gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

עצה ותבונה · Eitzah Isvunah — כי תבוא (2026-08-24)

מוציא לאור: עצה ותבונה · Eitzah Isvunah

שבוע: כי תבוא (2026-08-24)

עצה ותבונה · Eitzah Isvunah — כי תבוא (2026-08-24)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בעזהשי " ת‬ ‫עצה‬ ‫ותבונה‬ ‫דברי תורה‬ ‫מכ"ק מרן אדמו"ר זצללה"ה‬ ‫'עומק לב'‬ ‫שיעורים ושיחות קודש‬ ‫מכ"ק מרן אדמו"ר שליט"א‬ ‫'מים עמוקים '‬ ‫'דולה התבונה '‬ ‫פרשת כי תבוא תשפ"ו‬ ‫לזכר עולם יהיה צדיק‬ ‫עצה‬ ‫כ"ק מרן אדמו"ר‬ ‫ותבונה‬ ‫זצללה"ה‬ ‫רבי אברהם אביגדור נחום‬ ‫בן כ"ק מרן אדמו"ר‬ ‫רבי יעקב יצחק דן זצללה"ה הי"ד‬ ‫קובץ ר"כ‬ ‫יומא דהילולא שב"ק ט"ז אלול [תשס"א]‬ ‫ערש"ק‬ ‫פרשת כי תבוא‬ ‫זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל‬ ‫תשפ"ו‬ ‫לתרומות והנצחות‪:‬‬ ‫‪052-7620204‬‬ ‫לקבלת הגליון בדוא"ל‪:‬‬ ‫‪a609200101002@gmail.com‬‬ ‫לע"נ‬ ‫הרה"ח ר' מאיר שלום שטיין זצ"ל‬ ‫בן הרה"ח ר' צבי זצ"ל‬ ‫אשר היה דבוק בלו"נ לכ"ק אדמו"ר זצללה"ה‬ ‫נלב"ע י"ח אלול תשס"א‬ ‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‪.‬‬ ‫יו"ל ע"י‬ ‫נדבת נכדו הר"ר צבי וייס הי"ו‬ ‫רחוב דוד ‪ 32‬ירושלים‬ ‫ניתן להאזין לשיעורי‬ ‫כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א‬ ‫סדרי הלימודים בחבורת ההלכה – משנ"ב ח"ב‬ ‫חבורת "בני עולם הבא"‬ ‫מדי ליל שישי בשידור חי‬ ‫דחסידי סטריקוב‬ ‫במערכת 'קול סטריקוב'‬ ‫בייסודו ובנשיאותו‬ ‫חזרה קס"ח ח' – ק"ע י"ז‬ ‫השבוע ‪ -‬פר' כי תבוא‬ ‫של כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א‬ ‫מס' ‪ 072-3371263‬שלוחה ‪.4‬‬ ‫•••‬ ‫כמו כן ניתן להאזין לאחר השיעור‬ ‫ק"ע י"ח – קע"א‪.‬‬ ‫שבוע הבא – נצבים וילך‬ ‫קו הבחינות‪077-437-9774 :‬‬ ‫מידי יום חמישי מתקיימת הבחינה‬ ‫וכן בקו שיעורי כ"ק מרן‬ ‫ח"ו‪ ,‬סי' תקפד'‪ .‬וסי' תקפו' סעיף א'‪.‬‬ ‫שואלין ודורשין‪:‬‬ ‫ניתן לענות על התשובות עד ליום ב' שלאחמ"כ בערב‬ ‫אדמו"ר שליט"א ב'קול הלשון'‬ ‫מס' ‪ 073-2951269‬שלוחה ‪.1‬‬ ‫ג‬ ‫לב‬ ‫כי תבוא‬ ‫עומק‬ ‫כי תבוא‬ ‫ויש לבאר העניין‪ ,‬וכעין זה איתא‬ ‫פרשת כי תבוא קוראים קודם ראש‬ ‫בספה"ק תפארת שלמה (ד"ה‬ ‫השנה‪ ,‬והטעם לזה איתא‬ ‫יש לתת)‪ ,‬עפ"י מה ששנינו (מנחות קי‪).‬‬ ‫בגמרא (מגילה לא‪" :):‬עזרא תיקן להן‬ ‫"אמר ריש לקיש מאי דכתיב (ויקרא ז‪ ,‬לז)‬ ‫לישראל שיהו קורין קללות שבתורת‬ ‫'זאת התורה לעולה למנחה ולחטאת‬ ‫כהנים קודם עצרת ושבמשנה תורה‬ ‫ולאשם'‪ ,‬כל העוסק בתורה כאילו הקריב‬ ‫קודם ראש השנה‪ ,‬מאי טעמא אמר אביי‬ ‫עולה מנחה חטאת ואשם"‪ ,‬וכן איתא‬ ‫ואיתימא ריש לקיש כדי שתכלה השנה‬ ‫שם "אמר רבי יצחק מאי דכתיב (שם ו‪,‬‬ ‫וקללותיה" (וצ"ע איך קיימו תקנה זו‬ ‫יח) 'זאת תורת החטאת'‪ ,‬ו'זאת תורת‬ ‫במערבא שהיו גומרים את התורה פעם‬ ‫האשם' (שם ז‪ ,‬א)‪ ,‬כל העוסק בתורת‬ ‫בג' שנים (מגילה כט‪.)):‬‬ ‫חטאת כאילו הקריב חטאת וכל העוסק‬ ‫בתורת אשם כאילו הקריב אשם"‪ .‬והיינו‬ ‫ולכאורה עניין זה שבקריאת התוכחות‬ ‫ששייך לקיים את עניין הקרבנות ע"י‬ ‫זוכים שתכלה שנה וקללותיה‬ ‫לימוד הפרשיות בתורה העוסקים‬ ‫צריך ביאור‪ ,‬שהרי הקללות אינם באים‬ ‫בדינם‪ ,‬וע"ז נאמר (הושע יד‪ ,‬ג‪ ,‬וברש"י שם)‬ ‫בחינם‪ ,‬אלא מחמת החטא‪ ,‬וזהו תכלית‬ ‫"ונשלמה פרים שפתינו"‪ ,‬שהפרים‬ ‫כתיבת התוכחה בתורה שבאה כדי‬ ‫שהיה לנו להקריב נשלם אותם ע"י‬ ‫להזהיר את ישראל על העונש העלול לבא‬ ‫'שפתינו'‪ ,‬היינו ע"י לימוד דיני‬ ‫בעקבות החטא‪ ,‬ואם חלילה יש סיבה‬ ‫הקרבנות‪ ,‬שדבר זה נחשב ממש כהקרבה‬ ‫לקיום הקללות‪ ,‬מה תועיל קריאתם‬ ‫בפועל‪.‬‬ ‫להינצל מהם‪ .‬ואדרבה מסברא נראה‬ ‫ולהבין עד כמה הדברים מגיעים‪ ,‬הנה‬ ‫שעל ידי קריאת הקללות יכול להתעורר‬ ‫מצאנו שדנו בפוסקים (ראה ט"ז‬ ‫קטרוג על ראשי עם קודש‪.‬‬ ‫לב‬ ‫כי תבוא‬ ‫עומק‬ ‫ד‬ ‫שבכח‬ ‫בקרבנות‬ ‫שנתחדש‬ ‫האמור‬ ‫או"ח סי' א סק"ז) אם אפשר לומר אחר‬ ‫האמירה נחשב כאילו הקריב בפועל‪ ,‬ולכן‬ ‫קריאת פרשת חטאת בשחרית "יהי רצון‬ ‫שייך בזה ג"כ שאם חיסר אחת‬ ‫שאם נתחייבתי חטאת שתהא אמירה זו‬ ‫מסממניה חייב מיתה‪ .‬ומסתמא כמו כן‬ ‫מרוצה לפניך כאילו הקרבתי חטאת"‪,‬‬ ‫שייך באמירת הפרשה שאר הבחינות‬ ‫וטעם המונעים מלומר זאת‪ ,‬כיוון שאין‬ ‫שבפרטי הקרבן כמו פיגול וכיוצ"ב‪.‬‬ ‫חטאת באה נדבה וא"כ גם על צד הספק‬ ‫אין לומר זאת שהרי בכל אופן הקריאה‬ ‫(ויש להסתפק אם דבר זה שייך רק‬ ‫הזאת כבר נעשית כמשפט החטאת ככל‬ ‫לאחר החורבן כאשר אין שייך כלל‬ ‫פרטיה‪.‬‬ ‫להקריב קרבנות‪ ,‬או שהיה ג"כ בזמן‬ ‫המקדש‪ ,‬ופשיטא שאדם שנתחייב קרבן‬ ‫ולדרכינו למדנו שאמירה זו שאומרים‬ ‫לא היה יכול לפטור עצמו בלימוד‬ ‫אחר קריאת הפרשה 'יהי"ר‬ ‫הפרשה‪ ,‬אולם עדיין ייתכן שהיה שייך‬ ‫כאילו הקרבתי' אין זו תחינה ותפילה‬ ‫איזה בחינה של הקרבה ע"י הלימוד גם‬ ‫גרידא‪ ,‬אלא שמחשיבים לקריאת הפרשה‬ ‫בזמן המקדש‪ ,‬וצ"ע)‪.‬‬ ‫כהקריב בפועל ממש ולכן על קרבנות‬ ‫שאינם באים נדבה אין לומר 'כאילו‬ ‫והנה דבר זה נאמר בקרבנות‪ ,‬אולם‬ ‫הקרבתי'‪ ,‬ואף על צד הספק‪.‬‬ ‫המצוות‬ ‫שאר‬ ‫בכל‬ ‫שייך‬ ‫וכן חזינן מהא דכתב הרמ"א (או"ח סי'‬ ‫והעניינים‪ ,‬כי בכל מצוה נכלל חלק‬ ‫קלב ס"ב)‪" :‬ויש שכתבו ליזהר לומר‬ ‫המעשה הדיבור והמחשבה‪ ,‬ומלבד עצם‬ ‫פטום הקטורת מתוך הכתב‪ ,‬ולא בעל‬ ‫עשיית המצווה יש ג"כ את חלק הדיבור‬ ‫פה‪ ,‬משום שהאמירה במקום הקטרה‬ ‫שבמצוה שאותו מקיימים ע"י לימוד‬ ‫וחיישינן שמא ידלג אחד מסממניה‬ ‫(שער הגלגולים‬ ‫התורה של אותה מצוה‬ ‫ואמרינן שהוא חייב מיתה אם חיסר אחת‬ ‫הקדמה יא; דרך פקודיך הקדמה ד)‪.‬‬ ‫מסממניה"‪ ,‬וראה עוד שם‪ .‬ולכאורה‬ ‫וזהו ג"כ הביאור בעניין קריאת פרשת‬ ‫הוא דבר פלא שהרי אינו מחסר בקטורת‬ ‫הקללות כדי לפעול עי"ז שתכלה‬ ‫עצמה אלא באמירתה‪ ,‬ואיך יבוא עי"ז‬ ‫שנה וקללותיה‪ ,‬כי כמו שמצינו שע"י‬ ‫למיתה‪ .‬ובהכרח שהוא ג"כ מצד העניין‬ ‫ה‬ ‫לב‬ ‫כי תבוא‬ ‫עומק‬ ‫איתא לבאר עניין מותם של נדב ואביהוא‪,‬‬ ‫לימוד דיני המצוה נחשב כאילו הקריב‬ ‫שהמיתו עצמם על הקטרת הקטורת‪,‬‬ ‫קרבן וזוכים עי"ז לכפרה‪ ,‬כמו כן שייך‬ ‫וכיוון שלא היה זה מצווה‪ ,‬לא היה שייך‬ ‫דבר זה בעניין הקללות‪ ,‬שע"י שקוראים‬ ‫שיקבלו חיים חדשים)‪ .‬וזהו שאנו‬ ‫פרשת הקללות נחשב כאילו נתקיימו‬ ‫אומרים על התורה (בברכת אהבת עולם של‬ ‫הקללות בפועל‪ ,‬ואם חלילה מגיע לבנ"י‬ ‫ערבית) "כי הם חיינו"‪ ,‬כי לאחר שהאדם‬ ‫עונש יצאו ידי חובתם בקריאה החשובה‬ ‫ממית עצמו עליה אז הוא מקבל הימנה‬ ‫כמו הקיום בפועל‪ .‬והיינו שזה כח לימוד‬ ‫חיים חדשים‪.‬‬ ‫התורה‪ ,‬שבזכותו נחשב ללומד כאילו‬ ‫קיים את מה שכתוב בה‪.‬‬ ‫ולכן התורה מגינה ומצילה את האדם‬ ‫מן הייסורים‪ ,‬כי באמת ראוי לו‬ ‫מחמת איזו סיבה שיבואו עליו ייסורים‪,‬‬ ‫עוד יש לומר עפ"י מה שאמרו חז"ל‬ ‫אך כיוון שהמית עצמו על התורה‪ ,‬הרי‬ ‫(סוטה כא‪" ).‬תורה בין בעידנא‬ ‫זה נחשב לו כאילו כבר קיבל את‬ ‫דעסיק בה ובין בעידנא דלא עסיק בה‬ ‫הייסורים‪ ,‬וכבר יצא בזה ידי חובה‪ ,‬רק‬ ‫מגנא ומצלא"‪ ,‬הרי שבסגולת התורה‬ ‫שהתורה חזרה והחייתו‪.‬‬ ‫להגן ולהציל את האדם מייסורים וצרות‪.‬‬ ‫ובזה מבואר סגולת קריאת פרשת‬ ‫וי"ל הטעם בזה‪ ,‬שהנה איתא בגמרא‬ ‫התוכחה להינצל מן הרעות‬ ‫(ברכות סג‪" ):‬אין דברי תורה מתקיימין‬ ‫הכתובין בה‪ ,‬כי המיתה שיש בלימוד‬ ‫אלא במי שממית עצמו עליה שנאמר‬ ‫התורה הוא במקום הייסורים‪ ,‬וביותר‬ ‫(במדבר יט‪ ,‬יד) 'זאת התורה אדם כי ימות‬ ‫שייך עניין זה ע"י הקריאה של כללות‬ ‫באהל'"‪ ,‬הרי שיש בחינה של מיתה‬ ‫הציבור‪ ,‬ועי"ז זוכים שתכלה שנה‬ ‫בלימוד התורה‪.‬‬ ‫וקללותיה‪.‬‬ ‫וביארו בספה"ק שבאמת כאשר האדם‬ ‫לומד כדבעי אז הוא מגיע ממש‬ ‫ויש לבאר העניין בתוספת נופך‪ ,‬כי הנה‬ ‫למצב של מיתה‪ ,‬רק שהתורה חוזרת‬ ‫כאשר קוראים פרשה זו מתעוררים‬ ‫ומחייה אותו בחיים חדשים (ועד"ז‬ ‫לב‬ ‫כי תבוא‬ ‫עומק‬ ‫ו‬ ‫זה נתקיים כבר בעם ישראל בכל אורך‬ ‫בנ"י לתשובה וליראת שמים‪ ,‬כל אחד‬ ‫הגלות‪ ,‬כי כמה צרות ומצוקות איומות‬ ‫לפום דרגא דיליה‪ ,‬ועצם קריאת‬ ‫ונוראות עברו על ראש בנ"י‪ ,‬וכל הקללות‬ ‫התוכחות מייסרת את האדם‪ ,‬ונשבר לבו‬ ‫הללו התרחשו בכל הדורות וגם בדורות‬ ‫בקרבו‪ .‬והרי כל תכלית פרשה זו היא‬ ‫האחרונים‪ .‬ואנו מבקשים מהקב"ה‬ ‫כאמור להזהיר את ישראל מפני החטא‬ ‫שאחר שהכל כבר נתקיים בנו בוודאי‬ ‫ותוצאותיו‪ ,‬ולעוררם לתשובה ולתיקון‬ ‫שאנו צריכים כבר לזכות לתכלה שנה‬ ‫המעשים‪ ,‬וכאשר שבים בתשובה ע"י‬ ‫וקללותיה‪ .‬וזהו עניין קריאת פרשת‬ ‫הקריאה לבדה כבר מגיעים לתכלית של‬ ‫התוכחה וכבר אין צורך שתתקיים‬ ‫הקללות‪ ,‬שהיא על דרך תפילה שאנו‬ ‫בפועל‪ .‬והוא בחינה של המתקת הדינים‬ ‫מתחננים שכבר יכלו כל הקללות שכבר‬ ‫בשרשם‪.‬‬ ‫עברו על ראשינו ונזכה לגאולה השלימה‪.‬‬ ‫ויש לפרש בזה לשון הגמרא 'עזרא‬ ‫ועניין זה שייך מדי שנה בשנה‪ ,‬כי בכל‬ ‫תיקן'‪ ,‬היינו שעזרא נתן תיקון‬ ‫שנה שעוברת מבינים יותר את‬ ‫לבנ"י‪ ,‬שע"י שיקראו פרשה זו יעשו‬ ‫הפשט בעוד פסוק בפרשה‪ ,‬שהרי עוד‬ ‫תשובה ויגיעו לתקן כל מה שצריך‪,‬‬ ‫צרות קשות ורעות עוברות על בנ"י‪,‬‬ ‫וממילא תכלה שנה וקללותיה‪.‬‬ ‫וממילא אנו מבקשים מהקב"ה שלאחר‬ ‫שכבר נתקיים בנו הכל שנזכה כבר‬ ‫עוד יש לומר בדרך דרוש‪ ,‬שהנה כאשר‬ ‫שתכלה שנה וקללותיה‪.‬‬ ‫קוראים פרשת הקללות רואים שכל‬ ‫ז‬ ‫עמוקים‬ ‫התבונה‬ ‫מ'‬ ‫תניא פרק‬ ‫פרק י'‬ ‫תניא‬ ‫מים‬ ‫דולה‬ ‫ה‬ ‫מים עמוקים‬ ‫לקוטי אמרים תניא –פרק י'‬ ‫השנאה מחמת גודל אהבתו לה'‬ ‫והנה כשהאדם מגביר נפשו האלהית‬ ‫וקדושתו באהבה רבה בתענוגים וחיבה‬ ‫ונלחם כל כך עם הבהמית עד שמגרש‬ ‫יתרה הנ"ל כי הם זה לעומת זה כדכתיב‬ ‫ומבער הרע שבה מחלל השמאלי‬ ‫תכלית שנאה שנאתים לאויבים היו לי‬ ‫כמ"ש ובערת הרע מקרבך ואין הרע‬ ‫חקרני ודע לבבי וגו' וכפי ערך גודל‬ ‫נהפך לטוב ממש נקרא צדיק שאינו‬ ‫האהבה לה' כך ערך גודל השנאה לס"א‬ ‫גמור וצדיק ורע לו דהיינו שיש בו עדיין‬ ‫והמיאוס ברע בתכלית כי המיאוס הוא‬ ‫מעט מזער רע בחלל השמאלי אלא‬ ‫הפך האהבה ממש כמו השנאה‪ .‬וצדיק‬ ‫שכפוף ובטל לטוב מחמת מיעוטו ולכן‬ ‫שאינו גמור הוא שאינו שונא הס"א‬ ‫נדמה לו כי ויגרשהו וילך לו כולו לגמרי‬ ‫בתכלית השנאה ולכן אינו מואס ג"כ‬ ‫אבל באמת אלו חלף והלך לו לגמרי כל‬ ‫ברע בתכלית וכל שאין השנאה‬ ‫הרע שבו היה נהפך לטוב ממש‪ .‬וביאור‬ ‫והמיאוס בתכלית ע"כ נשאר איזה שמץ‬ ‫הענין כי הנה צדיק גמור שנהפך הרע‬ ‫אהבה ותענוג לשם ולא הוסרו הבגדים‬ ‫שלו לטוב ולכן נקרא צדיק וטוב לו הוא‬ ‫הצואים לגמרי מכל וכל ולכן לא נהפך‬ ‫ע"י הסרת הבגדים הצואים לגמרי‬ ‫לטוב ממש מאחר שיש לו איזה אחיזה‬ ‫מהרע דהיינו למאוס מאד בתענוגי‬ ‫עדיין בבגדים הצואים אלא שהוא בטל‬ ‫עוה"ז להתענג בם בתענוגות בני אדם‬ ‫במיעוטו וכלא חשיב ולכן נקרא צדיק‬ ‫למלאת תאות הגוף בלבד ולא לעבודת‬ ‫ורע כפוף ובטל לו‪ .‬ועל כן גם אהבתו‬ ‫ה' מפני היותם נמשכים ונשפעים‬ ‫לה' אינו בתכלית ולכן נקרא צדיק‬ ‫מהקליפה וס"א וכל מה שהוא מהס"א‬ ‫שאינו גמור‪ .‬והנה מדרגה זו מתחלקת‬ ‫הצדיק גמור הוא שונאו בתכלית‬ ‫עמוקים‬ ‫התבונה‬ ‫שופטיםפרק י'‬ ‫תשפ"וו‬ ‫פר' תניא‬ ‫מים‬ ‫דולה‬ ‫ח‬ ‫עליה והם מועטים כו' שלכן נקראים בני‬ ‫לרבבות מדרגות בענין בחי' מיעוט הרע‬ ‫עליה שמהפכין הרע ומעלים אותו‬ ‫הנשאר מאחת מארבע יסודות הרעים‬ ‫לקדושה כדאיתא בזהר בהקדמה‬ ‫ובענין ביטולו במיעוטו בששים עד"מ או‬ ‫שכשרצה רבי חייא לעלות להיכל ר"ש‬ ‫באלף ורבבה וכיוצא עד"מ והן הם בחי'‬ ‫בן יוחאי שמע קלא נפיק ואמר מאן‬ ‫צדיקים הרבים שבכל הדורות כדאיתא‬ ‫מנכון די חשוכא מהפכן לנהורא וטעמין‬ ‫בגמ' דתמניסר אלפי צדיקי קיימי קמי'‬ ‫מרירו למיתקא עד לא ייתון הכא וכו'‪.‬‬ ‫הקדוש ברוך הוא אך על מעלת צדיק‬ ‫גמור הוא שאמר רשב"י ראיתי בני‬ ‫דולה התבונה‬ ‫מטרת הידיעה במהות כוחות הרע – כדי לידע להתכונן היטב למלחמת היצר;‬ ‫מטרת הידיעה במהות כוחות הטוב – כדי לידע אל מה לכסוף ולהשתוקק‬ ‫שיעור ליל שישי פרשת כי תצא תשפ"ו‬ ‫ליקוטי אמרים תניא – פרק י'‬ ‫הדרך להתחזק בגלות – להתאסף לעסוק יחד בתורה ועבודה‬ ‫בפתח דברינו נקדים במאמר נפלא מהאור החיים הק' בפרשת השבוע‪ ,‬בעמדנו בליל‬ ‫שישי שהוא זמן המסוגל לעשות הכנה דרבה לקראת שבת קודש הבעל"ט‪,‬‬ ‫ודבריו אלו של האור החיים הק' הם הוראה בהירה על מטרת התאספותנו פה מידי‬ ‫שבוע בשבוע בליל שישי‪.‬‬ ‫ט‬ ‫התבונה‬ ‫תניא פרק י'‬ ‫דולה‬ ‫נאמר בפסוק (דברים כב א‪-‬ב) 'לא תראה את שור אחיך או את שיו נדחים והתעלמת‬ ‫מהם השב תשיבם לאחיך‪ ,‬ואם לא קרוב אחיך אליך ולא ידעתו ואספתו אל‬ ‫תוך ביתך והיה עמך עד דרוש אחיך אותו והשבותו לו'‪ .‬ומבאר האוה"ח הק'‪" :‬פרשת‬ ‫זו באה לרמוז בפרטות חיוב התוכחות שצריכין בני אל חי צדיקי עולם לעשות לעם ה'‪,‬‬ ‫והן אלה צדיקים יקראו לצד מעלתם "אחים"‪ ,‬כמו שהעירותיך שכינוי זה הוא מדריגה‬ ‫היותר מעולה שבכל כינויים אשר יתכנו בהם יחידי עם‪ ,‬ואותם צוה ה' "כי תראה את‬ ‫שור"‪ ,‬אלה הם בני אדם שנמשלו כבהמות‪ ,‬והם צאן קדשים‪ ,‬ולזה קראם 'שור' ו'שה'‪,‬‬ ‫"אחיך"‪ ,‬שהוא הקב"ה‪ .‬וייחס לו שם זה להעיר אל מי מקדושיו הוא מצוה שהם‬ ‫הצדיקים כמו שכתבנו"‪.‬‬ ‫ואומרו 'נדחים' על דרך אומרו (דברים ד יט) 'ונדחת והשתחוית להם' וגו'‪ ,‬שהעובר פי‬ ‫ה' יקרא "נדח"‪ .‬ויצו ה' לבל יתעלם אלא ישיבם לאחיו ‪ -‬הוא אלקי עולם‪.‬‬ ‫וכפל לומר "השב תשיבם"‪ ,‬נתכוון כי מתחילה ישיבם לדרך הטוב‪ ,‬ובזה יתקרבו אל‬ ‫אביהם שבשמים‪ ,‬והוא אומרו "תשיבם לאחיך"‪.‬‬ ‫ואומרו "ואם לא קרוב אחיך" וגו'‪ ,‬בזה העיר כי הוא מדבר על זמן גלות האחרון כי‬ ‫לא קרוב‪ ,‬כדרך אומרו (במדבר כד יז) 'אשורנו ולא קרוב'‪ .‬עוד לו "ולא ידעתו"‪,‬‬ ‫שנסתם הקץ ואין יודע מתי קץ הפלאות‪ .‬וזה יסובב הרחקת הלבבות מהאמונה ונטויי‬ ‫רגל‪ ,‬כאשר עינינו רואות בדורות הללו‪ .‬עם כל זה יצו ה' "ואספתו אל תוך ביתך" ‪ -‬זה‬ ‫בית המדרש‪ ,‬וילמדהו אורחות חיים ודרך ישכון אור לבל יטה מני אורח‪ ,‬ולא ימצאהו‬ ‫אויבו במחשבות וטענות כוזבות‪ ,‬כי אור תורה תצילהו‪ ,‬וזה יהיה עד שיתרצה ה'‬ ‫וידרשהו‪ ,‬והוא אומרו "עד דרוש אחיך אותו‪ ,‬והשבותו לו"‪ ,‬פירוש מעלה עליו הכתוב‬ ‫כאילו הוא משיבו מני אובד"‪ ,‬עכלה"ק‪.‬‬ ‫מטרת ההתאספות בליל שישי‬ ‫ודברים אלו הם כקילורין לעיניים לדעת מה יעשה ישראל בדור השפל הזה שבו אנו‬ ‫נמצאים‪ ,‬שהדרך היחידה האיך להחזיק מעמד ולעמוד איתן בגלות האחרון‬ ‫הזה‪ ,‬הוא על ידי שנכנסים לבית המדרש ולומדים אורחות חיים ודרך ישכון אור‪ ,‬וזהו‬ ‫מגמתנו בהתאספותנו יחד בליל שישי‪ ,‬לקיים את הוראתו של האור החיים הק'‪ ,‬כי בזה‬ ‫התבונה‬ ‫פר' כי תצא תשפ"ו‬ ‫דולה‬ ‫י‬ ‫שבאים ולומדים יחד את דברי הצדיקים ועוסקים ביסודות דרכם ומשנתם הטהורה‬ ‫שהנחילו לנו‪ ,‬ומחפשים דרכים האיך נוכל גם אנו לאחוז בהם ולקרב נשמותינו אל‬ ‫השי"ת‪ ,‬ולהאיר נשמותינו שיוכלו להתקרב אל ה'‪ ,‬וזהו הדרך שבאמצעותו אנו יכולים‬ ‫להתחזק גם בתוך הגלות‪.‬‬ ‫והרי בדורנו כל הגבולות וכל ההגדרות ניטשטשו והתערבבו‪ ,‬וגם כאלו שמשתייכים‬ ‫בהגדרתם תחת ציבור יראי ה' וחושבי ה' והולכים בלבושי היראים‪ ,‬אבל באמת‬ ‫הם רחוקים מאד מלהיות יראים ושלמים אלא הם "נטויי רגל" כלשון האוה"ח הק'‪,‬‬ ‫ומזה נשתרש התופעה שבליל שישי מחפשים מחוץ לכותלי ביהמ"ד האיך להעביר‬ ‫ולבלות את הזמן בהבלים ובתענוגי עולם הזה‪ .‬אבל צריך לדעת שרצון ה' הוא שתחת‬ ‫זה יבואו לבית המדרש ללמוד ולעסוק בתורה ובעבודת ה'‪ ,‬באופן שייצאו משם כבריה‬ ‫חדשה עם התעוררות חדשה והשגות שטרם השיגו‪ ,‬וכך משבוע לשבוע עולים‬ ‫ומתעלים ונעשים טובים יותר‪" ,‬עד דרוש אחיך אותו"‪ ,‬עד שזוכים להיות לגמרי קרובים‬ ‫אל ה'‪ .‬וזהו הדרך שבו צריך להתנהג בלות האחרון‪ ,‬ועל ידו זוכים להתקרב אל ה' לאור‬ ‫באור החיים‪.‬‬ ‫סיכום פרק ט'‬ ‫נבוא ללמוד פרק י' מספר התניא‪ .‬בפרק ט' למדנו בתיאור מה הם הרצונות של הנפש‬ ‫האלוקית והנפש הבהמית‪ ,‬ששניהם נלחמים על ה'עיר קטנה' – הוא הגוף‪,‬‬ ‫ועורכים מלחמה כבידה‪ ,‬כמשל שני המלכים שנלחמים בחירוף נפש לכבוש עיר אחת‪,‬‬ ‫שכל אחד רוצה לכבוש אותה‪ .‬והתניא החל לבאר האיך נראה אדם כזה שזכה שהנפש‬ ‫האלוקית שלו הצליחה כבר במלחמה‪.‬‬ ‫רצון ה' שיהיו נסיונות ומלחמות תמידיות‬ ‫אמנם בהיותנו בזה‪ ,‬כדאי ונכון להקדים בהבאת יסוד גדול המהוה 'יסוד חיים' לכל‬ ‫אחד לידע אותו ולבסס על פיו את כל מהלך חייו‪ ,‬המובא בפרשתנו בספה"ק‬ ‫תפארת שלמה בתחילת הפרשה על הפסוק (דברים כא י) 'כי תצא למלחמה על אויביך‬ ‫ונתנו ה' אלקיך בידיך' וגו'‪ ,‬שיש בזה רמז בענין מלחמת היצר‪ ,‬מה שאנו רואים כי יש‬ ‫יא‬ ‫התבונה‬ ‫תניא פרק י'‬ ‫דולה‬ ‫אנשי מעשה העושים מלחמה ביצרם ומנצחין אותו‪ ,‬ואח"כ באיזו ימים הולך ומתגבר‬ ‫עליהם‪ ,‬וצריכין לערוך עוד נגדו מלחמה מחדש‪ .‬ובאמת הוא תמיהה גדולה בעיניהם‬ ‫מה זה ועל מה זה‪ ,‬הלא כבר ערכנו מלחמה וכבשנו אותו‪ ,‬והיה עולה בדעתם כי די‬ ‫להם בזה‪ ,‬ועתה הנה הוא היצר מתגבר כנגדם‪ ,‬ומה יהיה בסופם‪.‬‬ ‫על זה באה התורה לרמז "כי תצא למלחמה"‪ ,‬היינו שעיקר יציאתך לזה העולם הוא‬ ‫רק למען היות לך מלחמה כל ימי חייך‪ ,‬ולכך נוצרת‪.‬‬ ‫וזהו שכתוב אצל יעקב אבינו (ב"ר פד ג) "ביקש יעקב לישב בשלוה‪ ,‬אמר לו הקב"ה לא‬ ‫דיין לצדיקים מה שמתוקן להם לעוה"ב" וכו'‪ ,‬פירוש‪ ,‬כי יעקב אבינו כבר תיקן‬ ‫את חלקו לעוה"ב מה שהיה צריך כאשר יבא עתו להסתלק מזה העולם‪ ,‬וא"כ כאשר‬ ‫נגמר לתקן כל ענין מלחמת היצר‪ ,‬ההכרח להסתלק מהעוה"ז‪ .‬ולכן "קפץ עליו רוגזו‬ ‫של יוסף"‪ ,‬ועל ידי זה היה מהצורך לערוך עוד מלחמת היצר מחדש‪ ,‬הנה צריך‬ ‫להתעכב עוד בעוה"ז‪ .‬וכיוצא בזה מצינו בדוד המלך ע"ה שאמרו לו נעריו (מלכים א' א‪-‬‬ ‫ב) "יבקשו למלך נערה בתולה ותהי לו סוכנת"‪ ,‬כי אז היה דוד בבחינה זו שלא היה לו‬ ‫עוד שום תאוה‪ ,‬וכמו שאמר (תהלים קט כב) 'ולבי חלל בקרבי'‪ ,‬ואמרו חז"ל (ירושלמי ברכות‬ ‫פ"ט ה"א) שהרג את היצר‪ .‬וזהו שכתוב "ויכסהו בבגדים ולא יחם לו"‪ .‬ומשרתיו הצדיקים‬ ‫הגדולים הבינו זאת‪ ,‬והיו יראים לבל יסתלק ח"ו דוד המלך מעוה"ז מחמת שלא היה‬ ‫לו עוד מלחמת היצר‪ .‬ולזה נתנו עצה ותחבולה להמציא לו מלחמה חדשה והביאו לו‬ ‫דבר זר ונסיון מבחוץ‪ ,‬כדי לכבוש את היצר‪ ,‬ובזאת יתעכב עוד בעוה"ז‪.‬‬ ‫וזהו ענין סמיכת הפרשיות‪ ,‬שמסיים בפרשת שופטים "כי תעשה הישר בעיני ה'"‪,‬‬ ‫ומתחיל "כי תצא למלחמה" וגו'‪ ,‬כי זהו הדרך הישר בעיני ה' שיהיה לאדם תמיד‬ ‫מלחמת היצר כל ימי חייו כי לכך נוצרת‪ .‬וזה הפירוש "כי תעשה" בזה הרצון ו"הישר‬ ‫בעיני ה'"‪" ,‬כי תצא למלחמה"‪ ,‬להיות לך מלחמת היצר‪ ,‬עכדה"ק‪.‬‬ ‫צורת ההסתכלות הנכונה מה רצון ה' ממנו‬ ‫וכאן נעוץ יסוד מהותי בכל מהלך סדר עבודת ה' של האדם‪ ,‬כי דבר זה שהאדם בא‬ ‫לידי הרגשת יאוש ועצב‪ ,‬נובע מתוך הסתכלות לא נכונה על כל צורת העבודת‬ ‫התבונה‬ ‫פר' כי תצא תשפ"ו‬ ‫דולה‬ ‫יב‬ ‫ה'‪ ,‬בחושבו שהמצב הטוב ביותר שאליו צריך לכסוף הוא לחיות בטוב ובנעימים בלי‬ ‫מלחמות ונסיונות היצר‪ ,‬וכל המציאות שבו יש עדיין מצב של מלחמה תמידית הוא רק‬ ‫כעין 'מעבר' עד שזוכים להגיע אל המנוחה ואל הנחלה למצב שבו אין שום מונע ומעכב‬ ‫בעדו מעבודת ה'‪ .‬וממילא כאשר רואה שעדיין לא הגיע אל היעד הזה הוא נעשה שבור‬ ‫ומיואש מכך‪ ,‬וחושב מה יהיה התכלית ועוד כמה זמן יצטרך להתמודד כך עם יצרו‬ ‫הרע‪ .‬אבל אם היה מבין האמת כי "הישר בעיני ה'" הוא דייקא שיהיה מצב של "כי‬ ‫תצא למלחמה"‪ ,‬שהאדם יתמודד עם מלחמה תמידית ביצר וחיילותיו‪ ,‬אשר לשם‬ ‫מטרה זו הוא ירד להאי עלמא‪ ,‬כשמבין זאת חייו חיים רגועים ושלווים‪.‬‬ ‫וזה מתקשר ושייך עם הענין שאנו עוסקים בו בלימודנו בספר התניא‪ ,‬שמסביר‬ ‫שהאדם נברא באופן כזה שיש לו נפש האלוקית ונפש הבהמית‪ ,‬ושניהם נלחמים‬ ‫על ה'עיר קטנה' – הוא האדם‪ ,‬והמלחמה ניטשת ביניהם מי ינצח ומי יצליח להתגבר‬ ‫על האחר‪ .‬וזהו רצון ה' מהאדם‪ ,‬שיעמוד איתן במלחמה זו‪.‬‬ ‫האדם צריך להיות מוכן ומזומן למלחמה‬ ‫אמנם בזה יש נפקא מינה גדולה באיזה צורה ניגשים אל המלחמה הזו‪ .‬דנודע מה‬ ‫שפירש הרה"ק מקאצק זי"ע בביאור סתירת הכתובים‪ ,‬דהכא בפרשתנו נאמר‬ ‫"כי תצא למלחמה על אויביך ונתנו ה' אלקיך בידיך"‪ ,‬הרי דתיכף יתן ה' את האויבים‬ ‫בידם‪ ,‬ואילו בפרשת בהעלותך נאמר (במדבר י ט) 'וכי תבואו מלחמה בארצכם על הצר‬ ‫הצורר אתכם והרעותם בחצוצרות ונזכרתם לפני ה' אלקיכם ונושעתם מאויביכם'‪ ,‬הרי‬ ‫דלא ינצחו מיד אלא נצרכים לפעולות ולהתעוררות רחמים לפני ה' ורק אז יוושעו לעין‬ ‫כל ואל ימשלו בם רשעים‪ ,‬ומאי שנא מהכא דקאמר דתיכף "ונתנו ה' אלקיך בידיך"‪.‬‬ ‫וביאר דיש חילוק רב בין הכא להתם‪ ,‬כי יש נפקא מינה גדולה באיזה אופן ניגשים אל‬ ‫המלחמה ומהו צורת ההסתכלות עליה‪ ,‬דאם האדם בא מתוך ידיעה ברורה שעומדת‬ ‫להתרגש עליו מלחמה‪ ,‬והוא מכין עצמו אליה‪ ,‬והיינו "כי תצא למלחמה"‪ ,‬שהאדם‬ ‫מקדים את פני הצר הצורר והוא עומד מוכן ומזומן אלי קרב‪ ,‬אז סמוך לבו יהיה בטוח‬ ‫אשר "ונתנו ה' אלקיך בידיך"‪ ,‬שיזכה לנצח את היצר‪ .‬אבל בפרשת בהעלותך כתיב‬ ‫"כי תבואו מלחמה בארצכם"‪ ,‬שהאדם לא נערך למלחמה להקדים את האויב‪ ,‬אלא‬ ‫יג‬ ‫התבונה‬ ‫תניא פרק י'‬ ‫דולה‬ ‫האויב הגיע "בארצכם"‪ ,‬ואז אכן צריך רחמים רבים ולהריע בחצוצרות לעורר שיהמו‬ ‫רחמי ה' לנצח את המלחמה‪ ,‬עכתד"ה‪.‬‬ ‫התניא מלמדנו תכסיסי המלחמה לידע מי האויב‬ ‫והוא הדבר אשר אנו לומדים בדברי התניא‪ ,‬שהאדם יהיה מודע גם לכוחות הרעים‬ ‫הנמצאים בקרבו‪ ,‬כי בכך יוכל לדעת מלכתחילה לקראת מה הוא הולך‪ ,‬ויידע‬ ‫בבירור שעומד להתעורר כנגדו מלחמה‪ ,‬אשר לשם כך הוא כל מטרת בריאתו‪ ,‬ועומד‬ ‫מוכן ומזומן מתוך ידיעה בהירה שהוא עתיד להתמודד עם קשיים ונסיונות על כל צעד‬ ‫ושעל‪ ,‬ועצם ידיעה זו של המציאות כהווייתה‪ ,‬כבר משנה את כל המבט על כל הענין‪,‬‬ ‫בשונה ממי שיושב שקט ושאנן מבלי ידיעה בכוונות האויב הגדול העומד מולו‬ ‫להכריתו‪ ,‬ואז היצר הרע בא עם כל חילו וכוחו‪ ,‬ובכהאי גוונא צריך רחמי שמים מרובים‬ ‫לצלוח ולעמוד איתן בקשרי המלחמה‪ ,‬אבל כשהאדם יודע מראש שזה מה שהולך‬ ‫ל קרות‪ ,‬והוא מודע לעובדה שבאמצע הלימוד והתפילה יבוא אליו היצר לפתותו‬ ‫ולבלבלו‪ ,‬והוא עומד מוכן ללחום כנגדו‪ ,‬ומחפש דרכים ותחבולות האיך לנצחו‪ ,‬אז‬ ‫יזכה בסייעתא דשמיא ועזר ממעל אשר "ונתנו ה' אלקיך בידיך"‪.‬‬ ‫הכלל הראשון – דע את האויב‬ ‫ודבר זה למדנו מתורתו של החובת הלבבות שכותב בשער יחוד המעשה (פרק ה')‬ ‫בהאי לישנא‪" :‬בן אדם‪ ,‬ראוי לך לדעת כי השונא הגדול שיש לך בעולם הוא‬ ‫יצרך"‪ ,‬וממשיך והולך ומבאר את הענין באריכות‪ .‬אבל תחילה וראש הציב והעמיד‬ ‫את היסוד לדעת מהו סוד ההצלחה לצלוח את מלחמת היצר‪ ,‬והוא – לדעת את האויב‪,‬‬ ‫לדעת שעומד למולו שונא גדול הוא היצה"ר‪ ,‬ולדעת שהשונא הגדול הזה קיים ונמצא‬ ‫וכל מגמתו להכשילנו‪ ,‬ואז כשיודעים על מציאות קיומו מגיעים אל שדה הקרב באופן‬ ‫אחר לגמרי‪ ,‬מוכנים ומזומנים לערוך מלחמה וקרב ולנצחו‪.‬‬ ‫זהו התכלית והמטרה שבלימוד עניינים אלו של בחינות הרע של הנפש הבהמית‪,‬‬ ‫שכשיודעים על מה מדובר‪ ,‬ממילא מכין את עצמו בתחבולות ותכסיסי מלחמה‬ ‫האיך להתגבר עליו ולעמוד כנגדו‪.‬‬ ‫התבונה‬ ‫פר' כי תצא תשפ"ו‬ ‫דולה‬ ‫יד‬ ‫חובת האדם לבער הרע מקרב לבו‬ ‫וכעת בפרק י' הוא מתחיל לתאר מהו דמות וציור של הצדיק שזכה להגביר את נפשו‬ ‫האלוקית‪ :‬והנה כשהאדם מגביר נפשו האלהית ונלחם כל כך עם הבהמית‬ ‫עד שמגרש ומבער הרע שבה מחלל השמאלי כמו שכתוב ובערת הרע מקרבך –‬ ‫פירוש זה בכוונת הכתוב 'ובערת הרע מקרבך' הוא חידוש מילתא על דרך מליצה ולא‬ ‫בדרך הפשט‪ .‬כי בפשט הכתוב הכוונה שהרשע שעשה מעשה הרע‪ ,‬צריך להרגו‬ ‫ולבערו מן העולם‪ .‬והתניא מפרש "ובערת הרע מקרבך"‪ ,‬היינו שהתורה מצווה לכל‬ ‫אחד לבער את הרע מקרבו ומפנימיותו‪ .‬וזה דרך רמז ולכאורה מבלי שייכות לפשט‬ ‫הכתוב‪.‬‬ ‫ביאור הפנימי בפסוק 'ובערת הרע מקרבך'‬ ‫אמנם יש לשלב את הרמז ולקשרו שיהיה נעוץ עם פשטות הכתוב ג"כ‪ ,‬ובהקדם מאמר‬ ‫נורא מהתפארת שלמה (פרשת אמור) על הפסוק שנאמר אצל המעשה המגדף‬ ‫(ויקרא כד כג) 'וידבר משה וגו' ויוציאו את המקלל וגו' וירגמו אותו אבן‪ ,‬ובני ישראל עשו‬ ‫כאשר צוה ה' את משה'‪ ,‬ויש להבין סדר הפסוק‪ ,‬דלכאורה היה ראוי לכתוב מקודם‬ ‫"ובני ישראל עשו כאשר צוה ה' את משה"‪ ,‬ומה עשו "וירגמו אותו אבן"‪ ,‬כי לפי הסדר‬ ‫שהוא נכתב צריך ביאור מה הכוונה באומרו לאחר מכן "ובני ישראל עשו" וגו'‪.‬‬ ‫ומבאר התפארת שלמה‪ ,‬על פי הידוע מספרים שאותו בן הישראלית היה שורש פורה‬ ‫ראש ולענה‪ ,‬שורש קליפת הרע של אותו האיש ימ"ש‪ ,‬כרמוז בר"ת של 'ונוקב‬ ‫שם ה''‪ .‬ועל ידי רשעתו היה מביא מחשבות רעות בלב בני ישראל‪ .‬וזהו כוונת הכתוב‬ ‫"וירגמו אותו אבן"‪ ,‬ואח"כ "ובני ישראל עשו כאשר צוה ה' את משה"‪ ,‬דהיינו שעי"ז‬ ‫היו יכולים לעשות כאשר צוה ה' את משה להיות מחשבותם נכונה לה'‪.‬‬ ‫ומביא התפארת שלמה פסוק זה שהתניא מביא כאן 'ובערת הרע מקרבך'‪ ,‬כי הרשע‬ ‫הזה מביא שורש פורה בקרבך‪ ,‬וכאשר יתפרדו פועלי און‪ ,‬אזי הדרך נכונה לפני‬ ‫אוהבי ה' לעשות רצונו ית"ש‪ .‬וכאשר עינינו הרואות בעוה"ז כאשר יש ח"ו שינוי אויר‬ ‫ע"י איש אחד שיש לו ח"ו מיחוש החולי‪ ,‬יכול ג"כ להזיק לאחרים‪ ,‬ה' ישמרנו ויצילנו‬ ‫מכל רע בזה ובבא‪ ,‬עכתד"ק‪.‬‬ ‫טו‬ ‫התבונה‬ ‫תניא פרק י'‬ ‫דולה‬ ‫והיינו כמו שבחולי הגשמי אנו יודעים שכאשר יש חולה שמפיץ 'חיידקים' עלול הדבר‬ ‫להזיק ולגרום להידבקות אחרים בחולאת‪ ,‬כן הוא גם ברוחניות‪ ,‬שהאדם החוטא‬ ‫גורם לטומאה שתתפשט ועלול הדבר להזיק ח"ו‪.‬‬ ‫נמצא מבואר מזה שהריגת הרשע פועלת לשמור על בני ישראל ממחשבות רעות‪,‬‬ ‫שלא יהיה בקרבם רע‪ .‬אם כן כאשר התורה מצווה להרוג את הרשע ואומרת‬ ‫"ובערת הרע מקרבך"‪ ,‬נכלל בזה גם הפירוש הפנימי שפירש התניא ברמז הכתוב‪ ,‬על‬ ‫הצורך לבער את הרע הטמון בתוך החלל השמאלי שבלב‪ ,‬כי גם הריגת הרשע בפועל‬ ‫פועלת לבער את הרע מקרב לבות ישראל‪ ,‬שמעתה יהיה לבם נכון עמם ברעיונות‬ ‫ומחשבות זכות וטהורות‪.‬‬ ‫זהירות יתירה בדורנו מהשפעת האויר הקלוקל‬ ‫וכמה נחוץ הדבר ביותר בדורנו‪ ,‬שלדאבוננו אין בידינו כהיום לקיים במציאות את‬ ‫ביעור הרע כפשוטו‪ ,‬כי אין מיתת בית דין נוהגת בזמן הזה‪ ,‬ואם כן הרי כל‬ ‫הפגמים שנעשים תחת השמש נשארים באויר ומזהמים את כל הסביבה‪ ,‬והעצה‬ ‫היחידה שיש לזה הוא שהאדם לבד ישמור את עצמו בכל כוחו‪ ,‬להתחזק להוסיף אומץ‬ ‫בלימוד התורה וביראת ה' טהורה‪ ,‬ולהמצא אך במקומות של קדושה ולהשתדל‬ ‫להתרחק כפי היכולת מלהמצא במקומות כאלו שהם היפך הקדושה‪ ,‬והעיקר לדעת‬ ‫שיש מציאות של רע בעולם שצריך להשמר מפניו‪ ,‬וזה הכח היחיד שנשאר בידינו שלא‬ ‫להיות מושפעים מהרע‪.‬‬ ‫בחינת צדיק ורע לו‬ ‫ונחזור לדברי התניא‪ ,‬שהצדיק הזה מקיים "ובערת הרע מקרבך"‪ ,‬אבל ואין הרע נהפך‬ ‫לטוב ממש ‪ -‬ולכן נקרא צדיק שאינו גמור‪ ,‬וצדיק ורע לו – ולמה נקרא בשם‬ ‫זה של "צדיק ורע לו"‪ ,‬כי הכוונה בזה הוא‪ ,‬דהיינו שיש בו עדיין מעט מזער רע בחלל‬ ‫השמאלי‪ ,‬אלא שכפוף ובטל לטוב מחמת מיעוטו – וזה הכוונה "צדיק ורע – לו"‪,‬‬ ‫ר"ל שהרע כפוף לו אל חלק הטוב שלו‪ ,‬והיינו שיש לו עדיין רע אבל הרע נשלט תחתיו‪,‬‬ ‫ולכן נדמה לו כי ויגרשהו וילך לו כולו לגמרי‪ ,‬אבל באמת אלו חלף והלך לו לגמרי‬ ‫התבונה‬ ‫פר' כי תצא תשפ"ו‬ ‫דולה‬ ‫טז‬ ‫כל הרע שבו היה נהפך לטוב ממש – וכאותה הבחינה שלמדנו בפרק הקודם‪ ,‬שכאשר‬ ‫הרע נהפכת לכולו טוב‪ ,‬זה גורם שבאותם ההרגשות של אהבה ויראה ושאר מדות‬ ‫שהשתמש בהם לצורך הרע ולתאוות עולם הזה‪ ,‬ישתמש בהם לדברים של קדושה‪.‬‬ ‫וזהו המדרגה של צדיק גמור‪.‬‬ ‫וביאור הענין – מה נקרא צדיק גמור‪ ,‬כי הנה צדיק גמור‪ ,‬שנהפך הרע שלו לטוב‬ ‫ולכן נקרא צדיק וטוב לו – שהוא לגמרי טוב מבלי שום מציאות של רע‪.‬‬ ‫והדרך האיך הדבר נעשה‪ ,‬הוא ע"י הסרת הבגדים הצואים לגמרי מהרע – 'בגדים‬ ‫הצואים' הוא כינוי ללבושים שהאדם מתלבש בהם באמצעות מעשיו הרעים‪ ,‬במחשבה‬ ‫דבור ומעשה‪ ,‬וכל המציאות של הסטרא אחרא ושל הנפש הבהמית נכללים תחת‬ ‫ההגדרה של 'בגדים צואים'‪ ,‬שצריך להסירם ממנו לגמרי‪.‬‬ ‫וכעת הוא מגיע אל עיקר הנקודה בעבודת הצדיק גמור‪ ,‬דהיינו למאוס מאד בתענוגי‬ ‫עוה"ז להתענג בם בתענוגות בני אדם – ומסייג את הדברים שהחסרון הוא‬ ‫רק כשזה כדי למלאת תאות הגוף בלבד ולא לעבודת ה' – כי כאשר משתמשים עם‬ ‫הדברים הגשמיים לצורך עבודת ה'‪ ,‬אז הם נעשים חלק מעבודת ה'‪ ,‬וכמו שביאר לעיל‬ ‫בפרק ז' והביא דוגמאות של צורות השתמשות עם דברים הגשמיים‪ ,‬כגון מי שאוכל‬ ‫בשרא שמינא דתורא ושותה יין מבושם כדי להרחיב דעתו לה' ולתורתו‪ ,‬וכן האומר‬ ‫מילתא דבדיחותא כמו שעשה רבא לתלמידיו שאמר לפניהם מילתא דבדיחותא תחלה‬ ‫ובדחי רבנן‪ ,‬שהיה בזה הכנה ופתיחת הלב ללימוד התורה‪ ,‬שבכל אלו הרי הם נעשים‬ ‫חלק מעבודת ה'‪ ,‬ולא על זה מדברים כאן‪ .‬אלא המדובר על תענוגי עולם הזה לשם‬ ‫תענוג הגוף בלבד‪ ,‬שבזה הצדיק מואס מאד‪ ,‬מפני היותם נמשכים ונשפעים‬ ‫מהקליפה וסטרא אחרא‪ ,‬וכל מה שהוא מהסטרא אחרא הצדיק גמור הוא שונאו‬ ‫בתכלית השנאה‪ ,‬מחמת גודל אהבתו לה' וקדושתו באהבה רבה בתענוגים וחיבה‬ ‫יתירה הנ"ל – ועל דרך שביאר בפרק הקודם‪ ,‬שבחינת אהבה זו של 'אהבה בתענוגים'‬ ‫הוא המדרגה הגדולה ביותר של אהבה‪ ,‬שאליה מגיע רק הצדיק הגמור שזכה לתכלית‬ ‫השלימות‪.‬‬ ‫יז‬ ‫התבונה‬ ‫תניא פרק י'‬ ‫דולה‬ ‫אהבת הטוב ושנאת הרע ‪ -‬תרי ריעין דלא פרשי מהדדי‬ ‫כי הם זה לעומת זה ‪ -‬דמאחר ויש לו אהבה גדולה ביותר אל הקדושה‪ ,‬א"כ בד בבד‬ ‫יש לו את השנאה הגדולה ביותר אל הרע‪ ,‬כדכתיב 'תכלית שנאה שנאתים‬ ‫לאויבים היו לי‪ ,‬חקרני ודע לבבי' וגו' – שדוד המלך ע"ה אומר אל השי"ת שהרשעים‬ ‫והסטרא אחרא הם אצלו בבחינה של "תכלית שנאה"‪ ,‬ששונא אותם בתכלית השנאה‪,‬‬ ‫כי הוא זכה להגיע לבחינה זו של צדיק גמור וכמו שאמר (תהלים קט כב) 'ולבי חלל בקרבי'‪,‬‬ ‫שהרגו ליצה"ר בתענית‪ ,‬והיה לגמרי בלי רע‪ ,‬וכפי ערך גודל האהבה לה'‪ ,‬כך ערך‬ ‫גודל השנאה לסטרא אחרא והמיאוס ברע בתכלית – כי שני הדברים הולכים‬ ‫שלובים יחד‪ ,‬והשנאה והמיאוס ברע הם ההפך מאהבה‪ ,‬כי המיאוס הוא הפך האהבה‬ ‫ממש כמו השנאה – כי הביטוי 'שנאה' שייך כשמדברים כלפי 'אדם'‪ ,‬ואילו כשמדברים‬ ‫ביחס לדבר גולמי שייך הביטוי 'מיאוס'‪ .‬ולכן כאשר דוד המלך דיבר על הרשעים‬ ‫השתמש בביטוי של 'שנאה' ואמר "תכלית שנאה שנאתים"‪ ,‬וכשמדברים על דברים‬ ‫וענינים גשמיים משתמשים בכינוי של 'מיאוס'‪ ,‬אבל שניהם מבטאים את אותו הדבר‪.‬‬ ‫וזהו מה שנאמר (תהלים צז י) – ואומרים זאת בקבלת שבת – 'אוהבי ה' שנאו רע'‪ ,‬שני‬ ‫ד ברים אלו הולכים ביחד בהדי הדדי‪ ,‬דאלו "אוהבי ה'"‪ ,‬הם ממילא "שנאו רע"‪,‬‬ ‫שונאים ומואסים בכל דבר רע‪.‬‬ ‫עבודת ימי הפורים לגלות את הרצון לבחור בטוב ולשנוא את הרע‬ ‫ויש לקשר לענין זה את מה שהיה דברינו בחודש אדר אודות הענין שמצינו בפורים‬ ‫שעושים עסק שלם מה'ארור המן'‪ ,‬והבאנו את דבריו של הגה"ק מקאז'יגלוב‬ ‫זצ"ל שמבאר את הענין‪ ,‬כי יש מהלך וסדר עבודה כחטיבה אחת מפורים ועד חג‬ ‫השבועות שאז מקבלים התורה‪ ,‬וקודם קבלת התורה סופרים ספירת העומר שבעה‬ ‫שבועות‪ ,‬שהם כנגד השבע מדות לתקנם ולזככם כדי לזכות לקבלת התורה‪ .‬אבל ידוע‬ ‫דקודם השבע מדות יש את השלש ראשונות שהם ג' מוחין חכמה בינה דעת‪ ,‬או כפי‬ ‫שהם מכונים בחלק מהספרים בחלוקה של כתר חכמה ובינה‪ .‬ובשלשת השבתות‬ ‫שקודם פסח בהם עוסקים לתקן את השלש ראשונות על מנת לזכות לבוא אל פתח‬ ‫התבונה‬ ‫פר' כי תצא תשפ"ו‬ ‫דולה‬ ‫יח‬ ‫השער של השבע מדות‪ .‬אמנם לעילא מהם מעל המוחין יש את בחינת הרצון‪ ,‬המכונה‬ ‫בקבלה בשם 'כתר'‪ ,‬ואצל האדם הוא בחינת הרצון לעבוד את ה'‪.‬‬ ‫ובזה עוסקים בפורים‪ ,‬בענין הרצון‪ ,‬לבחור בטוב ולמאוס ברע‪ ,‬ויש בחינת "ארור המן"‪,‬‬ ‫ויש בחינת "ברוך מרדכי"‪ ,‬והבחירה חפשית ביד האדם‪ ,‬ולכן עוסקים אז בעבודה‬ ‫זו‪ ,‬לגלות שאנו בוחרים באהבת הטוב‪ ,‬ושנואים ומאוסים ברע‪ ,‬ובזה הוא התחלת‬ ‫ההכנה לקבלת התורה‪ ,‬בשנאה אל הרע‪.‬‬ ‫כל אחד שייך בעבודה של מיאוס ברע לפי מדרגתו‬ ‫ולפי זה יוצא הבנה חדשה בהענין‪ ,‬דהגם שלמדנו בדברי התניא על תכלית השנאה‬ ‫אל הרע שהוא מנת חלקם של הצדיקים אוהבי ה'‪ ,‬ששונאים את הרע בתכלית‬ ‫השנאה לגמרי‪ .‬אמנם יש בזה גם התחלה שכל אחד כפום דרגא דיליה יכול לגעת‬ ‫ולאחוז בה‪ ,‬וכל אחד בשורש נשמתו יש לו שייכות לזה‪ ,‬והיכולת בידו להתחיל בעבודת‬ ‫"אוהבי ה' שנאו רע"‪ ,‬לפתח אפס קצהו של שנאה אל הרע‪ ,‬ובדל קצה של מבט אחר‬ ‫על הדבר ולהבין לכל הפחות בשכלו שהרע הוא דבר רע כל כך שצריך לשנאתו‬ ‫ולהתמלא בכעס וחימה כלפי כל דבר ששייך להרע‪ ,‬בבחינת "ארור המן" – להכות בו‬ ‫מתוך רצון להכריתו ולהשמידו‪ .‬והרגשה מעין זו היא התחלה והכנה לבוא אל אהבה‬ ‫ה' בתכלית השלימות‪.‬‬ ‫בכניסת השבת מעוררים את האהבה‬ ‫ונראה דלכן מהאי טעמא מזכירים דייקא בעת כניסת השבת פסוק זה 'אוהבי ה' שנאו‬ ‫רע'‪ ,‬כדי להכנס לתוך בחינת האהבה של שבת‪ ,‬אשר שבת קודש מורה על‬ ‫בחינת אהבת ה' הגדולה ביותר כמו שדברנו בזה כמה פעמים‪ ,‬ולכן אז הזמן גרמא‬ ‫לעורר את האהבה עד שתחפץ‪ ,‬ולעורר רגשי שנאה אל הרע‪ ,‬לקנות אפס קצהו של‬ ‫בחינת "שנאו רע"‪ ,‬באופן כזה שכשיעבור בחוצות קריה ויראה דברים המושכים‬ ‫לתאוות עולם הזה‪ ,‬ישתדל למצוא בלב נקודת הרגשת תיעוב ושנאה ומיאוס כלפיהם‪,‬‬ ‫ואפילו שאין אוחזים עדיין במדרגה העליונה למאוס ברע לגמרי‪ ,‬אבל גם זה טוב מאד‬ ‫– ההתחלה בזה‪ ,‬לסלוד מדברים כגון אלו‪.‬‬ ‫יט‬ ‫התבונה‬ ‫תניא פרק י'‬ ‫דולה‬ ‫ועל זה הדרך הוא כמו כן לגבי הענין שדברנו עליו מקודם אודות החילוק כיתרון האור‬ ‫מן החושך שיש בין אלו שבליל שישי באים לבית המדרש לבין אלו שמסתובבים‬ ‫אז במקומות בילוי; בחור ואברך בן עליה צריך להרגיש בלב שנאה ומיאוס‪ ,‬האיך יתכן‬ ‫לקחת את הקדושה הנשגבה של זמן נעלה זו של ליל שישי‪ ,‬ולבוא לנצלו בשקיעות‬ ‫בתוך התאוות‪ ,‬כך צריך להתמלא בהרגשת מיאוס ותיעוב‪.‬‬ ‫מדרגת הצדיק שאינו גמור‬ ‫וזהו מדרגה של צדיק גמור‪ ,‬אבל וצדיק שאינו גמור הוא שאינו שונא הסטרא אחרא‬ ‫בתכלית השנאה‪ ,‬ולכן אינו מואס ג"כ ברע בתכלית‪ .‬וכל שאין השנאה‬ ‫והמיאוס בתכלית על כרחך נשאר איזה שמץ אהבה ותענוג לשם‪ ,‬ולא הוסרו‬ ‫הבגדים הצואים לגמרי מכל וכל‪ ,‬ולכן לא נהפך לטוב ממש מאחר שיש לו איזה‬ ‫אחיזה עדיין בבגדים הצואים אלא שהוא בטל במיעוטו וכלא חשיב – דהיות ומדובר‬ ‫במיעוט קטן כזה שאין רואים אותו‪ ,‬כי החילוק בין צדיק גמור לצדיק שאינו גמור אין‬ ‫ניכר לעינינו‪ ,‬כי זה חילוק דק ופנימי שרק הקב"ה יכול לראותו‪ ,‬כי לעינינו שני הצדיקים‬ ‫נראים שוים במרגתם כי שניהם אין להם שום שייכות אל הרע‪ ,‬אבל באמת זה הצדיק‬ ‫שאינו גמור יש לו עדיין רע‪ ,‬אלא שהוא כלא חשיב בהיותו בטל אל הטוב‪ ,‬ולכן נקרא‬ ‫צדיק ורע כפוף ובטל לו‪ .‬ועל כן גם אהבתו לה' אינו בתכלית‪ ,‬ולכן נקרא צדיק‬ ‫שאינו גמור – דהיינו דמדוע הוא מכונה בשני כינויים – כינוי אחד‪' :‬צדיק שאינו גמור';‬ ‫וכינוי שני‪' :‬צדיק ורע לו'‪ .‬וכן צדיק גמור יש לו ב' כינויים‪' :‬צדיק גמור' ו'צדיק וטוב לו'‪.‬‬ ‫והענין כי כל אחד מהכינויים הללו מתייחס אל חלק אחר‪ ,‬כי השם 'צדיק גמור' ו'שאינו‬ ‫גמור' מתייחס אל חלק הטוב‪ ,‬חלק האהבה‪ ,‬שאצל 'צדיק גמור'‪ ,‬היינו שהטוב שלו הוא‬ ‫בתכלית‪ ,‬ושאינו גמור היינו שחסר עדיין משלימות האהבה‪ .‬והשם 'טוב לו' ו'רע לו'‬ ‫מתייחס אל חלק הרע‪ ,‬ש'צדיק ורע לו' יש לו עדיין חלק הרע אלא שכפוף להטוב‪ ,‬ואילו‬ ‫'צדיק וטוב לו' היינו שאין לו רע כלל והוא לגמרי טוב מוחלט‪.‬‬ ‫חילוקי מדרגות בצדיקים‬ ‫והנה מדרגה זו מתחלקת לרבבות מדרגות בענין בחינת מיעוט הרע הנשאר מאחת‬ ‫מארבע יסודות הרעים – יש רבבות מדרגות בדבר זה‪ ,‬כי הרי כשמדובר מבחינה‬ ‫התבונה‬ ‫פר' כי תצא תשפ"ו‬ ‫דולה‬ ‫כ‬ ‫שיש רע אלא שהוא בטל להטוב‪ ,‬יש להתבונן כמה רע יש‪ ,‬הרי יש הרבה מדרגות ברע‪,‬‬ ‫הבאים מארבע יסודות הרעים‪ ,‬ויש אחד שנשאר לו רע מיסוד הרוח‪ ,‬ואחד מיסוד‬ ‫האש‪ ,‬ואחד מעפר ואחד ממים‪ ,‬ובענין ביטולו במיעוטו בששים על דרך משל – יש‬ ‫בחינה של 'ביטול בששים'‪ ,‬כמו שאנו יודעים מהלכות איסור והיתר‪ .‬כך גם ברע יש‬ ‫בחינה של ביטול בששים‪ ,‬שהטוב גדול יותר בשישים מהרע‪ ,‬או באלף – כי אמרינן‬ ‫(ביצה ג ע"ב) דדבר שיש לו מתירין אפילו באלף לא בטל‪ ,‬הרי שיש בחינה כזו של ביטול‬ ‫באלף‪ ,‬ורבבה – יש בחינת ביטול של רבבה‪ ,‬וכיוצא על דרך משל – שיש בזה הרבה‬ ‫בחינות‪ .‬והן הם בחינת צדיקים הרבים שבכל הדורות – שכל אחד יש לו מדרגה‬ ‫אחרת‪ ,‬והמדרגה מתבטאת לפי כמה רע נשאר לו‪ ,‬כדאיתא בגמ' דתמניסר אלפי‬ ‫צדיקי קיימי קמי' הקדוש ברוך הוא – היינו שאין הכוונה על מספר גרידא בכמות‪,‬‬ ‫אלא הכוונה על ריבוי מדרגות ובחינות של צדיקים‪.‬‬ ‫ראיתי בני עליה והם מועטים‬ ‫אך על מעלת צדיק גמור – הרי צדיק גמור הכוונה שאין לו רע בכלל‪ ,‬ובזה לא שייך‬ ‫שני מדרגות‪ ,‬כי הרי יש בזה אך דבר אחד‪ ,‬שאין לו שום רע‪ ,‬הוא שאמר רשב"י‬ ‫ראיתי בני עליה והם מועטים כו' – והנה באמת שני המאמרים שמזכיר הכא נמצאים‬ ‫בגמרא באותו מקום (סוכה מה ע"ב) שרבי שמעון בר יוחאי אמר ראיתי בני עלייה והן‬ ‫מועטין‪ ,‬אם אלף הן אני ובני מהן וכו'‪ .‬והקשו ומי זוטרי כולי האי והא אמר רבא תמני‬ ‫סרי אלפי דרא הוה דקמיה קודשא בריך הוא‪ ,‬שנאמר סביב שמונה עשר אלף‪ .‬ותירצו‬ ‫לא קשיא הא דמסתכלי באספקלריא המאירה‪ ,‬הא דלא מסתכלי באספקלריא המאירה‪.‬‬ ‫והבנת התניא במאמר זה‪ ,‬שיש כאן שתי בחינות של צדיקים‪ ,‬כי יש בחינה של "בני‬ ‫עליה" ‪ ,‬והם מסתכלים באספקלריא המאירה‪ ,‬ולעומתם יש צדיקים שהם בדרגת צדיק‬ ‫שאינו גמור והוא צדיק ורע לו שעדיין יש לו רע שכפוף אל הטוב‪ ,‬ולכן מסתכל‬ ‫באספקלריא שאינה מאירה‪ ,‬ולאפוקי בני עליה שהם צדיקים הגמורים ולכן מועטים‬ ‫הם‪.‬‬ ‫ולמה נקראים בשם 'בני עליה'‪ ,‬שלכן נקראים בני עליה שמהפכין הרע ומעלים אותו‬ ‫לקדושה‪ ,‬כדאיתא בזהר בהקדמה שכשרצה רבי חייא לעלות להיכל ר"ש בן‬ ‫כא‬ ‫התבונה‬ ‫תניא פרק י'‬ ‫דולה‬ ‫יוחאי שמע קלא נפיק ואמר מאן מנכון די חשוכא מהפכן לנהורא וטעמין מרירו‬ ‫למיתקא עד לא ייתון הכא וכו' – זה שזכה שקודם בואו לכאן כבר היפך חשוכא‬ ‫לנהורא הוא יכול לבוא ויש לו רשות להכנס לשם להיכלו של רבי שמעון‪ ,‬ומי הוא זה‬ ‫הזוכה לכך‪ ,‬הצדיק גמור‪ ,‬שזכה להפוך את הרע לטוב‪ ,‬משא"כ צדיקים אחרים‪ ,‬על אף‬ ‫היותם צדיקים אבל אינם בבחינה של מהפכן חשוכא לנהורא‪ ,‬ואין להם רשות להכנס‬ ‫למחיצתו‪.‬‬ ‫איזה תועלת מפיקים מלימוד על מדרגת הצדיק‬ ‫והנה אנו לומדים כאן אודות דמותו של הצדיק‪ ,‬והרי נפשנו יודעת מאד עד כמה‬ ‫רחוקים אנו ממדרגת צדיק בכלל‪ ,‬וכל שכן ומי מדבר ממדרגת צדיק גמור‪ ,‬והאיך‬ ‫נוכל גם אנו להיות לנו תועלת מלימוד דברים אלו‪.‬‬ ‫אמנם הסכיתו ושמעו מאמר נורא מהגה"ק מקאז'יגלוב זצ"ל (ארץ צבי‪ ,‬פרשתן) על מה‬ ‫שאמרו חז"ל (ומובא בפירש"י) דבן סורר ומורה נהרג על שם סופו‪ ,‬נראה ללמוד‬ ‫מזה במידה טובה מרובה‪ ,‬דכל איש ישראלי אם מתגעגע ורוצה להיות טוב‪ ,‬מגיעים לו‬ ‫חיים על שם סופו‪ ,‬דסוף כל ישראל להיות טוב‪ ,‬כדאיתא בגמרא (עירובין כא ע"ב) "אלו‬ ‫ואלו עתידין שיתנו ריח"‪ ,‬כמו בן סורר ומורה בעבור שמשתוקק להסוף אשר ברע הוא‪,‬‬ ‫הוא נידון על שם סופו‪ ,‬ככה כל איש ישראל הנכסף להסוף שלו שיהיה טוב‪ ,‬מגיעים‬ ‫לו חיים‪ ,‬עכדה"ק‪.‬‬ ‫ובזה יש לבאר הא דאמרו חז"ל (סנהדרין עא ע"א) "בן סורר ומורה לא היה ולא עתיד‬ ‫להיות‪ ,‬ולמה נכתב‪ ,‬דרוש וקבל שכר"‪ ,‬דהיינו דרוש את המידה טובה מרובה‬ ‫שיש ללמוד מפרשת בן סורר ומורה‪ ,‬ובזה קבל שכר בראותך עד כמה חשוב ויקר מאד‬ ‫נעלה כל רצון טוב של איש ישראל‪.‬‬ ‫הנה כי כן זוהי אכן התועלת שמפיקים מהלימוד בפרק י' אודות מדרגת הצדיק‪ ,‬כי בזה‬ ‫פותחים צוהר לעולמו של הצדיק‪ ,‬והלב מקבל חשק והשתוקקות מתי נזכה גם‬ ‫אנו להגיע למצב כזה‪ ,‬וחשק זה כדאי הוא כבר לעשות אותנו במצב של נידון על שם‬ ‫סופו‪ ,‬ולהחשב בין צדיקי עליון‪.‬‬ ‫התבונה‬ ‫פר' כי תצא תשפ"ו‬ ‫דולה‬ ‫כב‬ ‫ובאמת שכן מבואר בדברי התניא עצמו בהמשך הפרקים‪ ,‬כשמגיע אל סוף החשבון‬ ‫ליישב את מה שהתחיל בתחילת הספר עם המאמר של "משביעין אותו תהי‬ ‫צדיק ואל תהי רשע‪ ,‬ואפילו כל העולם כולו אומרים לך צדיק אתה היה בעיניך כרשע"‪,‬‬ ‫ומבאר שהכוונה "היה בעיניך כרשע"‪ ,‬היינו שיסתכל על עצמו כבינוני‪ ,‬שצריך עוד‬ ‫לעבוד ולהתייגע כדי לזכות להגיע למדרגת צדיק‪ .‬אך אם כן שומה עלינו להבין לפי זה‬ ‫מה הכוונה "משביעין אותו תהי צדיק"‪ ,‬הרי לאו כל אדם זוכה להגיע למדרגת צדיק‪,‬‬ ‫וכפי שהתניא עצמו כותב שיש נשמות שנבראו על מנת שכל חייהם יהיו במצב של‬ ‫מלחמה מבלי לבוא לבחינת צדיק‪ .‬והתניא עצמו מתרץ ומיישב את הדבר‪.‬‬ ‫אמנם לאור דברינו האמורים יתבאר הענין כך‪ ,‬כי ענין ההשבעה של "תהי צדיק"‬ ‫עניינה הוא לרצות להיות צדיק‪ ,‬ולהתייצב על מצב ומעמד של רצון להיות‬ ‫צדיק‪ ,‬ואם הבורא רוצה שבינתיים יהיה תפקידו לעסוק בענינים אחרים‪ ,‬אבל עכ"פ‬ ‫השאיפה והחשק יהיו אל דבר זה‪ ,‬להיות צדיק‪ .‬וזהו התועלת בלימוד הפרק הזה‪,‬‬ ‫שאפילו שאין את ה'למעשה' בזה‪ ,‬אבל עכ"פ זה מרומם את ההשגה להבין מה זה צדיק‬ ‫ואל מה צריך לכסוף ולהשתוקק להגיע‪.‬‬ ‫עבודת ימי הרחמים – לעורר רצונות והשתוקקות‬ ‫וזהו העסק שמתעסקים במהלך עבודת ימי הרחמים והרצון שמתחילים מראש חודש‬ ‫אלול ועד לשמיני עצרת‪ ,‬שחוזרים בהם בכל יום על הבקשה 'אחת שאלתי מאת‬ ‫ה' אותה אבקש שבתי בבית ה' לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו'‪ ,‬שהם מילים שאמר‬ ‫דוד המלך ע"ה‪ ,‬שהוא היה לו השגה לבקש "אחת שאלתי" וגו'‪ ,‬אבל אנו חוזרים על‬ ‫כך‪ ,‬כדי להכניס בקרבנו הרגש ורצון העז הזה להתייצב על דרך טוב‪ ,‬וא"כ יש בידינו‬ ‫הדין שנידון על שם סופו‪ ,‬כי הרי בפנימיות הלב הכל חפצים ורוצים באמת בכך‪ ,‬וכל‬ ‫מגמתנו ורצוננו בחיינו אחת הוא "שבתי בבית ה' כל ימי חיי"‪ ,‬לזכות להיות צדיק‬ ‫ולהיות טוב באופן הראוי והנכון‪ ,‬ואי לכך בזכות זה גופא יש זכות להיות נידון על שם‬ ‫סופו‪ ,‬שנזכה לאך טוב וחסד‪.‬‬