gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

עמק השבוע · Eimek Hashuvia — כי תבוא (2026-08-24)

מוציא לאור: עמק השבוע · Eimek Hashuvia

שבוע: כי תבוא (2026-08-24)

עמק השבוע · Eimek Hashuvia — כי תבוא (2026-08-24)

פתח את ה-PDF הורדה

‫פרשת כי תבא תשפ"ו והימים שסביבותי'ה‬ ‫גליון קכט‬ ‫שנה ג‬ ‫‪ Û‬קיום מיוחד בקריאת פרשת כי תבא ‪Ü‬‬ ‫על דעתו‪ ,‬אכן נתקיימו בי כמה וכמה‬ ‫שבועות יש בחינה של תחל שנה וברכותי'‬ ‫עיין במס' מגילה דף לא ע"ב דאיתא תניא‬ ‫מהעונשים המנויין כאן בתוכחה‪ ,‬והרי התורה‬ ‫כיון שיש בה ברכת כהנים‪ ,‬וגם בפר' כי‬ ‫רבי שמעון בן אלעזר אומר עזרא תיקן להן‬ ‫מזהירה שעונשים אלה יגיעו אלינו ח"ו‬ ‫תבוא יש בחינה זו כי אחרי ר"ה קורים‬ ‫לישראל שיהו קורין קללות שבתורת כהנים‬ ‫בגלל מעשינו הלא טובים‪ ,‬וא"כ מסתבר‬ ‫פר' וזאת הברכה שהיא ברכות ואי' בזוה"ק‬ ‫קודם עצרת ושבמשנה תורה קודם ראש‬ ‫מאד‪ ,‬שהצרות האלו‪ ,‬הפוקדות אותי‬ ‫)ח"ב קמ"ב ע"א( דגזר הדין הוא בשמיני‬ ‫השנה מאי טעמא אמר אביי ואיתימא ריש‬ ‫והמונעות ממני מלקיים תורה כראוי‪ ,‬אינם‬ ‫עצרת‪ ,‬וא"כ קודם לזה כבר יש תחל שנה‬ ‫לקיש כדי שתכלה השנה וקללותיה‪ ,‬בשלמא‬ ‫מקרה אלא עונשי שמים בעוה"ר‪ ,‬והרי עלי‬ ‫וברכותי' עכ"ד ודפח"ח‪ ,‬ובספר ימי רצון‬ ‫שבמשנה תורה איכא כדי שתכלה שנה‬ ‫לפשפש במעשי‪ ,‬ולהתוודות על חטאי‪,‬‬ ‫)עמ' מ"ה( מביא מהג"ר שלמה ברעוודה‬ ‫וקללותיה אלא שבתורת כהנים אטו עצרת‬ ‫ולהתחרט עליהם בכל לבי‪ ,‬ולחזור בתשובה‬ ‫ז"ל שהקשה‪ ,‬דלכאורה יש להבין האם‬ ‫ראש השנה היא אין עצרת נמי ראש השנה‬ ‫שלימה לפניו ית"ש בהחלטה גמורה‬ ‫בקריאת קללות שבמשנה תורה יוגרם‬ ‫היא דתנן ובעצרת על פירות האילן‪ .‬הרי‬ ‫שלעולם לא אשוב למעשי הבלתי רצויים‪,‬‬ ‫שתכלה שנה וקללותיה‪ ,‬א"כ למה צריכים‬ ‫מבואר שכשקוראים פרשת כי תבא‪ ,‬שמלבד‬ ‫וכל זה יגרום שתכלה שנה וקללותיה‪ ,‬כי‬ ‫חיזוק והתעוררות וסליחות בימי חודש‬ ‫שמקיימים דין קריאת התורה בעלמא‪ ,‬גם‬ ‫החוטא החליט לעזוב את דרכיו ומעלליו‬ ‫אלול‪ ,‬ותקיעת שופר ואמירת מלכיות וכו'‬ ‫מקיימים דינו של רשב"א לקרוא קללות‬ ‫הבלתי רצויים‪ ,‬וכשמעו בר"ה קול שופר‬ ‫ועשי"ת וכו'‪ ,‬הלא בלאו הכי תכלה שנה‬ ‫שבמשנה תורה קודם ראש השנה‪.‬‬ ‫יוסיף תשובה על תשובתו‪ ,‬ותחל שנה‬ ‫וקללותיה ממילא תחל שנה וברכותיה‪,‬‬ ‫וברכותיה ברחמיו העצומים ית"ש‪ .‬עכ"ד‬ ‫מכיון שקראנו קללות שבמשנה תורה לפני‬ ‫]עיין בספר דף על הדף במס' מגילה‬ ‫ודפח"ח‪ .‬עכ"ל‪[.‬‬ ‫ר"ה והענין צריך ביאור‪ ,‬וביאר די"ל דכוונת‬ ‫שם דאיתא וז"ל בארץ צבי להרה"ק‬ ‫עזרא שתיקן שיהיו קורין קללות שבמשנה‬ ‫מקוז'יגלוב זצ"ל )פר' נשא( כתב לבאר‬ ‫ועיין בספר פרי צדיק פרשת תבא אות‬ ‫תורה קודם ר"ה‪ ,‬כדי שתכלה שנה‬ ‫דבב' הקריאות דפר' בחוקותי ודפרשת כי‬ ‫י"ז דאיתא וז"ל שבת זה הוא הכנה לראש‬ ‫וקללותיה‪ ,‬כיוון בזה לעורר כאו"א להתבונן‬ ‫תבא יש ג"כ ענין של תכלה שנה וקללותיה‬ ‫השנה כמו שאמרו בגמרא כדי שתכלה‬ ‫במצבו הפרטי‪ ,‬טרדותיו וצרותיו הדומות‬ ‫בעצם קריאתם‪ ,‬ויש ג"כ בחינה של תחל‬ ‫שנה וקללותיה‪ .‬עכ"ל‪.‬‬ ‫במדה גדולה לצרות הכתובות בתורה‪ ,‬ויעלה‬ ‫שנה וברכותי'‪ ,‬בפר' נשא שהיא מיד אחרי‬ ‫‪ Û‬הפטרת כי תבא בחינת גמר הנחמה ‪Ü‬‬ ‫הני שבע הפטרות‪ ,‬דבשלש הפטרות‬ ‫על זה משיבה כנסת ישראל ותאמר ציון‬ ‫עיין בתוס' במס' מגילה דף לא ע"ב‬ ‫ראשונות משתדלים להגיע לנחמה‪ ,‬ובארבע‬ ‫עזבני ה' כלומר איני מתפייסת מנחמת‬ ‫שכתבו ע"פ הפסיקתא שאחרי ט' באב‬ ‫הפטרות אחרונות יש ענין נחמה בפועל‪.‬‬ ‫הנביאים וכו'‪ ,‬עניה סוערה לא רוחמה‬ ‫מפטירין בשבע הפטרות דנחמה‪ .‬ועיי"ש‬ ‫]ויש להעיר דהדברים מתאימים מאד עם‬ ‫כלומר הנביאים חוזרין ואומרים לפני‬ ‫שמבואר שיש סדר מיוחד להני הפטרות‪,‬‬ ‫תאריכי השנה‪ .‬דתמיד קוראים השלש‬ ‫הקב"ה הנה כנסת ישראל לא נתפייסה‬ ‫נחמו נחמו‪ ,‬ותאמר ציון‪ ,‬עניה סוערה‪,‬‬ ‫הפטרות ראשונות בחודש אב ותמיד קוראים‬ ‫בתנחומין שלנו‪ ,‬על זה חוזר הקב"ה ואומר‬ ‫אנכי אנכי‪ ,‬רני עקרה‪ ,‬קומי אורי‪ ,‬שוש‬ ‫הארבע הפטרות אחרונות בחודש אלול‪.‬‬ ‫אנכי אנכי הוא מנחמכם‪ ,‬ואומר עוד רני‬ ‫אשיש‪ .‬וכ"ה בשו"ע או"ח סי' תכ"ח סעיף‬ ‫וא"כ י"ל דבחודש אב‪ ,‬אף דכבר הוי אחרי‬ ‫עקרה לא ילדה‪ ,‬ואומר קומי אורי כי בא‬ ‫ח'‪ .‬ועיין במפרשים שביארו הסדר בזה‪.‬‬ ‫תשעה באב‪ ,‬ולכך כבר עסקינן בנחמה‪ ,‬אבל‬ ‫אורך‪ ,‬על זה משיבה כנסת ישראל שוש‬ ‫לדוגמא‪ ,‬עיין באבודרהם סדר הפרשיות‬ ‫כיון דעדיין הוי חודש אב‪ ,‬עדיין לא מגיעים‬ ‫אשיש בה' כלומר עתה יש לי לשוש‬ ‫וההפטרות דאיתא וז"ל ואומר במדרש‬ ‫לנחמה בפועל‪ ,‬ואח"כ בחודש אלול‪ ,‬בחינת‬ ‫ולשמוח תגל נפשי באלהי כי הלבישני‬ ‫על דרך צחות כי תקנו לומר בתחלת‬ ‫אני לדודי ודודי לי‪ ,‬כבר מגיעים לנחמה‬ ‫בגדי ישע וגו'‪ .‬עכ"ל‪.‬‬ ‫הפטרות הנחמות נחמו נחמו עמי כלומר‬ ‫בפועל‪ .‬וא"ש‪[.‬‬ ‫הנה לפ"ז נמצא שיש שתי קבוצות בתוך‬ ‫שהקב"ה אמר לנביאים נחמו נחמו עמי‪,‬‬ ‫טעמא אחרינא וז"ל נראה לי הטעם שאנו‬ ‫ולפ"ז נמצא דהפטרת כי תבא היא בחינת‬ ‫והנה יש שתי קבוצות קטנות בתוך הקבוצה‬ ‫מחלקים אותן לפי שאנו רוצים להפסיק‬ ‫גמר הנחמה‪.‬‬ ‫של הארבע נחמות בפועל‪ ,‬ד"אנכי אנכי"‬ ‫ולקרות שבת אחת קודם ר"ה בפרשה שלא‬ ‫הנה יל"ע אם עפ"ז יש ביאור בהא דקוראים‬ ‫"רני עקרה" ו"קומי אורי" הם הנחמות בפועל‬ ‫תהא מדברת בקללות כלל שלא להסמיך‬ ‫קללות שבתורת כהנים שתי שבתות לפני‬ ‫שהקב"ה מנחם כלל ישראל‪ ,‬ו"שוש אשיש"‬ ‫הקללות לר"ה ומטעם זה אנו קורין במדבר‬ ‫ראש השנה‪ ,‬ולא בשבת שלפני ראש השנה‪.‬‬ ‫הוא מה שכלל ישראל עונים בחזרה‪ .‬נמצא‬ ‫סיני קודם עצרת כדי שלא להסמיך הקללות‬ ‫וצע"ע בזה‪.‬‬ ‫מכל הנ"ל שאף שיש שבע דנחמתא‪ ,‬אבל‬ ‫שבבחוקותי לעצרת‪ .‬עכ"ל‪[.‬‬ ‫]אבל עיין בתוס' במס' מגילה שם שכתבו‬ ‫רק שלש מההפטרות הן נחמות בפועל‪.‬‬ ‫‪ Û‬מי יﬠלה לקריאת הקללות ‪Ü‬‬ ‫לעונש בשביל שהוא מבזה כבוד התורה‬ ‫ואדרבה ח"ו‪ ,‬ודומה זה הדבר לאחד שהתרו‬ ‫עיין בשו"ע סי' תכ"ח ס"ו דאיתא וז"ל‬ ‫וכן הסכים הגר"א וכן כתב בספר שערי‬ ‫בו מכיריו שלא ילך בדרך ההוא שהוא מלא‬ ‫קללות שבתורת כהנים אין מפסיקין‬ ‫אפרים וז"ל צריך שיהיה אהוב להצבור‬ ‫בורות ופחתים וענה להם אני אינני ירא מן‬ ‫בהם‪ ,‬אלא אחד קורא כולם ומתחילין‬ ‫והוא אוהבם ואם אירע שהקורא יש לו‬ ‫הפחתים יש לי מכסה עבה ואכסנה על‬ ‫בפסוקים שלפניהם ומסיים בפסוקים‬ ‫שנאה על אחד מהצבור מוטל על הסגן‬ ‫עיני שלא אראה אותם ואפילו כי אפול‬ ‫שלאחריהם‪ ,‬אבל קללות שבמשנה תורה‬ ‫שלא יצוה לקרות לזה לפרשת התוכחה‬ ‫חלילה לא ילעיגו ממני מפני שהיו עיני‬ ‫יכולין להפסיק בהם‪ ,‬ואע"פ כן נהגו‬ ‫מפני שסכנה היא ואם יודע שהקורא שונאו‬ ‫מכוסים ולא ראיתי אותם האם יש שטות‬ ‫שלא להפסיק בהם‪ .‬עכ"ל‪ .‬הרי מבואר‬ ‫ומתיירא שמא יקראוהו יצא בין גברא‬ ‫גדול מזה אדרבה כל מה שמסגיר יותר‬ ‫שלמעשה אחד קורא כל הקללות‪ .‬ויל"ע‬ ‫לגברא מבהכ"נ עד שיקראו אחר ויכנס‬ ‫עיניו היא הסיבה הגורמת להזיק לנפשו‬ ‫מי יעלה לקריאת כל הקללות‪.‬‬ ‫אח"כ ואם לא יצא וקראוהו יעלה כיון‬ ‫ויהיה ללעג ולבזיון ח"ו לכל והנמשל מובן‪,‬‬ ‫עיי"ש במשנה ברורה בס"ק י"ז דאיתא‬ ‫שהוא מתכוין משום כבוד התורה שומר‬ ‫ואני דן אותם לכ"ז מפני שיראין שלא יבוא‬ ‫וז"ל מהרי"ל הקפיד על מי שעלה לתוכחה‬ ‫מצוה לא ידע דבר רע‪ .‬עכ"ל‪.‬‬ ‫לאינצויי ח"ו אצל ס"ת שזה יאמר ע"ז‬ ‫דדוקא השמש ששוכרין אותו לזה אין‬ ‫שיעלה לתוכחה וזה על זה אבל הלא יש‬ ‫קפידא‪ ,‬ומ"מ אם קראוהו בודאי צריך לעלות‬ ‫הנה עע"ש בסי' תכ"ח ס"ו דאיתא וז"ל‬ ‫עצה גם לזה שהש"ץ הקורא בעצמו יעלה‬ ‫)דמי שקראוהו לעלות לס"ת ואינו עולה‬ ‫וכן נוהגין שלא לקרות אחד בשמו לעלות‬ ‫לתורה לפרשה זה ובזה אין שום חשש כלל‬ ‫גורם שיתקצרו ימיו( ולא יארע לו שום‬ ‫אלא קורין מי שירצה‪ .‬עכ"ל‪ .‬ועיי"ש בביאור‬ ‫לכו"ע‪ .‬עכ"ל‪.‬‬ ‫דבר רע דכיון שעולה משום כבוד התורה‬ ‫הלכה דאיתא וז"ל בשמו לעלות אלא קורין‬ ‫שומר מצוה לא ידע דבר רע‪ ,‬ובהרבה‬ ‫מי שירצה הנה לכאורה משמע מלשון זה‬ ‫הנה יש בהאי ענין עוד פרט‪ ,‬דעיין לעיל‬ ‫מקומות נוהגין שהש"ץ הקורא בעצמו עולה‬ ‫שיאמר יעמוד מי שירצה אבל לא נהירא‬ ‫בסימן נ"ג סי"ט דאיתא וז"ל מי שהוא‬ ‫ונכון הוא‪ .‬עכ"ל‪.‬‬ ‫לחדש ענין כזה שאין לזה טעם וגם אין‬ ‫שונא לש"צ לא יעלה לספר תורה כשקורא‬ ‫נוהגין כן כי יותר טוב שישאלו מתחלה‬ ‫התוכחה‪ .‬עכ"ל‪ .‬ועיי"ש במ"ב בס"ק נ"ח‬ ‫ועיי"ש בביאור הלכה ד"ה בפסוקים דאיתא‬ ‫מי ירצה לעלות או יבטיחו ליתן דבר מה‬ ‫דאיתא וז"ל שונא לש"ץ ר"ל כיון שהוא‬ ‫וז"ל הנה ראיתי שערוריה בענין זה בין‬ ‫למי שדחיקא ליה שעתא ויקראוהו בשמו‬ ‫שונא לש"ץ מסתמא הש"ץ ג"כ אינו אוהבו‬ ‫ההמון שיש מקומות מן הישובים שבהגיעם‬ ‫ונ"ל דאה"נ קאמר רמ"א דלא יקראו סתם‬ ‫כי כמים הפנים לפנים וגו' ואולי יכוין ש"ץ‬ ‫לסדר בחקותי וכי תבא אין קוראין בתורה‬ ‫לאחד בשמו שיעלה אלא למי שידעו‬ ‫הקורא בהתוכחה נגד פניו וחשש סכנה‬ ‫בשבת זו וכמה רעות עושין אחד שאין‬ ‫מתחלה שיתרצה לעלות וכמו שכתבנו‬ ‫היא לו‪ .‬עכ"ל‪.‬‬ ‫מקיימין קריאת התורה שהיא תקנה קדומה‬ ‫והגם דהלשון קצת דחוק מ"מ הכונה כמו‬ ‫מימות מרע"ה וגם על מה שאמר הכתוב‬ ‫שכתבנו וכן משמע בד"מ בסימן זה ולעיל‬ ‫ועיי"ש בהמשך דברי המ"ב שבכה"ג אפשר‬ ‫מוסר ה' בני אל תמאס ואל תקוץ בתוכחתו‬ ‫בסימן קל"ט ע"ש ומדברי המחה"ש משמע‬ ‫דלא יעלה אפילו אם כבר קרא אותו וז"ל‬ ‫וגם הוא טעות מעקרו דכי מפני שאין‬ ‫לכאורה שמפרש כמו שכתבנו מתחלה ולא‬ ‫ע"כ פסק דמפני זה אפילו קראהו לא יעלה‬ ‫קוראין בתורה ואין רוצין להביט בתוכחה‬ ‫נהירא‪ .‬עכ"ל‪.‬‬ ‫וכנה"ג כתב דיותר טוב שיעלה משיכנס‬ ‫בטוחים הם שלא יחול עליהם התוכחה‬ ‫‪ Û‬גדר פרשת בכורים בפרשת כי תבא ‪Ü‬‬ ‫עכ"ד‪) .‬ועיי"ש שהוסיף וז"ל יש רמז לזה‬ ‫והנה עי' בחי' ר' מנחם זמבא סי' נ'‬ ‫הנה בפרשת משפטים ובפרשת כי‬ ‫במשנה בביכורים פ"ג מ"א דאיתא שם‬ ‫דאיתא בשם האריז"ל דמצות הבאת‬ ‫תשא רק הוזכר הבאת בכורים כדכתיב‬ ‫אדם יורד בתוך שדהו ורואה תאנה‬ ‫הביכורים היא תיקון לחטא המרגלים‬ ‫"ראשית בכורי אדמתך תביא בית ד'‬ ‫שביכרה אשכול שבכר רמון שבכר קושרו‬ ‫דהרי המרגלים הוציאו דיבה על הארץ‬ ‫אלקיך"‪ ,‬אבל בפרשת כי תבא גם הוזכר‬ ‫בגמי ואומר הרי אלו בכורים‪ ,‬הנה מוזכרים‬ ‫ומצות ביכורים ניתנה משום חיבת הארץ‪.‬‬ ‫מקרא בכורים‪.‬‬ ‫מקצת ולא כולה א"כ יש לנו לידון נאמר‬ ‫מיוחדים לשבעת המינים‪ ,‬בכורים הוא מיוחד‬ ‫כאן השלשה מינים המוזכרים גם אצל‬ ‫כאן ארץ כלומר שהכתוב מצריך להביא‬ ‫לשבעת המינים‪ .‬והנה השבעת המינים‬ ‫המרגלים שאותם הם הביאו מארץ ישראל‬ ‫הפירות לירושלים בשביל הארץ שהרי‬ ‫הוזכרו בפרשת עקב בהדי ה"מעלות" של‬ ‫והרמז להקשר שביניהן‪ .‬עכ"ל‪ (.‬הנה עיקר‬ ‫כתיב הגדתי היום וכו' וכתיב התם ארץ‬ ‫ארץ ישראל‪ ,‬וא"כ זה שדוקא בכורים הוא‬ ‫חטאם של המרגלים היה שדיברו דברי‬ ‫כלומר שגם שם מדבר בשבח הארץ שהרי‬ ‫מיוחד לשבעת המינים מורה שבכורים מורה‬ ‫גנות על ארץ ישראל כדאיתא במס' ערכין‬ ‫בז' מינין נשתבחה א"י ולפיכך א"צ להביא‬ ‫על "שבח הארץ"‪.‬‬ ‫דף טו ע"א‪ .‬והנה פרשת משפטים ופרשת‬ ‫ביכורים אלא מז' מינין וכן מוכח מדברי‬ ‫כי תשא הם לפני חטא המרגלים‪ ,‬והתם‬ ‫רש"י שכתב אף כאן שבח א"י משמע‬ ‫והנה מהו המקור דאין מביאים בכורים‬ ‫כתיב ראשית בכורי אדמתך תביא בית‬ ‫דלא מגז"ש אלא כיון דהבאת ביכורים‬ ‫חוץ משבעת המינים‪ .‬עיין במס' מנחות דף‬ ‫ד' אלקיך‪ ,‬וי"ל דהתם יסוד מצות בכורים‬ ‫הוא משום שבח א"י ע"כ מסתבר דאין‬ ‫פד ע"ב דאיכא דרשא "ראשית מראשית"‬ ‫היא כשאר "מצוות הראשיות"‪ ,‬דכמו‬ ‫ביכורים אלא משבעת מינין שנשתבחה‬ ‫דהיינו מראשית ולא כל ראשית‪ ,‬וכ"ה‬ ‫תרומה וחלה ובכור‪ ,‬נותנים הראשית‬ ‫בהן א"י‪ .‬עכ"ד‪ .‬ויש בזה שיטה אחרת‪,‬‬ ‫ברמב"ם בפהמ"ש שם וז"ל אמר השם‬ ‫מהפירות להקב"ה‪ ,‬ועי"ז הקב"ה מברך‬ ‫דעי' בפ' בעלי התוס' עה"ת בפ' כי תבא‬ ‫יתברך בביכורים ולקחת מראשית כל פרי‬ ‫את השאר‪ .‬ולכך התם ליכא מצות קריאה‬ ‫שביארו הא דבעינן לב' המקורות‪ ,‬דילפי'‬ ‫האדמה‪ ,‬ואמרו חכמים מראשית ולא כל‬ ‫דומיא דתרומה חלה ובכור דלית בהו‬ ‫ממראשית דלא צריך להביא כל ז' מינים‬ ‫ראשית אין אתה מביא אלא משבעת המינים‬ ‫מצות קריאה‪ .‬אבל אח"כ בחטא המרגלים‬ ‫כ"א מין א'‪ ,‬ותמהו המפרשים דבתוספתא‬ ‫האמורים בשבח הארץ‪ ,‬והם המנוים בפסוק‬ ‫ניתוסף עוד ענין במצות בכורים‪ ,‬תיקון‬ ‫מבואר דמביא כל הז' מינים‪ ,‬והנה עיי"ש‬ ‫ארץ חטה ושעורה וגו'‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬וכ"ה שם‬ ‫חטא המרגלים‪ ,‬ולזה ניתוסף מצוה בפה‪,‬‬ ‫בפי' הריב"א שהביא דהר"ר אהרן‬ ‫ברע"ב וז"ל אלא משבעת המינין דכתיב‬ ‫מצות קריאה‪ ,‬לדבר על שבחו של ארץ‬ ‫מקוטבייר"א אמר דאם צריך להביא כל‬ ‫מראשית‪ ,‬ולא כל ראשית‪ ,‬שאין כל הפירות‬ ‫ישראל לתקן חטא המרגלים שהיה בפה‪,‬‬ ‫הז' מינים לא יהי' כל הקיץ בביתו אלא‬ ‫חייבים בביכורים אלא שבעת המינין‬ ‫שהוציאו דבה על ארץ ישראל‪ .‬ולכך‬ ‫בירושלים אלא ודאי א"צ להביא מכולם‬ ‫שנשתבחה בהן ארץ ישראל חטה ושעורה‬ ‫דוקא בפרשת כי תבא‪ ,‬שהיא אחרי חטא‬ ‫אלא מא' מהם‪ .‬ולפ"ז א"ש לומר כמו‬ ‫וגו'‪ .‬עכ"ל‪.‬‬ ‫המרגלים ניתוסף מצות קריאה‪.‬‬ ‫שראיתי בציון ההלכה בפ"ב מהל' ביכורים‬ ‫אבל עיי"ש בירושלמי )בכורים פ"א ה"ג(‬ ‫ס"ק כ"ט שיתכן דגם הני בעלי תוס'‬ ‫אולם בהלשון הנ"ל שהובא מהאריז"ל‬ ‫דאיתא אין מביאים ביכורים כו' אילו כתיב‬ ‫משמע דגם מצות הבאת בכורים היא לתקן‬ ‫מודים שאם ביכר מכמה מינים כשהולך‬ ‫ולקחת ראשית כל פרי האדמה הייתי‬ ‫חייב להביא מכולן רק שאם לא ביכר‬ ‫חטא המרגלים‪ .‬ובאמת מלבד הא דהמרגלים‬ ‫אומר כל הדברים יהו חייבים בבכורים‬ ‫הוציאו שם רע על ארץ ישראל הם גם‬ ‫אלא מין א' א"צ להמתין לשאר אלא‬ ‫ת"ל מראשית ולא כל ראשית אם מראשית‬ ‫מביא מין זה ואח"כ כשיבכירו השאר אין‬ ‫"הביאו פירות"‪ ,‬דהם הביאו אשכול תאנה‬ ‫ולא כל ראשית אין לך אלא חיטים‬ ‫ורמון כדי לגנות ארץ ישראל‪ ,‬וא"כ א"ש‬ ‫חייב שוב להביא‪ ,‬עכ"ד‪ ,‬וא"כ י"ל‬ ‫ושעורים בלבד תלמוד לומר פרי אדמתך‬ ‫דהתוספתא מיירי כשכל המינים ביכרו‬ ‫לומר דהמצוה לתקן חטא המרגלים אינה‬ ‫ריבה וריבה את הכל נאמר כאן ארצך‬ ‫רק קריאה‪ ,‬אלא היא הבאה בהדי קריאה‪,‬‬ ‫קודם שהביא בכוריו לירושלים‪ ,‬דבכה"ג‬ ‫ונאמר כאן ארץ חיטה ושעורה מה ארץ‬ ‫מביא כל הז' מינים‪[.‬‬ ‫דהבאה בהדי קריאה לשבח א"י מתקן‬ ‫שנאמר להלן בשבעת המינים הכתוב מדבר‬ ‫הבאה בהדי דיבור לגנות ארץ ישראל‪ .‬אבל‬ ‫אף ארץ שנאמר כאן בשבעת המינים‬ ‫א"כ עדיין צ"ב למה מצות קריאה רק‬ ‫הנה בין אם המקור הוא מ"מראשית"‬ ‫הכתוב מדבר‪.‬‬ ‫ובין אם המקור הוא מהגז"ש ארץ ארץ‪,‬‬ ‫הוזכר בפרשת כי תבא‪ .‬וכן קשה כנ"ל‬ ‫המקור נמצא דוקא בהפרשה בכי תבא‪,‬‬ ‫]הנה לכאורה יש בזה מחלוקת בין הבבלי‬ ‫דפרשת משפטים ופרשת כי תשא הן לפני‬ ‫ולא במשפטים וכי תשא‪ ,‬דבמשפטים‬ ‫והירושלמי אי ילפינן מהדרשא "ראשית‬ ‫חטא המרגלים‪.‬‬ ‫וכי תשא כתיב "ראשית בכורי אדמתך‬ ‫מראשית" או אם בעינן להגז"ש‪ .‬אולם‬ ‫ויש ליישב דלעולם י"ל כנ"ל דבפרשת‬ ‫תביא בית ד' אלקיך"‪ ,‬הרי דהתם כתיב‬ ‫יש מפרשים שסוברים דבעינן לב' המקורות‪.‬‬ ‫משפטים ופרשת כי תשא מצות בכורים‬ ‫"ראשית" ולא "מראשית"‪ ,‬וכתיב "אדמתך"‬ ‫דהנה עיין ברש"י עה"ת בפ' כי תבא‬ ‫היא כשאר מצוות הראשיות‪ ,‬ולכך לא הוזכר‬ ‫ולא "ארצך"‪ ,‬והדברים נראים תמוהים‪,‬‬ ‫שלכאו' הביא ב' המקורות‪ ,‬וז"ל מראשית‬ ‫הקריאה‪ ,‬ואח"כ בחטא המרגלים נתחדש‬ ‫הא עד כמה דהמצוה היא להביא "מראשית‬ ‫ולא כל ראשית שאין כל הפירות חייבין‬ ‫עוד ענין במצות בכורים‪ ,‬תיקון חטא‬ ‫מארצך" למה כתיב שם להביא "ראשית‬ ‫בביכורים אלא שבעת המינין בלבד נאמר‬ ‫המרגלים‪ ,‬ובזה לא רק נתחדש הקריאה‪,‬‬ ‫מאדמתך"‪ .‬והנה לפי הנ"ל הוא מיושב‬ ‫כאן ארץ ונאמר להלן ארץ חטה וגו' מה‬ ‫אלא בזה נתחדש עוד סיבה להבאה‪ .‬נמצא‬ ‫היטב‪ ,‬דמצד המבואר במשפטים וכי‬ ‫להלן משבעת המינין שנשתבחה בהן א"י‬ ‫שיש שתי סיבות להבאת בכורים‪ ,‬חדא‬ ‫תשא‪ ,‬שזהו קודם חטא המרגלים י"ל‬ ‫אף כאן משבח א"י שהן שבעת המינים‪.‬‬ ‫כשאר מצוות הראשיות ושנית לשבח א"י‪,‬‬ ‫דבכורים הוא כמצוות ראשיות בעלמא‪,‬‬ ‫עכ"ל‪ .‬וצ"ב למה בעינן ב' המקורות‪ .‬ועי'‬ ‫וי"ל שיש נפק"מ בין שתי הסיבות‪ ,‬ואחד‬ ‫ולכך הוא כשאר מצוות התלויות בארץ‬ ‫ברש"י כת"י במנחות שפירש דמראשית‬ ‫מהנפק"מ היא דמצד הטעם דמצוות‬ ‫שנוהג בכל הפירות‪ ,‬אבל אחרי חטא‬ ‫לחוד לא סגי‪ ,‬דלא ידעי' איזה מינים‬ ‫ראשיות ליכא דין קריאה ומצד הטעם‬ ‫המרגלים נתחדש ייחוד מיוחד לבכורים‬ ‫מביאים‪ .‬אבל עדיין צ"ב‪ ,‬דלמה לא סגי‬ ‫דשבח א"י יש דין קריאה‪.‬‬ ‫שהוא משום שבח הארץ‪ ,‬ולכך בכי תבא‬ ‫לן בגז"ש דארץ ארץ לחוד‪ ,‬וצ"ע‪ .‬והנה‬ ‫נתחדש שמביאים בכורים רק "מראשית"‬ ‫עי' בגור ארי' שתירץ דאינה גז"ש מופנה‬ ‫ועיין במס' בכורים פ"א מ"ג דאיתא אין‬ ‫ורק "מארצך"‪ ,‬דהיינו משבעת המינים‬ ‫כלל ולא נתקבלה הלכה למשה מסיני‪,‬‬ ‫מביאין בכורים חוץ משבעת המינים‪ .‬הרי‬ ‫המורים על שבח הארץ‪.‬‬ ‫והכי פירושו כיון דכתוב מראשית דמשמע‬ ‫דאף שאר מצוות התלויות בארץ אינם‬ ‫גדר סוגי אמירות בפרשת בכורים‬ ‫שמעתי בקול ה' אלקי וגו' ]כ"ו‪ ,‬י"ד[‬ ‫עיין בריש הפרשה בפרשת בכורים דמבואר שיש שתי אמירות‪ ,‬חדא‪ ,‬לפני‬ ‫עיין בפירוש רש"י‪ ,‬וזה לשונו – 'שמעתי בקול השם אלקי'‪ ,‬הביאותיו‬ ‫לקיחת הכהן וההנחה לפני המזבח אומר הגדתי היום לד' אלקיך כי באתי‬ ‫לבית הבחירה‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וכן הוא במשנה במעשר שני פ"ה מי"ב‪.‬‬ ‫אל הארץ אשר נשבע ד' לאבותינו לתת לנו‪ ,‬ושנית‪ ,‬אחרי לקיחת הכהן‬ ‫והנה בפשוטו מיירי הך קרא במעשר שני‪ ,‬ואם כן צריך ביאור‪ ,‬מאי קאמר‬ ‫וההנחה לפני המזבח עונה ואומר ארמי אבד אבי וגו'‪.‬‬ ‫הביאותיו 'לבית הבחירה'‪ ,‬הא ליכא במעשר שני דין הבאה לעזרה‪ .‬וצריך‬ ‫והנה עי' בסה"מ להרמב"ם מצוה קל"ב דמבואר דמצות קריאה היא רק‬ ‫לומר‪ ,‬דקרי לכל ירושלם 'בית הבחירה'‪ ,‬ועל דרך מה שכתב הרמב"ם‬ ‫מ"ארמי אבד אבי"‪ ,‬וכ"ה בחינוך מצוה תר"ו‪ .‬וצ"ב דאם קרא דהגדתי לא‬ ‫בפירוש המשניות בראש השנה פ"ד ‪ -‬כי 'מקדש' תקרא ירושלם כולה‪.‬‬ ‫הוי חלק ממצות קריאה מהו הענין לאומרו‪.‬‬ ‫אמנם על כל פנים מבואר‪ ,‬דאיכא במעשר שני דין 'הבאת מקום'‪ ,‬וכדתנן‬ ‫הנה המפרשים תמהו על לישנא דקרא‪" ,‬הגדתי היום לד' אלקיך"‪ ,‬דמהו‬ ‫בביכורים פ"ב מ"ב – יש במעשר וביכורים מה שאין כן בתרומה‪ ,‬שהמעשר‬ ‫הלשון "הגדתי" דהוא לשון עבר‪ ,‬הא עכשו הוא שמגיד כן‪ .‬עוד קשה דלמה‬ ‫והביכורים טעונים הבאת מקום‪ .‬והיינו‪ ,‬דמלבד הדין דמעשר שני אינו נאכל‬ ‫הוא מתחיל מיד "הגדתי וגו' כי באתי אל הארץ" ואח"כ חוזר ל"ארמי אבד‬ ‫אלא בירושלם‪ ,‬וזהו מקום אכילתו‪ ,‬עוד איכא ביה דין מיוחד של 'הבאת‬ ‫אבי וכו'" ואח"כ חוזר לומר "ויביאנו אל המקום הזה" ולכאו' אינו כסידרן‪,‬‬ ‫מקום'‪ ,‬והיינו שצריך להביאו לירושלם‪.‬‬ ‫וכן למה כופל הודאה על ביאת הארץ שני פעמים‪ .‬ויש להסביר כל זה ע"פ‬ ‫וכן נראה מדברי הרמב"ם בפירוש המשניות בביכורים שם‪ ,‬שהביא מקור‬ ‫דברי הרמב"ן הכא וז"ל הגדתי היום בפרי הזה שהבאתי הגדתי והודיתי לשם‬ ‫להא דקתני דהביכורים טעונים הבאת מקום‪ ,‬מדכתיב 'ושמת בטנא והלכת‬ ‫אלקיך שהביאנו לארץ אשר נשבע לאבותינו לתת לנו‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬והיינו דהפירוש‬ ‫אל המקום אשר יבחר השם'‪ ,‬הרי דמפרש ד'הבאת מקום' דקתני גבי‬ ‫דהגדתי הוא דבמעשה הבאה שהבאתי בזה הגדתי את ההודאה לד'‪ .‬נמצא‬ ‫ביכורים‪ ,‬לאו היינו דין אכילתם בירושלם‪ ,‬דזה באמת קתני בסיפא דמתניתין‬ ‫דהחיוב אמירת הגדתי אינו חיוב אמירה לעצמה‪ ,‬אלא הוא חיוב לפרש‬ ‫ד'אסורים כל שהן מלאכול בירושלם'‪ ,‬ועל כרחך דדין 'הבאת מקום' האמור‬ ‫המעשה הבאה‪ .‬א"כ י"ל דהאמירה דהגדתי לא הוי עוד מצוה בנפרד מהבאת‬ ‫ברישא דמתניתין‪ ,‬דין בפני עצמו הוא‪ ,‬שהביכורים טעונין הבאת מקום‪,‬‬ ‫ביכורים אלא היא מפרשת את הבאתו‪ ,‬משא"כ ארמי אבד אבי כו' הוי עוד‬ ‫דהיינו שצריך להביאם ל'עזרה' ולקיים בהם הדינים שנאמרו בפרשה‪ ,‬מלבד‬ ‫מצוה בנפרד מהבאת ביכורים‪ .‬הנה לפ"ז מובן למה "הגדתי" הוא בלשון‬ ‫דין מחיצות אכילתם שהוא ב'ירושלם'‪ .‬ומינה דגם הדין ד'הבאת מקום'‬ ‫עבר‪ ,‬דהרי אומרו אחר מעשה ההבאה‪ .‬ובזה מובן למה הוא מתחיל מיד "כי‬ ‫האמור במעשר שני‪ ,‬לאו היינו מחיצות אכילתו‪ ,‬אלא דין בפני עצמו הוא‪,‬‬ ‫באתי אל הארץ" ואח"כ חוזר ל"ארמי אבד אבי וכו'" ואח"כ חוזר לומר‬ ‫שהמעשר שני טעון הבאה לירושלם‪.‬‬ ‫"ויביאנו אל המקום הזה"‪ ,‬דמעיקרא אינו בא להודות על ההבאה לארץ על‬ ‫וכן מוכח בתוס' יבמות דף ע"ג ע"ב )ד"ה ור"ש( שהקשו‪ ,‬היכי יליף‬ ‫ידי אמירתו אלא בא לומר דעצם הבאת הפירות הוא הודאה על ויביאנו אל‬ ‫רבי שמעון איסור אכילת ביכורים חוץ לחומת ירושלם בקל וחומר‬ ‫המקום הזה‪ ,‬ואח"כ בחלק השני עצם אמירתו היא ההודאה ובחלק זה הוא‬ ‫ממעשר‪ ,‬הא רבי שמעון גופיה לא יליף איסור אונן בביכורים ממעשר‪,‬‬ ‫מתחיל מההתחלה דארמי ומסיים ויביאנו אל המקום הזה‪ .‬ולכך כופל ההודאה‬ ‫משום ד'תרומה' קרינהו רחמנא‪ ,‬ואית לן למילף ביכורים מתרומה‪ ,‬דמה‬ ‫על ביאת הארץ ב' פעמים‪ ,‬דבפעם הראשון הוא מסביר דעצם הבאת הפירות‬ ‫תרומה מותרת לאונן‪ ,‬אף ביכורים מותרים לאונן‪ ,‬ואם כן הכי נמי‬ ‫הוא הודאה על א"י‪ ,‬ובפעם השני הוא מודה על א"י באמירתו‪.‬‬ ‫נימא לענין איסור 'חוץ לחומה'‪ ,‬דמה תרומה מותרת חוץ לחומה‪ ,‬אף‬ ‫הנה אפשר שיש "אמירה שלישית" בהאי פרשה‪ ,‬דעיין במס' בכורים פ"ב‬ ‫ביכורים מותרים חוץ לחומה‪ .‬ותירצו‪ ,‬דכיון דמעשר וביכורים טעונים‬ ‫מ"ב דאיתא יש במעשר ובכורים מה שאין כן בתרומה שהמעשר והבכורים‬ ‫'הבאת מקום'‪ ,‬שייך לדמות טפי ביכורים למעשר‪ ,‬לענין 'חוץ לחומה'‪,‬‬ ‫טעונים הבאת מקום וטעונים ודוי וכו'‪ ,‬ויל"ע מהו "וידוי" המוזכר במשנה‬ ‫מלתרומה‪ ,‬ע"ש‪.‬‬ ‫לענין ביכורים‪ .‬וי"ל דעיין ברש"י ביבמות דף עג ע"א דאיתא וז"ל וטעונין‬ ‫הרי להדיא דדינא ד'הבאת מקום' לאו היינו איסור האכילה מחוץ לחומה‪,‬‬ ‫וידוי בערתי הקדש מן הבית הנה הבאתי את ראשית בביכורים‪ .‬עכ"ל‪ .‬ותמוה‬ ‫אלא תרי מילי נינהו‪ ,‬והא פשיטא דביכורים טעונין 'הבאת מקום'‪ ,‬ורק‬ ‫למה דוקא הזכיר "הבאתי"‪ .‬ולכאו' י"ל דס"ל לרש"י דכל הדברים מארמי‬ ‫לענין איסור אכילתם חוץ לחומה הוא דבעינן למילף ביכורים ממעשר‪ ,‬ועל‬ ‫אבד אבי כו' דהוי דברי שבח והודאה אין זה חלק מהוידוי‪ ,‬דלא הוי דומיא‬ ‫זה כתבו התוס' שם‪ ,‬דאף ד'תרומה' קרינהו רחמנא‪ ,‬מכל מקום לענין 'חוץ‬ ‫לוידוי מעשר‪ ,‬דאינו מזכיר שקיים הדינים‪ ,‬אבל כשאומר ועתה הנה הבאתי‬ ‫לחומה' יש לדמות ביכורים למעשר טפי מלתרומה‪ ,‬הואיל ושווים הם לענין‬ ‫את ראשית כו' הרי מזכיר דקיים הדין‪ ,‬והוי דומיא דוידוי מעשר‪.‬‬ ‫דינא ד'הבאת מקום'‪.‬‬ ‫הנה פסוקי מקרא ביכורים הם בלשון רבים‪ ,‬ואח"כ כל הפסוק דהבאתי‬ ‫והנה בפירוש רש"י לעיל פסוק י"ג כתב‪ ,‬וזה לשונו – 'בערתי הקודש מן‬ ‫הוא בלשון יחיד‪ ,‬ולהנ"ל הוא מובן‪ ,‬דהחלק הראשון הוא אמירת שבח וזה‬ ‫הבית'‪ ,‬זה מעשר שני ונטע רבעי‪ .‬ולימדך‪ ,‬שאם שהה מעשרותיו של שתי‬ ‫אומר בלשון רבים‪ ,‬אבל הבאתי כו' הוא וידוי דכל א' מתודה על עצמו‬ ‫שנים ולא העלם לירושלם‪ ,‬שצריך להעלותם עכשיו‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וב'מנחת חינוך'‬ ‫ולכן אומר בלשון יחיד‪ ,‬ובאמת גם וידוי מעשר הוא בלשון יחיד דכל א'‬ ‫מצוה תר"ז למד מדברי רש"י ותוס' אלו‪ ,‬דהבאת המעשר שני לירושלם‬ ‫מתודה על עצמו ורק מהשקיפה ולהלן הוא בלשון רבים דחלק זה לא הוי‬ ‫היינו ביעורו‪ ,‬ואין צריך לשורפו בירושלם‪ ,‬והביא שכן הוא בתוס' קידושין‬ ‫חלק מהוידוי אלא הוא תפילה אחרי הוידוי‪ .‬וא"ש‪.‬‬ ‫דף כ"ז ע"א‪.‬‬ ‫הנה לפ"ז נמצא שיש בזה שלשה סוגי אמירות עם שלשה גדרים‪ ,‬הגדתי‬ ‫ולהאמור דאיכא במעשר שני קיום של 'הבאת מקום'‪ ,‬יש לומר דעצם‬ ‫וגו' מסביר המעשה הבאה‪ ,‬ארמי אבד אבי וגו' הוא אמירת שבח‪ ,‬ועתה‬ ‫הקיום של 'הבאת מקום' היינו ביעורו‪) .‬ובמקום אחר הארכנו לבאר דכניסת‬ ‫הנה הבאתי וגו' הוא וידוי שקיים הדין‪.‬‬ ‫המעשר שני לירושלם היא המתרת אותו באכילה(‪.‬‬