gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

קול דודי · Kol Doidy — כי תבוא (2026-08-24)

מוציא לאור: קול דודי · Kol Doidy

שבוע: כי תבוא (2026-08-24)

קול דודי · Kol Doidy — כי תבוא (2026-08-24)

פתח את ה-PDF הורדה

‫‪0‬‬ ‫גליון קס"ג – כי תבוא תשפ"ו‬ ‫‪9:43‬‬ ‫לונדון‬ ‫‪8:43‬‬ ‫ירושלים‬ ‫‪9:11‬‬ ‫בארא פארק‬ ‫‪9:11‬‬ ‫לעיקוואד‬ ‫‪9:18‬‬ ‫מאנטריאל‬ ‫ברוך אתה בעיר וברוך אתה בשדה‪ ,‬ברוך אתה בבאך וברוך אתה בצאתך (כ״ח‬ ‫ובאת אל הכהן אשר יהיה וגו' ואמרת אליו הגדתי היום וגו' כי באתי אל הארץ‬ ‫ג׳–ו׳)‪.‬‬ ‫אשר נשבע וגו' (כ"ו ג')‪.‬‬ ‫איתא בב״מ (דף ק״ז ע״א) אשכחינהו רבי אבא לתלמידיה דרב‪ ,‬אמר להו‪:‬‬ ‫ברש"י ד"ה היום פעם אחת בשנה ולא שתי פעמים ע"ש ולכאורה מה‬ ‫מאי אמר רב בהני קראי‪ ,‬ברוך אתה בעיר וברוך אתה בשדה‪ ,‬ברוך אתה בבאך‬ ‫המעלה של פעם אחת בשנה ולא יותר ואולי אפשר לומר דהנה עיקר קריאת‬ ‫וברוך אתה בצאתך‪ .‬אמרו ליה‪ :‬הכי אמר רב‪ ,‬ברוך אתה בעיר — שיהא ביתך‬ ‫הפרשה להודות על ביאת וירושת הארץ כמו שמפורש בקרא כי באתי אל הארץ‬ ‫סמוך לביהכ״נ וכו׳‪ .‬אמר להו‪ :‬ר׳ יוחנן לא אמר הכי‪ ,‬אלא ברוך אתה בעיר —‬ ‫אשר נשבע וגו' וע"כ מתפללים דלעולם לא יצטרכו לקרות פרשה זו רק פעם‬ ‫שיהא בית הכסא סמוך לשולחנך; אבל ביהכ״נ לא‪ ,‬ור׳ יוחנן לטעמיה דאמר‬ ‫אחת בשנה והיינו שאם יגלו ישראל לאחר הבאת ביכורים ויחזרו אח"כ לארץ‬ ‫שכר פסיעות יש וכו׳‪ ,‬ע״ש‪.‬‬ ‫בביאה וירושה חדשה באותה שנה עצמה יצטרכו לכאורה להביא עוד הפעם‬ ‫המג״א פסק להאי מימרא דר׳ יוחנן (סי׳ צ׳ סקכ״ב)‪ ,‬דאם יש לו ביהכ״נ‬ ‫ביכורים ולקרות עוד הפעם הפרשה לאחר ירושה וישיבה שניה להראות הכרת‬ ‫סמוך לביתו וביהכ״נ רחוק מביתו‪ ,‬איכא הידור להתפלל ברחוק משום שכר‬ ‫הטוב עליה דכבר בטלה ביאה ראשונה ע"כ מתפללים שלא יקרה דבר כזה ולא‬ ‫פסיעות‪ .‬ולכאורה יש להבין‪ ,‬למה דוקא אצל ביהכ״נ מצינו דאיכא להדר אחר‬ ‫יצטרכו לעולם לקרותה אלא פעם אחת בשנה‪.‬‬ ‫שכר פסיעות‪ ,‬ולא מצינו גדר כזה בשאר מצוות‪ ,‬כגון ההולך לשמוע שופר או‬ ‫ליטול לולב‪ ,‬שלא נאמר שיהדר לילך למקום רחוק כדי להוסיף שכר פסיעות‬ ‫ובאת אל הכהן וגו' הגדתי היום וגו' (כ"ו ג')‪.‬‬ ‫בקיום המצוה‪.‬‬ ‫הא דכתב קרא הגדתי לשון עבר אולי ה"ט דכיון דצריך לקשור גמי על‬ ‫וי״ל בהקדם דברי הגמ׳ בשבועות דף י״ד ע״ב‪ ,‬דבעי ר׳ ירמיה‪ :‬בן בבל‬ ‫פירות הביכורים כשרואה אותם בשדהו שביכרו ועודם במחובר כדתנן פ"ג מ"א‬ ‫שעלה לארץ ישראל ונעלם ממנו מקום מקדש‪ ,‬מהו וכו׳‪ .‬וכתבו שם התוס׳ ד״ה‬ ‫דביכורים הרי שכבר מזומנים הביכורים הרבה לפני שתלשם והביאם וע"כ אומר‬ ‫ונעלם וז״ל לפי מה שפי׳ דחשיב ידיעה מה שהיה לו לשאול‪ ,‬צריך לפרש דבזמן‬ ‫הגדתי דקאי אלמפרע ועוי"ל דהוא באמת לשון אגד שאגדן וקשרן בגמי‪.‬‬ ‫הזה מיירי‪ ,‬שאין מצוי לשאול היכן מקומו‪ ,‬ומ״מ נקט בן בבל לפי שבני א״י‬ ‫רגילין להכיר יותר וכו׳‪ .‬מבואר מדבריהם‪ ,‬דהא דלא מסתבר לומר דמדובר בזמן‬ ‫היום הזה ה' וגו' מצוך לעשות את החקים האלה ואת המשפטים ושמרת‬ ‫המקדש‪ ,‬ה״ט דאז היה מצוי לשאול‪ ,‬ולא מיתרמי כ״כ שייחשב נעלם ממנו מקום‬ ‫ועשית וגו' (כ"ו ט"ז)‪.‬‬ ‫המקדש‪ .‬ומ״מ משמע שגם בזמן ביהמ״ק לא היו מציינים בכתב על אם הדרך‬ ‫לכאורה מהא דהדגישה תורה לכתוב את החקים האלה ולא כתבה גם ואת‬ ‫או בפרשת דרכים מהי הדרך המוליכה למקדש‪.‬‬ ‫המשפטים האלה משמע דהאלה באמת קאי רק על החקים ולא על המשפטים‬ ‫והדבר תמוה‪ ,‬מ״ש מעיר מקלט‪ ,‬דאמרו במכות דף י׳ ע״א שמקלט היה‬ ‫ונראה מזה דבענין המשפטים שהם בין אדם לחבירו יש לעשות אפילו מה שלא‬ ‫כתוב על פרשת דרכים‪ ,‬כדי שיכיר הרוצח את הדרך ויפנה לשם‪ ,‬מדכתיב ״תכין‬ ‫כתוב בפירוש בתורה דכל מה שהשכל מחייב הוא בכלל החיוב וכמו דכתיב‬ ‫לך הדרך״‪ .‬ולכאורה הו״ל ללמוד משם גם לגבי המקדש‪ ,‬דק״ו הוא‪ :‬ומה הרוצח‬ ‫פרשת ראה [לעיל י"ב כ"ח] ועשית הטוב והישר דפירש רש"י הטוב בעיני‬ ‫מכוונים אותו לעיר מקלטו‪ ,‬העולה לרגל או לראות פנים בעזרה לא כ״ש שיש‬ ‫המקום והישר בעיני הבריות דכל מה שישר בעיני הבריות הוא בכלל צווי עשית‬ ‫לכוונו‪ ,‬כדי שימצא דרכו בנקל‪.‬‬ ‫המשפטים‪.‬‬ ‫ונראה דאדרבה‪ ,‬היא הנותנת‪ ,‬וכפי ששמעתי פעם מובא בשם החזו״א‪,‬‬ ‫דהרוצח הבורח לעיר מקלטו לא רצתה תורה שירבה לשאול כדי למצוא דרכו‪,‬‬ ‫וכתבת על האבנים את כל דברי התורה הזאת באר היטב (כ"ז ח')‪.‬‬ ‫דלא כדאי שידעו אנשים רבים דאיכא רוצח‪ ,‬אפילו בשוגג‪ ,‬וטוב יותר שיישאר‬ ‫ואח"כ פסוק ט' וידבר משה והכהנים הלוים אל כל ישראל לאמר הסכת‬ ‫דבר מגונה כזה סמוי ומוצנע‪ .‬וע״כ מסייעין לו בכתיבה בפרשת דרכים למצוא‬ ‫ושמע ישראל היום הזה נהיית לעם וגו' ושמעת בקול ה' וגו' יש לפרש המשך‬ ‫דרכו לבדו‪ ,‬בלי שיצטרך לשאול ולפרסם עניינו‪ .‬אבל ההולך לביהמ״ק‪ ,‬אדרבה‪,‬‬ ‫וסמיכות הפסוקים דהרי רש"י מפרש לעיל ד"ה באר היטב בשבעים לשון ויש‬ ‫כדאי הוא שידעו אנשים שהוא עולה למקדש‪ ,‬וכיון שהוא דבר טוב‪ ,‬גם הפרסום‬ ‫לומר דמצווי זה הבינו ישראל שהתורה בלשון קודש תישאר מיוחדת לכלל‬ ‫טוב‪ .‬ובכוונה לא ציינו בכתב את הדרך למקדש‪ ,‬כדי שיצטרך לשאול בכל פרשת‬ ‫ישראל ושאר כל האומות יוכלו לקראתה כל עם בלשונו שלו דעד אז יכלו לחשוב‬ ‫דרכים‪ ,‬וידעו רבים שאיש זה עולה למקדש‪.‬‬ ‫שתכלית כלל ישראל יהיה למסור התורה לכל העולם בלה"ק דמוטל עליהם‬ ‫ולפ״ז י״ל דההידור לילך לביהכ״נ רחוק משום שכר פסיעות הוא מפני‬ ‫להשתדל שכל אומות העולם יתגיירו ויעסקו בתורה כנתינתה בלשה"ק אבל‬ ‫שבהליכתו יצטרך לשאול היכן ביהכ״נ‪ ,‬ויש בזה כבוד שמים וקידוש ה׳‪ ,‬דומיא‬ ‫לאחר שראו שהקב"ה צוה לכתוב התורה בע' לשון הבינו שכל האומות ישארו‬ ‫דהשואל על הדרך למקדש‪ .‬וזהו ״שכר פסיעות״‪ ,‬שריבוי הפסיעות גורם לריבוי‬ ‫כמות שהן וא"כ היום הזה נהיית לעם היינו שנהיית לעם המיוחד שלו ודוקא‬ ‫פרסום המצוה‪ .‬משא״כ בשאר מצוות‪ ,‬כגון ההולך למצוא לולב‪ ,‬שאין הרבים‬ ‫לכם נמסרה התורה כצורתה הראשונה בלה"ק וע"כ גם ממשיך ושמעת בקולו‬ ‫יודעים היכן הוא‪ ,‬אין בהליכה למרחוק פרסום המצוה‪ ,‬וממילא אין בה משום‬ ‫והוא קולו ית' בלה"ק שיהיה מיוחד דוקא עבורך‪.‬‬ ‫קול דודי כללים סי' תרפ"ב‬ ‫שכר פסיעות‪.‬‬ ‫אלה יעמדו לברך וגו' שמעון וגו' (כ"ז י"ב)‪.‬‬ ‫ונתנך ה' לראש ולא לזנב והיית רק למעלה ולא תהיה למטה וגו' (כ"ח י"ג)‪.‬‬ ‫אם נדקדק נראה דכל אלו השבטים שעמדו לברך על הר גריזים כולם‬ ‫לכאורה ראש ומעלה היינו הך וכן זנב ומטה היינו הך ולמה כפלם הפסוק‬ ‫מרמזים לעניני רוחניות שמעון דאין לך סופרים ומלמדי תינוקות שאינם משבט‬ ‫והנה במשנה דאבות פ"ד מי"ד תנן הוי זנב לאריות ואל תהי ראש לשועלים וא"כ‬ ‫שמעון לוי שפתי כהן ישמרו דעת יהודה לא יסור וגו' ומחוקק מבין רגליו יששכר‬ ‫אי הוי כתיב רק ונתנך לראש ס"ד אולי ראש לשועלים ואינה ברכה כ"כ דא"כ‬ ‫יודעי בינה לעתים יוסף משיח בן יוסף בנימין בין כתפיו שכן ואילו אלו השבטים‬ ‫זנב עדיף אם הוא זנב לאריות מש"ה המשיך והיית רק למעלה דלעולם לא יהיה‬ ‫שעמדו על הר עיבל מרמזין לעניני גשמיות בין מלחמה ובין משא ומתן ראובן‬ ‫דבר למעלה ממך וא"כ לראש דקאמר היינו ראש לאריות העליון שבכולם ובא‬ ‫יהי מתיו מספר גד גדוד יגודנו אשר שמנה לחמו זבולון לחוף ימים ישכון דן‬ ‫סוף הפסוק לגלות על תחילתו‪.‬‬ ‫שפיפון עלי דרך נפתלי אילה שלוחה [שמעתי מאדמו"ר מסדיגורא זצ"ל] ויש‬ ‫בזה רמז דעיקר הברכה בין ברוחניות ובין בגשמיות באה ע"י תורה וכדדרשו‬ ‫והיית ממשש בצהרים כאשר ימשש העור באפלה וגו' (כ"ח כ"ט)‪.‬‬ ‫אורך ימים בימינה בשמאלה עושר וכבוד וכ"ז כשהגשמיות טפלה לרוחניות‬ ‫לכאורה לגבי עור למה הוסיף לומר באפלה הלא העור אין לו שום נ"מ אם‬ ‫אבל אם הגשמיות רוצה לעמוד לבד בבחינת כחי ועוצם ידי אינה מתברכת וע"כ‬ ‫הוי אפלה אן צהרים ונראה דהנ"מ הוא דאם הוא בצהרים אף שהוא אינו רואה‬ ‫כשפנו הלויים פניהם להר עיבל וערפם להר גריזים אמרו ארור אבל כשפנו‬ ‫אבל אחרים רואים ויכולים לעזור לו אבל באפלה שאף אחד אינו רואה והוא עוד‬ ‫פניהם להר גריזים אז אמרו ברוך דכולם אז בכלל הברכה גם העומדים על הר‬ ‫עור הרי הוא אבוד עצה ונכשל תמיד וזו היא התוכחה שאף בצהרים יהיו כמו‬ ‫עיבל‪.‬‬ ‫עורים באפלה שיכשלו בכל דבר ולא ימצא אף אחד שיוכל לעזור להם וזה מה‬ ‫טוענים שאף אתם הייתם במעמד הר סיני בבחינת נשמה בע"כ שהיו לנשמתכם‬ ‫שמסיק הפסוק והיית אך עשוק וגזול כל הימים ואין מושיע‪.‬‬ ‫גם עינים לראות ואזנים לשמוע כל מעשי הנסים הגלוים שהיו שם‪.‬‬ ‫ולא נתן ה' לכם לב לדעת ועינים לראות ואזנים לשמע עד היום הזה (כ"ט ג')‪.‬‬ ‫ואולך אתכם וגו' לא בלו שלמותיכם מעליכם ונעלך לא בלתה מעל רגלך‬ ‫ברש"י שמעתי שאותו היום שנתן משה ספר התורה לבני לוי וכו' באו כל‬ ‫(כ"ט ד')‪.‬‬ ‫ישראל וכו' אף אנו עמדנו בסיני וקבלנו וכו' ומה אתה משליט וכו' ושמח משה‬ ‫יש לעיין למה נקט שלמותיכם בלשון רבים ונעלך בלשון יחיד ועי' לעיל‬ ‫על הדבר ועל זאת אמר להם היום הזה נהיית לעם ע"ש ולכאורה לפי זה היה‬ ‫פר' עקב ח' ד' שכתוב שם ורגלך לא בצקה דמשמע דלא היו להם נעלים ושם‬ ‫צריך הפסוק רק לומר ולא נתן ה' לכם לב לדעת ומה הוא ענין עינים לראות‬ ‫פירשתי דרק לחלקם היו נעלים אלו ששחטו בהמות לאכול בשר ונשארו להם‬ ‫ואזנים לשמוע ועוד צריך להבין הרי כאן המדובר באלה שנולדו במדבר שלא‬ ‫עורות לעשות נעלים אבל אלו שאכלו רק המן לא היה להם נעלים ולפ"ז ניחא‬ ‫מתו שם והיו עומדים עתה ליכנס לארץ ישראל והאיך טענו אף אנו עמדנו בסיני‬ ‫הכא דשלמותיכם היו לכולם וע"כ נקטיה בלשון רבים אבל נעלך היה רק‬ ‫וקבלנו התורה הלא הם לא היו שם אבל בני לוי שלא נגזרה עליהם הגזרה שפיר‬ ‫ליחידים ע"כ נקטיה בלשון יחיד‪.‬‬ ‫היו שם ולהם ראוי ליתן התורה אלא צ"ל שהם טענו דאף דבגוף לא היו שם אבל‬ ‫כל נשמות ישראל היו במעמד הר סיני וא"כ שפיר אמר להם משה מכיון שאתם‬ ‫בענין נתינת מעשר שני למת‬ ‫אי היו מודים לרבי דיש לדרוש החייה עצמך וכו' אה"נ דגם‬ ‫אכילה ושתיה שחוזר להיות חלק אבר עכ"ל‪.‬‬ ‫בפרשת כי תבוא לגבי וידוי מעשר אמרה תורה שצריך‬ ‫הם היו מודים דיש בלקיחת חלוק וטלית משום חיות האדם‪.‬‬ ‫ואם שנוכל להבין מה שמפרש הכ"מ בדעת הרמב"ם‬ ‫המתודה לומר ולא נתתי ממנו למת וגו' [כ"ו י"ד] וברש"י‬ ‫ואי נפרש בדרך שונה קצת ממה שפירש הכס"מ והיינו‬ ‫דכלים ובגדים מיחשבי דבר מת דלא מוסיפין חיות בגוף‬ ‫[ע"פ מתני' פ"ה מי"ב דמסכת מע"ש] דהיינו שלא נשתמש‬ ‫דנימא דכל דהוי צורך חשוב לגוף מיחשב חיי הגוף אפשר‬ ‫האדם כמו אכילה ושתיה אכתי לא מובן כ"צ כוונת הרמב"ם‬ ‫במעות מע"ש לעשות לו ארון ותרכיכין‪.‬‬ ‫לחלק דשאני ההיא דפסחים דמדובר רק בחלוק וטלית שהם‬ ‫במה שנקט לשון אפילו כשכתב ואם הוציא וכו' אפילו‬ ‫והרמב"ן בפירושו עה"ת נתקשה טובא בביאור כוונת‬ ‫בגדים הנצרכים לאדם להתכסות ולהתחמם בהם וזה שפיר‬ ‫בדבר מצוה כגון שלקח ממנו ארון ותרכיכין וכו' דגם לאחר‬ ‫התורה בזה ובס"ד שיוכל לעשות תכריכין ממעות מעשר‪.‬‬ ‫מיחשב צורך הגוף ולא עוד אלא דהגוף גם ניצל בהם מחולי‬ ‫פירושו של הכ"מ מאי אפילו וכי ארון ותרכיכין למת אית‬ ‫ובין הדברים מביא הרמב"ן מה שכתב בזה הרמב"ם‬ ‫וקור והוי ממש חיות שלו אפילו לדעת הכ"מ‪.‬‬ ‫בהו יותר חיות מבגדים וכלים של חי ואי נימא דמשום‬ ‫פ"ג ה"י מהלכות מע"ש וז"ל ואסור להוציאו בשאר צרכיו‬ ‫אבל הרמב"ם שכתב דאין ליקח בגדים ממע"ש‬ ‫דתכריכין הוי מצוה ע"כ ס"ד דמותר טפי אמאי הוצרך קרא‬ ‫כגון שיקח בו כלים ובגדים ועבדים שנאמר ולא נתתי ממנו‬ ‫הכוונה לבגדים שהם רק תכשיט דומיא דכלים דכלל אותם‬ ‫למעט דוקא מצוה כזו שבאה עם קללת המיתה ולא מיעט‬ ‫למת כלומר לא הוצאתי אותו בדבר שאינו מקיים את הגוף‬ ‫עם בגדים והכלים אין בהם חיות האדם ותכריכין למת הם‬ ‫מצוה אחרת הבאה עם ברכת החיים וכגון לקנות ציצית או‬ ‫ואם הוציא ממנו בשאר דברים אפילו בדבר מצוה כגון‬ ‫גם צורך גדול מאד דהמת אין לו אכילה ולא שתיה ורק דבר‬ ‫לולב וכו'‪.‬‬ ‫שלקח ממנו ארון ותרכיכין למת מצוה הרי זה וכו' עכ"ל ולא‬ ‫אחד נצרך לו והיינו להתכסות דרך כבוד בשעת קבורה‬ ‫ועוד יש להעיר מהא דמצינו בפסחים דף צ‪ .‬תניא אם‬ ‫ניחא ליה כלל לרמב"ן בפירוש זה וחולק עליו בלשון‬ ‫בארון ותכריכין וס"ד דחשיבי כמו אכילה ושתיה או חלוק‬ ‫ימעט הבית מהיות משה [שמות י"ב ד'] החייהו משה מכדי‬ ‫תקיפה ע"ש‪.‬‬ ‫או טלית של אדם חי לא משום חיות אלא משום גודל הצורך‬ ‫אכילה ולא מכדי מקח רבי אומר אפילו מכדי מקח שאם אין‬ ‫אבל הכ"מ שם על המקום ממליץ בעד הרמב"ם וכותב‬ ‫ע"כ בעי קרא למעט דניתן מע"ש רק להשתמש בו לצורך‬ ‫לו ממנה עמו אחר עמו על פסחו וכו' רבה ורבי זירא חד‬ ‫וז"ל אע"פ שהרמב"ן בפירוש התורה פרשת תבא כתב על‬ ‫החי ולא לצורך המת אפילו אי הוי צורך גדול‪.‬‬ ‫אמר בעצים לצליתו כו"ע לא פליגי וכו' כי פליגי במצה‬ ‫דברי רבינו בזה שהם דברי הבאי נראה דלא דבר ריק הם‬ ‫ולפ"ז יש להבין כוונת הרמב"ם במה שנקט לשון‬ ‫ומרור וכו' וחד אמר במצה ומרור נמי כו"ע לא פליגי וכו' כי‬ ‫דברי רבינו כמו שאכתוב בסמוך ומ"ש ואם הוציאו ממנו‬ ‫אפילו דלא מיבעיא בגדים של חי שאינן בגדים הנצרכין לו‬ ‫פליגי ליקח בו חלוק ליקח בו טלית רבנן סברא מהיות משה‬ ‫בשאר דברים אפילו בדבר מצוה וכו' משנה בסוף מעשר שני‬ ‫כ"כ אלא תכשיטים דומיא דכלים שאין בהם צורך הגוף כ"כ‬ ‫אמר רחמנא החייהו לשה ורבי אמר החיה עצמך משה וכו'‪.‬‬ ‫ולא נתתי ממנו למת לא לקחתי ממנו ארון ותרכיכין למת‬ ‫אין ליקח ממעות מע"ש אלא אפילו תכריכין שהם צורך‬ ‫הרי מבואר דליקח חלוק וטלית שפיר מיחשב החיה‬ ‫ומשמע לרבינו דבדרך אפילו מיתניא ומשום דאיכא למידחי‬ ‫גדול למת אין ליקח ממעות מע"ש דנתמעטו צרכי המת‬ ‫עצמך היינו חיות האדם וליכא למימר דרק רבי אית ליה הכי‬ ‫ולומר דדוקא נקט למת הא לחי דומיא דלמת דהיינו ליקח‬ ‫מהאי קרא‪.‬‬ ‫ורבנן פליגי דהלא מבואר דהא דרבנן פליגי ה"ט משום‬ ‫בגדים לחי שרי לכך כתב רבינו דאין לומר כן דגם זה הוי‬ ‫קול דודי כללים ‪ -‬סימן כ"ג‬ ‫דמתפרש להו דקרא הוא דמיעט וקאמר החייהו לשה אבל‬ ‫בכלל למת כיון שאינו דבר שהוא חוזר להיות חי דהיינו‬