gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

זכרו תורת משה · Zichru Toras Moshe — כי תבוא (2026-08-24)

מוציא לאור: זכרו תורת משה · Zichru Toras Moshe

שבוע: כי תבוא (2026-08-24)

זכרו תורת משה · Zichru Toras Moshe — כי תבוא (2026-08-24)

פתח את ה-PDF הורדה

‫גליון קטו ‪ -‬כי תבוא תשפ"ו‬ ‫גליון מוגדל לרגל הילולא קדישא השלשים ‪ -‬כ' אלול תשפ"ו‬ ‫אמרות טהורות‬ ‫במדרש (תנחומא ראה‪ ,‬יא) איתא‪' :‬ושמחת בכל הטוב'‪,‬‬ ‫והיה כי תבוא אל הארץ וגו'‪ .‬נראה לבאר בדרך רמז‬ ‫אין טוב אלא תורה‪ ,‬שנאמר (משלי ד‪ ,‬ב) 'כי לקח טוב נתתי‬ ‫על פי מה שכתב בנועם אלימלך (בפרשתן) לפרש מה דאיתא‬ ‫לכם'‪ ,‬לפיכך משה מזהיר את ישראל 'עשר תעשר'‪ ,‬ע"כ‪ .‬וצריך‬ ‫בגמרא (עבודה זרה יט‪ :):‬לעולם ישלש אדם שנותיו‪ ,‬שליש במקרא‪,‬‬ ‫ביאור‪ .‬ונראה בהקדם מה שכתב בישמח משה (פרשת נשא)‪ ,‬כי‬ ‫שליש במשנה‪ ,‬שליש בתלמוד‪ .‬כי כשאדם מתחיל לעבוד את‬ ‫כל השפעות הברכות באות על ידי התורה‪ ,‬ולכן כשהתורה היט‬ ‫בוראו‪ ,‬אינו אלא במקריות‪ ,‬שלפעמים יתגבר על יצרו‪ ,‬ולפעמים‬ ‫בשלימותה‪ ,‬גם הברכה היא בשלמות לישראל המחזיקים אותה‪.‬‬ ‫יצרו מתגבר עליו‪ ,‬וזהו 'מקרא'‪ ,‬לשון מקריות‪ .‬ואחר כך צריך‬ ‫והנה נשמות ישראל הן עצם אותיות התורה‪ ,‬ונמצא שכשיש‬ ‫לעלות במעלה יתירה‪ ,‬דהיינו 'שליש במשנה'‪ ,‬המורה על יחודים‬ ‫שלום לישראל‪ ,‬והם מקורבים זה אל זה ללא פירוד כלל‪ ,‬התורה‬ ‫בעולמות עליונים‪ ,‬ולבסוף 'שליש בתלמוד'‪ ,‬שהוא מדה שאין‬ ‫היא בשלימותה ואינה מוציאה הנשפע בה לאיבוד‪ ,‬וכדרך כלי‬ ‫גדולה הימנה (בבא מציעא לג‪ .).‬וזהו דאמרינן (ביכורים א‪ ,‬יא) 'הקונה‬ ‫שלם‪ ,‬אבל כשיש ביניהם פירוד‪ ,‬הרי אותיות התורה מפורדות‪,‬‬ ‫שלשה אילנות מביא וקורא' [דקנה קרקע‪ .‬רע"ב]‪ .‬היינו כי מי‬ ‫ויש בה הרבה סדקים‪ ,‬ונשפך ממנה הנשפע בה‪ ,‬וכדרך כלי‬ ‫שקנה כל שלש מדריגות דלעיל‪ ,‬זה קנה קרקע‪ ,‬שיש לו יסוד‬ ‫נקוב וסדוק‪ ,‬ומקבלים השפע המסבבים בחוץ‪ ,‬סביב רשעים‬ ‫גמור‪ ,‬עכ"ד‪ .‬ועל פי זה יש לרמז במאמר הכתוב והיה כי תבוא‬ ‫יתהלכון‪ ,‬ורק התמצית הנדבק בדופני הכלי מגיע לישראל‪,‬‬ ‫אל הארץ‪ .‬ודרשו חז"ל (במדבר רבה יג‪ ,‬ה) 'אין והיה אלא לשון‬ ‫עכ"ד‪ .‬והנה על ידי מצות מעשר‪ ,‬כשכל אחד מישראל מהנה‬ ‫שמחה'‪ .‬והיינו ששלימות השמחה תהא רק בשעה שתבוא אל‬ ‫מנכסיו את הלוי שאין לו נחלה ואת העני התאב לכל דבר‪,‬‬ ‫המדריגה העליונה להיות לך ארץ וקרקע‪ ,‬לפי שאז וירשתה‬ ‫השלום והאחדות מתרבה ביניהם‪ .‬וזו כוונת המדרש אין טוב‬ ‫וישבת בה ‪ -‬תהא העבודה אצלך כירושה שאין לה הפסק‪ ,‬ולא‬ ‫אלא תורה‪ .‬פירוש‪ ,‬אין שפע הטוב יורד לעולם אלא על ידי‬ ‫במקריות כדבר שאינו תמידי‪ .‬וזהו שמסיים ושמת בטנא‪ ,‬ועל‬ ‫התורה‪ ,‬שהיא הכלי המחזיק ברכה‪ .‬לפיכך משה מזהיר את‬ ‫דרך שפירש באור החיים הק'‪ ,‬כי 'טנא' בגמטריא ששים‪ ,‬ומורה‬ ‫ישראל עשר תעשר‪ ,‬כדי להרבות שלום ואחדות בישראל‪ ,‬שאז‬ ‫על ששים מסכתות שבתלמוד‪ ,‬ע"כ‪ .‬ולדרכינו הכוונה‪ ,‬כי‬ ‫תהא התורה ככלי שלם‪ ,‬ולא תוציא הנשפע בה לאיבוד חלילה‪.‬‬ ‫המדרגה העליונה היא להשיג בחינת תלמוד‪ ,‬שאין לך מדה‬ ‫(עטרת יהושע תבוא‪ ,‬עמוד קמא‪).‬‬ ‫גדולה הימנה‪( .‬עטרת יהושע תבוא‪ ,‬עמוד קלד‪):‬‬ ‫השקיעה על הדלקת הנרות‪ .‬וזהו דלא כנהוג כיום‪ ,‬להכריז על הדלקת‬ ‫הנרות ארבעים מינוט לפני השקיעה‪ .‬אך כבר כתב בקצות השולחן (סימן‬ ‫מי שהוא מברר מקחו של צדיק‬ ‫עד‪ ,‬סעיף יב) בזה הלשון‪ :‬ובארץ ישראל המנהג להדליק בכמו ארבעים מינוטין‬ ‫כאילו מקיים עשרת הדברות (בראשית רבה נח‪ ,‬ח)‬ ‫קודם השקיעה‪ ,‬עכ"ד‪ .‬וזאת אף שהוא עצמו כתב (סימן עג‪ ,‬ס"ק יד) בזה‬ ‫בתחילת שנת תש"ן לפ"ק כאשר רצו המתחדשים להנהיג להדליק נרות‬ ‫הלשון‪' :‬המנהג בעיה"ק ירושלם תובב"א שתוקעין בערב שבת ארבעים‬ ‫שבת קודש בירושלים ת"ו‪ ,‬עשרים 'מינוט' לפני השקיעה‪ ,‬יצא רבינו בקול‬ ‫מינוט קודם השקיעה הנראית‪ ,‬ואז סוגרין החנויות'‪ ,‬עכ"ד‪ .‬וכדי שלא יסתרו‬ ‫קורא יחד עם בית דינו‪ ,‬להכות על קדקדם‪ ,‬וחגר כגבור מתניו להחזיק מנהג‬ ‫דבריו אהדדי‪ ,‬נצטרך לומר כי הנשים הנמצאות בבית היו מדליקות בעת‬ ‫המקום כמאז ומקדם להדליק ארבעים 'מינוט' לפני שקיעת החמה‪.‬‬ ‫ההכרזה הראשונה‪ ,‬ורק האנשים שהיו בחנויות‪ ,‬היו סוגרים החנויות בהכרזה‬ ‫והנה מקור מנהג ירושלים הוא בכף החיים (סימן רנו‪ ,‬ס"ק ה) שכתב‬ ‫הראשונה‪ ,‬ומדליקים בהכרזה שניה [למי שאין אשתו מדלקת בשבילו]‪ .‬וכיום‬ ‫בזה הלשון‪ :‬ומנהגינו פה עיה"ק ירושלים ת"ו‪ ,‬להכריז השמש בכל מבואות‬ ‫שהחנויות בחוצות עיר‪ ,‬סוגרות בדרך כלל את שעריהן זמן רב לפני כניסת‬ ‫ישראל חצי שעה קודם שאין השמש נראית על הארץ‪ ,‬דהיינו בי"א ושליש‬ ‫השבת‪ ,‬בטלה לה הכרזה שניה לגמרי‪.‬‬ ‫מן היום‪ ,‬להכין עצמם להדלקה ולהטמנת חמין‪ .‬ואחר עשרה דקים‪ ,‬דהיינו‬ ‫וכנראה נוסד המנהג בירושלים להדליק ארבעים מינוט לפני השקיעה‪,‬‬ ‫בי"א וחצי‪ ,‬חוזר ומכריז שידליקו‪ ,‬עכ"ד‪.‬‬ ‫על פי מה שהביא במגן אברהם (סימן רסא‪ ,‬ס"ק ט) בשם הב"ח (סימן רסא‪,‬‬ ‫וכוונתו לשעון ארץ ישראל העתיק ('השעון הערבי')‪ ,‬שמדי יום בעת‬ ‫ד"ה מיהו כבר)‪ ,‬שיש להחמיר כמו שכתבו כמה ראשונים‪ ,‬דמתחלת השקיעה‬ ‫שקיעת החמה‪ ,‬מזיזים אותו בידים לשעה שתים עשרה בדיוק‪[ .‬ומה שכתב‬ ‫הוי לילה‪ ,‬ושלשה רביעי מיל קודם לזה הוי בין השמשות‪ ,‬וכן ראיתי זקנים‬ ‫כי בשעה אחת עשרה וחמישים מינוט כבר אין השמש נראית על הארץ‪,‬‬ ‫ואנשי מעשה שפירשו ממלאכה שתי שעות קודם שבת‪ ,‬עכ"ד‪ .‬הרי שאנשי‬ ‫מבואר במה שכתב בספר נברשת (חלק א‪ ,‬דף נט‪ ).‬בזה הלשון‪' :‬ברור הוא‬ ‫מעשה נהגו כבר מלפנים לפרוש ממלאכה שתי שעות קודם השבת‪.‬‬ ‫אצל כל יושבי ירושלם‪ ,‬שמחשבים את זמן השקיעה בירושלם לא כמו שהיא‬ ‫ואף שכתב בשולחן ערוך (סימן רסג‪ ,‬סעיף ד) בזה הלשון‪' :‬אם רוצה‬ ‫במציאות פה‪ ,‬אלא מוסיפים עוד שבעה דקים עליה‪ ,‬כדי לחשב אותה‬ ‫להדליק נר בעוד היום גדול ולקבל עליו שבת מיד‪ ,‬רשאי וכו'‪ ,‬ובלבד שיהא‬ ‫במאוחר וכו'‪ .‬וכן המכריז המוגרע"ב (‪-‬שיתאספו הישמעאלים לתיפלתם) ממתין‬ ‫מפלג המנחה ולמעלה'‪ ,‬עכ"ד‪ .‬וזמן ההדלקה של ארבעים מינוט לפני‬ ‫כנ"ל שבעה דקים‪ ,‬ואחר כך הוא צועק ומודיע לכל שהוא שעה י"ב‪ ,‬והוא‬ ‫שקיעת החמה‪ ,‬הוא בפשטות זמן רב לפני פלג המנחה לשיטת רבינו תם‪.‬‬ ‫סוף השקיעה‪ ,‬ומתחיל בין השמשות'‪ ,‬עכ"ד‪ .‬ונמצא כי אף שהשמש כבר‬ ‫מכל מקום כבר כתב בפרי מגדים (סימן רסג‪ ,‬אשל אברהם ס"ק י) בזה הלשון‪:‬‬ ‫אינה נראית על הארץ לפני שעה שתים עשרה‪ ,‬אבל שקיעת החמה לפי‬ ‫הנוהגים ב' שעות קודם צאת הכוכבים לקבל שבת יפה הוא‪ ,‬וידליק אז‪,‬‬ ‫ההלכה אינה אלא בשעה שתים עשרה]‪.‬‬ ‫וניכר שהוא לכבוד שבת‪ ,‬עכ"ד‪ .‬הרי דשפיר דמי לקבל שבת שתי שעות‬ ‫ואם כי לדברי הכף החיים נמצא‪ ,‬שהמנהג העתיק בירושלים היה להכריז‬ ‫לפני הלילה‪ ,‬אף שעל ידי כן יצטרך להקדים גם ההדלקה‪.‬‬ ‫ארבעים מינוט לפני השקיעה על סגירת החנויות‪ ,‬ושלשים מינוט לפני‬ ‫חדשות אני מגיד‬ ‫סיפורים וענינים מרבינו שעדיין לא נשמעו ברבים‬ ‫עוד באותו ענין אמר לי פעם בלשון קדשו‪" :‬דער שינאווא'ער רב‬ ‫המשך מרשימותיו הנפלאות של הרה"ח‬ ‫האט דאך שוין גע'פסק'נט‪ ,‬אז היינטיגע צייטן דארף מען זיך פירן‬ ‫מוה"ר יוסף שלמה פייערשטיין שליט"א‪:‬‬ ‫קודם מיט 'עשה טוב'‪ ,‬און ממילא וועט שוין דערנאך ווערן 'סור‬ ‫ט‪ .‬מדי שנה בערב ראש חודש אלול‪ ,‬אחר תפלת שחרית‬ ‫מרע'"‪ .‬והיתה כוונתו למה שכתב בספר דברי יחזקאל פרשת ויחי‬ ‫כשהלכו הבחורים לסעוד פת שחרית‪ ,‬ישב רבינו ללמוד לעצמו‬ ‫לפרש הוויכוח שבין יעקב אבינו ליוסף הצדיק‪ ,‬שיעקב אבינו סבר‬ ‫בספר 'שער המלך' כהכנה לחודש הרחמים והסליחות‪ .‬וכאשר‬ ‫שצריך קודם לשוב על כל העוונות‪ ,‬ואחר כך לעסוק בתורה‬ ‫חזרו הבחורים וההיכל התמלא‪ ,‬החלו באמירת כל ספר התהלים‪,‬‬ ‫ומצוות‪ ,‬ויוסף הצדיק סבר להיפך‪ ,‬ומובא כמה פעמים בספרו הק'‬ ‫מהחל ועד גמירא‪ .‬וכשגמרו את ספר תהלים‪ ,‬צעדו כל הבחורים‬ ‫'עטרת יהושע'‪.‬‬ ‫יחד עם רבינו לעבר בית מדרשינו ברחוב יואל‪ ,‬ושם אמרו סדר‬ ‫יג‪ .‬כשזכיתי להבחן אצל רבינו על חלק השולחן ערוך הנוגע‬ ‫תפילת 'יום כיפור קטן'‪ ,‬כשכל אנשי שלומינו‪ ,‬מנער ועד זקן‪,‬‬ ‫להוראה‪ ,‬נבחנתי יחד עם הרה"ח ר' יצחק אייזיק ווייס שליט"א‪,‬‬ ‫התאספו ובאו לומר התפילה ברוב עם‪ ,‬והיתה ההתעוררות במקום‬ ‫שהיה החברותא שלי בכולל האברכים של רבינו‪ .‬היה זה בליל‬ ‫רבה וגדולה‪ ,‬ולבבות כולם פעמו ברגשי קודש‪ ,‬כי הנה הימים‬ ‫ששי‪ ,‬בביתו נאוה קודש ברחוב עזרא‪ ,‬ורבינו בחן אותנו הדק היטב‪,‬‬ ‫הקדושים כבר ממשמשים ובאים‪.‬‬ ‫סעיף אחר סעיף‪ ,‬השולחן ערוך ונושאי כליו‪ ,‬כדרכו בקודש תמיד‪.‬‬ ‫י‪ .‬בכל אחת מהשבתות שבתוך חודש אלול‪ ,‬התאספו שוב כל‬ ‫והנה באמצע הבחינה נכנסה הרבנית לחדר‪ ,‬והתלוננה כי הבית‬ ‫אנשי שלומינו‪ ,‬מנער ועד זקן‪ ,‬יחד עם רבינו‪ ,‬בהיכל בית מדרשינו‬ ‫מתחיל להיות מוצף במי שופכין‪ ,‬מאחר שהצינור סתום‪ ,‬והמים‬ ‫ברחוב יואל‪ ,‬לפני סעודה שלישית‪ ,‬וגמרו את כל ספר תהלים מהחל‬ ‫אינם יורדים בו‪ ,‬והיא אובדת עצות‪ .‬נענה החברותא שלי ר' יצחק‬ ‫ועד כלה‪ ,‬כאשר היכל בית המדרש מלא עד אפס מקום‪.‬‬ ‫אייזיק שליט"א‪ ,‬ואמר‪ ,‬כי במקרה נשאר בכיסו 'כרטיס ביקור'‬ ‫[אמר הכותב‪ :‬אמרנו להביא כאן פיסקא אחת‪ ,‬הנוגעת לענין דלעיל‪,‬‬ ‫('ביזנעס קארד') של מאן דהו המתעסק בפתיחת סתימות‪ ,‬והוא‬ ‫שהדפסנו בספר 'זמירות לשבת עטרת יהושע'‪ ,‬בזה הלשון‪ :‬מאז‬ ‫ה'עקסידענט' שאירע לרבינו בתחילת קיץ שנת תשנ"ד לפ"ק‪ ,‬כשהוא‬ ‫מפרסם שהוא עובד עשרים וארבע שעות ביממה‪ ,‬והוא מוכן לבוא‬ ‫כבר היה בגיל תשעים‪ ,‬נחלשו כוחות הגוף שלו‪ .‬אך לעומת זאת‪,‬‬ ‫גם בשעות הלילה המאוחרות‪ .‬אומר ועושה‪ ,‬הוא התקשר לאותו בן‬ ‫בכוחות הנפש שלו‪ ,‬לא נראתה תשישות ולאות‪ .‬הוא לא הרפה מאומה‬ ‫אדם‪ ,‬והלה אכן בא באמצע הלילה לבית רבינו‪ ,‬ופתח את הסתימה‪.‬‬ ‫מסדר עבודתו‪ ,‬לא שינה מאומה מדרכו הקדושה מימים ימימה‪ ,‬ולא‬ ‫ונענה אז רבינו ואמר בלשון קדשו‪" :‬כבר כתב הרה"ק מקומארנא‬ ‫ויתר על ההנהגות שנהג בהן מקדם‪ .‬דוגמא לכך ראו בחודש אלול‬ ‫ז"ל בספריו‪ ,‬כי המתבונן היטב‪ ,‬יכול לראות בכל פרט ופרט מחיי‬ ‫שאחר ה'עקסידענט' המדובר‪ .‬באותה תקופה כבר התאחרו הזמנים‬ ‫היום יום‪ ,‬השגחה פרטית נפלאה מאת בורא עולם‪ .‬וכגון אנו‬ ‫מאוד אצל רבינו‪ ,‬ולא נשאר לו אחר סעודת יום השבת אלא זמן קצר‬ ‫במצבנו‪ ,‬הרי אי אפשר שרק במקרה נשאר בכיס כרטיס זה בדיוק‬ ‫לנוח‪ ,‬ולא עלה על דעת אדם שבתשישותו הגדולה ירצה להקדיש חלק‬ ‫כשהבית הוצף‪ ,‬ואין זה אלא השגחה פרטית משמים"‪.‬‬ ‫ניכר מזמן זה לקיום המנהג הקדום לגמור את ספר התהילים בשבת אחר‬ ‫יד‪ .‬זכיתי להסתופף בצל קודש הקדשים‪ ,‬רבינו הק' בעל ויואל‬ ‫הצהרים‪ ,‬ולכן לא העירוהו משנתו אלא לקראת הסעודה השלישית‪.‬‬ ‫משה מסאטמאר זצ"ל‪ ,‬בקיץ האחרון לימי חייו שנת תשל"ט לפ"ק‪,‬‬ ‫ויהי בהקיצו‪ ,‬ובראותו כי השבת כמעט חלפה ועברה‪ ,‬והוא לא יוכל‬ ‫מחג השבועות‪ ,‬ועד להסתלקותו לחיי העולם הבא ביום כו‪-‬אב‪.‬‬ ‫לומר תהילים כדרכו‪ ,‬היה צערו גדול מנשוא‪ ,‬ורתח בריתחא דאורייתא‬ ‫כשחזרתי לירושלים‪ ,‬והיה זה כמה ימים אחר ההסתלקות‪ ,‬ובאתי‬ ‫על שלא העירוהו בזמן‪ .‬ומאז בשבתות הבאות‪ ,‬נזהרו להעירו בעוד יש‬ ‫לקבל שלום מרבינו‪ ,‬צוה לי לישב לידו‪ ,‬ולספר מה שראיתי בעת‬ ‫שהות ביום לגמור את כל ספר התהילים]‪.‬‬ ‫שהסתופפתי בצל הקודש‪ ,‬ובתוך הדברים סיפרתי לו‪ ,‬כי מדי ליל‬ ‫יא‪ .‬פעם בערב שבת קודש פרשת בשלח‪ ,‬אחר אכילת פת‬ ‫שבת‪ ,‬בעת ששרו 'בואי בשלום'‪ ,‬ורבינו הק' הפך פניו לצד מערב‪,‬‬ ‫שחרית‪ ,‬כשחזרתי להיכל הישיבה להשתתף בסדר של לפני‬ ‫היה רוקד בהתלהבות‪ ,‬ומכה כף אל כף בשמחה עצומה‪ ,‬וכל הקהל‬ ‫הצהרים‪ ,‬וההיכל היה ריק‪ ,‬מיד בהיכנסי שמעתי את רבינו זועק‬ ‫עמדו צפופים כשפניהם למזרח‪ ,‬לראות את המחזה הנהדר‪ .‬נענה‬ ‫בקולי קולות‪ .‬תחילה לא הבנתי פשר דבר‪ ,‬אך מיד ראיתי כי רבינו‬ ‫רבינו ואמר בלשון קדשו‪" :‬מ'זאגט אז צדיקים פאר די הסתלקות‬ ‫עומד ליד הסטענדער שלו‪ ,‬ומעביר הסדרא שנים מקרא ואחד‬ ‫ווערן אסאך שטארקער"‪.‬‬ ‫תרגום‪ ,‬וכמנהגו בכל ערב שבת להעביר הסדרא כשהוא עטור‬ ‫אחר כך כשרציתי לילך‪ ,‬אמר לי רבינו בלשון תמיהה ותביעה‪:‬‬ ‫בתפילין של רבינו תם‪ ,‬והוא עמד אז אצל פסוקי השירה‪ ,‬ואמרם‬ ‫"שוין גייסטו?"‪ .‬כי רצה שאשאר ואספר לו עוד ועוד ממה שזכיתי‬ ‫בהתלהבות אדירה ובשאגות רמות מחרישות אזנים‪ ,‬ובנוסח שנהוג‬ ‫לראות בצל צדיקו של עולם‪.‬‬ ‫לקרוא אותם בתורה בפרשת בשלח ובשביעי של פסח‪ ,‬ואת התרגום‬ ‫טו‪ .‬מענין לענין‪ ,‬שמעתי מבן אחי הרבנית ע"ה‪ ,‬שהוא למד אצל‬ ‫אמר רק בסוף הפרשה‪ ,‬והדבר נחרט כל כך בזכרוני עד שנדמה לי‬ ‫רבינו באותה שנה שהסתלק בה רבינו הק' מסאטמאר‪ ,‬והוא‬ ‫כאילו אני שומע אותו עכשיו עומד וקורא‪.‬‬ ‫התאכסן בביתו‪ ,‬עד שהיה כאחד מבני הבית‪.‬‬ ‫יב‪ .‬הזדמן לי כמה פעמים לשוחח עם רבינו בעניני עבודת ה'‪,‬‬ ‫וסיפר‪ ,‬כי רבינו יחד עם חברי הבד"צ נסעו לארצות הברית‬ ‫ואפרט מקצת משיחות אלו‪.‬‬ ‫להשתתף במעמד הקמת המצבה בכלות השבעה‪ ,‬וכשחזר‬ ‫פעם ביקשתי שיאמר לי דברי חיזוק‪ ,‬והשיב בלשון קדשו‪" :‬דער‬ ‫מנסיעתו‪ ,‬באו כל תלמידי הישיבה ואברכי הכולל לקבל פניו‪ ,‬וכפי‬ ‫שינאווא'ער רב האט געזאגט‪ ,‬אז אקעגן יצר הרע העלפט נישט קיין‬ ‫שהיה נהוג תמיד‪ ,‬ורבינו סיפר להם איך עברה עליו הנסיעה‪ ,‬והיה‬ ‫רבי‪ ,‬נאר מ'מוז אליין הארעווען און ארבעטן"‪ .‬והאריך בשיחת‬ ‫דומה אז לראש משפחה שחוזר מנסיעה ארוכה‪ ,‬ומספר לבני‬ ‫קדשו‪ ,‬כי אף מי ששרוי בצער וכאב לב על שאין היצר מניחו‬ ‫המשפחה את כל הקורות אותו‪.‬‬ ‫לנפשו‪ ,‬ורודף אחריו כאילו היה איזה רשע‪ ,‬ומפני זה בא לרבו‬ ‫ויהי לאחר שכולם נפרדו מרבינו והלכו להם‪ ,‬נשארו רק הוא‬ ‫הצדיק‪ ,‬ומבקש שיברכו שיפטר מהיצר ושיפסיק מלרדפו‪ ,‬ועל זה‬ ‫והרבנית ע"ה בחדר‪ ,‬ונענה רבינו ואמר לרבנית‪" :‬איך בין געווען אין‬ ‫באה התשובה הנזכרת‪ ,‬שאין הדבר תלוי אלא בו עצמו‪.‬‬ ‫אמעריקע‪ ,‬און איך האב געזען אז דער עולם דרייט זיך מיט‬ ‫ופעם כשביקשתי חיזוק למלחמת היצר‪ ,‬ענה לי בלשון קדשו‪:‬‬ ‫אראפגעלאזטע נעזער‪ .‬נו‪ ,‬מעג מען אזוי זיין?" ‪ - - -‬והדברים‬ ‫"דו זיצסט דאך און לערנסט"‪ .‬והיה זה בימי אברכותי‪ ,‬כשלמדתי‬ ‫מובנים‪ ,‬שלא יכל לסבול את העצבות והמרה שחורה שראה על פני‬ ‫בכולל האברכים של רבינו‪ ,‬והיה זה חיזוק עצום לשמוע ממנו‬ ‫האנשים‪ ,‬וסבר שיש להתעודד ולהמשיך בחיי תורה ועבודת ה'‪.‬‬ ‫מילים אלו‪ ,‬שעל ידי לימוד התורה אפשר לצאת מכל המצוקות‪.‬‬ ‫ובחרת בחיים‬ ‫מ תו ך פ ע ו ל ו ת יו ה כ ב י רו ת ש ל ר ב י נ ו נ ג ד ה ב ח י ר ו ת ה א ס ו ר ו ת ל כ נ ס ת ה מ י נ י ם‬ ‫ועיקר תכליתו היה לאפרושי מאיסורא‪ ,‬להזהיר ולעורר הלבבות‪ ,‬על‬ ‫עוד בבחירות השניות לכנסת המינים‪ ,‬שהתקיימו ביום כ"ו תמוז‬ ‫האיסור החמור הרובץ על הבחירות‪.‬‬ ‫שנת תשי"א לפ"ק‪ ,‬והיה זה לא יותר ממחצית השנה וקצת‪ ,‬מעת‬ ‫במהלך הביקור‪ ,‬נשא רבינו הק' מסאטמאר דרשה חוצבת להבות‬ ‫עלות רבינו לארץ הקודש‪ ,‬כבר עמד הוא על משמרת הקודש‪,‬‬ ‫אש‪ ,‬בעיר בני ברק‪ ,‬בנושא‪ ,‬והיא השאירה רושם אדיר‪ ,‬ורבים גמרו‬ ‫בעשיית פעלים נגד ההשתתפות בבחירות‪.‬‬ ‫אומר בעקבותיה שלא להשתתף בבחירות‪ .‬מובן שרבינו היה נוכח‬ ‫בפרוס אותן הבחירות‪ ,‬השתדל רבינו אצל אחד מגדולי הרבנים‬ ‫בעת הדרשה‪ ,‬ובמכתב לאחד מאנשי שלומו‪ ,‬הוא מתארה במילים‬ ‫נ"ע‪ ,‬שיצרף את חתימתו אל האיסור החמור שיצא מטעם רבינו הק'‬ ‫הנלהבות דלהלן [המכתב בשלימותו‪ ,‬על כל משמעויותיו‪ ,‬ראה בספר מרא‬ ‫מסאטמאר זצ"ל‪ ,‬ואתו עמו חברי הבית דין הגדול שבירושלים‪ ,‬על‬ ‫דעובדא (חלק ב‪ ,‬עמוד שיב והלאה)]‪ :‬מי שהיה שם‪ ,‬חיל ורעדה אחזו בשמעו‬ ‫הבחירות לכנסת המינים‪ ,‬והשתדלותו אכן נשאה פרי‪ ,‬והלה פרסם‬ ‫דבריו הקדושים בקול חוצב להבות אש‪ ,‬ופניו דומה למלאך ה' צבאות‪,‬‬ ‫איסור על ההשתתפות בבחירות‪ .‬לימים התבטא רבינו‪ ,‬כי אותו היום‬ ‫אשר לא יצוייר על הכתב‪ ,‬ומפיו הקדוש לפידים יומלטו וכאש בוערת‪,‬‬ ‫בו הצליח לשכנעו לאסור את הבחירות‪ ,‬היה אצלו יום חג ומועד‪.‬‬ ‫שלא מצא בכל התורה הקדושה כולה עבירה חמורה כזו‪ ,‬ליקח חלק‬ ‫בפרוס הבחירות השלישיות‪ ,‬שהתקיימו ביום ז' מנחם אב שנת‬ ‫בבחירות לכנסת‪ ,‬שלוקחים בזה חלק בשלש העבירות היותר חמורות‬ ‫תשט"ו לפ"ק‪ ,‬ביקש רבינו להשתדל אצל גאון מפורסם נ"ע‪ ,‬שלא‬ ‫בתורה הקדושה‪ ,‬עבודה זרה גילוי עריות ושפיכות דמים‪ ,‬שהמה ביהרג‬ ‫יחתום להתיר את הבחירות‪ ,‬אך כשיצא רבינו מדלת ביתו‪ ,‬ופניו‬ ‫ואל יעבור‪ ,‬דכולהו איתנייהו בהו‪ .‬ודבריו הקדושים ירדו לתוך תוכו‬ ‫מועדות לעבר בית אותו גאון‪ ,‬הודיעוהו כי הלה כבר בא על החתום‪,‬‬ ‫לחדרי בטן של כל אחד‪ ,‬עד אשר געו כל העם בבכיה‪ ,‬והיה שם עולם‬ ‫וכל ימיו דאבה נפשו של רבינו על שאיחר את המועד‪.‬‬ ‫גדול בלי עין הרע כמה אלפים איש‪ ,‬וכולם כאחד אמרו שהדרשה‬ ‫ביקורו של רבינו הק' מסאטמאר זצ"ל בארץ הקודש בשנת‬ ‫הקדושה עשתה רושם טהור בנפשם‪ ,‬ובודאי לא יעשו דבר נגד דעתו‬ ‫תשט"ו לפ"ק‪ ,‬היה הראשון מאז עלה לכהן פאר כרבה של ירושלים‪.‬‬ ‫הקדושה ליקח חבל בבחירות‪ ,‬וכן קיימו‪.‬‬ ‫הביקור נערך בתקופה שלפני הבחירות השלישיות לכנסת המינים‪,‬‬ ‫מכתב שהתקבל במערכת‬ ‫מראש כולל חשוב שליט"א‬ ‫לכבוד המערכת החשובה‪.‬‬ ‫אבקש לתת מקום בגליונכם לשורותיי אלה‪ ,‬אודות מה שנתעוררו כמה מתלמידי רבינו זיע"א לחקור‪ ,‬היות שמפורסם בפי כל‪ ,‬שהמנהג בירושלים הוא שלא‬ ‫לעשות אוהל על קברי הצדיקים‪ ,‬האם הגג שבנו על ציון רבינו הוא בכלל זה או לא‪.‬‬ ‫והנה ראשית כל אקדים‪ ,‬כי חקרתי ודרשתי הרבה‪ ,‬ושאלתי הן את חברה קדישא פרושים‪ ,‬הן חברה קדישא חסידים‪ ,‬והן חברה קדישא של עדת הספרדים‬ ‫(הנקראים 'עץ חיים'‪ ,‬והם נוהגים בכל מנהגי ירושלים)‪ ,‬וכולם אמרו פה אחד‪ ,‬שאין ידוע להם אודות תקנה או איסור שלא לבנות אוהל‪ ,‬ורק מנהג בעלמא הוא‬ ‫שנהגו כן‪ ,‬משום כבודם של הצדיקים מהדורות הקודמים שלא עשו על קברם אוהל‪ ,‬והוה זילותא להם אם יעשו אוהל על קברם של הצדיקים מהדורות האחרונים‪.‬‬ ‫ואמרתי דאי משום הא ליכא למיחש למידי‪ ,‬שהרי כבר ביאר רבינו הק' זללה"ה בשו"ת דברי יואל (יורה דעה סימן ק) שאין לחוש כלל שלא לבנות אוהל על‬ ‫קברו של צדיק משום זילותא דצדיקים הקודמים‪ ,‬והאריך בזה מאד‪ ,‬דאדרבה מדינא דגמרא הוה בניית אוהל זילותא להצדיק‪ ,‬אלא שבדורות האחרונים נשתנה‬ ‫המנהג‪ ,‬ובונים אוהל על קברם של צדיקים‪ ,‬אבל עכ"פ אין בזה זילותא לצדיקים הקודמים אם נהגו בהם כדינא דגמרא‪ .‬ועיין שם (אות ה) שהביא גם משו"ת טוב‬ ‫טעם ודעת (מהדורא ג חלק ב‪ ,‬סימן רז) שכתב גם כן שאין בזה זילותא לצדיקים הקודמים‪ ,‬מטעמים אחרים‪.‬‬ ‫והנה רבינו הק' זללה"ה מביא שם (באות ג) שני טעמים מדוע נשתנה המנהג בדורות האחרונים לבנות אוהל על קברם של צדיקים‪ ,‬והם‪ :‬א‪ .‬משום שבדורות‬ ‫האחרונים טרדה קלה מטרדת דעת האדם מתפלתו‪ ,‬ולכן ראוי לתקן לבנות אוהל כדי שיהיה אפשרות להתפלל שם קצת בכוונה‪ .‬ב‪ .‬דעכשיו אי אפשר להיות‬ ‫בטוח מה יולד יום‪ ,‬ושמא יהיו מנה לים לחברא קדישא‪ ,‬שיקברו אינשי דלא מעלי אצל הצדיק‪ ,‬וזה צער גדול רחמנא ליצלן כנודע‪ ,‬ואם כן הוא גדר גדול מה‬ ‫שבונים לו אוהל‪ ,‬להיות מובדל ומופרש מאותם שמחוץ לאוהלו‪ ,‬עכתדה"ק‪ ,‬ועיין שם בארוכה‪.‬‬ ‫והנה הטעם השני אולי אינו שייך כל כך הכא‪ ,‬לגבי ציונו של רבינו‪ ,‬כי שמעתי מהרה"ג ר' משה מנחם עקשטיין שליט"א משב"ק‪ ,‬כי כשנפטרה הרבנית‬ ‫הצדקנית ע"ה ביום י' אייר תשמ"ב לפ"ק‪ ,‬יצא רבינו לבית החיים לבדוק את שני מקומות הקבורה שקנתה היא בחלקת כולל גאליציא‪ ,‬ולא מצא המקום חן‬ ‫בעיניו‪ ,‬והחליפם בשני מקומות אחרים‪ ,‬והוסיף וקנה עוד שני מקומות מראשותיו‪ ,‬כדי שלא יקבר איש בתוך ד' אמותיו‪ .‬ואם כן כבר נזהר רבינו בעצמו שלא‬ ‫יהיו נקברים אצלו אינשי דלא מעלי‪.‬‬ ‫ומלבד זאת יש לציין‪ ,‬כי רבינו צוה לאנשי כולל גאליציא להעמיק ולהרחיב את קברו יותר משאר קברים‪ .‬ואולי היה טעמו גם בזה להבדיל את קברו משאר‬ ‫הקברים שבאותה חלקה‪[ .‬הערת המערכת‪ :‬נוכחנו באותו יום המר כ' אלול תשנ"ו לפ"ק על הר הזיתים בעת חציבת קברו של רבינו (כי לא רצינו שיחצבוהו‬ ‫ישמע אלים‪ ,‬כמנהג בשאר קברי ישראל)‪ ,‬ואמרו לנו אז אנשי כולל גאליציא‪ ,‬כי בדרך כלל עומק הקבר הוא ‪ 1.1‬מטר‪ ,‬ורחבו ‪ 0.4‬מטר‪ ,‬ורבינו צוה לחפור את‬ ‫קברו בעומק ‪ 1.2‬מטר‪ ,‬ולהרחיבו ברוחב ‪ 0.6‬מטר (וצריך עיון ממה שכתב בספר גשר החיים (פרק טז‪ ,‬אות ד) שעושים עומק הקבר ‪ 1.30-40‬מטר‪ ,‬ורוחב הקבר‬ ‫ערך ‪ 0.6‬מטר)]‪.‬‬ ‫אלא שטעם הראשון ודאי שייך הכא‪ ,‬וכפי שנוכחנו כי הגג שנבנה על ציון רבינו מגין על הבאים להתפלל שם מגשם ומשמש‪ .‬ולפי זה שפיר יש לומר‪ ,‬דאף‬ ‫לדעתם של בני ירושלים דלא נקטי ככל הנזכר‪ ,‬אלא חששו בבניית אוהל לזילותא דצדיקים הקודמים‪ ,‬מכל מקום אין זה אלא בבניית אוהל גמור‪ ,‬דליכא הוכחה‬ ‫כל כך שנבנה משום המתפללים על הקבר שלא תיטרד כוונתם‪ ,‬אלא נראה שנבנה משום כבודו של הצדיק‪ ,‬ובכהאי גוונא יש לדעתם חשש זילותא‪ ,‬אבל הכא‬ ‫שלא נבנה אלא גג בעלמא‪ ,‬הרי הדבר מוכח שלא נעשה משום כבוד‪ ,‬אלא אך ורק למגן ומחסה על המתפללים מפני הגשם והשמש‪ ,‬ובכהאי גוונא לכולי עלמא‬ ‫ליכא שום חשש זילותא לצדיקים הקודמים‪.‬‬ ‫שוב הראני אחד מראשי חברה קדישא הראשית והכללית ‪ -‬פרושים‪ ,‬מה שכתב בספר גשר החיים (פרק כח‪ ,‬אות א) בזה הלשון‪ :‬ומאז שתיקן רבן גמליאל‬ ‫דיבנה (מועד קטן כז‪ ):‬לא להבדיל בבגדים בין עשירים לעניים‪ ,‬ותקנו תקנות עוד שלא לבייש את העניים לכל הפחות במותם‪ ,‬ושאז 'לא ניכר שוע לפני דל'‪ ,‬בשגם‬ ‫ירד ודלל מצב אומתנו‪ ,‬פסקו מלחצוב המערות הנהדרות באותם בניני זכרון‪ ,‬עכ"ד‪ .‬ואמר לי‪ ,‬כי זהו המקור למנהג בני ירושלים שלא לבנות אוהל על קברי‬ ‫צדיקים‪ ,‬משום שלא להבדיל בין המתים‪ ,‬וכדכתיב (איוב לד‪ ,‬יט) "ולא ניכר שוע לפני דל"‪[ .‬ואמר לי עוד‪ ,‬כי מחמת טעם זה נהגו בירושלים שלא לקבור בטלית‬ ‫אף אדם חשוב וצדיק‪ ,‬משום 'לא ניכר שוע לפני דל']‪.‬‬ ‫ומכל מקום אף לפי דבריו סברתינו הקודמת במקומה עומדת‪ ,‬דיש לומר דדוקא כשבונים אוהל לכבודו של הצדיק‪ ,‬אז יש בזה משום הבדלה בין המתים‪,‬‬ ‫והוא מנוגד למאמר הכתוב 'ולא ניכר שוע לפני דל'‪ ,‬אבל גג בעלמא שלא נבנה ליקרא דשכבי‪ ,‬אלא ליקרא דחיי‪ ,‬לרווחת והנאת המתפללים על הקבר‪ ,‬אין בזה‬ ‫משום הבדלה בין המתים‪ ,‬ואין בזה ניגוד להא דכתיב 'ולא ניכר שוע לפני דל'‪.‬‬ ‫ואחתום בתפלה וברכה שנזכה כולנו לחיים טובים ארוכים עדי ביאת ינון בעגלא ובזמן קריב‪.‬‬ ‫ע‪ .‬י‪ .‬א‪.‬‬ ‫מרא דמנהגא‬ ‫לפנינו כמה ממנהגי יום השבת של רבינו‪ ,‬שלא נדפסו בספר 'זמירות לשבת עטרת יהושע'‪,‬‬ ‫ונלקטו עתה על ידינו לקראת הדפסת המהדורה החדשה השלימה והמבוארת‬ ‫א‪ .‬מעת שעלה לארץ הקודש‪ ,‬היה זהיר שלא לשלוח מכתב על הכוס לפני אכילתו‪.‬‬ ‫יב‪ .‬בתקופת מחאות השבת בשנת תשט"ז לפ"ק‪ ,‬היה רבינו יוצא‬ ‫ידי הדואר בערב שבת קודש‪ ,‬משום שחשש שבבית הדואר יעשו בו‬ ‫פריצי עמינו מלאכה בעצם יום השבת רחמנא ליצלן‪ ,‬ונמצא שהוא מדי שבת בבוקר לפני התפילה לעבר מקום פרצת חילולי השבת‪,‬‬ ‫להרים קול מחאה נגד עושי הרשעה‪.‬‬ ‫גורם לחילול שבת‪.‬‬ ‫יג‪ .‬העטרה על טליתו בשבת ויום טוב היתה של שרשראות‬ ‫ב‪ .‬בפשיטת הבגדים במקוה היה זהיר לפשוט תחילה צד שמאל‪,‬‬ ‫ואחריו צד ימין‪ .‬וסדר הפשיטה היה כך‪ :‬תחילה המנעלים [ובימות החול‪ :‬קלועה]‪.‬‬ ‫יד‪ .‬מעשה היה פעם בלידת בת‪ ,‬ובעת קריאת השם אמר אביה‬ ‫והפוזמקאות‪ ,‬אחר כך המכנסיים‪ ,‬ולבסוף הטלית קטן והחלוק‪ ,‬ואז‬ ‫הלך עד לבור הטבילה‪ ,‬ושם הסיר את הכובע ('קאפל') מעל ראשו‪ .‬לחזן השם שרוצה לתת‪ ,‬וחותנו שעמד בסמוך זעק לחזן שם נוסף‪,‬‬ ‫ג‪ .‬סדר לבישת הבגדים היה כך‪ :‬ליד בור הטבילה כיסה ראשו ואמר החזן את שני השמות יחד‪ ,‬והורה רבינו כי השם שנתן לה‬ ‫בכובע ('קאפל')‪ ,‬ואז הלך למקומו‪ ,‬ולבש החלוק והטלית קטן‪ ,‬אחר אביה עיקר‪ ,‬ואין צריך לחשוש כלל לשם הנוסף‪.‬‬ ‫טו‪ .‬לא הסכים בשום אופן לכבד שני אחים‪ ,‬אחד בהגבה ואחד‬ ‫כך המכנסיים‪ ,‬ולבסוף הפוזמקאות והמנעלים‪.‬‬ ‫ד‪ .‬בקיץ שנת תש"ן לפ"ק‪ ,‬כאשר רוחות מלחמה נשבו בארץ‪ ,‬צוה בגלילה‪ ,‬מחשש עינא בישא‪.‬‬ ‫טז‪ .‬הנוסח בברכת ההפטרה‪' :‬כי אל מלך נאמן ורחמן אתה';‬ ‫רבינו לקיים יום תפילה גם בשבת‪ ,‬כשהוא מסתמך על מה שנאמר‬ ‫במשנה (תענית יט‪" ).‬על אלו מתריעין בשבת‪ ,‬על עיר שהקיפוה 'ולעלובת נפש תושיע במהרה בימינו'‪.‬‬ ‫נכרים" וכו'‪.‬‬ ‫יז‪ .‬ברית מילה שהתקיימה בשבת‪ ,‬ורבינו אמר הברכות‪ ,‬לא שתה‬ ‫ה‪ .‬אמר בשם הרה"ק בעל דברי יחזקאל משינאווא זצ"ל‪ ,‬כי שולחן מהכוס‪ ,‬אלא הטעים לתינוק‪.‬‬ ‫שיש עליו נרות שמן דולקים‪ ,‬מותר להזיזו בשבת‪ ,‬אבל אסור להרימו‪.‬‬ ‫יח‪ .‬בשבת פרשת נח היה לפעמים מכבד לזמר הפיוט 'יום‬ ‫ובנרות של חלב מותר גם להרימו‪[ .‬במהדורה החדשה יודפס אי"ה ביאור‬ ‫שבתון'‪ ,‬משום שנאמר בו 'יונה מצאה בו מנוח' ‪' -‬כאשר נשבע על‬ ‫רחב על הוראה זו‪ ,‬ששמענו מפי הגה"צ רבי צבי אריה זארגער שליט"א]‪.‬‬ ‫ו‪ .‬שתי החגורות שישנן במלבושי ירושלים לשבת‪ ,‬היה רבינו חוגר מי נח'‪.‬‬ ‫יט‪ .‬הורה שאין להתפלל תפילת ערבית במוצאי שבת‪ ,‬לפני‬ ‫זו על גבי זו‪ ,‬גם כששבת בחוץ לארץ במקום שאין עירוב כלל‪.‬‬ ‫ז‪ .‬הנוסח בתפילת ערבית [גם בימות החול] 'השכיבנו ה' אלקינו שבירך ברכת המזון על הסעודה השלישית‪ ,‬כדי שלא להפסיד‬ ‫אמירת 'רצה'‪.‬‬ ‫לשלום'‪.‬‬ ‫כ‪ .‬בשנות מגוריו בחוץ לארץ‪ ,‬אמר במוצאי שבת הפסוקים 'ברוך‬ ‫ח‪ .‬תיבת 'שבת' שלש פעמים בברכת הקידוש‪ ,‬אמר בקמץ תחת‬ ‫ה' לעולם אמן ואמן'‪.‬‬ ‫הבי"ת‪ .‬ותיבת 'קדשך' בסגול תחת השי"ן‪.‬‬ ‫כא‪ .‬כשסעד סעודת מלוה מלכה בביתו‪ ,‬לא נהג לרקוד באמירת‬ ‫ט‪ .‬בנוסח 'רצה והחליצנו' שבברכת המזון לשבת אמר‪" :‬בנחמת‬ ‫תפילת 'רבונו של עולם'‪ ,‬אבל כשסעד בבית המדרש שהמנהג שם‬ ‫ציון עירך ובבנין ירושלים עיר קדשך"‪.‬‬ ‫י‪ .‬נשאל פעם אודות אמירת התפילה 'רבונו של עולם הריני מוחל' לרקוד‪ ,‬היה רוקד עמהם‪.‬‬ ‫כב‪ .‬פעם מחמת השעה המאוחרת‪ ,‬זמרו תפילת 'רבונו של עולם'‬ ‫וכו'‪ ,‬בקריאת שמע שעל המיטה שבליל שבת קודש‪ ,‬ואמר שאפשר‬ ‫בחטף‪ ,‬וכשגמרו אמר רבינו שאין ראוי לומר תפילה זו במהירות‪,‬‬ ‫לאמרה‪.‬‬ ‫יא‪ .‬הורה כי מי שצריך לאכול בשבת לפני התפילה‪ ,‬יקדש על וצוה לחזור ולזמרה במתינות‪.‬‬ ‫נועם שיח‬ ‫ש יח ות ק וד ש וסיפ ור י צ ד יק ים ש נש מ ע ו מפ י ר בי נו‬ ‫למנין אדם שנוצר על ידי ספר יצירה‪ ,‬ומביא שזקינו רבי אליהו בעל‬ ‫להילולת רבינו יהודה ליוא ז"ל ‪-‬‬ ‫שם מחעלם זצ"ל ברא אדם כזה‪ .‬ואם היה סיפור בריאת הגולם על‬ ‫המהר"ל מפראג ‪ -‬י"ח אלול‬ ‫מספר מרא דעובדא (חלק א‪ ,‬עמוד קכג)‬ ‫ידי המהר"ל אמיתי‪ ,‬היה ודאי החכם צבי מזכיר זאת‪.‬‬ ‫[הוספת המערכת‪ :‬כהיום כבר הוכיחו חוקרים רבים מתוך סגנון‬ ‫כל סיפורי הגולם מפראג שנדפסו בספר 'נפלאות מהר"ל'‪,‬‬ ‫הספר עצמו‪ ,‬ומעוד ראיות ברורות‪ ,‬שכל הספר בדוי מהלב‪ ,‬וכגון ממה‬ ‫באמתלא שנמצאו בכתב יד עתיק שנכתב על ידי חתן המהר"ל‬ ‫שכתב (עמוד ‪" :)13‬אתה מסוגל לתקן שעונים"‪ .‬ותיבת 'שעון' עוד לא‬ ‫מפראג ז"ל‪ ,‬הם באמת בדויים מהלב‪ ,‬ולא היו דברים מעולם‪ .‬כך‬ ‫הומצאה אז‪ .‬וממה שכתב (עמוד ‪" :)36‬כי אם חתנו הגאון מוהר"י כ"ץ‬ ‫הודה בעצמו מחבר הספר להרה"ק רבי חנה הערש רובין זצ"ל‪ ,‬והוא‬ ‫זצ"ל"‪ .‬והרי לפי הבדותא‪ ,‬מהר"י כ"ץ עצמו כתב הספר‪ .‬ועוד כהנה‪.‬‬ ‫סיפר זאת לאבא מארי זצ"ל‪ ,‬ואני שמעתי ממנו‪.‬‬ ‫ובענין מכתב המהר"ל מפראג שנדפס בספר אמרי יוסף (על‬ ‫מחבר הספר היה תלמיד חכם וגדול בתורה‪ ,‬בשם 'רבי יהודה‬ ‫המועדים)‪ ,‬שמספר בו על הגולם שברא‪ ,‬עיין בספר משנה ברורה עם‬ ‫יודל ראזנבערג'‪ ,‬והוא חיבר כמה ספרים מחידושיו‪ ,‬אך סיפורי הגולם‬ ‫פסקי החזון איש (חלק א‪ ,‬פסקי החזון איש סימן נה) שכתב [עורך הספר] בזה‬ ‫הודה בעצמו שהוא בדאם מהלב‪.‬‬ ‫הלשון‪" :‬מזמן ביררתי אצל אחד מאדמור"י בית ספינקא‪ ,‬דכל המכתב‬ ‫הזה הוא שקר‪ ,‬וזה שהמציאו הכניסו במי תה הנקרא בלע"ז (סענס)‪,‬‬ ‫גם עצם העובדא שהמהר"ל ברא גולם איכא למשמע משו"ת‬ ‫וקברו באדמה‪ ,‬כדי שיראה כאילו נכתב מזמן המהר"ל"]‪.‬‬ ‫חכם צבי (סימן צג) שאינה אמיתית‪ .‬שהרי הוא דן שם‪ ,‬אם מותר לצרף‬