אמרי קודש סאדיגורה · Imrei Kodesh Sadigere — כי תבוא (2026-08-24)

פרשת כי תצא ה'תשפ"ו
פרשת כי תבא ה'תשפ"ה
©
כל הזכויות שמורות
מכון כרם ישראל
סאדיגורה
להנצחות ולקבלת הגליון
machon@sadigura.org
א קודש כי תצא אמרי
כי תצא
רעוא דרעוין פרשת כי תצא ה'תשפ"ו
ה'" ,דהיינו שהכתוב מיירי בבעל מדריגה ,ולזה פו"א :כי תצא למלחמה על אויבך ונתנו ה'
ומתחיל "כי תצא למלחמה" וגו' ,להורות שזהו אלקיך בידך ושבית שביו (כ ,י) ,פירש"י
הדרך הישר בעיני ה' ,שיש להאדם תמיד מלחמת במלחמת רשות הכתוב מדבר ,אח"כ כתיב וראית
היצר ,והאדם נלחם אתו שלא יוכל להכשילו ח"ו. בשביה אשת יפת תואר וחשקת בה ולקחת לך
לאשה ,פירש"י לא דברה תורה אלא כנגד יצר
ולפי זה יש לפרש דברי רש"י "במלחמת רשות הרע ,שאם אין הקב"ה מתירה ישאנה באיסור.
הכתוב מדבר" ,דהיינו שמלחמת היצר הוא כל ובספרים הקדושים כבר עמדו בביאור ענינים
ימי חייו של האדם ,והרשות נתונה לו ללחום אתו, אלו ,מה בא הכתוב להורות ולעורר אותנו בזה.
מפני שאין הקב"ה מביא על האדם נסיון שאינו
יכול לעמוד בו. ובתפארת שלמה פירש אומרו "כי תצא למלחמה
על אויביך" ,שידע האדם שבעבור זה
איתא במדרש תנחומא (ס"א) "כי תצא למלחמה" יצאה נשמתו מעולם העליון וירדה לעולם הזה,
שנו רבותינו מצוה גוררת מצוה ועבירה כדי להלחם תמיד עם היצר הרע ,ולכך נוצרת.
גוררת עבירה "וראית בשביה" .ולפי זה לכאורה ובזה מבאר מה שמצינו ביעקב אבינו (רש"י בראשית
קשה במאי מיירי פרשה זו ,שהרי לא יצאו לז ,ב) ביקש יעקב לישב בשלוה ,אמר לו הקב"ה לא
למלחמה רק אלו שאין בידם עון ,כדכתיב (כ ,ח) דיין לצדיקים מה שמתוקן להם לעולם הבא ,אלא
"מי האיש הירא ורך הלבב ילך וישוב לביתו", שמבקשים לישב בשלוה בעולם הזה ,כי באמת
ופירש"י הירא מעבירות שבידו ,ואם כן איך יתכן יעקב אבינו תיקן כבר חלקו בעולם הזה ,אבל
שמי שהשיג מדריגה גבוהה כזו יתעורר לתאוות היה מוכרח להשאר עוד בחיים חיותו בעולם הזה
כאלו. כדי להלחם עם יצר הרע ,שזהו עיקר חובת האדם
בעולמו ,ועל כן קפץ עליו רוגזו של יוסף ,ומזה
וביאור הענין הוא בהקדם דברי אא"ז מרן הבין שיש לו עדיין מה לפעול ולתקן בעלם הזה,
אדמו"ר הזקן זיע"א -שאנו עומדים בתוך והוצרך להתחיל מחדש במלחמת היצר ולהתגבר
שלשה ימים ליומא דהילולא דיליה -לפרש דברי על המניעות ,ובזה בא לתכלית השלימות.
רש"י "כי תצא למלחמה" במלחמת רשות הכתוב
מדבר ,דהנה בכל דבר גשמי בעולם ,נמצא ניצוץ ובזה מבאר סמיכת הפרשיות ,בפרשה הקודמת
רוחני חלק אלוקי ממעל המחיה אותו ,ולולי ניצוץ מסיים באומרו (כא ,ט) "כי תעשה הישר בעיני
קודש כי תצא אמרי ב
נאמר (כ ,טז) "לא תחיה כל נשמה" ,ואין שייך הקדוש הזה לא היה בו שום חיות כלל ,כדכתיב
בירור בהם ,ואדרבה חלילה יכולים להוריד את (נחמיה ט ,ו) "ואתה מחיה את כולם" ,וזהו עיקר
האדם לדיוטא תחתונה. עבודת האדם בעת עוסקו בענינים גשמיים,
להעלות הניצוץ האלוקי השוכן בתוכו ,וכמו
וזהו שדרש כאן המדרש "מצוה גוררת מצוה שנאמר (משלי יג ,כה) "צדיק אוכל לשובע נפשו",
ועבירה גוררת עבירה" ,מפני שכך היא דרך היינו שבכל דבר אכילה ושתיה מוציא הצדיק את
מלחמת היצר הרע ,במה שבא ומסית את האדם חיות האלוקות שבו למעלה ,וזהו בחינת "לשובע
בעניני עולם הזה הנראים בעיניו כהיתר גמור, נפשו".
שכך יוכל בנקל לשלוט על האדם ,ולהשפיע עליו
לבוא לידי עבירה חלילה ,וראיה לדבר מפרשת "בן אמנם דבר זה יכול להביא את האדם לידי מחשבה
סורר ומורה" ,שכל חטאו התחיל בזה שאכל פסולה ,דכיון שבכל דבר יש חיות אלוקי ,אם
דברים המותרים ,ועל ידי זה הושפע ונתקלקל כן בהכרח שגם בדברים אסורים יש ניצוץ המחיה
עד שהושחת לגמרי ר"ל. אותם ,ואולי ראוי לעשות איזה נדנוד עבירה כדי
שיוכל להוציא ממנו חיות הקדושה ולבררו
ובשל"ה הק' פירש לפי מה שכתב בחובות ולהעלותו ,אך חלילה לאדם לומר כן ,שהרי אמרו
הלבבות (שער היחוד פ"ה) מעשה בחסיד חז"ל (יבמות כ' ).קדש עצמך במותר לך ,היינו שרק
אחד שפגע באנשי צבא של אלכסנדרוס שהיו בדברים המותרים יכול האדם יתקדש מתוך עמלו
שבים שמחים על שכבשו עיר גדולה ,ואמר להם להעלות את הניצוצות ,אבל לא יתכן שיעבור
שבתם ממלחמה קטנה ,הכינו עצמכם למלחמה האדם על איסור תורה בשביל לעשות בו איזה
גדולה ,היא מלחמת היצר הרע .ובזה מפרש דברי תיקון לצד הקדושה.
רש"י לא דיברה תורה אלא כנגד יצר הרע,
שהכתוב מיירי במלחמה הגדולה של יצר הרע, וזהו שאמר הכתוב "כי תצא למלחמה" היא
ועל זה פירש רש"י במלחמת רשות הכתוב מדבר, מלחמת היצר" ,ושבית שביו" היינו שיחשוב
כי הרשות נתונה לאדם והבחירה בידו ,שבידו האדם כיון שצריך להוציא הניצוצות הקדושות
להמשך אחר יצר הרע ולהרע מעשיו ,ובידו המונחות בתוך עניני עולם הזה ולהעלותם ,על כן
לבחור בטוב להלחם עם יצר הרע לבלתי ישמע מותר לו לעשות עבירה לשמה ,לזה פירש רש"י
בקולו ,ואם יתחיל האדם בכוחות עצמו להלחם "במלחמת רשות הכתוב מדבר" ,שרק בדברי
כנגדו ,בבחינת "ועשית הישר בעיני ה'" כפי סיום רשות שהם דברים המותרים שייך בירור הניצוצות
הפרשה הקודמת ,יזכה לסייעתא דשמיא ועזר מהם ,אבל שבעה עממים שהם רע גמור ,עליהם
ג קודש כי תצא אמרי
ובזה מבאר מה שנאמר "כי תצא למלחמה" בלשון ממעל" ,ונתנו ה' אלקיך בידך" ,שהקב"ה עוזרו
יחיד ,דאם כולם יוצאים כאיש אחד בלב אחד, לנצח את יצר הרע ,וכדאיתא בגמרא (סוכה נ"ב):
נחשב לכל אחד כאילו קיים כל רמ"ח מצוות עשה, אלמלא הקדוש ברוך הוא עוזרו לא יכול לו.
ונשלם כל האברים שלו ,ויש עליו צלם אלקים
בשלימות ,ובודאי יוכלו לנצח במלחמה. ומבאר בזה אומרו בלשון יחיד "ונתנו" ,ולמה לא
נאמר בלשון רבים "ונתנם" ,שהרי האויבים
ואפ"ל באופן אחר ,דהנה אנו קורים פרשת כי הם רבים ,אכן הענין הוא ,כי האדם שנכשל
תצא תמיד בחודש אלול ,וקול תקיעת בעבירה ח"ו נולדים ממנה אויבים רבים ,הם
השופר בחודש זו מעורר בלב כל איש מישראל כיתות וחיילות של מלאכי חבלה הבאים לקטרג
פתח חרטה ,שיתעורר לשוב בתשובה ,ומכח עליו ,והכל הוא מצד התגברות היצר הרע
התעוררות התשובה נמשך רוח טהרה ממרום, שהשכילו בעבירה ,אבל בכח התורה וקיום
כמו שאמרו חז"ל (שהש"ר ה ,ג) אמר הקב"ה המצוות ,אזי "ושבית שביו" ,שיוכל להכניע ולכלות
לישראל ,בני פתחו לי פתח אחד של תשובה את היצר הרע.
כחודה של מחט ,ואני פותח לכם פתחים שיהיו
עגלות וקרוניות נכנסות בו ,וזהו אומרו כי תצא ובענין זה כתב בשם משמואל בשם זקינו הרה"ק
למלחמה על אויביך ,שאם האדם מתחיל להלחם מקאצק זיע"א ,שדקדק דבפרשת בהעלותך
כנד יצר הרע כפי כוחו ויכלתו ,ופותח פתח של כתיב (במדבר י ,ט) "וכי תבואו מלחמה בארצכם וגו'
חרטה ,זוכה ונתנו ה' אלקיך בידך ,שהקב"ה והרעותם בחצוצרות" ,ואילו כאן בפרשת כי תצא
מסייע בידו להשלים את רצונו הטוב שיוכל לנצח לא נזכר ענין חצוצרות כלל ,רק "ונתנו ה' אלקיך
ולהכניע את יצר הרע. בידך" תיכף ,ותירץ דשם נאמר "וכי תבואו
מלחמה בארצכם" ,דהיינו שהיצר הרע בא בגבולם
והנה בשו"ת חתם סופר (או"ח סימן קס"ו) מביא והם אינם יוצאים נגדו ,ובכהאי גוונא קשה לנצחו
בשם המהר"ל מפראג (נתיבות עולם נתיב וצריכים לחצוצרות ,אבל כאן דכתיב "כי תצא
עבודה פי"ב) ,שאין לומר בסליחות הפיוט למלחמה" ,היינו שהאדם יוצא להלחם כנגד יצר
"מכניסי רחמים הכניסו רחמינו" וכו' ,שאין לנו הרע ,אזי "ונתנו ה' אלקיך" ,ואינו צריך
עם מלאכים כלום כי אם ה' אלקינו שומע קול לחצוצרות.
תפלה ,כי מלשון זה נדמה כאילו אנו מתפללים
רק לפני המלאכים ,ואין אנו מתפללים לפני והוסיף שזה תלוי באדם עצמו ,שאם שומר על
הקב"ה. הצלם האלקים שעליו זוכה לנצח במלחמה.
קודש כי תצא אמרי ד
ולפי זה יובן מה ששנינו בלשון המשנה (אבות ב ,ג) ויתכן לבאר מנהגינו שאומרים פיוט זה ,שאין
הוו זהירין ברשות ,וביאר במדרש שמואל שאין הכוונה כפשוטו שאנו מבקשים מסתם
די לאדם לקיים דברי תורה בלבד ,אלא צריך מלאכים ,אלא הביאור הוא שמכל מצוה שהאדם
לקדש עצמו במותר לו אף בדברי רשות ,ולזה מקיים נברא מלאך בשמים ,כדאיתא במשנה (אבות
אמרו הוו זהירין ברשות ,שאף בדברים שיש לו ד ,יא) העושה מצוה אחת קונה לו פרקליט אחד,
רשות מן התורה לעשותן ,כגון להרבות במאכלים וביאר הרע"ב דהיינו מלאך מליץ טוב ,והיינו
המותרים ,צריך להיזהר בזה ,כי אין זה מביא שאותם המלאכים אשר נבראים בכח המצוות
תועלת לאדם ,כי תענוגי עולם מושכים את האדם והמעשים טובים ,המה מליצי יושר על האדם
ונגרר ובא לדברים אסורים. אשר הם נבראו בזכותו ,ועולים לכסא הכבוד
להגיד על אדם ישרו.
וכתב עוד בשם המהרי"ט כי "רשות" היינו
מלחמת היצר הרע ,שצריך האדם להיזהר מן אמנם ידוע שאם אין המצוה נעשה בשלימות,
היצר הרע המושכו לעשות ככל העולה על רוחו נברא מלאך מחוסר איבר וכדו' ,ואין המלאך
ואפילו בדברי רשות ,שרק בשכלו נראה הדבר יכול להגיד על אדם ישרו ,שהרי מוכח ממנו שלא
כרשות ,אבל באמת אין זה נכון ,מפני שנכנע נעשה המצוה כראוי ,אך כאשר האדם עושה
ונעשה משועבד לטענת היצר הרע תמיד, תשובה בשלימות ,בזה נשלם המצוה ובא לתיקונה,
האומרו לו "כי בשרירות לבי אלך" ,ואם האדם לא וכנגד זה גם המלאך בא לתיקונו ושלימותו ,ואז
יעצור ברוחו ,ויעשה לו רסן לבלתי לשמוע בקולו, יכול להמליץ טוב על האדם שבראו.
הרי שיצר הרע משתלט עליו ומושל בו לגמרי.
וזהו כוונת בקשתינו "מכניסי רחמים הכניסו
רחמינו לפני בעל הרחמים" ,היינו המלאכים
ובענין זה פירש דו"ז הרה"ק רבי ישראל
שנבראים מכח המצוות ומעשים הטובים ,ובכח
מטשארטקוב זיע"א דהנה מצינו שלשה
התעוררות התשובה נעשו שלמים בכל האברים,
בחינות בדברי התורה ,מצוה איסור ורשות ,ובשני
ועל כן מבקשים אנו מהם ,מלאכי רחמים משרתי
הדברים הראשונים דהיינו איסור ומצוה קשה
עליון ,חלו נא פני א-ל במיטב הגיון ,ויושר יליצו
להאדם להלחם בזה ,מחמת שהיצר הרע משקיע
בעדינו חיות אש לפני הקב"ה בשעה שיושב על
כל כוחו להחטיא את האדם באיסור ,וכמו כן
כסא הדין ,שהרי מהם ניכר שעשינו תשובה
כשרוצה לעשות מצוה מתאמץ בכל כוחו למנוע
שלימה ,ואולי יחוס וירחם עלינו ,שיצא בצדק
בעדו קיימה ,משא"כ כשיבוא האדם לעשות דבר
דיננו.
רשות אין היצר הרע מתאמץ להפריעו כלל ,וזהו
ה קודש כי תצא אמרי
יעזור הקב"ה שנוכל לנצל כראוי הימים האלו שהם שבאה התורה הקדושה להורות לאדם דרך
ימי רחמים ורצון ,שיהיו לנו הכלים הנכונים בעבודת ה'" ,כי תצא למלחמה" ,והכוונה על
להכניע את היצר הרע ,ולשוב בתשובה מאהבה המלחמה הידועה כנגד יצר הרע ,וכיצד אפשר
מתוך השתוקקות ורצון לקיים רצון הבורא, לנצח במלחמה זו ,לזה פירש רש"י "במלחמת
כדכתיב (משלי ג ,ו) "בכל דרכיך דעהו" ,ובסייעתא רשות הכתוב מדבר" ,שנותן עצה טובה להאדם
דשמיא להתברך בכתיבה וחתימה טובה בספרן איך יוכל לנצח את היצר הרע ,שאם יתחיל תחילה
של צדיקים גמורים ,ושנה טובה ומבורכת וכל להתגבר כנגדו בדברי הרשות" ,קדש עצמך
טוב סלה ,וכבר נזכה לקבל פני הגואל צדק במותר לך" ,על ידי זה יגיע למדרגה שיוכל
במהרה בימינו ,אמן כן יהי רצון. להכניע את היצר הרע לגמרי ,הן שלא להכשל
בדבר איסור ,והן שתזכה לקיים מצוה כתקנה.
קודש כי תבוא אמרי ו
כי תבוא
רעוא דרעוין פרשת כי תבוא ה'תשפ"ה
וענית ואמרת לפני ה' אלקיך ארמי אובד אבי פו"א :נמצאים אנו כבר בתוך שלשים יום של ר"ה,
וירד מצרימה וגו' (כו ,א-ה) .ראוי להתבונן שהלא וידוע שיש כמה זמנים במשך השנה שהם
התורה הוא נצחי בכל זמן ובכל עת ,ואיך אפשר מיוחדים לתשובה ,ואלו הם ,סוף כל יום ,סוף
לקיים מצות ביכורים גם בזמן הזה בגליותינו, השבוע ,סוף החודש ,וסוף השנה ,וכן ידוע שאם
כאשר אין בית המקדש קיים. שומרים שבת האחרונה של השנה כראוי ,נחשב
כאילו קיימו כל שבתות השנה כהלכתם ,וכדברי
וביאור הענין הוא על פי מה שכתב באלשיך הק'
אא"ז מרן סבא קדישא מרוזי'ן זיע"א לפרש
שעיקר כוונתו יתברך במצות הביכורים
הפסוק (ישעי' נח ,יג) 'אם תשיב משבת רגלך עשות
להרחיקנו ממדת כפוי טובה ,ולהביאנו להחזיק
חפציך ביום קדשי' וגו' ,שאם האדם מקבל על
טובה כראוי ,כי הוא גדר גדול ועיקר גדול בכל
עצמו בשבת תשובה ,לשוב בתשובה שלימה ,והיינו
עניני ועיקרי הדת ,כי בו תלוי כל עבודת אלקים,
'אם תשוב משבת רגלך' אם תשוב מהרגילות
להכיר כי הנשמה לו יתברך והגוף פעלו ,וכולנו
שלך ,אזי 'עשות חפציך ביום קדשי' ,הקב"ה
עבדים לו יתברך ,ושבשכר זה הוא מקנה לנו את
מבטיח לו ,אני אעשה את חפציך במחילת
הארץ למורשה ,ואם לאו הארץ תעזוב אותנו.
העוונות' ,ביום קדשי' היינו ביום הקדוש.
ומבואר מדבריו ,שמצות ביכורים בא ללמד אותנו
יסוד גדול הנוגע לכל דור ודור ,וגם בזמן שאין ולפי"ז אפשר לפרש מאמר חז"ל (שבת קיח ):אלמלי
בית המקדש קיים ,שתמיד צריך להבין שכל מה שמרו ישראל שתי שבתות כהלכתן מיד
שיש תחת ידינו קיבלנו מאת הקב"ה ,וצריך נגאלים ,שקאי על שתי שבתות אחרונות של
להחזיק לו טובה ,וח"ו שלא להיות כפויי טובה. השנה ,שאם שומרים אותם כהלכתם ,בבחינת
'אם תשיב משבת רגלך' כנ"ל ,אזי מיד נגאלים,
והאלשיך הק' מאריך עוד במצות ביכורים,
שנחתם בספרן של צדיקים גמורים ,ועי"ז נזכה
שהאדם יוצא מביתו ומעירו ,ולוקח
לגאולה כללית וגאולה פרטית ,ולהתברך בכתיבה
בידו אשכול ענבים אחד ,ומעט תאנים ורמונים,
וחתימה טובה ושנת גאולה וישועה.
ומניחם בטנא על כתפו ,וכולם שוין בדבר זה ,בין
עני ובין עשיר ואפילו מלך ,שכולם נתחייבו בזה, והיה כי תבוא אל הארץ וגו' ,ולקחת מראשית
וכך נתקבצו יחד כל בני עיר ועיר ,והחליל בידם כל פרי האדמה אשר תביא מארצך וגו',
ז קודש כי תבוא אמרי
וכדי שהאדם לא ימשך אחרי יצר הרע ולא ישמן בשירי זמרה ,ויצאו לדרכם לבוא לירושלים ,ובכל
ויבעט ,לזאת צוה הקב"ה שבכל שנה ושנה יקח עיר שעברו בה יצאו לקראתם זקניה ושופטיה
מראשית כל פרי האדמה ולהניחו בטנא ,וילך עד ושריה ,בכדי להודות ולהלל לה' ,ועלו לירושלים
המקום אשר בחר ה' ,ולהניחו לפניו יתברך ,ועל עם שור שקרניו מצופות זהב מעוטרות בזית,
ידי פעולה זו יבוא להכרה והשגה שהכל מאתו וכשהגיעו לשערי ירושלים הכריזו בקול גדול
ית' ,ואפילו השפע הגשמי הוא מידו הרחבה שמחתי באומרים לי בית ה' נלך (תהלים קכב ,א),
והמלאה ,וכאשר הקב"ה רואה שהאדם אינו כפוי ולכאורה תמוה הוא ,מה קול החרדה הזאת על
טובה ,אדרבה משפיע לו עוד השפעות טובות. פירות מועטים פחותים משוה חצי דינר.
ובזה נבין ונשכיל מדוע קורין פרשת ביכורים ומבאר האלשיך הק' ,שמצות ביכורים בא להורות
תמיד בסוף השנה דווקא ,שאחרי שעברה לנו ,שהקב"ה לא ברא את העולם מחמת
עלינו שנה מלאה כל טוב שנתן לנו הקב"ה ,בא שצריך לפעולות והמעשים שלנו ,בכדי שיכנס
התורה לעורר ולהזכיר אותנו שהכל הוא מאתו, האדם לתוך שדהו לחרוש ולזרוע ולנטוע עד
ושצריך לשוב אל ה' ,כדי שישפיע לנו תמיד שתוציא הארץ את תבואותיה ופירותיה ,אלא כדי
מאוצרו הטוב. שיבינו שהכל הוא מאתו ית' ,שהוא הזן ומפרנס,
ובדבר זה יש לעורר אודות הזמנים שעברו על בני והכל נמשך משפע אלקי ומחסדי המקום ב"ה
ישראל בשנה הזאת ,ובפרט יושבי ארץ אשר חפץ להיטיב ,אלא שמבקש מאתנו שלא
ישראל ,שהיו שחשבו בקרבם שכוחי ועוצם ידי לדמות בקרבנו כאילו העולם שייך לנו ,רק יכירו
עשו לי את החיל הזה ,ועכשיו גם הם ראו עין וידעו שהקב"ה הוא אדון הכל ,ובטובו ובחסדו
בעין שיש מנהיג לבירה ,שהכל מתנהל בהשגחה נתן לנו את הכל ,וע"כ נברך ונהלל לו יתברך על
כל מה שברא בעולם הזה.
פרטית מלמעלה.
וכדברי אא"ז מרן סבא קדישא מרוזי'ן זיע"א וזה היתה כוונת הקב"ה במצות הביכורים,
לפרש מאמר דוד המלך (תהלים יג ,ב-ג) דכאשר יכנס האדם לארץ ישראל ,ויראה
'עד אנה ה' תשכחני נצח עד אנה תסתיר את ארץ זבת חלב ודבש ,איש תחת גפנו ותחת תאנתו,
פניך ממני' ,דהיינו שדוד המלך פותח בדרך בתים מלאים כל טוב אשר לא מילא ,כרמים
שאלה לפני הקב"ה עד מתי ישכח מאתנו ,ועד וזיתים אשר לא נטע ,חטה ושעורה לרוב מאד,
מתי תהיה הסתרת פנים של הקב"ה כלפי בני ואז יבוא יצר הרע להסיתו ולהדיחו ,כי בשרירות
ישראל ,אבל דוד המלך משיב ועונה ,דהתשובה לבי אלך ,וכחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה.
קודש כי תבוא אמרי ח
למה שהזכרנו ,שצריך האדם שיתעורר להכניע הוא 'עד אנה אשית עצות בנפשי' ,שכל זמן
את תאוותו ועצמותו לפני הקב"ה. שהאדם חושב ומדמה לעצמו שהוא המחליט בכל
דבר ,ויש לו עצות טובות בכל דבר ופרט במהלך
ועד"ז מובן למה פתח התורה בפרשה זו באומרו החיים ,אז יהיה הסתרת פנים ח"ו ,אבל כאשר
'והיה כי תבוא אל הארץ' ,שמורה גם כן על יגיע להכרה שהכל מאתו ית' ,אז יתגלה לסייעתא
הכוונה האמורה ,שצריך לבטל התאוה והחמדה דשמיא ,ויזכה לראות ישועת ה' ,בשוב ה' את
הגשמית ,ולשעבד אותם לעבודתו ית"ש ,כמו שיבת ציון.
שביאר אא"ז מרן סבא קדישא מרוזי'ן זיע"א,
דאין 'והיה' אלא לשון שמחה ,ומפרש האור ובבחינה זו כתב גם המאור ושמש ,לבאר טעם
החיים הק' שהשמחה הוא למי שבא לארץ מצות הבאת ביכורים ,כי מטבע האדם
העליונה ,ואילו אני אומר להיפך' ,כי תבוא אל מצד החומריות שלו ,ומחמת נפשו הבהמית,
הארץ' ,היינו ארץ התחתונה שהוא העולם הזה, כאשר יראה פרי חדש שביכרה ,מתקשר לזה עד
אשר שם יכול כל איש ישראל לקנות שלימות נפשו, למאוד ,ויש לו תאוה וחמדה גדולה לאכלו ,לכן
כל אחד לפי מדריגתו ,וממילא שפיר יכול לשמוח אמרה התורה שיתגברו על תאוותם ,ויקח את
בזה ,משא"כ בארץ העליונה שהוא עולם הבא, הפרי החדשה וינחנו לפני ה' ,ועל ידי זה יוכל
הרי האדם הוא בבחינת 'עומד' ,דשם אי אפשר להכניע תאוות ומחשבות לבבו לעבודתו ית"ש.
להוסיף מצוות ומעשים טובים ,רק מי שטרח וכתב שזהו שרמזו חז"ל (ביכורים פ"א מ"א) באומרם
בערב שבת יאכל בשבת (עבודה זרה ג' ).ולשמחה מה אדם יורד לתוך שדהו ורואה תאנה שביכרה כורך
זו עושה ,וכן מה שאמר שמואל ירחינאי (ברכות עליה גמי ,ביאורו כמדומה לי ששמענוהו
נ"ח ):נהירין לי שבילי דרקיע כשבילי דנהרדעי, מאדמו"ר הרב הקדוש רבן של כל בני הגולה
אומר אני להיפך ,נהירין לי שבילי דנהרדעי מו"ה אלימלך זצוק"ל (ואכן מובא בנועם אלימלך)
כשבילי דרקיעא ,כי מי שמהפך חומר לצורה, שהאדם היורד לתוך שדהו ורואה תאנה שביכרה,
יזכה לחזות בנועם ה' בשבילי דרקיע. ונפשו מחמדת לאוכלה ותבערת תאותו תוקד
בקרבו ,אז יכרוך עליה גמי ,ביאורו שיחסום בעד
וידוע מה שאיתא בתולדות יעקב יוסף בשם מורי תאותו ויסגור בעדה ,על ידי שיזכור כי בשר הוא,
הבעש"ט הק' זיע"א על הפסוק (תהלים קכו, ומחר יעלו עשבים ודשאים על לחיו ,ועל ידי זה
ו) 'הלוך ילך ובכה נושא משך הזרע בא יבא ברנה ישליך תאותו מנגד בכדי לזכך חומריותו בעודנו
נושא אלמותיו' ,כי האדם אשר מסתובב בעולם בחיים חיותו ,ולבל יוסיף להתגאל בחמדת תבל
הזה ואומר בשרירות לבי אלך ,וכל חיותו הוא ומטעמים הערבים לחיך .ודבריו אלו מכוונים
ט קודש כי תבוא אמרי
מאוד שאבוא לפאר בראש שמחתו ,בשמחת הבר בעניני הגשמיות ,ומרוצה בקרבו ואינו עושה
מצוה של נכדו ,וסימנא מילתא היא בפרשה זו תשובה ,שאינו מבין שהכל מאתו ית"ש ,אזי כאשר
שמיירי מהבאת ביכורים ,אשר עיקר תכליתו היא עולה למעלה אחרי תשלום שנותיו יראה שלא פעל
להראות שאין אנו כפויי טובה ,שהרי אביו ידידינו מאומה ,וזהו 'בא יבא ברנה' שאם בעולם הזה
הבלתי נשכח הרה"ח ר' יצחק נתן ע"ה בנה כאן מרוצה בחלקו ,וחושב תמיד שעושה רק טוב ,ואין
אולמי שמחות ,והטיב לאלפי משפחות שיוכלו לו על מה לבכות ולשוב בתשובה ,אזי 'נושא
לעשות שמחות בנקל ,וברא כרעה דאבוה ממשיך אלמותיו' ,דכאשר עולה למעלה בעולם הבא
בפעולות הטובות ובמסורת אבותיו ,ושיפץ רואה שיש לו אלומות של קש ותבן ,דהיינו שלא
ולשכלל את המקום הזה ,ובודאי שצריך להכיר לו פעל מאומה ,אבל 'הלוך ילך ובכה' שאם כל ימיו
טובה ,וכמו שמבואר בפרשה זו שצריך להראות בעולם הזה בוכה ומצטער על העבירות שבידו,
שאינך כפויי טובה. ועוסק בתשובה ותיקון המעשים ,אזי בעלותו
למעלה 'נושא משך הזרע' ,שיזכה לקצור הפירות
והאמת הוא שעצם הנסיעה לחו"ל בתקופות מכל מה שזרע בעמלו בעולם הזה ,ויזכה לנחול
וזמנים האחרונה ,ובפרט בחודש אלול, חלק בעולם הבא.
שזה אינו דבר הבא בנקל ,אכן מסופר על הגאון
רבי מאיר שפירא זיע"א אב"ד לובלין וראש ישיבת ובכן כאשר נמצאים אנו בשתי שבתות האחרונות
לובלין ,שהיה נוסע הרבה להתדפק על דלתי של השנה ,צריך להשתדל מאוד לשמור אותם
נדיבים לטובת החזקת ישיבתו הגדולה ,ופעם כדבעי ,ולא יטעה לחשוב שכוחי ועוצם ידי עשו לי
אחת דפק על פתח ביתו של נגיד ,והנגיד פתח את החיל הזה ח"ו ,כי אם הקב"ה הוא הנותן לו
את הדלת ושאלו לבקשתו ,ורבי מאיר שפירא כח לעשות חיל ,וכשיזכור תמיד שהכל הוא מאתו
סיפר לו על הישיבה הגדולה ,וביקש ממנו להרים ית"ש ,בודאי שלא יהיה כפוי טובה ,ויוכל בנקל
את תרומתו ,אבל הנגיד לא נהג בו טובת עין ולא להתגבר על התאוות ,ובזכות זה הקב"ה יעזור
נתן לו כלום ,ורבי מאיר שפירא נענה ואמר לו שנזכה לראות ישועת ה' כהרף עין ,ונזכה לקיים
'אני לא אשה מעוברת' והלך לדרכו ,כאשר הנגיד מצות ביכורים גם בזמן הזה.
סיפר דבר זה לאשתו נחרדה מאוד שחששה על
ביתה ח"ו ,הפצירה בו שילך לברר אצלו כוונת הנה חזרתי השבוע מביקור בחו"ל ,ומאמינים אנו
דבריו ,ואכן הנגיד הגיע לבית האכסניא וביקש שהכל מאתו ית"ש שהוא המסבב כל הסיבות,
הסבר לפשר דבריו ,אבל הגאון הנ"ל אמר שביום הושענא רבה העעל"ט היה כאן ידידינו
שיסביר לו את כוונתו בתנאי שיתן נדבה הגונה הרה"ח ר' מרדכי לאמעט הי"ו ,וביקש ממני
קודש כי תבוא אמרי י
ראשון הוא לחזק יהודים במקומות רחוקים, לטובת הישיבה ,והנגיד הסכים לתנאי בלית
להכניס בהם טללי חיות וחמימות בעבודת ברירה והרים תרומה יפה.
השי"ת ,שהרי לפעמים זה עיקר הסיבה שמגיעים
ואמר לו הגאון נוהג אני נוסע לשחר פני נגידים,
למקום נדח ,להכניס חיות בעצמות היבשות ,אבל
ויש שתי סוגים של נגידים ,יש נגידים
קודם שעוסקים בקירוב רחוקים צריך לעסוק
המקיימים מצות הכנסים אורחים בהידור רב,
בקירוב קרובים ,וב"ה שמצאתי קיבוץ גדול של
אבל אין להם זכיה ליטול חלק בהחזקת הישיבה,
שומרי תורה ומצוות ,ומצאנו מסילות בלבבם
ואז אומר אני לנפשי' ,כפרה' על שאין לו השגה
לחזקם ולעודדם ולקרב את לבבם לאבינו
להחזקת תורה ,אבל לכל הפחות מקבל פני
שבשמים ,וצריך ליתן שבח והודיה לרבש"ע ,שאף
האורחים בסבר פנים יפות.
אותם האנשים מתחזקים ומתעוררים בחודש
אלול ,ודבר השני שגם יכולים לזכותם להיות ולפעמים יש נגידים שכאשר עומד אני בפתח
בבחינת עץ חיים למחזיקים בה ,שבכח שמזכים ביתם ,אינם מקיימים מצות הכנסת
אותם ליטול חלק בהחזקת התורה בארץ ישראל, אורחים כראוי ,אבל אחרי ששומעים לבקשתי יש
זהו עץ חיים לחבר אותם להתקשר לאילנא דחיי. להם הזכות להחזיק התורה ,ואז אומר אני לנפשי,
'כפרה' על ההכנסת אורחים ,אבל לכל הפחות
ויה"ר שנזכה כבר בקרוב הימים שיתקיים כי לה'
הרימו תרומה הגונה לטובת הישיבה ,אבל אתה,
המלוכה ומושל בגוים ,ונזכה כולנו להבחין
לא רק שלא הכנסת אותי לביתך ,אלא שגם לא
שכל הטוב והשפע בא לידינו מאת הקב"ה,
נתת לי מאומה ,הרי שקיבלתי ממך 'שתי כפרות',
ושנזכה לשנה טובה ומתוקה ,ושנה טובה
ואני לא אשה מעוברת.
ומבורכת ,ושהתפילות יתקבלו לרחמים ולרצון,
ונזכה לקבל פני הגואל צדק במהרה בימינו אמן ומעובדא זו יש ללמוד ,שכאשר הקב"ה מסבב את
כן יהי רצון. הסיבות שצריכים להרחיק נדוד
לשליחות ,יש ב' ענינים אשר צריך לפעול ,דבר
יא קודש כי תבוא אמרי
אחרי הבדלה מוצאי שב"ק פרשת כי תבוא ה'תשפ"ד
ועד"ז פירש הס"ק זיע"א בפרשת השבוע מאמר פו"א :תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך
הכתוב (כו ,ד) ולקחת מראשית פרי בשמחה ובטוב לבב מרב כל (כח ,מז).
האדמה ,שבא להורות שהעיקר הוא על ראשית האר"י הק' זיע"א פירש (ריש שער המצוות) מאמר
המחשבה בכל דבר ,שאם מתחיל את השבוע או הכתוב ,שצריך האדם לשמוח בעשיית המצוה
היום שלא כראוי ,ח"ו לא יוכל אחר כך לעסוק וקיומה ,יותר מרב כל שמזמין לו השי"ת והוא
בתורה ותפילה כראוי וכיאות .ובזה מפרש הכתוב שמח בו ,ביותר מזה צריך לשמוח במצוה הבאה
(תהלים סב ,ב) 'אלקים אלי אתה אשחרך' ,כי לידו שיקיימנה ,וזהו שאמר הפסוק אף שעבדת
'אשחרך' הוא מלשון שחרית ,שאם בראשית את ה' בקיום המצות ,אבל לא עבדת בשמחה
המחשבה בבוקר הנני מכריז ומודיע 'אלקים אלי ובטוב לבב ,על כן היתה זאת לך.
אתה' ,שמתחיל את סדר היום במחשבה כדבעי,
וגם נרמז בזה דברי אא"ז מרן אדמו"ר האור
אזי 'צמאה לך נפשי כמה לך בשרי' ,ואפילו אם
ישראל זיע"א ,שנשאל פעם אחת מחסיד
אחר כך אהיה בבחינת 'בארץ ציה ועיף בלי מים'
אחד שבנו ביקש ללמוד בישיבה מפורסמת שאינה
שיעסוק בענינים ארציים שזהו בבחינת 'בלי מים'
בדרך חסידות ,ולא הסכים ,וחזר החסיד הלז
שאין 'מים' אלא תורה (בבא קמא י"ז ,).בכל זאת 'כן
וטען שהלא אמרו הוי גולה למקום תורה ,ואז
בקודש חזיתיך' שאוכל לחזות אותך בקדושה,
נענה ואמר לו אא"ז שהרי נחסר שם החמימות
שהרי העיקר הוא ההתחלה.
לעבודת ה'' ,און וויפיל מען ווערט קאלט צו א
ובזה מפרש הפסוק (ויקרא יט ,לב) 'מפני שיבה מצוה ,ווערט מען ווארעם צו א עבירה' .ולפי זה
תקום' ,קודם שתזקין בהיום ,דהיינו כבר נמצא להיפוך ,דכאשר מקיים מצוה מתוך שמחה,
קודם שתאיר היום ,תקום ותתגבר כארי לעבודת מקבל קרירות לעשיית עבירות ,ומתבטלת ממנו
הבורא ,שיעשה הכנה טובה ,וזה ילוה אותו למשך חמדת ותשוקת העבירה כלל.
כל היום.
וכבר דיבר בקדשו אא"ז מרן סבא קדישא מרוזי'ן
וזהו שאמר הכתוב (קהלת ב ,יד) 'החכם עיניו זיע"א דכמו שמצוה גוררת מצוה ,כמו כן
בראשו' ,דהיינו בכח הראשית ,כגון ראש שמחה גוררת שמחה ,והמקיים מצוה מתוך
השנה ,ראש חודש ,ראשית השבוע ,ראשית היום, שמחה ,מיט א געשמאק ,זוכה לקיים עוד מצוות
שאם הראשית והתחלה כראוי ,אזי ישאר רישומא כתיקונם.
קודש כי תבוא אמרי יב
שנוכל להתחיל את היום בהכנה לתפילה ,ואזי דקדושא לכל היום ,ולכל השבוע ,לכל החודש ולכל
נוכל לעבוד את ה' כל היום כראוי ,ובזכות זה השנה.
נזכה להתברך מיט א לעכטיגע וואך ,מיט א
הקב"ה יעזור שנזכה כולנו למחשבות טהורות
לעכטיגע חודש ,מיט א לעכטיגע יאר ,ותחלה
וטובות ,בבחינת 'ולקחת מראשית כל
שנה וברכותיה ,שנזכה לפעול כל טוב סלה ,אמן
פרי האדמה' ,שזה ישפיע עלינו לכל היום לטובה,
כן יהי רצון.
