gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

אוסף גליונות · Oisef Gilyoines — כי תבוא (2026-08-24)

מוציא לאור: אוסף גליונות · Oisef Gilyoines

שבוע: כי תבוא (2026-08-24)

אוסף גליונות · Oisef Gilyoines — כי תבוא (2026-08-24)

פתח את ה-PDF הורדה

‫ני‬ ‫תן תאין‬ ‫נ לשתלח תלק‬ ‫י םת החת‬ ‫‪₪ 10‬‬ ‫תן ל בהנש שםב‬ ‫‪10‬‬ ‫של דרים ' 'אהוק‬ ‫ח‬ ‫‪₪‬‬ ‫ם םאו ספה‬ ‫בנד פלסוף ף גלב‬ ‫רי סגוליו יונשו"‬ ‫ם פ ק נהוית תא'‬ ‫לו ל '‬ ‫ס ות‬ ‫ו‬ ‫אוסף גליונות מבית צוף הוצאה לאור‬ ‫גליון‪385‬‬ ‫‪391‬‬ ‫‪390‬‬ ‫‪383‬‬ ‫תשפ"ו•••גליון‬ ‫גליון‬ ‫תבואתשפ"ו‬ ‫תשפ"ו‬ ‫תצא‬ ‫קרח‬ ‫"ואתה‬ ‫כי בלק‬ ‫פרשת‬ ‫פרשת‬ ‫שממשיך"‬ ‫אדם‪...‬‬ ‫מתים‬ ‫בן‬ ‫מחיה‬ ‫והאור היה‬ ‫אחד‬ ‫במאמרו‬ ‫עובדות ופנינים נפלאים‬ ‫אודות ראש ישיבת חברון‬ ‫אברהם‬ ‫להאיר‬ ‫ממלכת סלבודקא‬ ‫סרנא זצ”ל‬ ‫נסיך של‬ ‫יחזקאל‬ ‫מאה שנה להסתלקותו‬ ‫הגדול רבי‬ ‫הגאון‬ ‫איש‬ ‫זצ"ל‬ ‫מדווינסק‬ ‫המשגיח‬ ‫שנהשמחה‬ ‫להסתלקות מרן‬ ‫מאיר‬ ‫רבי‬ ‫תשעים‬ ‫חכמה"ע"י תלמידו‬ ‫שסופרו‬ ‫וה"משךזצללה"ה‬ ‫שמח" ליוואוויץ‬ ‫ה"אור‬ ‫ירוחם הלוי‬ ‫רבי‬ ‫אברהם צבי שמואלביץ זצ"ל‬ ‫רבי‬ ‫הגאון‬ ‫התורה‬ ‫בפרסום ראשון‬ ‫עולם‬ ‫ומעשים‪,‬את‬ ‫מאירים‬ ‫וזכרונות‬ ‫עודם זוהר‬ ‫שביבי‬ ‫דו׼ות ראו‬ ‫ודעת‪,‬‬ ‫חכמה‬ ‫ופניני‬ ‫עובדות‬ ‫על סוד קסם לקחו‬ ‫כהתה‬ ‫בעוצמה שלא‬ ‫המאירה‬ ‫מדמותו‬ ‫ועוצם השפעתו בדרכי העליה‬ ‫זצלה"ה‬ ‫שמואלביץ‬ ‫והמצוות‬ ‫השתעבדותצבי‬ ‫לקיום התורה‬ ‫הגדולע"ירבי אברהם‬ ‫הקב"ה ‪-‬‬ ‫המלכת‬ ‫הגאון‬ ‫של‬ ‫עיניו‬ ‫השינוי הנדרש מאיתנו כנגד‬ ‫התורהרמ"ה‬ ‫במתיבתא רבתי 'מיר'‬ ‫משנת‬ ‫אדם‪-‬צריך‬‫ניסיונות ‪-‬הירש‬ ‫ומרביצי‬‫הגרמ"ה‬ ‫רה"יהת"ח‬ ‫מרן‬ ‫מגדולי‬ ‫מהבינוניות!‬ ‫עוד ‪ -‬לצאת‬ ‫יהיו‬ ‫הגזירות‬ ‫לפטירתו‬ ‫שנתיים‬ ‫במלאות‬ ‫להיות מוכן לסבול עבור הקב"ה!‬ ‫מרן רה"י הגרמ"ה הירש ‪ -‬משנת רמ"ה‬ ‫האם מי שמקפיד לא לאכול קודם התקיעות‬ ‫הבנהמשנת רמ"ה‬‫הירש ‪-‬‬‫מתוך‬ ‫המצוות‬ ‫הגרמ"ה‬ ‫קיוםרה"י‬ ‫מרן‬ ‫בגן בשבת ‪-‬‬ ‫המבוכה‬ ‫שחל‬ ‫או בר"ה‬ ‫ממרים‬ ‫השנה ‪-‬‬ ‫יכולתועים‬ ‫שזהו הטוב האמיתי‬ ‫התשובהבתקופה זו‬ ‫שלהכוללים‬‫אברכי‬ ‫השלבלחיזוק‬ ‫הראשון‬ ‫מכתב מיוחד‬ ‫מוסף?‬ ‫לנער‬ ‫לפני‬ ‫חנוך‬ ‫הרה"ג חנוךלאכול‬ ‫דרורי ‪-‬‬ ‫חיה רויזא שרייבר‬ ‫הרבן‬ ‫בונם‬ ‫ישראל‬ ‫הגאון ‪-‬הגדול‬ ‫הפקיע רבי‬ ‫אלול‬ ‫קרחרה"י הגרמ"ה הירש ‪ -‬משנת רמ"ה‬ ‫סיני‬ ‫ממעמד‬ ‫עצמו‬ ‫מרן‬ ‫גזירתשבת‬ ‫הגיוס‬ ‫שיעורי ליל‬ ‫הגרמ"ב זילברברג ‪ -‬אודות‬ ‫אייכנשטיין ‪ -‬עומק דעת‬ ‫יהושעבעולם‬ ‫רבי‬ ‫שבתמקום‬ ‫הגאון‬ ‫‪-‬מרן‬ ‫ממילאליל‬ ‫אין לו‬ ‫ועד‬ ‫חדשגל‬ ‫גיליון‪ -‬עינינו‬ ‫ומתן ‪-‬‬ ‫יוסף וייס‬ ‫משא‬ ‫הגאון רבי‬ ‫הגאון הגדול רבי משה שפירא ‪ -‬חשבתי דרכי‬ ‫התענית‬ ‫מניהוגי‬ ‫בתענית‬ ‫התורה‬ ‫האם חיוב קריאת‬ ‫שמימי?‬ ‫גילוי‬ ‫חשפה‬ ‫או חובת המועד דפורענותא?‬ ‫קאהן‬ ‫חיים‬ ‫רבי‬ ‫הגאון‬ ‫איזו מילה באנגלית‬ ‫לחזור לעיקר ששתל אברהם ולהיות‬ ‫עלינולד'?‬ ‫פלצות‬ ‫להודות‬‫טובתמוז‬ ‫במקום‬ ‫בחודש‬ ‫רצינות‬ ‫איך‬ ‫להבחין‬ ‫השבוע‬ ‫משפט‬ ‫המועדים‬ ‫שאדע‬ ‫פרשת‬ ‫לחושן‬ ‫עטרת‬ ‫ואחטיא ‪-‬‬ ‫חייםפניני‬ ‫מכון ‪-‬‬ ‫מדלוב‬ ‫אחטא‬ ‫עקיבא ‪-‬‬ ‫קובלסקי‬ ‫שלא‬ ‫ביתאשר‬ ‫הוראה עץ‬ ‫הרה"ג‬ ‫הגאון רבי‬ ‫עינינו גל‬ ‫נחל אליהו‬ ‫דיסקין ‪-‬‬ ‫באמת‬ ‫יוסף‬ ‫אברהם‬ ‫התורה‬ ‫אליהווייס ‪-‬‬ ‫זעקת רבי‬‫בני‬ ‫הגאון‬ ‫הרה"ג חנוך דרורי ‪ -‬חנוך לנער‬ ‫משה שפירא ‪ -‬חשבתי דרכי‬ ‫המשא רבי‬ ‫המרכזי‬ ‫הגאון הגדול‬ ‫מתוך‬ ‫בכינוס רבני הקהילות והאדמורי"ם באשדוד‬ ‫האם צידה בשוגג אל תוך ארון וכיו"ב‬ ‫מחייבת לפתחו ולהימנע מאיסור?‬ ‫אחריות‬ ‫שליט"א‬‫ללא‬ ‫בונםהפגנות‬ ‫שרייבר‬ ‫בניסיונות |‬ ‫רבי ישראל‬ ‫עמידה‬ ‫התורה |‬ ‫הגדול‬ ‫עולם הגאון‬ ‫קרן‬ ‫בראשות‬ ‫בירור הלכה‬ ‫רוצה להוציא ספר לאור?‬ ‫חומשעומק דעת‬ ‫אייכנשטיין ‪-‬‬ ‫יהושע ‪ -‬שיעור‬ ‫פיינשטיין‬‫הגר"חרבי‬ ‫מרן הגאון‬ ‫ספר יוצא לאור בצוף!‬ ‫צוף הוצאה לאור ‪ -‬נתן פלדמן‬ ‫‪||| \ www.tzufbooks.com | zuf@zuf.co.il | 02-6504055 | 054-8401840‬‬ ‫יח"צ‬ ‫פרסום‬ ‫הפצה‬ ‫הדפסה‬ ‫גרפיקה‬ ‫עימוד‬ ‫הגהה‬ ‫עריכה‬ ‫הקלדה‬ ‫מוקדש לע"נ מרת מרטה ע"ה בת הר"ר שרגא פייבל זצ"ל קנול‬ ‫תוכן העניינים‬ ‫• אוסף הפרשה •‬ ‫• אוסף ההלכה •‬ ‫• אוסף הדעת •‬ ‫שיעור חומש‬ ‫שיעורי בינה‬ ‫ממגד גרש ירחים‬ ‫מאת מרן הגאון הגדול‬ ‫‪67‬‬ ‫הגאון הגדול‬ ‫‪25‬‬ ‫משלחנו של רבינו הגדול‬ ‫‪3‬‬ ‫רבי חיים פיינשטיין שליט”א‬ ‫רבי ישראל בונם שרייבר שליט”א‬ ‫מרן רשכבה”ג הגרי”ג אדלשטיין זצוק”ל‬ ‫נחל אליהו‬ ‫עטרת המועדים‬ ‫משנת רמ"ה‬ ‫משיעורי הגאון‬ ‫‪69‬‬ ‫שיעורי הגאון רבי עקיבא מדלוב שליט”א‬ ‫‪27‬‬ ‫רבינו מרן ראש הישיבה רבי‬ ‫‪5‬‬ ‫רבי אליהו דיסקין שליט”א‬ ‫משה הלל הירש שליט”א‬ ‫פניני פרשת השבוע‬ ‫שיעורי ליל שבת‬ ‫חשבתי דרכי‬ ‫הרה”ג אשר קובלסקי שליט”א‬ ‫‪71‬‬ ‫הגאון רבי‬ ‫‪29‬‬ ‫הגאון הגדול רבי משה שפירא זצ”ל‬ ‫‪7‬‬ ‫מרדכי בונם זילברברג שליט”א‬ ‫יעלת חן‬ ‫עומק הפשט‬ ‫ועד ליל שבת‬ ‫הגה”צ רבי יצחק שמואל גמזו שליט”א‬ ‫‪73‬‬ ‫דיוני הלכה אקטואליים‬ ‫‪31‬‬ ‫הגאון הגדול‬ ‫‪9‬‬ ‫רבי ישראל בונם שרייבר שליט”א‬ ‫מענה יחזקאל‬ ‫משא ומתן‬ ‫נחלת בנימין‬ ‫הרה”ג ר’ יחזקאל הרטמן שליט”א‬ ‫‪75‬‬ ‫הגאון רבי חיים קאהן‬ ‫‪37‬‬ ‫הגאון הגדול‬ ‫‪13‬‬ ‫בית הוראה עץ חיים מכון לחושן משפט‬ ‫רבי בנימין סורוצקין שליט”א‬ ‫עמק השבוע‬ ‫מאמרי חסד לאברהם‬ ‫עינינו גל‬ ‫עיונים וביאורים במהות הימים בשבוע הבא‬ ‫‪79‬‬ ‫הגאון רבי אורי יצחקי שליט”א‬ ‫‪40‬‬ ‫מאמרי עין לא ראתה‬ ‫‪15‬‬ ‫הרה”ג ר’ ראובן מלך שווארץ שליט”א‬ ‫עלון לשבת‬ ‫פניני הלכה‬ ‫אז נדברו‬ ‫הרה”ג שלמה קולדצקי שליט”א‬ ‫‪83‬‬ ‫מראשי ורבני החבורות בישיבת מיר‬ ‫‪41‬‬ ‫מחשבות לבני הישיבות‬ ‫‪19‬‬ ‫מחשבות טובות‬ ‫אור החיים המבואר‬ ‫מענה לבני הישיבות בנתיבי העליה‬ ‫‪87‬‬ ‫פרשת כי תבא‬ ‫‪48‬‬ ‫ואתה בן אדם‬ ‫אוצר ביכורי הלכה‬ ‫פרקי חיים מהגאון הגדול‬ ‫‪88‬‬ ‫הגאון רבי אברהם טומבק שליט”א‬ ‫‪49‬‬ ‫רבי יחזקאל סרנא זצ”ל‬ ‫מתוך הסוגיות והפוסקים‬ ‫החדשים מבית‬ ‫תוספת שבת‬ ‫צוף הוצאה לאור‬ ‫‪93‬‬ ‫מעלת השבת וקדושתה‬ ‫‪55‬‬ ‫מחשבה קצרה על הדף‬ ‫תפיסות עומק על סדר הדף היומי‬ ‫‪59‬‬ ‫שירת התורה‬ ‫עלון חדש מבית שירת המועדים‬ ‫‪62‬‬ ‫מסביב לשולחן‬ ‫שאלות ותשובות‬ ‫‪63‬‬ ‫בנושאים הלכתיים אקטואליים‬ ‫מבחני לדעת‬ ‫מבחן בדף היומי‪ ,‬במשנה ברורה‬ ‫‪65‬‬ ‫ובחפץ חיים ואהבת חסד‬ ‫מערכת 'אוסף גיליונות'‬ ‫‪a0554006628@gmail.com‬‬ ‫ראש המערכת‪:‬‬ ‫הרב נתן פלדמן שליט"א‬ ‫חברי המערכת‪:‬‬ ‫הרב צבי קנול שליט"א‬ ‫הרב חיים וכסלר שליט"א‬ ‫הרב משה הכהן שליט"א‬ ‫הרב עקיבא יוסף לוי שליט"א‬ ‫הרב יוסף שלמה בייפוס שליט"א‬ ‫מבית 'צוף'‬ ‫הוצאה לאור‬ ‫נתן פלדמן‬ ‫בכל נושאי האוסף ניתן לפנות בטלפון‬ ‫‪0554006628‬‬ ‫'פיקודי ה' ישרים משמחי לב'‬ ‫אימתי הן ישרים כשיוצאין מפי ישר‬ ‫(מדברי מרן זצוק"ל ע"פ חז"ל בילקוט תהלים)‬ ‫גרש ירחים‬ ‫ממגד‬ ‫פניני הלכה אגדה ומוסר משלחנו של רבינו הגדול‬ ‫מרן ראש הישיבה הגרי"ג אדלשטיין זצוקללה"ה‬ ‫פרשת כי תבוא (שנה ז') תשפ"ו לפ"ק * גליון ‪ * 257‬עיה"ק ירושת"ו * כתבי תלמידים‬ ‫'והלכת בדרכיו'‬ ‫דרך קניין המידות‬ ‫שלמות בכל המידות! שלמות במידה אחת נותנת‬ ‫שנינו באבות (ב‪,‬ט) שרבי יוחנן בן זכאי אמר‬ ‫סייעתא דשמיא לשלמות בהרבה עניינים‪ ,‬וזה‬ ‫לתלמידיו צאו וראו איזוהי דרך טובה שידבק בה‬ ‫מביא לשלמות בכל המידות [א"ה‪ .‬במקום אחר‬ ‫האדם‪ ,‬וכל אחד מהתלמידים אמר דבר אחר‪ :‬רבי‬ ‫הביא רבינו זצ"ל שמקורו בשבת קי"ח שאמרו‬ ‫אליעזר אומר עין טובה‪ ,‬רבי יהושע אומר חבר‬ ‫כמה אמוראים 'תיתי לי' שקיימתי מצוה אחת‬ ‫טוב‪ ,‬רבי יוסי אומר שכן טוב‪ ,‬רבי שמעון אומר‬ ‫דבריהם הם זכרונם‬ ‫בשלמות‪ ,‬והענין בזה כי שלמות בדבר אחד‬ ‫הרואה את הנולד‪ ,‬רבי אלעזר אומר לב טוב‪.‬‬ ‫מביאה לשלמות בשאר דברים]‪.‬‬ ‫אלול‬ ‫ויש להבין למה אמרו דווקא מידה טובה מסוימת‪,‬‬ ‫ולכן אם אדם יהיה מושלם באחת מהמידות‬ ‫הלא צריכים שיהיה לאדם את כל המידות‬ ‫מראש חודש אלול זהו זמן ההכנה לימים הנוראים‪ ,‬שאז‬ ‫הטובות‪ ,‬כמו שכתוב 'והלכת בדרכיו'‪ ,‬וכגון מה‬ ‫משה רבינו עלה למרום לקבל לוחות שניות‪.‬‬ ‫שאמרו תלמידי רבי יוחנן‪ ,‬עין טובה‪ ,‬לב טוב‬ ‫וכו'‪ ,‬ממילא זה ישפיע שיהיה לו את כל המידות‬ ‫שאמרו (שבת קלג‪ ,‬סוטה יד ועוד) מה הוא רחום‬ ‫ובחיי אדם (ח"ב כלל קל"ח) הביא מתנא דבי אליהו כי‬ ‫הטובות‪ ,‬ורק הייתה השאלה ממה להתחיל‪ ,‬מאיזו‬ ‫וחנון אף אתה וכו'‪ ,‬ולמה אמרו דווקא מידה אחת‪.‬‬ ‫"ישראל היו נוהגים כל אותם הימים צום ותענית‪ ,‬ויום‬ ‫מידה טובה כדאי להתחיל‪ ,‬שהיא תביא לשלמות‬ ‫וכפי הנראה באמת אי אפשר להתחיל מכל‬ ‫אחרון שבכולם דהיינו בעשרה בתשרי גזרו תענית ולנו‬ ‫בכל המידות‪ .‬כך יתכן לפרש בדברי המשנה‪.‬‬ ‫המידות ביחד‪ ,‬ולכן אמר רבי יוחנן לתלמידיו‬ ‫בתענית‪ ,‬ולפיכך נקבע אותו יום דהיינו יום הכיפורים‬ ‫צאו וראו איזוהי דרך טובה‪ ,‬כלומר מה הסדר‪,‬‬ ‫לכפרה לעולם‪ ,‬ולפי שהיו ימים אלו ימי רצון מאז‪ ,‬לכן‬ ‫ואכתי יל"ע במה ששאל רבי יוחנן את תלמידיו‬ ‫מה הסדר וממה להתחיל‪ ,‬הרי מצינו סדר אחר‬ ‫מאיזו מידה טובה להתחיל‪ ,‬כי אדם שרוצה‬ ‫בכל שנה ושנה מתעורר עוד הרחמים למעלה והם ימי‬ ‫להשתלם במידותיו‪ ,‬צריך להתרגל ולעשות‬ ‫רצון"‪.‬‬ ‫שאמר רבי פינחס בן יאיר בברייתא (ע"ז כ‪ ,‬ב)‬ ‫תורה מביאה לידי זהירות וזהירות מביאה לידי‬ ‫פעולות שישפיעו עליו עד שההרגל נעשה טבע‪,‬‬ ‫וזה מפני שהיו צריכים הרבה רחמים כדי לזכות להתרומם‬ ‫ואי אפשר להתחיל הכל בבת אחת‪ ,‬ועל זה אמרו‬ ‫זריזות וכן כל ההמשך‪ ,‬וכפי שביאר המסילת‬ ‫למדרגה שיהיו ראויים ללוחות השניות‪ ,‬שהלוחות‬ ‫התלמידים‪ :‬עין טובה‪ ,‬חבר טוב‪ ,‬שכן טוב וכו'‪,‬‬ ‫ישרים בספרו כל מידה ומידה לפי הסדר הזה‪,‬‬ ‫השפיעו השפעה של תורה‪ ,‬השפעה של קדושה ושל‬ ‫כלומר שזוהי המידה הטובה שיש להתחיל ממנה‪.‬‬ ‫שכל דבר מביא לדבר הבא אחריו‪ ,‬ויש לעיין האם‬ ‫חירות מיצר הרע‪ ,‬ועכשיו בחודש אלול זה הזמן להתעורר‬ ‫דברי רבי יוחנן ותלמידיו הם סתירה לסדר הזה או‬ ‫וכמדומני ששמעתי ממרן הגר"ד פוברסקי זצ"ל‬ ‫ולהתחזק‪.‬‬ ‫לא‪ ,‬וצ"ע במפרשים‪.‬‬ ‫כי אדם שהוא מושלם במידה אחת‪ ,‬זה כבר גורם‬ ‫ולמרות שבגמרא לא כתוב שום דבר שצריכים לעשות‬ ‫הפטרת כי תבוא‬ ‫באלול‪ ,‬במשך הדורות הוסיפו מנהגים כמו תקיעת שופר‪,‬‬ ‫ואמירת מזמור לדוד ה' אורי וישעי לאחר התפילה‪ ,‬וכל זה‬ ‫"אז תראי ונהרת ופחד ורחב לבבך"‬ ‫בשביל להתעורר ולזכור שאנחנו צריכים עכשיו להוסיף‬ ‫זכויות‪ ,‬ולעסוק בחיזוק האמונה כדי להגיע לשלמות‪.‬‬ ‫כתוב "התעיף עיניך בו ואיננו"! אם אדם מסיח‬ ‫דעתו כהרף עין מן התורה‪ ,‬מיד הוא שוכח את מה‬ ‫*‬ ‫שלמד‪.‬‬ ‫דרגת לומדי התורה לעתיד לבא‬ ‫פסוקים אלו מדברים על הגאולה העתידה‪,‬‬ ‫כתוב בספרים כי "אני לדודי ודודי לי" ראשי תיבות אלול‪,‬‬ ‫ובאמת רבי מאיר שמחה היה בעל זיכרון מיוחד‬ ‫שאז יזכו ישראל לשלושה דברים הנזכרים כאן‪:‬‬ ‫והיינו שצריכים קודם את ההתקרבות שלנו ‪' -‬אני לדודי'‪,‬‬ ‫למעלה מן הטבע‪ ,‬ואף פעם לא שכח ממה שלמד‬ ‫"ונהרת"‪" ,‬ופחד"‪" ,‬ורחב לבבך"‪ .‬וצריך ביאור מה‬ ‫ועל ידי כן זוכים לסייעתא דשמיא ‪' -‬ודודי לי'‪.‬‬ ‫כלום‪ ,‬וידע את כל מה שכתוב בספרים שהיו‬ ‫הם שלושת הדברים האלו‪.‬‬ ‫בביתו‪ ,‬אך כשקם לפתוח את הדלת החזיק את‬ ‫מה היא עיקר ההתקרבות וכיצד מתקרבים? מהו הדבר‬ ‫ויש לפרש "ונהרת" מלשון נהורא – אור‪ ,‬והכוונה‬ ‫הגמרא בידו שלא ישכח תלמודו‪...‬‬ ‫הגדול והחשוב ביותר אצל דודי?‬ ‫בזה על אור התורה‪ ,‬שהתורה היא מאירת עיניים‪,‬‬ ‫וכל זה‪ ,‬מפני שכתוב (משלי ג‪ ,‬יח) "עץ חיים היא‬ ‫וכמו שכתוב (תהלים יט‪,‬ט) "מצות ה' ברה מאירת‬ ‫הדרגה הגבוהה ביותר היא אהבת השם‪ ,‬שזה השער‬ ‫למחזיקים בה"‪ ,‬וביאר בנפש החיים (ד‪ ,‬לג) שצריך‬ ‫עיניים"‪ ,‬וכתוב (משלי ו‪,‬כג) "כי נר מצוה ותורה‬ ‫העשירי בחובות הלבבות‪ ,‬ויש הרבה דרגות באהבה עד‬ ‫לדמות בנפשו כי אילו היה טובע בנחל שוטף‬ ‫אור"‪ ,‬היינו כמו שהאור נותן לאדם לראות מה טוב‬ ‫למסירות נפש כפשוטו מתוך אהבה‪ ,‬בדרגה של רבי‬ ‫ורואה לפניו אילן חזק‪ ,‬ודאי היה מתאמץ להחזיק‬ ‫ומה לא טוב‪ ,‬ומראה את הדרך הנכונה היכן ללכת‬ ‫עקיבא שאמר (ברכות סא‪ ,‬ב) כל ימי הייתי מצטער‬ ‫בו בכל כוחו כדי שלא לטבוע‪ ,‬כך גם התורה היא‬ ‫והיכן עלול ליפול‪ ,‬כך גם התורה מאירה לאדם את‬ ‫מתי יבוא לידי ואקיימנו‪ ,‬אבל יש גם דברים קלים יותר‬ ‫אילנא דחיי‪ ,‬וכל זמן שאדם מחזיק בתורה ועוסק‬ ‫הדרך ילך בה‪.‬‬ ‫שהם מענפי האהבה‪ ,‬וכמו שכתב המסילת ישרים בפרק‬ ‫י"ט כי השמחה בתורה ובמצוות היא מענפי האהבה‪ ,‬כל‬ ‫והוגה בה בקביעות‪ ,‬אזי התורה מחזיקה אותו‬ ‫אהבת תורה ומצוות ומעשים טובים זה ענף מאהבת ה'‪,‬‬ ‫שלא יטבע‪ ,‬אבל אם יסיח דעתו רגע אחד מן‬ ‫וכן המשך הפסוק "ופחד" ורחב לבבך‪ ,‬הכוונה‬ ‫שהשורש לזה מגיע מאהבת ה'‪.‬‬ ‫התורה מיד עלול לטבוע‪ ,‬ובזה צריך לפחד תמיד‬ ‫על דברי תורה‪ ,‬וכמו שאמרו חז"ל (ברכות ס‪ ,‬א)‬ ‫שלא להסיח דעת מן התורה ולא תיפסק הדבקות‬ ‫"אשרי אדם מפחד תמיד" – ההוא בדברי תורה‬ ‫אבל באמת אי אפשר לייצר ולעשות אהבה באופן‬ ‫בתורה‪.‬‬ ‫כתיב‪ ,‬והיינו שצריך לפחד בדברי תורה ולהיזהר‬ ‫מלאכותי‪ ,‬אלא זה דבר טבעי שיש בטבע האדם‪ ,‬והאהבה‬ ‫שלא לאבדם‪ ,‬כי דברי תורה קשים לקנותם ככלי‬ ‫זה הפנימיות שיש בטבע האדם כבר מתחילת בריאתו‪,‬‬ ‫והדבר השלישי "ורחב לבבך" היינו כי התורה‬ ‫זהב ונוחים לאבדם ככלי זכוכית (חגיגה טו‪ ,‬א)‪,‬‬ ‫שכל אדם נברא עם הטבע הזה של אהבת השם‪ ,‬שאם לא‬ ‫שייכת רק במי שיש לו לב רחב‪ ,‬שמלבד מה שאינו‬ ‫ויש להיזהר שלא להסיח דעת מן התורה אפילו‬ ‫כן מה שייך מצוה של אהבה‪ ,‬וכי אפשר לעשות אהבה‬ ‫מסיח דעת מן התורה‪ ,‬יש בלבו גם סבלנות ורוחב‬ ‫רגע אחד‪ ,‬וכמו שאמרו חז"ל (ברכות ה‪ ,‬א) כי‬ ‫בידיים‪ ,‬הרי אין זו אהבה אלא הצגה‪ ,‬אך כל המצוה‬ ‫לב לסבול את השני ולשמוע את דבריו‪ ,‬לשמוח‬ ‫בשמחתו ולהשתתף בצערו‪.‬‬ ‫בדברי תורה נאמר "התעיף עיניך בו ואיננו"‪,‬‬ ‫(דברים ו‪ ,‬ה) "ואהבת את השם אלוקיך" שייכת מפני שיש‬ ‫ופירש"י שם "אם תכפל וסגרת עיניך בתורה היא‬ ‫לכל אחד מתחילת בריאתו את הטבע הזה של אהבת ה'‪,‬‬ ‫ועל כך נאמר "אז תראי ונהרת ופחד ורחב לבבך"‪,‬‬ ‫משתכחת ממך"‪.‬‬ ‫והמצוה היא רק להוציא את הטבע מן הכוח אל הפועל‪,‬‬ ‫היינו שבגאולה העתידה "אז תראי" – כנסת‬ ‫ולסלק את כל הנגיעות המפריעות לאהבה‪.‬‬ ‫ישראל‪ ,‬כולנו נזכה למדרגה הזאת של "ונהרת" –‬ ‫וכפי ששמעתי מעשה שהיה עם הגאון רבי מאיר‬ ‫אור התורה‪" ,‬ופחד ורחב לבבך" – שלא יהיה היסח‬ ‫שמחה זצ"ל בעל "אור שמח" (סיפר לי אחד‬ ‫הרי זהו מה שהקב"ה דורש מאיתנו וזה קיים בטבע האדם‪,‬‬ ‫ששמע מאביו שהיה נוכח בשעת מעשה) שפעם‬ ‫אלא שלא כל אחד זוכה לכך שהטבע הזה יצא לפועל‪,‬‬ ‫הדעת מדברי תורה‪ ,‬ויהיה בנו לב רחב לתורה‬ ‫ולמידות טובות‪.‬‬ ‫ישב ללמוד ודפקו על דלת ביתו‪ ,‬וקם לפתוח את‬ ‫כי היצר הרע מפתה ומושך לדברים אחרים‪ ,‬ועבודתנו‬ ‫הדלת והחזיק בידו את הגמרא עם האצבע בפנים‬ ‫בחודש אלול היא להתחזק בזה‪.‬‬ ‫אך בינתיים‪ ,‬שעדיין לא זכינו לגאולה‪ ,‬צריך כל‬ ‫במקום שאחז‪ ,‬ושאלו אותו מדוע הוא עושה ככה‪,‬‬ ‫אחד להשתדל בכל כוחו שלא להסיח דעת מן‬ ‫הרי יכול להשאיר את הגמרא במקומו ולעשות‬ ‫התורה‪.‬‬ ‫סימן היכן שאוחז‪ ,‬והשיב ואמר הרי בדברי תורה‬ ‫ימי הרחמים‬ ‫עבודת ימי האלול וניצולם בשלימות‬ ‫עולם" – עדיף לו שייקחוהו מן העולם ולא ימשיך לחיות‪ ,‬כי אם יחיה וימשיך בדרך‬ ‫סגולת ימי האלול וחרדתו‬ ‫של חטאים יהיה יותר גרוע ויקבל יותר גיהינום‪ ,‬ועדיף למות ולקבל פחות גיהינום‪,‬‬ ‫בעל הטורים בפרשת נצבים כתב על הפסוק ומל השם אלוקיך את לבבך ואת‬ ‫וכן אלו שקנו עולמם בשעה אחת‪ ,‬טוב היה להם שמתו ולא איבדו את מדרגתם‪,‬‬ ‫לבבך זרעך לאהבה וגו'‪ ,‬את לבבך ואת לבב ראשי תיבות אלול‪ ,‬לכך נהגו להשכים‬ ‫כי אי אפשר להשתנות ולקפוץ את כל המדרגות בבת אחת ולהחזיק מעמד בזה‪.‬‬ ‫ולהתפלל סליחות מראש חודש אלול ואילך‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫ואם כן כיצד נוכל בימים הספורים שנותרו לנו להתעלות ולחזור בתשובה שלמה‪.‬‬ ‫והיינו שחודש אלול הוא זמן המסוגל לזכות לאהבת השם ומילת הלב‪ ,‬וזו זכות‬ ‫הלימוד מ'בן סורר ומורה' – נידון על שם סופו‬ ‫גדולה מאד‪ ,‬ולכך אומרים סליחות‪ ,‬שעל ידי הסליחות והתפילה זוכים למעלה של‬ ‫הסרת ערלת הלב‪ ,‬והזמן לזה הוא חודש אלול‪.‬‬ ‫העצה היא כמו שידוע מבעלי המוסר‪ ,‬שהרי בן סורר ומורה נידון על שם סופו‪,‬‬ ‫ואמרו חז"ל (סנהדרין עב‪ ,‬א) "וכי מפני שאכל זה תרטימר בשר ושתה חצי לוג יין‬ ‫ועוד כתב הבעל הטורים "וכן לולא האמנתי לראות בטוב ה' (תהלים כז‪,‬יג) לולא‬ ‫האיטלקי אמרה תורה יצא לבית דין להיסקל? אלא הגיעה תורה לסוף דעתו של‬ ‫אותיות אלול‪ ,‬שמאלול ואילך חרדתי נגד ה'"‪ ,‬היינו שמצד אחד זה זמן של זכות‬ ‫בן סורר ומורה שסוף מגמר נכסי אביו ומבקש לימודו ואינו מוצא ויוצא לפרשת‬ ‫גדולה מאד שאפשר לזכות בו למילת הלב‪ ,‬וזו סיבה לשמחה‪ ,‬אך מצד שני זהו‬ ‫דרכים ומלסטם את הבריות אמרה תורה ימות זכאי ואל ימות חייב"‪ ,‬והיינו מכיוון‬ ‫זמן של חרדה‪.‬‬ ‫שהוא הולך בדרך הזאת שכך טבעו‪ ,‬הרי הטבע מושך אותו הלאה והלאה‪ ,‬עד‬ ‫שיגיע ללסטם את הבריות‪ ,‬ולכן נהרג כבר מעכשיו על שם סופו‪.‬‬ ‫מצד אחד זה זמן המסוגל להצלחה גדולה והתעלות גדולה ברוחניות‪ ,‬ומצד שני זה‬ ‫תלוי בחרדה‪ ,‬אם יש חרדה והרגשת אימת הדין‪ ,‬ואם אין חרדה אזי להיפך‪ ,‬מכיוון‬ ‫ואם במידה רעה אמרו כך‪ ,‬הרי מידה טובה מרובה ממידת פורענות (סוטה יא‪ ,‬א)‪,‬‬ ‫שזה זמן המסוגל להצלחה ולזכויות ומזלזלים ולא מנצלים את הזמן‪ ,‬התביעה‬ ‫ובודאי שאם אדם הולך בדרך טובה שתביא אותו למצב של שלמות‪ ,‬יש לו כבר‬ ‫גדולה מאד‪ ,‬למה לא מנצלים ולא מחשיבים את הזמן‪ ,‬והוא מצד אחד זמן של‬ ‫מעכשיו את הזכויות על שם סופו‪.‬‬ ‫תוספת זכויות‪ ,‬ומצד שני זמן של חרדה אם לא מנצלים כראוי את הזמן‪.‬‬ ‫וכן הביא רבינו יונה (ב‪ ,‬י) מדברי חז"ל "כל שמעשיו מרובים מחכמתו חכמתו‬ ‫איך בחודש אחד אפשר לשוב בשלימות?‬ ‫מתקיימת"‪ ,‬ולכאורה כיצד שייך שיהיו מעשיו מרובים מחכמתו‪ ,‬הרי אם אינו יודע‬ ‫החרדה שצריכה להיות בחודש אלול‪ ,‬כיון שיודעים שיש חיובים שחייבים לקיים‬ ‫ואינו משיג בחכמתו כיצד יעשה מעשים?‬ ‫אותם‪ ,‬ואם לא מקיימים יש דין ומשפט‪ ,‬ויש פחד וחרדה מזה‪ ,‬וכדי לזכות בדין‬ ‫וביאר רבינו יונה כי זה שייך על ידי שאדם מקבל עליו לקיים את כל מה שילַ מדו‬ ‫מחפשים זכויות‪ ,‬והזכויות זה התשובה‪ ,‬לחזור בתשובה ולתקן את כל מה שצריכים‬ ‫אותו החכמים והמוכיחים‪ ,‬וכל יום ויום ידרוש וישקוד על דלתות מוכיחיו‪ ,‬על ידי‬ ‫לתקן‪.‬‬ ‫זה צדק לבש וקנה זכות על כל המעשים הטובים שהוא עתיד לעשותם‪ ,‬וקיבל כבר‬ ‫בשב ואל תעשה ובקום ועשה‪ ,‬להפסיק את החטאים בקום ועשה‪ ,‬ולקיים את מה‬ ‫מעכשיו את הדרגה כאילו עשאם‪.‬‬ ‫שלא עושים בשב ואל תעשה‪ ,‬יותר תורה‪ ,‬ויותר חסד‪ ,‬ויותר יראת שמים‪.‬‬ ‫וזוהי העצה‪ ,‬לקחת דרך‪ ,‬שאינה קשה‪ ,‬אבל היא בטוחה‪ ,‬שבמשך הזמן יגיע על ידה‬ ‫ובאמת הרי זו עבודה גדולה מאד‪ ,‬חיזוק בתורה ובחסד וביראת שמים‪ ,‬וכיצד‬ ‫לקיום כל המצוות בשלמות ולתיקון כל הדברים הצריכים תיקון‪ ,‬ובזה זוכה כבר‬ ‫אפשר בחודש אחד להגיע לשלמות בדברים האלה?‬ ‫מעכשיו בכל הזכויות של המעשים הטובים שעתיד לעשות‪ ,‬וכל מה שצריך לתקן‬ ‫נחשב מיד כאילו תיקן‪.‬‬ ‫וביותר שהרי כתב הרמב"ם (הל' תשובה ז‪,‬ג) שיש חיוב תשובה גם מדעות רעות‪,‬‬ ‫והיינו מידות רעות ושאיפות עולם הזה המושרשות בטבע האדם‪ ,‬וצריך לשנות את‬ ‫על ידי קביעות ללימוד המוסר ‪-‬נידון על שם סופו!‬ ‫הטבע שיהיו מידות טובות‪ ,‬וזה חיוב גמור כמ"ש והלכת בדרכיו‪ ,‬ואמרו חז"ל (שבת‬ ‫ורבינו יונה שם כתב זאת לגבי שמיעת דברי מוסר‪ ,‬וזה לשונו‪" :‬כאשר ישמע מוסר‬ ‫קלג ועוד) מה הוא רחום וחנון אף אתה וכו'‪ ,‬וזה מהמעלות העליונות המבוארות‬ ‫החכמים והמוכיחים יקשיב וישמע וייכנע ויחזור בתשובה‪ ,‬ויקבל בלבו כל דברי‬ ‫בשערי תשובה שם‪ ,‬מעלת לכת בדרכי השם‪ ,‬ויש הרבה דרגות בזה‪.‬‬ ‫התוכחות‪ ,‬ושלא יגרע דבר מדבריהם‪ .‬והנה האיש הזה ברגע קטן יצא מאפילה‬ ‫לאור גדול‪ ,‬כי עת אשר יאזין ויסכית ולבבו יבין ושב ויקבל ביום שמעו דברי‬ ‫ובאבן שלמה פ"א הובא בשם הגר"א "כל עבודת השם תלוי במידות"‪ ,‬היינו שאם‬ ‫המוכיח‪ ,‬ויקיים עליו להיותו עושה ככל אשר יורוהו תופשי התורה מן היום ההוא‬ ‫המידות אינן בשלמות כל התרי"ג מצוות אינן בשלמות‪" ,‬וכל החטאים מושרשים‬ ‫ומעלה‪ ,‬להיזהר כאשר יזהירוהו יודעי בינה לעתים‪ ,‬עלתה בידו התשובה ונהפך‬ ‫במידות"‪ ,‬מידות רעות הן הסיבה לכל החטאים‪ ,‬ו"עיקר חיות האדם הוא להתחזק‬ ‫לאיש אחר‪ .‬ומעת אשר קיבל כזאת במחשבתו וגמר עליו ככה בלבבו‪ ,‬קנה לנפשו‬ ‫תמיד בשבירת המידות ואם לאו למה לו חיים"‪.‬‬ ‫זכות ושכר על כל המצוות והמוסרים‪ ,‬ואשריו כי צדק נפשו בשעה קלה"‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫ומאחר שחייבים לחזור בתשובה גם על מידות רעות‪ ,‬אם כן התשובה היא השתנות‬ ‫היינו שאם אדם שומע דברי מוסר בכל יום ואוהב את התוכחות‪ ,‬אזי בודאי‪ ,‬מאחר‬ ‫של כל מהות האדם‪ ,‬ויש להתבונן כיצד אפשר להספיק לעשות את כל זה בזמן‬ ‫שהוא אוהב ורוצה את זה‪ ,‬סופו שישתנה‪.‬‬ ‫הקצר של חודש אלול‪ ,‬וכי בחודש אחד אפשר לשנות את הטבע ולקבל שלמות‬ ‫במידות‪ ,‬הרי ודאי שאי אפשר לעשות הכל בבת אחת‪ ,‬וצריכים לעלות מדרגה אחר‬ ‫וכך גם על ידי לימוד ספרי המוסר‪ ,‬אם אדם מוכיח ומבקר את עצמו‪ ,‬ויש לו בכל‬ ‫מדרגה‪.‬‬ ‫יום קביעות לביקורת עצמית‪ ,‬על ידי זה הוא יודע את מה שצריך לתקן ואינו‬ ‫מסיח דעת מזה‪ ,‬וזה דבר ידוע שמוליך לשלמות‪ ,‬ויש לו כבר מעכשיו שכר על כל‬ ‫אי אפשר 'לדלג מדרגות' בהתלהבות רגעית‬ ‫השלמות שיגיע לבסוף‪.‬‬ ‫כמו שמצינו בגמ' (ע"ז י‪,‬ב; ועוד) בכה רבי ואמר יש קונה עולמו בשעה אחת ויש‬ ‫קונה עולמו בכמה שנים‪ ,‬ואמר מו"ר הגרא"א דסלר זצ"ל שזה מוזכר תמיד בגמרא‬ ‫ובסדרי הישיבה יש סדר קבוע ללימוד המוסר חצי שעה בכל יום‪ ,‬אכן גם אברכים‬ ‫על כאלו שהתעוררו לתשובה ברגע אחד ומיד מתו‪ ,‬ומשום שאם היו ממשיכים‬ ‫שאינם משועבדים לסדרי הישיבה‪ ,‬אם יש להם קביעות יומית באיזה ספר מוסר‪,‬‬ ‫לחיות לא היו מחזיקים מעמד באותה מדרגה‪ ,‬כי השתנות מן הקצה אל הקצה נגד‬ ‫כל אחד לפי מה שהוא מרגיש שזה מחזק אותו ומושך אותו‪ ,‬בודאי במשך הזמן‬ ‫הטבע אינה יכולה להיות בבת אחת‪ ,‬ואמנם אדם יכול להגיע להכרת האמת גדולה‬ ‫זה ישפיע עליו שישתנה ויקבל את השלמות‪ ,‬ונקרא כבר מעכשיו על שם סופו‪.‬‬ ‫מאד לרגע אחד‪ ,‬אך תיכף לאחר מכן ירד ממדרגתו‪ ,‬ורק זמן קצר יוכל להחזיק בזה‪.‬‬ ‫זוהי הדרך הבטוחה שמביאה לתיקון כל הדברים הצריכים תיקון‪ ,‬ורבים העידו לי‬ ‫וסיפר לי מרן הגרא"מ שך זצ"ל שנכנס אליו פעם אדם אחד והתחיל לבכות על‬ ‫על עצמם שהתחילו ללמוד מוסר ומרגישים הרגשה מצוינת של אושר וסיפוק‪ ,‬כי‬ ‫מצבו העגום שנכשל באיזה דבר‪ ,‬והיה שרוי במצב רוח איום ולא היה יכול להירגע‬ ‫בלימוד המוסר אדם מכיר את עצמו ומרגיש איך שהוא משתפר‪ ,‬ומקבל הרגשות‬ ‫מצערו‪ ,‬אך כעבור יום אחד כבר נרגע לגמרי ונתקררה דעתו‪ ,‬כי כן הוא הטבע‬ ‫חדשות שלא הרגיש אותם וידיעות חדשות שמדריכות אותו‪ ,‬ויש לו דרך סלולה‬ ‫שהדעת מתקררת בזמן קצר‪ ,‬ואי אפשר להחזיק מעמד הרבה זמן עם דרגה של‬ ‫לכל רגע ורגע‪ ,‬מה לעשות ומה לא לעשות כפי דרך התורה‪ ,‬וזו הרגשה מצוינת‬ ‫קונה עולמו בשעה אחת‪.‬‬ ‫מאד!‬ ‫לכן כל אלו שקנו עולמם בשעה אחת ומתו‪ ,‬היה כדאי להם למות‪ ,‬כי אם היו‬ ‫וכאמור זוהי הדרך הבטוחה לתיקון כל המעשים‪ ,‬שגם בזמן הקצר שנותר לנו‪,‬‬ ‫ממשיכים לחיות היו יורדים ממדרגתם‪.‬‬ ‫אם נחליט מכאן ולהבא ללכת בדרך זו‪ ,‬ללמוד ספרי מוסר בקביעות ולקיים את‬ ‫כל דבריהם‪ ,‬נזכה כבר מעתה בכל הזכויות על שם סופו‪ ,‬ובזה נזכה בדין לכתיבה‬ ‫וכן מצינו בתהלים (קלט‪,‬כד) "וראה אם דרך עוצב בי ונחני בדרך עולם"‪ ,‬היינו שדוד‬ ‫וחתימה טובה‪.‬‬ ‫המלך ביקש שאם הקב"ה רואה שהוא הולך בדרך של חטאים‪ ,‬אזי "ונחני בדרך‬ ‫‪mimeged111@gmail.com‬‬ ‫ניתן לקבל את הגיליון במייל ‪:‬‬ ‫כמו כן לתרומות והנצחות‪ ,‬ולשליחת ד"ת‪ ,‬עובדות והנהגות ממרן זצוק"ל ניתן לפנות לכתובת הנ"ל‪.‬‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫משנת רמ"ה‬ ‫שליט"א‬ ‫הירש שליט"א‬ ‫הלל הירש‬ ‫משה הלל‬ ‫הגאון רבי‬ ‫רבי משה‬ ‫הישיבה הגאון‬ ‫ראש הישיבה‬ ‫מרן ראש‬ ‫רבינו מרן‬ ‫ממשנת רבינו‬ ‫ממשנת‬ ‫פרשת כי תבא תשפ"ו‬ ‫הוראת שעה‬ ‫המלכת הקב"ה ‪ -‬ע"י השתעבדות לקיום התורה והמצוות‬ ‫שאינו מצווה ועושה עדיף‪ ,‬ומה המעלה בכך שהוא 'דואג‬ ‫כתב הגר"י סלנטר (אור ישראל איגרת ח')‪ ,‬ששכר המצוות‬ ‫לבחור ישיבה אין שום שייכות‬ ‫ומצטער תמיד'‪ .‬אלא יסוד הענין הוא כפי שנתבאר‪ ,‬שיש‬ ‫הוא לפי הצער והקושי שיש בקיומם‪ ,‬כמאמר חז"ל (אבות פ"ה‬ ‫לצבא!‬ ‫חלק בשכר המצוה שהוא מצד העבדות שהאדם משתעבד‬ ‫מכ"ג) 'לפום צערא אגרא'‪ .‬ולפיכך יתכן שיעשה אדם אותה‬ ‫לקב"ה ושומע למצוותיו‪ ,‬ובזה הוא מרבה כבוד שמים‪ ,‬וככל‬ ‫מצוה בשני זמנים שונים‪ ,‬והשכר יהיה שונה בתכלית‪ .‬כגון‬ ‫[מתוך שו”ת עם רבינו שליט”א ב’ועידת בני הישיבות’‬ ‫שאדם מרבה לדאוג ולהצטער בקיום המצוה הוא משעבד‬ ‫מי שלמד שעה אחת בזמן שדעתו היתה אז צלולה‪ ,‬ולא‬ ‫‪ -‬אב תשפ”ו]‬ ‫עצמו יותר לבורא יתברך‪ .‬וזה הביאור במה שאמרו 'לפום‬ ‫הרגיש צער בנפשו בזמן הלימוד‪ ,‬ובזמן אחר למד ג"כ שעה‪,‬‬ ‫שואל‪ :‬ישנם בחורים המוטרדים משאלת הפרנסה‪ ,‬מאחר וחוששים‬ ‫צערא אגרא'‪ ,‬שכן ככל שהצער בקיום המצוה גדול יותר‬ ‫אך אז היה הדבר קשה עליו ביותר‪ ,‬ודאי ששכר הלימוד‬ ‫שהגזירות ילכו ויתרבו‪ ,‬והקושי הכלכלי יילך ויגדל‪ .‬ולפעמים מתגנבת‬ ‫כך ההשתעבדות לקב"ה גדולה יותר‪ ,‬ולכן השכר ה'גמולי'‬ ‫שנעשה בקושי גדול בהרבה משכר הלימוד בלי קושי‪ .‬וכן‬ ‫מחשבה בליבם‪ ,‬שאולי במקום לעסוק אחר החתונה בתורה יומם‬ ‫מצד מה שהוא שומע לציווי הקב"ה גדול יותר‪ ,‬אבל השכר‬ ‫לגבי עונש העבירות‪ ,‬ככל שהיה לאדם יותר קל להימנע‬ ‫ה'סגולי' אינו תלוי בצער שיש בקיום המצוה‪.‬‬ ‫מן העבירה‪ ,‬ולא נמנע‪ ,‬יגדל עונשו‪ ,‬כמו שאמרו חז"ל‬ ‫ולילה צריך לחשוב גם על איזה מקור פרנסה‪ .‬מה דעת מרן שליט”א‬ ‫ועל פי זה יש ליישב את קושיותיו של הגר"י בלאזר‪ .‬שכן‬ ‫(מנחות מג‪' ):‬גדול עונשו של לבן יותר מעונשו של תכלת'‪.‬‬ ‫בזה?‬ ‫מה שהקשה שמאחר ו'גזל ועריות נפשו של אדם מחמדתן'‬ ‫אמנם כתב עוד‪ ,‬שרשע שהרבה לחטוא‪ ,‬ומחמת כן קשה‬ ‫רבינו שליט”א‪ :‬אני חושב שחלק מהשאלה היא האם נכון לעשות‬ ‫יש להקל בעונשם‪ ,‬זה רק לגבי העונש ה'גמולי' על מה שמרד‬ ‫עליו קיום התורה והמצוות‪ ,‬לא יגדל משום כך שכרו על‬ ‫כשם שהיו עושים בחוץ לארץ‪ ,‬שהיו עוסקים גם בפרנסה‪ .‬ובאמת‬ ‫במלך ועבר על דברו‪ ,‬אמנם לענין העונש ה'סגולי'‪ ,‬דהיינו‬ ‫המצוות שמקיים‪ ,‬ולא יקטן עונשו על העבירות שעובר‪,‬‬ ‫כיום גם בחו”ל לא עושים כן‪ ,‬אמנם כשאני הייתי בחור אכן כך היה‬ ‫מה שהחטא משחית את הנפש‪ ,‬בזה ההשחתה של גזל‬ ‫כיון שהקושי והצער באו עליו מחמת אשמתו שהרבה‬ ‫המצב‪ ,‬שכמעט כל בחור ‪ -‬אפילו הטובים ביותר ‪ -‬היו לומדים לימודי‬ ‫ועריות היא גדולה ביותר‪ ,‬ולענין זה לא מועיל מה שיש‬ ‫לחטוא‪ .‬וכן לאידך גיסא‪ ,‬הצדיק שמחמת ריבוי מעשים‬ ‫חול שלוש פעמים בשבוע למשך כמה שעות בלילה‪ ,‬ובמשך כשמונה‬ ‫לו קושי להתגבר ולהימנע מן החטא‪.‬‬ ‫טובים הוקל עליו קיום התורה והמצוות‪ ,‬לא יקטן שכרו‬ ‫וכן יש ליישב את קושייתו השניה‪ ,‬מדוע 'במקום שבעלי‬ ‫משום כך‪ ,‬שכן מחמת עבודתו הגיע למדרגה זו‪.‬‬ ‫שנים היו משלימים הלימודים [במקום ארבע שנים ללימודים מלאים]‪.‬‬ ‫וזה היה נקרא אז בחור מצוין‪ ,‬שלומד כל היום תורה‪ ,‬ורק שלוש‬ ‫תשובה עומדים צדיקים גמורים אין יכולים לעמוד'‪ ,‬הרי הצער‬ ‫אלא שהקשה הגר"י בלאזר (אור ישראל כוכבי אור מאמר‬ ‫שיש להם לכבוש את יצרם הוא באשמתם‪ ,‬משום שהרבו‬ ‫ח) על יסוד זה‪ ,‬שהרי שנינו (חגיגה יא‪' ):‬גזל ועריות נפשו‬ ‫פעמים בשבוע לימודי חול‪ .‬והיו כאלו בדרגה נמוכה יותר‪ ,‬שלמדו‬ ‫לחטוא‪ ,‬ואין מגיע להם על זה שכר‪ .‬שכן לפי מה שנתבאר‬ ‫מחמדתן'‪ ,‬ונמצא שיש קושי רב להתגבר על יצרו הרע‬ ‫ארבע פעמים בשבוע לימודי חול‪ ,‬ועוד כמה מדרגות בזה‪ .‬אמנם‬ ‫שתוספת השכר על הצער היא רק משום שמראה בזה את‬ ‫בעבירות אלו‪ ,‬וממילא היה מן הדין להקל בעונשם עד‬ ‫ללמוד רק תורה כל היום‪ ,‬ללא לימודי חול כלל‪ ,‬זה דבר שכמעט לא‬ ‫השתעבדותו וביטול רצונותיו לקב"ה‪ ,‬נמצא שבעל תשובה‬ ‫מאד‪ .‬עוד הקשה (כוכבי אור נט)‪ ,‬מדברי הגמרא במסכת ברכות‬ ‫היה! אמנם לבסוף המציאות הוכיחה שלא צמח אפילו תלמיד חכם‬ ‫שעושה את המצוות מתוך רצון וחשק‪ ,‬ומתגבר על הקושי‬ ‫(לד‪' ,):‬מקום שבעלי תשובה עומדין‪ ,‬צדיקים גמורים אינם‬ ‫אחד מצורת לימוד כזו! ואפילו שלמדו תורה במשך שנים רבות! היו‬ ‫שיש לו לכבוש את יצרו‪ ,‬מעלתו גדולה ממעלת הצדיקים‪,‬‬ ‫עומדין'‪ .‬וכתב על כך הרמב"ם (תשובה פ"ז ה"ד)‪' ,‬כלומר‬ ‫בחורים שלמדו בלייקווד כמה שנים‪ ,‬וגם אחרי החתונה למדו בכולל‬ ‫כיון שהוא מראה בזה שיעבוד לקב"ה יותר מהצדיק‪,‬‬ ‫מעלתן גדולה ממעלת אלו שלא חטאו מעולם‪ ,‬מפני‬ ‫כמה שנים‪ ,‬ובכל זאת לא גדלו להיות תלמידי חכמים‪ .‬הכרתי בחור‬ ‫ואף שהקושי נוצר באשמתו מחמת חטאיו‪ ,‬מכל מקום‬ ‫שהן כובשים יצרם יותר מהם'‪ .‬ולכאורה לדברי הגרי"ס‬ ‫עתה כשכובש את יצרו הוא מרבה בכך כבוד שמים יותר‬ ‫יש לתמוה‪ ,‬שהרי מה שהם צריכים לכבוש יצרם יותר‬ ‫שאחר לימודיו בישיבה למד עוד שתים עשרה שנים בכולל‪ ,‬ולאחר‬ ‫ממצוותיו של הצדיק‪ .‬אבל רשע שמקיים מצוה בחוסר‬ ‫מצדיקים הוא מחמת שהרבו לחטוא‪ ,‬ולהאמור היה צריך‬ ‫מכן הלך להיות עורך דין‪.‬‬ ‫חשק‪ ,‬אף שיש לו בזה יותר צער מצדיק המקיים את‬ ‫להיות שלא תהיה להם שום מעלה בכך על פני הצדיקים‪.‬‬ ‫אמנם כאמור מצב זה היה בעבר‪ ,‬עד שבא מו”ר הגר”א קוטלר זצ”ל‬ ‫המצוה בחשק‪ ,‬מכל מקום בוודאי לא ייטול שכר יותר‬ ‫והנה כתב האמרי בינה (שו"ת ח"א סי' י"ג)‪ ,‬שיש שני מיני‬ ‫ושינה את כל אמריקה! והיום כל בחור טוב הולך לכולל‪ ,‬ויושב ולומד‬ ‫מהצדיק‪ ,‬שהרי פשוט הדבר שאין הרשע משתעבד לקב"ה‬ ‫עונשים לעוברי עבירה‪ :‬האחד הוא 'סגולי'‪ ,‬והשני הוא 'גמולי'‪.‬‬ ‫בקיום מצוה יותר מן הצדיק המחבב את המצוות‪ ,‬שכן‬ ‫שנים רבות‪ ,‬ומוצא איזו עצה כיצד להתפרנס‪ .‬אבל מי שעושה להיפך‪,‬‬ ‫ה'סגולי' הוא מה שהחטא משחית את הנפש‪ ,‬כמו ששתיית‬ ‫חיבוב המצוה מראה על יראת שמים והשתעבדות לקב"ה‪,‬‬ ‫ומתכנן מראש לצאת לעבוד‪ ,‬אינני יודע כמה תועלת בפרנסה יהיה לו‬ ‫סם המוות משחיתה את הגוף‪ ,‬ואילו ה'גמולי' הוא עונש על‬ ‫כמו שכתב המסילת ישרים (פי"ט)‪.‬‬ ‫מכך‪ ,‬אבל זה ברור שיהיה לו הפסד גדול מאוד ברוחניות!‬ ‫כך שעבר על ציוויו של הקב"ה והשחית את נפשו‪ ,‬וכמי‬ ‫מבואר מכל זה‪ ,‬שבכל מצוה מלבד עצם קיומה יש בה עוד‬ ‫שעובר על ציווי המלך ומשחית כלי יקר שלו‪ ,‬שעונשו גדול‪.‬‬ ‫ענין‪ ,‬במה שהוא משתעבד על ידה לקב"ה‪ ,‬וממילא מוטל‬ ‫שואל‪ :‬לו יצוייר שהיה בצבא מסלול ‘על טהרת הקודש’ ללא פקפוק‬ ‫ונראה להוסיף בזה‪ ,‬שכמו כן בכל מצוה יש שני ענייני‬ ‫עלינו להתחזק לפני יום הדין לקיים את המצוות מתוך הרגשת‬ ‫כלל‪ ,‬האם היה מותר להשתלב שם?‬ ‫שכר‪ ,‬האחד 'סגולי' מצד עצם עשיית המצוה‪ ,‬שכשם‬ ‫שיעבוד‪ ,‬מצד אחד לכבד את המצוות וללמוד תורה בחשק‬ ‫שעבירה משחיתה את הנפש כך מצוה מחזקת ומבריאה‬ ‫רבינו שליט”א‪ :‬השאלה הזאת אינה נוגעת לבחורי ישיבה כלל! לבחור‬ ‫ובשמחה‪ ,‬ומצד שני להרגיש את העבדות‪ ,‬ובפרט בלימוד‬ ‫את הנפש‪ ,‬והשני‪ ,‬שמקבל שכר על כך שעשה את ציוויו‬ ‫ישיבה אין שום שייכות לצבא! שאלה זו נוגעת רק לגבי מי שאינו‬ ‫התורה‪ ,‬וכמו שכתב הכוכבי אור‪ ,‬שאדם שאינו מצטער ודואג‬ ‫של הקב"ה‪ ,‬ושיעבד עצמו לעבודתו‪.‬‬ ‫בקיום המצוות אינו נוטל שכר אלא כמי ש'אינו מצווה ועושה'‪,‬‬ ‫לומד‪ .‬וגם לגביו התשובה היא שאי אפשר לסמוך עליהם כלל! היום‬ ‫ונמצא שמי שלומד רק כשמתחשק לו ללמוד מפסיד חלק‬ ‫והנה איתא בקידושין (לא‪' ,).‬גדול המצווה ועושה יותר‬ ‫זה ‘על טהרת הקודש’‪ ,‬ומחר לא! ברגע שאדם נכנס לצבא המפקד‬ ‫גדול מן השכר‪ .‬אמנם אם נרגיש מחוייבות ללמוד בכל זמן‬ ‫ממי שאינו מצווה ועושה'‪ .‬וכתבו התוס' שם (ד"ה גדול)‪,‬‬ ‫יכול לעשות בו כרצונו‪ ,‬ואין מעכב בידו‪ ,‬וכפי שנוכחנו לראות כמה‬ ‫ומצב שאפשר‪ ,‬ניכנס בגדר של 'מצווה ועושה'‪ ,‬ש'דואג‬ ‫'נראה דהיינו טעמא דמי שמצווה ועושה עדיף‪ ,‬לפי שדואג‬ ‫פעמים‪ ,‬בכל המקומות שעושים מסלולים שהם ‘כאילו על טהרת‬ ‫ומצטער תמיד'‪ ,‬ובזה נשתעבד לקב"ה ונמליך אותו עלינו‪,‬‬ ‫ומצטער יותר פן יעבור‪ ,‬ממי שאין מצווה שיש לו פת בסלו‪,‬‬ ‫אוסף | ‪5‬‬ ‫הקודש’‪ ,‬שהם מבטלים את כל ההסכמים!‬ ‫ונזכה שידון אותנו במידת הרחמים‪ .‬אמן‪.‬‬ ‫שאם ירצה יניח'‪ .‬ולכאורה צריך ביאור‪ ,‬הרי בפשוטו מי‬ ‫לתוכן‬ ‫עיונים בפרשה‬ ‫בדין "ארצך" לענין חיוב ביכורים‬ ‫האילן ונמצאת הקרקע קנויה לו להעמדת האילן‪ ,‬הוי אומר‬ ‫מדוע קנה אילן אחד אינו מביא‬ ‫"ולקחת מראשית כל פרי האדמה אשר תביא מארצך" (כו‪ ,‬ב)‬ ‫שיש לו זכות בקרקע כעין 'קנין פירות'‪ ,‬ואפילו למ"ד קנין‬ ‫והרמב"ן הקשה על הרשב"ם מסוגיית הגמ' (שם פא‪ ,‬ב)‬ ‫פירות לאו כקנין הגוף מביא ואינו קורא‪.‬‬ ‫מחלוקת קנין פירות כקנין הגוף‬ ‫– הקונה שני אילנות בשדה חברו חייב ב'הבאת ביכורים'‪,‬‬ ‫ותירץ‪ ,‬שהקונה אילן אחד אין לו בקרקע אפילו 'קנין לזמן'‬ ‫אלא שנחלקו ר"מ ורבנן האם חייב בקריאת פרשת ביכורים‪,‬‬ ‫בגמ' (ב"ב קלו‪ ,‬ב) מבואר שהלוקח שדה לפרותיה חייב‬ ‫אלא רק 'זכות יניקה' לאילן שקנה‪ ,‬ועל כן אינו חייב בהבאת‬ ‫שלרבנן אינו קורא ולר"מ קורא‪ .‬ומבואר שם כי המחלוקת‬ ‫בהבאת ביכורים‪ ,‬אלא שנחלקו ר' יוחנן ור"ל האם חייב‬ ‫ביכורים היות ואין לו שום קנין בקרקע‪.‬‬ ‫היא האם הקונה ב' אילנות קנה קרקע עמהם או לא‪( .‬ונחלקו‬ ‫בקריאת פרשת ביכורים – ר"י אמר 'מביא וקורא' וריש לקיש‬ ‫עוד תירץ הגר"ח‪ ,‬שהקונה אילן אחד אפילו 'זכות יניקה'‬ ‫דווקא בקונה ב' אילנות‪ ,‬אבל הקונה ג' אילנות לכו"ע קנה קרקע ו'מביא וקורא')‪.‬‬ ‫אמר 'מביא ואינו קורא'‪ .‬נקודת המחלוקת מבוארת שם – "רבי‬ ‫אין לו בקרקע‪ ,‬אלא שהמוכר משועבד בשעבוד הגוף להעמיד‬ ‫והק' הגמ' – מדוע לרבנן בב' אילנות ולר"מ באילן אחד‬ ‫יוחנן סבר קנין פירות כקנין הגוף דמי‪ ,‬וריש לקיש סבר קנין‬ ‫לקונה את האילן שקנה – והיינו‪ ,‬שייתן לו את יניקת הקרקע‪.‬‬ ‫'מביא ואינו קורא'‪ ,‬הלא כשם שאינו קורא משום שהקרקע‬ ‫פירות לאו כקנין הגוף דמי"‪.‬‬ ‫אינה קנויה לו ולא מתקיים בו "בארצך"‪ ,‬מטעם זה גם יש‬ ‫והיינו שבפרשת ביכורים נאמר "בארצך"‪ ,‬ולדעת ר"י‬ ‫ג' דרגות בקנין קרקע‬ ‫לפוטרו מ'הבאה'‪ .‬ותי' הגמ' שבאמת הסתפקו האם קנה קרקע‬ ‫מתקיים "בארצך" על ידי קנין פירות דנחשב כקנין בגוף‬ ‫ומבואר בדבריו שיש ג' אופנים של זכות העמדת אילן‪.‬‬ ‫או לא ולפיכך מספק חייב בהבאה אך אינו קורא‪.‬‬ ‫הקרקע ולפיכך 'מביא וקורא'‪ ,‬ולדעת ר"ל נח' הראשונים‬ ‫א‪ .‬קנין בגוף הקרקע בתורת 'קנין הגוף'‪ ,‬דהיינו זכות‬ ‫והק' הרמב"ן שלדעת הרשב"ם לא קשה קושיית הגמ' –‬ ‫כיצד לבאר דבריו‪ ,‬וכדלהלן‪.‬‬ ‫של זריעה ונטיעה לעולם‪ .‬ב‪ .‬קנין בגוף הקרקע בתורת 'קנין‬ ‫פירות'‪ ,‬והיינו 'קנין לזמן' של 'גוף לפירות'‪ ,‬שהיות והוא קנין‬ ‫שהיות ולעולם יש לבעל האילנות שיעבוד בקרקע ליניקה אזי‬ ‫ג' שיטות מדוע מביא ואינו קורא‬ ‫לזמן נחשב כ'קנין פירות' וקנין הגוף הוא רק 'לעולם'‪ .‬ג‪ .‬שאין‬ ‫הוא חייב ב'הבאה'‪ ,‬וגם אם לא מתקיים 'בארצך' ואינו יכול‬ ‫לקרוא‪ ,‬בכל זאת חל עליו החיוב להביא מכח שיעבוד היניקה‪.‬‬ ‫א‪ .‬דעת הרשב"ם – שחייב מדאורייתא ב'הבאה' היות‬ ‫לו קנין בגוף הקרקע‪ ,‬אלא רק 'זכות יניקה' מהקרקע לאילן‬ ‫ומתקיים "בארצך" מכח קנין פירות לחוד‪ ,‬שכן הקרקע‬ ‫שמכר לו‪ ,‬או שאפילו זכות יניקה אין לו אלא רק שעבוד הגוף‬ ‫דעת הרמב"ם בקנה ג' אילנות‬ ‫משועבדת לו ל'יניקה'‪ ,‬אלא שאינו קורא משום שאינו יכול‬ ‫על המוכר להעמיד לו יניקת אילן‪.‬‬ ‫ונראה ליישב בהקדם דברי הרמב"ם‪ ,‬וביאור הגר"ח‪.‬‬ ‫לומר "אשר נתתה לי"‪ .‬ב‪ .‬דעת תוס' – שאינו חייב ב'הבאה' אלא‬ ‫ובאופן השלישי לא נחשב הדבר ל'קנין' שמחייב בהבאת‬ ‫כתב הרמב"ם (ביכורים פ"ב‪ ,‬י"ג) "הקונה אילן בתוך שדה‬ ‫מדרבנן‪ ,‬אבל מדאורייתא פטור היות ולא מתקיים "בארצך"‪,‬‬ ‫ביכורים‪.‬‬ ‫חבירו אינו מביא לפי שאין לו קרקע‪ .‬שלשה יש לו קרקע‪,‬‬ ‫ומטעם זה גם אינו קורא‪ .‬ג‪ .‬דעת הרמב"ן – שחייב בהבאה‬ ‫דעת הרשב"ם כהרמב"ם‬ ‫ואף על פי שאין לו אלא אילנות בלבד הרי הוא כמי שקנה‬ ‫מדין 'ספק' דאורייתא‪ ,‬והיינו שיש להסתפק האם 'קנין פירות'‬ ‫ומעתה נראה כי דעת הרשב"ם היא כדעת הרמב"ם שבאמת‬ ‫קרקע"‪ .‬ובהשגת הראב"ד כתב "לא כי‪ ,‬אלא מפני שבסתם‬ ‫נחשב "בארצך" והדבר מהוה ספק האם חייב ב'הבאה'‪ ,‬ולפיכך‬ ‫גם ללא קנין ממשי בגוף הקרקע חייב ב'הבאה' – מכח זכות‬ ‫קנה עמהם קרקע"‪.‬‬ ‫מביא על ידי שמקדיש את הפירות לגבוה‪ ,‬אך אינו קורא שמא‬ ‫נטיעה וזריעה לעולם‪ ,‬אלא שמוסיף הרשב"ם שגם זכות יניקה‬ ‫וכתב הגר"ח שלדעת הרמב"ם גם הקונה ג' אילנות אינו‬ ‫לא מתקיים כאן "בארצך"‪.‬‬ ‫מהקרקע נחשבת כקנין בגוף הקרקע לחייב בהבאת ביכורים‪.‬‬ ‫קונה גוף הקרקע שתחת האילנות‪ ,‬וכל תוקף הקנין הוא – קנין‬ ‫ביאור דעת הרשב"ם‬ ‫אבל בקונה אילן אחד (או ב' אילנות לרבנן) סובר הרשב"ם‬ ‫'זכות נטיעה וזריעה לעולם'‪ ,‬והיינו שאפילו אם יעקר אחד‬ ‫שאפילו זכות יניקה בקרקע אין לו‪ ,‬אלא כפי שכתב הגר"ח‬ ‫מהאילנות יכול לנטוע אילן אחר‪ ,‬וכיון שלענין נטיעה וזריעה‬ ‫והקשו תוס' – לדברי הרשב"ם שקנין פירות נחשב כ'שלו'‬ ‫בדרך הב' שאין לקונה כלום מלבד זה שהמוכר משועבד‬ ‫הקרקע קנויה לו לעולם נחשב הדבר כ'קנין הגוף' ועל כן‬ ‫ומתקיים "בארצך"‪ ,‬מדוע לא מתקיים "אשר נתת לי"‪.‬‬ ‫בשעבוד הגוף להעמיד לו את אילנו – ובאופן שאין לו זכות‬ ‫מביא ביכורים וקורא‪.‬‬ ‫ונראה‪ ,‬כי על אף ש'קנין פירות' נחשב כ'שלו' עדיין לא‬ ‫בקרקע כלל לא מתקיים "בארצך"‪.‬‬ ‫והק' הגר"ח על תחילת דברי הרמב"ם שהקונה אילן אחד‬ ‫מתקיים בו "אשר נתת לי"‪ ,‬היות ובחלוקת הארץ אשר עליה‬ ‫ומעתה קושיית הגמ' מובנת היטב לדעת הרשב"ם – מדוע‬ ‫בשדה חברו פטור מ'הבאה' – הרי למרות שאין לו קנין בקרקע‬ ‫הוא אומר "אשר נתת לי" מדובר על בעלות גמורה של 'גוף‬ ‫הקונה אילן אחד חייב בהבאת ביכורים הרי אין לו שום קנין‬ ‫ואפי' 'זכות נטיעה וזריעה'‪ ,‬עם כל זאת עדיין יש לו 'קנין‬ ‫ופירות'‪ ,‬אבל בעלות לפירות אינה דומה לחלוקת הארץ ועדיין‬ ‫בקרקע‪ ,‬ולא מתקיים בארצך‪ ,‬ואפילו 'זכות יניקה' אין לו‪.‬‬ ‫לזמן' בקרקע‪ ,‬שכן כל זמן שהאילן קיים אינו חייב לעקור‬ ‫לא מתקיים בה "אשר נתת לי"‪.‬‬ ‫משנת הישיבה‬ ‫מתוך סדרת ועדי הדרכה לבני ישיבה‬ ‫עבודת המידות (טו)‬ ‫להתחיל להתרגל לחשוב כך באמת‪.‬‬ ‫צריך לדעת שכל עבודת המידות תלויה במידת הענוה‪ ,‬ולפיכך הדרך לקנותה‬ ‫עוד עצה כתובה בספרים‪ ,‬להסתכל על גדלות הקב"ה לעומת האפסיות שלנו‪,‬‬ ‫היא ארוכה‪ ,‬ומצריכה עבודה רבה‪ .‬ולא די בזה‪ ,‬אלא שהיצר הרע של הגאוה גדול‬ ‫כמה אנו קטנים וחסרי משמעות לעומת צור כל העולמים‪ .‬להתבונן מה זה בן‬ ‫מאד‪ ,‬שכן יש בה 'גישמאק'‪ ,‬שכאשר האדם מרגיש חשוב יש לו מזה הנאה אמיתית‪.‬‬ ‫אדם‪ ,‬רגע אחד הוא כאן ורגע לאחריו כבר איננו‪ ,‬בכל רגע ורגע הקב"ה צריך‬ ‫אין אדם שלא נהנה להרגיש חשוב! ולאידך גיסא‪ ,‬זה לא כזה 'גישמאק' לחשוב שלא‬ ‫להחיות אותו‪ .‬וכאשר אדם מבין עד כמה הוא כלום‪ ,‬ממילא הוא מרגיש שאינו יכול‬ ‫מגיע לי שום דבר‪ ,‬אלא הכל מהקב"ה ואני כלום‪ ,‬כך שבוודאי הנטייה הטבעית‬ ‫להתגאות‪ ,‬שהרי אם הקב"ה ירצה ברגע אחד הוא כבר לא יהיה כאן‪.‬‬ ‫של האדם היא לגאוה‪.‬‬ ‫עוד עצה מצינו במסילת ישרים (פכ"ב)‪ ,‬שאדם צריך להתבונן בכך שאין לו סיבה‬ ‫אמנם באמת בפנימיות הדברים דווקא הענוה מביאה את האדם לידי מנוחת‬ ‫להתגאות ברוב מעלותיו‪ ,‬מאחר וזהו חוק טבעו שחקק בו הבורא‪ ,‬כשם שהעוף אינו‬ ‫הנפש ושמחה אמיתית‪ ,‬כי לעניו אין את התסכולים שיש לרוב בני האדם מחמת‬ ‫מתגאה בכך שהוא יכול לעוף‪ ,‬כי זו המציאות שבה הוא נברא‪ ,‬וכשם שאדם אינו‬ ‫נקמה וכעס וקנאה‪ ,‬וממילא הוא חי חיים טובים יותר‪ ,‬חיים רגועים ושלוים‪ .‬אמנם‬ ‫מתגאה בכך שהוא מהלך על שתי רגלים‪ ,‬כך אין מה להתגאות בחכמה או עושר‬ ‫בשעת מעשה קשה מאד לוותר על ה'גישמאק' והתענוג של הגאוה‪.‬‬ ‫וגבורה וכיוצא באלו‪ ,‬שהרי הכל ניתן לו מאת הבורא יתברך‪.‬‬ ‫צריך להכיר את הדרך הנכונה לעבוד על מידת הענוה‪ ,‬והצעד הראשון בזה הוא‬ ‫לסיכום‪ ,‬אם ירבה האדם להתבונן בעניינים אלו שהזכרנו‪ :‬א‪ .‬מאין באת ולאן‬ ‫לשנות את המחשבה‪ .‬לשנן לעצמנו דברי חז"ל בעניינים אלו‪ ,‬כגון‪' ,‬עקביא בן‬ ‫אתה הולך‪ .‬ב‪ .‬שהוא אינו נחשב לכלום כלפי הקב"ה‪ ,‬אשר בכל רגע ורגע מקיים‬ ‫מהללאל אומר‪ ,‬הסתכל בשלשה דברים ואי אתה בא לידי עבירה‪ ,‬דע מאין באת‬ ‫את המציאות שלו‪ .‬ג‪ .‬שגם המעלות שיש בו הם בדרך כלל מחוק טבעו‪ ,‬אזי הרצון‬ ‫ולאן אתה הולך ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון' (אבות פ"ג מ"א)‪ ,‬וכן 'מאד‬ ‫להתגאות ייחלש במקצת‪ .‬זה השלב הראשון בעבודה על מידת הגאוה‪.‬‬ ‫מאד הוי שפל רוח‪ ,‬שתקוות אנוש רימה' (שם פ"ד מ"ד)‪ ,‬וכיוצא באלו‪ ,‬וזה עוזר‬ ‫© כל הזכויות שמורות למערכת 'משנת רמ"ה'‪ ,‬יוצא לאור ע"י המערכת מתוך שיעוריו שיחותיו וכתביו של רבינו שליט"א‬ ‫לפרטים ויצירת קשר‪ :‬מספר פקס ‪ 153777921183‬דוא"ל‪mishnasrama@gmail.com :‬‬ ‫‪ | 6‬אוסף‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫חשבתי דרכי‬ ‫פרשת כי תבא‬ ‫חודש אלול הוא אחרית שנה ומכוחה אנו חוזרים אל הראשית [ב']‬ ‫עליהם כתוב "וחנותי את אשר אחון‪ ,‬אע"פ שאינו הגון‬ ‫אלול הוא "אחרית שנה" ובו חוזרת ומתגלה ראשית‬ ‫ואינו כדאי"‪ .‬כולו מתנת חינם‪" ,‬כי מצאת חן בעיני"‪ .‬והכי‬ ‫הבריאה‬ ‫איתא במדרש רבה פרשת כי תשא (פרשה מ"ה) "וחנותי את‬ ‫התחלנו לעסוק בשבוע הקודם בעניין האחרית והראשית‪,‬‬ ‫אשר אחון באותה שעה הראה לו הקדוש ברוך הוא את כל‬ ‫ונמשיך לבאר בזה‪.‬‬ ‫האוצרות של מתן שכר שהן מתוקנין לצדיקים והוא אומר‬ ‫האוצר הזה של מי הוא והוא אומר של עושי מצות‪ ,‬והאוצר‬ ‫התורה קוראת לאלול "אחרית שנה"‪ ,‬והדבר מחויב‪ .‬אחר‬ ‫הזה של מי הוא של מגדלי יתומים‪ ,‬וכל אוצר ואוצר‪ ,‬ואח"כ‬ ‫שיש זמן מסוים שהוא "ראשית שנה" שזהו יו"ט של ראש‬ ‫ראה אוצר גדול אמר האוצר הזה של מי הוא א"ל מי שיש‬ ‫השנה‪ ,‬הרי שיש גם זמן מסוים שהוא "אחרית שנה"‪ ,‬וזהו‬ ‫לו אני נותן לו משכרו ומי שאין לו אני עושה לו חנם ונותן‬ ‫חודש אלול‪ .‬עלינו להבין מה היא המשמעות המיוחדת‬ ‫לו מזה שנאמר וחנותי את אשר אחון‪ ,‬וחנותי את אשר אחון‬ ‫לחודש אלול כשלעצמו‪" .‬אלול" כמות שהוא‪ ,‬כחודש‪ ,‬ולא‬ ‫למי שאני מבקש לחון‪ ,‬וכן ורחמתי את אשר ארחם"‪ .‬זהו‬ ‫כמספר ימים של הכנה לקראת ראש השנה‪ .‬אכן‪ ,‬הרי מצאנו‬ ‫אוצר גדול של מתנת חינם‪ ,‬אבל הוא ניתן רק למי שיודע‬ ‫שהחודש הזה יוצא מכלל החודשים‪ ,‬כי אין אף חודש שכולו‬ ‫בוודאות וחש בכל נימי נפשו שלא מגיע לו כלום‪ ,‬כי אם‬ ‫הפך למצב של תפילה‪ ,‬זהו הדבר שנתייחד באלול כאשר‬ ‫הוא חושב שמגיע לו משהו אז הוא יקבל מהאוצרות שמהם‬ ‫חודש שלם כולו הפך לתפילה באותם י"ג מידות הרחמים‪,‬‬ ‫משלמים למי שמגיע לו‪ ,‬אך האוצר הגדול הוא מתנת חינם‪,‬‬ ‫ונבאר כיצד המצב הזה נותן לו את השם "אחרית שנה"‪.‬‬ ‫והוא ניתן רק למי שיודע שזו מתנת חינם‪ ,‬לכן צריך מישהו‬ ‫בחודש אלול היתה הפעם היחידה שבה חזר והתגלה‬ ‫שבאמת אין לו‪.‬‬ ‫הבורא באותו הרצון הראשון של בריאת העולם‪ .‬כי הנה‪,‬‬ ‫זאת היתה חריגה של פעם אחת‪ ,‬גילוי רצון השווה לרצון‬ ‫העולם נברא במידת הדין‪ ,‬זוהי המידה וההנהגה הקבועה‬ ‫של הבריאה‪ ,‬זה רצון שאינו בתוך המסגרת של המהלכים‬ ‫שבה נוהג וממשיך העולם‪ ,‬ומידותיו של הקב"ה זאת‬ ‫והחוקים של הבריאה עצמה‪ .‬אלא הוא שווה לרצון של‬ ‫ההנהגה הקבועה‪ ,‬אמנם עצם הרצון של בריאת העולם‬ ‫הבריאה עצמה‪ ,‬כולו חסד‪ ,‬חינם‪ .‬ולא רק חינם אלא שהוא‬ ‫הוא הדבר היחידי שלא היה בדין‪ .‬עצם הרצון של בריאת‬ ‫ניתן למי שבפירוש לא מגיע לו‪ ,‬כדאיתא בברכות (ז' ע"א)‬ ‫העולם הוא כולו חסד‪ ,‬כולו רצון טוב‪ ,‬וכמובן‪ ,‬לא היה בו‬ ‫וחנותי את אשר אחון ורחמתי את אשר ארחם אע"פ שאינו‬ ‫שום דין‪ .‬על זה מביאים חז"ל את הפסוק "כי אמרתי עולם‬ ‫הגון ואינו כדאי‪ .‬לכן‪ ,‬ברית כרותה לתפילה זו‪ ,‬תפילת י"ג‬ ‫חסד יבנה"‪ .‬הרצון הראשון הוא כולו רצון להטיב‪ ,‬ומאז‬ ‫מידות הרחמים‪ ,‬שאינה חוזרת ריקם‪ ,‬זוהי התפילה שבזכותה‬ ‫ואילך הרצון להיטיב הוא במערכת מסודרת‪ .‬אין הטבה‬ ‫אנו קיימים‪ ,‬ובזכותה קיבלנו את הלוחות השניים‪ .‬מכח י"ג‬ ‫בעלמא‪ ,‬אין הטבה סתם‪ .‬אכן‪ ,‬אם הקב"ה רוצה להטיב‬ ‫מידות הרחמים ירדה מעלינו גזירת "הניחה לי‪ ...‬ואכלם"‬ ‫בסתם הוא יכול להטיב עוד ועוד‪ ,‬אבל הדבר ידוע שאין זו‬ ‫(שמות ל"ב י') "הרף ממנו ואשמידם" (דברים ט'‪ ,‬י"ד)‪ ,‬חלילה‪.‬‬ ‫הטבה אמיתית‪ ,‬הטבה אמיתית היא לתת לבני אדם להרוויח‬ ‫את קיומם ביושר‪ ,‬להרוויח את קיומם בדין‪ .‬לכן באותו רצון‬ ‫בחודש זה יש אפשרות להתפלל להיברא מחדש בכח‬ ‫לבריאת העולם‪ ,‬שם לא היה דין‪ ,‬אבל משם ואילך היה דין‪.‬‬ ‫של מתנת חינם‬ ‫"מתחילה עלה במחשבה לברוא את העולם במידת הדין"‪,‬‬ ‫חודש שלם‪ ,‬שכל כולו חודש של תפילה לגילוי של חידוש‬ ‫היינו שכבר היתה מחשבה לברוא את העולם‪ ,‬ורק על האופן‬ ‫הבריאה‪ .‬דבר זה הוא מחוץ לכל הגדרים והחוקים‪ ,‬ומחוץ‬ ‫היאך לבראו היתה מחשבה לברוא במידת הדין‪ ,‬אבל עצם‬ ‫לכל המידות שבהם העולם מתנהג‪ ,‬זה דבר שניתן חינם‪.‬‬ ‫המחשבה לברוא את העולם בכלל‪ ,‬היא כולה חסד‪ ,‬כמובן‪.‬‬ ‫מעתה‪ ,‬מובן למתבונן‪ ,‬כי החודש שבו מאיר וקיים הדבר הזה‪,‬‬ ‫הפעם האחת והיחידה שנתגלה אותו רצון שוב‪ ,‬אותו‬ ‫ובו נתגלתה המציאות הזאת‪ ,‬הרי שחודש זה נושא בתוכו‬ ‫רצון שהוא כולו חסד‪ .‬היתה בגילוי של י"ג מידות הרחמים‪,‬‬ ‫אוסף | ‪7‬‬ ‫לעילוי נשמת האשה בלה בת ר' מנחם הלל לוין ע"ה‬ ‫לתוכן‬ ‫איתנו‪ ,‬זהו דבר הסותר את עצמו לומר כן‪ ,‬ואם כן הראשית‬ ‫את האפשרות לתפילה להיברא מחדש‪ .‬העולם מתנהג בדין‬ ‫אינה יכולה ללכת איתנו יחד‪ .‬אבל באמת הראשית אכן‬ ‫והאדם אינו מקבל סתם אלא רק את מה שמגיע לו‪ ,‬אבל‬ ‫נמצאת איתנו‪ ,‬אם אנו מכוונים לקראת תכלית הרי שתמיד‬ ‫יש חודש אחד שכולו נושא בתוכו את הכח הזה‪ ,‬להתפלל‬ ‫אנו צמודים לאותה "ראשית"‪" ,‬המגיד מראשית אחרית"‪,‬‬ ‫ולבקש‪ ,‬והדבר מתקבל‪ .‬ניתן כח בחודש זה שבו כביכול‬ ‫כשאנחנו צמודים לאותה "אחרית" אז אותה "ראשית"‬ ‫בורא העולם נתגלה בי"ג מידות הרחמים‪ .‬ובו משה רבינו‬ ‫מתגלה‪ .‬היא לא מתגלה לכתחילה‪ ,‬אבל היא מתגלה מכח‬ ‫התפלל במשך כל החודש הזה עד שהוא התחיל להצליח‬ ‫לרצות בראש השנה‪.‬‬ ‫העובדה שאנו הולכים לקראת התכלית‪ .‬כשאנו הולכים‬ ‫לקראת האחרית‪ ,‬הדבר הזה מגלה את הראשית‪ .‬אברהם‬ ‫מעתה‪ ,‬יש לנו כעת חודש שהוא האחרית‪ .‬ואותה‬ ‫אבינו הסתובב בעולם וחיפש את הראשית‪ .‬ומה שהוא‬ ‫ה"אחרית" שפירושה הוא סוף‪ ,‬היא המאפשרת ראשית‬ ‫מצא היה "שאי אפשר לעולם בלא מנהיג"‪ ,‬היינו שלא יתכן‬ ‫חדשה‪ ,‬זה ענינה של "אחרית"‪ ,‬אחרית היא סוף‪ ,‬אבל כאמור‬ ‫זהו סוף שנעוץ בהתחלה‪ ,‬סוף שנוגע בהתחלה‪ .‬זהו פירוש‬ ‫שהעולם אינו הולך לקראת תכלית‪ ,‬ואז‪ ,‬כשהוא הגיע לזה‪,‬‬ ‫המילה "אחרית" בכל מקום בתורה שבכתב‪ ,‬וכפי שמצינו‬ ‫"הציץ עליו בעל הבירה‪ ,‬ואמר לו אני הוא בעל הבירה"‪.‬‬ ‫בנביאים שנאמר על רחל "יש תקוה לאחריתך"‪ ,‬וכן "לתת‬ ‫לשון חז"ל שאברהם אבינו מצא בירה דולקת‪ ,‬וביאר בזה‬ ‫להם אחרית ותקוה"‪.‬‬ ‫אחד מגדולי המפרשים שפירוש המילה "בירה דולקת" הוא‬ ‫מלשון "מה פשעי ומה חטאתי כי דלקת אחרי"‪ ,‬אברהם‬ ‫זוהי דרשת הגמרא מהפסוק "מרשית השנה ועד אחרית‬ ‫שנה" ‪" -‬כל שנה שרשה בתחילתה מתעשרת בסופה"‪ ,‬אם‬ ‫אבינו גילה שהעולם דולק ורץ לקראת משהו‪ ,‬הבירה דולקת‬ ‫השנה היא "רשית" באופן זה של "ולרש אין כל" סופה שיש‬ ‫ורצה לקראת משהו‪ ,‬והוא הבין שזה לא יתכן‪ ,‬הכל מוביל‬ ‫לה אחרית‪ ,‬היינו אחרית המביאה להתחלה חדשה‪" ,‬יש‬ ‫לאיזה שהיא אחרית‪ ,‬וכשהוא הגיע לפה אז הוא גילה את‬ ‫תקוה לאחריתך"‪.‬‬ ‫הראשית‪ ,‬ואז "הציץ עליו בעל הבירה ואמר לו אני הוא בעל‬ ‫כך אנו מוצאים כי השבת היא תחילה למקראי קודש‪ ,‬מחד‪,‬‬ ‫הבירה"‪.‬‬ ‫נקראת השבת סוף מעשה ובה נגמרה הבריאה‪ ,‬כך שהשבת‬ ‫זו המשמעות של עומק הגילוי בחודש אלול "אני‬ ‫היא "תכלית מעשה שמים וארץ"‪ ,‬אבל היא גם תחילת כל‬ ‫מקראי קודש‪ .‬הכוונה בזה כי בשבת נפתחו כל האפשרויות‪,‬‬ ‫לדודי ודודי לי"‬ ‫כל המקראי קודש הם כולם ניסים גלויים‪ ,‬כל מה שאירע‬ ‫זאת המשמעות ברמז של "אני לדודי ודודי לי"‪" ,‬אני‬ ‫ברגלים‪ ,‬ולכן השבת היא תחילה למקראי קודש‪ ,‬זה מה‬ ‫לדודי" היינו אני הולך אל‪ ,...‬אני הולך לקראת איזו שהיא‬ ‫שניתן לנו‪.‬‬ ‫תכלית‪ ,‬ואז‪" ,‬ודודי לי"‪ ,‬אז מתגלה אלי אותה התכלית‪ ,‬והיא‬ ‫פירוש המושג "אחרית" הוא תמיד הדבר שאליו הולכים‪,‬‬ ‫מתגלה אלי כראשית‪ .‬זהו עניינו של חודש אלול‪ .‬התורה‬ ‫מצינו בלשון הכתוב (ישעיהו מ"ו י') "מגיד מראשית אחרית"‪,‬‬ ‫קוראת לחודש אלול "אחרית שנה"‪ .‬המילה "אחרית" יכולה‬ ‫פירוש המילה "מגיד" בלשון הקודש הוא "ממשיך"‪ ,‬כפי‬ ‫להתפרש בשני אופנים וזו הבחירה שלנו כיצד היא תתפרש‪.‬‬ ‫שידועה ההלכה של גוד אסיק וגוד אחית‪ ,‬והוא מלשון גדה‬ ‫המילה "אחרית" יכולה להתפרש כסוף‪ ,‬ואף את האופן הזה‬ ‫של נהר‪" .‬מגיד" היינו ממשיך‪ ,‬ו"מגיד מראשית אחרית" היינו‬ ‫מצאנו בפסוק‪ ,‬חלילה‪" ,‬אחריתה כיום מר"‪" ,‬מרה תהיה‬ ‫ממשיך מהראשית אל האחרית‪.‬‬ ‫באחריתה"‪ .‬אולם האחרית יכולה להתפרש‪ ,‬וכך היא צריכה‬ ‫למדנו כי הדבר המיוחד שבחודש אלול הוא‪ ,‬שהוא נקרא‬ ‫וחייבת להתפרש‪ ,‬כנעיצת הסוף שהוא הסוף הסופי‪ ,‬בנקודת‬ ‫"אחרית שנה"‪ ,‬ואחרית השנה היא המביאה אותנו לקראת‬ ‫כל ההתחלות כולם‪ ,‬זאת האחרית האמיתית‪.‬‬ ‫האפשרות של חיבור לראשית חדשה‪ .‬וחודש אלול נהיה‬ ‫אנו חיים בתקופה שהיא כ"אחרית שנה"‪ ,‬וכאשר אנו‬ ‫ל"אחרית שנה" משום שהוא היחידי שמחבר אותנו אל‬ ‫מסתכלים מסביבנו‪ ,‬על כל מה שאנו רואים בעולם בדרך‬ ‫הרצון‪ ,‬שהוא ראשית כל הראשיות‪.‬‬ ‫הטבע‪ ,‬בפשטות אנחנו רואים שהכל הולך לקראת סוף‪.‬‬ ‫מכח התכלית אנו חוזרים לגלות את הראשית‬ ‫אולם כאן הוא המבחן‪ ,‬כאן נבחנת נקודת האמונה החזקה‪,‬‬ ‫עתה נחזור לבאר ולצרף את העיקרים שנתבארו‪ ,‬הנה‪,‬‬ ‫האמת‪ ,‬והציפייה האמיתית לישועה‪ .‬אנו צריכים לראות‬ ‫הראשית הולכת ונעלמת‪ ,‬אולם מה שמגלה אותה‪ ,‬את‬ ‫את הכל כ"אחרית" ולא כסוף‪ .‬כל מה שנראה כסוף‪ ,‬הוא‬ ‫הראשית‪ ,‬זו התכלית‪ .‬האחרית מביאה את ההארה של‬ ‫באמת האחרית האמיתית‪ .‬והיא באמת תביא אותנו לנקודת‬ ‫הראשית‪ .‬כי הראשית שהיא עבר הולכת ומשתכחת‪,‬‬ ‫ההתחלה האמיתית‪ .‬אם ה"אלול" שלנו יהיה "אחרית שנה"‬ ‫הראשית הייתה פעם‪ ,‬אבל הזמן ממשיך‪ ,‬ונמצא שרגע אחד‬ ‫אמיתי‪ ,‬כראוי‪ .‬אז ראש השנה הבא עלינו לטובה‪ ,‬יהא באמת‬ ‫אחר הראשית כבר יכולים לטעון שהדבר היה תמיד מאז‬ ‫"ראשית" חדשה‪ ,‬שתבוא עלינו לטובה‪.‬‬ ‫ומעולם‪ ,‬והוא אף פעם לא נברא‪ .‬הראשית הרי אינה נמצאת‬ ‫‪ | 8‬אוסף‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬     ‫ על ספר משלי‬‰‫שקפ‬‰‫„ברי מוסר ו‬ ‡"‫ם שרייבר שליט‬‫‚„ול רבי ישר‡ל בו‬‰ ‫‚‡ון‬‰ ‰‫ישיב‬‰ ‫מר‡ש‬ ‫"ק‬‰‫‡מרו בישי‬‫ש‬                                                                                                                                                                                                                                                                                                            9 | ‫אוסף‬ ‫לתוכן‬                                                                                                                                                                                                                                                                                                   ‫ | אוסף‬10 ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                               11 | ‫אוסף‬ ‫לתוכן‬                                                                                                                                                                                                                                                                                                 ‫ | אוסף‬12 ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫פרשת כי תבא‬ ‫בדין מזבח דהר עיבל‬ ‫פניני נחלה‬ ‫לך נביא לעבור על אחת מכל מצות האמורות‬ ‫ובנית שם מזבח לה' אלקך מזבח‬ ‫בתורה כאליהו בהר הכרמל לפי שעה שומעין‬ ‫לו" עכ"ל‪ ,‬והוא דין בכה"ת דע"י נביא מותר‬ ‫אבנים לא תניף עליהם ברזל‬ ‫ובאת אל הכהן וגו' ואמרת אליו‬ ‫לעבור על כל איסורי תורה לפי שעה‪ ,‬וא"כ‬ ‫אבנים שלימות תבנה את מזבח‬ ‫למה בעינן להתירא דנביא במסוים לאיסורא‬ ‫וגו' והעלית עליו עולות וגו' וזבחת‬ ‫הגדתי היום וגו' (כו‪ ,‬ג)‬ ‫דשחוטי חוץ‪ ,‬והרי בכל איסורי התורה יש היתר‬ ‫לקמן (בפסוק ה') כתיב "וענית ואמרת לפני ה'"‪ ,‬ואילו בקרא‬ ‫זה כתיב רק "ואמרת אליו"‪ .‬והנה בפרש"י לקמן (שם) כתב‬ ‫לעבור עפ"י נביא‪ ,‬וצ"ע‪ .‬וי"ל (וכן הוא בכתבי הגרי"ז‬ ‫שלמים ואכלת שם וגו' (כז‪ ,‬ח)‬ ‫"וענית‪ ,‬לשון הרמת קול"‪ .‬וכן הוא בגיטין (פג‪ ,‬א) "כל עניה‬ ‫זבחים קיב‪ ,‬ב) דאילו משום דינא דאליו תשמעון אין‬ ‫וצ"ע דלכאורה דהא דהקריבו קרבנות בהר עיבל‬ ‫האמורה בתורה הרמת קול הוא"‪ .‬לפי"ז נראה דכל דין הרמת‬ ‫הוא משום דהיתה בזמן היתר במות דמשעברו‬ ‫קול שנאמר במקרא ביכורים הוא רק במה שאומר לפני ה'‬ ‫זה רק התירא בעלמא לעבור על האיסור‪ ,‬אך‬ ‫ארמי אובד אבי‪ ,‬אולם מה שהוא אומר לכהן הגדתי היום‪,‬‬ ‫מ"מ אין עליו הכשר הקרבה דאין תורת הקרבה‬ ‫את הירדן הותר להם במות‪ ,‬וכן הוא בפרש"י‬ ‫כיון דכתיב ואמרת ולא וענית ואמרת‪ ,‬אין זה בהרמת קול‪.‬‬ ‫בחוץ‪ ,‬ולזה בעינן להך דינא דבכל מקום אתה‬ ‫פרשת ראה (דברים יב‪ ,‬ח) שכתב וז"ל "כשתעברו‬ ‫והנה בדעת זקנים מבעלי התוס' כתבו וז"ל "וענית ואמרת‪,‬‬ ‫מקריב שיש עליו הכשר הקרבה‪ ,‬וקרב בתורת‬ ‫את הירדן מיד אתם מותרים להקריב בבמה"‪,‬‬ ‫קריאת ביכורים הוא בקול רם אבל קריאת וידוי מעשר‬ ‫בערתי הקודש מן הבית הוי בקול נמוך דלא כתיב וענית כי‬ ‫קדשי במה קרב גם בחוץ‪.‬‬ ‫ולכן הותר להם להקריב עולות ושלמים כדין‬ ‫אם ואמרת‪ ,‬וזהו שיסד הפיוט וידוי נמוך ומקרא רם תענה"‬ ‫אולם נראה להוסיף בזה‪ ,‬דהא דנאמר דין‬ ‫הקרבנות הקרבים בבמה‪.‬‬ ‫עכ"ל‪ .‬ר"ל דקריאת ביכורים נאמרת בקול רם ואילו קריאת‬ ‫וידוי מעשר היא בקול נמוך יעוש"ה‪.‬‬ ‫מסוים דיש להקריב ע"פ נביא בחוץ גם בזמן‬ ‫מעתה צריך ביאור הא דנאמר בקרא דין אבנים‬ ‫ולפמש"כ גם בקריאת ביכורים עצמה חלוקים הם אמירת‬ ‫איסור במות אין עיקרו של ההיתר‪ ,‬דהותרה‬ ‫שלימות ודין לא תניף עליהם ברזל‪ ,‬דכל דינים‬ ‫והגדתי שנאמרה להכהן‪ ,‬ממה שהוא אומר לפני ה'‪ .‬דאילו‬ ‫ההקרבה בבמה גם בזמן איסור במות והוי קרבן‬ ‫האלו הם דינים הנוהגים במזבח‪ ,‬אבל בבמה‬ ‫מה שנאמר לפני ה' נאמר בקול רם‪ ,‬ואילו האמירה לכהן היא‬ ‫לא בעינן אבנים שלימות ואינם אסורים להניף‬ ‫בקול נמוך‪ ,‬וחד דינא להו עם מצות וידוי מעשר שנאמרת‬ ‫במה‪ ,‬אלא דעיקר הדין בזה הוא דעפ"י נביא‬ ‫בקול נמוך‪.‬‬ ‫הותרה הקרבה בחוץ‪ ,‬וכל עצמו של דין זה הוא‬ ‫עליהם ברזל‪ ,‬וגם למ"ד דאין להקריב קרבנות‬ ‫ובאמת יש לומר בזה עוד‪ ,‬דהנה בכל מקרא ביכורים תרתי‬ ‫הכשר הקרבה בחוץ ולא היתר במה‪ ,‬ויסוד ד"ז‬ ‫על הסלע ובעינן שיבנה מזבח אבל הא מיהא‬ ‫איתנייהו ביה‪ ,‬דין קריאה ודין וידוי‪ .‬דהנה (בפ"ב דביכורים‬ ‫נלמד מהא דאמר רבי אבא בר כהנא (תמורה דף‬ ‫אין בו קדושת מזבח ואינו מקדש פסולים ועוד‬ ‫מ"ב) תנן "יש במעשר וביכורים משא"כ בתרומה שהמעשר‬ ‫והבכורים טעונים הבאת מקום וטעונין וידוי ואסורים לאונן‬ ‫כח‪ ,‬ב) "שמונה דברים התירו באותו לילה [בבמת‬ ‫דמבואר בזבחים (קח‪ ,‬ב) דקרן וכבש וריבוע ויסוד‬ ‫ר"ש מתיר וחייבין בביעור ור"ש פוטר"‪ .‬ובירושלמי שם‬ ‫גדעון] חוץ לילה וזרות וכלי שרת וכו'" ע"ש‪,‬‬ ‫אין מעכבין בבמה קטנה וצ"ע‪ .‬ובאמת עוד צ"ע‬ ‫(ה"ב)‪" ,‬וטעונין וידוי קדש קדש עליון"‪ ,‬ופריך בירושלמי‬ ‫וצ"ע כיון דהותרה ההקרבה בבמה ממילא‬ ‫דמדברי רש"י בזבחים פרק פרת חטאת (קיב‪,‬‬ ‫"תנינן כל אילין מילייא ור"ש פליג‪ ,‬וגבי וידוי לית ר"ש‬ ‫דדינו בזר ובלי כ"ש‪ ,‬ולמה הוצרכו להיתר בפ"ע‬ ‫ב ד"ה באו לגלגל) ומדברי הרמב"ם בפיה"מ (פרק יד‬ ‫פליג"‪ ,‬והיינו דהוקשה לירושלמי דאי לית ליה לר"ש גז"ש‬ ‫דקדש קדש א"כ למה מודה ר"ש דביכורים טעונין וידוי‪,‬‬ ‫והרי בבמה אין דין כהן וכ"ש‪ ,‬ובע"כ מבואר‬ ‫שם) משמע דלא הותרו להם במות רק משהגיעו‬ ‫ותי' בירושלמי "וידוי זו קרייה ולית ר"ש פליג דכתיב וענית‬ ‫מזה דאין זה היתר הקרבה בבמה בשעת איסור‬ ‫לגלגל וקודם לכן לא הותרו להם כלל במות‪,‬‬ ‫ואמרת"‪ .‬ויעו"ש בביאורי הגר"א שכ' "ומשני וידוי דביכורים‬ ‫זו קריאה דכתיב בביכורים וענית ואמרת‪ ,‬וענית זו קריאה‬ ‫במות‪ ,‬אלא הכשר הקרבה בחוץ‪ ,‬ודין הקרבתו‬ ‫ולכאורה צ"ל דכ"ז היה בהוראת שעה‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬ ‫ואמרת זו וידוי" עכ"ל‪ .‬ר"ל דמה שביכורים טעונים וידוי‬ ‫הוא כדין קרבן מקדש דמעיקר הדין בעי כהן‬ ‫שוב ראיתי ברד"ק יהושע (ח‪ ,‬ל) שכתב ואמרו‬ ‫לא ילפינן ליה מוידוי האמור במע"ש‪ ,‬כ"א דהקריאה עצמה‬ ‫וכ"ש‪ ,‬ועל כן הוצרכו היתר מיוחד להקריבו ע"י‬ ‫אין במה ניתרת אלא ע"י נביא שנאמר אז יבנה‬ ‫בביכורים תורת וידוי בה‪ ,‬ובאמת תרי מילי איכא במצות‬ ‫קריאה‪ ,‬חדא מצות קריאה דוענית זו קריאה‪ ,‬ושנית מצות‬ ‫זר ובלי כ"ש‪ ,‬וכמש"נ‪.‬‬ ‫יהושע ודבריו לכאורה סתרי אהדדי דשם‬ ‫וידוי‪ ,‬דואמרת זו וידוי‪ ,‬יעוש"ה‪.‬‬ ‫בתחילת דבריו כתב ואז הותרו הבמות כ"ז‬ ‫ולפמש"נ נראה דמצות וידוי מתחלת מ'ואמרת אליו הגדתי'‪,‬‬ ‫מעתה נראה דאף דקרב בחוץ ולא היה שם‬ ‫שהיה בגלגל [וצ"ע דהר עיבל היה קודם בואם‬ ‫דשם לא כתיב וענית כ"א ואמרת‪ ,‬ובקריאת הגדתי איכא‬ ‫אהל מועד מ"מ כיון דהיה ע"פ נביא הרי הוכשר‬ ‫קיום מצות וידוי ולא מצות קריאה‪ ,‬ולכן דינו בקול נמוך‬ ‫לגלגל]‪.‬‬ ‫הקרבה בחוץ ודין הקרבתו הוא כדן קרבן‬ ‫כדין וידוי מע"ש דהוא בקול נמוך ולא בקול רם‪ .‬ואילו מצות‬ ‫ונראה ביאור דבריו דכבר הארכנו לעיל‬ ‫קריאה מתחלת רק מ'ארמי אובד אבי'‪ ,‬דכתיב ביה "וענית‬ ‫מקדש ובעינן בהקרבתו כל דיני קרבן מקדש‪,‬‬ ‫ואמרת לפני ה' וגו'"‪ ,‬ודינו בקול רם וכמש"כ‪.‬‬ ‫ובאמת אין להקריבו על במה‪ ,‬ולכן כתיב בקרא‬ ‫בפרשת ראה (יב‪ ,‬יג) יעו"ש בפרש"י שהביא‬ ‫והנה תנן בסוטה (פ"ז מ"א מ"ב) "וידוי מע"ש נאמרת בכל‬ ‫ובנית שם מזבח לה' דבעי מזבח ולא במה וה"נ‬ ‫מהספרי (פיס' קע) "אבל אתה מקריב על פי נביא‬ ‫לשון ואילו מקרא ביכורים נאמר בלשון קודש"‪ .‬וכתב רש"י‬ ‫כגון אליהו בהר הכרמל" עכ"ל‪ ,‬וכפה"נ‪ ,‬הוא דין‬ ‫(סוטה דף לב‪ ,‬א) "מקרא ביכורים‪ ,‬שהיה קורא מארמי אובד‬ ‫מה דכתיב מזבח אבנים לא תניף עליהם ברזל‬ ‫אבי עד סוף כל הפרשה"‪ .‬ולכאורה צ"ע דהרי מצות מקרא‬ ‫ואבנים שלימות תבנה את מזבח ה'‪ ,‬הוא מה"ט‬ ‫מסוים באיסורא דשחוטי חוץ דע"י נביא מותר‬ ‫ביכורים מתחילה מוהגדתי היום‪ .‬אולם לפמש"נ אתיא היטב‪,‬‬ ‫דכיון דהקרבתו היא בתורת קרבן חוץ ממילא‬ ‫להקריבו בחוץ גם בזמן איסור במות‪.‬‬ ‫דמצות קריאה דדינה בלשון הקודש מתחילה מארמי אובד‬ ‫אבי‪ ,‬דאילו אמירתו לכהן הגדתי היא מכלל מצות וידוי‬ ‫בעינן שיהא עליו תורת מזבח‪ ,‬ובעינן שלימות‬ ‫ולכאורה צ"ע דהנה בספרי בפרשת שופטים‬ ‫ונאמרת באמת בכל לשון‪ ,‬וכמש"כ‪.‬‬ ‫ולא שהונף בהם ברזל‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬ ‫(פיס' קעה) איתא וז"ל "ואליו תשמעון אפילו אמר‬ ‫אוסף | ‪13‬‬ ‫לתוכן‬ ‫בענין מסירת התורה לשבט לוי‬ ‫(כט‪ ,‬ג)‬ ‫ולא נתן ה' לכם לב לדעת ועינים לראות ואזנים לשמוע עד היום הזה‬ ‫ומעתה נר' דהא דאמרו מה אתה משליט את בני שבטך עליה‪ ,‬היינו לעניין תורה‬ ‫יעו"ש בפרש"י שכ' "שמעתי [מהו היום הזה] שאותו היום שנתן משה ס"ת לבני לוי כמו‬ ‫שבע"פ‪ ,‬דמשה רבינו נתנה לבני שבטו שהם ידרשוה והם שיורו משפטיך לישראל‪,‬‬ ‫שכתוב ויתנה אל הכהנים בני לוי באו כל ישראל לפני משה ואמרו לו משה רבינו אף‬ ‫והיינו משום דמאז ומעולם הוא נחלת הלויים וכמו שהביא הרמב"ם (בפ"א מהל' ע"ז ה"ג)‬ ‫אנו עמדנו בסיני וקבלנו את התורה ונתנה לנו ומה אתה משליט את בני שבטיך עליה‬ ‫דיעקב ד"הבדיל את שבט לוי ומינהו ראש והושיבו בישיבה"‪ ,‬ובאמת שהם עיקר תופשי‬ ‫ויאמרו לנו יום מחר לא לכם ניתנה‪ ,‬לנו נתנה‪ ,‬ושמח משה על הדבר וע"ז א"ל היום הזה‬ ‫התורה וכמו שכתב הרמב"ם (בפי"ג מהל' שמיטה ויובל הי"ב) "ולמה לא זכה לוי בנחלת‬ ‫נהיית לעם וגו' היום הזה הבנתי שאתם דבקים וחפצים במקום" עכ"ל‪.‬‬ ‫ארץ ישראל וכו' מפני שהובדל לעבוד את‬ ‫ונר' ביאור הדברים ע"פ דברי הספרי‬ ‫ה' לשרתו ולהורות דרכיו הישרים ומשפטי‬ ‫בפרשת האזינו (פיס' שלה) ויאמר אליהם‬ ‫הצדיקים לרבים שנאמר יורו משפטיך‬ ‫שימו לבבכם לכל הדברים וגו' מלמד שצריך‬ ‫ליעקב ותורתך לישראל"‪ ,‬דב"ד הגדול הם‬ ‫אדם שיהיו עיניו ולבו ואזניו מכוונים לד"ת‪,‬‬ ‫עיקר תורה שבע"פ והם עמוד ההוראה ומהם‬ ‫וכ' מרן הגרי"ז (פרשת בשלח) בביאור הדבר‪,‬‬ ‫חוק ומשפט לישראל שנאמר ע"פ התורה‬ ‫דהנה התורה שבע"פ נחלקת לשנים ושני מח'‬ ‫אשר יורוך ועל המשפט אשר יאמרו לך‪ ,‬והם‬ ‫יש בה‪ ,‬הא' הלכות ודינים שנמסרו למשה‬ ‫הדברים שלמדו אותן מפי השמועה והם תורה‬ ‫מסיני והיא הקבלה‪ ,‬ושנית דינים הלומדים‬ ‫שבע"פ ואחד דברים שלמדו אותן מפי דעתן‬ ‫אותן בעצמן ע"י מדות שהתורה נדרשת בהן‬ ‫ואחד מן המדות שהתורה נדרשת בהן‪ ,‬הכל‬ ‫וזהו שאמר להם משה שימו לבבכם וגו' דאחר‬ ‫ב"ד הגדול הם עיקר תורה שבע"פ‪ ,‬ובאמת‬ ‫שלמד להם התורה שבכתב ושבע"פ דהיינו‬ ‫מעיקר הדין היה צריך להיות דב"ד הגדול‬ ‫הדינים המקובלים‪ ,‬כענין שנאמר כתבו לכם‬ ‫הם משבטו של לוי כמו שנאמר יורו משפטיך‬ ‫ושימה בפיהם דהיינו תורה שבכתב ושבע"פ‪,‬‬ ‫ליעקב ותורתך לישראל‪ ,‬וזוהי הכוונה שמשה‬ ‫אמר להם שישימו לב לדרוש בעצמם דבר‬ ‫רבינו רצה להשליט שבטו של לוי על התורה‪,‬‬ ‫מתוך דבר במדות שהתורה נדרשת בהן‪,‬‬ ‫דהיינו שיהיו הם המושלים בתורה שבע"פ‬ ‫וזהו דברי הספרי שצריך אדם שיהיו עיניו‬ ‫לפרשה כפי הבנתם‪ ,‬ובאמת גם לאחר שבאו‬ ‫ואזניו ולבו מכוונים לדברי תורה‪ ,‬דעיניו‬ ‫והתלוננו נשאר דמצוה שיהא בו כהנים ולוים‬ ‫היינו תורה שבכתב‪ ,‬דאסור לאומרו בע"פ‬ ‫כמו שנאמר ובאת אל הכהנים הלוים ואל‬ ‫ורק לקרוא אותה מתוך הכתב‪ ,‬ואזניו היינו‬ ‫השופט אשר יהיה בימים ההם‪.‬‬ ‫תורה שבע"פ לשמוע הדינים המקובלים וזה‬ ‫וזהו שבא למשה בסוף אנחנו עמדנו בסיני‬ ‫אדרבא אסור לכותבו רק להעבירו ע"פ‪ ,‬ולבו‬ ‫וקבלנו את התורה ונתנה לנו‪ ,‬כלומר דקבלנו‬ ‫היינו להבין דבר מתוך דבר ולדרוש במדות‬ ‫את התורה דהיינו תורה שבכתב וגם נתנה‬ ‫שהתורה נדרשת בהן יעו"ש‪.‬‬ ‫לנו תורה שבע"פ‪ ,‬וזהו כפל הלשון דקבלנו‬ ‫מעתה נר' פשוט דהן הן הדברים שנאמרו‬ ‫את התורה וגם ניתנה לנו‪ ,‬דהקבלה היא‬ ‫כאן דלא נתן ה' לכם לב לדעת לדרוש את‬ ‫התורה שבכתב ונתנו לנו היינו תורה שבע"פ‪,‬‬ ‫התורה בעצמן ועינים לראות התורה שבכתב‬ ‫וזהו באמת מה ששמח משה על הדבר‪ ,‬שראה‬ ‫ואזנים לשמוע דהיינו תורה שבע"פ‪ ,‬עד היום‬ ‫שהם דבקים וחפצים במקום‪ ,‬וכדאיתא‬ ‫הזה‪ .‬והנה אע"ג דנתן לשבט לוי את התורה‬ ‫בתנחומא פרשת נח (סי' ג) דלא תמצא‬ ‫מ"מ לאחר שבאו לפניו מסר ס"ת גם לשאר‬ ‫תורה שבע"פ אצל מי שיבקש עונג העולם‬ ‫שבטי ישראל‪ ,‬ע' שם (דברים לא‪ ,‬ט) "ויכתב‬ ‫אלא במי שממית עצמו עליה‪ ,‬ותורה שבע"פ‬ ‫משה וגו' ויתנה אל הכהנים בני לוי וגו' ואל‬ ‫קשה ללמוד ויש בה צער גדול שהיא משולה‬ ‫כל זקני ישראל"‪ ,‬וע' בשפתי חכמים שם‪.‬‬ ‫לחושך ולא קבלו עליהם את תורה שבע"פ‬ ‫והנה אע"ג דנתן תורה גם לשאר שבטים מ"מ‬ ‫עד שכפה עליהם הר כגיגית ואינו לומד‬ ‫מצאנו דיש ענין מיוחד בס"ת שנתן לבני‬ ‫אותה אלא מי שאוהב את הקב"ה בכל לבו‬ ‫לוי‪ ,‬דס"ת הזה שנתנה לשבט לוי הוא הס"ת‬ ‫ובכל נפשו ובכל מאודו‪ ,‬וזהו ששמח משה‬ ‫שבעזרה ששמו אותו בצד הארון וכמש"כ‬ ‫שראה בזה שרצו גם הם לשלוט על תורה‬ ‫הרמב"ן ס"פ וילך (דברים לא‪ ,‬כד‪-‬כו)‬ ‫שבע"פ שצריך להתייגע ולעמול בה‪ ,‬וע"כ‬ ‫יעו"ש‪ .‬והנה בפרשת שופטים אצל ס"ת של‬ ‫שמח משה מאד‪ ,‬וכמש"כ הרמב"ם‪ ,‬דאע"ג‬ ‫מלך כתיב (שם יז‪ ,‬יח) "וכתב לו את משנה‬ ‫דעיקרו הוא נחלת הלוים אולם לא רק שבט‬ ‫התורה על ספר מלפני הכהנים הלוים"‪ ,‬וע'‬ ‫לוי אלא כל אדם אשר נדבה רוחו אותו‬ ‫ברמב"ם הל' מלכים (פ"ג ה"א) דהס"ת מוגה‬ ‫והבינו מדעו להבדל יכול לקבל על עצמו‬ ‫ע"פ הספר שבעזרה ומקורו הוא בספרי‬ ‫עמל התורה להיות ממית עצמו עליה‪ ,‬וזהו‬ ‫(שם) ע"פ הגהות הגר"א‪ ,‬דע"י ס"ת זו שנתנה‬ ‫מה שאמר וידבר משה והכהנים הלוים אל כל‬ ‫ללוים מוגהים כל ס"ת הכתובים לאחר מכאן‪,‬‬ ‫ישראל לאמר הסכת ושמע ישראל היום הזה‬ ‫ונמצא דגם לאחר שחזר משה ונתן ס"ת לכל‬ ‫נהיית לעם לה' וגו'‪ ,‬ויעו"ש בספורנו דהזהיר‬ ‫השבטים [וכתב י"ג ס"ת] מ"מ אותו ס"ת‬ ‫אותם על העיון בתורה‪[ ,‬בהיותו מוטל על‬ ‫שכתבו ראשון ומסרו לשבטו היא במעלה‬ ‫הכהנים ללמד דעת את העם שנאמר יורו‬ ‫משאר ס"ת דע"י מוגהים כל שאר ס"ת‪.‬‬ ‫משפטיך ליעקב] יעו"ש והדברים מבוארים‬ ‫היטב עפימש"כ‪ ,‬דלקבל תורה שבע"פ צריך‬ ‫והנה כבר האריך הבית הלוי (פרשת יתרו)‬ ‫להיות מוכן לזה‪.‬‬ ‫לפרש מה דהמלאכים בקשו שיתנו להם‬ ‫מעתה נראה דזהו מה דכתיב ולא נתן ה'‬ ‫התורה וכי ס"ד שהם יקיימו המצות‪ ,‬והרי‬ ‫לכם לב לדעת ועינים לראות ואזנים לשמוע‬ ‫רובם תלוים בגוף‪ ,‬ורק דהכונה היא דעיקר‬ ‫עד היום הזה‪ ,‬כלומר דרק אז שקבלו עליהם‬ ‫תורה שבע"פ היא הכללים והמבוא שהתורה‬ ‫ללמוד ולהיות יגעים בתורה שבע"פ ניתנו‬ ‫נדרשת בהן‪ ,‬וע"י הכללים והמצות מתפרשת‬ ‫להם הכלים ללמוד‪ ,‬הלב לדעת והאזנים‬ ‫התורה שבכתב‪ ,‬ונתחדשו בו חידושי דינים‬ ‫לשמוע דהיינו לשמוע ועוד להבין דבר מתוך‬ ‫לאין סוף וארוכה מארץ מידה‪ ,‬והתורה ניתנה‬ ‫דבר‪[ ,‬חכמה דעה ובינה]‪ ,‬דכל שמקבל עליו‬ ‫לישראל שיהיו הם דורשים אותה וכפי שהם‬ ‫עול תורה נותנים לו את הכלים שדרושים‬ ‫מסכימים הכי הוא האמת וכמו שאמרו בכ"מ‬ ‫כדי להבין ולהשיג עמקי סודותיה‪ ,‬דקודם‬ ‫לא בשמים היא‪ ,‬וזהו שרצו המלאכים ובקשו‬ ‫היא הקבלה ואח"כ מקבלים את הכלים‪ ,‬וכמש"כ רש"י עה"ת "ועתה אם שמוע תשמעו"‬ ‫שיתנו להם התורה ולא להאדם‪ ,‬ויהיה האמת‬ ‫(שמות יט‪ ,‬ה) אם עתה תקבלו עליכם יערב לכם מכאן שכל התחלות קשות‪ ,‬כלומר אם‬ ‫כמו שהם ידרשום וזהו שאמרו מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו‪ ,‬שאין אדם‬ ‫תקבלו עליכם בלי שום תנאים בסופו יערב לכם דאז תקבלו את הכלים כדי ללמוד את‬ ‫כדאי שתזכור אותו כלל‪ ,‬ומכש"כ למנותו פקיד וממונה ושליט על התורה‪ ,‬תמשילהו‬ ‫התורה 'ועתה'‪ ,‬יעו"ש‪.‬‬ ‫במעשה ידיך כל שתה תחת רגליו שתשים אותו גם למושל ושליט על התורה יעו"ש‪,‬‬ ‫גליון ל"ג – אלול תשפ"ו‬ ‫‪ | 14‬אוסף‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫פרשת כי תבא גיליון ‪534‬‬ ‫ובריקאנטי (על עשרת הדיברות) פירש בפס'‪" :‬קול גדול‬ ‫ולא יסף"‪ ,‬שהיו בו כל הפנים המשתנים והמתהפכים לטמא‬ ‫ה"מזוזה" של ארץ ישראל ‪.‬‬ ‫וטהור לאסור ומותר לפסול וכשר‪ ,‬כי לא יתכן להאמין שהיה‬ ‫א‪ .‬בכניסה לארץ ישראל נצטוו ישראל להעמיד אבנים‬ ‫הקול ההוא חסר כלום‪ ,‬ולכך בגודל הקול היו הדברים‬ ‫ולשוד אותם בשיד‪ ,‬ולכתוב עליהם את כל דברי התורה הזאת‬ ‫מתהפכין מכל צד זה לעומת זה‪ ,‬וכל אחד ואחד מן החכמים‬ ‫באר היטב‪ ,‬ופי' רש"י בשבעים לשון‪ .‬והפסוק אומר שזקוקים‬ ‫קיבל את שלו‪ ,‬כי לא הנביאים בלבד קיבלו מהר סיני אלא אף‬ ‫לזה בשביל לזכות בארץ ישראל‪ ,‬כי אי אפשר לזכות בארץ‬ ‫כל החכמים העומדים בכל דור ודור‪ ,‬כי כ"א קיבל את שלו‪...‬‬ ‫ישראל בלי תורה‪ ,‬כמו שאמר הפס'‪" :‬והקמת לך אבנים גדלות‬ ‫ועל הענין הזה אמר "אלו ואלו דברי אלקים חיים הם"‪ ,‬כי אם‬ ‫ושדת אתם בשיד‪ ,‬וכתבת עליהן את כל דברי התורה הזאת‬ ‫היה אחד מהם טועה בקבלתו לא היה אומר כך‪ ,‬ואלו הם‬ ‫בעברך‪ ,‬למען אשר תבא אל הארץ‪ "...‬וכ"כ רבינו בחיי בשם‬ ‫שבעים פנים שיש לתורה המתהפכין לכל צד‪ ,‬כי נחלק הקול‬ ‫הרמב"ן‪" :‬למען התורה הזאת אתה בא אל הארץ‪ ,‬נתן טעם‬ ‫ההוא לע' ענפים כאשר ביארנו‪ .‬עכ"ל‪ .‬והשל"ה פי' דז' קולות‬ ‫למצות הקמת האבנים כי לא זכינו לירושת הארץ אלא בזכות‬ ‫של מתן תורה‪ ,‬כל אחד מהם נכלל מעשר קולות‪ ,‬והם שבעים‪.‬‬ ‫התורה‪ ,‬ומטעם זה תקנו רז"ל להזכיר תורה בברכת הארץ"‪.‬‬ ‫ואיתא בקדמונים דתרוע"ה נוטריקון ע' תורה‪ ,‬שרומז על‬ ‫ויש פירשו‪ ,‬שכשם שבכל בית נצטוינו לקבוע מזוזה שבה‬ ‫שבעים פנים לתורה‪ ,‬וראש השנה נקרא יום תרועה‪ ,‬כי שופר‬ ‫פרשת קר"ש שהיא תמצית התורה‪ ,‬כך בכניסה לארץ ישראל‬ ‫של מתן תורה מזכיר את קול השופר של מתן תורה‪ ,‬ולפי מה‬ ‫נצטוו להעמיד מזוזה ענקית כוללת‪ ,‬ולכן היה כתוב שם את‬ ‫שכתב בריקאנטי הנ"ל נתבאר שהיו כלולים בו ע' קולות‪ ,‬ולכן‬ ‫כל התורה‪ ,‬כדמבו' ברמב"ן בפס'‪" :‬וכתבת עליהן את כל דברי‬ ‫אנו מעוררים בראש השנה "זכרון תרועה" לע' פנים שבתורה‪,‬‬ ‫התורה הזאת" ‪ -‬זה יורה שכל התורה כולה כתובה עליהן‪ ,‬וכן‬ ‫והם מתחדשים בכל שנה‪" ,‬אורי" בראש השנה‪ ,‬לזכות לחלק‬ ‫כתוב בספר תאגי‪ ,‬שכל התורה היתה כתובה בהן "מבראשית"‬ ‫חדש ולאור חדש בתורה‪ ,‬וזהו קול גדול ולא יסף‪ ,‬ולא פסק‪...‬‬ ‫עד "לעיני כל ישראל" בתגיה וזיוניה ומשם נעתקו‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫ג‪ .‬ובחשוקי חמד (הקדמה לב"ב) כ' דמרגלא בפומי' דמרן‬ ‫והוא מה שחוזר ואומר רבינו גאון ישראל מרן הגר"ד לנדו‬ ‫הגרי"ש אלישיב‪ ,‬דברי התוס' יו"ט על מה שהרמב"ם פי' את‬ ‫שליט"א שאין לנו אפשרות להתקיים בארץ ללא בני הכוללים‬ ‫המשנה במסכת נזיר (פ"ה מ"ה) שלא כפירוש הגמ' "הואיל‬ ‫והישיבות עמלי התורה‪ ,‬כי בלעדיהם הארץ היתה צריכה כבר‬ ‫ולענין דינא לא נפקא מינה ולא מידי‪ ,‬הרשות נתונה לפרש‪,‬‬ ‫מזמן להקיא את כל יושביה‪ ,‬ורק בזכות עמל תורתם יש עדיין‬ ‫שאין אני רואה הפרש בין פי' המשנה לפי' המקרא‪ ,‬שהרשות‬ ‫לכלל ישראל כוח ויכולת לשבת בארץ‪ .‬ולהנ"ל יש לומר דכמו‬ ‫נתונה לפרש במקראות כאשר עינינו הרואות חיבורי הפירוש'‬ ‫שיש "מזוזה" כללית בשערי הארץ‪ ,‬והם האבנים הנ"ל‪ ,‬כך יש‬ ‫שמימות הגמ'‪ ,‬אלא שצריך שאל יכריע ויפרש שום דין‪ ,‬שיה'‬ ‫"תפילין" לארץ ישראל‪ ,‬והם עמלי התורה‪ ,‬וכמבו' בברכות (ו)‬ ‫סותר דעת בעלי הגמ'‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ומצאתי דנרמז כן בבמדבר רבה‬ ‫שבתפילין דקוב"ה כתוב "ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ"‪.‬‬ ‫(נשא יג‪,‬טו) בקרבנו של נשיא יששכר‪" :‬שבעים שקל בשקל‬ ‫ב‪ .‬ומה שנכתב עליהם התורה בע' לשון‪ ,‬רומז לכל מגוון‬ ‫הקודש" למה‪ ,‬כשם שיין חשבונו שבעים‪ ,‬כך יש שבעים פנים‬ ‫הסגנונות וצורות הלימוד שיש בתורה‪ ,‬כמו שמצינו היום כל‬ ‫בתורה‪ ...‬למה נאמר "מזרק אחד" שדברי תורה שבכתב ודברי‬ ‫מיני סוגי כוללי הלכה‪ ,‬ולימוד ש"ס באופן של דף או עמוד‪,‬‬ ‫תושבע"פ כולם נתנו מרועה אחד‪ ,‬כולם אל אחד אמרן למשה‬ ‫או כוללי זרעים וטהרות‪ ,‬דבכוח קדושת ארץ ישראל‪ ,‬אשר‬ ‫מסיני‪ ,‬משמע דגם בתורה שבע"פ יש גילוי של שבעים פנים‪.‬‬ ‫שקולה כנגד כל השבעים אומות‪ ,‬ניתן להשיג את כל השבעים‬ ‫ואשריהם עמלי התורה‪ ,‬שהולכים ומחדשים בתורה בלי גבול‪.‬‬ ‫פנים שיש בתורה שהם נסתרים בשבעים לשון שיש בעולם‪.‬‬ ‫אוסף | ‪15‬‬ ‫לתוכן‬ ‫ומי יכול לתאר את "מפעל" הנישואין הכביר הזה‪ ,‬איזה מן‬ ‫הודאה לה' על כל השנה‬ ‫היקף של "תוצרת" של כ‪ 70-‬בתים מפוארים שנבנים מדי‬ ‫א‪ .‬יש סגולה ידועה לומר בכניסת יום ראש השנה‪ ,‬את י"א‬ ‫לילה‪ ,‬הרי אין שום מפעל בעולם שמייצר דברים כה גדולים‬ ‫הפסוקים הראשונים של הפרשה‪ ,‬שהם מתארים את ההכרת‬ ‫בכזו תפוקה יומית‪ ,‬לא מפעלי הטילים של איראן‪ ,‬ולא מפעלי‬ ‫הטוב שיש לנו להקב"ה על כל הטוב שמשפיע עלינו‪ ,‬ויסוד‬ ‫ההייטק והשבבים של אילון מאסק‪ ,‬וכל זה חסדים רבים של‬ ‫הכרת הטוב הוא ההכרה הפנימית שכל ההצלחות שלנו הם‬ ‫הי"ת על דורינו הדל‪ ,‬להמשיך להוריק עלינו שפע עד בלי די‪.‬‬ ‫אך ורק ממה שה' נתן לנו‪ ,‬וזהו הכניסה הנכונה לימי המשפט‪.‬‬ ‫ומסופר ששאלו את מרן הגר"ח מוולאז'ין אחרי שהקים‬ ‫וההסבר בזה‪ ,‬כמש"כ רבינו בחיי שעי"ז מתהפכת מידת‬ ‫את הישיבה שלו‪ ,‬מה עושים הבחורים בישיבה? ענה הגר"ח‪:‬‬ ‫הדין לרחמים‪ ,‬שהביא מה שדרשו "השקיפה ממעון קדשך"‪,‬‬ ‫אוכלים וישנים‪ !!...‬כלומר‪ ,‬התפלאו השומעים? הסביר מרן‬ ‫עשינו מה שמוטל עלינו לעשות‪ ,‬עשה אתה מה שמוטל‬ ‫הגר"ח‪ :‬הבחורים רק אוכלים וישנים וכל שאר הזמן לומדים!!‬ ‫עליך‪ ...‬ומה שהזכיר לשון "השקיפה" ואינו נזכר לעולם בשום‬ ‫וכך אם חילוני ישאל מה חרדים עושים? נוכל לענות שהם‬ ‫מקום אלא בפורענות‪ ,‬להורות כמה גדול שכר המצות כשהיא‬ ‫אוכלים כל יום סעודות מפוארות באולמות!!‪ ,‬כי עקב גידול‬ ‫בשמחה שהיא מהפכת מידת הדין למידת רחמים‪ ,‬וכן דרשו‬ ‫וריבוי המשפחות‪ ,‬אין לך חרדי שאין לו כמה וכמה שמחות‬ ‫רז"ל (ירושלמי מע"ש ה‪,‬ה)‪ :‬אר"ח בר פפא בא וראה כמה גדול‬ ‫בכל חודש שהוא מחוייב להשתתף בהם‪ ,‬בבריתות ובר מצוות‬ ‫כחן של מתנות עניים‪ ,‬שכל "השקיפה" שבתורה לרעה וכאן‬ ‫וחתונות ‪ ,‬ובכל מקום עורכים לו ארוחות מפוארות באולמות‬ ‫לברכה"‪ .‬עכ"ל‪ .‬ובכל סיום שנה יש בחינה של "עשינו מה‬ ‫פאר‪ ,‬ובכל שאר הזמן הם ברוך ה' יושבים ולומדים ללא הרף‪.‬‬ ‫שמוטל עלינו לעשות" בכלל עבודת השנה בפרטי המצוות‬ ‫ג‪ .‬ואפי' בענין גזירת הגיוס שעדיין מרחפת עלינו לצערינו‬ ‫עד כמה שהיה באפשרותינו‪ ,‬וכשאנו מכירים טובה להקב"ה‬ ‫הגדול‪ ,‬ולדאבונינו היו כמה עשרות בחורים ואברכים שנעצרו‬ ‫על כך‪ ,‬ומודים לו על כל הטוב שנתן לנו‪ ,‬אנו זוכים להשקפה‬ ‫ועונו בהרחקה מהיכלי התורה וממשפחתם ללא עול בכפם‪,‬‬ ‫לטובה שאף הוא עושה מה שמוטל עליו כביכול ‪ -‬לברכינו‪.‬‬ ‫הרי בוודאי שהמצב היה יכול להיות חמור פי כמה‪ ,‬ואיך היינו‬ ‫ובפרט השנה‪ ,‬שהיתה מלאה בניסים והגנת הקב"ה עלינו‪,‬‬ ‫נראים אם היו עוצרים כמה מאות מידי חודש רחמנא ליצלן‪,‬‬ ‫וארה"ב ואיראן מתקוטטים ביניהם ומשאירים אותנו מחוץ‬ ‫ופשיטא שמצידם היו רוצים וחפצים לעשות כן בכל מאודם‪,‬‬ ‫למלחמה‪ ,‬וגם כשאותם ציונים גאוותניים שאפו להראות את‬ ‫אך בכל דור עומדים עלינו לכלותינו‪ ,‬והקב"ה מצילנו מידם‪.‬‬ ‫כוחם ועוצם ידם‪ ,‬והתחננו להכניס עצמם בכוח‪ ,‬ולהתערב‬ ‫וכנגד ביטול המילגות לעריקים ושאר ההצקות הכספיות‬ ‫במלחמה בהתקפה נוספת‪ ,‬עצרה אותם ארה"ב‪ ,‬וכ"ז נס גדול‬ ‫העצומות‪ ,‬הראה לנו הי"ת את רחמיו הגדולים‪ ,‬שעורר את‬ ‫עבורינו שהאומות מתגוששים ביניהם וכך מותירים אותנו‬ ‫נדיבי עם‪ ,‬להוריק מאות מליונים בשלשת השנים האחרונות‪,‬‬ ‫בשלוותינו‪ .‬ולא נשכח שהשנה גם השתחררו כל החטופים‪.‬‬ ‫להקים את "קרן עולם התורה" ומי היה יכול להאמין לפני ג'‬ ‫ב‪ .‬ומי יכול להכיל את השמחות והחתונות של כלל ישראל‬ ‫שנים‪ ,‬שזקני גאוני וחכמי הדור שליט"א‪ ,‬יוכלו לכתת רגליהם‬ ‫שמתרבות מעת לעת עם התגדלות והתרחבות הציבור לאין‬ ‫בקהילות התפוצות בכל קצווי עולם‪ ,‬ויצליחו לגייס מליונים‬ ‫שיעור‪ ,‬ואם קצת נתבונן לא נפסיק להתפעל ולהתרגש מגודל‬ ‫כה רבים בכוחם הדל‪ ,‬הרי זה דבר מופלא ביותר מעל הטבע‪.‬‬ ‫הסיעתא דשמיא שנשפכת על החרדים לדבר ה'‪ ,‬בכל עריכת‬ ‫ויחד עם זה עלינו לשבח על כל התרחבות הקהילות ושלל‬ ‫השמחות כמימים ימימה‪ ,‬וזאת למרות יוקר המחיה ועליית‬ ‫הישיבות גדולות שהולכות ומתרחבות ומגדילות את מספר‬ ‫המחירים התלולה בשנים האחרונות‪ ,‬בכל מה שנוגע לעריכת‬ ‫תלמידיהם‪ ,‬וכי אין זה נס שהישיבות יכולות להתרחב ולגדול‬ ‫שמחות‪ ,‬ושמעתי שמידי לילה נערכות כ‪ 70-‬חופות וחתונות‬ ‫בבחינת "ארץ הצבי" שעורו נמתח ונמתח‪ ,‬ובכל שנתון ככל‬ ‫שמחות ומושלמות עד הפרטים היותר קטנים‪ ,‬כשעלותם‬ ‫שהוא הולך ומתרחב‪ ,‬בסופו של דבר נמצא מסגרת מתאימה‬ ‫הכוללת משוערת באיזור בכ‪ 8-‬מיליון ‪ ₪‬שמוציאים החרדים‬ ‫לכל בנינו ובנותינו‪ ,‬חרף כל הגזירות וההטרדות של הבג"ץ‪.‬‬ ‫מידי לילה על עריכת חופות וחתונות‪ ,‬ומאין לציבור שמצויים‬ ‫ויה"ר‪ ,‬שהקב"ה יברך אותנו גם בשנה החדשה‪ ,‬אל מול כל‬ ‫בו אברכים לרוב‪ ,‬כזה שפע עצום של כסף וממון? הלא כל זה‬ ‫האתגרים בשלהי הגלות‪ ,‬שנזכה כולנו לגאולה שלימה בב"א‪.‬‬ ‫הטבה עצומה של הי"ת‪ ,‬להוריק לאהוביו שפע רב בלי גבול!!‬ ‫‪ | 16‬אוסף‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫ב‪ .‬ונודע מש"כ האור החיים הקדו' בפרשתינו על הפס'‬ ‫חיוב השמחה בתורה ובמצוות‬ ‫"ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ה' אלוקיך"‪ ,‬שירמוז במאמר‬ ‫א‪ .‬אחרי הקללות כתוב בתורה (דברים כח) שהם‪" :‬תחת‬ ‫בכל הטוב‪ ,‬על התורה‪ ,‬כאמרם‪ ,‬אין טוב אלא תורה‪ ,‬שאם היו‬ ‫אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה ובטוב לבב"‪ .‬וכן כתוב‬ ‫בנ"א מרגישים במתיקות ועריבות טוב התורה‪ ,‬היו משתגעים‬ ‫"עבדו את ה' בשמחה בואו לפניו ברננה"‪ ,‬ואמרו בזוה"ק (פר'‬ ‫ומתלהטים אחריה‪ ,‬ולא יחשב בעיניהם מלא עולם כסף וזהב‬ ‫תרומה קסה‪,‬א)‪ :‬מי שהוא בצער ובדוחק הפרנסה‪ ,‬ולא יכול‬ ‫למאומה‪ ,‬כי התורה כוללת כל הטובות שבעולם"‪ .‬עכ"ל‪ .‬ויש‬ ‫לשמוח בליבו‪ ,‬ובדוחקו הגדול רוצה לבקש רחמים לפני מלך‬ ‫להתבונן בזה‪ ,‬שכל הטובות היינו כל מיני שמחה ותענוג שיש‬ ‫עליון‪ ,‬לא יתפלל כלל‪ ,‬ולא יכנס בעצבות כלל‪ ,‬כי אינו יכול‬ ‫בעולם‪ ,‬בנופים משגעים‪ ,‬וכלי זמר בקונצרטים וערבי שירה‬ ‫לשמח את ליבו ולעלות לפניו בחדוה‪ ,‬ומה תיקונו של אותו‬ ‫מרגשים‪ ,‬ובתים מפוארים‪ ,‬ומפלים והרי עד‪ ,‬ויערות ופרדסים‬ ‫אדם‪ ,‬הרי כל השערים ננעלו ונסגרו‪ ,‬אלא עצתו שיבכה כיון‬ ‫ושדות וגינות נוי‪ ,‬וכל מיני עושר וזהב ממון ומרגליות ופנינים‬ ‫ששערי דמעות לא ננעלו‪ ,‬ואין דמעה באה אלא מתוך צער‬ ‫שיש בעולם‪ ,‬ומשחקים‪ ,‬וסוגי האוכל‪ ,‬ותענוג שיחת החברים‪,‬‬ ‫ועצבות‪ ,‬וכל אלו שממונים על אלו השערים‪ ,‬כולם משברים‬ ‫ושלל התאוות שיש בעולם‪ ,‬את הכל ממש התורה כוללת‪ ,‬ומי‬ ‫את המנעולים ועולים הדמעות ואותה תפילה עולה לפני‬ ‫טיפש להפסיד את כל הטוב הזה מפני שאינו מכיר מתיקותה‪.‬‬ ‫המלך הקדוש‪ ,‬ע"כ (מתורגם)‪ ,‬ומבואר‪ ,‬שצריכים לעבוד את‬ ‫והלומד ושמח בלימודו מקיים מצות תלמוד תורה לשמה‪,‬‬ ‫השי"ת בשמחה ובטוב לבב‪ .‬ואם אין באפשרותו לעשות כן‪,‬‬ ‫ואף שהלומד רק לתענוג בלבד נחשב לא לשמה‪ ,‬מ"מ מתוך‬ ‫יתפלל לפחות מתוך בכי ודמעה‪ ,‬כי שערי דמעה לא ננעלו‪.‬‬ ‫שלא לשמה יבוא לשמה ונוטל שכר על כך‪ .‬ואמרו חז"ל‬ ‫ומעתיקים דברי שעה"כ (א‪,‬ג) איך שהאריז"ל הזהיר מפני‬ ‫בילקוט (עקב)‪" :‬הנחמדים מזהב ומפז רב ומתוקים מדבש‬ ‫העצבון‪ ,‬שאם יהיה עצוב בשעת התפלה אין נפשו של האדם‬ ‫ונופת צופים"‪ ,‬יכול מפני שהם נחמדים ומתוקים נמנעתי‬ ‫יכולה לקבל האור העליון הנמשך עליו בשעת התפלה‪ ,‬חוץ‬ ‫מהם‪ ,‬ת"ל גם עבדך נזהר בהם‪ ,‬וכן הוא אומר "שש אנכי על‬ ‫משעת הוידוי שמתוודה ומפרט את חטאיו אז טוב להתעצב‬ ‫אמרתך כמוצא שלל רב"‪ ,‬וזה נראה כמדרש פליאה‪ ,‬מהיכי‬ ‫בלבד‪ ,‬אבל בשאר התפלה אם יתעצב האדם עי"ז נמשך לו‬ ‫תיתי שימנע האדם את עצמו מהם דוקא בגלל שהם מתוקים‪.‬‬ ‫נזק גדול וכו'‪ .‬אבל צריך להראות לפניו יתברך הכנעה גדולה‬ ‫ופירש בהקדמת שו"ת חזון עובדיה (ח"א)‪ ,‬על פי מש"כ‬ ‫באימה ויראה‪ .‬אמנם תהי' בשמחה יתירה וגדולה ככל האפשר‬ ‫האגלי טל בהקדמתו‪ ,‬להוציא מליבם של טועים שלא הבינו‬ ‫כדמיון העבד המשמש את רבו בשמחה יתירה‪ ,‬ואם משמשו‬ ‫שעיקר הלימוד להיות שמח ומתענג בלימודו‪ ,‬כי אדרבה אז‬ ‫בעצבות עבודתו נמאסת לפניו‪ ,‬וכמעט שעיקר המעלה‬ ‫התורה נבלעת בדמו‪ ,‬וכשנהנה מדברי תורה נעשה דבוק כולו‬ ‫ושלימות השגת רוח הקודש תלויה בדבר זה‪ ,‬בין בעת תפלתו‬ ‫לתורה‪ .‬וזהו שאמר דוד דאף ששמח בתורה לא היה נמנע‬ ‫ובין כשעושה איזו מצוה משאר המצוות‪ ,‬וכמו שאמרו בגמרא‬ ‫מלעסוק בה ולא חשש שיחשב עי"ז שלא לשמה‪( ,‬וקמ"ל‬ ‫(ברכות ל‪,‬ב) מההוא דהוה קבדח טובא ואמר אנא תפילין קא‬ ‫שלא נאמר שצריך לעסוק רק בדברים שאינם משמחים את‬ ‫מנחנא‪ ,‬ואל תבוז לענין זה כי שכרו גדול מאד‪ .‬עכ"ל‪.‬‬ ‫לבו)‪ ,‬דגם עבדך נזהר בהם‪ ,‬כלומר שעי"ז הוא מזהיר נשמתו‪.‬‬ ‫ועפ"ז כתב בסידור הרש"ש (כת"י‪ ,‬שער רוה"ק‪ ,‬י‪,‬ב)‪ ,‬שצריך‬ ‫ג‪ .‬וידועים דברי האריז"ל בשמח"ה אותיות מחשב"ה דהכל‬ ‫האדם בקיימו כל מצוה או בהתעסקו בתורה או כשמתפלל‬ ‫תלוי במחשבתו‪ ,‬שאם מתבונן ומבין את גודל הזכיה להיות‬ ‫התפלה להיותו שמח וטוב לב יותר מאשר מרויח או מוצא‬ ‫עבד ה'‪ ,‬ואת גודל שכר המצוות בעוה"ז ובעוה"ב‪ ,‬ותיקון‬ ‫אלף אלפים דינרי זהב‪ ,‬וכמו שמצינו בגמ' (שם) אנא תפילין‬ ‫נפשו ונשמתו בכל מצוה שעושה‪ ,‬וכ"ש בתלמוד תורה כנגד‬ ‫קא מנחנא וכו'‪ ,‬וזהו פירוש תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך‬ ‫כולם‪ ,‬שתיבה אחת של תורה שקולה כנגד תרי"ג מצוות‪ ,‬הנה‬ ‫בשמחה ובטוב לבב מרוב כל‪ .‬פי' תשמח יותר מכאשר תרויח‬ ‫ע"י שיתמיד במחשבות כאילו הרי לא יוכל שלא לשמוח‪ ,‬אבל‬ ‫רוב כל ממון שבעולם‪ ,‬וזהו "מרוב כל"‪ ,‬פירוש מאשר הוא רב‬ ‫כשאינו חושב על כל הטוב הזה‪ ,‬אזי הגוף גורר אותו לשקיעה‬ ‫כל‪ .‬ע"כ‪ .‬והוא פירוש יפה בפס'‪ .‬וכ"א יחשוב לעצמו מה היה‬ ‫בהבלי עוה"ז‪ ,‬וממילא אין לו התבוננות בגודל מעשי המצוות‬ ‫הכי שמח לקבל מכל מנעמי עוה"ז‪ ,‬וכך יוכל לשער איך צריך‬ ‫ועי"ז מגיע לעצבות‪ .‬ויה"ר שנתברך בשנה שמחה ומתוקה‪.‬‬ ‫לשמוח בעבודת ה' יותר משמחתו באותו דבר ממנעמי עוה"ז‪.‬‬ ‫אוסף | ‪17‬‬ ‫לתוכן‬ ‫ואכן דבריו כאן ממש קילורין לעיניים בכל מהלך הגדילה‬ ‫דלת לשטחים חדשים בתורה‬ ‫הראוי לעמלי התורה ומבקשי החכמה‪ ,‬שאם אדם באמת חפץ‬ ‫א‪ .‬בפרשה כתוב‪" :‬והיה אם שמוע תשמע בקול ה' אלקיך‬ ‫לזכות להיכנס לעומק לפנים מעומק בתורה הקדושה‪ ,‬אל לו‬ ‫לשמור לעשות את כל מצוותיו אשר אנכי מצווך היום‪ ,‬ונתנך‬ ‫להסתפק בידיעותיו הקדומות‪ ,‬אלא עליו להפוך שוב ושוב‬ ‫ה' אלקיך עליו על כל גויי הארץ"‪ ,‬ובמדרש רבה אמרו לפרש‬ ‫בדברים שכבר שמע וכבר ידע בעבר‪ ,‬להתבונן בעומקם עוד‬ ‫מהו "אם שמוע תשמע"‪..." :‬זהו שאמר הכתוב (משלי ח‪,‬לד)‬ ‫ועוד‪ ,‬ולמצוא מרגליות ואוצרות המסתתרים בתוך הדברים‪.‬‬ ‫"אשרי אדם שומע לי" אמר הקב"ה‪ ,‬אשריו לאדם בשעה‬ ‫וזו הגדרה נפלאה ביותר מה שכותב שם בביאור אם שמוע‬ ‫ששמועותיו לי (כלומר‪ ,‬שכל הלימוד תורה שלו הוא לשמה)‪,‬‬ ‫תשמע‪" ,‬שישמע את הנשמע לו" כלומר שיעמיק בכל ידיעה‬ ‫מהו "לשקוד על דלתותי" ‪ -‬אמר הקדוש ברוך הוא אם הלכת‬ ‫שיש ב חז"ל‪ ,‬לגלות מה שמסתתר בין שורותיה דוגמת מה‬ ‫להתפלל בתוך ביהכנ"ס אל תעמוד אצל הפתח החיצון‬ ‫שראינו במדרש זה מיניה וביה‪ ,‬שאף שבודאי הוא מתפרש‬ ‫להתפלל שם‪ ,‬אלא הוי מתכוון להיכנס דלת לפנים מדלת‪,‬‬ ‫כפשוטו שיש להיכנס לביהכנ"ס בשתי פתחים‪ ,‬אלא שנגלה‬ ‫לשקוד על "דלתי" אין כתיב‪ ,‬אלא על "דלתותי"‪ ,‬שתי דלתות‪,‬‬ ‫כאן עומק נפלא שחז"ל הסתירו וטמנו בתוך פשטות דיבורם‪.‬‬ ‫ולמה כן‪ ,‬שהקב"ה מונה את פסיעותיך ונותן לך שכר" עכ"ל‪.‬‬ ‫ומהלך זה גופא יביא את האדם לדרגה המבוקשת שיהיו‬ ‫והנה בפשטות כתוב כאן הלכה פסוקה‪ ,‬כמו שכתב ה'עץ‬ ‫כל שמועתיו לי‪ ,‬וכדפירש שם‪" :‬שכל החושים יהיו מוכנים‬ ‫יוסף' כאן‪ ,‬שכאשר יש שתי דלתות לביהכנ"ס‪ ,‬האחת דלת‬ ‫לקבל ולהאזין דבר ה' יתברך‪ ,‬לא לדבר אחר"‪ ,‬כי יבין שעוד‬ ‫העזרה שלפני ביהכנ"ס‪ ,‬והשניה להיכנס לביהכנ"ס עצמו‪ ,‬לא‬ ‫הרבה יש לו מה לגלות‪ ,‬וזה גופא יגביר אצלו את הצמאון‬ ‫ישאר להתפלל מבחוץ כשהוא בעזרה‪ ,‬אלא יכנס לתוך בית‬ ‫לחפש את המטמוניות שבתורה‪ ,‬ויהיה מרוכז רק בזה‪ ,‬במקום‬ ‫הכנסת והקב"ה משלם לו שכר פסיעות‪ .‬ועד"ז אמרו חז"ל‬ ‫לחפש כל מיני פולטיקה ושטויות שממלאות חוצות קריה‪.‬‬ ‫שגם כשנכנס לתוך ביהכנ"ס‪ ,‬יכנס שיעור ב' פתחים ואז ישב‪.‬‬ ‫ג‪ .‬רה"י דתפרח‪ ,‬הגאון הגדול רבי יעקב פרידמן שליט"א‪,‬‬ ‫ב‪ .‬אך הנה‪ ,‬בכל דברי חז"ל יש עומק לפנים מעומק ודלת‬ ‫בכל שנה בשיחות או בועדים‪ ,‬מביא את דברי הסטייפלער‬ ‫לפנים מדלת‪ ,‬וה'שפת אמת' כל שנותיו היה דורש דרושים‬ ‫זי"ע שעיקר התשובה של בן תורה הוא "לפרוץ שטח חדש‬ ‫נפלאים בביאור מדרש זה בכמה פנים ואופנים שונים עיי"ש‪,‬‬ ‫בלימוד"‪ ,‬כלומר‪ ,‬להכניס עצמו לעוד שטח חדש בתורה‪ ,‬אם‬ ‫ונביא כאן סגנון אחד שאמר (בשנת תרל"ב) שיש בו מוסר‬ ‫"לרוחבה" כמו לימוד עניינים חדשים במשניות קדשים זרעים‬ ‫גדול‪ .‬וז"ל‪ :‬במדרש‪ ,‬אשריו לאדם בשעה ששמועותיו לי‪ ,‬פי'‬ ‫וטהרות‪ ,‬בהשלמת ש"ס בבלי וירושלמי‪ ,‬במדרשים‪ ,‬ובנ"ך‬ ‫'שמועותיו'‪ ,‬להיות מוכן תמיד לקבל ולהאזין דברי הי"ת‪ ,‬שיש‬ ‫ובכל שאר חלקי תורה שנדפסו‪ .‬וכ"ש "לעומקה"‪ ,‬בבירור‬ ‫בכל דבר קול דבר ה'‪ ,‬שכל דבר במאמר נברא‪ ,‬ונגנז בו כוח‬ ‫סוגיות בעיון עמוק‪ ,‬כתיבת חבורות‪ ,‬חזרות ושינון‪ ,‬שבכל‬ ‫דבר ה'‪ ,‬וזה שצריכין למצוא הארה הגנוזה כנ"ל‪ ,‬ויש פנימיות‬ ‫אחד מחלקי תורה אלו אפשר לזכות לתוספות מרובות על‬ ‫יותר ויותר עד אין שיעור‪ .‬וזה שאמר 'דלתותי' שלא יסבור‬ ‫העיקר‪ ,‬לשכלל השכלתו והבנתו בתורה בשטחים חדשים‪.‬‬ ‫שכבר בא להאמת‪ ,‬רק לידע תמיד שעומד אצל הפתח‪ ,‬ודלת‬ ‫וזהו גדר "דלת לפנים מדלת" שיש בתורה‪ ,‬שלא לחשוב‬ ‫מלשון דלות‪ ,‬שעל ידי זה נפתח לו דלת לפני דלת‪ ,‬כנ"ל‪.‬‬ ‫שכבר יודע וגמר והשיג וסיים‪ ...‬כי באמת לפי עומק התורה‬ ‫וממשיך עוד ואומר‪" :‬ובפרט באיש ישראל יש נשמת חיים‬ ‫עוד לא התחיל להשיג את עומקה‪ ,‬ורואים בחוש אברכים‬ ‫ששומע תמיד קול התורה‪ ,‬רק שגם זה נסתר לאדם‪ ,‬וזהו‬ ‫שבגיל מתקדם פתאום נפתח להם שטח חדש‪ ,‬ע"י שגילו רב‬ ‫שאמר בפרשתן 'שמוע תשמע' שישמע את הנשמע לו ("צו‬ ‫חדש‪ ,‬או חבורה חדשה‪ ,‬בשאר חלקי תורה שלא הכירו‪ ,‬וצריך‬ ‫דער הערין דעם דערהער" כלומר‪ :‬להבין את העומק שמונח‬ ‫לפתוח דלת לזה‪ ,‬ולא להשאר מקובע בישנות ובמה שהורגל‪.‬‬ ‫בוורט ובחידושי תורה ) שצריך האדם להיות מוכן תמיד בלי‬ ‫ובשנים האחרונות נפתחו עמקי פנימיות התורה‪ ,‬ועל ידי‬ ‫הפסק רק לשמוע דבר ה' יתברך‪ ,‬וממילא נפתח לו כשיש עת‬ ‫שנתרבו הלומדים בתחומים אלו‪ ,‬נתבהרו הדברים ונהפכו‬ ‫רצון‪ ,‬רק שיהיה האדם עומד תמיד אצל הפתח כנ"ל‪ ,‬וזהו‬ ‫לנגישים‪ ,‬ובכל ערי וקהילות הקודש יש עשרות רבות של‬ ‫'ששמועותיו לי' שכל החושים יהיו מוכנים לקבל ולהאזין דבר‬ ‫לומדים‪ ,‬בשיעורים וחבורות לרוב‪ ,‬ומלאה הארץ דעה את ה'‪.‬‬ ‫ה' יתברך‪ ,‬לא לדבר אחר‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וזהו עבודת התבוננות גדולה‪.‬‬ ‫> הרבו תפילה בעד מרא דכולא תלמודא רה"י הג"ר ישראל בונם בן חיה רויזא לרפו"ש בתושח"י <‬ ‫‪ | 18‬אוסף‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫‪1‬‬ ‫בסיעתא דשמיא‬ ‫{ אז נדברו }‬ ‫פרשת כי תבא תשפ"ו | גליון מספר‪ | 744 :‬לסדר‪" :‬ובאו עליך כל הברכות האלה והשיגוך"‬ ‫להצטרפות לרשימת‬ ‫התפוצה במייל‪:‬‬ ‫שוטר בחיים לא יעצור אותך בנימה מסוג‪' :‬די‪ ...‬אתה בלתי נסבל'!!!‬ ‫כידוע‪ :‬מי שמדבר באמצע חזרת הש"ץ גדול עוונו מנשא!! את זה כולם יודעים לצטט וזה גם מרוח על לוחות המודעות‪ ...‬אבל‬ ‫‪A8447168@gmail.com‬‬ ‫אם תשים לב‪ :‬אף אחד עדיין לא הסביר לי למה‪ ...‬בינינו‪ ...‬מה כ"כ נורא?? מהי הקדושה המיוחדת שיש בחזרת הש"ץ שזה‬ ‫חמור יותר מכל דבר אחר??‬ ‫‪--‬‬ ‫אז אני אפתיע אותך!!!! ואני מציע שאדרבה‪ ...‬בא נלך הפוך!! במקום להסביר עד כמה חמור לדבר בחזרת הש"ץ‪ ...‬ההיפך!‬ ‫לתגובות בפקס‪:‬‬ ‫בא נראה אותך מלמד זכות למה כ"כ קשה לנו לשתוק בחזרת הש"ץ‪ ...‬בא נראה אותך מנמק ברהיטות ובהיגיון למה אני צודק‬ ‫‪077-4448588‬‬ ‫בזה שכ"כ קשה לי לשתוק בחזרת הש"ץ‪ ...‬קדימה‪ ...‬אני נותן לך לחשוב על זה דקה וחצי‪ .........‬כן‪ ...‬מה יש לך לומר?? מאוד‬ ‫מאוד פשוט!!!! הרי כל המושג של חזרת הש"ץ‪ ...‬בשביל מי זה נועד??‬ ‫בשביל אלו שלא יודעים להתפלל‪ ...‬נכון?? אז יופי‪ ...‬אני במקרה יודע להתפלל‪ ...‬ואני הרגע!!! הרגע סיימתי תפילה שבלחש!!!‬ ‫חדש!‬ ‫זהו‪ ...‬אני כבר 'מפולל'‪ ,‬אלא מאי? יש כמה שלא יודעים‪ ...‬בסיידר‪ ...‬אז אלו שלא יודעים‪ ...‬שהם ישתקו‪ ...‬שהוא יקשיבו לש"ץ‬ ‫ניתן לקבל את העלון‬ ‫ויגידו אמן‪ ...‬ואילו אני?!? תנו לי לחיות‪ ...‬מה אתם רוצים ממני?? אני כבר סיימתי!! (זה בדיוק כמו שסיימתי להתפלל ומישהו מסמן לי‬ ‫בפקס‪:‬‬ ‫צענטער‪ ,‬בא להתפלל‪ ...‬מה אני עונה לו? לא‪ ...‬התפללתי‪ ...‬אני כבר 'מפולל'‪ ,‬אז אותו דבר כאן) כן!!!! תתפלא לשמוע‪ ...‬אבל כעת‪ ,‬כשאני בשנת‬ ‫מערכת אוצר הגליונות‪:‬‬ ‫אבילות‪ ,‬פתאום נפל לי האסימון‪ ,‬שכל יום אני פה על תקן של 'עבודות שירות'!! אני עושה חזרת הש"ץ‪ ...‬בשביל מי? בשביל‬ ‫אלו שלא יודעים ? ! ?‬ ‫‪02-3132641‬‬ ‫סליחה‪ ...‬שישלמו!!! שישלמו לי‪ ...‬שישלמו לכל העשרה אנשים שנאלצים פה לעמוד דום ולשתוק בשבילם‪ ...‬שישלמו לנו גם‬ ‫קוד עלון‪1233 :‬‬ ‫את השמירת סדרים בכולל שהפסדנו בגלל החזרת הש"ץ שאנו נאלצים כל פעם מחדש לשמוע שוב ורק בגללם‪ ...‬אה‪ ...‬מה‬ ‫‪---‬‬ ‫אתה אומר?? הנה לך סיבה מאוד הגיונית למה מאוד קשה לנו לשתוק בחזרת הש"ץ‪( ...‬אני כמובן לוקח בחשבון שעד רגע זה לא חשבת‬ ‫תרומות!!‬ ‫על הזוית הזו‪ ,‬אבל בינינו‪ ...‬זה לא משנה‪ ,‬כי גם אם לא ידעת להגיד במילים האלו אבל אליבא דאמת זה הטיעון‪ ...‬כי בסופו של דבר החוסר סבלנות שלנו‬ ‫תרומות!!‬ ‫בחזרת הש"ץ זה יושב על תחושת המיצוי בשבילי חזרת הש"ץ זה 'סתם' חזרה‪ ,‬ולכן יש תחושה טבעית של חוסר עניין‪ ...‬שבמילים אחרות זה‪ -‬מה אני אשם‬ ‫תרומות!!‬ ‫שיש כאלו שבשבילם צריך לחזור שוב‪ )..‬עד כאן שימשתי כעורך דין שמייצג אותנו!!! יופי‪ ...‬כעת‪ -‬אחרי שהבנו את עצמנו‪( ...‬שזה דבר‬ ‫תרומות!!‬ ‫חשוב מאוד לכשעצמו) תכל'ס‪ ...‬כעת מתעצמת השאלה בייתר שאת‪ :‬אם כך למה מי שמדבר בחזרת הש"ץ גדול עוונו מנשא??‬ ‫תרומות!!‬ ‫והתשובה היא כך‪ :‬אני אגיד את זה במשפט אחד ואח"כ אסביר‪:‬‬ ‫תרומות!!‬ ‫לדבר בין ברכה לאכילה‪ ,‬זה הפסק!! לדבר בין גאולה לתפילה זה אסור!! מי שמדבר במקומות האלו עבר על איסור!!! לא‬ ‫כן‪ ..‬צריך תרומות‪...‬‬ ‫חד"פ או הו"ק‬ ‫פחות‪ ,‬אבל גם לא יותר‪ ...‬אבל מכאן ועד 'גדול עוונו מנשא'‪ ,‬הדרך ארוכה‪ ,‬כי 'גדול עוונו מנשא' זה אומר ש‪ ...‬שיש פה נימה‬ ‫העיקר לתרום‪...‬‬ ‫אישית‪ ...‬נ ימה של תסכול‪ ...‬די‪ ...‬אתה בלתי נסבל‪ ...‬אי אפשר איתך‪ ...‬לך מכאן‪ ...‬כלומר‪ :‬לדבר בחזרת הש"ץ זה לא כ"כ‬ ‫‪--‬‬ ‫איסור!!! (פשוט וברור לי שמי ששואל מפני הכבוד באמצע ברכת יוצר אור‪ ,‬זה יותר חמור‪ ,‬כי זה אסור מדינא) לש"ץ אסור לדבר באמצע ברכה‪,‬‬ ‫אבל אני?!? לי אין איסור באופן רשמי‪ ...‬אז אמנם אסור‪ -‬זה לא אסור!!! אבל גדול עוונו מנשא‪ ,‬זה כן‪ ...‬אה‪ ...‬היית מאמין??‬ ‫לתרומות ולהוראות‬ ‫שיש דבר שהוא לא אסור ולמרות זאת גדול עוונו מנשא? אז זהו שכן!!! ואיפה שייך כזה דבר?? במה שנקרא ראש קטן!!! יש‬ ‫קבע לעלון‪:‬‬ ‫מושג שנקרא 'ראש קטן'!! אני תקני‪ ...‬אני איש חוק‪ ,‬לא עובר על איסורים‪ ...‬אבל אני מממזה לא בקטע‪ ...‬לא בעניין‪...‬‬ ‫באשראי‪" :‬נדרים‬ ‫לדוגמא‪ :‬תחשוב שאנחנו באירוע פטריוטי‪ ...‬כעת כל הקהילה או הישיבה ביחד רוצים ליצור גיבוש ועידוד כדי להתחזק ביחד‬ ‫(או לצאת בהתרמה וכדו') תחשוב שיש פה מישהו שכל כמה משפטים הוא שולח עקיצות‪ ...‬חשוב לו 'לדייק' את הדברים‪ ...‬ותוך‬ ‫פלוס" (קופה‪ :‬עלון אז נדברו)‬ ‫כדי לזרוע משפטי נחיתות שאין פה כלום‪ ...‬והמצב 'באקאנטים'‪ ,‬זה מפוצץ!!! הנה לך דוגמא של 'גדול עוונו מנשא'‪ ,‬מילא היית‬ ‫בטלפון‪:‬‬ ‫מחרים את האירוע ולא מגיע‪ ...‬מילא היית מכבה את האור‪ ,‬בסדר‪ ...‬היינו בסוף סולחים לך‪ ...‬אבל להיות יחד איתנו באירוע‬ ‫של העצמה‪ ,‬ואתה תוך כדי מ וביל מהלך נגד ומתריס‪ ??...‬אל תתפלא אם זה יגרור התפרצות לא נעימה של תסתלך מפה לכל‬ ‫‪0799-654321‬‬ ‫הרוחות‪...‬‬ ‫בבנק‪ :‬בנק פאגי‬ ‫ובכן‪ :‬כלפי מה הדברים אמורים??? יש מושג יהודי שנקרא בית כנסת‪ .‬ויהודי אמור לבא לבית הכנסת להתפלל במנין‪ ...‬למה??‬ ‫סניף ‪182‬‬ ‫אז תמיד חשבתי שיש דין של קדיש‪ ,‬קדושה‪ ,‬ברכו‪ ,‬יש דין של קריאת התורה‪ ,‬יש גם סתם ככה עניין להתפלל בציבור‪ ...‬וגם יש‬ ‫עניין להתפלל דווקא בבית הכנסת‪ ...‬אז זהו!! שכל מה שאמרתי עכשיו זה חיוור‪ ...‬חיוור וחלש מאוד‪ ...‬כי כל הערכים שהזכרתי‬ ‫חשבון ‪747815‬‬ ‫עכשיו זה בקושי דינא דגמ'‪ ...‬זה ממש על גבול של 'עניינים‪ '...‬וכי יש חובה גמורה להגיד כל יום יהא שמיה רבה וקדושה?? נו‬ ‫ע"ש‪ :‬שב שמעתא‬ ‫נו‪( ...‬אולי מישהו יצליח להוציא לי איזה דיוק במ"ב שמשמע ממנו שזו חובה) להגיד שחובה להתפלל במנין? זה בוודאי לא‪ ...‬וכי חובה‬ ‫(מוכר להחזר מס)‬ ‫להתפלל בביהכנ"ס?? גם מאוד קשה להגיד‪ ...‬אז זהו!!! שאכן כן‪ ...‬כל המושג של בית כנסת ותפילה במנין וקדיש וקדושה‪...‬‬ ‫למענה אנושי‪:‬‬ ‫מאוד קשה להצמיד לזה את המילים חובה‪ ,‬ואסור‪ ,‬וחייב‪ ...‬אבל!!!! כאן מגיע האבל הגדול!!!‬ ‫‪052-7683095‬‬ ‫תנסה לרגע לדמיין את כלל ישראל בלי בית כנסת וג' תפילות במנין???‬ ‫תנסה לדמיין יהודים שלא נפגשים ‪ 3‬פעמים ביום סביב קדוש קדוש קדוש? אז אני רוצה להודיע לך‪ :‬אם לא היה לנו בית‬ ‫כנסת וג' תפילות במנין‪ ...‬לא היה נשאר מכלל ישראל שריד ופליט!!! שמעת?? לא היה נשאר זכר!! קח את השחרית הכי‬ ‫אפרורי ומפהק שאני ואתה נפגשים ואומרים‪ :‬ברוך ה' המבורך לעולם ועד‪ ...‬ותדע לך שבזכות זה אני ואתה נשואים ליהודיות‬ ‫ולא לגויות!!!! שמעת מה שאני אומר לך?? ההמשך בעמוד ‪ 3-4‬בגיליון זה‪...‬‬ ‫אוסף | ‪19‬‬ ‫‪2‬‬ ‫לתוכן‬ ‫איך יכול להיות שיש כוחות זרים שיכולים לפעול נגד רצון ה'??‬ ‫לקראת יום הקדוש ראש השנה הקרב ובא‪ ,‬יצאנו‬ ‫בהדפסה מחודשת של שתי החוברות המבוקשות‬ ‫יש גמ' בסנהדרין (סז‪ :):‬אמר רבי יוחנן‪ :‬למה נקרא שמם כשפים?? שמכחישים פמליא של מעלה!! מה פירוש?? קורה‬ ‫מהעבר‪.‬‬ ‫שבשמים נגזר בר"ה שפלוני יחיה באושר ועושר‪ ...‬אלא שלפתע מגיעה איזה מכשפה ועושה לו ככה ככה ככה ומשנה‬ ‫תכניות ויכול להזיק לבן אדם למרות שבשמים נגזר אחרת‪ ,‬ואז הגמ' מיד שואלת‪ :‬והרי מסופר על ר' חנינא שמכשפה‬ ‫אחת רצתה להזיק לו בכישוף והוא צחק ואמר לה‪ :‬לא יעזור לך כלום‪ :‬כתוב 'אין עוד מלבדו'!! ואפילו לדבר כשפים??‬ ‫במילים אחרות ר' חנינא שר לה 'ידעתי כי הנני בידך לבד וכו''‪ ,‬ואם ככה שואלת הגמ'‪ :‬איך ר' יוחנן אומר שיש מקום‬ ‫לכשפים להכחיש ולבטל גזירת עליון? עונה הגמ'‪ :‬שאני ר' חנינא דנפיש זכותיה‪ -‬יש לו הרבה זכויות!!! בקיצור‪ :‬מה‬ ‫יוצא מכאן??‬ ‫שאין הכי נמי‪ ,‬עקרונית קיימים כל מיני כוחות בעולם שיש להם מרחב לפעול גם נגד גזירת שמים‪ ...‬וכאן צריך‬ ‫זכויות‪ ...‬לר' חנינא יש זכויות ולכן המכשפת לא יכלה עליו‪ ...‬אבל אם אין מספיק זכויות זה יכול להיות בעייתי‪...‬‬ ‫והשאלה זועקת עד לב ה שמים‪ :‬באמת איך זה יכול להיות?? וכי חשיד קוב"ה שמאפשר לכוחות זרים לעשות דינא‬ ‫חוברת זו מומלצת בחום למי שמעוניין אחת ולתמיד‬ ‫בלא דינא??‬ ‫להבין מה זה ה'דבר' הזה שנקרא ראש השנה!!! מה‬ ‫האירוע‪ ...‬מה רוצים‪ ...‬לאן רוצים להגיע‪ ...‬לשים את‬ ‫אז כמובן שהנושא הוא די רחב‪ ...‬אבל כעת אתמקד בעיקר ביריעה זו‪...‬‬ ‫האצבע על הנקודה ולהבין את הזירה‪...‬‬ ‫הביאור בזה הוא כך‪ :‬עוד מעט יש בחירות‪ ...‬ובבחירות כידוע יש חוקים וכללי משחק מאוד נוקשים!! ולפעמים מדובר‬ ‫רבים העידו שחוברת זו שינתה להם לא רק את ראש‬ ‫בק רב על חודו של קול ואין פה חכמות‪ ...‬בסוף יום המספרים אומרים את שלהם‪ ,‬עכשיו ככה‪ :‬אחד מחוקי ספירת‬ ‫השנה‪ ...‬אלא גם את הראש בעצמו‪ ...‬מומלץ מומלץ!!‬ ‫הקולות זה שאם בקלפי ספציפית התגלו זיופים וקולות כפולים‪ ...‬אוטומטית פוסלים את כל הקלפי‪ ...‬שזה אומר‪:‬‬ ‫שיכולה להיות קלפי שיש בה עשרות אלפי קולות וכולם לפתע הלכו לטימיון‪ ...‬אלו כללי המשחק!! והנה!! קרה לא‬ ‫‪---‬‬ ‫פעם ולא פעמיים שהייתה מפלגה שכמעט עברה את אחוז החסימה‪ ..‬והיה חסר לה מאות או עשרות קולות בודדים‪...‬‬ ‫אבל מה לעשות!! יקוב הדין את ההר!! ואז כמו תמיד מתעוררת הטענה‪ :‬רגע‪ ...‬הרי היו כמה קלפיות שנפסלו‪...‬‬ ‫כמו כן‪ :‬ה'מחזור' האהוב לר"ה לאמהות הצדקניות‬ ‫ולמפלגה שלנו היה שם מא ות קולות‪ ,‬ו‪ ...‬ואם רק לא היו פוסלים את הקלפי הזו היינו עוברים‪ ...‬אם כך זה לא הגון‪,‬‬ ‫שמבלות בגינה בדמע בשליחותם עם הילדים בשעת‬ ‫כי יש לנו את הקולות הנדרשים‪ ,‬ומה אנחנו אשמים שהקלפי נפסלה??‬ ‫התקיעות‪ .‬מתורגם גם לאידיש ואנגלית‪...‬‬ ‫נו‪ ...‬מה עונים להם?? נכון!! אתם צודקים שיש לכם שם קולות‪ ,‬ואתם גם צודקים שאתם לא אשמים שהקלפי נפסלה‪...‬‬ ‫אבל!!! זה לא משנה!! היות וחלק מכללי המשחק זה הקלפיות שנפסלות‪ ...‬אז זה נהפך להיות חלק מהשקלול של‬ ‫מספרי הקולות‪ ...‬וזה אומר שכל מפלגה שרוצה לעבור את אחוז החסימה צריכה לקחת בחשבון שא"א להיצמד ממש‬ ‫ממש למינימום‪ ,‬כי חייבים לקחת ברזרבה את הבלאי והפשלות של הקולות שנאבדים‪ ,‬כך שזה לא נכון לומר שהיה‬ ‫לכם מספיק קולות כי לא!! לא היה לכם!! לא היה לכם את המרווח והרזרבה הנדרשת בשביל הבלאי והנסורת של‬ ‫הקולות האבודים‪( ...‬ככה זה בכל דבר‪ ,‬אף בן אדם לא יוצא לדרך עם כסף מדויק‪ ...‬תמיד צריך להצטייד עם רזרבות‪ ...‬כי ככה זה)‬ ‫עד כאן המשל‪ ...‬וכעת נחזור לעניינינו‪ :‬בדיוק כמו שבבחירות אסור להיצמד לשקל וצריך להצטייד עם רזרבות‪ ...‬ככה‬ ‫זה גם בעבודת ה'‪ ...‬כל עובד ה'‪ ,‬בשביל להתניע קדימה צריך זכויות‪ ...‬השאלה כמה?? אז אני לא יודע כמה‪ ...‬מה‬ ‫‪---‬‬ ‫שבטוח‪ :‬לא מומלץ להיצמד למינימום!! מומלץ מאוד להצטייד עם רזרבות‪ ...‬תרבה בזכויות‪ ...‬תשריין לעצמך בצד‬ ‫תכנית חסכון עם מטענים של זכויות על כל צרה שלא תבא‪ ...‬ההמלצה היא שלא להגיע לקרב יותר מידי צמוד בין‬ ‫החוברת 'הלוך להרגיעו ישראל'‪.‬‬ ‫הזכויות לחובות כי‪ ...‬כי בדיוק כמו שבבחירות יש קולות שנאבדים כי זה חלק מכללי המשחק‪ ...‬אז גם בעבודת ה'‪...‬‬ ‫זה לא צחוק‪ ...‬זה מגרש רצינ י לכל דבר‪ ...‬ויש כוחות מסוימים שמסתובבים בעולם שיש להם רשות לזנב מפה ומשם‪...‬‬ ‫המתייגעת ומזיעה כהוגן בהטמעת הפיוט 'וכל‬ ‫'ליישר עוגות‪ '...‬זה חלק בלתי נפרד מהבלאי‪ ...‬ולכן צריך תמיד להצטייד עם רזרבות של זכויות‪ ...‬כשאותה מכשפה‬ ‫מאמינים'!!!! תפתח מחזור של ר"ה ותתחיל לעבור‬ ‫ניסתה לאיים על ר' חנינא שהיא תפסול לו כמה קלפיות ו'תכחיש' את הסיכוי שלו לעבור את אחוז החסימה‪ ...‬ר'‬ ‫על הפיוט קטע קטע ותענה לעצמך בכנות עד כמה‬ ‫חנינא צחק עליה‪ ...‬יש לי עשרות מיליונים של קולות‪ ...‬אני בין כך הולך להיות מפלגת שלטון!!! (צדיק מושל ביראת‬ ‫אתה מאמין בזה‪' ...‬וכל מאמינים שהוא טוב לכל'‪ ,‬מ‪-‬‬ ‫אלוקים) העקיצות שלך לא מזיזות לי‪ ...‬אבל היהודי הבינוני שהולך על השקל ונצמד לאחוז החסימה של ספרם של‬ ‫‪ 1‬עד עשר כמה אתה באמת משוכנע בזה? תחשוב‬ ‫בינוניים‪ ...‬אצלו זו בעיה‪ ...‬א צלו מספיק התכווצות קטנה והוא יוצא מהתמונה‪ ...‬הבנת את התשובה??‬ ‫טוב לפני שאתה עונה‪' ...‬וכל מאמינים שהוא פתוחה‬ ‫זה שכשפים כביכול מכחישים כח של מעלה‪ ...‬אין הכוונה שמישהו פה יכול לשבש תוצאות בחירות‪ ..‬אלא מאי??‬ ‫ידו'‪ ,‬תסתכל לי בעיניים‪ :‬עד כמה אתה מאמין‬ ‫חלק בלתי נפרד מחוקי הבחירות שיש קולות שעלולים להיאבד והם 'מכחישים' את הכח של המפלגה וממילא לא‬ ‫לרבש"ע שאכן פתוחה ידו?? תחשוב טוב לפני שאתה‬ ‫נות ר לך אלא מראש לשקלל את זה בהיערכות ולדעת שצריך להצטייד מראש ברזרבות של זכויות‪ ...‬אחרת יש כאלו‬ ‫עונה‪.‬‬ ‫שמזנבים בך‪...‬‬ ‫זה הנושא של החוברת הלוך להרגיעו ישראל!!!‬ ‫ואני רוצה לעצור רגע ולגעת בנקודה לא פחות חשובה‪ :‬יש כאלו שחושבים שעבודת ה' זה כמו הילדים שבאו להיבחן‬ ‫אצל גדול הדור‪ ,‬שכבר שבועיים לפני כן ניתן לנסח את הכתבה שגדול הדור התפעל מאוד מהידיעות שלהם‪ ...‬אז‬ ‫עד היום הייתה לי אמונה ב‪-‬ה'!!! בר"ה זה אני מקבל‬ ‫זהו שיש כאלו שחושבים שככה זה גם עבודת ה'‪ ...‬זה משחק מכור מראש‪ ...‬זה קצת מאתגר‪ ...‬צריך טיפה להזיע‪...‬‬ ‫על עצמי להתחיל להאמין גם ל‪---‬ה'!!!‬ ‫אבל עזוב‪ ...‬בסוף כולם יקבלו תעודת הצטיינות‪ ...‬אז זהו שלא!!! זה סיפור רציני!! יש פה מלחמה!! הקב"ה שלח אותנו‬ ‫למגרש מר‪ ...‬יש פה מאבק לא חובבני‪ ...‬יש פה שחקנים משני הצדדים‪ ,‬ואם מישהו פה ירדם בשמירה השני בסוף‬ ‫לעשות סוף לחרפה ולחוסר אימון שצברנו מול ה'‪...‬‬ ‫יקח‪ ...‬לכן לטעמי‪ ,‬המושג של הבחירות זו אחת הדוגמאות הכי מוצלחות‪ ...‬כי אם תשים לב בדור שלנו כל פוליטקאי‬ ‫החוברת מומלצת גם!! גם לאלול‪ ...‬ובעיקר לתמיד‬ ‫יכול לקשקש מה שהוא רוצה בלי שום צורך לעמוד במבחן תוצאה‪ ...‬והמקום היחיד שנאמן למבחן התוצאה ללא‬ ‫כחל וללא שרק זו תוצאות הבחירות‪ ...‬שם כולם מבינים שאין פה מה לשחק‪ ...‬זה רציני‪...‬‬ ‫צריך לדעת שגם בעבודת ה'‪ ...‬זה לא צחוק!!! זה עסק רציני לכל דבר!! ה' שלח אותנו לעולם מורכב שיש בו עירבוב‬ ‫אור חושך‪ ...‬שקר ואמת‪ ...‬וזה כל הטריגר!!! כל הפונציאל העצום שיש כאן בעבודת ה' זה רק בגלל תנאי העבודה‬ ‫הכ"כ מורכבים והחיכוכים על בסיס קבע מול שלל 'פרצופים' פחות רצוים!! וצריך לשקלל גם את הבלאי ואת הקולות‬ ‫האבודים ואת פריצות הסייבר של הכשפים וכו'‪ ...‬אבל רגע רגע‪ ...‬בעצם למה זו בעיה שלי? למה אני אשם שהם עשו‬ ‫לי את זה?? מה פירוש למה‪ ...‬זו עבודת ה' שלך!! זו מפלגה שלך!! זה העסק שלך!! ובעל עסק שהולך לעשות את כל‬ ‫הקופה לעצמו‪ ,‬הוא גם צריך לקחת את מלא הא חריות על הגב שלו‪ ...‬בקיצור‪ :‬זה עסק רציני!!! צריך לשקלל שלל‬ ‫סיטואציות‪ ...‬כן אדוני‪ ...‬אתה באמת רוצה להיות בעל ההטבה‪ ...‬תתפוס את המושכות חזק‪ ...‬כי לא יוותרו לך‪ ...‬בקיצור‪:‬‬ ‫כל אחד יקח את זה לאן שהוא רוצה‪ ,‬אם כעת אלול אז נא לשריין עוד כמה זכויות מהצד‪ ...‬ולמי שהקושיה הזו‬ ‫כמו כן‪ :‬נותרה כמות מוגבלת של החוברת 'אני לאלול' ניתן‬ ‫הטרידה אותו‪ ...‬דע לך שזה מטופל‪ ..‬כעת נגענו רק בחלקיק תשובה‪ .‬מה שבטוח‪ :‬מי שעבר את אחוז החסימה זו‬ ‫לקנות במוקדים להלן‪.‬‬ ‫מפלגה פרטית שלו!! בעל ההטבה ההיא‪( .‬עוד מילה אחת‪ :‬לאלו שחוששים מכישופים‪ ,‬תנוח דעתכם‪ ,‬מאז‬ ‫שהאינטרנט פרץ לעולם‪ ,‬הכישופים קיבלו בית ושקעו בתהומא רבה של הרשת‪ ,‬כך שהעולם נקי ואכמ"ל)‬ ‫פירוט מוקדי המכירה בעמוד ‪ 5‬בגיליון זה‪.‬‬ ‫‪ | 20‬אוסף‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫‪3‬‬ ‫שמדבר בחזרת הש"ץ?? מה קרה? למה גדול עוונו‬ ‫ושוב?? (מספיק קשה לי לעשות חזרות על מה שלמדנו‬ ‫(המשך‪ )-‬די‪ ...‬תבין עניין‪ ...‬תהיה‬ ‫מנשא??‬ ‫בזמן שעבר‪ ,‬אז לחזור כל יום על אותו דבר? מה‪ ...‬אני‬ ‫יענקלה הכויינס??) ומה שהכי קשה לי ש'מכניסים'‬ ‫איתנו‪...‬‬ ‫התשובה היא‪ :‬כפי שהקדמתי‪ ...‬גדול עוונו מנשא זה‬ ‫לי את זה בתוך התפילה? כאילו תופסים אותי‬ ‫בכח‪ ...‬תבין‪ :‬אין לי זמן!!! לא התכוונתי להגיע‬ ‫אתה לא מסכים איתי?? נשמע לך מוזר??‬ ‫שפראך של תסכול‪ ...‬זה לא עניין של איסור וחומרת‬ ‫בבקשה‪ ...‬תנסה לקלף את כל בתי הכנסיות‪ ...‬את‬ ‫עבירה‪ ...‬זה כעס על בן אדם שמתנהג בניתוק וניכור‬ ‫פה ליום שכולו תורה‪ ...‬רציתי להתפלל ולגמור‪...‬‬ ‫מהאירוע שלשמו התכנסנו‪ ...‬תבין עניין!!! הרי כפי‬ ‫כל ההווי של השטעטלה היהודי שסביב‬ ‫נו‪ ...‬מה התשובה??? הההלו‪ ...‬יש לך טעות‪...‬‬ ‫שסיכמנו התאספנו כאן בביהכנ"ס לא בשביל‬ ‫השטיבלאך‪ ...‬תנסה לדמיין שכל אחד מתפלל‬ ‫אתה חושב שבאת לשחרית‪ ??...‬באת‬ ‫משימה נקודתית‪ .‬לא כדי לסמן וי על תפילה‬ ‫בבית‪ ...‬ואנחנו נפגשים רק בועד בית‪ ...‬במכולת ו‪...‬‬ ‫להתפלל‪ ??...‬מה פתאום!! נכנסת כעת למרכז‬ ‫והחוצה‪ ..‬בית הכנסת זה מטה וחפ"ק וחדר‬ ‫ואולי גם בפריימריז של אגודה ודגל וזהו‪ ...‬אם ככה‬ ‫הפיקוד והביצוע של יתגדל ויתקדש שמיה רבה‬ ‫זה היה‪ ...‬לא היה יהודי אחד שומר תורה ומצוות!!‬ ‫המבצעים שבו אנחנו מתאספים מידי יום ומפקחים‬ ‫כאן בעולם!!‬ ‫מהשטח לוודא שיש לקב"ה עם נבחר שממליך‬ ‫כולם היו אוכלים נבלות וטרפות!! מי שמבין את‬ ‫אותו‪ ...‬במילים אחרות‪ :‬בית הכנסת הוא המעטפת‬ ‫האסטרטגיה הזו מבין‪ ...‬ומי שלא‪ ...‬על זה נאמר‬ ‫כאן בבית הכנסת זה מתבצע יידישקייט!!‬ ‫שמבטיחה את המשכיות היידישקייט!! ולכן צריך‬ ‫'כשתגדל תבין‪ '...‬זאת אומרת‪ :‬ההווי של בית‬ ‫איפה? מתי? כאן ועכשיו!!! המפגש המשעמם‬ ‫להביע נכונות ואחריות פטריוטית לדאוג שעד אחרון‬ ‫הכנסת‪ ...‬זה לא דאורייתא ולא דרבנן‪ ,‬בקושי אפשר‬ ‫והחדגוני והיבש היומיומי הזה‪ ...‬כאן זה קורה!!!‬ ‫לקרא דינא דגמ'‪ ...‬אבל זה היציקה של כל‬ ‫נדחי ישראל יקבל כאן את הערכה והמעטפת‬ ‫וממילא אנחנו פה במעמד הרבה הרבה יותר‬ ‫היידישקייט!! כל היידישקייט שלנו נזקף לשחרית‬ ‫הרוחנית היומית שלו‪ ...‬ובשביל זה יש לנו בין הייתר‬ ‫אסטרטגי ממה שאתה מדמיין‪ ...‬המפגש הזה‬ ‫חזרת הש"ץ!!! שלא נועדה בשבילך‪ ...‬אלא בשביל‬ ‫מנחה ומעריב האפרוריים האלו‪...‬‬ ‫של תפילת שחרית במנין מידי בוקר‪ ,‬נועד כדי‬ ‫היהודי שלא יודע להתפלל‪ ...‬אבל תהיה פה!! צריך‬ ‫לתת מעטפת והחבילה היומית שמבטיחה את‬ ‫עד כאן ברור?? אז דבר ראשון‪ :‬עצם המסר הזה‬ ‫את הנוכחות שלך כאן באירוע!!‬ ‫הנצחיות היהודית‪...‬‬ ‫לכשעצמו הוא מאוד חשוב‪ ...‬כי בינינו‪ ...‬הרבה‬ ‫אנחנו בשחרית הזה‪ ,‬חדורים לשריין ולאבטח‬ ‫פעמים אני מגיע לבית הכנסת ויש תחושה כזו ש‪...‬‬ ‫אז נכון‪ ...‬אתה כבר סיימת להתפלל‪ ...‬אבל אז‬ ‫שכל היהודים למדו מקרא משנה וגמ'‪ ,‬אנחנו גם‬ ‫שאני לא עושה פה כלום‪ ...‬אני מכריז 'יהא שמיה‬ ‫מה‪ ...‬זה בית שלך? זה בית של ה'‪ ...‬וה' עדיין לא‬ ‫צריכים להבטיח שלא עברו ג' ימים שלא עסקו‬ ‫רבה מברך'‪ ,‬ואני לא לגמרי מבין איפה זה בדיוק‬ ‫סיים‪ ...‬ה' לא סיים עם היהודי הפשוט שיקר לו‪...‬‬ ‫בתורה‪ ,‬ולכן אחת לג' ימים יש פה קריאת התורה‬ ‫פוגש אותי בחיים‪ ...‬איפה אני מבצע את זה???? אני‬ ‫ואנחנו לא יוצאים מכאן עד שלא נסגור את‬ ‫שני וחמישי‪ ,‬בכל שבת מברכים אנו נעשה כאן‬ ‫מכריז בדרמטיות בברוך שאמר את התכניה של‬ ‫הקצוות‪ ...‬לוודא שאחרון נדחי ישראל יצא מכאן‬ ‫הבוקר הזה‪' :‬ברוך‪ ..‬המהולל בפה עמו‪ ,‬משובח‬ ‫עם ערכת היידישקייט שה' מחכה לה ממנו‪...‬‬ ‫'טקס ברכת החודש'‪ ,‬יכול להיות שיהיו כאלו‬ ‫שיעשו מזה אלע עניינים‪ ...‬אבל בינינו‪ ...‬בשקט‬ ‫ומפואר בלשון חסידיו ועבדיו‪ ,‬ובשירי דוד נהללך‪...‬‬ ‫פה טמון ה'גדול עוונו מנשא'!!! למה אתה לא‬ ‫ונמליכך ונזכיר שמך מלכנו'‪ ,‬ולפעמים אני חושב‬ ‫מחובר לרעיון הכללי‪...‬‬ ‫בשקט‪ ,‬הסיבה הפשוטה לברכת החודש זה כי‬ ‫לעצמי בלב‪ ...‬רגע רגע‪ :‬אולי ננמיך ציפיות‪ ...‬כי‬ ‫‪---‬תכל'ס‪ :‬כלפי מה הדברים אמורים??‬ ‫חשוב לנו לוודא ש'חברים כל ישראל'‪ ,‬כולם‬ ‫תשמע‪ ...‬לפי ההכרזה הנלהבת שלי בברוך שאמר זה‬ ‫אנחנו כעת בחודש אלול‪ ...‬ועוד מעט מגיע ר"ה‬ ‫יאחזו קשר עין מול התאריך העברי‪( ...‬כן‪ ...‬לך זה‬ ‫נראה שאני וחברי הולכים פה הבוקר לעשות מעמד‬ ‫אולי מובן מאליו‪ ,‬אבל קח בחשבון שיש יהודי שרק הלוח‬ ‫ואני מסתכל לי בלוח שנה וחשכו עיני‪ ,‬שוב ר"ה‬ ‫של יוני יולי אוגוסט נמצא אצלו בבית ואצלו כעת התחיל‬ ‫נורא הוד של אתכנשו‪' ...‬נהללך ונשבחך ונפארך'‪,‬‬ ‫חל בשבת!!! כמה שאני מנסה לעבוד על עצמי‪..‬‬ ‫ספטמבר‪ ,‬נו‪ ...‬מי יתזכר ויתאם איתו שההלו‪ ...‬יש תאריך‬ ‫ובסוף‪ ...‬בסוף אתה יודע איך זה נראה?? עוד איזה‬ ‫זה קקקקשה לי‪ ...‬כי מה לעשות שקבלתי חינוך‬ ‫עברי‪ ,‬והחגים בדרך‪ ,‬וצריך כבר עכשיו לתאם מול הבוס את‬ ‫שחרית עייף ומפהק‪...‬‬ ‫טוב ולימדו אותי שהליגע'ר תקיעת שופר זה‬ ‫ה'חופשה' של ר"ה ויום כיפור‪ ,‬אה‪ ...‬חשבת על כזה דבר??‬ ‫מכרה זהב‪ ...‬ולמעלה בקודש הייליגע ד' המינים‪...‬‬ ‫בשביל זה עושים טראסק שלם של ברכת החודש‪ ...‬ואחרי‬ ‫אז זהו שלא!!!! לא הבנת!!! עצם המפגש‬ ‫שזה השיקול האיסטרטגי‪ ,‬כעת יש סיבה טובה גם לחטוף‬ ‫היומיומי הזה שוב ושוב מול 'ברוך ה' המבורך‬ ‫וברגע שזה חל בשבת אז אין!!! אין לנו שופר וד'‬ ‫מלאכים‪ ...‬כי מי שלוקח אחריות על אחרון נדחי ישראל‬ ‫המינים דאורייתא וזה כואב לי!! ומה שהכי צובט‬ ‫שישאר איתנו בפנים‪ ,‬יכול גם לפעול אלע אלע ישועות‪ ...‬על‬ ‫לעולם ועד‪ ',‬הוא מבצע יידישקייט בפועל!!! עצם‬ ‫לי בלב‪ ...‬זה שהכל בגלל היהודי הזה שיש חשש‬ ‫זה נאמר‪' :‬בזכות תפילת רב‪/‬רבים אמן סלה) מידי שבת‬ ‫המעמד שמתאספים עשרה אנשים ג' פעמים‬ ‫שמא יטול בידו ויוליכנו ד"א ברה"ר‪ ...‬היהודי הזה‬ ‫אנו נקרא בבית הכנסת 'במה מדליקין' וגם נזכיר‬ ‫ביום סביב 'קדוש קדוש קדוש' וה' ימלוך לעולם‬ ‫מהלך עלי אימים!!! הוא לקח לי כבר כמה תקיעות‬ ‫את המימרא ש'חייב אדם למשמש בכיסו בערב‬ ‫ועד‪ ...‬זה ביצוע של‪ ---‬יהא שמיה רבה מברך'! זה‬ ‫שופר‪ ,‬כמה ד' המינים‪ ...‬והוא ממשיך!!! ולא זו‬ ‫שבת'‪ ,‬ולמה?? כי אולי אתה יודע בע"פ את מ"ב‬ ‫שהמפגש הזה לא מרגש ולא דרמטי ונשמע מאוד‬ ‫בלבד אלא השנה הספקתי להכיר את היהודי הזה‬ ‫ח"ד‪ ...‬או לחילופין‪ ,‬בשטעטעל שלך יש עירוב‬ ‫יבש ואפרורי‪ ...‬זה לא מפריע לו לשמש מערך‬ ‫מעוד כמה צמתים‪ ...‬הנה‪ ...‬אני בשנת אבילות‪...‬‬ ‫מהודר ואפשר לטלטל חפשי (ממש כמו לאכול בן‬ ‫הבקרה שאחראי על כל שלוחות היידישקייט‪ ..‬וזו‬ ‫וכל יום אני עושה פעמיים חזרת הש"ץ רק‬ ‫פקועה בלי שחיטה) אבל יש יהודי שאצלו אין עירוב‪,‬‬ ‫הסיבה שאם תשים לב‪ ...‬יש הרבה קטעים‬ ‫בשבילו‪( ...‬אגב‪ :‬אפילו תודה רבה הוא לא אמר לי) כל יום‬ ‫מי יזכיר לו לנער כיסים ולהדליק נרות שבת לפני‬ ‫בתפילה שהם כאילו לא קשורים‪ ...‬לדוגמא‪ :‬כל‬ ‫אני צריך להגיד ר' ישמעאל אומר‪ ..‬כדי שהיהודי‬ ‫שבת ולא בסעודת שבת?? אנחנו!!! כולנו כאן‬ ‫בוקר‪ ,‬בתחילת התפילה 'תקנו לומר איזהו מקומן‬ ‫הזה יפתח ספר‪ ...‬תגיד לי‪ :‬מה אני עוד אמור‬ ‫ביחד‪ ...‬ואח"כ שוב יהיה קדיש‪ ...‬ויגידו יתגדל‬ ‫וברייתא דרבי ישמעאל י"ג מידות שהתורה‬ ‫לעשות בשבילו?? (אגב‪ :‬יש לי עוד רשימה ארוכה של‬ ‫ויתקדש שמיה רבה!! מה קרה? כן‪ ...‬כעת ביצענו‬ ‫נדרשת בהם‪( ...‬לשון הטור ושו"ע) רגע‪ ...‬למה אני‬ ‫דברים שאני מנוע לעשות בגללו ואכמ"ל) נו‪ ...‬מה עושים‬ ‫בפועל יתגדל ויתקדש‪ ...‬איך? כי כעת אנחנו‬ ‫צריך להגיד את זה כל בוקר?? מה זה קשור‬ ‫איתו?‬ ‫באמצע לתפעל מערך איסטרטגי שמזכיר‬ ‫לתפילה?? 'כדי שיזכה כל אדם ללמוד כל יום‬ ‫אז ככה‪ :‬כעת יש לי ברירה‪ ...‬או להמשיך‬ ‫לאחרון היהודים לבדוק כיסים‪ .‬ולקבל שבת‪...‬‬ ‫מקרא משנה וגמרא‪ '...‬רבש"ע‪ :‬אני אברך!!! אני‬ ‫להתעצבן‪ ...‬או לנסות להבין את הסיפור שלו!!!‬ ‫אנחנו פה באירוע של יתגדל ויתקדש!!!‬ ‫כבר לומד כל היום גמ'‪ ,‬שעל גמ' נאמר שהיא‬ ‫מה הקסם של היהודי הזה‪ ...‬שחז"ל כ"כ מוכנים‬ ‫בלולה מהכל‪ ...‬מה אני צריך 'איזהו מקומן' ורבי‬ ‫לבא לקראתו ולא זו בלבד אלא גם מפעילים‬ ‫עד כאן ברור???? ומעתה‪ :‬נחזור לעניינינו‪ ...‬אם‬ ‫ישמעאל?? מה אני אשם שיש יהודים שלא‬ ‫ומגייסים אותי בשבילו??‬ ‫אתה זוכר‪ ,‬שאלתי מקודם‪ :‬מה העליהום נגד מי‬ ‫פותחים ספר כל היום‪ ,‬לכן יש לי פה משניות‬ ‫וגמרות שחוזרות על עצמם כל יום אותו דבר שוב‬ ‫אוסף | ‪21‬‬ ‫‪4‬‬ ‫לתוכן‬ ‫לקלוט את התמונה הרחבה‪ ,‬כשאני אסכים‬ ‫עצמי לכווין‪ ,‬ולהתרכז‪ ...‬אז לא!!! כעת אני קולט‬ ‫אז אין ברירה אלא להבין את התמונה הרחבה‬ ‫לשרת!!!! לשרת בצבא ה'‪ ,‬אני כבר לא אצטרך‬ ‫שהמעמד של התפילה כמות שהוא‪ ,‬הוא האירוע!!!‬ ‫והאסטרטגית הזו!!! אם עד היום‪ ,‬כשהגיע ר"ה‬ ‫לשבור את השיניים למה החרדים לא משרתים‬ ‫כשאני אומר יהא שמיה רבה‪ ...‬נכון שצריך לכווין!!‬ ‫הייתי עסוק בלקנות מקום! אני עסוק בעצמי!‬ ‫בצבא‪ ...‬כי אני אדע איפה אני כבר משרת!!! (כל עוד‬ ‫אבל אני בעיקר מדבר על מה שקורה כאן‪ ..‬עכשיו‪:‬‬ ‫אני צריך מקום הכי טוב כדי שאוכל להתפלל הכי‬ ‫אני חרדי שחושב רק על המקום שלי בבית הכנסת‬ ‫שוב!! הנושא שהוזכר כאן הוא באמת בגובה‪ ...‬הוא‬ ‫טוב‪ ...‬אם בזה מתחיל ונגמר הר"ה שלי‪ ...‬אז‬ ‫ותו לא‪ ...‬מה הפלא שאני לא יודע לענות למה חרדים‬ ‫באמת הסתכלות של רוממות שאני ואתה לא‬ ‫תשמע‪ ...‬יום הדין הגיע‪ ...‬אמנם ב"ה הסתדרתי‬ ‫לא משרתים‪ ...‬כי‪ ...‬כי מה זה בכלל לשרת‪ ...‬ממתי‬ ‫בהכרח לא אוחזים שם‪ ...‬אבל מה לעשות‪ ...‬השנה‬ ‫עם מקום טוב בביהכנ"ס‪ ...‬אבל מה עם מקום‬ ‫שירתתי מישהו? ממתי הסכמתי לחשוב מחוץ לד'‬ ‫לא שאלו אותנו‪ ...‬השנה לא הולך להיות תקיעת‬ ‫טוב בספרן של צדיקים? ה' יעזור‪ ...‬זוחלים‬ ‫אמותי בתוך בית המדרש)??‬ ‫שופר בר"ה‪ ...‬ולמה?? כי חז"ל העמידו אותנו בפני‬ ‫ורועדים‪ ...‬בפרט שיש פה את היהודי הזה שכבר‬ ‫‪---‬‬ ‫עובדה שאנחנו צריכים לתקוע בשופר של אותו‬ ‫תפס לי את המקום של השופר והלולב‪ ...‬אז ירחם‬ ‫לפי סדר הדגלים והחודשים‪ ,‬חודש אלול שייך‬ ‫יהודי‪ ...‬אני מכין אותך מראש‪ :‬אוטוטו מתקרב ר"ה‬ ‫המרחם‪ ,‬יהי רצון שיהיה לי ישוב הדעת במקום‬ ‫לשבט גד!!! שבט גד מתייחד בגדודיות!! שבט גד‬ ‫ויהיה את היהודים החרדתיים שידעו לשחזר שפעם‬ ‫שלי ושאני אצליח להתפלל טוב‪ ...‬ואז‪ ,‬אם אזכה‬ ‫מייצג את הנאמנות למערכת‪ ...‬המיומנות של גד‬ ‫אחרונה שר"ה חל בשבת זה היה שנת התשפ"ד‬ ‫שאחרי הגיע הטבח בשמ"ת‪ ...‬והרי 'כל שנה שלא‬ ‫להתפלל 'תפילה שלימה' ה' יתן שנה טובה אמן‪.‬‬ ‫זה להיות חייל במלכות ה' ולקבל הוראות מגבוה!!‬ ‫תוקעין לה בתחילתה מריעין לה בסופה'‪ ,‬אז זהו!!!‬ ‫עד כאן מסלול אחד!!! אבל באותה מידה אפשר‬ ‫שבט גד הכי נאמנים למשה רבינו ולכן הוא גם‬ ‫שאנחנו לא באמת חוששים מזה מהסיבה הפשוטה‪,‬‬ ‫לצאת מה'מקום'!!! לגשת בתפיסה שונה לגמרי‪...‬‬ ‫נקבר בנחלתם ויהושע בן נון סומך על שבט גד‬ ‫שאם חז"ל אמרו לא לתקוע‪ ,‬אז אנחנו כן תוקעים!!!‬ ‫יש פה בית הכנסת‪ ...‬ואני מתכנן להגיע בראש‬ ‫בעיניים עצומות‪ ...‬מפרק א' ביהושע ועד סוף ‪14‬‬ ‫אמנם לא תוקעים בשופר‪ ...‬אבל תוקעים בעצם‬ ‫שנים שכבשו וחילקו בני גד לא זזו מידו של‬ ‫השנה לבית הכנסת‪ ...‬לא רק בשביל להתפלל‪ ..‬ולא‬ ‫החז"ל!!! אנחנו צריכים להתאמן על היהודי הזה ש‪-‬‬ ‫רק בשביל תקיעת שופר (שלא תהיה) אני מגיע‬ ‫יהושע‪ ,‬והם אלו שחידשו את המושג מורד‬ ‫בו אנחנו הולכים לתקוע‪...‬‬ ‫במלכות חייב מיתה (עיין יהושע א') גם כשדוד המלך‬ ‫לכאן כדי להמליך את ה'!!! ואבינו מלכנו‪ :‬אני לא‬ ‫בורח מאבשלום וכל עם ישראל מפנה אליו עורף‪...‬‬ ‫חדש כאן‪ ...‬המלכתי אותך לאורך כל השנה‬ ‫היהודי הזה מסמל את האחריות האיסטרטגית‬ ‫בביהכנ"ס ביום יום‪ ,‬ובאתי כאן להביע את נכונותי‬ ‫לאן דוד המלך בורח?? למחניים!!! לנחלת גד!!‬ ‫שיש לנו בעבודת ה'‪...‬‬ ‫להמשיך ככה גם בשנה הבאה‪ ..‬ואני מודע לכך‬ ‫לגד יש נאמנות ואחריות ציבורית‪ ...‬להבין שיש פה‬ ‫בא נהיה כנים‪ ...‬הד"ל היראים שבהם מאוד חזקים‬ ‫שבביהכנ"ס מתמקדים במלכות שמים וזה כרוך‬ ‫תמונה רחבה ואיטרטגית ולהסכים להיכנס תחת‬ ‫בהרגש הזה!!! זה הקו והערך שהכי מוביל אותם‬ ‫באיסטרטגיה שלימה‪ ...‬לדאוג שאחרון היהודים‬ ‫אחריות ציבורית‪.‬‬ ‫יגיד ברוך ה' המבורך (זו הסיבה היחידה שאומרים‬ ‫אני יכול להגיד בנימה אישי‪ ,‬לי באופן אישי קשה עם‬ ‫בעבודת ה'‪ ...‬דא עקא שהם לוקחים את זה לשירות‬ ‫בצבא למען עם ישראל‪( ...‬בשבילי לשמוע דתי לאומי‬ ‫ברכו בסוף התפילה‪ ...‬כי ה' ישמור‪ ...‬אולי יש יהודי‬ ‫גד!! כי אני יהודה בכל נשמתי‪ ...‬אני שייך לכח‬ ‫אחד שהגיע מאוחר‪ ,‬והוא לא שמע את הברכו‬ ‫היחיד‪ ...‬אני אנטי ממסדי‪ ,‬קשה לי מאוד להיות‬ ‫איך הוא מדבר על הגיוס לצבא בעיניים בוערות של‬ ‫גילוי אחריות ציבורית ונכונות לשמור ולהגו למען‬ ‫הראשון‪ ,‬ועלי מוטל לסגור גם את הפינה שלו) אני‬ ‫מוכתב למערכת‪ ...‬אבל לכן מה?? לכן אני אברח‬ ‫פה מידי בוקר דואג שאותו יהודי ילמד מקרא משנה‬ ‫מראש השנה?? ראש השנה זה מערכת!! בר"ה המלך‬ ‫אחרון נדחי ישראל כולל השמאלנים‪ ...‬אני באופן‬ ‫אישי שומע פה נקודת אור שקצת חסרה לי אצלנו‪...‬‬ ‫וגמ'‪ ,‬ועכשיו נודע לי שקיים חשש שהוא עלול‬ ‫רוצה את כל העם שלו ביחד!!! שיעשו כולם אגודה‬ ‫לטלטל את השופר בשבת‪ ...‬אז החלטנו 'לרדת'‬ ‫אחת‪ ,‬אז אין לי ברירה‪ ...‬גם אני מחויב לתפילה‬ ‫דא עקא שכגודל ההתרגשות ככה גודל האכזבה לאן‬ ‫הם לוקחים את זה‪ ...‬לשירות בצבא‪ ...‬ממש בגדר‬ ‫מתקיעת שופר בשנה זו‪ ...‬הנה לך‪ ...‬כשככה מגיעים‬ ‫במנין‪ ,‬גם אני מחויב להיות מאותם עשרה‬ ‫לביהכנ"ס בר"ה היהודי הזה לא נולד עכשיו‪ ...‬הוא‬ ‫שמגוייסים בבית הכנסת בחזרת הש"ץ לתת מענה‬ ‫הודו נהפך עליו למשחית‪ ...‬ואני יודע שאני הולך‬ ‫לחטוף על השתי שורות האלו מאותם שאם דעת אין‬ ‫לא צץ רק בשופר וד' המינים ומגילה‪ ...‬אני נושא את‬ ‫ליהודי שלא יודע להתפלל‪ ...‬את כח היחיד שלי אני‬ ‫היהודי הזה על ליבי בכל חזרת הש"ץ מתוך הכרה‬ ‫אשמור לרגעים שבהם אני מוצא את עצמי לבד‪ ...‬יש‬ ‫להם הבדלה מנין‪ )...‬ואנחנו צריכים לקחת את‬ ‫ההרגש העוצמתי והעמוק הזה ל'שירות' במקום‬ ‫שלהעניק המעטפת ביטוח של יידישקיייט זה אירוע‬ ‫לי מספיק רגעים כאלו שה' רוצה אותי בגודל טבעי‬ ‫שלי‪ ...‬אז כשאני מגיע לר"ה שחל בשבת עם אותו‬ ‫בלי הקביים של המערכת‪ ...‬אבל ביום יום אני משרת‬ ‫הנכון!!! אני משרת בבית הכנסת‪ ...‬אני בשירות של‬ ‫האומה היהודית למען כבוד שמים!! אני עומד על‬ ‫יהודי‪ ,‬אני באמת לא צריך שופר‪ ..‬אני תוקע בו!!!‬ ‫קבע בבית הכנסת!! מתוך מחויבות אישית לכלל‬ ‫אני ממליך את ה' עם כל היקף האחריות שלי על‬ ‫ישראל!! אני מבין שיש דברים שאני לא יכול לעשות‬ ‫משמר (‪-‬לא ארצנו אלא‪ )-‬היידישקייט בלקחת‬ ‫אחריות על כל המעטפת‪ ...‬לדאוג ש‪-‬ויאתיו כל‬ ‫כבוד שמים לאורך כל השנה‪ ...‬מי צריך שופר ואין‬ ‫כי אני פה בשירות‪ ...‬כן‪ ...‬בחור אלטער‪ ...‬נכון שאתה‬ ‫לו?? מי שבית הכנסת מתבטא אצלו בזה שהוא קנה‬ ‫כבר עצמאי‪ ...‬המשגיח כבר יודע שלא מעירים‬ ‫לעבדך ויברכו שם כבודך וכו'‪ ...‬ואיך?? כאן בבית‬ ‫הכנסת!! זה מגיע לידי ביטוי אם בחזרת הש"ץ שאני‬ ‫מקום וזהו!!! בזאת הסתיים האירוע‪ ,‬אבל מי שניגש‬ ‫לבחור בגיל שלך‪ ...‬אבל אז מה‪ ...‬אתה צריך לשרת!!!‬ ‫לביהכנ"ס באיסטרטגיה של הבנה שכאן מקום‬ ‫זה מצפון אישי שלך‪ ...‬יש פה בית מדרש!! מקום‬ ‫חלק מהעניין ואני חלק מצוות העשירייה ששותקים‬ ‫כדי לתת מענה לאלו שלא יודעים‪ ...‬ו‪ ...‬ו‪ ...‬ואם זה‬ ‫הביצוע של המלכת ה' בפועל‪ ...‬הוא בליגה אחרת!!‬ ‫שמגדלים בו תורה‪ ...‬ואמורים להיות פה חיילים‬ ‫הוא בכלל לא בצד הנתבע‪ ...‬הוא חלק מצוות‬ ‫שלוקחים אחריות אישית על כבוד שמים שמתגלה‬ ‫בזה שיש לי אחריות ציבורית ולכן אני לא אוציא‬ ‫מכשיר חכם‪ ...‬אני לא אעשה מה שמתחשק לי כי אני‬ ‫התובעים מלכות שמים!!! עד כאן ברור??‬ ‫בבית הזה‪ ...‬מה יש לך לומר להגנתך בענין הזה?‬ ‫מבין ש‪-‬לי זה לא בעיה‪ ..‬אני לא אגלה אטימות‬ ‫‪---‬‬ ‫האם אתה וחברך‪ ,‬יצא לכם פעם להשתמש בכובד‬ ‫וניתוק כאילו רק אני פה ודואג רק לעצמי‪ .‬כמו שאני‬ ‫ובכן‪ :‬כעת גילוי נאות!!! כל מה שכתבתי כאן‪ ,‬אני לא‬ ‫המשקל שלכם כבחורים מבוגרים כדי ליצור‬ ‫יודע לא לעבור באדום ליד ילדים קטנים כי אני‬ ‫אוחז בזה בגרוש! ממש לא!! כמדומני שלאחוז בזה‬ ‫משוואה נוקשה וחסרת פשרות של עמידה נחרצת‬ ‫מספיק בוגר לגלות אחריות סביבתית‪ ...‬כך גם‬ ‫ממש‪ ,‬זו מדרגה ממש גבוהה‪...‬‬ ‫על פרצות רוחניות‪( ...‬החל מעישון סיגריות חמש‬ ‫דקות לפני השקיעה בע"ש וכלה ב'כלים מכלים שונים'‬ ‫ברוחניות‪ ,‬אני מקבל על עצמי להפסיק להיות חרדי‬ ‫רק מה? אני כן יכול לציין בסיפוק שלכה"פ זכיתי‬ ‫שעל זה נאמר 'היו שריה כאיילים' מה איל זה‪ ,‬ראשו‬ ‫'על הרצף'‪ ,‬לא להיות מנותק תקשורת מגודל‬ ‫לראשונה להיאחז בכזו הבנה‪ ...‬לפחות הבנתי את‬ ‫של זה בצד זנבו של זה‪ ,‬כך ישראל שבאותו הדור כבשו‬ ‫המשימה שמוטלת עלינו בשיתוף פעולה להוביל את‬ ‫זה‪ ...‬וזה גם הרבה מאוד!! סו"ס אני קולט‬ ‫פניהם בקרקע ולא הוכיח זה את זה‪ ...‬ישנה התעוררות‬ ‫עם הנבחר למצא חן בעיני ה'‪ .‬אני עירני ומבין שיש‬ ‫שהשחרית מנחה מעריב שלנו זו תמונה הרבה יותר‬ ‫שיכולה להתחיל רק מהקומה של הפנימיה‪ ,‬אל תחכה‬ ‫צורך במערכתיות הגנה מרוחות זרות‪ ...‬וזה חייב‬ ‫נרחבת‪ ...‬ואם אני רק אמשיך על המהלך הזה‪ ,‬זה‬ ‫שזה יגיע מלמעלה‪ )...‬כוחותינו שבשטח!! החיילים‬ ‫להיעשות ביחד‪ ..‬בהרמוניה‪ ...‬אני יודע להיות חייל!!!‬ ‫משנה את כל ההסתכלות‪ ...‬אם עד עכשיו הייתי‬ ‫שיכולים להגיע בר"ה ולהצדיע‪ ...‬ה' מלך ה' מלך ה'‬ ‫יודע לקבל פקודות מגדולי ישראל לא בגלל שטיפות‬ ‫קצת עצבני ודרוך בתפילה כי אני כל הזמן רב עם‬ ‫ימלוך‪..‬‬ ‫מוח של בחירות‪ ,‬אלא בגלל שאני מספיק בוגר‬ ‫‪ | 22‬אוסף‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‪5‬‬ ‫להלן מוקדי המכירה מהיו"ל מבית 'אז נדברו'‬ ‫ירושלים‪:‬‬ ‫בקרוב ממש‬ ‫רח' נחמיה ‪ 10‬קומה ג'‬ ‫פרק ב'‪ :‬הכבשה של מעשר בהמה שהפתיעה בנשימותיה האחרונות‪...‬‬ ‫גבעת שאול‪ ,‬רח' בן עוזיאל‪054-8491554 -‬‬ ‫תקציר‪ :‬בשבוע שעבר ר' חצקל יצא עם שיירה של מעשר בהמה לירושלים יחד עם מביאי הביכורים של עירנו‪ ,‬אלא שאז הוא‬ ‫בית וגן‪ -‬משפחת נוישטט רח' הרב פראנק ‪29‬‬ ‫הבחין בכבשה שהולכת מידי לאט ומתברר שהיא מסוכנת!!! בהתחלה התאמצנו לתת לה צאנס לשרוד את הדרך כדי להקריב‪,‬‬ ‫רוממה‪ -‬המ"ג ‪052-7682281 -29‬‬ ‫אבל המצב כעת רק מחמיר‪ ,‬וכעת מסתמן שלא תהיה ברירה אלא לעצור איתה בצידי הדרך ולהמתין בסבלנות שתשיב את‬ ‫רמות ד'‪ -‬רובין ‪054-8419684 -47‬‬ ‫נפשה לבוראה‪ ...‬זה לא נעים‪ ,‬מדובר ב נבלה שצריכה קבורה כדין קדשים‪ ,‬ויענקי נבחר לעבודה השחורה‪ ,‬לעצור כאן איתה עד‬ ‫נוה יעקב‪054-8500615 -‬‬ ‫שזה יקרה‪ ,‬לבנתיים השיירה ממשיכה‪ ,‬אבא ואמא נפרדו מיענקי‪ ,‬אמא ציידה אותו בבגדי החלפה מטומאת נבילה‪ ,‬להתראות‬ ‫אופקים‪ -‬משפחת שפירא‪053-4112035 :‬‬ ‫יענקי‪ ,‬נקווה שעוד בערב הזה נהיה מאחורי זה ואתה עוד תספיק את השיירה לפני הבוקר‪ ...‬עד כאן‪...‬‬ ‫אחיסמך‪053-4162979-‬‬ ‫‪---‬‬ ‫אלעד‪ -‬רחוב ר' יהודה הנשיא ‪03-9073067 -81‬‬ ‫ואכן נפרדנו מיענקי‪ ...‬המשכנו ללכת עוד ארבע שעות ואז הגיע שעה תשיעית‪ -‬שליש יום‪ ,‬והגיע הזמן לעצור ולנפוש עד מחר‬ ‫אשדוד‪ -‬הרב צור‪050-4120311 -‬‬ ‫בבוקר‪ ...‬אבא הלך ללון בעומקה של הלכה בבית המדרש המאולתר‪ ...‬ואילו אמא כל הזמן חושבת על יענקי‪ ,‬איפה הוא‪ ...‬מה‬ ‫ביתר עילית‪ -‬אזור רמי לוי‪054-8450998 -‬‬ ‫קורה עם זה‪ ...‬איפה זה אוחז‪ ...‬אמא תפסה עמדת צפיה אחורית‪ ,‬וכל כמה דקות שוב סוקרת את האופק‪ ...‬אולי‪ ...‬אולי יענקי‬ ‫בית שמש‪ -‬נהר הירדן ‪ 9‬ר"ב ‪058-3294147‬‬ ‫בדרך‪ ...‬שעה תשיעית‪ ...‬עשירית‪...‬‬ ‫ואז!!! ממש סמוך לשקיעה‪ ...‬לפתע!!! הנה‪ ...‬אני מזהה אותו‪ ...‬זה יענקי‪ ...‬אני רואה אותו מרחוק‪ ...‬הוא מגיע‪ ...‬מעניין מאוד‪ :‬זה‬ ‫בני ברק‪ -‬קיבוץ גלויות ‪055-6728458 -9‬‬ ‫חזו"א ‪052-7117271 34‬‬ ‫קרה יותר מידי מהר!! היינו בטוחים שיש לכבשה הזו עוד כמה שעות לחיות‪ ,‬ואז היא רק תמות‪ ...‬ואז הוא יצטרך לקבור אותה‪...‬‬ ‫רח' הרב קוק‪ /‬הרצוג‪0527603814 -‬‬ ‫ואז הוא יצטרך לרוץ לטבול‪ ,‬ולהחליף בגדים‪ ,‬וקיוינו שלכה"פ עד מחר בבוקר הוא ידביק אותנו‪ ...‬לא האמנתי שעוד לפני‬ ‫אזור גן ורשא‪0534166085 -‬‬ ‫השקיעה אני רואה אותו מדביק אותנו‪.‬‬ ‫פרדס כץ אבוחצירא‪0548494663 -‬‬ ‫יענקי הלך והתקרב‪ ...‬והשקיעה יחד איתו‪ ...‬ואז בדקות האחרונות‪ ...‬רגע לפני שהחשיך אמא זיהתה שיענקי סוחב משהו כבד‪...‬‬ ‫פרדס כץ ביכ"נס אילת השחר‪0548578226 -‬‬ ‫הוא נשרך מידי לאט‪ ...‬מה יש?? מה יכול להיות? אמא הזעיקה את הילדים‪ ...‬רוצו מהר לקראת יענקי‪ ,‬נראה לי שהוא צריך עזרה‪...‬‬ ‫זכרון יעקב‪054-8439757 :‬‬ ‫חלפה חצי שעה ויענקי מופיע כולו מחויך!!!‬ ‫חיפה‪ :‬חדש!‪ :‬גולדמן ‪054-8423047‬‬ ‫אמא שאלה אותו‪ :‬מה זה השק הזה שיש לך בידיים?? יענקי צוחק וצוחק‪ ...‬אל תשאלו מה קרה‪...‬‬ ‫פולק‪ ,‬גאולה ‪052-7683095 .15‬‬ ‫עשיתי כדבריכם‪ ,‬תפסתי לי פינה בצד עם הכבשה‪ ...‬התיישבתי לי איתה בשעותיה האחרונות‪ ,‬ידעתי שמחכים לי כעת כמה‬ ‫נו"ש‪ :‬זלושינסקי ‪0527121693‬‬ ‫שעות טובות!!! אני לא ממהר לשום מקום‪ ...‬התחלתי לגרוס את כל המימרות ששמעתי מדייני גזירות אדמון וחנן בן אבישלום‪..‬‬ ‫טבריה‪054-8441354 -‬‬ ‫טלז סטון‪ -‬קפלן‪ ,‬הרי"ף ‪ 6‬ק"ג ‪052-7688584‬‬ ‫מידי פעם בדקתי מה שלום הכבשה‪ ...‬נתתי לה קצת לשתות‪ ...‬לבנתיים הכל היה רגוע‪ ...‬ואז לפתע!!! ללא הודעה מוקדמת!!‬ ‫כרמיאל‪0527136165 -‬‬ ‫הופיע שם שור ענק ממדים‪ ...‬קרניו מצופות כסף וכו'‪ ...‬הוא היה נראה בהחלט זחוח‪ ,‬סו"ס הוא קיבל הרבה כבוד‪ ,‬וכנראה לא‬ ‫מודיעין עילית‪ :‬קצות החושן ‪052-7174781 ,14‬‬ ‫מצא חן בעיניו לראות כבשה שוכבת בצד במרה שחורה‪ ...‬והוא התקרב אליה ונתן לה בעיטה!!! בשניה האחרונה זינקתי עליו‬ ‫חפץ חיים ‪ -14‬דרבקין‪0527634753 -‬‬ ‫ודחפתי אותו‪ ...‬אחרת היא הייתה מתה במקום‪ ...‬אבל תכל'ס‪ ,‬הוא הספיק לתת לה מכה הגונה‪ ...‬אני בודק את הכבשה ומה אני‬ ‫גרין פארק ‪0527644795‬‬ ‫מגלה?? שבר רגל!! שבר מובהק‪ ...‬לייתר בטחון רצתי לחפש בקי במומין‪ ...‬ותוך רגע הוא אישר שהיא בעלת מום מובהקת!!!‬ ‫עפולה‪052-7686876 -‬‬ ‫וכאן בבת אחת נכנסתי למירוץ נגד כיוון השעון‪ ...‬ההלו‪ ...‬יש לי פה כבשה שעד הרגע היא הייתה קדשי מזבח ומסוכנת ולא‬ ‫פתח תקוה‪( -‬מרכז העיר) ‪0504124235‬‬ ‫יכולתי לעשות איתה כלום‪ ...‬אבל כעת שנפל בה מום‪ ,‬אני יכול להזדרז לשחוט אותה!!! אם אני מספיק לשחוט אותה לפני שהיא‬ ‫צפת‪052-7181828 -‬‬ ‫מתה‪ ...‬חסכתי פה טומאת נבילה‪ ...‬והרווחתי כאן בהמת חולין שאפשר להאכיל עם רב‪ ..‬אבל אם אני קצת מחכה עוד טיפה‪ ...‬לך‬ ‫רכסים‪054-8415410 -‬‬ ‫תדע‪ ...‬זה עניין של רגעים‪ ...‬בפרט כעת שהיא חטפה מכה‪ ...‬בקיצור‪ :‬טסתי וחיפשתי מהר מהר מישהו שיש לו סכין שחיטה‪...‬‬ ‫תל ציון‪052-7150166 -‬‬ ‫(לא חלמתי שאצטרך סכין‪ ,‬אני הצטיידתי רק עם מעדר של קבורה) מצאתי מישהו עם סכין‪ ...‬נעמדתי בריכוז ובדקתי את הסכין בצפורן ובשר‬ ‫תפרח‪ -‬לימן‪055-6705003 -‬‬ ‫הלוך ושוב ובג' רוחות הסכין‪ ...‬וחזרתי בריצה לכבשה‪ ...‬ו‪ ...‬וב"ה אני רואה שהיא עדיין נושמת‪ ...‬כעת זה נראה שזה ממש‬ ‫‪---‬‬ ‫הנשימות האחרונות‪ ...‬השתדלתי לשמור על קור רוח כדי שהשחיטה תהיה כראוי‪ ...‬ושחטתי שני סימנים עם הוורידים‪ ...‬ואז!!!‬ ‫הספר הלכה בקרוב ממש למעשה‬ ‫מיד עקבתי אחריה בדריכות‪ ...‬ו‪ ...‬והנה‪ ...‬יש פירכוס‪ ...‬גם יד‪ ...‬גם רגל‪ ...‬גם פשטה ידה וגם החזירה!!! מזל טוב‪ ...‬נשמתי לרווחה‪...‬‬ ‫הספקנו!! המבצע הסתיים בהצלחה!!! (כן‪ ...‬כששוחטים בהמה מסוכנת‪ ,‬יש דין מיוחד שצריך לוודא שהיא הייתה חיה בשעת השחיטה‪ ,‬ולכן צריך‬ ‫לבדוק שהיא פירכסה ביד או ברגל‪ ,‬דהיינו שהושיטה יד והחזירה‪ ,‬שזה מראה סימן חיים‪ ,‬שהיא נשחטה כשהיא חיה) סיים יענקי ואמר‪ :‬אז הנה אני‬ ‫פה!!! עם בשר חולין לערב הקרוב לב ריאות לכל מאן דבעי‪ ...‬ושוב אמא בבישולים על אם הדרך‪ ...‬אמא הכינה טשולנט בשרי‬ ‫מושקע עם בשר כבש‪ ,‬מוגש ללומדי התורה בבית המדרש הנייד לעולי הביכורים‪ ...‬יאכלו ענוים וישמחו‪...‬‬ ‫‪---‬‬ ‫אמנם יש לציין שאבא היה קצת עגום‪ ...‬סו"ס שתי קדשי מזבח ירדו מהרשימה‪ ...‬אמא רצתה לרומם את המצב רוח של אבא‬ ‫והזכירה לו‪ ..‬אתה זוכר את הסיפור עם הכבשה שכמעט ילדה לנו פה באמצע הדרך‪.‬‬ ‫אבא חייך ועיניו הצטעפו‪ ..‬היו ימים‪ ...‬הכל התחיל מזה שפעם היינו עניים מרודים‪ ...‬היינו בדחקות ממש גדולה‪ ...‬ולא תאמינו‪,‬‬ ‫כשאני ואמא עלינו לירושלים בשנים הראשונות לא היה לנו כסף אפילו לקנות כבש אחד של חגיגה!! (מה הפלא שאבא שלנו כ"כ רגיש‬ ‫לעניים) כל פעם היה נס אחר‪ ...‬אז באחת השנים כשעלינו לרגל‪ ...‬פתאום באמצע הדרך מישהו עמד והציע לי לקנות כבשה מאוד‬ ‫מאוד בזול!!! אמרתי לו‪ :‬מה הבעיה שלה?? והוא ענה לי‪ :‬החסרון היחיד שלה שהיא מעוברת וממש עומדת ללדת!! אני דווקא‬ ‫התלהבתי‪ ...‬מה הבעיה?? מה איכפת לי שהיא מעוברת‪ ...‬אדרבה‪ ??...‬והוא התחמק‪ ...‬תכל'ס‪ ...‬אתה רוצה אותה או לא??‬ ‫לפניך המשך מדגם הפרקים מהתאריכים כדלהלן‪:‬‬ ‫קפצתי על המציאה כמוצא שלל רב!! ויצאתי ממנו שמח וטוב לב‪ ...‬וכבר התחלתי להשתעשע בדמיוני‪ ,‬אם היא תספיק ללדת‬ ‫יא תשרי‪ -‬מוצאי יו"כ‪ ,‬לך אכול בשמחה לחמך‪...‬‬ ‫י"ב תשרי‪ -‬הפיזותרפיה הדחופה בד' ימים שבין יו"כ‬ ‫עוד לפני פסח‪ . ..‬אז אולי הוולד יהיה זכר‪ ,‬ואז אני ארויח שהוא יהיה עולת ראיה והיא תהיה חגיגה בדרך פגשתי את חבר שלי‬ ‫לסוכות‬ ‫וסיפרתי לו עם ברק בעיניים על העיסקה‪ ...‬הוא רק שמע שהיא מעוברת ו‪ ...‬והוא התחיל ל‪ ...‬להשתעל‪ ...‬מה קרה? מה הבעיה??‬ ‫י"ג תשרי‪ -‬הסוכה ה'מקושטת' ביותר בירושלים‪.‬‬ ‫לא!! אין שום בעיה‪ ..‬רק בהמה מעוברת זה משהו שעל ול להתפתח להרפתקאה!!! חלפו יומיים של הליכה וכבר הספקתי‬ ‫י"ד תשרי‪ -‬הסוכה העמוסה ביותר בירושלים‪.‬‬ ‫להבין‪...‬‬ ‫ט"ו תשרי‪ -‬ליורם יש פעמיים אלול‪ ,‬השופר זה ד' המינים‬ ‫פתאום הכבשה נעצרה באמצע הדרך וחשכו עיני‪ ...‬הוציא העובר את ידו!!! אוי אוי‪ ...‬אם ככה אנחנו בצרות‪ ...‬ולמה? כי ברגע‬ ‫ט"ז תשרי‪ -‬ראיתי נכון?? מוטי מהישיבה רוקד עם קדושי‬ ‫שהעובר הוציא יד‪ ,‬זהו!!! המשמעות היא שהיד טריפה‪( ...‬ובשר בשדה טריפה‪ ,‬כל מה שיצא חוץ למחיצתו הוא טריפה‪ ,‬ובשביל העובר להוציא יד‬ ‫עליון??‬ ‫זה נקרא לצאת חוץ למחיצתו) אמנם חוץ מהיד‪ ,‬הכל בסדר‪ ...‬העובר ניתר בשחיטת אמו‪ ,‬אבל ליד כבר אין תקנה‪( ...‬מה שבטוח‪ :‬העובר‬ ‫י"ח תשרי‪ -‬ולפתע תרועת חצוצרות פילחה את החשיכה‪.‬‬ ‫הזה כבר לא יהיה קרבן)‬ ‫י"ט תשרי‪ -‬סערת רגשות סביב ע' פרים דחג‪ ...‬כ"כ הרבה‬ ‫תכל'ס‪ ..‬הגענו למקדש עם הכבשה שלבנתיים לא ילדה כדי להקריב אותה לחגיגה!! רגע לפני השחיטה עדכנתי את הכהן שתדע‬ ‫דמעות‬ ‫שיש כאן עובר שהוציא את ידו‪ ...‬הכהן רק שמע את זה ונחרד‪ ...‬והסתלק ללא אומר ודברים!!! תבין‪ :‬היות והיד של העובר טריפה‪,‬‬ ‫כ' תשרי‪ -‬שיעורי חוה"מ והיום השיעור בירושלים יהיה‬ ‫אז גם העובר עצמו ניתר בשחיטת אמו‪ ,‬אבל היד נשארה טריפה‪ ,‬והעובר הוא מגע טריפה‪ ,‬ומטמא את הקודש‪ ...‬אף כהן לא‬ ‫בעניין__‬ ‫כ"א תשרי‪ -‬וכעת נפליג הרחק‪ ,‬אי שם בשדה בחוה"מ‪...‬‬ ‫מחפש להיכנס להרפתקאה הזו!!! סיים אבא את סיפור הנוסטלגיה ואמא סיכמה ואמרה‪ :‬מה שבטוח‪ ...‬והיה ראשיתך מצער‬ ‫כ"ב תשרי‪ -‬ש‪ ..‬שקט! יחודא שלים! אבא ישן! בשלום‬ ‫ואחריתך תשגה מאוד‪ ,‬כיום אנחנו זוכים להביא איתנו ‪ 19‬מעשר בהמה‪ ...‬ואבא כמובו הוסיף‪ :‬פחות ‪...2‬‬ ‫יחדיו אשכבה‬ ‫אוסף | ‪23‬‬ ‫‪6‬‬ ‫עיניך לנוכח יביטו‪ ...‬לבך יהגה אימות‪...‬‬ ‫לתוכן‬ ‫הוא בזבז רק ‪ 30‬שנה על ריק‪ ...‬אבל גם להזיע מאה שנה‪ ,‬ולאגור מילארדים‪ ...‬ולסחוב אשליה במשך ‪120‬‬ ‫ברשותך קורא יקר‪ :‬התחדש לי וורט מרגש מהרהורי ליבי‪ ,‬ואני מרגיש צורך לשתף‪ ..‬כידוע‪ :‬החיי‬ ‫שנה‪ ...‬ואחרי ככלות הכל‪ ,‬בסוף למות!!! על כזה אחד מתבטא שלמה המלך‪ :‬אמרתי טוב ממנו הנפל)‬ ‫אדם מביא ברכה מיוחדת ומרגשת שהאבות נהגו לברכך את הבנים בערב יום כיפור!!!‬ ‫אז זהו!! שזו הברכה היחידה וזו גם הקללה היחידה‪...‬‬ ‫והתבוננתי‪ :‬מה מיוחד דווקא בברכה הזו שכלל ישראל ראו לנכון לייחד אותה לערב יום כיפור??‬ ‫הברכה היחידה‪ :‬אשר תשמעו בקול ה'‪ ,‬והקללה היחידה אם לא תשמעו נו‪ ...‬אם ככה‪ ,‬אז מה‬ ‫חשבתי לומר כך‪ :‬כל אבא מאחל לילדים שלו שיהיה להם הכי הכי טוב‪ ...‬במה?? במה שהם‬ ‫קרה פתאום בכי תבא שזה נהיה ‪ 98‬קללות???‬ ‫צריכים‪ ...‬כל אחד והסיפור שלו‪ ...‬אבא הרי יודע מה קורה עם הילדים שלו‪ ...‬אז אצל שלוימי יש‬ ‫העניין הוא כך‪ :‬היות והקללה האחת והיחידה היא תעסוקה והסחת דעת בלתי פוסקת סביב‬ ‫בעיות כלכליות‪ ...‬הלב של אבא כואב איתו ומאחל לו מכל הלב שתגיע רווחה כלכלית‪ ...‬ויענקי‬ ‫ענייני העולם הזה‪ ...‬אז בפרשת כי תבא‪ ,‬התורה בסה"כ יורדת לפרטים איך זה עובד‪ ...‬איך אפשר‬ ‫מאוד רוצה לשדרג ולהתרחב ואבא מפרגן לו‪ ...‬מאחל לו שיצליח כבר למצא דירה‪ ,‬בקיצור‪ :‬כל‬ ‫להעסיק בן אדם במשך כל החיים שלא ימצא אפילו רגע אחד לחיי הנצח‪...‬‬ ‫אחד ומשאלת הלב שלו‪ ...‬אבא איתו‪ ..‬מאחל לו שיצליח‪.‬‬ ‫‪---‬‬ ‫אבל!!! בערב יום כיפור כל אחד מאיתנו ניגש לאבא‪...‬‬ ‫ופה יש נקודה מעניינת‪ :‬יש לי שאלה פשוטה‪ :‬כתוב בתורה ‪ 98‬קללות!!! זה מלא מלא דברים!!!‬ ‫אבא‪ ...‬הפעם אני רוצה לבקש ממך ברכה מיוחדת!!!‬ ‫והשאלה זועקת‪ :‬איך בן אדם אחד יכול לעבור כ"כ הרבה קללות בחיים?? לדוגמא‪ :‬ידבק ה' בך‬ ‫הרי יום אחד יגיע מאה ועשרים‪ ...‬ואתה כבר תסתכל עלי מעולם האמת‪ .‬וגם אז!!! גם אז אני‬ ‫את הדבר עד כלותו אותך!!! מיד אח"כ כתוב יככה ה' בשחפת וגו' ורדפוך עד אבדך‪ ...‬ואח"כ‬ ‫אשתוקק לקבל ממך ברכה‪ ...‬ואני בטוח שגם אתה תרצה אז לברך אותי‪ ...‬דא עקא שאז ? ! ?‬ ‫שוב כתוב‪ :‬יתן ה' את מטר ארצך אבק ועפר עד השמדך!!! אני לא מבין‪ :‬אם כתוב שהדבר יכלה‬ ‫אז כבר לא תוכל לברך אותי!! (קיי"ל‪ :‬אין שלטון ביום המוות‪ ,‬ולכן מתים לא יכולים לברך‪ ,‬כמו שכתוב וזאת‬ ‫אותך‪ ...‬אז זהו‪ ...‬זכרונו לברכה‪ ...‬הבן אדם מת במגיפת דבר‪ ...‬אבל לא!! מתברר שהוא ממשיך‬ ‫הברכה אשר ברך משה לפני מותו‪ ...‬רק לפני ולא אחרי‪ ,‬וכמו שכתוב‪ :‬לא המתים יהללוקה‪ ...‬ואנחנו נברך‪ )...‬לכן אבא‪,‬‬ ‫לחיות‪ ...‬המשיך לשחפת וקדחת ודלקת עד‪ ...‬עד אבדך‪ ...‬כתוב שזה ירדוף אותו עד אבדון‪ ...‬נו‪...‬‬ ‫אנא ממך!! כעת בערב יום כיפור כשאנחנו לבושים כבר בלאו הכי בבגדי מתים‪ -‬בקיטל‪ ...‬אני‬ ‫ומיד אח"כ הוא שוב קם לתחיה‪ ,‬אחרי הדבר שכילה‪ ,‬והשחפת והקדחת שהאבידו אותו‪ ,‬אח"כ‬ ‫רוצה שתברך אותי‪ -‬מה שתרצה לברך אותי כשתהיה שם בעולם האמת!!!‬ ‫יתן ה' את מטר ארצך אבק עד!!! עד השמדך‪ ...‬רבש"ע‪ :‬איך בן אדם יכול גם להתכלות בדבר גם‬ ‫כשתהיה בעול ם האמת‪ ...‬לו יצוייר שיאפשרו לך לברך אותי‪ ...‬מסתמא הברכות שלך יהיו קצת‬ ‫להיאבד בשחפת ואח"כ גם להישמד מהמטר של האבק וכו'??‬ ‫שונות‪ ...‬כי בעולם האמת‪ ,‬גם המשאלות הם יותר אמיתיות‪ ,‬אז אבא‪ ...‬תנסה לחשוב‪ ,‬כשתהיה‬ ‫אז לא תאמין מה התשובה‪ ...‬אני מכין אותך מראש‪ :‬ברגע הראשון זה ישמע לך די עקום!!! אבל‬ ‫בעולם האמת‪ ,‬מה תרצה אז לברך אותי‪ ...‬ותברך אותי את הברכה הזו כבר עכשיו!!!!‬ ‫אם תעמיק ותתבונן בזה‪ ,‬אולי תסכים איתי‪...‬‬ ‫מתברר שזו בדיוק הברכה של ערב יום כיפור!!! אחד לאחד!!!‬ ‫הרי כך‪ :‬למען האמת ה‪ 98-‬קללות‪ ...‬לא בטוח שזה נראה קללות‪...‬‬ ‫בערב יום כיפור אבא שוכח הכל‪ ...‬שוכח פרנסה‪ ,‬שוכח בריאות‪ ,‬שוכח את ההשקעות‪ ,‬ביטוח‬ ‫יתכן שכלפי חוץ זה מצטייר כ‪ 98-‬הצלחות!!! ‪ 98‬הישגים!!! ‪ 98‬סיכולים!!! לצורך העניין אני‬ ‫לאומי‪ ,‬טופס ‪ ...4‬שוכח את כל הפיציפקעס‪ ,‬והוא מתחיל לברך‪ :‬ויהי חשקך בתורה ומצוות‪ ,‬עיניך‬ ‫אדגים לך את זה בניסוח מוכר בדורנו‪ :‬לפניך נאום ראש הממשלה (בסיכום קדנציה איקס)‬ ‫לנוכח יביטו‪ ,‬פיך ידבר חכמות‪ ,‬לבך יהגה אימות‪ ,‬ידיך יעסקו במצוות‪ ,‬רגליך ירוצו לעשות רצון‬ ‫כשהתפרצה מגיפת הקורונה‪ ,‬פעלנו בנחישות לעצור את מעגל ההדבקה ולקדם חיסון ואכן‬ ‫אביך שבשמים וכו' וכו'‪ ...‬מה הביא אותי להרגש הזה?‬ ‫ניצחנו את הדבר עד הסוף!!! מחיאות כפיים סוערות‪ ...‬והוא ממשיך‪:‬‬ ‫פתאום נזכרתי שאוטוטו מגיע עיו"כ‪ ,‬וכל שנה הייתי מגיע להתברך מאבא שלי ועכשיו‪ ??...‬מה‬ ‫אלא שאז התפרצה שחפת‪ ...‬צוותות ההצלה עבדו ללא ליאות‪ ,‬הפעלנו טכנולגיות משוכללות‬ ‫יהיה?? ואז חשבתי לעצמי‪ ,‬רגע‪ ...‬לו יצוייר שאבא שלי כעת היה יכול לברך אותי‪ ...‬מה הוא היה‬ ‫עד שהתגברנו על האיום‪ ...‬זו הייתה משימה רחבת היקף שגבתה מחיר דמים כבד‪ ,‬ואז ניצחנו‬ ‫מברך???‬ ‫את השחפת!! לאחמ"כ הגיעה הקדחת והדלקת השדפון והירקון‪ ,‬הפעלנו את כל הגורמים‬ ‫ברכה אחת ויחידה!!!! בני היקר‪ :‬עזוב הכל‪ ...‬שים הכל בצד‪ ...‬זרוק את הכל‪ ...‬תכנס לבית המדרש‬ ‫הרלוונטיים‪ ,‬כוחותנו פעלו ללא לאות ביבשה ובים ובאויר במבצע חילוץ שהסתכם ב‪ 800-‬מיליון‬ ‫ותצלול שם דוך‪ ..‬אל תבזבז דקה אחת על עוה"ז‪ ...‬אל תסיח דעת שניה אחת מתורה‪ ...‬תהיה‬ ‫דולרים‪ ,‬ושוב הבאנו לנצחון!!! (מחיאות כפיים סוערות) ואז!!! פקדה אותנו מכת בצורת קשה‪,‬‬ ‫ממוקד מאה אחוז רק רק רק ברצון ה'‪ ...‬עזוב עזוב‪ ...‬שום דבר אתה לא לוקח איתך חוץ מתורה‬ ‫השמים נהיו נחושת והארץ ברזל‪ ,‬ואז קידמנו את מערכת ההתפלה המשוכללת בעולם‪ ,‬זה היה‬ ‫ומעשים טובים‪ ...‬נכון?? נכון זו תהיה הברכה של אבא שלי??‬ ‫כרוך בהיטל המים שעלה למדינה דמים מרובים‪ ,‬ואז אכן ניצחנו את הבצורת!!! כל ההישגים‬ ‫אז זהו!!! משם הלכתי להציץ בברכת האב של ערב יו"כ ומה אני מגלה לתדהמתי?? שאבא שלי‬ ‫האדירים האלו נעשו במשמרת שלי‪ ...‬ושוב מחיאות כפיים סוערות‪ ..‬עד כאן נאום הבחירות‬ ‫לא חיכה לעולם האמת!!! בדיוק מה שהוא היה מברך אותי השנה מעולם האמת‪ ,‬זה מה שהוא‬ ‫של___ לא משנה מי‪...‬‬ ‫בירך אותי שנה לפני כן‪ ...‬לא נותר לו אלא לעשות‪ -‬אחד אפס!!! אני כבר הקדמתי‪...‬‬ ‫שים לב‪ :‬תשעים ושמונה קללות‪ ...‬במילים אחרות זה ‪ 98‬תעסוקות!!‬ ‫‪---‬‬ ‫אם הגיע מכת דבר עד כלותו אותך!! עד ולא עד בכלל‪ ...‬כי בסוף בסוף הצלחנו להתגבר עליו‪...‬‬ ‫יש קשר בין פרשת כי תבא לפרשת ראה‪ ...‬בשניהם כתוב ברכות וקללות‪ ,‬אבל בכל זאת יש‬ ‫ו‪ ...‬ומיד עברנו לקללה הבאה‪ ...‬שגם עליה בסוף סימנו וי וניצחנו אותה וחוזר חלילה‪ ...‬כן‪ ...‬אם‬ ‫הבדל!!! בפרשת כי תבא יש ברכות ויש קללות‪ ...‬אבל בתחילת ראה אין ברכות וקללות‪ ...‬מה יש‬ ‫תשים לב‪ :‬מדינת ישראל מציגה המון הצלחות‪ ...‬אבל המכנה המשותף בין כולם כמעט ללא‬ ‫כן??? ראה אנוכי נותן לפניכם היום ברכה!!! וקללה!!!! בראה יש רק ברכה אחת!! ורק קללה‬ ‫יוצא מן הכלל‪ ...‬שכל ההצלחות מתמקדות בסיכול איומים!!! כלומר‪ :‬סיכלנו סיכון אחד בהצלחה‬ ‫אחת!!!‬ ‫מטאורית‪ ,‬ומיד עברנו לסיכון הבא‪ ,‬שגם אותו בסוף סיכלנו‪ ,‬וכעת יש שני הישגים‪ ,‬ואח"כ הגיע‬ ‫מהי הברכה האחת?? את הברכה אשר תשמעו אל מצוות ה' אלוקיכם‪...‬‬ ‫עוד סיכון ועוד ועוד ואת כולם סיכלנו‪ ,‬אבל בשורה התחתונה‪ ...‬מי שקצת פיקח קולט שאנחנו‬ ‫ומהי הקללה האחת?? והקללה אם לא תשמעו אל מצוות ה' אלוקיכם‪...‬‬ ‫עומדים באותו מקום‪ ...‬אתן לך דוגמא עצובה‪ :‬תרפ"ט ותשפ"ד‪ ...‬מה המכנה המשותף‬ ‫נו‪ ...‬איך אתה מסביר את זה? איך יכול להיות שבפרשת ראה יש רק ברכה וקללה אחת‪ ...‬ואילו‬ ‫ביניהם?? בתרפ"ט היה טבח של אספסוף ערבי‪ ,‬ו‪ 87-‬יהודים מתו‪ ,‬וחלפו כמעט מאה שנים‬ ‫בפרשת כי תבא לפתע קללה אחת הצמיחה ‪ 98‬קללות‪ ...‬תכל'ס‪ ,‬יש קללה אחת או ‪98‬‬ ‫וב‪-‬תשפ"ד היה שוב טבח ורק ‪ 1500‬יהודים מתו‪ ...‬נו‪ ...‬אז אם אני אשאל בציניות‪ ,‬אם ככה‪...‬‬ ‫קללות???‬ ‫מה עשיתם במשך מאה שנים?? מה יענו לי?? הוי‪ ...‬שתהיה בריא‪ ...‬בתרפ"ט לא הצלחנו לסכל‬ ‫התשובה היא‪ :‬כן!! אליבא דאמת יש רק ברכה אחת ורק קללה אחת!! כי מי שמחובר‬ ‫שום איום!! הערבים נכנסו וטבחו ללא הפרעה‪ ,‬אבל בתשפ"ד‪ ...‬אנחנו כבר מדינה עם כיפת‬ ‫לאמת האבסולוטית מבין כמו אבא שלי שנמצא כעת בעולם האמת‪ ...‬אבא שלי כעת‬ ‫ברזל‪ ,‬עם חץ ‪ ...1‬חץ ‪ ...2‬חץ ‪ ...3‬עם גדר רואה יורה‪ ...‬יש אינספור איומים שסוכלו עם עליונות‬ ‫אוירית וטכנולוגיות הכי משוכללות‪ ,‬והכל נכון‪ ...‬ותכל'ס‪ ...‬סוף כל סוף במבחן התוצאה מתרפ"ט‬ ‫לא מוכן לברך אותי שום ברכה‪ ...‬רק ברכה אחת ויחידה‪ :‬שב ותלמד‪ ...‬תעשה מצוות‪...‬‬ ‫ועד תשפ"ד אנחנו עומדים על אותה משבצת!!‬ ‫אל תבזבז דקה אחת על העולם הזה‪ ...‬אם אני אלך לקבר של אבא שלי שיתפלל לה'‬ ‫כל ההבדל הוא שר' דוב לנדו הספיק לאורך השנים האלו ללמוד את כל התורה כולה ולסגל‬ ‫שאני רוצה לשפץ ולהרחיב וליהנות מהחיים‪ ?!?...‬תסלח לי‪ ...‬אני מפחד שהוא רק‬ ‫אינסוף תורה ומעש"ט‪ ...‬והרמטכ"ל בן גילו קיבל ריפוי בעיסוק‪ ,‬מפטריוט‪ ,‬לכיפת ברזל‪ ,‬ומשם‬ ‫'יפריע' לי!! (כן‪ ...‬עצה טובה לכל מי שיש לו הורים בשמים‪ ,‬אם יש לך משאלות לב חומריות‪ ,‬לטובתך!!!‬ ‫לקלע דוד‪ ,‬ומשם לחץ ‪ 3 2 1‬וכעת הוא אוחז בטיל מצרר שזו הקללה בתורנותה להעסיק את מי‬ ‫אל 'תדבר' על זה עם ההורים בקבר‪ ,‬הם עלולים לצאת עעעליך מהקבר‪ ...‬כן‪ ...‬כמו שכשהיית ילד ואכלת‬ ‫שעזב אורחות חיים‪ ,‬והקללה תדאג להעסיק אותו‪...‬‬ ‫סוכריות והרסת את השיניים ההורים 'הפריעו' לך‪ ,‬הם עלולים 'להפריע' גם עכשיו‪ ...‬ממילא בכל מה שנוגע‬ ‫לחומריות ונהנתנות אל תתחיל איתם‪ ...‬אל תבקש מהם שיהיו 'מליצי יושר' בנושא הזה‪ ,‬כבר היו דברים‬ ‫האם הבנת את התשובה?? מקודם שאלתי‪ :‬איך יכול להיות שבן אדם אחד יעבור ‪ 98‬קללות?‬ ‫מעולם שביקשתי מההורים שלי שיהיו מליצי יושר לרבה בחידר שירד לי מהווריד‪ ,‬והם היו בהחלט מליצי‬ ‫התשובה היא‪ :‬לא!! נראה לך שביבי חטף ‪ 98‬תיקים? מה פתאום!! הוא התגבר וסיכל ‪98‬‬ ‫יושר שרק ימשיך ככה‪ .‬אמנם רבש"ע זה סיפור אחר‪ ,‬זה מידת 'ויתייצב עמו שם'‪ ,‬איפה שאתה)‬ ‫תיקים‪ ...‬הוא סיים עם הקורונה‪ ,‬ואח"כ עם עזה‪ ,‬ומשם עם לבנון ומשם איראן‪ ,‬וקח בחשבון‬ ‫ולעומת זאת הקללה האבסולוטית הגדולה ביותר זה להחמיץ ולבזבז את החיים על כסף‬ ‫שאת כל זה הוא עשה בהצלחה מרובה‪ ...‬ותכל'ס‪ ...‬בשורה התחתונה יש לנו עסק עם בן אדם בן‬ ‫ושטויות והשקעות ומעמד וכבוד‪ ...‬כי שוב‪ :‬כאן חשוב לשנן ולחזור לשנן את דברי הרמב"ם בהל'‬ ‫‪ 75‬שכל חייו עסוק‪ ...‬במה?? בלסכל איומים!!!‬ ‫תשובה פ"ט שבעולם שלנו אין לא שכר ולא עונש‪ ,‬העולם שלנו זה הוא מכרה זהב!!! הברכה הכי‬ ‫ובאותה שעה יושב אברך במיר‪ ,‬ולמד את כל הש"ס והשתלם ב‪ 48-‬קנייני תורה‬ ‫גדולה זה שקט תעשייתי כדי לאגור ולצבור כמה שיותר לעולם הבא‪ ,‬ואילו הקללה הכי גדולה זה‬ ‫ומגדלתו ומרממתו על כל המעשים וזכה וזיכה את הרבים וניצל כל יום של הווה לתרגם‬ ‫להיות עסוק ומוסט ומוסת לענייני העולם הזה ופשוט להפסיד את יום הבחירות ולהיזכר‬ ‫אותו לנצח‪ ...‬אל תצפה שלאברך הזה יהיו השגים כ"כ מרשימים כמו לצבא‪ ...‬כי‬ ‫מאוחר‪ ...‬זה הכל!!‬ ‫ההישגים המרשימים זה דווקא בקללות‪ ...‬שם יש הרבה חומר‪ ...‬הרבה בשר‪ ...‬הרבה‬ ‫אין עיוות יותר גדול מהסיכומים של העיתונים מה קרה בשנה שעברה‪ ,‬כי שם כתוב מי‬ ‫כתבות‪ ...‬זה כל הזמן לסיים עם קללה אחת ולעבור לשניה‪ ...‬אבל הברכות?!? הברכות‬ ‫הרויח הכי הרבה כסף ומי הפסיד‪ ,‬והאמת האבסולוטית היא שהברכה הכי גדולה שמי‬ ‫מאוד 'משעממות'!! הברכות הם בסה"כ שקט תעשייתי‪ ,‬מה שנקרא תזכה למצוות‪...‬‬ ‫שהצליח לבזבז כמה שפחות זמן והיה פנוי לתורה ומצוות‪ ,‬והקללה הכי גדולה זה מי‬ ‫אבא שלי לא סיכל שום איום‪ ,‬ולא המציא שום מערך הגנה‪ ...‬אבל בזמן הזה הוא פשוט‬ ‫שבזבז המון המון זמן יקר‪ ...‬על מה? לא כ"כ משנה על מה‪ ...‬אם זה על עסקים מצליחים‬ ‫ישב ועסק בתורה‪ ...‬וזה מה שהוא איחל לי‪ ,‬וזה גם מה שאתה תאחל לבניך‪ :‬יהי רצון‬ ‫חובקי עולם או על סתם קווי נייעס‪ ...‬אין הרבה הבדל ביניהם (כמובן שקווי נייעס זה יותר‬ ‫שיהיה לך שקט תעשייתי ותנצל אותו ל‪-‬ברכה אחת היא לך אבי!!! עיניך לנוכח יביטו‪,‬‬ ‫קללה כי אם כבר להיות מקולל לפחות תרויח כמה שקלים על הדרך) הצד השווה ביניהם‪ ,‬שאת‬ ‫פיך ידבר חכמות ולבך יהגה אימות ידיך יעסקו במצוות‪ ,‬רגליך ירוצו לעשות רצון אביך‬ ‫שניהם הוא לא לוקח איתו לנצח נצחים‪...‬‬ ‫שבשמים‪ ...‬החלום שלי ושלך זה להגיע ביום מן הימים לעולם האמת ולהגיד‪ :‬ידעתי!!!‬ ‫(תבין‪ :‬אין קללה יותר גדולה ממיליונר שגלגל מליארדים וחי ‪ 120‬שנה באושר ועושר ו‪ ...‬ובסוף אחרי הכל‪...‬‬ ‫הבנתי עניין!!! אחד אפס‪...‬‬ ‫תנחש מה קרה לו?? הוא מת‪ ...‬אין אדם מקולל ממנו!! כי תבין‪ :‬מילא הוא היה מת בגיל שלושים‪ ...‬לפחות‬ ‫‪ | 24‬אוסף‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫לא תעשה פו‬ ‫שלא להוציא בדי הארון‬ ‫שנאמר לא יסורו ממנו‬ ‫לא תעשה פז‬ ‫שלא יזח החשן מעל האפוד‬ ‫שנאמר ולא יזח החשן וכו'‬ ‫לא תעשה פח‬ ‫שלא יקרע המעיל‬ ‫שנאמר כפי תחרא יהיה לו לא יקרע‬ ‫אסורה בלאו בפני עצמו‪ ,‬והקורע עובר אף אם קרע שלא‬ ‫שלושה לאוין נאמרו בכלי המשכן ובבגדי כהונה וענינם‬ ‫בדרך השחתה‪ .‬ואהכי כתב המנחת חינוך (מצוה קא) דהקורע‬ ‫אחד‪ :‬אסור להוציא את בדי הארון מטבעותיהם שנאמר‬ ‫את המעיל בדרך השחתה עובר בשני לאוין ‪ -‬בלאו של‬ ‫"בטבעות הארון יהיו הבדים לא יסורו ממנו" (שמות כה טו)‪.‬‬ ‫קריעת המעיל ובלאו של "לא תעשון כן"‪.‬‬ ‫אסור לנתק את החושן מהאפוד שנאמר "וירכסו את החשן‬ ‫והכי נמי גבי הסרת בדי ארון כתב הרמב"ם (פ"ב מהל' כלי המקדש‬ ‫מטבעותיו אל טבעות האפוד בפתיל תכלת‪ ...‬ולא יזח החושן‬ ‫הי"ג) "ונזהרים שלא ישמטו הבדים מן הטבעות‪ ,‬שהמסיר אחד‬ ‫מעל האפוד" (שם כח כח)‪ .‬ואסור לקרוע את שולי המעיל של‬ ‫מן הבדים מן הטבעות לוקה"‪ ,‬ולא הזכיר דרך השחתה‪ ,‬וצ"ב‬ ‫כהן גדול שנאמר "והיה פי ראשו בתוכו שפה יהיה לפיו‬ ‫מאי שנא ממזיח חושן שעובר רק כשעושה דרך השחתה‪ ,‬אך‬ ‫סביב‪ ...‬לא יקרע" (שם שם לב)‪.‬‬ ‫כאמור‪ ,‬אפשר דהמזיח את החושן שאני דנאמר בו "לא יזח"‬ ‫ג' הלאוין מתארים את צורת הארון החושן והמעיל‬ ‫וקרינן ביה "לא יסח" שהוא לשון נתיצה כדכ' הרמב"ן‪.‬‬ ‫מבואר בגמ' (יומא עב‪ ).‬דאין לומר שבאלו הפסוקים נאמרה‬ ‫תמיהות בדברי רש"י‬ ‫צורת הארון והבגדים‪ ,‬שצריכים להיעשות באופן מסוים ‪-‬‬ ‫רש"י מפרש את הפסוק "לא יקרע" שנאמר על המעיל‪ ,‬וז"ל‬ ‫דהיינו שיש לעשות את הארון באופן שהבדים יהיו דחוקים‬ ‫‪" -‬לא יקרע ‪ -‬כדי שלא יקרע‪ ,‬והקורעו עובר בלאו‪ ,‬שזה‬ ‫בתוך הטבעות ולא יצאו ממנו‪ ,‬ולקשור את החושן אל האפוד‬ ‫ממנין לאוין שבתורה‪ ,‬וכן 'ולא יזח החושן'‪ ,‬וכן 'לא יסורו‬ ‫בחוזק של ינתק ממנו‪ ,‬ולתפור את שולי המעיל עם שפה‬ ‫ממנו' הנאמר בבדי הארון"‪ .‬ודבריו טעונים הסבר‪ ,‬דמפורש‬ ‫בחוזק בכדי שלא יקרע‪ ,‬אלא נאמר 'לא יסורו' 'לא יזח' 'לא‬ ‫בגמ' דלא כתיב 'שלא יקרע' ללמד דאין כוונת הכתוב לצוות‬ ‫יקרע' לאסור בלאו את הסרת הבדים והחושן ממקומם ושלא‬ ‫על עשיית המעיל באופן שלא יקרע‪ ,‬אלא לאסור את‬ ‫לקרוע את המעיל‪.‬‬ ‫הקריעה בלאו‪ .‬ועוד צ"ב מה שפירש שהקורע עובר בלאו‪,‬‬ ‫חילוק בין צורת הלאו של מזיח חושן‬ ‫דאם כוונת הכתוב 'שלא יקרע' ממילא אין בו לאו‪.‬‬ ‫ובין הלאוין של קריעת המעיל והסרת בדי ארון‬ ‫רש"י מוסיף על הפסוק "לא יסורו ממנו" וכתב "לעולם"‪.‬‬ ‫הרמב"ם (פ"ט מהל' כלי המקדש ה"י) פוסק דהמזיח את החושן מעל‬ ‫וצ"ב מאי קמ"ל‪.‬‬ ‫האפוד ומפרק את חיבורן דרך קלקול והשחתה לוקה‪ .‬ולא‬ ‫נתבאר בדבריו מהי דרך השחתה ולא הזכיר מקור להא‬ ‫תמיהה על הריטב"א לענין חורש עם בדי ארון‬ ‫דלוקין רק כשנעשה בדרך השחתה‪ .‬ואפשר דמפרש את‬ ‫זאת ועוד‪ ,‬תנן (מכות כא‪" ):‬יש חורש תלם אחד וחייב עליו משום‬ ‫לשון הכתוב 'ולא יזח' כמו שמאריך הרמב"ן לפרש שהוא‬ ‫שמונה לאוין"‪ ,‬ומקשה הגמ' (שם כב‪" ).‬וליחשוב נמי המזיח‬ ‫כמו 'יסח' שעניינו נתיצה וניתוק‪.‬‬ ‫החושן מעל האפוד והמסיר בדי ארון"‪ .‬ופשט הדברים‬ ‫מוקשה‪ ,‬דאי מיירי שעושה עבירה נוספת עם החרישה‪ ,‬א"כ‬ ‫מאידך לענין איסור קריעת המעיל כתב הרמב"ם (שם ה"ג) וז"ל‬ ‫ליחשוב נמי את כל האיסורים שאפשר שיעשה עם החרישה‪,‬‬ ‫‪" -‬והקורע פי המעיל לוקה שנאמר לא יקרע‪ ,‬והוא הדין לכל‬ ‫ומאי קושיה לענין מסיר בדי ארון ומזיח חושן דווקא‪ .‬ומפרש‬ ‫בגדי כהונה שהקורען דרך השחתה לוקה"‪ .‬הרי דהמעיל‬ ‫הריטב"א היכי משכחת לן דעובר על שני לאוין אלו בחרישה‪,‬‬ ‫אסור בקריעה בכל גוונא ושאר בגדי כהונה אסור לקורען רק‬ ‫דמיירי שלקח את הבדים מהארון וחורש בהם‪ ,‬ועם החרישה‬ ‫בדרך השחתה‪ ,‬כמו שהביא המל"מ לדייק ברמב"ם בשם ספר‬ ‫ממשיך ועובר בכל רגע על לאו של 'לא יסורו'‪( .‬וכעי"ז מבאר‬ ‫קרבן חגיגה‪ .‬ובדברי הכס"מ מבואר החילוק בין מעיל לשאר‬ ‫בערול"נ לגבי מזיח את החושן)‪.‬‬ ‫בגדי כהונה‪ ,‬דקריעת בגדי כהונה אסורה באיסור שונה ולא‬ ‫נאסרה בלאו של קריעת המעיל‪ .‬אלא יסוד האיסור מחמת‬ ‫ודברי הריטב"א מרפסן איגרא‪ ,‬מדוע עובר בלאו על‬ ‫הלאו שלא לנתוץ אבן אחת מהמזבח‪ ,‬שנאמר "לא תעשון כן‬ ‫החרישה‪ ,‬דאחר שהסיר את הבדים מטבעותיהם נגמר‬ ‫לה' אלוקיכם" (דברים יב ד)‪ ,‬ולכן אין האיסור אלא כשקורע‬ ‫האיסור‪ ,‬ומדוע ממשיך לעבור על הלאו בעת החרישה‪.‬‬ ‫בדרך השחתה כמו שפסק הרמב"ם (פ"א מהל' בית הבחירה הי"ז)‬ ‫ובפשטות אין חיוב להחזיר את הבדים למקומם אך גם אי‬ ‫"וכן הנותץ אבן אחת מן המזבח או מכל ההיכל או מבין‬ ‫נימא שיש חיוב להחזיר‪ ,‬אינו עבר על לאו אלא על ביטול‬ ‫האולם ולמזבח דרך השחתה לוקה"‪ .‬מאידך קריעת המעיל‬ ‫א~‬ ‫וסףא|~‪25‬‬ ‫לתוכן‬ ‫השארת הקרבן‪ ,‬אלא נאמרה מצות עשה לאכול את הקרבן‪,‬‬ ‫עשה‪ .‬ובוודאי דאינו לאו הניתק לעשה וממילא חיוב‬ ‫והוסיפה התורה להזהיר שלא לבטל את המצוה ושלא‬ ‫ההחזרה אינו מוטל על החורש יותר משאר אנשים שראו את‬ ‫להותיר מן הבשר‪ .‬וכעי"ז לאו ד'בל יראה' אינו במעשה‬ ‫הבדים מחוץ למקומם‪.‬‬ ‫מסוים‪ ,‬אלא הוא לאו שלא לבטל את מצות 'תשביתו'‪.‬‬ ‫פלוגתת החינוך והיראים עם הרמב"ם‬ ‫וה"נ איכא מצוה לעשות את המעיל באופן שלא יקרע‪ ,‬וע"ז‬ ‫אם עוברים על הזחת חושן רק בשעת עבודה‬ ‫קאי האיסור שלא לקרוע את המעיל כדי שלא לבטל את‬ ‫ועוד קשה דלענין מזיח חושן כתב החינוך (מצוה ק) דהמפרק‬ ‫העשה של עשיית המעיל כצורתו‪ .‬וכה"ג לענין מזיח חושן‪,‬‬ ‫את החיבור של החושן והאפוד לוקה רק אם עשה כן בשעת‬ ‫הצורה שנצטוו לעשות את החושן היא באופן שיהיה מחובר‬ ‫עבודה‪ .‬ומדברי היראים (סי' שיז) משמע כהחינוך‪ ,‬דכתב ‪-‬‬ ‫עם האפוד‪ ,‬ונוסף ע"ז איסור שלא לנתק את החיבור‪.‬‬ ‫"כשכהן גדול לבוש בהן אסור להזיח החושן מעל האפוד‪,‬‬ ‫אבל בשאינו לבוש בהם אינו מדבר‪ ,‬שהרי בטבעות‬ ‫ז"ל הרמב"ם בסה"מ על מצוות אלו ‪" -‬שהזהירנו מהוציא‬ ‫התחתונות של החושן המרוכסות בפתיל תכלת של טבעות‬ ‫בדי הארון מתוך הטבעות והוא אמרו יתעלה בטבעות הארון‬ ‫הכתפות אשר ממעל לחשב האפוד הכתוב מדבר‪ ,‬ובשעה‬ ‫יהיו הבדים לא יסורו ממנו"‪" .‬שהזהירנו מהסיר החושן מעל‬ ‫שאינו לבוש בהן היו הטבעות מוזחות ועומדות שאי אפשר‬ ‫האפוד‪ ...‬אבל יהיה דבק בו"‪" .‬שהזהירנו מקרוע פי מעיל כהן‬ ‫לו ללובשם בעודם מחוברות"‪ .‬אמנם הרמב"ם מפרש‬ ‫גדול אבל יהיה ארוג כמו שהוגבל"‪ .‬הרי שהלאו קאי על‬ ‫דהאיסור על הטבעות העליונות וכן לא הזכיר כלל שעת‬ ‫החיוב שיהיה החושן דבק באפוד‪ ,‬והמעיל יהיה ארוג כמו‬ ‫עבודה‪.‬‬ ‫שהוגבל‪ ,‬ואסור לשנות מציאות זו‪.‬‬ ‫ביאור החילוק בין החושן לארון ומעיל בדברי הרמב"ם‬ ‫ולכאו' לדברי החינוך והיראים דאינו עובר אלא בשעת‬ ‫עבודה לא יתכן מש"כ הריטב"א דהשחורש עם הבדים ועם‬ ‫אכן אין ציווי שיהיה החושן דבוק במעיל תמיד דכשאין‬ ‫החושן עובר על הלאו כל זמן החרישה‪ ,‬דאז ודאי לאו שעת‬ ‫הכה"ג לבוש בבגדיו אין חיוב שיהיו הבגדים דבקים זה בזה‪,‬‬ ‫עבודה היא‪.‬‬ ‫וגם לשיטת הרמב"ם דהאיסור על הטבעת העליונה‪ ,‬מ"מ‬ ‫בשעה שהכה"ג אינו לובש את הבגד‪ ,‬אין זה חיבור גמור של‬ ‫וכן לדברי הרמב"ם אינו עובר על איסור הזחת החושן אלא‬ ‫הבגדים‪ .‬אך האיסור הוא שלא להפריד בין החושן ובין‬ ‫כשעשה בדרך השחתה‪ ,‬ולכאו' ההשחתה היא בעצם הניתוק‬ ‫האפוד בדרך השחתה‪ ,‬באופן שלא יהיה ניתן לחברם שוב‪.‬‬ ‫של החושן מן האפוד ובשעת מעשה בלבד‪ ,‬ולא שייך לומר‬ ‫ואהכי כתב הרמב"ם לענין החושן דאסור להפרידו מן החושן‬ ‫דהלאו ממשיך לאחר מכן בשעת חרישה לאחר שנגמרה‬ ‫בדרך קלקול והשחתה‪ ,‬אך עצם הפתיחה וההפרדה אין בה‬ ‫ההשחתה‪.‬‬ ‫איסור‪.‬‬ ‫הלאו אינו על המעשה אלא על קיום העשה‬ ‫ולענין בדי ארון פירש"י דהא דכתיב בטבעות הארון יהיו‬ ‫אך הפשט פשוט‪.‬‬ ‫הבדים ‪ -‬לעולם‪ ,‬וכוונתו לדברי הגמ' ביומא שצריך לעשות‬ ‫הציווי "לא יקרע" הוזכר בתורה ב' פעמים ‪ -‬בציווי על‬ ‫באופן שיהיו קבועים ולא מתפרקים‪ .‬ולפי"ז האיסור שלא‬ ‫עשיית המעיל ובעשיה עצמה‪ .‬והמכוון בזה כפירש"י‬ ‫יסורו ממנו‪ ,‬הוא שלא לבטל את המצב של קביעות הבדים‪.‬‬ ‫שעשיית המעיל תהיה באופן שלא יקרע‪ .‬אלא שבנוסף נאמר‬ ‫ולפי"ז אחר דהלאו הוא ההפרדה בין הדבקים‪ ,‬יש לפרש את‬ ‫לאו על מעשה הקריעה‪.‬‬ ‫דברי הריטב"א דכל זמן שיש ניתוק בין הבדים לארון ובין‬ ‫ונראה לבאר את צורת האיסור‪ .‬דהנה אי' בגמ' (קידושין לד‪).‬‬ ‫החושן לאפוד‪ ,‬עובר המנתקם בלאו היות והוא ממשיך את‬ ‫דנשים מוזהרות על אבידה ועל שילוח הקן ומעקה היות והם‬ ‫ההפרדה בכל רגע ורגע‪ ,‬והיכא דלקח את הבדים וחורש‬ ‫מ"ע שלא הזמן גרמא‪ ,‬והקשו התוס' והרמב"ן דהא מלבד‬ ‫איתם ממשיך לעבור על הלאו‪.‬‬ ‫העשה איכא לאו ונשים מוזהרות על הלאו אף אי איכא מצות‬ ‫נמצא ‪ -‬ציוותה תורה על צורתו של הארון שיהיו הבדים‬ ‫עשה שהזמן גרמא‪ .‬ומתרץ הרמב"ן דאזהרת הלאו במצוות‬ ‫קבועים בו‪ ,‬ועל צורתו של החושן שיהיה מחובר עם האפוד‪,‬‬ ‫אלו אינה על עצם המעשה כשאר לאוין אלא בא כדי לקיים‬ ‫ועל צורתו של המעיל שייעשה באופן שלא יקרע‪ .‬ונוסף בהם‬ ‫את העשה‪ .‬דהיינו דאחר שציוותה תורה להשיב אבידה‬ ‫איסור שלא לבטל מציאות זו ושלא לבטל את הצורה‬ ‫ולעשות מעקה‪ ,‬הוסיפה להזהיר שלא להתעלם מהאבידה‬ ‫המיוחדת להם‪ .‬אמנם שאני חושן שאינו צריך להיות מחובר‬ ‫ושלא להשים דמים בביתך וכה"ג‪ ,‬כלומר שלא לעכב‬ ‫תמיד‪ ,‬אלא בשעה שלובשו הכה"ג ואהכי פסק הרמב"ם‬ ‫מלעשות מצוה זו‪ .‬ולפיכך אם היו הנשים פטורות מהעשה‪,‬‬ ‫דאינו עובר אלא כשניתקם בדרך קלקול והשחתה‪ ,‬שמבטל‬ ‫היו פטורות גם מהלאו‪ ,‬שאין הלאו אלא קיום העשה‪.‬‬ ‫ויש דוגמא לדבר בלאו של נותר שאין מעשה מסוים של את אפשרות החיבור ביניהם‪.‬‬ ‫~ב~‬ ‫וסףלע"נ ר' קלמן ב"ר משה הכהן ז"ל ומרת פרומה ב"ר דב בער ע"ה‬‫‪ | 26‬א‬ ‫הודפס‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫עטרת המועדים‬ ‫שיעורי הגאון רבי עקיבא מדלוב שליט"א‬ ‫ערבות להוציא אחר המחויב רק במצוה מן המובחר [ב]‬ ‫וכלשון הרא"ש ברכות פ"ג‪ ,‬מובא בשער הציון סי' תרנ"ה סק"ה‪.‬‬ ‫בגליון שבוע שעבר הזכרנו יסוד הח"ח דיש ערבות למצוה מן‬ ‫וא"כ מוציאו מפרשת שומע כעונה‪ ,‬ואין זה אופן מחודש דמוציא‬ ‫המובחר ודלא כדעת הגרע"א והגר"ז‪ ,‬ויל"ע בשורש פלוגתתם בזה‬ ‫בזה את חבירו‪ ,‬כי אם דע"י הערבות חזר להיות מחויב בעצמו ושוב‬ ‫במאי תלי' מילתא‪ ,‬ועוד מצינו בענין זה סתירה גדולה בשיטת‬ ‫הח"ח כדיבואר‪.‬‬ ‫הדרינן לתורת שומע כעונה‪ ,‬וכן הוא לשון הר"ן בר"ה דף כ"ח דע"י‬ ‫לענין ברכת בשמים במוצ"ש מבואר במג"א ב' טעמים מדוע אין‬ ‫הערבות נדון כמאן דלא יצא דמי יעוי"ש‪ ,‬וכן נקט החת"ס ר"ה י"ז‬ ‫ערבות והיינו מי שאינו מריח אינו מוציא חבירו‪ ,‬א‪ .‬משום דעיקר‬ ‫והחזו"א סימן כ"ט‪ .‬או דילמא דפרשה חדשה היא ואופן מחודש‬ ‫הברכה להנאתו וכסעודת שבת ושאני מברכת היין דקידוש דלא‬ ‫להוציא חבירו ע"י כל ישראל ערבים‪ ,‬והוא "ברכה לחבירו"‪ ,‬כדי‬ ‫תקנו משום הנאה אלא בשביל לזכרהו על היין‪ .‬ב‪ .‬ועוד דאף דהוא‬ ‫לפוטרו מחיובו דחבירו‪ .‬וצד זה חזינן מדברי הגרע"א דהצריך אמן‬ ‫מצוה אכן אין חיוב לחזר לברך עליו במוצ"ש‪ ,‬והגר"ז כתב דנפק"מ‬ ‫לעיכובא ביצא מוציא‪ ,‬ואילו לענין שומע כעונה מפורש במחבר‬ ‫לענין ברכת האש‪ ,‬דלא נתקן בשביל הנאת האדם אלא לזכר‬ ‫סימן רי"ג דאין זה לעיכובא‪ ,‬אשר מבואר מזה דתרי שמות ואופנים‬ ‫שנברא במוצ"ש ולפ"ז יש דין ערבות‪ ,‬אמנם אי מטעם דאין חיוב‬ ‫המה‪ ,‬וע"ע חי' ר' לייב סי' ה'‪ .‬ועוד מבואר בחי' הגרע"א ברכות‬ ‫לחזר‪ ,‬הרי חד דינא בשמים ואש במוצ"ש דבתרוויהו מבואר בש"ס‬ ‫דאין חיוב לחזר אחריהם‪ ,‬וא"כ אף בברכת האש אין דין ערבות‪.‬‬ ‫מ"ח דבאופן דיצא מוציא‪ ,‬להך צד דליכא ערבות לאשה‪ ,‬א"כ גם‬ ‫בגוונא דמוציא לאיש ואשה יחד‪ ,‬אין יוצאת האשה בזה‪ ,‬יעו"ש‪.‬‬ ‫סתירה עצומה במ"ב אם יש ערבות במצוה שאין חיוב לחזר‬ ‫והיינו דע"י ערבות אינו חוזר לתורת שומע כעונה‪ ,‬כי אם ברכה‬ ‫אחריה‬ ‫ובמ"ב יש סתירה דבסי' רצ"ז דאין ערבות להוציא אחר באופן‬ ‫לחבירו דהוא ערב לו‪ ,‬ותלוי למי שהוא ערב לגביה‪ .‬וכן הוא‬ ‫דהמשמיע אינו מריח עתה בעצמו‪ ,‬ובטעמא במילתא כתב בסי"ג‬ ‫משמעות הריטב"א בר"ה "כערב הפורע חוב חבירו"א ובאמת‬ ‫דרק בגוף ההבדלה מחויבים בזה יש ערבות ואילו בשמים אין זה‬ ‫החזו"א לשיטתו וכן הוא בצל"ח בברכות מ"ח ע"ב‪ ,‬דע"י דערב‬ ‫אלא מנהג חכמים ואין חיוב לחזר אחריו‪ ,‬והיינו כיון דאין כאן חובה‬ ‫לאיש‪ ,‬נדון המוציא כמחויב בעצמו‪ ,‬וחוזר לתורת שומע כעונה‪,‬‬ ‫גמורה ממילא אין בזה ערבות‪ ,‬ואילו בסי' רח"צ סקל"ו כתב המ"ב‬ ‫ושוב מהני להוציא בכה"ג גם את האשה‪.‬‬ ‫דאפ' מי שכבר בירך 'בורא מאורי האש' יכול לחזור ולברך להוציא‬ ‫בני ביתו'‪.‬‬ ‫ושני דרכים אלו מבוארים בגר"ז סימן תל"ב קו"א סק"ב וכן‬ ‫בקונטרס אחרון סימן רס"ג סק"ה‪ ,‬יעו"ש נפק"מ לענין התוקע‬ ‫ותמוה טובא הרי באש אין חיוב לחזר אחריו כמש"כ השו"ע ריש‬ ‫הסימן וא"כ מאותו הטעם דברכת בשמים אין ערבות מפני דאינה‬ ‫בשופר לאחרים באופן דהתוקע לאחרים בירך‪ ,‬ולא עלתה בידו‬ ‫חובה גמורה א"כ הוא הדין והטעם דברכת האש לא יוכל להוציא‬ ‫התקיעה‪ ,‬והביאו אחר במקומו והוא כבר יצא לפני כן יד"ח‪ ,‬ועתה‬ ‫וכמש"כ הגר"ז‪ ,‬ונמצא דהח"ח ארכביה אתרי ריכשיה‪ ,‬וצע"ג‪.‬‬ ‫בא לתקוע לאחרים‪ ,‬האם הבעל תוקע מברך‪ ,‬דהרי הציבור שמעו‬ ‫עוד יל"ע דהנה המג"א כתב לענין הלל דר"ח דיש ערבות אף‬ ‫הברכה ואך בעו להתקיעה‪ .‬דאי נימא דיסוד דין ערבות הוא אך‬ ‫דאינו אלא מנהג יעויין סי' תכ"ב סק"ה‪ ,‬ומקורו מרבינו ירוחם‪,‬‬ ‫להצילם מחיובם‪ ,‬א"כ כיון דשמעו הברכה דהתוקע ראשון‪ ,‬א"כ‬ ‫אולם בישועות יעקב שם העיר דדברי רבינו ירוחם הם לענין‬ ‫מיד תוקע להם‪ ,‬ותו לא מידי‪ .‬אמנם אי ע"י הערבות נעשה מחויב‬ ‫הלל השלם דיו"ט דהוי חובה גמורה ולא ממנהגא‪ ,‬והביאור הלכה‬ ‫בעצמו בשופר‪ ,‬א"כ בעי לברך מדין חיוב תקיעת עצמו‪ ,‬יעו"ש‬ ‫שם הביא רק דברי המג"א והינו אף דהוא רק מנהג יש ערבות‪.‬‬ ‫ולכאורה חיובא דבשמים עדיף ממנהגא דהלל בר"ח‪ ,‬וא"כ מדוע‬ ‫דנחלקו בזה גדולי האחרונים‪.‬‬ ‫לענין בשמים במוצ"ש אין ערבות כיון דאינה חובה גמורה ואילו‬ ‫שיטת הגרע"א דעניית אמן לעיכובא בערבות‬ ‫לענין הלל דר"ח יש ערבות אע"פ דאינן אלא ממנהגא‪ ,‬ןצ"ת‬ ‫והנה שיטת הגרע"א בגליון או"ח סי' רי"ט דבמוציא ברכה‬ ‫ב' אופנים בגדר דין ערבות‬ ‫מטעם ערבות בעינן עניית אמן לעיכובא‪ ,‬וקשה הרי לענין המצוה‬ ‫והנראה לומר‪ ,‬ובהקדם הא דמצינו שני דרכים בגדר דין דיצא‬ ‫גופא כמגילה הלל וכו' אין עניית אמן ומ"מ מוציאו וע"כ שמעינן‬ ‫מוציא מדין ערבות‪ .‬או דמטעם ערבות שוב הדר למחויב בעצמו‬ ‫ונראה דהר"ן והריטב"א לטעמייהו אזלי בהא דתנן מגילה דף י"ט ע"ב דחרש אינו מוציא אחרים יד"ח משום דמקרי אינו מחויב בדבר‪ .‬הר"ן שם ביאר "וכיון‬ ‫א‬ ‫דאיהו לא נפיק גופי'‪ ,‬לאחריני נמי לא מפיק"‪ ,‬והיינו לשיטתו דבעינן דיחול תורת מצוה בקריאה דידי' ורק בזה האופן מוציא חבירו‪ .‬אמנם הריטב"א ביאר בזה‪ ,‬משום‬ ‫דאינו מחויב א"כ "לאו ערב הוא"‪ ,‬והיינו לשיטתו דלא בעי דיחול תורת מצוה בקריאתו‪ ,‬כי אם דתלי' אי ערב לחבירו ושוב יכול לפרוע חובת חבירו‪ .‬ועד"ז הר"ן והריטב"א‬ ‫לשיטתם שם במגילה בביאור דברי הירושלמי בדין היודע אשורית וקרא בלעז להוציא הלועז דקרי הירושלמי אינו מחויב בדבר ויש להאריך בכ"ז‪ ,‬ועיין היטב‪ .‬אוסף | ‪27‬‬ ‫לתוכן‬ ‫מוציא‪ ,‬אכן במצוה גופא הדר לתורת שומע כעונה דע"י הערבות‬ ‫דבדין יצא מוציא אין צורך בעניית אמן‪ ,‬ועמד בזה בקהלות יעקב‬ ‫נעשה מחויב בדבר‪ .‬אמנם חידוש נוסף הוא בברכות‪ ,‬דאף בהם‬ ‫בברכות‪ ,‬וצע"ג‪.‬‬ ‫נאמר דינא דיצא מוציא‪ .‬ובאמת גדר אחר אינהו‪ ,‬דהוא "ברכה‬ ‫לחבירו"‪ ,‬ובהא חדית לן הגרע"א סימן רי"ט דהאמן לעיכובאב‪.‬ג‬ ‫תרוויהו איתנייהו בהו בדין ערבות וחלוקים בזה ברכת‬ ‫המצוות מגוף המצוה‬ ‫מצוה מן המובחר אי יש ערבות תלי' בב' הדרכים‬ ‫הנראה בשיטת הגרע"א‪ ,‬דתרוויהו אתנייהו בהו בדין ערבות‪,‬‬ ‫ומעתה נראה בנדון זה דמצוה מן המובחר ואינה חובה גמורה‬ ‫ושני הדרכים אמת‪ .‬אמנם הדבר תלוי בגורם החיוב‪ ,‬והיינו בחיובים‬ ‫האם יש בזה ערבות‪ ,‬הדבר תלי' בכל עיקר גדר ערבות‪ ,‬אי משום‬ ‫דהם חובת גברא התלוים אך "בזמן"‪ ,‬דוגמת קידוש‪ ,‬שופר‪ ,‬מגילה‬ ‫דערב לפרוע חוב חבירו להצילו מן העון בזה י"ל דבעינן חובה‬ ‫וכו'‪ ,‬בהא‪ ,‬אף דיצא ידי חובתו מכל מקום ע"י ערבות הדר להיות‬ ‫גמורה אכן במצוה מן המובחר אינה עון‪ ,‬אכן אם ע"י ערבות נעשה‬ ‫מחויב בדבר כאילו לא יצא כלשון הר"ן ר"ה‪ ,‬ומחויב עתה בקידוש‬ ‫מחויב בעצמו י"ל דאף במצוה מן המובחר ע"י דכל ישראל ערבים‬ ‫ומגילה וכדו'‪ ,‬ושוב מוציאו מדין שומע כעונה‪.‬‬ ‫נעשה מחויב בעצמו ברמת חיוב דמצוה מן המובחר‪.‬‬ ‫אכן בחיובים התלוים "במעשה"‪ ,‬דוגמת ברכת המצות דאין‬ ‫ישוב סתירת הח"ח בין ברכת בשמים לברכת האש והלל‬ ‫היום המחייב‪ ,‬כי אם דמעשה נטילת לולב גורם חיוב הברכה וכן‬ ‫דר"ח‬ ‫הוא בכל ברכת המצות‪ ,‬נתחדש דין ערבות נוסף "דמברך לחבירו"‬ ‫אשר לפי"ז חלוקים המה ברכת בשמים מברכת האש אף‬ ‫מתורת ערבות‪ .‬ואינו שייך בזה הדין ערבות דנעשה מחויב בדבר‪,‬‬ ‫דבתרוויהו אין חיוב לחזר אחריהם ובגדר מצוה מן המובחר‪,‬‬ ‫דזהו שייך רק בגוונא דמחויב מחמת הזמן‪ ,‬ואכתי אותו זמן הוא‪,‬‬ ‫מ"מ הרי ברכת בשמים המצוה היא הרחת בשמים להשיב נפש‬ ‫ואיכא בכאן לגורם החיוב‪ ,‬אלא דהוא עצמו אינו מחויב מפני דכבר‬ ‫ורק מדין 'ברכת הנהנין' בעי לברך‪ ,‬ובזה לעולם אין חיוב ברכה‬ ‫יצא‪ ,‬ובזה אהני דין ערבות זה לעשותו מחויב וכלשון הר"ן בר"ה‬ ‫העומד בפנ"ע כמש"כ לענין ברכת המצוות‪ ,‬וע"כ הא דמוציא מדין‬ ‫דף כ"ח דהוי כמאן דלא יצא‪ .‬אמנם בגוונא דהמעשה מצוה גורם‬ ‫ערבות הנדון מחמת דערב לפרוע חוב חבירו ובזה בעינן חובה‬ ‫חיוב הברכה‪ ,‬הרי כשיצא יד"ח נטילת לולב‪ ,‬ואך דבא להוציא‬ ‫גמורה להצילו מן העון‪ ,‬אכן לענין ברכת האש הרי המצוה היא‬ ‫לחבירו רק בברכה‪ ,‬ליכא לעיקר הגורם לחיוב דידי'‪ ,‬ולא שייך‬ ‫'הברכה' לשבח על האש ובזה ע"י ערבות נעשה מחויב בעצמו‬ ‫לעשותו מחויב‪ ,‬דהרי לעולם אין ברכת לולב עומד כחיוב בפנ"ע‬ ‫בברכת האש במוצ"ש‪ ,‬ובזה אף דאינה אלא מצוה ולא חובה גמורה‬ ‫בלי המעשה דנטילת לולב‪ ,‬ולא אהני בזה לדון "כמאן דלא יצא"‪.‬‬ ‫מ"מ כבר נעשה מחויב ע"י דין ערבות למצוה זו ושפיר מוציאו אף‬ ‫ובדין הנוסף דנתחדש בדין ערבות "דהברכה לחבירו"‪ ,‬י"ל דבעי‬ ‫דאין חיוב לחזר אחריו‪.‬‬ ‫אמן לעיכובא‪.‬‬ ‫ומעתה מיושבים בזה דברי הח"ח לענין ברכת בשמים בעינן‬ ‫ישוב שיטת הגרע"א‬ ‫לערבות דפורע חוב חבירו ובעי חיוב דבעי לחזר אחריו‪ ,‬ואילו‬ ‫ומעתה מבוארים דברי הגרע"א‪ ,‬דכל חידושו דה"אמן" ביצא‬ ‫לענין אש די במאי דנעשה מחויב בעצמו ע"י דין ערבות למצוה‬ ‫מוציא לעיכובא‪ ,‬זהו אך בברכת המצות‪ ,‬וכלשונו שם בגליון "הא‬ ‫מן המובחר אף דאינו מחויב לחזר אחריו‪ ,‬וכמש"נ‪.‬‬ ‫דקי"ל בכל ברכות המצות אם יצא מוציא"‪ .‬ובזה חדית לן הגרע"א‬ ‫ומיושב הסתירה בדברי המג"א והמ"ב מהלל דר"ח דהנדון לענין‬ ‫ד"ברכה לחבירו"‪ ,‬בעי לעניית אמן דחבירו‪ .‬אמנם בהני מצות‬ ‫הלל הוא לענין עיקר קריאת ההלל והמצוה גופא אתינן עלה מדין‬ ‫דהיום גורם החיוב ואך יצא בהם‪ ,‬שפיר י"ל דע"י דין ערבות כאילו‬ ‫ערבות דנעשה מחויב בעצמו ומהני אף במצוה דלא הוי חובה‬ ‫לא יצא‪ ,‬ושוב חוזר להיות מחויב כבתחילה והדר מוציא מדין‬ ‫גמורה‪ ,‬ושאני מברכת בשמים דכלפי הברכה בעינן לערבות דפורע‬ ‫שומע כעונה‪ ,‬ובהא אין עניית אמן לעיכובא כבכל שומע כעונה‪,‬‬ ‫חוב לחבירו ובזה בעי לחובה גמורה‪ ,‬ואה"נ לפי"ז לענין 'ברכת'‬ ‫כיון דאינו "מוציא לחבירו"‪ ,‬אלא לעצמו‪ ,‬ועי"ז יוצא חבירו‪.‬‬ ‫ההלל בר"ח לא מהני ערבות וכמש"נ‪.‬‬ ‫ומיושב היטב‪ ,‬קריאת המגילה והלל ושופר‪ ,‬וכן בקידוש לא‬ ‫***‬ ‫שמענו דהאמן לעיכובא בליל שבת‪ ,‬להמג"א דמוציא האיש כל‬ ‫האמנם אכתי תקשי לפי"ז לענין ברכת המזון טעונה כוס דכתב‬ ‫בני ביתו מטעם ערבות דהרי כבר יצא בתפילה‪ .‬והיינו דבכל הני‬ ‫הח"ח בסי' ק"צ דדי בזה שהוא מצוה מן המובחר לדון ערבות‪ ,‬הרי‬ ‫וכדומה דהזמן גורם חיובם‪ ,‬הרי ע"י ערבות הדרינן לדין שומע‬ ‫איירי לענין ברכת הנהנין וזהו דומיא לברכת בשמים דכל דאינו‬ ‫כעונה‪ ,‬ואין עניית אמן לעיכובא‪.‬‬ ‫מחויב לחזר אחריו ממילא אינו ערב‪ .‬וכן תקשי מברכת המצוות‬ ‫ובאמת בלשון הגמ' ר"ה כ"ח איתא בעיקר דין ערבות‪" ,‬כל‬ ‫דנשים דאם היה בזה מצוה מן המובחר היה מוציא כמבואר בדרכי‬ ‫הברכות כולם אע"פ שיצא מוציא"‪ .‬ובראשונים התם מבואר דהוא‬ ‫משה לדעת הח"ח בסי' ק"צ כמו שהארכנו בגליון הקודם‪ ,‬וקשה‬ ‫הדין בעיקר המצוה‪ ,‬דאיכא לדין יצא מוציא‪ .‬ולכאורה אמאי נייד‬ ‫מאי שנא מברכת בשמים‪ ,‬דכל דאין חיוב לחזר אינו בדין ערבות‪,‬‬ ‫הגמ' מלפרש בעיקר המצוה כהלל מגילה וקידוש דנאמר הך דינא‬ ‫וצע"ג‪.‬‬ ‫דיצא מוציא‪ .‬ולהמבואר ניחא‪ ,‬דאף דבכולם נאמר דינא דיצא‬ ‫וי"ל עוד נפק"מ נוספת למש"כ הכל בו ה' שבת סי' ל"א דבדין ערבות אינו מוציא את הבקי ומשמע מטעם דלא יזדקק לערב תחילה וכמש"כ האבנ"ז סי' מ'‪ ,‬וי"ל לפמש"כ כ"ז בברכת המצוות‬ ‫ב‬ ‫‪.‬‬‫דמוציאו בתורת ערב לפרוע חוב חבירו‪ ,‬לא כן בערבות לגוף המצוה הרי אין זה אלא דהדר להיות מחויב בעצמו והדרינן לפרשת שומכ"ע‬ ‫ואכתי יל"ע מדברי הגרע"א ר"ה ט"ז ע"ב‪ ,‬דמבואר דהא דמוציא בשופר באופן דיצא מוציא אין זה משום דהדר לחיובא קמא‪ ,‬אלא מדין דהוי כשלוחו‪ ,‬וכן לכאורה מתבאר‬ ‫ג‬ ‫מדבריו בשו"ת ס' ז' לענין קריאת המגילה יעו"ש‪ .‬והרי בשופר ומגילה חיובם תלי' בזמן‪ .‬וי"ל‪ ,‬דאך בשיטת הרמ"א דמתבאר מדבריו דעניית אמן לעיכובא‪ ,‬מוכרחים לחדש דתרי אופנים‬ ‫הם בדין ערבות‪ ,‬וכמש"נ‪.‬‬ ‫לע"נ ר' צבי יצחק בן ר' משה אהרון זצ"ל‬ ‫‪ | 28‬אוסף‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫שיעורי ליל שבת‬ ‫שיעור מורינו רבי מרדכי בונם זילברברג שליט"א‬ ‫גליון מס' ‪ - 292‬תשפ"ו‬ ‫‪‬‬ ‫בית הכנסת המרכזי שיכון ה'‬ ‫האם מי שמקפיד לא לאכול קודם התקיעות‬ ‫יכול השנה בר"ה שחל בשבת לאכול לפני מוסף‬ ‫כתב הרמ"א (בסי' תקפא ס"ג) דאף שמנהגינו לתקוע בכל חודש אלול‪ ,‬אין תוקעין בערב ראש השנה‪ ,‬ובטעם הדבר כתבו‬ ‫המג"א והט"ז דהוא כדי להפסיק בין תקיעות דרשות לתקיעות של חובה‪ ,‬והמהרי"ל בספר המנהגים כתב טעם נוסף שהוא‬ ‫כדי לערבב את השטן‪ ,‬ולכאו' הנפק"מ בין הטעמים היא כשר"ה חל להיות בשבת‪ ,‬דלטעם המג"א והט"ז שהוא כדי להפסיק‬ ‫בין תקיעות הרשות לתקיעות החובה‪ ,‬בשנה זו שהשבת ממילא מפסיקה בין התקיעות אי"צ להפסיק אף בערב ר"ה‪ ,‬אך‬ ‫לטעם המהרי"ל שהוא כדי לערבב השטן‪ ,‬אין הפסקה של שבת מועילה כדי לערבבו‪.‬‬ ‫אלא דהמ"ב (בס"ק כד בסוגריים) כתב דאף שר"ה חל להיות בשבת אין תוקעין בערב ר"ה‪ ,‬וביאר בשער הציון (ס"ק לה) דהטעם‬ ‫הוא דכיון שאף בשבת אנו אומרים 'זכרון תרועה' זה נחשב כמו תקיעה‪ ,‬וציין שהמקור לזה הוא 'אחרונים'‪ ,‬וחיפשתי את‬ ‫מקור הדברים בספרי האחרונים ולא מצאתי‪.‬‬ ‫ואמנם מובא בשם חכמי הקבלה דאף שאין אנו תוקעין בר"ה שחל להיות בשבת‪ ,‬מ"מ יש לכוין את כל הכוונות שאנו‬ ‫מכונים בתקיעות‪ ,‬וכן מבואר בספרים דכל ההשפעה וההתעוררויות שיש בתקיעות נמצאות גם בשבת זו‪ ,‬ובס' לקט יושר‬ ‫(עמ' קכ"ו) כתב דכשחל ר"ה בשבת יש ללמוד הלכות שופר וכשדורשים לאחר תפילת מנחה יש לדרוש בהלכות שופר‪,‬‬ ‫ומה"ט יש להפסיק בתקיעות של אלול כבר מערב ר"ה‪.‬‬ ‫והנה מפורסמין דברי הבבלי מדוע אין תוקעין בר"ה שחל להיות בשבת‪ ,‬גזירת חכמים שמא יטלנו בידו וילך אצל חכם‬ ‫ללמוד ויעבירנו ד' אמות בר"ה‪ ,‬אבל בירושלמי (ר"ה ריש פרק ד') מבואר שהוא מן התורה‪ ,‬וז"ל הירושלמי 'כתוב אחד אומר‬ ‫'יום תרועה'‪ ,‬וכתוב אחד אומר 'זכרון תרועה'‪ ,‬הא כיצד‪ ,‬בשעה שהוא חל בחול יום תרועה‪ ,‬בשעה שהוא חל בשבת זכרון‬ ‫תרועה ‪ ,‬ומזכירין אבל לא תוקעין'‪ ,‬ומבואר להדיא מדברי הירושלמי שמן התורה ר"ה שחל להיות בשבת אמנם הוא לא‬ ‫'יום תרועה' אך התורה העמידה אותו כיום של 'זכרון תרועה'‪ ,‬וא"כ שורש הדברים שהביא המ"ב שר"ה שחל בשבת הוא‬ ‫זכרון תרועה מיוסד על דברי הירושלמי‪.‬‬ ‫ויש לנידון זה השלכות מעשיות‪ ,‬דבספר תשובות והנהגות (ח"ד סי' קלח) הביא חכם אחד שפרסם הוראה לרבים דאף מי‬ ‫שמקפיד שלא לאכול קודם התקיעות‪ ,‬בר"ה שחל להיות בשבת ניתן לאכול קודם מוסף שהרי אין תוקעין בו‪ ,‬וחולק עליו‬ ‫שם שהרי אנו אומרים מלכויות זכרונות ושופרות במקום תקיעות‪ ,‬ודי בזה לחודא כדי שלא לאכול קודם מוסף‪ ,‬וכוונת‬ ‫הדברים היא כדברי השער הציון דזכרון תרועה הוי כמו תקיעה‪.‬‬ ‫והשלכה מעשית נוספת יש בזה‪ ,‬דמפורסמת שיטת מרנן הגר"ח והגרי"ז זצ"ל שצריך כל יחיד בר"ה להקפיד ולשמוע את‬ ‫כל חזרת הש"ץ של מוסף מילה במילה‪ ,‬כיון שצריך לשמוע את התקיעות על סדר הברכות‪ ,‬ואם לא עשה כן לא יצא ידי‬ ‫חובת תקיעות‪ ,‬ובתשובות והנהגות (שם במנהגי הגר"ח אות ס"ו) כתב דאף בר"ה שחל בשבת הקפיד הגר"ח לשמוע את כל‬ ‫חזרת הש"ץ מילה במילה‪ ,‬והטעם הוא דאף שאין אנו תוקעין בשבת מ"מ אמירת מלכויות זכרונות ושופרות נחשבות‬ ‫במקום תקיעה‪ ,‬והיינו כנ"ל דנחשב כאילו תוקעין בשופר אף בשנה זו‪.‬‬ ‫ונראה שהדברים כמעט מפורשים בדברי התוס' בר"ה (ט"ז ע"ב)‪ ,‬שאמרו שם בגמ' "כל שנה שאין תוקעין לה בתחילתה‬ ‫מריעין לה בסופה" [פירוש דמחמת הצרות שיתרגשו עליהם בסוף השנה יצטרכו להכריז תעניות שמריעין בהם תרועת‬ ‫שופרות] ‪ ,‬מאי טעמא דלא איערבב שטן [שלא התבלבל השטן ע"י השופר]‪ ,‬והיינו שהרי תוקעין ומריעין כשהן עומדין‬ ‫ותוקעין ומריעין כשהן יושבין ע"מ לערבב את השטן‪ ,‬וכשלא תקעו לא עורבב השטן ויש לו כח להזיק בסוף השנה‪ ,‬ובתוס'‬ ‫שם פירשו בשם בעל הלכות גדולות דכל שנה שלא תקעו בתחילתה היינו שלא תקעו מחמת אונס‪ ,‬אך כשלא תקעו מחמת‬ ‫ר"ה שחל להיות בשבת אי"ז נחשב כשנה שאין תוקעין בה בתחילתה ואינו בכלל דברי חז"ל‪.‬‬ ‫אוסף | ‪29‬‬ ‫לתוכן‬ ‫ויש להתבונן כשלא תקעו מחמת אונס מדוע מריעין לה בסופה הרי לא שייך להעניש את האדם על אונס‪ ,‬ושמעינן מזה‬ ‫דמריעין לה בסופה אינו עונש אלא מציאות‪ ,‬דשנה שאין תקיעה בתחילתה סופה יהיה מר‪ ,‬וכפי שחולה שנאנס ולא לקח‬ ‫את הכדור שהיה צריך לקחת‪ ,‬מצבו מידרדר אף שאין בו אשמה כלל‪ ,‬אלא דא"כ תמוה מדוע ר"ה שחל להיות בשבת הוא‬ ‫שונה ואינו בכלל זה‪ ,‬הרי במציאות אין תקיעה באותה שנה?‬ ‫והנה דנו האחרונים האם בר"ה שחל להיות בשבת חז"ל הפקיעו ועקרו את מצות שופר לגמרי‪ ,‬או שהשאירו את המצוה‬ ‫על כנה ורק אסרו לקיימה בפועל‪ ,‬וברעק"א (במערכות סי' ח) נקט כצד השני שרק אסרו לקיימה בפועל‪ ,‬והנפק"מ היא באדם‬ ‫שתקע למרות האיסור דלפי דברי רעק"א הוא קיים את מצות התקיעה וברכותיו הם ברכות‪ ,‬אלא דעבר על שבות דשבת‪,‬‬ ‫וכן אם בירך שהחיינו ביום הראשון לא יצטרך למנהגינו לברך שהחיינו ביום השני‪.‬‬ ‫ולכאו' אם ננקוט שחז"ל עקרו את מצות התקיעה ביום הראשון לגמרי א"כ ניחא דכיון שאין מצות תקיעה כלל ואין סיבה‬ ‫לתקיעה וודאי שלא ירעו לה בסופה‪ ,‬אך אם כדברי רעק"א שלא עקרו את מצות השופר מדוע זה שונה מאונס ולא ירעו‬ ‫לה בסופה‪ ,‬אלא התשובה היא דכשאנו אומרים 'זכרון תרועה' זה הוי כמו תקיעה‪ ,‬דכיון שאנו מזכירים את המצוה עם‬ ‫כל כוונותיה ועניניה לכך זה נחשב לנו כמו תקיעה‪ ,‬וממילא אף שנה זו נחשבת כשנה שתוקעין לה בתחילה‪ ,‬וזהו ביאור‬ ‫החילוק בדברי התוס' בין נאנס ולא תקע לבין ר"ה שחל להיות בשבת שנחשב כאילו תקע‪.‬‬ ‫בר"ה שחל בשבת ‪ -‬עם ישראל עוקד את מצות השופר לכבוד השי"ת‬ ‫אמרו חז"ל בראש השנה (ט"ז ע"ב) 'אמר רבי יצחק כל שנה שאין תוקעין בתחילתה מריעין לה בסופה [פירוש דמחמת הצרות‬ ‫שיתרגשו עליהם בסוף השנה יצטרכו להכריז תעניות שמריעין בהם תרועת שופרות] מאי טעמא דלא איערבב שטן [שלא‬ ‫התבלבל השטן ע"י השופר]‪ ,‬ופירשו בתוס' שם בשם בעל הלכות גדולות דהא שלא תקעו זה מחמת אונס‪ ,‬אך כשלא תקעו‬ ‫מחמת ר"ה שחל להיות בשבת אי"ז נחשב כשנה שאין תוקעין בה בתחילתה ואינו בכלל דברי חז"ל‪.‬‬ ‫והקשה המשך חכמה (פרשת אמור) דהלא מצות תקיעת שופר אינה ככל המצוות‪ ,‬דאדם שנמנע מלעשות את שאר המצוות‬ ‫נענש על כך‪ ,‬וכשאנוס נפטר‪ ,‬אך מצוות תקיעת שופר היא כמו רפואה‪ ,‬שהרי באה לזכרון לעורר את מידת הרחמים‪,‬‬ ‫וככפרת יום הכיפורים‪ ,‬וכפי שחולה הנמנע מלקחת את תרופתו אף אם נאנס ע"כ האם יתרפא?! והלא ברור שידרדר‬ ‫מצבו‪ ,‬וכך כשנעדר זכרון השופר שמכניס את זכרון ישראל לאביהם שבשמים‪ ,‬נשאר קטרוג השטן על מקומו‪ ,‬וא"כ כיצד‬ ‫בשנה שר"ה חל בשבת אין צרות בסופה למרות העדר השופר?‬ ‫ומבאר המשך חכמה שהרי אנו תוקעים בשופר של איל‪ ,‬להזכיר את זכות העקידה‪ ,‬דהתקיעה מזכירה את זכות ישראל מה‬ ‫שנחלו מיצחק‪ ,‬שבניו עוקדים תאוותיהם והרגשותיהם ושאלות החיים על מוקד אהבת השם ותורתו‪ ,‬ולמרות שעם ישראל‬ ‫יודע את גודל התועלת ממצות שופר‪ ,‬אשר ביטולו אף באונס הוא סכנה גדולה‪ ,‬ובכ"ז עם ישראל חושש פן יבולע חלילה‬ ‫למצוות שבת‪ ,‬אשר מעידה על קדושת שמו יתברך‪ ,‬שחידש את עולמו מן האין הגמור‪ ,‬יהי מי‪ ,‬יעבור עלינו מה‪ ,‬ויתקדש‬ ‫שמו יתברך‪ ,‬יקטרג השטן‪ ,‬ולא יכנס זכרוננו לפני אבינו שבשמים לטובה‪ ,‬אך לא יבולע לשבת המעידה על קדושת שמו‬ ‫יתברך‪ ,‬פן יעבירנו ארבע אמות ויתחלל שבת חלילה‪ ,‬ומשום כך עוקדים כל עם ישראל למען קידוש שמו יתברך את מצוות‬ ‫השופר אע"פ שיש בכך סכנה גדולה‪ ,‬ועקידה זו היא עקידה רוחנית מופלגת ומועילה לרצות אותנו‪ ,‬כמו שמרצה זכרון‬ ‫שופר‪.‬‬ ‫ולמדנו מדברי המשך חכמה שיסוד העקידה הוא לשים את רצון ה' מעל הכל‪ ,‬דע"י כך שעם ישראל עוקד את רצונותיו‬ ‫ותאוותיו הוא ממשיך את דרכו של יצחק להעמיד את רצון השי"ת מעל הכל בלי חשבונות‪ ,‬ואף בשנה שר"ה חל בשבת‬ ‫כשעם ישראל עוקדים את הצורך הרוחני של השופר עם כל השפעותיו לכבוד השי"ת‪ ,‬מועילה זכות זו לקרוע את גזר הדין‬ ‫כמו תקיעת השופר עצמה‪.‬‬ ‫ונראה להוסיף דהשופר שהוא זכרון העקידה מורה על אהבה להשי"ת‪ ,‬וכפי שביאר הרעק"א בדברי חז"ל בר"ה "תוקעין‬ ‫ומריעין כשהם יושבין ותוקעין ומריעין כשהם עומדים כדי לערבב השטן"‪ ,‬ופירש רש"י "שלא ישטין כשישמע ישראל‬ ‫מחבבין את המצוות" ולכאורה פלא הלא אדרבה אם מחבבין עמ"י את המצוות עליו להכשילם בעבירות כדי להפילם‪,‬‬ ‫וביאר הרעק"א דכיון שמחבבין את המצוות הרי זה מורה על תשובה מאהבה‪ ,‬וע"י תשובה מאהבה עוונותיהם נעשים להם‬ ‫כזכויות‪ ,‬ולכך אין חפץ להכשילם כדי שלא יהפכו עוונות אלו להם לזכויות‪.‬‬ ‫ונמצא שהשופר מורה על אהבה‪ ,‬וזהו עקידת יצחק שמעמידים את רצון ה' מעל כל ההרגשות והרצונות‪ ,‬ואף בר"ה החל‬ ‫בשבת כשמוותרים על השופר ומעלותיו לכבוד השי"ת זהו בכלל תשובה מאהבה‪ ,‬דמעשה זה הוא המורה בשנה זו על‬ ‫אהבת ישראל לאביהם שבשמים‪.‬‬ ‫©‬ ‫להערות והארות‪ ,‬ולקבלת העלון במייל ‪0548473@gmail.com‬‬ ‫‪ | 30‬אוסף‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫בס"ד‪ ,‬יום ג' פרשת כי תבוא‪ ,‬י''ב אלול תשפ''ו‬ ‫‪527‬‬ ‫ְ ַמ ְק ֵהל ת ָ ְרכ ֱא ִקים‬ ‫מוסיף והולך‪ :‬ברכת המזון היא חובת היחיד‪,‬‬ ‫'צירוף המסובין לזימון'‬ ‫אולם ככל שמתרבה הציבור מתרבה השבח‪ .‬שלושה‬ ‫שאכלו כאחד נוספת ברכת הזימון‪ ,‬עשרה שאכלו‬ ‫ִ י ֵ ם ה' ֶא ְק ָר א ָה ב ג ֶֹד ל ֵל א ֵק ינ‬ ‫ביחד נוספת הזכרת שם שמים – "נברך אלוקינו"‪.‬‬ ‫סדרת זימון‪ :‬בגיליון הקודם (מספר ‪ ,)526‬התבאר סדר‬ ‫במשנה (ברכות דף מט‪ ):‬הובאה שיטת תנאים‪,‬‬ ‫וגדר חיוב הזימון לפני ברכת המזון‪.‬‬ ‫שבמאה באלף וברבוא מוסיפים והולכים בנוסח‬ ‫הזימון‪ ,‬ושיטת רבי יוסי הגלילי שלפי רוב הקהל‬ ‫בהמשך לכך יתבאר בגיליון הנוכחי (מספר ‪ ,)527‬באיזה‬ ‫הם מברכים‪ ,‬שנאמר (תהלים פרק סח פסוק כז)‬ ‫אופן מצטרפים המסובים לזימון‪ :‬האם שלושה שלא התחילו‬ ‫ְ ַמ ְק ֵהל ת ָ ְרכ ֱא ִקים ה' ִמ ְ ק ר יִ ְ ָר ֵאל‪.‬‬ ‫לאכול יחד‪ ,‬או שלא סיימו את סעודתם יחד‪ ,‬חייבים לזמן או‬ ‫להלכה נפסק בשו''ע (סימן קצב סעיף א)‬ ‫רק רשאים לזמן?‬ ‫שמעשרה ואילך הנוסח שווה‪ ,‬אולם בעצם השיטה‬ ‫האם 'התחילו ביחד' נקבעת בברכת המוציא או באכילת‬ ‫אנו רואים שוב את יסוד הזימון‪ :‬ריבוי המסובים‬ ‫כזית? האם האוכל מאכלים אחרים (מזונות‪ ,‬האדמה או‬ ‫שבאים לברך כאחד על המזון מרבה כבוד שמים‪.‬‬ ‫שהכל) או השותה‬ ‫כעת יובן באופן נפלא דבריו המאירים של‬ ‫(יין או שאר משקים)‬ ‫הפרישה (סימן קצב ס"ק ב) בשם המהר"ל (נתיבות‬ ‫מצטרף לזימון?‬ ‫עולם נתיב העבודה פרק יח)‪ ,‬שבנוסח הזימון כל‬ ‫ומה הדין כאשר‬ ‫אחד מוסיף שבח על דברי קודמו‪ :‬המזמן אומר "נברך‬ ‫שניים כבר סיימו את‬ ‫שאכלנו משלו"; המסובים מוסיפים "ברוך שאכלנו‬ ‫סעודתם‪ ,‬ורק לאחר‬ ‫משלו ובטובו חיינו"; והמזמן חוזר על דבריהם ומוסיף‬ ‫מכן הגיע השלישי‬ ‫"ברוך הוא וברוך שמו"‪ .‬וכעין זה באמירת "ברכו"‪:‬‬ ‫ואכל עמהם?‬ ‫השליח ציבור אומר "ברכו את ה' המבורך"‪ ,‬הציבור‬ ‫מוסיף "ברוך ה' המבורך לעולם ועד"‪ ,‬והשליח ציבור‬ ‫חוזר ואומר אף הוא את הנוסח עם ההוספה‪.‬‬ ‫ברכת מזל טוב‬ ‫לידיד הילכתא‬ ‫וכתב המשנ"ב (סימן קצב ס"ק ד)‪ ,‬שרק המזמן‬ ‫אומר "ברוך הוא וברוך שמו" ולא המסובים; וממילא‬ ‫הג״ר נחמיה חשין שליט״א‬ ‫יחיד המברך בלא זימון אינו אומר‪.‬‬ ‫לרגל שמחת נישואי בנו‬ ‫כלומר‪ ,‬תיבות "ברוך הוא וברוך שמו" אינן‬ ‫החתן המופלג כמר בן ציון שליט״א‬ ‫תוספת נפרדת כללית לפני ברכת המזון‪ ,‬אלא חלק‬ ‫עב״ג בת ידיד הילכתא‬ ‫מנוסח הזימון והמשך חזרת המזמן‪ ,‬שהוא מוסיף על‬ ‫הג״ר דוד מינצברג שליט״א‬ ‫דברי המסובים‪ .‬ואילו היו המדפיסים מחברים תיבות‬ ‫יהי רצון שיזכו לבנות בית נאמן בישראל על אדני‬ ‫אלו לנוסח שאומר המזמן‪ ,‬לא היו צריכים לכתוב‬ ‫התורה והיראה‪ ,‬לתפארת המשפחות הדגולות‪,‬‬ ‫'יחיד אינו אומר'‪.‬‬ ‫ולראות בנים ובני בנים עוסקים בתורה ובמצוות‪,‬‬ ‫בברכת התורה‬ ‫מתוך אושר והרחבת הדעת‪.‬‬ ‫עקיבא יוסף לוי‬ ‫המברכים‪ :‬מערכת הילכתא‬ ‫‪1‬‬ ‫אוסף | ‪31‬‬ ‫לתוכן‬ ‫להקדים לסיים ולברך לבדו‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬כאשר לא‬ ‫מקומות חלוקים‪ :‬ולגבי גדרי הצירוף לזימון באכילה‬ ‫התחילו יחד‪ ,‬אין עדיין צירוף המחייבם להישאר עד‬ ‫במקומות שונים‪ ,‬שמהם המקור לדיני צירוף למניין‬ ‫הזימון‪ ,‬ורשאי להקדים ולברך לבדו; אלא שאם סיימו‬ ‫בתפילה‪ ,‬ראה בגיליון עומק הפשט (מספר ‪ 262‬אחו''ק‬ ‫יחד בפועל‪ ,‬נעשו מצורפים וחייבים לזמן‪ .‬והעיר הט"ז‪,‬‬ ‫תש''פ) שיצא בתקופת הקורונה בנושא "צירוף מנין‬ ‫שתמוה מדוע הבית יוסף לא הביא חילוק זה‪ .‬ונקט‬ ‫במרפסות"‪.‬‬ ‫המשנ''ב (ס"ק יט‪ ,‬שער הציון ס''ק טז) כדעת הט''ז‬ ‫כיצד מצטרפין לזימון?‬ ‫‪.1‬‬ ‫שמספיק אכילה בסוף כדי לחייב‪ ,‬ולא כאחרונים שנחלקו‬ ‫עומק לשון המשנה‪ :‬במשנה (ברכות דף מה‪ ).‬נאמר‪:‬‬ ‫על הט''ז‪.‬‬ ‫שלשה "שאכלו כאחת" חייבין לזמן‪ .‬במילים ספורות‬ ‫התחילו יחד‪ :‬כתב השולחן ערוך (סימן קצג סעיף ד)‪,‬‬ ‫טמנה המשנה את יסוד כל הסוגיא‪ .‬אין עצם היותם‬ ‫שלושה שישבו לאכול ובירכו ברכת המוציא‪ ,‬אפילו כל‬ ‫שלושה מחייב בזימון‪ ,‬אלא העובדה שאכילתם היתה‬ ‫אחד אוכל מככרו ואפילו עדיין לא אכלו כזית פת‪ ,‬אינם‬ ‫"כאחת" – סעודה אחת המצורפת משלושה סועדים‪.‬‬ ‫רשאים ליחלק‪ .‬כלומר‪ ,‬שברכת המוציא יחד נחשבת‬ ‫מכאן מסתעפים כל פרטי הסוגיה שבגמרא‬ ‫כהתחלת סעודה משותפת‪ ,‬ומאותה שעה אינם רשאים‬ ‫ובראשונים‪ :‬מתי נוצרת 'אכילה כאחת' – בתחילת‬ ‫ליחלק‪.‬‬ ‫הסעודה או בסופה‪ ,‬האם צריכים להתחיל ולסיים יחד‪,‬‬ ‫ודנו פוסקי זמננו עד מתי יכול מי שהצטרף באיחור‬ ‫מהו דין 'מפה אחת' שמצרפת לזימון‪ ,‬ומהם שאר אופני‬ ‫להיחשב כמי שהתחיל יחד‪ :‬לדעת הג"ר ישראל יעקב‬ ‫הקביעות והצירוף‪ .‬הכל כלול בפירוש המילים המדויקות‬ ‫פישר זצ''ל (זימון כהלכתו פרק ב ס"ק ט)‪ ,‬כל זמן‬ ‫שנאמרו במשנה‪" :‬שאכלו כאחת"‪.‬‬ ‫שהראשון לא סיים את אכילת הכזית הראשון‪ ,‬נחשב‬ ‫צירוף תחילה וסוף‪ :‬נחלקו הראשונים מה נחשב‬ ‫שהתחילו יחד‪.‬‬ ‫"שאכלו כאחת"‪ .‬רבינו יונה (ברכות דף לב‪ :‬מדפי הרי"ף)‬ ‫וכן חידד הגרי"ש אלישיב זצ''ל (שיעורי ברכות דף‬ ‫הכריע בשם רבו‪ ,‬שאין חיוב זימון אלא כאשר קבעו‬ ‫מה‪ ,).‬שכל זמן שלא בלע הראשון את הכזית הראשון‪,‬‬ ‫עצמם מתחילת הסעודה לאכול יחד; אבל אם לא קבעו‬ ‫עדיין יכול חברו להצטרף אליו‪ .‬אולם אם רק שמעו‬ ‫מתחילה‪ ,‬אין סיום האכילה יחד מצרפם‪.‬‬ ‫קידוש יחד ולא התחילו את האכילה יחד‪ ,‬אין שמיעת‬ ‫אולם הרא"ש (ברכות פרק ז סימן א) חולק על רבינו‬ ‫הקידוש מצרפת אותם לזימון‪.‬‬ ‫יונה וסובר‪ ,‬שאף אם לא בירכו המוציא יחד‪ ,‬כל שנקבעו‬ ‫סיימו יחד‪ :‬כתב השולחן ערוך (סימן קצג סעיף ב)‪,‬‬ ‫לאחר מכן באכילה יחד‪ ,‬או נמצאו יחד בגמר הסעודה‪,‬‬ ‫שלושה שלא נקבעו לאכול יחד מתחילת הסעודה‪ ,‬כגון‬ ‫נקבעו לזמן ואינם רשאים ליחלק‪ .‬וכן פסק השו"ע (סימן‬ ‫ששניים קבעו ואחר כך בא השלישי וקבע עמהם‪ ,‬או‬ ‫קצג סעיף ב)‪ ,‬כדעת הרא''ש שיש צירוף בסוף הסעודה‪,‬‬ ‫שאחד קבע תחילה ואחר כך הצטרפו אליו שניים‪ ,‬אם‬ ‫גם כאשר לא התחילו כאחד‪.‬‬ ‫היו קבועים יחד בגמר האכילה אינם רשאים ליחלק‪ ,‬אלא‬ ‫ומבואר בתוס' (ברכות דף מה‪ .‬ד"ה שלשה)‪ ,‬על פי‬ ‫חייבים לזמן‪.‬‬ ‫הירושלמי (ברכות תחילת פרק ז)‪ ,‬שאם נתנו דעתם‬ ‫וביאר המשנה ברורה (ס"ק יט)‪ ,‬שאם גם לא סיימו‬ ‫לאכול והתחילו יחד‪ ,‬חל עליהם חיוב זימון מתחילת‬ ‫יחד‪ ,‬כגון שאחד הצטרף לאחר שהשניים התחילו‪ ,‬וגם‬ ‫הסעודה‪ ,‬ושוב אינם רשאים להיפרד‪ .‬אולם אם אחד‬ ‫סיימו את סעודתם בזמנים שונים‪ ,‬אלו שסיימו תחילה‬ ‫הקדים ואכל כזית לפני שהצטרפו האחרים‪ ,‬עדיין לא חל‬ ‫רשאים לברך בפני עצמם‪ ,‬שכן לחיוב זימון צריך‬ ‫עליהם חיוב קבוע‪ ,‬ורשאים לסיים בזמנים שונים ולברך‬ ‫שיתחילו יחד או שיסיימו יחד‪.‬‬ ‫כל אחד לעצמו; ומכל מקום‪ ,‬אם סיימו את אכילתם יחד‬ ‫לא התחילו ולא סיימו‬ ‫‪.2‬‬ ‫– חייבים לזמן‪.‬‬ ‫לכתחילה‪ :‬כתב בשער הציון (סימן קצג ס"ק יז)‪ ,‬שאף‬ ‫חילוק זה הובא להלכה בט"ז (סימן קצג ס"ק ו)‪,‬‬ ‫אם לא התחילו ולא סיימו יחד‪ ,‬לכתחילה מצוה להמתין‬ ‫שהתחלה משותפת של שלושתם יוצרת צירוף קבוע‬ ‫עד סוף הסעודה‪ ,‬שיוכלו להצטרף לזימון‪.‬‬ ‫וחיוב זימון מתחילת הסעודה‪ ,‬ולכן אין אחד מהם רשאי‬ ‫‪2‬‬ ‫‪ | 32‬אוסף‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫ולכן‪ ,‬כתב המשנה ברורה (סימן קצג ס"ק יט)‪ ,‬שאם‬ ‫חידוש גדול מבואר ברמ"א (סעיף ב)‪ ,‬שבכל מקום‬ ‫המתינו עד שסיים השלישי לאכול‪ ,‬חייבים לזמן ואינם‬ ‫שרשאים ליחלק שלא התחילו ולא סיימו יחד‪ ,‬מכל מקום‬ ‫רשאים ליחלק; ואפילו שלא סיימו יחד ממש‪ ,‬מאחר‬ ‫יכולים לזמן‪ ,‬ואדרבה יש להם ענין לזמן משום "ברוב עם‬ ‫שהשניים עדיין ראויים לאכול‪ ,‬דינם כאילו סיימו יחד‪.‬‬ ‫הדרת מלך"‪.‬‬ ‫דין זה הוא רק כאשר הגיע קודם שאמרו "הב לן‬ ‫אולם המשנה ברורה (ס"ק כד) הביא שהמגן אברהם‬ ‫ונבריך"‪ ,‬אבל אם אמרו כן לפני שהגיע‪ ,‬שוב אינו מצטרף‪.‬‬ ‫הקשה‪ ,‬שמדברי הרבה פוסקים משמע ששלושה שאכלו‬ ‫וכתב הרמ"א‪ ,‬שנטילת מים אחרונים נחשבת כאמירת‬ ‫בלא קביעות אינם רשאים לזמן‪ ,‬מאחר שאין אחד יכול‬ ‫"הב לן ונבריך"‪.‬‬ ‫להוציא את חברו בברכת המזון‪ ,‬והניח את הדין בצריך‬ ‫מקצת המסובין אכלו פת‬ ‫‪.4‬‬ ‫עיון; ובעשרה‪ ,‬שיש בזימון הזכרת השם‪ ,‬כתב שאין לזמן‪.‬‬ ‫אכילה קלושה‪ :‬בגמרא (ברכות דף מח‪ ).‬מבואר‪,‬‬ ‫טעם שיטת המגן אברהם ביאר בשער הציון (ס"ק‬ ‫תשעה שאכלו דגן ואחד אכל ירק ‪ -‬מצטרפין‪ .‬אמר רבי‬ ‫כב)‪ ,‬שכיצד יאמרו "נברך"‪ ,‬שפירושו שנברך יחד‪ ,‬כאשר‬ ‫זירא‪ ,‬בעאי מיניה מרב יהודה‪ :‬שמנה מהו? שבעה מהו? ‪-‬‬ ‫לבסוף כל אחד מוכרח לברך בפני עצמו‪ ,‬שאין אחד יכול‬ ‫אמר ליה‪ :‬לא שנא‪ .‬ששה ודאי לא מיבעיא לי‪.‬‬ ‫להוציא את חבירו‪.‬‬ ‫הרי שגם מי שלא אכל פת יכול להצטרף לזימון‪.‬‬ ‫ולדעת הגרש"ז אויערבאך זצ''ל (חידושים מכתב יד‬ ‫ונפסק בשולחן ערוך ובמשנ''ב (סימן קצז סעיף ב ג)‪,‬‬ ‫ברכות דף מה‪ ).‬דברי המגן אברהם שאין לזמן‪ ,‬נאמרו‬ ‫שבעשרה‪ ,‬אם שבעה אכלו פת ושלושה אכלו כל אחד‬ ‫באופן שהשלישי לא קבע עמהם‪ ,‬אבל אם קבע עמהם‬ ‫כזית ירק‪ ,‬או שתו רביעית משקה חוץ ממים‪ ,‬מצטרפים‬ ‫באמצע הסעודה‪ ,‬רשאים לזמן אף שלא התחילו ולא‬ ‫לזימון בשם ויכולים לומר "שאכלנו"‪ ,‬ולכתחילה צריך‬ ‫סיימו יחד‪ .‬וכן דעת הגר"ח קניבסקי זצ''ל (תורת הזימון‬ ‫שהמזמן יהיה מאוכלי הפת; אבל אם רק שישה אכלו פת‬ ‫פרק ז אות יא)‪ ,‬והוכיח כן מדברי המשנה ברורה (סימן ר‬ ‫וארבעה אכלו ירק‪ ,‬אינם מצטרפים‪ ,‬משום שצריך רוב‬ ‫ס"ק ט)‪ ,‬שאם הפסיק לזימון עם שניים‪ ,‬יכול לאחר מכן‬ ‫הניכר של אוכלי פת‪.‬‬ ‫להצטרף לזימון נוסף‪ ,‬אף שלא התחיל ולא סיים עמהם‪.‬‬ ‫ולעניין זימון בשלושה‪ ,‬כאשר שניים אכלו פת‬ ‫מאידך לדעת הגרי"ש אלישיב זצ''ל (שיעורי ברכות‬ ‫והשלישי אכל כזית מיני דגן או ירק‪ ,‬או שתה רביעית‬ ‫דף מה‪ ,).‬למרות שאין איסור לזמן באופן זה‪ ,‬ראוי שלא‬ ‫משקה‪ ,‬נחלקו הפוסקים אם מצטרף עמהם לזימון‪ .‬לכן‪,‬‬ ‫לעשות כן‪ ,‬ובפרט בישיבות‪ ,‬כדי שלא יבואו לחשוב שיש‬ ‫כשמצטרף שלישי לסעודה‪ ,‬לכתחילה יתנו לו פת ולא‬ ‫בדבר חיוב או מצוה‪.‬‬ ‫מאכל או משקה אחר; ואם אירע שאכל או שתה דבר‬ ‫גמרו לאכול ועדיין לא בירכו‬ ‫‪.3‬‬ ‫אחר‪ ,‬יזמנו עמו‪.‬‬ ‫מאכל חביב‪ :‬בגמרא (ברכות דף מז‪ ).‬מסופר‪ ,‬שרב‬ ‫לעניין סוג המשקה‪ ,‬כתב האור לציון (חלק ב פרק מו‬ ‫ושמואל ישבו בסעודה‪ ,‬וכשהגיע רב שימי בר חייא‪,‬‬ ‫אות לב)‪ ,‬שלצירוף מועיל רק יין או מיץ פירות טבעי‪ ,‬אבל‬ ‫מיהר לאכול כדי להצטרף עמהם לזימון‪ .‬רב אמר לו‬ ‫השותה קפה‪ ,‬תה או משקה ממותק אינו מצטרף‪ .‬וכן נקט‬ ‫שכבר גמרו את סעודתם‪ ,‬ואינם מתחייבים בזימון‪ .‬אולם‬ ‫הגרי''ש אלישיב זצ''ל (קובץ תשובות חלק א סימן כב)‪,‬‬ ‫שמואל השיב‪ ,‬שאילו היו מביאים להם מאכל חביב‪ ,‬לפניו‬ ‫וכן הביא בספר וזאת הברכה (פרק יג אות ד) בשם כמה‬ ‫ארדיליא – כמהין ופטריות‪ ,‬ולפני רב גוזלות‪ ,‬ודאי היו‬ ‫פוסקים‪.‬‬ ‫אוכלים; ומכיון שעדיין היו ראויים לאכול‪ ,‬לא נחשב‬ ‫ובתשובות והנהגות (חלק א סימן קפג) כתב‪ ,‬שאין‬ ‫שנגמרה סעודתם ומצטרפים לזימון‪.‬‬ ‫לצרף לזימון על ידי שתיית תה חם‪ ,‬משום שהמצטרף‬ ‫על פי זה פסק השולחן ערוך (סימן קצז סעיף א)‪,‬‬ ‫באמצעות שתיית תה נצרך לשתי קולות‪ :‬האחת‪ ,‬עצם‬ ‫ששניים שסיימו לאכול ובא שלישי‪ ,‬כל זמן שאילו היו‬ ‫הצירוף לזימון על ידי שתייה; והשנייה‪ ,‬ששתיית תה חם‬ ‫מביאים לפניהם מאכל נוסף היו יכולים לאכול ממנו‪,‬‬ ‫נמשכת בדרך כלל יותר מכדי שתיית רביעית‪ ,‬ובפשטות‬ ‫השלישי מצטרף עמהם‪ ,‬ומצוה לתת לו לאכול כדי‬ ‫אין מצטרפים אלא כששותים רביעית בתוך שיעור כדי‬ ‫שיצטרף לזימון‪.‬‬ ‫שתיית רביעית‪.‬‬ ‫‪3‬‬ ‫אוסף | ‪33‬‬ ‫לתוכן‬ ‫‪4‬‬ ‫‪ | 34‬אוסף‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫הגר"ח קניבסקי העיר – והגרי"ש אלישיב הכריע!‬ ‫מעשה נפלא‪ :‬בשמחת בר־המצוה של אחד מנכדי מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל‬ ‫שהתקיימה בירושלים עיר הקודש‪ ,‬ישבו בשולחן השמחה שני גדולי הדור‪:‬‬ ‫סב החתן‪ ,‬מרן הגרי"ש‪ ,‬ודוד החתן‪ ,‬מרן הגר"ח קניבסקי זצ"ל‪.‬‬ ‫כשהגיעו לסוף הסעודה‪ ,‬כיבד הגרי"ש את חתן בר־המצוה לזמן‪ .‬הגר"ח העיר‬ ‫שהמנהג הוא שלא לכבד חתן בר־מצוה בזימון‪ ,‬מאחר שעדיין לא נתמלא‬ ‫זקנו ואין ידוע אם הביא שתי שערות‪ ,‬וכדעת החזון איש שלהלכה חיוב הזימון‬ ‫שיעורי מרן הגרי"ש אלישיב ‪ -‬ברכות ‪ /‬אלישיב‪ ,‬יוסף שלום בן אברהם ‪ -‬קוק‪ ,‬בן ציון בן שלמה זלמן הכהן }עמוד ‪(6470422) {544‬הודפס מאתר אוצר החכמה‬ ‫הוא מדאורייתא‪ .‬אולם הגרי"ש השיב שהמנהג הוא לכבד את חתן בר־המצוה‬ ‫בזימון‪ ,‬כדעת המשנ"ב שלהלכה חיוב הזימון הוא רק מדרבנן‪ .‬למעשה עמד‬ ‫הגרי"ש על הוראתו‪ ,‬וחתן בר־המצוה זימן (שיעורי מרן הגרי"ש אלישיב‬ ‫ברכות דף מז‪ :‬עמוד תקלב‪-‬תקלג‪ ,‬פ‪.‬ד‪.).‬‬ ‫שיעורי מרן הגרי"ש אלישיב ‪ -‬ברכות ‪ /‬אלישיב‪ ,‬יוסף שלום בן אברהם ‪ -‬קוק‪ ,‬בן ציון בן שלמה זלמ‬ ‫‪5‬‬ ‫אוסף | ‪35‬‬ ‫לתוכן‬ ‫שאלה‪ :‬כיצד מצטרפים לזימון מסובים‬ ‫א‪ .‬התחלה או סיום‪ :‬שלושה שהתחילו יחד‪ ,‬באכילת‬ ‫היושבים בשולחנות נפרדים?‬ ‫כזית או בברכת המוציא אף קודם אכילת כזית‪ ,‬אינם‬ ‫בישיבה‪ ,‬בחתונה‪ ,‬בברית‪ ,‬בשבע ברכות‪ ,‬בבית מלון או‬ ‫רשאים ליחלק‪ ,‬אף שכל אחד אוכל מככרו‪ .‬קידוש‬ ‫בהכנסת אורחים‪ :‬האם המסובים בשולחן אחד מצטרפים‬ ‫משותף אינו מצרף‪ .‬גם אם לא התחילו יחד‪ ,‬קביעות‬ ‫לזימון של שלשה ולזימון של עשרה?‬ ‫בגמר הסעודה מחייבת בזימון‪.‬‬ ‫ומה הדין בכמה שולחנות – כשבכל שולחן יש שיעור‬ ‫ב‪ .‬רשות בלי חיוב‪ :‬לרמ"א‪ ,‬אף כשלא התחילו ולא סיימו‬ ‫זימון‪ ,‬וכשיש שיעור רק בצירוף כולם?‬ ‫יחד‪ ,‬רשאים ואף עדיף לזמן משום "ברוב עם הדרת‬ ‫האם יש הבדל בין שבת לחול‪ ,‬והאם חיבור השולחנות‬ ‫מלך"; המג"א הקשה כיצד יאמרו "נברך" והניח בצ"ע‪,‬‬ ‫בפועל מצרפם לזימון?‬ ‫ובעשרה כתב שלא לזמן‪ .‬ונחלקו פוסקי זמננו כיצד‬ ‫מקורות‪ :‬שו"ע ומשנ''ב ובאור הלכה (סימן קסז סעיף‬ ‫לנהוג למעשה‪.‬‬ ‫יא; סימן קצג סעיף ב; סימן קצה סעיף א); קובץ תשובות‬ ‫ג‪ .‬שלישי בסוף‪ :‬שניים שסיימו אכילתם‪ ,‬אך היו‬ ‫(חלק א סימן כב); אור לציון (חלק ב פרק מו אות לב);‬ ‫ממשיכים לאכול אילו הובא לפניהם מאכל נוסף‪,‬‬ ‫וזאת הברכה (פרק יד); שיעורי הגרי"ש אלישיב (ברכות‬ ‫אם בא שלישי‪ ,‬אכל והמתינו לו עד שסיים – חייבים‬ ‫דף נ); חוט שני (סוכות עמוד תב); מנחת יצחק (חלק ח‬ ‫בזימון; ובלבד שבא קודם שאמרו ‘הב לן ונבריך’‬ ‫סימן ח); מנחת שלמה (חלק ב סימן ד)‪.‬‬ ‫במדור זה מופיעה שאלה בנושא הגיליון הבא‪ ,‬הקוראים‬ ‫וקודם נטילת מים אחרונים‪.‬‬ ‫הנכבדים מוזמנים לשלוח תשובות להגדיל תורה ולהאדירה‪,‬‬ ‫ד‪ .‬מקצתם אכלו פת‪ :‬שבעה שאכלו פת ושלושה‬ ‫מומלץ לצרף את פרטי המשיב (שם‪ ,‬טלפון‪ ,‬מקום לימוד)‪.‬‬ ‫התשובות המובחרות ישולבו במידת האפשר בגיליון הקרוב‪.‬‬ ‫שאכלו כזית ירק או שתו רביעית מצטרפים‪ ,‬ואומרים‬ ‫ניתן להגיש תשובות באחת מהאפשרויות הבאות‪.‬‬ ‫"שאכלנו"; לכתחילה יזמן אחד מאוכלי הפת‪ .‬שישה‬ ‫קו 'הילכתא' טלפון ‪ 02-5377085‬שלוחה ‪4‬‬ ‫אוכלי פת וארבעה אוכלי ירק אינם מצטרפים‪.‬‬ ‫עמדות 'נדרים פלוס' קופת 'הילכתא'‬ ‫חדר 'קול הלשון'‪ ,‬ישיבת מיר ירושלים‪ ,‬תיבת 'הילכתא'‬ ‫בשלושה נחלקו אם שני אוכלי פת מצטרפים‬ ‫בפקס מספר ‪1532-6507823‬‬ ‫לשלישי שאכל כזית דגן או ירק‪ ,‬או שתה רביעית; לכן‬ ‫במייל ‪5047867@gmail.com‬‬ ‫לכתחילה יתנו לו פת‪ ,‬ובדיעבד יזמנו עמו‪.‬‬ ‫ברכת מזל טוב לידיד הילכתא‬ ‫הג''ר שמעון כהן שליט''א‬ ‫ה‪ .‬משקה‪ :‬צירוף על ידי משקה רק ביין או מיץ פירות‬ ‫לרגל שמחת הבר מצוה לבנו הבה''ח הלל נ''י‬ ‫טבעי‪ ,‬ולא מים‪ ,‬קפה‪ ,‬תה או משקה ממותק; ובתה חם‬ ‫יהי רצון שירווה ממנו ומכל צאצאיו רוב נחת דקדושה‬ ‫מצוי גם שאינו שותה רביעית בכדי שתיית רביעית‪.‬‬ ‫צירוף שולחנות לזימון‬ ‫לעילוי נשמת הילדה התמימה פעשע מרים הלטובסקי ע"ה‬ ‫בת יבלחט"א הגה"ח רבי שמחה בונים דוד הלטובסקי שליט"א‬ ‫אשר הזדככה בייסורים קשים ומרים נלב"ע י' אלול תשפ"ו תנצב"ה‬ ‫מכון הילכתא‬ ‫מענה אנושי‪ 02-5350-535 :‬פקס‪02-6507-823 :‬‬ ‫לקבלת הגיליון במייל‪5047867@gmail.com :‬‬ ‫‪ | 36‬אוסף‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫בס"ד‬ ‫גליון שבועי | כי תבא ‪ -‬תשפ"ו‬ ‫יו"ל ע"י בית הוראה עץ חיים ‪ -‬מכון לחושן משפט | בנשיאות הרב חיים קאהן שליט"א ראש בית הדין עץ חיים ניו‪-‬יורק‬ ‫מעשה שהיה‬ ‫פסקי דינים‬ ‫פורע חובו של חבירו‪//‬‬ ‫דיני עשיית דין לעצמו‪ //‬הדין בכללו‬ ‫הרב חיים קאהן שליט"א‬ ‫"את יודעת מי זה שמעון פרישמן?"‬ ‫מה בכלל ההיתר‬ ‫פרק א – עיקר דין עאד"ל‬ ‫שאל גבריאל ברנדמרק את אשתו‬ ‫כיון שסברא פשוטה היא שמותר לאדם להגן‬ ‫"לא‪ .‬למה אתה שואל?" שאלה תמר‪,‬‬ ‫על עצמו‪ ,‬למנוע ממי שבא עליו להזיק את‬ ‫עשיית דין לעצמו‬ ‫אשתו של גבריאל‬ ‫גופו או ממונו‪ ,‬או לגזול את רכושו‪ ,‬מבלי‬ ‫אמרו חכמים 'עביד איניש דינא לנפשיה‪,‬‬ ‫"כי קיבלנו היום מכתב מהבנק‪ ,‬ובו‬ ‫לפנות לבית דין‪ - 6‬הרי החידוש שהתחדש‬ ‫דכיון דבדין עביד לא טרח'‪ .1‬וביאר הרמב"ם‪,‬‬ ‫כתוב שהלוואת המשכנתא שלנו שולמה‬ ‫ב'עביד איניש דינא לנפשיה' הוא שמותר‬ ‫'יש לאדם לעשות דין לעצמו אם יש בידו כח‪,‬‬ ‫במלואה על ידי שמעון פרישמן!" ענה‬ ‫לו להציל את ממונו אף בדרכים שאסור לו‬ ‫הואיל וכדת וכהלכה הוא‪ ,‬אינו חייב לטרוח‬ ‫גבריאל‬ ‫להתנהג בהם בדרך כלל‪ ,‬כגון להכות את‬ ‫ולבוא לבית דין‪ ,‬אע"פ שלא היה שם הפסד‬ ‫"מה?!" נדהמה תמר "כמה נשאר לנו‬ ‫חבירו‪( 7‬שעובר בזה על 'לא יוסיף פן יוסיף‬ ‫בנכסיו אילו נתאחר ובא לבית דין‪ .‬לפיכך‪ ,‬אם‬ ‫לשלם"?‬ ‫להכותו'‪ ,)8‬או לפגוע ברכושו‪( 9‬שעובר בזה על‬ ‫קבל עליו בעל דינו והביאו לבית דין‪ ,‬ודרשו‬ ‫"עד לפני שבוע עמד החוב על ‪550,000‬‬ ‫איסורי גזל ומזיק‪.)10‬‬ ‫ומצאו שעשה כהלכה ודין אמת דן לעצמו‪ ,‬אין‬ ‫דולר‪ ,‬אך עכשיו אנו לא חייבים אפילו‬ ‫סותרין את דינו'‪.2‬‬ ‫דולר אחד‪ .‬ההלוואה נפרעה במלואה"‬ ‫פרק ב – אופני ההיתר‬ ‫גדר הדין‬ ‫ענה גבריאל‬ ‫גדר הדין הוא‪ ,‬שהאדם בשלו דינו כבית דין‪,3‬‬ ‫גבריאל ותמר ניסו לברר מי הוא‬ ‫שמירת ממונו מנזק וגניבה‬ ‫ויש לו זכויות להבטיח את גופו ואת ממונו‪4‬‬ ‫אותו שמעון פרישמן ששילם את חוב‬ ‫מאחר הבא‬‫ֵ‬ ‫מותר לאדם להגן על ממונו‬ ‫באותם אופנים שיש לב"ד רשות לנהוג בהם‬ ‫המשכנתא שלהם‪ ,‬אך לא הצליחו לברר‬ ‫להזיקו או לגוזלו‪ ,‬אף אם יוכל להוציא מידו‬ ‫(וכמו שיתבאר להלן)‪ .‬ויש שכתב שההיתר‬ ‫יותר ממה שכבר נודע להם‪.‬‬ ‫אחר כך ממון בדין‪ .11‬ומותר לו גם להכותו‬ ‫'לאפרושי מאיסורא'‪ ,‬ולמנוע את חבירו‬ ‫לאחר כמה שבועות התקשר אליהם‬ ‫לשם כך‪ ,‬אם אינו יכול למונעו באופן אחר‪.12‬‬ ‫מלעבור איסורים – גם הוא מחמת שנעשה‬ ‫אדם שהציג את עצמו כשמעון פרישמן‪,‬‬ ‫האדם כבית דין לענין זה‪.5‬‬ ‫והודיע כי הוא זה הקונה שקנה מהם‬ ‫שימוש שאין בו חשש הפסד‬ ‫את הדירה‪ .‬גבריאל התפלא מאוד‪ ,‬ואמר‬ ‫כאשר חבירו משתמש בשלו בלא רשות‪ ,‬אך‬ ‫כי מעולם לא מכר את הדירה שלו‪ ,‬אך‬ ‫אין בדבר חשש הפסד (כגון שנכנס לרשותו‪,‬‬ ‫ואין חשש שיגנוב משם דבר) – נחלקו‬ ‫לאחר בירור קצר נודע הדבר‪ ,‬כי היה נוכל‬ ‫שהתחזה בפני שמעון פרישמן כאילו הוא‬ ‫‪ .1‬ב"ק כ"ז ב'‪.‬‬ ‫עורך דין שקיבל יפוי כח הזוג ברנדמרק‬ ‫‪ .2‬הל' סנהדרין פרק ב' הל' י"ב‪.‬‬ ‫למכור את הדירה שלהם‪ ,‬תמורת מליון‬ ‫‪ .3‬כן נראה מלשון הרמב"ם דעביד איניש 'דינא' לנפשיה‪ ,‬שעושה מעשה בית דין‪ ,‬ועל כן מותר לכתחילה לעשות דינא‬ ‫לנפשיה‪ ,‬וכתב בכס"מ דליכא הפסד‪ ,‬פירוש אם לא יבוא לבי"ד‪ ,‬והיינו עושה דין לעצמו הגם שאין הפסד בכלל‪ ,‬וכגון‬ ‫דולר‪ .‬במעמד חתימת החוזה המכר‬ ‫הנכנס לביתו ואינו חשוד לגנוב‪( ,‬עיין בלח"מ שם שדייק 'בכח' דהיינו בהכאה‪ ,‬וזה כדברי היש"ש ב"ק פרק ג' סי' ט'‪ .‬וע"ע‬ ‫שילם הקונה תשלום ראשון על סך ‪50,000‬‬ ‫קונטרסי שיעורים [גוסטמן] ב"ק סי' ט"ו)‪ .‬ועיין נמוקי יוסף ב"ק דף י"ב ב' מדפי הרי"ף ומשמעות דבריו דדינו כשליח‬ ‫דולר‪ ,‬אותם לקח אותו נוכל לעצמו‪ ,‬ואילו‬ ‫בי"ד‪ ,‬וכ"כ מהרי"ק שורש קס"א ענף א'‪ ,‬שנעשה עליו כדיין‪ ,‬והובא בש"ך סי' ד' ס"ק ז'‪.‬‬ ‫את התשלום השני‪ ,‬על סך ‪ 550,000‬דולר‬ ‫‪ .4‬להלן יתבאר באיזה ממון יש לו זכות זו‪.‬‬ ‫שילם שמעון ישירות לבנק‪ ,‬על ידי סילוק‬ ‫‪ .5‬יש"ש שם‪ ,‬וכ"כ בארח משפט (חזן) סי' ד' אות ז' עיי"ש‪ ,‬ובאמרי בינה דיינים סי' ט'‪ .‬אך בשו"ת חת"ס חו"מ סי' קע"ז‬ ‫הלוואת המשכנתא‪.‬‬ ‫ס"'ק ג' כתב דכל לאפרושי איסורא אין צריך בי"ד דכל ישראל ערבים ובכלל אשר לא יקים את דברי התורה הזאת‪ ,‬ובזה‬ ‫בי"ד שליחות דכל ישראל עבדי‪.‬‬ ‫לאחר בירור קצר בבנק למשכנתאות‪,‬‬ ‫‪ .6‬כתבו האחרונים שזו סברא פשוטה דלכן לא למדים זאת בסוגיא (ב"ק כ"ז ב') מקרא‪ ,‬ולא נצרך לפרש אלא מה‬ ‫הבין שמעון פרישמן כי אין לו כל סיכוי‬ ‫שהותר להכותו‪ ,‬כמבואר להלן‪.‬‬ ‫שהבנק יחזיר לו את התשלום ששילם‬ ‫‪ .7‬ב"ק שם‪ ,‬רא"ש ב"ק פרק ג' סימן ג' וי"ג (באה"ד) ובשו"ע סי' ד' סעיף א'‪ ,‬וסי' תכ"א סעיף י"ג‪ ,‬שמותר לחבול בו להציל‬ ‫לסילוק חוב המשכנתא של הזוג‬ ‫עצמו מחבלה או מפגיעה ברכוש‪.‬‬ ‫ברנדמרק‪ ,‬שכך החתימו אותו בבנק‬ ‫‪ .8‬כתובות ל"ג א'‪ ,‬רמב"ם הל' חובל ומזיק פרק ה' הל' א'‪.‬‬ ‫שהפרעון הוא באופן מוחלט ובלתי הפיך‪,‬‬ ‫ועיין רמב"ם שם‪ ,‬דהלאו ד'לא יוסיף להכותו' הוא במכה דרך נציון (ועיין שו"ת אגרות משה חו"מ ח"א סי' ג' ד"ה ולכן)‪.‬‬ ‫ולפיכך פנה שמעון פרישמן אל גבריאל‪,‬‬ ‫ועיין בשו"ת מהרי"ט ח"א סי' ק"י ד"ה ומה‪ ,‬שכתב שכיון שהעובר מקרי רשע ואינו עושה מעשה עמך שרי להכותו‬ ‫כדאמרינן בסנהדרין פ"ה א' דמקשינן הכאה לקללה‪ .‬ומ"מ בעינן לחידוש של 'עביד איניש דינא לנפשיה'‪ ,‬שאם לא כן‪,‬‬ ‫בבקשה כי ישלם לו על כך שפרע בעבורו‬ ‫היו ב"ד מונעים אותו מלהכות את חבירו‪ ,‬אף שלדבריו אינו עובר בזה על איסור‪.‬‬ ‫את החוב לבנק‪ .‬אך גבריאל ענה‪ ,‬כי ידוע‬ ‫‪ .9‬ב"ק כ"ח א'‪ ,‬בא בעל התחתון ושמט את שלו‪ ,‬וכ"ה בסי' שפ"ג סעיף ב' ובסמ"ע שם ס"ק ד'‪ ,‬וכ"ש כשהוא עצמו בא‬ ‫לו ש'הפורע חובו של חבירו – פטור'‪,‬‬ ‫עליו להזיק‪ .‬ומעין זה מבואר בדין רודף‪ ,‬שמותר להציל עצמו בממון הרודף שלא יהא ממונו חמור מגופו (ב"ק קי"ז ב'‪,‬‬ ‫ולפיכך הוא רוצה לשאול דיין‪ ,‬אם הוא‬ ‫וסי' ש"פ סעיף ג')‪ ,‬ומה לי קטלה כולה או פלגא‪ .‬ועיין סמ"ע סי' תכ"א ס"ק כ"ה‪.‬‬ ‫אכן צריך לשלם לשמעון‪.‬‬ ‫‪ .10‬ראה דיני אדם המזיק סעיף א'‪ ,‬במקור האיסור להזיק‪.‬‬ ‫***‬ ‫‪ .11‬ב"ק כ"ז ב'‪ ,‬עיין ברא"ש ב"ק פרק ג' סימן ג' דפסידא כגון גרגותא שיכלו המים ותתקלקל השדה לכו"ע עביד דיניה‬ ‫לנפשיה‪ ,‬כלומר‪ ,‬קלקול בגוף הדבר הוא הפסד דלא הדר אפילו אם המזיק ישלם את ההפסד‪ ,‬ועל דרך זה במציל את‬ ‫שורו משור מועד כמבואר בסוגיא‪ ,‬ובסי' שפ"ג סמ"ע סק"ד‪.‬‬ ‫אוסף | ‪37‬‬ ‫(המשך בעמוד ב)‬ ‫(המשך בעמוד הבא)‬ ‫‪ .12‬ב"ק כ"ח א'‪ ,‬שהיה לו לשמטו‪ ,‬רא"ש שם‪ ,‬וכ"כ הרמ"א שם‪ ,‬ועיין ש"ך שם ס"ק א'‪.‬‬ ‫לתוכן‬ ‫פסקי דינים‬ ‫מעשה שהיה‬ ‫כסא דוד‪//‬‬ ‫אחר‪( 21‬וראה לעיל סעיף ה‪ ,‬אם זה דוקא כשיש‬ ‫הפוסקים; יש שכתבו שלא נאמר היתר 'עביד‬ ‫חשש הפסד)‪.‬‬ ‫אינש דינא לנפשיה' אלא במקום הפסד‪ ,‬או‬ ‫מבואר במשנה במסכת כתובות (קז‪):‬‬ ‫לכתחילה יטול את שלו בריש גלי‪ ,‬ויאמר 'שלי‬ ‫חשש הפסד‪ .13‬ויש שכתבו שאף כשאין חשש‬ ‫שאדם שהלך למדינת הים‪ ,‬ולא שילם‬ ‫אני נוטל'‪ ,‬ולא בהחבאה‪ ,‬שנראה כגנב‪ .22‬אבל‬ ‫הפסד מותר למנוע את חבירו מלהשתמש‬ ‫לאשתו עבור המזונות שהוא חייב לה‪,‬‬ ‫אם יש חשש הפסד‪ ,23‬או שהגזלן אלים‪ ,24‬מותר‬ ‫בשלו‪ ,‬ואף להכותו אם אי אפשר למונעו‬ ‫ועמד איש אחר ונתן מזונות לאשתו‪,‬‬ ‫ליטול את שלו בהחבאה‪ .‬ואף אם עבר ונטל‬ ‫באופן אחר‪.14‬‬ ‫ובכך פרע את חובו של הבעל‪ ,‬דעת חנן‬ ‫דוגמאות לחשש הפסד ‪ :‬מי שלקח ממונו‬ ‫‪15‬‬ ‫בהחבא שלא כראוי‪ ,‬מה שעשה עשוי‪.25‬‬ ‫שהבעל פטור מלשלם‪ ,‬והאדם שנתן‬ ‫שלא ברשות‪ ,‬ויכול הלה להצניעו שלא יוכל‬ ‫המזונות לאשתו הפסיד את מעותיו‪,‬‬ ‫בירור הבעלות‬ ‫להוציאו מידו בדין‪ .‬או המזיק בגרמא‪ ,‬שב"ד‬ ‫והניח מעותיו על קרן הצבי‪ .‬אך בני כהנים‬ ‫לא הותר לאדם להגן על ממונו על ידי הכאה‬ ‫לא יוציאו מידו ממון על כך‪ ,16‬אבל יש כח‬ ‫גדולים נחלקו עליו ואמרו שחייב לשלם‬ ‫או היזק‪ ,‬אלא באופן בו אם היה יורד לדין‬ ‫בידם למונעו מעיקרא שלא יזיק‪.17‬‬ ‫לו‪ .‬להלכה נפסק ברמב"ם (מלוה ולוה‬ ‫היה נקבע שזה אכן ממון שלו‪ .‬ולכן אסור‬ ‫הצלת אחרים‬ ‫פכ"ו ה"ו‪ ,‬ונדרים פ"ו ה"ד) ובשו"ע (סי'‬ ‫לתפוס ממונו שביד חבירו אם לא יוכל‬ ‫המציל את חבירו ממי שבא עליו להזיק את‬ ‫קכח סעיף א) כשיטת חנן‪ ,‬שאין הבעל‬ ‫להוכיח בב"ד שזה אכן ממונו‪ ,‬ואם תפס – דינו‬ ‫גופו או ממונו‪ ,‬או לגזול את רכושו מקיים בזה‬ ‫חייב לשלם לפורע החוב‪.‬‬ ‫כגזלן‪ .26‬ומאידך‪ ,‬אם הממון בידו‪ ,‬ובא אחר‬ ‫מצות 'לא תעמוד על דם רעך'‪ ,18‬ואף חייב‬ ‫בביאור הדין שהבעל פטור מלשלם‬ ‫להוציאו מידו‪ ,‬מותר לו לעכבו אף בכח‪ ,‬אף‬ ‫להפריש את הבא להזיק או לגזול מאיסור‬ ‫לזה שפרע את חובו למזונות אשתו‪,‬‬ ‫אם אין לו הוכחה שהממון שלו‪( 27‬מלבד מה‬ ‫גזלה או מזיק‪ .19‬לפיכך‪ ,‬מותר למציל להכות‬ ‫מבואר בגמ' (נדרים לג‪ ).‬שהפורע חובו‬ ‫את הבא להזיק או לגזול את חבירו‪ ,‬אם אי‬ ‫שהוא מוחזק בו‪ ,‬וחזקה מה שתחת יד אדם‬ ‫לא נחשב כאילו המציא לו הנאה‪ ,‬אלא‬ ‫אפשר לו למנוע את ההיזק או הגזלה מבלי‬ ‫שלו הוא‪ ,)28‬ושכנגדו טוען שיביא ראיות בדין‬ ‫דומה ל'מבריח ארי' מנכסיו שפטור‬ ‫שיכנו‪.20‬‬ ‫לשלם לו‪ ,‬שאף כאן הפורע חובו רק‬ ‫שגזילה היא בידו‪ .‬וכן מותר לתפוס ממונו‬ ‫הבריח את המלוה שלא יתבע את הלוה‪,‬‬ ‫שביד חבירו‪ ,29‬אם עושה זאת שלא בעדים‪,‬‬ ‫הוצאת ממונו מיד גזלן‬ ‫ולא נחשב שקיבל ממנו הנאה מחודשת‪.‬‬ ‫משום שבכה"ג יהיה נאמן בב"ד שזה ממונו‪,‬‬ ‫הרואה ממונו ביד חבירו‪ ,‬מותר לו להוציאו‬ ‫ובירושלמי (נדרים פ"ד ה"ב‪ ,‬וכתובות פי"ג‬ ‫במיגו שהיה מכחיש ואומר שלא תפס‪.30‬‬ ‫מידו אף בכוח ובהכאה‪ ,‬אם אי אפשר בענין‬ ‫ה"ב) מבואר‪ ,‬שהטעם שפטור לשלם‪,‬‬ ‫‪ .13‬נתיה"מ סימן ד' ס"ק א' ע"פ ביאורו בסוגיא ב"ק כ"ז ב'‪ ,‬דמה שנחלקו האם עאדל"נ היינו כשיש עכ"פ חשש הפסד‬ ‫משום שהלוה טוען שהיה יכול לפייס את‬ ‫(והוסיף לבאר שם‪ ,‬שכיון שאין חשש הפסד‪ ,‬הרי זה בכלל 'אפשר בלא הכאה'‪ ,‬שהרי ב"ד עצמם לא היו מכים אותו‬ ‫המלוה‪ ,‬ובכך היה משיג את אותה הנאה‬ ‫מתחילה‪ ,‬אלא היו שולחים שלוחם‪ ,‬ואח"כ מנדים‪ ,‬ורק אח"כ היו מכים‪ ,‬ואין סברא שהאדם עצמו יוכל להכות מיד‪ ,‬שאינו‬ ‫בחינם‪ .‬ומבואר שם שסברא זו נאמרה גם‬ ‫שליח ב"ד בזה)‪ ,‬ומה שכתב המחבר סימן ד' 'אם רואה שלו ביד אחר שגזלו' הוא כדכתב הרמ"א בסימן תכ"א סעיף‬ ‫ו' שיכול להוציא משרת שחושש שיגנוב לו עיי"ש‪ .‬ועיין מאירי בשיטה מקובצת ב"ק שם ד"ה ח"מ‪ ,‬שמפורש כדברי‬ ‫באופן שהמלוה דוחקו לשלם‪ .‬ובביאור‬ ‫הנתיבות שיכול להכותו מפני חשש הפסד‪.‬‬ ‫הסברא באופן זה‪ ,‬כתבו התוס' (ב"ק‬ ‫‪ .14‬תומים סי' ד' ס"ק א' ע"פ הביאור בשיטת הרמב"ם הל' סנהדרין פרק ב' הל' י"ב‪ ,‬והל' עבדים פרק ג' הל' ה'‪ ,‬וכן נראה‬ ‫דף נח‪ .‬ד"ה א"נ) שיתכן שהיו אוהבים‬ ‫שפירש הגר"א סימן ד' ס"ק א' את דברי המחבר סי' ד' סעיף א'‪ ,‬שהביא הא דבן בג בג שלא יכנס וכו' כמקור להוציא מי‬ ‫שפורעים עבורו‪.‬‬ ‫שנכנס לרשותו על ידי הכאה‪ ,‬וכ"כ היש"ש ב"'ק פרק ג' סי' ט'‪ ,‬אך לפירוש התומים הנ"ל באם אין חשש הפסד לא יכנו‬ ‫והנה‪ ,‬שיטת ר"ת (הובא בתוס'‬ ‫אלא יאסור את הנכנס בקונם דלא חשיד לעבור איסור‪ .‬ולפירוש זה דינו של הרמ"א בסי' תכ"א סעיף ו' שמפני חשש‬ ‫בכתובות שם ד"ה חנן‪ ,‬ובב"ק נח‪ .‬ד"ה‬ ‫גניבה יכול להכות משרת עד שיצא‪ ,‬היינו גם שבאופן שאינו חושש לקונם‪.‬‬ ‫‪ .15‬בימינו כמעט כל ירידה לפני ב"ד יש בה הפסד‪ ,‬שכן יש בה הוצאה (תשלום על הדיונים)‪ ,‬שאי אפשר לחייב בה‬ ‫א"נ‪ ,‬וקט‪ .‬ד"ה ב"ח) שדין זה נאמר דוקא‬ ‫את הנתבע‪.‬‬ ‫כמו הציור במשנה בכתובות שפרע חוב‬ ‫‪ .16‬נתה"מ שם‪ ,‬וביאר שם שזו הכוונה בסוגיא בההיא גרגותא‪ ,‬ולכאורה צ"ע דהא הרא"ש הנ"ל כתב שמקלקל השדה‪,‬‬ ‫שהבעל חייב לזון את אשתו‪ ,‬שבחוב‬ ‫וזה לא הפסד בעקיפין‪.‬‬ ‫זה אם לא היה נותן לה מזונותיה‪ ,‬היתה‬ ‫‪ .17‬מבואר בגמ' ב"ב כ"ב ב' שהמזיק חבירו בגרמא עובר איסור‪ ,‬וא"כ מוטל על בי"ד להפרישו מאיסורא אפילו על ידי‬ ‫האשה מצמצמת במזונותיה‪ ,‬ולא היה‬ ‫הכאה‪ ,‬ולכן גם בעצמו מותר למנוע שזה יגרום לו הפסד הגרמא‪.‬‬ ‫הבעל מחויב לשלם לה למפרע‪ ,‬אבל‬ ‫‪ .18‬עיין סנהדרין ע"ג א'‪ ,‬וסימן תכ"ו סעיף א'‪.‬‬ ‫בשאר חוב שאין לו דרך להפטר מהחוב‬ ‫‪ .19‬יש"ש ב"ק פ"ג סי' ט' דמה שבין אדם לחבירו‪ ,‬כגון אחד שהכה חבירו‪ ,‬שמותר לכל אדם להפרישו מאיסור‪ ,‬ויכול‬ ‫שאחר יפרע‬‫ֵ‬ ‫אם לא על ידי מחילה או‬ ‫להכות המכה כדי להציל המוכה‪ ,‬וראה לעיל הערה ‪.5‬‬ ‫עבורו‪ ,‬חייב הלוה לשלם לפורע החוב‪.‬‬ ‫‪ .20‬עיין סמ"ע תכ"א ס"ק כ"ה דמה שמותר להכות להציל עצמו‪ ,‬הוא כ"ש ממה שהותר לאחרים להציל אותו‪ ,‬כמבואר‬ ‫בסימן תכ"ה‪ ,‬עיי"ש‪ ,‬ואף שהמדובר שם הוא במציל את חבירו מרודף להרגו‪ ,‬אבל מה לי קטלה כולה או פלגא‪ .‬וכן מוכח‬ ‫אמנם שאר הראשונים (הובאו בתוס' שם)‬ ‫ממה שכתב הרא"ש סי' ג' ובפלפולא חריפתא ס"ק ט' דבכלל זה אשה שמצלת את בעלה ממי שמכה אותו תמיד פטורה‬ ‫נחלקו על ר"ת וסוברים שגם בחוב ברור‬ ‫כשאי אפשר בענין אחר‪ .‬ולכאורה לפי המבואר לעיל בלאו הכי דינו כשליח בית דין‪ ,‬שהיו פוסקים להציל אותו אפילו על‬ ‫שהיה מוכרח לשלם נאמר דין זה‪ .‬וכך‬ ‫ידי הכאה‪ .‬וע"ע בשו"ת עונג יו"ט סי' קס"ח ד"ה ועוד נראה‪ ,‬שחידש דכמו שמבואר בסי' ד' דעביד איניש דינא לנפשיה‪,‬‬ ‫נפסק להלכה בשו"ע וברמ"א (סי' קכח‬ ‫כמו כן יכול כל אחד מישראל לעשות עבור חבירו‪ ,‬ולא נתמעטו הדיוטות אלא שלא יהא עליהם שם בית דין לענין לכפות‬ ‫ס"א) כשיטת הראשונים שבכל חוב נאמר‬ ‫לדון לפניהם כ"ז שלא ידעו הדין ולענין הודאה‪.‬‬ ‫‪ .21‬ב"ק כ"ז ב'‪ ,‬סי' ד' סעיף א'‪.‬‬ ‫דין זה‪.‬‬ ‫‪ .22‬ב"ק שם‪ ,‬בן בג בג וכו' שבור את שיניו וכו'‪ ,‬ובפתחי תשובה שמ"ח ס"ק א' הביא משער המשפט שם ס"ק א' דכן‬ ‫ואף שלהלכה נאמר הדין הזה בכל חוב‪,‬‬ ‫קיי"ל לדינא‪ ,‬וכתב שם דלפי הסמ"ק רס"א זהו איסור דאורייתא‪ ,‬ובאמרי בינה דיינים סי' ט' הביא מתורת חיים ב"ק שם‬ ‫מצינו בפוסקים כמה מחלוקות בפרטי‬ ‫דזה רק זהירות ולא איסור תורה‪ ,‬וע"ע במנחת חינוך מצוה רכ"ד ס"ק ב'‪.‬‬ ‫הדין‪:‬‬ ‫‪ .23‬כגון שאם ימתין לתפוס עד שהגזלן יבוא‪ ,‬יגרם לו הפסד‪ ,‬שער המשפט שם ע"פ תוס' שם ד"ה אלא‪ ,‬ובהג"ה אשרי‬ ‫יש שכתבו שעיקר הטעם שפטור‬ ‫שם‪.‬‬ ‫מלשלם‪ ,‬שכיון שלא אמר ללוה שיפרע‬ ‫‪ .24‬עיין הלכה פסוקה עמ' כ"ג הערה ‪ 16‬מביאור עשירית האיפה על התו"כ פרשת קדושים פרק ג' פרשתא ב' ה"ב‪.‬‬ ‫וישלם לו‪ ,‬הרי זה מוכיח שמחל על כך‬ ‫‪ .25‬מאירי ב"ק שם‪.‬‬ ‫ורצה להיטיב עמו ולפרוע החוב בחינם‬ ‫‪ .26‬דכיון שחבירו מוחזק והתופס מוציא מחבירו נדון תפיסתו בבית דין כמעשה גניבה‪ ,‬ולכן אסור לו לתפוס כדמוכח‬ ‫[כן מבואר בשו"ת מהר"י ווייל (סי' קכח)‬ ‫ברכות ה' ב' בתר גנבא וכו'‪.‬‬ ‫והובא ברמ"א (סי' קכח ס"א) ובש"ך (שם‬ ‫‪ .27‬ופשוט שכן הדין ביורש שמחזיק בנכס בטענה שהמוריש היה מוחזק בנכס‪.‬‬ ‫ובישועות ישראל ס"ק א' משמע שאם המחזיק מודה לתופס שהוא ממונו‪ ,‬אלא שטוען שיכול להחזיקו אצלו מחמת‬ ‫סק"ח)]‪ .‬אמנם יש חולקים על כך‪ ,‬וסוברים‬ ‫טענות אחרות‪ ,‬אינו יכול לעמוד בכוח כנגד התופס‪ ,‬אא"כ אין הפסד לתופס במה שירד עמו לדין‪ .‬וצ"ע‪.‬‬ ‫שגם אם ידוע שלא התכוון לפרוע בחינם‬ ‫‪ .28‬ראה ב"ק מ"ו ב' סברא הוא וכו'‪.‬‬ ‫עבור הלווה‪ ,‬אלא התכוון לתבוע ממנו‬ ‫‪ .29‬ולנתה"מ הנ"ל הערה ‪ 13‬אינו יכול לעשות זאת בכוח‪ ,‬אלא במקום חשש הפסד‪.‬‬ ‫תשלום מלא‪ ,‬מכל מקום הלוה פטור‪ ,‬כיון‬ ‫‪ .30‬ב"ח סי' ד' ס"ק א'‪ ,‬וסמ"ע שם ס"ק ד' ע"פ מהרי"ק שורש קס"א‪ .‬אבל ביש"ש ב"ק פרק ג' סי' ה' כתב דלכתחילה‬ ‫אסור לתפוס אפילו חפץ שלו שלא בעדים אם אינו יכול לברר שהוא שלו ורק יהיה נאמן במגו אפילו במקום פסידא‬ ‫(המשך בעמוד ג)‬ ‫בתומים ס"ק ב' דכן משמע בשו"ת הרא"ש כלל ס"ד סימן א' אבל כתב דאפשר אם בא מיד לבי"ד מותר לכו"ע‬ ‫(ועיין אוסף‬ ‫‪| 38‬‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫מעשה שהיה‬ ‫קו ההלכה‬ ‫שלא המציא לו הנאה‪ ,‬אלא רק סילק ממנו‬ ‫"שאלה שמלה וניזוקה"‬ ‫החוב שהיה חייב‪ ,‬אין הלווה חייב לשלם‬ ‫שאלה‪:‬‬ ‫לו על סוג הנאה כזו [ראה בשו"ת חוות‬ ‫אשתי שאלה מחברתה שמלה לצורך השתתפות בשמחה משפחתית‪ .‬לאחר השמחה‪ ,‬היא‬ ‫יאיר (סי' קלד) שכתב שלא מצינו בשום‬ ‫הניחה את השמלה בארון הבגדים‪ ,‬אך בבוקר שלמחרת גילתה כי עקב פיצוץ בצינור ביוב‪,‬‬ ‫פוסק שאם גילה דעתו דמתכוון לשכר‬ ‫הבגדים שהונחו בקרבת מקום – כולל השמלה השאולה – ניזוקו‪ .‬האם אנו צריכים לשלם‬ ‫שחייב לשלם עי"ש‪ .‬וכן כתב בפשיטות‬ ‫עבור השמלה?‬ ‫בחוט המשולש (שו"ת התשב"ץ ח"ג‪ ,‬טור‬ ‫ב [לר"ש צרור‪ ,‬נכד התשב"ץ] סי' כו) עי"ש‪.‬‬ ‫וכן הוכיח במשנת דרבי אליעזר (סי' קכח)‬ ‫לאחר זמן – מיד כשנסתיימה תקופת השאלה‪,‬‬ ‫תשובה‪:‬‬ ‫שגם באופן שגילה דעתו שאינו מתכוון‬ ‫שוב אינו שואל‪ ,‬אלא שומר שכר‪.‬‬ ‫'שואל'‪ ,‬כלומר המקבל מחבירו חפץ לשימוש‬ ‫לשם מצוה פטור לשלם לו]‪.‬‬ ‫המחנה אפרים (שאלה סי' ז) סובר‪ ,‬שדוקא‬ ‫בחינם‪ ,‬חייב אף באחריות אונסין (כלומר‪ ,‬הוא‬ ‫יש אומרים שדין זה נאמר דוקא כשפרע‬ ‫במקרה של הירושלמי הוא נחשב שואל גם‬ ‫חייב לשלם אף על נזקים שאינם בשליטתו)‪,‬‬ ‫בלילה שבין יום השאלה ליום השכירות‪ ,‬משום‬ ‫וזאת בשונה משוכר או שומר שכר (שומר‬ ‫חוב שהיה הלוה חייב לישראל‪ ,‬שבזה‬ ‫שאם המנהג היה להחזיר את הפרה לבעליה‬ ‫בתשלום) שאינן חייבים אלא באחריות 'גניבה‬ ‫שייך הסברא שהיה מתפייס ע"י ריצוי‬ ‫בלילה‪ ,‬הרי הוא נהנה ומרוויח מכך שהפרה‬ ‫או שהאוהבים שלו היה פורעים עבורו‪,‬‬ ‫ואבידה'‪ ,‬דהיינו נזקים שאפשר למנעם (ב"מ צג‪.‬‬ ‫נשארה ברשותו‪ ,‬שלא היה צריך לטרוח להחזירה‬ ‫שו"ע חו"מ שג סעיפים ב‪-‬ג)‪.‬‬ ‫אבל באופן שהיה חייב לגוי‪ ,‬כיון שהגוי‬ ‫לרשות הבעלים‪ ,‬ולשוב להביאה לרשותו‬ ‫אינו מתרצה בפיוס‪ ,‬וכן האוהבים לא היו‬ ‫למחרת‪ ,‬ולכן הוא נחשב עדיין כשואל‪ .‬מה שאין‬ ‫עם זאת‪ ,‬מבואר בגמרא‪ ,‬שגם אם נסתיימה‬ ‫מעוניינים לפרוע לגוי עבורו‪ ,‬על כן חייב‬ ‫כן אם לא היה מנהג להחזיר את הפרה אלא‬ ‫תקופת ה'שאלה'‪ ,‬ושוב השואל אינו חייב‬ ‫למחרת‪ ,‬הרי אף אם לא היה שוכר אותה למחרת‬ ‫באחריות אונסים‪ ,‬מכל מקום כל זמן שלא החזיר‬ ‫הלוה לשלם לו [כן כתב הרמ"א (שם סעיף‬ ‫היתה הפרה נשארת ברשותו במשך הלילה‪ ,‬ולכן‬ ‫את החפץ השאול לרשות המשאיל‪ ,‬הוא עדיין‬ ‫א)‪ ,‬ומקור הדברים בתשו' מהרי"ל (סי'‬ ‫חייב באחריות גניבה ואבידה כשומר שכר‪ .‬וזאת‪,‬‬ ‫עח) המובא בב"י שם]‪ .‬אמנם יש חולקים‪,‬‬ ‫אין כאן הנאה מכך שהפרה נשארה ברשותו‪,‬‬ ‫ואינו נחשב אלא שוכר‪ .‬ולפי זה‪ ,‬סתם שואל שלא‬ ‫משום שאנו מחשיבים את ההנאה שהיתה לו‬ ‫שדוקא אם היה זה חוב של עלילה‪ ,‬שלא‬ ‫כשקיבל את החפץ לשימושו בחינם‪ ,‬כשכר על‬ ‫היה חייב באמת לגוי‪ ,‬בזה יש לחלק‪ ,‬שאם‬ ‫החזיר את החפץ השאול שלא כדין‪ ,‬אינו נחשב‬ ‫שואל אחר סיום תקופת השאלה‪ ,‬שהרי אין לו‬ ‫השמירה שישמור אחר תום תקופת השאלה‪,‬‬ ‫היה המעליל גוי לא היה מתרצה בפיוס וגם‬ ‫והרי הוא 'שומר שכר' (ב"מ פא‪ .‬שו"ע חו"מ שמ‪,‬‬ ‫הנאה מכך שהחפץ עדיין ברשותו‪.‬‬ ‫לא היו אוהביו פורעים עבורו מפני שהוא‬ ‫ח‪ .‬שמג‪ ,‬א)‪.‬‬ ‫אך דעת הנתה"מ (קפו‪ ,‬ביאורים ב) שאם‬ ‫חוב עלילה‪ ,‬אבל באופן שהיה חייב לגוי‬ ‫לא התנו ביניהם אחרת‪ ,‬על הבעלים מוטל‬ ‫כל המבואר לעיל הוא כשברור מתי מסתיימת‬ ‫חוב גמור‪ ,‬הרי זה פטור מלשלם לפורע [כן‬ ‫לבא לקחת את החפץ מבית השואל בסיום‬ ‫תקופת השאלה‪ ,‬שאז מוטל על השואל להחזיר‬ ‫דעת הש"ך (שם סק"ז)]‪.‬‬ ‫תקופת השאלה (עי' הגהות דרישה ופרישה סי'‬ ‫את החפץ למשאיל‪ ,‬ועל זה נאמר הדין שכל זמן‬ ‫עוד נחלקו הפוסקים באופן שהיה ביד‬ ‫שדמ אות ב)‪ ,‬ולכן‪ ,‬אם ידוע למשאיל שתקופת‬ ‫שלא החזיר את החפץ בפועל לרשות המשאיל‪,‬‬ ‫המלוה משכון על החוב‪ ,‬שיש אומרים‬ ‫השאלה נסתיימה‪ ,‬והוא יכול לבא ולקחת את‬ ‫הרי הוא כשומר שכר עליו‪ .‬אך באופן שהחפץ‬ ‫החפץ‪ ,‬הרי מכאן ואילך הוא אינו שואל אלא‬ ‫נשאר בינתיים ביד השואל בהסכמת שניהם‪,‬‬ ‫שבאופן כזה חייב הלוה לשלם לפורע‪ ,‬כיון‬ ‫שומר שכר‪ .‬אך אם המנהג הוא שהשואל משאיר‬ ‫נחלקו הפוסקים מה דינו של השומר‪.‬‬ ‫שלא היה יכול להשתמט מתשלום החוב‬ ‫את החפץ אצלו בלילה אף אחר שהסתיימה‬ ‫בירושלמי (ב"מ פ"ח ה"ב) מובא מקרה של‬ ‫שהרי היה משכון ביד המלוה על החוב‬ ‫השואל פרה ליום אחד‪ ,‬ושכרה למחרת‪ ,‬ומתה‬ ‫[ראה בש"ך (סק"ה) שאף שבירושלמי‬ ‫תקופת השאלה‪ ,‬הרי גם באותו לילה הוא נחשב‬ ‫כשואל‪ ,‬שלא היה מוטל על הבעלים לבא ולקחת‬ ‫בלילה שבין שני הימים ברשות השומר‪ .‬והנה‬ ‫מבואר שפטור‪ ,‬אפשר שהבבלי חולק בזה‪,‬‬ ‫מיתת הפרה הוא 'אונס' שאי אפשר למנעו‪ ,‬והדין‬ ‫את החפץ (ונראה שגרס בירושלמי כגירסת‬ ‫ועל כן יכול לומר קי"ל כשיטתם באופן‬ ‫הוא‪ ,‬כאמור‪ ,‬ששואל חייב באחריות אונסין‪ ,‬אך‬ ‫הרשב"א ב"מ צז‪.).‬‬ ‫שיש משכון]‪.‬‬ ‫שוכר פטור עליהם‪ ,‬והשאלה היא לגבי הלילה‬ ‫ומכאן לשאלה שלפנינו‪ ,‬מכיון שהשאלה היתה‬ ‫והנה בנידון דידן‪ ,‬החוב היה לבנק‪ ,‬שמן‬ ‫שבין יום השאלה ליום השכירות‪ ,‬שבו השומר‬ ‫לצורך השמחה‪ ,‬הרי משנסתיימה השמחה‬ ‫כלל לא משתמש בפרה – האם להחשיבו כשואל‪,‬‬ ‫הסתם דינו כחוב לגוי‪ ,‬שאינו מתרצה‬ ‫נסתיימה גם תקופת השאלה‪ .‬ומכיון שנהוג‬ ‫או כשוכר‪ .‬ומסקנת הירושלמי היא‪ ,‬שאם המנהג‬ ‫בפיוס‪ ,‬וכמו כן היה משכון ביד הבנק‪ ,‬ואף‬ ‫באופן זה שלא להחזיר את השמלה עד‬ ‫ברור וידוע ששמעון פרישמן לא התכוון‬ ‫הוא שלאחר יום שאלה מחזירים את הפרה לבית‬ ‫למחרת‪ ,‬הרי לדעת הבית יוסף והמחנ"א שוב‬ ‫בעליה‪ ,‬הוא נחשב שואל‪ ,‬וחייב על מיתת הפרה‪,‬‬ ‫לשלם את החוב בתורת מתנה‪ ,‬אלא‬ ‫אינה נחשבת שואלת אלא שומרת שכר‪ ,‬והיא‬ ‫עשה כן בטעות‪ ,‬שסבר שהוא משלם בכך‬ ‫אך אם המנהג הוא שמחזירים אותה רק למחרת‪,‬‬ ‫פטורה על אונסין‪ ,‬אך לדעת הנתה"מ‪ ,‬מכיון‬ ‫הוא נחשב שוכר‪ ,‬ופטור‪.‬‬ ‫על הבית שקנה‪ .‬ומכח כל זה היה נראה‬ ‫שלא היה מוטל על המשאילה לבא ולקחת‬ ‫הבית יוסף (חו"מ סי' שמג) פירש בשם‬ ‫שיש לחייב את גבריאל ברנדמרק לשלם‬ ‫את השמלה בלילה‪ ,‬הרי היא עדיין שואלת‬ ‫תלמידי הרשב"א‪ ,‬שתקופת השאלה מסתיימת‬ ‫לפרישמן (ובפרט שבמקרה זה הפורע כלל‬ ‫עד למחרת‪ .‬וכיון שהדבר תלוי במחלוקת‬ ‫מיד כשהסתיימה המלאכה שלשמה שאל את‬ ‫לא התכוון 'לפרוע' חוב של חבירו‪ ,‬אלא‬ ‫הפוסקים‪ ,‬מספק אין היא צריכה לשלם (אמנם‬ ‫החפץ (כלומר בסיום יום העבודה עם הפרה)‪,‬‬ ‫לשלם עבור מקח‪ ,‬ובכה"ג לא מצינו כלל‬ ‫אם המשאילה התנתה בפירוש‪ ,‬או שכך‬ ‫אלא שאם המנהג הוא שעל השואל להחזיר את‬ ‫מי שיאמר שבעל החוב פטור מלשלם לו‬ ‫המנהג‪ ,‬שהשואל אחראי עד להחזרת החפץ‪,‬‬ ‫החפץ‪ ,‬ולמרות זאת הוא לא החזירו – אזי הוא‬ ‫על כך)‪.‬‬ ‫הולכים אחר התנאי או המנהג‪ .‬עי' חו"מ רצא‪,‬‬ ‫ממשיך להיחשב כשואל עד שיחזיר את החפץ‪.‬‬ ‫כז‪ .‬שה‪ ,‬ד)‪.‬‬ ‫אך אם המנהג הוא שאפשר להחזיר את החפץ‬ ‫© כל הזכויות שמורות ל‪ BHI‬מכון לחושן משפט ובית הוראה עץ חיים‬ ‫הדפסה והפצה ע"י הוצאה לאור צוף ‪ -‬נתן פלדמן‬ ‫לקבלת הגליון במייל‪:‬‬ ‫‪mm@businesshalacha.com‬‬ ‫טלפון‪ 02-6504055 :‬דוא"ל‪zuf@zuf.co.il :‬‬ ‫לדיני תורה‪ ,‬שאלות בדיני ממונות‪ ,‬ריבית‪ ,‬צוואות‪ ,‬דיני מקח וממכר בשבת ויו"ט‪ ,‬או לכל ענין‬ ‫הקשור לגליון אפשר להתקשר‪:‬‬ ‫‪BHI | 1937 Ocean | Brooklyn, NY 11230 | 877-845-8455‬‬ ‫‪| ask@businesshalacha.com | www.businesshalacha.com‬‬ ‫אוסף | ‪39‬‬ ‫לתוכן‬ ‫מאמרי "חסד לאברהם" מהרב אורי יצחקי‬ ‫הכנה לראש השנה ע"י עבודת התפלה‬ ‫וו‪ .‬הנה לכאורה טעם זה בעצמו היה מספיק כדי שנקבע את עיקר‬ ‫אא‪ .‬תכלית מאמר זה לנסות לעשות קצת סדר בעבודת ההכנה לראש‬ ‫עבודת הימים שלפני ראש השנה להמלכת הקב"ה‪ ,‬אך לענ"ד בעת‬ ‫השנה‪ ,‬בעיקר בזמה"ז ובימים אלו דייקא‪ ,‬ימים של טירוף‪ ,‬ימים של‬ ‫הזאת ממש שאנו עומדים בה‪ ,‬בשנה זו ובימים אלו יש עוד טעם‬ ‫מבוכה‪ ,‬ימים של מלחמת קיום רוחני וגשמי של הפרט והכלל‪ ,‬ונוסף‬ ‫גדול לשים את עיקר העבודה על המלכת הקב"ה‪ ,‬ובתוה"ד יתבאר‬ ‫גם הוא על שונאינו שהם ימים שסדרי החיים שמחוץ לעולמה של‬ ‫גם האופן המעשי של העבודה‪.‬‬ ‫התורה והעבודה מתעלמים לחלוטין מסדר החיים התורני הנרצה‪,‬‬ ‫הנה ידוע לכל המצב בארץ הקודש כי ציבור היראים בכלל ובני‬ ‫ומנסים לכוף על יראי השם את אורחות חייהם הנלוזות‪ ,‬לא רק‬ ‫התורה בפרט נתונים במלחמת קיום ממש‪ ,‬מלחמה על קיום היהדות‪,‬‬ ‫בדעת וגזירות‪ ,‬אלא אף להכתיב ליראי השם סדר יום העומד בסתירה‬ ‫מלחמה על קיום התורה‪ ,‬אך יש להבין כי מלחמה זו אינה מלחמה‬ ‫גמורה לסדר היום שגזרה עלינו התוה"ק‪ ,‬במקום שהמבט הרוחני‬ ‫שלנו‪ ,‬זוהי מלחמתו של הקב"ה בכבודו ובעצמו‪ ,‬זוהי מלחמה על‬ ‫שלנו יופנה לימי הרחמים והדין‪ ,‬באה "רוח סעה מסער" להפנות‬ ‫חלות התורה בעולם‪ ,‬מלחמה על קיום אומה שהיא לבדה מכריזה‬ ‫את מבטנו הרוחני להבלי העולם בחלקים הנמוכים ומקולקלים‬ ‫בריש גלי "בריותיך אנחנו"!!!‬ ‫ביותר שלו‪ ,‬ואין להאריך בזה כמובן‪ ,‬אך התוצאה של רוחות אלו הוא‬ ‫הנה כבר יסד לו הרמב"ן בפרשת בא שמלחמה זו היא על תכלית‬ ‫הגדלת הבלבול וחוסר ההבנה מהי העבודה הנרצית‪.‬‬ ‫בריאת העולם‪ ,‬כמוש"כ וז"ל‪ :‬שאין לנו טעם אחר ביצירה הראשונה‪,‬‬ ‫בב‪ .‬הנה דרכים רבות יש שבהן יגיע האדם להכנה הראויה‪ ,‬אך שתים‬ ‫ואין אל עליון חפץ בתחתונים מלבד שידע האדם ויודה לא‪-‬לקיו‬ ‫הן הדרכים הנרצות השוות לכל נפש – מוסר ותפלה!!! הנה עיקר‬ ‫שבראו‪ ,‬ע"כ‪ ,‬ועוד יסד לו שמלחמה זו מתנהלת בבתי כנסיות ובתי‬ ‫העיקרים שהכל עומד עליו הוא לימוד המוסר‪ .‬אך דא עקא שאצל‬ ‫מדרשות כמוש"כ וז"ל‪ :‬וכוונת רוממות הקול בתפלות וכוונת בתי‬ ‫רוב ציבור היראים עבודה זו כבר אינה עושה פירות המקווים מכמה‬ ‫הכנסיות וזכות תפלת הרבים‪ ,‬זהו שיהיה לבני אדם מקום יתקבצו‬ ‫טעמים ואכמ"ל‪ .‬לכן באופן מעשי לא נשאר לן אלא התפלה‪ ,‬ובאמת‬ ‫ויודו לאל שבראם והמציאם ויפרסמו זה ויאמרו לפניו בריותיך‬ ‫היא עיקר גדול שהכל תלוי בו‪ ,‬וננסה להתבונן בצוותא מה הן דרכי‬ ‫אנחנו‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫ההכנה הראויה שיכול כל אדם [!!!] להגיע ע"י התפלה‪.‬‬ ‫זז‪ַ .‬עם השם!! שימו אל ליבכם כי מכל מיליארדי אנשים בעולם‬ ‫גג‪ .‬הנה השגת התכלית הרצויה ע"י עבודת התפלה‪ ,‬מלבד ההתבוננות‬ ‫בחר הקב"ה בנו ‪ -‬בני הדור שלנו‪ ,‬קומץ של כמה עשרות או מאות‬ ‫והכוונה בעת התפלה כמובן‪ ,‬צריך שיקדים לה התבוננות לפני‬ ‫אלפים מכל העולם להיות לבדנו החילים בצבאו שיעמדו בקישרי‬ ‫התפלה‪ ,‬על מה הוא רוצה להתפלל!!! מה הוא רוצה להשיג בתפלה!!!‬ ‫העולם‪ ,‬מעתה מה מקום יש לספק מהי‬ ‫המלחמה להכריז שהוא מלך העולם‬ ‫מה שאיפתו!!! שיעמוד האדם עם עצמו או רבו או מי שקרוב לו‬ ‫העבודה הנרצית‪ ,‬כל תפלותינו צריכות להיות מכוונות לתכלית זו‪,‬‬ ‫ומבין לנבכי נפשו‪ ,‬ויברר לעצמו מה הצורה הרוחנית השלמה אליה‬ ‫ולפני התפלה ובעת התפלה לחזק בעצמנו יסודות אלו ולפרסם בכל‬ ‫שואף!!!‬ ‫הוא שואף‬ ‫העולם‪.‬‬ ‫אכן אחר שיתברר ויתאמת לאדם עיקר גדול זה‪ ,‬יש לו לסדר את‬ ‫ח‪ .‬הנה ע"י עבודה זו בעת התפלה ניזכה לקיים את המצוה הגדולה‬ ‫ח‬ ‫סדרי התפלה שלו שיתאימו עם שאיפה זו‪ ,‬וזהו ע"י התבוננות לפני‬ ‫של קידוש השם‪ ,‬כמוש"כ בספר שערי תשובה לרבינו יונה שער ג'‬ ‫כל תפלה להזכיר לעצמו את התכלית הנרצית‪ ,‬ובעת התפלה עצמה‬ ‫אות קמ"ח‪ :‬כי מדרכי קידוש השם יתברך להודיע בכל מבטא שפתים‪,‬‬ ‫להקדיש חלק מתפלתו להתחנן ולבקש על השלמות הנרצית‪.‬‬ ‫ובכל אשר ירמזון עינים‪ ,‬ובכל הנהגה ופועל ידים‪ ,‬כי יסוד לנפש האדם‬ ‫דד‪ .‬אך יש להקדים שני יסודות המוזכרים כבר בדברי רבותינו‪,‬‬ ‫וצבי עדיו והטוב והעיקר והתועלת והיקר אשר בו ‪ -‬עבודת השם‬ ‫האחד שכמעט אין ביכולת האדם לעבוד בו זמנית על כמה נושאים‪,‬‬ ‫האדם"‪.‬‬ ‫"כי זה כל האדם‬ ‫ותורתו‪ ,‬כמו שכתוב (קהלת יב)‪ :‬כי‬ ‫יתברך ויראתו ותורתו‬ ‫ובע"כ יש לכל אדם לבחור את הנושא המרכזי שמשער שיביא לו‬ ‫יתברך‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫ודבר זה כבוד השם יתברך‬ ‫את התועלת המירבית‪ ,‬והשני שהוא לענ"ד יסוד היסודות של כל‬ ‫ט‪ .‬ואם ישאל השואל שהרי ראש השנה הוא יום דין שכל חיינו וחיי‬ ‫ט‬ ‫העבודה המוסרית‪ ,‬שאין קפיצות בעבודת שם‪ ,‬וממילא כל התחלה‬ ‫בני ביתנו וכל ישראל וכל העולם תלוים בו‪ ,‬ואיך נתעלם מעבודת‬ ‫חייבת להיות מהמקום בו עומד האדם באופן מעשי‪ ,‬כי אם יתחיל‬ ‫היראה ובקשת סליחה והמחילה?? התשובה הפשוטה שעל נקודת‬ ‫ממקום גבוה יותר ימצא את עצמו עוסק בדמיונות לא יועילו וסופו‬ ‫הכובד אני מדבר‪ ,‬וכמושנת"ב לעיל‪ ,‬אך בעומק הענין אין כאן סתירה‬ ‫שברון רוח‪ ,‬ובזה יצאנו יד"ח הויכוח חוצה המגזרים בענין עבודת‬ ‫כלל‪ ,‬כי אחר שישים כל מבטו ומגמתו בהמלכת הקב"ה על הדרך‬ ‫אלול אם להעמיד את היראה וה"פלצות" במרכז‪ ,‬או את האהבה‬ ‫שדיברנו‪ ,‬וממילא יתברר ויתאמת אצלו כי כל תכלית חייו לפרסם‬ ‫והרוממות במרכז‪ ,‬ודי בהערה זו‪.‬‬ ‫את אמונת היחוד‪ ,‬ושהוא חיל בצבא קטן ואיכותי שנבחר ע"י בורא‬ ‫הה‪ .‬הנה עומדים לפנינו שני ימים גדולים – ראש השנה ויוהכ"פ‪ ,‬שיש‬ ‫עולמים מכל העולם ומכל הדורות שרוממות הקול שלו דייקא היא‬ ‫בהם שתי תכליות גדולות – המלכת הקב"ה‪ ,‬וסליחה כפרה‪ .‬ואע"פ‬ ‫זו שתפרסם את האמת שיש בורא לעולם ואנו עמו ומקימי תורתו‪,‬‬ ‫שבנוסחי התפלות שתיקנו לנו אנשי כנה"ג ורבותינו הראשונים‬ ‫ממילא א"א שימשיך את מסלול חייו בלא התבוננות על מעשיו ועד‬ ‫בעלי רוה"ק מוזכרים שני היסודות ושני הנושאים בשני הימים‪ ,‬אך‬ ‫כמה הם עולים בקנה אחד עם חוקי השם בתורתו‪ ,‬כי איך יהלל את‬ ‫פשוט שחלוקים הם ביסודם‪ ,‬ראש השנה עיקרו המלכת הקב"ה‪,‬‬ ‫השם בפה שאינו נקי‪ ,‬ואיך יעמוד לפני עולם ומלואו ויצעק שיש‬ ‫ויוהכ"פ עיקרו סליחה וכפרה‪ .‬וכבר ביארו לנו גדולי המוסר והיראה‬ ‫בורא לעולם ואני חיל בצבאו‪ ,‬כשמעשיו מכחישים את הכרזתו‪,‬‬ ‫שע"מ להגיע לסליחה וכפרה חייב האדם לבא מתוך הרוממות של‬ ‫וממילא יתעורר לשוב בתשובה שלמה בחרטה ועזיבה וקבלה ווידוי‪,‬‬ ‫המלכת הקב"ה‪ ,‬וזהו הטעם לסדר הזמנים של התורה שהקדימה‬ ‫נמצא מתוקן בשני חלקי העבודה – ביראה ואהבה‪ ,‬ה' יזכנו!!!‬ ‫ר"ה ליוהכ"פ‪.‬‬ ‫לידיעת הקוראים – בנוסף ל"מאמרי חסד לאברהם" המתפרסמים כאן באוסף גליונות‪ ,‬מתפרסמת בכל שבוע בתפוצת מייל שיחה שבועית ‪" -‬שיחות חסד לאברהם"‪ ,‬ביאורים יקרים ויסודות‬ ‫‪ | 40‬אוסף‬ ‫במוסר והשקפה ע"ס פרשת השבוע‪ .‬הרוצה להצטרף לקבוצה לקבלת המייל ישלח בקשה למייל ‪oriyz5455@gmail.com‬‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫גליון מספר ‪367‬‬ ‫פרשת כי תבא‬ ‫תשפ"ו ‬ ‫‬ ‫מראשי ורבני חבורות בישיבת מיר‬ ‫הרב אורי יצחקי‬ ‫בגדרי תוהה על הראשונות ⧫‬ ‫הרב משה מרדכי כהן‬ ‫מי שדיבר באמצע התקיעה האם יצא ידי חובה ⧫‬ ‫בחור שהתעורר בליל שבת כשאזניות בלוטוס באזניו ⧫ הרב אברהם זנגר‬ ‫הרב זאב פראנק‬ ‫טעות בטעמים שמשנה את משמעות הענין ⧫‬ ‫הרב אליסף פרלמן‬ ‫האיסור הנוסף במדבר שקר על חברו ⧫‬ ‫ברורות כל הצורך אפילו לעצמו‪ .‬דא עקא שבשמים אין ערפל והקב"ה‬ ‫בוחן כליות ולב ויודע את אמיתת מחשבתו ורצונו‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬ ‫הרב אורי יצחקי‬ ‫ד‪ .‬אך לשון הרמב"ם בהמשך ברור יותר ומובחן גם לנבוכים בעם‪,‬‬ ‫שכתב וז"ל‪" :‬שאמר בלבו ומה הועלתי בעשייתן הלואי לא עשיתי‬ ‫בגדרי תוהה על הראשונות‬ ‫אותן"‪ .‬הנה לשון זה מובחן מאוד‪ ,‬מצוי מאוד‪ ,‬וחמור מאוד!! הדוגמא‬ ‫הקרובה ביותר בעולם הרגשי שלנו לדברי הרמב"ם היא מה שנקרא‬ ‫א‪ .‬כתב הרמב"ם בפ"ג מהלכות תשובה ה"ג‪ :‬כל מי שניחם על המצות‬ ‫בלשון העממית הרגשת אכזבה של האדם אחר שעשה מעשה ולא‬ ‫שעשה ותהה על הזכיות ואמר בלבו ומה הועלתי בעשייתן הלואי לא‬ ‫עלתה בידו כפי מה שחשב ורצה‪ ,‬ומי שאינו נותן לב למשמעות מעשיו‬ ‫עשיתי אותן הרי זה איבד את כולן ואין מזכירים לו שום זכות בעולם‬ ‫ומחשבותיו עלול לתת להרגשת הכשלון להשתלט עליו‪ ,‬ולהגיע‬ ‫שנאמר וצדקת הצדיק לא תצילנו ביום רשעו אין זה אלא בתוהה על‬ ‫למסקנה שהיה עדיף שלא היה עושה את המעשה‪ ,‬ואינו יודע כי עצת‬ ‫הראשונות‪ ,‬עכ"ל‪ .‬מבואר שאדם יכול לעשות מצות כל ימיו ולצפות‬ ‫היצר היא לאבד ממנו את מעשה המצוה אשר עשה!!!‬ ‫לשכר עצום בשמים לאחר מאה ועשרים‪ ,‬וברגע אחד לאבד את הכל!!!‬ ‫לאבד את כל עולמו!!!‬ ‫ה‪ .‬ונבאר היטב את שתי הלשונות שבהם השתמש הרמב"ם ‪ -‬בתחילה‬ ‫"שאמר בלבו ומה הועלתי בעשייתן"‪ ,‬ובסו"ד "הלואי לא עשיתי אותן"‪.‬‬ ‫כמדומה שאם תשאל את עצמך או אחד מידידך או שכניך‪ ,‬בן תורה‬ ‫לימד אותנו הרמב"ם את מהלך תחבולת היצר בבואו לאבד מהאדם‬ ‫בחור ישיבה או אברך מן המנין‪ ,‬אם יש לו שייכות עם בחינה זו‪ ,‬דהיינו‬ ‫את מצותיו וזכויותיו‪ ,‬תחילה מכניס בליבו את הספק "מה הועלתי‬ ‫אם יש חשש שיכשל בקלקול נורא זה‪ ,‬התשובה תהא שדבר זה לא‬ ‫בעשייתן"‪ ,‬כי בדבר זה קל מאוד שיפול בו האדם‪ ,‬כיון שאינו רואה‬ ‫יעלה על הדעת‪ ,‬ולא נזכר דבר זה בגמרא וברמב"ם אלא כלפי ע"ה‬ ‫בעיניו את התועלת המיידית מהמצוה‪ ,‬ומכאן המדרון חלק למחשבה‬ ‫שאין להם הבנה בלימוד ובמהות קיום מצות התורה‪ ,‬אבל כל מי שיש‬ ‫של "הלואי לא עשיתי אותן"‪.‬‬ ‫בו ריח תורה אין לו שום שייכות עם בחינה נוראה זו‪ ,‬ע"כ התשובה‬ ‫שאנו מצפים לקבל‪.‬‬ ‫ומה שמחריף עוד את ההרגשות השליליות הללו הוא שרוב המצות‬ ‫שעושה האדם אינו יחידי בעשית מצוה זו אלא כמעט כל בני האדם‬ ‫ב‪ .‬אך ראיתי להגה"צ השקדן המופלא מתלמידי מיר בשנחאי ר' שלום‬ ‫שבסביבתו גם הם עושים את אותה המצוה ממש!!! ודבר זה מחריף‬ ‫צבי הכהן שפירא זצ"ל בספרו "משיב נפש" על הלכות תשובה להרמב"ם‬ ‫מאוד את ההרגשה שח"ו אין כל ערך למצוה הפרטית שלו כי הרי בלאו‬ ‫פ"ג ה"ג‪ ,‬שהעמיד שאלה זו בראש ההלכה‪ ,‬וז"ל‪ :‬אנו תמהים כיצד יתכן‬ ‫הכי המצוה שהוא עושה נעשית ע"י מאות ואלפים כמוהו‪ ,‬ולא עוד‬ ‫שצדיק גמור יחשוב פתאום בלבו מה הועלתי בעשיית המצות וכדומה‪,‬‬ ‫אלא שרבים מקימים את המצוה בצורה מהודרת ממנו‪ ,‬וא"כ "מה ערך‬ ‫והאם מדה זו יכול לקרא לנו ח"ו‪ ,‬ע"כ‪ .‬וכתב דבר נורא ‪ -‬התשובה היא‬ ‫יש למעשה המצוה שלי"!!‬ ‫יתכן!! והאריך להסביר דבר זה ע"פ דברי חז"ל באבות דר"נ פכ"ט הלכה‬ ‫ז' ודברי ספר הרוקח סימן קי"ד‪ ,‬דתלוי ביראת חטא של האדם‪ ,‬ומידה‬ ‫ופעמים מצטרף לזה גם תחושת החמצה או הפסד ע"י שהיצר מראה‬ ‫זו מושגת רק ע"י לימוד בעיון של מדרשי חז"ל ואגדות שמהם נתברר‬ ‫לו כאילו כביכול ח"ו בזמן שעסק במצוה היה יכול להרוויח עשרת‬ ‫לנו דרכי היצר ותחבולותיו ואיך אפשר להיזהר ממנו‪ ,‬עיי"ש באורך‪.‬‬ ‫מונים במעשה אחר [מעשה מצוה אחרת או אפילו מעשה של חול]‪ ,‬כבר הדרך‬ ‫קצרה למחשבה שכתב הרמב"ם "הלואי לא עשיתי אותן"‪.‬‬ ‫ולחומר הנושא והעונש הנורא ראיתי לנסות לברר לעצמי ענין חמור‬ ‫זה ממקורו ולהעמיד את הנחת הרב זצ"ל במבחן ההלכה‪.‬‬ ‫ו‪ .‬הנה בחיי היום יום שלנו מצוים מצבים כאלה לרוב בני האדם‪ ,‬ואין‬ ‫אלו מצבים נדירים‪ ,‬לא בשמים ולא מעבר לים‪ ,‬כי המתבונן בנפשו‬ ‫ג‪ .‬ראשית צריך לברר מהי הצורה המעשית של בחינה זו דהיינו מהו‬ ‫ובסביבתו עלול למצוא דברים אלו רח"ל‪ ,‬והוא נורא למתבונן!!‬ ‫"תוהא על הראשונות"‪ .‬הנה ברמב"ם נזכר ג' ענינים ‪ -‬א' ‪ -‬שניחם על‬ ‫המצות שעשה‪ ,‬ב' ‪ -‬שתהה על הזכיות‪ ,‬ג' ‪ -‬שאמר בלבו ומה הועלתי‬ ‫ואע"פ שחידש המקנה בקדושין דף מ' ע"ב‪ ,‬דאפי' בתוהה על‬ ‫בעשייתן הלואי לא עשיתי אותן‪.‬‬ ‫הראשונות לא איבד זכויותיו אא"כ עשה ג"כ עבירה במעשיו כדכתיב‬ ‫"בשוב צדיק מצדקתו ועשה עול"‪ ,‬אבל במחשבה לבד אין הקב"ה מצרף‬ ‫וצריך ל"תרגם" את לשון חז"ל והרמב"ם לשפה המדוברת!! הלשון‬ ‫מחשבה למעשה‪ ,‬ע"כ (ומרן הגרי"ש זצ"ל בהערות למסכת קדושין שם משמע‬ ‫"ניחם" היא לשון חרטה‪ ,‬אך יכולה להתפרש אצל רבים בצורה‬ ‫שהסכים עימו עיי"ש)‪ ,‬אך באמת אין זה היתר מרווח‪ ,‬דרבים חולקים בזה‬ ‫מעורפלת‪ ,‬כי בדור שלנו אין הדעות מגובשות ומובחנות די הצורך‪,‬‬ ‫כמו שהביא בספר לדופקי בתשובה פ"ג ס"ק ל"ד עיי"ש‪ ,‬והסכים עימו‬ ‫ואם תשאל אדם אם הוא מתחרט על המצוה שעשה‪ ,‬לא תמיד יצליח‬ ‫מרן הגרח"ק זצ"ל בהגהותיו על הגליון‪.‬‬ ‫להגדיר לך ולעצמו אם הוא באמת מתחרט‪ ,‬בפרט אם יודע את‬ ‫משמעות הדבר ודאי יבהל וישיב שח"ו איננו מתחרט‪ ,‬וחילוף זה ימציא‬ ‫ז‪ .‬ולתועלת המעיין אזכיר מקרים מצוים שבקל ניתן להכניסם תחת‬ ‫מילים אחרות רכות יותר‪ ,‬כגון ש"אינו שלם עם המעשה במאת‬ ‫הגדרת הש"ס והרמב"ם‪ ,‬מעשים הנעשים ע"פ רוב מחמת מיעוט‬ ‫האחוזים"‪ ,‬וכגון ש"אם היה יודע את כלל הנסיבות לא בטוח שהיה‬ ‫ההתבוננות‪ ,‬וממילא יש להזכרתם כאן תועלת עצומה להינצל מהם‪.‬‬ ‫נכנס בזה"‪ ,‬ודוחק את עצמו להחליט עתה בדעתו שעכשו שהוא במצב‬ ‫[א] הראשון והחמור מכולם הוא במצות ת"ת!! מצוי מאוד אצל כל מי‬ ‫זה אכן מעדיף את המעשה מאשר את העדרו‪ ,‬וכיו"ב מחשבות שאינן‬ ‫אוסף | ‪41‬‬ ‫ל הער ות והאר ות וכ ן לקבלת הגליון במייל ‪8456389@ G M A I L . C O M‬‬ ‫‪2‬‬ ‫לתוכן‬ ‫עוד כתב דכל שעשה אדם מצוה אף אם מתחרט ותוהה בזה על‬ ‫שנמצא בשלב של התחלה חדשה בלימוד‪ ,‬כגון בחור ישיבה בשעור א'‬ ‫הראשונות בכל זאת לא יפסיד בזה המצוה שעשה ושכרה‪ ,‬דאין הקב"ה‬ ‫או אברך הנכנס לכולל חדש אחר החתונה‪ ,‬או בעל תשובה בתחלת‬ ‫מקפח שכר כל ברי'‪ ,‬וכל מה שנאמר כאן בענין תוהה על הראשונות‬ ‫דרכו בלימוד‪ ,‬שהקשיים של ההסתגלות מפילים אותו ביאוש‪ ,‬ושני‬ ‫ה"ז רק לגבי השיקול דזכויות ועונות דהיינו על היותו צדיק או רשע‬ ‫דברים מגייס היצר להפילו‪ ,‬האחד ההשואה עם חבריו‪ ,‬והשני‬ ‫[כמו שהאריך בזה שם לעיל מיניה בסק"ד]‪ ,‬דבזה אם תוהה ומתחרט על כל‬ ‫ההבדלים הבלתי נתפסים בין דברי הרוממות שבפי המשגיחים וראשי‬ ‫הטוב שעשה שוב אין מחשבין לו אותן זכויות לחשבון השיקול דרוב‬ ‫הישיבה לבין ההרגשות התופסות את מוחו כל העת לפי מצבו‪.‬‬ ‫זכויות ושפיר נחשב כרשע וכבוחר ברע ומשליט היצה"ר על עצמו‪,‬‬ ‫[ב] דוגמא נוספת מעולמה של תורה‪ ,‬בן ישיבה שיצא לשווקי החיים‬ ‫עכ"ל‪ ,‬ויסוד זה האחרון נתבאר ביאור נרחב במאמר בשבוע שעבר‪.‬‬ ‫לצורך פרנסתו ועתה כשמנסה לקבוע עתים לתורה נזכר בימים מקדם‬ ‫בהיותו בישיבה והיה מונח עמוק בלימוד ועתה קשה לו הלימוד וכש"כ‬ ‫החידוש בתורה‪ ,‬ומיד מתגנבת לראשו המחשבה כי מה ערך יש ללימוד‬ ‫הרב משה מרדכי כהן‬ ‫שלי כעת‪ ,‬והרגשות אלו עלולות להביא את האדם – בהיסח הדעת –‬ ‫לתהות על לימוד התורה שלומד עתה כאילו אין בו תועלת והלואי‬ ‫מי שדיבר באמצע התקיעה‬ ‫שלא נעשה ח"ו [ולפעמים המבחן לזה שבפועל הולך ומקטין את השעות‬ ‫שמקדיש לקביעות עתים לתורה‪ ,‬ונכנס בזה לאופן החמור של תוהה על‬ ‫האם יצא ידי חובה‬ ‫הראשונות גם לפי ספר המקנה שהבאנו לעיל באות ו']‪.‬‬ ‫[ג] הנה דבר זה מצוי גם באברכים מן המנין‪ ,‬אחר שנים של לימוד באה‬ ‫שאלה מצויה היא במי שאיחר קצת והגיע כשהבעל תוקע כבר היה‬ ‫לפעמים ההרגשה שאחר כל השנים של לימוד מסכתות רבות וחלקים‬ ‫באמצע הברכות ולכן הדין הוא שמברך בעצמו‪ ,‬אלא שטרם שסיים‬ ‫גדולים בש"ס ופוסקים‪ ,‬שהשכחה רבה‪ ,‬ומרגישים שלא עשו פירות כי‬ ‫לברך החלו התקיעות‪ .‬וכן מי שעומד באמצע התפילה והמשיך כמה‬ ‫אינם זוכרים את הלימוד‪ .‬ויש לתת לב שהגבול דק מאוד בין הרגשת‬ ‫תיבות בתפילתו אחר שהתוקע התחיל את התקיעה‪ ,‬או שאלה זו‬ ‫ההחמצה כאילו "הייתי יכול יותר ולא נצלתי את הזמן מספיק ואילו‬ ‫מצויה גם על המקריא באופן שהבעל תוקע התחיל לתקוע טרם‬ ‫הייתי מנצלו כראוי מי יודע היכן הייתי היום"‪ ,‬הרגשה שאין מתלוה‬ ‫שהמקריא סיים את ההקראה‪.‬‬ ‫אליה מחשבה החלטית של "הלאוי ולא עשיתי"‪ ,‬לבין התחלקות‬ ‫ובוודאי שלכתחילה צריך להיזהר בזה שלא להקרות עד גמר אמן מפי‬ ‫במדרון הנורא של "אם כן למה זה אנכי" עד "הלואי ולא הייתי עושה"‪.‬‬ ‫העונים וגמר כל התקיעה ולא יתקע עד שיגמור המקריא להקריא‪,‬‬ ‫הנה באמת מחשבות אלו הן שטות גמורה כי ודאי אין ערוך ללימוד‬ ‫ובמשנה ברורה סי' תקצ"ב סק"י ובשעת התקיעות עצמן פשיטא‬ ‫בכל מצב‪ ,‬וביותר הרי אמרו חז"ל "טוב אחד בצער ממאה שלא בצער"‪,‬‬ ‫דאסור לשוח ואפילו לרוק אסור לפי שצריך לשמוע כל התקיעה‬ ‫אך הלא בעינינו אנו רואים שיש הנופלים בזה או קרובים ליפול בזה‪,‬‬ ‫מראשה ועד סופה אפילו היא ארוכה הרבה‪ .‬אלא יש להסתפק האם‬ ‫וצריך תחבולות להינצל מזה‪.‬‬ ‫זה מעכב בדיעבד‪ ,‬והיינו דכיון שדיבר בשעת תחילת תקיעה או סופה‬ ‫ח‪ .‬צריך לדעת שע"פ רוב מה שמחזק ומחריף את המצב הוא ההשואה‬ ‫נחשב שלא שמע חלק זה של התקיעה כי הרי שנינו במ"ב סי' תקפ"ז‬ ‫לחברה שסביבו‪ ,‬בין בישיבה או בכולל בין בציבור שמחוץ לישיבה‪,‬‬ ‫סקי"ד לגבי הנכנס לבית הכנסת באמצע התקיעה ולא שמע תחילתה‬ ‫והוא כפי הנראה הסכנה הגדולה ביותר לאבד את כל מה שיש לו‬ ‫או שיצא באמצע התקיעה ולא שמע סופה דלא יצא ידי חובה אעפ"י‬ ‫רח"ל!! ואע"פ שהדברים ידועים‪ ,‬חושבני שיש תועלת לחדד את הענין‪.‬‬ ‫שהיה שיעור תקיעה במה ששמע דכמאן דשמע חצי שיעור תקיעה‬ ‫דמי‪ .‬רק דמקום הספק הוא באופן שברור למי ששח דשמע היטב כל‬ ‫בחור הלומד בישיבה שבה לומדים עוד כמה מאות בחורים‪ ,‬עלול מאוד‬ ‫התקיעה ובזה יש להסתפק האם כיון ששמע יצא או שכיון ששח‬ ‫שתיפול בליבו מחשבה – מה אני כבר יכול לחדש‪ ,‬הלא מלבד שסוגיא‬ ‫בינתיים לא יצא‪.‬‬ ‫זו למדו כבר בעם ישראל מליונים רבים במשך הדורות‪ ,‬אך גם בישיבה‬ ‫עכשו כבר לומדים את אותה סוגיה כמה מאות מחברי‪ ,‬ומה ערך‬ ‫והנה כתבו התוס' בברכות דף נא‪ :‬ד"ה אין וברא"ש בברכות פרק ז' סי'‬ ‫ללימוד שלי??!!!‬ ‫ל"ה ונפסק בשו"ע סי' קפ"ג ס"ו שהמסובים אין להם להשיח משהתחיל‬ ‫המברך ברכה"ז ואם שחו בשעה שהוא מברך לא יצאו‪ ,‬ומשמע דמי‬ ‫כיו"ב בקיום מצות – בכל אדם עלולה ליפול המחשבה – מה ערך יש‬ ‫ששח באמצע ששמע ברכה לא יצא ידי חובה‪ ,‬וא"כ גם בנדון דידן אם‬ ‫למצות תפלין שלי הרי מליוני יהודים מניחים תפלין‪ ,‬מה ערך למצות‬ ‫שח באמצע התקיעה לא יצא בתקיעה זו‪ ,‬ועי' מ"ב סי' תקפ"ח בשעה"צ‬ ‫חסד שלי‪ ,‬הלא מליונים עושים חסד‪ ,‬מה ערך לתפלה שלי הלא אינני‬ ‫סקכ"א שהתוקע בחצוצרות ובשעה זו תקעו בשופר אפילו אם כיוון‬ ‫רב חנינא בן דוסא‪ ,‬מה ערך לשמירת שבת שלי הלא כולם שומרים‬ ‫לצאת לא מהני דבודאי לא שמע היטב קול השופר‪.‬‬ ‫שבת‪ ,‬וכן עזה"ד‪.‬‬ ‫[מקור דין זה הוא מה ששנינו במשנה בסוף ר"ה דף לג‪ :‬תקע בראשונה‬ ‫ט‪ .‬אך הטעות פשוטה אינה צריכה כמעט לאומרה – הקב"ה רוצה את‬ ‫ומשך בשניה כשתיים אין בידו אלא אחת‪ ,‬ונחלקו המפרשים בביאור‬ ‫הלימוד תורה שלך‪ ,‬את התפלין שלך‪ ,‬את החסד שלך‪ ,‬את התפלה שלך‪,‬‬ ‫דבר זה‪ ,‬ודעת הרי"ץ גיאות שבאותה תקיעה שהאריך לא יצא ידי‬ ‫התורה והתפלין והחסד והתפלה של חברך הם מצוה אחרת לגמרי‪,‬‬ ‫חובתו כלל שבראשונה לא היה טוב ובאחרונה חסר ההתחלה ובעינן‬ ‫הדברים פשוטים‪ ,‬ואעפ"כ בלי סוף יהודים נופלים בתחבולת היצר‬ ‫בתקיעה התחלה וסוף דוקא ולכן אין בידו תקיעה כלל‪ ,‬ומה ששנינו‬ ‫הזקן‪ ,‬ומאבדים בזה את כל עולמם וכל מצותיהם ושכר המצות שלהם‪.‬‬ ‫במשנה אין בידו אלא אחת היינו הראשונה שלא האריך נשאר בידו‬ ‫והעצה היחידה לכל זה באופן כללי היא לימוד המוסר וחיזוק האמונה‪,‬‬ ‫אבל התקיעה שהאריך ונתכוין לשתיים אין בידו כלום‪ ,‬וגם החולקים‬ ‫ובאופן ישיר – התחזקות בלתי פוסקת בהשרשת האמת התורנית על‬ ‫על דבריו לא נחלקו אלא במקום שנתכוין על כל פנים למצות תקיעה‬ ‫אמיתת המעלה של מצות ת"ת וקיום המצות‪.‬‬ ‫אבל אם נתעסק בתחילה או בסוף ודאי לא מהני וכן מבואר בביאור‬ ‫י‪ .‬הנה דברים אלו נוראים מאוד‪ ,‬וכל לב יחרד שמא קרוב הוא ליפול‬ ‫הגר"א סו"ס תקפ"ז שאם התעסק בהתחלה או בסוף לא יצא‪ ,‬ולמ"ד‬ ‫בשחת היצר‪ ,‬ולכן אחר הצגת הסכנה הגדולה ראוי להציג קצת מדברי‬ ‫מצוות צריכות כוונה בלי כוונה דינו כמתעסק וזה ודאי אם התחיל‬ ‫כבר לומר היהי רצון לפני שנגמרה התקיעה ודאי אינו מתכוין עוד‬ ‫רבותינו המבארים באופן קצת יותר קל את חומר הנושא‪ ,‬ונעתיק‬ ‫לשמוע ולצאת וא"כ ביטל מצות עשה דאורייתא‪ ,‬ולכן ראוי להיזהר‬ ‫מש"כ בספר לדופקי בתשובה בפ"ג ס"ק ל"ו [בשם ספר ברכת אברהם‬ ‫בזה מאוד‪ .‬ויש לעורר יותר דבאופן זה יצטרכו לחזור על כל הסדר‬ ‫קידושין ע' קצ"ה‪ ,‬וגדולה תשובה ח"א סי' ג'‪ ,‬ודרך שיחה ח"א ע' תרי"ז] בביאור‬ ‫דמאחר שהתקיעה לא עלתה אין כאן פשוטה לאחריה‪ ,‬ויש לעיין בזה]‪.‬‬ ‫מש"כ הרמב"ם "הרי זה איבד את כולן ואין מזכירים לו שום זכות‬ ‫בעולם"‪ ,‬דהיינו דאין לו הזכויות משכר המצוה‪ ,‬אבל גוף המצוה אינו‬ ‫ואמנם נבוא להביא כמה ראיות דבאופן שברור שנתן דעתו לשמוע‬ ‫נעקר והקב"ה לוקח מצותיו של מי שתוהה על הראשונות ונותנן‬ ‫היטב את קול השופר בדיעבד יצא ידי חובה כיון שאפשר לשמוע ולדבר‬ ‫לצדיק שהתקין לו מלבוש ממצותיו‪ ,‬וקודם שהשלים לבושו נסתלק‬ ‫כאחד‪ ,‬ומה שכתבו התוס' והרא"ש והשו"ע שלא יוצאים ידי חובה הוא‬ ‫ומשלים לבושו מאותן המצות‪.‬‬ ‫באופן שהדיבור גרם שלא ישמע היטב‪ ,‬ועי' מ"ב סי' קפ"ג סקכ"ו‪.‬‬ ‫עוד הביא מביאורי אגדות להגר"א וסרמן זצ"ל [סי' ג' אות ג'] שמאבד‬ ‫וגם בדברי המ"ב לגבי התוקע בחצוצרות בשעת תקיעת שופר שלא‬ ‫רק את השכר על שקיים ציווי השי"ת אבל התיקון הנעשה מכל המצות‬ ‫יצא‪ ,‬לשונו שם דבודאי לא שמע היטב קול השופר ומשמע דבאופן‬ ‫שקיים לא נאבד כלל ע"י חרטתו ונשאר כאינו מצווה ועושה‪.‬‬ ‫שברור לו ששמע היטב גם בזה יצא ידי חובה‪.‬‬ ‫עוד הביא יסוד גדול מדברי הגר"י הוטנר זצ"ל בספר פחד יצחק [מאמרי‬ ‫ויש להעיר שהנדון של המקריא או המברך בשעת התקיעות עדיף יותר‬ ‫ר"ה מאמר כ"ג אות ו'] שאין כוונת חז"ל שבכל תהיה מאבד כל מצותיו‬ ‫מהנדון של המתפלל באותה שעה‪ ,‬כיון שמתעסקים להדיא בתקיעה‬ ‫וזכויותיו‪ ,‬אלא נידון בערכין‪ ,‬שלכל תהי' תמצא מחיקה במצות ואיבוד‬ ‫ודעתם לשמוע‪ ,‬מ"מ נראה דבגוף הדבר גם המתפלל שיודע בוודאות‬ ‫הזכויות‪ ,‬ומשהו של תהי' פועל להעביר את הזיו‪ ,‬אבל עצם זכות‬ ‫ששמע את התקיעה יצא‪.‬‬ ‫המצוה עדין קיים הוא במילואו‪ ,‬ואיבוד הזכויות מחמת התהי' על‬ ‫ונראה להוכיח מדברי המ"ב בכמה מקומות שיש אפשרות לשמוע‬ ‫הראשונות ניתן הוא לשיעורין ונידון בערכין ואיבוד הזכות הוא לפי‬ ‫ולדבר כאחד‪.‬‬ ‫ערך התהי'‪ ,‬ע"כ‪ ,‬וקילסו מרן זצ"ל וכתב שהוא נכון מאוד‪.‬‬ ‫‪ | 42‬אוסף‬ ‫לתוכן‬ ‫‪3‬‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫הרב אברהם זנגר‬ ‫והנה בסי' קס"ז סעיף ו' כתב הרמ"א שאם השיחו השומעים אחר‬ ‫שטעם הבוצע אינם צריכים לחזור ולברך‪ ,‬ובשעה"צ סקמ"ג כתב דמי‬ ‫בחור שהתעורר בליל שבת‬ ‫שבירך על נטילת ידיים באמצע ששמע ברכת המוציא לא יצא ידי חובה‬ ‫משום דהוי הפסק באמצע הברכה‪ ,‬ולכן אפילו אם יאמר דכיוון בליבו‬ ‫כשאזניות בלוטוס באזניו‬ ‫לברכת המברך ג"כ לא יצא דאף בשומע כעונה יש דין הפסק‪ .‬ומתבאר‬ ‫בדבריו דלולי דין הפסק לא היה חסרון מצד שהוא אינו נחשב לשומע‪.‬‬ ‫מעשה שהיה לאחרונה‪ ,‬בחור עשה 'משמר' בליל שישי ולמד כל‬ ‫[וגוף הדברים המבוארים כאן במ"ב ששומע כעונה שייך דווקא ששותק אבל אם‬ ‫הלילה‪ ,‬והמשיך ללמוד ביום שישי בסדר א'‪ ,‬ורק בצהרים הלך לישון‪.‬‬ ‫דיבר בזמן הברכה לא עדיף מהמברך בעצמו ברכת המוציא שהפסיק באמצע‬ ‫טרם לכתו לישון הכניס לאוזניו אוזניות 'בלוטוס' (אזניות אלחוטיות)‬ ‫דברים אחרים‪ ,‬הוא חידוש דיש לדון (והוא נפק"מ בהרבה מקרים כדוגמת היוצא‬ ‫כדי לשמוע שיעור בנגן כדרכו תמיד כשהולך לישון‪ ,‬כדי להירדם מתוך‬ ‫בקידוש ואחר ברכת בפה"ג ענה אמן‪ ,‬והמברך המשיך בברכה ואמר ברוך והוא‬ ‫דברי תורה‪ .‬והנה למזלו הרע שקע בשינה עמוקה ולא שמע את‬ ‫עדין אוחז בעניית אמן לדברי המ"ב לא יצא ידי חובה בשומע כעונה כיון שהוא‬ ‫השעון מעורר שהכין מראש כדי לקום לפני שבת‪ ,‬והתעורר בליל שבת‬ ‫מדבר באותה שעה והוא חיסר תיבת ברוך) דלא מבעיא אם הגדר בשומע כעונה‬ ‫ובאוזניו ה'בלוטוס'‪ .‬ודנו הלומדים אם מותר לו להוציא את האזניות‬ ‫שהשומע מועיל כמו שהעונה מועיל‪ ,‬וודאי אינו כעונה ממש‪ ,‬פשיטא שאם שמע‬ ‫מאזניו בשבת‪.‬‬ ‫ונתכוין לצאת יצא אפי' שדיבר בשעת מעשה‪ ,‬אלא אפי' אם שומע הוי כעונה‬ ‫ממש מ"נמ לא דמי לכל מדבר‪ ,‬כיון שאפשר לדבר דיבור של שמיעה באותה שעה‬ ‫והנה במקרה זה היתה שאלה של מלאכת שבת בהוצאת הבלוטוס‬ ‫שמדבר בפיו ויצא ידי חובה‪ ,‬ועכ"פ גם מה שהחמיר המ"ב הוא מחמת דין הפסק‬ ‫מאזניו‪ ,‬כי הוא נכבה באופן אוטומטי כשמוציאו מאזניו‪ ,‬ודנו‬ ‫כמו המדבר אבל לא שאינו נחשב לשומע‪ ,‬ודוק]‪.‬‬ ‫הלומדים אם יש מקום להתיר את האיסור משום כבוד הבריות‪,‬‬ ‫דקיי"ל דמותר ל חלל שבת באיסור דרבנן משום כבוד הבריות (כמבואר‬ ‫עוד מצינו בסי' קכ"ד מ"ב סקמ"א דהש"ץ צריך לומר מודים בקול רם‬ ‫בשו"ע סי' שי"ב ס"א)‪ ,‬וא" כ יש להתיר באופן שהוא איסור דרבנן ואין‬ ‫כיון שהציבור צריכים לשמוע דבריו והיינו למרות שהם אומרים מודים‬ ‫בזה חשש איסור דאורייתא‪.‬‬ ‫דרבנן באותה שעה‪.‬‬ ‫מלאכה שא"צ לגופה במקום כבוד הבריות‬ ‫ובדברי הרמ"א סי' תר"צ ס"ד במי שתפס בידו מגילה שאינה כשרה לא‬ ‫יקרא עם הש"ץ אלא שומע ושותק‪ ,‬וביאר הב"י שלא יקרא עם הש"ץ‬ ‫וחכם אחד אמר דאין כאן איסור דאורייתא משום דהו"ל מלאכה‬ ‫שמא יתן השומע ליבו לזה הקורא ולא לש"ץ ודייק מזה המג"א סק"ו‬ ‫שא"צ לגופה‪ .‬אך זה אינו‪ ,‬כי הטעם שנעשה המכשיר באופן כזה‬ ‫דהוא עצמו יכול לשמוע להש"ץ אעפ"י שקורא‪ ,‬ועי' מ"ב סקי"ג וסקי"ט‪.‬‬ ‫שנכבה כשמוציאו מאזניו‪ ,‬הוא כדי שלא תיגמר ההטענה של‬ ‫ועוד במ"ב תרצ"ב סק"ט שאם לא חיסר בשמיעת המגילה שפיר דמי‬ ‫הסוללה‪ ,‬וא"כ מטעם זה בודאי ניח"ל שיכבה‪ ,‬והוי מלאכה הצריכה‬ ‫אף ששח באמצע‪ ,‬ובשערי אפרים שער ו' אות מ"ח לגבי קריאת המגילה‬ ‫לגופה‪ ,‬ואף אם חבירו יוציא את המכשיר מאזניו הרי זה נחשב‬ ‫כתב ואפילו אם אינו יודע לקרות בה בטעמים ג"כ יוצא אך אם לא‬ ‫מלאכה הצריכה לגופה כיון שחבירו הוא אוהבו וניח"ל שיכבה כי יש‬ ‫יודע לקרות הנקודות כראוי יש לאחר לקרוא לפניו מתוך החומש‬ ‫בזה תועלת לחבירו (עי' משנ"ב סי' של"ו סקכ"ז)‪ ,‬ועוד דכל שעושה עבור‬ ‫בלחש ומכ"מ יש לזה שקרא מתוך החומש לקרות אח"כ מתוך המגילה‬ ‫חבירו הרי זה תלוי רק בחבירו אם ניח"ל מה שעושה עבורו (עי' שש"כ‬ ‫כי מן הסתם לא היה יכול לכוון לשמוע היטב בשעה שקרא את המגילה‬ ‫פ"י הערה מ"ח ‪ ,‬וכן מבואר במגן אבות נז‪ .‬ד"ה ובעיקר בשם המהרש"ל)‪.‬‬ ‫מחמת טרדתו להשמיע לאזני הקורא‪ .‬וא"כ גם בזה מבואר דאין כלל‬ ‫ועוד דבלא"ה נחלקו האחרונים אם מותר לעבור על מלאכה שא"צ‬ ‫שא"א לדבר ולשמוע ביחד אלא שבאופן מציאותי כיון שהוא טרוד‬ ‫לגופה משום כבוד הבריות הואיל ועיקרו דאורייתא‪ ,‬ועי' משנ"ב (סי'‬ ‫להשמיע את כל המגילה לאזני הקורא אין ביכולתו לכוון לשמוע היטב‪.‬‬ ‫שי"א סק"י ושעה"צ סקי"ח) דנראה שנקט כדעת האוסרים‪ ,‬ורק ע"י‬ ‫ויש לדון לדמות דין זה למה ששנינו בסוגיא בסוטה דף ל"ט‪ :‬אין‬ ‫עכו"ם התיר המשנ"ב (סי' ש"ב סקל"ו ושעה"צ סקמ"ד)‪ .‬וכ"כ בספר ארחות‬ ‫הציבור רשאי לענות אמן עד שתכלה ברכה וכו' ובתוס' שם ד" עד ב'‬ ‫שבת (ח"ג עמ' רנ"ז)‪[ .‬וכן מצאנו לגבי מה שהתירו שבותים בביה"ש‬ ‫תירוצים עיי"ש‪ .‬וכתבו שם דהשומע קול שופר ותוקע בחצוצרות לא‬ ‫לצורך מצוה‪ ,‬דמלאכה שא"צ לגופה לא התירו (משנ"ב סי' שמ"ב סק"א)‪,‬‬ ‫יצא‪ ,‬מטעם דתרי קלי לא משתמעי ע"ש ומשמע דהנדון שם אם דיבר‬ ‫וכן לענין אמירה לעכו"ם במקום מצוה דעת כמה ראשונים ואחרונים‬ ‫ושמע האם יצא ידי חובה‪ ,‬ואמנם אפשר שגם לפי התירוץ השני שם‬ ‫דאסור (עי' מג"א סי' ש"ז סק"ז ושעה"צ סי' של"ד ס"ק נ"ז וספר ארחות שבת‬ ‫מי שבדיעבד דיבר ושמע וודאי יצא ידי חובה‪ ,‬וכל דברי התוס' הם‬ ‫ח"ב עמ' תצ"ה)]‪.‬‬ ‫לכתחילה דיש להמתין מלברך ברכת כהנים עד שתכלה אמירת האמן‬ ‫מלאכה כלאחר יד במקום כבוד הבריות‬ ‫כדי שלא יהיה חשש שיפסידו חלק מהברכה משום שלא ישמעו היטב‬ ‫ועיי"ש היטב בדברי התוס'‪.‬‬ ‫אולם נראה דאם יכול להוציא את האזניות מאזניו כלאחר יד י"ל‬ ‫ובנדון דידן אין לחוש משום תרי קלי לא משתמעי דבכה"ג שפיר יהיב‬ ‫דמותר משום כבוד הבריות‪ ,‬כדמצינו בשעה"צ (סי' שכ"ב סקי"ב) בשם‬ ‫דעתיה ושמע המקריא את קול התקיעה‪ .‬ואף גם במקדש שהיו תוקעים‬ ‫הפמ"ג שצידד להתיר לקטום קיסם ביד כדי לחצוץ בו שיניו במקום‬ ‫בחצוצרות ובשופר בבת אחת ‪ -‬וכמו שאמרו בר"ה (כ"ו‪ ):‬דשתי חצוצרות‬ ‫כבוד הבריות‪ ,‬מפני שהיא מלאכה כלאחר יד הואיל והדרך לקטום‬ ‫מן הצדדין‪ ,‬והקשו בגמ' הא תרי קלי לא משתמעי ותרצו דכיון דחביב‬ ‫קיסם בכלי‪ ,‬וכן מבואר במשנ"ב (שם סק"כ) בשם הגהות אשר"י לגבי‬ ‫יהיב דעתי' ושמע ‪ -‬היה נראה מצד הסברא שגם התוקע בחצוצרות‬ ‫איסור ממחק כלאחר יד במקום כבוד הבריות‪ .‬וכן הביאו בספר שש"כ‬ ‫יצא ידי חובתו בשמיעת קול השופר כיון דשפיר יהיב דעתי' לשמוע‬ ‫(פי"ח הערה קצ"ח) וארחות שבת (פכ"ח הערה רנ"א) בשם הא"ר (סי' ש"א‬ ‫גם קול שופר‪ ,‬וכמו שלכולם הם חביבים ושומעים שפיר את ב' הקולות‬ ‫סקמ"ג) וכמה אחרונים שהתירו הוצאה כלאחר יד משום כבוד הבריות‬ ‫כך גם התוקע בחצוצרות עצמו‪ ,‬וכ"ש בנד"ד לענין המקריא לפני‬ ‫(כגון מי שמצונן ומוציא ממחטה כדי לקנח בה את אפו)‪ ,‬וכן מבואר בחזו"א‬ ‫התוקע דודאי יצא אף על פי שהתוקע הקדים לתקוע לפני שהוא סיים‪.‬‬ ‫(שביעית סי' י"ח סק"ב) לענין להתפנות בשדה באופן דהוי חורש כלאחר‬ ‫יד ‪ ,‬וכן נקטו פוסקי זמנינו לענין קריעת נייר כלאחר יד כדי לקנח‬ ‫וביותר שיש לדון דבנד"ד יודו גם התוס' דודאי יצא‪ ,‬דשאני התם‬ ‫עצמו לאחר עשיית צרכים דמותר משום כבוד הבריות (שש"כ פכ"ג‬ ‫שהתוקע בחצוצרות עסוק מיהא בענין אחר‪ ,‬וכמש"כ בנהר שלו'‬ ‫הערה ס' בשם כמה פוסקים‪ ,‬שו"ת ציץ אליעזר חי"א סוס"י ל'‪ ,‬ארחות שבת‬ ‫דמסתברא כהתוס' "ממאי דתלינן הדבר במאי דיהיב אדעתי' וכיון‬ ‫פי"א הערה ל"ג בשם הגריש"א זצ"ל‪ ,‬וכ"כ שם פכ"ו סמ"ג לענין הורדת המים‬ ‫שהוא עצמו תוקע בחצוצרות אי אפשר לו למיה דעתי' אשופר"‪ ,‬וכן‬ ‫כלאחר יד בבית הכסא המופעל ע"י משאבה‪ ,‬ופ"ל הערה ע"ג בשם הגריש"א‬ ‫בדין ענית הצבור על ברכת כהנים דמיירי בזה התוס'‪ ,‬דעונים אמן על‬ ‫זצ "ל לענין כניסה לבית הכסא כשנדלק בו האור בזמן שנכנס אליו‪ ,‬חוט שני‬ ‫ברכה אחת והכהנים פותחים בברכה אחרת‪ ,‬משא"כ הכא הרי גם דעת‬ ‫ח"א עמ' קמ"ב) ‪ ,‬וכן התירו לחולה הנצרך לנקביו לצלצל בפעמון כלאחר‬ ‫המקריא על תקיעה זו שהוא עתיד לשמוע מפי התוקע‪ ,‬ואותה הוא‬ ‫יד לבקש עזרה מהאחות (מאור השבת ח"ד סי' י"ד הערה קנ"ד בשם הגריש"א‬ ‫מקריא לפניו‪( ,‬ומ"ש בסוטה שם שגם לא יתחילו הכהנים עד שתכלה התיבה‬ ‫[אולם השפת אמת (שבת פא‪ ).‬ותהלה לדוד (סי'‬ ‫זצ"ל‪ ,‬ושש"כ פ"מ סכ"ג)‪.‬‬ ‫מפי המקריא‪ ,‬דדמיא ממש לנד"ד‪ ,‬עיין בשו"ע הרב סי' קכ"ח סכ"ח (והעתיקו‬ ‫ש"א סוף סק"ט וסי' שכ"ב סק"ד) ושו"ת אור לציון (ח"ב סי' מ' ס"ו) נקטו לאיסור‬ ‫המ"ב בסקס"ז) דמטעמא אחרינא הוא "כדי שישמעו הצבור התיבה יפה‬ ‫כמו במלאכה שא"צ לגופה‪ ,‬כיון שעיקרו דאורייתא ‪ ,‬ועי' שו"ת מגדנות אליהו‬ ‫מפי הכהנים ולא תתערב בה שמיעתם מהמקריא" וזה לא שייך בנד"ד‬ ‫(ח"ב סי' ע"ב)]‪.‬‬ ‫שאין קול דיבורו של המקריא מתערב עם קול השופר)‪ .‬גם יש מקום‬ ‫והטעם לחלק בין מלאכה שא" צ לגופה לבין מלאכה כלאחר יד לענין‬ ‫לומר דשאני הכא דב' סוגי קולות הם‪ ,‬זה בדיבור וזה בתקיעה‪ ,‬ובכה"ג‬ ‫שפיר יודו כו"ע דמצי למיהב דעתי' ולשמוע התקיעה יפה (ועיין בה"ל‬ ‫זה‪ ,‬י"ל ע"פ מש"כ בספר מלא הרועים (ערך כבוד הבריות אות כ"ד) דעיקר‬ ‫סי' תקפ"ח ד"ה ואם)‪.‬‬ ‫הטעם דאין להקל במלאכה שא"צ לגופה הוא כי אינו ניכר לרואה‬ ‫שאין כאן מלאכה דאורייתא‪ ,‬שהרי הדבר תלוי בכוונתו‪ ,‬וכן משמע‬ ‫והעולה מן הדברים דכיון שדיבור אינו סתירה בעצם לשמיעה‪ ,‬ולכן גם‬ ‫מדברי הרמב"ן בתורת האדם (ענין מי שמתו מוטל לפניו)‪ ,‬ולפ"ז במלאכה‬ ‫בנדו"ד אם ברור למקריא או למברך או למתפלל ששמעו את כל‬ ‫כלאחר יד שהדבר ניכר במעשה שלו אין לאסור‪.‬‬ ‫התקיעה‪ ,‬נראה דשפיר יצאו ידי חובה‪.‬‬ ‫אוסף | ‪43‬‬ ‫‪4‬‬ ‫לתוכן‬ ‫הללו‪ ,‬והשיב לו שיש לחלק בפשיטות‪ ,‬דהתם יהא לו בזיון גדול אם‬ ‫היתר כבוד הבריות כשיכול להשאר בביתו‬ ‫לא יתפלל בביהכנ"ס‪ ,‬הן משום שכולם באים לביהכנ"ס ביוהכ"פ‪ ,‬והן‬ ‫משום שכבר היה בליל יוהכ"פ בביהכנ"ס‪ ,‬ואם לא יבא ביום‬ ‫אך יש לדון בעיקר הדבר אם בניד"ד נחשב הדבר כבוד הבריות‪ ,‬דאם‬ ‫לביהכנ"ס יהא הדבר ניכר‪ ,‬עכת"ד‪ .‬וכמדומה שהוא דוחק גדול‬ ‫הבזיון הוא רק כשיצא מחדרו וילך לבית המדרש‪ ,‬א"כ ישאר בחדרו‬ ‫להעמיד את דבריו דוקא באופן כזה]‪.‬‬ ‫כל השבת‪ ,‬ומה ההיתר לעשות מלאכה דרבנן כדי שיוכל לצאת‬ ‫מחדרו‪ ,‬ואף אם חפץ ל לכת לבית המדרש כדי להתפלל בציבור‬ ‫להתיר ציצית פסולה כדי לצאת בבגד לרה"ר‬ ‫וללמוד עם החברותא‪ ,‬הרי פשוט שאין היתר לחלל שבת באיסור‬ ‫ד‪ .‬הפמ"ג (סי' שי"ז א"א סק"ו) צידד דאם מצא בשבת שהציצית שלו‬ ‫דרבנן לצורך כך‪.‬‬ ‫נפסלה ואין לו בגד לכבוד השבת לצאת בו לרה"ר מלבד בגד זה‪ ,‬מותר‬ ‫[והנה יתכן שבמקרה זה יש בכך משום כבוד הבריות גם אם ישאר‬ ‫לו להתיר הציצית כדי שיוכל לצאת בו לרה"ר משום כבוד הבריות‪,‬‬ ‫בחדרו כל השבת‪ ,‬כי מתבייש בפני חברי החדר שלו‪ ,‬וגם מסתבר‬ ‫כי מתיר שלא ע"מ לקשור אינו אלא איסור דרבנן‪ .‬וקשה מה כבוד‬ ‫שהסיפור התפרסם מיד ברחבי הישיבה ורבים יבואו לבקרו בחדרו‪...‬‬ ‫הבריות שייך בזה‪ ,‬והרי יכול להשאר בביתו‪.‬‬ ‫אך מ"מ יש לדון בעיקר הדין באופן שאין חסרון בכבוד הבריות‬ ‫כשישאר בחדרו ‪ ,‬או באופן שהדבר אירע כשהוא בביתו ולא בישיבה]‪.‬‬ ‫לבישת טלית פסולה בשבת משום כבוד הבריות‬ ‫וכ"כ בשו"ת להורות נתן (חי"ב סי' י"ב) וז"ל; 'ע"ד השאלה בזמן שיש‬ ‫ה‪ .‬מבואר בשו"ע (סי' י"ג ס"ג) דאם נודע לו בשבת בביהכנ"ס שהטלית‬ ‫הרבה גשם והרחוב מלא שלוליות של מים‪ ,‬האם מותר בשבת לקחת‬ ‫שלו פסולה‪ ,‬מותר לו ללובשה בלא ברכה משום כבוד הבריות‪ ,‬אע"פ‬ ‫כמה אבנים וליתנם זה על גבי זה וליתן קרש עליהם‪ ,‬שעושה גשר‬ ‫שיש בזה איסור דרבנן‪ .‬ומבואר דמותר לעבור על איסור דרבנן משום‬ ‫עראי‪ ,‬האם יש בזה היתר משום כבוד הבריות וכו'‪ ,‬לדינא‪ ,‬אם יושב‬ ‫כבוד הבריות‪ ,‬אע"פ שיכול ללכת לביתו להתפלל שם בלא טלית ולא‬ ‫בשבת בביתו ואינו יכול לצאת לתפלה אלא אם יתלכלכו בגדיו‬ ‫יהא לו בכך בזיון‪.‬‬ ‫ויתבזה‪ ,‬אין להתיר לטלטל מוקצה משום כבוד הבריות‪ ,‬כיון דבידו‬ ‫להמנע מבזיון על ידי שיישב בביתו‪ .‬ואף אם צריך לצאת כדי לאכול‬ ‫ספק הגרע"א אם מותר ללכת לביהכנ"ס‬ ‫במקום אחר‪ ,‬אין להתיר לטלטל אבנים כדי להנצל מבזיון‪ ,‬דלא הותר‬ ‫ע"ד ללבוש שם טלית פסולה‬ ‫טלטול מו קצה בשבת משום אוכל נפש ומשום עונג שבת‪ ,‬א לא אם‬ ‫על ידי הרעבון יהא בגדר חולה ש אין בו סכנה‪ ,‬אז יש להתיר טלטול‬ ‫מאידך גיסא מצאנו עיקר הסברא של בעל להורות נתן בדברי הגרע"א‬ ‫מוקצה וכו' ועיין שו"ת חת"ס (או"ח סי' ע"ב) שדן אם מותר בשבת לילך‬ ‫(בגליון השו"ע סי' י"ג ס"ג) וז"ל; ' אם רואה בביתו קודם שהלך לבהכ"נ‬ ‫במטריה ( משום שפתיחת המטריה היא עשיית אהל) ולא העיר צד היתר‬ ‫דהציצית פסולים‪ ,‬מסתפקנא אם רשאי לילך לבהכ"נ משום תפלה‬ ‫משום כבוד הבריות כדי שלא יפול עליו הגשם ע"ש וכו'‪ ,‬ועיין בס'‬ ‫בציבור וללבוש הטלית משום כבוד הבריות או דיתפלל בביתו בלא‬ ‫תוספת שבת (או"ח סי' שי"ב סק"א) בשם חוות יאיר‪ ,‬דאף שהתיר משום‬ ‫הטלית‪ .‬ואם ליכא עשרה בבהכ"נ מבלעדו‪ ,‬נ"ל דעדיף לילך לבהכ"נ‪,‬‬ ‫כבוד הבריות מ"מ צריך כפרה על זה ע"ש ( מפני שההיתר הוא רק בגדר‬ ‫דזיכוי רבים עדיף‪ ,‬עי ' בהרא"ש פ"ו ברכות גבי ר"א ששחרר עבדו‬ ‫דחויה ולא בגדר הותרה)‪ ,‬ומשמע דאין זה היתר לכתחלה אלא בשעת‬ ‫והשלימו לעשרה' עכ"ל‪.‬‬ ‫הכרח' עכ"ל‪.‬‬ ‫הרי שצידד הגרע"א דאין היתר משום כבוד הבריות באופן שיכול‬ ‫א ו ל ם ל פו " ר נ ר א ה ל הו כ י ח מ כ מ ה דו כ ת י ש ל א כ ד ב ר יו ;‬ ‫להמנע מללכת לביהכנ"ס כדי להתפלל במנין‪ ,‬ואז לא יהא חסרון‬ ‫בכבוד הבריות‪ .‬אלא שדבריו צ"ע מיניה וביה‪ ,‬דא"כ גם אם כבר הגיע‬ ‫קטימת קיסם לחצות בו שיניו‬ ‫לביהכנ"ס נאמר כן‪ ,‬דאין לו היתר ללבוש שם טלית פסולה כדי‬ ‫א‪ .‬במשנ"ב (סי' שכ"ב סקי"ד) מבואר דאם הזמינו חבירו לסעודה בשבת‬ ‫להתפלל במנין אלא ילך לביתו‪ ,‬ומה הנפ"מ אם הוא נמצא כעת בבית‬ ‫ויש לו בשר בין השיניים והוא מתבייש בזה‪ ,‬מותר לו לטלטל קיסם‬ ‫או בביהכנ"ס‪ .‬וביותר תמוה מה שכתב דכדי להשלים מנין מותר לו‪,‬‬ ‫של מוקצה כדי לחצות בו שיניו משום כבוד הבריות‪ ,‬ואפי' לקטום‬ ‫כי זיכוי רבים עדיף‪ ,‬וצ"ב דהא פשוט דאין שום היתר לעבור על איסור‬ ‫את הקיסם מצדד הפמ"ג להיתר (וכנ"ל)‪ .‬ומסתימת הדברים משמע‬ ‫דרבנן של לבישת טלית פסולה או שאר איסורים דרבנן בשביל זיכוי‬ ‫דההיתר הוא גם באופן שיש לו מה לאכול בביתו‪ ,‬ועכ"פ איננו רעב‬ ‫הרבים‪ ,‬וא"כ מה הצירוף בין זיכוי הרבים ללכת לביהכנ"ס‪ ,‬לבין כבוד‬ ‫באופן שהוא בגדר חולה שאין בו סכנה‪ .‬ודוחק לומר דמיירי באופן‬ ‫הבריות כשהוא נמצא בביהכנ"ס‪.‬‬ ‫שאם לא יבא יתבייש מחבירו בדרגה כזו שנחשב בזיון שמתירים‬ ‫והנה בשו"ת אמרי בינה (או"ח סוס"י א') הביא דברי הגרע"א וחלק עליו‬ ‫איסור דרבנן מחמתו‪.‬‬ ‫וביאר 'ד היכא דנפסק בשבת בביתו קודם שהלך לביהכנ"ס‪ ,‬י"ל דרשאי‬ ‫לילך לביהכנ"ס כדי להתפלל עם הצבור‪ ,‬דהליכה ליכא שום איסור‪,‬‬ ‫הוצאת ממחטה לרה"ר בשינוי כדי לקנח האף‬ ‫ואח"כ שמתבייש לישב בלא טלית רשאי ללבשו מטעם כבוד הבריות‪,‬‬ ‫ב‪ .‬כבר הבאנו כמה אחרונים שהתירו להוציא ממחטה לרה"ר כלאחר‬ ‫דאין למצוה אלא מקומה ושעתה‪ ,‬ולא מבעי להסוברים באשתפך‬ ‫יד כדי לקנח בה את אפו משום כבוד הבריות‪ ,‬וכתבו שכך נהג למעשה‬ ‫חמימי דלאחר המילה דרשאי למול ה"נ דכוותה כיון דמוטל עליו‬ ‫החת"ס שכרך מטפחת אף ע"ג רגלו ביציאתו לרה"ר כדי שיוכל לקנח‬ ‫להתפלל עם הצבור חייב לילך אף דאח"כ ידחה איסור דרבנן שילבש‬ ‫בה אפו משום כבוד הבריות‪ .‬ומבואר דיש היתר אע"פ שיכול להשאר‬ ‫בשבת טלית בלא ציצית‪ ,‬אלא אף להסוברים דאסור למול היינו‬ ‫בביתו ולא ללכת לבית הכנסת‪ .‬ודוחק רב לומר דמיירי באופן שאם‬ ‫משום דשם יהיה נדחה אח"כ שבת מפני פקו"נ ויעשה חילול שבת‬ ‫לא יגיע לבית הכנסת יהא לו בזיון גדול והוא בגדר כבוד הבריות‪.‬‬ ‫דאורייתא‪ ,‬משא"כ כאן' וכו' עכ"ל‪ .‬ומבואר בדברי האמרי בינה דגם‬ ‫הוא סובר כחילוקו של הגרע"א‪ ,‬דההיתר של כבוד הבריות הוא רק‬ ‫נתטנף הקיטל שלו מצוה ביוהכ"פ‬ ‫בשעה שהוא נמצא בביהכנ"ס‪ ,‬ולא בשעה שהוא בביתו ועומד ללכת‬ ‫לביהכנ"ס‪ ,‬אלא שחלק עליו מטעם אחר‪ ,‬דמותר לאדם להכניס עצמו‬ ‫ג‪ .‬בשו"ת שואל ומשיב (רביעאה ח"ב סי' פ"ו) הורה לאחד שנתטנף‬ ‫למצב של כבוד הבריות לצורך תפלה בציבור‪[ ,‬ולפ"ז אם הדרך מביתו עד‬ ‫הקיטל שלו בצואה בליל יוהכ"פ‪ ,‬דיכול לכבסו ע"י עכו"ם ביוהכ"פ‬ ‫ביהכנ"ס עוברת בכרמלית ונמצא שעליו לטלטל את הטלית בכרמלית כדי להגיע‬ ‫משום כבוד הבריות‪ ,‬והעתיקוהו להלכה בכף החיים (סי' ש"ב סקנ"ו)‬ ‫עמו לביהכנ"ס‪ ,‬באופן זה גם לדעת האמרי בינה אסור לו לצאת מביתו‪ ,‬ופשוט]‪.‬‬ ‫ועוד אחרונים‪ .‬ומסתימת הדברים משמע דהבזיון הוא רק להתפלל‬ ‫והחילוק תמוה כנ"ל‪ ,‬דגם אם הגיע לביהכנ"ס אי"ז נחשב כבוד הבריות‪,‬‬ ‫בביהכנ"ס בלא קיטל‪ ,‬אבל אם יתפלל בביתו לא יהא בכך משום כבוד‬ ‫שהרי יכול לחזור לביתו‪ ,‬ומאי שנא היכן הוא נמצא באותה שעה‪.‬‬ ‫הבריות‪ ,‬ופשוט דאין היתר לכבס בגד ע"י עכו" ם כדי שיוכל להתפלל‬ ‫ביוהכ"פ בציבור‪.‬‬ ‫ובספר אפיקי מגינים (סי' י"ג סק"י) ג"כ חלק ע"ד הגרע"א וכתב 'אם‬ ‫בכל פעם רגיל לילך לבהכ"נ נ"ל דגם עתה רשאי לילך וללבוש הטלית‪,‬‬ ‫[ובספר מלכים אמניך (פ"י הערה ה') עמד בזה‪ ,‬וכתב ליישב דההיתר‬ ‫דאפי' באשה מצינו בסוס"י פ"ח דעצבון ובושה הוא לה אם לא תלך‪,‬‬ ‫הוא רק ביוהכ"פ שלדעת הרמב "ן יש בו מצוה דאורייתא להתפלל‬ ‫ועוד דכיון דמצוה להתפלל בבהכ"נ עם הצבור (עי' סי' צ') ממילא יש‬ ‫בציבור (הובא בפמ"ג סי' ת"צ מ"ז סק"ב דבכלל 'מקרא קודש' הוא להקבץ בבית‬ ‫שם משום כבוד הבריות ושרי‪ ,‬וכ"ש אם ליכא י' בלעדו' עכ"ל‪ .‬והנה‬ ‫ה' ולקדש היום בתפלה בפרהסיא‪ ,‬וכל פרהסיא עשרה משמע ע"ש)‪ ,‬וצירף בזה‬ ‫בשו" ע שם מבואר דהבושה היא שתעמוד מחוץ לביהכנ"ס כשכולם‬ ‫דעת בעל העיטור שהתיר אמירה לעכו"ם לצורך מצוה ע"ש‪ .‬ולדבריו‬ ‫עומדים בפנים‪ ,‬אבל אשה המתפללת בבית לא מצינו שנחשב בושה‪,‬‬ ‫נמצא דבשבת אין להתיר‪ ,‬וזה כדעת הלהורות נתן הנ"ל‪ ,‬אולם השואל‬ ‫אלא שהאפיקי מגינים הביא זאת כדוגמא בעלמא‪ ,‬דאיש הרגיל תמיד‬ ‫ומשיב סתם בזה ולא הזכיר מכל הנ"ל‪ ,‬וגם אינו מובן‪ ,‬דסו"ס כיון‬ ‫לילך לביהכנ"ס‪ ,‬הרי זה בזיון עבורו אם יעדר מבהכנ"ס‪ .‬אלא‬ ‫שלא התיר מצד דעת בעל העיטור לחוד כיון דלא קיי"ל כוותיה‪ ,‬איזה‬ ‫שלכאורה הוא חידוש גדול לומר דדרגת בזיון זו שנעדר פעם אחת‬ ‫צירוף יש להתיר משום כבוד הבריות מאחר שיכול להתפלל ביחידות‪.‬‬ ‫מביהכנ" ס נחשב בגדר כבוד הבריות לדחות איסור דרבנן‪ ,‬וכי לא‬ ‫וגיסי הג"ר ישראל רוט שליט"א כתב בספרו (מכתבי קהלות הקודש ח"א‬ ‫מצוי לעולם שאינו חש בטוב ולא הגיע לביהכנ"ס‪.‬‬ ‫עמ' רל"ה) שהקשה לבעל להורות נתן על דבריו מדברי השואל ומשיב‬ ‫‪ | 44‬אוסף‬ ‫לתוכן‬ ‫‪5‬‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫סק"ח) שמחלק בין איסורים דאורייתא לדרבנן לענין אם צריך למהר‬ ‫ובכף החיים (סי' י"ג סק"י) הביא דברי הגרע"א וכתב 'ונראה דהוא הדין‬ ‫ללכת לביתו כדי לפשוט את הבגד בלא ציצית‪ ,‬ול' רש"י (ברכות יט‪):‬‬ ‫אם יש עשרה בבית הכנסת אבל אינו יכול להתפלל בביתו בישוב‬ ‫' וכיון דמדרבנן הוא דאסור‪ ,‬רבנן הוא דאחלוה ליקרייהו'‪ ,‬ול' הנמוק"י‬ ‫הדעת דיכול לילך לבית הכנסת'‪ .‬וצ"ב וכי מותר לחלל שבת באיסור‬ ‫(מגילה ג‪' ):‬ו טעמא משום דלאו דרבנן הם אמרו והם אמרו'‪ ,‬ול' פסקי‬ ‫דרבנן כדי להתפלל בישוב הדעת‪.‬‬ ‫רי"ד (ברכות יט‪ ):‬דבמקום כבוד הבריות 'לא גזרו רבנן'‪ ,‬ול' דרשות הר"ן‬ ‫(דרוש ה' נוסח ב') דכך התנו חז "ל מתחילה שלא תקנו במקום כבוד‬ ‫תלוי אם נחשב שהאיסור גורם את הבזיון‬ ‫הבריות‪ ,‬ועי' חידושי רעק"א (שבת פא‪ ):‬דזהו טעם החילוק בין‬ ‫ונראה לבאר בכל זה‪ ,‬דהיה פשוט לפוסקים דגדר ההיתר של כבוד‬ ‫דאורייתא לדרבנן‪ ,‬דאין כבוד הבריות דוחה איסור דאורייתא אלא‬ ‫הבריות באיסורים דרבנן הוא‪ ,‬דכל היכא שהאיסור דרבנן גורם לאדם‬ ‫בשוא"ת‪ ,‬ואילו איסור דרבנן הרי הוא דוחה גם בקו"ע‪ ,‬מפני שמעיקרא‬ ‫בזיון‪ ,‬לא העמידו חכמים דבריהם והתירו את האיסור‪ ,‬ולכן אף אם‬ ‫לא העמידו חכמים דבריהם במקום כבוד הבריות‪ ,‬וחידוש נשגב כתב‬ ‫יש לו עצה אחרת להמנע מהבזיון‪ ,‬אם עצה זו כרוכה בויתור על‬ ‫בשו"ת דברי חיים (או"ח סי' ל"ה) די"ל ד אם יקיים מצוה דרבנן בזמן‬ ‫הדברים הנצרכים לו מאד‪ ,‬אינו מחויב לוותר על כך‪ ,‬וממילא נחשב‬ ‫שהיה פטור משום כבוד הבריות‪ ,‬כגון שקרא מגילה‪ ,‬לא יצא יד"ח‪,‬‬ ‫שהאיסור גורם לו את הבזיון ולא העמידו חכמים דבריהם‪ ,‬ורק אם‬ ‫וצריך לחזור ולקיימה‪ ,‬כי הוא פטור לגמרי‪ ,‬ולא הוי רק בגדר דחויה]‪.‬‬ ‫אם יש לו עצה קלה להמנע מהבזיון‪ ,‬אי"ז נחשב שהאיסור גורם לו‬ ‫את הבזיון‪ ,‬וממילא לא הותר האיסור‪.‬‬ ‫העולה לדינא‬ ‫וזהו יסוד ספקו של הגרע"א‪ ,‬אם המצוה של תפלה בציבור נחשבת‬ ‫מעתה נחזור לניד"ד‪ ,‬אם יכול הבחור להוציא את האזניות מאזניו‬ ‫דבר מוכרח אצל האדם‪ ,‬וא"כ האיסור ללבוש טלית פסולה גורם לו‬ ‫כלאחר יד כדי שיוכל ללכת לבית המדרש‪ .‬ולפי האמור נראה פשוט‬ ‫את הבזיון‪ ,‬וממילא הותר האיסור‪ ,‬או דכיון שתפלה בציבור איננה‬ ‫דמותר לו הדבר‪ ,‬כי בודאי נחשב הדבר לצורך חשוב מאד שלא יהא‬ ‫חיוב גמור‪( ,‬דהא אין חיוב לטרוח יותר מד' מילין לצורך תפלה בציבור כמבואר‬ ‫כלוא בחדרו בשבת כאסיר בבית האסורים‪ .‬אמנם אם הוא נמצא‬ ‫בשו"ע סי' צ' סט"ז)‪ ,‬על כן האיסור ללבוש טלית פסולה אינו נחשב‬ ‫בביתו ואינו יוצא מהבית כי אם לצורך תפלה בציבור‪ ,‬נראה דאין לו‬ ‫כגורם לו בזיון‪ ,‬כיון שיכול להתפלל בביתו‪ ,‬ועל כן לא הותר האיסור‪.‬‬ ‫היתר לפ"ד הגרע"א והאמרי בינה‪.‬‬ ‫אולם אם אין עשרה בלעדיו‪ ,‬נקט הגרע"א דכיון שהוא מצוה דרבים‪,‬‬ ‫הרי זה נחשב דבר מוכרח אצלו להתפלל בציבור‪ ,‬ונמצא שהאיסור‬ ‫גורם לו את הבזיון‪ ,‬ולכן הותר האיסור בכה"ג‪.‬‬ ‫הרב זאב פראנק‬ ‫אולם ס"ל להגרע"א והאמרי בינה דכל זה הוא רק בשעה שהוא‬ ‫בביתו‪ ,‬אבל לאחר שהגיע לביהכנ"ס‪ ,‬אין זה נחשב עצה קלה לחזור‬ ‫טעות בטעמים שמשנה את‬ ‫לביתו‪ ,‬כי מקומו וקביעותו הוא בביהכנ"ס‪ ,‬ולכן נחשב שהאיסור‬ ‫גורם לו שם את הבזיון‪ ,‬ועל כן הותר האיסור‪.‬‬ ‫משמעות הענין‬ ‫והאפיקי מגינים חולק בתרתי‪ ,‬חדא דהמצוה להתפלל בציבור נחשבת‬ ‫כדבר מוכרח אצל האדם‪ ,‬ועוד דגם לולי המצוה‪ ,‬אם הוא תמיד הולך‬ ‫עובדא הוה בש"ק שופטים כשקרא בתורה לשביעי בפרשת עגלה‬ ‫לביהכנ"ס‪ ,‬הרי זה נחשב כדבר מוכרח אצלו‪ ,‬וכביתו דמיא‪ ,‬כיון שיש‬ ‫ערופה‪ ,‬בפסוק 'וְ כל זִ ְק ֵנ ֙י הָ ִעיר הַ ִהוא הַ ְקרבִ ים אֶ ל־הֶ חָ לָל י ְִרחֲ צו֙ אֶ ת־‬ ‫לו קצת בושה להעדר מביהכנ"ס‪ ,‬ואע"פ שאי" ז בגדר בזיון של כבוד‬ ‫יְדֵ יהֶ ם עַ ל־הָ עֶ ְגלָה הָ עֲ רופָ ה בַ ָנחַ ל' (כ"א ו')‪ ,‬העגלה בטעם טיפחא והערופה‬ ‫הבריות שהתירו איסורים מחמתו‪ ,‬מ"מ ס"ל דדי בזה כדי להחשיבו‬ ‫במירכא‪ ,‬ואילו הקורא החליף ואמר 'עַ ל־הָ עֶ ְגלָה הָ עֲ רופָ ה בַ ָנחַ ל' העגלה‬ ‫כמוכרח להיות בביהכנ"ס‪ ,‬ונמצא דהאיסור גורם לו את הבזיון‬ ‫במירכא והערופה בטיפחא‪ ,‬ויש לעיין בדינו כדלהלן‪.‬‬ ‫בביהכנ"ס כמו שנתבאר‪ .‬והכף החיים הוסיף דגם לדברי הגרע"א‪ ,‬אם‬ ‫אינו יכול להתפלל בישוב הדעת‪ ,‬הרי הוא כמוכרח להגיע לביהכנ"ס‪.‬‬ ‫החליף טעם מפסיק במשרת‬ ‫והנה עולה מן האמור דהשואל ומשיב שהתיר לכבס את הקיטל ע"י‬ ‫דהנה בהא דקי"ל (קמ"ב ס"א) בקרא וטעה שמחזירים אותו כתב הרמ"א‬ ‫עכו"ם כדי ללכת עמו לביהכנ"ס ביוהכ"פ‪ ,‬ס"ל כדעת האפיקי מגינים‪,‬‬ ‫(קמ"ב ס"א) דדוקא כשמחמת הטעות נשתנה הענין‪ ,‬אבל בשטעה רק‬ ‫ודלא כדעת הגרע"א והאמרי בינה‪ .‬אך יש מקום לחלק בין יוהכ"פ‬ ‫בנגינת הטעם אין מחזירים אותו‪ ,‬ובמ"ב (סק"ד) הביא מספר שולחן עצי‬ ‫לשאר ימות השנה‪ ,‬דביוהכ"פ כו"ע מודו שנחשב הדבר מוכרח לאדם‬ ‫שיטים [לבעל המרכבת המשנה] שאם מחמת הטעות בנגינת הטעם כן‬ ‫להתפלל בביהכנ"ס ולא בביתו‪ ,‬ולכן נחשב שהאיסור גורם לו את‬ ‫נשתנה הענין‪ ,‬כגון שקרא משרת במקום מפסיק‪ ,‬מחזירים אותו‪.‬‬ ‫הבזיון כאמור‪.‬‬ ‫והלא טעם מירכא הוא משרת וטיפחא טעם מפסיק‪ ,‬וא"כ בזה שנתן‬ ‫וכן יש לבאר דברי המשנ"ב בהזמינו חבירו אצלו לסעודה בשבת‪,‬‬ ‫המירכא בתיבת העגלה והטיפחא בהערופה נמצא שהחליף מפסיק‬ ‫דמיירי באופן שקשה לו להמנע מזה כיון שהבטיח לו לבא וכיו"ב‪,‬‬ ‫במשרת‪ ,‬וגם יש בזה שינוי משמעות עפ"מ שפירש"י עה"ת (דברים כ"ט‬ ‫אבל אה"נ אם אינו מוכרח כלל לבא‪ ,‬בודאי אין היתר של כבוד‬ ‫כ') עה"פ 'בְ סֵ פֶ ר הַ ו ָרה הַ ֶזה'‪ ,‬דכיון שהטיפחא תחת התורה הרי‬ ‫הבריות בזה‪ ,‬ועליו להשאר בביתו‪.‬‬ ‫שתיבות 'בספר התורה' דבוקים זה לזה‪ ,‬ולכן כתוב אחריו 'הזה' לשון‬ ‫זכר שנופל על הספר‪ ,‬ולעיל (כ"ח ס"א) דכתיב 'בְ סֵ פֶ ר הַ ו ָרה הַ זאת'‪ ,‬כיון‬ ‫ניקוי בגד שנתלכלך בשבת ע"י גוי‬ ‫שהטיפחא תחת בספר ותיבות 'התורה הזאת' דבוקים זה לזה‪ ,‬להכי‬ ‫וכ"כ בספר שש"כ (פט"ו הערה ע"ט) בשם הגרשז"א זצ"ל לענין ניקוי‬ ‫כתיב 'הזאת' לשון נקיבה שנופל על התורה‪ .‬ובנידון דידן נמי למאי‬ ‫בגד שנתלכלך מאבק ע"י עכו"ם במקום כבוד הבריות; 'ושמעתי‬ ‫דכתיב 'עַ ל־הָ עֶ ְגלָה הָ עֲ רופָ ה בַ ָנחַ ל' תיבות 'הערופה בנחל' דבוקות‬ ‫מהגרש"ז אויערבך זצ"ל‪ ,‬דהיינו במקום שצריך ללכת לרחוב‪ ,‬אבל לא‬ ‫ו'בנחל' הוא ציון מקום העריפה‪ ,‬ואילו לפי טעותו שקרא 'עַ ל־הָ עֶ ְגלָה‬ ‫כאשר יוכל לוותר על כך'‪ .‬והיינו כמו שנתבאר‪ ,‬דאם יש צורך חשוב‬ ‫הָ עֲ רופָ ה בַ ָנחַ ל' הרי שתיבות 'העגלה הערופה' דבוקות זו לזו‪ ,‬ו'בנחל'‬ ‫לצאת לרחוב‪ ,‬אע" פ שצורך זה אינו בגדר כבוד הבריות‪ ,‬מ"מ כיון‬ ‫לכאו' משמע שחוזר לרישא 'ירחצו את ידיהם' לציין מקום הרחיצה‪.‬‬ ‫שהוא נצרך לדבר‪ ,‬הרי זה נחשב שהאיסור גורם לו את הבזיון‪ ,‬ולא‬ ‫טעמי המקרא מורים על משמעות הענין‬ ‫העמידו חכמים דבריהם‪ ,‬אבל אם יכול לוותר על כך‪ ,‬אין האיסור‬ ‫נחשב כגורם לו את הבזיון‪ ,‬ואין כאן כבוד הבריות להתיר את הדבר‪.‬‬ ‫ועיקר הדבר שטעמי המקרא מורים על משמעות הענין מבואר בגמ'‬ ‫[אמנם לפי דברי הגרע"א עולה ד רק צורך חשוב מאד מועיל לענין זה‪ ,‬שהרי אפי'‬ ‫חגיגה (ו' ב') בקרא ד'וישלח את נערי בני ישראל ויעלו עולות ויזבחו‬ ‫צורך של תפלה בציבור נסתפק הגרע"א אם נחשב צורך לענין זה]‪.‬‬ ‫זבחים שלמים לה' פרים'‪ ,‬ובעי רב חסדא אם פרים קאי רק אשלמים‬ ‫וכן נראה לבאר דברי הפמ" ג לענין מלאכת מתיר דרבנן כדי לצאת בו‬ ‫אבל העולות היו כבשים‪ ,‬או אידי ואידי פרים הוו‪ ,‬ונפקא מינה לפיסוק‬ ‫לרה"ר‪ ,‬וכן דברי האחרונים לענין הוצאת ממחטה לרה"ר כלאחר יד‪,‬‬ ‫טעמים‪ ,‬ופירש"י בנגינות‪ ,‬אם תאמר שני מינין‪ ,‬צריך אתה לפסוק‬ ‫דמיירי במקום שיש צורך חשוב ביציאה זו‪ ,‬אבל אם אין צורך חשוב‬ ‫הטעם של ויעלו עולות באתנחתא כמו שאנו קורין אותו או בזקף קטן‪,‬‬ ‫אין להתיר‪ ,‬כי האיסור אינו גורם לו בזיון מאחר ויכול להשאר בביתו‪.‬‬ ‫טעם שמפסיק הדיבור ממה שלאחריו‪ ,‬ואם מין אחד היה‪ ,‬צריך אתה‬ ‫לקרותו באחד משאר טעמים שאין מפסיקין כגון פשטא או רביע‪.‬‬ ‫היתר כבוד הבריות ‪ -‬דחויה או הותרה‬ ‫וכבר אמרו בדרך צחות שבלא פיסוק נכון אפשר גם לחלל שבת‪ ,‬והוא‬ ‫[ויתכן שכל המבואר תלוי בנידון אם היתר כבוד הבריות באיסורים‬ ‫בפסוק 'ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך ויום השביעי שבת לה'‬ ‫דרבנן הוא בגדר דחויה או הותרה‪ ,‬דבשו"ת להורות נתן הנ"ל הביא‬ ‫אלוקיך'‪ ,‬ואם יפסיק רק בין השביעי לשבת יהא משמע שיעבוד גם‬ ‫מהחוו "י שהוא בגדר דחויה‪ ,‬ולכן כתב דצריך כפרה על כך‪ ,‬אולם‬ ‫ביום השביעי ואילו השבת רק לה' אלוקיך ח"ו‪...‬‬ ‫הכה"ח (סי' שי"ב סק"ב) כתב דאין נראה כן מהפוסקים‪ ,‬ובא"א‬ ‫מבוטשאטש (סי' י"ג על המג"א סק"ב) נקט שהוא בגדר הותרה‪ ,‬ולכן א"צ‬ ‫'בכל לבבכם ובכל נפשכם' חוזר גם על 'לאהבה'‬ ‫להפקיר את הטלית שלובש בשבת בלא ציצית‪ ,‬אע"פ שההפקר מועיל‬ ‫עוד טעות היתה באחד מבתי הכנסת בש"ק עקב בעליית השישי בפרשת‬ ‫שלא יעבור על האיסור דרבנן‪ ,‬וכן יש מקום לבאר דעת המג"א (שם‬ ‫אוסף | ‪45‬‬ ‫‪6‬‬ ‫לתוכן‬ ‫הטעם לדינא שאין מפסיקין בקללות‬ ‫וקי ֶכם֙ ולְ עָ בְ דו בְ כָל־לְ בַ בְ כֶם‬ ‫והיה אם שמוע דכתיב 'לְ הֲ בָ ה אֶ ת־ה' אֱ ל ֵ‬ ‫ובְ כָל־נַפְ ְש ֶכם' (י"א י"ג)‪ ,‬הזקף קטן בתיבת ולעבדו‪ ,‬והוא טעה וקרא‬ ‫ולדינא הנה ממש"כ בש"ע (שם) שמתחילין בפסוקים שלפניהם ומסיים‬ ‫'לְ הֲ בָ ה אֶ ת ה' אֱ להֵ יכֶם ולְ עָ בְ דו בְ כָל־לְ בַ בְ כֶם ובְ כָל־נַפְ ְש ֶכם'‪ ,‬אלוקיכם‬ ‫בפסוקים שלאחריהם והוא משום הך דאין אומרים ברכה על‬ ‫בזקף קטן ולעבדו במירכא‪ ,‬ונמצא בתיבת ולעבדו שנתן בה משרת‬ ‫הפורענות כדפירש במ"ב (סקט"ז) משמע דאזלינן בתר הך טעמא‪,‬‬ ‫במקום זקף קטן שהוא מפסיק‪ ,‬ויש בזה שינוי משמעות גדול‪ ,‬דהנה‬ ‫ומאידך על עיקר הדין דאין מפסיקין בקללות העתיק המ"ב (סקט"ו) רק‬ ‫'בכל לבבכם ובכל נפשכם' לא קאי רק אולעבדו אלא גם על לאהבה‪,‬‬ ‫לטעם דמוסר ה' בני אל תמאס‪ ,‬וכ"ה בלבוש (ס"ו) ויעויי"ש דמה‬ ‫שתהא גם אהבתו וגם יראתו בכל לב ונפש [וראיה ממה שפירש"י והלא‬ ‫שמתחיל בפסוקים שלפניהם ומסיים בשלאחריהם כתבו בתורת מנהג‬ ‫כבר הזהיר בכל לבבך ובכל נפשך‪ ,‬אלא אזהרה ליחיד אזהרה לציבור‪ ,‬והלא בפרשת‬ ‫בעלמא‪ ,‬וא"כ משמע לכאו' דקי"ל כטעמא דמוסר ה' בני אל תמאס‪.‬‬ ‫שמע לא כתיב אלא 'ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך' והכא לענין‬ ‫עבודתו‪ ,‬ועל כרחין דבכל לבבכם ובכל נפשכם חוזר גם אלאהבה‪ ,‬ועלה פירש"י‬ ‫ויש להעיר מהמבואר עוד בש"ע דבקללות שבמשנה תורה מן הדין‬ ‫דחדא באהבה ליחיד וחדא לציבור]‪ ,‬ולכן תיבת ולעבדו בזקף קטן המפסיקו‬ ‫יכולין להפסיק בהם‪ ,‬והיא מימרא דאביי בגמ' ומפרש דהללו בלשון‬ ‫מבכל לבבכם ובכל נפשכם דקאי אכוליה קרא‪ ,‬ואילו למה שטעה וקרא‬ ‫רבים אמורות ומשה מפי הגבורה אמרן והללו בלשון יחיד אמורות‬ ‫אלוקיכם בזקף קטן ולעבדו במירכא משמע דבכל לבבכם ובכל נפשכם‬ ‫ומשה מפי עצמו אמרן‪ ,‬ופירש הר"ן (עמוד כ"ט) דאע"פ שהסכים הקב"ה‬ ‫קאי רק אולעבדו הדבוק עימו ולא פירש בכל לב ונפש אצל אהבה‪.‬‬ ‫שיכתבו בתורה לא חשיבי פורענות כולי האי וראוי לברך עליהם‪,‬‬ ‫ומימרא דאביי בטעמיה דר"ל שייכא וכו'‪ ,‬הרי שלטעמא דמוסר ה' בני‬ ‫ובאמת דנפקא מינה בכל קריאת שמע שחרית וערבית‪ ,‬למש"כ המ"ב‬ ‫אל תמאס אין לחלק בין קללות שבתורת כהנים לאותן שבמשנה תורה‬ ‫(ס"א סקל"ז) דאף למה שנהגו לקרות ק"ש בלא טעמי המקרא‪ ,‬מ"מ צריך‬ ‫ובתרוייהו אין מפסיקין‪[ ,‬וזה דלא כמש"כ בטורי אבן שהחילוק דהללו משה‬ ‫ליזהר לפסוק במקום הראוי להפסיק לפי הענין כדי שיהא טעם והבנה‬ ‫מפי עצמו אמרן הוא לטעמא דמוסר ה' בני אל תמאס‪ ,‬דתו לא קרינן ביה מוסר‬ ‫לדבריו‪ ,‬וא"כ בפסוק 'לאהבה את ה' אלוקיכם ולעבדו בכל לבבכם ובכל‬ ‫ה']‪ ,‬וא"כ למאי דנקטינן דבקללות שבמשנה תורה פוסק על כרחין דקי"ל‬ ‫נפשכם' לכאו' יש להפסיק אחר ולעבדו ולא אחר אלוקיכם‪ ,‬כדי שיהא‬ ‫רק כטעמא דאין מברכין על הפורענות‪ ,‬וצ"ע בדברי הלבוש והמ"ב‪.‬‬ ‫משמע דבכל לבבכם ובכל נפשכם חוזר אכוליה קרא כמו שמוכיחים‬ ‫טעמי המקרא‪ ,‬וכעי"ז מצינו בפסוק 'צללו כעופרת במים אדירים'‬ ‫אם האיסור גם כשבאים לקרות רק מקצת‬ ‫שכתב המ"ב (נ"א סקי"ז) דיש להפסיק בין במים לאדירים‪ ,‬לפי שאדירים‬ ‫קאי על מצרים‪ ,‬וכן בי"ג מידות שאומרים 'ויקרא בשם ה' וכתב המ"ב‬ ‫הקללות ותו לא‬ ‫(תקפ"א סק"ד) דיש להפסיק מעט בין בשם לה'‪.‬‬ ‫ואחר כל זה שמא י"ל דכל עיקר האיסור אינו אלא כשעוסקים בקריאת‬ ‫נכבדים מאלה או גם רבים מאלה‬ ‫הקללות כולם‪ ,‬ובזה אסרו חכמים שלא להפסיק בהם לקרותם בשנים‬ ‫רק אחד קורא לכולהו‪ ,‬דכן ריהטת לשון המשנה (ל"א א') אין מפסיקין‬ ‫וכן הוה בקריאת פרשת בלק בפסוק 'וַ יסֶ ף עוד בָ לָק ְשלחַ ָש ִרים ַרבִ ים‬ ‫בקללות אלא אחד קורא את כולן‪ ,‬ופירש"י כדמפרש מילתא שאין‬ ‫וְ נִכְ בָ ִדים מֵ אֵ לֶה' (כ"ב ט"ו)‪ ,‬דכיון שהתיבות 'רבים ונכבדים' דבוקים זה‬ ‫שנים קורין בהן אלא אחד קורא את כולן ושנים הראשונים קורין‬ ‫לזה במירכא וטיפחא א"כ 'מאלה' קאי אתרוייהו‪ ,‬וטעה ונתן הזקף קטן‬ ‫פרשת ברכות‪ ,‬ע"כ‪ ,‬אבל בבאים לקרות רק מקצת הקללות ותו לא‬ ‫בתיבת רבים והמירכא בתיבת ונכבדים ‪ְ ' -‬שלחַ ָש ִרים ַרבִ ים וְ נִכְ בָ ִדִִִים‬ ‫שפיר דמי לפסוק באמצעם‪ ,‬דלא מיבעי לטעמא דמוסר ה' בני אל‬ ‫מֵ אֵ ֶלה'‪ ,‬דלכאו' יש כאן שינוי משמעות‪ ,‬שפירש רק שהיו השרים‬ ‫תמאס י"ל דהיינו דוקא כשעוסקים בקריאת כל הקללות והוא שמואס‬ ‫נכבדים מאלה ואילו מצד המנין שמא לא היו רבים מן הראשונים‪.‬‬ ‫בהם שלא לגומרם‪ ,‬אבל מה שאין עתידים לקרות כלל אינו עומד לפניו‬ ‫א‬ ‫וזה שמעתי בשם הגר"א נבנצל שנסתפק בפסוק 'וַ י ְִה ֙י בנֶה ִעיר וַ י ְִק ָר ֙‬ ‫כדי שבמניעת קריאתו ייחשב כמואס במוסר ה'‪ ,‬אלא אפילו לפום‬ ‫ֵשם הָ ִעיר כְ ֵשם בְ נו חֲ נו ' (בראשית י"ז ד')‪ ,‬איך הדין בכגון שהיפך וקרא‬ ‫טעמא דאין מברכין על הפורענות י"ל דמשום זה לא הצריכו חכמים‬ ‫כשם במירכא ובנו בטיפחא ‪'-‬כְ ֵשם בְ נו חֲ נו '‪ ,‬דאף שהדביק 'כשם בנו'‬ ‫להוסיף ולקרות מה שלא היה קורא בלא"ה‪ ,‬ורק כשקורים כל הפרשה‬ ‫זה לזה וא"כ 'חנוך' חוזר על העיר‪ ,‬שקרא שמה חנוך כשם בנו‪ ,‬ואילו‬ ‫אמור רבנן שלא יפסיק בקללות אלא יקראם עם פסוקים שלפניהם‬ ‫לפי האמת 'בנו חנוך' דבוקים וחנוך אבנו קאי‪ ,‬מ"מ שמא לא חשיב‬ ‫ושלאחריהם כדי שלא תיאמר הברכה על הפורענות‪ ,‬ולזה בנידון דידן‬ ‫שינוי משמעות‪ ,‬דסו"ס בין כך ובין כך תרוייהו שמעת מינה ששם בנו‬ ‫שפיר דמי לקרות לשלישי ג' פסוקים בתוכחה ולפסוק‪.‬‬ ‫חנוך ושקרא שם העיר חנוך‪.‬‬ ‫וחילוק זה מצינו במ"ב מסעות שבפרשת מסעי דלפי שהם כנגד שם‬ ‫עוד יש מקום לטעות בפרשת נח 'וְ כָל־הָ עוף לְ ִמינֵהו כל ִצפור כָל־ ָכ ָנף' (ז'‬ ‫מ"ב אין להפסיק בהם (מ"ב סקכ"א)‪ ,‬וכתב בספר נוהג כצאן יוסף (חילוקי‬ ‫י"ד)‪ ,‬ופירש"י דצפור כל כנף דבוק הוא‪ ,‬צפור של כל מין כנף לרבות‬ ‫הפרשיות פרשת מטות) דהיינו דוקא כשרוצה לקרוא כולן‪ ,‬אבל בשני‬ ‫חגבים‪ ,‬ע"כ‪ ,‬וממילא שאם טעה וקרא 'כל ִצפור כָל־ ָכ ָנף' לכאו' יש בו‬ ‫ובחמישי ובשבת במנחה שאין קורין כולם אין קפידא‪.‬‬ ‫שינוי ממשמעות הכתוב‪ .‬ושם להלן 'ולְ ֵשם יֻלַד גַם־הוא אֲ בִ ֙י כָל־בְ נֵי־עֵ בֶ ר‬ ‫אמנם מתו"ד התוס' יו"ט (מגילה פ"ג מ"ו) יש ללמוד דזה אינו‪ ,‬דהנה‬ ‫אֲ ִחי יֶפֶ ת הַ גָדול' (י' כ"א)‪ ,‬ופירש"י איני יודע אם יפת הגדול אם שם וכו'‬ ‫האחרונים נתקשו בטעמא דאין אומרים ברכה על הפורענות דהלא‬ ‫הוי אומר יפת הגדול‪ ,‬ואכן כן מורים טעמי המקרא שתיבת אחי‬ ‫לדין המשנה רק הפותח מברך לפניה והחותם לאחריה ושאר כל‬ ‫בטיפחא ויפת במירכא‪ ,‬וא"כ אם החליף וקרא 'אֲ ִחי יֶפֶ ת הַ גָדול'‬ ‫העולים אין מברכים כלל‪ ,‬וא"כ הקללות שהן בתוך הפרשה אין עליהם‬ ‫מחזירים אותו‪ ,‬דמשמע שהגדול חוזר על שם אחי יפת‪ ,‬אלא שבפירוש‬ ‫ברכה כלל‪ ,‬וכתב התוס' יו"ט ליישבו דמשכחת לה בתעניות שקורים‬ ‫הרמב"ן לשם כתב שהגדול הוא שם ולא יפת דלא כפירש"י‪ ,‬ונמצא‬ ‫בקללות וכלפי החותם שלא יפסיק באמצע הקללות כדי שלא יברך על‬ ‫דספק פלוגתא הוא אם היא טעות שמשנה את משמעות הענין ולכאו'‬ ‫הפורענות‪ ,‬הא קמן דפשיטא ליה לרבינו התוס' יו"ט שגם בכגון שקורא‬ ‫יש לסמוך שלא להחזירו‪.‬‬ ‫מקצת הקללות ואין עתיד לקרות עוד ישנו בכלל האיסור דאין‬ ‫מפסיקין‪ ,‬עכ"פ לפום טעמא דאין מברכים על הפורענות‪.‬‬ ‫ביום שני בחוקותי טעה וקרא ללוי עד התוכחה‬ ‫שו"ר בספר הקריאה בתורה והלכותיה (פס"ה סכ"ה ובהערה) שהאריך‬ ‫ומענין לענין בדיני טעות בקריאת התורה‪ ,‬יש לדון במה שאירע ביום‬ ‫בשאלה זו כשטעה וקרא ללוי עד קוממיות‪ ,‬וכתב שיוכל לדלג ולקרות‬ ‫שני לסדר בחוקותי שקוראים ללוי עד 'והקימותי את בריתי איתכם'‬ ‫לישראל ג' פסוקים בפרשת ערכין‪ ,‬ואע"ג דקי"ל (קמ"ד ס"א) שאין מדלגין‬ ‫ולישראל עד 'ואולך אתכם קוממיות' שהוא סוף הברכות‪ ,‬וטעה וקרא‬ ‫בתורה בשני עניינים‪ ,‬בזה יש לסמוך על שיטת המתירים (שעה"צ שם‬ ‫ללוי עד 'קוממיות'‪ .‬ועתה צ"ע כיצד יעשה בעליית שלישי‪ ,‬שאם יתחיל‬ ‫סק"ג מהפמ"ג‪ ,‬וכ"ה בראבי"ה ח"ב סי' תקפ"ו) בתרי גברי‪ .‬ויעויי"ש עוד דכיון‬ ‫'ואם לא תשמעו לי' לכאו' יצטרך לגמור פרשת התוכחה כולה כדקי"ל‬ ‫שהיא טירחא דציבורא לקרות כל התוכחה חשיב כפרי החג דכיון דלא‬ ‫(תכ"ח ס"ו) דקללות שבתורת כהנים אין מפסיקין בהם [וגם בתחילה יחזור‬ ‫אפשר חוזר וקרא מה שקראו כבר ועולה מן המנין‪ ,‬ולכאו' חידוש הוא‬ ‫ויקרא ג' פסוקים למפרע (מ"ב שם סקי"ז)]‪ ,‬ומילתא דטירחא הוא להאריך‬ ‫דמשום טורח הציבור ניקרי ביה לא אפשר‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬ ‫כ"כ בקריאה של יום חול‪ ,‬ואת"ל שיחזור ויקרא מה שכבר קרא הלוי‪,‬‬ ‫הלא קי"ל (קל"ז ס"ו) דבכהאי גוונא אינו עולה מן המנין אלא במקום‬ ‫מסקנת הדברים‬ ‫דלא אפשר כפרי החג‪ ,‬והכא הלא אפשר לקרות פרשת התוכחה‪.‬‬ ‫א] הקורא בתורה וטעה בטעמי המקרא אין מחזירים אותו‪ ,‬אך אם‬ ‫ושמא יש לדון דלעולם כן מותר לקרות לשלישי ג' פסוקים בתוכחה‬ ‫מחמת הטעות היה שינוי משמעות כגון שהחליף טעם מפסיק במשרת‬ ‫ולפסוק‪ ,‬ובהקדם שורש הדין דאין מפסיקין בקללות‪ ,‬דהנה בגמ' (מגילה‬ ‫מחזירים אותו‪ ,‬יעויין בפנים כמה אופנים‪ .‬ב] בק"ש בפסוק 'לאהבה‬ ‫ל"א ב') איכא מאן דמפרש לה משום קרא דמוסר ה' בני אל תמאס‬ ‫את ה' אלוקיכם ולעבדו בכל לבבכם ובכל נפשכם' לכאו' יש להפסיק‬ ‫[ופירש"י והמפסיק בהן מראה עצמו שקשה לו לקרות וכו']‪ ,‬ואיכא למאן דאמר‬ ‫אחר ולעבדו ולא אחר אלוקיכם‪ ,‬כדי שיהא משמע דבכל לבבכם ובכל‬ ‫לפי שאין אומרים ברכה על הפורענות אלא מתחיל בפסוק שלפניהם‬ ‫נפשכם חוזר גם על לאהבה‪ .‬ג] התוכחה שבפרשת בחוקותי אין‬ ‫ומסיים בפסוק שלאחריהם‪ .‬ולכאו' איכא בינייהו בכגון שטעו וחילקו‬ ‫מפסיקים בה לקרותה בשנים‪ ,‬וגם בבאים לקרות רק מקצת התוכחה‬ ‫קריאת התוכחה לשני עולים מי מהם עבר באיסור‪ ,‬שלטעם דמוסר ה'‬ ‫מבואר בפנים לאיסור‪ .‬ד] ביום שני לסדר בחוקותי טעה וקרא ללוי עד‬ ‫בני אל תמאס רק הראשון שהפסיק באמצע הקללות הוא שמאס‬ ‫תחילת התוכחה‪ ,‬ידלג ויקרא לישראל ג' פסוקים בפרשת ערכין‪ ,‬שאם‬ ‫במוסר ה'‪ ,‬ואילו לטעם דאין אומרים ברכה על הפורעות שניהם בכלל‬ ‫יקרא בתוכחה יצטרך לגמור כולה ואיכא משום טורח הציבור‪.‬‬ ‫האיסור‪ ,‬הראשון בברכה אחרונה שלו והשני בברכה ראשונה שלו‪.‬‬ ‫‪ | 46‬אוסף‬ ‫לתוכן‬ ‫‪7‬‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫דאיסור לשון הרע הוא שייך גם בדברי האמת‪ ,‬אך הוא עצמו חמור‬ ‫יותר בדברי שקר‪.‬‬ ‫הרב אליסף פרלמן‬ ‫ד] ומצינו עוד מקור לכך דהאיסור של הדברי שקר נכלל בתוך עצם‬ ‫חומר העוון דלשון הרע‪ ,‬דהנה בלאוין ב' הביא הח"ח את האיסור לשון‬ ‫האיסור הנוסף במדבר שקר על חברו‬ ‫הרע מקרא דלא תשא שמע שוא‪ ,‬והנה הקפיד הכתוב על שמע שוא‬ ‫א] כתב החפץ חיים עשין י"ג וז"ל וכל זה שדברנו עד עתה‪ ,‬הוא אפילו‬ ‫שמשמעותו הוא דברי שקר‪ ,‬וכתב שם הבאמ"ח סק"ב וז"ל ופשוט הוא‬ ‫אם הוא מספר דבר אמת על חבירו‪ ,‬אבל אם בתוך הלשון הרע או‬ ‫דלאו זה כולל אפילו לשה"ר על דבר אמת כיון דלאו זה כולל נמי שלא‬ ‫הרכילות שלו נתערב תערובות של שקר במקצתו‪ ,‬עובר גם כן על מצות‬ ‫ישמיע דבריו לדיין קודם שיבוא בעל דין חבירו וכו' ושם בוודאי אפילו‬ ‫עשה שכתוב בתורה מדבר שקר תרחק‪ ,‬וגם נשתנה שמו לפגם על ידי‬ ‫על אמת אסרה התורה ואעפ"כ קראתו התורה שמע שוא‪ ,‬או משום‬ ‫זה להקרא עתה בשם מוציא שם רע‪ ,‬ועונשו חמור הרבה יותר מסתם‬ ‫השומע שלא ידע את הדבר הזה שהוא אמת ואתה משיאו להאמין דבר‬ ‫לשון הרע ורכילות‪ .‬עכ"ל‪.‬‬ ‫שהוא אסור להאמין‪ ,‬או משום שהתורה ירדה לסוף דעת המספר שכיון‬ ‫שהוא מספר טענותיו שלא בפני בעל דינו אי אפשר שלא יערב בתוך‬ ‫והנה בכללות העשין שמנה הח"ח שעשויין לעבור עליהם בדרך סיפור‬ ‫הטעמת דבריו דבר שאיננו אמת כ"כ ועיין בשבועות (ל"א ע"א) ברש"י‬ ‫לשון הרע‪ ,‬מצינו שני מינים באותם האיסורים‪ ,‬דיש מן האיסורים‬ ‫ד"ה שמע שוא וא"כ פשוט הוא דה"ה לענין לשה"ר וק"ו בזה וכו' עכ"ל‪.‬‬ ‫שהם איסורים נפרדים מעיקר האיסור דלשון הרע שנאסר מחמת רוע‬ ‫דיבורו‪ ,‬אלא שבדרך סיפור לשון הרע הוא עובר עליהם‪ ,‬ולמשל מה‬ ‫והנה לפי מאי דביאר דהיינו משום דבודאי מערב בדבריו דברי שקר‪,‬‬ ‫שכתב הח"ח בעשין י"ב דבאותה שעה עובר על ביטול עשה דמצות‬ ‫נמצא דאכן כל עיקר הלאו שבא על האיסור לשון הרע‪ ,‬החמיר בו מצד‬ ‫ת"ת‪ ,‬דהנה אין זה שייך כלל לעצם האיסור דלשון הרע‪ ,‬אלא שעובר‬ ‫הדברי שקר המעורבים בו‪ ,‬וגם לפי הביאור הראשון שביאר דהוא מצד‬ ‫על כך בשעה שמספר לשון הרע‪ ,‬וכעין זה האיסור דמקדשי תיראו‬ ‫השומע שאינו יודע שהוא אמת‪ ,‬הרי שיש כאן חומרא מיוחדת מצד‬ ‫שעובר אם מדבר לשה"ר בבית הכנסת‪.‬‬ ‫מה שמשיאים את השומע להאמין בדבר שמצדו הוא לא יודע שזהו‬ ‫אמת‪ ,‬וא"כ כ"ש שיש את החומרא בלאו זה אם אכן אלו דברי שקר‪,‬‬ ‫אבל יש מן האיסורים שהם אינם איסורים נפרדים‪ ,‬רק הם איסורים‬ ‫ובבאמ"ח כלל ו' ס"ק כ"א הביא מיד הקטנה עוד ביאור בזה‪ ,‬דכל שהוא‬ ‫שכרוכים ברוע הדיבור עצמו‪ ,‬דמלבד רוע הדיבור מצד איסור לשון‬ ‫דיבור רע נקרא דיבור שוא‪ ,‬ע"כ‪ ,‬ועכ"פ בודאי שכאשר אלו דברי שקר‬ ‫הרע הרי שיש בו רעות נוספות באותו הדיבור כלפי חברו‪ ,‬וכגון‬ ‫הוא יותר חמור בהך דיבור שוא‪.‬‬ ‫האיסור דבצדק תשפוט עמיתיך שעובר אם סיפור הלשון הרע שמספר‬ ‫ה] והנה החומרא באיסור לשון הרע הוא במה שמתבזה חברו ע"י‬ ‫הוא מחמת כך שדן לחובה את הסיפור דברים שהיה‪ ,‬ואפשר לדונו‬ ‫הדיבור לשון הרע שמדבר בו‪ ,‬וכשמדבר דברי שקר על חברו הרי מורידו‬ ‫לטוב‪ ,‬וכן אם באותו הסיפור גרם לחברו לאבד את מחיתו ועבר בזה‬ ‫על האיסור דוחי אחיך עמך‪ ,‬דהנה הוא איסור נוסף שבא בעצם‬ ‫ממעלתו אשר יש בו באמת וקובע בו חסרון שאין בו‪ ,‬ואם הקפידה‬ ‫החומרא של הסיפור דברים הרע‪ ,‬והוא תוצאה נוספת של הדיבור הרע‬ ‫תורה כאשר מוריד מעלתו בעיני חברו‪ ,‬בדבר שהוא אמת‪ ,‬אשר על פי‬ ‫שדיבר שנוסף בו לאו‪.‬‬ ‫האמת חברו רק טועה במעלתו אשר הוא חושב בו‪ ,‬והוא אינו מוריד‬ ‫את חברו ממעלתו האמיתית‪ ,‬שהרי לפי האמת יש בו חסרון זה‪ ,‬ורק‬ ‫ובכלל אלו האיסורים הוא האיסור של המדבר לשון הרע ומערב בו‬ ‫מורידו אצל חברו ממה שהחזיק בו מעלה בטעות‪ ,‬וכל שכן כשמורידו‬ ‫דברי שקר‪ ,‬דהנה אין כאן איסור נפרד של דברי שקר‪ ,‬באופן צדדי‬ ‫ממעלתו בדבר שקר אשר זהו ממש מוריד ממעלתו‪.‬‬ ‫להאיסור לשה"ר‪ ,‬אלא הוא מכלל חומר הדיבור הרע שמדבר דאין בו‬ ‫אכן‪ ,‬יש לדון בזה‪ ,‬אם ירד חומר האיסור כאשר לאחר זמן מתברר‬ ‫רק את החומרא של לשון הרע‪ ,‬אלא יש בו באותו הדיבור הרע את‬ ‫הדבר לאמתו‪ ,‬שאכן אין בו חסרון זה כלל‪ ,‬דהנה כאשר מתברר כן‬ ‫החומר של דברי שקר‪ ,‬ויש בו שתי פנים של דבר רע הן מצד הלשון‬ ‫האמת הרי שחזר חברו למעלתו הראשונה‪ ,‬ונעקר כל הביזוי מה‬ ‫הרע שבו והן מצד השקר שבו‪.‬‬ ‫שחשבוהו מקודם‪ ,‬ונמצא לכאו' דבצד זה גרע המספר על דבר אמת‬ ‫ב] אלא דנוסף כאן בענין האיסור שקר דבר מיוחד‪ ,‬דהנה בפשוטו היה‬ ‫מהמספר על דבר שקר‪ ,‬דנהי דבדבר שקר לפי שעה הוא עשה דבר יותר‬ ‫אפשר לומר דאע"ג דגם האיסור שקר מצטרף לחומר הדיבור הרע שלו‪,‬‬ ‫חמור‪ ,‬אך כל כמה שנתברר הדבר הרי נתקן הביזוי‪ ,‬משא"כ כאשר אמר‬ ‫אבל הא מיהת דהוא חומר כזה שחולק שם לעצמו‪ ,‬שהרי עצם האיסור‬ ‫דבר אמת של חסרון בחברו‪ ,‬דאין לזה תקנה ע"י בירור האמת‪.‬‬ ‫שקר יכול להיות גם בדיבור שהוא אינו דיבור רע על חברו‪ ,‬אלא בסתם‬ ‫ו] ומכל מקום י"ל דחומר האיסור שעבר בשעתו לא נתקן‪ ,‬דהנה לפי‬ ‫סיפור דברים על חברו שאין בו מן האמת‪ ,‬ונמצא דאין זה אלא שתי‬ ‫אותה שעה שלא ידוע האמת הרי עשה מעשה יותר גרוע בביזוי חברו‪,‬‬ ‫איסורים שנזדמנו לפונדק אחד‪ ,‬דמלבד האיסור שקר שבדיבורו‬ ‫ואין שום ידיעה לומר דאח"כ יתברר האמת‪ ,‬וא"כ י"ל דחומר האיסור‬ ‫שחמור גם אם לא היה מדבר בו דברי רע‪ ,‬הרי שגם דיבר דברי לשון‬ ‫הוא באותה שעה מה שהוא מבזה את חברו והקפידה התורה על אותה‬ ‫הרע‪.‬‬ ‫השעה‪ ,‬ולפי"ז גם אם ידוע דכנראה יתברר האמת לבסוף‪ ,‬אבל כבר‬ ‫אכן הנראה דאין זה כן‪ ,‬אלא בכאן פתיך ביה האיסור דברי שקר בתוך‬ ‫באותה שעה עבר בחומר האיסור‪.‬‬ ‫חומרת האיסור דלשון הרע‪ ,‬ולשון הרע שנעשה מדיבור שאינו שלא‬ ‫אלא דאפשר דיתחלק הדבר בין הקפידא שיש בהאיסור כלפי חברו ובין‬ ‫אמת‪ ,‬הרי שעצם האיסור לשון הרע הוא חמור מחמת הדברי שקר‬ ‫עבירת האיסור בין אדם למקום‪ ,‬וכמבואר בח"ח כלל ד' סעיף יב' שיש‬ ‫הכרוכים בו‪ ,‬וזהו שכלל הח"ח בסוף דבריו לומר דגם נשתנה שמו לפגם‬ ‫חילוק ביניהם‪ ,‬וא"כ י"ל דכלפי חברו הרי כל שבא לתקן את איסורו‬ ‫על ידי זה להיקרא מוציא שם רע‪ ,‬והיינו דאין זה רק האיסור שקר אלא‬ ‫נראה דאם מודה על כך שדיבר דברי שקר‪ ,‬אם כן תיקן את הפגם כלפי‬ ‫גם האיסור לשון הרע נשתנה להיות נקרא מוציא שם רע‪ ,‬וזהו מה‬ ‫חברו‪ ,‬ואע"פ שבאותה שעה נתבזה‪ ,‬הרי זה דומה למי שגזל את חברו‬ ‫שהוסיף הח"ח דענשו חמור הרבה מסתם לשון הרע ורכילות‪ ,‬דאין‬ ‫והשיב את הגזילה‪ ,‬דמעתה אין תביעה לחברו‪ ,‬אע"פ שהיה שעה שהיה‬ ‫כונת הח"ח לומר דהוא חמור מחמת כך שיש כאן עוד איסור דמדבר‬ ‫גזול‪ ,‬והכי נמי הרי נתקן הדבר במה שמודיע שהכל דברי שקר‪[ ,‬אמנם‬ ‫שקר תרחק‪ ,‬אלא כונתו דהאיסור לשון הרע עצמו נעשה יותר חמור‬ ‫הח"ח שם כתב אם לא נתגנה כלל בעיני השומעים‪ ,‬דהיינו מעיקרא‪ ,‬ויל"ע] אבל‬ ‫לענין ענשו יותר מסתם דברי לשון הרע‪.‬‬ ‫כלפי האיסור בין אדם למקום עדיין חייב בתשובה לפי חומר של מוציא‬ ‫ונמצא דתרתי הוא דכלל הח"ח בענין זה של המספר לשון הרע ומדבר‬ ‫ש"ר‪.‬‬ ‫בהם דברי שקר‪ ,‬חדא הוא מה שנוסף כאן איסור עשה של מדבר שקר‬ ‫ז] ומעתה נחזור לדברי הח"ח בהא דכתב דיש כאן איסור עשה נוסף‬ ‫תרחק‪ ,‬וזהו אכן איסור שקר מצד עצמו שנוסף בתוך רוע דיבורו‪ ,‬וחדא‬ ‫בלשון הרע על שקר‪ ,‬והוא האיסור דמדבר שקר תרחק‪ ,‬והנראה לומר‬ ‫הוא מה שעי"כ גם האיסור לשון הרע שמדבר נעשה איסור יותר חמור‬ ‫דכשם שנתבאר דיש חומר בהאיסור לשון הרע כאשר מעורב בו דברי‬ ‫ונשתנה שמו להיקרא מוציא שם רע בחברו‪ ,‬ועדיין אזהרתו היא מכלל‬ ‫שקר‪ ,‬הכי נמי יש חומר בהאיסור דברי שקר כאשר הם נאמרים באופן‬ ‫האזהרה של שאר איסור לשון הרע‪.‬‬ ‫הזה של דברי שקר רעים על חברו‪ ,‬מאשר אם יאמר סתם דברי שקר‪.‬‬ ‫ג] ודבר זה מתבאר ביותר מדברי הח"ח ריש כלל א' דהנה הביא‬ ‫וביאור הדבר הוא‪ ,‬דהנה הרמב"ם פט"ז טוען ונטען ה"ט י' הביא את‬ ‫מתחילה ללמדנו דלשון הרע מיירי לא רק כשמספר דברי שקר‪ ,‬אלא‬ ‫האיסור מדבר שקר תרחק לענין טענת שקר בדין‪ ,‬וכתב היד הקטנה‬ ‫גם כשמספר דברי אמת הרי זה בכלל לשון הרע‪ ,‬והאריך בזה‪ ,‬ע"כ‪ ,‬הא‬ ‫פ"י מהל' דעות אות א' שאף שעיקר האזהרה היא על הדיין שאם מטה‬ ‫קמן דהיה צד לבאר דכל חומר איסור לשון הרע שנאסר בתורה הוא‬ ‫עצמו לדבר הוא הורס קיום העולם‪ ,‬אבל ממילא נשמע גם לכלל ההמון‬ ‫רק באלו הדברים שהם דברי שקר‪ ,‬ועל כרחך מבואר דהמספר דברי‬ ‫להרחיק עצמם‪ ,‬ע"כ‪ ,‬והנראה בזה עוד‪ ,‬דכשם דלענין קרא דבצדק‬ ‫שקר הרי זה מגדיר את עצם הלשון הרע שלו בחומר של איסור‪ ,‬אלא‬ ‫תשפוט עמיתיך הכלילה התורה אזהרה לכל אדם לשפוט בצדק בדומה‬ ‫דהוכיח הח"ח דגם בדברי האמת ישנו את האיסור‪.‬‬ ‫לדיין‪ ,‬וכמבואר כל זה בח"ח עשין ג' והיינו דכל אדם הוא מעין שופט‬ ‫ואמנם אפשר לדחות ולומר‪ ,‬דלא כתב כן הח"ח אלא מפני שיש אנשים‬ ‫כלפי מעשה חברו וצריך שיצדיק אותו‪ ,‬וא"כ הכי נמי בטענת שקר‬ ‫שטועים בכך לומר כן דאיסור לשון הרע הוא רק בדברי שקר‪ ,‬אך‬ ‫שמספר לחברו הרי הוא גורם לו לשפטו שלא בצדק‪ ,‬והרי זה יותר‬ ‫לעולם טעות היא‪ ,‬ואחר שהוכיח דלשון הרע הוא גם בדברי אמת הרי‬ ‫קרוב לעיקר האיסור של שקר בדין‪ ,‬מאשר שאר סיפור שקר‪ ,‬ויותר‬ ‫שאין הדברי שקר כלולים בחומר האיסור‪ ,‬ואין לנו להוכיח אלא ממה‬ ‫חמור בעוון הזה דמדבר שקר תרחק‪ ,‬כשמדבר דברי שקר על חברו‪.‬‬ ‫שמבואר בח"ח כאן דנשתנה שמו למוציא שם רע‪ ,‬והיינו שאכן למרות‬ ‫אוסף | ‪47‬‬ ‫לתוכן‬ ‫פרשת כי תבא‬ ‫בס"ד‪ ,‬אלול תשפ"ו‬ ‫אור החיים המבואר )בדין ביכורים מז' המי‪ð‬ין‪ ,‬ובדין ב' תא‪ð‬ים שביכרו(‬ ‫כתיב )דברים כ"ו‪ ,‬ב'( "ולקחת מראשית כל פרי האדמה אשר תביא מארצך אשר ה' אלוקיך ‪ð‬תן לך ושמת בט‪ð‬א והלכת אל המקום‬ ‫אשר יבחר ה' אלוקיך לשכן שמו שם"‬ ‫הדבר בגזרה שוה ‪ð‬אמר כאן ארץ וגו'‪ .3‬ואומרו כל פרי פירוש כל‬ ‫לשון האוה"ח הק' מראשית‪ .‬פירוש שאם בכרו הרבה כאחת‬ ‫הפירות ששבחתי לך בהם הארץ‪ "4‬עכ"ל האוה"ח הק'‪.‬‬ ‫אי‪ð‬ו חייב להביא כל ראשית אלא אשר יחפוץ מהם‪ ,1‬ומה שאמרו‬ ‫ז"ל )ביכורים פ"א מ"ג( שאין להביא אלא מז' המי‪ð‬ים‪ð 2‬למד‬ ‫‪ 1‬האוה"ח מפרש מראשית ולא כל ראשית‪ ,‬היינו דאם יש ב' תאנים שביכרו כא'‪ ,‬דאין צריך להביא שניהם‪ ,‬והיינו דאע"פ שאמרו )פאה פ"א‬ ‫משנה א'( דאין לביכורים שיעור‪ ,‬מ"מ הו"א דכל מה שהוא ביכורים מתחייב להביאו‪ ,‬קמ"ל הדיוקא דקרא‪ ,‬דבכה"ג אין מחוייב להביא אלא‬ ‫א'‪ .‬והנה דין זה דביכורים אין להם שיעור נפסק בר"מ )בפ"ב מביכורים הי"ז( ובדרך אמונה )ציון ההלכה ס"ק קע"ט( דן האם בחצי פרי ג"כ‬ ‫יוצאין יד"ח‪ ,‬או דבעינן דוקא פרי שלם‪ .‬וציין לדברי החזקוני )אצלינו( שכתב ז"ל "מראשית פרש"י ולא כל ראשית‪ .‬כלומר אינך צריך להביא‬ ‫כל הפרי שלם אלא מקצתו"‪ .‬וכתב בציון ההלכה ז"ל "אולי כונתו שא"צ להביא כל הפירות שנתבכרו תחלה וסגי במקצתן וצ"ע" וזה ממש‬ ‫כדברי האוה"ח דכאשר יש ב' פירות שביכרו אין צריך להביא שניהם אלא אחד מהם‪ .‬ובלא"ה דברי החזקוני בדעת רש"י צריכים תלמוד‪.‬‬ ‫והנה יעוי' בדרך אמונה )שם‪ ,‬ס"ק קל"ח( שאפי' אם הפריש תאנה שלא ביכרה בדיעבד יצא יד"ח‪ ,‬ולפי"ז הדבר פשוט שאין צריך להביא את‬ ‫כל הפירות שביכרו‪ ,‬דהא בלאו הכי אין דבר זה מעכב‪ .‬אמנם י"ל דהחידוש הוא דאפי' לכתחילה אין צריך להביאם‪.‬‬ ‫ובעיקר ביאורו של האוה"ח דמיירי בשני תאנים שביכרו‪ ,‬יש להעיר דבבכורות )י"ז ע"א( תנן "רחל שלא ביכרה וילדה שני זכרים ויצאו שני‬ ‫ראשיהן כאחת רבי יוסי הגלילי אומר שניהן לכהן שנאמר הזכרים לה' וחכ"א אי אפשר לצמצם אלא אחד לו ואחד לכהן"‪ .‬והגמ' )שם ע"ב(‬ ‫ביארה דנחלקו האם אפשר לצמצם בידי שמים‪ ,‬דלריה"ג אפשר לצמצם ולהכי שייך ששניהם יהיו בכורים ממש‪ ,‬משא"כ לפי חכמים אין‬ ‫מציאות של שנים בכורים‪ ,‬אלא חייב להיות שא' הקדים את השני‪ ,‬ולכן מביא רק אחד לכהן‪.‬‬ ‫והנה לריה"ג מלבד מה שאפשר לצמצם‪ ,‬הביא פסוק דשניהם לה'‪ ,‬ולפיכך ניתנים לכהן‪ ,‬והיינו דבלא הפסוק היינו אומרים דאע"פ ששניהם‬ ‫יצאו כא'‪ ,‬מ"מ אין מחוייב ליתן לכהן אלא אחד‪ ,‬קמ"ל דשניהם לכהן‪ ,‬ואילו אצלינו כתב האוה"ח דהפסוק מלמדנו דאין צריך להביא את‬ ‫שניהם לכהן‪ .‬ובעיקר הדבר נראה דבבכור קדושתו חלה מאליה‪ ,‬ולכן כל שהוא פטר את הרחם נתקדש‪ ,‬ומה בכך שעוד אחד פטר עימו את‬ ‫הרחם‪ ,‬משא"כ בביכורי השדה האדם הוא המקדיש‪ ,‬ואפי' אם הקדיש אחר חל‪ ,‬א"כ מבואר שפיר דיכול להקדיש רק אחד מהם‪.‬‬ ‫ואמנם אליבא דחכמים הסוברים דא"א לצמצם א"כ כל פעם שיש שנים שביכרו היינו שיש ספק איזה ביכר בתחילה‪ ,‬וכי איצטריך קרא‬ ‫למעוטי ספיקא‪ ,‬וכדמצינו קושיא זו בכמה מקומות בש"ס‪ ,‬ובע"כ דהאוה"ח מיירי רק אליבא דריה"ג‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬ ‫‪ 2‬ז"ל המשנה שם "אין מביאין בכורים חוץ משבעת המינים לא מתמרים שבהרים ולא מפירות שבעמקים ולא מזיתי שמן שאינם מן המובחר"‬ ‫‪ 3‬כוונת האוה"ח דכיון דלומדים זאת מגז"ש דאין מביאין ביכורים אלא מז' המינין שנשתבחה בהם א"י‪ ,‬אין צריך ללמוד זאת מדיוק המילה‬ ‫'מראשית' ובאמת רש"י הביא גם את דיוק המילה 'מראשית' וגם את הגז"ש של 'ארץ ארץ' וקשה למה בעינן לשניהם‪ .‬אמנם יש להביא דכשי'‬ ‫רש"י הביא הר"ש )ביכורים פ"א מ"ג ד"ה חוץ מז' המינין( מהירושלמי וז"ל "אילו נאמר ולקחת ראשית כל פרי האדמה הייתי אומר כל הדברים‬ ‫חייבין בבכורים תלמוד לומר מראשית ולא כל ראשית אי מראשית אין לך אלא חטין בלבד תלמוד לומר כל פרי האדמה ריבה וריבה את‬ ‫הכל נאמר כאן ארצך ונאמר להלן חטה ושעורה וגו' מה ארץ האמור להלן בז' המינים הכתוב מדבר אף כאן בשבעת המינין הכתוב מדבר"‪.‬‬ ‫אלא דצ"ע הערת האוה"ח דנהי ד'מראשית' לבד לא היינו יכולים ללמוד כן ולהכי בעינן גז"ש‪ ,‬מ"מ אחר שיש גז"ש אין צורך ללמוד כלל‬ ‫מדיוקא ד'מראשית'‪ ,‬והדרינן לקושיא לשם מה נכתב‪.‬‬ ‫וכבר עמדו בזה המפרשים‪ ,‬והט"ז בספרו דברי דוד )על רש"י על התורה( כתב ז"ל "זה אין קושיא כלל דאי לאו המ"ם היה מפרש כאן כל‬ ‫הפירות כיון דאומר בפירוש 'ראשית כל פרי האדמה'‪ ,‬ע"כ צריך לומר דהגז"ש דארץ לא קאי ע"ז והוה אמינא דגז"ש ע"כ לדבר אחר מוקמינן‬ ‫ולא עקרינן קרא מפורש שאי אפשר לומר בענין אחר‪ ,‬ע"כ כתב המ"ם ד'מראשית' כדי שתוכל לפרש שהגז"ש קיימת"‪.‬‬ ‫והגז"ש לדבר אחר שכתב הט"ז אפשר דכוונתו למש"כ בפירושי התורה לר' חיים פלטיאל )אחד מהראשונים( ז"ל "דאי לאו מראשית הוה‬ ‫ילפינן ארצך מלא יחמוד איש את ארצך‪ ,‬מה להלן בכל פירות אף כאן בכל פירות"‪ ,‬ומבוארת היטב שיטת הירושלמי דבעינן גם לגז"ש ד'ארץ‬ ‫ארץ' וגם לדיוקא דקרא מ'מראשית' ולא כל ראשית‪.‬‬ ‫ומדברי שניהם נלמוד מה שאמרו שאין אדם דן גז"ש מעצמו אא"כ קיבלה מרבו אין הכוונה דמקבל מרבו הכל‪ ,‬אלא את המילה שדורשים‬ ‫בגז"ש‪ ,‬אבל היאך לדורשה לומד מעצמו‪ ,‬ובאמת שיסוד זה מוכח בסוגיית הגמ' בקידושין )י"ז ע"א( דפליגי ר' יהודה ור"ש כמה מעניקים לעבד‬ ‫עברי בשחרורו‪ ,‬ושניהם לומדים גז"ש 'נתינה נתינה'‪ ,‬דר' יהודה לומד מעבד‪ ,‬ור' שמעון מערכין‪ ,‬ומקשה הגמ' למה כל אחד לא לומד כהשני‪,‬‬ ‫ולכאו' אם היו מקבלים זאת מהרב‪ ,‬אין בזה שום קושיא‪ ,‬וכמבואר בגמ' שם בהמשך על קושיא אחרת‪ ,‬ובע"כ דקיבל מרבו את המילה‬ ‫שלומדים ממנה גז"ש‪ ,‬ולא היכן ללומדה‪ ,‬ושפיר מקשה הגמ' למה לא לומד באופן אחר לאותה גז"ש‪.‬‬ ‫והנה במנחות )פ"ד ע"ב( דנה הגמ' על דין המשנה דאין מביאין מתמרים שבהרים היאך הדין כשהביא "ר' יוחנן אמר אם הביא לא קדש ריש‬ ‫לקיש אמר אם הביא קדש נעשה ככחוש בקדשים בשלמא ריש לקיש כדאמר טעמא אלא רבי יוחנן מאי טעמא ‪ ...‬אמר קרא מראשית ולא כל‬ ‫ראשית )למעוטי שאר פירות שאינן משבעת המינין – רש"י( מארצך ולא כל ארצך )למעוטי שלא מן המובחר דשבעה מינין גופייהו כגון‬ ‫מתמרים שבהרים – רש"י( וריש לקיש האי ארצך מאי עביד ליה מיבעי ליה לכדתניא רבן גמליאל בר רבי אומר נאמר כאן ארץ ונאמר להלן‬ ‫ארץ מה להלן שבח ארץ אף כאן שבח ארץ ואידך ארץ מארץ ואידך ארץ מארץ לא משמע ליה"‪.‬‬ ‫ובפשוטו משמע דר' יוחנן לית ליה לגז"ש ד'ארץ ארץ' ובכ"ז לומד מ'מראשית' דמביאין רק מז' המינין‪ .‬וכן ר"ל דיש לו לגז"ש ד'ארץ ארץ'‪ ,‬לא‬ ‫מהתם יליף דמביאין ביכורים רק מז' המינין‪ ,‬וצ"ע אם יש בזה מחלוקת בין הבבלי והירושלמי‪ ,‬וכמי יש לפסוק‪ ,‬והאם יש בזה נפק"מ‪.‬‬ ‫‪ 4‬כוונת האוה"ח ליישב דאם מביאים רק מז' המינים‪ ,‬א"כ מהו 'כל פרי האדמה' ומפרש כל הפירות שנשבחה בהם ארץ ישראל‪ ,‬והיעב"ץ‬ ‫בספרו אם לבינה )יו"ל מכת"י בשנת תש"פ( הטעים הקושיא ביותר ז"ל מראשית כל פרי האדמה מלה זו ]כל[ נראית יתרה‪ ,‬ביחוד לפי מה‬ ‫שאמרו מראשית ולא כל‪ ,‬אם כן איך יתכן אחריו מלת כל‪ ,‬שהוא כמאמר סותר עצמו" וכתב היעב"ץ ליישב "אלא מכאן רמז לעטור ביכורים"‪,‬‬ ‫ומעי"ז מצינו בחת"ס )שו"ת או"ח סי' קצ"ז( שכתב על הא דפרש"י בנחמיה )י'‪ ,‬ל"ו( דמביאים ביכורים מכל הפירות מדרבנן‪ ,‬דאין לזה פתרון‬ ‫אלא בעיטור ביכורים אליבא דר"ש‪ ,‬וסיים החת"ס דהוא דוחק‪ .‬ונראה דהנה בביכורים )פ"ג משנה ט' י'( דעת ר"ע דעיטור ביכורים מז' המינין‬ ‫בלבד‪ ,‬ודעת ר"ש שהם מכל מיני פירות‪ ,‬אלא דפסק הר"מ )בפ"ב מביכורים הי"ח( כר"ע‪ ,‬וא"כ הוא דוחק להעמיד לרש"י ולהקרא כר"ש ושלא‬ ‫אליבא דהלכתא‪ ,‬ולכן יותר נראה לפרש כפירושו של האוה"ח‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬ ‫העלון יו"ל לע"נ סבי מורי הר"ר אריה ב"ר זלמן חיים זצ"ל נלב"ע ח"י אלול‬ ‫~ לתגובות והערות תרומות והנצחות וקבלת הגליון במייל‪ ,‬ניתן לפנות בפלא' ‪ 0548429596‬או בדוא"ל‪~ yensara30@gmail.com :‬‬ ‫‪ | 48‬אוסף‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫בס"ד‬ ‫אוצר‬ ‫ביכורי הלכה‬ ‫שיעורים מתוך ספרי הגאון רבי אברהם טומבק שליט"א‬ ‫ראש כולל ובעמח"ס ביכורי הלכה‬ ‫גליון נ"ב | פרשת כי תבא‬ ‫בגדר החיוב דברכת שעשה לי נס במקום הזה‬ ‫ובמחלוקת הראב"ד והתוס' האם חייב בה כל שלושים יום‬ ‫בשיטת הביאור הלכה דאם כבר אינו רואה את מקום הנס אינו יכול לברך ‪ /‬בביאור מח' הרא"ש והראב"ד האם מברך‬ ‫שעשה לי נס בשם ומלכות ‪ /‬ביאור מח' הראשונים אם החיוב הוא בשלא ראה ל' יום את מקום הנס‪ ,‬או דבכל ראיה מברך‬ ‫בתורת רשות ורק בראיה ראשונה הוי חובה ‪ /‬בהוכחת הראב"ד מהא דקימ"ל דהרואה את חבירו אחר ל' מברך שהחיינו‬ ‫דע"כ דברכת שעשה לי נס הוי רשות ‪ /‬בשיטת השטמ"ק והמאירי בטעם דאינו מברך על נס חבירו‪ ,‬משא"כ באביו ורבו‬ ‫דמברך ‪ /‬במח' הפוסקים האם נס שהוא בדרך הטבע חשיב לנס המחייב ברכת שעשה לי נס במקום הזה ‪ /‬במח' המג"א‬ ‫והאלי' רבה האם יש להוכיח מהא דמברך הגמל אף על נס שהוא דרך הטבע דה"ה דמברך שעשה לי נס ‪ /‬במח' המשנ"ב‬ ‫והגר"ז במי שחוזר למקום הנס בתוך ל' יום מזמן הנס אם מברך שעשה לי נס ‪ /‬בביאור מח' רש"י והרשב"ם בחובת אומות‬ ‫העולם להלל על גבורות ונפלאות ‪ /‬יחקור ביסוד הברכה דשעשה לי נס‪ ,‬האם הוי כברכת הגומל דהוא ברכת הודאה על‬ ‫עצם הנס וההצלה‪ ,‬או דהוי ברכת השבח על הגילוי דגבורות ה' שנתגלה ע"י אותו הנס ‪ /‬בביאור החילוק בין החיוב דברכת‬ ‫הגומל לברכת שעשה לי נס ‪ /‬בביאור שיטת הראב"ד דמברך בכל פעם שרואה את מקום הנס ואף בתוך ל' יום‪ ,‬ובטעם‬ ‫דלא הוי ברכה לבטלה ‪ /‬ביישוב קושית הגר"א על הריב"ש דאמאי חולים ויולדות אינם מברכים תמיד שעשה לי נס ‪ /‬במח'‬ ‫הפוסקים אם יוצאי יריכו שנולדו קודם הנס מברכים על נס אביהם ‪ /‬ביאור מח' המג"א והא"ר ביוצאי יריכו דמברכין על‬ ‫נס דאביהם והמברך על נס דרבו אם צריך להזכיר גם שאר מקומות שנעשה בהם נס ‪ /‬בספיקו דהעולת תמיד במי שהגיע‬ ‫באותו יום למקום אחר שנעשה לו בו נס אם צריך לחזור ולברך‪.‬‬ ‫ימים כל שלא עבר שלשים יום מראיה ראשונה אינו מברך אף שלא‬ ‫בשו"ע סימן רי"ח סעיף א' כתב וז"ל‪ ,‬הרואה מקום שנעשו בו נסים‬ ‫בירך בפעם ראשון‪ ,‬דהרי לענין פרי חדש יש כמה פוסקים שסוברים‬ ‫לישראל‪ ,‬כגון מעברות הים ומעברות הירדן‪ ,‬ומעברות נחלי ארנון‪,‬‬ ‫דמכיון שלא ברך בפעם ראשון כשראהו שוב אינו מברך כמו שכתב‬ ‫ואבני אלגביש של בית חורון‪ ,‬ואבן שבקש עוג לזרוק על ישראל‪ ,‬ואבן‬ ‫המ"א בסימן רכ"ה ס"ק ט'‪ ,‬ואף דאנן לא נהיגין הכי היינו משום דאנן‬ ‫שישב עליה משה בעת מלחמת עמלק‪ ,‬וחומת יריחו‪ ,‬מברך שעשה‬ ‫קי"ל דתלוי הדבר באכילה כמו שמוכח שם מביאור הגר"א‪ ,‬אבל בזה‬ ‫נסים לאבותינו במקום הזה‪ ,‬ובין ברכה זו ובין שאר ברכות הראייה‬ ‫דודאי הברכה נתקנה על הראיה לחוד שראה מקום הנס‪ ,‬וכיון שכבר‬ ‫הרי הם כשאר ברכות‪ ,‬וכולם בהזכרת שם ומלכות‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וצ"ב בגדר‬ ‫ראה המקום ואין ד"ז חדש אצלו א"צ לברך עד שיעבור למ"ד יום ואז‬ ‫חיוב הברכה‪ ,‬וביותר צ"ב דמשמע דכל החיוב תלוי בראיית המקום‬ ‫הוי כראיה חדשה‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ומבואר בדבריו דדימה דין זה לכל הברכות‬ ‫שנעשה לו הנס‪ ,‬ולכאורה קשה דמה ענין המקום‪ ,‬והא עיקר ההודאה‬ ‫דיסוד החיוב תלי' בראיה‪ ,‬אכן לכאורה קשה דכל הני דתלי' בראיה‬ ‫הוי על עצם הנס‪ ,‬וצ"ב בזה‪.‬‬ ‫הברכה קאי על מה שרואה כגון הרואה את הים הגדול וכו'‪ ,‬משא"כ‬ ‫הכא דהברכה הוי על הנס‪ ,‬ולכאורה מה ענין ראית המקום דמחייב‬ ‫בשיטת הביאור הלכה דאם כבר אינו רואה את מקום הנס‬ ‫את הברכה‪.‬‬ ‫אינו יכול לברך‬ ‫במח' הרא"ש והראב"ד האם מברך שעשה לי נס בשם‬ ‫ויעו"ש בביאור הלכה ד"ה במקום הזה דכתב וז"ל‪ ,‬ונראה דאין‬ ‫ומלכות‬ ‫יכול לברך רק כל זמן שרואהו להמקום‪ ,‬אבל אם עבר כבר ואינו רואה‬ ‫אותו הפסיד ברכתו‪ ,‬כמו בשמע רעמים לקמן בסימן רכ"ז ס"ג עי"ש‪,‬‬ ‫ובטור שם כתב וז"ל‪ ,‬הרואה מקום שנעשו בו נסים לישראל כגון‬ ‫וכן יהיה הדין ברואה אדם שנעשה לו נס המבואר בס"ו בהג"ה אם‬ ‫מעברות הים וכו'‪ ,‬מברך בא"י אמ"ה שעשה נסים לאבותינו במקום‬ ‫כבר עבר האיש ולא בירך והרחיק ממנו עד שאינו רואהו שוב אינו‬ ‫הזה‪ ,‬וכן בכל הברכות צריך להזכיר בהם שם ומלכות כ"כ הרמב"ם‬ ‫מברך‪ ,‬ואפשר עוד דאפילו ראה את האדם או את המקום בעוד איזה‬ ‫אוסף | ‪49‬‬ ‫לתוכן‬ ‫נחלי ארנון אבני אלגביש במורד בית חורון ואבן שבקש לזרוק עוג‬ ‫ז"ל‪ ,‬לאפוקי מדברי הראב"ד ז"ל שכתב שאין צריכות שם ומלכות‪,‬‬ ‫מלך הבשן על ישראל ואבן שישב עליה משה בשעה שעשה יהושע‬ ‫וכתב עוד הראב"ד שאין עליו חובה לברך על הנס אלא בפעם ראשונה‬ ‫מלחמה בעמלק ואשתו של לוט וחומת יריחו שנבלעה במקומה על‬ ‫מכאן ואילך רשות‪ ,‬אבל א"א ז"ל כתב שכל אלו הברכות אינן אלא‬ ‫כולן צריך שיתן הודאה ושבח לפני המקום‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫כשרואה אותן מל' יום לל' יום‪ ,‬ואז הם חובה כמו בפעם ראשונה‪,‬‬ ‫ובתוס' שם בד"ה הרואה כתב וז"ל‪ ,‬פירש רבי' שמעיה דכל הני‬ ‫עכ"ל‪ .‬ומבואר דנחלקו הרא"ש והראב"ד בתרתי‪ ,‬האחד האם ברכות‬ ‫ברכות צריכות להזכרת שם ומלכות ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם‪,‬‬ ‫הראיה מברכין בשם ומלכות או דמברכין ללא שם ומלכות‪ ,‬עוד נחלקו‬ ‫וכן כתב רבינו שמשון מקוצי כי הר"י היה רגיל לברך על הברקים‬ ‫האם החיוב הוא רק בפעם הראשונה‪ ,‬או דבכל ראיה המתחדשת לו‬ ‫ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם שכחו וגבורתו מלא עולם‪ ,‬וכן‬ ‫משלשים יום מחוייב בברכה מחודשת‪ ,‬וצ"ב במה נחלקו‪.‬‬ ‫פר"י ומייתי ירושלמי דפירקין רבי זעירא כו' כל ברכה שאין בה וכו'‪,‬‬ ‫ויעו"ש בב"י דכתב וז"ל‪ ,‬אבל אדוני אבי הרא"ש ז"ל כתב שכל‬ ‫ונראה לרבינו דדוקא לרואה משלשים יום לשלשים יום דומיא דרואה‬ ‫אלו הברכות אינם אלא כשרואה אותם משלשים יום לשלשים יום‪,‬‬ ‫ים הגדול לפרקים דאמר בירושלמי דפרקים היינו שלשים יום‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫בריש פרק הרואה סי' א'‪ ,‬והדבר מבואר שהוא חולק על דברי הראב"ד‬ ‫ומבואר בתוס' דגדר הברכה הוי ככל ברכות הראיה דמתחייב כל דלא‬ ‫בשתים‪ ,‬שהראב"ד סובר שאינו מברך על הנס בתורת חובה אלא פעם‬ ‫ראה ל' יום‪ ,‬אכן יש לדייק דהרמב"ם לא הביא את הדין דמתחייב כל‬ ‫ראשונה לבד‪ ,‬והוא סובר שכל שרואה אותם משלשים יום לשלשים‬ ‫ל' יום אלא לענין ברכת עושה מעשה בראשית‪ ,‬ומשמע דלענין ברכת‬ ‫יום חייב לברך כמו בפעם ראשונה‪ ,‬ועוד דמדסתם וכתב הראב"ד‬ ‫שעשה לי נס אי"ז תלוי בל' יום‪ ,‬ולכאורה מתחייב בכל ראייה אפי'‬ ‫מכאן ואילך רשות‪ ,‬משמע דאפילו חזר וראה בתוך שלשים יום אם‬ ‫פחות מל' יום‪ ,‬וצ"ב במה נחלקו‪.‬‬ ‫רצה לברך הרשות בידו‪ ,‬והרא"ש סובר שאינו רשאי לברך כל שלא‬ ‫עברו עליו שלשים יום‪ ,‬והמרדכי כתב שם כדברי הרא"ש וכן כתבו‬ ‫וברשב"א שם כתב וז"ל‪ ,‬הרואה מקום שנעשו בו נסים לישראל‬ ‫התוספות בפרק הרואה‪ ,‬והכי נקטינן‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ומבואר בב"י דנחלקו‬ ‫אומר ברוך שעשה נסים לאבותינו במקום הזה‪ ,‬ודוקא פעם ראשונה‬ ‫הראב"ד והרא"ש האם בכל פעם שרואה מקום שנעשו בו ניסים‬ ‫חובה מכאן ואילך רשות וכ"כ הראב"ד ז"ל‪ ,‬והא דאמרי' בגמרא דא"ל‬ ‫הרשות בידו לברך‪ ,‬או דרק משלשים יום לשלשים יום‪ ,‬וצ"ב במה‬ ‫רבא לההיא דנפל עלי' אריא בעבר ימינא‪ ,‬כל אימת דמטית להתם‬ ‫נחלקו‪.‬‬ ‫בריך ברוך שעשה לי נס‪ ,‬התם נמי לאו בחובה קאמר ליה‪ ,‬אלא דאיהו‬ ‫בעי מיניה אי מצי לברוכי או לא‪ ,‬וא"ל דכל אימת דמטי התם אי בעו‬ ‫אלא דלכאורה קשה‪ ,‬דאף למאי דס"ל להראב"ד דרק בפעם‬ ‫לברוכי הרשות בידו ושפיר דמי ולאו בחובה‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ומבואר דשיטת‬ ‫הראשונה הוי חובה ומכאן ואילך הוי רשות‪ ,‬מ"מ אמאי שיברך בכל‬ ‫הראב"ד דבפעם הראשונה הוי חובה ומכאן ואילך רשות‪ ,‬וצ"ב בזה‬ ‫פעם שרואה ואף דלא עבר ל' יום‪ ,‬ומאי שנא מכל ברכות הראיה כגון‬ ‫דמאי שנא מכל ברכות הראיה דהחיוב מתחדש בכל ל' יום וכדס"ל‬ ‫הרואה את הים הגדול דקימ"ל דמברך רק מל' יום מהראיה הראשונה‪.‬‬ ‫לתוס'‪.‬‬ ‫אכן בב"ח שם כתב וז"ל‪ ,‬כתב בית יוסף שהרא"ש חולק על‬ ‫הראב"ד בתרתי‪ ,‬שהראב"ד סובר דבפעם ראשונה בלבד הוא חובה‬ ‫בהוכחת הראב"ד מהא דקימ"ל דהרואה את חבירו אחר‬ ‫והרא"ש סובר דכל שלשים ושלשים הוא חובה‪ ,‬ועוד דלהראב"ד רשות‬ ‫ל' מברך שהחיינו דע"כ דברכת שעשה לי נס הוי רשות‬ ‫הוא לברך אפילו חזר וראה תוך שלשים ולהרא"ש אסור תוך שלשים‬ ‫ובשיטת השטמ"ק והמאירי בטעם דאינו מברך על נס‬ ‫ע"כ‪ ,‬ולפעד"נ דאינו חולק אלא בחדא‪ ,‬דלהראב"ד דמברך בפעם‬ ‫חבירו‬ ‫ראשונה בלא שם ומלכות אף לאחר שלשים יום אינו אלא רשות ואי‬ ‫בעי לא בריך כלל‪ ,‬ולהרא"ש חייב להזכיר שם ומלכות וחייב לברך‬ ‫ובשטמ"ק שם כתב וז"ל‪ ,‬והקשה הראב"ד ז"ל היכי איפשר דאניסא‬ ‫כל שלשים‪ ,‬אבל תוך שלשים לא פליגי דהראב"ד דסובר רשות הוא‬ ‫דיחיד לא יברך‪ ,‬השתא אי חזי ליה בתר תלתין יומין מברך עליה‬ ‫היינו לפי שמברך בלא שם ומלכות‪ ,‬ובזה מודה הרא"ש דלא קאמר‬ ‫שהחיינו‪ ,‬כד אתרחיש ליה ניסא לא כל שכן אפילו גו תלתין‪ ,‬ותירץ‬ ‫הרא"ש דאסור לברך תוך שלשים אלא לפי שסובר דאינו מברך אלא‬ ‫ז"ל דהכא בחובה קאמר דאינו חייב לברך‪ ,‬ואותן ברכות שהן על‬ ‫בשם ומלכות‪ ,‬ובזה מודה הראב"ד דאסור לברך בשם ומלכות בין תוך‬ ‫הראיה רשות הן ואי בעי לא מברך‪ ,‬ואפילו אם נאמר שאותן ברכות הן‬ ‫שלשים ובין לאחר שלשים א"כ לא פליגי אלא בלאחר שלשים‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫חובה כל שנהנה מהן‪ ,‬יש לתרץ דהכא לא אמרינן אלא דמשום ניסא‬ ‫ומבואר בדבריו דהא דלהראב"ד יכול לברך אפי' אם לא עבר ל' יום‬ ‫אינו חייב להודות על נס חברו‪ ,‬אבל כשרואהו לפרקים או לאחר שנים‬ ‫מראייה ראשונה‪ ,‬הוא משום דאינו מברך בשם ומלכות‪ ,‬ואיה"נ ללא‬ ‫עשר חודש מצד עצמו מברך עליו ולהנאתו‪ ,‬שהרי לחברו לא אירע‬ ‫שם ומלכות אף להרא"ש יכול לברך כל אימת שירצה‪.‬‬ ‫שום מקרה ושנוי בעולם‪ ,‬הילכך לא תקנו ברכה זו אלא כשרואהו‬ ‫שאז מתחלת הנאתו‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ומבואר בדבריו דאף אי נקטינן כהתוס'‬ ‫במח' הראשונים אם החיוב הוא בשלא ראה ל' יום את‬ ‫דהוי חובה‪ ,‬מ"מ חלוק ברכת שהחיינו דמברך על ראית חבירו דיסודו‬ ‫מקום הנס‪ ,‬או דבכל ראיה מברך בתורת רשות ורק בראיה‬ ‫משום הנאה דידי'‪ ,‬משא"כ בנס שנעשה לחבירו דאינו נהנה בעצמו‬ ‫ראשונה הוי חובה‬ ‫מהנס‪ ,‬בהא לא מסתבר לחייבו להודות על נס חבירו‪ ,‬אלא דלפ"ז צ"ב‬ ‫דאמאי צריך לברך על נס דרבו ואביו‪ ,‬וצ"ל דנס דרבו ואביו הוי שמחה‬ ‫דילי' יותר מאשר נס דחבירו‪.‬‬ ‫ומקור דין זה הוא בגמ' ברכות דף נ"ד ע"א‪ ,‬הרואה מקום שנעשו‬ ‫וכדכתיבנא מבואר כן במאירי שם דכתב וז"ל‪ ,‬זה שביארנו בנס‬ ‫בו נסים לישראל אומר ברוך שעשה נסים לאבותינו במקום הזה‪ ,‬מנא‬ ‫של יחיד שאין מברכין עליה‪ ,‬תמהו בה גדולי המפרשים שהרי ברואהו‬ ‫הני מילי אמר רבי יוחנן דאמר קרא ויאמר יתרו ברוך ה' אשר הציל‬ ‫אחר ל' מברך שהחיינו ואחר י"ב חדש מחיה המתים‪ ,‬והאיך אפשר‬ ‫וגו' וכו'‪ ,‬תנו רבנן הרואה מעברות הים ומעברות הירדן מעברות‬ ‫‪ | 50‬אוסף‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫במח' המג"א והאלי' רבה האם יש להוכיח מהא דמברך‬ ‫שלא לברך על נסו‪ ,‬עד שפירשו שזו של ראיית חברו דוקא רשות וכן‬ ‫הגמל אף על נס שהוא דרך הטבע דה"ה דמברך שעשה‬ ‫בנסו אם רצה לברך מברך הא חובה לא‪ ,‬ולדעתי כל הברכות שהוזכרו‬ ‫לי נס‬ ‫חובה הם‪ ,‬וראיית חברו החביב לו ושדעתו עליו ודאי חייב לברך‪ ,‬ומ"מ‬ ‫אינו דומה ראיית פני חברו החביב לו ושיש לו הנאה בראייתו לראיית‬ ‫ובמג"א שם כתב וז"ל‪ ,‬ויש חולק‪ ,‬לא מצאתי מי שחולק‪ ,‬דהיאך‬ ‫מקום הנס שאירע לו‪ ,‬ואין חובה אלא לאביו ורבו שנפשו קשורה בהם‬ ‫יעלה על הדעת להקרא נס דבר שהוא בדרך הטבע‪ ,‬ומ"ש הרב"י ס"ס‬ ‫אף שלא בפניהם‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ומבואר דיסוד החיוב הוי על הנאת עצמו‪,‬‬ ‫רי"ט בשם הריב"ש‪ ,‬היינו לומר כשנעשה לו נס צריך לברך גם הגומל‪,‬‬ ‫אלא דבאביו ורבו חשיב להנאה דדי' ולהכי חייב לברך‪ ,‬הן אמנם‬ ‫אבל בדבר שמנהג העולם פשיטא דאין לברך שעשה לי נס‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫דלכאורה קשה דא"כ אמאי בברכת הגומל החיוב חל רק על בעל הנס‬ ‫ומבואר בדבריו לחלק בין ברכת הגומל דבהא נחלקו האם צריך לברך‬ ‫עצמו‪ ,‬ואילו בברכת שעשה לי נס מתחייבים אף משפחתו ותלמידיו‪.‬‬ ‫על נס שהוא בדרך הטבע‪ ,‬משא"כ ברכת שעשה לי נס לכו"ע לא‬ ‫חשיב נס אלא נס שהוא שלא בדרך הטבע‪ ,‬וצ"ב בדבריו‪.‬‬ ‫במח' הפוסקים האם נס שהוא בדרך הטבע חשיב לנס‬ ‫ויעו"ש באלי' רבה דכתב וז"ל‪ ,‬ולענ"ד מדכתב הריב"ש וכיוצא‬ ‫המחייב ברכת שעשה לי נס במקום הזה‬ ‫בנסים אלו‪ ,‬אלמא דגנבא ונפל כותל ניסים קרא להו‪ ,‬ועוד דלמד דין‬ ‫ובשו"ע שם סעיף ט' כתב וז"ל‪ ,‬יש אומרים שאינו מברך על נס‬ ‫דמברך מיד הגומל מק"ו דמברך כשמגיע אח"כ למקום של הנסים‪,‬‬ ‫אלא בנס שהוא יוצא ממנהג העולם‪ ,‬אבל נס שהוא מנהג העולם‬ ‫וא"כ כיון דפסק לברך בהו הגומל‪ ,‬על כרחך נמי מברך על הניסים‬ ‫ותולדתו‪ ,‬כגון שבאו גנבים בלילה ובא לידי סכנה וניצול וכיוצא‬ ‫דאם לא כן ליכא קל וחומר בהו‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ומבואר דחולק על המג"א‬ ‫בזה אינו חייב לברך‪ ,‬ויש חולק‪ ,‬וטוב לברך בלא הזכרת שם ומלכות‪,‬‬ ‫וס"ל דאדרבא‪ ,‬מדס"ל דמברך הגומל אף על נס שהוא בדרך הטבע‪,‬‬ ‫עכ"ל‪ .‬ובלבוש שם כתב וז"ל‪ ,‬י"א שאין מברכין על נס אלא בנס שהוא‬ ‫א"כ פשיטא דמברך שעשה לי נס במקום הזה‪ ,‬וצ"ב במאי פליגי‪.‬‬ ‫יוצא ממנהג העולם שזה נקרא נס נגלה‪ ,‬אבל נס נסתר שהוא נעשה‬ ‫כפי מנהג העולם ותולדותיו‪ ,‬כגון שבאו עליו גנבים בלילה ובא לידי‬ ‫במח' המשנ"ב והגר"ז במי שחוזר למקום הנס בתוך ל' יום‬ ‫סכנה וניצל וכיוצא בזה אינו חייב לברך‪ ,‬שאין זה נס נגלה ושמא דרך‬ ‫מזמן הנס אם מברך שעשה לי נס‬ ‫מקרה היה‪ ,‬ויש חולקין כי ודאי הכל הוא דרך השגחה ונס גמור הוא‪,‬‬ ‫ויעו"ש במשנ"ב ס"ק ט"ו וז"ל‪ ,‬אבל הוא עצמו היינו כשחוזר ומגיע‬ ‫וכיון שיש מחלוקת בדבר טוב לברך בלא הזכרת שם ומלכות‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫שם אחר שקרא לו הנס‪ ,‬ומפעם הראשונה ואילך אינו מברך כשמגיע‬ ‫ומבואר דנחלקו האם נס שהוא בדרך הטבע חשיב לנס המחייב ברכת‬ ‫שם‪ ,‬אלא אם כן עברו שלשים יום מברכה ראשונה וכבסעיף ג'‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫שעשה לי נס במקום הזה או לא‪ ,‬וצ"ב במאי תלי' מילתא‪.‬‬ ‫ומדיוק דבריו מבואר דבפעם ראשונה שחוזר למקום הנס מברך אף‬ ‫ובב"י שם אות ט' כתב וז"ל‪ ,‬כתב ה"ר דוד אבודרהם בשם ה"ר‬ ‫שהוא בתוך שלשים יום מזמן הנס‪.‬‬ ‫גרשום ב"ר שלמה שהנעשה לו נס אינו מברך הגומל וכו'‪ ,‬וכתב עוד‬ ‫אכן בשו"ע הרב סדר ברכת הנהנין פרק י"ג סעיף א' כתב וז"ל‪,‬‬ ‫י"א שארבעה בלבד צריכין להודות אבל אחרים שבירכו הויא ברכה‬ ‫יחיד שנעשה לו נס באיזה מקום כגון שנפל עליו כותל ונצול או חיה‬ ‫לבטלה וכו'‪ ,‬אבל הריב"ש כתב בתשובה סי' של"ז שאלת הא דאמרינן‬ ‫רעה או לסטים‪ ,‬חייב הוא עצמו כשיראה אותו מקום לאחר שלשים‬ ‫בפרק הרואה ד' צריכים להודות‪ ,‬מי נימא הני דוקא וא"כ אפילו‬ ‫יום לברך ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם שעשה לי נס במקום הזה‪,‬‬ ‫נפל עליו כותל או ניצל מדריסת שור ונגיחותיו וכיוצא בנסים כאלו‬ ‫עכ"ל‪ .‬ומבואר דס"ל דאם חוזר למקום הנס בתוך ל' יום שנעשה לו נס‬ ‫אינו חייב לברך‪ ,‬או נימא דכל שכן הוא‪ ,‬תשובה נראה שצריך לברך‬ ‫אינו מברך ברכת שעשה לי נס‪ ,‬ודלא כפי שפסק במשנ"ב‪ ,‬וצ"ב במה‬ ‫שהרי הולכי מדברות שצריכים להודות זהו מפני סכנת אריה וגנבים‬ ‫נחלקו‪.‬‬ ‫המצויים בדרכים‪ ,‬וא"כ כשעמד עליו אריה לטרפו אפילו בעיר אם‬ ‫גנבים באו לו אם שודדי לילה וניצל מהם וכיוצא בנסים אלו כל שכן‬ ‫ובדרישה שם ס"ק א' כתב וז"ל‪ ,‬וכתב עוד הראב"ד שאין עליו‬ ‫שצריך להודות‪ ,‬ולא הוזכרו הארבעה בכתוב אלא מפני שהם מצויים‬ ‫חובה לברך על הנס אלא בפעם ראשונה מכאן ואילך רשות‪ ,‬וקשה‬ ‫תמיד בדרך מנהגו של עולם ברוב האנשים‪ ,‬וכל שכן הנעשה לו נס‬ ‫לי איך יברך ברכה שאינה לצורך‪ ,‬ודומה לזה תמה רבינו לעיל בסימן‬ ‫וניצול ממיתה עצמה‪ ,‬שהרי קבעו עליו ברכה אחרת לברך כשיעבור‬ ‫כ"ט אמ"ש בשם הגאון דבהסרת התפילין הרשות בידו אם ירצה‬ ‫עוד במקום ההוא ברוך שעשה לי נס במקום הזה‪ ,‬וכל שכן שמיד‬ ‫יברך‪ ,‬וכתב עליו ז"ל ואני תמה כיון דאינו חייב לברך אם יברך הוי‬ ‫שניצל צריך הוא להודות כדרך הארבעה שצריכים להודות ולא שיפטר‬ ‫ברכה לבטלה וכו'‪ ,‬ונלע"ד דשאני ברכה זו שנתקנה על ראיית הנס‬ ‫מברכת ההודאה בברכת שעשה לי נס שחייבוהו לברך כשישוב לעבור‬ ‫אינה אלא התפעלות הנפש‪ ,‬וסבירא ליה להראב"ד שאינו חייב לברך‬ ‫במקום ההוא‪ ,‬ואולי לא יעבור שם לעולם ולא יברך אותה ברכה‪ ,‬אלא‬ ‫אלא בפעם הראשון שאז מתפעל בודאי‪ ,‬משא"כ מכאן ואילך שתלוי‬ ‫ודאי נראה שברכת ההודאה מברך אותה מכל מקום‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ולכאורה‬ ‫בדעתו אם ירצה להשית דעתו ולבו על גודל הנס ולהודות לה' בכל‬ ‫נראה דפשיטא לי' דמי שנעשה לו נס אף דהוא בדרך הטבע צריך‬ ‫לבבו הרשות בידו‪ ,‬משא"כ לעיל בברכת המצות שאין שם התפעלות‬ ‫לברך שעשה לי נס במקום הזה‪ ,‬אלא דנחלקו האם צריך לברך הגומל‪,‬‬ ‫הנפש וכו'‪ ,‬יעו"ש‪ .‬וצ"ב בדבריו‪.‬‬ ‫או דהגומל נתקן דוקא בארבעה דברים‪.‬‬ ‫בביאור מח' רש"י והרשב"ם בחובת אומות העולם להלל‬ ‫ובבאור הגר"א שם כתב וז"ל‪ ,‬וכ' ב"י ובסי' רי"ט יתבאר שיש חולקין‬ ‫על גבורות ונפלאות‬ ‫בזה ר"ל שהריב"ש כ' לברך גם הגומל‪ ,‬וע' מ"א שם סק"ט‪ ,‬וסובר לפ"ז‬ ‫שה"ה שמברך על הנס במקום הגומל‪ ,‬ואינו מוכרח‪ ,‬גם דבריו תמוהין‬ ‫ואשר נראה בזה ובהקדם‪ ,‬בגמ' פסחים דף קי"ח ע"ב‪ ,‬שלח לו‬ ‫דא"כ כל חולים ויולדות צריכים תמיד לברך וכן יוצאי יריכן‪ ,‬וא"כ כל‬ ‫כך אמר אבא מאי דכתיב הללו את ה' כל גוים‪ ,‬אומות העולם מאי‬ ‫א' חייב לברך תמיד‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫אוסף | ‪51‬‬ ‫לתוכן‬ ‫והנה הא דהמחייב דהברכה תלי' בראיית המקום שנעשה לו הנס‬ ‫עבידתייהו‪ ,‬הכי קאמר הללו את ה' כל גוים אגבורות ונפלאות דעביד‬ ‫תלוי בהני תרי צדדי‪ ,‬דלהצד דיסוד הברכה הוי גדר דהודאה על עצם‬ ‫בהדייהו‪ ,‬כל שכן אנו דגבר עלינו חסדו‪ ,‬ע"כ‪ .‬וברשב"ם שם כתב וז"ל‪,‬‬ ‫הנס שנעשה לו‪ ,‬לפ"ז ע"כ צ"ל דמדינא יש עליו חיוב להודות על הנס‬ ‫אגבורות ונפלאות‪ ,‬דחזינן שעשה בעולם‪ ,‬וכל שכן אנו כי גבר עלינו‬ ‫ע"י ברכת שעשה לי נס‪ ,‬אלא דהזמן לברך ברכה זו חל בשעת ראיית‬ ‫חסדו יותר מכל אומה ולשון‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ומבואר בדבריו דהגוים משבחים‬ ‫המקום‪ ,‬אכן להצד דהברכה לא קאי כלל על עצם הנס‪ ,‬אלא דיסודו‬ ‫את ה' על עצם נפלאות הבריאה‪ ,‬ועם ישראל משבחים על הא דהקב"ה‬ ‫משום הגילוי דגבורות ה' שנתגלה ע"י אותו הנס‪ ,‬ולפ"ז כל חלות‬ ‫עשה ניסים וחסדים מיוחדים עם עם ישראל‪.‬‬ ‫החיוב נוצר מחמת ראיית המקום שנעשה לו הנס‪ ,‬דהתפעלות הנפש‬ ‫אכן ברש"י שם כתב וז"ל‪ ,‬אגבורות ונפלאות‪ ,‬דחזיתו שעשה לי‪,‬‬ ‫הנובע מחמת הראייה היא המחייב דברכה זו‪ ,‬דומיא דכל הני ברכות‬ ‫עכ"ל‪ .‬ומבואר דגם הגוים משבחים על ראית הניסים שנעשו לישראל‪,‬‬ ‫המתחייבים מחמת הראייה‪.‬‬ ‫ויעוין בעמק ברכה הלל על הנס דכתב וז"ל‪ ,‬וכעין זה שמעתי מכ'‬ ‫ולפ"ז נראה דבהני תרי צדדי נחלקו המג"א והאלי' רבה האם בנס‬ ‫מו"ר הגאב"ד דבריסק שליט"א‪ ,‬בהא דאיתא בפ' ערבי פסחים ד' קי"ח‬ ‫שהוא דרך הטבע שייך האי ברכה דשעשה לי נס במקום הזה‪ ,‬דדעת‬ ‫ע"ב‪ ,‬מאי דכתיב הללו את ה' כל גוים‪ ,‬אומות העולם מאי עבידתייהו‪,‬‬ ‫האלי' רבה דיסוד הברכה דשעשה לי נס הוי גדר דברכת הודאה על‬ ‫ה"ק הללו את ה' כל גוים אגבורות ונפלאות דעביד בהדייהו כל שכן‬ ‫עצם הנס‪ ,‬אלא דבברכת הגומל מברך בשעת הנס‪ ,‬וברכת שעשה לי‬ ‫אנו דגבר עלינו חסדו‪ ,‬הנה לכאורה הא דקאמר אגבורות ונפלאות‬ ‫נס חל בשעה שחוזר למקום הנס דמתעורר עליו חיוב חדש להודות‬ ‫דעביד בהדייהו‪ ,‬היינו בהדי אומות העולם שהם יהללו על ניסים‬ ‫על הנס‪ ,‬ומה"ט ס"ל דכשם דלענין הגומל מברך אף על נס שהוא‬ ‫שלהם‪ ,‬אכן רש"י פי' להדיא אגבורות ונפלאות דחזיתו שעשה לי‪,‬‬ ‫בדרך הטבע ה"ה לענין ברכת שעשה לי נס‪ ,‬אכן דעת המג"א דחלוק‬ ‫והיינו בהדי ישראל‪ ,‬וא"כ שוב קשה אומות העולם מאי עבידתייהו‪,‬‬ ‫ברכת הגומל דיסודו משום הודאה על הנס דבהא נחלקו הפוסקים‬ ‫ואמר ע"ז מו"ר‪ ,‬דהנה מצינו דאיכא ב' מיני ברכות‪ ,‬ברכת הודאה על‬ ‫האם נס שהוא כדרך הטבע מחייב ברכת הגומל‪ ,‬משא"כ לגבי ברכת‬ ‫טובות השם כגון ברכת הטוב והמטיב‪ ,‬וגם ברכת שבח על גבורות‬ ‫שעשה לי נס במקום הזה לכ"ע לא שייך ברכה זו אלא בנס שהוא שלא‬ ‫ה' כגון ברכת עושה מעשה בראשית וכיו"ב‪ ,‬וזהו דקאמר דכשהשם‬ ‫כדרך הטבע‪ ,‬דס"ל דיסוד הברכה הוי גדר דברכת השבח על גבורות‬ ‫עושה ניסים לישראל וכולם מכירין גבורותיו של הקדוש ברוך הוא‪,‬‬ ‫ה'‪ ,‬דומיא דכל הני דמברך על ראייתן כגון על הברקים והרעמים‪,‬‬ ‫אז כולם חייבין להלל‪ ,‬אומות העולם חייבין להלל בברכת שבח על‬ ‫דגדר הברכה הוי שבח על גבורות ה'‪ ,‬וה"ה הברכה דשעשה לי נס‬ ‫הגבורות ה' דחזיתו שעשה לי‪ ,‬וכ"ש אנן דחייבין נמי בברכת הודאה‬ ‫אינו מתחייב אלא בנס דהוא מעל דרך הטבע דבהא יש גילוי מיוחד‬ ‫דגבורות ה'‪.‬‬ ‫על חסדיו וטובותיו‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫ומבואר בדבריו דבכל נס שנעשה לישראל יש ב' סוגי ברכות‪ ,‬האחד‬ ‫בביאור החילוק בין החיוב דברכת הגומל לברכת שעשה‬ ‫הוא הודאה על הטוב‪ ,‬דבזה רק ישראל שהקב"ה גבר עליהם חסדו‬ ‫לי נס‬ ‫מחוייבים בהודאה‪ ,‬אכן יש עוד חיוב דיסודו ברכת השבח על הגבורות‬ ‫שנתגלה ע"י הנס‪ ,‬דבזה אף אומות העולם דרואים את הניסים חייב‬ ‫הן אמנם‪ ,‬דעדיין צ"ב דאי יסוד הברכה הוי גדר דברכת הודאה על‬ ‫בברכת השבח‪.‬‬ ‫עצם הנס‪ ,‬לפ"ז קשה דהא כבר נתחייב בברכת הגומל על עצם הנס‪,‬‬ ‫ואמאי שיתחייב עוד ברכה להודות על הנס‪ ,‬ועוד קשה דלהצד דיסוד‬ ‫יחקור ביסוד הברכה דשעשה לי נס‪ ,‬האם הוי כברכת‬ ‫הברכה הוי גדר דהודאה על עצם הנס‪ ,‬א"כ מאי שנא ברכת הגומל‬ ‫הגומל דהוא ברכת הודאה על עצם הנס וההצלה‪ ,‬או דהוי‬ ‫דמתחייב בה מיד עם הצלתו‪ ,‬משא"כ ברכת שעשה לי נס מתחייב‬ ‫ברכת השבח על הגילוי דגבורות ה' שנתגלה ע"י אותו הנס‬ ‫דוקא בשעת ראיית המקום שנעשה לו הנס‪.‬‬ ‫ויעו"ש בלבוש דכתב וז"ל‪ ,‬הרואה מקום שנעשו בו ניסים לאבותינו‬ ‫וכד אתינא להכי יש לחקור ביסוד הברכה דשעשה לי נס במקום‬ ‫ולכל בית ישראל‪ ,‬צריך לברך ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם שעשה‬ ‫הזה‪ ,‬דהנה ברכת הגומל פשיטא דיסודו הוא משום הודאה על הנס‪,‬‬ ‫ניסים לאבותינו במקום הזה‪ ,‬וצריך להזכיר בה שם ומלכות כמו בשאר‬ ‫וברכות הראיה והגבורות כגון הרואה את הים הגדול וברכת הברקים‬ ‫ברכות‪ ,‬שצריך לתת שבח למקום על הטובה שהטיב לאבותינו‪ ,‬וגם‬ ‫והרעמים פשיטא דאין יסודם משום הודאה‪ ,‬דהא לא תלי' כלל‬ ‫אנו מתנהים בהם עוד היום וכאילו נעשו לנו הניסים וכו'‪ ,‬וכשראה‬ ‫בהנאתו‪ ,‬אלא דהוי גדר דברכת השבח על גבורות ה'‪ ,‬דבשעה שרואה‬ ‫אותם פעם אחת ובירך עליהם אין צריך לחזור ולברך בכל פעם‬ ‫הנפש מתפעלת ולהכי חייבו חכמים בשעה זו לברך ברכת השבח‪,‬‬ ‫שרואה אותם‪ ,‬ואפילו היה הולך וחוזר ובא כמה ימים זה אחר זה אין‬ ‫וכמש"כ ברמב"ם בהל' יסודי התורה פרק ב' הל' ב' דכתב וז"ל‪ ,‬והיאך‬ ‫צריך לחזור ולברך אלא אם כן הפסיק בין ראייה לראייה שלשים יום‪,‬‬ ‫היא הדרך לאהבתו ויראתו‪ ,‬בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו‬ ‫שאם עברו שלשים יום שלא ראה אותם צריך לחזור ולברך כמו בפעם‬ ‫הנפלאים הגדולים ויראה מהן חכמתו שאין לה ערך ולא קץ‪ ,‬מיד הוא‬ ‫ראשונה‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ומבואר בלבוש דס"ל כדעת התוס' דדוקא לאחר‬ ‫אוהב ומשבח ומפאר ומתאוה תאוה גדולה לידע השם הגדול כמו‬ ‫שלשים יום חל חיוב ברכה זו‪ ,‬ולכאורה קשה דהא מבואר בלבוש‬ ‫שאמר דוד צמאה נפשי לאלהים לאל חי‪ ,‬עכ"ל‪ .‬אכן יש לדון בגדר‬ ‫להדיא דיסוד הברכה הוי הודאה על הנס שנעשה לו‪ ,‬ואף בנס שנעשה‬ ‫הברכה דשעשה לי נס במקום הזה‪ ,‬דאפשר דהוי גדר דהודאה על‬ ‫לאבותיו חשיב כאילו נעשה לו נס‪ ,‬ולפ"ז קשה דהיכי דכבר בירך ברכת‬ ‫עצם הנס‪ ,‬ואע"ג דכבר בירך הגומל מ"מ מתחדש עליו החיוב כל פעם‬ ‫הגומל דהוי ברכת הודאה על הנס אמאי שיתחייב לברך שוב על הנס‪,‬‬ ‫שרואה את המקום שנעשה לו נס‪ ,‬ואפשר דיסודו משום ברכת השבח‪,‬‬ ‫ואשר יראה לחדש בזה‪ ,‬דחלוק ההודאה דברכת הגומל דהוי הודאה‬ ‫דמלבד הנס דנעשה לו יש כאן גילוי דגבורות ה' המחייב ברכת השבח‬ ‫על עצם הצלתו‪ ,‬על הא דנתרפא‪ ,‬ועל הא דיצא מבית האסורים וכו'‪,‬‬ ‫ככל ברכות הראייה‪.‬‬ ‫‪ | 52‬אוסף‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫אלא דחייבו חכמים להוסיף הודאה בראייה ראשונה‪ ,‬אכן בראייה‬ ‫משא"כ ברכת שעשה לי נס לא קאי על עצם ההצלה‪ ,‬אלא על עצם‬ ‫שניה אינו חובה‪.‬‬ ‫זה דנעשה לו נס דיש בזה גילוי אהבה מיוחדת מהקב"ה‪ ,‬ומדוייק בזה‬ ‫ולהנתבאר נראה דבהא נחלקו הראשונים האם שייך חיוב ברכה‬ ‫לשון הברכות‪ ,‬דבברכת הגומל מברך הגומל לחייבים טובות וכו'‪ ,‬דהוי‬ ‫זה דוקא כל ל' יום‪ ,‬או דבכל ראיה שייך לברך‪ ,‬דדעת התוס' דיסוד‬ ‫הודאה על הטובה שנעשה לו‪ ,‬משא"כ בברכת שעשה לי מברך על‬ ‫הברכה לא קאי על עצם הנס‪ ,‬אלא הוי גדר דברכת השבח על גבורות‬ ‫עצם זה שהקב"ה עשה לו נס‪ ,‬ולפ"ז יתישב הא דהקשינו על הלבוש‪.‬‬ ‫ה' שנתגלה ע"י אותו נס‪ ,‬ולפ"ז חל עליו הכלל דקימ"ל בכל הני ברכות‬ ‫ולפ"ז יתבאר הא דכתב הפרישה לחלק בין ברכות המצוות דלא‬ ‫דתלוי בראייה דדוקא ראייה אחת לשלשים יום חשיב לראייה הגורמת‬ ‫שייך בהם ברכת רשות‪ ,‬משא"כ בברכת שעשה לי נס דס"ל להראב"ד‬ ‫התפעלות הנפש המחייבת ברכה‪ ,‬אכן דעת החולקים נראה דס"ל‬ ‫דשייך בי' ברכת רשות‪ ,‬דאף דהראב"ד ס"ל דיסוד הברכה הוי גדר‬ ‫דיסוד הברכה הוי גדר דברכת הודאה על עצם הנס‪ ,‬אלא דהראייה‬ ‫דהודאה על הנס‪ ,‬מ"מ אי"ז הודאה על הצלתו דבהא לא מסתבר‬ ‫הוי זמן לחיוב הודאה‪ ,‬ומה"ט אף בראייה בתוך שלשים מחייב ברכה‪.‬‬ ‫דאחרי דקיים את חובת ההודאה שיברך שנית‪ ,‬דהא פשיטא דחשיב‬ ‫ולפ"ז אפשר דמה"ט כתב הב"י דהראב"ד פליג הרא"ש בתרתי‪,‬‬ ‫לברכה לבטלה כבכל הברכות דלא שייך בהם ברכת רשות‪ ,‬משא"כ‬ ‫דלדעת הראב"ד הוי רשות ולא חובה‪ ,‬וכן יכול לברך אף בתוך ל'‬ ‫ברכת שעשה לי נס דלא קאי על עצם ההצלה‪ ,‬אלא על הא דהקב"ה‬ ‫יום מראייה ראשונה‪ ,‬והרא"ש סובר דהוי חובה ואינו רשאי לברך כל‬ ‫עשה לו נס‪ ,‬דבהא המחייב דהברכה חל דוקא מחמת הראיה הגורמת‬ ‫שלא עברו עליו שלשים יום‪ ,‬ולפמש"כ א"ש‪ ,‬דהא בהא תלי'‪ ,‬דמאותו‬ ‫לו להתבונן בחסדי ה'‪ ,‬לפ"ז אף דכבר יצא יד"ח ההודאה‪ ,‬מ"מ אם‬ ‫טעם דס"ל להראב"ד דהוי רשות ומטעם דס"ל דיסוד הברכה הוי גדר‬ ‫רואה שוב את המקום ונתחדש אצלו התפעלות הנפש מהנס שנעשה‬ ‫דהודאה על עצם הנס‪ ,‬סגי בהא דמברך פעם אחת בראיה ראשונה‬ ‫לו‪ ,‬יכול לברך שנית ללא שם ומלכות ולא חשיב לברכה לבטלה‪.‬‬ ‫ומכאן ואילך הוי רשות‪ ,‬ומה"ט ס"ל להראב"ד דאין חובת ברכה זו‬ ‫ואפשר‪ ,‬דבהני תרי צדדי נחלקו המשנ"ב והגר"ז האם יכול לברך‬ ‫תלויה בל' יום כשאר ברכות הראייה דיסודם משום ברכת השבח‪ ,‬אכן‬ ‫ברכה זו באותו יום דנעשה לו הנס‪ ,‬או דצריך לברך בראיית המקום ל'‬ ‫הרא"ש לשיטתו דס"ל דיסוד הברכה לא קאי על עצם הנס‪ ,‬אלא הוי‬ ‫יום מיום שנעשה לו הנס‪ ,‬דדעת המשנ"ב דיסודו משום ברכת השבח‬ ‫גדר דברכת השבח על גבורות ה' שנתגלה ע"י אותו נס‪ ,‬דמה"ט ס"ל‬ ‫על גבורות ה'‪ ,‬ונמצא דאין שייכות כלל בין עצם הנס לחלות וסיבת‬ ‫דהוי חובה ככל ברכות הראייה‪ ,‬ומאותו הטעם ס"ל דבפחות מל' יום‬ ‫הברכה‪ ,‬דעצם הנס הוי סיבה להודאה על הנס‪ ,‬משא"כ ברכת שעשה‬ ‫לא שייך כלל האי ברכה‪ ,‬דהא כללא הוא דראיה בתוך ל' יום שייכי‬ ‫לי נס חל על גילוי גבורות ה' שנתגלה ע"י הנס‪ ,‬ולהכי מסתבר דמיד‬ ‫לראייה ראשונה‪ ,‬ואין כאן ראייה הגורמת להתפעלות הנפש שהיא‬ ‫עם הראייה הראשונה מתחייב בברכה זו‪ ,‬אכן בדעת הגר"ז אפשר‬ ‫הגורם לחיוב הברכה‪ ,‬ומאחר דלא שייך כלל חיוב ברכה זו הרי דאינו‬ ‫דס"ל דהוי גדר דברכת הודאה על הנס‪ ,‬ולהכי לא מסתבר דבפחות‬ ‫רשאי לברך בתוך ל' יום‪.‬‬ ‫מל' יום יחול עליו חיוב הודאה מחודשת‪ ,‬והא דבעי שלשים יום הוא‬ ‫ולפמש"כ יתבאר הא דהוכיח הראב"ד את שיטתו מהא דקימ"ל‬ ‫כמש"כ דאף דהוי חיוב הודאה אי"ז חיוב הודאה על הצלתו מהנס‪,‬‬ ‫דהרואה את חבירו אחר ל' מברך שהחיינו ואחר י"ב חדש מחיה המתים‪,‬‬ ‫אלא על עצם הא דנעשה לו נס‪ ,‬וחיוב זה חל דוקא מחמת התפעלות‬ ‫והאיך אפשר שלא לברך על ניסו של חבירו‪ ,‬דהראב"ד לשיטתו אזיל‬ ‫הנפש מהראייה לאחר ל' יום‪.‬‬ ‫דס"ל דיסוד הברכה הוי גדר דהודאה על עצם הנס‪ ,‬ולהכי מקשה‬ ‫שפיר דאם על ראיית חברו מברך‪ ,‬לא כל שכן דיצטרך לברך על ניסו‪,‬‬ ‫ביישוב קושית הגר"א על הריב"ש דאמאי חולים ויולדות‬ ‫ואמאי קימ"ל דאינו מברך על נס של יחיד‪ ,‬ומהא הוכיח הראב"ד‬ ‫אינם מברכים תמיד שעשה לי נס‬ ‫דאי"ז חובה אלא רשות‪ ,‬אכן המאירי דדחה ראיה זו היינו משום‬ ‫ודאתינא להכי‪ ,‬אפשר ליישב את קושיית הביאור הגר"א‪ ,‬דתמה‬ ‫דס"ל דחלוק הברכה דמברך על ראיית חבירו‪ ,‬דיסודו משום הנאת‬ ‫על הריב"ש דס"ל דמלבד החיוב לברך ברכת שעשה לי נס חייב לברך‬ ‫עצמו מחמת הראייה ולהכי חייב בברכה זו‪ ,‬משא"כ ברכת שעשה לי‬ ‫גם ברכת הגומל‪ ,‬והקשה דא"כ כל חולים ויולדות צריכים תמיד לברך‬ ‫נס דלא קאי כלל על ההנאה מעצם הנס‪ ,‬אלא יסודו אלא הוי גדר‬ ‫וכן יוצאי יריכן וא"כ כל א' חייב לברך תמיד‪ ,‬אכן לפמשנ"ת א"ש‪,‬‬ ‫דברכת השבח על גבורות ה' שנתגלה ע"י אותו נס‪ ,‬וחלות החיוב חל‬ ‫דלגבי יולדת או חולה כדרך העולם נראה דלכו"ע אף דחייבים לברך‬ ‫מחמת התפעלות הנפש הנובע מחמת הראייה‪ ,‬ובהא קימ"ל דדוקא‬ ‫ברכת הגומל על רפואתם‪ ,‬מ"מ כיון דאינו מוגדר כלל כנס לא שייך‬ ‫התפעלות הנפש מנס שקרה לעצמו או למשפחתו או לרבו מחייב‬ ‫בהם ברכת שעשה לי נס‪ ,‬דהא כל יסודו הוי הודאה על עצם זה דנעשה‬ ‫ברכה זו‪ ,‬אכן על ראיית מקום שנעשה נס לחבירו אי"ז סיבה מספקת‬ ‫לו נס‪ ,‬משא"כ בנידון דהריב"ש דמיירי בניצל מלסטים או שנפל עליו‬ ‫לחייבו בברכה זו‪.‬‬ ‫כותל וניצל‪ ,‬דאף דהוי בצורה טבעית מ"מ חשיב לנס דמחייב ברכת‬ ‫שעשה לי נס במקום הזה‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬ ‫במח' הפוסקים אם יוצאי יריכו שנולדו קודם הנס מברכים‬ ‫על נס אביהם‬ ‫ולפמש"כ אפשר דבהא נחלקו הראב"ד והרא"ש האם חיוב זה הוי‬ ‫חובה בכל ראייה‪ ,‬או דרק בראייה ראשונה הוי חובה ומכאן ואילך‬ ‫ובשו"ע שם סעיף ד' כתב וז"ל‪ ,‬הרואה מקום שנעשה נס ליחיד‬ ‫רשות‪ ,‬דדעת הרא"ש ודעימי' דיסוד הברכה הוי גדר דברכת השבח על‬ ‫אינו מברך‪ ,‬אבל הוא עצמו מברך שעשה לי נס במקום הזה‪ ,‬וכל יוצאי‬ ‫גבורות ה' דומיא דכל הני דמברך על ראייתן‪ ,‬ומה"ט אין סברא לחלק‬ ‫ירכו גם כן מברכין שעשה נס לאבי במקום הזה‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ויעו"ש במג"א‬ ‫בין ראייה ראשונה לשניה‪ ,‬דמאחר דיסודו ברכת השבח על גבורות ה'‪,‬‬ ‫ס"ק ו' דכתב וז"ל‪ ,‬יוצאי יריכו‪ ,‬אפילו אותן שנולדו קודם לכן‪ ,‬וכמ"ש‬ ‫הרי דמעצם ענין הברכה שייך ברכה זו אף ללא ראייה‪ ,‬אלא דלא חייבו‬ ‫ס"ז כנ"ל‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ובמחצית השקל מבאר את דבריו וז"ל‪ ,‬דלא תימא‬ ‫חכמים לברך ברכה זו אלא מתוך התרגשות הנובע מחמת הראייה‪,‬‬ ‫דוקא הנולדים אחר כן דהם שותפים בנס האב‪ ,‬דלולי שניצל האב‬ ‫אכן דעת הראב"ד דיסוד הברכה הוי גדר דברכת הודאה על עצם הנס‪,‬‬ ‫אוסף | ‪53‬‬ ‫לתוכן‬ ‫ביאור מח' המג"א והא"ר ביוצאי יריכו דמברכין על נס‬ ‫הם לא באו לעולם‪ ,‬משא"כ הנולדים קודם לכן‪ ,‬קמ"ל דאפילו הכי‬ ‫דאביהם והמברך על נס דרבו אם צריך להזכיר גם שאר‬ ‫צריכים לברך דזהו מכלל כיבוד אב וכו'‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ומבואר בדבריו דאף‬ ‫מקומות שנעשה בהם נס‬ ‫מי שנולד קודם הנס דאינו שותף בנס מ"מ צריך לברך‪ ,‬וכן מבואר שם‬ ‫בפמ"ג וז"ל‪ ,‬עיין מ"א‪ ,‬דבסעיף ו' בנס רבו מברך אף שאין בו שותפת‪,‬‬ ‫ובשו"ע שם סעיף ה' כתב וז"ל‪ ,‬מי שנעשה לו נסים הרבה‪ ,‬בהגיעו‬ ‫הוא הדין יוצאי יריכו שנולדו קודם הנס‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ומבואר דהוכיח מהא‬ ‫לאחד מכל המקומות שנעשה לו נס צריך להזכיר כל שאר המקומות‬ ‫דצריך לברך על נס דרבו חזינן דאף דאינו שותף בנס צריך לברך מדין‬ ‫ויכלול כולם בברכה אחת‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ויעו"ש במג"א ס"ק ז' דכתב וז"ל‪,‬‬ ‫כבוד רבו‪ ,‬וא"כ ה"ה בבנים שנולדו קודם הנס מחויבים לברך מדין‬ ‫אבל יוצאי יריכו א"צ להזכיר שאר המקומות כנ"ל‪ ,‬כמו בנס של רבים‪,‬‬ ‫כיבוד אב‪.‬‬ ‫עכ"ל‪ .‬ובפמ"ג שם ביאר וז"ל‪ ,‬נס דרבים הוה כיוצאי יריכו ואפילו הכי‬ ‫ובעולת תמיד בס"ק ד' הסתפק בזה וז"ל‪ ,‬ומה שכתב וכל יוצאי‬ ‫אין מזכירין כולם‪ ,‬ועיין אלי' רבה ס"ק ו' דבריה ובר בריה מזכירין‬ ‫יריכו וכו'‪ ,‬הטעם כתב הרשב"א ז"ל נ"ד ע"א ד"ה הרואה‪ ,‬משום דכל‬ ‫כולם וכן נס רבו‪ ,‬דהני לאו משום שותפות הוא אלא דחשיב כגופו‪,‬‬ ‫יוצאי יריכו בכלל הנס ושותפין בו‪ ,‬ונראה מדבריו דיוצאי יריכו שהיו‬ ‫עכ"ל‪ .‬ומבואר דנחלקו המג"א והאלי' רבה האם ביוצאי חלציו ובנס‬ ‫נולדים קודם שאירע לו הנס אין מברכין‪ ,‬מיהא לדינא צ"ע‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫דרבו מזכירין את כל הניסים שהיו להם‪ ,‬או דדין זה נאמר רק במי‬ ‫ומבואר בדבריו דדייק מהרשב"א דסיבת חיוב הברכה דיוצאי ירכו הוי‬ ‫שמברך על נס דעצמו‪ ,‬וצ"ב במאי תלי' פלוגתייהו‪.‬‬ ‫משום דהם שותפים בנס‪ ,‬דלולי שניצל האב הם לא באו לעולם‪ ,‬ולפ"ז‬ ‫צריך לבאר דהא דמברך על נס רבו הוא משום דגם השותפות בלימוד‬ ‫וע"פ משנ"ת נראה דהמג"א והאלי' רבה לשיטתם אזלי‪ ,‬דהאלי' רבה‬ ‫התורה חשיב לשותפות המחייב ברכה‪ ,‬והעולת תמיד מסתפק בזה‪,‬‬ ‫לשיטתו אזיל דס"ל דיסוד הברכה הוי גדר דהודאה על עצם הנס‪ ,‬והא‬ ‫וצ"ב במאי תלי' ספיקתו‪.‬‬ ‫דיוצאי חלציו חייבים בברכה זו הוי מטעם דחשיבי לשותפים בהנאה‬ ‫ויעו"ש באלי' רבה דכתב וז"ל‪ ,‬אבל לענ"ד אינו נכון‪ ,‬דהש"ע הוציא‬ ‫מהנס‪ ,‬דלולי הנס הם לא היו קיימין‪ ,‬ולפ"ז חל עלייהו אותו הדינים‬ ‫מהרמב"ן שהביא ב"י דלא גריס בש"ס אלא בריה ובר בריה‪ ,‬משום דעד‬ ‫דחל על בעל הנס עצמו‪ ,‬וזה כוונתו במש"כ דלאו משום שותפות‬ ‫כאן רחמי האב על הבן‪ ,‬אבל יוצאי יריכו אין מברכין‪ ,‬אבל לרשב"א‬ ‫הוא אלא דחשיב כגופו‪ ,‬דהיינו דגם יוצאי חלציו חשיבי כבעל הנס‬ ‫דפירשו נמי יוצאי יריכו משום שותפות‪ ,‬א"כ כיון שכבר נולדו לא‬ ‫עצמו‪ ,‬ולהכי חל גם עליהם החיוב להודות על שאר הניסים דנעשו‬ ‫שייך שותפות כמו שכתב עולת תמיד סק"ד‪ ,‬וראיה ברורה לזה ממ"ש‬ ‫להם באביהם‪ ,‬אכן המג"א לשיטתו אזיל דס"ל דיסוד ברכה זו הוי גדר‬ ‫בחידושי רשב"א שם זה לשונו‪ ,‬ואף על גב דבעיא היא בירושלמי מהו‬ ‫דברכת השבח על גבורות ה' שנתגלה ע"י הנס‪ ,‬ואין חיוב הברכה תלוי‬ ‫לברך על אניסא דרביה ולא פשטוה‪ ,‬איכא למיפשט מרב חנא דבירך‬ ‫בשותפות בהנאה מהנס‪ ,‬וס"ל דהחיוב להוסיף ולהזכיר את הניסים‬ ‫אדרב יהודה רביה ע"כ‪ .‬ולכאורה תמוה למה לא פשיטא ליה כדפשיט‬ ‫האחרים שנעשו לו במקום אחר הוי דין רק על בעל הנס ולא על יוצאי‬ ‫הרמב"ן מדמברך אאביו‪ ,‬אלא ע"כ דאזיל לטעמיה דלאו דווקא בר‬ ‫חלציו דכל חיובם אינו מתיחס לעצם הנס שנעשה לאביהם‪ ,‬אלא‬ ‫בריה אלא כל יוצאי יריכו‪ ,‬וע"כ יש לומר דטעמא משום שותפות ולא‬ ‫לגבורות ה' שנתגלה מחמת אותו הנס‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬ ‫יכולין למילף רבו מיניה‪ ,‬וכן נ"ל לדינא וכו'‪ ,‬והשתא ניחא שהאריך‬ ‫הש"ע ותלה דין רבו באביו ולא כתב בסתם דמברך ארבו כדפירשתי‪,‬‬ ‫עכ"ל‪ .‬ומבואר בדבריו דחולק על המג"א וס"ל דלמאי דפסקינן דה"ה‬ ‫בספיקו דהעולת תמיד במי שהגיע באותו יום למקום אחר‬ ‫דמברך על נס דרבו‪ ,‬לפ"ז בנים שנולדו קודם הנס צריכים לברך‪ ,‬וצ"ב‬ ‫שנעשה לו בו נס אם צריך לחזור ולברך‬ ‫במה נחלקו‪.‬‬ ‫ובעולת תמיד ס"ק ה' הסתפק וז"ל‪ ,‬וצ"ע אם הולך באותו יום‬ ‫ולפמשנ"ת נראה דנחלקו בהני תרי צדדי דלעיל‪ ,‬דדעת האלי' רבה‬ ‫למקום האחר שאירע לו הנס אם צריך לחזור ולברך כיון שכבר הזכיר‬ ‫דיסוד הברכה הוי גדר דהודאה על הנס‪ ,‬ומה"ט יוצא יריכו חייבין‬ ‫אותו מקום במקום הראשון שהגיע‪ ,‬ונראה דמשום ספק ברכה לא‬ ‫בברכה זו משום דהם שותפים באותו הנס‪ ,‬דלולי שניצל האב הם‬ ‫יברך‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ובאלי' רבה שם הביא את ספיקו דהעולת תמיד וכתב‬ ‫לא היו באים לעולם‪ ,‬ומה"ט ס"ל דבנים שנולדו קודם הנס לא שייכי‬ ‫וז"ל‪ ,‬ולענ"ד שיברך אפילו באותו יום כיון שלא ראה תוך ל' לאותו‬ ‫לברכה זו‪ ,‬אכן דעת המג"א דיסוד הברכה לא קאי על עצם הנס‪ ,‬אלא‬ ‫המקום‪ ,‬ועוד דהא בכסף משנה פ"י מהלכות ברכות ה"ט כתב דלרי"ף‬ ‫דהוי גדר דברכת השבח על גבורות ה' שנתגלה ע"י אותו נס‪ ,‬ומאחר‬ ‫ורמב"ם אינו מזכיר כל המקומות‪ ,‬ומר בריה דאביי דעשה כן לפנים‬ ‫דאין הברכה חל מחמת השותפות אלא מדין כיבוד אב להכי אף בבנים‬ ‫שנולדו קודם הנס חייבים בברכה זו‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬ ‫משורת הדין הוא דעביד‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וצ"ב במה נחלקו‪.‬‬ ‫ודאתינא להכי יתבאר באר היטב הא דהביא האלי' רבה בשם‬ ‫ואפשר דספיקו דהעולת תמיד תלי' בהני תרי צדדי ביסוד החיוב‬ ‫הרשב"א דנידון זה האם בנים שנולדו קודם הנס חייבין בברכה זו תלי'‬ ‫דברכת שעשה לי נס‪ ,‬דהאלי' רבה לשיטתו אזיל דיסוד הברכה הוי‬ ‫בנידון האם חייב בברכה זו על נס דרבו‪ ,‬ולפמשנ"ת הדברים מאירים‪,‬‬ ‫גדר דהודאה על עצם הנס שנעשה לו‪ ,‬ולפ"ז כל נס יש לו את חיוב‬ ‫דהא מה"ט דחייבים בברכה על נס דרבו‪ ,‬והיינו משום דברכה זו הוי‬ ‫ההודאה שלו‪ ,‬ואף דהזכירו בהדי נס אחר אי"ז פוטרו לברך כשרואה‬ ‫גדר דברכת השבח על גבורות ה' שנתגלה ע"י הנס‪ ,‬ואין חיוב הברכה‬ ‫את מקום הנס לאחר ל' יום‪ ,‬אכן העולת תמיד הסתפק דאפשר דיסוד‬ ‫תלוי בשותפות בהנאה מהנס‪ ,‬ומה"ט קימ"ל דאף על נס דרבו יש לו‬ ‫החיוב הוי חיוב כללי דברכת השבח על גבורות ה'‪ ,‬ולפ"ז אפשר‬ ‫התפעלות הנפש מחמת הראיה‪ ,‬ומאותו הטעם שייך ברכה זו אף על‬ ‫דמאחר דכבר כיון בברכתו גם לגבורות ה' שהתגלה מחמת אותו נס‬ ‫בנים שנולדו קודם הנס‪ ,‬דהא חיובם הוי מחמת כיבוד אב ולא מחמת‬ ‫אין לו לברך שנית קודם שיעברו עוד ל' יום‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬ ‫ההנאה מעצם הנס‪.‬‬ ‫ניתן להשיג את סדרת הספרים אצל י‪ .‬בלוי ‪ I‬בטל‪ 054-856-40-33 :‬או במייל‪bh@apt1.net :‬‬ ‫‪ | 54‬אוסף‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫שנה ח' ‪420‬‬ ‫לתוכן‬ ‫ירושלים‪ 6:32 :‬מוקדם‪6:22 :‬‬ ‫בני ברק‪ 6:47 :‬מוקדם‪6:37 :‬‬ ‫זמני הדלק"נ פרשת כי תבא‬ ‫העלון נתרם‬ ‫לזכות ולישועה‬ ‫תוספת‬ ‫מדברי רבותינו זצוק"ל ושיבדלחט"א במעלת תפילת מנחה בערש"ק וקדושת השבת‬ ‫מודיעין עילית‪ 6:41 :‬מוקדם‪6:31 :‬‬ ‫חיפה‪ 6:41 :‬מוקדם‪6:31 :‬‬ ‫טבריה‪ 6:37 :‬מוקדם‪6:27 :‬‬ ‫ולכתיבה‬ ‫וחתימה טובה‬ ‫שבת‬ ‫שים לב! זמני השקיעה וזמני הדלקת נרות שבת מקדימים!‬ ‫השבוע מתחזקים לקראת שני שבתות האחרונות של השנה‪,‬‬ ‫וכדברי מרנן הגר"א לופיאן והמשגיח רבי יחזקאל לוונשטין זצוק"ל שאמר‪ :‬זכורני בקעלם הקבלה המרכזית‬ ‫היתה להזהר בשמירת השבת‪ ,‬ששקולה שבת ככל התורה‪ ,‬וכ"ש בזמן ובדבר שהדור מתרפין‪ ,‬כהקדמת כניסת‬ ‫השבת‪ ,‬והקדמת מנחה בער"ש‪ ,‬וללמוד הלכ' שבת‪ ,‬ואמר שאם נתחזק בשני שבתות האחרונות נזכה לגאולה‪,‬‬ ‫שהרי בגמ' בשבת קיח‪ :‬מבואר שאם ישמרו שני שבתות כהלכתן מיד נגאלים‪( .‬אור יחזקאל אלול עמ' שב‪ ,‬בהרחבה‪,‬‬ ‫ועיין לב אליהו עמ' שעא)"‬ ‫השופר שנתקע בערב שבת האחרון‪...‬‬ ‫קריאות מרנן ורבנן זצוק"ל לחיזוק חשמל כשר‬ ‫הפסקת‬ ‫היה‬ ‫(בלבד‪)..‬‬ ‫רבות‬ ‫חרדיות‬ ‫בערים‬ ‫האחרון‬ ‫בשבוע‬ ‫וגם בחדרי מדריגות ושכל ההוצאות חוזרות‪.‬‬ ‫חשמל‪ ,‬מיום שישי בצהרים ועד לסעודת ליל שבת‪ ,‬וזה עורר‬ ‫רבים להצטרפות לגנרטור‪ ,‬מאחר והיה כואב לראות בחוש את‬ ‫בודאי מצוה רבה לסדר הגנרטור להנצל מחילול ה' וממעשה‬ ‫דברי החזו"א ורבים מגדולי ישראל‪ ,‬שהשימוש בחשמל בשבת‬ ‫שבת‪ ,‬וזה בכלל צרכי שבת שהקב"ה הבטיח לשלם‪ ,‬וכל העוזרים‬ ‫הוא איסור דאורי' של חילול ה' והנאה ממעשי שבת‪,‬‬ ‫והמסייעים יתברכו בברכת השבת‪ ,‬כי היא מקור הברכה ומאן‬ ‫דיזיף שבתאי פרעי' שבתא‬ ‫ובגלל הפסקת חשמל גם הצופרים שלפני שבת לא הופעלו‪,‬‬ ‫אי"ל שטינמן‬ ‫ג‪.‬א‪ .‬מצטרף‬ ‫חיים קניבסקי‬ ‫ורבים לפני זמן הדלק"נ תקעו בשופר‪ ,‬להזכיר להדליק נרות‬ ‫הננו לעודד את הפעילות של ועדי הבית לסדר‬ ‫מכתב נוסף‪:‬‬ ‫שבת‪ ,‬וזכו לקיים את עיקר תקנת חז"ל לתקוע בער"ש לבטל‬ ‫גנרטור לשבת לשימוש הכללי של הבניין‪ ,‬ובודאי שלא יגרם‬ ‫העם ממלאכה‪ ,‬וגם לזכות להבטחת המשנ"ב בסי' רנ"ו לבנים‬ ‫להם שום הפסד משמירת שבת‪ ,‬וכדהבטיחו חז"ל כל מזונותיו‬ ‫תלמידי חכמים‪ ,‬למזרזים לזה‪ ,...‬אבל רבים הרגישו שהשופר‬ ‫של אדם קצובין לו חוץ מהוצאות שבת ויו"ט‪...‬‬ ‫בא לעורר להמנע משימוש בחשמל בשבת בדיוק לקראת שני‬ ‫יוסף שלו' אלישיב‬ ‫אי"ל שטינמן‬ ‫ניסים קרליץ‬ ‫שבתות האחרונות של השנה‪ ,‬ובפרט שדעת כל גדולי ישראל‬ ‫ח‪ .‬קניבסקי‬ ‫מ‪.‬י‪ .‬ליפקוביץ‬ ‫ובהם מרנן הגרי"ש אלישיב‪ ,‬הגראי"ל שטינמן‪ ,‬הגר"ש ואזנר‪,‬‬ ‫כל הפרטים והגמחי"ם על חשמל כשר בשבת‬ ‫הגר"נ קרליץ והגר"ח קניבסקי זצוק"ל שזה בכלל הוצאות שבת‬ ‫ניתן לקבל במייל ‪bn324143gmail.com‬‬ ‫החוזרות‪ ,‬ואינם על חשבונינו‪,‬‬ ‫ר"ה לא חל בימי אד"ו‪ ,‬כדי שהושענא רבה לא יחול בשבת כדי שלא יפסידו מצוות הערבה‪,‬‬ ‫ולכאו' קשה למה לא דאגו שר"ה לא יחול בשבת שלא יפסידו שופר דאורי'?‬ ‫לגמרי‪( ..‬ע"ש) רואים מתוס' שמסוכן בלי השופר!! [אמנם יש‬ ‫‪ ,‬וביותר‪ ,‬הרי כל הסיכוי לזכות בדין‬ ‫כך שאלו התוס' בסוכה מג‪:‬‬ ‫תוס' בדף טז‪ :‬ד"ה שאין‪ ,‬שמביא בה"ג שכל שנה שאין מריעין‬ ‫הוא בזכות השופר‪ ,‬ואיך לא מנעו ביטול השופר והמצוה דאורי'‪,‬‬ ‫בשבת‪,‬‬ ‫שחל‬ ‫מדובר‬ ‫אינו‬ ‫בסופה‪,‬‬ ‫לה‬ ‫מריעין‬ ‫בתחילתה‬ ‫לה‬ ‫בפר' אמור הרי שופר של איל הוא‬ ‫וכעי"ז שואל המשך חכמה‬ ‫אלא שהיה אונס אחר‪ ,‬ואפשר להסבירו כרש"י שם (ד"ה כדי)‪,‬‬ ‫'רפואה' לקיטרוג השטן‪ ,‬ולהזכיר עקידת יצחק‪ ,‬וחולה שלא יקח‬ ‫ומעומד‬ ‫מיושב‬ ‫שתוקעין‬ ‫כשרואה‬ ‫משתתק‬ ‫שהשטן‬ ‫שביאר‬ ‫תרופה באונס וכי יתרפא? (עי"ש‪ ,‬ד"ה זכרון תרועה)‬ ‫החביבות‬ ‫שרואה‬ ‫בשבת‬ ‫גם‬ ‫וממילא‬ ‫המצוה‪,‬‬ ‫חביבות‬ ‫שרואה‬ ‫וכדברי הגמ' בר"ה טז‪ :‬שהתקיעות כדי לערבב השטן‪ ,‬וכן תוס'‬ ‫שביטלו שופר כדי שלא יכשלו בטלטול‪ ,‬גם משתתק‪ ,‬והערוך‬ ‫בשבת‪,‬‬ ‫כשחל‬ ‫מלולב‬ ‫עדיף‬ ‫'דשופר‬ ‫(ושם)‬ ‫כט‪:‬‬ ‫בר"ה‬ ‫כתבו‬ ‫שומרים‬ ‫שאנו‬ ‫רק‬ ‫שזה‬ ‫התוס'‬ ‫ביאר‬ ‫האזינו‬ ‫עני‬ ‫במנחת‬ ‫לנר‬ ‫'שהוא‬ ‫בגלל‪:‬‬ ‫בי"ד‬ ‫מקום‬ ‫בכל‬ ‫תקעו‬ ‫החורבן‬ ‫לאחר‬ ‫גם‬ ‫ולכן‬ ‫שבת כראוי]‪.‬‬ ‫להעלות זכרוניהם של ישראל לאביהן שבשמים' לא רצו לבטל‬ ‫מטות מסעי‬ ‫מוקדם‪7:02 :‬‬ ‫הדלק"נ‬ ‫פרשת‬ ‫זמני שלים‪ 7:12 :‬מוקדם‪7:17 :‬‬ ‫מטות מסעי‬ ‫ירו ברק‪ 7:27 :‬מוקדם‪7:11 :‬‬ ‫מוקדם‪7:02 :‬‬ ‫פרשת‬ ‫דברים חזון‬ ‫השבוע‬ ‫הדלק"נ‬ ‫בני‬ ‫העלון התורם‬ ‫שנה ח' ‪416‬‬ ‫זמני שלים‪ 7:12 :‬מוקדם‪7:17 :‬‬ ‫עילית‪ 7:21 :‬מוקדם‪:‬‬ ‫‪ 7:12‬הדלק"נ פרשת‬ ‫תוסבפתתתוספת‬ ‫מוקדם‪6:59 :‬‬ ‫זמני‬ ‫ודיעין‬ ‫הצלחת‬ ‫ירו ברק‪ 7:27 :‬מוקדם‪7:11 :‬‬ ‫‪7:22‬‬ ‫השבוע‬ ‫מוקדם‪7:08 :‬ירושלים‪ 7:09 :‬מוקדם‪7:15 :‬‬ ‫חיפה‪:‬‬ ‫מ‬ ‫ל ובני שנה‬ ‫משפ'ח' ‪417‬‬ ‫בניעילית‪ 7:21 :‬מוקדם‪7:12 :‬‬ ‫העלון התורם‬ ‫דברים חזון‬ ‫שנה ח' ‪416‬‬ ‫‪7:18‬‬ ‫בני ברק‪ 7:25 :‬מוקדם‪7:08 :‬‬ ‫טבריה‪:‬לע"נ‬ ‫תושסבפתתתוספת‬ ‫העלון השבוע‬ ‫‪-------‬‬ ‫הדלק"נ פרשת‬ ‫פרשת ואתחנן‬ ‫מודיעין עילית‪ 7:18 :‬מוקדם‪7:09 :‬‬ ‫זמני הדלק"נ‬ ‫ושת השבת‬ ‫יהודית‬ ‫‪ -------‬להנצחה‬ ‫בטלפון‪:‬‬ ‫לתרום‬ ‫ניתן‬ ‫מוקדם‪6:59 :‬‬ ‫ירושלים‪ 7:09 :‬מוקדם‪7:15 :‬‬ ‫מודיעין חיפה‪ 7:22 :‬מוקדם‪ 7:08 :‬זמני‬ ‫הצלחת‬ ‫ל ובני משפ'‬ ‫מוקדם‪6:56 :‬‬ ‫רבקה‪418‬‬ ‫ש"ק וקד‬ ‫הרבניתשנה ח'‬ ‫‪7:18‬‬ ‫ח' ‪417‬‬ ‫‪ -------‬שנה‬ ‫לזכות‪ 7:19‬מוקדם‪7:05 :‬‬ ‫ירושלים‪7:06 :‬‬ ‫לרפו"ש‬ ‫טבריה‪:‬‬ ‫חיפה‪:‬‬ ‫‪-------‬‬ ‫בני ברק‪ 7:25 :‬מוקדם‪7:08 :‬‬ ‫ושת השבת‬ ‫תוספת‬ ‫מוקדם‪7:11 :‬‬ ‫ישראל תנחום‬ ‫ו ‪4765‬‬ ‫השבוע לע"נ‬ ‫להנצחה‬ ‫מנחה בער‬ ‫‪7:15‬‬ ‫‪052761‬‬ ‫העלון השבוע‬ ‫פרשת ואתחנן‬ ‫לתרום‬ ‫ש‬ ‫ברק‪7:21 :‬‬ ‫טבריה‪:‬‬ ‫בת ר'‬ ‫העלון‬ ‫בני‬ ‫מודיעין עילית‪ 7:18 :‬מוקדם‪7:09 :‬‬ ‫זמני הדלק"נ‬ ‫יהודית‬ ‫ש"ק וקד‬‫בטלפון‪:‬‬ ‫ניתן‬ ‫שבתשבת‬ ‫מוקדם‪7:05 :‬‬ ‫מלכה‬ ‫דרדק ע"ה‬ ‫עילית‪7:15 :‬‬ ‫קדושת השבת‬ ‫שבת ושיזכו שלא יעשו‬ ‫מודיעין‬ ‫עלת תפילת‬ ‫הרך הנולד בן‬ ‫הכהן‬ ‫מוקדם‪6:56 :‬‬ ‫לזכות‪ 7:19‬מוקדם‪7:05 :‬‬ ‫ירושלים‪7:06 :‬‬ ‫חיפה‪:‬‬ ‫רבקה‪418‬‬ ‫הרבניתשנה ח'‬ ‫ולרפו"ש‪052761‬‬ ‫מנחה בער‬ ‫תוספת‬ ‫מוקדם‪7:05 :‬‬ ‫חללי שלימה‬ ‫מוקדם‪7:11 :‬‬ ‫ישראל תנחום‬ ‫‪4765‬‬ ‫חיפה‪7:15 :‬‬ ‫מוקדם‪7:02 :‬‬ ‫לתורה‬ ‫לגדלוחיזוק‬ ‫מנחה בערש"ק ו‬ ‫לרפואה‬ ‫ט"א במ‬ ‫קומות מ‬ ‫ברק‪7:21 :‬‬ ‫בני‬ ‫‪7:15‬‬ ‫העלון השבוע‬ ‫טבריה‪:‬‬ ‫בת ר'‬ ‫עלת תפילת‬ ‫שבתשבת‬ ‫מוקדם‪7:05 :‬‬ ‫מלכה‬ ‫טבריה‪7:12 :‬‬ ‫זה‬ ‫רוב‬ ‫מעלת תפילת‬ ‫וע"פ‬ ‫ומעש"ט‬ ‫ואמו‬ ‫אביו לעשות‬ ‫רוצים‬ ‫ושיבדלח‬ ‫הכנס למ‬ ‫איסור ל‬ ‫מוקדם‪7:05 :‬‬ ‫עילית‪7:15 :‬‬ ‫קדושת השבת‬ ‫בן‬ ‫שלימה ושיזכושלא יעשו‬ ‫מודיעין‬ ‫שבת‬ ‫הרך הנולד‬ ‫חללי‬ ‫דרדק ע"ה‬ ‫הכהן‬ ‫חילולי שבת!! וקדושת השבת‬ ‫דברים‬ ‫רהסיא ‪.‬‬ ‫נכתב ה ב‬ ‫לחופה‬ ‫אחרון‬ ‫ותינו זצוק"ל‬ ‫חיפה‪7:15 :‬‬ ‫קומות מלרפואה‬ ‫מנחה בערש"ק ו‬ ‫ט"א במ‬ ‫לחט"א והנה בזמן ה שמחללים‬ ‫שבת בפ‬ ‫לגדלוחיזוק‬ ‫מנחה בערש"ק‬ ‫התחרט על‬ ‫ובכל‬ ‫וכהנה‬ ‫ושיבד‬ ‫טיולים‬ ‫צוק"ל ובו‬ ‫דברי רב‬ ‫מוקדם‪7:02 :‬‬ ‫טבריה‪7:12 :‬‬ ‫זה‬ ‫רוב‬ ‫לתורה‬ ‫וע"פ‬ ‫עשות‬‫ואמו‬ ‫רוצים ל‬ ‫אביו‬ ‫הכנס למ‬ ‫ושיבדלח‬ ‫בנביא‬ ‫במעלתולתפילת‬ ‫שנוא‪.‬‬ ‫אדם‪,‬‬ ‫מאד במקומות שידוע יותר להתחזק‬ ‫שכתוב‬ ‫שייכים‬ ‫לחיי‬ ‫בעת צרה‪,‬‬ ‫בותינו ז‬ ‫כגון‬ ‫דברים‬ ‫מדברי זרצוק"ל‬ ‫מ‬ ‫דברים‬ ‫וכהנה‬ ‫ומעש"ט‪.‬‬ ‫בפרהסיא‬‫לחופה‬ ‫אחרון‬ ‫בזמן תפילת‬ ‫איסור ל‬ ‫ה‬ ‫ותינו זצוק"ל‬ ‫מעלת‬ ‫שאם‬ ‫ותירץ‬ ‫דלחט"א קניבסקי זצוק"ל‬ ‫קיט)‬ ‫שבת‬ ‫ושיבצריך‬ ‫אשר‬ ‫דברים‬ ‫נוגע‬ ‫זה‬ ‫מרנן ורבנן‬ ‫אבינו‬ ‫על‬ ‫חילולי שבת!! וקדושת השבת‬ ‫שמחללים‬ ‫ובכל‬ ‫שנוא‪ .‬ב‬ ‫והנה‬ ‫נכתבלחט"א‬ ‫שבת‬ ‫טיולים‬ ‫ושיבד‬ ‫ה‬ ‫צרה‪ ,‬ובו‬ ‫דברי רב‬ ‫שביהמ"ק נחרב ר"ה‬ ‫על‬ ‫ובשבת חזון‬ ‫ציבור‬ ‫שאין‬ ‫הישען‬ ‫מנחה בערש"ק‬ ‫התחרט על‬ ‫אדם‪,‬‬ ‫בעתצוק"ל‬ ‫זצוק"לשבת‪,‬‬ ‫יז‪,‬‬ ‫לותר‬ ‫בנביא‬ ‫שידוע‬ ‫כגון‬ ‫לא היה‬ ‫ובפרט כעת לפני‬ ‫שאחרי‬ ‫ביאר שבת‬ ‫שומרים‬ ‫(ירמיה‬ ‫קרליץ והגר"ח‬ ‫חללים‬ ‫קשה‬ ‫רבותינו‬ ‫יהמ"ק!!‬ ‫ומצות‬ ‫מה‬ ‫לחלק‬ ‫עדיפהמדברי‬ ‫מבניין ב‬ ‫זאת‬ ‫מכתב‬ ‫שמים‬ ‫דרכי‬ ‫לדעת‬ ‫אלא ל‬ ‫לנו‬ ‫ואין‬ ‫במעלתולתפילת‬ ‫שכתוב‬ ‫יותר להתחזק‬ ‫שייכים‬ ‫אשר‬ ‫לחיי‬ ‫מאד במקומות‬ ‫נוגע‬ ‫בותינו ז‬ ‫דברים‬ ‫צוק"ל‬ ‫מדבריזר‬ ‫מ‬ ‫אבינו‬ ‫בסוף ה'חוט שני') בשבת‪,‬‬ ‫היוובו‬ ‫יחול ב‬ ‫שאם‬ ‫ותירץ‬ ‫דברים‬ ‫זה‬ ‫מרנן ורבנן‬ ‫דלחט"א קניבסקי זצוק"ל‬ ‫וחרב רק‬ ‫אשר מ‬ ‫הגר"נ‬ ‫תורה‬ ‫אין‬ ‫גדולה‬ ‫קיט)‬ ‫על‬ ‫ושיבצריך‬ ‫ציבור‬ ‫שאין‬ ‫על‬ ‫הישען‬ ‫אוסף עלוני‬ ‫בשבת‪( .‬מופיע השנה שיחול השבת לאירושלים‪,‬‬ ‫שבת‬ ‫ר"המרנןשופר‪..‬‬ ‫לותר‬ ‫מטלטול בשבת‪ ,‬שקשה לסמוך על‬ ‫אנו‬ ‫לעכו"ם לקראת ראש‬ ‫שהוא‬ ‫קומות‬ ‫הקרובה‬ ‫מכתב‬‫שמייחדים מגוי‬ ‫שומרי‬ ‫ל‬ ‫שבת‬ ‫עשים‪.‬‬ ‫במ‬ ‫בצרה‬ ‫שביהמ"ק נחרב ר"ה‬ ‫לא היה‬ ‫יז‪,‬‬‫(ירמיה‬ ‫זצוק"ל חזון‬ ‫קשה‬ ‫שבת‪,‬קרליץ והגר"ח‬ ‫יהמ"ק!! ובשבת‬ ‫מה‬ ‫לחלק‬ ‫מכתב‬ ‫שמים‬ ‫אלא ל‬ ‫הרבה מקומות‬ ‫להזהר‬ ‫קרא חרב‬ ‫וממילא‬ ‫שענין‬ ‫תקיעת‬ ‫אמירהלנר זיע"א‬ ‫שוכרין‬ ‫בשנה‬ ‫תשובה‬ ‫פשפש‬ ‫נמצא‬ ‫שראל‬ ‫שאחרי‬ ‫ביאר שבת‬ ‫חללים‬ ‫רבותינו יחול ב‬ ‫ומצות‬ ‫מדברי‬ ‫מבניין ב‬ ‫זאת‬ ‫דרכי‬ ‫לדעת‬ ‫לנו‬ ‫ואין‬ ‫מוכיחולכןחשוב ומבגלל‬ ‫סתפקחילולה‪,‬‬ ‫זה‪ ,‬ו‬ ‫וידוע‬ ‫צריכין ל‬ ‫ובפרט כעת לפני‬ ‫שומרים‬ ‫ה'חוט שני')‬ ‫אשר מ‬ ‫תורה‬ ‫גדולה‬ ‫המשכן‪,‬‬ ‫דעתינו‬ ‫בארה"ק‬ ‫תעוררות‬ ‫פשפש‬ ‫כלל י‬ ‫היוובו‬ ‫אין‬ ‫אוסף עלוני‬ ‫תשובה‬ ‫שבת‪,‬יש‬ ‫בעירם‬ ‫לא"י ובהקמת זה‬ ‫הערוך‬ ‫לגבי‬ ‫יהיהמרן‬ ‫לגלות‬ ‫בשבת‪,‬ערים‬ ‫ה‬ ‫צריך ל‬ ‫ואנו‬ ‫וחרב רק‬ ‫שיחול בשבת‪,‬‬ ‫השבת לא ירושלים‪,‬‬ ‫(מופיע בסוף‬ ‫ר"המרנןשופר‪..‬‬ ‫הגר"נ‬ ‫קומות‬ ‫שומרי‬ ‫שבת עדיפה הקרובה‬ ‫עשים‪.‬‬ ‫בצרה‬ ‫'וזהו‬ ‫ועושים‬ ‫המהודרמחלל‬ ‫מקום‬ ‫מתאבלים‬ ‫בעירוב‬ ‫ומאידך גם כשנכסנו‬ ‫חולה‬ ‫ולאשל‬ ‫דבריו‬ ‫הננו‬‫שבת‪,‬‬ ‫שבת‪,‬‬ ‫(פר'‬ ‫עני‬ ‫יחולבהרבה‬ ‫שנתרבה‬ ‫בניין‬ ‫הרי‬ ‫שזה‬ ‫בשו"ת‬ ‫א'‬ ‫שמים‪,‬‬ ‫שב‬ ‫מטלטול בשבת‪ ,‬שקשה לסמוך על‬ ‫אנו‬ ‫מוכיח שעניןקרא חרב‬ ‫השנה‬ ‫לעכו"ם בשבת‪.‬‬ ‫לקראת ראש‬ ‫שהוא‬ ‫קיעת‬‫מכתב‬ ‫שוכרין מ‬ ‫בשנה‬ ‫ל‬ ‫במ‬ ‫פשפש‬ ‫נמצא‬ ‫שראל‬ ‫להזהר חילולה‪,‬‬ ‫שבת‪,‬‬ ‫לטלטל כ"כ‬ ‫לצורך‬ ‫שבת גוי‬ ‫מנחת‬ ‫דר"ה‬ ‫שואל‬ ‫מאד‬ ‫שכל‬ ‫וממילא‬ ‫סתפק‬ ‫שמייחדים גוי‬ ‫זה‪ ,‬ו‬ ‫וידוע‬ ‫צריכין ל‬ ‫איש האכזרי‪.‬‬ ‫בעצמו אינו‬ ‫דאורי' רק‬ ‫היות‬ ‫שבת‪,‬‬ ‫יתכן (שנד)‬ ‫ודאי‬ ‫אמירהלנר זיע"א‬ ‫ת‬ ‫תשובה‬ ‫פשפש‬ ‫כלל י‬ ‫בתחומין‪...‬‬ ‫חילול‬ ‫לרגילים תופס‬ ‫חל בשבת‪ ,‬להזהר בזה ואפי'‬ ‫בספרומלאכות‬ ‫א'‬ ‫הרבה מקומות‬ ‫ולכןחשוב ומבגלל‬ ‫יהיהמרן‬ ‫לקבל לא‬ ‫איך‬ ‫ודשים‬ ‫דוחה‬ ‫בחז"ל‬ ‫המשכן‪,‬‬ ‫דעתינו‬ ‫בארה"ק‬ ‫בשבת‪,‬‬ ‫תעוררות‬ ‫צריך ל‬ ‫ואנו‬ ‫הסימנים ממכות‬ ‫שמותר‬ ‫שהואלהזהר צריך‬ ‫עוון‬ ‫קצת‪ ,‬או‬ ‫מלאכה‬ ‫לפי‬ ‫לעשות‬ ‫אינו‬ ‫והנה‬ ‫אבל‬ ‫תשובה‬ ‫שבת‪,‬יש‬ ‫ובהקמת זה‬ ‫לגביהערוך‬ ‫לגלות‬ ‫ולא של‬ ‫שמים‪,‬‬ ‫תוספת שבת‬ ‫על‬ ‫חולה‬ ‫אזלעשות‬ ‫לנר‬ ‫ח‬ ‫מבואר‬ ‫בעירם‬ ‫שבת‪,‬‬ ‫ערים‬ ‫(פר'‬ ‫יחול‬ ‫ה‬ ‫אלה לו נעשית‬ ‫עצמו'‬ ‫במה וכן‬ ‫מיועד‬ ‫מבניין‬ ‫בעוד‬ ‫ביהמ"ק‬ ‫ועושים‬ ‫מקוםהמהודר‬ ‫כשנכסנו לא"י‬ ‫דבריו‬ ‫בניין‬ ‫שזה‬ ‫בשו"ת‬ ‫א'‬ ‫העירוב‪ ..‬דברים אשרהעומדים שם ויאמר הלא האשה‪ ,‬לאיש אשר‬ ‫הם‬ ‫ניעות היום‬ ‫לצורך‬ ‫טוב‬ ‫לגוי‬ ‫שופר‪,‬‬ ‫הערוך‬ ‫מעשיו‪,‬‬ ‫מחלל‬ ‫הננו‬ ‫בהרבה עני‬ ‫שכל‬ ‫שב‬ ‫שנזכור‬ ‫מקדושת‬ ‫הצ‬ ‫איסור‬ ‫ביה"ז זה הזמן‬ ‫לעשות‬ ‫אבל‬ ‫מליצה גופו‪,‬‬ ‫לומר‬ ‫וקעים ב‬ ‫היתר‬ ‫ומשל‬ ‫משיח קדושתה‬ ‫מחבליחמורה‬ ‫משיח‪ ,‬ו‬ ‫ב‬ ‫'וזהו‬ ‫בעצמו אינו לקבל לא‬ ‫מתאבלים‬ ‫תופס כ"כ‬ ‫בעירוב‬ ‫חולה‬ ‫ומאידך גם‬ ‫לצורך‬ ‫שבת‪,‬‬ ‫גוי‬ ‫שנתרבה מנחת‬ ‫דר"ה‬ ‫א'‬ ‫הרי‬ ‫שואל‬ ‫מאד‬ ‫ודאי‬ ‫בפרט‬ ‫ענין‬ ‫חלה כל‬ ‫מ‬ ‫שאין‬ ‫ביבמות ו' כשלא ת‬ ‫דברי‬ ‫ששבת‬ ‫חבלי‬ ‫איש האכזרי‪.‬‬ ‫שבת‪,‬‬ ‫לרגילים לטלטל‬ ‫דאורי' רק‬ ‫איך‬‫שבת‬ ‫מלאכותלפי‬ ‫בספרו‬ ‫ודשים היות‬ ‫שבת‪,‬‬ ‫יתכן (שנד) בחז"ל‬ ‫אבל‬ ‫השופטים‬ ‫מאוד וידבר אל‬ ‫מן‬ ‫מה‬ ‫שאם אין שבת‪,‬‬ ‫וכן‬ ‫רק‬ ‫טובות לומר לגוימצאנו‬ ‫היא‬ ‫וינצל‬ ‫בתחומין‪...‬‬ ‫חילול‬ ‫חל בשבת‪ ,‬להזהר בזה ואפי'‬ ‫דוחה‬ ‫והנה‬ ‫תוספת שבת‬ ‫לפנינו‪ ,‬ומשפט‬ ‫השבת‪.‬‬ ‫וזה‬ ‫למשכב או‬ ‫חסדים‪.‬‬ ‫מענין‬ ‫עוון‬ ‫קצת‪ ,‬או‬ ‫אז‬ ‫הערוך לנרלעשות‬ ‫ח‬ ‫מבואר‬ ‫להגיש‬ ‫ואנו‬ ‫שבת‪,‬‬ ‫המלך‬ ‫מצוה לו‬ ‫באותה‬ ‫אם זה סימן טוב‪ .‬לבזות את‬ ‫שהישראל ויתמה‬ ‫וכתוב‬ ‫ובזה‬ ‫השנים ה מותר‬ ‫כך‬ ‫השבת‬‫שנפל‬ ‫אזינו)‪ ,‬ש‬ ‫כדאיתא‬ ‫ביהמ"ק!!‬‫מילות‬ ‫אדם‬ ‫אלה לו נעשית‬ ‫הסימנים ממכות‬‫שמותר‬ ‫עצמו'‬ ‫שהוא להזהר‬ ‫אשר צריך‬ ‫ניעות‬ ‫על‬ ‫העירוב‪ ..‬וכן‬ ‫במה‬ ‫חולה‬ ‫מלאכה‬ ‫טוב‬‫לעשות‬ ‫שופר‪,‬‬ ‫מיועד‬ ‫מבניין‬ ‫בעוד‬ ‫אינו‬ ‫משיח‪ ,‬ו ביהמ"ק משיח‬ ‫מעשיו‪,‬‬ ‫דחילול‬ ‫מאד‬ ‫שכל הפסד גדולבשבת‪,‬‬ ‫א'‬ ‫הבחירה‬ ‫ה‬ ‫יעשה‬ ‫ויאמר הלא הם‬ ‫היום‬ ‫הצ‬ ‫הזמן‬ ‫לצורך‬ ‫מליצה‬ ‫לגוי‬ ‫וקעים ב‬ ‫ומשל‬ ‫ב‬ ‫סנגור‪ ,‬הלא רק לקטגור תוכל השר ולהענישו‪.‬‬ ‫עוונותינו‬ ‫והגוי מבין‬ ‫וצריך‬ ‫תיקון‪ ,‬רמז‬ ‫השנה‬ ‫אם ר"ה בשבת‬ ‫היה ראש‬ ‫מצוה או‬ ‫את‬ ‫בודאי‬ ‫ובג‬ ‫מה‬ ‫שנזכור‬ ‫האשה‪ ,‬לאיש אשר‬ ‫דברים‬ ‫מקדושת‬ ‫ענין‬ ‫איסור‬ ‫ביה"ז זה‬ ‫אבל‬ ‫ת היתר לומר מ‬ ‫דברי‬ ‫קדושתה‬ ‫מחבלי‬ ‫חבלי‬ ‫אוסף עלוני תוספת‬ ‫'לפי‬ ‫ומותר‬ ‫(וההיתר של‬ ‫שאומרים לגוי‬ ‫מאד‬ ‫בשבת לחקור‬ ‫ביותר‪,‬‬ ‫ר"ה‬ ‫והביא‬ ‫לצורך‬ ‫כבדים‬ ‫(בית‬ ‫חיזוק ו‬ ‫וברמב"ם‬ ‫בתורה‬ ‫השופטים‬ ‫וזה מה השבת‪ .‬העומדים שם‬ ‫בפרט‬ ‫אין‬ ‫לעשות וכן‬ ‫גופו‪,‬‬ ‫טובות‬ ‫חלה כל‬ ‫היא‬ ‫שאין‬ ‫ו' כשלא‬ ‫חמורה‬ ‫וינצל ששבתחסדים‪.‬‬ ‫מענין‬ ‫בתשובה‬ ‫חריך"‬ ‫כשחל‬ ‫שמ‬ ‫מן‬ ‫שאם‬ ‫רק‬ ‫כך‬ ‫ביבמות‬ ‫לטובתנו‬ ‫להרשיע את‬ ‫ואסור‪ ,‬בשבת‬ ‫צריך‬ ‫וז"ל‪ :‬יש‬ ‫עדינו‪,‬‬ ‫שטובות‬ ‫להפך‪..‬‬ ‫התחזק‬ ‫צריך‬ ‫יעסוק‬ ‫לפנינו‪ ,‬ומשפט‬ ‫מאוד וידבר אל‬ ‫שבת‪,‬‬ ‫לומר לגוימצאנו‬ ‫השנים ה‬ ‫השבתלמשכב או‬ ‫אזינו)‪ ,‬ש‬ ‫אדם‬ ‫שהוא‬ ‫כקרבנות‬ ‫יצא‬ ‫חוזרים‬ ‫ראש השנה‬ ‫"ושב מאמצוה‬ ‫היה ממש‬ ‫אבל כ‬ ‫קוראים‬ ‫טוב ב‬ ‫היו‬ ‫ושנים‬ ‫ו‬ ‫תמיד‬ ‫ואנו‬ ‫המלך‬ ‫שהישראל מצוה לו‬‫סימן טוב‪ .‬לבזות את‬ ‫באותה‬ ‫וכתוב‬ ‫ובזה‬ ‫מותר‬ ‫כדאיתא‬ ‫מילות‬ ‫יעשה‬ ‫ביותר‬ ‫יראה ל‬ ‫שבת‪,‬‬ ‫מאד‬ ‫פעמים‬ ‫היום'‪ ,‬ו‬ ‫בזה‪.‬‬ ‫כאמירה‬ ‫שהישראל‬ ‫ניעות‬ ‫וא"כ איך ובפרט שהיו‬ ‫תמליץ‬ ‫עדינו‪ ,‬שרעותדרבנן‪,‬‬ ‫שראל‬ ‫תורה‬ ‫להגיש‬ ‫ויתמה‬ ‫דחילול‬ ‫וצריך‬ ‫תיקון‪,‬‬ ‫בשבת אם זה‬ ‫בשבת‪,‬‬ ‫גדול‬ ‫שכל‬ ‫א' את שנפל‬ ‫הבחירה‬ ‫ה‬ ‫בודאי‬ ‫ביהמ"ק!!‬ ‫ובג‬ ‫מה‬ ‫אוסף עלוני תוספת‬ ‫בשבת‬ ‫או הפסדר"ה‬ ‫השנה‪,‬‬ ‫היום שחטאו כל‬ ‫אבל זה‬ ‫צורךשחל‬ ‫שהוא ר"ה‬ ‫הצרה‪,‬איך‬ ‫אלא‬ ‫המקדש‬ ‫התחזק‬ ‫בית זה‬ ‫הישראל‪,‬‬ ‫טובות‪,‬‬ ‫שנחרב רמז‬ ‫ל‬ ‫מבין‬ ‫לעשות‪ ,‬הרי‬ ‫הגוי צ‬ ‫כשאין שיותר‬ ‫מס'‬ ‫בעלון‬ ‫הפטרה כזו‪,‬‬ ‫השבת‬ ‫בכלל י‬ ‫ששנים‬ ‫הרעות‬ ‫ב‬ ‫וא' י"ב)‬ ‫וכל א'‬ ‫והנה‬ ‫סנגור‪ ,‬הלא רק לקטגור תוכל השר ולהענישו‪.‬‬ ‫'לפי‬ ‫ומותר‬ ‫עוונותינו‬‫והגוי מבין‬ ‫רמז‬ ‫חריך"‬ ‫שאומרים לגוי‬ ‫השנה‬ ‫מאד‬ ‫בשבת לחקור אם ר"ה‬ ‫צריך (וההיתר של‬ ‫היה ראש‬ ‫עדינו‪,‬‬ ‫ביותר‪,‬‬ ‫מצוה כשחל‬ ‫והביא‬ ‫לצורך‬ ‫להפך‪..‬‬ ‫כבדים‬ ‫שמ‬ ‫(בית‬ ‫התחזק‬ ‫חיזוק ו‬ ‫צריך וברמב"ם‬ ‫בתורה‬ ‫יעסוק‬ ‫מקדושת ישראל‬ ‫יתבאר‬ ‫בקריאתדשתי שנים‬ ‫הובא רק בשנים‬ ‫לדאוג ש‬ ‫תורה‪.‬‬ ‫הזה‪,‬‬ ‫להרשיע את‬ ‫בתשובה‬ ‫מא‬ ‫וז"ל‪ :‬יש‬ ‫שטובות ב‬ ‫היו‬ ‫יעורבב‬ ‫שהמה ח"ו‪ ,‬כי‬ ‫ובזה‬ ‫אמירת‬ ‫דתענית‪.‬‬ ‫חזון‬‫הוא‬ ‫המשל‬ ‫בשבת‪.‬‬ ‫ו‬ ‫לטובתנו‬ ‫ואסור‪ ,‬בשבת‬ ‫"ושב‬ ‫קוראים‬ ‫טוב‬ ‫ו‬ ‫עדינו‪,‬‬ ‫יראה ל‬ ‫תמיד‬ ‫בתקיעתינו‬ ‫החרון אף‬ ‫לרעה‬ ‫‪.‬‬ ‫ישנו‬ ‫מלאכה‬ ‫בגללבשבת‪ .‬וכן‬ ‫שבכו מאד‬ ‫צווי‬ ‫פ"ד‬ ‫הכל‬ ‫בעסק ה‬ ‫בזמן‬ ‫שהוא‬ ‫כקרבנות‬ ‫יצא‬ ‫חוזרים‬ ‫ראש השנה‬ ‫מצוה‬ ‫בזה‪.‬‬ ‫אבל כ‬ ‫שראל ושנים‬ ‫תורה‬ ‫הזמן‬ ‫היה ממש‬ ‫ניעותשהישראל‬ ‫תמליץ‬ ‫ביותר‬ ‫לסנגור‪.‬‬ ‫(ע"ש)‪.‬מצפים ש‬ ‫הקב"ה‬ ‫הזה הדין‬ ‫שבת‬ ‫סימן‬ ‫שהוא‬ ‫ופעמים‬ ‫למה‬ ‫עשה גוי‬ ‫הסיבה‬ ‫כדדרשינן‬ ‫ואם‬ ‫עושה ר"ה‬ ‫ואינו שחל‬ ‫רבנים‬ ‫מלאכה‪ ,‬בשנה‬ ‫בירושלמי (‬ ‫בדרך‬‫בזמן‪.‬‬ ‫שלא‬‫לקבלה‬ ‫דאיתא‬‫שנוהגים‬ ‫וזה‬ ‫לעשות‬ ‫השנה‪,‬‬ ‫פעמים‬ ‫אבל זה‬ ‫בשבת‬ ‫היום'‪ ,‬ו‬ ‫צורךשחל‬ ‫כאמירה‬ ‫המקדש‬ ‫התחזק‬ ‫בית זה‬ ‫טובות‪ ,‬ל‬ ‫וא"כ איך ובפרט שהיו‬ ‫מבין‬ ‫צ‬ ‫מס'‬ ‫בעלון‬ ‫השבת‬ ‫דרבנן‪,‬‬ ‫שרעותי‬ ‫בכלל‬ ‫ששנים‬ ‫הרעות‬ ‫ב‬ ‫י"ב)‬ ‫וא'‬ ‫וכל א'‬ ‫והנה‬ ‫התקיעה יהיו‬ ‫לישיב ביום‬ ‫שיסיר‬ ‫ליהנות‬ ‫יודעין‬‫המלאכה)‬ ‫העגל היה‬ ‫‪)279‬‬ ‫(ויש כמו‬ ‫ההיפך‬ ‫שצריך‬ ‫היום שחטאו כל‬ ‫שהוא ר"ה‬ ‫הצרה‪,‬‬ ‫אלא‬ ‫שנחרב רמז‬ ‫לעשות‪ ,‬הרי‬ ‫שיותר‬‫הגוי‬ ‫הפטרה כזו‪,‬‬ ‫הובא‬ ‫לדאוג ש‬ ‫תורה‪.‬‬ ‫הזה‪,‬‬ ‫השופר‬ ‫ממצרים‬ ‫לעשות‬ ‫לנצלה ו‬ ‫יתבאר איך‬ ‫הישראל‪,‬‬ ‫כשאין‬ ‫ו‬ ‫שלו' א‬ ‫בעלות קול‬ ‫לישראל‬ ‫הפטרה זו‪,‬‬ ‫לעשות‬ ‫שמחילת עוון‬ ‫ב‬ ‫מקדושת ישראל‬ ‫‪.‬‬ ‫ישנו‬ ‫בקריאתדשתי שנים‬ ‫רק בשנים‬ ‫המשל‬ ‫בעסק ה‬ ‫בזמן‬ ‫וזכות‬ ‫להועיל‬ ‫אסור‬ ‫ישראל שאנו‬ ‫לו‬ ‫זו)‪,‬‬ ‫ו‬ ‫נכשל‬ ‫כש"כ‬ ‫יעורבב‬ ‫החרון אף‬ ‫שהמה ח"ו‪ ,‬כי‬ ‫ובזה‬ ‫אמירת‬ ‫חזון‬‫דתענית‪.‬‬ ‫הוא‬ ‫בזמן‪( .‬‬ ‫הזמן‬ ‫בשבת‪.‬‬ ‫הכל‬ ‫בחול‪ ,‬אך כשחל‬ ‫השטן‬ ‫תחזקין יכול‬ ‫יוסף‬ ‫ע"ש‪.‬‬ ‫ישראלכדי)‬ ‫לומר‬ ‫בני‬‫יצאו לו‬ ‫שמשתלם‬ ‫בשבת‬ ‫מצינו‬ ‫או‬ ‫בתקיעתינו‬ ‫לרעה‬ ‫שבת‬ ‫בגללבשבת‪ .‬וכן למה מלאכה‬ ‫שבכו מאד‬ ‫צווי‬ ‫פ"ד‬ ‫וזה‬ ‫לעשות‬ ‫טיינמן‬ ‫ע"א ד"ה‬ ‫(דביום ה'‬ ‫אבילויות‬ ‫לא‬ ‫והנה‬ ‫הקב"ה‬ ‫סימן‬ ‫עשה גוי‬ ‫הסיבה‬ ‫עושה ר"ה‬ ‫בדרך‬ ‫בירושלמי‬ ‫לקבלה‬ ‫אמירת‬ ‫באתי‬ ‫חבירו‬ ‫מצפים ש‬ ‫(ע"ש)‪.‬‬ ‫שהוא‬ ‫ואינו שחל‬ ‫וכל זה כשחל ר"ה זכות להצדיקנו‬ ‫לסובלים‬ ‫תוספת שבת‬ ‫מה שמ‬ ‫ש‬‫חתימות)‬ ‫לייב‬ ‫(מקום ה‬ ‫בלי פ"ב‬ ‫דף‬ ‫אפי'‬ ‫ולא‬ ‫ישראלקמא‬ ‫חלוקת(בבא‬ ‫המשכן בגלל‬ ‫בשבת‬ ‫הקמת‬ ‫שחל‬ ‫שדורו‬ ‫באב‬ ‫בעוד‬ ‫ל‬ ‫להצר‬ ‫הפחות‬ ‫שלכל‬ ‫לסנגור‪.‬‬ ‫התקיעה יהיו‬ ‫הזה הדין‬‫שיסיר‬ ‫ביום‬ ‫להועיל‬ ‫לישיב‬ ‫שלו' אהשופר‬ ‫ופעמים‬ ‫ליהנות‬ ‫ואם‬ ‫כדדרשינן‬ ‫יודעין‬ ‫המלאכה)‬ ‫ממצרים‬ ‫שאנו‬ ‫רבנים‬‫‪ )279‬מלאכה‪ ,‬בשנה‬ ‫העגל היה‬ ‫לעשות‬ ‫שלא‬ ‫שמחילת עוון‬ ‫דאיתא‬‫שנוהגים‬ ‫ו‬ ‫לנצלה‬ ‫(ויש כמו‬ ‫ו‬ ‫ההיפך‬ ‫ב‬ ‫נכשל‬ ‫שצריך‬ ‫כש"כ‬ ‫איך ימצא לנו‬ ‫בלילה‬ ‫ודאי שכל‬ ‫אהרן י‪.‬‬ ‫התוס'‬ ‫בט'‬ ‫לישראל‬ ‫הפטרה זו‪,‬‬ ‫טז ע"ב‪,‬‬ ‫והורה רבינו בשבת‬ ‫רחיצה‬ ‫אבילות?‬ ‫המפסיד‬ ‫צוק"ל‬ ‫תשס"ו‬ ‫בשבת‪.‬‬ ‫היה‬ ‫ממנה‬ ‫כדכתבובשביל‬ ‫שבצינעה‪ ,‬שיש מ‬ ‫בשבת)‬ ‫בחז"ל‬ ‫ובפרט‬ ‫היינו‬ ‫בחול‪ ,‬אך כשחל‬ ‫וזכות‬ ‫השטן‬ ‫תחזקין יכול‬‫בעלות קול‬‫יוסף‬ ‫טיינמן‬ ‫ע"ש‪.‬‬ ‫אסור‬ ‫ישראלכדי)‬ ‫לעשות‬ ‫ישראל‬ ‫לומר‬ ‫בני‬ ‫באתי‬‫יצאו לו‬ ‫לו‬ ‫זו)‪,‬‬ ‫מצינו‬‫בשבת‬ ‫או‬