הורינו · Horeinu — כי תבוא (2026-08-24)

לע"נ מנחם מנדל בן יהושע דב במה תורנית שבועית להעמקת הידע ההלכתי והרעיוני ולחיזוק מצוות כיבוד אב ואם
בס"ד
פרשת כי תבוא תשפ"ו | שנה ג'
140
ואמרו חז"ל כל מי שאינו מכיר בטובתו של חברו ,סופו שאינו מכיר הורינו דברות קדשך
בטובתו של מקום .כי גס הרוח שאין בו המידה של הכרת הטוב, כיבוד אב ואם בפרשת השבוע
לעולם לא יכיר טובה אף להקב"ה .ולפיכך אמר הקב"ה למשה במכת
דם "אמור אל אהרון" ,לפי שהגן היאור על משה חייב להכיר בטובתו, ְוְָלָ ַַק ְְח ָּּת ֵֵמ ֵֵראִׁשׁ ית כל ְּפ ִִּרי ָהָ ֲֲאָדָָמָ ה ֲֲא ֶׁׁשר ָּּת ִִביא ֵֵמ ַַא ְְר ְְצָך ֲֲא ֶׁׁשר ה'
וע"כ לא הכה משה את היאור אלא אהרון .ואם בדומם חייבים להכיר ֱֱאֹלֶקֶ יָך ֹנ ֵֵֹתן ָלָ ְך (כ"ו ,ב')
בטובה ,וודאי שאצל אדם ,ועל אחת כמה וכמה בטובתו של הקב"ה. במדרש רבה פ' בראשית מובא :בראשית ברא – בשביל ביכורים
ומספר הגר"י ניימן ,זכורני כשהייתי מזדמן לראדין היה תמיד שנקראו ראשית נברא העולם .האלשיך הקשה על מה ששנינו,1
החפץ חיים דורש ודואג לענייני אכסניה עבורי ,בהיות כי כאשר היה שכל בעלי האומניות עומדים בפניהם ושואלים בשלומם ,ועל אף
נוסע לוורשא להדפיס את ספריו ,היה מקום לינתו אצל רבי יצחק שאילת שלום אסורה לפועל השכור לבעה"ב ,משום גזל ,כאן התירו
גרודז'ינסקי ,סב אשתי ,לפיכך הוקיר טובה לו ולצאצאיו אחריו. משום חביבות מצוות ביכורים .וכן מצינו באגריפס המלך שנטל סל
ואע"פ שהיה בכך כבוד רב להיות אכסניה לחפץ חיים ,מ"מ הכרת ביכורים על כתפו והעלהו לירושלים בעצמו .ומקשה האלשיך מה
הטוב הייתה לו על האכסניה שנתנו לו. גדלות המצווה הזאת.
ולפיכך הפליגה התורה בחשיבות המצווה של הבאת ביכורים, ומסביר האלשיך ,מיסודות עבודת ה' כי האדם חייב להכיר טובה למי
שבשבילה נברא העולם וביטלו בגללה פועלים ממלאכתם ,לפי שעשה לו הטובה .והקב"ה משפיע על האדם טובה ,חיים ,מזון ,אור
שבזה מכיר האדם בטובות הקב"ה עליו ,שהשפיע ובירך באדמתו, ועוד ,וחייב האדם להכיר בטובתו של הקב"ה ,ובזה ניכר האדם .כי
וממנו כל אשר לו. עדין הנפש יתבונן וידע מי נתן לו כל הטוב ,ויודה להקב"ה ,ואילו מי
וכן כתב החינוך בדבריו הידועים 2במצוות כיבוד אב ואם :משורשי שנפשו גסה לא יכיר ולא יודה בטובתו של הקב"ה.
מצווה זו ,שראוי לו לאדם שיכיר ויגמול חסד למי שעשה עמו טובה, ובספר 'דרכי מוסר' להגר"י ניימן ,מביא כאן בפרשתנו את דברי
ולא יהיה נבל ומתנכר וכפוי טובה ,שזו מידה רעה ומאוסה בתכלית הרמב"ן בפרשת האזינו ,על הפסוק 'עם נבל ולא חכם' אלו
לפני אלוקים ואנשים .ושייתן אל לבו כי האב והאם הם סיבת היותו האפיקורסים .ומביא שביאר מורו ורבו הגה"צ רבי משה רוזנשטיין,
בעולם ,ועל כן באמת ראוי לו לעשות להם כל כבוד וכל תועלת שיוכל, מה הטעם שהאפיקורס נקרא בלשון "נבל" – משום שאינו מכיר
כי הם הביאוהו לעולם ,גם יגעו בו כמה יגיעות בקטנותו .וכשיקבע בטובתו של הקב"ה עליו .משל לאדם שנזדמן לבית חברו ואוכל
זאת המידה בנפשו ,יעלה ממנה להכיר טובת הא-ל ברוך הוא ,שהוא ושותה וישן משל חברו ,ואינו רוצה להכיר בטובה שעשה עמו בעל
סיבתו וסיבת כל אבותיו וכו' הבית ,הרי נבל יקרא!
.1ביכורים ג' ג' .2ספר החינוך ,מצוה ל"ג
כשם שחובה על כל אחד ואחד מישראל ללמוד את ההלכות המצויות ,כהלכות
ברכות ,שבת ,שמירת הלשון ועוד ,כך חובה על כל אדם ללמוד ולשנן את הלכות הורינו דרך חיים
כיבוד אב ואם ומוראם ,שמצווה זו היא תמידית בכל זמן ,וחמורה היא עד מאוד, כיבוד אב ואם בהלכה ומנהג
ואם לא ילמד את הלכותיה ,מאין ידע היאך לקיימן ,ויכשל בדברים רבים ,מבלי
לדעת שהוא נכשל.
ואימו מצטערים .ומי שיודע שאביו ואימו מצטערים על מה שעושה, קצת הלכות נפוצות שראוי לשים לב – חלק ג'
אפילו דבר חיובי כמו שהוא מתענה ,לא יתענה בתענית שאינם אם אמר לו אביו השקני מים ואימו אומרת השקני מים ,מניח אימו
חובה ,וכנזכר בספר חסידים: ועוסק בכבוד אביו מפני שגם אימו חייבת בכבוד אביו .וזה הכל
חייב אדם בכבוד אחיו הגדול בין שהוא אחיו מאביו בין אחיו מאמו, כאשר הוריו נשואים ,אבל אם היא מגורשת מאביו ,שניהם שווים,
ואפילו הקטן הוא תלמיד חכם וגדול בתורה יותר מהגדול ,גם כן ולאיזה מהם שירצה יקדים .במה דברים אמורים? אם שניהם
חייב בכבודו .וכן השלישי חייב בכבוד השני ,וכן על זה הדרך .ולאו בחיים ,אבל אם אביו צווה לעשות איזה דבר ,ואח"כ נפטר ,ואימו
דווקא הזכרים ,אלא גם אחיותיו הנקבות שהם גדולות ממנו חייב אומרת לו לעשות להיפך ,יעשה רצון אימו משום שכבוד החי עדיף.
לכבדן ,וכמו שכתב רבינו האר"י ז"ל בשער טעמי המצות: כתב בית יוסף בשם אורחות חיים אין לבן לשבת סמוך ולצד אביו,
כי כביכול משתווה אליו( .ומצוי בשמחות משפחתיות) וזה דווקא
מי שחטא בכבוד אביו ואימו ,יתענה חמשה וארבעים במסיבה שיש שם אורחים ,אבל כשהאב בביתו מסב על שלחנו עם
תעניות כמניין "אב ואם" (רוצה לאמר עם הכולל) וכו' וטוב בני ביתו ,אין קפידה בזה אם ישב הבן סמוך לאביו .וכן העולם אין
שכל אדם יעשה תיקון זה אחר פטירת אביו ואימו ובנקל נזהרים אלא במסיבה של אנשים ,אבל בבית הכנסת בעת התפילה
יוכל להתענות תעניות אלו ואם תש כוחו יפדה אותם דבר אין קפידה .ואם נקבצים (גם בבית הכנסת) לעשות ועד על איזה
יום ביומו בצדקה ויאמר בקשה בפדיון( .שער רוח הקודש עניין ,יש קפידה בזה.
לרבינו האר"י ז"ל) אסור לבן למחול על כבוד אבותיו ולעבור על מידותיו בדברים שאביו
לעילוי נשמת לרפואה שלמה לזרע של קיימא לזיווג להצלחה וס"ד
מנחם מנדל בן יהושע דב
פרשת כי תבוא תשפ”ו //גליון 140 יוסף בן שושנה בעילום שם שרה בת רחל יצחק בן בת שבע
בס"ד
מעשה אבות
סיפור מהחיים
נעשה עני בגלל שציער את אביו וכשחזר בתשובה חזר ונתעשר
אחד מבני הקהילה בג'רבא שבתוניס ,שמצבו הכלכלי היה פורח
ומשגשג ,ביום מן הימים נהפך עליו הגלגל והגיע עד פת לחם .ולא
זו בלבד ,אלא אשתו תבעה אותו לדין על שאינו מפרנסה .כשעמד
בדין פכר את ידיו בייאוש והודה בפני הדיינים ,אמת בפי אשתי ,אך מה
אעשה ואין בידי מאומה כדי להחיות את נפשי ונפש משפחתי .בצר לו
פנה אל רבי משה כלפון הכהן והחל מגולל בפניו את מסכת צרותיו.
שרוי אני בחסרון כיס גדול ,מוקף ומסובב בצרות מבית ומחוץ ,אנא
יאמר לי כבודו בשל מי כל הרעה הזאת ,ומהי סיבת שינוי מזלי ,התחנן
הוא בקול בוכים.
שמע רבי משה כלפון הכהן את דבריו וכאב את כאבו ,אולי ציערת או
העלבת פעם את אביך ,ניסה הרב לדובבו על מעשיו .אימץ האיש את
מוחו ,עד שנזכר כי אכן נכשל בכיבוד אב .וסיפר לרב; היה זה כאשר ירד
אבי מנכסיו ולא הייתה הפרוטה מצויה בכיסו עד שהוצרך למכור את
רב הנסתר
חנותו ,ואני הסכמתי לרוכשה ממנו .כשישבנו לכתוב חוזה אצל העורך
דין ,לחש לי אבי בצער -אנא אל תספר לאימך את דבר מכירת החנות, מאמר חז"ל או מעשה רב בנושאי
דע כי חנות זו היא הקרקע האחרונה שנותרה ברשותי ,ואם תשמע מצוות כיבוד הורים נטמנו בתמונה,
זאת אימך יקל כבודי בעיניה ותוך כדי דיבור פרץ אבי בבכי ,סיים האיש גלו ושלחו לנו ,ואולי תזכו בפרסים!
את דבריו .אם כך ,נענה רבי משה כלפון ,אביך בוכה בגללך והנך חפץ
כי ה' ירחם עליך? תמה הרב .ומה אני עשיתי לו ,הלא מטוב רצונו מכרה horeinuorg@gmail.com
לי ,ניסה האיש להצטדק .הלא הוא אביך ,וחייב הנך בכבודו! מחה רבי או בפקס077-6021640 :
משה כלפון .והוסיף; היה עליך לוותר על החנות ולומר לו -הכסף נתון
לך ,והקרקע לעשות בה כטוב בעיניך .אם כן אפוא זאת עשה ,ציווהו
רבי משה כלפון ,לך מיד ותפייסנו אולי ימחול לך ה'.
מיהר הלה אל אביו וסיפר לו את דברי הרב ,ביקשו מחילה גמורה
והבטיחו כי אם ירחם עליו ה' וישוב לאיתנו הראשון ,ייטיב עמו וייתן
לו סכום כסף נכבד התפייס האב והסכים למחול לו בלב שלם והנה
ישועתו לא איחרה מלבוא -כבר באותו שבוע נכנס אל ביתו ישמעאלי
זקן ושאלו; האם נכון הדבר כי בני חייב לך סך שישים פרנק?! אכן כן,
נזכר האיש .מוכן אני לפרוע את החוב במקום בני ,אמר הערבי כשהוא
מתנה -רק הבטח לי כי מהיום והלאה לא תלווה לו עוד כסף בריבית
כלל .הלה כמובן הבטיח ,ותיכף הוציא הערבי את הכסף מאמתחתו פתרון חידת 'רב הנסתר' לגיליון פרשת כי תצא
ושילם לו עד סוף פרוטה האחרונה .ומאותו יום הוטב מצבו והתעשר למען יאריכון ימיך על האדמה אשר ה' אלוקיך נותן
כבראשונה. לך (שמות כ' י"ב) ואמר על האדמה ,כי כאשר ישמרו
(פניני הפרשה חלק ח' ויקרא) ישראל זאת המצווה לא יגלו ממנה( .אבן עזרא ,שם)
האמרי חיים אמר שזכה לעשירות כשביל כיבוד אב
סיפר הרה"ח ר' דוד לייב שווארץ ז"ל פעם שמעתי יהודי מבקש ברכה
לעשירות מהרבי ,כשהוא מנמק את בקשתו ואומר לרבי ,הלא פלוני הודעה תשלח לפותרים נכונה שעלו בגורל.
העשיר זכה לעשירות מברכתו של הרבי !...הגיב האמרי חיים בנחרצות:
פלוני זכה לעשירות בגלל מצוות כיבוד אב ואם!
(אור חיינו עמוד )190
ניתן לקבל את גיליונות הורינו במייל
גם באנגלית ובאידיש
כתבו לנו הצטרפות – אנגלית /אידיש
וקבלו את הגיליון מדי שבוע לתיבת המייל שלכם
הצטרפו עכשיוhoreinuorg@gmail.com :
פרשת כי תבוא תשפ”ו //גליון 140
ניתן להפנות שאלות ליועצי 'הורינו' עבור מדור זה והשיב לב
בכתובת דוא"ל המופיעה בגב הגיליון .סודיות מובטחת. שאלות ותשובות משולחנם של
יועצים רבניים ומטפלים
תודה על השיתוף הכן והעמוק .יש כאן שאלה אמיתית שנוגעת לכבוד הצוות היקר ב"והשיב לב" ,אני רוצה לשתף אתכם בתהליך
בהרבה אנשים ,ואנחנו שמחים שבחרת לשתף אותנו בהתלבטות שאני עובר בנושא כיבוד הורים ,ולבקש את עצתכם .בזכות
כזו אישית .קודם כל ,חשוב לומר בבירור :העובדה שאתה לא "רואה" את ההתחזקות שלי בעקבות העלון ,אני עובד באופן מתמיד על לתת להורי
הברכה ,לא אומרת שהיא אינה .חז"ל אומרים שיש מקרים שבעינינו שיחיו את היחס הראוי -לבוא אליהם "מלמטה" ,כפי שאתם מגדירים
נראה שאנשים שכבדו את הוריהם לא ראו ברכה .הגמרא מיישבת את זאת ,ולא "מלמעלה" .זה תהליך שרק הולך ומקבל משמעות עבורי עם
זה בדרך אחת ,אבל הנקודה העיקרית היא שלא תמיד מתייחסים הזמן.
לנראה בעינינו. אתן דוגמה :בתקופת הקורונה ,כשהורי חששו לצאת לחנויות ,הייתי
אתה כותב שקשה לך "ליישם בפועל את כל מה שאתה יודע תיאורטית עורך את הקניות עבורם .באותה תקופה הרגשתי שאני עוזר להם ,והם
שאתה צריך להרגיש" .אכן יש הבדל בין החובה ההתנהגותית (לעשות מסתדרים בזכותי .כלומר ,הסתכלתי עליהם "מלמעלה" .היום ,בזכות
עבור ההורים ,לדבר אליהם בכבוד) לבין הרובד הרגשי-פנימי (להרגיש מה שלמדתי ,גם כשאני עושה עבורם דבר קטן ופשוט ,אני מסתכל
"מלמטה" ,להרגיש זכות) .אבל אתה צריך לדעת שלפי דברי החיי אדם על זה אחרת לגמרי ,אני מרגיש זכות גדולה שנבחרתי על ידם לזכות
זהו עיקר הכיבוד ,דווקא במחשבה ,להתבונן עליהם בהערכה כאילו במצווה של "למען ייטב לך".
היו נכבדי ארץ .וכדאי שתשב ותחשוב היטב עם עצמך ,האם אתה עם זאת ,אני מבחין בשני דברים שקורים ככל שאני מתחזק יותר :א.
באמת מסתכל עליהם מלמטה ,שיש לך את הזכות לעשות עבורם ,או התהליך הופך להיות מתסכל ומאתגר יותר ,לא פחות .קשה לי מאוד
שבעומק לבך אתה עדיין מרגיש שאתה זה שעושה טובה עבורם .האם ליישם בפועל את כל מה שאני יודע תיאורטית שאני צריך לעשות
היית מרגיש כפי שאתה מרגיש איתם ,גם אם ר' שלמה זלמן אוירבך היה ולהרגיש .ב .אומר לכם את האמת ,לרוב ,אני לא רואה בפועל את
מבקש ממך לקנות עבורו כמה דברים במכולת? ה"למען ייטב לך" .להיפך ,העובדה שעל כל המשימות והעול וכו' נוספו
זה בסדר גמור להכיר בכך שהאחריות להורים מוסיפה נטל של ממש גם הורי היקרים ,הופך את החיים למסובכים ולא פשוטים ,עם ניסיונות
לחיים .התורה לא מבקשת מאיתנו להתעלם מהקושי או "לצבוע" אותו לא קלים ,ואין שום "קסם" שפותר בעיות ,וברכות מיוחדות לא נראות
בוורוד מלאכותי .אפשר לקיים מצווה מתוך הכרה מלאה בקושי שבה - בעינינו .כך שלמרות שאנחנו כמובן ממשיכים בכיבוד אב ואם כי זה מה
וזה בעצם מדרגה גבוהה יותר ,לא נמוכה יותר .בפועל :המשך בדיוק כפי שחייבים לעשות ,אין לנו את מה שמתארים כאן בעלון כברכה מיוחדת,
שאתה עושה -במעשה ,מתוך מחויבות ,גם בלי "הרגשה" נלווית .וזה ואולי אם היינו רואים בעינינו זה היה נותן לנו יותר כח ,אבל לא.
עצמו ,מבלי לחכות לתגמול נראה לעין ,הוא כבר עבודה גדולה .ותנסה אשמח לשמוע את דעתכם והכוונתכם בנושא .בתודה ,ובהערכה מרובה
מדי פעם ,בצעדים קטנים ונקודתיים ,למצוא את נקודת הזכות ,את לכל פעלכם.
הצד הטוב והחיובי של הסיטואציה ,גם אם היא לא פשוטה.
ספר החיים
התעוררות בימי הרחמים,
לזכות "למען יאריכון ימיך ולמעט ייטב לך".
האב על ילדיו נאמר 'וישכם לבן בבוקר וינשק לבניו ולבנותיו ויברך מעשה שהיה באשה כבת ארבעים המנהג להתברך
אתהם' וכתב הספורנו; הרי כבר אמרו אל תהי ברכת הדיוט קלה אם לשבעה ילדים קטנים ,שחלתה ע"י אביו ואימו
בעינך ,אלא סיפר הכתוב ברכת לבן לבנותיו להורות שברכת האב לשנה טובה וכתיבה ל"ע במחלה קשה .היא שמה
אשר היא על בניו בכל נפשו ,בלי ספק ראוי שתחול יותר ,כאומרו בטחונה באביה שבשמים והתפללה, וחתימה טובה.
'בעבור תברכך נפשי' .ואכן בפירוש הטור הארוך על התורה שתוכל לחיות ולגדל את ילדיה .אך כדי שהילדים ימשיכו לחיות
פרשת יתרו כתב על הפסוק 'כבד את אביך ואת אימך למען כרגיל ללא פחדים שכל יום הם עלולים להתייתם ,הסתירה האם
יאריכון ימיך' היה לו לומר 'יאריכו' וכתב 'יאריכון' לדרוש שגם על את מחלתה מילדיה ומכל סובביה ,כך שרק הרופא המטפל
האב והאם מדבר הפסוק ,וללמדנו שכאשר הבן מכבד את הוריו, ובעלה ידעו זאת ,ומהם בקשה לא לספר זאת לאיש .והנה בעלה
הם מתפללים שיאריכו ימיו ,ובזכות תפילותיהם מאריכים ימיו חשב שראוי לספר את דבר מחלת אשתו לאביה ,ואולי בזכות
וזוכה לחיים ארוכים. תפילותיו הקב"ה ימלא רחמים להחלימה .אולם מצד שני חשש,
נמצאנו למדים כי כוחה של תפילת האב על ילדיו עצומה וקרובה שהרי אם יספר לאביה אודות המחלה של ביתו ,הרי הוא בכלל
היא להתקבל ,לכן אע"פ שאיסור חמור הוא לגלות סוד ,מכל 'מגלה סוד' ולכאורה אסור הדבר.
מקום כיון שכוחה של תפילת האב היא עצומה ראוי לספר לאב שאלה זו הגיעה על שולחנו של מרן הגר"י זילברשטיין ,והשיב
אודות מחלת בתו כדי שיתפלל עבורה .ויש להניח שאילו הייתה שיש לפשוט שאלה זו ממה שאומרת הגמ' 1א"ר עקיבא ,כל מי
הבת יודעת את מעלת תפילת אביה ,הייתה מתרצית שיודיעוהו. שאינו מבקר חולים כאילו שופך דמים .וכשבא רב דימי אמר,
אולם אם הידיעה אודות מחלת הבת תשפיע לרעה על האב כל המבקר את החולה גורם לו שיחיה .וביארה הגמרא שהטעם
ומצב בריאותו יינזק ,ודאי שאסור לגלות לו ואדרבה יש לעשות הוא ,משום שכל המבקר את החולה רואהו בייסוריו ומבקש עליו
הכל כדי להעלים ממנו את מחלתה. רחמים ,וגורם לו שיחיה .וזהו בתפילת סתם אדם ,אבל בתפילת
(ע"פ והערב נא ח"ג)
.1נדרים מ’
פרשת כי תבוא תשפ”ו //גליון 140
כתיבה :י .בנימין
מני מספר על אבא ואמא
ומצוות כיבוד הורים ָָה ֲֲא ַַב ִִּט ַיַח ֶֶׁשָּנָ ַַפל
"ֲה ִִׁש ֵיֵבנּו ה' ֵֵאֶלֶ יָך ְוְָנָ ׁש ָּוָבהַַ ,ח ֵֵּדׁש ֵָיֵָמינּו ְְּכ ֶֶק ֶֶדם"ָָ .הַַרב ִִה ְְס ִִּביר ִִּב ְְסִלִ יחֹותֲ , ֵיֵׁש ְְּד ָָבִִרים ֶֶׁשֹּלא ֲֲאמ ִּוִרים ִלִ ֹּפֹלִִּ .ב ְְמ ָֻיָֻחד ֲֲא ַַב ִִּט ַיַח ָָׁשֵלֵ ם ֶֶׁש ַַא ָָּבא ָָקָנָ ה
"ֲה ִִׁש ֵיֵבנּו"ְ .יְ ה ִּוִדי ָיָ כֹול ְלְ ַַהְְרִּגִ יׁש ִלִ ְְפ ָָע ִִמים ֶֶׁשֵּיֵׁש ַַמ ֶֶּׁש�הּו ְְמ ָֻיָֻחד ְְמאֹוד ַַּב ִִּמָּלָ ה ֲ ְְּב ֶֶעֶֶרב ַַׁש ָָּבת ֶֶׁש ָָע ְְבָָרהָָּ ,ד ַַפק ָָעָלָ יו ַַּכ ָָּמה ְְּפ ָָע ִִמים ַַּב ַַּמֹּכֶֹלֶ ת ְָוְָא ַַמר ַלַ ּמ ֵֹוֵכר:
ֶֶׁשהּוא ִִה ְְתַַר ֵֵחקֶֶׁ ,שהּוא ֹלא ְְּב ִִדּיּוק ְְּכמֹו ֶֶׁש ָָהָיָה ָָצִִריְך ִלִ ְְהיֹותֶֶׁ ,שהּוא ר ֶֹוֶצה "ֲא ַַב ִִּט ַיַח ְְּד ַַבׁש"ַַ .עד ַַהּיֹום "ֶזֶ ה ִנִ ְְר ֶֶאה טֹוב"ְַ ,וְַהּמ ֵֹוֵכר ָָעָנָ ה לֹו ְְּב ִִב ָָּטחֹוןֲ :
ְלְ ַַת ֵֵּקןֲֲ ,א ָָבל ֶֶע ֶֶצם ֶזֶ ה ֶֶׁשּכ ֵֹוֵאב לֹו ֶֶׁשהּוא ִִה ְְתַַר ֵֵחקֶֶ ,ע ֶֶצם ֶזֶ ה ֶֶׁשהּוא ר ֶֹוֶצה ֲֲאִנִ י ֹלא י ֵֹוֵד ַַע ֵֵאיְך ׁש ְֹוְמ ִִעים ִִמ ַַּבחּוץ ֶֶׁש ֲֲא ַַב ִִּט ַיַח הּוא ְ"ְּד ַַבׁש"ֲֲ ,א ָָבל ַַא ָָּבא
ַלַ ְְחֹזֹר ְוְִלִ ְְהיֹות ָָקרֹוב ְְּכמֹו ֹק ֶֶֹדם – ֶזֶ ה ְְּכ ָָבר ִִס ָָּמן ַַּכ ָָּמה ַַה ֶֶּק ֶֶׁשר ָָחׁשּוב לֹו. ַַּכִּנִ ְְר ֶֶאה ֵֵמ ִִבין ַַּב ְְּד ָָבִִרים ָָה ֵֵאֶּלֶ ה.
ִִּפ ְְתאֹום ֶזֶ ה ִִה ְְת ַַח ֵֵּבר ִלִ יָ .לָ ָָּמה ִִה ְְצ ַַט ַַעְְר ִִּתי ָָּכל ַַה ָָּׁש�ב ַּוַע? ֲֲהֵֵרי ַַא ָָּבא ִִּב ְְכָלָ ל ַַא ַַחר ַַה ָָּצ ֳֳהַַרִיִם ֶֶׁשל א ָֹוָתּה ַַׁש ָָּבתַַ ,א ָָּבא ה ִֹוִציא ֶֶאת ָָה ֲֲא ַַב ִִּט ַיַח ֵֵמ ַַה ְְּמ ָָקֵֵרר.
ֹלא ָָּכ ַַעס ,הּוא ֲֲא ִִפּלּו ָָא ַַמר ֶֶׁשֹּלא ָָקָָרה ְְּכלּוםָָ ,אז ָלָ ָָּמה ֶזֶ ה ֲֲע ַַדִיִן ִִה ְְפִִר ַיַע ָָהָיָה ַַחם ְְמאֹודְַ ,וְַא ֲֲחֵֵרי ֶֶׁש ְְּכ ָָבר ָָחַזַ ְְרנּו ִִמ ִִּמְנְ ָָחהֲֲ ,א ַַב ִִּט ַיַח ַַקר ִנִ ְְׁש ָָמע ְְּכמֹו
ִלִ י? ִִּכי ִִא ְְכ ַַּפת ִלִ י ִִמ ֶֶּמּנּוִִּ ,כי ֲֲאִנִ י ר ֶֹוֶצה ְלְ ַַכ ֵֵּבד אֹותֹוִִּ ,כי ָָחׁשּוב ִלִ י ֶֶׁש ַַא ָָּבא ַַר ְְעיֹון ְְמ ֻֻצָּיָןֲֲ .א ִִפּלּו רֹוִנִ י ָָסַגַ ר ֶֶאת ַַה ֵֵּס ֶֶפר.
ְִיְִהֶיֶה ָָׂש ֵֵמ ַַח ִִמ ֶֶּמִּנִ יִִּ .פ ְְתאֹום ִִהְְרַּגַ ְְׁש ִִּתי ֶֶׁש ַַה ַַּצ ַַער ַַא ָָּבא ִִהִּנִ ַיַח ֶֶאת ָָה ֲֲא ַַב ִִּט ַיַח ַַעל ַַה ַַּׁש�ִיִׁש ,ה ִֹוִציא
ֶֶׁשִּלִ יֵ ,יֵׁש ּבֹו ַּגַ ם ַַמ ֶֶּׁש�הּו טֹוב ,הּוא ְְמ ַַס ֵֵּפר ִלִ י ַַס ִִּכין ְּגְ דֹוָלָ ה ְָוְָא ַַמר ִלִ יֵֵ :מִנִ יַַּ ,ת ֲֲחִזִ יק ִלִ י אֹותֹו
ַַּכ ָָּמה ַַא ָָּבא ָָחׁשּוב ִלִ י. ֶֶרַגַ ע ֶֶׁשֹּלא ָיָ זּוזֶֶ .ה ֱֱחַזַ ְְק ִִּתיֶֶּ .ב ֱֱא ֶֶמתַַ .רק
ַַא ֲֲחֵֵרי ַַה ְְּת ִִפָּלָ ה ָָהַלַ ְְכנּו ַַיַַחד ַַה ַַּב ְָיְָתה .רֹוִנִ י ְוְֵלֵ ְִיְִּבי ֶּׁשהּו
ֶֶׁש ְְּב ִִדּיּוק ָָאז ֵלֵ ְִיְִּבי ָָע ַַמד ֵֵמ ֲֲאח ַֹוַרי ְָוְָע ָָׂשה ַַמ ֶ �
ָָהְלְ כּו ַַּכ ָָּמה ְְצ ָָע ִִדים ְלְ ָָפֵנֵ ינּוֲַ ,וֲַאִנִ י ָָא ַַמְְר ִִּתי: ֶֶׁשֹּלא ֵֵה ַַבְנְ ִִּתי ַַמהּוִִ .ה ְְסּת ַֹוַב ְְב ִִּתיִ .לִ ְְׁשִנִ ָּיָה ,אּוַלַ י
ַַא ָָּבאַַ ,א ָָּתה ז ֵֹוֵכר ֶֶאת ָָה ֲֲא ַַב ִִּט ַיַח? ַַא ָָּבא ָָּפחֹותָָ ,ה ֲֲא ַַב ִִּט ַיַח ֶֶה ְְחִלִ יקִ .נִ ִִּס ִיִתי ִלִ ְְתֹּפֹס
ִִה ְְס ַַּת ֵֵּכל ָָעַלַ יֵֵ ,איֶזֶ ה ֲֲא ַַב ִִּט ַיַח? ְלְ ֶֶרַגַ ע ִנִ ְְב ַַהְלְ ִִּתי אֹותֹוְּ .וְכ ֶֶׁשֶּיֶֶלֶ ד ֶֶּבן ֵֵּת ַַׁשע ְְמַנַ ֶֶּסה ִלִ ְְתֹּפֹס
ֶֶׁשהּוא ֶֶּב ֱֱא ֶֶמת ָָׁש ַַכחְָ ,וְָאז ָָר ִִא ִיִתי ֶֶאת ַַה ִִחּיּוְך ֲֲא ַַב ִִּט ַיַח ָּגָ דֹול ֶֶׁשּנ ֵֹוֵפל ֵֵמ ַַה ַַּׁש�ִיִׁשֵ ,יֵׁש ָָׁשָלָ ב ֶֶׁשּבֹו
ֶֶׁשּלֹו. הּוא ֲֲע ַַדִיִן ַַמ ֲֲא ִִמין ֶֶׁשֵּיֵׁש לֹו ִִסּכּויֵֵ .אין לֹוּ ,בּום.
ִִס ַַּפְְר ִִּתי לֹו ָָמה ָָח ַַׁש ְְב ִִּתי ִִּבְזְ ַַמן ֶֶׁש ָָהַַרב ִִּד ֵֵּבר. ָָה ֲֲא ַַב ִִּט ַיַח ָָּפַגַ ע ָָּבִִר ְְצ ָָּפהִִ ,ה ְְת ַַּב ֵֵּק ַַעֵ ,וֵח ִִצי ִִמ ֶֶּמּנּו
וֶׁש ָָּכל ַַה ָָּׁש�ב ַּוַע ָָהָיָה ִלִ י ֹלא ָנָ ִִעיםִּ ,וִפ ְְתאֹום ֶ ִִה ְְתַּגַ ְלְ ֵּגֵ ל ְלְ ִִכּוּון ָָה ָָארֹון.
ֵֵה ַַבְנְ ִִּתי ֶֶׁש ֶֶע ֶֶצם ֶזֶ ה ֶֶׁש ֲֲאִנִ י ִִמ ְְצ ַַט ֵֵער ַַמְְר ֶֶאה ִלִ י ָָע ַַמ ְְד ִִּתי ָָׁשם ָָקפּואֵ .לֵ ְִיְִּבי ָָא ַַמרָ :וָ אּו.
ַַּכ ָָּמה ָָחׁשּוב ִלִ י ֹלא ְלְ ַַצ ֵֵער אֹותֹוַַ .א ָָּבא ָָׁש ַַתק יֶׁשהּו ּת ָֹוָדהֵ ,לֵ ְִיְִּביֶֶּ ,ב ֱֱא ֶֶמת ָָהָיָה ָָח ֵֵסר ִִמ ֶ
ְלְ ֶֶרַגַ עְָ ,וְָאז הּוא ִִחֵּיְֵךֵֵ .מִנִ יִִ ,אם ָָּכ ָָכהָָ ,הָיָה ָָׁשֶוֶה ֶֶׁש ְַּיְַס ֵֵּכם ֶֶאת ָָה ֵֵאר ַּוַע.
ֶֶׁש ָָה ֲֲא ַַב ִִּט ַיַח ִיִ ֹּפֹלִִּ .ב ְְׁש ִִביל ַַמ ְְח ָָׁש ָָבה ָָּכֹזֹאת ֶזֶ ה ִִה ְְס ַַּת ַַּכְלְ ִִּתי ַַעל ַַא ָָּבאַַ ,א ָָּבא ִִה ְְס ַַּת ֵֵּכל ַַעל
ֶֶּב ֱֱא ֶֶמת ָָׁשֶוֶה. ָָה ֲֲא ַַב ִִּט ַיַחִִ ,ה ְְס ַַּת ֵֵּכל ָָעַלַ י ְָוְָא ַַמרֹ :לא ָָקָָרה
ְָוְָאז ַַא ָָּבא ִנִ ְְהָיָה ְְק ָָצת י ֵֹוֵתר ְְר ִִציִנִ יַַ .א ָָּתה י ֵֹוֵד ַַע, ְְּכלּוםָָ .ר ִִצ ִיִתי ְלְ ַַהְְראֹות לֹו ֶֶאת ָָהִִר ְְצ ָָּפה.
ֵֵמִנִ יְְּ ,בֹרֹאׁש ַַה ָָּׁש�ָנָ ה ֲֲאַנַ ְְחנּו א ְֹוְמִִריםִ'ִ :אם ֲֲא ַַב ִִּט ַיַח ֶֶׁש ָָהָיָה ִלִ ְְפֵנֵ י ָָח ֵֵמׁש ְְׁשִנִ ּיֹות ָָעֹגֹל
ְְּכ ָָבִנִ יםִִ ,אם ַַּכ ֲֲע ָָב ִִדים'ִּ .וִב ְְת ִִפּלֹות ֶֶׁשל ַַה ִָּיִָמים ַַהּנ ָֹוָר ִִאים ֲֲאַנַ ְְחנּו ׁשּוב ָוָ ׁשּוב ְוְָׁשֵלֵ םִ ,נִ ְְמ ָָצא ַַע ְְכ ָָׁשו ְְּב ָָׁשלֹוׁש ַָיַָּבׁשֹות ׁשֹונֹות ַַּב ִִּמ ְְט ָָּבחֲֲ .א ָָבל ַַא ָָּבא ַַרק ִִחֵּיְֵך, ָ
א ְֹוְמִִרים ָ'ָא ִִבינּו ַַמְלְ ֵֵּכנּו'ָ .לָ ָָּמה ק ְֹוְר ִִאים לקב"ה ַַא ָָּבא? ָָח ַַׁש ְְב ִִּתיִִּ .כי חּוץ ֹאַכלִִ .ה ְְתּכ ַֹוַפ ְְפ ִִּתי ִִמָּיָד ַלַ ֲֲעֹזֹרִ ,נִ ִִּקינּו. ּבֹוא ָנָ ִִריםָָ ,מה ֶֶׁש ֶֶא ְְפ ָָׁשר ִלִ ְְׁשֹטֹףֹ ,נ ַ
ִִמ ָָּמה ֶֶׁשהּוא ַַה ֶֶּמֶלֶ ְך ֶֶׁשָּלָ נּו ,הּוא ַּגַ ם ַַא ָָּבא ֶֶׁשָּלָ נּו? ְְּב ִִדּיּוקְֶ .וְֶק ֶֶׁשר ֶֶׁשל ַַא ָָּבא ֲֲחִנִ י ִִהִּגִ ָיָעה ִלִ ְְראֹות ָלָ ָָּמה ָָהָיָה ּבּום ,רֹוִנִ יַַּ ,כּמ ָּוָבן ,ה ִֹוִד ַיַע ֶֶׁשֵּיֵׁש ַַמ ְְס ִִּפיק
ְוְֶיֶֶלֶ ד הּוא ֶֶק ֶֶׁשר ָָעֹמֹקֶ .יֶֶלֶ ד ָיָ כֹול ִלִ ְְפ ָָע ִִמים ִלִ ְְטעֹות ,הּוא ָיָ כֹול ַלַ ֲֲעׂשֹות ְוְֶׁש ַַאף ֶֶא ָָחד ֹלא ָָצִִריְך ְלְ ִִה ָָּכֵנֵ ס ַלַ ַּלַ ַַחץַַ .קל לֹו ֲֲא ַַב ִִּט ַיַח ֶֶׁשִּנִ ְְׁש ַַאר ָָׁשֵלֵ ם ֶ
ַַמ ֶֶּׁש�הּו ֶֶׁשֹּלא ַַמ ְְת ִִאיםֲֲ ,א ָָבל הּוא ֲֲע ַַדִיִן ֵֵּבןְַ .וְַא ָָּבא ִנִ ְְׁש ַַאר ַַא ָָּבאְּ .וְכ ֶֶׁשּכ ֵֹוֵאב ָיַָׁש ְְבנּו ְָוְָא ַַכְלְ נּוֻֻּ ,כָּלָ ם
ְלְ ַַהִּגִ יד ,הּוא ֹלא ִִה ִִּפיל אֹותֹוַַ .א ֲֲחֵֵרי ַַּכ ָָּמה ַַּדּקֹות ְְּכ ָָבר ַ
ַלַ ֶּיֶֶלֶ ד ֶֶׁשהּוא ִִצ ֵֵער ֶֶאת ַַא ָָּבא ֶֶׁשּלֹו ְוְ הּוא ר ֶֹוֶצה ֶֶׁש ְִּיְִהֶיֶה ׁשּוב טֹוב ְָוְָקרֹוב – ֶזֶ ה ָָׁש ְְכחּו ֵֵמ ָָה ִִעְנְ ָיָן ,חּוץ ִִמ ֶֶּמִּנִ יֲֲ .אִנִ י י ֵֹוֵד ַַע ֶֶׁש ַַא ָָּבא ָָא ַַמר ֹלא ָָקָָרה ְְּכלּוםֲַ .וֲַאִנִ י
ַַע ְְצמֹו ַַמְְר ֶֶאה ֶֶׁש ַַה ֶֶּק ֶֶׁשר ִנִ ְְמ ָָצא ָָׁשם ָָּכל ַַהְּזְ ַַמן. י ֵֹוֵד ַַע ֶֶׁשֹּלא ָָע ִִׂש ִיִתי ֶֶאת ֶזֶ ה ְְּב ַַכָּוָָנָ הְְּ ,ב ַַסְך ַַהֹּכֹל ִִה ְְסּת ַֹוַב ְְב ִִּתי ִלִ ְְׁשִנִ ָּיָהֲֲ .א ָָבל
ִִהַּגַ ְְענּו ַַה ַַּב ְָיְָתהִִ .א ָָּמא ְְּכ ָָבר ָָע ְְמ ָָדה ְלְ ַיַד ַַה ֻֻּׁש�ְלְ ָָחןֲַ ,וֲַחִנִ י ִִס ְְּדָָרה ֶֶאת ַַה ָָּסָלָ ִִטים. ֶּׁשהּו ָָּפׁשּוט – ְלְ ַַה ֲֲחִזִ יקְ ,וְ הּוא ֲֲע ַַדִיִן ָָהָיָה ִלִ י ֹלא ָנָ ִִעיםַַ :א ָָּבא ִִּב ֵֵּקׁש ִִמ ֶֶּמִּנִ י ַַמ ֶ �
"ָׁשלֹום ֲֲעֵלֵ ֶיֶכם"ִִ ,הִּנִ ַיַח ֶֶאת ַַה ַָּיַָדִיִם ֶֶׁשּלֹו ַַעל ָָהֹרֹאׁש ֶֶׁשָּלָ נּו ֵּוֵבֵֵרְך ַַא ָָּבא ָָׁשר ָ ִיִיִתי ַַמ ְְס ִִּפיק ְְמֻֻר ָָּכז. ָָס ַַמְך ָָעַלַ יֲ ,וֲאִנִ י ֹלא ָָה ִ
ֹוֶׂשה א ָֹוָתנּוִִּ .ב ְְפִנִ ים ָָח ַַׁש ְְב ִִּתי ַַעל ָָמה ֶֶׁשָּלָ ַַמ ְְד ִִּתי ַַה ָָּׁש�ב ַּוַעִ .לִ ְְפ ָָע ִִמים ַַא ָָּתה ע ֶ ְְּב ֶֶמ ֶֶׁשְך ַַה ָָּׁש�ב ַּוַע ִנִ ְזְ ַַּכְְר ִִּתי ָָּבֶזֶ ה עֹוד ַַּכ ָָּמה ְְּפ ָָע ִִמיםַַּ .פ ַַעם ֲֲא ִִפּלּו ִנִ ִִּס ִיִתי
ָָטעּותִּ ,וִמָּיָד ָָּבא ְלְ ָך ְלְ ַַהִּגִ ידֹ :לא ִִה ְְת ַַּכַּוְַנְ ִִּתיֶ ,זֶ ה ֹלא ַַמ ָָּמׁש ְְּב ַַא ְְׁש ָָמ ִִתיֲֲ .א ָָבל ְלְ ַַהִּגִ יד ְלְ ַַע ְְצ ִִמיֵֵ :מִנִ יַַּ ,דיֶ .זֶ ה ֲֲא ַַב ִִּט ַיַחֹ ,לא ָָׁש ַַבְְר ָָּת ֶֶאת ַַה ַַחּלֹונֹות ִִעם ַַּכּדּור
אּוַלַ י ִלִ ְְפֵנֵ י ָָּכל ַַה ֶֶה ְְס ֵֵּבִִרים ְְּכ ַַדאי ַלַ ֲֲעֹצֹר ֶֶרַגַ ע ְוְִלִ ְְבֹּדֹק ָָמה ַַהֵּלֵ ב א ֵֹוֵמרְִ ,וְִאם אֹו ַַמ ֶֶּׁש�הּוֲֲ ...א ָָבל ֶזֶ ה ֹלא ָָּכל ָָּכְך ָָעַזַ רֹ .לא ִִּבְגְ ַלַ ל ָָה ֲֲא ַַב ִִּט ַיַחִִּ ,בְגְ ַלַ ל ַַא ָָּבאֹ ,לא
ַַהֵּלֵ ב ְְק ָָצת ּכ ֵֹוֵאב ִִּכי ִִצ ַַעְְר ִִּתי ֶֶאת ַַא ָָּבאֶ ,זֶ ה ֹלא ָָּד ָָבר ֶֶׁש ָָּצִִריְך ִלִ ְְבֹר ַַֹח ִִמ ֶֶּמּנּו, ָָר ִִצ ִיִתי ִלִ ְגְ ֹרֹם לֹו ֲֲא ִִפּלּו ָָעְגְ ַַמת ֶנֶ ֶֶפׁש ְְק ַַטָּנָ ה.
ְלְ ֶֶה ֶֶפְךֶ ,זֶ ה ִִס ָיָמן ֶֶׁש ִִא ְְכ ַַּפת ִלִ יִִ ,ס ָיָמן ֶֶׁש ֲֲאִנִ י ר ֶֹוֶצה ְלְ ַַכ ֵֵּבדִִ ,ס ָיָמן ֶֶׁש ַַה ֶֶּק ֶֶׁשר ַּׁש ָָּבת ַַה ָָּב ָָאהְְּ .בֵלֵ יל ַַׁש ָָּבתַַ ,א ֲֲחֵֵרי ַַק ָָּבַלַ ת ַַׁש ָָּבת ְוְִלִ ְְפֵנֵ י ַַעְְר ִִבית, ְָוְָאז ִִהִּגִ ָיָעה ַַה ַ �
ֵֵּביֵנֵ ינּו ָָחׁשּוב ִלִ י. ָָהַַרב ִִּד ֵֵּבר .הּוא ִִהְזְ ִִּכיר ֶֶאת ַַה ָָּפסּוק ֶֶׁש ֲֲאַנַ ְְחנּו הֹוְלְ ִִכים ל ַֹוַמר ִִמ ָָּׁש�ב ַּוַע ַַה ָָּבא
יו"ל ע"י ארגון הורינו לחיזוק מצוות כיבוד אב ואם
בנשיאות מרן הגה"צ רבי אורי וייסבלום שליט"א ובהכוונת גדולי ישראל
ע”ר | 580780617רח' יוסלה רוזנבלט 2ירושלים.
תרומות יתקבלו בברכה .אפשרויות הנצחה בעלון ובכלל פעולות הארגון לע"נ הוריכם או יקיריכם ולזכות פרנסה והצלחה ,זש"ק וזיווג -למען ייטב לך!
לקבלת גיליון הורינו השבועי במייל כתבו לנו "צרפו אותי" לכתובת המייל ,וכן לפניות בנושאי תוכן ,פתרון חידת 'רב הנסתר' ולפרסום סיפורים אישיים
בנושאי כיבוד הורים horeinuorg@gmail.com :או בפקסZelle: dedications@horeinu.org | 077-6021640 :
/טעון גניזה / www.horeinu.com
