gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

קרני אור · Karnei Ohr — כי תבוא (2026-08-24)

מוציא לאור: קרני אור · Karnei Ohr

שבוע: כי תבוא (2026-08-24)

קרני אור · Karnei Ohr — כי תבוא (2026-08-24)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בס"ד‬ ‫לימוד היומי דקהילתינו‬ ‫קרני אור‬ ‫יום ליקוטי ליקוטי משנה השתפכות שולחן‬ ‫לחודש מוהר“ן הלכות ברורה הנפש ערוך‬ ‫יום‬ ‫חושן משפט‬ ‫ח“א ח“א ח“ג‬ ‫צ"א צ"ב שמו‪/‬ז;‬ ‫חזרה‬ ‫רכ‬ ‫לו‪.‬‬ ‫ט״ז‬ ‫שבת‬ ‫יט‪-‬א‬ ‫צ"ג צ"ד שמ"ח;‬ ‫קנו‪:‬‬ ‫רכא‬ ‫לו‪:‬‬ ‫י״ז‬ ‫א‬ ‫א‪-‬ב‬ ‫צ"ה צ"ו שמ"ח;‬ ‫קנז‪.‬‬ ‫רכב‬ ‫לז‪.‬‬ ‫י״ח‬ ‫ב‬ ‫ג‪-‬ד‬ ‫צ"ז צ"ח שמ"ח;‬ ‫קנז‪:‬‬ ‫רכג‬ ‫לז‪:‬‬ ‫י״ט‬ ‫ג‬ ‫ה‪-‬ו‬ ‫צ"ט ק' שמ"ח;‬ ‫קנח‪.‬‬ ‫רכד‬ ‫לח‪.‬‬ ‫כ׳‬ ‫ד‬ ‫ז‪-‬ח‬ ‫ק"א ק"ב שמ"ט;‬ ‫קנח‪:‬‬ ‫רכה‬ ‫לח‪:‬‬ ‫כ״א‬ ‫ה‬ ‫א‪-‬ב‬ ‫ק"ג ק"ד שמ"ט;‬ ‫חזרה‬ ‫רכו‬ ‫לט‪.‬‬ ‫כ״ב‬ ‫ו‬ ‫ג‪-‬ד‬ ‫יו"ל ע"י קהילת חסידי ברסלב‬ ‫בנשיאות הגה"צ רבי יעקב מאיר שכטער שליט"א‬ ‫דבר המערכת‬ ‫‪ 484‬פרשת כי תבוא ט''ז אלול תשפ''ו‬ ‫הלב חצוי ומעט מבולבל‪ ,‬מצד אחד ההתרגשות‬ ‫הגדולה לקראת הזכייה העצומה לשוב ולהכלל‬ ‫בעזרת ה' בקיבוץ הקדוש בראש השנה שלו‪,‬‬ ‫תכלה שנה וקללותיה‬ ‫המתנה עצומה והנשגבה העולה על הכל‬ ‫שתקוותינו לזכות אליה בקרוב ממש‪ ,‬ומאידך‪,‬‬ ‫הכאב העצום על מאות ואלפים שהדרך עדיין‬ ‫סגורה בפניהם מכח ה'רשעה' שבנתיים לא כלתה‬ ‫כעשן ונלחמת על כל הקדוש והיקר‪.‬‬ ‫הוא‪ ,‬להבין את מהות הדין שכל כולו קירוב אהבה ורצון‪ .‬מי‬ ‫זה לא עושה לו טוב על הלב – בלשון המעטה ‪-‬כששומע את‬ ‫גם בקהילתנו הקדושה נרשמו מאות רבות של‬ ‫שרוצה להמתיק את הדין – מוסיף רבינו הקדוש שם ‪-‬צריך‬ ‫ה'בעל קורא' מקריא את תשעים ושמונה הקללות האיומות‬ ‫אברכים ובחורים לנסיעה הקדושה ולשהייה‬ ‫לצאת מ'מוחין דקטנות' ל'מוחין דגדלות'‪ ,‬הילד הקטן מביט‬ ‫שבפרשת כי תבוא‪ ,‬הוא חושב לעצמו 'למה אי אפשר לדבר‬ ‫יחד בימים עצומים ונשגבים אלו בקרית מלך‬ ‫בהסתכלותו המצומצמת על ההגבלות שהוריו מטילים עליו‬ ‫בנעימות ורכות'‪ ,‬האיומים הללו גורמים לו מצוקה‪ ,‬חש עצמו‬ ‫רב 'קריה נאמנה' ששמה יצא לתהילה‪ .‬בחסדי‬ ‫באוסרם עליו להסתכן כאילו אלו הם מיצרים שיש למצוא דרך‬ ‫כמואשם ושנאוי שרודפים אחריו בקללות נמרצות‪...‬‬ ‫שמים גם נתנו המלגות המפוארות והמיוחדות‬ ‫להתגבר עליהם‪ ,‬אבל הגדול שמח ומודה על הורים אוהבים‬ ‫אף לאברכים שנבחנו מדי חודש בחדשו במסגרת‬ ‫דואגים ומסורים שלולא אזהרתם כבר מזמן אבדה תקות חייו‪.‬‬ ‫עומדים אנו בפרוס ימי הדין הנוראים והנשגבים‪ ,‬ימים שיש‬ ‫'מפעל ההלכה' דקהילתנו‪ ,‬וכך היה בידם לשאת‬ ‫וזו צריכה גם להיות ההבנה העצומה ביחס לתוכחות והקללות‬ ‫בהם חפץ‪ ,‬ימין ה' פשוטה ברחמים עצומים לפתוח לנו שערים‬ ‫בהוצאות הכבדות של הנסיעה והשהייה שם‪.‬‬ ‫שבפרשתינו‪ .‬כאשר השם יתברך מבקש שתכלה השנה‬ ‫חדשים לקרבה אליו ביתר שאת‪ .‬ודוקא בעת הזאת הוא‬ ‫ומאידך הלב פצוע ומדמם על כל אלו ששרויים‬ ‫וקללותיה‪ ,‬וכדי שלא יהיו קטרוגים חלילה בעת הדין ונוכל‬ ‫מייעץ לנו לשמוע את הקללות הללו‪ .‬חז"ל הקדושים מלמדים‬ ‫בפחד ואימה האם יזכו לבסוף לבוא ולהגיע‬ ‫לקבל את השנה החדשה וברכותיה‪ ,‬הוא מייעץ לנו באהבתו‬ ‫אותנו (במסכת מגילה לא‪" :):‬עזרא תיקן להן לישראל שיהו קורין‬ ‫לשם‪ ,‬כאשר כל 'עוונם' היחיד הוא רצונם הטהור‬ ‫ובחמלתו‪ ,‬עורו והתעוררו מעצמכם לשנוא את הרע ולדעת‬ ‫קללות שבמשנה תורה קודם ראש השנה‪ ,‬כדי שתכלה השנה‬ ‫לשמור על אמונתם ועמלם בתורה‪.‬‬ ‫שהוא מקור מוות‪ ,‬בחרו בחיים ואהבו את הטוב‪ ,‬כי על כן הרע‬ ‫וקללותיה"‪.‬‬ ‫מביא רע חלילה וכל החפץ בחיים רצוי שיברח ממנו‪.‬‬ ‫אך עלינו לקחת כח מאותם הארות והרחבות‬ ‫מה טיבו של כילוי קללות זה‪ ,‬האם כך נאה שבסוף השנה נחטוף‬ ‫שזכינו להם כדי להוסיף ולהעתיר בתפילה‬ ‫וכך מורה לנו רבי נתן (בלקוטי הלכות‪ ,‬נדה ה"א)‪" :‬תחילת ההתקרבות‬ ‫ונקלל ככל האפשר כדי שיכלו כל הקללות כבר מעתה‪ ,‬האם‬ ‫שמשנה הטבע‪ ,‬כי על כן "דרך ה' יתברך שמאיר‬ ‫היא התרחקות‪ ,‬וצריך לסבול צער של אלו היסורים של‬ ‫לא רצוי יותר שלא נקלל כלל לא בתחילת השנה ולא בסופה!!‬ ‫פניו בכל פעם ובתוך כך מסתיר פניו‪ ,‬וזה הוא‬ ‫ההתרחקות שצריך לקבל עליו בתחילת התשובה‪ ,‬וזה בחינת‬ ‫אלא שלא מחשבותינו מחשבותיו יתברך ולא דרכינו דרכיו‪,‬‬ ‫בכלליות ובפרטיות בכל דור ודור וכן בכל אדם‬ ‫קבלת התוכחה שהיא בדרך בזיון‪ ,‬דהיינו מה שמוכיחים‬ ‫דוקא האהבה העצומה והחשיבות היתירה שאנו חשובים‬ ‫ומייסרים אותו בבזיונות והתרחקות‪ ,‬ובזאת התוכחה נתגלה‬ ‫ובכל זמן‪ ,‬ועל ידי זה כל הנסיון והבחירה של כל‬ ‫אצלו יתברך הם הגורמים את ההשתמשות בתוכחות עצומות‬ ‫החסד‪ ,‬וזה שכתוב 'מוסר ה' בני אל תמאס ואל תקוץ בתוכחתו‪,‬‬ ‫אדם בכל עת כל ימי חייו כו' שה' יתברך מראה‬ ‫אלו ולהשמעת אימי היסורים הקשים חלילה למי שלא יציית‬ ‫כי את אשר יאהב ה' יוכיח' כי התוכחה והיסורים הם אהבה‪,‬‬ ‫פני חסדו וישועתו בכל פעם ותיכף מסתיר פניו‪,‬‬ ‫לתורה‪.‬‬ ‫שהוא בחינת חסד שמלובש בתוכחה"‪.‬‬ ‫ואזי המסית שבלב האדם מכניס בו דאגות ויגונות‬ ‫ותואנות בלב" (לקוטי הלכות‪ ,‬גביית חוב מהתומים ה‪-‬ג')‪.‬‬ ‫אם נטה אזנינו היטב לעומק הקול הזך והנפלא העולה‬ ‫ממעמקי התוכחה העצומה הזאת‪ ,‬נשמע את שירת האהבה‬ ‫רבינו הקדוש (בלקוטי מוהר"ן‪ ,‬ח"א ס' ע"ד) מאיר עינינו במהותו‬ ‫אולם עלינו לזכור ש"באמת גם בתוך תוקף‬ ‫הנפלאה הזכה והטהורה של אבינו שבשמים שלא מוכן לוותר‬ ‫של 'דין' שלמעלה‪ ,‬שכמוהו מתעורר בימי הדין של ראש‬ ‫ההסתרה עצמה מאיר פניו יתברך בבחינת ואנכי‬ ‫עלינו‪ ,‬את צעקתו של אבא רחום שזועק מעמקי הדאגה לבנו‬ ‫השנה‪ ,‬ישנם שני סוגי דין‪ ,‬דין קדוש ולעומתו דין טמא‪ ,‬והאדם‬ ‫הסתר אסתיר פני ביום ההוא וכו' וענתה השירה‬ ‫יחידו אהובו כנפשו כאשר רואהו במקום סכנה מוחשית‪ ,‬הוא‬ ‫בעצמו יכול לבחור איזה סוג דין יחול עליו‪ ,‬הדין הטמא הוא‬ ‫הזאת וכו'‪ ,‬שהבטיח שהתורה לא תשתכח‬ ‫לא צועק על אף שהוא אוהב‪ ,‬אלא אך ורק בגלל שהוא אוהב‪,‬‬ ‫זה שבא מזוהמת הנחש הקדמוני‪ ,‬ולעומתו הדין הקדוש הוא‬ ‫מישראל אפילו בתוקף ההסתרה שבתוך ההסתרה‪,‬‬ ‫זו עצמה צעקת האהבה שצריכה לחמם ולרומם את הלב‬ ‫זה שעליו נאמר 'את אשר יאהב ה' יוכיח'‪ ,‬כל ענשי שמים‬ ‫וכמו שכתוב אכן אתה אל מסתתר אלקי ישראל‬ ‫ולהעניק לבן שמחת חיים מופלאה עד כמה הוא אהוב חביב‬ ‫והתוכחות והקללות שבתורה נובעים אך ורק מאהבה וחסד‬ ‫מושיע‪ ,‬שגם בתוך ההסתרה עצמה הוא יתברך‬ ‫ויקר בעיני אביו‪.‬‬ ‫של בעל הרחמים‪ ,‬ודווקא כאשר ה' יתברך רוצה לקרב אליו‬ ‫אלקי ישראל מושיע" (שם)‪.‬‬ ‫הקללות שבמשנה תורה הם החיזוק העצום עבורינו לקראת‬ ‫את האדם הוא שולח עליו דין ואימת יסורים כדי לקרבו אליו‪,‬‬ ‫אין כוחינו אלא בפה‪ ,‬והוא הכח העליון והעצום‬ ‫ראש השנה‪ ,‬כאשר עמלק והיצר הרע מבקשים לצייר בעינינו‬ ‫"ואלו הדינים והיסורים – אומר שם רבינו הקדוש ‪ -‬נראים‬ ‫ביותר שינצח את הכל‪.‬‬ ‫כאילו אנו שנואים ומושלכים מחמת מעשינו הרעים בהם‬ ‫כהתרחקות‪ ,‬כאילו רוצים להרחיקו מעבודתו חייו ובאמת זה‬ ‫העורכים‬ ‫נכשלנו בשנה העברה‪ ,‬בוקע לפתע בת קול מן השמים‪ ,‬יאת‬ ‫ההתרחקות הוא עיקר ההתקרבות‪ ,‬כי אלו הדינים וההתרחקות‬ ‫אשר יאהב ה' יוכיח וכאב את בנו ירצה'‪ ,‬אני דואג לכם ואוהב‬ ‫הם לטובתו"‪.‬‬ ‫אתכם אהבת נפש‪ ,‬אינני מוכן לוותר עליכם מחמדי נפשי‪,‬‬ ‫הנחש הקדמוני הטעה את אדם הראשון בראש השנה כאילו‬ ‫ודוקא משום כך אאיים עליכם לבל תתפתו ללכת אחר המות‬ ‫ההגבלות ואימת המוות שה' גזר על האוכל מעץ הדעת לא‬ ‫פניני אור‬ ‫אמרות טהורות מרביה"ק ותלמידיו‬ ‫חלילה‪.‬‬ ‫נועדו לטובתו‪ ,‬הכניס בו הסתכלות אכזרית על מהות הדין וכך‬ ‫גרם לו את הזוהמה הזאת להתרחק בעת אימת דין מהבורא‬ ‫הזוהר הקדוש בפרשת בחוקותי (ח"ג ק"ד‪ ):‬מגלה טפח מאהבת‬ ‫הרחמן והמיטיב‪ ,‬והיא שגם גרמה לו להכשל ולהמרות פי אביו‬ ‫ימי ֱאלוּל וַ ֲע ֶשׂ ֶרת יְ ֵמי ְּת ׁשו ָּבה וְ יָ ִמים נוֹ ָר ִאים‬ ‫ִ ּב ֵ‬ ‫ה' לעמו שדוקא היא הגורמת להוכיחם קשות‪ ,‬וכה הם דבריו‬ ‫שבשמים ולהחריב את העולם‪ ,‬ולעומת זאת התקון העיקרי‬ ‫ַעד הוֹ ׁ ַש ְענָ א ַר ָ ּבא‪ִ ,‬צ ָ ּוה לְ כַ ָּמה ֲאנָ ׁ ִשים לוֹ ַמר ָאז ָּכל‬ ‫המשך בעמוד ד'‬ ‫‪NH‬‬ ‫ִס ְפ ֵרי ַּתנַ ְ‬ ‫"ך ִמ ְּת ִח ָּל ָתם וְ ַעד סוֹ ָפם‪ .‬וְ גַ ם הוּא ְ ּב ַע ְצמוֹ‬ ‫נָ ַהג ָּכ ְך ַּכ ָּמה ּ ְפ ָע ִמים‪.‬‬ ‫לתגובות ‪3323796@gmail.com‬‬ ‫הדל"נ ‪ • 6:33‬נץ החמה ‪ • 6:08‬סוזק"ש ‪8:39‬‬ ‫(שיחות הר"ן)‬ ‫ניתן לקבל את הגיליון באימייל מידי שבוע‬ ‫והערות‬ ‫צאת השבת ‪ • 7:45‬צאה''ש לר''ת ‪8:24‬‬ ‫ליבון נושאים וסוגיות במשנת ברסלב לעובדא ולמעשה‬ ‫תורת ההתחזקות‬ ‫משנת ברסלב‬ ‫כוחה של מחאה!‬ ‫לחרותנו" וכו' שיקבץ נדחינו מארבע כנפות הארץ לארצינו‪,‬‬ ‫שצריך כל אדם להתחזק בכל פעם בתפילה ותחנונים‬ ‫בני הישוב הישן אמונים מנעוריהם על עבודת ה’מחאה’‪ ,‬וגם‬ ‫וכמו שכתוב "והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו‬ ‫והתבודדות וצעקה להשם יתברך‪ ,‬יהיה איך שיהיה‪ ,‬אפילו‬ ‫אם כבר עברו ימים ושנים ועדיין שלטון הערב רב שולט ביד‬ ‫האובדים וכו' והשתחוו לה' בהר הקודש בירושלים" ‪( ...‬עיי"ש‬ ‫אם יעבור עליו מה‪ .‬כי אפילו אם רואה שאינו פועל חס ושלום‬ ‫רמה בארץ הקודש ורודף את היהדות‪ ,‬אעפ”כ אנו ממשיכים‬ ‫באריכות הרבה מראי‪-‬מקומות על זה) ‪ ...‬ואף על פי שאנו צועקין‬ ‫בתפילתו‪ ,‬ואדרבה‪ ,‬הרע מתגבר עליו ביותר‪ ,‬אף על פי כן ידע‬ ‫למחות בהם ללא הרף‪ ,‬ומכריזים בראש כל חוצות‪“ :‬פלניא‬ ‫ומתחננים כל כך שנים לשוב לארץ ישראל ועדיין אנו‬ ‫ויאמין שפועל הרבה בתפילתו וצעקתו‪ ,‬כי על כל פנים צעקתו‬ ‫גזלנא הוא דנקיט לה לארעאי בגזלנותא”!‬ ‫רחוקים משם‪ ,‬אף על פי כן אין שום תפילה וצעקה נאבדת‪,‬‬ ‫ותפילתו הוא בחינת מחאה הנ"ל‪.‬‬ ‫ומלבד מה שלפעמים פועלים ע”י המחאות שיומתקו‬ ‫אפילו של הפחות שבפחותים‪ ,‬כי בכל צעקה ותפילה כובשין‬ ‫כי קדושת כל אחד מישראל הוא בחינת קדושת ארץ ישראל‪,‬‬ ‫ויתבטלו כל מיני גזירות‪ ,‬הרי שעצם פעולת המחאה‪ ,‬מה‬ ‫איזה חלק או נקודה מארץ ישראל‪ ,‬עד שבעתה יחישנה‪,‬‬ ‫וכשהרע מתגבר על האדם בתאוות ומדות רעות‪ ,‬וזה בחינת‬ ‫שאנו מוחים שוב ושוב‪ ,‬יש בה כח עצום בפני עצמו‪ .‬וכפי‬ ‫שיתקבצו כל הנקודות שכבשנו בתפילותינו ונשוב לארץ‬ ‫שרוצים לגרשו חס ושלום מהסתפח בנחלת השם שהוא‬ ‫שכבר לימדונו חז”ל גודל כוחה של מחאה‪ ,‬בהלכות ‘חזקת‬ ‫ישראל‪.‬‬ ‫ארץ ישראל‪ ,‬וכל מה שחותר לשוב לקדושתו אין מניחין‬ ‫קרקעות’ שבמסכת בבא בתרא‪ ,‬שגם כשמשתלט גברא‬ ‫ואפילו מי שהוא פגום מאד ואין לו כח בצעקתו ותפילתו‬ ‫אותו מעוצם ההתגברות שמתגרין בו‪ ,‬והוא אינו מתגבר נגדם‬ ‫אלימא וגוזל קרקע מבעליה‪ ,‬מועילה מחאת הבעלים שלא‬ ‫לכבוש איזה נקודה וחלק מארץ ישראל‪ ,‬אף על פי כן צעקתו‬ ‫כראוי‪ .‬ועל כן כשמתגבר אף על פי כן בתפילה וצעקה להשם‬ ‫יקנה הגזלן את השדה בחזקה‪ ,‬וגם אם יעברו ימים ושנים‬ ‫פועל הרבה‪ ,‬כי צעקתו שצועק ומתפלל לשוב לארצינו היא‬ ‫יתברך אזי לא יוכלו לגרש ולכבוש חלקו בארץ ישראל חס‬ ‫שיחזיק הגזלן בקרקע ולא יוכלו לגרשו ממנה‪ ,‬אין מועילה‬ ‫בבחינת 'מחאה' המבואר בדין חזקת קרקעות שכל זמן שהוא‬ ‫ושלום בשום אופן‪ ,‬כי תפילתו וצעקתו הוא בחינת 'מחאה'‬ ‫חזקתו רבת‪-‬השנים מאומה‪ ,‬מאחר שהבעלים מחה ומחה‪.‬‬ ‫מוחה אין חזקת המחזיק מועלת כלום‪ .‬על כן אף על פי שהם‬ ‫שעל ידי זה אין יכולה הסטרא אחרא להחזיק בנחלתו ח"ו‬ ‫וכאן אנו מגיעים לחידושו העצום של מוהרנ”ת‪ ,‬בענין‬ ‫גזלו מאתנו ארץ ישראל שהוא ארצינו ונחלתינו‪ ,‬ואין בנו כח‬ ‫בשום אופן כי אין חזקה מועלת כשיש מחאה נגדה"‪.‬‬ ‫עבודת התשובה‪:‬‬ ‫להוציאה מאתם מחמת פגם מעשינו הרעים‪ ,‬אף על פי כן‬ ‫מתפללים וצועקים בכל פעם‪ ,‬וביותר בראש השנה‪ ,‬שארץ‬ ‫גם כשהיצר הרע הגזלן משתלט עלינו‪ ,‬ואין אנו יכולים‬ ‫ישראל הוא שלנו‪ ,‬כי היא נחלתינו‪.‬‬ ‫וכל זה קשור גם לשלטון הרשע שבארץ ישראל‪ ,‬ולעבודת‬ ‫לגרשו – הרי שעצם המחאה שאנו מוחים בו‪ ,‬ובאים בכל יום‬ ‫‘ראש השנה’ הבעל”ט‪ ,‬וכדבריו הנוראים של מוהרנ”ת‪ ,‬וז”ל‪:‬‬ ‫מחדש לספר את לבנו לפני ה’ ש"רצוננו לעשות רצונך אלא‬ ‫ובזה אנו עושים בחינת מחאה להסטרא אחרא שלא יטעו‬ ‫ששאור שבעיסה מעכב”‪ ,‬מועילה לנו עד למאד!‬ ‫שארץ ישראל תישאר כבושה בידם ח"ו‪ ,‬כי אין חזקתם חזקה‬ ‫"וכל זה הוא בחינת ראש השנה‪ ,‬כי כל עבודתינו בראש השנה‬ ‫כלל‪ ,‬כי אנו מוחים בהם על ידי שאנו צועקים ומפרסמין‬ ‫הוא לגלות ולהאיר ולהמשיך עלינו קדושת ארץ ישראל‪,‬‬ ‫והרי קיצור דבריו של מוהרנ”ת (בליקוטי הלכות‪ ,‬חזקת קרקעות‬ ‫בכל פעם‪ ,‬ובפרט בראש השנה לכל דרי מעלה ומטה שארץ‬ ‫שהוא נחלתינו ומקור קדושתינו ‪ ,‬כמו שמתחננים וצועקים‬ ‫הלכה ה’) כפי שהם מופיעים בספר ‘השתפכות הנפש’ (סעיף פ”ג)‪:‬‬ ‫ישראל היא שלנו מאבותינו‪ ,‬וסוף כל סוף נוציא אותה מידם"‬ ‫כל ישראל קודם תקיעת שופר "יבחר לנו את נחלתינו"‬ ‫"מענין מחאה המבואר בדין חזקת קרקעות‪ ,‬שכל זמן שהוא‬ ‫(ליקוטי הלכות‪ ,‬חזקת קרקעות ה‪ ,‬יא‪-‬יב)‪.‬‬ ‫וכו'‪ ,‬וכמו שמבקשים בברכת שופרות "תקע בשופר גדול‬ ‫מוחה אז אין חזקת המחזיק מועילה כלום‪ ,‬מובן היטב איך‬ ‫פניני התחזקות והתעוררות‬ ‫שנערכו ונעבדו מתוך אוצרות שיחותיו של הגרי"מ שכטער שליט"א‬ ‫שביבי אור‬ ‫טעות הגאווה‬ ‫דרך הגון ומקובל‪ ,‬והוא מגדר הצניעות‪ ,‬כלומר שאדם מתנהג בדרך מכובדת ובמלבושים‬ ‫"לא לילך ולחפש בזיונות"‪...‬‬ ‫ראויים‪ ,‬היא דרך צניעות‪ .‬וכל ענין הגאווה הוא‪ ,‬כשאדם מתנשא על חבירו‪ .‬וענין הסלסול‬ ‫רבינו הק' בתורה ו' מגלה לנו הסוד של כוונות חודש אלול‪ ,‬לעובדא ולמעשה למדרגתינו‪:‬‬ ‫שיחשוך עצמו מן ההשפלה והבזיון‪ .‬ואמרו המוסרים‪ִ :‬ה ׁ ּ ָש ֵפל ִמ ְ ּבלִ י ִה ְתנַ ֵ ּבל‪ִ ,‬ה ְס ַּתלְ ֵסל ִמ ְ ּבלִ י‬ ‫לקבל בזיונות באהבה‪ ,‬ועל כל פשעים ובזיונות יכסה אהבה ורחמים‪' ,‬וישמע בזיונו ידום‬ ‫ִה ְת ַ ּגדֵּ ל!‪ ..‬ולא כאלה שחושבים שבגדים קרועים ושערות מבולבלות וכיו"ב הם מסימני הענוה‪.‬‬ ‫וישתוק'‪.‬‬ ‫ומובא דבר נפלא מהגרע"א‪ ,‬שהמסוה של משה רבינו ע"ה היתה המנהיגות והממשלה‪ ,‬היינו‬ ‫הנה מהלשון "כשישמע" נראה ברור שכוונת רבינו לומר שאם שמע בדרך אקראי דבר בזיון‪,‬‬ ‫שהסתיר את ענוותנותו במסוה של מנהיגות ושררה‪ .‬כי במחשבתו היה לב נשבר שפל ועניו‬ ‫אז ידום וישתוק ויעביר על מדותיו‪ ,‬ולא כתב "שישמע" שילך וישתדל לשמוע בזיונות כדי‬ ‫מכל האדם שעל פני האדמה‪ ,‬והוכרח למסוה של מנהיגות ושררה כדי שיוכל להנהיג את‬ ‫לזכות לתיקון הזה‪ .‬כלומר‪ ,‬שאין כאן הנהגה מעשית לעשות פעולות ולחפש שיבזו וישפילו‬ ‫ישראל ברמה‪ .‬הרי לנו שיכול להיות מנהיג כמשה רבינו שהנהיג ברמה את כל ישראל‪ ,‬ובלבו‬ ‫אותו‪ ,‬אלא כוונת רבינו היא באמרו "כשישמע"‪ ,‬שהאדם יהיה כל כך נכנע ולבו נשבר בקרבו‬ ‫היה העניו והשפל ביותר על פני האדמה‪.‬‬ ‫מחמת עוונותיו [כמובן בלי עצבות]‪ ,‬עד שכאשר יבוא עליו בזיון לא יפול לבו בקרבו מזה‬ ‫'אין טעות כטעות הגאווה!'‬ ‫אלא יקבלו באהבה לכפרת עוונותיו‪ ,‬ואדרבה הוא ישמח בו‪ ,‬ויודה לה' על שקיבל סיוע וזיכוך‬ ‫מלמעלה לכפרת עוונותיו‪.‬‬ ‫היוצא לנו מלשונו הבהירה של הרבינו יונה שעיקר הענוה בלב‪ ,‬ושיהיה עניו שפל וסבלן‬ ‫ואפשר גם לקרב את העצה הזאת לשכל [מדוע שמיעת בזיונו היא עיקר התשובה]‪ ,‬כי כאשר‬ ‫במחשבתו‪ .‬וכשנופלת מחשבת גאווה במוחו‪ ,‬אם מכשרונותיו הרוחניים אם מהצלחותיו‬ ‫האדם שותק על בזיונו ומקבלו כראוי‪ ,‬זה נקרא תשובה מעשית ממש‪ ,‬כי לפי האמת רובם‬ ‫הגשמיות – יגרשה ויסלקה ממחשבתו‪ ,‬וידע נאמנה כי אין זה נכון‪ ,‬כי אין טעות כטעות‬ ‫ככולם של העונות הם כתוצאה מחיפוש כבוד עצמו ולא את כבוד המקום‪ ,‬ולכן התיקון לזה‬ ‫הגאווה! ויכפור באלילות הגאווה‪ ,‬כי כמו שאמרו חז"ל שכל הכופר בע"ז נקרא יהודי ‪ -‬כן‬ ‫הוא שכאשר מגיע אליו בזיון ואינו משיב ואינו דואג על כבוד עצמו‪ ,‬כי מאמין שהדבר בא לו‬ ‫יכפור בע"ז של הגאווה שנפלה במחשבתו‪ ,‬אע"פ שאינו מבין את הסיבה להתנזרות ממנה‪.‬‬ ‫מהשי"ת לכפר על עוונותיו‪ ,‬זהו התיקון הראוי והיא התשובה השלימה‪.‬‬ ‫ולמעשה‪ ,‬כל אימת שנופלת במוחו מחשבה של התנשאות וגיאות וגסות הרוח יגמור בדעתו‬ ‫והיינו שמלבד עצם הזיכוך של קבלת הבזיון‪ ,‬יש כאן אות וסימן שתשובתו היה תשובה‬ ‫שהיא טעות גמורה ויכפור בה מכל וכל‪ ,‬וישנן לעצמו שאין טעות כטעות הגאווה‪.‬‬ ‫אמיתית‪.‬‬ ‫וטובה גדולה נוספת טמונה בגרוש הגאווה ממחשבתו מכל וכל‪ ,‬כי אם האדם יגרש ממנו את‬ ‫מחשבות ההתנשאות ויגמור בדעתו שהיא טעות שאין טעות גדולה ממנה‪ ,‬ממילא לא יזדקק‬ ‫עיקר הענוה היא בלב – ִה ּׁ ָש ֵפל ְּבלִ י לְ ִה ְתנַ ֵּבל!‬ ‫לזה שהשי"ת יוכיח לו את גודל טעותו כי הכל ממנו יתברך‪ ,‬ומשלו אין לו כלום כמו שכתוב‬ ‫וכפי האמור אל לו לאדם ללכת ולחפש לבזות ולהשפיל עצמו בכל מיני אמצעים‪ ,‬כי אמנם‬ ‫"גאוות אדם תשפילנו" (משלי כט כג) שבאותו דבר שהוא מתגאה – יושפל (ע"ד מידה כנגד מידה)‬ ‫ממידת דרך‪-‬ארץ אין ראוי לאדם שישפיל ויבזה עצמו בהנהגותיו ובדרך מלבושו‪ ,‬אלא‬ ‫שכאשר מתגאה בכשרון מסויים עלול הוא שיראו לו מלמעלה שבדבר זה אינו שוה מאומה‬ ‫מלבושיו יהיו ממוצעים ולא בגדי גאווה‪ ,‬אלא בגדים רגילים כדרך כל אחד מן הישוב (כמו שנפסק‬ ‫ולא יהיה לו כבר במה להתגאות‪ .‬ולכן העצה הטובה והמועילה מאד לאדם היא לכפור בעצמו‬ ‫ברמב"ם ועוד)‪ .‬כי עיקרה של הענוה ללב מסורה‪ ,‬והיא עבודה פנימית‪.‬‬ ‫בטעות הגאווה גם אם לא מבין‪ ,‬בטרם יוכיח לו השי"ת חלילה שטעה‪ .‬והיא הדרך הנכונה‬ ‫ולפנינו פנינה נאה מרבינו יונה על אמיתיות יסוד זה בדרך הגאווה והענוה‪ .‬וכן כתב (משלי יב)‪:‬‬ ‫והאמיתית להלחם נגד מחשבות הגאווה‪.‬‬ ‫ידוע מדרך המוסר‪ ,‬כי אע"פ שהגאווה נתעבת לפני השי"ת‪ ,‬הסלסול [מלשון הנהגה נאותה]‬ ‫אליבא דהלכתא‬ ‫לאסוקי שמעתתא‬ ‫נערך ע"י הרה"ג ר' משה בהגרי"ק בראנדסדארפער שליט"א‬ ‫פניני 'הלכה למעשה'‬ ‫ראש כולל בקהילתינו ומו''צ דעדתינו‬ ‫הגבהת ספר תורה‬ ‫טבילת כלי עלעקטרי‬ ‫את דיני כתיבת הספר תורה בכתב אשורית‬ ‫מקור מצות הגבה‬ ‫אכן היתר זה קלוש מאוד דבשו"ת שבט הלוי‬ ‫היתר לתת לגוי ולחזור לשאול ממנו‬ ‫ועל גבי קלף אסף את כל העם למעמד קריאת‬ ‫הרמב"ן (דברים כו כז) בפרשתינו על הפסוק‬ ‫(ח"ב סי' נז) יצא בחריפות נגד אלו שמקילים‬ ‫השבוע למדנו בשולחן ערוך‬ ‫(סי' שכג ס"ז)‬ ‫התורה להורות שזהו ספר תורת משה שכתב‬ ‫'ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת'‪,‬‬ ‫לפטור כלי עלעקטרי מטעם מחובר לקרקע‪,‬‬ ‫מחלוקת הפוסקים אם מותר להטביל בשבת‬ ‫משה בזמנו על האבנים‪ ,‬והגבהת הספר היא‬ ‫כותב‪' :‬לי נראה שפסוק זה נאמר על חזן‬ ‫וכתב‪ :‬זה הבל ורעות רוח‪ ,‬דהא גופא דכלי‬ ‫כלי חדש שקנה מגוי‪ ,‬שהטבילה מתירה‬ ‫דוגמת הברכות והקללות שהיה בימי משה‪.‬‬ ‫שאינו מקים ספר תורה על הצבור להראות‬ ‫תלוש שחברו לקרקע דפטור מן הטבילה הוא‬ ‫להשתמש עם הכלי ונראה כמתקן‪ .‬ולמעשה‬ ‫דבר המפוקפק‪ ,‬והא דידן פשיטא דעל פי הלכה‬ ‫סגולת המצוה‬ ‫פני כתיבתו לכל בשעת קריאת התורה'‪.‬‬ ‫הכרעת הפוסקים להחמיר‪ ,‬ונתנו עצה איך‬ ‫כלומר שבפסוק זה נרמז המנהג לעשות‬ ‫לא נקרא מחובר לענין זה לפטרו מטבילה‪ .‬ע"כ‪.‬‬ ‫להשתמש עם הכלי בלי טבילה‪ ,‬שיתן את הכלי‬ ‫יש להוסיף שמצות הגבהה אינו רק בשביל‬ ‫התעוררות הלב‪ ,‬אלא יש בה גם סגולה‬ ‫הגבהה בשעת קריאת התורה‪ .‬וכך נפסק‬ ‫ויש לציין שכלי עלעקטרי שניתן לטלטלו‬ ‫לגוי במתנה ולחזור ולשאול ממנו‪ ,‬שחיוב‬ ‫מיוחדת שהמסתכל באותיות הספר תורה‬ ‫בשולחן ערוך (סי' קלד ס"ב) מראה פני כתיבת‬ ‫ממקום למקום ומשקע לשקע בודאי אינו‬ ‫טבילה היא רק בכלי שנכנס מרשות הגוי‬ ‫מאיר עליו אור התורה ובא לו לעזר לקיים‬ ‫ספר תורה לעם העומדים לימינו ולשמאלו‪,‬‬ ‫נחשב כמחובר לקרקע‪ ,‬כפי שמפורש במסכת‬ ‫לישראל‪ ,‬אבל כל עוד שהכלי נמצאת ברשות‬ ‫את התורה‪ ,‬כפי שכתב המשנה ברורה (שם‬ ‫שמצוה על כל אנשים ונשים לראות הכתב‬ ‫כלים (פי"ד מ"ג) דיתדות אהלים ויתדות המשוחות‬ ‫הגוי אין חיוב לטבול הכלי ומותר להשתמש‬ ‫ולכרוע ולומר וזאת התורה וגו'‪.‬‬ ‫טמאות מכיון שתשמישם לדבר המיטלטל‪.‬‬ ‫בו כך‪.‬‬ ‫ס"ק יב) בשם המקובלים שעל ידי זה שמסתכל‬ ‫באותיות הספר נמשך אור גדול על האדם‪.‬‬ ‫טעם המצוה‬ ‫ורק בכלים הקבועים במקומם ומחוברים לכח‬ ‫היתר הנ"ל בכלי גדול וכבד‬ ‫והכף החיים (ס"ק יג) מביא בשם הבן איש חי (פר'‬ ‫עלעקטרי ניתן אולי לצרף שיטות המקילים‪.‬‬ ‫טעם המנהג הוא כדי לעורר את ציבור‬ ‫לכאורה היה אפשר ללמוד מפסק הלכה זו על‬ ‫תולדות אות טז) שטוב שיסתכל האדם בתיבה‪,‬‬ ‫השומעים בקדושת כתב הספר תורה‪,‬‬ ‫אי אפשר להקנות לגוי על ידי אחר‬ ‫כלי גדול שאי אפשר להטבילו מחמת גדלו‪,‬‬ ‫שיהא אות ראשון שלה כמו אות ראשון‬ ‫שכשיראו את כתב הספר תורה ישימו אל‬ ‫ויש לדעת שגם מי שסומך על קולא זו אינו יכול‬ ‫שיש עצה להקנותו לגוי ולהשתמש בו בתורת‬ ‫שבשמו‪ ,‬והוסיף שמעתי הטעם שזה מועיל‬ ‫ליבם לקיים את דברי התורה הקדושה כראוי‪,‬‬ ‫להקנות הכלי לגוי על ידי אחר‪ ,‬רק צריך ליתנו‬ ‫שאלה‪ ,‬וכפי שכתב גם הרמ"א בהלכות טבילת‬ ‫להצלחה‪.‬‬ ‫כפי שמתואר במקור הדברים בספר נחמיה (ח)‬ ‫לגוי ממש שיקנה אותו במשיכה והגבהה‪ ,‬דזכיה‬ ‫כלים (יו"ד סי' קכ) שמי שנמצא במקום שאין לו‬ ‫וזאת התורה‬ ‫שביום ראש השנה אסף עזרא הסופר כל העם‬ ‫על ידי אחר היא מדין שליחות ואין שליחות‬ ‫מקוה יכול לעשות עצה זו‪ .‬וכך הביא בהגהות‬ ‫למעמד קריאת התורה ועמד על בימת עץ‬ ‫לגוי (ספר טבילת כלים פ"ו הע' ב)‪ .‬ולכן מי שקנה כלי‬ ‫רבי עקיבא איגר (שם ס"א) בשם הכנסת הגדולה‬ ‫בשולחן ערוך (שם) כתוב שכשמסתכלים‬ ‫גבוה מיוחד ופתח את הספר והגביהו להראות‬ ‫בביתו ורוצה לפטור את עצמו מטבילה על ידי‬ ‫שכל כלי שאי אפשר להטבילו מחמת גדלו‬ ‫על הכתב יש לומר הפסוק 'וזאת התורה'‬ ‫את הכתב לעיני כל העם ועמדו כל העם‬ ‫עצה זו צריך ללכת לחפש גוי בחוץ שיסכים‬ ‫וכבדו יתן לגוי במתנה ויחזור וישאלנו ממנו‬ ‫ואינו מבואר מה ההמשך של הפסוק‪ ,‬ומנהג‬ ‫ויקדו וישתחו לה'‪ ,‬וכשמעם את דברי התורה‬ ‫לקחת הכלי ולחזור ולשאול ממנו‪.‬‬ ‫ויכול להשתמש בו כך לעולם‪ .‬וכן פסק הבן איש‬ ‫העולם לומר 'וזאת התורה אשר שם משה‬ ‫היו בוכים מפני שלא קיימו את התורה כראוי‪,‬‬ ‫חי (ש"ב פר' מטות דין יא)‪.‬‬ ‫לפני בני ישראל' שהיא פסוק בפרשת ואתחנן‬ ‫להפקיר הכלי‬ ‫ויאמרו נחמיה ועזרא לכל העם אל תתאבלו‬ ‫(ד מד)‪ ,‬ומסיימים 'על פי ה' ביד משה'‪ ,‬וכן‬ ‫חומרת הט"ז והאחרונים בזה‬ ‫ואל תבכו כי קדוש היום הזה לה' אלקיכם‪.‬‬ ‫לכאורה יש עצה נוספת שיותר קל לקיים ואין‬ ‫הוא בסידורים הקדמונים ובסידור יעב"ץ‬ ‫והשל"ה‪ ,‬אבל באמת אין קשר בין הפסוקים‪,‬‬ ‫ולכך נרמז מצות הגבהה בפסוק 'ארור אשר‬ ‫צריך ללכת לחפש גוי‪ ,‬והוא שיגלה דעת בפני‬ ‫אך‪ ,‬הט"ז הפרי חדש ובחידושי חתם סופר‬ ‫שהפסוק 'על פי ה' ביד משה' היא בפרשת‬ ‫לא יקים את דברי התורה הזאת'‪ ,‬שבזה‬ ‫ג' שמפקיר הכלי ואינו רוצה לזכות בו לעולם‪,‬‬ ‫(יו"ד סוסי' קכ) חולקים שאין היתר זה מועיל רק‬ ‫בהעלותך (ט כג) והיא חלק מפסוק על פי ה'‬ ‫שמגביהים את הספר מעל העם מקבלים אנו‬ ‫וכיון שהכלי אינו ברשות ישראל אינו חייב‬ ‫להשתמש בו בשבת או לפי שעה עד שיזדמן‬ ‫יחנו ועל פי ה' יסעו את משמרת ה' שמרו על‬ ‫על עצמינו לקיים את דברי התורה‪ .‬כעין מה‬ ‫להטביל‪ .‬ומצינו בכמה מקומות שמועיל הפקר‬ ‫לו מקוה‪ ,‬אבל אי אפשר להשתמש עם כלי‬ ‫פי ה' ביד משה‪ .‬והרבה אחרונים תמהו על זה‬ ‫שאמרו בגמרא (בבא קמא יז‪ ).‬על חזקיה המלך‬ ‫לפטור עצמו‪ ,‬כמובא בהלכות ציצית (סי' יג משנ"ב‬ ‫לעולם על סמך זה שהוקנה אותו לגוי‪ ,‬דכיון‬ ‫(שערי רחמים להגר"ח מוואלז'ין ערוה"ש שם ס"ג וליקוטי‬ ‫שהניחו ספר תורה על מיטתו ואמרו קיים זה‬ ‫סקט"ו) שאם נמצא בבית הכנסת ואינו יכול‬ ‫שהכלי ביד ישראל ושקוע ברשותו ונקרא על‬ ‫מהרי"ח)‪.‬‬ ‫מה שכתוב בזה‪.‬‬ ‫להטיל ציצית בטליתו יכול להפקיר טליתו כדי‬ ‫שמו ונראה כשלו הרי זה נחשב כלפי דין טבילת‬ ‫ואפשר שמנהג מיוסד על פי מה שכתוב‬ ‫ואפשר להוסיף שמעמד קריאת התורה של‬ ‫לפטור עצמו מציצית‪ ,‬ובהלכות שבת (סי' רמו‬ ‫כלים כאילו הכלי לקוח בידו וחייב טבילה‪ .‬וכן‬ ‫בנחמיה שם‪ :‬ויאמרו לעזרא הסופר להביא‬ ‫עזרא הסופר בבית שני היה דוגמת מעמד‬ ‫ס"ג וסי' רסו משנ"ב סק"ג) כתבו הפוסקים שמועיל‬ ‫פסק המשנה ברורה (סי' שכג סקל"ה)‪ .‬ולדבריהם‬ ‫את ספר תורת משה אשר ציוה ה' את‬ ‫הברית שעשה משה רבינו בעבר הירדן ובהר‬ ‫להפקיר בהמתו כדי שלא לעבור על שביתת‬ ‫אי אפשר להשתמש עם עצה זו על כלי גדול או‬ ‫ישראל‪ ...‬וימצאו כתוב בתורה אשר ציוה ה'‬ ‫גריזים ובהר עיבל‪ ,‬אלא שבימי משה לא‬ ‫בהמתו‪.‬‬ ‫כלי עלעקטרי כיון שהכלי נשאר שקוע בידו‪.‬‬ ‫ביד משה‪ .‬שעל פי זה הרכיבו שני פסוקים‬ ‫נכתבה התורה על גבי ספר בקלף רק על גבי‬ ‫אכן בשו"ת מנחת שלמה (ח"ב סי' סו אות טז) כתב‬ ‫המנחת יצחק סומך על היתר הנ"ל‬ ‫אלו‪ ,‬המורה על קשר משה עם בני ישראל‪,‬‬ ‫אבנים גדולות כפי שמוזכר בפרשתינו‪,‬‬ ‫שממה שלא הביאו הפוסקים עצה זו בטבילת‬ ‫ועל קשר נבואת ה' ביד משה‪.‬‬ ‫וכאשר בא עזרא הסופר לאחר שתיקן‬ ‫אמנם בשו"ת מנחת יצחק (ח"ה סי' קכו) הקיל‬ ‫כלים משמע שלא רצו לסמוך על זה משום‬ ‫בפשיטות על כלים גדולים שאי אפשר‬ ‫שעל ידי ההשתמשות נראה כחוזר וזוכה בו‪.‬‬ ‫להטבילם מחמת גדלם וכובדם שיתנם לגוי‬ ‫ברשות הגוי ונכנס לרשות ישראל‪ ,‬ולכן אין‬ ‫המים‪ ,‬והכוס לא היה שלו מעולם ולא נכנס‬ ‫וכך כתב המהרי"ל דיסקין (שו"ת קו"א סי' ה אות קלו)‬ ‫במתנה ויחזור וישאלנה ממנו כדי שיהא‬ ‫מועיל מה שמבטלו מתורת כלי ברשות ישראל‬ ‫לרשות ישראל כלל‪ ,‬וכדי לקיים כוונתו קיים‬ ‫דממה שלא הביאו הפוסקים עצה זו משמע‬ ‫מותר להשתמש בהם לעולם‪ .‬ואפשר שסמך‬ ‫דסוף סוף יש כאן חלק גדול שנעשה ברשות‬ ‫בפועל שהשליך אחר כך את הכוס‪ .‬עכ"ל‪ .‬וגם‬ ‫שלא רצו לסמוך על זה שאין זה הפקר גמור‬ ‫על זה להקל בצירוף הסברא שהוא כלי‬ ‫הגוי‪ .‬אכן‪ ,‬בספר בית רחמים (ח"ב סי' יא) השיב על‬ ‫בארחות רבינו (ח"ג עמו' פד) מובא בשם החזון‬ ‫כיון שרוצה לחזור ולזכות בו (עי' חו"מ סי' רעג ס"ט)‪.‬‬ ‫העשוי לנחת המחזיק ארבעים סאה ועשוי רק‬ ‫הוכחתיו‪ ,‬כי כל שנתבטל הכלי מלקבל טומאה‬ ‫איש שנתן עצה להשתמש חד פעמי בכלי על‬ ‫הפקר בכלי שמשתמש בו פעם אחת‬ ‫לאחסון ולאוצר‪ ,‬שיש אומרים שאינו מחוייב‬ ‫ברשות ישראל ותיקנו שנית פטור מטבילה‪ ,‬וכן‬ ‫ידי הפקר‪.‬‬ ‫כלל בטבילה (יעו' ערוה"ש שם סל"ט חי' רעק"א שם)‪,‬‬ ‫אמנם נראה שכלי שרוצה להשתמש בו רק‬ ‫ידוע מרוב המורים שסומכים על פסק החכמת‬ ‫וממילא הוי כספק ספיקא אם מחוייב טבילה‪,‬‬ ‫לפרק הכלי ולהחזירו‬ ‫פעם אחת ותו לא‪ ,‬כן מועיל להפקיר את הכלי‬ ‫אדם (כמובא באחרונים ויעו' אוהל יעקב סי' קכ אות עג)‪.‬‬ ‫ולכן נטה להקל בזה‪.‬‬ ‫הפתחי תשובה (שם סק"א) מביא בשם החכמת‬ ‫מכיון שאינו חוזר וזוכה בכלי לעולם‪ ,‬ואינו‬ ‫אלא שצריך לפרק הכלי באופן שיהא באמת‬ ‫אדם (כלל עג דין יג) עצה נוספת מה לעשות בכלי‬ ‫מעוניין רק בשימוש זה‪ .‬וזה מצוי באלו שקונים‬ ‫האם יש לסמוך על זה גם בכלי‬ ‫בטל מתורת כלי בשעת פירוקו‪ ,‬ולא די בזה‬ ‫גדול וכבד‪ ,‬שינקוב נקב גדול שיתבטל מתורת‬ ‫מערכת לצליית בשר על האש‪ ,‬שהרשת העשוי‬ ‫עלעקטרי‬ ‫שמפרקים קצת במעשה הדיוט ומעמידים‬ ‫כלי ואחר כך יתקנו אומן ישראל‪ ,‬שאז אין זה‬ ‫מברזל שצולים עליו חייב טבילה‪ ,‬ואם רוצים‬ ‫ולפי זה‪ ,‬אין היתר זה קיים בכלים קטנים‬ ‫אותו בחזרה‪ ,‬כפי שמבואר במסכת כלים (פי"ח‬ ‫ככלי שעבר מרשות גוי לרשות ישראל‪ ,‬דהכלי‬ ‫להשתמש עם הרשת רק פעם אחת‪ ,‬אפשר‬ ‫המופעל בכח עלעקטר"י שהם אינם מחזיקים‬ ‫מ"ט ופי"ט מ"א) דמטה שפירקוה ונמצאים כל‬ ‫שהיה ברשות הגוי כבר התבטל ופנים חדשות‬ ‫להפקיר את הרשת ולצלות בו בלי טבילה‪,‬‬ ‫ארבעים סאה ואינם עשויים לאוצר ולאחסן‪.‬‬ ‫החלקים ביד הבעלים כדי להחזירו הרי היא‬ ‫באו ברשות ישראל‪ .‬ולפי זה אפשר ללמוד‬ ‫דבאמת לא איכפת לו להפקיר את הכלי‪.‬‬ ‫אך אפשר שיש לצרף לזה שיטת הפוסקים שכל‬ ‫חוזרת לטומאתה הישנה‪ ,‬ורק כשעושה מעשה‬ ‫גם לענין כלי עלעקטרי שמתקלקל על ידי‬ ‫וכענין זה מסופר בקצות השולחן (ח"ח סי' קמו‬ ‫כלי המופעל על ידי חיבור לשקע עלעקטרי‬ ‫גדול כדי לחברו שנית מהני (וע"ע כלים פכ"ו מ"ב)‪.‬‬ ‫הטבילה‪ ,‬שאם מפרקים אותו באופן שמתבטל‬ ‫בדה"ש אות ט); מעשה שהיה אצל כ"ק אדמו"ר‬ ‫נחשב ככלי המחובר לקרקע‪ ,‬ולשיטת השב‬ ‫ואפשר שכלי עלעקטרי שיש בו כמה חלקים‬ ‫משימושו ומחברים אותו שוב שנית ברשות‬ ‫מוהרש"ב מלובאוויטש נ"ע שהיה נוסע ברכבת‬ ‫יעקב (סי' לא) כלי המחובר לקרקע פטור מטבילה‬ ‫וכאשר מפרקים אותו מתבטל מתורת כלי‬ ‫ישראל פטור מטבילה‪.‬‬ ‫ובאחת התחנות קנה מיד גוי כוס עם מים‬ ‫(וכן העלה בשו"ת חלקת יעקב יו"ד סי' מא)‪ .‬ובצירוף‬ ‫סעודה‪ ,‬הגם שנשאר בו חלקים שיש בהם בית‬ ‫והנה בשו"ת שבט הלוי (ח"י סי' קכח) הרבה לתמוה‬ ‫והרכבת נסעה לדרכה‪ ,‬ולאחר ששתה המים‬ ‫הפוסקים שמקילים כשנותן במתנה לגוי אפשר‬ ‫קיבול‪ ,‬כיון שאינם עומדים להשתמש באופן‬ ‫על פסק החכמת אדם והוכיח שאין צריך שיהא‬ ‫השליך את הכוס דרך חלון הרכבת‪ .‬וכתב‬ ‫להתיר מכח ספק ספיקא [וכיון שהכלי עשוי‬ ‫כזה לסעודה וצריך מעשה גדול לחברם‬ ‫נעשה כל הכלי ברשות הגוי כדי להתחייב‬ ‫הקצות השולחן שנראה שהתכוין הרש"ב‬ ‫להתקלקל על ידי הטבילה‪ ,‬אין זה נחשב כספק‬ ‫נפטר מטבילה‪.‬‬ ‫בטבילה‪ ,‬ודי בזה שיש חלק מהכלי שנעשה‬ ‫שאינו זוכה בכוס ואת הכסף שילם רק בעד‬ ‫ספיקא בדבר שיש לו מתירין‪ ,‬דוק]‪.‬‬ ‫אנשי הצדיק‬ ‫תולדותיהם ואורחותיהם‬ ‫של אנשי שלומנו תלמידי מוהרנ''ת‬ ‫הליכות ועובדות‬ ‫מרביה''ק זיע''א עם צדיקי דורו‬ ‫בקרב קדושים‬ ‫(מ')‬ ‫רבי נחמן טולטשינער‬ ‫בשבוע שעבר סיפרנו על התחלת הדפסת ספר 'ליקוטי עצות'‬ ‫(י')‬ ‫הרה"ק רבי שניאור זלמן מלאדי זיע"א‬ ‫בעיר למברג‪ ,‬לפני פסח תר"ג‪ .‬והנה‪ ,‬אחר חג הפסח דהאי‬ ‫שתא‪ ,‬שנת תר"ג‪ ,‬קיבל מוהרנ"ת עוד עלים לדוגמא מהספרים‬ ‫להינצל מתכסיסי הבעל דבר‬ ‫ח"י אלול ‪ -‬לגלות את החיות של אלול‬ ‫שנגמרו ונדפסו זה עתה‪ ,‬וכתב מוהרנ"ת אז שת"ל כבר נגמר‬ ‫העסק והמלאכה יפה ומהודרת‪ ,‬אך בד בבד עורר את אנ"ש‬ ‫בכתבי החסיד רבי שמואל הורוויץ זצ"ל מביא פרפרת‬ ‫הרה"ק רבי שניאור זלמן מלאדי נולד ביום ח"י אלול‬ ‫שינדבו מעות לטובת העסק‪ ,‬וז"ל‪:‬‬ ‫נאה מכבשונו של הרה"ק בעל התניא זי"ע בדרכי‬ ‫שנת תק"ה‪ ,‬באותו יום בו מקובל (בחסידות חב"ד בדורות‬ ‫תחבולותיו של יצר הרע‪ ,‬בו הוא מנסה להסיט בני אדם‬ ‫האחרונים) גם כיום הולדתו של מרנא הבעל שם טוב‬ ‫"המלאכה יפה ומהודר"‬ ‫מדרכי עבודת השי"ת (כתבי רבי שמואל מדור שיחות וסיפורי‬ ‫זיע"א‪ .‬דורשי רשומות היו אומרים כי לא לחינם נולדו‬ ‫"י"א לספירה תר"ג ברסלב ‪ ...‬אנו מצפים שתבוא לפה אם ירצה‬ ‫צדיקים אות יב) וז"ל‪:‬‬ ‫המאורות הגדולים ביום זה "ח"י באלול"‪ ,‬כי אכן אחד‬ ‫השם על שבועות הבא עלינו לטובה בלי תירוץ‪ ,‬וכבר כתבתי‬ ‫"שמעתי מעשה מהרב רבי שניאור זלמן מלאדי זצ"ל‪,‬‬ ‫מהחידושים הנפלאים שחידשה תורת החסידות לעם‬ ‫לך שכבר נגמר העסק שלנו‪ ,‬אך אני בעל חוב גדול‪ ,‬ואני מקוה‬ ‫שבימי נעוריו אחר שלמד הרבה וכו' הסית אותו היצר‬ ‫ישראל היה לגלות את האור והחיות שמופיעים בחודש‬ ‫בכל יום שיבוא ר' נחמן לביתו בשלום‪ ,‬ואף על פי כן לא אמנע‬ ‫הרע‪ :‬הלא כבר למדת הרבה‪ ,‬עסוק מעט במשא ומתן כדי‬ ‫אלול‪ .‬אם עד כה היה 'חודש אלול' נחשב אצל יראי ה'‬ ‫מכם הטוב לשלוח לכם חצי עלה לדוגמא‪ ,‬והוא מטושטש‬ ‫לפרנס בני ביתך וכו'‪ ,‬ולעת זקנתך תפרוש את עצמך מכל‬ ‫וחושבי שמו כזמן של תשובה שמרבים בו בחשבון הנפש‬ ‫קצת מריבוי משמוש הידיים שממשמשין בו‪ ,‬אבל אף על פי כן‬ ‫הבלי העולם הזה ותעסוק רק בתורה ועבודה‪ ,‬וכמעט‬ ‫ודאגה על העוונות‪ ,‬כאשר רגשי החרטה והתשובה היו‬ ‫המלאכה יפה ומהודר בעזרת השם יתברך‪ ,‬וקויתי לה' שבקרוב‬ ‫שנסכם אצל שכך ראוי לעשות‪ ,‬והשי"ת חס עליו‪ ,‬על‬ ‫מלווים במרירות דכדוך ויגון אם לא גרוע מזה חלילה‪,‬‬ ‫תקבלו הכרכים בשלימות‪ ,‬אך כולכם תצטרכו ליתן עוד מעות‬ ‫ידי שנזדמן שנכנס לאיזה בית מדרש וראה זקן אחד‬ ‫באה תורת החסידות ללמד על הכלל כולו‪ ,‬את גודל יקרת‬ ‫בעדם" (סי' תכ"ד)‪.‬‬ ‫שוכב אצל ה'ריבע' – התנור ומתחמם ומבטל את זמנו‪,‬‬ ‫האור והחיות וקרבת אלוקים הכרוכים בעקבו של חודש‬ ‫"עסקינו הוא זכות הרבים לדורות‪ ,‬גדול ועצום הוא‪,‬‬ ‫פנה אליו בעל התניא ואמר לו‪ :‬זקן זקן‪ ,‬למה אינך אומר‬ ‫הרחמים והרצון ‪ -‬ראש כל מועדי קודש ירח האיתנים‪.‬‬ ‫תהילים וכדומה וכי אינך יודע שעוד מעט תובל לקברות‬ ‫עמוק עמוק מי ימצאנו"‬ ‫ומדוע אינך חס על הזמן היקר שמתבזבז בלא כלום‪...‬‬ ‫דבר זה מקבל יתר תוקף ומשמעות מלידתם והופעת‬ ‫אורם של רועי החסידות ביום ח"י לחודש זה‪ .‬וכמו‬ ‫חזרתו של ר' נחמן עם הספרים התעכבה‪ ,‬וכפי שהוא מציין‬ ‫ענה הזקן ואמר לו ידידי הצעיר אתה עודך רך בשנים ויש‬ ‫שמצאנו בשיחות רבינו הקדוש (שיחות הר"ן אות צב) וז"ל‪:‬‬ ‫במכתב אחר‪ ,‬וז"ל‪" :‬ב' בהר תר"ג אומאן‪... .‬מצפה לישועת ה'‬ ‫לך כוח לעבוד את ה'‪ ,‬אבל אני זקנתי ואין בכוחי אפילו‬ ‫"כשבאה נשמה לעולם אזי אותה הפעולה של אותה‬ ‫בכל עת ועל ביאתכם לשלום‪ ,‬שתראו להביא לי מעות כפי מה‬ ‫לנשום וכו'‪ ...‬ואיך תדרוש ממני לפתוח ספר‪ .‬נרעש בעל‬ ‫הנשמה מתחלת להתעלות‪ .‬כגון אם הנשמה של חכם‬ ‫שתוכלו וה' הטוב יעשה‪ ,‬ולעת עתה לא בא עדיין ר' נחמן נ"י‪,‬‬ ‫התניא ואמר ליצר‪" :‬דו 'בעל דבר' דו מאכסט פון יונג‬ ‫ואיני יודע אם יהיה על שבועות וכו' ‪ ...‬ומובטחני בהם שבוודאי‬ ‫אזי החכמה מתחלת לעלות ועולה למעלה למעלה מיום‬ ‫אויף עלטיר און פון עלטיר אויף יונג" זה דרכו כסל למו‬ ‫ישתדלו לטובת העסק בכל כוחם וכו'‪ ,‬השם יתברך ירחם‬ ‫הולדו עד יום הסתלקותו" וכו' עיי"ש‪.‬‬ ‫של יצר הרע ‪ -‬לצעירים הוא אומר שיש זמן לעבוד את ה'‬ ‫וישפיע כל טוב‪ ,‬והם יהיו שלוחים לדבר מצוה‪ ,‬ויגולגל זכות על‬ ‫כשיזקינו ואילו לזקנים הוא אומר שניתן היה לעבוד את‬ ‫כי תבוא אל הארץ – פרי הארץ‬ ‫ידם‪ ,‬וצדקתם תעמוד להם‪ ,‬כי עסקינו הוא זכות הרבים לדורות‪,‬‬ ‫ה' רק כשהיו בצעירותם‪ ...‬לא אשמע לך"‪ ,‬והתחיל לעבוד‬ ‫כפי שציינו בפרקים הקודמים עניין החזקת הישוב‬ ‫גדול ועצום מאד מאד‪ ,‬עמוק עמוק מי ימצאנו‪ ,‬אך צריכין‬ ‫את השי"ת ביתר שאת וביתר עוז"‪.‬‬ ‫בארץ ישראל תפס אצל בעל התניא מקום גדול ועיקרי‬ ‫לסייעני ולחזקני הרבה הרבה‪ ,‬ולה' הישועה‪ ,‬דברי אוהביכם‬ ‫באמת לנצח המצפה לישועה בכל עת‪ ,‬נתן מברסלב" (סי' תכ"ה)‪.‬‬ ‫מי שחולק על רבי נחמן הרי הוא כחולק עלי‬ ‫עד מאוד‪ ,‬ולגודל חיבת הקודש אף רצה בכל מאודו‬ ‫על גודל האהבה שרחש הרה"ק בעל התניא לרבינו נמצינו‬ ‫לעלות בעצמו לארץ הקודש לחונן את עפרה‪ .‬כשרבו‬ ‫גמר ההדפסה‬ ‫למדים גם ממקורות כותבי העתים בחסידות חב"ד (בספר‬ ‫הרה"ק הרמ"מ מוויטעבסק זי"ע החל את מסעו לעלות‬ ‫באותו קיץ נגמרה מלאכת ההדפסה‪ ,‬כלולה בהדרה‪ ,‬ותהי‬ ‫עבד מלך)‪ .‬כה סיפר הגה"ח רבי זעליג סלונים ז"ל מחשובי‬ ‫לארץ ישראל הצטרף אליו בעל התניא כברת דרך גדולה‬ ‫שמחת מוהרנ"ת ואנ"ש גדולה עד למאד‪ ,‬ומוהרנ"ת שאב חיות‬ ‫חסידי חב"ד בחברון ומצאצאי הרה"ק בעל התניא‪:‬‬ ‫על מנת לעלות עמו יחדיו לארץ חמדת אבות‪ .‬אולם‬ ‫חדש מזה‪ ,‬והזכיר זאת במכתבו אז וז"ל‪:‬‬ ‫במוהילוב חזקה עליו הוראת רבו לעצור ולהתעכב שם‪,‬‬ ‫"כאשר שלחתני אמי מחברון עירי לליובאוויטש‪,‬‬ ‫"ב' שלח תר"ג ברסלב ‪...‬ואנו רואים חסדים חדשים בכל פעם‪,‬‬ ‫כדי לקבל עליו את הנהגת החסידים ברחבי רייסין וליטא‪.‬‬ ‫התאכסנתי כידוע אצל הרבנית רבקה ע"ה ‪ -‬כלתו של‬ ‫עד שגם בשנה הזאת נגמר בחסדו מה שנגמר על ידי ידידי ר'‬ ‫אולם מאז עמד על המשמר בפעילותו הנמרצת למען‬ ‫אדמו"ר ה"צמח צדק" נבג"מ‪ ,‬אשת בנו אדמו"ר מוהר"ש‬ ‫נחמן נ"י‪ ,‬ואם כי עינינו כלות שיבא מהרה‪ ,‬לה' הישועה והתקוה‬ ‫ארץ ישראל‪ ,‬והיה "העמוד הימיני התומך את אדני הישוב‬ ‫נ"ע‪ ,‬ואמו של אדמו"ר הרש"ב זיע"א נ"ע‪ .‬בין הדברים‬ ‫שיבוא מהרה‪ ,‬ואני עומד ומצפה עתה לישועת ה' בכל רגע‪,‬‬ ‫שסיפרה לי הרבנית‪ ,‬אף אמרה לי כי בשעת המחלוקת על‬ ‫בארץ הקודש" להחיות עם רב‪.‬‬ ‫שיבא מהרה בשלום בלי פגע‪ ,‬ויהיה הכל על נכון בחסדו יתברך‪,‬‬ ‫הר"ן מברסלב שלח אדמוה"ז להכריז‪ ,‬כי מי שחולק על‬ ‫לימים אף ציין באיגרתו את מה שרמז לו על כך רבו‬ ‫ואין לנו על מי להישען כי אם על אבינו שבשמים" (סי' תכ"ט)‪.‬‬ ‫רבי נחמן הרי הוא כמי שחולק עליו‪ .‬והדגיש שאין כונתו‬ ‫המגיד ממעזריטש‪" :‬ואמר אדמ"ו נ"ע כי ישנן נשמות‬ ‫בזה להראות רק שהוא עומד לצידו של הברסלב'ר רבי‬ ‫שצריכות דווקא ארץ ישראל ויש נשמות שצריכות‬ ‫"אשרי אדם שומע לי לשקוד על דלתותי יום יום"‬ ‫במחלוקת‪ ,‬אלא שכל החולק על רבי נחמן הרי הוא כמי‬ ‫דווקא חו"ל"‪ .‬וכפי המבואר בליקוטי מוהר"ן (קמא תורה‬ ‫באותן הימים מעודד מוהרנ"ת את בנו שיהיה "רגיל לשקוד על‬ ‫שחולק עליו ועל דעתו הק' ממש"‪( .‬שבחו של צדיק מערכת‬ ‫ס"א) שישנן נשמות גדולות שיש להם נשמה וגוף קדוש‬ ‫הספרים שהם ספרי ליקוטי הלכות‪ ,‬ותסתכל בהם בכל יום ובכל‬ ‫הרה"ק בעל התניא אות ב)‪.‬‬ ‫מארץ ישראל בבחינת 'פרי הארץ' עיי"ש באורך‪.‬‬ ‫עת"‪ ,‬וז"ל המכתב‪:‬‬ ‫"ג' דברים תר"ג אומן‪... .‬ותשאל את פי ר' נחמן נ"י שיספר לך‬ ‫מה שהוטב מאד בעיני אחד‪ ,‬שראה בהספר החדש (ה"ה ליקוטי‬ ‫המשך מעמוד א'‬ ‫הלכות ח"א‪ ,‬עיין הל' תפילין ה"ו סי' ל"ה) מה שכתוב על פסוק 'ויגנוב את‬ ‫לב לבן הארמי על בלי הגיד לו כי בורח הוא'‪ .‬שמע היטב ושים‬ ‫מבקש לברוח‪ ,‬אבל ה' הטוב מבקש מאתנו‪ ,‬אל תברח‪,‬‬ ‫הקדושים [בתרגום ללשון הקודש]‪" :‬כתוב (מלאכי א')‬ ‫לבך לילך בזה להסיח דעתך מזה ויועיל לך בעזרת השם יתברך‪.‬‬ ‫אל תמאס בקול המתוק הזה‪ ,‬הטה אזנך לקול האהבה‬ ‫אהבתי אתכם אמר ה' וגו'‪ ,‬מתוך אהבתו יש בידו תמיד‬ ‫העמוקה הטמונה כאן וחדש תקוותך לקרבה לאוהב נאמן‬ ‫שרביט להנהיגו ומקל להנהיגו‪ ,‬ואת עשו שנאתי‪ ,‬משום‬ ‫ומעתה (שיצא לאור עולם ה'ליקוטי הלכות') תהיה רגיל לשקוד על‬ ‫זה שדואג לך ומזהירך שלא לאבד את הטוב הצפון לך‪.‬‬ ‫כך סילקתי ממנו את השרביט‪ ,‬סילקתי ממנו תוכחה‪ ,‬כדי‬ ‫הספרים שחנני ה' לחדש בתורתו הקדושה שהם ספרי ליקוטי‬ ‫הלכות‪ ,‬ותסתכל בהם בכל יום‪ ,‬ובכל עת‪ ,‬ובפרט ההלכות‬ ‫וכך גם מאירים עיני חז"ל הקדושים‪( :‬ילקוט שמעוני‪ ,‬דברים‬ ‫שלא אתן לו חלק בי כי הוא רחוק מנפשי‪ ,‬אבל אתם ‪-‬‬ ‫שכתבתי בסמוך בשנים הסמוכים‪ ,‬ולה' התקוה שיועילו לך‬ ‫פ"א) "אוהבו של אדם אומר לו השמר בעצמך‪ ,‬אבל שונאו‬ ‫אהבתי אתכם ודאי‪ ,‬ומשום כך‪ ,‬מוסר ה' בני אל תמאס ואל‬ ‫הרבה" (סי' תל"ג)‪.‬‬ ‫אומר לו אל תתיירא כדי להפילו"‪.‬‬ ‫תקוץ בתוכחתו‪ ,‬מה זה ואל תקוץ‪ ,‬כמו מי שבורח מתוך‬ ‫נשמע‪ ,‬נקשיב ונטה אוזן לתוכחה המתוקה‪ ,‬ויקויים בנו‬ ‫קוצים‪ ,‬שאותם דיבורים כמו קוצים אליו בעצמו"‪.‬‬ ‫נערך ע"י הרה"ח רבי נחמי' שווארטץ שליט"א בעמח"ס "אוצרות עלים לתרופה"‪.‬‬ ‫'אוזן שומעת תוכחת חיים בקרב חכמים תלין'‪.‬‬ ‫נכון‪ ,‬הדיבורים נשמעים ברגע הראשון כקוצים והאדם‬ ‫ברכת מזל טוב‬ ‫ברכת מזל טוב‬ ‫ברכת מזל טוב‬ ‫ברכת מזל טוב‬ ‫ברכת מזל טוב‬ ‫ברכת מזל טוב‬ ‫ברכת מז_ל טוב‬ ‫להרה"ח‬ ‫להר"ר נחמן סאפרין הי''ו‬ ‫ר' מאיר יהוסף ראטנבערג שליט''א‬ ‫להר"ר נתן יצחק היילפרין הי"ו‬ ‫להר"ר אליעזר זוסיא גודלבסקי הי"ו‬ ‫להר"ר נתן מנחם ראטשילד הי"ו‬ ‫להר"ר בנימין קלצקי הי"ו‬ ‫להר"ר נתן יוסף אייזנבאך הי"ו‬ ‫לרגל היכנס בנו ברוך יוסף ני''ו‬ ‫לרגל נישואי בתו עב"ג‬ ‫לרגל הולדת הבן‬ ‫לרגל הולדת הבן‬ ‫לרגל הולדת הבן‬ ‫לרגל הולדת הבת‬ ‫לרגל הולדת הבת‬ ‫הר"ר נחמן קרויז הי''ו‬ ‫לעול תורה ומצוות‬ ‫יה"ר שיזכה לגדלו לתורה לחופה‬ ‫יה"ר שיזכה לגדלו לתורה לחופה‬ ‫יה"ר שיזכה לגדלו לתורה לחופה‬ ‫יה"ר שיזכה לגדלה לתורה לחופה‬ ‫יה"ר שיזכה לגדלה לתורה לחופה‬ ‫בהרה"ח ר' מרדכי יצחק קרויז שליט''א‬ ‫יה"ר שיזכה לגדלו לתורה לחופה‬ ‫יה"ר שיזכו לבנות בית נאמן בישראל‬ ‫ולמעש"ט ולרוב נחת דקדושה‬ ‫ולמעש"ט ולרוב נחת דקדושה‬ ‫ולמעש"ט ולרוב נחת דקדושה‬ ‫ולמעש"ט ולרוב נחת דקדושה‬ ‫ולמעש"ט ולרוב נחת דקדושה‬ ‫ולמעש"ט ולרוב נחת דקדושה‬ ‫בדרך רביה"ק זיע"א‬