אוצרות קאמארנא · Oitzres Kamarna — כי תבוא (2026-08-24)

גיליון רסב
פרשת כי תבא ה'תשפ"ו
פנינים על סדר הפרשה
מתוך אוצר ספרי רבותינו אבני אוצר אוצרות הפרשה במשנת רבוה"ק
מבוארים בשפה שוה לכל נפש אוצר החיים
והיה אם שמוע תשמע בקול ה' אלהיך וגו' ונתנך ה' אלהיך היינו השפעה בדרך של הארת פנים ורצון ,וע"י סדר בספרי הקבלה והחסידות נזכר ענין התרדימה
עליון וגו' (כח ,א). התקיעות ממשיכים אותן לתוך המידות ולתוך הבריאה. והנסירה בראש השנה.
רצה לומר ,דאיתא במדרש רבה (דברים ז ,ד)' ,והיה אם שמוע' נמצא א"כ ,כי בראש השנה מסתלקים מידות ידוע שהקב"ה מנהיג עולמו על ידי הספירות שהם
א"ר יהושע דסכנין בשם ר' לוי ,אמר הקב"ה אם שמעת למצותי, ההנהגה מתוך המלכות שהיא הבריאה התחתונה, מידות ההנהגה שלפעמים נוטים לצד החסד ולפעמים
אף אני שומע תפלתך ,ע"כ .כלומר ,אותיות 'והיה' הוא שם הוי"ה והם מאירים רק בדרך הכרח ולא ברצון והארת פנים. לצד הדין ולפעמים לצד האמצע הממוזג מחסד ודין,
ב"ה' ,אם שמוע' להוי"ה ב"ה ,אז 'תשמע' הקב"ה לקולך שאתה רביה"ק מקאמארנא זי"ע מפרש עניינים אלו בדרך ועל ידי מידות אלו הוא מנהיג ומשגיח ומאיר אל
צועק ומתפלל אליו כביכול להושיע אותך ,וזהו באופן רק אם העבודה .כי כדרך שענין זה נעשה בספירות העליונות, העולמות התחתונים הנקראים 'מלכות' לפי ששם
'תשמור לעשות את כל מצותיו' ,וזהו 'אשר אנכי מצוך היום' כך נעשה כך בספירות של האדם עצמו. הוא מלכותו יתברך בתחתונים ,וכן נקראת 'נוקבא'.
כנודע שבכל יום ויום יוצא הכרוז של עשרת הדברות 'אנכי' וכך מבואר בספר הקדוש 'היכל הברכה' (פר' ראה): והנה כל זמן שהקב"ה מנהיג עולמו מתוך הכרח,
כמו במעמד הר סיני ,וכפי זיכוך הגוף של בר ישראל ,כך שומע לא ניכר שם בחינת המלכות ,כי המלך עם מלכותו ודע ,שאחר הנסירה שהוא בחינות הסתרה והסתלקות
הכרוז של 'אנכי' .וזהו 'אשר אנכי מצוך היום' בכל יום ויום. החיות לברר הטוב ולהעלותן צריכים להיות נפרדים ,שהרי אם
'ונתנך ה' אלהיך עליון על כל גויי הארץ' ,רצה לומר ,כבר ולהסיר הרע ואדם בקטנות הרי הם מוכרחים לקבל מלכותו
כתבתי בשנה העברה (שנת תרל"ד) שמיירי כאן מנקודת קוצו זה עבדות ולא מלכות .ולאחר "שאחר הנסירה שהוא בחינות תוהו ובהו וחושך בעצבות ועומד
של יו"ד של שם הוי"ה ב"ה ,והוא בחינת כתר עליון ,שמשם שהתחתונים נפרדים מהמלך הסתרה והסתלקות החיות לברר בנסיון לידע באמונה שאין שום
בא השפעות לאיש ההוא תיכף ומיד ,זה שזוכה לכל הנ"ל. והם חוזרים ומתקרבים אליו מתוך הטוב ולהעלותן ולהסיר הרע מציאות דבר קטן וגדול בלתי
וכן כתב אדוני אבי מורי ורבי המובהק הרב הקדוש מו"ה יצחק בחירה ורצון ולא מתוך הכרח ,ואדם בקטנות תוהו ובהו וחושך הש"י וממשיך על עצמו אמונה
אייזיק יהודה יחיאל זלה"ה בספרו היכל הברכה (דף קסז ע"ב), אזי נבנית המלכות אל המלך .וכן בעצבות ועומד בנסיון לידע שלימה ומדות טובות ,אז נתעורר
על 'ובאו כל הברכות האלה והשיגך' (פסוק ב) ,שהוא כתר ,הוא אם המלך נפרד ממלכותו וחוזר באמונה שאין שום מציאות דבר בו רוח טהרה וננסרין הדינים והוא
שער החמשים ,והוא שלימו דמשים שערי בינה ,וכשהשפע אליה מתוך בחירה ורצון ולא מתוך קטן וגדול בלתי הש"י וממשיך בא לפני המלך ברוח נמוכה עד
יורד מן הכתר שהוא רצון אין סוף ב"ה ,לא יתעכב בירידה זו הכרח ,אזי יש כאן הארת פנים על עצמו אמונה שלימה ומדות שמשיג זיו וזוהר ואור וחיות
בשום מדה ,לדון ולהכריע אם זה האיש ראוי להשפעה זו ,אם טובות ,אז נתעורר בו רוח טהרה אלהות .כי עיקר הנסירה דקדושה ומלוכה.
לא .אלא באה תיכף ויורד השפע במרוצה לזה האיש בלי שום וכל זה נעשה בראש השנה ,וננסרין הדינים והוא בא לפני להעלות אח"כ מ"נ בהתעוררות
עיכוב כלל ,עכ"ל הקדוש .לזה אמר 'ונתנך ה' אלהיך עליון' שאז מסתלקין המוחין של מידות המלך ברוח נמוכה עד שמשיג גדול עד שיבוא לפני המלך לקבל
היינו נתינה שלך יהיה מכתר עליון. ההנהגה ,ונעשה בהם בחינת זיו וזוהר ואור וחיות אלהות" אורו הגדול אחר שראוי לזה ועמד
(בן ביתי) בכמה נסיונות והם נשארו בפירוד. דורמיטא ,והיינו שנופל כביכול
וביאור הדברים הוא ,שלפעמים מסתלק ממנו תרדימה על המידות שעל ידם מנהיג הקב"ה את
יצו ה' אתך את הברכה באסמיך ובכל משלח ידך וברכך מידותיו [חג"ת נהי"ם] ,כי המוחין [דהיינו הרצון הדעת ונופלת עליו תרדימה ,ה'מוחין' שלו מסולקים
בארץ וגו' (כח ,ח).
הפנימי] מסתלקים מהם [כמו בשעת השינה שהמוחין לגמרי ,ה'מידות' לא מאירים בקרבו ,והוא מתעסק רק
רצה לומר ,לעיל כתבתי בשם רבינו אלקי מרן האר"י זלה"ה מסתלקים מהאדם] ,ונחשב כאילו הקב"ה מסתיר פניו עם בחינת ה'מעשה' [הרומז על המלכות ועל נוק'],
(פע"ח שער הלולב פ"ג) ש'יצו' הוא לשון חיבור ודביקות .לזה ואת רצונו מן הבריאה ,בסוד 'משגיח מן החלונות' ,בעשייה פשוטה ,באמונה פשוטה ,בלי דעת ,בלי אור,
אמר 'יצו הוי"ה' ב"ה' .אתך את הברכה' שלא ינתקו ממך לעולם. ומאיר במלכות רק מוחין הנקרא 'מוחין דאחור' דהיינו בלי מוחין ומידות .הוא מרגיש שלבו סתום לכל דבר
והברכה חל עליך לעולם ועד' .באסמיך' עולה סמא"ל הרשע, הנהגה בדרך הכרח כדי לקיים את העולם ללא רצון שבקדושה ,וניגש לקיים מצוות ה' בקבלת עול מלכות
שכל כך יברכך הקב"ה בברכה גדולה כזו ,בבנים חיים ומזונא,
שמים בבחינת 'מעשה' בלבד ,מתוך אמונה פשוטה והארה פנימית בדרך בחירה.
שאפילו הס"מ יסכים לזה ,כדאיתא כיוצא בו בשער רוח הקודש
ועל כן יש נסירה בין המלך למלכותו ,והוא מנהיג שדבריו עושים רושם למעלה ,בלי להבין איך ולמה.
(תיקון ג) כל האדם שיכול לקיים בעצמו מה שאמר הכתוב 'על
כל זה הוא מצב של 'נסירה' בין המידות לבין עולמו באמצעות מידותיו במצב של 'אחור' כאילו
כן עלמות אהבוך' (שה"ש א ,ג) ,כמ"ש רבותינו ז"ל (מס' ע"ז דף
המלכות ,והוא אכן צריך באותה שעה לבנות את מסתיר פניו מהם והופך עליהם עורף מתוך ריחוק.
לה ע"ב) אל תקרי עלמות ,אלא על מות ,שאפילו מלאך המות
המלכות -דהיינו קומת העשיה הפשוטה -כמציאות ובמצב כזה של ריחוק והסתר פנים ,כשהעולמות
נקרא אוהבו של הצדיק הזה ע"ש .וזהו 'יצו ה' אתך באסמיך'
בפני עצמה ,לתת לחלק המעשה כבוד ויקר כמו מרגישים שהבורא ב"ה הסיר חלילה הנהגתו מהם,
שהס"מ ג"כ לא מקטרג על הברכות הנתונים לך.
שצריך לנהוג כבוד במלכות ,לא לזלזל במצבים אלו מתחילים הנבראים התחתונים לעורר את רצונו יתברך
'ובכל משלח ידך' ,רצה לומר ,בכל מקום שתפנה ותשלח
של חלישות הדעת והסתלקות המוחין כאשר נאחזים שיחפוץ למלוך עליהם ,וזה נעשה על ידי התקיעות
ידיך תצליח את דרכיך .ולא עוד 'וברכך בארץ' שכל הארץ
רק בפשטות בעשיה בעלמא ,אלא לבנותה כמציאות שעולים למעלה ומעוררים כביכול את ה'מוחין דפנים'
שישבה בני ישראל הקדושים יבורכו ג"כ עבורך ומכחך' .אשר
וכקומה שלימה ,להחשיב ולהאמין מאוד בכל פעולה ואת הארת הפנים של מידות ההנהגה המאירים
ה' אלהיך נותן לך' בסוד הקב"ה גוזר וצדיק מבטל ,צדיק גוזר
ותנועה של קיום המצוות אף שאין לו מוחין ומידות. באנפין נהירין ,בסוד השופר שנרמז בו 'עורו ישנים
והקב"ה מקיים (מס' מו"ק דף טז ע"ב) ,חיים ,חיי נחת ,חותם
ואז מתעורר בקרבו רוח חדשה ,ומתאחדים בחינת מתרדמתכם' שמעוררים את המוחין ואת הרצון שנפל
חיים לנו ולכל ישראל ,אמן.
המעשה עם המידות ביחוד נפלא ועצום. בהם תרדימה ,ומתוך כך מתעוררים 'מוחין דפנים',
(בן ביתי)
נערך ע"י הרה"ג ר' יוסף מאיר סאפרין שליט"א הנהגות ומנהגי הבעש"ט הק' ותלמידיו זי"ע
מלוקטים מתורת רבוה"ק מקאמארנא זי"ע בהי<כ מכי<ם
לא מצינו 'ונאמר' בדברי הקדמונים אלא בראש השנה ובברית מילה
האמנם אומרים 'ונאמר' רק בפסוקים הסמוכים אם בר"ה ,מטעם מרון עם א׳ כמו שכתב ברית כהונת עולם" עכ"ל. אמירת תיבת 'ונאמר' בנוסח התפלה
זה לזה לדעת ה'עתרת שלום' יש לומר תיבת 'ונאמר' רק במקום כתב רבינו בשלחן הטהור (סי' מח סי"א) "נסח הקטורת,
אמנם ,מה שכתב ב'עתרת שלום' שתיבת 'ונאמר' שייכת שיש בו כמה פסוקים רצופים ,שכן תיבת 'ונאמר' חוזרת על 'ויאמר' עד 'תהיה לכם' ,ויאמר 'והקטיר' ולא יאמר 'ונאמר' ,כי
רק בין פסוקים הסמוכים זה לזה ,צריך ביאור ,דהנה רבינו כתב הפסוק שלפניו ,שמלבד פסוק זה נאמר כן בעוד פסוק ,ולכן אם לא מצינו 'ונאמר' בדברי הקדמונים ,אלא בראש השנה ,וגם בברית
דבריו לענין פרשת הקטורת ,ושם הרי מיירי בפסוקים הסמוכים מובא פסוק באמצע ברכה או תפילה לא שייך לומר שם 'ונאמר'. מילה ,ובמעריב ,ולא זולת באין פנים" עכ"ל.
זה לזה ,ומדוע אין לומר ביניהם תיבת 'ונאמר'. ולפי זה הוא מבאר ,דהנה מצינו שני נוסחאות בסיום ברכת דברי רבינו צריכים ביאור ,א) מהו החיסרון בתיבת 'ונאמר'.
על כן נראה יותר לומר ,שרביה"ק ההיכל הברכה זי"ע הלך 'ויציב ונכון' ,לנוסח ספרד הקדמון אומרים 'ה' ימלוך לעולם ועד, ב) מדוע יש לאמרה בראש השנה ובברית מילה ובתפלת ערבית.
בזה -כדרכו הידועה -לפי מסורת נוסח אשכנז ,ועל כן כתב ונאמר גואלינו ה' צבאות שמו קדוש ישראל' ,שכן יש כאן שני
שאין לומר 'ונאמר' כי אם במקומות בהם הוא נאמר לפי נוסח פסוקים סמוכים ושפיר שייך לומר 'ונאמר' [וכן בסידור הרב בעל לא מצינו 'ונאמר' בדברי הקדמונים
אשכנז הקדמון ,דהיינו ,בראש השנה [ויום הכיפורים] בברית התניא ליתא לפיסקא צור ישראל' מפני שאינו עולה יפה עם מנין להבנת הדברים יש להקדים ,שאכן בענין זה קיים שוני מהותי
מילה ,ובתפלת ערבית. התיבות המבואר בפע"ח (ראה שו"ת הרב סי' ט)] ,לעומת זאת בין נוסח אשכנז לספרד ,שכן בעוד לנוסח ספרד אומרים כמה
לפי נוסח אשכנז אומרים 'ה' ימלוך לעולם ועד ,צור ישראל קומה פעמים תיבת 'ונאמר' בסדר התפלה ,הרי שלפי נוסח אשכנז הקדמון
'ונאמר' בתפלת ערבית – אומרים רק בעשרת ימי בעזרת ישראל ופדה כנאומך יהודה וישראל ,גואלינו ה' צבאות אמרו אותו רק בראש השנה ,בברית מילה ,ובתפלת ערבית.
תשובה שמו קדוש ישראל' ,ומפני שמפסיקים בפיסקא 'צור ישראל' בין פרשת העקידה -לנוסח ספרד אומרים לאחר פרשת העקידה
אכן לענין אמירת 'ונאמר כי פדה ה' את יעקב' יש לציין שני הפסוקים אין אומרים 'ונאמר' [וכן הוא בסידור רבי קאפיל תפלת 'רבונו של עולם כמו שכבש' בנוסח ארוך ,ובין פסוק
שבקאמארנא גופא לכאורה לא אמרו תיבת 'ונאמר' ,למרות ובסידור היעב"ץ המיוסדים על נוסח אשכנז]. למשנהו אומרים 'ונאמר' ,לעומת זאת ,לפי נוסח אשכנז אומרים
שלפי נוסח אשכנז אומרים כן. לדבריו ,הנוסח הכולל תיבת 'ונאמר' יחד עם תוספת הפיסקא נוסח קצר שבו פסוק אחד בלבד ' -ואף את בריתי אברהם אזכור,
דהנה ,בחלק מכתבי היד של הספה"ק שלחן הטהור ליתא כלל 'צור ישראל' ,הוא נוסח מורכב מזמן ראשוני אשכנז ,שכן ב'מחזור' והארץ אזכור' ,ומכיון שאין שם פסוקים נוספים מובן למה אין
לתיבת "ובמעריב" ,וכפי שניתן לראות בכת"י המונח אצל צאצאי מבואר שהפיסקא 'צור ישראל' נוספה על ידי מהרי"ל ,ולפי זה אומרים תיבת 'ונאמר'.
הרה"ק יחזקיה מהאדאס זי"ע "לא מצינו 'ונאמר' בדברי הקדמונים, נמצא שבתחילה נהגו גם באשכנז לומר כנוסח ספרד ,אלא שעם פרשת הקטורת – פרשה זו מורכבת משני חלקים ,הראשון
אלא בראש השנה ,וגם בברית מילה" וליתא לתיבת "ובמעריב". הוספת הפיסקא 'צור ישראל' היה להם להשמיט תיבת 'ונאמר'. 'ויאמר ה' אל משה' עד 'קדש קדשים תהיה לכם' ,והשני 'והקטיר
וכן כתב המו"ל רבי אברהם אבא זיס ז"ל ב"הוספות להערות [אמנם יש לציין מה שכתב הרוקח שלפי מנהג אשכנז הקדמון עליו אהרן' – 'לפני ה' לדורותיכם' ,לנוסח ספרד מוסיפים תיבת
וציונים" בסוף ספר שלחן הטהור ,בזה"ל "התיבת 'ובמעריב' הוספנו אמרו רק את הפיסקא 'צור ישראל' ולא אמרו 'ונאמר גואלנו ה' 'ונאמר' לפני הפסוק 'והקטיר' ,ואילו לנוסח אשכנז הקדמון אין
עפ"י כתב-יד אחר ,והיה צריך לבוא בסוגריים מרובעים" עכ"ל. צבאות שמו קדוש ישראל' (ראה פירושי סדור התפילה לרוקח אומרים תיבה זו (ראה סידור אזור אליהו שנערך עפ"י מאתיים
אות מד ועיין בהערות שם) .אולם למעשה נמצא שלמנהג ספרד סידור אשכנז).
וגם בכתב-יד בו כן מובאת תיבת "ובמעריב" לא נכתבה תיבה
זו בגוף כתב-היד ,אלא היא הוספה מאוחרת התלויה בין השורות. הקדמון אמרו 'ונאמר' ללא 'צור ישראל' ,ולנוסח אשכנז הקדמון צור ישראל – לנוסח ספרד אומרים 'ונאמר גואלינו ה' צבאות
אמרו רק 'צור ישראל' ללא כל ההוספה 'ונאמר גואלינו' ,וכאשר שמו' ,ואילו לנוסח אשכנז אין אומרים תיבת 'ונאמר' ,טעם הדבר
ואילו בסידור כת"י של רביה"ק הדמשק אליעזר מקאמארנא
שילבו בין שני הנוסחאות נותרה תיבת 'ונאמר' על כנה ללא צורך]. יתבאר להלן.
זי"ע נראה דבר פלא ,דהנה בתפלת ערבית של מוצאי שבת מובא
רק 'כי פדה ה' את יעקב' ,ללא תיבת 'ונאמר' ,ואילו בתפלת ערבית עלינו לשבח – בסיום תפילה זו אומרים לנוסח ספרד 'ונאמר
אמירת 'ונאמר' במוסף ראש השנה והיה ה' למלך על כל הארץ' ,לעומת זאת ,לנוסח אשכנז הקדמון
של ליל שבת ניכר לעין שבתחלה היה כתוב תיבת 'ונאמר' בכתב בסיום הדברים כותב ב'עתרת שלום' "וכן נהג אדומו"ר [רביה"ק
אשורית ונמחק ,ולאחר מכן נכתב בכתב-יד "בעי"ת ונאמר" ,היינו היתה תפילה זו מסתיימת 'ככתוב בתורתך ה' ימלוך לעולם ועד'
ההיכל הברכה זי"ע] שלא לומר נוסח 'ונאמר' כי אם בראש השנה, ללא הפסוק שלאחריו ,עוד יצויין ,שמקור תפילה זו היא במוסף
שבעשרת ימי תשובה אומרים תיבת 'ונאמר'. מטעם מרון עם א׳ ,כמו שכתב ברית כהונת עולם" עכ"ל. של ראש השנה שם אומרים הרבה פעמים תיבת 'ונאמר'.
ולכאורה יש לדייק ממה שכתב בעתרת שלום "וכן נהג אדומו"ר וכוונתו ,שבמוסף ראש השנה אומרים הרבה פעמים תיבת
[רביה"ק ההיכל הברכה זי"ע] שלא לומר נוסח 'ונאמר' כי אם אמנם בארבעה מקומות אומרים 'ונאמר' גם לפי נוסח אשכנז:
'ונאמר' ,והנה על פי טעמו של ה'עתרת שלום' הדברים מדויקים
בראש השנה" והנה אם רבינו היה אומר 'ונאמר' בתפלת ערבית מאוד ,שכן כל אחת מברכות 'מלכויות זכרונות שופרות' מתחלת ראש השנה – בתפלת מוסף אומרים פסוקי מלכויות זכרונות
בכל ערב ,פשיטא שלא היה כותב שנהג לומר כן רק בראש השנה. ב'תפילה' ['עלינו לשבח' 'אתה זוכר' 'אתה נגלית'] ,ולאחר מכן ושופרות ,ובין פסוק למשנהו אומרים תיבת 'ונאמר'.
המורם מכל האמור ,שבתפלת ערבית של כל ימות השנה אומרים עשרה פסוקים בכל ברכה ,אולם בפסוקים הללו יש יום כיפור – בסיום הברכה האמצעית אומרים 'ונאמר מחיתי
קרוב לודאי שלא אמרו תיבת 'ונאמר' [שהרי ליתא ברוב כתבי חילוק נפלא ,שבתחילה אומרים 'ככתוב בתורתך' 'ועל ידי עבדיך כעב פשעיך וכו' ,ונאמר כי ביום הזה יכפר עליכם וכו'' ,וכן
היד של שלחן טהור ,נמחק מסידור כת"י ,וכן משמע בעתרת הנביאים כתוב לאמר' 'ובדברי קדשך כתוב לאמר' ,ורק בפסוקים בתפלת נעילה 'ונאמר יעזוב רשע דרכו וכו' ,ונאמר שובו שובו
שלום] ,אמנם בשבת-שובה ,ואולי בכל עשרת ימי תשובה ,כן שביניהם אומרים שוב ושוב תיבת 'ונאמר' ,נמצא שאין אומרים מדרכיכם וכו' ,ונאמר החפוץ אחפוץ וכו''.
אומרים תיבת 'ונאמר'. תיבה זו כי אם בין פסוקים הסמוכים זה לזה. ברית מילה – בברכות שלאחר ברית מילה אומרים 'ונאמר
יתכן שטעם הדבר ,עפ"י מה שכתב בברית כהונת עולם וה'עתרת שלום' מעיד שרביה"ק ההיכל הברכה זי"ע נהג לומר ואעבור עלייך וכו' ,ונאמר זכר לעולם בריתו' ,ונאמר וימל אברהם
שבראש השנה אומרים 'ונאמר' מפני המשכת החיות של אל"ף 'ונאמר' רק בראש השנה ,וטעם הדבר" ,מטעם מרו"ן עם אל"ף, את יצחק בנו'.
ל'מרון' ,והנה עיקר המשכה זו היא על ידי סוד הנסירה ,וידוע כמו שכתב ברית כהונת עולם". תפלת ערבית – בברכת 'ואמונה כל זאת' אומרים 'ונאמר
מכתבי האריז"ל שסוד הנסירה נמשך במשך כל עשרת ימי תשובה, וזה לשון ספר ברית כהונת עולם (מאמר אילו של יצחק פרק כי פדה ה' את יעקב'.
ואפשר שמטעם זה אומרים 'ונאמר' בכל עשרת ימי תשובה. לד)" :ומלך במשפט יעמיד ארץ (משלי כ"ט ד') כמאמר חז"ל (ראש בזאת יובנו איפוא דברי רבינו "לא מצינו 'ונאמר' בדברי
השנה יח ).כבני מרון שרמזנו למעלה (פרק א) ,בהיות שכאשר הקדמונים ,אלא בראש השנה ,וגם בברית מילה ,ובמעריב ,ולא זולת
רבונו של עולם כמו שכבש יחסר בעולם האל"ף שבאות וא"ו מספרו מרו"ן בסוד [בגי'] 'לשפט באין פנים" עכ"ל [ויש לעיין מדוע לא הזכיר גם יום הכיפורים],
הנה בתפילה שלאחר העקידה ['רבוש"ע כמו שכבש אברהם האר"ץ' (תהלים צו ,יג) במספר השוה ,והנה ענין 'משפ"ט הארץ"' ועתה נבוא לעיין מה הטעם שאין לומר 'ונאמר' במקומות נוספים.
אבינו את רחמיו'] אומרים כמה פעמים 'ונאמר' ,כמובא בספר גימטריא תשכ"ה כנזכר ,ובהיותה עומדים במשפט אז יהיו כ'בני
פרי עץ חיים (שער עולם העשיה פרק ב) "רבש"ע כמו שכבש מרון' ,כהעדר החיות שהוא האל"ף ,אמנם אחר חקיקת המשפט צור ישראל – 'ונאמר גואלינו ה' צבאות'
א"א וכו' .ונאמר ע"י נביאך ה' חננו כו' .ונאמר ועת צרה כו'. בכתיבה נתקיים מקרא 'לעשות בהם משפט כתו"ב' (תהלים כאמור ,בסיום 'צור ישראל' אומרים לנוסח ספרד 'ונאמר
ונאמר בכל צרתם וכו'" עכ"ל. קמט ,ט) ,כי בחינת כתו"ב הוא בשם החת"ך חיים שיבואר אי"ה גואלינו ה' צבאות שמו קדוש ישראל' ,אך לנוסח אשכנז אין
והנה דברי רבינו בשלחן הטהור (סי מח ס"י-סי"א) הם לפי באורך ,והוא אחד פחות ממשפ"ט ,ואז תחזור הא' ממשפט אל אומרים תיבת 'ונאמר' ,וכן כתב במנהגי קאמארנא ,וכן ליתא תיבה
סדר הדברים בדרוש בפע"ח הנ"ל ,ומבאר באיזה דברים נקטינן העול"ם בסוד א' יותר על מרו"ן ,ונרמז זה בכל המלכיות זכרונות זו בסידור כת"י של רביה"ק הדמשק אליעזר מקאמארנא זי"ע.
כוותיה להלכה ולמעשה ,ולפלא שלא התייחס כלום בתפילה זו, שופרות לתורה ולנביאים ולכתובים ,כי בכולם הפסוק הראשון ובטעם הדבר שאין לומר 'ונאמר' כתב הרה"ק רבי מנחם מנדל
ורק בהגיעו לפרשת הקטורת העיר שאין לומר 'ונאמר' ,ואפשר, הוא על גבי הפסוקים שאחריו ואי"ה יבואר יותר ,ובפסוק הראשון מבאריסלאב זי"ע – תלמיד רביה"ק ההיכל הברכה זי"ע -בספרו
לפי שתפילה זו אינה נאמרת למנהג אשכנז לכן לא רצה להוכיח הנוסח 'ככתוב בתורתך' ,וכן 'ובדברי קדשך כתוב' ,וכן בנביאים, 'עתרת שלום' (תפלת השחר ,עמ' יג ,ד"ה בנוסח)" :בנוסח 'צור
ממנהג אשכנז נגד מנהג האריז"ל. ובפסוקים האחרים הנוסח 'ונאמר' לכל הפסוקים ,הוא לסוד בהיות ישראל' אין לומר 'ונאמר' ,כי לא נזכר מקודם איזה פסוק ,אך
אמנם יש לציין שמנהג חצר הקודש קאלוב המסור בידם המשפט כתו"ב ,באה האל"ף אל באי עולם אשר עוברים כבני 'ונאמר' היה כתוב בסידורים קודם שתקנו לומר 'צור ישראל',
מבית קאמארנא ,שבכל השנה אומרים תפלה זו רק עד 'והארץ מרון ,והוא בתיבת 'ונאמר'" עכ"ל. דהיינו אחר פסוק 'ה׳ ימלוך לעולם ועד' ,שכן כתב במחזור שנוסח
אזכור' – כמנהג אשכנז ,ורק בעשרת ימי תשובה אומרים כל ותמצית דברי קדשו ,שבראש השנה כל באי עולם עוברים 'צור ישראל' תיקן המהרי"ל ,ובסידור הרב נשמט נוסח הזה של
התפילה עד 'לכל העמים' – כמנהג האריז"ל ,והדברים עולים לפניו כ'בני מרון' (ר"ה טז ,).אולם על ידי תקיעת שופר נמשך 'צור ישראל' ואז שייך 'ונאמר' ,אבל עתה לא שייך לומר 'ונאמר',
יפה עם מה שנתבאר שרק בעשרת ימי תשובה אומרים 'ונאמר' החיות שהוא האל"ף ,ואז הופך 'מרון' ל'ונאמר' ,ועל כן בתפלת וכן בסידור רבי קאפיל ובסידור יעב"ץ נשמט 'ונאמר' ,וכן נהג
בתפלת ערבית ,והוא הדין בתפלת רבונו של עולם. מוסף אומרים שוב ושוב תיבת 'ונאמר' לרמז על ענין זה. אדומו"ר [רביה"ק ההיכל הברכה זי"ע] שלא לומר נוסח 'ונאמר' כי
בעש"ט על התורה -פר' כי תבא אמ"ק כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א
בתורתו של הבעש"ט הקדוש אור שבעת הימים
מה שיש לאדם הזה נתקן בדורון הזה ,וזה היה עבודת קליפות נגה ,ויכולין להעלות הניצוצין אף מעולם אות א
הבעל שם טוב זי"ע עם תלמידי תלמידיו ,כי לפעמים הדיבור מדת מלכות שהיא עמנו בגלות ,וזהו טעם
להעלות הגשמיות לשרשם
הצדיק עובר במקום אחד ,באיזה יחוד שמו יתברך קריאה ,להעלות חלקי נפש רוח נשמה שלו אף ממדת
ובמחשבה קדושה ,ומתקן כל עשבי השדה( :אוצר מלכות על ידי קריאה ,עיין שם בדברי מרן הבעש"ט, א' .והיה כי תבוא אל הארץ וגו' ולקחת מראשית
החיים פרשת משפטים דף קצ"ט ע"ב) ותבין מלין מתוקין מדבשין בפרשה זאת ,עכ"ל. כל פרי האדמה' וגו' .לשון מרן אלוקי האריז"ל ,סוד
ביכורים רומז על חזרת אורות של המלכות הנקראת
וראה מאור עינים (פרשת ויקהל) שכתב בזה"ל: עוד איתא בהיכל הברכה (פר' כי תבא) וז"ל:
נוקבא ,שהיא עולה עד לכהן שהוא רומז על חסד,
כתיב (תהלים ל"ז ,כ"ג) 'מה' מצעדי גבר כוננו ודרכו שהברורים נתבררין בכל יום על ידי תפלה ותורה
כדי שלא יינקו החיצונים ממנה.
יחפץ' ,והוא כפל מצעדי ודרכו ,ואמר הבעל שם ומצוה ועל ידי יחודים קדושים שמייחדין בכל דבר
טוב ז"ל כי מה' מצעדי גבר כוננו ,כי מה שמוליך אכילה ושתיה ומשא ומתן ול"ט מלאכות כמו שהשיב וביאור דברי מרן ,על מה דתנינן (כתובות ק"ה ב) כל
ה' יתברך את האדם לאיזה מקום על ידי מבוקש משיח למרן הקדוש הריב"ש טוב בעת שיתפרסם המביא דורון לתלמיד חכם כאילו הקריב ביכורים ,ויש
שיש לאדם לזה המקום ,אבל ודרכו יחפץ ,כי ה' למודך ויתגלה בעולם ויפוצו מעינותך חוצה מה לבאר מה נשתנו ביכורים דוקא שיהיו דומים למביא
יתברך רוצה לתקן האדם שם ,להעלות ניצוצות שלמדתי אותך והשגת ויוכלו גם המה לעשות דורון לתלמידי חכמים ,יותר מכל מתנות כהונה.
הקדושות שבמקום זה ,וזהו ודרכו יחפץ ,כי ה' יחודים כמותך ואז יכלו כל הקליפות ויהיה עת וביאור ענין זה ,כי הנה כתיב 'כל פעל ה' למענהו'
יתברך חפץ דרכו ,ולא מבוקש שיש לאדם שם, רצון וישועה וכמו שאמר רבינו הקדוש מוהר"ר דוב (משלי טז ,ד) ,כלומר ,שכל מה שיש בעולם הכל
וכשמעלה הניצוצות הקדושות ,אז נעשה יחוד בין בער זלה"ה אתקשטת בקישוטין דלא הוו כי תורה ברא לכבודו כדי לברר ניצוצי טהרה שנתפזרו בכל
שני שמות הוי"ה ואדנ"י וכו' .עכד"ק. ומצות הם קישוטין דהוו ,אבל כשמעלין מדריגות הדברים ,וכנסת ישראל היא השכינה הנמצאת
והיינו שהבעש"ט לימד את תלמידיו לייחד ולברר התחתונות מדצח"מ על ידי יחודים זהו קישוטין בתוך כל פרטי הנבראים להחיותם ,עולות עם כל
בכל פרט ,הן בעסק הרוחני ואין בעסק הגשמי ,וכפי דלא הוו ,והשכינה אתקשטת בהון והן עולין כל הבירורין ,ונעשית מנחה חדשה לה' ,כטעם קב חדש
שנרמז בביכורים שהוא דבר גשמי שאין בו קדושה, הברורין ליסוד בנימין צרור החיים כמבואר שער הוא הבירורים שנתבררו מתוך הקליפות ,וקב ישן
ובכל זאת אפשר להעלותם ולייחדם. הנסירה כי מן הבירור שנברר מן המלכים לצורך שהוא חיות הקליפות ,ידוע ליודעין ,ואיש הדבוק
עצמה של המלכות ביסוד שלה בצרור החיים נקרא באלהיו ,עושה יחוד שמו בכל דבר שרואה ושומע
נפשה והוא שורש המובחר מכל חלקי הבירורין ומריח וממשש אע"פ שאינו עסוק בעבודה הרוחנית,
אות ב ושארית הבירורין שעדיין לא נבררו והם של נבראים אלא מתעסק בענייני הגשמיות לשם שמים ,ועל
להכניס כל חיותו באותיות נוצרים נעשים כי לא הובררו עדיין רק בחינות ידי זה אתקשטת השכינה שהיא המלכות בקישוטין
חלק הספירות אלהות אך הנבראים לא הובררו דלא הוו (לשון זוהר ח"ב צ"ה א) [כי הבירורים העולים
ב .ושמת בטנא .אמר אדוני אבי זקני זללה"ה על פסוק עדיין לגמרי והם נבררים מדריגה אחר מדריגה עד מהדברים הקדושים והרוחניים הם בגדר 'קישוטין
'ושמת בטנא'' ,טנא' הוא ראשי תיבות ט'עמים נ'קודות שיושלמו ואז יבוא משיח. דהוו' ,ואילו הבירורים העולים מהדברים הגשמיים
א'תוון ,והוא על דרך אמרם ז"ל (ברכות לד' ):אם שגורה
וסוד 'ביכורים' ,אין בהם קדושה מצד עצמם כמו נקראים 'קישוטין דלא הוי'] ועם הקישוטין הללו
תפילתי בפי' ,כלומר ,שיש שם היחוד של ט'עמים
תרומות ומעשרות שנאכלים בקדושה ,אלא מביאים היא עולה אל המלך העליון ובכך יתפרדו כל פועלי
נ'קודות א'ותיות ,היוצאים מפיו בדביקות כראוי,
אותם לבית המקדש ושם מניף אותם הכהן ונעשים און ,ונמתק הרע שהוא כח ההסתר החיצוני ונתברר
אזי 'יודע אני שהוא מקובל' ,כיון שמדובק לשרשו
לממון הכהנים בלי שום דין של קדושה ,והוא לסוד הטוב הפנימי שבהם ,ורומז בתחתון הגשמי ועושה
האלוקי וכו'( :דגל מחנה אפרים פרשת תבוא ד"ה ברוך)
הבירורין שנתבררו מדברים גשמיים במחשבה קדושה, במחשבתו פעולת יחוד בעליון ,יחוד נורא:
והכוונה כאן שיש להכניס כל חיותו שהם 'נפש להעלות אורות מיין נוקבין דנוקבא לשורשן בחסד ובאוצר החיים (פר' תבוא קס ע"ב) כתב וזה לשונו:
רוח נשמה' שהם כנגד 'טעמים נקודות אותיות' בתוך העליון שהוא הכהן כדי שלא ינקו הקליפות ממנה, במצוה תר"ו ,משורשי המצוה נתבאר במצות
האותיות הקדושות ששם שורה עצם אלוקותו ית'. וכורך עליו 'גמי' בסוד ראשי תיבות 'גדולים מעשי ביכורים ,שהם הנשמות והניצוצין ,שנתבררין
וכתב בהיכל הברכה (פר' כי תבא) :ידוע שיש בכל י"י' (תהלים קי"א ,ב') ,להעלותם לקדושה. בזכות תלמידי חכמים וצדיקים וכהנים ,עובדי ה'
אות ותיבה עולמות נשמות אלהותו יתברך והן הן סוד אבל באמת לאו כל מוחא סביל דא ,שיהיה נפשו יתברך ,שמביאין להם דורון ,והם מעלין כל אשר
'אותיות נקודות טעמים' 'נפש רוח נשמה' כידוע ליודעים. דבוקה באל עליון גם כשעוסק בדברים גשמיים לבעל הבית הזה ,לשורשן הטוב לשמים ,אף שהוא
ודע שכל אלה בחינות חלקי צלם נפש רוח חשמל לעשות עם כל הדברים שבעולם יחודים וקישוטים אין בו דעת כל כך האיך לברר ולהעלות ,על ידי
נשמה מדריגות אלהותו יתברך הם כולם בחינות וצירופים ,כי לא כל אחד יכול להתעסק בעומק דורון וביכורים נתעלו כל אשר לו ,עבדים ושפחות
אותיות כמבואר בדברי מרן הריב"ש שבכל תיבה הגשמיות ולכוין באמת לברר ניצוצות כי הדמיון ובהמה טמאה ,והם נכסי כהן.
צריכין לייחד בחינות עולמות נשמות אלהותו יתברך מטעה בזה ,ולכן האל יתברך ברוב אהבתו לעם הקודש, ועיין בספר הכהן הגדול [תולדות יעקב יוסף]
נשמה המחיה את הכל כי חלק ה' עמו יעקב חבל צוה להביא ביכורים למקדש ,ובזה עושה יחוד גדול פרשת לך ,כי נפש רוח נשמה של אדם נתגלגל בשבע
נחלתו קשורין בחוט זוהר אור א"ס עד למעלה ונורא ,להעלות נפש כל חי שהיא המלכות המחיה את ספירות ,ובכל הספירות יכול להעלות נפש רוח
ראש ומתקשרין בחד והן הן שורש טעמים נקודות כל הפרטים הגשמיים עד לחסד עליון שהוא הכהן. נשמה של חלקי ניצוצין השייכים לשורש נשמתו,
אותיות ומבואר בדברי מרן שכל אלו הם בחינות ועל ידי מצוה זאת ,נקשרים כל החפצים והעשיות מה שאין כן בספירה שביעית מלכות ,אשר משם
אותות שגם הטעמים הם אותיות וכן הנקודות ויש והנאות עולם הזה באל עולם ,כי הכל הולכין אחר יונקים קליפות נגה ,קשה לו להעלות משם ניצוצי
כלים לבושין מוחין שהם בחינות גוף צלם נשמה הראשית ,כיון שגילה בפעם הראשון שכל כוונתו נפש רוח נשמה שלו עיין שם היטב.
עולמות נשמות אלהותו יתברך כי יחידה חיה נשמה להעלות נפש כל חי לאל עולם ,אזי כל מה שיש לו
וזהו הטעם של מצות קריאה ,שעיקר מצות
הם נאצלים ממדריגות אלהותו יתברך. מפירות ותבואות הארץ ,הכל נתקנו ונתבררו.
ביכורים הוא ,להעלות על ידי כח כהנים וצדיקים,
והנה כל התורה והמצות הם לתקן בחינות כלים והוא סוד דורון של תלמידי חכמים ,והבינהו מאוד, את הניצוצין השייכין לשורש נשמתו ,מה שאין כך
ולבושים גוף וצלם לבררם וללבנם עד שבעת עליות שמביא דברים גשמיים אל הצדיק ובזה נחשב כאילו במדת מלכות ,ששם יונק ארמי אובד אבי קליפת נגה,
הרצון ברוך היודע יחזרו הכל לבחינות אצילות הקריב ביכורים כי יש בכח הצדיק לתקן הכל ,וכיון קשה להעלות משם הניצוצין ,ולכן על ידי מצות קריאה
אלהותו יתברך ואזי ה' אחד ושמו אחד. שנותן מעט אל הצדיק שהוא בחינת כהן ,אזי כל של סיפור יציאת מצרים והכנעת הקליפות ,נשבר
לרגל יומא דהילולא כ"ה אלול תולדותיהם והנהגותיהם
של צדיקי עולם זיע"א מעשיהם ש צדיקים
שבחי המגיד הרה"ק רבי יחיאל מיכל מזלאטשוב זיע"א
מתוך אוצר ספרי רביה"ק מקאמארנא זי"ע
שלישית נסתלק בעת הלכו אנה ואנה בדביקות נפלאה יכול להראות סכין כשר ,ואתה רוצה עתה להיות שוחט, הרחבת הדעת בעניני עולם הזה
בחדר שלו ,ואמר 'בהאי רצון אסתלק משה' (זוה"ק ח"ב והשיב לו שאינו רוצה עוד .וזה המעשה שמעתי ממורי כי באמת צדיק גמור שנתנסה בהרבה ירידות
דף סח ע"ב) ,כי לערך שני שנים קודם פטירתו ,היו חמי ז"ל ,שכל הסיפורים שלו ,שמע מרבו רבינו יחיאל ויסורין ,באלף פעמים טעם מיתה ,ועמד בכולם תקיף
צריכין לשמור אותו שלא ייצא נשמתו מרוב דביקות מזלאטשוב תלמיד מרן אלקי ,וכל דבריהם אמיתיים בהאי עלמא ,בלב שמח ,לא הרגיש כלל בשום יסורין
בוראו ,כי היה דרכו לילך אנה ואנה ,עד שפניו היו כדברי אלקים אמת. ודלות ועניות ,מרוב אור זיו השכינה ,שמאיר עליו
בוערות כמראה הלפידים .ופעם אחת אמר הגאון הקדוש (מעשה השם) טעם עולם הבא בעולם הזה ,והיה תמיד פניו מאירין
מורנו הרב רבי יוסף מז'מיגראד תלמידו אל אחיו הצדיק ושמחין מחדוותא דשמעתא ומהתפלה ותפילין ,אזי
מורי וחמי מורנו הרב רבי אברהם מרדכי [מפינטשוב] ,ראה בכיות מרן הבעש"ט על הדורות כשכבר נזדכך בזיכוך רב וקדוש ,מנהיג עצמו בהרחבה,
אחי ,היאך עקביים של רבינו הקדוש עומדין בגן עדן שלפני ביאת המשיח להרחיב דעתו שלא יקטרג עליו היצר ,כי הדביקות
העליון ,והיה צריך שמירה יתירה .והיה דרכו לאכול שמעתי ממורי וחמי ,שהיה תלמיד מובהק מרבינו והחיות אלהות ולב שמח מתפלה ותפילין ,הוא ממש
סעודה שלישית בחדרו מיוחד עם איזה מבניו ,ואחר כך הקדוש והצדיק מוהר"ר יחיאל מיכל מזלאטשוב ,שפעם חיים לקדושה ,ומות לסטרא אחרא ,וכדי שלא יקטרג
היה הולך לבית מדרשו לומר תורה ושירות עד שגמר אחת נסע מרן אלוהי קודש הקדשים אור שבעת הימים עליו להפילו חלילה ,ריך כמה פעמים להרחיב דעתו
הסעודה שם ,ובעת הזאת לא היה שום אדם שם ,והיה רבינו ישראל בעש"ט ,על הדרך ,והלך אל היער להתפלל בעניני עולם הזה ,שלא יתגבר עליו הפכו .וכן התנהג
רץ בחדרו אנה ואנה ,ואמר 'בהאי רצון אסתלק משה', מנחה ,וראו התלמידים שמכה ראשו באילן מאוד, רבינו הקדוש מוהר"ר יחיאל מיכל מזלאטשוב ,שהיו
עד שראתה בתו הצדיקת ,ורצתה ואמרה לאחיה הצדיק וצועק ובוכה בכיה רבה ,והמה ראו כן תמהו ,ושאלו פה מלבושיו מלבושי מלכות ,והכנסת סעודתו בכל יום
רבי יצחק [מראדויל] ז"ל ,ורץ לחדרו ,ותפסו לבלבל קדוש מה זה ועל מה זה ,והשיב ,שצפה ברוח הקודש, כסעודת המלך ,ולא נהנה [ממנה] אלא ראות עיניו.
אותו ולהורידו ,ונפל על שכמו ,ואמר 'שמע ישראל ה' על הדורות שיהיו סמוכין למשיח ,וראה שיהיו רביים ואמר עליו רבינו הקדוש מוהר"ר אלימלך ,כשהוא לובש
אלהינו ה' אחד' (דברים ו ,ד) ,ויצתה נשמתו הקדוש. כארבה לרוב ,רבי'ס יאק מאק ,והם הם יעכבו את המלבוש לתפלה ,ומחבר הקרסים של לבושו ,ממשיך
הגאולה ,מלשלח האם מעל הבנים בכלליות. שפע למעלה ,לשמונים אלף כיתות מלאכים ,והוא
ורבי יוסף בנו היה למעלה עד יום ראשון לבוקר,
חיותם .והיה צריך שמירה בכל עת ,שלא יצא נפשו
ובעת שהיה עומד לפני הבית דין שלמעלה ,שמע כרוז (היכל הברכה שמות דף שיח ע"א ,אוצר החיים דברים
דף קלד ע"ב) מגודל אור הדביקות .ופעם אחד ,שאל אותו פרומיר
שילכו הצדיקים לקבל פני הרב רבי מיכל מזלאטשוב
נער ,מפני מה הוא מתנהג כל כך בהרחבה ,והשיב לו
שבא לכאן ,והלכו ,ובתוכם הלך מרן הקדוש נר ישראל
מעין הבעל שם טוב (בהפשטות) [בפשטות] ,שצריך להחריב דעתו לעבודת
רוח אפינו הרב ישראל בן אליעזר [בעל שם טוב] רבו,
סיפר לי מורי חמי ,מה שסיפר לו רבינו אור שבעת השם יתברך.
וראה אותו עומד לפני הבית דין ,ואמר לו ,יוסף בני,
מה לך בכאן ,וסיפר לו כל הענין ,והלך מרן [הבעל שם הימים מו"ה ר' יחיאל מיכל [מזלאטשוב] תלמיד מרן ,שפעם (הקדמת נתיב מצותיך אות כא -כב)
טוב] לפני הבית דין ,ואמר להם ,מה לכם עם רבי יוסף הלך הוא ושני תלמידים ,עם מרן בשדה ,והגיע שעת
חביבי ,שאתם אומרים שאין תפלתו זכה ,אני אומר לו המנחה ואמרו לו ,אין לנו מים לנטילת הידים לצורך תורתו תורת אמת
שיתפלל בכאן תפלת שחרית ,ואתם תראו האיך תפלתו התפילה ,ולקח מרן המטה והכה בארץ ,ונבקע שם מעיין ואמר הקדוש הרב מוהר"ר מיכל מזלאטשוב לתלמידיו,
הוא בלב שלם ואמת ,וקרא אותו ואמר לו ,התפלל בני אחד ונטלו ידיהם והתפללו .והוא נובע עד היום סמוך [על איזה איש ,לאמר] :הראיתם את זה [האיש ,הוא] לא
בכאן לפני יוצר כל ,ויושיע לך ,והתחיל להתפלל ,ומתוך לעיר מעזיבוש ,ועד היום קוראים אותו הערלים" ,בעל יזכה לעולם להורות כהלכה ,אלא להפוך דברי אלקים
גודל כוונת התפלה התחיל למטה הגוף להזיע ,ובתפלה שמ'סקי קערניצע" ומסוגל המים ,למי שיש לו קדחת חיים ,ויאמר על אסור מותר ,ועל מותר אסור[ .והוא
זאת העלה כל התפלות ,להיותן כולם מאירים ובהירים, שלישית ,נירפא מיד .וכן עשה [מרן הבעל שם טוב] כמה מטעם] על שלומד תורה כדואג ,משפה ולחוץ ,וכך הוה.
ואיתער ונתרפא מחליו ,ובאה אליו אמו ואחיותיו ,ואמר דברים נפלאים ,לא נראה ולא נשמע מימות תנאים, וכשבא אצלו הגאון בעל [מחבר ספר] פרי מגדים ,כיבד
אליהם ,למה אין אתם מפשיטים הקישוטים מעליכם, רבי שמעון בן יוחאי ,ורבי חנינא בן דוסא וחבריו ,וכל אותו ביותר ,ואמר לו ,שהכריזו ברקיע ,שיזכה לקבוע
הרי אבינו נסתלק. זה על ידי דביקותו בכל רגע באלהיו ,וכל זה הוא חלק הלכה כמותו ,על שלומד תורה בטהרה שלם אל עולם.
קטן ,כטפה לכל המעשה הגדול שעשה מרן לעיני כל (הקדמת עצי עדן)
(נתיב מצותיך נתיב האמונה שביל ג אות כה)
ישראל ,בלי שום שם.
שמעתי כיוצא בו מאאמו"ר הרב אלקי הקדוש זלה"ה (נוצר חסד פ"ו אהבה אות ח) שימוש צדיקים
בשם הרב הקדוש רבי יוסל'ע [מיאמפלי] בהרב איש אלקי תדע בני ,ששמשתי צדיקים בעלי מופת ,בעלי רוח
רבינו רבי מיכל זלה"ה מגיד מזלאטשוב ,שפעם אחת היה סדר הסתלקותו הקודש ,בעלי גילוי אורות ועולמות עליונים ,שצפו
מוטל על ערש דוי ,והיה ישן אז לערך שני ימים רצופים, אירע לבן הקדוש של הרב מורנו הרב רבי מיכל במרכבה כמו רבי עקיבא וחביריו ,תלמידי אדונינו
וראה בחלומו שמכריעין אותו בבית דין שלמעלה, מזלאטשוב ,ושמו הרב הצדיק מורנו הרב רבי יוסף אלימלך הקדוש ,אור מופלא ,אדמו"ר ותלמידי רבינו יחיאל
ותיכף ומיד היו מודיעין הנשמות לאביו רבינו רבי מיכל'ע מיאמפלא ,פעם אחת אינגיד ואיתנח ועלה למעלה [מיכל מזלאטשוב] תלמודי מרן הריב"ש.
זלה"ה שבנו רבי יוסל'ע אינו במעמד טוב לפני בית וטבלו אותו בנהר דינור ,והמעשה ארוך ונפלא ,ופעם (זהר חי ח"ב דף תמ"ט ע"ב)
דין שלמעלה ,ומיד היה מייחד ומכוין כוונת ושמות אחת חלה ונטה למות ,ואינגיד ואיתנח ,והוא היה דרכו
ויחודים עד שהיה לו עליות נשמה ,ועלה בנשמתו לפני להתפלל מאד בכוונה ,ובפרט תפלת ערבית ,והיה הלכות שחיטה
בית דין שלמעלה ,וראה שבנו רבי יוסל'ע עומד שם מקפיד על מי שאינו מתפלל מעריב בכוונה עצומה, פעם אחת בא אל מרן איש אחד ,שואל ממנו אם
והכרעתו אינו בטוב כל כך ,וטען לפני בית דין שלמעלה וכך אמר עליו אביו הקדוש ,יוסף בני יכול להתפלל, ילמוד הלכות שחיטה להיות שו"ב ,ואמר לו [מרן] ,בני
אבקש מכם שתבחון אותו באיזה תפלה מתפלת היום ובעת חליו ראה ששוקלין כל זכיותיו ,והביאו כל התפלות בוא ואראך דבר ,והלך עמו החוצה ,ואמר לו ,הבט נא
או שחרית או מוסף או מנחה ומעריב ותראו עד היכן שהתפלל מקטנותו ועד אותה השעה ,לא נעדר אחת מהם, על הגג ,ונשא האיש את עיניו ,וירא איש אחד עומד
תפלתו היא זכאי לפני יוצר בראשית ,ומיד הסכימו בית וראה שבא מלאך אחד נורא ,ואמר מה זה אלו התפלות, אצל ארובת העשן ,וסכינו בידו ומשחיז אותו ,ונבהל
דין שלמעלה ,והיה מתפלל שם מוסף ,ואחר התפלה ונפח בם ,וברוח שפתיו נתפזרו ,ולא נשאר אלא ה"א אחת מאוד האיש .ואמר לו [מרן] ,בני ,זה היה שו"ב לפני
בחנו תפלתו ,ולא נשאר מכל התפלה אלא אות ה' מאירה באור צח ,והוא היה עומד לפני הבית דין של כמה מאות שנים ,והיה שוחט בסכין פגום בלי הרגשה,
בשלימות גדול ,ומכח ה' זו ניצול ,ונתרפא תיכף ומיד. מעלה ,ידיו מרתתין. ועדיין לא נתקן ,ואחר כך פסקו לו שיבוא אלי ,ויראה
(זקן ביתו פ"ב מי"א) ובאותו היום מת אביו הקדוש ,כי פתאום בסעודה לפני סכין כשר ,וזה שלוש שנים שעומד על גגי ,ואינו
מכון "אוצרות קאמארנא" שע"י מרכז מוסדות קאמארנא בארה"ק | רח' מרים הנביאה 14רמת בית שמש | טל 072-25-25-800 .פקס | 072-25-25-801 .להערות ולקבלת הגליון otzrot.komarne@gmail.com
