עמק השבוע · Eimek Hashuvia — כי תבוא (2026-08-24)

פרשת כי תבא תשפ"ו והימים שסביבותי'ה גליון קכט
שנה ג
Ûקיום מיוחד בקריאת פרשת כי תבא Ü
על דעתו ,אכן נתקיימו בי כמה וכמה שבועות יש בחינה של תחל שנה וברכותי' עיין במס' מגילה דף לא ע"ב דאיתא תניא
מהעונשים המנויין כאן בתוכחה ,והרי התורה כיון שיש בה ברכת כהנים ,וגם בפר' כי רבי שמעון בן אלעזר אומר עזרא תיקן להן
מזהירה שעונשים אלה יגיעו אלינו ח"ו תבוא יש בחינה זו כי אחרי ר"ה קורים לישראל שיהו קורין קללות שבתורת כהנים
בגלל מעשינו הלא טובים ,וא"כ מסתבר פר' וזאת הברכה שהיא ברכות ואי' בזוה"ק קודם עצרת ושבמשנה תורה קודם ראש
מאד ,שהצרות האלו ,הפוקדות אותי )ח"ב קמ"ב ע"א( דגזר הדין הוא בשמיני השנה מאי טעמא אמר אביי ואיתימא ריש
והמונעות ממני מלקיים תורה כראוי ,אינם עצרת ,וא"כ קודם לזה כבר יש תחל שנה לקיש כדי שתכלה השנה וקללותיה ,בשלמא
מקרה אלא עונשי שמים בעוה"ר ,והרי עלי וברכותי' עכ"ד ודפח"ח ,ובספר ימי רצון שבמשנה תורה איכא כדי שתכלה שנה
לפשפש במעשי ,ולהתוודות על חטאי, )עמ' מ"ה( מביא מהג"ר שלמה ברעוודה וקללותיה אלא שבתורת כהנים אטו עצרת
ולהתחרט עליהם בכל לבי ,ולחזור בתשובה ז"ל שהקשה ,דלכאורה יש להבין האם ראש השנה היא אין עצרת נמי ראש השנה
שלימה לפניו ית"ש בהחלטה גמורה בקריאת קללות שבמשנה תורה יוגרם היא דתנן ובעצרת על פירות האילן .הרי
שלעולם לא אשוב למעשי הבלתי רצויים, שתכלה שנה וקללותיה ,א"כ למה צריכים מבואר שכשקוראים פרשת כי תבא ,שמלבד
וכל זה יגרום שתכלה שנה וקללותיה ,כי חיזוק והתעוררות וסליחות בימי חודש שמקיימים דין קריאת התורה בעלמא ,גם
החוטא החליט לעזוב את דרכיו ומעלליו אלול ,ותקיעת שופר ואמירת מלכיות וכו' מקיימים דינו של רשב"א לקרוא קללות
הבלתי רצויים ,וכשמעו בר"ה קול שופר ועשי"ת וכו' ,הלא בלאו הכי תכלה שנה שבמשנה תורה קודם ראש השנה.
יוסיף תשובה על תשובתו ,ותחל שנה וקללותיה ממילא תחל שנה וברכותיה,
וברכותיה ברחמיו העצומים ית"ש .עכ"ד מכיון שקראנו קללות שבמשנה תורה לפני ]עיין בספר דף על הדף במס' מגילה
ודפח"ח .עכ"ל[. ר"ה והענין צריך ביאור ,וביאר די"ל דכוונת שם דאיתא וז"ל בארץ צבי להרה"ק
עזרא שתיקן שיהיו קורין קללות שבמשנה מקוז'יגלוב זצ"ל )פר' נשא( כתב לבאר
ועיין בספר פרי צדיק פרשת תבא אות תורה קודם ר"ה ,כדי שתכלה שנה דבב' הקריאות דפר' בחוקותי ודפרשת כי
י"ז דאיתא וז"ל שבת זה הוא הכנה לראש וקללותיה ,כיוון בזה לעורר כאו"א להתבונן תבא יש ג"כ ענין של תכלה שנה וקללותיה
השנה כמו שאמרו בגמרא כדי שתכלה במצבו הפרטי ,טרדותיו וצרותיו הדומות בעצם קריאתם ,ויש ג"כ בחינה של תחל
שנה וקללותיה .עכ"ל. במדה גדולה לצרות הכתובות בתורה ,ויעלה שנה וברכותי' ,בפר' נשא שהיא מיד אחרי
Ûהפטרת כי תבא בחינת גמר הנחמה Ü
הני שבע הפטרות ,דבשלש הפטרות על זה משיבה כנסת ישראל ותאמר ציון עיין בתוס' במס' מגילה דף לא ע"ב
ראשונות משתדלים להגיע לנחמה ,ובארבע עזבני ה' כלומר איני מתפייסת מנחמת שכתבו ע"פ הפסיקתא שאחרי ט' באב
הפטרות אחרונות יש ענין נחמה בפועל. הנביאים וכו' ,עניה סוערה לא רוחמה מפטירין בשבע הפטרות דנחמה .ועיי"ש
]ויש להעיר דהדברים מתאימים מאד עם כלומר הנביאים חוזרין ואומרים לפני שמבואר שיש סדר מיוחד להני הפטרות,
תאריכי השנה .דתמיד קוראים השלש הקב"ה הנה כנסת ישראל לא נתפייסה נחמו נחמו ,ותאמר ציון ,עניה סוערה,
הפטרות ראשונות בחודש אב ותמיד קוראים בתנחומין שלנו ,על זה חוזר הקב"ה ואומר אנכי אנכי ,רני עקרה ,קומי אורי ,שוש
הארבע הפטרות אחרונות בחודש אלול. אנכי אנכי הוא מנחמכם ,ואומר עוד רני אשיש .וכ"ה בשו"ע או"ח סי' תכ"ח סעיף
וא"כ י"ל דבחודש אב ,אף דכבר הוי אחרי עקרה לא ילדה ,ואומר קומי אורי כי בא ח' .ועיין במפרשים שביארו הסדר בזה.
תשעה באב ,ולכך כבר עסקינן בנחמה ,אבל אורך ,על זה משיבה כנסת ישראל שוש לדוגמא ,עיין באבודרהם סדר הפרשיות
כיון דעדיין הוי חודש אב ,עדיין לא מגיעים אשיש בה' כלומר עתה יש לי לשוש וההפטרות דאיתא וז"ל ואומר במדרש
לנחמה בפועל ,ואח"כ בחודש אלול ,בחינת ולשמוח תגל נפשי באלהי כי הלבישני על דרך צחות כי תקנו לומר בתחלת
אני לדודי ודודי לי ,כבר מגיעים לנחמה בגדי ישע וגו' .עכ"ל. הפטרות הנחמות נחמו נחמו עמי כלומר
בפועל .וא"ש[. הנה לפ"ז נמצא שיש שתי קבוצות בתוך שהקב"ה אמר לנביאים נחמו נחמו עמי,
טעמא אחרינא וז"ל נראה לי הטעם שאנו ולפ"ז נמצא דהפטרת כי תבא היא בחינת והנה יש שתי קבוצות קטנות בתוך הקבוצה
מחלקים אותן לפי שאנו רוצים להפסיק גמר הנחמה. של הארבע נחמות בפועל ,ד"אנכי אנכי"
ולקרות שבת אחת קודם ר"ה בפרשה שלא הנה יל"ע אם עפ"ז יש ביאור בהא דקוראים "רני עקרה" ו"קומי אורי" הם הנחמות בפועל
תהא מדברת בקללות כלל שלא להסמיך קללות שבתורת כהנים שתי שבתות לפני שהקב"ה מנחם כלל ישראל ,ו"שוש אשיש"
הקללות לר"ה ומטעם זה אנו קורין במדבר ראש השנה ,ולא בשבת שלפני ראש השנה. הוא מה שכלל ישראל עונים בחזרה .נמצא
סיני קודם עצרת כדי שלא להסמיך הקללות וצע"ע בזה. מכל הנ"ל שאף שיש שבע דנחמתא ,אבל
שבבחוקותי לעצרת .עכ"ל[. ]אבל עיין בתוס' במס' מגילה שם שכתבו רק שלש מההפטרות הן נחמות בפועל.
Ûמי יﬠלה לקריאת הקללות Ü
לעונש בשביל שהוא מבזה כבוד התורה ואדרבה ח"ו ,ודומה זה הדבר לאחד שהתרו עיין בשו"ע סי' תכ"ח ס"ו דאיתא וז"ל
וכן הסכים הגר"א וכן כתב בספר שערי בו מכיריו שלא ילך בדרך ההוא שהוא מלא קללות שבתורת כהנים אין מפסיקין
אפרים וז"ל צריך שיהיה אהוב להצבור בורות ופחתים וענה להם אני אינני ירא מן בהם ,אלא אחד קורא כולם ומתחילין
והוא אוהבם ואם אירע שהקורא יש לו הפחתים יש לי מכסה עבה ואכסנה על בפסוקים שלפניהם ומסיים בפסוקים
שנאה על אחד מהצבור מוטל על הסגן עיני שלא אראה אותם ואפילו כי אפול שלאחריהם ,אבל קללות שבמשנה תורה
שלא יצוה לקרות לזה לפרשת התוכחה חלילה לא ילעיגו ממני מפני שהיו עיני יכולין להפסיק בהם ,ואע"פ כן נהגו
מפני שסכנה היא ואם יודע שהקורא שונאו מכוסים ולא ראיתי אותם האם יש שטות שלא להפסיק בהם .עכ"ל .הרי מבואר
ומתיירא שמא יקראוהו יצא בין גברא גדול מזה אדרבה כל מה שמסגיר יותר שלמעשה אחד קורא כל הקללות .ויל"ע
לגברא מבהכ"נ עד שיקראו אחר ויכנס עיניו היא הסיבה הגורמת להזיק לנפשו מי יעלה לקריאת כל הקללות.
אח"כ ואם לא יצא וקראוהו יעלה כיון ויהיה ללעג ולבזיון ח"ו לכל והנמשל מובן,
עיי"ש במשנה ברורה בס"ק י"ז דאיתא
שהוא מתכוין משום כבוד התורה שומר ואני דן אותם לכ"ז מפני שיראין שלא יבוא
וז"ל מהרי"ל הקפיד על מי שעלה לתוכחה
מצוה לא ידע דבר רע .עכ"ל. לאינצויי ח"ו אצל ס"ת שזה יאמר ע"ז
דדוקא השמש ששוכרין אותו לזה אין
שיעלה לתוכחה וזה על זה אבל הלא יש
קפידא ,ומ"מ אם קראוהו בודאי צריך לעלות
הנה עע"ש בסי' תכ"ח ס"ו דאיתא וז"ל עצה גם לזה שהש"ץ הקורא בעצמו יעלה
)דמי שקראוהו לעלות לס"ת ואינו עולה
וכן נוהגין שלא לקרות אחד בשמו לעלות לתורה לפרשה זה ובזה אין שום חשש כלל
גורם שיתקצרו ימיו( ולא יארע לו שום
אלא קורין מי שירצה .עכ"ל .ועיי"ש בביאור לכו"ע .עכ"ל.
דבר רע דכיון שעולה משום כבוד התורה
הלכה דאיתא וז"ל בשמו לעלות אלא קורין
שומר מצוה לא ידע דבר רע ,ובהרבה
מי שירצה הנה לכאורה משמע מלשון זה הנה יש בהאי ענין עוד פרט ,דעיין לעיל
מקומות נוהגין שהש"ץ הקורא בעצמו עולה
שיאמר יעמוד מי שירצה אבל לא נהירא בסימן נ"ג סי"ט דאיתא וז"ל מי שהוא
ונכון הוא .עכ"ל.
לחדש ענין כזה שאין לזה טעם וגם אין שונא לש"צ לא יעלה לספר תורה כשקורא
נוהגין כן כי יותר טוב שישאלו מתחלה התוכחה .עכ"ל .ועיי"ש במ"ב בס"ק נ"ח ועיי"ש בביאור הלכה ד"ה בפסוקים דאיתא
מי ירצה לעלות או יבטיחו ליתן דבר מה דאיתא וז"ל שונא לש"ץ ר"ל כיון שהוא וז"ל הנה ראיתי שערוריה בענין זה בין
למי שדחיקא ליה שעתא ויקראוהו בשמו שונא לש"ץ מסתמא הש"ץ ג"כ אינו אוהבו ההמון שיש מקומות מן הישובים שבהגיעם
ונ"ל דאה"נ קאמר רמ"א דלא יקראו סתם כי כמים הפנים לפנים וגו' ואולי יכוין ש"ץ לסדר בחקותי וכי תבא אין קוראין בתורה
לאחד בשמו שיעלה אלא למי שידעו הקורא בהתוכחה נגד פניו וחשש סכנה בשבת זו וכמה רעות עושין אחד שאין
מתחלה שיתרצה לעלות וכמו שכתבנו היא לו .עכ"ל. מקיימין קריאת התורה שהיא תקנה קדומה
והגם דהלשון קצת דחוק מ"מ הכונה כמו מימות מרע"ה וגם על מה שאמר הכתוב
שכתבנו וכן משמע בד"מ בסימן זה ולעיל ועיי"ש בהמשך דברי המ"ב שבכה"ג אפשר מוסר ה' בני אל תמאס ואל תקוץ בתוכחתו
בסימן קל"ט ע"ש ומדברי המחה"ש משמע דלא יעלה אפילו אם כבר קרא אותו וז"ל וגם הוא טעות מעקרו דכי מפני שאין
לכאורה שמפרש כמו שכתבנו מתחלה ולא ע"כ פסק דמפני זה אפילו קראהו לא יעלה קוראין בתורה ואין רוצין להביט בתוכחה
נהירא .עכ"ל. וכנה"ג כתב דיותר טוב שיעלה משיכנס בטוחים הם שלא יחול עליהם התוכחה
Ûגדר פרשת בכורים בפרשת כי תבא Ü
עכ"ד) .ועיי"ש שהוסיף וז"ל יש רמז לזה והנה עי' בחי' ר' מנחם זמבא סי' נ' הנה בפרשת משפטים ובפרשת כי
במשנה בביכורים פ"ג מ"א דאיתא שם דאיתא בשם האריז"ל דמצות הבאת תשא רק הוזכר הבאת בכורים כדכתיב
אדם יורד בתוך שדהו ורואה תאנה הביכורים היא תיקון לחטא המרגלים "ראשית בכורי אדמתך תביא בית ד'
שביכרה אשכול שבכר רמון שבכר קושרו דהרי המרגלים הוציאו דיבה על הארץ אלקיך" ,אבל בפרשת כי תבא גם הוזכר
בגמי ואומר הרי אלו בכורים ,הנה מוזכרים ומצות ביכורים ניתנה משום חיבת הארץ. מקרא בכורים.
מקצת ולא כולה א"כ יש לנו לידון נאמר מיוחדים לשבעת המינים ,בכורים הוא מיוחד כאן השלשה מינים המוזכרים גם אצל
כאן ארץ כלומר שהכתוב מצריך להביא לשבעת המינים .והנה השבעת המינים המרגלים שאותם הם הביאו מארץ ישראל
הפירות לירושלים בשביל הארץ שהרי הוזכרו בפרשת עקב בהדי ה"מעלות" של והרמז להקשר שביניהן .עכ"ל (.הנה עיקר
כתיב הגדתי היום וכו' וכתיב התם ארץ ארץ ישראל ,וא"כ זה שדוקא בכורים הוא חטאם של המרגלים היה שדיברו דברי
כלומר שגם שם מדבר בשבח הארץ שהרי מיוחד לשבעת המינים מורה שבכורים מורה גנות על ארץ ישראל כדאיתא במס' ערכין
בז' מינין נשתבחה א"י ולפיכך א"צ להביא על "שבח הארץ". דף טו ע"א .והנה פרשת משפטים ופרשת
ביכורים אלא מז' מינין וכן מוכח מדברי כי תשא הם לפני חטא המרגלים ,והתם
רש"י שכתב אף כאן שבח א"י משמע והנה מהו המקור דאין מביאים בכורים כתיב ראשית בכורי אדמתך תביא בית
דלא מגז"ש אלא כיון דהבאת ביכורים חוץ משבעת המינים .עיין במס' מנחות דף ד' אלקיך ,וי"ל דהתם יסוד מצות בכורים
הוא משום שבח א"י ע"כ מסתבר דאין פד ע"ב דאיכא דרשא "ראשית מראשית" היא כשאר "מצוות הראשיות" ,דכמו
ביכורים אלא משבעת מינין שנשתבחה דהיינו מראשית ולא כל ראשית ,וכ"ה תרומה וחלה ובכור ,נותנים הראשית
בהן א"י .עכ"ד .ויש בזה שיטה אחרת, ברמב"ם בפהמ"ש שם וז"ל אמר השם מהפירות להקב"ה ,ועי"ז הקב"ה מברך
דעי' בפ' בעלי התוס' עה"ת בפ' כי תבא יתברך בביכורים ולקחת מראשית כל פרי את השאר .ולכך התם ליכא מצות קריאה
שביארו הא דבעינן לב' המקורות ,דילפי' האדמה ,ואמרו חכמים מראשית ולא כל דומיא דתרומה חלה ובכור דלית בהו
ממראשית דלא צריך להביא כל ז' מינים ראשית אין אתה מביא אלא משבעת המינים מצות קריאה .אבל אח"כ בחטא המרגלים
כ"א מין א' ,ותמהו המפרשים דבתוספתא האמורים בשבח הארץ ,והם המנוים בפסוק ניתוסף עוד ענין במצות בכורים ,תיקון
מבואר דמביא כל הז' מינים ,והנה עיי"ש ארץ חטה ושעורה וגו' ,עכ"ל ,וכ"ה שם חטא המרגלים ,ולזה ניתוסף מצוה בפה,
בפי' הריב"א שהביא דהר"ר אהרן ברע"ב וז"ל אלא משבעת המינין דכתיב מצות קריאה ,לדבר על שבחו של ארץ
מקוטבייר"א אמר דאם צריך להביא כל מראשית ,ולא כל ראשית ,שאין כל הפירות ישראל לתקן חטא המרגלים שהיה בפה,
הז' מינים לא יהי' כל הקיץ בביתו אלא חייבים בביכורים אלא שבעת המינין שהוציאו דבה על ארץ ישראל .ולכך
בירושלים אלא ודאי א"צ להביא מכולם שנשתבחה בהן ארץ ישראל חטה ושעורה דוקא בפרשת כי תבא ,שהיא אחרי חטא
אלא מא' מהם .ולפ"ז א"ש לומר כמו וגו' .עכ"ל. המרגלים ניתוסף מצות קריאה.
שראיתי בציון ההלכה בפ"ב מהל' ביכורים אבל עיי"ש בירושלמי )בכורים פ"א ה"ג(
ס"ק כ"ט שיתכן דגם הני בעלי תוס' אולם בהלשון הנ"ל שהובא מהאריז"ל
דאיתא אין מביאים ביכורים כו' אילו כתיב משמע דגם מצות הבאת בכורים היא לתקן
מודים שאם ביכר מכמה מינים כשהולך ולקחת ראשית כל פרי האדמה הייתי
חייב להביא מכולן רק שאם לא ביכר חטא המרגלים .ובאמת מלבד הא דהמרגלים
אומר כל הדברים יהו חייבים בבכורים הוציאו שם רע על ארץ ישראל הם גם
אלא מין א' א"צ להמתין לשאר אלא ת"ל מראשית ולא כל ראשית אם מראשית
מביא מין זה ואח"כ כשיבכירו השאר אין "הביאו פירות" ,דהם הביאו אשכול תאנה
ולא כל ראשית אין לך אלא חיטים ורמון כדי לגנות ארץ ישראל ,וא"כ א"ש
חייב שוב להביא ,עכ"ד ,וא"כ י"ל ושעורים בלבד תלמוד לומר פרי אדמתך
דהתוספתא מיירי כשכל המינים ביכרו לומר דהמצוה לתקן חטא המרגלים אינה
ריבה וריבה את הכל נאמר כאן ארצך רק קריאה ,אלא היא הבאה בהדי קריאה,
קודם שהביא בכוריו לירושלים ,דבכה"ג ונאמר כאן ארץ חיטה ושעורה מה ארץ
מביא כל הז' מינים[. דהבאה בהדי קריאה לשבח א"י מתקן
שנאמר להלן בשבעת המינים הכתוב מדבר הבאה בהדי דיבור לגנות ארץ ישראל .אבל
אף ארץ שנאמר כאן בשבעת המינים א"כ עדיין צ"ב למה מצות קריאה רק
הנה בין אם המקור הוא מ"מראשית" הכתוב מדבר.
ובין אם המקור הוא מהגז"ש ארץ ארץ, הוזכר בפרשת כי תבא .וכן קשה כנ"ל
המקור נמצא דוקא בהפרשה בכי תבא, ]הנה לכאורה יש בזה מחלוקת בין הבבלי דפרשת משפטים ופרשת כי תשא הן לפני
ולא במשפטים וכי תשא ,דבמשפטים והירושלמי אי ילפינן מהדרשא "ראשית חטא המרגלים.
וכי תשא כתיב "ראשית בכורי אדמתך מראשית" או אם בעינן להגז"ש .אולם ויש ליישב דלעולם י"ל כנ"ל דבפרשת
תביא בית ד' אלקיך" ,הרי דהתם כתיב יש מפרשים שסוברים דבעינן לב' המקורות. משפטים ופרשת כי תשא מצות בכורים
"ראשית" ולא "מראשית" ,וכתיב "אדמתך" דהנה עיין ברש"י עה"ת בפ' כי תבא היא כשאר מצוות הראשיות ,ולכך לא הוזכר
ולא "ארצך" ,והדברים נראים תמוהים, שלכאו' הביא ב' המקורות ,וז"ל מראשית הקריאה ,ואח"כ בחטא המרגלים נתחדש
הא עד כמה דהמצוה היא להביא "מראשית ולא כל ראשית שאין כל הפירות חייבין עוד ענין במצות בכורים ,תיקון חטא
מארצך" למה כתיב שם להביא "ראשית בביכורים אלא שבעת המינין בלבד נאמר המרגלים ,ובזה לא רק נתחדש הקריאה,
מאדמתך" .והנה לפי הנ"ל הוא מיושב כאן ארץ ונאמר להלן ארץ חטה וגו' מה אלא בזה נתחדש עוד סיבה להבאה .נמצא
היטב ,דמצד המבואר במשפטים וכי להלן משבעת המינין שנשתבחה בהן א"י שיש שתי סיבות להבאת בכורים ,חדא
תשא ,שזהו קודם חטא המרגלים י"ל אף כאן משבח א"י שהן שבעת המינים. כשאר מצוות הראשיות ושנית לשבח א"י,
דבכורים הוא כמצוות ראשיות בעלמא, עכ"ל .וצ"ב למה בעינן ב' המקורות .ועי' וי"ל שיש נפק"מ בין שתי הסיבות ,ואחד
ולכך הוא כשאר מצוות התלויות בארץ ברש"י כת"י במנחות שפירש דמראשית מהנפק"מ היא דמצד הטעם דמצוות
שנוהג בכל הפירות ,אבל אחרי חטא לחוד לא סגי ,דלא ידעי' איזה מינים ראשיות ליכא דין קריאה ומצד הטעם
המרגלים נתחדש ייחוד מיוחד לבכורים מביאים .אבל עדיין צ"ב ,דלמה לא סגי דשבח א"י יש דין קריאה.
שהוא משום שבח הארץ ,ולכך בכי תבא לן בגז"ש דארץ ארץ לחוד ,וצ"ע .והנה
נתחדש שמביאים בכורים רק "מראשית" עי' בגור ארי' שתירץ דאינה גז"ש מופנה ועיין במס' בכורים פ"א מ"ג דאיתא אין
ורק "מארצך" ,דהיינו משבעת המינים כלל ולא נתקבלה הלכה למשה מסיני, מביאין בכורים חוץ משבעת המינים .הרי
המורים על שבח הארץ. והכי פירושו כיון דכתוב מראשית דמשמע דאף שאר מצוות התלויות בארץ אינם
גדר סוגי אמירות בפרשת בכורים שמעתי בקול ה' אלקי וגו' ]כ"ו ,י"ד[
עיין בריש הפרשה בפרשת בכורים דמבואר שיש שתי אמירות ,חדא ,לפני עיין בפירוש רש"י ,וזה לשונו – 'שמעתי בקול השם אלקי' ,הביאותיו
לקיחת הכהן וההנחה לפני המזבח אומר הגדתי היום לד' אלקיך כי באתי לבית הבחירה ,עכ"ל .וכן הוא במשנה במעשר שני פ"ה מי"ב.
אל הארץ אשר נשבע ד' לאבותינו לתת לנו ,ושנית ,אחרי לקיחת הכהן והנה בפשוטו מיירי הך קרא במעשר שני ,ואם כן צריך ביאור ,מאי קאמר
וההנחה לפני המזבח עונה ואומר ארמי אבד אבי וגו'. הביאותיו 'לבית הבחירה' ,הא ליכא במעשר שני דין הבאה לעזרה .וצריך
והנה עי' בסה"מ להרמב"ם מצוה קל"ב דמבואר דמצות קריאה היא רק לומר ,דקרי לכל ירושלם 'בית הבחירה' ,ועל דרך מה שכתב הרמב"ם
מ"ארמי אבד אבי" ,וכ"ה בחינוך מצוה תר"ו .וצ"ב דאם קרא דהגדתי לא בפירוש המשניות בראש השנה פ"ד -כי 'מקדש' תקרא ירושלם כולה.
הוי חלק ממצות קריאה מהו הענין לאומרו. אמנם על כל פנים מבואר ,דאיכא במעשר שני דין 'הבאת מקום' ,וכדתנן
הנה המפרשים תמהו על לישנא דקרא" ,הגדתי היום לד' אלקיך" ,דמהו בביכורים פ"ב מ"ב – יש במעשר וביכורים מה שאין כן בתרומה ,שהמעשר
הלשון "הגדתי" דהוא לשון עבר ,הא עכשו הוא שמגיד כן .עוד קשה דלמה והביכורים טעונים הבאת מקום .והיינו ,דמלבד הדין דמעשר שני אינו נאכל
הוא מתחיל מיד "הגדתי וגו' כי באתי אל הארץ" ואח"כ חוזר ל"ארמי אבד אלא בירושלם ,וזהו מקום אכילתו ,עוד איכא ביה דין מיוחד של 'הבאת
אבי וכו'" ואח"כ חוזר לומר "ויביאנו אל המקום הזה" ולכאו' אינו כסידרן, מקום' ,והיינו שצריך להביאו לירושלם.
וכן למה כופל הודאה על ביאת הארץ שני פעמים .ויש להסביר כל זה ע"פ וכן נראה מדברי הרמב"ם בפירוש המשניות בביכורים שם ,שהביא מקור
דברי הרמב"ן הכא וז"ל הגדתי היום בפרי הזה שהבאתי הגדתי והודיתי לשם להא דקתני דהביכורים טעונים הבאת מקום ,מדכתיב 'ושמת בטנא והלכת
אלקיך שהביאנו לארץ אשר נשבע לאבותינו לתת לנו ,עכ"ל ,והיינו דהפירוש אל המקום אשר יבחר השם' ,הרי דמפרש ד'הבאת מקום' דקתני גבי
דהגדתי הוא דבמעשה הבאה שהבאתי בזה הגדתי את ההודאה לד' .נמצא ביכורים ,לאו היינו דין אכילתם בירושלם ,דזה באמת קתני בסיפא דמתניתין
דהחיוב אמירת הגדתי אינו חיוב אמירה לעצמה ,אלא הוא חיוב לפרש ד'אסורים כל שהן מלאכול בירושלם' ,ועל כרחך דדין 'הבאת מקום' האמור
המעשה הבאה .א"כ י"ל דהאמירה דהגדתי לא הוי עוד מצוה בנפרד מהבאת ברישא דמתניתין ,דין בפני עצמו הוא ,שהביכורים טעונין הבאת מקום,
ביכורים אלא היא מפרשת את הבאתו ,משא"כ ארמי אבד אבי כו' הוי עוד דהיינו שצריך להביאם ל'עזרה' ולקיים בהם הדינים שנאמרו בפרשה ,מלבד
מצוה בנפרד מהבאת ביכורים .הנה לפ"ז מובן למה "הגדתי" הוא בלשון דין מחיצות אכילתם שהוא ב'ירושלם' .ומינה דגם הדין ד'הבאת מקום'
עבר ,דהרי אומרו אחר מעשה ההבאה .ובזה מובן למה הוא מתחיל מיד "כי האמור במעשר שני ,לאו היינו מחיצות אכילתו ,אלא דין בפני עצמו הוא,
באתי אל הארץ" ואח"כ חוזר ל"ארמי אבד אבי וכו'" ואח"כ חוזר לומר שהמעשר שני טעון הבאה לירושלם.
"ויביאנו אל המקום הזה" ,דמעיקרא אינו בא להודות על ההבאה לארץ על וכן מוכח בתוס' יבמות דף ע"ג ע"ב )ד"ה ור"ש( שהקשו ,היכי יליף
ידי אמירתו אלא בא לומר דעצם הבאת הפירות הוא הודאה על ויביאנו אל רבי שמעון איסור אכילת ביכורים חוץ לחומת ירושלם בקל וחומר
המקום הזה ,ואח"כ בחלק השני עצם אמירתו היא ההודאה ובחלק זה הוא ממעשר ,הא רבי שמעון גופיה לא יליף איסור אונן בביכורים ממעשר,
מתחיל מההתחלה דארמי ומסיים ויביאנו אל המקום הזה .ולכך כופל ההודאה משום ד'תרומה' קרינהו רחמנא ,ואית לן למילף ביכורים מתרומה ,דמה
על ביאת הארץ ב' פעמים ,דבפעם הראשון הוא מסביר דעצם הבאת הפירות תרומה מותרת לאונן ,אף ביכורים מותרים לאונן ,ואם כן הכי נמי
הוא הודאה על א"י ,ובפעם השני הוא מודה על א"י באמירתו. נימא לענין איסור 'חוץ לחומה' ,דמה תרומה מותרת חוץ לחומה ,אף
הנה אפשר שיש "אמירה שלישית" בהאי פרשה ,דעיין במס' בכורים פ"ב ביכורים מותרים חוץ לחומה .ותירצו ,דכיון דמעשר וביכורים טעונים
מ"ב דאיתא יש במעשר ובכורים מה שאין כן בתרומה שהמעשר והבכורים 'הבאת מקום' ,שייך לדמות טפי ביכורים למעשר ,לענין 'חוץ לחומה',
טעונים הבאת מקום וטעונים ודוי וכו' ,ויל"ע מהו "וידוי" המוזכר במשנה מלתרומה ,ע"ש.
לענין ביכורים .וי"ל דעיין ברש"י ביבמות דף עג ע"א דאיתא וז"ל וטעונין הרי להדיא דדינא ד'הבאת מקום' לאו היינו איסור האכילה מחוץ לחומה,
וידוי בערתי הקדש מן הבית הנה הבאתי את ראשית בביכורים .עכ"ל .ותמוה אלא תרי מילי נינהו ,והא פשיטא דביכורים טעונין 'הבאת מקום' ,ורק
למה דוקא הזכיר "הבאתי" .ולכאו' י"ל דס"ל לרש"י דכל הדברים מארמי לענין איסור אכילתם חוץ לחומה הוא דבעינן למילף ביכורים ממעשר ,ועל
אבד אבי כו' דהוי דברי שבח והודאה אין זה חלק מהוידוי ,דלא הוי דומיא זה כתבו התוס' שם ,דאף ד'תרומה' קרינהו רחמנא ,מכל מקום לענין 'חוץ
לוידוי מעשר ,דאינו מזכיר שקיים הדינים ,אבל כשאומר ועתה הנה הבאתי לחומה' יש לדמות ביכורים למעשר טפי מלתרומה ,הואיל ושווים הם לענין
את ראשית כו' הרי מזכיר דקיים הדין ,והוי דומיא דוידוי מעשר. דינא ד'הבאת מקום'.
הנה פסוקי מקרא ביכורים הם בלשון רבים ,ואח"כ כל הפסוק דהבאתי והנה בפירוש רש"י לעיל פסוק י"ג כתב ,וזה לשונו – 'בערתי הקודש מן
הוא בלשון יחיד ,ולהנ"ל הוא מובן ,דהחלק הראשון הוא אמירת שבח וזה הבית' ,זה מעשר שני ונטע רבעי .ולימדך ,שאם שהה מעשרותיו של שתי
אומר בלשון רבים ,אבל הבאתי כו' הוא וידוי דכל א' מתודה על עצמו שנים ולא העלם לירושלם ,שצריך להעלותם עכשיו ,עכ"ל .וב'מנחת חינוך'
ולכן אומר בלשון יחיד ,ובאמת גם וידוי מעשר הוא בלשון יחיד דכל א' מצוה תר"ז למד מדברי רש"י ותוס' אלו ,דהבאת המעשר שני לירושלם
מתודה על עצמו ורק מהשקיפה ולהלן הוא בלשון רבים דחלק זה לא הוי היינו ביעורו ,ואין צריך לשורפו בירושלם ,והביא שכן הוא בתוס' קידושין
חלק מהוידוי אלא הוא תפילה אחרי הוידוי .וא"ש. דף כ"ז ע"א.
הנה לפ"ז נמצא שיש בזה שלשה סוגי אמירות עם שלשה גדרים ,הגדתי ולהאמור דאיכא במעשר שני קיום של 'הבאת מקום' ,יש לומר דעצם
וגו' מסביר המעשה הבאה ,ארמי אבד אבי וגו' הוא אמירת שבח ,ועתה הקיום של 'הבאת מקום' היינו ביעורו) .ובמקום אחר הארכנו לבאר דכניסת
הנה הבאתי וגו' הוא וידוי שקיים הדין. המעשר שני לירושלם היא המתרת אותו באכילה(.
