gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

אמרי קודש סאדיגורה · Imrei Kodesh Sadigere — כי תבוא (2026-08-24)

מוציא לאור: אמרי קודש סאדיגורה · Imrei Kodesh Sadigere

שבוע: כי תבוא (2026-08-24)

אמרי קודש סאדיגורה · Imrei Kodesh Sadigere — כי תבוא (2026-08-24)

פתח את ה-PDF הורדה

‫פרשת כי תצא ה'תשפ"ו‬ ‫פרשת כי תבא ה'תשפ"ה‬ ‫©‬ ‫כל הזכויות שמורות‬ ‫מכון כרם ישראל‬ ‫סאדיגורה‬ ‫להנצחות ולקבלת הגליון‬ ‫‪machon@sadigura.org‬‬ ‫א‬ ‫קודש‬ ‫כי תצא‬ ‫אמרי‬ ‫כי תצא‬ ‫רעוא דרעוין פרשת כי תצא ה'תשפ"ו‬ ‫ה'"‪ ,‬דהיינו שהכתוב מיירי בבעל מדריגה‪ ,‬ולזה‬ ‫פו"א‪ :‬כי תצא למלחמה על אויבך ונתנו ה'‬ ‫ומתחיל "כי תצא למלחמה" וגו'‪ ,‬להורות שזהו‬ ‫אלקיך בידך ושבית שביו (כ‪ ,‬י)‪ ,‬פירש"י‬ ‫הדרך הישר בעיני ה'‪ ,‬שיש להאדם תמיד מלחמת‬ ‫במלחמת רשות הכתוב מדבר‪ ,‬אח"כ כתיב וראית‬ ‫היצר‪ ,‬והאדם נלחם אתו שלא יוכל להכשילו ח"ו‪.‬‬ ‫בשביה אשת יפת תואר וחשקת בה ולקחת לך‬ ‫לאשה‪ ,‬פירש"י לא דברה תורה אלא כנגד יצר‬ ‫ולפי זה יש לפרש דברי רש"י "במלחמת רשות‬ ‫הרע‪ ,‬שאם אין הקב"ה מתירה ישאנה באיסור‪.‬‬ ‫הכתוב מדבר"‪ ,‬דהיינו שמלחמת היצר הוא כל‬ ‫ובספרים הקדושים כבר עמדו בביאור ענינים‬ ‫ימי חייו של האדם‪ ,‬והרשות נתונה לו ללחום אתו‪,‬‬ ‫אלו‪ ,‬מה בא הכתוב להורות ולעורר אותנו בזה‪.‬‬ ‫מפני שאין הקב"ה מביא על האדם נסיון שאינו‬ ‫יכול לעמוד בו‪.‬‬ ‫ובתפארת שלמה פירש אומרו "כי תצא למלחמה‬ ‫על אויביך"‪ ,‬שידע האדם שבעבור זה‬ ‫איתא במדרש תנחומא (ס"א) "כי תצא למלחמה"‬ ‫יצאה נשמתו מעולם העליון וירדה לעולם הזה‪,‬‬ ‫שנו רבותינו מצוה גוררת מצוה ועבירה‬ ‫כדי להלחם תמיד עם היצר הרע‪ ,‬ולכך נוצרת‪.‬‬ ‫גוררת עבירה "וראית בשביה"‪ .‬ולפי זה לכאורה‬ ‫ובזה מבאר מה שמצינו ביעקב אבינו (רש"י בראשית‬ ‫קשה במאי מיירי פרשה זו‪ ,‬שהרי לא יצאו‬ ‫לז‪ ,‬ב) ביקש יעקב לישב בשלוה‪ ,‬אמר לו הקב"ה לא‬ ‫למלחמה רק אלו שאין בידם עון‪ ,‬כדכתיב (כ‪ ,‬ח)‬ ‫דיין לצדיקים מה שמתוקן להם לעולם הבא‪ ,‬אלא‬ ‫"מי האיש הירא ורך הלבב ילך וישוב לביתו"‪,‬‬ ‫שמבקשים לישב בשלוה בעולם הזה‪ ,‬כי באמת‬ ‫ופירש"י הירא מעבירות שבידו‪ ,‬ואם כן איך יתכן‬ ‫יעקב אבינו תיקן כבר חלקו בעולם הזה‪ ,‬אבל‬ ‫שמי שהשיג מדריגה גבוהה כזו יתעורר לתאוות‬ ‫היה מוכרח להשאר עוד בחיים חיותו בעולם הזה‬ ‫כאלו‪.‬‬ ‫כדי להלחם עם יצר הרע‪ ,‬שזהו עיקר חובת האדם‬ ‫בעולמו‪ ,‬ועל כן קפץ עליו רוגזו של יוסף‪ ,‬ומזה‬ ‫וביאור הענין הוא בהקדם דברי אא"ז מרן‬ ‫הבין שיש לו עדיין מה לפעול ולתקן בעלם הזה‪,‬‬ ‫אדמו"ר הזקן זיע"א ‪ -‬שאנו עומדים בתוך‬ ‫והוצרך להתחיל מחדש במלחמת היצר ולהתגבר‬ ‫שלשה ימים ליומא דהילולא דיליה ‪ -‬לפרש דברי‬ ‫על המניעות‪ ,‬ובזה בא לתכלית השלימות‪.‬‬ ‫רש"י "כי תצא למלחמה" במלחמת רשות הכתוב‬ ‫מדבר‪ ,‬דהנה בכל דבר גשמי בעולם‪ ,‬נמצא ניצוץ‬ ‫ובזה מבאר סמיכת הפרשיות‪ ,‬בפרשה הקודמת‬ ‫רוחני חלק אלוקי ממעל המחיה אותו‪ ,‬ולולי ניצוץ‬ ‫מסיים באומרו (כא‪ ,‬ט) "כי תעשה הישר בעיני‬ ‫קודש‬ ‫כי תצא‬ ‫אמרי‬ ‫ב‬ ‫נאמר (כ‪ ,‬טז) "לא תחיה כל נשמה"‪ ,‬ואין שייך‬ ‫הקדוש הזה לא היה בו שום חיות כלל‪ ,‬כדכתיב‬ ‫בירור בהם‪ ,‬ואדרבה חלילה יכולים להוריד את‬ ‫(נחמיה ט‪ ,‬ו) "ואתה מחיה את כולם"‪ ,‬וזהו עיקר‬ ‫האדם לדיוטא תחתונה‪.‬‬ ‫עבודת האדם בעת עוסקו בענינים גשמיים‪,‬‬ ‫להעלות הניצוץ האלוקי השוכן בתוכו‪ ,‬וכמו‬ ‫וזהו שדרש כאן המדרש "מצוה גוררת מצוה‬ ‫שנאמר (משלי יג‪ ,‬כה) "צדיק אוכל לשובע נפשו"‪,‬‬ ‫ועבירה גוררת עבירה"‪ ,‬מפני שכך היא דרך‬ ‫היינו שבכל דבר אכילה ושתיה מוציא הצדיק את‬ ‫מלחמת היצר הרע‪ ,‬במה שבא ומסית את האדם‬ ‫חיות האלוקות שבו למעלה‪ ,‬וזהו בחינת "לשובע‬ ‫בעניני עולם הזה הנראים בעיניו כהיתר גמור‪,‬‬ ‫נפשו"‪.‬‬ ‫שכך יוכל בנקל לשלוט על האדם‪ ,‬ולהשפיע עליו‬ ‫לבוא לידי עבירה חלילה‪ ,‬וראיה לדבר מפרשת "בן‬ ‫אמנם דבר זה יכול להביא את האדם לידי מחשבה‬ ‫סורר ומורה"‪ ,‬שכל חטאו התחיל בזה שאכל‬ ‫פסולה‪ ,‬דכיון שבכל דבר יש חיות אלוקי‪ ,‬אם‬ ‫דברים המותרים‪ ,‬ועל ידי זה הושפע ונתקלקל‬ ‫כן בהכרח שגם בדברים אסורים יש ניצוץ המחיה‬ ‫עד שהושחת לגמרי ר"ל‪.‬‬ ‫אותם‪ ,‬ואולי ראוי לעשות איזה נדנוד עבירה כדי‬ ‫שיוכל להוציא ממנו חיות הקדושה ולבררו‬ ‫ובשל"ה הק' פירש לפי מה שכתב בחובות‬ ‫ולהעלותו‪ ,‬אך חלילה לאדם לומר כן‪ ,‬שהרי אמרו‬ ‫הלבבות (שער היחוד פ"ה) מעשה בחסיד‬ ‫חז"ל (יבמות כ'‪ ).‬קדש עצמך במותר לך‪ ,‬היינו שרק‬ ‫אחד שפגע באנשי צבא של אלכסנדרוס שהיו‬ ‫בדברים המותרים יכול האדם יתקדש מתוך עמלו‬ ‫שבים שמחים על שכבשו עיר גדולה‪ ,‬ואמר להם‬ ‫להעלות את הניצוצות‪ ,‬אבל לא יתכן שיעבור‬ ‫שבתם ממלחמה קטנה‪ ,‬הכינו עצמכם למלחמה‬ ‫האדם על איסור תורה בשביל לעשות בו איזה‬ ‫גדולה‪ ,‬היא מלחמת היצר הרע‪ .‬ובזה מפרש דברי‬ ‫תיקון לצד הקדושה‪.‬‬ ‫רש"י לא דיברה תורה אלא כנגד יצר הרע‪,‬‬ ‫שהכתוב מיירי במלחמה הגדולה של יצר הרע‪,‬‬ ‫וזהו שאמר הכתוב "כי תצא למלחמה" היא‬ ‫ועל זה פירש רש"י במלחמת רשות הכתוב מדבר‪,‬‬ ‫מלחמת היצר‪" ,‬ושבית שביו" היינו שיחשוב‬ ‫כי הרשות נתונה לאדם והבחירה בידו‪ ,‬שבידו‬ ‫האדם כיון שצריך להוציא הניצוצות הקדושות‬ ‫להמשך אחר יצר הרע ולהרע מעשיו‪ ,‬ובידו‬ ‫המונחות בתוך עניני עולם הזה ולהעלותם‪ ,‬על כן‬ ‫לבחור בטוב להלחם עם יצר הרע לבלתי ישמע‬ ‫מותר לו לעשות עבירה לשמה‪ ,‬לזה פירש רש"י‬ ‫בקולו‪ ,‬ואם יתחיל האדם בכוחות עצמו להלחם‬ ‫"במלחמת רשות הכתוב מדבר"‪ ,‬שרק בדברי‬ ‫כנגדו‪ ,‬בבחינת "ועשית הישר בעיני ה'" כפי סיום‬ ‫רשות שהם דברים המותרים שייך בירור הניצוצות‬ ‫הפרשה הקודמת‪ ,‬יזכה לסייעתא דשמיא ועזר‬ ‫מהם‪ ,‬אבל שבעה עממים שהם רע גמור‪ ,‬עליהם‬ ‫ג‬ ‫קודש‬ ‫כי תצא‬ ‫אמרי‬ ‫ובזה מבאר מה שנאמר "כי תצא למלחמה" בלשון‬ ‫ממעל‪" ,‬ונתנו ה' אלקיך בידך"‪ ,‬שהקב"ה עוזרו‬ ‫יחיד‪ ,‬דאם כולם יוצאים כאיש אחד בלב אחד‪,‬‬ ‫לנצח את יצר הרע‪ ,‬וכדאיתא בגמרא (סוכה נ"ב‪):‬‬ ‫נחשב לכל אחד כאילו קיים כל רמ"ח מצוות עשה‪,‬‬ ‫אלמלא הקדוש ברוך הוא עוזרו לא יכול לו‪.‬‬ ‫ונשלם כל האברים שלו‪ ,‬ויש עליו צלם אלקים‬ ‫בשלימות‪ ,‬ובודאי יוכלו לנצח במלחמה‪.‬‬ ‫ומבאר בזה אומרו בלשון יחיד "ונתנו"‪ ,‬ולמה לא‬ ‫נאמר בלשון רבים "ונתנם"‪ ,‬שהרי האויבים‬ ‫ואפ"ל באופן אחר‪ ,‬דהנה אנו קורים פרשת כי‬ ‫הם רבים‪ ,‬אכן הענין הוא‪ ,‬כי האדם שנכשל‬ ‫תצא תמיד בחודש אלול‪ ,‬וקול תקיעת‬ ‫בעבירה ח"ו נולדים ממנה אויבים רבים‪ ,‬הם‬ ‫השופר בחודש זו מעורר בלב כל איש מישראל‬ ‫כיתות וחיילות של מלאכי חבלה הבאים לקטרג‬ ‫פתח חרטה‪ ,‬שיתעורר לשוב בתשובה‪ ,‬ומכח‬ ‫עליו‪ ,‬והכל הוא מצד התגברות היצר הרע‬ ‫התעוררות התשובה נמשך רוח טהרה ממרום‪,‬‬ ‫שהשכילו בעבירה‪ ,‬אבל בכח התורה וקיום‬ ‫כמו שאמרו חז"ל (שהש"ר ה‪ ,‬ג) אמר הקב"ה‬ ‫המצוות‪ ,‬אזי "ושבית שביו"‪ ,‬שיוכל להכניע ולכלות‬ ‫לישראל‪ ,‬בני פתחו לי פתח אחד של תשובה‬ ‫את היצר הרע‪.‬‬ ‫כחודה של מחט‪ ,‬ואני פותח לכם פתחים שיהיו‬ ‫עגלות וקרוניות נכנסות בו‪ ,‬וזהו אומרו כי תצא‬ ‫ובענין זה כתב בשם משמואל בשם זקינו הרה"ק‬ ‫למלחמה על אויביך‪ ,‬שאם האדם מתחיל להלחם‬ ‫מקאצק זיע"א‪ ,‬שדקדק דבפרשת בהעלותך‬ ‫כנד יצר הרע כפי כוחו ויכלתו‪ ,‬ופותח פתח של‬ ‫כתיב (במדבר י‪ ,‬ט) "וכי תבואו מלחמה בארצכם וגו'‬ ‫חרטה‪ ,‬זוכה ונתנו ה' אלקיך בידך‪ ,‬שהקב"ה‬ ‫והרעותם בחצוצרות"‪ ,‬ואילו כאן בפרשת כי תצא‬ ‫מסייע בידו להשלים את רצונו הטוב שיוכל לנצח‬ ‫לא נזכר ענין חצוצרות כלל‪ ,‬רק "ונתנו ה' אלקיך‬ ‫ולהכניע את יצר הרע‪.‬‬ ‫בידך" תיכף‪ ,‬ותירץ דשם נאמר "וכי תבואו‬ ‫מלחמה בארצכם"‪ ,‬דהיינו שהיצר הרע בא בגבולם‬ ‫והנה בשו"ת חתם סופר (או"ח סימן קס"ו) מביא‬ ‫והם אינם יוצאים נגדו‪ ,‬ובכהאי גוונא קשה לנצחו‬ ‫בשם המהר"ל מפראג (נתיבות עולם נתיב‬ ‫וצריכים לחצוצרות‪ ,‬אבל כאן דכתיב "כי תצא‬ ‫עבודה פי"ב)‪ ,‬שאין לומר בסליחות הפיוט‬ ‫למלחמה"‪ ,‬היינו שהאדם יוצא להלחם כנגד יצר‬ ‫"מכניסי רחמים הכניסו רחמינו" וכו'‪ ,‬שאין לנו‬ ‫הרע‪ ,‬אזי "ונתנו ה' אלקיך"‪ ,‬ואינו צריך‬ ‫עם מלאכים כלום כי אם ה' אלקינו שומע קול‬ ‫לחצוצרות‪.‬‬ ‫תפלה‪ ,‬כי מלשון זה נדמה כאילו אנו מתפללים‬ ‫רק לפני המלאכים‪ ,‬ואין אנו מתפללים לפני‬ ‫והוסיף שזה תלוי באדם עצמו‪ ,‬שאם שומר על‬ ‫הקב"ה‪.‬‬ ‫הצלם האלקים שעליו זוכה לנצח במלחמה‪.‬‬ ‫קודש‬ ‫כי תצא‬ ‫אמרי‬ ‫ד‬ ‫ולפי זה יובן מה ששנינו בלשון המשנה (אבות ב‪ ,‬ג)‬ ‫ויתכן לבאר מנהגינו שאומרים פיוט זה‪ ,‬שאין‬ ‫הוו זהירין ברשות‪ ,‬וביאר במדרש שמואל שאין‬ ‫הכוונה כפשוטו שאנו מבקשים מסתם‬ ‫די לאדם לקיים דברי תורה בלבד‪ ,‬אלא צריך‬ ‫מלאכים‪ ,‬אלא הביאור הוא שמכל מצוה שהאדם‬ ‫לקדש עצמו במותר לו אף בדברי רשות‪ ,‬ולזה‬ ‫מקיים נברא מלאך בשמים‪ ,‬כדאיתא במשנה (אבות‬ ‫אמרו הוו זהירין ברשות‪ ,‬שאף בדברים שיש לו‬ ‫ד‪ ,‬יא) העושה מצוה אחת קונה לו פרקליט אחד‪,‬‬ ‫רשות מן התורה לעשותן‪ ,‬כגון להרבות במאכלים‬ ‫וביאר הרע"ב דהיינו מלאך מליץ טוב‪ ,‬והיינו‬ ‫המותרים‪ ,‬צריך להיזהר בזה‪ ,‬כי אין זה מביא‬ ‫שאותם המלאכים אשר נבראים בכח המצוות‬ ‫תועלת לאדם‪ ,‬כי תענוגי עולם מושכים את האדם‬ ‫והמעשים טובים‪ ,‬המה מליצי יושר על האדם‬ ‫ונגרר ובא לדברים אסורים‪.‬‬ ‫אשר הם נבראו בזכותו‪ ,‬ועולים לכסא הכבוד‬ ‫להגיד על אדם ישרו‪.‬‬ ‫וכתב עוד בשם המהרי"ט כי "רשות" היינו‬ ‫מלחמת היצר הרע‪ ,‬שצריך האדם להיזהר מן‬ ‫אמנם ידוע שאם אין המצוה נעשה בשלימות‪,‬‬ ‫היצר הרע המושכו לעשות ככל העולה על רוחו‬ ‫נברא מלאך מחוסר איבר וכדו'‪ ,‬ואין המלאך‬ ‫ואפילו בדברי רשות‪ ,‬שרק בשכלו נראה הדבר‬ ‫יכול להגיד על אדם ישרו‪ ,‬שהרי מוכח ממנו שלא‬ ‫כרשות‪ ,‬אבל באמת אין זה נכון‪ ,‬מפני שנכנע‬ ‫נעשה המצוה כראוי‪ ,‬אך כאשר האדם עושה‬ ‫ונעשה משועבד לטענת היצר הרע תמיד‪,‬‬ ‫תשובה בשלימות‪ ,‬בזה נשלם המצוה ובא לתיקונה‪,‬‬ ‫האומרו לו "כי בשרירות לבי אלך"‪ ,‬ואם האדם לא‬ ‫וכנגד זה גם המלאך בא לתיקונו ושלימותו‪ ,‬ואז‬ ‫יעצור ברוחו‪ ,‬ויעשה לו רסן לבלתי לשמוע בקולו‪,‬‬ ‫יכול להמליץ טוב על האדם שבראו‪.‬‬ ‫הרי שיצר הרע משתלט עליו ומושל בו לגמרי‪.‬‬ ‫וזהו כוונת בקשתינו "מכניסי רחמים הכניסו‬ ‫רחמינו לפני בעל הרחמים"‪ ,‬היינו המלאכים‬ ‫ובענין זה פירש דו"ז הרה"ק רבי ישראל‬ ‫שנבראים מכח המצוות ומעשים הטובים‪ ,‬ובכח‬ ‫מטשארטקוב זיע"א דהנה מצינו שלשה‬ ‫התעוררות התשובה נעשו שלמים בכל האברים‪,‬‬ ‫בחינות בדברי התורה‪ ,‬מצוה איסור ורשות‪ ,‬ובשני‬ ‫ועל כן מבקשים אנו מהם‪ ,‬מלאכי רחמים משרתי‬ ‫הדברים הראשונים דהיינו איסור ומצוה קשה‬ ‫עליון‪ ,‬חלו נא פני א‪-‬ל במיטב הגיון‪ ,‬ויושר יליצו‬ ‫להאדם להלחם בזה‪ ,‬מחמת שהיצר הרע משקיע‬ ‫בעדינו חיות אש לפני הקב"ה בשעה שיושב על‬ ‫כל כוחו להחטיא את האדם באיסור‪ ,‬וכמו כן‬ ‫כסא הדין‪ ,‬שהרי מהם ניכר שעשינו תשובה‬ ‫כשרוצה לעשות מצוה מתאמץ בכל כוחו למנוע‬ ‫שלימה‪ ,‬ואולי יחוס וירחם עלינו‪ ,‬שיצא בצדק‬ ‫בעדו קיימה‪ ,‬משא"כ כשיבוא האדם לעשות דבר‬ ‫דיננו‪.‬‬ ‫רשות אין היצר הרע מתאמץ להפריעו כלל‪ ,‬וזהו‬ ‫ה‬ ‫קודש‬ ‫כי תצא‬ ‫אמרי‬ ‫יעזור הקב"ה שנוכל לנצל כראוי הימים האלו שהם‬ ‫שבאה התורה הקדושה להורות לאדם דרך‬ ‫ימי רחמים ורצון‪ ,‬שיהיו לנו הכלים הנכונים‬ ‫בעבודת ה'‪" ,‬כי תצא למלחמה"‪ ,‬והכוונה על‬ ‫להכניע את היצר הרע‪ ,‬ולשוב בתשובה מאהבה‬ ‫המלחמה הידועה כנגד יצר הרע‪ ,‬וכיצד אפשר‬ ‫מתוך השתוקקות ורצון לקיים רצון הבורא‪,‬‬ ‫לנצח במלחמה זו‪ ,‬לזה פירש רש"י "במלחמת‬ ‫כדכתיב (משלי ג‪ ,‬ו) "בכל דרכיך דעהו"‪ ,‬ובסייעתא‬ ‫רשות הכתוב מדבר"‪ ,‬שנותן עצה טובה להאדם‬ ‫דשמיא להתברך בכתיבה וחתימה טובה בספרן‬ ‫איך יוכל לנצח את היצר הרע‪ ,‬שאם יתחיל תחילה‬ ‫של צדיקים גמורים‪ ,‬ושנה טובה ומבורכת וכל‬ ‫להתגבר כנגדו בדברי הרשות‪" ,‬קדש עצמך‬ ‫טוב סלה‪ ,‬וכבר נזכה לקבל פני הגואל צדק‬ ‫במותר לך"‪ ,‬על ידי זה יגיע למדרגה שיוכל‬ ‫במהרה בימינו‪ ,‬אמן כן יהי רצון‪.‬‬ ‫להכניע את היצר הרע לגמרי‪ ,‬הן שלא להכשל‬ ‫בדבר איסור‪ ,‬והן שתזכה לקיים מצוה כתקנה‪.‬‬ ‫קודש‬ ‫כי תבוא‬ ‫אמרי‬ ‫ו‬ ‫כי תבוא‬ ‫רעוא דרעוין פרשת כי תבוא ה'תשפ"ה‬ ‫וענית ואמרת לפני ה' אלקיך ארמי אובד אבי‬ ‫פו"א‪ :‬נמצאים אנו כבר בתוך שלשים יום של ר"ה‪,‬‬ ‫וירד מצרימה וגו' (כו‪ ,‬א‪-‬ה)‪ .‬ראוי להתבונן שהלא‬ ‫וידוע שיש כמה זמנים במשך השנה שהם‬ ‫התורה הוא נצחי בכל זמן ובכל עת‪ ,‬ואיך אפשר‬ ‫מיוחדים לתשובה‪ ,‬ואלו הם‪ ,‬סוף כל יום‪ ,‬סוף‬ ‫לקיים מצות ביכורים גם בזמן הזה בגליותינו‪,‬‬ ‫השבוע‪ ,‬סוף החודש‪ ,‬וסוף השנה‪ ,‬וכן ידוע שאם‬ ‫כאשר אין בית המקדש קיים‪.‬‬ ‫שומרים שבת האחרונה של השנה כראוי‪ ,‬נחשב‬ ‫כאילו קיימו כל שבתות השנה כהלכתם‪ ,‬וכדברי‬ ‫וביאור הענין הוא על פי מה שכתב באלשיך הק'‬ ‫אא"ז מרן סבא קדישא מרוזי'ן זיע"א לפרש‬ ‫שעיקר כוונתו יתברך במצות הביכורים‬ ‫הפסוק (ישעי' נח‪ ,‬יג) 'אם תשיב משבת רגלך עשות‬ ‫להרחיקנו ממדת כפוי טובה‪ ,‬ולהביאנו להחזיק‬ ‫חפציך ביום קדשי' וגו'‪ ,‬שאם האדם מקבל על‬ ‫טובה כראוי‪ ,‬כי הוא גדר גדול ועיקר גדול בכל‬ ‫עצמו בשבת תשובה‪ ,‬לשוב בתשובה שלימה‪ ,‬והיינו‬ ‫עניני ועיקרי הדת‪ ,‬כי בו תלוי כל עבודת אלקים‪,‬‬ ‫'אם תשוב משבת רגלך' אם תשוב מהרגילות‬ ‫להכיר כי הנשמה לו יתברך והגוף פעלו‪ ,‬וכולנו‬ ‫שלך‪ ,‬אזי 'עשות חפציך ביום קדשי'‪ ,‬הקב"ה‬ ‫עבדים לו יתברך‪ ,‬ושבשכר זה הוא מקנה לנו את‬ ‫מבטיח לו‪ ,‬אני אעשה את חפציך במחילת‬ ‫הארץ למורשה‪ ,‬ואם לאו הארץ תעזוב אותנו‪.‬‬ ‫העוונות‪' ,‬ביום קדשי' היינו ביום הקדוש‪.‬‬ ‫ומבואר מדבריו‪ ,‬שמצות ביכורים בא ללמד אותנו‬ ‫יסוד גדול הנוגע לכל דור ודור‪ ,‬וגם בזמן שאין‬ ‫ולפי"ז אפשר לפרש מאמר חז"ל (שבת קיח‪ ):‬אלמלי‬ ‫בית המקדש קיים‪ ,‬שתמיד צריך להבין שכל מה‬ ‫שמרו ישראל שתי שבתות כהלכתן מיד‬ ‫שיש תחת ידינו קיבלנו מאת הקב"ה‪ ,‬וצריך‬ ‫נגאלים‪ ,‬שקאי על שתי שבתות אחרונות של‬ ‫להחזיק לו טובה‪ ,‬וח"ו שלא להיות כפויי טובה‪.‬‬ ‫השנה‪ ,‬שאם שומרים אותם כהלכתם‪ ,‬בבחינת‬ ‫'אם תשיב משבת רגלך' כנ"ל‪ ,‬אזי מיד נגאלים‪,‬‬ ‫והאלשיך הק' מאריך עוד במצות ביכורים‪,‬‬ ‫שנחתם בספרן של צדיקים גמורים‪ ,‬ועי"ז נזכה‬ ‫שהאדם יוצא מביתו ומעירו‪ ,‬ולוקח‬ ‫לגאולה כללית וגאולה פרטית‪ ,‬ולהתברך בכתיבה‬ ‫בידו אשכול ענבים אחד‪ ,‬ומעט תאנים ורמונים‪,‬‬ ‫וחתימה טובה ושנת גאולה וישועה‪.‬‬ ‫ומניחם בטנא על כתפו‪ ,‬וכולם שוין בדבר זה‪ ,‬בין‬ ‫עני ובין עשיר ואפילו מלך‪ ,‬שכולם נתחייבו בזה‪,‬‬ ‫והיה כי תבוא אל הארץ וגו'‪ ,‬ולקחת מראשית‬ ‫וכך נתקבצו יחד כל בני עיר ועיר‪ ,‬והחליל בידם‬ ‫כל פרי האדמה אשר תביא מארצך וגו'‪,‬‬ ‫ז‬ ‫קודש‬ ‫כי תבוא‬ ‫אמרי‬ ‫וכדי שהאדם לא ימשך אחרי יצר הרע ולא ישמן‬ ‫בשירי זמרה‪ ,‬ויצאו לדרכם לבוא לירושלים‪ ,‬ובכל‬ ‫ויבעט‪ ,‬לזאת צוה הקב"ה שבכל שנה ושנה יקח‬ ‫עיר שעברו בה יצאו לקראתם זקניה ושופטיה‬ ‫מראשית כל פרי האדמה ולהניחו בטנא‪ ,‬וילך עד‬ ‫ושריה‪ ,‬בכדי להודות ולהלל לה'‪ ,‬ועלו לירושלים‬ ‫המקום אשר בחר ה'‪ ,‬ולהניחו לפניו יתברך‪ ,‬ועל‬ ‫עם שור שקרניו מצופות זהב מעוטרות בזית‪,‬‬ ‫ידי פעולה זו יבוא להכרה והשגה שהכל מאתו‬ ‫וכשהגיעו לשערי ירושלים הכריזו בקול גדול‬ ‫ית'‪ ,‬ואפילו השפע הגשמי הוא מידו הרחבה‬ ‫שמחתי באומרים לי בית ה' נלך (תהלים קכב‪ ,‬א)‪,‬‬ ‫והמלאה‪ ,‬וכאשר הקב"ה רואה שהאדם אינו כפוי‬ ‫ולכאורה תמוה הוא‪ ,‬מה קול החרדה הזאת על‬ ‫טובה‪ ,‬אדרבה משפיע לו עוד השפעות טובות‪.‬‬ ‫פירות מועטים פחותים משוה חצי דינר‪.‬‬ ‫ובזה נבין ונשכיל מדוע קורין פרשת ביכורים‬ ‫ומבאר האלשיך הק'‪ ,‬שמצות ביכורים בא להורות‬ ‫תמיד בסוף השנה דווקא‪ ,‬שאחרי שעברה‬ ‫לנו‪ ,‬שהקב"ה לא ברא את העולם מחמת‬ ‫עלינו שנה מלאה כל טוב שנתן לנו הקב"ה‪ ,‬בא‬ ‫שצריך לפעולות והמעשים שלנו‪ ,‬בכדי שיכנס‬ ‫התורה לעורר ולהזכיר אותנו שהכל הוא מאתו‪,‬‬ ‫האדם לתוך שדהו לחרוש ולזרוע ולנטוע עד‬ ‫ושצריך לשוב אל ה'‪ ,‬כדי שישפיע לנו תמיד‬ ‫שתוציא הארץ את תבואותיה ופירותיה‪ ,‬אלא כדי‬ ‫מאוצרו הטוב‪.‬‬ ‫שיבינו שהכל הוא מאתו ית'‪ ,‬שהוא הזן ומפרנס‪,‬‬ ‫ובדבר זה יש לעורר אודות הזמנים שעברו על בני‬ ‫והכל נמשך משפע אלקי ומחסדי המקום ב"ה‬ ‫ישראל בשנה הזאת‪ ,‬ובפרט יושבי ארץ‬ ‫אשר חפץ להיטיב‪ ,‬אלא שמבקש מאתנו שלא‬ ‫ישראל‪ ,‬שהיו שחשבו בקרבם שכוחי ועוצם ידי‬ ‫לדמות בקרבנו כאילו העולם שייך לנו‪ ,‬רק יכירו‬ ‫עשו לי את החיל הזה‪ ,‬ועכשיו גם הם ראו עין‬ ‫וידעו שהקב"ה הוא אדון הכל‪ ,‬ובטובו ובחסדו‬ ‫בעין שיש מנהיג לבירה‪ ,‬שהכל מתנהל בהשגחה‬ ‫נתן לנו את הכל‪ ,‬וע"כ נברך ונהלל לו יתברך על‬ ‫כל מה שברא בעולם הזה‪.‬‬ ‫פרטית מלמעלה‪.‬‬ ‫וכדברי אא"ז מרן סבא קדישא מרוזי'ן זיע"א‬ ‫וזה היתה כוונת הקב"ה במצות הביכורים‪,‬‬ ‫לפרש מאמר דוד המלך (תהלים יג‪ ,‬ב‪-‬ג)‬ ‫דכאשר יכנס האדם לארץ ישראל‪ ,‬ויראה‬ ‫'עד אנה ה' תשכחני נצח עד אנה תסתיר את‬ ‫ארץ זבת חלב ודבש‪ ,‬איש תחת גפנו ותחת תאנתו‪,‬‬ ‫פניך ממני'‪ ,‬דהיינו שדוד המלך פותח בדרך‬ ‫בתים מלאים כל טוב אשר לא מילא‪ ,‬כרמים‬ ‫שאלה לפני הקב"ה עד מתי ישכח מאתנו‪ ,‬ועד‬ ‫וזיתים אשר לא נטע‪ ,‬חטה ושעורה לרוב מאד‪,‬‬ ‫מתי תהיה הסתרת פנים של הקב"ה כלפי בני‬ ‫ואז יבוא יצר הרע להסיתו ולהדיחו‪ ,‬כי בשרירות‬ ‫ישראל‪ ,‬אבל דוד המלך משיב ועונה‪ ,‬דהתשובה‬ ‫לבי אלך‪ ,‬וכחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה‪.‬‬ ‫קודש‬ ‫כי תבוא‬ ‫אמרי‬ ‫ח‬ ‫למה שהזכרנו‪ ,‬שצריך האדם שיתעורר להכניע‬ ‫הוא 'עד אנה אשית עצות בנפשי'‪ ,‬שכל זמן‬ ‫את תאוותו ועצמותו לפני הקב"ה‪.‬‬ ‫שהאדם חושב ומדמה לעצמו שהוא המחליט בכל‬ ‫דבר‪ ,‬ויש לו עצות טובות בכל דבר ופרט במהלך‬ ‫ועד"ז מובן למה פתח התורה בפרשה זו באומרו‬ ‫החיים‪ ,‬אז יהיה הסתרת פנים ח"ו‪ ,‬אבל כאשר‬ ‫'והיה כי תבוא אל הארץ'‪ ,‬שמורה גם כן על‬ ‫יגיע להכרה שהכל מאתו ית'‪ ,‬אז יתגלה לסייעתא‬ ‫הכוונה האמורה‪ ,‬שצריך לבטל התאוה והחמדה‬ ‫דשמיא‪ ,‬ויזכה לראות ישועת ה'‪ ,‬בשוב ה' את‬ ‫הגשמית‪ ,‬ולשעבד אותם לעבודתו ית"ש‪ ,‬כמו‬ ‫שיבת ציון‪.‬‬ ‫שביאר אא"ז מרן סבא קדישא מרוזי'ן זיע"א‪,‬‬ ‫דאין 'והיה' אלא לשון שמחה‪ ,‬ומפרש האור‬ ‫ובבחינה זו כתב גם המאור ושמש‪ ,‬לבאר טעם‬ ‫החיים הק' שהשמחה הוא למי שבא לארץ‬ ‫מצות הבאת ביכורים‪ ,‬כי מטבע האדם‬ ‫העליונה‪ ,‬ואילו אני אומר להיפך‪' ,‬כי תבוא אל‬ ‫מצד החומריות שלו‪ ,‬ומחמת נפשו הבהמית‪,‬‬ ‫הארץ'‪ ,‬היינו ארץ התחתונה שהוא העולם הזה‪,‬‬ ‫כאשר יראה פרי חדש שביכרה‪ ,‬מתקשר לזה עד‬ ‫אשר שם יכול כל איש ישראל לקנות שלימות נפשו‪,‬‬ ‫למאוד‪ ,‬ויש לו תאוה וחמדה גדולה לאכלו‪ ,‬לכן‬ ‫כל אחד לפי מדריגתו‪ ,‬וממילא שפיר יכול לשמוח‬ ‫אמרה התורה שיתגברו על תאוותם‪ ,‬ויקח את‬ ‫בזה‪ ,‬משא"כ בארץ העליונה שהוא עולם הבא‪,‬‬ ‫הפרי החדשה וינחנו לפני ה'‪ ,‬ועל ידי זה יוכל‬ ‫הרי האדם הוא בבחינת 'עומד'‪ ,‬דשם אי אפשר‬ ‫להכניע תאוות ומחשבות לבבו לעבודתו ית"ש‪.‬‬ ‫להוסיף מצוות ומעשים טובים‪ ,‬רק מי שטרח‬ ‫וכתב שזהו שרמזו חז"ל (ביכורים פ"א מ"א) באומרם‬ ‫בערב שבת יאכל בשבת (עבודה זרה ג'‪ ).‬ולשמחה מה‬ ‫אדם יורד לתוך שדהו ורואה תאנה שביכרה כורך‬ ‫זו עושה‪ ,‬וכן מה שאמר שמואל ירחינאי (ברכות‬ ‫עליה גמי‪ ,‬ביאורו כמדומה לי ששמענוהו‬ ‫נ"ח‪ ):‬נהירין לי שבילי דרקיע כשבילי דנהרדעי‪,‬‬ ‫מאדמו"ר הרב הקדוש רבן של כל בני הגולה‬ ‫אומר אני להיפך‪ ,‬נהירין לי שבילי דנהרדעי‬ ‫מו"ה אלימלך זצוק"ל (ואכן מובא בנועם אלימלך)‬ ‫כשבילי דרקיעא‪ ,‬כי מי שמהפך חומר לצורה‪,‬‬ ‫שהאדם היורד לתוך שדהו ורואה תאנה שביכרה‪,‬‬ ‫יזכה לחזות בנועם ה' בשבילי דרקיע‪.‬‬ ‫ונפשו מחמדת לאוכלה ותבערת תאותו תוקד‬ ‫בקרבו‪ ,‬אז יכרוך עליה גמי‪ ,‬ביאורו שיחסום בעד‬ ‫וידוע מה שאיתא בתולדות יעקב יוסף בשם מורי‬ ‫תאותו ויסגור בעדה‪ ,‬על ידי שיזכור כי בשר הוא‪,‬‬ ‫הבעש"ט הק' זיע"א על הפסוק (תהלים קכו‪,‬‬ ‫ומחר יעלו עשבים ודשאים על לחיו‪ ,‬ועל ידי זה‬ ‫ו) 'הלוך ילך ובכה נושא משך הזרע בא יבא ברנה‬ ‫ישליך תאותו מנגד בכדי לזכך חומריותו בעודנו‬ ‫נושא אלמותיו'‪ ,‬כי האדם אשר מסתובב בעולם‬ ‫בחיים חיותו‪ ,‬ולבל יוסיף להתגאל בחמדת תבל‬ ‫הזה ואומר בשרירות לבי אלך‪ ,‬וכל חיותו הוא‬ ‫ומטעמים הערבים לחיך‪ .‬ודבריו אלו מכוונים‬ ‫ט‬ ‫קודש‬ ‫כי תבוא‬ ‫אמרי‬ ‫מאוד שאבוא לפאר בראש שמחתו‪ ,‬בשמחת הבר‬ ‫בעניני הגשמיות‪ ,‬ומרוצה בקרבו ואינו עושה‬ ‫מצוה של נכדו‪ ,‬וסימנא מילתא היא בפרשה זו‬ ‫תשובה‪ ,‬שאינו מבין שהכל מאתו ית"ש‪ ,‬אזי כאשר‬ ‫שמיירי מהבאת ביכורים‪ ,‬אשר עיקר תכליתו היא‬ ‫עולה למעלה אחרי תשלום שנותיו יראה שלא פעל‬ ‫להראות שאין אנו כפויי טובה‪ ,‬שהרי אביו ידידינו‬ ‫מאומה‪ ,‬וזהו 'בא יבא ברנה' שאם בעולם הזה‬ ‫הבלתי נשכח הרה"ח ר' יצחק נתן ע"ה בנה כאן‬ ‫מרוצה בחלקו‪ ,‬וחושב תמיד שעושה רק טוב‪ ,‬ואין‬ ‫אולמי שמחות‪ ,‬והטיב לאלפי משפחות שיוכלו‬ ‫לו על מה לבכות ולשוב בתשובה‪ ,‬אזי 'נושא‬ ‫לעשות שמחות בנקל‪ ,‬וברא כרעה דאבוה ממשיך‬ ‫אלמותיו'‪ ,‬דכאשר עולה למעלה בעולם הבא‬ ‫בפעולות הטובות ובמסורת אבותיו‪ ,‬ושיפץ‬ ‫רואה שיש לו אלומות של קש ותבן‪ ,‬דהיינו שלא‬ ‫ולשכלל את המקום הזה‪ ,‬ובודאי שצריך להכיר לו‬ ‫פעל מאומה‪ ,‬אבל 'הלוך ילך ובכה' שאם כל ימיו‬ ‫טובה‪ ,‬וכמו שמבואר בפרשה זו שצריך להראות‬ ‫בעולם הזה בוכה ומצטער על העבירות שבידו‪,‬‬ ‫שאינך כפויי טובה‪.‬‬ ‫ועוסק בתשובה ותיקון המעשים‪ ,‬אזי בעלותו‬ ‫למעלה 'נושא משך הזרע'‪ ,‬שיזכה לקצור הפירות‬ ‫והאמת הוא שעצם הנסיעה לחו"ל בתקופות‬ ‫מכל מה שזרע בעמלו בעולם הזה‪ ,‬ויזכה לנחול‬ ‫וזמנים האחרונה‪ ,‬ובפרט בחודש אלול‪,‬‬ ‫חלק בעולם הבא‪.‬‬ ‫שזה אינו דבר הבא בנקל‪ ,‬אכן מסופר על הגאון‬ ‫רבי מאיר שפירא זיע"א אב"ד לובלין וראש ישיבת‬ ‫ובכן כאשר נמצאים אנו בשתי שבתות האחרונות‬ ‫לובלין‪ ,‬שהיה נוסע הרבה להתדפק על דלתי‬ ‫של השנה‪ ,‬צריך להשתדל מאוד לשמור אותם‬ ‫נדיבים לטובת החזקת ישיבתו הגדולה‪ ,‬ופעם‬ ‫כדבעי‪ ,‬ולא יטעה לחשוב שכוחי ועוצם ידי עשו לי‬ ‫אחת דפק על פתח ביתו של נגיד‪ ,‬והנגיד פתח‬ ‫את החיל הזה ח"ו‪ ,‬כי אם הקב"ה הוא הנותן לו‬ ‫את הדלת ושאלו לבקשתו‪ ,‬ורבי מאיר שפירא‬ ‫כח לעשות חיל‪ ,‬וכשיזכור תמיד שהכל הוא מאתו‬ ‫סיפר לו על הישיבה הגדולה‪ ,‬וביקש ממנו להרים‬ ‫ית"ש‪ ,‬בודאי שלא יהיה כפוי טובה‪ ,‬ויוכל בנקל‬ ‫את תרומתו‪ ,‬אבל הנגיד לא נהג בו טובת עין ולא‬ ‫להתגבר על התאוות‪ ,‬ובזכות זה הקב"ה יעזור‬ ‫נתן לו כלום‪ ,‬ורבי מאיר שפירא נענה ואמר לו‬ ‫שנזכה לראות ישועת ה' כהרף עין‪ ,‬ונזכה לקיים‬ ‫'אני לא אשה מעוברת' והלך לדרכו‪ ,‬כאשר הנגיד‬ ‫מצות ביכורים גם בזמן הזה‪.‬‬ ‫סיפר דבר זה לאשתו נחרדה מאוד שחששה על‬ ‫ביתה ח"ו‪ ,‬הפצירה בו שילך לברר אצלו כוונת‬ ‫הנה חזרתי השבוע מביקור בחו"ל‪ ,‬ומאמינים אנו‬ ‫דבריו‪ ,‬ואכן הנגיד הגיע לבית האכסניא וביקש‬ ‫שהכל מאתו ית"ש שהוא המסבב כל הסיבות‪,‬‬ ‫הסבר לפשר דבריו‪ ,‬אבל הגאון הנ"ל אמר‬ ‫שביום הושענא רבה העעל"ט היה כאן ידידינו‬ ‫שיסביר לו את כוונתו בתנאי שיתן נדבה הגונה‬ ‫הרה"ח ר' מרדכי לאמעט הי"ו‪ ,‬וביקש ממני‬ ‫קודש‬ ‫כי תבוא‬ ‫אמרי‬ ‫י‬ ‫ראשון הוא לחזק יהודים במקומות רחוקים‪,‬‬ ‫לטובת הישיבה‪ ,‬והנגיד הסכים לתנאי בלית‬ ‫להכניס בהם טללי חיות וחמימות בעבודת‬ ‫ברירה והרים תרומה יפה‪.‬‬ ‫השי"ת‪ ,‬שהרי לפעמים זה עיקר הסיבה שמגיעים‬ ‫ואמר לו הגאון נוהג אני נוסע לשחר פני נגידים‪,‬‬ ‫למקום נדח‪ ,‬להכניס חיות בעצמות היבשות‪ ,‬אבל‬ ‫ויש שתי סוגים של נגידים‪ ,‬יש נגידים‬ ‫קודם שעוסקים בקירוב רחוקים צריך לעסוק‬ ‫המקיימים מצות הכנסים אורחים בהידור רב‪,‬‬ ‫בקירוב קרובים‪ ,‬וב"ה שמצאתי קיבוץ גדול של‬ ‫אבל אין להם זכיה ליטול חלק בהחזקת הישיבה‪,‬‬ ‫שומרי תורה ומצוות‪ ,‬ומצאנו מסילות בלבבם‬ ‫ואז אומר אני לנפשי‪' ,‬כפרה' על שאין לו השגה‬ ‫לחזקם ולעודדם ולקרב את לבבם לאבינו‬ ‫להחזקת תורה‪ ,‬אבל לכל הפחות מקבל פני‬ ‫שבשמים‪ ,‬וצריך ליתן שבח והודיה לרבש"ע‪ ,‬שאף‬ ‫האורחים בסבר פנים יפות‪.‬‬ ‫אותם האנשים מתחזקים ומתעוררים בחודש‬ ‫אלול‪ ,‬ודבר השני שגם יכולים לזכותם להיות‬ ‫ולפעמים יש נגידים שכאשר עומד אני בפתח‬ ‫בבחינת עץ חיים למחזיקים בה‪ ,‬שבכח שמזכים‬ ‫ביתם‪ ,‬אינם מקיימים מצות הכנסת‬ ‫אותם ליטול חלק בהחזקת התורה בארץ ישראל‪,‬‬ ‫אורחים כראוי‪ ,‬אבל אחרי ששומעים לבקשתי יש‬ ‫זהו עץ חיים לחבר אותם להתקשר לאילנא דחיי‪.‬‬ ‫להם הזכות להחזיק התורה‪ ,‬ואז אומר אני לנפשי‪,‬‬ ‫'כפרה' על ההכנסת אורחים‪ ,‬אבל לכל הפחות‬ ‫ויה"ר שנזכה כבר בקרוב הימים שיתקיים כי לה'‬ ‫הרימו תרומה הגונה לטובת הישיבה‪ ,‬אבל אתה‪,‬‬ ‫המלוכה ומושל בגוים‪ ,‬ונזכה כולנו להבחין‬ ‫לא רק שלא הכנסת אותי לביתך‪ ,‬אלא שגם לא‬ ‫שכל הטוב והשפע בא לידינו מאת הקב"ה‪,‬‬ ‫נתת לי מאומה‪ ,‬הרי שקיבלתי ממך 'שתי כפרות'‪,‬‬ ‫ושנזכה לשנה טובה ומתוקה‪ ,‬ושנה טובה‬ ‫ואני לא אשה מעוברת‪.‬‬ ‫ומבורכת‪ ,‬ושהתפילות יתקבלו לרחמים ולרצון‪,‬‬ ‫ונזכה לקבל פני הגואל צדק במהרה בימינו אמן‬ ‫ומעובדא זו יש ללמוד‪ ,‬שכאשר הקב"ה מסבב את‬ ‫כן יהי רצון‪.‬‬ ‫הסיבות שצריכים להרחיק נדוד‬ ‫לשליחות‪ ,‬יש ב' ענינים אשר צריך לפעול‪ ,‬דבר‬ ‫יא‬ ‫קודש‬ ‫כי תבוא‬ ‫אמרי‬ ‫אחרי הבדלה מוצאי שב"ק פרשת כי תבוא ה'תשפ"ד‬ ‫ועד"ז פירש הס"ק זיע"א בפרשת השבוע מאמר‬ ‫פו"א‪ :‬תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך‬ ‫הכתוב (כו‪ ,‬ד) ולקחת מראשית פרי‬ ‫בשמחה ובטוב לבב מרב כל (כח‪ ,‬מז)‪.‬‬ ‫האדמה‪ ,‬שבא להורות שהעיקר הוא על ראשית‬ ‫האר"י הק' זיע"א פירש (ריש שער המצוות) מאמר‬ ‫המחשבה בכל דבר‪ ,‬שאם מתחיל את השבוע או‬ ‫הכתוב‪ ,‬שצריך האדם לשמוח בעשיית המצוה‬ ‫היום שלא כראוי‪ ,‬ח"ו לא יוכל אחר כך לעסוק‬ ‫וקיומה‪ ,‬יותר מרב כל שמזמין לו השי"ת והוא‬ ‫בתורה ותפילה כראוי וכיאות‪ .‬ובזה מפרש הכתוב‬ ‫שמח בו‪ ,‬ביותר מזה צריך לשמוח במצוה הבאה‬ ‫(תהלים סב‪ ,‬ב) 'אלקים אלי אתה אשחרך'‪ ,‬כי‬ ‫לידו שיקיימנה‪ ,‬וזהו שאמר הפסוק אף שעבדת‬ ‫'אשחרך' הוא מלשון שחרית‪ ,‬שאם בראשית‬ ‫את ה' בקיום המצות‪ ,‬אבל לא עבדת בשמחה‬ ‫המחשבה בבוקר הנני מכריז ומודיע 'אלקים אלי‬ ‫ובטוב לבב‪ ,‬על כן היתה זאת לך‪.‬‬ ‫אתה'‪ ,‬שמתחיל את סדר היום במחשבה כדבעי‪,‬‬ ‫וגם נרמז בזה דברי אא"ז מרן אדמו"ר האור‬ ‫אזי 'צמאה לך נפשי כמה לך בשרי'‪ ,‬ואפילו אם‬ ‫ישראל זיע"א‪ ,‬שנשאל פעם אחת מחסיד‬ ‫אחר כך אהיה בבחינת 'בארץ ציה ועיף בלי מים'‬ ‫אחד שבנו ביקש ללמוד בישיבה מפורסמת שאינה‬ ‫שיעסוק בענינים ארציים שזהו בבחינת 'בלי מים'‬ ‫בדרך חסידות‪ ,‬ולא הסכים‪ ,‬וחזר החסיד הלז‬ ‫שאין 'מים' אלא תורה (בבא קמא י"ז‪ ,).‬בכל זאת 'כן‬ ‫וטען שהלא אמרו הוי גולה למקום תורה‪ ,‬ואז‬ ‫בקודש חזיתיך' שאוכל לחזות אותך בקדושה‪,‬‬ ‫נענה ואמר לו אא"ז שהרי נחסר שם החמימות‬ ‫שהרי העיקר הוא ההתחלה‪.‬‬ ‫לעבודת ה'‪' ,‬און וויפיל מען ווערט קאלט צו א‬ ‫ובזה מפרש הפסוק (ויקרא יט‪ ,‬לב) 'מפני שיבה‬ ‫מצוה‪ ,‬ווערט מען ווארעם צו א עבירה'‪ .‬ולפי זה‬ ‫תקום'‪ ,‬קודם שתזקין בהיום‪ ,‬דהיינו כבר‬ ‫נמצא להיפוך‪ ,‬דכאשר מקיים מצוה מתוך שמחה‪,‬‬ ‫קודם שתאיר היום‪ ,‬תקום ותתגבר כארי לעבודת‬ ‫מקבל קרירות לעשיית עבירות‪ ,‬ומתבטלת ממנו‬ ‫הבורא‪ ,‬שיעשה הכנה טובה‪ ,‬וזה ילוה אותו למשך‬ ‫חמדת ותשוקת העבירה כלל‪.‬‬ ‫כל היום‪.‬‬ ‫וכבר דיבר בקדשו אא"ז מרן סבא קדישא מרוזי'ן‬ ‫וזהו שאמר הכתוב (קהלת ב‪ ,‬יד) 'החכם עיניו‬ ‫זיע"א דכמו שמצוה גוררת מצוה‪ ,‬כמו כן‬ ‫בראשו'‪ ,‬דהיינו בכח הראשית‪ ,‬כגון ראש‬ ‫שמחה גוררת שמחה‪ ,‬והמקיים מצוה מתוך‬ ‫השנה‪ ,‬ראש חודש‪ ,‬ראשית השבוע‪ ,‬ראשית היום‪,‬‬ ‫שמחה‪ ,‬מיט א געשמאק‪ ,‬זוכה לקיים עוד מצוות‬ ‫שאם הראשית והתחלה כראוי‪ ,‬אזי ישאר רישומא‬ ‫כתיקונם‪.‬‬ ‫קודש‬ ‫כי תבוא‬ ‫אמרי‬ ‫יב‬ ‫שנוכל להתחיל את היום בהכנה לתפילה‪ ,‬ואזי‬ ‫דקדושא לכל היום‪ ,‬ולכל השבוע‪ ,‬לכל החודש ולכל‬ ‫נוכל לעבוד את ה' כל היום כראוי‪ ,‬ובזכות זה‬ ‫השנה‪.‬‬ ‫נזכה להתברך מיט א לעכטיגע וואך‪ ,‬מיט א‬ ‫הקב"ה יעזור שנזכה כולנו למחשבות טהורות‬ ‫לעכטיגע חודש‪ ,‬מיט א לעכטיגע יאר‪ ,‬ותחלה‬ ‫וטובות‪ ,‬בבחינת 'ולקחת מראשית כל‬ ‫שנה וברכותיה‪ ,‬שנזכה לפעול כל טוב סלה‪ ,‬אמן‬ ‫פרי האדמה'‪ ,‬שזה ישפיע עלינו לכל היום לטובה‪,‬‬ ‫כן יהי רצון‪.‬‬