אוסף גליונות · Oisef Gilyoines — כי תבוא (2026-08-24)

ני
תן תאין
נ לשתלח תלק
י םת החת
₪ 10
תן ל בהנש שםב
10
של דרים ' 'אהוק
ח
₪
ם םאו ספה
בנד פלסוף ף גלב
רי סגוליו יונשו"
ם פ ק נהוית תא'
לו ל '
ס ות
ו
אוסף גליונות מבית צוף הוצאה לאור
גליון385
391
390
383 תשפ"ו•••גליון
גליון תבואתשפ"ו
תשפ"ו תצא
קרח
"ואתה
כי בלק פרשת
פרשת
שממשיך"
אדם...
מתים בן
מחיה
והאור היה
אחד
במאמרו עובדות ופנינים נפלאים
אודות ראש ישיבת חברון
אברהם
להאיר ממלכת סלבודקא
סרנא זצ”ל
נסיך של
יחזקאל
מאה שנה להסתלקותו
הגדול רבי הגאון
איש
זצ"ל מדווינסק
המשגיח שנהשמחה
להסתלקות מרן מאיר רבי
תשעים
חכמה"ע"י תלמידו
שסופרו
וה"משךזצללה"ה
שמח" ליוואוויץ ה"אור
ירוחם הלוי רבי
אברהם צבי שמואלביץ זצ"ל רבי הגאון
התורה
בפרסום ראשון עולם ומעשים,את
מאירים
וזכרונות עודם זוהר
שביבי
דוות ראו
ודעת, חכמה ופניני עובדות
על סוד קסם לקחו
כהתה בעוצמה שלא
המאירה מדמותו
ועוצם השפעתו בדרכי העליה
זצלה"ה שמואלביץ
והמצוות השתעבדותצבי
לקיום התורה הגדולע"ירבי אברהם
הקב"ה - המלכת
הגאון של
עיניו
השינוי הנדרש מאיתנו כנגד
התורהרמ"ה
במתיבתא רבתי 'מיר' משנת
אדם-צריךניסיונות -הירש
ומרביציהגרמ"ה
רה"יהת"ח מרן
מגדולי
מהבינוניות! עוד -לצאת יהיו
הגזירות
לפטירתו שנתיים במלאות
להיות מוכן לסבול עבור הקב"ה!
מרן רה"י הגרמ"ה הירש -משנת רמ"ה
האם מי שמקפיד לא לאכול קודם התקיעות הבנהמשנת רמ"ההירש -מתוך המצוות
הגרמ"ה קיוםרה"י
מרן
בגן בשבת -
המבוכה שחל או בר"ה
ממרים השנה -
יכולתועים שזהו הטוב האמיתי
התשובהבתקופה זו
שלהכולליםאברכי השלבלחיזוק
הראשון
מכתב מיוחד
מוסף?
לנער לפני
חנוך הרה"ג חנוךלאכול
דרורי - חיה רויזא שרייבר הרבן
בונם ישראל הגאון -הגדול
הפקיע רבי אלול
קרחרה"י הגרמ"ה הירש -משנת רמ"ה
סיני ממעמד עצמו מרן
גזירתשבת
הגיוס שיעורי ליל
הגרמ"ב זילברברג -אודות אייכנשטיין -עומק דעת
יהושעבעולם רבי
שבתמקום הגאון -מרן
ממילאליל
אין לו ועד
חדשגל
גיליון -עינינו ומתן -
יוסף וייס משא
הגאון רבי הגאון הגדול רבי משה שפירא -חשבתי דרכי
התענית מניהוגי בתענית התורה האם חיוב קריאת
שמימי? גילוי חשפה
או חובת המועד דפורענותא?
קאהן חיים רבי הגאון איזו מילה באנגלית לחזור לעיקר ששתל אברהם ולהיות עלינולד'?
פלצות להודותטובתמוז
במקום בחודש
רצינות
איך
להבחין
השבוע
משפט
המועדים
שאדע
פרשת
לחושן
עטרת
ואחטיא -
חייםפניני
מכון -
מדלוב
אחטא
עקיבא -
קובלסקי שלא
ביתאשר
הוראה עץ הרה"ג
הגאון רבי
עינינו גל
נחל אליהו דיסקין - באמת
יוסף אברהם
התורה
אליהווייס - זעקת רביבני
הגאון
הרה"ג חנוך דרורי -חנוך לנער משה שפירא -חשבתי דרכי המשא רבי
המרכזי הגאון הגדול
מתוך
בכינוס רבני הקהילות והאדמורי"ם באשדוד
האם צידה בשוגג אל תוך ארון וכיו"ב
מחייבת לפתחו ולהימנע מאיסור? אחריות
שליט"אללא בונםהפגנות
שרייבר בניסיונות |
רבי ישראל עמידה התורה |
הגדול עולם הגאון קרן
בראשות
בירור הלכה רוצה להוציא ספר לאור? חומשעומק דעת אייכנשטיין -
יהושע -שיעור
פיינשטייןהגר"חרבי
מרן הגאון
ספר יוצא לאור בצוף!
צוף הוצאה לאור -נתן פלדמן
||| \ www.tzufbooks.com | zuf@zuf.co.il | 02-6504055 | 054-8401840
יח"צ פרסום הפצה הדפסה גרפיקה עימוד הגהה עריכה הקלדה
מוקדש לע"נ מרת מרטה ע"ה בת הר"ר שרגא פייבל זצ"ל קנול
תוכן העניינים
• אוסף הפרשה • • אוסף ההלכה • • אוסף הדעת •
שיעור חומש שיעורי בינה ממגד גרש ירחים
מאת מרן הגאון הגדול
67 הגאון הגדול
25 משלחנו של רבינו הגדול
3
רבי חיים פיינשטיין שליט”א רבי ישראל בונם שרייבר שליט”א מרן רשכבה”ג הגרי”ג אדלשטיין זצוק”ל
נחל אליהו עטרת המועדים משנת רמ"ה
משיעורי הגאון
69 שיעורי הגאון רבי עקיבא מדלוב שליט”א
27 רבינו מרן ראש הישיבה רבי
5
רבי אליהו דיסקין שליט”א משה הלל הירש שליט”א
פניני פרשת השבוע שיעורי ליל שבת חשבתי דרכי
הרה”ג אשר קובלסקי שליט”א
71 הגאון רבי
29 הגאון הגדול רבי משה שפירא זצ”ל
7
מרדכי בונם זילברברג שליט”א
יעלת חן עומק הפשט ועד ליל שבת
הגה”צ רבי יצחק שמואל גמזו שליט”א
73 דיוני הלכה אקטואליים
31 הגאון הגדול
9
רבי ישראל בונם שרייבר שליט”א
מענה יחזקאל משא ומתן נחלת בנימין
הרה”ג ר’ יחזקאל הרטמן שליט”א
75 הגאון רבי חיים קאהן
37 הגאון הגדול
13
בית הוראה עץ חיים מכון לחושן משפט רבי בנימין סורוצקין שליט”א
עמק השבוע מאמרי חסד לאברהם עינינו גל
עיונים וביאורים במהות הימים בשבוע הבא
79 הגאון רבי אורי יצחקי שליט”א
40 מאמרי עין לא ראתה
15
הרה”ג ר’ ראובן מלך שווארץ שליט”א
עלון לשבת פניני הלכה אז נדברו
הרה”ג שלמה קולדצקי שליט”א
83 מראשי ורבני החבורות בישיבת מיר
41 מחשבות לבני הישיבות
19
מחשבות טובות אור החיים המבואר
מענה לבני הישיבות בנתיבי העליה
87 פרשת כי תבא
48
ואתה בן אדם אוצר ביכורי הלכה
פרקי חיים מהגאון הגדול
88 הגאון רבי אברהם טומבק שליט”א
49
רבי יחזקאל סרנא זצ”ל מתוך הסוגיות והפוסקים
החדשים מבית תוספת שבת
צוף הוצאה לאור
93 מעלת השבת וקדושתה
55
מחשבה קצרה על הדף
תפיסות עומק על סדר הדף היומי
59
שירת התורה
עלון חדש מבית שירת המועדים
62
מסביב לשולחן
שאלות ותשובות
63
בנושאים הלכתיים אקטואליים
מבחני לדעת
מבחן בדף היומי ,במשנה ברורה
65
ובחפץ חיים ואהבת חסד
מערכת 'אוסף גיליונות'
a0554006628@gmail.com
ראש המערכת:
הרב נתן פלדמן שליט"א
חברי המערכת:
הרב צבי קנול שליט"א
הרב חיים וכסלר שליט"א
הרב משה הכהן שליט"א
הרב עקיבא יוסף לוי שליט"א
הרב יוסף שלמה בייפוס שליט"א
מבית 'צוף'
הוצאה לאור
נתן פלדמן
בכל נושאי האוסף ניתן לפנות בטלפון
0554006628
'פיקודי ה' ישרים משמחי לב'
אימתי הן ישרים כשיוצאין מפי ישר
(מדברי מרן זצוק"ל ע"פ חז"ל בילקוט תהלים)
גרש ירחים ממגד
פניני הלכה אגדה ומוסר משלחנו של רבינו הגדול
מרן ראש הישיבה הגרי"ג אדלשטיין זצוקללה"ה
פרשת כי תבוא (שנה ז') תשפ"ו לפ"ק * גליון * 257עיה"ק ירושת"ו * כתבי תלמידים
'והלכת בדרכיו'
דרך קניין המידות
שלמות בכל המידות! שלמות במידה אחת נותנת שנינו באבות (ב,ט) שרבי יוחנן בן זכאי אמר
סייעתא דשמיא לשלמות בהרבה עניינים ,וזה לתלמידיו צאו וראו איזוהי דרך טובה שידבק בה
מביא לשלמות בכל המידות [א"ה .במקום אחר האדם ,וכל אחד מהתלמידים אמר דבר אחר :רבי
הביא רבינו זצ"ל שמקורו בשבת קי"ח שאמרו אליעזר אומר עין טובה ,רבי יהושע אומר חבר
כמה אמוראים 'תיתי לי' שקיימתי מצוה אחת טוב ,רבי יוסי אומר שכן טוב ,רבי שמעון אומר
דבריהם הם זכרונם בשלמות ,והענין בזה כי שלמות בדבר אחד הרואה את הנולד ,רבי אלעזר אומר לב טוב.
מביאה לשלמות בשאר דברים].
אלול ויש להבין למה אמרו דווקא מידה טובה מסוימת,
ולכן אם אדם יהיה מושלם באחת מהמידות הלא צריכים שיהיה לאדם את כל המידות
מראש חודש אלול זהו זמן ההכנה לימים הנוראים ,שאז הטובות ,כמו שכתוב 'והלכת בדרכיו' ,וכגון מה
משה רבינו עלה למרום לקבל לוחות שניות. שאמרו תלמידי רבי יוחנן ,עין טובה ,לב טוב
וכו' ,ממילא זה ישפיע שיהיה לו את כל המידות שאמרו (שבת קלג ,סוטה יד ועוד) מה הוא רחום
ובחיי אדם (ח"ב כלל קל"ח) הביא מתנא דבי אליהו כי הטובות ,ורק הייתה השאלה ממה להתחיל ,מאיזו וחנון אף אתה וכו' ,ולמה אמרו דווקא מידה אחת.
"ישראל היו נוהגים כל אותם הימים צום ותענית ,ויום מידה טובה כדאי להתחיל ,שהיא תביא לשלמות וכפי הנראה באמת אי אפשר להתחיל מכל
אחרון שבכולם דהיינו בעשרה בתשרי גזרו תענית ולנו בכל המידות .כך יתכן לפרש בדברי המשנה. המידות ביחד ,ולכן אמר רבי יוחנן לתלמידיו
בתענית ,ולפיכך נקבע אותו יום דהיינו יום הכיפורים צאו וראו איזוהי דרך טובה ,כלומר מה הסדר,
לכפרה לעולם ,ולפי שהיו ימים אלו ימי רצון מאז ,לכן ואכתי יל"ע במה ששאל רבי יוחנן את תלמידיו
מה הסדר וממה להתחיל ,הרי מצינו סדר אחר מאיזו מידה טובה להתחיל ,כי אדם שרוצה
בכל שנה ושנה מתעורר עוד הרחמים למעלה והם ימי להשתלם במידותיו ,צריך להתרגל ולעשות
רצון". שאמר רבי פינחס בן יאיר בברייתא (ע"ז כ ,ב)
תורה מביאה לידי זהירות וזהירות מביאה לידי פעולות שישפיעו עליו עד שההרגל נעשה טבע,
וזה מפני שהיו צריכים הרבה רחמים כדי לזכות להתרומם ואי אפשר להתחיל הכל בבת אחת ,ועל זה אמרו
זריזות וכן כל ההמשך ,וכפי שביאר המסילת
למדרגה שיהיו ראויים ללוחות השניות ,שהלוחות התלמידים :עין טובה ,חבר טוב ,שכן טוב וכו',
ישרים בספרו כל מידה ומידה לפי הסדר הזה,
השפיעו השפעה של תורה ,השפעה של קדושה ושל כלומר שזוהי המידה הטובה שיש להתחיל ממנה.
שכל דבר מביא לדבר הבא אחריו ,ויש לעיין האם
חירות מיצר הרע ,ועכשיו בחודש אלול זה הזמן להתעורר דברי רבי יוחנן ותלמידיו הם סתירה לסדר הזה או וכמדומני ששמעתי ממרן הגר"ד פוברסקי זצ"ל
ולהתחזק. לא ,וצ"ע במפרשים. כי אדם שהוא מושלם במידה אחת ,זה כבר גורם
ולמרות שבגמרא לא כתוב שום דבר שצריכים לעשות
הפטרת כי תבוא
באלול ,במשך הדורות הוסיפו מנהגים כמו תקיעת שופר,
ואמירת מזמור לדוד ה' אורי וישעי לאחר התפילה ,וכל זה
"אז תראי ונהרת ופחד ורחב לבבך"
בשביל להתעורר ולזכור שאנחנו צריכים עכשיו להוסיף
זכויות ,ולעסוק בחיזוק האמונה כדי להגיע לשלמות. כתוב "התעיף עיניך בו ואיננו"! אם אדם מסיח
דעתו כהרף עין מן התורה ,מיד הוא שוכח את מה
* שלמד. דרגת לומדי התורה לעתיד לבא
פסוקים אלו מדברים על הגאולה העתידה,
כתוב בספרים כי "אני לדודי ודודי לי" ראשי תיבות אלול, ובאמת רבי מאיר שמחה היה בעל זיכרון מיוחד שאז יזכו ישראל לשלושה דברים הנזכרים כאן:
והיינו שצריכים קודם את ההתקרבות שלנו ' -אני לדודי', למעלה מן הטבע ,ואף פעם לא שכח ממה שלמד "ונהרת"" ,ופחד"" ,ורחב לבבך" .וצריך ביאור מה
ועל ידי כן זוכים לסייעתא דשמיא ' -ודודי לי'. כלום ,וידע את כל מה שכתוב בספרים שהיו הם שלושת הדברים האלו.
בביתו ,אך כשקם לפתוח את הדלת החזיק את
מה היא עיקר ההתקרבות וכיצד מתקרבים? מהו הדבר ויש לפרש "ונהרת" מלשון נהורא – אור ,והכוונה
הגמרא בידו שלא ישכח תלמודו...
הגדול והחשוב ביותר אצל דודי? בזה על אור התורה ,שהתורה היא מאירת עיניים,
וכל זה ,מפני שכתוב (משלי ג ,יח) "עץ חיים היא וכמו שכתוב (תהלים יט,ט) "מצות ה' ברה מאירת
הדרגה הגבוהה ביותר היא אהבת השם ,שזה השער
למחזיקים בה" ,וביאר בנפש החיים (ד ,לג) שצריך עיניים" ,וכתוב (משלי ו,כג) "כי נר מצוה ותורה
העשירי בחובות הלבבות ,ויש הרבה דרגות באהבה עד
לדמות בנפשו כי אילו היה טובע בנחל שוטף אור" ,היינו כמו שהאור נותן לאדם לראות מה טוב
למסירות נפש כפשוטו מתוך אהבה ,בדרגה של רבי
ורואה לפניו אילן חזק ,ודאי היה מתאמץ להחזיק ומה לא טוב ,ומראה את הדרך הנכונה היכן ללכת
עקיבא שאמר (ברכות סא ,ב) כל ימי הייתי מצטער
בו בכל כוחו כדי שלא לטבוע ,כך גם התורה היא והיכן עלול ליפול ,כך גם התורה מאירה לאדם את
מתי יבוא לידי ואקיימנו ,אבל יש גם דברים קלים יותר
אילנא דחיי ,וכל זמן שאדם מחזיק בתורה ועוסק הדרך ילך בה.
שהם מענפי האהבה ,וכמו שכתב המסילת ישרים בפרק
י"ט כי השמחה בתורה ובמצוות היא מענפי האהבה ,כל והוגה בה בקביעות ,אזי התורה מחזיקה אותו
אהבת תורה ומצוות ומעשים טובים זה ענף מאהבת ה', שלא יטבע ,אבל אם יסיח דעתו רגע אחד מן וכן המשך הפסוק "ופחד" ורחב לבבך ,הכוונה
שהשורש לזה מגיע מאהבת ה'. התורה מיד עלול לטבוע ,ובזה צריך לפחד תמיד על דברי תורה ,וכמו שאמרו חז"ל (ברכות ס ,א)
שלא להסיח דעת מן התורה ולא תיפסק הדבקות "אשרי אדם מפחד תמיד" – ההוא בדברי תורה
אבל באמת אי אפשר לייצר ולעשות אהבה באופן בתורה. כתיב ,והיינו שצריך לפחד בדברי תורה ולהיזהר
מלאכותי ,אלא זה דבר טבעי שיש בטבע האדם ,והאהבה שלא לאבדם ,כי דברי תורה קשים לקנותם ככלי
זה הפנימיות שיש בטבע האדם כבר מתחילת בריאתו, והדבר השלישי "ורחב לבבך" היינו כי התורה
זהב ונוחים לאבדם ככלי זכוכית (חגיגה טו ,א),
שכל אדם נברא עם הטבע הזה של אהבת השם ,שאם לא שייכת רק במי שיש לו לב רחב ,שמלבד מה שאינו
ויש להיזהר שלא להסיח דעת מן התורה אפילו
כן מה שייך מצוה של אהבה ,וכי אפשר לעשות אהבה מסיח דעת מן התורה ,יש בלבו גם סבלנות ורוחב
רגע אחד ,וכמו שאמרו חז"ל (ברכות ה ,א) כי
בידיים ,הרי אין זו אהבה אלא הצגה ,אך כל המצוה לב לסבול את השני ולשמוע את דבריו ,לשמוח
בשמחתו ולהשתתף בצערו. בדברי תורה נאמר "התעיף עיניך בו ואיננו",
(דברים ו ,ה) "ואהבת את השם אלוקיך" שייכת מפני שיש ופירש"י שם "אם תכפל וסגרת עיניך בתורה היא
לכל אחד מתחילת בריאתו את הטבע הזה של אהבת ה', ועל כך נאמר "אז תראי ונהרת ופחד ורחב לבבך", משתכחת ממך".
והמצוה היא רק להוציא את הטבע מן הכוח אל הפועל, היינו שבגאולה העתידה "אז תראי" – כנסת
ולסלק את כל הנגיעות המפריעות לאהבה. ישראל ,כולנו נזכה למדרגה הזאת של "ונהרת" – וכפי ששמעתי מעשה שהיה עם הגאון רבי מאיר
אור התורה" ,ופחד ורחב לבבך" – שלא יהיה היסח שמחה זצ"ל בעל "אור שמח" (סיפר לי אחד
הרי זהו מה שהקב"ה דורש מאיתנו וזה קיים בטבע האדם, ששמע מאביו שהיה נוכח בשעת מעשה) שפעם
אלא שלא כל אחד זוכה לכך שהטבע הזה יצא לפועל, הדעת מדברי תורה ,ויהיה בנו לב רחב לתורה
ולמידות טובות. ישב ללמוד ודפקו על דלת ביתו ,וקם לפתוח את
כי היצר הרע מפתה ומושך לדברים אחרים ,ועבודתנו הדלת והחזיק בידו את הגמרא עם האצבע בפנים
בחודש אלול היא להתחזק בזה. אך בינתיים ,שעדיין לא זכינו לגאולה ,צריך כל במקום שאחז ,ושאלו אותו מדוע הוא עושה ככה,
אחד להשתדל בכל כוחו שלא להסיח דעת מן הרי יכול להשאיר את הגמרא במקומו ולעשות
התורה. סימן היכן שאוחז ,והשיב ואמר הרי בדברי תורה
ימי הרחמים
עבודת ימי האלול וניצולם בשלימות
עולם" – עדיף לו שייקחוהו מן העולם ולא ימשיך לחיות ,כי אם יחיה וימשיך בדרך סגולת ימי האלול וחרדתו
של חטאים יהיה יותר גרוע ויקבל יותר גיהינום ,ועדיף למות ולקבל פחות גיהינום, בעל הטורים בפרשת נצבים כתב על הפסוק ומל השם אלוקיך את לבבך ואת
וכן אלו שקנו עולמם בשעה אחת ,טוב היה להם שמתו ולא איבדו את מדרגתם, לבבך זרעך לאהבה וגו' ,את לבבך ואת לבב ראשי תיבות אלול ,לכך נהגו להשכים
כי אי אפשר להשתנות ולקפוץ את כל המדרגות בבת אחת ולהחזיק מעמד בזה. ולהתפלל סליחות מראש חודש אלול ואילך ,ע"כ.
ואם כן כיצד נוכל בימים הספורים שנותרו לנו להתעלות ולחזור בתשובה שלמה. והיינו שחודש אלול הוא זמן המסוגל לזכות לאהבת השם ומילת הלב ,וזו זכות
הלימוד מ'בן סורר ומורה' – נידון על שם סופו גדולה מאד ,ולכך אומרים סליחות ,שעל ידי הסליחות והתפילה זוכים למעלה של
הסרת ערלת הלב ,והזמן לזה הוא חודש אלול.
העצה היא כמו שידוע מבעלי המוסר ,שהרי בן סורר ומורה נידון על שם סופו,
ואמרו חז"ל (סנהדרין עב ,א) "וכי מפני שאכל זה תרטימר בשר ושתה חצי לוג יין ועוד כתב הבעל הטורים "וכן לולא האמנתי לראות בטוב ה' (תהלים כז,יג) לולא
האיטלקי אמרה תורה יצא לבית דין להיסקל? אלא הגיעה תורה לסוף דעתו של אותיות אלול ,שמאלול ואילך חרדתי נגד ה'" ,היינו שמצד אחד זה זמן של זכות
בן סורר ומורה שסוף מגמר נכסי אביו ומבקש לימודו ואינו מוצא ויוצא לפרשת גדולה מאד שאפשר לזכות בו למילת הלב ,וזו סיבה לשמחה ,אך מצד שני זהו
דרכים ומלסטם את הבריות אמרה תורה ימות זכאי ואל ימות חייב" ,והיינו מכיוון זמן של חרדה.
שהוא הולך בדרך הזאת שכך טבעו ,הרי הטבע מושך אותו הלאה והלאה ,עד
שיגיע ללסטם את הבריות ,ולכן נהרג כבר מעכשיו על שם סופו. מצד אחד זה זמן המסוגל להצלחה גדולה והתעלות גדולה ברוחניות ,ומצד שני זה
תלוי בחרדה ,אם יש חרדה והרגשת אימת הדין ,ואם אין חרדה אזי להיפך ,מכיוון
ואם במידה רעה אמרו כך ,הרי מידה טובה מרובה ממידת פורענות (סוטה יא ,א), שזה זמן המסוגל להצלחה ולזכויות ומזלזלים ולא מנצלים את הזמן ,התביעה
ובודאי שאם אדם הולך בדרך טובה שתביא אותו למצב של שלמות ,יש לו כבר גדולה מאד ,למה לא מנצלים ולא מחשיבים את הזמן ,והוא מצד אחד זמן של
מעכשיו את הזכויות על שם סופו. תוספת זכויות ,ומצד שני זמן של חרדה אם לא מנצלים כראוי את הזמן.
וכן הביא רבינו יונה (ב ,י) מדברי חז"ל "כל שמעשיו מרובים מחכמתו חכמתו איך בחודש אחד אפשר לשוב בשלימות?
מתקיימת" ,ולכאורה כיצד שייך שיהיו מעשיו מרובים מחכמתו ,הרי אם אינו יודע החרדה שצריכה להיות בחודש אלול ,כיון שיודעים שיש חיובים שחייבים לקיים
ואינו משיג בחכמתו כיצד יעשה מעשים? אותם ,ואם לא מקיימים יש דין ומשפט ,ויש פחד וחרדה מזה ,וכדי לזכות בדין
וביאר רבינו יונה כי זה שייך על ידי שאדם מקבל עליו לקיים את כל מה שילַ מדו מחפשים זכויות ,והזכויות זה התשובה ,לחזור בתשובה ולתקן את כל מה שצריכים
אותו החכמים והמוכיחים ,וכל יום ויום ידרוש וישקוד על דלתות מוכיחיו ,על ידי לתקן.
זה צדק לבש וקנה זכות על כל המעשים הטובים שהוא עתיד לעשותם ,וקיבל כבר בשב ואל תעשה ובקום ועשה ,להפסיק את החטאים בקום ועשה ,ולקיים את מה
מעכשיו את הדרגה כאילו עשאם. שלא עושים בשב ואל תעשה ,יותר תורה ,ויותר חסד ,ויותר יראת שמים.
וזוהי העצה ,לקחת דרך ,שאינה קשה ,אבל היא בטוחה ,שבמשך הזמן יגיע על ידה ובאמת הרי זו עבודה גדולה מאד ,חיזוק בתורה ובחסד וביראת שמים ,וכיצד
לקיום כל המצוות בשלמות ולתיקון כל הדברים הצריכים תיקון ,ובזה זוכה כבר אפשר בחודש אחד להגיע לשלמות בדברים האלה?
מעכשיו בכל הזכויות של המעשים הטובים שעתיד לעשות ,וכל מה שצריך לתקן
נחשב מיד כאילו תיקן. וביותר שהרי כתב הרמב"ם (הל' תשובה ז,ג) שיש חיוב תשובה גם מדעות רעות,
והיינו מידות רעות ושאיפות עולם הזה המושרשות בטבע האדם ,וצריך לשנות את
על ידי קביעות ללימוד המוסר -נידון על שם סופו! הטבע שיהיו מידות טובות ,וזה חיוב גמור כמ"ש והלכת בדרכיו ,ואמרו חז"ל (שבת
ורבינו יונה שם כתב זאת לגבי שמיעת דברי מוסר ,וזה לשונו" :כאשר ישמע מוסר קלג ועוד) מה הוא רחום וחנון אף אתה וכו' ,וזה מהמעלות העליונות המבוארות
החכמים והמוכיחים יקשיב וישמע וייכנע ויחזור בתשובה ,ויקבל בלבו כל דברי בשערי תשובה שם ,מעלת לכת בדרכי השם ,ויש הרבה דרגות בזה.
התוכחות ,ושלא יגרע דבר מדבריהם .והנה האיש הזה ברגע קטן יצא מאפילה
לאור גדול ,כי עת אשר יאזין ויסכית ולבבו יבין ושב ויקבל ביום שמעו דברי ובאבן שלמה פ"א הובא בשם הגר"א "כל עבודת השם תלוי במידות" ,היינו שאם
המוכיח ,ויקיים עליו להיותו עושה ככל אשר יורוהו תופשי התורה מן היום ההוא המידות אינן בשלמות כל התרי"ג מצוות אינן בשלמות" ,וכל החטאים מושרשים
ומעלה ,להיזהר כאשר יזהירוהו יודעי בינה לעתים ,עלתה בידו התשובה ונהפך במידות" ,מידות רעות הן הסיבה לכל החטאים ,ו"עיקר חיות האדם הוא להתחזק
לאיש אחר .ומעת אשר קיבל כזאת במחשבתו וגמר עליו ככה בלבבו ,קנה לנפשו תמיד בשבירת המידות ואם לאו למה לו חיים".
זכות ושכר על כל המצוות והמוסרים ,ואשריו כי צדק נפשו בשעה קלה" ,עכ"ל. ומאחר שחייבים לחזור בתשובה גם על מידות רעות ,אם כן התשובה היא השתנות
היינו שאם אדם שומע דברי מוסר בכל יום ואוהב את התוכחות ,אזי בודאי ,מאחר של כל מהות האדם ,ויש להתבונן כיצד אפשר להספיק לעשות את כל זה בזמן
שהוא אוהב ורוצה את זה ,סופו שישתנה. הקצר של חודש אלול ,וכי בחודש אחד אפשר לשנות את הטבע ולקבל שלמות
במידות ,הרי ודאי שאי אפשר לעשות הכל בבת אחת ,וצריכים לעלות מדרגה אחר
וכך גם על ידי לימוד ספרי המוסר ,אם אדם מוכיח ומבקר את עצמו ,ויש לו בכל מדרגה.
יום קביעות לביקורת עצמית ,על ידי זה הוא יודע את מה שצריך לתקן ואינו
מסיח דעת מזה ,וזה דבר ידוע שמוליך לשלמות ,ויש לו כבר מעכשיו שכר על כל אי אפשר 'לדלג מדרגות' בהתלהבות רגעית
השלמות שיגיע לבסוף. כמו שמצינו בגמ' (ע"ז י,ב; ועוד) בכה רבי ואמר יש קונה עולמו בשעה אחת ויש
קונה עולמו בכמה שנים ,ואמר מו"ר הגרא"א דסלר זצ"ל שזה מוזכר תמיד בגמרא
ובסדרי הישיבה יש סדר קבוע ללימוד המוסר חצי שעה בכל יום ,אכן גם אברכים על כאלו שהתעוררו לתשובה ברגע אחד ומיד מתו ,ומשום שאם היו ממשיכים
שאינם משועבדים לסדרי הישיבה ,אם יש להם קביעות יומית באיזה ספר מוסר, לחיות לא היו מחזיקים מעמד באותה מדרגה ,כי השתנות מן הקצה אל הקצה נגד
כל אחד לפי מה שהוא מרגיש שזה מחזק אותו ומושך אותו ,בודאי במשך הזמן הטבע אינה יכולה להיות בבת אחת ,ואמנם אדם יכול להגיע להכרת האמת גדולה
זה ישפיע עליו שישתנה ויקבל את השלמות ,ונקרא כבר מעכשיו על שם סופו. מאד לרגע אחד ,אך תיכף לאחר מכן ירד ממדרגתו ,ורק זמן קצר יוכל להחזיק בזה.
זוהי הדרך הבטוחה שמביאה לתיקון כל הדברים הצריכים תיקון ,ורבים העידו לי וסיפר לי מרן הגרא"מ שך זצ"ל שנכנס אליו פעם אדם אחד והתחיל לבכות על
על עצמם שהתחילו ללמוד מוסר ומרגישים הרגשה מצוינת של אושר וסיפוק ,כי מצבו העגום שנכשל באיזה דבר ,והיה שרוי במצב רוח איום ולא היה יכול להירגע
בלימוד המוסר אדם מכיר את עצמו ומרגיש איך שהוא משתפר ,ומקבל הרגשות מצערו ,אך כעבור יום אחד כבר נרגע לגמרי ונתקררה דעתו ,כי כן הוא הטבע
חדשות שלא הרגיש אותם וידיעות חדשות שמדריכות אותו ,ויש לו דרך סלולה שהדעת מתקררת בזמן קצר ,ואי אפשר להחזיק מעמד הרבה זמן עם דרגה של
לכל רגע ורגע ,מה לעשות ומה לא לעשות כפי דרך התורה ,וזו הרגשה מצוינת קונה עולמו בשעה אחת.
מאד!
לכן כל אלו שקנו עולמם בשעה אחת ומתו ,היה כדאי להם למות ,כי אם היו
וכאמור זוהי הדרך הבטוחה לתיקון כל המעשים ,שגם בזמן הקצר שנותר לנו, ממשיכים לחיות היו יורדים ממדרגתם.
אם נחליט מכאן ולהבא ללכת בדרך זו ,ללמוד ספרי מוסר בקביעות ולקיים את
כל דבריהם ,נזכה כבר מעתה בכל הזכויות על שם סופו ,ובזה נזכה בדין לכתיבה וכן מצינו בתהלים (קלט,כד) "וראה אם דרך עוצב בי ונחני בדרך עולם" ,היינו שדוד
וחתימה טובה. המלך ביקש שאם הקב"ה רואה שהוא הולך בדרך של חטאים ,אזי "ונחני בדרך
mimeged111@gmail.com ניתן לקבל את הגיליון במייל :
כמו כן לתרומות והנצחות ,ולשליחת ד"ת ,עובדות והנהגות ממרן זצוק"ל ניתן לפנות לכתובת הנ"ל.
לתוכן
לתוכן
לתוכן
משנת רמ"ה
שליט"א
הירש שליט"א
הלל הירש
משה הלל הגאון רבי
רבי משה הישיבה הגאון
ראש הישיבה
מרן ראש
רבינו מרן
ממשנת רבינו
ממשנת
פרשת כי תבא תשפ"ו
הוראת שעה המלכת הקב"ה -ע"י השתעבדות לקיום התורה והמצוות
שאינו מצווה ועושה עדיף ,ומה המעלה בכך שהוא 'דואג כתב הגר"י סלנטר (אור ישראל איגרת ח') ,ששכר המצוות
לבחור ישיבה אין שום שייכות ומצטער תמיד' .אלא יסוד הענין הוא כפי שנתבאר ,שיש הוא לפי הצער והקושי שיש בקיומם ,כמאמר חז"ל (אבות פ"ה
לצבא! חלק בשכר המצוה שהוא מצד העבדות שהאדם משתעבד מכ"ג) 'לפום צערא אגרא' .ולפיכך יתכן שיעשה אדם אותה
לקב"ה ושומע למצוותיו ,ובזה הוא מרבה כבוד שמים ,וככל מצוה בשני זמנים שונים ,והשכר יהיה שונה בתכלית .כגון
[מתוך שו”ת עם רבינו שליט”א ב’ועידת בני הישיבות’
שאדם מרבה לדאוג ולהצטער בקיום המצוה הוא משעבד מי שלמד שעה אחת בזמן שדעתו היתה אז צלולה ,ולא
-אב תשפ”ו] עצמו יותר לבורא יתברך .וזה הביאור במה שאמרו 'לפום הרגיש צער בנפשו בזמן הלימוד ,ובזמן אחר למד ג"כ שעה,
שואל :ישנם בחורים המוטרדים משאלת הפרנסה ,מאחר וחוששים צערא אגרא' ,שכן ככל שהצער בקיום המצוה גדול יותר אך אז היה הדבר קשה עליו ביותר ,ודאי ששכר הלימוד
שהגזירות ילכו ויתרבו ,והקושי הכלכלי יילך ויגדל .ולפעמים מתגנבת כך ההשתעבדות לקב"ה גדולה יותר ,ולכן השכר ה'גמולי' שנעשה בקושי גדול בהרבה משכר הלימוד בלי קושי .וכן
מחשבה בליבם ,שאולי במקום לעסוק אחר החתונה בתורה יומם
מצד מה שהוא שומע לציווי הקב"ה גדול יותר ,אבל השכר לגבי עונש העבירות ,ככל שהיה לאדם יותר קל להימנע
ה'סגולי' אינו תלוי בצער שיש בקיום המצוה. מן העבירה ,ולא נמנע ,יגדל עונשו ,כמו שאמרו חז"ל
ולילה צריך לחשוב גם על איזה מקור פרנסה .מה דעת מרן שליט”א
ועל פי זה יש ליישב את קושיותיו של הגר"י בלאזר .שכן (מנחות מג' ):גדול עונשו של לבן יותר מעונשו של תכלת'.
בזה?
מה שהקשה שמאחר ו'גזל ועריות נפשו של אדם מחמדתן' אמנם כתב עוד ,שרשע שהרבה לחטוא ,ומחמת כן קשה
רבינו שליט”א :אני חושב שחלק מהשאלה היא האם נכון לעשות יש להקל בעונשם ,זה רק לגבי העונש ה'גמולי' על מה שמרד עליו קיום התורה והמצוות ,לא יגדל משום כך שכרו על
כשם שהיו עושים בחוץ לארץ ,שהיו עוסקים גם בפרנסה .ובאמת במלך ועבר על דברו ,אמנם לענין העונש ה'סגולי' ,דהיינו המצוות שמקיים ,ולא יקטן עונשו על העבירות שעובר,
כיום גם בחו”ל לא עושים כן ,אמנם כשאני הייתי בחור אכן כך היה מה שהחטא משחית את הנפש ,בזה ההשחתה של גזל כיון שהקושי והצער באו עליו מחמת אשמתו שהרבה
המצב ,שכמעט כל בחור -אפילו הטובים ביותר -היו לומדים לימודי ועריות היא גדולה ביותר ,ולענין זה לא מועיל מה שיש לחטוא .וכן לאידך גיסא ,הצדיק שמחמת ריבוי מעשים
חול שלוש פעמים בשבוע למשך כמה שעות בלילה ,ובמשך כשמונה
לו קושי להתגבר ולהימנע מן החטא. טובים הוקל עליו קיום התורה והמצוות ,לא יקטן שכרו
וכן יש ליישב את קושייתו השניה ,מדוע 'במקום שבעלי משום כך ,שכן מחמת עבודתו הגיע למדרגה זו.
שנים היו משלימים הלימודים [במקום ארבע שנים ללימודים מלאים].
וזה היה נקרא אז בחור מצוין ,שלומד כל היום תורה ,ורק שלוש תשובה עומדים צדיקים גמורים אין יכולים לעמוד' ,הרי הצער אלא שהקשה הגר"י בלאזר (אור ישראל כוכבי אור מאמר
שיש להם לכבוש את יצרם הוא באשמתם ,משום שהרבו ח) על יסוד זה ,שהרי שנינו (חגיגה יא' ):גזל ועריות נפשו
פעמים בשבוע לימודי חול .והיו כאלו בדרגה נמוכה יותר ,שלמדו
לחטוא ,ואין מגיע להם על זה שכר .שכן לפי מה שנתבאר מחמדתן' ,ונמצא שיש קושי רב להתגבר על יצרו הרע
ארבע פעמים בשבוע לימודי חול ,ועוד כמה מדרגות בזה .אמנם
שתוספת השכר על הצער היא רק משום שמראה בזה את בעבירות אלו ,וממילא היה מן הדין להקל בעונשם עד
ללמוד רק תורה כל היום ,ללא לימודי חול כלל ,זה דבר שכמעט לא השתעבדותו וביטול רצונותיו לקב"ה ,נמצא שבעל תשובה מאד .עוד הקשה (כוכבי אור נט) ,מדברי הגמרא במסכת ברכות
היה! אמנם לבסוף המציאות הוכיחה שלא צמח אפילו תלמיד חכם שעושה את המצוות מתוך רצון וחשק ,ומתגבר על הקושי (לד' ,):מקום שבעלי תשובה עומדין ,צדיקים גמורים אינם
אחד מצורת לימוד כזו! ואפילו שלמדו תורה במשך שנים רבות! היו שיש לו לכבוש את יצרו ,מעלתו גדולה ממעלת הצדיקים, עומדין' .וכתב על כך הרמב"ם (תשובה פ"ז ה"ד)' ,כלומר
בחורים שלמדו בלייקווד כמה שנים ,וגם אחרי החתונה למדו בכולל כיון שהוא מראה בזה שיעבוד לקב"ה יותר מהצדיק, מעלתן גדולה ממעלת אלו שלא חטאו מעולם ,מפני
כמה שנים ,ובכל זאת לא גדלו להיות תלמידי חכמים .הכרתי בחור
ואף שהקושי נוצר באשמתו מחמת חטאיו ,מכל מקום שהן כובשים יצרם יותר מהם' .ולכאורה לדברי הגרי"ס
עתה כשכובש את יצרו הוא מרבה בכך כבוד שמים יותר יש לתמוה ,שהרי מה שהם צריכים לכבוש יצרם יותר
שאחר לימודיו בישיבה למד עוד שתים עשרה שנים בכולל ,ולאחר
ממצוותיו של הצדיק .אבל רשע שמקיים מצוה בחוסר מצדיקים הוא מחמת שהרבו לחטוא ,ולהאמור היה צריך
מכן הלך להיות עורך דין.
חשק ,אף שיש לו בזה יותר צער מצדיק המקיים את להיות שלא תהיה להם שום מעלה בכך על פני הצדיקים.
אמנם כאמור מצב זה היה בעבר ,עד שבא מו”ר הגר”א קוטלר זצ”ל המצוה בחשק ,מכל מקום בוודאי לא ייטול שכר יותר
והנה כתב האמרי בינה (שו"ת ח"א סי' י"ג) ,שיש שני מיני
ושינה את כל אמריקה! והיום כל בחור טוב הולך לכולל ,ויושב ולומד מהצדיק ,שהרי פשוט הדבר שאין הרשע משתעבד לקב"ה
עונשים לעוברי עבירה :האחד הוא 'סגולי' ,והשני הוא 'גמולי'.
בקיום מצוה יותר מן הצדיק המחבב את המצוות ,שכן
שנים רבות ,ומוצא איזו עצה כיצד להתפרנס .אבל מי שעושה להיפך, ה'סגולי' הוא מה שהחטא משחית את הנפש ,כמו ששתיית
חיבוב המצוה מראה על יראת שמים והשתעבדות לקב"ה,
ומתכנן מראש לצאת לעבוד ,אינני יודע כמה תועלת בפרנסה יהיה לו סם המוות משחיתה את הגוף ,ואילו ה'גמולי' הוא עונש על
כמו שכתב המסילת ישרים (פי"ט).
מכך ,אבל זה ברור שיהיה לו הפסד גדול מאוד ברוחניות! כך שעבר על ציוויו של הקב"ה והשחית את נפשו ,וכמי
מבואר מכל זה ,שבכל מצוה מלבד עצם קיומה יש בה עוד שעובר על ציווי המלך ומשחית כלי יקר שלו ,שעונשו גדול.
ענין ,במה שהוא משתעבד על ידה לקב"ה ,וממילא מוטל
שואל :לו יצוייר שהיה בצבא מסלול ‘על טהרת הקודש’ ללא פקפוק ונראה להוסיף בזה ,שכמו כן בכל מצוה יש שני ענייני
עלינו להתחזק לפני יום הדין לקיים את המצוות מתוך הרגשת
כלל ,האם היה מותר להשתלב שם? שכר ,האחד 'סגולי' מצד עצם עשיית המצוה ,שכשם
שיעבוד ,מצד אחד לכבד את המצוות וללמוד תורה בחשק
שעבירה משחיתה את הנפש כך מצוה מחזקת ומבריאה
רבינו שליט”א :השאלה הזאת אינה נוגעת לבחורי ישיבה כלל! לבחור ובשמחה ,ומצד שני להרגיש את העבדות ,ובפרט בלימוד
את הנפש ,והשני ,שמקבל שכר על כך שעשה את ציוויו
ישיבה אין שום שייכות לצבא! שאלה זו נוגעת רק לגבי מי שאינו התורה ,וכמו שכתב הכוכבי אור ,שאדם שאינו מצטער ודואג
של הקב"ה ,ושיעבד עצמו לעבודתו.
בקיום המצוות אינו נוטל שכר אלא כמי ש'אינו מצווה ועושה',
לומד .וגם לגביו התשובה היא שאי אפשר לסמוך עליהם כלל! היום
ונמצא שמי שלומד רק כשמתחשק לו ללמוד מפסיד חלק והנה איתא בקידושין (לא' ,).גדול המצווה ועושה יותר
זה ‘על טהרת הקודש’ ,ומחר לא! ברגע שאדם נכנס לצבא המפקד
גדול מן השכר .אמנם אם נרגיש מחוייבות ללמוד בכל זמן ממי שאינו מצווה ועושה' .וכתבו התוס' שם (ד"ה גדול),
יכול לעשות בו כרצונו ,ואין מעכב בידו ,וכפי שנוכחנו לראות כמה ומצב שאפשר ,ניכנס בגדר של 'מצווה ועושה' ,ש'דואג 'נראה דהיינו טעמא דמי שמצווה ועושה עדיף ,לפי שדואג
פעמים ,בכל המקומות שעושים מסלולים שהם ‘כאילו על טהרת ומצטער תמיד' ,ובזה נשתעבד לקב"ה ונמליך אותו עלינו, ומצטער יותר פן יעבור ,ממי שאין מצווה שיש לו פת בסלו,
אוסף | 5
הקודש’ ,שהם מבטלים את כל ההסכמים! ונזכה שידון אותנו במידת הרחמים .אמן. שאם ירצה יניח' .ולכאורה צריך ביאור ,הרי בפשוטו מי
לתוכן
עיונים בפרשה
בדין "ארצך" לענין חיוב ביכורים
האילן ונמצאת הקרקע קנויה לו להעמדת האילן ,הוי אומר מדוע קנה אילן אחד אינו מביא "ולקחת מראשית כל פרי האדמה אשר תביא מארצך" (כו ,ב)
שיש לו זכות בקרקע כעין 'קנין פירות' ,ואפילו למ"ד קנין והרמב"ן הקשה על הרשב"ם מסוגיית הגמ' (שם פא ,ב)
פירות לאו כקנין הגוף מביא ואינו קורא. מחלוקת קנין פירות כקנין הגוף
– הקונה שני אילנות בשדה חברו חייב ב'הבאת ביכורים',
ותירץ ,שהקונה אילן אחד אין לו בקרקע אפילו 'קנין לזמן' אלא שנחלקו ר"מ ורבנן האם חייב בקריאת פרשת ביכורים, בגמ' (ב"ב קלו ,ב) מבואר שהלוקח שדה לפרותיה חייב
אלא רק 'זכות יניקה' לאילן שקנה ,ועל כן אינו חייב בהבאת שלרבנן אינו קורא ולר"מ קורא .ומבואר שם כי המחלוקת בהבאת ביכורים ,אלא שנחלקו ר' יוחנן ור"ל האם חייב
ביכורים היות ואין לו שום קנין בקרקע. היא האם הקונה ב' אילנות קנה קרקע עמהם או לא( .ונחלקו בקריאת פרשת ביכורים – ר"י אמר 'מביא וקורא' וריש לקיש
עוד תירץ הגר"ח ,שהקונה אילן אחד אפילו 'זכות יניקה' דווקא בקונה ב' אילנות ,אבל הקונה ג' אילנות לכו"ע קנה קרקע ו'מביא וקורא'). אמר 'מביא ואינו קורא' .נקודת המחלוקת מבוארת שם – "רבי
אין לו בקרקע ,אלא שהמוכר משועבד בשעבוד הגוף להעמיד והק' הגמ' – מדוע לרבנן בב' אילנות ולר"מ באילן אחד יוחנן סבר קנין פירות כקנין הגוף דמי ,וריש לקיש סבר קנין
לקונה את האילן שקנה – והיינו ,שייתן לו את יניקת הקרקע. 'מביא ואינו קורא' ,הלא כשם שאינו קורא משום שהקרקע פירות לאו כקנין הגוף דמי".
אינה קנויה לו ולא מתקיים בו "בארצך" ,מטעם זה גם יש והיינו שבפרשת ביכורים נאמר "בארצך" ,ולדעת ר"י
ג' דרגות בקנין קרקע
לפוטרו מ'הבאה' .ותי' הגמ' שבאמת הסתפקו האם קנה קרקע מתקיים "בארצך" על ידי קנין פירות דנחשב כקנין בגוף
ומבואר בדבריו שיש ג' אופנים של זכות העמדת אילן.
או לא ולפיכך מספק חייב בהבאה אך אינו קורא. הקרקע ולפיכך 'מביא וקורא' ,ולדעת ר"ל נח' הראשונים
א .קנין בגוף הקרקע בתורת 'קנין הגוף' ,דהיינו זכות
והק' הרמב"ן שלדעת הרשב"ם לא קשה קושיית הגמ' – כיצד לבאר דבריו ,וכדלהלן.
של זריעה ונטיעה לעולם .ב .קנין בגוף הקרקע בתורת 'קנין
פירות' ,והיינו 'קנין לזמן' של 'גוף לפירות' ,שהיות והוא קנין שהיות ולעולם יש לבעל האילנות שיעבוד בקרקע ליניקה אזי
ג' שיטות מדוע מביא ואינו קורא
לזמן נחשב כ'קנין פירות' וקנין הגוף הוא רק 'לעולם' .ג .שאין הוא חייב ב'הבאה' ,וגם אם לא מתקיים 'בארצך' ואינו יכול
לקרוא ,בכל זאת חל עליו החיוב להביא מכח שיעבוד היניקה. א .דעת הרשב"ם – שחייב מדאורייתא ב'הבאה' היות
לו קנין בגוף הקרקע ,אלא רק 'זכות יניקה' מהקרקע לאילן
ומתקיים "בארצך" מכח קנין פירות לחוד ,שכן הקרקע
שמכר לו ,או שאפילו זכות יניקה אין לו אלא רק שעבוד הגוף דעת הרמב"ם בקנה ג' אילנות משועבדת לו ל'יניקה' ,אלא שאינו קורא משום שאינו יכול
על המוכר להעמיד לו יניקת אילן.
ונראה ליישב בהקדם דברי הרמב"ם ,וביאור הגר"ח. לומר "אשר נתתה לי" .ב .דעת תוס' – שאינו חייב ב'הבאה' אלא
ובאופן השלישי לא נחשב הדבר ל'קנין' שמחייב בהבאת
כתב הרמב"ם (ביכורים פ"ב ,י"ג) "הקונה אילן בתוך שדה מדרבנן ,אבל מדאורייתא פטור היות ולא מתקיים "בארצך",
ביכורים.
חבירו אינו מביא לפי שאין לו קרקע .שלשה יש לו קרקע, ומטעם זה גם אינו קורא .ג .דעת הרמב"ן – שחייב בהבאה
דעת הרשב"ם כהרמב"ם ואף על פי שאין לו אלא אילנות בלבד הרי הוא כמי שקנה מדין 'ספק' דאורייתא ,והיינו שיש להסתפק האם 'קנין פירות'
ומעתה נראה כי דעת הרשב"ם היא כדעת הרמב"ם שבאמת קרקע" .ובהשגת הראב"ד כתב "לא כי ,אלא מפני שבסתם נחשב "בארצך" והדבר מהוה ספק האם חייב ב'הבאה' ,ולפיכך
גם ללא קנין ממשי בגוף הקרקע חייב ב'הבאה' – מכח זכות קנה עמהם קרקע". מביא על ידי שמקדיש את הפירות לגבוה ,אך אינו קורא שמא
נטיעה וזריעה לעולם ,אלא שמוסיף הרשב"ם שגם זכות יניקה וכתב הגר"ח שלדעת הרמב"ם גם הקונה ג' אילנות אינו לא מתקיים כאן "בארצך".
מהקרקע נחשבת כקנין בגוף הקרקע לחייב בהבאת ביכורים. קונה גוף הקרקע שתחת האילנות ,וכל תוקף הקנין הוא – קנין
ביאור דעת הרשב"ם
אבל בקונה אילן אחד (או ב' אילנות לרבנן) סובר הרשב"ם 'זכות נטיעה וזריעה לעולם' ,והיינו שאפילו אם יעקר אחד
שאפילו זכות יניקה בקרקע אין לו ,אלא כפי שכתב הגר"ח מהאילנות יכול לנטוע אילן אחר ,וכיון שלענין נטיעה וזריעה והקשו תוס' – לדברי הרשב"ם שקנין פירות נחשב כ'שלו'
בדרך הב' שאין לקונה כלום מלבד זה שהמוכר משועבד הקרקע קנויה לו לעולם נחשב הדבר כ'קנין הגוף' ועל כן ומתקיים "בארצך" ,מדוע לא מתקיים "אשר נתת לי".
בשעבוד הגוף להעמיד לו את אילנו – ובאופן שאין לו זכות מביא ביכורים וקורא. ונראה ,כי על אף ש'קנין פירות' נחשב כ'שלו' עדיין לא
בקרקע כלל לא מתקיים "בארצך". והק' הגר"ח על תחילת דברי הרמב"ם שהקונה אילן אחד מתקיים בו "אשר נתת לי" ,היות ובחלוקת הארץ אשר עליה
ומעתה קושיית הגמ' מובנת היטב לדעת הרשב"ם – מדוע בשדה חברו פטור מ'הבאה' – הרי למרות שאין לו קנין בקרקע הוא אומר "אשר נתת לי" מדובר על בעלות גמורה של 'גוף
הקונה אילן אחד חייב בהבאת ביכורים הרי אין לו שום קנין ואפי' 'זכות נטיעה וזריעה' ,עם כל זאת עדיין יש לו 'קנין ופירות' ,אבל בעלות לפירות אינה דומה לחלוקת הארץ ועדיין
בקרקע ,ולא מתקיים בארצך ,ואפילו 'זכות יניקה' אין לו. לזמן' בקרקע ,שכן כל זמן שהאילן קיים אינו חייב לעקור לא מתקיים בה "אשר נתת לי".
משנת הישיבה
מתוך סדרת ועדי הדרכה לבני ישיבה
עבודת המידות (טו)
להתחיל להתרגל לחשוב כך באמת. צריך לדעת שכל עבודת המידות תלויה במידת הענוה ,ולפיכך הדרך לקנותה
עוד עצה כתובה בספרים ,להסתכל על גדלות הקב"ה לעומת האפסיות שלנו, היא ארוכה ,ומצריכה עבודה רבה .ולא די בזה ,אלא שהיצר הרע של הגאוה גדול
כמה אנו קטנים וחסרי משמעות לעומת צור כל העולמים .להתבונן מה זה בן מאד ,שכן יש בה 'גישמאק' ,שכאשר האדם מרגיש חשוב יש לו מזה הנאה אמיתית.
אדם ,רגע אחד הוא כאן ורגע לאחריו כבר איננו ,בכל רגע ורגע הקב"ה צריך אין אדם שלא נהנה להרגיש חשוב! ולאידך גיסא ,זה לא כזה 'גישמאק' לחשוב שלא
להחיות אותו .וכאשר אדם מבין עד כמה הוא כלום ,ממילא הוא מרגיש שאינו יכול מגיע לי שום דבר ,אלא הכל מהקב"ה ואני כלום ,כך שבוודאי הנטייה הטבעית
להתגאות ,שהרי אם הקב"ה ירצה ברגע אחד הוא כבר לא יהיה כאן. של האדם היא לגאוה.
עוד עצה מצינו במסילת ישרים (פכ"ב) ,שאדם צריך להתבונן בכך שאין לו סיבה אמנם באמת בפנימיות הדברים דווקא הענוה מביאה את האדם לידי מנוחת
להתגאות ברוב מעלותיו ,מאחר וזהו חוק טבעו שחקק בו הבורא ,כשם שהעוף אינו הנפש ושמחה אמיתית ,כי לעניו אין את התסכולים שיש לרוב בני האדם מחמת
מתגאה בכך שהוא יכול לעוף ,כי זו המציאות שבה הוא נברא ,וכשם שאדם אינו נקמה וכעס וקנאה ,וממילא הוא חי חיים טובים יותר ,חיים רגועים ושלוים .אמנם
מתגאה בכך שהוא מהלך על שתי רגלים ,כך אין מה להתגאות בחכמה או עושר בשעת מעשה קשה מאד לוותר על ה'גישמאק' והתענוג של הגאוה.
וגבורה וכיוצא באלו ,שהרי הכל ניתן לו מאת הבורא יתברך. צריך להכיר את הדרך הנכונה לעבוד על מידת הענוה ,והצעד הראשון בזה הוא
לסיכום ,אם ירבה האדם להתבונן בעניינים אלו שהזכרנו :א .מאין באת ולאן לשנות את המחשבה .לשנן לעצמנו דברי חז"ל בעניינים אלו ,כגון' ,עקביא בן
אתה הולך .ב .שהוא אינו נחשב לכלום כלפי הקב"ה ,אשר בכל רגע ורגע מקיים מהללאל אומר ,הסתכל בשלשה דברים ואי אתה בא לידי עבירה ,דע מאין באת
את המציאות שלו .ג .שגם המעלות שיש בו הם בדרך כלל מחוק טבעו ,אזי הרצון ולאן אתה הולך ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון' (אבות פ"ג מ"א) ,וכן 'מאד
להתגאות ייחלש במקצת .זה השלב הראשון בעבודה על מידת הגאוה. מאד הוי שפל רוח ,שתקוות אנוש רימה' (שם פ"ד מ"ד) ,וכיוצא באלו ,וזה עוזר
© כל הזכויות שמורות למערכת 'משנת רמ"ה' ,יוצא לאור ע"י המערכת מתוך שיעוריו שיחותיו וכתביו של רבינו שליט"א
לפרטים ויצירת קשר :מספר פקס 153777921183דוא"לmishnasrama@gmail.com : | 6אוסף
לתוכן
לתוכן
לתוכן
חשבתי דרכי
פרשת כי תבא
חודש אלול הוא אחרית שנה ומכוחה אנו חוזרים אל הראשית [ב']
עליהם כתוב "וחנותי את אשר אחון ,אע"פ שאינו הגון אלול הוא "אחרית שנה" ובו חוזרת ומתגלה ראשית
ואינו כדאי" .כולו מתנת חינם" ,כי מצאת חן בעיני" .והכי הבריאה
איתא במדרש רבה פרשת כי תשא (פרשה מ"ה) "וחנותי את
התחלנו לעסוק בשבוע הקודם בעניין האחרית והראשית,
אשר אחון באותה שעה הראה לו הקדוש ברוך הוא את כל
ונמשיך לבאר בזה.
האוצרות של מתן שכר שהן מתוקנין לצדיקים והוא אומר
האוצר הזה של מי הוא והוא אומר של עושי מצות ,והאוצר התורה קוראת לאלול "אחרית שנה" ,והדבר מחויב .אחר
הזה של מי הוא של מגדלי יתומים ,וכל אוצר ואוצר ,ואח"כ שיש זמן מסוים שהוא "ראשית שנה" שזהו יו"ט של ראש
ראה אוצר גדול אמר האוצר הזה של מי הוא א"ל מי שיש השנה ,הרי שיש גם זמן מסוים שהוא "אחרית שנה" ,וזהו
לו אני נותן לו משכרו ומי שאין לו אני עושה לו חנם ונותן חודש אלול .עלינו להבין מה היא המשמעות המיוחדת
לו מזה שנאמר וחנותי את אשר אחון ,וחנותי את אשר אחון לחודש אלול כשלעצמו" .אלול" כמות שהוא ,כחודש ,ולא
למי שאני מבקש לחון ,וכן ורחמתי את אשר ארחם" .זהו כמספר ימים של הכנה לקראת ראש השנה .אכן ,הרי מצאנו
אוצר גדול של מתנת חינם ,אבל הוא ניתן רק למי שיודע שהחודש הזה יוצא מכלל החודשים ,כי אין אף חודש שכולו
בוודאות וחש בכל נימי נפשו שלא מגיע לו כלום ,כי אם הפך למצב של תפילה ,זהו הדבר שנתייחד באלול כאשר
הוא חושב שמגיע לו משהו אז הוא יקבל מהאוצרות שמהם חודש שלם כולו הפך לתפילה באותם י"ג מידות הרחמים,
משלמים למי שמגיע לו ,אך האוצר הגדול הוא מתנת חינם, ונבאר כיצד המצב הזה נותן לו את השם "אחרית שנה".
והוא ניתן רק למי שיודע שזו מתנת חינם ,לכן צריך מישהו בחודש אלול היתה הפעם היחידה שבה חזר והתגלה
שבאמת אין לו. הבורא באותו הרצון הראשון של בריאת העולם .כי הנה,
זאת היתה חריגה של פעם אחת ,גילוי רצון השווה לרצון העולם נברא במידת הדין ,זוהי המידה וההנהגה הקבועה
של הבריאה ,זה רצון שאינו בתוך המסגרת של המהלכים שבה נוהג וממשיך העולם ,ומידותיו של הקב"ה זאת
והחוקים של הבריאה עצמה .אלא הוא שווה לרצון של ההנהגה הקבועה ,אמנם עצם הרצון של בריאת העולם
הבריאה עצמה ,כולו חסד ,חינם .ולא רק חינם אלא שהוא הוא הדבר היחידי שלא היה בדין .עצם הרצון של בריאת
ניתן למי שבפירוש לא מגיע לו ,כדאיתא בברכות (ז' ע"א) העולם הוא כולו חסד ,כולו רצון טוב ,וכמובן ,לא היה בו
וחנותי את אשר אחון ורחמתי את אשר ארחם אע"פ שאינו שום דין .על זה מביאים חז"ל את הפסוק "כי אמרתי עולם
הגון ואינו כדאי .לכן ,ברית כרותה לתפילה זו ,תפילת י"ג חסד יבנה" .הרצון הראשון הוא כולו רצון להטיב ,ומאז
מידות הרחמים ,שאינה חוזרת ריקם ,זוהי התפילה שבזכותה ואילך הרצון להיטיב הוא במערכת מסודרת .אין הטבה
אנו קיימים ,ובזכותה קיבלנו את הלוחות השניים .מכח י"ג בעלמא ,אין הטבה סתם .אכן ,אם הקב"ה רוצה להטיב
מידות הרחמים ירדה מעלינו גזירת "הניחה לי ...ואכלם" בסתם הוא יכול להטיב עוד ועוד ,אבל הדבר ידוע שאין זו
(שמות ל"ב י') "הרף ממנו ואשמידם" (דברים ט' ,י"ד) ,חלילה. הטבה אמיתית ,הטבה אמיתית היא לתת לבני אדם להרוויח
את קיומם ביושר ,להרוויח את קיומם בדין .לכן באותו רצון
בחודש זה יש אפשרות להתפלל להיברא מחדש בכח לבריאת העולם ,שם לא היה דין ,אבל משם ואילך היה דין.
של מתנת חינם "מתחילה עלה במחשבה לברוא את העולם במידת הדין",
חודש שלם ,שכל כולו חודש של תפילה לגילוי של חידוש היינו שכבר היתה מחשבה לברוא את העולם ,ורק על האופן
הבריאה .דבר זה הוא מחוץ לכל הגדרים והחוקים ,ומחוץ היאך לבראו היתה מחשבה לברוא במידת הדין ,אבל עצם
לכל המידות שבהם העולם מתנהג ,זה דבר שניתן חינם. המחשבה לברוא את העולם בכלל ,היא כולה חסד ,כמובן.
מעתה ,מובן למתבונן ,כי החודש שבו מאיר וקיים הדבר הזה, הפעם האחת והיחידה שנתגלה אותו רצון שוב ,אותו
ובו נתגלתה המציאות הזאת ,הרי שחודש זה נושא בתוכו רצון שהוא כולו חסד .היתה בגילוי של י"ג מידות הרחמים,
אוסף | 7 לעילוי נשמת האשה בלה בת ר' מנחם הלל לוין ע"ה
לתוכן
איתנו ,זהו דבר הסותר את עצמו לומר כן ,ואם כן הראשית את האפשרות לתפילה להיברא מחדש .העולם מתנהג בדין
אינה יכולה ללכת איתנו יחד .אבל באמת הראשית אכן והאדם אינו מקבל סתם אלא רק את מה שמגיע לו ,אבל
נמצאת איתנו ,אם אנו מכוונים לקראת תכלית הרי שתמיד יש חודש אחד שכולו נושא בתוכו את הכח הזה ,להתפלל
אנו צמודים לאותה "ראשית"" ,המגיד מראשית אחרית", ולבקש ,והדבר מתקבל .ניתן כח בחודש זה שבו כביכול
כשאנחנו צמודים לאותה "אחרית" אז אותה "ראשית" בורא העולם נתגלה בי"ג מידות הרחמים .ובו משה רבינו
מתגלה .היא לא מתגלה לכתחילה ,אבל היא מתגלה מכח התפלל במשך כל החודש הזה עד שהוא התחיל להצליח
לרצות בראש השנה.
העובדה שאנו הולכים לקראת התכלית .כשאנו הולכים
לקראת האחרית ,הדבר הזה מגלה את הראשית .אברהם מעתה ,יש לנו כעת חודש שהוא האחרית .ואותה
אבינו הסתובב בעולם וחיפש את הראשית .ומה שהוא ה"אחרית" שפירושה הוא סוף ,היא המאפשרת ראשית
מצא היה "שאי אפשר לעולם בלא מנהיג" ,היינו שלא יתכן חדשה ,זה ענינה של "אחרית" ,אחרית היא סוף ,אבל כאמור
זהו סוף שנעוץ בהתחלה ,סוף שנוגע בהתחלה .זהו פירוש
שהעולם אינו הולך לקראת תכלית ,ואז ,כשהוא הגיע לזה,
המילה "אחרית" בכל מקום בתורה שבכתב ,וכפי שמצינו
"הציץ עליו בעל הבירה ,ואמר לו אני הוא בעל הבירה".
בנביאים שנאמר על רחל "יש תקוה לאחריתך" ,וכן "לתת
לשון חז"ל שאברהם אבינו מצא בירה דולקת ,וביאר בזה
להם אחרית ותקוה".
אחד מגדולי המפרשים שפירוש המילה "בירה דולקת" הוא
מלשון "מה פשעי ומה חטאתי כי דלקת אחרי" ,אברהם זוהי דרשת הגמרא מהפסוק "מרשית השנה ועד אחרית
שנה" " -כל שנה שרשה בתחילתה מתעשרת בסופה" ,אם
אבינו גילה שהעולם דולק ורץ לקראת משהו ,הבירה דולקת
השנה היא "רשית" באופן זה של "ולרש אין כל" סופה שיש
ורצה לקראת משהו ,והוא הבין שזה לא יתכן ,הכל מוביל
לה אחרית ,היינו אחרית המביאה להתחלה חדשה" ,יש
לאיזה שהיא אחרית ,וכשהוא הגיע לפה אז הוא גילה את תקוה לאחריתך".
הראשית ,ואז "הציץ עליו בעל הבירה ואמר לו אני הוא בעל
כך אנו מוצאים כי השבת היא תחילה למקראי קודש ,מחד,
הבירה".
נקראת השבת סוף מעשה ובה נגמרה הבריאה ,כך שהשבת
זו המשמעות של עומק הגילוי בחודש אלול "אני היא "תכלית מעשה שמים וארץ" ,אבל היא גם תחילת כל
מקראי קודש .הכוונה בזה כי בשבת נפתחו כל האפשרויות,
לדודי ודודי לי" כל המקראי קודש הם כולם ניסים גלויים ,כל מה שאירע
זאת המשמעות ברמז של "אני לדודי ודודי לי"" ,אני ברגלים ,ולכן השבת היא תחילה למקראי קודש ,זה מה
לדודי" היינו אני הולך אל ,...אני הולך לקראת איזו שהיא שניתן לנו.
תכלית ,ואז" ,ודודי לי" ,אז מתגלה אלי אותה התכלית ,והיא
פירוש המושג "אחרית" הוא תמיד הדבר שאליו הולכים,
מתגלה אלי כראשית .זהו עניינו של חודש אלול .התורה מצינו בלשון הכתוב (ישעיהו מ"ו י') "מגיד מראשית אחרית",
קוראת לחודש אלול "אחרית שנה" .המילה "אחרית" יכולה פירוש המילה "מגיד" בלשון הקודש הוא "ממשיך" ,כפי
להתפרש בשני אופנים וזו הבחירה שלנו כיצד היא תתפרש. שידועה ההלכה של גוד אסיק וגוד אחית ,והוא מלשון גדה
המילה "אחרית" יכולה להתפרש כסוף ,ואף את האופן הזה של נהר" .מגיד" היינו ממשיך ,ו"מגיד מראשית אחרית" היינו
מצאנו בפסוק ,חלילה" ,אחריתה כיום מר"" ,מרה תהיה ממשיך מהראשית אל האחרית.
באחריתה" .אולם האחרית יכולה להתפרש ,וכך היא צריכה למדנו כי הדבר המיוחד שבחודש אלול הוא ,שהוא נקרא
וחייבת להתפרש ,כנעיצת הסוף שהוא הסוף הסופי ,בנקודת "אחרית שנה" ,ואחרית השנה היא המביאה אותנו לקראת
כל ההתחלות כולם ,זאת האחרית האמיתית. האפשרות של חיבור לראשית חדשה .וחודש אלול נהיה
אנו חיים בתקופה שהיא כ"אחרית שנה" ,וכאשר אנו ל"אחרית שנה" משום שהוא היחידי שמחבר אותנו אל
מסתכלים מסביבנו ,על כל מה שאנו רואים בעולם בדרך הרצון ,שהוא ראשית כל הראשיות.
הטבע ,בפשטות אנחנו רואים שהכל הולך לקראת סוף. מכח התכלית אנו חוזרים לגלות את הראשית
אולם כאן הוא המבחן ,כאן נבחנת נקודת האמונה החזקה,
עתה נחזור לבאר ולצרף את העיקרים שנתבארו ,הנה,
האמת ,והציפייה האמיתית לישועה .אנו צריכים לראות הראשית הולכת ונעלמת ,אולם מה שמגלה אותה ,את
את הכל כ"אחרית" ולא כסוף .כל מה שנראה כסוף ,הוא הראשית ,זו התכלית .האחרית מביאה את ההארה של
באמת האחרית האמיתית .והיא באמת תביא אותנו לנקודת הראשית .כי הראשית שהיא עבר הולכת ומשתכחת,
ההתחלה האמיתית .אם ה"אלול" שלנו יהיה "אחרית שנה" הראשית הייתה פעם ,אבל הזמן ממשיך ,ונמצא שרגע אחד
אמיתי ,כראוי .אז ראש השנה הבא עלינו לטובה ,יהא באמת אחר הראשית כבר יכולים לטעון שהדבר היה תמיד מאז
"ראשית" חדשה ,שתבוא עלינו לטובה. ומעולם ,והוא אף פעם לא נברא .הראשית הרי אינה נמצאת
| 8אוסף
לתוכן
לתוכן
לתוכן
על ספר משלי‰שקפ‰„ברי מוסר ו
‡"ם שרייבר שליט‚„ול רבי ישר‡ל בו‰ ‚‡ון‰ ‰ישיב‰ מר‡ש
"ק‰‡מרו בישיש
9 | אוסף
לתוכן
| אוסף10
לתוכן
לתוכן
לתוכן
11 | אוסף
לתוכן
| אוסף12
לתוכן
לתוכן
לתוכן
פרשת כי תבא
בדין מזבח דהר עיבל
פניני נחלה
לך נביא לעבור על אחת מכל מצות האמורות ובנית שם מזבח לה' אלקך מזבח
בתורה כאליהו בהר הכרמל לפי שעה שומעין
לו" עכ"ל ,והוא דין בכה"ת דע"י נביא מותר אבנים לא תניף עליהם ברזל
ובאת אל הכהן וגו' ואמרת אליו לעבור על כל איסורי תורה לפי שעה ,וא"כ אבנים שלימות תבנה את מזבח
למה בעינן להתירא דנביא במסוים לאיסורא וגו' והעלית עליו עולות וגו' וזבחת
הגדתי היום וגו' (כו ,ג)
דשחוטי חוץ ,והרי בכל איסורי התורה יש היתר
לקמן (בפסוק ה') כתיב "וענית ואמרת לפני ה'" ,ואילו בקרא
זה כתיב רק "ואמרת אליו" .והנה בפרש"י לקמן (שם) כתב לעבור עפ"י נביא ,וצ"ע .וי"ל (וכן הוא בכתבי הגרי"ז
שלמים ואכלת שם וגו' (כז ,ח)
"וענית ,לשון הרמת קול" .וכן הוא בגיטין (פג ,א) "כל עניה זבחים קיב ,ב) דאילו משום דינא דאליו תשמעון אין וצ"ע דלכאורה דהא דהקריבו קרבנות בהר עיבל
האמורה בתורה הרמת קול הוא" .לפי"ז נראה דכל דין הרמת הוא משום דהיתה בזמן היתר במות דמשעברו
קול שנאמר במקרא ביכורים הוא רק במה שאומר לפני ה'
זה רק התירא בעלמא לעבור על האיסור ,אך
ארמי אובד אבי ,אולם מה שהוא אומר לכהן הגדתי היום, מ"מ אין עליו הכשר הקרבה דאין תורת הקרבה את הירדן הותר להם במות ,וכן הוא בפרש"י
כיון דכתיב ואמרת ולא וענית ואמרת ,אין זה בהרמת קול. בחוץ ,ולזה בעינן להך דינא דבכל מקום אתה פרשת ראה (דברים יב ,ח) שכתב וז"ל "כשתעברו
והנה בדעת זקנים מבעלי התוס' כתבו וז"ל "וענית ואמרת, מקריב שיש עליו הכשר הקרבה ,וקרב בתורת את הירדן מיד אתם מותרים להקריב בבמה",
קריאת ביכורים הוא בקול רם אבל קריאת וידוי מעשר
בערתי הקודש מן הבית הוי בקול נמוך דלא כתיב וענית כי קדשי במה קרב גם בחוץ. ולכן הותר להם להקריב עולות ושלמים כדין
אם ואמרת ,וזהו שיסד הפיוט וידוי נמוך ומקרא רם תענה" אולם נראה להוסיף בזה ,דהא דנאמר דין הקרבנות הקרבים בבמה.
עכ"ל .ר"ל דקריאת ביכורים נאמרת בקול רם ואילו קריאת
וידוי מעשר היא בקול נמוך יעוש"ה. מסוים דיש להקריב ע"פ נביא בחוץ גם בזמן מעתה צריך ביאור הא דנאמר בקרא דין אבנים
ולפמש"כ גם בקריאת ביכורים עצמה חלוקים הם אמירת איסור במות אין עיקרו של ההיתר ,דהותרה שלימות ודין לא תניף עליהם ברזל ,דכל דינים
והגדתי שנאמרה להכהן ,ממה שהוא אומר לפני ה' .דאילו ההקרבה בבמה גם בזמן איסור במות והוי קרבן האלו הם דינים הנוהגים במזבח ,אבל בבמה
מה שנאמר לפני ה' נאמר בקול רם ,ואילו האמירה לכהן היא לא בעינן אבנים שלימות ואינם אסורים להניף
בקול נמוך ,וחד דינא להו עם מצות וידוי מעשר שנאמרת
במה ,אלא דעיקר הדין בזה הוא דעפ"י נביא
בקול נמוך. הותרה הקרבה בחוץ ,וכל עצמו של דין זה הוא עליהם ברזל ,וגם למ"ד דאין להקריב קרבנות
ובאמת יש לומר בזה עוד ,דהנה בכל מקרא ביכורים תרתי הכשר הקרבה בחוץ ולא היתר במה ,ויסוד ד"ז על הסלע ובעינן שיבנה מזבח אבל הא מיהא
איתנייהו ביה ,דין קריאה ודין וידוי .דהנה (בפ"ב דביכורים
נלמד מהא דאמר רבי אבא בר כהנא (תמורה דף אין בו קדושת מזבח ואינו מקדש פסולים ועוד
מ"ב) תנן "יש במעשר וביכורים משא"כ בתרומה שהמעשר
והבכורים טעונים הבאת מקום וטעונין וידוי ואסורים לאונן כח ,ב) "שמונה דברים התירו באותו לילה [בבמת דמבואר בזבחים (קח ,ב) דקרן וכבש וריבוע ויסוד
ר"ש מתיר וחייבין בביעור ור"ש פוטר" .ובירושלמי שם גדעון] חוץ לילה וזרות וכלי שרת וכו'" ע"ש, אין מעכבין בבמה קטנה וצ"ע .ובאמת עוד צ"ע
(ה"ב)" ,וטעונין וידוי קדש קדש עליון" ,ופריך בירושלמי
וצ"ע כיון דהותרה ההקרבה בבמה ממילא דמדברי רש"י בזבחים פרק פרת חטאת (קיב,
"תנינן כל אילין מילייא ור"ש פליג ,וגבי וידוי לית ר"ש
דדינו בזר ובלי כ"ש ,ולמה הוצרכו להיתר בפ"ע ב ד"ה באו לגלגל) ומדברי הרמב"ם בפיה"מ (פרק יד
פליג" ,והיינו דהוקשה לירושלמי דאי לית ליה לר"ש גז"ש
דקדש קדש א"כ למה מודה ר"ש דביכורים טעונין וידוי, והרי בבמה אין דין כהן וכ"ש ,ובע"כ מבואר שם) משמע דלא הותרו להם במות רק משהגיעו
ותי' בירושלמי "וידוי זו קרייה ולית ר"ש פליג דכתיב וענית
מזה דאין זה היתר הקרבה בבמה בשעת איסור לגלגל וקודם לכן לא הותרו להם כלל במות,
ואמרת" .ויעו"ש בביאורי הגר"א שכ' "ומשני וידוי דביכורים
זו קריאה דכתיב בביכורים וענית ואמרת ,וענית זו קריאה במות ,אלא הכשר הקרבה בחוץ ,ודין הקרבתו ולכאורה צ"ל דכ"ז היה בהוראת שעה ,וצ"ע.
ואמרת זו וידוי" עכ"ל .ר"ל דמה שביכורים טעונים וידוי הוא כדין קרבן מקדש דמעיקר הדין בעי כהן שוב ראיתי ברד"ק יהושע (ח ,ל) שכתב ואמרו
לא ילפינן ליה מוידוי האמור במע"ש ,כ"א דהקריאה עצמה
וכ"ש ,ועל כן הוצרכו היתר מיוחד להקריבו ע"י אין במה ניתרת אלא ע"י נביא שנאמר אז יבנה
בביכורים תורת וידוי בה ,ובאמת תרי מילי איכא במצות
קריאה ,חדא מצות קריאה דוענית זו קריאה ,ושנית מצות זר ובלי כ"ש ,וכמש"נ. יהושע ודבריו לכאורה סתרי אהדדי דשם
וידוי ,דואמרת זו וידוי ,יעוש"ה. בתחילת דבריו כתב ואז הותרו הבמות כ"ז
ולפמש"נ נראה דמצות וידוי מתחלת מ'ואמרת אליו הגדתי', מעתה נראה דאף דקרב בחוץ ולא היה שם
שהיה בגלגל [וצ"ע דהר עיבל היה קודם בואם
דשם לא כתיב וענית כ"א ואמרת ,ובקריאת הגדתי איכא אהל מועד מ"מ כיון דהיה ע"פ נביא הרי הוכשר
קיום מצות וידוי ולא מצות קריאה ,ולכן דינו בקול נמוך לגלגל].
הקרבה בחוץ ודין הקרבתו הוא כדן קרבן
כדין וידוי מע"ש דהוא בקול נמוך ולא בקול רם .ואילו מצות ונראה ביאור דבריו דכבר הארכנו לעיל
קריאה מתחלת רק מ'ארמי אובד אבי' ,דכתיב ביה "וענית מקדש ובעינן בהקרבתו כל דיני קרבן מקדש,
ואמרת לפני ה' וגו'" ,ודינו בקול רם וכמש"כ. ובאמת אין להקריבו על במה ,ולכן כתיב בקרא בפרשת ראה (יב ,יג) יעו"ש בפרש"י שהביא
והנה תנן בסוטה (פ"ז מ"א מ"ב) "וידוי מע"ש נאמרת בכל ובנית שם מזבח לה' דבעי מזבח ולא במה וה"נ מהספרי (פיס' קע) "אבל אתה מקריב על פי נביא
לשון ואילו מקרא ביכורים נאמר בלשון קודש" .וכתב רש"י כגון אליהו בהר הכרמל" עכ"ל ,וכפה"נ ,הוא דין
(סוטה דף לב ,א) "מקרא ביכורים ,שהיה קורא מארמי אובד
מה דכתיב מזבח אבנים לא תניף עליהם ברזל
אבי עד סוף כל הפרשה" .ולכאורה צ"ע דהרי מצות מקרא ואבנים שלימות תבנה את מזבח ה' ,הוא מה"ט מסוים באיסורא דשחוטי חוץ דע"י נביא מותר
ביכורים מתחילה מוהגדתי היום .אולם לפמש"נ אתיא היטב, דכיון דהקרבתו היא בתורת קרבן חוץ ממילא להקריבו בחוץ גם בזמן איסור במות.
דמצות קריאה דדינה בלשון הקודש מתחילה מארמי אובד
אבי ,דאילו אמירתו לכהן הגדתי היא מכלל מצות וידוי
בעינן שיהא עליו תורת מזבח ,ובעינן שלימות ולכאורה צ"ע דהנה בספרי בפרשת שופטים
ונאמרת באמת בכל לשון ,וכמש"כ. ולא שהונף בהם ברזל ,ודו"ק. (פיס' קעה) איתא וז"ל "ואליו תשמעון אפילו אמר
אוסף | 13
לתוכן
בענין מסירת התורה לשבט לוי
(כט ,ג) ולא נתן ה' לכם לב לדעת ועינים לראות ואזנים לשמוע עד היום הזה
ומעתה נר' דהא דאמרו מה אתה משליט את בני שבטך עליה ,היינו לעניין תורה יעו"ש בפרש"י שכ' "שמעתי [מהו היום הזה] שאותו היום שנתן משה ס"ת לבני לוי כמו
שבע"פ ,דמשה רבינו נתנה לבני שבטו שהם ידרשוה והם שיורו משפטיך לישראל, שכתוב ויתנה אל הכהנים בני לוי באו כל ישראל לפני משה ואמרו לו משה רבינו אף
והיינו משום דמאז ומעולם הוא נחלת הלויים וכמו שהביא הרמב"ם (בפ"א מהל' ע"ז ה"ג) אנו עמדנו בסיני וקבלנו את התורה ונתנה לנו ומה אתה משליט את בני שבטיך עליה
דיעקב ד"הבדיל את שבט לוי ומינהו ראש והושיבו בישיבה" ,ובאמת שהם עיקר תופשי ויאמרו לנו יום מחר לא לכם ניתנה ,לנו נתנה ,ושמח משה על הדבר וע"ז א"ל היום הזה
התורה וכמו שכתב הרמב"ם (בפי"ג מהל' שמיטה ויובל הי"ב) "ולמה לא זכה לוי בנחלת נהיית לעם וגו' היום הזה הבנתי שאתם דבקים וחפצים במקום" עכ"ל.
ארץ ישראל וכו' מפני שהובדל לעבוד את ונר' ביאור הדברים ע"פ דברי הספרי
ה' לשרתו ולהורות דרכיו הישרים ומשפטי בפרשת האזינו (פיס' שלה) ויאמר אליהם
הצדיקים לרבים שנאמר יורו משפטיך שימו לבבכם לכל הדברים וגו' מלמד שצריך
ליעקב ותורתך לישראל" ,דב"ד הגדול הם אדם שיהיו עיניו ולבו ואזניו מכוונים לד"ת,
עיקר תורה שבע"פ והם עמוד ההוראה ומהם וכ' מרן הגרי"ז (פרשת בשלח) בביאור הדבר,
חוק ומשפט לישראל שנאמר ע"פ התורה דהנה התורה שבע"פ נחלקת לשנים ושני מח'
אשר יורוך ועל המשפט אשר יאמרו לך ,והם יש בה ,הא' הלכות ודינים שנמסרו למשה
הדברים שלמדו אותן מפי השמועה והם תורה מסיני והיא הקבלה ,ושנית דינים הלומדים
שבע"פ ואחד דברים שלמדו אותן מפי דעתן אותן בעצמן ע"י מדות שהתורה נדרשת בהן
ואחד מן המדות שהתורה נדרשת בהן ,הכל וזהו שאמר להם משה שימו לבבכם וגו' דאחר
ב"ד הגדול הם עיקר תורה שבע"פ ,ובאמת שלמד להם התורה שבכתב ושבע"פ דהיינו
מעיקר הדין היה צריך להיות דב"ד הגדול הדינים המקובלים ,כענין שנאמר כתבו לכם
הם משבטו של לוי כמו שנאמר יורו משפטיך ושימה בפיהם דהיינו תורה שבכתב ושבע"פ,
ליעקב ותורתך לישראל ,וזוהי הכוונה שמשה אמר להם שישימו לב לדרוש בעצמם דבר
רבינו רצה להשליט שבטו של לוי על התורה, מתוך דבר במדות שהתורה נדרשת בהן,
דהיינו שיהיו הם המושלים בתורה שבע"פ וזהו דברי הספרי שצריך אדם שיהיו עיניו
לפרשה כפי הבנתם ,ובאמת גם לאחר שבאו ואזניו ולבו מכוונים לדברי תורה ,דעיניו
והתלוננו נשאר דמצוה שיהא בו כהנים ולוים היינו תורה שבכתב ,דאסור לאומרו בע"פ
כמו שנאמר ובאת אל הכהנים הלוים ואל ורק לקרוא אותה מתוך הכתב ,ואזניו היינו
השופט אשר יהיה בימים ההם. תורה שבע"פ לשמוע הדינים המקובלים וזה
וזהו שבא למשה בסוף אנחנו עמדנו בסיני אדרבא אסור לכותבו רק להעבירו ע"פ ,ולבו
וקבלנו את התורה ונתנה לנו ,כלומר דקבלנו היינו להבין דבר מתוך דבר ולדרוש במדות
את התורה דהיינו תורה שבכתב וגם נתנה שהתורה נדרשת בהן יעו"ש.
לנו תורה שבע"פ ,וזהו כפל הלשון דקבלנו מעתה נר' פשוט דהן הן הדברים שנאמרו
את התורה וגם ניתנה לנו ,דהקבלה היא כאן דלא נתן ה' לכם לב לדעת לדרוש את
התורה שבכתב ונתנו לנו היינו תורה שבע"פ, התורה בעצמן ועינים לראות התורה שבכתב
וזהו באמת מה ששמח משה על הדבר ,שראה ואזנים לשמוע דהיינו תורה שבע"פ ,עד היום
שהם דבקים וחפצים במקום ,וכדאיתא הזה .והנה אע"ג דנתן לשבט לוי את התורה
בתנחומא פרשת נח (סי' ג) דלא תמצא מ"מ לאחר שבאו לפניו מסר ס"ת גם לשאר
תורה שבע"פ אצל מי שיבקש עונג העולם שבטי ישראל ,ע' שם (דברים לא ,ט) "ויכתב
אלא במי שממית עצמו עליה ,ותורה שבע"פ משה וגו' ויתנה אל הכהנים בני לוי וגו' ואל
קשה ללמוד ויש בה צער גדול שהיא משולה כל זקני ישראל" ,וע' בשפתי חכמים שם.
לחושך ולא קבלו עליהם את תורה שבע"פ
והנה אע"ג דנתן תורה גם לשאר שבטים מ"מ
עד שכפה עליהם הר כגיגית ואינו לומד
מצאנו דיש ענין מיוחד בס"ת שנתן לבני
אותה אלא מי שאוהב את הקב"ה בכל לבו
לוי ,דס"ת הזה שנתנה לשבט לוי הוא הס"ת
ובכל נפשו ובכל מאודו ,וזהו ששמח משה
שבעזרה ששמו אותו בצד הארון וכמש"כ
שראה בזה שרצו גם הם לשלוט על תורה
הרמב"ן ס"פ וילך (דברים לא ,כד-כו)
שבע"פ שצריך להתייגע ולעמול בה ,וע"כ
יעו"ש .והנה בפרשת שופטים אצל ס"ת של
שמח משה מאד ,וכמש"כ הרמב"ם ,דאע"ג
מלך כתיב (שם יז ,יח) "וכתב לו את משנה
דעיקרו הוא נחלת הלוים אולם לא רק שבט
התורה על ספר מלפני הכהנים הלוים" ,וע'
לוי אלא כל אדם אשר נדבה רוחו אותו
ברמב"ם הל' מלכים (פ"ג ה"א) דהס"ת מוגה
והבינו מדעו להבדל יכול לקבל על עצמו
ע"פ הספר שבעזרה ומקורו הוא בספרי
עמל התורה להיות ממית עצמו עליה ,וזהו
(שם) ע"פ הגהות הגר"א ,דע"י ס"ת זו שנתנה
מה שאמר וידבר משה והכהנים הלוים אל כל
ללוים מוגהים כל ס"ת הכתובים לאחר מכאן,
ישראל לאמר הסכת ושמע ישראל היום הזה
ונמצא דגם לאחר שחזר משה ונתן ס"ת לכל
נהיית לעם לה' וגו' ,ויעו"ש בספורנו דהזהיר
השבטים [וכתב י"ג ס"ת] מ"מ אותו ס"ת
אותם על העיון בתורה[ ,בהיותו מוטל על
שכתבו ראשון ומסרו לשבטו היא במעלה
הכהנים ללמד דעת את העם שנאמר יורו
משאר ס"ת דע"י מוגהים כל שאר ס"ת.
משפטיך ליעקב] יעו"ש והדברים מבוארים
היטב עפימש"כ ,דלקבל תורה שבע"פ צריך והנה כבר האריך הבית הלוי (פרשת יתרו)
להיות מוכן לזה. לפרש מה דהמלאכים בקשו שיתנו להם
מעתה נראה דזהו מה דכתיב ולא נתן ה' התורה וכי ס"ד שהם יקיימו המצות ,והרי
לכם לב לדעת ועינים לראות ואזנים לשמוע רובם תלוים בגוף ,ורק דהכונה היא דעיקר
עד היום הזה ,כלומר דרק אז שקבלו עליהם תורה שבע"פ היא הכללים והמבוא שהתורה
ללמוד ולהיות יגעים בתורה שבע"פ ניתנו נדרשת בהן ,וע"י הכללים והמצות מתפרשת
להם הכלים ללמוד ,הלב לדעת והאזנים התורה שבכתב ,ונתחדשו בו חידושי דינים
לשמוע דהיינו לשמוע ועוד להבין דבר מתוך לאין סוף וארוכה מארץ מידה ,והתורה ניתנה
דבר[ ,חכמה דעה ובינה] ,דכל שמקבל עליו לישראל שיהיו הם דורשים אותה וכפי שהם
עול תורה נותנים לו את הכלים שדרושים מסכימים הכי הוא האמת וכמו שאמרו בכ"מ
כדי להבין ולהשיג עמקי סודותיה ,דקודם לא בשמים היא ,וזהו שרצו המלאכים ובקשו
היא הקבלה ואח"כ מקבלים את הכלים ,וכמש"כ רש"י עה"ת "ועתה אם שמוע תשמעו" שיתנו להם התורה ולא להאדם ,ויהיה האמת
(שמות יט ,ה) אם עתה תקבלו עליכם יערב לכם מכאן שכל התחלות קשות ,כלומר אם כמו שהם ידרשום וזהו שאמרו מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו ,שאין אדם
תקבלו עליכם בלי שום תנאים בסופו יערב לכם דאז תקבלו את הכלים כדי ללמוד את כדאי שתזכור אותו כלל ,ומכש"כ למנותו פקיד וממונה ושליט על התורה ,תמשילהו
התורה 'ועתה' ,יעו"ש. במעשה ידיך כל שתה תחת רגליו שתשים אותו גם למושל ושליט על התורה יעו"ש,
גליון ל"ג – אלול תשפ"ו
| 14אוסף
לתוכן
לתוכן
לתוכן
פרשת כי תבא גיליון 534
ובריקאנטי (על עשרת הדיברות) פירש בפס'" :קול גדול
ולא יסף" ,שהיו בו כל הפנים המשתנים והמתהפכים לטמא ה"מזוזה" של ארץ ישראל .
וטהור לאסור ומותר לפסול וכשר ,כי לא יתכן להאמין שהיה א .בכניסה לארץ ישראל נצטוו ישראל להעמיד אבנים
הקול ההוא חסר כלום ,ולכך בגודל הקול היו הדברים ולשוד אותם בשיד ,ולכתוב עליהם את כל דברי התורה הזאת
מתהפכין מכל צד זה לעומת זה ,וכל אחד ואחד מן החכמים באר היטב ,ופי' רש"י בשבעים לשון .והפסוק אומר שזקוקים
קיבל את שלו ,כי לא הנביאים בלבד קיבלו מהר סיני אלא אף לזה בשביל לזכות בארץ ישראל ,כי אי אפשר לזכות בארץ
כל החכמים העומדים בכל דור ודור ,כי כ"א קיבל את שלו... ישראל בלי תורה ,כמו שאמר הפס'" :והקמת לך אבנים גדלות
ועל הענין הזה אמר "אלו ואלו דברי אלקים חיים הם" ,כי אם ושדת אתם בשיד ,וכתבת עליהן את כל דברי התורה הזאת
היה אחד מהם טועה בקבלתו לא היה אומר כך ,ואלו הם בעברך ,למען אשר תבא אל הארץ "...וכ"כ רבינו בחיי בשם
שבעים פנים שיש לתורה המתהפכין לכל צד ,כי נחלק הקול הרמב"ן" :למען התורה הזאת אתה בא אל הארץ ,נתן טעם
ההוא לע' ענפים כאשר ביארנו .עכ"ל .והשל"ה פי' דז' קולות למצות הקמת האבנים כי לא זכינו לירושת הארץ אלא בזכות
של מתן תורה ,כל אחד מהם נכלל מעשר קולות ,והם שבעים. התורה ,ומטעם זה תקנו רז"ל להזכיר תורה בברכת הארץ".
ואיתא בקדמונים דתרוע"ה נוטריקון ע' תורה ,שרומז על ויש פירשו ,שכשם שבכל בית נצטוינו לקבוע מזוזה שבה
שבעים פנים לתורה ,וראש השנה נקרא יום תרועה ,כי שופר פרשת קר"ש שהיא תמצית התורה ,כך בכניסה לארץ ישראל
של מתן תורה מזכיר את קול השופר של מתן תורה ,ולפי מה נצטוו להעמיד מזוזה ענקית כוללת ,ולכן היה כתוב שם את
שכתב בריקאנטי הנ"ל נתבאר שהיו כלולים בו ע' קולות ,ולכן כל התורה ,כדמבו' ברמב"ן בפס'" :וכתבת עליהן את כל דברי
אנו מעוררים בראש השנה "זכרון תרועה" לע' פנים שבתורה, התורה הזאת" -זה יורה שכל התורה כולה כתובה עליהן ,וכן
והם מתחדשים בכל שנה" ,אורי" בראש השנה ,לזכות לחלק כתוב בספר תאגי ,שכל התורה היתה כתובה בהן "מבראשית"
חדש ולאור חדש בתורה ,וזהו קול גדול ולא יסף ,ולא פסק... עד "לעיני כל ישראל" בתגיה וזיוניה ומשם נעתקו ,ע"כ.
ג .ובחשוקי חמד (הקדמה לב"ב) כ' דמרגלא בפומי' דמרן והוא מה שחוזר ואומר רבינו גאון ישראל מרן הגר"ד לנדו
הגרי"ש אלישיב ,דברי התוס' יו"ט על מה שהרמב"ם פי' את שליט"א שאין לנו אפשרות להתקיים בארץ ללא בני הכוללים
המשנה במסכת נזיר (פ"ה מ"ה) שלא כפירוש הגמ' "הואיל והישיבות עמלי התורה ,כי בלעדיהם הארץ היתה צריכה כבר
ולענין דינא לא נפקא מינה ולא מידי ,הרשות נתונה לפרש, מזמן להקיא את כל יושביה ,ורק בזכות עמל תורתם יש עדיין
שאין אני רואה הפרש בין פי' המשנה לפי' המקרא ,שהרשות לכלל ישראל כוח ויכולת לשבת בארץ .ולהנ"ל יש לומר דכמו
נתונה לפרש במקראות כאשר עינינו הרואות חיבורי הפירוש' שיש "מזוזה" כללית בשערי הארץ ,והם האבנים הנ"ל ,כך יש
שמימות הגמ' ,אלא שצריך שאל יכריע ויפרש שום דין ,שיה' "תפילין" לארץ ישראל ,והם עמלי התורה ,וכמבו' בברכות (ו)
סותר דעת בעלי הגמ' ,עכ"ל .ומצאתי דנרמז כן בבמדבר רבה שבתפילין דקוב"ה כתוב "ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ".
(נשא יג,טו) בקרבנו של נשיא יששכר" :שבעים שקל בשקל ב .ומה שנכתב עליהם התורה בע' לשון ,רומז לכל מגוון
הקודש" למה ,כשם שיין חשבונו שבעים ,כך יש שבעים פנים הסגנונות וצורות הלימוד שיש בתורה ,כמו שמצינו היום כל
בתורה ...למה נאמר "מזרק אחד" שדברי תורה שבכתב ודברי מיני סוגי כוללי הלכה ,ולימוד ש"ס באופן של דף או עמוד,
תושבע"פ כולם נתנו מרועה אחד ,כולם אל אחד אמרן למשה או כוללי זרעים וטהרות ,דבכוח קדושת ארץ ישראל ,אשר
מסיני ,משמע דגם בתורה שבע"פ יש גילוי של שבעים פנים. שקולה כנגד כל השבעים אומות ,ניתן להשיג את כל השבעים
ואשריהם עמלי התורה ,שהולכים ומחדשים בתורה בלי גבול. פנים שיש בתורה שהם נסתרים בשבעים לשון שיש בעולם.
אוסף | 15
לתוכן
ומי יכול לתאר את "מפעל" הנישואין הכביר הזה ,איזה מן הודאה לה' על כל השנה
היקף של "תוצרת" של כ 70-בתים מפוארים שנבנים מדי א .יש סגולה ידועה לומר בכניסת יום ראש השנה ,את י"א
לילה ,הרי אין שום מפעל בעולם שמייצר דברים כה גדולים הפסוקים הראשונים של הפרשה ,שהם מתארים את ההכרת
בכזו תפוקה יומית ,לא מפעלי הטילים של איראן ,ולא מפעלי הטוב שיש לנו להקב"ה על כל הטוב שמשפיע עלינו ,ויסוד
ההייטק והשבבים של אילון מאסק ,וכל זה חסדים רבים של הכרת הטוב הוא ההכרה הפנימית שכל ההצלחות שלנו הם
הי"ת על דורינו הדל ,להמשיך להוריק עלינו שפע עד בלי די. אך ורק ממה שה' נתן לנו ,וזהו הכניסה הנכונה לימי המשפט.
ומסופר ששאלו את מרן הגר"ח מוולאז'ין אחרי שהקים וההסבר בזה ,כמש"כ רבינו בחיי שעי"ז מתהפכת מידת
את הישיבה שלו ,מה עושים הבחורים בישיבה? ענה הגר"ח: הדין לרחמים ,שהביא מה שדרשו "השקיפה ממעון קדשך",
אוכלים וישנים !!...כלומר ,התפלאו השומעים? הסביר מרן עשינו מה שמוטל עלינו לעשות ,עשה אתה מה שמוטל
הגר"ח :הבחורים רק אוכלים וישנים וכל שאר הזמן לומדים!! עליך ...ומה שהזכיר לשון "השקיפה" ואינו נזכר לעולם בשום
וכך אם חילוני ישאל מה חרדים עושים? נוכל לענות שהם מקום אלא בפורענות ,להורות כמה גדול שכר המצות כשהיא
אוכלים כל יום סעודות מפוארות באולמות!! ,כי עקב גידול בשמחה שהיא מהפכת מידת הדין למידת רחמים ,וכן דרשו
וריבוי המשפחות ,אין לך חרדי שאין לו כמה וכמה שמחות רז"ל (ירושלמי מע"ש ה,ה) :אר"ח בר פפא בא וראה כמה גדול
בכל חודש שהוא מחוייב להשתתף בהם ,בבריתות ובר מצוות כחן של מתנות עניים ,שכל "השקיפה" שבתורה לרעה וכאן
וחתונות ,ובכל מקום עורכים לו ארוחות מפוארות באולמות לברכה" .עכ"ל .ובכל סיום שנה יש בחינה של "עשינו מה
פאר ,ובכל שאר הזמן הם ברוך ה' יושבים ולומדים ללא הרף. שמוטל עלינו לעשות" בכלל עבודת השנה בפרטי המצוות
ג .ואפי' בענין גזירת הגיוס שעדיין מרחפת עלינו לצערינו עד כמה שהיה באפשרותינו ,וכשאנו מכירים טובה להקב"ה
הגדול ,ולדאבונינו היו כמה עשרות בחורים ואברכים שנעצרו על כך ,ומודים לו על כל הטוב שנתן לנו ,אנו זוכים להשקפה
ועונו בהרחקה מהיכלי התורה וממשפחתם ללא עול בכפם, לטובה שאף הוא עושה מה שמוטל עליו כביכול -לברכינו.
הרי בוודאי שהמצב היה יכול להיות חמור פי כמה ,ואיך היינו ובפרט השנה ,שהיתה מלאה בניסים והגנת הקב"ה עלינו,
נראים אם היו עוצרים כמה מאות מידי חודש רחמנא ליצלן, וארה"ב ואיראן מתקוטטים ביניהם ומשאירים אותנו מחוץ
ופשיטא שמצידם היו רוצים וחפצים לעשות כן בכל מאודם, למלחמה ,וגם כשאותם ציונים גאוותניים שאפו להראות את
אך בכל דור עומדים עלינו לכלותינו ,והקב"ה מצילנו מידם. כוחם ועוצם ידם ,והתחננו להכניס עצמם בכוח ,ולהתערב
וכנגד ביטול המילגות לעריקים ושאר ההצקות הכספיות במלחמה בהתקפה נוספת ,עצרה אותם ארה"ב ,וכ"ז נס גדול
העצומות ,הראה לנו הי"ת את רחמיו הגדולים ,שעורר את עבורינו שהאומות מתגוששים ביניהם וכך מותירים אותנו
נדיבי עם ,להוריק מאות מליונים בשלשת השנים האחרונות, בשלוותינו .ולא נשכח שהשנה גם השתחררו כל החטופים.
להקים את "קרן עולם התורה" ומי היה יכול להאמין לפני ג' ב .ומי יכול להכיל את השמחות והחתונות של כלל ישראל
שנים ,שזקני גאוני וחכמי הדור שליט"א ,יוכלו לכתת רגליהם שמתרבות מעת לעת עם התגדלות והתרחבות הציבור לאין
בקהילות התפוצות בכל קצווי עולם ,ויצליחו לגייס מליונים שיעור ,ואם קצת נתבונן לא נפסיק להתפעל ולהתרגש מגודל
כה רבים בכוחם הדל ,הרי זה דבר מופלא ביותר מעל הטבע. הסיעתא דשמיא שנשפכת על החרדים לדבר ה' ,בכל עריכת
ויחד עם זה עלינו לשבח על כל התרחבות הקהילות ושלל השמחות כמימים ימימה ,וזאת למרות יוקר המחיה ועליית
הישיבות גדולות שהולכות ומתרחבות ומגדילות את מספר המחירים התלולה בשנים האחרונות ,בכל מה שנוגע לעריכת
תלמידיהם ,וכי אין זה נס שהישיבות יכולות להתרחב ולגדול שמחות ,ושמעתי שמידי לילה נערכות כ 70-חופות וחתונות
בבחינת "ארץ הצבי" שעורו נמתח ונמתח ,ובכל שנתון ככל שמחות ומושלמות עד הפרטים היותר קטנים ,כשעלותם
שהוא הולך ומתרחב ,בסופו של דבר נמצא מסגרת מתאימה הכוללת משוערת באיזור בכ 8-מיליון ₪שמוציאים החרדים
לכל בנינו ובנותינו ,חרף כל הגזירות וההטרדות של הבג"ץ. מידי לילה על עריכת חופות וחתונות ,ומאין לציבור שמצויים
ויה"ר ,שהקב"ה יברך אותנו גם בשנה החדשה ,אל מול כל בו אברכים לרוב ,כזה שפע עצום של כסף וממון? הלא כל זה
האתגרים בשלהי הגלות ,שנזכה כולנו לגאולה שלימה בב"א. הטבה עצומה של הי"ת ,להוריק לאהוביו שפע רב בלי גבול!!
| 16אוסף
לתוכן
לתוכן
לתוכן
ב .ונודע מש"כ האור החיים הקדו' בפרשתינו על הפס' חיוב השמחה בתורה ובמצוות
"ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ה' אלוקיך" ,שירמוז במאמר א .אחרי הקללות כתוב בתורה (דברים כח) שהם" :תחת
בכל הטוב ,על התורה ,כאמרם ,אין טוב אלא תורה ,שאם היו אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה ובטוב לבב" .וכן כתוב
בנ"א מרגישים במתיקות ועריבות טוב התורה ,היו משתגעים "עבדו את ה' בשמחה בואו לפניו ברננה" ,ואמרו בזוה"ק (פר'
ומתלהטים אחריה ,ולא יחשב בעיניהם מלא עולם כסף וזהב תרומה קסה,א) :מי שהוא בצער ובדוחק הפרנסה ,ולא יכול
למאומה ,כי התורה כוללת כל הטובות שבעולם" .עכ"ל .ויש לשמוח בליבו ,ובדוחקו הגדול רוצה לבקש רחמים לפני מלך
להתבונן בזה ,שכל הטובות היינו כל מיני שמחה ותענוג שיש עליון ,לא יתפלל כלל ,ולא יכנס בעצבות כלל ,כי אינו יכול
בעולם ,בנופים משגעים ,וכלי זמר בקונצרטים וערבי שירה לשמח את ליבו ולעלות לפניו בחדוה ,ומה תיקונו של אותו
מרגשים ,ובתים מפוארים ,ומפלים והרי עד ,ויערות ופרדסים אדם ,הרי כל השערים ננעלו ונסגרו ,אלא עצתו שיבכה כיון
ושדות וגינות נוי ,וכל מיני עושר וזהב ממון ומרגליות ופנינים ששערי דמעות לא ננעלו ,ואין דמעה באה אלא מתוך צער
שיש בעולם ,ומשחקים ,וסוגי האוכל ,ותענוג שיחת החברים, ועצבות ,וכל אלו שממונים על אלו השערים ,כולם משברים
ושלל התאוות שיש בעולם ,את הכל ממש התורה כוללת ,ומי את המנעולים ועולים הדמעות ואותה תפילה עולה לפני
טיפש להפסיד את כל הטוב הזה מפני שאינו מכיר מתיקותה. המלך הקדוש ,ע"כ (מתורגם) ,ומבואר ,שצריכים לעבוד את
והלומד ושמח בלימודו מקיים מצות תלמוד תורה לשמה, השי"ת בשמחה ובטוב לבב .ואם אין באפשרותו לעשות כן,
ואף שהלומד רק לתענוג בלבד נחשב לא לשמה ,מ"מ מתוך יתפלל לפחות מתוך בכי ודמעה ,כי שערי דמעה לא ננעלו.
שלא לשמה יבוא לשמה ונוטל שכר על כך .ואמרו חז"ל ומעתיקים דברי שעה"כ (א,ג) איך שהאריז"ל הזהיר מפני
בילקוט (עקב)" :הנחמדים מזהב ומפז רב ומתוקים מדבש העצבון ,שאם יהיה עצוב בשעת התפלה אין נפשו של האדם
ונופת צופים" ,יכול מפני שהם נחמדים ומתוקים נמנעתי יכולה לקבל האור העליון הנמשך עליו בשעת התפלה ,חוץ
מהם ,ת"ל גם עבדך נזהר בהם ,וכן הוא אומר "שש אנכי על משעת הוידוי שמתוודה ומפרט את חטאיו אז טוב להתעצב
אמרתך כמוצא שלל רב" ,וזה נראה כמדרש פליאה ,מהיכי בלבד ,אבל בשאר התפלה אם יתעצב האדם עי"ז נמשך לו
תיתי שימנע האדם את עצמו מהם דוקא בגלל שהם מתוקים. נזק גדול וכו' .אבל צריך להראות לפניו יתברך הכנעה גדולה
ופירש בהקדמת שו"ת חזון עובדיה (ח"א) ,על פי מש"כ באימה ויראה .אמנם תהי' בשמחה יתירה וגדולה ככל האפשר
האגלי טל בהקדמתו ,להוציא מליבם של טועים שלא הבינו כדמיון העבד המשמש את רבו בשמחה יתירה ,ואם משמשו
שעיקר הלימוד להיות שמח ומתענג בלימודו ,כי אדרבה אז בעצבות עבודתו נמאסת לפניו ,וכמעט שעיקר המעלה
התורה נבלעת בדמו ,וכשנהנה מדברי תורה נעשה דבוק כולו ושלימות השגת רוח הקודש תלויה בדבר זה ,בין בעת תפלתו
לתורה .וזהו שאמר דוד דאף ששמח בתורה לא היה נמנע ובין כשעושה איזו מצוה משאר המצוות ,וכמו שאמרו בגמרא
מלעסוק בה ולא חשש שיחשב עי"ז שלא לשמה( ,וקמ"ל (ברכות ל,ב) מההוא דהוה קבדח טובא ואמר אנא תפילין קא
שלא נאמר שצריך לעסוק רק בדברים שאינם משמחים את מנחנא ,ואל תבוז לענין זה כי שכרו גדול מאד .עכ"ל.
לבו) ,דגם עבדך נזהר בהם ,כלומר שעי"ז הוא מזהיר נשמתו. ועפ"ז כתב בסידור הרש"ש (כת"י ,שער רוה"ק ,י,ב) ,שצריך
ג .וידועים דברי האריז"ל בשמח"ה אותיות מחשב"ה דהכל האדם בקיימו כל מצוה או בהתעסקו בתורה או כשמתפלל
תלוי במחשבתו ,שאם מתבונן ומבין את גודל הזכיה להיות התפלה להיותו שמח וטוב לב יותר מאשר מרויח או מוצא
עבד ה' ,ואת גודל שכר המצוות בעוה"ז ובעוה"ב ,ותיקון אלף אלפים דינרי זהב ,וכמו שמצינו בגמ' (שם) אנא תפילין
נפשו ונשמתו בכל מצוה שעושה ,וכ"ש בתלמוד תורה כנגד קא מנחנא וכו' ,וזהו פירוש תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך
כולם ,שתיבה אחת של תורה שקולה כנגד תרי"ג מצוות ,הנה בשמחה ובטוב לבב מרוב כל .פי' תשמח יותר מכאשר תרויח
ע"י שיתמיד במחשבות כאילו הרי לא יוכל שלא לשמוח ,אבל רוב כל ממון שבעולם ,וזהו "מרוב כל" ,פירוש מאשר הוא רב
כשאינו חושב על כל הטוב הזה ,אזי הגוף גורר אותו לשקיעה כל .ע"כ .והוא פירוש יפה בפס' .וכ"א יחשוב לעצמו מה היה
בהבלי עוה"ז ,וממילא אין לו התבוננות בגודל מעשי המצוות הכי שמח לקבל מכל מנעמי עוה"ז ,וכך יוכל לשער איך צריך
ועי"ז מגיע לעצבות .ויה"ר שנתברך בשנה שמחה ומתוקה. לשמוח בעבודת ה' יותר משמחתו באותו דבר ממנעמי עוה"ז.
אוסף | 17
לתוכן
ואכן דבריו כאן ממש קילורין לעיניים בכל מהלך הגדילה דלת לשטחים חדשים בתורה
הראוי לעמלי התורה ומבקשי החכמה ,שאם אדם באמת חפץ א .בפרשה כתוב" :והיה אם שמוע תשמע בקול ה' אלקיך
לזכות להיכנס לעומק לפנים מעומק בתורה הקדושה ,אל לו לשמור לעשות את כל מצוותיו אשר אנכי מצווך היום ,ונתנך
להסתפק בידיעותיו הקדומות ,אלא עליו להפוך שוב ושוב ה' אלקיך עליו על כל גויי הארץ" ,ובמדרש רבה אמרו לפרש
בדברים שכבר שמע וכבר ידע בעבר ,להתבונן בעומקם עוד מהו "אם שמוע תשמע"..." :זהו שאמר הכתוב (משלי ח,לד)
ועוד ,ולמצוא מרגליות ואוצרות המסתתרים בתוך הדברים. "אשרי אדם שומע לי" אמר הקב"ה ,אשריו לאדם בשעה
וזו הגדרה נפלאה ביותר מה שכותב שם בביאור אם שמוע ששמועותיו לי (כלומר ,שכל הלימוד תורה שלו הוא לשמה),
תשמע" ,שישמע את הנשמע לו" כלומר שיעמיק בכל ידיעה מהו "לשקוד על דלתותי" -אמר הקדוש ברוך הוא אם הלכת
שיש ב חז"ל ,לגלות מה שמסתתר בין שורותיה דוגמת מה להתפלל בתוך ביהכנ"ס אל תעמוד אצל הפתח החיצון
שראינו במדרש זה מיניה וביה ,שאף שבודאי הוא מתפרש להתפלל שם ,אלא הוי מתכוון להיכנס דלת לפנים מדלת,
כפשוטו שיש להיכנס לביהכנ"ס בשתי פתחים ,אלא שנגלה לשקוד על "דלתי" אין כתיב ,אלא על "דלתותי" ,שתי דלתות,
כאן עומק נפלא שחז"ל הסתירו וטמנו בתוך פשטות דיבורם. ולמה כן ,שהקב"ה מונה את פסיעותיך ונותן לך שכר" עכ"ל.
ומהלך זה גופא יביא את האדם לדרגה המבוקשת שיהיו והנה בפשטות כתוב כאן הלכה פסוקה ,כמו שכתב ה'עץ
כל שמועתיו לי ,וכדפירש שם" :שכל החושים יהיו מוכנים יוסף' כאן ,שכאשר יש שתי דלתות לביהכנ"ס ,האחת דלת
לקבל ולהאזין דבר ה' יתברך ,לא לדבר אחר" ,כי יבין שעוד העזרה שלפני ביהכנ"ס ,והשניה להיכנס לביהכנ"ס עצמו ,לא
הרבה יש לו מה לגלות ,וזה גופא יגביר אצלו את הצמאון ישאר להתפלל מבחוץ כשהוא בעזרה ,אלא יכנס לתוך בית
לחפש את המטמוניות שבתורה ,ויהיה מרוכז רק בזה ,במקום הכנסת והקב"ה משלם לו שכר פסיעות .ועד"ז אמרו חז"ל
לחפש כל מיני פולטיקה ושטויות שממלאות חוצות קריה. שגם כשנכנס לתוך ביהכנ"ס ,יכנס שיעור ב' פתחים ואז ישב.
ג .רה"י דתפרח ,הגאון הגדול רבי יעקב פרידמן שליט"א, ב .אך הנה ,בכל דברי חז"ל יש עומק לפנים מעומק ודלת
בכל שנה בשיחות או בועדים ,מביא את דברי הסטייפלער לפנים מדלת ,וה'שפת אמת' כל שנותיו היה דורש דרושים
זי"ע שעיקר התשובה של בן תורה הוא "לפרוץ שטח חדש נפלאים בביאור מדרש זה בכמה פנים ואופנים שונים עיי"ש,
בלימוד" ,כלומר ,להכניס עצמו לעוד שטח חדש בתורה ,אם ונביא כאן סגנון אחד שאמר (בשנת תרל"ב) שיש בו מוסר
"לרוחבה" כמו לימוד עניינים חדשים במשניות קדשים זרעים גדול .וז"ל :במדרש ,אשריו לאדם בשעה ששמועותיו לי ,פי'
וטהרות ,בהשלמת ש"ס בבלי וירושלמי ,במדרשים ,ובנ"ך 'שמועותיו' ,להיות מוכן תמיד לקבל ולהאזין דברי הי"ת ,שיש
ובכל שאר חלקי תורה שנדפסו .וכ"ש "לעומקה" ,בבירור בכל דבר קול דבר ה' ,שכל דבר במאמר נברא ,ונגנז בו כוח
סוגיות בעיון עמוק ,כתיבת חבורות ,חזרות ושינון ,שבכל דבר ה' ,וזה שצריכין למצוא הארה הגנוזה כנ"ל ,ויש פנימיות
אחד מחלקי תורה אלו אפשר לזכות לתוספות מרובות על יותר ויותר עד אין שיעור .וזה שאמר 'דלתותי' שלא יסבור
העיקר ,לשכלל השכלתו והבנתו בתורה בשטחים חדשים. שכבר בא להאמת ,רק לידע תמיד שעומד אצל הפתח ,ודלת
וזהו גדר "דלת לפנים מדלת" שיש בתורה ,שלא לחשוב מלשון דלות ,שעל ידי זה נפתח לו דלת לפני דלת ,כנ"ל.
שכבר יודע וגמר והשיג וסיים ...כי באמת לפי עומק התורה וממשיך עוד ואומר" :ובפרט באיש ישראל יש נשמת חיים
עוד לא התחיל להשיג את עומקה ,ורואים בחוש אברכים ששומע תמיד קול התורה ,רק שגם זה נסתר לאדם ,וזהו
שבגיל מתקדם פתאום נפתח להם שטח חדש ,ע"י שגילו רב שאמר בפרשתן 'שמוע תשמע' שישמע את הנשמע לו ("צו
חדש ,או חבורה חדשה ,בשאר חלקי תורה שלא הכירו ,וצריך דער הערין דעם דערהער" כלומר :להבין את העומק שמונח
לפתוח דלת לזה ,ולא להשאר מקובע בישנות ובמה שהורגל. בוורט ובחידושי תורה ) שצריך האדם להיות מוכן תמיד בלי
ובשנים האחרונות נפתחו עמקי פנימיות התורה ,ועל ידי הפסק רק לשמוע דבר ה' יתברך ,וממילא נפתח לו כשיש עת
שנתרבו הלומדים בתחומים אלו ,נתבהרו הדברים ונהפכו רצון ,רק שיהיה האדם עומד תמיד אצל הפתח כנ"ל ,וזהו
לנגישים ,ובכל ערי וקהילות הקודש יש עשרות רבות של 'ששמועותיו לי' שכל החושים יהיו מוכנים לקבל ולהאזין דבר
לומדים ,בשיעורים וחבורות לרוב ,ומלאה הארץ דעה את ה'. ה' יתברך ,לא לדבר אחר ,עכ"ל .וזהו עבודת התבוננות גדולה.
> הרבו תפילה בעד מרא דכולא תלמודא רה"י הג"ר ישראל בונם בן חיה רויזא לרפו"ש בתושח"י <
| 18אוסף
לתוכן
לתוכן
לתוכן
1 בסיעתא דשמיא
{ אז נדברו }
פרשת כי תבא תשפ"ו | גליון מספר | 744 :לסדר" :ובאו עליך כל הברכות האלה והשיגוך"
להצטרפות לרשימת
התפוצה במייל: שוטר בחיים לא יעצור אותך בנימה מסוג' :די ...אתה בלתי נסבל'!!!
כידוע :מי שמדבר באמצע חזרת הש"ץ גדול עוונו מנשא!! את זה כולם יודעים לצטט וזה גם מרוח על לוחות המודעות ...אבל
A8447168@gmail.com אם תשים לב :אף אחד עדיין לא הסביר לי למה ...בינינו ...מה כ"כ נורא?? מהי הקדושה המיוחדת שיש בחזרת הש"ץ שזה
חמור יותר מכל דבר אחר??
-- אז אני אפתיע אותך!!!! ואני מציע שאדרבה ...בא נלך הפוך!! במקום להסביר עד כמה חמור לדבר בחזרת הש"ץ ...ההיפך!
לתגובות בפקס: בא נראה אותך מלמד זכות למה כ"כ קשה לנו לשתוק בחזרת הש"ץ ...בא נראה אותך מנמק ברהיטות ובהיגיון למה אני צודק
077-4448588 בזה שכ"כ קשה לי לשתוק בחזרת הש"ץ ...קדימה ...אני נותן לך לחשוב על זה דקה וחצי .........כן ...מה יש לך לומר?? מאוד
מאוד פשוט!!!! הרי כל המושג של חזרת הש"ץ ...בשביל מי זה נועד??
בשביל אלו שלא יודעים להתפלל ...נכון?? אז יופי ...אני במקרה יודע להתפלל ...ואני הרגע!!! הרגע סיימתי תפילה שבלחש!!!
חדש! זהו ...אני כבר 'מפולל' ,אלא מאי? יש כמה שלא יודעים ...בסיידר ...אז אלו שלא יודעים ...שהם ישתקו ...שהוא יקשיבו לש"ץ
ניתן לקבל את העלון ויגידו אמן ...ואילו אני?!? תנו לי לחיות ...מה אתם רוצים ממני?? אני כבר סיימתי!! (זה בדיוק כמו שסיימתי להתפלל ומישהו מסמן לי
בפקס: צענטער ,בא להתפלל ...מה אני עונה לו? לא ...התפללתי ...אני כבר 'מפולל' ,אז אותו דבר כאן) כן!!!! תתפלא לשמוע ...אבל כעת ,כשאני בשנת
מערכת אוצר הגליונות: אבילות ,פתאום נפל לי האסימון ,שכל יום אני פה על תקן של 'עבודות שירות'!! אני עושה חזרת הש"ץ ...בשביל מי? בשביל
אלו שלא יודעים ? ! ?
02-3132641 סליחה ...שישלמו!!! שישלמו לי ...שישלמו לכל העשרה אנשים שנאלצים פה לעמוד דום ולשתוק בשבילם ...שישלמו לנו גם
קוד עלון1233 : את השמירת סדרים בכולל שהפסדנו בגלל החזרת הש"ץ שאנו נאלצים כל פעם מחדש לשמוע שוב ורק בגללם ...אה ...מה
--- אתה אומר?? הנה לך סיבה מאוד הגיונית למה מאוד קשה לנו לשתוק בחזרת הש"ץ( ...אני כמובן לוקח בחשבון שעד רגע זה לא חשבת
תרומות!! על הזוית הזו ,אבל בינינו ...זה לא משנה ,כי גם אם לא ידעת להגיד במילים האלו אבל אליבא דאמת זה הטיעון ...כי בסופו של דבר החוסר סבלנות שלנו
תרומות!! בחזרת הש"ץ זה יושב על תחושת המיצוי בשבילי חזרת הש"ץ זה 'סתם' חזרה ,ולכן יש תחושה טבעית של חוסר עניין ...שבמילים אחרות זה -מה אני אשם
תרומות!! שיש כאלו שבשבילם צריך לחזור שוב )..עד כאן שימשתי כעורך דין שמייצג אותנו!!! יופי ...כעת -אחרי שהבנו את עצמנו( ...שזה דבר
תרומות!! חשוב מאוד לכשעצמו) תכל'ס ...כעת מתעצמת השאלה בייתר שאת :אם כך למה מי שמדבר בחזרת הש"ץ גדול עוונו מנשא??
תרומות!!
והתשובה היא כך :אני אגיד את זה במשפט אחד ואח"כ אסביר:
תרומות!! לדבר בין ברכה לאכילה ,זה הפסק!! לדבר בין גאולה לתפילה זה אסור!! מי שמדבר במקומות האלו עבר על איסור!!! לא
כן ..צריך תרומות...
חד"פ או הו"ק פחות ,אבל גם לא יותר ...אבל מכאן ועד 'גדול עוונו מנשא' ,הדרך ארוכה ,כי 'גדול עוונו מנשא' זה אומר ש ...שיש פה נימה
העיקר לתרום... אישית ...נ ימה של תסכול ...די ...אתה בלתי נסבל ...אי אפשר איתך ...לך מכאן ...כלומר :לדבר בחזרת הש"ץ זה לא כ"כ
-- איסור!!! (פשוט וברור לי שמי ששואל מפני הכבוד באמצע ברכת יוצר אור ,זה יותר חמור ,כי זה אסור מדינא) לש"ץ אסור לדבר באמצע ברכה,
אבל אני?!? לי אין איסור באופן רשמי ...אז אמנם אסור -זה לא אסור!!! אבל גדול עוונו מנשא ,זה כן ...אה ...היית מאמין??
לתרומות ולהוראות שיש דבר שהוא לא אסור ולמרות זאת גדול עוונו מנשא? אז זהו שכן!!! ואיפה שייך כזה דבר?? במה שנקרא ראש קטן!!! יש
קבע לעלון: מושג שנקרא 'ראש קטן'!! אני תקני ...אני איש חוק ,לא עובר על איסורים ...אבל אני מממזה לא בקטע ...לא בעניין...
באשראי" :נדרים לדוגמא :תחשוב שאנחנו באירוע פטריוטי ...כעת כל הקהילה או הישיבה ביחד רוצים ליצור גיבוש ועידוד כדי להתחזק ביחד
(או לצאת בהתרמה וכדו') תחשוב שיש פה מישהו שכל כמה משפטים הוא שולח עקיצות ...חשוב לו 'לדייק' את הדברים ...ותוך
פלוס" (קופה :עלון אז נדברו)
כדי לזרוע משפטי נחיתות שאין פה כלום ...והמצב 'באקאנטים' ,זה מפוצץ!!! הנה לך דוגמא של 'גדול עוונו מנשא' ,מילא היית
בטלפון: מחרים את האירוע ולא מגיע ...מילא היית מכבה את האור ,בסדר ...היינו בסוף סולחים לך ...אבל להיות יחד איתנו באירוע
של העצמה ,ואתה תוך כדי מ וביל מהלך נגד ומתריס ??...אל תתפלא אם זה יגרור התפרצות לא נעימה של תסתלך מפה לכל
0799-654321 הרוחות...
בבנק :בנק פאגי ובכן :כלפי מה הדברים אמורים??? יש מושג יהודי שנקרא בית כנסת .ויהודי אמור לבא לבית הכנסת להתפלל במנין ...למה??
סניף 182 אז תמיד חשבתי שיש דין של קדיש ,קדושה ,ברכו ,יש דין של קריאת התורה ,יש גם סתם ככה עניין להתפלל בציבור ...וגם יש
עניין להתפלל דווקא בבית הכנסת ...אז זהו!! שכל מה שאמרתי עכשיו זה חיוור ...חיוור וחלש מאוד ...כי כל הערכים שהזכרתי
חשבון 747815 עכשיו זה בקושי דינא דגמ' ...זה ממש על גבול של 'עניינים '...וכי יש חובה גמורה להגיד כל יום יהא שמיה רבה וקדושה?? נו
ע"ש :שב שמעתא נו( ...אולי מישהו יצליח להוציא לי איזה דיוק במ"ב שמשמע ממנו שזו חובה) להגיד שחובה להתפלל במנין? זה בוודאי לא ...וכי חובה
(מוכר להחזר מס) להתפלל בביהכנ"ס?? גם מאוד קשה להגיד ...אז זהו!!! שאכן כן ...כל המושג של בית כנסת ותפילה במנין וקדיש וקדושה...
למענה אנושי: מאוד קשה להצמיד לזה את המילים חובה ,ואסור ,וחייב ...אבל!!!! כאן מגיע האבל הגדול!!!
052-7683095 תנסה לרגע לדמיין את כלל ישראל בלי בית כנסת וג' תפילות במנין???
תנסה לדמיין יהודים שלא נפגשים 3פעמים ביום סביב קדוש קדוש קדוש? אז אני רוצה להודיע לך :אם לא היה לנו בית
כנסת וג' תפילות במנין ...לא היה נשאר מכלל ישראל שריד ופליט!!! שמעת?? לא היה נשאר זכר!! קח את השחרית הכי
אפרורי ומפהק שאני ואתה נפגשים ואומרים :ברוך ה' המבורך לעולם ועד ...ותדע לך שבזכות זה אני ואתה נשואים ליהודיות
ולא לגויות!!!! שמעת מה שאני אומר לך?? ההמשך בעמוד 3-4בגיליון זה...
אוסף | 19
2 לתוכן
איך יכול להיות שיש כוחות זרים שיכולים לפעול נגד רצון ה'?? לקראת יום הקדוש ראש השנה הקרב ובא ,יצאנו
בהדפסה מחודשת של שתי החוברות המבוקשות
יש גמ' בסנהדרין (סז :):אמר רבי יוחנן :למה נקרא שמם כשפים?? שמכחישים פמליא של מעלה!! מה פירוש?? קורה מהעבר.
שבשמים נגזר בר"ה שפלוני יחיה באושר ועושר ...אלא שלפתע מגיעה איזה מכשפה ועושה לו ככה ככה ככה ומשנה
תכניות ויכול להזיק לבן אדם למרות שבשמים נגזר אחרת ,ואז הגמ' מיד שואלת :והרי מסופר על ר' חנינא שמכשפה
אחת רצתה להזיק לו בכישוף והוא צחק ואמר לה :לא יעזור לך כלום :כתוב 'אין עוד מלבדו'!! ואפילו לדבר כשפים??
במילים אחרות ר' חנינא שר לה 'ידעתי כי הנני בידך לבד וכו'' ,ואם ככה שואלת הגמ' :איך ר' יוחנן אומר שיש מקום
לכשפים להכחיש ולבטל גזירת עליון? עונה הגמ' :שאני ר' חנינא דנפיש זכותיה -יש לו הרבה זכויות!!! בקיצור :מה
יוצא מכאן??
שאין הכי נמי ,עקרונית קיימים כל מיני כוחות בעולם שיש להם מרחב לפעול גם נגד גזירת שמים ...וכאן צריך
זכויות ...לר' חנינא יש זכויות ולכן המכשפת לא יכלה עליו ...אבל אם אין מספיק זכויות זה יכול להיות בעייתי...
והשאלה זועקת עד לב ה שמים :באמת איך זה יכול להיות?? וכי חשיד קוב"ה שמאפשר לכוחות זרים לעשות דינא חוברת זו מומלצת בחום למי שמעוניין אחת ולתמיד
בלא דינא?? להבין מה זה ה'דבר' הזה שנקרא ראש השנה!!! מה
האירוע ...מה רוצים ...לאן רוצים להגיע ...לשים את
אז כמובן שהנושא הוא די רחב ...אבל כעת אתמקד בעיקר ביריעה זו... האצבע על הנקודה ולהבין את הזירה...
הביאור בזה הוא כך :עוד מעט יש בחירות ...ובבחירות כידוע יש חוקים וכללי משחק מאוד נוקשים!! ולפעמים מדובר רבים העידו שחוברת זו שינתה להם לא רק את ראש
בק רב על חודו של קול ואין פה חכמות ...בסוף יום המספרים אומרים את שלהם ,עכשיו ככה :אחד מחוקי ספירת השנה ...אלא גם את הראש בעצמו ...מומלץ מומלץ!!
הקולות זה שאם בקלפי ספציפית התגלו זיופים וקולות כפולים ...אוטומטית פוסלים את כל הקלפי ...שזה אומר:
שיכולה להיות קלפי שיש בה עשרות אלפי קולות וכולם לפתע הלכו לטימיון ...אלו כללי המשחק!! והנה!! קרה לא ---
פעם ולא פעמיים שהייתה מפלגה שכמעט עברה את אחוז החסימה ..והיה חסר לה מאות או עשרות קולות בודדים...
אבל מה לעשות!! יקוב הדין את ההר!! ואז כמו תמיד מתעוררת הטענה :רגע ...הרי היו כמה קלפיות שנפסלו... כמו כן :ה'מחזור' האהוב לר"ה לאמהות הצדקניות
ולמפלגה שלנו היה שם מא ות קולות ,ו ...ואם רק לא היו פוסלים את הקלפי הזו היינו עוברים ...אם כך זה לא הגון,
שמבלות בגינה בדמע בשליחותם עם הילדים בשעת
כי יש לנו את הקולות הנדרשים ,ומה אנחנו אשמים שהקלפי נפסלה??
התקיעות .מתורגם גם לאידיש ואנגלית...
נו ...מה עונים להם?? נכון!! אתם צודקים שיש לכם שם קולות ,ואתם גם צודקים שאתם לא אשמים שהקלפי נפסלה...
אבל!!! זה לא משנה!! היות וחלק מכללי המשחק זה הקלפיות שנפסלות ...אז זה נהפך להיות חלק מהשקלול של
מספרי הקולות ...וזה אומר שכל מפלגה שרוצה לעבור את אחוז החסימה צריכה לקחת בחשבון שא"א להיצמד ממש
ממש למינימום ,כי חייבים לקחת ברזרבה את הבלאי והפשלות של הקולות שנאבדים ,כך שזה לא נכון לומר שהיה
לכם מספיק קולות כי לא!! לא היה לכם!! לא היה לכם את המרווח והרזרבה הנדרשת בשביל הבלאי והנסורת של
הקולות האבודים( ...ככה זה בכל דבר ,אף בן אדם לא יוצא לדרך עם כסף מדויק ...תמיד צריך להצטייד עם רזרבות ...כי ככה זה)
עד כאן המשל ...וכעת נחזור לעניינינו :בדיוק כמו שבבחירות אסור להיצמד לשקל וצריך להצטייד עם רזרבות ...ככה
זה גם בעבודת ה' ...כל עובד ה' ,בשביל להתניע קדימה צריך זכויות ...השאלה כמה?? אז אני לא יודע כמה ...מה ---
שבטוח :לא מומלץ להיצמד למינימום!! מומלץ מאוד להצטייד עם רזרבות ...תרבה בזכויות ...תשריין לעצמך בצד
תכנית חסכון עם מטענים של זכויות על כל צרה שלא תבא ...ההמלצה היא שלא להגיע לקרב יותר מידי צמוד בין החוברת 'הלוך להרגיעו ישראל'.
הזכויות לחובות כי ...כי בדיוק כמו שבבחירות יש קולות שנאבדים כי זה חלק מכללי המשחק ...אז גם בעבודת ה'...
זה לא צחוק ...זה מגרש רצינ י לכל דבר ...ויש כוחות מסוימים שמסתובבים בעולם שיש להם רשות לזנב מפה ומשם... המתייגעת ומזיעה כהוגן בהטמעת הפיוט 'וכל
'ליישר עוגות '...זה חלק בלתי נפרד מהבלאי ...ולכן צריך תמיד להצטייד עם רזרבות של זכויות ...כשאותה מכשפה מאמינים'!!!! תפתח מחזור של ר"ה ותתחיל לעבור
ניסתה לאיים על ר' חנינא שהיא תפסול לו כמה קלפיות ו'תכחיש' את הסיכוי שלו לעבור את אחוז החסימה ...ר' על הפיוט קטע קטע ותענה לעצמך בכנות עד כמה
חנינא צחק עליה ...יש לי עשרות מיליונים של קולות ...אני בין כך הולך להיות מפלגת שלטון!!! (צדיק מושל ביראת אתה מאמין בזה' ...וכל מאמינים שהוא טוב לכל' ,מ-
אלוקים) העקיצות שלך לא מזיזות לי ...אבל היהודי הבינוני שהולך על השקל ונצמד לאחוז החסימה של ספרם של 1עד עשר כמה אתה באמת משוכנע בזה? תחשוב
בינוניים ...אצלו זו בעיה ...א צלו מספיק התכווצות קטנה והוא יוצא מהתמונה ...הבנת את התשובה??
טוב לפני שאתה עונה' ...וכל מאמינים שהוא פתוחה
זה שכשפים כביכול מכחישים כח של מעלה ...אין הכוונה שמישהו פה יכול לשבש תוצאות בחירות ..אלא מאי?? ידו' ,תסתכל לי בעיניים :עד כמה אתה מאמין
חלק בלתי נפרד מחוקי הבחירות שיש קולות שעלולים להיאבד והם 'מכחישים' את הכח של המפלגה וממילא לא לרבש"ע שאכן פתוחה ידו?? תחשוב טוב לפני שאתה
נות ר לך אלא מראש לשקלל את זה בהיערכות ולדעת שצריך להצטייד מראש ברזרבות של זכויות ...אחרת יש כאלו עונה.
שמזנבים בך...
זה הנושא של החוברת הלוך להרגיעו ישראל!!!
ואני רוצה לעצור רגע ולגעת בנקודה לא פחות חשובה :יש כאלו שחושבים שעבודת ה' זה כמו הילדים שבאו להיבחן
אצל גדול הדור ,שכבר שבועיים לפני כן ניתן לנסח את הכתבה שגדול הדור התפעל מאוד מהידיעות שלהם ...אז עד היום הייתה לי אמונה ב-ה'!!! בר"ה זה אני מקבל
זהו שיש כאלו שחושבים שככה זה גם עבודת ה' ...זה משחק מכור מראש ...זה קצת מאתגר ...צריך טיפה להזיע... על עצמי להתחיל להאמין גם ל---ה'!!!
אבל עזוב ...בסוף כולם יקבלו תעודת הצטיינות ...אז זהו שלא!!! זה סיפור רציני!! יש פה מלחמה!! הקב"ה שלח אותנו
למגרש מר ...יש פה מאבק לא חובבני ...יש פה שחקנים משני הצדדים ,ואם מישהו פה ירדם בשמירה השני בסוף לעשות סוף לחרפה ולחוסר אימון שצברנו מול ה'...
יקח ...לכן לטעמי ,המושג של הבחירות זו אחת הדוגמאות הכי מוצלחות ...כי אם תשים לב בדור שלנו כל פוליטקאי החוברת מומלצת גם!! גם לאלול ...ובעיקר לתמיד
יכול לקשקש מה שהוא רוצה בלי שום צורך לעמוד במבחן תוצאה ...והמקום היחיד שנאמן למבחן התוצאה ללא
כחל וללא שרק זו תוצאות הבחירות ...שם כולם מבינים שאין פה מה לשחק ...זה רציני...
צריך לדעת שגם בעבודת ה' ...זה לא צחוק!!! זה עסק רציני לכל דבר!! ה' שלח אותנו לעולם מורכב שיש בו עירבוב
אור חושך ...שקר ואמת ...וזה כל הטריגר!!! כל הפונציאל העצום שיש כאן בעבודת ה' זה רק בגלל תנאי העבודה
הכ"כ מורכבים והחיכוכים על בסיס קבע מול שלל 'פרצופים' פחות רצוים!! וצריך לשקלל גם את הבלאי ואת הקולות
האבודים ואת פריצות הסייבר של הכשפים וכו' ...אבל רגע רגע ...בעצם למה זו בעיה שלי? למה אני אשם שהם עשו
לי את זה?? מה פירוש למה ...זו עבודת ה' שלך!! זו מפלגה שלך!! זה העסק שלך!! ובעל עסק שהולך לעשות את כל
הקופה לעצמו ,הוא גם צריך לקחת את מלא הא חריות על הגב שלו ...בקיצור :זה עסק רציני!!! צריך לשקלל שלל
סיטואציות ...כן אדוני ...אתה באמת רוצה להיות בעל ההטבה ...תתפוס את המושכות חזק ...כי לא יוותרו לך ...בקיצור:
כל אחד יקח את זה לאן שהוא רוצה ,אם כעת אלול אז נא לשריין עוד כמה זכויות מהצד ...ולמי שהקושיה הזו כמו כן :נותרה כמות מוגבלת של החוברת 'אני לאלול' ניתן
הטרידה אותו ...דע לך שזה מטופל ..כעת נגענו רק בחלקיק תשובה .מה שבטוח :מי שעבר את אחוז החסימה זו לקנות במוקדים להלן.
מפלגה פרטית שלו!! בעל ההטבה ההיא( .עוד מילה אחת :לאלו שחוששים מכישופים ,תנוח דעתכם ,מאז
שהאינטרנט פרץ לעולם ,הכישופים קיבלו בית ושקעו בתהומא רבה של הרשת ,כך שהעולם נקי ואכמ"ל)
פירוט מוקדי המכירה בעמוד 5בגיליון זה.
| 20אוסף
לתוכן
לתוכן
לתוכן
3
שמדבר בחזרת הש"ץ?? מה קרה? למה גדול עוונו ושוב?? (מספיק קשה לי לעשות חזרות על מה שלמדנו (המשך )-די ...תבין עניין ...תהיה
מנשא?? בזמן שעבר ,אז לחזור כל יום על אותו דבר? מה ...אני
יענקלה הכויינס??) ומה שהכי קשה לי ש'מכניסים' איתנו...
התשובה היא :כפי שהקדמתי ...גדול עוונו מנשא זה לי את זה בתוך התפילה? כאילו תופסים אותי
בכח ...תבין :אין לי זמן!!! לא התכוונתי להגיע אתה לא מסכים איתי?? נשמע לך מוזר??
שפראך של תסכול ...זה לא עניין של איסור וחומרת
בבקשה ...תנסה לקלף את כל בתי הכנסיות ...את
עבירה ...זה כעס על בן אדם שמתנהג בניתוק וניכור פה ליום שכולו תורה ...רציתי להתפלל ולגמור...
מהאירוע שלשמו התכנסנו ...תבין עניין!!! הרי כפי כל ההווי של השטעטלה היהודי שסביב
נו ...מה התשובה??? הההלו ...יש לך טעות...
שסיכמנו התאספנו כאן בביהכנ"ס לא בשביל השטיבלאך ...תנסה לדמיין שכל אחד מתפלל
אתה חושב שבאת לשחרית ??...באת
משימה נקודתית .לא כדי לסמן וי על תפילה בבית ...ואנחנו נפגשים רק בועד בית ...במכולת ו...
להתפלל ??...מה פתאום!! נכנסת כעת למרכז
והחוצה ..בית הכנסת זה מטה וחפ"ק וחדר ואולי גם בפריימריז של אגודה ודגל וזהו ...אם ככה
הפיקוד והביצוע של יתגדל ויתקדש שמיה רבה זה היה ...לא היה יהודי אחד שומר תורה ומצוות!!
המבצעים שבו אנחנו מתאספים מידי יום ומפקחים כאן בעולם!!
מהשטח לוודא שיש לקב"ה עם נבחר שממליך כולם היו אוכלים נבלות וטרפות!! מי שמבין את
אותו ...במילים אחרות :בית הכנסת הוא המעטפת האסטרטגיה הזו מבין ...ומי שלא ...על זה נאמר
כאן בבית הכנסת זה מתבצע יידישקייט!!
שמבטיחה את המשכיות היידישקייט!! ולכן צריך 'כשתגדל תבין '...זאת אומרת :ההווי של בית
איפה? מתי? כאן ועכשיו!!! המפגש המשעמם
להביע נכונות ואחריות פטריוטית לדאוג שעד אחרון הכנסת ...זה לא דאורייתא ולא דרבנן ,בקושי אפשר
והחדגוני והיבש היומיומי הזה ...כאן זה קורה!!!
לקרא דינא דגמ' ...אבל זה היציקה של כל
נדחי ישראל יקבל כאן את הערכה והמעטפת וממילא אנחנו פה במעמד הרבה הרבה יותר היידישקייט!! כל היידישקייט שלנו נזקף לשחרית
הרוחנית היומית שלו ...ובשביל זה יש לנו בין הייתר אסטרטגי ממה שאתה מדמיין ...המפגש הזה
חזרת הש"ץ!!! שלא נועדה בשבילך ...אלא בשביל מנחה ומעריב האפרוריים האלו...
של תפילת שחרית במנין מידי בוקר ,נועד כדי
היהודי שלא יודע להתפלל ...אבל תהיה פה!! צריך לתת מעטפת והחבילה היומית שמבטיחה את עד כאן ברור?? אז דבר ראשון :עצם המסר הזה
את הנוכחות שלך כאן באירוע!! הנצחיות היהודית... לכשעצמו הוא מאוד חשוב ...כי בינינו ...הרבה
אנחנו בשחרית הזה ,חדורים לשריין ולאבטח פעמים אני מגיע לבית הכנסת ויש תחושה כזו ש...
אז נכון ...אתה כבר סיימת להתפלל ...אבל אז
שכל היהודים למדו מקרא משנה וגמ' ,אנחנו גם שאני לא עושה פה כלום ...אני מכריז 'יהא שמיה
מה ...זה בית שלך? זה בית של ה' ...וה' עדיין לא
צריכים להבטיח שלא עברו ג' ימים שלא עסקו רבה מברך' ,ואני לא לגמרי מבין איפה זה בדיוק
סיים ...ה' לא סיים עם היהודי הפשוט שיקר לו...
בתורה ,ולכן אחת לג' ימים יש פה קריאת התורה פוגש אותי בחיים ...איפה אני מבצע את זה???? אני
ואנחנו לא יוצאים מכאן עד שלא נסגור את
שני וחמישי ,בכל שבת מברכים אנו נעשה כאן מכריז בדרמטיות בברוך שאמר את התכניה של
הקצוות ...לוודא שאחרון נדחי ישראל יצא מכאן הבוקר הזה' :ברוך ..המהולל בפה עמו ,משובח
עם ערכת היידישקייט שה' מחכה לה ממנו... 'טקס ברכת החודש' ,יכול להיות שיהיו כאלו
שיעשו מזה אלע עניינים ...אבל בינינו ...בשקט ומפואר בלשון חסידיו ועבדיו ,ובשירי דוד נהללך...
פה טמון ה'גדול עוונו מנשא'!!! למה אתה לא ונמליכך ונזכיר שמך מלכנו' ,ולפעמים אני חושב
מחובר לרעיון הכללי... בשקט ,הסיבה הפשוטה לברכת החודש זה כי
לעצמי בלב ...רגע רגע :אולי ננמיך ציפיות ...כי
---תכל'ס :כלפי מה הדברים אמורים?? חשוב לנו לוודא ש'חברים כל ישראל' ,כולם
תשמע ...לפי ההכרזה הנלהבת שלי בברוך שאמר זה
אנחנו כעת בחודש אלול ...ועוד מעט מגיע ר"ה יאחזו קשר עין מול התאריך העברי( ...כן ...לך זה
נראה שאני וחברי הולכים פה הבוקר לעשות מעמד
אולי מובן מאליו ,אבל קח בחשבון שיש יהודי שרק הלוח
ואני מסתכל לי בלוח שנה וחשכו עיני ,שוב ר"ה של יוני יולי אוגוסט נמצא אצלו בבית ואצלו כעת התחיל נורא הוד של אתכנשו' ...נהללך ונשבחך ונפארך',
חל בשבת!!! כמה שאני מנסה לעבוד על עצמי.. ספטמבר ,נו ...מי יתזכר ויתאם איתו שההלו ...יש תאריך ובסוף ...בסוף אתה יודע איך זה נראה?? עוד איזה
זה קקקקשה לי ...כי מה לעשות שקבלתי חינוך עברי ,והחגים בדרך ,וצריך כבר עכשיו לתאם מול הבוס את שחרית עייף ומפהק...
טוב ולימדו אותי שהליגע'ר תקיעת שופר זה ה'חופשה' של ר"ה ויום כיפור ,אה ...חשבת על כזה דבר??
מכרה זהב ...ולמעלה בקודש הייליגע ד' המינים... בשביל זה עושים טראסק שלם של ברכת החודש ...ואחרי אז זהו שלא!!!! לא הבנת!!! עצם המפגש
שזה השיקול האיסטרטגי ,כעת יש סיבה טובה גם לחטוף היומיומי הזה שוב ושוב מול 'ברוך ה' המבורך
וברגע שזה חל בשבת אז אין!!! אין לנו שופר וד' מלאכים ...כי מי שלוקח אחריות על אחרון נדחי ישראל
המינים דאורייתא וזה כואב לי!! ומה שהכי צובט שישאר איתנו בפנים ,יכול גם לפעול אלע אלע ישועות ...על
לעולם ועד ',הוא מבצע יידישקייט בפועל!!! עצם
לי בלב ...זה שהכל בגלל היהודי הזה שיש חשש זה נאמר' :בזכות תפילת רב/רבים אמן סלה) מידי שבת המעמד שמתאספים עשרה אנשים ג' פעמים
שמא יטול בידו ויוליכנו ד"א ברה"ר ...היהודי הזה אנו נקרא בבית הכנסת 'במה מדליקין' וגם נזכיר ביום סביב 'קדוש קדוש קדוש' וה' ימלוך לעולם
מהלך עלי אימים!!! הוא לקח לי כבר כמה תקיעות את המימרא ש'חייב אדם למשמש בכיסו בערב ועד ...זה ביצוע של ---יהא שמיה רבה מברך'! זה
שופר ,כמה ד' המינים ...והוא ממשיך!!! ולא זו שבת' ,ולמה?? כי אולי אתה יודע בע"פ את מ"ב שהמפגש הזה לא מרגש ולא דרמטי ונשמע מאוד
בלבד אלא השנה הספקתי להכיר את היהודי הזה ח"ד ...או לחילופין ,בשטעטעל שלך יש עירוב יבש ואפרורי ...זה לא מפריע לו לשמש מערך
מעוד כמה צמתים ...הנה ...אני בשנת אבילות... מהודר ואפשר לטלטל חפשי (ממש כמו לאכול בן הבקרה שאחראי על כל שלוחות היידישקייט ..וזו
וכל יום אני עושה פעמיים חזרת הש"ץ רק פקועה בלי שחיטה) אבל יש יהודי שאצלו אין עירוב, הסיבה שאם תשים לב ...יש הרבה קטעים
בשבילו( ...אגב :אפילו תודה רבה הוא לא אמר לי) כל יום מי יזכיר לו לנער כיסים ולהדליק נרות שבת לפני בתפילה שהם כאילו לא קשורים ...לדוגמא :כל
אני צריך להגיד ר' ישמעאל אומר ..כדי שהיהודי שבת ולא בסעודת שבת?? אנחנו!!! כולנו כאן בוקר ,בתחילת התפילה 'תקנו לומר איזהו מקומן
הזה יפתח ספר ...תגיד לי :מה אני עוד אמור ביחד ...ואח"כ שוב יהיה קדיש ...ויגידו יתגדל וברייתא דרבי ישמעאל י"ג מידות שהתורה
לעשות בשבילו?? (אגב :יש לי עוד רשימה ארוכה של ויתקדש שמיה רבה!! מה קרה? כן ...כעת ביצענו נדרשת בהם( ...לשון הטור ושו"ע) רגע ...למה אני
דברים שאני מנוע לעשות בגללו ואכמ"ל) נו ...מה עושים בפועל יתגדל ויתקדש ...איך? כי כעת אנחנו צריך להגיד את זה כל בוקר?? מה זה קשור
איתו? באמצע לתפעל מערך איסטרטגי שמזכיר לתפילה?? 'כדי שיזכה כל אדם ללמוד כל יום
אז ככה :כעת יש לי ברירה ...או להמשיך לאחרון היהודים לבדוק כיסים .ולקבל שבת... מקרא משנה וגמרא '...רבש"ע :אני אברך!!! אני
להתעצבן ...או לנסות להבין את הסיפור שלו!!! אנחנו פה באירוע של יתגדל ויתקדש!!! כבר לומד כל היום גמ' ,שעל גמ' נאמר שהיא
מה הקסם של היהודי הזה ...שחז"ל כ"כ מוכנים בלולה מהכל ...מה אני צריך 'איזהו מקומן' ורבי
לבא לקראתו ולא זו בלבד אלא גם מפעילים עד כאן ברור???? ומעתה :נחזור לעניינינו ...אם ישמעאל?? מה אני אשם שיש יהודים שלא
ומגייסים אותי בשבילו?? אתה זוכר ,שאלתי מקודם :מה העליהום נגד מי פותחים ספר כל היום ,לכן יש לי פה משניות
וגמרות שחוזרות על עצמם כל יום אותו דבר שוב
אוסף | 21
4 לתוכן
לקלוט את התמונה הרחבה ,כשאני אסכים עצמי לכווין ,ולהתרכז ...אז לא!!! כעת אני קולט אז אין ברירה אלא להבין את התמונה הרחבה
לשרת!!!! לשרת בצבא ה' ,אני כבר לא אצטרך שהמעמד של התפילה כמות שהוא ,הוא האירוע!!! והאסטרטגית הזו!!! אם עד היום ,כשהגיע ר"ה
לשבור את השיניים למה החרדים לא משרתים כשאני אומר יהא שמיה רבה ...נכון שצריך לכווין!! הייתי עסוק בלקנות מקום! אני עסוק בעצמי!
בצבא ...כי אני אדע איפה אני כבר משרת!!! (כל עוד אבל אני בעיקר מדבר על מה שקורה כאן ..עכשיו: אני צריך מקום הכי טוב כדי שאוכל להתפלל הכי
אני חרדי שחושב רק על המקום שלי בבית הכנסת שוב!! הנושא שהוזכר כאן הוא באמת בגובה ...הוא טוב ...אם בזה מתחיל ונגמר הר"ה שלי ...אז
ותו לא ...מה הפלא שאני לא יודע לענות למה חרדים באמת הסתכלות של רוממות שאני ואתה לא תשמע ...יום הדין הגיע ...אמנם ב"ה הסתדרתי
לא משרתים ...כי ...כי מה זה בכלל לשרת ...ממתי בהכרח לא אוחזים שם ...אבל מה לעשות ...השנה עם מקום טוב בביהכנ"ס ...אבל מה עם מקום
שירתתי מישהו? ממתי הסכמתי לחשוב מחוץ לד' לא שאלו אותנו ...השנה לא הולך להיות תקיעת טוב בספרן של צדיקים? ה' יעזור ...זוחלים
אמותי בתוך בית המדרש)?? שופר בר"ה ...ולמה?? כי חז"ל העמידו אותנו בפני ורועדים ...בפרט שיש פה את היהודי הזה שכבר
--- עובדה שאנחנו צריכים לתקוע בשופר של אותו
תפס לי את המקום של השופר והלולב ...אז ירחם
לפי סדר הדגלים והחודשים ,חודש אלול שייך יהודי ...אני מכין אותך מראש :אוטוטו מתקרב ר"ה
המרחם ,יהי רצון שיהיה לי ישוב הדעת במקום
לשבט גד!!! שבט גד מתייחד בגדודיות!! שבט גד ויהיה את היהודים החרדתיים שידעו לשחזר שפעם
שלי ושאני אצליח להתפלל טוב ...ואז ,אם אזכה
מייצג את הנאמנות למערכת ...המיומנות של גד אחרונה שר"ה חל בשבת זה היה שנת התשפ"ד
שאחרי הגיע הטבח בשמ"ת ...והרי 'כל שנה שלא
להתפלל 'תפילה שלימה' ה' יתן שנה טובה אמן.
זה להיות חייל במלכות ה' ולקבל הוראות מגבוה!!
תוקעין לה בתחילתה מריעין לה בסופה' ,אז זהו!!! עד כאן מסלול אחד!!! אבל באותה מידה אפשר
שבט גד הכי נאמנים למשה רבינו ולכן הוא גם
שאנחנו לא באמת חוששים מזה מהסיבה הפשוטה, לצאת מה'מקום'!!! לגשת בתפיסה שונה לגמרי...
נקבר בנחלתם ויהושע בן נון סומך על שבט גד
שאם חז"ל אמרו לא לתקוע ,אז אנחנו כן תוקעים!!! יש פה בית הכנסת ...ואני מתכנן להגיע בראש
בעיניים עצומות ...מפרק א' ביהושע ועד סוף 14 אמנם לא תוקעים בשופר ...אבל תוקעים בעצם
שנים שכבשו וחילקו בני גד לא זזו מידו של השנה לבית הכנסת ...לא רק בשביל להתפלל ..ולא
החז"ל!!! אנחנו צריכים להתאמן על היהודי הזה ש- רק בשביל תקיעת שופר (שלא תהיה) אני מגיע
יהושע ,והם אלו שחידשו את המושג מורד בו אנחנו הולכים לתקוע...
במלכות חייב מיתה (עיין יהושע א') גם כשדוד המלך לכאן כדי להמליך את ה'!!! ואבינו מלכנו :אני לא
בורח מאבשלום וכל עם ישראל מפנה אליו עורף... חדש כאן ...המלכתי אותך לאורך כל השנה
היהודי הזה מסמל את האחריות האיסטרטגית
בביהכנ"ס ביום יום ,ובאתי כאן להביע את נכונותי
לאן דוד המלך בורח?? למחניים!!! לנחלת גד!! שיש לנו בעבודת ה'...
להמשיך ככה גם בשנה הבאה ..ואני מודע לכך
לגד יש נאמנות ואחריות ציבורית ...להבין שיש פה
בא נהיה כנים ...הד"ל היראים שבהם מאוד חזקים שבביהכנ"ס מתמקדים במלכות שמים וזה כרוך
תמונה רחבה ואיטרטגית ולהסכים להיכנס תחת
בהרגש הזה!!! זה הקו והערך שהכי מוביל אותם באיסטרטגיה שלימה ...לדאוג שאחרון היהודים
אחריות ציבורית. יגיד ברוך ה' המבורך (זו הסיבה היחידה שאומרים
אני יכול להגיד בנימה אישי ,לי באופן אישי קשה עם בעבודת ה' ...דא עקא שהם לוקחים את זה לשירות
בצבא למען עם ישראל( ...בשבילי לשמוע דתי לאומי ברכו בסוף התפילה ...כי ה' ישמור ...אולי יש יהודי
גד!! כי אני יהודה בכל נשמתי ...אני שייך לכח אחד שהגיע מאוחר ,והוא לא שמע את הברכו
היחיד ...אני אנטי ממסדי ,קשה לי מאוד להיות איך הוא מדבר על הגיוס לצבא בעיניים בוערות של
גילוי אחריות ציבורית ונכונות לשמור ולהגו למען הראשון ,ועלי מוטל לסגור גם את הפינה שלו) אני
מוכתב למערכת ...אבל לכן מה?? לכן אני אברח פה מידי בוקר דואג שאותו יהודי ילמד מקרא משנה
מראש השנה?? ראש השנה זה מערכת!! בר"ה המלך אחרון נדחי ישראל כולל השמאלנים ...אני באופן
אישי שומע פה נקודת אור שקצת חסרה לי אצלנו... וגמ' ,ועכשיו נודע לי שקיים חשש שהוא עלול
רוצה את כל העם שלו ביחד!!! שיעשו כולם אגודה לטלטל את השופר בשבת ...אז החלטנו 'לרדת'
אחת ,אז אין לי ברירה ...גם אני מחויב לתפילה דא עקא שכגודל ההתרגשות ככה גודל האכזבה לאן
הם לוקחים את זה ...לשירות בצבא ...ממש בגדר מתקיעת שופר בשנה זו ...הנה לך ...כשככה מגיעים
במנין ,גם אני מחויב להיות מאותם עשרה לביהכנ"ס בר"ה היהודי הזה לא נולד עכשיו ...הוא
שמגוייסים בבית הכנסת בחזרת הש"ץ לתת מענה הודו נהפך עליו למשחית ...ואני יודע שאני הולך
לחטוף על השתי שורות האלו מאותם שאם דעת אין לא צץ רק בשופר וד' המינים ומגילה ...אני נושא את
ליהודי שלא יודע להתפלל ...את כח היחיד שלי אני היהודי הזה על ליבי בכל חזרת הש"ץ מתוך הכרה
אשמור לרגעים שבהם אני מוצא את עצמי לבד ...יש להם הבדלה מנין )...ואנחנו צריכים לקחת את
ההרגש העוצמתי והעמוק הזה ל'שירות' במקום שלהעניק המעטפת ביטוח של יידישקיייט זה אירוע
לי מספיק רגעים כאלו שה' רוצה אותי בגודל טבעי שלי ...אז כשאני מגיע לר"ה שחל בשבת עם אותו
בלי הקביים של המערכת ...אבל ביום יום אני משרת הנכון!!! אני משרת בבית הכנסת ...אני בשירות של
האומה היהודית למען כבוד שמים!! אני עומד על יהודי ,אני באמת לא צריך שופר ..אני תוקע בו!!!
קבע בבית הכנסת!! מתוך מחויבות אישית לכלל אני ממליך את ה' עם כל היקף האחריות שלי על
ישראל!! אני מבין שיש דברים שאני לא יכול לעשות משמר (-לא ארצנו אלא )-היידישקייט בלקחת
אחריות על כל המעטפת ...לדאוג ש-ויאתיו כל כבוד שמים לאורך כל השנה ...מי צריך שופר ואין
כי אני פה בשירות ...כן ...בחור אלטער ...נכון שאתה לו?? מי שבית הכנסת מתבטא אצלו בזה שהוא קנה
כבר עצמאי ...המשגיח כבר יודע שלא מעירים לעבדך ויברכו שם כבודך וכו' ...ואיך?? כאן בבית
הכנסת!! זה מגיע לידי ביטוי אם בחזרת הש"ץ שאני מקום וזהו!!! בזאת הסתיים האירוע ,אבל מי שניגש
לבחור בגיל שלך ...אבל אז מה ...אתה צריך לשרת!!! לביהכנ"ס באיסטרטגיה של הבנה שכאן מקום
זה מצפון אישי שלך ...יש פה בית מדרש!! מקום חלק מהעניין ואני חלק מצוות העשירייה ששותקים
כדי לתת מענה לאלו שלא יודעים ...ו ...ו ...ואם זה הביצוע של המלכת ה' בפועל ...הוא בליגה אחרת!!
שמגדלים בו תורה ...ואמורים להיות פה חיילים הוא בכלל לא בצד הנתבע ...הוא חלק מצוות
שלוקחים אחריות אישית על כבוד שמים שמתגלה בזה שיש לי אחריות ציבורית ולכן אני לא אוציא
מכשיר חכם ...אני לא אעשה מה שמתחשק לי כי אני התובעים מלכות שמים!!! עד כאן ברור??
בבית הזה ...מה יש לך לומר להגנתך בענין הזה?
מבין ש-לי זה לא בעיה ..אני לא אגלה אטימות ---
האם אתה וחברך ,יצא לכם פעם להשתמש בכובד
וניתוק כאילו רק אני פה ודואג רק לעצמי .כמו שאני ובכן :כעת גילוי נאות!!! כל מה שכתבתי כאן ,אני לא
המשקל שלכם כבחורים מבוגרים כדי ליצור
יודע לא לעבור באדום ליד ילדים קטנים כי אני אוחז בזה בגרוש! ממש לא!! כמדומני שלאחוז בזה
משוואה נוקשה וחסרת פשרות של עמידה נחרצת
מספיק בוגר לגלות אחריות סביבתית ...כך גם ממש ,זו מדרגה ממש גבוהה...
על פרצות רוחניות( ...החל מעישון סיגריות חמש
דקות לפני השקיעה בע"ש וכלה ב'כלים מכלים שונים' ברוחניות ,אני מקבל על עצמי להפסיק להיות חרדי
רק מה? אני כן יכול לציין בסיפוק שלכה"פ זכיתי
שעל זה נאמר 'היו שריה כאיילים' מה איל זה ,ראשו 'על הרצף' ,לא להיות מנותק תקשורת מגודל
לראשונה להיאחז בכזו הבנה ...לפחות הבנתי את
של זה בצד זנבו של זה ,כך ישראל שבאותו הדור כבשו המשימה שמוטלת עלינו בשיתוף פעולה להוביל את
זה ...וזה גם הרבה מאוד!! סו"ס אני קולט
פניהם בקרקע ולא הוכיח זה את זה ...ישנה התעוררות עם הנבחר למצא חן בעיני ה' .אני עירני ומבין שיש
שהשחרית מנחה מעריב שלנו זו תמונה הרבה יותר
שיכולה להתחיל רק מהקומה של הפנימיה ,אל תחכה צורך במערכתיות הגנה מרוחות זרות ...וזה חייב
נרחבת ...ואם אני רק אמשיך על המהלך הזה ,זה
שזה יגיע מלמעלה )...כוחותינו שבשטח!! החיילים להיעשות ביחד ..בהרמוניה ...אני יודע להיות חייל!!!
משנה את כל ההסתכלות ...אם עד עכשיו הייתי
שיכולים להגיע בר"ה ולהצדיע ...ה' מלך ה' מלך ה' יודע לקבל פקודות מגדולי ישראל לא בגלל שטיפות
קצת עצבני ודרוך בתפילה כי אני כל הזמן רב עם
ימלוך.. מוח של בחירות ,אלא בגלל שאני מספיק בוגר
| 22אוסף
לתוכן
לתוכן
לתוכן5
להלן מוקדי המכירה מהיו"ל מבית 'אז נדברו'
ירושלים: בקרוב ממש
רח' נחמיה 10קומה ג' פרק ב' :הכבשה של מעשר בהמה שהפתיעה בנשימותיה האחרונות...
גבעת שאול ,רח' בן עוזיאל054-8491554 - תקציר :בשבוע שעבר ר' חצקל יצא עם שיירה של מעשר בהמה לירושלים יחד עם מביאי הביכורים של עירנו ,אלא שאז הוא
בית וגן -משפחת נוישטט רח' הרב פראנק 29 הבחין בכבשה שהולכת מידי לאט ומתברר שהיא מסוכנת!!! בהתחלה התאמצנו לתת לה צאנס לשרוד את הדרך כדי להקריב,
רוממה -המ"ג 052-7682281 -29 אבל המצב כעת רק מחמיר ,וכעת מסתמן שלא תהיה ברירה אלא לעצור איתה בצידי הדרך ולהמתין בסבלנות שתשיב את
רמות ד' -רובין 054-8419684 -47 נפשה לבוראה ...זה לא נעים ,מדובר ב נבלה שצריכה קבורה כדין קדשים ,ויענקי נבחר לעבודה השחורה ,לעצור כאן איתה עד
נוה יעקב054-8500615 - שזה יקרה ,לבנתיים השיירה ממשיכה ,אבא ואמא נפרדו מיענקי ,אמא ציידה אותו בבגדי החלפה מטומאת נבילה ,להתראות
אופקים -משפחת שפירא053-4112035 : יענקי ,נקווה שעוד בערב הזה נהיה מאחורי זה ואתה עוד תספיק את השיירה לפני הבוקר ...עד כאן...
אחיסמך053-4162979- ---
אלעד -רחוב ר' יהודה הנשיא 03-9073067 -81 ואכן נפרדנו מיענקי ...המשכנו ללכת עוד ארבע שעות ואז הגיע שעה תשיעית -שליש יום ,והגיע הזמן לעצור ולנפוש עד מחר
אשדוד -הרב צור050-4120311 - בבוקר ...אבא הלך ללון בעומקה של הלכה בבית המדרש המאולתר ...ואילו אמא כל הזמן חושבת על יענקי ,איפה הוא ...מה
ביתר עילית -אזור רמי לוי054-8450998 - קורה עם זה ...איפה זה אוחז ...אמא תפסה עמדת צפיה אחורית ,וכל כמה דקות שוב סוקרת את האופק ...אולי ...אולי יענקי
בית שמש -נהר הירדן 9ר"ב 058-3294147 בדרך ...שעה תשיעית ...עשירית...
ואז!!! ממש סמוך לשקיעה ...לפתע!!! הנה ...אני מזהה אותו ...זה יענקי ...אני רואה אותו מרחוק ...הוא מגיע ...מעניין מאוד :זה
בני ברק -קיבוץ גלויות 055-6728458 -9
חזו"א 052-7117271 34
קרה יותר מידי מהר!! היינו בטוחים שיש לכבשה הזו עוד כמה שעות לחיות ,ואז היא רק תמות ...ואז הוא יצטרך לקבור אותה...
רח' הרב קוק /הרצוג0527603814 - ואז הוא יצטרך לרוץ לטבול ,ולהחליף בגדים ,וקיוינו שלכה"פ עד מחר בבוקר הוא ידביק אותנו ...לא האמנתי שעוד לפני
אזור גן ורשא0534166085 - השקיעה אני רואה אותו מדביק אותנו.
פרדס כץ אבוחצירא0548494663 - יענקי הלך והתקרב ...והשקיעה יחד איתו ...ואז בדקות האחרונות ...רגע לפני שהחשיך אמא זיהתה שיענקי סוחב משהו כבד...
פרדס כץ ביכ"נס אילת השחר0548578226 - הוא נשרך מידי לאט ...מה יש?? מה יכול להיות? אמא הזעיקה את הילדים ...רוצו מהר לקראת יענקי ,נראה לי שהוא צריך עזרה...
זכרון יעקב054-8439757 : חלפה חצי שעה ויענקי מופיע כולו מחויך!!!
חיפה :חדש! :גולדמן 054-8423047 אמא שאלה אותו :מה זה השק הזה שיש לך בידיים?? יענקי צוחק וצוחק ...אל תשאלו מה קרה...
פולק ,גאולה 052-7683095 .15 עשיתי כדבריכם ,תפסתי לי פינה בצד עם הכבשה ...התיישבתי לי איתה בשעותיה האחרונות ,ידעתי שמחכים לי כעת כמה
נו"ש :זלושינסקי 0527121693
שעות טובות!!! אני לא ממהר לשום מקום ...התחלתי לגרוס את כל המימרות ששמעתי מדייני גזירות אדמון וחנן בן אבישלום..
טבריה054-8441354 -
טלז סטון -קפלן ,הרי"ף 6ק"ג 052-7688584 מידי פעם בדקתי מה שלום הכבשה ...נתתי לה קצת לשתות ...לבנתיים הכל היה רגוע ...ואז לפתע!!! ללא הודעה מוקדמת!!
כרמיאל0527136165 - הופיע שם שור ענק ממדים ...קרניו מצופות כסף וכו' ...הוא היה נראה בהחלט זחוח ,סו"ס הוא קיבל הרבה כבוד ,וכנראה לא
מודיעין עילית :קצות החושן 052-7174781 ,14 מצא חן בעיניו לראות כבשה שוכבת בצד במרה שחורה ...והוא התקרב אליה ונתן לה בעיטה!!! בשניה האחרונה זינקתי עליו
חפץ חיים -14דרבקין0527634753 - ודחפתי אותו ...אחרת היא הייתה מתה במקום ...אבל תכל'ס ,הוא הספיק לתת לה מכה הגונה ...אני בודק את הכבשה ומה אני
גרין פארק 0527644795 מגלה?? שבר רגל!! שבר מובהק ...לייתר בטחון רצתי לחפש בקי במומין ...ותוך רגע הוא אישר שהיא בעלת מום מובהקת!!!
עפולה052-7686876 - וכאן בבת אחת נכנסתי למירוץ נגד כיוון השעון ...ההלו ...יש לי פה כבשה שעד הרגע היא הייתה קדשי מזבח ומסוכנת ולא
פתח תקוה( -מרכז העיר) 0504124235 יכולתי לעשות איתה כלום ...אבל כעת שנפל בה מום ,אני יכול להזדרז לשחוט אותה!!! אם אני מספיק לשחוט אותה לפני שהיא
צפת052-7181828 - מתה ...חסכתי פה טומאת נבילה ...והרווחתי כאן בהמת חולין שאפשר להאכיל עם רב ..אבל אם אני קצת מחכה עוד טיפה ...לך
רכסים054-8415410 - תדע ...זה עניין של רגעים ...בפרט כעת שהיא חטפה מכה ...בקיצור :טסתי וחיפשתי מהר מהר מישהו שיש לו סכין שחיטה...
תל ציון052-7150166 -
(לא חלמתי שאצטרך סכין ,אני הצטיידתי רק עם מעדר של קבורה) מצאתי מישהו עם סכין ...נעמדתי בריכוז ובדקתי את הסכין בצפורן ובשר
תפרח -לימן055-6705003 -
הלוך ושוב ובג' רוחות הסכין ...וחזרתי בריצה לכבשה ...ו ...וב"ה אני רואה שהיא עדיין נושמת ...כעת זה נראה שזה ממש
--- הנשימות האחרונות ...השתדלתי לשמור על קור רוח כדי שהשחיטה תהיה כראוי ...ושחטתי שני סימנים עם הוורידים ...ואז!!!
הספר הלכה בקרוב ממש למעשה מיד עקבתי אחריה בדריכות ...ו ...והנה ...יש פירכוס ...גם יד ...גם רגל ...גם פשטה ידה וגם החזירה!!! מזל טוב ...נשמתי לרווחה...
הספקנו!! המבצע הסתיים בהצלחה!!! (כן ...כששוחטים בהמה מסוכנת ,יש דין מיוחד שצריך לוודא שהיא הייתה חיה בשעת השחיטה ,ולכן צריך
לבדוק שהיא פירכסה ביד או ברגל ,דהיינו שהושיטה יד והחזירה ,שזה מראה סימן חיים ,שהיא נשחטה כשהיא חיה) סיים יענקי ואמר :אז הנה אני
פה!!! עם בשר חולין לערב הקרוב לב ריאות לכל מאן דבעי ...ושוב אמא בבישולים על אם הדרך ...אמא הכינה טשולנט בשרי
מושקע עם בשר כבש ,מוגש ללומדי התורה בבית המדרש הנייד לעולי הביכורים ...יאכלו ענוים וישמחו...
---
אמנם יש לציין שאבא היה קצת עגום ...סו"ס שתי קדשי מזבח ירדו מהרשימה ...אמא רצתה לרומם את המצב רוח של אבא
והזכירה לו ..אתה זוכר את הסיפור עם הכבשה שכמעט ילדה לנו פה באמצע הדרך.
אבא חייך ועיניו הצטעפו ..היו ימים ...הכל התחיל מזה שפעם היינו עניים מרודים ...היינו בדחקות ממש גדולה ...ולא תאמינו,
כשאני ואמא עלינו לירושלים בשנים הראשונות לא היה לנו כסף אפילו לקנות כבש אחד של חגיגה!! (מה הפלא שאבא שלנו כ"כ רגיש
לעניים) כל פעם היה נס אחר ...אז באחת השנים כשעלינו לרגל ...פתאום באמצע הדרך מישהו עמד והציע לי לקנות כבשה מאוד
מאוד בזול!!! אמרתי לו :מה הבעיה שלה?? והוא ענה לי :החסרון היחיד שלה שהיא מעוברת וממש עומדת ללדת!! אני דווקא
התלהבתי ...מה הבעיה?? מה איכפת לי שהיא מעוברת ...אדרבה ??...והוא התחמק ...תכל'ס ...אתה רוצה אותה או לא??
לפניך המשך מדגם הפרקים מהתאריכים כדלהלן:
קפצתי על המציאה כמוצא שלל רב!! ויצאתי ממנו שמח וטוב לב ...וכבר התחלתי להשתעשע בדמיוני ,אם היא תספיק ללדת
יא תשרי -מוצאי יו"כ ,לך אכול בשמחה לחמך...
י"ב תשרי -הפיזותרפיה הדחופה בד' ימים שבין יו"כ עוד לפני פסח . ..אז אולי הוולד יהיה זכר ,ואז אני ארויח שהוא יהיה עולת ראיה והיא תהיה חגיגה בדרך פגשתי את חבר שלי
לסוכות וסיפרתי לו עם ברק בעיניים על העיסקה ...הוא רק שמע שהיא מעוברת ו ...והוא התחיל ל ...להשתעל ...מה קרה? מה הבעיה??
י"ג תשרי -הסוכה ה'מקושטת' ביותר בירושלים. לא!! אין שום בעיה ..רק בהמה מעוברת זה משהו שעל ול להתפתח להרפתקאה!!! חלפו יומיים של הליכה וכבר הספקתי
י"ד תשרי -הסוכה העמוסה ביותר בירושלים. להבין...
ט"ו תשרי -ליורם יש פעמיים אלול ,השופר זה ד' המינים פתאום הכבשה נעצרה באמצע הדרך וחשכו עיני ...הוציא העובר את ידו!!! אוי אוי ...אם ככה אנחנו בצרות ...ולמה? כי ברגע
ט"ז תשרי -ראיתי נכון?? מוטי מהישיבה רוקד עם קדושי שהעובר הוציא יד ,זהו!!! המשמעות היא שהיד טריפה( ...ובשר בשדה טריפה ,כל מה שיצא חוץ למחיצתו הוא טריפה ,ובשביל העובר להוציא יד
עליון?? זה נקרא לצאת חוץ למחיצתו) אמנם חוץ מהיד ,הכל בסדר ...העובר ניתר בשחיטת אמו ,אבל ליד כבר אין תקנה( ...מה שבטוח :העובר
י"ח תשרי -ולפתע תרועת חצוצרות פילחה את החשיכה. הזה כבר לא יהיה קרבן)
י"ט תשרי -סערת רגשות סביב ע' פרים דחג ...כ"כ הרבה תכל'ס ..הגענו למקדש עם הכבשה שלבנתיים לא ילדה כדי להקריב אותה לחגיגה!! רגע לפני השחיטה עדכנתי את הכהן שתדע
דמעות שיש כאן עובר שהוציא את ידו ...הכהן רק שמע את זה ונחרד ...והסתלק ללא אומר ודברים!!! תבין :היות והיד של העובר טריפה,
כ' תשרי -שיעורי חוה"מ והיום השיעור בירושלים יהיה
אז גם העובר עצמו ניתר בשחיטת אמו ,אבל היד נשארה טריפה ,והעובר הוא מגע טריפה ,ומטמא את הקודש ...אף כהן לא
בעניין__
כ"א תשרי -וכעת נפליג הרחק ,אי שם בשדה בחוה"מ... מחפש להיכנס להרפתקאה הזו!!! סיים אבא את סיפור הנוסטלגיה ואמא סיכמה ואמרה :מה שבטוח ...והיה ראשיתך מצער
כ"ב תשרי -ש ..שקט! יחודא שלים! אבא ישן! בשלום ואחריתך תשגה מאוד ,כיום אנחנו זוכים להביא איתנו 19מעשר בהמה ...ואבא כמובו הוסיף :פחות ...2
יחדיו אשכבה
אוסף | 23
6 עיניך לנוכח יביטו ...לבך יהגה אימות... לתוכן
הוא בזבז רק 30שנה על ריק ...אבל גם להזיע מאה שנה ,ולאגור מילארדים ...ולסחוב אשליה במשך 120 ברשותך קורא יקר :התחדש לי וורט מרגש מהרהורי ליבי ,ואני מרגיש צורך לשתף ..כידוע :החיי
שנה ...ואחרי ככלות הכל ,בסוף למות!!! על כזה אחד מתבטא שלמה המלך :אמרתי טוב ממנו הנפל) אדם מביא ברכה מיוחדת ומרגשת שהאבות נהגו לברכך את הבנים בערב יום כיפור!!!
אז זהו!! שזו הברכה היחידה וזו גם הקללה היחידה... והתבוננתי :מה מיוחד דווקא בברכה הזו שכלל ישראל ראו לנכון לייחד אותה לערב יום כיפור??
הברכה היחידה :אשר תשמעו בקול ה' ,והקללה היחידה אם לא תשמעו נו ...אם ככה ,אז מה חשבתי לומר כך :כל אבא מאחל לילדים שלו שיהיה להם הכי הכי טוב ...במה?? במה שהם
קרה פתאום בכי תבא שזה נהיה 98קללות??? צריכים ...כל אחד והסיפור שלו ...אבא הרי יודע מה קורה עם הילדים שלו ...אז אצל שלוימי יש
העניין הוא כך :היות והקללה האחת והיחידה היא תעסוקה והסחת דעת בלתי פוסקת סביב בעיות כלכליות ...הלב של אבא כואב איתו ומאחל לו מכל הלב שתגיע רווחה כלכלית ...ויענקי
ענייני העולם הזה ...אז בפרשת כי תבא ,התורה בסה"כ יורדת לפרטים איך זה עובד ...איך אפשר מאוד רוצה לשדרג ולהתרחב ואבא מפרגן לו ...מאחל לו שיצליח כבר למצא דירה ,בקיצור :כל
להעסיק בן אדם במשך כל החיים שלא ימצא אפילו רגע אחד לחיי הנצח... אחד ומשאלת הלב שלו ...אבא איתו ..מאחל לו שיצליח.
--- אבל!!! בערב יום כיפור כל אחד מאיתנו ניגש לאבא...
ופה יש נקודה מעניינת :יש לי שאלה פשוטה :כתוב בתורה 98קללות!!! זה מלא מלא דברים!!! אבא ...הפעם אני רוצה לבקש ממך ברכה מיוחדת!!!
והשאלה זועקת :איך בן אדם אחד יכול לעבור כ"כ הרבה קללות בחיים?? לדוגמא :ידבק ה' בך הרי יום אחד יגיע מאה ועשרים ...ואתה כבר תסתכל עלי מעולם האמת .וגם אז!!! גם אז אני
את הדבר עד כלותו אותך!!! מיד אח"כ כתוב יככה ה' בשחפת וגו' ורדפוך עד אבדך ...ואח"כ אשתוקק לקבל ממך ברכה ...ואני בטוח שגם אתה תרצה אז לברך אותי ...דא עקא שאז ? ! ?
שוב כתוב :יתן ה' את מטר ארצך אבק ועפר עד השמדך!!! אני לא מבין :אם כתוב שהדבר יכלה אז כבר לא תוכל לברך אותי!! (קיי"ל :אין שלטון ביום המוות ,ולכן מתים לא יכולים לברך ,כמו שכתוב וזאת
אותך ...אז זהו ...זכרונו לברכה ...הבן אדם מת במגיפת דבר ...אבל לא!! מתברר שהוא ממשיך הברכה אשר ברך משה לפני מותו ...רק לפני ולא אחרי ,וכמו שכתוב :לא המתים יהללוקה ...ואנחנו נברך )...לכן אבא,
לחיות ...המשיך לשחפת וקדחת ודלקת עד ...עד אבדך ...כתוב שזה ירדוף אותו עד אבדון ...נו... אנא ממך!! כעת בערב יום כיפור כשאנחנו לבושים כבר בלאו הכי בבגדי מתים -בקיטל ...אני
ומיד אח"כ הוא שוב קם לתחיה ,אחרי הדבר שכילה ,והשחפת והקדחת שהאבידו אותו ,אח"כ רוצה שתברך אותי -מה שתרצה לברך אותי כשתהיה שם בעולם האמת!!!
יתן ה' את מטר ארצך אבק עד!!! עד השמדך ...רבש"ע :איך בן אדם יכול גם להתכלות בדבר גם כשתהיה בעול ם האמת ...לו יצוייר שיאפשרו לך לברך אותי ...מסתמא הברכות שלך יהיו קצת
להיאבד בשחפת ואח"כ גם להישמד מהמטר של האבק וכו'?? שונות ...כי בעולם האמת ,גם המשאלות הם יותר אמיתיות ,אז אבא ...תנסה לחשוב ,כשתהיה
אז לא תאמין מה התשובה ...אני מכין אותך מראש :ברגע הראשון זה ישמע לך די עקום!!! אבל בעולם האמת ,מה תרצה אז לברך אותי ...ותברך אותי את הברכה הזו כבר עכשיו!!!!
אם תעמיק ותתבונן בזה ,אולי תסכים איתי... מתברר שזו בדיוק הברכה של ערב יום כיפור!!! אחד לאחד!!!
הרי כך :למען האמת ה 98-קללות ...לא בטוח שזה נראה קללות... בערב יום כיפור אבא שוכח הכל ...שוכח פרנסה ,שוכח בריאות ,שוכח את ההשקעות ,ביטוח
יתכן שכלפי חוץ זה מצטייר כ 98-הצלחות!!! 98הישגים!!! 98סיכולים!!! לצורך העניין אני לאומי ,טופס ...4שוכח את כל הפיציפקעס ,והוא מתחיל לברך :ויהי חשקך בתורה ומצוות ,עיניך
אדגים לך את זה בניסוח מוכר בדורנו :לפניך נאום ראש הממשלה (בסיכום קדנציה איקס) לנוכח יביטו ,פיך ידבר חכמות ,לבך יהגה אימות ,ידיך יעסקו במצוות ,רגליך ירוצו לעשות רצון
כשהתפרצה מגיפת הקורונה ,פעלנו בנחישות לעצור את מעגל ההדבקה ולקדם חיסון ואכן אביך שבשמים וכו' וכו' ...מה הביא אותי להרגש הזה?
ניצחנו את הדבר עד הסוף!!! מחיאות כפיים סוערות ...והוא ממשיך: פתאום נזכרתי שאוטוטו מגיע עיו"כ ,וכל שנה הייתי מגיע להתברך מאבא שלי ועכשיו ??...מה
אלא שאז התפרצה שחפת ...צוותות ההצלה עבדו ללא ליאות ,הפעלנו טכנולגיות משוכללות יהיה?? ואז חשבתי לעצמי ,רגע ...לו יצוייר שאבא שלי כעת היה יכול לברך אותי ...מה הוא היה
עד שהתגברנו על האיום ...זו הייתה משימה רחבת היקף שגבתה מחיר דמים כבד ,ואז ניצחנו מברך???
את השחפת!! לאחמ"כ הגיעה הקדחת והדלקת השדפון והירקון ,הפעלנו את כל הגורמים ברכה אחת ויחידה!!!! בני היקר :עזוב הכל ...שים הכל בצד ...זרוק את הכל ...תכנס לבית המדרש
הרלוונטיים ,כוחותנו פעלו ללא לאות ביבשה ובים ובאויר במבצע חילוץ שהסתכם ב 800-מיליון ותצלול שם דוך ..אל תבזבז דקה אחת על עוה"ז ...אל תסיח דעת שניה אחת מתורה ...תהיה
דולרים ,ושוב הבאנו לנצחון!!! (מחיאות כפיים סוערות) ואז!!! פקדה אותנו מכת בצורת קשה, ממוקד מאה אחוז רק רק רק ברצון ה' ...עזוב עזוב ...שום דבר אתה לא לוקח איתך חוץ מתורה
השמים נהיו נחושת והארץ ברזל ,ואז קידמנו את מערכת ההתפלה המשוכללת בעולם ,זה היה ומעשים טובים ...נכון?? נכון זו תהיה הברכה של אבא שלי??
כרוך בהיטל המים שעלה למדינה דמים מרובים ,ואז אכן ניצחנו את הבצורת!!! כל ההישגים אז זהו!!! משם הלכתי להציץ בברכת האב של ערב יו"כ ומה אני מגלה לתדהמתי?? שאבא שלי
האדירים האלו נעשו במשמרת שלי ...ושוב מחיאות כפיים סוערות ..עד כאן נאום הבחירות לא חיכה לעולם האמת!!! בדיוק מה שהוא היה מברך אותי השנה מעולם האמת ,זה מה שהוא
של___ לא משנה מי... בירך אותי שנה לפני כן ...לא נותר לו אלא לעשות -אחד אפס!!! אני כבר הקדמתי...
שים לב :תשעים ושמונה קללות ...במילים אחרות זה 98תעסוקות!! ---
אם הגיע מכת דבר עד כלותו אותך!! עד ולא עד בכלל ...כי בסוף בסוף הצלחנו להתגבר עליו... יש קשר בין פרשת כי תבא לפרשת ראה ...בשניהם כתוב ברכות וקללות ,אבל בכל זאת יש
ו ...ומיד עברנו לקללה הבאה ...שגם עליה בסוף סימנו וי וניצחנו אותה וחוזר חלילה ...כן ...אם הבדל!!! בפרשת כי תבא יש ברכות ויש קללות ...אבל בתחילת ראה אין ברכות וקללות ...מה יש
תשים לב :מדינת ישראל מציגה המון הצלחות ...אבל המכנה המשותף בין כולם כמעט ללא כן??? ראה אנוכי נותן לפניכם היום ברכה!!! וקללה!!!! בראה יש רק ברכה אחת!! ורק קללה
יוצא מן הכלל ...שכל ההצלחות מתמקדות בסיכול איומים!!! כלומר :סיכלנו סיכון אחד בהצלחה אחת!!!
מטאורית ,ומיד עברנו לסיכון הבא ,שגם אותו בסוף סיכלנו ,וכעת יש שני הישגים ,ואח"כ הגיע מהי הברכה האחת?? את הברכה אשר תשמעו אל מצוות ה' אלוקיכם...
עוד סיכון ועוד ועוד ואת כולם סיכלנו ,אבל בשורה התחתונה ...מי שקצת פיקח קולט שאנחנו ומהי הקללה האחת?? והקללה אם לא תשמעו אל מצוות ה' אלוקיכם...
עומדים באותו מקום ...אתן לך דוגמא עצובה :תרפ"ט ותשפ"ד ...מה המכנה המשותף נו ...איך אתה מסביר את זה? איך יכול להיות שבפרשת ראה יש רק ברכה וקללה אחת ...ואילו
ביניהם?? בתרפ"ט היה טבח של אספסוף ערבי ,ו 87-יהודים מתו ,וחלפו כמעט מאה שנים בפרשת כי תבא לפתע קללה אחת הצמיחה 98קללות ...תכל'ס ,יש קללה אחת או 98
וב-תשפ"ד היה שוב טבח ורק 1500יהודים מתו ...נו ...אז אם אני אשאל בציניות ,אם ככה... קללות???
מה עשיתם במשך מאה שנים?? מה יענו לי?? הוי ...שתהיה בריא ...בתרפ"ט לא הצלחנו לסכל התשובה היא :כן!! אליבא דאמת יש רק ברכה אחת ורק קללה אחת!! כי מי שמחובר
שום איום!! הערבים נכנסו וטבחו ללא הפרעה ,אבל בתשפ"ד ...אנחנו כבר מדינה עם כיפת לאמת האבסולוטית מבין כמו אבא שלי שנמצא כעת בעולם האמת ...אבא שלי כעת
ברזל ,עם חץ ...1חץ ...2חץ ...3עם גדר רואה יורה ...יש אינספור איומים שסוכלו עם עליונות
אוירית וטכנולוגיות הכי משוכללות ,והכל נכון ...ותכל'ס ...סוף כל סוף במבחן התוצאה מתרפ"ט
לא מוכן לברך אותי שום ברכה ...רק ברכה אחת ויחידה :שב ותלמד ...תעשה מצוות...
ועד תשפ"ד אנחנו עומדים על אותה משבצת!! אל תבזבז דקה אחת על העולם הזה ...אם אני אלך לקבר של אבא שלי שיתפלל לה'
כל ההבדל הוא שר' דוב לנדו הספיק לאורך השנים האלו ללמוד את כל התורה כולה ולסגל שאני רוצה לשפץ ולהרחיב וליהנות מהחיים ?!?...תסלח לי ...אני מפחד שהוא רק
אינסוף תורה ומעש"ט ...והרמטכ"ל בן גילו קיבל ריפוי בעיסוק ,מפטריוט ,לכיפת ברזל ,ומשם 'יפריע' לי!! (כן ...עצה טובה לכל מי שיש לו הורים בשמים ,אם יש לך משאלות לב חומריות ,לטובתך!!!
לקלע דוד ,ומשם לחץ 3 2 1וכעת הוא אוחז בטיל מצרר שזו הקללה בתורנותה להעסיק את מי אל 'תדבר' על זה עם ההורים בקבר ,הם עלולים לצאת עעעליך מהקבר ...כן ...כמו שכשהיית ילד ואכלת
שעזב אורחות חיים ,והקללה תדאג להעסיק אותו... סוכריות והרסת את השיניים ההורים 'הפריעו' לך ,הם עלולים 'להפריע' גם עכשיו ...ממילא בכל מה שנוגע
לחומריות ונהנתנות אל תתחיל איתם ...אל תבקש מהם שיהיו 'מליצי יושר' בנושא הזה ,כבר היו דברים
האם הבנת את התשובה?? מקודם שאלתי :איך יכול להיות שבן אדם אחד יעבור 98קללות?
מעולם שביקשתי מההורים שלי שיהיו מליצי יושר לרבה בחידר שירד לי מהווריד ,והם היו בהחלט מליצי
התשובה היא :לא!! נראה לך שביבי חטף 98תיקים? מה פתאום!! הוא התגבר וסיכל 98 יושר שרק ימשיך ככה .אמנם רבש"ע זה סיפור אחר ,זה מידת 'ויתייצב עמו שם' ,איפה שאתה)
תיקים ...הוא סיים עם הקורונה ,ואח"כ עם עזה ,ומשם עם לבנון ומשם איראן ,וקח בחשבון ולעומת זאת הקללה האבסולוטית הגדולה ביותר זה להחמיץ ולבזבז את החיים על כסף
שאת כל זה הוא עשה בהצלחה מרובה ...ותכל'ס ...בשורה התחתונה יש לנו עסק עם בן אדם בן ושטויות והשקעות ומעמד וכבוד ...כי שוב :כאן חשוב לשנן ולחזור לשנן את דברי הרמב"ם בהל'
75שכל חייו עסוק ...במה?? בלסכל איומים!!! תשובה פ"ט שבעולם שלנו אין לא שכר ולא עונש ,העולם שלנו זה הוא מכרה זהב!!! הברכה הכי
ובאותה שעה יושב אברך במיר ,ולמד את כל הש"ס והשתלם ב 48-קנייני תורה גדולה זה שקט תעשייתי כדי לאגור ולצבור כמה שיותר לעולם הבא ,ואילו הקללה הכי גדולה זה
ומגדלתו ומרממתו על כל המעשים וזכה וזיכה את הרבים וניצל כל יום של הווה לתרגם להיות עסוק ומוסט ומוסת לענייני העולם הזה ופשוט להפסיד את יום הבחירות ולהיזכר
אותו לנצח ...אל תצפה שלאברך הזה יהיו השגים כ"כ מרשימים כמו לצבא ...כי מאוחר ...זה הכל!!
ההישגים המרשימים זה דווקא בקללות ...שם יש הרבה חומר ...הרבה בשר ...הרבה אין עיוות יותר גדול מהסיכומים של העיתונים מה קרה בשנה שעברה ,כי שם כתוב מי
כתבות ...זה כל הזמן לסיים עם קללה אחת ולעבור לשניה ...אבל הברכות?!? הברכות הרויח הכי הרבה כסף ומי הפסיד ,והאמת האבסולוטית היא שהברכה הכי גדולה שמי
מאוד 'משעממות'!! הברכות הם בסה"כ שקט תעשייתי ,מה שנקרא תזכה למצוות... שהצליח לבזבז כמה שפחות זמן והיה פנוי לתורה ומצוות ,והקללה הכי גדולה זה מי
אבא שלי לא סיכל שום איום ,ולא המציא שום מערך הגנה ...אבל בזמן הזה הוא פשוט שבזבז המון המון זמן יקר ...על מה? לא כ"כ משנה על מה ...אם זה על עסקים מצליחים
ישב ועסק בתורה ...וזה מה שהוא איחל לי ,וזה גם מה שאתה תאחל לבניך :יהי רצון חובקי עולם או על סתם קווי נייעס ...אין הרבה הבדל ביניהם (כמובן שקווי נייעס זה יותר
שיהיה לך שקט תעשייתי ותנצל אותו ל-ברכה אחת היא לך אבי!!! עיניך לנוכח יביטו, קללה כי אם כבר להיות מקולל לפחות תרויח כמה שקלים על הדרך) הצד השווה ביניהם ,שאת
פיך ידבר חכמות ולבך יהגה אימות ידיך יעסקו במצוות ,רגליך ירוצו לעשות רצון אביך שניהם הוא לא לוקח איתו לנצח נצחים...
שבשמים ...החלום שלי ושלך זה להגיע ביום מן הימים לעולם האמת ולהגיד :ידעתי!!! (תבין :אין קללה יותר גדולה ממיליונר שגלגל מליארדים וחי 120שנה באושר ועושר ו ...ובסוף אחרי הכל...
הבנתי עניין!!! אחד אפס... תנחש מה קרה לו?? הוא מת ...אין אדם מקולל ממנו!! כי תבין :מילא הוא היה מת בגיל שלושים ...לפחות
| 24אוסף
לתוכן
לתוכן
לתוכן
לא תעשה פו
שלא להוציא בדי הארון
שנאמר לא יסורו ממנו
לא תעשה פז
שלא יזח החשן מעל האפוד
שנאמר ולא יזח החשן וכו'
לא תעשה פח
שלא יקרע המעיל
שנאמר כפי תחרא יהיה לו לא יקרע
אסורה בלאו בפני עצמו ,והקורע עובר אף אם קרע שלא שלושה לאוין נאמרו בכלי המשכן ובבגדי כהונה וענינם
בדרך השחתה .ואהכי כתב המנחת חינוך (מצוה קא) דהקורע אחד :אסור להוציא את בדי הארון מטבעותיהם שנאמר
את המעיל בדרך השחתה עובר בשני לאוין -בלאו של "בטבעות הארון יהיו הבדים לא יסורו ממנו" (שמות כה טו).
קריעת המעיל ובלאו של "לא תעשון כן". אסור לנתק את החושן מהאפוד שנאמר "וירכסו את החשן
והכי נמי גבי הסרת בדי ארון כתב הרמב"ם (פ"ב מהל' כלי המקדש
מטבעותיו אל טבעות האפוד בפתיל תכלת ...ולא יזח החושן
הי"ג) "ונזהרים שלא ישמטו הבדים מן הטבעות ,שהמסיר אחד מעל האפוד" (שם כח כח) .ואסור לקרוע את שולי המעיל של
מן הבדים מן הטבעות לוקה" ,ולא הזכיר דרך השחתה ,וצ"ב כהן גדול שנאמר "והיה פי ראשו בתוכו שפה יהיה לפיו
מאי שנא ממזיח חושן שעובר רק כשעושה דרך השחתה ,אך סביב ...לא יקרע" (שם שם לב).
כאמור ,אפשר דהמזיח את החושן שאני דנאמר בו "לא יזח" ג' הלאוין מתארים את צורת הארון החושן והמעיל
וקרינן ביה "לא יסח" שהוא לשון נתיצה כדכ' הרמב"ן. מבואר בגמ' (יומא עב ).דאין לומר שבאלו הפסוקים נאמרה
תמיהות בדברי רש"י צורת הארון והבגדים ,שצריכים להיעשות באופן מסוים -
רש"י מפרש את הפסוק "לא יקרע" שנאמר על המעיל ,וז"ל דהיינו שיש לעשות את הארון באופן שהבדים יהיו דחוקים
" -לא יקרע -כדי שלא יקרע ,והקורעו עובר בלאו ,שזה בתוך הטבעות ולא יצאו ממנו ,ולקשור את החושן אל האפוד
ממנין לאוין שבתורה ,וכן 'ולא יזח החושן' ,וכן 'לא יסורו בחוזק של ינתק ממנו ,ולתפור את שולי המעיל עם שפה
ממנו' הנאמר בבדי הארון" .ודבריו טעונים הסבר ,דמפורש בחוזק בכדי שלא יקרע ,אלא נאמר 'לא יסורו' 'לא יזח' 'לא
בגמ' דלא כתיב 'שלא יקרע' ללמד דאין כוונת הכתוב לצוות יקרע' לאסור בלאו את הסרת הבדים והחושן ממקומם ושלא
על עשיית המעיל באופן שלא יקרע ,אלא לאסור את לקרוע את המעיל.
הקריעה בלאו .ועוד צ"ב מה שפירש שהקורע עובר בלאו, חילוק בין צורת הלאו של מזיח חושן
דאם כוונת הכתוב 'שלא יקרע' ממילא אין בו לאו. ובין הלאוין של קריעת המעיל והסרת בדי ארון
רש"י מוסיף על הפסוק "לא יסורו ממנו" וכתב "לעולם". הרמב"ם (פ"ט מהל' כלי המקדש ה"י) פוסק דהמזיח את החושן מעל
וצ"ב מאי קמ"ל. האפוד ומפרק את חיבורן דרך קלקול והשחתה לוקה .ולא
נתבאר בדבריו מהי דרך השחתה ולא הזכיר מקור להא
תמיהה על הריטב"א לענין חורש עם בדי ארון
דלוקין רק כשנעשה בדרך השחתה .ואפשר דמפרש את
זאת ועוד ,תנן (מכות כא" ):יש חורש תלם אחד וחייב עליו משום לשון הכתוב 'ולא יזח' כמו שמאריך הרמב"ן לפרש שהוא
שמונה לאוין" ,ומקשה הגמ' (שם כב" ).וליחשוב נמי המזיח כמו 'יסח' שעניינו נתיצה וניתוק.
החושן מעל האפוד והמסיר בדי ארון" .ופשט הדברים
מוקשה ,דאי מיירי שעושה עבירה נוספת עם החרישה ,א"כ מאידך לענין איסור קריעת המעיל כתב הרמב"ם (שם ה"ג) וז"ל
ליחשוב נמי את כל האיסורים שאפשר שיעשה עם החרישה, " -והקורע פי המעיל לוקה שנאמר לא יקרע ,והוא הדין לכל
ומאי קושיה לענין מסיר בדי ארון ומזיח חושן דווקא .ומפרש בגדי כהונה שהקורען דרך השחתה לוקה" .הרי דהמעיל
הריטב"א היכי משכחת לן דעובר על שני לאוין אלו בחרישה, אסור בקריעה בכל גוונא ושאר בגדי כהונה אסור לקורען רק
דמיירי שלקח את הבדים מהארון וחורש בהם ,ועם החרישה בדרך השחתה ,כמו שהביא המל"מ לדייק ברמב"ם בשם ספר
ממשיך ועובר בכל רגע על לאו של 'לא יסורו'( .וכעי"ז מבאר
קרבן חגיגה .ובדברי הכס"מ מבואר החילוק בין מעיל לשאר
בערול"נ לגבי מזיח את החושן). בגדי כהונה ,דקריעת בגדי כהונה אסורה באיסור שונה ולא
נאסרה בלאו של קריעת המעיל .אלא יסוד האיסור מחמת
ודברי הריטב"א מרפסן איגרא ,מדוע עובר בלאו על הלאו שלא לנתוץ אבן אחת מהמזבח ,שנאמר "לא תעשון כן
החרישה ,דאחר שהסיר את הבדים מטבעותיהם נגמר לה' אלוקיכם" (דברים יב ד) ,ולכן אין האיסור אלא כשקורע
האיסור ,ומדוע ממשיך לעבור על הלאו בעת החרישה. בדרך השחתה כמו שפסק הרמב"ם (פ"א מהל' בית הבחירה הי"ז)
ובפשטות אין חיוב להחזיר את הבדים למקומם אך גם אי "וכן הנותץ אבן אחת מן המזבח או מכל ההיכל או מבין
נימא שיש חיוב להחזיר ,אינו עבר על לאו אלא על ביטול האולם ולמזבח דרך השחתה לוקה" .מאידך קריעת המעיל
א~
וסףא|~25
לתוכן
השארת הקרבן ,אלא נאמרה מצות עשה לאכול את הקרבן, עשה .ובוודאי דאינו לאו הניתק לעשה וממילא חיוב
והוסיפה התורה להזהיר שלא לבטל את המצוה ושלא ההחזרה אינו מוטל על החורש יותר משאר אנשים שראו את
להותיר מן הבשר .וכעי"ז לאו ד'בל יראה' אינו במעשה הבדים מחוץ למקומם.
מסוים ,אלא הוא לאו שלא לבטל את מצות 'תשביתו'. פלוגתת החינוך והיראים עם הרמב"ם
וה"נ איכא מצוה לעשות את המעיל באופן שלא יקרע ,וע"ז אם עוברים על הזחת חושן רק בשעת עבודה
קאי האיסור שלא לקרוע את המעיל כדי שלא לבטל את ועוד קשה דלענין מזיח חושן כתב החינוך (מצוה ק) דהמפרק
העשה של עשיית המעיל כצורתו .וכה"ג לענין מזיח חושן, את החיבור של החושן והאפוד לוקה רק אם עשה כן בשעת
הצורה שנצטוו לעשות את החושן היא באופן שיהיה מחובר עבודה .ומדברי היראים (סי' שיז) משמע כהחינוך ,דכתב -
עם האפוד ,ונוסף ע"ז איסור שלא לנתק את החיבור. "כשכהן גדול לבוש בהן אסור להזיח החושן מעל האפוד,
אבל בשאינו לבוש בהם אינו מדבר ,שהרי בטבעות
ז"ל הרמב"ם בסה"מ על מצוות אלו " -שהזהירנו מהוציא
התחתונות של החושן המרוכסות בפתיל תכלת של טבעות
בדי הארון מתוך הטבעות והוא אמרו יתעלה בטבעות הארון
הכתפות אשר ממעל לחשב האפוד הכתוב מדבר ,ובשעה
יהיו הבדים לא יסורו ממנו"" .שהזהירנו מהסיר החושן מעל
שאינו לבוש בהן היו הטבעות מוזחות ועומדות שאי אפשר
האפוד ...אבל יהיה דבק בו"" .שהזהירנו מקרוע פי מעיל כהן
לו ללובשם בעודם מחוברות" .אמנם הרמב"ם מפרש
גדול אבל יהיה ארוג כמו שהוגבל" .הרי שהלאו קאי על
דהאיסור על הטבעות העליונות וכן לא הזכיר כלל שעת
החיוב שיהיה החושן דבק באפוד ,והמעיל יהיה ארוג כמו
עבודה.
שהוגבל ,ואסור לשנות מציאות זו.
ביאור החילוק בין החושן לארון ומעיל בדברי הרמב"ם
ולכאו' לדברי החינוך והיראים דאינו עובר אלא בשעת
עבודה לא יתכן מש"כ הריטב"א דהשחורש עם הבדים ועם
אכן אין ציווי שיהיה החושן דבוק במעיל תמיד דכשאין
החושן עובר על הלאו כל זמן החרישה ,דאז ודאי לאו שעת
הכה"ג לבוש בבגדיו אין חיוב שיהיו הבגדים דבקים זה בזה,
עבודה היא.
וגם לשיטת הרמב"ם דהאיסור על הטבעת העליונה ,מ"מ
בשעה שהכה"ג אינו לובש את הבגד ,אין זה חיבור גמור של וכן לדברי הרמב"ם אינו עובר על איסור הזחת החושן אלא
הבגדים .אך האיסור הוא שלא להפריד בין החושן ובין כשעשה בדרך השחתה ,ולכאו' ההשחתה היא בעצם הניתוק
האפוד בדרך השחתה ,באופן שלא יהיה ניתן לחברם שוב. של החושן מן האפוד ובשעת מעשה בלבד ,ולא שייך לומר
ואהכי כתב הרמב"ם לענין החושן דאסור להפרידו מן החושן דהלאו ממשיך לאחר מכן בשעת חרישה לאחר שנגמרה
בדרך קלקול והשחתה ,אך עצם הפתיחה וההפרדה אין בה ההשחתה.
איסור. הלאו אינו על המעשה אלא על קיום העשה
ולענין בדי ארון פירש"י דהא דכתיב בטבעות הארון יהיו אך הפשט פשוט.
הבדים -לעולם ,וכוונתו לדברי הגמ' ביומא שצריך לעשות הציווי "לא יקרע" הוזכר בתורה ב' פעמים -בציווי על
באופן שיהיו קבועים ולא מתפרקים .ולפי"ז האיסור שלא עשיית המעיל ובעשיה עצמה .והמכוון בזה כפירש"י
יסורו ממנו ,הוא שלא לבטל את המצב של קביעות הבדים. שעשיית המעיל תהיה באופן שלא יקרע .אלא שבנוסף נאמר
ולפי"ז אחר דהלאו הוא ההפרדה בין הדבקים ,יש לפרש את לאו על מעשה הקריעה.
דברי הריטב"א דכל זמן שיש ניתוק בין הבדים לארון ובין ונראה לבאר את צורת האיסור .דהנה אי' בגמ' (קידושין לד).
החושן לאפוד ,עובר המנתקם בלאו היות והוא ממשיך את דנשים מוזהרות על אבידה ועל שילוח הקן ומעקה היות והם
ההפרדה בכל רגע ורגע ,והיכא דלקח את הבדים וחורש מ"ע שלא הזמן גרמא ,והקשו התוס' והרמב"ן דהא מלבד
איתם ממשיך לעבור על הלאו. העשה איכא לאו ונשים מוזהרות על הלאו אף אי איכא מצות
נמצא -ציוותה תורה על צורתו של הארון שיהיו הבדים עשה שהזמן גרמא .ומתרץ הרמב"ן דאזהרת הלאו במצוות
קבועים בו ,ועל צורתו של החושן שיהיה מחובר עם האפוד, אלו אינה על עצם המעשה כשאר לאוין אלא בא כדי לקיים
ועל צורתו של המעיל שייעשה באופן שלא יקרע .ונוסף בהם את העשה .דהיינו דאחר שציוותה תורה להשיב אבידה
איסור שלא לבטל מציאות זו ושלא לבטל את הצורה ולעשות מעקה ,הוסיפה להזהיר שלא להתעלם מהאבידה
המיוחדת להם .אמנם שאני חושן שאינו צריך להיות מחובר ושלא להשים דמים בביתך וכה"ג ,כלומר שלא לעכב
תמיד ,אלא בשעה שלובשו הכה"ג ואהכי פסק הרמב"ם מלעשות מצוה זו .ולפיכך אם היו הנשים פטורות מהעשה,
דאינו עובר אלא כשניתקם בדרך קלקול והשחתה ,שמבטל היו פטורות גם מהלאו ,שאין הלאו אלא קיום העשה.
ויש דוגמא לדבר בלאו של נותר שאין מעשה מסוים של את אפשרות החיבור ביניהם.
~ב~ וסףלע"נ ר' קלמן ב"ר משה הכהן ז"ל ומרת פרומה ב"ר דב בער ע"ה | 26א
הודפס
לתוכן
לתוכן
לתוכן
עטרת המועדים שיעורי הגאון רבי עקיבא מדלוב שליט"א
ערבות להוציא אחר המחויב רק במצוה מן המובחר [ב]
וכלשון הרא"ש ברכות פ"ג ,מובא בשער הציון סי' תרנ"ה סק"ה. בגליון שבוע שעבר הזכרנו יסוד הח"ח דיש ערבות למצוה מן
וא"כ מוציאו מפרשת שומע כעונה ,ואין זה אופן מחודש דמוציא המובחר ודלא כדעת הגרע"א והגר"ז ,ויל"ע בשורש פלוגתתם בזה
בזה את חבירו ,כי אם דע"י הערבות חזר להיות מחויב בעצמו ושוב במאי תלי' מילתא ,ועוד מצינו בענין זה סתירה גדולה בשיטת
הח"ח כדיבואר.
הדרינן לתורת שומע כעונה ,וכן הוא לשון הר"ן בר"ה דף כ"ח דע"י
לענין ברכת בשמים במוצ"ש מבואר במג"א ב' טעמים מדוע אין
הערבות נדון כמאן דלא יצא דמי יעוי"ש ,וכן נקט החת"ס ר"ה י"ז
ערבות והיינו מי שאינו מריח אינו מוציא חבירו ,א .משום דעיקר
והחזו"א סימן כ"ט .או דילמא דפרשה חדשה היא ואופן מחודש
הברכה להנאתו וכסעודת שבת ושאני מברכת היין דקידוש דלא
להוציא חבירו ע"י כל ישראל ערבים ,והוא "ברכה לחבירו" ,כדי תקנו משום הנאה אלא בשביל לזכרהו על היין .ב .ועוד דאף דהוא
לפוטרו מחיובו דחבירו .וצד זה חזינן מדברי הגרע"א דהצריך אמן מצוה אכן אין חיוב לחזר לברך עליו במוצ"ש ,והגר"ז כתב דנפק"מ
לעיכובא ביצא מוציא ,ואילו לענין שומע כעונה מפורש במחבר לענין ברכת האש ,דלא נתקן בשביל הנאת האדם אלא לזכר
סימן רי"ג דאין זה לעיכובא ,אשר מבואר מזה דתרי שמות ואופנים שנברא במוצ"ש ולפ"ז יש דין ערבות ,אמנם אי מטעם דאין חיוב
המה ,וע"ע חי' ר' לייב סי' ה' .ועוד מבואר בחי' הגרע"א ברכות לחזר ,הרי חד דינא בשמים ואש במוצ"ש דבתרוויהו מבואר בש"ס
דאין חיוב לחזר אחריהם ,וא"כ אף בברכת האש אין דין ערבות.
מ"ח דבאופן דיצא מוציא ,להך צד דליכא ערבות לאשה ,א"כ גם
בגוונא דמוציא לאיש ואשה יחד ,אין יוצאת האשה בזה ,יעו"ש. סתירה עצומה במ"ב אם יש ערבות במצוה שאין חיוב לחזר
והיינו דע"י ערבות אינו חוזר לתורת שומע כעונה ,כי אם ברכה אחריה
ובמ"ב יש סתירה דבסי' רצ"ז דאין ערבות להוציא אחר באופן
לחבירו דהוא ערב לו ,ותלוי למי שהוא ערב לגביה .וכן הוא
דהמשמיע אינו מריח עתה בעצמו ,ובטעמא במילתא כתב בסי"ג
משמעות הריטב"א בר"ה "כערב הפורע חוב חבירו"א ובאמת דרק בגוף ההבדלה מחויבים בזה יש ערבות ואילו בשמים אין זה
החזו"א לשיטתו וכן הוא בצל"ח בברכות מ"ח ע"ב ,דע"י דערב אלא מנהג חכמים ואין חיוב לחזר אחריו ,והיינו כיון דאין כאן חובה
לאיש ,נדון המוציא כמחויב בעצמו ,וחוזר לתורת שומע כעונה, גמורה ממילא אין בזה ערבות ,ואילו בסי' רח"צ סקל"ו כתב המ"ב
ושוב מהני להוציא בכה"ג גם את האשה. דאפ' מי שכבר בירך 'בורא מאורי האש' יכול לחזור ולברך להוציא
בני ביתו'.
ושני דרכים אלו מבוארים בגר"ז סימן תל"ב קו"א סק"ב וכן
בקונטרס אחרון סימן רס"ג סק"ה ,יעו"ש נפק"מ לענין התוקע ותמוה טובא הרי באש אין חיוב לחזר אחריו כמש"כ השו"ע ריש
הסימן וא"כ מאותו הטעם דברכת בשמים אין ערבות מפני דאינה
בשופר לאחרים באופן דהתוקע לאחרים בירך ,ולא עלתה בידו
חובה גמורה א"כ הוא הדין והטעם דברכת האש לא יוכל להוציא
התקיעה ,והביאו אחר במקומו והוא כבר יצא לפני כן יד"ח ,ועתה וכמש"כ הגר"ז ,ונמצא דהח"ח ארכביה אתרי ריכשיה ,וצע"ג.
בא לתקוע לאחרים ,האם הבעל תוקע מברך ,דהרי הציבור שמעו עוד יל"ע דהנה המג"א כתב לענין הלל דר"ח דיש ערבות אף
הברכה ואך בעו להתקיעה .דאי נימא דיסוד דין ערבות הוא אך דאינו אלא מנהג יעויין סי' תכ"ב סק"ה ,ומקורו מרבינו ירוחם,
להצילם מחיובם ,א"כ כיון דשמעו הברכה דהתוקע ראשון ,א"כ אולם בישועות יעקב שם העיר דדברי רבינו ירוחם הם לענין
מיד תוקע להם ,ותו לא מידי .אמנם אי ע"י הערבות נעשה מחויב הלל השלם דיו"ט דהוי חובה גמורה ולא ממנהגא ,והביאור הלכה
בעצמו בשופר ,א"כ בעי לברך מדין חיוב תקיעת עצמו ,יעו"ש שם הביא רק דברי המג"א והינו אף דהוא רק מנהג יש ערבות.
ולכאורה חיובא דבשמים עדיף ממנהגא דהלל בר"ח ,וא"כ מדוע
דנחלקו בזה גדולי האחרונים.
לענין בשמים במוצ"ש אין ערבות כיון דאינה חובה גמורה ואילו
שיטת הגרע"א דעניית אמן לעיכובא בערבות לענין הלל דר"ח יש ערבות אע"פ דאינן אלא ממנהגא ,ןצ"ת
והנה שיטת הגרע"א בגליון או"ח סי' רי"ט דבמוציא ברכה ב' אופנים בגדר דין ערבות
מטעם ערבות בעינן עניית אמן לעיכובא ,וקשה הרי לענין המצוה והנראה לומר ,ובהקדם הא דמצינו שני דרכים בגדר דין דיצא
גופא כמגילה הלל וכו' אין עניית אמן ומ"מ מוציאו וע"כ שמעינן מוציא מדין ערבות .או דמטעם ערבות שוב הדר למחויב בעצמו
ונראה דהר"ן והריטב"א לטעמייהו אזלי בהא דתנן מגילה דף י"ט ע"ב דחרש אינו מוציא אחרים יד"ח משום דמקרי אינו מחויב בדבר .הר"ן שם ביאר "וכיון א
דאיהו לא נפיק גופי' ,לאחריני נמי לא מפיק" ,והיינו לשיטתו דבעינן דיחול תורת מצוה בקריאה דידי' ורק בזה האופן מוציא חבירו .אמנם הריטב"א ביאר בזה ,משום
דאינו מחויב א"כ "לאו ערב הוא" ,והיינו לשיטתו דלא בעי דיחול תורת מצוה בקריאתו ,כי אם דתלי' אי ערב לחבירו ושוב יכול לפרוע חובת חבירו .ועד"ז הר"ן והריטב"א
לשיטתם שם במגילה בביאור דברי הירושלמי בדין היודע אשורית וקרא בלעז להוציא הלועז דקרי הירושלמי אינו מחויב בדבר ויש להאריך בכ"ז ,ועיין היטב .אוסף | 27
לתוכן
מוציא ,אכן במצוה גופא הדר לתורת שומע כעונה דע"י הערבות דבדין יצא מוציא אין צורך בעניית אמן ,ועמד בזה בקהלות יעקב
נעשה מחויב בדבר .אמנם חידוש נוסף הוא בברכות ,דאף בהם בברכות ,וצע"ג.
נאמר דינא דיצא מוציא .ובאמת גדר אחר אינהו ,דהוא "ברכה
לחבירו" ,ובהא חדית לן הגרע"א סימן רי"ט דהאמן לעיכובאב.ג תרוויהו איתנייהו בהו בדין ערבות וחלוקים בזה ברכת
המצוות מגוף המצוה
מצוה מן המובחר אי יש ערבות תלי' בב' הדרכים הנראה בשיטת הגרע"א ,דתרוויהו אתנייהו בהו בדין ערבות,
ומעתה נראה בנדון זה דמצוה מן המובחר ואינה חובה גמורה ושני הדרכים אמת .אמנם הדבר תלוי בגורם החיוב ,והיינו בחיובים
האם יש בזה ערבות ,הדבר תלי' בכל עיקר גדר ערבות ,אי משום דהם חובת גברא התלוים אך "בזמן" ,דוגמת קידוש ,שופר ,מגילה
דערב לפרוע חוב חבירו להצילו מן העון בזה י"ל דבעינן חובה וכו' ,בהא ,אף דיצא ידי חובתו מכל מקום ע"י ערבות הדר להיות
גמורה אכן במצוה מן המובחר אינה עון ,אכן אם ע"י ערבות נעשה מחויב בדבר כאילו לא יצא כלשון הר"ן ר"ה ,ומחויב עתה בקידוש
מחויב בעצמו י"ל דאף במצוה מן המובחר ע"י דכל ישראל ערבים ומגילה וכדו' ,ושוב מוציאו מדין שומע כעונה.
נעשה מחויב בעצמו ברמת חיוב דמצוה מן המובחר. אכן בחיובים התלוים "במעשה" ,דוגמת ברכת המצות דאין
ישוב סתירת הח"ח בין ברכת בשמים לברכת האש והלל היום המחייב ,כי אם דמעשה נטילת לולב גורם חיוב הברכה וכן
דר"ח הוא בכל ברכת המצות ,נתחדש דין ערבות נוסף "דמברך לחבירו"
אשר לפי"ז חלוקים המה ברכת בשמים מברכת האש אף מתורת ערבות .ואינו שייך בזה הדין ערבות דנעשה מחויב בדבר,
דבתרוויהו אין חיוב לחזר אחריהם ובגדר מצוה מן המובחר, דזהו שייך רק בגוונא דמחויב מחמת הזמן ,ואכתי אותו זמן הוא,
מ"מ הרי ברכת בשמים המצוה היא הרחת בשמים להשיב נפש ואיכא בכאן לגורם החיוב ,אלא דהוא עצמו אינו מחויב מפני דכבר
ורק מדין 'ברכת הנהנין' בעי לברך ,ובזה לעולם אין חיוב ברכה יצא ,ובזה אהני דין ערבות זה לעשותו מחויב וכלשון הר"ן בר"ה
העומד בפנ"ע כמש"כ לענין ברכת המצוות ,וע"כ הא דמוציא מדין דף כ"ח דהוי כמאן דלא יצא .אמנם בגוונא דהמעשה מצוה גורם
ערבות הנדון מחמת דערב לפרוע חוב חבירו ובזה בעינן חובה חיוב הברכה ,הרי כשיצא יד"ח נטילת לולב ,ואך דבא להוציא
גמורה להצילו מן העון ,אכן לענין ברכת האש הרי המצוה היא לחבירו רק בברכה ,ליכא לעיקר הגורם לחיוב דידי' ,ולא שייך
'הברכה' לשבח על האש ובזה ע"י ערבות נעשה מחויב בעצמו לעשותו מחויב ,דהרי לעולם אין ברכת לולב עומד כחיוב בפנ"ע
בברכת האש במוצ"ש ,ובזה אף דאינה אלא מצוה ולא חובה גמורה בלי המעשה דנטילת לולב ,ולא אהני בזה לדון "כמאן דלא יצא".
מ"מ כבר נעשה מחויב ע"י דין ערבות למצוה זו ושפיר מוציאו אף ובדין הנוסף דנתחדש בדין ערבות "דהברכה לחבירו" ,י"ל דבעי
דאין חיוב לחזר אחריו. אמן לעיכובא.
ומעתה מיושבים בזה דברי הח"ח לענין ברכת בשמים בעינן ישוב שיטת הגרע"א
לערבות דפורע חוב חבירו ובעי חיוב דבעי לחזר אחריו ,ואילו ומעתה מבוארים דברי הגרע"א ,דכל חידושו דה"אמן" ביצא
לענין אש די במאי דנעשה מחויב בעצמו ע"י דין ערבות למצוה מוציא לעיכובא ,זהו אך בברכת המצות ,וכלשונו שם בגליון "הא
מן המובחר אף דאינו מחויב לחזר אחריו ,וכמש"נ. דקי"ל בכל ברכות המצות אם יצא מוציא" .ובזה חדית לן הגרע"א
ומיושב הסתירה בדברי המג"א והמ"ב מהלל דר"ח דהנדון לענין ד"ברכה לחבירו" ,בעי לעניית אמן דחבירו .אמנם בהני מצות
הלל הוא לענין עיקר קריאת ההלל והמצוה גופא אתינן עלה מדין דהיום גורם החיוב ואך יצא בהם ,שפיר י"ל דע"י דין ערבות כאילו
ערבות דנעשה מחויב בעצמו ומהני אף במצוה דלא הוי חובה לא יצא ,ושוב חוזר להיות מחויב כבתחילה והדר מוציא מדין
גמורה ,ושאני מברכת בשמים דכלפי הברכה בעינן לערבות דפורע שומע כעונה ,ובהא אין עניית אמן לעיכובא כבכל שומע כעונה,
חוב לחבירו ובזה בעי לחובה גמורה ,ואה"נ לפי"ז לענין 'ברכת' כיון דאינו "מוציא לחבירו" ,אלא לעצמו ,ועי"ז יוצא חבירו.
ההלל בר"ח לא מהני ערבות וכמש"נ. ומיושב היטב ,קריאת המגילה והלל ושופר ,וכן בקידוש לא
*** שמענו דהאמן לעיכובא בליל שבת ,להמג"א דמוציא האיש כל
האמנם אכתי תקשי לפי"ז לענין ברכת המזון טעונה כוס דכתב בני ביתו מטעם ערבות דהרי כבר יצא בתפילה .והיינו דבכל הני
הח"ח בסי' ק"צ דדי בזה שהוא מצוה מן המובחר לדון ערבות ,הרי וכדומה דהזמן גורם חיובם ,הרי ע"י ערבות הדרינן לדין שומע
איירי לענין ברכת הנהנין וזהו דומיא לברכת בשמים דכל דאינו כעונה ,ואין עניית אמן לעיכובא.
מחויב לחזר אחריו ממילא אינו ערב .וכן תקשי מברכת המצוות ובאמת בלשון הגמ' ר"ה כ"ח איתא בעיקר דין ערבות" ,כל
דנשים דאם היה בזה מצוה מן המובחר היה מוציא כמבואר בדרכי הברכות כולם אע"פ שיצא מוציא" .ובראשונים התם מבואר דהוא
משה לדעת הח"ח בסי' ק"צ כמו שהארכנו בגליון הקודם ,וקשה הדין בעיקר המצוה ,דאיכא לדין יצא מוציא .ולכאורה אמאי נייד
מאי שנא מברכת בשמים ,דכל דאין חיוב לחזר אינו בדין ערבות, הגמ' מלפרש בעיקר המצוה כהלל מגילה וקידוש דנאמר הך דינא
וצע"ג. דיצא מוציא .ולהמבואר ניחא ,דאף דבכולם נאמר דינא דיצא
וי"ל עוד נפק"מ נוספת למש"כ הכל בו ה' שבת סי' ל"א דבדין ערבות אינו מוציא את הבקי ומשמע מטעם דלא יזדקק לערב תחילה וכמש"כ האבנ"ז סי' מ' ,וי"ל לפמש"כ כ"ז בברכת המצוות ב
.דמוציאו בתורת ערב לפרוע חוב חבירו ,לא כן בערבות לגוף המצוה הרי אין זה אלא דהדר להיות מחויב בעצמו והדרינן לפרשת שומכ"ע
ואכתי יל"ע מדברי הגרע"א ר"ה ט"ז ע"ב ,דמבואר דהא דמוציא בשופר באופן דיצא מוציא אין זה משום דהדר לחיובא קמא ,אלא מדין דהוי כשלוחו ,וכן לכאורה מתבאר ג
מדבריו בשו"ת ס' ז' לענין קריאת המגילה יעו"ש .והרי בשופר ומגילה חיובם תלי' בזמן .וי"ל ,דאך בשיטת הרמ"א דמתבאר מדבריו דעניית אמן לעיכובא ,מוכרחים לחדש דתרי אופנים
הם בדין ערבות ,וכמש"נ.
לע"נ ר' צבי יצחק בן ר' משה אהרון זצ"ל
| 28אוסף
לתוכן
לתוכן
לתוכן
שיעורי ליל שבת
שיעור מורינו רבי מרדכי בונם זילברברג שליט"א
גליון מס' - 292תשפ"ו בית הכנסת המרכזי שיכון ה'
האם מי שמקפיד לא לאכול קודם התקיעות
יכול השנה בר"ה שחל בשבת לאכול לפני מוסף
כתב הרמ"א (בסי' תקפא ס"ג) דאף שמנהגינו לתקוע בכל חודש אלול ,אין תוקעין בערב ראש השנה ,ובטעם הדבר כתבו
המג"א והט"ז דהוא כדי להפסיק בין תקיעות דרשות לתקיעות של חובה ,והמהרי"ל בספר המנהגים כתב טעם נוסף שהוא
כדי לערבב את השטן ,ולכאו' הנפק"מ בין הטעמים היא כשר"ה חל להיות בשבת ,דלטעם המג"א והט"ז שהוא כדי להפסיק
בין תקיעות הרשות לתקיעות החובה ,בשנה זו שהשבת ממילא מפסיקה בין התקיעות אי"צ להפסיק אף בערב ר"ה ,אך
לטעם המהרי"ל שהוא כדי לערבב השטן ,אין הפסקה של שבת מועילה כדי לערבבו.
אלא דהמ"ב (בס"ק כד בסוגריים) כתב דאף שר"ה חל להיות בשבת אין תוקעין בערב ר"ה ,וביאר בשער הציון (ס"ק לה) דהטעם
הוא דכיון שאף בשבת אנו אומרים 'זכרון תרועה' זה נחשב כמו תקיעה ,וציין שהמקור לזה הוא 'אחרונים' ,וחיפשתי את
מקור הדברים בספרי האחרונים ולא מצאתי.
ואמנם מובא בשם חכמי הקבלה דאף שאין אנו תוקעין בר"ה שחל להיות בשבת ,מ"מ יש לכוין את כל הכוונות שאנו
מכונים בתקיעות ,וכן מבואר בספרים דכל ההשפעה וההתעוררויות שיש בתקיעות נמצאות גם בשבת זו ,ובס' לקט יושר
(עמ' קכ"ו) כתב דכשחל ר"ה בשבת יש ללמוד הלכות שופר וכשדורשים לאחר תפילת מנחה יש לדרוש בהלכות שופר,
ומה"ט יש להפסיק בתקיעות של אלול כבר מערב ר"ה.
והנה מפורסמין דברי הבבלי מדוע אין תוקעין בר"ה שחל להיות בשבת ,גזירת חכמים שמא יטלנו בידו וילך אצל חכם
ללמוד ויעבירנו ד' אמות בר"ה ,אבל בירושלמי (ר"ה ריש פרק ד') מבואר שהוא מן התורה ,וז"ל הירושלמי 'כתוב אחד אומר
'יום תרועה' ,וכתוב אחד אומר 'זכרון תרועה' ,הא כיצד ,בשעה שהוא חל בחול יום תרועה ,בשעה שהוא חל בשבת זכרון
תרועה ,ומזכירין אבל לא תוקעין' ,ומבואר להדיא מדברי הירושלמי שמן התורה ר"ה שחל להיות בשבת אמנם הוא לא
'יום תרועה' אך התורה העמידה אותו כיום של 'זכרון תרועה' ,וא"כ שורש הדברים שהביא המ"ב שר"ה שחל בשבת הוא
זכרון תרועה מיוסד על דברי הירושלמי.
ויש לנידון זה השלכות מעשיות ,דבספר תשובות והנהגות (ח"ד סי' קלח) הביא חכם אחד שפרסם הוראה לרבים דאף מי
שמקפיד שלא לאכול קודם התקיעות ,בר"ה שחל להיות בשבת ניתן לאכול קודם מוסף שהרי אין תוקעין בו ,וחולק עליו
שם שהרי אנו אומרים מלכויות זכרונות ושופרות במקום תקיעות ,ודי בזה לחודא כדי שלא לאכול קודם מוסף ,וכוונת
הדברים היא כדברי השער הציון דזכרון תרועה הוי כמו תקיעה.
והשלכה מעשית נוספת יש בזה ,דמפורסמת שיטת מרנן הגר"ח והגרי"ז זצ"ל שצריך כל יחיד בר"ה להקפיד ולשמוע את
כל חזרת הש"ץ של מוסף מילה במילה ,כיון שצריך לשמוע את התקיעות על סדר הברכות ,ואם לא עשה כן לא יצא ידי
חובת תקיעות ,ובתשובות והנהגות (שם במנהגי הגר"ח אות ס"ו) כתב דאף בר"ה שחל בשבת הקפיד הגר"ח לשמוע את כל
חזרת הש"ץ מילה במילה ,והטעם הוא דאף שאין אנו תוקעין בשבת מ"מ אמירת מלכויות זכרונות ושופרות נחשבות
במקום תקיעה ,והיינו כנ"ל דנחשב כאילו תוקעין בשופר אף בשנה זו.
ונראה שהדברים כמעט מפורשים בדברי התוס' בר"ה (ט"ז ע"ב) ,שאמרו שם בגמ' "כל שנה שאין תוקעין לה בתחילתה
מריעין לה בסופה" [פירוש דמחמת הצרות שיתרגשו עליהם בסוף השנה יצטרכו להכריז תעניות שמריעין בהם תרועת
שופרות] ,מאי טעמא דלא איערבב שטן [שלא התבלבל השטן ע"י השופר] ,והיינו שהרי תוקעין ומריעין כשהן עומדין
ותוקעין ומריעין כשהן יושבין ע"מ לערבב את השטן ,וכשלא תקעו לא עורבב השטן ויש לו כח להזיק בסוף השנה ,ובתוס'
שם פירשו בשם בעל הלכות גדולות דכל שנה שלא תקעו בתחילתה היינו שלא תקעו מחמת אונס ,אך כשלא תקעו מחמת
ר"ה שחל להיות בשבת אי"ז נחשב כשנה שאין תוקעין בה בתחילתה ואינו בכלל דברי חז"ל.
אוסף | 29
לתוכן
ויש להתבונן כשלא תקעו מחמת אונס מדוע מריעין לה בסופה הרי לא שייך להעניש את האדם על אונס ,ושמעינן מזה
דמריעין לה בסופה אינו עונש אלא מציאות ,דשנה שאין תקיעה בתחילתה סופה יהיה מר ,וכפי שחולה שנאנס ולא לקח
את הכדור שהיה צריך לקחת ,מצבו מידרדר אף שאין בו אשמה כלל ,אלא דא"כ תמוה מדוע ר"ה שחל להיות בשבת הוא
שונה ואינו בכלל זה ,הרי במציאות אין תקיעה באותה שנה?
והנה דנו האחרונים האם בר"ה שחל להיות בשבת חז"ל הפקיעו ועקרו את מצות שופר לגמרי ,או שהשאירו את המצוה
על כנה ורק אסרו לקיימה בפועל ,וברעק"א (במערכות סי' ח) נקט כצד השני שרק אסרו לקיימה בפועל ,והנפק"מ היא באדם
שתקע למרות האיסור דלפי דברי רעק"א הוא קיים את מצות התקיעה וברכותיו הם ברכות ,אלא דעבר על שבות דשבת,
וכן אם בירך שהחיינו ביום הראשון לא יצטרך למנהגינו לברך שהחיינו ביום השני.
ולכאו' אם ננקוט שחז"ל עקרו את מצות התקיעה ביום הראשון לגמרי א"כ ניחא דכיון שאין מצות תקיעה כלל ואין סיבה
לתקיעה וודאי שלא ירעו לה בסופה ,אך אם כדברי רעק"א שלא עקרו את מצות השופר מדוע זה שונה מאונס ולא ירעו
לה בסופה ,אלא התשובה היא דכשאנו אומרים 'זכרון תרועה' זה הוי כמו תקיעה ,דכיון שאנו מזכירים את המצוה עם
כל כוונותיה ועניניה לכך זה נחשב לנו כמו תקיעה ,וממילא אף שנה זו נחשבת כשנה שתוקעין לה בתחילה ,וזהו ביאור
החילוק בדברי התוס' בין נאנס ולא תקע לבין ר"ה שחל להיות בשבת שנחשב כאילו תקע.
בר"ה שחל בשבת -עם ישראל עוקד את מצות השופר לכבוד השי"ת
אמרו חז"ל בראש השנה (ט"ז ע"ב) 'אמר רבי יצחק כל שנה שאין תוקעין בתחילתה מריעין לה בסופה [פירוש דמחמת הצרות
שיתרגשו עליהם בסוף השנה יצטרכו להכריז תעניות שמריעין בהם תרועת שופרות] מאי טעמא דלא איערבב שטן [שלא
התבלבל השטן ע"י השופר] ,ופירשו בתוס' שם בשם בעל הלכות גדולות דהא שלא תקעו זה מחמת אונס ,אך כשלא תקעו
מחמת ר"ה שחל להיות בשבת אי"ז נחשב כשנה שאין תוקעין בה בתחילתה ואינו בכלל דברי חז"ל.
והקשה המשך חכמה (פרשת אמור) דהלא מצות תקיעת שופר אינה ככל המצוות ,דאדם שנמנע מלעשות את שאר המצוות
נענש על כך ,וכשאנוס נפטר ,אך מצוות תקיעת שופר היא כמו רפואה ,שהרי באה לזכרון לעורר את מידת הרחמים,
וככפרת יום הכיפורים ,וכפי שחולה הנמנע מלקחת את תרופתו אף אם נאנס ע"כ האם יתרפא?! והלא ברור שידרדר
מצבו ,וכך כשנעדר זכרון השופר שמכניס את זכרון ישראל לאביהם שבשמים ,נשאר קטרוג השטן על מקומו ,וא"כ כיצד
בשנה שר"ה חל בשבת אין צרות בסופה למרות העדר השופר?
ומבאר המשך חכמה שהרי אנו תוקעים בשופר של איל ,להזכיר את זכות העקידה ,דהתקיעה מזכירה את זכות ישראל מה
שנחלו מיצחק ,שבניו עוקדים תאוותיהם והרגשותיהם ושאלות החיים על מוקד אהבת השם ותורתו ,ולמרות שעם ישראל
יודע את גודל התועלת ממצות שופר ,אשר ביטולו אף באונס הוא סכנה גדולה ,ובכ"ז עם ישראל חושש פן יבולע חלילה
למצוות שבת ,אשר מעידה על קדושת שמו יתברך ,שחידש את עולמו מן האין הגמור ,יהי מי ,יעבור עלינו מה ,ויתקדש
שמו יתברך ,יקטרג השטן ,ולא יכנס זכרוננו לפני אבינו שבשמים לטובה ,אך לא יבולע לשבת המעידה על קדושת שמו
יתברך ,פן יעבירנו ארבע אמות ויתחלל שבת חלילה ,ומשום כך עוקדים כל עם ישראל למען קידוש שמו יתברך את מצוות
השופר אע"פ שיש בכך סכנה גדולה ,ועקידה זו היא עקידה רוחנית מופלגת ומועילה לרצות אותנו ,כמו שמרצה זכרון
שופר.
ולמדנו מדברי המשך חכמה שיסוד העקידה הוא לשים את רצון ה' מעל הכל ,דע"י כך שעם ישראל עוקד את רצונותיו
ותאוותיו הוא ממשיך את דרכו של יצחק להעמיד את רצון השי"ת מעל הכל בלי חשבונות ,ואף בשנה שר"ה חל בשבת
כשעם ישראל עוקדים את הצורך הרוחני של השופר עם כל השפעותיו לכבוד השי"ת ,מועילה זכות זו לקרוע את גזר הדין
כמו תקיעת השופר עצמה.
ונראה להוסיף דהשופר שהוא זכרון העקידה מורה על אהבה להשי"ת ,וכפי שביאר הרעק"א בדברי חז"ל בר"ה "תוקעין
ומריעין כשהם יושבין ותוקעין ומריעין כשהם עומדים כדי לערבב השטן" ,ופירש רש"י "שלא ישטין כשישמע ישראל
מחבבין את המצוות" ולכאורה פלא הלא אדרבה אם מחבבין עמ"י את המצוות עליו להכשילם בעבירות כדי להפילם,
וביאר הרעק"א דכיון שמחבבין את המצוות הרי זה מורה על תשובה מאהבה ,וע"י תשובה מאהבה עוונותיהם נעשים להם
כזכויות ,ולכך אין חפץ להכשילם כדי שלא יהפכו עוונות אלו להם לזכויות.
ונמצא שהשופר מורה על אהבה ,וזהו עקידת יצחק שמעמידים את רצון ה' מעל כל ההרגשות והרצונות ,ואף בר"ה החל
בשבת כשמוותרים על השופר ומעלותיו לכבוד השי"ת זהו בכלל תשובה מאהבה ,דמעשה זה הוא המורה בשנה זו על
אהבת ישראל לאביהם שבשמים.
© להערות והארות ,ולקבלת העלון במייל 0548473@gmail.com
| 30אוסף
לתוכן
לתוכן
לתוכן
בס"ד ,יום ג' פרשת כי תבוא ,י''ב אלול תשפ''ו 527
ְ ַמ ְק ֵהל ת ָ ְרכ ֱא ִקים
מוסיף והולך :ברכת המזון היא חובת היחיד,
'צירוף המסובין לזימון'
אולם ככל שמתרבה הציבור מתרבה השבח .שלושה
שאכלו כאחד נוספת ברכת הזימון ,עשרה שאכלו ִ י ֵ ם ה' ֶא ְק ָר א ָה ב ג ֶֹד ל ֵל א ֵק ינ
ביחד נוספת הזכרת שם שמים – "נברך אלוקינו".
סדרת זימון :בגיליון הקודם (מספר ,)526התבאר סדר
במשנה (ברכות דף מט ):הובאה שיטת תנאים,
וגדר חיוב הזימון לפני ברכת המזון.
שבמאה באלף וברבוא מוסיפים והולכים בנוסח
הזימון ,ושיטת רבי יוסי הגלילי שלפי רוב הקהל בהמשך לכך יתבאר בגיליון הנוכחי (מספר ,)527באיזה
הם מברכים ,שנאמר (תהלים פרק סח פסוק כז) אופן מצטרפים המסובים לזימון :האם שלושה שלא התחילו
ְ ַמ ְק ֵהל ת ָ ְרכ ֱא ִקים ה' ִמ ְ ק ר יִ ְ ָר ֵאל. לאכול יחד ,או שלא סיימו את סעודתם יחד ,חייבים לזמן או
להלכה נפסק בשו''ע (סימן קצב סעיף א)
רק רשאים לזמן?
שמעשרה ואילך הנוסח שווה ,אולם בעצם השיטה האם 'התחילו ביחד' נקבעת בברכת המוציא או באכילת
אנו רואים שוב את יסוד הזימון :ריבוי המסובים כזית? האם האוכל מאכלים אחרים (מזונות ,האדמה או
שבאים לברך כאחד על המזון מרבה כבוד שמים. שהכל) או השותה
כעת יובן באופן נפלא דבריו המאירים של (יין או שאר משקים)
הפרישה (סימן קצב ס"ק ב) בשם המהר"ל (נתיבות מצטרף לזימון?
עולם נתיב העבודה פרק יח) ,שבנוסח הזימון כל ומה הדין כאשר
אחד מוסיף שבח על דברי קודמו :המזמן אומר "נברך שניים כבר סיימו את
שאכלנו משלו"; המסובים מוסיפים "ברוך שאכלנו סעודתם ,ורק לאחר
משלו ובטובו חיינו"; והמזמן חוזר על דבריהם ומוסיף מכן הגיע השלישי
"ברוך הוא וברוך שמו" .וכעין זה באמירת "ברכו": ואכל עמהם?
השליח ציבור אומר "ברכו את ה' המבורך" ,הציבור
מוסיף "ברוך ה' המבורך לעולם ועד" ,והשליח ציבור
חוזר ואומר אף הוא את הנוסח עם ההוספה. ברכת מזל טוב
לידיד הילכתא
וכתב המשנ"ב (סימן קצב ס"ק ד) ,שרק המזמן
אומר "ברוך הוא וברוך שמו" ולא המסובים; וממילא הג״ר נחמיה חשין שליט״א
יחיד המברך בלא זימון אינו אומר. לרגל שמחת נישואי בנו
כלומר ,תיבות "ברוך הוא וברוך שמו" אינן החתן המופלג כמר בן ציון שליט״א
תוספת נפרדת כללית לפני ברכת המזון ,אלא חלק עב״ג בת ידיד הילכתא
מנוסח הזימון והמשך חזרת המזמן ,שהוא מוסיף על הג״ר דוד מינצברג שליט״א
דברי המסובים .ואילו היו המדפיסים מחברים תיבות יהי רצון שיזכו לבנות בית נאמן בישראל על אדני
אלו לנוסח שאומר המזמן ,לא היו צריכים לכתוב התורה והיראה ,לתפארת המשפחות הדגולות,
'יחיד אינו אומר'. ולראות בנים ובני בנים עוסקים בתורה ובמצוות,
בברכת התורה מתוך אושר והרחבת הדעת.
עקיבא יוסף לוי המברכים :מערכת הילכתא
1
אוסף | 31
לתוכן
להקדים לסיים ולברך לבדו .לעומת זאת ,כאשר לא מקומות חלוקים :ולגבי גדרי הצירוף לזימון באכילה
התחילו יחד ,אין עדיין צירוף המחייבם להישאר עד במקומות שונים ,שמהם המקור לדיני צירוף למניין
הזימון ,ורשאי להקדים ולברך לבדו; אלא שאם סיימו בתפילה ,ראה בגיליון עומק הפשט (מספר 262אחו''ק
יחד בפועל ,נעשו מצורפים וחייבים לזמן .והעיר הט"ז, תש''פ) שיצא בתקופת הקורונה בנושא "צירוף מנין
שתמוה מדוע הבית יוסף לא הביא חילוק זה .ונקט במרפסות".
המשנ''ב (ס"ק יט ,שער הציון ס''ק טז) כדעת הט''ז כיצד מצטרפין לזימון? .1
שמספיק אכילה בסוף כדי לחייב ,ולא כאחרונים שנחלקו עומק לשון המשנה :במשנה (ברכות דף מה ).נאמר:
על הט''ז. שלשה "שאכלו כאחת" חייבין לזמן .במילים ספורות
התחילו יחד :כתב השולחן ערוך (סימן קצג סעיף ד), טמנה המשנה את יסוד כל הסוגיא .אין עצם היותם
שלושה שישבו לאכול ובירכו ברכת המוציא ,אפילו כל שלושה מחייב בזימון ,אלא העובדה שאכילתם היתה
אחד אוכל מככרו ואפילו עדיין לא אכלו כזית פת ,אינם "כאחת" – סעודה אחת המצורפת משלושה סועדים.
רשאים ליחלק .כלומר ,שברכת המוציא יחד נחשבת מכאן מסתעפים כל פרטי הסוגיה שבגמרא
כהתחלת סעודה משותפת ,ומאותה שעה אינם רשאים ובראשונים :מתי נוצרת 'אכילה כאחת' – בתחילת
ליחלק. הסעודה או בסופה ,האם צריכים להתחיל ולסיים יחד,
ודנו פוסקי זמננו עד מתי יכול מי שהצטרף באיחור מהו דין 'מפה אחת' שמצרפת לזימון ,ומהם שאר אופני
להיחשב כמי שהתחיל יחד :לדעת הג"ר ישראל יעקב הקביעות והצירוף .הכל כלול בפירוש המילים המדויקות
פישר זצ''ל (זימון כהלכתו פרק ב ס"ק ט) ,כל זמן שנאמרו במשנה" :שאכלו כאחת".
שהראשון לא סיים את אכילת הכזית הראשון ,נחשב צירוף תחילה וסוף :נחלקו הראשונים מה נחשב
שהתחילו יחד. "שאכלו כאחת" .רבינו יונה (ברכות דף לב :מדפי הרי"ף)
וכן חידד הגרי"ש אלישיב זצ''ל (שיעורי ברכות דף הכריע בשם רבו ,שאין חיוב זימון אלא כאשר קבעו
מה ,).שכל זמן שלא בלע הראשון את הכזית הראשון, עצמם מתחילת הסעודה לאכול יחד; אבל אם לא קבעו
עדיין יכול חברו להצטרף אליו .אולם אם רק שמעו מתחילה ,אין סיום האכילה יחד מצרפם.
קידוש יחד ולא התחילו את האכילה יחד ,אין שמיעת אולם הרא"ש (ברכות פרק ז סימן א) חולק על רבינו
הקידוש מצרפת אותם לזימון. יונה וסובר ,שאף אם לא בירכו המוציא יחד ,כל שנקבעו
סיימו יחד :כתב השולחן ערוך (סימן קצג סעיף ב), לאחר מכן באכילה יחד ,או נמצאו יחד בגמר הסעודה,
שלושה שלא נקבעו לאכול יחד מתחילת הסעודה ,כגון נקבעו לזמן ואינם רשאים ליחלק .וכן פסק השו"ע (סימן
ששניים קבעו ואחר כך בא השלישי וקבע עמהם ,או קצג סעיף ב) ,כדעת הרא''ש שיש צירוף בסוף הסעודה,
שאחד קבע תחילה ואחר כך הצטרפו אליו שניים ,אם גם כאשר לא התחילו כאחד.
היו קבועים יחד בגמר האכילה אינם רשאים ליחלק ,אלא ומבואר בתוס' (ברכות דף מה .ד"ה שלשה) ,על פי
חייבים לזמן. הירושלמי (ברכות תחילת פרק ז) ,שאם נתנו דעתם
וביאר המשנה ברורה (ס"ק יט) ,שאם גם לא סיימו לאכול והתחילו יחד ,חל עליהם חיוב זימון מתחילת
יחד ,כגון שאחד הצטרף לאחר שהשניים התחילו ,וגם הסעודה ,ושוב אינם רשאים להיפרד .אולם אם אחד
סיימו את סעודתם בזמנים שונים ,אלו שסיימו תחילה הקדים ואכל כזית לפני שהצטרפו האחרים ,עדיין לא חל
רשאים לברך בפני עצמם ,שכן לחיוב זימון צריך עליהם חיוב קבוע ,ורשאים לסיים בזמנים שונים ולברך
שיתחילו יחד או שיסיימו יחד. כל אחד לעצמו; ומכל מקום ,אם סיימו את אכילתם יחד
לא התחילו ולא סיימו .2 – חייבים לזמן.
לכתחילה :כתב בשער הציון (סימן קצג ס"ק יז) ,שאף חילוק זה הובא להלכה בט"ז (סימן קצג ס"ק ו),
אם לא התחילו ולא סיימו יחד ,לכתחילה מצוה להמתין שהתחלה משותפת של שלושתם יוצרת צירוף קבוע
עד סוף הסעודה ,שיוכלו להצטרף לזימון. וחיוב זימון מתחילת הסעודה ,ולכן אין אחד מהם רשאי
2
| 32אוסף
לתוכן
לתוכן
לתוכן
ולכן ,כתב המשנה ברורה (סימן קצג ס"ק יט) ,שאם חידוש גדול מבואר ברמ"א (סעיף ב) ,שבכל מקום
המתינו עד שסיים השלישי לאכול ,חייבים לזמן ואינם שרשאים ליחלק שלא התחילו ולא סיימו יחד ,מכל מקום
רשאים ליחלק; ואפילו שלא סיימו יחד ממש ,מאחר יכולים לזמן ,ואדרבה יש להם ענין לזמן משום "ברוב עם
שהשניים עדיין ראויים לאכול ,דינם כאילו סיימו יחד. הדרת מלך".
דין זה הוא רק כאשר הגיע קודם שאמרו "הב לן אולם המשנה ברורה (ס"ק כד) הביא שהמגן אברהם
ונבריך" ,אבל אם אמרו כן לפני שהגיע ,שוב אינו מצטרף. הקשה ,שמדברי הרבה פוסקים משמע ששלושה שאכלו
וכתב הרמ"א ,שנטילת מים אחרונים נחשבת כאמירת בלא קביעות אינם רשאים לזמן ,מאחר שאין אחד יכול
"הב לן ונבריך". להוציא את חברו בברכת המזון ,והניח את הדין בצריך
מקצת המסובין אכלו פת .4 עיון; ובעשרה ,שיש בזימון הזכרת השם ,כתב שאין לזמן.
אכילה קלושה :בגמרא (ברכות דף מח ).מבואר, טעם שיטת המגן אברהם ביאר בשער הציון (ס"ק
תשעה שאכלו דגן ואחד אכל ירק -מצטרפין .אמר רבי כב) ,שכיצד יאמרו "נברך" ,שפירושו שנברך יחד ,כאשר
זירא ,בעאי מיניה מרב יהודה :שמנה מהו? שבעה מהו? - לבסוף כל אחד מוכרח לברך בפני עצמו ,שאין אחד יכול
אמר ליה :לא שנא .ששה ודאי לא מיבעיא לי. להוציא את חבירו.
הרי שגם מי שלא אכל פת יכול להצטרף לזימון. ולדעת הגרש"ז אויערבאך זצ''ל (חידושים מכתב יד
ונפסק בשולחן ערוך ובמשנ''ב (סימן קצז סעיף ב ג), ברכות דף מה ).דברי המגן אברהם שאין לזמן ,נאמרו
שבעשרה ,אם שבעה אכלו פת ושלושה אכלו כל אחד באופן שהשלישי לא קבע עמהם ,אבל אם קבע עמהם
כזית ירק ,או שתו רביעית משקה חוץ ממים ,מצטרפים באמצע הסעודה ,רשאים לזמן אף שלא התחילו ולא
לזימון בשם ויכולים לומר "שאכלנו" ,ולכתחילה צריך סיימו יחד .וכן דעת הגר"ח קניבסקי זצ''ל (תורת הזימון
שהמזמן יהיה מאוכלי הפת; אבל אם רק שישה אכלו פת פרק ז אות יא) ,והוכיח כן מדברי המשנה ברורה (סימן ר
וארבעה אכלו ירק ,אינם מצטרפים ,משום שצריך רוב ס"ק ט) ,שאם הפסיק לזימון עם שניים ,יכול לאחר מכן
הניכר של אוכלי פת. להצטרף לזימון נוסף ,אף שלא התחיל ולא סיים עמהם.
ולעניין זימון בשלושה ,כאשר שניים אכלו פת מאידך לדעת הגרי"ש אלישיב זצ''ל (שיעורי ברכות
והשלישי אכל כזית מיני דגן או ירק ,או שתה רביעית דף מה ,).למרות שאין איסור לזמן באופן זה ,ראוי שלא
משקה ,נחלקו הפוסקים אם מצטרף עמהם לזימון .לכן, לעשות כן ,ובפרט בישיבות ,כדי שלא יבואו לחשוב שיש
כשמצטרף שלישי לסעודה ,לכתחילה יתנו לו פת ולא בדבר חיוב או מצוה.
מאכל או משקה אחר; ואם אירע שאכל או שתה דבר גמרו לאכול ועדיין לא בירכו .3
אחר ,יזמנו עמו. מאכל חביב :בגמרא (ברכות דף מז ).מסופר ,שרב
לעניין סוג המשקה ,כתב האור לציון (חלק ב פרק מו ושמואל ישבו בסעודה ,וכשהגיע רב שימי בר חייא,
אות לב) ,שלצירוף מועיל רק יין או מיץ פירות טבעי ,אבל מיהר לאכול כדי להצטרף עמהם לזימון .רב אמר לו
השותה קפה ,תה או משקה ממותק אינו מצטרף .וכן נקט שכבר גמרו את סעודתם ,ואינם מתחייבים בזימון .אולם
הגרי''ש אלישיב זצ''ל (קובץ תשובות חלק א סימן כב), שמואל השיב ,שאילו היו מביאים להם מאכל חביב ,לפניו
וכן הביא בספר וזאת הברכה (פרק יג אות ד) בשם כמה ארדיליא – כמהין ופטריות ,ולפני רב גוזלות ,ודאי היו
פוסקים. אוכלים; ומכיון שעדיין היו ראויים לאכול ,לא נחשב
ובתשובות והנהגות (חלק א סימן קפג) כתב ,שאין שנגמרה סעודתם ומצטרפים לזימון.
לצרף לזימון על ידי שתיית תה חם ,משום שהמצטרף על פי זה פסק השולחן ערוך (סימן קצז סעיף א),
באמצעות שתיית תה נצרך לשתי קולות :האחת ,עצם ששניים שסיימו לאכול ובא שלישי ,כל זמן שאילו היו
הצירוף לזימון על ידי שתייה; והשנייה ,ששתיית תה חם מביאים לפניהם מאכל נוסף היו יכולים לאכול ממנו,
נמשכת בדרך כלל יותר מכדי שתיית רביעית ,ובפשטות השלישי מצטרף עמהם ,ומצוה לתת לו לאכול כדי
אין מצטרפים אלא כששותים רביעית בתוך שיעור כדי שיצטרף לזימון.
שתיית רביעית.
3
אוסף | 33
לתוכן
4
| 34אוסף
לתוכן
לתוכן
לתוכן
הגר"ח קניבסקי העיר – והגרי"ש אלישיב הכריע!
מעשה נפלא :בשמחת בר־המצוה של אחד מנכדי מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל
שהתקיימה בירושלים עיר הקודש ,ישבו בשולחן השמחה שני גדולי הדור:
סב החתן ,מרן הגרי"ש ,ודוד החתן ,מרן הגר"ח קניבסקי זצ"ל.
כשהגיעו לסוף הסעודה ,כיבד הגרי"ש את חתן בר־המצוה לזמן .הגר"ח העיר
שהמנהג הוא שלא לכבד חתן בר־מצוה בזימון ,מאחר שעדיין לא נתמלא
זקנו ואין ידוע אם הביא שתי שערות ,וכדעת החזון איש שלהלכה חיוב הזימון
שיעורי מרן הגרי"ש אלישיב -ברכות /אלישיב ,יוסף שלום בן אברהם -קוק ,בן ציון בן שלמה זלמן הכהן }עמוד (6470422) {544הודפס מאתר אוצר החכמה
הוא מדאורייתא .אולם הגרי"ש השיב שהמנהג הוא לכבד את חתן בר־המצוה
בזימון ,כדעת המשנ"ב שלהלכה חיוב הזימון הוא רק מדרבנן .למעשה עמד
הגרי"ש על הוראתו ,וחתן בר־המצוה זימן (שיעורי מרן הגרי"ש אלישיב
ברכות דף מז :עמוד תקלב-תקלג ,פ.ד.).
שיעורי מרן הגרי"ש אלישיב -ברכות /אלישיב ,יוסף שלום בן אברהם -קוק ,בן ציון בן שלמה זלמ
5
אוסף | 35
לתוכן
שאלה :כיצד מצטרפים לזימון מסובים א .התחלה או סיום :שלושה שהתחילו יחד ,באכילת
היושבים בשולחנות נפרדים? כזית או בברכת המוציא אף קודם אכילת כזית ,אינם
בישיבה ,בחתונה ,בברית ,בשבע ברכות ,בבית מלון או רשאים ליחלק ,אף שכל אחד אוכל מככרו .קידוש
בהכנסת אורחים :האם המסובים בשולחן אחד מצטרפים משותף אינו מצרף .גם אם לא התחילו יחד ,קביעות
לזימון של שלשה ולזימון של עשרה? בגמר הסעודה מחייבת בזימון.
ומה הדין בכמה שולחנות – כשבכל שולחן יש שיעור ב .רשות בלי חיוב :לרמ"א ,אף כשלא התחילו ולא סיימו
זימון ,וכשיש שיעור רק בצירוף כולם? יחד ,רשאים ואף עדיף לזמן משום "ברוב עם הדרת
האם יש הבדל בין שבת לחול ,והאם חיבור השולחנות מלך"; המג"א הקשה כיצד יאמרו "נברך" והניח בצ"ע,
בפועל מצרפם לזימון? ובעשרה כתב שלא לזמן .ונחלקו פוסקי זמננו כיצד
מקורות :שו"ע ומשנ''ב ובאור הלכה (סימן קסז סעיף לנהוג למעשה.
יא; סימן קצג סעיף ב; סימן קצה סעיף א); קובץ תשובות ג .שלישי בסוף :שניים שסיימו אכילתם ,אך היו
(חלק א סימן כב); אור לציון (חלק ב פרק מו אות לב);
ממשיכים לאכול אילו הובא לפניהם מאכל נוסף,
וזאת הברכה (פרק יד); שיעורי הגרי"ש אלישיב (ברכות
אם בא שלישי ,אכל והמתינו לו עד שסיים – חייבים
דף נ); חוט שני (סוכות עמוד תב); מנחת יצחק (חלק ח
בזימון; ובלבד שבא קודם שאמרו ‘הב לן ונבריך’
סימן ח); מנחת שלמה (חלק ב סימן ד).
במדור זה מופיעה שאלה בנושא הגיליון הבא ,הקוראים וקודם נטילת מים אחרונים.
הנכבדים מוזמנים לשלוח תשובות להגדיל תורה ולהאדירה, ד .מקצתם אכלו פת :שבעה שאכלו פת ושלושה
מומלץ לצרף את פרטי המשיב (שם ,טלפון ,מקום לימוד).
התשובות המובחרות ישולבו במידת האפשר בגיליון הקרוב. שאכלו כזית ירק או שתו רביעית מצטרפים ,ואומרים
ניתן להגיש תשובות באחת מהאפשרויות הבאות. "שאכלנו"; לכתחילה יזמן אחד מאוכלי הפת .שישה
קו 'הילכתא' טלפון 02-5377085שלוחה 4 אוכלי פת וארבעה אוכלי ירק אינם מצטרפים.
עמדות 'נדרים פלוס' קופת 'הילכתא'
חדר 'קול הלשון' ,ישיבת מיר ירושלים ,תיבת 'הילכתא' בשלושה נחלקו אם שני אוכלי פת מצטרפים
בפקס מספר 1532-6507823 לשלישי שאכל כזית דגן או ירק ,או שתה רביעית; לכן
במייל 5047867@gmail.com
לכתחילה יתנו לו פת ,ובדיעבד יזמנו עמו.
ברכת מזל טוב לידיד הילכתא
הג''ר שמעון כהן שליט''א ה .משקה :צירוף על ידי משקה רק ביין או מיץ פירות
לרגל שמחת הבר מצוה לבנו הבה''ח הלל נ''י טבעי ,ולא מים ,קפה ,תה או משקה ממותק; ובתה חם
יהי רצון שירווה ממנו ומכל צאצאיו רוב נחת דקדושה מצוי גם שאינו שותה רביעית בכדי שתיית רביעית.
צירוף שולחנות לזימון
לעילוי נשמת הילדה התמימה פעשע מרים הלטובסקי ע"ה
בת יבלחט"א הגה"ח רבי שמחה בונים דוד הלטובסקי שליט"א
אשר הזדככה בייסורים קשים ומרים נלב"ע י' אלול תשפ"ו תנצב"ה
מכון הילכתא
מענה אנושי 02-5350-535 :פקס02-6507-823 :
לקבלת הגיליון במייל5047867@gmail.com :
| 36אוסף
לתוכן
לתוכן
לתוכן
בס"ד
גליון שבועי | כי תבא -תשפ"ו
יו"ל ע"י בית הוראה עץ חיים -מכון לחושן משפט | בנשיאות הרב חיים קאהן שליט"א ראש בית הדין עץ חיים ניו-יורק
מעשה שהיה פסקי דינים
פורע חובו של חבירו// דיני עשיית דין לעצמו //הדין בכללו
הרב חיים קאהן שליט"א
"את יודעת מי זה שמעון פרישמן?" מה בכלל ההיתר פרק א – עיקר דין עאד"ל
שאל גבריאל ברנדמרק את אשתו כיון שסברא פשוטה היא שמותר לאדם להגן
"לא .למה אתה שואל?" שאלה תמר, על עצמו ,למנוע ממי שבא עליו להזיק את עשיית דין לעצמו
אשתו של גבריאל גופו או ממונו ,או לגזול את רכושו ,מבלי אמרו חכמים 'עביד איניש דינא לנפשיה,
"כי קיבלנו היום מכתב מהבנק ,ובו לפנות לבית דין - 6הרי החידוש שהתחדש דכיון דבדין עביד לא טרח' .1וביאר הרמב"ם,
כתוב שהלוואת המשכנתא שלנו שולמה ב'עביד איניש דינא לנפשיה' הוא שמותר 'יש לאדם לעשות דין לעצמו אם יש בידו כח,
במלואה על ידי שמעון פרישמן!" ענה לו להציל את ממונו אף בדרכים שאסור לו הואיל וכדת וכהלכה הוא ,אינו חייב לטרוח
גבריאל להתנהג בהם בדרך כלל ,כגון להכות את ולבוא לבית דין ,אע"פ שלא היה שם הפסד
"מה?!" נדהמה תמר "כמה נשאר לנו חבירו( 7שעובר בזה על 'לא יוסיף פן יוסיף בנכסיו אילו נתאחר ובא לבית דין .לפיכך ,אם
לשלם"? להכותו' ,)8או לפגוע ברכושו( 9שעובר בזה על קבל עליו בעל דינו והביאו לבית דין ,ודרשו
"עד לפני שבוע עמד החוב על 550,000 איסורי גזל ומזיק.)10 ומצאו שעשה כהלכה ודין אמת דן לעצמו ,אין
דולר ,אך עכשיו אנו לא חייבים אפילו סותרין את דינו'.2
דולר אחד .ההלוואה נפרעה במלואה" פרק ב – אופני ההיתר גדר הדין
ענה גבריאל גדר הדין הוא ,שהאדם בשלו דינו כבית דין,3
גבריאל ותמר ניסו לברר מי הוא שמירת ממונו מנזק וגניבה ויש לו זכויות להבטיח את גופו ואת ממונו4
אותו שמעון פרישמן ששילם את חוב מאחר הבאֵ מותר לאדם להגן על ממונו באותם אופנים שיש לב"ד רשות לנהוג בהם
המשכנתא שלהם ,אך לא הצליחו לברר להזיקו או לגוזלו ,אף אם יוכל להוציא מידו (וכמו שיתבאר להלן) .ויש שכתב שההיתר
יותר ממה שכבר נודע להם. אחר כך ממון בדין .11ומותר לו גם להכותו 'לאפרושי מאיסורא' ,ולמנוע את חבירו
לאחר כמה שבועות התקשר אליהם לשם כך ,אם אינו יכול למונעו באופן אחר.12 מלעבור איסורים – גם הוא מחמת שנעשה
אדם שהציג את עצמו כשמעון פרישמן, האדם כבית דין לענין זה.5
והודיע כי הוא זה הקונה שקנה מהם שימוש שאין בו חשש הפסד
את הדירה .גבריאל התפלא מאוד ,ואמר כאשר חבירו משתמש בשלו בלא רשות ,אך
כי מעולם לא מכר את הדירה שלו ,אך
אין בדבר חשש הפסד (כגון שנכנס לרשותו,
ואין חשש שיגנוב משם דבר) – נחלקו
לאחר בירור קצר נודע הדבר ,כי היה נוכל
שהתחזה בפני שמעון פרישמן כאילו הוא .1ב"ק כ"ז ב'.
עורך דין שקיבל יפוי כח הזוג ברנדמרק .2הל' סנהדרין פרק ב' הל' י"ב.
למכור את הדירה שלהם ,תמורת מליון .3כן נראה מלשון הרמב"ם דעביד איניש 'דינא' לנפשיה ,שעושה מעשה בית דין ,ועל כן מותר לכתחילה לעשות דינא
לנפשיה ,וכתב בכס"מ דליכא הפסד ,פירוש אם לא יבוא לבי"ד ,והיינו עושה דין לעצמו הגם שאין הפסד בכלל ,וכגון
דולר .במעמד חתימת החוזה המכר הנכנס לביתו ואינו חשוד לגנוב( ,עיין בלח"מ שם שדייק 'בכח' דהיינו בהכאה ,וזה כדברי היש"ש ב"ק פרק ג' סי' ט' .וע"ע
שילם הקונה תשלום ראשון על סך 50,000 קונטרסי שיעורים [גוסטמן] ב"ק סי' ט"ו) .ועיין נמוקי יוסף ב"ק דף י"ב ב' מדפי הרי"ף ומשמעות דבריו דדינו כשליח
דולר ,אותם לקח אותו נוכל לעצמו ,ואילו בי"ד ,וכ"כ מהרי"ק שורש קס"א ענף א' ,שנעשה עליו כדיין ,והובא בש"ך סי' ד' ס"ק ז'.
את התשלום השני ,על סך 550,000דולר .4להלן יתבאר באיזה ממון יש לו זכות זו.
שילם שמעון ישירות לבנק ,על ידי סילוק .5יש"ש שם ,וכ"כ בארח משפט (חזן) סי' ד' אות ז' עיי"ש ,ובאמרי בינה דיינים סי' ט' .אך בשו"ת חת"ס חו"מ סי' קע"ז
הלוואת המשכנתא. ס"'ק ג' כתב דכל לאפרושי איסורא אין צריך בי"ד דכל ישראל ערבים ובכלל אשר לא יקים את דברי התורה הזאת ,ובזה
בי"ד שליחות דכל ישראל עבדי.
לאחר בירור קצר בבנק למשכנתאות,
.6כתבו האחרונים שזו סברא פשוטה דלכן לא למדים זאת בסוגיא (ב"ק כ"ז ב') מקרא ,ולא נצרך לפרש אלא מה
הבין שמעון פרישמן כי אין לו כל סיכוי שהותר להכותו ,כמבואר להלן.
שהבנק יחזיר לו את התשלום ששילם .7ב"ק שם ,רא"ש ב"ק פרק ג' סימן ג' וי"ג (באה"ד) ובשו"ע סי' ד' סעיף א' ,וסי' תכ"א סעיף י"ג ,שמותר לחבול בו להציל
לסילוק חוב המשכנתא של הזוג עצמו מחבלה או מפגיעה ברכוש.
ברנדמרק ,שכך החתימו אותו בבנק .8כתובות ל"ג א' ,רמב"ם הל' חובל ומזיק פרק ה' הל' א'.
שהפרעון הוא באופן מוחלט ובלתי הפיך, ועיין רמב"ם שם ,דהלאו ד'לא יוסיף להכותו' הוא במכה דרך נציון (ועיין שו"ת אגרות משה חו"מ ח"א סי' ג' ד"ה ולכן).
ולפיכך פנה שמעון פרישמן אל גבריאל, ועיין בשו"ת מהרי"ט ח"א סי' ק"י ד"ה ומה ,שכתב שכיון שהעובר מקרי רשע ואינו עושה מעשה עמך שרי להכותו
כדאמרינן בסנהדרין פ"ה א' דמקשינן הכאה לקללה .ומ"מ בעינן לחידוש של 'עביד איניש דינא לנפשיה' ,שאם לא כן,
בבקשה כי ישלם לו על כך שפרע בעבורו היו ב"ד מונעים אותו מלהכות את חבירו ,אף שלדבריו אינו עובר בזה על איסור.
את החוב לבנק .אך גבריאל ענה ,כי ידוע .9ב"ק כ"ח א' ,בא בעל התחתון ושמט את שלו ,וכ"ה בסי' שפ"ג סעיף ב' ובסמ"ע שם ס"ק ד' ,וכ"ש כשהוא עצמו בא
לו ש'הפורע חובו של חבירו – פטור', עליו להזיק .ומעין זה מבואר בדין רודף ,שמותר להציל עצמו בממון הרודף שלא יהא ממונו חמור מגופו (ב"ק קי"ז ב',
ולפיכך הוא רוצה לשאול דיין ,אם הוא וסי' ש"פ סעיף ג') ,ומה לי קטלה כולה או פלגא .ועיין סמ"ע סי' תכ"א ס"ק כ"ה.
אכן צריך לשלם לשמעון. .10ראה דיני אדם המזיק סעיף א' ,במקור האיסור להזיק.
*** .11ב"ק כ"ז ב' ,עיין ברא"ש ב"ק פרק ג' סימן ג' דפסידא כגון גרגותא שיכלו המים ותתקלקל השדה לכו"ע עביד דיניה
לנפשיה ,כלומר ,קלקול בגוף הדבר הוא הפסד דלא הדר אפילו אם המזיק ישלם את ההפסד ,ועל דרך זה במציל את
שורו משור מועד כמבואר בסוגיא ,ובסי' שפ"ג סמ"ע סק"ד.
אוסף | 37
(המשך בעמוד ב) (המשך בעמוד הבא) .12ב"ק כ"ח א' ,שהיה לו לשמטו ,רא"ש שם ,וכ"כ הרמ"א שם ,ועיין ש"ך שם ס"ק א'.
לתוכן
פסקי דינים
מעשה שהיה
כסא דוד//
אחר( 21וראה לעיל סעיף ה ,אם זה דוקא כשיש הפוסקים; יש שכתבו שלא נאמר היתר 'עביד
חשש הפסד). אינש דינא לנפשיה' אלא במקום הפסד ,או
מבואר במשנה במסכת כתובות (קז): לכתחילה יטול את שלו בריש גלי ,ויאמר 'שלי חשש הפסד .13ויש שכתבו שאף כשאין חשש
שאדם שהלך למדינת הים ,ולא שילם אני נוטל' ,ולא בהחבאה ,שנראה כגנב .22אבל הפסד מותר למנוע את חבירו מלהשתמש
לאשתו עבור המזונות שהוא חייב לה, אם יש חשש הפסד ,23או שהגזלן אלים ,24מותר בשלו ,ואף להכותו אם אי אפשר למונעו
ועמד איש אחר ונתן מזונות לאשתו, ליטול את שלו בהחבאה .ואף אם עבר ונטל באופן אחר.14
ובכך פרע את חובו של הבעל ,דעת חנן דוגמאות לחשש הפסד :מי שלקח ממונו
15
בהחבא שלא כראוי ,מה שעשה עשוי.25
שהבעל פטור מלשלם ,והאדם שנתן שלא ברשות ,ויכול הלה להצניעו שלא יוכל
המזונות לאשתו הפסיד את מעותיו, בירור הבעלות להוציאו מידו בדין .או המזיק בגרמא ,שב"ד
והניח מעותיו על קרן הצבי .אך בני כהנים לא הותר לאדם להגן על ממונו על ידי הכאה לא יוציאו מידו ממון על כך ,16אבל יש כח
גדולים נחלקו עליו ואמרו שחייב לשלם או היזק ,אלא באופן בו אם היה יורד לדין בידם למונעו מעיקרא שלא יזיק.17
לו .להלכה נפסק ברמב"ם (מלוה ולוה היה נקבע שזה אכן ממון שלו .ולכן אסור הצלת אחרים
פכ"ו ה"ו ,ונדרים פ"ו ה"ד) ובשו"ע (סי' לתפוס ממונו שביד חבירו אם לא יוכל המציל את חבירו ממי שבא עליו להזיק את
קכח סעיף א) כשיטת חנן ,שאין הבעל להוכיח בב"ד שזה אכן ממונו ,ואם תפס – דינו גופו או ממונו ,או לגזול את רכושו מקיים בזה
חייב לשלם לפורע החוב. כגזלן .26ומאידך ,אם הממון בידו ,ובא אחר מצות 'לא תעמוד על דם רעך' ,18ואף חייב
בביאור הדין שהבעל פטור מלשלם להוציאו מידו ,מותר לו לעכבו אף בכח ,אף להפריש את הבא להזיק או לגזול מאיסור
לזה שפרע את חובו למזונות אשתו, אם אין לו הוכחה שהממון שלו( 27מלבד מה גזלה או מזיק .19לפיכך ,מותר למציל להכות
מבואר בגמ' (נדרים לג ).שהפורע חובו את הבא להזיק או לגזול את חבירו ,אם אי
שהוא מוחזק בו ,וחזקה מה שתחת יד אדם
לא נחשב כאילו המציא לו הנאה ,אלא אפשר לו למנוע את ההיזק או הגזלה מבלי
שלו הוא ,)28ושכנגדו טוען שיביא ראיות בדין
דומה ל'מבריח ארי' מנכסיו שפטור שיכנו.20
לשלם לו ,שאף כאן הפורע חובו רק
שגזילה היא בידו .וכן מותר לתפוס ממונו
הבריח את המלוה שלא יתבע את הלוה, שביד חבירו ,29אם עושה זאת שלא בעדים, הוצאת ממונו מיד גזלן
ולא נחשב שקיבל ממנו הנאה מחודשת. משום שבכה"ג יהיה נאמן בב"ד שזה ממונו, הרואה ממונו ביד חבירו ,מותר לו להוציאו
ובירושלמי (נדרים פ"ד ה"ב ,וכתובות פי"ג במיגו שהיה מכחיש ואומר שלא תפס.30 מידו אף בכוח ובהכאה ,אם אי אפשר בענין
ה"ב) מבואר ,שהטעם שפטור לשלם, .13נתיה"מ סימן ד' ס"ק א' ע"פ ביאורו בסוגיא ב"ק כ"ז ב' ,דמה שנחלקו האם עאדל"נ היינו כשיש עכ"פ חשש הפסד
משום שהלוה טוען שהיה יכול לפייס את (והוסיף לבאר שם ,שכיון שאין חשש הפסד ,הרי זה בכלל 'אפשר בלא הכאה' ,שהרי ב"ד עצמם לא היו מכים אותו
המלוה ,ובכך היה משיג את אותה הנאה מתחילה ,אלא היו שולחים שלוחם ,ואח"כ מנדים ,ורק אח"כ היו מכים ,ואין סברא שהאדם עצמו יוכל להכות מיד ,שאינו
בחינם .ומבואר שם שסברא זו נאמרה גם שליח ב"ד בזה) ,ומה שכתב המחבר סימן ד' 'אם רואה שלו ביד אחר שגזלו' הוא כדכתב הרמ"א בסימן תכ"א סעיף
ו' שיכול להוציא משרת שחושש שיגנוב לו עיי"ש .ועיין מאירי בשיטה מקובצת ב"ק שם ד"ה ח"מ ,שמפורש כדברי
באופן שהמלוה דוחקו לשלם .ובביאור הנתיבות שיכול להכותו מפני חשש הפסד.
הסברא באופן זה ,כתבו התוס' (ב"ק .14תומים סי' ד' ס"ק א' ע"פ הביאור בשיטת הרמב"ם הל' סנהדרין פרק ב' הל' י"ב ,והל' עבדים פרק ג' הל' ה' ,וכן נראה
דף נח .ד"ה א"נ) שיתכן שהיו אוהבים שפירש הגר"א סימן ד' ס"ק א' את דברי המחבר סי' ד' סעיף א' ,שהביא הא דבן בג בג שלא יכנס וכו' כמקור להוציא מי
שפורעים עבורו. שנכנס לרשותו על ידי הכאה ,וכ"כ היש"ש ב"'ק פרק ג' סי' ט' ,אך לפירוש התומים הנ"ל באם אין חשש הפסד לא יכנו
והנה ,שיטת ר"ת (הובא בתוס' אלא יאסור את הנכנס בקונם דלא חשיד לעבור איסור .ולפירוש זה דינו של הרמ"א בסי' תכ"א סעיף ו' שמפני חשש
בכתובות שם ד"ה חנן ,ובב"ק נח .ד"ה גניבה יכול להכות משרת עד שיצא ,היינו גם שבאופן שאינו חושש לקונם.
.15בימינו כמעט כל ירידה לפני ב"ד יש בה הפסד ,שכן יש בה הוצאה (תשלום על הדיונים) ,שאי אפשר לחייב בה
א"נ ,וקט .ד"ה ב"ח) שדין זה נאמר דוקא את הנתבע.
כמו הציור במשנה בכתובות שפרע חוב .16נתה"מ שם ,וביאר שם שזו הכוונה בסוגיא בההיא גרגותא ,ולכאורה צ"ע דהא הרא"ש הנ"ל כתב שמקלקל השדה,
שהבעל חייב לזון את אשתו ,שבחוב וזה לא הפסד בעקיפין.
זה אם לא היה נותן לה מזונותיה ,היתה .17מבואר בגמ' ב"ב כ"ב ב' שהמזיק חבירו בגרמא עובר איסור ,וא"כ מוטל על בי"ד להפרישו מאיסורא אפילו על ידי
האשה מצמצמת במזונותיה ,ולא היה הכאה ,ולכן גם בעצמו מותר למנוע שזה יגרום לו הפסד הגרמא.
הבעל מחויב לשלם לה למפרע ,אבל .18עיין סנהדרין ע"ג א' ,וסימן תכ"ו סעיף א'.
בשאר חוב שאין לו דרך להפטר מהחוב .19יש"ש ב"ק פ"ג סי' ט' דמה שבין אדם לחבירו ,כגון אחד שהכה חבירו ,שמותר לכל אדם להפרישו מאיסור ,ויכול
שאחר יפרעֵ אם לא על ידי מחילה או להכות המכה כדי להציל המוכה ,וראה לעיל הערה .5
עבורו ,חייב הלוה לשלם לפורע החוב. .20עיין סמ"ע תכ"א ס"ק כ"ה דמה שמותר להכות להציל עצמו ,הוא כ"ש ממה שהותר לאחרים להציל אותו ,כמבואר
בסימן תכ"ה ,עיי"ש ,ואף שהמדובר שם הוא במציל את חבירו מרודף להרגו ,אבל מה לי קטלה כולה או פלגא .וכן מוכח
אמנם שאר הראשונים (הובאו בתוס' שם) ממה שכתב הרא"ש סי' ג' ובפלפולא חריפתא ס"ק ט' דבכלל זה אשה שמצלת את בעלה ממי שמכה אותו תמיד פטורה
נחלקו על ר"ת וסוברים שגם בחוב ברור כשאי אפשר בענין אחר .ולכאורה לפי המבואר לעיל בלאו הכי דינו כשליח בית דין ,שהיו פוסקים להציל אותו אפילו על
שהיה מוכרח לשלם נאמר דין זה .וכך ידי הכאה .וע"ע בשו"ת עונג יו"ט סי' קס"ח ד"ה ועוד נראה ,שחידש דכמו שמבואר בסי' ד' דעביד איניש דינא לנפשיה,
נפסק להלכה בשו"ע וברמ"א (סי' קכח כמו כן יכול כל אחד מישראל לעשות עבור חבירו ,ולא נתמעטו הדיוטות אלא שלא יהא עליהם שם בית דין לענין לכפות
ס"א) כשיטת הראשונים שבכל חוב נאמר לדון לפניהם כ"ז שלא ידעו הדין ולענין הודאה.
.21ב"ק כ"ז ב' ,סי' ד' סעיף א'.
דין זה.
.22ב"ק שם ,בן בג בג וכו' שבור את שיניו וכו' ,ובפתחי תשובה שמ"ח ס"ק א' הביא משער המשפט שם ס"ק א' דכן
ואף שלהלכה נאמר הדין הזה בכל חוב, קיי"ל לדינא ,וכתב שם דלפי הסמ"ק רס"א זהו איסור דאורייתא ,ובאמרי בינה דיינים סי' ט' הביא מתורת חיים ב"ק שם
מצינו בפוסקים כמה מחלוקות בפרטי דזה רק זהירות ולא איסור תורה ,וע"ע במנחת חינוך מצוה רכ"ד ס"ק ב'.
הדין: .23כגון שאם ימתין לתפוס עד שהגזלן יבוא ,יגרם לו הפסד ,שער המשפט שם ע"פ תוס' שם ד"ה אלא ,ובהג"ה אשרי
יש שכתבו שעיקר הטעם שפטור שם.
מלשלם ,שכיון שלא אמר ללוה שיפרע .24עיין הלכה פסוקה עמ' כ"ג הערה 16מביאור עשירית האיפה על התו"כ פרשת קדושים פרק ג' פרשתא ב' ה"ב.
וישלם לו ,הרי זה מוכיח שמחל על כך .25מאירי ב"ק שם.
ורצה להיטיב עמו ולפרוע החוב בחינם .26דכיון שחבירו מוחזק והתופס מוציא מחבירו נדון תפיסתו בבית דין כמעשה גניבה ,ולכן אסור לו לתפוס כדמוכח
[כן מבואר בשו"ת מהר"י ווייל (סי' קכח) ברכות ה' ב' בתר גנבא וכו'.
והובא ברמ"א (סי' קכח ס"א) ובש"ך (שם .27ופשוט שכן הדין ביורש שמחזיק בנכס בטענה שהמוריש היה מוחזק בנכס.
ובישועות ישראל ס"ק א' משמע שאם המחזיק מודה לתופס שהוא ממונו ,אלא שטוען שיכול להחזיקו אצלו מחמת
סק"ח)] .אמנם יש חולקים על כך ,וסוברים טענות אחרות ,אינו יכול לעמוד בכוח כנגד התופס ,אא"כ אין הפסד לתופס במה שירד עמו לדין .וצ"ע.
שגם אם ידוע שלא התכוון לפרוע בחינם .28ראה ב"ק מ"ו ב' סברא הוא וכו'.
עבור הלווה ,אלא התכוון לתבוע ממנו .29ולנתה"מ הנ"ל הערה 13אינו יכול לעשות זאת בכוח ,אלא במקום חשש הפסד.
תשלום מלא ,מכל מקום הלוה פטור ,כיון .30ב"ח סי' ד' ס"ק א' ,וסמ"ע שם ס"ק ד' ע"פ מהרי"ק שורש קס"א .אבל ביש"ש ב"ק פרק ג' סי' ה' כתב דלכתחילה
אסור לתפוס אפילו חפץ שלו שלא בעדים אם אינו יכול לברר שהוא שלו ורק יהיה נאמן במגו אפילו במקום פסידא
(המשך בעמוד ג) בתומים ס"ק ב' דכן משמע בשו"ת הרא"ש כלל ס"ד סימן א' אבל כתב דאפשר אם בא מיד לבי"ד מותר לכו"ע (ועיין אוסף
| 38
לתוכן
לתוכן
לתוכן
מעשה שהיה קו ההלכה
שלא המציא לו הנאה ,אלא רק סילק ממנו "שאלה שמלה וניזוקה"
החוב שהיה חייב ,אין הלווה חייב לשלם שאלה:
לו על סוג הנאה כזו [ראה בשו"ת חוות
אשתי שאלה מחברתה שמלה לצורך השתתפות בשמחה משפחתית .לאחר השמחה ,היא
יאיר (סי' קלד) שכתב שלא מצינו בשום
הניחה את השמלה בארון הבגדים ,אך בבוקר שלמחרת גילתה כי עקב פיצוץ בצינור ביוב,
פוסק שאם גילה דעתו דמתכוון לשכר
הבגדים שהונחו בקרבת מקום – כולל השמלה השאולה – ניזוקו .האם אנו צריכים לשלם
שחייב לשלם עי"ש .וכן כתב בפשיטות
עבור השמלה?
בחוט המשולש (שו"ת התשב"ץ ח"ג ,טור
ב [לר"ש צרור ,נכד התשב"ץ] סי' כו) עי"ש.
וכן הוכיח במשנת דרבי אליעזר (סי' קכח) לאחר זמן – מיד כשנסתיימה תקופת השאלה, תשובה:
שגם באופן שגילה דעתו שאינו מתכוון שוב אינו שואל ,אלא שומר שכר.
'שואל' ,כלומר המקבל מחבירו חפץ לשימוש
לשם מצוה פטור לשלם לו]. המחנה אפרים (שאלה סי' ז) סובר ,שדוקא בחינם ,חייב אף באחריות אונסין (כלומר ,הוא
יש אומרים שדין זה נאמר דוקא כשפרע במקרה של הירושלמי הוא נחשב שואל גם חייב לשלם אף על נזקים שאינם בשליטתו),
בלילה שבין יום השאלה ליום השכירות ,משום וזאת בשונה משוכר או שומר שכר (שומר
חוב שהיה הלוה חייב לישראל ,שבזה
שאם המנהג היה להחזיר את הפרה לבעליה בתשלום) שאינן חייבים אלא באחריות 'גניבה
שייך הסברא שהיה מתפייס ע"י ריצוי בלילה ,הרי הוא נהנה ומרוויח מכך שהפרה
או שהאוהבים שלו היה פורעים עבורו, ואבידה' ,דהיינו נזקים שאפשר למנעם (ב"מ צג.
נשארה ברשותו ,שלא היה צריך לטרוח להחזירה שו"ע חו"מ שג סעיפים ב-ג).
אבל באופן שהיה חייב לגוי ,כיון שהגוי לרשות הבעלים ,ולשוב להביאה לרשותו
אינו מתרצה בפיוס ,וכן האוהבים לא היו למחרת ,ולכן הוא נחשב עדיין כשואל .מה שאין עם זאת ,מבואר בגמרא ,שגם אם נסתיימה
מעוניינים לפרוע לגוי עבורו ,על כן חייב כן אם לא היה מנהג להחזיר את הפרה אלא תקופת ה'שאלה' ,ושוב השואל אינו חייב
למחרת ,הרי אף אם לא היה שוכר אותה למחרת באחריות אונסים ,מכל מקום כל זמן שלא החזיר
הלוה לשלם לו [כן כתב הרמ"א (שם סעיף
היתה הפרה נשארת ברשותו במשך הלילה ,ולכן את החפץ השאול לרשות המשאיל ,הוא עדיין
א) ,ומקור הדברים בתשו' מהרי"ל (סי' חייב באחריות גניבה ואבידה כשומר שכר .וזאת,
עח) המובא בב"י שם] .אמנם יש חולקים, אין כאן הנאה מכך שהפרה נשארה ברשותו,
ואינו נחשב אלא שוכר .ולפי זה ,סתם שואל שלא משום שאנו מחשיבים את ההנאה שהיתה לו
שדוקא אם היה זה חוב של עלילה ,שלא כשקיבל את החפץ לשימושו בחינם ,כשכר על
היה חייב באמת לגוי ,בזה יש לחלק ,שאם החזיר את החפץ השאול שלא כדין ,אינו נחשב
שואל אחר סיום תקופת השאלה ,שהרי אין לו השמירה שישמור אחר תום תקופת השאלה,
היה המעליל גוי לא היה מתרצה בפיוס וגם והרי הוא 'שומר שכר' (ב"מ פא .שו"ע חו"מ שמ,
הנאה מכך שהחפץ עדיין ברשותו.
לא היו אוהביו פורעים עבורו מפני שהוא ח .שמג ,א).
אך דעת הנתה"מ (קפו ,ביאורים ב) שאם
חוב עלילה ,אבל באופן שהיה חייב לגוי לא התנו ביניהם אחרת ,על הבעלים מוטל כל המבואר לעיל הוא כשברור מתי מסתיימת
חוב גמור ,הרי זה פטור מלשלם לפורע [כן לבא לקחת את החפץ מבית השואל בסיום תקופת השאלה ,שאז מוטל על השואל להחזיר
דעת הש"ך (שם סק"ז)]. תקופת השאלה (עי' הגהות דרישה ופרישה סי' את החפץ למשאיל ,ועל זה נאמר הדין שכל זמן
עוד נחלקו הפוסקים באופן שהיה ביד שדמ אות ב) ,ולכן ,אם ידוע למשאיל שתקופת שלא החזיר את החפץ בפועל לרשות המשאיל,
המלוה משכון על החוב ,שיש אומרים השאלה נסתיימה ,והוא יכול לבא ולקחת את הרי הוא כשומר שכר עליו .אך באופן שהחפץ
החפץ ,הרי מכאן ואילך הוא אינו שואל אלא נשאר בינתיים ביד השואל בהסכמת שניהם,
שבאופן כזה חייב הלוה לשלם לפורע ,כיון
שומר שכר .אך אם המנהג הוא שהשואל משאיר נחלקו הפוסקים מה דינו של השומר.
שלא היה יכול להשתמט מתשלום החוב
את החפץ אצלו בלילה אף אחר שהסתיימה בירושלמי (ב"מ פ"ח ה"ב) מובא מקרה של
שהרי היה משכון ביד המלוה על החוב השואל פרה ליום אחד ,ושכרה למחרת ,ומתה
[ראה בש"ך (סק"ה) שאף שבירושלמי תקופת השאלה ,הרי גם באותו לילה הוא נחשב
כשואל ,שלא היה מוטל על הבעלים לבא ולקחת בלילה שבין שני הימים ברשות השומר .והנה
מבואר שפטור ,אפשר שהבבלי חולק בזה, מיתת הפרה הוא 'אונס' שאי אפשר למנעו ,והדין
את החפץ (ונראה שגרס בירושלמי כגירסת
ועל כן יכול לומר קי"ל כשיטתם באופן הוא ,כאמור ,ששואל חייב באחריות אונסין ,אך
הרשב"א ב"מ צז.).
שיש משכון]. שוכר פטור עליהם ,והשאלה היא לגבי הלילה
ומכאן לשאלה שלפנינו ,מכיון שהשאלה היתה
והנה בנידון דידן ,החוב היה לבנק ,שמן שבין יום השאלה ליום השכירות ,שבו השומר
לצורך השמחה ,הרי משנסתיימה השמחה כלל לא משתמש בפרה – האם להחשיבו כשואל,
הסתם דינו כחוב לגוי ,שאינו מתרצה
נסתיימה גם תקופת השאלה .ומכיון שנהוג או כשוכר .ומסקנת הירושלמי היא ,שאם המנהג
בפיוס ,וכמו כן היה משכון ביד הבנק ,ואף באופן זה שלא להחזיר את השמלה עד
ברור וידוע ששמעון פרישמן לא התכוון הוא שלאחר יום שאלה מחזירים את הפרה לבית
למחרת ,הרי לדעת הבית יוסף והמחנ"א שוב בעליה ,הוא נחשב שואל ,וחייב על מיתת הפרה,
לשלם את החוב בתורת מתנה ,אלא אינה נחשבת שואלת אלא שומרת שכר ,והיא
עשה כן בטעות ,שסבר שהוא משלם בכך אך אם המנהג הוא שמחזירים אותה רק למחרת,
פטורה על אונסין ,אך לדעת הנתה"מ ,מכיון הוא נחשב שוכר ,ופטור.
על הבית שקנה .ומכח כל זה היה נראה שלא היה מוטל על המשאילה לבא ולקחת הבית יוסף (חו"מ סי' שמג) פירש בשם
שיש לחייב את גבריאל ברנדמרק לשלם את השמלה בלילה ,הרי היא עדיין שואלת תלמידי הרשב"א ,שתקופת השאלה מסתיימת
לפרישמן (ובפרט שבמקרה זה הפורע כלל עד למחרת .וכיון שהדבר תלוי במחלוקת מיד כשהסתיימה המלאכה שלשמה שאל את
לא התכוון 'לפרוע' חוב של חבירו ,אלא הפוסקים ,מספק אין היא צריכה לשלם (אמנם החפץ (כלומר בסיום יום העבודה עם הפרה),
לשלם עבור מקח ,ובכה"ג לא מצינו כלל אם המשאילה התנתה בפירוש ,או שכך אלא שאם המנהג הוא שעל השואל להחזיר את
מי שיאמר שבעל החוב פטור מלשלם לו המנהג ,שהשואל אחראי עד להחזרת החפץ, החפץ ,ולמרות זאת הוא לא החזירו – אזי הוא
על כך). הולכים אחר התנאי או המנהג .עי' חו"מ רצא, ממשיך להיחשב כשואל עד שיחזיר את החפץ.
כז .שה ,ד). אך אם המנהג הוא שאפשר להחזיר את החפץ
© כל הזכויות שמורות ל BHIמכון לחושן משפט ובית הוראה עץ חיים
הדפסה והפצה ע"י הוצאה לאור צוף -נתן פלדמן לקבלת הגליון במייל:
mm@businesshalacha.com
טלפון 02-6504055 :דוא"לzuf@zuf.co.il :
לדיני תורה ,שאלות בדיני ממונות ,ריבית ,צוואות ,דיני מקח וממכר בשבת ויו"ט ,או לכל ענין
הקשור לגליון אפשר להתקשר:
BHI | 1937 Ocean | Brooklyn, NY 11230 | 877-845-8455
| ask@businesshalacha.com | www.businesshalacha.com
אוסף | 39
לתוכן
מאמרי "חסד לאברהם" מהרב אורי יצחקי
הכנה לראש השנה ע"י עבודת התפלה
וו .הנה לכאורה טעם זה בעצמו היה מספיק כדי שנקבע את עיקר אא .תכלית מאמר זה לנסות לעשות קצת סדר בעבודת ההכנה לראש
עבודת הימים שלפני ראש השנה להמלכת הקב"ה ,אך לענ"ד בעת השנה ,בעיקר בזמה"ז ובימים אלו דייקא ,ימים של טירוף ,ימים של
הזאת ממש שאנו עומדים בה ,בשנה זו ובימים אלו יש עוד טעם מבוכה ,ימים של מלחמת קיום רוחני וגשמי של הפרט והכלל ,ונוסף
גדול לשים את עיקר העבודה על המלכת הקב"ה ,ובתוה"ד יתבאר גם הוא על שונאינו שהם ימים שסדרי החיים שמחוץ לעולמה של
גם האופן המעשי של העבודה. התורה והעבודה מתעלמים לחלוטין מסדר החיים התורני הנרצה,
הנה ידוע לכל המצב בארץ הקודש כי ציבור היראים בכלל ובני ומנסים לכוף על יראי השם את אורחות חייהם הנלוזות ,לא רק
התורה בפרט נתונים במלחמת קיום ממש ,מלחמה על קיום היהדות, בדעת וגזירות ,אלא אף להכתיב ליראי השם סדר יום העומד בסתירה
מלחמה על קיום התורה ,אך יש להבין כי מלחמה זו אינה מלחמה גמורה לסדר היום שגזרה עלינו התוה"ק ,במקום שהמבט הרוחני
שלנו ,זוהי מלחמתו של הקב"ה בכבודו ובעצמו ,זוהי מלחמה על שלנו יופנה לימי הרחמים והדין ,באה "רוח סעה מסער" להפנות
חלות התורה בעולם ,מלחמה על קיום אומה שהיא לבדה מכריזה את מבטנו הרוחני להבלי העולם בחלקים הנמוכים ומקולקלים
בריש גלי "בריותיך אנחנו"!!! ביותר שלו ,ואין להאריך בזה כמובן ,אך התוצאה של רוחות אלו הוא
הנה כבר יסד לו הרמב"ן בפרשת בא שמלחמה זו היא על תכלית הגדלת הבלבול וחוסר ההבנה מהי העבודה הנרצית.
בריאת העולם ,כמוש"כ וז"ל :שאין לנו טעם אחר ביצירה הראשונה, בב .הנה דרכים רבות יש שבהן יגיע האדם להכנה הראויה ,אך שתים
ואין אל עליון חפץ בתחתונים מלבד שידע האדם ויודה לא-לקיו הן הדרכים הנרצות השוות לכל נפש – מוסר ותפלה!!! הנה עיקר
שבראו ,ע"כ ,ועוד יסד לו שמלחמה זו מתנהלת בבתי כנסיות ובתי העיקרים שהכל עומד עליו הוא לימוד המוסר .אך דא עקא שאצל
מדרשות כמוש"כ וז"ל :וכוונת רוממות הקול בתפלות וכוונת בתי רוב ציבור היראים עבודה זו כבר אינה עושה פירות המקווים מכמה
הכנסיות וזכות תפלת הרבים ,זהו שיהיה לבני אדם מקום יתקבצו טעמים ואכמ"ל .לכן באופן מעשי לא נשאר לן אלא התפלה ,ובאמת
ויודו לאל שבראם והמציאם ויפרסמו זה ויאמרו לפניו בריותיך היא עיקר גדול שהכל תלוי בו ,וננסה להתבונן בצוותא מה הן דרכי
אנחנו ,ע"כ. ההכנה הראויה שיכול כל אדם [!!!] להגיע ע"י התפלה.
זזַ .עם השם!! שימו אל ליבכם כי מכל מיליארדי אנשים בעולם גג .הנה השגת התכלית הרצויה ע"י עבודת התפלה ,מלבד ההתבוננות
בחר הקב"ה בנו -בני הדור שלנו ,קומץ של כמה עשרות או מאות והכוונה בעת התפלה כמובן ,צריך שיקדים לה התבוננות לפני
אלפים מכל העולם להיות לבדנו החילים בצבאו שיעמדו בקישרי התפלה ,על מה הוא רוצה להתפלל!!! מה הוא רוצה להשיג בתפלה!!!
העולם ,מעתה מה מקום יש לספק מהי המלחמה להכריז שהוא מלך העולם מה שאיפתו!!! שיעמוד האדם עם עצמו או רבו או מי שקרוב לו
העבודה הנרצית ,כל תפלותינו צריכות להיות מכוונות לתכלית זו, ומבין לנבכי נפשו ,ויברר לעצמו מה הצורה הרוחנית השלמה אליה
ולפני התפלה ובעת התפלה לחזק בעצמנו יסודות אלו ולפרסם בכל שואף!!!
הוא שואף
העולם. אכן אחר שיתברר ויתאמת לאדם עיקר גדול זה ,יש לו לסדר את
ח .הנה ע"י עבודה זו בעת התפלה ניזכה לקיים את המצוה הגדולה ח סדרי התפלה שלו שיתאימו עם שאיפה זו ,וזהו ע"י התבוננות לפני
של קידוש השם ,כמוש"כ בספר שערי תשובה לרבינו יונה שער ג' כל תפלה להזכיר לעצמו את התכלית הנרצית ,ובעת התפלה עצמה
אות קמ"ח :כי מדרכי קידוש השם יתברך להודיע בכל מבטא שפתים, להקדיש חלק מתפלתו להתחנן ולבקש על השלמות הנרצית.
ובכל אשר ירמזון עינים ,ובכל הנהגה ופועל ידים ,כי יסוד לנפש האדם דד .אך יש להקדים שני יסודות המוזכרים כבר בדברי רבותינו,
וצבי עדיו והטוב והעיקר והתועלת והיקר אשר בו -עבודת השם האחד שכמעט אין ביכולת האדם לעבוד בו זמנית על כמה נושאים,
האדם".
"כי זה כל האדם ותורתו ,כמו שכתוב (קהלת יב) :כי
יתברך ויראתו ותורתו ובע"כ יש לכל אדם לבחור את הנושא המרכזי שמשער שיביא לו
יתברך ,ע"כ.
ודבר זה כבוד השם יתברך את התועלת המירבית ,והשני שהוא לענ"ד יסוד היסודות של כל
ט .ואם ישאל השואל שהרי ראש השנה הוא יום דין שכל חיינו וחיי ט העבודה המוסרית ,שאין קפיצות בעבודת שם ,וממילא כל התחלה
בני ביתנו וכל ישראל וכל העולם תלוים בו ,ואיך נתעלם מעבודת חייבת להיות מהמקום בו עומד האדם באופן מעשי ,כי אם יתחיל
היראה ובקשת סליחה והמחילה?? התשובה הפשוטה שעל נקודת ממקום גבוה יותר ימצא את עצמו עוסק בדמיונות לא יועילו וסופו
הכובד אני מדבר ,וכמושנת"ב לעיל ,אך בעומק הענין אין כאן סתירה שברון רוח ,ובזה יצאנו יד"ח הויכוח חוצה המגזרים בענין עבודת
כלל ,כי אחר שישים כל מבטו ומגמתו בהמלכת הקב"ה על הדרך אלול אם להעמיד את היראה וה"פלצות" במרכז ,או את האהבה
שדיברנו ,וממילא יתברר ויתאמת אצלו כי כל תכלית חייו לפרסם והרוממות במרכז ,ודי בהערה זו.
את אמונת היחוד ,ושהוא חיל בצבא קטן ואיכותי שנבחר ע"י בורא הה .הנה עומדים לפנינו שני ימים גדולים – ראש השנה ויוהכ"פ ,שיש
עולמים מכל העולם ומכל הדורות שרוממות הקול שלו דייקא היא בהם שתי תכליות גדולות – המלכת הקב"ה ,וסליחה כפרה .ואע"פ
זו שתפרסם את האמת שיש בורא לעולם ואנו עמו ומקימי תורתו, שבנוסחי התפלות שתיקנו לנו אנשי כנה"ג ורבותינו הראשונים
ממילא א"א שימשיך את מסלול חייו בלא התבוננות על מעשיו ועד בעלי רוה"ק מוזכרים שני היסודות ושני הנושאים בשני הימים ,אך
כמה הם עולים בקנה אחד עם חוקי השם בתורתו ,כי איך יהלל את פשוט שחלוקים הם ביסודם ,ראש השנה עיקרו המלכת הקב"ה,
השם בפה שאינו נקי ,ואיך יעמוד לפני עולם ומלואו ויצעק שיש ויוהכ"פ עיקרו סליחה וכפרה .וכבר ביארו לנו גדולי המוסר והיראה
בורא לעולם ואני חיל בצבאו ,כשמעשיו מכחישים את הכרזתו, שע"מ להגיע לסליחה וכפרה חייב האדם לבא מתוך הרוממות של
וממילא יתעורר לשוב בתשובה שלמה בחרטה ועזיבה וקבלה ווידוי, המלכת הקב"ה ,וזהו הטעם לסדר הזמנים של התורה שהקדימה
נמצא מתוקן בשני חלקי העבודה – ביראה ואהבה ,ה' יזכנו!!! ר"ה ליוהכ"פ.
לידיעת הקוראים – בנוסף ל"מאמרי חסד לאברהם" המתפרסמים כאן באוסף גליונות ,מתפרסמת בכל שבוע בתפוצת מייל שיחה שבועית " -שיחות חסד לאברהם" ,ביאורים יקרים ויסודות
| 40אוסף
במוסר והשקפה ע"ס פרשת השבוע .הרוצה להצטרף לקבוצה לקבלת המייל ישלח בקשה למייל oriyz5455@gmail.com
לתוכן
לתוכן
לתוכן
גליון מספר 367
פרשת כי תבא
תשפ"ו
מראשי ורבני חבורות בישיבת מיר
הרב אורי יצחקי בגדרי תוהה על הראשונות ⧫
הרב משה מרדכי כהן מי שדיבר באמצע התקיעה האם יצא ידי חובה ⧫
בחור שהתעורר בליל שבת כשאזניות בלוטוס באזניו ⧫ הרב אברהם זנגר
הרב זאב פראנק טעות בטעמים שמשנה את משמעות הענין ⧫
הרב אליסף פרלמן האיסור הנוסף במדבר שקר על חברו ⧫
ברורות כל הצורך אפילו לעצמו .דא עקא שבשמים אין ערפל והקב"ה
בוחן כליות ולב ויודע את אמיתת מחשבתו ורצונו ,וצ"ע. הרב אורי יצחקי
ד .אך לשון הרמב"ם בהמשך ברור יותר ומובחן גם לנבוכים בעם,
שכתב וז"ל" :שאמר בלבו ומה הועלתי בעשייתן הלואי לא עשיתי בגדרי תוהה על הראשונות
אותן" .הנה לשון זה מובחן מאוד ,מצוי מאוד ,וחמור מאוד!! הדוגמא
הקרובה ביותר בעולם הרגשי שלנו לדברי הרמב"ם היא מה שנקרא א .כתב הרמב"ם בפ"ג מהלכות תשובה ה"ג :כל מי שניחם על המצות
בלשון העממית הרגשת אכזבה של האדם אחר שעשה מעשה ולא שעשה ותהה על הזכיות ואמר בלבו ומה הועלתי בעשייתן הלואי לא
עלתה בידו כפי מה שחשב ורצה ,ומי שאינו נותן לב למשמעות מעשיו עשיתי אותן הרי זה איבד את כולן ואין מזכירים לו שום זכות בעולם
ומחשבותיו עלול לתת להרגשת הכשלון להשתלט עליו ,ולהגיע שנאמר וצדקת הצדיק לא תצילנו ביום רשעו אין זה אלא בתוהה על
למסקנה שהיה עדיף שלא היה עושה את המעשה ,ואינו יודע כי עצת הראשונות ,עכ"ל .מבואר שאדם יכול לעשות מצות כל ימיו ולצפות
היצר היא לאבד ממנו את מעשה המצוה אשר עשה!!! לשכר עצום בשמים לאחר מאה ועשרים ,וברגע אחד לאבד את הכל!!!
לאבד את כל עולמו!!!
ה .ונבאר היטב את שתי הלשונות שבהם השתמש הרמב"ם -בתחילה
"שאמר בלבו ומה הועלתי בעשייתן" ,ובסו"ד "הלואי לא עשיתי אותן". כמדומה שאם תשאל את עצמך או אחד מידידך או שכניך ,בן תורה
לימד אותנו הרמב"ם את מהלך תחבולת היצר בבואו לאבד מהאדם בחור ישיבה או אברך מן המנין ,אם יש לו שייכות עם בחינה זו ,דהיינו
את מצותיו וזכויותיו ,תחילה מכניס בליבו את הספק "מה הועלתי אם יש חשש שיכשל בקלקול נורא זה ,התשובה תהא שדבר זה לא
בעשייתן" ,כי בדבר זה קל מאוד שיפול בו האדם ,כיון שאינו רואה יעלה על הדעת ,ולא נזכר דבר זה בגמרא וברמב"ם אלא כלפי ע"ה
בעיניו את התועלת המיידית מהמצוה ,ומכאן המדרון חלק למחשבה שאין להם הבנה בלימוד ובמהות קיום מצות התורה ,אבל כל מי שיש
של "הלואי לא עשיתי אותן". בו ריח תורה אין לו שום שייכות עם בחינה נוראה זו ,ע"כ התשובה
שאנו מצפים לקבל.
ומה שמחריף עוד את ההרגשות השליליות הללו הוא שרוב המצות
שעושה האדם אינו יחידי בעשית מצוה זו אלא כמעט כל בני האדם ב .אך ראיתי להגה"צ השקדן המופלא מתלמידי מיר בשנחאי ר' שלום
שבסביבתו גם הם עושים את אותה המצוה ממש!!! ודבר זה מחריף צבי הכהן שפירא זצ"ל בספרו "משיב נפש" על הלכות תשובה להרמב"ם
מאוד את ההרגשה שח"ו אין כל ערך למצוה הפרטית שלו כי הרי בלאו פ"ג ה"ג ,שהעמיד שאלה זו בראש ההלכה ,וז"ל :אנו תמהים כיצד יתכן
הכי המצוה שהוא עושה נעשית ע"י מאות ואלפים כמוהו ,ולא עוד שצדיק גמור יחשוב פתאום בלבו מה הועלתי בעשיית המצות וכדומה,
אלא שרבים מקימים את המצוה בצורה מהודרת ממנו ,וא"כ "מה ערך והאם מדה זו יכול לקרא לנו ח"ו ,ע"כ .וכתב דבר נורא -התשובה היא
יש למעשה המצוה שלי"!! יתכן!! והאריך להסביר דבר זה ע"פ דברי חז"ל באבות דר"נ פכ"ט הלכה
ז' ודברי ספר הרוקח סימן קי"ד ,דתלוי ביראת חטא של האדם ,ומידה
ופעמים מצטרף לזה גם תחושת החמצה או הפסד ע"י שהיצר מראה זו מושגת רק ע"י לימוד בעיון של מדרשי חז"ל ואגדות שמהם נתברר
לו כאילו כביכול ח"ו בזמן שעסק במצוה היה יכול להרוויח עשרת לנו דרכי היצר ותחבולותיו ואיך אפשר להיזהר ממנו ,עיי"ש באורך.
מונים במעשה אחר [מעשה מצוה אחרת או אפילו מעשה של חול] ,כבר הדרך
קצרה למחשבה שכתב הרמב"ם "הלואי לא עשיתי אותן". ולחומר הנושא והעונש הנורא ראיתי לנסות לברר לעצמי ענין חמור
זה ממקורו ולהעמיד את הנחת הרב זצ"ל במבחן ההלכה.
ו .הנה בחיי היום יום שלנו מצוים מצבים כאלה לרוב בני האדם ,ואין
אלו מצבים נדירים ,לא בשמים ולא מעבר לים ,כי המתבונן בנפשו ג .ראשית צריך לברר מהי הצורה המעשית של בחינה זו דהיינו מהו
ובסביבתו עלול למצוא דברים אלו רח"ל ,והוא נורא למתבונן!! "תוהא על הראשונות" .הנה ברמב"ם נזכר ג' ענינים -א' -שניחם על
המצות שעשה ,ב' -שתהה על הזכיות ,ג' -שאמר בלבו ומה הועלתי
ואע"פ שחידש המקנה בקדושין דף מ' ע"ב ,דאפי' בתוהה על בעשייתן הלואי לא עשיתי אותן.
הראשונות לא איבד זכויותיו אא"כ עשה ג"כ עבירה במעשיו כדכתיב
"בשוב צדיק מצדקתו ועשה עול" ,אבל במחשבה לבד אין הקב"ה מצרף וצריך ל"תרגם" את לשון חז"ל והרמב"ם לשפה המדוברת!! הלשון
מחשבה למעשה ,ע"כ (ומרן הגרי"ש זצ"ל בהערות למסכת קדושין שם משמע "ניחם" היא לשון חרטה ,אך יכולה להתפרש אצל רבים בצורה
שהסכים עימו עיי"ש) ,אך באמת אין זה היתר מרווח ,דרבים חולקים בזה מעורפלת ,כי בדור שלנו אין הדעות מגובשות ומובחנות די הצורך,
כמו שהביא בספר לדופקי בתשובה פ"ג ס"ק ל"ד עיי"ש ,והסכים עימו ואם תשאל אדם אם הוא מתחרט על המצוה שעשה ,לא תמיד יצליח
מרן הגרח"ק זצ"ל בהגהותיו על הגליון. להגדיר לך ולעצמו אם הוא באמת מתחרט ,בפרט אם יודע את
משמעות הדבר ודאי יבהל וישיב שח"ו איננו מתחרט ,וחילוף זה ימציא
ז .ולתועלת המעיין אזכיר מקרים מצוים שבקל ניתן להכניסם תחת מילים אחרות רכות יותר ,כגון ש"אינו שלם עם המעשה במאת
הגדרת הש"ס והרמב"ם ,מעשים הנעשים ע"פ רוב מחמת מיעוט האחוזים" ,וכגון ש"אם היה יודע את כלל הנסיבות לא בטוח שהיה
ההתבוננות ,וממילא יש להזכרתם כאן תועלת עצומה להינצל מהם. נכנס בזה" ,ודוחק את עצמו להחליט עתה בדעתו שעכשו שהוא במצב
[א] הראשון והחמור מכולם הוא במצות ת"ת!! מצוי מאוד אצל כל מי זה אכן מעדיף את המעשה מאשר את העדרו ,וכיו"ב מחשבות שאינן
אוסף | 41 ל הער ות והאר ות וכ ן לקבלת הגליון במייל 8456389@ G M A I L . C O M
2 לתוכן
עוד כתב דכל שעשה אדם מצוה אף אם מתחרט ותוהה בזה על שנמצא בשלב של התחלה חדשה בלימוד ,כגון בחור ישיבה בשעור א'
הראשונות בכל זאת לא יפסיד בזה המצוה שעשה ושכרה ,דאין הקב"ה או אברך הנכנס לכולל חדש אחר החתונה ,או בעל תשובה בתחלת
מקפח שכר כל ברי' ,וכל מה שנאמר כאן בענין תוהה על הראשונות דרכו בלימוד ,שהקשיים של ההסתגלות מפילים אותו ביאוש ,ושני
ה"ז רק לגבי השיקול דזכויות ועונות דהיינו על היותו צדיק או רשע דברים מגייס היצר להפילו ,האחד ההשואה עם חבריו ,והשני
[כמו שהאריך בזה שם לעיל מיניה בסק"ד] ,דבזה אם תוהה ומתחרט על כל ההבדלים הבלתי נתפסים בין דברי הרוממות שבפי המשגיחים וראשי
הטוב שעשה שוב אין מחשבין לו אותן זכויות לחשבון השיקול דרוב הישיבה לבין ההרגשות התופסות את מוחו כל העת לפי מצבו.
זכויות ושפיר נחשב כרשע וכבוחר ברע ומשליט היצה"ר על עצמו, [ב] דוגמא נוספת מעולמה של תורה ,בן ישיבה שיצא לשווקי החיים
עכ"ל ,ויסוד זה האחרון נתבאר ביאור נרחב במאמר בשבוע שעבר. לצורך פרנסתו ועתה כשמנסה לקבוע עתים לתורה נזכר בימים מקדם
בהיותו בישיבה והיה מונח עמוק בלימוד ועתה קשה לו הלימוד וכש"כ
החידוש בתורה ,ומיד מתגנבת לראשו המחשבה כי מה ערך יש ללימוד
הרב משה מרדכי כהן שלי כעת ,והרגשות אלו עלולות להביא את האדם – בהיסח הדעת –
לתהות על לימוד התורה שלומד עתה כאילו אין בו תועלת והלואי
מי שדיבר באמצע התקיעה שלא נעשה ח"ו [ולפעמים המבחן לזה שבפועל הולך ומקטין את השעות
שמקדיש לקביעות עתים לתורה ,ונכנס בזה לאופן החמור של תוהה על
האם יצא ידי חובה הראשונות גם לפי ספר המקנה שהבאנו לעיל באות ו'].
[ג] הנה דבר זה מצוי גם באברכים מן המנין ,אחר שנים של לימוד באה
שאלה מצויה היא במי שאיחר קצת והגיע כשהבעל תוקע כבר היה לפעמים ההרגשה שאחר כל השנים של לימוד מסכתות רבות וחלקים
באמצע הברכות ולכן הדין הוא שמברך בעצמו ,אלא שטרם שסיים גדולים בש"ס ופוסקים ,שהשכחה רבה ,ומרגישים שלא עשו פירות כי
לברך החלו התקיעות .וכן מי שעומד באמצע התפילה והמשיך כמה אינם זוכרים את הלימוד .ויש לתת לב שהגבול דק מאוד בין הרגשת
תיבות בתפילתו אחר שהתוקע התחיל את התקיעה ,או שאלה זו ההחמצה כאילו "הייתי יכול יותר ולא נצלתי את הזמן מספיק ואילו
מצויה גם על המקריא באופן שהבעל תוקע התחיל לתקוע טרם הייתי מנצלו כראוי מי יודע היכן הייתי היום" ,הרגשה שאין מתלוה
שהמקריא סיים את ההקראה. אליה מחשבה החלטית של "הלאוי ולא עשיתי" ,לבין התחלקות
ובוודאי שלכתחילה צריך להיזהר בזה שלא להקרות עד גמר אמן מפי במדרון הנורא של "אם כן למה זה אנכי" עד "הלואי ולא הייתי עושה".
העונים וגמר כל התקיעה ולא יתקע עד שיגמור המקריא להקריא, הנה באמת מחשבות אלו הן שטות גמורה כי ודאי אין ערוך ללימוד
ובמשנה ברורה סי' תקצ"ב סק"י ובשעת התקיעות עצמן פשיטא בכל מצב ,וביותר הרי אמרו חז"ל "טוב אחד בצער ממאה שלא בצער",
דאסור לשוח ואפילו לרוק אסור לפי שצריך לשמוע כל התקיעה אך הלא בעינינו אנו רואים שיש הנופלים בזה או קרובים ליפול בזה,
מראשה ועד סופה אפילו היא ארוכה הרבה .אלא יש להסתפק האם וצריך תחבולות להינצל מזה.
זה מעכב בדיעבד ,והיינו דכיון שדיבר בשעת תחילת תקיעה או סופה ח .צריך לדעת שע"פ רוב מה שמחזק ומחריף את המצב הוא ההשואה
נחשב שלא שמע חלק זה של התקיעה כי הרי שנינו במ"ב סי' תקפ"ז לחברה שסביבו ,בין בישיבה או בכולל בין בציבור שמחוץ לישיבה,
סקי"ד לגבי הנכנס לבית הכנסת באמצע התקיעה ולא שמע תחילתה והוא כפי הנראה הסכנה הגדולה ביותר לאבד את כל מה שיש לו
או שיצא באמצע התקיעה ולא שמע סופה דלא יצא ידי חובה אעפ"י רח"ל!! ואע"פ שהדברים ידועים ,חושבני שיש תועלת לחדד את הענין.
שהיה שיעור תקיעה במה ששמע דכמאן דשמע חצי שיעור תקיעה
דמי .רק דמקום הספק הוא באופן שברור למי ששח דשמע היטב כל בחור הלומד בישיבה שבה לומדים עוד כמה מאות בחורים ,עלול מאוד
התקיעה ובזה יש להסתפק האם כיון ששמע יצא או שכיון ששח שתיפול בליבו מחשבה – מה אני כבר יכול לחדש ,הלא מלבד שסוגיא
בינתיים לא יצא. זו למדו כבר בעם ישראל מליונים רבים במשך הדורות ,אך גם בישיבה
עכשו כבר לומדים את אותה סוגיה כמה מאות מחברי ,ומה ערך
והנה כתבו התוס' בברכות דף נא :ד"ה אין וברא"ש בברכות פרק ז' סי' ללימוד שלי??!!!
ל"ה ונפסק בשו"ע סי' קפ"ג ס"ו שהמסובים אין להם להשיח משהתחיל
המברך ברכה"ז ואם שחו בשעה שהוא מברך לא יצאו ,ומשמע דמי כיו"ב בקיום מצות – בכל אדם עלולה ליפול המחשבה – מה ערך יש
ששח באמצע ששמע ברכה לא יצא ידי חובה ,וא"כ גם בנדון דידן אם למצות תפלין שלי הרי מליוני יהודים מניחים תפלין ,מה ערך למצות
שח באמצע התקיעה לא יצא בתקיעה זו ,ועי' מ"ב סי' תקפ"ח בשעה"צ חסד שלי ,הלא מליונים עושים חסד ,מה ערך לתפלה שלי הלא אינני
סקכ"א שהתוקע בחצוצרות ובשעה זו תקעו בשופר אפילו אם כיוון רב חנינא בן דוסא ,מה ערך לשמירת שבת שלי הלא כולם שומרים
לצאת לא מהני דבודאי לא שמע היטב קול השופר. שבת ,וכן עזה"ד.
[מקור דין זה הוא מה ששנינו במשנה בסוף ר"ה דף לג :תקע בראשונה ט .אך הטעות פשוטה אינה צריכה כמעט לאומרה – הקב"ה רוצה את
ומשך בשניה כשתיים אין בידו אלא אחת ,ונחלקו המפרשים בביאור הלימוד תורה שלך ,את התפלין שלך ,את החסד שלך ,את התפלה שלך,
דבר זה ,ודעת הרי"ץ גיאות שבאותה תקיעה שהאריך לא יצא ידי התורה והתפלין והחסד והתפלה של חברך הם מצוה אחרת לגמרי,
חובתו כלל שבראשונה לא היה טוב ובאחרונה חסר ההתחלה ובעינן הדברים פשוטים ,ואעפ"כ בלי סוף יהודים נופלים בתחבולת היצר
בתקיעה התחלה וסוף דוקא ולכן אין בידו תקיעה כלל ,ומה ששנינו הזקן ,ומאבדים בזה את כל עולמם וכל מצותיהם ושכר המצות שלהם.
במשנה אין בידו אלא אחת היינו הראשונה שלא האריך נשאר בידו והעצה היחידה לכל זה באופן כללי היא לימוד המוסר וחיזוק האמונה,
אבל התקיעה שהאריך ונתכוין לשתיים אין בידו כלום ,וגם החולקים ובאופן ישיר – התחזקות בלתי פוסקת בהשרשת האמת התורנית על
על דבריו לא נחלקו אלא במקום שנתכוין על כל פנים למצות תקיעה אמיתת המעלה של מצות ת"ת וקיום המצות.
אבל אם נתעסק בתחילה או בסוף ודאי לא מהני וכן מבואר בביאור י .הנה דברים אלו נוראים מאוד ,וכל לב יחרד שמא קרוב הוא ליפול
הגר"א סו"ס תקפ"ז שאם התעסק בהתחלה או בסוף לא יצא ,ולמ"ד בשחת היצר ,ולכן אחר הצגת הסכנה הגדולה ראוי להציג קצת מדברי
מצוות צריכות כוונה בלי כוונה דינו כמתעסק וזה ודאי אם התחיל
כבר לומר היהי רצון לפני שנגמרה התקיעה ודאי אינו מתכוין עוד רבותינו המבארים באופן קצת יותר קל את חומר הנושא ,ונעתיק
לשמוע ולצאת וא"כ ביטל מצות עשה דאורייתא ,ולכן ראוי להיזהר מש"כ בספר לדופקי בתשובה בפ"ג ס"ק ל"ו [בשם ספר ברכת אברהם
בזה מאוד .ויש לעורר יותר דבאופן זה יצטרכו לחזור על כל הסדר קידושין ע' קצ"ה ,וגדולה תשובה ח"א סי' ג' ,ודרך שיחה ח"א ע' תרי"ז] בביאור
דמאחר שהתקיעה לא עלתה אין כאן פשוטה לאחריה ,ויש לעיין בזה]. מש"כ הרמב"ם "הרי זה איבד את כולן ואין מזכירים לו שום זכות
בעולם" ,דהיינו דאין לו הזכויות משכר המצוה ,אבל גוף המצוה אינו
ואמנם נבוא להביא כמה ראיות דבאופן שברור שנתן דעתו לשמוע נעקר והקב"ה לוקח מצותיו של מי שתוהה על הראשונות ונותנן
היטב את קול השופר בדיעבד יצא ידי חובה כיון שאפשר לשמוע ולדבר לצדיק שהתקין לו מלבוש ממצותיו ,וקודם שהשלים לבושו נסתלק
כאחד ,ומה שכתבו התוס' והרא"ש והשו"ע שלא יוצאים ידי חובה הוא ומשלים לבושו מאותן המצות.
באופן שהדיבור גרם שלא ישמע היטב ,ועי' מ"ב סי' קפ"ג סקכ"ו.
עוד הביא מביאורי אגדות להגר"א וסרמן זצ"ל [סי' ג' אות ג'] שמאבד
וגם בדברי המ"ב לגבי התוקע בחצוצרות בשעת תקיעת שופר שלא רק את השכר על שקיים ציווי השי"ת אבל התיקון הנעשה מכל המצות
יצא ,לשונו שם דבודאי לא שמע היטב קול השופר ומשמע דבאופן שקיים לא נאבד כלל ע"י חרטתו ונשאר כאינו מצווה ועושה.
שברור לו ששמע היטב גם בזה יצא ידי חובה.
עוד הביא יסוד גדול מדברי הגר"י הוטנר זצ"ל בספר פחד יצחק [מאמרי
ויש להעיר שהנדון של המקריא או המברך בשעת התקיעות עדיף יותר ר"ה מאמר כ"ג אות ו'] שאין כוונת חז"ל שבכל תהיה מאבד כל מצותיו
מהנדון של המתפלל באותה שעה ,כיון שמתעסקים להדיא בתקיעה וזכויותיו ,אלא נידון בערכין ,שלכל תהי' תמצא מחיקה במצות ואיבוד
ודעתם לשמוע ,מ"מ נראה דבגוף הדבר גם המתפלל שיודע בוודאות הזכויות ,ומשהו של תהי' פועל להעביר את הזיו ,אבל עצם זכות
ששמע את התקיעה יצא. המצוה עדין קיים הוא במילואו ,ואיבוד הזכויות מחמת התהי' על
ונראה להוכיח מדברי המ"ב בכמה מקומות שיש אפשרות לשמוע הראשונות ניתן הוא לשיעורין ונידון בערכין ואיבוד הזכות הוא לפי
ולדבר כאחד. ערך התהי' ,ע"כ ,וקילסו מרן זצ"ל וכתב שהוא נכון מאוד.
| 42אוסף
לתוכן
3
לתוכן
לתוכן
הרב אברהם זנגר והנה בסי' קס"ז סעיף ו' כתב הרמ"א שאם השיחו השומעים אחר
שטעם הבוצע אינם צריכים לחזור ולברך ,ובשעה"צ סקמ"ג כתב דמי
בחור שהתעורר בליל שבת שבירך על נטילת ידיים באמצע ששמע ברכת המוציא לא יצא ידי חובה
משום דהוי הפסק באמצע הברכה ,ולכן אפילו אם יאמר דכיוון בליבו
כשאזניות בלוטוס באזניו לברכת המברך ג"כ לא יצא דאף בשומע כעונה יש דין הפסק .ומתבאר
בדבריו דלולי דין הפסק לא היה חסרון מצד שהוא אינו נחשב לשומע.
מעשה שהיה לאחרונה ,בחור עשה 'משמר' בליל שישי ולמד כל [וגוף הדברים המבוארים כאן במ"ב ששומע כעונה שייך דווקא ששותק אבל אם
הלילה ,והמשיך ללמוד ביום שישי בסדר א' ,ורק בצהרים הלך לישון. דיבר בזמן הברכה לא עדיף מהמברך בעצמו ברכת המוציא שהפסיק באמצע
טרם לכתו לישון הכניס לאוזניו אוזניות 'בלוטוס' (אזניות אלחוטיות) דברים אחרים ,הוא חידוש דיש לדון (והוא נפק"מ בהרבה מקרים כדוגמת היוצא
כדי לשמוע שיעור בנגן כדרכו תמיד כשהולך לישון ,כדי להירדם מתוך בקידוש ואחר ברכת בפה"ג ענה אמן ,והמברך המשיך בברכה ואמר ברוך והוא
דברי תורה .והנה למזלו הרע שקע בשינה עמוקה ולא שמע את עדין אוחז בעניית אמן לדברי המ"ב לא יצא ידי חובה בשומע כעונה כיון שהוא
השעון מעורר שהכין מראש כדי לקום לפני שבת ,והתעורר בליל שבת מדבר באותה שעה והוא חיסר תיבת ברוך) דלא מבעיא אם הגדר בשומע כעונה
ובאוזניו ה'בלוטוס' .ודנו הלומדים אם מותר לו להוציא את האזניות שהשומע מועיל כמו שהעונה מועיל ,וודאי אינו כעונה ממש ,פשיטא שאם שמע
מאזניו בשבת. ונתכוין לצאת יצא אפי' שדיבר בשעת מעשה ,אלא אפי' אם שומע הוי כעונה
ממש מ"נמ לא דמי לכל מדבר ,כיון שאפשר לדבר דיבור של שמיעה באותה שעה
והנה במקרה זה היתה שאלה של מלאכת שבת בהוצאת הבלוטוס שמדבר בפיו ויצא ידי חובה ,ועכ"פ גם מה שהחמיר המ"ב הוא מחמת דין הפסק
מאזניו ,כי הוא נכבה באופן אוטומטי כשמוציאו מאזניו ,ודנו כמו המדבר אבל לא שאינו נחשב לשומע ,ודוק].
הלומדים אם יש מקום להתיר את האיסור משום כבוד הבריות,
דקיי"ל דמותר ל חלל שבת באיסור דרבנן משום כבוד הבריות (כמבואר עוד מצינו בסי' קכ"ד מ"ב סקמ"א דהש"ץ צריך לומר מודים בקול רם
בשו"ע סי' שי"ב ס"א) ,וא" כ יש להתיר באופן שהוא איסור דרבנן ואין כיון שהציבור צריכים לשמוע דבריו והיינו למרות שהם אומרים מודים
בזה חשש איסור דאורייתא. דרבנן באותה שעה.
מלאכה שא"צ לגופה במקום כבוד הבריות ובדברי הרמ"א סי' תר"צ ס"ד במי שתפס בידו מגילה שאינה כשרה לא
יקרא עם הש"ץ אלא שומע ושותק ,וביאר הב"י שלא יקרא עם הש"ץ
וחכם אחד אמר דאין כאן איסור דאורייתא משום דהו"ל מלאכה שמא יתן השומע ליבו לזה הקורא ולא לש"ץ ודייק מזה המג"א סק"ו
שא"צ לגופה .אך זה אינו ,כי הטעם שנעשה המכשיר באופן כזה דהוא עצמו יכול לשמוע להש"ץ אעפ"י שקורא ,ועי' מ"ב סקי"ג וסקי"ט.
שנכבה כשמוציאו מאזניו ,הוא כדי שלא תיגמר ההטענה של ועוד במ"ב תרצ"ב סק"ט שאם לא חיסר בשמיעת המגילה שפיר דמי
הסוללה ,וא"כ מטעם זה בודאי ניח"ל שיכבה ,והוי מלאכה הצריכה אף ששח באמצע ,ובשערי אפרים שער ו' אות מ"ח לגבי קריאת המגילה
לגופה ,ואף אם חבירו יוציא את המכשיר מאזניו הרי זה נחשב כתב ואפילו אם אינו יודע לקרות בה בטעמים ג"כ יוצא אך אם לא
מלאכה הצריכה לגופה כיון שחבירו הוא אוהבו וניח"ל שיכבה כי יש יודע לקרות הנקודות כראוי יש לאחר לקרוא לפניו מתוך החומש
בזה תועלת לחבירו (עי' משנ"ב סי' של"ו סקכ"ז) ,ועוד דכל שעושה עבור בלחש ומכ"מ יש לזה שקרא מתוך החומש לקרות אח"כ מתוך המגילה
חבירו הרי זה תלוי רק בחבירו אם ניח"ל מה שעושה עבורו (עי' שש"כ כי מן הסתם לא היה יכול לכוון לשמוע היטב בשעה שקרא את המגילה
פ"י הערה מ"ח ,וכן מבואר במגן אבות נז .ד"ה ובעיקר בשם המהרש"ל). מחמת טרדתו להשמיע לאזני הקורא .וא"כ גם בזה מבואר דאין כלל
ועוד דבלא"ה נחלקו האחרונים אם מותר לעבור על מלאכה שא"צ שא"א לדבר ולשמוע ביחד אלא שבאופן מציאותי כיון שהוא טרוד
לגופה משום כבוד הבריות הואיל ועיקרו דאורייתא ,ועי' משנ"ב (סי' להשמיע את כל המגילה לאזני הקורא אין ביכולתו לכוון לשמוע היטב.
שי"א סק"י ושעה"צ סקי"ח) דנראה שנקט כדעת האוסרים ,ורק ע"י ויש לדון לדמות דין זה למה ששנינו בסוגיא בסוטה דף ל"ט :אין
עכו"ם התיר המשנ"ב (סי' ש"ב סקל"ו ושעה"צ סקמ"ד) .וכ"כ בספר ארחות הציבור רשאי לענות אמן עד שתכלה ברכה וכו' ובתוס' שם ד" עד ב'
שבת (ח"ג עמ' רנ"ז)[ .וכן מצאנו לגבי מה שהתירו שבותים בביה"ש תירוצים עיי"ש .וכתבו שם דהשומע קול שופר ותוקע בחצוצרות לא
לצורך מצוה ,דמלאכה שא"צ לגופה לא התירו (משנ"ב סי' שמ"ב סק"א), יצא ,מטעם דתרי קלי לא משתמעי ע"ש ומשמע דהנדון שם אם דיבר
וכן לענין אמירה לעכו"ם במקום מצוה דעת כמה ראשונים ואחרונים ושמע האם יצא ידי חובה ,ואמנם אפשר שגם לפי התירוץ השני שם
דאסור (עי' מג"א סי' ש"ז סק"ז ושעה"צ סי' של"ד ס"ק נ"ז וספר ארחות שבת מי שבדיעבד דיבר ושמע וודאי יצא ידי חובה ,וכל דברי התוס' הם
ח"ב עמ' תצ"ה)]. לכתחילה דיש להמתין מלברך ברכת כהנים עד שתכלה אמירת האמן
מלאכה כלאחר יד במקום כבוד הבריות כדי שלא יהיה חשש שיפסידו חלק מהברכה משום שלא ישמעו היטב
ועיי"ש היטב בדברי התוס'.
אולם נראה דאם יכול להוציא את האזניות מאזניו כלאחר יד י"ל ובנדון דידן אין לחוש משום תרי קלי לא משתמעי דבכה"ג שפיר יהיב
דמותר משום כבוד הבריות ,כדמצינו בשעה"צ (סי' שכ"ב סקי"ב) בשם דעתיה ושמע המקריא את קול התקיעה .ואף גם במקדש שהיו תוקעים
הפמ"ג שצידד להתיר לקטום קיסם ביד כדי לחצוץ בו שיניו במקום בחצוצרות ובשופר בבת אחת -וכמו שאמרו בר"ה (כ"ו ):דשתי חצוצרות
כבוד הבריות ,מפני שהיא מלאכה כלאחר יד הואיל והדרך לקטום מן הצדדין ,והקשו בגמ' הא תרי קלי לא משתמעי ותרצו דכיון דחביב
קיסם בכלי ,וכן מבואר במשנ"ב (שם סק"כ) בשם הגהות אשר"י לגבי יהיב דעתי' ושמע -היה נראה מצד הסברא שגם התוקע בחצוצרות
איסור ממחק כלאחר יד במקום כבוד הבריות .וכן הביאו בספר שש"כ יצא ידי חובתו בשמיעת קול השופר כיון דשפיר יהיב דעתי' לשמוע
(פי"ח הערה קצ"ח) וארחות שבת (פכ"ח הערה רנ"א) בשם הא"ר (סי' ש"א
גם קול שופר ,וכמו שלכולם הם חביבים ושומעים שפיר את ב' הקולות
סקמ"ג) וכמה אחרונים שהתירו הוצאה כלאחר יד משום כבוד הבריות כך גם התוקע בחצוצרות עצמו ,וכ"ש בנד"ד לענין המקריא לפני
(כגון מי שמצונן ומוציא ממחטה כדי לקנח בה את אפו) ,וכן מבואר בחזו"א התוקע דודאי יצא אף על פי שהתוקע הקדים לתקוע לפני שהוא סיים.
(שביעית סי' י"ח סק"ב) לענין להתפנות בשדה באופן דהוי חורש כלאחר
יד ,וכן נקטו פוסקי זמנינו לענין קריעת נייר כלאחר יד כדי לקנח וביותר שיש לדון דבנד"ד יודו גם התוס' דודאי יצא ,דשאני התם
עצמו לאחר עשיית צרכים דמותר משום כבוד הבריות (שש"כ פכ"ג שהתוקע בחצוצרות עסוק מיהא בענין אחר ,וכמש"כ בנהר שלו'
הערה ס' בשם כמה פוסקים ,שו"ת ציץ אליעזר חי"א סוס"י ל' ,ארחות שבת דמסתברא כהתוס' "ממאי דתלינן הדבר במאי דיהיב אדעתי' וכיון
פי"א הערה ל"ג בשם הגריש"א זצ"ל ,וכ"כ שם פכ"ו סמ"ג לענין הורדת המים שהוא עצמו תוקע בחצוצרות אי אפשר לו למיה דעתי' אשופר" ,וכן
כלאחר יד בבית הכסא המופעל ע"י משאבה ,ופ"ל הערה ע"ג בשם הגריש"א בדין ענית הצבור על ברכת כהנים דמיירי בזה התוס' ,דעונים אמן על
זצ "ל לענין כניסה לבית הכסא כשנדלק בו האור בזמן שנכנס אליו ,חוט שני ברכה אחת והכהנים פותחים בברכה אחרת ,משא"כ הכא הרי גם דעת
ח"א עמ' קמ"ב) ,וכן התירו לחולה הנצרך לנקביו לצלצל בפעמון כלאחר המקריא על תקיעה זו שהוא עתיד לשמוע מפי התוקע ,ואותה הוא
יד לבקש עזרה מהאחות (מאור השבת ח"ד סי' י"ד הערה קנ"ד בשם הגריש"א מקריא לפניו( ,ומ"ש בסוטה שם שגם לא יתחילו הכהנים עד שתכלה התיבה
[אולם השפת אמת (שבת פא ).ותהלה לדוד (סי' זצ"ל ,ושש"כ פ"מ סכ"ג). מפי המקריא ,דדמיא ממש לנד"ד ,עיין בשו"ע הרב סי' קכ"ח סכ"ח (והעתיקו
ש"א סוף סק"ט וסי' שכ"ב סק"ד) ושו"ת אור לציון (ח"ב סי' מ' ס"ו) נקטו לאיסור המ"ב בסקס"ז) דמטעמא אחרינא הוא "כדי שישמעו הצבור התיבה יפה
כמו במלאכה שא"צ לגופה ,כיון שעיקרו דאורייתא ,ועי' שו"ת מגדנות אליהו מפי הכהנים ולא תתערב בה שמיעתם מהמקריא" וזה לא שייך בנד"ד
(ח"ב סי' ע"ב)]. שאין קול דיבורו של המקריא מתערב עם קול השופר) .גם יש מקום
והטעם לחלק בין מלאכה שא" צ לגופה לבין מלאכה כלאחר יד לענין לומר דשאני הכא דב' סוגי קולות הם ,זה בדיבור וזה בתקיעה ,ובכה"ג
שפיר יודו כו"ע דמצי למיהב דעתי' ולשמוע התקיעה יפה (ועיין בה"ל
זה ,י"ל ע"פ מש"כ בספר מלא הרועים (ערך כבוד הבריות אות כ"ד) דעיקר
סי' תקפ"ח ד"ה ואם).
הטעם דאין להקל במלאכה שא"צ לגופה הוא כי אינו ניכר לרואה
שאין כאן מלאכה דאורייתא ,שהרי הדבר תלוי בכוונתו ,וכן משמע והעולה מן הדברים דכיון שדיבור אינו סתירה בעצם לשמיעה ,ולכן גם
מדברי הרמב"ן בתורת האדם (ענין מי שמתו מוטל לפניו) ,ולפ"ז במלאכה בנדו"ד אם ברור למקריא או למברך או למתפלל ששמעו את כל
כלאחר יד שהדבר ניכר במעשה שלו אין לאסור. התקיעה ,נראה דשפיר יצאו ידי חובה.
אוסף | 43
4 לתוכן
הללו ,והשיב לו שיש לחלק בפשיטות ,דהתם יהא לו בזיון גדול אם היתר כבוד הבריות כשיכול להשאר בביתו
לא יתפלל בביהכנ"ס ,הן משום שכולם באים לביהכנ"ס ביוהכ"פ ,והן
משום שכבר היה בליל יוהכ"פ בביהכנ"ס ,ואם לא יבא ביום אך יש לדון בעיקר הדבר אם בניד"ד נחשב הדבר כבוד הבריות ,דאם
לביהכנ"ס יהא הדבר ניכר ,עכת"ד .וכמדומה שהוא דוחק גדול הבזיון הוא רק כשיצא מחדרו וילך לבית המדרש ,א"כ ישאר בחדרו
להעמיד את דבריו דוקא באופן כזה]. כל השבת ,ומה ההיתר לעשות מלאכה דרבנן כדי שיוכל לצאת
מחדרו ,ואף אם חפץ ל לכת לבית המדרש כדי להתפלל בציבור
להתיר ציצית פסולה כדי לצאת בבגד לרה"ר וללמוד עם החברותא ,הרי פשוט שאין היתר לחלל שבת באיסור
ד .הפמ"ג (סי' שי"ז א"א סק"ו) צידד דאם מצא בשבת שהציצית שלו דרבנן לצורך כך.
נפסלה ואין לו בגד לכבוד השבת לצאת בו לרה"ר מלבד בגד זה ,מותר [והנה יתכן שבמקרה זה יש בכך משום כבוד הבריות גם אם ישאר
לו להתיר הציצית כדי שיוכל לצאת בו לרה"ר משום כבוד הבריות, בחדרו כל השבת ,כי מתבייש בפני חברי החדר שלו ,וגם מסתבר
כי מתיר שלא ע"מ לקשור אינו אלא איסור דרבנן .וקשה מה כבוד שהסיפור התפרסם מיד ברחבי הישיבה ורבים יבואו לבקרו בחדרו...
הבריות שייך בזה ,והרי יכול להשאר בביתו. אך מ"מ יש לדון בעיקר הדין באופן שאין חסרון בכבוד הבריות
כשישאר בחדרו ,או באופן שהדבר אירע כשהוא בביתו ולא בישיבה].
לבישת טלית פסולה בשבת משום כבוד הבריות וכ"כ בשו"ת להורות נתן (חי"ב סי' י"ב) וז"ל; 'ע"ד השאלה בזמן שיש
ה .מבואר בשו"ע (סי' י"ג ס"ג) דאם נודע לו בשבת בביהכנ"ס שהטלית הרבה גשם והרחוב מלא שלוליות של מים ,האם מותר בשבת לקחת
שלו פסולה ,מותר לו ללובשה בלא ברכה משום כבוד הבריות ,אע"פ כמה אבנים וליתנם זה על גבי זה וליתן קרש עליהם ,שעושה גשר
שיש בזה איסור דרבנן .ומבואר דמותר לעבור על איסור דרבנן משום עראי ,האם יש בזה היתר משום כבוד הבריות וכו' ,לדינא ,אם יושב
כבוד הבריות ,אע"פ שיכול ללכת לביתו להתפלל שם בלא טלית ולא בשבת בביתו ואינו יכול לצאת לתפלה אלא אם יתלכלכו בגדיו
יהא לו בכך בזיון. ויתבזה ,אין להתיר לטלטל מוקצה משום כבוד הבריות ,כיון דבידו
להמנע מבזיון על ידי שיישב בביתו .ואף אם צריך לצאת כדי לאכול
ספק הגרע"א אם מותר ללכת לביהכנ"ס במקום אחר ,אין להתיר לטלטל אבנים כדי להנצל מבזיון ,דלא הותר
ע"ד ללבוש שם טלית פסולה טלטול מו קצה בשבת משום אוכל נפש ומשום עונג שבת ,א לא אם
על ידי הרעבון יהא בגדר חולה ש אין בו סכנה ,אז יש להתיר טלטול
מאידך גיסא מצאנו עיקר הסברא של בעל להורות נתן בדברי הגרע"א מוקצה וכו' ועיין שו"ת חת"ס (או"ח סי' ע"ב) שדן אם מותר בשבת לילך
(בגליון השו"ע סי' י"ג ס"ג) וז"ל; ' אם רואה בביתו קודם שהלך לבהכ"נ במטריה ( משום שפתיחת המטריה היא עשיית אהל) ולא העיר צד היתר
דהציצית פסולים ,מסתפקנא אם רשאי לילך לבהכ"נ משום תפלה משום כבוד הבריות כדי שלא יפול עליו הגשם ע"ש וכו' ,ועיין בס'
בציבור וללבוש הטלית משום כבוד הבריות או דיתפלל בביתו בלא תוספת שבת (או"ח סי' שי"ב סק"א) בשם חוות יאיר ,דאף שהתיר משום
הטלית .ואם ליכא עשרה בבהכ"נ מבלעדו ,נ"ל דעדיף לילך לבהכ"נ, כבוד הבריות מ"מ צריך כפרה על זה ע"ש ( מפני שההיתר הוא רק בגדר
דזיכוי רבים עדיף ,עי ' בהרא"ש פ"ו ברכות גבי ר"א ששחרר עבדו דחויה ולא בגדר הותרה) ,ומשמע דאין זה היתר לכתחלה אלא בשעת
והשלימו לעשרה' עכ"ל. הכרח' עכ"ל.
הרי שצידד הגרע"א דאין היתר משום כבוד הבריות באופן שיכול א ו ל ם ל פו " ר נ ר א ה ל הו כ י ח מ כ מ ה דו כ ת י ש ל א כ ד ב ר יו ;
להמנע מללכת לביהכנ"ס כדי להתפלל במנין ,ואז לא יהא חסרון
בכבוד הבריות .אלא שדבריו צ"ע מיניה וביה ,דא"כ גם אם כבר הגיע קטימת קיסם לחצות בו שיניו
לביהכנ"ס נאמר כן ,דאין לו היתר ללבוש שם טלית פסולה כדי א .במשנ"ב (סי' שכ"ב סקי"ד) מבואר דאם הזמינו חבירו לסעודה בשבת
להתפלל במנין אלא ילך לביתו ,ומה הנפ"מ אם הוא נמצא כעת בבית ויש לו בשר בין השיניים והוא מתבייש בזה ,מותר לו לטלטל קיסם
או בביהכנ"ס .וביותר תמוה מה שכתב דכדי להשלים מנין מותר לו, של מוקצה כדי לחצות בו שיניו משום כבוד הבריות ,ואפי' לקטום
כי זיכוי רבים עדיף ,וצ"ב דהא פשוט דאין שום היתר לעבור על איסור את הקיסם מצדד הפמ"ג להיתר (וכנ"ל) .ומסתימת הדברים משמע
דרבנן של לבישת טלית פסולה או שאר איסורים דרבנן בשביל זיכוי דההיתר הוא גם באופן שיש לו מה לאכול בביתו ,ועכ"פ איננו רעב
הרבים ,וא"כ מה הצירוף בין זיכוי הרבים ללכת לביהכנ"ס ,לבין כבוד באופן שהוא בגדר חולה שאין בו סכנה .ודוחק לומר דמיירי באופן
הבריות כשהוא נמצא בביהכנ"ס. שאם לא יבא יתבייש מחבירו בדרגה כזו שנחשב בזיון שמתירים
והנה בשו"ת אמרי בינה (או"ח סוס"י א') הביא דברי הגרע"א וחלק עליו איסור דרבנן מחמתו.
וביאר 'ד היכא דנפסק בשבת בביתו קודם שהלך לביהכנ"ס ,י"ל דרשאי
לילך לביהכנ"ס כדי להתפלל עם הצבור ,דהליכה ליכא שום איסור, הוצאת ממחטה לרה"ר בשינוי כדי לקנח האף
ואח"כ שמתבייש לישב בלא טלית רשאי ללבשו מטעם כבוד הבריות, ב .כבר הבאנו כמה אחרונים שהתירו להוציא ממחטה לרה"ר כלאחר
דאין למצוה אלא מקומה ושעתה ,ולא מבעי להסוברים באשתפך יד כדי לקנח בה את אפו משום כבוד הבריות ,וכתבו שכך נהג למעשה
חמימי דלאחר המילה דרשאי למול ה"נ דכוותה כיון דמוטל עליו החת"ס שכרך מטפחת אף ע"ג רגלו ביציאתו לרה"ר כדי שיוכל לקנח
להתפלל עם הצבור חייב לילך אף דאח"כ ידחה איסור דרבנן שילבש בה אפו משום כבוד הבריות .ומבואר דיש היתר אע"פ שיכול להשאר
בשבת טלית בלא ציצית ,אלא אף להסוברים דאסור למול היינו בביתו ולא ללכת לבית הכנסת .ודוחק רב לומר דמיירי באופן שאם
משום דשם יהיה נדחה אח"כ שבת מפני פקו"נ ויעשה חילול שבת לא יגיע לבית הכנסת יהא לו בזיון גדול והוא בגדר כבוד הבריות.
דאורייתא ,משא"כ כאן' וכו' עכ"ל .ומבואר בדברי האמרי בינה דגם
הוא סובר כחילוקו של הגרע"א ,דההיתר של כבוד הבריות הוא רק נתטנף הקיטל שלו מצוה ביוהכ"פ
בשעה שהוא נמצא בביהכנ"ס ,ולא בשעה שהוא בביתו ועומד ללכת
לביהכנ"ס ,אלא שחלק עליו מטעם אחר ,דמותר לאדם להכניס עצמו ג .בשו"ת שואל ומשיב (רביעאה ח"ב סי' פ"ו) הורה לאחד שנתטנף
למצב של כבוד הבריות לצורך תפלה בציבור[ ,ולפ"ז אם הדרך מביתו עד הקיטל שלו בצואה בליל יוהכ"פ ,דיכול לכבסו ע"י עכו"ם ביוהכ"פ
ביהכנ"ס עוברת בכרמלית ונמצא שעליו לטלטל את הטלית בכרמלית כדי להגיע משום כבוד הבריות ,והעתיקוהו להלכה בכף החיים (סי' ש"ב סקנ"ו)
עמו לביהכנ"ס ,באופן זה גם לדעת האמרי בינה אסור לו לצאת מביתו ,ופשוט]. ועוד אחרונים .ומסתימת הדברים משמע דהבזיון הוא רק להתפלל
והחילוק תמוה כנ"ל ,דגם אם הגיע לביהכנ"ס אי"ז נחשב כבוד הבריות, בביהכנ"ס בלא קיטל ,אבל אם יתפלל בביתו לא יהא בכך משום כבוד
שהרי יכול לחזור לביתו ,ומאי שנא היכן הוא נמצא באותה שעה. הבריות ,ופשוט דאין היתר לכבס בגד ע"י עכו" ם כדי שיוכל להתפלל
ביוהכ"פ בציבור.
ובספר אפיקי מגינים (סי' י"ג סק"י) ג"כ חלק ע"ד הגרע"א וכתב 'אם
בכל פעם רגיל לילך לבהכ"נ נ"ל דגם עתה רשאי לילך וללבוש הטלית, [ובספר מלכים אמניך (פ"י הערה ה') עמד בזה ,וכתב ליישב דההיתר
דאפי' באשה מצינו בסוס"י פ"ח דעצבון ובושה הוא לה אם לא תלך, הוא רק ביוהכ"פ שלדעת הרמב "ן יש בו מצוה דאורייתא להתפלל
ועוד דכיון דמצוה להתפלל בבהכ"נ עם הצבור (עי' סי' צ') ממילא יש בציבור (הובא בפמ"ג סי' ת"צ מ"ז סק"ב דבכלל 'מקרא קודש' הוא להקבץ בבית
שם משום כבוד הבריות ושרי ,וכ"ש אם ליכא י' בלעדו' עכ"ל .והנה ה' ולקדש היום בתפלה בפרהסיא ,וכל פרהסיא עשרה משמע ע"ש) ,וצירף בזה
בשו" ע שם מבואר דהבושה היא שתעמוד מחוץ לביהכנ"ס כשכולם דעת בעל העיטור שהתיר אמירה לעכו"ם לצורך מצוה ע"ש .ולדבריו
עומדים בפנים ,אבל אשה המתפללת בבית לא מצינו שנחשב בושה, נמצא דבשבת אין להתיר ,וזה כדעת הלהורות נתן הנ"ל ,אולם השואל
אלא שהאפיקי מגינים הביא זאת כדוגמא בעלמא ,דאיש הרגיל תמיד ומשיב סתם בזה ולא הזכיר מכל הנ"ל ,וגם אינו מובן ,דסו"ס כיון
לילך לביהכנ"ס ,הרי זה בזיון עבורו אם יעדר מבהכנ"ס .אלא שלא התיר מצד דעת בעל העיטור לחוד כיון דלא קיי"ל כוותיה ,איזה
שלכאורה הוא חידוש גדול לומר דדרגת בזיון זו שנעדר פעם אחת צירוף יש להתיר משום כבוד הבריות מאחר שיכול להתפלל ביחידות.
מביהכנ" ס נחשב בגדר כבוד הבריות לדחות איסור דרבנן ,וכי לא וגיסי הג"ר ישראל רוט שליט"א כתב בספרו (מכתבי קהלות הקודש ח"א
מצוי לעולם שאינו חש בטוב ולא הגיע לביהכנ"ס. עמ' רל"ה) שהקשה לבעל להורות נתן על דבריו מדברי השואל ומשיב
| 44אוסף
לתוכן
5
לתוכן
לתוכן
סק"ח) שמחלק בין איסורים דאורייתא לדרבנן לענין אם צריך למהר ובכף החיים (סי' י"ג סק"י) הביא דברי הגרע"א וכתב 'ונראה דהוא הדין
ללכת לביתו כדי לפשוט את הבגד בלא ציצית ,ול' רש"י (ברכות יט): אם יש עשרה בבית הכנסת אבל אינו יכול להתפלל בביתו בישוב
' וכיון דמדרבנן הוא דאסור ,רבנן הוא דאחלוה ליקרייהו' ,ול' הנמוק"י הדעת דיכול לילך לבית הכנסת' .וצ"ב וכי מותר לחלל שבת באיסור
(מגילה ג' ):ו טעמא משום דלאו דרבנן הם אמרו והם אמרו' ,ול' פסקי דרבנן כדי להתפלל בישוב הדעת.
רי"ד (ברכות יט ):דבמקום כבוד הבריות 'לא גזרו רבנן' ,ול' דרשות הר"ן
(דרוש ה' נוסח ב') דכך התנו חז "ל מתחילה שלא תקנו במקום כבוד תלוי אם נחשב שהאיסור גורם את הבזיון
הבריות ,ועי' חידושי רעק"א (שבת פא ):דזהו טעם החילוק בין ונראה לבאר בכל זה ,דהיה פשוט לפוסקים דגדר ההיתר של כבוד
דאורייתא לדרבנן ,דאין כבוד הבריות דוחה איסור דאורייתא אלא הבריות באיסורים דרבנן הוא ,דכל היכא שהאיסור דרבנן גורם לאדם
בשוא"ת ,ואילו איסור דרבנן הרי הוא דוחה גם בקו"ע ,מפני שמעיקרא בזיון ,לא העמידו חכמים דבריהם והתירו את האיסור ,ולכן אף אם
לא העמידו חכמים דבריהם במקום כבוד הבריות ,וחידוש נשגב כתב יש לו עצה אחרת להמנע מהבזיון ,אם עצה זו כרוכה בויתור על
בשו"ת דברי חיים (או"ח סי' ל"ה) די"ל ד אם יקיים מצוה דרבנן בזמן הדברים הנצרכים לו מאד ,אינו מחויב לוותר על כך ,וממילא נחשב
שהיה פטור משום כבוד הבריות ,כגון שקרא מגילה ,לא יצא יד"ח, שהאיסור גורם לו את הבזיון ולא העמידו חכמים דבריהם ,ורק אם
וצריך לחזור ולקיימה ,כי הוא פטור לגמרי ,ולא הוי רק בגדר דחויה]. אם יש לו עצה קלה להמנע מהבזיון ,אי"ז נחשב שהאיסור גורם לו
את הבזיון ,וממילא לא הותר האיסור.
העולה לדינא
וזהו יסוד ספקו של הגרע"א ,אם המצוה של תפלה בציבור נחשבת
מעתה נחזור לניד"ד ,אם יכול הבחור להוציא את האזניות מאזניו דבר מוכרח אצל האדם ,וא"כ האיסור ללבוש טלית פסולה גורם לו
כלאחר יד כדי שיוכל ללכת לבית המדרש .ולפי האמור נראה פשוט את הבזיון ,וממילא הותר האיסור ,או דכיון שתפלה בציבור איננה
דמותר לו הדבר ,כי בודאי נחשב הדבר לצורך חשוב מאד שלא יהא חיוב גמור( ,דהא אין חיוב לטרוח יותר מד' מילין לצורך תפלה בציבור כמבואר
כלוא בחדרו בשבת כאסיר בבית האסורים .אמנם אם הוא נמצא בשו"ע סי' צ' סט"ז) ,על כן האיסור ללבוש טלית פסולה אינו נחשב
בביתו ואינו יוצא מהבית כי אם לצורך תפלה בציבור ,נראה דאין לו כגורם לו בזיון ,כיון שיכול להתפלל בביתו ,ועל כן לא הותר האיסור.
היתר לפ"ד הגרע"א והאמרי בינה. אולם אם אין עשרה בלעדיו ,נקט הגרע"א דכיון שהוא מצוה דרבים,
הרי זה נחשב דבר מוכרח אצלו להתפלל בציבור ,ונמצא שהאיסור
גורם לו את הבזיון ,ולכן הותר האיסור בכה"ג.
הרב זאב פראנק אולם ס"ל להגרע"א והאמרי בינה דכל זה הוא רק בשעה שהוא
בביתו ,אבל לאחר שהגיע לביהכנ"ס ,אין זה נחשב עצה קלה לחזור
טעות בטעמים שמשנה את לביתו ,כי מקומו וקביעותו הוא בביהכנ"ס ,ולכן נחשב שהאיסור
גורם לו שם את הבזיון ,ועל כן הותר האיסור.
משמעות הענין והאפיקי מגינים חולק בתרתי ,חדא דהמצוה להתפלל בציבור נחשבת
כדבר מוכרח אצל האדם ,ועוד דגם לולי המצוה ,אם הוא תמיד הולך
עובדא הוה בש"ק שופטים כשקרא בתורה לשביעי בפרשת עגלה לביהכנ"ס ,הרי זה נחשב כדבר מוכרח אצלו ,וכביתו דמיא ,כיון שיש
ערופה ,בפסוק 'וְ כל זִ ְק ֵנ ֙י הָ ִעיר הַ ִהוא הַ ְקרבִ ים אֶ ל־הֶ חָ לָל י ְִרחֲ צו֙ אֶ ת־ לו קצת בושה להעדר מביהכנ"ס ,ואע"פ שאי" ז בגדר בזיון של כבוד
יְדֵ יהֶ ם עַ ל־הָ עֶ ְגלָה הָ עֲ רופָ ה בַ ָנחַ ל' (כ"א ו') ,העגלה בטעם טיפחא והערופה הבריות שהתירו איסורים מחמתו ,מ"מ ס"ל דדי בזה כדי להחשיבו
במירכא ,ואילו הקורא החליף ואמר 'עַ ל־הָ עֶ ְגלָה הָ עֲ רופָ ה בַ ָנחַ ל' העגלה כמוכרח להיות בביהכנ"ס ,ונמצא דהאיסור גורם לו את הבזיון
במירכא והערופה בטיפחא ,ויש לעיין בדינו כדלהלן. בביהכנ"ס כמו שנתבאר .והכף החיים הוסיף דגם לדברי הגרע"א ,אם
אינו יכול להתפלל בישוב הדעת ,הרי הוא כמוכרח להגיע לביהכנ"ס.
החליף טעם מפסיק במשרת והנה עולה מן האמור דהשואל ומשיב שהתיר לכבס את הקיטל ע"י
דהנה בהא דקי"ל (קמ"ב ס"א) בקרא וטעה שמחזירים אותו כתב הרמ"א עכו"ם כדי ללכת עמו לביהכנ"ס ביוהכ"פ ,ס"ל כדעת האפיקי מגינים,
(קמ"ב ס"א) דדוקא כשמחמת הטעות נשתנה הענין ,אבל בשטעה רק ודלא כדעת הגרע"א והאמרי בינה .אך יש מקום לחלק בין יוהכ"פ
בנגינת הטעם אין מחזירים אותו ,ובמ"ב (סק"ד) הביא מספר שולחן עצי לשאר ימות השנה ,דביוהכ"פ כו"ע מודו שנחשב הדבר מוכרח לאדם
שיטים [לבעל המרכבת המשנה] שאם מחמת הטעות בנגינת הטעם כן להתפלל בביהכנ"ס ולא בביתו ,ולכן נחשב שהאיסור גורם לו את
נשתנה הענין ,כגון שקרא משרת במקום מפסיק ,מחזירים אותו. הבזיון כאמור.
והלא טעם מירכא הוא משרת וטיפחא טעם מפסיק ,וא"כ בזה שנתן וכן יש לבאר דברי המשנ"ב בהזמינו חבירו אצלו לסעודה בשבת,
המירכא בתיבת העגלה והטיפחא בהערופה נמצא שהחליף מפסיק דמיירי באופן שקשה לו להמנע מזה כיון שהבטיח לו לבא וכיו"ב,
במשרת ,וגם יש בזה שינוי משמעות עפ"מ שפירש"י עה"ת (דברים כ"ט אבל אה"נ אם אינו מוכרח כלל לבא ,בודאי אין היתר של כבוד
כ') עה"פ 'בְ סֵ פֶ ר הַ ו ָרה הַ ֶזה' ,דכיון שהטיפחא תחת התורה הרי הבריות בזה ,ועליו להשאר בביתו.
שתיבות 'בספר התורה' דבוקים זה לזה ,ולכן כתוב אחריו 'הזה' לשון
זכר שנופל על הספר ,ולעיל (כ"ח ס"א) דכתיב 'בְ סֵ פֶ ר הַ ו ָרה הַ זאת' ,כיון ניקוי בגד שנתלכלך בשבת ע"י גוי
שהטיפחא תחת בספר ותיבות 'התורה הזאת' דבוקים זה לזה ,להכי וכ"כ בספר שש"כ (פט"ו הערה ע"ט) בשם הגרשז"א זצ"ל לענין ניקוי
כתיב 'הזאת' לשון נקיבה שנופל על התורה .ובנידון דידן נמי למאי בגד שנתלכלך מאבק ע"י עכו"ם במקום כבוד הבריות; 'ושמעתי
דכתיב 'עַ ל־הָ עֶ ְגלָה הָ עֲ רופָ ה בַ ָנחַ ל' תיבות 'הערופה בנחל' דבוקות מהגרש"ז אויערבך זצ"ל ,דהיינו במקום שצריך ללכת לרחוב ,אבל לא
ו'בנחל' הוא ציון מקום העריפה ,ואילו לפי טעותו שקרא 'עַ ל־הָ עֶ ְגלָה כאשר יוכל לוותר על כך' .והיינו כמו שנתבאר ,דאם יש צורך חשוב
הָ עֲ רופָ ה בַ ָנחַ ל' הרי שתיבות 'העגלה הערופה' דבוקות זו לזו ,ו'בנחל' לצאת לרחוב ,אע" פ שצורך זה אינו בגדר כבוד הבריות ,מ"מ כיון
לכאו' משמע שחוזר לרישא 'ירחצו את ידיהם' לציין מקום הרחיצה. שהוא נצרך לדבר ,הרי זה נחשב שהאיסור גורם לו את הבזיון ,ולא
טעמי המקרא מורים על משמעות הענין העמידו חכמים דבריהם ,אבל אם יכול לוותר על כך ,אין האיסור
נחשב כגורם לו את הבזיון ,ואין כאן כבוד הבריות להתיר את הדבר.
ועיקר הדבר שטעמי המקרא מורים על משמעות הענין מבואר בגמ' [אמנם לפי דברי הגרע"א עולה ד רק צורך חשוב מאד מועיל לענין זה ,שהרי אפי'
חגיגה (ו' ב') בקרא ד'וישלח את נערי בני ישראל ויעלו עולות ויזבחו צורך של תפלה בציבור נסתפק הגרע"א אם נחשב צורך לענין זה].
זבחים שלמים לה' פרים' ,ובעי רב חסדא אם פרים קאי רק אשלמים וכן נראה לבאר דברי הפמ" ג לענין מלאכת מתיר דרבנן כדי לצאת בו
אבל העולות היו כבשים ,או אידי ואידי פרים הוו ,ונפקא מינה לפיסוק לרה"ר ,וכן דברי האחרונים לענין הוצאת ממחטה לרה"ר כלאחר יד,
טעמים ,ופירש"י בנגינות ,אם תאמר שני מינין ,צריך אתה לפסוק דמיירי במקום שיש צורך חשוב ביציאה זו ,אבל אם אין צורך חשוב
הטעם של ויעלו עולות באתנחתא כמו שאנו קורין אותו או בזקף קטן, אין להתיר ,כי האיסור אינו גורם לו בזיון מאחר ויכול להשאר בביתו.
טעם שמפסיק הדיבור ממה שלאחריו ,ואם מין אחד היה ,צריך אתה
לקרותו באחד משאר טעמים שאין מפסיקין כגון פשטא או רביע. היתר כבוד הבריות -דחויה או הותרה
וכבר אמרו בדרך צחות שבלא פיסוק נכון אפשר גם לחלל שבת ,והוא [ויתכן שכל המבואר תלוי בנידון אם היתר כבוד הבריות באיסורים
בפסוק 'ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך ויום השביעי שבת לה' דרבנן הוא בגדר דחויה או הותרה ,דבשו"ת להורות נתן הנ"ל הביא
אלוקיך' ,ואם יפסיק רק בין השביעי לשבת יהא משמע שיעבוד גם מהחוו "י שהוא בגדר דחויה ,ולכן כתב דצריך כפרה על כך ,אולם
ביום השביעי ואילו השבת רק לה' אלוקיך ח"ו... הכה"ח (סי' שי"ב סק"ב) כתב דאין נראה כן מהפוסקים ,ובא"א
מבוטשאטש (סי' י"ג על המג"א סק"ב) נקט שהוא בגדר הותרה ,ולכן א"צ
'בכל לבבכם ובכל נפשכם' חוזר גם על 'לאהבה' להפקיר את הטלית שלובש בשבת בלא ציצית ,אע"פ שההפקר מועיל
עוד טעות היתה באחד מבתי הכנסת בש"ק עקב בעליית השישי בפרשת שלא יעבור על האיסור דרבנן ,וכן יש מקום לבאר דעת המג"א (שם
אוסף | 45
6 לתוכן
הטעם לדינא שאין מפסיקין בקללות וקי ֶכם֙ ולְ עָ בְ דו בְ כָל־לְ בַ בְ כֶם
והיה אם שמוע דכתיב 'לְ הֲ בָ ה אֶ ת־ה' אֱ ל ֵ
ובְ כָל־נַפְ ְש ֶכם' (י"א י"ג) ,הזקף קטן בתיבת ולעבדו ,והוא טעה וקרא
ולדינא הנה ממש"כ בש"ע (שם) שמתחילין בפסוקים שלפניהם ומסיים 'לְ הֲ בָ ה אֶ ת ה' אֱ להֵ יכֶם ולְ עָ בְ דו בְ כָל־לְ בַ בְ כֶם ובְ כָל־נַפְ ְש ֶכם' ,אלוקיכם
בפסוקים שלאחריהם והוא משום הך דאין אומרים ברכה על בזקף קטן ולעבדו במירכא ,ונמצא בתיבת ולעבדו שנתן בה משרת
הפורענות כדפירש במ"ב (סקט"ז) משמע דאזלינן בתר הך טעמא, במקום זקף קטן שהוא מפסיק ,ויש בזה שינוי משמעות גדול ,דהנה
ומאידך על עיקר הדין דאין מפסיקין בקללות העתיק המ"ב (סקט"ו) רק 'בכל לבבכם ובכל נפשכם' לא קאי רק אולעבדו אלא גם על לאהבה,
לטעם דמוסר ה' בני אל תמאס ,וכ"ה בלבוש (ס"ו) ויעויי"ש דמה שתהא גם אהבתו וגם יראתו בכל לב ונפש [וראיה ממה שפירש"י והלא
שמתחיל בפסוקים שלפניהם ומסיים בשלאחריהם כתבו בתורת מנהג כבר הזהיר בכל לבבך ובכל נפשך ,אלא אזהרה ליחיד אזהרה לציבור ,והלא בפרשת
בעלמא ,וא"כ משמע לכאו' דקי"ל כטעמא דמוסר ה' בני אל תמאס. שמע לא כתיב אלא 'ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך' והכא לענין
עבודתו ,ועל כרחין דבכל לבבכם ובכל נפשכם חוזר גם אלאהבה ,ועלה פירש"י
ויש להעיר מהמבואר עוד בש"ע דבקללות שבמשנה תורה מן הדין דחדא באהבה ליחיד וחדא לציבור] ,ולכן תיבת ולעבדו בזקף קטן המפסיקו
יכולין להפסיק בהם ,והיא מימרא דאביי בגמ' ומפרש דהללו בלשון מבכל לבבכם ובכל נפשכם דקאי אכוליה קרא ,ואילו למה שטעה וקרא
רבים אמורות ומשה מפי הגבורה אמרן והללו בלשון יחיד אמורות אלוקיכם בזקף קטן ולעבדו במירכא משמע דבכל לבבכם ובכל נפשכם
ומשה מפי עצמו אמרן ,ופירש הר"ן (עמוד כ"ט) דאע"פ שהסכים הקב"ה קאי רק אולעבדו הדבוק עימו ולא פירש בכל לב ונפש אצל אהבה.
שיכתבו בתורה לא חשיבי פורענות כולי האי וראוי לברך עליהם,
ומימרא דאביי בטעמיה דר"ל שייכא וכו' ,הרי שלטעמא דמוסר ה' בני ובאמת דנפקא מינה בכל קריאת שמע שחרית וערבית ,למש"כ המ"ב
אל תמאס אין לחלק בין קללות שבתורת כהנים לאותן שבמשנה תורה (ס"א סקל"ז) דאף למה שנהגו לקרות ק"ש בלא טעמי המקרא ,מ"מ צריך
ובתרוייהו אין מפסיקין[ ,וזה דלא כמש"כ בטורי אבן שהחילוק דהללו משה ליזהר לפסוק במקום הראוי להפסיק לפי הענין כדי שיהא טעם והבנה
מפי עצמו אמרן הוא לטעמא דמוסר ה' בני אל תמאס ,דתו לא קרינן ביה מוסר לדבריו ,וא"כ בפסוק 'לאהבה את ה' אלוקיכם ולעבדו בכל לבבכם ובכל
ה'] ,וא"כ למאי דנקטינן דבקללות שבמשנה תורה פוסק על כרחין דקי"ל נפשכם' לכאו' יש להפסיק אחר ולעבדו ולא אחר אלוקיכם ,כדי שיהא
רק כטעמא דאין מברכין על הפורענות ,וצ"ע בדברי הלבוש והמ"ב. משמע דבכל לבבכם ובכל נפשכם חוזר אכוליה קרא כמו שמוכיחים
טעמי המקרא ,וכעי"ז מצינו בפסוק 'צללו כעופרת במים אדירים'
אם האיסור גם כשבאים לקרות רק מקצת שכתב המ"ב (נ"א סקי"ז) דיש להפסיק בין במים לאדירים ,לפי שאדירים
קאי על מצרים ,וכן בי"ג מידות שאומרים 'ויקרא בשם ה' וכתב המ"ב
הקללות ותו לא (תקפ"א סק"ד) דיש להפסיק מעט בין בשם לה'.
ואחר כל זה שמא י"ל דכל עיקר האיסור אינו אלא כשעוסקים בקריאת נכבדים מאלה או גם רבים מאלה
הקללות כולם ,ובזה אסרו חכמים שלא להפסיק בהם לקרותם בשנים
רק אחד קורא לכולהו ,דכן ריהטת לשון המשנה (ל"א א') אין מפסיקין וכן הוה בקריאת פרשת בלק בפסוק 'וַ יסֶ ף עוד בָ לָק ְשלחַ ָש ִרים ַרבִ ים
בקללות אלא אחד קורא את כולן ,ופירש"י כדמפרש מילתא שאין וְ נִכְ בָ ִדים מֵ אֵ לֶה' (כ"ב ט"ו) ,דכיון שהתיבות 'רבים ונכבדים' דבוקים זה
שנים קורין בהן אלא אחד קורא את כולן ושנים הראשונים קורין לזה במירכא וטיפחא א"כ 'מאלה' קאי אתרוייהו ,וטעה ונתן הזקף קטן
פרשת ברכות ,ע"כ ,אבל בבאים לקרות רק מקצת הקללות ותו לא בתיבת רבים והמירכא בתיבת ונכבדים ְ ' -שלחַ ָש ִרים ַרבִ ים וְ נִכְ בָ ִדִִִים
שפיר דמי לפסוק באמצעם ,דלא מיבעי לטעמא דמוסר ה' בני אל מֵ אֵ ֶלה' ,דלכאו' יש כאן שינוי משמעות ,שפירש רק שהיו השרים
תמאס י"ל דהיינו דוקא כשעוסקים בקריאת כל הקללות והוא שמואס נכבדים מאלה ואילו מצד המנין שמא לא היו רבים מן הראשונים.
בהם שלא לגומרם ,אבל מה שאין עתידים לקרות כלל אינו עומד לפניו א
וזה שמעתי בשם הגר"א נבנצל שנסתפק בפסוק 'וַ י ְִה ֙י בנֶה ִעיר וַ י ְִק ָר ֙
כדי שבמניעת קריאתו ייחשב כמואס במוסר ה' ,אלא אפילו לפום ֵשם הָ ִעיר כְ ֵשם בְ נו חֲ נו ' (בראשית י"ז ד') ,איך הדין בכגון שהיפך וקרא
טעמא דאין מברכין על הפורענות י"ל דמשום זה לא הצריכו חכמים כשם במירכא ובנו בטיפחא '-כְ ֵשם בְ נו חֲ נו ' ,דאף שהדביק 'כשם בנו'
להוסיף ולקרות מה שלא היה קורא בלא"ה ,ורק כשקורים כל הפרשה זה לזה וא"כ 'חנוך' חוזר על העיר ,שקרא שמה חנוך כשם בנו ,ואילו
אמור רבנן שלא יפסיק בקללות אלא יקראם עם פסוקים שלפניהם לפי האמת 'בנו חנוך' דבוקים וחנוך אבנו קאי ,מ"מ שמא לא חשיב
ושלאחריהם כדי שלא תיאמר הברכה על הפורענות ,ולזה בנידון דידן שינוי משמעות ,דסו"ס בין כך ובין כך תרוייהו שמעת מינה ששם בנו
שפיר דמי לקרות לשלישי ג' פסוקים בתוכחה ולפסוק. חנוך ושקרא שם העיר חנוך.
וחילוק זה מצינו במ"ב מסעות שבפרשת מסעי דלפי שהם כנגד שם עוד יש מקום לטעות בפרשת נח 'וְ כָל־הָ עוף לְ ִמינֵהו כל ִצפור כָל־ ָכ ָנף' (ז'
מ"ב אין להפסיק בהם (מ"ב סקכ"א) ,וכתב בספר נוהג כצאן יוסף (חילוקי י"ד) ,ופירש"י דצפור כל כנף דבוק הוא ,צפור של כל מין כנף לרבות
הפרשיות פרשת מטות) דהיינו דוקא כשרוצה לקרוא כולן ,אבל בשני חגבים ,ע"כ ,וממילא שאם טעה וקרא 'כל ִצפור כָל־ ָכ ָנף' לכאו' יש בו
ובחמישי ובשבת במנחה שאין קורין כולם אין קפידא. שינוי ממשמעות הכתוב .ושם להלן 'ולְ ֵשם יֻלַד גַם־הוא אֲ בִ ֙י כָל־בְ נֵי־עֵ בֶ ר
אמנם מתו"ד התוס' יו"ט (מגילה פ"ג מ"ו) יש ללמוד דזה אינו ,דהנה אֲ ִחי יֶפֶ ת הַ גָדול' (י' כ"א) ,ופירש"י איני יודע אם יפת הגדול אם שם וכו'
האחרונים נתקשו בטעמא דאין אומרים ברכה על הפורענות דהלא הוי אומר יפת הגדול ,ואכן כן מורים טעמי המקרא שתיבת אחי
לדין המשנה רק הפותח מברך לפניה והחותם לאחריה ושאר כל בטיפחא ויפת במירכא ,וא"כ אם החליף וקרא 'אֲ ִחי יֶפֶ ת הַ גָדול'
העולים אין מברכים כלל ,וא"כ הקללות שהן בתוך הפרשה אין עליהם מחזירים אותו ,דמשמע שהגדול חוזר על שם אחי יפת ,אלא שבפירוש
ברכה כלל ,וכתב התוס' יו"ט ליישבו דמשכחת לה בתעניות שקורים הרמב"ן לשם כתב שהגדול הוא שם ולא יפת דלא כפירש"י ,ונמצא
בקללות וכלפי החותם שלא יפסיק באמצע הקללות כדי שלא יברך על דספק פלוגתא הוא אם היא טעות שמשנה את משמעות הענין ולכאו'
הפורענות ,הא קמן דפשיטא ליה לרבינו התוס' יו"ט שגם בכגון שקורא יש לסמוך שלא להחזירו.
מקצת הקללות ואין עתיד לקרות עוד ישנו בכלל האיסור דאין
מפסיקין ,עכ"פ לפום טעמא דאין מברכים על הפורענות. ביום שני בחוקותי טעה וקרא ללוי עד התוכחה
שו"ר בספר הקריאה בתורה והלכותיה (פס"ה סכ"ה ובהערה) שהאריך ומענין לענין בדיני טעות בקריאת התורה ,יש לדון במה שאירע ביום
בשאלה זו כשטעה וקרא ללוי עד קוממיות ,וכתב שיוכל לדלג ולקרות שני לסדר בחוקותי שקוראים ללוי עד 'והקימותי את בריתי איתכם'
לישראל ג' פסוקים בפרשת ערכין ,ואע"ג דקי"ל (קמ"ד ס"א) שאין מדלגין ולישראל עד 'ואולך אתכם קוממיות' שהוא סוף הברכות ,וטעה וקרא
בתורה בשני עניינים ,בזה יש לסמוך על שיטת המתירים (שעה"צ שם ללוי עד 'קוממיות' .ועתה צ"ע כיצד יעשה בעליית שלישי ,שאם יתחיל
סק"ג מהפמ"ג ,וכ"ה בראבי"ה ח"ב סי' תקפ"ו) בתרי גברי .ויעויי"ש עוד דכיון 'ואם לא תשמעו לי' לכאו' יצטרך לגמור פרשת התוכחה כולה כדקי"ל
שהיא טירחא דציבורא לקרות כל התוכחה חשיב כפרי החג דכיון דלא (תכ"ח ס"ו) דקללות שבתורת כהנים אין מפסיקין בהם [וגם בתחילה יחזור
אפשר חוזר וקרא מה שקראו כבר ועולה מן המנין ,ולכאו' חידוש הוא ויקרא ג' פסוקים למפרע (מ"ב שם סקי"ז)] ,ומילתא דטירחא הוא להאריך
דמשום טורח הציבור ניקרי ביה לא אפשר ,וצ"ע. כ"כ בקריאה של יום חול ,ואת"ל שיחזור ויקרא מה שכבר קרא הלוי,
הלא קי"ל (קל"ז ס"ו) דבכהאי גוונא אינו עולה מן המנין אלא במקום
מסקנת הדברים דלא אפשר כפרי החג ,והכא הלא אפשר לקרות פרשת התוכחה.
א] הקורא בתורה וטעה בטעמי המקרא אין מחזירים אותו ,אך אם ושמא יש לדון דלעולם כן מותר לקרות לשלישי ג' פסוקים בתוכחה
מחמת הטעות היה שינוי משמעות כגון שהחליף טעם מפסיק במשרת ולפסוק ,ובהקדם שורש הדין דאין מפסיקין בקללות ,דהנה בגמ' (מגילה
מחזירים אותו ,יעויין בפנים כמה אופנים .ב] בק"ש בפסוק 'לאהבה ל"א ב') איכא מאן דמפרש לה משום קרא דמוסר ה' בני אל תמאס
את ה' אלוקיכם ולעבדו בכל לבבכם ובכל נפשכם' לכאו' יש להפסיק [ופירש"י והמפסיק בהן מראה עצמו שקשה לו לקרות וכו'] ,ואיכא למאן דאמר
אחר ולעבדו ולא אחר אלוקיכם ,כדי שיהא משמע דבכל לבבכם ובכל לפי שאין אומרים ברכה על הפורענות אלא מתחיל בפסוק שלפניהם
נפשכם חוזר גם על לאהבה .ג] התוכחה שבפרשת בחוקותי אין ומסיים בפסוק שלאחריהם .ולכאו' איכא בינייהו בכגון שטעו וחילקו
מפסיקים בה לקרותה בשנים ,וגם בבאים לקרות רק מקצת התוכחה קריאת התוכחה לשני עולים מי מהם עבר באיסור ,שלטעם דמוסר ה'
מבואר בפנים לאיסור .ד] ביום שני לסדר בחוקותי טעה וקרא ללוי עד בני אל תמאס רק הראשון שהפסיק באמצע הקללות הוא שמאס
תחילת התוכחה ,ידלג ויקרא לישראל ג' פסוקים בפרשת ערכין ,שאם במוסר ה' ,ואילו לטעם דאין אומרים ברכה על הפורעות שניהם בכלל
יקרא בתוכחה יצטרך לגמור כולה ואיכא משום טורח הציבור. האיסור ,הראשון בברכה אחרונה שלו והשני בברכה ראשונה שלו.
| 46אוסף
לתוכן
7
לתוכן
לתוכן
דאיסור לשון הרע הוא שייך גם בדברי האמת ,אך הוא עצמו חמור
יותר בדברי שקר.
הרב אליסף פרלמן
ד] ומצינו עוד מקור לכך דהאיסור של הדברי שקר נכלל בתוך עצם
חומר העוון דלשון הרע ,דהנה בלאוין ב' הביא הח"ח את האיסור לשון
האיסור הנוסף במדבר שקר על חברו
הרע מקרא דלא תשא שמע שוא ,והנה הקפיד הכתוב על שמע שוא א] כתב החפץ חיים עשין י"ג וז"ל וכל זה שדברנו עד עתה ,הוא אפילו
שמשמעותו הוא דברי שקר ,וכתב שם הבאמ"ח סק"ב וז"ל ופשוט הוא אם הוא מספר דבר אמת על חבירו ,אבל אם בתוך הלשון הרע או
דלאו זה כולל אפילו לשה"ר על דבר אמת כיון דלאו זה כולל נמי שלא הרכילות שלו נתערב תערובות של שקר במקצתו ,עובר גם כן על מצות
ישמיע דבריו לדיין קודם שיבוא בעל דין חבירו וכו' ושם בוודאי אפילו עשה שכתוב בתורה מדבר שקר תרחק ,וגם נשתנה שמו לפגם על ידי
על אמת אסרה התורה ואעפ"כ קראתו התורה שמע שוא ,או משום זה להקרא עתה בשם מוציא שם רע ,ועונשו חמור הרבה יותר מסתם
השומע שלא ידע את הדבר הזה שהוא אמת ואתה משיאו להאמין דבר לשון הרע ורכילות .עכ"ל.
שהוא אסור להאמין ,או משום שהתורה ירדה לסוף דעת המספר שכיון
שהוא מספר טענותיו שלא בפני בעל דינו אי אפשר שלא יערב בתוך והנה בכללות העשין שמנה הח"ח שעשויין לעבור עליהם בדרך סיפור
הטעמת דבריו דבר שאיננו אמת כ"כ ועיין בשבועות (ל"א ע"א) ברש"י לשון הרע ,מצינו שני מינים באותם האיסורים ,דיש מן האיסורים
ד"ה שמע שוא וא"כ פשוט הוא דה"ה לענין לשה"ר וק"ו בזה וכו' עכ"ל. שהם איסורים נפרדים מעיקר האיסור דלשון הרע שנאסר מחמת רוע
דיבורו ,אלא שבדרך סיפור לשון הרע הוא עובר עליהם ,ולמשל מה
והנה לפי מאי דביאר דהיינו משום דבודאי מערב בדבריו דברי שקר, שכתב הח"ח בעשין י"ב דבאותה שעה עובר על ביטול עשה דמצות
נמצא דאכן כל עיקר הלאו שבא על האיסור לשון הרע ,החמיר בו מצד ת"ת ,דהנה אין זה שייך כלל לעצם האיסור דלשון הרע ,אלא שעובר
הדברי שקר המעורבים בו ,וגם לפי הביאור הראשון שביאר דהוא מצד על כך בשעה שמספר לשון הרע ,וכעין זה האיסור דמקדשי תיראו
השומע שאינו יודע שהוא אמת ,הרי שיש כאן חומרא מיוחדת מצד שעובר אם מדבר לשה"ר בבית הכנסת.
מה שמשיאים את השומע להאמין בדבר שמצדו הוא לא יודע שזהו
אמת ,וא"כ כ"ש שיש את החומרא בלאו זה אם אכן אלו דברי שקר, אבל יש מן האיסורים שהם אינם איסורים נפרדים ,רק הם איסורים
ובבאמ"ח כלל ו' ס"ק כ"א הביא מיד הקטנה עוד ביאור בזה ,דכל שהוא שכרוכים ברוע הדיבור עצמו ,דמלבד רוע הדיבור מצד איסור לשון
דיבור רע נקרא דיבור שוא ,ע"כ ,ועכ"פ בודאי שכאשר אלו דברי שקר הרע הרי שיש בו רעות נוספות באותו הדיבור כלפי חברו ,וכגון
הוא יותר חמור בהך דיבור שוא. האיסור דבצדק תשפוט עמיתיך שעובר אם סיפור הלשון הרע שמספר
ה] והנה החומרא באיסור לשון הרע הוא במה שמתבזה חברו ע"י הוא מחמת כך שדן לחובה את הסיפור דברים שהיה ,ואפשר לדונו
הדיבור לשון הרע שמדבר בו ,וכשמדבר דברי שקר על חברו הרי מורידו לטוב ,וכן אם באותו הסיפור גרם לחברו לאבד את מחיתו ועבר בזה
על האיסור דוחי אחיך עמך ,דהנה הוא איסור נוסף שבא בעצם
ממעלתו אשר יש בו באמת וקובע בו חסרון שאין בו ,ואם הקפידה החומרא של הסיפור דברים הרע ,והוא תוצאה נוספת של הדיבור הרע
תורה כאשר מוריד מעלתו בעיני חברו ,בדבר שהוא אמת ,אשר על פי שדיבר שנוסף בו לאו.
האמת חברו רק טועה במעלתו אשר הוא חושב בו ,והוא אינו מוריד
את חברו ממעלתו האמיתית ,שהרי לפי האמת יש בו חסרון זה ,ורק ובכלל אלו האיסורים הוא האיסור של המדבר לשון הרע ומערב בו
מורידו אצל חברו ממה שהחזיק בו מעלה בטעות ,וכל שכן כשמורידו דברי שקר ,דהנה אין כאן איסור נפרד של דברי שקר ,באופן צדדי
ממעלתו בדבר שקר אשר זהו ממש מוריד ממעלתו. להאיסור לשה"ר ,אלא הוא מכלל חומר הדיבור הרע שמדבר דאין בו
אכן ,יש לדון בזה ,אם ירד חומר האיסור כאשר לאחר זמן מתברר רק את החומרא של לשון הרע ,אלא יש בו באותו הדיבור הרע את
הדבר לאמתו ,שאכן אין בו חסרון זה כלל ,דהנה כאשר מתברר כן החומר של דברי שקר ,ויש בו שתי פנים של דבר רע הן מצד הלשון
האמת הרי שחזר חברו למעלתו הראשונה ,ונעקר כל הביזוי מה הרע שבו והן מצד השקר שבו.
שחשבוהו מקודם ,ונמצא לכאו' דבצד זה גרע המספר על דבר אמת ב] אלא דנוסף כאן בענין האיסור שקר דבר מיוחד ,דהנה בפשוטו היה
מהמספר על דבר שקר ,דנהי דבדבר שקר לפי שעה הוא עשה דבר יותר אפשר לומר דאע"ג דגם האיסור שקר מצטרף לחומר הדיבור הרע שלו,
חמור ,אך כל כמה שנתברר הדבר הרי נתקן הביזוי ,משא"כ כאשר אמר אבל הא מיהת דהוא חומר כזה שחולק שם לעצמו ,שהרי עצם האיסור
דבר אמת של חסרון בחברו ,דאין לזה תקנה ע"י בירור האמת. שקר יכול להיות גם בדיבור שהוא אינו דיבור רע על חברו ,אלא בסתם
ו] ומכל מקום י"ל דחומר האיסור שעבר בשעתו לא נתקן ,דהנה לפי סיפור דברים על חברו שאין בו מן האמת ,ונמצא דאין זה אלא שתי
אותה שעה שלא ידוע האמת הרי עשה מעשה יותר גרוע בביזוי חברו, איסורים שנזדמנו לפונדק אחד ,דמלבד האיסור שקר שבדיבורו
ואין שום ידיעה לומר דאח"כ יתברר האמת ,וא"כ י"ל דחומר האיסור שחמור גם אם לא היה מדבר בו דברי רע ,הרי שגם דיבר דברי לשון
הוא באותה שעה מה שהוא מבזה את חברו והקפידה התורה על אותה הרע.
השעה ,ולפי"ז גם אם ידוע דכנראה יתברר האמת לבסוף ,אבל כבר אכן הנראה דאין זה כן ,אלא בכאן פתיך ביה האיסור דברי שקר בתוך
באותה שעה עבר בחומר האיסור. חומרת האיסור דלשון הרע ,ולשון הרע שנעשה מדיבור שאינו שלא
אלא דאפשר דיתחלק הדבר בין הקפידא שיש בהאיסור כלפי חברו ובין אמת ,הרי שעצם האיסור לשון הרע הוא חמור מחמת הדברי שקר
עבירת האיסור בין אדם למקום ,וכמבואר בח"ח כלל ד' סעיף יב' שיש הכרוכים בו ,וזהו שכלל הח"ח בסוף דבריו לומר דגם נשתנה שמו לפגם
חילוק ביניהם ,וא"כ י"ל דכלפי חברו הרי כל שבא לתקן את איסורו על ידי זה להיקרא מוציא שם רע ,והיינו דאין זה רק האיסור שקר אלא
נראה דאם מודה על כך שדיבר דברי שקר ,אם כן תיקן את הפגם כלפי גם האיסור לשון הרע נשתנה להיות נקרא מוציא שם רע ,וזהו מה
חברו ,ואע"פ שבאותה שעה נתבזה ,הרי זה דומה למי שגזל את חברו שהוסיף הח"ח דענשו חמור הרבה מסתם לשון הרע ורכילות ,דאין
והשיב את הגזילה ,דמעתה אין תביעה לחברו ,אע"פ שהיה שעה שהיה כונת הח"ח לומר דהוא חמור מחמת כך שיש כאן עוד איסור דמדבר
גזול ,והכי נמי הרי נתקן הדבר במה שמודיע שהכל דברי שקר[ ,אמנם
שקר תרחק ,אלא כונתו דהאיסור לשון הרע עצמו נעשה יותר חמור
הח"ח שם כתב אם לא נתגנה כלל בעיני השומעים ,דהיינו מעיקרא ,ויל"ע] אבל לענין ענשו יותר מסתם דברי לשון הרע.
כלפי האיסור בין אדם למקום עדיין חייב בתשובה לפי חומר של מוציא ונמצא דתרתי הוא דכלל הח"ח בענין זה של המספר לשון הרע ומדבר
ש"ר. בהם דברי שקר ,חדא הוא מה שנוסף כאן איסור עשה של מדבר שקר
ז] ומעתה נחזור לדברי הח"ח בהא דכתב דיש כאן איסור עשה נוסף תרחק ,וזהו אכן איסור שקר מצד עצמו שנוסף בתוך רוע דיבורו ,וחדא
בלשון הרע על שקר ,והוא האיסור דמדבר שקר תרחק ,והנראה לומר הוא מה שעי"כ גם האיסור לשון הרע שמדבר נעשה איסור יותר חמור
דכשם שנתבאר דיש חומר בהאיסור לשון הרע כאשר מעורב בו דברי ונשתנה שמו להיקרא מוציא שם רע בחברו ,ועדיין אזהרתו היא מכלל
שקר ,הכי נמי יש חומר בהאיסור דברי שקר כאשר הם נאמרים באופן האזהרה של שאר איסור לשון הרע.
הזה של דברי שקר רעים על חברו ,מאשר אם יאמר סתם דברי שקר. ג] ודבר זה מתבאר ביותר מדברי הח"ח ריש כלל א' דהנה הביא
וביאור הדבר הוא ,דהנה הרמב"ם פט"ז טוען ונטען ה"ט י' הביא את מתחילה ללמדנו דלשון הרע מיירי לא רק כשמספר דברי שקר ,אלא
האיסור מדבר שקר תרחק לענין טענת שקר בדין ,וכתב היד הקטנה גם כשמספר דברי אמת הרי זה בכלל לשון הרע ,והאריך בזה ,ע"כ ,הא
פ"י מהל' דעות אות א' שאף שעיקר האזהרה היא על הדיין שאם מטה קמן דהיה צד לבאר דכל חומר איסור לשון הרע שנאסר בתורה הוא
עצמו לדבר הוא הורס קיום העולם ,אבל ממילא נשמע גם לכלל ההמון רק באלו הדברים שהם דברי שקר ,ועל כרחך מבואר דהמספר דברי
להרחיק עצמם ,ע"כ ,והנראה בזה עוד ,דכשם דלענין קרא דבצדק שקר הרי זה מגדיר את עצם הלשון הרע שלו בחומר של איסור ,אלא
תשפוט עמיתיך הכלילה התורה אזהרה לכל אדם לשפוט בצדק בדומה דהוכיח הח"ח דגם בדברי האמת ישנו את האיסור.
לדיין ,וכמבואר כל זה בח"ח עשין ג' והיינו דכל אדם הוא מעין שופט ואמנם אפשר לדחות ולומר ,דלא כתב כן הח"ח אלא מפני שיש אנשים
כלפי מעשה חברו וצריך שיצדיק אותו ,וא"כ הכי נמי בטענת שקר שטועים בכך לומר כן דאיסור לשון הרע הוא רק בדברי שקר ,אך
שמספר לחברו הרי הוא גורם לו לשפטו שלא בצדק ,והרי זה יותר לעולם טעות היא ,ואחר שהוכיח דלשון הרע הוא גם בדברי אמת הרי
קרוב לעיקר האיסור של שקר בדין ,מאשר שאר סיפור שקר ,ויותר שאין הדברי שקר כלולים בחומר האיסור ,ואין לנו להוכיח אלא ממה
חמור בעוון הזה דמדבר שקר תרחק ,כשמדבר דברי שקר על חברו. שמבואר בח"ח כאן דנשתנה שמו למוציא שם רע ,והיינו שאכן למרות
אוסף | 47
לתוכן
פרשת כי תבא בס"ד ,אלול תשפ"ו
אור החיים המבואר )בדין ביכורים מז' המיðין ,ובדין ב' תאðים שביכרו(
כתיב )דברים כ"ו ,ב'( "ולקחת מראשית כל פרי האדמה אשר תביא מארצך אשר ה' אלוקיך ðתן לך ושמת בטðא והלכת אל המקום
אשר יבחר ה' אלוקיך לשכן שמו שם"
הדבר בגזרה שוה ðאמר כאן ארץ וגו' .3ואומרו כל פרי פירוש כל לשון האוה"ח הק' מראשית .פירוש שאם בכרו הרבה כאחת
הפירות ששבחתי לך בהם הארץ "4עכ"ל האוה"ח הק'. איðו חייב להביא כל ראשית אלא אשר יחפוץ מהם ,1ומה שאמרו
ז"ל )ביכורים פ"א מ"ג( שאין להביא אלא מז' המיðיםð 2למד
1האוה"ח מפרש מראשית ולא כל ראשית ,היינו דאם יש ב' תאנים שביכרו כא' ,דאין צריך להביא שניהם ,והיינו דאע"פ שאמרו )פאה פ"א
משנה א'( דאין לביכורים שיעור ,מ"מ הו"א דכל מה שהוא ביכורים מתחייב להביאו ,קמ"ל הדיוקא דקרא ,דבכה"ג אין מחוייב להביא אלא
א' .והנה דין זה דביכורים אין להם שיעור נפסק בר"מ )בפ"ב מביכורים הי"ז( ובדרך אמונה )ציון ההלכה ס"ק קע"ט( דן האם בחצי פרי ג"כ
יוצאין יד"ח ,או דבעינן דוקא פרי שלם .וציין לדברי החזקוני )אצלינו( שכתב ז"ל "מראשית פרש"י ולא כל ראשית .כלומר אינך צריך להביא
כל הפרי שלם אלא מקצתו" .וכתב בציון ההלכה ז"ל "אולי כונתו שא"צ להביא כל הפירות שנתבכרו תחלה וסגי במקצתן וצ"ע" וזה ממש
כדברי האוה"ח דכאשר יש ב' פירות שביכרו אין צריך להביא שניהם אלא אחד מהם .ובלא"ה דברי החזקוני בדעת רש"י צריכים תלמוד.
והנה יעוי' בדרך אמונה )שם ,ס"ק קל"ח( שאפי' אם הפריש תאנה שלא ביכרה בדיעבד יצא יד"ח ,ולפי"ז הדבר פשוט שאין צריך להביא את
כל הפירות שביכרו ,דהא בלאו הכי אין דבר זה מעכב .אמנם י"ל דהחידוש הוא דאפי' לכתחילה אין צריך להביאם.
ובעיקר ביאורו של האוה"ח דמיירי בשני תאנים שביכרו ,יש להעיר דבבכורות )י"ז ע"א( תנן "רחל שלא ביכרה וילדה שני זכרים ויצאו שני
ראשיהן כאחת רבי יוסי הגלילי אומר שניהן לכהן שנאמר הזכרים לה' וחכ"א אי אפשר לצמצם אלא אחד לו ואחד לכהן" .והגמ' )שם ע"ב(
ביארה דנחלקו האם אפשר לצמצם בידי שמים ,דלריה"ג אפשר לצמצם ולהכי שייך ששניהם יהיו בכורים ממש ,משא"כ לפי חכמים אין
מציאות של שנים בכורים ,אלא חייב להיות שא' הקדים את השני ,ולכן מביא רק אחד לכהן.
והנה לריה"ג מלבד מה שאפשר לצמצם ,הביא פסוק דשניהם לה' ,ולפיכך ניתנים לכהן ,והיינו דבלא הפסוק היינו אומרים דאע"פ ששניהם
יצאו כא' ,מ"מ אין מחוייב ליתן לכהן אלא אחד ,קמ"ל דשניהם לכהן ,ואילו אצלינו כתב האוה"ח דהפסוק מלמדנו דאין צריך להביא את
שניהם לכהן .ובעיקר הדבר נראה דבבכור קדושתו חלה מאליה ,ולכן כל שהוא פטר את הרחם נתקדש ,ומה בכך שעוד אחד פטר עימו את
הרחם ,משא"כ בביכורי השדה האדם הוא המקדיש ,ואפי' אם הקדיש אחר חל ,א"כ מבואר שפיר דיכול להקדיש רק אחד מהם.
ואמנם אליבא דחכמים הסוברים דא"א לצמצם א"כ כל פעם שיש שנים שביכרו היינו שיש ספק איזה ביכר בתחילה ,וכי איצטריך קרא
למעוטי ספיקא ,וכדמצינו קושיא זו בכמה מקומות בש"ס ,ובע"כ דהאוה"ח מיירי רק אליבא דריה"ג ,וצ"ע.
2ז"ל המשנה שם "אין מביאין בכורים חוץ משבעת המינים לא מתמרים שבהרים ולא מפירות שבעמקים ולא מזיתי שמן שאינם מן המובחר"
3כוונת האוה"ח דכיון דלומדים זאת מגז"ש דאין מביאין ביכורים אלא מז' המינין שנשתבחה בהם א"י ,אין צריך ללמוד זאת מדיוק המילה
'מראשית' ובאמת רש"י הביא גם את דיוק המילה 'מראשית' וגם את הגז"ש של 'ארץ ארץ' וקשה למה בעינן לשניהם .אמנם יש להביא דכשי'
רש"י הביא הר"ש )ביכורים פ"א מ"ג ד"ה חוץ מז' המינין( מהירושלמי וז"ל "אילו נאמר ולקחת ראשית כל פרי האדמה הייתי אומר כל הדברים
חייבין בבכורים תלמוד לומר מראשית ולא כל ראשית אי מראשית אין לך אלא חטין בלבד תלמוד לומר כל פרי האדמה ריבה וריבה את
הכל נאמר כאן ארצך ונאמר להלן חטה ושעורה וגו' מה ארץ האמור להלן בז' המינים הכתוב מדבר אף כאן בשבעת המינין הכתוב מדבר".
אלא דצ"ע הערת האוה"ח דנהי ד'מראשית' לבד לא היינו יכולים ללמוד כן ולהכי בעינן גז"ש ,מ"מ אחר שיש גז"ש אין צורך ללמוד כלל
מדיוקא ד'מראשית' ,והדרינן לקושיא לשם מה נכתב.
וכבר עמדו בזה המפרשים ,והט"ז בספרו דברי דוד )על רש"י על התורה( כתב ז"ל "זה אין קושיא כלל דאי לאו המ"ם היה מפרש כאן כל
הפירות כיון דאומר בפירוש 'ראשית כל פרי האדמה' ,ע"כ צריך לומר דהגז"ש דארץ לא קאי ע"ז והוה אמינא דגז"ש ע"כ לדבר אחר מוקמינן
ולא עקרינן קרא מפורש שאי אפשר לומר בענין אחר ,ע"כ כתב המ"ם ד'מראשית' כדי שתוכל לפרש שהגז"ש קיימת".
והגז"ש לדבר אחר שכתב הט"ז אפשר דכוונתו למש"כ בפירושי התורה לר' חיים פלטיאל )אחד מהראשונים( ז"ל "דאי לאו מראשית הוה
ילפינן ארצך מלא יחמוד איש את ארצך ,מה להלן בכל פירות אף כאן בכל פירות" ,ומבוארת היטב שיטת הירושלמי דבעינן גם לגז"ש ד'ארץ
ארץ' וגם לדיוקא דקרא מ'מראשית' ולא כל ראשית.
ומדברי שניהם נלמוד מה שאמרו שאין אדם דן גז"ש מעצמו אא"כ קיבלה מרבו אין הכוונה דמקבל מרבו הכל ,אלא את המילה שדורשים
בגז"ש ,אבל היאך לדורשה לומד מעצמו ,ובאמת שיסוד זה מוכח בסוגיית הגמ' בקידושין )י"ז ע"א( דפליגי ר' יהודה ור"ש כמה מעניקים לעבד
עברי בשחרורו ,ושניהם לומדים גז"ש 'נתינה נתינה' ,דר' יהודה לומד מעבד ,ור' שמעון מערכין ,ומקשה הגמ' למה כל אחד לא לומד כהשני,
ולכאו' אם היו מקבלים זאת מהרב ,אין בזה שום קושיא ,וכמבואר בגמ' שם בהמשך על קושיא אחרת ,ובע"כ דקיבל מרבו את המילה
שלומדים ממנה גז"ש ,ולא היכן ללומדה ,ושפיר מקשה הגמ' למה לא לומד באופן אחר לאותה גז"ש.
והנה במנחות )פ"ד ע"ב( דנה הגמ' על דין המשנה דאין מביאין מתמרים שבהרים היאך הדין כשהביא "ר' יוחנן אמר אם הביא לא קדש ריש
לקיש אמר אם הביא קדש נעשה ככחוש בקדשים בשלמא ריש לקיש כדאמר טעמא אלא רבי יוחנן מאי טעמא ...אמר קרא מראשית ולא כל
ראשית )למעוטי שאר פירות שאינן משבעת המינין – רש"י( מארצך ולא כל ארצך )למעוטי שלא מן המובחר דשבעה מינין גופייהו כגון
מתמרים שבהרים – רש"י( וריש לקיש האי ארצך מאי עביד ליה מיבעי ליה לכדתניא רבן גמליאל בר רבי אומר נאמר כאן ארץ ונאמר להלן
ארץ מה להלן שבח ארץ אף כאן שבח ארץ ואידך ארץ מארץ ואידך ארץ מארץ לא משמע ליה".
ובפשוטו משמע דר' יוחנן לית ליה לגז"ש ד'ארץ ארץ' ובכ"ז לומד מ'מראשית' דמביאין רק מז' המינין .וכן ר"ל דיש לו לגז"ש ד'ארץ ארץ' ,לא
מהתם יליף דמביאין ביכורים רק מז' המינין ,וצ"ע אם יש בזה מחלוקת בין הבבלי והירושלמי ,וכמי יש לפסוק ,והאם יש בזה נפק"מ.
4כוונת האוה"ח ליישב דאם מביאים רק מז' המינים ,א"כ מהו 'כל פרי האדמה' ומפרש כל הפירות שנשבחה בהם ארץ ישראל ,והיעב"ץ
בספרו אם לבינה )יו"ל מכת"י בשנת תש"פ( הטעים הקושיא ביותר ז"ל מראשית כל פרי האדמה מלה זו ]כל[ נראית יתרה ,ביחוד לפי מה
שאמרו מראשית ולא כל ,אם כן איך יתכן אחריו מלת כל ,שהוא כמאמר סותר עצמו" וכתב היעב"ץ ליישב "אלא מכאן רמז לעטור ביכורים",
ומעי"ז מצינו בחת"ס )שו"ת או"ח סי' קצ"ז( שכתב על הא דפרש"י בנחמיה )י' ,ל"ו( דמביאים ביכורים מכל הפירות מדרבנן ,דאין לזה פתרון
אלא בעיטור ביכורים אליבא דר"ש ,וסיים החת"ס דהוא דוחק .ונראה דהנה בביכורים )פ"ג משנה ט' י'( דעת ר"ע דעיטור ביכורים מז' המינין
בלבד ,ודעת ר"ש שהם מכל מיני פירות ,אלא דפסק הר"מ )בפ"ב מביכורים הי"ח( כר"ע ,וא"כ הוא דוחק להעמיד לרש"י ולהקרא כר"ש ושלא
אליבא דהלכתא ,ולכן יותר נראה לפרש כפירושו של האוה"ח ,וצ"ע.
העלון יו"ל לע"נ סבי מורי הר"ר אריה ב"ר זלמן חיים זצ"ל נלב"ע ח"י אלול
~ לתגובות והערות תרומות והנצחות וקבלת הגליון במייל ,ניתן לפנות בפלא' 0548429596או בדוא"ל~ yensara30@gmail.com :
| 48אוסף
לתוכן
לתוכן
לתוכן
בס"ד
אוצר
ביכורי הלכה
שיעורים מתוך ספרי הגאון רבי אברהם טומבק שליט"א
ראש כולל ובעמח"ס ביכורי הלכה
גליון נ"ב | פרשת כי תבא
בגדר החיוב דברכת שעשה לי נס במקום הזה
ובמחלוקת הראב"ד והתוס' האם חייב בה כל שלושים יום
בשיטת הביאור הלכה דאם כבר אינו רואה את מקום הנס אינו יכול לברך /בביאור מח' הרא"ש והראב"ד האם מברך
שעשה לי נס בשם ומלכות /ביאור מח' הראשונים אם החיוב הוא בשלא ראה ל' יום את מקום הנס ,או דבכל ראיה מברך
בתורת רשות ורק בראיה ראשונה הוי חובה /בהוכחת הראב"ד מהא דקימ"ל דהרואה את חבירו אחר ל' מברך שהחיינו
דע"כ דברכת שעשה לי נס הוי רשות /בשיטת השטמ"ק והמאירי בטעם דאינו מברך על נס חבירו ,משא"כ באביו ורבו
דמברך /במח' הפוסקים האם נס שהוא בדרך הטבע חשיב לנס המחייב ברכת שעשה לי נס במקום הזה /במח' המג"א
והאלי' רבה האם יש להוכיח מהא דמברך הגמל אף על נס שהוא דרך הטבע דה"ה דמברך שעשה לי נס /במח' המשנ"ב
והגר"ז במי שחוזר למקום הנס בתוך ל' יום מזמן הנס אם מברך שעשה לי נס /בביאור מח' רש"י והרשב"ם בחובת אומות
העולם להלל על גבורות ונפלאות /יחקור ביסוד הברכה דשעשה לי נס ,האם הוי כברכת הגומל דהוא ברכת הודאה על
עצם הנס וההצלה ,או דהוי ברכת השבח על הגילוי דגבורות ה' שנתגלה ע"י אותו הנס /בביאור החילוק בין החיוב דברכת
הגומל לברכת שעשה לי נס /בביאור שיטת הראב"ד דמברך בכל פעם שרואה את מקום הנס ואף בתוך ל' יום ,ובטעם
דלא הוי ברכה לבטלה /ביישוב קושית הגר"א על הריב"ש דאמאי חולים ויולדות אינם מברכים תמיד שעשה לי נס /במח'
הפוסקים אם יוצאי יריכו שנולדו קודם הנס מברכים על נס אביהם /ביאור מח' המג"א והא"ר ביוצאי יריכו דמברכין על
נס דאביהם והמברך על נס דרבו אם צריך להזכיר גם שאר מקומות שנעשה בהם נס /בספיקו דהעולת תמיד במי שהגיע
באותו יום למקום אחר שנעשה לו בו נס אם צריך לחזור ולברך.
ימים כל שלא עבר שלשים יום מראיה ראשונה אינו מברך אף שלא בשו"ע סימן רי"ח סעיף א' כתב וז"ל ,הרואה מקום שנעשו בו נסים
בירך בפעם ראשון ,דהרי לענין פרי חדש יש כמה פוסקים שסוברים לישראל ,כגון מעברות הים ומעברות הירדן ,ומעברות נחלי ארנון,
דמכיון שלא ברך בפעם ראשון כשראהו שוב אינו מברך כמו שכתב ואבני אלגביש של בית חורון ,ואבן שבקש עוג לזרוק על ישראל ,ואבן
המ"א בסימן רכ"ה ס"ק ט' ,ואף דאנן לא נהיגין הכי היינו משום דאנן שישב עליה משה בעת מלחמת עמלק ,וחומת יריחו ,מברך שעשה
קי"ל דתלוי הדבר באכילה כמו שמוכח שם מביאור הגר"א ,אבל בזה נסים לאבותינו במקום הזה ,ובין ברכה זו ובין שאר ברכות הראייה
דודאי הברכה נתקנה על הראיה לחוד שראה מקום הנס ,וכיון שכבר הרי הם כשאר ברכות ,וכולם בהזכרת שם ומלכות ,עכ"ל .וצ"ב בגדר
ראה המקום ואין ד"ז חדש אצלו א"צ לברך עד שיעבור למ"ד יום ואז חיוב הברכה ,וביותר צ"ב דמשמע דכל החיוב תלוי בראיית המקום
הוי כראיה חדשה ,עכ"ל .ומבואר בדבריו דדימה דין זה לכל הברכות שנעשה לו הנס ,ולכאורה קשה דמה ענין המקום ,והא עיקר ההודאה
דיסוד החיוב תלי' בראיה ,אכן לכאורה קשה דכל הני דתלי' בראיה הוי על עצם הנס ,וצ"ב בזה.
הברכה קאי על מה שרואה כגון הרואה את הים הגדול וכו' ,משא"כ
הכא דהברכה הוי על הנס ,ולכאורה מה ענין ראית המקום דמחייב בשיטת הביאור הלכה דאם כבר אינו רואה את מקום הנס
את הברכה. אינו יכול לברך
במח' הרא"ש והראב"ד האם מברך שעשה לי נס בשם ויעו"ש בביאור הלכה ד"ה במקום הזה דכתב וז"ל ,ונראה דאין
ומלכות יכול לברך רק כל זמן שרואהו להמקום ,אבל אם עבר כבר ואינו רואה
אותו הפסיד ברכתו ,כמו בשמע רעמים לקמן בסימן רכ"ז ס"ג עי"ש,
ובטור שם כתב וז"ל ,הרואה מקום שנעשו בו נסים לישראל כגון וכן יהיה הדין ברואה אדם שנעשה לו נס המבואר בס"ו בהג"ה אם
מעברות הים וכו' ,מברך בא"י אמ"ה שעשה נסים לאבותינו במקום כבר עבר האיש ולא בירך והרחיק ממנו עד שאינו רואהו שוב אינו
הזה ,וכן בכל הברכות צריך להזכיר בהם שם ומלכות כ"כ הרמב"ם מברך ,ואפשר עוד דאפילו ראה את האדם או את המקום בעוד איזה
אוסף | 49
לתוכן
נחלי ארנון אבני אלגביש במורד בית חורון ואבן שבקש לזרוק עוג ז"ל ,לאפוקי מדברי הראב"ד ז"ל שכתב שאין צריכות שם ומלכות,
מלך הבשן על ישראל ואבן שישב עליה משה בשעה שעשה יהושע וכתב עוד הראב"ד שאין עליו חובה לברך על הנס אלא בפעם ראשונה
מלחמה בעמלק ואשתו של לוט וחומת יריחו שנבלעה במקומה על מכאן ואילך רשות ,אבל א"א ז"ל כתב שכל אלו הברכות אינן אלא
כולן צריך שיתן הודאה ושבח לפני המקום ,ע"כ. כשרואה אותן מל' יום לל' יום ,ואז הם חובה כמו בפעם ראשונה,
ובתוס' שם בד"ה הרואה כתב וז"ל ,פירש רבי' שמעיה דכל הני עכ"ל .ומבואר דנחלקו הרא"ש והראב"ד בתרתי ,האחד האם ברכות
ברכות צריכות להזכרת שם ומלכות ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם, הראיה מברכין בשם ומלכות או דמברכין ללא שם ומלכות ,עוד נחלקו
וכן כתב רבינו שמשון מקוצי כי הר"י היה רגיל לברך על הברקים האם החיוב הוא רק בפעם הראשונה ,או דבכל ראיה המתחדשת לו
ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם שכחו וגבורתו מלא עולם ,וכן משלשים יום מחוייב בברכה מחודשת ,וצ"ב במה נחלקו.
פר"י ומייתי ירושלמי דפירקין רבי זעירא כו' כל ברכה שאין בה וכו', ויעו"ש בב"י דכתב וז"ל ,אבל אדוני אבי הרא"ש ז"ל כתב שכל
ונראה לרבינו דדוקא לרואה משלשים יום לשלשים יום דומיא דרואה אלו הברכות אינם אלא כשרואה אותם משלשים יום לשלשים יום,
ים הגדול לפרקים דאמר בירושלמי דפרקים היינו שלשים יום ,עכ"ל. בריש פרק הרואה סי' א' ,והדבר מבואר שהוא חולק על דברי הראב"ד
ומבואר בתוס' דגדר הברכה הוי ככל ברכות הראיה דמתחייב כל דלא בשתים ,שהראב"ד סובר שאינו מברך על הנס בתורת חובה אלא פעם
ראה ל' יום ,אכן יש לדייק דהרמב"ם לא הביא את הדין דמתחייב כל ראשונה לבד ,והוא סובר שכל שרואה אותם משלשים יום לשלשים
ל' יום אלא לענין ברכת עושה מעשה בראשית ,ומשמע דלענין ברכת יום חייב לברך כמו בפעם ראשונה ,ועוד דמדסתם וכתב הראב"ד
שעשה לי נס אי"ז תלוי בל' יום ,ולכאורה מתחייב בכל ראייה אפי' מכאן ואילך רשות ,משמע דאפילו חזר וראה בתוך שלשים יום אם
פחות מל' יום ,וצ"ב במה נחלקו. רצה לברך הרשות בידו ,והרא"ש סובר שאינו רשאי לברך כל שלא
עברו עליו שלשים יום ,והמרדכי כתב שם כדברי הרא"ש וכן כתבו
וברשב"א שם כתב וז"ל ,הרואה מקום שנעשו בו נסים לישראל
התוספות בפרק הרואה ,והכי נקטינן ,עכ"ל .ומבואר בב"י דנחלקו
אומר ברוך שעשה נסים לאבותינו במקום הזה ,ודוקא פעם ראשונה
הראב"ד והרא"ש האם בכל פעם שרואה מקום שנעשו בו ניסים
חובה מכאן ואילך רשות וכ"כ הראב"ד ז"ל ,והא דאמרי' בגמרא דא"ל
הרשות בידו לברך ,או דרק משלשים יום לשלשים יום ,וצ"ב במה
רבא לההיא דנפל עלי' אריא בעבר ימינא ,כל אימת דמטית להתם
נחלקו.
בריך ברוך שעשה לי נס ,התם נמי לאו בחובה קאמר ליה ,אלא דאיהו
בעי מיניה אי מצי לברוכי או לא ,וא"ל דכל אימת דמטי התם אי בעו אלא דלכאורה קשה ,דאף למאי דס"ל להראב"ד דרק בפעם
לברוכי הרשות בידו ושפיר דמי ולאו בחובה ,עכ"ל .ומבואר דשיטת הראשונה הוי חובה ומכאן ואילך הוי רשות ,מ"מ אמאי שיברך בכל
הראב"ד דבפעם הראשונה הוי חובה ומכאן ואילך רשות ,וצ"ב בזה פעם שרואה ואף דלא עבר ל' יום ,ומאי שנא מכל ברכות הראיה כגון
דמאי שנא מכל ברכות הראיה דהחיוב מתחדש בכל ל' יום וכדס"ל הרואה את הים הגדול דקימ"ל דמברך רק מל' יום מהראיה הראשונה.
לתוס'. אכן בב"ח שם כתב וז"ל ,כתב בית יוסף שהרא"ש חולק על
הראב"ד בתרתי ,שהראב"ד סובר דבפעם ראשונה בלבד הוא חובה
בהוכחת הראב"ד מהא דקימ"ל דהרואה את חבירו אחר והרא"ש סובר דכל שלשים ושלשים הוא חובה ,ועוד דלהראב"ד רשות
ל' מברך שהחיינו דע"כ דברכת שעשה לי נס הוי רשות הוא לברך אפילו חזר וראה תוך שלשים ולהרא"ש אסור תוך שלשים
ובשיטת השטמ"ק והמאירי בטעם דאינו מברך על נס ע"כ ,ולפעד"נ דאינו חולק אלא בחדא ,דלהראב"ד דמברך בפעם
חבירו ראשונה בלא שם ומלכות אף לאחר שלשים יום אינו אלא רשות ואי
בעי לא בריך כלל ,ולהרא"ש חייב להזכיר שם ומלכות וחייב לברך
ובשטמ"ק שם כתב וז"ל ,והקשה הראב"ד ז"ל היכי איפשר דאניסא
כל שלשים ,אבל תוך שלשים לא פליגי דהראב"ד דסובר רשות הוא
דיחיד לא יברך ,השתא אי חזי ליה בתר תלתין יומין מברך עליה
היינו לפי שמברך בלא שם ומלכות ,ובזה מודה הרא"ש דלא קאמר
שהחיינו ,כד אתרחיש ליה ניסא לא כל שכן אפילו גו תלתין ,ותירץ
הרא"ש דאסור לברך תוך שלשים אלא לפי שסובר דאינו מברך אלא
ז"ל דהכא בחובה קאמר דאינו חייב לברך ,ואותן ברכות שהן על
בשם ומלכות ,ובזה מודה הראב"ד דאסור לברך בשם ומלכות בין תוך
הראיה רשות הן ואי בעי לא מברך ,ואפילו אם נאמר שאותן ברכות הן
שלשים ובין לאחר שלשים א"כ לא פליגי אלא בלאחר שלשים ,עכ"ל.
חובה כל שנהנה מהן ,יש לתרץ דהכא לא אמרינן אלא דמשום ניסא
ומבואר בדבריו דהא דלהראב"ד יכול לברך אפי' אם לא עבר ל' יום
אינו חייב להודות על נס חברו ,אבל כשרואהו לפרקים או לאחר שנים
מראייה ראשונה ,הוא משום דאינו מברך בשם ומלכות ,ואיה"נ ללא
עשר חודש מצד עצמו מברך עליו ולהנאתו ,שהרי לחברו לא אירע
שם ומלכות אף להרא"ש יכול לברך כל אימת שירצה.
שום מקרה ושנוי בעולם ,הילכך לא תקנו ברכה זו אלא כשרואהו
שאז מתחלת הנאתו ,עכ"ל .ומבואר בדבריו דאף אי נקטינן כהתוס'
במח' הראשונים אם החיוב הוא בשלא ראה ל' יום את
דהוי חובה ,מ"מ חלוק ברכת שהחיינו דמברך על ראית חבירו דיסודו
מקום הנס ,או דבכל ראיה מברך בתורת רשות ורק בראיה
משום הנאה דידי' ,משא"כ בנס שנעשה לחבירו דאינו נהנה בעצמו
ראשונה הוי חובה
מהנס ,בהא לא מסתבר לחייבו להודות על נס חבירו ,אלא דלפ"ז צ"ב
דאמאי צריך לברך על נס דרבו ואביו ,וצ"ל דנס דרבו ואביו הוי שמחה
דילי' יותר מאשר נס דחבירו. ומקור דין זה הוא בגמ' ברכות דף נ"ד ע"א ,הרואה מקום שנעשו
וכדכתיבנא מבואר כן במאירי שם דכתב וז"ל ,זה שביארנו בנס בו נסים לישראל אומר ברוך שעשה נסים לאבותינו במקום הזה ,מנא
של יחיד שאין מברכין עליה ,תמהו בה גדולי המפרשים שהרי ברואהו הני מילי אמר רבי יוחנן דאמר קרא ויאמר יתרו ברוך ה' אשר הציל
אחר ל' מברך שהחיינו ואחר י"ב חדש מחיה המתים ,והאיך אפשר וגו' וכו' ,תנו רבנן הרואה מעברות הים ומעברות הירדן מעברות
| 50אוסף
לתוכן
לתוכן
לתוכן
במח' המג"א והאלי' רבה האם יש להוכיח מהא דמברך שלא לברך על נסו ,עד שפירשו שזו של ראיית חברו דוקא רשות וכן
הגמל אף על נס שהוא דרך הטבע דה"ה דמברך שעשה בנסו אם רצה לברך מברך הא חובה לא ,ולדעתי כל הברכות שהוזכרו
לי נס חובה הם ,וראיית חברו החביב לו ושדעתו עליו ודאי חייב לברך ,ומ"מ
אינו דומה ראיית פני חברו החביב לו ושיש לו הנאה בראייתו לראיית
ובמג"א שם כתב וז"ל ,ויש חולק ,לא מצאתי מי שחולק ,דהיאך מקום הנס שאירע לו ,ואין חובה אלא לאביו ורבו שנפשו קשורה בהם
יעלה על הדעת להקרא נס דבר שהוא בדרך הטבע ,ומ"ש הרב"י ס"ס אף שלא בפניהם ,עכ"ל .ומבואר דיסוד החיוב הוי על הנאת עצמו,
רי"ט בשם הריב"ש ,היינו לומר כשנעשה לו נס צריך לברך גם הגומל, אלא דבאביו ורבו חשיב להנאה דדי' ולהכי חייב לברך ,הן אמנם
אבל בדבר שמנהג העולם פשיטא דאין לברך שעשה לי נס ,עכ"ל. דלכאורה קשה דא"כ אמאי בברכת הגומל החיוב חל רק על בעל הנס
ומבואר בדבריו לחלק בין ברכת הגומל דבהא נחלקו האם צריך לברך עצמו ,ואילו בברכת שעשה לי נס מתחייבים אף משפחתו ותלמידיו.
על נס שהוא בדרך הטבע ,משא"כ ברכת שעשה לי נס לכו"ע לא
חשיב נס אלא נס שהוא שלא בדרך הטבע ,וצ"ב בדבריו. במח' הפוסקים האם נס שהוא בדרך הטבע חשיב לנס
ויעו"ש באלי' רבה דכתב וז"ל ,ולענ"ד מדכתב הריב"ש וכיוצא המחייב ברכת שעשה לי נס במקום הזה
בנסים אלו ,אלמא דגנבא ונפל כותל ניסים קרא להו ,ועוד דלמד דין
ובשו"ע שם סעיף ט' כתב וז"ל ,יש אומרים שאינו מברך על נס
דמברך מיד הגומל מק"ו דמברך כשמגיע אח"כ למקום של הנסים,
אלא בנס שהוא יוצא ממנהג העולם ,אבל נס שהוא מנהג העולם
וא"כ כיון דפסק לברך בהו הגומל ,על כרחך נמי מברך על הניסים
ותולדתו ,כגון שבאו גנבים בלילה ובא לידי סכנה וניצול וכיוצא
דאם לא כן ליכא קל וחומר בהו ,עכ"ל .ומבואר דחולק על המג"א
בזה אינו חייב לברך ,ויש חולק ,וטוב לברך בלא הזכרת שם ומלכות,
וס"ל דאדרבא ,מדס"ל דמברך הגומל אף על נס שהוא בדרך הטבע,
עכ"ל .ובלבוש שם כתב וז"ל ,י"א שאין מברכין על נס אלא בנס שהוא
א"כ פשיטא דמברך שעשה לי נס במקום הזה ,וצ"ב במאי פליגי.
יוצא ממנהג העולם שזה נקרא נס נגלה ,אבל נס נסתר שהוא נעשה
כפי מנהג העולם ותולדותיו ,כגון שבאו עליו גנבים בלילה ובא לידי
במח' המשנ"ב והגר"ז במי שחוזר למקום הנס בתוך ל' יום סכנה וניצל וכיוצא בזה אינו חייב לברך ,שאין זה נס נגלה ושמא דרך
מזמן הנס אם מברך שעשה לי נס מקרה היה ,ויש חולקין כי ודאי הכל הוא דרך השגחה ונס גמור הוא,
ויעו"ש במשנ"ב ס"ק ט"ו וז"ל ,אבל הוא עצמו היינו כשחוזר ומגיע וכיון שיש מחלוקת בדבר טוב לברך בלא הזכרת שם ומלכות ,עכ"ל.
שם אחר שקרא לו הנס ,ומפעם הראשונה ואילך אינו מברך כשמגיע ומבואר דנחלקו האם נס שהוא בדרך הטבע חשיב לנס המחייב ברכת
שם ,אלא אם כן עברו שלשים יום מברכה ראשונה וכבסעיף ג' ,עכ"ל. שעשה לי נס במקום הזה או לא ,וצ"ב במאי תלי' מילתא.
ומדיוק דבריו מבואר דבפעם ראשונה שחוזר למקום הנס מברך אף ובב"י שם אות ט' כתב וז"ל ,כתב ה"ר דוד אבודרהם בשם ה"ר
שהוא בתוך שלשים יום מזמן הנס. גרשום ב"ר שלמה שהנעשה לו נס אינו מברך הגומל וכו' ,וכתב עוד
אכן בשו"ע הרב סדר ברכת הנהנין פרק י"ג סעיף א' כתב וז"ל, י"א שארבעה בלבד צריכין להודות אבל אחרים שבירכו הויא ברכה
יחיד שנעשה לו נס באיזה מקום כגון שנפל עליו כותל ונצול או חיה לבטלה וכו' ,אבל הריב"ש כתב בתשובה סי' של"ז שאלת הא דאמרינן
רעה או לסטים ,חייב הוא עצמו כשיראה אותו מקום לאחר שלשים בפרק הרואה ד' צריכים להודות ,מי נימא הני דוקא וא"כ אפילו
יום לברך ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם שעשה לי נס במקום הזה, נפל עליו כותל או ניצל מדריסת שור ונגיחותיו וכיוצא בנסים כאלו
עכ"ל .ומבואר דס"ל דאם חוזר למקום הנס בתוך ל' יום שנעשה לו נס אינו חייב לברך ,או נימא דכל שכן הוא ,תשובה נראה שצריך לברך
אינו מברך ברכת שעשה לי נס ,ודלא כפי שפסק במשנ"ב ,וצ"ב במה שהרי הולכי מדברות שצריכים להודות זהו מפני סכנת אריה וגנבים
נחלקו. המצויים בדרכים ,וא"כ כשעמד עליו אריה לטרפו אפילו בעיר אם
גנבים באו לו אם שודדי לילה וניצל מהם וכיוצא בנסים אלו כל שכן
ובדרישה שם ס"ק א' כתב וז"ל ,וכתב עוד הראב"ד שאין עליו
שצריך להודות ,ולא הוזכרו הארבעה בכתוב אלא מפני שהם מצויים
חובה לברך על הנס אלא בפעם ראשונה מכאן ואילך רשות ,וקשה
תמיד בדרך מנהגו של עולם ברוב האנשים ,וכל שכן הנעשה לו נס
לי איך יברך ברכה שאינה לצורך ,ודומה לזה תמה רבינו לעיל בסימן
וניצול ממיתה עצמה ,שהרי קבעו עליו ברכה אחרת לברך כשיעבור
כ"ט אמ"ש בשם הגאון דבהסרת התפילין הרשות בידו אם ירצה
עוד במקום ההוא ברוך שעשה לי נס במקום הזה ,וכל שכן שמיד
יברך ,וכתב עליו ז"ל ואני תמה כיון דאינו חייב לברך אם יברך הוי
שניצל צריך הוא להודות כדרך הארבעה שצריכים להודות ולא שיפטר
ברכה לבטלה וכו' ,ונלע"ד דשאני ברכה זו שנתקנה על ראיית הנס
מברכת ההודאה בברכת שעשה לי נס שחייבוהו לברך כשישוב לעבור
אינה אלא התפעלות הנפש ,וסבירא ליה להראב"ד שאינו חייב לברך
במקום ההוא ,ואולי לא יעבור שם לעולם ולא יברך אותה ברכה ,אלא
אלא בפעם הראשון שאז מתפעל בודאי ,משא"כ מכאן ואילך שתלוי
ודאי נראה שברכת ההודאה מברך אותה מכל מקום ,עכ"ל .ולכאורה
בדעתו אם ירצה להשית דעתו ולבו על גודל הנס ולהודות לה' בכל
נראה דפשיטא לי' דמי שנעשה לו נס אף דהוא בדרך הטבע צריך
לבבו הרשות בידו ,משא"כ לעיל בברכת המצות שאין שם התפעלות
לברך שעשה לי נס במקום הזה ,אלא דנחלקו האם צריך לברך הגומל,
הנפש וכו' ,יעו"ש .וצ"ב בדבריו.
או דהגומל נתקן דוקא בארבעה דברים.
בביאור מח' רש"י והרשב"ם בחובת אומות העולם להלל ובבאור הגר"א שם כתב וז"ל ,וכ' ב"י ובסי' רי"ט יתבאר שיש חולקין
על גבורות ונפלאות בזה ר"ל שהריב"ש כ' לברך גם הגומל ,וע' מ"א שם סק"ט ,וסובר לפ"ז
שה"ה שמברך על הנס במקום הגומל ,ואינו מוכרח ,גם דבריו תמוהין
ואשר נראה בזה ובהקדם ,בגמ' פסחים דף קי"ח ע"ב ,שלח לו דא"כ כל חולים ויולדות צריכים תמיד לברך וכן יוצאי יריכן ,וא"כ כל
כך אמר אבא מאי דכתיב הללו את ה' כל גוים ,אומות העולם מאי א' חייב לברך תמיד ,עכ"ל.
אוסף | 51
לתוכן
והנה הא דהמחייב דהברכה תלי' בראיית המקום שנעשה לו הנס עבידתייהו ,הכי קאמר הללו את ה' כל גוים אגבורות ונפלאות דעביד
תלוי בהני תרי צדדי ,דלהצד דיסוד הברכה הוי גדר דהודאה על עצם בהדייהו ,כל שכן אנו דגבר עלינו חסדו ,ע"כ .וברשב"ם שם כתב וז"ל,
הנס שנעשה לו ,לפ"ז ע"כ צ"ל דמדינא יש עליו חיוב להודות על הנס אגבורות ונפלאות ,דחזינן שעשה בעולם ,וכל שכן אנו כי גבר עלינו
ע"י ברכת שעשה לי נס ,אלא דהזמן לברך ברכה זו חל בשעת ראיית חסדו יותר מכל אומה ולשון ,עכ"ל .ומבואר בדבריו דהגוים משבחים
המקום ,אכן להצד דהברכה לא קאי כלל על עצם הנס ,אלא דיסודו את ה' על עצם נפלאות הבריאה ,ועם ישראל משבחים על הא דהקב"ה
משום הגילוי דגבורות ה' שנתגלה ע"י אותו הנס ,ולפ"ז כל חלות עשה ניסים וחסדים מיוחדים עם עם ישראל.
החיוב נוצר מחמת ראיית המקום שנעשה לו הנס ,דהתפעלות הנפש
אכן ברש"י שם כתב וז"ל ,אגבורות ונפלאות ,דחזיתו שעשה לי,
הנובע מחמת הראייה היא המחייב דברכה זו ,דומיא דכל הני ברכות
עכ"ל .ומבואר דגם הגוים משבחים על ראית הניסים שנעשו לישראל,
המתחייבים מחמת הראייה.
ויעוין בעמק ברכה הלל על הנס דכתב וז"ל ,וכעין זה שמעתי מכ'
ולפ"ז נראה דבהני תרי צדדי נחלקו המג"א והאלי' רבה האם בנס מו"ר הגאב"ד דבריסק שליט"א ,בהא דאיתא בפ' ערבי פסחים ד' קי"ח
שהוא דרך הטבע שייך האי ברכה דשעשה לי נס במקום הזה ,דדעת ע"ב ,מאי דכתיב הללו את ה' כל גוים ,אומות העולם מאי עבידתייהו,
האלי' רבה דיסוד הברכה דשעשה לי נס הוי גדר דברכת הודאה על ה"ק הללו את ה' כל גוים אגבורות ונפלאות דעביד בהדייהו כל שכן
עצם הנס ,אלא דבברכת הגומל מברך בשעת הנס ,וברכת שעשה לי אנו דגבר עלינו חסדו ,הנה לכאורה הא דקאמר אגבורות ונפלאות
נס חל בשעה שחוזר למקום הנס דמתעורר עליו חיוב חדש להודות דעביד בהדייהו ,היינו בהדי אומות העולם שהם יהללו על ניסים
על הנס ,ומה"ט ס"ל דכשם דלענין הגומל מברך אף על נס שהוא
שלהם ,אכן רש"י פי' להדיא אגבורות ונפלאות דחזיתו שעשה לי,
בדרך הטבע ה"ה לענין ברכת שעשה לי נס ,אכן דעת המג"א דחלוק
והיינו בהדי ישראל ,וא"כ שוב קשה אומות העולם מאי עבידתייהו,
ברכת הגומל דיסודו משום הודאה על הנס דבהא נחלקו הפוסקים
ואמר ע"ז מו"ר ,דהנה מצינו דאיכא ב' מיני ברכות ,ברכת הודאה על
האם נס שהוא כדרך הטבע מחייב ברכת הגומל ,משא"כ לגבי ברכת
טובות השם כגון ברכת הטוב והמטיב ,וגם ברכת שבח על גבורות
שעשה לי נס במקום הזה לכ"ע לא שייך ברכה זו אלא בנס שהוא שלא
ה' כגון ברכת עושה מעשה בראשית וכיו"ב ,וזהו דקאמר דכשהשם
כדרך הטבע ,דס"ל דיסוד הברכה הוי גדר דברכת השבח על גבורות
עושה ניסים לישראל וכולם מכירין גבורותיו של הקדוש ברוך הוא,
ה' ,דומיא דכל הני דמברך על ראייתן כגון על הברקים והרעמים,
אז כולם חייבין להלל ,אומות העולם חייבין להלל בברכת שבח על
דגדר הברכה הוי שבח על גבורות ה' ,וה"ה הברכה דשעשה לי נס
הגבורות ה' דחזיתו שעשה לי ,וכ"ש אנן דחייבין נמי בברכת הודאה
אינו מתחייב אלא בנס דהוא מעל דרך הטבע דבהא יש גילוי מיוחד
דגבורות ה'. על חסדיו וטובותיו ,עכ"ל.
ומבואר בדבריו דבכל נס שנעשה לישראל יש ב' סוגי ברכות ,האחד
בביאור החילוק בין החיוב דברכת הגומל לברכת שעשה הוא הודאה על הטוב ,דבזה רק ישראל שהקב"ה גבר עליהם חסדו
לי נס מחוייבים בהודאה ,אכן יש עוד חיוב דיסודו ברכת השבח על הגבורות
שנתגלה ע"י הנס ,דבזה אף אומות העולם דרואים את הניסים חייב
הן אמנם ,דעדיין צ"ב דאי יסוד הברכה הוי גדר דברכת הודאה על בברכת השבח.
עצם הנס ,לפ"ז קשה דהא כבר נתחייב בברכת הגומל על עצם הנס,
ואמאי שיתחייב עוד ברכה להודות על הנס ,ועוד קשה דלהצד דיסוד
יחקור ביסוד הברכה דשעשה לי נס ,האם הוי כברכת
הברכה הוי גדר דהודאה על עצם הנס ,א"כ מאי שנא ברכת הגומל
הגומל דהוא ברכת הודאה על עצם הנס וההצלה ,או דהוי
דמתחייב בה מיד עם הצלתו ,משא"כ ברכת שעשה לי נס מתחייב
ברכת השבח על הגילוי דגבורות ה' שנתגלה ע"י אותו הנס
דוקא בשעת ראיית המקום שנעשה לו הנס.
ויעו"ש בלבוש דכתב וז"ל ,הרואה מקום שנעשו בו ניסים לאבותינו וכד אתינא להכי יש לחקור ביסוד הברכה דשעשה לי נס במקום
ולכל בית ישראל ,צריך לברך ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם שעשה הזה ,דהנה ברכת הגומל פשיטא דיסודו הוא משום הודאה על הנס,
ניסים לאבותינו במקום הזה ,וצריך להזכיר בה שם ומלכות כמו בשאר וברכות הראיה והגבורות כגון הרואה את הים הגדול וברכת הברקים
ברכות ,שצריך לתת שבח למקום על הטובה שהטיב לאבותינו ,וגם והרעמים פשיטא דאין יסודם משום הודאה ,דהא לא תלי' כלל
אנו מתנהים בהם עוד היום וכאילו נעשו לנו הניסים וכו' ,וכשראה בהנאתו ,אלא דהוי גדר דברכת השבח על גבורות ה' ,דבשעה שרואה
אותם פעם אחת ובירך עליהם אין צריך לחזור ולברך בכל פעם הנפש מתפעלת ולהכי חייבו חכמים בשעה זו לברך ברכת השבח,
שרואה אותם ,ואפילו היה הולך וחוזר ובא כמה ימים זה אחר זה אין וכמש"כ ברמב"ם בהל' יסודי התורה פרק ב' הל' ב' דכתב וז"ל ,והיאך
צריך לחזור ולברך אלא אם כן הפסיק בין ראייה לראייה שלשים יום, היא הדרך לאהבתו ויראתו ,בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו
שאם עברו שלשים יום שלא ראה אותם צריך לחזור ולברך כמו בפעם הנפלאים הגדולים ויראה מהן חכמתו שאין לה ערך ולא קץ ,מיד הוא
ראשונה ,עכ"ל .ומבואר בלבוש דס"ל כדעת התוס' דדוקא לאחר אוהב ומשבח ומפאר ומתאוה תאוה גדולה לידע השם הגדול כמו
שלשים יום חל חיוב ברכה זו ,ולכאורה קשה דהא מבואר בלבוש שאמר דוד צמאה נפשי לאלהים לאל חי ,עכ"ל .אכן יש לדון בגדר
להדיא דיסוד הברכה הוי הודאה על הנס שנעשה לו ,ואף בנס שנעשה הברכה דשעשה לי נס במקום הזה ,דאפשר דהוי גדר דהודאה על
לאבותיו חשיב כאילו נעשה לו נס ,ולפ"ז קשה דהיכי דכבר בירך ברכת עצם הנס ,ואע"ג דכבר בירך הגומל מ"מ מתחדש עליו החיוב כל פעם
הגומל דהוי ברכת הודאה על הנס אמאי שיתחייב לברך שוב על הנס, שרואה את המקום שנעשה לו נס ,ואפשר דיסודו משום ברכת השבח,
ואשר יראה לחדש בזה ,דחלוק ההודאה דברכת הגומל דהוי הודאה דמלבד הנס דנעשה לו יש כאן גילוי דגבורות ה' המחייב ברכת השבח
על עצם הצלתו ,על הא דנתרפא ,ועל הא דיצא מבית האסורים וכו', ככל ברכות הראייה.
| 52אוסף
לתוכן
לתוכן
לתוכן
אלא דחייבו חכמים להוסיף הודאה בראייה ראשונה ,אכן בראייה משא"כ ברכת שעשה לי נס לא קאי על עצם ההצלה ,אלא על עצם
שניה אינו חובה. זה דנעשה לו נס דיש בזה גילוי אהבה מיוחדת מהקב"ה ,ומדוייק בזה
ולהנתבאר נראה דבהא נחלקו הראשונים האם שייך חיוב ברכה לשון הברכות ,דבברכת הגומל מברך הגומל לחייבים טובות וכו' ,דהוי
זה דוקא כל ל' יום ,או דבכל ראיה שייך לברך ,דדעת התוס' דיסוד הודאה על הטובה שנעשה לו ,משא"כ בברכת שעשה לי מברך על
הברכה לא קאי על עצם הנס ,אלא הוי גדר דברכת השבח על גבורות עצם זה שהקב"ה עשה לו נס ,ולפ"ז יתישב הא דהקשינו על הלבוש.
ה' שנתגלה ע"י אותו נס ,ולפ"ז חל עליו הכלל דקימ"ל בכל הני ברכות ולפ"ז יתבאר הא דכתב הפרישה לחלק בין ברכות המצוות דלא
דתלוי בראייה דדוקא ראייה אחת לשלשים יום חשיב לראייה הגורמת שייך בהם ברכת רשות ,משא"כ בברכת שעשה לי נס דס"ל להראב"ד
התפעלות הנפש המחייבת ברכה ,אכן דעת החולקים נראה דס"ל דשייך בי' ברכת רשות ,דאף דהראב"ד ס"ל דיסוד הברכה הוי גדר
דיסוד הברכה הוי גדר דברכת הודאה על עצם הנס ,אלא דהראייה דהודאה על הנס ,מ"מ אי"ז הודאה על הצלתו דבהא לא מסתבר
הוי זמן לחיוב הודאה ,ומה"ט אף בראייה בתוך שלשים מחייב ברכה. דאחרי דקיים את חובת ההודאה שיברך שנית ,דהא פשיטא דחשיב
ולפ"ז אפשר דמה"ט כתב הב"י דהראב"ד פליג הרא"ש בתרתי, לברכה לבטלה כבכל הברכות דלא שייך בהם ברכת רשות ,משא"כ
דלדעת הראב"ד הוי רשות ולא חובה ,וכן יכול לברך אף בתוך ל' ברכת שעשה לי נס דלא קאי על עצם ההצלה ,אלא על הא דהקב"ה
יום מראייה ראשונה ,והרא"ש סובר דהוי חובה ואינו רשאי לברך כל עשה לו נס ,דבהא המחייב דהברכה חל דוקא מחמת הראיה הגורמת
שלא עברו עליו שלשים יום ,ולפמש"כ א"ש ,דהא בהא תלי' ,דמאותו לו להתבונן בחסדי ה' ,לפ"ז אף דכבר יצא יד"ח ההודאה ,מ"מ אם
טעם דס"ל להראב"ד דהוי רשות ומטעם דס"ל דיסוד הברכה הוי גדר רואה שוב את המקום ונתחדש אצלו התפעלות הנפש מהנס שנעשה
דהודאה על עצם הנס ,סגי בהא דמברך פעם אחת בראיה ראשונה לו ,יכול לברך שנית ללא שם ומלכות ולא חשיב לברכה לבטלה.
ומכאן ואילך הוי רשות ,ומה"ט ס"ל להראב"ד דאין חובת ברכה זו ואפשר ,דבהני תרי צדדי נחלקו המשנ"ב והגר"ז האם יכול לברך
תלויה בל' יום כשאר ברכות הראייה דיסודם משום ברכת השבח ,אכן ברכה זו באותו יום דנעשה לו הנס ,או דצריך לברך בראיית המקום ל'
הרא"ש לשיטתו דס"ל דיסוד הברכה לא קאי על עצם הנס ,אלא הוי יום מיום שנעשה לו הנס ,דדעת המשנ"ב דיסודו משום ברכת השבח
גדר דברכת השבח על גבורות ה' שנתגלה ע"י אותו נס ,דמה"ט ס"ל על גבורות ה' ,ונמצא דאין שייכות כלל בין עצם הנס לחלות וסיבת
דהוי חובה ככל ברכות הראייה ,ומאותו הטעם ס"ל דבפחות מל' יום הברכה ,דעצם הנס הוי סיבה להודאה על הנס ,משא"כ ברכת שעשה
לא שייך כלל האי ברכה ,דהא כללא הוא דראיה בתוך ל' יום שייכי לי נס חל על גילוי גבורות ה' שנתגלה ע"י הנס ,ולהכי מסתבר דמיד
לראייה ראשונה ,ואין כאן ראייה הגורמת להתפעלות הנפש שהיא עם הראייה הראשונה מתחייב בברכה זו ,אכן בדעת הגר"ז אפשר
הגורם לחיוב הברכה ,ומאחר דלא שייך כלל חיוב ברכה זו הרי דאינו דס"ל דהוי גדר דברכת הודאה על הנס ,ולהכי לא מסתבר דבפחות
רשאי לברך בתוך ל' יום. מל' יום יחול עליו חיוב הודאה מחודשת ,והא דבעי שלשים יום הוא
ולפמש"כ יתבאר הא דהוכיח הראב"ד את שיטתו מהא דקימ"ל כמש"כ דאף דהוי חיוב הודאה אי"ז חיוב הודאה על הצלתו מהנס,
דהרואה את חבירו אחר ל' מברך שהחיינו ואחר י"ב חדש מחיה המתים, אלא על עצם הא דנעשה לו נס ,וחיוב זה חל דוקא מחמת התפעלות
והאיך אפשר שלא לברך על ניסו של חבירו ,דהראב"ד לשיטתו אזיל הנפש מהראייה לאחר ל' יום.
דס"ל דיסוד הברכה הוי גדר דהודאה על עצם הנס ,ולהכי מקשה
שפיר דאם על ראיית חברו מברך ,לא כל שכן דיצטרך לברך על ניסו, ביישוב קושית הגר"א על הריב"ש דאמאי חולים ויולדות
ואמאי קימ"ל דאינו מברך על נס של יחיד ,ומהא הוכיח הראב"ד אינם מברכים תמיד שעשה לי נס
דאי"ז חובה אלא רשות ,אכן המאירי דדחה ראיה זו היינו משום
ודאתינא להכי ,אפשר ליישב את קושיית הביאור הגר"א ,דתמה
דס"ל דחלוק הברכה דמברך על ראיית חבירו ,דיסודו משום הנאת
על הריב"ש דס"ל דמלבד החיוב לברך ברכת שעשה לי נס חייב לברך
עצמו מחמת הראייה ולהכי חייב בברכה זו ,משא"כ ברכת שעשה לי
גם ברכת הגומל ,והקשה דא"כ כל חולים ויולדות צריכים תמיד לברך
נס דלא קאי כלל על ההנאה מעצם הנס ,אלא יסודו אלא הוי גדר
וכן יוצאי יריכן וא"כ כל א' חייב לברך תמיד ,אכן לפמשנ"ת א"ש,
דברכת השבח על גבורות ה' שנתגלה ע"י אותו נס ,וחלות החיוב חל
דלגבי יולדת או חולה כדרך העולם נראה דלכו"ע אף דחייבים לברך
מחמת התפעלות הנפש הנובע מחמת הראייה ,ובהא קימ"ל דדוקא
ברכת הגומל על רפואתם ,מ"מ כיון דאינו מוגדר כלל כנס לא שייך
התפעלות הנפש מנס שקרה לעצמו או למשפחתו או לרבו מחייב
בהם ברכת שעשה לי נס ,דהא כל יסודו הוי הודאה על עצם זה דנעשה
ברכה זו ,אכן על ראיית מקום שנעשה נס לחבירו אי"ז סיבה מספקת
לו נס ,משא"כ בנידון דהריב"ש דמיירי בניצל מלסטים או שנפל עליו
לחייבו בברכה זו.
כותל וניצל ,דאף דהוי בצורה טבעית מ"מ חשיב לנס דמחייב ברכת
שעשה לי נס במקום הזה ,ודו"ק.
במח' הפוסקים אם יוצאי יריכו שנולדו קודם הנס מברכים
על נס אביהם ולפמש"כ אפשר דבהא נחלקו הראב"ד והרא"ש האם חיוב זה הוי
חובה בכל ראייה ,או דרק בראייה ראשונה הוי חובה ומכאן ואילך
ובשו"ע שם סעיף ד' כתב וז"ל ,הרואה מקום שנעשה נס ליחיד רשות ,דדעת הרא"ש ודעימי' דיסוד הברכה הוי גדר דברכת השבח על
אינו מברך ,אבל הוא עצמו מברך שעשה לי נס במקום הזה ,וכל יוצאי גבורות ה' דומיא דכל הני דמברך על ראייתן ,ומה"ט אין סברא לחלק
ירכו גם כן מברכין שעשה נס לאבי במקום הזה ,עכ"ל .ויעו"ש במג"א בין ראייה ראשונה לשניה ,דמאחר דיסודו ברכת השבח על גבורות ה',
ס"ק ו' דכתב וז"ל ,יוצאי יריכו ,אפילו אותן שנולדו קודם לכן ,וכמ"ש הרי דמעצם ענין הברכה שייך ברכה זו אף ללא ראייה ,אלא דלא חייבו
ס"ז כנ"ל ,עכ"ל .ובמחצית השקל מבאר את דבריו וז"ל ,דלא תימא חכמים לברך ברכה זו אלא מתוך התרגשות הנובע מחמת הראייה,
דוקא הנולדים אחר כן דהם שותפים בנס האב ,דלולי שניצל האב אכן דעת הראב"ד דיסוד הברכה הוי גדר דברכת הודאה על עצם הנס,
אוסף | 53
לתוכן
ביאור מח' המג"א והא"ר ביוצאי יריכו דמברכין על נס הם לא באו לעולם ,משא"כ הנולדים קודם לכן ,קמ"ל דאפילו הכי
דאביהם והמברך על נס דרבו אם צריך להזכיר גם שאר צריכים לברך דזהו מכלל כיבוד אב וכו' ,עכ"ל .ומבואר בדבריו דאף
מקומות שנעשה בהם נס מי שנולד קודם הנס דאינו שותף בנס מ"מ צריך לברך ,וכן מבואר שם
בפמ"ג וז"ל ,עיין מ"א ,דבסעיף ו' בנס רבו מברך אף שאין בו שותפת,
ובשו"ע שם סעיף ה' כתב וז"ל ,מי שנעשה לו נסים הרבה ,בהגיעו הוא הדין יוצאי יריכו שנולדו קודם הנס ,עכ"ל .ומבואר דהוכיח מהא
לאחד מכל המקומות שנעשה לו נס צריך להזכיר כל שאר המקומות דצריך לברך על נס דרבו חזינן דאף דאינו שותף בנס צריך לברך מדין
ויכלול כולם בברכה אחת ,עכ"ל .ויעו"ש במג"א ס"ק ז' דכתב וז"ל, כבוד רבו ,וא"כ ה"ה בבנים שנולדו קודם הנס מחויבים לברך מדין
אבל יוצאי יריכו א"צ להזכיר שאר המקומות כנ"ל ,כמו בנס של רבים, כיבוד אב.
עכ"ל .ובפמ"ג שם ביאר וז"ל ,נס דרבים הוה כיוצאי יריכו ואפילו הכי ובעולת תמיד בס"ק ד' הסתפק בזה וז"ל ,ומה שכתב וכל יוצאי
אין מזכירין כולם ,ועיין אלי' רבה ס"ק ו' דבריה ובר בריה מזכירין יריכו וכו' ,הטעם כתב הרשב"א ז"ל נ"ד ע"א ד"ה הרואה ,משום דכל
כולם וכן נס רבו ,דהני לאו משום שותפות הוא אלא דחשיב כגופו, יוצאי יריכו בכלל הנס ושותפין בו ,ונראה מדבריו דיוצאי יריכו שהיו
עכ"ל .ומבואר דנחלקו המג"א והאלי' רבה האם ביוצאי חלציו ובנס נולדים קודם שאירע לו הנס אין מברכין ,מיהא לדינא צ"ע ,עכ"ל.
דרבו מזכירין את כל הניסים שהיו להם ,או דדין זה נאמר רק במי ומבואר בדבריו דדייק מהרשב"א דסיבת חיוב הברכה דיוצאי ירכו הוי
שמברך על נס דעצמו ,וצ"ב במאי תלי' פלוגתייהו. משום דהם שותפים בנס ,דלולי שניצל האב הם לא באו לעולם ,ולפ"ז
צריך לבאר דהא דמברך על נס רבו הוא משום דגם השותפות בלימוד
וע"פ משנ"ת נראה דהמג"א והאלי' רבה לשיטתם אזלי ,דהאלי' רבה התורה חשיב לשותפות המחייב ברכה ,והעולת תמיד מסתפק בזה,
לשיטתו אזיל דס"ל דיסוד הברכה הוי גדר דהודאה על עצם הנס ,והא וצ"ב במאי תלי' ספיקתו.
דיוצאי חלציו חייבים בברכה זו הוי מטעם דחשיבי לשותפים בהנאה
ויעו"ש באלי' רבה דכתב וז"ל ,אבל לענ"ד אינו נכון ,דהש"ע הוציא
מהנס ,דלולי הנס הם לא היו קיימין ,ולפ"ז חל עלייהו אותו הדינים מהרמב"ן שהביא ב"י דלא גריס בש"ס אלא בריה ובר בריה ,משום דעד
דחל על בעל הנס עצמו ,וזה כוונתו במש"כ דלאו משום שותפות כאן רחמי האב על הבן ,אבל יוצאי יריכו אין מברכין ,אבל לרשב"א
הוא אלא דחשיב כגופו ,דהיינו דגם יוצאי חלציו חשיבי כבעל הנס דפירשו נמי יוצאי יריכו משום שותפות ,א"כ כיון שכבר נולדו לא
עצמו ,ולהכי חל גם עליהם החיוב להודות על שאר הניסים דנעשו שייך שותפות כמו שכתב עולת תמיד סק"ד ,וראיה ברורה לזה ממ"ש
להם באביהם ,אכן המג"א לשיטתו אזיל דס"ל דיסוד ברכה זו הוי גדר בחידושי רשב"א שם זה לשונו ,ואף על גב דבעיא היא בירושלמי מהו
דברכת השבח על גבורות ה' שנתגלה ע"י הנס ,ואין חיוב הברכה תלוי לברך על אניסא דרביה ולא פשטוה ,איכא למיפשט מרב חנא דבירך
בשותפות בהנאה מהנס ,וס"ל דהחיוב להוסיף ולהזכיר את הניסים אדרב יהודה רביה ע"כ .ולכאורה תמוה למה לא פשיטא ליה כדפשיט
האחרים שנעשו לו במקום אחר הוי דין רק על בעל הנס ולא על יוצאי הרמב"ן מדמברך אאביו ,אלא ע"כ דאזיל לטעמיה דלאו דווקא בר
חלציו דכל חיובם אינו מתיחס לעצם הנס שנעשה לאביהם ,אלא בריה אלא כל יוצאי יריכו ,וע"כ יש לומר דטעמא משום שותפות ולא
לגבורות ה' שנתגלה מחמת אותו הנס ,ודו"ק. יכולין למילף רבו מיניה ,וכן נ"ל לדינא וכו' ,והשתא ניחא שהאריך
הש"ע ותלה דין רבו באביו ולא כתב בסתם דמברך ארבו כדפירשתי,
עכ"ל .ומבואר בדבריו דחולק על המג"א וס"ל דלמאי דפסקינן דה"ה
בספיקו דהעולת תמיד במי שהגיע באותו יום למקום אחר
דמברך על נס דרבו ,לפ"ז בנים שנולדו קודם הנס צריכים לברך ,וצ"ב
שנעשה לו בו נס אם צריך לחזור ולברך במה נחלקו.
ובעולת תמיד ס"ק ה' הסתפק וז"ל ,וצ"ע אם הולך באותו יום ולפמשנ"ת נראה דנחלקו בהני תרי צדדי דלעיל ,דדעת האלי' רבה
למקום האחר שאירע לו הנס אם צריך לחזור ולברך כיון שכבר הזכיר דיסוד הברכה הוי גדר דהודאה על הנס ,ומה"ט יוצא יריכו חייבין
אותו מקום במקום הראשון שהגיע ,ונראה דמשום ספק ברכה לא בברכה זו משום דהם שותפים באותו הנס ,דלולי שניצל האב הם
יברך ,עכ"ל .ובאלי' רבה שם הביא את ספיקו דהעולת תמיד וכתב לא היו באים לעולם ,ומה"ט ס"ל דבנים שנולדו קודם הנס לא שייכי
וז"ל ,ולענ"ד שיברך אפילו באותו יום כיון שלא ראה תוך ל' לאותו לברכה זו ,אכן דעת המג"א דיסוד הברכה לא קאי על עצם הנס ,אלא
המקום ,ועוד דהא בכסף משנה פ"י מהלכות ברכות ה"ט כתב דלרי"ף דהוי גדר דברכת השבח על גבורות ה' שנתגלה ע"י אותו נס ,ומאחר
ורמב"ם אינו מזכיר כל המקומות ,ומר בריה דאביי דעשה כן לפנים דאין הברכה חל מחמת השותפות אלא מדין כיבוד אב להכי אף בבנים
שנולדו קודם הנס חייבים בברכה זו ,ודו"ק.
משורת הדין הוא דעביד ,עכ"ל .וצ"ב במה נחלקו.
ודאתינא להכי יתבאר באר היטב הא דהביא האלי' רבה בשם
ואפשר דספיקו דהעולת תמיד תלי' בהני תרי צדדי ביסוד החיוב
הרשב"א דנידון זה האם בנים שנולדו קודם הנס חייבין בברכה זו תלי'
דברכת שעשה לי נס ,דהאלי' רבה לשיטתו אזיל דיסוד הברכה הוי
בנידון האם חייב בברכה זו על נס דרבו ,ולפמשנ"ת הדברים מאירים,
גדר דהודאה על עצם הנס שנעשה לו ,ולפ"ז כל נס יש לו את חיוב דהא מה"ט דחייבים בברכה על נס דרבו ,והיינו משום דברכה זו הוי
ההודאה שלו ,ואף דהזכירו בהדי נס אחר אי"ז פוטרו לברך כשרואה גדר דברכת השבח על גבורות ה' שנתגלה ע"י הנס ,ואין חיוב הברכה
את מקום הנס לאחר ל' יום ,אכן העולת תמיד הסתפק דאפשר דיסוד תלוי בשותפות בהנאה מהנס ,ומה"ט קימ"ל דאף על נס דרבו יש לו
החיוב הוי חיוב כללי דברכת השבח על גבורות ה' ,ולפ"ז אפשר התפעלות הנפש מחמת הראיה ,ומאותו הטעם שייך ברכה זו אף על
דמאחר דכבר כיון בברכתו גם לגבורות ה' שהתגלה מחמת אותו נס בנים שנולדו קודם הנס ,דהא חיובם הוי מחמת כיבוד אב ולא מחמת
אין לו לברך שנית קודם שיעברו עוד ל' יום ,ודו"ק. ההנאה מעצם הנס.
ניתן להשיג את סדרת הספרים אצל י .בלוי Iבטל 054-856-40-33 :או במיילbh@apt1.net :
| 54אוסף
לתוכן
לתוכן
שנה ח' 420
לתוכן
ירושלים 6:32 :מוקדם6:22 :
בני ברק 6:47 :מוקדם6:37 :
זמני הדלק"נ פרשת כי תבא
העלון נתרם
לזכות ולישועה תוספת
מדברי רבותינו זצוק"ל ושיבדלחט"א במעלת תפילת מנחה בערש"ק וקדושת השבת
מודיעין עילית 6:41 :מוקדם6:31 :
חיפה 6:41 :מוקדם6:31 :
טבריה 6:37 :מוקדם6:27 :
ולכתיבה
וחתימה טובה
שבת
שים לב! זמני השקיעה וזמני הדלקת נרות שבת מקדימים!
השבוע מתחזקים לקראת שני שבתות האחרונות של השנה,
וכדברי מרנן הגר"א לופיאן והמשגיח רבי יחזקאל לוונשטין זצוק"ל שאמר :זכורני בקעלם הקבלה המרכזית
היתה להזהר בשמירת השבת ,ששקולה שבת ככל התורה ,וכ"ש בזמן ובדבר שהדור מתרפין ,כהקדמת כניסת
השבת ,והקדמת מנחה בער"ש ,וללמוד הלכ' שבת ,ואמר שאם נתחזק בשני שבתות האחרונות נזכה לגאולה,
שהרי בגמ' בשבת קיח :מבואר שאם ישמרו שני שבתות כהלכתן מיד נגאלים( .אור יחזקאל אלול עמ' שב ,בהרחבה,
ועיין לב אליהו עמ' שעא)"
השופר שנתקע בערב שבת האחרון...
קריאות מרנן ורבנן זצוק"ל לחיזוק חשמל כשר הפסקת היה (בלבד).. רבות חרדיות בערים האחרון בשבוע
וגם בחדרי מדריגות ושכל ההוצאות חוזרות. חשמל ,מיום שישי בצהרים ועד לסעודת ליל שבת ,וזה עורר
רבים להצטרפות לגנרטור ,מאחר והיה כואב לראות בחוש את
בודאי מצוה רבה לסדר הגנרטור להנצל מחילול ה' וממעשה
דברי החזו"א ורבים מגדולי ישראל ,שהשימוש בחשמל בשבת
שבת ,וזה בכלל צרכי שבת שהקב"ה הבטיח לשלם ,וכל העוזרים
הוא איסור דאורי' של חילול ה' והנאה ממעשי שבת,
והמסייעים יתברכו בברכת השבת ,כי היא מקור הברכה ומאן
דיזיף שבתאי פרעי' שבתא ובגלל הפסקת חשמל גם הצופרים שלפני שבת לא הופעלו,
אי"ל שטינמן ג.א .מצטרף חיים קניבסקי ורבים לפני זמן הדלק"נ תקעו בשופר ,להזכיר להדליק נרות
הננו לעודד את הפעילות של ועדי הבית לסדר מכתב נוסף: שבת ,וזכו לקיים את עיקר תקנת חז"ל לתקוע בער"ש לבטל
גנרטור לשבת לשימוש הכללי של הבניין ,ובודאי שלא יגרם העם ממלאכה ,וגם לזכות להבטחת המשנ"ב בסי' רנ"ו לבנים
להם שום הפסד משמירת שבת ,וכדהבטיחו חז"ל כל מזונותיו תלמידי חכמים ,למזרזים לזה ,...אבל רבים הרגישו שהשופר
של אדם קצובין לו חוץ מהוצאות שבת ויו"ט... בא לעורר להמנע משימוש בחשמל בשבת בדיוק לקראת שני
יוסף שלו' אלישיב אי"ל שטינמן ניסים קרליץ שבתות האחרונות של השנה ,ובפרט שדעת כל גדולי ישראל
ח .קניבסקי מ.י .ליפקוביץ ובהם מרנן הגרי"ש אלישיב ,הגראי"ל שטינמן ,הגר"ש ואזנר,
כל הפרטים והגמחי"ם על חשמל כשר בשבת הגר"נ קרליץ והגר"ח קניבסקי זצוק"ל שזה בכלל הוצאות שבת
ניתן לקבל במייל bn324143gmail.com החוזרות ,ואינם על חשבונינו,
ר"ה לא חל בימי אד"ו ,כדי שהושענא רבה לא יחול בשבת כדי שלא יפסידו מצוות הערבה,
ולכאו' קשה למה לא דאגו שר"ה לא יחול בשבת שלא יפסידו שופר דאורי'?
לגמרי( ..ע"ש) רואים מתוס' שמסוכן בלי השופר!! [אמנם יש ,וביותר ,הרי כל הסיכוי לזכות בדין כך שאלו התוס' בסוכה מג:
תוס' בדף טז :ד"ה שאין ,שמביא בה"ג שכל שנה שאין מריעין הוא בזכות השופר ,ואיך לא מנעו ביטול השופר והמצוה דאורי',
בשבת, שחל מדובר אינו בסופה, לה מריעין בתחילתה לה בפר' אמור הרי שופר של איל הוא וכעי"ז שואל המשך חכמה
אלא שהיה אונס אחר ,ואפשר להסבירו כרש"י שם (ד"ה כדי), 'רפואה' לקיטרוג השטן ,ולהזכיר עקידת יצחק ,וחולה שלא יקח
ומעומד מיושב שתוקעין כשרואה משתתק שהשטן שביאר תרופה באונס וכי יתרפא? (עי"ש ,ד"ה זכרון תרועה)
החביבות שרואה בשבת גם וממילא המצוה, חביבות שרואה
וכדברי הגמ' בר"ה טז :שהתקיעות כדי לערבב השטן ,וכן תוס'
שביטלו שופר כדי שלא יכשלו בטלטול ,גם משתתק ,והערוך
בשבת, כשחל מלולב עדיף 'דשופר (ושם) כט: בר"ה כתבו
שומרים שאנו רק שזה התוס' ביאר האזינו עני במנחת לנר
'שהוא בגלל: בי"ד מקום בכל תקעו החורבן לאחר גם ולכן
שבת כראוי].
להעלות זכרוניהם של ישראל לאביהן שבשמים' לא רצו לבטל
מטות מסעי
מוקדם7:02 : הדלק"נ פרשת
זמני שלים 7:12 :מוקדם7:17 : מטות מסעי
ירו ברק 7:27 :מוקדם7:11 : מוקדם7:02 : פרשת
דברים חזון השבוע הדלק"נ
בני
העלון התורם
שנה ח' 416 זמני שלים 7:12 :מוקדם7:17 :
עילית 7:21 :מוקדם:
7:12הדלק"נ פרשת
תוסבפתתתוספת
מוקדם6:59 : זמני ודיעין הצלחת ירו ברק 7:27 :מוקדם7:11 :
7:22 השבוע
מוקדם7:08 :ירושלים 7:09 :מוקדם7:15 : חיפה: מ
ל ובני שנה
משפ'ח' 417 בניעילית 7:21 :מוקדם7:12 : העלון התורם
דברים חזון שנה ח' 416
7:18
בני ברק 7:25 :מוקדם7:08 : טבריה:לע"נ
תושסבפתתתוספת
העלון השבוע ------- הדלק"נ פרשת
פרשת ואתחנן
מודיעין עילית 7:18 :מוקדם7:09 :
זמני הדלק"נ ושת השבת
יהודית
-------להנצחה
בטלפון:
לתרום
ניתן
מוקדם6:59 :
ירושלים 7:09 :מוקדם7:15 :
מודיעין חיפה 7:22 :מוקדם 7:08 :זמני הצלחת
ל ובני משפ'
מוקדם6:56 : רבקה418 ש"ק וקד
הרבניתשנה ח' 7:18 ח' 417 -------שנה
לזכות 7:19מוקדם7:05 :
ירושלים7:06 : לרפו"ש טבריה:
חיפה:
-------
בני ברק 7:25 :מוקדם7:08 : ושת השבת
תוספת
מוקדם7:11 : ישראל תנחום
ו 4765
השבוע לע"נ להנצחה
מנחה בער
7:15
052761
העלון השבוע פרשת ואתחנן לתרום
ש
ברק7:21 : טבריה: בת ר' העלון
בני מודיעין עילית 7:18 :מוקדם7:09 :
זמני הדלק"נ יהודית ש"ק וקדבטלפון: ניתן
שבתשבת
מוקדם7:05 : מלכה דרדק ע"ה
עילית7:15 :
קדושת השבת
שבת ושיזכו שלא יעשו
מודיעין
עלת תפילת
הרך הנולד בן הכהן מוקדם6:56 :
לזכות 7:19מוקדם7:05 :
ירושלים7:06 : חיפה:
רבקה418
הרבניתשנה ח' ולרפו"ש052761
מנחה בער
תוספת
מוקדם7:05 : חללי שלימה מוקדם7:11 : ישראל תנחום 4765
חיפה7:15 :
מוקדם7:02 : לתורה
לגדלוחיזוק מנחה בערש"ק ו
לרפואה ט"א במ
קומות מ ברק7:21 :
בני
7:15 העלון השבוע
טבריה: בת ר'
עלת תפילת
שבתשבת
מוקדם7:05 : מלכה
טבריה7:12 : זה
רוב
מעלת תפילת
וע"פ ומעש"ט
ואמו
אביו לעשות
רוצים ושיבדלח
הכנס למ
איסור ל מוקדם7:05 :
עילית7:15 :
קדושת השבת בן
שלימה ושיזכושלא יעשו
מודיעין
שבת
הרך הנולד
חללי
דרדק ע"ה
הכהן
חילולי שבת!! וקדושת השבת דברים רהסיא .
נכתב ה ב לחופה אחרון ותינו זצוק"ל חיפה7:15 : קומות מלרפואה
מנחה בערש"ק ו ט"א במ
לחט"א והנה בזמן ה שמחללים
שבת בפ לגדלוחיזוק
מנחה בערש"ק התחרט על ובכל
וכהנה
ושיבד
טיולים
צוק"ל ובו דברי רב
מוקדם7:02 :
טבריה7:12 :
זה
רוב
לתורה
וע"פ
עשותואמו
רוצים ל
אביו הכנס למ ושיבדלח
בנביא
במעלתולתפילת שנוא.
אדם,
מאד במקומות שידוע יותר להתחזק
שכתוב
שייכים לחיי
בעת צרה,
בותינו ז
כגון
דברים
מדברי זרצוק"ל מ דברים
וכהנה
ומעש"ט.
בפרהסיאלחופה אחרון בזמן תפילת
איסור ל
ה ותינו זצוק"ל
מעלת
שאם ותירץ
דלחט"א קניבסקי זצוק"ל
קיט)
שבת ושיבצריך אשר
דברים נוגע
זה מרנן ורבנן אבינו
על
חילולי שבת!! וקדושת השבת שמחללים
ובכל שנוא .ב
והנה נכתבלחט"א
שבת
טיולים
ושיבד
ה
צרה ,ובו דברי רב
שביהמ"ק נחרב ר"ה על ובשבת חזון ציבור שאין הישען מנחה בערש"ק התחרט על אדם,
בעתצוק"ל
זצוק"לשבת,
יז, לותר בנביא שידוע כגון
לא היה
ובפרט כעת לפני שאחרי
ביאר שבת
שומרים
(ירמיה
קרליץ והגר"ח
חללים
קשה רבותינו
יהמ"ק!!
ומצות
מה
לחלק
עדיפהמדברי
מבניין ב זאת
מכתב שמים
דרכי
לדעת
אלא ל
לנו
ואין
במעלתולתפילת
שכתוב
יותר להתחזק שייכים
אשר
לחיי
מאד במקומות נוגע בותינו ז
דברים
צוק"ל
מדבריזר מ אבינו
בסוף ה'חוט שני') בשבת,
היוובו יחול ב שאם ותירץ דברים זה מרנן ורבנן
דלחט"א קניבסקי זצוק"ל
וחרב רק אשר מ
הגר"נ תורה אין גדולה קיט) על ושיבצריך ציבור שאין על
הישען
אוסף עלוני
בשבת( .מופיע השנה שיחול השבת לאירושלים, שבת
ר"המרנןשופר..
לותר
מטלטול בשבת ,שקשה לסמוך על
אנו לעכו"ם לקראת ראש שהוא
קומות
הקרובה
מכתבשמייחדים מגוי
שומרי
ל
שבת עשים.
במ
בצרה שביהמ"ק נחרב ר"ה
לא היה יז,(ירמיה
זצוק"ל חזון
קשה
שבת,קרליץ והגר"ח
יהמ"ק!! ובשבת מה
לחלק מכתב שמים אלא ל
הרבה מקומות להזהר
קרא חרב
וממילא שענין תקיעת
אמירהלנר זיע"א שוכרין
בשנה תשובה
פשפש נמצא
שראל שאחרי
ביאר שבת חללים
רבותינו יחול ב
ומצות
מדברי
מבניין ב זאת
דרכי
לדעת
לנו
ואין
מוכיחולכןחשוב ומבגלל
סתפקחילולה, זה ,ו וידוע צריכין ל ובפרט כעת לפני שומרים ה'חוט שני') אשר מ תורה גדולה
המשכן, דעתינו בארה"ק תעוררות פשפש כלל י היוובו אין
אוסף עלוני
תשובה
שבת,יש
בעירם לא"י ובהקמת זה הערוך לגבי
יהיהמרן
לגלות בשבת,ערים ה צריך ל ואנו
וחרב רק שיחול בשבת,
השבת לא ירושלים, (מופיע בסוף ר"המרנןשופר..
הגר"נ קומות שומרי
שבת עדיפה הקרובה עשים. בצרה
'וזהו
ועושים
המהודרמחלל מקום מתאבלים
בעירוב ומאידך גם כשנכסנו
חולה
ולאשל
דבריו הננושבת,
שבת, (פר'
עני
יחולבהרבה
שנתרבה
בניין
הרי שזה
בשו"ת
א'
שמים,
שב מטלטול בשבת ,שקשה לסמוך על
אנו מוכיח שעניןקרא חרב השנה לעכו"ם בשבת.
לקראת ראש שהוא
קיעתמכתב שוכרין מ
בשנה
ל במ
פשפש נמצא
שראל
להזהר חילולה,
שבת, לטלטל כ"כ לצורך שבת גוי מנחת דר"ה שואל מאד שכל וממילא
סתפק שמייחדים גוי זה ,ו וידוע צריכין ל
איש האכזרי. בעצמו אינו דאורי' רק היות שבת, יתכן (שנד) ודאי אמירהלנר זיע"א ת תשובה פשפש כלל י
בתחומין...
חילול לרגילים תופס
חל בשבת ,להזהר בזה ואפי' בספרומלאכות א' הרבה מקומות ולכןחשוב ומבגלל יהיהמרן
לקבל לא איך ודשים דוחה בחז"ל המשכן, דעתינו בארה"ק בשבת, תעוררות צריך ל ואנו
הסימנים ממכות שמותר
שהואלהזהר צריך עוון קצת ,או מלאכה לפי לעשות אינו והנה
אבל תשובה
שבת,יש ובהקמת זה לגביהערוך
לגלות
ולא של שמים,
תוספת שבת
על חולה אזלעשות לנר ח מבואר בעירם שבת, ערים
(פר' יחול ה
אלה לו נעשית עצמו' במה וכן מיועד מבניין בעוד ביהמ"ק ועושים
מקוםהמהודר כשנכסנו לא"י דבריו בניין שזה בשו"ת א'
העירוב ..דברים אשרהעומדים שם ויאמר הלא האשה ,לאיש אשר
הם ניעות היום לצורך טוב לגוי שופר, הערוך מעשיו, מחלל הננו בהרבה עני שכל שב
שנזכור מקדושת הצ איסור ביה"ז זה הזמן
לעשות
אבל
מליצה גופו,
לומר וקעים ב
היתר ומשל
משיח קדושתה
מחבליחמורה
משיח ,ו
ב 'וזהו
בעצמו אינו לקבל לא מתאבלים
תופס כ"כ
בעירוב חולה
ומאידך גם
לצורך
שבת,
גוי שנתרבה מנחת דר"ה
א'
הרי
שואל
מאד
ודאי
בפרט ענין חלה כל מ שאין
ביבמות ו' כשלא ת דברי ששבת חבלי איש האכזרי. שבת, לרגילים לטלטל דאורי' רק איךשבת
מלאכותלפי
בספרו ודשים היות שבת, יתכן (שנד) בחז"ל אבל
השופטים מאוד וידבר אל מן מה
שאם אין שבת, וכן רק
טובות לומר לגוימצאנו היא וינצל בתחומין...
חילול
חל בשבת ,להזהר בזה ואפי' דוחה והנה
תוספת שבת
לפנינו ,ומשפט השבת. וזה למשכב או חסדים. מענין עוון קצת ,או אז הערוך לנרלעשות ח מבואר
להגיש ואנו
שבת, המלך מצוה לו באותה
אם זה סימן טוב .לבזות את
שהישראל ויתמה וכתוב
ובזה השנים ה מותר כך
השבתשנפל
אזינו) ,ש כדאיתא
ביהמ"ק!!מילות
אדם
אלה לו נעשית
הסימנים ממכותשמותר
עצמו'
שהוא להזהר
אשר צריך ניעות על
העירוב ..וכן
במה חולה
מלאכה
טובלעשות שופר, מיועד מבניין
בעוד אינו
משיח ,ו ביהמ"ק משיח מעשיו,
דחילול מאד שכל הפסד גדולבשבת, א' הבחירה ה יעשה ויאמר הלא הם היום הצ הזמן לצורך מליצה לגוי וקעים ב ומשל ב
סנגור ,הלא רק לקטגור תוכל השר ולהענישו. עוונותינו והגוי מבין
וצריך תיקון ,רמז השנה
אם ר"ה בשבת היה ראש מצוה או את בודאי ובג מה שנזכור
האשה ,לאיש אשר דברים
מקדושת ענין איסור ביה"ז זה אבל ת היתר לומר מ דברי
קדושתה מחבלי חבלי
אוסף עלוני תוספת
'לפי
ומותר (וההיתר של
שאומרים לגוי מאד בשבת לחקור ביותר,
ר"ה והביא לצורך
כבדים (בית חיזוק ו
וברמב"ם
בתורה
השופטים וזה מה השבת .העומדים שם
בפרט אין לעשות וכן גופו,
טובות חלה כל היא שאין ו' כשלא חמורה
וינצל ששבתחסדים. מענין
בתשובה חריך" כשחל שמ מן שאם רק כך ביבמות
לטובתנו להרשיע את ואסור ,בשבת צריך וז"ל :יש עדינו, שטובות להפך.. התחזק צריך יעסוק לפנינו ,ומשפט מאוד וידבר אל שבת, לומר לגוימצאנו השנים ה השבתלמשכב או אזינו) ,ש אדם
שהוא כקרבנות יצא חוזרים ראש השנה "ושב מאמצוה
היה ממש אבל כ קוראים טוב ב היו
ושנים ו תמיד ואנו המלך שהישראל מצוה לוסימן טוב .לבזות את
באותה וכתוב ובזה מותר
כדאיתא מילות יעשה
ביותר יראה ל שבת, מאד
פעמים היום' ,ו בזה. כאמירה שהישראל
ניעות וא"כ איך ובפרט שהיו תמליץ עדינו ,שרעותדרבנן,
שראל תורה להגיש ויתמה
דחילול וצריך תיקון,
בשבת אם זה בשבת, גדול שכל א' את שנפל
הבחירה
ה בודאי ביהמ"ק!! ובג מה
אוסף עלוני תוספת
בשבת או הפסדר"ה
השנה,
היום שחטאו כל אבל זה צורךשחל
שהוא ר"ה הצרה,איך
אלא
המקדש
התחזק בית זה
הישראל,
טובות,
שנחרב רמז
ל
מבין
לעשות ,הרי הגוי צ
כשאין שיותר
מס'
בעלון
הפטרה כזו, השבת
בכלל י ששנים
הרעות
ב וא' י"ב)
וכל א' והנה סנגור ,הלא רק לקטגור תוכל השר ולהענישו.
'לפי
ומותר
עוונותינווהגוי מבין רמז
חריך"
שאומרים לגוי
השנה
מאד
בשבת לחקור אם ר"ה
צריך (וההיתר של היה ראש
עדינו,
ביותר,
מצוה כשחל
והביא
לצורך להפך..
כבדים
שמ (בית
התחזק
חיזוק ו
צריך וברמב"ם
בתורה
יעסוק
מקדושת ישראל יתבאר בקריאתדשתי שנים הובא רק בשנים לדאוג ש תורה. הזה, להרשיע את בתשובה מא וז"ל :יש שטובות ב היו
יעורבב שהמה ח"ו ,כי ובזה אמירת דתענית.
חזוןהוא המשל בשבת. ו לטובתנו ואסור ,בשבת "ושב קוראים טוב ו עדינו, יראה ל תמיד
בתקיעתינו החרון אף לרעה . ישנו
מלאכה בגללבשבת .וכן שבכו מאד צווי
פ"ד הכל בעסק ה בזמן שהוא כקרבנות יצא חוזרים
ראש השנה מצוה
בזה. אבל כ שראל ושנים תורה
הזמן היה ממש ניעותשהישראל תמליץ ביותר
לסנגור.
(ע"ש).מצפים ש הקב"ה
הזה הדין
שבת
סימן שהוא
ופעמים
למה
עשה גוי
הסיבה
כדדרשינן ואם
עושה ר"ה ואינו שחל רבנים
מלאכה ,בשנה
בירושלמי (
בדרךבזמן.
שלאלקבלה דאיתאשנוהגים וזה לעשות
השנה,
פעמים אבל זה
בשבת היום' ,ו
צורךשחל
כאמירה
המקדש התחזק
בית זה טובות ,ל
וא"כ איך ובפרט שהיו
מבין
צ
מס'
בעלון השבת
דרבנן, שרעותי
בכלל
ששנים
הרעות
ב
י"ב)
וא'
וכל א' והנה
התקיעה יהיו לישיב ביום
שיסיר ליהנות יודעיןהמלאכה) העגל היה )279 (ויש כמו ההיפך שצריך היום שחטאו כל שהוא ר"ה הצרה, אלא שנחרב רמז
לעשות ,הרי שיותרהגוי הפטרה כזו, הובא לדאוג ש תורה. הזה,
השופר ממצרים לעשות לנצלה ו יתבאר איך הישראל, כשאין ו
שלו' א
בעלות קול לישראל הפטרה זו,
לעשות שמחילת עוון ב מקדושת ישראל . ישנו בקריאתדשתי שנים רק בשנים המשל בעסק ה בזמן
וזכות להועיל אסור ישראל שאנו לו זו), ו נכשל כש"כ יעורבב החרון אף
שהמה ח"ו ,כי ובזה אמירת חזוןדתענית.
הוא בזמן( . הזמן בשבת. הכל
בחול ,אך כשחל השטן
תחזקין יכול יוסף ע"ש. ישראלכדי) לומר בנייצאו לו
שמשתלם
בשבת
מצינו או בתקיעתינו לרעה שבת בגללבשבת .וכן למה מלאכה שבכו מאד צווי פ"ד וזה לעשות
טיינמן ע"א ד"ה (דביום ה' אבילויות לא והנה הקב"ה סימן עשה גוי הסיבה עושה ר"ה בדרך בירושלמי לקבלה
אמירת באתי חבירו מצפים ש (ע"ש). שהוא ואינו שחל
וכל זה כשחל ר"ה זכות להצדיקנו לסובלים
תוספת שבת מה שמ שחתימות)
לייב (מקום ה
בלי פ"ב דף אפי' ולא
ישראלקמא חלוקת(בבא
המשכן בגלל בשבת
הקמת שחל שדורו
באב
בעוד
ל
להצר
הפחות
שלכל
לסנגור.
התקיעה יהיו
הזה הדיןשיסיר
ביום להועיל
לישיב
שלו' אהשופר
ופעמים
ליהנות ואם
כדדרשינן יודעין
המלאכה)
ממצרים שאנו
רבנים )279מלאכה ,בשנה
העגל היה
לעשות
שלא
שמחילת עוון
דאיתאשנוהגים
ו לנצלה (ויש כמו
ו
ההיפך
ב
נכשל
שצריך
כש"כ
איך ימצא לנו בלילה ודאי שכל אהרן י. התוס' בט' לישראל הפטרה זו,
טז ע"ב, והורה רבינו בשבת רחיצה אבילות?
המפסיד
צוק"ל תשס"ו
בשבת.
היה
ממנה
כדכתבובשביל
שבצינעה ,שיש מ בשבת)
בחז"ל
ובפרט היינו
בחול ,אך כשחל וזכות
השטן תחזקין יכולבעלות קוליוסף
טיינמן ע"ש. אסור
ישראלכדי)
לעשות
ישראל
לומר
בני
באתייצאו לו
לו זו),
מצינובשבת או
