gilyoines.com Back to the site · חזרה לאתר

Lev Shomea - English — Ki Savoi (2026-08-24)

Publisher: Lev Shomea - English

Week: Ki Savoi (2026-08-24)

Lev Shomea - English — Ki Savoi (2026-08-24)

Open the PDF Download

‫י‬‫ק‬ ‫"חו‬ ‫ם‬ ‫וב ש ‪ ú‬הו‬ ‫חי‬ ‫ו‬ ‫ר‬ ‫מח תם"‬ ‫ה‬ ‫ב‬ ‫ר"ה‬ ‫שיעורי הרה"ג‬ ‫רבי שמעי' לעוו שליט"א‬ ‫דומ"ץ קהל יטב לב דסאטמאר‬ ‫לונדון‬ ‫על פרשת השבוע‬ ‫פרשת כי תבוא‬ ‫ניתן לשמוע השיעורים ב'קול הלשון'‬ ‫‪020 81917000‬‬ ‫[‪]ex3,1.11.1‬‬ ‫שגיאות מי יבין ‪ -‬אי אפשר לבר בלא תבן‬ ‫בבקשה‪ ,‬המוצא שגיאה כלשהוא יואיל להודיע למו''ל למען יתוקן אי''ה‬ ‫להערות והארות ולקבלת הגליון‬ ‫יש לשלוח לאימעל‪levshomeya@gmail.com :‬‬ ‫לעילוי נשמת‬ ‫הרה"ח מקים עולה של תורה‬ ‫ר' ישעי' זאב בן הרה"ח ר' ישראל ישכר זלה"ה‬ ‫נלב"ע י"ב תשרי תשע"ו‬ ‫ת‪ .‬נ‪ .‬צ‪ .‬ב‪ .‬ה‪.‬‬ ‫עורך‪ :‬יצחק אייכלר‬ ‫‪052-7121811‬‬ ‫סדר ועימוד‪ :‬א‪ .‬י‪ .‬גרינוואלד‬ ‫‪054-8494370‬‬ ‫תוכן הענינים‬ ‫פרשת ביכורי‪ – ‬הכנה לראש השנה ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ה‬ ‫‪ ‬עיקר העבודה בימי‪ ‬הנוראי‪  ‬מידת היראה ‪ ‬מכח ההודאה מגלי‪ ‬את החסד והטוב‬ ‫שהיו באתכסיא ‪ ‬הראנו ה' חסדי‪  ‬א‪‬ל נקמות ה' ‪ ‬נקמה של רחמנות ‪ ‬והשתחווית‬ ‫לפני ה' אלוקי‪  ‬ושמחת בכל הטוב‬ ‫את ה' האמרת וה' האמיר‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . ‬י‬ ‫‪ ‬הני תפילי‪ ‬דמרי עלמא מה כתיב בהו ‪ ‬לתהלה ולש‪ ‬ולתפארת ‪ ‬יושב תהילות‬ ‫ישראל ‪ ‬עורו ישני‪ ‬משנתכ‪  ‬השוכחי‪ ‬את האמת בהבלי הזמ‪  ‬ועכשיו בטלת‪‬‬ ‫תלמוד תורה‬ ‫תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקי‪ ‬בשמחה ובטוב לבב ‪ . . . . . . . . . . . . .‬יד‬ ‫‪ ‬חשיבות עבודת ה' בשמחה ‪ ‬שש אנכי על אמרת‪ ‬כמוצא שלל רב ‪ ‬חדוות ה' היא‬ ‫מעוזכ‪  ‬השמחה מהכתרת מלכו של עול‪  ‬היא מעוזינו ותפארתנו ‪ ‬שמחו בה' וגילו‬ ‫צדיקי‪ ‬והרנינו כל ישרי לב ‪ ‬השמחה ‪ ‬סוד ההצלחה בעבודת הבורא ‪ ‬ישמחו‬ ‫במלכות‪ ‬שומרי שבת ‪ ‬שכר קיו‪ ‬המצוה השמחה ‪ ‬משתל‪ ‬בעול‪ ‬הזה והקר‪ ‬קיימת‬ ‫לעול‪ ‬הבא ‪ ‬שמחת החיי‪ ‬של איש יהודי ‪ ‬כל חפצי‪ ‬לא ישוו בה‬ ‫‪‬‬ ‫ה‬ ‫לב שומע ‪ ‬פרשת ביכורי‪ – ‬הכנה לראש השנה‬ ‫פרשת כי תבוא‬ ‫פרשת ביכורי‪ – ‬הכנה לראש השנה‬ ‫‪ ‬עיקר העבודה בימי‪ ‬הנוראי‪  ‬מידת היראה ‪ ‬מכח ההודאה מגלי‪ ‬את החסד והטוב‬ ‫שהיו באתכסיא ‪ ‬הראנו ה' חסדי‪  ‬א‪‬ל נקמות ה' ‪ ‬נקמה של רחמנות ‪ ‬והשתחווית‬ ‫לפני ה' אלוקי‪  ‬ושמחת בכל הטוב‬ ‫שיהיה היראה יותר מן אהבה‪ .‬מה שאין כן‬ ‫עיקר העבודה בימים הנוראים‬ ‫בשבת ויום טוב יהיה אהבה יותר מיראה' א‪.‬‬ ‫‪ ‬מידת היראה‬ ‫מובא בליקוטי הרי"ם )פר' ראה ד"ה ראה אנכי(‬ ‫והטעם לזה‪ ,‬מפני שעד החתימה בשעת‬ ‫'יש לשבח השבתות והסדרות קודם‬ ‫נעילה‪ ,‬ספרי וספרי מתים פתוחים‬ ‫ראש השנה‪ ,‬שהסדרות בעצמם פועלים‬ ‫לפני מלכו של עולם‪ ,‬כמובא בגמ' )ראש השנה‬ ‫לאדם ועוזרים אותו כל סדרה וסדרה לעמל‬ ‫לב‪ (:‬ב‪ .‬ואף שראש השנה נקרא מצד אחד‬ ‫שלה'‪ .‬ויש לבאר מה סדר העבודה של‬ ‫'יום חגנו' )תהלים פא ד(‪ ,‬אך מצד שני הריהו‬ ‫פרשתינו‪ ,‬במה אנו צריכים לעמול בה‬ ‫'יום הדין'‪ ,‬כפי שנאמר בפסוק שלאחריו‬ ‫לקראת בא ראש השנה‪.‬‬ ‫)פסוק ה( 'כי חק לישראל הוא משפט לאלוקי‬ ‫יעקב'‪ .‬ובגמ' )ראש השנה ח‪ (.‬מובא על דברי‬ ‫והנה עיקר העבודה בימים הנוראים היא‬ ‫התנא 'באחד בתשרי ראש השנה לשנים‪.‬‬ ‫במידת היראה‪ ,‬וכפי שמצינו‬ ‫למאי הלכתא וכו'‪ .‬רב נחמן בר יצחק אמר‪:‬‬ ‫בתולדות יעקב יוסף )פר' קדושים ד"ה וההיפך‬ ‫לדין‪ .‬דכתיב )יא יב( 'מראשית השנה ועד‬ ‫הוא( שכתב 'לפי מה שקבלתי ממורי‪ ,‬מה‬ ‫אחרית שנה' ‪ ‬מראשית השנה נידון מה‬ ‫שהזהירו חכמי הקבלה בכל מצוה תורה‬ ‫יהא בסופה'‪ .‬ופירש"י )ד"ה רב נחמן( 'רב נחמן‬ ‫ותפלה שיהיה בדחילו ורחימו שהוא אהבה‬ ‫בר יצחק אמר‪ ,‬ראש השנה לשנים דתנן‬ ‫ויראה‪ ,‬מכל מקום בראש השנה היפך‪,‬‬ ‫א‪ .‬על דר‪ ‬זה מצינו שכתב הרה"ק רבי שמחה בונ‪ ‬מפרשיסחא זיע"א )רמתיי‪ ‬צופי‪ ‬צט‪,(.‬‬ ‫במכתבו הידוע 'וזה סוד ראש השנה‪ ,‬השמחה והדאגה מוסתרת בפחד'‪.‬‬ ‫ב‪ .‬זו לשו‪ ‬הגמ' 'אמר רבי אבהו‪ ,‬אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה‪ :‬ריבונו של עול‪ ,‬מפני מה‬ ‫אי‪ ‬ישראל אומרי‪ ‬שירה לפני‪ ‬בראש השנה וביו‪ ‬הכפורי‪ .‬אמר לה‪ :‬אפשר מל‪ ‬יושב‬ ‫על כסא די‪ ‬וספרי חיי‪ ‬וספרי מתי‪ ‬פתוחי‪ ‬לפניו ‪ ‬וישראל אומרי‪ ‬שירה'‪.‬‬ ‫פרשת כי תבוא ‪ ‬לב שומע‬ ‫ו‬ ‫והגם שהאמת שכל דבר הבא לעולם הם‬ ‫הכא ‪ ‬לדין תנא‪ .‬שהקב"ה דן בתשרי את‬ ‫הכל חסדי ה'‪ ,‬כנאמר )תהלים קו א( 'כי‬ ‫כל באי העולם‪ ,‬כל הקורות אותם עד תשרי‬ ‫לעולם חסדו'‪ ,‬ואף כשמתנהג עם העולם‬ ‫הבא'‪ .‬עוד מובא בגמ' )שם טז‪' (.‬בראש השנה‬ ‫במדת הדין חלילה‪ ,‬יש בתוכו גם כן חסדי‬ ‫‪ ‬כל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון‪,‬‬ ‫ה' – כדי למרק עונותיהם ולהביאם לחיי‬ ‫שנאמר )תהלים לג טו( 'היוצר יחד לבם המבין‬ ‫עולם הבא‪ ,‬אבל החסד הוא באתכסיא –‬ ‫אל כל מעשיהם''‪.‬‬ ‫שהוא מקופל בתוך הדינים‪ .‬ורצון השי"ת‬ ‫הוא‪ ,‬שיהיו החסדים באתגליא‪ .‬לזה נתן לנו‬ ‫ויש לומר‪ ,‬שההכנה לקראת ימי הדין היא‬ ‫המצוה הזאת של 'ביכורים'‪ ,‬שעל ידה נוכל‬ ‫הכרת הטוב וההודאה להקב"ה על‬ ‫לזכות שיהיו החסדים באתגליא לכל'‪.‬‬ ‫חסדיו ונפלאותיו עמנו‪ ,‬ולטעם זה נקראת‬ ‫פרשת ביכורים בחודש אלול‪ ,‬כדי ללמדנו‬ ‫אמור מעתה‪ ,‬שעל ידי שאנו מכירים‬ ‫על חשיבות ההודאה ועל כוחה להפך את‬ ‫בחסדי ה' ומודים לו על נפלאותיו‬ ‫הדינים לרחמים וחסדים נגלים‪ ,‬וכמו‬ ‫וטובותיו‪ ,‬אנו גורמים להתגלות החסדים‪,‬‬ ‫שיובא להלן‪.‬‬ ‫וזהו רצונו ית' – 'שיהיו החסדים באתגליא'‪.‬‬ ‫הראנו ה' חסדיך‬ ‫מכח ההודאה מגלים את‬ ‫החסד והטוב שהיו באתכסיא‬ ‫וזו העצה והדרך לכל מי שנושא על גבו‬ ‫חבילין דמעיקין‪ ,‬שיעמיק בלבבו שהדין‬ ‫)פרשתן ד"ה ובאת(‬ ‫מובא בתולדות אדם‬ ‫מכסה את הרחמים והחסד‪ ,‬וממילא עליו‬ ‫'ונאמר 'הגדתי היום לה' אלוקיך'‪,‬‬ ‫להודות על כך ‪' ‬שאיני כפוי טובה'‪ ,‬כלומר‬ ‫ופרש"י ז"ל על זה 'שאיני כפוי טובה'‪.‬‬ ‫שאינו מקפל ומסתיר את חסדי ה' עמו‪.‬‬ ‫ולכאורה היאך שייך לומר כזאת‪ ,‬ולמה לו‬ ‫ועל ידי כך יזכה לראות באופן הנגלה את‬ ‫להיות כפוי בטובתו של השי"ת‪ .‬אלא כונת‬ ‫ישועת ה'‪ ,‬בבחינת מה שנאמר )תהלים פה ח(‬ ‫רש"י ז"ל בזה‪ ,‬שעל ידי מצות ביכורים‬ ‫'הראנו ה' חסדך וישעך תתן לנו'‪ ,‬וכאמור‪,‬‬ ‫תזכה להתגלות חסדי המקום ברוך הוא –‬ ‫שרצונו ית' לגלות את מידת חסדו וטובו ג‪.‬‬ ‫שיהיה באתגליא ולא באתכסיא‪ .‬ותיבת‬ ‫'כפוי' מורה על דבר שהוא מקופל בתוך‬ ‫וכשנזכה לעתיד לבוא ‪ ‬בעת הגאולה‪,‬‬ ‫דבר אחר‪ .‬או כמו הכופה כלי על פיה‬ ‫יתגלה לעין כל‪ ,‬הטובה‬ ‫ומתכסה הדבר שיש בה‪.‬‬ ‫ג‪ .‬וזו היתה דרכו של דוד המל‪ ‬ע"ה‪ ,‬שהודה לה' בעיצומה של הצרה‪ ,‬כמו שנאמר )תהלי‪ ‬קיט‬ ‫סא‪‬סב( 'חבלי רשעי‪ ‬עודני תורת‪ ‬לא שכחתי‪ ,‬חצות לילה אקו‪ ‬להודות ל‪ ‬על משפטי‬ ‫צדק‪ .'‬ובצל"ח )ברכות ד‪ :‬ד"ה והנה( הארי‪ ‬בזה וכתב 'והנה חשכת לילה רומז ליסורי‪ ‬ומדת הדי‪,‬‬ ‫ועיקר חשכת לילה הוא חצות לילה ממש‪ ,‬כי מתחלת הלילה שהשמש שוקע עדיי‪ ‬אורו נשאר‬ ‫באויר ‪ ‬עד שמתרחק בתכלית הריחוק וצל האר‪ ‬מאפיל עלינו‪ .‬ועיקר המרחק הוא בחצות‬ ‫לילה ממש‪ ,‬שאז השמש הוא ממש נגד רגלינו וכל עובי האר‪ ‬מפסיק בינינו‪ ,‬ותיכ‪ ‬אחר חצות‬ ‫הוא מתקרב לצד מזרח‪ ,‬באופ‪ ‬שעיקר המרחק הוא בחצי הלילה ממש‪ .‬ולזה רמז דוד )תהלי‪‬‬ ‫ז‬ ‫לב שומע ‪ ‬פרשת ביכורי‪ – ‬הכנה לראש השנה‬ ‫שאפילו‬ ‫מראפשיץ‪ ,‬שיתגלה‬ ‫הקדוש‬ ‫הפנימית שהיתה עמנו לאורך כל תקופות‬ ‫הסתרת פנים לא היה'‪.‬‬ ‫הגלות‪ ,‬וכמו שאמר הרה"ק רבי שלום‬ ‫מקאמינקא זיע"א בשם הרה"ק מראפשיץ‬ ‫א‪‬ל נקמות ה' ‪ ‬נקמה של רחמנות‬ ‫זיע"א )הובא בספר היכל שן‪ ,‬פר' משפטים( 'כאשר‬ ‫והנה לפעמים הדרך שה' מוכיח את‬ ‫יהיה לעתיד במהרה בימינו‪ ,‬שיתגלה שכל‬ ‫האדם‪ ,‬היא דוקא על ידי שמטיב‬ ‫כוונת הסיבובים והגלגולים שעברו על‬ ‫עמו יותר ויותר‪ ,‬כמובא בתולדות יעקב‬ ‫ישראל כל ימי היותם שהם חסד גמור‪.‬‬ ‫יוסף )פר' בא( וזו לשונו 'ונראה לי‪ ,‬דשמעתי‬ ‫וכמו ששמעתי מהרב הגאון מו"ה שלום‬ ‫ממורי פירוש הפסוק )תהלים צד א( 'א‪‬ל‬ ‫האבדק"ק קאמינקא‪ ,‬שאמר בשם המנוח‬ ‫קיט סא‪‬סב( 'חבלי רשעי‪ ‬עודוני תורת‪ ‬לא שכחתי‪ ,‬חצות לילה אקו‪ ‬להודות ל‪ ‬על משפטי‬ ‫צדק‪ ,'‬אמר זה על גלותו ורוב צרותיו מדואג ואחיתופל‪ .‬ואמר‪ :‬חבלי רשעי‪ ‬עודוני‪ ,‬ואעפ"כ‬ ‫תורת‪ ‬לא שכחתי‪' .‬חצות לילה' ‪ ‬שאז הוא תוק‪ ‬החוש‪ ,‬וזהו רומז לתוק‪ ‬הצרות‪' .‬אקו‪‬‬ ‫להודות ל‪ ‬על משפטי צדק‪  '‬על התנהגות המשפט הגמור נת‪ ‬הודאה' )ועיי‪ ‬בדברי חיי‪ ‬חנוכה‪,‬‬ ‫עמ' רמב(‪.‬‬ ‫והנה מצינו בגמ' )סנהדרי‪ ‬צב‪ (:‬שנבוכדנצר שיבח את הקב"ה בבקעת דורא‪ ,‬ואמר‪' :‬אותותיו כמה‬ ‫גדולי‪ ,‬ומופתיו כמה חזקי‪ ‬ה‪ ,‬מלכותו מלכות עולמי‪ ‬וממשלתו לדור ודור' – 'אתוהי כמה‬ ‫רברבי‪ ‬ותמהוהי כמה תקיפי‪ ,‬מלכותיה מלכות על‪ ‬ושלטנה ע‪ ‬דור ודור' )דניאל ג לג(‪.‬‬ ‫'י‪‬צק זהב רותח לתו‪ ‬פיו של אותו רשע‪ ,‬שאלמלא )לא( בא מלא‪ ‬וסטרו‬‫ואמר על כ‪ ‬ר' יצחק ַ‬ ‫על פיו )למנוע ממנו להמשי‪ ‬ולומר עוד דברי שבח לה'(‪ ,‬ביקש לגנות כל שירות ותשבחות שאמר דוד‬ ‫בספר תהלי‪ .'‬ופירש"י )ד"ה לגנות( 'שהיה מסדר שבחות נאות יותר מדוד‪ ,‬ואילו אמר‪ ,‬הקב"ה‬ ‫היה נוטה אחריה‪ ‬יותר ‪ ‬מאחרי השירות שעשה דוד'‪.‬‬ ‫ובכדי להצי‪ ‬קצת בהבנת דברי הגמ' הללו‪ ,‬נקדי‪ ‬ע‪ ‬סיפור דברי‪ ‬על הרב החסיד ר' ליפמ‪‬‬ ‫מראדומסק ז"ל חתנו של הגאו‪ ‬הקדוש בעל התפארת שלמה מראדומסק זיע"א‪ ,‬שבאחת מ‪‬‬ ‫הפעמי‪ ‬שבא אל רבו הגאו‪ ‬הקדוש מקוצק זיע"א‪ ,‬שאלו הרבי‪ :‬א‪ ‬יודע לומר לו איזה 'דבר‬ ‫תורה' מחמיו‪ .‬השיב החסיד בש‪ ‬חותנו‪ ,‬שבאהר‪ ‬הכה‪ ,‬נאמר לאחר מיתת בניו – נדב ואביהוא‪,‬‬ ‫'וידו‪ ‬אהר‪) '‬ויקרא י ג(‪ ,‬והיא מדרגה גדולה מאוד‪ .‬אבל דוד המל‪ ‬ע"ה אמר )תהלי‪ ‬ל יג( 'למע‪‬‬ ‫יזמר‪ ‬כבוד ולא ידו‪ .'‬כלומר‪ ,‬אפילו בעת צרה דוד המל‪ ‬היה מנג‪ ‬ומזמר לה' – 'ולא ידו‪.'‬‬ ‫כששמע הרבי מקאצק את דבריו‪ ,‬הפליג ואמר‪ ,‬כי היטיב אשר דיבר‪ .‬והוסי‪ ‬ואמר לפרש לפי‬ ‫י‪‬צק זהב רותח לתו‪ ‬פיו של אותו רשע )נבוכדנצר(‪,‬‬‫זה את דברי הגמרא הנזכרי‪' ‬אמר רבי יצחק‪ַ ,‬‬ ‫שאלמלא בא מלא‪ ‬וסטרו על פיו‪ ,‬ביקש לגנות כל שירות ותשבחות שאמר דוד בספר תהלי‪.'‬‬ ‫שאי‪ ‬הכונה לומר שסירבו מ‪ ‬השמי‪ ‬לשמוע את שירת נבוכדנצר‪ .‬אלא שאמרו לו‪ :‬אתה‬ ‫מבקש לומר שירה בעוד כתר‪ ‬על ראש‪) ‬בתמיהה(‪ .‬דוד המל‪ ‬אמר שירה בהיותו נרד‪ ‬על חייו‪,‬‬ ‫ומתו‪ ‬גלות וסכנת חיי‪ ‬היה משבח ומשורר לא‪‬ל חי‪ ...‬ואז 'בא מלא‪ ‬וסטרו על פיו'‪ ,‬כמי‬ ‫שאומר‪ :‬ברצוני לשמוע כיצד אתה אומר שירה לאחר שסטרו ל‪) ...‬עיי‪ ‬בספר להבות אש קודש קט(‪.‬‬ ‫פרשת כי תבוא ‪ ‬לב שומע‬ ‫ח‬ ‫הדרך והמבוא לתשובה – במה שהוא נוכח‬ ‫נקמות ה'‪ ,‬א‪‬ל נקמות הופיע'‪ ,‬על פי משל‬ ‫לראות כמה הקב"ה מטיב עמו ולפני מי‬ ‫‪é‬פר אחד שמרד במלך ‪ ‬שהכה ורגם‬ ‫לאיש ְ ַ‬ ‫הוא חטא‪ ,‬אך לא זו שלימות התשובה‪.‬‬ ‫איקונין של מלך‪ ,‬או כיוצא בזה‪ .‬ומיד עשה‬ ‫ונראה לומר ששלימות התשובה תהיה‪,‬‬ ‫המלך אותו לראש‪ ,‬והעלהו ממדריגה‬ ‫כאשר יחד עם ההכרה בחסדי ה'‪ ,‬יודה‬ ‫למדריגה ‪ ‬עד שנעשה משנה למלך‪ .‬וכל‬ ‫ויהלל את ה' על כל רחמיו וחסדיו עמו‪ ,‬ובד‬ ‫מה שהטיב המלך עמו יותר והביאו ליותר‬ ‫בבד יעזוב את חטאיו ודרכו הרעה‪ ,‬ואז מן‬ ‫מדריגה‪ ,‬וראה יותר כבוד המלך ומשרתיו‬ ‫השמים ירחמו עליו ויכפרו בעדו ד‪.‬‬ ‫והנהגותיו‪ ,‬היה יותר צער לזה שהיה בן‬ ‫כפר‪ ,‬בזכרו שמרד נגד המלך הגדול הרחמן‬ ‫והשתחווית לפני ה' אלוקיך‬ ‫הזה‪ ,‬ומה שהיה ראוי לעונש ‪ ‬הוא מטיב‬ ‫‪ ‬ושמחת בכל הטוב‬ ‫עמו יותר‪.‬‬ ‫ומדעסקינן בשייכות מצות ביכורים‬ ‫והמלך עשה בכוונה מכוונת‪ ,‬שאם היה‬ ‫לימים הנוראים‪ ,‬נעתיק את‬ ‫ממיתו היה צער לפי שעה ותו‬ ‫דברי הארץ צבי )קאז'יגלאב‪ ,‬פרשתן תרפ"ד(‬ ‫לא‪ ,‬מה שאין כן בדרך הנ"ל מצטער כל‬ ‫שמביא דרך נוספת כיצד להתכונן לימים‬ ‫ימיו ומוסיף תמיד‪ .‬כשעלה ליותר גדולה‪,‬‬ ‫הנוראים מתוך פרשת הביכורים‪ ,‬והיא דרך‬ ‫מוסיף יותר צער על צערו‪ ,‬איך מלאו לבו‬ ‫ההכנעה וההתבטלות לה'‪ .‬וזו לשונו 'בסוף‬ ‫למרוד עיני כבודו‪ .‬וז"ש 'אל נקמות ה''‪,‬‬ ‫פרשת ביכורים כתוב )נו י‪‬יא( 'והשתחוית‬ ‫רוצה לומר‪ ,‬שנקמות השי"ת הוא על ידי‬ ‫לפני ה' אלקיך'‪ .‬ואחר כך 'ושמחת בכל‬ ‫מדת הרחמים‪ ,‬שלא כמלך בשר ודם‪ .‬והוא‬ ‫הטוב' וגו'‪ .‬נראה דזה רמז על ראש השנה‪,‬‬ ‫כי 'א‪‬ל נקמות הופיע'‪ ,‬רוצה לומר‪,‬‬ ‫יום הכיפורים וסוכות‪ ,‬כי הם גם כן ביכורים‬ ‫שהנקמה הוא במה שהופיע לו מגדולתו‪.‬‬ ‫מן השנה‪' .‬ראשית' ‪ ‬זו ראשית השנה‪,‬‬ ‫ובראותו גדולת המלך‪ ,‬ובזכרו שמרד נגד‬ ‫ראש השנה‪ .‬יום הכיפורים הוא בבחינת‬ ‫מלך זה‪ ,‬אין לך צער גדול מזה‪ ,‬ודברי פי‬ ‫'והשתחוית לפני ה' אלקיך'‪ ,‬כי אז עיקר‬ ‫חכם חן''‪.‬‬ ‫העבודה הוא הכנעה וביטול וימי פחד ודין‪.‬‬ ‫וגם היא 'לפני ה' אלקיך'‪ .‬כי בראש השנה‬ ‫אכן‪ ,‬לא די במה שהחוטא מצטער ממה‬ ‫תנן )טז‪' (.‬כל באי העולם עוברין לפניו כבני‬ ‫שמרד במלך ותו לא‪ .‬ובוודאי שזו רק‬ ‫ד‪ .‬לפי זה נראה לפרש על דר‪ ‬הדרוש‪ ,‬את מאמר הכתוב )משלי כח יג( 'ומודה ועוזב ירוח‪.'‬‬ ‫'ומודה' – מי שמודה לה' על חסדיו ומצטער על חטאיו‪' .‬ועוזב' – את דרכו הרעה‪' .‬ירוח‪'‬‬ ‫– מ‪ ‬השמי‪ ‬ירחמו עליו ויכפרו לו על חטאיו‪.‬‬ ‫ויתכ‪ ‬ללמוד מקור לפירוש זה‪ ,‬מ‪ ‬המובא בפרקי דרבי אליעזר )פרק יט( ''טוב להודות לה'' )צב‬ ‫ב(‪ .‬אד‪ ‬הראשו‪ ‬אמר‪ :‬בי ילמדו כל הדורות‪ ,‬שכל מי שיודה פשעיו ועוזב‪ ,‬נצול מדינה של‬ ‫גיהנ‪ ,‬שנאמר )ש‪ ‬ג( 'טוב להודות לה''‪' .‬להגיד בבקר חסד‪  '‬לכל באי העול‪ ‬הבא שהוא‬ ‫דומה לבקר‪' .‬ואמונת‪ ‬בלילות' ‪ ‬לכל באי העול‪ ‬הזה שהוא דומה ללילה‪ ,‬יגידו ויאמרו אמונתו‬ ‫וחסדו של הקב"ה שעשה עמי והצילני מדינה של גיהנ‪.'‬‬ ‫ט‬ ‫לב שומע ‪ ‬פרשת ביכורי‪ – ‬הכנה לראש השנה‬ ‫שביכר‪ ,‬קושרו בגמי ואומר‪ :‬הרי אלו‬ ‫מרון'‪ .‬וביום הכיפורים כתוב )ויקרא טז ל( 'לפני‬ ‫בכורים'‪ .‬והרי אין לך הכנעה גדולה מזו‪,‬‬ ‫ה' תטהרו'‪ .‬ובכל עשי"ת בכלל כתוב )ישעיה‬ ‫שלאחר עמל ויזע רב – עד שסוף סוף יוצא‬ ‫נה ו( 'דרשו ה' בהמצאו קראוהו בהיותו‬ ‫הפרי‪ ,‬במקום לאכול ממנו בהנאה מרובה‪,‬‬ ‫קרוב' )ראש השנה יח‪ ,(.‬כי ישראל אז קרובים‬ ‫כמאמר חז"ל )בבא מציעא לח‪' (.‬אדם רוצה‬ ‫להשי"ת‪ ,‬והוא בגדר 'והשתחוית לפני ה'‬ ‫בקב שלו ‪ ‬מתשעה קבים של חבירו'‪,‬‬ ‫אלקיך'‪ .‬אחר כך סוכות הוא 'ושמחת בכל‬ ‫קושר עליו גמי ועולה עמו ירושלימה‬ ‫הטוב'‪ ,‬כי סוכות 'זמן שמחתנו' ]ועי' בזוה"ק‬ ‫להביא אותו לכהן ולהודות לבוראו על‬ ‫)תרומה קמב‪ (.‬שדין יום הכיפורים נמשך עד‬ ‫פירות יבולו ו‪.‬‬ ‫שמיני עצרת‪ ,‬על כן למחרתו שמחת תורה‪,‬‬ ‫אכן‪ ,‬מי שמכניע את עצמו באלו הימים‪,‬‬ ‫שמחה נוספת‪ ,‬עוד הפעם[' ה‪.‬‬ ‫זוכה לאחר מכן לשמוח בחג‬ ‫ונראה להוסיף על דבריו‪ ,‬שכל מהותה של‬ ‫הסוכות‪ ,‬וכמובא בהמשך דברי הארץ צבי‬ ‫מצות ביכורים היא ההכנעה לה'‪.‬‬ ‫)הנ"ל( 'ונראה‪ ,‬שלפי מה שאדם זוכה‬ ‫דהנה מצינו במשנה )ביכורים פ"ג מ"א( 'כיצד‬ ‫להכנעה וביטול בראש השנה ויום הכיפורים‪,‬‬ ‫מפרישין הבכורים‪ ,‬יורד אדם בתוך שדהו‬ ‫ומקיים ביה 'והשתחוית לפני ה' אלקיך' ‪‬‬ ‫ורואה תאנה שבכרה‪ ,‬אשכול שביכר‪ ,‬רמון‬ ‫ה‪ .‬נראה לרמז בתיבת אלול‪ ,‬שאותיותיה מתחלקי‪ ‬לשניי‪ :‬אל ‪ ‬אותיות 'לא'‪ .‬ול – אותיות‬ ‫'לו'‪ ,‬כלומר‪ ,‬כשיהודי מכיר בשפלות עצמו ויודע כי 'לא' אנחנו‪ ,‬כלומר‪ ,‬אי‪ ‬אני אלא הבל‬ ‫ואי‪ ,‬אזי 'לו אנחנו'‪ ,‬כ‪ ‬אני שיי‪ ‬להקב"ה‪.‬‬ ‫ו‪ .‬ובמאור ושמש )פרשת‪ (‬הארי‪ ,‬שיש לכל זה תכלית וכוונה להכניע את החומר ולכבוש את‬ ‫יצר התאווה להנות מעול‪ ‬הזה‪ ,‬וזו לשונו 'וזהו רמזו חז"ל באמר‪' ‬אד‪ ‬יורד לתו‪ ‬שדהו‬ ‫ורואה תאנה שביכרה כור‪ ‬עליה גמי'‪ .‬ביאורו‪ ,‬כמדומה לי ששמענוהו מאדמו"ר הרה"ק רב‪ ‬של‬ ‫כל בני הגולה מו"ה אלימל‪ ‬זצוק"ל‪ ,‬שהאד‪ ‬היורד לתו‪ ‬שדהו ורואה תאנה שביכרה‪ ,‬ונפשו‬ ‫מחמדת לאוכלה ותבערת תאותו תוקד בקרבו‪ ,‬אז יכרו‪ ‬עליה גמי‪ ,‬ביאורו‪ ,‬שיחסו‪ ‬בעד תאותו‬ ‫ויסגור בעדה‪ ,‬על ידי שיזכור כי בשר הוא‪ ,‬ומחר יעלו עשבי‪ ‬ודשאי‪ ‬על לחיו וכו'‪ .‬ועל ידי‬ ‫זה ישלי‪ ‬תאותו מנגד בכדי לזכ‪ ‬חומריותו בעודנו בחיי‪ ‬חיותו‪ ,‬ולבל יוסי‪ ‬להתגאל בחמדת‬ ‫תבל ומטעמי‪ ‬העריבי‪ ‬לח‪ .‬ומחמת זה נקט 'תאנה' ‪ ‬שע‪ ‬שאכל אד‪ ‬הראשו‪ ‬קא סבר‬ ‫שתאנה היתה )ברכות מ‪ ,(.‬וכמו שפירש רש"י על פסוק )בראשית ג ז( 'ויתפרו עלה תאנה' ‪ ‬בדבר‬ ‫שקלקלו בו נתקנו'‪.‬‬ ‫וזה הוא ג‪ ‬כ‪ ‬טע‪ ‬עיטור בכורי‪ ‬בפירות מאותו המי‪ ‬היותר יפי‪ ,‬שיהיה מלחמתו וכבישת‬ ‫יצרו יותר גדול בער‪ .‬שהג‪ ‬שה‪ ‬נאי‪ ‬ביותר ‪ ‬ע‪ ‬כל זה הוא כובש תאותו ומושל ברוחו‬ ‫מתחילת לקיטתו עד שיביא‪ ‬לבית הבחירה‪ .‬ולכ‪ ‬היו לני‪ ‬ברחוב‪ ,‬כמו ששנינו במסכת בכורי‪‬‬ ‫)פ"ג מ"ב(‪ ,‬בכדי שלא יפרו‪ ‬אחד מה‪ ‬הדבר להתאוות אליה‪ ‬ולאכל‪ ‬בהיותו לבדו בבית מלו‪‬‬ ‫בדר‪ .‬ולכ‪ ‬אחר שטרחו כל אותו הדר‪ ‬ומשלו ברוח‪ ‬וסבלו תאות‪ ‬עד שבאו אל בית המקדש‪,‬‬ ‫אז בבוא‪ ‬לירושלי‪ ‬כל בעלי האומניות היו עומדי‪ ‬מפניה‪) ‬ש‪ ‬מ"ג(‪ ,‬מחמת שקידשו את‬ ‫עצמ‪ ‬בכל אותו הטורח לזכ‪ ‬חומריות‪.'‬‬ ‫פרשת כי תבוא ‪ ‬לב שומע‬ ‫י‬ ‫שמיעט עצמו בראש השנה ויום הכיפורים‪.‬‬ ‫לפיהו זוכה אחר כך בסוכות אל 'ושמחת‬ ‫ואם מיעט עצמו יותר‪ ,‬זוכה אחר כך‬ ‫בכל הטוב אשר נתן לד ה' אלקיך'‪ .‬וזה‬ ‫לשמחה יותר‪ .‬זכר לדבר‪' :‬אין מיעוט אחר‬ ‫פירוש 'והיית אך שמח'‪' ,‬אך' ‪ ‬מיעוט הוא‪,‬‬ ‫מיעוט אלא לרבות'' ז‪.‬‬ ‫להורות כי עיקר השמחה היא לפי מה‬ ‫‪‬‬ ‫את ה' האמרת וה' האמיר‪‬‬ ‫‪ ‬הני תפילי‪ ‬דמרי עלמא מה כתיב בהו ‪ ‬לתהלה ולש‪ ‬ולתפארת ‪ ‬יושב תהילות‬ ‫ישראל ‪ ‬עורו ישני‪ ‬משנתכ‪  ‬השוכחי‪ ‬את האמת בהבלי הזמ‪  ‬ועכשיו בטלת‪‬‬ ‫תלמוד תורה‬ ‫לישראל‪ :‬אתם עשיתוני חטיבה אחת‬ ‫הני תפילין דמרי עלמא מה כתיב בהו‬ ‫בעולם‪ ,‬ואני אעשה אתכם חטיבה אחת‬ ‫'את ה' האמרת היום להיות לך לאלקים‬ ‫בעולם‪ .‬אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם‪,‬‬ ‫וכו'‪ .‬וה' האמירך היום להיות לו לעם‬ ‫שנאמר )ו ד( 'שמע ישראל ה' אלקינו ה'‬ ‫סגולה וכו'‪' .‬ולתתך עליון על כל הגוים אשר‬ ‫אחד'‪ .‬ואני אעשה אתכם חטיבה אחת‬ ‫עשה‪ ,‬לתהלה ולשם ולתפארת וכו' )כו יז‪‬יט(‪.‬‬ ‫בעולם‪ ,‬שנאמר )דברי הימים א' יז כא( 'ומי‬ ‫פסוקים אלו הם מהפרשיות הכתובות‬ ‫כעמך ישראל גוי אחד בארץ'‪.‬‬ ‫בתפילין של הקב"ה‪ ,‬כמובא בגמ' )ברכות ו‪(.‬‬ ‫'אמר ליה רב נחמן בר יצחק לרב חייא בר‬ ‫אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי‪:‬‬ ‫אבין‪ :‬הני תפילין דמרי עלמא מה כתיב בהו‪.‬‬ ‫תינח בחד ביתא‪ ,‬בשאר בתי מאי‬ ‫אמר ליה‪' :‬ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ'‬ ‫)שהרי ארבעה בתים הם‪ ,‬רש"י(‪ .‬אמר ליה‪' :‬כי מי‬ ‫)דברי הימים א' יז כא(‪ .‬ומי משתבח קודשא‬ ‫גוי גדול'‪' ,‬ומי גוי גדול' )ד ז‪‬ח(‪' .‬אשריך‬ ‫בריך הוא בשבחייהו דישראל )בתמיהה(‪ .‬אין‪,‬‬ ‫ישראל' )לג כט(‪' ,‬או הנסה אלהים' )ד לד(‪,‬‬ ‫דכתיב )כו יז‪‬יח( 'את ה' האמרת היום )וכתיב(‬ ‫'ולתתך עליון' )כו יט(‪.‬‬ ‫וה' האמירך היום'‪ .‬אמר להם הקב"ה‬ ‫ז‪ .‬ולמעשה‪ ,‬עיקר ההכנעה היא בפנימיות הלב א‪ ‬בחיצוניות צרי‪ ‬להיות שמח‪ ,‬וכפי שכתב‬ ‫הייטב לב זיע"א )פר' נצבי‪ ‬ד"ה ע"י( 'דודאי בעי איש לכו‪ ‬דעתיה ולעמוד בהכנעה כעבד לפני‬ ‫קונו ובלב נשבר ונדכה‪ ,‬והיינו תו‪ ‬פנימיות לבבו‪ ,‬אבל מבחו‪ ‬לא יהא ניכר שו‪ ‬עצבות או‬ ‫מרה שחורה‪ ,‬כי א‪ ‬יהיה בפני‪ ‬שוחקות‪ ,‬וכמו שאמר החכ‪ ‬בחובת הלבבות )שער הפרישות פרק‬ ‫ד'( צהלה בפני כו'‪ .‬ויהיה בטוח בה' שיצא זכאי על ידי שמקבל עליו מהיו‪ ‬עול מלכות שמי‪‬‬ ‫]וכו'[‪ ,‬ולזה צרי‪ ‬דעה והשכל‪ ,‬והב‪'‬‬ ‫יא‬ ‫לב שומע ‪ ‬את ה' האמרת וה' האמיר‪‬‬ ‫יושב תהילות ישראל‬ ‫אי הכי נפישי להו טובי בתי‪ .‬אלא‪' :‬כי מי‬ ‫עד כמה גדולה מעלת ישראל 'עם קרובו'‬ ‫גוי גדול' 'ומי גוי גדול' דדמיין להדדי‪,‬‬ ‫של הקב"ה‪ ,‬יש ללמוד מדברי האור‬ ‫בחד ביתא‪' .‬אשריך ישראל' 'ומי כעמך‬ ‫החיים הק' )ו ה ד"ה עוד ירצה( על כך שלא‬ ‫ישראל'‪ ,‬בחד ביתא‪' .‬או הנסה אלהים' ‪‬‬ ‫ישב הקב"ה על כסא מלכותו עד‬ ‫בחד ביתא‪' ,‬ולתתך עליון' ‪ ‬בחד ביתא‪,‬‬ ‫שהיללוהו על מה שהוא אלוקי ישראל‪.‬‬ ‫וכולהו כתיבי באדרעיה' ח‪.‬‬ ‫וזו לשונו 'עוד ירצה לעורר לב איש‬ ‫ישראל לאהבת ה'‪ ,‬על דרך אומרם ז"ל‬ ‫לתהלה ולשם ולתפארת‬ ‫בפסוק )תהלים כב ד( 'יושב תהלות ישראל'‪,‬‬ ‫ובבעל הטורים )שם( מובא 'ולתתך עליון‪.‬‬ ‫שלא בחר ה' מכל התהלות זולת‬ ‫רמז לטוטפות של הקב"ה‪ ,‬דכתיב‬ ‫כשהללוהו ואמרו לפניו‪' :‬ברוך ה' אלוקי‬ ‫בהו )להלן לג כט( 'אשריך ישראל'‪.‬‬ ‫ישראל'‪ ,‬אז ישב על כסא מלכות עולם‪.‬‬ ‫והוא אומרו 'ואהבת את ה'' ‪ ‬לטעם זה‬ ‫'לתהלה ולשם ולתפארת'‪ .‬כלומר‪ ,‬מה‬ ‫שלא בחר להיות אלא אלקיך‪ .‬ובהעיר‬ ‫שישראל משבחים ומהללים לה'‬ ‫האדם לבו לפרטים כאלו‪ ,‬תתנתק נפשו‬ ‫‪ ‬הוא לו לתפארת‪ .‬והיינו דאמרינן )מגילה‬ ‫ְו‪ôô‬ר ממקומה בהתעוררות נפלא ורם‬ ‫ִ ַ‬ ‫טו‪ (:‬עתיד הקב"ה להיות עטרה בראש כל‬ ‫באהבת הנאהב יתעלה רום תפארת‬ ‫צדיק וצדיק ט‪ .‬שאותה עטרה שמעטרים‬ ‫כבודו' יא‪.‬‬ ‫להקב"ה בתפלתם ‪ ‬מחזירה להם' י‪.‬‬ ‫ח‪ .‬על גודל מעלת פסוקי‪ ‬האלו מובא בנהרי אש )מהרה"ק ר' שימעלע זשעליכאווער זיע"א( אות פ"ב‪,‬‬ ‫וז"ל 'אפילו בתו‪ ‬כל הטרדות והדחקות זוכרי‪ ‬ארבע פסוקי‪ ‬אלו וואלט אלעס אנדערשט‬ ‫אויסגעזעה‪ ...‬מע‪ ‬דאר‪ ‬טאנצע‪ ‬פאר שמחה אז מיהר פארמאג‪ ‬די פיהר פסוקי‪'.‬‬ ‫ט‪ .‬על דר‪ ‬זה מובא במדרש רבה )פר' בשלח כא ד( ''מה תצעק אלי'‪ ,‬הדא הוא דכתיב )תהלי‪ ‬סה‬ ‫ג( 'שומע תפלה עדי‪ ‬כל בשר יבואו'‪ ,‬מהו 'שומע תפלה'‪ .‬א"ר פנחס בש‪ ‬ר"מ ור' ירמיה‬ ‫בש‪ ‬ר' חייא בר אבא‪ ,‬בשעה שישראל מתפללי‪ ,‬אי‪ ‬אתה מוצא שכול‪ ‬מתפללי‪ ‬כאחד‪ ,‬אלא‬ ‫כל כנסיה וכנסיה מתפללת בפני עצמה‪ .‬הכנסת הזו תחלה ואח"כ הכנסת האחרת‪ .‬ומאחר שכל‬ ‫הכנסיות גומרות כל התפלות‪ ,‬המלא‪ ‬הממונה על התפלות נוטל כל התפלות שהתפללו בכל‬ ‫הכנסיות כול‪ ‬ועושה אות‪ ‬עטרות ונותנ‪ ‬בראשו של הקב"ה‪ ,‬שנאמר 'עדי‪ ‬כל בשר יבאו'‪ .‬ואי‪‬‬ ‫'עדי‪ '‬אלא עטרה‪ ,‬שנאמר )ישעיה מט יח( 'כי כול‪ ‬כעדי תלבשי'‪ ,‬וכ‪ ‬הוא אומר )ישעיהו מט ג(‬ ‫'ישראל אשר ב‪ ‬אתפאר'‪ ,‬שהקב"ה מתעטר בתפלת‪ ‬של ישראל‪ ,‬שנאמר )יחזקאל טז יב( 'ועטרת‬ ‫תפארת בראש‪.''‬‬ ‫י‪ .‬ולהל‪ ‬ממשי‪ ‬הטור וכותב דבר נורא על חומרת השח שיחת חולי‪ ‬בבית הכנסת‪ .‬וזו לשונו‬ ‫'אבל מי ששח שיחת חולי‪ ‬בבית הכנסת‪ ,‬מקיפי‪ ‬לו כל גופו בקוצי‪ ,‬לכ‪' ‬שיר השירי‪'‬‬ ‫לית‪ ,‬וכנגדו 'כקול הסירי‪) '‬קהלת ז ו('‪.‬‬ ‫יא‪ .‬במקו‪ ‬אחר מצינו באור החיי‪ ‬הק' )ויקרא יז ה(‪ ,‬שכתב דברי‪ ‬נלהבי‪ ‬ובוערי‪ ‬באהבה‬ ‫פרשת כי תבוא ‪ ‬לב שומע‬ ‫יב‬ ‫לחיות בתורה‪ ,‬לחיות בתפילה‪ ,‬בשבת‬ ‫עורו ישנים משנתכם ‪ ‬השוכחים‬ ‫ויו"ט‪.‬‬ ‫את האמת בהבלי הזמן‬ ‫ולזה מועיל תקיעת השופר‪ ,‬כלשונו של‬ ‫והנה בליקוטי הרי"ם )פר' ראה ד"ה ראה אנכי(‬ ‫הרמב"ם )תשובה פ"ג ה"ד( 'אף על פי‬ ‫כתב 'יש לשבח השבתות והסדרות‬ ‫שתקיעת שופר בראש השנה גזירת הכתוב‪,‬‬ ‫קודם ראש השנה‪ ,‬שהסדרות בעצמם‬ ‫רמז יש בו‪ ,‬כלומר עורו ישינים משנתכם‬ ‫פועלים לאדם ועוזרים אותו כל סדרה‬ ‫ונרדמים הקיצו מתרדמתכם וחפשו‬ ‫וסדרה לעמל שלה'‪ .‬ויש לומר לפי זה‪,‬‬ ‫במעשיכם וחזרו בתשובה וזכרו בוראכם‪.‬‬ ‫שהקב"ה בא לגלות לנו בפסוקים אלו את‬ ‫אלו השוכחים את האמת בהבלי הזמן‬ ‫יקר ערכם של ישראל‪ ,‬בכדי לעורר אותנו‬ ‫ושוגים כל שנתם בהבל וריק אשר לא יועיל‬ ‫על גודל מעלתינו ותפארתנו‪ ,‬שנעזוב את‬ ‫ולא יציל‪ .‬הביטו לנפשותיכם והטיבו‬ ‫הבלי השעה של עולם חולף בעד עולם‬ ‫דרכיכם ומעלליכם ויעזוב כל אחד מכם‬ ‫עומד‪ ,‬ונשוב אליו באמת ובתמים‪ ,‬ומכאן‬ ‫דרכו הרעה ומחשבתו אשר לא טובה' יב‪.‬‬ ‫ואילך נשקיע את כוחותינו בעבודתו‪,‬‬ ‫להקב"ה על אשר בחר בנו‪ .‬וזו לשונו ''זבחי שלמי‪ ‬לה' ]אות‪ '[‬וגו'‪ .‬היה צרי‪ ‬לומר 'וזבחו‬ ‫אות‪ ‬זבחי ]שלמי‪ ‬לה'[' וכו'‪ .‬ואולי שנתכוו‪ ‬האדו‪ ‬להראות חיבת הקודש אשר חבב עמו‪,‬‬ ‫ואמר‪ ,‬כי זבחי שלמי‪ ‬ה‪ ‬קרבנות המשתתפי‪ ‬בשולח‪ ‬אחד יחד בני‪ ‬ואביה‪ ,‬והוא אומרו‬ ‫שלמי‪ ‬לה' ‪ ‬אות‪ ,‬וחוזרת תיבת 'אות‪ '‬לבני ישראל הזובחי‪ ‬האמורי‪ ‬בתחלת הכתוב‪ ,‬לא‬ ‫לנזבחי‪ .‬ועל דבר זה לבד תתנתק הנפש מנרתקה‪ ,‬ותקו‪ ‬לעבודת הא‪‬ל במסירת נפש מבלי‬ ‫הרגש‪ ,‬להפלגת עריבות הנרגש בבחינת אהבתו יתבר‪ ‬בנפש המרגשת בטעימת נוע‪ ‬חיבתו‪.‬‬ ‫וכל זה קט‪ ‬הוא להמתחייב לנו עשות לער‪ ‬המוקד‪ ‬ממנו יתבר‪ ‬בבחינת שעשוע חיבובינו‬ ‫ורוממות אשר רומ‪ ‬ע‪ ‬קדושו'‪.‬‬ ‫יב‪ .‬מעשה נפלא סיפר הגאו‪ ‬רבי שמואל דוד פריעדמא‪ ‬שליט"א )בעל 'שדה צופי‪ ‬על הש"ס(‬ ‫על יהודי שהתעורר משינת חייו‪ .‬ויהי באחד מ‪ ‬הימי‪ ‬פגש בבני ברק יהודי בש‪ ‬רבי‬ ‫מאיר‪ .‬אביו של רבי מאיר היה בצעירותו 'חפשי' גמור‪ ,‬שלא ידע מאומה ביידישקייט‪ ,‬והיה‬ ‫מחשובי אנשי ה'רעגירונג' )ממשלה( שבאמעריקא‪ .‬לאחר שעבד ש‪ ‬שני‪ ‬רבות‪ ,‬באחת‬ ‫מהשני‪ ‬זכה לקבל שכר עבור שנה שלימה בלא שיצטר‪ ‬לעבוד – בתנאי שילמד לימודי‪‬‬ ‫שוני‪ ‬שיקדמו אותו‪.‬‬ ‫והנה עלה בלבו ללמוד 'תלמוד' במש‪ ‬שנה זו‪ ,‬א‪ ‬האחראי‪ ‬לא הסכימו לשל‪ ‬עבורו שנה‬ ‫שלימה בשביל לימוד ה'תלמוד'‪ ,‬שהרי לימוד זה אינו בכלל הלימודי‪ ‬שקבעו לה‪ .‬אמנ‪,‬‬ ‫לבסו‪ ‬ה‪ ‬הסכימו לו‪ ,‬והוא החליט לעלות לאר‪ ‬ישראל ללמוד ש‪.‬‬ ‫כשבא לאר‪ ‬ישראל‪ ,‬פנה לאיזו ישיבה לבעלי תשובה‪ ,‬ש‪ ‬קבעו לו חברותות‪ ,‬וכ‪ ‬החל בלימוד‬ ‫ה'תלמוד'‪ .‬בנו מאיר‪ ,‬היה באות‪ ‬ימי‪ ‬ב‪ ‬י"ד שנה‪ ,‬ואמר לו אביו‪ :‬ל‪ ‬ג‪ ‬אתה לישיבה‬ ‫שמתאימה ל‪ ,‬ותלמד ש‪.‬‬ ‫בתחילה רפו ידיו של מאיר‪ ,‬כסבור היה שהדבר אינו לפי כוחו‪ ,‬אול‪ ‬קמעא קמעא התעורר‬ ‫יג‬ ‫לב שומע ‪ ‬את ה' האמרת וה' האמיר‪‬‬ ‫ההתרשלות מלימוד התורה‪ ,‬שנאמר שם‬ ‫ועכשיו בטלתם תלמוד תורה‬ ‫)יהושע ה יג( 'ויהי בהיות יהושע ביריחו‪ ,‬וישא‬ ‫וככל שיהודי מעמיק בלבו את יקרת‬ ‫עיניו וירא והנה איש עמד לנגדו וחרבו‬ ‫עבודתו אצל הקב"ה – 'ולתתך‬ ‫שלופה בידו‪ ,‬וילך יהושע אליו ויאמר לו‪:‬‬ ‫עליון על כל העמים'‪ ,‬ממילא הוא מייקר‬ ‫הלנו אתה אם לצרינו‪ .‬ויאמר‪ :‬לא‪ ,‬כי אני‬ ‫יותר את מתנת ה'זמן' ואינו מבזבז את חייו‬ ‫שר צבא ה' עתה באתי'‪ .‬ובגמ' )מגילה ג‪(.‬‬ ‫בהבל וריק‪ ,‬אלא אדרבה תופס את מתנת‬ ‫מובא שהמלאך אמר ליהושע‪' :‬אמש‬ ‫החיים שנתן לו בורא כל עולמים‪ ,‬ומנצל‬ ‫בטלתם תמיד של בין הערבים‪ ,‬ועכשיו‬ ‫אותה לקיים מצוות לרוב‪ .‬ובכל מצוה‬ ‫בטלתם תלמוד תורה‪ .‬אמר לו‪ :‬על איזה‬ ‫ומצוה שמזדמנת לו‪ ,‬אם זו תפילה או‬ ‫מהן באת‪ ,‬אמר לו 'עתה באתי'‪ .‬וכתבו‬ ‫גמילות חסד‪ ,‬אינו מניחה מלקיימה עם‬ ‫התוס' )ד"ה עתה באתי( 'פירש ריב"ן‪ ,‬על‬ ‫התלהבות וחיות דקדושה‪.‬‬ ‫תלמוד תורה באתי‪ ,‬דכתיב ביה )לא יט(‬ ‫'ועתה כתבו לכם ]את[ השירה הזאת'' יג‪.‬‬ ‫ובפרט בלימוד התורה והתמדתה‪ ,‬המכיר‬ ‫בחשיבות הזמן אינו מזלזל ומבזבז‬ ‫וכשיהודי מנצל כל רגע ללימוד התורה‪,‬‬ ‫את זמנו מללמוד את התורה בכל עת‬ ‫הריהו דבוק ב'שירת החיים' –‬ ‫שיכול להגות בה‪ ,‬וכפי שיש ללמוד‬ ‫'את השירה הזאת'‪ ,‬ונעשה א שטיק‬ ‫ממעשה יהושע ביריחו‪ ,‬על חומרת‬ ‫בו החשק ללמוד‪ ,‬והל‪ ‬וישב בישיבה בי‪ ‬תלמידי חכמי‪ ‬מופלגי‪ .‬לבקשתו מכמה מה‪‬‬ ‫ללמוד עמו מסכת מגילה‪ ,‬כל אחד הקדיש קצת מזמנו ולמד עמו‪ ,‬עד שהוא זכה לסיי‪ ‬את‬ ‫מסכת מגילה‪.‬‬ ‫ככלות השנה‪ ,‬פנה אליו אביו ואמר לו‪ ,‬שהגיעה העת לשוב לאמעריקא‪ .‬נענה אליו הב‪ ‬ואמר‪,‬‬ ‫אבא מארי‪ ,‬א‪ ‬הנ‪ ‬חוזר לאמריקע‪ ,‬אברכ‪ ‬שתהא נסיעת‪ ‬לחיי‪ ‬ולשלו‪ ,‬אול‪ ‬אני נשאר‬ ‫כא‪ ,‬הנה זה עתה סיימתי מסכת מגילה ונפשי חשקה בלימוד התורה‪' ,‬פה אשב כי איויתיה'‪.‬‬ ‫למעשה‪ ,‬נשאר הב‪ ‬מאיר בישיבתו ועלה ונתעלה בלימוד עוד מסכתות נוספות‪ ,‬ד‪ ‬אחר ד‪,‬‬ ‫מסכת אחרי מסכת‪ .‬כעבור כמה שני‪ ‬כשבא לפרק 'האיש מקדש'‪ ,‬זכה מאיר לשידו‪ ‬מצוי‪‬‬ ‫והקי‪ ‬בית נאמ‪ ‬בישראל‪.‬‬ ‫לאחר זמ‪ ‬מנישואיו‪ ,‬טר‪ ‬זכה להיפקד בזש"ק‪ ,‬והל‪ ‬להתייע‪ ‬ע‪ ‬אחד מרבותיו‪ ,‬והוא אמר‬ ‫לו‪ ,‬שחיבור ספר על התורה‪ ,‬יש בו סגולה להיפקד בבני‪ .‬שמע לעצתו‪ ,‬וכחלו‪ ‬שנה – בעת‬ ‫שהוציא את ספרו 'יד מאיר' על המשנה ברורה‪ ,‬זכה לב‪ ‬זכר‪ .‬וכ‪ ‬במש‪ ‬השני‪ ‬הוציא עוד‬ ‫שבעה כרכי‪ ‬מספרו 'יד מאיר'‪ ,‬וכנגד כול‪ ‬זכה לשמונה בני‪.‬‬ ‫יג‪ .‬עוד מצינו שהתורה נקראת שירה‪ ,‬בדברי הגמ' )חגיגה יב‪' (:‬אמר ריש לקיש‪ :‬כל העוסק בתורה‬ ‫בלילה – הקב"ה מוש‪ ‬עליו חוט של חסד ביו‪ ,‬שנאמר )תהלי‪ ‬מב ט( 'יומ‪ ‬יצוה ה' חסדו'‪,‬‬ ‫ומה טע‪' ‬יומ‪ ‬יצוה ה' חסדו'‪ ,‬משו‪' ‬ובלילה שירה עמי'‪ .‬ואיכא דאמרי‪ ,‬אמר ריש לקיש‪ :‬כל‬ ‫העוסק בתורה בעול‪ ‬הזה‪ ,‬שהוא דומה ללילה‪ ,‬הקב"ה מוש‪ ‬עליו חוט של חסד לעול‪ ‬הבא‪,‬‬ ‫שהוא דומה ליו‪ ,‬שנאמר 'יומ‪ ‬יצוה ה' חסדו ובלילה שירה עמי'‪.‬‬ ‫פרשת כי תבוא ‪ ‬לב שומע‬ ‫יד‬ ‫שנקראו 'ראשית' ובשביל התורה שנקראה‬ ‫תורה‪ ,‬א 'בן תורה'‪ ,‬א חפצא פון תורה‪,‬‬ ‫'ראשית' יד‪.‬‬ ‫שהיא תכלית הבריאה ‪ ‬בשביל ישראל‬ ‫‪‬‬ ‫תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקי‪ ‬בשמחה ובטוב לבב‬ ‫‪ ‬חשיבות עבודת ה' בשמחה ‪ ‬שש אנכי על אמרת‪ ‬כמוצא שלל רב ‪ ‬חדוות ה' היא‬ ‫מעוזכ‪  ‬השמחה מהכתרת מלכו של עול‪  ‬היא מעוזינו ותפארתנו ‪ ‬שמחו בה' וגילו‬ ‫צדיקי‪ ‬והרנינו כל ישרי לב ‪ ‬השמחה ‪ ‬סוד ההצלחה בעבודת הבורא ‪ ‬ישמחו‬ ‫במלכות‪ ‬שומרי שבת ‪ ‬שכר קיו‪ ‬המצוה השמחה ‪ ‬משתל‪ ‬בעול‪ ‬הזה והקר‪ ‬קיימת‬ ‫לעול‪ ‬הבא ‪ ‬שמחת החיי‪ ‬של איש יהודי ‪ ‬כל חפצי‪ ‬לא ישוו בה‬ ‫הא כיצד יתכן שהשמחה תהיה יותר‬ ‫חשיבות עבודת ה' בשמחה‬ ‫חשובה מהמצוה עצמה‪.‬‬ ‫'תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך‬ ‫בשמחה ובטוב לבב' )כח מז(‪ .‬הנה‬ ‫שש אנכי על אמרתך כמוצא שלל רב‬ ‫התורה הק' נותנת טעם על ביאת‬ ‫ונראה לבאר‪ ,‬שיסוד השמחה של יהודי‪,‬‬ ‫הקללות‪ ,‬שכל הקללות באות מחמת‬ ‫היא ההכרה הפנימית בזכות‬ ‫העדר השמחה וטוב לבב בעבודתו ית'‪.‬‬ ‫הגדולה ובטובה העצומה שנתן בורא‬ ‫ויש לבאר מאי כוליה האי‪ ,‬מדוע כה‬ ‫העולם לכל מי שברא אותו 'יהודי'‪ ,‬שהוא‬ ‫חמור עבודת האדם בקיום המצוות –‬ ‫בנו של מלך מלכי המלכים – 'כי חלק ה'‬ ‫כשהיא נעשית בלא שמחה‪.‬‬ ‫עמו יעקב חבל נחלתו' )לב ט(‪ ,‬ועל ידי קיום‬ ‫רצונו ומצוותיו‪ ,‬זוכה לחיי העולם הזה ולחי‬ ‫כד הקמח )לרבינו יונה ‪ ‬ערך שמחה(‬ ‫ובספר‬ ‫העולם הבא‪.‬‬ ‫מצינו שכתב חידוש מופלא על‬ ‫מעלת השמחה‪ ,‬שיש לה מעלה בחשיבותה‬ ‫והנה‪ ,‬כשיהודי שמח בעבודתו‪ ,‬הרי זה‬ ‫יותר מהמצוה עצמה‪ .‬וזו לשונו 'השמחה‬ ‫מעיד עליו עד כמה הוא מאמין‬ ‫הזאת ‪ ‬היא מצוה‪ ,‬מן התורה נצטוה אדם‬ ‫וקשור להקב"ה‪ ,‬שהרי מי שרצונו לעשות‬ ‫עליה‪ ,‬כי היא עבודה גמורה לשי"ת‪ ,‬חשובה‬ ‫נחת רוח לאהובו‪ ,‬בכל עת ושעה הוא‬ ‫יותר מן המצוה'‪ .‬ובפשטות דבריו תמוהים‪,‬‬ ‫יד‪ .‬וכמובא ברש"י )בראשית א א( ''בראשית ברא' ‪ ‬אי‪ ‬המקרא הזה אומר אלא דרשני‪ .‬כמו‬ ‫שדרשוהו רבותינו ז"ל‪ ,‬בשביל התורה שנקראת )משלי ח כב( 'ראשית דרכו'‪ ,‬ובשביל ישראל‬ ‫שנקראו )ירמיה ב ג( 'ראשית תבואתו''‪.‬‬ ‫טו‬ ‫לב שומע ‪ ‬תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקי‪ ‬בשמחה ובטוב לבב‬ ‫מהגולה‪ .‬שבשעה שעזרא קרא בתורה‪ ,‬בני‬ ‫ממתין מתי תבוא לידו הזדמנות לשמש את‬ ‫ישראל בכו על מה שלא קיימו את התורה‬ ‫אהובו ולגרום לו קורת רוח‪ .‬וכשבאה אליו‬ ‫כראוי‪ .‬ועזרא ונחמיה אמרו להם‪) :‬פסוק ט(‬ ‫ההזדמנות לעשות את רצון אהובו‪ ,‬אין לו‬ ‫'היום קדוש הוא לה' אלוקיכם טו‪ ,‬אל‬ ‫תענוג גדול מזה‪ ,‬כמו שאמר דוד מלך‬ ‫תתאבלו ואל תבכו‪ ,‬כי בוכים כל העם‬ ‫ישראל ע"ה )תהלים קיט קסב( 'שש אנכי על‬ ‫כשמעם את דברי התורה' טז‪.‬‬ ‫אמרתך כמוצא שלל רב'‪ .‬ולכן מעלת‬ ‫השמחה גדולה מבחינה זו מקיום המצווה‬ ‫ולהלן נאמר )פסוק י( 'ויאמר להם‪ ,‬לכו אכלו‬ ‫עצמה‪ ,‬כיון שהיא נשמת המצווה – האהבה‬ ‫משמנים ושתו ממתקים ושלחו‬ ‫‪à‬מצוה‪.‬‬ ‫המצ‪ä‬וה ַ ְ ַ ֵ‬ ‫והדביקות של ְ ֶ‬ ‫מנות לאין נכון לו‪ ,‬כי קדוש היום לאדונינו‪,‬‬ ‫ואל תעצבו‪ ,‬כי חדות ה' היא מעוזכם'‪.‬‬ ‫ובזה מובן שפיר מדוע כל הקללות שבפר'‬ ‫כי תבוא נאמרו 'תחת אשר לא‬ ‫והתמיהה גדולה‪ ,‬וכי מדוע שלא יתאבלו‬ ‫עבדת את ה' אלוקיך בשמחה ובטוב לבב'‪.‬‬ ‫ולא יבכו‪ ,‬והרי הם בכו על מה‬ ‫כיון שהשמחה של מצוה היא האות על‬ ‫שלא קיימו את התורה כראוי‪ ,‬ומה יכול‬ ‫הקשר של היהודי עם הקב"ה‪ ,‬והיא‬ ‫להיות יותר טוב ממה שיתחרטו ויתמרמרו‬ ‫המפתח לקיום התורה והמצוות‪ .‬וכאשר‬ ‫על חטאיהם וישובו אל ה'‪.‬‬ ‫השמחה של מצוה נעדרת – 'לא עבדת את‬ ‫ה' אלוקיך בשמחה'‪ ,‬הרי זה אות על ריחוק‬ ‫אכן‪ ,‬בפסוק עצמו כבר נאמרה התשובה‬ ‫הלב מהקב"ה‪ ,‬אשר מחמתו נגרם רפיון‬ ‫על כך‪ ,‬וכפי שהטעים להם עזרא את‬ ‫וחלישות בקיום המצוות בכלל ובעניני חובת‬ ‫סיבת הדבר‪ ,‬ואמר להם‪' :‬היום קדוש הוא‬ ‫הלבבות בפרט‪ ,‬והיא הסיבה לכל הרעות‬ ‫לה' אלוקיכם‪ ,‬אל תתאבלו ואל תבכו וכו'‪,‬‬ ‫והקללות‪ ,‬חלילה‪.‬‬ ‫חדוות ה' היא מעוזכם'‪ .‬כלומר‪ ,‬ראש השנה‬ ‫הוא יו"ט שהקב"ה שמח בו‪ ,‬ומשמחתו‬ ‫חדוות ה' היא מעוזכם‬ ‫עלינו להתאזר בעוז ותעצומות שיחננו‬ ‫ובמיוחד שייכת עבודת השמחה ביומא‬ ‫לטובה – 'חדוות ה' היא מעוזכם'‪ .‬ואם כי‬ ‫דדינא‪ ,‬וכפי שיש ללמוד מן‬ ‫ביום קדוש כזה ראוי לשוב בתשובה‪ ,‬אך‬ ‫המסופר בנביא נחמיה )פרק ח(‪ ,‬כיצד היה‬ ‫אופן התשובה צריך להיות בשמחה וביטחון‬ ‫נראה ראש השנה הראשון שעשו עזרא‬ ‫בטוב ה'‪ ,‬ולא מתוך אבל ושברון לב יז‪.‬‬ ‫ונחמיה לאחר שעלו יחד עם בני ישראל‬ ‫טו‪ .‬פירש"י 'כי יו‪ ‬ראש השנה הוא'‪.‬‬ ‫טז‪ .‬פירש"י )ש‪' (‬כי בוכי‪ ‬כל הע‪ ,‬מפני שלא קיימו התורה כראוי'‪.‬‬ ‫יז‪ .‬וכשיהודי מתחזק באמונה בה'‪ ,‬הריהו גור‪ ‬נחת רוח למעלה לאי‪ ‬שיעור‪ ,‬וכמו שהיה רגיל‬ ‫הרה"ק רבי נח מלעכוביטש זיע"א )הובא ביסוד העבודה מכתב ו( לחזור בכל ראש השנה‪ ,‬ולומר‪:‬‬ ‫'חדוות ה''‪ ,‬כלומר הסיבה שיש להשי"ת נחת רוח וחדווה‪' ,‬היא מעוזכ‪ – '‬מה שאנו מאמיני‪‬‬ ‫בחסדו ית' שהוא מעוזינו'‪.‬‬ ‫פרשת כי תבוא ‪ ‬לב שומע‬ ‫טז‬ ‫מעוזכם'‪ .‬ואמרו חז"ל )ראש השנה טז‪ ,(.‬אמר‬ ‫ומהבעל שם טוב )בעש"ט דברים לראש השנה‬ ‫הקב"ה‪ :‬המליכוני עליכם – כדי שיעלה‬ ‫ויום כיפור אות כט( מובא הרחבת‬ ‫זכרוניכם לטובה‪ .‬כי הנה יום ראש השנה‪,‬‬ ‫דברים בענין זה‪ ,‬וזו לשונו 'הלא ראש‬ ‫אפילו ט"ו בשבט שהוא ראש השנה‬ ‫השנה הוא יום טוב‪ ,‬ובמשנה )ראש השנה כט‪(:‬‬ ‫לחניטת אילנות‪ ,‬מ"מ הוא יום שמחה ויום‬ ‫יום טוב של ראש השנה וכו'‪ ,‬והוא יום‬ ‫טוב‪ ,‬כן כתב הגהות מיימוני ריש הלכות‬ ‫שמחה‪ ,‬על כן אומרים 'שהחיינו'‪ .‬ומה‬ ‫ראש השנה עיין שם‪.‬‬ ‫שכתב האר"י ז"ל לבכות‪ ,‬הוא משום גלות‬ ‫השכינה וכו'‪ ,‬וכדי שידיננו ה' יתברך לטובה‪.‬‬ ‫והסברא נותן‪ ,‬שהוא כעין יום כתר מלוכה‪,‬‬ ‫והוא שכתוב )נחמיה ח י( 'לכו אכלו משמנים‬ ‫שבו חוזר תחילת הבריאה ‪‬‬ ‫וגו' ואל תעצבו כי חדות ה' היא מעוזכם'‪.‬‬ ‫שחנטו האילנות בפעם הראשון בבריאת‬ ‫והבכיה שבוכין הוא בכיה של שמחה ‪ ‬על‬ ‫עולם‪ ,‬והוא כיום גינוסיא )יום ההכתרה‪ ,‬עיין‬ ‫שהחיינו והגיענו יח‪ .‬על כן‪ ,‬כיון שהוא יום‬ ‫עבודה זרה י‪ (.‬של מלכים‪ .‬ומכל שכן א' תשרי‬ ‫שמחה ראוי לזכור ירושלים‪ ,‬כמו שכתוב‬ ‫שהוא יום גינוסיא לכל עולם כולו‪ .‬אך‬ ‫)תהלים קלז ו( 'אם לא אעלה את ירושלים על‬ ‫לעומת זה‪ ,‬הוא יום חרדת הדין ותחלה‬ ‫ראש שמחתי'‪ ,‬שקבלנו זה בשבועה‬ ‫לימי התשובה‪ ,‬ואם לא עכשיו אימתי‪ .‬וראוי‬ ‫ובקללה‪ ,‬כמו שכתוב )שם ה( 'אם אשכחך‬ ‫לבכות ולהתפלל ולבקש רחמים ותחנונים‪.‬‬ ‫ירושלים וגו'' יט‪.‬‬ ‫אך אמור אומרים ַעם ה'‪ִ ,‬אל‪ ä‬אנחנו נשליך‬ ‫נפשינו מנגד שלא להתעצב ביום חדות‬ ‫השמחה מהכתרת מלכו של עולם‬ ‫ה' אלוקי ישראל ויום גינוסיא שלו‪ ,‬ונשמח‬ ‫‪ ‬היא מעוזינו ותפארתנו‬ ‫עמו ויעבור עלינו מה‪ .‬ואמנם זה הוא גופיה‬ ‫על דרך זה מצינו בחתם סופר )דרשות ח"ב‬ ‫גורם רחמים יותר מכמה תעניות‪ ,‬בראות‬ ‫שכתב ''חדוות ה' היא‬ ‫עמ' שסז(‬ ‫יח‪ .‬על דר‪ ‬זה מצינו בספר ויגד יעקב )לראש השנה אות כו( וזו לשונו 'כתיב גבי עזרא )נחמיה ח‬ ‫ט‪‬י( ''אל תתאבלו ואל תבכו וכו' כי קדוש היו‪ ‬לאדונינו' עיי‪ ‬ש‪ .‬ושמעתי מפ"ק אדמ"ו‬ ‫הגה"ק רי"ד מבעלזא זי"ע‪ ,‬דא‪ ‬שכתבו בספרי‪ ‬הק' לבכות בימי‪ ‬האלה‪ ,‬אבל הבכיה לא‬ ‫תהיה מחמת אבל וצער ח"ו רק מחמת הדביקות‪ .‬וכמו שכתב הטורי זהב בהלכות שבת )סי'‬ ‫רפח( בש‪ ‬המדרש‪ ,‬שהתלמידי‪ ‬מצאו את רבי עקיבא שהיה בוכה בשיר השירי‪ ,‬ואמרו לו‪:‬‬ ‫שבת היו‪ .‬ואמר לה‪ :‬עונג הוא לי‪ ,‬והיינו מחמת דביקות‪ ,‬וכ‪ ‬הוא מצוי במתפללי‪ ‬בכונה‪,‬‬ ‫עיי‪ ‬ש‪ ‬בטורי זהב‪ .‬והיינו דאמר 'אל תתאבלו ואל תבכו'‪ ,‬שלא מחמת האבילות תבכו‪ ,‬רק כי‬ ‫קדוש היו‪ ‬וחדות ד' היא מעוזכ‪ ,‬הבכיה תהיה מכח הקדושה והדביקות'‪.‬‬ ‫יט‪ .‬על דר‪ ‬זה מצינו שכתב הלבוש )או"ח סי' תקפד ס"ב( בטע‪ ‬הדבר שנוהגי‪ ‬בראש השנה‬ ‫להעלות לתורה את הש"‪ ‬ובעל תוקע‪ ,‬שהתכלית היא שיהיו שמחי‪ ‬בעבודת היו‪ ,‬ומקור‬ ‫השמחה היא התורה‪ .‬וז"ל 'ויש מקומות שנוהגי‪ ‬לקרות התוקע ממני‪ ‬החמשה העולי‪) ,‬ובפוזנא‬ ‫נוהגי‪ ‬לקרות בחיוב ג"כ החז‪ ‬המתפלל מוס‪ ‬והוא ג‪ ‬בתו‪ ‬החמשה‪ ,‬וכ‪ ‬ביו‪ ‬כיפור(‪ .‬ואפשר שנהגו כ‪ ,‬משו‪‬‬ ‫יז‬ ‫לב שומע ‪ ‬תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקי‪ ‬בשמחה ובטוב לבב‬ ‫ומתמלא אהבת הקב"ה‪ ,‬ונפשו קשורה‬ ‫הקב"ה שהם אינם חסים על בקשת חייהם‬ ‫בגיל‪ ,‬ומגלה להם רזים וחידושים של‬ ‫מפני כבודו יתברך שמו‪ .‬והיינו 'המליכוני‬ ‫מעלה‪ ,‬לפי שהוא ירא ה' ברוך הוא‪ ,‬וישר‪,‬‬ ‫עליכם' – ביום תחילת מלכות‪ ,‬כדי שיעלה‬ ‫ונכנס הטעם בקרבו‪.‬‬ ‫זכרוניכם על ידי זה לפני לטובה‪ .‬והיינו 'אל‬ ‫תעצבו‪ ,‬כי 'חדוות ה'' ‪ ‬היא גורם מעוזכם' כ‪.‬‬ ‫וזהו שאמר שלמה )שיר השירים ה ו( 'נפשי‬ ‫יצאה בדברו'‪' ,‬ותעלוזנה כליותי בדבר‬ ‫שמחו בה' וגילו צדיקים‬ ‫שפתיך מישרים' )משלי כג טז(‪ .‬וכן אמר דוד‬ ‫והרנינו כל ישרי לב‬ ‫)תהלים קד א( 'ברכי נפשי'‪ .‬לפי שהנפש‬ ‫וכשנרצה להתבונן על רום מעלת‬ ‫ממעלה העולה למעלה‪ ,‬וכשהיא יודעת ענין‬ ‫השמחה וגודל תועלתה‪ ,‬וכן‬ ‫סודה‪ ,‬היא תאהב את בוראה ותסגל‬ ‫ללמוד מהי הדרך לכנוס בשערי השמחה‬ ‫מצוותיו‪ .‬וכאשר תגיע הנפש אל המחיצה‬ ‫ולהשיג קצת ממנה‪ ,‬נעתיק את לשונו‬ ‫והמעלה אשר היא דומה לו‪ ,‬אז תייחדהו‬ ‫המופלאה של האורחות צדיקים )שער‬ ‫במצפוניה ותשעשע בחדריה‪ ,‬ובכל עת‬ ‫השמחה( על מידת השמחה‪ ,‬וזו לשונו 'לכן‬ ‫ובכל רגע חושקת אהבתו‪ ,‬וזוכרת אותה‬ ‫ישים כל אדם שמחתו על התורה‪ .‬ובעת‬ ‫בלילה על יצועו‪ .‬אז ה' ברוך הוא‪ ,‬שולח בה‬ ‫שיעשה המצוות ישמח בלבו על שזכה‬ ‫חשק השמחה‪ ,‬והלב יבער וידליק מרוב‬ ‫להיות עבד למלך עליון‪ ,‬אשר בני מעלה‬ ‫חשק האהבה‪ ,‬כענין שנאמר )ישעיה סא י(‬ ‫ישתחוו לו‪ .‬וכן אמר דוד )תהלים קיט קסב(‬ ‫'שוש אשיש בה'‪ ,‬תגל נפשי באלוקי'‪.‬‬ ‫'שש אנכי על אמרתך כמוצא שלל רב'‪ .‬וכל‬ ‫ואשרי הנפש הזוכה לאותה שמחה‪.‬‬ ‫העושה המצוות בשמחה‪ ,‬יש לו שכר אלף‬ ‫אין השכינה שורה אלא מתוך שמחה )שבת‬ ‫ידות ‪ ‬יותר ממי שהמצוות עליו למשא‪.‬‬ ‫ל‪ ,(:‬וכל הנביאים לא היו מתנבאים בכל‬ ‫אברהם ודוד‪ ,‬כל היום כולו היו עסוקים‬ ‫עת שירצו‪ ,‬אלא מכוונים דעתם ויושבים‬ ‫בתורה‪ ,‬ומפארים ומשבחים בשירות‬ ‫שמחים וטובי לב ומתנבאים‪ .‬שאין הנבואה‬ ‫ותשבחות להקב"ה ‪ ‬להרים קול בשמחה‪.‬‬ ‫שורה מתוך עצלות ולא מתוך עצבות אלא‬ ‫ואז מצליח בכל דרכיו‪ ,‬וטוב טעמיו‪ ,‬ושולח‬ ‫מתוך שמחה‪ .‬לפיכך בני הנביאים מביאים‬ ‫הקב"ה רוח הקודש בקרבו‪ ,‬ולבו שמח‪,‬‬ ‫שיהא לבו שמח‪ ,‬כי התורה משמחת כדכתיב )תהלי‪ ‬יט ט( 'פקודי ה' ישרי‪ '‬וגו'‪ ,‬ועל ידי כ‪‬‬ ‫יאושר כחו שיוכל לתקוע יפה בלא הפסק או טעות'‪.‬‬ ‫כ‪ .‬ובשפת אמת )ראש השנה שנת תרסא( כתב על השמחה שבראש השנה‪ ,‬שתלוי בה השמחה‬ ‫של כל השנה‪ .‬וזו לשונו 'הנביא צוה לשמוח בראש השנה )נחמיה ח י( 'אכלו משמני‪ ‬כו'‬ ‫חדות ה' היא מעוזכ‪ .'‬עיקר העוז לבני ישראל לשמוח בחלק אלקות המיוחד לנפשות בני‬ ‫ישראל‪ .‬ובראש השנה מתחדש זה הכח שבו נברא האד‪' – ‬ויפח באפיו נשמת חיי‪) '‬בראשית‬ ‫ב ז(‪ .‬ובראש השנה מקבלי‪ ‬מלכות שמי‪ .‬וצרי‪ ‬להיות בשמחה‪ ,‬כמ"ש )שבת קל‪' (.‬כל ]מצוה[‬ ‫שקיבלו עליה‪ ‬בשמחה‪ ,‬עדיי‪ ‬עושי‪] ‬אותה[ בשמחה'‪ .‬וכפי השמחה בראש השנה בקבלת‬ ‫מלכותו יתבר‪ ‬שמו ‪ ‬כ‪ ‬מתקיי‪ ‬כל ימי השנה'‪.‬‬ ‫פרשת כי תבוא ‪ ‬לב שומע‬ ‫יח‬ ‫מפני שהשמחה מביאה באדם כוחות הנפש‬ ‫לפניהם נבל ותוף וכנור ומבקשים הנבואה‪,‬‬ ‫להתייגע ולהתאמץ לעלות בהר ה'‪ ,‬בכל‬ ‫כדכתיב )מלכים ב' ג טו( 'והיה כנגן המנגן ותהי‬ ‫עניני 'עשה טוב'‪ .‬ומאידך‪ ,‬השמחה היא כלי‬ ‫עליו יד ה''‪.‬‬ ‫המלחמה החזק ביותר כנגד היצר הרע‪,‬‬ ‫תפארת הנשמה שתתפאר בתפארת‬ ‫לנצחו בכל מה ששייך ל'סור מרע'‪ ,‬שהרי‬ ‫תשמח‬ ‫אשר‬ ‫השמחה‬ ‫'אין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנסה‬ ‫באלוקים‪ ,‬ותבהיק זיו יראתה להבהיק יקר‬ ‫בו רוח שטות' )סוטה ג‪ ,(.‬וכאשר יהודי שמח‬ ‫הודה‪ ,‬ויערב אור חמדתה ליוצרה באהבה ‪‬‬ ‫וטוב לב‪ ,‬לא שייך אצלו רוח שטות‪ ,‬אלא‬ ‫תשוקת חשק תאות עליון‪ ,‬להתעטר עטרת‬ ‫אדרבה‪ ,‬מכוח השמחה והסיפוק שממלאים‬ ‫יופי המחשבות הזכות הטהורות‪ .‬ותהיה‬ ‫אותו‪ ,‬הוא מוסיף חבילי מצוות על חבילי‬ ‫נוהמת לגודל גיל עליצתה לידידה ידיד‬ ‫מצוות ואינו שת לבו ליצר הרע העומד‬ ‫עליון‪ .‬ותתקשר בקישור חיבה‪ .‬ותהיה‬ ‫לפתחו ומבקש להפילו‪.‬‬ ‫דורשת וחוקרת אחר המעלות ‪ ‬לאור באור‬ ‫זה כבר מובא בחרדים )הקדמה ד"ה‬ ‫ויסוד‬ ‫החיים‪ .‬ובעת אשר היא מתרוממת‬ ‫התנאי הרביעי(‪ ,‬שהשמחה היא סוד‬ ‫ומתגדלת ומתגלגלת לדעת קדושת יוצרה‬ ‫השגת הקדושה והשער להצלחה בעבודת‬ ‫ומתדבקת באמונתה לבורא יתברך‪ ,‬אז היא‬ ‫הבורא‪ ,‬וזו לשונו 'וכן גילה הרב החסיד‬ ‫מתפשטת בחידוש גיל ומרחבת בשמחתה‪.‬‬ ‫המקובל מהר"ר יצחק אשכנזי זצ"ל לאיש‬ ‫באותה שעה מתקדשת קדושת קודש‬ ‫סודו‪ ,‬שכל מה שהשיג שנפתחו לו שערי‬ ‫הקדשים‪ ,‬ואז מתאווה ונושאת‬ ‫החכמה ורוח הקודש‪ ,‬בשכר שהיה שמח‬ ‫חן לפני מלך מלכי המלכים‪ ,‬ובעת ההיא‬ ‫בעשיית כל מצוה שמחה גדולה לאין‬ ‫מתיקרת ומתייפה ומתהדרת בהדרת גאון‬ ‫תכלית‪ .‬ואמר‪ ,‬דהיינו דכתיב 'תחת אשר לא‬ ‫עוז תוקף הדרתה‪ ,‬ואז העליון יסגלנה‬ ‫עבדת את ה' אלוקיך בשמחה ובטוב לבב‬ ‫להצהיר זיוה‪ ,‬להכניסה בחדרי זוהר ולצוררה‬ ‫מרוב כל'‪ .‬פירוש 'מרוב כל'‪ ,‬מכל מיני‬ ‫בצרור החיים‪ .‬והרחמן ישימנו מאנשי‬ ‫תענוג שבעולם ומכל זהב ופז רב ואבנים‬ ‫עבודתו השמחים' כא‪.‬‬ ‫טובות ומרגליות' כב‪.‬‬ ‫השמחה ‪ ‬סוד ההצלחה‬ ‫ישמחו במלכותך שומרי שבת‬ ‫בעבודת הבורא‬ ‫וזה הפירוש במה שאנו מתפללים ואומרים‬ ‫וזו העצה היעוצה לכל מי שמבקש לעלות‬ ‫בכל שבת 'ישמחו במלכותך שומרי‬ ‫בעבודת ה'‪ ,‬שיהיה תמיד בשמחה‪.‬‬ ‫כא‪ .‬צא ולמד את המובא בילקוט שמעוני )ישעיהו רמז תח( וזו לשונו 'פע‪ ‬אחת הייתי יושב‬ ‫בבית המדרש הגדול שבירושלי‪ ‬ובא תלמיד ושאל לי ‪ ‬כב‪ ‬שהוא שואל את אביו‪ ,‬אמר‬ ‫לי‪ :‬מה נשתנה ישעיהו מכל הנביאי‪ ‬שנתנבא כל הטובות והנחמות בישראל‪ .‬אמרתי לו‪ :‬בני‪,‬‬ ‫מפני שקבל עליו עול מלכות שמי‪ ‬בשמחה' )וכ‪ ‬מובא בתנא דבי אליהו פרק טז(‪.‬‬ ‫כב‪ .‬מה שפירש בש‪ ‬האריז"ל ש'מרוב כל'‪ ,‬פירושו‪ ,‬שקיו‪ ‬המצוות משמח הרבה יותר 'מכל‬ ‫מיני תענוג שבעול‪ ‬ומכל זהב ופז רב ואבני‪ ‬טובות ומרגליות'‪ .‬אכ‪ ,‬השכר על המצוות‬ ‫יט‬ ‫לב שומע ‪ ‬תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקי‪ ‬בשמחה ובטוב לבב‬ ‫תשמעון וכו'‪ ,‬ושמר' וכו'‪ ,‬והם טובות‬ ‫שבת'‪ ,‬שבשבת קודש מאיר אור האמונה כג‪,‬‬ ‫העולם הזה‪ ,‬והוו תרתי דסתרן‪.‬‬ ‫ומכוחה משיג יהודי בהירות ושמחה‬ ‫במלכותו ית'‪ ,‬ומעין מה שכתב הרה"ק ר'‬ ‫וניחא ליה להרב ז"ל‪ ,‬דגוף המצוה אין‬ ‫צדוק הכהן מלובלין זיע"א )פרי צדיק פר'‬ ‫שכרן בעולם הזה‪ ,‬אך השמחה‬ ‫קדושים אות ט( 'אבל בשבת לא נצטוו על‬ ‫ששמח בעשיית המצות ובעסק התורה‪,‬‬ ‫שמחה‪ ,‬אבל אנשי כנסת הגדולה תיקנו‬ ‫שמחה זו נוטל שכרה בעולם הזה‪ .‬וז"ש‬ ‫בנוסח השמונה עשרה 'ישמחו במלכותך‬ ‫'היום לעשותם' ‪ ‬גוף המצות עצמן‪' ,‬ולמחר‬ ‫שומרי שבת'‪ ,‬היינו שהם מעצמם שמחים ‪‬‬ ‫לקבל שכרן'‪ .‬אבל 'והיה עקב'‪ ,‬אין 'והיה'‬ ‫על ידי הרגשת כבוד מלכותו עליהם' כד‪.‬‬ ‫אלא לשון שמחה‪ ,‬כלומר אם תשמח‬ ‫בעשיית המצות ותלמוד תורה‪ ,‬אז בעבור‬ ‫שכר קיום המצוה השמחה ‪ ‬משתלם‬ ‫השמחה אז 'ושמר' וכו' ‪ ‬טובות העולם‬ ‫בעולם הזה והקרן קיימת לעולם הבא‬ ‫הזה‪ ,‬זהו תורף דבריו בקצור‪.‬‬ ‫מדברי החיד"א )חומת אנך‪ ,‬תהלים פרק‬ ‫והנה‬ ‫קיב( עולה חידוש מופלא על שכרו‬ ‫וזה שנאמר 'אשרי איש ירא את ה'‬ ‫של השמח בקיום המצוה‪ ,‬ששכרו משתלם‬ ‫במצותיו חפץ מאד'‪ ,‬ואין ספק‬ ‫בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא‪.‬‬ ‫דהחפץ במצות‪ ,‬ובפרט דכתיב 'מאד'‪ ,‬הוא‬ ‫וזו לשונו ''אשרי איש ירא את ה' במצותיו‬ ‫שמח שמחה גדולה‪ .‬ואז אוכל בעולם הזה‬ ‫חפץ מאד' וכו' )תהלים קיב א(‪ .‬אפשר במ"ש‬ ‫השמחה שישמח‪' ,‬גבור בארץ ]יהיה‪ ,‬זרעו‬ ‫הרב זרע בירך ז"ל‪ ,‬דאמרו רז"ל )קידושין לט‪(:‬‬ ‫דור ישרים יבורך[ וכו'‪ ,‬הון ועושר בביתו' ‪‬‬ ‫'שכר מצות בהאי עלמא ליכא'‪ ,‬וכן אמרו‬ ‫שהם טובות העולם הזה על השמחה שהוא‬ ‫)עירובין כב‪' (.‬היום לעשותם ולמחר לקבל‬ ‫שמח‪ ,‬שזו שכרה בעולם הזה'‪.‬‬ ‫שכרם'‪ .‬וקשה‪ ,‬דתכף כתיב 'והיה עקב‬ ‫אי‪ ‬לו דמיו‪ ‬ושוויות בעול‪ ‬הזה‪ ,‬כמובא במאור עיני‪) ‬פר' בשלח ד"ה ואל ימעט( 'ואל ימעט בעיניו‬ ‫שו‪ ‬מצוה ודבור הגו‪ ‬כשהוא ע‪ ‬חיות‪ ,‬כי הבעל ש‪ ‬טוב עליו השלו‪ ‬נשמתו בגנזי מרומי‪,‬‬ ‫אמר‪' ,‬שכר מצוה בהאי עלמא ליכא' )קידושי‪ ‬לט ב( כי אי‪ ‬כל העול‪ ‬יכול לקבל אור השכר של‬ ‫מצוה ודבור הגו‪.'‬‬ ‫כג‪ .‬כמובא במדרש רבה )פר' וישלח פב טז( 'ויבר‪ ‬אלוקי‪ ‬את יו‪ ‬השביעי'‪ .‬במה ברכו‪ ,‬באורה'‪.‬‬ ‫כד‪ .‬וזהו הפירוש בדרשת חז"ל )ספרי‪ ,‬פר' בהעלות‪ ,‬פיסקא עז( ''וביו‪ ‬שמחתכ‪  '‬אלו שבתות'‪.‬‬ ‫והדברי‪ ‬עולי‪ ‬יפה ע‪ ‬המובא בשפת אמת )פר' ראה שנת תרסא ד"ה בפסוק למע‪ (‬וזו לשונו‬ ‫'בימי המעשה 'שמחתי מתו‪ ‬יראתי'‪ .‬ובשבת קודש שנקרא יו‪ ‬שמחה‪ ,‬כמ"ש ז"ל )ספרי‪ ,‬פר'‬ ‫בהעלות‪ ,‬פיסקא עז( 'וביו‪ ‬שמחתכ‪  '‬אלו השבתות'‪ ,‬אז 'יראתי מתו‪ ‬שמחתי'‪ .‬ובאמת עיקר‬ ‫השמחה בהתגלות כח הנשמה‪ .‬ובשבת קודש דיש נשמה יתירה ‪ ‬יומא דנשמתי‪ ,‬הוא‬ ‫השמחה‪ ,‬כמו שנאמר )תהלי‪ ‬צב ה( 'שמחתני כו' בפעל‪ .‬במעשי ידי‪ ‬ארנ‪  '‬זהו הנשמות‬ ‫מעשה ידיו של הקב"ה‪ ,‬כמו שנאמר )ישעיהו נז טז( 'ונשמות אני עשיתי''‪.‬‬ ‫פרשת כי תבוא ‪ ‬לב שומע‬ ‫כ‬ ‫באוצרו הגדול‪ ,‬וליקח מהם כל אשר‬ ‫והרי זו סגולה נפלאה לכל מי שרוצה‬ ‫ברצונו‪ ,‬הן כלי כסף או זהב וכל מחמדי‬ ‫שיהיה 'זרעו דור ישרים מבורך'‪,‬‬ ‫תבל‪ .‬והנה באותו מעת לעת עמל בכל‬ ‫ולכל מי שרוצה שיהיה 'הון ועושר בביתו'‪,‬‬ ‫כוחו וצבר כסף וזהב הרבה מאוד‪ .‬ומאותו‬ ‫שיקיים את המצוות בשמחה ובטוב לבב‪,‬‬ ‫העת והלאה התחיל לעלות במעלות‬ ‫וכך ייטב לו בעולם הזה ולעולם הבא –‬ ‫העשירות יותר ויותר – עד שנעשה עשיר‬ ‫'וצדקתו עומדת לעד' כה‪.‬‬ ‫היותר גדול ומפורסם בכל העולם‪.‬‬ ‫ובכל שנה היה עושה משתה גדול לזכרון‬ ‫שמחת החיים של איש יהודי‬ ‫המעשה ההוא‪ .‬ובעת המשתה היו‬ ‫וראה מה שכתב החפץ חיים זצ"ל )שם עולם‬ ‫נאספים אליו כל חורי המדינה‪ .‬ונמשך כן‬ ‫פרק כ( וזו לשונו 'ומה מאד צריך‬ ‫כמה עשיריות שנה‪ ,‬עד שבעולם נשכח‬ ‫האדם לשמוח בימי החיים שנתן לו השי"ת‬ ‫עצם המעשה – ממה התחיל האיש הזה‬ ‫‪ ‬שעל ידן יוכל להשיג העונג הנצחי‪ ,‬כי‬ ‫להתעשר‪.‬‬ ‫יהיה צרור בצרור החיים ויתענג על ה' לנצח‪.‬‬ ‫וכאשר יתבונן היטב בזה‪ ,‬יבוא לאהוב את‬ ‫ויהי בפעם אחת‪ ,‬בעת משתה היין‪ ,‬אמר‬ ‫ה' אהבה עזה – עבור החיים שנתן לו‬ ‫לרעיו העשירים הגדולים המסובים‬ ‫השי"ת‪ .‬ובזה יבואר מאוד מה שאמר‬ ‫שם‪ ,‬אשאל לפניכם דבר‪ .‬והוא‪ִ ,‬אמרו לי‬ ‫הכתוב )ל ו( 'ומל ה' אלוקיך את לבבך ואת‬ ‫לפי דעתכם מה היום החביב אצלי מכל‬ ‫לבב זרעך לאהבה את ה' אלוקיך בכל לבבך‬ ‫הימים‪ .‬ויענוהו‪ ,‬לפי דעתנו‪ ,‬יום כזה ‪ ‬הוא‬ ‫ובכל נפשך למען חייך'‪ ,‬שתיבת 'למען חייך'‬ ‫יום החביב מאוד‪ ,‬בהיות הבית מיופה בכל‬ ‫אין לו ביאור לכאורה‪ .‬ובדברינו ניחא מאוד‪.‬‬ ‫מיני יופי‪ ,‬וכל כסאות הבית מצופה זהב‪,‬‬ ‫והשולחן הוא מכל מיני מעדנים שבעולם‪,‬‬ ‫ובדרך דמיון לאחד שהציל את בן המלך‬ ‫וכל גדולי המדינה מסובין על שולחנך‪,‬‬ ‫מן המיתה ועבור זה נתן לו המלך‬ ‫ואתה מלובש בבגדי מלכות‪.‬‬ ‫רשות לכנוס יום אחד – מעת לעת‬ ‫כה‪ .‬ובדברי‪ ‬אחדי‪) ‬אות כז‪ ,‬דרוש לשבת שובה( כתב החיד"א תוספת דברי‪' ‬ואני שמעתי מעטרת‬ ‫ראשי‪ ,‬מורי הרב זלה"ה‪ ,‬מש‪ ‬הרב מר אביו מהר"ר חנו‪ ‬נבו‪ ‬זלה"ה‪ ,‬שהיה מפרש‬ ‫בהקדמת הרב זרע בר‪ ,‬דהג‪ ‬ד'שכר מצות בהאי עלמא ליכא' ל )קידושי‪ ‬לט‪ ,(:‬מ"מ שכר‬ ‫השמחה ששמח במצות‪ ,‬נוטל בעול‪ ‬הזה‪ .‬מאמר‪ ‬ז"ל פ"ק דברכות ד‪ ‬ח' ע"א‪ ,‬א"ר חייא‬ ‫בר אבא משמיה דעולא‪ ,‬גדול הנהנה מיגיעו יותר מירא שמי‪ ,‬דאלו גבי ירא שמי‪ ‬כתיב‬ ‫)תהלי‪ ‬א א( 'אשרי איש ירא את ה''‪ ,‬ואלו גבי נהנה מיגיעו כתיב )תהלי‪ ‬קכח ב( 'אשרי‪] ‬בעול‪‬‬ ‫הזה[ וטוב ל‪] ‬לעול‪ ‬הבא['‪ ,‬ולגבי ירא שמי‪' ‬וטוב ל‪ '‬לא כתיב ביה עכ"ל‪ .‬ודשו ביה רבי‪.‬‬ ‫והוא ז"ל פרש‪ ,‬ד'נהנה מיגיעו'‪ ,‬היינו שיש לו הנאה בקיו‪ ‬המצות ושמח בה‪ ,‬ומשו‪ ‬הכי‬ ‫גדול מירא שמי‪ ‬שמקיי‪ ‬המצות כפשוט‪ ‬בלי שמחה‪ .‬דהשמח אוכל בעול‪ ‬הזה מהשמחה‬ ‫וקר‪ ‬המצוה לעול‪ ‬הבא‪ ,‬אבל ירא שמי‪ ‬פשוט‪ ,‬אי‪ ‬לו בעול‪ ‬הזה‪ ,‬דשכר מצות בהאי עלמא‬ ‫ליכא‪ ,‬עד כא‪ ‬שמעתי'‪.‬‬ ‫כא‬ ‫לב שומע ‪ ‬תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקי‪ ‬בשמחה ובטוב לבב‬ ‫אבל האמת‪ ,‬שיש לנו ערלת הלב ואין אנו‬ ‫ויען להם‪ ,‬יש לי יום אחד חקוק בזיכרוני‪,‬‬ ‫מכירין את גודל יקר ערך התורה‬ ‫שהייתי בו רעב וצמא ובלבוש פשוט‬ ‫והמצוה‪ ,‬על כן אין אנו שמחין בם‪ ,‬ואין‬ ‫‪ ‬כאחד השפלים‪ ,‬ולא זכיתי אז שאפילו‬ ‫מצוי אהבת ה' כי אם כשנותן השי"ת‬ ‫איש אחד ישרתני‪ ,‬ואעפ"כ שמחתי בכל‬ ‫להאדם איזה טובה של עניני עולם הזה‪.‬‬ ‫רגע ורגע הי]ת[ה יותר משמחתי כעת‪.‬‬ ‫אבל לעתיד – כשימול ה' את ערלת לבבנו‬ ‫ויתמהו איש אל רעהו על דבריו‪.‬‬ ‫ונשיג את גודל יקר ערך התורה והמצוה‪,‬‬ ‫וישיב להם‪ ,‬זהו היום שהכניסוני לבית‬ ‫אז יהיה לנו אהבה אמתית להשי"ת עבור‬ ‫האוצר‪ ,‬שהייתי אז רעב וצמא –‬ ‫כל רגע ורגע שנותן לנו החיים‪ ,‬כי על ידי‬ ‫כל ה'מעת לעת' ]מטעם שחסתי אז על‬ ‫זה נוכל להשיגו‪ ,‬וכמו האיש הנ"ל שהיה‬ ‫רגעים אחדים לצאת מהאוצר[‪ ,‬ולבושי היה‬ ‫אוהב למלך אהבה עזה עבור ה'מעת לעת'‬ ‫פשוט כאחד השפלים ולא היה אז שום‬ ‫שהכניסו לבית אוצרו‪ .‬וזהו שכתוב 'ומל ה'‬ ‫אדם אצלי‪ .‬ואעפ"כ שמחתי עד להפליא‪,‬‬ ‫אלוקיך את לבבך וגו' למען חייך'‪ ,‬היינו‬ ‫שבכל רגע ורגע הרגשתי בנפשי שאני עולה‬ ‫שעבור זה לבד תאהבנו אהבה עזה'‪.‬‬ ‫למעלה למעלה‪ ,‬שברגע זו מצאתי כלי יקר‬ ‫המורם מן הדברים עד כמה עלינו‬ ‫של זהב‪ ,‬וברגע זו כלי משובצת באבנים‬ ‫להחשיב את המתנה והזכות‬ ‫טובות ומרגליות‪ .‬וכן נמשך אז כל ה'מעת‬ ‫להיות 'יהודי'‪ ,‬שחייו בעולם הזה דומים למי‬ ‫לעת'‪ ,‬ולא הרגשתי בנפשי שום צער של‬ ‫שהוכנס לאוצר המלוכה לזמן קצוב‪ ,‬שאם‬ ‫רעבון מפני גודל השמחה‪ .‬משא"כ עתה‬ ‫נשכיל להבין את חשיבות התורה והמצוות‬ ‫שאני מורגל בעשירות ובמלבושי כבוד‪ ,‬אין‬ ‫‪ ‬יותר מאבנים טובות ומרגליות‪ ,‬הרי בלב‬ ‫אצלי שמחה כל כך‪.‬‬ ‫מלא שמחה ואהבה נאסוף מיליאנען מצוות‬ ‫וכן הוא הדבר בענינינו‪ ,‬ה' יתברך הוריד‬ ‫ומעשים טובים‪.‬‬ ‫לנו את אוצרו הנחמד – הוא התורה‬ ‫והמצוות בעולם הזה‪ ,‬והרשהו לאדם‪ ,‬שבכל‬ ‫כל חפציך לא ישוו בה‬ ‫ימי שנותיו יוכל ליקח מהן כל מה שירצה‪,‬‬ ‫ואף שמצוי שהיצר הרע ויושבי קרנות‬ ‫אשר אפילו פרט קטן אחד מהם‪ ,‬הוא טוב‬ ‫מזלזלים באותם אנשים הרודפים‬ ‫מכל הפנינים שבעולם ]וכמו שאמרו חז"ל‬ ‫אחר כל מצוה וששים מכל רגע ורגע של‬ ‫על הפסוק )משלי ג טו( 'כל חפציך לא ישוו‬ ‫לימוד תורה‪ .‬אך האמת שלעגם נובע‬ ‫בה' – כל אבנים טובות ומרגליות שבעולם‬ ‫מבורות ליבם וגודל סכלותם‪ ,‬וכפי שהמשיל‬ ‫לא ישוו בדבר אחד מן התורה[‪ .‬ועל כן היה‬ ‫זאת החפץ חיים בספרו חובת הדת )אפתחה‬ ‫לו לאדם לשמוח מאוד בימי חייו שנתן לו‬ ‫במשל פי‪ ,‬פרק ו אות סו(‪ .‬וזו לשונו 'וכבר אמר‬ ‫השי"ת ולאהוב את ה' אהבה עזה ונאמנה‬ ‫דוד המלך ע"ה )תהלים קיט מו( 'ואדברה‬ ‫עבור זה‪ ,‬אפילו אם ימי חייו אינן של‬ ‫בעדותיך נגד מלכים ולא אבוש'‪ .‬ובאמת‪,‬‬ ‫שמחה ותענוג כל כך‪ ,‬כיון שיכול ללקט‬ ‫מה שאירע כמה פעמים שמלעיגים מאיזה‬ ‫הפנינים היקרים היקרים‪ ,‬וכמאמר האיש‬ ‫איש הירא וחרד ועוסק בתורה‪ ,‬הוא מפני‬ ‫הנ"ל‪ ,‬שבעת שהיה בתוך האוצר לא הרגיש‬ ‫שאינם מבינים כלל מהו תורה‪ .‬הגם‬ ‫אז שום צער כלל‪ ,‬מפני גודל השמחה‪.‬‬ ‫פרשת כי תבוא ‪ ‬לב שומע‬ ‫כב‬ ‫במשלי )משלי ג טו( 'יקרה היא מפנינים וכל‬ ‫שאומרים בעת הגבהת התורה 'וזאת‬ ‫חפציך לא ישוו בה'‪ ,‬ואמרו חז"ל 'כל אבנים‬ ‫התורה אשר שם משה וגו' על פי ה' ביד‬ ‫טובות ומרגליות שבעולם לא ישוו לדבר‬ ‫משה'‪ ,‬אבל אינם יודעים כלל את עצם‬ ‫אחד מן התורה‪ .‬וכל שכן‪ ,‬מי שזכה שלמד‬ ‫קדושתה וענינה הנורא מאוד‪ ,‬ועל כן אין‬ ‫כל סדרי משניות או כמה מסכתות מן‬ ‫לעג שלהם נחשב לכלום‪ ,‬ואל יפול לב‬ ‫הש"ס‪ ,‬דידוע הוא מה שכתוב בזוה"ק‬ ‫האדם על זה‪.‬‬ ‫)תיקוני זוהר יד‪ (:‬דכד ירית מסכת חדא‪ ,‬ירית‬ ‫ודבר זה דומה לאחד שדר בכפר והיה‬ ‫עלמא חדא‪ .‬וגם כמה מאות אלפים מלאכי‬ ‫מפורסם לסוחר גדול בעניני העמדת‬ ‫השרת יש לו שנבראו על ידי תורתו‪ .‬וכידוע‬ ‫מזון לחיל המלך‪ .‬ונשמע עליו שקיבל סך‬ ‫שכל תיבה ותיבה היא מצות עשה בפני‬ ‫עצום מהמלך על מפעליו‪ ,‬וביקשו אנשי‬ ‫עצמה‪ ,‬כמו שכתב הגר"א בשם הירושלמי‪,‬‬ ‫הכפר שיראה להם הסך שהשיג מן המלך‪.‬‬ ‫והם אוהביו לנצח כו‪ .‬כמה יש לו לשמוח על‬ ‫והם חשבו שהביא אתו שקים מלאים כסף‬ ‫זה‪ ,‬ולא יחוש ללעגם כלל'‪.‬‬ ‫וזהב‪ .‬ויאות לדבריהם ויראה להם השטר‬ ‫ולעת עתה כשאנו עומדים בשעת נעילת‬ ‫אשר קיבל מן הממשלה על מפעלו‪ .‬וילעגו‬ ‫שערי השנה הקודמת ‪ ‬לקראת‬ ‫עליו‪ ,‬הבעבור זה הנייר היה כדאי לך כל‬ ‫פתיחת שערי השנה החדשה‪ ,‬עלינו‬ ‫העמל והתלאה )בתמיהה(‪ .‬זה כמה שנים‬ ‫להתחזק ולהשתדל ביתר שאת וביתר עוז‬ ‫שאנו שמענו עליך שקיבלת סך עצום‪ ,‬ויהי‬ ‫לעבוד את ה' מתוך שמחה‪ ,‬ועל ידי כך‬ ‫בעיניהם כמתעתע‪ .‬ויען להם‪ :‬ה‪õ‬י אנשי‬ ‫לזכות לכל הברכות‪ .‬וכפי שאנו מתפללים‬ ‫בער‪ ,‬ברבע מהשטר הזה אני יכול לקח כל‬ ‫בעת כניסת היו"ט )פיוט 'אחות קטנה'( 'תכלה‬ ‫הרכוש אשר בכל הכפרים אשר סביבותיכם‪.‬‬ ‫שנה וקללותיה‪ ,‬תחל שנה וברכותיה'‪.‬‬ ‫והנמשל בפשיטות‪ ,‬כי ידוע מה שכתוב‬ ‫‪‬‬ ‫כו‪ .‬מצינו שכתב הגר"א בפירושו על ספר משלי )לא יא( על הפסוק 'ושלל לא יחסר'‪ ,‬שמי‬ ‫שלומד תורה‪ ,‬התורה נעשית לרכושו הנצחי ‪ ‬יותר משאר מצוות‪ ,‬וזו לשונו 'כי אי‪ ‬עבירה‬ ‫מכבה תורה' )סוטה כא‪ .(.‬ובהשמטות שבסו‪ ‬הספר )אות לא( פירש את כוונתו בזו הלשו‪' ‬נראה‬ ‫לעניות דעתי‪ ,‬שפירוש 'ושלל' גימטריא שס"ו שה‪ ‬נגד ימות החמה וכו'‪ ,‬וה‪ ‬נגד שס"ה לא‬ ‫תעשה‪ .‬וזהו 'ושלל לא יחסר'‪ ,‬כלומר‪ ,‬מחמת השס"ה לא תעשה ‪' ‬לא יחסר' השס"ו ימי‪‬‬ ‫של התורה שלמד‪ ,‬כי 'אי‪ ‬עבירה מכבה תורה''‪.‬‬ ‫מצינו בשפת אמת )פר' צו תרל"א( פירש את טע‪ ‬הדברי‪ ,‬מדוע אי‪ ‬עבירה מכבה תורה‪ .‬וזו‬ ‫לשונו 'הפירוש‪ ,‬כח מצוה הוא התקשרות והתדבקות‪ ,‬שכל מצוה מדבק האד‪ ‬בו ית'‪ ,‬ולזאת‬ ‫עבירה מקלקל ומפסיק החיבור ומכבה עבירה דביקות המצוה‪ .‬אבל תורה היא בחינת קבלה‪,‬‬ ‫שהאד‪ ‬לומד ומקבל לעצמו שנכנסי‪ ‬בו דברי תורה וזה לא יוכל להבטל ע"י עבירה‪ ,‬כי כבר‬ ‫נדבקי‪ ‬בו דברי תורה שקיבל‪ ,‬כ‪ ‬נראה לי'‪.‬‬ ‫הלכות והליכות‬ ‫מתוך שיעורי ההלכה‪,‬‬ ‫והוספות פסקים בעל פה‬ ‫שנמסרו מפי הגאון‬ ‫רבי שמעיה לעוו שליט"א‬ ‫חיוב שמחה בר"ה‬ ‫ומי ששכח יעלה ויבא בבהמ"ז‬ ‫לשאלות והערות‪ ,‬יש לפנות ל‪07538-654-646 -‬‬ ‫חיוב שמחה בר"ה ומי ששכח יעלה ויבא בבהמ"ז ‪ ‬לב שומע‬ ‫כד‬ ‫חיוב שמחה בר"ה ומי ששכח יעלה ויבא בבהמ"ז‬ ‫א‬ ‫בחיוב שמחה בר"ה‬ ‫סתירה בענין חיוב השמחה בר"ה‬ ‫א[ במתני' ר"ה ל"ב ב' איתא דבראש השנה אין אומרים הלל‪ ,‬ואמרינן בגמ' מאי‬ ‫טעמא אמר רבי אבהו אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבש"ע מפני מה אין‬ ‫ישראל אומרים שירה לפניך בר"ה ויוה"כ‪ ,‬אמר להם אפשר מלך יושב על כסא דין‬ ‫וספרי חיים וספרי מתים פתוחין לפניו וישראל אומרים שירה ע"כ‪ .‬וריהטות דברי‬ ‫הגמ' נראה דכיון שספרי חיים וספרי מתים פתוחים לפניו על כן אין נוהג באלו‬ ‫הימים דין שמחה‪.‬‬ ‫וכן הוא בפיה"מ להרמב"ם וז"ל‪" ,‬לפי שהם ימי עבודה והכנעה ופחד ומורא מהשם‬ ‫ויראה ממנו ומברח ומנוס אליו ותשובה ותחנונים ובקשת כפרה וסליחה ובכל אלו‬ ‫הענינים אינו הגון השחוק והשמחה"‪.‬‬ ‫וצ"ע דהנה בשו"ע סי' תקצ"ז ס"א איתא‪ ,‬דאוכלים ושותים ושמחים בר"ה ואין‬ ‫מתענין בר"ה ולא בשבת שובה‪ ,‬ורק שלא יאכלו כל שבעם למען לא יקלו ראשם‬ ‫ותהיה יראת ה' על פניהם‪ ,‬וכתב שם המ"ב בסק"א‪ ,‬דאף שהוא יום הדין מ"מ שייך‬ ‫בהו המצות עשה של 'ושמחת בחגך'‪ ,‬שהרי גם ר"ה הוא בכלל חג וכדכתי' "תקעו‬ ‫בחודש שופר בכסא ליום חגנו וגו'"‪ ,‬ונאמר בנחמיה ח' "אכלו משמנים ושתו‬ ‫ממתקים וגו' כי קדוש היום לאדונינו ואל תעצבו כי חדות ה' היא מעוזכם" ע"כ‪.‬‬ ‫והרי לן דאיכא חיוב שמחה גם בר"ה א‪.‬‬ ‫א‪ .‬וחתני הגרא"וו אמר ליישב בזה עוד באופ"א‪ ,‬ע"פ הידוע מהגר"ח מבריסק שחקר בא‪‬‬ ‫יצוייר שיהיה לאד‪ ‬מדת בטחו‪ ‬עד שיהיה בטוח שינצל מאיזה צרה הא‪ ‬שיי‪ ‬כבר לומר‬ ‫על זה שירה עוד קוד‪ ‬שניצל מהצרה‪ ,‬ואמר דהג‪ ‬שמחמת מידת הבטחו‪ ‬כבר יכול לשמוח‬ ‫כה‬ ‫לב שומע ‪ ‬חיוב שמחה בר"ה ומי ששכח יעלה ויבא בבהמ"ז‬ ‫וכן יש לעיין מדברי הר"מ גופא בספרו פ"ו מהליו"ט הלי"ז שכן כתב וז"ל‪ ,‬שבעת‬ ‫ימי הפסח ושמונת ימי החג 'עם שאר ימים טובים' כולם אסורים בהספד ותענית‬ ‫וחייב אדם להיות בהן שמח וטוב לב הוא ובניו ואשתו ובני ביתו וכל הנלוים עליו‬ ‫שנא' ושמחת בחגך ע"כ‪ ,‬וכבר כתבו לדייק בדברי הרמב"ם דצ"ע בלשונו שכתב‬ ‫'עם שאר ימים טובים' דלכאו' מלבד פסח וסוכות אין עוד יו"ט רק שבועות‪ ,‬ומה‬ ‫כוונתו במש"כ בלשון רבים שאר ימים טובים‪ ,‬ועל כרחך צ"ל שנתכוין בזה גם‬ ‫לר"ה‪ ,‬וא"כ שוב מבואר שאף בר"ה איכא חיוב שמחה ככל יו"ט‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬ ‫ר"ה הוא שמחה המהולה בפחד בבחי' וגילו ברעדה‬ ‫ב[ והנראה בזה עפ"י דברי הרמב"ם בהל' חנוכה פ"ו הל"ו שכתב שם בתו"ד וז"ל‪,‬‬ ‫אבל ר"ה ויום הכיפורים אין בהם הלל ]כשאר יו"ט[ לפי שהן ימי תשובה ויראה‬ ‫ופחד "לא ימי שמחה יתירה" ע"כ‪ ,‬ונראה דר"ל שהגם שבודאי אף בר"ה איכא חיוב‬ ‫שמחה‪ ,‬מיהו אין גדר השמחה בזה כשאר יו"ט‪ ,‬דאילו בשאר יו"ט גדר החיוב הוא‬ ‫והיית אך שמח שמחה בלי גבול‪ ,‬ומשא"כ בר"ה דהוא גדר של שמחה המהולה‬ ‫ביראה ופחד‪ ,‬בבחינת וגילו ברעדה‪ ,‬ואשר ע"כ אין אומרים בהם הלל ב‪.‬‬ ‫בהישועה עוד קוד‪ ‬שנעשתה מיהו לומר שירה אי‪ ‬שיי‪ ‬רק אחר הישועה‪) ,‬ויושע ה' וגו'‬ ‫וירא ישראל וגו' 'אז' ישיר משה(‪ ,‬וזהו שאמר דוד המע"ה "ואני בחסד‪ ‬בטחתי יגל לבי‬ ‫בישועת‪ ‬אשירה לה' כי גמל עלי"‪ ,‬ור"ל שהג‪ ‬שאני בחסד‪ ‬בטחתי וכבר יגל לבי בישועת‪‬‬ ‫מחמת הביטחו‪ ‬עוד קוד‪ ‬הישועה‪ ,‬מיהו אשירה לה' הוא רק אחר שכבר גמל עלי ונעשתה‬ ‫הישועה בפועל‪.‬‬ ‫והנה איתא בטור בסי' תקפ"א וז"ל‪ ,‬ורוחצי‪ ‬ומסתפרי‪ ‬על פי המדרש אמר רבי סימו‪ ‬כתיב כי‬ ‫מי גוי גדול וגו' רבי חנינא ורבי יהושע אומרי‪ ‬איזו אומה כאומה זו שיודעת אופיה של אלוקיה‬ ‫פירוש מנהגיו ודיניו‪ ,‬שמנהגו של עול‪ ‬אד‪ ‬שיש לו די‪ ‬לובש שחורי‪ ‬ומתעט‪ ‬שחורי‪‬‬ ‫ומגדל זקנו ואינו חות‪ ‬ציפורניו לפי שאינו יודע אי‪ ‬יצא דינו‪ ,‬אבל ישראל אינ‪ ‬כ‪ ‬לובשי‪‬‬ ‫לבני‪ ‬ומתעטפי‪ ‬לבני‪ ‬וכו' "ואוכלי‪ ‬ושותי‪ ‬ושמחי‪ ‬בר"ה לפי שיודעי‪ ‬שהקב"ה יעשה לה‪‬‬ ‫נס" ע"כ‪ .‬והמבואר שחיוב השמחה הוא מחמת שבטוחי‪ ‬בכ‪ ‬שיעשה לה‪ ‬נס‪ ,‬וכיו‪ ‬שכ‪ ‬אתי‬ ‫שפיר דאע"פ שכבר שיי‪ ‬בזה עני‪ ‬השמחה מחמת הבטחו‪ ‬שיעשה לה‪ ‬נס‪ ,‬מיהו אמירת‬ ‫הלל שהיא שירה אי‪ ‬שיי‪ ‬עדיי‪.‬‬ ‫ב‪ .‬וכעי‪ ‬זה מתאמרא בש‪ ‬הגר"ח שהקשה על מה שאמרו בגמ' שאי‪ ‬אומרי‪ ‬הלל משו‪‬‬ ‫שספרי חיי‪ ‬וספרי מתי‪ ‬פתוחי‪ ‬לפניו‪ ,‬שא"כ היא‪ ‬אמרו אמרו שיר של יו‪ ‬בר"ה‪ ,‬ותי'‬ ‫דדי‪ ‬אמירת הלל שאני דבעינ‪ ‬לזה שמחה שלמה‪ ,‬ובר"ה שספרי חיי‪ ‬וספרי מתי‪ ‬פתוחי‪‬‬ ‫לפניו אי‪ ‬השמחה שלמה ואינו זמ‪ ‬מוכשר לומר הלל‪ ,‬ומשא"כ לשיר של יו‪ ‬דסגי בשמחה‬ ‫חיוב שמחה בר"ה ומי ששכח יעלה ויבא בבהמ"ז ‪ ‬לב שומע‬ ‫כו‬ ‫ובזה יתיישב עוד מש"כ במג"א סי' תקצ"ז סק"א‪ ,‬שהמהרש"ל לא אכל דגים בר"ה‬ ‫לפי שהיו חביבים עליו ורצה למעט תאותו בדבר מסויים‪ ,‬והביא עוד ממגיד מישרים‬ ‫בפ' נצבים שלא לאכול בשר ולא לשתות יין בר"ה‪ ,‬וצ"ע שהרי לעולם חיוב שמחה‬ ‫מחייב גם אכילת בשר ושתיית יין ומאי שנא הכא שאינו חייב בבשר ויין‪ ,‬וגם על‬ ‫המהרש"ל תיקשי שמיעט בשמחתו ואע"ג שחיוב השמחה הוא חיוב גמור מדינא‪,‬‬ ‫ולהאמור יתיישב שפיר שהן אמנם איכא חיוב שמחה גם בר"ה מיהו אינו חיוב‬ ‫שמחה גמור ככל יו"ט וכל' הר"מ "לא ימי שמחה יתירה"‪ ,‬ודרגת שמחה זו באמת‬ ‫אינה מחייבת בשר ויין‪.‬‬ ‫ביאור הגדר של 'וגילו ברעדה'‬ ‫ג[ ובגדר השמחה של וגילו ברעדה'‪ ,‬יתבאר ג על פי המובא בבמדב"ר ]פ' שלח[‬ ‫משל לאחד שהיה מושלך בתוך הים הושיט לו הקברניט חבל ואמר לו תפוש‬ ‫חבל זה בידך ואל תניחהו שאם תניחהו אין לך חיים‪ ,‬הנה אותו אחד הרי הוא שמח‬ ‫מאד מחד גיסא על שניצלו חייו‪ ,‬ואולם מאידך הרי הוא ג"כ ירא מאד שמא ירפה‬ ‫מאחיזתו ויושלך מארץ החיים‪ ,‬וכמו כן היא ההנהגה בר"ה שמחד גיסא הוא שמחה‬ ‫גדולה על שמובטחים אנו שיעשה לנו נס‪ ,‬ואולם מאידך היא מהולה גם כן ביראה‬ ‫גדולה שמא יגרום בהנהגתו שלא להיות בכלל אותה הבטחה‪.‬‬ ‫ב‬ ‫שכח יעלה ויבא בבהמ"ז של ר"ה‬ ‫בשו"ע סי' קפ"ח סעיף ו' איתא‪ ,‬שאם שכח יעלה ויבא בבהמ"ז של יו"ט והתחיל‬ ‫כבר ברכת הטוב והמטיב חוזר לראש – וזהו דוקא בכל יו"ט‪ ,‬ואולם ביו"ט של ר"ה‬ ‫סת‪ ‬ולא בעינ‪ ‬לשמחה שלמה דוקא‪ ,‬וה‪ ‬ה‪ ‬הדברי‪.‬‬ ‫ויש שאומרי‪ ‬בש‪ ‬הגר"ח בנוסח אחר‪ ,‬והוא דבאמת א‪ ‬ר"ה הוי זמ‪ ‬הראוי לומר שירה מצד‬ ‫עצמו ואלא דהוא די‪ ‬מסויי‪ ‬שלא לומר בו הלל‪ ,‬ופי' בזה הא דכתיב בתהילי‪) ‬פ"א ג'( שאו‬ ‫זמרה ותנו תו‪ ‬כינור נעי‪ ‬ע‪ ‬נבל‪ ,‬דהנה זה המזמור איירי בר"ה וכדכתיב ש‪ ‬ברישא תקעו‬ ‫בחודש שופר בכסא ליו‪ ‬חגנו‪ ,‬וזהו מאי דכתיב שאו זמרה וגו' ולפי שבביהמ"ק שפיר אמרו‬ ‫שירה בר"ה ע‪ ‬כל הכלי זמר שהיו במקדש‪ ,‬ומה דאי‪ ‬אומרי‪ ‬הלל בר"ה הוא משו‪" ‬כי חק‬ ‫לישראל הוא משפט לאלוקי יעקב"‪.‬‬ ‫ג‪ .‬וכמדומה שאומרי‪ ‬כ‪ ‬בש‪ ‬הגרי"ז‪.‬‬ ‫כז‬ ‫לב שומע ‪ ‬חיוב שמחה בר"ה ומי ששכח יעלה ויבא בבהמ"ז‬ ‫נחלקו הפוסקים – דדעת המג"א שם סק"ז שאין מחזירין אותו‪ ,‬ואמנם בא"ר שם‬ ‫פליג וסבירא ליה דאף ביו"ט של ר"ה מחזירין אותו‪ ,‬ובמ"ב שם סקי"ט הביא‬ ‫פלוגתתם ולא הכריע בזה‪.‬‬ ‫וסברת המג"א מבוארת שם בתו"ד‪ ,‬דהנה קיי"ל בר"ח שהשוכח יעלה ויבא בבהמ"ז‬ ‫אין מחזירין אותו‪ ,‬ולפי שאין חיוב סעודה בר"ח ועל כן אף ההזכרה של ר"ח לא‬ ‫נתקנה כחובה‪ ,‬והכי נמי דכוותה י"ל גבי ר"ה שהרי לשיטת כמה ראשונים איכא‬ ‫מצוה להתענות בר"ה‪ ,‬וכיון שאין בה חיוב סעודה הרי הדר דינה להיות כר"ח שאף‬ ‫הזכרת יעלה ויבא שבה אינה חובה‪ ,‬ואף שקיי"ל עיקר להלכה בסי' תקצ"ז דלא כהני‬ ‫ראשונים רק כהראשונים דפליגי וסבירא להו שאסור להתענות בר"ה‪ ,‬מיהו לענין‬ ‫לחזור ולברך הלא קיי"ל בכל דוכתא דספק ברכות להקל משום חומר איסורא דלא‬ ‫תשא‪ ,‬ושוב יש לחוש בזה לשיטת אלו הראשונים הסוברים שמצוה להתענות בר"ה‬ ‫ושליכא חיוב סעודה‪.‬‬ ‫ובא"ר שם הביא דברי המג"א הנ"ל והקשה עליו‪ ,‬שהרי אף לשיטת הראשונים דס"ל‬ ‫שמצוה להתענות בר"ה‪ ,‬מיהו אם אינו מתענה ואכל איזה דבר‪ ,‬שפיר חלה עליו‬ ‫חובת אכילת סעודה‪ ,‬וא"כ אדם זה שאינו מתענה ואכל סעודה הרי סעודה זו שאכל‬ ‫חובה היא עליו‪ ,‬ושוב יש לומר שהזכרת יעלה ויבא בברכת המזון שלו היא חובה‬ ‫ומחזירין אותו‪.‬‬ ‫ובביאור פלוגתתם יש לומר על פי מה שיש לחקור‪ ,‬בהא דאם שכח יעלה ויבא‬ ‫בבהמ"ז של שבת ויו"ט מחזירין אותו‪ ,‬דיש לפרש זה בב' אופנים‪ ,‬א[ י"ל דכל היכא‬ ‫דאיכא חיוב סעודה תיקנו להזכרת יעלה ויבא כחלק מבהמ"ז‪ ,‬ובאופן דעצם מטבע‬ ‫הברכה של בהמ"ז בשבת ויו"ט שאני מכל בהמ"ז שיש בו גם חובת זכירת היום‬ ‫וכמו שחייב להזכיר בו ברית ותורה‪ ,‬ב[ י"ל שאין זה מדיני בהמ"ז רק הוא חובת‬ ‫היום‪ ,‬וכעין שמצינו גבי חנוכה דעשאום ימים טובים בהלל והודאה‪ ,‬ופרש"י בשבת‬ ‫כ"א ב' שתיקנו בו לומר על הניסים בהודאה‪ ,‬והמבואר שחיוב ההזכרה שבו אינו‬ ‫מדיני התפילה רק הוא חובת היום וכהלל‪ ,‬והכי נמי דכוותה יש לומר גבי חיוב‬ ‫ההזכרה בשבת ויו"ט שעצם היום מחייב הזכרה בתפילה ובבהמ"ז‪.‬‬ ‫ונראה שנפ"מ בזה לגבי ר"ה‪ ,‬שהרי מחד גיסא אין היום מחייב באכילת סעודה‪,‬‬ ‫שהרי שפיר יכול להתענות בו ]לשיטת הני ראשונים דס"ל הכי[‪ ,‬ואולם מאידך כל‬ ‫היכא שאינו מתענה שוב מחוייב הוא באכילת סעודה‪ ,‬והלא מעתה נראה שאם חיוב‬ ‫חיוב שמחה בר"ה ומי ששכח יעלה ויבא בבהמ"ז ‪ ‬לב שומע‬ ‫כח‬ ‫ההזכרה הוא מחובת היום שפיר י"ל כהמג"א שגבי ר"ה אין היום מחייב הזכרה‬ ‫בבהמ"ז‪ ,‬ולפי שמצד עצם היום באמת ליכא חיוב סעודה‪ ,‬ואולם אם חיוב ההזכרה‬ ‫הוא מצד עצם מטבע של בהמ"ז‪ ,‬שפיר יש לומר כהא"ר שאף גבי ר"ה תיקנו כן‬ ‫למטבע של בהמ"ז‪ ,‬שהרי כל שאוכל פת ה"ה מחוייב באכילת אותה פת‪ ,‬ושפיר הוי‬ ‫מטבע בהמ"ז שלו כשאר יו"ט‪.‬‬ ‫ג‬ ‫שכח יעלה ויבא בבהמ"ז של ליל ר"ה‬ ‫והנה כתבו הפוסקים ]עיי' מ"ב תקצ"ז סק"ה[ שאף להפוסקים הסוברים דמצוה להתענות‬ ‫בר"ה‪ ,‬מיהו הני מילי ביום דאז הוי זמן הדין‪ ,‬אבל בליל ר"ה לכו"ע אסור להתענות‬ ‫וכמו בשאר יו"ט‪ ,‬ולפי"ז נפקא שאם שכח יעלה ויבא בבהמ"ז של ליל ר"ה לכו"ע‬ ‫צריך לחזור‪ ,‬שהרי איכא ביה חובת סעודה לכו"ע‪ ,‬וכן הוא באמת להדיא בסידור‬ ‫הרב‪.‬‬ ‫ויל"ע בזה מדברי השעה"צ בסי' תקפ"ב סק"ד בשם הגאון ר' אבלי פאסוולער שאם‬ ‫טעה בליל ר"ה ולא אמר המלך הקדוש שאין צריך לחזור‪ ,‬וכמו שאם שכח בליל‬ ‫ר"ח יעלה ויבא שאין צריך לחזור ולפי שאין מקדשין את החודש בלילה וה"נ‬ ‫דכוותה‪ ,‬ובשעה"צ שם הק' עליו דזה היה שייך אם היה מתפלל תפילת חול ומשא"כ‬ ‫בזה שמתפלל תפלת יו"ט דממ"נ אינו יוצא ע"כ‪ ,‬והנה כל טענת השעה"צ היינו רק‬ ‫בתפילה שהוא כתרתי דסתרי שמצד אחד אומר האל הקדוש‪ ,‬ומאידך מתפלל תפלת‬ ‫יו"ט‪ ,‬אבל בבהמ"ז לכאו' שפיר יודה להג"ר אבלי שאין ההזכרה מעכבת כיון שאין‬ ‫מקדשין את החודש בלילה‪ .‬ויל"ע לפי"ז בליל שני של ר"ה כיון דב' הימים של ר"ה‬ ‫הם קדושה אחת ולא שייך בזה הסברא של אין מקדשין את החודש בלילה‪ .‬ושו"ר‬ ‫במחזור המפורש מכתב מהגרשז"א שבתחילה ר"ל ג"כ שאם שכח יעלה ויבא‬ ‫בבהמ"ז של ליל ר"ה אינו חוזר ואלא ששוב חזר בו עיי"ש בדבריו ויל"פ בזה הרבה‪.‬‬ ‫ולענין הלכה אנו אין לנו אלא את דברי הרב בסידורו שאם שכח יעלה ויבא בליל‬ ‫ר"ה שפיר חוזר ומברך‪.‬‬ ‫‪‬‬