תורת איזביצא ראדזין · Toras Izbitza Radzin — כי תבוא (2026-08-24)

העלון נתנדב לע“נ רבותינו הקדושים
ולזכות יהושע בן חוה לאה ומשפחתו
במשנת רבוה"ק מאיז'בצא וראדזין זלה"ה
פרשת עלון
כי תבוא מס' 151
מתוך השיעור בספרי רבותינו זיע"א
מי השילוח ח"א פרשת כי תבוא על ידי כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א
כאשר מידת הדין ישקיף לתוך הפרט אז לא יצדק בדין ,ע"כ יש להתכלל בתוך הכלל ,ואז אחד מברר את חבירו וקודש ישראל
לה' * הדין מתעורר ממקטרגים ובעת שתיקתם והאדם נמצא אך לפני ה' אז בטחונו עוז ואין צריך שום מסתור וחשש.
בעת ההיא ,כי הרי ישנו שני התיחסות אמיתיות במשפט "השקפה" הוא דקדוק הדין בפרטים ,וממנו יפחד לב האדם ,אבל בהתכללות
ההסתכלות על האדם כללית ופרטית ,והאדם הוא הקובע את בתוך הכלל אז "כולך יפה רעיתי".
עצמו משפטו ואיך ליחס אותו ולהעריכו לנכון ,ובאם הוא עומד השקיפה ממעון קדשיך מן השמים ,השקפה היינו הבטה
לעצמו כאדם פרטי הרי הוא נידון כמציאות נפרדת לעצמו ואז ביותר לכל אחד לא בתוך הכלל ,כי הנה בכל מקום כשהש"י
הבחינה וההבטה הוא עליו בפרטות ובדקדוק ,ובאם הוא נמצא מביט לאדם ביחוד אז מאד יפחד לב האדם ,כי נגד הש"י מי
בתוך כלל ונבלל ומתכלל בתוכם להיות יחידה אחת איתם יאמר זכיתי לב ,ורק כשהש"י מביט לכלל אז לב האדם בנייחא
כגוש ומציאות אחת הרי גדר מציאותו אז הוא של הכלל ,ואז כמ"ש בתוך עמי אנוכי יושבת ,כי כשהש"י משגיח בכלל אז
אין ההבטה וההשקפה עליו בפרטות כנפרד כי הרי אינו פרט אחד מברר את חבירו שהוא טוב כי כל נפש הוא נקי בדבר
כלל באמת ,רק הדין הוא על מציאות הכלל שהוא חלק ממנה, אחד וכידוע :שקיפה הוא הסתכלות מכוונת מדוקדקת ע"י
כאבר מאבריה ,והכלל הרי שלמה ותמימה ושכולה אין בה התצמצמות כח הראיה למקום אחד מסוים בדווקא להביט
ואין בה שום חסרון ופגם ,כי הרי גדר עצם הכלל של כנסת בו בכל הדקדוק ובעומק הפרטים ,וזה המידה הוא מידת הדין
ישראל ותוכן מהותה הוא אך טוב מוחלט וקדושת השי"ת והדקדוק אשר ממנה יתפחד לב האדם ,ואין שום אחד אשר
באשר שהאחד המאחד ומחבר אותם הוא השי"ת ,כי להיות יצא זכאי לגמרי בעת השקיפה עליו ,כי מי יאמר זכיתי ליבי
חלק מקהילת יעקב עם ה' לזה הם מתחברים ומתכללים עד פנימיות עומק ליבו וגם בכל ענפי נפשו ומידותיו ,ומי יצדק
ומתאחדים יחדיו זה בזה ,וא"כ כעת עתה בעת התכללותם לפניו בדין אם ימצה עומק הדין ,ואינו טוב לו לאדם רק שיתבחן
הרי הם אך קודש וטהור ,כי הרי הנקודה הכוללת והמאספת ויהיה נסקר בהסתכלות חיצונית שאינה מדוקדקת ובהבחנה
את כל הפרטים לכלל הוא קדושת ה' וקדושת ישראל ַעמֹו בלתי חודרת ומפלשת ובזה ימצא האדם מנוח ומפלט ,וזהו
והשי"ת אז עליהם למלך ,כמ"ש ויהי בישורון מלך בהתאסף הנהגת החסד והרחמים שאינה מדקדקת ומפלשת וחודרת
ראשי עם וגו' [עיי"ש פירש"י .וכן כל ציבור של בנ"י המתאחדים להעמיק לפשפש ולמשמש בשורשי האדם ובדקדוקי מעשיו,
וזה כונת דברי חז"ל שכל השקפה הוא לרעה .
קדֹושה והשי"ת מלכם
ָ לקדושת ה' יש בהם ענין זה שכנסיתם
בראשם ,וכל בי עשרה שכינתא שריא ,ותפילתם מתקבלת ולכן בדקדוק דין ביום ר"ה כשהקב"ה בוחן ובודק את
לרצון בלא דקדוק על מעשיהם בפרטות כמשאחז"ל] ,ואז האדם ופעולותיו לטב ולמוטב וכל בני אדם עוברים לפניו
שפיר שורת הדין הוא להתיחס אל החסרונות שיש בהם שהם כבני מרון אחד אחד ,אז יש לו לאדם להסתתר ולהתמזג בין
אך חיצוניות ארעי ומקרה בפרטי ביחידים שבה ,והוכחה לזה הכלל ולא להיות בולט ונפרד להיות עומד לעצמו ,ורק להיות
כי הרי כלל אחד הוא ושורש ומקור כל הפרטים אחד הוא חלק ממציאות הכלל ,שלא תהא מציאותו פרטית רק חלק
וראש אחד לכולם ומזה שישנם חלקים אחרים בתוך הכלל ממציאות הכלל.
שהם שלמים ומנוקים מאלו החסרונות ,הרי שאין החסרונות כי אמנם האדם הוא הפוסק והקובע לעצמו מה גדר ענינו
דברים שבעצם ובמהות ואינם מלמדים על מהותם האמיתית ומהותו אם פרטית אם כללית ,וכפי תוכן מציאותו איך שהוא
של בעלי החסרונות האלו כי הרי הם הינם חלק מהכלל ובתוך מציב את עצמו בעת הדין כך דינו באמת ,כי כן הוא המשפט
הכלל רבים אינם כן שהם מלמדים על האחרים שהם בעצם הנכון והאמת שלפי צורתו ומהותו כך נעשה גדר מציאותו
והתערבות זה הוא של המקטרגים התובעים את וביסוד כמותם ומתברר מזה שאין החסרון הנראה
המשפט והמעוררים לעשות מיצוי דין ,אבל בעת שאין עליהם גדרם האמיתי והנכון[ .וזה לשון הפייטן ר"א
מקטרגים והאדם עומד מול השי"ת יחידי אז אין שום פחד הקליר יום א' דסוכות ,על ענין איגוד הארבע מינים ועל מה
ומורא ודאגת השקפה לרעה ,כי כביכול אצלו ית' בהנהגתו הם רומזים" :וכמו בעץ הדר ריח וטעם כן בעם זו בעלי
שלו שבה אין לזרים איתו אין שום דין ולא הביט און ביעקב מצות וְ ֵד ַע נועם .וכמו בכף תומר טעם ולא ריח ,כן בעם
ואז שפיר עומד האדם בנייחא ובבטחון עוז נוכח פני ה'" ,כי זו בעלי מצות בלא דעת וריח .וכמו בעבות ריח וטעם מר,
מאי דלית גַ בְ ה ּו [גֵ אוּת] באורייתא הוא רק בעלמא הדין ,כי כן בינימו הוגי דת וחיכם מר .וכמו ערבה בלא טעם וריח,
לעתיד כשיסתלקו הקטרוגים יהיה מותר להתפאר" ,ולזה כן בינימו עקשים אטומים מלהריח .וכמו עץ פרי עלי
בעת שהאדם טוב לבריות ונותן מרכושו בנדיבות לב לשמח סרק מחפים ,כן ישרים עלי רשעים מחופפים .וכמו הם
נשברי לב לעני ליתום ולאלמנה וללוי אשר בשעריך אשר אגודים אלה באלה ,כן תלוים אלה באלה למשוך אלה את
הם בכאב ומרירות ליבם הם המעוררים קטרוגים וטרוניות אלה ולכפר אלה על אלה לעשות אלה כאלה.]"...
על בני אדם ,עד שמידת הדין עליהם משקפת לרעה ,אבל
והיוצא מזה ,שבעת שהפרטים אינם עומדים לעצמם
בעת שליבם ועינם טובה עליו ואז אין לו מקנא ומשטין ואין
רק הם מתחברים למציאות אחת חטיבה מיוחדת של כלל
עליו מקטרג ושונא למטה ,אז אין מעורר עליו שום רע ושום
אז המשפט והיחס לכל הפרטים היא אחת ואז אין שום
דין ,ושפיר יכול לעמוד נוכח פני ה' פנים בפנים בלא מיחושי
חסרון נמצא בם כי הטובים מבררים את הרעים שעפ"י
קטרוגים ודינים ולומר לפניו בבטחון עוז" :השקיפה ממעון
אמת הנה הינם כולם כאחד טהורי לב ומקורם קדוש ולא
קדשך" ,שישקיף ויביט אף בפרטיות נפשו בכל בדקי חורין
יצאו מעולם מחוץ לקו ושמם וענינם הוא "כנסת ישראל"
וסדקין שבו ,כי הרי עפ"י אמת לאמיתה בן ישראל הוא
השלמה ודבוקה באלוקי' חיים .ולזה אמרו בזוה"ק שעל
קדוש לאלוקיו אשר בו יתפאר והוא אומן שיצרו כמו שהוא.
יום ר"ה נאמרו דברי השונמית "בתוך עמי אנכי יושבת"
[עיקר הדברים כשלעצמן בגדרי מידת הדין שמתעורר
שבעת הדין אין להתבלט ולהתפרד מהכלל ,רק להתכלל
מקטרוגי מקנאים ותובעים וכו' הוא ענין עמוק עד מאד
בתוך הכלל לברוח ולנוס ממערכת הפרטית להתבלל להיות
ודורש אריכות ביאור והתבונננות ,אבל אמנם הדברים
מעצם הכלל בשר מבשרה ,ואז אין שטן ואין פגע רע ,וכן
מפורשים בספר רעיא מהימנא להמעיין בהם היטב ,ואכן
אמרו בגמ' שלא להתפלל בר"ה ביחידות בשלוש שעות
צריך עמקות ודקות של חוט השערה להבין הדברים על נכון
הראשונות שהדין מתוח אז עיי"ש.
שלא ליפול בפח יוקשים להפריד אלוף ולקצץ בנטיעות
ח"ו]. באין מקטרג ומקנא אז אין פחד מהשקפת ה' אף בפרטיות
"מעון" הוא מקום התגלות אהבת השי"ת לישראל ברואי מטה כמו שהם
אך כאן אף כי הש"י משגיח ביחוד ג"כ טוב כי כשהאדם
וזה שנקראים כאן השמים בשם 'מעון' כדאיתא בגמ' מפריש תרומות ומעשרות אז בא בזרוע נגד הש"י כמאמר
מעון שבו כתות של מלאכי השרת שאומרות שירה בלילה המדרש אין לך שבא בזרוע כמו שמפריש מעשרות .כי
וחשות ביום מפני כבודן של ישראל ,ומשם מתחיל התגלות באמת הקב"ה הוא מלא רצון טוב להשפיע טובה לישראל
טובת השי"ת לישראל שכביכול נתצמצם כבוד של מעלה ולא יביט און ביעקב[ ,ולולא שאחד על חבירו מעורר
משירת המלאכים כדי שיכנוס שירתן של ישראל ומשם קטרוג אז אין שום רע יכול לשלוט בהם] ,אכן כאשר יבואו
ישופע רב טובה :אהבת השי"ת לישראל ודבקותם בו
קטרוגים מהגר ויתום והאלמנה הם יעוררו החטאים ,אבל
מתגלה בעולם שנקרא "מעון" ששם המלאכים חשים ביום
כשישראל מפרישין מעשרותיהם ונותנים ממנו לגר וליתום
מפני כבודם של ישראל שאומרים שירה עפ"י הבנה והשגה
ולאלמנה וכאשר הם ישבותו מלקטרג אז יוכל האדם לומר
שלהם ,ורוצה השי"ת בהם ובשירתם וביקרות עבודתם
נגד הקב"ה שיביט אליו ביחוד ,כי השי"ת צופה בלתי
המקוטעת והצנומה החסירה והקטנה יתר משירת
לטובה ,ועל זה נאמר בטובות העתידים אפרים לא יקנא
המלאכים ,וע"כ מבקש המתודה לפני ה' שישקיף ממעונו
את יהודה ויהודה לא יצר את אפרים ,וממילא לא יתעורר
עליהם רק טוב :עפ"י עומק סוד נסתרים הנה כל הדינים
אשר שם מתגלה ומתראה טובו ואהבתו לישראל ומשם
והתביעות מתיחסים אל התלבשות מידות התחתונות
ישקיף בתוך לב עבדו המתודה לפניו לברך את עמו ישראל
אבל בעת מלכא בגילופין לא יגורך רע כתיב ,ולזה ביקש
בכל טוב סלה.
דוד המע"ה "מלפניך משפטי יצא" שלא לערב זר במשפטו,
בית יעקב פרשת כי תצא
דרכי הבירורים של אשת יפ"ת ופרטי עניניה ביפ"ת נמצא אפשרות להיות כלי לקבל טובה אף שכעת אינה יפה.
תאוה ,וטמא לנפש הוא עצבות ,ולכן הצרוע נשתלח משלש וחשקת בה .איתא בגמרא .וחשקת אף על פי שאינה
המחנות כי מדות כעס אין לו חלק בישראל ,והזב משתלח נאה .היינו כי אף שלא נמצא בהם אף גוון נאה מכל מקום
רק ממחנה לוי' וממחנה שכינה ,היינו כי מדות התאוה יוכל להיות כלי לקבל :התשוקה אל האשת יפת תואר הוא
לא יאות לתלמידי חכמים ,וטמא לנפש זה אינו משתלח אל חלק היקרות והקדושה הנמצא בה ,אף שלעת עתה
רק ממחנה שכינה כי גם בתלמידי חכמים נמצא לפעמים איננה מתוקנת ומושלמת ,כי היא נמצאת בתוך הרפש,
מדות העצבות כמ"ש בגמ' אורייתא הוא דמרתחי בי' אבל אחר שתשתנה כל צורתה להיות ישראלית אז תצא
וריתחא הוא עצבות ורק ממחנה שכינה משתלח כי עוז ותופיע יקרותה לידי שלימות בכל יופיה ,וזה הרמז במה
וחדוה במקומו .עכ"ל. שאז"ל "וחשקת בה -אף על פי שאינה נאה" היינו לעת
עמלק אינו יכול להתברר ומתעקש במידתו ,אבל שאר האומות יש להם
עתה עדיין איננה נאה רק בהעלם נמצא שקוע בה טובה.
אפשרות שינוי ובחירה וז"ל הספר בפרשת כי תצא" :וחשקת בה .ולא כתיב וחשקת
כי כל מה שאינו נראה טוב אף באומות הוא מצד עמלק, אותה .כי באמת באומות העולם לא נמצא נפש טוב .כי
כמו שנתבאר בתחלת הסדרה .אבל בכל האומות כשיבא לה ָמצֵא בהם וכשיבואו
בגוים אין תורה .אכן כלי לקבל יוכל ִ
בהם לישראל יוכלו לקבל טוב :עמלק הוא תוקף ותמצית לבין ישראל יהיה טוב".
הרע שבכל האומות והוא אין לו תיקון ואפשרות להתברר, מידת הכעס יש לעקור לגמרי ,אבל התאוה צריכה בירור
כי מידתו הוא העקשנות שאינו יכול לצאת ולהתהפך וגלחה את ראשה .כי שערות הם מותרות המוחין היינו
מתשוקתו או מאחיזת ליבו והרי הוא תפוס ואסור במקומו כעס וזאת צריך להסיר לגמרי ,כי זה אין לו חלק בישראל
בלא אפשרות שינוי ,דהיינו שאין המידה נשמעת אל השכל כלל ,אבל בצפרנים שהם מותרות הלב שמורה על תאוה.
ואל האור רק היא תקועה במקומה ומנותקת מן הדעת ומן רבי אליעזר אומר תקוץ .רבי עקיבא אומר תגדיל .כי
החיים הזכים ,וזה הענין הוא הוא תוקף הרע הגמור שאין כשיבא לישראל יהיה כלי לקבל טוב :מידת הכעס -שיסודה
בו אפשרות להשתנות ממקומו ולהתברר ,כי במקום שיש עקשנות ואכזריות -בזאת אין שום חלק ולחלוחית טוב
חיות ה' ואורו אין השתקעות עקשנית גסה ויש כח בחירה שאפשר להכניס בתוך הקדושה ולבררה כי הוא כולו רע
ואפשרות השתנות והתהפכות לפי הצורך והענין ,אבל וכיעור גמור ,אבל מידת התאוה החומרית המשוקעת
במקום העדר החיים והאור שם ההשתקעות והעקשנות בגסות ובזוהמה אף שהיא רעה מאד באופן ובצורה שהיא
הוא ביותר ,כמו מת שאין בו יכולת השתנות ואינו יכול עכשיו אבל אמנם המידה עצמה יש בה תוכן וחיות כי
לזוז ממקומו בהיותו נעדר חיים ובחירה ,וזהו חלק עמלק תשוקת הלב ומידת האהבה הוא ענין טוב ויקר כשהוא ע"ד
באומות שאינו יכול להתברר ,אבל שאר האומות אינם הטוב וא"כ גם מידת התאוה הנמצא בתוך האשת יפ"ת היא
לגמרי כך ולכך מקבלים מהם גרים ,ויש ביניהם שינויים כלי טוב בהיותה מתוקן כשהיא נמצאת בתוך הקדושה,
במידת העקשנות לפי התקרבותם לאופי אומת עמלק ,וכפי וע"כ אפשר לבררה ולזככה שתהיה פושטת צורה ולובשת
אפשרות ויכולת ההשתנות בהם כך יכולים הם להתברר צורה לחמדות של קדושה ואהבות טהורות ויקרות ,כי
ולהשתנות לטובה בהכנסם לתוך ישראל ואז להצמיח חלק אין התאוה מידה רעה ומגונה מצד עצמה שצריך לעקרה
הטוב שבהם בכרם ישראל ,וז"ל הספר בתחילת הפרשה: ולהכריתה רק היא צריכה טהרה וזיכוך ,וע"כ איננה צריכה
"ועיקר אופְ יָ ם של כל אומות העולם הוא לפי שמתעקשים היפ"ת לעקור עצמה לגמרי מאחיזת התשוקות הנטועים
במדתם מבלי להטות .והגדול שבזה הוא עמלק שכני בחגוי וטבועים בליבה ולעקור אותן לגמרי כי בהכנסה לתוך
סלע .ולכן כל האומות שהם יותר קרובים לכחו של עמלק ישראל ותשתנה לטובה אז מידת התאוה שבה תתלבש
הם יותר אסורים מלהכניס מהם לישראל .כי בישראל כח בצורה אחרת לטובה ותהיה כלי לשמש לטוב.
הבחירה שולט בהתגברות".
ועיין בספר הק' מי השילוח מש"כ בביאור גדרי
היוצאים למלחמה היו צדיקים ,וע"כ תשוקתם אל ענין של אמת וטוב. הטמאים שנשלחים אל מחוץ למחנה ,שהמצורע משתלח
ומה שנפש מישראל חושק בה זה מוכח שיש בה ניצוץ מחוץ לג' מחנות דהיינו שיוצא ממחנה ישראל לגמרי והזב
טוב .כי למלחמה אין יוצאים אלא צדיקים גמורים .כדאיתא משתלח ממחנה לויה והטמא מת רק ממחנה שכינה.
בסוטה .שח בין תפלה לתפלה עבירה היא בידו וחוזר וזל"ק :וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב וכל טמא לנפש ,
עליה מעורכי המלחמה[ ,גם] במלחמת הרשות :היוצאים צרוע הוא כעס כי צרעת הוא בעון לשון הרע ,זב הוא בעל
למלחמה בישראל היו צריכים להיות צדיקים ומבוררים לגמרי ,וא"כ
ואלה יעמדו על הברכה
כאשר תבוא החשק של יפת תואר בליבם מוכרח שאין זה חמדה גסה של
להפצת אור תורת רבוה"ק זיע"א
שקר וחמדה מגונה ,רק מאשר שאכן יש כאן בדבר החשוק ענין וניצוץ
יקר וחמדה של אמת נמצא אצלה ,אשר בצאתה מגלותה מתוך הגסות
לרפואת הרב לוי מרדכי בן פייגה דבורה ובהּכָ נסה לתוך ישראל ותתברר ותתחבר אל הטוב והקדושה אז
והכיעור ִ
לרפו"ש בתוך שאר חולי ישראל. תהיה בתכלית היופי והשלימות של קדושה[ .והאריך בזה האוה"ח הק'
נתנדב ע"י משפחתו. כאן].
ניצוצי מידות הטובות אצל אוה"ע הוא אצל הנשים בעיקר.
החפץ בעילום שמו והנה רוב מדות המפוזרים באמות הם ביותר בנקבות שלהם .כדמצינו
זכות רבינו בעל המי השלוח זיע"א תגן עליו להיוושע בכמה אומות שהזכרים נאסרו והנקבות לא נאסרו .כי בנקבה לפי
בכל טוב סלה
שמדתה שתרצה להתגבר כי היא העיסה והכלי קיבול ויש בה כח יותר
מזכר .כמו דאיתא .שנתן הקב"ה בינה יתירה באשה יותר מבאיש ,ולכן
נתנדב להצלחת הבה"ח אהרן קרמר נ"י גם כשהיא במקום רחוק יש בה נקודה גדולה מקדושה שתוכל להתגבר
נתנדב ע"י משפחתו. לשוב לקדושה :הלשון אינו ברור כ"כ ,אבל הענין מובן שאצל האומות
נמצא אצל נשותיהם כוחות וניצוצי טוב יותר מאצל הזכרים ,כי הנשים
לע"נ הרה"ח ר יצחק מנדל ב"ר ישעיה שנור ז"ל הרי כל בנין הויתם ומציאותם הוא העדר העקשנות ובכוחם להשתנות
נלב"ע י"ד תמוז תשפ"א והם נמצאים במקום בחירה ,שהרי הויתם הוא להיות כלי ועיסה שזהו
הונצח ע"י משפחתו שיחי'
העדר העקשנות וההתקעות ולזה יש להם הרגש דק ובינה יתירה מה
שאין באיש ,וע"כ גם כשהיא באה ממקום רחוק וממקום טומאה יכולה
היא להשתנות ולהתברר ולהיות כלי ועיסה לקדושת ישראל ולהכניס את
כוחה ויקרות ניצוצי הקדושה הנמצאים בה אל הקדושה בשלימות ,מה
שאין בכח הזכרים שבאומות.
אכן צריכה לבירורים גדולים .ולזה כתיב וחשקת היינו בנקודה וניצוץ
קדושה הנמצא בה:
עימוד ועיצוב' :ואנוהו' 05331.05646
בשורה טובה לדורשי ה' וטובו
זמני השיעורים הקבועים המתקיימים בעזהשי"ת מידי שבוע
מאת כ"ק אדמו"ר שליט"א בספרי רבותינו הקדושים מאיז'בצא וראדזין זיע"א
ביום רביעי בלילה בשעה 23:00 שיעור באנגלית ביום שלישי בערב בשעה 21:00 ביום שני בערב בשעה 21:00
בבית המדרש דרוהביטש בבית המדרש ראדזין בבית החסידים 'סטוטשין'
רחוב מלאכי 9בעיה"ק ירושלים רחוב חיים מיכלין 3בית וגן ברחוב גבעת משה 5,
שמעו ותחי נפשכם
לקבלת הגיליון השבועי במייל נא לשלוח מייל ל ri0583256436@gmail.com
To receive the weekly newsletter by email, please send an email to ri0583256436@gmail.com
דורשי ה' החפצים לזכות את הרבים באור תורה וליטול חלק בהוצאת הגליון ,נא לפנות למערכת במספר 058-
3256436או ע"י כתובת מייל ri0583256436@gmail.comושכרו הרבה מאד על פי פעלו.
להשיג את ספרי רבותינו הקדושים במייל של המערכת
יו"ל ע"י עמותת מורשת בית איז'בצא ראדזין ע"ר
