Lev Shomea - English — Ki Savoi (2026-08-24)

יק "חו
ם
וב ש úהו
חי
ו ר
מח תם" ה
ב
ר"ה
שיעורי הרה"ג
רבי שמעי' לעוו שליט"א
דומ"ץ קהל יטב לב דסאטמאר
לונדון
על פרשת השבוע
פרשת כי תבוא
ניתן לשמוע השיעורים ב'קול הלשון'
020 81917000
[]ex3,1.11.1
שגיאות מי יבין -אי אפשר לבר בלא תבן
בבקשה ,המוצא שגיאה כלשהוא יואיל להודיע למו''ל למען יתוקן אי''ה
להערות והארות ולקבלת הגליון
יש לשלוח לאימעלlevshomeya@gmail.com :
לעילוי נשמת
הרה"ח מקים עולה של תורה
ר' ישעי' זאב בן הרה"ח ר' ישראל ישכר זלה"ה
נלב"ע י"ב תשרי תשע"ו
ת .נ .צ .ב .ה.
עורך :יצחק אייכלר
052-7121811
סדר ועימוד :א .י .גרינוואלד
054-8494370
תוכן הענינים
פרשת ביכורי – הכנה לראש השנה . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ה
עיקר העבודה בימי הנוראי מידת היראה מכח ההודאה מגלי את החסד והטוב
שהיו באתכסיא הראנו ה' חסדי אל נקמות ה' נקמה של רחמנות והשתחווית
לפני ה' אלוקי ושמחת בכל הטוב
את ה' האמרת וה' האמיר . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . י
הני תפילי דמרי עלמא מה כתיב בהו לתהלה ולש ולתפארת יושב תהילות
ישראל עורו ישני משנתכ השוכחי את האמת בהבלי הזמ ועכשיו בטלת
תלמוד תורה
תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקי בשמחה ובטוב לבב . . . . . . . . . . . . .יד
חשיבות עבודת ה' בשמחה שש אנכי על אמרת כמוצא שלל רב חדוות ה' היא
מעוזכ השמחה מהכתרת מלכו של עול היא מעוזינו ותפארתנו שמחו בה' וגילו
צדיקי והרנינו כל ישרי לב השמחה סוד ההצלחה בעבודת הבורא ישמחו
במלכות שומרי שבת שכר קיו המצוה השמחה משתל בעול הזה והקר קיימת
לעול הבא שמחת החיי של איש יהודי כל חפצי לא ישוו בה
ה לב שומע פרשת ביכורי – הכנה לראש השנה
פרשת כי תבוא
פרשת ביכורי – הכנה לראש השנה
עיקר העבודה בימי הנוראי מידת היראה מכח ההודאה מגלי את החסד והטוב
שהיו באתכסיא הראנו ה' חסדי אל נקמות ה' נקמה של רחמנות והשתחווית
לפני ה' אלוקי ושמחת בכל הטוב
שיהיה היראה יותר מן אהבה .מה שאין כן עיקר העבודה בימים הנוראים
בשבת ויום טוב יהיה אהבה יותר מיראה' א. מידת היראה
מובא בליקוטי הרי"ם )פר' ראה ד"ה ראה אנכי(
והטעם לזה ,מפני שעד החתימה בשעת 'יש לשבח השבתות והסדרות קודם
נעילה ,ספרי וספרי מתים פתוחים ראש השנה ,שהסדרות בעצמם פועלים
לפני מלכו של עולם ,כמובא בגמ' )ראש השנה לאדם ועוזרים אותו כל סדרה וסדרה לעמל
לב (:ב .ואף שראש השנה נקרא מצד אחד שלה' .ויש לבאר מה סדר העבודה של
'יום חגנו' )תהלים פא ד( ,אך מצד שני הריהו פרשתינו ,במה אנו צריכים לעמול בה
'יום הדין' ,כפי שנאמר בפסוק שלאחריו לקראת בא ראש השנה.
)פסוק ה( 'כי חק לישראל הוא משפט לאלוקי
יעקב' .ובגמ' )ראש השנה ח (.מובא על דברי והנה עיקר העבודה בימים הנוראים היא
התנא 'באחד בתשרי ראש השנה לשנים. במידת היראה ,וכפי שמצינו
למאי הלכתא וכו' .רב נחמן בר יצחק אמר: בתולדות יעקב יוסף )פר' קדושים ד"ה וההיפך
לדין .דכתיב )יא יב( 'מראשית השנה ועד הוא( שכתב 'לפי מה שקבלתי ממורי ,מה
אחרית שנה' מראשית השנה נידון מה שהזהירו חכמי הקבלה בכל מצוה תורה
יהא בסופה' .ופירש"י )ד"ה רב נחמן( 'רב נחמן ותפלה שיהיה בדחילו ורחימו שהוא אהבה
בר יצחק אמר ,ראש השנה לשנים דתנן ויראה ,מכל מקום בראש השנה היפך,
א .על דר זה מצינו שכתב הרה"ק רבי שמחה בונ מפרשיסחא זיע"א )רמתיי צופי צט,(.
במכתבו הידוע 'וזה סוד ראש השנה ,השמחה והדאגה מוסתרת בפחד'.
ב .זו לשו הגמ' 'אמר רבי אבהו ,אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה :ריבונו של עול ,מפני מה
אי ישראל אומרי שירה לפני בראש השנה וביו הכפורי .אמר לה :אפשר מל יושב
על כסא די וספרי חיי וספרי מתי פתוחי לפניו וישראל אומרי שירה'.
פרשת כי תבוא לב שומע ו
והגם שהאמת שכל דבר הבא לעולם הם הכא לדין תנא .שהקב"ה דן בתשרי את
הכל חסדי ה' ,כנאמר )תהלים קו א( 'כי כל באי העולם ,כל הקורות אותם עד תשרי
לעולם חסדו' ,ואף כשמתנהג עם העולם הבא' .עוד מובא בגמ' )שם טז' (.בראש השנה
במדת הדין חלילה ,יש בתוכו גם כן חסדי כל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון,
ה' – כדי למרק עונותיהם ולהביאם לחיי שנאמר )תהלים לג טו( 'היוצר יחד לבם המבין
עולם הבא ,אבל החסד הוא באתכסיא – אל כל מעשיהם''.
שהוא מקופל בתוך הדינים .ורצון השי"ת
הוא ,שיהיו החסדים באתגליא .לזה נתן לנו ויש לומר ,שההכנה לקראת ימי הדין היא
המצוה הזאת של 'ביכורים' ,שעל ידה נוכל הכרת הטוב וההודאה להקב"ה על
לזכות שיהיו החסדים באתגליא לכל'. חסדיו ונפלאותיו עמנו ,ולטעם זה נקראת
פרשת ביכורים בחודש אלול ,כדי ללמדנו
אמור מעתה ,שעל ידי שאנו מכירים על חשיבות ההודאה ועל כוחה להפך את
בחסדי ה' ומודים לו על נפלאותיו הדינים לרחמים וחסדים נגלים ,וכמו
וטובותיו ,אנו גורמים להתגלות החסדים, שיובא להלן.
וזהו רצונו ית' – 'שיהיו החסדים באתגליא'.
הראנו ה' חסדיך מכח ההודאה מגלים את
החסד והטוב שהיו באתכסיא
וזו העצה והדרך לכל מי שנושא על גבו
חבילין דמעיקין ,שיעמיק בלבבו שהדין )פרשתן ד"ה ובאת( מובא בתולדות אדם
מכסה את הרחמים והחסד ,וממילא עליו 'ונאמר 'הגדתי היום לה' אלוקיך',
להודות על כך ' שאיני כפוי טובה' ,כלומר ופרש"י ז"ל על זה 'שאיני כפוי טובה'.
שאינו מקפל ומסתיר את חסדי ה' עמו. ולכאורה היאך שייך לומר כזאת ,ולמה לו
ועל ידי כך יזכה לראות באופן הנגלה את להיות כפוי בטובתו של השי"ת .אלא כונת
ישועת ה' ,בבחינת מה שנאמר )תהלים פה ח(
רש"י ז"ל בזה ,שעל ידי מצות ביכורים
'הראנו ה' חסדך וישעך תתן לנו' ,וכאמור, תזכה להתגלות חסדי המקום ברוך הוא –
שרצונו ית' לגלות את מידת חסדו וטובו ג. שיהיה באתגליא ולא באתכסיא .ותיבת
'כפוי' מורה על דבר שהוא מקופל בתוך
וכשנזכה לעתיד לבוא בעת הגאולה, דבר אחר .או כמו הכופה כלי על פיה
יתגלה לעין כל ,הטובה ומתכסה הדבר שיש בה.
ג .וזו היתה דרכו של דוד המל ע"ה ,שהודה לה' בעיצומה של הצרה ,כמו שנאמר )תהלי קיט
סאסב( 'חבלי רשעי עודני תורת לא שכחתי ,חצות לילה אקו להודות ל על משפטי
צדק .'ובצל"ח )ברכות ד :ד"ה והנה( הארי בזה וכתב 'והנה חשכת לילה רומז ליסורי ומדת הדי,
ועיקר חשכת לילה הוא חצות לילה ממש ,כי מתחלת הלילה שהשמש שוקע עדיי אורו נשאר
באויר עד שמתרחק בתכלית הריחוק וצל האר מאפיל עלינו .ועיקר המרחק הוא בחצות
לילה ממש ,שאז השמש הוא ממש נגד רגלינו וכל עובי האר מפסיק בינינו ,ותיכ אחר חצות
הוא מתקרב לצד מזרח ,באופ שעיקר המרחק הוא בחצי הלילה ממש .ולזה רמז דוד )תהלי
ז לב שומע פרשת ביכורי – הכנה לראש השנה
שאפילו מראפשיץ ,שיתגלה הקדוש הפנימית שהיתה עמנו לאורך כל תקופות
הסתרת פנים לא היה'. הגלות ,וכמו שאמר הרה"ק רבי שלום
מקאמינקא זיע"א בשם הרה"ק מראפשיץ
אל נקמות ה' נקמה של רחמנות זיע"א )הובא בספר היכל שן ,פר' משפטים( 'כאשר
והנה לפעמים הדרך שה' מוכיח את יהיה לעתיד במהרה בימינו ,שיתגלה שכל
האדם ,היא דוקא על ידי שמטיב כוונת הסיבובים והגלגולים שעברו על
עמו יותר ויותר ,כמובא בתולדות יעקב ישראל כל ימי היותם שהם חסד גמור.
יוסף )פר' בא( וזו לשונו 'ונראה לי ,דשמעתי וכמו ששמעתי מהרב הגאון מו"ה שלום
ממורי פירוש הפסוק )תהלים צד א( 'אל האבדק"ק קאמינקא ,שאמר בשם המנוח
קיט סאסב( 'חבלי רשעי עודוני תורת לא שכחתי ,חצות לילה אקו להודות ל על משפטי
צדק ,'אמר זה על גלותו ורוב צרותיו מדואג ואחיתופל .ואמר :חבלי רשעי עודוני ,ואעפ"כ
תורת לא שכחתי' .חצות לילה' שאז הוא תוק החוש ,וזהו רומז לתוק הצרות' .אקו
להודות ל על משפטי צדק 'על התנהגות המשפט הגמור נת הודאה' )ועיי בדברי חיי חנוכה,
עמ' רמב(.
והנה מצינו בגמ' )סנהדרי צב (:שנבוכדנצר שיבח את הקב"ה בבקעת דורא ,ואמר' :אותותיו כמה
גדולי ,ומופתיו כמה חזקי ה ,מלכותו מלכות עולמי וממשלתו לדור ודור' – 'אתוהי כמה
רברבי ותמהוהי כמה תקיפי ,מלכותיה מלכות על ושלטנה ע דור ודור' )דניאל ג לג(.
'יצק זהב רותח לתו פיו של אותו רשע ,שאלמלא )לא( בא מלא וסטרוואמר על כ ר' יצחק ַ
על פיו )למנוע ממנו להמשי ולומר עוד דברי שבח לה'( ,ביקש לגנות כל שירות ותשבחות שאמר דוד
בספר תהלי .'ופירש"י )ד"ה לגנות( 'שהיה מסדר שבחות נאות יותר מדוד ,ואילו אמר ,הקב"ה
היה נוטה אחריה יותר מאחרי השירות שעשה דוד'.
ובכדי להצי קצת בהבנת דברי הגמ' הללו ,נקדי ע סיפור דברי על הרב החסיד ר' ליפמ
מראדומסק ז"ל חתנו של הגאו הקדוש בעל התפארת שלמה מראדומסק זיע"א ,שבאחת מ
הפעמי שבא אל רבו הגאו הקדוש מקוצק זיע"א ,שאלו הרבי :א יודע לומר לו איזה 'דבר
תורה' מחמיו .השיב החסיד בש חותנו ,שבאהר הכה ,נאמר לאחר מיתת בניו – נדב ואביהוא,
'וידו אהר) 'ויקרא י ג( ,והיא מדרגה גדולה מאוד .אבל דוד המל ע"ה אמר )תהלי ל יג( 'למע
יזמר כבוד ולא ידו .'כלומר ,אפילו בעת צרה דוד המל היה מנג ומזמר לה' – 'ולא ידו.'
כששמע הרבי מקאצק את דבריו ,הפליג ואמר ,כי היטיב אשר דיבר .והוסי ואמר לפרש לפי
יצק זהב רותח לתו פיו של אותו רשע )נבוכדנצר(,זה את דברי הגמרא הנזכרי' אמר רבי יצחקַ ,
שאלמלא בא מלא וסטרו על פיו ,ביקש לגנות כל שירות ותשבחות שאמר דוד בספר תהלי.'
שאי הכונה לומר שסירבו מ השמי לשמוע את שירת נבוכדנצר .אלא שאמרו לו :אתה
מבקש לומר שירה בעוד כתר על ראש) בתמיהה( .דוד המל אמר שירה בהיותו נרד על חייו,
ומתו גלות וסכנת חיי היה משבח ומשורר לאל חי ...ואז 'בא מלא וסטרו על פיו' ,כמי
שאומר :ברצוני לשמוע כיצד אתה אומר שירה לאחר שסטרו ל) ...עיי בספר להבות אש קודש קט(.
פרשת כי תבוא לב שומע ח
הדרך והמבוא לתשובה – במה שהוא נוכח נקמות ה' ,אל נקמות הופיע' ,על פי משל
לראות כמה הקב"ה מטיב עמו ולפני מי éפר אחד שמרד במלך שהכה ורגם לאיש ְ ַ
הוא חטא ,אך לא זו שלימות התשובה. איקונין של מלך ,או כיוצא בזה .ומיד עשה
ונראה לומר ששלימות התשובה תהיה, המלך אותו לראש ,והעלהו ממדריגה
כאשר יחד עם ההכרה בחסדי ה' ,יודה למדריגה עד שנעשה משנה למלך .וכל
ויהלל את ה' על כל רחמיו וחסדיו עמו ,ובד מה שהטיב המלך עמו יותר והביאו ליותר
בבד יעזוב את חטאיו ודרכו הרעה ,ואז מן מדריגה ,וראה יותר כבוד המלך ומשרתיו
השמים ירחמו עליו ויכפרו בעדו ד. והנהגותיו ,היה יותר צער לזה שהיה בן
כפר ,בזכרו שמרד נגד המלך הגדול הרחמן
והשתחווית לפני ה' אלוקיך הזה ,ומה שהיה ראוי לעונש הוא מטיב
ושמחת בכל הטוב עמו יותר.
ומדעסקינן בשייכות מצות ביכורים והמלך עשה בכוונה מכוונת ,שאם היה
לימים הנוראים ,נעתיק את ממיתו היה צער לפי שעה ותו
דברי הארץ צבי )קאז'יגלאב ,פרשתן תרפ"ד(
לא ,מה שאין כן בדרך הנ"ל מצטער כל
שמביא דרך נוספת כיצד להתכונן לימים ימיו ומוסיף תמיד .כשעלה ליותר גדולה,
הנוראים מתוך פרשת הביכורים ,והיא דרך מוסיף יותר צער על צערו ,איך מלאו לבו
ההכנעה וההתבטלות לה' .וזו לשונו 'בסוף למרוד עיני כבודו .וז"ש 'אל נקמות ה'',
פרשת ביכורים כתוב )נו ייא( 'והשתחוית רוצה לומר ,שנקמות השי"ת הוא על ידי
לפני ה' אלקיך' .ואחר כך 'ושמחת בכל מדת הרחמים ,שלא כמלך בשר ודם .והוא
הטוב' וגו' .נראה דזה רמז על ראש השנה, כי 'אל נקמות הופיע' ,רוצה לומר,
יום הכיפורים וסוכות ,כי הם גם כן ביכורים שהנקמה הוא במה שהופיע לו מגדולתו.
מן השנה' .ראשית' זו ראשית השנה, ובראותו גדולת המלך ,ובזכרו שמרד נגד
ראש השנה .יום הכיפורים הוא בבחינת מלך זה ,אין לך צער גדול מזה ,ודברי פי
'והשתחוית לפני ה' אלקיך' ,כי אז עיקר חכם חן''.
העבודה הוא הכנעה וביטול וימי פחד ודין.
וגם היא 'לפני ה' אלקיך' .כי בראש השנה אכן ,לא די במה שהחוטא מצטער ממה
תנן )טז' (.כל באי העולם עוברין לפניו כבני שמרד במלך ותו לא .ובוודאי שזו רק
ד .לפי זה נראה לפרש על דר הדרוש ,את מאמר הכתוב )משלי כח יג( 'ומודה ועוזב ירוח.'
'ומודה' – מי שמודה לה' על חסדיו ומצטער על חטאיו' .ועוזב' – את דרכו הרעה' .ירוח'
– מ השמי ירחמו עליו ויכפרו לו על חטאיו.
ויתכ ללמוד מקור לפירוש זה ,מ המובא בפרקי דרבי אליעזר )פרק יט( ''טוב להודות לה'' )צב
ב( .אד הראשו אמר :בי ילמדו כל הדורות ,שכל מי שיודה פשעיו ועוזב ,נצול מדינה של
גיהנ ,שנאמר )ש ג( 'טוב להודות לה''' .להגיד בבקר חסד 'לכל באי העול הבא שהוא
דומה לבקר' .ואמונת בלילות' לכל באי העול הזה שהוא דומה ללילה ,יגידו ויאמרו אמונתו
וחסדו של הקב"ה שעשה עמי והצילני מדינה של גיהנ.'
ט לב שומע פרשת ביכורי – הכנה לראש השנה
שביכר ,קושרו בגמי ואומר :הרי אלו מרון' .וביום הכיפורים כתוב )ויקרא טז ל( 'לפני
בכורים' .והרי אין לך הכנעה גדולה מזו, ה' תטהרו' .ובכל עשי"ת בכלל כתוב )ישעיה
שלאחר עמל ויזע רב – עד שסוף סוף יוצא נה ו( 'דרשו ה' בהמצאו קראוהו בהיותו
הפרי ,במקום לאכול ממנו בהנאה מרובה, קרוב' )ראש השנה יח ,(.כי ישראל אז קרובים
כמאמר חז"ל )בבא מציעא לח' (.אדם רוצה להשי"ת ,והוא בגדר 'והשתחוית לפני ה'
בקב שלו מתשעה קבים של חבירו', אלקיך' .אחר כך סוכות הוא 'ושמחת בכל
קושר עליו גמי ועולה עמו ירושלימה הטוב' ,כי סוכות 'זמן שמחתנו' ]ועי' בזוה"ק
להביא אותו לכהן ולהודות לבוראו על )תרומה קמב (.שדין יום הכיפורים נמשך עד
פירות יבולו ו. שמיני עצרת ,על כן למחרתו שמחת תורה,
אכן ,מי שמכניע את עצמו באלו הימים, שמחה נוספת ,עוד הפעם[' ה.
זוכה לאחר מכן לשמוח בחג ונראה להוסיף על דבריו ,שכל מהותה של
הסוכות ,וכמובא בהמשך דברי הארץ צבי מצות ביכורים היא ההכנעה לה'.
)הנ"ל( 'ונראה ,שלפי מה שאדם זוכה דהנה מצינו במשנה )ביכורים פ"ג מ"א( 'כיצד
להכנעה וביטול בראש השנה ויום הכיפורים, מפרישין הבכורים ,יורד אדם בתוך שדהו
ומקיים ביה 'והשתחוית לפני ה' אלקיך' ורואה תאנה שבכרה ,אשכול שביכר ,רמון
ה .נראה לרמז בתיבת אלול ,שאותיותיה מתחלקי לשניי :אל אותיות 'לא' .ול – אותיות
'לו' ,כלומר ,כשיהודי מכיר בשפלות עצמו ויודע כי 'לא' אנחנו ,כלומר ,אי אני אלא הבל
ואי ,אזי 'לו אנחנו' ,כ אני שיי להקב"ה.
ו .ובמאור ושמש )פרשת (הארי ,שיש לכל זה תכלית וכוונה להכניע את החומר ולכבוש את
יצר התאווה להנות מעול הזה ,וזו לשונו 'וזהו רמזו חז"ל באמר' אד יורד לתו שדהו
ורואה תאנה שביכרה כור עליה גמי' .ביאורו ,כמדומה לי ששמענוהו מאדמו"ר הרה"ק רב של
כל בני הגולה מו"ה אלימל זצוק"ל ,שהאד היורד לתו שדהו ורואה תאנה שביכרה ,ונפשו
מחמדת לאוכלה ותבערת תאותו תוקד בקרבו ,אז יכרו עליה גמי ,ביאורו ,שיחסו בעד תאותו
ויסגור בעדה ,על ידי שיזכור כי בשר הוא ,ומחר יעלו עשבי ודשאי על לחיו וכו' .ועל ידי
זה ישלי תאותו מנגד בכדי לזכ חומריותו בעודנו בחיי חיותו ,ולבל יוסי להתגאל בחמדת
תבל ומטעמי העריבי לח .ומחמת זה נקט 'תאנה' שע שאכל אד הראשו קא סבר
שתאנה היתה )ברכות מ ,(.וכמו שפירש רש"י על פסוק )בראשית ג ז( 'ויתפרו עלה תאנה' בדבר
שקלקלו בו נתקנו'.
וזה הוא ג כ טע עיטור בכורי בפירות מאותו המי היותר יפי ,שיהיה מלחמתו וכבישת
יצרו יותר גדול בער .שהג שה נאי ביותר ע כל זה הוא כובש תאותו ומושל ברוחו
מתחילת לקיטתו עד שיביא לבית הבחירה .ולכ היו לני ברחוב ,כמו ששנינו במסכת בכורי
)פ"ג מ"ב( ,בכדי שלא יפרו אחד מה הדבר להתאוות אליה ולאכל בהיותו לבדו בבית מלו
בדר .ולכ אחר שטרחו כל אותו הדר ומשלו ברוח וסבלו תאות עד שבאו אל בית המקדש,
אז בבוא לירושלי כל בעלי האומניות היו עומדי מפניה) ש מ"ג( ,מחמת שקידשו את
עצמ בכל אותו הטורח לזכ חומריות.'
פרשת כי תבוא לב שומע י
שמיעט עצמו בראש השנה ויום הכיפורים. לפיהו זוכה אחר כך בסוכות אל 'ושמחת
ואם מיעט עצמו יותר ,זוכה אחר כך בכל הטוב אשר נתן לד ה' אלקיך' .וזה
לשמחה יותר .זכר לדבר' :אין מיעוט אחר פירוש 'והיית אך שמח'' ,אך' מיעוט הוא,
מיעוט אלא לרבות'' ז. להורות כי עיקר השמחה היא לפי מה
את ה' האמרת וה' האמיר
הני תפילי דמרי עלמא מה כתיב בהו לתהלה ולש ולתפארת יושב תהילות
ישראל עורו ישני משנתכ השוכחי את האמת בהבלי הזמ ועכשיו בטלת
תלמוד תורה
לישראל :אתם עשיתוני חטיבה אחת הני תפילין דמרי עלמא מה כתיב בהו
בעולם ,ואני אעשה אתכם חטיבה אחת 'את ה' האמרת היום להיות לך לאלקים
בעולם .אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם, וכו' .וה' האמירך היום להיות לו לעם
שנאמר )ו ד( 'שמע ישראל ה' אלקינו ה' סגולה וכו'' .ולתתך עליון על כל הגוים אשר
אחד' .ואני אעשה אתכם חטיבה אחת עשה ,לתהלה ולשם ולתפארת וכו' )כו יזיט(.
בעולם ,שנאמר )דברי הימים א' יז כא( 'ומי פסוקים אלו הם מהפרשיות הכתובות
כעמך ישראל גוי אחד בארץ'. בתפילין של הקב"ה ,כמובא בגמ' )ברכות ו(.
'אמר ליה רב נחמן בר יצחק לרב חייא בר
אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי: אבין :הני תפילין דמרי עלמא מה כתיב בהו.
תינח בחד ביתא ,בשאר בתי מאי אמר ליה' :ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ'
)שהרי ארבעה בתים הם ,רש"י( .אמר ליה' :כי מי )דברי הימים א' יז כא( .ומי משתבח קודשא
גוי גדול'' ,ומי גוי גדול' )ד זח(' .אשריך בריך הוא בשבחייהו דישראל )בתמיהה( .אין,
ישראל' )לג כט(' ,או הנסה אלהים' )ד לד(, דכתיב )כו יזיח( 'את ה' האמרת היום )וכתיב(
'ולתתך עליון' )כו יט(. וה' האמירך היום' .אמר להם הקב"ה
ז .ולמעשה ,עיקר ההכנעה היא בפנימיות הלב א בחיצוניות צרי להיות שמח ,וכפי שכתב
הייטב לב זיע"א )פר' נצבי ד"ה ע"י( 'דודאי בעי איש לכו דעתיה ולעמוד בהכנעה כעבד לפני
קונו ובלב נשבר ונדכה ,והיינו תו פנימיות לבבו ,אבל מבחו לא יהא ניכר שו עצבות או
מרה שחורה ,כי א יהיה בפני שוחקות ,וכמו שאמר החכ בחובת הלבבות )שער הפרישות פרק
ד'( צהלה בפני כו' .ויהיה בטוח בה' שיצא זכאי על ידי שמקבל עליו מהיו עול מלכות שמי
]וכו'[ ,ולזה צרי דעה והשכל ,והב'
יא לב שומע את ה' האמרת וה' האמיר
יושב תהילות ישראל אי הכי נפישי להו טובי בתי .אלא' :כי מי
עד כמה גדולה מעלת ישראל 'עם קרובו' גוי גדול' 'ומי גוי גדול' דדמיין להדדי,
של הקב"ה ,יש ללמוד מדברי האור בחד ביתא' .אשריך ישראל' 'ומי כעמך
החיים הק' )ו ה ד"ה עוד ירצה( על כך שלא ישראל' ,בחד ביתא' .או הנסה אלהים'
ישב הקב"ה על כסא מלכותו עד בחד ביתא' ,ולתתך עליון' בחד ביתא,
שהיללוהו על מה שהוא אלוקי ישראל. וכולהו כתיבי באדרעיה' ח.
וזו לשונו 'עוד ירצה לעורר לב איש
ישראל לאהבת ה' ,על דרך אומרם ז"ל לתהלה ולשם ולתפארת
בפסוק )תהלים כב ד( 'יושב תהלות ישראל', ובבעל הטורים )שם( מובא 'ולתתך עליון.
שלא בחר ה' מכל התהלות זולת רמז לטוטפות של הקב"ה ,דכתיב
כשהללוהו ואמרו לפניו' :ברוך ה' אלוקי בהו )להלן לג כט( 'אשריך ישראל'.
ישראל' ,אז ישב על כסא מלכות עולם.
והוא אומרו 'ואהבת את ה'' לטעם זה 'לתהלה ולשם ולתפארת' .כלומר ,מה
שלא בחר להיות אלא אלקיך .ובהעיר שישראל משבחים ומהללים לה'
האדם לבו לפרטים כאלו ,תתנתק נפשו הוא לו לתפארת .והיינו דאמרינן )מגילה
ְוôôר ממקומה בהתעוררות נפלא ורם ִ ַ טו (:עתיד הקב"ה להיות עטרה בראש כל
באהבת הנאהב יתעלה רום תפארת צדיק וצדיק ט .שאותה עטרה שמעטרים
כבודו' יא. להקב"ה בתפלתם מחזירה להם' י.
ח .על גודל מעלת פסוקי האלו מובא בנהרי אש )מהרה"ק ר' שימעלע זשעליכאווער זיע"א( אות פ"ב,
וז"ל 'אפילו בתו כל הטרדות והדחקות זוכרי ארבע פסוקי אלו וואלט אלעס אנדערשט
אויסגעזעה ...מע דאר טאנצע פאר שמחה אז מיהר פארמאג די פיהר פסוקי'.
ט .על דר זה מובא במדרש רבה )פר' בשלח כא ד( ''מה תצעק אלי' ,הדא הוא דכתיב )תהלי סה
ג( 'שומע תפלה עדי כל בשר יבואו' ,מהו 'שומע תפלה' .א"ר פנחס בש ר"מ ור' ירמיה
בש ר' חייא בר אבא ,בשעה שישראל מתפללי ,אי אתה מוצא שכול מתפללי כאחד ,אלא
כל כנסיה וכנסיה מתפללת בפני עצמה .הכנסת הזו תחלה ואח"כ הכנסת האחרת .ומאחר שכל
הכנסיות גומרות כל התפלות ,המלא הממונה על התפלות נוטל כל התפלות שהתפללו בכל
הכנסיות כול ועושה אות עטרות ונותנ בראשו של הקב"ה ,שנאמר 'עדי כל בשר יבאו' .ואי
'עדי 'אלא עטרה ,שנאמר )ישעיה מט יח( 'כי כול כעדי תלבשי' ,וכ הוא אומר )ישעיהו מט ג(
'ישראל אשר ב אתפאר' ,שהקב"ה מתעטר בתפלת של ישראל ,שנאמר )יחזקאל טז יב( 'ועטרת
תפארת בראש.''
י .ולהל ממשי הטור וכותב דבר נורא על חומרת השח שיחת חולי בבית הכנסת .וזו לשונו
'אבל מי ששח שיחת חולי בבית הכנסת ,מקיפי לו כל גופו בקוצי ,לכ' שיר השירי'
לית ,וכנגדו 'כקול הסירי) 'קהלת ז ו('.
יא .במקו אחר מצינו באור החיי הק' )ויקרא יז ה( ,שכתב דברי נלהבי ובוערי באהבה
פרשת כי תבוא לב שומע יב
לחיות בתורה ,לחיות בתפילה ,בשבת עורו ישנים משנתכם השוכחים
ויו"ט. את האמת בהבלי הזמן
ולזה מועיל תקיעת השופר ,כלשונו של והנה בליקוטי הרי"ם )פר' ראה ד"ה ראה אנכי(
הרמב"ם )תשובה פ"ג ה"ד( 'אף על פי כתב 'יש לשבח השבתות והסדרות
שתקיעת שופר בראש השנה גזירת הכתוב, קודם ראש השנה ,שהסדרות בעצמם
רמז יש בו ,כלומר עורו ישינים משנתכם פועלים לאדם ועוזרים אותו כל סדרה
ונרדמים הקיצו מתרדמתכם וחפשו וסדרה לעמל שלה' .ויש לומר לפי זה,
במעשיכם וחזרו בתשובה וזכרו בוראכם. שהקב"ה בא לגלות לנו בפסוקים אלו את
אלו השוכחים את האמת בהבלי הזמן יקר ערכם של ישראל ,בכדי לעורר אותנו
ושוגים כל שנתם בהבל וריק אשר לא יועיל על גודל מעלתינו ותפארתנו ,שנעזוב את
ולא יציל .הביטו לנפשותיכם והטיבו הבלי השעה של עולם חולף בעד עולם
דרכיכם ומעלליכם ויעזוב כל אחד מכם עומד ,ונשוב אליו באמת ובתמים ,ומכאן
דרכו הרעה ומחשבתו אשר לא טובה' יב. ואילך נשקיע את כוחותינו בעבודתו,
להקב"ה על אשר בחר בנו .וזו לשונו ''זבחי שלמי לה' ]אות '[וגו' .היה צרי לומר 'וזבחו
אות זבחי ]שלמי לה'[' וכו' .ואולי שנתכוו האדו להראות חיבת הקודש אשר חבב עמו,
ואמר ,כי זבחי שלמי ה קרבנות המשתתפי בשולח אחד יחד בני ואביה ,והוא אומרו
שלמי לה' אות ,וחוזרת תיבת 'אות 'לבני ישראל הזובחי האמורי בתחלת הכתוב ,לא
לנזבחי .ועל דבר זה לבד תתנתק הנפש מנרתקה ,ותקו לעבודת האל במסירת נפש מבלי
הרגש ,להפלגת עריבות הנרגש בבחינת אהבתו יתבר בנפש המרגשת בטעימת נוע חיבתו.
וכל זה קט הוא להמתחייב לנו עשות לער המוקד ממנו יתבר בבחינת שעשוע חיבובינו
ורוממות אשר רומ ע קדושו'.
יב .מעשה נפלא סיפר הגאו רבי שמואל דוד פריעדמא שליט"א )בעל 'שדה צופי על הש"ס(
על יהודי שהתעורר משינת חייו .ויהי באחד מ הימי פגש בבני ברק יהודי בש רבי
מאיר .אביו של רבי מאיר היה בצעירותו 'חפשי' גמור ,שלא ידע מאומה ביידישקייט ,והיה
מחשובי אנשי ה'רעגירונג' )ממשלה( שבאמעריקא .לאחר שעבד ש שני רבות ,באחת
מהשני זכה לקבל שכר עבור שנה שלימה בלא שיצטר לעבוד – בתנאי שילמד לימודי
שוני שיקדמו אותו.
והנה עלה בלבו ללמוד 'תלמוד' במש שנה זו ,א האחראי לא הסכימו לשל עבורו שנה
שלימה בשביל לימוד ה'תלמוד' ,שהרי לימוד זה אינו בכלל הלימודי שקבעו לה .אמנ,
לבסו ה הסכימו לו ,והוא החליט לעלות לאר ישראל ללמוד ש.
כשבא לאר ישראל ,פנה לאיזו ישיבה לבעלי תשובה ,ש קבעו לו חברותות ,וכ החל בלימוד
ה'תלמוד' .בנו מאיר ,היה באות ימי ב י"ד שנה ,ואמר לו אביו :ל ג אתה לישיבה
שמתאימה ל ,ותלמד ש.
בתחילה רפו ידיו של מאיר ,כסבור היה שהדבר אינו לפי כוחו ,אול קמעא קמעא התעורר
יג לב שומע את ה' האמרת וה' האמיר
ההתרשלות מלימוד התורה ,שנאמר שם ועכשיו בטלתם תלמוד תורה
)יהושע ה יג( 'ויהי בהיות יהושע ביריחו ,וישא וככל שיהודי מעמיק בלבו את יקרת
עיניו וירא והנה איש עמד לנגדו וחרבו עבודתו אצל הקב"ה – 'ולתתך
שלופה בידו ,וילך יהושע אליו ויאמר לו: עליון על כל העמים' ,ממילא הוא מייקר
הלנו אתה אם לצרינו .ויאמר :לא ,כי אני יותר את מתנת ה'זמן' ואינו מבזבז את חייו
שר צבא ה' עתה באתי' .ובגמ' )מגילה ג(. בהבל וריק ,אלא אדרבה תופס את מתנת
מובא שהמלאך אמר ליהושע' :אמש החיים שנתן לו בורא כל עולמים ,ומנצל
בטלתם תמיד של בין הערבים ,ועכשיו אותה לקיים מצוות לרוב .ובכל מצוה
בטלתם תלמוד תורה .אמר לו :על איזה ומצוה שמזדמנת לו ,אם זו תפילה או
מהן באת ,אמר לו 'עתה באתי' .וכתבו גמילות חסד ,אינו מניחה מלקיימה עם
התוס' )ד"ה עתה באתי( 'פירש ריב"ן ,על התלהבות וחיות דקדושה.
תלמוד תורה באתי ,דכתיב ביה )לא יט(
'ועתה כתבו לכם ]את[ השירה הזאת'' יג. ובפרט בלימוד התורה והתמדתה ,המכיר
בחשיבות הזמן אינו מזלזל ומבזבז
וכשיהודי מנצל כל רגע ללימוד התורה, את זמנו מללמוד את התורה בכל עת
הריהו דבוק ב'שירת החיים' – שיכול להגות בה ,וכפי שיש ללמוד
'את השירה הזאת' ,ונעשה א שטיק ממעשה יהושע ביריחו ,על חומרת
בו החשק ללמוד ,והל וישב בישיבה בי תלמידי חכמי מופלגי .לבקשתו מכמה מה
ללמוד עמו מסכת מגילה ,כל אחד הקדיש קצת מזמנו ולמד עמו ,עד שהוא זכה לסיי את
מסכת מגילה.
ככלות השנה ,פנה אליו אביו ואמר לו ,שהגיעה העת לשוב לאמעריקא .נענה אליו הב ואמר,
אבא מארי ,א הנ חוזר לאמריקע ,אברכ שתהא נסיעת לחיי ולשלו ,אול אני נשאר
כא ,הנה זה עתה סיימתי מסכת מגילה ונפשי חשקה בלימוד התורה' ,פה אשב כי איויתיה'.
למעשה ,נשאר הב מאיר בישיבתו ועלה ונתעלה בלימוד עוד מסכתות נוספות ,ד אחר ד,
מסכת אחרי מסכת .כעבור כמה שני כשבא לפרק 'האיש מקדש' ,זכה מאיר לשידו מצוי
והקי בית נאמ בישראל.
לאחר זמ מנישואיו ,טר זכה להיפקד בזש"ק ,והל להתייע ע אחד מרבותיו ,והוא אמר
לו ,שחיבור ספר על התורה ,יש בו סגולה להיפקד בבני .שמע לעצתו ,וכחלו שנה – בעת
שהוציא את ספרו 'יד מאיר' על המשנה ברורה ,זכה לב זכר .וכ במש השני הוציא עוד
שבעה כרכי מספרו 'יד מאיר' ,וכנגד כול זכה לשמונה בני.
יג .עוד מצינו שהתורה נקראת שירה ,בדברי הגמ' )חגיגה יב' (:אמר ריש לקיש :כל העוסק בתורה
בלילה – הקב"ה מוש עליו חוט של חסד ביו ,שנאמר )תהלי מב ט( 'יומ יצוה ה' חסדו',
ומה טע' יומ יצוה ה' חסדו' ,משו' ובלילה שירה עמי' .ואיכא דאמרי ,אמר ריש לקיש :כל
העוסק בתורה בעול הזה ,שהוא דומה ללילה ,הקב"ה מוש עליו חוט של חסד לעול הבא,
שהוא דומה ליו ,שנאמר 'יומ יצוה ה' חסדו ובלילה שירה עמי'.
פרשת כי תבוא לב שומע יד
שנקראו 'ראשית' ובשביל התורה שנקראה תורה ,א 'בן תורה' ,א חפצא פון תורה,
'ראשית' יד. שהיא תכלית הבריאה בשביל ישראל
תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקי בשמחה ובטוב לבב
חשיבות עבודת ה' בשמחה שש אנכי על אמרת כמוצא שלל רב חדוות ה' היא
מעוזכ השמחה מהכתרת מלכו של עול היא מעוזינו ותפארתנו שמחו בה' וגילו
צדיקי והרנינו כל ישרי לב השמחה סוד ההצלחה בעבודת הבורא ישמחו
במלכות שומרי שבת שכר קיו המצוה השמחה משתל בעול הזה והקר קיימת
לעול הבא שמחת החיי של איש יהודי כל חפצי לא ישוו בה
הא כיצד יתכן שהשמחה תהיה יותר חשיבות עבודת ה' בשמחה
חשובה מהמצוה עצמה. 'תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך
בשמחה ובטוב לבב' )כח מז( .הנה
שש אנכי על אמרתך כמוצא שלל רב התורה הק' נותנת טעם על ביאת
ונראה לבאר ,שיסוד השמחה של יהודי, הקללות ,שכל הקללות באות מחמת
היא ההכרה הפנימית בזכות העדר השמחה וטוב לבב בעבודתו ית'.
הגדולה ובטובה העצומה שנתן בורא ויש לבאר מאי כוליה האי ,מדוע כה
העולם לכל מי שברא אותו 'יהודי' ,שהוא חמור עבודת האדם בקיום המצוות –
בנו של מלך מלכי המלכים – 'כי חלק ה' כשהיא נעשית בלא שמחה.
עמו יעקב חבל נחלתו' )לב ט( ,ועל ידי קיום
רצונו ומצוותיו ,זוכה לחיי העולם הזה ולחי כד הקמח )לרבינו יונה ערך שמחה( ובספר
העולם הבא. מצינו שכתב חידוש מופלא על
מעלת השמחה ,שיש לה מעלה בחשיבותה
והנה ,כשיהודי שמח בעבודתו ,הרי זה יותר מהמצוה עצמה .וזו לשונו 'השמחה
מעיד עליו עד כמה הוא מאמין הזאת היא מצוה ,מן התורה נצטוה אדם
וקשור להקב"ה ,שהרי מי שרצונו לעשות עליה ,כי היא עבודה גמורה לשי"ת ,חשובה
נחת רוח לאהובו ,בכל עת ושעה הוא יותר מן המצוה' .ובפשטות דבריו תמוהים,
יד .וכמובא ברש"י )בראשית א א( ''בראשית ברא' אי המקרא הזה אומר אלא דרשני .כמו
שדרשוהו רבותינו ז"ל ,בשביל התורה שנקראת )משלי ח כב( 'ראשית דרכו' ,ובשביל ישראל
שנקראו )ירמיה ב ג( 'ראשית תבואתו''.
טו לב שומע תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקי בשמחה ובטוב לבב
מהגולה .שבשעה שעזרא קרא בתורה ,בני ממתין מתי תבוא לידו הזדמנות לשמש את
ישראל בכו על מה שלא קיימו את התורה אהובו ולגרום לו קורת רוח .וכשבאה אליו
כראוי .ועזרא ונחמיה אמרו להם) :פסוק ט( ההזדמנות לעשות את רצון אהובו ,אין לו
'היום קדוש הוא לה' אלוקיכם טו ,אל תענוג גדול מזה ,כמו שאמר דוד מלך
תתאבלו ואל תבכו ,כי בוכים כל העם ישראל ע"ה )תהלים קיט קסב( 'שש אנכי על
כשמעם את דברי התורה' טז. אמרתך כמוצא שלל רב' .ולכן מעלת
השמחה גדולה מבחינה זו מקיום המצווה
ולהלן נאמר )פסוק י( 'ויאמר להם ,לכו אכלו עצמה ,כיון שהיא נשמת המצווה – האהבה
משמנים ושתו ממתקים ושלחו àמצוה.
המצäוה ַ ְ ַ ֵ
והדביקות של ְ ֶ
מנות לאין נכון לו ,כי קדוש היום לאדונינו,
ואל תעצבו ,כי חדות ה' היא מעוזכם'. ובזה מובן שפיר מדוע כל הקללות שבפר'
כי תבוא נאמרו 'תחת אשר לא
והתמיהה גדולה ,וכי מדוע שלא יתאבלו עבדת את ה' אלוקיך בשמחה ובטוב לבב'.
ולא יבכו ,והרי הם בכו על מה כיון שהשמחה של מצוה היא האות על
שלא קיימו את התורה כראוי ,ומה יכול הקשר של היהודי עם הקב"ה ,והיא
להיות יותר טוב ממה שיתחרטו ויתמרמרו המפתח לקיום התורה והמצוות .וכאשר
על חטאיהם וישובו אל ה'. השמחה של מצוה נעדרת – 'לא עבדת את
ה' אלוקיך בשמחה' ,הרי זה אות על ריחוק
אכן ,בפסוק עצמו כבר נאמרה התשובה הלב מהקב"ה ,אשר מחמתו נגרם רפיון
על כך ,וכפי שהטעים להם עזרא את וחלישות בקיום המצוות בכלל ובעניני חובת
סיבת הדבר ,ואמר להם' :היום קדוש הוא הלבבות בפרט ,והיא הסיבה לכל הרעות
לה' אלוקיכם ,אל תתאבלו ואל תבכו וכו', והקללות ,חלילה.
חדוות ה' היא מעוזכם' .כלומר ,ראש השנה
הוא יו"ט שהקב"ה שמח בו ,ומשמחתו חדוות ה' היא מעוזכם
עלינו להתאזר בעוז ותעצומות שיחננו ובמיוחד שייכת עבודת השמחה ביומא
לטובה – 'חדוות ה' היא מעוזכם' .ואם כי דדינא ,וכפי שיש ללמוד מן
ביום קדוש כזה ראוי לשוב בתשובה ,אך המסופר בנביא נחמיה )פרק ח( ,כיצד היה
אופן התשובה צריך להיות בשמחה וביטחון נראה ראש השנה הראשון שעשו עזרא
בטוב ה' ,ולא מתוך אבל ושברון לב יז. ונחמיה לאחר שעלו יחד עם בני ישראל
טו .פירש"י 'כי יו ראש השנה הוא'.
טז .פירש"י )ש' (כי בוכי כל הע ,מפני שלא קיימו התורה כראוי'.
יז .וכשיהודי מתחזק באמונה בה' ,הריהו גור נחת רוח למעלה לאי שיעור ,וכמו שהיה רגיל
הרה"ק רבי נח מלעכוביטש זיע"א )הובא ביסוד העבודה מכתב ו( לחזור בכל ראש השנה ,ולומר:
'חדוות ה'' ,כלומר הסיבה שיש להשי"ת נחת רוח וחדווה' ,היא מעוזכ – 'מה שאנו מאמיני
בחסדו ית' שהוא מעוזינו'.
פרשת כי תבוא לב שומע טז
מעוזכם' .ואמרו חז"ל )ראש השנה טז ,(.אמר ומהבעל שם טוב )בעש"ט דברים לראש השנה
הקב"ה :המליכוני עליכם – כדי שיעלה ויום כיפור אות כט( מובא הרחבת
זכרוניכם לטובה .כי הנה יום ראש השנה, דברים בענין זה ,וזו לשונו 'הלא ראש
אפילו ט"ו בשבט שהוא ראש השנה השנה הוא יום טוב ,ובמשנה )ראש השנה כט(:
לחניטת אילנות ,מ"מ הוא יום שמחה ויום יום טוב של ראש השנה וכו' ,והוא יום
טוב ,כן כתב הגהות מיימוני ריש הלכות שמחה ,על כן אומרים 'שהחיינו' .ומה
ראש השנה עיין שם. שכתב האר"י ז"ל לבכות ,הוא משום גלות
השכינה וכו' ,וכדי שידיננו ה' יתברך לטובה.
והסברא נותן ,שהוא כעין יום כתר מלוכה, והוא שכתוב )נחמיה ח י( 'לכו אכלו משמנים
שבו חוזר תחילת הבריאה וגו' ואל תעצבו כי חדות ה' היא מעוזכם'.
שחנטו האילנות בפעם הראשון בבריאת והבכיה שבוכין הוא בכיה של שמחה על
עולם ,והוא כיום גינוסיא )יום ההכתרה ,עיין שהחיינו והגיענו יח .על כן ,כיון שהוא יום
עבודה זרה י (.של מלכים .ומכל שכן א' תשרי שמחה ראוי לזכור ירושלים ,כמו שכתוב
שהוא יום גינוסיא לכל עולם כולו .אך )תהלים קלז ו( 'אם לא אעלה את ירושלים על
לעומת זה ,הוא יום חרדת הדין ותחלה ראש שמחתי' ,שקבלנו זה בשבועה
לימי התשובה ,ואם לא עכשיו אימתי .וראוי ובקללה ,כמו שכתוב )שם ה( 'אם אשכחך
לבכות ולהתפלל ולבקש רחמים ותחנונים. ירושלים וגו'' יט.
אך אמור אומרים ַעם ה'ִ ,אל äאנחנו נשליך
נפשינו מנגד שלא להתעצב ביום חדות השמחה מהכתרת מלכו של עולם
ה' אלוקי ישראל ויום גינוסיא שלו ,ונשמח היא מעוזינו ותפארתנו
עמו ויעבור עלינו מה .ואמנם זה הוא גופיה על דרך זה מצינו בחתם סופר )דרשות ח"ב
גורם רחמים יותר מכמה תעניות ,בראות שכתב ''חדוות ה' היא עמ' שסז(
יח .על דר זה מצינו בספר ויגד יעקב )לראש השנה אות כו( וזו לשונו 'כתיב גבי עזרא )נחמיה ח
טי( ''אל תתאבלו ואל תבכו וכו' כי קדוש היו לאדונינו' עיי ש .ושמעתי מפ"ק אדמ"ו
הגה"ק רי"ד מבעלזא זי"ע ,דא שכתבו בספרי הק' לבכות בימי האלה ,אבל הבכיה לא
תהיה מחמת אבל וצער ח"ו רק מחמת הדביקות .וכמו שכתב הטורי זהב בהלכות שבת )סי'
רפח( בש המדרש ,שהתלמידי מצאו את רבי עקיבא שהיה בוכה בשיר השירי ,ואמרו לו:
שבת היו .ואמר לה :עונג הוא לי ,והיינו מחמת דביקות ,וכ הוא מצוי במתפללי בכונה,
עיי ש בטורי זהב .והיינו דאמר 'אל תתאבלו ואל תבכו' ,שלא מחמת האבילות תבכו ,רק כי
קדוש היו וחדות ד' היא מעוזכ ,הבכיה תהיה מכח הקדושה והדביקות'.
יט .על דר זה מצינו שכתב הלבוש )או"ח סי' תקפד ס"ב( בטע הדבר שנוהגי בראש השנה
להעלות לתורה את הש" ובעל תוקע ,שהתכלית היא שיהיו שמחי בעבודת היו ,ומקור
השמחה היא התורה .וז"ל 'ויש מקומות שנוהגי לקרות התוקע ממני החמשה העולי) ,ובפוזנא
נוהגי לקרות בחיוב ג"כ החז המתפלל מוס והוא ג בתו החמשה ,וכ ביו כיפור( .ואפשר שנהגו כ ,משו
יז לב שומע תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקי בשמחה ובטוב לבב
ומתמלא אהבת הקב"ה ,ונפשו קשורה הקב"ה שהם אינם חסים על בקשת חייהם
בגיל ,ומגלה להם רזים וחידושים של מפני כבודו יתברך שמו .והיינו 'המליכוני
מעלה ,לפי שהוא ירא ה' ברוך הוא ,וישר, עליכם' – ביום תחילת מלכות ,כדי שיעלה
ונכנס הטעם בקרבו. זכרוניכם על ידי זה לפני לטובה .והיינו 'אל
תעצבו ,כי 'חדוות ה'' היא גורם מעוזכם' כ.
וזהו שאמר שלמה )שיר השירים ה ו( 'נפשי
יצאה בדברו'' ,ותעלוזנה כליותי בדבר שמחו בה' וגילו צדיקים
שפתיך מישרים' )משלי כג טז( .וכן אמר דוד והרנינו כל ישרי לב
)תהלים קד א( 'ברכי נפשי' .לפי שהנפש וכשנרצה להתבונן על רום מעלת
ממעלה העולה למעלה ,וכשהיא יודעת ענין השמחה וגודל תועלתה ,וכן
סודה ,היא תאהב את בוראה ותסגל ללמוד מהי הדרך לכנוס בשערי השמחה
מצוותיו .וכאשר תגיע הנפש אל המחיצה ולהשיג קצת ממנה ,נעתיק את לשונו
והמעלה אשר היא דומה לו ,אז תייחדהו המופלאה של האורחות צדיקים )שער
במצפוניה ותשעשע בחדריה ,ובכל עת השמחה( על מידת השמחה ,וזו לשונו 'לכן
ובכל רגע חושקת אהבתו ,וזוכרת אותה ישים כל אדם שמחתו על התורה .ובעת
בלילה על יצועו .אז ה' ברוך הוא ,שולח בה שיעשה המצוות ישמח בלבו על שזכה
חשק השמחה ,והלב יבער וידליק מרוב להיות עבד למלך עליון ,אשר בני מעלה
חשק האהבה ,כענין שנאמר )ישעיה סא י( ישתחוו לו .וכן אמר דוד )תהלים קיט קסב(
'שוש אשיש בה' ,תגל נפשי באלוקי'. 'שש אנכי על אמרתך כמוצא שלל רב' .וכל
ואשרי הנפש הזוכה לאותה שמחה. העושה המצוות בשמחה ,יש לו שכר אלף
אין השכינה שורה אלא מתוך שמחה )שבת
ידות יותר ממי שהמצוות עליו למשא.
ל ,(:וכל הנביאים לא היו מתנבאים בכל אברהם ודוד ,כל היום כולו היו עסוקים
עת שירצו ,אלא מכוונים דעתם ויושבים בתורה ,ומפארים ומשבחים בשירות
שמחים וטובי לב ומתנבאים .שאין הנבואה ותשבחות להקב"ה להרים קול בשמחה.
שורה מתוך עצלות ולא מתוך עצבות אלא ואז מצליח בכל דרכיו ,וטוב טעמיו ,ושולח
מתוך שמחה .לפיכך בני הנביאים מביאים הקב"ה רוח הקודש בקרבו ,ולבו שמח,
שיהא לבו שמח ,כי התורה משמחת כדכתיב )תהלי יט ט( 'פקודי ה' ישרי 'וגו' ,ועל ידי כ
יאושר כחו שיוכל לתקוע יפה בלא הפסק או טעות'.
כ .ובשפת אמת )ראש השנה שנת תרסא( כתב על השמחה שבראש השנה ,שתלוי בה השמחה
של כל השנה .וזו לשונו 'הנביא צוה לשמוח בראש השנה )נחמיה ח י( 'אכלו משמני כו'
חדות ה' היא מעוזכ .'עיקר העוז לבני ישראל לשמוח בחלק אלקות המיוחד לנפשות בני
ישראל .ובראש השנה מתחדש זה הכח שבו נברא האד' – ויפח באפיו נשמת חיי) 'בראשית
ב ז( .ובראש השנה מקבלי מלכות שמי .וצרי להיות בשמחה ,כמ"ש )שבת קל' (.כל ]מצוה[
שקיבלו עליה בשמחה ,עדיי עושי] אותה[ בשמחה' .וכפי השמחה בראש השנה בקבלת
מלכותו יתבר שמו כ מתקיי כל ימי השנה'.
פרשת כי תבוא לב שומע יח
מפני שהשמחה מביאה באדם כוחות הנפש לפניהם נבל ותוף וכנור ומבקשים הנבואה,
להתייגע ולהתאמץ לעלות בהר ה' ,בכל כדכתיב )מלכים ב' ג טו( 'והיה כנגן המנגן ותהי
עניני 'עשה טוב' .ומאידך ,השמחה היא כלי עליו יד ה''.
המלחמה החזק ביותר כנגד היצר הרע, תפארת הנשמה שתתפאר בתפארת
לנצחו בכל מה ששייך ל'סור מרע' ,שהרי תשמח אשר השמחה
'אין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנסה באלוקים ,ותבהיק זיו יראתה להבהיק יקר
בו רוח שטות' )סוטה ג ,(.וכאשר יהודי שמח הודה ,ויערב אור חמדתה ליוצרה באהבה
וטוב לב ,לא שייך אצלו רוח שטות ,אלא תשוקת חשק תאות עליון ,להתעטר עטרת
אדרבה ,מכוח השמחה והסיפוק שממלאים יופי המחשבות הזכות הטהורות .ותהיה
אותו ,הוא מוסיף חבילי מצוות על חבילי נוהמת לגודל גיל עליצתה לידידה ידיד
מצוות ואינו שת לבו ליצר הרע העומד עליון .ותתקשר בקישור חיבה .ותהיה
לפתחו ומבקש להפילו. דורשת וחוקרת אחר המעלות לאור באור
זה כבר מובא בחרדים )הקדמה ד"ה ויסוד החיים .ובעת אשר היא מתרוממת
התנאי הרביעי( ,שהשמחה היא סוד ומתגדלת ומתגלגלת לדעת קדושת יוצרה
השגת הקדושה והשער להצלחה בעבודת ומתדבקת באמונתה לבורא יתברך ,אז היא
הבורא ,וזו לשונו 'וכן גילה הרב החסיד מתפשטת בחידוש גיל ומרחבת בשמחתה.
המקובל מהר"ר יצחק אשכנזי זצ"ל לאיש באותה שעה מתקדשת קדושת קודש
סודו ,שכל מה שהשיג שנפתחו לו שערי הקדשים ,ואז מתאווה ונושאת
החכמה ורוח הקודש ,בשכר שהיה שמח חן לפני מלך מלכי המלכים ,ובעת ההיא
בעשיית כל מצוה שמחה גדולה לאין מתיקרת ומתייפה ומתהדרת בהדרת גאון
תכלית .ואמר ,דהיינו דכתיב 'תחת אשר לא עוז תוקף הדרתה ,ואז העליון יסגלנה
עבדת את ה' אלוקיך בשמחה ובטוב לבב להצהיר זיוה ,להכניסה בחדרי זוהר ולצוררה
מרוב כל' .פירוש 'מרוב כל' ,מכל מיני בצרור החיים .והרחמן ישימנו מאנשי
תענוג שבעולם ומכל זהב ופז רב ואבנים עבודתו השמחים' כא.
טובות ומרגליות' כב.
השמחה סוד ההצלחה
ישמחו במלכותך שומרי שבת בעבודת הבורא
וזה הפירוש במה שאנו מתפללים ואומרים וזו העצה היעוצה לכל מי שמבקש לעלות
בכל שבת 'ישמחו במלכותך שומרי בעבודת ה' ,שיהיה תמיד בשמחה.
כא .צא ולמד את המובא בילקוט שמעוני )ישעיהו רמז תח( וזו לשונו 'פע אחת הייתי יושב
בבית המדרש הגדול שבירושלי ובא תלמיד ושאל לי כב שהוא שואל את אביו ,אמר
לי :מה נשתנה ישעיהו מכל הנביאי שנתנבא כל הטובות והנחמות בישראל .אמרתי לו :בני,
מפני שקבל עליו עול מלכות שמי בשמחה' )וכ מובא בתנא דבי אליהו פרק טז(.
כב .מה שפירש בש האריז"ל ש'מרוב כל' ,פירושו ,שקיו המצוות משמח הרבה יותר 'מכל
מיני תענוג שבעול ומכל זהב ופז רב ואבני טובות ומרגליות' .אכ ,השכר על המצוות
יט לב שומע תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקי בשמחה ובטוב לבב
תשמעון וכו' ,ושמר' וכו' ,והם טובות שבת' ,שבשבת קודש מאיר אור האמונה כג,
העולם הזה ,והוו תרתי דסתרן. ומכוחה משיג יהודי בהירות ושמחה
במלכותו ית' ,ומעין מה שכתב הרה"ק ר'
וניחא ליה להרב ז"ל ,דגוף המצוה אין צדוק הכהן מלובלין זיע"א )פרי צדיק פר'
שכרן בעולם הזה ,אך השמחה קדושים אות ט( 'אבל בשבת לא נצטוו על
ששמח בעשיית המצות ובעסק התורה, שמחה ,אבל אנשי כנסת הגדולה תיקנו
שמחה זו נוטל שכרה בעולם הזה .וז"ש בנוסח השמונה עשרה 'ישמחו במלכותך
'היום לעשותם' גוף המצות עצמן' ,ולמחר שומרי שבת' ,היינו שהם מעצמם שמחים
לקבל שכרן' .אבל 'והיה עקב' ,אין 'והיה' על ידי הרגשת כבוד מלכותו עליהם' כד.
אלא לשון שמחה ,כלומר אם תשמח
בעשיית המצות ותלמוד תורה ,אז בעבור שכר קיום המצוה השמחה משתלם
השמחה אז 'ושמר' וכו' טובות העולם בעולם הזה והקרן קיימת לעולם הבא
הזה ,זהו תורף דבריו בקצור. מדברי החיד"א )חומת אנך ,תהלים פרק והנה
קיב( עולה חידוש מופלא על שכרו
וזה שנאמר 'אשרי איש ירא את ה' של השמח בקיום המצוה ,ששכרו משתלם
במצותיו חפץ מאד' ,ואין ספק בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא.
דהחפץ במצות ,ובפרט דכתיב 'מאד' ,הוא וזו לשונו ''אשרי איש ירא את ה' במצותיו
שמח שמחה גדולה .ואז אוכל בעולם הזה חפץ מאד' וכו' )תהלים קיב א( .אפשר במ"ש
השמחה שישמח' ,גבור בארץ ]יהיה ,זרעו הרב זרע בירך ז"ל ,דאמרו רז"ל )קידושין לט(:
דור ישרים יבורך[ וכו' ,הון ועושר בביתו' 'שכר מצות בהאי עלמא ליכא' ,וכן אמרו
שהם טובות העולם הזה על השמחה שהוא )עירובין כב' (.היום לעשותם ולמחר לקבל
שמח ,שזו שכרה בעולם הזה'. שכרם' .וקשה ,דתכף כתיב 'והיה עקב
אי לו דמיו ושוויות בעול הזה ,כמובא במאור עיני) פר' בשלח ד"ה ואל ימעט( 'ואל ימעט בעיניו
שו מצוה ודבור הגו כשהוא ע חיות ,כי הבעל ש טוב עליו השלו נשמתו בגנזי מרומי,
אמר' ,שכר מצוה בהאי עלמא ליכא' )קידושי לט ב( כי אי כל העול יכול לקבל אור השכר של
מצוה ודבור הגו.'
כג .כמובא במדרש רבה )פר' וישלח פב טז( 'ויבר אלוקי את יו השביעי' .במה ברכו ,באורה'.
כד .וזהו הפירוש בדרשת חז"ל )ספרי ,פר' בהעלות ,פיסקא עז( ''וביו שמחתכ 'אלו שבתות'.
והדברי עולי יפה ע המובא בשפת אמת )פר' ראה שנת תרסא ד"ה בפסוק למע (וזו לשונו
'בימי המעשה 'שמחתי מתו יראתי' .ובשבת קודש שנקרא יו שמחה ,כמ"ש ז"ל )ספרי ,פר'
בהעלות ,פיסקא עז( 'וביו שמחתכ 'אלו השבתות' ,אז 'יראתי מתו שמחתי' .ובאמת עיקר
השמחה בהתגלות כח הנשמה .ובשבת קודש דיש נשמה יתירה יומא דנשמתי ,הוא
השמחה ,כמו שנאמר )תהלי צב ה( 'שמחתני כו' בפעל .במעשי ידי ארנ 'זהו הנשמות
מעשה ידיו של הקב"ה ,כמו שנאמר )ישעיהו נז טז( 'ונשמות אני עשיתי''.
פרשת כי תבוא לב שומע כ
באוצרו הגדול ,וליקח מהם כל אשר והרי זו סגולה נפלאה לכל מי שרוצה
ברצונו ,הן כלי כסף או זהב וכל מחמדי שיהיה 'זרעו דור ישרים מבורך',
תבל .והנה באותו מעת לעת עמל בכל ולכל מי שרוצה שיהיה 'הון ועושר בביתו',
כוחו וצבר כסף וזהב הרבה מאוד .ומאותו שיקיים את המצוות בשמחה ובטוב לבב,
העת והלאה התחיל לעלות במעלות וכך ייטב לו בעולם הזה ולעולם הבא –
העשירות יותר ויותר – עד שנעשה עשיר 'וצדקתו עומדת לעד' כה.
היותר גדול ומפורסם בכל העולם.
ובכל שנה היה עושה משתה גדול לזכרון שמחת החיים של איש יהודי
המעשה ההוא .ובעת המשתה היו וראה מה שכתב החפץ חיים זצ"ל )שם עולם
נאספים אליו כל חורי המדינה .ונמשך כן פרק כ( וזו לשונו 'ומה מאד צריך
כמה עשיריות שנה ,עד שבעולם נשכח האדם לשמוח בימי החיים שנתן לו השי"ת
עצם המעשה – ממה התחיל האיש הזה שעל ידן יוכל להשיג העונג הנצחי ,כי
להתעשר. יהיה צרור בצרור החיים ויתענג על ה' לנצח.
וכאשר יתבונן היטב בזה ,יבוא לאהוב את
ויהי בפעם אחת ,בעת משתה היין ,אמר ה' אהבה עזה – עבור החיים שנתן לו
לרעיו העשירים הגדולים המסובים השי"ת .ובזה יבואר מאוד מה שאמר
שם ,אשאל לפניכם דבר .והואִ ,אמרו לי הכתוב )ל ו( 'ומל ה' אלוקיך את לבבך ואת
לפי דעתכם מה היום החביב אצלי מכל לבב זרעך לאהבה את ה' אלוקיך בכל לבבך
הימים .ויענוהו ,לפי דעתנו ,יום כזה הוא ובכל נפשך למען חייך' ,שתיבת 'למען חייך'
יום החביב מאוד ,בהיות הבית מיופה בכל אין לו ביאור לכאורה .ובדברינו ניחא מאוד.
מיני יופי ,וכל כסאות הבית מצופה זהב,
והשולחן הוא מכל מיני מעדנים שבעולם, ובדרך דמיון לאחד שהציל את בן המלך
וכל גדולי המדינה מסובין על שולחנך, מן המיתה ועבור זה נתן לו המלך
ואתה מלובש בבגדי מלכות. רשות לכנוס יום אחד – מעת לעת
כה .ובדברי אחדי) אות כז ,דרוש לשבת שובה( כתב החיד"א תוספת דברי' ואני שמעתי מעטרת
ראשי ,מורי הרב זלה"ה ,מש הרב מר אביו מהר"ר חנו נבו זלה"ה ,שהיה מפרש
בהקדמת הרב זרע בר ,דהג ד'שכר מצות בהאי עלמא ליכא' ל )קידושי לט ,(:מ"מ שכר
השמחה ששמח במצות ,נוטל בעול הזה .מאמר ז"ל פ"ק דברכות ד ח' ע"א ,א"ר חייא
בר אבא משמיה דעולא ,גדול הנהנה מיגיעו יותר מירא שמי ,דאלו גבי ירא שמי כתיב
)תהלי א א( 'אשרי איש ירא את ה'' ,ואלו גבי נהנה מיגיעו כתיב )תהלי קכח ב( 'אשרי] בעול
הזה[ וטוב ל] לעול הבא[' ,ולגבי ירא שמי' וטוב ל 'לא כתיב ביה עכ"ל .ודשו ביה רבי.
והוא ז"ל פרש ,ד'נהנה מיגיעו' ,היינו שיש לו הנאה בקיו המצות ושמח בה ,ומשו הכי
גדול מירא שמי שמקיי המצות כפשוט בלי שמחה .דהשמח אוכל בעול הזה מהשמחה
וקר המצוה לעול הבא ,אבל ירא שמי פשוט ,אי לו בעול הזה ,דשכר מצות בהאי עלמא
ליכא ,עד כא שמעתי'.
כא לב שומע תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקי בשמחה ובטוב לבב
אבל האמת ,שיש לנו ערלת הלב ואין אנו ויען להם ,יש לי יום אחד חקוק בזיכרוני,
מכירין את גודל יקר ערך התורה שהייתי בו רעב וצמא ובלבוש פשוט
והמצוה ,על כן אין אנו שמחין בם ,ואין כאחד השפלים ,ולא זכיתי אז שאפילו
מצוי אהבת ה' כי אם כשנותן השי"ת איש אחד ישרתני ,ואעפ"כ שמחתי בכל
להאדם איזה טובה של עניני עולם הזה. רגע ורגע הי]ת[ה יותר משמחתי כעת.
אבל לעתיד – כשימול ה' את ערלת לבבנו ויתמהו איש אל רעהו על דבריו.
ונשיג את גודל יקר ערך התורה והמצוה,
וישיב להם ,זהו היום שהכניסוני לבית
אז יהיה לנו אהבה אמתית להשי"ת עבור
האוצר ,שהייתי אז רעב וצמא –
כל רגע ורגע שנותן לנו החיים ,כי על ידי
כל ה'מעת לעת' ]מטעם שחסתי אז על
זה נוכל להשיגו ,וכמו האיש הנ"ל שהיה
רגעים אחדים לצאת מהאוצר[ ,ולבושי היה
אוהב למלך אהבה עזה עבור ה'מעת לעת'
פשוט כאחד השפלים ולא היה אז שום
שהכניסו לבית אוצרו .וזהו שכתוב 'ומל ה'
אדם אצלי .ואעפ"כ שמחתי עד להפליא,
אלוקיך את לבבך וגו' למען חייך' ,היינו
שבכל רגע ורגע הרגשתי בנפשי שאני עולה
שעבור זה לבד תאהבנו אהבה עזה'.
למעלה למעלה ,שברגע זו מצאתי כלי יקר
המורם מן הדברים עד כמה עלינו של זהב ,וברגע זו כלי משובצת באבנים
להחשיב את המתנה והזכות טובות ומרגליות .וכן נמשך אז כל ה'מעת
להיות 'יהודי' ,שחייו בעולם הזה דומים למי לעת' ,ולא הרגשתי בנפשי שום צער של
שהוכנס לאוצר המלוכה לזמן קצוב ,שאם רעבון מפני גודל השמחה .משא"כ עתה
נשכיל להבין את חשיבות התורה והמצוות שאני מורגל בעשירות ובמלבושי כבוד ,אין
יותר מאבנים טובות ומרגליות ,הרי בלב אצלי שמחה כל כך.
מלא שמחה ואהבה נאסוף מיליאנען מצוות וכן הוא הדבר בענינינו ,ה' יתברך הוריד
ומעשים טובים. לנו את אוצרו הנחמד – הוא התורה
והמצוות בעולם הזה ,והרשהו לאדם ,שבכל
כל חפציך לא ישוו בה ימי שנותיו יוכל ליקח מהן כל מה שירצה,
ואף שמצוי שהיצר הרע ויושבי קרנות אשר אפילו פרט קטן אחד מהם ,הוא טוב
מזלזלים באותם אנשים הרודפים מכל הפנינים שבעולם ]וכמו שאמרו חז"ל
אחר כל מצוה וששים מכל רגע ורגע של על הפסוק )משלי ג טו( 'כל חפציך לא ישוו
לימוד תורה .אך האמת שלעגם נובע בה' – כל אבנים טובות ומרגליות שבעולם
מבורות ליבם וגודל סכלותם ,וכפי שהמשיל לא ישוו בדבר אחד מן התורה[ .ועל כן היה
זאת החפץ חיים בספרו חובת הדת )אפתחה לו לאדם לשמוח מאוד בימי חייו שנתן לו
במשל פי ,פרק ו אות סו( .וזו לשונו 'וכבר אמר השי"ת ולאהוב את ה' אהבה עזה ונאמנה
דוד המלך ע"ה )תהלים קיט מו( 'ואדברה עבור זה ,אפילו אם ימי חייו אינן של
בעדותיך נגד מלכים ולא אבוש' .ובאמת, שמחה ותענוג כל כך ,כיון שיכול ללקט
מה שאירע כמה פעמים שמלעיגים מאיזה הפנינים היקרים היקרים ,וכמאמר האיש
איש הירא וחרד ועוסק בתורה ,הוא מפני הנ"ל ,שבעת שהיה בתוך האוצר לא הרגיש
שאינם מבינים כלל מהו תורה .הגם אז שום צער כלל ,מפני גודל השמחה.
פרשת כי תבוא לב שומע כב
במשלי )משלי ג טו( 'יקרה היא מפנינים וכל שאומרים בעת הגבהת התורה 'וזאת
חפציך לא ישוו בה' ,ואמרו חז"ל 'כל אבנים התורה אשר שם משה וגו' על פי ה' ביד
טובות ומרגליות שבעולם לא ישוו לדבר משה' ,אבל אינם יודעים כלל את עצם
אחד מן התורה .וכל שכן ,מי שזכה שלמד קדושתה וענינה הנורא מאוד ,ועל כן אין
כל סדרי משניות או כמה מסכתות מן לעג שלהם נחשב לכלום ,ואל יפול לב
הש"ס ,דידוע הוא מה שכתוב בזוה"ק האדם על זה.
)תיקוני זוהר יד (:דכד ירית מסכת חדא ,ירית ודבר זה דומה לאחד שדר בכפר והיה
עלמא חדא .וגם כמה מאות אלפים מלאכי מפורסם לסוחר גדול בעניני העמדת
השרת יש לו שנבראו על ידי תורתו .וכידוע מזון לחיל המלך .ונשמע עליו שקיבל סך
שכל תיבה ותיבה היא מצות עשה בפני עצום מהמלך על מפעליו ,וביקשו אנשי
עצמה ,כמו שכתב הגר"א בשם הירושלמי, הכפר שיראה להם הסך שהשיג מן המלך.
והם אוהביו לנצח כו .כמה יש לו לשמוח על והם חשבו שהביא אתו שקים מלאים כסף
זה ,ולא יחוש ללעגם כלל'. וזהב .ויאות לדבריהם ויראה להם השטר
ולעת עתה כשאנו עומדים בשעת נעילת אשר קיבל מן הממשלה על מפעלו .וילעגו
שערי השנה הקודמת לקראת עליו ,הבעבור זה הנייר היה כדאי לך כל
פתיחת שערי השנה החדשה ,עלינו העמל והתלאה )בתמיהה( .זה כמה שנים
להתחזק ולהשתדל ביתר שאת וביתר עוז שאנו שמענו עליך שקיבלת סך עצום ,ויהי
לעבוד את ה' מתוך שמחה ,ועל ידי כך בעיניהם כמתעתע .ויען להם :הõי אנשי
לזכות לכל הברכות .וכפי שאנו מתפללים בער ,ברבע מהשטר הזה אני יכול לקח כל
בעת כניסת היו"ט )פיוט 'אחות קטנה'( 'תכלה הרכוש אשר בכל הכפרים אשר סביבותיכם.
שנה וקללותיה ,תחל שנה וברכותיה'. והנמשל בפשיטות ,כי ידוע מה שכתוב
כו .מצינו שכתב הגר"א בפירושו על ספר משלי )לא יא( על הפסוק 'ושלל לא יחסר' ,שמי
שלומד תורה ,התורה נעשית לרכושו הנצחי יותר משאר מצוות ,וזו לשונו 'כי אי עבירה
מכבה תורה' )סוטה כא .(.ובהשמטות שבסו הספר )אות לא( פירש את כוונתו בזו הלשו' נראה
לעניות דעתי ,שפירוש 'ושלל' גימטריא שס"ו שה נגד ימות החמה וכו' ,וה נגד שס"ה לא
תעשה .וזהו 'ושלל לא יחסר' ,כלומר ,מחמת השס"ה לא תעשה ' לא יחסר' השס"ו ימי
של התורה שלמד ,כי 'אי עבירה מכבה תורה''.
מצינו בשפת אמת )פר' צו תרל"א( פירש את טע הדברי ,מדוע אי עבירה מכבה תורה .וזו
לשונו 'הפירוש ,כח מצוה הוא התקשרות והתדבקות ,שכל מצוה מדבק האד בו ית' ,ולזאת
עבירה מקלקל ומפסיק החיבור ומכבה עבירה דביקות המצוה .אבל תורה היא בחינת קבלה,
שהאד לומד ומקבל לעצמו שנכנסי בו דברי תורה וזה לא יוכל להבטל ע"י עבירה ,כי כבר
נדבקי בו דברי תורה שקיבל ,כ נראה לי'.
הלכות והליכות
מתוך שיעורי ההלכה,
והוספות פסקים בעל פה
שנמסרו מפי הגאון
רבי שמעיה לעוו שליט"א
חיוב שמחה בר"ה
ומי ששכח יעלה ויבא בבהמ"ז
לשאלות והערות ,יש לפנות ל07538-654-646 -
חיוב שמחה בר"ה ומי ששכח יעלה ויבא בבהמ"ז לב שומע כד
חיוב שמחה בר"ה ומי ששכח יעלה ויבא בבהמ"ז
א
בחיוב שמחה בר"ה
סתירה בענין חיוב השמחה בר"ה
א[ במתני' ר"ה ל"ב ב' איתא דבראש השנה אין אומרים הלל ,ואמרינן בגמ' מאי
טעמא אמר רבי אבהו אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבש"ע מפני מה אין
ישראל אומרים שירה לפניך בר"ה ויוה"כ ,אמר להם אפשר מלך יושב על כסא דין
וספרי חיים וספרי מתים פתוחין לפניו וישראל אומרים שירה ע"כ .וריהטות דברי
הגמ' נראה דכיון שספרי חיים וספרי מתים פתוחים לפניו על כן אין נוהג באלו
הימים דין שמחה.
וכן הוא בפיה"מ להרמב"ם וז"ל" ,לפי שהם ימי עבודה והכנעה ופחד ומורא מהשם
ויראה ממנו ומברח ומנוס אליו ותשובה ותחנונים ובקשת כפרה וסליחה ובכל אלו
הענינים אינו הגון השחוק והשמחה".
וצ"ע דהנה בשו"ע סי' תקצ"ז ס"א איתא ,דאוכלים ושותים ושמחים בר"ה ואין
מתענין בר"ה ולא בשבת שובה ,ורק שלא יאכלו כל שבעם למען לא יקלו ראשם
ותהיה יראת ה' על פניהם ,וכתב שם המ"ב בסק"א ,דאף שהוא יום הדין מ"מ שייך
בהו המצות עשה של 'ושמחת בחגך' ,שהרי גם ר"ה הוא בכלל חג וכדכתי' "תקעו
בחודש שופר בכסא ליום חגנו וגו'" ,ונאמר בנחמיה ח' "אכלו משמנים ושתו
ממתקים וגו' כי קדוש היום לאדונינו ואל תעצבו כי חדות ה' היא מעוזכם" ע"כ.
והרי לן דאיכא חיוב שמחה גם בר"ה א.
א .וחתני הגרא"וו אמר ליישב בזה עוד באופ"א ,ע"פ הידוע מהגר"ח מבריסק שחקר בא
יצוייר שיהיה לאד מדת בטחו עד שיהיה בטוח שינצל מאיזה צרה הא שיי כבר לומר
על זה שירה עוד קוד שניצל מהצרה ,ואמר דהג שמחמת מידת הבטחו כבר יכול לשמוח
כה לב שומע חיוב שמחה בר"ה ומי ששכח יעלה ויבא בבהמ"ז
וכן יש לעיין מדברי הר"מ גופא בספרו פ"ו מהליו"ט הלי"ז שכן כתב וז"ל ,שבעת
ימי הפסח ושמונת ימי החג 'עם שאר ימים טובים' כולם אסורים בהספד ותענית
וחייב אדם להיות בהן שמח וטוב לב הוא ובניו ואשתו ובני ביתו וכל הנלוים עליו
שנא' ושמחת בחגך ע"כ ,וכבר כתבו לדייק בדברי הרמב"ם דצ"ע בלשונו שכתב
'עם שאר ימים טובים' דלכאו' מלבד פסח וסוכות אין עוד יו"ט רק שבועות ,ומה
כוונתו במש"כ בלשון רבים שאר ימים טובים ,ועל כרחך צ"ל שנתכוין בזה גם
לר"ה ,וא"כ שוב מבואר שאף בר"ה איכא חיוב שמחה ככל יו"ט ,וצ"ע.
ר"ה הוא שמחה המהולה בפחד בבחי' וגילו ברעדה
ב[ והנראה בזה עפ"י דברי הרמב"ם בהל' חנוכה פ"ו הל"ו שכתב שם בתו"ד וז"ל,
אבל ר"ה ויום הכיפורים אין בהם הלל ]כשאר יו"ט[ לפי שהן ימי תשובה ויראה
ופחד "לא ימי שמחה יתירה" ע"כ ,ונראה דר"ל שהגם שבודאי אף בר"ה איכא חיוב
שמחה ,מיהו אין גדר השמחה בזה כשאר יו"ט ,דאילו בשאר יו"ט גדר החיוב הוא
והיית אך שמח שמחה בלי גבול ,ומשא"כ בר"ה דהוא גדר של שמחה המהולה
ביראה ופחד ,בבחינת וגילו ברעדה ,ואשר ע"כ אין אומרים בהם הלל ב.
בהישועה עוד קוד שנעשתה מיהו לומר שירה אי שיי רק אחר הישועה) ,ויושע ה' וגו'
וירא ישראל וגו' 'אז' ישיר משה( ,וזהו שאמר דוד המע"ה "ואני בחסד בטחתי יגל לבי
בישועת אשירה לה' כי גמל עלי" ,ור"ל שהג שאני בחסד בטחתי וכבר יגל לבי בישועת
מחמת הביטחו עוד קוד הישועה ,מיהו אשירה לה' הוא רק אחר שכבר גמל עלי ונעשתה
הישועה בפועל.
והנה איתא בטור בסי' תקפ"א וז"ל ,ורוחצי ומסתפרי על פי המדרש אמר רבי סימו כתיב כי
מי גוי גדול וגו' רבי חנינא ורבי יהושע אומרי איזו אומה כאומה זו שיודעת אופיה של אלוקיה
פירוש מנהגיו ודיניו ,שמנהגו של עול אד שיש לו די לובש שחורי ומתעט שחורי
ומגדל זקנו ואינו חות ציפורניו לפי שאינו יודע אי יצא דינו ,אבל ישראל אינ כ לובשי
לבני ומתעטפי לבני וכו' "ואוכלי ושותי ושמחי בר"ה לפי שיודעי שהקב"ה יעשה לה
נס" ע"כ .והמבואר שחיוב השמחה הוא מחמת שבטוחי בכ שיעשה לה נס ,וכיו שכ אתי
שפיר דאע"פ שכבר שיי בזה עני השמחה מחמת הבטחו שיעשה לה נס ,מיהו אמירת
הלל שהיא שירה אי שיי עדיי.
ב .וכעי זה מתאמרא בש הגר"ח שהקשה על מה שאמרו בגמ' שאי אומרי הלל משו
שספרי חיי וספרי מתי פתוחי לפניו ,שא"כ היא אמרו אמרו שיר של יו בר"ה ,ותי'
דדי אמירת הלל שאני דבעינ לזה שמחה שלמה ,ובר"ה שספרי חיי וספרי מתי פתוחי
לפניו אי השמחה שלמה ואינו זמ מוכשר לומר הלל ,ומשא"כ לשיר של יו דסגי בשמחה
חיוב שמחה בר"ה ומי ששכח יעלה ויבא בבהמ"ז לב שומע כו
ובזה יתיישב עוד מש"כ במג"א סי' תקצ"ז סק"א ,שהמהרש"ל לא אכל דגים בר"ה
לפי שהיו חביבים עליו ורצה למעט תאותו בדבר מסויים ,והביא עוד ממגיד מישרים
בפ' נצבים שלא לאכול בשר ולא לשתות יין בר"ה ,וצ"ע שהרי לעולם חיוב שמחה
מחייב גם אכילת בשר ושתיית יין ומאי שנא הכא שאינו חייב בבשר ויין ,וגם על
המהרש"ל תיקשי שמיעט בשמחתו ואע"ג שחיוב השמחה הוא חיוב גמור מדינא,
ולהאמור יתיישב שפיר שהן אמנם איכא חיוב שמחה גם בר"ה מיהו אינו חיוב
שמחה גמור ככל יו"ט וכל' הר"מ "לא ימי שמחה יתירה" ,ודרגת שמחה זו באמת
אינה מחייבת בשר ויין.
ביאור הגדר של 'וגילו ברעדה'
ג[ ובגדר השמחה של וגילו ברעדה' ,יתבאר ג על פי המובא בבמדב"ר ]פ' שלח[
משל לאחד שהיה מושלך בתוך הים הושיט לו הקברניט חבל ואמר לו תפוש
חבל זה בידך ואל תניחהו שאם תניחהו אין לך חיים ,הנה אותו אחד הרי הוא שמח
מאד מחד גיסא על שניצלו חייו ,ואולם מאידך הרי הוא ג"כ ירא מאד שמא ירפה
מאחיזתו ויושלך מארץ החיים ,וכמו כן היא ההנהגה בר"ה שמחד גיסא הוא שמחה
גדולה על שמובטחים אנו שיעשה לנו נס ,ואולם מאידך היא מהולה גם כן ביראה
גדולה שמא יגרום בהנהגתו שלא להיות בכלל אותה הבטחה.
ב
שכח יעלה ויבא בבהמ"ז של ר"ה
בשו"ע סי' קפ"ח סעיף ו' איתא ,שאם שכח יעלה ויבא בבהמ"ז של יו"ט והתחיל
כבר ברכת הטוב והמטיב חוזר לראש – וזהו דוקא בכל יו"ט ,ואולם ביו"ט של ר"ה
סת ולא בעינ לשמחה שלמה דוקא ,וה ה הדברי.
ויש שאומרי בש הגר"ח בנוסח אחר ,והוא דבאמת א ר"ה הוי זמ הראוי לומר שירה מצד
עצמו ואלא דהוא די מסויי שלא לומר בו הלל ,ופי' בזה הא דכתיב בתהילי) פ"א ג'( שאו
זמרה ותנו תו כינור נעי ע נבל ,דהנה זה המזמור איירי בר"ה וכדכתיב ש ברישא תקעו
בחודש שופר בכסא ליו חגנו ,וזהו מאי דכתיב שאו זמרה וגו' ולפי שבביהמ"ק שפיר אמרו
שירה בר"ה ע כל הכלי זמר שהיו במקדש ,ומה דאי אומרי הלל בר"ה הוא משו" כי חק
לישראל הוא משפט לאלוקי יעקב".
ג .וכמדומה שאומרי כ בש הגרי"ז.
כז לב שומע חיוב שמחה בר"ה ומי ששכח יעלה ויבא בבהמ"ז
נחלקו הפוסקים – דדעת המג"א שם סק"ז שאין מחזירין אותו ,ואמנם בא"ר שם
פליג וסבירא ליה דאף ביו"ט של ר"ה מחזירין אותו ,ובמ"ב שם סקי"ט הביא
פלוגתתם ולא הכריע בזה.
וסברת המג"א מבוארת שם בתו"ד ,דהנה קיי"ל בר"ח שהשוכח יעלה ויבא בבהמ"ז
אין מחזירין אותו ,ולפי שאין חיוב סעודה בר"ח ועל כן אף ההזכרה של ר"ח לא
נתקנה כחובה ,והכי נמי דכוותה י"ל גבי ר"ה שהרי לשיטת כמה ראשונים איכא
מצוה להתענות בר"ה ,וכיון שאין בה חיוב סעודה הרי הדר דינה להיות כר"ח שאף
הזכרת יעלה ויבא שבה אינה חובה ,ואף שקיי"ל עיקר להלכה בסי' תקצ"ז דלא כהני
ראשונים רק כהראשונים דפליגי וסבירא להו שאסור להתענות בר"ה ,מיהו לענין
לחזור ולברך הלא קיי"ל בכל דוכתא דספק ברכות להקל משום חומר איסורא דלא
תשא ,ושוב יש לחוש בזה לשיטת אלו הראשונים הסוברים שמצוה להתענות בר"ה
ושליכא חיוב סעודה.
ובא"ר שם הביא דברי המג"א הנ"ל והקשה עליו ,שהרי אף לשיטת הראשונים דס"ל
שמצוה להתענות בר"ה ,מיהו אם אינו מתענה ואכל איזה דבר ,שפיר חלה עליו
חובת אכילת סעודה ,וא"כ אדם זה שאינו מתענה ואכל סעודה הרי סעודה זו שאכל
חובה היא עליו ,ושוב יש לומר שהזכרת יעלה ויבא בברכת המזון שלו היא חובה
ומחזירין אותו.
ובביאור פלוגתתם יש לומר על פי מה שיש לחקור ,בהא דאם שכח יעלה ויבא
בבהמ"ז של שבת ויו"ט מחזירין אותו ,דיש לפרש זה בב' אופנים ,א[ י"ל דכל היכא
דאיכא חיוב סעודה תיקנו להזכרת יעלה ויבא כחלק מבהמ"ז ,ובאופן דעצם מטבע
הברכה של בהמ"ז בשבת ויו"ט שאני מכל בהמ"ז שיש בו גם חובת זכירת היום
וכמו שחייב להזכיר בו ברית ותורה ,ב[ י"ל שאין זה מדיני בהמ"ז רק הוא חובת
היום ,וכעין שמצינו גבי חנוכה דעשאום ימים טובים בהלל והודאה ,ופרש"י בשבת
כ"א ב' שתיקנו בו לומר על הניסים בהודאה ,והמבואר שחיוב ההזכרה שבו אינו
מדיני התפילה רק הוא חובת היום וכהלל ,והכי נמי דכוותה יש לומר גבי חיוב
ההזכרה בשבת ויו"ט שעצם היום מחייב הזכרה בתפילה ובבהמ"ז.
ונראה שנפ"מ בזה לגבי ר"ה ,שהרי מחד גיסא אין היום מחייב באכילת סעודה,
שהרי שפיר יכול להתענות בו ]לשיטת הני ראשונים דס"ל הכי[ ,ואולם מאידך כל
היכא שאינו מתענה שוב מחוייב הוא באכילת סעודה ,והלא מעתה נראה שאם חיוב
חיוב שמחה בר"ה ומי ששכח יעלה ויבא בבהמ"ז לב שומע כח
ההזכרה הוא מחובת היום שפיר י"ל כהמג"א שגבי ר"ה אין היום מחייב הזכרה
בבהמ"ז ,ולפי שמצד עצם היום באמת ליכא חיוב סעודה ,ואולם אם חיוב ההזכרה
הוא מצד עצם מטבע של בהמ"ז ,שפיר יש לומר כהא"ר שאף גבי ר"ה תיקנו כן
למטבע של בהמ"ז ,שהרי כל שאוכל פת ה"ה מחוייב באכילת אותה פת ,ושפיר הוי
מטבע בהמ"ז שלו כשאר יו"ט.
ג
שכח יעלה ויבא בבהמ"ז של ליל ר"ה
והנה כתבו הפוסקים ]עיי' מ"ב תקצ"ז סק"ה[ שאף להפוסקים הסוברים דמצוה להתענות
בר"ה ,מיהו הני מילי ביום דאז הוי זמן הדין ,אבל בליל ר"ה לכו"ע אסור להתענות
וכמו בשאר יו"ט ,ולפי"ז נפקא שאם שכח יעלה ויבא בבהמ"ז של ליל ר"ה לכו"ע
צריך לחזור ,שהרי איכא ביה חובת סעודה לכו"ע ,וכן הוא באמת להדיא בסידור
הרב.
ויל"ע בזה מדברי השעה"צ בסי' תקפ"ב סק"ד בשם הגאון ר' אבלי פאסוולער שאם
טעה בליל ר"ה ולא אמר המלך הקדוש שאין צריך לחזור ,וכמו שאם שכח בליל
ר"ח יעלה ויבא שאין צריך לחזור ולפי שאין מקדשין את החודש בלילה וה"נ
דכוותה ,ובשעה"צ שם הק' עליו דזה היה שייך אם היה מתפלל תפילת חול ומשא"כ
בזה שמתפלל תפלת יו"ט דממ"נ אינו יוצא ע"כ ,והנה כל טענת השעה"צ היינו רק
בתפילה שהוא כתרתי דסתרי שמצד אחד אומר האל הקדוש ,ומאידך מתפלל תפלת
יו"ט ,אבל בבהמ"ז לכאו' שפיר יודה להג"ר אבלי שאין ההזכרה מעכבת כיון שאין
מקדשין את החודש בלילה .ויל"ע לפי"ז בליל שני של ר"ה כיון דב' הימים של ר"ה
הם קדושה אחת ולא שייך בזה הסברא של אין מקדשין את החודש בלילה .ושו"ר
במחזור המפורש מכתב מהגרשז"א שבתחילה ר"ל ג"כ שאם שכח יעלה ויבא
בבהמ"ז של ליל ר"ה אינו חוזר ואלא ששוב חזר בו עיי"ש בדבריו ויל"פ בזה הרבה.
ולענין הלכה אנו אין לנו אלא את דברי הרב בסידורו שאם שכח יעלה ויבא בליל
ר"ה שפיר חוזר ומברך.
