gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

הורינו · Horeinu — כי תבוא (2026-08-24)

מוציא לאור: הורינו · Horeinu

שבוע: כי תבוא (2026-08-24)

הורינו · Horeinu — כי תבוא (2026-08-24)

פתח את ה-PDF הורדה

‫לע"נ מנחם מנדל בן יהושע דב‬ ‫במה תורנית שבועית להעמקת הידע ההלכתי והרעיוני ולחיזוק מצוות כיבוד אב ואם‬ ‫בס"ד‬ ‫פרשת כי תבוא תשפ"ו | שנה ג'‬ ‫‪140‬‬ ‫ואמרו חז"ל כל מי שאינו מכיר בטובתו של חברו‪ ,‬סופו שאינו מכיר‬ ‫הורינו דברות קדשך‬ ‫בטובתו של מקום‪ .‬כי גס הרוח שאין בו המידה של הכרת הטוב‪,‬‬ ‫כיבוד אב ואם בפרשת השבוע‬ ‫לעולם לא יכיר טובה אף להקב"ה‪ .‬ולפיכך אמר הקב"ה למשה במכת‬ ‫דם "אמור אל אהרון"‪ ,‬לפי שהגן היאור על משה חייב להכיר בטובתו‪,‬‬ ‫ְוְָלָ ַַק ְְח ָּּת ֵֵמ ֵֵראִׁשׁ ית כל ְּפ ִִּרי ָהָ ֲֲאָדָָמָ ה ֲֲא ֶׁׁשר ָּּת ִִביא ֵֵמ ַַא ְְר ְְצָך ֲֲא ֶׁׁשר ה'‬ ‫וע"כ לא הכה משה את היאור אלא אהרון‪ .‬ואם בדומם חייבים להכיר‬ ‫ֱֱאֹלֶקֶ יָך ֹנ ֵֵֹתן ָלָ ְך (כ"ו‪ ,‬ב')‬ ‫בטובה‪ ,‬וודאי שאצל אדם‪ ,‬ועל אחת כמה וכמה בטובתו של הקב"ה‪.‬‬ ‫במדרש רבה פ' בראשית מובא‪ :‬בראשית ברא – בשביל ביכורים‬ ‫ומספר הגר"י ניימן‪ ,‬זכורני כשהייתי מזדמן לראדין היה תמיד‬ ‫שנקראו ראשית נברא העולם‪ .‬האלשיך הקשה על מה ששנינו‪,1‬‬ ‫החפץ חיים דורש ודואג לענייני אכסניה עבורי‪ ,‬בהיות כי כאשר היה‬ ‫שכל בעלי האומניות עומדים בפניהם ושואלים בשלומם‪ ,‬ועל אף‬ ‫נוסע לוורשא להדפיס את ספריו‪ ,‬היה מקום לינתו אצל רבי יצחק‬ ‫שאילת שלום אסורה לפועל השכור לבעה"ב‪ ,‬משום גזל‪ ,‬כאן התירו‬ ‫גרודז'ינסקי‪ ,‬סב אשתי‪ ,‬לפיכך הוקיר טובה לו ולצאצאיו אחריו‪.‬‬ ‫משום חביבות מצוות ביכורים‪ .‬וכן מצינו באגריפס המלך שנטל סל‬ ‫ואע"פ שהיה בכך כבוד רב להיות אכסניה לחפץ חיים‪ ,‬מ"מ הכרת‬ ‫ביכורים על כתפו והעלהו לירושלים בעצמו‪ .‬ומקשה האלשיך מה‬ ‫הטוב הייתה לו על האכסניה שנתנו לו‪.‬‬ ‫גדלות המצווה הזאת‪.‬‬ ‫ולפיכך הפליגה התורה בחשיבות המצווה של הבאת ביכורים‪,‬‬ ‫ומסביר האלשיך‪ ,‬מיסודות עבודת ה' כי האדם חייב להכיר טובה למי‬ ‫שבשבילה נברא העולם וביטלו בגללה פועלים ממלאכתם‪ ,‬לפי‬ ‫שעשה לו הטובה‪ .‬והקב"ה משפיע על האדם טובה‪ ,‬חיים‪ ,‬מזון‪ ,‬אור‬ ‫שבזה מכיר האדם בטובות הקב"ה עליו‪ ,‬שהשפיע ובירך באדמתו‪,‬‬ ‫ועוד‪ ,‬וחייב האדם להכיר בטובתו של הקב"ה‪ ,‬ובזה ניכר האדם‪ .‬כי‬ ‫וממנו כל אשר לו‪.‬‬ ‫עדין הנפש יתבונן וידע מי נתן לו כל הטוב‪ ,‬ויודה להקב"ה‪ ,‬ואילו מי‬ ‫וכן כתב החינוך בדבריו הידועים‪ 2‬במצוות כיבוד אב ואם‪ :‬משורשי‬ ‫שנפשו גסה לא יכיר ולא יודה בטובתו של הקב"ה‪.‬‬ ‫מצווה זו‪ ,‬שראוי לו לאדם שיכיר ויגמול חסד למי שעשה עמו טובה‪,‬‬ ‫ובספר 'דרכי מוסר' להגר"י ניימן‪ ,‬מביא כאן בפרשתנו את דברי‬ ‫ולא יהיה נבל ומתנכר וכפוי טובה‪ ,‬שזו מידה רעה ומאוסה בתכלית‬ ‫הרמב"ן בפרשת האזינו‪ ,‬על הפסוק 'עם נבל ולא חכם' אלו‬ ‫לפני אלוקים ואנשים‪ .‬ושייתן אל לבו כי האב והאם הם סיבת היותו‬ ‫האפיקורסים‪ .‬ומביא שביאר מורו ורבו הגה"צ רבי משה רוזנשטיין‪,‬‬ ‫בעולם‪ ,‬ועל כן באמת ראוי לו לעשות להם כל כבוד וכל תועלת שיוכל‪,‬‬ ‫מה הטעם שהאפיקורס נקרא בלשון "נבל" – משום שאינו מכיר‬ ‫כי הם הביאוהו לעולם‪ ,‬גם יגעו בו כמה יגיעות בקטנותו‪ .‬וכשיקבע‬ ‫בטובתו של הקב"ה עליו‪ .‬משל לאדם שנזדמן לבית חברו ואוכל‬ ‫זאת המידה בנפשו‪ ,‬יעלה ממנה להכיר טובת הא‪-‬ל ברוך הוא‪ ,‬שהוא‬ ‫ושותה וישן משל חברו‪ ,‬ואינו רוצה להכיר בטובה שעשה עמו בעל‬ ‫סיבתו וסיבת כל אבותיו וכו'‬ ‫הבית‪ ,‬הרי נבל יקרא!‬ ‫‪ .1‬ביכורים ג' ג' ‪.2‬ספר החינוך‪ ,‬מצוה ל"ג‬ ‫כשם שחובה על כל אחד ואחד מישראל ללמוד את ההלכות המצויות‪ ,‬כהלכות‬ ‫ברכות‪ ,‬שבת‪ ,‬שמירת הלשון ועוד‪ ,‬כך חובה על כל אדם ללמוד ולשנן את הלכות‬ ‫הורינו דרך חיים‬ ‫כיבוד אב ואם ומוראם‪ ,‬שמצווה זו היא תמידית בכל זמן‪ ,‬וחמורה היא עד מאוד‪,‬‬ ‫כיבוד אב ואם בהלכה ומנהג‬ ‫ואם לא ילמד את הלכותיה‪ ,‬מאין ידע היאך לקיימן‪ ,‬ויכשל בדברים רבים‪ ,‬מבלי‬ ‫לדעת שהוא נכשל‪.‬‬ ‫ואימו מצטערים‪ .‬ומי שיודע שאביו ואימו מצטערים על מה שעושה‪,‬‬ ‫קצת הלכות נפוצות שראוי לשים לב – חלק ג'‬ ‫אפילו דבר חיובי כמו שהוא מתענה‪ ,‬לא יתענה בתענית שאינם‬ ‫אם אמר לו אביו השקני מים ואימו אומרת השקני מים‪ ,‬מניח אימו‬ ‫חובה‪ ,‬וכנזכר בספר חסידים‪:‬‬ ‫ועוסק בכבוד אביו מפני שגם אימו חייבת בכבוד אביו‪ .‬וזה הכל‬ ‫חייב אדם בכבוד אחיו הגדול בין שהוא אחיו מאביו בין אחיו מאמו‪,‬‬ ‫כאשר הוריו נשואים‪ ,‬אבל אם היא מגורשת מאביו‪ ,‬שניהם שווים‪,‬‬ ‫ואפילו הקטן הוא תלמיד חכם וגדול בתורה יותר מהגדול‪ ,‬גם כן‬ ‫ולאיזה מהם שירצה יקדים‪ .‬במה דברים אמורים? אם שניהם‬ ‫חייב בכבודו‪ .‬וכן השלישי חייב בכבוד השני‪ ,‬וכן על זה הדרך‪ .‬ולאו‬ ‫בחיים‪ ,‬אבל אם אביו צווה לעשות איזה דבר‪ ,‬ואח"כ נפטר‪ ,‬ואימו‬ ‫דווקא הזכרים‪ ,‬אלא גם אחיותיו הנקבות שהם גדולות ממנו חייב‬ ‫אומרת לו לעשות להיפך‪ ,‬יעשה רצון אימו משום שכבוד החי עדיף‪.‬‬ ‫לכבדן‪ ,‬וכמו שכתב רבינו האר"י ז"ל בשער טעמי המצות‪:‬‬ ‫כתב בית יוסף בשם אורחות חיים אין לבן לשבת סמוך ולצד אביו‪,‬‬ ‫כי כביכול משתווה אליו‪( .‬ומצוי בשמחות משפחתיות) וזה דווקא‬ ‫מי שחטא בכבוד אביו ואימו‪ ,‬יתענה חמשה וארבעים‬ ‫במסיבה שיש שם אורחים‪ ,‬אבל כשהאב בביתו מסב על שלחנו עם‬ ‫תעניות כמניין "אב ואם" (רוצה לאמר עם הכולל) וכו' וטוב‬ ‫בני ביתו‪ ,‬אין קפידה בזה אם ישב הבן סמוך לאביו‪ .‬וכן העולם אין‬ ‫שכל אדם יעשה תיקון זה אחר פטירת אביו ואימו ובנקל‬ ‫נזהרים אלא במסיבה של אנשים‪ ,‬אבל בבית הכנסת בעת התפילה‬ ‫יוכל להתענות תעניות אלו ואם תש כוחו יפדה אותם דבר‬ ‫אין קפידה‪ .‬ואם נקבצים (גם בבית הכנסת) לעשות ועד על איזה‬ ‫יום ביומו בצדקה ויאמר בקשה בפדיון‪( .‬שער רוח הקודש‬ ‫עניין‪ ,‬יש קפידה בזה‪.‬‬ ‫לרבינו האר"י ז"ל)‬ ‫אסור לבן למחול על כבוד אבותיו ולעבור על מידותיו בדברים שאביו‬ ‫לעילוי נשמת‬ ‫לרפואה שלמה‬ ‫לזרע של קיימא‬ ‫לזיווג‬ ‫להצלחה וס"ד‬ ‫מנחם מנדל בן יהושע דב‬ ‫פרשת כי תבוא תשפ”ו ‪ //‬גליון ‪140‬‬ ‫יוסף בן שושנה‬ ‫בעילום שם‬ ‫שרה בת רחל‬ ‫יצחק בן בת שבע‬ ‫בס"ד‬ ‫מעשה אבות‬ ‫סיפור מהחיים‬ ‫נעשה עני בגלל שציער את אביו וכשחזר בתשובה חזר ונתעשר‬ ‫אחד מבני הקהילה בג'רבא שבתוניס‪ ,‬שמצבו הכלכלי היה פורח‬ ‫ומשגשג‪ ,‬ביום מן הימים נהפך עליו הגלגל והגיע עד פת לחם‪ .‬ולא‬ ‫זו בלבד‪ ,‬אלא אשתו תבעה אותו לדין על שאינו מפרנסה‪ .‬כשעמד‬ ‫בדין פכר את ידיו בייאוש והודה בפני הדיינים‪ ,‬אמת בפי אשתי‪ ,‬אך מה‬ ‫אעשה ואין בידי מאומה כדי להחיות את נפשי ונפש משפחתי‪ .‬בצר לו‬ ‫פנה אל רבי משה כלפון הכהן והחל מגולל בפניו את מסכת צרותיו‪.‬‬ ‫שרוי אני בחסרון כיס גדול‪ ,‬מוקף ומסובב בצרות מבית ומחוץ‪ ,‬אנא‬ ‫יאמר לי כבודו בשל מי כל הרעה הזאת‪ ,‬ומהי סיבת שינוי מזלי‪ ,‬התחנן‬ ‫הוא בקול בוכים‪.‬‬ ‫שמע רבי משה כלפון הכהן את דבריו וכאב את כאבו‪ ,‬אולי ציערת או‬ ‫העלבת פעם את אביך‪ ,‬ניסה הרב לדובבו על מעשיו‪ .‬אימץ האיש את‬ ‫מוחו‪ ,‬עד שנזכר כי אכן נכשל בכיבוד אב‪ .‬וסיפר לרב; היה זה כאשר ירד‬ ‫אבי מנכסיו ולא הייתה הפרוטה מצויה בכיסו עד שהוצרך למכור את‬ ‫רב הנסתר‬ ‫חנותו‪ ,‬ואני הסכמתי לרוכשה ממנו‪ .‬כשישבנו לכתוב חוזה אצל העורך‬ ‫דין‪ ,‬לחש לי אבי בצער ‪ -‬אנא אל תספר לאימך את דבר מכירת החנות‪,‬‬ ‫מאמר חז"ל או מעשה רב בנושאי‬ ‫דע כי חנות זו היא הקרקע האחרונה שנותרה ברשותי‪ ,‬ואם תשמע‬ ‫מצוות כיבוד הורים נטמנו בתמונה‪,‬‬ ‫זאת אימך יקל כבודי בעיניה ותוך כדי דיבור פרץ אבי בבכי‪ ,‬סיים האיש‬ ‫גלו ושלחו לנו‪ ,‬ואולי תזכו בפרסים!‬ ‫את דבריו‪ .‬אם כך‪ ,‬נענה רבי משה כלפון‪ ,‬אביך בוכה בגללך והנך חפץ‬ ‫כי ה' ירחם עליך? תמה הרב‪ .‬ומה אני עשיתי לו‪ ,‬הלא מטוב רצונו מכרה‬ ‫‪horeinuorg@gmail.com‬‬ ‫לי‪ ,‬ניסה האיש להצטדק‪ .‬הלא הוא אביך‪ ,‬וחייב הנך בכבודו! מחה רבי‬ ‫או בפקס‪077-6021640 :‬‬ ‫משה כלפון‪ .‬והוסיף; היה עליך לוותר על החנות ולומר לו ‪ -‬הכסף נתון‬ ‫לך‪ ,‬והקרקע לעשות בה כטוב בעיניך‪ .‬אם כן אפוא זאת עשה‪ ,‬ציווהו‬ ‫רבי משה כלפון‪ ,‬לך מיד ותפייסנו אולי ימחול לך ה'‪.‬‬ ‫מיהר הלה אל אביו וסיפר לו את דברי הרב‪ ,‬ביקשו מחילה גמורה‬ ‫והבטיחו כי אם ירחם עליו ה' וישוב לאיתנו הראשון‪ ,‬ייטיב עמו וייתן‬ ‫לו סכום כסף נכבד התפייס האב והסכים למחול לו בלב שלם והנה‬ ‫ישועתו לא איחרה מלבוא ‪ -‬כבר באותו שבוע נכנס אל ביתו ישמעאלי‬ ‫זקן ושאלו; האם נכון הדבר כי בני חייב לך סך שישים פרנק?! אכן כן‪,‬‬ ‫נזכר האיש‪ .‬מוכן אני לפרוע את החוב במקום בני‪ ,‬אמר הערבי כשהוא‬ ‫מתנה ‪ -‬רק הבטח לי כי מהיום והלאה לא תלווה לו עוד כסף בריבית‬ ‫כלל‪ .‬הלה כמובן הבטיח‪ ,‬ותיכף הוציא הערבי את הכסף מאמתחתו‬ ‫פתרון חידת 'רב הנסתר' לגיליון פרשת כי תצא‬ ‫ושילם לו עד סוף פרוטה האחרונה‪ .‬ומאותו יום הוטב מצבו והתעשר‬ ‫למען יאריכון ימיך על האדמה אשר ה' אלוקיך נותן‬ ‫כבראשונה‪.‬‬ ‫לך (שמות כ' י"ב) ואמר על האדמה‪ ,‬כי כאשר ישמרו‬ ‫(פניני הפרשה חלק ח' ויקרא)‬ ‫ישראל זאת המצווה לא יגלו ממנה‪( .‬אבן עזרא‪ ,‬שם)‬ ‫האמרי חיים אמר שזכה לעשירות כשביל כיבוד אב‬ ‫סיפר הרה"ח ר' דוד לייב שווארץ ז"ל פעם שמעתי יהודי מבקש ברכה‬ ‫לעשירות מהרבי‪ ,‬כשהוא מנמק את בקשתו ואומר לרבי‪ ,‬הלא פלוני‬ ‫הודעה תשלח לפותרים נכונה שעלו בגורל‪.‬‬ ‫העשיר זכה לעשירות מברכתו של הרבי‪ !...‬הגיב האמרי חיים בנחרצות‪:‬‬ ‫פלוני זכה לעשירות בגלל מצוות כיבוד אב ואם!‬ ‫(אור חיינו עמוד ‪)190‬‬ ‫ניתן לקבל את גיליונות הורינו במייל‬ ‫גם באנגלית ובאידיש‬ ‫כתבו לנו הצטרפות – אנגלית ‪ /‬אידיש‬ ‫וקבלו את הגיליון מדי שבוע לתיבת המייל שלכם‬ ‫הצטרפו עכשיו‪horeinuorg@gmail.com :‬‬ ‫פרשת כי תבוא תשפ”ו ‪ //‬גליון ‪140‬‬ ‫ניתן להפנות שאלות ליועצי 'הורינו' עבור מדור זה‬ ‫והשיב לב‬ ‫בכתובת דוא"ל המופיעה בגב הגיליון‪ .‬סודיות מובטחת‪.‬‬ ‫שאלות ותשובות משולחנם של‬ ‫יועצים רבניים ומטפלים‬ ‫תודה על השיתוף הכן והעמוק‪ .‬יש כאן שאלה אמיתית שנוגעת‬ ‫לכבוד הצוות היקר ב"והשיב לב"‪ ,‬אני רוצה לשתף אתכם בתהליך‬ ‫בהרבה אנשים‪ ,‬ואנחנו שמחים שבחרת לשתף אותנו בהתלבטות‬ ‫שאני עובר בנושא כיבוד הורים‪ ,‬ולבקש את עצתכם‪ .‬בזכות‬ ‫כזו אישית‪ .‬קודם כל‪ ,‬חשוב לומר בבירור‪ :‬העובדה שאתה לא "רואה" את‬ ‫ההתחזקות שלי בעקבות העלון‪ ,‬אני עובד באופן מתמיד על לתת להורי‬ ‫הברכה‪ ,‬לא אומרת שהיא אינה‪ .‬חז"ל אומרים שיש מקרים שבעינינו‬ ‫שיחיו את היחס הראוי ‪ -‬לבוא אליהם "מלמטה"‪ ,‬כפי שאתם מגדירים‬ ‫נראה שאנשים שכבדו את הוריהם לא ראו ברכה‪ .‬הגמרא מיישבת את‬ ‫זאת‪ ,‬ולא "מלמעלה"‪ .‬זה תהליך שרק הולך ומקבל משמעות עבורי עם‬ ‫זה בדרך אחת‪ ,‬אבל הנקודה העיקרית היא שלא תמיד מתייחסים‬ ‫הזמן‪.‬‬ ‫לנראה בעינינו‪.‬‬ ‫אתן דוגמה‪ :‬בתקופת הקורונה‪ ,‬כשהורי חששו לצאת לחנויות‪ ,‬הייתי‬ ‫אתה כותב שקשה לך "ליישם בפועל את כל מה שאתה יודע תיאורטית‬ ‫עורך את הקניות עבורם‪ .‬באותה תקופה הרגשתי שאני עוזר להם‪ ,‬והם‬ ‫שאתה צריך להרגיש"‪ .‬אכן יש הבדל בין החובה ההתנהגותית (לעשות‬ ‫מסתדרים בזכותי‪ .‬כלומר‪ ,‬הסתכלתי עליהם "מלמעלה"‪ .‬היום‪ ,‬בזכות‬ ‫עבור ההורים‪ ,‬לדבר אליהם בכבוד) לבין הרובד הרגשי‪-‬פנימי (להרגיש‬ ‫מה שלמדתי‪ ,‬גם כשאני עושה עבורם דבר קטן ופשוט‪ ,‬אני מסתכל‬ ‫"מלמטה"‪ ,‬להרגיש זכות)‪ .‬אבל אתה צריך לדעת שלפי דברי החיי אדם‬ ‫על זה אחרת לגמרי‪ ,‬אני מרגיש זכות גדולה שנבחרתי על ידם לזכות‬ ‫זהו עיקר הכיבוד‪ ,‬דווקא במחשבה‪ ,‬להתבונן עליהם בהערכה כאילו‬ ‫במצווה של "למען ייטב לך"‪.‬‬ ‫היו נכבדי ארץ‪ .‬וכדאי שתשב ותחשוב היטב עם עצמך‪ ,‬האם אתה‬ ‫עם זאת‪ ,‬אני מבחין בשני דברים שקורים ככל שאני מתחזק יותר‪ :‬א‪.‬‬ ‫באמת מסתכל עליהם מלמטה‪ ,‬שיש לך את הזכות לעשות עבורם‪ ,‬או‬ ‫התהליך הופך להיות מתסכל ומאתגר יותר‪ ,‬לא פחות‪ .‬קשה לי מאוד‬ ‫שבעומק לבך אתה עדיין מרגיש שאתה זה שעושה טובה עבורם‪ .‬האם‬ ‫ליישם בפועל את כל מה שאני יודע תיאורטית שאני צריך לעשות‬ ‫היית מרגיש כפי שאתה מרגיש איתם‪ ,‬גם אם ר' שלמה זלמן אוירבך היה‬ ‫ולהרגיש‪ .‬ב‪ .‬אומר לכם את האמת‪ ,‬לרוב‪ ,‬אני לא רואה בפועל את‬ ‫מבקש ממך לקנות עבורו כמה דברים במכולת?‬ ‫ה"למען ייטב לך"‪ .‬להיפך‪ ,‬העובדה שעל כל המשימות והעול וכו' נוספו‬ ‫זה בסדר גמור להכיר בכך שהאחריות להורים מוסיפה נטל של ממש‬ ‫גם הורי היקרים‪ ,‬הופך את החיים למסובכים ולא פשוטים‪ ,‬עם ניסיונות‬ ‫לחיים‪ .‬התורה לא מבקשת מאיתנו להתעלם מהקושי או "לצבוע" אותו‬ ‫לא קלים‪ ,‬ואין שום "קסם" שפותר בעיות‪ ,‬וברכות מיוחדות לא נראות‬ ‫בוורוד מלאכותי‪ .‬אפשר לקיים מצווה מתוך הכרה מלאה בקושי שבה ‪-‬‬ ‫בעינינו‪ .‬כך שלמרות שאנחנו כמובן ממשיכים בכיבוד אב ואם כי זה מה‬ ‫וזה בעצם מדרגה גבוהה יותר‪ ,‬לא נמוכה יותר‪ .‬בפועל‪ :‬המשך בדיוק כפי‬ ‫שחייבים לעשות‪ ,‬אין לנו את מה שמתארים כאן בעלון כברכה מיוחדת‪,‬‬ ‫שאתה עושה ‪ -‬במעשה‪ ,‬מתוך מחויבות‪ ,‬גם בלי "הרגשה" נלווית‪ .‬וזה‬ ‫ואולי אם היינו רואים בעינינו זה היה נותן לנו יותר כח‪ ,‬אבל לא‪.‬‬ ‫עצמו‪ ,‬מבלי לחכות לתגמול נראה לעין‪ ,‬הוא כבר עבודה גדולה‪ .‬ותנסה‬ ‫אשמח לשמוע את דעתכם והכוונתכם בנושא‪ .‬בתודה‪ ,‬ובהערכה מרובה‬ ‫מדי פעם‪ ,‬בצעדים קטנים ונקודתיים‪ ,‬למצוא את נקודת הזכות‪ ,‬את‬ ‫לכל פעלכם‪.‬‬ ‫הצד הטוב והחיובי של הסיטואציה‪ ,‬גם אם היא לא פשוטה‪.‬‬ ‫ספר החיים‬ ‫התעוררות בימי הרחמים‪,‬‬ ‫לזכות "למען יאריכון ימיך ולמעט ייטב לך"‪.‬‬ ‫האב על ילדיו נאמר 'וישכם לבן בבוקר וינשק לבניו ולבנותיו ויברך‬ ‫מעשה שהיה באשה כבת ארבעים‬ ‫המנהג להתברך‬ ‫אתהם' וכתב הספורנו; הרי כבר אמרו אל תהי ברכת הדיוט קלה‬ ‫אם לשבעה ילדים קטנים‪ ,‬שחלתה‬ ‫ע"י אביו ואימו‬ ‫בעינך‪ ,‬אלא סיפר הכתוב ברכת לבן לבנותיו להורות שברכת האב‬ ‫לשנה טובה וכתיבה ל"ע במחלה קשה‪ .‬היא שמה‬ ‫אשר היא על בניו בכל נפשו‪ ,‬בלי ספק ראוי שתחול יותר‪ ,‬כאומרו‬ ‫בטחונה באביה שבשמים והתפללה‪,‬‬ ‫וחתימה טובה‪.‬‬ ‫'בעבור תברכך נפשי'‪ .‬ואכן בפירוש הטור הארוך על התורה‬ ‫שתוכל לחיות ולגדל את ילדיה‪ .‬אך כדי שהילדים ימשיכו לחיות‬ ‫פרשת יתרו כתב על הפסוק 'כבד את אביך ואת אימך למען‬ ‫כרגיל ללא פחדים שכל יום הם עלולים להתייתם‪ ,‬הסתירה האם‬ ‫יאריכון ימיך' היה לו לומר 'יאריכו' וכתב 'יאריכון' לדרוש שגם על‬ ‫את מחלתה מילדיה ומכל סובביה‪ ,‬כך שרק הרופא המטפל‬ ‫האב והאם מדבר הפסוק‪ ,‬וללמדנו שכאשר הבן מכבד את הוריו‪,‬‬ ‫ובעלה ידעו זאת‪ ,‬ומהם בקשה לא לספר זאת לאיש‪ .‬והנה בעלה‬ ‫הם מתפללים שיאריכו ימיו‪ ,‬ובזכות תפילותיהם מאריכים ימיו‬ ‫חשב שראוי לספר את דבר מחלת אשתו לאביה‪ ,‬ואולי בזכות‬ ‫וזוכה לחיים ארוכים‪.‬‬ ‫תפילותיו הקב"ה ימלא רחמים להחלימה‪ .‬אולם מצד שני חשש‪,‬‬ ‫נמצאנו למדים כי כוחה של תפילת האב על ילדיו עצומה וקרובה‬ ‫שהרי אם יספר לאביה אודות המחלה של ביתו‪ ,‬הרי הוא בכלל‬ ‫היא להתקבל‪ ,‬לכן אע"פ שאיסור חמור הוא לגלות סוד‪ ,‬מכל‬ ‫'מגלה סוד' ולכאורה אסור הדבר‪.‬‬ ‫מקום כיון שכוחה של תפילת האב היא עצומה ראוי לספר לאב‬ ‫שאלה זו הגיעה על שולחנו של מרן הגר"י זילברשטיין‪ ,‬והשיב‬ ‫אודות מחלת בתו כדי שיתפלל עבורה‪ .‬ויש להניח שאילו הייתה‬ ‫שיש לפשוט שאלה זו ממה שאומרת הגמ'‪ 1‬א"ר עקיבא‪ ,‬כל מי‬ ‫הבת יודעת את מעלת תפילת אביה‪ ,‬הייתה מתרצית שיודיעוהו‪.‬‬ ‫שאינו מבקר חולים כאילו שופך דמים‪ .‬וכשבא רב דימי אמר‪,‬‬ ‫אולם אם הידיעה אודות מחלת הבת תשפיע לרעה על האב‬ ‫כל המבקר את החולה גורם לו שיחיה‪ .‬וביארה הגמרא שהטעם‬ ‫ומצב בריאותו יינזק‪ ,‬ודאי שאסור לגלות לו ואדרבה יש לעשות‬ ‫הוא‪ ,‬משום שכל המבקר את החולה רואהו בייסוריו ומבקש עליו‬ ‫הכל כדי להעלים ממנו את מחלתה‪.‬‬ ‫רחמים‪ ,‬וגורם לו שיחיה‪ .‬וזהו בתפילת סתם אדם‪ ,‬אבל בתפילת‬ ‫(ע"פ והערב נא ח"ג)‬ ‫‪ .1‬נדרים מ’‬ ‫פרשת כי תבוא תשפ”ו ‪ //‬גליון ‪140‬‬ ‫כתיבה‪ :‬י‪ .‬בנימין‬ ‫מני מספר על אבא ואמא‬ ‫ומצוות כיבוד הורים‬ ‫ָָה ֲֲא ַַב ִִּט ַיַח ֶֶׁשָּנָ ַַפל‬ ‫"ֲה ִִׁש ֵיֵבנּו ה' ֵֵאֶלֶ יָך ְוְָנָ ׁש ָּוָבה‪ַַ ,‬ח ֵֵּדׁש ֵָיֵָמינּו ְְּכ ֶֶק ֶֶדם"‪ָָ .‬הַַרב ִִה ְְס ִִּביר‬ ‫ִִּב ְְסִלִ יחֹות‪ֲ ,‬‬ ‫ֵיֵׁש ְְּד ָָבִִרים ֶֶׁשֹּלא ֲֲאמ ִּוִרים ִלִ ֹּפֹל‪ִִּ .‬ב ְְמ ָֻיָֻחד ֲֲא ַַב ִִּט ַיַח ָָׁשֵלֵ ם ֶֶׁש ַַא ָָּבא ָָקָנָ ה‬ ‫"ֲה ִִׁש ֵיֵבנּו"‪ְ .‬יְ ה ִּוִדי ָיָ כֹול ְלְ ַַהְְרִּגִ יׁש ִלִ ְְפ ָָע ִִמים‬ ‫ֶֶׁשֵּיֵׁש ַַמ ֶֶּׁש�הּו ְְמ ָֻיָֻחד ְְמאֹוד ַַּב ִִּמָּלָ ה ֲ‬ ‫ְְּב ֶֶעֶֶרב ַַׁש ָָּבת ֶֶׁש ָָע ְְבָָרה‪ָָּ ,‬ד ַַפק ָָעָלָ יו ַַּכ ָָּמה ְְּפ ָָע ִִמים ַַּב ַַּמֹּכֶֹלֶ ת ְָוְָא ַַמר ַלַ ּמ ֵֹוֵכר‪:‬‬ ‫ֶֶׁשהּוא ִִה ְְתַַר ֵֵחק‪ֶֶׁ ,‬שהּוא ֹלא ְְּב ִִדּיּוק ְְּכמֹו ֶֶׁש ָָהָיָה ָָצִִריְך ִלִ ְְהיֹות‪ֶֶׁ ,‬שהּוא ר ֶֹוֶצה‬ ‫"ֲא ַַב ִִּט ַיַח ְְּד ַַבׁש"‪ַַ .‬עד ַַהּיֹום‬ ‫"ֶזֶ ה ִנִ ְְר ֶֶאה טֹוב"‪ְַ ,‬וְַהּמ ֵֹוֵכר ָָעָנָ ה לֹו ְְּב ִִב ָָּטחֹון‪ֲ :‬‬ ‫ְלְ ַַת ֵֵּקן‪ֲֲ ,‬א ָָבל ֶֶע ֶֶצם ֶזֶ ה ֶֶׁשּכ ֵֹוֵאב לֹו ֶֶׁשהּוא ִִה ְְתַַר ֵֵחק‪ֶֶ ,‬ע ֶֶצם ֶזֶ ה ֶֶׁשהּוא ר ֶֹוֶצה‬ ‫ֲֲאִנִ י ֹלא י ֵֹוֵד ַַע ֵֵאיְך ׁש ְֹוְמ ִִעים ִִמ ַַּבחּוץ ֶֶׁש ֲֲא ַַב ִִּט ַיַח הּוא ְ"ְּד ַַבׁש"‪ֲֲ ,‬א ָָבל ַַא ָָּבא‬ ‫ַלַ ְְחֹזֹר ְוְִלִ ְְהיֹות ָָקרֹוב ְְּכמֹו ֹק ֶֶֹדם – ֶזֶ ה ְְּכ ָָבר ִִס ָָּמן ַַּכ ָָּמה ַַה ֶֶּק ֶֶׁשר ָָחׁשּוב לֹו‪.‬‬ ‫ַַּכִּנִ ְְר ֶֶאה ֵֵמ ִִבין ַַּב ְְּד ָָבִִרים ָָה ֵֵאֶּלֶ ה‪.‬‬ ‫ִִּפ ְְתאֹום ֶזֶ ה ִִה ְְת ַַח ֵֵּבר ִלִ י‪ָ .‬לָ ָָּמה ִִה ְְצ ַַט ַַעְְר ִִּתי ָָּכל ַַה ָָּׁש�ב ַּוַע? ֲֲהֵֵרי ַַא ָָּבא ִִּב ְְכָלָ ל‬ ‫ַַא ַַחר ַַה ָָּצ ֳֳהַַרִיִם ֶֶׁשל א ָֹוָתּה ַַׁש ָָּבת‪ַַ ,‬א ָָּבא ה ִֹוִציא ֶֶאת ָָה ֲֲא ַַב ִִּט ַיַח ֵֵמ ַַה ְְּמ ָָקֵֵרר‪.‬‬ ‫ֹלא ָָּכ ַַעס‪ ,‬הּוא ֲֲא ִִפּלּו ָָא ַַמר ֶֶׁשֹּלא ָָקָָרה ְְּכלּום‪ָָ ,‬אז ָלָ ָָּמה ֶזֶ ה ֲֲע ַַדִיִן ִִה ְְפִִר ַיַע‬ ‫ָָהָיָה ַַחם ְְמאֹוד‪ְַ ,‬וְַא ֲֲחֵֵרי ֶֶׁש ְְּכ ָָבר ָָחַזַ ְְרנּו ִִמ ִִּמְנְ ָָחה‪ֲֲ ,‬א ַַב ִִּט ַיַח ַַקר ִנִ ְְׁש ָָמע ְְּכמֹו‬ ‫ִלִ י? ִִּכי ִִא ְְכ ַַּפת ִלִ י ִִמ ֶֶּמּנּו‪ִִּ ,‬כי ֲֲאִנִ י ר ֶֹוֶצה ְלְ ַַכ ֵֵּבד אֹותֹו‪ִִּ ,‬כי ָָחׁשּוב ִלִ י ֶֶׁש ַַא ָָּבא‬ ‫ַַר ְְעיֹון ְְמ ֻֻצָּיָן‪ֲֲ .‬א ִִפּלּו רֹוִנִ י ָָסַגַ ר ֶֶאת ַַה ֵֵּס ֶֶפר‪.‬‬ ‫ְִיְִהֶיֶה ָָׂש ֵֵמ ַַח ִִמ ֶֶּמִּנִ י‪ִִּ .‬פ ְְתאֹום ִִהְְרַּגַ ְְׁש ִִּתי ֶֶׁש ַַה ַַּצ ַַער‬ ‫ַַא ָָּבא ִִהִּנִ ַיַח ֶֶאת ָָה ֲֲא ַַב ִִּט ַיַח ַַעל ַַה ַַּׁש�ִיִׁש‪ ,‬ה ִֹוִציא‬ ‫ֶֶׁשִּלִ י‪ֵ ,‬יֵׁש ּבֹו ַּגַ ם ַַמ ֶֶּׁש�הּו טֹוב‪ ,‬הּוא ְְמ ַַס ֵֵּפר ִלִ י‬ ‫ַַס ִִּכין ְּגְ דֹוָלָ ה ְָוְָא ַַמר ִלִ י‪ֵֵ :‬מִנִ י‪ַַּ ,‬ת ֲֲחִזִ יק ִלִ י אֹותֹו‬ ‫ַַּכ ָָּמה ַַא ָָּבא ָָחׁשּוב ִלִ י‪.‬‬ ‫ֶֶרַגַ ע ֶֶׁשֹּלא ָיָ זּוז‪ֶֶ .‬ה ֱֱחַזַ ְְק ִִּתי‪ֶֶּ .‬ב ֱֱא ֶֶמת‪ַַ .‬רק‬ ‫ַַא ֲֲחֵֵרי ַַה ְְּת ִִפָּלָ ה ָָהַלַ ְְכנּו ַַיַַחד ַַה ַַּב ְָיְָתה‪ .‬רֹוִנִ י ְוְֵלֵ ְִיְִּבי‬ ‫ֶּׁשהּו‬ ‫ֶֶׁש ְְּב ִִדּיּוק ָָאז ֵלֵ ְִיְִּבי ָָע ַַמד ֵֵמ ֲֲאח ַֹוַרי ְָוְָע ָָׂשה ַַמ ֶ �‬ ‫ָָהְלְ כּו ַַּכ ָָּמה ְְצ ָָע ִִדים ְלְ ָָפֵנֵ ינּו‪ֲַ ,‬וֲַאִנִ י ָָא ַַמְְר ִִּתי‪:‬‬ ‫ֶֶׁשֹּלא ֵֵה ַַבְנְ ִִּתי ַַמהּו‪ִִ .‬ה ְְסּת ַֹוַב ְְב ִִּתי‪ִ .‬לִ ְְׁשִנִ ָּיָה‪ ,‬אּוַלַ י‬ ‫ַַא ָָּבא‪ַַ ,‬א ָָּתה ז ֵֹוֵכר ֶֶאת ָָה ֲֲא ַַב ִִּט ַיַח? ַַא ָָּבא‬ ‫ָָּפחֹות‪ָָ ,‬ה ֲֲא ַַב ִִּט ַיַח ֶֶה ְְחִלִ יק‪ִ .‬נִ ִִּס ִיִתי ִלִ ְְתֹּפֹס‬ ‫ִִה ְְס ַַּת ֵֵּכל ָָעַלַ י‪ֵֵ ,‬איֶזֶ ה ֲֲא ַַב ִִּט ַיַח? ְלְ ֶֶרַגַ ע ִנִ ְְב ַַהְלְ ִִּתי‬ ‫אֹותֹו‪ְּ .‬וְכ ֶֶׁשֶּיֶֶלֶ ד ֶֶּבן ֵֵּת ַַׁשע ְְמַנַ ֶֶּסה ִלִ ְְתֹּפֹס‬ ‫ֶֶׁשהּוא ֶֶּב ֱֱא ֶֶמת ָָׁש ַַכח‪ְָ ,‬וְָאז ָָר ִִא ִיִתי ֶֶאת ַַה ִִחּיּוְך‬ ‫ֲֲא ַַב ִִּט ַיַח ָּגָ דֹול ֶֶׁשּנ ֵֹוֵפל ֵֵמ ַַה ַַּׁש�ִיִׁש‪ֵ ,‬יֵׁש ָָׁשָלָ ב ֶֶׁשּבֹו‬ ‫ֶֶׁשּלֹו‪.‬‬ ‫הּוא ֲֲע ַַדִיִן ַַמ ֲֲא ִִמין ֶֶׁשֵּיֵׁש לֹו ִִסּכּוי‪ֵֵ .‬אין לֹו‪ּ ,‬בּום‪.‬‬ ‫ִִס ַַּפְְר ִִּתי לֹו ָָמה ָָח ַַׁש ְְב ִִּתי ִִּבְזְ ַַמן ֶֶׁש ָָהַַרב ִִּד ֵֵּבר‪.‬‬ ‫ָָה ֲֲא ַַב ִִּט ַיַח ָָּפַגַ ע ָָּבִִר ְְצ ָָּפה‪ִִ ,‬ה ְְת ַַּב ֵֵּק ַַע‪ֵ ,‬וֵח ִִצי ִִמ ֶֶּמּנּו‬ ‫וֶׁש ָָּכל ַַה ָָּׁש�ב ַּוַע ָָהָיָה ִלִ י ֹלא ָנָ ִִעים‪ִּ ,‬וִפ ְְתאֹום‬ ‫ֶ‬ ‫ִִה ְְתַּגַ ְלְ ֵּגֵ ל ְלְ ִִכּוּון ָָה ָָארֹון‪.‬‬ ‫ֵֵה ַַבְנְ ִִּתי ֶֶׁש ֶֶע ֶֶצם ֶזֶ ה ֶֶׁש ֲֲאִנִ י ִִמ ְְצ ַַט ֵֵער ַַמְְר ֶֶאה ִלִ י‬ ‫ָָע ַַמ ְְד ִִּתי ָָׁשם ָָקפּוא‪ֵ .‬לֵ ְִיְִּבי ָָא ַַמר‪ָ :‬וָ אּו‪.‬‬ ‫ַַּכ ָָּמה ָָחׁשּוב ִלִ י ֹלא ְלְ ַַצ ֵֵער אֹותֹו‪ַַ .‬א ָָּבא ָָׁש ַַתק‬ ‫יֶׁשהּו‬ ‫ּת ָֹוָדה‪ֵ ,‬לֵ ְִיְִּבי‪ֶֶּ ,‬ב ֱֱא ֶֶמת ָָהָיָה ָָח ֵֵסר ִִמ ֶ‬ ‫ְלְ ֶֶרַגַ ע‪ְָ ,‬וְָאז הּוא ִִחֵּיְֵך‪ֵֵ .‬מִנִ י‪ִִ ,‬אם ָָּכ ָָכה‪ָָ ,‬הָיָה ָָׁשֶוֶה‬ ‫ֶֶׁש ְַּיְַס ֵֵּכם ֶֶאת ָָה ֵֵאר ַּוַע‪.‬‬ ‫ֶֶׁש ָָה ֲֲא ַַב ִִּט ַיַח ִיִ ֹּפֹל‪ִִּ .‬ב ְְׁש ִִביל ַַמ ְְח ָָׁש ָָבה ָָּכֹזֹאת ֶזֶ ה‬ ‫ִִה ְְס ַַּת ַַּכְלְ ִִּתי ַַעל ַַא ָָּבא‪ַַ ,‬א ָָּבא ִִה ְְס ַַּת ֵֵּכל ַַעל‬ ‫ֶֶּב ֱֱא ֶֶמת ָָׁשֶוֶה‪.‬‬ ‫ָָה ֲֲא ַַב ִִּט ַיַח‪ִִ ,‬ה ְְס ַַּת ֵֵּכל ָָעַלַ י ְָוְָא ַַמר‪ֹ :‬לא ָָקָָרה‬ ‫ְָוְָאז ַַא ָָּבא ִנִ ְְהָיָה ְְק ָָצת י ֵֹוֵתר ְְר ִִציִנִ י‪ַַ .‬א ָָּתה י ֵֹוֵד ַַע‪,‬‬ ‫ְְּכלּום‪ָָ .‬ר ִִצ ִיִתי ְלְ ַַהְְראֹות לֹו ֶֶאת ָָהִִר ְְצ ָָּפה‪.‬‬ ‫ֵֵמִנִ י‪ְְּ ,‬בֹרֹאׁש ַַה ָָּׁש�ָנָ ה ֲֲאַנַ ְְחנּו א ְֹוְמִִרים‪ִ'ִ :‬אם‬ ‫ֲֲא ַַב ִִּט ַיַח ֶֶׁש ָָהָיָה ִלִ ְְפֵנֵ י ָָח ֵֵמׁש ְְׁשִנִ ּיֹות ָָעֹגֹל‬ ‫ְְּכ ָָבִנִ ים‪ִִ ,‬אם ַַּכ ֲֲע ָָב ִִדים'‪ִּ .‬וִב ְְת ִִפּלֹות ֶֶׁשל ַַה ִָּיִָמים ַַהּנ ָֹוָר ִִאים ֲֲאַנַ ְְחנּו ׁשּוב ָוָ ׁשּוב‬ ‫ְוְָׁשֵלֵ ם‪ִ ,‬נִ ְְמ ָָצא ַַע ְְכ ָָׁשו ְְּב ָָׁשלֹוׁש ַָיַָּבׁשֹות ׁשֹונֹות ַַּב ִִּמ ְְט ָָּבח‪ֲֲ .‬א ָָבל ַַא ָָּבא ַַרק ִִחֵּיְֵך‪,‬‬ ‫ָ‬ ‫א ְֹוְמִִרים ָ'ָא ִִבינּו ַַמְלְ ֵֵּכנּו'‪ָ .‬לָ ָָּמה ק ְֹוְר ִִאים לקב"ה ַַא ָָּבא? ָָח ַַׁש ְְב ִִּתי‪ִִּ .‬כי חּוץ‬ ‫ֹאַכל‪ִִ .‬ה ְְתּכ ַֹוַפ ְְפ ִִּתי ִִמָּיָד ַלַ ֲֲעֹזֹר‪ִ ,‬נִ ִִּקינּו‪.‬‬ ‫ּבֹוא ָנָ ִִרים‪ָָ ,‬מה ֶֶׁש ֶֶא ְְפ ָָׁשר ִלִ ְְׁשֹטֹף‪ֹ ,‬נ ַ‬ ‫ִִמ ָָּמה ֶֶׁשהּוא ַַה ֶֶּמֶלֶ ְך ֶֶׁשָּלָ נּו‪ ,‬הּוא ַּגַ ם ַַא ָָּבא ֶֶׁשָּלָ נּו? ְְּב ִִדּיּוק‪ְֶ .‬וְֶק ֶֶׁשר ֶֶׁשל ַַא ָָּבא‬ ‫ֲֲחִנִ י ִִהִּגִ ָיָעה ִלִ ְְראֹות ָלָ ָָּמה ָָהָיָה ּבּום‪ ,‬רֹוִנִ י‪ַַּ ,‬כּמ ָּוָבן‪ ,‬ה ִֹוִד ַיַע ֶֶׁשֵּיֵׁש ַַמ ְְס ִִּפיק‬ ‫ְוְֶיֶֶלֶ ד הּוא ֶֶק ֶֶׁשר ָָעֹמֹק‪ֶ .‬יֶֶלֶ ד ָיָ כֹול ִלִ ְְפ ָָע ִִמים ִלִ ְְטעֹות‪ ,‬הּוא ָיָ כֹול ַלַ ֲֲעׂשֹות‬ ‫ְוְֶׁש ַַאף ֶֶא ָָחד ֹלא ָָצִִריְך ְלְ ִִה ָָּכֵנֵ ס ַלַ ַּלַ ַַחץ‪ַַ .‬קל לֹו‬ ‫ֲֲא ַַב ִִּט ַיַח ֶֶׁשִּנִ ְְׁש ַַאר ָָׁשֵלֵ ם ֶ‬ ‫ַַמ ֶֶּׁש�הּו ֶֶׁשֹּלא ַַמ ְְת ִִאים‪ֲֲ ,‬א ָָבל הּוא ֲֲע ַַדִיִן ֵֵּבן‪ְַ .‬וְַא ָָּבא ִנִ ְְׁש ַַאר ַַא ָָּבא‪ְּ .‬וְכ ֶֶׁשּכ ֵֹוֵאב‬ ‫ָיַָׁש ְְבנּו ְָוְָא ַַכְלְ נּו‪ֻֻּ ,‬כָּלָ ם‬ ‫ְלְ ַַהִּגִ יד‪ ,‬הּוא ֹלא ִִה ִִּפיל אֹותֹו‪ַַ .‬א ֲֲחֵֵרי ַַּכ ָָּמה ַַּדּקֹות ְְּכ ָָבר ַ‬ ‫ַלַ ֶּיֶֶלֶ ד ֶֶׁשהּוא ִִצ ֵֵער ֶֶאת ַַא ָָּבא ֶֶׁשּלֹו ְוְ הּוא ר ֶֹוֶצה ֶֶׁש ְִּיְִהֶיֶה ׁשּוב טֹוב ְָוְָקרֹוב – ֶזֶ ה‬ ‫ָָׁש ְְכחּו ֵֵמ ָָה ִִעְנְ ָיָן‪ ,‬חּוץ ִִמ ֶֶּמִּנִ י‪ֲֲ .‬אִנִ י י ֵֹוֵד ַַע ֶֶׁש ַַא ָָּבא ָָא ַַמר ֹלא ָָקָָרה ְְּכלּום‪ֲַ .‬וֲַאִנִ י‬ ‫ַַע ְְצמֹו ַַמְְר ֶֶאה ֶֶׁש ַַה ֶֶּק ֶֶׁשר ִנִ ְְמ ָָצא ָָׁשם ָָּכל ַַהְּזְ ַַמן‪.‬‬ ‫י ֵֹוֵד ַַע ֶֶׁשֹּלא ָָע ִִׂש ִיִתי ֶֶאת ֶזֶ ה ְְּב ַַכָּוָָנָ ה‪ְְּ ,‬ב ַַסְך ַַהֹּכֹל ִִה ְְסּת ַֹוַב ְְב ִִּתי ִלִ ְְׁשִנִ ָּיָה‪ֲֲ .‬א ָָבל‬ ‫ִִהַּגַ ְְענּו ַַה ַַּב ְָיְָתה‪ִִ .‬א ָָּמא ְְּכ ָָבר ָָע ְְמ ָָדה ְלְ ַיַד ַַה ֻֻּׁש�ְלְ ָָחן‪ֲַ ,‬וֲַחִנִ י ִִס ְְּדָָרה ֶֶאת ַַה ָָּסָלָ ִִטים‪.‬‬ ‫ֶּׁשהּו ָָּפׁשּוט – ְלְ ַַה ֲֲחִזִ יק‪ְ ,‬וְ הּוא‬ ‫ֲֲע ַַדִיִן ָָהָיָה ִלִ י ֹלא ָנָ ִִעים‪ַַ :‬א ָָּבא ִִּב ֵֵּקׁש ִִמ ֶֶּמִּנִ י ַַמ ֶ �‬ ‫"ָׁשלֹום ֲֲעֵלֵ ֶיֶכם"‪ִִ ,‬הִּנִ ַיַח ֶֶאת ַַה ַָּיַָדִיִם ֶֶׁשּלֹו ַַעל ָָהֹרֹאׁש ֶֶׁשָּלָ נּו ֵּוֵבֵֵרְך‬ ‫ַַא ָָּבא ָָׁשר ָ‬ ‫ִיִיִתי ַַמ ְְס ִִּפיק ְְמֻֻר ָָּכז‪.‬‬ ‫ָָס ַַמְך ָָעַלַ י‪ֲ ,‬וֲאִנִ י ֹלא ָָה ִ‬ ‫ֹוֶׂשה‬ ‫א ָֹוָתנּו‪ִִּ .‬ב ְְפִנִ ים ָָח ַַׁש ְְב ִִּתי ַַעל ָָמה ֶֶׁשָּלָ ַַמ ְְד ִִּתי ַַה ָָּׁש�ב ַּוַע‪ִ .‬לִ ְְפ ָָע ִִמים ַַא ָָּתה ע ֶ‬ ‫ְְּב ֶֶמ ֶֶׁשְך ַַה ָָּׁש�ב ַּוַע ִנִ ְזְ ַַּכְְר ִִּתי ָָּבֶזֶ ה עֹוד ַַּכ ָָּמה ְְּפ ָָע ִִמים‪ַַּ .‬פ ַַעם ֲֲא ִִפּלּו ִנִ ִִּס ִיִתי‬ ‫ָָטעּות‪ִּ ,‬וִמָּיָד ָָּבא ְלְ ָך ְלְ ַַהִּגִ יד‪ֹ :‬לא ִִה ְְת ַַּכַּוְַנְ ִִּתי‪ֶ ,‬זֶ ה ֹלא ַַמ ָָּמׁש ְְּב ַַא ְְׁש ָָמ ִִתי‪ֲֲ .‬א ָָבל‬ ‫ְלְ ַַהִּגִ יד ְלְ ַַע ְְצ ִִמי‪ֵֵ :‬מִנִ י‪ַַּ ,‬די‪ֶ .‬זֶ ה ֲֲא ַַב ִִּט ַיַח‪ֹ ,‬לא ָָׁש ַַבְְר ָָּת ֶֶאת ַַה ַַחּלֹונֹות ִִעם ַַּכּדּור‬ ‫אּוַלַ י ִלִ ְְפֵנֵ י ָָּכל ַַה ֶֶה ְְס ֵֵּבִִרים ְְּכ ַַדאי ַלַ ֲֲעֹצֹר ֶֶרַגַ ע ְוְִלִ ְְבֹּדֹק ָָמה ַַהֵּלֵ ב א ֵֹוֵמר‪ְִ ,‬וְִאם‬ ‫אֹו ַַמ ֶֶּׁש�הּו‪ֲֲ ...‬א ָָבל ֶזֶ ה ֹלא ָָּכל ָָּכְך ָָעַזַ ר‪ֹ .‬לא ִִּבְגְ ַלַ ל ָָה ֲֲא ַַב ִִּט ַיַח‪ִִּ ,‬בְגְ ַלַ ל ַַא ָָּבא‪ֹ ,‬לא‬ ‫ַַהֵּלֵ ב ְְק ָָצת ּכ ֵֹוֵאב ִִּכי ִִצ ַַעְְר ִִּתי ֶֶאת ַַא ָָּבא‪ֶ ,‬זֶ ה ֹלא ָָּד ָָבר ֶֶׁש ָָּצִִריְך ִלִ ְְבֹר ַַֹח ִִמ ֶֶּמּנּו‪,‬‬ ‫ָָר ִִצ ִיִתי ִלִ ְגְ ֹרֹם לֹו ֲֲא ִִפּלּו ָָעְגְ ַַמת ֶנֶ ֶֶפׁש ְְק ַַטָּנָ ה‪.‬‬ ‫ְלְ ֶֶה ֶֶפְך‪ֶ ,‬זֶ ה ִִס ָיָמן ֶֶׁש ִִא ְְכ ַַּפת ִלִ י‪ִִ ,‬ס ָיָמן ֶֶׁש ֲֲאִנִ י ר ֶֹוֶצה ְלְ ַַכ ֵֵּבד‪ִִ ,‬ס ָיָמן ֶֶׁש ַַה ֶֶּק ֶֶׁשר‬ ‫ַּׁש ָָּבת ַַה ָָּב ָָאה‪ְְּ .‬בֵלֵ יל ַַׁש ָָּבת‪ַַ ,‬א ֲֲחֵֵרי ַַק ָָּבַלַ ת ַַׁש ָָּבת ְוְִלִ ְְפֵנֵ י ַַעְְר ִִבית‪,‬‬ ‫ְָוְָאז ִִהִּגִ ָיָעה ַַה ַ �‬ ‫ֵֵּביֵנֵ ינּו ָָחׁשּוב ִלִ י‪.‬‬ ‫ָָהַַרב ִִּד ֵֵּבר‪ .‬הּוא ִִהְזְ ִִּכיר ֶֶאת ַַה ָָּפסּוק ֶֶׁש ֲֲאַנַ ְְחנּו הֹוְלְ ִִכים ל ַֹוַמר ִִמ ָָּׁש�ב ַּוַע ַַה ָָּבא‬ ‫יו"ל ע"י ארגון הורינו לחיזוק מצוות כיבוד אב ואם‬ ‫בנשיאות מרן הגה"צ רבי אורי וייסבלום שליט"א ובהכוונת גדולי ישראל‬ ‫ע”ר ‪ | 580780617‬רח' יוסלה רוזנבלט ‪ 2‬ירושלים‪.‬‬ ‫תרומות יתקבלו בברכה‪ .‬אפשרויות הנצחה בעלון ובכלל פעולות הארגון לע"נ הוריכם או יקיריכם ולזכות פרנסה והצלחה‪ ,‬זש"ק וזיווג ‪ -‬למען ייטב לך!‬ ‫לקבלת גיליון הורינו השבועי במייל כתבו לנו "צרפו אותי" לכתובת המייל‪ ,‬וכן לפניות בנושאי תוכן‪ ,‬פתרון חידת 'רב הנסתר' ולפרסום סיפורים אישיים‬ ‫בנושאי כיבוד הורים‪ horeinuorg@gmail.com :‬או בפקס‪Zelle: dedications@horeinu.org | 077-6021640 :‬‬ ‫‪ /‬טעון גניזה ‪/‬‬ ‫‪www.horeinu.com‬‬