gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

הארת השבת · He'aras Hashabbos — כי תבוא (2026-08-24)

מוציא לאור: הארת השבת · He'aras Hashabbos

שבוע: כי תבוא (2026-08-24)

הארת השבת · He'aras Hashabbos — כי תבוא (2026-08-24)

פתח את ה-PDF הורדה

‫תבא‬ ‫א‬ ‫ת כי‬ ‫כי תב‬ ‫פרשת‬ ‫פרש‬ ‫תשפ""ו‬ ‫תשפ‬ ‫‪326‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪26‬‬ ‫‪2‬‬‫גיליוןן ‪6‬‬ ‫ג ל ון‬ ‫ש ּ ָבת‬ ‫ר ַ‬ ‫ער‬ ‫כ ִטייגֶֶגע‬ ‫ֶעכ‬ ‫ַא ֶלע ְ‬ ‫­·´‪¬·¼Ã¬ÅðŬŰ½®°¹°¸´Ã°½´ÄŰ»°‬‬ ‫‪ďƌĞƐůĞǀŵĂŝůΛŐŵĂŝů͘ĐŽŵ‬‬ ‫ְמ ַק ְּי ִמים ֶאת הַ ּ ִמ ְצ ֹוות ְּב ִׂש ְמחָ ה‬ ‫שה‬ ‫ּ ְפ ִנִני ֵניֵי ּ ַפ ְר ׁ ָ‬ ‫והראיה‪ ,‬מיעקב בחיר האבות ‪ -‬שנסתלקה ממנו‬ ‫בפרשייתנו‪ ,‬בתוכחה‪ ,‬אנו קוראים את הפסוק‪:‬‬ ‫שכינה ורוח הקדש‪ ,‬עשרים ושתים שנים שפרש יוסף‬ ‫"תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה"‪.‬‬ ‫ממנו‪ .‬וכששמח בבשורתו כתיב‪' :‬ותחי רוח יעקב'‪,‬‬ ‫בדברי ה'זוהר הקדוש' )וירא קטז‪ (.‬נלמַ ד מפסוק זה‬ ‫ששרתה עליו רוח הקדש‪ .‬ואמרו רבותינו ז"ל )פסחים‬ ‫קי"ז‪ :(.‬אין שכינה ואין נבואה שורה לא מתוך עצבות‬ ‫– על השמחה לכלליות בני ישראל‪' :‬כהנים‪ ,‬לווים‬ ‫הארץץץ"" )כו א(‬ ‫אלל האר‬‫אא‬ ‫תבא‬ ‫ה ככיי תב‬‫"והיה‬ ‫"והי‬ ‫וכו'‪ .‬וכן מצינו באלישע ובבני הנביאים‪ ,‬דכתיב )מלכים‬ ‫וישראלים'‪ ,‬וכך הוא לשונו‪) ,‬מתורגם ללשון הקודש(‪:‬‬ ‫'והיה' לשון שמחה הוא‪.‬‬ ‫ב' ג' ט"ו(‪' :‬והיה כנגן המנגן‪ .‬וכתיב )שמואל א' י' ה'(‪:‬‬ ‫ראה מה כתוב )דברים כח(‪' :‬תחת אשר לא עבדת‬ ‫דהא עיקר כניסתם ל'ארץ ישראל' הוא לקיים‬ ‫'ולפניהם תוף וחליל וכינור והמה מתנבאים'‪.‬‬ ‫את ה' אלקיך בשמחה ובטוב לבב מרב כל'‪ .‬פסוק זה‬ ‫מצוותיה‪ ,‬וכמאמרם )סוטה יד(‪ :‬שמשה רבנו‬ ‫ואפילו בכל עבודת מצוה ותהילה‪ ,‬צריך שיהיה‬ ‫הוא סוד‪' :‬תחת אשר לא עבדת בשמחה' ‪ -‬בזמן‬ ‫נתאווה להיכנס לארץ ישראל‪ ,‬דמצוות רבות‬ ‫בתכלית השמחה‪ ,‬כמו שמצינו באביי דהוה בדיח טובא‬ ‫שה'כהנים' היו מקריבים קרבנות ועולות‪ ,‬וזו היא‬ ‫שנצטווו‪ ,‬אינן מתקיימות אלא בארץ ישראל‪.‬‬ ‫ואמר‪ :‬תפילין קא מנחנא‪ .‬וכן רב ברונא‪ ,‬משום דסמך‬ ‫'בשמחה'‪ .‬ו'בטוב לבב' ‪ -‬אלו ה'לוים'‪ .‬ו'מרב כל' ‪-‬‬ ‫וב'זוהר' )ח"א פד‪ (:‬על 'ארץ ישראל' שהיא לא‬ ‫גאולה לתפלה‪ ,‬לא פסק חוכא מפומיה כל ההוא יומא‪.‬‬ ‫אלו 'ישראל' שהיו אמצעיים ביניהם‪ ...‬כמו שכתוב‬ ‫נבראה כי אם שיעבדו בה עבודת ה'‪ .‬וזהו 'והיה' ‪-‬‬ ‫)ישעיה ט(‪' :‬הרבית הגוי לו הגדלת השמחה'‪ .‬שמחה‬ ‫חיזוק לקיום המצוות של ארץ ישראל בשמחה‪.‬‬ ‫תפלין‪....‬‬ ‫הנחתי תפלין‪..‬‬ ‫שבת‪ ,,‬הנחתי‬ ‫ושמרתיי שבת‬ ‫זכיתי ושמרת‬ ‫ה'' זכיתי‬ ‫ברוךך ה‬ ‫ברו‬ ‫לכל בית ישראל‪.‬‬ ‫ויעויין 'ב'בן יהוידע' )פרשת ראה( על השמחה‬ ‫וכך היה שח רבי לוי יצחק בנדר )שיש"ק ו תיד(‪ :‬אדם‬ ‫המיוחדת בקיום 'מצוות התלויים בארץ'‪.‬‬ ‫ה!‬ ‫אדרבה‬ ‫אלא אדרב‬ ‫להפילנו‪ ,,‬אלא‬ ‫בכדיי להפילנו‬ ‫א בכד‬ ‫התוכחה ללא‬ ‫התוכחה‬ ‫שזכה וקיים איזו מצווה‪ ,‬בא אליו היצר הרע ואומר‬ ‫הבה ונחזי שורות של חיזוק לנפש העייפה – בדברי‬ ‫ואפשר להוסיף דמיד בהמשך כתוב 'מצות ביכורים'‬ ‫דהייתה בה שמחה יתירא‪.‬‬ ‫לו‪' :‬וכי כבר מה עשית‪ ,‬מה חשוב המצוה שעשית‪ ,‬אין‬ ‫התוכחה הקשים בפרשייתנו‪ ,‬מדברי מוהרנ"ת על‬ ‫המצוה שעשית שווה כלום‪ .‬אינך מהדר באמת‬ ‫פסוק זה‪) ,‬ליק"ה בכור בהמה טהורה ד כ(‪' :‬בסוף‬ ‫בה"" )כ"ו א(‬ ‫ת בה‬ ‫וישבת‬ ‫ה וישב‬ ‫וירשתה‬ ‫נחלה וירשת‬‫"נתן ללךך נחלה‬ ‫"נתן‬ ‫בקיומם‪ ,‬ואינך עושה אותם לשם שמים וכדומה‪.‬‬ ‫התוכחה שהיא יראת העונש כתיב‪' :‬תחת אשר לא‬ ‫ב'לשון יחיד' נאמרה כאן‪ .‬ואפ"ל ע"פ המובא‬ ‫לאור זאת; צריך האדם בכל פעם ובכל אופן להתחזק‬ ‫עבדת את ה' בשמחה'‪ .‬והבן היטב ‪ -‬שזה העיקר‬ ‫ב'ליקוטי מוהר"ן )עא ב(‪ :‬ד'כל אחד מישראל יש לו‬ ‫חלק בארץ ישראל'‪ ,‬וזהו 'לך' ‪ -‬לכל אחד ואחד‪.‬‬ ‫בשמחת המצות‪ .‬לפני קיומם יאמר לעצמו‪ :‬מה חשוב‬ ‫שלא ייפול על‪-‬ידי יראת העונש‪ .‬רק מפחד העונש‬ ‫וגדול קיום המצוה שהולך אני לקיימם‪ ,‬בפרט מצות‬ ‫יתחזק לקיים דברי הצדיקים אמתיים‪ ,‬שמזהירים‬ ‫אליו"" )כו ג(‬ ‫ת אליו‬‫"ואמרת‬ ‫"ואמר‬ ‫דאוריתא כתפילין‪ ,‬שבת‪ ,‬ציצית ועוד‪ .‬ואחר שקיימם‬ ‫את הגרוע שבגרועים להיות בשמחה בנקודות‬ ‫בדברי רש"י ע"פ ה'ספרי'‪ :‬שאינך כפוי טובה‪.‬‬ ‫לשמוח שוב במצווה שעשה‪ ,‬וישמח ויחזק עצמו ויאמר‬ ‫הטובות‪ ,‬שמוצא בעצמו עדיין כמבואר על הפסוק‪:‬‬ ‫ואפ"ל בדבריו‪' :‬ואמרת' בגימטריא‪' :‬הכרת הטוב'‪.‬‬ ‫'אזמרה לאלוקי בעודי'‪ ,‬ב'ליקוטי מוהר"ן'‪.‬‬ ‫כן אפ"ל‪ ,‬ע"פ תחילתו של הפסוק‪' :‬ובאת אל הכהן'‬ ‫לעצמו‪ :‬ברוך ה' זכיתי ושמרתי מצות השבת והנחתי‬ ‫תפלין וכו' וכו'‪ .‬וכן בכל המצות והמעשים טובים‬ ‫ועוד בדבריו המרווים על עבודת השם בשמחה‪,‬‬ ‫– התכללות בכהן‪ ,‬והא 'כהן' הוא 'איש החסד'‪ ,‬דזהו‬ ‫בפסוק זה )ליקוטי הלכות אישות ג ח(‪' :‬כי נקודת כל‬ ‫גם ענינו של 'הכרת הטוב'‪.‬‬ ‫שעשה יודה לה' על הזכות הגדולה שזיכה אותו‪.‬‬ ‫ויתפלל לה' ויאמר‪ :‬אם באמת זיכיתני כבר במצווה‬ ‫המצוות ומעשים טובים הוא השמחה‪ ,‬כמו שכתוב‪:‬‬ ‫ואמרת"" )כו ה(‬ ‫"וענית ואמרת‬ ‫"וענית‬ ‫'פקודי ה' ישרים משמחי לב'‪ .‬וכמו שאנו מבקשים‬ ‫בפרש"י‪' :‬וענית' לשון הרמת קול‪ .‬נוכל ללמוד‬ ‫יקרה כזו‪ ,‬עזרני להדר בה יותר ויותר ואזכה גם להשיג‬ ‫מעלת המצווה יותר ויותר‪ ,‬וחוזר חלילה‪.‬‬ ‫תמיד‪ :‬ונשמח בדברי תורתך ובמצוותיך לעולם ועד‪.‬‬ ‫מכאן מהא המובא ד'הקול מעורר את הכונה' )עיין‬ ‫כי עיקר שלימות העבודה של תורה ומצוות‪ ,‬הוא‬ ‫ברכות כ"ד‪ :‬ובהרא"ש ורבינו יונה שם ובש"ע ק"א(‬ ‫אכן כן‪ ,‬הבה ונחשוב חשבונו של עולם; הרי ב"ה‬ ‫דבריש‪' :‬וענית' ‪ -‬הרמת קול‪ ,‬ולאחמ"כ 'ואמרת' –‬ ‫דייקא כשזוכים לעשותם בשמחה‪ ,‬וכמובא‬ ‫אנחנו מקימים את המצוות‪ .‬לומדים‪ ,‬מתפללים‪,‬‬ ‫אמירה בהבנה וכוונת הדברים‪ ,‬ע"ד הפסוק‪' :‬כה‬ ‫בספרים‪ ,‬ובפרט בכתבי האר"י ‪ -‬מגודל האזהרה‬ ‫משתדלים בחסד ומוקפים אנו במצוות‪ ,‬למה שלא‬ ‫תאמר לבית יעקב'‪ .‬וב'ליקוטי מוהר"ן' )תורה כ(‪:‬‬ ‫לעסוק בתורה ובמצות בשמחה‪ ,‬וכמו שכתוב‪' :‬תחת‬ ‫נשמח בכך? הרי שוויה‪ ,‬מעלתה ושכרה היא לאין ערוך‬ ‫דהקול מעורר הדעת‪ ,‬בבחינת 'הקול מעורר הכונה'‬ ‫אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה ובטוב לבב ‪'...‬‬ ‫ובשביל זה‪" :‬ונצעק"‪ ,‬ולאחמ"כ‪" :‬וישמע את‬ ‫‪ -‬עִ ם נצרף לכך שמחה‪ ,‬הודאה לה'‪ .‬זוהי שלימותם של‬ ‫קולנו"‪.‬‬ ‫המצוות‪ ,‬האם לא כדאי הוא הדבר?!‬ ‫ויטאלל‬ ‫חיים ויטא‬ ‫רבי חיים‬ ‫שלל רבי‬ ‫קדשוו ש‬ ‫דבר קדש‬ ‫דבר‬ ‫עבדו את ה' בשמחה בואו לפניו ברננה‪.‬‬ ‫דברים יסודיים בעבודת קוננו בזה העולם – בשמחה‬ ‫ואמרת"" )כו ה(‬ ‫"וענית ואמרת‬ ‫"וענית‬ ‫ובחדוה‪ .‬וגודל הכרחיותה לעובדא ולמעשה‪ ,‬ע"פ‬ ‫אפשר לומר בדרך רמז‪ ,‬דבמצוות 'ביכורים' ישנה‬ ‫פסוק זה שבפרשה‪ ,‬כותב רבי חיים ויטאל בספרוו‬ ‫מצוה של עניה ודיבור )מצות עשה רמד(‪ ,‬דר"ת וס"ת‬ ‫של תיבת‪' :‬בכורים' הוא 'בם' ואותיות הפנימיות‬ ‫שה‬ ‫ירת הַ ּ ַפ ְר ׁ ָ‬ ‫ִׁש ַ‬ ‫ת‬ ‫'שערי קדושה' )ח''ב שער ד'(‪.‬‬ ‫וכך הוא לשונו הטהור‪ :‬העצבות גורמת מניעת‬ ‫הוא בגימטריא‪' :‬לדבר' ע"ד הפסוק‪' :‬ודברת בם'‪,‬‬ ‫מצוה של דיבור‪.‬‬ ‫ת‬‫העבודה‪ ,‬וקיום המצות ובטול עסק התורה‪ ,‬וכוונת‬ ‫" ַתּחַ ת אֲ שֶׁ ר ל ֹא עָ בַ ְד ָתּ ֶאת הַ שֵּׁ ם בְּ ִשׂ ְמחָ ה"‬ ‫התפילה‪ .‬ומבטל מחשבה טובה לעבוד את ה'‪.‬‬ ‫עמךך‬ ‫ת עמ‬ ‫את‬‫וברךך א‬ ‫ם ובר‬ ‫השמים‬ ‫מןן השמי‬ ‫קדשךך מ‬ ‫ממעון קדש‬ ‫'השקיפה ממעון‬ ‫'השקיפה‬ ‫וההיפך‪ ,‬בהיותו עובד ה' יתברך בשמחה כמוו‬ ‫ישראל'' )כו טו(‬ ‫ת ישראל‬ ‫את‬ ‫א‬ ‫סוּקי הַ בְּ ִרית וְ הַ תּוֹכָחָ ה‪.‬‬ ‫נ ְִק ֵראת בִּ פְּ ֵ‬ ‫שכתוב )תהלים ק' ב'(‪' :‬עבדו את ה' בשמחה'‪ .‬כיי‬ ‫בפרש"י‪' :‬עשינו מה שמוטל עלינו עשה מה‬ ‫בּקיּוּמָ ם בְּ ִשׂ ְמחָ ה‬ ‫ְשׁלֵמוּת הַ ִמּצְ ווֹת ‪ִ -‬‬ ‫השמחה מוסיפה חשק רב ואהבה להתדבק בוו‬ ‫שמוטל עליך‪ .‬שיומשכו הברכות‪.‬‬ ‫ת‬‫יתברך‪ ,‬וכתיב )דברים כ"ח(‪' :‬תחת אשר לא עבדת את‬ ‫והא סיום עשיית המצוה בכאן הוא אמירתם‪ ,‬דהוא‬ ‫בְּ ִדבְ ֵרי ַרבֵּ נוּ הָ אֲ ִר"י מוּבָ א ז ֹאת הַ ַכּ ָוּנָה‪.‬‬ ‫ה' אלהיך בשמחה ובטוב לבב'‪.‬‬ ‫מצוות עשה של‪' :‬ואמרת לפני ה'‪.‬‬ ‫כי העבודה אם היא בעיצבון‪ ,‬דומה לעבד העובדד‬ ‫וב'ליקוטי מוהר"ן' )תורה ל"ד(‪ :‬שהדיבור הוא כלי‬ ‫עִ בְ דוּ ֶאת הַ שֵּׁ ם בְּ ִשׂ ְמחָ ה ‪ -‬בַּ עֲבוֹדָ ֵתנוּ נ ְַקיְּמָ הּ‬ ‫לרבו בפנים עצבות וזועפות‪ .‬וכתיב )משלי י' כ"ב(‪:‬‬ ‫השפע‪ ,‬שבהם מקבלים השפע‪ .‬כמו שכתוב‬ ‫כְּ בֶּ ן מֶ ֶל הַ ְמּשָׁ ֵרת בִּ ְר ָננָה ‪ -‬עַ ל ז ֹאת הַ זְּ כִ יָּה!‬ ‫'ברכת ה' היא תעשיר ולא יוסיף עצב עמה'‪ .‬כיי‬ ‫)דברים א'(‪" :‬ויברך אתכם כאשר דבר לכם"‪.‬‬ ‫העיצבון הוא נמשך מזהמת סמא"ל ונחש ‪ -‬שהטילוו‬ ‫היינו לפי הדבור כן השפע'‪ .‬וזהו בקשתם‪ :‬דמכיון‬ ‫פִּ קּוּדֵ י הַ שֵּׁ ם ְמשַׂ ְמּחֵ י לֵב נִזְ כֹּר ְבּ ִקיּוּם הַ ִמּצְ וָה‬ ‫באדם וחוה‪ ,‬כמו שכתוב באדם )בראשית ג' י"ז(‪:‬‬ ‫שיש כאן 'ואמרת' דזהו‪ :‬דיבור‪ ,‬לכך בקשתם‪' :‬וברך‬ ‫כַּדָ ִאית ִהיא הַ ִשּׂ ְמחָ ה לְשַׁ לְּבָ הּ בָּ עֲבוֹדָ ה הַ ַתּמָּ ה‪.‬‬ ‫'בעיצבון תאכלנה' וכתיב )שם ט"ז(‪' :‬בעצב תלדיי‬ ‫את עמך את ישראל'‪.‬‬ ‫בנים'‪ ,‬ועי"כ ‪ -‬הקב"ה ושכינתו מסתלקים מעליו‪.‬‬ ‫טלפון‪02-5829920 :‬‬ ‫מוסדות ברסלב "אהבת משה" ‪ -‬תלמוד תורה * ישיבה לצעירים * הישיבה הגדולה * כוללי אברכים * חבורות בוגרים‬ ‫שה‬ ‫שך ּ ְפ ִנִני ֵנֵיי ּ ַפ ְר ׁ ָ‬ ‫הֶֶה ְמ ׁ ֵ‬ ‫ִסי ּפ ּו ִרים ְמ ִא ִירים‬ ‫זי"ע‬ ‫"ע‬ ‫ע‬‫ותלמידיו זי"‬ ‫מידיו‬ ‫מידדי‬ ‫תלמי‬ ‫תלמי‬ ‫מברסלב ות‬ ‫רסלב‬ ‫לב‬ ‫רסל‬ ‫מברס‬ ‫מוהר"ן ב‬ ‫מב‬ ‫ר"ן‬ ‫והר"‬ ‫הר‬ ‫מוה‬ ‫וה‬‫מו‬ ‫רביה"ק מו‬ ‫יה"ק‬ ‫"קק‬ ‫רביה‬ ‫רביה‬ ‫יה‬ ‫במשנת ר‬ ‫שנת‬ ‫במשנ‬ ‫פרשה במ‬ ‫במ‬ ‫רשה‬ ‫פרש‬ ‫סיפורי פ‬ ‫פורי‬ ‫רי‬‫סיפו‬ ‫פו‬‫סי‬ ‫רם"" )כז יד(‬ ‫קול רם‬ ‫ישראלל קול‬ ‫ש ישרא‬ ‫איש‬ ‫אלל ככלל אי‬ ‫ואמרוו א‬ ‫"וענוו ואמר‬ ‫"וענ‬ ‫דברים כז ח(‬ ‫את" )דבר ם‬ ‫"את כל דברי התורה הזזאת‬ ‫ע"פ המובא ב'ליקוטי מוהר"ן' )כג לו(‪ :‬דלפני התגלות בתורה ועבודת‬ ‫קלמנוביץץ‬ ‫יענק'ל קלמנובי‬ ‫רבי יענק'ל‬ ‫קורא רבי‬ ‫הבעל קורא‬ ‫הבעל‬ ‫ה'‪ ,‬יש לצעוק‪ :‬ע' קולין‪ ,‬כמו היולדת דצועקת לפני הלידה‪ ,‬וכנגד ע' תיבות‬ ‫צעיר לימים היה החסיד הנודע מחשוב החסידים‪ ,‬שגם שימש כבעל תפילה ב"קיבוץ" בימי ראש‬ ‫שבמזמור 'יענך ה' ביום צרה'‪.‬‬ ‫השנה באתרא קדישא מירון רבי יענק'ל קלמנוביץ המכונה בפי כל רבי יענק'ל מלמד – כשהחל‬ ‫ואפשר לדייק על הכתוב בכאן 'קול רם' דנצטוו ע"כ ‪ -‬שמיד בעמדם‬ ‫להיות 'בעל קורא' בתורה‪.‬‬ ‫בכניסתם לארץ ישראל – דשם זכו לאור התורה ועבודת שמים‪ ,‬צריך‬ ‫בתפקיד זה שימש עד לשנותיו האחרונות בימי חייו‪ ,‬את תורת הקריאה בתורה למד מפי רבו‬ ‫להיות‪' :‬קול רם'‪.‬‬ ‫הגה"ח רבי אברהם ב"ר נחמן מטולשין מגדולי החסידים ומנהגי העדה בחסידות ברסלב‪.‬‬ ‫ואפשר להוסיף‪ :‬דס"ת של‪' :‬קול' רם' – בגימ' ע' – כנגד הע' קולין‪.‬‬ ‫ההיכרות‪ ,‬בין רבי אברהם ב"ר נחמן לרבי יענק'ל הייתה כבר בימי ילדותו של רבי יענק'ל‪.‬‬ ‫למעשה; רבי אברהם ב"ר נחמן הוא אשר זיהה בנער הצעיר את כישרונותיו‪ ,‬והוא זה שלימדו‬ ‫לאלוקים"" )כו יז(‬ ‫להיות ללךך לאלוקים‬ ‫ם להיות‬ ‫היום‬ ‫ת היו‬ ‫האמרת‬ ‫ה'' האמר‬ ‫תה‬‫"את‬ ‫"א‬ ‫והכשירו להיות "בעל קורא"‪.‬‬ ‫'האמרת' – הוא גם מלשון‪' :‬אמירה'‪ ,‬ו'בליקוטי מוהר"ן' )תורה פ"ד(‪:‬‬ ‫לימים סיפר רבי יענק'ל על רבו רבי אברהם ב"ר נחמן‪ ,‬שהיה מזרזו לקרוא בתורה בציבור‬ ‫'עיקר התחברות ודבקות להשם יתברך הוא על ידי התפילה'‪ .‬וזהו‪' :‬את‬ ‫בשבת‪ ,‬כי אהב לשמוע את קולו הברור והצח‪ ,‬ונהנה מדיוקיו בקריאת הטעמים‪.‬‬ ‫ה' האמרת היום' – ע"י אמירה לה'‪' ,‬להיות לך לאלוקים' דביקות‬ ‫ועוד היה רבי יענק'ל משתבח לאמור‪" :‬רבי אברהם ב"ר נחמן העמיד אותי ל"בעל קורא"‪ ,‬והגה"ח‬ ‫והתחברות להקב"ה כביכול‪.‬‬ ‫רבי אברהם שטרנהארץ העמיד אותי ל"בעל תפילה"‪.‬‬ ‫ממך"" )כח י(‬ ‫ויראוו ממך‬ ‫עליך וירא‬ ‫נקרא עליך‬ ‫יקו""ק נקרא‬ ‫ם יקו‬ ‫שם‬ ‫הארץץ ככיי ש‬ ‫עמיי האר‬ ‫"וראוו ככלל עמ‬ ‫"ורא‬ ‫ואכן כן; זכה רבי יענק'ל ללמוד אצל שנים מענקים של המנהיגים בברסלב וממעתיקי המסורת‬ ‫בדבריהם )סוטה יז‪ (.‬דפסוק זה סובב על 'תפילין'‪ ,‬ובלשונם‪' :‬אלו‬ ‫בחסידות‪ ,‬והם חוליה חשובה המקשרת בין הדורות‪.‬‬ ‫תפלין'‪ .‬ואפ"ל; דהר"ת של זה הפסוק‪ :‬ו'ראו כ'ל ע'מי ה'ארץ כ'י ש'ם‬ ‫רבי יענק'ל נודע כבעל קורא מופלא‪ ,‬מדקדק בטעמים‪ ,‬מטעים בחוזקה את המילים‪ .‬וטעם‬ ‫י'קו"ק נ'קרא ע'ליך ו'יראו מ'ממך )עם אחד עשר התיבות( עולה במספר‪:‬‬ ‫קריאתו מתוק מדבש‪ .‬הוא היה קורא בהברה ירושלמית על כל גינוניה וטעמיה‪ .‬היה ניתן להבחין‬ ‫'אלו תפלין'‪.‬‬ ‫בהדגשות אופייניות ייחודיות‪ ,‬כך לדוגמא בטעם ה"זרקא" היה מסלסל בקנייטש נוסף‪.‬‬ ‫שימש כבעל קורא בכמה וכמה בתי כנסיות‪ .‬בראשיתו קרא בעיר העתיקה במניין של חסידי‬ ‫ת‬ ‫הקללות‬ ‫עליךך ככלל הקללו‬ ‫ובאוו עלי‬ ‫אלוקיך‪ ....‬ובא‬ ‫ה'' אלוקיך‪..‬‬ ‫בקולל ה‬ ‫תשמעע בקו‬ ‫א תשמ‬ ‫ם ללא‬ ‫אם‬ ‫ה א‬‫"והיה‬ ‫"והי‬ ‫ברסלב הנודדים ממקום אחד למשנהו‪ .‬גם כאשר עבר לדור בעיר החדשה‪ ,‬היה צועד תדירות‬ ‫והשיגוך"" )כח טו(‬ ‫האלה והשיגוך‬ ‫האלה‬ ‫בשבתות אל העיר העתיקה אל ידידיו הוותיקים‪ ,‬קורא בתורה במניין חסידי ברסלב‪ .‬חוט איתן‬ ‫בדברי ה'דגל מחנה אפרים' ע"פ ה'תיקוני זוהר'‪ ,‬שהתוכחה היא כולה‬ ‫ברכות גדולות‪ .‬שהקב"ה כביכול לא יניח אותך שתלך בדרכיך‪ ,‬רק בעל‬ ‫מתוך נימי נפשו קישר אותו אל הגרעין העתיק והמיוחד הזה‪.‬‬ ‫כרחו תהיה דבוק בו‪ .‬וזה 'והיה' לשון שמחה‪ .‬ע"כ‪.‬‬ ‫כמו כן במשך עשרות בשנים שימש כבעל קורא עיקרי בשטיבלאך במאה שערים‪ ,‬היה עובר‬ ‫ואפ"ל בדבריו; בתיבה האחרונה של פסוק זה‪' :‬והשיגוך' ר"ת וס"ת –‬ ‫מחדר תפילה אחד למשנהו‪ ,‬חוזר וקורא את הפרשה בכל שטיבל‪ .‬גם חמש המגילות היו חוזרות‬ ‫הוא 'כ"ו' – כמנין הוי"ה – רחמים בתוך התוכחה‪.‬‬ ‫ונקראות בפיו כמה וכמה פעמים‪ .‬חשוב לציין שקריאת התורה שלו הייתה בהתנדבות‪.‬‬ ‫לבד מזאת היה משמש בעל קורא ב"קיבוץ" במירון שם התקבצו חסידי ברסלב שלא יכלו להגיע‬ ‫בשמחה"" )כח מז(‬ ‫אלקיךך בשמחה‬ ‫ה'' אלקי‬ ‫תה‬‫את‬ ‫תא‬ ‫עבדת‬ ‫לא עבד‬ ‫אשרר לא‬ ‫ת אש‬‫"תחת‬ ‫"תח‬ ‫לציון באומן – בעת ששערי ציון היו נעולים‪.‬‬ ‫ב'ליקוטי מוהר"ן' )תורה כד(‪' :‬מצוה גדולה להיות בשמחה תמיד'‪.‬‬ ‫בשעת קריאת התורה היו מתפצלים החסידים למספר "בתים" )מנינים(‪ ,‬ומתפזרים ברחבי‬ ‫ואפ"ל בדרך רמז‪" :‬לא עבדת את הוי"ה אלקיך בשמחה ובטוב לבב" )עם‬ ‫איזור הציון‪ ,‬כך נוצרה אפשרות להעלות קרואים נוספים לברכת התורה בימים קדושים אלו של‬ ‫האותיות‪ ,‬התיבות והכולל( גימטריא‪' :‬דמצוה גדולה להיות בשמחה‬ ‫תמיד'‪ .‬דבכאן לא קיימו מצוה זו‪ .‬ודו"ק‪.‬‬ ‫ימי ראש השנה‪ .‬מקובל היה שהיו מוכרים העליות כשהכספים של התרומות הלכו עבור ההוצאות‬ ‫הרבים של הקיבוץ‪.‬‬ ‫לשמוע"" )כט ג(‬ ‫ם לשמוע‬ ‫וע‬ ‫ואזנים‬ ‫לראות ואזני‬ ‫ם לראות‬ ‫ועינים‬ ‫ת ועיני‬ ‫לדעת‬ ‫"לבב לדע‬ ‫"ל‬ ‫רבי יענק'ל שסיים זה עתה להתפלל תפילת שחרית לפני העמוד‪ ,‬המשיך בסדר הוצאת ספר‬ ‫ע"פ המובא בליקוטי מוהר"ן )תורה מט( הלב הוא הצייר של כל‬ ‫תורה‪ ,‬נשא בידיו את ספר התורה ל"בית שני" בבית זה שימש כבעל קורא קבוע‪.‬‬ ‫המידות‪ ...‬כמ"ש 'צור לבבי'‪ ,‬וזהו בכאן מקודם "לב לדעת" ורק לאחר‬ ‫על פי המנהג מי שעובר לפני התיבה בראש השנה‪ ,‬מקבל עליה לתורה‪ ,‬רבי יענק'ל היה מקבל‬ ‫מכאן "ועינים לראות ואזנים לשמוע"‪.‬‬ ‫עליית "רביעי" באופן קבוע‪.‬‬ ‫ה''‬ ‫אניי ה‬ ‫כי אנ‬ ‫תדעוו כי‬ ‫למעןן תדע‬ ‫ם ל מע‬ ‫שתיתם‬ ‫א שתית‬ ‫ושכרר ללא‬ ‫ויין ושכ‬ ‫ם ויין‬ ‫אכלתם‬ ‫א אכלת‬ ‫לחם ללא‬ ‫לחם‬ ‫מתברר שעל פי תורת הנסתר‪ ,‬העליות לתורה מייצגות את הספירות העליונות‪ .‬הספירה‬ ‫אלקיכם'' )כט ה(‬ ‫אלקיכם‬ ‫הרבעית ה יא ספירת הנצח‪ ,‬והיא מתקשרת לרבינו הקדוש מברסלב שאמר "ניצחתי ואנצח"‪ ,‬וכן‬ ‫אפ"ל דנקט בדוקא 'לחם ייו ושכר'‪ ,‬כי הם המרחיקים מהכתוב‪' :‬למען‬ ‫שמן "נחמן" בגימטריא "נצח"‪.‬‬ ‫תדע כי אני ה' אלקיכם'‪ .‬דהא על לחם זה ‪ -‬כבר למדו חז"ל )יומא עה‪(:‬‬ ‫לכאורה בהיותו בעל תפילה לא היה מוטל על רבי יענק'ל לתרום נדבה‪ .‬ואולם נקי כפיים היה‬ ‫'לחם ששאלו שלא כהוגן'‪ .‬ועל 'יין ושכר' כבר נכתב על יכלתם להרחיק‬ ‫ולא אבה לקבל עליה זו בחינם‪ .‬לא רצה לקבל דמי הנאה מכך שהוא בעל תפילה‪ ,‬על כן הקפיד‬ ‫את האדם מבוראו‪ .‬וככתוב על 'נזיר'‪' :‬מיין ושכר יזיר'‪ .‬וכן הוא בארכה‬ ‫לנדב אף הוא תרומה לעליה לתורה‪ ,‬וכך נהג עד שנתו האחרונה לימי חייו‪.‬‬ ‫במפרשי התורה על הפסוק )ויקרא ט מ( 'יין ושכר אל תשתה אתה ובניך‬ ‫ויש לציין לספר גם זאת; בדברי הפוסקים נאמרו דעות שונות בעניין קריאת העולה לתורה‬ ‫אתך בבאכם אל אהל מועד' על הזהירות בשתייתם‪.‬‬ ‫בדברי התוכחה שבפרשת בחקותי‪ ,‬ובפרשת כי תבוא‪.‬‬ ‫החששות בעניין זה הם‪ ,‬שחס וחלילה הקללות המוזכרות בדברי התוכחה עלולות להזיק לעולה‬ ‫ון" )כט ח(‬ ‫תעשון""‬ ‫ן"‬ ‫אשרר תעשון‬ ‫ת ככלל אש‬ ‫את‬ ‫תשכילו א‬ ‫למעןן תשכילו‬ ‫ם למע‬ ‫אתם‬ ‫"ועשיתם את‬ ‫"ועשיתם‬ ‫לתורה‪ .‬ומשום כך נהגו במקומות רבים שבעל הקורא בעצמו מקבל את העליה של קריאת דברי‬ ‫אתם' אותיות‪' :‬אמת'‪ .‬ובתרגומו‪' :‬למען תשכילו' ‪'' -‬בדין דתצלחון' –‬ ‫התוכחה‪) .‬ראה משנה ברורה סי' תכ"ח ס"ק י"ז שהביא בדבריו מנהג זה(‪.‬‬ ‫לשון הצלחה‪ .‬שע"י אמת מצליחים‪ .‬וכמובא ב'ספר המידות' )הצלחה יד(‪:‬‬ ‫בעל הקורא רבי יענק'ל‪ ,‬שהיה ירא שמים ובעל ביטחון גדול‪ ,‬לא הבין ממה יש לחשוש‪ ,‬הלא‬ ‫'מי שאומר תמיד אמת הוא מצליח'‪.‬‬ ‫דברי התוכחה הם חלק מהכתוב בתורת אלוקים קדושה!‬ ‫זכורה שנה אחת בה חזר וקרא את פרשת "כי תבא" כעשר פעמים במניני התפילה השונים‪ ,‬החל‬ ‫מתפילת ותיקין ועד חצות היום‪ ,‬ובכל פעם היה עולה לתורה בקריאה של דברי התוכחה‪ .‬לימים‬ ‫נחפש‬ ‫סיפר‪ ,‬שאף שנה לא הייתה כל כך מוצלחת אצלו כמו אותה שנה‪) .‬ע"פ וצדיק באמונתו יחיה(‬ ‫דרכים‬ ‫או ְֹמ ִרים ְתּ ִהלִּ ים‬ ‫להתעורר‪,‬‬ ‫שׁוּבָבָבה‬ ‫ָה‪ֲ ,,‬עֲע ֶשֶׂרת ְיְמֵמֵמי ְתּשׁוּ‬ ‫שׁוּ‬ ‫אשׁ הַַה ָשּׁ ָנה‬ ‫ָה‬ ‫שׁ‬ ‫ראשׁ‬ ‫ה כְְּכּבָָבר בָָּבּא ֹרֹאשׁ‬ ‫ֹת‪ִ ,,‬ה ֵנֵּה‬ ‫חוֹת‬ ‫ת‬ ‫יחו‬ ‫ים וְְוהַַה ְסּלִִליח‬ ‫מים‬ ‫נוּוּ ִבּיימֵֵמֵמי ָהָה ַרַרֲחֲחִמי‬ ‫אָנוּ‬ ‫ם אָנ‬ ‫איים‬ ‫ם ! נִִנְמצָָצִאי‬ ‫ק ִריים‬ ‫ים ְי ְָק‬ ‫ְי ָל ִָדדים‬ ‫לבל‬ ‫ה‬ ‫אָה‬ ‫ֵשׁ מֵֵמאָ‬ ‫ים ֵישׁ‬ ‫תִח ָנּה‪.‬‬ ‫ָה‪.‬‬ ‫ה‪.‬‬ ‫תוּב‪ֶ :‬שׁ ְבּכָָכל סֵֵספֶֶפר ְתּ ִהלִִּלּים‬ ‫וּת‬ ‫ָה וּ ְ‬‫ים ִבּ ְת ִפ ָלּה‬ ‫כָּתוּב‪::‬‬ ‫ב‪:‬‬‫תוּב‬ ‫בּים‬‫מ ְְרר ִבּי‬ ‫ים"‪ ,,‬וּוּכְְכְכָבָבר כָָּכּתוּ‬ ‫כּתוּ‬ ‫וּמ‬ ‫שׁוּבָבה – וּ ַ‬ ‫ים"‬ ‫תּ ִהלִִּלּים‬ ‫"תּ‬ ‫שׁוָּבָ‬ ‫יררת " ְ‬ ‫תשׁוּ‬ ‫ים ִבּ ְתשׁ‬ ‫מיר‬ ‫חו ְֹזְֹזז ִרים‬ ‫ם ַבַּבּ ֲאֲא ִמי ַ‬ ‫אָנוּוּ חו‬ ‫ם ֶשׁ ָבָּבּ ֶהֶהם אָנ‬ ‫אָנ‬ ‫ִשׂ ָראֵֵאל ַמ ְר ִבּיים‬ ‫ָמיים‬ ‫לּוּ עַַעם ִי ְשׂ‬ ‫ם‪ָ ,,‬י ִמ‬ ‫אלּוּוּ‬ ‫ים‪,‬‬ ‫ם ֵאֵאלּ‬ ‫וּרים‬ ‫ָמיים‬ ‫ֹם הַַהכִִּכּפּוּ ִר‬ ‫פּוּר‬ ‫ְבּ ָי ִמ‬ ‫וְְְוְוְוְוייוום‬ ‫נפסיד‬ ‫ם‬‫ֹהגִִגיים‬‫ים ֵהֵהם הַַהנּנּווֹהֲֲה‬ ‫ר"‪ֶ ,,‬שׁ ַַרר ִבּים‬ ‫בּים‬ ‫ֹת‪..‬‬ ‫נוֹת‬ ‫ת‬ ‫ת‪ְ ,,‬כְּכּ ִמנְְנ ַיןַן ֵתּבַַבת ""כַַּכַּכּ ֵפֵּפּר"‬ ‫ר"‬ ‫ַפּ ַרת ָהָהעֲֲעו ֹוֹננו‬ ‫ה ‪ -‬לְְל ַככַפָָּפּ‬ ‫ֹת‪,‬‬ ‫ה ְשׁ שׁ מֵֵמא ֹות‬ ‫ים‪ִ ,,‬כִּכְּסגֻ ָלָּה‬ ‫ם ֶזֶה‬‫ָל סֵֵספֶֶפר ְתּ ִהלִִּלּיים‬ ‫ם ֶאֶאת ָכָּכּכָּלל סֵֵס ֶפֶפר הַַהְתּ ִה ִלִּלּיים‬ ‫ם‬ ‫ִם כָָּכּל‬ ‫וּפעֲֲע ַמ ִים‬ ‫ים אֵֵאלּלּוּוּ ַפַּפּ ֲעֲעַמ ִיִם‬ ‫ים‪ ,,‬וּוּפַַפ‬ ‫ים ִמזְְזמ ֹו ִֹררִרים‬ ‫ים‬ ‫ֵם ִבּיימֵמֵֵמי ַַררחֲֲח ִמים‬ ‫מים‬ ‫וַַוַַוַוחֲֲחִמ ִשּׁים‬ ‫לְְל ַס ֵיּם‬ ‫את‬ ‫אָהבבוּוּ‬ ‫א‬ ‫אָהֲֲה‬ ‫ַב ִרייא‬ ‫ם ֶשׁאָ‬ ‫ת ֶשׁ ַיּ ְב‬ ‫ם ְק ַטנִִּנּיים‬ ‫שׂוֹת‬ ‫ה פַַּפּ ַעַעם ְשֵׁנֵיי ְנְנ ָעָע ִִרריים‬ ‫אַלל ָמה ַלַעֲֲעֲעשׂו‬ ‫נוּ‪ ::‬הָָה ָיָה‬‫פּוּרר ֶשִׁסּפֵֵּפּר ַַררֵבֵּבּבּננוּ‬ ‫נוּ‬ ‫ם‪ַ ,,‬וַו ֲחֲחבֵֵבר ֹו ִה ְצ ַט ֵעֵער ְמא ֹוֹדד ִמ ָכּ ‪ ,‬וְְו ָשׁאַ‬ ‫נוּכַלל ִלִללְְלמֹמד מֵֵמהַַהִסּפּפּוּ‬ ‫ָשׁ ֶאֶא ָחָחד ֵמֵמ ֶהֶהם‬ ‫נוַּכַכ‬ ‫ם נוּ‬ ‫וּבגֹֹגדֶֶדל מֵֵמעַַעלת הַַה ְתּ ִהלִִּלּיים‬ ‫ֶה‪ַ ,,‬פַּפּ ַעַעם ֶאֶא ָחד ֶנחֱֱֶחֱח ָלשׁ‬ ‫ֶה אֶֶאת ֶזה‬ ‫ֶה‬ ‫ֹד ֶזה‬ ‫וּ ְב‬ ‫אווד‬ ‫ְמא ֹ‬ ‫הארת‬ ‫ם‪-‬‬ ‫מו ִריים‬ ‫ים‪ ,,‬עַעד‬ ‫לּים‬ ‫ים‬ ‫אָמר ַכַּכּ ָמּה ִמ ְזְְזְְזְזזמ ֹו‬ ‫אָמר ע ֹוֹדד ְתּ ִהלִּלּי‬ ‫ָל ַפַּפּ ַעַעם ֶשׁאָ ַמ‬ ‫ֶה‪ ,,‬וְְְוְוְוְואָ ַ‬ ‫ֹלֶה‬ ‫ה‬ ‫חו ֶל‬‫א ח ֹו‬ ‫וּב ָככָלל‬ ‫הוּא‬ ‫ימוּת‪ ,,‬וּ ְב‬‫מוּת‬ ‫מוּת‬ ‫וּת‬ ‫ם ִבְּת ִמיימ‬ ‫מימ‬ ‫לוו ֶשֲׁעֲע ַד ִיִןן הוּ‬ ‫הוּ‬ ‫רוּ ל ֹ‬ ‫מר ְתּ ִהלִִּלּיים‬ ‫אָמרוּ‬ ‫ואָמ‬ ‫ים‪ ,,‬וְְוְְוְואָ ְ‬ ‫לו ַֹמ‬ ‫ים‪ ,,‬וְְְוְוְו ֵהֵה ֵחֵחל לו‬ ‫ָה כַַּכּ ָמּה ְפּ ָעָע ִמיים‬ ‫ם‬ ‫מר ְתִּהלִִּלּיים‬ ‫ם‬ ‫יא‪ ,,‬וְְוְְוְוכָָכ הָָה ָיה‬ ‫ֹאמ‬‫אַ‬ ‫רוּ ל ֹו ֶשׁיֹּא‬ ‫רו ִה ְב ִִררייא‬ ‫א‬ ‫מרוּ‬ ‫אָמ‬ ‫ואָ ְ‬ ‫אַלל ִאם ֲחֲחבֵֵבברר ֹו‬ ‫רוֹ‪ ,,‬וְְואָ‬ ‫חֲֲחבֵֵבברר ֹו‬ ‫ָשׁאַ‬ ‫ימי אלול‬ ‫לּוֹ‪..‬‬ ‫שׁלּוו‬ ‫ה‪ָ ,,‬כָּכּל אֶֶא ָחד וְְְוְוְו ַהַה ַשַּׁעַער ֶשׁלּ ֹ‬ ‫וּבה‬ ‫שׁוּבב‬ ‫שׁוּבָָ‬ ‫ים‪..‬‬ ‫ם‪.‬‬ ‫ירת ְתּ ִהלִִּלּים‬ ‫חת ַשׁעֲֲע ֵרי ְתּשׁוּ‬ ‫שׁוּ‬ ‫מיי ַר‬ ‫ח ֲאֲאִמ‬ ‫יח‬ ‫כּו ַֹח‬ ‫נוּכַַכַכל לִִללְְלמֹמד כּו‬ ‫ם ְמ ֻסֻס ָגָּלל לִִלְפ ִתי ַ‬ ‫אןן נוּ‬ ‫נוּ‬ ‫ה‪ִ .‬מכָָּכּא‬ ‫כָּתוּבב – ֶשׁ ְתּ ִהלִִּלּיים‬ ‫מה‪.‬‬‫מה‬ ‫כּתוּ‬ ‫כָּתוּ‬ ‫תוּ‬ ‫ה ְשׁ ֵל ֵָמ‬ ‫מוהר"ןן כָָּכּת‬ ‫פוּאָה‬ ‫מוהר"‬ ‫ר"‬ ‫פוּאָ‬ ‫וּאָ‬ ‫אָ‬ ‫וּטי מוה‬ ‫וה‬ ‫ָה ל ֹו ְרפוּ‬ ‫קּוּט‬ ‫ט‬‫קּוּטֵֵ‬ ‫קּוּוּ‬ ‫ֶשׁהָָה ָיה‬ ‫וּב ִלִלקּ‬ ‫וּ ְב‬ ‫הקדושים‪..‬‬ ‫ים‪,,‬‬ ‫שׁ‪ַ ..‬נ ְַרְרר ֶבֶּבּה ַבַּבֲּאֲא ִמי ַיררת ְתּ ִהלִִּלּים‬ ‫ים‬ ‫תוּקה‪.‬‬ ‫תוּוּ ָק‬ ‫וּק‬ ‫וּמת‬ ‫ֹבה וּ ְמ‬ ‫ח הַַהקֹֹּקּדֶֶֹדדשׁ‬ ‫טווֹבָָב‬ ‫ָה ט ֹ‬ ‫רוּח‬‫רוּ ַ‬ ‫רו ְבּרוּ‬ ‫ה‪ ,‬וּוּלְלְל ָשׁ ָנה‬ ‫ים‪ֶ ,,‬שׁ ָדּוִִוד ַהַהֶמֶּמּ ֶל ִח ְבּבּרר ֹו‬ ‫שׁוּבָבָבה‪,‬‬ ‫שׁוּ‬ ‫תשׁוּ‬ ‫ֹת‪ִ ,,‬לִל ְתשׁ‬ ‫שׁות‬ ‫ֹת‬ ‫קשׁו‬ ‫ת ָקשׁו‬ ‫לּוּ בַַּבּאֲֲא ִמי ַיררַרת ְתִּהִלִּלּיים‬ ‫ם‬ ‫טּל ְגְּגּ ֵזרֵר ֹוֹת‬ ‫בטּ‬ ‫ה לְְלבַַבטֵֵּ‬ ‫אלּלּוּ‬ ‫אלּוּ‬ ‫ר‪ְ ,‬וְו ִנִנ ְזְז ֶכֶּה‬ ‫ם ֵאֵא‬ ‫ֹר‪,,‬‬ ‫שׁיים‬ ‫ֹד ִמזְְזמ ֹור‬ ‫דו ִֹשׁ‬ ‫קד ֹו‬ ‫עוד‬ ‫ם ְקד‬ ‫ָמיים‬ ‫ַצּל ָי ִמ‬ ‫מזזמ ֹוֹרר וְוְוְְווְוְועו‬ ‫ֹד ִמזְְ‬ ‫נְְנ ַנַצֵֵּצּ‬ ‫עווד‬ ‫עֹ‬ ‫לקבלת העלון‪ | 052-7168275 ys0527168275@gmail.com :‬לשמיעת שיעורי הרב יהודה צבי שפירא ב'קול הלשון'‪ 03-6171111 :‬שלוחה‪*7999126 :‬‬ ‫לעילוי נשמת ר' נחמן ב"ר משה הלוי ז"ל ומרת רחל בת ר' שבתי ע"ה‬