זכרו תורת משה · Zichru Toras Moshe — כי תבוא (2026-08-24)

גליון קטו -כי תבוא תשפ"ו
גליון מוגדל לרגל הילולא קדישא השלשים -כ' אלול תשפ"ו
אמרות טהורות
במדרש (תנחומא ראה ,יא) איתא' :ושמחת בכל הטוב', והיה כי תבוא אל הארץ וגו' .נראה לבאר בדרך רמז
אין טוב אלא תורה ,שנאמר (משלי ד ,ב) 'כי לקח טוב נתתי על פי מה שכתב בנועם אלימלך (בפרשתן) לפרש מה דאיתא
לכם' ,לפיכך משה מזהיר את ישראל 'עשר תעשר' ,ע"כ .וצריך בגמרא (עבודה זרה יט :):לעולם ישלש אדם שנותיו ,שליש במקרא,
ביאור .ונראה בהקדם מה שכתב בישמח משה (פרשת נשא) ,כי שליש במשנה ,שליש בתלמוד .כי כשאדם מתחיל לעבוד את
כל השפעות הברכות באות על ידי התורה ,ולכן כשהתורה היט בוראו ,אינו אלא במקריות ,שלפעמים יתגבר על יצרו ,ולפעמים
בשלימותה ,גם הברכה היא בשלמות לישראל המחזיקים אותה. יצרו מתגבר עליו ,וזהו 'מקרא' ,לשון מקריות .ואחר כך צריך
והנה נשמות ישראל הן עצם אותיות התורה ,ונמצא שכשיש לעלות במעלה יתירה ,דהיינו 'שליש במשנה' ,המורה על יחודים
שלום לישראל ,והם מקורבים זה אל זה ללא פירוד כלל ,התורה בעולמות עליונים ,ולבסוף 'שליש בתלמוד' ,שהוא מדה שאין
היא בשלימותה ואינה מוציאה הנשפע בה לאיבוד ,וכדרך כלי גדולה הימנה (בבא מציעא לג .).וזהו דאמרינן (ביכורים א ,יא) 'הקונה
שלם ,אבל כשיש ביניהם פירוד ,הרי אותיות התורה מפורדות, שלשה אילנות מביא וקורא' [דקנה קרקע .רע"ב] .היינו כי מי
ויש בה הרבה סדקים ,ונשפך ממנה הנשפע בה ,וכדרך כלי שקנה כל שלש מדריגות דלעיל ,זה קנה קרקע ,שיש לו יסוד
נקוב וסדוק ,ומקבלים השפע המסבבים בחוץ ,סביב רשעים גמור ,עכ"ד .ועל פי זה יש לרמז במאמר הכתוב והיה כי תבוא
יתהלכון ,ורק התמצית הנדבק בדופני הכלי מגיע לישראל, אל הארץ .ודרשו חז"ל (במדבר רבה יג ,ה) 'אין והיה אלא לשון
עכ"ד .והנה על ידי מצות מעשר ,כשכל אחד מישראל מהנה שמחה' .והיינו ששלימות השמחה תהא רק בשעה שתבוא אל
מנכסיו את הלוי שאין לו נחלה ואת העני התאב לכל דבר, המדריגה העליונה להיות לך ארץ וקרקע ,לפי שאז וירשתה
השלום והאחדות מתרבה ביניהם .וזו כוונת המדרש אין טוב וישבת בה -תהא העבודה אצלך כירושה שאין לה הפסק ,ולא
אלא תורה .פירוש ,אין שפע הטוב יורד לעולם אלא על ידי במקריות כדבר שאינו תמידי .וזהו שמסיים ושמת בטנא ,ועל
התורה ,שהיא הכלי המחזיק ברכה .לפיכך משה מזהיר את דרך שפירש באור החיים הק' ,כי 'טנא' בגמטריא ששים ,ומורה
ישראל עשר תעשר ,כדי להרבות שלום ואחדות בישראל ,שאז על ששים מסכתות שבתלמוד ,ע"כ .ולדרכינו הכוונה ,כי
תהא התורה ככלי שלם ,ולא תוציא הנשפע בה לאיבוד חלילה. המדרגה העליונה היא להשיג בחינת תלמוד ,שאין לך מדה
(עטרת יהושע תבוא ,עמוד קמא). גדולה הימנה( .עטרת יהושע תבוא ,עמוד קלד):
השקיעה על הדלקת הנרות .וזהו דלא כנהוג כיום ,להכריז על הדלקת
הנרות ארבעים מינוט לפני השקיעה .אך כבר כתב בקצות השולחן (סימן מי שהוא מברר מקחו של צדיק
עד ,סעיף יב) בזה הלשון :ובארץ ישראל המנהג להדליק בכמו ארבעים מינוטין כאילו מקיים עשרת הדברות (בראשית רבה נח ,ח)
קודם השקיעה ,עכ"ד .וזאת אף שהוא עצמו כתב (סימן עג ,ס"ק יד) בזה בתחילת שנת תש"ן לפ"ק כאשר רצו המתחדשים להנהיג להדליק נרות
הלשון' :המנהג בעיה"ק ירושלם תובב"א שתוקעין בערב שבת ארבעים שבת קודש בירושלים ת"ו ,עשרים 'מינוט' לפני השקיעה ,יצא רבינו בקול
מינוט קודם השקיעה הנראית ,ואז סוגרין החנויות' ,עכ"ד .וכדי שלא יסתרו קורא יחד עם בית דינו ,להכות על קדקדם ,וחגר כגבור מתניו להחזיק מנהג
דבריו אהדדי ,נצטרך לומר כי הנשים הנמצאות בבית היו מדליקות בעת המקום כמאז ומקדם להדליק ארבעים 'מינוט' לפני שקיעת החמה.
ההכרזה הראשונה ,ורק האנשים שהיו בחנויות ,היו סוגרים החנויות בהכרזה והנה מקור מנהג ירושלים הוא בכף החיים (סימן רנו ,ס"ק ה) שכתב
הראשונה ,ומדליקים בהכרזה שניה [למי שאין אשתו מדלקת בשבילו] .וכיום בזה הלשון :ומנהגינו פה עיה"ק ירושלים ת"ו ,להכריז השמש בכל מבואות
שהחנויות בחוצות עיר ,סוגרות בדרך כלל את שעריהן זמן רב לפני כניסת ישראל חצי שעה קודם שאין השמש נראית על הארץ ,דהיינו בי"א ושליש
השבת ,בטלה לה הכרזה שניה לגמרי. מן היום ,להכין עצמם להדלקה ולהטמנת חמין .ואחר עשרה דקים ,דהיינו
וכנראה נוסד המנהג בירושלים להדליק ארבעים מינוט לפני השקיעה, בי"א וחצי ,חוזר ומכריז שידליקו ,עכ"ד.
על פי מה שהביא במגן אברהם (סימן רסא ,ס"ק ט) בשם הב"ח (סימן רסא, וכוונתו לשעון ארץ ישראל העתיק ('השעון הערבי') ,שמדי יום בעת
ד"ה מיהו כבר) ,שיש להחמיר כמו שכתבו כמה ראשונים ,דמתחלת השקיעה שקיעת החמה ,מזיזים אותו בידים לשעה שתים עשרה בדיוק[ .ומה שכתב
הוי לילה ,ושלשה רביעי מיל קודם לזה הוי בין השמשות ,וכן ראיתי זקנים כי בשעה אחת עשרה וחמישים מינוט כבר אין השמש נראית על הארץ,
ואנשי מעשה שפירשו ממלאכה שתי שעות קודם שבת ,עכ"ד .הרי שאנשי מבואר במה שכתב בספר נברשת (חלק א ,דף נט ).בזה הלשון' :ברור הוא
מעשה נהגו כבר מלפנים לפרוש ממלאכה שתי שעות קודם השבת. אצל כל יושבי ירושלם ,שמחשבים את זמן השקיעה בירושלם לא כמו שהיא
ואף שכתב בשולחן ערוך (סימן רסג ,סעיף ד) בזה הלשון' :אם רוצה במציאות פה ,אלא מוסיפים עוד שבעה דקים עליה ,כדי לחשב אותה
להדליק נר בעוד היום גדול ולקבל עליו שבת מיד ,רשאי וכו' ,ובלבד שיהא במאוחר וכו' .וכן המכריז המוגרע"ב (-שיתאספו הישמעאלים לתיפלתם) ממתין
מפלג המנחה ולמעלה' ,עכ"ד .וזמן ההדלקה של ארבעים מינוט לפני כנ"ל שבעה דקים ,ואחר כך הוא צועק ומודיע לכל שהוא שעה י"ב ,והוא
שקיעת החמה ,הוא בפשטות זמן רב לפני פלג המנחה לשיטת רבינו תם. סוף השקיעה ,ומתחיל בין השמשות' ,עכ"ד .ונמצא כי אף שהשמש כבר
מכל מקום כבר כתב בפרי מגדים (סימן רסג ,אשל אברהם ס"ק י) בזה הלשון: אינה נראית על הארץ לפני שעה שתים עשרה ,אבל שקיעת החמה לפי
הנוהגים ב' שעות קודם צאת הכוכבים לקבל שבת יפה הוא ,וידליק אז, ההלכה אינה אלא בשעה שתים עשרה].
וניכר שהוא לכבוד שבת ,עכ"ד .הרי דשפיר דמי לקבל שבת שתי שעות
ואם כי לדברי הכף החיים נמצא ,שהמנהג העתיק בירושלים היה להכריז
לפני הלילה ,אף שעל ידי כן יצטרך להקדים גם ההדלקה.
ארבעים מינוט לפני השקיעה על סגירת החנויות ,ושלשים מינוט לפני
חדשות אני מגיד
סיפורים וענינים מרבינו שעדיין לא נשמעו ברבים
עוד באותו ענין אמר לי פעם בלשון קדשו" :דער שינאווא'ער רב המשך מרשימותיו הנפלאות של הרה"ח
האט דאך שוין גע'פסק'נט ,אז היינטיגע צייטן דארף מען זיך פירן מוה"ר יוסף שלמה פייערשטיין שליט"א:
קודם מיט 'עשה טוב' ,און ממילא וועט שוין דערנאך ווערן 'סור ט .מדי שנה בערב ראש חודש אלול ,אחר תפלת שחרית
מרע'" .והיתה כוונתו למה שכתב בספר דברי יחזקאל פרשת ויחי כשהלכו הבחורים לסעוד פת שחרית ,ישב רבינו ללמוד לעצמו
לפרש הוויכוח שבין יעקב אבינו ליוסף הצדיק ,שיעקב אבינו סבר בספר 'שער המלך' כהכנה לחודש הרחמים והסליחות .וכאשר
שצריך קודם לשוב על כל העוונות ,ואחר כך לעסוק בתורה חזרו הבחורים וההיכל התמלא ,החלו באמירת כל ספר התהלים,
ומצוות ,ויוסף הצדיק סבר להיפך ,ומובא כמה פעמים בספרו הק' מהחל ועד גמירא .וכשגמרו את ספר תהלים ,צעדו כל הבחורים
'עטרת יהושע'. יחד עם רבינו לעבר בית מדרשינו ברחוב יואל ,ושם אמרו סדר
יג .כשזכיתי להבחן אצל רבינו על חלק השולחן ערוך הנוגע תפילת 'יום כיפור קטן' ,כשכל אנשי שלומינו ,מנער ועד זקן,
להוראה ,נבחנתי יחד עם הרה"ח ר' יצחק אייזיק ווייס שליט"א, התאספו ובאו לומר התפילה ברוב עם ,והיתה ההתעוררות במקום
שהיה החברותא שלי בכולל האברכים של רבינו .היה זה בליל רבה וגדולה ,ולבבות כולם פעמו ברגשי קודש ,כי הנה הימים
ששי ,בביתו נאוה קודש ברחוב עזרא ,ורבינו בחן אותנו הדק היטב, הקדושים כבר ממשמשים ובאים.
סעיף אחר סעיף ,השולחן ערוך ונושאי כליו ,כדרכו בקודש תמיד. י .בכל אחת מהשבתות שבתוך חודש אלול ,התאספו שוב כל
והנה באמצע הבחינה נכנסה הרבנית לחדר ,והתלוננה כי הבית אנשי שלומינו ,מנער ועד זקן ,יחד עם רבינו ,בהיכל בית מדרשינו
מתחיל להיות מוצף במי שופכין ,מאחר שהצינור סתום ,והמים ברחוב יואל ,לפני סעודה שלישית ,וגמרו את כל ספר תהלים מהחל
אינם יורדים בו ,והיא אובדת עצות .נענה החברותא שלי ר' יצחק ועד כלה ,כאשר היכל בית המדרש מלא עד אפס מקום.
אייזיק שליט"א ,ואמר ,כי במקרה נשאר בכיסו 'כרטיס ביקור' [אמר הכותב :אמרנו להביא כאן פיסקא אחת ,הנוגעת לענין דלעיל,
('ביזנעס קארד') של מאן דהו המתעסק בפתיחת סתימות ,והוא שהדפסנו בספר 'זמירות לשבת עטרת יהושע' ,בזה הלשון :מאז
ה'עקסידענט' שאירע לרבינו בתחילת קיץ שנת תשנ"ד לפ"ק ,כשהוא
מפרסם שהוא עובד עשרים וארבע שעות ביממה ,והוא מוכן לבוא
כבר היה בגיל תשעים ,נחלשו כוחות הגוף שלו .אך לעומת זאת,
גם בשעות הלילה המאוחרות .אומר ועושה ,הוא התקשר לאותו בן
בכוחות הנפש שלו ,לא נראתה תשישות ולאות .הוא לא הרפה מאומה
אדם ,והלה אכן בא באמצע הלילה לבית רבינו ,ופתח את הסתימה.
מסדר עבודתו ,לא שינה מאומה מדרכו הקדושה מימים ימימה ,ולא
ונענה אז רבינו ואמר בלשון קדשו" :כבר כתב הרה"ק מקומארנא
ויתר על ההנהגות שנהג בהן מקדם .דוגמא לכך ראו בחודש אלול
ז"ל בספריו ,כי המתבונן היטב ,יכול לראות בכל פרט ופרט מחיי
שאחר ה'עקסידענט' המדובר .באותה תקופה כבר התאחרו הזמנים
היום יום ,השגחה פרטית נפלאה מאת בורא עולם .וכגון אנו מאוד אצל רבינו ,ולא נשאר לו אחר סעודת יום השבת אלא זמן קצר
במצבנו ,הרי אי אפשר שרק במקרה נשאר בכיס כרטיס זה בדיוק לנוח ,ולא עלה על דעת אדם שבתשישותו הגדולה ירצה להקדיש חלק
כשהבית הוצף ,ואין זה אלא השגחה פרטית משמים". ניכר מזמן זה לקיום המנהג הקדום לגמור את ספר התהילים בשבת אחר
יד .זכיתי להסתופף בצל קודש הקדשים ,רבינו הק' בעל ויואל הצהרים ,ולכן לא העירוהו משנתו אלא לקראת הסעודה השלישית.
משה מסאטמאר זצ"ל ,בקיץ האחרון לימי חייו שנת תשל"ט לפ"ק, ויהי בהקיצו ,ובראותו כי השבת כמעט חלפה ועברה ,והוא לא יוכל
מחג השבועות ,ועד להסתלקותו לחיי העולם הבא ביום כו-אב. לומר תהילים כדרכו ,היה צערו גדול מנשוא ,ורתח בריתחא דאורייתא
כשחזרתי לירושלים ,והיה זה כמה ימים אחר ההסתלקות ,ובאתי על שלא העירוהו בזמן .ומאז בשבתות הבאות ,נזהרו להעירו בעוד יש
לקבל שלום מרבינו ,צוה לי לישב לידו ,ולספר מה שראיתי בעת שהות ביום לגמור את כל ספר התהילים].
שהסתופפתי בצל הקודש ,ובתוך הדברים סיפרתי לו ,כי מדי ליל יא .פעם בערב שבת קודש פרשת בשלח ,אחר אכילת פת
שבת ,בעת ששרו 'בואי בשלום' ,ורבינו הק' הפך פניו לצד מערב, שחרית ,כשחזרתי להיכל הישיבה להשתתף בסדר של לפני
היה רוקד בהתלהבות ,ומכה כף אל כף בשמחה עצומה ,וכל הקהל הצהרים ,וההיכל היה ריק ,מיד בהיכנסי שמעתי את רבינו זועק
עמדו צפופים כשפניהם למזרח ,לראות את המחזה הנהדר .נענה בקולי קולות .תחילה לא הבנתי פשר דבר ,אך מיד ראיתי כי רבינו
רבינו ואמר בלשון קדשו" :מ'זאגט אז צדיקים פאר די הסתלקות עומד ליד הסטענדער שלו ,ומעביר הסדרא שנים מקרא ואחד
ווערן אסאך שטארקער". תרגום ,וכמנהגו בכל ערב שבת להעביר הסדרא כשהוא עטור
אחר כך כשרציתי לילך ,אמר לי רבינו בלשון תמיהה ותביעה: בתפילין של רבינו תם ,והוא עמד אז אצל פסוקי השירה ,ואמרם
"שוין גייסטו?" .כי רצה שאשאר ואספר לו עוד ועוד ממה שזכיתי בהתלהבות אדירה ובשאגות רמות מחרישות אזנים ,ובנוסח שנהוג
לראות בצל צדיקו של עולם. לקרוא אותם בתורה בפרשת בשלח ובשביעי של פסח ,ואת התרגום
טו .מענין לענין ,שמעתי מבן אחי הרבנית ע"ה ,שהוא למד אצל אמר רק בסוף הפרשה ,והדבר נחרט כל כך בזכרוני עד שנדמה לי
רבינו באותה שנה שהסתלק בה רבינו הק' מסאטמאר ,והוא כאילו אני שומע אותו עכשיו עומד וקורא.
התאכסן בביתו ,עד שהיה כאחד מבני הבית. יב .הזדמן לי כמה פעמים לשוחח עם רבינו בעניני עבודת ה',
וסיפר ,כי רבינו יחד עם חברי הבד"צ נסעו לארצות הברית ואפרט מקצת משיחות אלו.
להשתתף במעמד הקמת המצבה בכלות השבעה ,וכשחזר פעם ביקשתי שיאמר לי דברי חיזוק ,והשיב בלשון קדשו" :דער
מנסיעתו ,באו כל תלמידי הישיבה ואברכי הכולל לקבל פניו ,וכפי שינאווא'ער רב האט געזאגט ,אז אקעגן יצר הרע העלפט נישט קיין
שהיה נהוג תמיד ,ורבינו סיפר להם איך עברה עליו הנסיעה ,והיה רבי ,נאר מ'מוז אליין הארעווען און ארבעטן" .והאריך בשיחת
דומה אז לראש משפחה שחוזר מנסיעה ארוכה ,ומספר לבני קדשו ,כי אף מי ששרוי בצער וכאב לב על שאין היצר מניחו
המשפחה את כל הקורות אותו. לנפשו ,ורודף אחריו כאילו היה איזה רשע ,ומפני זה בא לרבו
ויהי לאחר שכולם נפרדו מרבינו והלכו להם ,נשארו רק הוא הצדיק ,ומבקש שיברכו שיפטר מהיצר ושיפסיק מלרדפו ,ועל זה
והרבנית ע"ה בחדר ,ונענה רבינו ואמר לרבנית" :איך בין געווען אין באה התשובה הנזכרת ,שאין הדבר תלוי אלא בו עצמו.
אמעריקע ,און איך האב געזען אז דער עולם דרייט זיך מיט ופעם כשביקשתי חיזוק למלחמת היצר ,ענה לי בלשון קדשו:
אראפגעלאזטע נעזער .נו ,מעג מען אזוי זיין?" - - -והדברים "דו זיצסט דאך און לערנסט" .והיה זה בימי אברכותי ,כשלמדתי
מובנים ,שלא יכל לסבול את העצבות והמרה שחורה שראה על פני בכולל האברכים של רבינו ,והיה זה חיזוק עצום לשמוע ממנו
האנשים ,וסבר שיש להתעודד ולהמשיך בחיי תורה ועבודת ה'. מילים אלו ,שעל ידי לימוד התורה אפשר לצאת מכל המצוקות.
ובחרת בחיים
מ תו ך פ ע ו ל ו ת יו ה כ ב י רו ת ש ל ר ב י נ ו נ ג ד ה ב ח י ר ו ת ה א ס ו ר ו ת ל כ נ ס ת ה מ י נ י ם
ועיקר תכליתו היה לאפרושי מאיסורא ,להזהיר ולעורר הלבבות ,על עוד בבחירות השניות לכנסת המינים ,שהתקיימו ביום כ"ו תמוז
האיסור החמור הרובץ על הבחירות. שנת תשי"א לפ"ק ,והיה זה לא יותר ממחצית השנה וקצת ,מעת
במהלך הביקור ,נשא רבינו הק' מסאטמאר דרשה חוצבת להבות עלות רבינו לארץ הקודש ,כבר עמד הוא על משמרת הקודש,
אש ,בעיר בני ברק ,בנושא ,והיא השאירה רושם אדיר ,ורבים גמרו בעשיית פעלים נגד ההשתתפות בבחירות.
אומר בעקבותיה שלא להשתתף בבחירות .מובן שרבינו היה נוכח בפרוס אותן הבחירות ,השתדל רבינו אצל אחד מגדולי הרבנים
בעת הדרשה ,ובמכתב לאחד מאנשי שלומו ,הוא מתארה במילים נ"ע ,שיצרף את חתימתו אל האיסור החמור שיצא מטעם רבינו הק'
הנלהבות דלהלן [המכתב בשלימותו ,על כל משמעויותיו ,ראה בספר מרא מסאטמאר זצ"ל ,ואתו עמו חברי הבית דין הגדול שבירושלים ,על
דעובדא (חלק ב ,עמוד שיב והלאה)] :מי שהיה שם ,חיל ורעדה אחזו בשמעו הבחירות לכנסת המינים ,והשתדלותו אכן נשאה פרי ,והלה פרסם
דבריו הקדושים בקול חוצב להבות אש ,ופניו דומה למלאך ה' צבאות, איסור על ההשתתפות בבחירות .לימים התבטא רבינו ,כי אותו היום
אשר לא יצוייר על הכתב ,ומפיו הקדוש לפידים יומלטו וכאש בוערת, בו הצליח לשכנעו לאסור את הבחירות ,היה אצלו יום חג ומועד.
שלא מצא בכל התורה הקדושה כולה עבירה חמורה כזו ,ליקח חלק בפרוס הבחירות השלישיות ,שהתקיימו ביום ז' מנחם אב שנת
בבחירות לכנסת ,שלוקחים בזה חלק בשלש העבירות היותר חמורות תשט"ו לפ"ק ,ביקש רבינו להשתדל אצל גאון מפורסם נ"ע ,שלא
בתורה הקדושה ,עבודה זרה גילוי עריות ושפיכות דמים ,שהמה ביהרג יחתום להתיר את הבחירות ,אך כשיצא רבינו מדלת ביתו ,ופניו
ואל יעבור ,דכולהו איתנייהו בהו .ודבריו הקדושים ירדו לתוך תוכו מועדות לעבר בית אותו גאון ,הודיעוהו כי הלה כבר בא על החתום,
לחדרי בטן של כל אחד ,עד אשר געו כל העם בבכיה ,והיה שם עולם וכל ימיו דאבה נפשו של רבינו על שאיחר את המועד.
גדול בלי עין הרע כמה אלפים איש ,וכולם כאחד אמרו שהדרשה ביקורו של רבינו הק' מסאטמאר זצ"ל בארץ הקודש בשנת
הקדושה עשתה רושם טהור בנפשם ,ובודאי לא יעשו דבר נגד דעתו תשט"ו לפ"ק ,היה הראשון מאז עלה לכהן פאר כרבה של ירושלים.
הקדושה ליקח חבל בבחירות ,וכן קיימו. הביקור נערך בתקופה שלפני הבחירות השלישיות לכנסת המינים,
מכתב שהתקבל במערכת
מראש כולל חשוב שליט"א
לכבוד המערכת החשובה.
אבקש לתת מקום בגליונכם לשורותיי אלה ,אודות מה שנתעוררו כמה מתלמידי רבינו זיע"א לחקור ,היות שמפורסם בפי כל ,שהמנהג בירושלים הוא שלא
לעשות אוהל על קברי הצדיקים ,האם הגג שבנו על ציון רבינו הוא בכלל זה או לא.
והנה ראשית כל אקדים ,כי חקרתי ודרשתי הרבה ,ושאלתי הן את חברה קדישא פרושים ,הן חברה קדישא חסידים ,והן חברה קדישא של עדת הספרדים
(הנקראים 'עץ חיים' ,והם נוהגים בכל מנהגי ירושלים) ,וכולם אמרו פה אחד ,שאין ידוע להם אודות תקנה או איסור שלא לבנות אוהל ,ורק מנהג בעלמא הוא
שנהגו כן ,משום כבודם של הצדיקים מהדורות הקודמים שלא עשו על קברם אוהל ,והוה זילותא להם אם יעשו אוהל על קברם של הצדיקים מהדורות האחרונים.
ואמרתי דאי משום הא ליכא למיחש למידי ,שהרי כבר ביאר רבינו הק' זללה"ה בשו"ת דברי יואל (יורה דעה סימן ק) שאין לחוש כלל שלא לבנות אוהל על
קברו של צדיק משום זילותא דצדיקים הקודמים ,והאריך בזה מאד ,דאדרבה מדינא דגמרא הוה בניית אוהל זילותא להצדיק ,אלא שבדורות האחרונים נשתנה
המנהג ,ובונים אוהל על קברם של צדיקים ,אבל עכ"פ אין בזה זילותא לצדיקים הקודמים אם נהגו בהם כדינא דגמרא .ועיין שם (אות ה) שהביא גם משו"ת טוב
טעם ודעת (מהדורא ג חלק ב ,סימן רז) שכתב גם כן שאין בזה זילותא לצדיקים הקודמים ,מטעמים אחרים.
והנה רבינו הק' זללה"ה מביא שם (באות ג) שני טעמים מדוע נשתנה המנהג בדורות האחרונים לבנות אוהל על קברם של צדיקים ,והם :א .משום שבדורות
האחרונים טרדה קלה מטרדת דעת האדם מתפלתו ,ולכן ראוי לתקן לבנות אוהל כדי שיהיה אפשרות להתפלל שם קצת בכוונה .ב .דעכשיו אי אפשר להיות
בטוח מה יולד יום ,ושמא יהיו מנה לים לחברא קדישא ,שיקברו אינשי דלא מעלי אצל הצדיק ,וזה צער גדול רחמנא ליצלן כנודע ,ואם כן הוא גדר גדול מה
שבונים לו אוהל ,להיות מובדל ומופרש מאותם שמחוץ לאוהלו ,עכתדה"ק ,ועיין שם בארוכה.
והנה הטעם השני אולי אינו שייך כל כך הכא ,לגבי ציונו של רבינו ,כי שמעתי מהרה"ג ר' משה מנחם עקשטיין שליט"א משב"ק ,כי כשנפטרה הרבנית
הצדקנית ע"ה ביום י' אייר תשמ"ב לפ"ק ,יצא רבינו לבית החיים לבדוק את שני מקומות הקבורה שקנתה היא בחלקת כולל גאליציא ,ולא מצא המקום חן
בעיניו ,והחליפם בשני מקומות אחרים ,והוסיף וקנה עוד שני מקומות מראשותיו ,כדי שלא יקבר איש בתוך ד' אמותיו .ואם כן כבר נזהר רבינו בעצמו שלא
יהיו נקברים אצלו אינשי דלא מעלי.
ומלבד זאת יש לציין ,כי רבינו צוה לאנשי כולל גאליציא להעמיק ולהרחיב את קברו יותר משאר קברים .ואולי היה טעמו גם בזה להבדיל את קברו משאר
הקברים שבאותה חלקה[ .הערת המערכת :נוכחנו באותו יום המר כ' אלול תשנ"ו לפ"ק על הר הזיתים בעת חציבת קברו של רבינו (כי לא רצינו שיחצבוהו
ישמע אלים ,כמנהג בשאר קברי ישראל) ,ואמרו לנו אז אנשי כולל גאליציא ,כי בדרך כלל עומק הקבר הוא 1.1מטר ,ורחבו 0.4מטר ,ורבינו צוה לחפור את
קברו בעומק 1.2מטר ,ולהרחיבו ברוחב 0.6מטר (וצריך עיון ממה שכתב בספר גשר החיים (פרק טז ,אות ד) שעושים עומק הקבר 1.30-40מטר ,ורוחב הקבר
ערך 0.6מטר)].
אלא שטעם הראשון ודאי שייך הכא ,וכפי שנוכחנו כי הגג שנבנה על ציון רבינו מגין על הבאים להתפלל שם מגשם ומשמש .ולפי זה שפיר יש לומר ,דאף
לדעתם של בני ירושלים דלא נקטי ככל הנזכר ,אלא חששו בבניית אוהל לזילותא דצדיקים הקודמים ,מכל מקום אין זה אלא בבניית אוהל גמור ,דליכא הוכחה
כל כך שנבנה משום המתפללים על הקבר שלא תיטרד כוונתם ,אלא נראה שנבנה משום כבודו של הצדיק ,ובכהאי גוונא יש לדעתם חשש זילותא ,אבל הכא
שלא נבנה אלא גג בעלמא ,הרי הדבר מוכח שלא נעשה משום כבוד ,אלא אך ורק למגן ומחסה על המתפללים מפני הגשם והשמש ,ובכהאי גוונא לכולי עלמא
ליכא שום חשש זילותא לצדיקים הקודמים.
שוב הראני אחד מראשי חברה קדישא הראשית והכללית -פרושים ,מה שכתב בספר גשר החיים (פרק כח ,אות א) בזה הלשון :ומאז שתיקן רבן גמליאל
דיבנה (מועד קטן כז ):לא להבדיל בבגדים בין עשירים לעניים ,ותקנו תקנות עוד שלא לבייש את העניים לכל הפחות במותם ,ושאז 'לא ניכר שוע לפני דל' ,בשגם
ירד ודלל מצב אומתנו ,פסקו מלחצוב המערות הנהדרות באותם בניני זכרון ,עכ"ד .ואמר לי ,כי זהו המקור למנהג בני ירושלים שלא לבנות אוהל על קברי
צדיקים ,משום שלא להבדיל בין המתים ,וכדכתיב (איוב לד ,יט) "ולא ניכר שוע לפני דל"[ .ואמר לי עוד ,כי מחמת טעם זה נהגו בירושלים שלא לקבור בטלית
אף אדם חשוב וצדיק ,משום 'לא ניכר שוע לפני דל'].
ומכל מקום אף לפי דבריו סברתינו הקודמת במקומה עומדת ,דיש לומר דדוקא כשבונים אוהל לכבודו של הצדיק ,אז יש בזה משום הבדלה בין המתים,
והוא מנוגד למאמר הכתוב 'ולא ניכר שוע לפני דל' ,אבל גג בעלמא שלא נבנה ליקרא דשכבי ,אלא ליקרא דחיי ,לרווחת והנאת המתפללים על הקבר ,אין בזה
משום הבדלה בין המתים ,ואין בזה ניגוד להא דכתיב 'ולא ניכר שוע לפני דל'.
ואחתום בתפלה וברכה שנזכה כולנו לחיים טובים ארוכים עדי ביאת ינון בעגלא ובזמן קריב.
ע .י .א.
מרא דמנהגא
לפנינו כמה ממנהגי יום השבת של רבינו ,שלא נדפסו בספר 'זמירות לשבת עטרת יהושע',
ונלקטו עתה על ידינו לקראת הדפסת המהדורה החדשה השלימה והמבוארת
א .מעת שעלה לארץ הקודש ,היה זהיר שלא לשלוח מכתב על הכוס לפני אכילתו.
יב .בתקופת מחאות השבת בשנת תשט"ז לפ"ק ,היה רבינו יוצא ידי הדואר בערב שבת קודש ,משום שחשש שבבית הדואר יעשו בו
פריצי עמינו מלאכה בעצם יום השבת רחמנא ליצלן ,ונמצא שהוא מדי שבת בבוקר לפני התפילה לעבר מקום פרצת חילולי השבת,
להרים קול מחאה נגד עושי הרשעה. גורם לחילול שבת.
יג .העטרה על טליתו בשבת ויום טוב היתה של שרשראות ב .בפשיטת הבגדים במקוה היה זהיר לפשוט תחילה צד שמאל,
ואחריו צד ימין .וסדר הפשיטה היה כך :תחילה המנעלים [ובימות החול :קלועה].
יד .מעשה היה פעם בלידת בת ,ובעת קריאת השם אמר אביה והפוזמקאות ,אחר כך המכנסיים ,ולבסוף הטלית קטן והחלוק ,ואז
הלך עד לבור הטבילה ,ושם הסיר את הכובע ('קאפל') מעל ראשו .לחזן השם שרוצה לתת ,וחותנו שעמד בסמוך זעק לחזן שם נוסף,
ג .סדר לבישת הבגדים היה כך :ליד בור הטבילה כיסה ראשו ואמר החזן את שני השמות יחד ,והורה רבינו כי השם שנתן לה
בכובע ('קאפל') ,ואז הלך למקומו ,ולבש החלוק והטלית קטן ,אחר אביה עיקר ,ואין צריך לחשוש כלל לשם הנוסף.
טו .לא הסכים בשום אופן לכבד שני אחים ,אחד בהגבה ואחד כך המכנסיים ,ולבסוף הפוזמקאות והמנעלים.
ד .בקיץ שנת תש"ן לפ"ק ,כאשר רוחות מלחמה נשבו בארץ ,צוה בגלילה ,מחשש עינא בישא.
טז .הנוסח בברכת ההפטרה' :כי אל מלך נאמן ורחמן אתה'; רבינו לקיים יום תפילה גם בשבת ,כשהוא מסתמך על מה שנאמר
במשנה (תענית יט" ).על אלו מתריעין בשבת ,על עיר שהקיפוה 'ולעלובת נפש תושיע במהרה בימינו'.
נכרים" וכו'.
יז .ברית מילה שהתקיימה בשבת ,ורבינו אמר הברכות ,לא שתה
ה .אמר בשם הרה"ק בעל דברי יחזקאל משינאווא זצ"ל ,כי שולחן מהכוס ,אלא הטעים לתינוק.
שיש עליו נרות שמן דולקים ,מותר להזיזו בשבת ,אבל אסור להרימו.
יח .בשבת פרשת נח היה לפעמים מכבד לזמר הפיוט 'יום
ובנרות של חלב מותר גם להרימו[ .במהדורה החדשה יודפס אי"ה ביאור
שבתון' ,משום שנאמר בו 'יונה מצאה בו מנוח' ' -כאשר נשבע על רחב על הוראה זו ,ששמענו מפי הגה"צ רבי צבי אריה זארגער שליט"א].
ו .שתי החגורות שישנן במלבושי ירושלים לשבת ,היה רבינו חוגר מי נח'.
יט .הורה שאין להתפלל תפילת ערבית במוצאי שבת ,לפני זו על גבי זו ,גם כששבת בחוץ לארץ במקום שאין עירוב כלל.
ז .הנוסח בתפילת ערבית [גם בימות החול] 'השכיבנו ה' אלקינו שבירך ברכת המזון על הסעודה השלישית ,כדי שלא להפסיד
אמירת 'רצה'. לשלום'.
כ .בשנות מגוריו בחוץ לארץ ,אמר במוצאי שבת הפסוקים 'ברוך ח .תיבת 'שבת' שלש פעמים בברכת הקידוש ,אמר בקמץ תחת
ה' לעולם אמן ואמן'. הבי"ת .ותיבת 'קדשך' בסגול תחת השי"ן.
כא .כשסעד סעודת מלוה מלכה בביתו ,לא נהג לרקוד באמירת ט .בנוסח 'רצה והחליצנו' שבברכת המזון לשבת אמר" :בנחמת
תפילת 'רבונו של עולם' ,אבל כשסעד בבית המדרש שהמנהג שם ציון עירך ובבנין ירושלים עיר קדשך".
י .נשאל פעם אודות אמירת התפילה 'רבונו של עולם הריני מוחל' לרקוד ,היה רוקד עמהם.
כב .פעם מחמת השעה המאוחרת ,זמרו תפילת 'רבונו של עולם' וכו' ,בקריאת שמע שעל המיטה שבליל שבת קודש ,ואמר שאפשר
בחטף ,וכשגמרו אמר רבינו שאין ראוי לומר תפילה זו במהירות, לאמרה.
יא .הורה כי מי שצריך לאכול בשבת לפני התפילה ,יקדש על וצוה לחזור ולזמרה במתינות.
נועם שיח
ש יח ות ק וד ש וסיפ ור י צ ד יק ים ש נש מ ע ו מפ י ר בי נו
למנין אדם שנוצר על ידי ספר יצירה ,ומביא שזקינו רבי אליהו בעל להילולת רבינו יהודה ליוא ז"ל -
שם מחעלם זצ"ל ברא אדם כזה .ואם היה סיפור בריאת הגולם על המהר"ל מפראג -י"ח אלול
מספר מרא דעובדא (חלק א ,עמוד קכג)
ידי המהר"ל אמיתי ,היה ודאי החכם צבי מזכיר זאת.
[הוספת המערכת :כהיום כבר הוכיחו חוקרים רבים מתוך סגנון כל סיפורי הגולם מפראג שנדפסו בספר 'נפלאות מהר"ל',
הספר עצמו ,ומעוד ראיות ברורות ,שכל הספר בדוי מהלב ,וכגון ממה באמתלא שנמצאו בכתב יד עתיק שנכתב על ידי חתן המהר"ל
שכתב (עמוד " :)13אתה מסוגל לתקן שעונים" .ותיבת 'שעון' עוד לא מפראג ז"ל ,הם באמת בדויים מהלב ,ולא היו דברים מעולם .כך
הומצאה אז .וממה שכתב (עמוד " :)36כי אם חתנו הגאון מוהר"י כ"ץ הודה בעצמו מחבר הספר להרה"ק רבי חנה הערש רובין זצ"ל ,והוא
זצ"ל" .והרי לפי הבדותא ,מהר"י כ"ץ עצמו כתב הספר .ועוד כהנה. סיפר זאת לאבא מארי זצ"ל ,ואני שמעתי ממנו.
ובענין מכתב המהר"ל מפראג שנדפס בספר אמרי יוסף (על מחבר הספר היה תלמיד חכם וגדול בתורה ,בשם 'רבי יהודה
המועדים) ,שמספר בו על הגולם שברא ,עיין בספר משנה ברורה עם יודל ראזנבערג' ,והוא חיבר כמה ספרים מחידושיו ,אך סיפורי הגולם
פסקי החזון איש (חלק א ,פסקי החזון איש סימן נה) שכתב [עורך הספר] בזה הודה בעצמו שהוא בדאם מהלב.
הלשון" :מזמן ביררתי אצל אחד מאדמור"י בית ספינקא ,דכל המכתב
הזה הוא שקר ,וזה שהמציאו הכניסו במי תה הנקרא בלע"ז (סענס), גם עצם העובדא שהמהר"ל ברא גולם איכא למשמע משו"ת
וקברו באדמה ,כדי שיראה כאילו נכתב מזמן המהר"ל"]. חכם צבי (סימן צג) שאינה אמיתית .שהרי הוא דן שם ,אם מותר לצרף
