תורתך שעשועי · Toraschu Sha'ashuoy — כי תבוא (2026-08-24)

תורתך שעשועישע"י ישי"ג 'נחלת תורה' ירושלים ת"ו
פרשת כי תבוא גיליון לפלפול התלמידים בסוגיות הנלמדות בישיבתנו הק'
גליון י'
דבר המערכת הישיבה
שליט"א ראש
הישיבה דבריראשי
דברי מבי ריש מתיבתא
שהחיינו וקיימנו ולזמן אלול הזה הגיענו ,ב"ה זכינו
שהזמן התחיל עם התחדשות מבורכת עם כל הברע'ן מורנו רה"י הגאון הגדול
רבי אלי' חיים שטרנבוך שליט"א
והפרישקייט ,הבחורים השקיעו את עצמם בתוך הסוגיות
וקול התורה נשמע ברמה בהיכל ישיבתינו ,וכותלי בית
המדרש יוכיחו זאת ,שבשבוע האחרון המערכת הוצפה יום ג' כי תצא -ה' אלול תשפ"ו
בהערות וחידושים שזרמו היישר אל שולחן המערכת כעט
נובע (תרתי משמע) וכמעיין המתגבר. שיעור כללי בגדר מלקות דבן גרושה ובענין לא תענה
בשבועיים האחרונים הושם דגש מיוחד על מדור מה"ת מנין ,דכתיב והצדיקו את הצדיק א] מתני' כיצד העדים נעשין
"עמודי דגרסא" המיועד עבור כתיבת החידו"ת וההערות
והרשיעו את הרשע ,והיה אם בן הכות זוממין ,מעידין אנו באיש פלוני שהוא
על החומר הנלמד בכל סדרי הישיבה ,והבחורים זכו להוכיח
הרשע וכו' אלא עדים שהרשיעו את בן גרושה או בן חלוצה ,אין אומרים
את יכולותיהם להוציא מן הכוח אל הפועל ללבן ולחדד
הסוגיות בדרכי העיון והסברא. הצדיק ואתו עדים אחריני והצדיקו יעשה זה בן גרושה או בן חלוצה
את הצדיק דמעיקרא ,ושוינהו להני תחתיו ,אלא לוקה ארבעים .ובגמ'
ומה ערבה עלינו לשונו המתוק של מרנא החת"ס זיע"א
בפרשתן (תורת משה עה"פ את ה' האמרת היום) וזל"ק" :על רשעים ,והיה אם בין הכות הרשע[ ,אם הא כיצד "אין העדים נעשים זוממין"
פי מה שכתב מורי בהפלאה בפסוק שלפניו (פנים יפות פסוק הזמה זו בת מלקות היא שאינו יכול מיבעי ליה ,ועוד וכו' תנא התם קאי כל
טז) לעשות את החוקים האלה ואת המשפטים ,שרצה לומר לקיים בה דין הזמה גמורה כגון בעדי הזוממין מקדימין לאותה מיתה ,חוץ
שהקב"ה מסבב שנולד לו קושיא עד שהדבר בעיניו כחק בן גרושה או גלות ,והפילו השופט מזוממי בת כהן וכו' שאין מקדימין
שלא במשפט ,עד שיעיין וימצא תירוץ ויהיה הגון בעיניו והכהו] ופריך ותיפוק ליה מ"לא לאותה מיתה ,אלא למיתה אחרת,
כמשפט ,ושוב יתקשה גם בזה ויהיה כחק בעיניו ,ושוב יזכה תענה" ,ומשני משום דהוי לאו שאין ויש עדים זוממין אחרים שאין עושין
למצוא טעם ,וכן לעולם כדי לעלות ממדרגה למדרגה .והנה בו מעשה ,וכל לאו שאין בו מעשה, בהן דין הזמה כל עיקר ,אלא מלקות
מבואר שכל דבר שנתחדש אצל תלמיד חכם הקב"ה יושב אין לוקין עליו .הרי מבואר דמצד ארבעים ,כיצד מעידין אנו באיש פלוני
בישיבה שלמעלה ואומר תלמיד חכם בני זה כך הוא אומר הלאו דלא תענה אין לוקין אלא משום שהוא בן גרושה וכו' אלא לוקה את
(גיטין ו' ע"ב) ,ושוב נותן בו דעה ומחדש דבר אחר ואומרו
קרא דוהצדיקו ,דקאי על עדים זוממין הארבעים .ופירש"י ועלה מפרש כיצד
משמו .והיינו את ה' האמרת היום שעשית אותו אומר דבר
בשם אומרו ,וה' האמירך היום שתאמר אתה חידושי תורה, וכתיב והיה אם בן הכות הרשע ,ולהכי אותן העדים שאין מקיימין בהן דין
ושוב יאמר ה' ושוב תוסיף אתה ,והיינו את ה' האמרת וה' קתני כיצד העדים נעשין זוממין ,דרק הזמה ,נעשין זוממין וכו'.
האמירך" ,עכל"ק. בצורה של הזמה שייך מלקות. והק' הפנ"י דאכתי לשון המשנה
ומכאן תצא קריאה של חיבה לכל הבחורים החשובים ודבריו ז"ל תמוהין מאוד ,דהא אינו מדוקדק ,וטפי הוה שייך למיתני
שיחי' להצטרף ולהמנות האי חבורה עילאה ,להיות מבני בהכחשה דתרי ותרי בכלל לא שייך כיצד "אין" העדים נעשין זוממין אלא
היכלא דגרסי' בפלפולא דשמעתתא ,לשם כך הוקמו שילקו דתרי ותרי נינהו ,ורק באופן לוקין ארבעים ,ותי' דמתני' קמ"ל דלא
שלושת המדורים המרכזיים של המערכת שהוקמו על מנת שמעידים שפלוני הרג את פלוני ובא שייך מלקות לגבי עדות אלא כשהוא
לתת מענה לכל סוגי ההערות והשאלות ,ועליהם ממונים הרוג ברגליו ,שנתברר שהעידו עדות דרך הזמה גמורה ,אי הוה שייך הזמה,
הר"מים החשובים שליט"א אשר עומדים בכל עת להכוונה שקר ,אז שייך מלקות בהכחשה ,והלא והיינו דוקא שאומרים על העדים
וסיוע בדרכי ואופני הכתיבה.
מפורש בגמ' שלוקין בכה"ג ,דאי' בגמ' עצמן עמנו הייתם ,אבל אם אומרים
וגם הפעם שטוחה היא בקשתינו לפני הלומדים כי ניתן ב"ק (עד ,ב) אמר רבי אלעזר עדים שהאיש פלוני שהעידו עליו היה
לפנות אל המערכת עם הארות ורעיונות לשיפור התוכניות
שהוכחשו בנפש לוקין ,ופריך תרי עמהן ,שאין עליהם תורת זוממין ,וכ"ש
או המדורים ,וזכות הרבים תלוייה בהם!
ותרי נינהו ,מאי חזית דסמכת אהני בשאינו דרך הזמה כלל אלא שאומרים
ויה"ר שנזכה למה שנאמר בפרשתן "ובאו עליך כל סמוך אהני ,ומשני בבא הרוג ברגליו, ששקר העידו לא שייך מלקות כלל,
הברכות האלה והשיגך" אכי"ר.
בברכת התורה
ופירש"י דלוקין משום לא תענה, כדמסקינן לקמן דלא תענה לאו שאין
ואע"ג דלאו שאין בו מעשה הוא ,הא בו מעשה הוא .ע"כ.
העורך מייתי בהדיא במס' מכות דמלקות ביאור הדברים דלהלן ע"ב אמר
בעדים זוממין כתיב מוהצדיקו >> עולא רמז לעדים זוממין שלוקין
דבר המערכת מבי ריש מתיבתא דברי
לח) ,חזו"א (ב"ק יח ,יב)
הישיבה ראש
דבריראשי
היכלא
שליט"א
והנה בפשטות פליגי בזה ב' תירוצים
חבורות בני
הישיבה
בתוס' דבתי' הראשון כתבו דכיון דלוקין הוי
כאשר זמם ,והיינו שהמלקות הוא מדין הזמה, רה"י הגאון הגדול רבי אלי' חיים שטרנבוך שליט"א
וממילא חשוב עדות שיכול להזימה ,אבל
תי' השני סבר דאינו שייך לדין הזמה אלא
המלקות הוא משום לא תענה ,ולכן הוצרכו
לומר דלא בעינן עדות שיכול להזימה .וצ"ע דלוקין הוי כאשר זמם ,וצ"ב דבגמ' קאמר וכו' פי' דוהצדיקו מגלה דעל לאו דעדות
דלהלן בדף ד ,ב (ד"ה ורבנן) כתבו בביאור דאין עושין הזמה כל עיקר ,וא"כ לא הוי שקר לוקין אפי' שאין בו מעשה ,ועכ"פ
קו' הגמ' שם דבתר דגלי לן קרא דוהצדיקו, כאשר זמם. מפורש בגמ' דגם על הכחשה לוקין ,אם
דשייך ביה מלקות ,יש לנו לומר דלקי מלא ונקדים קו' הריטב"א על המשנה נתברר שהעידו שקר ,ואיך כתב הפנ"י דרק
תענה ,ולכאורה זה סותר לתי' הא' .וברמב"ן למה קתני בלשון יחיד אין אומרים יעשה בהזמה לוקין ולא בהכחשה וצע"ג.
וריטב"א מבואר דהמלקות הוא על לא "זה" בן גרושה ,ותי' דהכי לישנא דקרא [ולכאורה בהכחשה דתרי נגד חד גם
תענה ,וז"ל הרמב"ן ומיהו כי לקו משום לאו ועשיתם לו ,ובגבורת ארי הוסיף להקשות היה שייך מלקות ,ואמנם הקצוה"ח (סי'
דלא תענה הוא דלקו ,דהכא גלי רחמנא דהא קיי"ל דאין העדים נעשים זוממים עד ל"ח סק"ה) כתב דמסברא היה נראה דבעד
דלקו אההוא לאו וכו' דלא אשכחן מלקות שיזומו שניהם ,וא"כ אם רק אחד הוזם אין אחד אפילו באופן שנאמן ,כגון שמחייב
אלא אלאו עכ"ל .וכן מבואר בריטב"א וז"ל דין הזמה ,וגם אינו לוקה ,ועיי"ש מה שתי' שבועה והלה אינו יכול לישבע ,והוזם ,אינו
ופרקינן משום דהו"ל לאו שאין בו מעשה דמיירי באחד כהן ואחד ישראל ואמנם משלם דכי כתיב כאשר זמם בשני עדים הוא
שאין לוקין עליו ,אי לאו דאתא והצדיקו הוזמו שניהם ,אבל לא שייך פסול חלל דכתיב ,אבל כתב דבתוס' (ב"מ ד' א) לא
וגלי דמלקי' להו משום לא תענה ,וקמ"ל בישראל אלא בכהן לשי' רש"י ולהכי קתני משמע כן ,והמנ"ח (מצוה ל"ז) תמה מדברי
דמלקות ודאי משום לא תענה הוא כדאי' "זה" הרמב"ם (פכ"א עדות הל"ה) דמפורש דעד
לקמן עכ"ל .אמנם במאירי מבואר דהמלקות והנה מה שחידש הגבורת ארי דאם הוזם אחד שהעיד שזינתה אחר קינוי וסתירה
הוא מדין הזמה וז"ל (ב ,ב) ולא יראה לי כן אחד אינו לוקה ,תלוי בגדר מלקות דמתני'., והוזם משלם כתובתה .ואפילו לדברי
שמ"מ מלקות זה במקום כאשר זמם עכ"ל. דידוע החקירה מה הגדר של המלקות האם הקצוה"ח י"ל דזה רק לענין חיוב כאשר
וכ"כ במתני' "אלא לוקה את הארבעים משום הוא מדיני הזמה ,והיינו דכיון דהוי לאו זמם ,אבל לגבי מלקות לכאורה עובר על לא
עדות שקר ,ולא משום לא תענה ,שהרי שאין בו מעשה הרי לא שייך להלקותו על תענה ,וכן נקט המנ"ח לדבר פשוט ,וראיתי
לאו שאין בו מעשה הוא ,אלא ממה שנאמר עבירת הלאו אלא שנתחדש בפרשת הזמה, מביאים כן מהיד רמ"ה סנהדרין לא א ד"ה
והצדיקו" .ולפי הצד דהוי דין הזמה ,מיושב דין מלקות מחודשת על מעשה הזמה כיון ומתמהינן]
קו' הפנ"י דהיינו דתנן כיצד העדים נעשין שאי אפשר לקיים הזמה כפשוטו ,או י"ל ב] ובעיקר קו' הפנ"י למה קתני דנעשין
זוממין דהחיוב הוא מפרשת הזמה. דהמלקות היא על הלאו כמו כל מלקות זוממין ,וכן קשה על ל' התוס' שכתבו כיון
ג] אבל קשה דהא מוכח מגמ' ב"ק הנ"ל אלא דוהצדיקו וגו' והיה
דגם בהכחשה באופן שבא הרוג ברגליו אם בן הכות הרשע מגלה
לוקין ,הרי מפורש דאינו דין בהזמה ,אלא דעל לאו דעדות שקר
כמש"כ רש"י דוהצדיקו מגלה דלוקה על לא לוקין אף שאין בו מעשה.
תענה ,וה"ה בהכחשה .וכן מוכח להלן (ד ,א) ונ"מ בחקירה זו האם
תנן מעידין אנו באיש פלוני שחייב לחבירו במלקות זו יש דיני הזמה
מאתים זוז ונמצאו זוממין לוקין ומשלמין דהיינו האם צריך גמר דין,
שלא השם המביאם לידי מכות מביאן לידי כדתנן (ה ,ב) אין העדים
תשלומין [מלקות משום לא תענה ותשלומין זוממין נהרגין עד שיגמר
משום כאשר זמם] דברי רבי מאיר ,וחכמים הדין ,והאם צריך שיזומו
אומרים כל המשלם אינו לוקה ,מעידין אנו שניהם כדתנן התם ,והאם
באיש פלוני שחייב מלקות ארבעים ,ונמצאו יש פטור דכאשר עשה,
זוממין לוקים שמונים משום לא תענה ברעך ומדברי הגבורת ארי הנ"ל
עד שקר ,ומשום ועשיתם לו כאשר זמם, מוכח שסבר שהמלקות
דברי ר' מאיר וחכמים אומרים אין לוקין הוא מדין הזמה ולכן צריך
אלא ארבעים .פירש"י משום כאשר זמם, שיזומו שניהם ,וכ"כ להלן
אבל משום לא תענה לא לקי כדמפרש (ה ב ד"ה חייבי מלקיות)
בגמ' .ופריך בגמ' ורבנן האי לא תענה ברעך דבמלקות זו יש גם פטור
עד שקר מאי דרשי ביה ,ומשני דלא תענה דכאשר עשה .וכ"כ בשו"ת
מיבעי ליה לאזהרה לעדים זוממין ,והיינו חת"ס (חו"מ סי' לג) .אמנם
שהוא אזהרה לעונש של כאשר זמם דאין הרבה אחרונים חולקים
עונשין אלא א"כ מזהירין ,ומבואר שם בתוס' דלא ממעטינן כאשר
דהא דאמרו חכמים הטעם דהמשלם אינו עשה ממלקות דבן גרושה,
לוקה ,היינו משום דלעונש ממון דלא בעי הגרע"א (שו"ת סי' קעו)
אזהרה ,שפיר י"ל דלוקה משום לא >> פנ"י ,צל"ח ,תומים (סי'
2
עד אחד אינו לוקה דבעינן שיזומו שניהם לקי סהדי מאי עבוד ,אינהו אמרי גנב נפשו תענה ,אלא דכל המשלם אינו לוקה ,ולפי"ז
בניבהיכלא
אלכיה ינ
היינו בלא התראה עכ"ל .והיינו דיש שני ולא נגמר דינו על פיהם לכלום ,דלאו ממונא בעדים שהעידו שהוא ב"ג דאין עונש אחר
חבורות
דיני מלקות ,דאם נשלמו תנאי הזמה לוקין
מפרשת הזמה ,ולהכי לא בעי התראה ככל
מחייבינן ליה אפומייהו ולא קטלא ולא
מלקות ,ואין עדים זוממין לוקין בעקימת
תורובח
פשוט דלוקה ארבעים משום לא תענה.
ונמצא דלא מיבעיא לפי רבי מאיר הרי
עונשי הזמה ,אבל במקום דליכא גדרי הזמה פיהם בלבד ,אלא אם כן הרשיעו צדיק מפורש דהגם דמקבל עונש דכאשר זמם
אינם לוקים אלא מלא תענה בעלמא ,ואע"ג עכ"ל .וביאור הדברים דבמלקות זה נאמר בכל זאת לוקה משום לא תענה ,ובודאי
דהוי לאו שאין בו מעשה הקרא דוהצדיקו תנאי דוהרשיעו צדיק ,והיינו דרק עדות לא שייך לומר שהוא מדין הזמה שהרי כבר
מגלה דלוקין ,אבל בזה בעינן התראה כמו שקר של הרשעת צדיק לוקה מלא תענה, קיבל עונש הזמה ,אלא דגלי קרא דוהצדיקו
שאר חייבי לאוין[ .ועי' מאירי וזה שי' התוס' דכל המקור הוא מוהרשיעו ולכן צריך דוקא דלוקה על לא תענה ,אלא גם לחכמים
שאנץ בשטמ"ק ב"ק שם] אלא דצ"ב מנלן והרשיעו ,ואם לא אינו לוקה .וי"ל דזה כונת מפורש בתוס' שבלי הדין דכל המשלם
דיש דיני מלקות. רש"י דעל לא תענה גרידא אינו לוקה רק אינו לוקה היה לוקה כשמחייבו ממון והגם
וכן כתב הצפנת פענח ליישב דברי משום והצדיקו והכא ליכא הרשעת צדיק. שקיבל העונש דכאשר זמם ,וא"כ מוכרח
הרמב"ם שכתב (פ"כ הל"ח) עדים שהעידו והא דאיצטריך גז"ש דרוצח רוצח ,דמצד דהמלקות משום לא תענה.
על אחד והרשיעוהו רשע שאין בו לא והרשיעו היה מקום לומר דעצם קבלת
אבל מאידך גיסא צ"ע מגמרא מפורשת
מלקות ולא מיתה ולא חיוב ממון ,ואח"כ העדות הוי והרשיעו ,לזה קמ"ל גז"ש דרוצח
דבעינן עד שיגמר הדין על פיהם דבסוגיא
הוזמו ,הרי אלו לוקין אעפ"י שלא זממו רוצח דרק ע"י הגמר דין הוי הרשעת צדיק.
דלהלן (ה ,ב) תנן אין העדים זוממין נהרגין
להלקות זה ולא לחייבו ממון ,כיצד העידו ולאור הנ"ל י"ל דהמלקות הוא מצד עד שיגמר הדין ,ובגמ' חייבי מלקיות
על כהן שהוא חלל וכו' וכן אם העידו על לא תענה ,ולאו מפרשת הזמה ,אבל כיון [העידוהו שחייב מלקות והוזמו] מנין,
אדם שהרג בשגגה וכו' וארבעה דברים דנתחדש בקרא דוהצדיקו לכן צריך גמר דין ת"ל רשע רשע ,חייבי גליות מנין [פירש"י
אלו מפי הקבלה הן ,כך קבלו חכמים וכו' דרק בזה הוי הרשעת צדיק. העידוהו שחייב לגלות והוזמו ,ותנן במתני'
ומבואר שכך היתה הקבלה שעל ארבעה והשתא לפי"ז יש לבאר דברי הרמב"ן סופג את הארבעים מנלן עד שיגמר הדין,
דברים לוקין .והק' התומים (סי' לח) ממה לשי' בסוגיין דבן חלוצה כיון דהוי מדרבנן, דהני הואיל ולאו מדין כאשר זמם מתרבו
שכתב הרמב"ם להלן (פכ"א ה"ה) עדי לא לקי ארבעים ,והק' הגרעק"א דמ"מ עובר לא אתי מלקות דידהו מגז"ש דמההוא לא
קינוי וסתירה שהוזמו לוקין והמקור הוא בלא תענה כיון דפסול דרבנן ,אבל להאמור ילפינן אלא עדים זוממין שהרשיעו הנידון
מירושלמי ,אבל נמצא דיש חמשה דברים. דיש תנאי דוהצדיקו ,י"ל דמה שפוסלים ללקות וכו'] אתיא רוצח רוצח .וצריך לפרש
ותי' הצפנת פענח שחלוקים מיסודם, אותו מדרבנן לא חשוב הרשעת צדיק, דהגז"ש דרוצח רוצח מלמד שכמו בעדי
שהמלקות דעפ"י הקבלה הוי מלקות של כיון דמדאורייתא אין שום חלות דין עליו, מיתה אין מחייבין הזוממין עד שיגמר הדין,
הזמה וזה צריך גדרי הזמה ,אבל בעדי קינו ואין כאן הרשעה כלל .ובדעת הרמב"ם הכי נמי בעדים שבאים לחייבו גלות והוזמו,
וסתירה הוי מלקות דלא תענה ,ובאמת והגרעק"א צ"ל דמה שעושים עליו פסול ולכאורה אם המלקות הוא מחמת הלאו
בעי התראה .וצע"ק דהרמב"ם לא הזכיר דרבנן חשוב הרשעת צדיק גם מה"ת. דלא תענה א"כ מה שייך הגז"ש ,הא זה לא
דבעי התראה .אבל לפי"ז מיושב דמנ"ל שני וכל האמור הוא לפי המהלך שמבואר שייך בכלל לדיני הזמה ,והלאו דלא תענה
דינים ,דהא הרמב"ם כתב דזה מפי הקבלה. בראשונים דהמלקות הוא מצד לא תענה, הא עבר מיד בשעת ההגדה ,וא"כ למה צריך
ולפי"ז ניחא קו' הפנ"י דזה כונת המשנה אבל לפי הגבורת ארי דצריך שיזומו שניהם, שיגמר הדין.
דכיצד העדים נעשין זוממין דמלקות זה וגם במלקות זה יש פטור דכאשר עשה, [והנה המנ"ח (לז אות ד) חקר אם גם
אין צריך התראה ,כמו שאר דיני הזמה ,וזה וקשה דהא מפורש בגמ' דגם בהכחשה בעדי בן גרושה צריך גמ"ד ,וכתב שלא מצא
כונת התוס' דהוי כאשר זמם ,דכיון דליכא לוקה ,וכן מהסוגיא בדף ד דלוקין מלא ראיה ברורה דאפשר דמקרא דוהצדיקו
התראה הוי מלקות מדין כאשר זמם .אלא תענה אפילו כשמקיימים כאשר זמם. ילפינן אף קודם גמר דין ,ותמהו עליו דהא
דק"ל דלפי"ז אם משלמים ומקבלים עונש ה] וצריך ליישב עפ"י היסוד שכתב מבואר בסוגיין לגבי חייבי גליות דצריך
השמה א"כ המלקות הוא רק מכח לא תענה, בספר פתח הבית (סי' כא) [מובא באו"ש גמ"ד הרי דלמלקות זו צריך גמ"ד .וכנראה
וא"כ ליבעי התראה ,ונמצא דהמלקות פי"ג עדות הל"ז בהג"ה] שהק' כנ"ל דבגמ' שהמנ"ח למד דרק בחייבי גליות משום דיש
עמודי דגרסא
במשנה דף ד' בעי התראה ,ודבר זה היה מבואר דגם בהכחשה איכא לא תענה ,וא"כ גז"ש דרוצח רוצח ,אבל יתכן דבב"ג א"צ
צריך להיות מפורש ,ומדסתם ש"מ דגם אם הוזם קודם גמר דין לא גרע מהכחשה גמ"ד]
המלקות דלא תענה לא בעי התראה וכ"כ ותי' וז"ל ל"ק דיראה ודאי דמכח לא ד] ובשיעורי מו"ר הגרש"ר ז"ל מבאר
החזו"א ולפי"ז הדק"ל. חידושים קצרים
תענה כיון שמבורר שהעיד שקר אף בלא עפי"ד הרמב"ן במלחמות סנהדרין פו ,ב
והנה בחי' הרמב"ן יש לכאורה סתירה הזמה לוקה ,וכו' רק בכתובות (לג) קאמר דאיתא התם גבי עדי גניבה בנפש שהוזמו,
דבדף ב ב כתב "ומיהו כי לקו משום לאו דעדים זוממין אין צריכים התראה ,דאיהו דלמ"ד דהגנב בעצמו אינו לוקה משום דהוי
דלא תענה הוא דלקו ,דהכא גלי רחמנא בעי למיקטל בלא התראה ,ופריך רב סמא לאו שניתן לאזהרת מיתת בי"ד ,כמו כן
דלקי אההוא לאו וכו' דלא אשכחן מלקות מעדי בן גרושה דלא מקיימים בהם כאשר העדים אינם לוקין כשהוזמו ,דכיון דאיהו לא
אלא בלאו" ,הרי דברים מפורשים דכל זמם ,ומשני משפט אחד יהיה לכם משפט לקי אינהו היכי לקי ,ופירש"י "הא לאו כאשר
המציאות דמלקות הוא רק על עבירת השוה לכולכם ,ופירש"י כיון דרוב זוממים זמם הוא ,ואי משום לא תענה ,לאו שאין בו
ל"ת שבתורה וא"כ מוכרח דהמלקות הוא לא בעי התראה ,ויראה דזה ודאי שייך רק מעשה הוא" ותמוה דהא גלי קרא דוהצדיקו
בגלל עבירת הלאו דלא תענה .וכעין זה בהזמה דבהכחשה לא לקי כלל מכאשר דלקי אפילו שאין בו מעשה וכמו שפירש"י
כתב הריטב"א ,וצ"ע דהריטב"א כתב בשם זמם ,וא"כ לא שייך משפט אחד ,א"כ י"ל בב"ק ע"ד .וכתב הרמב"ן במלחמות וז"ל
הרמב"ן למה אין לוקין על שרצו לחייב הא דאמרינן בב"ק בבא הרוג דלוקה "י"ל אינהו היכי לקי אפילו לא תענה נמי ליכא,
כופר" ,אבל הרמב"ן ז"ל תי' דהני אין >> היינו בהתראה ",והא דאמרינן דאם ניזום וכו' והיכי סלקא אדעתא דלקו אי איהו לא
3
נאמנים על עצמם לומר לא עשינו כך ,שהרי יכולין הללו לומר לוקין מטעמא דפרישנא לעיל דהא מלקות והצדיקו "במקום הזמה
בני היכלא
עליהם שהרגו את הנפש או שחיללו את השבת עכ"ל וקשה דבפסוק עומד" וכיון שלא שייכא בהו הזמה לפי שאין עדותן צריך לשמים
חבורות
יט כתב "כי משפט העדים הזוממין בגזירת השליט שהם שנים אף מלקות נמי ליכא" ומשמע דהמלקות היא במקום כאשר זמם
ושנים" ולכאורה הוא סתירה .ואין לומר שכונתו ז"ל שהעונש הוא וכמש"כ התוס' ובכופר לא שייך כאשר זמם דאין עדותן מועיל כלום
גזיה"כ כמש"כ בשו"ת הרדב"ז אבל מה שנאמנים הוא מסברא שהרי דהוי חיוב לשמים ,ולכן אין מלקות ,וקשה דמ"מ עבר על לא תענה.
כתב "שהם שנים ושנים" והיינו הא דאמרי' בגמ' לענין הכחשה מאי ו] ונלענ"ד ליישב הסתירה דבגמ' ב"ק מבואר דגם בהכחשה
חזית דסמכת אהני סמוך אהני. לוקה מלא תענה ,ואילו בגמ' דף ה' מבואר דגם למלקות בעינן גמר
דין ,ושי' הגבורת ארי דבעינן שיוזמו שניהם גם למלקות ,וכן דיש
ומוכרח בדעת הרמב"ן דגם לאחר הסברא הוא גזיה"כ ,דבאמת
פטור דכאשר עשה ,והיינו דלחייב מלקות צריך גדרי הזמה ,בדרך
צ"ב הטעם שכתבו הרמב"ן והטור ,דלא דמי למעידין עליהם שחיללו מחודש ,דאי' בגמ' (ב"ק עב ,ב) איתמר עד זומם אביי אמר למפרע
שבת או שהרגו נפש ,דהתם עצם העדות היא על העדים ,ובזה הם הוא נפסל ,רבא אמר מכאן ולהבא הוא נפסל ,אביי אמר מכאן ולהבא
בודאי בעלי דברים ,ואינם יכולים להכחיש דהעדות היא עליהם, הוא נפסל ,מההוא שעתא דאסהיד הוה ליה רשע ,והתורה אמרה אל
אבל כאן הנידון הוא אם ראו או לא ראו ,ובזה אין הראשונים בעלי תשת רשע עד ,רבא אמר מכאן ולהבא הוא נפסל ,עד זומם חידוש
דברים להעיד שראו ,שהעדות היא על אחרים ,ואת"ל שכעת זה נוגע הוא ,דהא תרי ותרי נינהו מאי חזית דציית להני ציית להני ,הלכך
להם גם בעדי הכחשה זה נוגע אם היה המעשה או לא דאם לא היה אין לך בו אלא משעת חידוש ואילך .והלכתא כוותיה דאביי ביע"ל
המעשה נמצא שהעידו שקר ,ובכל זאת נאמנים לומר שהיה המעשה קג"ם .ויש לעיין בדעת אביי האם הוא חולק על עיקר היסוד וסובר
דהעדות אינו עליהם ,וה"נ בהזמה. דעד זומם אינו חידוש ,או שסובר דאפילו הוא חידוש לא שייך לומר
וצ"ל כמו ששמעתי ממו"ר הגרש"ר ז"ל וכבר כתב כן הנתיבות דפסול מכאן ולהבא ,דממ"נ אם השניים נאמנים נפסלו הראשונים
משעת העדות ,ולא פלגינן בכה"ג.
(סי' לח) דאין כונת הטור לומר דהוי סברא ולא חידוש ,אלא שכתב
דהגדר של הגזיה"כ הוא דחשבתם תורה כמעידין על גופן של עדים, וכתב הלח"מ דנחלקו בזה הרמב"ם והטור ,שכתב הרמב"ם (פי"ח
הל"ג) "וזו שהאמינה תורה עדות האחרונים על הראשונים גזירת
ועשאתן לראשונים כבעלי דברים ,וזה החידוש דהזמה ,ואין בזה
הכתוב הוא" אבל הטור (סי' לח) כתב דיש טעם בדבר דהוי כמו
מחלוקת של הרמב"ם והטור ,והכרחנו כן בדעת הרמב"ן.
שמעידין על אחד שחילל שבת דנאמנים דבזה הם בעלי דברים ,וה"נ
ולפי"ז נראה לחדש דאמנם בבא הרוג ברגליו שנתברר השקר כיון שמעידין על גופם שלא ראו הו"ל בעלי דברים.
בפני כל ,לוקה משום לא תענה ,משא"כ בהזמה שבעצם הוי תרי אולם קשה לי דעי' ברמב"ן עה"ת (דברים יט יח) שגם הביא
ותרי אלא שחידשה תורה שהמזימים נאמנים ,בזה צריך גדרי הזמה, הטעם וז"ל מפני שהעדות הזו היא על גופם של עדים והם אינם
דרק באופנים אלו של גמר דין ושיזומו שניהם ורק כאשר זמם ולא
כאשר עשה ,נתחדשה שאפשר להעניש המוזמין ,וא"כ ה"ה לענין
מלקות.
ויש להוכיח יסוד הנ"ל מב' ראיות א) הריטב"א כתב (ב ב) וז"ל
ומ"מ נראה מן הדברים האלו[ ,שכתב בשם הרמב"ן שאם שילם
קודם שהוזמו חייבין לשלם משום דינא דגרמי] דכי אמרינן כאשר
זמם ולא כאשר עשה היינו לפטור העדים מתורת הזמה שהיה כן
גזירת הכתוב ,ומ"מ אף בזו האחרונים נאמנים על הראשונים ,ככל
הזמה שקודם מעשה ,דאי לא ,כי אתיה לממונא ברשותא דהאיך
אמאי מיהדר ,וכי ליתיה אמאי משלמי עדים ,נימא אוקי תרי בהדי
תרי ואוקי ממונא היכא דקאי ,ככל תרי דבהדי תרי דהכחשה ,אלא
ודאי כדאמרינן ,ולא אמרו תרי לבהדי תרי אלא בעדות המוכחשת,
וכדאי הוא רבינו ז"ל לסמוך עליו בזה עכ"ל .ומבואר דהריטב"א
היה לו צד דלאחר שכבר עשה בטלה דין הזמה והוי כמו הכחשה
אלא דכדאי הוא הרמב"ן לסמוך עליו דאינו כן ,וא"כ י"ל דזה רק
לגבי הנאמנות אבל מלקות צריך דיני הזמה .ב) כתב המאירי (ה
א) וז"ל עדים שהוזמו אחר שהרגו שאין נהרגין כתבו חכמי הדורות
שלפנינו שלענין פסול מיהא הזמה חלה עליהם ,ויש לפקפק הואיל
ועדים זוממין חידוש הוא ,יש לומר שאין לך בו אלא חידושו וכל
שלא הרגו הזמה חלה עליהם ,אבל לאחר שהרגו הואיל ואין כאן
הזמה לענין הריגה ,אין כאן דין הזמה אף לפוסלם ,ואין דינה אלא
כהכחשה וכו' ואין בדבר אצלינו בכדי להכריע עכ"ל הרי דברים
מפורשים כמש"כ דהמאירי מצדד לומר דאם אין דיני הזמה הוי כמו
הכחשה ,וכתב שאין בידיו להכריע ,ועכ"פ לענין מלקות דלא תענה
יש מקום לומר דצריך דוקא גדרי הזמה .ומיושבים דברי הרמב"ן
שכתב דמלקות במקום הזמה .ומיושב קו' הפנ"י דכל המלקות
• שייך רק מכח החידוש של הזמה.
4
היכלא חבורות
דבר המערכת הישיבהב
ראש ינ
בני
הישיבה
שליט"א ראשיה
דבריכי
דבריל
מדין כאש"ז ותי' בתי' ב' דמכיון דלגבי הבנים
מתיבתא א
תורובח מבי ריש
לא יתחייבו והזממה היתה על הבנים ג"כ
חשיבי חסרון דכאש"ז מה שא"א לקיים על
הבנים אף שלכתחילה נחשב שאין הדין על
מורנו רה"י הגאון הגדול
הבנים כלל דע"כ לא מתחייבים ממון לבנים רבי משה פרידמן שליט"א
מ"מ מכיון שהזממה היתה על הבנים מה
שאין מקיימים כאש"ז על הבנים נחשב כאשר בענין עדות שאיאי"ל – ריש מכות
זמם מקצת. שאיאי"ל איכא תרתי :א) היכא שמצד העדות א] בתוס' ב' ע"א ד"ה מעידין הקשו דכל
ובעצם היסוד שכתבנו דל"ש עדות עצמה איאי"ל איני יודע בחקירות סנהדרין עדות ב"ג וב"ח דל"ה עדות שאי"ל ,ותי' בתי'
שבטלה מקצתה אם החסרון הוא רק בקבלה מ"א ב' .ב) דינא היכא שא"א לקיים העונש א' דמכיון שלוקין היא עדות שאי"ל ,והקשו
הנה בר"ן סנהדרין א' ע"ב כ' דאם נימא וידוע פלוגתת הנודע ביהודה דס"ל דהיכא דעדי נערה המאורסה דהויא עדות שאיאי"ל
דכשעדים זממו ממון לזה ונפשות לזה ונימא דליכא דינא דעדות שאי"ל לגבי קיום העונש שיכולים לומר לאוסרה על בעלה באנו ,ותי'
דפטור מממון מצד קם ליה בדרבה מיניה א"כ ליכא נמי דינא דעדות שאיאי"ל בהגדת דמכיון שרצו לחייבה מיתה ל"ה עדות שאי"ל
העדות באומר איני יודע. במלקות.
יבטל גם העדות לגבי מיתה מצד הדין דעדות
שבטלה מקצתה בטלה כולה ולכאו' מבואר ב] וע"כ בב"ג וב"ח לתי' ב' של תוס' ליכא ונתקשה באו"ש פ"ב מהל' עדות שהרי
דלא כמוש"כ ודברי הר"ן מחודשים ולכא' דינא דאיני יודע בחקירות כן הוא שי' הנוב"י כאן מבואר בתוס' שיש ספק שרצונם לחייב
בתוס' כתובות ל"א ב' לא משמע כן. אה"ע ב"י ע"ד ובברוך טעם בהגהות וכן בבית מיתה וא"כ היאך חייבים מלקות שלצד שרצו
הלוי ס"ל דנהי דא"א לקיים עדות שאי"ל לחייבו מיתה הרי הם חייבים מיתה ,וא"כ
ויש מקום לחלק אפ' אליבא דידן דענין לגבי העונש אמנם עדות שאי"ל לגבי הגדה ליכא מלקות שהרי ספק אם חייבים מיתה
איסור לבעלה ואיסור מיתה הם ב' דברים איכא מקרא ד'והוא עד'. או מלקות ל"ש לומר שיתחייבו מלקות וכן
נפרדים שהרי כשאין אשה חברה מתחלק הקשו שאר אחרונים.
ונראה דבאומר איני יודע החסרון בעדות
הדין ע"כ שמה שאין מקבלים לגבי מיתה לא הוא מצד ההגדה וזה חסרון בהגדה וזה ונראה בביאור ד' התוס' ,דהנה החיוב
נחשב לביטול לגבי איסור. שייך באיני יודע בחקירות .אמנם החסרון כאשר זמם הוא רק כשיש אפשרות שבי"ד
אמנם שם בעדים זוממין הרי הדינים דל"ש לקיים העונש מכיון שמצד ההגדה ידונו עפ"י גמר דין של עדות זו חיוב מיתה,
תלוים זב"ז אז נחשבים כביטול ועי' היטב. ליכא חסרון רק מצד הקבלה בבי"ד מכיון והיינו בעדות נערה המאורסה מכיון שברור
שא"א לקיים העונש שבי"ד לא ידונו עפי"ז חיוב מיתה מכיון
היכא דליכא פסול רק שיכולין לומר לאוסרה על בעלה באנו וע"כ
ל"ש לקיים ליכא בזה היכא של"ש שיהא נגמר הדין על פיהם
דינא דעדות שבטלה למיתה ל"ש לומר כלל שחייבים מיתה על
מקצתה בטלה כולה. עדותם אף שזממו להרוג את הנפש אמנם
וביותר דמכיון דאפשר מ"מ מכיון שיש כאן זממה להרוג את הנפש
שהעדים לא באו רק אף שלא יתחייבו על זה מה שאין יכולים
לאוסרה לכתחילה כל להרוג את הנפש נחשב כעדות שאיאי"ל דמה
הנידון הוא רק לאוסרה שזממו להרוג את הנפש לא יתקבל וע"כ לא
על בעלה ואין כאן שייך לומר שיש כאן ספק מיתה כלל מכיון
ביטול כלל מכיון שכל שברור שלא יתחייבו מיתה אמנם לגבי לחייב
עמודי דגרסא
הנידון בבי"ד הי' רק מיתה שיחשב עדות שאי"ל לגבי מיתה מכיון
לאוסרה על בעלה. שזממו להרוג את הנפש ואין מקבלים עונש
היסוד ועצם דכאשר זמם ע"כ לא ייחשב מה שמקבלים
חידושים קצרים
שביארנו דאף במקום מלקות עדות שאי"ל.
דמצד דיני בי"ד ל"ש אמנם נתקשו האחרונים בזה [ועי'
לדון ע"ז וע"כ ליכא בשיעורי רבי שמואל] דא"כ היאך מקבלים
עונש כאשר זמם עדותם לגבי מלקות נימא מכיון שבטל
ע"ז ומ"מ מכיון שהי' העדות לגבי מיתה מדין עדות שאיאי"ל יבטל
ע"ז זממה זה שלא לגבי לאסור נערה המאורסה מדין עדות
שייך לקיים כאשר שבטלה מקצתה בטלה כולה כמו שמבואר
זמם ע"ז חשיב חסרון בתוס' סנהדרין מ"א ב' דכשא' מן העדים
שלא נתקיים כאשר בחקירות איכא דינא דעדות דאיאי"ל וא"כ
זמם מוכח ג"כ מדברי נימא כאן נמי דינא דעדות שאיאי"ל ויבטל
הרמב"ן כאן שהקשה העדות לגבי לאוסרה על בעלה ג"כ.
בב"ג וב"ח יתחייבו ממון אמנם נראה פשוט דהנה ידוע דבעדות
5
חבורות
חבורותוסיכומי סוגיות בני היכלא
הוא לגבי חד ,וכיון דבהאי גברא מקיימת כאשר זמם לעשות במקצת,
קרינא ביה כאשר זמם ,אבל הכא איהו פסול להאי כהן ולזרעיה
הבה"ח ישראל לעמבערגער ני"ו
ומפסיד מינייהו ממון ומזרעיה ,אי נמי מקיימת ביה בדידיה מקצת שיטת הרמב"ן בגדר מצות "ועשיתם לו
כאשר זמם לעשות לו ,כיון דלא מקיים ביה כאשר זמם לעשות לבנו, כאשר זמם לעשות"
לאו כאשר זמם לעשות הוא כלל לגבי הבן ,עכ"ל. גמ' (ב ).מנה"מ דאמר קרא "ועשיתם לו כאשר זמם" ודרשינן
והדבר מובן שלריטב"א אין מתחיל כלל תירוץ הרמב"ן ,ורק לו ולא לזרעו ,ומקשינן וליפסלוהו לדידיה ולא ליפסליה לזרעיה,
לרמב"ן ניתן לומר זאת. ומתרצי' בעינן כאשר זמם לעשות וליכא.
ד] והנה צ"ב דברי הרמב"ן ,חדא עצם דבריו צריכים ביאור דלכאו' א] הראשונים הוציאו מדברי הגמ' יסוד גדול בביאור גדר ועשיתם
מסברא נראה לומר להיפך שבחיוב הנובע משני בנ"א [אדם וזרעו] לו ,ולקמן יתבאר.
דומה הדבר לשני הזמות ואין שייכות כלל מאחד לחבירו ,ובשני דהנה הקשו הראשונים דאחר דאמרינן דאין פוסלין את העדים
חיובים באדם אחד בעינן שיתקיימו כולם ,והוא כתב להיפך שבשני מטעם "לו ולא לזרעו" מכ"מ יש לתבעו ממון על זה שרצה להפסידו
חיובים אי"צ שיתקיימו כולם ,ומשא"כ בחיוב אחד הנובע משני בנ"א מתנות כהונה ,ואה"נ דיש גילוי מקרא שאין דין דועשיתם לו לגבי
בעינן שיתקיימו כולם.
הפסול ,אך עכ"פ כ"ז הוא לגבי הפסול דייקא אבל לגבי חיוב הממון
ועוד צ"ב במה שכתב שהוא פטור מלשלם על זרעו ,ולכן נמצא יכולים לתבעו [ואפי' לדברי התוס' בתי' ב' ,כ"ז הוא על הפסול].
דאינו הזמה שלימה ,וצ"ע דממ"נ אם הוא פטור מלשלם על זרעו,
ויש להקדים ולומר דזה ברור דלולא דברי הגמ' ד"לו ולא לזרעו"
ע"כ שאין זרעו נכלל בהזמה [שאין כוונתו שבעצם חייב לשלם אלא
– שהיו פוסלים אותו ,לא היה הו"א שיתחייב ממון ,שדי בזה שמפסיד
שאינו יודע כמה ולכן פטור ,שהרי כתב הרמב"ן "שאינו חייב כלום"
מתנות כהונה ולא ייתכן שיפסיד יותר ממה שרצה להזים (ועוד
ולא כדכתב הריטב"א "שמסתמא לא חייבה התורה" ודו"ק] ואם אין
יתבאר בזה לקמן).
זרעו נכלל בהזמה למה מעכב להשלמת ההזמה ,ואם מעכב ובלא זה
נחשבת ההזמה לחצי הזמה א"כ יהא חייב לשלם גם בעבור זרעו ,ועיין ב] ותירצו הרמב"ן והריטב"א ז"ל הרמב"ן "ואיכא נמי לפרוקי
בשר"ש שנשאר בצ"ע. דכיון שאין אתה מקיים בהם כאשר זמם בתשלומי הממון ,שהרי אף
לבניו של נידון זה היה מפסיד מהם מתנות כהונה ואינו חייב לשלם
ה] ויש לבאר דהרמב"ן הוכיח כן מדברי הגמ' "בעינן כאשר זמם
להם כלום ,אף לו אינו משלם כלום שאין אנו מקיימין כאשר זמם
לעשות וליכא" ,שהרמב"ן ראה בזה יסוד מוצק שאין כוונת התורה
לחצאין כדאמרי' בגמ' וליפסלוהו לדידיה וכו' כלומר שאין מקיימין
בחיוב "ועשיתם לו" לחייבו מה שהיה נעשה ע"י עדותו ,אלא התורה
אותו לחצאין" ,עכ"ל.
חייבה להשית עליו מה שהוא רצה להשית על הנידון ,ולכן יש
להקפיד שיהא הדבר שאנו משיתים עליו דומה במהותו לדבר שרצה והריטב"א כתב וז"ל" :דכיון דלא מקיימין בהו הזמה במאי דהוה
הוא להשית ,ואם אינו דומה אינו בכלל כאשר זמם שהרי לא זה רצה עיקר סהדותייהו – דפסלא דגופא דבן גרושה ובן חלוצה ,לא מקיימינן
להשית. לה בהא ,דלא מקיימינן הזמה לחצאין" ,עכ"ל.
ונכלל בזה גם הא שאם היו פוסלים אותו (ללא דרש ד"לו ולא וההבדל ביניהם ברור לעין שהריטב"א מבאר דעצם זה דאין
לזרעו") לא היה הו"א לחייבו ממון ואע"ג שרצה להפסידו ,שכן מקיימין בהם חלק הפסול זה עצמו ההזמה לחצאין ,משא"כ ברמב"ן
מקיימים בו כאשר זמם באופן מושלם ע"י שעושים אותו חלל ,שזהו מפורש שכל ה"לחצאין" הוא במה שבממון עצמו אין משלמין בעבור
מה שרצה הוא להפסידו ,ורק אם אין פוסלין אותו יש הוא שאכתי יש זרעו ,והיינו דלא ס"ל שזה שאין פוסלין זהו הלחצאין [ואע"ג דלכאו'
לחייבו ממון ,אבל גם זה הוא רק מה שהוא רצה וכמו שיבואר. עיקר ההזמה הוא הפסול כדכתב הריטב"א ויותר חמור מלחצאין]
עמודי דגרסא
וביתר חידוד יש להוסיף שמתבאר בזה שליכא חיסרון שיהא חסר דהוא סובר שאין חיסרון שחלק מההזמה אינו מקויים אלא החסירון
בכמות שהרי כל עוד שזה דומה ,הריהו נכלל ב"כאשר זמם" ,אבל הוא שבמה שכן עושים צריך להיות בשלימות.
ג] והחילוק ביניהם מתחדד ביותר בהמשך דבריהם שהקשו מגמ'
חידושים קצרים
כשיש חוסר באיכות (דהיינו שהוא מהות אחרת) שוב אינו נכלל בגדר
"כאשר זמם". סנהדרין שעדים שהעידו על אשת איש שזינתה שרצו לחייבה מיתה
ולכן אם נפסלה לדידיה ולא לזרעיה ,אין זה דומה למה שרצה זה וכן להפסידה כתובתה ,והוזמו ,שחייבים מיתה אך על הפסד כתובתה
להשית עליו שהרי הוא רצה להשית על הנידון פסול של חלל שהוא אין מחייבים אותם ,ואע"ג דזה לחצאין שיש מיתה וממון ונותנים רק
פסול לדורות ,ומשיתים עליו פסול רק עליו ואינו שייך כלל לפסול מיתה.
חלל. ובריטב"א תירץ (וכן הרמב"ן בסו"ד) שקם ליה בדרבה מיניה
וכן בממון הוא רצה להפסידו הפסד ממון של מתנות כהונה ובעצם נחשב שמחייבים אותו על ממון .וברמב"ן תירץ דשם לא שייך
לדורות ,ואם ישלם רק לו ,אינו נחשב לאותו סוג הפסד שרצה טענת הזמה לחצאין שכן יש איש אחד שלדידיה יש שני חיובים ,וכיון
להשית עליו הפסד לדורות .משא"כ במיתה ובממון אין הממון תלוי דקיימת בו מקצת הזמה קרינא ביה "ועשיתם לו" ,אבל כאן שהחיוב
במיתה ואין המיתה תלוי בממון ,ואין המיתה משתנה ע"י הממון, הוא דבר אחד לגבי שני בנ"א אם לא קיימת בשניהם אין זה נחשב
וכן הממון אינו משתנה ע"י המיתה ,ונחשב לשני הזמות ואין חיסרון להזמה כלל.
בכך שמשיתים עליו רק את הממון (ועיין בדבריו שכן משמע ודבריו וז"ל ואיכא למימר דלא דמי דאילו התם ממון ומיתה חדא מילתא
6
בניבהיכלא
אלכיה ינ
אין לוקין עליו ,והגמ' דהכא אליבא דהלכתא קיימא כחכמים .והא ערבים לעין).
חבורות תורובח
דמבו' התם טעמא דרבנן משום דכל המשלם אינו לוקה ולא הובא ו] ולכן אה"נ שאין הזמה על זרעו ,שהרי אין הזמה על דבר שלא
סברא שלאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו ,דאמרו סברא זו על ר"מ בא לעולם [דלא קרינא ביה "לעשות לאחיו") מכ"מ בעשיית "ועשיתם
כדי לחלוק עליו. לו כאשר זמם" צריך להשית עליו את הסוג והמהות שהוא רצה להשית
וממילא להמאירי לא תקשי לך קו' הרעק"א דלשיטתיה ליכא כלל על הנידון ואם רצה הוא להשית הפסד דורות צריך לשלם על הפסד
מלקות משום לא תענה לבד אלא משום כאשר זמם. דורות דאל"כ אינו הזמה וכנ"ל ודו"ק בעזהשי"ת.
ד] אך גם המאירי צ"ב וק' לן בתלתא :חדא ,דאי לקי משום והריטב"א ס"ל דמגמ' הנ"ל חזינן דצריך גם שכל מה שהוא רצה
והצדיקו א"כ מאי פירכת הגמ' התם (ד ):על חכמים דילקו משום לא להשית ,משיתים עליו ,ולכן פה שחסר בעיקר א"א להשית עליו
תענה .ותו ,לר"מ אמאי מיבעי ליה לסברא דוהצדיקו ,הא ס"ל דלאו הממון( ,אך יש לברר שהוא מדגיש את זה שאת העיקר הוא אינו
שאין בו מעשה לוקין עליו וא"כ סגי משום לא תענה אפי' בלא האי מקיים ,ולכאו' מגמ' אין מוכח שקווקא עיקר הוא החיסרון אלא כל
גילוי דוהצדיקו .וביותר קשה ,דאי לקי אלא תענה לחוד א"כ כיצד דבר מעכב ,ויש לעיין).
שייך לפסול כהן ולעשותו בן גרושה וחלוצה ע"פ עדות הא הוה לה •••
הבה"ח יוסף מרדכי רייכמן ני"ו
עדות שאי אתה יכול להזימה.
ודילמא י"ל בדוחק דשייך היכי תמצי לפסול ב"ג וחלוצה כגון
באב המעיד על בנו שהוא בן גרושה דאז נאמן משום נאמנות ד"יכיר" בעניין גילוי דוהצדיקו ויישוב הסתירות בראשונים
כדהארכנו בפ' יש נוחלין דבבא בתרא. א] מתני' (ב' :).כיצד העדים נעשים זוממין מעידין אנו באיש פלוני
אולם קשה לפרש הכי ,דהא מתני' הכא דב"ג וחלוצה קאי אליבא שהוא בן גרושה או בן חלוצה אין אומרים יעשה זה בן גרושה או בן
דר"מ דהא סתם משנה ר"מ היא ,אמנם יש מקום לומר דר"מ חולק חלוצה תחתיו אלא לוקה ארבעים מעידין אנו באיש פלוני שהוא חייב
אתנא דמתניתין ,אך א"א לומר כן בלא הוכחה גמורה. לגלות אין אומרים יגלה זה תחתיו אלא לוקה ארבעים' ,ע"כ.
ומחת הנך קושייתן חזקה עלינו לפרש כדעת ההגהות מים חיים ובגמ' פרקינן' :הא כיצד אין העדים נעשים זוממין מיבעי ליה כו'
שביאר טעמא דמיבעי עדות שאתה יכול להזימה ,כדי להרתיע העדים תנא התם קאי כל הזוממין מקדימין לאותה מיתה חוץ מזוממי בת כהן
מלומר שקר בעדותן ,וממילא לשי' אפי' דלוקין משום כאשר זמם אך ובועלה שאין מקדימין לאותה מיתה אלא למיתה אחרת' וכו'.
שפיר סגינן להרתיע העדים והוי שפיר עדות שאתה יכול להזימה. ותמה הפנ"י דהא אכתי לשון המשנה אינו מדוקדק והו"ל למיתני
אמנם לפי' הקהלות יעקב דמלקות הוי "במקום" כאשר זמם צ"ע. כיצד אין העדים נעשין זוממין ומאי קא מתרצינן .ותי' דלישנא דמתני'
ה] טרם נשובה ליישב קושייתן דהקשינו לעיל בריש דיבורינו, אתא לאשמעינן דאיכא מלקות רק אם היתה הזמה גמורה בהכחשת
נתנה ראש וניתי ונחזי בגמ' סנהדרין (פו ):גבי עדי גניבה שהעידו גוף העדים עצמם דעמנו הייתם ,אך לא בהכחשת המציאות כגון
על הגניבה אך לא על המכירה ,דמיבעי עדות גם על הגניבה וגם על שהנידון היה עימנו במקום אחר וכדו'.
המכירה ,והוזמו ,דאינם לוקין. ב] ואמרינן בגמ' בע"ב' :ותיפוק ליה מלא תענה משום דהוי לאו
והוקשה לרש"י התם דאמנם מדין כאשר זומם ליכא ,אך אכתי שאין בו מעשה וכל לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו' ,ע"כ.
אמאי לא ילקו משום לא תענה ,ותי' רש"י דלא תענה הוי לאו שאין וידועה החקירה אי מלקות דב"ג וחלוצה לקי משום כאשר זמם
בו מעשה. או מלא תענה ,דוהצדיקו מגלה אלא תענה דלקי אפי' דהוא לאו שאין
אך דברי רש"י הללו סותרים למה שכתב בסוגיא דבא הרוג ברגליו בו מעשה.
בב"ק עד :דהתם פי' רש"י דלוקין משום לא תענה ,וממ"נ הא הוי לאו והיתה דעת הרמב"ן בזה (וכן ס"ל לרוב הראשונים) דהמלקות
שאין בו מעשה ,וסותר עצמו. הם משום לא תענה ,וקרא דוהצדיקו מגלה על לא תענה .וכן מוכח
ונקדים מש"כ המנחת חינוך (מצוה לז) לחקור גבי עדי בן גרושה מלשונו בכמה דוכתיה.
דלוקין משום לא תענה עם הגילוי דוהצדיקו ,אי מיבעי שיהיה גמר וצ"ב על הפנ"י מהגמ' בב"ק (עד ):גבי בא הרוג ברגליו דהתם איירי
דין כדין עדים זוממין דבעינן "עד שיזומו שניהם" או דכיון דנענשים בהכחשת המציאות ואפ"ה אמרי' דהעדים לוקין ,וא"כ מוכח דשייך
משום לא תענה אז לא בעינן .ותמהו עליו האחרונים דהרי הוא סוגיא מלקות אפי' בהכחשת המציאות ,ולהפנ"י דפי' דמלקות שייכי רק
עמודי דגרסא
להדיא במכות דף ה :גבי עדי גלות דלקי אלא תענה ואפ"ה מיבעי בהזמה גמורה ולא בהכחשת המציאות הוא לכאורה נגד גמ' מפורשת
גמר דין כיון דגמרי' "רוצח רוצח" ,ופירש"י שם דקאי אמתניתין דב"ג להדיא איפכא דשייך מלקות.
וחלוצה ,וא"כ אמאי ס"ל למנח"ח לחלק בין עדי גלות לשאר עדויות.
חידושים קצרים
וגם שיטת הרמב"ן צ"ב ,דהא אמרינן בגמ' בכתובות (לג ).גבי
ו] ותי' עלה הקהלות יעקב (סימן א' אות ג) דהמנח"ח ס"ל כפי' העדיו על הטריפה שהרג והוזמו דהתם לוקין ,ולהרמב"ן דס"ל
רבינו חננאל שם דלא קאי אמתני' דאין העדים נעשין זוממין עד דמלקות משום לא תענה אמאי לא ילקו על העדות שקר.
שייגמר הדין ,אלא קאי אהא דאמרי' התם דאין עונשים מן הדין ,ואתי ג] ועי' בריטב"א דס"ל נמי כהצד השני בחקירה דלקי משום לא
לחדש דגם בעדי גלות אין עונשים מן הדין. תענה .והק' עליו הגרעק"א על מה שפי' במתני' דהא דנקטינן בן
והקהלות יעקב ממשיך בביאורו ומק' דמאי שנא קודם גמר דין חלוצה שהרי דינו מדרבנן משום אשיגרא דלישנא ולאו דווקא ,דמ"ש
או לאחר גמ"ד הא אכתי לקי משום לא תענה ,וא"כ מאי איריא קודם אי בן חלוצה מדרבנן הא אכתי ילקו משום לא תענה על העדות שקר,
גמר דין דילקו. ונשאר בצ"ע.
ומיישב ע"פ מש"כ האור שמח לחלק בלאו דלא תענה ,דאמנם אמנם המאירי סובר כצד הא' בחקירה הנ"ל וס"ל דלקי משום
הגילוי דוהצדיקו על לא תענה דלוקין עליו אע"ג דהוא לאו שאין בו והצדיקו דכאשר זמם ,והא דאמרי' במתני' דף ד :מחלו' רבי מאיר
מעשה ,אך לוקין רק באופן שע"י דיבורם נעשה מעשה דהיינו לאחר וחכמים דמשמע התם דמלקות משום לא תענה ,לכן פי' המאירי
גמר דין ,אבל באופן שהוזמו קודם גמ"ד אינם לוקין כיון דלא אתעביד טעמא דר"מ הוא כיון דס"ל דלאו שאין בו מעשה לוקין עליו ולחכמים
7
חבורות
חבורותוסיכומי סוגיות בני היכלא
היכלא בני
לחלק דוהצדיקו מגלה על לא תענה דבעינן "הרשעת צדיק" וכי היכא מעשה על פיהם.
דליכא הרשעת צדיק ליכא גילויי דוהרשיעו ,וכתב בזה"ל' :אין העדים וע"פ דבריו מתרץ הקהלות יעקב הסתירה ברש"י ,דגבי עדי גניבה
חייבים על עקימת פיהם בלבד אלא אם כן הרשיעו צדיק'. דבמס' סנהדרין פי' רש"י דלא לקי אלא תענה ,כיון דהתם מיירי קודם
וממילא אם נימא בדרך זו איכא למימר שפיר דהא דבעדי גניבה גמ"ד ,משא"כ בב"ק גבי בא הרוג ברגליו מיירי לאחר גמר דין ,ושפיר
לא לקי – היינו מאחר שלא היתה הרשעת צדיק ,דחצי דבר לאו כלום פי' התם רש"י דלקי משום לא תענה.
היא .ואילו הסוגיא בב"ק דבא הרוג ברגליו לוקין כיון דהתם היתה ז] והיה מקום ליישב ע"פ האור שמח הא דנעמדנו על הרמב"ן
הרשעת צדיק ונגמר הדין על פיהם .והא דהקשינו מהעידו על הטריפה דסותר עצמו ממש"כ גבי העידו על הטריפה שהרג ,דהתם אינם
שהרג דלא לקי ולכאו' התם מיירי שהיתה הרשעת צדיק ואמאי אינם
לוקין כיון דגברא קטילא קא בעי למקטל ולא אתעביד מעשה ע"י
לוקין .אלא דהתם אמרי' דגברא קטילה קא קטיל וממילא לא מקרי
דיבורם .אך הקהלות יעקב דוחה כיון דמלשון הרמב"ן עצמו משמע
הרשעת צדיק ושפיר אינם לוקין.
דמלקות דלא תענה שייך בכל גוונא ואפי' באופן שלא נעשה מעשה
ח] וכי תימה לאקשויי לפי' זה דא"כ אמאי בעינן לגמור הילפי' ע"י דיבורם.
דרוצח רוצח ,הא סגי לן הגילוי דוהרשיעו לגלות דמיבעי הרשעת
אלא י"ל דהרמב"ן לשיטתו עפמש"כ במלחמת ה' (סהנדרין שם)
צדיק .אלא י"ל דבלאו האי לימוד היה הו"א לומר
דבעדי גניבה מתקיים הרשעת צדיק ,ולהכי קמ"ל
דמיבעי גמ"ד כדי לקיים הרשעת צדיק ,ובלא גמ"ד
ליכא הרשעה.
ובזה תיושב שפיר קו' הגרעק"א על הריטב"א
והרמב"ן אמאי בבן חלוצה לא ילקו משום לא
תענה אפי' שדינו מדרבנן ,אלא מעתה לא קשיא
מידי ,דכיון דדינו של בן חלוצה הוי מדרבנן ממילא
ליכא בו דין הרשעת צדיק מן התורה ,וקרא
דוהצדיקו לא קאי עליהו ,ומשום הכי פי' הריטב"א
דבן חלוצה נקט אשיגרא דלישנא.
•••
הבה"ח אפרים שוורץ ני"ו
בעניין כאשר זמם ולא כאשר עשה
הרמב"ם בפ"כ מהלכות עדות ה"ב אומר ,נהרג
זה שהעידו עליו ואח"כ הוזמו אינן נהרגין מן הדין
שנא' כאשר זמם לעשות לאחיו ,ועדיין לא עשה
ודבר זה מפי הקבלה ,אבל אם לקה זה שהעידו
עמודי דגרסא
עליו – לוקין .וכן אם יצא הממון מיד זה ליד זה
בעדותן חוזר לבעליו ומשלמין לו.
הראב"ד משיג עליו ואומר 'נהרג זה שהעידו
כו' א"א שבוש הוא זה' .ויל"ע ועוד נחזור לדבריו.
מקורו של הרמב"ם בגמ' דף ה :במשנה אין
חידושים קצרים
העדים' ,תניא בריבי אומר לא הרגו נהרגין הרגו
אין נהרגין' כו' .וכן ב"ק דף עד :וסנהדרין דף כז.
אך דבריו של הרמב"ם טעונין ביאור במה
שאמר במלקות וממון .בממון הרדב"ז מסביר
דאין כאן ילפינן ד"אחיו" כי הרי אחיו קיים (ונבאר
בהמשך דילפי' זה) וכן דאין עונשין מן הדין אך
יש ממון וקנס מן הדין – ק"ו ,לכן אפשר[ .בשם
הר"י בב"ק ד :תוד"ה ועדים .ואגב ,יש תוס' בב"ק
ב .שמשם משמע שאין עונש ממונות מן הדין,
ואכהמ"ל].
8
בניבהיכלא
אלכיה ינ
ראות בי"ד מ"מ הוי מדרבנן ,וכן אינו כפרה) .וכן אפ"ל עוד על דרך זה וכן רואים בראשונים ובתוס' בשם הריב"א והכסף משנה על
חבורות תורובח
והבן מדעתך ואכהמ"ל. הרמב"ם בשמו ,דכיון דאפשר בחזרה אין כאשר עשה כלל ,והלימוד
וכל זה במיתה אבל במלקות ייענש אפי' אחר שלקה. של כאשר זמם ולא כאשר עשה אינה נוגעת כאן בכל אופן.
ב' ,ע"פ הרמבן עה"ת והחינוך ,דכתיב 'אלוקים ניצב בעדת קל' וכן ע"פ סברא ניחא דחיוב ממון של בי"ד אינו אלא כח מיוחד
שניתנה לבי"ד ולפסקיהם ,אך ברור דהחיוב היתה לפנ"כ גם (א"כ לא
אילו לא שהיה זה חייב מיתה לא היה מסכים הקב"ה שתיאבד נפש
נעיין עתה בשחייבו קנס) ,ולכן כשהעדים חייבו אחד בדבר שלא היה
אחת מישראל ,וכיון דנהרג נכון היה .משא"כ במקלות .וכן אין להאריך
ולא נברא ,אע"פ שיש לבי"ד סמכות לחייבו ,מ"מ אין כאן חיוב ממון
כאן בחילוקים בין נפש למלקות וממון ,ויל"ע. כלל ,וא"כ הוי רק זמם .ולא ראיתי שהסבירו כן.
אבל המגדל עוז אומר שמשמע מהמשנה דמעידין אנו שחייב מנה, אולם עיקר הקושי נהיית במלקות דלמה לא אמרינן כאשר זמם
או שחייב מלקות ,שמדובר שכבר חייבו ולקו ושלמו ,והמשנה אומר ולא כאשר עשה ,ואם לקה ייפטרו.
שהם לוקין אעפ"כ בחיוב מלקות ,לכן אינו מבין דברי הראב"ד ,וצ"ל
ואין לומר כאן תירוצי דממון א' הר"י בתוס' והרידב"ז על הרמב"ם
דהראב"ד למד דכל המשנה היא לפני החיוב ,ועיין ערול"נ במכות שם. כיון דאין עונשים מן הדין ,וכן תירוצי דממון ב' הריב"א והכסף משנה
והרמב"ם במור"נ ח"ג פ"ד כתב הטעם בעדים זוממין שהרגו ,כיון על הרמב"ם ,כיון דמלקות אינם בחזרה ,וא"כ למה לא יאמרו כאשר
דיתפרסם קלון הבי"ד בהריגת העדים – שטעו לחתוך דינו למיתה זמם ולא כאשר עשה.
שלא כדין ,משא"כ במלקות. והרדב"ז טוען שזו בעצם השגתו של הראב"ד דהזכרנו לעיל ,דלא
והגר"ח כותב דהחילוק בין מיתה למלקות וממון ,כיון דאם בי"ד ייתכן דהראב"ד חולק על נהרג אלא חולק על הרמב"ם דוקא במלקות,
הרגו ,את הנעשה אין להשיב ,אבל מלקות אז עצם המלקות הוא רק ומכח קושיות אלו של כאשר עשה דישנו במלקות ואין עונשין מן
כשחייב ,אך אם נתברר למעשה שהם עדים זוממין ,למפרע נפקע דין הדין ,אמר כן ,וחולק על הרמב"ם.
המלקות ,ולא הוי כלום כי אם הכאות וחבלות בעלמא ולכן הוי כאשר אך הרדב"ז רוצה לתרץ את הרמב"ם דהזכרנו לעיל ילפי' ד"לאחיו"
זמם ולא כאשר עשה. דהמשנה אומרת שלומדים משם דאם אחיו כבר אינו קיים אין לעשות
לו כאשר זמם ,אך כאן במלקות הרי אחיו קיים.
אולם חידוש זה צריך ביאור עפ"י מה שראינו עד כאן ,כיון דבמה
שונה דין ממון מדין מלקות ,דבממון אם שילם קודם שבאו לדין והכסף משנה ג"כ מקשה מכח קו' אלו וכן אומר דהראב"ד חולק
מפטר ,ואין כח לבי"ד רק לחייב מה שהוא חייב כבר .אך במלקות אין וזה לשונו 'שבוש הוא' וכן כתב הרבינו ירוחם .ולא קאי על נהרג אלא
שום חלות למלקות חוץ לבי"ד ,והמלקה לחבירו סתם אע"פ כשעבר על מלקות ,ותחילת הבבא נקט.
עבירה במזיד עובר על לא יוסיף ופן יוסיף ,ותשלומין נזק צער ריפוי אולם הכס"מ אומר שני סברות ,א' דהסברא של כאשר זמם ולא
שבת ובושת ,וכל המשתמעין מכך. כאשר עשה הוא בגלל שאין עונש שיכולים לתת להורג חבירו ע"י
עדות ולא על רשע כזה דיברה תורה ,משא"כ בשרק נגמר דינו ,וכן
וא"כ היאך אומר דמלקות שבבי"ד כשרין נעשים כחבלות בעלמא, כתב המאירי .ונ"ל דעומקו הוא ,שכל העונשין הוי כפרה ,ולא נתנה
וכן תמה החזו"א ע"ז ,ועיין בגליונות חזו"א על חי' רח"ה. לו התורה כפרה .וכי תימה ומה עם רוצח במזיד ,אלא לכאו' צ"ל
עד כאן חלק א' .ואי"ה בעתיד נביא כאן הקשר מסוגיא זו למלקות דכשאדם משתמש בכח נאמנותו שהתורה נתנה לו – לדבר רע ,וע"י
דבן גרושה וחלוצה בעדים זוממין ,והמסתעף. זה נהרג אדם מישראל אין לו תקנה מדאורייתא (ואע"פ שנענשים כפי
אור התורה | הארה בעניני הסוגיא
קולטות בין לדעת ובין שלא לדעת ומ"ב עיר הללו לדעת אוהב ישראל פ' מטות מסעי
ואת הערים אשר תתנו ללוים את שש ערי המקלט קולטות .ושלא לדעת אינן קולטות ע"כ .ויבואר זה ג"כ ע"פ
ועליהם תתנו ארבעים ושתים עיר גו' .בהעיר לב להבין דרכינו .כי וא"ו תיבות הראשונות שבהם צריך למסור נפשו
עמודי דגרסא
ולדעת יש לרמז בזה כי מצוה זו נוהגת בכל זמן כי התורה רוחו ונשמתו להש"י באמת ובתמים .בין שעושה דברים
נצחית וע"כ אפילו בזה"ז יש לה שייכות והוא תיקון למכה אלו באמת בדיעה והשכל .ובין שמס"נ הוא גדול כ"כ עד
כמעט יצא מדעתו ובחי' זאת כפי הנראה שבכאן הוא קצריםחידושים אשר
נפש בשגגה .ר"ל מי ששגג בחטאים ועונות ומשחית את
נפשו הוא יעשנה .ר"ל שיעשה תיקון זה .בקבלת עול מלכות יותר חשובה ויקרה מהראשונה וכמבואר בהפוסקים בכמה
שמים באהבה שלימה ובמס"נ גדול באמת בכל לבבו להש"י מקומות .כי בכ"מ בין האחרון הוא יותר פשוט מן הראשון.
נמצא שאלו השש תיבות קולטות בין לדעת בין שלא בהששה תיבות שמע ישראל כו'.
והמה בחי' שש ערי מקלט .ועליהם תתנו מ"ב עיר ,הוא לדעת כנ"ל .אמנם בהמ"ב תיבות של פ' ואהבת כו' .ששם
בחי' ,פרשה א' של ק"ש שהוא ואהבת .שיש בה מ"ב תיבות .הוא קבלת אהבתו ית' ואהבת התוה"ק והמצות .לזה צריך
והיינו קבלת אהבתו ית' ותורתו בכל לב ונפש .וע"י המס"נ דוקא דעת ושכל גדול .ובפרט מי שזכה להשכיל בהשכלתו
באמת בכל לבבו לקבל עליו עמ"ש .וע"י קבלתו באמת במושכלות העליונים אבל שלא לדעת אינן קולטות .והש"י
אהבת הש"י בכל לבבו בזה נתכפר לו על שהכה את נפשו יזכנו לעבדו ולאהבה אותו ית' באמת ובתמים ובדעת וכיה"ר
בשגגה .ובגמ' מכות איתא .אמר אביי שש ערי המקלט הללו אמן .והבן כ"ז היטב:
9
עמודי דגרסא
חבורות
חבורות
חבורות
שיטת חלק מהראשונים דסברי דאין לוקין
משום לאו דלא תענה
חידושים קצרים
עמודיבני היכלא
דגרסא
בני היכלא
חידושים קצרים
בני היכלא סדר עיון
פרק כיצד העדים
יש להוסיף לשיטת חלק מהראשונים ,דאיכא את הגילוי
התוס' שואלים למה לא נקטה המשנה שמעידין שהוא ממזר
דוהצדיקו שכאן לוקין על לא תענה אף שאין בו מעשה ,וכנגדו
שזה שייך גם בישראל .ויישב הרעק"א כי בכה"ג אינו כאשר זמם
איתא שיטת החולקים רבינו חננאל והמאירי שאף למסקנה אין
שכיון שעושים אותו ממזר אז אסור בישראל ובממזר ג"כ אסור כי
לוקין על לא תענה ,כלשון הר"ח (ב" ):לאו דלא תענה אין לוקין
באמת הוא כשר.
דהוה ליה לאו שאין בו מעשה" ,עכ"ל.
וצ"ע הרי כמו שהתורה אמרה שמאיסור כרת נעשין ממזרים
וכן במאירי "לוקה את הארבעים משום עדות שקר ולא משום
לא תענה ,אלא מוהצדיקו" וכו' ,וכן להלן ד" .מעידין אנו באיש ה"נ אמרה התורה שמלהעיד שהשני ממזר אז נעשה ממזר ,ולמה
פלוני שחייב לחבירו מאתיים זוז" וכתב המאירי ג"כ דרבנן סברי א"כ אומר הרעק"א שבאמת הם כשרים.
דלא תענה לאו שאין בו מעשה הוא ,ואין לוקין עליו ,ולכן לא וי"ל ע"פ הגמ' האלו הן הלוקין (יד ):שר"ע אומר שחייבי
צריכי ללימוד דרשעה אחת. מיתות שהתרו למלקות לוקין ולא חייבי מיתות בי"ד ,והטעם
משום כדי רשעתו – דמשום רשעה אחת אתה מחייבו ואי אתה
••• מחייבו משום שתי רשעיות ,ושואלת הגמ' א"כ למה בכרת לא
סייעתא מהראשונים לשיטת תוס' דהמלקות אומרים שלא ילקה שהרי משום רשעה אחת אתה מחייבו ולא
משום לא תענה שתיים ,ועונה הגמ' ברשעה המסורה לבי"ד הכתוב מדבר ,שבי"ד
יש להעיר שמלבד התוס' שסובר (בדף ד' ע"ב ד"ה ורבנן) מענישים את הזוממין ,ואומרת התורה לבי"ד שלא יעשו שתי
שמלקות משום לא תענה ,כן נפסק ברמב"ם בספר המצוות (ל"ת עונשים.
רפ"ה) "הזהיר מעדות שקר ,והוא אומרו לא תענה ברעך וכו', ויש להוסיף בהקדם דממזר זה דבר שבידי שמים שכשיש
ונכפל זה במקו"א ובלשון אחר "והוא עד שוא" ,והעובר על לאו ביאת כרת אז משמים נעשים ממזרים.
זה כבר גזרה עליו התורה ואמרה ועשיתם לו כאשר זמם ,ולשון
וא"כ מבואר שכיון שכאשר זמם זה לא בידי שמים אלא זה
המכילתא "לא תענה ברעך" אזהרה לעדים זוממין ,ובזה הלאו ג"כ
ציווי לבי"ד שיעשו כאשר זמם .וא"כ בי"ד יכולים רק 'לנהוג' בו
מלקות כדנתבאר בריש מלקות".
כממזר .וממילא לפי"ז נמצא דבאמת הוא כשר שהתורה אמרה
וצ"ב דלכאורה משמע כאן איפכא דהוא לאו דאין בו מעשה. לבי"ד לנהוג בו כממזר משום כאשר זמם ,ויוצא דהוא אסור
ובהכרח דסבירא לרמב"ם דגילוי המיוחד בגזה"כ דוהצדיקו בכשירה.
גילה דלאו דלא תענה אף שהוא לאו שאין בו מעשה מ"מ לוקין הבה"ח יצחק דוד שפריי ני"ו
עליו כדאיתא בתוס'.
•••
וכן כתב הראב"ד בשיטמ"ק [ב"ק עד ]:וכן בעה"מ סנהדרין
(פ"ו) ,וכן כתבו ר"פ והריב"ם ז"ל (הובאו בספר חמרא וחיי ידוע החקירה למסקנת הגמ' מאיפה לוקין ,א' והצדיקו בלבד.
סנהדרין שם) .אולם עכ"פ מצינו שיטות בראשונים כמבואר ב' והצדיקו מגלה על לא תענה .ולפי"ז יש נפק"מ בגמר דין דלצד
במנח"ח בפשטות [מצווה ד' ס"ק י"ג] "דלאו דלא תענה מבואר א' צריך שיהיה גמר דין ולצד ב' אין צריך.
שם דאין לוקין דהוי לאו שאין בו מעשה". והתוס' בדף ד :ד"ה ורבנן אומר שלפי"ז יוצא שב"ג לוקין
משום לא תענה נמצא שלא צריך גמר דין.
•••
ולכאו' בדף ד :נראה דגלות יליף מרוצח שיש גמר דין וב"ג זה
עמודי דגרסא
בבירור הסתירה ברמב"ם אי יש מלקות בכל מי שלא מתקיים
אותו מלקות אז כן יש גמר דין.
בו תורת הזמה וכמו שכבר העלה בדבריו רה"י שליט"א במהלך
וי"ל שבגלות יש גזה"כ שיש גמר דין משא"כ בב"ג.
דגרסא עמודי
השיעור כללי (יום ג' כי-תצא)
חידושים קצרים
ברמב"ם [פ"כ מהלכות עדות הל"ח]" :עדים שהעידו על אחד
והרשיעוהו רשע שאין בו לא מלקות ולא מיתה ולא חיוב ממון
•••
תוס' דף ב :ד"ה מעידין דגלות.
חידושים קצרים
ואחר כך הוזמו הרי אלו לוקין אף על פי שלא זממו להלקות זה
ולא לחייבו ממון כיצד [העידו על כהן שהוא חלל כגון שהעידו
התוס' בקו' משמע שרוצה ששונא יגלה משום רגליים לדבר.
ולכאורה קשה שהרי במתני' דף ט :יש מחלוקת בין ת"ק לר"ש
בפנינו נתגרשה אמו או נחלצה במקום פלוני ביום פלוני והוזמו
שת"ק סובר שגולה כל פעם ואפי' בכה"ג ,וא"כ קושיית התוס' היא
הרי הן לוקין וכן אם העידו על אדם שהרג בשגגה והוזמו לוקין
רק לפי ר"ש שסובר שאים יש בדעת שלא נתכוון גולה .ועי' רש"ש
ואינן גולין העידו על שורו של זה שהרג הנפש והוזמו הרי הן
שמדבר על זה ,ועי' גבי הריטב"א שמבאר דגם לרבנן.
לוקין ואין משלמין את הכופר העידו עליו שנמכר בעבד עברי הבה"ח נתנאל ליברמן ני"ו
והוזמו לוקין] וארבעה דברים אלו מפי הקבלה הן" ,עכ"ל .ובהלכה
ט' כתב "כך קיבלו חכמים" ,והיוצא מדבריו שהקבלה הוא שד' אלו •••
10
חבורות בניבהיכלא
דגרסא עמודיינ
תורובח אלכיה
חידושים קצרים
חבורות
על מה שהקשה ראש הישיבה שליט"א בשיעורו שלדעת ר"ח
בני היכלא דווקא לוקים אפי' שלא זממו מלקות.
[בסטנסל] קשה ביאור הגמרא שמשמע מהגמרא שמענישים והקשה הגר"י קוטנא בספרו ישועות ישראל (סי' לח ס"ק
אותו שמקבל את הדינים של חלל (ורק החומרות ולא את א') וכן הביא מורנו רה"י מהצפנת פענח ,דהרי יש עדים אחרים
הקולות) ,ור"ח סובר שנהיה ממש חלל שנסתלק ממנו הכהונה. דלוקין אפי' שלא זממו מלקות כמו שכתב הרמב"ם עצמו [ פכ"א
ונראה שהביאור בגמרא הוא כך :שהגמרא שואלת "מנהני ה"ה] "עדי קינוי וסתירה שהוזמו לוקין ,ונדחק הגאון הנ"ל ביישוב
מילי" שלוקה ארבעים ואינו נעשה בן גרושה ובן חלוצה" ,א"ר קושיא זו ותירץ דד' דברים אלו בדווקא נקט הרמב"ם משום
יהושע בן לוי דאמר קרא ועשיתם לו כאשר זמם" שדווקא לו חידוש הדין שיש בהם שלא לקיים בהם תורת הזמה אף שאפשר
ולא לזרעו ,וזה אחד מדיני הזמה .והגמרא הבינה כרגע שהעונש במציאות ,משא"כ עדי קינוי וסתירה דפשיטא דא"א לקיים בהם
הוא שמקבל רק את הדינים ולא נהיה חלל ממש ולכן שואלת כאשר זמם .וזהו כמובן דוחק גדול ,שהרי שפתי רבינו הרמב"ם
הגמ' "וליפסלוהו לדידיה ולא ליפסליה לזרעיה" ועונה הגמרא מללו להדיא דאלו ד' דברים דווקא איתא בהו קבלה מיוחדת
"בעינן כאשר זמם לעשות וליכא" הם רצו שיהא חלל ממש ולא ללקות בהם ,ולא בא בהלכה זו לומר שלא תתקיים באלו תורה
רק שיקבל הדינים שהתורה אמרה כאשר זמם כן יעשה לו ,כי הזמה אלא עיקר הדגש הוא שאלו לוקים ודו"ק.
כתוב כאשר זמם וחלל ממש הוא אחד שגם הבנים שלו חללים זה
חלק מעצם הדבר להיות חלל ,ולפ"ז מוכרחים אנו ללמוד כר"ח כי
תירוץ הרידב"ז בקושיית הסתירה ברמב"ם
אם נלמד שמקבל רק את הדינים של חלל מדוע אי אפשר לחלק בפירוש הרידב"ז משמע שבא לתרץ קושיא זו על הרמב"ם
שהדינים שלו הוא מקבל את הכל והבנים לא מקבלים דינים. וז"ל" :עדי קינוי וסתירה וכו' הכא לא שייך ועשיתם לו כאשר זמם
ומשום הכי לא תני לה בהדיא בהנך ד' דברים שנאמרו בעדים
[אמנם אפשר ללמוד את הגמרא גם אם מבינים שזה רק זוממים לוקין משום והצדיקו את הצדיק וגו' כדאמרן לעיל" עכ"ל.
הדינים של חלל שכאשר זמם עולה על מה שרצה לפסול אותו
על המקרה בשלימות וזה לא נמצא כאשר הוא לבד יקבל הדינים ותירוצו צ"ב דאדרבה כיון שלא שייך הכא כאשר זמם ,וליהוי
והבנים לא] דינו כהנך ד' ,דמשום דלא שייך בהם כאשר זמם לוקין משום
הבה"ח דוד צבי וויץ ני"ו והצדיקו ,ומאי שנא עדי קינוי וסתירה מהנך ד'.
ולכן צ"ל יסוד דלא כהאי דרשה ,ד"והצדיקו" אתא לחייב
••• מלקות לכל מי שלא תתקיים בו תורת הזמה ,אלא גילוי מיוחד
יש לדון לפי דברי הראשונים שכתבו שהעדים זוממין אין בד' דברים אלו דייקא שלא לקיים בהם כאשר זמם ,שיהיה ב"ג
צריכים לשלם לבע"ד על הפסד המתנות כהונה משום שמסתמא וחלוצה וכו' ,אלא מחמת הקבלה שמיעט הכתוב אותם מכאשר
הכאשר זמם שאמרה תורה זה דווקא על סכום קצוב וכאן זה לא זמם ,ועל כך אתי והצדיקו ללמד שלוקין אפי' שיצאו מתורת
סכום קצוב שהרי אינו יודע כמה הולך להפסיד. הזמה ,ופסוק זה דוהצדיקו מחזירן לדין מלקות ,משא"כ עדי קינוי
ולפי"ז מה יהיה הדין אם לאחר שבוע באו עדים אחרים והזימו וסתירה דליכא בהו מיעוט וקבלה להוציא מתורת הזמה ,אלא
את הראשונים וקודם גמר דין כבר היה לבע"ד מתנות כהונה בבית שבמציאות א"א לעשות בהם כאשר זמם ,ולכן לא קאי עלייהו
והוא צריך להחזיר את זה ,וכן במהלך השבוע הזה אנשים רצו כלל קרא דוהצדיקו ,והמלקות שכתב הרמב"ם הוא מדין אחר
לתת לו מתנות כהונה וא"כ הוא יודע איזה סכום מדובר ולמה דשייך מלקות אף משום לא תענה בלבד ,דהוא מלקות דכל חייבי
שלא יחייבו את העדים זוממין לשלם. לאווין ולא דומה למלקות דוהצדיקו דתורת הזמה.
מדברי הרמב"ן משמע על מה שקיבל במהלך שבוע זה לפי ואכן זה רק לראשונים דאיתא בהא ד' תורת הזמה ,והמלקות
עמודי דגרסא
תירוץ א' חייבים משום דינא דגרמי ,וכן משמע מדברי הערוך לנר מקבל על זממתו לעשות .אבל לחולקים דמלקות דמתני' על
שעל המתנות וכו' .ולפי תירוץ ב' ברמב"ן פטורים משום שגרמא עדות שקר אתי ומחמת איסור דלא תענה ,א"כ אין שום מקור
בנזיקין פטור. לחלק בזה בין אלו הד' לקינוי וסתירה ,שבכולם המלקות שווים
ומדברי הערוך לנר משמע שעל המתנות כהונה שיש לו בביתו חידושים קצרים משום איסור זה ודו"ק.
עמודי דגרסא
בשעת פסילתו אז העדים אכן צריכים לשלם. ולכאורה יהיה צ"ב לשיטת הרא"ש דפליג הרמב"ן וכאן יסבור
הבה"ח יחיאל יהושע הגר ני"ו והבה"ח שמעון בצלאל רפפורט ני"ו לכאורה שכיון שעדי קינוי וסתירה א"א לעשות כאשר זמם ,וכאן
והצדיקו אמור לחייבו מלקות ועי"ז יהיה נקרא עדות שאתה
•••
הריטב"א הק' על רש"י בד"ה שחייב גלות ,שאם מיירי באומר חידושים קצרים יכול להזימה ,וסבר שרק היכא שא"א לעשות כאשר זמם לעולם,
לוקים משום לא תענה מריבוי והיה בן הכות וכו' ,ונמצא לשיטתו
לא אכלתי אז אין עדותן עדות כיון ד"הוא נאמן על עצמו יותר דאין ד' דברים אלו דווקא
מהם" .וממשיך שם הריטב"א עוד דבשלמא להטעם בהא דאכלת
שבהם קבלה שמקיים בהם דין הזמה במלקות ,ויחלוק על
חלב דנאמן לומר לא אכלתי כיון דהתורה האמינתו לעניין קרבן
הרמב"ם בזה שהעמיד ד' דברים אלו בלבד.
יותר ממאה עדים מגזיה"כ ד"או הודע אליו" לא קשיא דהכא ליכא הבה"ח נחמן דוד ריטוב ני"ו
את הגזיה"כ ואינו נאמן ,אבל אם אומרים דהטעם שנאמן משום
דיכול לומר מזיד הייתי אז קשה דשייך גם כאן ,ע"כ הריטב"א. •••
11
חבורות עמודיבני היכלא
דגרסא
חבורות בני היכלא
חידושים קצרים
חבורות בני היכלא
בהשגחה פרטית שיהרגו אותו ולא אותם משום שהנידון באמת ולכאו' ק' שהרי בתחילה בקו' לפני אכלתי חלב כתב דנאמן
היה חייב מיתה. יותר מהם ,ומשמע מהלשון 'יותר' שנאמן יותר מהעדים .וקשה
הבה"ח יעקב המר ני"ו דאח"כ כתב דלטעם זה לא קשה דהנ"מ לעניין קרבן.
••• ואין לתרץ דבשאין רגלים לדבר אלא ששניהם שווים שאז כן
סדר ב'
נאמן יותר דהא א"כ מה הטענה של העדים שהיה שוגג הא אינם
יודעים ואין להם שום צד שהיה שוגג יותר ממזיד.
פרק אלו הן הלוקין וע"כ צריכים לומר כמו שביאר הגרש"ר ע"פ תוס' ביבמות
דף יג .במשנה מחלוקת ר"ש וחכמים בשיעור טבל ,לר"ש כל (פח ).שיש חזקה דלא מחזקינן ברשיעא .וביאר הגרש"ר הכוונה
שהוא ולחכמים כזית ,אמר להם ר"ש אי אתם מודים לי באוכל שאין להסתפק שמא היה מזיד אלא מסתמא היה שוגג ומה שיכול
נמלה כל שהוא שהוא חייב אמרו לו מפני שהיא כברייתה אמר לומר מזיד הייתי אין הכוונה שנאמן נגד חזקה אלא שאז הוא
להם אף חיטה אחת כברייתה. מעורר ספק בבי"ד ואז אין העדים נאמנים ,דבטלה לה כל טענת
העדים.
ובגמרא דף יז .מוכח דלר"ש לאו דווקא חטה אלא אף קמח,
וטעמא דרבנן בריית נשמה חשובה חטה לא חשובה. אולם אכתי קשה דסוף סוף אין מתיישב עדיין הלשון של
הריטב"א דנאמן "יותר" מהם ,דהא אין זה "יותר" מהעדים דזה לא
ויש לבאר דמה שאמרו חכמים במשנה מפני שהיא כברייתה
הוא אלא רק מעורר ספק ואינו יותר מעדים.
היתה כוונתם מפני שהיא בריית נשמה ולכך דווקא בנמלה הוי בכל
שהוא אבל חטה דלא הוי בריית נשמה לא ,ור"ש הבין שכוונתם ויש לתרץ דמיירי שיש לעדים חזקה והוא נאמן יותר מחזקה
היתה כברייתא כמה שנבראה ולכך אמר להם שלשיטתם דהטעם של העדים ולא שמעורר ספק ,וזה מה שאמר הריטב"א שנאמן
דסגי בכל שהוא מפני שהוא כמה שנבראה א"כ אף חטה נמי הוי יותר מהם .ולפי"ז צ"ל דהריטב"א לא למד כתוס'.
כמה שנבראה. אולם עדיין קצת קשה דלא מצינו שבע"ד נאמן יותר מחזקה,
ודו"ק.
בע"ב איתא בברייתא דלר"ע חייבי כריתות ישנן בכלל מלקות
הבה"ח ישראל בערנסאן ני"ו
שאם עשו תשובה ב"ד של מעלה מוחלין להם וחייבי מיתו ב"ד
אינן בכלל מלקות שאם עשו תשובה אין ב"ד של מטה מוחלין •••
להם .ולכאורה לשיטת ר' אבהו דמפרש דריבתה תורה חייבי לכאורה קשה שבמשנה דף ד" .מעידין אנו כו' לוקין ומשלמין",
כריתות למלקות גמר לעיני מלעיניך ,קשה לפ"ז מה הפשט ולכאורה משלמים והכסף הולך לנידון ,והראיה שהולך לנידון כי
במשנה שאם עשו תשובה וכו' ,וכן קשה לרב שמואל בר יצחק. כתוב שכל אחד משלם חצי הסכום ,משמע שהנקודה שצריך
וכתב הרמב"ן דקאמר דמצינו חייבי כריתות למלקות ,ואין להגיע לנידון ולא כעונש .ולכאורה יש להקשות על מה ולמה
דנין חייבי מיתות ב"ד מכריתות במה מצינו משום שאין דנין חמור שיגיע לנידון ,ומדוע שירוויח הממון ,שהממון ילך לבי"ד או
מקל להקל וחייבי כריתות קלין שאם עשו תשובה ב"ד של מעלה לצדקה.
מוחלין להם .והריטב"א כתב דשאם עשו תשובה הוי טעמא דקרא, וי"ל ע"פ דברי היראים (סימן קע"ח) שמסתכלים בכל סיפור
שחלק בהאי גזירה שוה בין חייבי כריתות לחייבי מיתות ב"ד. של הזמה כאילו המעשה כבר נעשה וכאילו לקחו כבר מהנידון
ולכאורה ג"כ לשיטת רבא דטעמא דר"ע דהוי לאו שניתן כסף ,ולכן משום דין גזילה [דאורייתא] אז הם צריכים לשלם לו
לאזהרת מיתות ב"ד ואין לוקין עליו נמי קשה כן מה הפשט שאם בחזרה כסף כגזלנים ,ולכן הכסף הולך אליו משום עונש שצריכים
עשו תשובה וכו' .וכתב הרמב"ן נקט טעמא דקרא למה חלקה להחזיר הכסף שכאילו לקחו לו והפסידוהו.
עמודי דגרסא
התורה בין כריתות שלוקין למיתות ב"ד שאין לוקין שאם עשו ולכאורה בבאו לחייבו מיתה ,מה עוזר לו שהורגים את העדים
תשובה וכו'. זוממין ,הרי כשהורגים אותם זה לא מה שעושה את הנידון בחזרה
חי .אלא הנקודה היא לא להחזיר אלא הנקודה היא שכאילו
דגרסא עמודי
הבה"ח שלמה זלמן לנדא ני"ו
••• חידושים קצרים המעשה כבר נעשה וצריכים לנהוג כפי שהיה צריך לנהוג בכהאי
גוונא.
יש לעיין בגמ' דף ט"ו ע"א "א"ל רב פפא לרבא כו' א"ל ההוא
חידושים קצרים
ולכן במיתה הורגים את העדים כדין תורה שההורגים את
לנתוקי לאו הוא דאתא" ,ע"כ .אי חזרה בה הגמ' ממה שכתבה האדם חייבים מיתה .ולכאורה מה שיצא מכל הנידון הוא שעד
בדף י"ג ע"ב שממעטין לאו הניתק לעשה ממלקות דומיא דלאו זומם בכסף יותר חמור מסתם גזלן כי סתם גזלן רק מחזיר את
דחסימה( ,ואולי ג"כ ילמדו שלאו שאין בו מעשה פטור ממלקות הכסף שגזל ואילו עד זומם לא הרוויח כי כלל לא לקח ,ומצד
מ"לעשות" וכבהו"א). השני מוציא כסף מכיסו ומשלם.
או שהגמ' נשארה עם התירוץ שדומיא דלאו דחסימה ,ורק ורואים שאם כבר נעשה המעשה אז העד זומם לא מקבל
מבואר שלאו הניתק לעשה אינו דומה לחסימה. בחזרה מה שזמם .ולכאורה מדוע הוא כך ,אז – או משום כי זה
ואם נימא שהגמ' לא חזרה בה מהתירוץ שדומיא דלאו גזה"כ או משום מה שמביא הרמב"ן בפר' שופטים שהכל משמים
12
חבורות בניבהיכלא
דגרסא עמודיינ
תורובח אלכיה
חידושים קצרים
חבורות בני היכלא
[אבל שמא יש לדחות דהרי רבה בב"ח לא אמר שלוקין עליו דחסימא ,יוקשה המשך הגמ' שכתוב :הניחא למ"ד ביטלו כו' ואם
משמיה דנפשיה ,אלא משמיה דרבי יוחנן ,והרי ר"י בודאי ס"ל לומדים שלאו הניתק לעשה פטור ממלקות משום דומיא דלאו
שביטלו ולא ביטלו – כמבואר בסוגיין ,וא"כ אפי' אם הוא עצמו דחסימה ,איך שייך שיתחייב מלקות כשביטלו או כשקיימו והרי
ס"ל קיימו ולא קיימו ,ל"ל לחזור בו]. זה אינו דומה לחסימה.
הבה"ח אשר אנשיל לעמבערגער ני"ו ולא מסתברא לומר שזה דומיא דחסימה משום שעכשיו אין
••• לו למעשה את האפשרות של הכפרה של העשה משום שמשמע
סדר ג'
שזה תלוי בלשון האזהרה ולא באם למעשה יש לו אפשרות
לכפרה.
פרק אלו הן הגולין הבה"ח אריה ליב גוטליב ני"ו
בתוס' ד"ה אע"ג דגמיר (ח .).איתא בגמ' דאייתי ראיה דליכא •••
מצוה בעצם הכאת האב והרב (הו"א דגמרא) מהך דאי גמיר בתוס' דף ט"ו בד"ה מידי הוא טעמא בא"ד הניחא וכו' ומוסיף
ליכא מצוה הא ראיה שאין מצוה בעצם ההכאה אלא המצוה היא תוס' "וא"כ כיון שאם ירצה לצאת היאך לקי הרי לא משכחת
שהתלמיד יתנהג בדרך אחרת אז א"כ ליכא מצוה בהכאה עצמה ביטלו" ,עכ"ל .ולכאורה קשה שאפשר לעשות נדר ואז יהיה
ואפי' לא גמיר ותירצו בגמ' דהתם איכא ביטלו.
מצוה גם בעצם ההכאה משום דכתיב
וי"ל כמו דמצינו לקמן (טז ):שנדר
יסר בנך וגו'.
ע"ד רבים ג"כ אין הפרה.
הקשו התוס' דמ"מ בשליח בי"ד הבה"ח נתנאל ליברמן ני"ו
המלקה הרי אם לקה ג"כ ליכא מצוה
להלקות עוד ,ואי הכי אף בשלא הלקה •••
אין מצוה בעצם ההלקאה ,ע"כ.
וקושיית התוס' טעונה בירור ,שהרי
" ...וכתב המאירי ג"כ בגמ' (יד - :טו" ).אמר רבה בר
בר חנה אמר רבי יוחנן כל לא תעשה
סברת קושיית הגמ' לכאורה היא שכיון
שהאב המכה את בנו המטרה היא לא
דרבנן סברי דלא תענה שקדמו עשה לוקין עליו אמרו לו
אמרת א"ל לא אמר רבה כו' אלא מאי
המעשה אלא התוצאה ,כלומר שהבן
יתנהג כראוי אז ממילא מובן שאין
לאו שאין בו מעשה טעמא קא הדר ביה משום דקשיא
ליה אונס" וכו' .ולמעשה למסקנת
הוא ,ואין לוקין עליו,
מצוה בעצם "מעשה" ההכאה .משא"כ הגמ' כן מסבירה הגמ' סברא לומר
שליח בי"ד המלקה את העבריין לכאורה שאונס שונה מכל שאר הלאווין
ולכן לא צריכי ללימוד
ההלקאה היא עצם המצוה (דליכא לחלק שקדמה להם עשה משום "דכל ימיו
בין "מעשה" [שהשליח בי"ד מלקה] בעמוד והחזר קאי" – דהיינו שהוי גם
דרשעה אחת" ...
לתוצאה שהעבריין נהיה מוכה). לאו הניתק לעשה – כדפרש"י ,וא"כ
לכאורה הק"ל – מאי טעמא קא הדר
[מ"מ אין להקשות מכל מוני המצוות
ביה ,הרי אין לו ראיה מאונס כנ"ל.
כהרמב"ם ,החינוך והסמ"ג שמנו מצות
עמודי דגרסא
בי"ד להלקות ,כיון דהוא על הבי"ד ולא ואולי אפ"ל דהרי נחלקו
על השליח]. הראשונים מי הוא זה שחזר בו
ממימרא זו – רבה בב"ח או רבי יוחנן
אך נראה דיש לומר דההוא אמינא
של תוס' היתה ,דהמקשן בגמ' סבר שאין חידושים קצרים – עיין בריטב"א (ומתוס' ד"ה הניחא
עמודי דגרסא
למ"ד וכו' משמע דרבי יוחנן הוא זה
שום מצוה בהכאת ורדיית בן ותלמיד,
שחזר בו) .ואי נימא שרבה בב"ח הוא
והתרצן תירץ דאעפ"כ יש מצוה דכתיב
זה שחזר בו ,אפ"ל שס"ל כדעת רשב"ל בהמשך הסוגיא ש"קיימו
'יסר בנך' וגו' ,אך מ"מ שליח בי"ד לא ניתרץ כיון דשליח בי"ד אחר
חידושים קצרים
ולא קיימו" (חוץ אם יש גמרא מפורשת שכן ס"ל לרבה בב"ח כר"י
יכול להלקותו ,משא"כ אצל אב ורב שאין אחר מכהו ומחנכהו
שבטלו ולא בטלו).
לדרך האמת.
וממילא לא יכול רבה בב"ח לומר שהטעם שבאונס אינו לוקה
ותירץ ע"ז תוס' שלא כי ,אלא גם על שליח בי"ד יש מצוה,
זה משום דהוי לאו הניתק לעשה – דכל ימיו בעמוד והחזר קאי
ולבטח לאחר שמינהו ולא מינו אחר במקומו ,משא"כ בחטיבת
– דהרי ס"ל ד"קיימו ולא קיימו" ,וא"כ זה לא "כל ימיו" ,וממילא
עצים כו'.
יש לו ראיה ברורה מאונס דל"ת שקדמו עשה אין לוקין עליו ,ולכן
ובהגדרה יש ג' דרכים :א' הכשר מצוה ,ואינה מצוה חזר בו ממה שאמר שלוקין עליו (וכמו שנתבאר ברש"י ותוס' גבי
לכשלעצמה .ב' מצוה ,אך יכולה להיעשות תמיד ע"י אחרים .ג' שיטת רשב"ל).
13
חבורות דגרסא
עמודיבני היכלא
עמודי דגרסא
חידושים קצרים
מתני' (ט" :):הסומא אינו גולה דברי רבי יהודה" .וכתב הרמב"ם מצוה ,ואין אחר יכול לעשות במקומו (ולפחות באופן זמני).
חידושים קצרים
בפרק ו' הלכה י"ד – משום דסומא קרוב לאונס .וצ"ב אמאי סומא
שעשועי
דגרסארות
תורתךךת
יעושעש
המקשן בתוס' סבר שמלקות דשליח בי"ד הוו כמו הגדרה
הוי קרוב ל"אונס" הרי הוא קרוב ל"מזיד" דהרי אם הולך ליער א' ,כדמוכח מלשון התוס' 'דאילו לקה לאו מצוה היא' ,ולכה"פ
לחטוב עצים ועצר באמצע עבודתו ובאותו שעה עבר אחר לפניו
כהגדרה ב' ואפשר בשליח אחר.
ובאותו הזמן התחיל הסומא לבקוע שוב ,והאדם שעבר לא ידע
עמודי
מעוורונו וחשב בדעתו שהסומא ייראהו ולא ידע שאינו רואה והתרצן שולל זאת ואומר שהוא כהגדרה ג' ,וכיון דבי"ד השיתו
אותו ,ונהרג על ידו ,אמאי לא הוי קרוב למזיד ,הרי על הסומא על שליח זה להלקותו ,הוי מצוה שלו.
להיזהר ולשים ליבו לסביבתו ,וצ"ע. הבה"ח אליהו צבי הלפרין ני"ו והבה"ח אפרים שוורץ ני"ו
הבה"ח ישראל גרוסמן ני"ו חידושים קצרים •••
ירושלים ת"ו
••• ש ע
תורה'
" י י ש י
'נחלת
" ג ' נ ח ל
ישי"ג
ת ת ו ר
שע"י
ה ' י ר ו ש ל י ם ו"ת
דף ח .הגמ' מתרצת דכיון דאם מצא חטוב אינו מצוה וכו'.
למדנו דרש של "לאחיו" ולא לאחותו ,שבזוממי בת כהן
הק'פל ןויליג
בישיבתנוופל
הנלמדותדימלתה ל
בסוגיותתויגוסב םי
ובועלה מקבלים חנק ולא שריפה מגזה"כ של "לאחיו" .ויל"ע גבי
עצינה
דהרידמל
התלמידים
לכרותם,ב תו
לפלפולנתבישי
גיליון 'קה ו
ולכאו' קשה דשייך עצים שיש חובה וצריך
אשירה תמיד יש חוב ומצוה לכרותם.
הבה"ח אליעזר זילביגער ני"ו קטן שהיות ואין חיוב חנק שהרי קטן לאו בר חיוביה הוא ,האם
העדים יכולים לטעון דלא ידעו שהוא קטן ורוצים לקבל חנק.
הבה"ח יעקב המר ני"ו •••
דבר המ ראשבמ
הישיבה דברייר י
מתיבתאתמ ש
רישבד אתבי מבי
שאר יר הבישיה מה רבד
כאשר זמם – צדיק מצרה נחלץ ויבוא רשע תחתיו
אל אחד מחדרי המלון וימצא את הדלת ולא החזיק את עצמו ראוי שיעשה לו נס, סיפר מרן הגה״ק מסאפינקע זי״ע ,כי
הזאת פתוחה ,נכנס וישכב ,ואחר כך נכנס אך ראה כי באמצע הלילה הוא עומד לבדו הר״מ בנעט ז״ל אחר חתונתו הלך פעם
אביו שסבר שהיהודי שוכב שם ויהרוג את ברחוב עיר וויען .אחרי כן בא אליו שומר לעסוק בסחורה לעיר וויען ,ובעת ההיא
בנו בר בטנו בשגגה ,צדיק מצרה נחלץ ויבא משומרי העיר וירא איש אותו עומד באמצע לא הי ׳ רשות לאורחים יהודים לדור שם
אחר תחתיו .ר׳ מרדכי בנעט לקח את שלו הסימטא ,ויגש אליו וישאלהו :מי אתה ומה בקביעות ,ולן בבית אכסניא גדולה ויעסוק
ויצא ,והרוצח בעל האכסניא גם כן נתעלה אתה עושה פה? ויאמר :ר' מרדכי בנעט בשיעוריו וישכב ויקרא אל אלקיו ויישן.
על ראש העץ ,כן יאבדו כל אויביך ה׳ .ברם אנכי ,איש סוחר אך מה שאספר בטח לא ויהי בלילה ויבא אליו אביו ז״ל מעולם
רבינו לא הוסיף לסחור עוד לתודה על הנס, תאמין ,כי גם אני אינני מאמין ,ולא ידעתי העליון ,ויאמר אל בנו :קום והלכת מפה כי
אם חולם אנכי או נעור .ויספר לו את כל סכנה גדולה מרחפת עליך .וייקץ ,ויאמר
ויקדש את עתידותיו בלתי לה׳ לבדו.
הדברים האלה כי במלון פלוני הוא דר ואביו בלבו חלום הוא ,ויישן שנית .כמעט שישן
ומפי אחרים שמעתי שזה היה בבנו הוציאהו לבל ימות .ויאמר השומר :הלא ויקיצהו אביו עוד ,ויאמר :מהר והתלבש
הגאון מו״ה נפתלי ז״ל בעל ברית מלח ,אשר דבר הוא נלכה ונראה. צא מן המקום פן תמות .אך הוא אמר דברי
טרם נעשה רב היה סוחר משי ובא לוויען, חלומות לא מעלין ולא מורידין ולבו חזק
ויעלו שניהם ויכנסו למלון לחדר אשר
והקיצו אביו הרמ״ב ז"ל .בצאתו מצאו שומר ר׳ מרדכי שכב שם ,וימצאו במטתו איש מצור לבל יחרד.
וישאלהו מה מבוקשו ,ויאמר פליט אנכי ולא הרוג מתגולל בדמו .חיש מהר קרא השומר עודו מתנמנם ויבא אביו ז״ל ויקחהו
ידעתי ממה ,ויספר לו כדברים האלה .ויעלו את בעל האכסניא ,וירא בעל האכסניא את בציציות ראשו ,ויוציאהו מן המטה ,ודרך
שניהם וימצאו את בעל האכסניא נושא איש בנו שוכב על מטת היהודי ,ויבהל ויודה החלון הוציאהו ויציגהו באמצע הרחוב כמו
הרוג ,וכראותו את היהודי חי ,השקיף על תיכף ומיד ,כי בדעתו שיש את היהודי כסף שהי׳ שוכב במטה לבוש כתונת ומכנסי בד
פני ההרוג וירא כי בנו הוא ,הלך בעצמו אל רב אמר להרגו ,אך בינתיים כנראה שב בנו ומצנפת לבנה על ראשו ,ויעמוד שם כאיש
שרי המשפט ויודה על פשעו האיום .עכ״ל מדרכיו הרעים ,ומבשתו ומיראתו מפני נדהם ,ולא ידע מה נהיה אתו ,מה גם כי לא
דו״ז הג׳ אבד״ק ס׳ וואראל. אביו על שהלך בדרך עקלקלות ,אמר לילך הכיר את אביו לבעל שם או למלומד בנסים,
14
םיטוקיל אתלימד אחוור
ליקוטים דמילתא בניאבתלימ
היכלאד
רווחאאחוור
חבורות םיטוקיל אתלימד תאורחוובוחר אםילטוכקיילה ינ
מדוע יצטרכו לעתיד לבוא להוסיף ערי מקלט
יזכו לכל היעודים שהובטח להם ,וכבר לא בספר 'חסדי דוד' על התוספתא ,וז"ל" :ואי להיכן גולין לערי מקלט ,לשלש
יצטרכו לערי מקלט. קשיא לך ,דהא לעתיד לבא כתיב (ישעי' שבעבר הירדן ולשלש שבארץ כנען,
עוד כתב לחלק "שהדברים ההם וכיו"ב ב ,ד) 'לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו שנאמר (במדבר לה ,יד) 'את שלש הערים
נאמרים קודם ביאת משיח בן דוד ...ובזה עוד מלחמה' וכו' ,תריץ דהך מתניתא אתיא תתנו מעבר לירדן ואת שלש הערים תתנו
יתורץ גם כן קושיא גדולה ,הנה בנין בית כשמואל דאמר 'אין בין העולם הזה לימות בארץ כנען' וגו' .ובגמרא הקשו" :בעבר
של יחזקאל הוא הבית של עתיד והזכיר המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד' (ברכות הירדן תלת ,בארץ ישראל תלת" ,ופירש"י:
שם חטאות ואשמות ,וקשה ...הלא לעתיד לד ,):וכהך שיטתא נקט הרמב"ם ז"ל בפי"ב "בתמיה ,בנחלת שני שבטים שלש כמו
יתבטלו כל הקרבנות זולת תמיד ,עוד קשה מהל' מלכים ה"א" ,והיינו ,כי כל יעודי בנחלת עשרה שבטים" ,ותירצו" :אמר
שם ביחזקאל מזכיר טומאת מת -לאביו הנביאים נאמרו רק לעולם הבא -ולא אביי ,בגלעד שכיחי רוצחים ,דכתיב (הושע
ולאמו יטמאו ,הלא כתיב (ישעי' כה ,ח) לימות המשיח ,ושפיר יתכן שעדיין יהיו ו ,ח) 'גלעד קרית פועלי און עקובה מדם',
'בלע המות לנצח' ,על כן נראה לפרש דכל רוצחים ויצטרכו לערי מקלט ,וזהו דלא מאי 'עקובה מדם' א"ר אלעזר שהיו עוקבין
זה מדבר בזמן משיח בן יוסף ,וההבטחות כהש"כ שלא נתרצה בתירוץ זה. להרוג נפשות" ,וכיוצא בזה אמרו כלפי
הגדולות הם בזמן משיח בן דוד ,וברוך הוא וממשיך ה'חסדי דוד'" :ואם תאמר ,סוף שכם שהיתה במרכזה של ארץ ישראל:
היודע". סוף תיקשי לר' יוחנן דאמר 'כל הנביאים "בשכם נמי שכיחי רוצחים ,דכתיב (שם ,ט)
לא נתנבאו אלא לימות המשיח אבל 'וכחכי איש גדודים חבר כהנים דרך ירצחו
ובסיום דבריו הביא דברי רבינו
לעולם הבא עין לא ראתה וכו'' ,"...ועל כך שכמה וגו'' ,והיינו ,כי הבדלת ערי המקלט
האר"י ז"ל שהעלה תירוץ אחר בזה בכמה
מציין לדברי השל"ה הק' ב'תולדות אדם' נועדה בגלל הרוצחים ,וככל שהתרבו
מקומות ,והא לך לשונו ב'שער המצות'
(בית דוד) שהאריך בזה ,ונביא את דבריו הרוצחים היה צורך ליותר ערי מקלט.
(פר' שופטים)" :לכאורה קשה ,כי הרי
כתיב 'לא ישא גוי אל גוי חרב' וגו' ,וכתיב במילואם. ומכאן עולה התמיהא כלפי מה שמצינו
'לא ירעו ולא ישחיתו וגו'' וכתיב 'בלע השל"ה הק' יסד שמה בדבריו ,כי סדרן בדברי חכמינו ז"ל ,שלעתיד לבא עתידים
המות לנצח' וגו' ,ואם כן איך ולמה נצטווינו של ימות המשיח יהיה ממדרגה למדרגה, להבדיל עוד שלש ערי מקלט ,וכמו שכתב
לעתיד לבא להוסיף ג' ערי מקלט אחרות, ולא שיזכו לכל המעלות בבת אחת ,ובכן רש"י על הפסוק (דברים יט ,ח ט)" :ואם
כנראה שאז ירבו הרוצחים .אבל צריך כתב" :ובזה יתורץ קושיא שהיתה קשה ירחיב ה' אלקיך את גבלך וגו' כי תשמר את
שתדע ,כי כשחטא הבל נתחייב מיתה הוא לי מימי ,בפרשת שופטים כתיב 'ואם כל המצוה הזאת ויספת לך עוד שלש ערים
וכל זרעיותיו ...ולכן נהרג ע"י קין אחיו ... ירחיב ה' אלקיך את גבולך וגו' ויספת לך על השלש האלה" ,וברש"י'" :ואם ירחיב'
ונודע כי שני קצים לביאת המשיח ,אם זכו עוד שלוש ערים' ופירש רש"י 'הרי תשע, -כאשר נשבע לתת לך ארץ קיני וקנזי
' -אחישנה' ,לא זכו ' -בעתה' ,והנה אם הקץ שלש בעבר הירדן ושלש בארץ כנען וקדמוני' .ויספת לך עוד שלש' -הרי תשע,
הוא בעתו ודאי שיתוקנו כל זרעו של הבל, ושלש לעתיד לבוא' .ותמיהה ,כי בבוא ג' שבעבר הירדן וג' שבארץ כנען וג' לעתיד
אבל אם הקץ הוא 'אחישנה' עדיין לא נתקן השלימות הזה בודאי לא יקרה שום רע... לבא" ,ומקור הדברים הוא בספרי (פר'
זרעו של הבל ,והתיקון להם הוא זה שיהרגו כי הרע יכלה מהעולם ולא יהיה רק טוב שופטים מב) וכן הוא בירושלמי במכילתין
אחר ביאת המשיח ,אך לא במזיד ,שהרי אז בהחלט ...עוד יש לי קושיא ,בפסוק הנ"ל (פ"ב ה"ו) ובתוספתא (מכות פ"ב ה"ג) ,וכן
'לא ישא גוי אל גוי חרב' וגו' ,אלא יהיה 'ויספת לך עוד שלוש ערים' ,ופירשו רז"ל הביא הרמב"ם (הל' רוצח ושמירת נפש
בשוגג ,ועל ידי כן יתרבו הרוצחים בשוגג, (ב"ב נו ).דהיינו 'קיני קניזי קדמוני' ,שהוא פ"ח ה"ד)" :בימי המלך המשיח מוסיפין
עמודי דגרסא
ובפרט שצריך למהר תיקון זרעיותיו עמון ומואב ואדום ,כי עשר אומות הבטיח שלש אחרות על אלו השש שנאמר 'ויספת
במהירות גדול ,ולכן צריך שלעתיד לבא הקב"ה לאברהם אבינו ,ולא נתן אלא שבע, לך עוד שלש ערים על השלש האלה',"...
תוסיף ג' ערי מקלט"[ .לתירוצים נוספים ולעתיד עוד שלוש .וקשה וכי לעתיד יש וכבר עמד בזה בספר 'שפתי כהן' עה"ת
בזה ראה 'ספר חסידים' מכת"י פארמא אות חידושים קצרים
גבול בדבר ,הלא כתיב (תהלים עב ,ח) (פר' שופטים שם)" :ויש לשאול שלוש
ערים לימות המשיח למה ,וכי יש רצחנים
תתרנד; 'ידי משה' על המדרש (דב"ר ב ,ל); 'וירד מים עד ים' ,כי בודאי ימשול משיח
'פני דוד' פר' שופטים; 'ספר הליקוטים' מסוף העולם עד סופו וכו' .על כן נראה לימות המשיח שידבר שלום בעולם,
לבעל סדר הדורות (אות קיט); 'ילקוט שכל ההצלחות הגדולות לא יהיו תיכף אע"פ שהוא הולך לשיטתו שכתב פרק י"ב
חדש' (ערך משיח אות קד); 'משנה למלך' בביאת הגאולה ,רק בהמשך זמן שתתרבה מהלכות מלכים ומלחמותיהם (הלכה א)
לרמ"ד וואלי (פרשת שופטים שם); 'תורת הדעה בישראל ...אז תתבטל הקליפה מכל 'אל יעלה על הלב שבימות המשיח יבטל
משה' לבעל החת"ס (פר' שופטים שם); וכל ויתקיים וירד מים עד ים ,ואז יתבטלו דבר ממנהגו של עולם אלא עולם כמנהגו
'מהר"ם שיק' על תרי"ג מצות (מצוה תקכ); כל הקרבנות זולת תודה ,ואז לא יצטרכו נוהג' ,עם כל זה אין עולה על הדעת שיהיה
'מנחת חינוך' (מצוה תקכ); 'משך חכמה' לערי מקלט" ,והיינו ,כי בתחילה יצטרכו באותו זמן רצחנים" (ועי"ש דרכו בביאור
(פר' שופטים); 'שם משמואל' (פר' שופטים לערי מקלט ,אחרי שעדיין לא יבואו בני הפסוק).
שנת תרע"ו) ו'ערוך לנר' (מכות ט.): ישראל לשלימותם ,ואז יבדלו עוד שלש והנה ,מה שהעלה ה'שפתי כהן' -
תשוח"ח להרה"ג ר' אהרן שטרנליכט שליט"א ערים בקני וקניזי וקדמוני ,ובהמשך הזמן שיתכן שהרמב"ם לשיטתיה -כתב כן גם
15
הישיבה
ביהמ"ד פלפוליםראש
שעלו בין כתלי דברי
חבורותמדרשא | רישדבי
מתיבתא
היכלא פלפולא
בני מבי
תשובות:
לכאו' בלאו הכי לא שייך הזמה ,דל"ש להיות מישראל גוי,
סדר א'
בפרט להראשונים שכל ההו"א של פסלות לא היה רק בכהן בריטב"א נתקשה היאך נתחייב גלות ע"פ עדים דהא יכול
אבל בישראל ל"ש כלל הזמה ק"ו בגויים לא שייך כלל הזמה. לומר מזיד הייתי ,וכתב (בתירוץ הג') שמודה שהרג אבל לא
מורנו רה"י הגאון הגדול ר' משה פרידמן שליט"א בפניכם יעוי"ש .ותמה בזה שהרי גולה ע"פ עצמו וא"כ אין כאן
••• הזמה .וכתב לדחות די"ל דאינו גולה ע"פ עצמו כיון שיש בדבר
חיוב מיתה שיהרגנו גואל הדם.
סדר ג' ויש לעיין דהרי יש עדים שהרג אלא שיכול לומר מזיד
הייתי ,והרי גואל הדם ודאי יכול להורגו וכמש"כ הפני יהושע,
היכי תמצי – שאדם יהרוג אחר בשוגג ויהא חייב גלות ,ואם וא"כ שוב יהא גולה ע"פ עצמו ,וצ"ב.
בכה"ג יהרגהו במזיד (בעדים והתראה) לא יהא חייב מיתה? •••
נתרם ע"י הבה"ח נפתלי צבי הכהן
דויטש ני"ו נתרם ע"י
הרה"ח החפץ בעילום שמו שליט"א
לכל ענייני העלון וכן להנצחות לע"נ זקיניו הרה"ק ר' מרדכי דוב
לע"נ הרה"ח ר' מרדכי
או לתרומות ניתן לפנות אל בער בהרה"ק משולם זושא יצחק זי"ע
בן ר' נפתלי זצ"ל
הבה"ח יוסף מרדכי רייכמן ני"ו מהארנאסטייפאל
ולע"נ נחמה בת ר' משה קלמן ע"ה
והרה"ק יעקב ישראל בהרה"ק
ת.נ.צ.ב.ה.
ר' מרדכי זי"ע מטשערקאס
16
