gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

שפתותם · Sifsoisam — כי תבוא (2026-08-24)

מוציא לאור: שפתותם · Sifsoisam

שבוע: כי תבוא (2026-08-24)

שפתותם · Sifsoisam — כי תבוא (2026-08-24)

פתח את ה-PDF הורדה

‫‪-‬‬ ‫פרש‪ ﬩‬כי תבוא‬ ‫תשפ"ו ‪ I‬גﬦיון קכא' ‪ I‬שנה ג'‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫צבי לצדיק‬ ‫וזאת ליהודה‬ ‫ישמח לב‬ ‫הגה"ק רבי יהודה הלוי זיע"א‬ ‫הגה"ק רבי משה שמעון הלוי זיע"א‬ ‫‪ .‬בשפﬨו יהגﬣ ‪.‬‬ ‫הגה"ק המקובל רבי יצחק באנהארד זיע"א‬ ‫אבדק"ק ניישטאדט‬ ‫אבדק"ק יאקא ופרויקירכען‬ ‫תלמיד חבר למרן החתם סופר זיע"א‬ ‫מגדולי תלמידי החתם סופר זיע"א‬ ‫תלמיד למרן השבט סופר זיע"א‬ ‫ויודה על פשעיו ויצדק עליו את הדין‪ ,‬אלא‬ ‫ע"י שינון הלימוד אתה מוצא בה הבנה‬ ‫אדרבה הוא יתרעם שלא נהגו עמו מן השמים‬ ‫יתירה‬ ‫כמשפט ועשו לו במדה שמדדו לו‪ ,‬ככה יחוה‬ ‫עָ וֹ ן לֹא לוֹ – ּ ֹכ ָח ּה ֶׁשל עֲ ָרבוּ ת‬ ‫דעתו ‪ -‬שנעשה לו עוול ועושק ולא כגמול‬ ‫היום הזה ה׳ אלקיך מצוך לעשות את‬ ‫החוקים האלה (כו‪ ,‬טז)‪ .‬פירוש רש"י וזה לשונו‪:‬‬ ‫עשו עמו‪.‬‬ ‫קבלת אשמת חבריו באהבה‪ :‬מתוודים מעומק הלב על מה שלא עשינו‬ ‫'בכל יום יהיו בעיניך חדשים‪ ,‬כאלו בו ביום‬ ‫וזה הכוונה אם לא תצליח את דרכיך‬ ‫לזה‪ ,‬ועוד שלפעמים היה אפשר למנעו‬ ‫וראו כל עמי הארץ כי שם ד' נקרא‬ ‫והפסד וחוסר כל כרוכים בעקביך‪ ,‬לא די‬ ‫נצטוית עליהם'‪ ,‬עכ"לא‪ .‬והטעם כי בכל חכמה‬ ‫על ידי תוכחה‪ ,‬אם כן שורת הדין כך הוא‬ ‫עליך ויראו ממך (כח‪ ,‬י)‪ .‬יש לפרש‪,‬‬ ‫שאינך מתודה על פשעיך ותצדק עליך את‬ ‫ואומנות שבעולם‪ ,‬אדם שלמדה היטב אין צריך‬ ‫דאם מתודים על מה שלא חטא הקב"ה‬ ‫שעלינו בני ישראל להיות כל כך עובדי‬ ‫הדין‪ ,‬כי גם אתה מתרעם שגזלו ועשקו ממך‬ ‫לשנותה‪ ,‬מה שאין כן התורה בכל פעם שלומד‬ ‫מחשב להם מצוות שלא עשו כאלו‬ ‫השם שגם אומות העולם ילמדו על ידינו‬ ‫מה שראוי לך לפי מעשיך הטובים‪ ,‬מה שאתה‬ ‫וחוזר על למודו ‪ -‬מוצא בו הבנה יתירה‪,‬‬ ‫עשאו‪ ,‬ובזה נושא פנים בצדקו‪.‬‬ ‫להיות יראו שמיך‪.‬‬ ‫מדמה בנפשך שרכשת לך זכיות במה‬ ‫כדכתיב (משלי ה‪ ,‬יט) 'דדיה ירוך בכל עת'‪ ,‬ואיתא‬ ‫ז‬ ‫וכבר פרשתי מקרא שכתוב (תהילים‬ ‫והנה כשמתודים בימי הנוראים‬ ‫שקיימת עושה צדקות בכל עת ‪ -‬זה המפרנס‬ ‫בעירובין (נד‪' ):‬אמר רבי שמואל בר נחמני‪ ,‬מאי‬ ‫פט‪ ,‬נא) 'זכר ד' חרפת עבדיך שאתי בחיקי‬ ‫אומרים 'אשמנו מכל עם' ורחוק בעיני‬ ‫בניו ובני ביתו (כתובות נ‪).‬ו‪.‬‬ ‫דכתיב (שם) 'אילת אהבים ויעלת חן דדיה ירוך‬ ‫כל רבים עמים'‪ ,‬דהנה ידוע דעל פי‬ ‫כל לומר 'אשמנו מכל עם' שיהיה‬ ‫בכל עת'‪ ,‬למה נמשלו דברי תורה ‪ -‬לאילת‪,‬‬ ‫ובדרך זה פרשתי משנה באבות (פרק ו‬ ‫לומר לך‪ ,‬מה אילה רחמה צר וחביבה על‬ ‫צדקת ישראל ובזכות לבם גם אומות‬ ‫כפשוטו‪ ,‬דהלא הדר כתוב (ישעיה סג‪ ,‬ח)‬ ‫משנה ב) 'אוי להם לבריות מעלבונה של תורה'‪,‬‬ ‫בועלה כל שעה ושעה כשעה ראשונה‪ ,‬אף דברי‬ ‫העולם ילמדו צדק וראו כל עמי הארץ‬ ‫'ויאמר אך עמי המה בנים לא ישקרו'‪,‬‬ ‫דהכוונה שהבריות החפיאו את התורה והיו‬ ‫תורה חביבין על לומדיהן כל שעה ושעה‬ ‫כי שם ד' נקרא עליך ויראו ממך‪ ,‬ואנו‬ ‫והאיך אומרים דברים שנראה כשקרא‪.‬‬ ‫מעליבין אותה‪ ,‬לא שמרו מצוותיה‪ ,‬וחוקותיה‬ ‫כשעה ראשונה‪' ,‬ויעלת חן' ‪ -‬שמעלת חן על‬ ‫מבקשים שיזכר לנו לטובה מה שאנו‬ ‫אמנם יש לפרש על פי מה שפרשתי‬ ‫עזבו‪ ,‬שזה בודאי עלבון התורה‪ ,‬ומה אנו רואים‬ ‫לומדיה‪' ,‬דדיה ירוך בכל עת' ‪ -‬למה נמשלו‬ ‫בושים שלא הגענו לומר כך להיות‬ ‫דברי המדרש (פסיקתא רבתי‪ ,‬לה)ב 'אמרו‬ ‫שהבריות צועקים אוי ואבוי נעשה להם‪ ,‬כי הם‬ ‫אומנים לאומות העולם כאשר ישא אומן‬ ‫מלאכי השרת לפני הקב״ה כתיב (דברים י‪,‬‬ ‫דברי תורה ‪ -‬כדד‪ ,‬מה דד זה‪ ,‬כל זמן שהתינוק‬ ‫ראויים והגונים לגורל יפה ונעים וחבלים‬ ‫ממשמש בו מוצא בו חלב ‪ -‬אף דברי תורה‪ ,‬כל‬ ‫את היונקח‪ ,‬ושבח מגיע למי שבוש‬ ‫יז) 'לא ישא פנים'‪ ,‬והאיך אתה נושא פנים‬ ‫בנעימים‪ ,‬ועברו עליהם את הדין מן השמים‪,‬‬ ‫מעבודה זרה‪ ,‬כמו שנאמר (שם לב‪ ,‬ב)‬ ‫לישראל שנאמר 'ישא ד׳ פניו אליך'‪ ,‬אמר‬ ‫זמן שאדם הוגה בהן ‪ -‬מוצא בהן טעם'‪.‬‬ ‫ואוי ואבוי הנחילם למנה‪.‬‬ ‫'אשרי אדם לא יחשוב ד' לו עון' במה‬ ‫להם‪ ,‬איך לא אשא להם פנים שהם‬ ‫וזהו טעם המנהג שלנו שמיד שמסיימים‬ ‫שלא קיים אצלו שויתי ד' לנגדי תמיד‬ ‫מתודים לפני ואומרים בלשון הזה‪,‬‬ ‫ובזה יש לפרש מה דאמרינן בסוף הוריות‬ ‫(י‪ ):‬מאי דכתיב 'אח נפשע מקרית עוז' (משלי יח‪,‬‬ ‫התורה מתחילין מיד עוד הפעם‪ ,‬והוא כדי‬ ‫(שם טז‪ ,‬ח) דזה נחשב לעון‪ ,‬ולטובה יזכר‬ ‫אשמנו בגדנו גזלנו וכו׳'ג‪.‬‬ ‫להראות האהבה והתלהבות למצוא בינה‬ ‫לנו מה שביישנו אבל לא פעלנו ולא‬ ‫יט) זה לוט שפירש מאברהם‪ ,‬עיין פירוש רש״י‬ ‫והפירוש הוא על פי הכלל המוזכר‬ ‫יתירה‪ ,‬ודרשינן סמוכין ‪ -‬להראות שלא‬ ‫עשינו רושם אצל אומות העולם‬ ‫בכוונת מלת נפשעז‪ .‬ולעניות דעתי הכוונה‪,‬‬ ‫בגמרא (ברכות ו‪ ).‬מי שנאנס ולא עשה‬ ‫מפסיקין כלל בין הסיום להתחלה‪ ,‬כי אם‬ ‫להורתם יראת השם‪.‬‬ ‫שלוֹט בא בקובלנאח על אברהם שנהג עמו‬ ‫מצוה מעלה הכתוב כאלו עשאוד‪ .‬וזהו‬ ‫נתחיל יהיה תורה חדשה‪ .‬ומטעם זה גם‬ ‫שלא כשורה‪ ,‬הן בדברי הריב של הרועים‪ ,‬הן‬ ‫ולכן אנו מתודים 'אשמנו מכל עם'‬ ‫התשובה שמשיב הקדוש ברוך הוא‬ ‫הסנהדרין ישבו בעיגולב כי אין סוף וסיום‬ ‫היינו לפני כל עם מה שהיינו חייבים‬ ‫במה שהפקיד עליו שיפרד ממנו‪ ,‬ובכל זה טען‬ ‫למלאכי השרת‪ ,‬דבני ישראל אומרים‬ ‫לתורה הקדושה והיא רחבה מני ים ותהום אמר‬ ‫שפשע אברהם בו‪ ,‬ולא שהיה מודה לוט לעוול‬ ‫וראוים להורות לפניהם הדרך‪ ,‬כמו‬ ‫וודוי דברים אפילו שבאמת לא עשו‪,‬‬ ‫לא בי הוא (שבת פט‪).‬ג‪ ,‬שנאמר (איוב כח‪ ,‬יד) 'תהום‬ ‫שנאמר (ישעיה ב‪ ,‬ג – מיכה ד‪ ,‬ב) 'ויורנו‬ ‫בכפיו ובו תלויה האשמה‪ ,‬אלא שלו נעשה‬ ‫ומכוונים כפשוטו כאילו נעשה‪ ,‬ורבים‬ ‫אמר לא בי הוא וים אמר אין עמדי'‪ .‬ואענה גם‬ ‫העוול‪ .‬וזה כוונת מלת 'נפשע' ‪ -‬שהוא הסובל‬ ‫מדרכיו' שיאמרו האומות העולם לעתיד‬ ‫שמתוודים ואומרים גזלנו מרדנו וכיוצא‬ ‫אני את חלקי לדרוש סמוכין כפי קט כחיד‪.‬‬ ‫לבא 'לכו ונעלה אל הר ד' אל בית אלקי‬ ‫פשע של אחרים ונהפך כקשת רמיה‪ ,‬ועל‬ ‫בו באמת לא עשו כך‪ ,‬רק שמתוודים‬ ‫וממילא צריכה להיות בכל יום כחדשים כאילו‬ ‫פעולת ומנהגו שבהן נתגלה קלונו‪ ,‬עליהן אמר‬ ‫ישמח לב‬ ‫יעקב ויורני מדרכיו'‪.‬‬ ‫בשביל אחריםה כי בני ישראל ערבים זה‬ ‫בו ביום נצטווינו עליהם שזה מסגילת המורה‬ ‫שהוא 'נפשע' ועמו נעשה פשע וחטאה מצד‬ ‫א‪ .‬נראה לפרש דברי רבינו‪ ,‬דהנה אנו אומרים במוסף 'אתה בחרתנו מכל העמים'‪ ,‬וכן אנו אומרים בברכות התורה כל‬ ‫ישמח לב‬ ‫אברהם אבינו‪.‬‬ ‫כדברי הגמרא הנ"ל‪ ,‬שכל זמן שלומד מוציא‬ ‫יום 'אשר בחר בנו ממכל העמים'‪ ,‬ואף על פי כן בסדר הסליחות אנו אומרים 'אשמנו מכל עם'‪ ,‬ולכאורה זה תמוה‪ ,‬האיך‬ ‫וזאת ליהודה‬ ‫בהן טעם‪.‬‬ ‫ב‪ .‬וכן הובא בילקוט אליעזר (ערך ראש השנה‬ ‫אנו יכולים לומר שאנו הנבחרים מכל עם ואף על פי כן 'אשמנו מכל עם'‪.‬‬ ‫ג‪ .‬במדרש‪' :‬אותה שעה שגלו ישראל מארצם היו מלאכי השרת אומרין לפני הקדוש ברוך הוא‬ ‫ויום הכיפורים אות קכד)‪.‬‬ ‫על ידי שתרחם על העניים תהא ברוך‬ ‫רבש"ע וכו'‪ ,‬אמר להם הקב"ה למלאכי השרת בואו ואודיע לכם צדקתם של בניי‪ ,‬שאני טענתים בעולם כמה צרות‪,‬‬ ‫בפרנסתך‬ ‫אם ישיגו הרעה ישיב בתשובה‬ ‫וייסורים הבאתי עליהם בעולם בכל דור ודור בכל שעה ושעה‪ ,‬ולא בעטו בהם‪ ,‬שקוראין את עצמן רשעים וקוראין אותי‬ ‫צדיק בפני‪ ,‬והם אומרים בלשון הזה אבל אנחנו חטאנו העוינו הרשענו פשענו מרדנו ומרינו וסרנו ממצותיך ומשפטיך‬ ‫ברוך אתה בעיר (כח‪ ,‬ג)‪ .‬נראה לי על ידי‬ ‫ולא תצליח את דרכיך והיית אך עשוק וגזול‬ ‫ולא שוה לנו ואתה צדיק על כל הבא עלינו כי אמת עשית ואנחנו הרשענו‪ ,‬לפיכך היה שלמה מקלס את כנסת ישראל‬ ‫אשת חיל מי ימצא‪ ,‬לכך נאמר אם חומה'‪ .‬ע"כ‪ .‬ומהכא הוכיח האור זרוע (חלק א הלכות שליח ציבור סימן קיב) שאם האדם מתודה‬ ‫שברוך בעיר לרחם עניים‪ ,‬על ידי זה ברוך‬ ‫כל הימים ואין מושיע (כח‪ ,‬כט)‪ .‬הכוונה‪ ,‬שאם לא‬ ‫אף על פי שעדיין לא עשה שום דין‪ ,‬אפילו הכי הקב"ה נותן לו שלום ונקרא בעל תשובה‪ ,‬כדכתיב (ישעיהו נז‪ ,‬יט) 'שלום‬ ‫בשדהט‪ ,‬כמ"ש במשלי (כא‪ ,‬כא) 'רודף צדקה‬ ‫יחרוך רמיה צידוה ולא ישיג את חפצו במעשיו‬ ‫ד‪ .‬בגמרא ברכות‪' :‬אמר רב אשי‪ ,‬חשב אדם לעשות מצוה ונאנס‬ ‫שלום לרחוק ולקרוב' לזה שהיה רחוק ונתקרב'‪.‬‬ ‫ולא עשאה ‪ -‬מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה'‪ .‬ה‪ .‬ראה להלן בפרשת האזינו (לב‪ ,‬מא) ד"ה אם שנותי ברק וגו'‪ ,‬שפירש‬ ‫וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד'‪ ,‬וכמו שאמרו‬ ‫המקולקלים‪ ,‬הוא יפסיד את כל אשר לו עקב‬ ‫רבינו את דברי המדרש כעין דבריו הכא אך קיצר בלשונו‪ ,‬וכתב בזה"ל‪' :‬שהקב״ה משיב שודאי כמה וכמה מן תוכן וודוי‬ ‫רז"ל (ב"ב ט‪ ):‬הקב"ה מזמין לו עושר וכבוד‬ ‫אשר הלך עקלקלות ועשה עוול וחמס בכפו‪,‬‬ ‫אין כל אחד ואחד אשם בו‪ ,‬רק שמשתתף בהדי צבור והוא מחולל מפשע עמו‪ ,‬ולבו נוקפו‪ ,‬אולי התרשל להוכיח‬ ‫ולהשיב רבים מעון‪ ,‬אם כן כיון שהם מקבלים על עצמן חטאי אחרים בדין הוא שיעמיס חטאותם על עשיו וחבריו'‪.‬‬ ‫צבי לצדיק – באנהארד‬ ‫ע"שי‪ ,‬כנ"ל‪.‬‬ ‫וכשיגיענו עונשו הראוי לו‪ ,‬לא יהרהר בתשובה‬ ‫ו‪ .‬וכעין זה כתב רבינו בפרשת נשא (במדבר ו‪ ,‬כה) בפירוש הכתוב ישא ד׳ פניו אליך וגו׳‪ .‬וזה לשונו‪' :‬ובזה מובן שאלת‬ ‫א‪ .‬מדרש תנחומא (א')‪ .‬ב‪ .‬יש דין ישיבה אצל דייני סנהדרין שהיו יושבים בחצי עיגול כ'גורן' כדאיתא בגמרא סנהדרין (לו‪ ,):‬ועיקר‬ ‫המלאכים שרואים שהקב״ה מוותר להם מה שלא עשו מצות ונותן להם שכר על מה שלא עשו‪ ,‬וזהו ודאי נראה כנושא‬ ‫הטעם הוא כדי שיראו זה את זה‪ ,‬ונלמד בגמרא (שם לז‪ ).‬מהפסוק (שיר השירים ז‪ ,‬ג) ָׁ'ש ְר ֵרְך ַאגַ ן ַה ַס ַהר'‪ ,‬שררך – היינו סנהדרין שהיא יושבת‬ ‫להם פנים‪ ,‬והתשובה על זה מובנת‪ ,‬דמה שכל אדם אומר הוידוי כנוסחא שטבעו לנו בעלי תפלה חז״ל‪ ,‬ואף מי שרחק‬ ‫מדעתו וממחשבתו להיות גוזל וחומס ובגידה ואשמה רחקו מכליותיו‪ ,‬ואף על פי כן אומר נוסח הוידוי‪ ,‬הוא שמרוב‬ ‫בטיבורו של עולם‪[ ,‬כי היא יושבת בלשכת הגזית ‪ -‬שהוא אמצעו של עולם] אגן – שהיא מגונה על כל העולם כולו‪ ,‬סהר ‪ -‬שהיא‬ ‫יראת חטאם וזהירותם מחשבים לנפשם אשם מה שפעלו אחרים און ועול ומשום שהם חרדים מערבותם‪ ,‬וכשלו איש‬ ‫דומה בישיבתה לסהר דהיינו ירח שהוא חצי עיגול‪ .‬ובאמת מצאנו בזה גם מטבע לשון מיוחד – 'גורן'‪ ,‬עיין חולין (ה‪ ,).‬ומשמע‬ ‫בעון אחיו (ויקרא כו‪ ,‬לז)‪ ,‬שהם דואגים אולי לא יצאו ידי חובתם בחיוב הערבות ומצות 'הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא‬ ‫שזהו מצב המיוחד ל'סנהדרין'‪ .‬ורבינו בא להוסיף עוד בטעם שיושבים בעיגול‪ ,‬והיינו להראות שאין סוף וסיום לתורה‬ ‫עליו חטא' (ויקרא יט‪ ,‬יז)‪ ,‬ועל זה זוחלים וחרדים ומתודים על עוונות שלא עשו הם אלא אחרים עשאום‪ ,‬אם כן יש בזה מדה‬ ‫ג‪ .‬בגמרא שבת‪ :‬אמר רבי יהושע בן לוי‪ ,‬בשעה שירד משה מלפני הקב"ה‪ ,‬בא שטן ואמר לפניו‪ ,‬רבונו של‬ ‫הקדושה‪.‬‬ ‫תחת מדה‪ ,‬חלף מה שמאשימים את עצמם במה שלא חטאו ינתן להם שכר על מצות שלא עשו בפועל'‪ .‬ז‪ .‬בפירושו‬ ‫עולם‪ ,‬תורה היכן היא‪ ,‬אמר לו‪ ,‬נתתיה לארץ‪ .‬הלך אצל ארץ‪ ,‬אמר לה‪ ,‬תורה היכן היא‪ ,‬אמרה לו‪ ,‬אלקים הבין דרכה וגו'‪.‬‬ ‫על ספר תהילים (שם)‪ .‬ח‪ .‬מלשון הכתוב בספר במדבר (יא‪ ,‬יב)‪.‬‬ ‫המשך 'מקורות וביאורים' בעמוד ב'‬ ‫ה׵כה למעשﬣ‬ ‫שהשמחﬣ במעונﬧ‬ ‫מלאכת חורש (ג')‬ ‫לידידנו נכדי רבינו זיע"א‬ ‫האם צריך להוריד מהאילן מערב שבת כל‬ ‫השתמשות בצידי האילן‬ ‫הרה"ג ר' משה יוחנן זינגער שליט"א‬ ‫החפצים שעל האילן‬ ‫א‪ .‬נפסק בשולחן ערוך (סי' של"ו סע' י"ג) "אסור‬ ‫(בן מוה"ר יצחק ז"ל)‬ ‫יב‪ .‬כבר כתבנו במאמר הקודם שאין להניח חפץ ע"ג‬ ‫להשתמש בצדדי האילן אבל בצדי צדדים מותר"‪,‬‬ ‫הרה"ג ר' יהודה משה וועצלער שליט"א‬ ‫האילן אפילו מערב שבת על דעת שישאר שם בשבת‬ ‫כלומר שדפני האילן עצמו הוי גוף האילן ולא מיקרי‬ ‫רב דק"ק מכנובקא בעלזא רמה ד' בית שמש‬ ‫(עי' משנ"ב שם ס"ק ג')‪ ,‬ואם הניח מערב שבת ונשאר ע"ג‬ ‫צדדין‪ ,‬ודבר התחוב או הקשור באילן מקרי צדדי‬ ‫ירושלים – בית שמש‬ ‫האילן בשבת אסור לו ליטול החפץ בשבת (רמ"א שם ‪-‬‬ ‫האילן‪ ,‬וצדי צדדין הוא דבר הנשען בדבר התחוב‬ ‫כיון כשנוטל החפץ בשבת חיישינן שישען על גבי האילן או על אחד‬ ‫באילן‪.‬‬ ‫לרגל שמחת נשואי נכדו ‪ /‬בנו הבה"ח החתן שמשון‬ ‫מענפיו‪ ,‬ריטב"א עירובין ק' ע"א ד"ה ואין נתלין‪ ,‬ועי' מג"א שם ס"ק ב'‪,‬‬ ‫ב‪ .‬ולכן אין לתלות בגד או מגבת על מסמר התקוע‬ ‫ומשנ"ב שם ס"ק י"ב)‪.‬‬ ‫ני"ו למזל טוב בשעטו"מ ביום שלישי פרשת נצבים‬ ‫באילן‪ ,‬ואם תלה עליו מערב שבת אסור ליטלו בשבת‬ ‫וילך באולמי הכרמים – בית שמש‬ ‫יג‪ .‬והנה כל זה בחפצים שדרכו ליטלו מהאילן‬ ‫(עי' שו"ע שם)‪ .‬אך מותר להשתמש במגבת שתלוי על ולהשתמש בו‪ ,‬וכגון נר שמונח ע"ג האילן ביום טוב‬ ‫יה"ר שיזכה לבנות בית נאמן בישראל על אדני התורה וחסידות אמן‪.‬‬ ‫המסמר התקוע לאילן‪ ,‬כיון שהמגבת דינו כצידי צדדין‬ ‫שאפשר להורידו מהאילן ולהשתמש לאורו (עי' שולחן‬ ‫(עי' משנ"ב שם ס"ק ס"ג – אבל צריך להיזהר שלא יטלנו משם‪ ,‬וכן אם‬ ‫נפלה לא יחזור ויתלנו‪ ,‬ונכון להורידו מערב שבת כדי שלא יכשל ערוך סימן תקי"ד)‪ ,‬שאין להניחו על האילן מערב שבת‬ ‫המברכים ומשתתפים בשמחתכם‬ ‫וצריך ליטלם בערב שבת מחשש שמא יטלם בשבת‪.‬‬ ‫באיסור של השתמשות באילן אם יורידו מהאילן)‪.‬‬ ‫כלל קוראי הגליון בא"י ובחו"ל‬ ‫יד‪ .‬אבל חפצים שאין דרכו ליקח מהאילן מותר‬ ‫ג‪ .‬וכן אם תלה סל או שקית ע"ג המסמר מערב‬ ‫שבת‪ ,‬מותר לו בשבת להניח או ליטול חפצים מתוך להשאירו על גביו מערב שבת‪ ,‬ולכן מותר להשאיר ע"ג‬ ‫הסל כיון שדין הסל כצידי צדדין (עי' משנ"ב שם ס"ק ס"ג – האילן נדנדה‪ ,‬ערסל‪ ,‬יתד‪ ,‬וחבל כביסה או בית לציפר‬ ‫המשך 'מקורות וביאורים' מעמוד א'‬ ‫דרור וכדו'‪ ,‬מאחר שמקומם הקבוע הוא באילן ולא‬ ‫ובתנאי שאין הענף מתנדנד עי"ז)‪.‬‬ ‫הלך אצל ים ואמר לו‪ ,‬אין עמדי‪ .‬הלך אצל תהום‪ ,‬אמר לו אין בי‪ ,‬שנאמר (איוב כח‪ ,‬יד)‬ ‫'תהום אמר לא בי היא וים אמר אין עמדי‪ ,‬אבדון ומות אמרו באזנינו שמענו שמעה'‪.‬‬ ‫חיישינן שיטלם משם בשבת (והוא הדין בגדי חול שהשאיר‬ ‫חזר ואמר לפני הקב"ה‪ ,‬רבונו של עולם‪ ,‬חיפשתי בכל הארץ ולא מצאתיה‪ ,‬אמר לו‪,‬‬ ‫ע"ג חבל הכביסה התלוי על האילן‪ .‬עי' שו"ע סי' של"ו סע' א'‪ ,‬ומשנ"ב‬ ‫האם קורת עץ שמחובר לאילן דינו כצדדין‬ ‫לך אצל בן עמרם‪ .‬הלך אצל משה‪ ,‬אמר לו‪ ,‬תורה שנתן לך הקב"ה היכן היא‪ ,‬אמר לו‪,‬‬ ‫שם סע' א'‪ .‬ושו"ע סימן רע"ז סע' ד')‪.‬‬ ‫ד‪ .‬כתבו האחרונים שכל כמה חלקים שמייצרים‬ ‫וכי מה אני שנתן לי הקב"ה תורה‪ ,‬אמר לו הקב"ה למשה‪ ,‬משה‪ ,‬בדאי אתה ‪ -‬אמר‬ ‫לפניו‪ ,‬רבונו של עולם‪ ,‬חמודה גנוזה יש לך שאתה משתעשע בה בכל יום‪ ,‬אני אחזיק‬ ‫טו‪ .‬אבל נחלקו האחרונים בכלים שאין הדרך‬ ‫יחד כלי הרי זה נקרא ככלי אחד‪ ,‬ולכן אם מחובר חפץ‬ ‫טובה לעצמי ‪ -‬אמר לו הקב"ה למשה‪ ,‬הואיל ומיעטת עצמך ‪ -‬תקרא על שמך‪,‬‬ ‫לאילן ע"י מסמרים אינו נקרא צדי צדדין של האילן להשאירם על האילן אבל גם אינו מסירם תיכף ומיד‪,‬‬ ‫שנאמר (מלאכי ג‪ ,‬כב) זכרו תורת משה עבדי וגו'‪ .‬ד‪ .‬ונדפס בפרשת וזאת הברכה על‬ ‫(כלומר דהו"א שהמסמר שמחברו להאילן זה צד האילן והחפץ היא לדעת השולחן ערוך הרב (סימן תקי"ד סעיף ט"ז) מותר‬ ‫הפסוק 'לכל האותות והמופתים' וגו׳‪ .‬ה‪ .‬פירוש‪ :‬שאם לא יצליח הרשע בתרמיתו‪.‬‬ ‫ו‪ .‬בגמרא כתובות‪:‬‬ ‫והוא מלשון הכתוב בספר משלי (יב‪ ,‬כז)‪ .‬ושם בפירוש רש״י‪.‬‬ ‫צדי צדדין) אלא המסמרים והחפץ נחשבים ככלי אחד להניח בע"ש על האילן שאר חפצים הניטלים בשבת‬ ‫'אשרי שומרי משפט עושה צדקה בכל עת' (תהילים קו‪ ,‬ג) וכי אפשר לעשות צדקה בכל‬ ‫ונקרא צדי האילן ואסור להניח שם חפץ בשבת או ואין חוששים שמא יטלם מע"ג האילן‪ ,‬כיון שאין הדרך‬ ‫ליטול משם חפץ שהיה מונח עליו מערב שבת (עי' מגן להסירם תיכף ומיד (דיוק התהלה לדוד סי' רע"ז ס"ק ז' משולחן‬ ‫עת‪ ,‬דרשו רבותינו שביבנה‪ ,‬ואמרי לה רבי אליעזר‪ ,‬זה הזן בניו ובנותיו כשהן קטנים'‪.‬‬ ‫ז‪ .‬ברש"י הוריות‪' :‬נפשע – נמרד שמרד בו שפירש ממנו'‪ .‬עכ"ל‪ .‬והביטוי 'קרית עוז'‬ ‫אברהם סימן ש"ה ס"ק י'‪ ,‬ומשנה ברורה שם ס"ק ס"ז)‪.‬‬ ‫הוא ביטוי לאברהם‪ ,‬וכן קראו הנביא (ישעיה נא‪ ,‬א ב) 'צור' דהיינו אבן קשה (רש"י שם)‪ ,‬וכתב‬ ‫ערוך הרב סי' תקי"ד סט"ז‪ ,‬שכתב 'אסור להניח נר דולק ע"ג אילן וכו'‬ ‫הרא"ש (נזיר כג‪ ).‬דאף על פי שבאמת לוט היה בנו של הרן‪ ,‬דהיינו בן אחי אברהם ולא‬ ‫גזרה שמא יטלנו מע"ג האילן לכשיכבה ביו"ט'‪ ,‬ולכאו' למה לא כתב‬ ‫ה‪ .‬ולכן אין לתלות בגדים או מגבת על יתד‬ ‫אחיו ממש‪ ,‬מכל מקום מצאנו שקראו אברהם 'אח'‪ ,‬כדכתיב 'ויאמר אברהם אל‬ ‫דחיישי' שמא יטלנו בשעה שהוא דולק דהא מותר לטלטלו ביו"ט‪,‬‬ ‫ח‪.‬‬ ‫לוט אל נא תהי מריבה ביני ובינך וגו' כי אנשים אחים אנחנו' (בראשית יג‪ ,‬ח)‪.‬‬ ‫ומבאר דלא חיישי' אלא בנר ודכוותי' שכן דרכו לאחר שכבה נוטלין‬ ‫המחובר לאילן ע"י מסמרים‪ ,‬ודינו כצידי האילן‬ ‫י‪ .‬שהחרוצים‬ ‫ט‪ .‬חסד ודעת אלקים חשוב יותר מקרבנות‪.‬‬ ‫פירוש‪ :‬טענה‪.‬‬ ‫אותו תיכף ומיד‪ ,‬משא"כ בשאר חפצים הניטלין בשבת)‪.‬‬ ‫שאסור לתלות עליו כלום (ולא אמרינן שהמסמרים דינו‬ ‫מתעשרים רק ע"י עזר עליון‪.‬‬ ‫כצידי אילן ודינו כצדדי צדדי האילן כמ ו שכתבנו לעיל‪ ,‬עי' משנה‬ ‫טז‪ .‬ולמשנה ברורה (סי' של"ו סקי"ב)‪ ,‬כלים שעלול‬ ‫ברורה סימן ש"ה ס"ק ס"ז)‪.‬‬ ‫להשתמש בהם אסור להניח דחיישי' שמא יטלנו (ומדויק‬ ‫ו‪ .‬וכן קורת עץ שחברוהו לאילן במסמרים דינה‬ ‫לנדב 'פרנס השבוע'‬ ‫ממה שכתב המשנה ברורה שם 'דמתוך שהוא משתמש בהם אתי‬ ‫להורידם'‪ ,‬משמע יותר שאם הם דברים שאין רגילות להשתמש בהם‬ ‫בתדירות מותר להניחם ע"ג האילן מער"ש‪ ,‬וכן מוכח במשנ"ב סי'‬ ‫כצדדי אילן ואסור לסמוך עליה ספסלים שולחנות‪ ,‬או‬ ‫בגדים ושאר חפצים‪ ,‬ואם הניח עליהם אסור ליטול (על‬ ‫ניתן לחייג למס'‬ ‫תרכ"ח סקי"ז‪ ,‬וכן מסיק הגרשז"א זצ"ל מובא בשש"כ פכ"ו הע' נ"ה)‪.‬‬ ‫פי דברי המגן אברהם שם)‪.‬‬ ‫‪079-9697-784‬‬ ‫יז‪ .‬וכגון שישנם בגדים התלוים על האילן מערב‬ ‫ז‪ .‬תקע יתד‪ .‬יש שכתבו שאפילו אם תקע יתד‬ ‫בקורה המחוברת לאילן‪ ,‬דינו כצידי האילן ואין לתלות שבת‪ ,‬אבל אין דרכו להורידו מהאילן (כיון שיש לו בגדים‬ ‫או 'בנדרים פלוס' ע"ש מכון ישמח לב פרויקירכען‬ ‫שם חפצים (שו"ת שבט הקהתי ח"ה סי' ס"ב‪ ,‬כיון שדינו ככלי אחד אחרים המוכנים לו)‪ ,‬ה"ז תלוי במחלוקת השולחן ערוך הרב‬ ‫והמשנה ברורה שלדעת השולחן ערוך הרב אין צריך‬ ‫וכמו שהקדמנו לעיל)‪.‬‬ ‫להסירם מהאילן בערב שבת‪ ,‬ולדעת המשנה ברורה‬ ‫שדינו ככלי אחד כמו שהארכנו לעיל)‪ ,‬וגם אסור לישב עליה בשבת‪.‬‬ ‫האם מותר לישב על נדנדה (סווינג) שמחובר לאילן צריך להסירם מהאילן בערב שבת‪.‬‬ ‫כב‪ .‬ואף באופן שהנדנדה מחוברת מצד אחד להבאנגלו (הבית)‬ ‫בשבת‬ ‫יח‪ .‬והיוצא מזה שלושה אופנים של בגדים התלוים‬ ‫ורק מצד השני היא מחוברת לאילן (וזה דוגמה מצויה מאוד)‪ ,‬מכל‬ ‫על האילן מערב שבת א‪ .‬צריך לחפץ זה בשבת וכגון‬ ‫ח‪ .‬ע"פ מה שהקדמנו לעיל יוצא להלכה שנדנדה‬ ‫מקום גם באופן כזה צריך להיזהר להוריד משם בערב שבת כל‬ ‫בגד של שבת התלוי על האילן‪ ,‬או שולחן או ספסל‬ ‫המחוברת על האילן ממש‪ ,‬אסור לישב עליה בשבת‬ ‫החפצים שרגיל להשתמש עמהם במשך השבת‪ ,‬וכן אין לשבת‬ ‫שסמכו על האילן מערב שבת צריך בערב שבת‬ ‫ודינו כצידי האילן‪ ,‬ואפילו שמחובר רק לענפי האילן‬ ‫עליו בשבת‪.‬‬ ‫להורידם מהאילן ב‪ .‬אינו צריך לבגד זה בשבת וכגון‬ ‫מ"מ דינו כצידי האילן ואין לישב על נדנדה כזו‪.‬‬ ‫כג‪ .‬אבל אם הנדנדה תלוי על יתד המחובר לאילן מותר לישב‬ ‫בגדי חול מותר להשאירם על האילן מערב שבת ג‪.‬‬ ‫ט‪ .‬וכן אין ליישב על הנדנדה שתקוע לאילן ע"י‬ ‫עליה ודינו כצידי צדדין‪ ,‬אבל יזהר שהאילן חזק ויציב ולא יתנדנד‬ ‫אפשר שיצטרך לזה בשבת ומסתמא לא יצטרך לזה‬ ‫מסמרים‪ ,‬ע"פ מה שהקדמנו לעיל שכל כמה חלקים‬ ‫האילן בנדנודו‪.‬‬ ‫בשבת‪ ,‬וכגון גרביים התלויים על האילן מערב שבת‪,‬‬ ‫שמיוצרים יחדיו הרי זה נקרא ככלי אחד‪.‬‬ ‫בזה נחלקו השולחן ערוך והמשנה ברורה‪.‬‬ ‫כד‪ .‬וכן מצוי בערי הקאנטרי שתולים בגדים ע"ג חבל‬ ‫י‪ .‬אבל נדנדה התלוי על יתד שתקוע באילן מותר‬ ‫המחובר לאילן ע"י מסמרים‪ ,‬וצריך להיזהר להוריד מערב שבת‬ ‫כמה דוגמאות המצויות בערי הקאנטרי‬ ‫לישב עליה ודינו כצידי צדדין‪ ,‬אבל יזהר שהאילן חזק‬ ‫כל הבגדים שיצטרך לזה במשך השבת (וכתבנו לעיל מחלוקת‬ ‫יט‪ .‬והנה בערי הקאנטרי מצוי דוגמאות אלו ולכן‬ ‫ויציב ולא יתנדנד האילן בנדנודו‪.‬‬ ‫האחרונים באופן שאינו שכיח שיורידם בשבת – וכ"ז בחבל המובר לאילן‬ ‫נאריך קצת בענין זה‪.‬‬ ‫סיכום להלכה‪ .‬והיוצא מזה שלושה אופנים של‬ ‫במסמרים שדינו ככלי אחד)‪.‬‬ ‫כ‪ .‬כשחזר מהמקווה בערב שבת ושכח והניח‬ ‫נדנדה המחוברת לאילן א‪ .‬נדנדה המחוברת לאילן‬ ‫כה‪ .‬ואם החבל תלוי על יתד המחובר לאילן מותר ליקח משם‬ ‫המגבת ע"ג ענפי האילן או על מסמר התקוע באילן‪,‬‬ ‫ממש שאסור לישב עליה בשבת ב‪ .‬נדנדה התקוע לאין‬ ‫בשבת הבגדים שצריך לו בשבת‪ ,‬כיון שדינו כצידי צדדין‪ ,‬ואין‬ ‫צריך להיזהר להורידו מערב שבת כדי שלא יכשל‬ ‫ע"י מסמרים שג"כ אסור לישב עליה בשבת ג‪ .‬נדנדה‬ ‫צריך להיזהר להורידו מהאילן בערב שבת (וכמו שכבר הארכנו)‪.‬‬ ‫ויורידם בשבת (וכמו כל דבר שרגיל להשתמש בשבת שצריך‬ ‫התלוי על יתד שתקוע באילן שמותר לישב עליה‬ ‫כו‪ .‬אבל צריך להיזהר מאוד שאפילו אם רוב הבגדים תלויים‬ ‫להורידו מהאילן בערב שבת‪ ,‬וכמו שכבר הארכנו שבוע שעבר)‪.‬‬ ‫בשבת‪.‬‬ ‫על החבל שמחובר לאילן ע"י ווים ודינם כצידי צדדין שמותר‬ ‫כא‪ .‬וכן מצוי מאוד בערי הקאנטרי שהנדנדה (סווינ"ג)‬ ‫יא‪ .‬אבל פשוט שאסור לתלות הנדנדה ע"ג האילן‬ ‫ליטלם בשבת‪ ,‬מכל מקום מצוי כשאין מקום ע"ג החוט שוכחים‬ ‫מחוברת לאילן‪ ,‬לכן צריך להיזהר להוריד משם בערב‬ ‫בשבת שדינו כמשתמש בצידי האילן (דהיינו שמשתמש בוו‬ ‫ותולים בגדים גם על ענפי האילן‪ ,‬ובכהאי גוונא צריך להיזהר שלא‬ ‫שבת כל החפצים שרגיל להשתמש עמהם בשבת (כיון‬ ‫המחובר לאילן)‪ ,‬וכן אין ליטול הנדנדה מהאילן בשבת (שאין‬ ‫להורידו בשבת ואפילו בשינוי‪.‬‬ ‫שהנדנדה דינו כצידי האילן ואפילו שמחובר לאילן ע"י מסמרים כיון‬ ‫ליקח חפץ מצידי האילן)‪.‬‬