מעדני הפרשה · Maadoney Haparshah — כי תבוא (2026-08-24)

גליון 522
מעדני הפרשה בס"ד
רעיונות והגיגים בפרשת השבוע מאת הר' ישראל אהרן קלצקין – פרשת כי תבא תשפ"ו
'נתתיו' בגימ' 20במספר קטן ,דהיינו ,עשר ועשר ,שזה הר גרזים והר עיבל
מרמז על 'מעשר מן המעשר'. הקב"ה ציווה' :ונתתה את הברכה על הר גרזים ואת
הקללה על הר עיבל'.
ושמחת בכל הטוב
הר הברכה 'גרזים' הוא לשון רבים .והר הקללה 'עיבל'
הפסוק 'ושמחת בכל הטוב' מדבר בענין הבאת ביכורים
הוא לשון יחיד.
וקריאת ההגדה ,שצריך לקרא יחד עם הבאתם ובגמ'
פסחים לו נדרש מפסוק זה ,שמעצרת ועד החג מביא הזכיר הר הברכות בלשון רבים ,לרמז על דברי חז"ל
ביכורים וקורא. 'מרובה מידה טובה ממידת פורענות'.
עיקר מצוות הבאת הביכורים הוא בחג השבועות והחג גם בשמותם מרומז עניינם ,גר"ז מרמז על ימות המשיח
עצמו אכן נקרא 'יום הביכורים' ,אבל יש לו תשלומין ומי שיהיה אז ברכת 'וגר זאב עם כבש'.
שנתאחר והביא את ביכוריו עד חג הסוכות ,עדיין יכול הר עיבל הוא הר הקללה ,יתכן שמכאן מקור השם
לקרא את ההגדה. בלועזית' ,רוע' זה 'עיוועל' בלע"ז.
משבועות שהוא בתוך חודש סיון עד סוכות שבתוך חודש
ארמי אבד אבי
תשרי ,יש כארבעה חדשים ,היינו ,תמוז ,אב ,אלול
לרגל סיום השנה היוצאת ולקראת ראש השנה הבעל"ט,
במלואם ,וחלק מסיון ותשרי.
מבקש הקב"ה לעורר אותנו ,להודות לו על כל החסדים
זה מרומז בטעם 'מונח רביעי' שמוטעם על המילים
שעשה עמנו בכל השנה שחלפה.
'ושמחת בכל הטוב' ,שגם אם התמהמה ארבע חדשים
הגמ' במסכת תענית אומרת 'משנכנס אדר מרבים
והניח את המצוה ,לקיימה בחג הסוכות להניח הביכורים
בשמחה' ופירש"י 'ימי ניסים היו לישראל ,פורים ופסח'.
בביהמ"ק ,עדיין לא הפסיד המצוה של ההגדה.
לכן ,סיבב הקב"ה קריאת פרשת זכור בסוף פר' כי תצא
וללכת בדרכיו ולתתך עליון באמצע חודש אלול ,שנזכור את קליפת עמלק שהיא אם
בעה"ט כותב :את ה' האמרת ,כאן רמז ו' סדרים. כל חטאת ועל ידי זה נקיים 'סור מרע' ונשוב בתשובה
'להיות לך לאלקים' - ,זרעים .ק"ש ותרומות ומעשרות ונודה על הניסים שעשה עמנו בימים ההם ובזמן הזה.
שהם יראת השם ,דברים שבינינו לבין השם. מיד כהמשך לסוף פר' כי תצא ,המרמז על פורים ,בחינת
'וללכת בדרכיו' - ,מועד ,דכתיב אם תשיב משבת רגלך. 'כי בשמחה תצאון' ,מתחיל פרשת כי תבא ,שמרמז על
'ולשמור חקיו' - ,נשים .עריות שנא' ושמרתם את חקותי. 'בא האביב' הוא חודש ניסן ,שבפרשה נזכרים בליל הסדר
'ומצותיו' - ,קדשים .דכתיב בהו אלה המצות. שאומרים את הפסוקים הנאמרים בסדר 'הגדה של פסח',
'ומשפטיו' - ,נזיקין שהם משפטים. 'ארמי אובד אבי וירד מצרימה' וכו' ,כדי שמיד אחר
'ולשמוע בקולו' - ,טהרות' .אמרות ה' אמרות טהורות'. ה'סור מרע' נמשיך ל'עשה טוב' ,שזה ענין חג הפסח וגם
וכנגדם אמר ו' דברים .א .להיות לו לעם סגולה ,ב .ולתתך ענין הביכורים קשור לבכורים ,שנותנים להקב"ה את
עליון .ג .לתהלה .ד .ולשם .ה .ולתפארת .ו .ולהיותך עם קדוש: ראשית כל דבר בחיינו ,אם זה פרי אדמתנו או פרי בטננו
הרי ,ש'עליון' הוא 'סדר מועד' שעניינה פרטי חגי השנה. וחלצינו וזה מזכיר ענין יציאת מצרים וגם מעורר אותנו
להודות ולהלל לפניו יתברך.
אכן במילה 'עליון' מרומז חמשת חגי השנה.
ע' הפרים של חג הסוכות ,ל' ימי הכנה לר"ה ,י' תשרי ומיד אח"כ כבר קוראים 'אתם ניצבים היום כולכם' ואיתא
יו"כ ,ו' סיון שבועות ,נ' זהו פסח שנמשך חמשים יום. בספה"ק ש'היום' מרמז על ראש השנה 'היום הרת עולם'.
ולתתך עליון כו יט וגם נתתיו
בעל הטורים פירש :רמז לטוטפות דקוב"ה דכתיב ביה במסכת מעשר שני איתא במשנה' ,וגם נתתיו' זהו תרומה
אשריך ישראל. גדולה ותרומת מעשר.
זה נרמז ב'מונח רביעי' שעל 'ולתתך עליון' כדאיתא בגמ' סדר התרומות הם 'תרומה גדולה' בתחילה ,שנותנים
ברכות שהקב"ה מניח ארבע פרשיות של תפילין. לכהן אחד מחמישים ,ולבסוף הלוי נותן לכהן תרומת
כמו"כ ,הקב"ה מבטיח לנו' :ולתתך עליון על כל הגוים' מעשר ,היינו 'מעשר מן המעשר'.
והפסוק מונה שם ארבעה דברים שבהם אנו עליונים וזה נרמז במילים 'וגם נתתיו' ,שהמילה 'וגם' היינו תרומה
'לתהילה ,לשם ,לתפארת ,להיותך עם קדוש'. גדולה אחד מחמישים ,אכן 'וג"ם' בגי' ( 50עה"כ) .א"נ,
זה נרמז בטעמים 'מונח רביעי' שעל 'ולתתך עליון', 'וגם' גימ' ,49שאחר שהפריש אחד מחמישים לכהן,
שהניח לנו ברכה בארבעה דברים הללו. נותרו בידיו .49
פרשת כי תבא ,שנה י"א מעדני הפרשה בס"ד ,עמוד ב'
נעלך -רגלך ונתתה את הברכה
איתא בספה"ק כי יציאת מצרים היא בחינת אברהם המילה 'ונתתה' נסובה על שני ההרים ,וכמו שפירש
אבינו ,שהקב"ה הבטיח לו בברית בין הבתרים כי אחר רש"י ' 'כלפי הר גרזים הופכין פניהם ופתחו בברכה'' ...
הגלות הארוכה יוציאם משם. 'ואח"כ הפכו פניהם כלפי הר עיבל ופתחו בקללה'.
ארבעים שנה במדבר זה בחינת יצחק אבינו ונרמז בפסוק כך גם לשון תרגום יונתן בן עוזיאל ' ְמבָ ְר ַכיָא ֶיהֱוֹון הָ פְ כִ ין אַ פֵּיהֹון
'ויהי יצחק בן ארבעים שנה בקחתו את רבקה ,בחינת ּומל ְַטטַ יָא ֶיהֱוֹון הָ פְ כִ ין אַ פֵּיהֹון לְ קָ בֵּ ל טַ וְ ָורא
לְ קָ בֵּ יל טַ וְ ָורא ִדגְ ִריזִים ְ
'זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותייך ,לכתך אחרי ְדעֵּיבָ ל'.
במדבר בארץ לא זרועה ועל יצחק גם נאמר 'ויזרע יצחק'. לכן הטעם שעל ונתתה הוא 'מהפך' ,שהפכו את פניהם
כניסה לארץ ישראל היא בחינת יעקב אבינו ,ככתוב להר באמרם הברכה וההיפך.
'והאכלתיך נחלת יעקב אביך' ובהרבה מקומות הוזכר עוד טעם ל'מהפך' ,כי כאשר מדברים על ברכה וקללה,
'נחלת יעקב' ,שנחלו את א"י בזכות יעקב. יש לזכור את חסדי השי"ת שכאשר בא בלעם לקלל את
'נעל' מרמז על זכות אברהם ,כדאיתא בגמ' חגיגה 'מה ישראל ,הפך ה' יתברך את דבריו ,ככתוב 'ויהפוך ה'
יפו פעמיכם בנעלים בת נדיב' זה בת בתו של אברהם. אלקיך לך את הקללה לברכה',
'רגל' זה יעקב ,ככתוב 'וישא יעקב רגליו וילך ארצה'. כך גם בימי מרדכי ואסתר ,כאשר ביקש המן להשמיד
ולהרוג ולאבד את כל היהודים ,ריחם עלינו הקב"ה וקיים
זה נרמז בהזכרת 'נעל ורגל' ,ענין זכות אבות ,מיציאת
בנו 'ונהפוך הוא ,אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם'.
מצרים על הנחלת הארץ.
צ"ח תוכחות ונעלך לא בצקה
בפרשתנו יש מאה תוכחות חסר שתים ,דהיינו צ"ח. בפרשתנו נאמר' :ואולך אתכם ארבעים שנה במדבר ,לא
המוציא את יבולו בשדה ,יש לו לקיים כמה וכמה מצוות, בלו שלמתיכם מעליכם ונעלך לא בלתה מעל רגלך'
לקט שכחה ופאה ,מעשר שני ,עני ,ועוד ,כולם יש בהם ובפרשת עקב נאמר 'שמלתך לא בלתה מעליך ורגלך לא
עשה ויש מהם גם לאו. בצקה זה ארבעים שנה'.
רק אחד מהם הוא בעונש מיתה ,זהו 'תרומת מעשר' על שמלות נאמר בשניהם לשון בליה ,אולם לגבי נעלים
לכהן ,שהאוכל טבל יש על כך עונש מיתה בידי שמים, יש הבדל ,שבפר' עקב מוזכר נעליים ,ובפרשתנו אין
ומצאנו בחז"ל את ענין חשבון המעשרות במספר מאה, מוזכר נעליים ,רק שהרגליים לא בצקו ,וכמו שפירש"י
שנותן מעשרות עשר ממאה וכו' ,ולכהן יש לתת תרומה שהולכי יחף רגליהם נפוחות כבצק.
'אחד מחמישים' ,הרי שממאה נותן שתים ונשאר בידיו בס"ד נבאר הדבר ,כי יוצאי מצרים נצטוו ללוות מן
'צ"ח' חלקים שהותרו לאכילה ויצאו מכלל מיתה. המצריים 'רכוש גדול' ולקחו בגדים לרוב וכל אותם
והמספר ירמז ,שהנותן תרומה ,תהיה לו זה לסגולה שישים רבוא שמתו במדבר ,העבירו בגדיהם ליורשיהם
להינצל מ'צ"ח' התוכחות. והם המשיכו ללבוש את בגדי הוריהם.
זה שייך רק בבגדים ,אבל לא בנעליים ,דאיתא בספר
צ"ח ימי קדושה חסידים שאין ללבוש את הנעליים של אדם שנפטר ,אולי
במשך ימות השנה ,יש צ"ח ימים שהם ימים נעלים המקור לכך הוא הגמ' בפרק הרואה ,שאם רואים נפטר
ומרוממים ונחשבים 'יומא דפגרא' ונמנה אותם בזה. בחלום שבא ליטול משהו מן הבית ,זה טוב ,רק אם מוציא
נ"א שבתות השנה( ,שנ"ד ימות השנה לחלק לז' ימים). משם נעליים ,אין זה סימן טוב.
ז' ימי פסח ,יום אחד שבועות ,ב' ימים של ראש השנה, היוצא מכך ,שככל שעברו השנים ודור המדבר מתו ,נותרו
יום הכיפורים ,ח' ימי סוכות ,ח' ימי חנוכה ,ב' ימי פורים, בניהם יחפים ,כי לא יכלו לרשת את נעליהם ולכן נאלצו
י"ז ימי ראש חודש ,היינו י"א חדשים (מלבד תשרי שהוא ללכת יחפים.
ר"ה) ,אחד מלא ואחד חסר. לכן מחלקת התורה את הלשון ,פעם אחת מוזכר הנעליים
הרי צ"ח ימים של קדושה במהלך השנה. של יוצאי מצרים שלא בלו כל הארבעים שנה ופעם
זה לעומת זה עשה האלוקים ,שהמקדש עצמו בימים נוספת מוזכר ענין בצקות הרגליים ,לכל הדור החדש
קדושים אלו ,ניצול מכל התוכחות הללו. שנכנסו לארץ ולהם לא היה מנעלים לרגליהם.
ברכת מזלא טבא וגדיא יאה
לכבוד רב ואב"ד קהילתנו הרה"ג רבי יצחק אונסדארפער שליט"א ,ולב"ב תחי' ,לרגל שמחת נישואי בנם החשוב כמר יוסף צבי ני"ו.
עב"ג בת כ"ק אדמו"ר מזידיטשוב באלטימאר שליט"א ,יזכו לבנות בית נאמן בישראל לתפארת בית אבות ,אמן כי"ר.
המעוניין לקבל גליון זה באימייל וכן לכל הארה והערה ,יכתוב לי בכתובת הנ"ל
ויקבל מידי שבוע הגליון על הפרשהmaadoney@gmail.com .
