח של
התורה הוא הכח הנצחי ,התורה היא חיינו ‘כי אבל יש לידע ,כי האמת הוא שאין הדברים נכונים כלל .מכיון שגם בעבודת הימים הללו ישנם שני חלקים
הם חיינו ואורך ימינו’ ,ובזכות התורה אנחנו שלכ”א ואחד בפנ”ע יש משמעות מיוחדת ואי”ז נוגע אחד לשני ,ראשית כל ,ישנו כמובן את הקבלה המעשית
נמצאים כאן במצב כזה שאע”פ שמאות שאדם מקבל על עצמו ,כגון שמקבל לכוון יותר בשמו”ע ,או לא לדבר לה”ר וכל כיוצ”ב ,ובזה באמת לפעמים
מיליוני אנשים עומדים עלינו לכלותינו אחרי יוה”כ האדם מרגיש שאינו מצליח לעמוד בקבלות שקיבל על עצמו והוא נופל ,ורק בזה נוגע השאלה
בכ”ז עם ישראל חי וקיים .וכאן אנחנו באים הנ”ל .ובעניין הזה ,בחור צריך באמת לקבל על עצמו קבלה שהוא אכן יכול לעמוד בה במשך כל השנה.
להעמיד את כבודה של תורה .חזקו ואמצו אבל הרי יש עוד חלק ,וזה הוא הרוממות העצומה שהאדם רכש בימים הנוראים ובהכנה באלול ,ואת זה
בני החיל ,אשריכם תלמידי חכמים שד”ת א”א ולא שייך לאבד ,מכיון שזה נכס שקיים אצל האדם בנפשו ,מכח ימי האלול שנותנים ‘אנרגיה’ לכל
חביבין עליכם ביותר. השנה ,וזה אינו שייך לקבלה שקיבל ע”ע לומר בברכת המזון בסידור וכל כיו”ב ,אלא עצם מעלת הימים
הקב”ה יעזור שאכן נזכה להיכנס לחודש מביאים לכל השנה שאיפות להתעלות יותר ,שהרי האלול הוא זמן הבניין ,שזה הזמן שבונה ומעמיד את כל
אלול עם ‘סוגה בשושנים’ עם ‘שבתי בבית ה’אורח חיים למעלה למשכיל’ ,מעמיד דרך יותר גבוהה בעבודת ה’ ,וזה אינו שייך לעניין הקבלה וכמדובר,
ה’ כל ימי חיי’ ,וממילא ‘לחזות בנועם ה’ ואכן ברור שבחלק הזה מי שיותר יתאמץ ויתבונן בחובת האדם בעולמו ,זה ילווה אותו למשך כל השנה,
ולבקר בהיכלו’ לבוא ולהתרומם מעריבות מכיון שהוא רכש את זה שהוא צריך להתקדם ואסור לו לדרוך במקום ,ולכך גם אם אחרי יוה”כ הוא כבר
התורה ומרוממות התורה ,ובכח התורה שאנו אינו אוחז בדרגה הזו ,אבל אין ספק שהתקופה המרוממת שהוא חווה מותירה עליו רושם גדול מאוד .ומעיד
מעמידים אז בעז”ה נזכה להמשיך את מסירת אני כי זה דבר שראיתי בעיני ,כי כל מי שהשקיע בעבודת האלול כמו שנדרש ,זה השפיעה עליו לכל
התורה דור אחר דור ,שכולנו נמשיך את השנה כולה באופן שא”א לשער.
מסירת התורה בזיוה הודה והדרה של תורה, ומהו העבודה המעשית בחודש אלול ,שעליה יש לתת דגש יותר מבשאר ימות השנה ,שזה אכן
ונזכה כולנו לשנה טובה ,כתיבה וחתימה ירומם את כל השנה כולה?
טובה.
(מתוך כינוס לאלפי בני הישיבות ‘ותלמודו בידו’ בחיי המעשה ,הדבר הכי חשוב שהיה צריך להיות זה השקעה בסדר מוסר ,שזה מעמיד ובונה את כל דרך
שע”י ‘איחוד בני הישיבות’ ער”ח אלול תשפ”ו) העליה של כל אברך ובן ישיבה באשר הוא.
לעילוי נשמת יו"ל ע"י מערכת 'מראה כהן' שע"י 'תורה דיליה' ,מתוך שיעוריו שיחותיו וכתביו של רבינו שליט"א
הרב אלכסנדר ב״ר אברהם ז״ל
הרב יונתן בנימין ב״ר יצחק ז״ל לתרומות ולהנצחות ולפרטים ויצירת קשר ניתן לפנות למיילmc038009090@gmail.com
הרב יעקב ב״ר בנימין הלוי ז״ל מי שיש ברשותו חומר נשמח לקבלו למייל
הרב דוד ב״ר שמואל לייב ז״ל
פרשת כי תבוא תשפ"ו | שנה כ"ז – קובץ כ"ט [תתקנ"ז]
שיעור מרן הגאון
רבי אשר וייס ש_ליט"א
חיוב וברכה במצוות לפני הגעת זמנן
שיתן המעות לכהן קודם השבת ויתנה שלא שלא יצא בברכתו קודם זמן החיוב ,ועיי"ש שהעיר "לא עברתי ממצותיך ולא שכחתי" (כ"ו י"ג).
יחול הפדיון אלא בשבת ,מ"מ לא אריך למעבד על הש"ך בזה. "ולא שכחתי ,מלברכך על הפרשת מעשרות"
הכי כיון שכך יפסיד את ברכת המצוה וסעודת והנה נראה פשוט דיש לחלק בין כיסוי הדם דהוי (רש"י ומקורו בספרי).
המצוה .ולכאורה למה לא יברך במעלי שבתא כמחוסר מעשה ולכך ברכתו לבטלה ,אולם גבי א .ברכת המצוה לפני זמנה
על מצות הפדיון שיחול תיכף בשבת ,וש"מ דאינו לולב ומצה אינו מחוסר אלא זמן .ומאידך אפשר
הנה נסתפקתי מזה זמן האם אפשר לברך
יוצא ידי ברכת המצוה קודם זמן חיובה דהוא יום דברכת כיסוי הדם עדיפא מינייהו כיון דליכא
ברכת המצוה קודם שהגיע זמן חיובה ,וכגון לברך
השלושים. חסרון בזמן החיוב דכל שעה ושעה שישחוט על שופר ולולב קודם שיעלה השחר [באופן שאין
אך לקושטא דמילתא אין זה ראיה כלל ,דאי מצווה הוא על כיסוי הדם ,משא"כ במצוות כאן הפסק ותהא הברכה עובר לעשייתן] ,או שמא
תיסק אדעתין דמשום שלא מטא זימניה הוא שקבוע להם זמן [וכן משמע בגליון מהרש"א שם]. אין ברכה אלא מזמן חיוב המצוה וקיומה.
דלא מצי מברך ,א"כ אמאי לא יתנה בעת נתינת אך באמת לא הבנתי כלל את עיקר דבריו, והנה לכאורה האי ספיקא מיתלא תליא בשני
המעות לכהן שלא יחול הפדיון אלא בשעה יעודה ומסברא לא אדע למה לא יוכל לברך קודם זמן הצדדים שביארתי מנחת אשר דברים (סימן ע"א),
ומסוימת דווקא ולפני שעה זו יקום ויברך .וע"כ חיוב המצוה ומה חסרון יש בזה ,הא כל שעה אם ברכת המצוה היא כחלק ופרט ממעשה
דפשיטא דלא אמרו לפדותו אחר השבת אלא ושעה מצווה כל אדם מישראל על המצוות כולן, המצוה או שאינה אלא כמצוה בפני עצמה
משום דבשבת לא יוכל האב לברך על מצותו אלא דזמן קיום המצוה בפועל חלוק בכל מצוה וכמילתא אחריתי ,דאי נימא דכחלק ממעשה
כלל לפי שאין מברכין על חלות המצוה וקיומה ומצוה לפי ענינה ,ומה טעם לא יאמר 'וציונו' המצוה היא אין לו לאדם לברך קודם זמן המצוה
מאליה כי אם בעשיית מעשה המצוה לבד ,ולפי על מצותו אשר שעת קיומה ממשמשת ובאה. כשם שאין מעשה המצוה כלום לפני הזמן ,אולם
שאין מעשה המצוה בשבת אלא בחול שוב ולא גרע מאשה המברכת "אשר קדשנו במצותיו אי דין בפ"ע הוא אפשר דשרי לברך אף לפני הזמן.
אין מברכין עליה והפסיד ברכתו ומהאי טעמא וציונו" אף שלא נתחייבה במצות עשה שהזמן והנה בשו"ע הרב (סימן תל"ב קונטרס אחרון סק"א)
פסקינן שיעשה הפדיון לאחר השבת. גרמן ,משום דהאי "וציונו" קאי אמצוה דגברא. כתב לדון במי שבדק חמצו ושכח ולא בירך אם
אך באמת פירוש זה דוחק ,ומפשטות לשונו וק"ו הכא יברך כיון שמצווה הוא על מצוה זו ועוד יוכל לברך בצפרא בשעת ביעור החמץ .והסיק
משמע דאכן אין לברך ברכה"מ לפני זמן המצוה, רגע כמימריה חל זמן חיובה .ואי בדידי תליא נראה דהפסיד ברכתו ולא יברך עוד ,לפי שקיום מצות
שהרי כתב "איך יאמר וציוונו" .ויש לעיין עוד פשוט דהמברך לא הפסיד ברכתו ואף דאכתי לא השבתת החמץ דבר תורה משש שעות ולמעלה
מדברי התה"ד (בסי' קנ"ד) לגבי מי שקיבל על עצמו הגיע זמן המצוה אין בכך כלום ,וצ"ע. הוא ,ומאחר דאנן מקדמינן ומבערינן משעה
תענית ג' ימים במוצ"ש מתי יבדיל ,והלא אינו ולכאורה יש להוכיח כדרכנו משו"ע או"ח (סי' חמישית אין בידינו לברך משום דקודם זמן המצוה
יכול לשתות יין עד ליל ד' ואז כבר א"א להבדיל, תקפ"ח ס"א) דנחלקו המחבר והרמ"א בדין מי הוא ,משא"כ כשמברך אור לארבעה עשר על
וכתב דיבדיל ביום ג' לפני צאה"כ וישתה לאחר שהתחיל לתקוע לפני עלות השחר וגמר שיעור בדיקתו אין ברכתו לבטלה דכן הוא תיקון חכמים,
צאה"כ .הרי דברכת ההבדלה נאמרת בעוד אינו תקיעה לאחריה אם יצא ,ועד כאן לא נחלקו אלא עכ"ד .ונראה מזה דא"א לברך קודם זמן המצוה.
יכול לשתות ,אך באמת אין זה דמיון כלל דכל אם יצא ידי התקיעה ומ"מ לא אשכחן שכתב אחד אך באמת אין ראיה מדבריו ,דבודאי המברך על
ספיקן משום שאומר "וציוונו" ,ודו"ק כי קצרתי. מן הפוסקים שם שהפסיד ברכתו והוי ברכה מצוה שמקיימה לפני זמנה הויא ברכתו לבטלה
אך יש לעיין בזה ,דהנה כתב המג"א (סי' י"ט ס"ק לבטלה ,ומשמע דאין כאן ברכה לבטלה ,ודו"ק. כיון שאין כאן מצוה ,ואף הכא ביעור החמץ קודם
א') דהקובע מזוזה בפתח ביתו קודם שידור בו אינו ויש מן האחרונים דנקטו להדיא דאין פסול זמנו אין בו מצוה אלא תקנה ומשום כך לא יברך,
מברך כיון דמזוזה חובת הדר היא ,אולם משיכנס בעצם הברכה שנאמרה לפני זמן המצוה אלא וזה הנראה פשוט בכוונתו עי"ש ודו"ק.
לדור בביתו יברך "אקב"ו לדור בבית שיש בו מצד הפסק בין הברכה לקיום המצוה [ע"י מעשה ובבכורי יעקב (סימן תרל"ט סקכ"ב) כתב גבי ברכת
מזוזה" ,והדברים מחודשים (וע"ע מנחת אשר במדבר המצוה שהתחיל לפני זמן החיוב] .עיין בדרך ישיבת סוכה ,דהמברך קודם צאת הכוכבים דליל
סי' ל"ה) .ומזה נראה עכ"פ דס"ל להמג"א דברכת פקודיך (מצוה ו') דאם התחיל לאכול מן הפסח ט"ו ברכתו לבטלה ,ויסוד דבריו במג"א (שם ס"ק
המצוות איננה דוקא על מעשה אלא יכול לברך לפני זמנו הוי ברכה לבטלה משום דהאכילה י"א) ,אלא דהמג"א לא כתב זאת אלא לכתחילה
בשעה שהמצוה מתקיימת ,וא"כ אף בפדיון הבן הפסולה הוי הפסק .וכן איתא בפנים יפות (ויקרא והבכורי יעקב הוסיף דאפילו בדיעבד לא יצא .אך
למה לא יברך האב בשבת בעת אשר יחול הפדיון. פי"ז פסוק ג') דהמברך על הכיסוי לפני השחיטה הוי אפשר דכוונתם משום הפסק בין הברכה לקיום
ובאמת עיין בשו"ת הגרעק"א (קמא סי' ט') דנקט ברכה לבטלה משום דהשחיטה הוי הפסק עי"ש, המצוה ולא בהכרח משום דלא מטא זמן חיובה
בתחילה דהיוצא את ביתו לתקופה מסויימת, ומלבד חסרון דהפסק לא עלה על דעתם דהוי עי"ש וצ"ע.
משישוב לבית יברך "אקב"ו לדור בבית שיש בו ברכה לבטלה. אמנם בגליון מהרש"א למהר"ש איגר (יו"ד סי'
מזוזה" .אכן שוב הוסיף וכתב דאחר כתבו ראה והנה כתב המג"א (סי' של"ט ס"ק ח') משמיה י"ט סק"ו) שכתב לגבי כיסוי הדם ,דהמברך קודם
שהברכי יוסף (שם סימן י"ט אות ב') חולק על המג"א דתרומת הדשן (סימן רס"ט ובפסקים סימן רל"ג-רל"ד) שישחוט לא מצינו שיהא יוצא בברכתו ,משום
וס"ל דלעולם לא יברך כי אם בשעת קביעת דבכור אשר חל יום פדיונו בשבת ,יפדהו לאחר דכל זמן שלא שחט לא נתחייב בכיסוי והרי"ז
המזוזה בלבד .וכן קיי"ל (עיין שו"ע אה"ע סימן ל"ד השבת .וביאר שם הטעם דאף דלכאורה אפשר כמברך על המצה קודם צאת הכוכבים דמסתבר
1
שיעור מרן הגאון
אלא לקיים את המצוה במועדה ולא שייך כלל
רבי אשר וייס ש_ליט"א ס"א) דלעולם אין מברכין אלא אמעשה מצוה
לבטל מצות עשה טרם חלותה ,אך מאידך גיסא גרידא ,ואף השולח שלוחו לעשות מצוה השליח
נראה פשוט דחובה גמורה רובצת על האדם אך אין זה ענין כלל לני"ד ,דברכת התורה מצוה מברך ולא משלחו.
לעשות את הנצרך והנדרש לפני זמן המצוה כדי בפנ"ע היא וכל נידון דידהו האם יוצא יד"ח ברכה והנה למאי דס"ל להמגן אברהם דאין ברכת
שיוכל לקיים מצותו בהגיע זמנה ,וזאת משום שכך זו לפני שנתחייב בה והאם הוי כמי שקיים מצוה המצות על מעשה דוקא ויכול לברך בשעה
רצון ה' ,וחייב אדם לעשות רצון אביו שבשמים, בעודו אינו בר חיובא דלא יצא יד"ח וכששוב מגיע שהמצוה מתקיימת ,א"כ אף בפדיון הבן למה לא
דהלא רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה לכדי חיוב חייב לחזור ולקיימה כמבואר במס' ר"ה יברך האב בשבת עת אשר יחול הפדיון .וצריך
להם תורה ומצוות ורצון ה' שבני ישראל ירדפו (כ"ח ע"א) במי שאכל מצה כשהיה שוטה וחזר לומר בדברי המג"א דס"ל דעצם הכניסה לבית
אחרי המצוות לקיימן ,ומשה רבינו לא נתאווה ונתפקח שצריך לחזור ולאכול ,או שמא שאני שיש בו מזוזה ותחילת הדיור בו היא גופא מעשה
ליכנס לארץ ישראל אלא כדי לקיים מצוותיה. ברכת התורה דאף שאינו מחוייב לברך עד שיאיר המצוה דמזוזה ולהכי ראוי לברך בשעה שנכנס
והארכתי בענין זה במנחת אשר דברים (סימן ע"ה). השחר מ"מ אם בירך יצא ,אך התורה שעליה הוא לדור ,ואף שרחוק לומר דעצם הדיור בבית שיש בו
וביסוד חיוב זה להכין את צרכי המצוה בעוד מברך מצותה יומם ולילה בכל עת ובכל שעה ,ואין מזוזה חשיב כמעשה מצוה ,מ"מ לחומר הקושיא
מועד ,ראיתי באבני נזר (או"ח סימן שכ"א אות ו') זה ענין לני"ד שמברך על המצווה שטרם הגיע שבסתירת דברי המג"א אמרתי שפתי לא אכלא,
שיסודו במה דנשבע ועומד מהר סיני ,ואף שאינו זמנה .ודו"ק כי פשוט הוא. ואכתי צ"ע טובא.
מצווה באכילת מצה אלא בליל ט"ו דניסן וכך גם ויש עוד לדון לכאורה מהמבואר לגבי ברכות וכבר כתבתי לעיל דמפשטות לשון התה"ד
בשאר המצות ,מ"מ מכח השבועה מצווה הוא בכל קריאת שמע דצריך לברכם בזמן קר"ש ,בין (בשו"ת סימן רס"ט וגם בפסקים סי' רל"ג – ד') והמג"א
המצוות אף לפני הגעת זמנם ,ועי"ש שהאריך בזה. הברכות שלפניה ובין שלאחריה וכמבואר בהל' משמע דא"א לברך לפני הזמן משום שא"א
אך לענ"ד נראה טפי דאין צריך בזה מקור קר"ש (סי' נ"ח משנ"ב סק"א) ומקורו בדברי רש"י לומר "וציונו" ,אך מאידך בשו"ת הראנ"ח (סימן
מסויים ,אלא חיוב זה נובע מכל מהות עבודת (ברכות י"א ע"ב). ע"ט) כתב דא"א לברך על פדיון הבן קודם ל' יום
האדם בעולמו ,דהקב"ה נתן לנו מצוות יקרות כדי אך גם מזה אין ראיה לני"ד דשאני ברכות קר"ש שמא ימות התינוק ונמצא ברכתו לבטלה .ולמדנו
לקיימן ,ורצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך מברכות המצוה ,ובברכות קר"ש מסתבר טפי מדבריו דלולי חשש מיתה היה יכול לברך לפני
הרבה להם תורה ומצוות ,ומובן מאליו ששומה לומר דהי כקר"ש עצמה משא"כ בברכת המצוה הזמן .ונמצא דלכאורה נחלקו הפוסקים בשאלה
עלינו לעשות את כל הנדרש והמתחייב כדי שנוכל דדמיא טפי לברכות הנהנין והשבח ,וז"פ. זו [אמנם עי' בראנ"ח ומשמע שם דלא לפלוגי
לקיים את כל מצוות ה' במועדן. ועוד העירני חתני אהובי היקר והמופלא הרה"ג אתרוה"ד אתי .ועי' עוד בדברי הצל"ח בברכות
ונראה עוד דיש ללמוד הלכה פשוטה זו מן ר' בנימין ביינוש שליט"א מדברי התוס' בפסחים (י"א ע"ב ד"ה בא"ד והיה) ובשו"ת האלף לך שלמה
המצוות הכלליות ,והלא נצטווינו "ולמדתם אתם (ז' ע"ב) דבטבילת גירות מברכינן לאחר הטבילה (או"ח סימן ל"ג) בענין ברכת התורה לפני עלות
ושמרתם לעשתם" (דברים ה' א') ,וידוע מדברי דא"א לברך לפני הטבילה דאכתי גברא לא חזי, השחר ,ודו"ק].
הרמב"ם והרמב"ן בסהמ"צ (שורש ד') שהמצוות הרי דאין לברך על המצוה טרם נצטוה בה ,ובצדק וכבר הבאתי לעיל את מה שכתב הריטב"א
הכלליות אינן במנין התרי"ג ,אבל אפשר שמהם דחה דשאני גוי שאינו במצוות כלל ואינו יכול לומר (פסחים שם) בהא דאין מברכין אלא עובר לעשייתן,
למדנו שחייב אדם להתכונן ככל הנדרש לקיים "אשר קדשנו במצוותיו וצונו" מישראל שנצטוה וז"ל" :וכתב הרי"ט ז"ל וטעם זה שאמרו חכז"ל
את כל המצוות ,וכן יש ללמוד ממה דכתיב "ארור בכל המצוות וגם במצוה זו בעוד זמן מה ,וז"פ. לברך על המצות עובר לעשייתן ,כדי שיתקדש
אשר לא יקים את דברי התורה הזאת" (דברים כ"ז תחלה בברכה ויגלה ויודיע שהוא עושה אותה
ב .חובת ההשתדלות לקיום מצוה לפני זמנה
כ"ו) ,ומצווה האדם להקים ולקיים את כל המצוות מפני מצות השי"ת .ועוד כי הברכות מעבודת
ובאמת חקירה זו יש לעיין בה בכלל מצוות
ואם לא יעשה כן קללה רובצת עליו. הנפש וראוי להקדים עבודת הנפש למעלה שהיא
התורה ,האם המצוה רובצת חובה על האדם
אך מ"מ נראה דפשוט הדבר דחובה גמורה עוד טרם הגיע זמנה או שמא כל עוד לא הגיע עבודת הגוף" ,עכ"ל.
רובצת על האדם לעשות את כל הנדרש שיוכל זמן המצוה ,הו"ל כדבר שלא בא לעולם ולא ולכאורה שאלתנו ביסוד דין ברכת המצות תליא
לקיים את המצוות במועדן ,אבל לא משום מצוות שייך שיתחייב בה האדם ,ורק בהגיע זמן המצוה באלו הטעמים ,דאי נימא דברכת המצוה עבודת
העשה אלא משום חובה כללית הנובעת מכל מתחייב בה האדם. הנפש היא א"כ מסתברא דמעשה המצוה וברכתה
המצוות כאחת .ודו"ק בכ"ז. ענינן אחד והוא השלימות בעבודת המצוה בנפש
וכבר העיר בזה החיי אדם בנשמת אדם (כלל ס"ח
ג .קדימת מצוה שהגיע זמנה סק"ג) ,וכתב דאין האדם חייב לעקור מביתו וללכת ובגוף ,אולם אי טעם הקדמת הברכה בכדי לגלות
למצוה שלא הגיע זמנה לעיר אחרת כדי לקיים מצות שופר כיון שמצוה על עשיית המצוה היא נראה דב' ענינים הם ולאו
ומכללא דכל הנ"ל מבואר דפשוט דחובת זו עדיין לא חלה עליו לפני ראש השנה ,עי"ש. כחדא מחתינן להו.
האדם לקיים מצוה שכבר הגיע זמנה גדולה והגאון האדיר רבי יוסף ענגיל בספרו לקח טוב ועיין בירושלמי ברכות (פ"ט ה"ג ,ס"ו ע"א) דאיכא
מחובתו להשתדל בצרכי מצוה שטרם הגיע זמנה. (כלל ו' אות ג' ד"ה ואמנם לענ"ד) האריך בחקירה זו מ"ד דמברכין ברכת המצות בעת עשייתן .וגם
וכן כתב הגרעק"א בשו"ת (סימן ט') לגבי השאלה והביא בעוצם בקיאותו י"ד מקורות לכאן ולכאן. בביאור דעה זו יש לדון דאם הטעם מצד עבודת
במי שאין לו אלא כדי לקנות תפילין או לולב איזה ומכל דבריו למדנו דהנפ"מ בחקירה זו היא אם הנפש אין קפידא דוקא להקדים הברכה אלא יכול
מהן קודם .וכתב הגאון דממ"נ אם עומד הוא לפני צריך האדם להשתדל בקיום המצוה לפני שהגיע לברך בעת קיומה ,אבל אם הוא משום לגלות
חג הסוכות פשיטא שתפילין קודמין דאכתי לא זמנה ,ואם נמצא במקורות חז"ל והפוסקים דאכן שעושה לש"ש אם כן לא יברך בשעת עשיית
מטי זמן מצות לולב ,ואם עומד בחול המועד למ"ד חייב האדם להשתדל במצוה לפני הגיע זמנה, המצוה אלא לפני מעשה המצוה ,ודו"ק בזה.
שאין מניחין תפילין בחוה"מ פשיטא שלולב קודם מוכח מזה דהמצוות חלות על האדם טרם הגיע והנה הצל"ח ברכות (י"א ע"ב ד"ה והיה אומר ר"ת)
כיון שאין זה זמן תפילין אעפ"י שלולב בגבולין זמנם ,ואם נמצא שאין האדם חייב להשתדל נסתפק לשיטת ר"ת דחיוב ברכת התורה ביומא
מדרבנן ומצות תפילין דאורייתא. במצוות לפני הגיע זמנם ,יש ללמוד מזה דאין תליא ולא בהפסק ,אם בירך לפני עלות השחר
הרי דפשיטא ליה דלעולם יש להקדים מצוה האדם חייב במצוות אלא במועדם .ובדרך זה כל אם יצא יד"ח או שמא צריך לחזור ולברך לאחר
שהגיע זמנה לזו שעדיין לא הגיע זמנה .אך ראיותיו לכאן ולכאן. עה"ש וברכתו יצאה לבטלה ,ובסו"ד כתב דאם
לענ"ד אין זה תלוי בחקירה היסודית הנ"ל ,דאף אך כבר כתבתי במנחת אשר במדבר (סימן כ"א) היה ניעור כל הלילה ובירך לפני עה"ש ודאי הוי
אם נניח דמצוה רובצת על האדם לפני זמנה ,מ"מ את הנלענ"ד דאין הדברים תלויים זה בזה כלל, ברכה לבטלה .וכ"כ בשו"ת האלף לך שלמה (או"ח
שאני חיוב מצוה בפועל מחיובה בכח ,ולעולם יש דמחד גיסא פשיטא לי דאין בכלל מצות העשה סי' ל"ג) ,עי"ש.
2
שיעור מרן הגאון
ובסוף דבריו ציין הגרמ"ש גם להמבואר בחו"מ
רבי אשר וייס ש_ליט"א להקדים מעשה מצוה שעליו לקיימו עכשיו למה
סי' ע"ג כנ"ל ,עי"ש. שלא יקיימנה בפועל אלא לאחר זמן.
שעצור בבית האסורים ויכול להשתחרר ליום אחד
ואי בדידי תליא נראה עוד ,דאפשר דשאני דיני וכ"ז נראה פשוט וברור.
ממונות שעיקרן בתוצאה ,דכיון דהקפידה תורה האם ראוי להשתחרר בזמן הקרוב ביותר בכדי
להתפלל במנין ,או שמא להמתין עד שיהיה בידו והנה במנחות (מ"ט ע"א) איבעיא בגמ' בדין ציבור
על זכותו של הפועל לקבל שכרו בזמנו ,חייב שאין להם תמידין ומוספין:
המעביד לשלם שכרו אף לפני הזמן כדי שלא מצוה חשובה.
ולא הבנתי דבריו ,דבנידון דידהו לא מדובר "בעא מיניה ר' חייא בר אבין מרב חסדא ,ציבור
לקפח ולא לצער את הפועל ,ואין זה דומה לשאר
מצוות העשה שעיקרן בעצם המעשה. כלל במצוה דבו ביום ,ולא נחלקו אלא אם לבחור שאין להן תמידין ומוספין ,אי זה מהן קודם ,היכי
במצוה קרובה משום דאין מעבירין על המצוות או דמי ,אילימא תמידין דיומיה ומוספין דיומיה,
אך בספר החינוך מבואר דאף לגבי עדל"ת
דתשלום שכר שכיר בזמנו אין הדבר תלוי אלא במצוה גדולה ורחוקה (ועיין בזה במנח"א כללי המצוות
פשיטא ,תמידין עדיפי ,דהוו להו תדיר ומקודש,
בסוף היום ואין בעה"ב חייב לעולם להקדים את סימן א' אות ד' ומנח"א בראשית סימן ל"ד) ,אבל אין זה אלא תמידין דלמחר ומוספין דהאידנא ,תמידין
שכרו כמבואר. ענין כלל לנידון דידן אם ראוי לבטל מצווה שכבר עדיפי שכן תדיר ,או דלמא מוספין עדיפי דהוו
ובמה שנתחדש בירושלמי לגבי לא ילין חלב הגיע זמנה בשביל מצוה שעדיין זמנה לא הגיע. להו מקודש".
חגי ולגבי בל תאחר דצריך להקדים ולהקריב אך מ"מ חזינן שגם הקצות הניח כדברי ולכאורה יש לעיין ,דהלא כבר נתחייבו במוסף
את הקרבן ,גם בזה י"ל דגם לאווים אלה עיקרן הגרעק"א שיש לקיים מצוה שכבר הגיע זמנה של היום ועדיין לא נתחייבו בתמיד של מחר,
בתוצאה ולא בעצם המעשה וכיון שכן צריך ולא לבטלה מפני מצוה שעדיין לא הגיע זמנה ומהיכי תיתי לבטל מצוה שכבר רובצת על הציבור
להקדים ולהקריב את הקרבן כדי שלא לעבור כמבואר. כדי לקיים מצוה שעדיין לא הגיע זמנה.
בלאו. והנראה בזה דשלש תשובות בדבר:
ויש לעיין באופן כללי דשמא יש לחלק בזה בין ד .באלו מצוות חל החיוב קודם זמנן א .אפשר דחובת הציבור שאני ,ואין לדמות
עבירת לאו לקיום מצוות עשה ,ואף דבמצוות והשתא ניהדר לעיקר החקירה אם האדם בזה מצוה הרובצת אקרקפתא דגברא שלעולם
עשה אינו חייב להקדימה ולקיימה לפני זמן חיובה מחוייב במצוה לפני שיגיע זמנה או לא.
אין לבטלה אף בשביל מצוה גדולה ממנה שעדיין
אם אנוס הוא מלקיימה בזמנה ,אפשר דלאו שאני והנה מבואר בשו"ע (חו"מ סימן ע"ג ס"ז): לא הגיע זמנה ,למצווה המוטלת על הציבור שבה
וכדי שלא לעבור על לאו בשוא"ת חייב להקדים "הנשבע לפרוע לחבירו ביום פלוני ,ואירע אותו אין היחיד מבטל ועובר על מצוות עשה ,ובמצוות
ולעשות כל שבידו ,ועדיין צ"ע. יום בשבת ,חייב לפרעו קודם אותו יום".
הציבור לעולם אזלינן בתר כללי תדיר ומקודש.
ה .ה' דרגות בדין זה ולכאורה יש להוכיח מהלכה זו דיש עליו חיוב
גמור של פריעת בע"ח מצוה אף לפני הזמן ,דאל"כ ב .קרבנות התמידין שאני ,דכיון שנצטווינו
תמצית הדברים ,נראה דיש ה' דרגות בכל עיקר בביקור הקרבן ד' ימים הרי דאף תמיד של מחרת
מהי"ת שחייב להקדים ולפרוע את החוב לפני
הלכה זו דחיוב בקיום המצווה עוד לפני הגיע זמנה. היום כבר מצווים בהכנתו לפני יום חיובו ,ושאני
הזמן .דהא תינח מה שחייב להשתדל ולעשות
א .לגבי מצות ציצית במי שאינו לובש ד' כנפות, כל שבידו כדי שיוכל לקיים את המצוה בזמנה מכלל המצוות שאין האדם מצווה בהן אלא בהגיע
וכן בכל מצוה אחרת שעדיין אין כאן סיבת החיוב, משום רצון ה' שיקיים האדם את כל מצוות התורה זמנם.
כגון אם חייב לקנות חמץ כדי לקיים מצות בזמנם ,אבל מהי"ת לחדש שצריך הוא לפרוע את ג .הלא לפי הפירוש השני ברש"י שם זה גופא
תשביתו ,אין כאן אלא מדת חסידות מופלגת, כל החוב לפני הגיע זמן הפרעון. סברה הגמ' דמוספין דהיום מקודש יותר משום
וכבר כתבתי לבאר במנחת אשר ויקרא (סימן
אך באמת אין זה ראיה כלל ,דהלא מקור הלכה דכל מצוה שהגיע זמנה מקודש לגבי מצוה שלא
ל"ט) לבאר דמידה זו תלויה במהות המצווה ,דאם זו בשו"ת הרא"ש (כלל ח' סימן ט"ז וכלל מ"ג סימן י"ג)
עיקרה בתוצאה אין בה מצוה כלל ,כגון בביעור הגיע זמנה ,עי"ש.
כפי שציינו הטור והב"י ,והרא"ש ביאר דבריו וכדברי הגרעק"א מצינו אף בקצות החושן (סימן
חמץ ,אך מצוה שעיקרה בעבודת ה' יש בזה מדת דאמדינן שודאי דעתם היתה שבזמן זה יהיה
חסידות. ק"ד סק"ב) שכתב חידוש עצום דאין הלוה מצווה
החוב פרוע ,וכ"כ הטור להדיא וכ"ה בבהגר"א
ב .ומן הקצה אל הקצה לגבי עליה לרגל בפריעת חוב אלא אם תבעו המלוה ,ולפי"ז חידש
(ס"ק כ"א) ,עי"ש.
חיוב גמור יש על האדם לעשות כל שבידו כדי דאם יש ללוה כמה נושים ולפי סדרי הגביה בעל
ופשוט לדבריהם דאין זה ענין כלל לשאר
לעלות לרגל ואם לא עשה כן לפני הרגל ביטל חוב מוקדם הוא זה שקודם לגביה ,מ"מ אם הבעל
מצוות התורה ואין זה מדיני פריעת החוב מצוה
מצות עשה ,ואף שעדיין לא הגיע הרגל ,דכל אלא משום אומדנא בכונת הנודר והנשבע ,וז"פ. חוב המאוחר הוא זה שתבע ואלה הקודמים לו לא
עיקר מצוה זו לפני זמן הרגל ,כדי לראות פני ה' ויש לדון לפי"ז במש"כ האור שמח (פי"א משכירות
תבעו על הלוה לשלם לזה שתבעו ,דכיון שתבעו
בביהמ"ק בהגיע זמן הרגל .ובזה הארכתי במנחת ה"ב) בפועל שעשה מלאכתו בערב שבת מתי עובר מצווה לפרוע לו משא"כ כל שאר הנושים שלא
אשר במדבר (סימן כ"א). בעה"ב בעשה ול"ת דביומו תתן שכרו ,והביא את תבעו כאילו עדיין לא הגיע זמן המצוה ,וחייב הוא
ג .במצוות סוכה ולולב וכל שאר המצוות דברי החינוך (מצוה תקפ"ח) שנטה לומר דבפועל להקדים מצוה שהגיע זמנה למצוה שעדיין לא
החיוביות ,פשוט שחייב אדם לבנות סוכה ולקנות שעבד ער"ש ואי אפשר לשלם לו בשבת שוב הגיע זמנה .והקצות הוכיח הלכה זו מפירוש רש"י
לולב ולעשות כל הנצרך כדי שיוכל לקיים את אין בעה"ב עובר לעולם מן התורה דכיון דאידחי במנחות לפירוש השני ,עי"ש.
מצוותיו בהגיע זמן חיובם ,אלא שיש לעיין מה אידחי .ומ"מ יש ללמוד מדבריו דפשיטא ליה וקצת תימה שביסס פסק הלכה על פירוש אחד
גדר החיוב. שאינו חייב לשלם שכרו לפני גמר עבודתו. ברש"י כאילו מילתא דפשיטא היא ,ועוד דעד כאן
לדעת המנח"ח (מצוה ה') והחזו"א (מובא לקמן אך האור שמח כתב דאכן צריך להקדים לו לא מצינו אלא בדין תדיר ומקודש ,דכל מצוה
אות ה') אם לא עשה כן ביטל מצות עשה ,דמצד שכרו כדי שלא לעבור על לא תלין ,והביא ראיה שהגיע זמנה הוי מקודש לגבי חברתה שעדיין
עצם מצות התורה חייב אדם לא רק לקיים את מדברי הירושלמי בראש השנה (פ"א ה"א ,דף ג' ע"ב): לא הגיע זמנה ,אך באמת מסופקני טובא אם
המצוה בזמנה ,אלא אף להכין את כל צרכי המצוה "ר' בון בר חייה בעי ,שלמה שנתו בעצרת, במצוות שבממון כגון פריעת חוב שייך גדר תדיר
ולעשות ככל יכלתו שיוכל לקיים את המצוה איפשר לומר הוא אינו כשר ועובר כהדא (שמות
בשעתה. ומקודש ,ולכאורה במצוות אלה גם דיני קדימה
כ"ג י"ח) 'לא ילין חלב חגי עד בקר' ,ואימורי חול נגררים מזכויות הממון ולא שייכי ביה גדר מקודש.
ולענ"ד נראה יותר דלא שייך ביטול מצות עשה קריבין בי"ט .א"ר אבהו קיימתיה בשחל י"ד להיות
אלא בעידן חיובה ,אלא דמ"מ זה רצון התורה בשבת .אין חגיגה באה עמו .אמרת תורה הקריבהו ועוד דתמידין ומוספין שתי מצוות הנה ,משא"כ
שנקיים את כל מצוות ה' .ומשום כך אכן חייב מבעוד יום שלא יבוא לידי בל תלין והכא הקריבהו פריעת בע"ח דחובו של פלוני ושל אלמוני מצוה
אדם להכין את כל הנצרך לקיום מצוות ה' .וכמו מבעוד יום שלא יבוא לידי בל תאחר". אחת הן ,ובמצוה אחת מסופקני אם אמרינן דכל
שכתבתי במנחת אשר דברים (סימן ע"ה). הרי דחייב להקדים ולהקריב את הקרבן כדי שכבר חל עליו הוי כמקודש לגבי חברתה.
ד .לגבי מי שנמצא בדרך רחוקה נחלקו הצל"ח שלא יבא לידי לא ילין ובל תאחר אם א"א להקריבו ועוד כתב בקצוה"ח להכריע לפי דרכו במה
(פסחים ג' ע"ב) והמנח"ח (שם). בזמנו ,והכ"נ לגבי תשלום דמי השכירות בפועל. שנחלקו הרדב"ז (ח"ד סי' אלף פ"ז) והחכ"צ (סי' ק"ו) במי
3
שיעור מרן הגאון
להקריב את הפסח ,אבל בדבר שאין לו קשר
רבי אשר וייס ש_ליט"א לדעת הצל"ח מי שנמצא בדרך רחוקה אינו חייב
טבעי ומהותי למצוה עצמה ,אלא שגזה"כ היא להתקרב כדי לעשות את הפסח כיון שפטרתו
שאם אין לו קרקע פטור מן הראיה ,אין עליו כל מלעשות הפסח אף שבידו להתקרב וכמבואר תורה .ויסוד שיטתו דאין דין דרך רחוקה משום
חיוב לקנות קרקע כדי להתחייב ,ואין זה דומה בפסחים (צ"ד ע"ב) אף לפני זמן השחיטה פטור אונס ,אלא פטור ממצוות הפסח ,וכיון שפטרתו
למי שאין לו סוכה ולולב ,וכשם שמי שאין לו בגד הוא מלהתקרב .אך אין בזה הכרח ואפשר דאף תורה אינו חייב להתקרב וליכנס לחיוב.
ד' כנפות פטור מציצית ואינו מצווה לקנות בגד שפטרתו תורה בשעת שחיטת הפסח מ"מ חייב ולפי דרכו כתב לבאר מה שהקשו התוס' (פסחים
ד' כנפות אלא ממדת חסידות ואינו נענש אלא הוא להתקרב לפני זמן שחיטה כמבואר .ובגוף שם ד"ה מאליה) על רבי יהודה בן בתירא שלא עלה
בעידנא דריתחא ,כך גם במי שאין לו קרקע שאינו המחלוקת בין הצל"ח והמנ"ח כבר הארכתי לירושלים בחג הפסח ,וכי איך ביטל מצות העליה
חייב לקנות קרקע. במנחת אשר במדבר (סימן כ"א) ,עי"ש. לרגל ,ולא הקשו איך ביטל מצות הפסח ,וכתב לפי
ה .הנה החזו"א (או"ח סוס"י קכ"ט חי' על מס' חגיגה) דרכו דכיון שהיה בדרך רחוקה פטור הוא מקרבן
אך מ"מ אפשר דשאני מי שאין לו ד' כנפות
נטה לומר דלא רק מי שלא בנה סוכה ולא קנה פסח ,אבל אין דרך רחוקה פטור ממצות העליה
שאין בו סיבת החיוב כלל ,משא"כ מי שאין לו
לולב לפני המועד ביטל מצות עשה ,אלא אף מי לרגל.
קרקע ,דאין הקרקע סיבת החיוב במצות העליה
שאין לו קרקע ביטל מצות עשה של עליה לרגל ולעומתו כתב המנח"ח דכשם שחייב אדם
לרגל ,ומי שאין לו קרקע הוא גדר ממוצע בין מי
אם היה בידו לקנות קרקע ולא קנה ,עי"ש. לבנות סוכה ולקנות לולב כדי לקיים מצוותיו
שאין לו סוכה ומי שאין לו ד' כנפות.
ולענ"ד חידוש מופלג הוא ,ולול"ד היה נראה כך מצווה הוא להתקרב כדי לעשות את הפסח,
ומאידך אפשר דאף שיש על האדם לקנות ד' פשוט דעד כאן לא אמרו אלא ברכישת והכנת אלא שמי שנמצא בדרך רחוקה בשעת שחיטת
כנפות כדי לקיים מצות ציצית ובעידנא דריתחא חפצא דמצוה לכשעצמה ,אבל אין הקרקע חפצא הפסח פטור מקרבן פסח ושוב אין עליו כל מצוה
נענש אם לא עשה כן ,אין זה אלא בציצית שקניית דמצוה ,אלא דגזה"כ הוא דמי שאין לו קרקע פטור להתקרב ,עי"ש.
הבגד הוא האמצעי הישיר לקיום המצוה ,משא"כ מן מצות העליה ,ובזה כו"ע מודי דאינו חייב לקנות וכבר ביארתי את הנלענ"ד דאף מי שלא בנה
במי שאין לו קרקע שפטור מגזה"כ אף שאין קשר קרקע כדי שיתחייב במצות הראיה ברגל. סוכה ולא קנה לולב לא ביטל מצות עשה אלא
בין הקרקע לעצם המצוה. ואף לשיטת המנ"ח דמי שהוא בדרך רחוקה דמ"מ מחוייב הוא לבנות ולקנות ולעשות את כל
ובמנחת אשר מועדים (ח"ב סימן ט"ו) דנתי כנגד חייב להתקרב אפשר דאין זה אלא לגבי דרך הנדרש והנצרך לקיים המצוות במועדן.
מאן דאמר דמי שאין לו בית חייב לקנות או לשכור רחוקה דסוף סוף הרי זה דרכו של עולם דאי אך יש מקום לומר כשיטת הצל"ח דאין זה אלא
בית בחנוכה ע"מ לקיים מצות נר חנוכה ,ואכמ"ל. אפשר לאדם להקריב ולאכול את הפסח אא"כ במה שלא פטרתו תורה ,אבל משחידשה תורה
ודו"ק בכל זה. יתקרב לירושלים ולמקום המקדש כדי שיוכל דמי שהוא בדרך רחוקה בשעת השחיטה פטור
• דברי אגדה •
קללות שבמשנה תורה
ואוהב אני את פירושו של הר"י אבן על הפתח ומקבץ נדבות כדי שיהיה בידי "קללות שבתורת כהנים בלשון רבים
שועיב שהיה מתלמידי הרשב"א שכתב, להמשיך בדרך ולהגיע למחוז חפצי. נאמרו ומשה מפי הגבורה אמרן ,קללות
קללות שבתו"כ מפי הגבורה נאמרו דהיינו המשיך הח"ח והמשיל משלו שבמשנה תורה בלשון יחיד נאמרו ומפי
מפי הקב"ה ופמליא דיליה ,שמהם הגבורות בענותנותו ובחכמתו .כ"ק האדמו"ר עשיר עצמו אמרן" (מגילה ל"א ע"ב).
יוצאות ומדת הדין נובעת .אבל קללות הוא ברוחניות ובכל יוה"כ קונה הוא כרטיס שמועה שמעתי שהחפץ חיים באחד
שבמשנה תורה מפי עצמו של הקב"ה אמרן, מיום כיפורים זה עד יום כיפורים הבא עלינו ממסעותיו בפולין הזדמן פעם לשטיבל של
הפקה' :ואנוהו' 05331.05646
וכיון שקללות אלה מפי עצמו של הקב"ה לטובה ,אבל אנחנו אביונים אנן ,ובכל תחנה חסידי אלכסנדר בערב ראש חודש סמוך
לבדו ,ללא שיתוף בית דין של מעלה ,במדת צריכים אנו להתאמץ ולרכוש כרטיס לעוד למנחה ,וביקש להתפלל תפילת יום כיפור
הרחמים נאמרו כי מאתו לא תצא הרעות. תחנה אחת .זקוקים אנו לסליחה ולתפילה קטן .אמרו לו החסידים שאין הם נוהגים
ותוכחה זו שאנו קוראים כהכנה לימים ביו"כ קטן ומחודש לחודש נסע ונלך. לומר סליחות אלה ,לשאלתו למה אין הם
הנוראים תוכחה שכולה רחמים היא. נוהגין לומר ענו ואמרו 'הלא כ"ק האדמו"ר
תחנות רבות יש בידינו מראש החודש אינו אומר והחסידים נוהגין כמנהג רבם'.
ועוד אמרו דקללות שבתו"כ בלשון אלול עד יוה"כ .אלול ,ימי הסליחות ,ער"ה, אמר להם הח"ח אמשול לכם משל
רבים נאמרו אבל קללות שבמשנה תורה עשי"ת ,שבת שובה ,ולבסוף היום הקדוש למה הדבר דומה .שני יהודים נפגשו בתחנת
בלשון יחיד נאמרו. והנורא יום הכיפורים .ביני וביני יש לנו תחנה הרכבת בוורשא .שאל פלוני את אלמוני
ונראה שרמז יש בדבר דבימים אלה נוספת .קריאת התוכחה שבמשנה תורה. לאן פניך מועדות ,לקראקא ענה אלמוני.
יש לכל אחד ואחד לערוך חשבון נפש, קללות אלה נקראות לקראת ימי הדין ומהם שמח פלוני ואמר גם אני נוסע לקראקא,
לפשפש במעשיו ולשוב בתשובה שלימה. יש לשאוב עוז ותעצומות ולקחת מוסר. הבה ניסע ביחד ויתקיים בנו "הילכו שנים
כולנו עושים חשבון נפש מזמן לזמן ,אך הבה נתבונן בדברי חז"ל על קללות יחדיו בלתי אם נועדו" (עמוס ג' ג') .הרכבת
בדרך כלל מעדיפים הבריות לערוך חשבון שבמשנה תורה .קללות שבתורת כהנים יצאה לדרך וכשהגיע לתחנה הראשונה קם
נפש של הזולת ,מעדיפים הם לומר "באו משה מפי הגבורה אמרן ,קללות שבמשנה אלמוני ונפרד מחבירו .שאל פלוני בהפתעה
ונחשוב חשבונו של עולם" במקום להתייחד תורה מפי עצמו אמרן .רבים תמהו במאמר הלא אמרת לי שאתה נוסע לקראקא ועוד
עם עצמם ועם בוראם .אך בימים אלה כל זה וכי פרשה זו שבתורה לא נאמרה מפי רבה הדרך .ענה לו אלמוני אתה עשיר ובידך
באי עולם יעברו לפניו כבני מרון ,איש איש, הגבורה ככל התורה כולה .וכבר הבאתי את לקנות כרטיס אחד מוורשא לקראקא,
אחד אחד ,כל אחד בפני עצמו ,ומשפט דבריהם של גדולי הדורות במנחת אשר אמנם אביון אני ואין הפרוטה מצויה בכיסי,
זה משפט היחיד הוא .על כן אמרו קללות שיחות על התורה (פרשת כי תבוא) ,ושם אין בידי לקנות כרטיס יקר ולכן נוסע אני
שבמשנה תורה בלשון יחיד נאמרו. הבאתי גם את דברי הזוה"ק עי"ש ואכמ"ל. תמיד תחנה אחת ,ובכל תחנה מסובב אני
© כל הזכויות שמורות למכון מנחת אשר ,ת.ד ,23170 .ירושלים | .דוא"לinfo@minchasasher.com :
לקבלת הגליון מדי שבוע ניתן לפנות למייל הנ"ל | ניתן להאזין לשיעורי מרן הרב שליט"א בטלפון03-6171007 :
4
כי תבא משיעורי מרן הגאון רבי חיים פיינשטיין שליט"א ראש ישיבת עטרת שלמה
מקרא ביכורים
במקרא ביכורים כתוב שאומר ' וירד מצרימה ויגר שם וגו' ,וירעו אותנו המצרים ויענונו וגו' ,ויוציאנו ה' ממצרים ביד חזקה וגו' .וצריך ביאור למה
מזכיר כל סיפור שעבוד מצרים והיציאה ממצרים במקרא ביכורים ,ומה זה שייך למצות ביכורים .וברש"י כתב שמזכיר חסדי המקום.
ונראה לבאר בזה דהנה כל מקרא ביכורים הוא אמירת שבח והודאה על ארץ ישראל ,וכמו שכתוב בפסוק ג' 'ואמרת אליו וגו' כי באתי אל הארץ אשר
נשבע ה' לאבותינו לתת לנו' ,וכתב 'ואמרת אליו ,שאינך כפוי טובה' ,ומבואר שעי"ז שבכל שנה מביא בכורים ,הוא מכיר בטובת המקום שנתן לנו את
הארץ ,הרי דמקרא ביכורים ,הוא בשביל ליתן שבח והודאה על מתנת ארץ ישראל.
והנה ארץ ישראל ניתנה לישראל בתנאי של גלות ושעבוד ,כמו שנאמר בברית בין הבתרים 'ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה ,ודור רביעי ישובו
הנה' ,וא"כ בשביל שיהיה זכות על הארץ ,צריך שמקודם לכן יגלו וישעובדו ארבע מאות שנה ,ויקויים התנאי של הגלות ושעבוד ,ורק אח"כ זכאים
לנחול ולזכות הארץ .וברש"י בפר' וישלח הביא שעשיו אמר אין לי חלק לא במתנה שנתנה לו הארץ הזאת ,ולא בפרעון השטר של גזירת כי גר יהיה
זרעך ,דהזכיה בארץ ישראל תלויה היא בקיום גזירת כי גר יהיה זרעך ועבדום ועינו אותם.
אשר לפי זה יש לבאר דלכן הוא מזכיר כל ענין הירידה למצרים וקושי השעבוד ,שבא לבאר בזה ,שזכאין אנו לנחלת ארץ ישראל ,דקיימנו את החלק
בברית בין הבתרים של 'ועבדום ועינו אותם' ,וממילא זכאין אנו גם לחלק השני של 'ודור רביעי ישובו הנה' .ויש להוסיף דלכן פירט קושי השעבוד,
שהרי קושי השעבוד היה חלק בהשלמת קיום ה'ועבדום ועינו אותם' ,ולכן פירט שהיה קושי שעבוד ,ושפיר נחשב שנתקיים ה'ועבדום ועינו אותם'.
'עד רדת חומותיך'
כתוב (כ"ח ,נ"ב) 'והצר לך בכל שעריך עד רדת חמתיך וגו' .בביאור הלשון 'עד רדת' ,פירש רש"י עד רדת חמתיך לשון רידוי וכבוש .ואפשר לפרש
שנכלל בזה דברי המדרש באיכה שהיה נבוזראדן ממדד בחומה והיתה שוקעת בכל יום טפחים ומחצה עד ששקעה כולה ,וכיון ששקעה כולה נכנסו
השונאים לירושלים .ומבואר דאופן בקיעת חומת ירושלים לא הייתה באופן של חורבן והירוס ,אלא באופן של ירידה ושקיעה בארץ .וכן הוא לשון
הכתוב באיכה 'טבעו בארץ שעריה' .ולפי זה יש לפרש הלשון עד רדת ,מלשון ירידה ושקיעה שהחומות לא נחרבו ונהרסו ,אלא ירדו ושקעו בארץ.
'השקיפה ממעון קדשך'
הנה בפרשת וידוי מעשרות כתוב (כ"ו ,י"ב-ט"ו) 'ואמרת לפני ה' אלקיך בערתי הקודש וגו' השקיפה ממעון קדשיך מן השמים וברך את עמך את ישראל
וגו' .וצריך ביאור מה ענין התפלה של 'השקיפה ממעון קדשך וגו'' בתוך סדר הוידוי ,ואיזה שייכות יש להתפלל ולבקש בשעת וידוי מעשר.
וברש"י הביא שאמירת 'השקיפה ממעון קדשך' הוא שאומר עשינו מה שגזרת עלינו ,עשה אתה מה שעליך לעשות וכו' .ומשמע שיש בזה זכות מן
הדין מכח שעשה מה שנגזר עליו ,וענין זה צריך ביאור דאטו את שכרו הוא תובע ,והלא נאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך.
ונראה לבאר בזה עפ"י הגמ' בתענית דיליף מהכתוב 'הביאו את כל המעשר וגו' ,ובחנוני נא בזאת אמר ה' צבקות אם לא אפתח את ארובות השמים
והריקותי לכם ברכה עד בלי די' ,דבכל דבר אסור לנסות את הקב"ה אם הוא משלם שכר על המצוה ,מלבד מעשר שבזה מותר לבחון את הקב"ה.
מעתה יש לומר דזהו הביאור שאומר בסוף הוידוי 'השקיפה ממעון קדשך' ,דבזה הוא בא לבקש ולתבוע את ההבטחה 'אם לא אפתח את ארובות
השמים וגו' ,דבמעשר הותר לנסות ולבחון את הקב"ה ,ועל כן הוא בא עכשיו לאחר שסיים לקיים דין המעשרות ,הוא בא לבקש את קיום ההבטחה
שהובטח בשכר המעשר .וזהו הביאור בדברי הספרי ,שאומר עשינו מה שגזרת עלינו ,עשה אתה מה שעליך לעשות ,שבאמת יש בזה טענה מן הדין,
דכיון שקיים את חלקו ,ממילא צריך עכשיו שגם מה שהובטח לו בשכר יתקיים.
ובזה נראה לבאר כ ל ענין הוידוי מעשר ,שבאמת הוא דבר הצריך ביאור מהו כל ענין הוידוי ,שמתוודה ואומר שעשה וקיים את כל פרטי הדינים כמו
שנצטווה ,ולא מצינו כזה ענין בשום מצוה ,שכשמסיים קיום מצוה ,יאמר וידוי שקיים המצוה בכל פרטיה ודיניה כאשר נצטווה.
אכן להמבואר יש לומר דכל הוידוי הוא הקדמה להמשך הדברים שאומר 'השקיפה ממעון קדשך' דכיון דהוא בא לבקש ולתבוע את קיום ההבטחה
שהובטח למי שמקיים דיני מעשר ,לכן הוא צריך לפרט ולומר שקיים את כל דיני המעשר כהלכתן ,דרק אם קיים המעשרות כדינן והלכתן הוא ראוי
להבטחה ,וזהו ביאור כל ענין הוידוי מעשרות.
והנה לאחר נשיאת כפיים איתא בסוטה דף ל"ט דהכהנים אומרים 'רבש"ע עשינו מה שגזרת עלינו ,אף אתה עשה עמנו כמה שהבטחתנו ,השקיפה
ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך את ישראל ואת האדמה אשר נתתו לנו כאשר נשבעת לאבותינו ארץ זבת חלב ודבש' ,הנה נוסח זה הוא כלשון
הנאמר בוידוי מעשרות ,וגם הלשון עשינו מה שגזרת עלינו אף אתה עשה עמנו כמה שהבטחתנו ,הוא כלשון הספרי שהבאנו לעיל.
אמנם צריך ביאור מהו הענין שהכהנים אומרים כן אחר שנשאו את כפיהם .ואם יש איזה טעם שאז מתפללים כן ,למה תיקנו הנוסח כמו בוידוי
מעשרות ,ואיזה שייכות יש בין ברכת כהנים לוידוי מעשרות .ולהמבואר יש לומר דהרי גם בברכת כהנים הובטח דכשהכהנים מברכים הקב"ה מברך,
כמו שכתוב 'ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם' ,וזהו התפלה שכיון שקיימו מצוותם הם מבקשים שתתקיים ההבטחה שהובטחה ,וזהו שאומרים
עשה עמנו כמה שהבטחתנו .ודבר זה יסודו הוא בוידוי מעשרות ,וזהו הביאור של כל וידוי מעשרות וביאור כל תפלת ובקשת 'השקיפה ממעון קדשך
וגו' ,על כן תיקנו ויסדו נוסח התפלה לאחר ברכת כהנים ,כמו מה שאומרים בוידוי מעשרות ,ששניהם ענין אחד הם ,הבקשה והתפלה לאחר קיום הדין.
עבודת האלול – פתחו לי פתח כפתחו של מחט
מתוך משא פתיחת הזמן בהיכל הישיבה
אחר ששמענו שאלול הוא זמן חזרה בתשובה והתקרבות לשכינה ,עלינו לדעת כמה צריך להתקרב ,מהו שיעור ההתקרבות ,האם התקרבות גדולה
ועצומה לאין שיעור – ובכן ,התשובה היא שבכדי לקיים 'אני לדודי' לא צריך כ"כ הרבה ,מספיק מעט ,וכן כתוב במדרש שה"ש 'אמר הקב"ה לישראל,
בני פתחו לי פתח אחד של תשובה כחודה של מחט ,ואני פותח לכם פתחים שיהיו עגלות וקרניות נכנסות בו' ,ובספרים יש לשון 'ואני פותח לכם פתח
כפתחו של אולם' .ויש להתבונן וכי מהו שיעור 'חודו של מחט' ,הרי זה כמעט בכלל לא ניכר ,דבר דק ביותר שאף אחד כמעט ולא יכול להבחין בו,
שיעור מועט כבר חל עליו ההבטחה של 'ואני אפתח ואפילו הכי אנו שומעים שאם האדם מקרב עצמו בכזה
ביותר ,והביאור בזה הוא שהאדם וכוחותיו מוגבלים, לכם פתח כפתחו של אולם' שזה הפתח הגדול והרחב
התקרבות קטנה ביותר כחודו של מחט ,ואז יהיה לו ואינו יכול להתקרב הרבה ,ולכן נדרש ממנו לפחות
ללא שיעור כלל ,אנו צריכים נקודה קטנה ביותר של קירבה מהקב"ה שזה התקרבות אלוקית בלתי מוגבלת
השלימות בכל הבחינות והעולמות. התקרבות ,ואז נזכה להתקרבות מהקב"ה בתכלית
מחשבה קטנה של רצון לתקן מעשה קטן לא טוב -זה אחר ששמענו שאפילו תיקון מעשה אחד ,או אפילו
כבר התקרבות ,זה כבר פתח 'כחודו של מחט' ,נראה לבאר שזהו תכלית פעולת השופר שתוקעים במשך חודש אלול ,שעניינה להביא התעוררות של
תשובה לאדם ,ואלא שיש לשאול הרי התקיעה אורכת רגע כמימריה ,ומה מהניא כלל ,והתשובה היא שברגע הקטן הזה -האדם עוצר ממרץ החיים
ומשטף המחשבות ,וחושב לעצמו שהנה תקעו בשופר כי אנו בחודש אלול שהוא זמן התקרבות להקב"ה ,מחשבה זו אמנם תחלוף מיד ,אבל נוצר כבר
התקרבות מועטת ,וכך במשך כל ימי האלול תיבנה ההתקרבות יותר ויותר ,זה ה'חודו של מחט' שלנו ,ואנו מובטחים ל'פתח כפתחו של אולם'.
נראה ענין נוסף שהעיקר הגדול והעצום של ההתקרבות לה' יותר מתיקון המעשים ,והוא ה'אני לדודי' הגדול ביותר שיש ,הוא ההתקרבות ע"י תורה
ועמל התורה ,ע"י כח התורה ואור התורה וקדושת התורה ,התורה שהיא קדושה ונעלית יותר מכל המצוות כמבואר בארוכה בנפש החיים ובדברי
הגר"א בירושלמי ריש פאה ,היא ההתקרבות היותר גדולה ,והביאור הוא שעמל התורה זהו הדביקות היותר גדולה בהקב"ה ,דהוא יתברך ודיבורו חד,
בכל מילה של תורה האדם דבוק בשכינה בתכלית השלימות ,א"כ אין לך 'אני לדודי' יותר גדול מזה.
התקרבות זו באה לאדם העמל בתורה מאליה בלא שצריך לחשוב על כך ,כל בחור שיושב ולומד 'בתולה נשאת ביום הרביעי' -בזה הוא מתקרב לשכינה
באופן הנעלה ביותר ,א"כ אנו שזכינו בס"ד להיות מיושבי ביהמ"ד ולא מיושבי קרנות איננו צריכים עצות מבחוץ היאך להתקרב לה' ,איננו צריכים לנסוע
מהכא להתם כדי להתקרב אליו ,אלא כל לימוד שורה בגמ' או בתוס' ,כל סברא שהאדם אומר ,בזה הוא מתקרב יותר מכל אופני ההתקרבות שיכולים להיות,
מי שילמד בחשק ובשמחה בלא ריפיון זה הדבר הטוב ביותר לחודש אלול ,וזה מלבד דברי חז"ל שכל היגע בתורה הקב"ה מתמלא עליו רחמים ,מי שיגע
ללמוד תוס' פעם ראשונה ושניה ,מתווכח בלימוד ,מביא ראיות ודקדוקים לכאן ולכאן ,ומנסה לחקור ולהבין – יש עליו רחמים רבים מהקב"ה.
את ענין ההתקרבות להקב"ה היה אפשר להבין שזה היכ"ת להגיע לתכלית מסוימת שהיא עיקר הענין ,וכגון אדם הבונה בנין -הרי העיקר הוא שיהיה
לו הבנין מוכן לצרכיו ,וכל עבודת הבניה היינו הכנה לצורך הבניה ,ואם לא היה צריך לעמול בעבודה זו היה עדיף טפי ,אמנם נראה שההתקרבות
להקב"ה היא בגדר מלאכה הצריכה לגופה ,ההתקרבות אינה היכ"ת לדבר אחר ,אלא זה עצם הענין ,בכל התקרבות של האדם בזה הוא מגיע לתכלית
הרצוי ,ולא רק משום שגם בעצם ההתקרבות הרי הוא מתקרב וא"כ כבר מתקיים התכלית ,אלא בנוסף לזה כל ענין ההתקרבות הוא תכלית לעצמה,
ולא רק בבחינת הכשר מצוה ,בכל התקרבות האדם מראה וצועק את הפסוק 'ואני קירבת אלוקים לי טוב' ,ולכן כל פעולה של התקרבות זה מצוה בפני
עצמה ויטול עליה שכרו משלם .ובזה יש חיזוק גדול לכל אחד שלא להיכנס ללחץ ,ולא לקוות לראות מיד תוצאות מעשיות גדולות שיהיה צדיק גמור ברגע
אחד ,לא זו הדרך ולא זו העיר ,אלא כל התאמצות והתאמצות זה מצוה ,כל פעולה של התקרבות זה התכלית וזה התועלת וזה הענין ,אם התקרבת היום – כבר
הגעת לתכלית ,זה המצוה וזה מה שמוטל עליך ,כל מחשבה טובה קטנה של רגע ,כל סברא ,כל שורה בגמ' – הם צעדים עצומים של התקרבות ,ויטול שכר על
כל התקרבות בפני עצמה .העולה בידינו מכל האמור – חודש אלול הם ימי רצון ,ימים שה' רוצה וחפץ מחדש בכלל ישראל אפילו אחר שחטאו ,ועיקר הענין
תלוי במעשה האדם שיתחיל להתקרב להקב"ה ,ועיקר ההתקרבות הוא ע"י לימוד ועמל התורה ,עד כדי שכמעט ניתן לומר שמהות חודש אלול זה יותר לימוד
התורה מאשר לימוד המוסר ,אף שודאי צריך ללמוד מוסר ,וההתקרבות אינה היכ"ת אלא היא הישג ורווח ותכלית שלימות הענין ,וזה נוצר ע"י כל פעולה טובה
קטנה של האדם ,ורק צריך להתמיד שלא יחלוף אלא כל פרוטה לפרוטה מצטרפת לחשבון גדול של התקרבות יותר ויותר .הקב"ה יעזור לכולנו שנזכה להבין
ולהשכיל ,ללמוד בחשק ,לקנות הרבה תורה ועל ידי זה להתקרב לה' בתכלית הקירוב ,שנוכל לקיים את העבודה של חודש אלול ,שיהיה 'אני לדודי' ואז נזכה
ל'ודודי לי' בכל השלימות.
כי תבא
גליון | 291תשפ"ו
רוץ לְ עֶ זְ ָרה ,לִ פְ נֵ י ׁשוכֵ ן ְמעונִ ים"
" ּ
נא להמשיך ולקרוע שערי שמים על הארי החי רבינו הגדול והקדוש יחיד
הדורות בשקידת התורה ועמלתה מתוך ייסורין ,עמוד התורה החסד והתפילה ,רבינו
(חזקיהו) דב הכהן בן שושנה לרפו''ש ,והן קל כביר לא ימאס תפילת רבים להחיותו
ולהשיבו על כנהו למזוג יינה של תורה לכל הצמאים והמבקשים ,אכי''ר.
ושמעתי לתרץ ,שמכיוון שבביכורים כתיב בפרשה "ארץ זבת חלב
ודבש" ,ואם כן אף אם יש לו כיבוש לתוך חיוב של ביכורים על מקום
ִה ַּ ּג ְד ִּתי ַּהיּוֹ ם לַּ ה' אלקיך (כו ג)
חדש ,אף שהוא מקבל שאותה ארץ ישראל לגבי שאר מצוות התלויות חובת הכרת הטוב בביכורים דייקא
בארץ ,מכל מקום לגבי ביכורים שאני ,דסוף סוף אין כאן ארץ זבת וברש"י כתב שאינך כפוי טובה .ולכאורה דין זה של 'הכרת הטוב' שייך
חלב ודבש ,וכדסבירא ליה לר''י דבאמת מהאי טעמא אין מביאים גם בהפרשת תרומות ומעשרות מפירותיו ,שצריך להודות באותה שעה
ביכורים מעבר הירדן. על הפירות שקיבל ,ואם כן מה החידוש דווקא בהבאת ביכורים.
ולפי זה שוב מובן היטב ,שעניין ההודאה על הארץ ראוי לו שייאמר ואפשר לומר עפ"י המבואר במשנה בסוף חלה ,שאין מביאים ביכורים
בביכורים טפי מבתרומה .דבביכורים דווקא מודגשת מעלת ארץ יין ושמן (ורק אם לכתחילה בצר ומסק על מנת לעשות מהם יין ושמן
ישראל שהיא משובחת מכל הארצות ,ארץ זבת חלב ודבש .אבל מותר להביא מהם ביכורים) .מבואר חילוק בין ביכורים לתרומה:
בתרומה לא מתבטא הדבר הזה ,לא השם ארץ זבת חלב ודבש מחייב, שבתרומה החיוב הוא מחמת מציאות הפירות אצלו( ,ורק שיש תנאי
אלא חזינן עניין שכיבוש מועיל לחייב תרומה בו ,אף שאינה ארץ זבת שלא יהיה אכול בלא ברכה לקוח בשביל בעל הבית) .ולכן שפיר יש
חלב ודבש. חיוב להפריש תרומה אף מיין ושמן ,ואין צורך שייבצרו הפירות.
ובאמת חזינן עניין שביכורים מביאים רק משבעת המינים שנשתבחה כן שאין ולכן כל מה שיש לאדם בתוך ביתו חייב בתרומה .מה
בהם ארץ ישראל ,והיינו שמעלת השבח של ארץ ישראל החיוב נוצר בביכורים ,החיוב הוא מחמת הבצירה מן השדה ,ולכן לא
מחייבת בביכורים .לכן נוצר חיוב על כל המינים שמבטאים מצורת אלא על הפירות בצורה שנבצרו מן השדה ,ואם השתנו
את שבחה של הארץ ,מה שאין כן בתרומה שאין חיוב משום מציאותם המקורית – לית כאן חיוב ביכורים עליהם .ורק אם
ארץ זבת חלב ודבש ,ממילא לית כאן חיוב בצר את הענבים על מנת לעשות מהם יין,
דווקא על שבעת המינים ,אלא על כל פירות חשיב כאילו לכתחילה קיבל יין מן השדה,
האילן לרמב"ם ,או על דגן תירוש ויצהר לרוב ולכן חייב להביא אף מן היין .ולפי זה מובן
הראשונים (אכן בר"ש בסוף ביכורים מוכח שההודאה על 'נתינת הארץ' נאמרה דווקא
שדעתו שחיוב תרומות ומעשרות שווה בביכורים ,ולא בתרומה ,דדווקא בביכורים
לביכורים ,ונוהג בשבעת המינים). אית בה יסוד החיוב על הקרקע שמצמיחה את
ולכן גם אפשר להסביר בביכורים שהם הפירות ממש ,ולא על עצם הפירות שאצלו
במחובר ,שזה לא כמו בתרומה ,שהחיוב הוא חיוב ביכורים בשביעית בבית.
על היבול שמוציאה הארץ ,ולכן אית בהם כ' רש''י בפרוש החומש בפרשת משפטים עוד אפשר לומר ,שהנה בסוף מסכת חלה
חיסרון במחובר .ורק בתרומה שהחיוב הוא דשביעית חייבת בביכורים והמנח''ח אמרו שהטעם שמקבלים ביכורים מסוריה,
על הפירות ,בהא אמרינן שכל עוד הם במצוה צחא טען עליו מהגמ' בבכורות יב ומשום שהקונה שדה שם כקונה בפרוור של
מחוברים לא חשיבי פירות. ששאלו שם למ"ד שבהמת שביעית פטורה ירושלים .וקשה ,אמאי בעינן להכי תיפוק ליה
ִה ַּ ּג ְד ִּתי ַּהיּוֹ ם לַּ ה' ֱאל ֶֹה ָיך ִּכי
מן הבכורה משום לאכלה ולא לשריפה משום ההלכה הכללית ,שאפילו למאן דאמר
דא"כ עיסת שביעית אמאי חייבת בחלה כיבוש יחיד לא שמה כיבוש ,על כל פנים
אתי ֶאל ָה ָא ֶרץ (כו ג) ָב ִ הא לאכלה אמר רחמנא ולא להפסד ,וחלה מדרבנן ודאי שיש לו לסוריה דינים של ארץ
הבאת ביכורים הכרה בתנאי סף הרי מי אזלא לשריפה אם נטמאה ,ואמאי ישראל לגבי מצוות התלויות בארץ ,וממילא
לנחלת הארץ תמיכה בשבט לוי לא הקשו בגמ' גם מפירות שביעית ,דהיאך פשיטא שמקבלים משם ביכורים! ואם משום
ובתלמידי חכמים מתחייבים בביכורים הרי לאכלה ולא חשש שיכולים באזהרה וגו' – מאי מהני לן הא
וביאור הגדה זו ע"ד הפשט ,שמכיוון שמודה לשריפה אמר רחמנא ,ואפשר היה ליישב דאמרו שהקונה בסוריה כקונה בפרוור
שירושת הארץ היא מכח "אשר נשבע המשך בעמוד הבא ◄ ירושלים.
הדברים נכתבו ונערכו על דעת העורכים בלבד .להערות ,תרומות והנצחות,
ולקבלת הגליון בדוא"ל ניתן לפנות לטלפון 052-766-0975 :או sc0527660975@gmail.com
שפתי כהן כי תבא ב
[א.ה .ומה תואמים דברי רבינו כהאידנא בתקופה בה החושך יכסה לאבותינו" ,הרי זה מתחייב לנהוג בארץ ישראל עפ"י התנאי שהתנה
ארץ ו'נתבלבלו מוסדי ארץ' והשלטון בארץ ישראל מיצר רגליהם של הקב"ה קודם שנכנסו לארץ ,ששבט לוי יהיה מובדל לעבוד ולשרת
'לומדי התורה ועמליה בחקיקת גזירות שונות ומשונות ,ואוסרם בבית ויתפרנסו ממתנות כהונה.
האסורים בביזיון נורא כאחרוני הפושעים ,רח''ל ,ולא חלי ולא מרגיש וזהו ביאור יסוד 'הבאת ביכורים' ,שיש כאן שילוב של העלאה ונתינה,
שהחזקת לומדי התורה ועמליה בטהרה הם התנאי סף לישיבת עם ונתינה לכהן ,שהוא הכרת הקבלה מה' המחייבת נתינה לכהן.
ישראל בארץ ישראל ,ומשולים הם לאותו אחד שבמו ידיו מנסה לכרות והנה כ' הרמב"ם (פי"ג מהל' שמיטה ויובל הי"ג) וז"ל" :ולא שבט לוי
את הענף עליו הוא יושב או לקדוח חור בתחתית הספינה ,רח"ל]. בלבד ,אלא כל איש ואיש מכל באי העולם ,אשר נדבה רוחו אותו,
והבינו מדעו להבדל לעמוד לפני ה' לשרתו ,ולעובדו לדעה את ה',
עָ ִשׂ ִיתי כְּכֹ ל ֲא ֶשׁר צִ וּ ִָיתנִ י (כו יד) והלך ישר כמו שעשהו האלקים ,ופרק מעל צוארו ,עול החשבונות
שמחה של מצווה בעשיית מצווה בשלימות הרבים ,אשר בקשו בני האדם ,הרי זה נתקדש קדש קדשים ,ויהיה ה'
וברש"י כתב וז"ל" :שמחתי ושימחתי בו" ,ע"כ .ויש לפרש דברי רש"י חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי עולמים ,ע"כ.
מדוע דוקא ענין השמחה ,נכנס בהגדרה הכוללת של "עשיתי ככל אשר ולפי"ד הרמב"ם הללו שייך התוכן של מקרא ביכורים גם למי שנדבה
צויתני". רוחו אותו ,לעמוד לפני ה' ,וכמו שכתבו חז"ל (כתובות קה ב) שהמביא
והביאור הוא ,דהיינו משום שאין מקום לשמחה במצוה רק בכה"ג דורון לת"ח כאילו הקריב ביכורים דייקא ,דהרי הבאת ביכורים היא
שנעשתה בשלימות גמורה ,אבל אם חיסר אחת מכל סמניה הרי נעשה קיום התנאי שהתנה הקב"ה בנחלת הארץ ,ששבט לוי אין לו חלק
כאן קלקול ,והתיקון לא מושלם ,ואין מקום לשמחה ,ונמצא א"כ ונחלה ולכן מביאים ביכורים לכהן ,והרמב"ם מכניס בכלל זה גם את
שדוקא השלימות הכללית של 'עשיתי ככל אשר צויתני' היא הגורם של התלמידי חכמים לכן שפיר המביא לת"ח דורון כאילו הקריב ביכורים.
שמחת המצוה. ולכן בעינן להביא ביכורים משבעת המינים ומארץ ישראל דייקא ,שזה
חלק מהתנאי של 'נחלת הארץ' ,וקיום התנאי שייך רק בדבר שנשתבחה
בו ארץ ישראל.
רבינו מורה לבחור מבוגר מהו הכיבוד אם האמיתי שמוטל עליו בבחינת חכם עדיף מנביא
לפני תקופה זכינו לקבל שיחת טלפון מעניינת ועל הקו היה יהודי יקר ,הרב מ .שליט"א ,אשר שאל אותנו האם אנו זוכרים
אותו כשביקש לפני כמה שנים את ברכתו של רבינו ,מאחר והנ"ל היה
עקבי מאוד והתקשר רבות זכרנו את שמו ,וכך סיפר לנו אותו יהודי
יקר ,לפני כשנתיים ביקשתי ממכם שוב ושוב להעביר את שמי
לברכה לרבינו למצוא את זיווגי ,מאחר והייתי כבר בחור מבוגר
'עלטערער' מעל גיל ארבעים ,וחפצתי מאוד למצוא אשה יראת ה'
ולהקים בית נאמן בישראל.
ולאחרי תקופה שביקשתי וחזרתי נמצאה ההזדמנות והעברתם את שמי לרבינו ,ששאל
מיד היכן הוא מתגורר ענינו לרבינו כמדומה שהוא גר בנתיבות בדרום הארץ ,וענה רבינו
תגידו לו בשמי שהכיבוד אם האמיתי זה שהוא יתחתן ולא ישאר רווק ל"ע ,ובשביל זה
לא מספיק לשמוע שידוכים מהדרום אלא כל שידוך שיבוא אליו מכל רחבי הארץ יברר
אודותיו ,וממשיך אותו יהודי לספר ,אני כל הבעיה שלי היתה שאימי היתה מרותקת
למיטת חליה ולא יכלתי לעזבה ,ולכן לא שמעתי שידוכים מהמרכז שמא אאלץ לעזוב את
אימי ולעבור להתגורר במרכז וזו היתה הסיבה לעיכוב השידוכים ,אמנם כששמעתי
מפורש יוצא מפי כהן גדול בקדושה וטהרה ,מיד קיבלתי ע"ע בלי עוררין את פסקו של
רבינו ,ואכן בתוך כחודש ימים הגיעה הצעה בתו של אחד מגדולי מחזרי התשובה בימינו
המתגורר באחת מערי המרכז הגדולות ,ואכן תוך כחודש וחצי התארסנו בשעטו"מ ,והפלא
הגדול הוא שכחודש אחרי החתונה אמי החולנית נפטרה לבית עולמה ,או אז הבנתי
לאשורם את דברי רבינו הכיבוד אם הגדול שלו הוא שיתחתן ולא ישאר רווק .ויהי לפלא.
איזו דרך ישרה שיבור לו האדם
לפני כשנה זכינו לפגוש יהודי יקר ונכבד ת"ח נודע המשמש כראש כולל במרכז הארץ.
וכשהכיר בנו שאנו שייכים לעלון ,סיפר לנו בהתרגשות ,את אשר אירע עמו ,בנו היה
בחור מצויין שקדן ומתמיד ויר"ש ,דא עקא שנתפס לקבוצה קיצונית והתחיל לחקות את מנהגיהם ודרכיהם ,כמובן שדבר זה הפריע לו מאוד בשקידת
התורה ,אבל כמובן הוא הרגיש בבחינת 'עת לעשות לה' הפרו תורתך' ,ואביו שליט"א לא מצא מנוח לנפשו ,הרי הוא בבחינת היום אומר לו כך
ולמחר אומר לו כך ,וכו' ואחריתה מי ישורנו ,בצר לו ערך מכתב לרבינו ובהיות ומכיר הוא את רבינו משכבר הימים ויודע יקרת זמנו ושכל רגע ורגע
חשוב כמו יהלום ,לכן כתב את המכתב מתומצת ביותר ,והגיע לביהמ"ד כשרבינו ישב על הבימה ,ומאחר ורבינו היה באמצע התפילה ניגש והושיט
לו את המכתב ,רבינו לא ענה מאומה אבל קרא את המכתב פעם ופעמיים ושלוש ,וראה איזה פלא מסיים בן שיחנו הת"ח הנ"ל את הסיפור לא עברו
כמה ימים ,ונפשו של בני התחילה לסלוד מהקבוצה ההיא ,ולאחר כחודש ימים נתפרדה החבילה ,ויהי לפלא.
מזלא טבא וגדיא יאה
נשגר קמיה הו''כ מעלת ידידנו החשוב והנעלה ידיד ה' וידיד עמו בית ישראל
כמוהר''ר רבי ישעיה גרינשפן שליט''א
רב קהילת 'נכספה' וראש כוללי נרו יאיר (ומכונה בצחות לשון רבינו 'הרב סורוצקין')
אשר עומד לימיננו ברוב אונים ואמץ כוח בכל הפצת דברי תורתו של רבינו
לרגל השמחה השרויה במעונו בנישואי בתו המהוללת שתחי' עב''ג הבחור המצויין והמופלג יתן ה' למזלא טבא ולשמחת עולמים וירוו ההורים רב נחת
כעתירת המברכים נאמנה מלו''נ חפיצה
יעקב בריזל משה חיים שניידר
הגיליון רואה אור בסיוע התכנית המיוחדת להבנת הש''ס על בוריו ש''ס הדרן
ולכן אין סתירה לכלל של 'ולא לשריפה' בכך שחל חיוב ביכורים על
הפירות ,ורק לגבי חלה שאלו בגמ' שמכיון שהחיוב חל בשעת גלגול ואז
שפה לנאמנים -המשך
מקבלת העיסה טומאה ,דכבר הוכשרה ,בזה הבינו בגמ' שזה סותר לכלל
של ולא לשריפה ,ואעפי"כ תרצו שמכיון שלא ודאי לנו שתטמא לא חשיב בדרך רחוקה שמכיון שחיוב הביכורים חל עוד במחובר ואז עדין לא
לשריפה אזלא. הוכשרו הפירות ,לכן ליכא לאקשויי מלאכלה ולא להפסד ,משום שעדין
מחוסרים מעשה המכשירם לקבל טומאה ולא הוו חפצא המקבל טומאה,
הדפסת העלון לע"נ רבני טבריא:
רבה הראשי של טבריא ,הצדיק החכם רבי חיים בן רבי יצחק סמאג'א זצ"ל
רבה הראשי של טבריא ,הצדיק החכם רבי יעקב חי בן רבי ברוך זריהן זצ"ל
מייסד ת"ת ביבאס ,הצדיק החכם רבי רפאל ביבאס זצ"ל
גליון 370
תשפ"ו
דברים חריגים ויוצאי דופן . ..צריך לאכול כמו שצריך ולישון כמו קול אומר קרא :אלול !
שצריך .מה שצריך צריך ,אבל מעדנים או מאכלים ומשקים יתרים, הג"ר שלום צבי שפירא זצ"ל בהקדמת ספרו על הרמב"ם מספר
זה לא .מה שלא צריך לא צריך ,כי זה אחד על חשבון השני. שאחרי שישיבת מיר על כל תלאותיה במלחמת העולם הגיעה לשנחאי
אני רוצה לומר לכם מילה קטנה שנוגעת אלינו .מרן רה"י זיע"א אמר בא' דראש חודש אלול תש"ג ,לקחו מהם את רישיונות היציאה מהגטו,
פעם ,וכן מובא בשמו בספר ,שאנחנו מאד מהר נגררים אחר הרחוב והיכל הישיבה היה ממוקם בחוץ ולא התאפשרה גישה לשם ,והתפללו
ומביאים דברים מהרחוב אל תוך הבית המדרש .וזה בעוכרינו .למשל שחרית בבית הכנסת 'אוהל משה' שבתוך הגטו .ומיד לאחר התפילה
המנהג הנפסד -מקווה שלכאן זה עוד לא נכנס -יש כאלו שאוכלים דפק המשגיח רבי יחזקאל לוינשטיין זצ"ל על השולחן ואמר :קול
חמין בליל שישי .זה מנהג שכבר צועקים על זה ,והבאנו הרבה פעמים אומר קרא ,ואומר מה אקרא ,אלול היום!
שהירושלמי (פסחים פ"י ה"א) אומר "האוכל מצה בערב הפסח כבא והתלמידים כמו לקו בהלם ,עדיין לא נמצא הסדר כיצד יתמקמו,
על ארוסתו בבית חמיו" .תתאפק עוד קצת ,מה קרה? ...רבי יחזקאל והמשגיח דורש מהם להיכנס לעבודת האלול.
משינאווא זצ"ל אמר פעם ,יש כאלו שמיד בסיום הארוחה הבשרית אבל כל אחד הרי מבין ,שאם חס ושלום הייתה פורצת שריפה ומישהו
הם מסתכלים בשעון לדעת בדיוק מתי יעברו שש שעות שהם יוכלו היה צועק תברחו זה פיקוח נפש! אין מקום למחשבה הרי עדיין לא
מיד לאכול חלבי לאחריו . ..אמר השינאווא ר שזה זולל וסובא .רק התמקמנו ולא יודעים כיצד.
עכשיו גמרת לאכו ל ,כבר אתה חושב על הארוחה הבאה?! רק רגע, אצל המשגיח הרגישו את הפחד לאבד רגע מרוממות הימים האלו,
סבלנות. אשר עמלים כלשונו לזכות במתנת החיים ,וכל הצלחתנו בעולם הזה
יש מנהגים נפסדים שבאו מהרחוב ,ואנחנו יודעים לבד שהם מחבלים ובעולם הבא תלויה בהם.
בכרם בית ישראל .אם זה מה שמדברים ראשי הישיבות על והנה אותו רבי יחזקאל זצ"ל שהיו רואים עליו את הפחד בימים האלו,
הפלאפונים ,גם הכשרים ,אם זה טמאים ,מאן דכר שמיה ,זה אבי הוא זה שכתב באיגרת לאחד מתלמידיו (מובא ב"אור יחזקאל" מכתב
אבות הטומאה .אבל יש גם ראשון לטומאה ושני לטומאה ,ובקודשים מ')" :הנה הימים הנחמדים -ימי האלול מתקרבים ובאים" .ובמכתב
יש אפילו רביעי לטומאה .על כל פנים ,גם הפלאפונים הכשרים ,ואם רנ"ח כתב" :הימים היקרים מתקרבים ,מה מאוד צריך אדם לקרב
זה נייעס זה דברים שבאים אחד על חשבון השני ,זה דוחף אותנו עצמו אליהם בשמחה".
החוצה מהבית מדרש .זה מוציא אותנו מהעולם הרוחני ,הנשגב אנחנו היום רוצים לדבר על שני ה ַּפּנים שיש לאלול ,אלול דו סטרי.
והנעלה שלנו. מחד רבי ישראל סלנטר זצ"ל כותב (אור ישראל אגרת יד)' :מלפנים
אבל אני רוצה לדבר על דבר שפחות חושבים עליו. כאשר ידעתי -כל איש אחזו פלצות מכל הקורא קדוש אלול'.
יש הרבה דברים שמושכים אותנו לעולם הזה וצריך לדעת להתרחק. למה היום אין את הקול קורא הזה? ...ובעצם זה לא רק היום ,גם רבי
באלול זה לא מתאים ישראל עצמו כותב שהיה זה מלפנים ,דהיינו בדורו של רבי ישראל כבר
ו בעצם כל השנה צריכים לדבר על זה .מה התייחד היום? יש שני לא כל כך הייתה פלצות .זה ירד לאט לאט ,בהתחלה הייתה פלצות,
סיפורים שאנחנו אוהבים לספר .סיפור אחד ,ביקשו מהגאון רבי אשר אחר כך פחד ,רעדה ,עד שהיום גם יודעים לחייך ,אבל זו ירידת
אריאלי שליט"א לנסוע לחו"ל לאיזו מט רה של צדקה חשובה ונעלה. הדורות שהייתה לאט לאט .למה באמת אין לנו את הפחד הזה? ...יש
אמר להם רבי אשר בתימהון :עכשיו?! זה אמצע הזמן!!! אשתו שני מהלכים ואת שניהם כדאי לדעת.
הרבנית תחי' שמעה ,והיא שאלה אותו אחר כך :הרי גם בבין הזמנים לא להיות קשורים לעולם הזה
לא היית נוסע ,אתה לא רוצה לצאת מארץ ישראל ,אז למה לא אמרת כשהיינו כעת בוועידת בני הישיבות ,אמר מרן רה"י הגאון רבי משה
להם את זה? ...אמר לה :זה דבר כל כך פשוט ...מה דעתך ,לו יצויר הלל הירש שליט"א ,איך מגיעים למתיקות של תורה? הוא הביא
שיגיד לי אדם חילוני בשבת אני חייב לנ סוע לרמות ,קח אותי במכונית שלושה דברים :מידות טובות ,יראת שמיים ולהתרחק מהעולם הזה
שלך ,אז מה צריך לענות לו? שאין לי מכונית ואין לי רישיון? ...אני כמה שאפשר .ובעצם זה מדרש ותוספות מביאים את זה בכתובות (קד
אצעק לו היום שבת .אותו דבר כשמדברים איתי באמצע זמן על א) ' :עד שאדם יתפלל שייכנסו דברי תורה לתוך גופו ,יתפלל שלא
נסיעות לחו"ל ,זה לא שייך ,זה אמצע הזמן. ייכנסו מעדנים לתוך פיו'.
אז זה אולי רבי אשר לפי דרגתו הרגיש את חומרת ההפסקה של אמצע ונסביר את הדברים מה שנוגע אלינו היום.
הזמן .אבל אלול?! ...כל הדברים שדיברנו כעת ,זה מתאים לעורר למילה אדם יש שתי משמעויות :אדם זה "אדמה לעליון" ,ומצד שני
עליהם גם כל השנה .אבל באלול מספיק לצעוק "היום אלול" ,וממילא "מן האדמה לוקחת" .האדם נברא מגוף ונשמה ,וכך כתוב בספרים,
כל אחד מבין שאין מקום לדברים שהם מפריעים לזה. ('דרך ה'' ועוד) ,שאנח נו במלחמה כל החיים .יש יעקב ועשו השולטים
המשגיח הגר"ש וולבה זצ"ל סיפר שכשהוא למד במיר היה שם גנב בגוף אחד .הגוף רוצה את שלו והנשמה רוצה את שלה .הזכרנו כמה
יהודי ,ופעם הוא נכנס לבית לגנוב ,ובעלת הבית צעקה עליו "אלול"!!! פעמים בשם הדוד הג"ר אליהו מי שקובסקי זצ"ל ,שאמר' :משיב הרוח
והוא ברח . ..אפילו הגנבים של מיר פחדו מאלול ...אלול ,מה צריך ומוריד הגשם' .אם אתה רוצה שהרוחניות תנ שוב למעלה ,מוריד
לדבר יותר? ...היום רק באנו לומר שזה אלול ,וממילא כל הדברים הגשם -תוריד את הגשמיות.
שהזכרנו זה לא בשב יל אלול .כמובן גם הלימוד של יום שישי ושבת, זה אחד על חשבון הש ני .כל זמן שהאדם מטפח את הגוף ,אז הרוח
הכל בכלל .באלול כל האווירה צריכה להיות אחרת. יורד ,וכל זמן שהאדם מטפח את הרוח ,אז הרצון לגוף יורד .וכפי
מי הסנגור שלנו? שאנחנו יודעים את זה .וזה מה שכתוב " :כך היא דרכה של תורה ,פת
אבל עלינו לדעת שהשנה אנחנו קצת בסכנה. במלח תאכל ומים במשורה תשתה ועל הארץ תישן" וכו' .אמר פעם
ידוע שה'ערוך לנר' מביא בספרו 'מנחת עני' (על התורה) שהוא דרש מרן ראש הישיבה זיע"א ,שהדרך לא השתנתה ,רק הפת במלח
וחקר ומצא שרוב רוב הזמנים של הגזירות הטובות שהיו לעם ישראל השתנתה ,כי פת במלח זה לפי הדור.
היו בשנה שראש השנה חל בשבת .ועוד הוא מצא שגם רוב רוב הגזירות אבל העיקר הוא לא להיות מחובר לעולם הזה ,כי להתחיל להיות
הרעות שהיו לעם ישראל גם אירעו בשנה שראש השנה חל בשבת והו א קשור הרבה לעולם הזה ,זה מוריד לנו את כל השאיפות והרצונות
מאריך שם במשל ,ויסוד הדברים הוא ,שעם ישראל עומד למשפט, הרוחניים שלנו .אבל לא מדובר על צומות ותענית ,לא מדובר על
עוד כתוב בה? שאל יהויקים" .בכו תבכה בלילה" .שהיא תבכה ,מה ו הסנגור שלנו הוא השופר ,וכשראש השנה חל בשבת אין שופר,
זה נוגע אלי" ...גלתה יהודה מעוני" .אנא מלכא ,העיקר אני נשאר ובמקומו באה שבת קודש.
מלך" ...דרכי ציון אבילות" .אנא מלכא ,מה זה נוגע אלי" ...היו צריה אם עם ישראל שומרים שבת כמו שצריך ומקפידים על כבוד השבת,
לראש" .אתה כבר לא תהיה מלך ...מאן אמר ה? ירמיהו?! קדר כל אז השבת מסנגרת ויש את הגזירות הכי טובות .אבל אם חס וחלילה
אזכרות שבה ושורפן באש... זה לא ככה ,ופ"א אמר מרן רה"י זיע"א שיתכן לחלל שבת בלי לעבור
ואנחנו קוראים את זה וזה נראה לנו שזה אדם המושחת שבמושחתים. על אף סעיף מהלכות שבת ,אלא כפשוטו -לחללה מקדושתה ,שבת
אבל בזעיר אנפין גם אצלנו בלב' ,אנא מלכא' .לי זה לא קרה ,למה שעיקרה לישון ולאכול ועוד כיוצ"ב ,ואנחנו נוסיף שיש כאלו
שאני אפחד ...הקדוש ברוך הוא מדבר אלינו ...הקדוש ברוך הוא שמקדימים להיכנס עוד לשבת 'שלהם' מיום חמישי בלילה
מעורר אותנו!!! בא חבקוק והעמידן על אחת" :וצדיק באמונתו ומאחרים לצאת עד יום ראשון בבוקר ,אז אנחנו בסכנה.
יחיה" .היה אומר המשגיח הגה"צ רבי דן סגל שליט"א :השפה אמר לי אברך שהוא לא ידע מה לעשות ,אשתו ממש רועדת מכך שראש
שהקדוש ברוך הוא מדבר איתנו בדור הזה -הדור האחרון ,זה 'השגחה השנה חל בשבת ,מי יודע איזה גזירות יהיו בשנה הקרובה .אז אנחנו
פרטית'! אתה רואה גזירות וגזירות ועוד גזירות ועוד גזירות ,ואני צריכים שיהיה לנו סנגור טוב.
נשאר ַּש ֵַלו ,אנא מלכא .אדם צריך קצת לצאת מהאנוכיות שלו. כשבן אדם מחליט להשתנות ולהתרומם ,הקדוש ברוך הוא מסייע
שמעתי ב ועידת בני הישיבות מראש ישיבת גרודנא הגאון הגדול רבי בידו .אבל לצאת מהשגרה ,לא לטבוע בים הרצונות והמאווים ,בואו
צבי דרבקין שליט"א ,הוא אמר דבר שמאוד תפס אותי" .אני לדודי נחליט להשתנות ,כל יום ,ללא יוצא מהכלל ,ו גם חמישי ,שישי ,שבת,
ודודי לי" ,תיקח את ה"אני" שלך ותיתן אותו לקדוש ברוך הוא" .אני" כמו בני תורה ,כמו אלול .דבר נורא פשוט .זה המהלך הפשוט .למה לא
-לדודי .כל החשבונות הפרטיים שיש לי ,כל הזמן אני חושב רק על מפחדים? כי אנחנו יותר עולם הזהני'קים...
עצמי ...אני ואני ואני ואני .את ה"אני" הזה תן מתנה לדודי ,וכך לא להישאר אדישים
באלול תראה כנגד זה את ה"דודי לי" .קצת תתחיל לחשוב איך אני אבל יש מהלך מאוד מעניין של מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל.
מתחיל לעבוד באמת ,כן קשה ,לא קשה ,תתחיל לעבוד... כתוב בפסוק" :אריה שאג מי לא יירא" .כתוב בקדמונים שארי"ה זה
החסידים אומרים ,כתוב בפסוק" :אנוכי עומד בין השם אלוקיכם ראשי תיבות :אלול ,ראש השנה ,יום הכיפורי ם ,הושענא רבה .אלו הם
לביניכם" .ה"אנוכי" הזה ,זה מה שחוצץ בין השם אלוקיכם לביניכם. ימי הדין .והשאלה נשאלת ,יש אריה ,אריה שואג ,ואף אחד לא
מספיק עבדנו את ה"אנוכי" שלנו כל השנה ,חודש אחד תיתנו לו מפחד ...איך זה ייתכן ,והרי מי לא יירא?
חופש ...הוא גם צריך לצאת לדאצ'ה -ה"אנוכי" הזה ,בואו נתחיל אומר הרב אלישיב ,מתי מפחדים מאריה? כשהוא הולך חופשי ברחוב.
לעבוד עם הקדוש ברוך הוא .הבעלי מוסר הגדולים היו אומרים שימ י אבל אם הוא נמצא בגן חיות מאחורי סורג ובריח ,אין לי ממה לפחד.
בין הזמנים זה הדאצ'ה (הבראה) של הגוף ,ואלול זה הדאצ'ה של הוא לא יכול לעשות לי כלום .אנחנו כלאנו את האריה הזה עמוק עמוק
הנפש .כעת הנפש צריכה לצאת לדאצ'ה. בלב ,אנחנו לא נותנים לו לצאת החוצה ...שמנו אותו בתוך סורג ,אז
אבא שלנו אוהב אותנו ובא לקראתנו... איך אתה רוצה שאני אפחד ממנו? בתוך סורג לא מפחדים .ומסביר
ומאידך בעצם מה מסתתר מאחורי הפלצות הזו? ...מה מסתתר הרב אלישיב איזה סורג שמנו לאלול :בן אדם נורמלי אם אומרים לו
מאחורי האלול? " ...קל מסתתר בשפריר חביון" .אותו רבי יחזקאל אפילו בהשערת ספק וספק ספיקא שיש לו איזה דבר קצת מסוכן
לוינשטיין שהיה עומד ומדבר על אלול ,ובאמת היו פוחדים מאלול כי רחמנא ליצלן ,ו אפשר להתגבר על זה עם טיפולים ,טיפולים קצת
היו רואים עליו את הפחד ,כותב" :הימים החביבים והנחמדים ,ימי קשים ,הוא כבר יוצא מדעתו .ואיך לא יחת האדם מ ן העתיד הוודאי,
האלול" .איך זה הולך יחד?... לא רק אחר מאה ועשרים ,כל ראש השנה קובע את כל השנה ,את כל
קודם כל צריך לדעת שבחשבונות שמיים הרבה פעמים עם פחד החיים ,וגם את העולם הבא! הכל! ומי שרוצה שיעיין ב'שפתי חיים'
יוצאים ידי חובת הגזירה .אדם שנגזר עליו למות רחמנא ליצלן, שמאריך בזה.
ו עושים לו איזה דבר שגורם לו לפחד פחד מוות ,הוא יצא ידי חובה. וכל אחד יודע את זה ,אז איך באמת לא מפחדים? ...אלא חסר לנו את
"כל שנה שרשה בתחילתה מתעשרת בסופה" .גם עם הפחד מיום הדין האמונה באמת .יודעים את זה רק מלמעלה ,ככה כתוב בספרים.וזהו
לבד אנחנו יוצאים ידי חובה ,בדאגה של ירא"ש ,וזה חוסך לנו הרבה הסורג .אבל אם יהודי היה חי את זה באמת ,אם יהודי היה חי עם
גזירות קשות .אבל בואו נראה את האמת ,כי באמת זה הימים אמונה פשוטה ,איך הוא לא היה מפחד?
הנחמדים והחביבים ,כמה הקדוש ברוך הוא קל מסתתר -כמה שהוא אתם חושבים שזה באמת דרגה גבוהה ...בחז"ל כתוב" :ועתה ישראל
אוהב אותנו. מה השם אלוקיך שואל מעמך כי אם ליראה" .אומרים חז"ל :אטו
קודם כל המושג של 'לחזור בתשובה' .לאן אני חוזר בדיוק? ...יש שני יראה מילתא זוטרתא היא? אין ,לגבי משה מילתא זוטרתא היא.
פשטים ,הפשט הפשוט ,אני בן מלך" ,בנים אתם להשם אלוקיכם", ושואלים ,וכי כל העולם זה משה?! ..אלא לא הכוונה לגבי משה בגלל
הנשמה שלנו חצובה מתחת כיסא הכבוד ,באתי ממקום גבוה" ,ואתם שהוא היה גדול יותר מכולם ,אלא הוא לא רק ידע את האמת ,הוא חי
תהיו לי ממלכת כוהנים וגוי קדוש" .ובמשך שנה שלמה האדם חטא את האמת! בפיך ובלבבך לעשותו ...אבל באמת זה דבר זוטרתא .איך
ועבר עבירות .העבירות הם מחיצה שחוצצת ומבדילה" ,כי גירשוני לא לפחד? אדם שלא מתעלם מהאמת הפשוטה ,בוודאי שהוא מפחד
היום מהסתפח בנחלת השם" .כעת אני חוזר לבית המלכות !...אני מיום הדין .וכי זה דרגה גבוהה?!...
חוזר להיות ממלכת כהנים ,אני חוזר לקדוש ברוך הוא! אני חוזר ברחוב יש כינוי לבין הזמנים האחרון" ,בין הזמנים השחור" .אני לא
להיות בן מלך נערץ!... כל כך אוהב את הכינוי הזה ,אבל היו כל כך הרבה אסונות בבין
ובאיזה פנים הקדוש ברוך הוא מקבל אותי? ...וזה אחד הדברים הזמנים האחרון שאין לתאר .רק אתמול היו כמה אסונות גדולים.
המעניינים .אני חטאתי כלפי הקדוש ברוך הוא ,והוא העד ,והוא הקדוש ברוך הוא מראה לנו -אני נמצא ! איך אתה עוצם את
הדיין ,והוא המעניש ,והוא הכל ,והוא בא ומתחנן לפניי" ...שובו אלי העיניים? ...מישהו חלם ,בן עלייה יקר מפוניבז' ,בחור נהדרּ ,בן רגע,
ואשובה אליכם" !...ממתין כא בא אוהב לשובינו אליו. כמה ימים אחרי ה אירוסין ,ועוד אחד אחרי בר מצווה ,ונהרגו .יש
ראיתי מביאים שהיה בעל תשובה ששאל רב ,זה שיש הקדוש ברוך הוא שריפות וטביעות ,איך ,איך ,איך?...
אני כבר יודע ,אבל למה הקדוש ברוך הוא ראה כל כך הרבה שעם הקדוש ברוך הוא מראה ,קצת תפחד ,אתה בטוח בעצמך? ! ...מרן הרב
ישראל בכה וביקש בזמן השואה שהוא ירחם עליהם ,איך הוא לא שמע שך זצ"ל תמיד היה אומר :אני יודע מה היה איתי עד הרגע ,מה יהיה
להם? ...אמר לו אותו רב :הקדוש ברוך הוא קודם לכן עשרות עשרות איתי עוד רגע אני לא יודע .אנחנו צריכים קצת להכניס לעצמנו שיש
שנים ביקש והתחנן לבניו "שובו אל י ואשובה אליכם" ,איך עם ישראל דין ויש דיין.
לא שמע את זה? ...רק על החלק של הקדוש ברוך הוא אתם יודעים רואים את הכל ונשארים אדישים .מרן ראש הישיבה זיע"א היה מביא
לשאול? ...הקדוש ברוך הוא בא אלי ,בא ...אני רוצה לעזור לך .וכבר על זה את הגמרא (מועד קטן כו ,א) אמרו לו ליהויקים :כתב ירמיהו
פתח הרבינו יונה שעריו לתשובה " :מן הטובות אשר הטיב השם יתברך ספר קינות .אמר להם :מה כתיב ביה? "איכה ישבה בדד" .אמר להו:
עם ברואיו ,כי הכין להם הדרך לעלות מתוך פחת מעשיהם ולנוס מפח אנא מלכא .אני ממשיך להיות מלך ,שישבה בדד ,מה אכפת לי . ..מה
אני יכול להוציא על זה ספר 'קובץ סיפורים' ,מה אלול עשה לבחורים פשעיהם ,לחשוך נפשם מני שחת ולהשיב מעליהם אפו ,ולמדם
שהשקיעו והתעלו בארבעים יום .מה הבעיה להשקיע ארבעים יום? והזהירם לשוב אליו כי יחטאו לו לרוב טובו ויושרו".
תארו לעצמכם אחד הלך ברחוב ולא שם לב ,נפל לבור של מי שופכין.
אתה עכשיו משנה חיים! להתפלל ,ללמוד ,להשקיע כמה שאתה יכול. תסלחו לי ,אף אחד לא רוצה להתקרב אליו ...בא המלך בעצמו ולוקח
בחז"ל (ילקוט שמעוני תהילים קב ,יט) כתוב "ועם נברא יהלל יה". אותו ,רוחץ אותו ומנקה אותו ,המלך בעצמו! ומ ביא אותו לסלון שלו,
במה הכתוב מדבר ,ורבנן אמרין אלו הדורות שהם כמתים במעשיהם ואחר כך נותן לו את הבת שלו לאישה .כל אחד יגיד שזה אפילו לא
ובאים ו מתפללים לפניך בראש השנה וביום הכיפורים ואתה בורא משל ,זה שטויות ...אף מלך לא יעשה כזה דבר...
אותם בריאה חדשה. אומר לנו ה'תומר דבורה' " :רחץ השם את צואת בנות ציון" ...וכשהיה
ועל 'הבריאה החדשה' יש כל כך הרבה סיפורים על בני תורה שהשתנו מרן ראש הישיבה רבי מיכל יהודה ליפקוביץ' זצ"ל אומר את הדברים
מן הקצה א ל ה קצה ונבראו מחדש ממש ! יש לנו המון סיפורים יפים הללו בישיבת פוניבז' הקטנה -היו עיניו זולגות דמעות ...הוא נתן
ואמיתיים ,רק אין לנו כעת את הזמן. דוגמה ,יש לכם אחים קטנים? ...היום יש טיטולים ,זה חד פעמי
הקב"ה מחבק אותנו... וזורקים לאשפה .פעם היו חיתולים ,וכשילד קטן היה מתלכלך זה היה
אספר לכם סיפור מעניין .לפני שבוע ליד בית הכנסת 'חניכי הישיבות' יוצא גם החוצה ,ונמרח על הבגדים והגוף ,הריח היה נורא ,וכולם
ברחוב בן יעקב פינת עזרא ,תופס אותי יהודי שאיני מכירו כל כך ,והוא נגעלו ממנו וברחו ,מסכן ...הוא היה בוכה .עד שאימא שלו באה ,דבר
אומר לי "אני רוצה לספר לך סיפור שכל פעם שאני נזכר בזה אני ראשון היא מביאה אותו לאמבטיה ,מסירה ממנו את הבגדים
מתחיל להתרגש"" .אני למדתי בבית מאיר ,הייתי בחור בן שבע עשרה הצואים ,רוחצת אותו עם סבון ריחני ונעים ,מלבישה אותו מחלצות...
שמונה עשרה וידעתי שיש פגישה אצל מרן הרב שך זצ"ל עם הג"ר כשהוא יוצא כל האחים מנשקים ומחבקים אותו ...מה קרה? ...הוא
חיים שאול קרליץ והג"ר אהרן ישעיה רוטר" ,וזה היה צריך להיות נקי ומתוק .אבל זה רק אימא ,בייביסיטר לא תעשה עד כדי כך.
משהו מעניין ,ואני בתור בחור צעיר הסתקרנתי מאוד ,השתחלתי "רחץ השם את צואת בנות ציון" ...הקדוש ברוך הוא בא ,והוא לבד
לבית ,הייתי מאחורי הדלת ושמעתי את השיחה .אבל כשהם גמרו לא רוחץ אותנו! עד כדי כך אומר ה'תומר דבורה' ,ואיך לא תבוש שאתה
שמתי לב ופתאום נפתחה הדלת והם יצאו .לא הספקתי לברוח מבעוד מתלכלך ואתה יודע שהקדו ש ברוך הוא כך ירחץ אותך? ותאמינו לי,
מועד ,אז נכנסתי למטבח ,כשהם יצאו ,באתי לברוח ,אבל בדיוק הרב כל אחד שהוא יותר רוחני מבין שעבירות ריחם הרבה יותר רע
שך נכנס למטבח . ..כשהוא ראה אותי הוא חיבק אותי באהבה ...עד מטיטול מלוכלך ...והקדוש ברוך הוא רוחץ אותי ומנקה אותי ,ומביא
עכשיו אני נזכר ומרגיש את החום והאהבה שלו .הוא חיבק אותי בלי אותי לארמון שלו ונותן לי את הבת שלו -התורה -לאישה .יש אהבה
להכיר אותי ...אח"כ הוא שאל אותי מה רצית? ומה אני אענה לו ,לא יותר גדולה?! ...הוא לקח אותנו ממ"ט שערי טומאה במצרים אל
רציתי לספר לו שבאתי להקשיב ...אמרתי לו 'אני רוצה ברכה להצליח מעמד הר סיני ומתן תורה .מישהו יכול לקלוט את זה?!...
בלימוד' .אמר לי מרן הרב שך' :טייערער ...יקירי ...אין ברכות אנחנו יודעים שאלול זה מזל בתולה ,תשרי זה מזל מאזניים .אך
לה צליח בלימוד ,צריך לבכות ב"אהבה רבה" ועוד פעם לבכות ועוד באלול זה אהבה ,חיבה ,ידידות ,קרבה .ידוע שבעלי המוסר הליצו את
פעם לבכות ועוד פעם לבכות ולומדים עד שלבסוף זוכים. הפסוק" :כנשר יעיר קינו על גוזליו ירחף" .אומר רש"י :הנשר לא בא
זה אלול .קודם כל הקב"ה מחבק אותי" ,אני לדודי" ...אתם לא בבת אחת כד י שהילדים לא ייבהלו ,הוא בא לאט לאט עד שהגוזלים
מרגישים את זה?! ...תזכרו מה היה בשנה שעברה ,הוא מחבק אותנו, מתעוררים ...הקדוש ברוך הוא כמו כן לא בא אלינו ישר עם המשפט,
ועם כזו אהבה באה העצה -תבכה ,תבכה ,תבקש ,תתחנן ,אני רוצה הוא בא לאט לאט ,הוא בא חודש קודם עם אהבה וחיבה ...הוא בא
לעזור לך! ל עזור לנו ,לרחוץ אותנו" ,שובו אלי ואשובה אליכם"...
בחז"ל כתוב שבני ישראל אמרו לקב"ה דורות הראשונים הקריבו תמיד אנחנו חוזרים שמרן שר התורה הגרח"ק זצ"ל כותב (מובא
קרבנות אנו אין לנו קרבנות ,מה נעשה? ...אמר להם :תתנו צדקה ,אין בסידורו ביום כיפור קטן) ,כתוב ש ירמיהו אומר" :השיבנו השם אליך
לנו כסף ...אז תלמדו תורה ,אין אנו יודעים ללמוד ...אמר להם בכו ונשובה" .ואילו הקדוש ברוך הוא אומר קודם" :שובו אלי ואשובה
והתפללו לפני ואני מקבל אבותיכם במצרים לא בתפילה עניתי אליכם" .אז למה ירמיהו הופך את הסדר? ...אלא אומר הגר"ח,
להם?! ...ויש שם אריכות שלמה בכמה וכמה דורות שנענו בתפילה .אף ירמיהו הבין מה שהקדוש ברוך הוא אמר "שובו אלי" ,היינו
אתם התפללו לפניי ותענו .הקדוש ברוך הוא היום קרוב אלינו ,רוצה שתבקשו "השיבנו !".אני רוצה לעזור לך ...אני רוצה לרחוץ אותך,
לעזור לנו ,רוצה שנזכה בדין ...הוא אבא!!! הוא רוצה שנזכה ,הוא לא שתוכל לשוב ,אבל תבקש!..
רוצה להעניש חלילה .ואם ירצ ה מי יעמוד כנגדו " ,כי רגע באפו חיים כמה פעמים אמרנו שרבי חיים קנייבסקי זצ"ל היה אומר :משיח כבר
ברצונו" .אבל הוא רוצה שנזכה בדין ,איזה אבא טוב זה . ..אליו בפתח ,ומאחורי הדלת וכדומה .ושאלו אותו אז למה הוא לא נכנס?...
חטאתי ,אליו פשעתי ,והוא בא אלי ומתקרב אלי .ו כשמגיע יום הדין או מר שר התורה :כי לא מבקשים ממנו שייכנס .תבקש "השיבנו"
ממש -הוא עוד יותר קרוב אלי ...בהימצאו בהיותו קרוב ...כי הוא באמת מכל הלב ,ובת קול תענך ,אני רוצה לעזור לך ,אני רוצה לנקות
רוצה שאני אזכה .איזה חיבוק יותר יפה יש מזה? ...תתפללו לפני. אותך.
הגאון רבי נתן צבי פינקל זצ"ל מביא את הגמרא בתענית (כג ,ב) שרבי אלול זה הזמן להשתנות!
יצחק בר אלישיב היה מקבל מהקדוש ברוך הוא כל מה שהוא ביקש. ונאמר בקיצור ממש" ,כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך
ו בגמרא יש כמה סיפורים .באו אליו אחר כך שני תלמידים וביקשו לעשותו" .הרמב"ן כותב שזה הולך על תשובה" .לא בשמים היא",
ממנו שיתפלל עליהם שיהיו חכמים .אמר להם" :עמי הייתה שאם בשמים היא אתה חייב לעלות אחריה ,איך עולים? ...אלא צריך
ושלחתיה" .היה לי את הכוח הזה ,אבל ביקשתי מהקדוש ברוך הוא לדעת ,תיכנס למעלית והיא תעלה אותך .תצעק "השיבנו" ,תתחיל
שאני לא רוצה את זה .למה? הסביר רבי נתן צבי (את היסוד שמעתי לעשות משהו ,תתחיל לזוז ...תתחיל להרגיש אלול ,אני בא אליך! אני
גם ממרן רה"י זיע"א ) תפילה זה לא העיקר לקבל את הבקשה ,כל רוצה לעזור לך ,לרחוץ אותך ,להכניס אותך לבית המלוכה ,הכל ,אבל
התפילה זה הרגעים הכי יפים שבן אדם מרגיש תלות בקדוש ברוך הוא תזוז .אתה רוצה להישאר אותו הדבר?! ...בנובה רדוק היו אומרים
והוא נושא עיניים דבוקות בקב"ה ...אני מתקרב אליו ,מתחנן אליו, שהגזירה ה כי קשה זה להישאר אותו הדבר כמו שנכנסתי לאלול .אין
וכמה שיותר מת פלל אני עוד יותר מתקרב ועוד יותר מתקרב. גזירה יותר קשה מזו ...תארו לעצמכם שאומרים לבן אדם אתה יכול
"ולעובדו בכל לבבכם" ,איזו היא עבודה שבלב ,זו תפילה .זו עבודה להיות מיליארדר ,והוא אומר לך תעזוב אותי ,תן לי לישון ,אל תפריע
שממלאת את כל הלב !...ומרוממת את האדם. לי כעת .ואחר כך ה תברר שכל מי שהלך לשם נהיה מיליארדר .הוא
אנחנו רוצים רק קרבת ה'! יוכל לסלוח לעצמו?! ...איזה שפע יש בראש השנה ...מחלקים
מתחילים כעת את חודש אלול .תמיד אנחנו אוהבים לספר שהמשגיח מיליארדים!
של פוניבז' הקטנה ,הג"ר אריה לייב שפירא שליט"א ,מספר שכשהוא אנחנו תמיד מבינים שאלול זו הזדמנות חד שנתית ,לא רק לעשות קצת
נכנס לישיבה קטנה דפוניבז' בשיעור א' .מרן ראש הישיבה זיע"א מסר יותר או להשתפר ,אלא להשתנות ולהיות אדם אחר .תמיד אנחנו
שיחה על אלול ,ומאד הלהיב את הבחורים .הוא ניגש אח"כ לרה"י מביאים כמה סיפורים ,וזה לא נגמר ,אנחנו שומעים על עוד ועוד ועוד,
אותך! וה' שלח לי סבא ,רציתי ילדים טובים ,ותמיד המשכתי להחזיק ואמר לו אני באמת רוצה להתחיל להתנהג כמו שצריך ,מה אני אקבל
ביד של ה' .אני עד עכשיו לא הוצאתי את היד שלי ...עם זה צעדתי ,אל על עצמי? ...אמר לו מרן ראש הישיבה :כתוב בלוח המודעות בחוץ.
תוציאו את היד! הוא הלך לבדוק וחזר בחזרה אל הרה"י ,כנראה כבר הורידו את
אבל גם אם אני רוצה לתת יד ,צריך שהקדוש ברוך הוא גם ייתן לי את המודעה ,לא ראיתי שם שום דבר ...אמר לו הרה"י הלוח ריק? ..לא,
ידו .אבל כעת זה הזמן "אתה נותן יד לפושעים" ,גם אם אתה הפושע הוא השיב ,יש רק את הדף של הזמנים .אמר לו הראש הישיבה :לזה
הכי גדול ,הוא נותן לך יד! אל תהיה טיפש!!! קח את זה! ואחרי זה התכוונתי ,לשמור על סדרי הישיבה כל מה שכתוב ,כולל לבוא
תגיד לו אני לא מוציא את היד ,היד כבר אצלי ...ככה תעבור את לשחרית בזמן ,מוסר ,שישי שבת.
החיים. בחז"ל כתוב "מה השם אלוקיך שואל מעמך כי אם ליראה את השם
איך אני לא מוציא את היד? ...הזכרנו שמרן ראש הישיבה רבי גרשון אלוקיך" (דברים י ,יב) .אמר לו הקדוש ברוך הוא :לדוד ,אתה אומר
אדלשטיין זצ"ל טבע מטבע לשון מעניינת .הוא אמר לגבי הצבא " אחת שאלתי מאת השם אותה אבקש" ,זה לא רק "אחת" ,יש שם
שבדרך כלל שום דבר לא יעזור ' ,רק אם בני תורה יפחדו מביטול תורה הרבה בקשות" .שבתי בבית השם כל ימי חיי ,לחזות בנועם ה' ולבקר
-מבטלי התורה יפחדו מבני התורה'. בהיכלו" .אמר דוד -ממך למדתי ,אמרת "מה השם אלוקיך שואל
בברכת החודש אנו אומרים פעמיים יראת שמיים "חיים שיש בהם מעמך כי אם" ,משמע משהו אחד קטן ,וברשימה ארוכה" :ליראה את
יראת שמיים ויראת חטא" ...ואח"כ "חיים שתהא בנו אהבת תורה השם אלוקיך ,ללכת בכל דרכיו ולאהבה אותו ולעבוד את השם
ויראת שמיים" .למה אומרים פעמיים? ...כשהיינו בישיבה קטנה 'אור אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך ,לשמור את מצוות השם ואת
ישראל' ,אמר לנו הגר"י נו ימן זצ"ל שיראת שמיים שבאה אחרי אהבת חוקותיו" ...ויש הרבה פשטים ההסבר בזה .אנחנו רוצים להביא שני
תורה ,זו יראת שמיים אחרת. פשטים פשט אחד אמיתי שכתוב ב'דעת זקנים לבעלי התוספות' .בסוף
כל הרשימה מה כתוב? "לטוב לך" .תארו לעצמכם שאחד יבוא ויגיד
אבל אני רוצה לומר לכם עוד הרגשה :לאהוב את התורה זה לא חכמה
לי" :תראה ...אתה הולך להתחתן ,אז אני רוצה לתת לך כמה דברים:
כל כך ,כי התורה היא מתוקה" ,מתוקים מדבש ונופת צופים" .מרן
אולם ,תזמורת ,צילו מים ,דירה ,ארון ספרים ,רהיטים" ...והחתן יגיד
ראש הישיבה זיע"א אמר לי :מי שמרגיש מתיקות של תורה ,אני לא
כל כך הרבה דברים בבת אחת אני לא יכול ...הרי כל אחד רק ישמח,
מבין מה היצר הרע יכול להציע לו שיהיה שווה לו לסגור את הגמרא
"לטוב לך" .אתה עושה לי טובה?! ...הקב"ה רוצה לזכות אותך לטוב
בשביל הנאות אחרות .והרה"י לא היה אומר סתם דמיונות. לך! בעולם הזה ובעולם הבא.
ללמוד זה דבר מאוד נחמד ,אבל כשנחמד לי ללמוד אני לומד, אבל יש עוד דבר שלימדו אותנו" ...מה השם אלוקיך שואל מעמך"?...
וכשנחמד לי לפטפט אני מפטפט... דבר אחד" ,כי אם"! יש פה כוונה אחרת ,העיקר שלא יהיו לך דברים
הסטייפלר הקדוש ,שאל ו אותו כשנפטר רבי יצחק אריאלי זצ"ל ,מה אחרים בראש ,דברים אחרים מפריעים" .אחת שאלתי" ,אין לי
אפשר להספיד אותו? אמר -תגידו שהוא היה מתמיד כי הוא פחד דברים אחרים בראש! אלול זה אחת שאלתי .אין לי דברים אחרים
מעוון ביטול תורה .אהבת תורה אמיתית זה הולך רק כשיש יראת בראש "שבתי"" ,לחזות"" ,לבקר" .נעזוב כעת את כל השנה ,אנחנו
שמיים ,שאני מפחד מביטול תורה .אם אני אוהב ללמוד רק בגלל שיש היום באלול ,אלול זה זמן שהקדוש ברוך הוא קרוב אלינו ונותן לנו,
לי חשק ואני מבין וקולט וזה הולך לי -זה לא 'אהבת תורה'. ורוצה שנזכה.
איך לא מוציאים את היד מידו של הקדוש ברוך הוא? תארו לכם לא לעזוב את היד!...
שנמצאים פה מרן ראש הישיבה ,הסטייפלר ורבי חיים קנייבסקי שמעתי סיפור נורא מהרב המגיד רבי ישראל מאיר שושן שליט"א .הוא
זצ"ל ,ואני נותן להם יד ,ותוך כדי מדבר עם מישהו אחר ,זה נקרא סיפר על סבתא זקנה שהאריכה ימים וזכתה לשבת שלם של נכדים
לתת יד? ...הראש במקום אחר לגמרי ...אם אתה רוצה לתת יד ונינים ו כולם בני תורה מובהקים .והיא אני רוצה לספר לכם איך זכיתי
לקב"ה ,אתה לא יכול בא מצע התורה הקדושה שלו לעזוב אותו לכל זה ...הייתי ילדה קטנה בת שש ,גרתי בעיירה סנוק ברומניה,
ולפטפט עם החבר שלך ...תלמד עם יראת שמיים ,תפחד מביטול תורה ראשית ממ לכותו של רבי מאיר שפירא מלובלין זצ"ל .הייתי ילדה בת
ותלמד בהתמדה ,ואז אתה יכול לומר :הקב"ה ,לא הוצאתי את היד, שש ורציתי ללוות את אבא כשחוזר מבית הכנסת .כולם יצאו אחרי
תמשיך להוביל אותי! אז הוא יוביל אותך ,וכך נצליח בס"ד. מוסף ב שבת מבית הכנסת עם הטלית על הראש ,אז לא כל כך ראו את
הארת פנים הפנים .אז כשראיתי מישהו שדומה לאבא ,נתתי לו יד ,הוא הוריד את
כעת נדע מה שתמיד מרן ראש הישיבה זיע"א היה אומר .פעם הוא הטלית מהראש וראיתי שז ה היה לא פחות ולא יותר רבי מאיר שפירא
הגיע לפה מכרמיאל ,חלוש בלי כוח .הוא אמר :אני פטור כעת זצ"ל .אני התביישתי ובכיתי ...אמר לי רבי מאיר ,בתי ,אל תבכי ...אני
מתפילה ,אבל באתי לבקש דבר אחד :באים בחורים חדשים ,תקרבו אתן לך עצה שכל החיים שלך יהיו אחרת ...לכולנו יש אבא בשמיים,
אותם... לאבא שלך ,לי ,לך ...תתני לו את היד ואל תעזבי אותו! אם זה תצעדי
היה פה אבא ה יום שסיפר לי בשם חותנו ,הבן שלי הגיע לישיבה ואף כל החיים ולא תפסידי! הוא יעבי ר אותך בכבישים הכי סואנים ותלכי
אחד לא מכיר אותו ,הוא נבהל קצת ...באו כמה בחורים ,אחד עזר לו לבטח! זה נכנס לי לראש ...וכמה שתגדלי -אמר לי רבי מאיר -עדיין
עם המזוודה ,השני הראה לו איפה הוא כתוב באיזה חדר זה ...כל כך היד שלך תהיה קטנה קטנה מול היד הגדולה של הקדוש ברוך הוא.
התרגשתי ,כזו 'קבלת פנים' יפה( ...אפילו אני התרגשתי מזה). מאז ,המשיכה הסבתא לספר ,כל הזמן אמרתי ,ריבונו של עולם ,אתה
השנה יש לנו שיעור א' חזק ,אך עדיין 'ונתחזק' ,נקבל אותם יפה ,נראה יודע שהיד שלי נמצאת אתך ,לא הוצאתי אותה ...וככה עברתי את
להם את ה"בין אדם לחברו" שהרה"י השריש כאן .ועל ידי זה נזכה החיים .הגיעה השואה ,אמרתי ריבונו של עולם ,היד שלי עוד אתך,
הכביש סואן ומסוכן ,תעביר אותי את הכביש...
לאלול מוצלח וראש השנה טוב ,ונזכה כולנו לכתיבה וחתימה טובה,
עברתי שואה ,באתי לארץ גלמודה ובודדה ,מי יקח אותי לחתן? ואני
אמן.
רוצה 'בן תורה' .אמרתי :ריבונו של עולם ,היד שלי ממשיכה להחזיק
לע"נ לע"נ
מרת שרה יעקובוביץ ע"ה הרב מרדכי אברהם ב"ר יעקב צוובנר זצ"ל
בת הר"ר מנחם דוד ברוק הי"ד נלב"ע י"א אלול תש"ד תנצב"ה
נלב"ע יא' אלול תשע"ז ואשתו מרת אסתר יענטא ב"ר שמואל זאנויל ע"ה
תנצב"ה נלב"ע י' אדר תשכ"ד תנצב"ה
ניתן לשמוע את השיחה ביום שלישי בערב ולאחמ"כ בשידור חוזר וכן שיעור דף היומי ועוד ,בקו השיחות שמספרו 074-740-3629
ניתן לתרום לגליון מכל עמדות נדרים פלוס ברחבי הארץ באמצעות לחצן קופות נוספות בחיפוש יש להקיש ארחות חיים או קוד מוסד 1000729
כמו"כ ניתן לתרום דרך המערכת הטלפונית הממוחשבת נדרים פון בחיוג לטלפון 037630585שלוחה 2071או במספר פלא' 053-415-3025
כל מי שיכול לעשות הוראת קבע אפילו של כ 5ש"ח תבוא עליו ברכה ,וכל המוסיף ...ניתן לקבל את הגליון במייל4166058@gmail.com :
שואלין ודורשין
פנינים משיחותיו ותשובותיו של מרן הגאון רבי בן ציון הכהן קוק שליט"א
מכון
לע"נ מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל
כי תבא תשפ"ו ,גליון 425 גאב״ד בית הוראה הכללי ירושלים ,רב דק"ק אבי עזרי וביהמ"ד משכן שמואל אשר מרכז פ"ת
שו"ת הלכה למעשה
מאוצר תשובות מרן הגרב"צ הכהן קוק שליט"א
מעלת הכרת הטוב אפילו בדבר פעוט
ידי הטוב ומטיב. "ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ה'
במשנת מרן רבינו הגרי"ש אלישיב זצוק"ל
יכול לענות אינו מוסכם ושיש אותו אדם המטיל ספק בטוב הטמון בכל אלוקיך ולביתך" (דברים כו ,יא)
אמירת י"ג מידות עם דבר הנשלח אליו ממרומים ,דומה לאדם המשגיח הגה"צ רבי ירוחם ממיר (דעת תורה
חולקים עליו ולכן מסיק הציבור דרך טלפון
שאלה מי שאינו יכול להגיע לדינא בשם החיי אדם דאמן שבאים להחתימו על עסקה גדולה .ואמנם כו ,ג) לומד מכך שלהכרת הטוב אין שיעור,
לבית הכנסת בשל אונס ,יהא שמה רבא יוכל לענות, אם יהא זה איש מן השוק ,ישכור עורך דין כפי שנראה במצות הביכורים ,וכל מי שיש
ומבקש להצטרף לאמירת וכן קדושה שרי משום דהוי מומחה וינסה לחפש בסעיפים הקטנים לו חלקת אדמה המניבה גידולים כבר
הסליחות דרך הטלפון ,האם רק פסוקים ,ורק ברוך ה' שלא מוליכים אותו ואת כספו שולל. מחויב להביא ביכורים ,ואף אם חלקת
רשאי לומר עם הציבור י"ג המבורך לא יענה שאינו פסוק. אך אם המחתים הוא אביך ואתה בנו יחידו האדמה שברשותו קטנה עד מאד.
ומעתה אמירת י"ג מידות הרי שאין לו בעולמו חוץ ממך כלום ,היעלה כך חיוב הכרת הטוב שעלינו להוקיר הן
מידות. על הדעת שתגיד לו אני צריך עורך דין, כלפי הקב"ה והן כלפי בשר ודם המיטיבים
היא כעניית קדושה "דהוי תשובה מותר.
ביאור הדברים כתב המ"ב רק פסוקים" .ואע"פ שבי"ג שמא אתה גונב אותי?! עמנו ,אף על דבר קטן ביותר.
(תקפא ,ד) "יחיד יוכל לומר (הסליחות) מידות אינו אומר פסוק שלם והרי הקב"ה הוא אבינו ואנחנו בניו ואמנם ישנם אנשים הממעטים בביטוי
אותם שאין בהם שלש עשרה שהרי מפסיק ב'ונקה' וכל האהובים ,וכל מה שהוא עושה עמנו נובע רגשות ליבם וחוסכים במילים ,ואף
מדות ,ובסליחה שנזכר שלש פסוקא דלא פסקיה משה אנן מתוך ים של רחמים ואהבה ,היעלה על שבלבם הם שמחים בטובה שנעשתה
עשרה מדות ידלג אותן לא פסקינן ,כבר כתב המג"א הדעת לחשדו. עבורם ,בכל זאת הם לא מביעים כלפי
וזהו מאמר משה רבינו בסוף הפרשה (כט ,ג חוץ התפעלות ממעשי הזולת שנעשו
תיבות" משום דאיתא בשו"ע (בפתיחה לסי' רפ"ב) דכשקורא דרך
(תקסה ,ה) "אין היחיד רשאי תחינה ובקשה שרי לומר חצי וברש"י) "ולא נתן ה' לכם לב לדעת -להכיר כלפיהם ,ואף לא מודים על כך.
פסוק .וכתב בח"א (ה' נשמ"א ב')
את חסדי הקב"ה ולידבק בו" ומתארים ומשיבים לעצמם שאין בזה חסרון של
לומר שלש עשרה מדות דרך שם הפסוקים את חסדי המקום העצומים הכרת הטוב מאחר והעיקר הוא בלב,
תפילה ובקשת רחמים דדבר דהיתר זה דדרך תחינה הוא
גם כשאומר חצי פסוק שיש שנעשו עמהם "המאכילך מן ,ומוציא לך והדברים אמורים הן כלפי הזולת וקל
שבקדושה הם" . מים מצור החלמיש וכו'". וחומר כלפי הקב"ה שהרי "רחמנא ליבא
אך כשם שהעומד חוץ בתוכו שם ה'.
ומקדים ואומר להם שלא נתן להם לב בעי" (סנהדרין קו ,ב) והוא כבר יודע כמה אני
לכפול בתהילים ב' לביהכנ"ס ושומע ציבור לדעת ולהכיר חסדי המקום ,כלומר יתכן שמח במה שהוא נתן לי.
האומרים י"ג מידות מותר פעמים אנא ה' הושיעה נא מצב שמורעפים חסדי המקום גדולים ומעורר המשגיח ר' ירוחם (שם) כי "כמעט
על לומר עמהם ,כדאיתא בשו"ע שאלה התפללנו ועצומים ,אך כשאין לב לא זוכים להכיר כל התורה כולה וכל החיים תלויים
(או"ח נה ,כ) "היו עשרה במקום חולה וכשהגענו לפרק קי"ח בזה בכלל. בעניין הפה" כמובא (עירובין נד ,א) "חיים הם
אחד ואומרים קדיש וקדשה ביקשנו – על מנת לעורר את
אפלו מי שאינו עמהם הציבור – לחזור על תיבות
הדבקות בה' יתברך למוציאיהם בפה" ועוד מקומות רבים
בזמני התשובה כאשר תרים ומחפשים מורים על כך" .והנה אני קורא תגר על
יכול לענות" והורה מרן אנא ה' הושיעה נא ב' פעמים בני התורה שלא מביעים בפיהם להגיד
כולם כיצד להידבק בה' ,הנה נראה
הגריש"א (ציוני הלכה תפילה עמ' שכ"ד) כנהוג בשעה שקוראים הלל. תודה ושבח למיטיביהם ...ואינם בני חורין
כי קיימת דרך לכך ,על ידי השמחה
דה"ה השומע דרך הטלפון האם מותר ,או דילמא כיון להיפטר ממנו".
וההודאה .וכדברי רש"י בכתובות (ח ,א ד"ה
יכול לענות עמהם ,אע"פ שאנא ה' הושיעה נא הוא רק ואף כל עבודת ליל הסדר ואמירת ההגדה
משמח) שעל ידי השמחה נוצרת דבקות,
ששמיעה דרך הטלפון אין חצי פסוק אסור. טעמם כדי שנוציא בפה בסיפור שבח
כך כלפי הקב"ה השמחה בו בישועתו
דינה כשמיעה ,יכול לענות תשובה אין איסור בדבר. והלל על הנסים שנעשו עמנו ביציאת
ובטובותיו גורמת לדבקות.
אע"פ שאינו שומעם כמו ביאור הדברים ראשית כל מצרים .ואכן על ריבוי שבחים והודאה
ואף ההודאה על טובותיו גורמת לדבקות
באלכסנדריה של מצרים שהיו שיח הנני לומר שברשימותיי הן לקב"ה והן כלפי הזולת ניתן לומר "כל
עצומה כפי שאנו אומרים כל יום במודים
עונים בהנפת סודר אע"פ מחורף תשע"ז כתוב שהשיבני המרבה לספר הרי זה משובח".
דרבנן "על שאנחנו מודים לך" אנו מודים
שלא היו שומעים ,ושמיעה הגרח"ק 'חלילה ,יכפול רק
דרך הטלפון לא גרעה מהנפת לאחר שסיים כל הפסוק
על האפשרות שניתנה לנו להודות כלפי שמא אבי גונב אותי
הקב"ה ,וכלשון רש"י (סוטה מ ,א) "על שאנו ואף מי שכבר עובד על עצמו להודות
'אנא ה' הושיעה נא אנא ה' סודרין.
מודים לך -על שנתת בלבנו להיות לקב"ה ,אך עדיין אינו בטוח שמה שניתן
וכששאלתיו ואף שסיים השו"ע (נה ,כ) הצליחה נא'
דבוקים בך ומודים לך". לו כעת זה טוב עבורו ,ואיננו בטוח בזה
"ויש אומרים שצריך שלא מאי שנא מהלל השיבני
אם אכן נדבק בהכרת הטוב כלפי הזולת, שתכלית הטוב להיטיב ,וכדברי הרמח"ל
יהא מפסיק טינוף" והשומע 'זה לא הלל' .אכן כמדומני
ודאי שנזכה להארת פנים מהסובבים (דרך ה א ,ב) "שתכלית הבריאה היה להיטיב
במקום רחוק דרך הטלפון שבפעם אחרת קודם לכן
אותנו ולחיים טובים ונעימים יותר, מטובו יתברך שמו לזולתו" .וממילא כל
בוודאי מפסיק טינוף ביניהם .השיבני שאפשר לכפול
וכשנעצים זאת כלפי הקב"ה בשמחה מה שנעשה עמו הרי מושגח בהשגחה
כבר כתב המ"ב (שם) שדין זה כמו בהלל .וכנראה שהיה
והודאה מרובה ,נזכה אף לדבקות בו פרטית ממרומים ,ונשלח דווקא אליו על
שכשמפסיק טינופת אינו זה בבחינת 'אין ולאו ורפיא
יתברך.
1 שואלין ודורשין
בחצות. בינתיים .ובדוחק סברתי לומר שגם קושיית בידיה' ומה שהתבטא 'חלילה' ,כידוע שאמר
תשובה כתב המשנה ברורה (תקסה ,יב) "אין לומר התוס' היא על מנהג זה ,ולא כמו שכתוב בתחילת החזו"א שבשעה שהחכם אמר אין ,היתה ברורה
קודם חצות לילה שום סליחות ולא י"ג מידות, הדיבור לו ההוראה שכן ואין צד אחר והעובר על כך
בשום פנים לעולם חוץ מביום הכפורים" .ובעניין שוב ראיתי בשו"ת חתם סופר (יו"ד רס) "דכל היה חייב מיתה ,וכשאמר לאו היתה ברורה לו
אשרי ולך ה' הצדקה ,מותר לאמרם קודם חצות, פסוקא לא פסקינן אפילו לשעה אחת ורגע אחד ההוראה ללאו ,ורק לנו אחרי שקיבלנו ב' תשובות
אך עת רצון היא דווקא לאחר חצות .ואם רוצים וצערו של ר"ח קרא יוכיח דלא התירו לו אלא נוגדות נחשב הדבר שהיה רפיא בידיה.
לומר בעת רצון אזי יתחילו הכל לאחר חצות. לתשב"ר כמבואר כמגילה" ,ומעתה מובן קושיית ולענ"ד נראה כמשנה ראשונה שאין איסור בדבר.
התוס' והראשונים כיצד מותר להפסיק לאחר לא מבעיא לשיטת הכל בו (הלכות תפילות המועדים ג ,נב)
עמידה בסליחות אנא ה' הושיעה נא ולהמתין לש"צ ,הרי אסור "שלא אמרו שאין מפסיקין אלא בתורה ובנביאים
שאלה באלו קטעים יש לעמוד בסליחות. להפסיק "אפילו רגע אחד" באמצע הפסוק אע"פ אבל בכתובים לית לן בה" ודבריו הובאו במג"א
תשובה אם זה מעוררו לתפלה יותר מרוממת, שממשיך אח"כ ומשלים הפסוק. (תכב ח) ,אלא אפילו למש"כ המג"א שם שתוס'
בוודאי שראוי לנהוג כן ,אך אם מכביד עליו (סוכה לח ,ב) חולקים וס"ל שאף בכתובים אסור,
העמידה הממושכת ,יכול לעמוד רק בשעה הבדלה על יין וכך פסק הח"א (ה ,ב) דה"ה בנביאים וכתובים.
שאומר י"ג מידות והווידוי (מטה אפרים תקפ"א). שאלה ידועה הקפדת מרן הגר"ח קניבסקי הרי כתבו תוס' (שם) שפסוק זה מותר לפוסקו
והנני לציין כי בשנותיו האחרונות של רבינו זצוק"ל להבדיל במוצש"ק על יין .מה היתה דעת מרן ולחלקו ולומר 'אנא ה' הושיעה נא' לחודא
כשהיה חלוש עד כדי שלא נעמד בשחרית ל'ברוך הגרי"ש אלישיב בזה. משום דמעיקרא נאמר ע"י שנים כדאיתא
שאמר' וב'ויברך דוד' ,הקפיד לאזור כח ולעמוד תשובה דעת רבינו דלא כהקפדת הגר"ח בפרק ערבי פסחים (קיט ,א) דאחי דוד אמרו
כשאמר וידוי. קנייבסקי אלא מעלת המבדיל על היין נאמרה אף אנא ה' הושיעה נא ,ודוד אמר אנא ה' הצליחה נא,
על המבדיל במיץ ענבים שהוא בכלל זה .ולא באו וכיון דמעיקרא נאמר ע"י שנים גם אנו רשאים
אלא לאפוקי המבדיל על חמר מדינה. לחלקו (מחצה"ש על המג"א הנ"ל) וממילא שרי נמי לכפול
סליחות בבית האבל חצי פסוק.
שאלה אלו סליחות אומרים בבית האבל. וביותר שהרי הסיבה שמבקשים עתה לכפול
תשובה אומרים עד "זכור רחמיך" ,לאחר מכן הריגת שרצים ורמשים 'אנא ד' הושיעה נא' משום שבכך נאמר יותר
פסוקי 'שמע קולנו' ואבינו מלכנו (ציוני הלכה – אבלות שאלה מצוי שיש בבית זבובים ושאר שרצים בדרך תחינה וכבר כתב המג"א (רפב בפתיחה)
שמ"ה). ויש אפשרות לפנותם ללא להרוג אותם .האם דכשקורא דרך תחינה ובקשה שרי לומר חצי
רצוי לעשות השתדלות לא להרגם ,או שאין ענין פסוק ,והיינו משום שאינו 'קורא' פסוק אלא
סליחות – חתן ובעל ברית לא להורגם. 'מתפלל' .וכתב הח"א (כלל ה סעיף ב) דהיתר זה דדרך
האם חתן ובעל ברית אומרים סליחות שאלה תשובה כך קראתי לאחרונה על הנהגת תחינה הוא גם כשאומר חצי פסוק שיש בתוכו
כרגיל. גדול אחד כמדומני ש"ב הגרא"י צוקער שם ה'.
תשובה אמנם הפרי מגדים (משצ"ז קל"א ,י"ב) כתב זצ"ל שמצד 'ורחמיו על כל מעשיו' נזהר לא והנה עצם קושיית תוס' צ"ב הרי דבריהם נסובו על
"חתן או אבל אין אומרים סליחות" ,אך רבינו להורגם .אך לא ראיתי מקפידים בזה ,ופוק חזי המימרא בגמרא "הוא אומר אנא ה' הושיעה נא והן
הורה שיאמרו בקיצור והיינו סדר הסליחות עד מאי עמא דבר. אומרים אנא ה' הושיעה נא הוא אומר אנא ה'
"הרחמים והסליחות" ,פסוקי שמע קולנו ,אבינו הצליחה נא והם אומרים אנא ה' הצליחה נא"
מלכנו. גילוי מאכלים כלומר לא כמנהגינו שכופלים פעמיים
שאלה לנוהגים להחמיר בגילוי ,האם שקית אנא ד' הושיעה נא (ונזכר מנהג כזה בכל בו) וא"כ קשה
פטור נפילת אפיים בסליחות חלב שעמדה פתוחה כל הלילה נאסרה משום טובא איזה פסיקת חצי פסוק יש כאן הרי
שאלה האם חתן ובעל ברית פוטרים מתחנון גילוי והאם צריך להחמיר לסוגרה באטב וכדו'. ממשיך ומסיים אנא ה' הצליחה נא ,ומה בכך
הנאמר בסליחות. תשובה בוודאי שכן .ותבוא הברכה על בתי ששותק וממתין לש"צ שיאמר תחילה אנא ה'
תשובה לעניין בעל ברית דן המטה אפרים הכנסת שמקפידים לסגור את החלב בלילה .אכן הצליחה נא ,וכי בזה שממתין בשתיקה נחשב
(תקפא) כשאומר סליחות בבוקר ,האם כיון שזמן יש לציין כי נוסח השאלה "כל הלילה" אינו מדויק, פוסק באמצע פסוק .וסברתי שקושייתם היא
הסליחות שייך ללילה שהוא עוד קודם זמן כי איסור גילוי אף ביום כל שעומד מגולה ואינו רק על המנהג שכופלים אנא ד' הושיעה נא ,ובפעם
המילה ,נפטר אף כשאומרם ביום .ואמנם כאשר בלילה ורבים שוגים בזה. השניה שכופל הרי מפסיק בפסוק [וגם זה צ"ב
רבינו שימש כסנדק ,אמרו תחנון בסליחות, ושמעתי שרבינו זצוק"ל שוחח עם אחד מיצרני כיון שכופל אותם דברים אין זה הפסק ,וכי החוזר
ובשחרית לא אמרו .אך חתן בוודאי פוטר אף הדבש אודות גילוי בכוורת ושמח לקבל ממנו על תיבות הברכה הוי הפסק] ,וכן נראה מהכל בו
בלילה ,כיון שזהו חלק משבעת ימי המשתה שלו. דבש ללא חשש גילוי. (סי' נב הנ"ל) וז"ל "וכופלין אנא ה' הושיעה נא ואחר
ומאידך בסליחות ערב ראש השנה הנאמרות כך כופלין אנא ה' הצליחה נא ואף על פי שהכל
לאחר שהאיר השחר ,למרות שביום זה לא אמירת סליחות קודם חצות פסוק אחד לפי שאנא ה' הושיעה נא אמרו אחיו
אומרים תחנון ,בסליחות יש לומר ,כיון שזמנם שאלה האם אפשר להתחיל 'אשרי' ו'לך ה' ואנא ה' הצליחה נא אמרו דוד ואף על פי שאמרו
בלילה (תקפא ,כג). הצדקה' של סליחות קודם חצות ,ולומר י"ג מידות שאין מפסיקין פסוק אלא להתלמד לתינוקות"
הרי שקושייתו על המנהג שכופל ומפסיק
מוקד בית ההוראה שע"י בית הוראה הכללי היו שותפים
לשאלות בהלכה לרבני בית ההוראה בזיכוי הרבים האדיר
0722-133-466 קבלת קהל בבית מורינו הרב שליט"א להנצחה בגיליון לע"נ או לרגל שמחה במעונכם
Beithorah@gmail.com
בירושלים טלפון 0722-133-466שלוחה 4 מכון
ניתן לקבל גליון 'שואלין ודורשין' מדי שבוע בתיאום מראש בלבד
מכון ציוני הלכה גם דרך נדרים פלוס לע"נ מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל
בדוא"ל במשלוח בקשה לכתובת: 0722-133-466שלוחה 4בשעות הערב
או באימייל beithorah@gmail.com
חדש! למכון החזר מס סעיף 46על תרומה
Beithorah@gmail.com
2 שואלין ודורשין
בﬦייעﬨא ﬢשמיﬡ
תשפ"ו
1•
פרשת
'ויש אומרים דשיחה בין שחיטה לשחיטה לא הוי הפסק'. נשאלתי באחד שהלך לטבול כלים ,ובין טבילת כלי אחד לטבילת כלי
אחר דיבר שלא בענייני הטבילה ,וכיון שכן אפשר דהוא צריך לברך
ולכאו' טבילת כלים דומה לשחיטה ,דגם בטבילת כלים לכאורה אם
שוב על טבילת הכלי ,והיה עמו אחיו הקטן ,ונסתפק דשמא עדיף
אינו רוצה להשתמש בכלים לאכילה אינם חייבים בטבילה ,והרי
ליתן לו להטביל את הכלי בפניו בברכה ,ועי"כ יצא הגדול מידי ספק
זה כשחיטה דאי בעי טביל ואי בעי לא טביל ,וא"כ הדבר תלוי במחלוקת
ברכות ,ושואל האם יש חיסרון בטבילת הקטן ,או דעדיף מעלת
הראשונים אם הוי הפסקב.
הברכה על ידי הקטןא על חסרון של טבילת הקטן.
ההכרעה למעשה בענין סח בין שחיטה לשחיטה
הסח בין טבילת הכלים דומה לסח בין שחיטה לשחיטה
ולענין שחיטה נחלקו הפוסקים בהכרעת הדין למעשה ,דדעת הש"ך
הנה לענין הנידון אם כשסח בין כלי לכלי הפסיד את הברכה ,לכאו' יש
(סק"ז) דהסכמת הפוסקים דהוי הפסק וצריך לחזור ולברך ,אבל
לדמותו לשחיטה ,דהתוס' בחולין (דף פ"ז ע"א ד"ה ומכסי) כתבו
הט"ז (סק"ט) כתב דכיון שלא הכריע בשו"ע קי"ל כי"א אלו דספק ברכות
שיש להסתפק היכא דסח בין שחיטה לשחיטה אם צריך לחזור ולברך
להקל ,וע"כ צריך ליזהר שלא ידבר בין שחיטה לשחיטה שלא יביא עצמו
כמו גבי תפילין ,או שמא אין צריך לחזור ולברך כמו באמצע הסעודה
לידי ספק.
שיכול לדבר ואין צריך לחזור ולברך המוציא ,והרא"ש (שם פ"ו סי' ו')
ובפמ"ג (משב"ז סק"ט) כתב ,וז"ל 'כתב הט"ז כיון דלא הכריע ספק נסתפק כמו שנסתפקו התוס' ,והביא שהבה"ג והראב"ד כתבו דהוי הפסק
ברכות להקל עכ"ל ,אף דכלל מסור בידינו דהלכה כדעה א' וצריך לחזור ולברך ,והביא עוד שכן מצא בשם ר"ת שצריך לחזור ולברך,
בסתם ,כיון דלא כתב יש אומרים רק ויש אומרים ,בספק ברכות דחמור ובסו"ד כתב לכן טוב ליזהר שלא ידבר בין שחיטה לשחיטה.
הוא אין להכניס בספק ,והלשון דחוק במה שסיים על כן אין להכניס
אך הרמב"ן שם (דף פ"ו ע"ב ד"ה מודה) כתב דלא הוי הפסק ואין צריך
לספק דאי נמי צריך לברך שנית אסור לעשות כן דגורם ברכה שאינה
לחזור ולברך ,וכתב דלא דמי לתפילין ,דהתם שתי מצוות של חובה
צריכה וזה וודאי אסור' ,עכ"ל .ומשמע ג"כ דנקט כהט"ז דאין לברך
הן ,וכיון שהתחיל אינו בדין שיפסוק ויתעסק בשיחה ,אבל הכא דאי בעי
מספק.
שחיט ואי בעי לא שחיט לא מחייב למהדר וברוכי מידי דהוי אקביעות
סעודה וברכותיה דאם סח באמצע סעודה אינו חוזר ומברך ,וכ"כ הר"ן
וא"כ לפמשנ"ת דטבילה דומה לשחיטה לענין זה ,אם כן כשסח בין
(שם דף כ"ח ע"ב מדפי הרי"ף) בשם רבינו יונה.
טבילת הכלים ,הרי הוא בספק ברכות אם עליו לברך על הכלי
האחר ,ולכתחילה אין לו להכניס עצמו לזה ,דשמא מחוייב הוא בברכה, ובשו"ע (יו"ד סי' י"ט סעי' ה') הביא ב' דעות בזה ,וז"ל 'אם רוצה לשחוט
ובפרט לדעת הש"ך שכן הדין לענין הלכה ,והרי הוא מקיים מצווה בלא הרבה ,צריך ליזהר שלא לדבר בין שחיטה לשחיטה בדבר
ברכה ,ואסור לקיים מצווה בלא ברכה כמו שאמרו ערום לא יתרום, שאינו מצרכי השחיטה ,ואם דבר ,צריך לכסות דם שחיטה ראשונה
והיינו טעמא שלא יתרום מפני שאינו יכול לברך ,ואסור לקיים את ולברך פעם אחרת על השחיטה ,אבל על כסוי שני לא יברך' ,ואח"כ כתב,
הנקחים מן הגוי ,הלוקח כלים חדשים מן הגוי אסור להשתמש בהם עד א ואע"פ שברכת הקטן אינה ברכה גמורה לצאת בה יד"ח ,שהרי הוא תרי דרבנן,
שיטבילם עכ"ל ,ומשמע ג"כ שזה כל הדין של טבילת כלים שאסור להשתמש ולא מהני לפטור חד דרבנן ,אבל אם הקטן טובל הכלי אין צריך אלא ברכה של
בכלי עד שיטבילו ,אך אין בזה כלל מצוה בעצם הטבילה. הקטן ,ואין כאן חסרון שנעשה מצוה בלא ברכה ,שהמצוה שנעשית בזה היא עם
אך בלשון השו"ע שם משמע דיש בזה מצוה ,דז"ל הקונה מהעובד כוכבים כלי ברכה ,ולכן אין כאן חסרון של תרי דרבנן.
סעודה וכו' צריך להטבילם במקוה או מעין של ארבעים סאה עכ"ל .הרי ששינה ב יבואר האם יש מצוה בטבילת כלים או שאין זה אלא איסור להשתמש בכלי לא
מלשון הרמב"ם והטור ולא כתב ההלכה בלשון איסור ,אלא רק שצריך טבול
להטבילם ,ומשמע דס"ל דיש מצוה בעצם הטבילה. אך באמת לא ברירא דבר זה דאם אינו רוצה להשתמש עכשיו בכלי אינו חייב
אמנם מדברי הבה"ל (סי' שכ"ג סע' ז' ד"ה מותר) מוכח דיש מצוה בעצם הטבילה, לטובלם ,דלכאו' זה תלוי בגדר חיוב טבילת כלים האם טבילת כלים הוי מצוה,
דכתב שם דגם להסוברים דטבילת כלים היא מדאו' מ"מ האיסור להשתמש או דאין כלל מצוה בטבילת כלים ,אלא שאסור להשתמש בכלי שאינו טבול ,ואין
בכלי שאינו טבול הוא רק מדרבנן .א"כ מבואר דמדאו' יש מצוה בעצם הטבילה, הטבילה אלא כדי שלא ישתמש בכלי שאינו טבול ,דאם יש מצוה בטבילת כלים
דהא כ' שמדאו' אין איסור להשתמש בכלי שאינו טבול ,א"כ ע"כ דכל הדין מדאו' א" כ גם כשאין דעתו להשתמש בהם צריך לטובלם ,דמיד כשקנה הכלים הרי
הוא רק מצוה להטביל את הכלי. הוא חייב במצות טבילת כלים ,אבל אם אין בזה מצוה ,ואין זה אלא איסור
ובחוט שני (הל' טבילת כלים) העיר דאם יש מצוה בעצם הטבילת כלים א"כ איך להשתמש בכלי שאינו טבול ,א"כ כל שאין דעתו להשתמש בכלי אין צריך
התיר השו"ע בסי' שכ"ג ליתן את הכלי לאינו יהודי במתנה ויחזור וישאלנו ממנו לטובלו.
כדי שיוכל להשתמש בכלי בלי לטובלו ,הא כיון דנתחייב בהך מצוה של טבילת ולכאו' נראה שנחלקו בזה הראשונים ,דבלשון הרמב"ם משמע דאין זה אלא
כלים איך מותר לו להפקיע עצמו מהמצוה. איסור להשתמש בכלי שאינו טבול ,דבהל' מאכ"א (פי"ז הל' ג') כתב וז"ל הלוקח
ואם נימא דחייב לטובלם מיד ,א"כ לא דמי לשחיטה שאינו חייב בזה אלא ברוצה כלי תשמיש סעודה מן הגוים מכלי מתכות וכלי זכוכית ,דברים שלא נשתמש
לאכול הבשר ,והרי זה דמי לתפילין שהסח ביניהם חוזר ומברך ,ובחוט שני (שם) בהם כל עיקר ,מטבילן במי מקוה ,ואחר כך יהיו מותרין לאכול בהן ולשתות
כתב שכפי הזכור החזו"א אמר לטבול את הכלים מיד ,וא"כ לדבריו הר"ז דומה עכ"ל ,ומשמע שזה כל הדין של טבילת כלים ,שע"י שטובל את הכלי מותר
לתפילין דהוי הפסק. לאכול ולשתות בו .וכן משמע בלשון הטור (יו"ד סי' ק"כ) ,וז"ל הכשר כלים
נערך משיעורים שמסר רבינו שליט"א לבני ישיבת בית מדרש עליון בערש"ק פ' שופטים ,תשפ"ו.
לתגובות ולעניני הגליון 058.32.888.34וכן במייל 3126877@gmail.com
אמנם כל זה לא ברירא כל כך ,דהא לענין ציצית כתב הביאה"ל (סי' י"א המצווה בחיסרון הברכה ,וא"כ מה שמחפש הטובל איש אחר שיטבול
סעי' ב') דלכתחילה אין לעשותן ע"י קטן אפי' בגדול עומד על גבו ,ע"ש, בברכה ,נכון הוא.
ולגבי סוכה אם מהני עשייתה לשם צל על ידי קטן ,כתב הפמ"ג (סי'
תרל"ה משב"ז סוף סק"א) דמהני משום דמעשה יש להן ,אולם בשלמי יבואר ב' דעות אם טבילת נדה בעיא כוונה
תודה (סוכות סי' כ"ח סק"ג) כתב דשמע בשם מרן החזו"א שנסתפק בזה אמנם בנידו"ד דהאפשרות שיטבול אחר הוא רק ע"י קטן ,יש לדון אם
דאפשר דאף לענין מחשבה לשם צל דבעינן בסיכוך אין מחשבת הקטן שפיר למיעבד הכי ,דהנה בשו"ע (יו"ד סי' קצ"ח סעי' מ"ח) כתב
מועלת ולא חשיב כמעשה גמור דעצם המעשה מוכיח שהוא לשם צל, לענין טבילת נדה דאם טבלה בלא כוונה כגון שנפלה למים או שירדה
כיון דמצד המעשה אפשר שנעשה לשם צניעות או לאוצר ולדירה ,ואין להקר הרי היא מותרת ,והרמ"א כתב דיש מחמירין ומצריכין טבילה
מחשבת הקטן מועלת בזהד. אחרת ,ויש להחמיר לכתחילה ,והוא פלוגתת ר' יוחנן ורב בחולין דף ל"א
ועכ"פ בנידו"ד ,מסתבר דיותר ראוי ליתן לקטן להטביל בברכה אי טבילת חולין בעי כוונה ,ונחלקו הראשונים אי קיי"ל כרב או כר"י,
כשהגדול עומד על גביו ,ולא ימשיך לטבול הגדול ,אחרי שסח והרמ"א כתב דיש להחמיר לכתחילה.
דהדבר תלוי בפלוגתא אם עליו לחזור ולברך.
יבואר אי בעינן כוונה בטבילת כלים
יבואר אם יכול הגדול לברך עבור הקטן מדין ערבות
ולענין טבילת כלים כתב השו"ע (יו"ד סי' ק"כ סעי' י"ד) דאין מאמינים
ונראה עוד ,דלצאת ידי כולם יטביל הגדול אחר שיטבילנו הקטן ,כדי קטן על טבילת כלים ,והרמ"א כתב בשם התרוה"ד (סי' רנ"ז),
שתעלה טבילתו לכולי עלמא ,וא"כ אפשר דעדיף שיוציא הגדול דאם טבלו לפני גדול ,הוי טבילה ,ומבואר דטבילת הקטן נחשבת
את הקטן בברכת הטבילה ,ותעלה להגדול גם כן אם בעינן שיטבילנו לטבילה ראויה אלא שצריך לטובלו בפני גדול.
הגדול דווקא ,והעירני לזה ידידי הגאון ר' מנחם מנדל לובין שליט"א. ובתרומת הדשן שם כתב דהא דסמכינן על טבילת קטן היינו טעמא
אולם יש לדון בזה ,דהא בגמ' בר"ה (דף כ"ט ע"א) תני אהבה ברי' דר' דאפילו להרא"ש דס"ל דנדה שטובלת צריכה כוונה מ"מ כאן
זירא כל הברכות כולן אע"פ שיצא מוציא ,חוץ מברכת הלחם אפשר לגדול שילמד להקטן שיכוין לטהר ,ועוד דבטבילה זו שאינה
והיין שאם לא יצא מוציא ואם יצא אינו מוציא .ופירש רש"י שאינן חובה מטומאה לטהרה מאן לימא לן דבעי כונה ,ע"כ.
על האדם לא ליתהני ולא ליבריך ,וא"כ לפ"ז לכאו' גם על ברכת הטבילה ולדינא נחלקו הט"ז והגר"א בזה ,דדעת הט"ז (יו"ד סי' ק"כ ס"ק ט"ז)
ליכא דין ערבות ,דהא אינו חייב בזה ,ויכול שלא להשתמש בכלי ולא דהטעם משום דגבי טבילת כלים כולהו מודו דאי"צ כוונה ,כמו
יצטרך לטובלו. הטעם השני שכתב התרוה"ד כיון דאינה טבילה להעלות מטומאה
לטהרה ,והגר"א בביאורו (ס"ק ל"ז) כתב דאתיא כמ"ד דאי"צ כוונה
ואפשר שזה תלוי בנידון הנ"ל אם חייב בטבילה גם היכא שאינו עומד בטבילת נדה ,וכ"כ הב"ח הובא בש"ך שםג.
להשתמש בהם ,דלהמבואר בשם החזו"א דמיד כשקונה כלי מן והש"ך (שם ס"ק כ"ח) האריך להוכיח כטעמא בתרא דהתרומת הדשן
הגוי צריך לטובלו ואפילו שאינו עומד להשתמש בזה עכשיו ,א"כ הרי זה דטבילת כלים לא בעי כוונה לכו"ע ,וכתב דה"ה אם נפל כלי
מצוה שמחוייב בה ,ואינו יכול להמנע מטבילת הכלי ,ושפיר יש לומר למים בלא כוונה דעלתה לו טבילה.
9
דיצא מוציאה. והיכא דמלמדים את הקטן לכוון לשם טבילה משמע דמהני לכו"ע,
חבירו ,ותירץ וז"ל ונראה דמחלק בין כל המצוות שאדם צריך לעשות בגופו ג ויש לעיין בזה ,דהנה בגמ' חולין (דף ל"א) מבואר דנפל הגל על הכלים טהור,
דוקא לא ע"י אחר משו"ה הכרח הוא באם אינו יכול לברך שיברך אחר משא"כ ואפי' אי בעי כוונה לחולין מכל מקום אם מצפה שיפול הגל על הכלים טהור,
בתרומה ושחיטה דאפשר לעשות ע"י אחר א"כ אותו שעשה המצוה יברך ולא דסגי בכוונה זו כדי לטהר את הכלים ,וא"כ בעומד גדול על הקטן בטבילתו אפי'
נחלק המצוה לזה והברכה לזה עכ"ל .ובהג' הגרע"א שם (נדפס בעין הגליון) שאין מלמדו לכוון לטהר את הכלים ,מכל מקום תסגי במה שהגדול יושב ומצפה
פירש דכוונת הט"ז דברכות אלו דומין לברכת הנהנין דאמרי' לא ליתהני ולא שהקטן יטבול את הכלי ,דלא גרע טבילת הקטן כשהוא ממתין לראות היאך
ליבריך ולכן אין אחר יכול לברך בשביל חבירו והכ"נ ברכות אלו אף שברכת טובל מהיכא שיושב ומצפה שיפול הגל על הכלי.
המצוות המה מ"מ כיון שאין הכרח שהוא בעצמו יעשה המצוה אמרי' דלא ולכאורה מוכרח דכשהקטן מחזיק הכלי וטובלו ,הרי זה כמעשה דידיה ,ולא
ליעביד מצוה זו ולא יברך ,עכ"ד. מהני כוונת הגדול שיושב ומצפה שיטבלנו ,ולא מהני כוונת הגדול המצפה
ובדעת הרא"ש דס"ל שיכול לברך בשביל האלם ביאר הט"ז שם דמודה לסברא לטבילה אלא בנפל הגל שאין כאן מעשה של אחר ,אבל בקטן המטביל את הכלי
זו ,אך מ"מ בשחיטה יכול אחר לברך בשביל האלם משום דברכת השחיטה הוי לא מהני כוונת הגדול.
ברכת השבח ,ואינה באה על השחיטה עצמה ,אלא עיקר הכוונה הוא לתת שבח ולפ"ז יש לעיין דקטן שנטמא ,איך מהני טבילתו לר' יוחנן דלחולין בעי כוונה,
למקום ב"ה על שאסר לנו אכילת בשר בלא שחיטה ,ובזה ודאי כל ישראל שייך והרי בזה גם לא מהני מה שהגדול יושב ומצפה שיטבול ,וע"כ דכוונת הקטן מהני
באותה ברכה ,שהרי על כולם יש איסור ,אלא שאין מקום לברך שבח זה אלא לטבילתו ,וא"כ הכי נמי תהני כוונתו לטבילת כלים ,וצ"ע ,והעירני לזה ידידי
בשעת שחיטת שום בהמה. הרה"ג ר' אריה גרשון נורדן שליט"א.
אולם בתבואות שור שם (ס"ק נ"ט) ביאר דכל מצוה אפילו שאינו מחוייב בה אינו ד וכתב שם עוד ,דבסוכתו לא נתן החזו"א זצ"ל לקטנים לסכך ,ובספר ארחות
דומה לברכת הנהנין ,וז"ל דכל ישראל ערבין זה בזה שאם יזדמן לבר ישראל רבינו (ח"ב עניני סוכה אות כ"ד) כתב בשם הגרח"ק זצ"ל הוי עובדא בקטן שזרק
לקיים מצות עשה ואין לו מניעה ,לא יעביד טצדקי למפטר ממנה ,דהא אי עביד ג"כ ענפים על סוכתו של מרן החזו"א יחד עם הגדולים והסתפק מרן על כשרות
טצדקי למפטר עבירה היא בידו ונענש עליה כדאמרינן במנחות (מא א) עיין שם, הסכך ולמעשה הגביהו את הסכך וחזר וסכך גדול ע"כ ,וע"ש עוד בשם מרן בעל
והיינו דכיון דרצון התורה שהאדם יקיים המצוה ,להכי יש על דין ערבות ,אך הקהלות יעקב זצ"ל שהקפיד שלא יניח סכך רק אחד שיש לו זקן עליון ,עכ"ד.
בברכת הנ הנין אע"פ שיש מצוה בעצם הברכה ,מ"מ אין רצון התורה שיאכל
אוכל זה ,ולהכי אין דין ערבות על זה. ה יבואר מחלוקת אחרונים האם במצוה שהיא רשות יש דין ערבות
נמצינו למידים שנחלקו האחרונים האם במצוה שהיא רשות ,ואינו חייב בה, ולכאו' מצינו בזה פלוגתא באחרונים ,דהנה בשו"ע (יו"ד סי' א' סעי' ז') כתב
האם יש דין ערבות ,דעת הש"ך דיש בזה דין ערבות ,ודעת הט"ז דאין בזה דין דחרש השומע ואינו מדבר אם הוא מומחה שוחט אפילו לכתחילה אם אחר
ערבות ,וא"כ גם לגבי הברכה על טבילת כלים תלוי בזה. מברך ,ומקורו בדברי הרא"ש ,ונחלקו האחרונים בפירוש דברי הרא"ש ,הש"ך
ויש לדון בזה גם לענין ציצית שכתב המ"ב (ס' ח' ס"ק י"ד) דיש דין ערבות שם (ס"ק ל"ב) פירש דמיירי שאותו אחר שמברך ג"כ שוחט לעצמו ,אבל בלא"ה
בציצית ,ומקורו בהגהות אשרי סופ"ג דר"ה ,והרי בציצית אינו חייב ללבוש בגד אינו יכול לברך ,והט"ז שם פירש דאיירי אפילו שאותו אחר אינו שוחט אבל מ"מ
עם ד' כנפות ,ועי' בפמ"ג שם שהביא דבריו ,וכתב דהרבותא בזה שאין זה דומה הוא יכול לברך בשביל האלם.
לברכת הנהנין דאמרי' לא ליתהני ולא ליבריך ,אך לא ביאר החילוק. והביא שם הט"ז דדעת הג' אשרי שלא יכול לברך בשביל האלם ,והקשה עליו
ויש לדון עוד אם בנטילת ידיים יש דין ערבות ,דהא אין חייב לאכול. מ"ש מכל ברכת המצוות דכל ישראל ערבים זה לזה ויכול אחד לברך בשביל
ע"ה נלב"ע כ"ו מנחם אב תשפ"ה ז"ל נלב"ע ליל שבת א' דר"ה תשפ"א ,וזוגתו שעמדה לימינו בכל מעשיו הכבירים מרת לעילוי נשמת היקר יקרים רודף צדקה וחסד באופן מופלא ובפנים מאירות הרב ר'
לע"נ הרה"ג ר' מנחם מנדל ב"ר טוביה זצ"ל וזוגתו מרת לאה ב"ר אברהם משה ע"ה הרה"ח ר' שלמה נחמיה ב"ר יעקב צבי זצ"ל וזוגתו מרת רויזא שושנה בת ר' יחיאל מיכאל ע"ה ר' יעקב צבי בן ר' שלמה נחמיה ז"ל
הגליון מוקדש
לרפואת
רבינו הגאון הגדול
רבי ישראל בונם
בן חיה רויזא
שליט"א
ג_ליון מס' | 58פרשת כי תבוא תשפ"ו
דחל חיובא בזה בעי מדין מצוה מן המובחר להשיג שופר
רשכבה"ג מרן ראש הישיבה של איל ,וזהו דכתב הב"ח דהך מצוה מן המובחר דאיל חדוותא דעיונא
הגאון רבי דב לנדו שליט"א
מתחדש רק בר"ה גופא ולא קודם לכן ומיושב היטת
שיטת הב"ח בהאי ענינא. הגאון רבי עקיבא מדלוב שליט"א
הבאת ביכורים מלחם חיובא דכרת בקרבן פסח תלי' בחיוב המסוים ר"מ ישיבת 'אור ישראל'
רבינו שליט"א דן האם להביא ביכורים אין זה דפסח ולא במושבע ועומד
אלא בחטים ושעורים חיים או שאפשר להביא הנה הוכחת הב"ח ליסוד זה דלא רמי חיובא קודם
חידוש הב"ח דהחיוב ל_השיג
גם ביכורים מלחם .והוסיף דלכאו' יש קצת מקור זמנו ,זהו מדברי רש"י בפסחים לענין קרבן פסח דביאר שופר של איל לכתחילה אינה
מהאגדתא בסוף כתובות "ואיש בא מבעל רש"י דלענין ערל חייב כרת משום דמי' עלי' החיוב
שלישה ויבא לאיש האלוקים לחם ביכורים וגו'". מחצות ובידו לתקן עצמו ,וכיון דלא תיקן עצמו ממילא אלא בר"ה גופא ולא קודם
והגמ' שם מקשה וכי אלישע אוכל ביכורים הוה חייב כרת ,ולא כן לענין דרך רחוקה וטמא דלאחר חצות ביאור שיטת הב"ח בכלל לדאוג לקיום מצוה
אלא לומר לך כל המביא דורון לת"ח כאילו אין בידם לתקן עצמם ,וקודם חצות לא רמי חיוב עלייהו.
מקריב בכורים .ע"כ.
קודם שהגיע זמנו [ב]
אשר מזה הוליד הב"ח דקודם זמנו ליכא חיוב לדאוג
והראה רבינו עוד למש"כ התוס' שם בשם לקיומו. אשר יראה לומר בשיטת הב"ח ,דהן אמת דלא רמי
המדרש וכי אלישע אוכל ביכורים היה והלא אין חיובא דהמצוה קודם זמנו כמו שהביא מדברי רש"י
וקשה אכתי רמי חיוב עלי' מדין מושבע ועומד מהר
שם מקדש ולא מזבח וכו' .ונראה שבמה שהביא בפסחים ,מ"מ יש דין נוסף דמושבע ועומד מהר סיני
סיני וכמש"כ לענין זכור דצריך לעקור דירתו כדי לקיים
לחם לא נתקשו ומשמע שמביאים ביכורים מלחם. לקיים כל מצוה ומצוה בזמנו וזהו אשר מחייבתו לדאוג
חיוב זה בשבת ופסח הרי מפורש בקרא ,והרי לענין
לקיומו קודם זמנו .ויסוד הדבר כתב כן האבני נזר מדילי'
וכן מתבאר למש"כ הפוסקים [עי' שע"ת קס"ז שופר גופא נתבאר דאף להב"ח מחויב לקנות קודם ראש
שם בסי' שכ"א .וי"ל עוד ע"פ המבואר בסוטה ל"ז דעל
ס"י] דיוצא יד"ח בברכת בפה"א על לחם .אך השנה ומ"ש קרבן פסח דלא רמי עלי' ,וצ"ע.
כל מצוה ומצוה נכרתו ד' בריתות לשמור ולעשות ללמוד
אמר רבינו שליט"א שהראו בזה למש"כ אשר נראה פשוט בזה ,דלענין פסח הרי הנדון כלפי ולקיים ,והנה בשלמא לעשות היינו גוף עשיית המצוה
הריטב"א בהלכות ברכות בהלכות [פ"ב הט"ז] החיוב כרת ,ובזה לא די בחיוב דרמי עלי' מדין מושבע אכן ה'לשמור' למה הוא בא ,ונראה דיסודו מדין לדאוג
שאין יוצאים בברכת בפה"א על פת ,משום ועומד מהר סיני ,כי אם דבעינן חיובא דפסח עצמו ,דרק לקיומו כיושב מצפה מתי תתקיים ,וזהו המקור לדאוג
שכיון שהוא פת יצאה מתורת פרי .ע"כ .ואמר חובת הקרבן פסח מחייבתו כרת ולא 'מושבע מעומד', לקיום מצוה העתידי.
שאף שבפשטות שם פרי כולל גם לחם ושאר דזהו אמנם מחייב את הגברא ,אכן לא חיובא דכרת ,וזהו
דברים ,כמו שמצינו בפרשה פרי מפרי וכו' ,וכן דכתב רש"י דלענין חיוב כרת כיון דלא רמי עלי' חיובא רק במה שמפורש בקרא הוא מושבע ועומד
כתוב גם על ילדים וברך פרי בטנך ,מ"מ פרי קודם חצות לא שייך לענוש כרת ,ואילו לענין טמא ומעתה לפמ"ש התוס' בשבועות דף כב ע"ב ועוד
האדמה צריך שיהי' בדוקא פרי האדמה ,ולכן ודרך רחוקה לא רמי חיובא קודם חצות ,והיינו כל זה ראשונים דשבועה חלה על חצי שיעור נבילה ולא
אפשר להבין שלא כולל פת .וא"כ עולה שלדינא נכון לענין כרת דמתלי' תלי' וקאי בעירו דחובת קרבן אמרינן בזה מושבע ועומד מהר סיני היינו משום דדין
א"א להביא לחם לביכורים. פסח ובביטולו חייבים כרת ,אכן ודאי מדין מושבע מושבע ועומד אינו אלא על המפורש בקרא וחצי שיעור
ורבינו שליט"א הוסיף ואמר שגם להלכה לא ועומד מחויב הטמא והדרך רחוקה להשתדל לקיים דאינו מפורש בקרא כי אם מדרשא בזה אינו מושבע
יוצאים בברכת בפה"א על לחם ,ואף שהשערי מצות קרבן פסח מדין מושבע ועומד מהר סיני אף קודם ושפיר חיל השבועה ,יוע"ש וכן מש"כ על כל מצוה
תשובה [קס"ז ס"י] הביא פוסקים שיוצאים יד"ח חצות מיהו לחיובא דכרת לא די במאי דמחויב מדין ומצוה נכרתו ד' בריתות איירי לענין מנין התרי"ג וכלול
בברכת בפה"א על לחם ,הם כתבו כן משום שלא מושבע ועומד מהר סיני כי אם דבעי חיובא המסוים בזה מ' זכור דנמנה במנין המצוות ולא נכלל בזה קרה"ת
ראו את דברי הריטב"א ,ואחר שזכינו לדברי דקבבן פסח אשר מתחדש רק מחצות ואילך וזהו דכתב דכל שבת .ולפ"ז זהו מש"כ הב"ח לחלק 'דזכור' דמפורש
הריטב"א לא יוצאים יד"ח בברכת בפה"א על רש"י כיון דמקמי חצות לא רמי חיובא היינו חיוב בקרא ממילא מדין מושבע ועומד מחוייבים בני העיירות
לחם (א"ה וכ"כ החיד"א בשיורי ברכה שם). המסוים דפסח ממילא אינו מתחייב כרת בלא תיקן לעקור דירתם קודם שבת ,ואילו לענין קרה"ת דכל שבת
עצמו קודם ,וכמש"נ. אף דחיובו מהתורה מ"מ כיון דאינו מפורש בקרא בזה
כבר אינו מושבע ועומד מהר סיני ,וא"כ אי משום גוף
המצוה ,אולם ההידור וכן המצוה מן המובחר אינם בכלל ביאור נוסף בשיטת הב"ח דהידור מצוה הוא המצוה הרי חיובו מתחדש רק בשבת וקודם השבת לא
'המושבע ועומד' אי משום דלא מפורש בקרא אי משום דין בגברא ומחייבתו קודם זמנו
דאינם חיוב גמור ,אמנם יתר על כן נתחדש בדין הידור רמי' עלי' ואם מצד מושבע ועומד הרי אינו מפורש
ובני הרה"ג ר' יוסף שליט"א אמר בזה לבאר את דברי
מצוה עד שליש דבזה בעי להדר אף קודם זמנו דזהו כל בקרא ,ומבוארים היטב דברי הב"ח סי' תרפ"ה.
ענין ההידור דהגברא צריך לחבב המצוה ונכלל בזה הב"ח לחלק בין ההידור מצוה עד שליש למצוה מן
המובחר באופן נוסף ,בהקדם דברי הריטב"א בשבועות
שופר גופא מפורש בקרא
דדואג לקיומו והיא היא בכלל הידורה ,וכ"ז לענין הידור ולא לענין מצות איל
מצוה עד שליש ,אכן לענין מצוה מן המובחר בשופר דף ט"ו דיסוד דין הידור מצוה עד שליש באתרוג נאה
של איל זהו הידור בחפצא דמצוה ותלי' בעיקר חובתוכו' הוא דין 'בהגברא' דמראה דהמצוה חביבה בעיניו ומעתה נראה לבאר דברי הב"ח לענין שופר והב"ח
המ"ע דשופר ובזה כתב הב"ח דכל דלא רמי חיובא לאואינה בזויה בעיניו והיינו במאי דלוקח אתרוג נאה כל לשיטתו אזיל ,דהוכיח מהסוגיות בפסחים דחיוב המצוה
ענינו דהגברא מתנאה בזה דמחבב המצוה עי"ש היטב,
בעי לקיימו קודם ,עכת"ד ,ודפח"ח. לא רמי עלי' קודם זמנו ,אמנם לענין שופר גופא
וביארנו בזה דברי הביאור הלכה המחודשים בסי' תרנ"ו דמפורש בקרא יום תרועה בפ' פנחס וזכרון תרועה בפ'
דהביא מהבגדי ישע דכל פלוגתת הפוסקים שנחלקו אמור ,ממילא אף דלא רמי חיוב המסוים דמ"ע דשופר
חדש בעיקר המצוה יצא יד"ח ,אף דנפסק צד אחד מ"מ מדין
הידור מצוה יש לחשוש לצד השני ,והדבר מתמיה מה
קודם זמנו ,מ"מ מדין מושבע ועומד מהר סיני מחויב
לדאוג לקיומו קודם זמנו ,לא כן לענין המצוה מן
בשלוחת הקניינים ש ייכות לענין הידור דהוא נוי דמצוה ככל עניני הידור המובחר דאיל זהו מצוה וענין נוסף בזה אינו מושבע
אתרוג וטלית נאה וכו' אמנם לחשוש לשיטה מסוימת ועומד מהר סיני ,ולכן מושבע ועומד אין כאן ומצד
שלוחת ׳למען ילמדו׳ שמא לא יצא אינו נוי בגוף המצוה אלא דחושש דילמא עיקר המצוה הרי לא רמי עלי' קודם זמנו כאשר הוכיח
לא יצא עיקר המצוה ,אשר מבואר מזה עפ"דהדרכה מעשית לקנין אישי בתורה דרך מ"ח קנייניה
הריטב"א הב"ח מפסחים.
הנ"ל דיסוד דין הידור הוא דין בהגברא דמראה דמחבב
מהרב הגאון ר' אברהם ברוך גודמן שליט"א המצוה ואינו בזוי בעיניו ,ולזה יש לחשוש לשיטה שמא
ומש"כ לענין הידור מצוה עד שליש בזה חייב קודם
השלוחה עוסקת בנתינת מבט והדרכה זמנו ,יראה בזה לפי מאי דהוכיח הגרי"ז דהדור מצוה היא
לא יצא דבזה מראה דמחבב המצוה וזהו שורש דין חלק מגוף המצוה ממילא בזה נכלל במושבע ועומד
להתקדמות ביכולות הלימוד ודיוק כלי האומנות הידור הקיים בכל אתרוג נאה דבתרוויהו מראה חביבות
שלנו ,כדי להיות 'כלי קיבול' להתחבר יותר דעיקר מצות שופר ,ולכן חייב גם קודם זמנו והחיוב עד
המצוה ולא מצד עצם הנוי בחפצא כמו שביאר הריטב"א שליש נכלל בעיקר המצות שופר ,לא כן לענין מצוה מן
לתורה לדעת ולהבין ,במשנת מ"ח קניני תורה עם שם.
דרכים ועצות פרקטיות להלכה למעשה בשטח המובחר זהו ענין ומצוה נוספת על עיקר מ"ע דשופר בזה
ומעתה נראה דאף דלענין גוף המצוה מדין מושבע לא נכלל במושבע ועומד ד'שופר' ולכן אינו מחויב קודם
> קניינים' ' > 5למען ילמדו' 2
ועומד צריך לדאוג לקיומו וכמש"כ וכ"ז לענין עצם זמנו מדין מושבע ועומד ,ורק בהגיע ראש השנה גופא
(ועי' קושית רע"א [ר"פ אלו מציאות] לגבי יאוש העניים,
מרן הגאון הגדול דאיכא קטנים ,ותירוצי האחרונים בזה]. יקרא דחדוותא
רבי חיים פיינשטיין שליט"א ויש להעיר כמה הערות בדברי הנתיה"מ הללו ,א' יש
לעיין דהנה המחנ"א (הל' מכירהסי' ב') הסיק שקנין הגאון רבי מנחם כהן שליט"א
ראש ישיבת 'עטרת שלמה' דרבנן יש לחוש דל"מ לדאורייתא ,וכן חשש לדינא
המ"ב (ביה"ל סי' י"א סעי' ו' ד"ה מה) לדבריו ,ןצ"ע א"כ
ר"מ ישיבות 'נתיב הדעת' ו'יסודות'
העונש על שעזבו את ברית השם מדוע לא נימא שהמוחזק נעשה בעלים ודאי מצד
"ואמר הדור האחרון וגו' והנכרי אשר יבוא מארץ הבעלים ,ועי'. הבאת ביכורים בקנה ב' איל_נות
רחוקה וראו את מכות הארץ ההיא וגו' .ואמרו כל עוד יש להעיר ,שהרי יש גם כהנים קטנים ,והיאוש "ולקחת מראשית כל פרי האדמה אשר תביא מארצך"
הגויים על מה עשה ה' ככה וגו'" (כט ,כא) שלהם אינו יאוש( ,וכעי"ז הקשה רע"א בגל' הש"ס ב"מ (כו ,ב)
צריך ביאור למה האריך הכתוב במה שיאמרו כא ,ב על המבו' שם בגמ' שהעניים מתייאשים ,וצל"ע בגמ' (ב"ב פא) מבואר שמהפסוק "אשר תביא
הגויים והנכרי אשר יבא מארץ רחוקה כשיראו את בתי' האחרונים שם אם יועילו גם כאן). מארצך" דרשינן ,שחיוב הבאת ביכורים הוא רק במי
מכות הארץ ותחלואיה ,ומה הנפק"מ במה שהם שיש לו קרקע בא"י ובה פרות ,אבל מי שקנה אילן בלא
אומרים. שני חצאי כזית מביכורי הל_וקח קרקע פטור לדעת חכמים מהבאת ביכורים .ואיתא שם
ונראה לבאר ,דהנה אחר חטא המרגלים ,כתוב בגמ' ,דאם קנה ג' אילנות ,קנה גם הקרקע שתחתיהם
בפרשת שלח ,שאמר משה רבנו אל ה'' ,והמתה את
והמוכר וממילא חייב בביכורים ,אבל אם קנה רק ב' אילנות ,יש
העם הזה כאיש אחד ואמרו הגויים אשר שמעו את מבואר בגמ' בב"ב (פא ,א) במי שקנה אילנות וספק ספק אם קנה הקרקע ולכן אע"פ שבדיני ממונות אינו
שמעך לאמר ,מבלתי יכולת ה' להביא את העם הזה אם קנה גם את הקרקע ,שמביא ביכורים ואינו קורא, זוכה בקרקע כיון שהמוכר מוחזק וא"א מספק להוציא
אל הארץ וגו' וישחטם במדבר' ,ומשום טענה זו והקשה החמד"ש (סי' א') דהרי הקרקע נשארת אצל מרשותו ,מ"מ כיון שיש צד שזכה בקרקע ונחשב "אשר
ביקש משה רבנו' ,ועתה יגדל נא כח ה' וגו' ,סלח נא המוכר שהוא המ"ק ,וא"כ איזה משמעות יש לצד תביא מארצך" חייב מספק בביכורים ,אלא שמחמת
לעוון העם הזה וגו' ,והקב"ה נתרצה בטענה זו, שהלוקח הוא הבעלים שעליו להביא ביכורים .וביאר בזה הספק אינו קורא הפרשה.
וכדכתיב' ,ויאמר ה' סלחתי כדברך' ,וכמו שכתב הגרש"ש (שער"י ש"ה פ"ו) שבביכורים חייב הבעלים והדבר צריך תלמוד מ"ט חייב להביא ביכורים ,והרי
רש"י שם ,כדבריך ,בשביל מה שאמרת פן יאמרו האמיתי ולכן הקונה חייב מספק. מאחר וקיי"ל דמכח הדין של המוציא מחבירו עליו
מבלתי יכולת ה' .ומבואר דטענה דחילול השם, והנה מבואר שם בגרש"ש ,שמלבד הבעלות הראיה הקרקע נשארת בחזקת המוכר ,א"כ נחשב
מחמת מה שיאמרו הגויים ,הוא פתח לסליחה האמיתית יש גם בעלות למי שנפסק שהממון שלו, כהכרעה ודאית שהקרקע של המוכר ,וכמבואר להדיא
ומחילה. ולפי"ז למוכר יש ודאי בעלות על הקרקע גם על הצד בסוגית תקפו כהן (ב"מ ו) דהכרעת מוחזק הוא הכרעה
אשר לפי זה י"ל ,דזהו שאמרה תורה ,דאמרו כל שבאמת הוא מכר אותה ,ויל"ד לפי"ז מה הדין אם יאכל ודאית.
הגויים והנכרי שיבא מארץ רחוקה ,שהעונש בא אדם חצי כזית מביכורי המוכר וחצי משל הלוקח, ובכמה אחרונים (שערי יושר שער ה' פ"ח ,חזו"א
להם על אשר עזבו את ברית ה' ,ולא יהא חילול דיענין מלקות ודאי א"א להלקותו מספק ,אבל יל"ע אם אבהע"ז סי' ל"ט סק"ג ,קוב"ש ב"ב אות צ"ז ,ויעוי' היטב
השם בדבר ,וממילא לא יהיה כאן פתח למחילה יעבור על איסור של כזית או רק על חצי שיעור משכ"ב בקובץ הערות סי' מ"ז אות ג' ובסי' ע"ה ובקהילות
וסליחה ,בטענה דחילול השם מחמת מה שיאמרו (שלריו"ח זה איסור יותר קל ,ולר"ל הוי רק דרבנן). יעקב בכורות סי' ג' ובאבי עזרי פ"ד מביכורים ה"ד)
הגויים ,כמו שהיה בחטא העגל ,ועל כן כאן לא ולכאו' לפי הגרש"ש יהיה בזה צירוף ,ולפי שאר מצאנו דרך אחרת בישוב הקושיא מ"ט קונה שני אילנות
יאבה ה' סלוח לו. האחרונים לא יהיה בזה צירוף ,ויל"ע. צריך להביא ביכורים מספק ,אע"פ שהמוכר זוכה מדין
מוחזק בקרקע ,ויסוד דבריהם מושתת על היסוד
זכיה לכהן( ,כיון שבמעשר האדם צריך לתת משלו ולא נות בשדה חבירו
קנה ב' איל_ שביארו ,שודאי ענין המוחזק אינו מכריע כלפי שמיא
מספיק לתת את שלו). מיהו בעל הממון ,וכלפי שמיא הבעלים האמיתי נשאר
מבואר בגמ' בב"ב (פא ,א) שמי שספק קנה קרקע,
הבעלים ,אלא דמ"מ ענין המוחזקות נותן כח למוחזק
ולפי"ז נראה לומר חידוש לדינא ,שמי שמחזיק בידו מספק מביא ביכורים ואינו קורא .ונודע קושית החמד"ש
שהוא יהיה שולט בממון ויוכל לעשות בו כמו שכל אדם
ממון מספק (אם התקיפה של השני יכולה להועיל) ,לא (סי' א') בזה ,וביארו האחרונים.
משתמש בממונו וממילא כל זכיות הממון ניתנות
יוכל להפרישו למעשר כספים על שאר ממונו ,כיון ויל"ע מה הדין אם חוץ לב' אילנות יש בקרקע זו עוד למוחזק .ולפי"ז ביארו דודאי לעינן קידושי אשה,
שבמעשר בעי' שיתן משלו ולא מועיל לתת מממון אילנות השייכים למוכר ,ולכאו' גם הוא מביא ביכורים. כשהמוחזק מקדש הוי קידושי ודאי ,כיון שנותן לאשה
שאינו ודאי שלו על ממון שודאי שלו. ויש לברר הרבה אם אותו בעל השדה שמביא ביכורים חפץ ששווה פרוטה ,מכיון שזכות השימוש בחפץ שלו,
-מדור זה נערך בסיוע 'מכון שם אבותי' – יהא ודאי ויוכל לקרוא. וכמו"כ לענין ספק מתנות כהונה מבואר בב"מ שהבעלים
תורתך שעשועי
הישראל שהוא המוחזק נחשב לבעלים ודאי ויכול
עשות מעשר כספים
האם אפשר ל_ להכניסו לדיר להתעשר ,מכיון שמתנות כהונה הוא ענין
זכות ממון שניתן לכהנים ,וכשיש ספק ,הישראל
בממון המוחזק מספק
הגאון רבי נתן רוטמן שליט"א
המוחזק זוכה בחפץ ונוהג בו כממונו .אמנם לענין חיוב
בחי' ר' נחום (אות ר"מ) דייק מלשון רש"י (ב"מ ו ,ב הבאת ביכורים ,שהדבר תלוי אם נחשב "אדמתך" כלפי
ההודאה בביכורים ד"ה ואי ס"ד) ,שכתב "נמצא זה אם יצא בעשירי פוטר שמיא וזהו תלוי בבעלים האמיתי ,א"כ המוחזקות לא
בממונו של כהן" ,שאין חיסרון בלהכניס את הספיקות מעלה ולא מורדת ,ולכן אף שהלוקח שני אילנות מפסיד
"ועתה הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה אשר לדיר אלא החיסרון הוא שאם הספק יצא עשירי יש את השליטה על הקרקע משום שהמוכר הוא מוחזק,
נתתה לי" (כו ,י) בעיה שפוטר ממונו בממון כהן ,וביאר ר' נחום שגם אם מ"מ הלוקח חייב מספק ביכורים ,מכיון שיתכן שכלפי
אדם מביא ביכורים מפרי האדמה "אשר נתת לי", תקפו כהן אין מוציאין מידו מ"מ חשבי' לישראל שמיא הוא הבעלים האמיתי ונקרא "אדמתך".
האם ההודאה היא על הפירות או על הקרקע? (ומה הנ"מ כבעלים גמור ,ורק שיש דין במעשר בהמה שלאו כל
מזה להלכות ברכות?) כמיניה לפטור את שאר הבהמות בבהמה שיש בה צד
חידוש הנתיה"מ בממון המסופק
דנעשה של המוחזק ע"י יאוש
מבואר בסוגיא דב"ב (ו ,ב) שמוחזק חשיב לודאי
זמןאלול עם 'היא שיחתי' בעלים ,ובשו""ת חמד"ש (או"ח סי' ב') הביא את דברי
הנתיה"מ שהוא מצד יאוש הבעלים האמיתי ,ועי"ז נעשה
פלטפורמה ייחודית להקלדת חידושי תורה המוחזק לבעלים ודאי (ועי' שו"ת עונג יו"ט [סי' קי"א]
ל ו מ ד י ם > ע מ ל י ם > כ ו ת ב י ם > מ ק ר י א ים ו ה כ ל מ ו ק ל ד ! שחולק) .ופלפל שם מדוע אין נידון של פטור מעשר
03-30-64-600מערכת טלפו נית חכמה ופשוטה לת פעול מותאמת לשפה לימודית בהמה של לקוח(.ויש שם דבר בצריך לימוד ,שכתב
דהוא כעין זוטו של ים ,ויש לבאר א"כ מדוע כשבאו
אברך יקר! החבורות שלך יעלו על הגליון בקלות ובמהירות והשטייגען שלך יגיע לרמה אחרת! עדים אח"כ הממון חוזר לבעלים ,והרי נתייאש).
להצטרפות למנוי במחיר סימלי' :נדרים פלוס' > 'תורה דיליה' > 'היא שיחתי' ויש לבאר כיצד פוקע זכות הקטנים אי נצרך לעשותו
ישיבות המעונ יינות להצטר ף ל'היא שיחתי ' ולבירורים050-418-5988 : ודאי ע"י יאוש ,וכגון בסוגיין ,מה עם הכהנים הקטנים.
לתיאום משלוח פנינים ונידונים קצרים מתורת ראשי הישיבות
שליט"א בעיון ,בהלכה ובאגדה בענייני הפרשיות הבאות,
ניתן לפנות לכתובת הדוא"ל של המערכת.
לפניות למערכת 'חדוותא' ולהוספה לרשימת התפוצה,
ניתן לפנות לכתובת המיילb033064200@gmail.com : c038009090@gmail.com
שנה ג | גליון קמה פרשת כי תבוא
ושמת בטנא -כלי מחזיק ברכה
א) ושמת בטנא .ב) ס' מסכתות .ג) עד שתחפץ .ד) כלי מחזיק ברכה .ה) חסידים הראשונים .ו) עוז לעמו יתן.
ז) סופה להתקיים .ח) תורת שלום .ט) חתימה מעין הפתיחה .י) גדול השלום .יא) ראשית בכל שנה .יב) תחל שנה וברכותיה.
ואז בזה מביא אהבה ויראת הבורא בצמצום ,כי ושמת בטנא
כל זמן שלא עשה מצוה יש לו מלחמות ,אבל במצות בכורים הדגיש הכתוב ,שצריך להניח
כשעושה עם זה היראה ואהבה מצוה ,אזי מביא
שאיני כפוי טובה
את הביכורים" :בַ ֶּטנֶ א" .ויש להתבונן מדוע
בצמצום ובטל ממנו כל המלחמות .והנה מצוה נאמר דיש לשים את הביכורים ב'טנא' ,וכי
שעושה הוא כמו כלי שתנוח בו זה התעוררות במדרש תנחומא (בריש הפרשה) על פרשת ביכורים" :א"ר אבהו הטנא מעכב ,והרי כל תכלית המצוה היא
שמגיע לו מלמעלה ,זהו 'עד שתחפץ' ,כי החפץ בשם רבי יוסי בר חנינא ,בא וראה כמה מתחטאין וכמה יש
להן פתחון פה לעושי מצות ,אדם יש לו עסק אצל מלכות, להביא את הביכורים למקדש ,ומאי שנא אם
הוא כלי ,עיין שם ברמב"ן". פעמים שהוא נותן כמה ממון עד שמגיעין אותו אצל המלך, יקחם בידו או יניחם בסל ,ומדוע נאמר 'טנא'
וזה לשון הרמב"ן באמונה והבטחון (פרק יט): כיון שהגיע אצל המלך ספק עושה שאלתו ספק לא עשה, דווקא .משמע דאית ביה בטנא כוונה מיוחדת,
"ודע כי כל זמן שאדם מחשב בתוך לבו שמו אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן אלא יורד אדם לתוך שדהו דנקיט קרא 'טנא' .והרב בעל הטורים כתב
של הקדוש ברוך הוא או אחד מנפלאותיו ,יש ראה אשכול שביכר תאנה שביכרה רמון שביכר מניחו בסל רמיזה" :טנא -בגימטריא ס' .רמז לבכורים
לפניו התעוררות כפי מחשבת מעלת החושב, והולך לירושלים ובא ועומד באמצע העזרה ומבקש רחמים אחד מס' (ירושלמי בכורים פ"ג ה"א) ,ולכך נעלם סמ"ך
וזה שאמר הכתוב בכל המקום אשר אזכיר על עצמו ועל ישראל ועל ארץ ישראל שנאמר ַה ְׁש ִקיפָ ה בפרשת בכורים".
ִמ ְּמעֹון ָק ְד ְׁשָך וגו' .ולא עוד אלא שהיה אומר איני זז מכאן
את שמי וגו' .וכשההתעוררות ההיא מתעורר
על דבר ריק במה יברכהו ,והוא ראוי אל עד שתעשה צרכי היום הזה ,שכתוב אחריו (דברים כו ,טז) ַהּיֹום ס' מסכתות
ֹלקיָך ְמצַ ּוְ ָך לַ ֲעׂשֹות" .ואף בדברי מדרש אלו יש
ַהּזֶ ה ה' ֱא ֶ ועיין באור החיים הקדוש (פסוק ה) שכתב:
ההפך .וקרוב לענין זה מה שאמר הכתוב אם להתבונן ,מי הוא זה האיש המביא ביכורים וחושב לא רק
תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ. "ואומרו ושמת בטנא -ירמוז שצריך
על עצמו ,אלא עליו ,ועל כל ישראל ,ועל הארץ ,והרי בדרך כל מפעלות הטובות שעשה יהיו על פי
ואם לא היה כח באדם לעורר הדברים לא היה כלל האדם חושב רק על עצמו.
משביעם שלא לעשות .ופי' עד שתחפץ ,עד אלא שחטא אדם הראשון היה בענין כפיות טובה ,וכל דבריהם ,כאומרו (לעיל יז ,יא) ַעל ִּפי ַה ָ
ּתֹורה
שתצא מן הכח אל הפועל ,כלומר לא תעירו תכלית הבאת הבכורים לומר שאיני כפוי טובה ,ולכך כל ֲא ֶׁשר יֹורּוָך וְ ַעל ַה ִּמ ְׁש ָּפט וגו' ,והתורה
עצמכם ,שכן מצינו לשון עוררות בדוד אף על מביא בכורים עומד ומתפלל גם על עצמו גם על אחרים גם והמשפטים ביארו אותם חכמים בס'
פי שהוא מבנין הפעיל ,כמו העירה והקיצה על הארץ ,כי עצם מעשה ההבאה וההודאה מורה שהאדם מסכתות כמנין טנא ,שזולת זה הגם שיעשה
מכיר ויודע מי הטיב עמו .והוא מבהיל עד כמה מגיעה מדת כל מצות שבעולם ישרף הוא והם".
למשפטי .לא התעוררות האהבה עד שיהיה כפיות הטובה ,דמצינו בתוס' (עבודה זרה ה ,א) למה משה רבינו
שם הדבר הראוי שיהיה התעוררות בזה על הוכיח את ישראל לפני כניסתם לארץ שהם " -כפויי טובה וכבר הארכנו בזה בספרנו בים דרך תורה
ידו .זהו עד שתחפץ ,שתעשה חפץ על ידי -שלא רצו לומר אתה תן לפי שלא היו רוצים להחזיק לו פרשת כי תשא (מאמר יג אות ג ואילך) מדברי הרב
הסבה ההיא ,מלשון רז"ל (שבועות לח ,ב) לאנקוטי טובה בכך" .והוא מבהיל שאפילו שהאדם נצרך מאוד לדבר יהודה יעלה למהר"י אסאד (ח"א או"ח סי' א),
חפצא בידיה ,כלומר כלי .והרבה כמו זה אינו מבקש רק כדי שלא יהיה חייב להחזיק לו טובה ,שלא לבאר מה דאמרו חז"ל במדרש (במדבר רבה
בלשון גמרא". יצטרך להגיד לו 'תודה רבה'. "ש ִּׁשׁים ֵה ָּמה ְמלָ כֹות (שיר השירים ו ,ח) ס'
יח ,כא)ִ :
אבל כשהאדם מוכן להודות על הטובה שקיבל ,הרי הוא
כלי מחזיק ברכה מתחיל לחשוב גם איך להיטיב לאחרים ,וכאשר האדם
מסכתות" .וכן איתא בזוה"ק (ר"מ ח"ג רטז ,א)
ואכמ"ל.
והחפץ הטוב ביותר שיהיה מחזיק ברכה לכל חושב רק על השני ואינו חושב על עצמו ,הקדוש ברוך הוא
התעוררות הוא התורה הקדושה .ולכך כאשר בעצמו חושב איך יהיה לו טוב .כי הקב"ה מתנהג בעולם עד שתחפץ
אדם מגיע אל ההתלהבות ,יש לו להכניס את מידה כנגד מידה ,וכאשר אדם חושב על עצמו אין הקדוש אך הכוונה בזה ,דלכל דבר שבקדושה צריך
ההתלהבות בתורה ולכוונה זו רמזו ושמת ברוך הוא צריך לדאוג לו ,כיון שהוא כבר חושב על עצמו, שיהיה כלי מחזיק ברכה ,כמו שכתב הרה"ק
וכמאמר הרה"ק מקוצק זי"ע על מה דכתיב (קהלת ט יא)ֹ" :לא מברדיטשוב זי"ע (קדושת לוי פרשת יתרו)" :כי הרמב"ן
בטנא ס' מסכתות .שכן התלהבות הוא דבר לַ ֲחכָ ִמים לֶ ֶחם" .וכי עבירה היא להיות חכם ,ומדוע יחסר
גדול ביותר ,כמו שאמר הפייט (קדושה דראש השנה) לחכמים לחם ,לרשעים ניחא ,אך כתיב לחכמים .ותי' שכיון (אמונה ובטחון פי"ט) פירש על הפסוק (שיר השירים
דחיות המרכבה בוערות בלהבות אש" :רצוא שהוא חכם אומר הקדוש ברוך הוא שידאג לעצמו ,אך אם עֹוררּו ֶאת ָה ַא ֲהבָ ה ַעד
ב ,ז) ִ'אם ָּת ִעירּו וְ ִאם ְּת ְ
ושוב החיות ,דאות באגפי אש ,רוחשות ברוך הוא לא חושב על עצמו אזי הקדוש ברוך הוא חושב עליו. ֶׁש ֶּת ְחּפָ ץ' ,כשמגיע אל האדם אהבת הבורא או
כבודו .בלהק יקודי אש :שעונות במאמצי (שיעור ח 80כי תבוא תשעט) יראת הבורא ברוך הוא ,אזי שתיכף יעשה מצוה,
השיעור נתרם ע"י ידידנו הדגול הרה"ח ר' אהרן וויינגארטען שליט"א מאנטורפן יצ"ו
לע"נ רעייתו האשה הצוה"ח מרת ברכה בת הרב יחיאל אבא ע"ה
נלב"ע כ"ו אלול תשפ"ג ת.נ.צ.ב.ה.
אורחא ולא לגופה ,אלא נתכוון התנא שיהיו לשלום ,ולכך יש לחזור עליה ולא יניחה אחר רם שכינתו באש :שואגות כארי קול בלהב
הפתיחה והחתימה שוין לטובה ולברכה". שגמרה. אש" .אך מעלה זו שייכת דווקא לחיות הקודש
גדול השלום סופה להתקיים שהם דרי רום אין בהם יצר הרע ,אך מה יעשה
ומסיים התוס' יום טוב" :והנה אף על פי שר"ש ואמר" :גם בא להמתיק ולעורר הלבבות .שאע"פ אדם ילוד אשה שאפילו אם יהיה לו התלהבות
בן חלפתא היה זקן בימי רבי כנראה מתוך דבריו שהמשניות מלאים ממחלוקת שהיה בין החכמים. גדולה אש קודש לה' יתברך ,כיון שחלף יום או
שהשיב לרבי ...ורבי יהושע בן לוי לא חשבוהו ופן יעלה על הלב הנמהר ,כי מחלוקותיהם היתה יומים נשכח מאתו ההתלהבות אש קודש .ולכך
בגמרא אלא כאמורא ...ראה רבינו הקדוש להקדים מריבה ומצה .אמר כי לא כן הוא ,שעוז התורה כלי אמר דהעצה היעוצה לכל בר ישראל ,שיכניס
מאמרו של ריב"ל למאמרו של רשב"ח ,כדי שתהא מלא ברכת ה' הוא השלום אין בה שמץ ריב וחלוק את התלהבותו לכלי מחזיק ברכה -ושמת בטנא
החתימה בשלום .ובמדרש (ויקרא רבה ט ,ט) רבנן לבבות ,וכמאמרם (קדושין ל ,ב) בפסוק ּכִ י יְ ַדּבְ רּו -הוא התורה הקדושה ס' מסכתות הש"ס ,והם
אומרין גדול השלום שכשמלך המשיח יבא .אינו ֶאת אֹויְ בִ ים (תהלים קכז ,ה) נראים כאויבים ונעשים יְ ַש ְמרּו את ההתלהבות .ואמנם שגם בתפילה אדם
פותח אלא בשלום .שנאמר (ישעיהו נב ,ז) ַמה ּנָ אוּו ַעל אוהבים" .שכן שנינו (אבות פ"ה ,מי"ז)" :כל מחלוקת צריך להתלהב ,אך כאשר אדם מסיים להתפלל,
ֶה ָה ִרים ַרגְ לֵ י ְמבַ ֵּׂשר ַמ ְׁש ִמ ַיע ָׁשלֹום". שהיא לשם שמים סופה להתקיים ,ושאינה לשם יכניס את התלהבותו לתורה.
ראשית בכל שנה שמים אין סופה להתקיים ,איזו היא מחלוקת חסידים הראשונים
אך עיקר הלימוד ממצות ביכורים ,שהאדם יידע שהיא לשם שמים זו מחלוקת הלל ושמאי ,ושאינה וכבר כתב הרה"ק מקאזניץ זצ"ל (עבודת ישראל ויקרא
שאין מעלה יותר גדולה מהלתקרב לפני ה' ,ולכך לשם שמים זו מחלוקת קרח וכל עדתו". פרשת קדושים ד"ה ולזה חסידים)" :ולזה חסידים הראשונים
יגיל וישמח על שניתנה לו הזדמנות להתקרב אל ה' תורת שלום היו שוהין שעה אחת לפני התפילה וכן לאחר
ויחזור בתשובה ,וגם ברוחניות יש לאדם להתרומם וכן דרשינן בגמרא קידושין (ל ,ב)"ַ :א ְׁש ֵרי ַהּגֶ בֶ ר ֲא ֶׁשר התפילה ,דהיינו להתיישב ברוחם ולהוכיח את
בהשגתו ,ולבקש מעלה גבוהה מזו שביקש שנה ִמּלֵ א ֶאת ַא ְׁשּפָ תֹו ֵמ ֶהם ֹלא יֵ בֹׁשּו ּכִ י יְ ַדּבְ רּו ֶאת אֹויְ בִ ים עצמם ולהזכיר את עצמם איך הם אפס ואין נגד
שעברה ,לידע שמה שביקש שנה קודמת כברכה, ּבַ ָּׁש ַער (תהילים קכז ,ה) .מאי את אויבים בשער ,אמר הבורא .וגם אחר כך אחר התפילה ,הגם שהודו
הרי היא השנה כדבר שאין שווה להתעסק עמו רבי חייא בר אבא אפי' האב ובנו ,הרב ותלמידו, והמליכו את הבורא ברוך הוא ,התיישבו ברוחם
לרוב פשיטותו ,ולבקש ברכה אל ביתו .והוא מצות שעוסקין בתורה בשער אחד נעשים אויבים זה את ויתנו אל לבם כי לא בכוחם עשו את כל אלה
ביכורים ,שאף על פי שהביא שנה קודמת ,יביא זה ,ואינם זזים משם עד שנעשים אוהבים זה את רק בכח ה'" .וזה היה להם הכלי מחזיק ברכה,
כן לשנה הבאה ,והיא הברכה הגדולה ביותר ,כמו זה ,שנאמר (במדבר כא ,יד) ֶאת וָ ֵהב ּבְ סּופָ ה ,אל תקרי כאשר אחר התפילה שהם התלהבו כל כך ,ישבו
שפירש רש"י (כו ,טז)" :ושמרת ועשית אותם -בת קול בסּופָ ה אלא בסֹופָ ּה" .ומבאר התוס' יו"ט" :ובוודאי שעה אחת והכירו שלא היה זה מכוחם ,אלא כל
מברכתו הבאת בכורים היום ,תשנה לשנה הבאה". שכן הוא למיימינים בה ולומדים לשמה (שבת סג, ההתלהבות והתפילה היתה רק בעזר הבורא
ולא יחשוב חלילה שדי לו בביכורים שהביא שנה א) ,לא להתיהר או להתגדל בפני אחרים .ומלבד יתברך שמו.
זו גם לשנה אחרת ,כמו שלא די לו ביבול של שנה כל אלה ראויה כל חתימה שתהא בשלום ,כמו עוז לעמו יתן
זו לשנה הבאה .וכן הוא ברוחניות ,שאין לאדם שסדרו אנשי כנסת הגדולה בתפלה .ועל כן כמו והוא שאמרו חז"ל בסוף עוקצין" :אמר ר"ש בן
להסתפק עם מה שהיה בשנה החולפת ,אלא יש לו שהעבודה היא התפלה נחתמת בשלום .כך התורה חלפתא לא מצא הקדוש ברוך הוא כלי מחזיק
לבקש שנה טובה עם התחדשות והתלהבות חדשה. ראויה שתהא חתימתה בשלום". ברכה לישראל אלא השלום שנאמר (תהלים כט ,יא)
תחל שנה וברכותיה וברוך היודע ,שעיקר השמ"ע הוא בברכת שים ה' עֹז לְ ַעּמֹו יִ ֵּתן ה' יְ בָ ֵרְך ֶאת ַעּמֹו בַ ָּׁשלֹום" .ומפרש
וכל שכן בענין לימוד התורה יש לאדם לידע ולזכור, שלום ,שבו מתייחדים העולמות ואחר כך בא התוספות יום טוב" :עוז מורה על חוזק ,ומסיים
דכל התורה שלמד ,הרי היא כאין וכאפס לתורה ירידת השפע כידוע ליודעי חן ,אשרי ובא לציון, יברך את עמו בשלום ,וסיפא פירושא דרישא,
שהוא עדיין צריך ללמוד ,ולהתלהבות והחיות שהוא שיר של יום ,קוה אל ה' ,ועלינו לשבח שהוא ה' עוז וחוזק ירצה ליתן לעמו .ומה עשה ברכם
צריך בלימודו ,ולזה אמרינן תכלה שנה מהלימוד סיומא דירידת השפע ,ואיך יתקיים השפע רק ע"י בשלום ,שזהו חוזק ,ומבואר הוא בעצמו שכל
בלא חיות ,ותחל שנה עם לימוד התורה בכוחות התורה הק' שהיא הכלי מחזק ברכה. הברכות שבעולם אינן מתקיימין אם אין שלום...
מחודשים ,ובזה ימצא חיים ושלום וברכה לשנה חתימה מעין הפתיחה ומאמר הזה ראוי להיות בחתימת המשנה ,כי ה'
חדשה .והאדם זוכה לחיות זו ,על ידי שמקבל על וכתב שם התוס' יום טוב" :וכן בתורה כשציוה עוז לעמו יתן על שעת מתן תורה הוא נאמר...
עצמו ללמוד ולהוסיף בתורה ,כאשר האדם לוקח הקדוש ברוך הוא לברך את עמו ישראל ע"י כהנים, נדע מזה שזאת התורה היא גורמת ברכת השלום".
על עצמו שיעור חדש בתורה ,עיון חדש בתורה, חתם ברכתם בשלום .והנה תמצא שהחתימה היא וכן מצינו בשנות גלותינו ,שבכל עת שהיה זמנים
משניות עם תוספות יום טוב ,או שיעור דף היומי. מעין הפתיחה דפתח ודרש מאימתי קורין את שנראו טובים אך ללא תורה ,הסוף היה רע ומר.
ובזה האדם זוכה לחיות חדשה ולרעננות חדשה. שמע בערבית ,משעה שהכהנים נכנסין לאכול כמו שהיה לפני גירוש ספרד ,וכן היה בגרמניה
ואל לו לאדם להסתפק עם החיות של אתמול ,אלא בתרומתן ,והם המברכים את עמו ישראל בשלום. ימ"ש ,דכאשר חשבו שאין השלום תלוי בתורה,
יש לו להתרענן מחדש( .שיעור ט 77כי תבוא תשפב) והרי כבר כתב הר"ב שם דלא תני לה אלא אגב הסוף היה רע ומר ,וכיון דהתורה היא הגורמת
לשבח ,את תפילת עלינו לשבח שאומרים בימים נוראים בתוך התפילה, וכבר הזכרנו פעמים רבות את דברי הגר"י מסאלנט זצ"ל שכאשר אדם
בהתלהבות גדולה .כי במשך השנה ההתלהבות מתקררת ,ולכך צריך בהתלהבות בתפילת נעילה ,יקבל על עצמו קבלה אחת להכניס את
בכל שנה ימים נוראים מחדש .אמנם לא קיבל על עצמו לומר בכל יום ההתלהבות לכלי ,ולא יקבל על עצמו דבר שאינו יכול לעמוד בו ,אלא
'עלינו לשבח' באותה התלהבות ,כיון שידע שהיא לא תצלח .רק קיבל קבלה אחת שיוכל לעמוד בו .ומצאו בכתבי הגר"י סרנא זצ"ל ראש ישיבת
על עצמו לזכור והוא דבר שיכול להחזיק( .שיעור ט 77כי תבוא תשפב) חברון ,שקיבל על עצמו שנה אחת בנעילה ,שיזכור בכל עת אומרו עלינו
מוקדש לזכות ורפואת הנער נתרם לזכות נתרם לרפואת
חיים שמואל בן ליבא הרה"צ ר' מרדכי זאב הרב יהודה דוב בן זיסל
הנמצא ל"ע בתרדמת מזה כמה חודשים בן מלכה
משיעורי הגרי"מ זילבר שליט"א |פרשת כי תבוא תשפ"ו ב
עכ״ל .ולפי דרכינו אף אנו נאמר לפי דברי השפתי אחדות ישראל ודאי היא גם כן הכלי מחזיק זוהמא נולד קין ,שנולד מן הנחש ולא מן האדם,
כהן ,דטומאת כלים רומז על טומאה הבאה ברכה -הטנא המובחר ביותר ,וכמו שכתב וזה הוא שאמרה (בראשית ד ,א) ָקנִ ִיתי ִאיׁש ֶאת ה',
מן האשה ,נראה לי דרומז על כלי ראשון היא בעבודת ישראל (הפטרת ראה)" :כי קבלנו מאדמו"ר ולכן כתיב (בראשית ד ,א) וְ ָה ָא ָדם יָ ַדע ֶאת ַחּוָ ה ִא ְׁשּתֹו
חוה שקבלה טומאה מן הנחש ,והנחש עשאה זצ"ל כי כלי נוטריקון כהן לוי ישראל" .וכן כתב ידע שכבר בא עליה הנחש ונתעברה ממנו".
כלי כדאמרינן ,ולכן מסכתא כלים היא מסכתא החתם סופר (שבועות מ ,א) בשם ספר שערי אורה :ומוסיף" :והנה אמרינן בגמרא (קידושין פ ,ב) נשים
ראשונה לרמז על טומאה ראשונה בעולם על "כלי המחזיק ברכה "כלי ר"ת "כהן "לוי "ישראל" .דעתן קלות וקרובות להתפתות ,ונראה לי לתת
ידי כלי היא האשה ,ולכן אחר דסיים במסכתא וכבר חז"ל תיקנו בסדר הקרואים (גיטין נט ,א)" :אלו טעם נכון למה תהיה דעת נשים קלות יותר
קנין לרמז על קין והנחש ,לפי שבא נחש על חוה דברים אמרו מפני דרכי שלום ,כהן קורא ראשון מדעת האנשים ,ויהיה נוחות להתפתות יותר
ביאה ראשונה שנולד קין מאותו ביאה ,ובביאה זו ואחריו לוי ואחריו ישראל ,מפני דרכי שלום" .לעבירה .דאמרינן בגמרא (סנהדרין כב ,ב) אין האשה
עשאה הנחש כלי לחוה ,תני אחריה מיד מסכתא אמנם שנינו בהוריות (יג ,א)" :כהן קודם ללוי ,לוי כורתת ברית אלא למי שעשאה כלי ,וכבר כתבנו
כלים ראשון בסדר ,לרמז דטומאת כלים באים לישראל ,ישראל לממזר ,וממזר לנתין ,ונתין לגר ,למעלה דכל הענפים הם מקולקלים בקלקול
מן הנשים שנקראים כלים ,מצד חוה ראשונה וגר לעבד משוחרר .אימתי ,בזמן שכולם שוים ,השורש היא חוה אם כל חי ,דכשנתקללה חוה
שהביאה טומאה ראשונה בעולם". אבל אם היה ממזר תלמיד חכם וכהן גדול עם היא השורש נתקלקלו כל האנשים .והנה מי עשה
ואם חוה חטאה חטא ראשון ,כמה ייסר האדם הארץ -ממזר תלמיד חכם קודם לכהן גדול עם כלי לחוה הלא היא הנחש הוא שטן הוא היצר
את עצמו על שהוסיף והרבה לפשוע ,עד שנעשה הארץ" .כי גם אם האדם לא זכה מירושת אבותיו הרע שבא עליה ביאה ראשונה קודם אדם ,ולכן
היצר הרע בן בית אצלו ,ומה הוא העצה ,לזכור הוא יכול לזכות בזכות עצמו ,ובזה שלום על היא כורתת ברית למי שעשאה כלי הוא הנחש,
שטומאת כלים הוא רק כאשר הכלי פתוח ,אך וקרובה להתפתות לילך אחר דבריו ואחר עצתה, ישראל.
כבר נאמר על בנות ישראל (שיר השירים ד ,יב)ּ" :גַ ן וכמה צריך האדם להזהר על חייו ,שח"ו לא יעשה וכל הנשים הם הענפים הולכים אחר השורש
נָ עּול ֲאח ִֹתי כַ ּלָ ה ּגַ ל נָ עּול ַמ ְעיָ ן ָחתּום" .דנשות ודעתן קלה כמות שהיא". כלי ליצר הרע ,ראה נא מה שכתב הרב סמיכת
ישראל סוגרות את פתחיהם ובזה הם מתקנות חכמים בטעם קישור המשניות מסכם כלים ומענין זה מבאר נמי טעם תחילת מס' כלים:
את חטא אדם הראשון ,וכן כל אדם ואדם יכול לקינין" :דנקראת המסכתא קנין על שם קין" ,דהובא בשפתי כהן (פרשת חקת במדבר יט ,טו) וז״ל וכל
להודיע ליצר הרע שמכאן ואילך פתחו סגור והנו״ן שניה רומז על נחש הקדמוני ,כדאמרינן כלי פתוח וכו׳ ,דטומאת כלים רומז על טומאה
ומסוגר ואינו רוצה לשמוע ממנו( .שיעור ט 77כי בגמרא (שבת קמו ,א) כשבא נחש על חוה הטיל בה הבאה מן האשה ,דאשה נקראת כלי כדאמרינן
תבוא תשפא) זוהמא ,והובא במדרש (זוהר ח"א כח ,ב) דמצד אותו אין אשה כורתת ברית אלא למי שעשאה כלי וכו׳
נכנסת ,בזכות הצדקה ,כמו שנאמר (ישעיהו נח ,ח) וְ ָהלַ ְך לְ פָ נֶיָך צִ ְד ֶקָך ּכְ בֹוד ה' יַ אַ ְספֶ ָך". בהודאת ביכורים אמרינן (דברים כו ,ח)" :וַ ּיֹוצִ אֵ נּו ה' מִ ּמִ צְ ַריִ ם ּבְ יָ ד ֲחזָ ָקה ּובִ זְ רֹעַ נְטּויָ ה
וביאר על פי זה" :וזהו שנאמר (שמות ל ,יב) ּכִ י ִת ָּׂשא אֶ ת רֹאׁש ּבְ נֵי יִ ְׂש ָראֵ ל ,ר"ל אם ּובְ מ ָֹרא ּגָ דֹל ּובְ אֹתֹות ּובְ מֹפְ ִתים" .ועיין בכלי יקר (פסוק ז) שביאר מדוע אומר" :ויוציאנו
תרצה להנשא למעלה לרקיע הנשמות של ישראל העומדים על הראש של בן ה' ממצרים ביד חזקה -נגד מדת הדין שקיטרגה עלינו לומר מה נשתנו אלו מאלו
אדם בסוד הצלם .כדי ליתן דין ומשפט על עבירות שעשו בימיהם ,וזהו שנאמר הללו עובדי עבודה זרה והללו עובדי עבודה זרה וכו' ,ומכל זה ראיה על ויביאנו אל
לִ פְ ֻק ֵד ֶיהם ,ר"ל לפקידה שלהם לבית דין שהם פוקדים כל עוונותם ...וזה שאמר המקום הזה ויתן לנו ,במתנה הארץ .ועתה מה שעבר עבר ומכאן ולהלן חושבנא,
שצריך ליתן פדיית נשמתו ,ואמר לאיזו מקום צריך ליתן ,וזהו שנאמר ּבִ פְ קֹד א ָֹתם, כי עתה אני מודה כי לה' הארץ והמופת על זה כי הנה הבאתי וגו' והנחתו לפני ה'
ר"ל במקום שיושבים הבתי דינים שהוא שם בארץ ישראל ,ואותו המלאך שנברא כי מאז נתקרב אל ה'" .דאף על פי שהיה קטרוג על ישראל בעת יציאת מצרים
מן הצדקה זו שנתן לארץ ישראל ,הוא מוליך הנשמה בלי שום פגע רע לארץ הללו והללו עובדי עבודה זרה ,כנסת ישראל אומרת (שיר השירים א ,ו)" :אַ ל ִּת ְראּונִי
ישראל לעלות למעלה .וזהו שאמר וְ ֹלא יִ ְהיֶ ה בָ ֶהם נֶגֶ ף ּבִ פְ קֹד א ָֹתם ,שאפילו שדנין ֶׁשאֲ נִי ְׁש ַח ְרח ֶֹרת ֶׁש ֱּׁשזָ פַ ְתנִי ַה ָּׁשמֶ ׁש ּבְ נֵי אִ ּמִ י נ ֲִחרּו בִ י ָׂשמֻ נִי נ ֵֹט ָרה אֶ ת ַהּכְ ָרמִ ים ּכַ ְרמִ י
אחר כך במשפט ,אותו המלאך הוא מליץ יושר בפניה ומצלת אותה מאבן נגף ֶׁשּלִ י ֹלא נ ָָט ְר ִּתי" .וכמו שפירש רש"י" :שאני שחרחרת -לפי שאין שחרותי וכיעורי
שהוא מקטרג ,ועל זה נאמר (איוב לג ,כג-כד) אִ ם יֵ ׁש עָ לָ יו מַ לְ אָ ְך מֵ לִ יץ אֶ ָחד מִ ּנִי אָ לֶ ף ממעי אמי אלא על ידי שזיפת השמש שאותו שחרות נוח להתלבן כשיעמוד בצל.
אתי כֹפֶ ר ,שהוא המלאך לְ ַהּגִ יד לְ אָ ָדם יָ ְׁשרֹו ,וַ יְ ֻחּנֶּנּו וַ ּיֹאמֶ ר ּפְ ָדעֵ הּו מֵ ֶר ֶדת ָׁש ַחת מָ צָ ִ בני אמי נחרו בי -הם בני מצרים שגדלתי בהם ועלו עמי בערב רב הם נחרו בי
הנברא מהצדקה שהוא כופר נפש". בהסתם ופתוים עד ששמוני .נוטרה את הכרמים -ושם שזפתני השמש והושחרתי
ובאמת גם יושבי ארץ ישראל צריכים זכות לזכות בדין ,וכיום הזה מצוה רבתי כלומר נתנוני ע"א אחרים וכרמי שהיה שלי מאבותי לא נטרתי".
מזומנת לכל ליתן לכוללים שבהם זוכים הן מצד הצדקה לארץ ישראל ,והן מצד כן כתב האלשיך הקדוש (שושנת העמקים על שיר השירים א ,ז) וזה לשונו" :וכן אומרם ז"ל
הסכם יששכר וזבולון .אך גם מצות הצדקה לבד דיה להטות את האדם לכף זכות, (עבודה זרה ח ,א) ישראל שבחוץ לארץ עובדי עבודת אלילים בטהרה הם ,כי יראו
וכמו שראינו שבכל עיר ובכל שכונה יש קופה של צדקה ,שהממונים עליה יודעים כעובדים את השר אחרי קבלם מידו" .דארץ ישראל אינה נתונה לשליטת השרים
ומכירים בצרכי העניים הנצרכים מאכלים לכבוד שבת ויום טוב ,והם דואגים ליתן העליונים כמבואר בארוכה ברמב"ן (ויקרא יח ,כה) ,ואין עליה שר ומושל רק הקדוש
להם בדרך כבוד ,וכאשר נותנים להם צדקה ,זוכים שבעת המשפט כשיגיע יומו ברוך הוא בכבודו ובעצמו .ובשעה שגורשו מארץ ישראל ניתנה מחיצת מלאכי
ליתן דין וחשבון תעמוד לפניו מצות צדקה להגן עליו מפני המבקשים לעשות השרת לפניהם ,דבחוץ לארץ יש שליטה לשרים העליונים ובא השפע דרכם,
בו דין .והוא שנאמר" :והשתחוית לפני ה' אלקיך" ,הוא ההשתחויה ממש לפני ה', ולפיכך נקראים כעובדי עבודה זרה בטהרה .וכבר דייקנו בזה כמה פעמים ,דלפיכך
ואמר אלקיך בלשון יחיד ,דמשום מעשיו הטובים הוא זוכה בדין. כל הארצות נקראות 'חוץ לארץ' ,מחוץ לארץ ישראל -מקור השפע.
ואמר" :ושמחת בכל הטוב" ,ואין טוב אלא תורה ,שנאמר בה (תהלים קיט ,עב)" :טֹוב לִ י צא ולמד ממה שכתב הרב מצת שמורים" :הנה נודע שכל הנשמות צריכים לעלות
תֹורת ּפִ יָך מֵ אַ לְ פֵ י זָ ָהב וָ כָ ֶסף" .וכן נאמר אצל בועז (רות ג ,ז)" :וַ ּיֹאכַ ל ּבֹעַ ז וַ ּיֵ ְׁש ְּת וַ ּיִ ַיטב ַ דוקא דרך ארץ ישראל ששם שער השמים ,וכשבאים לשם סמוך לסולם הרוחני
לִ ּבֹו" .ופירש רש"י" :וייטב לבו -עסק בתורה" .ולפיכך יש לאדם לקבל על עצמו שמסבב כל ארץ ישראל ,ורוחב ד' מאות פרסה ,שם יושבים הבתי דינין ודנין
בל"נ שבכל עת שרוצה להיטיב ליבו ,יעסוק בתורה ,ובזה יוושע בדרך הנצרך לו. הנשמה אם היא ראויה ליכנס לארץ ישראל כדי לעלות למעלה .אם היא זכאית
(שיעור יא 33כי תבוא תשפד) מניחים אותה ליכנס ,ואם לאו אזי משליכין אותה בתוך כף הקלע .ובאיזו זכות היא
ג משיעורי הגרי"מ זילבר שליט"א | פרשת כי תבוא תשפ"ו
בְ כָ ל ַהּטֹוב" ,להורות על חובת האדם להשים לב וַ ּיֵ ֶרד ִמצְ ַריְ ָמה וַ ּיָ גָ ר ָׁשם ּבִ ְמ ֵתי ְמ ָעט וַ יְ ִהי ָׁשם לְ גֹוי ּגָ דֹול ושמחת בכל הטוב
ולראות איך הקב"ה מטיב עמו מיום ליום ומטובה יש להעיר ,דפרשה זו פותחת בוא"ו החיבור ,שכן נאמר ָעצּום וָ ָרב .וַ ּיָ ֵרעּו א ָֹתנּו ַה ִּמצְ ִרים וַ יְ ַעּנּונּו וַ ּיִ ְּתנּו ָעלֵ ינּו
לטובה ,בו' החיבור ,והיא הכנה רבתי ליום ראש השנה ֹלקי ֲאב ֵֹתינּו וַ ּיִ ְׁש ַמע ה' ֶאת ֹלקיָך נ ֵֹתן ֲעב ָֹדה ָק ָׁשה .וַ ּנִ צְ ַעק ֶאל ה' ֱא ֶ (דברים כו ,א)" :וְ ָהיָ ה ּכִ י ָתבֹוא ֶאל ָה ָא ֶרץ ֲא ֶׁשר ה' ֱא ֶ
שבו נידון האדם על כל דבריו ,שלא יבקש על העתיד לְ ָך נַ ֲחלָ ה וִ ִיר ְׁש ָּתּה וְ יָ ַׁשבְ ָּת ּבָ ּה" .ועוד ש'כי תבוא' כתוב קֹלֵ נּו וַ ּיַ ְרא ֶאת ָענְ יֵ נּו וְ ֶאת ֲע ָמלֵ נּו וְ ֶאת לַ ֲחצֵ נּו .וַ ּיֹוצִ ֵאנּו ה'
לקבל כך וכך ,קודם שמודה על העבר על כל הטוב מלא ,בוא"ו ,ובכל פרשת ביכורים נאמר וא"ו (דברים כוִ ,מ ִּמצְ ַריִ ם ּבְ יָ ד ֲחזָ ָקה ּובִ זְ ר ַֹע נְ טּויָ ה ּובְ מ ָֹרא ּגָ דֹל ּובְ אֹתֹות
שיש לו ,ובזה יזכה לעתיד לכל הטוב גם בלי שיבקש אׁשית ּכָ ל ּפְ ִרי ָה ֲא ָד ָמה ֲא ֶׁשר ָּתבִ יא ּובְ מֹפְ ִתים .וַ יְ בִ ֵאנּו ֶאל ַה ָּמקֹום ַהּזֶ ה וַ ּיִ ֶּתן לָ נּו ֶאת ָה ָא ֶרץ ב -יא)" :וְ לָ ַק ְח ָּת ֵמ ֵר ִ
אותו .והיא עצה רבתי בעמדנו בפתחה של שנה אתי ֶאת ֹלקיָך נ ֵֹתן לָ ְך וְ ַׂש ְמ ָּת בַ ֶּטנֶ א וְ ָהלַ כְ ָּת ֶאל ַהּזֹאת ֶא ֶרץ זָ בַ ת ָחלָ ב ְּודבָ ׁש .וְ ַע ָּתה ִהּנֵ ה ֵהבֵ ִ ֵמ ַא ְרצְ ָך ֲא ֶׁשר ה' ֱא ֶ
חדשה ,להודות על כל הטוב ,ולפרט את כל הטובות אׁשית ּפְ ִרי ָה ֲא ָד ָמה ֲא ֶׁשר נָ ַת ָּתה ּלִ י ה' וְ ִהּנַ ְחּתֹו לִ פְ נֵ י ה' את ֶאל ֵר ִ ֹלקיָך לְ ַׁשּכֵ ן ְׁשמֹו ָׁשםּ .ובָ ָ ַה ָּמקֹום ֲא ֶׁשר יִ בְ ַחר ה' ֱא ֶ
אשר ה' יתברך עושה עמו ,עד שמרגיש שמחה בכל ֹלקיָך .וְ ָׂש ַמ ְח ָּת בְ כָ ל ַהּטֹוב ֹלקיָך וְ ִה ְׁש ַּת ֲחוִ ָית לִ פְ נֵ י ה' ֱא ֶ
ַהּכ ֵֹהן ֲא ֶׁשר יִ ְהיֶ ה ּבַ ּיָ ִמים ָה ֵהם וְ ָא ַמ ְר ָּת ֵאלָ יו ִהּגַ ְד ִּתי ַהּיֹום ֱא ֶ
הטובות שנותן לו ה' יתברך ,וכאשר האדם שמח ֹלקיָך ּולְ בֵ ֶיתָך ַא ָּתה וְ ַהּלֵ וִ י וְ ַהּגֵ ר ֲא ֶׁשראתי ֶאל ָה ָא ֶרץ ֲא ֶׁשר נִ ְׁשּבַ ע ה' לַ ֲאב ֵֹתינּו ֲא ֶׁשר נָ ַתן לְ ָך ה' ֱא ֶ ֹלקיָך ּכִ י בָ ִ לַ ה' ֱא ֶ
בחלקו ,ה' יתברך מודד לו מדה טובה מרובה שימשיך ּבְ ִק ְרּבֶ ָך". לָ ֶתת לָ נּו .וְ לָ ַקח ַהּכ ֵֹהן ַה ֶּטנֶ א ִמּיָ ֶדָך וְ ִהּנִ יחֹו לִ פְ נֵ י ִמזְ ּבַ ח
להיות שמח( .שיעור יא 84כי תבוא תשפה) ֹלקיָך ֲא ַר ִּמי אֹבֵ ד ָאבִ י וכל אלו הווי"ן הם חיבור לסיום הפרשה" :וְ ָׂש ַמ ְח ָּת ֹלקיָך .וְ ָענִ ָית וְ ָא ַמ ְר ָּת לִ פְ נֵ י ה' ֱא ֶ
ה' ֱא ֶ
הוא" :בן עשרים לרדוף"( ,אבות פ"ה ,מכ"א). נאמר בשיר השירים (ג ,ז-ח)"ִ :הּנֵ ה ִמ ָּטתֹו ֶׁשּלִ ְׁשֹלמֹה ִׁש ִּׁשים ּגִ ּב ִֹרים ָסבִ יב לָ ּה
וסדר ברכת כהנים עם עמל התורה הוא המשמר את ישראל בזמן הגלות ִמּגִ ּב ֵֹרי יִ ְׂש ָר ֵאלּ ,כֻ ּלָ ם ֲא ֻחזֵ י ֶח ֶרב ְמלֻ ְּמ ֵדי ִמלְ ָח ָמה ִאיׁש ַח ְרּבֹו ַעל יְ ֵרכֹו ִמּפַ ַחד
-מפחד בלילות ,דעיקר הפחד צריך להיות שמא ח"ו ישכח את התורה, ּבַ ּלֵ ילֹות" ,ופירש רש"י"ִ :הּנֵ ה ִמ ָּטתֹו ֶׁשּלִ ְׁשֹלמֹה -אהל מועד והארון שהיו
ושכח אותיות חשך ,וכדי שלא יבאו לידי חושך הגלות צריך להאיר את נושאין במדברִׁ .ש ִּׁשים ּגִ ּב ִֹרים ָסבִ יב לָ ּה -ששים רבוא סביב להִ .מּגִ ּב ֵֹרי
החשכה באור התורה .ובשער הכוונות (ענין ראש השנה דרוש ט) איתא" :תכוין יִ ְׂש ָר ֵאל -מיוצאי הצבא לבד פחותים מבן עשרים והיתרים על בני ששים.
כי כל סוד התקיעות האלו הם בשם של כ"ב של ברכת כהנים" ,נמצא ְמלֻ ְּמ ֵדי ִמלְ ָח ָמה -מלחמתה של תורה וכן הכהנים הסובבים אותה החונים
דתוקף קדושת היום דראש השנה שהוא התקיעה בקול שופר ,יש בהם סביבות המשכן מלמדי סדר עבודתםִ .איׁש ַח ְרּבֹו -כלי זיינו הן מסורת
סוד 'ששים אותיות' של ברכת כהנים ,שהם 'ששים גבורים' ,והקול שופר וסימנים שמעמידים על ידם את הגירסא והמסרה שלא תשכחִ .מּפַ ַחד
של הברכות דוחה את הקללות .אך הצר המסטין בא לקטרג ביום ראש ּבַ ּלֵ ילֹות -פן ישכחוה ויבואו עליהם צרות וכן הוא אומר (תהלים ב ,יב) נַ ְּׁשקּו
השנה על עבירות ,ובעיקר על ג' עבירות חמורות ,עבודה זרה ,גילוי עריות, בַ ר ּפֶ ן יֶ ֱאנַ ף וְ תֹאבְ דּו ֶד ֶרְך".
ושפיכות דמים .ובשפיכות דמים כלול נמי עוון לשון הרע. ובספר הפרדס המיוחס לרש"י (עמוד רכ"א) כתב" :ששים אותיות שברכת
ומבאר האר"י הקדוש שבשלושים קולות איכא ר"ע טרומיטין ,ל' קולות כהנים -סביב ,מכאן שמצוה להזכיר בכל יום בברכת שים שלום אלקינו
דמיושב ,ובהם ר"ע טורמיטין ותכוין לבטל על ידם את יצר הרע של ואלקי אבותינו ברכנו בברכה ,ומפני מה קראן הכתוב גבורים ,לפי שהקדוש
עבודה זרה .ור"ע טורמיטין שיש בל' קולות במוסף דלחש ,תכוין לבטל ברוך הוא מסכים עם הכהנים כשמוציאין אותם מפיהם ,כדכתיב (במדבר ו,
על ידם את יצר הרע של גלוי עריות .ור"ע טורמיטין שיש בל' קולות כז) וְ ָׂשמּו ֶאת ְׁש ִמי ַעל ּבְ נֵ י יִ ְׂש ָר ֵאל וַ ֲאנִ י ֲאבָ ְרכֵ ם .מגבורי ישראל -ופירושו
דחזרת מוסף ,תכוין לבטל על ידם את יצר הרע של שפיכות דמים .ועשר גבורים ,שיוצאים מפי גבורי ישראל ודוממין את השטן ונוצחין אותו,
קולות אחרונות שלאחר התפלה בקדיש של תתקבל תכוין לבטל על ידי שהוא יצר הרע והוא שטן ,דתניא (בבא בתרא טז ,א) הוא שטן הוא יצר הרע
את היצר הרע של לשון הרע" .ובסוף תוקעים תקיעה גדולה ,שהיא כמו הוא מלאך המות ,יורד ומסית עולה ומקטרג ויורד וממית ,וגבורים הללו
תפילה" :תקע בשופר גדול לחירותנו" .וענין השופר גדול ,הוא משום מכלים מעשיו ודוחין אותו מעל ישראל ,ולמה כהנים נקראו גבורי ישראל,
שבמתן תורה ,הקדוש ברוך הוא תקע בשופר של שמאל ,ואילו לעתיד לפי שאין אחד מישראל יכול להקריב קרבן ,כדכתיב (במדבר א ,נא) וְ ַהּזָ ר
לבוא יתקע בשופר גדול של ימין .כי אם כלל ישראל באמת יזכו לשוב יּומת ,אפילו דוד מלך ישראל" .הרי לנו דהשישים גיבורים שהם ַה ָּק ֵרב ָ
בתשובה ולתקן את כל הקללות ואלו ד' שרשי החטא ,הרי יאיר עלינו מיד סביב למטתו של שלמה -מלך שהשלום שלו ,הם הכהנים שמברכים את
אותה תקיעה גדולה מעלמא דחירותא( .שיעור ט 26כי תבוא תשפ) ישראל בשישים אותיות .וכן הוא בצבא שיוצאים לצבא מבן עשרים ,שאז
כ"א אלול תשס"ז | הגאון ר' אברהם יעקב ב"ר יצחק אפשטיין זצ"ל משגיח ישיבת תורה אור
השבת ,ואין לתאר את גודל החשק והכבוד שלא יקראו לו בשמו אלא יקראו לו 'זיידל', ידוע הסיפור על המשגיח של תורה אור
שרחש לכל דבר מדברי התורה ,וכמה היה יקר וכך הוי ,וכאשר נפטר החלו לקרא לו בשמו ר' הרה"צ ר' זייד'ל אפשטיין זצ"ל שלהוריו
בעיניו כל חידוש והבנה בתורה ,ובעיקר הייתי אברהם יעקב( .שיעור ח 39מקץ חנוכה תשעט) נפטרו ילדים בקטנותם ,והלכו הוריו לרה"ק
מתפעל ממדת ההשתוות שלו ,שהיה מקטין ויאמר לעילוי נשמת הצדיק ר' זיידל אפשטיין ר' מוט'ל אושמינער זצ"ל ובירכם שיהיה להם
עצמו בפני כל אדם קטן וגדול ממש עד לעפר. זצ"ל שהיה שלם במדת ההשתוות ,וזכיתי בן וציוה עליהם להלבישו בגדי פשתן עד גיל
(שיעור יא 9שמיני החודש תשפד) כמה שנים לקבוע עמו חברותא בצהרי יום שבע כדי שלא ישלטו עליו המזיקים ,ואף ציוה
יוצא לאור על ידי מכון בים דרך להזמנת כל ספרי הרב זילבר
לפרטים והנצחות 0556712159
אפשר לקבלו כל שבוע דרך המייל bd025401167@gmail.com 073-3022267
משיעורי הגרי"מ זילבר שליט"א | פרשת כי תבוא תשפ"ו ד
פרשת כי תבא
בדין מזבח דהר עיבל
פניני נחלה
לך נביא לעבור על אחת מכל מצות האמורות ובנית שם מזבח לה' אלקך מזבח
בתורה כאליהו בהר הכרמל לפי שעה שומעין
לו" עכ"ל ,והוא דין בכה"ת דע"י נביא מותר אבנים לא תניף עליהם ברזל
ובאת אל הכהן וגו' ואמרת אליו לעבור על כל איסורי תורה לפי שעה ,וא"כ אבנים שלימות תבנה את מזבח
למה בעינן להתירא דנביא במסוים לאיסורא וגו' והעלית עליו עולות וגו' וזבחת
הגדתי היום וגו' (כו ,ג)
דשחוטי חוץ ,והרי בכל איסורי התורה יש היתר
לקמן (בפסוק ה') כתיב "וענית ואמרת לפני ה'" ,ואילו בקרא
זה כתיב רק "ואמרת אליו" .והנה בפרש"י לקמן (שם) כתב לעבור עפ"י נביא ,וצ"ע .וי"ל (וכן הוא בכתבי הגרי"ז
שלמים ואכלת שם וגו' (כז ,ח)
"וענית ,לשון הרמת קול" .וכן הוא בגיטין (פג ,א) "כל עניה זבחים קיב ,ב) דאילו משום דינא דאליו תשמעון אין וצ"ע דלכאורה דהא דהקריבו קרבנות בהר עיבל
האמורה בתורה הרמת קול הוא" .לפי"ז נראה דכל דין הרמת הוא משום דהיתה בזמן היתר במות דמשעברו
קול שנאמר במקרא ביכורים הוא רק במה שאומר לפני ה'
זה רק התירא בעלמא לעבור על האיסור ,אך
ארמי אובד אבי ,אולם מה שהוא אומר לכהן הגדתי היום, מ"מ אין עליו הכשר הקרבה דאין תורת הקרבה את הירדן הותר להם במות ,וכן הוא בפרש"י
כיון דכתיב ואמרת ולא וענית ואמרת ,אין זה בהרמת קול. בחוץ ,ולזה בעינן להך דינא דבכל מקום אתה פרשת ראה (דברים יב ,ח) שכתב וז"ל "כשתעברו
והנה בדעת זקנים מבעלי התוס' כתבו וז"ל "וענית ואמרת, מקריב שיש עליו הכשר הקרבה ,וקרב בתורת את הירדן מיד אתם מותרים להקריב בבמה",
קריאת ביכורים הוא בקול רם אבל קריאת וידוי מעשר
בערתי הקודש מן הבית הוי בקול נמוך דלא כתיב וענית כי קדשי במה קרב גם בחוץ. ולכן הותר להם להקריב עולות ושלמים כדין
אם ואמרת ,וזהו שיסד הפיוט וידוי נמוך ומקרא רם תענה" אולם נראה להוסיף בזה ,דהא דנאמר דין הקרבנות הקרבים בבמה.
עכ"ל .ר"ל דקריאת ביכורים נאמרת בקול רם ואילו קריאת
וידוי מעשר היא בקול נמוך יעוש"ה. מסוים דיש להקריב ע"פ נביא בחוץ גם בזמן מעתה צריך ביאור הא דנאמר בקרא דין אבנים
ולפמש"כ גם בקריאת ביכורים עצמה חלוקים הם אמירת איסור במות אין עיקרו של ההיתר ,דהותרה שלימות ודין לא תניף עליהם ברזל ,דכל דינים
והגדתי שנאמרה להכהן ,ממה שהוא אומר לפני ה' .דאילו ההקרבה בבמה גם בזמן איסור במות והוי קרבן האלו הם דינים הנוהגים במזבח ,אבל בבמה
מה שנאמר לפני ה' נאמר בקול רם ,ואילו האמירה לכהן היא לא בעינן אבנים שלימות ואינם אסורים להניף
בקול נמוך ,וחד דינא להו עם מצות וידוי מעשר שנאמרת
במה ,אלא דעיקר הדין בזה הוא דעפ"י נביא
בקול נמוך. הותרה הקרבה בחוץ ,וכל עצמו של דין זה הוא עליהם ברזל ,וגם למ"ד דאין להקריב קרבנות
ובאמת יש לומר בזה עוד ,דהנה בכל מקרא ביכורים תרתי הכשר הקרבה בחוץ ולא היתר במה ,ויסוד ד"ז על הסלע ובעינן שיבנה מזבח אבל הא מיהא
איתנייהו ביה ,דין קריאה ודין וידוי .דהנה (בפ"ב דביכורים
נלמד מהא דאמר רבי אבא בר כהנא (תמורה דף אין בו קדושת מזבח ואינו מקדש פסולים ועוד
מ"ב) תנן "יש במעשר וביכורים משא"כ בתרומה שהמעשר
והבכורים טעונים הבאת מקום וטעונין וידוי ואסורים לאונן כח ,ב) "שמונה דברים התירו באותו לילה [בבמת דמבואר בזבחים (קח ,ב) דקרן וכבש וריבוע ויסוד
ר"ש מתיר וחייבין בביעור ור"ש פוטר" .ובירושלמי שם גדעון] חוץ לילה וזרות וכלי שרת וכו'" ע"ש, אין מעכבין בבמה קטנה וצ"ע .ובאמת עוד צ"ע
(ה"ב)" ,וטעונין וידוי קדש קדש עליון" ,ופריך בירושלמי
וצ"ע כיון דהותרה ההקרבה בבמה ממילא דמדברי רש"י בזבחים פרק פרת חטאת (קיב,
"תנינן כל אילין מילייא ור"ש פליג ,וגבי וידוי לית ר"ש
דדינו בזר ובלי כ"ש ,ולמה הוצרכו להיתר בפ"ע ב ד"ה באו לגלגל) ומדברי הרמב"ם בפיה"מ (פרק יד
פליג" ,והיינו דהוקשה לירושלמי דאי לית ליה לר"ש גז"ש
דקדש קדש א"כ למה מודה ר"ש דביכורים טעונין וידוי, והרי בבמה אין דין כהן וכ"ש ,ובע"כ מבואר שם) משמע דלא הותרו להם במות רק משהגיעו
ותי' בירושלמי "וידוי זו קרייה ולית ר"ש פליג דכתיב וענית
מזה דאין זה היתר הקרבה בבמה בשעת איסור לגלגל וקודם לכן לא הותרו להם כלל במות,
ואמרת" .ויעו"ש בביאורי הגר"א שכ' "ומשני וידוי דביכורים
זו קריאה דכתיב בביכורים וענית ואמרת ,וענית זו קריאה במות ,אלא הכשר הקרבה בחוץ ,ודין הקרבתו ולכאורה צ"ל דכ"ז היה בהוראת שעה ,וצ"ע.
ואמרת זו וידוי" עכ"ל .ר"ל דמה שביכורים טעונים וידוי הוא כדין קרבן מקדש דמעיקר הדין בעי כהן שוב ראיתי ברד"ק יהושע (ח ,ל) שכתב ואמרו
לא ילפינן ליה מוידוי האמור במע"ש ,כ"א דהקריאה עצמה
וכ"ש ,ועל כן הוצרכו היתר מיוחד להקריבו ע"י אין במה ניתרת אלא ע"י נביא שנאמר אז יבנה
בביכורים תורת וידוי בה ,ובאמת תרי מילי איכא במצות
קריאה ,חדא מצות קריאה דוענית זו קריאה ,ושנית מצות זר ובלי כ"ש ,וכמש"נ. יהושע ודבריו לכאורה סתרי אהדדי דשם
וידוי ,דואמרת זו וידוי ,יעוש"ה. בתחילת דבריו כתב ואז הותרו הבמות כ"ז
ולפמש"נ נראה דמצות וידוי מתחלת מ'ואמרת אליו הגדתי', מעתה נראה דאף דקרב בחוץ ולא היה שם
שהיה בגלגל [וצ"ע דהר עיבל היה קודם בואם
דשם לא כתיב וענית כ"א ואמרת ,ובקריאת הגדתי איכא אהל מועד מ"מ כיון דהיה ע"פ נביא הרי הוכשר
קיום מצות וידוי ולא מצות קריאה ,ולכן דינו בקול נמוך לגלגל].
הקרבה בחוץ ודין הקרבתו הוא כדן קרבן
כדין וידוי מע"ש דהוא בקול נמוך ולא בקול רם .ואילו מצות ונראה ביאור דבריו דכבר הארכנו לעיל
קריאה מתחלת רק מ'ארמי אובד אבי' ,דכתיב ביה "וענית מקדש ובעינן בהקרבתו כל דיני קרבן מקדש,
ואמרת לפני ה' וגו'" ,ודינו בקול רם וכמש"כ. ובאמת אין להקריבו על במה ,ולכן כתיב בקרא בפרשת ראה (יב ,יג) יעו"ש בפרש"י שהביא
והנה תנן בסוטה (פ"ז מ"א מ"ב) "וידוי מע"ש נאמרת בכל ובנית שם מזבח לה' דבעי מזבח ולא במה וה"נ מהספרי (פיס' קע) "אבל אתה מקריב על פי נביא
לשון ואילו מקרא ביכורים נאמר בלשון קודש" .וכתב רש"י כגון אליהו בהר הכרמל" עכ"ל ,וכפה"נ ,הוא דין
(סוטה דף לב ,א) "מקרא ביכורים ,שהיה קורא מארמי אובד
מה דכתיב מזבח אבנים לא תניף עליהם ברזל
אבי עד סוף כל הפרשה" .ולכאורה צ"ע דהרי מצות מקרא ואבנים שלימות תבנה את מזבח ה' ,הוא מה"ט מסוים באיסורא דשחוטי חוץ דע"י נביא מותר
ביכורים מתחילה מוהגדתי היום .אולם לפמש"נ אתיא היטב, דכיון דהקרבתו היא בתורת קרבן חוץ ממילא להקריבו בחוץ גם בזמן איסור במות.
דמצות קריאה דדינה בלשון הקודש מתחילה מארמי אובד
אבי ,דאילו אמירתו לכהן הגדתי היא מכלל מצות וידוי
בעינן שיהא עליו תורת מזבח ,ובעינן שלימות ולכאורה צ"ע דהנה בספרי בפרשת שופטים
ונאמרת באמת בכל לשון ,וכמש"כ. ולא שהונף בהם ברזל ,ודו"ק. (פיס' קעה) איתא וז"ל "ואליו תשמעון אפילו אמר
בענין מסירת התורה לשבט לוי
(כט ,ג) ולא נתן ה' לכם לב לדעת ועינים לראות ואזנים לשמוע עד היום הזה
ומעתה נר' דהא דאמרו מה אתה משליט את בני שבטך עליה ,היינו לעניין תורה יעו"ש בפרש"י שכ' "שמעתי [מהו היום הזה] שאותו היום שנתן משה ס"ת לבני לוי כמו
שבע"פ ,דמשה רבינו נתנה לבני שבטו שהם ידרשוה והם שיורו משפטיך לישראל, שכתוב ויתנה אל הכהנים בני לוי באו כל ישראל לפני משה ואמרו לו משה רבינו אף
והיינו משום דמאז ומעולם הוא נחלת הלויים וכמו שהביא הרמב"ם (בפ"א מהל' ע"ז ה"ג) אנו עמדנו בסיני וקבלנו את התורה ונתנה לנו ומה אתה משליט את בני שבטיך עליה
דיעקב ד"הבדיל את שבט לוי ומינהו ראש והושיבו בישיבה" ,ובאמת שהם עיקר תופשי ויאמרו לנו יום מחר לא לכם ניתנה ,לנו נתנה ,ושמח משה על הדבר וע"ז א"ל היום הזה
התורה וכמו שכתב הרמב"ם (בפי"ג מהל' שמיטה ויובל הי"ב) "ולמה לא זכה לוי בנחלת נהיית לעם וגו' היום הזה הבנתי שאתם דבקים וחפצים במקום" עכ"ל.
ארץ ישראל וכו' מפני שהובדל לעבוד את ונר' ביאור הדברים ע"פ דברי הספרי
ה' לשרתו ולהורות דרכיו הישרים ומשפטי בפרשת האזינו (פיס' שלה) ויאמר אליהם
הצדיקים לרבים שנאמר יורו משפטיך שימו לבבכם לכל הדברים וגו' מלמד שצריך
ליעקב ותורתך לישראל" ,דב"ד הגדול הם אדם שיהיו עיניו ולבו ואזניו מכוונים לד"ת,
עיקר תורה שבע"פ והם עמוד ההוראה ומהם וכ' מרן הגרי"ז (פרשת בשלח) בביאור הדבר,
חוק ומשפט לישראל שנאמר ע"פ התורה דהנה התורה שבע"פ נחלקת לשנים ושני מח'
אשר יורוך ועל המשפט אשר יאמרו לך ,והם יש בה ,הא' הלכות ודינים שנמסרו למשה
הדברים שלמדו אותן מפי השמועה והם תורה מסיני והיא הקבלה ,ושנית דינים הלומדים
שבע"פ ואחד דברים שלמדו אותן מפי דעתן אותן בעצמן ע"י מדות שהתורה נדרשת בהן
ואחד מן המדות שהתורה נדרשת בהן ,הכל וזהו שאמר להם משה שימו לבבכם וגו' דאחר
ב"ד הגדול הם עיקר תורה שבע"פ ,ובאמת שלמד להם התורה שבכתב ושבע"פ דהיינו
מעיקר הדין היה צריך להיות דב"ד הגדול הדינים המקובלים ,כענין שנאמר כתבו לכם
הם משבטו של לוי כמו שנאמר יורו משפטיך ושימה בפיהם דהיינו תורה שבכתב ושבע"פ,
ליעקב ותורתך לישראל ,וזוהי הכוונה שמשה אמר להם שישימו לב לדרוש בעצמם דבר
רבינו רצה להשליט שבטו של לוי על התורה, מתוך דבר במדות שהתורה נדרשת בהן,
דהיינו שיהיו הם המושלים בתורה שבע"פ וזהו דברי הספרי שצריך אדם שיהיו עיניו
לפרשה כפי הבנתם ,ובאמת גם לאחר שבאו ואזניו ולבו מכוונים לדברי תורה ,דעיניו
והתלוננו נשאר דמצוה שיהא בו כהנים ולוים היינו תורה שבכתב ,דאסור לאומרו בע"פ
כמו שנאמר ובאת אל הכהנים הלוים ואל ורק לקרוא אותה מתוך הכתב ,ואזניו היינו
השופט אשר יהיה בימים ההם. תורה שבע"פ לשמוע הדינים המקובלים וזה
וזהו שבא למשה בסוף אנחנו עמדנו בסיני אדרבא אסור לכותבו רק להעבירו ע"פ ,ולבו
וקבלנו את התורה ונתנה לנו ,כלומר דקבלנו היינו להבין דבר מתוך דבר ולדרוש במדות
את התורה דהיינו תורה שבכתב וגם נתנה שהתורה נדרשת בהן יעו"ש.
לנו תורה שבע"פ ,וזהו כפל הלשון דקבלנו מעתה נר' פשוט דהן הן הדברים שנאמרו
את התורה וגם ניתנה לנו ,דהקבלה היא כאן דלא נתן ה' לכם לב לדעת לדרוש את
התורה שבכתב ונתנו לנו היינו תורה שבע"פ, התורה בעצמן ועינים לראות התורה שבכתב
וזהו באמת מה ששמח משה על הדבר ,שראה ואזנים לשמוע דהיינו תורה שבע"פ ,עד היום
שהם דבקים וחפצים במקום ,וכדאיתא הזה .והנה אע"ג דנתן לשבט לוי את התורה
בתנחומא פרשת נח (סי' ג) דלא תמצא מ"מ לאחר שבאו לפניו מסר ס"ת גם לשאר
תורה שבע"פ אצל מי שיבקש עונג העולם שבטי ישראל ,ע' שם (דברים לא ,ט) "ויכתב
אלא במי שממית עצמו עליה ,ותורה שבע"פ משה וגו' ויתנה אל הכהנים בני לוי וגו' ואל
קשה ללמוד ויש בה צער גדול שהיא משולה כל זקני ישראל" ,וע' בשפתי חכמים שם.
לחושך ולא קבלו עליהם את תורה שבע"פ
והנה אע"ג דנתן תורה גם לשאר שבטים מ"מ
עד שכפה עליהם הר כגיגית ואינו לומד
מצאנו דיש ענין מיוחד בס"ת שנתן לבני
אותה אלא מי שאוהב את הקב"ה בכל לבו
לוי ,דס"ת הזה שנתנה לשבט לוי הוא הס"ת
ובכל נפשו ובכל מאודו ,וזהו ששמח משה
שבעזרה ששמו אותו בצד הארון וכמש"כ
שראה בזה שרצו גם הם לשלוט על תורה
הרמב"ן ס"פ וילך (דברים לא ,כד-כו)
שבע"פ שצריך להתייגע ולעמול בה ,וע"כ
יעו"ש .והנה בפרשת שופטים אצל ס"ת של
שמח משה מאד ,וכמש"כ הרמב"ם ,דאע"ג
מלך כתיב (שם יז ,יח) "וכתב לו את משנה
דעיקרו הוא נחלת הלוים אולם לא רק שבט
התורה על ספר מלפני הכהנים הלוים" ,וע'
לוי אלא כל אדם אשר נדבה רוחו אותו
ברמב"ם הל' מלכים (פ"ג ה"א) דהס"ת מוגה
והבינו מדעו להבדל יכול לקבל על עצמו
ע"פ הספר שבעזרה ומקורו הוא בספרי
עמל התורה להיות ממית עצמו עליה ,וזהו
(שם) ע"פ הגהות הגר"א ,דע"י ס"ת זו שנתנה
מה שאמר וידבר משה והכהנים הלוים אל כל
ללוים מוגהים כל ס"ת הכתובים לאחר מכאן,
ישראל לאמר הסכת ושמע ישראל היום הזה
ונמצא דגם לאחר שחזר משה ונתן ס"ת לכל
נהיית לעם לה' וגו' ,ויעו"ש בספורנו דהזהיר
השבטים [וכתב י"ג ס"ת] מ"מ אותו ס"ת
אותם על העיון בתורה[ ,בהיותו מוטל על
שכתבו ראשון ומסרו לשבטו היא במעלה
הכהנים ללמד דעת את העם שנאמר יורו
משאר ס"ת דע"י מוגהים כל שאר ס"ת.
משפטיך ליעקב] יעו"ש והדברים מבוארים
היטב עפימש"כ ,דלקבל תורה שבע"פ צריך והנה כבר האריך הבית הלוי (פרשת יתרו)
להיות מוכן לזה. לפרש מה דהמלאכים בקשו שיתנו להם
מעתה נראה דזהו מה דכתיב ולא נתן ה' התורה וכי ס"ד שהם יקיימו המצות ,והרי
לכם לב לדעת ועינים לראות ואזנים לשמוע רובם תלוים בגוף ,ורק דהכונה היא דעיקר
עד היום הזה ,כלומר דרק אז שקבלו עליהם תורה שבע"פ היא הכללים והמבוא שהתורה
ללמוד ולהיות יגעים בתורה שבע"פ ניתנו נדרשת בהן ,וע"י הכללים והמצות מתפרשת
להם הכלים ללמוד ,הלב לדעת והאזנים התורה שבכתב ,ונתחדשו בו חידושי דינים
לשמוע דהיינו לשמוע ועוד להבין דבר מתוך לאין סוף וארוכה מארץ מידה ,והתורה ניתנה
דבר[ ,חכמה דעה ובינה] ,דכל שמקבל עליו לישראל שיהיו הם דורשים אותה וכפי שהם
עול תורה נותנים לו את הכלים שדרושים מסכימים הכי הוא האמת וכמו שאמרו בכ"מ
כדי להבין ולהשיג עמקי סודותיה ,דקודם לא בשמים היא ,וזהו שרצו המלאכים ובקשו
היא הקבלה ואח"כ מקבלים את הכלים ,וכמש"כ רש"י עה"ת "ועתה אם שמוע תשמעו" שיתנו להם התורה ולא להאדם ,ויהיה האמת
(שמות יט ,ה) אם עתה תקבלו עליכם יערב לכם מכאן שכל התחלות קשות ,כלומר אם כמו שהם ידרשום וזהו שאמרו מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו ,שאין אדם
תקבלו עליכם בלי שום תנאים בסופו יערב לכם דאז תקבלו את הכלים כדי ללמוד את כדאי שתזכור אותו כלל ,ומכש"כ למנותו פקיד וממונה ושליט על התורה ,תמשילהו
התורה 'ועתה' ,יעו"ש. במעשה ידיך כל שתה תחת רגליו שתשים אותו גם למושל ושליט על התורה יעו"ש,
גליון ל"ג – אלול תשפ"ו
שיחה מהגאון הגדול רבי דוד אברהם שליט"א • פרשת כי תבא התשפ"ו • שנה שישית
בס”ד
היום הזה נהיית לעם
ארבעים שנה עברו יוצאי מצרים נסים גלויים ,מראות אלוקים ומתן תורה ,ועדיין לא נקראו ׳עם׳ .רק כאשר
קמו ותבעו את התורה לעצמם מתוך מסירות נפש ,הודיעם משה כי באותו היום נהיו לעם לה׳ אלוקים
‘באו כל ישראל לפני משה ואמרו לו :משה רבינו ,אף אנו עמדנו המעמד בו הכריז משה כי ‘היום הזה נהיית לעם’ (כז ,ט) היה
בסיני וקיבלנו את התורה וניתנה לנו ,ומה אתה משליט את בני רב כבוד ,הוד ָוָ ֶיֶ ֶֶקר .באותה שעה ,כך ביאר החזקוני ,נאספו כל
שבטך עליה ,ויאמרו לנו יום מחר ‘לא לכם ניתנה ,לנו ניתנה’! ושמח ישראל ,הכהנים ,הלויים וארון הברית עמהם ,וקיבלו עליהם מחדש
משה על הדבר ,ועל זאת אמר להם ‘היום הזה נהיית לעם’ – היום את התורה בשבועה .ומתוך אותו מעמד מכריז לפניהם משה רבינו:
הזה הבנתי שאתם דבקים וחפצים במקום’. ‘היום הזה נהיית לעם’.
והדבר אומר דרשוני.
בני ישראל שוהים במצרים מאתיים ועשר שנים .כולם בני
אם נבחן את הדברים באמת-מידה משפטית ,הטיעון של בני אב אחד ,כולם מאמינים באל אחד ,ניכרים ומצוינים שם בשפתם,
ישראל אינו מחזיק מעמד ואינו מתקבל על הדעת ,לכאורה .וכי יעלה בלבושם ובשמותם ,לא מתערבים בין המצריים ,שומרים על יחוסם
על לב ששבט לוי יטען מחר שהתורה ניתנה רק להם ,מפני שמשה כבני אברהם ,יצחק ויעקב בתוך ערוות הארץ – והבידול הזה לא
הורידה ממרום ,הלא כל פסוק ופרשה בתורה מדברים לכלל ישראל. מגדיר אותם כ’עם’.
זאת ועוד ,שבט לוי תלוי לחלוטין בשאר השבטים .יעקב אבינו במכת חושך נספים שמונים אחוזים מן האומה ,ויש דורשים
גזר עליהם ‘אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל’ ומשום כך אין להם שרק אחד מחמש מאות זכה לצאת .שארית הפליטה היא סולת
חלק ונחלה בארץ ,כל קיומם נשען על המתנות שיקבלו משאר נקייה ,מזוככת זיכוך אחר זיכוך בשלוש עשרה נפות – ועדיין אינם
השבטים .ממה נפשך ,היעלה על דעת מישהו לומר שהתורה אינה נקראים ‘עם’.
שייכת לכלל האומה? הם מצטווים בשתי מצוות עשה החמורות ביותר בתורה ,דם
פסח ודם מילה שחיוב כרת תלוי בהן – ואינם עם.
אך לא מכך אנו מתפעלים ,אלא מעצם התגובה וההתקוממות.
הים נבקע לפניהם לשנים עשר גזרים ,על אף קטרוג מלאכי
כאשר שמעו ישראל שהתורה נמסרת לבני לוי ,הם נחרדו .לא
השרת שטענו ‘הללו עובדי עבודה זרה והללו עובדי עבודה זרה’,
עשו חשבונות של היגיון קר ,אלא נחרדו מהצד הרחוק שמא יחשבו
ונעשה להם נס שלא נברא כמותו – ואינם עם.
בני שבט לוי שהתורה ניתנה רק להם ולא לנו.
הם מגיעים למרגלות הר סיני ,חונים כאיש אחד בלב אחד,
טלטלת הנפש הזו של ישראל ,הוכיחה שהם מחוברים ומחובקים
פוסקת זוהמת הנחש מעליהם ,מוכתרים בכתר ‘והייתם לי סגולה
בעבותות ,העצב בריא ,הגוף מגיב לכאב ,הם ַַעם חי!
מכל העמים’ ומקבלים תורה ומצוות ,רמ”ח עשה ושס”ה לא תעשה.
הם שומעים ‘אנכי ה’ אלוקיך’ מפי הגבורה ורואים מראות אלוקים
עין בעין – ובכל זאת אינם נקראים ‘עם’.
מעשה ברב קהילה שהתפטר מתפקידו לאחר עשרות שנות ורק כאן ,בסוף שנת הארבעים במדבר ,פונה אליהם משה רבינו
כהונה .באו פרנסי העיר וטובי הקהל ושאלו בתמיהה ,ילמדנו וקובע‘ :היום הזה נהיית לעם’!
רבנו ,מדוע זה אתה קם ועוזב? השיב להם :משום שכעת זו הפעם מה נתחדש דווקא במעמד הזה שלא היה בכל אותם ארבעים
הראשונה מזה עשרים שנה שמישהו בעיר שואל אותי שאלה כל שנה?
שהיא...
כשרופא שיניים בודק שלושים ושתיים שיניים ,אין הוא מתעכב לא לכם ניתנה
על השיניים הבריאות .אך ברגע שהוא נוגע בשן אחת והחולה זועק את השאלה הזו שאלו כבר חז”ל ,והתשובה מבוארת ברש”י
‘איי!’ – שם מתחיל הטיפול .הצעקה והכאב מעידים על קיומם של בהמשך (כט ,ג) לגבי היום שנתן משה את ספר התורה לבני לוי,
עצבים חיים. ולתשובה הזו הוא מקדים לשון ‘שמעתי’;
נכתב ונערך ע"י הרב אביאל חיים חורי שליט"א
בכל ענייני הגיליון 058-3264289 -לקבלת השיחה בדוא"ל8544298@gmail.com :
בהלצה אומרים על אדם שעבר ניתוח קטרקט בעיניו לאחר התביעה של ישראל הוכיחה למשה רבינו כי התורה אינה
שסבל במשך עשרים שנה .לאחר הניתוח ,הוא מתפעל מחבריו מונחת אצלם כחפץ מוזיאוני ,כפולקלור בלתי מחייב ,התורה
שנכנסים לבקרו‘ ,איך התבגרתם ,לא מזהים אתכם’ .והאמת היא הקדושה בוערת בעורקים!
כי לא חבריו השתנו אלא עיניו נפקחו לראות את המציאות בחדות.
כל עוד האדם מקבל את התורה והניסים כהרגל ,בשטחיות ‘מי שהדין עמו ,מוסר נפשו’
וללא עמל ,הכל נראה לו מטושטש .אך ברגע שקמו ישראל ולחמו העולם רגיל להסביר את ההבטחה של ‘תורה שלמדתי באף,
על התורה ,תבעו אותה לעצמם וגילו שהיא ציפור נפשם – נפקחו היא שעמדה לי’ (ילקו”ש קהלת תתקס”ח) ,שיש פה שכר סגולי ,אדם
עיניהם לקבל ‘לב לדעת’ והבינו את כל מה שעברו בארבעים השנים התאמץ ולמד בקושי והתמודד ,יזכור את תלמודו.
בפרספקטיבה חדשה לחלוטין! לדרכנו ייאמר ,כי כשאדם מוסר את נפשו ואת כל הון ביתו
באהבה שאוהב את התורה ,היא הופכת להיות חלק מעצמותו,
שבתי בבית ה’ בהכרח ,לא כסגולה אלא כטבע!
לימוד זה נוקב במיוחד בימי חודש אלול ,עם פתיחת הזמן
השלווה והנוחות לא הצמיחו גדלות .מדינות שעמדו בקשרי
החדש בהיכלי הישיבות.
מלחמה ואתגרים ,הצמיחו פיתוחים ופתרונות שהזניקו אותם
בחור שלמד מסכת מסוימת בצעירותו ושב ללמוד אותה כעת קדימה .ארץ שווייץ לדוגמא ,גאון שבעת לחם ,בין הרים ואוויר זך,
בישיבה גדולה ,עלול לטעות ולחשוב כי הוא חוזר על אותם דברים לא תרמה לעולם מאומה מלבד שוקולדים ושעונים ,וגם הם כבר
ממש. עתיקים בני מאות שנים.
אך האמת היא כי אותו רש”י ואותה סוגיא מקבלים פנים זהו דין ‘כל דאלים גבר’ ,וכיסודו הנודע של הרא”ש בריש בבא
חדשות וזכות שבעתיים לאחר שנה או חמש שנים ,כי הלימוד מציעא (סי’ א)‘ ,דכל מי שהדין עמו – מוסר נפשו להעמיד שלו בידו,
שלך עמוק ויסודי יותר ,ההבנה שלך מתבהרת ולמדנית יותר ,אתה יותר ממה שמוסר האחר נפשו לגזול’ .לאמר ,מי שהחפץ באמת
מחובר לבבא מציעא יותר ממה שהיית מחובר בישיבה הקטנה! שלו ,מוסר את נפשו בעוז ובתעצומות הגוברים על תעוזת הגזלן.
השייכות לתורה אינה נקנית בירושה ואינה ניתנת במתנה על מסירות הנפש הזו היא גם הסיבה וגם הסימן – משום שזהו שלו,
מגש של כסף .רק מי שנלחם עליה ,שאינו מוותר עליה בעד שום הוא נלחם על כך עד כלות.
הון שבעולם ומוסר נפשו עליה – זוכה שהתורה תעמוד לו ,ותהפוך
להיות עצם מעצמיו. לב לדעת ועיניים לראות
מתוך כך מאירים דברי הרשב”ם בפרשתנו .על הפסוק ‘ולא נתן
ה’ לכם לב לדעת ,ועינים לראות ,ואזנים לשמוע עד היום הזה’ (כט,
ג) ,כתב מילים קצרות‘ :אף על פי שראיתם מעשיו הגדולים’.
ְוְ ֹל ֹא ָנָ ַַתן ה’ ָלָ ֶֶכם ֵלֵ ב ָלָ ַַד ַַעת ַַעד ַַהּיֹּוֹ ם ַַה ּ �ֶּזה –
זהו פשט חדש המעמיד את כל העניין באור שונה.
היום הזה איכפת לך ,היום נהיית לעם!
דור המדבר ראה את עשר המכות ,אכל את המן יום-יום ,שתה
ממימי הבאר וראה עמודי ענן ואש .הם לא שמעו זאת מאבותיהם,
אלא ראו בעיניהם וחיו זאת יום יום .ואף על פי כן ,כל אותם הניסים
איכפת לך?! נתפסו בעיניהם כמציאות חיצונית ופסיבית.
לעילוי נשמת
האי גברא רבא איש על העדה ויושב על מדין
לעילוי נשמת
איש תם וישר
הגאון הרב בן ציון נשר זצ"ל
רב ואב"ד בתל אביב רבתי
האדון הנכבד
בן הרה"ג יצחק זצ"ל
ה"ה מאיר הכהן בן אסתר ז"ל
אב"ד תל אביב
כהן מיוחס מעיר הכהנים דבדו ,מרוקו
נסתלק בשם טוב לעולם שכולו טוב
יום היא"צ טז אלול
ת.נ.צ.ב.ה.
ט אלול שב"ק לסדר 'כי אהבך ה' אלהיך' תשפ"ו
בעל הנחמות ינחם לבני המשפחה הרוממה
תשרי תשפ״ז
ואך טוב וחסד ירדפום כל הימים
ניתן להשיג
בטלפון 058-3264289
כי תבוא
במשנתו של מורינו ראש הישיבה -הגר"נ פרן שליט"א
שמחו צדיקים בה'
השמחה בד' ,בתורה במצוות ובשופר בראש השנה
א .והי' כי תבא -כ' האוהחה"ק ,אמר והי' לשון שמחה )ב"ר מב ג( להעיר שאין לשמוח אלא בישיבת הארץ ,ע"ד
אומרו )תהילים קכ"ו ,ב'( אז ימלא שחוק פינו וגו'.
בברכות ל"א ,א' ,אר"י משום רשב"י אסור לאדם שימלא שחוק פיו בעוה"ז שנא' "אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רינה".
אימתי בזמן שיאמרו בגויים הגדיל ד' לעשות עם אלה .אמרו עליו על ריש לקיש שמימיו לא מילא פיו שחוק בעוה"ז
מני שמעה לר' יוחנן רבי' ,וכן בגמ' ע"ז ג' ב' ,מיום שחרב ביהמ"ק אין שחוק לפני הקב"ה -בזמן הגאולה יהי' שמחה,
וזהו כי תבוא אל הארץ -בישיבת הארץ.
וצ"ב ,מה הרבותא בריש לקיש אם זה איסור גמור ,ועוד מהו בעוה"ז ,פשיטא כעת הוא חי בעוה"ז ,ובפירוש הרי"ף
עפי"ד הזוה"ק ח"ג דנ"ו א' -דאסיר לי' לבר נש למחדי יתיר בעלמא דין האי במילי דעלמא אבל במילי דאורייתא
ובפקודי דאורייתא בעי למחדי דכתיב "עבדו את ד' בשמחה" )תהלים ק' ,ב'( וא"ש דריש לקיש.
השמחה בד' ובתורתו
ב" .ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ד' אלוקיך ולביתך" -טוב זה הקב"ה ,שנא' טוב ד' לכל )תהלים קמ"ב ט'( -שהוא
מקור הטוב הכולל כל הטוב והכל במתנת חינם -וישר מהקב"ה לא ע"י מלאך או שרף ,וזה התוה"ק )ע' אוהחה"ק(
-שהשמחה על התורה המשפיעה לנו כל הטוב ,כידוע ד' האוהחה"ק ,שאם היו בנ"א מרגישין במתיקות ועריבות טוב
התורה היו משתגעים ומתלהטים אחרי' ,ולא יחשב בעיניהם מלא העולם כסף וזהב למאומה כי התורה כוללת כל
הטובות שבעולם.
עבודת ד' בשמחה
ג .בסוף הפרשה כתיב "תחת אשר לא עבדת את ד' אלוקיך בשמחה ובטוב לבב מרוב כל .הרי לנו כמה שהשמחה
היא יסוד חשוב ועיקר בעבודת ד' שמעיד על ערך הדבר אצל האדם ,ונבוכדנצר שאל את דניאל מדוע פניך רעים
היום ,והי' יכול לקבל עונש מוות על זה לולי שתירץ צערו ודאגתו על ביהמ"ק.
ושמעתי בטורונטו בקידוש בשבת ,ביאור נפלא מדוע כ"כ חרון אף על חיסרון שמחה במצוות עד שירדפוך כל הקללות
האלה והשיגוך.
וביאור הענין ]ושוב ראיתי כן להדיא שמות פל"ב פס' י"ט ,וספורנו ,ופס' כ"א ,כ"ה וכ"ז ,בספורנו בפרשת כי תשא
בפסוקים של חטא העגל[ שעיקר החרון אף שהי' בחטא העגל עד כדי שבירת הלוחות הי' מחמת הריקודים ומחולות
שהי' שם .על השמחה בעבירה ,ומעתה כל אימת שיהודי מקיים מצוה בלי חיות ובלי שמחה מתעורר לאלתר קטרוג
עוון העגל ,וטוען בעוון העגל רקדתם ,שמחתם ,פיזזתם ,ועכשיו בעבודת ד' הפנים חמוצים ,הייתכן.
ועפי"ז ביארנו גודל הנחיצות והחשיבות לקבל עומ"ש בראש השנה עם תקיעת השופר הרומזת על קבלת מלכות שמים
כמ"ש רב סעדי' גאון בטעם הראשון לתקיעת שופר ע"ש .ובזה מתקן חטא העגל בשרשו ,כנגד השמחה בפריקת עול,
ובעבודה שלא הצטוו עלי' הנקראת עבודה זרה ,עתה מקבל מלכותו יתב"ש עליו ,על רמ"ח איבריו ושס"ה גידיו ,ועל
זרעו ,ומקבל זאת בשמחה ,השלים "כבוד מלכותו" .וידוע שהחסיד הגאון הרב אליהו מוילנא זיע"א הי' שמח שמחה
עצומה בשעת התקיעות ,הנה עשה בזה תרתי -השמחה במצוה והשמחה במלכות שמים ,וקבלת עומ"ש.
קיום התורה בשמחה ,וח"ו לעבור על ד"ת בשמחה
ד .הברכות נפתחים )פכ"ח פס' א'( " -והי' אם שמוע תשמע בקול ד' אלוקיך" ,והי' לשון שמחה ,השמחה בתורה מביאה
ברכה.
אכן צ"ע ,שגם בקללות כתיב )פכ"ח פס' ט"ו( "והי' אם לא תשמע בקול ד' אלוקיך" ,מה שייך שמחה באי עשיית רצונו,
הרי אין לך צער ועגמת נפש מעבירות ועוונות ,ביאר הסוכת דוד -דעיקר הקללות על עשיית העבירות בשמחה .וכ"ש
עבודה זרה ,פריקת עול כשנעשה בשמחה .ולהאמור בעבירה בשמחה וכ"ש בעבודה זרה בשמחה מעורר עצם הקיטרוג
של חטא העגל שנעשה בשמחה.
ה .כ' השל"ה הקדוש מצוה שבשמחה שווה אלף ידות ממצוה שלא בשמחה ,וזו עבודת הימים הקדושים הנוראים
האלו ,להחדיר בנו השמחה במה שזכינו להיות בנים ועבדים לה' אלוקינו יתב"ש ולקום בזריזות בבוקר לעבודתו,
ולהכירו וליראה מלפניו ,לראות בזה ולחיות את זה ולהכניס את זה ,והשבות אל לבבך .מה גדלה זכותנו שזכינו
לעסוק בשעשועי הקב"ה היא התורה הקדושה ,ולקיים מצוותיו ולעבדו בלבב שלם.
במהות גדר "עסק התורה"
בהיותי באלול תשע"ד )בליקווד( ,הביא ראש הישיבה דליקווד הגאון הרב ירוחם אולשין שליט"א דברי ההקדמה לספר תפארת
יעקב על גיטין להג"ר יעקב געזונדהייט זצוקללה"ה ,עה"פ )כ"ט ,ג'( "ולא נתן ד' לכם לב לדעת וכו' עד היום הזה" ,וכתב
רש"י שם ז"ל :שמעתי שאותו היום שנתן משה ספר התורה לבני לוי וכו' ובאו כל ישראל לפני משה ואמרו לו משה רבינו
אף אנו עמדנו בסיני וקבלנו את התורה ונתנה לנו ומה אתה משליט את בני שבטך עלי' ויאמרו לנו למחר לא לכם נתנה לנו
נתנה ,ושמח משה על הדבר ,ועל זאת אמר להם היום הזה נהיית לעם וכו' ,עכ"ל.
טענת בנ"י למשרע"ה על נתינת התורה ללויים
ויש להפליא במאמר הזה מה מקום יש לטענת בנ"י לחוש שיאמרו להם הכהנים לא לכם נתנה שהרי בכל המצוות כולן
מפורש בתורה דבר אל בנ"י ,והרבה מצוות אינם שייכים רק לישראל כגון לפדות בכורים וליתן תרו"מ ,והיאך יעלה על הדעת
כי לא יקיימו ישראל המצוות רק הכהנים ,גם יש לדקדק במה שאמרו "אף אנו עמדנו בסיני וקבלנו את התורה ונתנה לנו,
מה תוספת יש באמירת "ונתנה לנו" ,וצ"ב.
ביאור התפא"י דקאי על כח החידוש וקביעת ההלכה בתוה"ק
וכ' התפארת יעקב לבאר שיש בקבלת התורה ב' ענינים :א .קבלת המצוות לעשות אותם כפי מה שנצטוו ,ב .שניתן להם
התורה במתנה ,ועניינה שישלטו בה הם ויחדשו בה דברים ,והם גופי תורה ,כמו שאמרו בפ' הזהב "לא בשמים היא" כבר
נתנה לנו לארץ ,ואין משגיחין בבת קול .למדנו ,שניתנה תורה לישראל לדון בה עפ"י שיכלם שכל האנושי ,וכאשר יאמרו כן
יקוים ,ועל פיהם יהא כל ריב וכל נגע וכל משפט התורה ,וזה שאמרו לא ניתנה לישראל אלא מפני שהן עזין ,ופרש"י להתיש
כוחן ,והיינו שניתנה להם שישתדלו בה ביגיעות הרבה עד שיוציאו הדברים לאמיתתם ,וזה באמת מתיש כח ,לא עשיית
המצוות בלבד.
בנ"י התאוו שם לבחינה זו של עסק התורה ,ולא רק קיום המצוות
והשתא א"ש ,טענת בני ישראל למשרע"ה על הלויים ,שאם אתה נותן התורה לכהנים נמצאת משליט על והתורה רק את
הכהנים ושבט לוי בלבד ,ועל פיהם יהי' כל ריב וכל נגע והם יחדשו בה דברים ,ומהם יבקשו תורה ,ולהם ניתנה במתנה ,ואין
לישראל רק קיום המצוות בלבד כפי אשר יורו הכהנים והלויים ,וע"ז צעקו אל משה ,מאחר שגם אנו קיבלנו התורה דהיינו
קבלת המצוות ממילא גם לנו ניתנה במתנה כמו לכם ,ורשות ניתנה לכל ישראל להגות בה ולחדש בה דברים ע"י היגיעה
והשתדלות בה ,לא הכהנים והלויים בלבד .ובזה שמח משרע"ה על הדבר ,על כי ראה חשקם לעסוק בתורה ויגע עצמם בה,
כי זה הוא עיקר רצון הקב"ה מהם ,ואמר להם היום הזה נהיית לעם.
מה טענת המלאכים ומה תשובת משרע"ה
ובזה כ' לבאר מאמרם ז"ל בשבת פ"ח ב' ,בשעה שעלה משה למרום אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה מה לילוד אשה בינינו
וכו' ,אמר להם למצרים ירדתם לפרעה נשתעבדתם וכו' כלום אתם עושים מלאכה וכו' משא ומתן יש ביניכם וכו' לא תרצח
ולא תנאף לא תגנוב קנאה יש ביניכם יצה"ר יש ביניכם ,מיד הודו לו וכו' ,עכ"ד הגמרא.
וצ"ב ,מה ס"ד המלאכים שלהם תינתן התורה לקיים מצוותי' ואין להם שייכות לשום מצוה שבה ,ורוב המצווות זכר ליציא"מ,
וכ"ש שא"א לומר להם אשר הוצאתיך מארץ מצרים ,ועוד יל"ע שהקב"ה החזיר על שעיר ופארן ולא רצו לקבלה ,והלא גם
הם לא ירדו למצרים ולא נשתעבדו לפרעה .וצ"ע.
ולהאמור ,הדברים מאירים ,שקיום המצוות ודאי יעשה ע"י בנ"י ,אבל השליטה על התורה תהי' ע"י המלאכים ,ועם ישראל
ישאל עפ"י נביא או אורים ותומים ,וע"ז ענה להם משרע"ה שלושה מתנות ניתנו לישראל וכולן לא ניתנו אלא ע"י ייסורים,
תורה וא"י ועוה"ב ,וייסורים היינו שעבוד מצרים ,וממילא אין להם הזכות לבקש תורה ,ומה שהקב"ה החזיר על שעיר ופארן
לקבל התורה ,לא במתנה כמו לישראל שהם ישלטו בה ,כי אם המצוות גרידא כמו שקיבלו ז' מצוות ,ולזאת אי"צ להשתעבד
במצרים ,רק להיות בעל גוף ששייך בקיום המצוות.
ממוצא הדברים למדנו דעיקר נתינת התורה לישראל במתנה היתה שילמדו אותה ויחדשו בה דברים כל אחד כפי שכלו ,רק
שיאמר דברים הראויים לאומרם בדרך האמת ,ועד"ז נהגו כל חכמי הדורות מלפנים זה בונה וזה סותר והכל לאמיתה של
תורה ,אמנם בדור הזה כמעט פסקה אותה מתנה ,כי קמו מקצת חלושי הלב ,אשר לא יכלו לגשת אל הקדש מקוצר דעתם,
והטילו אימה יתירה ופחד גדול לחדש שום דבר אפילו אם פיו מפיק מרגליות נגד מה שימצאו היפוכו בדברי אחד מן המחברים
ואפי' מן האחרונים וכ"ש אם קדם הרבה בזמן ,באמרם כי אין לנו רק מה שכתבו לנו המחברים בקיצור פסקיהם ועליהם אין
להוסיף ומהם אין לגרוע ,ואנחנו היום כאילו התורה בשמים ולא לנו נתנה תורה ח"ו ,ואם יקשה להם בדבריהם יתאמצו בכל
עוז ליישב אפילו בדוחק גדול ,וההרגל נעשה טבע לנטות מדרך הישר והאמת ,ולא כן כ' הרמב"ן ז"ל בהקדמתו לסה"מ וז"ל:
והנני עם חפצי וחשקי להיות לראשונים תלמיד לקיים דבריהם ולהעמיד לעשות אותם לצוארי רביד ועל ידי צמיד ,לא אהי'
להם חמור נושא ספרים תמיד ,אבאר דרכם ואדע ערכם ,אך כאשר לא יכילו רעיוני אדון לפניהם בקרקע אשפיל למראה עיני
ובהלכה ברורה לא אשא פנים לתורה ,כי ד' יתן חכמה בכל הזמנים ובכל הימים לא ימנע טוב להולכים בתמים עכ"ל .הרי
שעם כל חפצו ליישב דברי הראשונים ז"ל ,אעפ"כ לא נטה מדרך הישר ולא נשא להם פנים באשר הם קדומים לו בזמן ,כי ד'
יתן חכמה בכל הזמנים לכל מי שנתן לבו לגשת אל הקודש ללמוד בדרך האמת לא לעסוק בפלפולים של הבל .עכ"ד התפארת
יעקב הנפלאים.
ולמדנו מכאן ,שכל הבא ללמוד ,אמנם צריך ללמוד בהכנעה ולדבר או לכתוב בכבוד גדול לקודמים לפניו ,אבל יש לו ללמוד
כמו שמבין ,ולדון לפני ת"ח ,ואם טובים הדברים לא יבהל ,אף אם בזה מיישב קושיית רבינו הגרעק"א זיע"א ,או שהולך
באופן אחר מד' מרנא הגר"א זיע"א או מד' מרן החזו"א זיע"א ,כי אין לאדם אלא מה שעיניו רואות ,ואחרת לא יוכל ללמוד,
ויחדש כמו שליבו מבין ,ואף אם יטעה או יראה אח"כ שיש להבין אחרת ,אין אדם עומד על ד"ת אא"כ טועה בהן ,ושוב עומד
על הדברים ,וכך דרכה של תורה .אכן קיבלתי ממו"ר הגאון הצדיק הרב ראובן יוסף גרשנוביץ זצוקללה"ה שאמר לי ,אצלנו
ה"חבורות" בישיבה היו לחזור על דברי המגיד שיעור לפני התלמידים ,ולא לומר חידושים חדשים מעצמינו .וייתכן שאפשר
לקיים שניהם ,ואחר שבירר היטב מקחו של רבו ,יכול להוסיף לקח ,אבל לא מיד לחדש מעצמו בלי עמל ויגיעה בדברי
רבותיו ,דוק ותשכח .וזהו עסק התורה ,הנדרש לו עמל התורה ,שהוא סגולת האדם לעשותו האדם השלם.
יו"ל ע"י מערכת 'יתפאר' להוצאת תורת מורינו ראש הישיבה שליט"א
בכל ענייני הגליון ניתן לפנות לפלא' 055-678-1490
להשתתפות בהוצאות הגיליון ניתן לפנות להנ"ל או לכתובת y580823623@gmail.com
גליון
264
פרשת כי תבא תשפ"ו
עבודתו -יד הפועל על התחתונה ,משום שהוא בא להוציא הליכות חיים
ממון מבעה"ב המוחזק בכספו ,וידוע שכל בעה"ב רוצה לשלם בס”ד
את המחיר הזול ביותר שניתן להשיג בשוק. חושד שהפועל גנב ורוצה להוריד משכרו
ועל פי זה היה מקום לומר שהוא הדין בנידון דנן ובכל ויכוח שאלה
שיהיה בין פועל לבעה"ב ,כיון שבעה"ב מוחזק בכספו יד הפועל מנהל מוסד שכר פועל למשך שבועיים שיעשה עבורו עבודות
על התחתונה ,ועליו מוטל להביא ראיה מוכחת לטענתו שלא שונות .כשהגיע הפועל לגבות את שכרו עם סיום עבודתו מסרב
הוא זה שגנב או הזיק לרכושו של בעה"ב. בעל המוסד לשלם לו ,משום שלטענתו בשבועיים אלו נגנבו
המקור שעל חייב ודאי להביא ראיה מהמוסד חפצים שונים ששיוויים הכספי גבוה בהרבה משכר
עבודת הפועל ,ויש רגלים לדבר שהפועל הוא שלקח אותם.
אכן ישנו חילוק מהותי בין המקרים ,ונקדים את הגמ' בב"ק (צט):
ואף שאין לו ראיות מוכחות שבאמצעותן יוכל להוכיח את
שלענ"ד ממנה בנין אב להכרעה בנידונים האמורים בשאלה זו הדבר בביה"ד ,אולם כיון שהוא מוחזק בממון הוא מקזז את נזקי
וכיוצ"ב. הגניבה בשכר עבודת הפועל.
בגמ' שם אמר רבי יוחנן לגבי טבח אומן ששחט בהמה ובלא לעומתו מכחיש הפועל את טענות המעביד מכל וכל ,וטוען שכל
כוונה ניבל בשחיטתו את הבהמה ,שהדין הוא ,שאם השוחט זמן שלא יוכיח הלה בביה"ד את האשמות עליו לשלם לו את
מקבל שכר עבור עבודתו – חייב הוא לשלם עבור הנזק .ואם שכרו .מה הדין?
אינו מקבל שכר עבור שחיטתו ,אם הוא אומן מומחה – שהוסמך
לכך וגם יש לו נסיון לשחוט ,הוא פטור .אולם אם אינו מומחה תשובה
לשחוט -חייב לשלם עבור נזקו ,כי פשע בכך ששחט בהמה א .בנידון השאלה ,וכן בכל מקרה בו חיוב התשלום הינו ודאי
כשאינו מומחה לכך .ומבואר שם בגמ' ,שאם טוען השוחט אלא שהחייב רוצה לפטור את עצמו בטענות שונות שאם יצליח
שהוא מומחה – עליו חובת ההוכחה. להוכיחן הוא יפטר מלשלם ,חובת ההוכחה מוטלת על החייב
הרי שלמרות שהוא מוחזק בכספו ,ולמרות שטוען טענת ברי בלבד ,וכל זמן שלא הוכיח את טענותיו – מחויב הוא לשלם
שהוא מומחה ובעל הבהמה טוען רק שמא אינו מומחה ,בכל לתובע את חובו למרות שהוא מוחזק בכספו ,ולמרות שישנה
זאת כיון שחיוב הממון הינו ודאי -שהרי נבלה לפנינו מחמת הסתברות הגיונית ורגלים לדבר כטענותיו .אמנם ישנם מקרים
בהם ביה"ד רשאי להטיל על התובע "חרם סתם" שתיקנו
מעשהו של השוחט והוא ודאי אדם המזיק ,ואילו הפטור מוטל
הגאונים.
בספק ,כי לא ברור לנו שאכן הוא שוחט מומחה ,חובת ההוכחה
מוטלת על מי שודאי חייב ממון ,וכל שלא יוכיח את פטורו - ב .והוא הדין בכל מקרה שברור שאדם הזיק לחבירו או לממון
ישאר בחיובו ,למרות היותו מוחזק בכספו .וכך גם נפסק בשו"ע חבירו ,או שממונו הזיק לממון חבירו מחמת שלא שמרו כראוי,
(חו"מ סי' שו ,ז) ז"ל :טבח שעושה בחינם וניבל ,וכן שולחני שאמר וכל שכן אם שמר על ממון חבירו והחפץ אבד באופן שהוא חייב
יפה [פי' שהמטבע אינו מזויף] ונמצא רע [פי' -מזויף ,ומחמת לשלם את הנזק ,ורוצה המזיק או השומר להפטר מתשלום מחמת
עצתו הפסיד השואל] וכן כל כיוצא בזה -עליהם להביא ראיה טענות שונות – על החייב מוטלת החובה להביא ראיה שתתקבל
שהם מומחים ,ואם לא הביאו ראיה -משלמים ,ע"כ. בביה"ד ותפטור אותו .וכל זמן שלא יוכיח את טענותיו חייב הוא
לשלם ,למרות שהוא מוחזק בכספו.
המסקנה בנידון שאלתינו ג .כמו כן במקום שיש סעיף בחוזה שמחמתו חייב צד אחד לשלם
לאור האמור ,גם בנידון שאלתנו ,כיון שאין כל הכחשה ביניהם או לעשות פעולה מסוימת לצד השני ,והמתחייב רוצה להפטר
שבעה"ב התחייב לשלם לפועל עבור עבודתו סכום מסוים אותו מהתחייבותו מחמת טענות שונות -על המתחייב מוטלת חובת
עדיין לא שילם לו ,הרי שכשגמר הפועל את עבודתו -מגיע לו ההוכחה שתתקבל בביה"ד ותפטור אותו מחיוב זה.
שכר כפי שהתחייב לו בעה"ב ,וכעת בא הבעה"ב לפטור את ד .אולם אם ישנה הכחשה ביניהם על עצם החיוב ,דהיינו שיש
עצמו מחיוב זה ,בטענות שאינן קשורות כלל לחלות החיוב. ויכוח האם הפועל עשה את מלאכתו או האם הנתבע חייב לשלם
דהיינו ,שלטענתו יתכן שהפועל עוד חייב לשלם כסף לבעה"ב, לתובע את הכסף שתובעים ממנו -על התובע להוכיח את
בגלל שיתכן והזיק או גנב לו חפצים שונים .ומאחר ובעה"ב לא תביעתו.
יכול להוכיח את טענותיו בוודאות באופן שביה"ד יכול להוציא
ממון מהפועל ,אין טענות השמא שלו מועילות לו להפקיע מקורות
ממנו את חיובו הוודאי לשלם לפועל עבור עבודתו. כשישנו ויכוח בין הפועל לבעה"ב מה סוכם ביניהם
והחיוב בנידון דנן וכיוצ"ב הוא כעין ק"ו מנידון השוחט שבגמ' מבואר בגמ' בב"מ בתחילת פ' האומנין (עו ,).שבמקרים בהם יש
בב"ק .שאם שם ,למרות שהחיוב הוא על מעשה השחיטה שלא ויכוח בין בעה"ב לפועל על גובה התשלום המגיע לפועל על
עצמו או על ממונו כראוי וקרה אונס או רוח שאינה מצויה הייתה כראוי ,וגם הסיבה לפטור הינה מחמת אותו מעשה –
שמחמתם נגרם הנזק ,ולכן הוא פטור מלשלם .הדין הוא שכיון שלטענת השוחט שהוא מומחה אין שם "מזיק" על שחיטתו,
שהוא בא כעת להפקיע את חיוב הממון הקיים עליו שהרי ההיזק מכל מקום אומרת הגמ' שכיון שנבלה לפניך וחיוב הממון הינו
שעשה קיים לפניך -על המזיק מוטלת חובת ההוכחה לפטור, ודאי ואילו הפטור מוטל בספק -על השוחט להוכיח את פטורו.
וכל זמן שלא יוכיח זאת – חיובו בעינו עומד .והוא ממש כנידון כל שכן בנידון דנן ,שחיוב הממון של בעה"ב לפועל על עבודתו
טבח אומן שקלקל. -אינו מוטל בספק .אלא שבעה"ב רוצה להפטר מחיוב זה
בטענות שלא קשורות ישירות לעצם עבודת הפועל ,שודאי
שלח יד בפקדון והתגלה שהיו שעל הבעה"ב להוכיח את טענותיו באופן הראוי ,שמחמתן
שם שטרות כסף מזויפים יוכל ביה"ד להוציא ממון מהפועל ,ואז יוכל בעה"ב לקזז את
חיובו לפועל מהסכום שחייב לו .אולם כל עוד לא יוכיח את
שאלה טענותיו כראוי ,למרות שיש רגלים לדבר שהפועל אכן גנב או
ראובן נתן לשמעון חבירו לשמור עבורו למשך שלושים יום הזיק ,אולם כל שלא ניתן באמצעות הוכחות אלו להוציא ממון
עשרת אלפים שקל ,והזהירו שלא ישתמש בהם .כעבור שבוע מהפועל ,אין הן נחשבות כהוכחות שיכולות לפטור חיוב ממון
נזקק שמעון השומר בדחיפות לכסף מזומן ,ולא שלט ביצרו אחר שיש לבעה"ב כלפי הפועל.
ושלח יד בפקדון ולקח משם כסף לעצמו מתוך מטרה להשיב
למפקיד בסוף החודש את הפקדון בשלימותו – כולל הסכום אמנם במקרים כיוצא באלו ,אם נראה לביה"ד שישנן רגלים
שלקח. לדבר והוכחות מסתברות לטענת בעה"ב שהפועל גנב או הזיק
לו ,רשאי ביה"ד להטיל "חרם סתם" כתקנת הגאונים .כלומר,
כשהגיע שמעון להפקיד את השטרות בחשבון הבנק שלו, שיאמרו לו באופן כללי ,שמי שגנב או הזיק לבעה"ב לדברים
התברר לו שאלף שקל מביניהם היו שטרות מזויפים ,ולכן מיד אלו ואלו בתאריך מסוים וכו' -יהיה בחרם ,ואז בידי הפועל
כשקיבלם בחזרה מפקיד הבנק קרעם .בסוף החודש כשבא ראובן להחליט אם כבר רוצה לשלם.
המפקיד לתבוע את פקדונו ,טען לו שמעון שישלם לו אלף שקל
פחות ,משום שסכום זה היה מזויף ,לעומתו משיב ראובן ,שאם החילוק בין נידון שאלתינו לגמ' בפ' האומנין
היה מיידע אותו מראש על קיום השטרות המזויפים ,למרות ואין נידן דנן שייך לנידון הגמ' בתחילת פ' האומנין ,משום ששם
שלא ידע ממי קיבלם ,היה מצליח למוכרם לגוי במחיר מוזל, נידון הגמ' הוא כשישנו ספק בין בעה"ב לפועל איזה סכום הוא
ולכן עליו לשלם לו כמה שהיה מקבל מהגוי עבורם .מה הדין? התחייב לו מעיקרא עבור עבודתו ,ומאחר והפועל בא להוציא
תשובה ממון מבעה"ב המוחזק בכספו ,והרי ישנה חזקה שסתם בעה"ב
א .למרות ששמעון השומר עבר על איסור תורה כאשר שלח יד דעתו לשלם את השכר הנמוך ביותר שניתן לשלם בשוק
בפקדון ,מכל מקום חייב לשלם למפקיד רק עבור שטרות הכסף עבור עבודה כזו ,לפיכך מוטל על הפועל שרוצה להוציא כסף
הכשרים1. מהמוחזק להוכיח את טענותיו ,וכל עוד שלא הצליח להוכיח
ב .מי שהגיעו לידיו שטרות או מטבעות כסף מזויפים [ואינו זאת -יד בעה"ב על העליונה.
יודע ממי קיבלם] -חייב לקורעם או להשליכם לאשפה וכדומה, כאשר ישנה הכחשה על עצם החיוב
באופן שלא יוכלו להשתמש בהם שוב. וכן בכל מקרה בו ישנה הכחשה בין התובע ל"מוחזק" על עצם
כמו כן ,אסור לו לתת אותם במתנה או למוכרם לגוי או ליהודי החיוב – האם היתה מעיקרא התחייבות מצד הנתבע לשלם כסף
אחר ,ואפילו אם יודיע להם תחילה שכסף זה הינו מזוייף2. לתובע כפי טענתו ,או כאשר הנתבע טוען ששילם כבר לתובע
מקורות את תביעתו וממילא הוא לא חייב לו כעת מאומה .דומה הדבר
למבואר בגמ' לגבי תובע שאומר לנתבע מנה לי בידך ,ואילו
שמעון נחשב כגזלן הנתבע משיב לו אין לך בידי מאומה או שפרעתי לך את החוב,
.1מבואר במשנה ב"מ (מג ):ובגמ' שם אליבא דבית הלל ,שאפילו שקימ"ל שהמוציא מחבירו [דהיינו ,התובע] עליו להביא ראיה
שומר חינם ,משעה שהגביה את הפקדון שהופקד אצלו על מנת לדבריו ,וללא ראיות מוכחות -לא יקבל התובע מהנתבע
להשתמש בו עצמו ,נחשב כשולח יד בפקדון ודינו כגזלן .ולכן כל מאומה ,למעט שיכול להשביעו שבועת היסת .משא"כ בנידון
זמן שהפקדון בביתו ,אם יילקח ממנו אפילו באונס הוא יתחייב דנן ,היות והחיוב הינו ודאי וללא כל ספק בין הצדדים ,אלא
לשלם עבורו למפקיד ,כמו גזלן שחייב באונסין ,וכך נפסק שהמתחייב שהוא הבעה"ב רוצה לפטור את עצמו בטענות
בשו"ע (חו"מ סי' רצב ,א-ה). שונות ,חובת ההוכחה להפטר מוטלת על בעה"ב ,וכל זמן שלא
לאור האמור ,פשיטא שבנידון השאלה פשע השומר בשמירתו יצליח להוכיח בביה"ד את פטורו -חייב הבעה"ב לשלם לפועל.
על שטרות הכסף בכך שלקחם לעצמו ,ונחשב עליהם כגזלן עם כתוב בחזו"א בב"ק (סי' ז ,ס"ק ז) הלכה דומה לדברינו וז"ל :ויש
כל המשתמע מכך .אמנם למרות האמור ,גם גזלן חייב לשלם לעיין בבעלים אומרים ששמרו כראוי ,אי על הבעלים לברר
רק כפי שהיה שווה החפץ שנגזל בשעת הגזילה .ומאחר ובנידון בעדים או על הניזק לברר שפשעו הבעלים .ומשמע שעל
דנן שטרות מזויפים אינם כסף ,משום שרק שטר כסף שהונפק הבעלים לברר ,דכיון שההיזק לפנינו חשיב המזיק כטוען דבר
על ידי הבנק של אותה המדינה ,והבנק מתחייב לשלם עבורו את מחודש ועליו לברר ,ע"כ .ומבואר בזה כפי שהתבאר לעיל,
מלוא הערך הנקוב בו ,רק הוא נקרא -שטר כסף .נמצא שהשומר שכיון שקיים חיוב וודאי לפנינו – שהאדם או ממונו הזיקו,
קיבל מראש לשמור רק על תשעת אלפים שקל שאותם הוא אלא שהמזיק רוצה להפטר מחיובו מחמת טענה ששמר על
יש לעיין בייחודה של מצוות ביכורים גזל .כי כעת התברר ,שהאלף שקל הנוספים שנתן לו המפקיד
ולכאורה מהראוי להתבונן ,מהו היתרון המיוחד שיש במצוות לא היו שטרות כסף ,אלא ניירות צבעוניים בלבד.
ביכורים שמחמתו ברא הקב"ה את עולמו ,ובפרט שהתבאר, האיסור למכור לגוי שטרות כסף מזויפים
שלצורך קיום מצווה זו מהתורה מספיק שיביא אפילו חיטה
אחת או פרי קטן אחד .כמו כן ישנן הלכות מיוחדות שנאמרו .2ביחס לטענת המפקיד שאם לא היה קורעם היה מוכרם לגוי
בקיום מצווה זו שאינן קיימות בשאר המצוות ,ואף בשאר וכדו' ,ראשית אם הגוי לא היה יודע שהם מזויפים ,היה המפקיד
מצוות התלויות בארץ כתרומות ומעשרות .כגון: עובר במעשהו על כמה איסורי תורה ,א -איסור גזל ,שנאסר
לגזול גם גוי ,כמבואר בשו"ע (חו"מ סי' שנט ,א) .ב -איסור גניבת
א .בהבאת הביכורים צריך המביא לקרוא את הפסוקים דעת שנאסר גם כלפי גוי ,כמבואר בשו"ע (חו"מ סי' רכח ,ו) ,ומקורו
האמורים בפ' כי תבוא ,בהם אומר לקב"ה שאינו כפוי טובה
מדברי שמואל בגמ' חולין (צד ).ג -איסור מיוחד שנאמר למרמה
על כל הטובות שעשה לנו ולאבותינו עוד לפני מאות שנים,
במקח ואפילו לגוי ,שנאמר" :וחישב עם קונהו"( .ועיין בים של
מיעקב אבינו ואילך .ולכאורה מה זה קשור לחיטה או לתאנה
שמביא לכהן כביכורים? שלמה ב"ק פ"י ,סי' כ) .ד -באיסור החמור של חילול השם ,אם הגוי
ב .מצווה זו נעשית בשמחה ,בשיר בפה ,ועם חליל שמנגן יבחין כך שיהודי רימהו.
כמבואר בהרחבה בפ"ג ממסכת ביכורים ,וברמב"ם שם (פ"ג ,טז- וממילא ודאי שאסור היה למפקיד [וכן לכל אדם אחר] למכור
יז) ,דבר שלא קיים בשאר הבאת תרומות ומעשרות או קרבנות. לגוי מטבע מזויף בחזקת כשר ,וטוב עשה השומר שקרע את
ומהראוי להבין מהי עילת השמחה המיוחדת במצווה זו? השטרות המזויפים ואיבדם מהעולם.
ג .כתב הרמב"ם שם (פ"ג ,הל' י) מצוות עשה להתוודות במקדש ואפילו אם המפקיד טוען שהיה מיידע מראש את הגוי
על הביכורים בשעה שמביאם .ותמיד וידוי הכוונה היא, שהשטרות מזויפים ,והיה מוכר לו אותם במחיר מוזל ,וא"כ
שאדם מתוודה על חטאיו כמו ,אשמנו בגדנו וכו' .אולם לטענתו הפסיד לו השומר את המחיר שהיה מקבל עבורם .גם
בוידוי שבמצוות ביכורים לשון הוידוי הינו שבח לקב"ה על אם נאמין לטענותיו ,מכל מקום גם באופן זה אסור היה למפקיד
חסדיו הרבים עם אבותינו ועמנו .ויל"ד למה נקרא בשם "וידוי
ביכורים"? למוכרם או ליתנם במתנה לגוי [וכ"ש ליהודי אחר] .מאחר
והם הלא ינסו לרמות עם השטרות המזויפים אנשים נוספים,
מעלתו הייחודית של הפרי הראשון שגדל לאדם [שהרי לא לחינם הם שילמו כסף עבורם] ,וממילא אם ימסור
וננסה בס"ד לבאר את הדברים לאור האמור בספר קול רם להם אותם -יעבור על איסור תורה של "לפני עיוור לא תתן
לגר"מ פינשטיין זצ"ל (פ' בראשית ,סי' ב) ,ובספר תפארת שמואל מכשול" ,וכן על איסור חז"ל של מסייע ומחזק ידי עוברי עבירה.
להגר"ש בירנבוים (פ' בראשית). ומשכך גם במקרה זה טוב עשה השומר שקרע את השטרות
במצוות ביכורים יש להביא מהפרי הראשון משבעת המינים המזויפים ואיבדם מהעולם ,וכך צריך לעשות כל אחד שהגיע
שיצמח לאדם בשדהו שבארץ ישראל .ואם מגדל כמה מינים, לרשותו מטבע מזויף ,ודומה הדבר למבואר בשו"ע (חו"מ בסי' רכז,
מכל מין יביא את הפרי הראשון שצמח לו .שלא כמו במצוות יח) לגבי מטבעות שנפסלו ,וכן עיין בשו"ע (חו"מ סי' רלא ,ג) לגבי
תרומות ומעשרות שהחיוב להביא כמות מסוימת ממה שצמח משקלות מקולקלים שחייבים לאבדם מהעולם ,שדינם שוה למי
לאדם ,ולא משנה אם מביא מהפרי הראשון או החמישי שיש ברשותו מטבעות פסולים.
וכדומה .והטעם בביכורים ,כי ירדה התורה לדעתם של בני אדם
שישנה חביבות מיוחדת לפרי הראשון שגדל לאדם ,שגורמת
לו שמחה עילאית ,כי בפרי הזה הוא רואה את הברכה וההצלחה
שהניבה עבודתו הקשה שהתבטאה ,בחרישה ,זריעה ,השקיה מסרים ורעיונות לפרשת השבוע
וכל הטיפול הנדרש לגידול פירותיו .ולכן דווקא את הפרי הזה
אמרה התורה לאדם לתת לקב"ה [באמצעות שליחו הכהן] כדי הייחוד שבמצוות ביכורים ,והנלמד מכך אלינו
ללמד את האדם ,שאת הדבר האהוב והיקר לו מכל -הוא נותן כתוב בתחילת הפרשה (פ' כו) שעם ישראל נצטוו לאחר שיכבשו
לקב"ה כהכרת הטוב .וכלשון הפסוק "כל חלב -לה' " .ומשכך את ארץ ישראל ויחלקוה לשבטים ,להביא ביכורים לה' מהפרי
לא משנה כאן הכמות שמביא ,מאחר וגלום בפרי הראשון הראשון שיגדל בשדה כל אחד ,משבעת המינים שנשתבחה בהם
שצמח לאדם לאחר כל עמלו -את כל אהבתו ותשוקתו לברכה ארץ ישראל .וכתב הרמב"ן (פסוק ב) שמדאורייתא – התורה לא
שקיבל .ונמצא שכשמביא את הפרי הראשון לה' ,בכך הוא קבעה לנו כמה ניקח מכל פרי ,ומספיק אפילו חיטה אחת או פרי
מביא ביחד עמו גם את ליבו ומחשבתו לבורא ית"ש ,וזהו דבר אחד קטן מכל מין ,ובזה אדם יוצא ידי חובתו מהתורה במצוות
שלא קיים בשאר מתנות כהונה. ביכורים .וכך גם פסק הרמב"ם (הל' ביכורים פ"ב ,הל' יז).
מצוות ביכורים מהותה -היסוד לאמונה בקב"ה ובמד"ר פ' בראשית (א,ד) אמר רב הונא בשם רב מתנה על
אמנם ישנה בחינה פנימית ועמוקה יותר שגלומה בפרי הפסוק "בראשית ברא אלוקים" וכו' שבזכות שלושה דברים
ובתבואה הראשונה שצמחה לאדם .דרכם של רוב בני האדם נברא העולם ,בזכות חלה ,בזכות מעשרות ,ובזכות ביכורים.
שכשמצליחים במעשה ידיהם בכל תחום שמתעסקים, שבשלושת המצוות האלו כתוב בתורה את המילה "ראשית" –
מייחסים את ההצלחה לעצמם – שזה קרה בזכות כשרונו, לגבי מצוות ביכורים נאמר (שמות כג ,יט) "ראשית ביכורי אדמתך"
חכמתו ,עבודתו הקשה או קשריו המסועפים וכו' .והישרים וכו'.
הביכורים לא היה חי כעת .וכן אם הקב"ה לא היה עושה ניסים שבהם מוסיפים לכך גם את המילים ,בעזרת ה" ,בס"ד וכו',
על טבעיים לאבותינו במצרים ,היה נשאר עדיין במצרים .נמצא דהיינו שגם הקב"ה עזר לי לממש את כשרונותי וחכמתי
שניסי הקב"ה עם כל יהודי וכן עם כל מביא ביכורים החלו עוד המיוחדת וכו'.
בתקופת אבותינו הקדו' ,ולולא ניסים אלו -לא היה זוכה להגיע ודבר זה התחדש במצוות ביכורים ,יסוד האמונה שכתב
לרגע הנשגב והמשמח בעת הבאת הביכורים בבית המקדש. הרמב"ם בתחילת י"ג העיקרים והיא :שאני מאמין באמונה
שלמה ,שהבורא ית"ש בורא ומנהיג לכל הברואים -והוא
וכיון שכל מטרת הבאת הביכורים איננה החיטה או התאנה
"לבדו" ,עשה עושה ויעשה לכל המעשים .דהיינו ,הצלחת
הבודדת שהכהן יקבל ,שהרי הכמות המזערית הזאת לא תוסיף
כל אדם בבריאה בכל עיסוקו בין אם זה בתחום הגשמי ,ובין
עושר או שמחה לכהן ,אלא מטרתה העיקרית היא להשריש אם זה בתחום הרוחני -הכל נעשה ע"י הקב"ה בלבד .ולכן גם
במגדל את יסוד האמונה המוחלט בקב"ה ,וכן יושרש הדבר אם אותו אדם היה פחות חכם ונבון ,וללא קשרים עם גורמים
בכל העם שיהיה נוכח באותו מעמד ,לכן מודה מביא הביכורים נוספים ,אם הבורא ית"ש יגזור עליו שירוויח ויצליחו מעשי
כעת בפני כולם בשמחה ,ובשיר על כל הניסים המוקדמים ידיו -כך יקרה מבלי שאף אחד יוכל למנוע זאת .וההצלחה
שעשה לאבותינו ושבזכותם הגיע למצב שבו מביא את ביכוריו של כל אדם בבריאה תלויה אך ורק ברצון הקב"ה ,וכל חכמתו
לביהמ"ק. ועמלו אינם אלא כהיכי תמצי לממש את רצון הבורא ית"ש,
ובזה יובן למה בזכות מצווה חשובה זו נברא העולם ,כי מהות שגזר על אדם הראשון ועל כל יוצאי חלציו "בזעת אפך תאכל
המצווה היא -שורש האמונה בקב"ה ,ושכל מה שיש בעולם, לחם" ,אולם לא זה מה שיוצר לו את ההצלחה במעשה ידיו.
וכן כל מה שקורה עם כל אחד בכל דקה מחייו -היא בהחלטתו ודבר זה טמון אף הוא במצוות ביכורים ,שרצה הקב"ה ללמדנו
וברצונו של הקב"ה לבדו .ותפקידנו בעולם זה לחיות את זה בזה שלמרות שבמבט שטחי נראה שבגלל מעשה ידיו שחרש,
ולהאמין בכך ,ולקיים בפועל כל מה שהקב"ה ציוונו דהיינו, זרע ,השקה וכו' ,צמחה התבואה .אולם האמת היא שהתבואה
לימוד התורה וקיום מצוותיה בשמחה. צמחה אך ורק בגלל שהקב"ה רצה בכך שלאותו חקלאי תצמח
תבואתו .והרי ישנם חקלאים רבים שעשו בדיוק כמוהו ולא
הנלמד לזמנינו ממצוות ביכורים צמחה להם תבואה כראוי .וכן כידוע בכל שנה ושנה המציאות
והנה מצוות ביכורים היתה קיימת רק בעת שהמשכן ,ואח"כ משתנה ,ויתכן שלאותו חקלאי בשנה אחת היבול הצליח,
ביהמ"ק ,היו קיימים .כך שבעוה"ר אנו לא זוכים בזה"ז לקיים ובשנה השניה הוא ינבול וכדומה .ולכן בפרי הראשון שצומח
מצווה זו .אמנם המסר היסודי שנלמד ממנה -נשאר וקיים לנצח, לחקלאי לאחר כל העמל שהשקיע עבורו במשך השנה ,כשבפרי
ומוטל על כל אחד מאיתנו .ובפרט כאשר אדם זוכה להצלחה זה רואה המגדל את ראשית הצלחת מעשה ידיו .דווקא כלפיו
בתחום הגשמי או הרוחני ,שלא ייחס לעצמו שום זכות עצמית אומר הקב"ה ,אל תחשוב "כוחי וכישרונותי עשו לי את החיל
שמחמתה זכה לכך ,כי מלבד שהדבר אינו נכון כמובן ,לאדם כזה הזה" ,אלא זכית לכך בגלל שזה היה רצונו ית' ,והוא זה שאמר
אומר הקב"ה ,אם הינך כפוי טובה ובמקום להודות על שקיבלת לפרי הזה שיגדל ,וזה מה שנתן לו את הכח והיכולת לגדול.
אתה מייחס זאת [בעיקר או הכל] לעצמך ,מכאן ואילך תצטרך וכדברי חז"ל ,שעל כל צמח מכהו המלאך ואומר לו שיגדל או
הפוך.
לדאוג לעצמך ,וברור שבמקרה כזה התוצאות שיתקבלו אצלו
אח"כ יהיו מאד לא נעימות. וכדי שיסוד זה שבו תלוי עיקר האמונה בקב"ה יבוא לידי ביטוי
מעשי ולא רק כידיעה שכלית בלבד ,ציווה הקב"ה למגדל
כמו כן למדנו ממצוות וידוי הביכורים ,שכל אדם שנצרך
לקחת את הפרי הראשון ולהביאו בשמחה ,בשיר ובכלי נגינה,
לישועה בכל הקשור לבנים ,חיים [עבורו ,ועבור בני משפחתו, ובפרהסיה יחד עם שאר בני עירו שגדלו אצלם ג"כ פירות
בבריאות הנפש והגוף] ,מזונות ,שידוכים ,וכן בנושאים רוחניים משבעת המינים ,כדי שגם אצלם וגם אצל שאר בני ישראל
אצלו ואצל בני משפחתו וכדו' ,שבתחילת התפילה לקב"ה שרואים אותם עולים לביהמ"ק להביא את הביכורים ,יושרש
צריך המתפלל והמבקש להודות בפיו על כל הטובות והחסדים יסוד האמונה בקב"ה ,שהרמב"ם קבעו כראשון מה-י"ג עיקרי
שעשה הקב"ה בעבר לאבותיו ,וכן לו ולשאר בני ביתו ,ולפחות האמונה.
מיום עומדו על דעתו עד עתה .ולאחר מכן יבקש את בקשותיו
הטעם לוידוי בעת הבאת הביכורים
הנצרכות לו .כי כאשר התפילה נעשית באופן הזה ,רואה הקב"ה
והנה כתוב בתורה שהביטוי המילולי של מביא הביכורים
שהמתפלל אינו כפוי טובה אלא אדרבה מודה באופן ברור על בהודאתו לקב"ה על חסדו עמו ,בא לידי ביטוי בהכרת הטוב
הטובות שעשה לו ,ולאדם כזה מעוניין הקב"ה להמשיך גם מכאן שלו לקב"ה על כל מה שעשה עמו ועם אבותיו ,ושרק בזכות
ואילך להשפיע עליו שפע ברכה והצלחה .וידוע ומפורסם כי ניסי הקב"ה זכה להגיע עד כה .ואם הקב"ה לא היה עושה את
רבים שנהגו להתפלל באופן הזה באמת – זכו לראות שמתקבלת הניסים המופלאים ליעקב אבינו בשהותו אצל לבן שרץ להורגו
תפילתם. יחד עם כל יוצאי חלצי יעקב כפשוטם של המילים -גם מביא
**
התרחבות המענה וגודל הביקוש
האם בקיץ השדות הקצורות אינן קרפף
חלק מהקהל הרחב בשדות של מושב בית חלקיה
השילוב בין תיקון הישובים להנהגה כפסקי גדולי ההוראה
אסיפה מרכזית של ראשי ארגוני העירובים בארץ -הזעקה
להמשיך בהתמדה במעקב אחרי הישוב עד שיתוקן
בדיון מה להורות לציבור על הישובים לאחר תיקון
הגר"מ ברלין שליט"א בדיון על שדות קצורות
ʠ
עשרות אברכים יצאו לבדוק ישובים במבצע של מוקד העירוב
בדיון בסוכה שיש בדופן רווחים בין הקרשים
שימוש והכנה לבודקי כשרות הסוכות
הגר"ח וייס שליט"א בחשיבות לימוד הלכות סוכה
פתיחת השיעורים החדשים בהלכות סוכה
למעשה
השיעורים יימסרו אחת לשבוע במשך שלושה שבועות הגר"ח וייס שליט"א בחשיבות לימוד הלכות
בירושלים -בימי ראשון /בביתר -בימי שני /באופקים -בימי שלישי סוכה למעשה
בבית שמש -בימי רביעי /בבני ברק -בימי חמישי /במודיעין עילית -במוצ"ש
A83320@GMAIL.COM - ,
ʡ
⯌
י
מבפנים ,ולפי זה צריך לקבוע את המזוזה על קצה הקיר הנמוך ,ולא על הקיר שמתרחב חיוב מזוזה בפתח של בוידם
למעלה משם ,ולא כפי שעשו שם שקבעו את המזוזה בגובה הכתפיים על הקיר שמתרחב בבדיקת מקום המזוזות בעיר חיפה ראינו שאלה מעניינת בדין פתח של בוידם .בהרבה בתים
שהוא כלל לא משמש לפתח ,וצ''ב מה היה השיקול שלהם בזה. מצוי שעושים בחלק מהבית ,מעל חדר או פרוזדור תקרה נמוכה ומעליו יש מקום
יש עוד כמה ספיקות וצדדים לפטור את הפתח הזה אפי' אם נחמיר במה שנתבאר ,ולכן זה להניח חפצים ,ועושים פתח מן הצד כדי שתהיה גישה לשם .ויל''ע האם יש חיוב מזוזה
לא נורא שהמזוזה לא במקום ,אך ודאי אם כבר עושים מזוזה היה עדיף לקבוע אותה נכון, בפתחים אלו מכיון שלכאו' זה כבית האוצר שחייב במזוזה.
אך אולי באמת המזוזה רק ליופי ,וא''כ אפשר לשים רק בית מזוזה ואי''צ שיהיה קלף בפנים. אלא שבד''כ מדובר בחללים נמוכים ואינם גבוהים י''ט ,אך שם בדירות הישנות מצוי שזה
עוד יל''ע אם לחייב מזוזה מצד המקום שהוא רק אולם שמחות ,ואין בו דירה לחייב במזוזה, ממש גבוה ויש שם חלל י''ט .אמנם לא מספיק שהבית יש לו חלל י' אלא צריך שגם
אך אם יש שם משרדים שנמצאים שם כל היום ,וכן אם במטבח העובדים נמצאים הרבה הפתח יהיה לו י''ט וכן מבואר בגמ' )יומא יא :בדין כיפה .ובדרך אגב יש לדון האם יש דין שיהיה
שעות יתכן שזה סיבה שהמקום ייחשב לדיורים. לבית חלל עשרה ,שלא נתבאר בשום מקום שצריך חלל י' למזוזה ,אמנם לכאו' אם אין חלל
ביטול פתח י' גם אין לפתח גובה י' שזה כבר מבואר שצריך ,אך י''ל דנפק''מ דמשכח''ל שאין חלל י' במשך
ד''א ורק סמוך לפתח יש חלל י' ואז אולי יהיה פטור אע''פ שבפתח יהיה חלל י' ,וצ''ע ,ובחובת
בבנין חדש שדיירי הבנין עדיין לא קיבלו טופס ארבע עכב עיכובים שונים ,אך הדיירים כבר
הדר פ''ד ס''ט כ' לחייב(.
נכנסו לגור שם ,וכידוע א''א לשנות את מבנה הדירה לפני האישור .אך כיון שהאישור
מתעכב ,ובא' הדירות יש סלון ומרפסת שהיא המשך לסלון ,ויש חלון ביניהם ,ומכיון שהוא אך באופן שיש חלל י' וכן הפתח גבוה י' לכאו' צריך לחייב ,אמנם בגליון הקודם הבאנו נידון
רצה להרחיב את סלון ביתו הוא הוציא את החלונות שבין הסלון למרפסת ושם אותם לחלון בחלון שמשמש כפתח האם הוא חייב במזוזה ,והטעם לפטור מפני שיש בו חיסרון שאינו
המרפסת ,אך השאיר את האפשרות להחזיר את החלון למצבו הקודם כדי שבביקורת יוכל מתחיל בגובה הקרקע ,והבאנו מספר מזוזות ביתך שכ' חידוש גדול שחלון חייב במזוזה אפי'
בקלות להחזיר את המצב המקורי .וכעת שאין את החלונות נוצר מסגרת )מקיר גבס( שיש באופן שהחלון מתחיל בגובה י''ט ,שבעצם יש מחיצה בין הבית לפתח שבכ''ז הוא חייב .אך
בה צורת הפתח ,אך אין לו ענין שיהיה פתח ,שזה באמצע הסלון ,אלא שמשאיר זאת רק באופן שהמחיצה מתחילה בתוך י' הפשטות שנחשב לצוה''פ .ולכאו' כאן זה יותר דומה לאופן
בשביל הביקורת .ולכאו' כשעושה מסגרת שלא לשם פתח ודאי אי''ז סיבה להיחשב פתח שזה שיש מחיצה גבוהה י' לפני הפתח ,מכיון שכאן אין התייחסות בין הפתח לקרקע כיון שהוא
כמו שמצינו בגמ' שפצימין שנעשו להחזיק את התקרה פטורים ממזוזה ,אלא שמכיון כולו בגובה ,וכמו מחיצה תלויה שאינה מחיצה.
שבתחילה זה כן שימש לפתח לכאו' אינו מתבטל מתורת פתח ע''י שכעת אינו מעוניין בזה, אמנם למעשה יש לחייב מכיון שכלפי תוך הבוידם הוא כן בגובה הקרקע ,וכיון שהמקום
אך כאן עדיף טפי ,כיון שעשה מעשה לעקור את הפתח בזה שהוציא את הדלתות והמסגרת החייב במזוזה הוא הבוידם מספיק שכלפי פנים הוא פתח טוב ולגבי התוך אי''ז נחשב
שהיתה לפתח ,ואולי זה מעשה חשוב שמועיל לבטל את הפתח למרות שנשאר שם מסגרת כמחיצה תלויה .וזה שייך גם כן לנידון של מעלית ,שיש הפוטרים בטענה שזה פתח שעומד
של פתח. בגובה ולא מתחיל מהקרקע ולא מחשבים את המעלית עצמה כקרקע מכיון שהיא הולכת
ושאלנו את מורינו הגרממ''ל שליט''א ,ואמר שאחרי שכבר חל ע''ז שם פתח יתכן שצריך ממקום למקום ,אך לכאו' מכיון שהפתח הוא כלפי פנים )מלבד בקומת קרקע( ממילא יוצא
לעקור את הפתח לגמרי וא''א לפטור ,והיה נראה שחייב רק מספק .אמנם יל''ד שכלפי הרשות שמחייבת במזוזה זה פתח טוב ,ולכן הפשטות שחייב.
שלפ''ז מי שיש לו פתח בין שתי חדרים ויש קירות משתי צידי הפתח ,שאם ירצה לבטל את פתח של אולם שמחות
הפתח )ומכאן והילך באמת אינו מעונין שיהיה שם פתח( יצטרך לשבור את כל הקיר ,שכל בכניסה לאולמי ארמונות פרידמן בב''ב ,יש מזוזה גדולה בפתח הראשי ,והצורה של הפתח
זמן שנשאר חלק מהקיר עדיין זה יכול היחשב כצוה''פ ,אך באמת אי''ז קושיא שמספיק שם היא מאוד מעניינת ,ויש לדון האם פתח זה חייב במזוזה .ויש לדון בזה מצד כמה נידונים.
לשבור קצת ולהפוך את זה לפתחי שימאי ,ואז זה נפטר ויכול לתקן ולכאו' ישאר פטור.
ונתחיל מהנידון מצד הצורה המיוחדת של הפתח ,שצורת המקום שיש מדרגות מהרחוב
אמנם למעשה אמרנו לו שאינו צריך לשים שם מזוזה ,כי היה שם כמה ספיקות נוספים ,גם
לרחבת הכניסה לאולם שהיא מחולקת ל 3חלקים ע''י מחיצה ,שהחלק האמצעי
אין בחלק הפנימי דע''ד וזה ספק אם לחייב כלפי חוץ ,גם אין דלת ,גם הפצימין משמש לכניסת גברים ,והחלק הימני
שבצדדים בולטים רק כלפי חוץ )והיינו כלפי פנים ,מכיון שהחיוב הוא כלפי חוץ מכיון והשמאלי משמש לכניסת הנשים .ויש
שבפנימי אין דע''ד וכנ''ל( שיש הפוטרים בכה''ג ,מלבד הספק הראשון ,ואכה''מ לבאר הכל. מחיצה שמחלקת בין הנשים לגברים ,כך
בלי משקוף שיוצא שפתח הכניסה לאולם מחולק
באחד הבתים שהגענו בקרית הרצוג בב''ב היו שתי פתחים מהסלון לפרוזדור קטן שעוברים לשלוש ע''י מחיצה.
דרכם לחדרי הבית ,והוא קבע בהם מזוזה ,לשאלתינו אמר שהוא עשה כך ע''פ רב ויל''ע האם המחיצה מבטלת את הפתח ,כיון
שהביא אליו לבית ,ואמר לו לקבוע שם מזוזה בלי ברכה ,ולכאו' בשתי הפתחים הללו יש רק שלא מסתבר שהפתח יכול להיחלק
פצימין שהם עמודים משני צידי הפתח ,אך אין משקוף מעליהם ,וממילא אין צד לחייב פתח לשלוש מקומות ולהיחשב לפתח אחד.
כזה במזוזה ,וצ''ב מה סבר הרב שאמר להם לקבוע מזוזה ,אך יתכן שבאמת לא שם לב לזה אמנם י''ל שבאמת זה לא פתח אחד אלא
שאין משקוף ,ומה שאמר להם לקבוע בלי ברכה מכיון שאין שם דלתות. שלוש פתחים נפרדים ,אלא שבכה''ג צריך הכניסה לאולם מחולקת לשלוש והמזוזה בפתח הימני
אמנם יש מקום לדון באחד משתי הפתחים ,שבחלק של הסלון שלפני הפתח יש סוכה ,ומכיון שיחשב שיש צוה''פ לכל חלק בפ''ע ,ולכאו' אין פצימין מיוחדים לכל פתח בפ''ע ,שהכל נראה
שכך הקיר שם יותר גבוה מגובה הפתח ,כך שבעצם מי שעומד בסלון רואה משקוף, כפתח אחד ,ורק יש מחיצה לחלק ביניהם ,אך י''ל שהמחיצה גופא תחשב לפצימין ,כיון שהיא
אך עשו שם מסגרת אלומניום כדי להשוות את התקרה שם לשאר התקרה שבסלון )סוג של מתחילה מעט לפני הפתח וממשיכה לכל אורך רחבת הכניסה.
תקרה אקוסטית( כך שהיא מכסה את המשקוף של הפתח .ויש לחלק בזה את השאלה ובזה הדין שמחיצה או קיר שלא סותמים חלק מן הפתח אינם נחשבים לפצימין ,אך אם זה
לשתים ,האם התקרה הזו מבטלת את המשקוף ,או מכיון שאינה מחוברת אלא רק מונחת על מסתיים בתחילת הפתח דעת הרא''ש שזה כן נחשב לפצימין וחייב במזוזה ,וזה מה
המסגרת שצמודה לקיר אינה מבטלת את המשקוף למרות שהיא מכסה אותו .ואף אם נאמר שנקרא ראשי כתלים שראש הכותל מסתיים בדיוק בפתח,
שבשאר ימות השנה שזה מכוסה הפתח בטל ,מ''מ הרי בסוכות הוא פותח את התקרה הזו, ומעיקר הדין לא פוסקים כדעת הרא''ש ,אך לחומרא
וא''כ בסוכות שניכר הפתח יתחייב במזוזה ,ואע''פ שזה זמני הרי שוכר בארץ ישראל חייב מחמירים שכן לקבוע בכה''ג מזוזה .וממילא לפ''ז יתכן
במזוזה אפי' ליום אחד ,אך אינו דומה ממש שכאן הפתח הוא זמני והדירה קבועה וי''ל שצריך לקבוע מזוזה בכל פתח כיון שזה כשלוש פתחים
שבכה''ג ודאי חייב. נפרדים )אך גם לרא''ש י''ל שצריך שהמחיצה תתחיל בשווה
ומורינו הגרממ''ל שליט''א אמר דאפשר להשאיר את המזוזה ,והיינו שהבין שכבר יש שם ממש עם תחילת הפתח ולא רק בסמוך ,וכאן המחיצה כבר
מזוזה ,ויתכן לחייב משום הספק הנ''ל שהתקרה שמונחת מאלומניום אינה מבטלת מתחילה מעט לפני הפתח(.
את הפתח ,או שעכ''פ בסוכות זה מתחייב. עוד יש לדון לגבי החלק הימני של הפתח ,שהוא באופן שיש
ספק בפתח ביהכ''נ 'החורבה' קיר לפני הפתח לאורך המדרגות ,ומיד בתחילת הפתח
הוא מסתיים וממשיך הקיר של חלל רחבת הכניסה לאולם
בבית הכנסת החורבה שבעיר העתיקה בירושלים,
שהקיר שם מעט יותר רחוק .וההשלכה של זה לגבי חיוב
בכניסה שמצד מערב יש פתח שממנו נכנסים המזוזה במקום של בליטת
מזוזה ,שא''א לחייב מצד ראשי כתלים כיון שכאן ראש הכותל
לרחבה קטנה לא מקורה ,ומשם נכנסים לבית העמוד ,אך על הקיר שמאחוריו
של רחבת הכניסה מכוסה ע''י הקיר של המדרגות ,וממילא זה
הכנסת .ויש שם צורת הפתח ללא מזוזה ויל''ע בזה, נחשב שאין ראשי כתלים .אך מאידך י''ל שהקצה של הקיר של המדרגות יחשב לפצים של
שלכאו' זה כמו שער של חצר שחייב במזוזה ,מכיון צורת הפתח ,שהוא גבוה י''ט ,והוא סותם חלק מחלל הפתח,
שעוברים משם ובדין כזה שבעצם הפצימין נראים רק לעומד בפנים ולא
לבית ,ואף שבית
פטור כנסת
• • בחוץ ,כבר הרחבנו כמה פעמים ,שבחזו''א דן בזה לענין
עירוב ומשמע שהצד היותר עיקרי הוא שנחשב לצוה''פ,
הפתח שלפני בית הכנסת ממזוזה ,לכאו' אלא שלגבי מזוזה יש שרוצים לפטור ,ובחוט שני הסתפק
המקום שם נחשב לביהמ''ד שיש שם לומדים שנמצאים בזה ,וחייב במזוזה מספק ,ושמענו שיש המורים לפטור
שם כל היום ,ובביהמ''ד מחמירים שכן לקבוע מזוזה. לגמרי .אלא שנתבאר שזה מחודש מאוד לומר שייחשב
ואמנם לפתח הזה אין דלת ,וממילא זה רק ספק אם חייב, צוה''פ לעירוב ואעפ''כ יהיה פטור ממזוזה.
אך לכאו' למרות שא''א לומר שחייבים לקבוע מזוזה ,עדיין
יש מקום לדקדק לקבוע מזוזה. קיר של לפי צד זה יוצא שהפצים של הפתח הוא הקצה
המדרגות ,מה שבולט מול מי שמסתכל על הפתח
COMGMAIL
V
כ"ד י"ד
אלול אלול
יומא דהילולא תחילת חלק ה'
דהאי סבא ב'משנה ברורה'
קדישא ,מרנא במחזור השלישי
ה'חפץ חיים' של ה'דף
זיע"א היומי בהלכה'
סט 'תורת החפץ רבבות לומדי 'הדף
חיים' מופיעים היומי בהלכה' יחלו
לראשונה במהדורה בלימוד חלק ה'
חדשה ומפוארת ב'משנה ברורה',
כלל ישראל נושאים ע י"ח מספריו הקדושים להוסיף דעת בהלכה,
ובהתרגשות לקראת ה שחיבר בקדשו, לקבוע את ארחות
בתוספת מאות מראי חייהם על פיה,
מקומות ,ניקוד ופיסוק ולדעת את המעשה
להרבות את תורתו, מאירי עיניים -למען אשר יעשון ואת
משנתו ולחזות בהת ירוץ בהם הלומד, הדרך אשר ילכו בה
ישמע חכם ויוסיף
של מרנא ה'חפץ לקח ,דעת ויראת ה'
שׁוּ ִמ
יבקשׁוּ
יבקקשׁוּ
ותוֹרהה יְיבַב ְ
תוֹררה
ת וְוותוֹ ָוֹרר
דּעת
רוּ ַדּ ַע
ישׁמרוּ
מרוּ
כִִּכּי ִשׂפְפ ֵתי כ ֵהֹההןן יִי ְשׁ ְמר
ספר הגיב
המצטרפים ללימוד ה'דף היומי בהלכה' עם תחילת חלק ה' ב׳משנה ברורה׳ ,בי"ד אלול תשפ"ו אאו המק
יזכו לשלוח שמות למשלחת הרבנים לתפילה ולישועה על ציונו של מרנא ה'חפץ חיים' זיע"א
הזכרת שמות :קו התוכן | *4992טופס 'דרשו' בעמדו
ח' כ"ו
חשון תשרי
רבבות לומדי מסע התפילה
ה'עמוד היומי' לראדין וחנוכת
מתחילים 'מתיבתא רבתא
בלימוד מסכת חפץ חיים'
סוכה דראדין
שלוש שנים לאחר משלחת רבני 'דרשו'
ייסוד תכנית 'עמוד ומרביצי תורה במסע
היומי' בהיכל הכנסייה תפילה מרגש בציונו הק',
הגדולה בווינה – במסגרת חנוכת הבית
במקום שבו נשא מרנא
ה'חפץ חיים' זיע"א את
של בניין 'מתיבתא
רבתא חפץ חיים'
נושאים עיניהם בציפייה
דבריו – יחלו רבבות בראדין לאחר שיקום לקראת המסע ההיסטורי
בלימוד מסכת סוכה מבנה הישיבה ושחזור
עם 'עיון העמוד', של פריטי הקודש ששימשו תורתו ,להאדיר את
מתוך שאיפה לזכות במקום שמשם יצאה ות בהתחדשות היכלו
לידיעת התורה בשלמותהליד תורה והוראה לישראל
ה'חפץ חיים' זיע"א
הוּאא
ֹת הוּ
צבא-ות
צבא-וו
א-
צבא--
צבא
ה' צְצבָב
א ה'
מלא
