קרני אור · Karnei Ohr — כי תבוא (2026-08-24)

בס"ד
לימוד היומי דקהילתינו
קרני אור
יום ליקוטי ליקוטי משנה השתפכות שולחן
לחודש מוהר“ן הלכות ברורה הנפש ערוך יום
חושן משפט ח“א ח“א ח“ג
צ"א צ"ב שמו/ז; חזרה רכ לו. ט״ז שבת
יט-א
צ"ג צ"ד שמ"ח; קנו: רכא לו: י״ז א
א-ב
צ"ה צ"ו שמ"ח; קנז. רכב לז. י״ח ב
ג-ד
צ"ז צ"ח שמ"ח; קנז: רכג לז: י״ט ג
ה-ו
צ"ט ק' שמ"ח; קנח. רכד לח. כ׳ ד
ז-ח
ק"א ק"ב שמ"ט; קנח: רכה לח: כ״א ה
א-ב
ק"ג ק"ד שמ"ט; חזרה רכו לט. כ״ב ו
ג-ד
יו"ל ע"י קהילת חסידי ברסלב
בנשיאות הגה"צ רבי יעקב מאיר שכטער שליט"א
דבר המערכת 484פרשת כי תבוא ט''ז אלול תשפ''ו
הלב חצוי ומעט מבולבל ,מצד אחד ההתרגשות
הגדולה לקראת הזכייה העצומה לשוב ולהכלל
בעזרת ה' בקיבוץ הקדוש בראש השנה שלו,
תכלה שנה וקללותיה
המתנה עצומה והנשגבה העולה על הכל
שתקוותינו לזכות אליה בקרוב ממש ,ומאידך,
הכאב העצום על מאות ואלפים שהדרך עדיין
סגורה בפניהם מכח ה'רשעה' שבנתיים לא כלתה
כעשן ונלחמת על כל הקדוש והיקר. הוא ,להבין את מהות הדין שכל כולו קירוב אהבה ורצון .מי זה לא עושה לו טוב על הלב – בלשון המעטה -כששומע את
גם בקהילתנו הקדושה נרשמו מאות רבות של שרוצה להמתיק את הדין – מוסיף רבינו הקדוש שם -צריך ה'בעל קורא' מקריא את תשעים ושמונה הקללות האיומות
אברכים ובחורים לנסיעה הקדושה ולשהייה לצאת מ'מוחין דקטנות' ל'מוחין דגדלות' ,הילד הקטן מביט שבפרשת כי תבוא ,הוא חושב לעצמו 'למה אי אפשר לדבר
יחד בימים עצומים ונשגבים אלו בקרית מלך בהסתכלותו המצומצמת על ההגבלות שהוריו מטילים עליו בנעימות ורכות' ,האיומים הללו גורמים לו מצוקה ,חש עצמו
רב 'קריה נאמנה' ששמה יצא לתהילה .בחסדי באוסרם עליו להסתכן כאילו אלו הם מיצרים שיש למצוא דרך כמואשם ושנאוי שרודפים אחריו בקללות נמרצות...
שמים גם נתנו המלגות המפוארות והמיוחדות להתגבר עליהם ,אבל הגדול שמח ומודה על הורים אוהבים
אף לאברכים שנבחנו מדי חודש בחדשו במסגרת דואגים ומסורים שלולא אזהרתם כבר מזמן אבדה תקות חייו. עומדים אנו בפרוס ימי הדין הנוראים והנשגבים ,ימים שיש
'מפעל ההלכה' דקהילתנו ,וכך היה בידם לשאת וזו צריכה גם להיות ההבנה העצומה ביחס לתוכחות והקללות בהם חפץ ,ימין ה' פשוטה ברחמים עצומים לפתוח לנו שערים
בהוצאות הכבדות של הנסיעה והשהייה שם. שבפרשתינו .כאשר השם יתברך מבקש שתכלה השנה חדשים לקרבה אליו ביתר שאת .ודוקא בעת הזאת הוא
ומאידך הלב פצוע ומדמם על כל אלו ששרויים וקללותיה ,וכדי שלא יהיו קטרוגים חלילה בעת הדין ונוכל מייעץ לנו לשמוע את הקללות הללו .חז"ל הקדושים מלמדים
בפחד ואימה האם יזכו לבסוף לבוא ולהגיע לקבל את השנה החדשה וברכותיה ,הוא מייעץ לנו באהבתו אותנו (במסכת מגילה לא" :):עזרא תיקן להן לישראל שיהו קורין
לשם ,כאשר כל 'עוונם' היחיד הוא רצונם הטהור ובחמלתו ,עורו והתעוררו מעצמכם לשנוא את הרע ולדעת קללות שבמשנה תורה קודם ראש השנה ,כדי שתכלה השנה
לשמור על אמונתם ועמלם בתורה. שהוא מקור מוות ,בחרו בחיים ואהבו את הטוב ,כי על כן הרע וקללותיה".
מביא רע חלילה וכל החפץ בחיים רצוי שיברח ממנו.
אך עלינו לקחת כח מאותם הארות והרחבות מה טיבו של כילוי קללות זה ,האם כך נאה שבסוף השנה נחטוף
שזכינו להם כדי להוסיף ולהעתיר בתפילה וכך מורה לנו רבי נתן (בלקוטי הלכות ,נדה ה"א)" :תחילת ההתקרבות ונקלל ככל האפשר כדי שיכלו כל הקללות כבר מעתה ,האם
שמשנה הטבע ,כי על כן "דרך ה' יתברך שמאיר היא התרחקות ,וצריך לסבול צער של אלו היסורים של לא רצוי יותר שלא נקלל כלל לא בתחילת השנה ולא בסופה!!
פניו בכל פעם ובתוך כך מסתיר פניו ,וזה הוא ההתרחקות שצריך לקבל עליו בתחילת התשובה ,וזה בחינת
אלא שלא מחשבותינו מחשבותיו יתברך ולא דרכינו דרכיו,
בכלליות ובפרטיות בכל דור ודור וכן בכל אדם קבלת התוכחה שהיא בדרך בזיון ,דהיינו מה שמוכיחים
דוקא האהבה העצומה והחשיבות היתירה שאנו חשובים
ומייסרים אותו בבזיונות והתרחקות ,ובזאת התוכחה נתגלה
ובכל זמן ,ועל ידי זה כל הנסיון והבחירה של כל אצלו יתברך הם הגורמים את ההשתמשות בתוכחות עצומות
החסד ,וזה שכתוב 'מוסר ה' בני אל תמאס ואל תקוץ בתוכחתו,
אדם בכל עת כל ימי חייו כו' שה' יתברך מראה אלו ולהשמעת אימי היסורים הקשים חלילה למי שלא יציית
כי את אשר יאהב ה' יוכיח' כי התוכחה והיסורים הם אהבה,
פני חסדו וישועתו בכל פעם ותיכף מסתיר פניו, לתורה.
שהוא בחינת חסד שמלובש בתוכחה".
ואזי המסית שבלב האדם מכניס בו דאגות ויגונות
ותואנות בלב" (לקוטי הלכות ,גביית חוב מהתומים ה-ג'). אם נטה אזנינו היטב לעומק הקול הזך והנפלא העולה
ממעמקי התוכחה העצומה הזאת ,נשמע את שירת האהבה רבינו הקדוש (בלקוטי מוהר"ן ,ח"א ס' ע"ד) מאיר עינינו במהותו
אולם עלינו לזכור ש"באמת גם בתוך תוקף
הנפלאה הזכה והטהורה של אבינו שבשמים שלא מוכן לוותר של 'דין' שלמעלה ,שכמוהו מתעורר בימי הדין של ראש
ההסתרה עצמה מאיר פניו יתברך בבחינת ואנכי
עלינו ,את צעקתו של אבא רחום שזועק מעמקי הדאגה לבנו השנה ,ישנם שני סוגי דין ,דין קדוש ולעומתו דין טמא ,והאדם
הסתר אסתיר פני ביום ההוא וכו' וענתה השירה יחידו אהובו כנפשו כאשר רואהו במקום סכנה מוחשית ,הוא בעצמו יכול לבחור איזה סוג דין יחול עליו ,הדין הטמא הוא
הזאת וכו' ,שהבטיח שהתורה לא תשתכח לא צועק על אף שהוא אוהב ,אלא אך ורק בגלל שהוא אוהב, זה שבא מזוהמת הנחש הקדמוני ,ולעומתו הדין הקדוש הוא
מישראל אפילו בתוקף ההסתרה שבתוך ההסתרה, זו עצמה צעקת האהבה שצריכה לחמם ולרומם את הלב זה שעליו נאמר 'את אשר יאהב ה' יוכיח' ,כל ענשי שמים
וכמו שכתוב אכן אתה אל מסתתר אלקי ישראל ולהעניק לבן שמחת חיים מופלאה עד כמה הוא אהוב חביב והתוכחות והקללות שבתורה נובעים אך ורק מאהבה וחסד
מושיע ,שגם בתוך ההסתרה עצמה הוא יתברך ויקר בעיני אביו. של בעל הרחמים ,ודווקא כאשר ה' יתברך רוצה לקרב אליו
אלקי ישראל מושיע" (שם).
הקללות שבמשנה תורה הם החיזוק העצום עבורינו לקראת את האדם הוא שולח עליו דין ואימת יסורים כדי לקרבו אליו,
אין כוחינו אלא בפה ,והוא הכח העליון והעצום ראש השנה ,כאשר עמלק והיצר הרע מבקשים לצייר בעינינו "ואלו הדינים והיסורים – אומר שם רבינו הקדוש -נראים
ביותר שינצח את הכל. כאילו אנו שנואים ומושלכים מחמת מעשינו הרעים בהם כהתרחקות ,כאילו רוצים להרחיקו מעבודתו חייו ובאמת זה
העורכים נכשלנו בשנה העברה ,בוקע לפתע בת קול מן השמים ,יאת ההתרחקות הוא עיקר ההתקרבות ,כי אלו הדינים וההתרחקות
אשר יאהב ה' יוכיח וכאב את בנו ירצה' ,אני דואג לכם ואוהב הם לטובתו".
אתכם אהבת נפש ,אינני מוכן לוותר עליכם מחמדי נפשי, הנחש הקדמוני הטעה את אדם הראשון בראש השנה כאילו
ודוקא משום כך אאיים עליכם לבל תתפתו ללכת אחר המות ההגבלות ואימת המוות שה' גזר על האוכל מעץ הדעת לא
פניני אור
אמרות טהורות מרביה"ק ותלמידיו
חלילה. נועדו לטובתו ,הכניס בו הסתכלות אכזרית על מהות הדין וכך
גרם לו את הזוהמה הזאת להתרחק בעת אימת דין מהבורא
הזוהר הקדוש בפרשת בחוקותי (ח"ג ק"ד ):מגלה טפח מאהבת הרחמן והמיטיב ,והיא שגם גרמה לו להכשל ולהמרות פי אביו
ימי ֱאלוּל וַ ֲע ֶשׂ ֶרת יְ ֵמי ְּת ׁשו ָּבה וְ יָ ִמים נוֹ ָר ִאים ִ ּב ֵ
ה' לעמו שדוקא היא הגורמת להוכיחם קשות ,וכה הם דבריו שבשמים ולהחריב את העולם ,ולעומת זאת התקון העיקרי
ַעד הוֹ ׁ ַש ְענָ א ַר ָ ּבאִ ,צ ָ ּוה לְ כַ ָּמה ֲאנָ ׁ ִשים לוֹ ַמר ָאז ָּכל
המשך בעמוד ד'
NH
ִס ְפ ֵרי ַּתנַ ְ
"ך ִמ ְּת ִח ָּל ָתם וְ ַעד סוֹ ָפם .וְ גַ ם הוּא ְ ּב ַע ְצמוֹ
נָ ַהג ָּכ ְך ַּכ ָּמה ּ ְפ ָע ִמים. לתגובות 3323796@gmail.com הדל"נ • 6:33נץ החמה • 6:08סוזק"ש 8:39
(שיחות הר"ן) ניתן לקבל את הגיליון באימייל מידי שבוע והערות צאת השבת • 7:45צאה''ש לר''ת 8:24
ליבון נושאים וסוגיות במשנת ברסלב לעובדא ולמעשה
תורת ההתחזקות משנת ברסלב
כוחה של מחאה!
לחרותנו" וכו' שיקבץ נדחינו מארבע כנפות הארץ לארצינו, שצריך כל אדם להתחזק בכל פעם בתפילה ותחנונים בני הישוב הישן אמונים מנעוריהם על עבודת ה’מחאה’ ,וגם
וכמו שכתוב "והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו והתבודדות וצעקה להשם יתברך ,יהיה איך שיהיה ,אפילו אם כבר עברו ימים ושנים ועדיין שלטון הערב רב שולט ביד
האובדים וכו' והשתחוו לה' בהר הקודש בירושלים" ( ...עיי"ש אם יעבור עליו מה .כי אפילו אם רואה שאינו פועל חס ושלום רמה בארץ הקודש ורודף את היהדות ,אעפ”כ אנו ממשיכים
באריכות הרבה מראי-מקומות על זה) ...ואף על פי שאנו צועקין בתפילתו ,ואדרבה ,הרע מתגבר עליו ביותר ,אף על פי כן ידע למחות בהם ללא הרף ,ומכריזים בראש כל חוצות“ :פלניא
ומתחננים כל כך שנים לשוב לארץ ישראל ועדיין אנו ויאמין שפועל הרבה בתפילתו וצעקתו ,כי על כל פנים צעקתו גזלנא הוא דנקיט לה לארעאי בגזלנותא”!
רחוקים משם ,אף על פי כן אין שום תפילה וצעקה נאבדת, ותפילתו הוא בחינת מחאה הנ"ל. ומלבד מה שלפעמים פועלים ע”י המחאות שיומתקו
אפילו של הפחות שבפחותים ,כי בכל צעקה ותפילה כובשין כי קדושת כל אחד מישראל הוא בחינת קדושת ארץ ישראל, ויתבטלו כל מיני גזירות ,הרי שעצם פעולת המחאה ,מה
איזה חלק או נקודה מארץ ישראל ,עד שבעתה יחישנה, וכשהרע מתגבר על האדם בתאוות ומדות רעות ,וזה בחינת שאנו מוחים שוב ושוב ,יש בה כח עצום בפני עצמו .וכפי
שיתקבצו כל הנקודות שכבשנו בתפילותינו ונשוב לארץ שרוצים לגרשו חס ושלום מהסתפח בנחלת השם שהוא שכבר לימדונו חז”ל גודל כוחה של מחאה ,בהלכות ‘חזקת
ישראל. ארץ ישראל ,וכל מה שחותר לשוב לקדושתו אין מניחין קרקעות’ שבמסכת בבא בתרא ,שגם כשמשתלט גברא
ואפילו מי שהוא פגום מאד ואין לו כח בצעקתו ותפילתו אותו מעוצם ההתגברות שמתגרין בו ,והוא אינו מתגבר נגדם אלימא וגוזל קרקע מבעליה ,מועילה מחאת הבעלים שלא
לכבוש איזה נקודה וחלק מארץ ישראל ,אף על פי כן צעקתו כראוי .ועל כן כשמתגבר אף על פי כן בתפילה וצעקה להשם יקנה הגזלן את השדה בחזקה ,וגם אם יעברו ימים ושנים
פועל הרבה ,כי צעקתו שצועק ומתפלל לשוב לארצינו היא יתברך אזי לא יוכלו לגרש ולכבוש חלקו בארץ ישראל חס שיחזיק הגזלן בקרקע ולא יוכלו לגרשו ממנה ,אין מועילה
בבחינת 'מחאה' המבואר בדין חזקת קרקעות שכל זמן שהוא ושלום בשום אופן ,כי תפילתו וצעקתו הוא בחינת 'מחאה' חזקתו רבת-השנים מאומה ,מאחר שהבעלים מחה ומחה.
מוחה אין חזקת המחזיק מועלת כלום .על כן אף על פי שהם שעל ידי זה אין יכולה הסטרא אחרא להחזיק בנחלתו ח"ו וכאן אנו מגיעים לחידושו העצום של מוהרנ”ת ,בענין
גזלו מאתנו ארץ ישראל שהוא ארצינו ונחלתינו ,ואין בנו כח בשום אופן כי אין חזקה מועלת כשיש מחאה נגדה". עבודת התשובה:
להוציאה מאתם מחמת פגם מעשינו הרעים ,אף על פי כן
מתפללים וצועקים בכל פעם ,וביותר בראש השנה ,שארץ גם כשהיצר הרע הגזלן משתלט עלינו ,ואין אנו יכולים
ישראל הוא שלנו ,כי היא נחלתינו. וכל זה קשור גם לשלטון הרשע שבארץ ישראל ,ולעבודת לגרשו – הרי שעצם המחאה שאנו מוחים בו ,ובאים בכל יום
‘ראש השנה’ הבעל”ט ,וכדבריו הנוראים של מוהרנ”ת ,וז”ל: מחדש לספר את לבנו לפני ה’ ש"רצוננו לעשות רצונך אלא
ובזה אנו עושים בחינת מחאה להסטרא אחרא שלא יטעו
ששאור שבעיסה מעכב” ,מועילה לנו עד למאד!
שארץ ישראל תישאר כבושה בידם ח"ו ,כי אין חזקתם חזקה "וכל זה הוא בחינת ראש השנה ,כי כל עבודתינו בראש השנה
כלל ,כי אנו מוחים בהם על ידי שאנו צועקים ומפרסמין הוא לגלות ולהאיר ולהמשיך עלינו קדושת ארץ ישראל, והרי קיצור דבריו של מוהרנ”ת (בליקוטי הלכות ,חזקת קרקעות
בכל פעם ,ובפרט בראש השנה לכל דרי מעלה ומטה שארץ שהוא נחלתינו ומקור קדושתינו ,כמו שמתחננים וצועקים הלכה ה’) כפי שהם מופיעים בספר ‘השתפכות הנפש’ (סעיף פ”ג):
ישראל היא שלנו מאבותינו ,וסוף כל סוף נוציא אותה מידם" כל ישראל קודם תקיעת שופר "יבחר לנו את נחלתינו" "מענין מחאה המבואר בדין חזקת קרקעות ,שכל זמן שהוא
(ליקוטי הלכות ,חזקת קרקעות ה ,יא-יב). וכו' ,וכמו שמבקשים בברכת שופרות "תקע בשופר גדול מוחה אז אין חזקת המחזיק מועילה כלום ,מובן היטב איך
פניני התחזקות והתעוררות
שנערכו ונעבדו מתוך אוצרות שיחותיו של הגרי"מ שכטער שליט"א שביבי אור
טעות הגאווה
דרך הגון ומקובל ,והוא מגדר הצניעות ,כלומר שאדם מתנהג בדרך מכובדת ובמלבושים "לא לילך ולחפש בזיונות"...
ראויים ,היא דרך צניעות .וכל ענין הגאווה הוא ,כשאדם מתנשא על חבירו .וענין הסלסול רבינו הק' בתורה ו' מגלה לנו הסוד של כוונות חודש אלול ,לעובדא ולמעשה למדרגתינו:
שיחשוך עצמו מן ההשפלה והבזיון .ואמרו המוסריםִ :ה ׁ ּ ָש ֵפל ִמ ְ ּבלִ י ִה ְתנַ ֵ ּבלִ ,ה ְס ַּתלְ ֵסל ִמ ְ ּבלִ י לקבל בזיונות באהבה ,ועל כל פשעים ובזיונות יכסה אהבה ורחמים' ,וישמע בזיונו ידום
ִה ְת ַ ּגדֵּ ל! ..ולא כאלה שחושבים שבגדים קרועים ושערות מבולבלות וכיו"ב הם מסימני הענוה. וישתוק'.
ומובא דבר נפלא מהגרע"א ,שהמסוה של משה רבינו ע"ה היתה המנהיגות והממשלה ,היינו הנה מהלשון "כשישמע" נראה ברור שכוונת רבינו לומר שאם שמע בדרך אקראי דבר בזיון,
שהסתיר את ענוותנותו במסוה של מנהיגות ושררה .כי במחשבתו היה לב נשבר שפל ועניו אז ידום וישתוק ויעביר על מדותיו ,ולא כתב "שישמע" שילך וישתדל לשמוע בזיונות כדי
מכל האדם שעל פני האדמה ,והוכרח למסוה של מנהיגות ושררה כדי שיוכל להנהיג את לזכות לתיקון הזה .כלומר ,שאין כאן הנהגה מעשית לעשות פעולות ולחפש שיבזו וישפילו
ישראל ברמה .הרי לנו שיכול להיות מנהיג כמשה רבינו שהנהיג ברמה את כל ישראל ,ובלבו אותו ,אלא כוונת רבינו היא באמרו "כשישמע" ,שהאדם יהיה כל כך נכנע ולבו נשבר בקרבו
היה העניו והשפל ביותר על פני האדמה. מחמת עוונותיו [כמובן בלי עצבות] ,עד שכאשר יבוא עליו בזיון לא יפול לבו בקרבו מזה
'אין טעות כטעות הגאווה!' אלא יקבלו באהבה לכפרת עוונותיו ,ואדרבה הוא ישמח בו ,ויודה לה' על שקיבל סיוע וזיכוך
מלמעלה לכפרת עוונותיו.
היוצא לנו מלשונו הבהירה של הרבינו יונה שעיקר הענוה בלב ,ושיהיה עניו שפל וסבלן
ואפשר גם לקרב את העצה הזאת לשכל [מדוע שמיעת בזיונו היא עיקר התשובה] ,כי כאשר
במחשבתו .וכשנופלת מחשבת גאווה במוחו ,אם מכשרונותיו הרוחניים אם מהצלחותיו
האדם שותק על בזיונו ומקבלו כראוי ,זה נקרא תשובה מעשית ממש ,כי לפי האמת רובם
הגשמיות – יגרשה ויסלקה ממחשבתו ,וידע נאמנה כי אין זה נכון ,כי אין טעות כטעות
ככולם של העונות הם כתוצאה מחיפוש כבוד עצמו ולא את כבוד המקום ,ולכן התיקון לזה
הגאווה! ויכפור באלילות הגאווה ,כי כמו שאמרו חז"ל שכל הכופר בע"ז נקרא יהודי -כן
הוא שכאשר מגיע אליו בזיון ואינו משיב ואינו דואג על כבוד עצמו ,כי מאמין שהדבר בא לו
יכפור בע"ז של הגאווה שנפלה במחשבתו ,אע"פ שאינו מבין את הסיבה להתנזרות ממנה.
מהשי"ת לכפר על עוונותיו ,זהו התיקון הראוי והיא התשובה השלימה.
ולמעשה ,כל אימת שנופלת במוחו מחשבה של התנשאות וגיאות וגסות הרוח יגמור בדעתו
והיינו שמלבד עצם הזיכוך של קבלת הבזיון ,יש כאן אות וסימן שתשובתו היה תשובה
שהיא טעות גמורה ויכפור בה מכל וכל ,וישנן לעצמו שאין טעות כטעות הגאווה. אמיתית.
וטובה גדולה נוספת טמונה בגרוש הגאווה ממחשבתו מכל וכל ,כי אם האדם יגרש ממנו את
מחשבות ההתנשאות ויגמור בדעתו שהיא טעות שאין טעות גדולה ממנה ,ממילא לא יזדקק עיקר הענוה היא בלב – ִה ּׁ ָש ֵפל ְּבלִ י לְ ִה ְתנַ ֵּבל!
לזה שהשי"ת יוכיח לו את גודל טעותו כי הכל ממנו יתברך ,ומשלו אין לו כלום כמו שכתוב וכפי האמור אל לו לאדם ללכת ולחפש לבזות ולהשפיל עצמו בכל מיני אמצעים ,כי אמנם
"גאוות אדם תשפילנו" (משלי כט כג) שבאותו דבר שהוא מתגאה – יושפל (ע"ד מידה כנגד מידה) ממידת דרך-ארץ אין ראוי לאדם שישפיל ויבזה עצמו בהנהגותיו ובדרך מלבושו ,אלא
שכאשר מתגאה בכשרון מסויים עלול הוא שיראו לו מלמעלה שבדבר זה אינו שוה מאומה מלבושיו יהיו ממוצעים ולא בגדי גאווה ,אלא בגדים רגילים כדרך כל אחד מן הישוב (כמו שנפסק
ולא יהיה לו כבר במה להתגאות .ולכן העצה הטובה והמועילה מאד לאדם היא לכפור בעצמו ברמב"ם ועוד) .כי עיקרה של הענוה ללב מסורה ,והיא עבודה פנימית.
בטעות הגאווה גם אם לא מבין ,בטרם יוכיח לו השי"ת חלילה שטעה .והיא הדרך הנכונה ולפנינו פנינה נאה מרבינו יונה על אמיתיות יסוד זה בדרך הגאווה והענוה .וכן כתב (משלי יב):
והאמיתית להלחם נגד מחשבות הגאווה. ידוע מדרך המוסר ,כי אע"פ שהגאווה נתעבת לפני השי"ת ,הסלסול [מלשון הנהגה נאותה]
אליבא דהלכתא לאסוקי שמעתתא
נערך ע"י הרה"ג ר' משה בהגרי"ק בראנדסדארפער שליט"א
פניני 'הלכה למעשה' ראש כולל בקהילתינו ומו''צ דעדתינו
הגבהת ספר תורה טבילת כלי עלעקטרי
את דיני כתיבת הספר תורה בכתב אשורית מקור מצות הגבה אכן היתר זה קלוש מאוד דבשו"ת שבט הלוי היתר לתת לגוי ולחזור לשאול ממנו
ועל גבי קלף אסף את כל העם למעמד קריאת הרמב"ן (דברים כו כז) בפרשתינו על הפסוק (ח"ב סי' נז) יצא בחריפות נגד אלו שמקילים
השבוע למדנו בשולחן ערוך
(סי' שכג ס"ז)
התורה להורות שזהו ספר תורת משה שכתב 'ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת', לפטור כלי עלעקטרי מטעם מחובר לקרקע, מחלוקת הפוסקים אם מותר להטביל בשבת
משה בזמנו על האבנים ,והגבהת הספר היא כותב' :לי נראה שפסוק זה נאמר על חזן וכתב :זה הבל ורעות רוח ,דהא גופא דכלי כלי חדש שקנה מגוי ,שהטבילה מתירה
דוגמת הברכות והקללות שהיה בימי משה. שאינו מקים ספר תורה על הצבור להראות תלוש שחברו לקרקע דפטור מן הטבילה הוא להשתמש עם הכלי ונראה כמתקן .ולמעשה
דבר המפוקפק ,והא דידן פשיטא דעל פי הלכה
סגולת המצוה פני כתיבתו לכל בשעת קריאת התורה'. הכרעת הפוסקים להחמיר ,ונתנו עצה איך
כלומר שבפסוק זה נרמז המנהג לעשות לא נקרא מחובר לענין זה לפטרו מטבילה .ע"כ. להשתמש עם הכלי בלי טבילה ,שיתן את הכלי
יש להוסיף שמצות הגבהה אינו רק בשביל
התעוררות הלב ,אלא יש בה גם סגולה הגבהה בשעת קריאת התורה .וכך נפסק ויש לציין שכלי עלעקטרי שניתן לטלטלו לגוי במתנה ולחזור ולשאול ממנו ,שחיוב
מיוחדת שהמסתכל באותיות הספר תורה בשולחן ערוך (סי' קלד ס"ב) מראה פני כתיבת ממקום למקום ומשקע לשקע בודאי אינו טבילה היא רק בכלי שנכנס מרשות הגוי
מאיר עליו אור התורה ובא לו לעזר לקיים ספר תורה לעם העומדים לימינו ולשמאלו, נחשב כמחובר לקרקע ,כפי שמפורש במסכת לישראל ,אבל כל עוד שהכלי נמצאת ברשות
את התורה ,כפי שכתב המשנה ברורה (שם
שמצוה על כל אנשים ונשים לראות הכתב כלים (פי"ד מ"ג) דיתדות אהלים ויתדות המשוחות הגוי אין חיוב לטבול הכלי ומותר להשתמש
ולכרוע ולומר וזאת התורה וגו'. טמאות מכיון שתשמישם לדבר המיטלטל. בו כך.
ס"ק יב) בשם המקובלים שעל ידי זה שמסתכל
באותיות הספר נמשך אור גדול על האדם. טעם המצוה ורק בכלים הקבועים במקומם ומחוברים לכח
היתר הנ"ל בכלי גדול וכבד
והכף החיים (ס"ק יג) מביא בשם הבן איש חי (פר' עלעקטרי ניתן אולי לצרף שיטות המקילים.
טעם המנהג הוא כדי לעורר את ציבור לכאורה היה אפשר ללמוד מפסק הלכה זו על
תולדות אות טז) שטוב שיסתכל האדם בתיבה, השומעים בקדושת כתב הספר תורה, אי אפשר להקנות לגוי על ידי אחר כלי גדול שאי אפשר להטבילו מחמת גדלו,
שיהא אות ראשון שלה כמו אות ראשון שכשיראו את כתב הספר תורה ישימו אל ויש לדעת שגם מי שסומך על קולא זו אינו יכול שיש עצה להקנותו לגוי ולהשתמש בו בתורת
שבשמו ,והוסיף שמעתי הטעם שזה מועיל ליבם לקיים את דברי התורה הקדושה כראוי, להקנות הכלי לגוי על ידי אחר ,רק צריך ליתנו שאלה ,וכפי שכתב גם הרמ"א בהלכות טבילת
להצלחה. כפי שמתואר במקור הדברים בספר נחמיה (ח) לגוי ממש שיקנה אותו במשיכה והגבהה ,דזכיה כלים (יו"ד סי' קכ) שמי שנמצא במקום שאין לו
וזאת התורה שביום ראש השנה אסף עזרא הסופר כל העם על ידי אחר היא מדין שליחות ואין שליחות מקוה יכול לעשות עצה זו .וכך הביא בהגהות
למעמד קריאת התורה ועמד על בימת עץ לגוי (ספר טבילת כלים פ"ו הע' ב) .ולכן מי שקנה כלי רבי עקיבא איגר (שם ס"א) בשם הכנסת הגדולה
בשולחן ערוך (שם) כתוב שכשמסתכלים
גבוה מיוחד ופתח את הספר והגביהו להראות בביתו ורוצה לפטור את עצמו מטבילה על ידי שכל כלי שאי אפשר להטבילו מחמת גדלו
על הכתב יש לומר הפסוק 'וזאת התורה'
את הכתב לעיני כל העם ועמדו כל העם עצה זו צריך ללכת לחפש גוי בחוץ שיסכים וכבדו יתן לגוי במתנה ויחזור וישאלנו ממנו
ואינו מבואר מה ההמשך של הפסוק ,ומנהג
ויקדו וישתחו לה' ,וכשמעם את דברי התורה לקחת הכלי ולחזור ולשאול ממנו. ויכול להשתמש בו כך לעולם .וכן פסק הבן איש
העולם לומר 'וזאת התורה אשר שם משה
היו בוכים מפני שלא קיימו את התורה כראוי, חי (ש"ב פר' מטות דין יא).
לפני בני ישראל' שהיא פסוק בפרשת ואתחנן להפקיר הכלי
ויאמרו נחמיה ועזרא לכל העם אל תתאבלו
(ד מד) ,ומסיימים 'על פי ה' ביד משה' ,וכן חומרת הט"ז והאחרונים בזה
ואל תבכו כי קדוש היום הזה לה' אלקיכם. לכאורה יש עצה נוספת שיותר קל לקיים ואין
הוא בסידורים הקדמונים ובסידור יעב"ץ
והשל"ה ,אבל באמת אין קשר בין הפסוקים, ולכך נרמז מצות הגבהה בפסוק 'ארור אשר צריך ללכת לחפש גוי ,והוא שיגלה דעת בפני אך ,הט"ז הפרי חדש ובחידושי חתם סופר
שהפסוק 'על פי ה' ביד משה' היא בפרשת לא יקים את דברי התורה הזאת' ,שבזה ג' שמפקיר הכלי ואינו רוצה לזכות בו לעולם, (יו"ד סוסי' קכ) חולקים שאין היתר זה מועיל רק
בהעלותך (ט כג) והיא חלק מפסוק על פי ה' שמגביהים את הספר מעל העם מקבלים אנו וכיון שהכלי אינו ברשות ישראל אינו חייב להשתמש בו בשבת או לפי שעה עד שיזדמן
יחנו ועל פי ה' יסעו את משמרת ה' שמרו על על עצמינו לקיים את דברי התורה .כעין מה להטביל .ומצינו בכמה מקומות שמועיל הפקר לו מקוה ,אבל אי אפשר להשתמש עם כלי
פי ה' ביד משה .והרבה אחרונים תמהו על זה שאמרו בגמרא (בבא קמא יז ).על חזקיה המלך לפטור עצמו ,כמובא בהלכות ציצית (סי' יג משנ"ב לעולם על סמך זה שהוקנה אותו לגוי ,דכיון
(שערי רחמים להגר"ח מוואלז'ין ערוה"ש שם ס"ג וליקוטי שהניחו ספר תורה על מיטתו ואמרו קיים זה סקט"ו) שאם נמצא בבית הכנסת ואינו יכול שהכלי ביד ישראל ושקוע ברשותו ונקרא על
מהרי"ח). מה שכתוב בזה. להטיל ציצית בטליתו יכול להפקיר טליתו כדי שמו ונראה כשלו הרי זה נחשב כלפי דין טבילת
ואפשר שמנהג מיוסד על פי מה שכתוב ואפשר להוסיף שמעמד קריאת התורה של לפטור עצמו מציצית ,ובהלכות שבת (סי' רמו כלים כאילו הכלי לקוח בידו וחייב טבילה .וכן
בנחמיה שם :ויאמרו לעזרא הסופר להביא עזרא הסופר בבית שני היה דוגמת מעמד ס"ג וסי' רסו משנ"ב סק"ג) כתבו הפוסקים שמועיל פסק המשנה ברורה (סי' שכג סקל"ה) .ולדבריהם
את ספר תורת משה אשר ציוה ה' את הברית שעשה משה רבינו בעבר הירדן ובהר להפקיר בהמתו כדי שלא לעבור על שביתת אי אפשר להשתמש עם עצה זו על כלי גדול או
ישראל ...וימצאו כתוב בתורה אשר ציוה ה' גריזים ובהר עיבל ,אלא שבימי משה לא בהמתו. כלי עלעקטרי כיון שהכלי נשאר שקוע בידו.
ביד משה .שעל פי זה הרכיבו שני פסוקים נכתבה התורה על גבי ספר בקלף רק על גבי אכן בשו"ת מנחת שלמה (ח"ב סי' סו אות טז) כתב המנחת יצחק סומך על היתר הנ"ל
אלו ,המורה על קשר משה עם בני ישראל, אבנים גדולות כפי שמוזכר בפרשתינו, שממה שלא הביאו הפוסקים עצה זו בטבילת
ועל קשר נבואת ה' ביד משה. וכאשר בא עזרא הסופר לאחר שתיקן אמנם בשו"ת מנחת יצחק (ח"ה סי' קכו) הקיל
כלים משמע שלא רצו לסמוך על זה משום בפשיטות על כלים גדולים שאי אפשר
שעל ידי ההשתמשות נראה כחוזר וזוכה בו. להטבילם מחמת גדלם וכובדם שיתנם לגוי
ברשות הגוי ונכנס לרשות ישראל ,ולכן אין המים ,והכוס לא היה שלו מעולם ולא נכנס וכך כתב המהרי"ל דיסקין (שו"ת קו"א סי' ה אות קלו) במתנה ויחזור וישאלנה ממנו כדי שיהא
מועיל מה שמבטלו מתורת כלי ברשות ישראל לרשות ישראל כלל ,וכדי לקיים כוונתו קיים דממה שלא הביאו הפוסקים עצה זו משמע מותר להשתמש בהם לעולם .ואפשר שסמך
דסוף סוף יש כאן חלק גדול שנעשה ברשות בפועל שהשליך אחר כך את הכוס .עכ"ל .וגם שלא רצו לסמוך על זה שאין זה הפקר גמור על זה להקל בצירוף הסברא שהוא כלי
הגוי .אכן ,בספר בית רחמים (ח"ב סי' יא) השיב על בארחות רבינו (ח"ג עמו' פד) מובא בשם החזון כיון שרוצה לחזור ולזכות בו (עי' חו"מ סי' רעג ס"ט). העשוי לנחת המחזיק ארבעים סאה ועשוי רק
הוכחתיו ,כי כל שנתבטל הכלי מלקבל טומאה איש שנתן עצה להשתמש חד פעמי בכלי על הפקר בכלי שמשתמש בו פעם אחת לאחסון ולאוצר ,שיש אומרים שאינו מחוייב
ברשות ישראל ותיקנו שנית פטור מטבילה ,וכן ידי הפקר. כלל בטבילה (יעו' ערוה"ש שם סל"ט חי' רעק"א שם),
אמנם נראה שכלי שרוצה להשתמש בו רק
ידוע מרוב המורים שסומכים על פסק החכמת וממילא הוי כספק ספיקא אם מחוייב טבילה,
לפרק הכלי ולהחזירו פעם אחת ותו לא ,כן מועיל להפקיר את הכלי
אדם (כמובא באחרונים ויעו' אוהל יעקב סי' קכ אות עג). ולכן נטה להקל בזה.
הפתחי תשובה (שם סק"א) מביא בשם החכמת מכיון שאינו חוזר וזוכה בכלי לעולם ,ואינו
אלא שצריך לפרק הכלי באופן שיהא באמת אדם (כלל עג דין יג) עצה נוספת מה לעשות בכלי מעוניין רק בשימוש זה .וזה מצוי באלו שקונים האם יש לסמוך על זה גם בכלי
בטל מתורת כלי בשעת פירוקו ,ולא די בזה גדול וכבד ,שינקוב נקב גדול שיתבטל מתורת מערכת לצליית בשר על האש ,שהרשת העשוי עלעקטרי
שמפרקים קצת במעשה הדיוט ומעמידים כלי ואחר כך יתקנו אומן ישראל ,שאז אין זה מברזל שצולים עליו חייב טבילה ,ואם רוצים
ולפי זה ,אין היתר זה קיים בכלים קטנים
אותו בחזרה ,כפי שמבואר במסכת כלים (פי"ח ככלי שעבר מרשות גוי לרשות ישראל ,דהכלי להשתמש עם הרשת רק פעם אחת ,אפשר
המופעל בכח עלעקטר"י שהם אינם מחזיקים
מ"ט ופי"ט מ"א) דמטה שפירקוה ונמצאים כל שהיה ברשות הגוי כבר התבטל ופנים חדשות להפקיר את הרשת ולצלות בו בלי טבילה, ארבעים סאה ואינם עשויים לאוצר ולאחסן.
החלקים ביד הבעלים כדי להחזירו הרי היא באו ברשות ישראל .ולפי זה אפשר ללמוד דבאמת לא איכפת לו להפקיר את הכלי. אך אפשר שיש לצרף לזה שיטת הפוסקים שכל
חוזרת לטומאתה הישנה ,ורק כשעושה מעשה גם לענין כלי עלעקטרי שמתקלקל על ידי וכענין זה מסופר בקצות השולחן (ח"ח סי' קמו כלי המופעל על ידי חיבור לשקע עלעקטרי
גדול כדי לחברו שנית מהני (וע"ע כלים פכ"ו מ"ב). הטבילה ,שאם מפרקים אותו באופן שמתבטל בדה"ש אות ט); מעשה שהיה אצל כ"ק אדמו"ר נחשב ככלי המחובר לקרקע ,ולשיטת השב
ואפשר שכלי עלעקטרי שיש בו כמה חלקים משימושו ומחברים אותו שוב שנית ברשות מוהרש"ב מלובאוויטש נ"ע שהיה נוסע ברכבת יעקב (סי' לא) כלי המחובר לקרקע פטור מטבילה
וכאשר מפרקים אותו מתבטל מתורת כלי ישראל פטור מטבילה. ובאחת התחנות קנה מיד גוי כוס עם מים (וכן העלה בשו"ת חלקת יעקב יו"ד סי' מא) .ובצירוף
סעודה ,הגם שנשאר בו חלקים שיש בהם בית והנה בשו"ת שבט הלוי (ח"י סי' קכח) הרבה לתמוה והרכבת נסעה לדרכה ,ולאחר ששתה המים הפוסקים שמקילים כשנותן במתנה לגוי אפשר
קיבול ,כיון שאינם עומדים להשתמש באופן על פסק החכמת אדם והוכיח שאין צריך שיהא השליך את הכוס דרך חלון הרכבת .וכתב להתיר מכח ספק ספיקא [וכיון שהכלי עשוי
כזה לסעודה וצריך מעשה גדול לחברם נעשה כל הכלי ברשות הגוי כדי להתחייב הקצות השולחן שנראה שהתכוין הרש"ב להתקלקל על ידי הטבילה ,אין זה נחשב כספק
נפטר מטבילה. בטבילה ,ודי בזה שיש חלק מהכלי שנעשה שאינו זוכה בכוס ואת הכסף שילם רק בעד ספיקא בדבר שיש לו מתירין ,דוק].
אנשי הצדיק
תולדותיהם ואורחותיהם
של אנשי שלומנו תלמידי מוהרנ''ת
הליכות ועובדות
מרביה''ק זיע''א עם צדיקי דורו בקרב קדושים
(מ') רבי נחמן טולטשינער
בשבוע שעבר סיפרנו על התחלת הדפסת ספר 'ליקוטי עצות' (י') הרה"ק רבי שניאור זלמן מלאדי זיע"א
בעיר למברג ,לפני פסח תר"ג .והנה ,אחר חג הפסח דהאי
שתא ,שנת תר"ג ,קיבל מוהרנ"ת עוד עלים לדוגמא מהספרים
להינצל מתכסיסי הבעל דבר ח"י אלול -לגלות את החיות של אלול
שנגמרו ונדפסו זה עתה ,וכתב מוהרנ"ת אז שת"ל כבר נגמר
העסק והמלאכה יפה ומהודרת ,אך בד בבד עורר את אנ"ש בכתבי החסיד רבי שמואל הורוויץ זצ"ל מביא פרפרת הרה"ק רבי שניאור זלמן מלאדי נולד ביום ח"י אלול
שינדבו מעות לטובת העסק ,וז"ל: נאה מכבשונו של הרה"ק בעל התניא זי"ע בדרכי שנת תק"ה ,באותו יום בו מקובל (בחסידות חב"ד בדורות
תחבולותיו של יצר הרע ,בו הוא מנסה להסיט בני אדם האחרונים) גם כיום הולדתו של מרנא הבעל שם טוב
"המלאכה יפה ומהודר" מדרכי עבודת השי"ת (כתבי רבי שמואל מדור שיחות וסיפורי זיע"א .דורשי רשומות היו אומרים כי לא לחינם נולדו
"י"א לספירה תר"ג ברסלב ...אנו מצפים שתבוא לפה אם ירצה צדיקים אות יב) וז"ל: המאורות הגדולים ביום זה "ח"י באלול" ,כי אכן אחד
השם על שבועות הבא עלינו לטובה בלי תירוץ ,וכבר כתבתי "שמעתי מעשה מהרב רבי שניאור זלמן מלאדי זצ"ל, מהחידושים הנפלאים שחידשה תורת החסידות לעם
לך שכבר נגמר העסק שלנו ,אך אני בעל חוב גדול ,ואני מקוה שבימי נעוריו אחר שלמד הרבה וכו' הסית אותו היצר ישראל היה לגלות את האור והחיות שמופיעים בחודש
בכל יום שיבוא ר' נחמן לביתו בשלום ,ואף על פי כן לא אמנע הרע :הלא כבר למדת הרבה ,עסוק מעט במשא ומתן כדי אלול .אם עד כה היה 'חודש אלול' נחשב אצל יראי ה'
מכם הטוב לשלוח לכם חצי עלה לדוגמא ,והוא מטושטש לפרנס בני ביתך וכו' ,ולעת זקנתך תפרוש את עצמך מכל וחושבי שמו כזמן של תשובה שמרבים בו בחשבון הנפש
קצת מריבוי משמוש הידיים שממשמשין בו ,אבל אף על פי כן הבלי העולם הזה ותעסוק רק בתורה ועבודה ,וכמעט ודאגה על העוונות ,כאשר רגשי החרטה והתשובה היו
המלאכה יפה ומהודר בעזרת השם יתברך ,וקויתי לה' שבקרוב שנסכם אצל שכך ראוי לעשות ,והשי"ת חס עליו ,על מלווים במרירות דכדוך ויגון אם לא גרוע מזה חלילה,
תקבלו הכרכים בשלימות ,אך כולכם תצטרכו ליתן עוד מעות ידי שנזדמן שנכנס לאיזה בית מדרש וראה זקן אחד באה תורת החסידות ללמד על הכלל כולו ,את גודל יקרת
בעדם" (סי' תכ"ד). שוכב אצל ה'ריבע' – התנור ומתחמם ומבטל את זמנו, האור והחיות וקרבת אלוקים הכרוכים בעקבו של חודש
"עסקינו הוא זכות הרבים לדורות ,גדול ועצום הוא, פנה אליו בעל התניא ואמר לו :זקן זקן ,למה אינך אומר הרחמים והרצון -ראש כל מועדי קודש ירח האיתנים.
תהילים וכדומה וכי אינך יודע שעוד מעט תובל לקברות
עמוק עמוק מי ימצאנו" ומדוע אינך חס על הזמן היקר שמתבזבז בלא כלום...
דבר זה מקבל יתר תוקף ומשמעות מלידתם והופעת
אורם של רועי החסידות ביום ח"י לחודש זה .וכמו
חזרתו של ר' נחמן עם הספרים התעכבה ,וכפי שהוא מציין ענה הזקן ואמר לו ידידי הצעיר אתה עודך רך בשנים ויש
שמצאנו בשיחות רבינו הקדוש (שיחות הר"ן אות צב) וז"ל:
במכתב אחר ,וז"ל" :ב' בהר תר"ג אומאן... .מצפה לישועת ה' לך כוח לעבוד את ה' ,אבל אני זקנתי ואין בכוחי אפילו
"כשבאה נשמה לעולם אזי אותה הפעולה של אותה
בכל עת ועל ביאתכם לשלום ,שתראו להביא לי מעות כפי מה לנשום וכו' ...ואיך תדרוש ממני לפתוח ספר .נרעש בעל
הנשמה מתחלת להתעלות .כגון אם הנשמה של חכם
שתוכלו וה' הטוב יעשה ,ולעת עתה לא בא עדיין ר' נחמן נ"י, התניא ואמר ליצר" :דו 'בעל דבר' דו מאכסט פון יונג
ואיני יודע אם יהיה על שבועות וכו' ...ומובטחני בהם שבוודאי אזי החכמה מתחלת לעלות ועולה למעלה למעלה מיום
אויף עלטיר און פון עלטיר אויף יונג" זה דרכו כסל למו
ישתדלו לטובת העסק בכל כוחם וכו' ,השם יתברך ירחם הולדו עד יום הסתלקותו" וכו' עיי"ש.
של יצר הרע -לצעירים הוא אומר שיש זמן לעבוד את ה'
וישפיע כל טוב ,והם יהיו שלוחים לדבר מצוה ,ויגולגל זכות על כשיזקינו ואילו לזקנים הוא אומר שניתן היה לעבוד את כי תבוא אל הארץ – פרי הארץ
ידם ,וצדקתם תעמוד להם ,כי עסקינו הוא זכות הרבים לדורות, ה' רק כשהיו בצעירותם ...לא אשמע לך" ,והתחיל לעבוד
כפי שציינו בפרקים הקודמים עניין החזקת הישוב
גדול ועצום מאד מאד ,עמוק עמוק מי ימצאנו ,אך צריכין את השי"ת ביתר שאת וביתר עוז".
בארץ ישראל תפס אצל בעל התניא מקום גדול ועיקרי
לסייעני ולחזקני הרבה הרבה ,ולה' הישועה ,דברי אוהביכם
באמת לנצח המצפה לישועה בכל עת ,נתן מברסלב" (סי' תכ"ה). מי שחולק על רבי נחמן הרי הוא כחולק עלי עד מאוד ,ולגודל חיבת הקודש אף רצה בכל מאודו
על גודל האהבה שרחש הרה"ק בעל התניא לרבינו נמצינו לעלות בעצמו לארץ הקודש לחונן את עפרה .כשרבו
גמר ההדפסה למדים גם ממקורות כותבי העתים בחסידות חב"ד (בספר הרה"ק הרמ"מ מוויטעבסק זי"ע החל את מסעו לעלות
באותו קיץ נגמרה מלאכת ההדפסה ,כלולה בהדרה ,ותהי עבד מלך) .כה סיפר הגה"ח רבי זעליג סלונים ז"ל מחשובי לארץ ישראל הצטרף אליו בעל התניא כברת דרך גדולה
שמחת מוהרנ"ת ואנ"ש גדולה עד למאד ,ומוהרנ"ת שאב חיות חסידי חב"ד בחברון ומצאצאי הרה"ק בעל התניא: על מנת לעלות עמו יחדיו לארץ חמדת אבות .אולם
חדש מזה ,והזכיר זאת במכתבו אז וז"ל: במוהילוב חזקה עליו הוראת רבו לעצור ולהתעכב שם,
"כאשר שלחתני אמי מחברון עירי לליובאוויטש,
"ב' שלח תר"ג ברסלב ...ואנו רואים חסדים חדשים בכל פעם, כדי לקבל עליו את הנהגת החסידים ברחבי רייסין וליטא.
התאכסנתי כידוע אצל הרבנית רבקה ע"ה -כלתו של
עד שגם בשנה הזאת נגמר בחסדו מה שנגמר על ידי ידידי ר' אולם מאז עמד על המשמר בפעילותו הנמרצת למען
אדמו"ר ה"צמח צדק" נבג"מ ,אשת בנו אדמו"ר מוהר"ש
נחמן נ"י ,ואם כי עינינו כלות שיבא מהרה ,לה' הישועה והתקוה ארץ ישראל ,והיה "העמוד הימיני התומך את אדני הישוב
נ"ע ,ואמו של אדמו"ר הרש"ב זיע"א נ"ע .בין הדברים
שיבוא מהרה ,ואני עומד ומצפה עתה לישועת ה' בכל רגע, שסיפרה לי הרבנית ,אף אמרה לי כי בשעת המחלוקת על בארץ הקודש" להחיות עם רב.
שיבא מהרה בשלום בלי פגע ,ויהיה הכל על נכון בחסדו יתברך, הר"ן מברסלב שלח אדמוה"ז להכריז ,כי מי שחולק על לימים אף ציין באיגרתו את מה שרמז לו על כך רבו
ואין לנו על מי להישען כי אם על אבינו שבשמים" (סי' תכ"ט). רבי נחמן הרי הוא כמי שחולק עליו .והדגיש שאין כונתו המגיד ממעזריטש" :ואמר אדמ"ו נ"ע כי ישנן נשמות
בזה להראות רק שהוא עומד לצידו של הברסלב'ר רבי שצריכות דווקא ארץ ישראל ויש נשמות שצריכות
"אשרי אדם שומע לי לשקוד על דלתותי יום יום"
במחלוקת ,אלא שכל החולק על רבי נחמן הרי הוא כמי דווקא חו"ל" .וכפי המבואר בליקוטי מוהר"ן (קמא תורה
באותן הימים מעודד מוהרנ"ת את בנו שיהיה "רגיל לשקוד על שחולק עליו ועל דעתו הק' ממש"( .שבחו של צדיק מערכת ס"א) שישנן נשמות גדולות שיש להם נשמה וגוף קדוש
הספרים שהם ספרי ליקוטי הלכות ,ותסתכל בהם בכל יום ובכל הרה"ק בעל התניא אות ב). מארץ ישראל בבחינת 'פרי הארץ' עיי"ש באורך.
עת" ,וז"ל המכתב:
"ג' דברים תר"ג אומן... .ותשאל את פי ר' נחמן נ"י שיספר לך
מה שהוטב מאד בעיני אחד ,שראה בהספר החדש (ה"ה ליקוטי
המשך מעמוד א'
הלכות ח"א ,עיין הל' תפילין ה"ו סי' ל"ה) מה שכתוב על פסוק 'ויגנוב את
לב לבן הארמי על בלי הגיד לו כי בורח הוא' .שמע היטב ושים מבקש לברוח ,אבל ה' הטוב מבקש מאתנו ,אל תברח, הקדושים [בתרגום ללשון הקודש]" :כתוב (מלאכי א')
לבך לילך בזה להסיח דעתך מזה ויועיל לך בעזרת השם יתברך. אל תמאס בקול המתוק הזה ,הטה אזנך לקול האהבה אהבתי אתכם אמר ה' וגו' ,מתוך אהבתו יש בידו תמיד
העמוקה הטמונה כאן וחדש תקוותך לקרבה לאוהב נאמן שרביט להנהיגו ומקל להנהיגו ,ואת עשו שנאתי ,משום
ומעתה (שיצא לאור עולם ה'ליקוטי הלכות') תהיה רגיל לשקוד על
זה שדואג לך ומזהירך שלא לאבד את הטוב הצפון לך. כך סילקתי ממנו את השרביט ,סילקתי ממנו תוכחה ,כדי
הספרים שחנני ה' לחדש בתורתו הקדושה שהם ספרי ליקוטי
הלכות ,ותסתכל בהם בכל יום ,ובכל עת ,ובפרט ההלכות וכך גם מאירים עיני חז"ל הקדושים( :ילקוט שמעוני ,דברים שלא אתן לו חלק בי כי הוא רחוק מנפשי ,אבל אתם -
שכתבתי בסמוך בשנים הסמוכים ,ולה' התקוה שיועילו לך פ"א) "אוהבו של אדם אומר לו השמר בעצמך ,אבל שונאו אהבתי אתכם ודאי ,ומשום כך ,מוסר ה' בני אל תמאס ואל
הרבה" (סי' תל"ג). אומר לו אל תתיירא כדי להפילו". תקוץ בתוכחתו ,מה זה ואל תקוץ ,כמו מי שבורח מתוך
נשמע ,נקשיב ונטה אוזן לתוכחה המתוקה ,ויקויים בנו קוצים ,שאותם דיבורים כמו קוצים אליו בעצמו".
נערך ע"י הרה"ח רבי נחמי' שווארטץ שליט"א בעמח"ס "אוצרות עלים לתרופה".
'אוזן שומעת תוכחת חיים בקרב חכמים תלין'. נכון ,הדיבורים נשמעים ברגע הראשון כקוצים והאדם
ברכת מזל טוב ברכת מזל טוב ברכת מזל טוב ברכת מזל טוב ברכת מזל טוב ברכת מזל טוב ברכת מז_ל טוב
להרה"ח
להר"ר נחמן סאפרין הי''ו ר' מאיר יהוסף ראטנבערג שליט''א
להר"ר נתן יצחק היילפרין הי"ו להר"ר אליעזר זוסיא גודלבסקי הי"ו להר"ר נתן מנחם ראטשילד הי"ו להר"ר בנימין קלצקי הי"ו להר"ר נתן יוסף אייזנבאך הי"ו
לרגל היכנס בנו ברוך יוסף ני''ו לרגל נישואי בתו עב"ג
לרגל הולדת הבן לרגל הולדת הבן לרגל הולדת הבן לרגל הולדת הבת לרגל הולדת הבת הר"ר נחמן קרויז הי''ו
לעול תורה ומצוות
יה"ר שיזכה לגדלו לתורה לחופה יה"ר שיזכה לגדלו לתורה לחופה יה"ר שיזכה לגדלו לתורה לחופה יה"ר שיזכה לגדלה לתורה לחופה יה"ר שיזכה לגדלה לתורה לחופה בהרה"ח ר' מרדכי יצחק קרויז שליט''א
יה"ר שיזכה לגדלו לתורה לחופה יה"ר שיזכו לבנות בית נאמן בישראל
ולמעש"ט ולרוב נחת דקדושה ולמעש"ט ולרוב נחת דקדושה ולמעש"ט ולרוב נחת דקדושה ולמעש"ט ולרוב נחת דקדושה ולמעש"ט ולרוב נחת דקדושה ולמעש"ט ולרוב נחת דקדושה בדרך רביה"ק זיע"א
