gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

הלכה בפרשה · Halacha Beparasha — כי תבוא (2026-08-24)

מוציא לאור: הלכה בפרשה · Halacha Beparasha

שבוע: כי תבוא (2026-08-24)

הלכה בפרשה · Halacha Beparasha — כי תבוא (2026-08-24)

פתח את ה-PDF הורדה

‫פרשת כי תבוא‪ :‬האם האוכל לחם ויצא מביתו‪ ,‬צריך לברך שוב‬ ‫בס''ד‬ ‫פתיחה‬ ‫בפרשת השבוע כותבת התורה‪ ,‬על משה המצווה את בני ישראל שביום בו יעברו את הירדן‪ ,‬יקיימו מעמד בהר גריזים ובהר עיבל‪.‬‬ ‫מעמד שיכלול אמירת ברכות וקללות‪ ,‬הקמת מזבח וכתיבת ספר תורה על גבי אבנים אותן שדו בשיד‪'' :‬וְהָ ָָ֗יה בַּ ּיֹום אֲ ֶׁ֣שר ַּתעַּ ְב ֶׁ֣רּו‬ ‫ֹתם בַּ ִּֽׂשיד''‪ .‬אלא‪ ,‬שבניגוד לציווי של משה המורה לקיימו ביום בו יעברו‬ ‫ְש ְד ָת א ָ ָ֖‬ ‫את־הַּ ּי ְַּר ֵּדן אל־הָ אָָ֕ רץ‪ ...‬וַּהֲ ֵּקמ ָֹת ְלך אֲ בָ נֶׁ֣ים גְ ד ֹ֔לֹות ו ַּ‬ ‫את הירדן‪ ,‬בספר יהושע (ח‪ ,‬ל) מסופר שהמעמד התקיים רק לאחר כיבוש יריחו והעי‪ ,‬ודנו המפרשים מדוע‪:‬‬ ‫אפשרות ראשונה כתב רבי ישמעאל בירושלמי (סוטה ז‪ ,‬ג) ‪ ,‬שאין כוונת ציווי משה להורות שממש באותו יום שעוברים יש לקיים‬ ‫את המעמד‪ ,‬אלא שיש לקיים מעמד זה בהקדם‪ ,‬ולאחר מעבר הירדן‪ .‬אפשרות שניה הציעו רש''י ורד''ק (יהושע שם)‪ ,‬שלמרות‬ ‫שפרשה זו נכתבה לאחר כיבוש העי‪ ,‬למעשה בוצעה ביום בו עברו את הירדן‪ .‬איך הצליחו להגיע להרים אלו‪ ,‬הנמצאים ליד שכם‬ ‫אם באותו יום עברו את הירדן? רבי יהודה (סוטה שם) מציע שהגיעו לשם בדרך נס‪ ,‬והלכו מרחק עצום באותו היום‪ .‬לפי רבי אלעזר‬ ‫לעומת זאת‪ ,‬לא הגיעו להרים ממש‪ ,‬אלא הקימו שתי ערמות אדמה גדולות‪ ,‬להן קראו הר גריזים והר עיבל‪ .‬ובלשון הרד''ק‪:‬‬ ‫יבל‪ :‬אז כשעברו ישראל את הירדן‪ ,‬ואין מוקדם ומאוחר בתורה‪ ,‬כי כן‬ ‫ֹלהי י ְש ָר ֵּ ֵ֑אל ְב ַּ ָ֖הר עֵּ ָ ִּֽׂ‬ ‫'' ָ ֶׁ֣אז י ְבנה יְהֹושעַּ מזְ ֔ ֵּבחַּ ַּ ִּֽׂליקֹ וָ ָ֖ק אֱ ֵּ ֶׁ֣‬ ‫כתיב בספר תורת משה 'והיה ביום אשר תעברו את הירדן וגו' והקמות לך אבנים גדולות ושדת אותם בשיד‪ ,‬ובנית שם‬ ‫מזבח וגו''‪ ...‬וכן אמרו רבותינו ז"ל בו ביום עברו את הירדן ובאו להר גריזים ולהר עיבל‪ ,‬והביאו את האבנים ושדום בשיד‪,‬‬ ‫וכתבו עליהם את כל דברי התורה‪ ,‬ובנו מזבח והעלו עולות ושלמים‪ ,‬ואכלו ושתו ושמחו וברכו וקלסו וקפלו את האבנים‪''.‬‬ ‫בעקבות התורה הכותבת על מעמד הברכות והקללות‪ ,‬נעסוק השבוע בהלכות ברכות ובשאלה‪ ,‬האם המברך על מאכל ושינה את‬ ‫מקומו‪ ,‬צריך לברך שוב על המאכל כאשר הוא חוזר למקומו‪ .‬נראה את מחלוקת הראשונים מה נקרא שינוי מקום‪ ,‬האם יש הבדל‬ ‫בין מאכלים שברכתם 'המוציא' ו'מזונות'‪ ,‬לבין מאכלים שברכתם 'העץ' ו'שהכל'‪ ,‬ומה הדין כאשר בשעה שבירך על המאכל‪ ,‬ידע‬ ‫שישנה את מקומו‪ ,‬והתכוון לכלול בברכתו את כל המקומות‪.‬‬ ‫שינוי מקום‬ ‫הגמרא במסכת פסחים (קא ע''א) כותבת‪ ,‬שבמקרה בו אדם שינה את מקומו מבית לבית‪ ,‬עליו לברך שוב על מאכלו‪ ,‬שכן שינוי‬ ‫המקום נחשב כהפסקת הסעודה הקודמת‪ ,‬דבר הזוקק ברכה מחודשת‪ .‬עוד מוסיפה הגמרא‪ ,‬שבמקרה בו שינה אדם ממקום‬ ‫למקום‪ ,‬הוא לא צריך לברך שוב‪ .‬נחלקו הראשונים‪ ,‬מה הכוונה "ממקום למקום" שאין צריך לברך‪:‬‬ ‫א‪ .‬רש''י (ד''ה ממקום) סבר‪ ,‬שהמשנה מקומו באותו בית‪ ,‬אינו צריך לברך‪ ,‬גם כשמקומות אלו ממש נפרדים‪ ,‬כמו בית ועליה שעל‬ ‫גביו‪ .‬כך סבר גם הר''ן (כ ע''א בדה''ר) שהוסיף‪ ,‬שלמרות שלעניין קידוש במקום סעודה‪ ,‬המקדש בבית לא יכול לאכול בעליה‪ ,‬שכן‬ ‫זה נחשב שינוי מקום‪ ,‬יש לחלק‪ ,‬שכן סעודה ממש אדם קובע רק במקום אחד‪ ,‬ולכן אין לקדש במקום אחד ולאכול במקום אחר‪,‬‬ ‫אך כאשר מדובר בסתם אכילה או שתייה‪ ,‬כוונת אדם לאכול ולשתות בכל ביתו‪ ,‬ואין בכך היסח הדעת‪ .1‬ובלשון המאירי (שם)‪:‬‬ ‫''כבר ביארנו באלו ששמעו קידוש בבית כנסת שלא יצאו ידי יין‪ ,‬והוא שאמרו שנוי מקום צריך לברך‪ .‬ומכל מקום בזו דוקא‬ ‫מבית לבית‪ ,‬אבל מפנה לפנה או מבית לעליה לא‪ ,‬ואף על פי שלענין קידוש אתה קורהו שינוי מקום קידוש‪ ,‬שאני שהדבר‬ ‫תלוי בסעודה‪ ,‬ואין נקרא מקום סעודה אלא המקום שהוא אוכל בו‪ ,‬והרי אין דרך בני אדם לקבוע סעודה אלא במקום‬ ‫אחד שבבית‪ ,‬אבל שתייה דרך בני אדם לקבוע בו מקום בכל מקום שבבית‪''.‬‬ ‫ב‪ .‬תוספות (ד''ה אלא) חלקו וסברו‪ ,‬שכאשר הגמרא כותבת שהמשנה ממקום למקום אין צריך לברך שוב‪ ,‬כוונתה למקרה בו אדם‬ ‫משנה את מקומו מפינה לפינה באותו החדר‪ ,‬אך אם הוא משנה את מקומו מהבית לעליה‪ ,‬למרות שמדובר באותו הבית‪ ,‬צריך‬ ‫לברך‪ .‬ייתכן שכך פסק גם רבינו חננאל (פסחים שם)‪ ,‬שאף גרס בגמרא שהמשנה מפינה לפינה לא צריך לברך‪ .‬נמצא שלפי שיטתם‪,‬‬ ‫ש אין הבדל בין קידוש במקום סעודה לבין שינוי מקום בברכות‪ ,‬ובשני המקרים‪ ,‬אין לשנות מקום מחדר לחדר באותו הבית‪.‬‬ ‫כדבריהם פסקו השולחן ערוך (קעח‪ ,‬א) והאחרונים‪ ,‬ולכן לכאורה לא ניתן לעבור עם מאכל מחדר לחדר‪ .‬עם זאת כפי שהעיר‬ ‫הרמ''א (שם)‪ ,‬בעקבות ההשוואה לקידוש במקום סעודה‪ ,‬כשם שכתבו התוספות (פסחים שם‪ ,‬ק ע''ב ד''ה ידי)‪ ,‬שבקידוש במקום סעודה‬ ‫מותר לקדש בחדר אחד ולאכול בחדר אחר אם בשעת הקידוש כוונתו לכך‪ ,‬כך בדיני ברכות‪ .‬משום כך לא נזהרים שלא לעבור‬ ‫עם מאכל מחדר לחדר‪ ,‬שכן בזמן הזה רגילים לנוע עם אוכל בתוך הבית ממקום למקום‪ ,‬ולכן יש בשעת הברכה מעין כוונה לכך‪.‬‬ ‫ההיתר מתחזק במקרה בו בשעת הברכה רואים את החדר השני אליו הולכים‪ ,‬שכן במקרה זה ניתן להחשיבם כאותו המקום‪.‬‬ ‫סייגים‬ ‫כאמור‪ ,‬היוצא חוץ לביתו צריך לברך מחדש‪ ,‬וגם כוונה בשעת הברכה אינה מועילה‪ .‬אמנם‪ ,‬נאמרו באחרונים מספר סייגים‪:‬‬ ‫א‪ .‬המור וקציעה (קעח‪ ,‬ד''ה בין) סבר‪ ,‬שבמקרה בו אדם יצא לרגע קט אל מחוץ לביתו‪ ,‬כמו לזרוק את הפח‪ ,‬הוא לא צריך לברך‬ ‫שוב‪ ,‬אפילו כאשר אכל דברים קלים כמו פירות‪ .‬ונימק‪ ,‬שהסיבה שיש לברך שוב בשינוי מקום‪ ,‬היא מחמת היסח הדעת‪ ,‬וביציאה‬ ‫כל כך קצרה אין הסחה‪ .‬כך סבר גם הרב משה פיינשטיין (אג''מ ה‪ ,‬טז)‪ ,‬שהוסיף שטוב במקום האפשר לחשוש למשנה ברורה‪,‬‬ ‫הסובר שגם יציאה קלה נחשבת כהסחה‪ ,‬ולכן יש לברך ברכה אחרונה לפני היציאה‪ ,‬וברכה ראשונה בחזרה‪.‬‬ ‫ב‪ .‬האורחות חיים (ברכות סי' יח) כתב‪ ,‬שבמקרה בו אדם נמצא בגינה מלאה עצי פרי‪ ,‬אם התכוון לכך בשעת הברכה‪ ,‬הוא לא צריך‬ ‫‪ 1‬כפי שציין הר''ן במפורש‪ ,‬נמצא שבמקרה בו אדם אוכל לחם‪ ,‬גם שינוי ממקום למקום באותו הבית נחשב כשינוי (אם כי לקמן נראה‪ ,‬שלמעשה גם‬ ‫לשיטתו לא צריך שוב לברך)‪ .‬יתכן שאפשרות שונה עולה מדברי המהר''ם חלאווה (פסחים שם‪ ,‬ד''ה הא)‪ ,‬שסבר שיש דין מיוחד בקידוש במקום‬ ‫סעודה המצריך אכילה באותו המקום ממש‪ ,‬דין שאינו קיים בשינוי מקום הברכה‪ ,‬ולפי זה גם בלחם ניתן לשנות ממקום למקום‪.‬‬ ‫לברך שוב כאשר עובר ממקום למקום בגינה‪ .‬וביארו בשיטתו‪ ,‬ושיטת השולחן ערוך (קעח‪ ,‬ג) שהביא דבריו‪ ,‬שכיוון שמדובר במקום‬ ‫מוקף מחיצות‪ ,‬נחשב המקום כבית אחד‪ ,‬שמועילה מחשבה‪ .‬כך הסבירו מדוע פסק השולחן ערוך (שם‪ ,‬ב) בעקבות הרמב''ם‬ ‫שהאוכל במזרח עץ תאנה ומשנה מקום למערב צריך לברך‪ ,‬שכיוון שלא מדובר באזור המוקף מחיצות‪ ,‬וכן גזע התאנה מסתיר‬ ‫את צדדיה השונים‪ ,‬ממילא נחשבת ההליכה כשינוי מקום המצריך ברכה מחודשת‪ .‬ובלשון שולחן ערוך הרב (שם‪ ,‬ט)‪:‬‬ ‫''אם אוכל בחדר אחד‪ ,‬אף על פי שיש מקום גבוה באמצע ובא לאכול אחריו‪ ...‬אין זה שינוי מקום‪ ,‬שכיון שמוקף מחיצות‬ ‫הרי הכל אחד‪ .‬וכן אם היה בגן ורוצה לאכול מפירות כל אילן ואילן‪ ,‬כיון שבירך על אחד אין צריך לחזור ולברך על האחרים‬ ‫אם היה בדעתו כן כשבירך‪ ...‬אם אין הגן מוקף מחיצות אין דעתו מועלת כלום לכל האילנות‪ ,‬שאינו רואה מקומו הראשון‪,‬‬ ‫שזהו שינוי מקום‪ .‬ומגן לגן המוקפים מחיצות כל אחד בפני עצמו‪ ,‬אפילו הן סמוכים זה לזה צריך לחזור ולברך ''‬ ‫ג‪ .‬הרמב''ם (ברכות ד‪ ,‬א) פסק שהולכי דרכים האוכלים במהלך הליכתם‪ ,‬ברכה אחת מועילה לכל ההליכה ‪,‬שכן לא קבעו מקום‬ ‫לאכילתם‪ .‬עוד הוסיף הרב משה פיינשטיין (אג''מ ב‪ ,‬נז)‪ ,‬ובכך חלק על החיי אדם (נט‪ ,‬י)‪ ,‬שאפילו אם התחילו בביתם את האכילה‪,‬‬ ‫אם בכוונתם להמשיך את האכילה בדרך‪ ,‬אין בשינוי המקום היסח הדעת‪ ,‬ובלבד שאין הפסק משמעותי באכילתם‪ .‬אמנם הוסיף‪,‬‬ ‫שטוב לחשוש לחיי אדם‪ ,‬ולכן טוב שלפני היציאה יברך ברכה אחרונה‪ ,‬יברך שוב בדרך ברכה ראשונה‪ ,‬ואז ייחשב כהולך דרכים‪.‬‬ ‫אלו מאכלים טעונים שוב ברכה‬ ‫לכאורה כפי שראינו עד כה‪ ,‬האוכל מאכל כל שהוא אין לו לשנות את מקומו‪ ,‬ואם שינה עליו לברך שוב‪ .‬ואמנם כפי שכותבת‬ ‫הגמרא במסכת פסחים (קא ע''ב) כך דעת רב ששת‪ ,‬אולם לדעת רב חסדא‪ ,‬המשנה מקום כאשר בירך קודם על מאכלים 'הטעונים‬ ‫ברכה לאחריהם במקומם'‪ ,‬דהיינו מאכלים שצריכים לחזור ולברך ברכה אחרונה במקום האכילה‪ ,‬אין צורך לברך שוב כאשר חזר‬ ‫למקומו‪ .‬טעם הדבר הוא‪ ,‬שכיוון שעליו לחזור ולברך במקום האכילה‪ ,‬אין היציאה החוצה נחשבת הפסק‪ .‬נחלקו בפסק ההלכה‪:‬‬ ‫א‪ .‬הרי''ף (כ ע''ב בדה''ר) והרמב''ם (ברכות ב‪ ,‬ג) ‪ ,‬פסקו להלכה כדעת רב ששת‪ ,‬שאפילו האוכל לחם ומשנה מקומו‪ ,‬צריך לברך שוב‬ ‫כאשר הוא חוזר למקומו‪ .‬ראייה הביאו מכך שהגמרא מקשה על שיטת רב חסדא מברייתא‪ ,‬הכותבת שבני אדם ששינו מקומם‬ ‫בשעת סעודה הכוללת לחם‪ ,‬לא צריכים לברך שוב כאשר הם חוזרים למקומם‪ ,‬אך בתנאי שהשאירו שם סועד אחד 'ששומר' את‬ ‫הברכה‪ .‬ועל אף שהגמרא דוחה את הקושיה‪ ,‬יישובה דחוק‪ ,‬ולכן הלכה כרב חסדא‪ .‬ובלשון הרי''ף‪:‬‬ ‫''רב חסדא וקאמר‪ ,‬הא דאמרת שנוי מקום צריך לברך‪ ,‬לא אמרן אלא בדברים שאינן טעונין ברכה לאחריהן במקומן‪ ,‬כגון‬ ‫פירות ויין‪ ,‬אבל בדברים שטעונין ברכה לאחריהן במקומן כגון פת ומיני דגן אין צריך‪ .‬מאי טעמא? לקבעיה קמא הדר‪.‬‬ ‫ורב ששת אמר אחד זה ואחד זה צריך לברך‪ ...‬וקאמרי רבואתא הלכתא כרב ששת דתניא כוותיה‪ ,‬ואף על גב דשני רב‬ ‫נחמן בר יצחק (= את הקושיה על רב חסדא)‪ ,‬לא סמכינן אשינויא‪''.‬‬ ‫ב‪ .‬התוספות (קב ע''א ד''ה כשהן) והרא''ש (י‪ ,‬ו)‪ ,‬חלקו ופסקו להלכה כדעת רב חסדא‪ ,‬שדברים הטעונים ברכה במקומם‪ ,‬אינם‬ ‫זקוקים שוב ברכה בעקבות שינוי מקום‪ ,‬שכן הגמרא מביאה ברייתא נוספת המסייעת לו‪ ,‬ובה מפורש שחברים ששתו יין בסעודה‬ ‫ועזבו את מקומם‪ ,‬גם אם לא השאירו אדם מאחורה‪ ,‬אינם צריכים לשוב ולברך כאשר שבו למקומם‪ .2‬עוד הוסיף הרא''ש שאין‬ ‫לקבל את טענת הרי''ף‪ ,‬שהיישוב לקושיה על רב חסדא הוא יישוב דחוק‪ ,‬ואדרבה‪ ,‬מדובר ביישוב מצוין‪.‬‬ ‫מה הכוונה 'דברים הטעונים ברכה במקומם'‪ ,‬שאינם מחייבים ברכה שנית לאחר שינוי מקום (וממילא גם המסיים לאכול ושכח‬ ‫לברך ברכה אחרונה‪ ,‬לכתחילה צריך לחזור למקום האכילה ולברך וכדברי הגמרא בברכות (נא ע''א))? הרשב''ם (ד''ה ה''ג) סבר‪,‬‬ ‫שהכוונה לכל מאכל או שתייה‪ ,‬עליהם מברכים מעין שלוש או ברכת המזון‪ .‬ראייה הביא מהברייתא שראינו‪ ,‬בה כתוב שחברים‬ ‫ששתו יין‪ ,‬אינם צריכים לחזור ולברך שוב כשיחזרו‪ .‬התוספות (קא ע''ב ד''ה אלא) בעקבות מספר קושיות לא קיבלו גרסה זו‪ ,‬וסברו‬ ‫שרק לחם ואולי גם מיני מזונות מצריכים ברכה במקומם‪ ,‬והמשנה את מקומו וחוזר‪ ,‬לא יצטרך לברך עליהם שוב‪.‬‬ ‫להלכה‬ ‫נחלקו השולחן ערוך והרמ''א (קעח‪ ,‬א ‪ -‬ב) בפסק ההלכה‪ ,‬כאשר הפסיקה תואמת את דרכם הכללית בפסק ההלכה‪:‬‬ ‫א‪ .‬השולחן ערוך פסק כרי''ף‪ ,‬שאפילו האוכל לחם ומשנה מקומו‪ ,‬כאשר שב‪ ,‬עליו לברך‪ .‬עוד הוסיף בעקבות הרמב''ם‪ ,‬שבמקרה‬ ‫זה לא די בברכה ראשונה לפני אכילתו‪ ,‬וכיוון ששינוי המקום נחשב כהפסקה ממש‪ ,‬עליו לברך קודם כל ברכת המזון‪ ,‬ורק אחר‬ ‫כך שוב ברכה ראשונה‪ .‬ב‪ .‬הרמ''א חלק ופסק כתוספות‪ ,‬שהאוכל לחם לא צריך לברך כששב למקומו‪ .‬עוד הוסיף‪ ,‬שגם בשאר‬ ‫מאכלים ששינוי מקום מצריך ברכה‪ ,‬די בברכה ראשונה בלבד‪ ,‬כמו המסיח דעתו‪ ,‬ואין צורך בברכה אחרונה לפני‪ .‬ובלשונם‪:‬‬ ‫'' היה אוכל בבית זה ופסק סעודתו והלך לבית אחר‪ ...‬הואיל ושינה מקומו צריך לברך למפרע על מה שאכל; וחוזר ומברך‬ ‫בתחלה המוציא‪ ,‬ואחר כך יגמור סעודתו‪ .‬הגה (= רמ''א)‪ :‬יש וסוברים ששנוי מקום אינו אלא כהיסח הדעת‪ ,‬ולכן אם שינה מקומו‬ ‫למקום אחר אין צריך לברך אלא לפני מה שרוצה לאכול‪ ,‬אבל לא על מה שכבר אכל‪''.‬‬ ‫לסיום יש להעיר‪ ,‬שהשולחן ערוך (שם‪ ,‬ה) בניגוד לרמ''א פסק שגם מיני דגן‪ ,‬נחשבים כדברים הצריכים ברכה במקומם (ולא רק‬ ‫לחם)‪ .‬ועל אף שביחס לשינוי מקום אין לכך משמעות‪ ,‬שכן כאמור בכל מאכל הוא דורש ברכה מחודשת‪ ,‬בכל זאת יש לכך‬ ‫משמעות‪ ,‬שכן לשיטתו גם במיני דגן‪ ,‬המסיים לאכול ושכח לברך‪ ,‬לכתחילה עליו לשוב למקום האכילה כדי לברך‪.‬‬ ‫שבת שלום! קח לקרוא בשולחן שבת‪ ,‬או תעביר בבקשה הלאה על מנת שעוד אנשים יקראו‪...3‬‬ ‫‪ 2‬יש להעיר‪ ,‬שהתוספות במסכת עירובין (מ ע''א ד''ה אדעתא)‪ ,‬כותבים שבמחלוקת רב ששת ורב חסדא‪ ,‬הלכה כדעת רב ששת‪ .‬שכן רב ששת‬ ‫הוא בקיא מאוד‪ ,‬ורב חסדא היה מפלפל גדול‪ ,‬והגמרא במסכת הוריות (יד ע''א) כותבת ש'סיני'‪ ,‬דהיינו הבקיא‪ ,‬עדיף מ'עוקר הרים'‪ ,‬דהיינו‬ ‫המפלפל‪ .‬עם זאת‪ ,‬אין בכך בהכרח סתירה לדברי התוספות בסוגיה שלנו‪ ,‬שכן מעבר לכך שאנשים רבים כתבו את התוספות וייתכנו מחלוקות‪,‬‬ ‫בפשטות הכלל שהלכה כרב ששת אינו כלל גורף‪ ,‬וכאשר לדוגמא יש ברייתא המסייעת לרב חסדא‪ ,‬אין מניעה לפסוק כמותו‪.‬‬ ‫‪ 3‬מצאת טעות? רוצה לקבל כל שבוע את הדף? מוזמן במייל‪ tora2338@gmail.com :‬או בערוץ הוואטסאפ 'הלכה בפרשה'‪.‬‬