gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

שירת התורה · Shiras Hatorah — כי תבוא (2026-08-24)

מוציא לאור: שירת התורה · Shiras Hatorah

שבוע: כי תבוא (2026-08-24)

שירת התורה · Shiras Hatorah — כי תבוא (2026-08-24)

פתח את ה-PDF הורדה

‫פרשת כי תבוא‬ ‫תשפ"ו‬ ‫שנה ו' גליון ‪310‬‬ ‫תוכן העניינים‬ ‫עיקר השירה הוא על החזרה לנקודת הראשית‬ ‫פרשת כי תבוא ‪............................................‬ד‬ ‫וההתחדשות ‪ ................................................‬כא‬ ‫ביכורים ותפלה ענינם להחזיר הראשית להקב"ה‬ ‫ושמחת בכל הטוב זה אשתו ‪...........................‬כב‬ ‫‪ ..................................... ................................‬ה‬ ‫תיקון כפיית טובה דאדם הראשון ‪..................‬כב‬ ‫בכל עת ורגע יכולים לעורר ההתחדשות ‪ ...........‬ה‬ ‫ושמחת בכל הטוב זה הקב"ה ותורתו ‪.............‬כב‬ ‫ע"י נתינת הראשית מתעורר השמחה והברכה ‪ ..‬ה‬ ‫התורה היא השירה בעצמה ‪............................‬כב‬ ‫פירוט המעשים מחמת חשיבותם ‪ .....................‬ה‬ ‫האם חובת ביעור הוא מצוה בפני עצמו ‪ ...........‬כג‬ ‫מצות ביכורים הכנה לר"ה ‪ ...............................‬ו‬ ‫לאיזה חטא מתייחס וידוי מעשר ‪....................‬כד‬ ‫בסליחות אנו מתייחסים להכניסה והביאה ‪ .......‬ז‬ ‫במה שמקרא ביכורים נקרא וידוי ‪..................‬כד‬ ‫דלת לפנים מדלת ‪ ............................................‬ז‬ ‫גדר וידוי הוא פני' להקב"ה בדרך התקרבות ‪ ..‬כה‬ ‫כל עניני הפרשה שייכים זה לזה ‪ .......................‬ז‬ ‫וידוי ביכורים ומעשר הכנה לימים הנוראים ‪ ...‬כה‬ ‫עבודת ההודאה למעשה בימים אלו ‪ ..................‬ז‬ ‫האם עבירה באונס מעכבת את הוידוי‪ .............‬כו‬ ‫סגולת קריאת פרשת ביכורים בער"ה ‪ ...............‬ח‬ ‫בטעם שביטל יוחנן כה"ג וידוי מעשר ‪ ..............‬כו‬ ‫הכנה לש"ק פרשת כי תבוא ור"ה ‪ ....................‬ח‬ ‫דין וידוי מעשר בזמנינו ‪ ..................................‬כז‬ ‫ענין הקימה והכיבוד למביאי הביכורים ‪ ...........‬ט‬ ‫טעם דבזמנינו אין להגיד וידוי מעשר ‪ ..............‬כז‬ ‫קימה לכל עושה מצוה ‪ ....................................‬ט‬ ‫חובת הדקדוק בתפלה לפני ה' ‪ .......................‬כח‬ ‫ד' דרכים בביאור ענין זה ‪ .................................‬י‬ ‫איך מתפארים לפני הקב"ה ‪ ..........................‬כח‬ ‫דוקא אם ההליכה הוא מעצם המצוה ‪ ...............‬י‬ ‫ביאור שמחתי ושימחתי בו ‪ ............................‬כח‬ ‫מה שאומר כאילו בא רק היום לא"י ‪ .................‬י‬ ‫ע"י וידוי מעשר אפשר לבוא להקב"ה בתביעה כט‬ ‫חובת הכרת הטוב אפי' אחרי הרבה דורות ‪ ......‬יא‬ ‫המנהג לקרוא השקיפה בקול רם ‪ ...................‬כט‬ ‫צורת הכרת הטוב להביט על כמה דורות ביחד ‪ .‬יא‬ ‫מה שבשני וחמישי קוראים גם פ' וידוי מעשר ‪ .‬כט‬ ‫חסד ה' עם הג"ר רבי אליעזר גורדון זצ"ל ‪ .......‬יב‬ ‫ההבדלים בין מקרא ביכורים לוידוי מעשר ‪ .......‬ל‬ ‫*דין גר שאמו מישראל לענין מקרא ביכורים ‪ ...‬יב‬ ‫מח' הגרי"ז והצ"פ אי וידוי מעשר מדין קריאת‬ ‫*האם להלכה גר מביא וקורא ‪ .........................‬יד‬ ‫פרשה ‪ ..........................................................‬לא‬ ‫*האם משפחת האם קרויה משפחה בליכא‬ ‫אי יכול להוציא את חבירו בוידוי מעשר ‪ ..........‬לב‬ ‫משפחת האב ‪ .................................................‬יד‬ ‫לא שייך לשנות כלל מצורת הפרשה ‪ ................‬לג‬ ‫*זה היה הנדון בין המגדף ומשה רבינו ‪............‬טז‬ ‫מקרא ביכורים הי' מעמד של קריאת התורה‪ ...‬לג‬ ‫*האם יש חילוק בין שתוקי לגר ‪......................‬טז‬ ‫האם הי' צריך ס"ת למקרא ביכורים ‪ ..............‬לג‬ ‫*איזה שם כותבים בגט ומעלים אותו לתורה ‪ ....‬יז‬ ‫האם הי' צריך לדקדק באותיותיה ‪ ..................‬לד‬ ‫מתי אפשר לכתוב שם האם ‪ .............................‬יז‬ ‫האם הי' צריך לדקדק בטעמי המקרא ‪ ............‬לד‬ ‫ביאור צא ולמד מה ביקש וכו' ‪ ........................‬יח‬ ‫החילוק בגר בין ביכורים לוידוי מעשר ‪............‬לה‬ ‫מה דמזכירים ענין לבן בדוקא ‪ ........................‬יח‬ ‫מצות ביכורים נעשית בלב ובנפש ‪.....................‬לו‬ ‫מה דבליל הסדר קבעו פרשת ביכורים דוקא ‪ ....‬יט‬ ‫סגולת ההודאה לפני יום הדין ‪.........................‬לו‬ ‫פרשה זו מבטא ההודאה על יצ"מ ‪ ...................‬יט‬ ‫ביאור ענין האמרת והאמירך ‪..........................‬לו‬ ‫בענין ארמי אבד אבי ‪ ......................................‬יט‬ ‫הדיבור האחרון של מו"ז זצ"ל לפני פטירתו ‪ ....‬לז‬ ‫חובת השמחה בהבאת ביכורים ‪........................‬כ‬ ‫הבדל בין ישראל לגוי בעת המיתה ‪ ..................‬לז‬ ‫חובת השירה בהבאת ביכורים ‪ .......................‬כא‬ ‫ביאור ענין הקמת האבנים וכתיבת התורה‬ ‫מח' רש"י ותוס' מה הי' השיר ‪ ........................‬כא‬ ‫בעברם את הירדן ‪..........................................‬לח‬ ‫השירה הוא מדין שירה על הקרבן ‪ .................‬כא‬ ‫אין אנו עושים זכר לעשרה בניסן ‪....................‬לח‬ ‫ביאור מה דשרו מזמור שיר חנוכת ‪ ................‬כא‬ ‫התוכחה שבתמהון לבב ‪ ................................‬לט‬ ‫הביכורים גורמים לחנוכת והתחדשות הבריאה‬ ‫ביאור הפסוק תחת אשר לא עבדת וגו' ‪ .............‬מ‬ ‫‪ ................................... ................................‬כא‬ ‫ב‬ ‫תוכן העניינים‬ ‫תוס' סכנה בחוזרים למצרים באניות ‪ ..............‬נב‬ ‫פשוטו של מקרא לא כתוב כאן חובת שמחה‪ .....‬מ‬ ‫ברכת הגומל כשחזרו למצרים באניות ‪ ............‬נב‬ ‫רבותינו הוציאו מפסוק זה חובת השמחה‬ ‫המדה ה טובה בהא שלא יקנו אותם לעבדים ‪ ....‬נג‬ ‫בעבודת ה' ‪ .....................................................‬מ‬ ‫השייכות בין פ' כי תבוא וכניסה לבנין חדש ‪ ......‬נג‬ ‫האם יש מצוה להיות בשמחה תמיד ‪ ...............‬מב‬ ‫בירור בענין מצבו של גוי לאחר מיתתו ‪ ............‬נה‬ ‫ושמחת בכל הטוב הוא מצוה תמידית ‪ .............‬מג‬ ‫האם שייך שיהי' לגוי חלק לעוה"ב ‪ .................‬נה‬ ‫השמחה שזכינו להתחנך עם יסודות האמונה‪ ...‬מג‬ ‫הלכה כר"י דיש לחסידי אוה"ע חלק לעוה"ב ‪ ....‬נו‬ ‫ביאור ענין שמחה של מצוה ‪ ...........................‬מד‬ ‫איזה סוג עוה"ב יש לגוי ‪ ..................................‬נו‬ ‫בטעם שנקט רש"י מצות הכנסת כלה ‪ .............‬מה‬ ‫לרש"י עוה"ב קאי על ימות המשיח ‪ ..................‬נז‬ ‫ביאור גודל מעלת שמחת חתן וכלה ‪ ................‬מו‬ ‫גוי מהול לשם מצוה יכול להכנס לגן עדן ‪ .........‬נח‬ ‫התיגרא בכל כתובה הוא כדי לבטל השמחה ‪....‬מז‬ ‫שי' הרמב"ם דבעי' דוקא גר תושב ‪ ..................‬נט‬ ‫*התוכחה של התפשטות שחין הרע ‪ ................‬מח‬ ‫האם יש מצוה להשתתף בהלויית חסיד מאוה"ע‬ ‫*לא יתרפא הנגע רק ע"י פריחה בכולו ‪ ............‬מח‬ ‫‪ ..................................... ................................‬ס‬ ‫*ההבדל בין שחין של פ' נגעים ושחין רע של‬ ‫*השלמה לפרשת כי תצא בענין קציצת בהרת ‪ .‬סב‬ ‫התוכחה ‪ ......................................................‬מח‬ ‫*האם מותר למרוח משחה במקום נשירת‬ ‫*נגעים איננו מחלה המדבקת ‪.........................‬מט‬ ‫השערות ‪ ......................................................‬סב‬ ‫*דין מחית בשר חי ופריחה בכולו והלימוד מזה ‪ .‬נ‬ ‫התוכחה בחזרה למצרים ע"י אניות דוקא ‪ .......‬נא‬ ‫לתגובות להנצחות ולקבלת הגליון במייל‬ ‫שמעון יצחק ראקאוו‬ ‫‪0527614717‬‬ ‫‪syrakow79@gmail.com‬‬ ‫שיעור שבועי (עברית) בביהמ"ד משובב נתיבות‬ ‫אור ליום חמישי משעה ‪11:30 - 11‬‬ ‫אפשר לשמוע בקול הלשון‪03-6171111- 7-916717:‬‬ ‫בענגלאנד‪02 08-1917000- 7-916717 :‬‬ ‫או בקו משובב נתיבות‪0733718341-7-‬‬ ‫ג‬ ‫התורה‬ ‫פרשת כי תבוא‬ ‫שירת‬ ‫בפסוק הבא "אשר תביא מארצך אשר ה"א נתן לך‬ ‫פרשת כי תבוא‬ ‫נחלה" ‪ 1‬פשיטא שכן הוא‪.‬‬ ‫פרשה זו נקראת כי תבוא ע"ש הביאה לא"י‪ ,‬וענין הביאה‬ ‫ד‪ :‬וירשתה וישבת בה וצ"ע למה באמת חלה מצות‬ ‫וההבאה מוזכר כמה פעמים אשר "תביא" מארצך‪,‬‬ ‫ביכורים רק אחרי כיבוש וחילוק‪ ,‬ובפשוטו דרק אז יוכל‬ ‫"ובאת" אל הכהן‪ ,‬כי "באתי" אל הארץ‪" ,‬ויביאנו" אל‬ ‫לומר על האדמה אשר נתת לי‪ ,‬אלא דא"כ ל"ל קרא‪,‬‬ ‫המקום הזה‪ ,‬הנה "הבאתי" את ראשית וגו' בכתיבת דברי‬ ‫ובהכרח דהי' שייך לומר אשר נתת לי גם לפני זה‪,‬‬ ‫התורה על האבנים כתוב למען אשר "תבוא" אל הארץ‬ ‫וכמבואר בהערה בשם הגרי"ז‪ 2 ,‬וא"כ שוב תק' ל"ל‬ ‫וגו' ברוך אתה "בבאך"‪ ,‬והפרשה מתחילה עם מצות‬ ‫באמת כיבוש וחילוק‪.‬‬ ‫ביכורים שחלה רק אחרי כיבוש וחילוק‪ ,‬וממשיכה עם‬ ‫מקרא ביכורים‪ ,‬ביעור עם וידוי מעשרות‪ ,‬הקמת כלל‬ ‫ה‪ :‬ולקחת מראשית וגו' למה פירטה התורה כל פעולה‬ ‫ישראל לעם‪ ,‬וכריתת ברית אתם ע"י ברכות וקללות‬ ‫ופעולה‪ ,‬הלקיחה והשימה בטנא‪ ,‬וההליכה למקדש‪,‬‬ ‫והזכרת חסדי ה' בסוף הפרשה‪.‬‬ ‫דהול"ל והבאת את ראשית פרי האדמה וגו'‪ .‬וכן במשנה‬ ‫[ביכורים פ"ג מ"א] פירט‪ ,‬יורד אדם לתוך שדהו ורואה‬ ‫וצ"ב איך כל עניני הפרשה קשורים זל"ז‪ ,‬וגם איך כולם‬ ‫תאינה שביכרה‪ ,‬מה איכפ"ל איך ראה העיקר שיביא‬ ‫תלויים בעצם הביאה לארץ שע"ש נקרא כל הפרשה‪ .‬גם‬ ‫התאנה שביכרה ראשון‪.‬‬ ‫מבואר בפרשה ענין השמחה כמ"ש ושמחת בכל הטוב‬ ‫וכתוב וזבחת שלמים ואכלת שם ושמחת לפני ה"א וגו'‬ ‫גם בכלל צ"ע למה בחרה התורה לחזור על פרשת‬ ‫וכן הקללות באים על חוסר השמחה שנא' תחת אשר לא‬ ‫ביכורים יותר מכל מתנות כהונה שכבר נתפרשו בתורה‪,‬‬ ‫עבדת את ה"א בשמחה וטוב לבב‪ ,‬עוד מבואר כמה‬ ‫והרי גם עצם מצות ביכורים כבר נכתב בפ' משפטים‬ ‫פעמים ענין היום הזה כמ"ש היום הזה ה"א מצוך וגו'‬ ‫[שמות כ"ג י"ט] וכי תשא [שם ל"ד כ"ו] ורק מצות קריאה‬ ‫את ה' האמרת היום וגו' וה' האמירך היום וגו' היום הזה‬ ‫עדיין לא נתפרש‪ .‬ועוד יל"ע למה נסמכה למחיית עמלק‬ ‫נהיית לעם וגו' ויצו משה ביום ההוא ואחר התוכחה ולא‬ ‫הנאמר בסו"פ כי תצא‪.‬‬ ‫נתן ה' לכם וגו' עד היום הזה וצ"ב מהו ענינו של היום‬ ‫והנראה בעז"ה בהקדם דברי המדרש תנחומא בתחלת‬ ‫הזה‪.‬‬ ‫הפרשה עה"פ "היום הזה ה"א מצוך לעשות את החקים"‬ ‫גם יל"ע איך מצות ביכורים תלוי' בעבודתינו עכשיו‬ ‫וגו' [לקמן פסוק ט"ז] זה שאמר הכתוב "בואו נשתחוה‬ ‫להכנה לקראת יום הדין‪ ,‬דבשלמא ברכות וקללות הלא‬ ‫ונכרעה נברכה לפני ה' עושינו" והלא כריעה בכלל‬ ‫אמרו חז"ל דלכן אנו קוראין אותו עכשיו כדי שתכלה‬ ‫השתחוואה והשתחוואה בכלל כריעה ומה ת"ל‬ ‫שנה וקללותי'‪ ,‬אבל מה זה שייך למצות ביכורים‬ ‫נשתחווה ונכרעה נברכה‪ ,‬אלא צפה מרע"ה ברוה"ק‬ ‫דלכאורה ל"ש כלל לר"ה ויום הדין‪.‬‬ ‫וראה שביהמ"ק עתיד ליחרב והביכורים עתידין ליפסק‪,‬‬ ‫עמד והתקין ליש ראל שיהיו מתפללין ג"פ בכל יום‪ ,‬לפי‬ ‫והנראה בעז"ה בהקדם כמה הערות על פסוק ראשון‪:‬‬ ‫שחביבה תפלה לפני הקב"ה וכו' לכך נאמר היום הזה‬ ‫ה"א מצוך לעשות וגו' וצ"ב טובא מה ענין תפלה‬ ‫והיה כי תבוא אל הארץ אשר ה"א נותן לך נחלה‬ ‫וירשתה וישבת בה‪[ :‬כ"ו א']‬ ‫לביכורים‪.‬‬ ‫א‪ :‬והי' לכאורה הול"ל "כי תבוא" כמו שאמר "כי תצא"‬ ‫ולמה הוסיף מלת והי'‪[ ,‬וכבר עמד בזה החת"ס בתורת משה‬ ‫וכן בדרשותיו עמ' שמ"ו] עוד יל"ע דאין והי' אלא לשון‬ ‫שמחה ואיזה שמחה מיוחדת יש בזה‪.‬‬ ‫‪ 1‬ואור החיים הק' מחדש דשמיטה פטור מביכורים לפי שאינו שלו‪ ,‬והק'‬ ‫עליו במנ"ח מצוה צ"א מרש"י משפטים כ"ג י"ט דמפורש דחייב‪.‬‬ ‫ב‪ :‬כי תבוא וצ"ע הלא דין ביכורים חלה רק אחרי כיבוש‬ ‫‪ 2‬הק' הגרי"ז [רשימות תלמידים] ל"ל קרא דבעי' כיבוש וחילוק‪,‬‬ ‫וחילוק כמ"ש אח"כ וירשתם וישבת בה וכדפירש"י‪,‬‬ ‫תיפו"ל דלפני כיבוש וחילוק ל"ה אדמתך‪ ,‬ותי' ע"פ ירושלמי פ"א‬ ‫וא"כ למה כ' כי תבוא כאילו תלוי בעצם הביאה‪ .‬וכ"ה‬ ‫מביכורים דבקונה פירות תלושים וא"כ קנה הקרקע מביא וקורא‪ ,‬וא"כ‬ ‫ס"ד דה"ה בנכנסו לארץ וזכו בפירות תלושין ואח"כ כבשו יתחייבו‪.‬‬ ‫בחת"ס שם והביאו גם בשם ההפלאה‪.‬‬ ‫עוד תי' דנפק"מ לחלק בני גד ובני ראובן דמצד תנאי משה רבינו זכו בה‬ ‫מיד אחרי כיבוש ורק הם התחייבו לחכות עד אחרי חילוק וא"כ ס"ד‬ ‫ג‪ :‬אל הארץ אשר ה"א נותן לך נחלה וצ"ע למה יש‬ ‫דיתחייב בביכורים לפני חילוק‪ .‬עוד תי' דקמ"ל קרא דצריך לחכות עד‬ ‫לחלוקת כל השבטים ולא סגי בשבט שקיבל חלקו אף שזה כבר שלו‪.‬‬ ‫להדגיש אשר ה"א הוא זה שנותן לך‪ ,‬וכן חזר ע"ז‬ ‫ובנו הגרמ"ד זצ"ל תי' דס"ד דיש לישראל לפני חלוקה תורת שותפין‬ ‫שמחוייבין בביכורים‪.‬‬ ‫ד‬ ‫התורה‬ ‫פרשת כי תבוא‬ ‫שירת‬ ‫והיא הטבע והעוה"ז המסתרת ההתחדשות אך בכח‬ ‫ביכורים ותפלה ענינם להחזיר הראשית‬ ‫האדם להאיר הנקודה מהחשיכה וז"ש היום הזה ה"א‬ ‫מצוך לעשות פי' למצוא בחי' היום הזה שהיא התגלות‬ ‫להקב"ה‬ ‫האור בחינת אספקלריה דנהרא‪ ,‬גם תוך המעשה ממש‬ ‫ופי' בשפ"א בשם החי' הרי"ם "כי מצות ביכורים הוא‬ ‫שהיא מסתיר הנקודה הנ"ל והיא ע"י מצוות דכ' נר‬ ‫ליתן את הראשית מהכל להש"י וכן התפלות בשינוי‬ ‫מצוה דכיון שמצוה היא במעשה גשמי ויש בה חיות‬ ‫הזמנים ערב ובוקר וצהרים וכו' כי הכל תלוי בהראשית‬ ‫הקב"ה בהציווי לעשותה בכח האדם להתדבק על ידה‬ ‫כמ"ש טוב אחרית דבר כשהוא מראשיתו טוב‪ ,‬וכן‬ ‫לאור הגנוז וכו' וכפי מה שהאדם מברר החיות שבכל‬ ‫מראשית השנה נדון מה יהא בסופה אינו דוקא בר"ה רק‬ ‫דבר ובעיניו כחדשים נתגלה לו ההתחדשות באמת וז"ש‬ ‫כל שינוי ודבר חדש נמשך הכל אחר הראשית‪ ,‬וכל דבר‬ ‫שמוע בישן תשמע בחדש שכפי מה שמאמין שיש‬ ‫בראשיתו צריך ‪ 3‬שמירה כי בתחלת שבא הדבר מן‬ ‫בחינה גנוזה מהש"י אף שנסתר מבחוץ כך זוכה‬ ‫השורש אל האדם עומד לחסרון‪ ,‬וגם כי כל מקבל צריך‬ ‫להתגלות הפנימיות‪ ,‬וכן נשתחווה ונכרעה פי' השתחויי'‬ ‫שמירה שלא יבוא לידי גבהות לכן כל מי שיש לו בחי'‬ ‫שרוצה להכניע עצמו ונכרעה לשון נפעל שכפי הרצון‬ ‫ראש צריך שמירה‪ ,‬והעצה היא קבלת מלכותו ית'‬ ‫באמת זוכה להתגלות האמת להיות נכנע באמת‬ ‫להתדבק בו ולהחזיר אליו הראשית ולזכור כי הכל שלו‪,‬‬ ‫לאמיתו"‪[ .‬תרל"א]‬ ‫לכן מיד שבאו לארץ הי' מצות ביכורים‪ ,‬וכן בפשט בכ"ד‬ ‫דכ' ע"ז בראשית ברא פירשו ז"ל בשביל תורה וחלה‪,‬‬ ‫ע"י נתינת הראשית מתעורר השמחה‬ ‫כ"ד שנקרא ראשית שזה קיום העולם‪ ,‬לכן נסמכה פ'‬ ‫והברכה‬ ‫ביכורים לזכירת עמלק דכ' ראשית גוים עמלק לכך אמר‬ ‫עדי אובד שמהראשית עומד להיות אובד‪ ,‬אבל בני‬ ‫עוד כתב "מה שתפלות נגד ביכורים‪ ,‬כי מצות ביכורים‬ ‫ישראל ע"י שנותנין הראשית יש להם אחרית‪ ,‬וחז"ל‬ ‫הוא לתת הראשית להבורא ית' ועי"ז נמשך הכל אחר‬ ‫דרשו מראשית השנה שרשה מתחלתה וכו' הכל כמ"ש‬ ‫השורש ויש בו ברכה לכן כ' אח"כ ושמחת בכל הטוב‬ ‫לעיל כי ע"י ההכנעה להשי"ת יש קיום להראשית וכלל‬ ‫וגו' כיון שקיים המצוה בהתחלת הענין ועיקר השמחה‬ ‫הדבר כל הארה שמביאה בושה והכנעה לאדם הוא דבר‬ ‫היא באדם כשכל מעשיו דבקים בשורשן והעמדת כל דבר‬ ‫של קיימא"‪[ .‬תרל"ד]‬ ‫על מקומו מביא שמחה‪ ,‬וכמו כן עתה ע"י התפלות‬ ‫בשינוי זמנים מביא התחדשות בהזמן‪ ,‬וז"ש היום הזה‬ ‫בכל עת ורגע יכולים לעורר ההתחדשות‬ ‫ה"א מצוך לעשות שיעוררו בנ"י התחדשות בעשיי' ועי"ז‬ ‫אבל בכל זאת עדיין צ"ב מה ענין זה למה שהביא‬ ‫שזוכרין התחלת הכח מהבורא ית' לכן מזכירין יצ"מ‬ ‫המדרש כ"ז עה"פ "היום הזה ה"א מצוך" ומסיים "לכך‬ ‫בביכורים לזכור מה שהי' בהתחלה ארמי אבד אבי‪ ,‬וכמו‬ ‫נאמר היום הזה" וגו' וכתב שפ"א במקו"א "אלא דכבר‬ ‫כן כל יום קודם התפלה מזכירין יצ"מ וקרי"ס ועי"ז‬ ‫כתב רש"י על פסוק זה "בכל יום יהיו בעיניך חדשים‬ ‫מעוררין ההתחדשות"‪[ .‬תרל"ח]‬ ‫כאילו בו ביום נצטוית עליהם" וק' וכי הרצון להטעות‬ ‫פירוט המעשים מחמת חשיבותם‬ ‫לאדם אף שבאמת אינו התחדשות ח"ו‪ ,‬אך יכול האדם‬ ‫לחדש כל דבר‪ ,‬כי וודאי יש בחינת התחדשות בכל דבר‬ ‫עוד כתב "מצות ביכורים חשובה מאד אשר הפסוק פורט‬ ‫שהרי הקב"ה מחדש בכל יום תמיד מ"ב ופי' תמיד בכל‬ ‫כל מעשה‪ ,‬ולקחת מראשית כמ"ש חז"ל אדם רואה וכו'‬ ‫רגע‪ ,‬וגם כי הלא אין דבר בלתי חיות הש"י והנקודה‬ ‫כורך גמי אח"כ ושמת בטנא וכו' והלכת וכו' לתת שכר‬ ‫שממנו ית' לעולם לא יתיישן כי דבריו חיים ונובעין‬ ‫על כל דבר ודבר‪ ,‬כי חיות הכל ע"י נקודה הראשית‪ ,‬ויש‬ ‫תמיד‪ ,‬אך כי החושך יכסה ארץ הקליפה החיצונית היא‬ ‫לכל אחיזה בנקודה זו שכולם נבראו רק לצוות לזה‬ ‫המסתרת נקודה הנובעת‪ ,‬דכ' אין כל חדש תחת השמש‬ ‫להיות הכנה לזה הראשית‪ ,‬וכוחן של ישראל לדבוק‬ ‫תמיד באותה ראשית‪ ,‬כמ"ש במדרש בפ' ונתן ה"א עליון‬ ‫שהם תמיד צפין למעלה כמו השמן לכן נקראו ראשית‬ ‫‪ 3‬ענין זה המבואר בשפ"א דתמיד ההתחלה בעי שמירה‪ ,‬מבואר גם‬ ‫בגליוני הש"ס להג"ר יוסף ענגל שבת כ"א‪ :‬בהא דבחנוכה הוצרכו לנס‪,‬‬ ‫תבואתו‪ ,‬כלומר שהראשית דבוק בהם ובכח אחיזה זה‬ ‫הרי טומאה הותרה בציבור‪ ,‬ותי' דכיון דהי' לצורך חינוך והתחלת הבית‬ ‫הראשית יכולין למחות זכר עמלק‪ ,‬דכ' ראשית גוים‬ ‫לכן הי' צריך להזהר טפי שיהי' בטהרה‪ .‬וכ"כ יסוד זה בבית האוצר כלל‬ ‫א' לענין קושיית הפרשת דרכים דאי היו לאבות דין בני נח איך שמרו‬ ‫עמלק שהוא היפוך הביכורים לכן סמכו הכ' ענין לו‪,‬‬ ‫את השבת‪ ,‬ותי' ר"י ענגל ע"פ מה שיסדו התוס' שבת ד‪ .‬ד"ה וכי ותוס'‬ ‫ורמזו חז"ל בפסוק ותרומת ידך אלו הביכורים שע"י‬ ‫גיטין מא‪ :‬ד"ה כופין‪ ,‬דבמצוה דרבים יכול לחטוא ולא לו‪ ,‬א"כ ה"נ‬ ‫האבות הקדושים כיון שהם יסוד ושורש של כלל ישראל וכל מה שעשו‬ ‫מצות הביכורים מתרומם כוחן של ישראל ומתקיים‬ ‫הי' לצורך הכלל‪ ,‬יכלו לעבור עבור ישראל‪ -.‬מידידי הג"ר צבי וילנסקי‬ ‫שליט"א‪.‬‬ ‫ה‬ ‫התורה‬ ‫פרשת כי תבוא‬ ‫שירת‬ ‫והנה כל פעם שמגיע איזה השפעה יש לשמר ענין‬ ‫מש"כ כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל‪ ,‬וגם עתה‬ ‫הראשית כדי שזה ימשך ולא יפסק‪ ,‬ולכן מיד בכניסה‬ ‫יכולין לעורר זה הכח ע"י תפלה שכחן של ישראל‬ ‫לארץ חלה עליהם המצוה לעורר ענין הראשית‪ ,‬וזה הי'‬ ‫בפה"‪[ .‬תר"מ]‬ ‫ע"י מצות ביכורים שבזה ייחסו הכל להקב"ה וחברו‬ ‫עצמם לכח הראשית‪ ,‬וכן הוא בכל שינוי זמן כמו כל יום‬ ‫עוד כתב באמצע קטע שהרחיב בענינים הנ"ל‪" ,‬דעיקר‬ ‫ויום‪ ,‬וכן ביום גופא בשינוי זמן ערב ובוקר וצהרים מאיר‬ ‫מלחמת עמלק להשכיח זאת הנקודה‪ ,‬וגם לכל האומות‬ ‫כח ההתחדשות‪.‬‬ ‫יש איזה נקודת ראשית המחי' אותם אבל היא נטבעת‬ ‫בחומר ובחשכות הטבע‪ ,‬ועמלק נוטל זה הראשית‬ ‫וכיון דמחדש בכל יום ת מיד מעשה בראשית‪ ,‬לכן יש‬ ‫ומאבדו וכו' וכן ארמי אובד אבי שרוצים הרשעים‬ ‫לעורר בכל יום ובכל שינוי זמן בעצם היום כח הראשית‬ ‫להשכיח זאת ההתחדשות בעולם‪ ,‬ולכן נסמך לא תשכח‬ ‫ע"י התפלה‪ ,‬שבזה מחזירין הכל לעיקר שורש החיות‬ ‫והי' כי תבוא שעיקר הביכורים לעורר הפנימיות‬ ‫ולכן תפלות הם במקום ביכורים‪.‬‬ ‫וההתחדשות ובנ"י זכו לזה ע"י יצ"מ שנא' החודש הזה‬ ‫לכם ולכן מזכירין יצ"מ בביכורים" וכו' [תר"ס]‬ ‫והנה כל פעם בהתעורר ענין הראשית מתעורר כח‬ ‫ההתחדשות ומביא לשמחה גדולה‪ ,‬ולכן מצות ביכורים‬ ‫מצות ביכורים הכנה לר"ה‬ ‫מתלווה בשמחה גדולה‪ ,‬וכן העמדת כל דבר וענין‬ ‫עוד כתב "מצות ביכורים הי' הכנה לר"ה כי הוא מעצרת‬ ‫במקומו הנכון מביא לשמחה גדולה‪.‬‬ ‫עד החג‪ ,‬ומסתמא רוב ביכורים הי' קודם ר"ה שאחר‬ ‫לפ"ז יתיישבו בעז"ה כל ההערות‪:‬‬ ‫הסוף מפירות השנה היו מחזירין הראשית להשי"ת‪,‬‬ ‫והוא התדבקות אחרית הדבר בראשיתו וכו' ולכן הי'‬ ‫א‪ :‬לכן כתב לשון והי' לשון שמחה‪ ,‬כיון דהנושא כאן‬ ‫המצוה אחרי שבאו לא"י יזכרו הראשית שהש"י‬ ‫הוא ענין חיבור לשורש שמביא התחדשות והתחדשות‬ ‫הוציאנו ממצרים ועשה לנו ניסים עד שהבאנו לתכלית‬ ‫מביא שמחה‪.‬‬ ‫התיקון" וכו' [תרל"ז] וכ"כ במקו"א ד"נראה דמצות‬ ‫ב‪ :‬נקט העיקר על עצם הביאה‪ ,‬אף דעיקר המצוה לאחר‬ ‫ביכורים הי' הכנה לר"ה כי רובן הביאו מסתמא קודם‬ ‫כיבוש וחילוק‪ ,‬דעיקר המצוה מתייחס לעצם הכניסה‬ ‫ר"ה וכ' מראשית וכמ"ש מראשית השנה‪ ,‬וי"ל דע"ז‬ ‫דאז הוא זמן התחדשות וראשית הכניסה‪ ,‬ויש תמיד‬ ‫כתוב תחת אשר לא עבדת ה"א בשמחה כי אז זכו‬ ‫להמשיך הרגשה זו שהקב"ה הביא אותנו לא"י וגם‬ ‫לעבודת ה' ע"י מצות ביכורים שנא' בו שמחה‪ ,‬ועתה‬ ‫מאות שנים אח"כ יש לשמר הרגשת התחלת הביאה דאז‬ ‫צריכין לעבוד ע"י יסורים‪ ,‬כדמסיים ועבדת את אויביך‬ ‫הוא זמן קיבול המתנה מהקב"ה‪ - .‬ויש להוסיף דעיקר‬ ‫ו כו' וחלילה שיהי' שיהי' רק עונש רק הפי' שעתה בא‬ ‫עבודת הראשית חלה מיד בביאה לארץ רק ענין הבאת‬ ‫עבודת ה' ע"י היסורים והרדיפות האויבים וחוסר כל‬ ‫הפירות בפועל הוא רק אחרי כיבוש וחילוק וכעי"ז כ'‬ ‫והם ב' דרכים דכ' מראשית כל שנה שרשה בתחלתה‬ ‫החת"ס בדרשות עמ' שמ"ז‪.-‬‬ ‫שבזמן המקדש הי' ע"י הראשית כנ"ל בשמחה ועתה‬ ‫בעוה"ר הוא בחי' מרשית ע"י יסורים והכנעה השי"ת‬ ‫ג‪ :‬נקט ענין המתנה דזהו עיקר המצוה כאן להרגיש‬ ‫יחזירנו למדרגה הראשונה בשמחת עולם על ראשם‪.‬‬ ‫שהקב"ה נותן לך המתנה כסדר והכל תלוי בו‪ .‬ולכן חזר‬ ‫[תרמ"ב]‬ ‫ע"ז עוה"פ בפסוק הבא דזהו עיקר נקודה שיש להשריש‬ ‫בכל עת‪.‬‬ ‫העולה מדברי שפת אמת הוא‪ ,‬דתכלית העבודה שלנו‬ ‫תמיד הוא לחבר עצמינו לנקודת הראשית‪ ,‬והכוונה‬ ‫ד‪ :‬מצות ביכורים על פירות האדמה‪ ,‬חלה רק אחרי‬ ‫בנקודת הראשית הוא לייחס כל החיות להקב"ה תמיד‪,‬‬ ‫כיבוש וחילוק דאז כבר יש לו המתנה בשלימות‪ ,‬ואז יש‬ ‫ועי"ז יש קיום והתחדשות לכל הבריאה‪ ,‬ובאמת בכל‬ ‫ענין לייחס הפירות להקב"ה דאז יתכן כבר ההרגשה‬ ‫הבריאה גם אצל האומות יש נקודת הראשית המחי'‬ ‫שזה שלו לזה מברר שהכל מהקב"ה‪.‬‬ ‫אותם אלא שמוס תר בתוך חשכות הטבע‪ ,‬ועמלק גרוע‬ ‫מכולם בענין זה שהוא לוחם נגד נקודה זו ומנסה‬ ‫ה‪ :‬התורה וחז"ל פירטו כל פעולה מחמת גודל‬ ‫להשכיחו ולקררו‪ ,‬ולזה עושה עצמו ראשית חדש ולכן‬ ‫החשיבות במצוה זו‪ ,‬שבכוחו לחבר הכל לשורש‪ ,‬וחיות‬ ‫באמת לא יהי' לו קיום ואחרית‪ ,‬ועיקר עבודת בנ"י הוא‬ ‫כל הבריאה תלוי בפעולות אלו‪ ,‬דע"י שכלל ישראל‬ ‫לחבר הכל לשורש הראשית‪.‬‬ ‫דבקים בראשית נמשך חיות לכל הבריאה שנבראו לצוות‬ ‫להם‪.‬‬ ‫ו‬ ‫התורה‬ ‫פרשת כי תבוא‬ ‫שירת‬ ‫כל עניני הפרשה שייכים זה לזה‬ ‫ולכן האריכה התורה דוקא במצות ביכורים יותר מכל‬ ‫מתנות כהונה דענינו להשפיע על כל הבריאה‪ ,‬ולכן‬ ‫ובזה יובן איך כל עניני הפרשה קשורים זה לזה‪ ,‬דהנה‬ ‫נסמך לעמלק כיון דבא לעקור ענין עמלק שכוחו‬ ‫שורש הברכות מגיעות מכח נקודת הראשית שממנה‬ ‫ומלחמתו להשכיח נקודת הראשית‪.‬‬ ‫נמשך כל חיות הבריאה‪ ,‬וע"י מצות ביכורים שהוא‬ ‫נקודת הראשית‪ ,‬ומצות וידוי מעשר שהוא הסוף והגמר‬ ‫ולכן ענינו לפני ר"ה דוקא‪ ,‬כיון דבר"ה כל עבודתינו‬ ‫של המצוות ומחזירים גם זה להתחלה והשורש‪ ,‬וגם‬ ‫הוא לעורר ענין ראשית השנה שיהי' הכל נמשך לטובה‬ ‫עבודת "היום הזה" דהיינו לעורר כח ההתחדשות בכל‬ ‫מחמת נקודת הראשית‪ ,‬וזה ע"י שמודים להקב"ה‬ ‫שינוי בזמן‪[ ,‬וענין הקמת אבנים כשעברו הירדן ביארנו לקמן]‬ ‫ומייחסים הכל אליו עי"ז זוכים לשנה טובה ומתוקה‪.‬‬ ‫וכן עשיית כל המצוות בשמחה והתחדשות‪ ,‬ממילא הכל‬ ‫מתחבר לשורש ונמשך בזה כח הברכה‪ ,‬אבל אם לא‬ ‫בסליחות אנו מתייחסים להכניסה והביאה‬ ‫מעוררים כח הראשית ולא עושים מצוות בשמחה דהיינו‬ ‫וא"ש לפ"ז שגם הסליחות שאנו מתחילים בעז"ה‬ ‫שהכל נעשה בהתיישנות ועצלות ולא מעוררים כח‬ ‫במוצ"ש‪ ,‬אנו מתיחסים לחלק הכניסה והביאה תוך‬ ‫ההתחדשות לכן יש קללות‪ .‬ולכן כל הפרשה נקרא ע"ש‬ ‫השתחוואה וביטול‪ ,‬דהנה יש לדעת דעיקר תקנת רבותינו‬ ‫עצם הכניסה‪ ,‬כדי להרגיש תמיד כאילו הוא בהתחלת‬ ‫הגאונים הי' על פסוקים מלוקטים ולא על הפיוטים שאנו‬ ‫הכניסה והביאה‪ ,‬דאז יש כח החידוש והשמחה‪ .‬ולכן‬ ‫מוסיפים באמצע‪ ,‬והתחלת הפסוקים כולו בענין לבוא‬ ‫י"ל דמצות ביכורים תלוי בהבאה לעורר ענין הביאה‪.‬‬ ‫לפני ה' מתוך ביטול והשתחוואה והודאה‪ ,‬וכ' בסדר‬ ‫וזה יש לרמז ב"ברוך אתה בבאך" דהברכה תלוי כפי מה‬ ‫טרוייש [שחיברו ר' מנחם ב"ר יוסף כמאה שנים אחרי רש"י‬ ‫שמעורר עצם הביאה‪ ,‬דאם הביאה דהוא ההתחלה‬ ‫והובא בהקדמה למחזור המפורש] דראוי לומר י"ג‬ ‫מחובר לשורש ההתחדשות ממילא נמשך הברכה‪.‬‬ ‫השתחוואות שכתב דוד בספר תהילים כנגד י"ג פרצות‬ ‫שנעשו בחיל והרי לן דזה ממש מקביל לביאה למקדש‬ ‫עבודת ההודאה למעשה בימים אלו‬ ‫להבאת ביכורים שבא בתוך השתחוואה וביטול והודאה‪,‬‬ ‫בכל יום ויום מחדש ובפרט בימים אלו שאנו מתקרבים‬ ‫לדוגמא "כדלים וכרשים דפקנו דלתיך‪ ,‬יבוא כל בשר‬ ‫לראשית השנה שבו מתחדש ההשפעה לכאו"א בפרטות‬ ‫להשתחוות‪ ,‬יבאו וישתחוו‪ ,‬בואו נשתחווה ונכרעה‪,‬‬ ‫ולכל הבריאה בכללות‪ ,‬עלינו להתבונן בחסדי ה' עלינו‬ ‫נבואה למשכנותיו‪ ,‬בואו שעריו בתודה‪ ,‬ואנחנו ברוב‬ ‫ובפרט בשנה שעברה עלינו‪ ,‬גם אם היו איזה קושיים‬ ‫חסדך נבוא ביתך נשתחווה וגו' אנו נכנסים עכשיו לשנה‬ ‫אבל לעומת זה הי' חסדים בלי שיעור וסוף‪ ,‬וכבר‬ ‫חדשה וזוכים עכשיו יכנס לימים הנוראים ולהיכל ה'‪,‬‬ ‫התאונן ע"ז הגרש"ז אויערבך זצ"ל [הליכות שלמה ח"ב‬ ‫וכדי שנזכה להמשך טוב עלינו ליכנס תוך השתחוואה‬ ‫מועדים פ"א אורחות הלכה הע' ‪ ]35‬על מה שמאחלים איש‬ ‫וביטול והודאה להקב"ה‪ ,‬ולהרגיש כל הטבות שעושה‬ ‫לרעהו תכלה שנה וקללותי' דיש ליזהר לא להיות כפוי‬ ‫לנו הקב"ה תמיד‪.‬‬ ‫טובה‪ [ ,‬גם הקפיד על מדפיסי הלוחות שכבר עכשיו מדפיסים‬ ‫לסוף השנה הבאה נוסח זה] ובפרט על כל נשימה ונשימה‬ ‫דלת לפנים מדלת‬ ‫שעולה בקלות שאינו דבר המובן מאיליו‪ ,‬דבזמן‬ ‫ובאמת במדרש פ' זו עה"פ והי' א"ש תשמע‪ ,‬האריכו‬ ‫הקורונה היו הרבה בני אדם שהי' להם קושי בנשימה‪,‬‬ ‫בגודל הענין לשקוד על דלתותי יום יום דלת לפנים‬ ‫והיו שעברו את זה באופן קשה ובפרט אם הי' מורדם‬ ‫מדלת‪ ,‬לשמור מזוזות פתחי‪ ,‬היינו לשהות בבית הכנסת‬ ‫ומונשם‪ ,‬ואני מכיר אברך ת"ח שהי' מורדם ומונשם‬ ‫שבזה מקבל פני שכינה עי"ש ופי' בשפ"א כמ"פ דכל‬ ‫להרבה זמן‪ ,‬והברכת השחר שלו אח"כ השתנה מן‬ ‫הארה ופתח שנפתח לאדם לא יסבור שכבר בא אל‬ ‫הקצה אל הקצה‪ ,‬ולמה לנו לחכות עד שנהי' לנו קושיים‬ ‫האמת רק לידע תמיד שעומד רק אצל הפתח ודלת לשון‬ ‫כדי שנודה להקב"ה אח"כ על הטובה‪ ,‬ובכל פרט ופרט‬ ‫דלות שעי"ז נפתח לו דלת לפנים מדלת‪ ,‬וא"כ א"ש דאנו‬ ‫בחיים שיש לנו מהקב"ה יש לנו להתחיל תמיד מראשית‬ ‫כופלים כדלים וכרשים דפקנו דלתיך‪ ,‬דלתיך דפקנו וכו'‬ ‫מה הי' חסר לנו בתחילה ומה יש לנו עכשיו ולהרגיש‬ ‫לרמז על ב' דלתות‪ ,‬ושבכל עת אנו מרגישים כאילו רק‬ ‫כאילו רק עתה קיבלנו זה‪ ,‬וממילא נבוא להודות ע"ז‪,‬‬ ‫עכשיו זכינו ליכנס לביהכ"נ‪ .‬ויש רמז בבני יששכר דאם‬ ‫ובזה אנו מייחסים הכל להקב"ה ומחברים אותו לראשית‬ ‫י"ב חדשים הם נגד שם אדנ"י במילוי יוצא דתמוז אב‬ ‫הוא נגד ד' ול' ואלול נגד ת' דאז נפתח הדלת‪.‬‬ ‫ז‬ ‫התורה‬ ‫פרשת כי תבוא‬ ‫שירת‬ ‫עניני הברכות הנמשכים ע"י שמגרשים כל הצ"ח קללות‪,‬‬ ‫וממילא נמשך בזה ברכה משורש הראשית ונזכה לשנה‬ ‫משה רבינו האיר לנו לפני הסתלקותו שכל הענינים‬ ‫טובה ומתוקה‪4 .‬‬ ‫הקשים באו "תחת אשר לא עבדת את ה"א בשמחה"‬ ‫וגו' כל שנה יש שירה חדשה‪ ,‬מתעשרת בסופה עניני‬ ‫סגולת קריאת פרשת ביכורים בער"ה‬ ‫שירה‪.‬‬ ‫והראני ידידי הרב מרדכי יעקב שליט"א מה שרמז רבי‬ ‫חיים פאלאג'י בספר מועד לכל חי בער"ה [בשם ספר נפש‬ ‫השופר כולל בתוכו הרבה ענינים וא' מהם הוא הענין של‬ ‫יוסף מקונ' מועדי רגל בשם המקובל רבי דוד שירידו והובא‬ ‫הטיבו נגן בתרועה‪ ,‬הללוהו בתקע שופר‪ ,‬ההלל והזמרה‬ ‫במילואו בספר בית דין להרב אברהם שלום חי סדר מעריב לר"ה]‬ ‫והניגון‪ ,‬השנה החדשה מתחיל עם שיר חדש‪ ,‬ידוע‬ ‫דיש סדר מסויים שיזהר האדם לומר ז' פעמים בער"ה‪,‬‬ ‫מהרבה צדיקים דעבודת השמחה הוא שהוא להיות‬ ‫ועיקר של הסדר הוא לקרוא בחומש מפסוק והי' כי‬ ‫דבוק בטוב לבב‪ ,‬דהוא גם דביקות במדותיו ית' דעיקר‬ ‫תבוא עד ולגר אשר בקרבך [ובר"ה עצמו ימשיך מכי תכלה‬ ‫הבריאה בא מחמת שדרך הטוב להטיב‪ ,‬והעבודה היא‬ ‫עד ארור אשר לא יקים] "וכל הקורא פרשה זו הקב"ה מעביר‬ ‫להיות שקוע בלראות רק טוב וחסד ורחמים‪ ,‬שורש‬ ‫כרוז ברקיע ואומר גביתי מאדם זה כל החובות ומוחל על‬ ‫הברכה מגיע הכל מחמת מדת השמחה‪ .‬הש"ק הזו טומן‬ ‫כל חטאיו" ולדברינו א"ש דפ' ביכורים הוא עיקר ההכנה‬ ‫בתוכו צינור חדש של טוב לבב‪ ,‬משה תיקן לנו לפני‬ ‫לר"ה שמחברים הכל לראשית ומרגישים שכל מה שיש‬ ‫הסתלקותו "לב לדעת ואזנים לשמוע" ענין הכרת הטוב‬ ‫לנו הוא מהקב"ה‪.‬‬ ‫על חסדי ה'‪ ,‬אשירה לה' ויאמרו לאמר ר"ת אלול‪ ,‬ששם‬ ‫בים סוף‪ ,‬הורדנו הכח הנצחי של שירה בימי אלול‬ ‫[עי' בסוף הגליון שהבאתי מה שאמרתי בעז"ה בשנת תשע"ט לרגל‬ ‫כניסתנו לבנין ביהמ"ד החדש של משובב נתיבות ואיך שסיכמנו‬ ‫ותשרי‪.‬‬ ‫שם עניני הפרשה בענין הלל והודאה והכרת טובה‪].‬‬ ‫בלקט יושר בשם תרוה"ד שלקח לו ברוך שאמר [שהוא‬ ‫הכנה לש"ק פרשת כי תבוא ור"ה‬ ‫היסוד והשורש של "ובשירי דוד עבדך" של פסוקי‬ ‫דזמרה‪ ,‬וברוך שאמר היא הצינור להמשיך כל עניני‬ ‫ואביא קצת מדבריו הנלהבים של מו"ר הגרצ"מ‬ ‫השירה] בימי אלול ותשרי‪ ,‬כמעט שעה אחת‪ ,‬עיקר‬ ‫זילברברג שליט"א שתמיד מעורר הלבבות בש"ק פ' כי‬ ‫נפילת אדם הראשון בשורש הי' כפיית טובה על האשה‪,‬‬ ‫תבוא בגודל חשיבות עבודת השמחה וההודאה לקראת‬ ‫וכן עמלק מביא קרך‪ ,‬אבל התיקון הוא הכרת טובה‪ ,‬ויש‬ ‫השנה החדשה‪.‬‬ ‫להתבונן כמה ימים ונהרות של חסדים הי' לנו במשך‬ ‫"א' מהענינים הגדולים שהקב"ה משפיע לנו בש"ק זה‪,‬‬ ‫השנה ובזה ממתיקין כל הרעות‪.‬‬ ‫כדי לקבל כל השפעה החדשה וכדי לתקן כל העבר‪ ,‬זה‬ ‫מה שהוקבע סליחות להיות במוצ"ש כתב בלקט יושר ע'‬ ‫עבודת ההודאה ולשמוח על העבר ועל ההווה ועל‬ ‫קי"ח בשם תרוה"ד דבשבת כל אחד לומד תורה‪ ,‬וא"כ‬ ‫העתיד‪ ,‬וכל מה ששייך ל"עם זו יצרתי לי תהלתי‬ ‫העם שמחים מחמת מצות התורה שהם לומדים בשבת‬ ‫יספרו"‪ .‬הפנימיות של הגדתי היום וגו' המקרא ביכורים‬ ‫ומחמת עונג שבת ואין השכינה שורה אלא מתוך שמחה‬ ‫שכולל בתוכו שלמות ההודאה‪ ,‬עבודה זו בנוי על‬ ‫של מצוה לכן טוב להתחיל להתפלל מתוך שמחה של‬ ‫שמחה והכרת הטוב ואהבת וקרבת ה'‪ ,‬ושמחת בכל‬ ‫מצוה ‪ .‬גם כ' בספרים עיקר התפלה להאריך בשבחו של‬ ‫הטוב להיות שקוע בכל עניני הטוב‪ ,‬כל שנה הקב"ה‬ ‫מקום‪ ,‬נקדמה פניו בתודה‪ ,‬כל המלכיות מיוסד על ה'‬ ‫משפיע לנו עבודת הודאה ע"י פ' מקרא ביכורים‪ ,‬וכן כל‬ ‫ימלוך לעולם ועד שהי' בשירה‪ ,‬בנשמת יש לו להתלהב‬ ‫בשמחה כמבואר ביסוד ושורש העבודה ו"המלך" הוא‬ ‫‪ 4‬אולי כאן המקום להזכיר דבר נפלא ששמעתי בשבוע זה בעת הקמת‬ ‫חלק והמשך מנשמת‪ .‬שבת כי תבוא יש בו ים של שמחה‬ ‫מציבה לש"ב מרת לאה בוכינגער ע"ה [בת הג"ר יונתן הכהן‬ ‫שטראססער הי"ד שהי' חתן אא"ז ר' בנציון סניידערס הי"ד] מפי ש"ב‬ ‫וברכה‪.‬‬ ‫הג"ר בנציון שטראססער שליט"א שדיבר על גודל קבלת כל יסורי'‬ ‫באהבה שאיבדה רוב משפחתה בשואה ואח"כ לא זכתה לזש"ק כל‬ ‫הנה בענין מה שמלאכי השרת אומרים דלמה לא‬ ‫ימי'‪ ,‬והתאלמנה פעמים ועוד יסורים רבים ואעפ"כ היתה שמחה תמיד‬ ‫ומשתתף בשמחתם של אחרים תמיד בל הלב‪ ,‬והתבטאה שאף פעם לא‬ ‫אומרים הלל בר"ה ויו"כ‪ ,‬וק' מהיכי תיתי לומר הלל‪ ,‬וא'‬ ‫היתה לה הירהור וטענה על הקב"ה חוץ מפעם אחת שע"ז היא שבה‬ ‫מהענינים שכ' בספה"ק כשפ"א ועוד‪ ,‬כיון שהמלאכים‬ ‫בתשובה כל החיים‪ ,‬וזה דבעת השואה היתה לה אחות שעברה אתה‬ ‫ביחד כל המחנות‪ ,‬וכשכבר הגיעו הרוסים נפל מהם איזה פצצה ואחותה‬ ‫היוצאים מן התקיעות הם מלאכי שמחה [דרק תרועה‬ ‫שעמד אצלה נהרגה במקום‪ ,‬והיא ניזוקה ברגלה‪ ,‬ואז לא ידעה שאחי' ר'‬ ‫הוא גנוחי גנח] והם יודעים כמה הי' אפשר להמתיק כל‬ ‫יעקב עוד נשאר בחיים וחשבה שלא נשאר לה כלום‪ ,‬ואז כאילו אמרה‬ ‫להקב"ה "למה עשית לי את זה??" אבל מיד התעשתה והתחזקה‬ ‫הגזירות ע"י ההלל‪ ,‬לכן שואלים למה לא גומרים ענין‬ ‫באמונה וכל החיים שלה עשתה תשובה על מחשבה זו‪ .‬הלואי שנלמד‬ ‫קצת מזה‪.‬‬ ‫ח‬ ‫התורה‬ ‫פרשת כי תבוא‬ ‫שירת‬ ‫ענין הקימה והכיבוד למביאי הביכורים‬ ‫השמחה‪ .‬עכ"פ הפסוקי דזמרה וכל המקומות שאנו‬ ‫והלכת אל המקום וגו' [שם ב']‬ ‫מודים להקב"ה שלהם כח להכרית ולזמר כל העריצים‪.‬‬ ‫הסליחות ומוסף ונעילה הכל מתחיל עם תהלה לדוד וגו'‬ ‫הנה התורה עושה עסק בעצם ההליכה למקדש להביא‬ ‫ואנחנו נברך קה וגו' דלא המתים יהללו קה‪ ,‬וזה מה‬ ‫הביכורים‪ ,‬וגם במשניות מבואר דהי' בזה עסק גדול‪,‬‬ ‫שאנו מבקשים על חיים דזה שמחה ושירה והודאה‪ .‬וכדי‬ ‫ולדעת הרס"ג עצם ההעלאה נחשבת כמצוה בפנ"ע ואף‬ ‫לזכות לשלימות ההמתקה הוא אך ורק ע"י ואנחנו נברך‬ ‫לרמב"ם דלא נמנית כמצוה בפנ"ע אבל עצם המצוה‬ ‫קה וגו'‪.‬‬ ‫נקראת מצות הבאת ביכורים‪ ,‬ובאילת השחר מכות יט‪.‬‬ ‫הסתפק אם ההבאה תהיה ע"י חשו"ק אם יתקיים מצות‬ ‫ובחת"ס בדרשות מאריך הרבה פעמים בענין השמחה‬ ‫בכורים בזה‪ ,‬וציין למס' ב"ב פא‪ :‬דמשמע דשייך דינים‬ ‫בר"ה וכמבואר דהמלאכים רצו לומר הלל‪ ,‬כ' בע' שמ"ט‬ ‫על ההבאה‪ ,‬ולפי"ז מסתבר דבהבאה דחשו"ק אין כאן‬ ‫דראוי לשבח על שאף שאנו כבר בגלות אלפי שנים וכל‬ ‫קיום מצוה‪ .‬וע"ע אילת השחר כאן כמה חקירות בענין‬ ‫שנה אנו יורדין עשר מעלות מ"מ חביבותי' גבן‪,‬‬ ‫זה‪.‬‬ ‫ובתקופת השנה אנחנו עדיין זוכים לבוא לביהכ"נ‬ ‫לעבוד את ה' [דיש אלפים ורבבות מאחינו התועים שאינם‬ ‫והנה מבואר בקידושין לג‪ .‬ובחולין נד‪ .‬דהגם דבקימה‬ ‫יודעים כלל שצריך לתת קרעכטץ [‪-‬אנחה] בר"ה] ובכלל זה‬ ‫לחכם ולזקן א"צ להפסיד כסף ולכן בעלי אומניות א"צ‬ ‫להתבונן שאם הגענו לר"ה הרי נתברר שזכינו לעבור‬ ‫לקום לחכם מ"מ במביאי ביכורים עליהם להפסיק‬ ‫שנה שלמה עם כ"כ הרבה חסדים‪ ,‬ובע' שס"ד דראוי‬ ‫מאימנותם לעמוד בשבילם ולכבדם ואר"י בר אבין "בא‬ ‫לשיר על החסד שאנו זוכים כל שנה לשוב על עוונינו‬ ‫וראה כמה חביבה מצוה בשעתה שהרי מפניהם עומדים‬ ‫שאל"כ כבר הי' נגזר עלינו למות מרוב עבירות‪ ,‬ובע'‬ ‫ומפני ת"ח אין עומדים"‪ ,‬ודחי' דדילמא שאני התם‬ ‫שנ"ו דעצבות ושברון לב לא יפקד ולא יזכר דהוא‬ ‫דנמצאת מכשילו לע"ל פירש"י "שלא יבאו עד שיאמרו‬ ‫מסטרא דקליפה‪ ,‬דהטיבו נגן בתרועה ובכי' ר"ת בשמך‬ ‫נבזים אנו בעיניהם"‪[ .‬אגב‪ -‬חזינן דבר מבהיל הרי עיקר‬ ‫יגילון כל היום ובעמ' שס"ד דהשופר הוא שיר חדש‬ ‫ביכורים הוא הביטול וההכנעה להקב"ה כמש"כ בסוף‬ ‫ומחודש דהוי תרתי דסתרי דכולל בתוכו גנוחי גניח וגם‬ ‫הפרשה "והשתחוית" וי"א דלכן הי' לנים ברחובה של‬ ‫בשמחה‪ .‬ואמר עזרא הסופר אל תבכו וגו' כי חדות ה'‬ ‫עיר שלא ירגישו אפילו שיש להם מטה‪ ,‬ומ"מ אם לא‬ ‫היא מעזכם‪ .‬תקיעות דמעומד הוא התקיעה של שמחה‬ ‫יכבדו אותם כראוי לקבל פניהם בפנים שוחקות‪ ,‬לא‬ ‫שממתיק כל ענינים הקשים‪" .‬אתה סתר לי רני פלט"‬ ‫יבאו שוב לה ביא ביכורים‪ ,‬הרי לן גודל החיוב לקבל פני‬ ‫ה"רני פלט" אותנו‪ .‬הגר"א אמר אין לבכות בר"ה‪ .‬ולכן‬ ‫חבירו בסבר פנים יפות והצורך לתת לחברו הרגשה‬ ‫הי' שמח מאד בתקיעות כיון שאנו ממליכין הקב"ה ואנו‬ ‫נעימה ומכובדת‪ ,‬ול"ש לגאוה כלל דגם מי שהוא בשיא‬ ‫זוכין למלכותו‪.‬‬ ‫הביטול וההכנעה להקב"ה מ"מ צריך שבני אדם יכבדו‬ ‫אותו ויכירו במה שהוא עושה]‬ ‫תכלה שנה וקללותי' יהי' רק ע"י שמחה והודאה‪ .‬ולזה‬ ‫נאמר כי בשמחה תצאו ע"י שמחה אפשר לצאת מכל‬ ‫קימה לכל עושה מצוה‬ ‫הצרות‪ ,‬ולכן שבת זו נשקיע מאד בשמחה והודאה‬ ‫והנה בט"ז יו"ד סי' שס"א סק"ב למד ממש"כ שם לענין‬ ‫ונשקיע בפסוקי דזמרה ובכל עניני ברכות הנהנין וכדומה‬ ‫הלויית המת דיש לעמוד‪ ,‬דלכל הולך ומתעסק בדבר‬ ‫כדי להיות בשמחה וטוב לבב"‪ .‬ע"כ חלק מדברי מו"ר‬ ‫מצוה צריכים לקום מפניו והביא גמ' זו לענין ביכורים‪.‬‬ ‫שליט"א‪.‬‬ ‫והובאו דבריו להלכה בחכמת אדם כלל קנ"ה ובקיצור‬ ‫שו"ע סי' קצ"ח‪ ,‬ובהגהות רעק"א על הט"ז שם ציין‬ ‫[וודאי שכ"ז לא מגרע מעבודת היראה שחשוב מאד‬ ‫לדברי הרע"ב בביכורים פ"ד דלמד מחיוב עמידה‬ ‫בימים אלו כפי שהרחיב מו"ר הנ"ל כמ"פ דזה יסוד של‬ ‫למביאי ביכורי ם שיש לעמוד לקוואטער המביא התינוק‬ ‫ר"ה שבנוי על משפט‪ ,‬וידוע עוצם היראה שהי' אצל‬ ‫למילה ובפתחי תשובה כ' כן גם לענין גבאי צדקה‪.‬‬ ‫רבותינו בימים אלה‪ ,‬והגם שבזמנינו יש שינוי גדול בזה‬ ‫מ"מ גם אנחנו צריכים להשקיע בזה לפי מדרגה שלנו‪,‬‬ ‫והנה לפ"ז לא מצאנו ידינו ורגלינו‪ ,‬דהא אפילו ריקנין‬ ‫ואי"ז מגרע בשמחה דאדרבה היראה מביא שמחה‬ ‫שבך מלאים מצוות כרמון ואטו נעמוד כל היום מפני כל‬ ‫ד"יראתי מתוך שמחתי"]‬ ‫לומד תורה ועושה מצוה‪.‬‬ ‫ט‬ ‫התורה‬ ‫פרשת כי תבוא‬ ‫שירת‬ ‫מצוה ממש‪ ,‬וע"ז יש הדין דמצוה בו יותר מבשלוחו‬ ‫ד' דרכים בביאור ענין זה‬ ‫וא"כ בוודאי אם מפורש בתורה ההליכה אינו סתם‬ ‫וגיסי הג"ר רפאל הלוי דינר שליט"א העמיק והרחיב‬ ‫הכשר מצוה בעלמא‪ .‬וגם דקדקנו לעיל דשם המצוה‬ ‫בענין זה בספרו הנפלא הידור פנים סי' כ"ו והזכיר ד'‬ ‫ברמב"ם הוא "הבאת הביכורים" ולא נתינת ביכורים‬ ‫דרכים להבין הלכה זו‪:‬‬ ‫לכהן‪ ,‬ולרס"ג ההעלאה הוא מצוה בפנ"ע‪ ,‬גם הבאנו‬ ‫משפ"א דהתורה החשיבה כאן בביכורים כל פעולה‬ ‫א‪ :‬דעת הרמב"ם בפיה"מ ביכורים ג' ג' דרק לציבור‬ ‫ופעולה כיון דבזה אנו מעוררין כח הראשית‪ ,‬לכן בוודאי‬ ‫העושים מצוה יש חיוב לעמוד מפני כבוד הציבור ודלא‬ ‫אפשר להבין דעצם ההליכה וההבאה הוא חלק מן‬ ‫כפוסקים לעיל‪.‬‬ ‫המצוה ויש לחבבה ולכבדה‪.‬‬ ‫ב‪ :‬דעת שו"ת נובי"ק או"ח סי' כ"ז דפשיטא לי' דל"ש‬ ‫ובספר משמר הלויים בכורות סי' י' האריך בכ"ז והביא‬ ‫כל ענין דחביבה מצוה בשעתה רק במצוה הבא לפרקים‬ ‫שהרב מטשעבין זצ"ל הידר לקום עבור כל כהן בעלותו‬ ‫כביכורים וכמילת הבן‪ ,‬אבל כגון ק"ש ותפלה שנוהג כל‬ ‫לדוכן מטעם הולך לדבר מצוה‪ ,‬והליכת הכהנים לדוכן‬ ‫יום ל"ש ענין חביבה מצוה בשעתה ‪ 5‬דאל"כ יש לעמוד‬ ‫יש בו ג"כ חשיבות כמבואר בשו"ע לענין עקירת רגלים‬ ‫לכל ת"ח שמהרהר בתורה כל שעה עי"ש מה שחידש‬ ‫ברצה‪ .‬עי"ש בהידור פנים שהאריך בזה ושיתכן דהי' רק‬ ‫לענין אונן‪ ,‬וכן נקט הג"ר יהודה שפירא זצ"ל [שגיסי‬ ‫מצד מדת חסידות ולא מעיקר הדין‪.‬‬ ‫שאלו ע"ז] דענין קימה לעושי מצוה הוא רק במצוה‬ ‫הבא לפרקים‪ .‬ומש"כ בפוסקים לענין גבאי צדקה זה רק‬ ‫מה שאומר כאילו בא רק היום לא"י‬ ‫פעם שהיו באים רק לפרקים ולא בזמנינו שבאים כל‬ ‫הגדתי היום לה"א כי באתי אל הארץ וגו' [שם ג']‬ ‫הזמן‪.‬‬ ‫צ"ע למה אומר הגדתי היום כי באתי הרי כבר באו‬ ‫ג‪ :‬ד' החת"ס סו"פ כי תצא [ד"ה מכות כ"ב] דגם במצוה‬ ‫אבותיו מלפני מאות או אלפי שנים ומדבר כאילו בא‬ ‫השכיח כל יום שייך דין קימה‪ .‬דהק' כקו' הנוב"י דלמה‬ ‫בעצמו ביום‪ ,‬ולהנ"ל א"ש דכל ענין ביכורים הוא לזכור‬ ‫אין לקום לכל ת"ח המהרהר בתורה תמיד‪ ,‬ותי' דהרהור‬ ‫חסדי ה' כיון דיסוד הכרת הטוב הוא שלא יהי'‬ ‫לאו כדיבור ובעי' דיבור או מעשה‪.‬‬ ‫התיישנות וכל יום יהי' בעיניך כחדשים כאילו באת היום‬ ‫לא"י‪ ,‬ויש לזכור הכל מהתחלה איך התחלת מאין באת‬ ‫ד‪ :‬דעת מרן הגרח"ק זצ"ל כששאלו גיסי בענין הלכה‬ ‫מה הי' לך מקודם ומה יש לך עכשיו‪.‬‬ ‫הנ"ל‪ ,‬דוודאי צריך קימה תמיד‪ ,‬מ"מ ל"ה בגדר קימה‬ ‫לחכם וזקן‪ ,‬רק הידור קצת כגון להגביה עצמו קצת‬ ‫עוד בחינה כתוב בכמה ספה"ק [חת"ס כתב סופר ובספר ויחי‬ ‫מהכסא‪ ,‬וכן לכל גבאי צדקה שאוסף לצורך אחרים יש‬ ‫יוסף להגה"ק מפאפא]‪ ,‬דהנה כבר כ' שפ"א פ' מסעי דא"י‬ ‫לקום קצת‪.‬‬ ‫יש בו חיצוניות ופנימיות‪ ,‬דפנימיות א"י יש בו קדושה‬ ‫עצומה כדכתב הב"ח סי' ר"ח ואפשר לזכות על ידו‬ ‫דוקא אם ההליכה הוא מעצם המצוה‬ ‫למדרגות גבוהות מאד‪ ,‬אבל סתם בני אדם שנכנסים‬ ‫עוד הביא שם ע"פ תו' אנשי שם בביכורים שם שדחה‬ ‫לא"י אינם מרגישים זאת וכפי מדרגת האדם זוכה‬ ‫דברי הרע"ב וס"ל דרק בביכורים דיש מצוה בעצם‬ ‫להרגיש קדושת פנימיות א"י‪ ,‬נמצא דבתחלת כניסתם‬ ‫ההליכה שנא' כאן והלכת אל המקום בזה יש מצוה‬ ‫לא"י רוב כלל ישראל לא הרגישו כ"כ מעלת וקדושת‬ ‫לקום‪ ,‬אולם הגרח"ק זצ"ל אמר לו דבוהלכת אין כאן‬ ‫הארץ‪ ,‬אבל בהמשך הזמן נתעלו יותר וזכו להרגיש‬ ‫מצוה רק נקט אורחא דמילתא‪ ,‬אולם בחזקוני כאן‬ ‫יותר‪ ,‬ולכן כשהגיעו לביהמ"ק עם ביכורים בצירוף‬ ‫מבואר דיש ענין שיעשה כל ההליכה לבד שלא ע"י‬ ‫קדושת ביהמ"ק התחילו להרגיש קדושת הארץ ונחשב‬ ‫שליח [ע"ע גיטין מז‪ ]:‬דכן ראוי למלך שנתן לעבדו‬ ‫כאילו רק עכשיו נכנסו לארץ‪ ,‬ולכן אמר "הגדתי היום כי‬ ‫שדה שיביא הפירות בעצמו‪ .‬ובפרט למש"כ הנצי"ב‬ ‫באתי עכשיו אל הארץ" דרק עכשיו הרגיש שנכנס‬ ‫בשאילתות קס"ט דההכנות למצוה שכתוב להדיא‬ ‫לארץ‪ .‬ועד"ז כתוב אצל אברהם אבינו ויעבור אברם‬ ‫בתורה כעשיית סוכה וכתיבת תפילין ומזוזות הוי כעין‬ ‫בארץ [בראשית יב ו] ופירש"י שנכנס לתוכה והרי כבר‬ ‫נכנס מקודם‪ ,‬אלא הפי' לענין פנימיות קדושת הארץ הי'‬ ‫‪ 5‬וזה הכוונה בשעתה דבא רק לפרקים‪ .‬וצע"ט הרי דינא דחביבה מצוה‬ ‫אברהם כסדר במצב של כניסה וכמ"ש לו הקב"ה אל‬ ‫בשעתה נאמר גם בפסחים סח‪ :‬ומנחות עב‪ :‬לענין הקטרת אימורים‬ ‫דק"פ כשחל ע"פ בשבת ואמרי' שם דנלמד מעולת שבת בשבתו על‬ ‫הארץ אשר אראך‪ ,‬והמכוון גם אחרי שנכנס לשם‬ ‫עולת התמיד‪ ,‬דחזינן דהקטרת אימורי שבת דוחה שבת אף דמצות‬ ‫הקטרת אימורים שכיח בכל יום‪ ,‬אי לא דנחדש דהקטרת אימורי שבת‬ ‫חולק שם לעצמו וכש"כ פסח‪.‬‬ ‫י‬ ‫התורה‬ ‫פרשת כי תבוא‬ ‫שירת‬ ‫היינו דיסוד ענין מקרא ביכורים הוא ביטוי להכרת‬ ‫בגשמיות עדיין הי' חסר שהקב"ה יראה לו רוחניות‬ ‫הטוב‪ 6 .‬והנה כבר העיר הגה"צ ר' אלי' לאפיאן זצ"ל‬ ‫הארץ‪.‬‬ ‫[יארצייט כ' אלול] כי תובע הקב"ה ענין הכרת הטוב‬ ‫אפי' להרבה דורות‪ ,‬מעמון ומואב שהי' עליהם תביעה‪,‬‬ ‫ובענין זה השווה הגרמ"י רייזמן שליט"א מה שמסופר‬ ‫על שלא הכירו טוב לאברהם אבינו שהציל את סבם לוט‬ ‫על הבת עין שלפני שעבר לגור בא"י שמע משד"ר אחד‬ ‫אף שהי' אחרי כמה דורות‪ .‬וכן הוכיח הג"ר אלי' דיסקין‬ ‫שהאבנים בא"י נוצצים כמרגליות‪[ ,‬לא התכוון לכך באמת‬ ‫רק דיבר דרך גוזמא אבל לפ"מ שלימד הבעש"ט הק' להמגיד כל‬ ‫שליט"א ממש"כ רש"י לענין דור הפלגה שכתוב בפ' נח‬ ‫מה ששומעים גם מגוי כנראה שיש בזה עבודה למעשה בשבילו]‬ ‫[בראשית י"א ה'] "וירד ה' לראות את העיר ואת המגדל‬ ‫וכשהגיע לצפת נשבר רוחו שלא זכה לכך‪ ,‬ופגש באותו‬ ‫אשר בנו בני האדם" ופירש"י "אלא בני מי‪ ,‬שמא בני‬ ‫שד"ר ואמר לו שאם ירצה יוכל לזכות לכך [הי' חצוף‬ ‫חמורים וגמלים‪ ,‬אלא בני אדם הראשון שכפה את‬ ‫בזה אבל הבת עין קיבלו כמוסר וכנ"ל] והסתגר הבת עין‬ ‫הטובה ואמר האשה אשר נתת עמדי‪ ,‬אף אלו כפו‬ ‫ועשה הרבה תשובה‪ ,‬ויום אחד עשה סעודה גדולה ואמר‬ ‫בטובה למרוד במי שהשפיעם טובה ומלטם מן המבול"‬ ‫למקורבו ר' פישל בערנשטיין זצ"ל שאחרי תשובה‬ ‫יש כאן פלא‪ ,‬כמה שנים הי' מן המבול עד אז הרי זה‬ ‫והכנעה גדולה זכה באמת לכך‪ .‬והנה כלפי הבת עין‪,‬‬ ‫בערך ‪ 350‬שנה‪[ ,‬בשבילינו זה רק שתי עליות לתורה ‪- 5‬‬ ‫ו ודאי יחשב שבאותו יום נכנס מחדש לארץ‪ ,‬דאי"ז אותו‬ ‫‪ 10‬דקות אבל בעצם עברו הרבה שנים זה כמו משנות‬ ‫ארץ שהכיר עד אז‪ ,‬וכן הוא בכניסה לישיבה או לכולל‬ ‫ת"ח ות"ט עד עכשיו] ומ"מ יש טענה עליהם שהו"ל‬ ‫שאין עיקר הכניסה רק להיות שם בגשמיות‪ ,‬רק העיקר‬ ‫להכיר טובה שהצילם מן המבול‪ ,‬וכש"כ שיש להכיר‬ ‫הוא ליכנס לרוח הביהמ"ד‪ ,‬וכל יום שמתעלה ומתחבר‬ ‫טוב על מה שקרה לפני ע' שנה שהנאצים כמעט כבשו‬ ‫יותר לרוחניות הביהמ"ד נחשב שנכנס מחדש‪ ,‬וזה שאנו‬ ‫א"י או אם אבותינו נמלטו מן השואה וכדומה‪.‬‬ ‫מבקשים בימים אלו אחת שאלתי מאת ה' שבתי בבית ה'‬ ‫צורת הכרת הטוב להביט על כמה דורות ביחד‬ ‫כל ימי חיי לחזות בנעם ה' ולבקר בהיכלו שיהי' לנו כל‬ ‫יום בגדר ביקור והתחדשות היינו כניסה מחדש כאילו‬ ‫וממקרא ביכורים למדנו צורת ההודאה להסתכל על‬ ‫לא היינו שם עד אז‪" .‬וכל זה נכלל בשם הפרשה כי תבוא‬ ‫הרבה דורות ביחד‪ ,‬ובפשטות כיון דיש לנו להסתכל על‬ ‫להיות כסדר במצב של כי תבוא‪".‬‬ ‫הפרטים והסבות מהתחלה עד הסוף וכמו שהאריך בזה‬ ‫ר' ירוחם בדעת תורה‪ .‬אולם יש לומר כאן עוד נקודה‪,‬‬ ‫[וככה הרגשתי בשנת תשפ"א [בתקופת הקורונה] אחרי כחודש‬ ‫דחלק מהכרת טוב להקב"ה הוא להראות ולהתבונן‬ ‫שהייתי בחו"ל‪ ,‬וגם אחרי שחזרתי לארץ עדיין הייתי רשמי‬ ‫שאע"פ שבדורות הקודמים הי' כ"כ הרבה צרות ומה‬ ‫בבידוד‪ ,‬ולא הייתי יכול להיות קבוע בביהמ"ד‪ ,‬והי' כגדר כניסה‬ ‫לארץ לפני כיבוש וחילוק דחסר בעצם הכניסה‪ ,‬ובאמצע פ' כי‬ ‫שסבלו מן הגוים שהשפילו אותם וביזו אותם וכמו שנא'‬ ‫תבוא זכיתי לחזור לביהמ"ד באופן קבוע‪ ,‬והרגשתי שהתקיים‬ ‫וירעו אותנו וגו' אבל בסופו של דבר נשכח זכר הגוים‬ ‫אצלי והיה כי תבוא אל הארץ וגו' וירשתה וישבת בה‪ ,‬דרק אז‬ ‫שהשפילו אותנו ובשבלינו הי' הכל לטובה וזכינו‬ ‫מורגש ככניסה מחודשת ומשמחת לא"י ולבהמ"ד‪ ,‬והייתי יכול‬ ‫למתנות גדולות עבור זה‪ ,‬ולכן בכל עת שאנו מתבוננים‬ ‫לומר "הגדתי היום לה"א כי באתי" היינו שנחשב כאילו רק היום‬ ‫חסדי המקום עלינו יש גם להתבונן מה שהי' לאבותינו‬ ‫הגעתי לא"י‪ ,‬ורק היום הגעתי לביהמ"ד‪ ,‬כיון דעיקר הישיבה‬ ‫ואבות אבותינו לפני מאות שנים וגם בשנים לפני‬ ‫בא" י הוא כדי ללמוד תורה ולהתעלות בעבודת ה' א"כ הרגשת‬ ‫הביאה לארץ הוא רק כשאפשר להתיישב באופן קבוע בביהמ"ד‪.‬‬ ‫המלחמה איך שסבלו כ"כ הרבה מן הגוים שהשפילו‬ ‫[ ובזה מיישבים מש"כ אח"כ "ויביאנו אל המקום הזה" זה ביהמ"ק ורק‬ ‫וביזו אותם‪ ,‬והשתוקקו כ"כ הרבה לזכות לחונן עפרה‬ ‫אח"כ "ותתן לנו את הארץ הזאת"] ויעזור הקב"ה שנזכה להרגיש כן‬ ‫של ארץ הקודש ולא זכו לכך‪ ,‬ואנחנו דור אחרון זוכים‬ ‫כל יום ויום מחדש‪ ,‬ולא נתקרר ע"י כוחו של עמלק הרוצה לקרר‬ ‫לכך בזכותם‪.‬‬ ‫כל התחדשות]‬ ‫ודוגמא אחד‪ ,‬הנה מו"ז הגה"צ ר' יעקב סניידערס זצ"ל‬ ‫חובת הכרת הטוב אפי' אחרי הרבה דורות‬ ‫הי' רב בקישקרש אונגרי' לפני המלחמה ובפרוץ מלחמת‬ ‫ואמרת אליו הגדתי היום וגו' [שם]‬ ‫עולם השני' לקחו אותו הנאצים ותלו עליו שלט‬ ‫וברש"י ואמרת אליו שאינך כפוי טובה‪.‬‬ ‫‪6‬‬ ‫כבר העיר דו"ז הג"ר בצלאל זצ"ל איך יתכן להודות על כל אשר גמלנו‬ ‫באין סוף טובות עם קצת פירות‪ ,‬וביאר ע"פ מה שמבואר בנשמת אילו‬ ‫פינו וכו' אין אנחנו מספיקים וגו' ע"כ אברים שפלגת וכו' והביאור דעם‬ ‫הרמ"ח אברים שלי הקטנות האנושיות שלי אני בא להודות לפחות במה‬ ‫שיש לי‪ ,‬אף שאין אנו מספיקים כלל‪ -‬מחותנו הג"ר ראובן קאהן‬ ‫שליט"א בהספידו עליו בהיכל ישיבת קמניץ‪ -‬בצל הקודש עמוד ר"ג‪.‬‬ ‫יא‬ ‫התורה‬ ‫פרשת כי תבוא‬ ‫שירת‬ ‫והנה בשנת תר"ע פרצה שריפה בטלז והוצרך הטלזר רב‬ ‫"משנכנס אדר מרבין בשמחה" שהי' תלוי בביתו וככה‬ ‫לאסוף כסף לשקמו ועבור זה נסע ללונדון‪ ,‬ושמה לקה‬ ‫סבבוהו בשוקי העיר עם בזיונות גדולות‪ ,‬ועכשיו אחרי‬ ‫בלבו ונפטר פתאום‪ ,‬וכל כלל ישראל הכו בתדהמה על‬ ‫שנים רבות‪ ,‬מרשעים האלה לא נשאר כלום וממו"ז‬ ‫הפטירה הפתאומית‪ ,‬ובנוסף לכך שהצטרך להקבר‬ ‫נשאר דורות ישרים מבורכים יראים ושלמים‪ .‬והביאנו‬ ‫בארץ נכר באנגלי' והי' נראה כצרה גדולה‪.‬‬ ‫לגור במקום הקדוש הזה א"י‪.‬‬ ‫והנה אחרי מאה שנה אב תשפ"א זכיתי לעמוד על יד‬ ‫חסד ה' עם הג"ר רבי אליעזר גורדון זצ"ל‬ ‫קברו בביה"ח אדמונטון בלונדון ובראותי שם הרבה‬ ‫עוד נתעוררתי בענין זה אחרי שביקרתי בקברו של‬ ‫נרות נשמה וקוויטלך של המון עמך בית ישראל שבאים‬ ‫הטעלזר רב הג"ר אליעזר גורדון זצ"ל ‪ 7‬בלונדון‪ ,‬וקראתי‬ ‫שם כסדר לבקר ולהתפלל שם‪ ,‬נתעוררתי לחשוב‬ ‫בעדות שכתב הרב יעקב מאז"ה הרב דמוסקבא‬ ‫דעכשיו אחרי מאה שנה רואים חסד ה' שעשה עם‬ ‫בזכרונותיו מהעיר טלז‪ ,‬וז"ל "פעם בשעה שהייתי‬ ‫הצדיק הזה‪ ,‬דאם הי' נשאר בטלז ונפטר שם מי יודע אם‬ ‫מטייל ראיתי כנופיא של גרמנים אנטישמיים העומדים‬ ‫הי' עוד זכר לקברו ועכשיו ע"י שנקבר בלונדון קברו‬ ‫על יד הנהר הקטן אשר מימין ככר הטיול‪ ,‬ומתלוצצים‬ ‫נפקד כסדר‪ ,‬ומתפללים שם הרבה ומדליקים שם הרבה‬ ‫בחרפה ובבזיון ביהודי‪ ,‬העומד כפוף ושחוח על שפת‬ ‫נרות לע"נ‪ ,‬ובוודאי יש לו נח"ר עצום מזה‪ ,‬וכן‬ ‫הנהר במורד ההר הקטן‪ .‬מהרתי לרדת אל שפת הנהר‬ ‫בהתבונני על מה שסבל בזיונות מהגרמנים הרי לאחר‬ ‫והסתכלתי בפני היהודי העוסק בטבילת הכוס ומברך על‬ ‫מאה שנים הגרמנים האלה כבר ירדו לשאול מטה מטה‪,‬‬ ‫טבילת כלים‪ ,‬והנה הכרתי תיכף‪ ,‬כי זהו הרב הג"ר‬ ‫ונשכח זכרם‪ ,‬אבל שמו וזכרו של הג"ר אליעזר עדיין חי‬ ‫אליעזר גורדון זצ"ל [הטלזר רב] קראתי לו בשלום‪ ,‬והוא‬ ‫וקיים ביננו וגם קברו עדיין נפקד עד היום הזה‪ .‬וזה‬ ‫לא הכרני‪ .‬כאשר הגדתי לו את שמי‪ ,‬חבקני בחיבה‬ ‫השלמה לצורת ההודאה דמקרא ביכורים שחוזרים‬ ‫גדולה ובירך עלי ברכת מחי' המתים כדין הרואה את‬ ‫לאחור כמה דורות וזוכרים הצרות שעברו אבותינו‬ ‫חבירו לאחר י"ב חודש‪ .‬אמרתי לו ראיתי כי מתלוצצים‬ ‫ושעכשיו ניכר חסדי המקום עלינו‪.‬‬ ‫ביהודי ומהרתי להשתתף בצערו‪ .‬רבי אליעזר גחך‪,‬‬ ‫*דין גר שאמו מישראל לענין מקרא ביכורים‬ ‫דמעה נראה בעיניו ושאלני‪ -:‬היתכן כי עם נאור‬ ‫ובאת אל הכהן וגו' כי באתי אל הארץ אשר‬ ‫כגרמנים יבזו איזה איש‪ ,‬אשר לא עשה שום רעה כי אם‬ ‫נשבע ה' לאבתינו לתת לנו‪[ :‬שם]‬ ‫טובל כלי‪ ,‬כמצווה עלינו ע"פ דתינו?‬ ‫במשנה ביכורים פ"א מ"ד איתא "אלו מביאין ולא קורין‬ ‫עניתי לו‪ :‬כלום אין מר יודע שכל אומות העולם שונאים‬ ‫הגר מביא ואינו קורא שאינו יכול לומר אשר נשבע ה'‬ ‫את ישראל‪ ,‬והעיקר אינן יכולות לסבול שדתיהם שונות‬ ‫לאבותינו לתת לנו‪ ,‬ואם היתה אמו מישראל מביא‬ ‫מכל עם‪ ,‬כולם מנקים את הכוסות לפני השתי'‪ ,‬אבל‬ ‫וקורא‪ .‬וכשהוא מתפלל בינו לבין עצמו אומר אלהי‬ ‫אינם הולכים דוקא לנהר או למי מעיינות או למקוה‬ ‫אבות ישראל וכשהוא בבית הכנסת אומר אלהי אבותיכם‬ ‫כשירה ואינם מברכים על דבר כזה‪ ,‬ומה לעשות ודתינו‬ ‫ואם היתה אמו מישראל אומר אלהי אבותינו"‪.‬‬ ‫היא באמת יחידה במינה והמנהגים שלנו מעוררים‬ ‫תמהון‪ ,‬למשל איך יסביר כבוד תורתו למכרו לגרמני‬ ‫והנה בירושלמי [ע"פ פי' מהר"א פולדא] העיר שגם אם אמו‬ ‫טהור‪ ,‬אם ישאל מדוע אסור לשתות רקוטשי מכוס שלא‬ ‫מישראל ולכן יכול לומר "אשר נשבע ה' לאבותינו"‪,‬‬ ‫נ טבלה דוקא בנהר ובברכה? הרי תיכף ומיד עולה בלבם‬ ‫אבל עדיין לא יכול לומר "אשר נתת לי ה'" וכמו‬ ‫החשד כי כשפים אנחנו עושים להם‪ ,‬או עובדים אנחנו‬ ‫שמ בואר במשנה ה' שמטעם זה אין האשה קוראת‬ ‫לנהרות ומים‪ .‬וכלל קדום הוא חור שבין יהודי לגוי א"צ‬ ‫פרשת ביכורים‪ ,‬וא"כ איך יקרא משום אמו כשאמו‬ ‫בדיקה כלל שמא יאמר כשפים הוא עושה לי ובא לידי‬ ‫בעצמה אינה יכולה לקרוא‪ ,‬ומשני דאיירי בגרים‬ ‫סכנה‪.‬‬ ‫מצאצאי קיני חותן משה שקיבלו חלק בא"י וכל חסרונם‬ ‫רק שא"י לומר לאבותינו שאינם מבני אברהם יצחק‬ ‫השיב רבי אליעזר‪ :‬אנחנו עושים זה ע"פ ציווי הבורא‬ ‫ויעקב עד שיהא אמם מישראל‪ .‬וכן מפורש בתוספתא‬ ‫ית'‪ .‬כל חיינו בגולה הם חור בין ישראל לעמים ועלינו‬ ‫שרק גרים מבני קיני יכולים לקרוא‪ .‬ואף שבתוספתא לא‬ ‫לזכור את זה תמיד"‪ .‬ע"כ מזכרונות הרב מאז"ה‪.‬‬ ‫כתוב שצריכים שגם יהא אמו מישראל אבל בהכרח צ"ל‬ ‫כן שאל"כ אין יכולים לומר לאבותינו‪ .‬ויש מיישבים‬ ‫ביסוד הנ"ל מש"כ בתורה בסוף הפרשה ושמחת בכל‬ ‫‪ 7‬זקנתי הרבנית חנה יהודית חי' [מלפנים רבינוביץ] אמו של מו"ז הג"ר‬ ‫בנציון זצ"ל גדלה הרבה בביתו בטלז לאחר פטירתו‪.‬‬ ‫יב‬ ‫התורה‬ ‫פרשת כי תבוא‬ ‫שירת‬ ‫דבר גם לענין זה שבנו יכול לומר אלוקי אבותינו‬ ‫הטוב וגו' והגר אשר בקרבך ומבואר שגר מביא וקורא‬ ‫בהתכוונו לאביו הגר‪.‬‬ ‫מיירי בגר מבני קיני ויש להוסיף דה"ה אמו מישראל‪.‬‬ ‫ולדרך זו מסקנת הירושלמי דבעי' שני תנאים כדי שגר‬ ‫ולמהר"א פולדא אין הבדל בין שתי הלשונות ולכו"ע בן‬ ‫יוכל לקרוא מקרא ביכורים א‪ :‬שיהי' מזרע יתרו כדי‬ ‫של גר מביא וקורא ואפי' אם גם אמו גיורת‪ .‬אבל ד'‬ ‫שיוכל לומר אשר נתת לי ה' ב‪ :‬שיהי' אמו מישראל כדי‬ ‫הגר"א יש מח' דלפי ר' יוסי בן גרים אינו יכול לקרוא רק‬ ‫שיוכל לומר לאבותינו‪ .‬וכן פי' ג"כ ר"ת שהובא בתוס'‬ ‫שבא להגביל מש"כ במשנה שאמו מישראל מביא וקורא‬ ‫ב"ב פא‪ .‬ד"ה למעוטי ובפי' הרא"ש למשנה זו‪.‬‬ ‫דה"מ באביו גוי שבא על אמו באיסור דאז אין חוששין‬ ‫לזרע האב כלל ושפיר יכול לקרוא שהרי מתייחס אחר‬ ‫אולם בביאור הגר"א פי' הירושלמי באופ"א שאה"נ‬ ‫אמו‪ ,‬אבל אם אביו גר ה"ה מתייחס יותר לאביו כמו‬ ‫בתחלה אמר הירושלמי דבנוסף לאמו מישראל בעי'‬ ‫בעלמא דמשפחת האב קרוי' משפחה ולא האם‪ ,‬ולא‬ ‫שיהי' מבני קיני‪ ,‬אבל מקשה ע"ז מברייתא שכ' שבני‬ ‫מהני מה שאמו מישראל‪ ,‬ולזה בא ר' יונה להקל לומר‬ ‫קיני מביאין וקורין ומשמע גם ללא שיהא אמו מישראל‪,‬‬ ‫שבן גרים בעלמא בכל גווני יכול לקרוא ורק אם אביו‬ ‫[וכ"פ הר"ש דכ"ה הירושלמי] לזה אמר שמה שאמרנו שיהי'‬ ‫גוי צריך שאמו יהי' מישראל‪ .‬ונמצא דלכו"ע מה שאמו‬ ‫מבני קיני קאי על מש"כ גר בפ' ביכורים לזה צ"ל‬ ‫מישראל לא מהני במקום שאביו גר‪ ,‬רק דנחלקו אי זה‬ ‫דמיירי בבני קיני ואז באמת א"צ להיות אמו מישראל‬ ‫שאביו גר מהני או לא‪.‬‬ ‫ומשנתינו דמבואר דבעי' אמו מישראל מיירי בכל‬ ‫הגרים‪ .‬ולפ"ז המסקנא היא דכדי שגר יוכל לקרות סגי‬ ‫עוד פריך שם בירושלמי במה שאמר בנימין בר עשתור‬ ‫באחד משתי תנאים או שהוא מבני קיני או שאמו‬ ‫שבנם של גר וגיורת יכול לקרוא פ' ביכורים ולומר‬ ‫מישראל‪ .‬אלא דא"כ תקשי באמת מאי מהני אמו‬ ‫בתפלה אלקי אבותינו וכי אברהם יצחק ויעקב אבותיהם‬ ‫מישראל הלא גם היא בעצמה אינה יכולה לקרוא שא"א‬ ‫של הגרים‪ ,‬ובשלמא אי אמו מישראל א"ש שהרי אמו‬ ‫לומר אשר נתת לי ה'‪ .‬ועי' בזה להלן‪.‬‬ ‫היא אכן מזרע האבות אבל איך גר יכול לומר כן ולא‬ ‫מיישב ומשמע שנדחו דבריו של בנימין בר עשתור‪ .‬עוד‬ ‫עוד שיטה יש בירושלמי לפרש מש"כ במשנה שאם אמו‬ ‫מקשה לדבריו במה שנאמר שאם אמו מישראל מביא‬ ‫מישראל מביא וקורא‪ ,‬בשם ר' יוסי ע"פ מה שאמר‬ ‫ו קורא‪" ,‬כלום נשבע הקב"ה לא לזכרים שמא לנקיבות"‬ ‫בנימין בר עשתור דבאמת כל גר מביא וקורא וכל מי‬ ‫ופי' רוב מפרשים דבא להקשות דאיך מהני מה שאמו‬ ‫שנולד להורים גרים יכול להביא ולקרוא‪ ,‬דגר נחשב‬ ‫מישראל הרי לא נשבע ה' לנשים לתת להם חלק בארץ‪,‬‬ ‫כי שראל לכל דבר וכלול הוא בשבועות ה' לאבות‪ ,‬ומה‬ ‫וא"כ איך בנה יכול לומר "אשר נשבע ה' לאבותינו"‬ ‫שהצריכה המשנה שיהא אמו מישראל בגר שנולד‬ ‫[ולכ' בכלל זה קשה מה שהק' ר"י בתוס' ב"ב פא‪ .‬ד"ה למעוטי‬ ‫מביאת איסור של גוי ובת ישראל‪ ,‬ולכן יכול לומר‬ ‫שגם אינו יכול לומר "אשר נתת לי ה'" וכמו כל אשה מישראל‬ ‫לאבותינו כיון שאמו בת ישראל‪ 8,‬וא"כ מש"כ במשנה‬ ‫שהגם שיכולה לומר אשר נשבע ה' לאבותינו מ"מ נתמעטה‬ ‫שגר מביא ואינו קורא מיירי בגר ראשון שנולד להורים‬ ‫ממש"כ אשר נתת לי ה' כמ"ש במשנה ה' ואף שיורשת מאבותי'‬ ‫וא"כ גם בנה לא עדיפא ממנה] והגמ' לא מיישבת את‬ ‫נכרים או בגוי הבא בעבירה על גיורת‪ ,‬אבל אם אביו גר‬ ‫הקושיא‪[ .‬ובשושנים לדוד הביא בשם בית דוד‪ ,‬שפי' בגוף ד'‬ ‫אפי' נשא גירות‪ ,‬או אמו בת ישראל אפי' אביו גוי מביא‬ ‫ירושלמי דזה תי' דשמא לנקבות נמי נשבע‪ ,‬והק' ע"ז דלא מצינו‬ ‫וקורא‪ .‬ור' יונה אמר יסוד הנ"ל מבנימין בר עשתור על‬ ‫בשום מקום שבועה לנקבות וגם לא נטלו חלק בארץ‪ .‬וזה פשוט‬ ‫מה שהיו בני גרים אומרים בשמו"ע אלוקינו ואלקי‬ ‫דכוונת הירושלמי להקשות‪ ,‬גם שלא אמר בלשון קושיא וכ"ה‬ ‫אבותינו והקשו עליהם ממשנתינו דרק באמו מישראל‬ ‫לשון הירושלמי בכמה מקומות וכן במדרשים]‬ ‫יכול לומר כן‪ ,‬ומשני דמשנתינו באביו גוי שנשא לאמו‬ ‫מישראל בעבירה‪ ,‬אבל אם אביו גר נחשב כישראל לכל‬ ‫עוד שיטה מובא בירושלמי בשם רבי יהודה שגם גר‬ ‫עצמו שאין לו ייחוס כלל מביא וקורא ממש"כ כי אב‬ ‫המון גוים נתתיך לשעבר היית אב לארם ומעכשיו אתה‬ ‫‪ 8‬יש נדון גדול בפוסקים בגוי הבא על ב"י דקי"ל שהולד כשר האם‬ ‫אב ומורה דרך לכל העולם ולכן כל מי שמתגייר נחשב‬ ‫עדיין צריך גירות‪ ,‬או שדינו כישראל לכ"ד‪ ,‬והסכמת רוב הפוסקים‬ ‫כמו בן לאברהם אבינו ושפיר יכול לומר אשר נשבע ה'‬ ‫דא"צ גירות‪[ ,‬עי' פתחי תשובה אה"ע סי' ד' סק"א] וא"כ צ"ל דמש"כ‬ ‫במשנה גר הוא רק לשון מושאל דדומה בזה לגר שאביו אינו גר או אגב‬ ‫לאבותינו שהרי השבועה היתה לאברהם שהי' אביו של‬ ‫הרישא דאיירי בגר ממש‪[ .‬עי' שו"ת חלקת יעקב א' קכט] ולפוסקים‬ ‫הגרים‪ ,‬ולא נתבאר איך משלים החסרון אשר נתת לי ה'‬ ‫דבעי' גירות ק' להיפך שהרי גר שנתגייר כקטן שנולד וא"כ איך יכול‬ ‫ונחלקו הראשונים דדעת ר"י בתוס' ב"ב פא‪ .‬ד"ה‬ ‫לומר לאבותינו מחמת אמו‪ ,‬ותי' אחרונים דהגרות הוא רק להפקיע חלק‬ ‫הנכרי שקיבל מאביו‪ ,‬ושממילא אח"כ יתייחס לגמרי לאמו‪[ .‬גליוני‬ ‫למעוטי דבהכרח צל"פ בדברי ר' יהודה דמיירי בבני קיני‬ ‫הש"ס עי' חמד"ש אה"ע ב' אמרי משה כז ד']‬ ‫יג‬ ‫התורה‬ ‫פרשת כי תבוא‬ ‫שירת‬ ‫וא"כ יל"ע בטעמו של הר"י דס"ל דקושית הירושלמי‬ ‫וכן מפורש בתוספתא‪ ,‬אבל רמב"ן רשב"א וריטב"א שם‬ ‫הוא קושיא בלי תירוץ ולמה א"א לומר לאבותינו מצד‬ ‫פירשו דכיון שלא כתוב בדבריו בני קיני צ"ל דס"ל‬ ‫אבי אמו‪ ,‬אולם באמת כבר העיר במשנה ראשונה על ד'‬ ‫דכיון דגרים נחשבים מבני אברהם הרי מצד עצמם‬ ‫התוס' יו"ט דאיך מהני אבי אמו הרי משפחת אמו אין‬ ‫ראויים לירושת הארץ רק שבפועל אין להם כיון שכבר‬ ‫קרוי משפחה וא"כ אין זה לאבותינו‪ .‬וא"כ י"ל דזה גופא‬ ‫נתחלק ליוצאי מצרים‪ .‬ומסיק בירושלמי דריב"ל פסק‬ ‫טעמו של הר"י דס"ל דקושית הירושלמי נשאר בעינו‪.‬‬ ‫כרבי יהודה‪ ,‬וכן הורה ר' אבהו לענין שמו"ע כר' יהודה‬ ‫שיכול לומר לאבותינו‪.‬‬ ‫ולבאר שי' תוס' יו"ט ומהרש"א בדעת הר"ש י"ל דל"ש‬ ‫לכאן הא דמשפחת האם אינה קרויה משפחה‪ ,‬דהכא‬ ‫*האם להלכה גר מביא וקורא‬ ‫מצד ירושת האם אתינן עלה וכמו שלענין לרשת את אמו‬ ‫ולענין הלכה נחלקו הראשונים‪ ,‬דשי' הרמב"ם פ"ד‬ ‫ל"ש הא דמשפחת אם אינה קרוי' משפחה‪ ,‬ה"נ יכול‬ ‫מביכורים ה"ג לפסוק לגמרי כרבי יהודה בין לענין‬ ‫לומר הקרקע שלי מגיע מאבי אמי ולא מאמי‪ ,‬וכמש"כ‬ ‫ביכורים בין לענין תפלה ולא בעי' בני קיני גם לענין‬ ‫רעק"א‪ ,‬וכן מה שהביא מהר ש"א מהא דבני בנים ה"ה‬ ‫ביכורים‪ ,‬וכ"פ רמב"ן וריטב"א ועוד ראשונים בב"ב‪,‬‬ ‫כבנים אפש"ל כן גם בבני בנות וכמש"כ ביבמות סב‪,:‬‬ ‫ולשי' ר"י בתוס' הנ"ל שי' רבי יהודה לא מהני רק שיוכל‬ ‫וה"נ אפש"ל להיפך אבי אמו ה"ה כאביו‪.‬‬ ‫לומר לאבותינו אבל כדי שיוכל לומר אשר נתת לי ה'‬ ‫*האם משפחת האם קרויה משפחה בליכא‬ ‫צ"ל דוקא בבני קיני‪ ,‬דמצד אמו לא יכול לומר אשר נתת‬ ‫משפחת האב‬ ‫לי ה' דלא עדיף ממנה שלא יכולה לקרוא ולומר "אשר‬ ‫נתת לי ה'" שלא קיבלה חלק בארץ‪ ,‬ואף שקיבלה‬ ‫אולם באמת גם אי נימא דשייך כאן הנושא של משפחת‬ ‫בירושח וא"כ ה"נ בנה לא עדיף ממנה‪.‬‬ ‫האם אי"ק משפחה יל"פ באופ"א‪ ,‬דהנה יש לחקור בהא‬ ‫דמשפחת האם אינה קרוי' משפחה לענין ירושה וכיו"ב‪,‬‬ ‫אבל ר"ת בתוס' ב"ב שם ומובא ברא"ש בפי' המשנה‬ ‫האם זה רק באופן שיש לו משפחת אב ממילא זה‬ ‫לפסוק כמ"ש במשנה דגר בעצמו אינו מביא וקורא‬ ‫מפקיע שם משפחת האם‪ ,‬אבל באופן שהוא מופקע‬ ‫ולענין אם אמו מישראל מהני לחוד ס"ל דנחלקו בזה‬ ‫ממשפחת האב כגון אם אביו גוי ורחמנא אפקרי' לזרעי'‬ ‫המשנה והתוספתא דלמשנה מהני אמו לבד‪ ,‬ולתוספתא‬ ‫כזרע בהמה‪ ,‬גם משפחת האם נקרא משפחה‪ ,‬כמו עצם‬ ‫בעי' גם מבני קיני‪ ,‬ופי' הרא"ש הטעם דאמן לא היה‬ ‫זה שהוא נחשב יהודי הוא מחמת אמו ה"נ לענין‬ ‫להם חלק בארץ וכטענת הר"י וכקושית ירושלמי הנ"ל‪.‬‬ ‫משפחה י"ל כן‪ ,‬או דנימא דזהו כלל מוחלט שמשפחת‬ ‫ולכן פסק ר"ת להלכה דאינו יכול לומר בתפלה‬ ‫אם אינה קרויה משפחה בכל גווני‪ .‬וזה נפק"מ גם לענין‬ ‫"אבותינו" ולא הי' מניח אותם לומר ברכת הזימון ורק‬ ‫מעוברת שנתגיירה שהולד הי' הורתו שלא בקדושה‬ ‫אם היתה אמו מישראל הי' יכול לומר אבותינו ושי' רבי‬ ‫ולידתו בקדושה ולא מתייחס לאביו הגוי‪ ,‬האם בכה"ג‬ ‫יהודה בירושלמי הוא טעות דאיך יכול לומר "ארמי אבד‬ ‫משפחת האם הוי משפחה‪ ,‬וזה פשוט שאחיו ואחותו‬ ‫אבי וגו'"‪.‬‬ ‫שנולדו עמו בקדושה כגון תאומים יש להם דין אח או‬ ‫והנה לדעת ר"ת מבואר דיש צד להלכה כפשטות‬ ‫אחות מן האם לענין כרת כמבואר ביבמות צז‪ :‬אבל מ"מ‬ ‫המשנה דאמו מישראל לבד מהני כדי לקרוא מקרא‬ ‫אולי זה לא בגדר משפחה‪ .‬ונפק"מ בכל זה אם אמו‬ ‫ביכורים וצ"ע קו' הירושלמי דהרי לא נשבע הקב"ה‬ ‫וקרובי אמו ואחיו ואחיותיו מן האם יורשים אותו‪ ,‬או‬ ‫לנקבות‪ ,‬וכן קושית הר"י דלא עדיף מאמו שלא יכולה‬ ‫שנכסיו הפקר‪ ,‬ואי נימא כצד ראשון א"ש דכאן באמו‬ ‫לקרוא ולומר אשר נתת לי ה'‪ ,‬וצ"ל דס"ל כמש"כ הר"ש‬ ‫מישראל מיירי שאביו גוי כמבואר בירושלמי וא"כ הוא‬ ‫על המשנה שהביא קו' ירושלמי וכ' דלא חש לתרץ‬ ‫מופקע לגמרי ממשפחת אב דרחמנא אפקרי' לזרעי'‬ ‫מחמת רוב פשיטות וגם הוא לא ביאר התי' מחמת‬ ‫ולכן יש לו משפחת אם ויכול לומר לאבותינו‪[ .‬אבל אם‬ ‫נולד מאביו גר ואמו ישראלית וודאי אזלינן בתר אביו ואי גר אינו‬ ‫הפשיטות‪ ,‬והמהרש"א בחי' על משניות והתוס' יו"ט‬ ‫מביא וקורא גם הוא אינו יכול]‬ ‫גילו לנו סוד הפשיטות דכיון דבני בנים ה"ה כבנים‬ ‫כמבואר ביבמות‪ ,‬אז הוא נחשב בנו של אבי אמו וא"צ‬ ‫וכבר עמד בחקירה זו בחי' רבינו חיים הלוי בפט"ו‬ ‫כלל להתייחס לאמו לחוד שהרי אפשר לייחסו אחרי‬ ‫מהלכות איסו"ב ה"ט‪ ,‬והעמיד בזה סתירא בין שתי‬ ‫אבי אמו והרי הקב"ה נשבע לו וגם הוא מקבל חלק‬ ‫סוגיות דבגמ' בכורות מז‪ .‬איתא שלוי' שילדה בנה‬ ‫בארץ‪ .‬ותפא"י [בועז סק"א] כתב בשם רעק"א שיכול לומר‬ ‫פטורה מפדיון הבן ופריך אי נתעברה מלוי אפי'‬ ‫אבוה דאמי קא יריתנא כמו נפל הבית עליו ועל מורישיו‬ ‫ישראלית נמי‪ ,‬ואי מישראל הרי למשפחותם לבית‬ ‫בנו קדים לב"ח מה"ט עי' חו"מ סי' ר"פ ורי"א‪.‬‬ ‫יד‬ ‫התורה‬ ‫פרשת כי תבוא‬ ‫שירת‬ ‫ומתו וממילא אין לו משפחה כלל דרך האב‪ ,‬ובכה"ג‬ ‫אבותם כתיב וה"ה כישראל‪ ,‬ומשני דנתעברה מגוי‪ ,‬הרי‬ ‫פשיטא דמשפחת האם אינה קרוי' משפחה כיון שהי' לו‬ ‫מבואר דהיכא דאביו גוי ול"ש משפחת האב‪ ,‬ממילא‬ ‫אב והי' שייך שיהי' לו משפחה רק שמת וכלה משפחת‬ ‫אזלינן בתר משפחת האם‪ ,‬מאידך בגמ' ב"ב קיד‪ :‬מבואר‬ ‫האב וזה רק במקרה‪ ,‬אבל עדיין לא ידענו מה הדין‬ ‫דריו"ח אמר בשם ר' יהודה ב"ר שמעון דמה"ת כמו אב‬ ‫באופ ן שמופקע לגמרי ממשפחת האב כגון שאביו גוי‪,‬‬ ‫יורש את בנו כך אשה יורשת את בנה או בתה‪ ,‬ממש"כ‬ ‫דאולי בכה"ג משפחת אם קרוי' משפחה וכמבואר בגמ'‬ ‫מטות‪ ,‬מקיש מטה האם למטה האב‪ ,‬מה מטה האב אב‬ ‫בכורות‪ .‬וגם בתוס' גופא שכתב "גיורת" אינו מוכרח‬ ‫יורש את בנו‪ ,‬אף מטה האם אשה יורשת את בנה‪ .‬והק'‬ ‫דמיירי במעוברת שנתגיירה דאולי כוונתם לאשת גר רק‬ ‫עליו ממשנה שם שמפורש שהאשה רק מנחילה את בנה‬ ‫דאורחא דמילתא דגר נשוי לגיורת‪[ .‬ועי' תוס' ב"ק מב‪ :‬ד"ה‬ ‫ולא נוחלת אותו‪ .‬עכ"פ יש בזה מח' תנאים‪.‬‬ ‫היתה שפחה שכ' כן על הגמ' שם] ובכה"ג ס"ל לר"י בר"ש‬ ‫דיש ילפותא מיוחדת שהאם יורשת אף שאינה קרוי'‬ ‫והנה לא נתבאר בגמ' באיזה ציור ס"ל לר"י בר"ש‬ ‫משפחה ולא קי"ל כוותי' גם בהא‪ .‬ויש להוסיף דלפ"ז גם‬ ‫שהאם יורשת את בנה‪ ,‬הרי כשיש אב וודאי הוא קודם‪,‬‬ ‫בירושלמי שציין רעק"א אינו ראי' ואדרבה שם כ'‬ ‫ורשב"ם כתב "במקום שאין אב" אבל אם אביו קיים הוא‬ ‫הלשון מי שכלתה סוף משפחתו והיינו שאביו הי' גר‬ ‫קודם דלהכי מיהא אהני משפחת אב שקרויה משפחה‬ ‫בלי משפחה ולכן כשמת לא נשאר שום משפחה מן האב‬ ‫להקדים שאר האב לשאר האם‪ .‬ומשמע שגם אם יש‬ ‫רק מן האם ולזה פטור מלהחזיר אבל לא כשמופקע‬ ‫קרובי האב אבל כיון שאין אביו קיים האם יורש‪ .‬אבל‬ ‫לגמרי ממשפחת אב‪ .‬וכן מש"כ במשנה למלך פ"א‬ ‫התוס' הקשו דא"כ למה הזהיר הכ' רק לאשה לא לישא‬ ‫מהלכות נחלות ה"ו "ואפילו במקום דליכא יורש מצד‬ ‫לשבט אחר דמסבת נחלה הרי גם באיש שייך כן‪ ,‬שאם‬ ‫האב כגון שתוקי א"נ גר שנשא ישראלית והוליד בן‬ ‫ישא משבט אחר וימות ויירשנו בנו ואח"כ ימות הבן‬ ‫דליכא יורש מצד האב אפ"ה אין האם יורשת אלא‬ ‫ותירשנו אמו שהיא משבט אחר‪ ,‬ועוד הרי ילפי' מקרא‬ ‫הנכסים הרי הם הפקר" לא מיירי בכה"ג רק באופן‬ ‫דין מישמוש לקרובי האב ואי האם יורשת ל"ש זה‪ ,‬וא"א‬ ‫שבעצם הי' לו משפחת אב רק שלא נודע או שמתו אבל‬ ‫לומר ששניהם יורשין יחד דהא משפחת אם אינה קרויה‬ ‫בלא הי' לו מעולם אולי שאני‪.‬‬ ‫משפחה‪ ,‬ולכן נראה לרבינו תם ולר"י דבגיורת קאמר‬ ‫דליכא משפחת אב כלל ובכה"ג יורשת האם את בנה‪,‬‬ ‫אולם לעיקר החקירה הוכיח ר' שמואל זצ"ל כשי'‬ ‫וקמ"ל שלא נימא שיהיו נכסיו הפקר כמו כל גר שמת‬ ‫הגר"ח מגמ' מפורשת ב"ב קמב‪ .‬בגר שמת ובזבזו‬ ‫ללא יורשין‪.‬‬ ‫ישראל נכסיו אם נתברר שהיתה אשתו מעוברת ואח"כ‬ ‫ילדה לא זכו אבל אי הולד מת לפני שבזבזו זכו כיון‬ ‫וכ' הגר"ח דלפי' התוס' יש לפשוט מסוגיא זו דלכו"ע‬ ‫שלא נשאר שום יורש הרי שאמו לא יורשת אותו וכן‬ ‫משפחת אם ל"ה משפחה גם בליכא משפחת אב כלל‪,‬‬ ‫מבואר מתוס' בכמה מקומות בש"ס [כתובות יא‪ .‬סנהדרין‬ ‫שהרי גם לר"י בר"ש דאם יורשת את בנה בכה"ג זה‬ ‫סח‪ ].‬דהא דאמרינן אבל קטן אי אתה צריך לחזר אחריו‬ ‫מגזה"כ מיוחדת להקיש מטה האם למטה האב‪ ,‬אבל‬ ‫אם יש לו יורשים‪ ,‬מיירי במעוברת שנתגיירה‪ ,‬ואי נימא‬ ‫בלא"ה לא נחשבת משפחה כלל‪ .‬וא"כ זה סותר לגמ'‬ ‫דכה"ג משפחת אם קרויה משפחה‪ ,‬א"כ משכחת שיהיו‬ ‫בכורות ולזה חידש הגר"ח יסודות בקדושת לוי' ליישב‬ ‫לו אחים מן האם‪ ,‬א"ו דגם כה"ג אחין מן האם אינם‬ ‫סוגיא דבכורות אבל כלפי חקירה הנ"ל העיקר כמשנ"ת‬ ‫יורשים‪ ,‬וטעמא דאחים לא ירתי אמרינן בגמ' משום‬ ‫בגמ' ב"ב‪ .‬וע"ע בגליון הש"ס על ד' התוס' ב"ב שם‬ ‫דמשפחת אם אינה קרויה משפחה‪.‬‬ ‫שציין לר"ש סוף שביעית שכ' בשם ירושלמי דמי שמת‬ ‫סוף משפחתו ואין לו יורש אלא אמו לא יחזיר ואם‬ ‫ועי' פנ"י כתובות שם שנקט דחקירה זו הוא מח' התנאים‬ ‫החזיר רוח חכמים נוחה הימנו‪ ,‬ור"ל דמבואר דאם‬ ‫בב"ב קיד‪ :‬וכנ"ל ומתוס' יש לפשוט דלא קי"ל כר"י‬ ‫כלתה משפחת אביו ומשכח"ל בגר‪ ,‬אין אמו יורשת‪.‬‬ ‫ר"ש רק כמשנתינו דבכל גווני משפחת אם אינה קרוי'‬ ‫משפחה‪ .‬וכן הוכיח בתרוה"ד סי' שנ"ב‪ ,‬ובשו"ת חת"ס‬ ‫אולם הג"ר שמואל רוזובסקי זצ"ל [שיעורי ר"ש ב"ב קיד‪:‬‬ ‫חו"מ סי' קכ"ט‪ ,‬והובא כ"ז בד' רעק"א בתוספותיו‬ ‫אות כ"ה ובסנהדרין סח‪ .‬אות נ"א] העיר על הגר"ח דאי"ז‬ ‫למשניות ר"פ יש נוחלין בהא דמקשי התוס' ריש פרק יש‬ ‫סתירא מגמרא על גמרא‪ ,‬דבגוף הגמ' בב"ב אצ"ל‬ ‫נוחלין [קח‪ :‬ד"ה יכול] דל"ל קרא לאחין מן האב תיפו"ל‬ ‫דמיירי באשה גיורת או מעוברת שנתגיירה די"ל דמיירי‬ ‫מצד מישמוש דרך האב‪ ,‬וכ' רעק"א דמה דלא תירצו‬ ‫באשת גר‪ ,‬דהרי עיקר קו' התוס' דלמה לא נימא‬ ‫דאיצטריך בהורתן שלא בקדושה ולידתן בקדושה‬ ‫מישמוש ע"י האב בקבר לשאר קרובי האב ולזה סגי‬ ‫דליכא אב‪ ,‬כיון דאז האחין הם רק מן האם ואינם‬ ‫לתרץ שאביו הי' גר ומת בלי עוד בנים או שהיו לו בנים‬ ‫טו‬ ‫התורה‬ ‫פרשת כי תבוא‬ ‫שירת‬ ‫קודמים‪ ,‬דקרוביו קודמים לקרובי אביו מן האם‪ .‬אלא‬ ‫יורשים דאחיו מן האם אינם יורשים גם במקום דליכא‬ ‫שלא מצא סמך לדבריו‪ .‬ע"כ דבריו‪ .‬ויל"ע בדעת רעק"א‬ ‫משפ' אב כדמוכח מתוס' כתובות וכמ"ש פנ"י שם‪ .‬רק‬ ‫שציין לו האם כוונתו לצדד כדבריו‪ ,‬והרי הוא בעצמו‬ ‫שבסוגריים כ' "א"ו כנ"ל דירושת אחיו מדין מישמוש"‬ ‫פי' בתוס' ב"ב קח‪ :‬ע"פ מה שהוכיח הפנ"י מתוס'‬ ‫וכ' הגרש"ר שלא ידע אם זה מרעק"א‪ ,‬אבל אם זה‬ ‫כתובות יא‪ .‬וכן הוא ציין בתוס' ב"ב קיד‪ :‬לר"ש בשם‬ ‫מדבריו יהי' מוכח דס"ל דבאמת בכה"ג משפחת אם‬ ‫ירושלמי דמבואר דאין האם יורש‪ .‬אי לא דכ"ז כ' בשי'‬ ‫קרוי' משפחה‪ ,‬ומה שאחים מן האם לא יורשים בכה"ג‬ ‫התוס' אבל לקושטא יכול לשמוע צד אחר‪ .‬וע"ע בפתחי‬ ‫כיון דס"ל לתוס' דעיקר ירושת אחין הכתוב בתורה הוא‬ ‫תשובה חו"מ סי' ק"ד סקי"ד הביא בשם דגול מרבבה‬ ‫רק מדין מישמוש‪ ,‬וכיון שנאמר קרא שאם אינה יורשת‬ ‫שפשיטא לי' להלכה שבאמו גיורת האם יורשו וכמבואר‬ ‫ממילא אין דרך שאחיו מן האם ירשו‪ ,‬אבל לא מצד‬ ‫בתוס' ב"ב קיד‪ .‬ופלא שלא העיר מתוס' בכמה מקומות‬ ‫דמשפחת אם אינה קרוי' משפחה בכה"ג‪ .‬ונפק"מ דאי‬ ‫שמוכח שלא קי"ל כר"י בר"ש‪.‬‬ ‫נפסוק להלכה דירושת אחיו אינו מדין מישמוש אז אחין‬ ‫מן האם ירשו במקום שמופקע ממשפחת האב‪ .‬ועי'‬ ‫*האם יש חילוק בין שתוקי לגר‬ ‫שיעורי ר' שמואל קח‪ .‬אות ד' שהראה דמרשב"ם כמה‬ ‫והנה לענין שתוקי שאין אנו יודעין מי הוא אביו פסק‬ ‫מקומות [קח‪ .‬ד"ה האיש נוחל את אמו‪ ,‬קטו‪ :‬ע"ב בד"ה נחלה]‬ ‫הרמ"א סי' רעו ס"ד ע"פ תרוה"ד סי' שנ"ב דנכסיו‬ ‫משמע דס"ל דכל מה שמשפחת האם אינה קרוי'‬ ‫הפקר כמו גר‪ ,‬ואין משפחת האם יורשת אותו‪ ,‬ולדברי‬ ‫משפחה לירושה הוא רק כיון שקרובי האב יורשים אותו‬ ‫הזקן אהרן לכ' גם בשתוקי האם או משפחתה יורשים‬ ‫אבל אילו לא הי' מציאות של קרובי האב הי' משפחת‬ ‫אותו‪ ,‬ובפת"ש שם סק"ג הביא בשם שו"ת חות יאיר סי'‬ ‫האם יורשים אותו‪ ,‬והק' עליו מגמ' קמב‪ .‬ומירושלמי‬ ‫רלא שתמה על התרוה"ד דגר שאני שאין לו יורשין כלל‪,‬‬ ‫סוף שביעית‪ ,‬אבל מגמ' קיד‪ :‬אין קושיא וכנ"ל [ויש‬ ‫וכ"ה בקצוה"ח סי' רנ"ו סק"א במש"כ שם הרמ"א‬ ‫להעיר דלדבריו גם מירושלמי אין ראי' וכנ"ל]‪.‬‬ ‫מתרוה"ד הנ"ל דשתוקי דינו כגר לענין שאינו יכול לתת‬ ‫*זה היה הנדון בין המגדף ומשה רבינו‬ ‫מתנת שכ"מ כיון שאינו בר ירושה‪ ,‬דכיון דנאמנת לומר‬ ‫מישראל נתעברה מה איכפ"ל דלא ידוע לנו מי הוא‬ ‫עוד הוכיח בשיעורי ר' שמואל שם ממש"כ בספרי סו"פ‬ ‫היורש שלו סו"ס יש לו יורשין וכמו שבא אחד מארץ‬ ‫אמור דהמגדף הבן אשה הישראלית אביו היה מצרי‬ ‫רחוקה ומוחזק כישראל וודאי יש לו דין מתנת שכ"מ‬ ‫ואמו משבט דן‪ ,‬ורצה ליטע אהלו בשבט דן ודחו אותו‬ ‫כיון דיש לו יורשין רק שלא ידענו מי הן‪ .‬ובנתיבות שם‬ ‫משום דמשפחת אם לא שמה משפחה אעפ"י שלא היה‬ ‫תי' דכיון שלא שייך להוודע מי הם היורשים‪ ,‬הוי כיאוש‬ ‫לו משפחת אב‪ ,‬ויתכן דזה גופא הי' טענת המגדף ולזה‬ ‫והפקר גמור‪ ,‬וכל שאי אפשר לבא לידי ירושה אינו‬ ‫הכריע משה רבינו בחיקה הנ"ל כשי' הגר"ח‪.‬‬ ‫בכלל ירושה‪ .‬עכ"פ כ"ז בשתוקי אבל באם א"א להגיע‬ ‫ולעיקר שאלה זה יש לנו עוד גילוי בדברי רעק"א‬ ‫ליורשי האב ובמקרה לא ידענו מי הם ויוכל להתברר‬ ‫שבמש"כ בשו"ע סי' רע"ו ס"ד דמשפחת האם אינה‬ ‫כו"ע מודי דאין קרובי האם יורשים וכן מפורש בשו"ת‬ ‫קרויה משפחה‪ ,‬והוסיף הרמ"א בשם תרומת הדשן‬ ‫חת"ס חו"מ קכ"ט דאם היו יורשין מצד אב אלא שלא‬ ‫שאפילו שתוקי שאין לו יורשין מן האב‪ ,‬אין משפחת‬ ‫נודעו‪ ,‬מאחר וכלל נקוט בידינו שאין לך אדם מישראל‬ ‫אמו יורשין אותו אלא הרי הוא כגר ונכסיו הפקר‪,‬‬ ‫שאין לו יורשים‪ ,‬ע"כ זה נחשב שיש כאן יורשי האב‬ ‫והועיל רעק"א בטובו לציין לנו בהגהותיו שם לשו"ת‬ ‫וממילא אין למשפחת אם כל זכות ירושה לכו"ע‪ ,‬וכ"כ‬ ‫זקן אהרן סי' צ"ד שחקר אי הא דמשפחת אם אי"ק‬ ‫בשו"ת מים חיים סי' כ"ד‪.‬‬ ‫משפחה האם הוא בכל גווני וכדמשמע פשטות הלשון‬ ‫והנה כ"ז הי' נוגע למעשה לאשה אחת שכל קרובי' מתו‬ ‫וכדדרשינן ממש"כ למשפחותם לבית אבותם‪ ,‬או לא‪,‬‬ ‫בשואה ולא נשאר לה רק קרובה אחת מן האם והי' רב‬ ‫והביא שי' ר"י בר"ש בגמ' ב"ב קיד‪ :‬ומש"כ התוס'‬ ‫אחד שפסק שבכה"ג הקרובה יורשת‪ ,‬ע"פ דברי רעק"א‬ ‫דבהכרח מיירי בגיורת‪ ,‬וכ' שהוצרכו לפרש כן שהרי‬ ‫שציין לשו"ת זקן אהרן משמע שנקט כן להלכה‪ .‬אולם‬ ‫אמרו חז"ל אין לך איש מישראל שאין לו יורשין‪ ,‬וא"כ‬ ‫הג"ר אברהם שרמן שליט"א [שורת הדין כרך ו' עמ' צ"ד]‬ ‫מבואר דבמקום דליכא משפחת האב משפחת האם‬ ‫פקפק ע"ז שגם ר"י בר"ש דס"ל אם יורשת זה רק באמו‬ ‫יורשת‪ ,‬והביא שכ"כ רבינו ירוחם [מישרים נתיב כ"ה סדר‬ ‫גיורת דליכא משפ' אב כלל‪ ,‬אבל אי הי' משפחת אב רק‬ ‫נחלות] על דברי ר"י ב"ר שמעון דכשאין לו יורשים מן‬ ‫שמתו לכו"ע משפחת אם לא קרוי' משפחה‪[ ,‬וכסברת ר'‬ ‫האב לפעמים יורשי אמו יורשים אותו‪ ,‬ולכן פסק דאם‬ ‫שמואל הנ"ל בדחייתו הוכחת הגר"ח] וגם לרמ"א דשתוקי‬ ‫יש לו יורשי אמו‪ ,‬לעומת יורשי אם אביו‪ ,‬יורשי אמו‬ ‫טז‬ ‫התורה‬ ‫פרשת כי תבוא‬ ‫שירת‬ ‫לגרים‪ .‬ולפיכך נקראו כל הגרים בניהם‪ .‬בג בג גימטריא‬ ‫הוי כגר אבל באופן שיש לו קרובי האב רק שלא נודעו‬ ‫ה' ה'‪ .‬ושניהם אחד אלא שבג בג יותר נסתר ונעלם‬ ‫או שסבורים אנו שמתו כולם בשואה שאני וכמבואר‬ ‫וקראום זה משונה מזה כדי להכיר ולידע בין זה לזה‪.‬‬ ‫לעיל בשם שו"ת חת"ס‪ ,‬ובלא"ה מש"כ בשם רבינו‬ ‫ירוחם דמשמע שפסק כר"י בר"ש הרי רוב ראשונים לא‬ ‫ולעיל ס"ט פסק בשו"ע דשם אבי האיש או שם אבי‬ ‫הביאו שיטתו ומשמע שלא קי"ל כן‪ ,‬וכ"פ בתרומת‬ ‫האשה‪ ,‬אינו מעכב בדיעבד ולכן גר או שתוקי או אסופי‪,‬‬ ‫הדשן שנ"ב‪ ,‬ומשנה למלך הנ"ל ובחת"ס שם‪.‬‬ ‫אין כותבין אלא שמותיהם בלבד‪ .‬וציין הגר"א לס"כ‬ ‫שהרא"ש לא כתב כן‪ .‬ובדגול מרבבה ציין ג"כ לס"כ וכ'‬ ‫עכ"פ לכ' א"א לסמוך להלכה על שי' זקן אהרן גם אי‬ ‫דבשתוקי ואסופי היה נראה לכתוב שם אמו כדאשכחן‬ ‫נימא שכתב כן בכל גווני שאין לנו ידיעה על קרובי‬ ‫רב מרי בר רחל‪ ,‬ודחה דאולי שאני התם שבשעה‬ ‫האב‪ ,‬ויל"ע מה כוון רעק"א כשציין לדבריו האם הבין‬ ‫שנתעברה היה איסור גוי א"כ אינו אביו כלל ולא היה‬ ‫ד' זקן אהרן כפשוטו גם כשרק יש חוסר ידיעה מי הם‬ ‫לרב מרי שום אב אבל שתוקי יש לו אב אלא שאין אנו‬ ‫קרובי האב או רק דומיא דציור הרמ"א בשתוקי או‬ ‫יודעים מה שמו לכן אין לכתוב שם אמו ולדבריו בגוי‬ ‫אסופי וגם אי נימא דהבין שבכל גווני אזלי' בתר קרובי‬ ‫הבא על ב"י שהולד כשר הו"ל כמו רב מרי בר רחל‬ ‫האם רצה בזה לפסוק כמותו‪ ,‬וזה שאלה כללית בכל‬ ‫שאפשר לכתוב שם אמו‪ .‬ובפתחי תשובה סקכ"ו שם‬ ‫ציוני רעק"א‪ ,‬והאם יכולים יורשי האם שהוחזקו בנכסים‬ ‫בשם ספר גט פשוט שכל מי שמפורסם ע"ש אמו כמו‬ ‫לומר קים לנו כשי' זקן אהרן המובא ברעק"א‪ .‬והרי גם‬ ‫יואב בן צרויה ורב מרי בר רחל אפשר לכתוב שם אמו‪.‬‬ ‫ה"זקן אהרן" בעצמו כותב בתוך תשובתו "ומ"מ לא‬ ‫מצאתי סמך דבר בדברי החכמים עד יבוא ויורה צדק"‪.‬‬ ‫מתי אפשר לכתוב שם האם‬ ‫והרי לא אמרינן קים לי כשיטה שכל חכמי ישראל‬ ‫ובשו"ת חת"ס אה"ע סי' כ"ה נשאל אם א"א לברר שם‬ ‫חולקים עליה כמבואר בקצות החושן סי' רע"א ס"ק א'‪.‬‬ ‫אביו אם אפשר לכתוב שם אמו ומתחלה הוכיח ממה‬ ‫והנה בכ"ז נתעוררתי ע"י ידידי הרב יעקב יוסף לרנר‬ ‫ש חז"ל לא מצאו סימן זה בשני יוסף בן שמעון משמע‬ ‫שליט"א ששמע שכעת במוסד ליתומים בחו"ל הי' בחור‬ ‫שלא אריך לעשות כן‪ ,‬וצ"ל שאין אדם ניכר לרבים בשם‬ ‫יהודי בן כ"ה שאביו גוי ויש לו שם במוסד אחות אחד‬ ‫אמו כמו בשם אביו שקורי' לתורה וחותם בו‪ ,‬ואבא‬ ‫ו נפטר לפתע‪ ,‬והשאלה מי יורש את נכסיו‪ ,‬ולהנ"ל לכ'‬ ‫שאול בן אימא מרים ורב מרי בר רחל ור' שמעון בן פזי‬ ‫עיקר הפסק הוא דנכסיו הפקר‪ ,‬דגם אחותו נחשבת רק‬ ‫היו מפורסמים בשם זה ולא כל הרוצה ליטול שם אמו‬ ‫אחותו מן האם דהרי אין להם אב כלל‪ ,‬אבל אם החזיקה‬ ‫יטול ואפשר מ"מ נוכל ליקח לסימן בשני יב"ש חניכת‬ ‫אחותו בנכסיו לכ' יכולה לומר קים לי כשי' רבינו ירוחם‬ ‫האם המפורסם כגון ר' שמואל אידל"ש ז"ל או כגון חות‬ ‫והזקן אהרן והדגול מרבבה המובא בפתחי תשובה‪,‬‬ ‫יאיר שהי' נקרא כן בלשון ב"א ועל שם זקנתו חוה‬ ‫דלפחות בציור של ר"י בר"ש שמופקע לגמרי ממשפחת‬ ‫שגידלה אותו‪ .‬ומש"כ דגול מרבבה להוכיח מרב מרי בר‬ ‫האב קי"ל דמשפחת האם עדיפא‪[ .‬אלא שאם החזיקה בו‬ ‫רחל אינו מוכרח שהרי יש עוד שנקראו ע"ש אמם כמו‬ ‫בלא"ה זכתה גם מטעם הפקר אם לא שלא עשתה מעשה קנין‬ ‫יואב בן צרוי' ושארי שמות הנ"ל‪ .‬ובסי' מ"א כ' החת"ס‬ ‫כמ"ש בשו"ע חו"מ רע"ה ס"ב וא"כ אם היתה לה ברשותה איזה‬ ‫דמבואר בשו"ע שלכתחלה יש תמיד לכתוב שם האב‬ ‫חפצים שלו ולא עשתה מעשה קנין בכוונה יכול אחר לזכות בו]‬ ‫וכן בגר יש לכתוב בן אברהם אבינו ע"ה ורק בשתוקי‬ ‫ואסופי שא"א לכתוב בן אברהם דמה ענין אב המון גוים‬ ‫*איזה שם כותבים בגט ומעלים אותו לתורה‬ ‫לשתוקי כמ"ש הגט פשוט א"צ לכתוב כלום‪ ,‬ומש"כ‬ ‫והנה כ"ז לענין ירושה אולם שיל"ע הוא איך נכתב שמו‬ ‫בגט פשוט ודגול מרבבה דבכה"ג יכתוב שם אמו אף‬ ‫בגט‪ ,‬וכן באיזה שם הוא עולה לתורה‪ ,‬והנה לענין גט כ'‬ ‫שמצינו לענין רפואות ותפלות שמזכירין שם האם [שבת‬ ‫בשו"ע אה"ע סי' קכ"ט ס"כ בשם הרא"ש שצריך לכתוב‬ ‫סו‪ :‬פסחים קיב‪ ].‬מ"מ אולי בגט אינו נכון לעשות כן ומה‬ ‫"בן אברהם אבינו" וציין הגר"א לתוס' ב"ב פא‪ .‬לענין‬ ‫שהוכיח הדגול מרבבה אינו ראי' דרב מרי בר רחל אביו‬ ‫ביכורים וכנ"ל ומסתמא ר"ל כפסק הר"י דקי"ל כשי'‬ ‫הי' גוי‪ ,‬אבל שתוקי יש לו אב רק שאין אנו יודעין מי‬ ‫רבי יהודה דגר מביא וקורא שאברהם הוא אב המון‬ ‫הוא‪ ,‬ומ"מ לא ידע החת"ס מה חטא יש אם מסמן עצמו‬ ‫גוים‪ ,‬עוד ציין למש"כ בסוף אבות פ"ה מכ"ב "בן בג בג‬ ‫בשם אמו אעפ"י שיש לו אב רק אנו צריכי' לחפש‬ ‫בן הא הא" וכוונתו למש"כ בתוס' יו"ט שם בשם מדרש‬ ‫ולמצוא היכן נקרא אדם בן אמו וכיון שמצינו רב מרי בר‬ ‫שמואל שהרשב"ם כתב ששמע מדודו הר"י בן הרא"ש‬ ‫רחל א"כ מה חסר אם השתוקי ייחס עצמו אחר אמו‪,‬‬ ‫שגרים היו ולהסתירם מן המלשינים נקראו כך והם בני‬ ‫ועוד הלא מצינו יואב בן צרוי' בת ישי אבי דוד ר"ש בן‬ ‫אברהם ושרה שנתוספו הה"א על שמותם והם היו תחלה‬ ‫יז‬ ‫התורה‬ ‫פרשת כי תבוא‬ ‫שירת‬ ‫ביאור צא ולמד מה ביקש וכו'‬ ‫פזי בת ר' חייא אבא שאול בן אמא מרים אבשלום בן‬ ‫וענית ואמרת וגו' ארמי אבד אבי וגו' [שם ה']‬ ‫מעכה אדוני' בן חגית שפטי' בן אביטול ע"כ מסיק‬ ‫החת"ס דהגם דמי שיש לו אב מוכח בגמ' שלא ראוי‬ ‫במשנה בפסחים קטז‪ .‬מבואר שאחר שמתחיל בגנות‬ ‫לכתוב שם האם ורק הני רבנן דפקיעי שמייהו מסתמא‬ ‫ומסיים בשבח הוא דורש מארמי אובד אבי עד שגומר‬ ‫איזה טעם הי' לדבר‪ ,‬מ"מ לענין שתוקי מהיות טוב‬ ‫כל הפרשה כולה‪ ,‬והכוונה לארבע פסוקים מתוך‬ ‫ל שמוע לדברי הגט פשוט לכתוב שם אמו‪[ .‬ולכ' כש"כ אם‬ ‫הדברים שהי' אומר מביא הביכורים‪ ,‬ופסוקים אלו‬ ‫אביו גוי]‪.‬‬ ‫נדרשים מלה במלה כשהדרשות באות לפעמים לפרש‬ ‫והנה לענין עלי' לתורה כ' ברמ"א סי' קל"ט ס"ג דאסופי‬ ‫את הפסוק ולפעמים מה למדנו מן הפסוק וכתב הרמב"ם‬ ‫ושתוקי קורין אותו בשם אבי אמו‪[ ,‬וציין הגר"א למ"ש‬ ‫פ"ז מחמץ ומצה ה"ד שהמאריך בדרשות אלו ה"ז‬ ‫הידעתם את לבן בן נחור ומפיבושת בן שאול כו' שם‪ .‬וכן ותבאנה‬ ‫משובח‪.‬‬ ‫אל רעואל אביהן וכמ"ש במכילתא ורש"י שם וציין ליבמות סב‪:‬‬ ‫דגם בני בנות ה"ה כבנים וכ"ז מתרומת הדשן לענין אבי אביו]‬ ‫הנה פותחים שם צא ולמד [היינו שכן הוא מה שאמרנו‬ ‫ואם אינו ידוע קורין אותו בשם אברהם‪ ,‬כמו לגר‪ .‬וחלק‬ ‫מקודם בוהיא שעמדה] מה בקש לבן הארמי לעשות ליעקב‬ ‫עליו הט"ז סק"א דשמא יבא לגרש את אשתו ויכתוב כן‬ ‫אבינו שפרעה לא גזר אלא על הזכרים ולבן ביקש לעקור‬ ‫ויפסול הגט‪ .‬ולכן עדיף תמיד להעלותו בן אברהם‪ ,‬דזה‬ ‫את הכל‪.‬‬ ‫וודאי לא יפסול הגט כי הכל בני אברהם‪ .‬ולכ' לפמ"ש‬ ‫מה דמזכירים ענין לבן בדוקא‬ ‫הגט פשוט והחת"ס לבאר מה שבגיטין של שתוקי לא כ'‬ ‫השו"ע לכתוב בן אברהם דמה לו לאב המון גוים א"כ‬ ‫וקשה למה נקט ענין לבן הול"ל למינקט שנאת עשיו‬ ‫ה"נ בעלי' לתורה מה לו לבן אברהם ולהכרעת החת"ס‬ ‫שכתוב להדיא בקרא "יקרבו ימי אבל אחי ואהרגה את‬ ‫הול"ל שם אמו‪ ,‬או עכ"פ שם אבי אמו‪.‬‬ ‫יעקב אחי" וניצל מזה‪ .‬ובהגדת מבית לוי תי' בשם‬ ‫הגרי"ז כיון דסדר הווידוי על ביכורים הוא להודות על‬ ‫ובא"ר השיג על הט"ז דאין חשש לפסול הגט שהרי הרב‬ ‫הגאולה ושהבאנו לא"י וזכה להביא מפירות הארץ וזה‬ ‫צריך לחקור אחר שם אביו ובחקירה יוודע זה‪ ,‬וראי'‬ ‫שייך רק בשיעבוד לבן שנגאלנו ממנו‪ ,‬אבל שיעבוד‬ ‫מבן מומר שקורין אותו בשם אבי אביו‪ .‬אולם י"ל דס"ל‬ ‫עשיו עדיין לא נגאלנו עד ביאת המשיח‪.‬‬ ‫לט"ז כשי' מהרש"ל המובא בב"ש אה"ע קכ"ט סקי"ט‬ ‫דבכתב גט שם אבי אביו כשר‪ ,‬משא"כ שם אבי אמו‬ ‫והגר"א ביאר דמה שנלמד מלבן היא לכל הנסים‬ ‫פסול לגמרי דלמשפחותם לבית אבותם כתיב‪ ,‬אולם זה‬ ‫נסתרים שעושה עמנו הקב"ה‪ .‬ואין אנו יודעים מזה כלל‪,‬‬ ‫דחוק שהרי הרא"ש פוסל וכ"פ הרמ"א בתשובה ומ"מ‬ ‫דהרי בלבן לא נראה ולא התפרש בתורה כלל מה שרצה‬ ‫אפשר לקרוא למומר לתורה בשם אבי אביו‪ .‬ועו"ק על‬ ‫להרע ליעקב ולהאבידו לגמרי‪ ,‬רק מצינו שרצה לרמותו‪,‬‬ ‫הט"ז שהרי גם בן אברהם פסול בגט אם לא שכתב‬ ‫[אך ראה לקמן בשם ראשונים דהכוונה למש"כ יש לאל ידי‬ ‫אברהם אבינו כמ"ש בב"ש שם סקל"ט‪ .‬ואכן הפמ"ג מ"ז‬ ‫לעשות עמכם רע אבל לא כתוב רק ברמז] ובכל אופן העידה‬ ‫סק"א חושש דלספר תורה נמי קורים כמו לגר ממש‪,‬‬ ‫עליו התורה ארמי אובד אבי כלומר שהוא ביקש‬ ‫והיינו יעמוד פלוני בן אברהם אבינו או בן אברהם הגר‪.‬‬ ‫להאביד את יעקב והקב"ה הצילו מידו כך תמיד עושה‬ ‫ובמשנ"ב סק"י העתיק להלכה כשי' הט"ז דיש לקרותו‬ ‫עמנו הקב"ה ניסים נסתרים‪9 .‬‬ ‫בשם בן אברהם ושכ"כ בחיי אדם‪ .‬ולא נתבאר כאן הדין‬ ‫וידוע מה שאמר הג"ר איצלע וואלוזינר לצאר הרוסי‬ ‫בבן מעוברת שנתגיירה וול ד עו"כ ועבד הבא על ב"י‬ ‫ששאל אותו ביאור הפסוק "הללו את ה' כל גוים‬ ‫דהולד כשר ללא אב כלל‪ ,‬ולכ' תלוי במח' רמ"א וט"ז‬ ‫שבחוהו כל האומים כי גבר עלינו חסדו" וגו' דצ"ע‬ ‫דלרמ"א גם בזה יעלהו בשם אבי אמו‪ ,‬ולהכרעת הט"ז‬ ‫והמשנ"ב יעלהו בשם בן אברהם‪ .‬וכן מבואר בשו"ת‬ ‫מנחת יצחק ח"א סי' קל"ו‪[ ,‬ובח"ד סי' מ"ט כתב בחריפות‬ ‫‪ 9‬ומש"כ לשון "אובד" כאילו כבר האביד אותו כ' רש"י בשם ירושלמי‬ ‫דבילד מאומץ אסור לקרותו ע"ש מגדלו שמביא לידי מכשול‪,‬‬ ‫פאה פ"א דאצל גוים חושב להם הקב"ה מחשבה כמעשה‪ ,‬והק' ידידי‬ ‫הרב אהרן הכהן ארנטרוי שליט"א דמה זה נוגע להודאה הרי זה נוגע‬ ‫וא"כ ה"נ בנולד מגוי ונתגדל אצל אחד אין לקרותו ע"ש מגדלו]‬ ‫להקב"ה דמענישם כאילו עשאו‪ ,‬אבל כלפינו הרי סו"ס רק ביקש ולא‬ ‫וכן שמעתי מידידי הרב יעקב יוסף לרנר שליט"א שכן‬ ‫עשה וא"כ עיקר ההודאה הוא רק במה שמנע הקב"ה ממנו לעשות‪,‬‬ ‫נוהגים באותו מוסד ליתומים בחו"ל שקוראים לילדים‬ ‫שו"ר בעיוני רש"י להגרא"י ברזל זצ"ל שתי' דהבדל בין ישראל לגוי‬ ‫לענין זה כיון דישראל גם בחשב לעשות דבר רע יתכן שיחזור בו אבל‬ ‫כאלו שאביהם גוי "בן אברהם"‪.‬‬ ‫גוי גם בחשב לרצוח לא ימנע מלעשות דלא איכפ"ל כלל‪ ,‬וא"כ זה‬ ‫מראה על עוצם הסכנה דהי' מוכן לעשות בלי שום מניעה ומ"מ הצילנו‬ ‫הקב"ה‪.‬‬ ‫יח‬ ‫התורה‬ ‫פרשת כי תבוא‬ ‫שירת‬ ‫דעיקר מטרת הגש"פ הוא הודאה להקב"ה ולכן בחרו‬ ‫דלמה לגוים להודות על הניסים שעושה הקב"ה לנו‪,‬‬ ‫בפ' ביכורים שכולו ענין הכרת הטוב והזכרת חסדי‬ ‫והשיב לו דיש הרבה פעמים שהגוים מנסים לגזור עלינו‬ ‫המקום‪ ,‬וכ"כ בדעת תורה כאן שעיקר ענין הגש"פ הוא‬ ‫גזירות רעות והקב"ה עוצר אותם וישראל בכלל לא‬ ‫הזכרת חסדי המקום‪ ,‬ולפ"ז אמר הג"ר אלי' ברוך פינקל‬ ‫יודעים ולכן רק האומות יכולים לשבח ע"ז‪.‬‬ ‫זצ"ל [בספרו משלחנו של ר' א"ב] נפק"מ לדינא למש"כ‬ ‫בחיי אדם ק"ל סי"א דמי שאין לו הגדה ש"פ יקרא‬ ‫ובמעשה ניסים להנתיבות הק' דאי נימא דצא ולמד קאי‬ ‫הפרשיות דסדר שמות‪ ,‬ולהנ"ל עדיף שיקרא בפ'‬ ‫על מה שבכל דור ודור וכו' איך מוכח זה מלבן דזה‬ ‫ביכורים ולהרחיב בזה דבעי' דוקא בצורת הודאה‬ ‫נראה רק על דורו של יעקב‪ ,‬עו"ק ל"ל ראי' לזה הלא זה‬ ‫להקב"ה‪.‬‬ ‫אנו רואין בעינינו‪ ,‬עו"ק שלא הביא מעשה דהמן‪ ,‬וכן‬ ‫למה לא הביא הפסוקים בבראשית שמתפרש שם כיצד‬ ‫עוד שמעתי דבר נכון מהגרמ"י רייזמן שליט"א דכיון‬ ‫רצה לבן לאבד את יעקב [דהיינו מש"כ יש לאל ידי לעשות‬ ‫דחייב אדם לראות את עצמו כאילו יצא ממצרים‪ ,‬ורק‬ ‫עמכם רע דכוונתו הי' להרוג בניו ובנותיו של יעקב כמו שפי'‬ ‫כאן מיירי גם במי שלא הי' ביציאת מצרים דמדובר גם‬ ‫השבלי לקט וארחות חיים] ולכ"פ דצא ולמד קאי באמת על‬ ‫אחרי מאות או אלפי שנים מעת יציאת מצרים ואעפ"כ‬ ‫הא דמתחלה עובדי ע"ז היו אבותינו‪ ,‬ומבאר מסדר‬ ‫מדבר בנוסח כאילו הוא בעצמו יצא ממצרים ולכן‬ ‫הגדה שסיבת ירידת ישראל מצרים הי' כדי לטהר את‬ ‫אומרים דוקא פרשה זו‪.‬‬ ‫ישראל מטומאת ע"ז של אבותיהם‪ ,‬ולזה הוסיף דלא רק‬ ‫מכ ח אבותיהם הי' ע"ז רק גם מכח אמותיהם והוא לבן‬ ‫והג"ר אברהם יצחק ברזל זצ"ל הי' מוסיף דכיון דכל‬ ‫אבי האמהות וטומאה זו קשה מטומאת האבות‪ ,‬כיון‬ ‫ענין ביכורים הי' צריך להיות בשמחה גדולה‪ ,‬דהוא רק‬ ‫שלבן רצה לעקור את הכל היינו להעבירם על דתם‬ ‫מעצרת ועד החג שהוא זמן שמחה‪ ,‬וביכורים אסורים‬ ‫ולפתותם אחר ע"ז‪ ,‬ולכן הוכרחו לרדת למצרים ולזה‬ ‫לאונן דאינו במצב של שמחה‪ ,‬א"כ חז"ל מגלים לנו‬ ‫א"ש דנקט דוקא ענין לבן ולא ענין עשיו‪[ .‬והגר"א תיקוני‬ ‫שכדי לקיים מצות סיפור יצ"מ בליל הסדר‪ ,‬יש לו להיות‬ ‫זהר פ' ג' פי' דלכן נקט ענין לבן בתור הקדמה ליציאת מצרים‪,‬‬ ‫באותו מצב של שמחה כאדם הקורא במקרא ביכורים‬ ‫כיון דמעשה אבות סימן לבנים דיעקב בבית לבן הי' השורש‬ ‫שיש לו שמחה וכמ"ש ושמחת בכל הטוב וגו' ויש לו‬ ‫לירידת ישראל במצרים וכמ"ש באברבנאל דכי גר יהי' זרעך‬ ‫להרגיש מצב של מרוב כל ואז אפשר לשמוע היטב‬ ‫נתקיים גם ביעקב גם בישראל‪ ,‬וגם את הגוי אשר יעבודו נתקיים‬ ‫גם ביעקב שדן את לבן בלילה שהתגלה לו בחלום וגם בישראל‪,‬‬ ‫סיפור יצ"מ‪.‬‬ ‫יעקב יצא ע"פ הדיבור וברכוש גדול וכן בישראל גם לבן וגם‬ ‫הנה מחמת חביבות דברי תורתו של מוח"ז הג"ר יצחק‬ ‫פרעה רדפו אחרי ישראל]‬ ‫צבי שרייבער זצ"ל מלונדון נכד מרן החתם סופר אעתיק‬ ‫מה דבליל הסדר קבעו פרשת ביכורים דוקא‬ ‫מתוך קונטרס שלו "ליקוטי ביאורים במשנת החת"ס"‬ ‫ובזה יתיישב קושיית אור שמח פ"ז מחמץ ומצה ה"ד‬ ‫בענין הנ"ל מה שהי' חביב עליו מאוד ובנוי על דברי מרן‬ ‫דמדוע בחר התנא דוקא בפרשה זו לספרה בלילה הזה‪,‬‬ ‫החת"ס‪ ,‬והרבה שמעו ממנו ענין זה ובפרט בליל הסדר‬ ‫הלא לכאורה הי' יותר מתאים שנדרוש בפרשה העוסקת‬ ‫הי' חוזר ע"ז תמיד ‪ 10‬ויהי' זה לעילוי נשמתו‪.‬‬ ‫בגוף יצי"מ וכפר שיות המובאות בספר שמות‪ ,‬והוא תי'‬ ‫בענין ארמי אבד אבי‬ ‫ע"פ גמ' פסחים לו‪ .‬לחם עוני שעונין עליו דברים הרבה‪,‬‬ ‫וביאר דכוונת הגמ' לפרשה זו של מקרא ביכורים שנא'‬ ‫בפרק ערבי פסחים במשנה ודורש מארמי אובד אבי עד‬ ‫בה לשון עני' וענית ואמרת ולחם עוני הכוונה עני'‬ ‫שיגמור כל הפרשה כולה‪.‬‬ ‫שעונים עליו דברים הרבה פרשת מקרא ביכורים‪ .‬אבל‬ ‫המפרשים תמהו למה בחרו דוקא בדרש פרשה זו‪ ,‬ולמה‬ ‫עדיין לא נתפרש דלמה באמת בחרו חז"ל בפרשה זו‪,‬‬ ‫אין אנו קוראין בפרשת שמות כל מעשה יציאת מצרים‬ ‫ולהנ"ל א"ש דכאן מתפרש ענין טומאת לבן שמכוחה‬ ‫הנזכרת שם במקומה‪ ,‬וכן תמהו גם בעיקר מה שמזכירין‬ ‫הוצרכנו לירד למצרים‪.‬‬ ‫פרשת לבן הארמי יותר מכל מה שאירע לאבותינו?‬ ‫פרשה זו מבטא ההודאה על יצ"מ‬ ‫ונראה להקדים דברי כק"ז הח"ס בדרשות [ח"ב רס"ו טור‬ ‫אולם לפ"ז עדיין הוא רק מצד החלק של לבן אבל מצד‬ ‫א'] דלכאורה הי' לבעל דין לומר‪ ,‬למה הי' לו להקב"ה‬ ‫עצם סיפור יצ"מ לכאורה עדיין הי' עדיף לספר מן‬ ‫הפרשיות של שמות‪ ,‬וכבר הרחבנו בהקדמה להגדה‬ ‫‪ 10‬כך שמעתי מדודי הג"ר אפרים נוסבוים שליט"א שבשנים האחרונות‬ ‫ש"פ מה שהוכיח מזה הג"ר יצחק דוב קופלמן זצ"ל‬ ‫שהה אצלו בארה"ב בליל הסדר‪.‬‬ ‫יט‬ ‫התורה‬ ‫פרשת כי תבוא‬ ‫שירת‬ ‫שנתבררו מהם מצאו מין את מינו בערות הארץ ונתפרדו‬ ‫להביא אותנו למצרים לעבדות ולגאול אותנו אח"כ‬ ‫מהם בג' ימי אפילה ומה שנשאר מניצוץ לבן הארמי‬ ‫ולהוציאנו משם‪ ,‬הלא מוטב הי' לנו להשאר בני חורין‬ ‫נתמרק בקושי השיעבוד‪.‬‬ ‫מתחלה‪ ,‬ותי' דהי' צורך ל זה כי מתחלה עובדי ע"ז הי'‬ ‫אבותינו והיינו צריכין לזיכוך ובירור לברר הקדושה מן‬ ‫ולכן א"ש דהנושא העיקרי בסיפור יציאת מצרים הוא‬ ‫הטומאה‪ ,‬ולזה פירש בהגדה סדר הבירור "ואקח את‬ ‫ענין לבן הארמי כי הוא הי' הסבה לשיעבוד מצרים‪,‬‬ ‫אביכם את אברהם וכו' וארבה את זרעו ואתן לו את‬ ‫והוא הוא הליכלוך שטעון כביסה ופרעה הוא רק‬ ‫יצחק ואתן ליצחק את יעקב ואת עשו‪ ,‬ואתן לעשו את‬ ‫האמצעי והבורית לזכך את הליכלוך‪ ,‬וע"כ אנו דורשים‬ ‫הר שעיר וכו' ויעקב ובניו ירדו מצרימה‪ ,‬כי הקב"ה בחר‬ ‫בעיקר פרשת לבן הארמי‪ .‬ע"כ מדברי מוח"ז זצ"ל יהא‬ ‫באברהם ונתן לו את יצחק ושאר בניו יצאו כפסולת‪,‬‬ ‫זכרו ברוך‪.‬‬ ‫וליצחק נתן עשו ויעקב‪ ,‬ועשו יצא כפסולת ונדחה‪,‬‬ ‫[ויש להוסיף דלכן הקפיד יעקב שלא יהי' ללבן שום שליטה ושום‬ ‫ונשאר יעקב מובחר שבאבות בלי סיג ולא הי' צריך עוד‬ ‫אחיזה על הצאן שלו‪ ,‬וגם כל טענה ממונית‪ ,‬כיון דכל טענה של‬ ‫לבירור‪ ,‬וגם היתה מטתו שלימה ומ"מ להיותם בני בנות‬ ‫לבן על הצאן יפגום בקדושת הצאן שנמצאו בתוכו נשמות ישראל‬ ‫לבן הארמי הגם כי אמם היו צדקניות גמורות מ"מ א"א‬ ‫כמבואר במקובלים ‪ 11‬וע"ד דמבואר בריש בכורות לענין קדושת‬ ‫שלא יתערב קצ ת פסולת ולזה הי' צריך הזיכוך בעינוי‬ ‫בכורה‪ ,‬דכל שיד נכרי באמצע פטור מן הבכורה‪ ,‬ומבואר בגמ'‬ ‫שם דגם אם ע"פ דיני חו"מ ואולי גם בדיניהם אין לו זכות על‬ ‫מצרים‪ .‬וכתב שם עוד דזה מרומז בכור הברזל ר"ת‬ ‫עצם הבהמה כיון דהי' רק התחייבות על כסף‪ ,‬מ"מ כיון דאם לא‬ ‫ב'להה ר'חל ז'לפה ל'אה [וכתב שם ע"ז וה' יכפר] וזהו‬ ‫ימצא כסף יקח הבהמות כבר נקרא יד נכרי באמצע והאריך בזה‬ ‫ארמי אבד אבי שגרם לו וירד מצרימה לעינוי ושיעבוד‬ ‫בשו"ת חת"ס יו"ד שט"ו ע"פ שו"ת צמח צדק ועבודת הגרשוני‬ ‫להתיך פסולתו של לבן‪.‬‬ ‫ואכמ"ל בזה ולכן כל שיש ללבן איזה טענה על יעקב בממונות גם‬ ‫אם לא על עצם הצאן זה יפגום בקדושת הצאן‪].‬‬ ‫ועוד שם בדרשות [ח"ב רנ"ג טור ד'] הנה הכובס המכבס‬ ‫בגד המלוכלך קצת‪ ,‬הוא מלכלך אותו יותר יפה במים‬ ‫חובת השמחה בהבאת ביכורים‬ ‫ואפר ובורית ובסוף מסיר כל אלה והוא מלובן ויפה‪.‬‬ ‫ושמחת בכל הטוב אשר נתן וגו' [שם י"א]‬ ‫ובזה יל"פ בדרך רמז גם מש"כ "ארמי אובד אבי וירד‬ ‫יל"ע מהו משמעות שמחה זו‪ .‬והנה בפסחים לו‪ :‬מבואר‬ ‫מצרימה"‪ ,‬כי לבן הארמי עצמו ירד למצרים שכוחות‬ ‫דמכאן ילפינן דזמן הבאת הביכורים הוא רק מעצרת עד‬ ‫הטומאה שלו ירדו לשם ונשתמדו‪.‬‬ ‫החג דאז היא זמן שמחה שבו אדם מלקט פירותיו‪ .‬גם‬ ‫והנה ביסודו זה של החת"ס נתבאר כל הענין מה שלבן‬ ‫י"א דמטעם זה ביכורים אסורה לאונן שאינו יכול‬ ‫הי' להוט כ"כ לעקור את הכל כי הי' חס מאוד על כוחות‬ ‫לשמוח‪ 12 .‬עוד מבואר במשנה פ"ג דביכורים רפ"ג צורה‬ ‫הטומאה שלו‪ ,‬שלא יאבדו בבירור הזה‪ ,‬ולכן אמר לו ה'‬ ‫מיוחדת כיצד מעלין את הביכורים עי"ש מבואר דיש‬ ‫אמש "השמר לך פן תדבר עם יעקב מטוב עד רע"‪ ,‬כי‬ ‫שמחה מיוחדת בהעלאת הביכורים וכ' מהרש"א [ח"א‬ ‫עיקר מטרתו הי' לחוס על כוחות הטמאה שלו ולבטל‬ ‫ביכורים שם נדפס בסו"מ ברכות] דמפקינן דבעי במצוה זו‬ ‫בירור זה‪ ,‬וע"כ רצה לאבד את יעקב באחד משני דרכים‬ ‫שמחה מדכתיב ושמחת בכל הטוב‪ ,‬וזו המצוה הראשונה‬ ‫או בדרך הנאה כטוב לקרב אותו אליו לסט"א שלו‪ ,‬או‬ ‫ממתנת א"י לאבותינו ויש לנו ליתן שבח ושירה‬ ‫בדרך רע להרגו ושניהם שווים לו‪ .‬וזה מ"ש ארמי אובד‬ ‫להקב"ה על קיום שבועתו‪ ,‬ועי"ש דהשמחה הוא בשביל‬ ‫אבי‪ ,‬ולא אמר ארמי הורג אבי‪ ,‬כי כל כוונתו לא היתה‬ ‫שהוא ראשית‪ ,‬וביאר דכל הענינים שנעשו בהבאה הם‬ ‫אלא להאבידו אם ע"י הריגה או ע"י קירבה‪ ,‬ולכן אחר‬ ‫בענין זה כמו השור שהוא ראשית הקרבנות‪ ,‬וכ"כ‬ ‫שרדף אחריו והשיגו אמר "הבנות בנותי והבנים בני"‬ ‫במשנה ראשונה שם דהוא דין מיוחד בביכורים שלא‬ ‫[בראשית ל"א מ"ג] כי לא רצה שימלטו מרשותו‪ ,‬וכמו על‬ ‫מצינו בהבאת מעש"ש ובעולי רגלים דכתיב ושמחת‬ ‫רבקה אמנו רצה לעכבה ימים או עשור וגם כשנפרדה‬ ‫בכל הטוב‪ ,‬ובמהרש"א תענית כ"ח‪ .‬דלכן גזרו המלכות‬ ‫אמר " אחותינו את היי לאלפי רבבה" וגו' [שם כ"ד ס']‬ ‫דוקא על ביכורים כיון דרצו לבטל ענין השמחה‪ .‬ובשם‬ ‫שרצה שתשאר בגדר אחותינו‪.‬‬ ‫והנה האבות לקחו נשותיהם מבני משפחתם משם ועבר‪,‬‬ ‫‪ 11‬והיו צדיקים כמו האוהב ישראל מאפטא‪ ,‬שעוד זכרו הניגון ששר‬ ‫יעקב אבינו בשעת שהי' רועה צאנו ואנו עדיין מכירים הניגון‪.‬‬ ‫כי הגם שעבדו ע"ז מ"מ ניצוץ מירושת שם ועבר נשאר‬ ‫‪ 12‬מלשון הגמ' אינו נאכל באנינות דקדק מו"ז הגה"צ ר' יעקב סניידערס‬ ‫בהם‪ ,‬אבל מצרים ובני חם אין בהם שום ניצוץ קדושה‪,‬‬ ‫זצ"ל דאין מצב אמצעי שלא להיות באנינות וגם לא להיות בשמחה‬ ‫דברגע שאינו באנינות הוא כבר ממילא בשמחה ואם אינו שמח זה נקרא‬ ‫וע"כ כשירדו ישראל לכור הברזל במצרים‪ ,‬הפסולת‬ ‫אנינות‪ -‬זכר זאת ליעקב עמ' קי'‪.‬‬ ‫כ‬ ‫התורה‬ ‫פרשת כי תבוא‬ ‫שירת‬ ‫ביאור מה דשרו מזמור שיר חנוכת‬ ‫הגרי"ז מובא לפרש נוסח התפלה שמחה לארצך דקאי‬ ‫על ביכורים שבאים בזמן שמחה ומצד זה שייך שמחה‬ ‫והנה מה ששרו בדוקא ארוממך ה' כי דליתנו ולרש"י זה‬ ‫לבאי הארץ‪.‬‬ ‫העיקר השירה‪ ,‬וצ"ב מה ענין ביכורים לחנוכת הבית וכל‬ ‫ההמשך ובמלאכת שלמה פי' דכיון דבכנופיא גדולה‬ ‫חובת השירה בהבאת ביכורים‬ ‫נעשו הביכורים ונתקבצו שם רבים דמי לחנוכת הבית‬ ‫וע"כ אומרים מזמור זה‪ ,‬ובמשנה ראשונה שם פי' דכיון‬ ‫ובערכין יא‪ .‬למד רב מתנה דין שירה בביכורים בגז"ש‪,‬‬ ‫דבוידוי אמרינן ארמי אובד אבי אומרים מזמור זה‬ ‫ממש"כ כאן ושמחת בכל הטוב וכתוב לקמן תחת אשר‬ ‫שכתוב בה ולא שמחת אויבי לי ולפ"ז ל"ש לחנוכת‬ ‫לא עבדת את ה"א בשמחה וטוב לבב‪ ,‬ופי' רב מתנה‬ ‫הבית כלל‪.‬‬ ‫דמשם ילפי' לעיקר דין שירה על הקרבן וא"כ גם‬ ‫ביכורים צריך שירה‪ ,‬ופריך והרי אין אומרים שירה אלא‬ ‫הביכורים גורמים לחנוכת והתחדשות הבריאה‬ ‫על היין‪ ,‬ומשני דיש הכי תמצי דיין בהביא ענבים ודרכן‪.‬‬ ‫אולם בשפ"א בשנת תרמ"ט ביאר בהקדם מה שביאר‬ ‫ומ' דרק בהביא ענבים ודרכן יש דין שירה‪ ,‬אולם תוס'‬ ‫דעיקר מצות ביכורים הוא להביא הראשית דעי"ז‬ ‫שם כ' דכבר תיקנו כן גם בשאר פירות אטו אופן של יין‪,‬‬ ‫יתחדש הפנימיות‪ ,‬דכ' בראשית ברא אלקים בשביל‬ ‫גם ברמב"ם [פ"ג מביכורים הי"ג ופ"ד ה"א והי"ז] לא חילק‬ ‫ישראל שנקראו ראשית‪ ,‬דהקב"ה ברא עולמו להיות לו‬ ‫בזה‪ ,‬והעיר בזה מהריק"ו‪ ,‬ותי' בשו"ת חקרי לב או"ח‬ ‫בו רק ראשית וחלק‪ ,‬וכמ"ש בתנא דבי אליהו דגם‬ ‫ח"א סי' ל"ו דהיקישא דרב מתנה הוא רק לשיטתי' דס"ל‬ ‫הקב"ה שמח בחלקו כי הי' יכול הקב"ה לברוא עולמו‬ ‫דעיקר דין שירה ילפי' מתחת אשר לא עבדת וגו' אבל‬ ‫שכולם יכירו מלכותו‪ ,‬אלא שכבר יש לו רבבות עולמות‪,‬‬ ‫לשאר אמוראים ילפי' לעיקר דין שירה משאר מקומות‪,‬‬ ‫ורצה שבעולם זה יהי' רק עדות שהוא ית' בראו‪ ,‬וזה‬ ‫ולפ"ז הא דביכורים טעונין שירה ילפי' מקרא דיחזקאל‬ ‫הראשית מקיים כל העולם אפי' שיהי' רשעים וכופרים‪,‬‬ ‫ל"ג שכתוב יפה קול ומטיב נגן וכמבואר בירושלמי‬ ‫ולכן הכל תלוי בעבודת בנ"י שעל ידיהם מתעורר חיות‬ ‫ביכורים וכפרש"י בסוכה מז‪ :‬ד"ה טעונין ולפ"ז יתכן‬ ‫ופנימיות העולם‪ ,‬ולכן איתא במשנה כשדברו הלויים‬ ‫דעיקר דין שירה הוא רק דרבנן ולא נאמר בו דין שיהי'‬ ‫בשיר אמרו מזמור שיר חנוכת‪ ,‬כי הי' כמו חנוכת הבית‪,‬‬ ‫על היין‪.‬‬ ‫וכן אומרים כן בתפלה כל יום דחנוכת הבית אינו דוקא‬ ‫מח' רש"י ותוס' מה הי' השיר‬ ‫על ביהמ"ק רק כל מעשה בראשית בנין ביתו של הקב"ה‬ ‫וע"י עבודת בנ"י בתורה ותפלה מתחדש ומתחנך הבנין‬ ‫והנה בעצם מהותו של השיר ס"ל לרש"י ערכין ובסוכה‬ ‫כי הכל בכ"ב אותיות נבראו ויש חינוך במעשה ע"י‬ ‫שם דקאי אהא דתנו בביכורים משהגיעו לעזרה דיברו‬ ‫ביכורים ויש בדיבור בתפלה‪ .‬ופי' החי' הרי"ם כי דליתני‬ ‫הלויים בשיר ארוממך ה' כי דליתנו אבל בתוד"ה מנין‬ ‫לשון שפלות ולשון הגבהה ורוממות כי ע"ז משבחין‬ ‫התקשו בזה‪ ,‬דזה לא הוי מעיקר דין השירה רק לשמחה‬ ‫שהשי"ת ברא אותנו בעוה"ז השפל ועי"ז אנו באים‬ ‫בעלמא ושיר דרב מתנה הוי שיר אחר ולא נתפרש כלל‬ ‫תמיד להתחדשות‪ ,‬ולזה מבקשין מה בצע וגו' כיון‬ ‫לא במשנה ולא בגמ' מה הי' השיר ומתי אמרוהו‪,‬‬ ‫דבעוה"ז יש תמיד עליות וירידות והיא ירידה לצורך‬ ‫ובמלאכת שלמה ביכורים פ"ג מ"ד פי' דהי' זה בשעת‬ ‫עלי' ולכן והי' כי תבוא דעיקר שמחת בנ"י בכניסתם‬ ‫התנופה שהיא העבודה דביכורים‪.‬‬ ‫לארץ הי' כדי שיביאו ביכורים ולברר כבוד מלכותו בארץ‬ ‫השירה הוא מדין שירה על הקרבן‬ ‫וזה עצמו מצות ביכורים עי"ש‪ .‬עכ"ד‪.‬‬ ‫והנה בתוס' פסחים סד‪ .‬מבואר דהא דבעי' שיהי' שירה‬ ‫עיקר השירה הוא על החזרה לנקודת הראשית‬ ‫על היין הוא רק בשעת הקרבת הקרבן אבל שלא בשעת‬ ‫וההתחדשות‬ ‫הקרבת הקרבן א"צ ליין‪ ,‬והוכיח מזה הרש"ש ערכין שם‬ ‫דביכורים הוי כעין קרבן [וכ"ה לשון תוס' ב"ב פא‪ :‬ד"ה‬ ‫ולפ"ז יתכן דזה עיקר גדר השירה תמיד גם בשירה על‬ ‫ודילמא דהתנופה והגשה בביכורים הוי כעין הקרבה‪ ,‬וכ"כ‬ ‫הקרבן‪ ,‬דכל פעם שאנו מחזירין דברים לשורשם כמו‬ ‫הרמב"ן פ' נשא ה' ט' ועי' אתוון דאורייתא י"ב שהוכיח כן]‬ ‫בקרבנות אנו משבחין להקב"ה אשר אנו זוכים‬ ‫דאל"כ למה פריך בגמ' שיהי' לו דין יין‪ .‬ולפ"ז נמצא‬ ‫להתחדשות תמידית בעוה"ז השפל‪ .‬ובזה א"ש דנראה‬ ‫דהשירה הוא מדיני הקרבן ויהי' בזה נפק"מ אם אפשר‬ ‫מגמ' סוכה מט‪ .‬דענין ניסוך היין תלוי בשורש ותחלת‬ ‫לאומרו בלילה ואי יש בו דין עבודה צריך שיהי' בלויים‬ ‫הבריאה דהשיתין נרמזו במלת בראשית דהיינו ברא‬ ‫דוקא וכן יהי' בזה דין מיתה בשוער ששורר‪.‬‬ ‫שית‪ ,‬וקרא ד"אשירה נא לידידי שירת דודי לכרמו כרם‬ ‫כא‬ ‫התורה‬ ‫פרשת כי תבוא‬ ‫שירת‬ ‫ושמחת בכל הטוב זה הקב"ה ותורתו‬ ‫הי' לידידי בקרן בן שמן ויעזקהו ויסקלהו ויטעהו שורק‬ ‫ויבן מגדל בתוכו וגם יקב חצב בו"‪ ,‬שורק זה ביהמ"ק‪,‬‬ ‫באור החיים הקדוש כתב ד"בכל הטוב קאי על הקב"ה‬ ‫מגדל זה מזבח‪ ,‬יקב זה השיתין מבואר דמעיקרי הגדרת‬ ‫ולזה אמר בכל הטוב דבר הכולל כל הטוב ואי"ז אלא‬ ‫ביהמ"ק הוא זה שחצב שם יקב בשביל הנסכים‪ ,‬ולזה‬ ‫הקב"ה שהוא מקור הטוב אשר נתן לך פי' כי דבר זה‬ ‫אתן שם שירה‪ ,‬ולהנ"ל א"ש שתמיד ע"י הנסכים‬ ‫אין ערך אליו אלא מתנת חנם"‪.‬‬ ‫שמצורפין לקרבנות‪ ,‬אנו מחברין הכל לשורש הבריאה‬ ‫עוד רמז במאמר כל הטוב אל התורה דאין טוב אלא‬ ‫וכיון שנתחדש נקודת הראשית יש כאן שמחה כתחלת‬ ‫תורה "שאם היו בני אדם מרגישין במתיקות ועריבות טוב‬ ‫הבריאה ולזה בעי' שירה דשירה הוא על ההתחדשות‪.‬‬ ‫התורה היו משתגעים ומתלהטים אחרי' ולא יחשב‬ ‫וגם ביכורים כל ענינו הוא לעורר הראשית וההתחדשות‪.‬‬ ‫בעיניהם מלא ביתו כסף וזהב למאומה כי התורה כוללת‬ ‫ולכן בעינן שירה‪.‬‬ ‫כל הטובות שבעולם" [והשייכות בין תורה לביכורים כבר‬ ‫מבואר ממש"כ אצל שבועות וביום הביכורים מבואר דתורה שייך‬ ‫ושמחת בכל הטוב זה אשתו‬ ‫לביכורים ראה בשפ"א תרמ"ג בזה]‬ ‫איתא בספרי ושמחת בכל הטוב זו אשתו‪ ,‬היינו שיש‬ ‫והנה הקטע השני של האור החיים הקדוש שגור בפי כל‬ ‫להודות על מה שיש לו אשה‪ ,‬ובמשך חכמה צירף הא‬ ‫וכבר יש ע"ז ניגון יפה ומרגש‪ ,‬אבל החלק הראשון דקאי‬ ‫דדרשינן בערכין דקאי על שירה‪ ,‬וכ' הסמ"ק דאם נדרה‬ ‫על הקב"ה זה לא ידוע‪ ,‬וזה כענין מה שלא בירכו בתורה‬ ‫שלא לשמוע שיר בעל מיפר דהוי עינוי נפש‪ ,‬לכן אצל‬ ‫תחלה שהי' חסר להם בדביקות נותן התורה‪ ,‬ויתכן דרך‬ ‫אשתו מה הוי כל טוב זה שירה‪ .‬ויש להמתיק דבריו‪,‬‬ ‫דרוש דל"ש כלל להרגיש מתיקות התורה בלי שירגיש‬ ‫דהנה הא דאשה אוהבת שירה יותר מן האיש‪ ,‬כיון‬ ‫המתיקות בזה שיש לו קרבת ה'‪ ,‬דהנה כבר כ' הגר"א‬ ‫דהאשה כולה רגש וכן בראה הקב"ה בטבע זו כדי‬ ‫במשלי י"ז כ"ד "את פני מבין חכמה ועיני כסיל בקצה‬ ‫שתוכל לגדל הילדים ולתקן עניני הבית‪ ,‬אבל האיש‬ ‫ארץ" דהמבין אינו רואה לקפוץ אלא מבין מה שלפניו‪,‬‬ ‫תפקידו לימוד התורה וקיום המצוות ועיקרו בשכל‪ ,‬אבל‬ ‫אבל הכסיל בקצוי ארץ בעת יתחיל ללמוד עיניו ייחלו‬ ‫בלי חלק הרגש לא יתכן עיקר המשך היהדות‪ ,‬ועיקר‬ ‫לסיים ש"ס או המסכת‪ ,‬עי"ש באריכות‪ .‬והנה מי שלא‬ ‫שמחת תורה ומצוות שזה ענינו של פרשה זו שכולו‬ ‫מחובר להקב"ה עיקר סיפוקו הוא בעת גמרו המסכת או‬ ‫בענין שמחה ורגש של הכרת הטוב‪ ,‬וזה בא מכח הרגש‪,‬‬ ‫הש"ס‪ ,‬אבל מי שדבוק להקב"ה הרי הוא מרגיש מתיקות‬ ‫וע"י אשתו ביכולתו לפתח חלק זה‪ ,‬ולזה יש לו להודות‬ ‫ועריבות בכל דבר מן התורה שלומד גם לפני שמבין‬ ‫להקב"ה ע"ז שנתן לו אשה ורק מכוחה ביכולתו לבוא‬ ‫היטב‪ ,‬כיון שבזה הוא זוכה להתדבק להקב"ה‪.‬‬ ‫עכשיו להביא ביכורים עם כל הרגש הנצרך לזה‪ ,‬ולזה‬ ‫יש שמחה בכל הטוב אשר נתן לך ולביתך‪ ,‬היינו‬ ‫התורה היא השירה בעצמה‬ ‫שהאשה מועילה בין לך ובין בעניני ביתך היינו חלק‬ ‫הגשמי וכן חלק הרגש‪.‬‬ ‫והנה בהא דהבאנו מגמ' ערכין דתחת אשר לא וגו'‬ ‫בשמחה וטוב לבב קאי על שירה של הקרבן הק' שם‬ ‫תיקון כפיית טובה דאדם הראשון‬ ‫בתוס' דאולי קאי על תורה שנא' כי לקח טוב נתתי לכם‬ ‫ותירצו דלא כתוב ביחד עם לבב עי"ש‪ .‬וצ"ע למאי‬ ‫והוסיף ע"ז ידידי הג"ר צבי וילנסקי שליט"א דבר יפה‪.‬‬ ‫דמסיק דגם ביכורים בעי שירה דילפי' טוב טוב‪ ,‬א"כ גם‬ ‫דהרי עיקר הפרשה הוא שלא נהי' כפויי' טובה‪ ,‬ואצל‬ ‫תורה נילף מהתם דתיבעי שירה‪ ,‬ומה גם לד' אור החיים‬ ‫אדם הראשון כתוב שהי' כפוי טובה שאמר האשה אשר‬ ‫הק' הנ"ל דושמחת בכל הטוב קאי על תורה‪ ,‬ואין לומר‬ ‫נתת עמדי היא נתנה לי וגו' ופירש"י שם כאן כפר‬ ‫דבעי' יין דהרי מבואר בתוס' פסחים סד‪ .‬דשלא בשעת‬ ‫בטובה‪ ,‬וכיון שעכשיו אנו באים לתקן שורש התחדשות‬ ‫הקרבה לא בעי יין‪.‬‬ ‫הבריאה וכמבואר לעיל‪ ,‬ממילא צריכים אנו לתקן‬ ‫הראשית של הבריאה שהי' עם כפיות טובה על האשה‪,‬‬ ‫ונראה בדרך דרוש‪ ,‬דל"ש כלל לומר דתורה בעי שירה‬ ‫ולזה בא להודות עכשיו על האשה דאותה אשה‬ ‫דתורה היא בעצמה שירה וכמ"ש כתבו לכם את השירה‬ ‫שאמרתי בתחלה שהיא הביאה לי פירות לצורך חטא‪,‬‬ ‫הזאת‪ ,‬ואדרבה ההשתגעות וההתלהטות אחרי' של‬ ‫הנה מעתה אני מודה דכל הבאת הפירות שאני מביא‬ ‫האוה"ק יביא לאדם ללמוד ולהתלהב בלימודו עוד‬ ‫הוא מכוחה וכן כל עניני פירות כמו ילדים שאני מביא‬ ‫ועוד‪ ,‬וכמה שיותר לומד בחשק ובהתלהבות כך מתגדל‬ ‫בעולם היא הכל מכוחה‪ .‬ודפח"ח‪.‬‬ ‫השירה שבתורה‪[ ,‬ועדיין טעון הסבר] אבל בשאר מצוות‬ ‫כב‬ ‫התורה‬ ‫פרשת כי תבוא‬ ‫שירת‬ ‫מעשרות שכ' בפ' ראה ב‪ :‬מצות ווידוי מעשר של פ' כי‬ ‫שייך שיתוסף שירה על עצם המצוה כדי להורות שלבו‬ ‫תבוא ויל"ע למה נתחלקו לשתי פרשיות הרי מצות וודוי‬ ‫מתמלא בשמחה על הזכיי' שיש לו לקיים המצוה‪.‬‬ ‫הוא כשמקיים מצות ביעור‪.‬‬ ‫האם חובת ביעור הוא מצוה בפני עצמו‬ ‫אולם בס' החינוך מצוה תע"ד עה"פ דפ' ראה כ' דענין‬ ‫כי תכלה לעשר את כל מעשר תבואתך וגו'‬ ‫מצוה זו הוא להוציא מעשר עני בשנה השלישית‬ ‫ואמרת לפני ה"א וגו' [שם י"ב – י"ג]‬ ‫והשישית‪ ,‬דכה"פ מקצה שלש שנים תוציא וגו' היינו‬ ‫דבשנה השלישית הוא זמן מצות מעשר עני‪ ,‬ולא כ' כאן‬ ‫וברש"י כשתגמור להפריש מעשרות של שנת השלישית‬ ‫מצוה מיוחדת לבער מעשרותיו בסוף שלש שנים‪ .‬אלא‬ ‫קבע זמן הביעור והוידוי ‪ 13‬בערב פסח של שנה הרביעית‬ ‫שסו"ס כ' מקצה שלש שנים תוציא את כל מעשר וגו' מ'‬ ‫שנא' [לעיל י"ד כ"ח] מקצה שלש שנים תוציא וגו' נאמר‬ ‫דבסוף ג' שנים יש חובת ביעור אבל העיקר בא ללמד‬ ‫כאן וכו' נמצאו מעשרות של שלישית כלין בפסח של‬ ‫דיש סדר של ג' שנים ודין מעשר עני בא כשנגמר הסדר‬ ‫רביעית וכל מי ששהה מעשרותיו הצריכו הכתוב לבערן‬ ‫של ג' שנים‪ ,‬ואצלינו במצוה תר"ז כ' דהמצוה הוא‬ ‫מן הבית‪[ :‬ספרי כ"ו י"ב]‬ ‫להתודות לפני ה' ב"ה ולהגיד בפינו שקיימנו מצות‬ ‫תרו"מ ולא נשאר כלום ברשותינו וכו' ולא הזכיר כלל‬ ‫הנה לעיל בפ' ראה [לעיל יד כח] אחרי פרשת מעשר שני‬ ‫ענין ביעור מעשרות‪ ,‬וכן שאר מוני המצוות לא מנו‬ ‫כתוב "מקצה שלש שנים תוציא את כל מעשר תבואתך‬ ‫מצות ביעור מעשרות‪ ,‬ומ' דס"ל דאין כאן ענין מיוחד‬ ‫בשנה ההיא והנחת בשעריך‪ :‬ובא הלוי כי אין לו חלק‬ ‫לבער המעשרות דבעצם יש מצוה להפריש תרו"מ כל‬ ‫ונחלה עמך והגר והיתום והאלמנה אשר בשעריך ואכלו‬ ‫אחד בזמנו רק שאם השהה מעשרותיו ולא ביערו עד‬ ‫ושבעו למען יברכך ה"א בכל מעשה ידך אשר תעשה‪":‬‬ ‫ע"פ דשנה הרביעית ל"ש להגיד ווידוי‪ ,‬ומדין וודוי‬ ‫ופירש"י שם בא ולמד שאם השהה מעשרותיו של שנה‬ ‫מעשרות יש לו לקיים ביעור כדי שיוכל לקיים מ"ע‬ ‫ראשונה ושניי' לשמטה שיבערם מן הבית בשלישית‪.‬‬ ‫דווידוי‪ ,‬וא"ש דנתחלק לשני פרשיות דמש"כ בפ' ראה‬ ‫ובא הלוי זה מעשר ראשון והגר והיתום ויטלו מעשר‬ ‫הוא קיום מצות מעשר עני בהמשך למצות מעשר שני‬ ‫שני שהוא של עני בשנה זו ולא תאכלנו עתה בירושלים‬ ‫שכ' שם‪ ,‬דמעשר עני הוא גם סוג מעשר שני כמבואר‬ ‫כדרך שנזקקת לאכול מעש"ש של שתים שנים‪ ,‬וכו'‬ ‫בלשון רש"י שם דזה המעשר השני של שני המעשרות‬ ‫ואתה מוליך לירושלים מעשר של שנה ראשונה ושני'‬ ‫של כל שנה‪ ,‬וכאן בפ' כי תבוא בהמשך למקרא ביכורים‬ ‫שהשהית ומתודה בערתי הקודש מן הבית כמו שמפורש‬ ‫כ' גם אמירה אחרת שצ"ל בביהמ"ק דהוא בשנה‬ ‫בכי תכלה לעשר‪:‬‬ ‫הרביעית ע"ז שקיים כדין בכל השנים מצות תרו"מ‪.‬‬ ‫מבואר מד' רש"י דעיקר פרשה זו בא ללמד מצות עשה‬ ‫וכבר העיר בזה במנ"ח מצוה תר"ז סק"א דבמצות ווידוי‬ ‫דביעור למי שהשהה מעשרותיו ‪ 14‬רק שאגב נרמז כאן‬ ‫נכללת עוד מצוה שהיא מצות ביעור והיא מצוה בפנ"ע‬ ‫עוד מעשר שהוא מעשר עני שבא בשנה שלישית‬ ‫דאפי' באותם שפטורים מן הודוי מ"מ חייבים בביעור כי‬ ‫ושישית‪ ,‬ופרשה שלנו בכי תבוא הוא המשך פרשה הנ"ל‬ ‫דין ביאור מבואר בפ' ראה מקצה שלש שנים וגו' ומצוה‬ ‫דמקודם בא לקבוע זמן הביעור והווידוי שהוא בע"פ‬ ‫זו דוידוי בפ' כי תבוא‪ ,‬והביא מפ"ה דמעש"ש מ"ט‬ ‫של שנת הרביעית ואח"כ בא ללמד איך לקיים מצות‬ ‫דר"ג קיים מצות ביעור כמבואר בתו' קידושין כו‪ :‬ד"ה‬ ‫ווידוי‪ .‬וא"כ לכ' יש כאן שתי מצות עשה א‪ :‬מצות ביעור‬ ‫מעשה וב"מ יא‪ .‬ד"ה עישור בשם ר"ת‪ ,‬והרי ר"ג וסיעתו‬ ‫הי' בשעת חורבן בית שני ויוחנן כה"ג ביטל וידוי מעשר‬ ‫‪ 13‬במשנה פ"ה ממעשר שני מ"ו מבואר דזמן הביעור הי' בערב פסח‬ ‫כמבואר פ"ה דמעש"ש מט"ו וזה הי' בתחלת בית שני‬ ‫[וכ' במנ"ח תר"ז ה' דמה"ת זמן הביעור הוא בפסח רק חז"ל הקדימוהו‬ ‫לע"פ דיש ביעור שנעשית ע"י שריפה דאסור ביו"ט] מאידך במשנה י'‬ ‫הרי דאף שלא הי' מצות וידוי מ"מ מצות ביעור איכא‪,‬‬ ‫שם מבואר דזמן הוידוי הי' ביו"ט אחרון של פסח‪ ,‬ומבואר ברא"ש‬ ‫לזה העיר אח"כ בסק"ד דאינו מ בין מדוע לא מנו הר"מ‬ ‫ורע"ב ע"פ הירושלמי שם דהטעם דלא מתודה מיד ביו"ט ראשון‪ ,‬כדי‬ ‫שיהא לו מה לאכול ברגל דלפני הוידוי צריך לבער הכל וכיון דהביעור‬ ‫וסייעתו מוני המצוות מצות ביעור למ"ע בפנ"ע כי היא‬ ‫עושה בע"פ והוידוי בסוף יוכל לבער רק העיקר בתחלה ולהשאיר מה‬ ‫מ"ע ואינו תלוי בשום דבר‪ .‬ובסק"י כ' דמה"ט פשיט"ל‬ ‫שצריך במשך החג‪[ .‬ולגי' הרמב"ם גם הביעור הי' ביו"ט אחרון]‪ ,‬ולפ"ז‬ ‫העיר ידידי הרב יעקב יוסף לרנר שליט"א על לשון רש"י כאן דמבואר‬ ‫דנשים חייבות בביעור אף דבוידוי פטורות דאין להם‬ ‫דגם הוידוי הי' בערב פסח‪ .‬ובחומש עוז והדר ביארו דכוונת רש"י‬ ‫חלק בארץ [כס"ל למנ"ח אולם בתו' אנשי שם בפ"ה דמע"ש‬ ‫לביעור שיביא בסופו לידי וידוי‪.‬‬ ‫‪ 14‬וכבר הק' התו' בר"ה ד‪ .‬ד"ה ומעשרות דל"ל חובת ביעור שנתחדש‬ ‫מסתפק בזה] כיון דביעור אינו תלוי בוידוי‪ .‬ועי' במש"כ‬ ‫בפ' ראה ומבוא ר במשניות‪ ,‬תיפו"ל מדין בל תאחר‪ ,‬ותי' דנפק"מ בטבל‬ ‫המנ"ח בסוף המצוה "ובמצוה זו אני נבוך בכמה ענינים‬ ‫שלא הפריש עדיין ועוד לעבור עליו בשני לאוין וע"ע חזו"א דמאי סי'‬ ‫ב' סק"ב כמה נפק"מ‪.‬‬ ‫השי"ת יאיר עיני בתורתו ועוד חזון למועד"‪.‬‬ ‫כג‬ ‫התורה‬ ‫פרשת כי תבוא‬ ‫שירת‬ ‫דאל"ה הי' יכול להשאירו בבית דכ"א יש לו בכור‪15 .‬‬ ‫אולם החזו"א דמאי סי' ב' סק"ז ד"ה נראה הסתפק האם‬ ‫וי"ל דלפ"ז הוא השלמה למה שצריך לשמוח עם ביתו‬ ‫יש ענין לחפש אחר פירות בערב פסח של שנה רביעית‬ ‫כמ"ש לעיל ושמחת בכל הטוב וגו' ולביתך‪ ,‬לזה יש לו‬ ‫לקיים מצות ביעור דאולי יש בזה מדת חסידות כמו חמץ‬ ‫להתוודות במה שחסר לו בשלימות הבית‪ ,‬ולפ"ז יש‬ ‫בער"פ‪ ,‬והכריע דאין מצוה זו בפנ"ע אלא פרטי דיני‬ ‫לפרש דקדוק לשון הגמ' סוטה מח‪ .‬כל בית שאין מתודה‬ ‫תרו"מ‪ ,‬וכמו שקבעה תורה רגל אחד לעבור בעשה ה"נ‬ ‫וכו' וצ"ב למה נקט לשון בית הרי עיקר מקום מצות‬ ‫עובר ברגל רביעית גם בנתמרח בחוה"מ [דליכא עשה‬ ‫וידוי הוא במקדש כמ"ש ואמרת לפני ה"א‪ ,‬ולראב"ד‬ ‫רק בכולי רגל] ולא מסתבר שאם נותן לכהן תרומה בזמן‬ ‫פי"א ממעשר שני ה"ד זה לעיכובא וגם לרמב"ם שם‬ ‫ביעור יהי' יותר רצוי מאילו נתנו קודם‪ ,‬אדרבה יש בזה‬ ‫ה"ד וה"ו דאפשר להתוודות בכ"מ זה רק בדיעבד‪ ,‬אבל‬ ‫מצוה הבאה לידך אל תחמיצנה וממדת זריזות להקדים‪,‬‬ ‫עיקר מקום הוידוי הוא במקדש כמפורש ברמב"ם שם‬ ‫וה"נ באכילת מעש"ש אלא שהוא לאו הבא מכלל עשה‬ ‫וביאר מהריק"ו לפי ששם עיקר השראת השכינה‪ ,‬וא"כ‬ ‫שלא יעכב מלבער‪ ,‬ולכן לא חשבוהו הראשונים במנין‬ ‫למה מתייחס הוידוי לבית וי"א ע"ש דהביעור הוא מן‬ ‫המצוות‪ ,‬ולפ"ז גם נשים חייבות בביעור שזה פרט‬ ‫הבית וצ"ע דהרי רק חובת ביעור הוא על הבית ולא‬ ‫ממצות הפרשת תרו"מ‪.‬‬ ‫חובת וידוי‪ ,‬אולם לספורנו י"ל דעצם המצב של ביתו‬ ‫מחייב וידוי בזה שאין בו בכור הראוי לעבודה ולקחת‬ ‫וברשימות תלמידים מרן הגרי"ז כתבו מפי השמועה‬ ‫תרו"מ‪.‬‬ ‫שאמר מרן הגרי"ז שמצות ביעור מעשרות אינה מצווה‬ ‫בפנ"ע אלא המצוה היא הוידוי‪ ,‬רק כיון שבוידוי צ"ל‬ ‫ובמנ"ח תר"ז סקי"ט כתב דאולי ל"ש מצות ווידוי באופן‬ ‫בערתי הקודש מן הבית לכן צריך לבער כדי שיוכל לומר‬ ‫שנתן כל מתנותיו כראוי בשעתו דא"כ למה יתודה והלא‬ ‫הוידוי‪ ,‬ולפי"ז נמצא שבזמן שכבר אינו מתודה אי"ח‬ ‫לא חטא ולמה נקרא וידוי מעשר [ובסוגריים הביא ד'‬ ‫לבער וכיון שזמן הוידוי הוא ביו"ט אחרון של פסח‬ ‫הספורנו שהוא ע"ד הפשט] רק אם השהה המתנות ומבערן‬ ‫ממילא אי"ח ביעור מעשרות אח"כ‪ .‬ומשמעות דבריו‬ ‫אז מתודה לאחר הביעור ושייך לשון וידוי שאומר אף‬ ‫דכלל אין חובה לבער רק משום מצות וידוי‪ ,‬וכנר' פי'‬ ‫שלא עשה כראוי מ"מ תיקן וביער הקודש וגם נתן כ"א‬ ‫קרא דפ' ראה מקצה שלש שנים תוציא וגו' דזה רק‬ ‫לבעלים‪ .‬אבל באמת אם קיימו כדין ל"ש וידוי‪ ,‬וזה‬ ‫להכנה לפ' כי תבוא להגיד וידוי מעשר‪ ,‬ותמוה הרי‬ ‫חידוש גדול [ולחזו"א דמאי סי' ב' סק"ד גם אם עבר בל תאחר‬ ‫יוחנן ביטל מצות וידוי וכדלקמן ואעפ"כ מפורש במשנה‬ ‫ל"ש וידוי] ולפי פירושים אלו הוידוי הוא כענין וידוי על‬ ‫פ"ה דמעש"ש מ"ז מי שהי' לו פירות בזמן הזה והגיע‬ ‫חטא‪.‬‬ ‫שעת הביעור ובמשנה ח' עד שבא רע"ק ולימד וכו'‬ ‫והוא הי' אחר החורבן‪ ,‬וכן במ"ט שם דר"ג וראב"ע באו‬ ‫במה שמקרא ביכורים נקרא וידוי‬ ‫בספינה והגיע שעת הביעור‪ ,‬וכנר' ד' הגרי"ז הוא בשי'‬ ‫והנה תנן פ"ב מביכורים מ"ב והובא ביבמות עג‪ .‬דמעשר‬ ‫הרמב"ם דס"ל דגם בזמן הזה אפשר להתוודות‪ ,‬ומדוייק‬ ‫וביכורים טעונין וידוי משא"כ תרומה‪ ,‬ובפשטות הכוונה‬ ‫ברמב"ם דיוחנן לא ביטל וידוי מעשר רק לזמנו ראה‬ ‫דדין וידוי מעשר נוגע גם בביכורים היינו דבזמן ביעור‬ ‫לקמן בזה‪ ,‬וא"כ שפיר יש חובת וידוי גם בזמה"ז ולכן‬ ‫יש לו להתוודות גם על ביכורים וכמ"ש רש"י כאן דנרמז‬ ‫הי' חובת ביעור אבל באמת כשלא מתוודים אין חובת‬ ‫ביכורים במלת "וגם" נתתיו ללוי כמו תרומה‪ ,‬אלא‬ ‫ביעור‪ ,‬שו"ר בדרך אמונה [בביה"ל פי"א ממעש"ש ה"ו ד"ה‬ ‫דצ"ע דא"כ גם תרומה נרמז במלת וגם‪ ,‬ובירושלמי שם‬ ‫ואם] דזה גופא הי' דו"ד בירושלמי דמאי האם כשביטל‬ ‫עמד בזה ולמדו דין וידוי לענין ביכורים ממש"כ בערתי‬ ‫יוחנן את הוידוי ביטל גם הביעור‪ ,‬ומזה הוכיח הרמב"ם‬ ‫הקודש מן הבית דקאי גם על ביכורים שכ' לפני זה‬ ‫שיטתו דאל"כ מאי ס"ד לומר כן הרי מפורש במשניות‬ ‫ועדיפא מתרומה‪ ,‬וא"כ עיקר דין וידוי נאמר על מעשר‬ ‫חובת ביעור גם בזמה"ז‪ .‬אלא שצ"ע דמסקנת הירושלמי‬ ‫שני או ביכורים וסגי באם קיים אחד מהם לקיים מצות‬ ‫דיוחנן ביטל רק הוידוי ולא הביעור‪.‬‬ ‫וידוי אבל בקיים רק מצות הפרשת תרומה לבד ל"ש‬ ‫לומר וידוי רק דאי לא הפריש תרומה כדין יעכב את‬ ‫לאיזה חטא מתייחס וידוי מעשר‬ ‫הודוי‪ ,‬אולם בהמשך ה ירושלמי שם דן לשי' ר"ש דס"ל‬ ‫והנה מה שנקרא וידוי מעשר ואיזה וידוי יש כאן‪ ,‬כתב‬ ‫הספורנו [והובא בתוס' יו"ט פ"ה דמעש"ש מ"י בשם החכם ר'‬ ‫עובדי' מספורנו] דמתוודים שגרמתי בעווני להסיר העבודה‬ ‫‪ 15‬הג"ר שלמה שטיינהויז שליט"א ר"מ ישיבת תפארת יעקב דגייטסהעד‬ ‫רצה להוכיח מכאן דהעבודה יחזור לבכורות לע"ל דלכ' וידוי שייך רק‬ ‫מבכורות דלכן הוצר כתי להוציא המעשר מן הבית‬ ‫כשבידינו להחזירו לתיקונו ויל"ע‪ - .‬מפי חתנו ידידי הרב אהרן הכהן‬ ‫ארנטרוי שליט"א‪.‬‬ ‫כד‬ ‫התורה‬ ‫פרשת כי תבוא‬ ‫שירת‬ ‫מעשר דגדר וידוי אינו דוקא בקשר לחטא‪ ,‬אלא מהותו‬ ‫דאיסור אנינות וביעור שכ' בפ' זו לא קאי על ביכורים‬ ‫של וידוי הוא לבוא לפני השני ולשוחח עמו בדברים‬ ‫א"כ האם יחלוק על דין וידוי ג"כ‪ ,‬ומשני דהוא מודה‬ ‫המקרבים את הלב‪ ,‬וכשזה בא אחרי החטא מטרת הוידוי‬ ‫להא דתנן דביכורים טעון וידוי‪ ,‬רק דס"ל דוידוי קאי על‬ ‫הוא לחזור ולהתקרב להקב"ה וכביכול להתפייס אתו‬ ‫מקרא ביכורים שג"כ נקרא וידוי שנא' בו וענית ואמרת‬ ‫ע"י שאומר לפניו שחטא ומבקש סליחתו‪ ,‬ולכן וידוי‬ ‫וגו' ואמרת לפני ה"א דומיא דמעשר‪.‬‬ ‫נאמר תמיד כחלק מתפלה שהיא עמידה לפני הקב"ה‬ ‫והפני' וההתקשרות אליו‪ ,‬והוכיח כן ממדרש [ילקו"ש רמז‬ ‫נמצא דנחלקו רבנן ור"ש האם יש דין וידוי כוידוי מעשר‬ ‫תשא] במש"כ והתוודו את עונם ואת עון אבותם [ויקרא‬ ‫לענין ביכורים‪ ,‬ובבבלי לא הוזכר כלל דין זה ויתכן דד'‬ ‫כ"ו מ'] אין במשמע וידוי אלא בארץ‪ ,‬מנין אפי' בגלות‬ ‫הבבלי בפשיטות דמש"כ במשנה טעונין וידוי הכוונה‬ ‫אמרת והתוודו את עוונם ואת עון אבותם‪ ,‬דהי' מקום‬ ‫למקרא ביכורים‪ ,‬וכן באמת פי' כל הראשונים ביבמות‬ ‫לומר דל"ש וידוי רק בא"י בזמן המקדש אך בגלות ל"ש‬ ‫עג‪ .‬כשהובא שם משנה דביכורים הנ"ל‪ 16 ,‬וכה"ל‬ ‫וידוי קמ"ל דשייך‪ ,‬ואי נימא דוידוי אינו אלא ביטוי‬ ‫הרמב"ם פ"ג מביכורים ה"י מ"ע להתוודות במקדש על‬ ‫לחרטה מאי ס"ד דיהי' רק בא"י‪ ,‬הרי גם בחו"ל שייך‬ ‫ביכורים‪ ,‬ועמד בזה המנ"ח תר"ו סק"א וכ' דאולי מצא‬ ‫להצטער על עבירות שעשה‪ ,‬ובהכרח שוידוי הוא יצירת‬ ‫הרמב"ם מקור לכך בש"ס‪ ,‬וכ"ה גי' הרי"ף והר"ן‬ ‫קשר עמוק בין האדם לקונו כביכול הוא "נפגש" עם‬ ‫במשנה במגילה כ‪ :‬כל היום כשר לוידוי ביכורים ופי'‬ ‫הקב"ה ומתוודה לפניו שעשה כך וכך ומתאר לו את‬ ‫הר"ן דקאי על מקרא ביכורים ובטורי אבן שם האריך‬ ‫היגון שאופף אותו כעת על מעשיו אלו‪ ,‬והי' מקום לומר‬ ‫לפקפק ע"ז ובסוף גם הק' על גי' זה דלא מצינו בשום‬ ‫שלדבקות זו ל"ש להגיע רק בא"י כשביהמ"ק קיים דיש‬ ‫מקום שקורא למקרא ביכורים וידוי אלא מקרא ביכורים‬ ‫השראת השכינה‪ ,‬קמ"ל דגם בגלות ניתן להתקשר‬ ‫כמו אלו מביאין וקורין מביאין ולא קורין וכן בכ"מ‬ ‫להקב"ה ולהדבק בו‪ .‬עי"ש עוד‪.‬‬ ‫בלשון קורא קרי לה‪ ,‬אולם באמת כבר כ' כן בירושלמי‬ ‫והרמב"ם נקט לשון זה‪ ,‬אלא שצ"ע באמת להשוות‬ ‫לפ"ז א"ש ענינם של שתי פרשיות אלו דמקרא ביכורים‬ ‫הנוסח של וידוי דביכורים ומעשר‪ ,‬הלא בביכורים הוא‬ ‫ווידוי מעשר ושייכותם זל"ז דבאים ללמד לנו צורת‬ ‫הודאה‪ ,‬ובמעשר זה שמודיע שקיים המצוות‪ ,‬ובפרט אם‬ ‫העמידה לפני הקב"ה וההתקשרות בו ואיך אנו פונים‬ ‫וידוי הוא על חטא ל"ש זה לענין ביכורים כלל‪ ,‬ומה‬ ‫לו‪ ,‬דמתחלה עלינו להודות לו על כל הטובה שנתן לנו‪,‬‬ ‫שייכא זל"ז ובאמת אם זה בפרשה אחד ובהמשך אחד‬ ‫ואח"כ יבוא להגיד שקיים ככל אשר צווה אתו לעשות‬ ‫ודאי משמע ששייכים זל"ז‪[ .‬וע"ע לקמן אחרי פ' וידוי מעשר‬ ‫ואז יש לו הזכות לבקש השקיפה ממעון קדשך וגו'‬ ‫שהבאנו דד' הצפנת פענח דמקרא ביכורים הוא בגדר קריאת‬ ‫וא"ש דכאן בתחלת הפרשה רמז האור החיים הק' צורת‬ ‫פרשה בתורה משא"כ וידוי מעש ר הוא ע"ד תפלה ורחמים עי"ש‬ ‫הנפק"מ בזה וא"ש דהודגש אצל ביכורים "מקרא ביכורים" ולא‬ ‫העמידה לפני ב"ד של מעלה מה יטעון לתרץ עצמו למה‬ ‫וידוי]‬ ‫לא הביא תורה ומצוות רק מעט‪ ,‬כיון שהיצה"ר הפריע‬ ‫לו‪ ,‬דכ"ז מעניני הפרשה לעמוד לפני הקב"ה ולהגיד לו‬ ‫וצ"ל לפ"ז דגדר וידוי אינו כגדר וידוי על עוונות אלא‬ ‫עניני הודאה בקשה וידוי על חטא ומה זכה לקיים‬ ‫כדפי' בס' תו' אנשי שם במשניות שם בשם ס' הון עשיר‬ ‫ותפלה‪.‬‬ ‫דכאשר אדם אומר חשבון מעשיו מה שעשה הן לטוב הן‬ ‫לרע [כמו הצהרה] נקרא ז ה וידוי‪ ,‬ולפ"ז א"ש גם בוידוי‬ ‫וידוי ביכורים ומעשר הכנה לימים הנוראים‬ ‫מעשר דא"צ למצוא איזה חטא וחסרון שע"ז הוא‬ ‫וכ"ז הכנה לימים הנוראים הבעל"ט שאנו באים לעמוד‬ ‫מתודה וכד' הספורנו והמנ"ח‪ ,‬דאדרבה הרי בא לומר‬ ‫לפני ממ"ה לבקש ולהתחנן על נפשותינו שנזכה להכתב‬ ‫שעשה ככל אשר נצטווה‪ ,‬אלא עיקרו הוא הודעת‬ ‫בספר החיים שנדע מה עלינו להגיד‪ ,‬וחלק ההודאה‬ ‫ופירוט דברים‪.‬‬ ‫בוודאי עלינו לומר‪ ,‬אולם כדי לזכות לשנה טובה הי'‬ ‫עלינו לבוא אל המלך ולהגיד עשיתי ככל אשר צויתני‬ ‫גדר וידוי הוא פני' להקב"ה בדרך התקרבות‬ ‫ואז נוכל לבקש השקיפה וגו' אבל בעוה"ר אין אנו‬ ‫ולהמתיק הדברים נביא דברים נפלאים שאמר בזה הגר"ש‬ ‫יכולים לומר זה ונגיד עכ"פ וידוי על חטא‪.‬‬ ‫פינקוס זצ"ל [שיחות ימים נוראים עמ' ש"ע] דהוכיח מוידוי‬ ‫‪ 16‬ומו"ר הג"ר אברהם גורביץ שליט"א ר"י בית יוסף דגייטסהעד העיר‬ ‫בד' רש"י שם ד"ה וטעונין דנקט קרא ד"ועתה הנה הבאתי וגו'" ולא‬ ‫התחלת הפרשה ומוכח דכאן מתחיל חלק אחר וביארו ע"פ ד' המלבי"ם‬ ‫בפ' ביכורים ואכמ"ל‪.‬‬ ‫כה‬ ‫התורה‬ ‫פרשת כי תבוא‬ ‫שירת‬ ‫דכך היא דינו ל"ש להתוודות דסו"ס אי"ז עיקר קיום‬ ‫האם עבירה באונס מעכבת את הוידוי‬ ‫מצותו‪17 .‬‬ ‫ואמרת לפני ה"א ביערתי הקודש מן הבית וגו'‬ ‫בטעם שביטל יוחנן כה"ג וידוי מעשר‬ ‫לא עברתי ממצותיך ולא שכחתי לא אכלתי באוני‬ ‫ממנו וגו' עשיתי ככל אשר צויתני‪[ :‬שם י"ג י"ד]‬ ‫והנה בסוטה מח‪ .‬ובמשנה סו"מ מעש"ש מבואר‬ ‫דבתחלת בית שני ביטל יוחנן כה"ג דין וידוי מעשר‪,‬‬ ‫הנה זה ברור דאם יש לו תרו"מ ולא ביערו עדיין ל"ש‬ ‫ועיקר הטעם מבואר בסוטה מח‪ .‬ובירושלמי פ"ה דמע"ש‬ ‫להגיד הוידוי דזה עיקר הוידוי‪ ,‬וה"ה בעבר במזיד על א'‬ ‫ה"ה כיון דמימות עזרא נתנו מעש"ר לכהנים ע"י קנס‬ ‫ההלכות שכתובים או רמוזים כאן‪ ,‬כגון שבא' השנים‬ ‫עזרא שלא עלו אתו הלוים‪ ,‬וא"כ ל"ש לומר וגם נתתיו‬ ‫הקדים במזיד מתנה לחבירתה או הפריש ממין על שאינו‬ ‫ללוי‪ ,‬ותלוי במח' רע"ק וראב"ע יבמות פו‪ :‬דלראב"ע‬ ‫מינו וכדו' ל"ש להתוודות דהרי עבר עבירה‪ ,‬וכן פשוט‬ ‫מה"ת אפשר ליתן גם לכהנים והקנס הי' ליתן רק‬ ‫דאם לא קיים כלל מצות מעשר שני או ביכורים בכל ג'‬ ‫לכהנים‪ ,‬ולרע"ק מה"ת א"א ליתן לכהנים והקנס הי'‬ ‫שנים אלו גם אם זה באונס גמור כגון שנשרף כל טבלו‬ ‫ליתן גם לכהנים‪ ,‬ולפ"ז לראב"ע עדיין מקיים מעש"ש‬ ‫או בשביל שלא הי' לו שדה ל"ש כלל וידוי דעיקרו עבור‬ ‫כדין ולמה ביטל יוחנן את הוידוי ותי' תוס' יבמות פו‪:‬‬ ‫מעשר שני או ביכורים כמ"ש לעיל בשם ירושלמי פ"ב‬ ‫דכיון דנצטוו לתת גם ללוים חלף עבודתם כשמפקיעין‬ ‫מביכורים ה"ב וכ"פ הרמב"ם [פי"א ממעש"ש הי"ד] [אבל‬ ‫אותו מהן תו ל"ה כמצותו‪ ,‬ולרע"ק דלא הפקיעו מלתת‬ ‫לענין תרומה רק אם הי' לו ולא קיים הדינים מעכב] אבל מה‬ ‫גם ללוים אם הי' נותן ללוי לכ' הי' יכול להתודות ומ"מ‬ ‫שיש להסתפק הוא באופן שהפריש מע"ש או ביכורים‬ ‫כ' מנ"ח תר"ז סקי"ז דיוחנן לא רצה שחלק יתוודו וחלק‬ ‫כדין עכ"פ פעם א' בג' שנים אלו‪ ,‬ובשאר מעש"ש לא‬ ‫לא יתוודו‪ .‬ועדיין יש מח' בבלי וירושלמי דלבבלי גם‬ ‫קיימו באונס או שלא קיים א' מכל הדינים בשוגג או‬ ‫אם מה שלא נתנו ללוי הי' ע"פ תקנת עזרא והי' כדין‬ ‫באונס‪ ,‬האם זה נחשב עבירה לעכב הוידוי‪.‬‬ ‫מ"מ כיון שקבעו חכמים שיהי' שלא כמצותו לא‬ ‫ודן בזה החזו"א דמאי סי' ב' ובסק"ו הביא דד' הגר"א‬ ‫מתוודים‪ ,‬אולם ירושלמי נקט דאילו הי' כן ע"פ חכמים‬ ‫בשנות אליהו דכל שקיים מצות מעש"ש במקצת ונאנס‬ ‫לא הי' מעכב הוידוי רק מה שביטל הוידוי דתקנת עזרא‬ ‫בהשאר יכול להתודות דאונס לא מקרי עבירה לעכב‬ ‫הי' להביא לביהמ"ק והם לא עשו כן רק נתנו לכהנים‬ ‫הוידוי כ"ז שקיים עכ"פ מצות מע"ש או ביכורים‬ ‫וא"כ הי' שלא כדין‪.‬‬ ‫במקצת‪ ,‬אולם הוכיח שהגר"א חזר בו מזה בביאוריו‬ ‫עוד טעם כ' בירושלמי לפי שתיקן יוחנן כה"ג דין דמאי‬ ‫לירושלמי‪ ,‬ולעיל מסק"ד ואילך האריך להוכיח דכל‬ ‫ולא היו נותנין מעשר ראשון ללוי ומעשר עני לעני לכן‬ ‫עבירה באונס מעכב‪ ,‬ולפ"ז כל שאירע לו איזה אונס‬ ‫הוצרך לבטל את הודוי‪ .‬ופריך דמ"מ איזה איסור עושה‬ ‫בכל אותן ג' שנים שמתודה עליהן במקצת מן התרו"מ‬ ‫אם יגיד את הוידוי‪ ,‬ומשני כעס היא לפני המקום על מי‬ ‫שהופרשו גם אם הי' האונס רק בכזית אחד שוב אינו‬ ‫שאומר עשיתי ולא עשה דדובר שקרים לא יכון לנגד עיני‬ ‫מתודה וכן אם הזמינו חבירו על טבל ואכלו בשוגג‪ ,‬וכל‬ ‫כתיב‪[ .‬וצ"ע מאי ס"ד להגיד דשקר גם אם זה לא בגדר לפני‬ ‫שיצא מכשול מתחת ידו בכל אותן הג"ש בין באונס בין‬ ‫המקום וי"ל דס"ד דיגיד בגדר קריאת פרשה בתורה וא"כ זה ראי'‬ ‫בשוגג בין במזיד‪ ,‬ומכשול בתרומה לבד או במעש"ר‬ ‫שלא לעשות גם מספק ע"י קריאה בתורה כמו שעושים בירושלים‬ ‫לבד או מעש"ש לבד או בביכורים אפי' נשרף או נאבד‬ ‫עי' לקמן ולנתבאר לקמן באריכות ע"פ הגרי"ז דתמיד וידוי מעשר‬ ‫כזית מהן פ"א בכל הג"ש אינו מתודה‪ .‬עוד חידש‬ ‫הוא בגדר קריאת הפרשה א"ש יותר] ופריך דא"כ לפחות מי‬ ‫החזו"א דקיום מצות מעש"ש לא מקרי רק בקיימו‬ ‫שמפריש כדין יתודה‪ ,‬ומשני דכמו שתיקנו חז"ל להגיד‬ ‫כמצותו היינו שאכלו בירושלים בפני הבית אבל כשלא‬ ‫וידוי מעשר בקול נמוך כדי שלא לבייש מי שא"י לומר‪,‬‬ ‫אכלו בירושלים גם אם ע"פ דין לא הי' יכול לעשות כן‬ ‫ה"נ ביטל יוחנן הוידוי לגמרי‪ ,‬וביאר החזו"א [שם סק"ו‬ ‫כגון בנחרב הבית ופדאו כדין‪ ,‬תו לא יכול לומר עשיתי‬ ‫ד"ה ונראה] "דבזמן שרבו אינו מפרישין בטלו לגמרי ולא‬ ‫ככל אשר צויתני‪ .‬ולפ"ז מש"כ הרמב"ם פי"א הי"ד דגם‬ ‫שלא בפני הבית מתודה נדחק טובא דלא משכח"ל רק‬ ‫‪ 17‬ופשיטא דתשובה לא מהני לזה גם אם יעשה תשובה מאהבה ויתהפך‬ ‫כשכבר אכל המעש"ש בירושלים בזמן במקדש ואח"כ‬ ‫לזכיות אבל מ"מ לעולם לא יוכל לומר עשיתי ככל אשר צויתני ואדרבה‬ ‫נחרב אבל על קיום שריפת מעש"ש אפי' על חלק תו‬ ‫יהי' בזה כעס לפני המקום‪ ,‬דאדרבה צריך להיות בבחינת וחטאתי נגדי‬ ‫תמיד‪ .‬אולם צ"ע למ"ד בירושלמי דכל המצות שבתורה מעכבות אפי'‬ ‫ל"ש ווידוי‪ .‬וכן בהפריש מע"ש בטומאה גם אם נטמא‬ ‫הקדים תש"ר לתש"י אי נימא דגם בזה אפי' שוגג ואונס ואפי' יעשה‬ ‫באונס וא"כ אינו עושה עבירה‪ ,‬במה שמפרישו בטומאה‬ ‫תשובה ל"מ דא"כ מי שזה שיוכל לומר וידוי וכטענת המל"מ הל' סוטה‬ ‫לענין יציאה למלחמה דלא יתכן שלא מהני תשובה לירא מעבירות‬ ‫שבידו דאל"כ לא יצאו רק מי שמתו בעטיו של נחש‪.‬‬ ‫כו‬ ‫התורה‬ ‫פרשת כי תבוא‬ ‫שירת‬ ‫אחת לאחת‪ ,‬דכ"ז שקיים מה שמוטל עליו גם בהפריש‬ ‫סמכו על קול נמוך דדלמא יתודה מי שאינו ראוי ויגרום‬ ‫בטומאה הרי זה מה שמוטל עליו ושפיר יכול להתוודות‬ ‫כעס לפני המקום ב"ה ומוטב לבטל"‪.‬‬ ‫ולכן רצה לקבוע חובת וידוי מעשר בזמנינו‪[ .‬ויש‬ ‫שהצריכו גם לברך ע"ז ועוד להוסיף ברכת שהחיינו] וכן‬ ‫דין וידוי מעשר בזמנינו‬ ‫באמת המנהג בכמה בתי כנסיות בירושלים וא' מהם‬ ‫ודנו האחרונים אי תקנת עזרא ליתן לכהנים הי' רק‬ ‫ביהמ"ד זכרון משה שמוציאין ס"ת וקוראין פ' כי תכלה‬ ‫לזמנו‪ ,‬וא"כ בזמנינו אם יתן ללוי ל"ש תקנת יוחנן ויהי'‬ ‫[אולי התחילו מתחלת הפרשה לחשוש דאולי לא קיימו כדין ויהי'‬ ‫שייך להתודות וכ"מ ברמב"ם שכ' בהי"ג דבזמן שהיו‬ ‫כעס לפני המקום ואז יהי' כקורא בתורה] ויש שקוראין‬ ‫נותנין מעש"ר לכהנים לא היו מתודין מ' דלא קנס עזרא‬ ‫מחומש דבס"ת יש לחשוש לשי' תורת רפאל סי' ב' שלא‬ ‫אלא לדורו וא"כ בזמה"ז שפיר שייך וידוי אי סבירא לן‬ ‫לקרוא בס"ת בלי ברכה עי' בכ"ז במשפטי ארץ תרו"מ‬ ‫כשי' הרמב"ם דמצות וידוי גם שלא במקום מקדש‪ ,‬וכן‬ ‫פרק כ"א‪ .‬ובספר ברכה בגינה על וידוי מעשרות‪.‬‬ ‫הובאו דיני וידוי בשו"ע סי' של"א מסעיף ק"מ ואילך‪,‬‬ ‫וסתימת ד' רמ"א וש"ך וגר"א מ' דנוגע בזמה"ז [אולם י"ל‬ ‫טעם דבזמנינו אין להגיד וידוי מעשר‬ ‫דהרמ"א בסוף הסי' השיג על כל ד' שו"ע שהשמיט כמה הלכות‬ ‫אולם החזו"א דמאי סי' ב' לשיטתו לעיל כ' דל"ש‬ ‫שכתב הטור וכתב אחרים תחתיהם וכ"ז גרם לו לפי שהעתיק ד'‬ ‫בזמנינו כלל ענין וידוי דאנחנו לא מקיימים מצות‬ ‫הרמב"ם הל' תרו"מ ככתבם וכלשונם ולא שת לבו לדברים‬ ‫אחרים והרוצה לעמוד על עיקרי הדברים יעיין בפנים עכ"ל והרי‬ ‫מעש"ש כדין‪ ,‬לא מיבעיא בהפריש מעש"ש שהוכשרו‪,‬‬ ‫הטור לא הביא דין וידוי מעשר וא"כ יתכן דג"ז נכלל בהשגתו]‬ ‫הרי הי' הפרשה בטומאה‪ ,‬וגם אם רק פעם א' בג"ש הי'‬ ‫והק' החכ"א בס' שערי צדק פי"א שהרי אנו מפרישים‬ ‫הפרשה בטומאה כבר א"א להתוודות וכנ"ל וגם בלא‬ ‫מעש"ש בטומאה‪ ,‬אולם האדר"ת הוציא ספר שלם על‬ ‫הוכשרו כלל מ"מ כיון שנקבר ואינו אוכלו בירושלים‬ ‫מצות וידוי מעשר הנקרא אחרית השנים עם הסכמת‬ ‫ל"ק מצות מע"ש כדין‪ ,‬וכן מה שאינו נותן מעש"ר ללוי‬ ‫הנצי"ב והערוך השלחן‪18 ,‬וכ' שם בהקדמה שהי' רגיל‬ ‫הגם דזה מצד המע"ה מ"מ לענין וידוי חמיר טפי דדובר‬ ‫להתאונן על כמה מצוות שאין עושין זכר למקדש‬ ‫שקר לפני המקום חמיר טפי‪ ,‬עוד כ' דכיון דוידוי‬ ‫וביחוד מה שאין נוהגין וידוי מעשר בע"פ של שנה ד'‬ ‫בזמה"ז דרבנן דתרו"מ דרבנן יש לסמוך על שי' הראב"ד‬ ‫וז'‪ ,‬ובפרק א' רשם כל הטענות למה לכ' לא הי' שייך‬ ‫והחינוך דאין וידוי בזמה"ז‪ ,‬וכש"כ שאין אנו בטוחים‬ ‫להתוודות בזמנינו והק' מד' שו"ע והפוסקים והחרדים‬ ‫שלא עברנו בכל השנים על אחד מהדברים המעכבים את‬ ‫שמנאו במצוות שנוגע בזמן הזה‪ ,‬ולזה דחה כל הטענות‬ ‫הוידוי והרוב בעוה"ר אינם מן המדקדקים ואי"ר‬ ‫להתוודות‪ 19 .‬והובא כ"ז להלכה בדרך אמונה בפי"א‬ ‫ממעש"ש הי"ד‪ .‬ובמועדים וזמנים ח"ז סי' ר"ל בהג"ה‬ ‫‪ 18‬מתחלה הוציאו האדר"ת בעילום שם‪ ,‬ולא רק שהעלים שמו אלא גם‬ ‫עשה תרגיל הטעיה בזה שלבד מהסכמת הנצי"ב והערוך השלחן נתן‬ ‫פקפק על המנהג לקרוא בס"ת פ' וידוי מעשר במנחה‬ ‫בעצמו הסכמה לספרו [הוא הי' ידוע כשר המסכים להרבה ספרים‬ ‫ע"פ‪ ,‬כיון דל"ש בזה שומע כעונה וכפי שבירר שם‪[ ,‬עי'‬ ‫בזמנו] וכ"כ "ראיתי הספר אחרית השנים‪ ...‬והתענגתי לראותו מסודר‬ ‫לקמן אחרי פ' וידוי מעשר מה שהבאנו בזה מצפנת פענח ומנחת‬ ‫בסדר יפה‪ ..‬אבקש להיות בעזרת הרב המאוה"ג המחבר שליט"א אשר‬ ‫כוונתו ומעשיו לש"ש‪ ...‬אולם לימים הדבר התפרסם יותר ויותר כפי‬ ‫חינוך] ובלא"ה היום מפרישין בטומאה ואין מעלין‬ ‫שהעיד הגרי"מ טוקצינסקי בס' עיר הקודש והמקדש ח"ד פט"ו וז"ל‬ ‫לירושלים וא"א לקיים המצוה כתיקונה ולרו"פ ל"ש‬ ‫והנה בנוגע לוידוי מעשר הוציא הגאון האדר"ת זצ"ל קונטרס מיוחד‬ ‫בשנת תרנ"ג בהיותו עוד רב בעיר פונוביז והדפיס הקונ' בעילום שם עד‬ ‫נוסח הוידוי כלל‪ ,‬וראוי לחוש שמא יטעו שמקיימין בזה‬ ‫כדי כך שגם הוא נתן הסכמה על הקונטרס ההוא ובבואו להיות רב‬ ‫מצות וידוי ויכוונו לכך ויש בזה חשש בל תוסיף‪,‬‬ ‫בירושלים בשנת תרס"א וכבר נודע לי שמחבר הקונטרס הוא האדר"ת‬ ‫מסר לי את הקונטרס והתאונן על מה שאין נוהגין כן" גם ספר זכר‬ ‫והמנהג בעיה"ק הי' שלא לומר וכנר' התחדש ע"י הגאון‬ ‫למקדש בעניני מצות הקהל הוציא בעילום שם וגם בזה נתן לעצמו‬ ‫האדר"ת ושמע שמרן הגרי"ז זצ"ל וכן רבינו החזו"א לא‬ ‫הסכמה נלהבת‪ .‬ובהקדמתו אף אסר להסגיר את שמו‪.‬‬ ‫הי' ניח"ל בהאי מנהגא וכן עיקר‪[ .‬ויש מביאין עצה למי‬ ‫ובספר הנפלא "היו דברים מעולם" להג"ר ישראל דנדרוביץ שליט"א‬ ‫[ח"ב פרק כ"ב] הראה שהטעיה ע"י כתיבת הסכמה כבר נעשה בהגדה‬ ‫שחושש לשי' החזו"א שיבוא לשמוע הקריאה ועד כמה שאינו‬ ‫של פסח המרבה לספר שיצא בעילום שם בשנת תקנ"א בעיר קארלסרוא‬ ‫יכול לומר אינו יוצא וזה לפי הצד דשייך בזה שומע כעונה עי'‬ ‫בגרמני'‪ ,‬עם הסכמה נלהבת של רבי ידידי' טיאה ווייל בנו של הקרבן‬ ‫ספר אגרתא חדא להגר"ש דבלצקי זצ"ל מקורות והערות אות נ"א]‬ ‫נתנאל‪ ,‬ובשו"ת תשובה מהאהבה ח"ב סי' רל"ט נתגלה שר' ידידי' טיאה‬ ‫ווייל הוא המחבר בעצמו‪ .‬עוד הביא שם מספר חלום אדבר של האדר"ת‬ ‫הנמצא עדיין בכת"י על חלום שהי' לו בעת שכבר מסר קונ' אחרית‬ ‫השנים לדפוס שכיבדו אותו בביהמ"ד בהכנסת ס"ת להיכל [בלי‬ ‫ההוצאה בתחלה] שלא רגילים לכבד בזה את הרב‪ ,‬וקיבל זה כרמז‬ ‫שאי"ז הזמן להוציא ספר‪ ,‬מאידך חש אולי באמת זה כן כבוד לרב‬ ‫משום מעלין בקודש‪ ,‬בסוף אכן הדפיסו אולם הרפתקאות שונות עבר‬ ‫‪ 19‬העיר ידידי הג"ר אשר בלוי שליט"א דהאם בזמן המקדש הי' אחד‬ ‫על ספר זה שנשרף בשריפה גדולה אשר כילתה את הספרים וגם אחרי‬ ‫שהי' יכול להגיד בבטחון שלא נכשל אפי' בשוגג ובאונס בשום פרט‬ ‫פטירתו עברו שנים רבות עד שהתחילו לראות אור וכ' ספר הנ"ל די"ל‬ ‫מתרו"מ במשך כל הג"ש‪ ,‬הלא בשביל זה יש לנו יו"כ?‬ ‫בזהירות דהי' איזה רמז אמיתי באותה חלום‪.‬‬ ‫כז‬ ‫התורה‬ ‫פרשת כי תבוא‬ ‫שירת‬ ‫לבוא לפני המלך להגיד שעשה ככל אשר צווה ויהי' לו‬ ‫חובת הדקדוק בתפלה לפני ה'‬ ‫בושה גדולה אם לא יוכל לאמרו‪.‬‬ ‫ויש לנו ללמוד מכ"ז מש"כ החינוך לעיל מצוה תר"ו‬ ‫שו"מ בחת"ס [לקמן עמ' ק"ט ד"ה היום [ב]] עה"פ היום הזה‬ ‫לענין מקרא ביכורים כשהביא שמי שאין לו קרקע א"א‬ ‫ה"א מצוך וגו' ופירש"י בת קול מבשרך הבאת ביכורים‬ ‫לומר מקרא ביכורים דא"א לומר האדמה אשר נתת לי‬ ‫היום תזכה לשנה הבאה והק' וכי לעולם יחיה הלא בכל‬ ‫ד"מזה יש לנו ללמוד בתפלותינו ותחנונינו לפני ה' ב"ה‬ ‫שנה מקבל הבטחה זו‪ ,‬ותי' בהקדם מה שהק' כקו' הנ"ל‬ ‫לדקדק מאד ולהזהר בלשון שלא לומר דבר לפני השם כי‬ ‫איך מתפאר במה שקיים המצוות הלא נחמי' נענש במה‬ ‫אם בדקדוק גדול וזכרו זה בני ושמרהו" וזה רואים ג"כ‬ ‫שאמר זכרה לי אלקי לטובה [סנהדרין צג‪ ]:‬ותי' דכוונת‬ ‫במצות וידוי דכל שלא קיים איזה פרט אפי' באונס גמור‬ ‫האדם הרי אני י ודע שאתה נותן שכר עבור מעשרות‬ ‫תו לא יכול לומר הוידוי‪ ,‬ואם יאמר יגרום בזה כעס לפני‬ ‫שנא' ובחנוני נא בזאת וגו' אבל אני לא עשיתי בשביל‬ ‫המקום ומצד חשש זה הי' כדאי ליוחנן כה"ג לבטל‬ ‫זה רק לעשות רצונך‪ ,‬ומ"מ יודע אני שיש שכר טוב ע"ז‪,‬‬ ‫לגמרי מצות וידוי‪ ,‬ולזה ביטל גם החזו"א מצות וידוי‪,‬‬ ‫אותו השכר אני מוותר לכלל ישראל השקיפה וגו' וברך‬ ‫וכ"ז הכנה לתפלות של ר"ה ויו"כ שיש בזה בחינה יותר‬ ‫את עמך ישראל וגו' ובשרו הקב"ה שאכן יברך את‬ ‫חזקה של עמידה לפני המלך שבוודאי יש לנו ליזהר‬ ‫ישראל ונמצא שהביכורים שיבאו אחרים בשנה הבאה‬ ‫מאד בכל תיבה שיוצא מפינו שיהי' נאמר בכל הדיקדוק‬ ‫הוא בגללו וזה ההבטחה תזכה לשנה הבאה גם אחרים‬ ‫והכוונה‪.‬‬ ‫ע"כ דבריו‪.‬‬ ‫איך מתפארים לפני הקב"ה‬ ‫ביאור שמחתי ושימחתי בו‬ ‫ובס' אזנים לתורה כ' דיותר קל לאמר לפני ה' אשמנו‬ ‫ככל מצותך אשר צויתני [שם]‬ ‫בגדנו‪ ...‬מלאמר לפניו עשיתי ככל אשר צויתני‪ ,‬שהרי‬ ‫במתודה על חטא ממנ"פ אם אכן חטא הרי שפיר מתודה‬ ‫בפשטות קאי רק על המצוות הנכללות בפ' וידוי‬ ‫ומתחרט‪ ,‬ואם לא חטא בוודאי לא יענש ע"ז‪ ,‬ובפרט כי‬ ‫ששייכים להפרשת תרו"מ‪ ,‬אולם בירושלמי מעש"ש לב‪:‬‬ ‫אין צדיק בארץ וכו' אבל כמה צריך האדם להזהר לאמר‬ ‫יש שיטה דכל המצוות שבתורה מעכבות אפי' בהקדים‬ ‫לפני היודע כל מעשי בני אדם וכל מחשבותם שמעתי‬ ‫תפלה של ראש לתפלה של יד‪ .‬ולשיטה זו בודאי יהי'‬ ‫וגו'‪ .‬עוד הביא בשם הרה"ק מרוזין זי"ע עד כמה צריך‬ ‫הרבה שלא יוכלו להגיד וידוי מעשר‪ ,‬בפרט אי נוסיף‬ ‫ליזהר שלא להתפאר לפני הקב"ה על מעשיו הטובים‪,‬‬ ‫שי' החזו"א דגם באונס מקרי עבירה לענין וידוי‪.‬‬ ‫ופי' בזה "כי זוכר כל הנשכחות אתה הוא מעולם" היינו‬ ‫עוד פי' במשנה פ"ה דמעש"ש מי"ב בפסוק זה והובא‬ ‫מה שנשכח אצל האדם‪ ,‬דאם שוכח עבירות שלו הקב"ה‬ ‫כאן ברש"י דהכוונה שמחתי ושימחתי בו ולרמב"ם [פי"א‬ ‫זוכרה לענוש עליו ואם שוכח המצוות שלו או שחושב‬ ‫ממעש"ש הט"ו] קאי במש"כ לעיל ושמחת בכל הטוב‪,‬‬ ‫מה כבר עשיתי אז הקב"ה זוכרה לטובה‪ ,‬ומאידך אם‬ ‫והעיר המשנה ראשונה [שם] דזה הרי נאמר על ביכורים‪,‬‬ ‫זוכר מעשיו הטובים הקב"ה שוכחה ואם זוכר עוונות‬ ‫אולם בלא"ה יתכן דכאן מיירי בביכורים דמ"ש שמעתי‬ ‫שלו כעין וחטאתי נגדי תמיד הקב"ה שוכחה‪ ,‬והק'‬ ‫בקול ה' אלקי פי' חז"ל הביאותיו לבית הבחירה‪ ,‬ומעשר‬ ‫דא"כ מה ענין וידוי מעשר‪ ,‬ותי' בדוחק כדי שישמעו‬ ‫שני א"צ להביא לביהמ"ק ולכ"פ במשנה ראשונה דקאי‬ ‫אחרים ויעשו כמותו ודוחק דהרי תיקנו להגיד בלחש‬ ‫על ביכורים וא"כ ג"ז י"ל דקאי על ביכורים‪ ,‬א"כ כל מה‬ ‫כדי שלא לבייש‪.‬‬ ‫שביארנו במש"כ ושמחת בכל הטוב היינו עם הקב"ה‬ ‫וי"ל ע"פ ד' החינוך תר"ז בטעם מצות וידוי מעשר‬ ‫והתורה הק' ואשתו הכל נכלל במה שאומר כאן‪ ,‬היינו‬ ‫דכיון דהדיבור הוא מה שמייחד את האדם יותר מבע"ח‪,‬‬ ‫ששמח עם הקב"ה ושמח עם התורה ושמח עם כל‬ ‫לכן הרבה בני אדם יראים לפסול דיבורם מלחטוא‬ ‫המתנות שנתן לו הקב"ה‪ ,‬ולכ' אם לא שמח א"י‬ ‫במעשה‪ ,‬וכיון שענין תרו"מ הוא דבר גדול מאד הי'‬ ‫להתוודות וא"כ י"ל דזה עוד סבה למה אין אנו יכולין‬ ‫מחסדיו עלינו כדי שלא נחטא בהן שנעיד על עצמינו‬ ‫להתוודות היום‪.‬‬ ‫בפינו בבית הקדוש שלא שקרנו בהם ולא עכבנו דבר‬ ‫גם במש"כ שימחתי א"ש יותר אי קאי על ביכורים‬ ‫וכ"כ כדי שנזהר בהן‪ .‬ולפ"ז א"ש דכל דברי הרה"ק‬ ‫דמפורש לעיל ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ה"א‬ ‫מרוזין הוא כשהאדם בא מעצמו ומזכיר להקב"ה מעשיו‬ ‫ולביתך אתה והלוי והגר אשר בקרבך ופי' אבן עזרא‬ ‫הטובים‪ ,‬אבל אם הקב"ה צווה אותו לבוא לפניו ולתת‬ ‫שאתה חייב לשמחם בפרי אדמתך‪ ,‬וכ' משנה ראשונה‬ ‫לו דו"ח על כל מה שעשה‪ ,‬אז אדרבה זה לבד יהי' לו‬ ‫מחייב גדול להזהר לקיים הכל כדין‪ ,‬שהרי יודע שעליו‬ ‫כח‬ ‫התורה‬ ‫פרשת כי תבוא‬ ‫שירת‬ ‫המנהג לקרוא השקיפה בקול רם‬ ‫דזה גופא הכרח הרמב"ם דמיירי בביכורים דרק שם כ'‬ ‫כן אבל במעש"ש כ' רק ושמחת אתה וביתך‪ ,‬אבל בדרך‬ ‫והנה יש מנהג בישראל דפסוק השקיפה אומר הבעל‬ ‫אמונה סקק"ו פי' דקאי גם על מעש"ש שכ' בפ' ראה‬ ‫קורא בקול רם‪[ ,‬כן נהג הבעל קורא הותיק מחותני הרב מרדכי‬ ‫אברהם משה הלוי דינר זצ"ל בביהמ"ד של אאמו"ר שליט"א והוא‬ ‫תאכלנו אתה ובנך ובתך עבדך ואמתך והלוי אשר‬ ‫מנהג עדת ישראל לונדון] וכ' השיירי קרבן בירושלמי סו"מ‬ ‫בשעריך ושמחת לפני ה"א היינו שמצוה לשמוח ולשמח‬ ‫סוטה דהמקור ממש"כ ירושלמי שם וכן בירושלמי‬ ‫את העניים‪ ,‬עוד הביא בשם הגר"א דקאי על מצות צדקה‬ ‫מעשר שני פ"ה ה"ה [לג‪ ]:‬דתקנו חז"ל צורת הוידוי‬ ‫דג"ז בכלל הוידוי‪ .‬ובתפא"י הוסיף בביאור שימחתי‬ ‫דהחלק הראשון של הוידוי עד השקיפה יאמרו בקול‬ ‫שצריך לתת לעניים בפנים יפות ושמחות‪.‬‬ ‫נמוך כדי שלא לבייש אלו שאינם יכולים לאמרו מפני‬ ‫עוד שמעתי לבאר דהעיקר הוא שימחתי אחרים ע"י‬ ‫שלא קיימו כל ההלכות כדין‪ ,‬מהשקיפה ואילך היו‬ ‫תרו"מ וצדקה‪ ,‬ומש"כ שמחתי הוא רק היכי תמצי‬ ‫אומרים בקול גבוה [ ובבבלי סוטה לב‪ :‬כ' בסתמא להגיד וידוי‬ ‫לשימחתי דל"ש לשמח אחרים אא"כ שמח בעצמו‪ .‬וכן‬ ‫מעשר בלחש שאין ראוי לספר שבחי עצמו בקול רם ולא מפורש‬ ‫מדוקדק ברש"י תענית כב‪ .‬שאמר אליהו על שני בני אדם‬ ‫שם לחלק בין שני חלקי וידוי] ופי' בפני משה כיון שהיא‬ ‫בשוק שהם בני עוה"ב שהיו אנשי בדוחי והי' מבדחין‬ ‫תפלה וכולם יכולים לאומרה‪ ,‬וצ"ב הרי השקיפה הוא‬ ‫עציבי ופירש"י ד"ה בדוחי "שמחים ומשמחים בני‬ ‫שיכול לבוא בתביעה על מה שקיים הכל כדין וכנ"ל‪,‬‬ ‫אדם" ומדוייק כן בל' הגמ' שהי' "בדוחי" כנר' של"ש‬ ‫ואם לא קיים איך יכול לאמרו ואולי הוא מצטרף לאותם‬ ‫לשמח אחרים אא"כ הוא בעצמו שמח‪.‬‬ ‫שקיימו‪ ,‬עוד הי' אפש"ל דלעולם רק הוא יכול לאומרו‬ ‫ומ"מ ל"ש שלא לבייש דזה רק באומר בקול גבוה אני‬ ‫ע"י וידוי מעשר אפשר לבוא להקב"ה בתביעה‬ ‫קיימתי כדין ואחרים הרי לא קיימו‪ ,‬אבל כשאומר תפלה‬ ‫השקיפה ממעון קדשך מן השמים וגו' [שם ט"ו]‬ ‫על כלל ישראל הרי מבקש גם על חבירו ואף דחבירו לא‬ ‫יכול לאמרו לא איכפ"ל כיון שחושב עליו‪ .‬ולד' החת"ס‬ ‫איתא בירושלמי פ"ה דמעש"ש ה"ה בא וראה כמה גדול‬ ‫שהבאנו לעיל בוודאי א"ש שהרי עיקר מה שבא לומר‬ ‫כוחן של עושי מצוות שכל השקפה שבתורה ארורה וזה‬ ‫כאן הוא שמוותר על שכרו עבור כלל ישראל וא"כ כולם‬ ‫בלשון ברכה‪ ,‬ולא עוד אלא שכ' בו היום הזה [היינו‬ ‫שמחים בזה שהרי הם זה שמקבלים הברכה‪.‬‬ ‫שתזכה לשנה הבאה] ור' יודא בן פזי כשדרש בענין‬ ‫וידוי מעשר הי' פותח בקרא אבוא בגבורות ה' אלקים‬ ‫עכ"פ לפ"ז מה שעושים בביהמ"ד הוי זכר לוידוי‬ ‫[תהילים ע"א ט"ז] ופי' יפה מראה שכן העושה מצוה זו בא‬ ‫מעשר‪[ .‬ויש להעיר דלכ' עיקר הנקודה להגיד הוידוי בקול נמוך‬ ‫בגבורה לפני ה' ואומר השקיפה וגו' וכמבואר שם‬ ‫ולא שיגביה קולו יותר בהשקיפה‪ .‬וכן יש לדון בכל פעם שכתוב‬ ‫"קול רם" כגון בלויים או בברכת כהנים האם עיקר הכוונה רק‬ ‫בהמשך הירושלמי שיש צדיקים שבאים בתביעה‬ ‫שלא יאמרו בלחש‪ .‬עוד יש להעיר על מנהג הנ"ל דא"כ גם‬ ‫להקב"ה מכח מעשים טובים שלהם וענין זה יש בכל‬ ‫במקרא ביכורים יאמר הבעל קורא בקול רם שנא' וענית ואמרת‬ ‫יהודי שאומר וידוי מעשר‪ ,‬ובמדרש [שמות רבה מ"א א']‬ ‫ופירש"י לשון הרמת קול‪].‬‬ ‫ותנחומא [כי תשא י"ד] אמר ר' נחמי' אפי' בשעה שאנו‬ ‫עושים צדקה לפניך מביטין אנו במעשינו ואנו מתביישין‬ ‫מה שבשני וחמישי קוראים גם פ' וידוי מעשר‬ ‫שאין המצוה בשלימות‪ ,‬ואין לנו שעה שאנו באים בזרוע‬ ‫והנה המנהג הוא דבשני וחמישי מסיימים הקריאה אחרי‬ ‫אלא בשעת ביעור מעשרותינו מן הבית שנא' כי תכלה‬ ‫וידוי מעשר שהוא כבר שלישי‪ ,‬אף שהי' אפשר לסיים‬ ‫וגו' לפי שגדול כח המעשר‪.‬‬ ‫לפני כי תכלה וגו' והי' אפשר להפסיק אחרי באותות‬ ‫ובמופתים ולא מצאתי מי שיעיר בזה [ואולי לא רצו‬ ‫הרי לן דבר נורא דזה הפעם היחיד שיכול בן ישראל‬ ‫להפסיק באמצע דבריו או שלהתחיל ויביאנו הוא באמצע ענין‬ ‫לבוא כביכול בתביעה להקב"ה שישפיע לו טובה‪ ,‬וזה‬ ‫ממש] אולם להנ"ל י"ל דהנה אנו מפחדים מאד להגיד‬ ‫מובן אחרי גודל הדקדוק שיש בוידוי מעשר שלא נכשל‬ ‫וידוי מעשר דיש כעס לפני המקום בדובר שקר וככ'‬ ‫גם פעם א' בשוגג ובאונס בשום פרט בתרו"מ וביכורים‬ ‫בירושלמי דלכן ביטל יוחנן וידוי מעשר והרי כ' החזו"א‬ ‫וכדכ' לעיל ע"פ החזו"א‪ ,‬ובפרט לשי' בירושלמי דקאי‬ ‫גם בנכשל בפרט א' באונס כבר ל"ש להגיד‪ ,‬וא"כ איך‬ ‫על כל תרי"ג מצוות אפי' חטא קל‪ ,‬א"כ בוודאי הוא בעל‬ ‫יהי' לנו זכי' לבקש מהקב"ה השקיפה‪ ,‬לזה יש עצה‬ ‫מדרגה‪ ,‬ומובן למה ביטל יוחנן את הוידוי וכן בזמנינו‬ ‫להגיד פרשה זו כקורא בתורה‪ ,‬ולכן בעת קריאת התורה‬ ‫לד' החזו"א דמי זה שיכול לבוא בגבורה לפני הקב"ה‬ ‫אנו מנצלים ההזדמנות לקרוא פ' זו כמה וכמה פעמים‪,‬‬ ‫ולהגיד לו שקיים הכל ולכן מגיע לו שפע עבור זה‪.‬‬ ‫ואנו קוראים פסוק השקיפה בקול רם בכוונה שיקבל‬ ‫כט‬ ‫התורה‬ ‫פרשת כי תבוא‬ ‫שירת‬ ‫ההבדלים בין מקרא ביכורים לוידוי מעשר‬ ‫הקב"ה תפלתינו גם אם אנו רחוקים מאד מקיום כל‬ ‫המצוות אשר צויתני‪.‬‬ ‫הנה לסיום פרשת מקרא ביכורים ופרשת וידוי מעשר יש‬ ‫לנו להתבונן בשתי מצות אלו [הנמנות ראשונה בחינוך‬ ‫וכבר הזכרנו שהגאון האדר"ת ביקש לקבוע מצות וידוי‬ ‫בפרשה זו] מצות "קריאה על הביכורים" ומצות "וידוי‬ ‫מעשר בזמנינו וכן הוא הוא המנהג בכמה בתי כנסיות‬ ‫מעשר" אם יש חילוקים ביניהם‪ .‬דהנה בשניהם נתחדשו‬ ‫בירושלים‪ ,‬ויתכן דחזו"א בספרו דמאי סי' ב' רצה לשלול‬ ‫פסוקים שלמים מה עליו להגיד‪ ,‬בביכורים הם דברי‬ ‫דברי האדר"ת שרואים שמנסה בכל דרך לבאר למה אין‬ ‫שבח והודאה להקב"ה‪ ,‬ובוידוי מעשר ה"ה הם דברי‬ ‫להגידו בזמנינו ושיש בזה חשש דובר שקר לפני המקום‬ ‫הצהרה להקב"ה שקיים כל המצוות בענין תרו"מ‬ ‫ויש בזה כעס גדול‪ ,‬ובכן ע"י שנכוון בקריה"ת לזכר‬ ‫בתוספת תפלה בסוף‪ .‬ועי' לעיל שהבאנו דלהרבה‬ ‫מצות וידוי מעשר נצא ידי כולם‪ .‬ועוד יש להוסיף ד' מרן‬ ‫ראשונים גם מקרא ביכורים נקרא "וידוי" וביארנו ע"פ‬ ‫הגרח"ק זצ"ל [בדרך אמונה פי"א ממעש"ש ה"ד ביאה"ל ד"ה‬ ‫ד' הגר"ש פינקוס זצ"ל דגדר וידוי הוא הפניה להקב"ה‬ ‫אין] דמבואר בירושלמי פ"א דתענית ה"ד דהי' א' שהי'‬ ‫בדרך התקרבות והתקשרות בין לתפלה בין להודות על‬ ‫מוציא מעשרותיו כתיקנן וכשנצרכו לגשמים ביקש ר'‬ ‫עבירות שעשה להודאה בין לשבח‪ .‬אבל מ"מ באופן‬ ‫מנא ממנו שיגיד סדר הוידוי ולבקש מהקב"ה על‬ ‫כללי רק וידוי מעשר נקרא וידוי אבל בביכורים נקרא‬ ‫הגשמים‪ ,‬והי' זה בזמה"ז ומסתמא משם למד הרמב"ם‬ ‫"מקרא ביכורים" וצ"ב דגם וידוי מעשר הוא קריאת‬ ‫דאפשר להתוודות בזמה"ז‪ ,‬וק' הרי פסח אינו זמן‬ ‫פסוקים‪.‬‬ ‫גשמים וא"כ מסתמא הי' בזמן אחר וכבר התוודה בזמנו‬ ‫כדין ורק שר' מנא אמר לו שיחזור על הוידוי להזכיר‬ ‫אולם למתבונן מצינו כמה חילוקים ביניהם‪ ,‬ולראשונה‬ ‫זכותו‪ ,‬וצ"ל דהוא באמת נתן מעשר ראשון ללוי דהרי‬ ‫יש להביא משנה שלמה בסוטה ריש פרק אלו נאמרין‬ ‫בנותן לכהנים כבר ביטל יוחנן את הוידוי‪ ,‬והגם דיוחנן‬ ‫לב‪ .‬דשני ענינים אלו נכללים ברשימת הנאמרין‪ ,‬אלא‬ ‫ביטלו לכ"א זה רק באומרו בתורת חיוב אבל ברוצה‬ ‫דיש שם שתי רשימות יש שנאמרים בכל לשון ויש‬ ‫לאמרו בפנ"ע בביהכ"נ בתורת תפלה יכול‪ ,‬אלא שק' לד'‬ ‫שנאמרי ם רק בלשון הקודש‪ ,‬ולענין זה יש נפק"מ בין‬ ‫החזו"א דל"ש וידוי כשלא אכל המעשר שני בירושלים‬ ‫מקרא ביכורים לוידוי מעשר‪ ,‬דוידוי מעשר נכלל‬ ‫והרי קי"ל שאין אוכלים מע"ש רק בפני הבית א"כ איך‬ ‫ברשימת הנאמרין בכל לשון‪ ,‬ומקרא ביכורים נכלל‬ ‫התוודה‪ ,‬ותי' דכ"ז כשמתודה בבית המקדש כדין וידוי‬ ‫ברשימת הנאמרים דוקא בלשון הקודש‪ ,‬ובגמ' בע"ב‬ ‫אבל כשאומרה בביהכ"נ בתורת תפלה יכול לאומרה כיון‬ ‫ילפי' לה מקראי‪ ,‬דוידוי מעשר ילפי' ממש"כ "ואמרת‬ ‫דעכ"פ עשה כדין דזה המצוה שהתורה צותו שייך לומר‬ ‫לפני ה' אלהיך בערתי הקודש מן הבית"‪ ,‬ויליף אמירה‬ ‫כן בדרך תפלה‪ .‬ע"כ דברי הגרח"ק זצ"ל‪ .‬ולפ"ז בקריאת‬ ‫מסוטה בכל לשון שהוא אומר‪ ,‬ולא ילפי' מאמירה‬ ‫התורה שפיר אנו שייכים לפ' וידוי גם לד' החזו"א כיון‬ ‫דלוים להיות בלשה"ק דוקא‪ ,‬דדנין אמירה גרידתא‬ ‫שאי"ז בבית המקדש ואומרים זה כקורא בתורה או‬ ‫מאמירה גרידתא‪ ,‬ואין דנין אמירה גרידתא מענייה‬ ‫‪20‬‬ ‫בדרך תפלה‪.‬‬ ‫ואמירה‪ .‬ולענין מקרא ביכורים מבואר שם בדף לג‪.‬‬ ‫דילפי' ממש"כ כאן "וענית" ואמרת לפני ה' אלהיך‪,‬‬ ‫ואצל לוים כ' "וענו" הלוים ואמרו אל כל איש ישראל‪,‬‬ ‫מה ענייה האמורה להלן בלשון הקודש‪ ,‬דילפי' קול קול‬ ‫ממשה ה"נ בלשה"ק‪.‬‬ ‫‪ 20‬מה שאומרים הכהנים אחרי ברכת כהנים רבש"ע עשינו מה שגזרת‬ ‫עלינו עשה עמנו מה שהבטחתנו השקיפה ממעון קדשיך מן השמים וגו'‬ ‫ומכח נפק"מ זו מצינו עוד חילוק‪ ,‬דהנה במשנה ביכורים‬ ‫וזה מסוטה לט‪ :‬מ' דקאי מה שהבטחתנו על השקיפה וכה"ל הרא"ש‬ ‫פרק ג משנה ז תנן "בראשונה כל מי שיודע לקרות קורא‬ ‫פ"ג דמגילה סי' כ"ג עשה לנו כמה שהבטחתנו בתורה השקיפה וגו'‬ ‫ובסמ"ק וסמ"ג כמ"ש בתורתיך‪ ,‬ובראבי"ה אלף קנ"ה כ' שנאמר‬ ‫וכל מי שאינו יודע לקרות מקרין אותו נמנעו מלהביא‬ ‫השקיפה וגו' וא"כ לא בא כעת להתפלל תפלת "השקיפה" אלא‬ ‫התקינו שיהו מקרין את מי שיודע ואת מי שאינו יודע"‬ ‫שהקב"ה יקיים מש"כ בברכה זו‪ ,‬וזה צ"ב איך שייך הבטחה בזה דזה‬ ‫נוסח תפלה‪ ,‬אולם רש"י סוטה שם ד"ה מה שהבטחתנו כ' שתסכים על‬ ‫וכ"ז כיון שיש דין לקרות בלשון הקודש ולא כל אחד‬ ‫ידינו כדכתיב ואני אברכם‪ ,‬וכן הובא במשנ"ב סי' קכ"ח סקנ"ה וא"כ יש‬ ‫יודע‪ ,‬אבל בוידוי מעשר שאפשר בכל לשון לא מצינו‬ ‫להפסיק אחרי המילים כמה שהבטחתנו ולכוון על ואני אברכם‪ ,‬ואז יש‬ ‫לו להתפלל בנוסח השקיפה וגו'‪ .‬וידידי הרב אהרן הכהן ארנטרוי‬ ‫שהעמידו איש מסויים שיוציא את מי שצריך להתודות‬ ‫שליט"א ביאר גי' הראשונים ע"פ מדרש תנחומא נשא ח' דכלל ישראל‬ ‫אף דיתכן דאפשר להוציא‪.‬‬ ‫באו בטענות להקב"ה שאין הם רוצים ברכת הכהן רק ברכת הקב"ה‬ ‫שנאמר השקיפה וגו' וברך את עמך וגו' שהקב"ה הוא זה שמברך‪ ,‬וא"ל‬ ‫עוד נפק"מ כתוב שם בגמ' בע"ב "תניא‪ ,‬רשב"י אומר‪:‬‬ ‫הקב"ה שיברך אותם כן ע"י הכהנים‪ ,‬וא"ש שאחר ברכת כהנים‬ ‫מבקשים הכהנים שהקב"ה יעשה כפי שהבטיח לישראל שיתן להם‬ ‫אדם אומר שבחו בקול נמוך‪ ,‬וגנותו בקול רם‪ ,‬שבחו‬ ‫ברכה כמו הפסוק השקיפה שהקב"ה הוא זה שמברך את ישראל‪.‬‬ ‫ל‬ ‫התורה‬ ‫פרשת כי תבוא‬ ‫שירת‬ ‫הדברים הנאמרין‪ ,‬וסימנא מילתא דבסוף פרק "אלו‬ ‫בקול נמוך מוידוי מעשר [שאומר על עצמו שלא עבר על‬ ‫נאמרין" [סוטה מב‪ ].‬מובאים ד' כתות שאינם מקבלים פני‬ ‫המצוה ולא כתוב שם ענייה] וגנותו בקול רם ממקרא‬ ‫שכינה ואחד מהם כת שקרים‪ ,‬דכתיב "דובר שקרים לא‬ ‫ביכורים‪[ .‬כגון ארמי אובד אבי היינו גנותו שמתודין‬ ‫יכון לנגד עיני"‪.‬‬ ‫שאביהן לבן הארמי היה רשע]‪.‬‬ ‫מח' הגרי"ז והצ"פ אי וידוי מעשר מדין‬ ‫וענין זה דבוידוי מעשר אומר בקול נמוך מצינו‬ ‫בירושלמי פ"ה דמעש"ש ה"ה שהבאנו לעיל אבל מטעם‬ ‫קריאת פרשה‬ ‫אחר‪ ,‬דזה כדי שלא לבייש מי שאינו יכול לומר וידוי‬ ‫והנה יש לחקור בשני הגדות אלו דמקרא ביכורים ווידוי‬ ‫כיון דביטל איזה דינים‪ ,‬ורק מהשקיפה הי' אומר בקול‬ ‫מעשר‪ ,‬האם זה הודאה ושבח והצהרה‪ ,‬רק דהתורה‬ ‫רם‪.‬‬ ‫הציע הנוסח שיגיד‪ ,‬ובביכורים יש דין לומר בלשה"ק‬ ‫ובמעשר אפשר בכל לשון‪ ,‬וא"כ יתכן שאם יגיד את‬ ‫אולם בדבר אחד מצינו שמשתווים‪ ,‬דהנה בב"ב פב‪.‬‬ ‫התוכן גם אם ישנה איזה מלה למלה אחרת שיש לה‬ ‫בציור דקנה אילנות ויש ספק אי קנה קרקע דמביא‬ ‫אותה משמעות סגי‪ ,‬או דנימא דנאמר כאן דין קריאת‬ ‫ביכורים רק מספק‪ ,‬דאמרי' דצריך להביאו בציור שלא‬ ‫פרשה מסויימת בתורה‪ ,‬וע"י קריאת פרשה זו ככתבה‬ ‫יתחייב בקריאה כגון שיהי' בחלקו ע"י שליח‪ ,‬דאל"כ‬ ‫וכלשונה ממילא יוצא ידי הודאה או ההצהרה שלא עבר‬ ‫לא יוכל להביא הביכורים דאם אי"ר לקריאה‪ ,‬קריאה‬ ‫על מצות מעשרות‪.‬‬ ‫מעכבת בו מכללא דאי"ר לבילה‪ ,‬ופריך "מכדי פסוקי‬ ‫נינהו ליקרי" ופרשב"ם דיהא קורא מספק כאדם הקורא‬ ‫ונראה שנחלקו בזה רבותינו‪ ,‬דהנה הגרי"ז בסוטה לב‪.‬‬ ‫בתורה ומשני "משום דמחזי כשיקרא" וכ' רשב"ם‬ ‫חקר לענין הא דהכהן משביע את האשה את הדברים‬ ‫"שהרי בשביל הבאת ביכורים קא קרי ושמא לאו בקרקע‬ ‫הכתובים בפרשת סוטה דנאמר בכל לשון כמבואר‬ ‫שלו גדלו וקא משקר וכתיב דובר שקרים לא יכון לנגד‬ ‫במשנה שם‪ ,‬האם הוי זה דין של "קריאת הפרשה"‪ ,‬או‬ ‫עיני [תהלים קא ז] אבל כשקורא בתורה לא מיחזי‬ ‫דזהו רק דין אמירה בעלמא שצריך לומר לה את הענינים‬ ‫כשיקרא" עוד תי' שם דגזירה דלמא אתי לאפקועינהו‬ ‫האלו‪ ,‬ולא בתורת קריאת הפרשה‪ .‬והוכיח ממתני' שם‬ ‫מתרומה ומעשר‪.‬‬ ‫דקאמר אלו נאמרין בכל לשון פרשת סוטה‪ ,‬ומשמע‬ ‫שיש בזה דין קריאת פרשה‪ ,‬ונתחדש דקריאת פרשה זו‬ ‫ובהאי איסורא דמחזי כשיקרא בפשטות הוא רק איסור‬ ‫אי"צ לאומרה בלשון הקודש‪ ,‬שוב דחה דאינו ראי' דהא‬ ‫דרבנן וכן מבואר בשאגת אריה סי' ל"א ופשט מכאן‬ ‫איתא במתני' גם שבועת העדות ושבועת הפקדון‪ ,‬ושם‬ ‫דאמרי' דין אי"ר לבילה גם כשאי"ר מדרבנן‪ ,‬אולם בתו'‬ ‫ל"ה כלל דין של קריאת פרשה‪ .‬אח"כ הביא דברי התוס'‬ ‫הרא"ש שם פא‪ :‬מבואר דרק לתי' ב' הוא דרבנן אבל‬ ‫לתי' א' הוא דאורייתא‪[ .‬וצ"ב במאי נחלקו‪ ,‬כן יל"ע אי יש צד‬ ‫בעמדם בלילות דאל"כ מיחזי כשיקרא‪ ,‬רק אם התחילו הסליחות לפני‬ ‫דזה יהי' איסור מדברי קבלה מקרא דדובר שקרים]‬ ‫עלוה"ש אפשר‪ ,‬כיון דעכ"פ זעקו והעתירו בעוד לילה‪ ,‬וז"ל ערוך‬ ‫השולחן שם סעיף ד "ודע שיש ליזהר בסליחות אלו ושל בה"ב בשני‬ ‫וכן לענין דין וידוי מעשר כבר הבאנו לעיל ד' הירושלמי‬ ‫דברים‪ ,‬האחת דאלו שאינם מתענים ובהסליחה מוזכר לשון תענית או‬ ‫בפ"ה דמעש"ש ה"ה‪ ,‬דביאר הטעם דביטל יוחנן כה"ג‬ ‫צום לא יאמרו זה דלא ליהוי כדובר שקרים ויאמרו לשון תפלה במקום‬ ‫תענית‪ ,‬והשנית כי בהרבה מהסליחות נזכר שאמירתינו היא בלילה‬ ‫את וידוי מעשר כיון שלא היו מפרישין תרו"מ כראוי‪,‬‬ ‫וקודם עלות השחר כמו בזעקם בעוד ליל או באשמורת הבקר וכיוצא‬ ‫ופריך דמ"מ איזה איסור עושה אם יגיד את הוידוי‪,‬‬ ‫באלו ועכשיו שבהרבה מקומות אומרים סליחות בעוד שכבר היום גדול‬ ‫והוה דובר שקרים ולכן ידלגו תיבות אלו" ובספר אשרי האיש ח"ג פי"ג‬ ‫ומשני כעס היא לפני המקום על מי שאומר עשיתי ולא‬ ‫בשם הגריש"א דאם אומרים הסליחות ביום א' בבוקר אחרי עלוה"ש‬ ‫עשה דדובר שקרים לא יכון לנגד עיני כתיב‪ .‬הרי דגם‬ ‫יאמרו במוצאי מנוחה "קדמוך" ולא "קדמנוך"‪ .‬אבל ד' הגרח"ק זצ"ל‬ ‫[במשנ"ב מהדו' דרשו שם] דגם יום ראשון נחשב כמוצ"ש‪ ,‬אך תיבות‬ ‫לענין וידוי מעשר הודגש הענין שלא יהי' בגדר דובר‬ ‫בעוד ליל לא יגידו‪[ .‬ובעת שמקפיד על ענינים אלו בסליחות יוכל‬ ‫שקרים‪ ,‬ובאמת זה ענין כללי בכל התפלות‪ 21 ,‬וכל‬ ‫להשריש אצלו ד' הירושלמי דיש כעס מיוחד לפני המקום באומר שקר‬ ‫לפניו ויתמלא בפחד מהקב"ה דגם אם כל היום יוכל לרמות את עצמו‬ ‫ואחרים במצבו בעבודת ה' אבל לפני הקב"ה כל האמת גלוי]‬ ‫וכן בפוסקים או"ח ריש סי' י"ז הוצרכו לפרש איך יכולים נשים לברך‬ ‫‪ 21‬לדוגמא מש"כ במג"א סימן תרכג ס"ק א דיש ליזהר להתחיל נעילה‬ ‫ולומר וצונו כדי שלא יהי' דובר שקרים‪ .‬וכן מה דאיתא בברכות ט‪.‬‬ ‫בעוד היום גדול וגם יאמר חרוז היום יפנה וכו' קודם הערב שמש‬ ‫דאחר עלוה"ש [לכמה ראשונים] שוב אא"ל השכיבנו דכבר עבר זמן‬ ‫דאל"כ דובר שקרים לפני ה'‪ ,‬ובאליה רבה סימן תקפא בשם ספר חסידים‬ ‫שכיבה ומ"מ אמת ואמונה יכול לומר‪ ,‬הגם דזה ברכת ק"ש של ערבית‬ ‫סי' ר"נ דלא יתכן לומר פיוט ה' ה' וכו' אלא א"כ בכה המתפלל או‬ ‫וכבר עבר זמנה ותי' בשאג"א סי' ט' דבשלמא השכיבנו ה"ט דאינו‬ ‫שבוכים הקהל‪ ,‬כדי שלא יהא דובר שקרים דאיך יאמר יה"ר מלפניך‬ ‫אומר דכיון דכבר עלה עמה"ש ואינו זמן שכיבה א"א לומר השכיבנו‬ ‫שומע קול בכיות שתשים דמעותינו בנאדך להיות והוא לא בכה‪.‬‬ ‫דה"ל דובר שקרים‪ ,‬אבל הזכרת י"מ אם מזכיר אע"ג דעבר זמן הזכרה‬ ‫[משנ"ב לא הביאו מסתמא מחמת חולשת הדור] ובמטה אפרים סימן‬ ‫לא איכפת לן ואין בזה משום דובר שקרים דהרי ביום נמי הוי זמן‬ ‫תקפא סעיף יא דביום ראשון דסליחות משכימין לפני עלות השחר בכדי‬ ‫הזכרה של י"מ‪.‬‬ ‫שיתכן לשון הפזמון שאומרים בו בזעקתם בעוד ליל‪ .‬וכן רצה עתירתם‬ ‫לא‬ ‫התורה‬ ‫פרשת כי תבוא‬ ‫שירת‬ ‫ד"ז ו ביאר מנ"ח דמ"ש "מתוודה כל אחד בפני עצמו"‬ ‫שם מב ע"א שהקשו דאמאי לא תני במתני' הכא פרשת‬ ‫ר"ל דאינו יוצא בשמיעה מחבירו כשאר מצות התלוים‬ ‫משוח מלחמה שנא' בלשון הקודש כדתני פרשת עגלה‬ ‫בדיבור כמו קידוש היום ובהמ"ז וכדומה שיוצאין‬ ‫ערופה‪ ,‬ותירצו דלא שייך למימר פרשת משוח מלחמה‬ ‫בשמיעה מחבירו וכאן אינו יוצא כמו ספירת העומר‪,‬‬ ‫שהרי לא ניתנה משום מצות קריאה אלא משום התראה‪,‬‬ ‫אלא שנתק' בזה דדוקא בספירת העומר יש גזה"כ‬ ‫ע"כ‪ ,‬וביאר הגרי"ז‪ ,‬דבעגלה ערופה הוא דין של קריאת‬ ‫דכתיב וספרת לך אבל כאן מנלן‪ .‬ותי' מרן הגרח"ק זצ"ל‬ ‫הפרשה משא"כ במשוח מלחמה‪ ,‬ולפי"ז מוכח דכיון‬ ‫[דרך אמונה באור ההלכה על הרמב"ם שם] ע"פ ד' ירושלמי‬ ‫דתני במתני' פרשת סוטה הוי זה דין קריאת הפרשה כמו‬ ‫הנ"ל לענין ק"ש ותפלה‪ ,‬דבק"ש אין אדם מוציא את‬ ‫בעגלה ערופה‪[ .‬אולם בבאר שבע שם הקשה באמת על תי'‬ ‫חברו כדי שיהא כאו"א משנן בפיו‪ ,‬ובתפלה אין מוציא‬ ‫התוס' שהרי פר' סוטה ג"כ לא ניתנה משום מצות קריאה אלא‬ ‫כדי שיהא כאו"א מבקש רחמים על עצמו (ורק בשאינן‬ ‫משום התראה שתודה ואפ"ה תני במתני' פרשת סוטה‪ ,‬עו"ק על‬ ‫תוס' קו' הגרי"ז דבמתני' תני גם שבועת העדות ושבועת הפקדון‬ ‫בקיאין תקנו שיוציאם אם יש י' מתפללין) וגם כאן ענין‬ ‫הוידוי הוא שיהא כל אחד ואחד מבקש רחמים על עצמו‬ ‫ושם ל"ה דין של קריאת פרשה וכנ"ל וצ"ע]‪ .‬הרי לן מדברי‬ ‫הגרי"ז דכל עיקר ספיקו הי' רק בפ' סוטה וג"ז פשט‬ ‫ואומר לפני הקדוש ברוך הוא שקיים המצוה כראוי ולכך‬ ‫מבקש השקיפה וגו' וזה ראוי שכאו"א יאמר על עצמו‪.‬‬ ‫ממה דכ' במשנה דאלו נאמרין ולא הי' ק' לו רק‬ ‫משבועה אבל כל השאר שכ' במשנה הי' פשיטא לי'‬ ‫הרי לן דלכו"ע מקרא ביכורים הוא בגדר קריאת פרשה‪,‬‬ ‫דאפשר ומסתבר לפרש מדין קריאת הפרשה וא"כ מקרא‬ ‫ולזה הי' במקדש בעל קורא כמו כל קריאת התורה‪ ,‬אבל‬ ‫ביכורים עם וידוי מעשר דכ' במשנה שניהם מדין קריאת‬ ‫‪22‬‬ ‫בוידוי מעשר נחלקו הגרי"ז והצ"פ‪ ,‬דלד' הגרי"ז הוי‬ ‫הפרשה‪.‬‬ ‫ג"כ בגדר קריאת פרשה ובאמת הי' אפשר להוציא אלא‬ ‫מאידך בצפנת פענח השמטות להפלאה עמ' ‪ 108‬אחרי‬ ‫שלא הי' צורך כיון דאפשר בכל לשון‪ ,‬אבל לד' הצ"פ‬ ‫שהעמיד דבמצות ק"ש יש שתי חיובים גדר קריאת‬ ‫וידוי מעשר אינו בגדר קריאת פרשה כלל‪[ .‬ולפ"ז יתבאר‬ ‫היטב קו' הגמ' ב"ב פב‪ .‬דגם בספק ביכורים יקרא הפרשה כקורא‬ ‫הפרשה וגדר קבלת עומ"ש ושזה בעצם המח' אי צריך‬ ‫בתורה כיון דבלא"ה עיקר מקרא ביכורים הוא מדין קריאת פרשה‪,‬‬ ‫לומר ק"ש בלשון הקודש‪ ,‬כ' לחלק בין ביכורים לוידוי‬ ‫ולגרי"ז א"ש מה דפריך כן בירושלמי גם לענין וידוי מעשר דגם‬ ‫מעשר‪ ,‬דדוקא מקרא ביכורים הוא מדין קריאת הפרשה‬ ‫בלא קיים דיני תרו"מ יתודה‪ ,‬והוצרך לשנות דכעס היא לפני‬ ‫אבל וידוי מעשר הוא גדר וידוי ולא מדין קריאת הפרשה‬ ‫המקום שאומר עשיתי ולא עשה וצ"ע מאי ס"ד לומר שקר אבל‬ ‫ובזה הסביר החילוקים ביניהם שהבאנו לעיל‪ ,‬דמקרא‬ ‫אי בלא"ה זה דין קריאת פרשה ס"ד שיוכל לקוראו גם בלי‬ ‫ביכורים דהוי מדין קריאת הפרשה צריך לשון הקודש‬ ‫שקיימו]‬ ‫וכן צריך שיהי' בקול רם וכן מצינו דאפשר להוציא‬ ‫ויתכן בזה נפק"מ לדינא‪ ,‬דהנה הרמב"ם פי"א ממעש"ש‬ ‫אחרים‪ ,‬אבל וידוי מעשר הוא גדר וידוי ולכן גם אפשר‬ ‫הי"ד פסק דמי שאין לו רק מעשר שני בלבד מתוודה‬ ‫בכל לשון‪[ ,‬ואף דכ' בפיה"מ סוף פ"ה דמעש"ש דצריך לאמרו‬ ‫ופי' במנ"ח תר"ז סקי"ח דהיינו דמתודה על המע"ש‬ ‫דוקא בלשון התורה כוונתו שלא ישנה בתרגומו דס"ל דגדר כל‬ ‫בלבד דהאיך יכול לומר כל הוידוי נתתי כו' כיון שאין לו‬ ‫לשון הוא בגדר תרגום] ולכן צריך בלחש ולא מצינו שא'‬ ‫ודובר שקרים לא יכון כו' רק הכונה דמתודה על זה‬ ‫יוציא את חבירו‪ ,‬והטעם י"ל ע"פ ירושלמי פ"ג מברכות‬ ‫בלבד‪ ,‬אלא שהעיר על הר"מ איך פסק כירושלמי נגד‬ ‫ה"ג דבק"ש ותפילה אין לצאת מאחרים "שיהא כל אחד‬ ‫ש"ס דילן דמבואר בהדיא בסוטה אם אינו מתודה על‬ ‫ואחד משנן בפיו" " שיהא כל אחד ואחד מבקש רחמים‬ ‫מע"ר אינו מתודה כלל וכן כ' בה' י"ג ובזמן שהיו‬ ‫על עצמו" ה"נ לענין וידוי צריך להתודות בעצמו‪ .‬ובזה‬ ‫נותנים מע"ר לכהנים לא היה מתודה ולא כ' דלא היה‬ ‫הסביר הא דמבואר בירושלמי שהיו אומרים וידוי מעשר‬ ‫מתודה על מע"ר ובע"כ כתירוץ הגמ' דאם אינו מתודה‬ ‫בקול נמוך עד השקיפה ואף דשם יש טעם אחר מ"מ י"ל‬ ‫על מע"ר אינו מתודה כלל והאיך כתב כאן דאם אין לו‬ ‫כנ"ל דבא לומר דאין א' מוציא את חבירו‪.‬‬ ‫אלא מע"ש או ביכורים מתודה היפך הש"ס דידן ונשאר‬ ‫אי יכול להוציא את חבירו בוידוי מעשר‬ ‫בצע"ג‪ .‬ולהנ"ל י"ל דיסוד מח' בבלי וירושלמי הוא אי‬ ‫וידוי מעשר הוא בגדר קריאת פרשה‪ .‬דאי וידוי מעשר‬ ‫ועי' מנחת חינוך מצוה תר"ז סקי"ד שהביא ד' הרמב"ם‬ ‫בגדר קריאת פרשה א"א להגיד רק חלק‪ ,‬אבל אי זה גדר‬ ‫פי"א ממעש"ש ה"ה שכ' "ומתודה כ"א בפ"ע ואם רצו‬ ‫וידוי י"ל כפי מה שנחוץ לו‪.‬‬ ‫רבים להתודות כאחד מתודין" והכ"מ לא הראה מקור‬ ‫‪ 22‬שוב שמעתי מפי הג"ר צבי קפלין שליט"א דכן נקטינן בבריסק תמיד‬ ‫דוידוי מעשר הוא מדין קריאת פרשה‪.‬‬ ‫לב‬ ‫התורה‬ ‫פרשת כי תבוא‬ ‫שירת‬ ‫בתורה אתי לאינצויי עם ש"ץ לכך התקינו שיקרא שליח‬ ‫לא שייך לשנות כלל מצורת הפרשה‬ ‫צבור שהוא בקי בקריאה‪23 .‬‬ ‫וביסוד הזה דמקרא ביכורים הוי בגדר קריאת הפרשה‬ ‫האם הי' צריך ס"ת למקרא ביכורים‬ ‫יתיישב מה שהק' אאמו"ר שליט"א דלמה מלה אחד של‬ ‫מקרא ביכורים מעכב שלא יוכל לקרוא כל הפרשה‪,‬‬ ‫והנה בקריאת התורה צריך ס"ת ויש לקרוא בדקדוק‬ ‫וכגון שליח שהביא ביכורים דמבואר בפ"א מביכורים‬ ‫התיבות ועם טעמי המקרא‪ ,‬ויש לדון מה צריך לענין‬ ‫מ"ה דאינו קורא כיון דא"י לומר אשר נתת לי‪ ,‬דלמה לא‬ ‫מקרא ביכורים‪ ,‬והנה במשנה ראשונה ביכורים פ"ג מ"ז‬ ‫יוכל לומר אשר נתת "לפלוני" אולם אם זה גדר קריאת‬ ‫נקט בפשיטות‪ ,‬שמתוך הספר היו צריכין לקרות‪ ,‬אבל‬ ‫פרשה תו ל"ש כלל לשנות מצורת הפרשה‪ ,‬ועד"ז‬ ‫רק מצד דדברים שבכתב א"א רשאי לאומרם בע"פ‪,‬‬ ‫מבואר בשו"ת אגרות משה או"ח ח"א סימן לב בתשובה‬ ‫והק' דלמה לא עשתה הילני נברשת לפ' ביכורים שצריך‬ ‫להג"ר אפרים גרינבלאט זצ"ל בעל רבבות אפרים שהביא‬ ‫הרבה בכל שנה כמו שעשתה לפ' סוטה‪ ,‬ותי' דבביכורים‬ ‫מחלקת יואב סי' א' שהסתפק בדברים שצריך בלשה"ק‬ ‫אפשר להביא ס"ת לקריאה שכל ס"ת לקריאה עומדת‪,‬‬ ‫ממש"כ בתורה האם יש להקפיד על אותם מילים שכ'‬ ‫אבל גבי סוטה לא לקריאה היא אלא לכותבה ולמוחקה‪,‬‬ ‫בתורה‪ ,‬והשיב דאינו מבין הספק‪ ,‬דפשוט דבדברים‬ ‫אולם בשו"ת ראב"ן סי' פ"ב הוכיח דבשעת הדחק אין‬ ‫שנאמר נוסח בתורה כברכת כהנים וקריאה דחליצה‬ ‫איסור לקרות דברים שבכתב בע"פ‪ ,‬ד"וכי כל אחד שהיה‬ ‫וקריאה דבכורים וקריאת הפרשה דמלך ואמירה דמשוח‬ ‫מביא ביכורים היה מביא ספר תורה עמו"‪ ,‬וכי תימא הכי‬ ‫מלחמה ואמירה דעגלה ערופה הוא בלשון הנאמר‬ ‫בתורה דוקא וא"א לשנות המילים כלל גם אם ימצא‬ ‫‪ 23‬והוסיף שם הרא"ש "ומ"מ גם העומד לקרות יקרא בנחת ובדקדוק‬ ‫איזה מלה שפירושו ממש כמ"ש בתורה כיון דיש דין‬ ‫עם שליח צבור שלא תהא ברכה לבטלה ואותו שאינו יודע לקרות אין‬ ‫ראוי שיקראהו שליח צבור והויא ברכה לבטלה ולא מסתבר שהוא יברך‬ ‫לקרוא הפרשה דוקא‪ .‬וכן במש"כ לקמן אצל ברכות‬ ‫על קריאת שליח צבור" וכ"פ בשו"ע או"ח קמ"א ס"ב‪ ,‬והק' מו"ז הג"ר‬ ‫וקללות הלוים "וענו ואמרו" נמי הוא דוקא בלשון‬ ‫בנציון זצ"ל בספרו ילקוט שיעורים מועדים ח"ב עמ' קנ"ד דלמה לא‬ ‫הנוסח שנכתב דוקא‪ ,‬וגם בלוים גופייהו הרי מאותו‬ ‫נימא שומע כעונה וכמו לענין ביכורים שהי' מוציא למי שאינו יודע‬ ‫לקרוא‪ ,‬ובשלמא גבי סומא דפסק שו"ע סי' קלט סעיף ג פסק דאינו‬ ‫גז"ש קול קול ממשה כמו שילפינן ללה"ק יש למילף גם‬ ‫קורא‪ ,‬לפי שאסור לקרות אפי' אות אחת שלא מן הכתב‪ ,‬יל"פ דלא מהני‬ ‫לאותו הנוסח הנכתב דוקא‪ ,‬דיעננו בקול היתה באותו‬ ‫גם לאחר לקרוא כיון דאי"ר לבילה וכדפי' בפמ"ג מ"ז סי' קמ"א סק"ג‪,‬‬ ‫אולם באינש דעלמא או גם בע"ה כיון דביכולתו ללמוד מקראי ראוי‬ ‫הנוסח הנכתב דוקא‪ .‬ובאה"ע ח"א סימן קנו הוסיף‬ ‫לבילה ומוכח כן‪ ,‬דאל"כ איך הי' מוציא את ע"ה בביכורים‪.‬‬ ‫להוכיח כן מקו' אאמו"ר הנ"ל ששליח אינו קורא מקרא‬ ‫ולזה חידש מו"ז חידוש עצום‪ ,‬דלענין ביכורים הוא תמיד חובת קריאה‬ ‫על כל יחיד ויחיד ולכן שייך שומע כעונה‪ ,‬אולם לענין קריאת התורה‬ ‫בכורים שאינו יכול לומר אשר נתת לי ולא אמרינן‬ ‫הגם שבתחלה הי' גדר התקנה חובת קריאה על כל יחיד‪ ,‬אבל אחרי‬ ‫שישנה קצת ויאמר אשר נתת לפלוני ובהכרח דדברים‬ ‫שתיקנו שהש"ץ יקרא התחדש דרק מי שיכול לקרוא נשאר עליו חובת‬ ‫קריאה ויוצא מדין שומע כקורא‪ ,‬אבל מי שאינו יודע לקרוא נשתנה‬ ‫שנאמרין בלה"ק דוקא א"א לשנות אף תיבה אחת‪.‬‬ ‫חיובו מחובת קריאה לחובת שמיעה גרידא‪ ,‬ועל שמיעה הא לא תיקנו‬ ‫ולדברינו ההבנה כיון דמדין קריאת הפרשה אתינן עלה‪.‬‬ ‫ברכה ולכן העולה צריך להיות בר קריאה כדי שיוכל לברך‪ ,‬ועוד י"ל‬ ‫דבעצם עקרו לגמרי חובת קריאה לחובת שמיעה ורק העולה קורא עם‬ ‫מקרא ביכורים הי' מעמד של קריאת התורה‬ ‫הש"ץ והוי כמו הקורא ושייך ברכה ומוציא את הבעל קורא‪ ,‬כיון דעיקר‬ ‫ברכת התורה הוא על החפצא של תורה וכד' הגרי"ז בשם הגר"ח וא"כ‬ ‫והנה לפי יסוד זה גם א"ש מה שהבאנו מפ"ג דביכורים‬ ‫הוי כברכת הנהנין דרק אם נהנה בעצמו מוציא ולכן צריך בעצמו‬ ‫לקרוא‪ .‬והוסיף עוד די"ל דכל זה הוא רק רא"ש לשיטתי' דלא למד‬ ‫מ"ז דאחרי שנמנעו להביא ביכורים כיון שלא ידעו‬ ‫מביכורים והטעם הי' מצד בקיאות בטעמי המקרא ויבואו למחלוקת‬ ‫לקרוא "התקינו שיהו מקרין את מי שיודע ואת מי שאינו‬ ‫ולכן י"ל דעקרוהו לחובת שמיעה‪ ,‬וגם הוכרחו לעשות כן דאל"כ עדיין‬ ‫יהי' מח' דכ"א ירצה לקרוא כיון דשומע כעונה אינו לכתחלה [תוס'‬ ‫יודע" הרי דמקרא ביכורים הי' ממש כמעמד קריאת‬ ‫ברכות כא‪ :‬רא"ש שם סי' י"ח] אבל לד' התוס' בשם ר"ת דלמדו‬ ‫התורה וכל צורת קריאת התורה בזמנינו שיש בעל קורא‬ ‫מביכורים שלא לבייש מי שאינו יודע לקרוא‪ ,‬לא יתכן לומר כן‬ ‫דבביכורים גופא בוודאי לא עקרוהו לשמיעה דהרי יש חיוב דאורייתא‬ ‫לומדים משם וכמבואר בתוס' ב"ב טו‪ .‬ד"ה שמונה בשם‬ ‫של קריאה על כאו"א‪ ,‬ולפ"ז אפשר להעלות גם ע"ה ואדרבה כל עיקר‬ ‫ר"ת דשמא יתבייש מי שאינו יודע לקרות‪ ,‬אלא‬ ‫התקנה הי' בשביל אלו שאין יודעים לקרוא‪.‬‬ ‫ונפק"מ בהבנה זו דלד' הרא"ש דעיקר חובת קריה"ת הוא בשמיעה ל"ש‬ ‫שהרא"ש פ"ג דמגילה סי' א' חלק על הדמיון דלענין‬ ‫לצאת בזה פעם אחת שמו"ת ואצ"ל הטעם כמ"ש בדברי חמודות ברכות‬ ‫ביכורים נמנעו מלהביא בכורים ועברו על מה שכתוב‬ ‫פ"א סקל"ט דאולי לא יכוונו היטב‪ ,‬וכן מבואר היטב בד' תשו' מהר"י‬ ‫ברונא סי' ק"ג ששאל את המהרי"ל אם אפשר לצאת שמו"ת בשמיעה‬ ‫בתורה אבל הכא בקיאין יקראו והאחרים ימנעו ומחמת‬ ‫לקריה"ת והשיב דא"א‪ ,‬דהציבור יוצאים משום שמיעה ולא משום‬ ‫הבושה יתנו לב ללמוד הפרשה‪ ,‬ולכ"כ הטעם לבעל‬ ‫שומע כעונה‪ ,‬והוסיף דמסתמא ראיה שלו מגמ' ב"ב מג‪" .‬שאני ס"ת‬ ‫קורא לפי שאין הכל בקיאין בטעמי הקריאה ואין צבור‬ ‫דלשמיעה קיימא" וא"ש לשון הרמב"ם פי"ג מתפלה הכ"ה "אע"פ‬ ‫שאדם שומע כל התורה כולה בכל שבת בצבור חייב לקרות לעצמו בכל‬ ‫יוצאין בקריאתו‪ ,‬והוא בעיניו כיודע ואם לא יקראוהו‬ ‫שבוע ושבוע סדר של אותה שבת שנים מקרא ואחד תרגום"‪ .‬ע"כ‬ ‫מדברי מו"ז הג"ר בנציון זצ"ל בילקוט שיעורים‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫לג‬ ‫התורה‬ ‫פרשת כי תבוא‬ ‫שירת‬ ‫האם הי' צריך לדקדק בטעמי המקרא‬ ‫נמי תינח יודע לקרות שאינו יודע מאי‪ .‬ועוד תנן במשנת‬ ‫ביכורים [פ"ג מ"ז] בתחילה היו מקרין את שאינו יודע‬ ‫אבל אם נבוא לדון אי יש להקפיד גם על טעמי המקרא‪,‬‬ ‫התקינו שהיו מקרין את היודע ושאינו יודע שלא לבייש‬ ‫הנה בטור סי' ס"א כתב בשם רבינו יונה שצריך לקרות‬ ‫את שאינו יודע‪ ,‬אלמא בעל פה היה קורא‪[ .‬הבין דלא‬ ‫ק"ש בטעמיה והוסיף דכוונתו כמו שהם בתורה‪ ,‬ובב"י‬ ‫הוציא אותו רק שהי' מקריא אותו מלה במלה]‪ .‬וכד'‬ ‫שם הסתפק דאולי כוונתו שיפסוק במקום שראוי לפסוק‬ ‫ראב"ן פסק בדרך אמונה פ"ג מביכורים סקס"א‪ .‬ובביאור‬ ‫כדי שיהא טעם והבנה לדבריו‪ ,‬וכ"מ ממש"כ "כמו שאנו‬ ‫ההלכה פי"א ממעשר שני ס"א הוכיח שכל דבר שהתורה‬ ‫נוהגים היום" ולא ראינו ולא שמענו שום מקום שנוהגים‬ ‫צותה לקרותו א"צ ס"ת ורק כשקורא לשם ת"ת‪ ,‬דאל"כ‬ ‫לקרותה בטעמיה הכתובים בתורה‪ ,‬אלא שעכשיו מקרוב‬ ‫בפרשת חליצה הי' צריך להביא ס"ת וכן בברכת כהנים‬ ‫נהגו קצת חזנים לקרותה בטעמיה הכתובים בתורה‪ ,‬אלא‬ ‫ובק"ש (אף דבק"ש ובבר"כ י"ל דדבר השגור בפי כל‬ ‫שכן ראוי לנהוג מאחר שהטור הבין כך‪ ,‬ובדרכי משה כ'‬ ‫מ ותר כמ"ש בשו"ע או"ח סי' מ"ט) וכן בפרשת משוח‬ ‫דקשה לשנות המנהג בזה‪ ,‬כי הקריאה בטעמיה מפסיד‬ ‫מלחמה‪ ,‬ואף דמצינו בפרשת המלך שהיו מביאין ס"ת‪,‬‬ ‫הכוונה‪ ,‬כי אי אפשר למי שלא הרגיל עצמו בזה מעודו‬ ‫התם גם משום מצות ת"ת הוא כמ"ש למען ילמדו וגו'‪,‬‬ ‫לכוין בנגון ובפירוש המלות כראוי‪ ,‬לכן הקורא כמנהגו‬ ‫אבל במקום שאינו אלא מצות קריאה א"צ ס"ת‪ ,‬והא‬ ‫לא הפסיד אבל הרוצה להחמיר על עצמו ויודע שיוכל‬ ‫דקריאת פרשת עמלק צריך ס"ת היינו משום דילפי'‬ ‫לכוין בשתיהן יחמיר ותבא עליו ברכה‪ ,‬ובשו"ע סעיף כד‬ ‫במגילה יח‪ .‬ג"ש דבעי דוקא בספר ופרשת סוטה היו‬ ‫פסק דצריך לקרות קריאת שמע בטעמים כמו שהם‬ ‫קורין לפני' מתוך הטבלא שהי' כתוב עלי' פרשת סוטה‬ ‫בתורה‪ .‬ורמ"א כ' דלא נהגו כן במדינות אלו‪ ,‬ומ"מ‬ ‫כמ"ש בירו' דסוטה פ"ב ה"ב‪.‬‬ ‫המדקדקים מחמירים בכך‪.‬‬ ‫והחיד"א במחזיק ברכה שם סק"ז מציין דבעיר א' היו‬ ‫האם הי' צריך לדקדק באותיותיה‬ ‫נוהגין לקרות ק"ש בניגון המוסיקא ורצו לבטל מנהג זה‬ ‫ואם נבוא לדון בענין דקדוק באותיות הנה לענין ק"ש כ'‬ ‫והיה מחלו קת גדול ונדפס קונטרס על זה מפסקי חכמי‬ ‫בבית יוסף או"ח סי' ס"א בשם הרד"ק שבכל עת שיקרא‬ ‫דורנו על ענין זה וציין למש"כ הרב מכתם לדוד או"ח סי'‬ ‫אדם בתורה נביאים וכתובים צריך ליזהר בזה‪ ,‬והזהירו‬ ‫י' [לבעל שושנים לדוד וחסדי דוד] דס"ל דבוודאי כוונת‬ ‫בק"ש והוא הדין לכל קריאה‪ ,‬ומה שהזהירו בק"ש הוא‬ ‫רבינו יונה הי' לטעמי המקרא‪ ,‬וכן בדין דטעמים הל"מ‬ ‫לשתי עילות האחת מפני שיש באותם הפרשיות יחוד‬ ‫נינהו ולא לחנם עשה עזרא וב"ד פסו' הטעמים בצביונן‬ ‫השם וקבלת עול מלכות שמים והאחרת שכל ישראל‬ ‫אלא כדי שלא ליתן תורת כל אחד וא' בידו‪ ,‬וכן הוכיח‬ ‫קוראים אותם פעמים ביום חכמים ועמי הארץ לפיכך‬ ‫מד' הרד"ק הנ"ל שהזכיר המקף בתוך דבריו‪ ,‬וכן דקדק‬ ‫היו צריכים להזהיר עליהם מפני עמי הארץ שאינם‬ ‫בלשון חכמים בכל מקום קורין קרית שמע ולא‬ ‫בקיאים בקריאה‪ ,‬וכ"פ הרמ"א שם סכ"ב‪ ,‬ודקדק מזה‬ ‫אשתמיטו בשום דוכתא למימר אומרים או אמירת שמע‬ ‫הגרי"ז בסוטה לג‪ .‬דבכל עת שאדם קורא בתורה יש‬ ‫משמע בודאי דצריך לקרות כקורא בתורה‪ ,‬ומה יקר צוף‬ ‫תורת קריאה עלה‪ ,‬ונאמר בזה דין שצריך לדקדק‬ ‫דבש אמרי נועם רבינו הגדול הרמב"ם ז"ל שכתב ברפ"ק‬ ‫באותיותיה‪ .‬וכן הביא שם מד' הראב"ד לבאר הא דכה"ת‬ ‫פעמים בכל יום קוראים ק"ש כו' ומה הוא קורא כו'‬ ‫כולה בלשה"ק נאמרה דלא מקיים מצות והגית בלשון‬ ‫ושוב כתב הקורא ק"ש כשהוא גומר פ' ראשון אומר‬ ‫אחר‪ ,‬וצ"ע טובא דבוודאי לקיום מצות ת"ת א"צ דוקא‬ ‫בלחש ברוך שכמל"ו וחוזר וקורא כדרכו כו' הרי בהדיא‬ ‫בלשון הקודש‪ ,‬ותי' דחוץ מקיום מצות ת"ת‪ ,‬נאמר עוד‬ ‫דדייק למיתני בכל דוכתא ל' קריאה ולא ל' אמירה כמו‬ ‫דכשקורא ד"ת‪ ,‬דין ותורת קריאה עלה‪ ,‬ונאמר בה דינים‬ ‫שכתב גבי ברוך שכמל"ו‪ ,‬ואין ספק דכונתו לומר שצריך‬ ‫מסויימים‪ ,‬ולכן אם יאמר בכל לשון אף דקיים מצות‬ ‫לקרא כקורא בתורה וממילא שיש לקרות בפיסוק‬ ‫ת"ת מ"מ אין ע"ז שם ותורת קריאה‪ .‬ובתשובות והנהגות‬ ‫הטעמים‪ ,‬דאל"כ אפילו בקורא בתורה סתם נאמר עליו‬ ‫ח"א סי' תא הסביר בזה מה שהגרי"ז הקפיד שבעל קורא‬ ‫וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים כמ"ש חז"ל ורמ"א‬ ‫יקרא באותה הברה של צבור המתפללים שם‪ ,‬דכל‬ ‫בדרכי משה שגמגם בזה היינו למי שלא הרגיל עצמו‬ ‫קריאה בדברי תורה יש חובת דקדוק באותיותי'‪ .‬ולפ"ז‬ ‫בזה מעודו‪ ,‬כי לכן א"א לו לכוין‪ ,‬ובהא נמי מסיים עלה‬ ‫במקרא ביכורים אי יש בזה דין קריאת הפרשה בוודאי‬ ‫שהרוצה להחמיר על עצמו ויודע שיוכל לכוין יחמיר‬ ‫יש חובה לדקדק באותיותי' ויהי' בהברה שלו דוקא‬ ‫ותע"ב‪ .‬עכ"ד ד' המכתם לדוד‪.‬‬ ‫דאל"כ חסר בתורת קריאת הפרשה‪.‬‬ ‫לד‬ ‫התורה‬ ‫פרשת כי תבוא‬ ‫שירת‬ ‫ומחולות‪ .‬ובאמת מסתבר שיגיד פ' ביכורים בניגון יפה‬ ‫והנה כ"ז לענין קריאת שמע אבל לענין קריאת התורה‬ ‫כדי לעורר לבו להרגשת הכרת טובה‪25 .‬‬ ‫בוודאי יש להקפיד על טעמי המקרא‪ ,‬ועי' בתשובות‬ ‫והנהגות ח"ב סי' צד בשם הגר"ח מבריסק זצ"ל שהחמיר‬ ‫עכ"פ היוצא מדברינו דלענין מקרא ביכורים הי' חובה‬ ‫מאד בענין טעות הבעל קורא אפילו בנגינות‪ ,‬דאף‬ ‫לדקדק באותיותיה‪ ,‬אבל לא הי' צריך ס"ת דוקא וגם לא‬ ‫דרמ"א ר"ס קמ"ב ס"ל דאין מחזירין בעל קורא רק‬ ‫הי' צורך לומר בטעמי המקרא‪ ,‬נמצא דהצורך לבעל‬ ‫בשינוי שמשתנה על ידי זה הענין‪ ,‬אבל טעה בנגינת‬ ‫קורא בכל קריאת התורה והצורך למקרא ביכורים אינו‬ ‫טעם או בניקוד אין מחזירין אותו אבל גוערין בו‪ ,‬כבר‬ ‫שווה‪ ,‬דלענין קריאת התורה נועד הבעל קורא גם למי‬ ‫הק' הגר"א שם דזה דוקא במגילה‪ ,‬ולכן החמיר הגר"ח‬ ‫שרק אינו יודע טעמי המקרא וכדכ' הרא"ש‪ ,‬אבל‬ ‫להחזיר הבעל קורא על כל טעות בין בניקוד ובין‬ ‫בביכורים נועד הבעל קורא רק בשביל אלו שלא יודעים‬ ‫בטעמים‪ ,‬ובנו הגרמ"ס זצ"ל הסביר החילוק בין קריאת‬ ‫כלל לקרוא‪.‬‬ ‫התורה למגילה‪ ,‬שיסוד הלימוד מקרא דנחמיה ויקראו‬ ‫ומ"מ אולי לכתחלה גם במקרא ביכורים הי' עדיף‬ ‫בספר בתורת האלקים מפורש ושום שכל ויבינו במקרא‪,‬‬ ‫בטעמים וכנ"ל‪ ,‬עוד יתכן דאחרי שכבר תיקנו שרק אחד‬ ‫והיינו שהקריאה להבין ולהשכיל אמיתת התורה‪,‬‬ ‫מקריא כבר הביאו ס"ת לעזרה וכד' המשנה ראשונה‪,‬‬ ‫ולקריאה ללימוד צריך בדקדוק דוקא‪ ,‬ולכן מעכב כל‬ ‫ואם היו הרבה מביאי ביכורים ביחד היו עושים מעמד‬ ‫דקדוק ודקדוק א פילו בטעמים‪ ,‬וכן בנדרים לז‪ :‬מביא‬ ‫קריאת התורה בציבור וא' הי' מוציא את כולם‪ .‬ויתכן‬ ‫מהאי קרא לנגינת טעמים‪ ,‬אבל מגילה שאינה ללימוד‬ ‫דבכה"ג לא הי' חשש למי שהי' לו ספק ביכורים להביא‬ ‫התורה אלא לפרסומי ניסא בעלמא לא צריך בדקדוק‬ ‫ולצאת מספק דלא מחזי כשיקרא כיון דבעל קורא מוציא‬ ‫כ"כ‪ ,‬וכן בק"ש לא צריך נגינת טעמים שאין הקריאה‬ ‫את כולם או אולי עצם זה דנעמד לשמוע מיחזי‬ ‫ללימוד‪.‬‬ ‫כשיקרא‪ 26 .‬ולענין וידוי מעשר לכ' יהיה תלוי במח'‬ ‫נמצא לפ"ז דלפי פשטות דברי רבינו יונה ולד' בעל‬ ‫הגרי"ז והצ"פ דלד' הגרי"ז דזה דין קריאת הפרשה צריך‬ ‫מכתם לדוד כל מקום שנאמר דין קריאת הפרשה יש דין‬ ‫גם בזה לדקדק באותיותי' שיהי' לו תורת קריאה‪ ,‬אבל‬ ‫לומר בטעמי המקרא‪ ,‬אבל לד' הגר"ח כל מקום‬ ‫לד' הצ"פ הו"ל כגדר תפלה וא"צ לדקדק כ"כ‪.‬‬ ‫שקריאת הפרשה אינו לשם לימוד א"צ לדקדק בטעמים‬ ‫החילוק בגר בין ביכורים לוידוי מעשר‬ ‫ובפרט למש"כ הרמ"א לענין ק"ש דבאופן דמפסיד‬ ‫הכוונה יש להקל א"כ אי במקרא ביכורים יפסיד כוונתו‬ ‫והנה בהא דמבואר בב"ב פב‪ .‬דא"א לקרוא מספק דמחזי‬ ‫כגון שלא יוכל לכוון היטב ההרגש של הכרת הטוב אולי‬ ‫כשיקרא‪ ,‬לכ' זה טעם לכל אלו שאינם קורים מכיון שאין‬ ‫עדיף לא להקפיד בזה‪.‬‬ ‫להם קרקע כגון הא דגר אינו קורא לפי שא"י לומר‬ ‫האדמה אשר נתת לי‪ ,‬והנה יש סתירא ברמב"ם דלענין‬ ‫ובדרך אמונה [בביאור ההלכה פי"א ממעשר שני ה"א] בהמשך‬ ‫למה שהוכיח דכ"ד שהתורה צותה לקרותו א"צ ס"ת‪,‬‬ ‫‪ 25‬ואצל הגה"צ רבי יצחק מאיר מורגנשטרן שליט"א מברכים בהמ"ז‬ ‫כתב דממילא לפ"ז א"צ ג"כ לקרוא בטעמים ואפי'‬ ‫בשלש סעודות ביחד בניגון של שמחה‪ ,‬ואמר לי אחד שהתעורר משם‬ ‫להסוברים דק"ש צריך לקרותה בטעמים היינו לכתחלה‬ ‫מאד לברך בהמ"ז בשמחה יותר מהרבה שיחות בענין זה‪ ,‬ועי' בזוה"ק‬ ‫בפר' ויקהל דף ריח‪" .‬מאן דמברך לקודשא בריך הוא מגו שבעא בעי‬ ‫ומדרבנן כמ"ש רבנו יונה בפ"ב דברכות שזה עיקר‬ ‫לכוונא ליביה לשוואה רעותיה בחדוה ולא אשתכח עציב אלא דיברך‬ ‫מצוותה ואולי גם כאן ראוי לקרותה לכתחלה בטעמים‪.‬‬ ‫בחדוה ברזא דא וכו' וכמה דאיהו מברך בחדוה ובעינא טבא הכי יהבין‬ ‫ליה בחדוה ובעינא טבא" וכו'‪ ,‬יעו"ש במתק לשון הזוה"ק בענין חיוב‬ ‫ובפ"ג מביכורים סקס"א פסק הגרח"ק דיש לקרותו‬ ‫ברכת המזון בשמחה ובכוונת הלב‪ .‬ורבינו החיד"א שם הוסיף בניצוצי‬ ‫בטעמים לכתחלה וראייתו מדברי הריטב"א מכות י"ח‪.‬‬ ‫אורות וז"ל‪ :‬ולכוון רצונו בשמחה ולא יהיה עצב בשעת ברכת המזון‬ ‫וכו' ולכן יאכל וישתה דבר המשמחו כדי שיברך בשמחה וזו סגולה‬ ‫ד"ה כשהוא בשם מדרש דצריך לקרותו בניגון כמו ותען‬ ‫להתעשר אם יברך בשמחה ובקול רם כמ"ש לקמיה גודל שכרו גם‬ ‫להם מרים‪ ,‬ופי' הגרח"ק דר"ל בטעמי המקרא אלא‬ ‫בעוה"ב וכו'‪ ,‬ואפשר לרמוז ענין זה מהפסוק (משלי י') ברכת ה' היא‬ ‫תעשיר‪ ,‬ולא יוסיף עצב עמה‪ .‬פי' ברכת ה' ‪ -‬היא ברכת המזון שהיא‬ ‫שודאי אינו מעכב‪ 24 .‬וצ"ע וכי מש"כ ותען להם מרים‬ ‫מדאורייתא דוקא דשאר הברכות הוי מדרבנן‪ - ,‬היא תעשיר למברך‬ ‫הי' ג "כ בטעמי המקרא הלא שם הי' ע"י תופים‬ ‫אותה ‪ -‬בתנאי ‪ -‬ולא יוסיף עצב עמה ‪ -‬שתהיה כתיקונה שיברך אותה‬ ‫בשמחה לסלק הס"א‪ .‬עכת"ד‪ ,‬ובספר פלא יועץ [ערך אכילה ושתיה]‬ ‫כתב וז"ל "ולפי הנראה מדברי הזוהר הקדוש יש צורך גדול וחובת גברא‬ ‫‪ 24‬וי"ל דמרן הגרח"ק זצ"ל לשיטתו בספרו דרך חכמה בפ"ג מכלי‬ ‫למיעבד כל טצדקי כדי לברך ברכת המזון בשמחה"‪ .‬וא"כ בוודאי‬ ‫המקדש ה"ז ביאור ההלכה ד"ה חמש דענין שירה גם אצל לויים לא‬ ‫לאמרו בניגון של שמחה הוא עצה טובה לכך‪ ,‬וה"נ י"ל לענין מקרא‬ ‫מתייחס לניגון רק בטעמי המקרא וכענין שאנו קוראין שירת הים בבית‬ ‫ביכורים שהוא כולו הודאה להקב"ה על כל הטוב הגשמי והרוחני‬ ‫הכנסת וזה נקרא בנעימה ובנגינה כמ"ש בא"ח סי' נ"א לענין מזמור‬ ‫יאמרו בניגון של שמחה כדי לקיים היטב "ושמחת בכל הטוב"‪.‬‬ ‫לתודה והיינו בקול צלול וברור ולא בניגון אלא בקול יפה ואף דמסתבר‬ ‫‪ 26‬אלא דלפ"ז העיר ידידי הרב יעקב יוסף לרנר שליט"א על גמ' ב"ב‬ ‫שהלוים אכן ניגנו וכמ"ש במאירי ריש החליל אבל מנ"ל דהיו חייבין‬ ‫שם דלמה לא יחפש אחד שבלא"ה מביא ביכורים ויוציאו ידי חובה‪.‬‬ ‫בכך‪ ,‬עי"ש באריכות‪.‬‬ ‫לה‬ ‫התורה‬ ‫פרשת כי תבוא‬ ‫שירת‬ ‫בפשטות פסוק זה קאי על כה"ת בכללות וכן מבואר‬ ‫ביכורים פסק בפ"ד מביכורים ה"ג דגר מביא וקורא‬ ‫ברמב"ן וספורנו‪ ,‬אולם בדברי רש"י מבואר דקאי על‬ ‫ולענין וידוי מעשר פסק בפי"א דמעש"ש הי"ז דגרים‬ ‫ביכורים דעל ושמרת ועשית אותם פי' בת קול מברכתו‬ ‫אינם מתודים לפי שא"י לומר האדמה אשר נתת לי [ומה‬ ‫הבאת ביכורים היום תשנה לשנה הבאה‪ ,‬ותמוה דאיך‬ ‫שתי' במגי' על מל"מ בשם כפות תמרים דבביכורים כ' אשר‬ ‫יתכן לומר על ביכורים בכל לבבך ובל נפשך הרי א"צ‬ ‫נשבעת וגו' לתת לנו בל' עתיד ולעתיד גר יטול חלק בארץ אבל‬ ‫במעשר כ' אשר נתת לאבותינו בל' עבר‪ ,‬כבר הק' במנ"ח תר"ו‬ ‫למסור נפש עבור זה‪ ,‬והעיר בזה באילת השחר‪ ,‬וי"ל‬ ‫סק"ג דגם בביכורים כ' בפסוק י' אשר נתתי לי בלשון עבר] ותי'‬ ‫דלהנתבאר דכל ענין ביכורים הוא לחבר הכל לשורש‬ ‫הראשון‪ ,‬וזה ע"י ביטול והכנעה לגמרי וזה גורם‬ ‫בשו"ת שער אפרים סי' יד דבווידוי מעשר נאמר כאשר‬ ‫לשמחה והתחדשות‪ ,‬א"כ י"ל דעיקר ביכורים הוא‬ ‫נשבעת לאבותינו בענין התפלה שמתפלל אחר הווידוי‬ ‫עבודה שבלב ובנפש‪ ,‬דאם חסר לו הרגשת הביטול‬ ‫השקיפה ממעון קדשך כו' וברך את עמך ישראל כו'‬ ‫וההכנעה חסר בעיקר המצוה ול"ה כשאר מצוות דחלק‬ ‫כאשר נשבעת גו' ואם הוא גר אינו מן הראוי שישקר‬ ‫הכוונה הוא דבר נוסף והעיקר הוא המעשה‪ ,‬רק כאן‬ ‫בתפלתו לומר השקיפה וגו' כאשר נשבעת לאבותינו וגו'‬ ‫וכמ"ש ביומא סט‪ :‬גבי אנשי כנסת הגדולה כו' שהדור‬ ‫העיקר הוא הלב‪ ,‬ועד כמה שהוסיף בהרגשת הלב‬ ‫ובהרגשת מסירות נפשו דהיינו הרגשת הביטול הרי‬ ‫שלפניהם לא רצה לומר הגדול הגבור והנורא הואיל‬ ‫הוסיף בעצם המצוה‪.‬‬ ‫ויודעים שהקב"ה הוא אמיתי לא רצו לכזב בתפלתן‪,‬‬ ‫וה"ה גבי התפלה אחר הוידוי שאומר השקיפה‪ ,‬לאפוקי‬ ‫סגולת ההודאה לפני יום הדין‬ ‫גבי וידוי דבכורים לא נזכר שם שום תפלה רק שמתודה‬ ‫ומספר בשבחו של מקום מה שעשה הניסים כו' ואינו‬ ‫וכאן כתוב שמי שחי בהרגשה כזו ומבטל עצמו‬ ‫מתפלל על העתיד לכן מתודים גם הגרים‪.‬‬ ‫להקב"ה ומודה על הכל‪ ,‬זוכה שיצא בת קול שאומר לו‬ ‫הודית לי על מה שנתתי לך עד היום תזכה לעוד‬ ‫וכ' שער אפרים לפ"ז ליישב דקדוק נפלא בדברי‬ ‫השפעות טובות כדי שתוכל עוה"פ להודות לי‪ .‬וד"ז‬ ‫הרמב"ם בסוף הלכות מעשר שני שכתב וז"ל השקיפה‬ ‫נוגע מאד לפני ר"ה וכמשנ"ת באריכות בתחלת הפרשה‪,‬‬ ‫ממעון קדשך כו' עד כאשר נשבעת לאבותינו ארץ זבת‬ ‫דלפני שאנו מתפללים על השנה הבאה עלינו להודות‬ ‫חלב ודבש זו בקשה שיתן טעם בפירות ומיד אח"כ‬ ‫להקב"ה על כל מה שקיבלנו בשנה שעברה ואז זה‬ ‫הסמיך הדין דגרים ומשוחררים אינם מתודים מפני שאין‬ ‫סגולה שנזכה לשנה טובה‪ ,‬ועי' לעיל שהבאנו מרבי‬ ‫להם חלק בארץ והרי הוא אומר כאשר נשבעת‬ ‫חיים פאלאג'י שסגולה ליום הדין לקרוא בערב ר"ה‬ ‫לאבותינו‪ ,‬דמאחר שסיים שהשקיפה הוא לשון בקשה‬ ‫פרשת מקרא ביכורים‪ ,‬ולדברינו א"ש דזה באמת הכנה‬ ‫כו' ועל זה קאי כאשר נשבעת לאבותינו‪ ,‬לכן אמר תכף‬ ‫ליום הדין‪ .‬ויש להוסיף מש"כ בספר בית אלקים למבי"ט‬ ‫אחר זה שהגרים אינן מתודי' מאחר שהוא לשון בקשה‬ ‫פ"ב דלכן צריך האדם לסדר שבחו של הקב"ה ואח"כ‬ ‫ותפלה וכמ"ש לעיל בהל' בכורים שמתודי' והיינו מטעם‬ ‫יתפלל‪ ,‬אף דאם הי' עושה כן לבשר ודם הי' נראה‬ ‫שאברהם נקרא אב המון גוים כו' אבל בתפלה צריך‬ ‫כחנופה שעושה כן רק כדי למלא צרכיו‪ ,‬אבל אצל‬ ‫לדקדק יותר‪ ,‬עכ"ד השערי אפרים‪.‬‬ ‫הקב"ה ענין השבח הוא להשריש בקרבו שאין אף אחד‬ ‫בעולם שיכול למלא צרכיו רק הקב"ה‪ ,‬וא"כ זה ג"כ ענין‬ ‫והק' עליו בנו בהג"ה שם דמפורש בב"ב פב‪ .‬דגם‬ ‫ההודאה לפני יום הדין להשריש בקרבינו שכל מה שיש‬ ‫בביכורים חיישינן למיחזי כשיקרא‪ ,‬עוד מקשים עליו‬ ‫לנו מגיע רק מהקב"ה וא"כ יהי' כל התפלה שלנו ברגשי‬ ‫דמאי נפק"מ בין הודאה ושבח לתפלה‪ ,‬ולדברינו הנ"ל‬ ‫הכנעה גדולה לפי שאנו יודעים דבלעדיו אין לנו שום‬ ‫י"ל דעד כמה דהרמב"ם פסק דגר מביא וקורא בהכרח‬ ‫אפשרות קיום‪.‬‬ ‫דאנו מתייחסים למקרא ביכורים לדין קריאת פרשה דלא‬ ‫איכפ"ל כ"כ אם לא שייך אצלו כ"כ מלה אחד‪ ,‬אבל‬ ‫ביאור ענין האמרת והאמירך‬ ‫לענין וידוי מעשר נימא כהצ"פ דזה כענין בקשת רחמים‬ ‫ולא מדין קריאת פרשה ולכן יש להקפיד על כל מלה‪.‬‬ ‫את ה' האמרת היום להיות לך לאלקים וגו' וה'‬ ‫האמירך היום להיות לו לעם סגולה וגו' [שם י"ז ‪-‬‬ ‫מצות ביכורים נעשית בלב ובנפש‬ ‫י"ח]‬ ‫היום הזה ה"א מצוך לעשות את החקים האלה‬ ‫ולא נתפרש היטב מלת האמרת והאמירך ורש"י כאן פי'‬ ‫ואת המשפטים ושמרת ועשית אותם בכל לבבך‬ ‫מלשון הפרשה והבדלה‪ ,‬ובגמ' חגיגה ג‪ .‬מבואר דראב"ע‬ ‫ובכל נפשך‪[ :‬שם ט"ז]‬ ‫דרש על פסוקים אלו אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם‬ ‫לו‬ ‫התורה‬ ‫פרשת כי תבוא‬ ‫שירת‬ ‫הבורא‪ ,‬כן ה"ה אין השוואה בעולם למעלתן של ישראל‬ ‫שנא' שמע ישראל ה"א ה' אחד ואני אעשה אתכם חטיבה‬ ‫עי"ש באריכות‪ .‬והובא שם בהג"ה מבן המחבר דגם‬ ‫אחת בעולם שנא' ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ עי"ש‬ ‫אבודרהם פי' כן בתפלת אתה אחד ושמך אחד במנחה‬ ‫אריכות בגמ'‪ ,‬ושם פירש"י דהאמרת לשון שבח כמו‬ ‫דשבת דקאי על אחדות פשוט שאינו מורכב‪.‬‬ ‫יתאמרו כל פועלי און‪ ,‬ישתבחו שדרכן צליחה‪ .‬וחטיבה‬ ‫אחת ביאורה שבח אחד שבח מיוחד לומר אין כמוך לכל‬ ‫ולפ"ז יתכן דזה כוונת מו"ז "איין שטיק" היינו דאחדות‬ ‫בחרנוך לאלוה‪ .‬וכן הובא חלק מגמ' זו בברכות ו‪.‬‬ ‫הקב"ה אינו מורכב כלל רק דזה אחד ממש‪ .‬ויש להוסיף‬ ‫ופירש"י שם ג"כ מענין שבח‪ ,‬ולפ"ז הכוונה דכמו‬ ‫דכיון דקב"ה ואורייתא חד‪ ,‬א"כ אנחנו נכללים באותו‬ ‫שהקב"ה הוא יותר במעלה ושבח מכל העולם‪ ,‬כן יעשה‬ ‫אחדות פשוט‪ ,‬וא"כ הגם דכשנמצאים בעולם הגשמי יש‬ ‫הקב"ה לכלל ישראל שיהי' יותר משובחים ובמעלה‬ ‫גוף החוצץ על המציאות הרוחני‪ ,‬אבל בשעה שנפטר מן‬ ‫מכל הגוים‪ ,‬אולם בגליון שם הביא מערוך דהכוונה‬ ‫הגוף בפרט אם הוא צדיק מתדבק נפשו מיד למקורה‪,‬‬ ‫לציור אחד בעולם כלומר דבר הניכר שאין כמותו‪ ,‬וא"כ‬ ‫ולסימנא מילתא דזה הי' מילתו האחרונה בעולם‪ ,‬לפני‬ ‫הכוונה שכמו שהקב"ה הוא דבר הניכר בעולם כן יהי'‬ ‫שדבק נפשו בחטיבה אחת לצור מחצבתה וכדכ'‬ ‫ישראל‪.‬‬ ‫אאמו"ר שליט"א‪.‬‬ ‫הדיבור האחרון של מו"ז זצ"ל לפני פטירתו‬ ‫הבדל בין ישראל לגוי בעת המיתה‬ ‫והנה כאן המקום להעתיק מש"כ אאמו"ר שליט"א‬ ‫ושמעתי שבחדשים האחרונים הי' מו"ז פעם בבית‬ ‫בספרו ארחות ישרים עמ' קפ"ה בתארו השעות‬ ‫חולים‪ ,‬ושכב סמוך לו גוי שהי' גוסס ובכוחותיו‬ ‫האחרונות לחייו של מו"ז הג"ר בנציון זצ"ל‪:‬‬ ‫האחרונים התאמץ לומר "סקאטש וויסקי זה הכי טוב‬ ‫בעולם" כאן ניכר ההבדל בין ישראל לעמים‪ ,‬כלל‬ ‫"כשנכנס אליו אחד מבניו [ה"ה אאמו"ר שליט"א] ביקש‬ ‫ישראל הרי הם מחוברים לשורש וככוונת כל הפרשה‪,‬‬ ‫שיאמר לו דבר תורה‪ ,‬והוא שמע והאזין ונדנד ראשו‪ ,‬אז‬ ‫וכן הוא עיקר הברכות "ולתתך עליון על כל הגוים"‬ ‫ביקש שיעבירהו ממטה המיוחדת שהביאו בשבילו מבית‬ ‫[לקמן פסוק י"ט] ש"נתנך ה' עליון על כל גויי הארץ"‬ ‫החולים ולהשכיבו על מטתו ‪ -‬ויאסוף רגליו אל המטה‪.‬‬ ‫[לקמן כ"ח א'] "ונתנך ה' לראש והיית רק למעלה" [שם‬ ‫קרא לעומת בנו להקריא לפניו דברי תורה‪ ,‬ובנו לקח גמ'‬ ‫י"ג]‪ ,‬והכוונה בזה להיות מחובר לשורש החיים עצמם‬ ‫ברכות וקרא לפניו מאמר רז"ל בדף ו ע"א "אמר הקב"ה‬ ‫כמבואר בשפ"א‪ ,‬ולכן בשעת עזיבתם מן העולם‬ ‫אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם ואני אעשה אתכם‬ ‫מדברים בענין חיבור בחטיבה אחת לשורש החיים‪,‬‬ ‫חטיבה אחת בעולם" וכשמעו תיבת חטיבה ביאר ואמר‬ ‫מאידך הגוים נפשם יורדת מטה מטה [וככתוב בקללות‬ ‫בלשון יידיש "איין שטיק"‪ -‬וזו היתה דיבור האחרון עד‬ ‫הענין להיות מטה מטה שם מ"ג] וכדאיתא בשע"ת לרבינו‬ ‫שנשמתו עלתה למרום‪ ,‬ונדבקה בחטיבה אחת לצור‬ ‫יונה שער א' דנפש הרשע דבוק למטה כמו נפש בהמה‪,‬‬ ‫מחצבתה‪ ,‬מאז מלמל הרבה לעצמו וקולו לא נשמע"‪...‬‬ ‫ולכן לפני עזיבת הנפש מן העולם מתאים שידבר בענין‬ ‫הנה מו"ז זצ"ל במילה אחרונה שלו עלי אדמות‪ ,‬פי'‬ ‫דבקותו בעוה"ז ותאוותי'‪.‬‬ ‫לכאורה פי' מחודש במלת חטיבה שלא ראינו לעיל‬ ‫והכי מבואר להדיא בזוה"ק בכמה מקומות דנפש הגוי‬ ‫ברש"י ובערוך‪ ,‬אולם כיון שמצוה לטרוח לפרש דברי‬ ‫הוא כמו נפש הבהמה שיורדת למטה לארץ‪[ ,‬כדהביא‬ ‫החכם בפרט דברו האחרון‪ ,‬חשבתי לפרש ע"פ מש"כ‬ ‫הגאון רבי יעקב משה הלל שליט"א בספרו שו"ת וישב הים ח"ג‬ ‫בספר באר יוסף להגה"צ ר' יוסף סלנט זצ"ל שהאריך‬ ‫סי' ל"ח] ראה בזוהר חדש בראשית יח‪ :‬עה"פ קהלת ג'‬ ‫בביאור הגמ' הנ"ל‪ ,‬ופי' באופן אחד דקאי על ענין‬ ‫כ"א דרוח הבהמה יורדת למטה לארץ וא"ר חייא דא"כ‬ ‫האחדות שכמו שהקב"ה אין אחדות כמוהו‪ ,‬כן כלל‬ ‫אין נשמה לגוים רק רוח חי' כבהמה והסכים לזה ריו"ח‪,‬‬ ‫ישראל הם כגוף אחד‪ ,‬וכל אחד מרגיש את השני‬ ‫ובח"א מז‪ .‬דנשמות אינם חלק אלוה ממעל רק מסט"א‪,‬‬ ‫כמבואר במכילתא יתרו דהקב"ה המשילן לישראל כשה‪,‬‬ ‫ובח"א כ‪ :‬דגוים אינם קרואים אדם ורוח שלהם יוצא‬ ‫כמ"ש שה פזורה ישראל כמו שה כשלוקה א' מאברי' כל‬ ‫מסטרא דמסאבותא ולכן הגוף שלהם נטמא מצד‬ ‫האברים מרגישים כן ישראל אם א' נהרג כולם מרגישים‪.‬‬ ‫נשמתם הטמא‪ .‬ובחסד לאברהם מעין ז' נהר כ"ז כי עיקר‬ ‫והוסיף עוד‪ ,‬דאחדותו של הקב"ה שונה מכל ענין‬ ‫מציאות הגוים הוא מכח הקליפה כדי להיות רצועה‬ ‫אחדות‪ ,‬דכל אחדות בעולם אינו ממש אחד דזה מורכב‬ ‫לכלל ישראל עי"ש באריכות‪ .‬וכיון שאין להם נשמה‬ ‫מכמה דברים ביחד‪ ,‬אבל הקב"ה אין אחדות כמוהו‪,‬‬ ‫קדושה אין להם כח לקלקל כמבואר באריכות ברמח"ל‬ ‫וכמו דאמרי' "והוא אחד ואין שני להמשיל לו‬ ‫בספרו דרך ה' ח"ב פ"ד ובנפש החיים [שער א' פ"ג ופ"ד]‬ ‫להחבירה"‪ ,‬דאין השוואה כלל בעולם לאחדותו של‬ ‫לז‬ ‫התורה‬ ‫פרשת כי תבוא‬ ‫שירת‬ ‫ושיהי' אבנים גדולות ושיקרה נס עצום שיוכלו לכתוב‬ ‫לענין טיטוס ונבוזראדן‪ .‬ורמח"ל שם ביאר באריכות‬ ‫עליהם כה"ת כולה‪.‬‬ ‫שאברהם ותולדותיו באים מאילן הקדוש והטהור מצד‬ ‫שורש אדה"ר קודם החטא והגוים הם מין אנושות‬ ‫והנראה בעז"ה ע"פ המבואר בראשית דברינו ע"פ‬ ‫שפלה שלולא חטא אדה"ר לא היו קיימים‪ ,‬וכ"כ אריז"ל‬ ‫שפ"א‪ ,‬דענינו של פרשת כי תבוא הוא לחבר ראשית‬ ‫בס' הליקוטים על תהילים פרק ל"ב ועוד מקומות ובספר‬ ‫הביאה והכניסה של א"י אל השורש‪ ,‬וגם בהמשך השהיי'‬ ‫הפרדס להרמ"ק שער י"ג פרק ג'‪ ,‬עוד מבואר בשער‬ ‫בא"י יהי' תמיד בעיניו כאילו רק עכשיו נכנס ע"י‬ ‫הגילגולים הקדמה י"ז דהתורה היא שורש נשמות‬ ‫שמרגיש כסדר שהקב"ה הוא זה שנותן לו זכות להיות‬ ‫ישראל וזה ל"ש בגוים‪ .‬ובמדרש שמואל אבות פ"ג מי"ד‬ ‫בארץ ולכן מרגיש כל יום כאילו בא היום‪ ,‬א"כ י"ל דכדי‬ ‫על המשנה חביב אדם שנברא בצלם דד' התוי"ט ועוד‬ ‫לבסס ולהעמיד דכל עיקר הביאה לארץ הוא מהקב"ה‬ ‫דקאי על גוי‪ ,‬כתב בשם רבי חיים וויטאל דל"ש לומר‬ ‫וכל הזכות שלנו כאן הוא רק עד כמה שאנו מחוברים‬ ‫שיש לגוי צלם אלקים‪ ,‬וקרא שכ' צלם אלקים על בני נח‬ ‫להקב"ה ותורתו‪ ,‬אבל עד כמה שאנו לא מחזירים הכל‬ ‫קאי על מי שיצא ממנו גר צדק‪.‬‬ ‫לשורש יתבטל הכניסה‪ ,‬ואף אם נהי' כאן לא נחשב‬ ‫כאילו אנו כאן‪ ,‬דאולי יש לנו הארץ הגשמי‪ ,‬אבל לא‬ ‫ראה עוד בסוף הגליון שהארכנו בענין חלקו של‬ ‫יהי' לנו שייכות לארץ הרוחני‪ - ,‬לכן הי' צריך מיד‬ ‫גוי לאחר מיתתו ואם שייך שיהי' לו עוה"ב‪.‬‬ ‫בשעת ובמקום הכניסה להעמיד אבנים גדולות לסימן‪,‬‬ ‫שכאן נקבע שכל הכניסה הוא ע"ד שאנו משתעבדים‬ ‫ביאור ענין הקמת האבנים וכתיבת התורה‬ ‫ומכניעים עצמינו להקב"ה‪ ,‬ושוב הי' צריך להכתב כל‬ ‫בעברם את הירדן‬ ‫דברי התורה ע"ג אבנים גדולות שהוציאו ממקום זה‪,‬‬ ‫וזה יסחבו להר עיבל ושוב לגלגל לקובעו לימים רבים‬ ‫והי' ביום אשר תעברו את הירדן אל הארץ אשר‬ ‫שנהי' תמיד מחוברים לאותה התחלה שהועמד על‬ ‫ה"א נותן לך והקמת לך אבנים גדולות וגו'‬ ‫שרשי התורה‪ ,‬ולא הרי כתיבת התורה דכאן ככתיבת‬ ‫וכתבת עליהן את כל דברי התורה הזאת בעברך‬ ‫למען אשר תבוא אל הארץ אשר ה"א נותן לך וגו'‬ ‫הת ורה דמשה‪ ,‬דכתיבת משה הי' לכלל ישראל בכלליות‪,‬‬ ‫והי' בעברכם את הירדן תקימו את האבנים‬ ‫אבל כתיבת תורה דכאן הי' מצד כניסת הארץ ולשמר‬ ‫האלה וגו' [כ"ז ב‪-‬ד]‬ ‫ההתחלה ולקשר כל ההמשך לההתחלה‪.‬‬ ‫הנה סדר הענין לד' רש"י ולהמבואר בסוטה ל"ה וברש"י‬ ‫ובזה א"ש הלשון וכתבת וגו' למען אשר תבוא אל הארץ‬ ‫שם שהי' י"ב אבנים ג"פ‪ .‬א‪ :‬מה שמשה הקים בערבות‬ ‫וגו' ונדחקו הראשונים הרי בשעת הכתיבה כבר באו‪,‬‬ ‫מואב שלא נתפרש בתורה ולא כתוב כאן‪ .‬ב‪ :‬י"ב אבנים‬ ‫ורמב"ן פי' כאילו נאמר אשר כבר באת כי בעבור התורה‬ ‫שהקימו בירדן גופא במקום מצב רגלי הכהנים‪ .‬ג‪ :‬י"ב‬ ‫זכית ליכנס‪ ,‬או שיהי' לך לזכרון למען אשר תבוא אל‬ ‫אבנים אחרות שהוציאו מן הירדן‪ ,‬וסחבוהו להר עיבל‬ ‫הארץ ותכבוש אותה ותירש את כל העמים וכו' אולם‬ ‫ובנו ממנו מזבח והקריבו עליהם שלמים‪ ,‬ושוב פרקוהו‬ ‫להנ"ל י"ל דעצם הביאה מתחדש כסדר רק ע"י שאנו‬ ‫וכתבו עליו את כל התורה בשבעים לשון‪ ,‬ואח"כ סחבו‬ ‫מתחברים אל השורש ומייחסים הביאה להקב"ה‪ ,‬וזה‬ ‫לאותם אבנים לגלגל‪ ,‬ושם הקימוהו כדי שיהי' מובן‬ ‫כוונת הקרא דע"י שתכתוב ותזכרו דברי התורה ועי"ז‬ ‫לגוים שיוכלו לקרות ממנו דברי התורה עי' סוגיית סוטה‬ ‫תחבר הכל לשורש תזכה לבוא לארץ כל יום מחדש‪.‬‬ ‫באריכות‪ .‬ומבואר ברמב"ן משפטים [שמות כ"ד י"א]‬ ‫ובזה מובן גודל השמחה שהי' בזה דהרי ביארנו דשורש‬ ‫דזביחת השלמים והשמחה שכתוב כאן בהמשך שיעשו‬ ‫הפרשה הוא דכל התחברות לשורש מביא התחדשות‬ ‫בהר עיבל‪ ,‬הוא על כתיבת התורה דראוי לשמוח בקבלת‬ ‫והתחדשות מביא שמחה‪ ,‬ולכן הי' צריך לשמוח בשעת‬ ‫התורה ולכן אחרי מתן תורה כ' ויאכלו וישתו‪.‬‬ ‫כתיבת התורה דכאן‪.‬‬ ‫וצ"ב טובא מה מיוחד כ"כ בכתיבת דברי התורה על‬ ‫אין אנו עושים זכר לעשרה בניסן‬ ‫האבנים‪ ,‬הרי בעצם כבר כתב משה רבינו כל התורה לפני‬ ‫פטירתו ומה נתחדש כאן ולמה צריך לעשות כ"כ שמחה‬ ‫ודבר נפלא הראני ידידי הרב אהרן הכהן ארנטרוי‬ ‫מזה‪ ,‬עוד צ"ב מה ההדגשה כ"כ שיהי' דוקא "בעברכם‬ ‫שליט"א דהנה בט"ז או"ח סי' ת"ל סק"א כ' וז"ל "רבים‬ ‫את הירדן" והדגישה שוב התורה לכתוב את כל התורה‬ ‫מקשים דלמה ייחסו שבת הגדול לנס שנעשה בו הרי‬ ‫"בעברך" ושוב "והי' בעברכם את הירדן" הכל מתייחס‬ ‫הנס קרה בי' ניסן וא"כ הו"ל לייחס הנס לי' בניסן אפי'‬ ‫למה שעברו את הירדן‪ ,‬וגם האבנים השניות הי' צריך‬ ‫בחול‪ ,‬ושמעתי מפי הר"ר משה חריף ז"ל דבאותו י'‬ ‫להיות דוקא בתוך הירדן וי"ב האחרות יוציאו מן הירדן‪,‬‬ ‫לח‬ ‫התורה‬ ‫פרשת כי תבוא‬ ‫שירת‬ ‫לשורש הכל שהוא הקב"ה ותורתו וזה כל עיקר עסקינו‬ ‫לחודש נעשה עוד נס שנבקע הירדן וא"כ היו סבורים‬ ‫תמיד‪.‬‬ ‫שהמעלה היא מחמת נס הירדן לכן קראוהו שבת הגדול‬ ‫מדיום עלייתן מהירדן לא הי' בשבת והגדתי זה לפני‬ ‫התוכחה שבתמהון לבב‬ ‫מו"ח ז"ל וקלסי' עכ"ל הט"ז‪.‬‬ ‫יככה ה' בשגעון ובעורון ובתמהון לבב‪[ :‬כ"ח כ"ח]‬ ‫וצע"ט איזה קפידא וקילקול יהי' במה שיטעו‪ ,‬וגם‬ ‫הג"ר ישראל דוד שלזינגר שליט"א האריך בפסוק זה‬ ‫דאכתי מאי הרויח דגם אם יכירו נס של שבת הגדול‪,‬‬ ‫לעורר את הלב להכנה לקראת ימי הדין ר"ה ויו"כ‪ .‬דהנה‬ ‫מ"מ למה לא עושים באמת משהו מיוחד ביום י' ניסן‪,‬‬ ‫יל"ע איזה תוכחה זה תמהון לבב ומה הכוונה בזה‪,‬‬ ‫והרי אדרבה הנס של בקיעת הירדן הוא יותר גדול דהרי‬ ‫ורש"י פי' אוטם הלב אשטורדישון בלע"ז‪ .‬וצ"ב דאי‬ ‫נמוגו כל העמים ונמס לבבם כמפורש ביהושע‪ ,‬ובפרט‬ ‫הכוונה אטימת הלב הגשמי כפשוטו הרי ימות מיד ול"ש‬ ‫למה דמבואר בסוטה לו‪ .‬גודל הנסים שהיו באותו יום‬ ‫קללה כזה‪ ,‬ובהכרח דזה סוג אטימות רוחני וצ"ב מה‬ ‫שעברו את הירדן‪ ,‬עצם זה שעברו את הירדן‪ ,‬באו להר‬ ‫התוכחה בזה‪ .‬והנה ר' ירוחם בדעת תורה פי' באידיש מה‬ ‫גריזים והר עיבל יתר מס' מיל ואין כל ברי' יכולה‬ ‫שנקרא בעטויבינג והוא כמו שאנו אומרים בעל חטא‬ ‫לעמוד בפניהם וכו' ואח"כ הביאו את האבנים ובנו את‬ ‫האחרון על חטא שחטאנו לפניך בתמהון לבב‪ .‬ועדיין‬ ‫המזבח וסדוהו בסיד וכו' והעלו עולות ושלמים ואכלו‬ ‫צ"ב איזה חטא מונח בזה‪[ .‬והנה סתם יש להכין את עצמו‬ ‫ושתו וברכו וקללו וקיפלו את האבנים ובאו ולנו בגלגל‬ ‫להבין פי' המלות בעל חטא דיש הרבה דברים שלא מובנים היטב‬ ‫וכו'‪ .‬וכ"ז הי' בי' ניסן הרי די' ניסן הי' יום מיוחד מאד‪.‬‬ ‫כגון באונס וברצון למה להתוודות על אונס]‬ ‫וא"כ למה לא עושים אז איזה זכר והיום בקושי זוכרים‬ ‫יום זה‪.‬‬ ‫ובפשוטו פי' המפרשים דהכוונה שאנו מתוודים על מה‬ ‫שחטאנו מתוך שיעמום הלב וטירוף הדעת‪ ,‬ובסידור‬ ‫ועמד בזה הג"ר משה פיינשטיין זצ"ל [ספר דרש משה‬ ‫שיח יצחק יש פירושים נפלאים בעל חטא [והג"ר יצחק‬ ‫בדרשותיו לשבה"ג דרוש י"ב] והאריך שם שאין שמחה‬ ‫דוב קופלמן זצ"ל הי' תמיד מכין עצמו ליום הקדוש עם הפי' הזה]‬ ‫אמיתית למי שרודף אחרי חיי הגשם דכשמדברים עם‬ ‫והוא פי' ומביא פירש"י דכאן ותרגמו המתרגמים‬ ‫איש עני שומעים מהם דאם הי' להם פרנסה היו‬ ‫פערטייבינג וזה מי שנטמטם לבו ע"י שנשרש בחטא‬ ‫מאושרים‪ ,‬וזה טעות דגם אם יהי' עשיר לא יהי' מאושר‬ ‫שאבד ההרגש הטוב מלבו ואחז"ל יודעים רשעים‬ ‫דאז ירגיש שחסר לו עוד‪[ ,‬עי"ש שהאריך] אבל העיקר הוא‬ ‫שדרכם למיתה אלא שיש להם חלב על כסלם‪.‬‬ ‫חיי הנצח דזה מביא השמחה האמיתית ואז לא איכפ"ל‬ ‫[גם כתוב בעל חטא מה שחטאנו לפניך באימוץ הלב ובפשוטו‬ ‫חיי הגשם ויהי' מאושר במה שיש לו‪ ,‬וא"כ בהכרח מה‬ ‫היינו שהחזקנו לבבינו לבלתי חונן דלים או שנצטערנו כשנתננו‬ ‫שאנו עושים שמחה בפסח אינו על החירות הגשמי‬ ‫צדקה וכמו"כ כל מיני אכזריות‪ ,‬אולם עי"ש בשיח יצחק‪ ,‬שפי'‬ ‫בפרט שעכשיו אנחנו בגלות‪ ,‬אלא עיקר החירות הוא‬ ‫דהיצר בתחבו לותיו כיון שירא פן יעשה תשובה לכן מאמץ לבבו‬ ‫חירות הרוחני והיכולת להתעלות וללחום נגד היצה"ר‪.‬‬ ‫לבל ירגיש גודל הפגם של החטא וזהו האימוץ הלב אחרי עשיית‬ ‫והנה כדי שלא נטעה ששמחתינו ביציאת מצרים הוא‬ ‫העבירה]‬ ‫מחמת חיי הגשם אין אנו חוגגים יום הכניסה לא"י‬ ‫גם הסבא רש"ז מקלם [חכמה ומוסר ח"ב ע' שנ"ב ועוד‬ ‫שנעשינו מלכים איש תחת גפנו ותאנתו לבטח דזה אינו‬ ‫מקומות] פי' דאחר כל החטאים מתוודים על תמהון לבב‬ ‫שמחה קבועה כלל דתלוי במצבים וזמנים‪ ,‬אלא אנו‬ ‫דהיינו שלבו אינו מרגיש והוא הפוך לב מבין‪ ,‬וממילא‬ ‫חוגגים היציאה לחירות עולם ברוחניות‪ ,‬ולהכי תי'‬ ‫יבין שזה החטא היותר גדול וע"כ אנו מתוודים כן אחר‬ ‫הר"מ חריף שפיר דכדי שלא נטעה שהוא זכר לנס הירדן‬ ‫כל החטאים ולכן אשרי מי ששם עיניו ולבו להיות לו לב‬ ‫שנכנסנו לא"י ונטעה ששמחתינו חיי הגשם לכן דחו על‬ ‫מבין‪ .‬וכ' במק"א [ח"א עמ' ת"י] דלבד מה שתמהון לבב‬ ‫יום השבת להורות שהעיקר הוא הוא ענין ביטול ע"ז‪.‬‬ ‫מביא לידי הרבה חטאים‪ ,‬בלתי הרגש בעצמו הוא עוון‬ ‫ע"כ דברי הגרמ"פ‪.‬‬ ‫גדול הוא מאד ע"כ לימוד המוסר שמביא להיות מרגיש‬ ‫ולדברינו הנ"ל א"ש דזה הי' עיקר ענין העמדת האבנים‬ ‫זה גופא מצוה רבה‪ .‬והובאו דבריו באור יחזקאל [ימים‬ ‫בשעת הכניסה‪ ,‬דאצלינו אין העיקר עצם הכניסה לארץ‬ ‫נוראים עמ' רנ"ח] והתאונן שם על מה שאין אנו מתכוננים‬ ‫דאין אנחנו חוגגים הכניסה הפיזית‪ ,‬ואין לנו יום‬ ‫היטב ליום הדין כיון שלקינו בתמהון לבב‪ ,‬ואין אנו‬ ‫העצמאות‪ ,‬דהכל תלוי לפי קיום התורה והמצוות‪,‬‬ ‫מרגישים כלל שבר"ה אנו עומדים למשפט החיים‪ ,‬וזה‬ ‫ואדרבה בכל אותו היום היינו עסוקים לחבר הכל‬ ‫כיון דאינו מורגש בעיניים חומריים ונצרך לזה הרגשות‬ ‫בנפש והרגשות אלו מתו ונרדמו בתוכינו‪ ,‬והסבא מקלם‬ ‫לט‬ ‫התורה‬ ‫פרשת כי תבוא‬ ‫שירת‬ ‫בשובע‪ ,‬ועבדת את אויביך ברעב ובצמא‪ ,‬תחת אשר לא‬ ‫הי' מבאר דברי התוכחה בתמהון לבב דהוי כמו‬ ‫עבדת את ה' אלהיך מלובש‪ ,‬ועבדת את אויביך בעירום‪,‬‬ ‫שמרדימין את האדם לקראת ניתוח שאינו מרגיש כלום‬ ‫תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך מרוב כל‪ ,‬ועבדת את‬ ‫עי"ש באריכות דברים נוקבים‪.‬‬ ‫אויביך בחוסר כל"‪ .‬וכ"ה בתנא דבי אליהו זוטא פרשה‬ ‫וראה בר' ירוחם בדעת תורה בסו"פ פ' בהעלתך [במאמר‬ ‫טז "תחת אשר לא עבדתני באהבה תעבדני באיבה‪ ,‬תחת‬ ‫אשר לא עבדתני בשמחה מרוב כל תעבדי ברעב ובצמא‬ ‫הלבב והמעשה עמ' צ"ו] שהרחיב לבאר פעולות הלב וענין‬ ‫ובעירום ובחוסר כל"‪ .‬וכך עולה מדברי הספורנו בפ' בא‬ ‫פתיחת הלב ומה שאנו מבקשים ודבק לבנו הוא יפתח‬ ‫[שמות יא א ‪ -‬ב] שכתב וז"ל " כי אמנם זו מדת צדקו של‬ ‫לבנו ומה שתפלה נקראת עבודה שבלב‪ .‬וראה במכתב‬ ‫הקדוש ברוך הוא כשיתעקש אדם מעשות הראוי לבלתי‬ ‫מאליהו ח"ה עמ' ‪ 420‬בשם ר' איצל פעטערבורגר דסימן‬ ‫עשות רצון קונו‪ ,‬יעשה מה שברח ממנו בצרה ויגון‪ ,‬ולא‬ ‫לאדם אם קיבל טהרת יו"כ‪ ,‬אם התחיל להרגיש עניני‬ ‫לרצון יהיה לו‪ ,‬כאמרו תחת אשר לא עבדת ועבדת את‬ ‫רוחניות כיון דטימטום הלב בא מחמת עבירות‬ ‫אויב יך‪ ,‬אם לא כאשר דברתם באזני כן אעשה לכם‪,‬‬ ‫המטמטמים לבו של אדם א"כ בהסתלקו העבירות יפתח‬ ‫וכאמרם ז"ל המבטל את התורה מעושר‪ ,‬סופו לבטלה‬ ‫לבו‪.‬‬ ‫מעוני [אבות ד‪ ,‬ט]‪.‬‬ ‫וזה מש"כ בסוף הפרשה ולא נתן ה' לכם לב לדעת וגו'‬ ‫הרי להדיא מכ"ז דעיקר כוונת הפסוק דכיון דלא עבדת‬ ‫כנראה דיש מצב גם בהיותם במדבר עם כל הגילויים‬ ‫את ה' כשהי' לך מכל טוב‪ ,‬תצטרך לעבוד את אויביך‬ ‫מ"מ חסר בדעת שבלב‪ ,‬גם כתוב לעיל דעיקר פעולת‬ ‫מתוך חסרון כל‪.‬‬ ‫השמחה מתייחס ללב שיהי' בשמחה ובטוב לבב‪ ,‬וזה‬ ‫נגרם רק בזה שאין אטימות בלב ואז הוא מרגיש‬ ‫כן א"ש מה שר' יצחק בפתיחה למדרש איכה סי' י"א‬ ‫השמחה בעבודת ה'‪.‬‬ ‫הקדים פסוק זה ומש"כ אח"כ ועבדת את אויביך כדי‬ ‫לומר "אלו זכיתם הייתם קוראים בתורה תבאמו ותטעמו‬ ‫ביאור הפסוק תחת אשר לא עבדת וגו'‬ ‫בהר נחלתך‪ ,‬ועכשיו שלא זכיתם הרי אתם קוראים תבא‬ ‫תחת אשר לא עבדת את ה"א בשמחה ובטוב לבב‬ ‫כל רעתם לפניך‪ ,‬אלו זכיתם הייתם קוראים בתורה‪,‬‬ ‫מרב כל‪[ :‬שם מז]‬ ‫שמעו עמים ירגזון‪ ,‬ועכשיו שלא זכיתם‪ ,‬הרי אתם‬ ‫קוראים שמעו כי נאנחה אני‪ ,‬אילו זכיתם‪...‬‬ ‫הנה במש"כ "מרוב כל" יל"פ בשני דרכים‪ ,‬או שהוא‬ ‫כנותן טעם שעל כן לא 'עבדת את ה' אלוקיך בשמחה‬ ‫רבותינו הוציאו מפסוק זה חובת השמחה‬ ‫ובטוב לבב' מפני שהיה לך 'רוב כל' [עי' אברבנאל וגור‬ ‫אריה] ‪ ,‬או שהוא חלק מהסיבה שביאר הכתוב שעל כן‬ ‫בעבודת ה'‬ ‫היה נדרש מהאדם שיעבוד את הקב"ה בשמחה ובטוב‬ ‫אולם רבותינו הראשונים פירשו דכתוב כאן חיוב לעבוד‬ ‫לבב‪ .‬וכן נראה בפשטות מדברי רש"י שכתב‪' :‬מרוב כל‬ ‫את ה' בשמחה עי' רבינו יונה משלי פכ"א פט"ו עה"פ‬ ‫‪ -‬בעוד שהיה לך כל טוב'‪ ,‬והיינו שהוא תביעה וטענה על‬ ‫"שמחה לצדיק עשות משפט ומחתה לפעלי און" הנה‬ ‫האדם לומר הרי היה לך 'רוב כל'‪ ,‬ואם כן היתכן שלא‬ ‫חובה עלינו לעבוד את השי"ת בשמחה‪ ,‬כאשר כתוב‪:‬‬ ‫עבדת את ה' אלוקיך בשמחה‪ .‬וצ"ב בדבר זה‪ ,‬שכל ענשי‬ ‫"תחת אשר ל א עבדת את ה' אלקיך בשמחה ובטוב‬ ‫התוכחה הם רק מחמת זה‪.‬‬ ‫לבב" וגו' ונאמר‪" :‬עבדו את ה' בשמחה" והצדיק ישמח‬ ‫כאשר זולתו עובדים את השי"ת‪ ,‬ומרחיקים און ועושים‬ ‫פשוטו של מקרא לא כתוב כאן חובת שמחה‬ ‫משפט‪ ,‬כי מדת הצדיק להאנח אם עשק רש וגזל משפט‬ ‫ובאמת דכבר העיר מורינו המשגיח הגה"צ ר' מתתיהו‬ ‫יראה במדינה‪ ,‬וישמח בעשות העם משפט ורדפם צדק‬ ‫סלומון זצ"ל דפשוטו של מקרא אינו לומר דכל התוכחה‬ ‫ואמת‪ .‬ומדת השמחה ‪ -‬התעורר הלב והתפשט הרוח על‬ ‫מצד שלא עבדו בשמחה‪ ,‬דוודאי עיקר העונש על שלא‬ ‫מצוא חפצו‪ ,‬והיא יותר מן הגילה והמשוש כאשר יוכיחו‬ ‫קיימו תורה ומצוות כלל‪ ,‬אלא דזה מצורף לפסוק הבאה‪,‬‬ ‫הכתובים"‪ .‬ובשערי תשובה [ד ט] כתב בביאור סעודת‬ ‫דכיון שלא ניצלו היכולת לעבוד את ה' כשהי' להם מצב‬ ‫ערב יוהכ"פ‪ ,‬כי כמו בשאר ימים טובים אנחנו קובעים‬ ‫של שמחה ורוב כל‪ ,‬אז מדה נגד מדה יצטרכו לעבוד את‬ ‫סעודה לשמחת המצוה‪ ,‬כי יגדל וישגא מאד שכר‬ ‫האויבים מתוך מצב של חוסר כל‪ ,‬וסמך לדבריו‬ ‫השמחה על המצוות‪ ,‬כמו שנאמר (דברי הימים א כט‪,‬‬ ‫במכילתא דר' ישמעאל יתרו [מסכתא דבחדש פרשה א] וז"ל‬ ‫יז)‪" :‬ועתה עמך הנמצאו פה ראיתי בשמחה להתנדב‬ ‫"תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך באהבה‪ ,‬ועבדת את‬ ‫לך"‪ ,‬ונאמר "תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה‬ ‫אויביך בשנאה‪ ,‬תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך‬ ‫מ‬ ‫התורה‬ ‫פרשת כי תבוא‬ ‫שירת‬ ‫והכבוד אלא לשמוח לפני ה' שנאמר והמלך דוד מפזז‬ ‫ובטוב לבב"‪ ,‬ה"נ מפני שהצום ביום הכפורים‪ ,‬נתחייבו‬ ‫ומכרכר לפני ה'‪".‬‬ ‫לקבוע סעודה על שמחת המצוה בערב יום הכפורים‪.‬‬ ‫הרי שפירשו הראשונים שכתוב כאן חיוב לשמוח‬ ‫וכ"כ רבינו בחיי כאן "יאשימנו הכתוב בעבדו השי"ת‬ ‫בעבודת ה' ועל חסרון דבר זה בא התוכחה‪ .‬ובדרך זה‬ ‫ולא היתה העבודה בשמחה‪ ,‬לפי שחייב האדם על‬ ‫הלכו הרבה מרבותינו האחרונים‪ .‬וראוי להעתיק כאן‬ ‫השמחה בהתעסקו במצות‪ ,‬והשמחה במעשה המצוה‬ ‫דברי הראשית חכמה [שער האהבה פרק י] "שכל העבודות‬ ‫מצוה בפני עצמה‪ ,‬מלבד השכר שיש לו על המצוה יש‬ ‫שחייב האדם לעשות לתיקון השכינה צריכין שיהיו‬ ‫לו שכר על השמחה‪ ,‬ועל כן יעניש בכאן למי שעובד‬ ‫בשמחה שנאמר תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך‬ ‫עבודת המצוה כשלא עשאה בשמחה‪ ,‬ולכך צריך‬ ‫בשמחה ובטוב לבב ואמר עבדו את ה' בשמחה ופירש‬ ‫שיעשה אדם המצות בשמחה ובכוונה שלמה‪ ,‬וכן אמרו‬ ‫בזוהר [ויחי ריו] ז"ל א"ר יוסי שכינתא לא שררא אלא‬ ‫במדרש רות‪[ :‬רות רבה ה ו] אלו היה יודע ראובן שהקב"ה‬ ‫באתר שלים ולא באתר חסיר ולא באתר פגים ולא באתר‬ ‫מכתיב עליו‪" :‬וישמע ראובן ויצלהו מידם"‪ ,‬בכתפו היה‬ ‫עציב אלא באתר דאיתכוון באתרא דחידו ובגין כך כל‬ ‫מוליכו לאביו‪ ,‬ואלו היה יודע אהרן שהקב"ה מכתיב‬ ‫אינון שנין דיוסף איתפרש מאבוי ויעקב הוה עציב לא‬ ‫עליו‪" :‬וראך ושמח בלבו"‪ ,‬בתופים ובמחולות היה יוצא‬ ‫שריא ביה שכינתא‪ ,‬תנא אר"א א"ר אבא כתיב עבדו את‬ ‫לקראתו‪ ,‬ואלו היה יודע בועז שהקב"ה מכתיב עליו‪:‬‬ ‫ה' בשמחה בואו לפניו ברננה לאפקא דלית פולחנא‬ ‫"ותאכל ותשבע ותותר"‪ ,‬עגלים פטומים היה מאכילה"‪.‬‬ ‫דקב"ה אלא מגו חדוה דאמר ר"א לית שכינתא שריא‬ ‫מגו עצבות דכתיב [מ"ב ג] ועתה קחו לי מנגן והיה כנגן‬ ‫ובדבריו בפ' נשא [במדבר ד כב] כתב וז"ל "וידוע כי‬ ‫המנגן עכ"ל הזוהר ושמעתי בשם מו"ה יצחק די לוריא‬ ‫השמחה במעשה המצות מצוה בפני עצמה‪ ,‬וכשם‬ ‫אשכנזי ע"ה שפי' פסוק תחת אשר לא עבדת וגו' מרוב‬ ‫שהמצוה עבודה לשי"ת כך השמחה על המצוה נקראת‬ ‫כל פי' יותר אם היה לך רוב כל והכוונה שיהי' שמח‬ ‫עבודה‪ ,‬וכן כתיב‪" :‬תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך‬ ‫בשמחת הקדוש ברוך הוא ובמצותיו ותורתו יותר מכל‬ ‫בשמחה"‪ ,‬והוא שכתוב‪" :‬עבדו את ה' בשמחה"‪ ,‬באר‬ ‫ממון שבעולם כמו שהתורה נאמר בה [משלי נז] וכל‬ ‫כי השמחה שלמות העבודה‪ .‬ועל כן היה ענין השיר‬ ‫חפצים לא ישוו בה‪ ,‬כך לא ישוה שום שמחה שבעולם‬ ‫במקדש ובמשכן בשיר הפה והכלי שהוא מביא נפש‬ ‫אצל שמחת מצוה" ובמשנה ברורה סי' תרסט ס"ק יא‬ ‫האדם לדרך השמחה‪ ,‬ומכאן אמר הכתוב בלוים‪:‬‬ ‫"והעידו על האר"י ז"ל שאמר שהמעלה העליונה‬ ‫"לעבוד עבודת עבודה"‪ ,‬ודרשו רז"ל‪[ :‬ערכין יא‪ ].‬אי זו‬ ‫שהשיג באה לו ע"י שהיה משמח בכל עוז בשמחה של‬ ‫עבודה לעבודה‪ ,‬הוי אומר זה השיר‪ ,‬כי היו הלוים‬ ‫מצוה"‪ .‬וע"ע מסילת ישרים פרק י"ט‪ ,‬ובחרדים פ"ב‪,‬‬ ‫מוזהרין ומצווים לשורר ולעורר השמחה על מצות‬ ‫הקרבן כדי להיות מעשה המצוה בשמחה‪27 ".‬‬ ‫ובאורחות צדיקים שער השמחה‪ .‬וכ' שם שכל העושה‬ ‫מצוות בשמחה יש לו שכר אלף ידות יותר ממי שהמצוה‬ ‫וידועים דברי הרמב"ם פ"ח מלולב הט"ו וז"ל "השמחה‬ ‫עליו למשא‪ .‬ולשון החת"ס [בתורת משה פנחס קלב‪]:‬‬ ‫שישמח אדם בעשיית המצוה ובאהבת האל שצוה בהן‪,‬‬ ‫"דהנה ידוע ששמחה שאדם שמח בעשיית המצוה הוא‬ ‫עבודה גדולה היא‪ ,‬וכל המונע עצמו משמחה זו ראוי‬ ‫יותר ממצוה גופה‪ ,‬ויש שכר על השמחה יותר משכר של‬ ‫להפרע ממנו שנאמר תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך‬ ‫מצוה עצמה‪ ,‬ובודאי שאדם מחוייב לשמוח שמחה‬ ‫בשמחה ובטוב לבב‪ ,‬וכל המגיס דעתו וחולק כבוד‬ ‫גדולה אם זכה לעשות החג כהלכתו ולקיים שמחת החג‪,‬‬ ‫לעצמו ומתכבד בעיניו במקומות אלו חוטא ושוטה‪ ,‬ועל‬ ‫ועל זה עצמו מחוייב לעשות סעודה ולשמוח בה על קיום‬ ‫זה הזהיר שלמה ואמר אל תתהדר לפני מלך‪ .‬וכל‬ ‫מצות שמחת החג" ‪ 28‬וכ' החזו"א [קובץ אגרות ב‪ ,‬צג]‪:‬‬ ‫המשפיל עצמו ומקל גופו במקומות אלו הוא הגדול‬ ‫'עיקר עשיית מצוה הוא שמחתה שזכינו לכך'‪ .‬ושמחה‬ ‫המכובד העובד מאהבה‪ ,‬וכן דוד מלך ישראל אמר‬ ‫ונקלותי עוד מזאת והייתי שפל בעיני‪ ,‬ואין הגדולה‬ ‫‪ 28‬וכתב שם עוד דזה הטעם על י"ט שני של גליות אף לא מצד דשלחו‬ ‫מתם הזהרו במנהג אבותיכם‪ ,‬כי בוודאי יותר אנו מחוייבים לשמוח‬ ‫בגלות שזכינו לעשות י"ט ממה שנשמח בארץ ישראל אם זכינו לעשות‬ ‫י"ט‪ ,‬וא"כ אנו צריכים לעשות עוד י"ט שני על שמחה זו שזכינו אתמול‬ ‫לעשות י"ט‪ ,‬אבל בזמן המקדש שאנו שרויין על אדמתנו הקדושה אז‬ ‫‪ 27‬עי' ס' תולדות יצחק [ויקרא א ב] שהק' איך אפשר להתוודות על‬ ‫אין אנו צריכים לעשות י"ט אח"כ על שמחה זו‪ ,‬רק אנו צריכים לעשות‬ ‫הקרבן ולהיות בעצבות הלא כל מצוה צריך להיות בשמחה ותי' דלכן‬ ‫אסרו חג דהיינו שנאכל ונשתה גם יום אחר י"ט אבל לא לעשות י"ט על‬ ‫הלויים משוררים בשעת הקרבת הקרבן‪ ,‬לפי שהדברים הרוחניים‬ ‫כך‪ .‬וזה פירוש פסוק הנ"ל אלי אתה ואודך דהיינו בזמן שאתה נוהג עמי‬ ‫מקבלים גודל ושמחה בניגון ושיר‪ ,‬ולכן אמר הקדוש ברוך הוא החוטא‬ ‫במדת חסד‪ ,‬אלקי ארוממך‪ ,‬דהיינו בזמן שאתה נוהג בנו במדת הדין‬ ‫יתודה כשיביא קרבנו‪ ,‬שהשב בתשובה צריך הכנעה‪ ,‬ולפי שכל מצוה‬ ‫ארוממך יותר‪ ,‬דהיינו שאנו צריכים לעשות י"ט שני על שזכינו לעשות‬ ‫צריך שמחה‪ ,‬ינגנו הלויים במקום הבעלים ויהיה נחשב כאלו הבעלים‬ ‫י"ט ראשון‪.‬‬ ‫שמחים‪[ .‬כמדומני שכבר כתוב זה בזוה"ק]‬ ‫מא‬ ‫התורה‬ ‫פרשת כי תבוא‬ ‫שירת‬ ‫ולפ"ז לא כתוב כאן שיש ענין לשמוח סתם בכל עת על‬ ‫זו צריך לבוא בלי אמצעים חיצוניים ובזה פי' הכתב‬ ‫עצם היותו יהודי ושיש לו תורה ומצוות או כל מתנות‬ ‫סופר [פרשת שמיני] חטא נדב ואביהוא שנכנסו שתויי יין‬ ‫גשמיות שיש לו‪ ,‬אף דבוודאי יש להודות להקב"ה תמיד‬ ‫למקדש‪ ,‬מפני שרצו לעשות המצוה מתוך שמחה‪ ,‬אך‬ ‫ע"ז אבל לא כתוב ע"ז מצוה לשמוח‪ .‬וכש"כ לשמוח‬ ‫טעותם היתה ששמחת המצוה צריכה לבא מחמת עצם‬ ‫סתם בלי שום סבה‪ .‬ומזה יש שהעירו ‪ 30‬במש"כ בליקוטי‬ ‫המצוה‪ .‬וע"ע ברכות ט‪ :‬א"ל רבי אלעא לעולא‪ :‬כי‬ ‫מוהר"ן [תניינא תורה כד] וז"ל "מצוה גדולה להיות‬ ‫עיילת להתם שאיל בשלמא דרב ברונא אחי במעמד כל‬ ‫בשמחה תמיד‪ ,‬ולהתגבר להרחיק העצבות והמרה‬ ‫החבורה‪ ,‬דאדם גדול הוא ושמח במצות‪ ,‬זימנא חדא‬ ‫שחורה בכל כחו‪ .‬וכל החולאת הבאין על האדם‪ ,‬כולם‬ ‫סמך גאולה לתפלה ולא פסיק חוכא מפומיה כוליה‬ ‫באין רק מקילקול השמחה"‪ ...‬דאמנם זה ענין גדול‬ ‫יומא‪ .‬חזינן הגדרת גברא רבא עד כמה הוא שמח‬ ‫להיות תמיד בשמחה [וכמש"כ לשון זה מהר"ן כמ"פ ‪]31‬‬ ‫במצוות‪ .‬עוד מבואר דעדיף מי שהתפלל פעם אחת‬ ‫מ"מ הלשון "מצוה" קשה‪ ,‬דהרי אין מצוה בעצם להיות‬ ‫כותיקין בשמחה ממי שהתפלל כל ימיו כותיקין בלי‬ ‫תמיד בשמחה‪ ,‬רק עיקר המצוה שיעשה עבודת ה'‬ ‫שמחה‪.‬‬ ‫בשמחה‪ ,‬רק שזה בוודאי תועלת גדול מאד להיות תמיד‬ ‫[אגב‪ -‬בחיד"א [חומת אנך ירמיהו ה ח] מביא בשם ראשונים‬ ‫בשמחה‪ ,‬אבל אא"ל שזה מצוה‪[ 32.‬ויל"ע אי שייך בזה‬ ‫שפירשו דהתוכחה בא על אשר עצם לא עבדת את ה' הי' בשמחה‬ ‫חששא דבל תוסיף בפרט אם בשעה שהוא שמח הוא שר מילים‬ ‫היינו העבירות הי' בשמחה ואז מובן גדול התוכחה]‬ ‫אלו "מצוה גדולה להיות בשמחה תמיד" הרי הוא מפרש להדיא‬ ‫שעושה כן לשם מצוה ובזה אפי' שלא בזמנו עובר בב"ת]‪ .‬אלא‬ ‫האם יש מצוה להיות בשמחה תמיד‬ ‫שיש להדגיש דכיון דיש מצוה דבכל דרכיך דעהו‪ ,‬א"כ‬ ‫בכל פעולה גם בדבר הרשות יכול לקיים מצוה‪ ,‬וא"כ‬ ‫אלא דעדיין יש להדגיש דעיקר מש"כ כאן הוא שעבודת‬ ‫ה' יהי' בשמחה‪ ,‬היינו שבשעה שעושה מצוה ישמח‬ ‫כבר ממילא יהי' עליו מצוה לשמוח תמיד ע"י שזוכה‬ ‫מאד על עצם הזכיי' שיכול לעבוד את ה'‪ ,‬והטיב‬ ‫לעבוד את ה' בכל עת‪ .‬אבל לא שיש מצוה בעצם להיות‬ ‫תמיד בשמחה‪ .‬ואכן רבינו בעל הנתיבות המשפט כתב‬ ‫להסבירו בספר הכוזרי [מאמר ב אות נ] וז"ל "וכללו של‬ ‫בצוואתו‪ :‬אהובי בני מה מאד תרחיקו עצמכם מהשמחה‬ ‫דבר‪ ,‬כי תורתנו נחלקת בין היראה והאהבה והשמחה‪,‬‬ ‫והשחוק וכו'‪' ,‬ולא תשמעו לאותם האומרים כי מהראוי‬ ‫תתקרב אל אלהיך בכל אחת מהנה‪ ,‬ואין כניעתך בימי‬ ‫התענית יותר קרובה אל האלהים משמחתך בימי‬ ‫להיות כל ימיו בשמחה'‪ ,‬כי זהו הכל מעצת היצר הרע‪,‬‬ ‫השבתות והמועדים‪ ,‬כשתהיה שמחתך בכונה ולב שלם‪.‬‬ ‫ושחוק וקלות ראש מרגילין האדם לערוה‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫וכמו שהתחנונים צריכים מחשבה וכונה כן השמחה‬ ‫ומה שמצינו חובת שמחה כללית לעיל בפ' ביכורים שכ'‬ ‫במצותו ובתורתו צריכים מחשבה וכונה‪ ,‬שתשמח‬ ‫ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ה' וגו' שזה אינו חובת‬ ‫במצוה עצמה מאהבתך המצוה בה ותכיר מה שהטיב לך‬ ‫שמחה על האפשרות לקיים מצותיו‪ ,‬אולם זה חיוב שחל‬ ‫בה‪ ,‬וכאילו אתה בא באכסנייתו קרוא אל שלחנו וטובו‪,‬‬ ‫בשעת הבאת ביכורים‪ ,‬וזה על דרך חובת השמחה‬ ‫ותודה על זה במצפון ובגלוי‪ ,‬ואם תעבור בך השמחה אל‬ ‫בחגים‪ ,‬שזה ביטוי להודאה להקב"ה על כל הטוב שנתן‬ ‫הנגון והרקוד היא עבודה ודבקה בענין האלהי‪ ".‬היינו‬ ‫גדר שמחה של מצוה הוא להכיר עוצם הזכייה שיש לו‬ ‫במה שמקיים מצותו של מקום וכאילו נקרא אל שלחנו‬ ‫‪ 30‬מו"ז הג"ר בנציון זצ"ל‪ ,‬ויבל"ח מו"ר הג"ר אברהם גורביץ שליט"א‬ ‫של הקב"ה וגם הריקוד הוא תוצאה מאותה שמחה‪29 .‬‬ ‫ועוד שלא הי' ניח"ל בניגון על מילים אלו‪ ,‬ועדיף לומר שמחה גדולה‬ ‫להיות במצוה תמיד‪.‬‬ ‫‪" 31‬ע"כ צריך להכריח את עצמו בכח גדול‪ ,‬להיות בשמחה תמיד‪,‬‬ ‫ולשמח א"ע בכל אשר יוכל"‪[ ,‬שם בהמשך] "כי זה ידוע שצריך האדם‬ ‫ליזהר מאד להיות בשמחה תמיד‪ ,‬ולהרחיק העצבות מאד מאד (כמבואר‬ ‫‪ 29‬שמעתי על אחד שבעת המלחמה האחרונה הצליח לקלקל חלק מפסי‬ ‫אצלינו כמה פעמים) ואפי' כשמתחיל להסתכל בעצמו ורואה שאין בו‬ ‫הרכבת שהוליך לאושוויץ ועי"ז ניצלו מאות יהודים‪ ,‬וכשחזר למקום‬ ‫שום טוב‪ ,‬והוא מלא חטאים‪ ,‬ורוצה הבעל דבר להפילו על ידי זה‬ ‫מסתורו ראה שפיסת לחם שהחביא נגנב‪ ,‬מתחלה הי' לו טענות וכי זה‬ ‫בעצבות ומרה שחורה ח"ו‪ ,‬אעפ"כ אסור לו ליפול מזה‪ ,‬רק צריך לחפש‬ ‫מגיע לי אחרי שהצלתי מאות יהודים? שוב פצח בריקוד וחשב לעצמו‬ ‫ולמצוא בעצמו איזה מעט טוב‪ ,‬כי איך אפשר שלא עשה מימיו איזה‬ ‫וכי אחרי שזכית למצוה כה גדולה עוד אתה רוצה פיסת לחם?? זהו‬ ‫מצוה או דבר טוב‪[ ...‬תורה רפב] "והעיקר‪ ,‬להיות בשמחה תמיד‪,‬‬ ‫השמחה שיש לו לאדם להרגיש בעשיית כל מצוה שכבר לא איכפ"ל‬ ‫וישמח עצמו בכל מה שיוכל‪ ,‬ואפי' ע"י מילי דשטותא‪ ,‬לעשות עצמו‬ ‫בצער או עגמ"נ גשמית שנגרם לו מחמת זה‪ .‬ועי' מאמר נפלא מר'‬ ‫כשוטה‪ ,‬ולעשות עניני שטות וצחוק‪ ,‬או קפיצות וריקודים‪ ,‬כדי לבוא‬ ‫ירוחם בדעת תורה [ביאורים שופטים מאמר כו] שמסביר ענין השמחה‬ ‫לשמחה‪ ,‬שהוא דבר גדול מאד‪[ :‬תניינא תורה מ"ח]‪.‬‬ ‫במצות שזה לעיכובא בעבודת ה' שיש לו לאדם להגיע לדרגה שכבר‬ ‫‪ 32‬וידוע באמת בשם ר' אהרן מקרלין דהשמחה עצמה איננה מצוה‪,‬‬ ‫כאן בעוה"ז יש לו הרגשת תענוגי ג"ע‪ ,‬וכבר ממילא לא איכפ"ל הצער‬ ‫אולם שום מצוה אינה יכול להביא את האדם למעלה הגדולה שהשמחה‬ ‫בשעת מעשה‪ ,‬וזה סוד כל מסירות נפש של צדיקים בעשיית המצוות‬ ‫יכולה להביאו‪ .‬אף העצבות עצמה איננה עבירה‪ ,‬אולם שום עבירה אינה‬ ‫וכמו אברהם אבינו בהכנסת אורחים דפ' וירא דפשיטא שהי' סובל‬ ‫יכולה להוריד את האדם למדרגה נמוכה כמו שיכול העצבות לעשות‪.‬‬ ‫מיסורים ומ"מ התענוג שהרגיש מחמת מצות הכנסת אורחים התגבר על‬ ‫יסוריו‪ .‬עי"ש‪.‬‬ ‫מב‬ ‫התורה‬ ‫פרשת כי תבוא‬ ‫שירת‬ ‫מתוקנים לפני‪ .‬וכמה יגיעות יגע אדם הראשון עד שמצא‬ ‫לו‪ ,‬וא"כ עדיין זה מוגבל לאיזה זמן ואיזה מצב‪ ,‬ולא‬ ‫בגד ללבוש‪ ,‬גזז ולבן ונפץ וטוה וארג‪ ,‬ואח"כ מצא בגד‬ ‫חלה עצם המצוה בכל עת תמיד‪ .‬ויל"ע במה שהבאנו‬ ‫ללבוש ואני משכים ומוצא כל אלה מתוקנים לפני ע"כ‬ ‫לעיל בהג"ה מדברי הזוה"ק גודל החיוב להגיד ברכת‬ ‫בגמרא‪ .‬כן צריך האדם להתבונן אל חסדי הבורא ב"ה‬ ‫המזון בשמחה‪ ,‬האם השמחה הוא על האפשרות לקיים‬ ‫על השתלמות השכלי‪ ,‬אשר כמה יגיעות יגע וחקירות‬ ‫מצות ברכת המזון‪ ,‬או השמחה הוא על עצם הטובות‬ ‫ונסיונות עמל אברהם אבינו עד שהתבונן להרחיק‬ ‫שנתן לו ה' שעליה הוא מברך ברכת המזון‪.‬‬ ‫הגלולים‪ ,‬ולהשכיל אמיתת מציאות השי"ת‪ ,‬יחודו‪,‬‬ ‫והשגחתו‪ ,‬והישארות הנפש‪ .‬ואח"כ עמלו אבות‬ ‫ושמחת בכל הטוב הוא מצוה תמידית‬ ‫הקדושים לעמוד על אמיתתו‪ ,‬ויגעו אבותינו במצרים עד‬ ‫אולם באמת מצינו בספר הכוזרי [מאמר ג' אות י"א] שנקט‬ ‫שנעשו ראויים לקבל תרי"ג מצוות ותורתנו הקדושה‪,‬‬ ‫דהא דושמחת בכל הטוב הוא מצוה כללית הנוהג תמיד‬ ‫והמה כולם אורות בהירים ומזהירים את הנפש‪ ,‬אשר‬ ‫שגורם לשבח את הקב"ה כסדר‪ ,‬וכשאינו עושה כן הוא‬ ‫בכל אחת מהם יוכל האדם להתדבק בצחצחות‬ ‫בכלל מש"כ תחת אשר לא עבדת וגו' וז"ל "וכבר קבלנו‬ ‫האמיתית‪ ,‬הדביקות להיחיד האמיתי‪ .‬ומה שיגעו כולם‪,‬‬ ‫כי המעט שבשעורים אשר יצא האדם בהם ידי חובתו‬ ‫אני מוצא כל אלה מתוקנים לפני‪ .‬כמה צריך האדם‬ ‫מהתשבחות הם מאה ברכות לא פחות‪ .‬מהם‬ ‫הנלבב להיות שמח ולהודות להשי"ת הטוב שזיכהו לכל‬ ‫המפורסמות‪ ,‬ואחר כן ישתדל במשך היום‪ ,‬להשלימם‬ ‫זה‪ .‬וזה "בשמחה ובטוב לבב מרוב כל"‪ ,‬זהו מרוב‬ ‫בריחנים ומאכלים ושמועות ומראות‪ ,‬יברך עליהם‪ .‬וכל‬ ‫הדיעות הצודקות והמשכילות המזהירות בשכל האלקי‪,‬‬ ‫אשר יוסיף יהיה תוספת מקרבת אל האלהים‪ ,‬וכמו‬ ‫אשר זה ייקרא הריבוי מ"כל"‪ ,‬כמו שאמר על שלמה‬ ‫שאמר דוד [תהלים עט טו] פי יספר צדקתך כל היום‬ ‫(מלכים ‪ -‬א‪ ,‬ה‪ ,‬ט) "ויתן אלקים חכמה לשלמה ותבונה‬ ‫תשועתך כי לא ידעתי ספורות‪ ,‬רוצה לומר כי שבחך לא‬ ‫הרבה מאוד‪ ,‬ורוחב לב כחול אשר על שפת הים"‪ .‬וכבר‬ ‫יכללהו המנין אבל אקבלנו עלי כל ימי ולא אמנע ממנו‬ ‫התבונן החסיד (בעל חובת הלבבות) בשער הבחינה‪ ,‬זה‬ ‫תמיד‪ .‬והאהבה והיראה מאין ספק נכנסות בנפש עם‬ ‫לשונו‪ :‬והגדולה שבטובות שהיטיב בהם הבורא לאדם‬ ‫אלה הענינים ‪ ,‬ומשוערים בשעור תוריי‪ ,‬כדי שלא תביא‬ ‫(והראיה החזקה עליו) התורה הנתונה למשה נביאו עליו‬ ‫השמחה בשבתות וימים טובים אל מה שמביא אל‬ ‫השלום (עכ"ל)‪ .‬על זה צריך האדם לשמוח ולתת שבח‬ ‫השחוק והתאוה והבטלה‪ ,‬ולהמנע מהתפלות בעתם‬ ‫והודיה להשי"ת מעומק לב ולהתנחם בזה על כל מדוי‬ ‫כראוי‪ ,‬ושלא תוציא היראה אל גבול שמיאש מהמחילה‬ ‫לבבו והמקרים המעיקים לו בשנות ימי חייו הספורים‬ ‫והסליחה‪ ,‬וישאר דואג כל ימיו ויעבור כל מה שיצוה‬ ‫המועטים בעולם הנפסד והעובר‪".‬‬ ‫הבורא מהשמחה במה שחננו‪ ,‬כמו שאמר‪ :‬ושמחת בכל‬ ‫הטוב אשר נתן לך ה' אלהיך‪ ,‬וימעט שבחו על טובת‬ ‫והוסיף בזה הג"ר ישראל דוד שלזינגר שליט"א שיש‬ ‫האלהים‪ ,‬כי השבח הולך אחרי השמחה‪ ,‬ויהיה כמו‬ ‫להתבונן ולחשוב בהערה נפלאה זו שביאר המשך חכמה‬ ‫שאמר בו‪ :‬תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה‬ ‫כמה הוא מחייב את האדם‪ ,‬שכמה יגיעות היה אברהם‬ ‫ובטוב לבב ועבדת את אויביך וגו'‪ ...‬הרי שנקט דבמש"כ‬ ‫אבינו צריך להתייגע עד שעמד על האמת לדעת מי הוא‬ ‫ושמחת בכל הטוב כתוב חובה תמידית לשמוח עם‬ ‫בעל הבירה‪ ,‬והאמת של כל תכלית האדם בעולם הזה‪.‬‬ ‫הטוב שמקבל מהקב"ה וזה גורם שיברך לפחות מאה‬ ‫והרי כל פרט מהאמונה וכל חלק מהתורה ומצוות הם‬ ‫ברכות‪ ,‬ואם ממעט בזה הרי הוא בכלל מש"כ תחת אשר‬ ‫חלקים מאירים בנשמת האדם‪ ,‬ועל ידם הוא נדבק באמת‬ ‫לא עבדת וגו' וא"כ ממילא בוודאי יש מצוה לשמוח‬ ‫הנצחי‪ .‬ובזה יש לאדם להרגיש וליתן שמחה בלבו‬ ‫תמיד גם שלא בעת קיום המצוות‪.‬‬ ‫שהוא נולד לתוך האמונה וההשקפה הברורה הזאת ואל‬ ‫תוך הדביקות להקב"ה וכל המעלות הרמות התלויות‬ ‫השמחה שזכינו להתחנך עם יסודות האמונה‬ ‫בדרך האמונה‪ .‬וק"ו הדברים ממה שעשה בן זומא‬ ‫והנה עד כה ביארנו הפסוק שהשמחה הוא על עצם‬ ‫חשבון זה בדברים גשמיים שמשכים ומוצא הכל מתוקן‬ ‫האפשרות לעבוד את ה'‪ ,‬אולם ראוי להעתיק כאן דבריו‬ ‫לפניו‪ ,‬ובזה התבונן שהוא מחוייב הכרת הטובה גדולה‬ ‫הנפלאים של רבינו המשך חכמה [בפסוק מ"ח] שפי'‬ ‫ונשגבה להקב"ה‪ ,‬הנה פי כמה הדברים אמורים בעניינים‬ ‫השמחה באופן אחר קצת וא"כ יהי' זה לכ' סבה לשמוח‬ ‫רוחניים לאין ערוך‪.‬‬ ‫תמיד‪ .‬וז"ל‪" :‬יתכן דכמו דבן זומא [ברכות נח‪ ].‬התבונן‪,‬‬ ‫ועל זה אמר הכתוב 'בשמחה ובטוב לבב מרוב כל'‪,‬‬ ‫כמה יגיעות יגע אדם הראשון עד שמצא פת לאכול‪,‬‬ ‫וכבר יוכל האדם לחשוב שאפשר שאין לו 'רוב כל'‬ ‫חרש‪ ,‬זרע וקצר ועמר ודש וזרה וברר וטחן והרקיד ולש‬ ‫בגשמיות‪ ,‬ומאן יימר שיש לו לכל אדם 'רוב כל'‪ ,‬אף‬ ‫ואפה‪ ,‬ואח"כ אכל‪ ,‬ואני משכים ומוצא כל אלה‬ ‫מג‬ ‫התורה‬ ‫פרשת כי תבוא‬ ‫שירת‬ ‫בחלקו אשר זכה בו וה"נ ושמחת בכל הטוב אתה והלוי‬ ‫שבאמת הרי מברכים בכל יום 'שעשה לי כל צרכי'‪ ,‬אבל‬ ‫שהוא גדול וקדוש ומופרש לעבודת ה' ותיוסר בו שאינך‬ ‫ברוחניות בוודאי שיש לו תחת ידו 'רוב כל'‪ .‬וכאשר‬ ‫כמוהו‪ ,‬ואח"כ תביט לגר אשר בשעריך ותשמח שלא‬ ‫יעשה האדם את חשבון נפשו שאף אם אין לו 'רוב כל'‬ ‫שם חלקך מיושבי קרבנות כמוהו ואז תהי' שמחתך‬ ‫בגשמיות‪ ,‬אבל הרי זכה ומצא מתוקן לפניו את האמונה‬ ‫שלימה בהשי"ת‪.‬‬ ‫האמיתית‪ ,‬וזכה ומתוקנים לפניו תורה ומצוות והוויות‬ ‫דאביי ורבא‪ ,‬אשר על ידם ישיג ארחות חיים הנצחיים‪,‬‬ ‫ויש להוסיף עד כמה הדברים נכונים בתקופה האחרונה‬ ‫הרי יש לו 'רוב כל'‪ .‬וגם אם מנסה אותו הקב"ה ח"ו‬ ‫שהרבה מהחילונים סבלו ריבוי של צרות ולא הי' להם‬ ‫בכמה נסיונות בגשמיות 'יתנחם בזה על כל מדוי לבבו‬ ‫האמונה הפשוטה שיוכלו להתחזק בו‪ ,‬וזה גרם להם‬ ‫והמקרים המעיקים לו בשנות ימי חייו הספורים‬ ‫להאשים כל מיני גורמים וכן להשתדל בכל מיני‬ ‫המועטים בעולם הנפסד והעובר '‪ ,‬שהרי הוכן לו הדרך‬ ‫השתדלויות שאין בהם תועלת‪ ,‬אבל אנו זכינו להתגדל‬ ‫לנצחיות בלי שום עמל ויגיעה מצידו‪ ,‬והוא משכים‬ ‫על האמונה הפשוטה ובכל עת שיש לנו איזה עגמת נפש‬ ‫ומוצא את הכל מונח תחת ידו‪ ,‬ואין לו רק לעמוד על‬ ‫קטנה או גדולה אנו מיד יכולים להתחזק בכל החיזוקים‬ ‫המשמר שלא להימשך מהבלי העולם הזה‪ .‬ואילו היה‬ ‫ששמענו מאז היינו ילד וממה שראינו בספרים‪ ,‬וע"ז‬ ‫נצרך לעבוד כמו אברהם אבינו ואבותינו שבדורות‬ ‫צריכים אנו להיות בשמחה ולהודות להקב"ה ולהרגיש‬ ‫הראשונים לא היה מוצא את ידיו ואת רגליו להיכן יפנה‬ ‫שיש לנו "רב כל" ממש‪.‬‬ ‫וילך‪.‬‬ ‫ולפי דברי המשך חכמה דכ"ז נכנס בפסוק תחת אשר לא‬ ‫וזהו שאמר הכתוב‪' :‬תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך‬ ‫עבדת וגו' א"כ יהי' זה מקור למצוה להיות בשמחה‬ ‫בשמחה ובטוב לבב מרוב כל'‪ ,‬שהרי יש לך ריבוי ב'כל'‪,‬‬ ‫תמיד בכל עת‪ ,‬דתמיד יכול להתבונן בזה עד כמה הוא‬ ‫היינו בכל מה שנטע הקב"ה בכל אדם מכלל ישראל‬ ‫מאושר שהוא הי' מחונך בכל יסודות האמונה ולא שם‬ ‫שיהיה לו בתוך תוכו חיי עולם וכל עיקרי האמונה‬ ‫חלקו מיושבי קרנות‪.‬‬ ‫הברורים‪ ,‬על ידי העמל והיגיעה של הדורות הראשונים‪,‬‬ ‫ביאור ענין שמחה של מצוה‬ ‫וזה צריך לחייב אותו בעבודת הקב"ה בשמחה כראוי‬ ‫וכנכון‪ .‬ועל דבר זה באים כל עונשי התוכחה שבפרשה‬ ‫והנה בגמ' שבת ל‪ :‬איתא דבקשו לגנוז ספר קהלת משום‬ ‫הנקראת בשבת זו כדי שתכלה שנה וקללותיה‪.‬‬ ‫שיש בו סתירות וא' מהם דבמקום אחד כתוב ושבחתי‬ ‫אני את השמחה וממקום אחר כתוב ולשמחה מה זו‬ ‫ומזה יש להתעורר שהאדם שאינו מתבונן לחשוב כמה‬ ‫עושה‪ ,‬עד שתירצו דתלוי אם זה שמחה של מצוה‪,‬‬ ‫טובות ברוחניות עושה הקב"ה עמו‪ ,‬עדיין לא התחיל‬ ‫ולפו"ר שמחה של מצוה היינו השמחה בעת עשיית‬ ‫את ההכרת הטובה האמיתית להקב"ה‪ .‬והנה רגילים על‬ ‫המצוות‪ ,‬וכ מ"ש רש"י כגון הכנסת כלה‪[ ,‬ועי' לקמן‬ ‫ענין נתינת שבח והודאה להשי"ת והכרת הטובה על‬ ‫שהרחבנו למה נקט רש"י דוקא הכנסת כלה] ובברכות לא‪.‬‬ ‫הטובה הגשמית‪ ,‬שזהו באמת הענין המבואר בפרשתינו‬ ‫דאיתא דאין עומדים להתפלל אלא מתוך שמחה של‬ ‫בענין הביכורים וכדכתיב (כו‪ ,‬ג)‪' :‬ואמרת אליו "שאינך‬ ‫מצוה פירש"י ד"ה אלא פי' דקאי על דברי תנחומים של‬ ‫כפוי טובה" [רש"י שם]‪ .‬ואמנם מחוייב האדם להכיר‬ ‫תורה שאומרים לפני שמו"ע כמו תהלה לדוד וקרוב ה'‬ ‫טובה להקב"ה על הטובות הגשמיות שיש לאדם כברכת‬ ‫לכל קוראיו‪ ,‬ועד"ז פי' תוס' ורי"ף ורא"ש שם דהשמחה‬ ‫ה' אלוקיו אשר נתן לו‪ ,‬אבל צריך האדם לעשות חשבון‬ ‫של מצוה היינו שעוסק בדברי תורה המשמח את הלב‪.‬‬ ‫נפשו להגיע להכרה האמיתית של הכרת טובה ותודה על‬ ‫אבל עכ"פ זה מוגבל לעסק בדברי תורה ולא סתם‬ ‫הטובות הרוחניות והדברים הרוחניים שהקב"ה מעניק‬ ‫שמחה‪.‬‬ ‫לו כלאחר יד‪ ,‬שהיא טובה גדולה פי כמה מכל הטובות‬ ‫הגשמיות" ע"כ מדברי הגרי"ד שלזינגר שליט"א‪.‬‬ ‫אולם באמת כשנתבונן בדברי הגמ' אחרי שתי' ושבחתי‬ ‫אני את השמחה זה שמחה של מצוה ולשמחה מה זו‬ ‫ויש להוסיף דברי מרן החת"ס [דרשות ח"א שמז‪ ]:‬במש"כ‬ ‫עושה זה שמחה שאינו של מצוה כתוב "ללמדך שאין‬ ‫ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך וגו' הביא משנה באבות‬ ‫השכינה שורה לא מתוך עצלות‪ ,‬ולא מתוך עצבות‪ ,‬ולא‬ ‫המכיר את מקומו והשמח בחלקו‪ ,‬פי' שישמח במה‬ ‫מתוך שחוק‪ ,‬ולא מתוך קלות ראש‪ ,‬ולא מתוך דברים‬ ‫שלא שם חלקו מיושבי קרנות‪ ,‬ויודה ע"ז מאד יותר‬ ‫בטלים‪ ,‬אלא מתוך דבר שמחה של מצוה‪ .‬שנאמר [מלכים‬ ‫מההודאה על עושר וכבוד ומ"מ לא יגבה לבו ויביט על‬ ‫ב ג טו] "ועתה קחו לי מנגן והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד‬ ‫גדולים ממנו שהוא נגדם כיושבי קרנות‪ ,‬ויכיר את‬ ‫ה'" ופירש"י "קחו לי מנגן מצוה היא להשרות עליו‬ ‫מקומו ומדרגתו שאינו מגדולי הדור ואז יכול לשמוח‬ ‫מד‬ ‫התורה‬ ‫פרשת כי תבוא‬ ‫שירת‬ ‫ועומק שבח השמחה כ' מהר"ל חדושי אגדות שבת שם‬ ‫שכינה" וא"כ השמחה של דוד הי' כדי להביא לידי‬ ‫דכאשר האדם בשמחה אז נפשו בשלימות‪ ,‬ורק אם‬ ‫מצות השראת השכינה וכ"כ רשב"ם פסחים קיז‪[ .‬שהובא‬ ‫השמחה היא של מצוה‪ ,‬הוי שלימות אלקית‪ ,‬אבל באינו‬ ‫שם אותה סוגיא כמו בשבת] בד"ה שמחה "כגון שמחה‬ ‫של מצוה אינו שלימות אלקית‪ ,‬ואינו ראוי לשבח‪ ,‬ומה‬ ‫שהי' דוד מנגן בכינורו כדי שישרה עליו רוח הקודש"‪,‬‬ ‫שאין השכינה שורה אלא מתוך שמחה‪ ,‬כי אין השכינה‬ ‫[ובעיון יעקב שבת שם כתב דהשמחה של מצוה בכינור של דוד‬ ‫שורה על דבר חסר רק על השלם‪ ,‬וכשאין נפשו בשמחה‬ ‫הי' כיון שהיה מנגן מאליו לעורר בני אדם אל התורה ושירות‬ ‫היא בחסרון‪ ,‬אין השכינה שורה‪ .‬ומש"כ וכן לדבר הלכה‬ ‫ותושבחות וצ"ע למה לא פי' כרש"י ורשב"ם] הרי שאין‬ ‫כיון שאין לתורה שהיא אלקית חבור רק אל השלם ולא‬ ‫השמחה על עצם זה שזוכה לעשות מצוה‪ ,‬רק זה שמחה‬ ‫אל החסר‪ ,‬כי מחמת מעלת התורה לא תתחבר אלא אל‬ ‫כדי לגרום לו שיוכל לעשות מצוה דהיינו להביא על‬ ‫השלם‪.‬‬ ‫עצמו השראת השכינה וזה נקרא שמחה של מצוה וכן‬ ‫העיר בהערות הגריש"א‪[ .‬ובאמת לפ"ז צ"ע הלשון שאין‬ ‫בטעם שנקט רש"י מצות הכנסת כלה‬ ‫השכינה שורה אלא מתוך שמחה "של מצוה" דאדרבה מצות‬ ‫השראת השכינה לא מתקיימת רק ע"י שמחה‪ ,‬רק שאח"כ נקרא‬ ‫והנה במש"כ רש"י שבת ל‪ :‬לפרש הא דשמחה של‬ ‫אותה שמחה "שמחה של מצוה" ובאמת דבמהרש"א מחק מילים‬ ‫שמחה "כגון הכנסת כלה" צ"ב דלמה לא פי' שמחה‬ ‫"של מצוה" לענין השראת השכינה‪ ,‬עוד נתקשה איך שייכא ענין‬ ‫בכל מצוה‪ ,‬וכדמצינו בברכות ל‪ :‬דר' ירמי' הי' שמח‬ ‫השראת השכינה לכל שמחה של מצוה ולכן כ' "דהרי המצוה היא‬ ‫טובא כיון שהי' מונח עליו תפילין‪ ,‬וכמ"ש לעיל בשם‬ ‫משרה שכינה על העושה ובעי שמחה"‪].‬‬ ‫הראשונים לפרש הא דתחת אשר לא עבדת וגו' דכתוב‬ ‫והדברים מפורשים יותר בתלמידי רבינו יונה ברכות כב‪.‬‬ ‫כאן חיוב לשמוח בשעת עשיית המצוה‪ ,‬וכן העיר בתורה‬ ‫מדפי הרי"ף וז"ל "שלא יתפלל מתוך עצלות ומתוך‬ ‫תמימה [קהלת ב הערה ז] ובהערות למרן הגריש"א זצ"ל‬ ‫עצבות שבעוד שיהיה עצב או עצל אינו יכול לכוין‬ ‫לשבת עמד בזה‪ ,‬ותי' דרבותא קמ"ל דלא מיבעיא מי‬ ‫כראוי דעצלה תפיל תרדמה‪ ,‬ולפיכך כשרואה שהוא‬ ‫שבא לדרגא שהשמחה שלו באה מעצם קיום המצוה‪,‬‬ ‫עומד בענין שלא יוכל לכוין מותר לו לשמוח כדי שיתקן‬ ‫דפשיטא דחשיב שמחה של מצוה‪ ,‬דכך הוא חיוב כל‬ ‫איבריו שיהיו ראוים לעבודת הבורא ואף על פי שאמרנו‬ ‫מצוה וכמבואר ברמב"ם סוף הל' לולב‪ ,‬אלא אפי' מי‬ ‫למעלה שהשמחה היא אסורה זו היא מותרת ששמחה‬ ‫שלא בא לדרגא זו‪ ,‬אלא שקיים מצוה שיש עמה שמחה‬ ‫של מצוה היא כיון שעל ידה באה העבודה שהרי מצינו‬ ‫וכגון הכנסת כלה‪ ,‬שפיר חשיב ג"כ שמחה של מצוה‪,‬‬ ‫ג"כ שע"י השמחה היתה השכינה שורה דכתיב ועתה‬ ‫ולכך נקט רש"י דוקא מצוה זו‪.‬‬ ‫קחו לי מנגן"‪ .‬הרי מבואר להדיא דכל שמחה שמטרתה‬ ‫אולם לכ' משמע דרש"י בדוקא נקט‪ ,‬וי"ל בשתי‬ ‫לעורר את האדם ולסייעו לעבודת ה' גם הוא בכלל‬ ‫אופנים‪ :‬א‪ :‬מה שהעיר ידידי הרב ראובן ארי' זאהן‬ ‫שמחה של מצוה‪ ,‬וא"כ שפיר י"ל דיש לשמוח תמיד כדי‬ ‫שליט"א דהנה הלשון בקהלת שם "וְ ִׁשבַּ ְח ִׁתי ֲאנִׁי אֶ ת‬ ‫שעי"ז יוכל לעבוד את ה'‪ .‬וכן במש"כ אח"כ בגמ' "וכן‬ ‫ָָאדם תַּ חַּ ת הַּ שֶ מֶ ש כִׁ י אִׁ ם ֶלאֱכוֹל‬ ‫הַּ ִׁש ְמחָ ה אֲשֶ ר אֵ ין טוֹב ל ָ‬ ‫לדבר הלכה" דיש לפתוח במילתא דבדיחותא א"כ‬ ‫וְ לִׁ שְ תוֹת וְ לִׁ שְ מוֹחַּ " וגו' הרי דמיירי בסוג שמחה שיש בו‬ ‫המילתא דבדיחותא נהפכת לשמחה של מצוה‪[ .‬ואגב‪-‬‬ ‫אכילה ושתי'‪ ,‬ובשמחה של מצוה בעלמא אין הכוונה‬ ‫בחי' המיוחס לר"ן מבואר דמה שצריך להתחיל הלימוד במילתא‬ ‫דבדיחותא כיון דגם בתורה צריך השראת השכינה ואין השכינה‬ ‫לאכילה ושתי' רק לשמוח שמחה רוחנית בעשיית‬ ‫שורה אלא מתוך שמחה‪33 ].‬‬ ‫המצוה‪ ,‬וזה גופא הי' הסבה שביקשו לגנוז ספר קהלת‪,‬‬ ‫דנר' שיש ענין לשמוח במאכל ומשתה‪[ ,‬ורש"י קהלת כ'‬ ‫דאכילה ושתי' מרמז לתורה ומצוות] ולזה הי' התשובה דיש‬ ‫שמחה של מצוה כגון הכנסת כלה שיש מצב של שמחה‬ ‫‪ 33‬ועדיין יל"פ הפיקפוק של מו"ז על המילים "מצוה גדולה להיות‬ ‫גשמית גדולה עם אכילה ושתי' וריקודין‪ ,‬וסוג שמחה‬ ‫בשמחה תמיד" דיש בזה משמעות שיש מצוה בעצם השמחה בתמידית‬ ‫כזה לולא שהוא מצוה נאמר ע"ז לשמחה מה זו עושה‪,‬‬ ‫ללא שום סב ה‪ ,‬וי"ל דנדון זה גופא הי' אצל אנשי כנה"ג שרצו לגנוז‬ ‫ספר קהלת שיש בו משמעות שיש מצוה גדולה בעצם לשמוח תמיד‬ ‫אבל בשמחה של מצוה בעלמא לא מיירי שלמה דזה‬ ‫ללא שום סבה‪ .‬ובאמת י"ל אין כ"כ לדייק בדברי מוהר"ן דלא הוא‬ ‫פשיטא שיש בזה ענין ומצוה ואין מקום לטעות בזה‪.‬‬ ‫כתבו רק תלמידו הגה"ק ר' נתן ששמע מפיו‪ ,‬והרי בשאר מקומות‬ ‫שצטטנו לעיל בהגה"ה כ' רק שזה דבר גדול מאד וענין גדול וא"כ י"ל‬ ‫והוסיף בזה ידידי מה שהי' אומר מורינו המשגיח הגה"צ‬ ‫דלשון מצוה לאו בדוקא נקט‪ ,‬וכן מצינו בדברי בעל התניא בסוף הספר‬ ‫להגן על מש"כ בצואת ריב"ש דכששומע משהו מגוי יכול להיות רמז‬ ‫ר' מתתיהו סלומון זצ"ל דגם בשמחת נישואין גופא יש‬ ‫אליו מן השמים וכבחי' שכינה מדברת מתוך גרונו‪[ ,‬ובעבור זה שרפוהו‬ ‫מבחן לדעת האם הי' בגדר שמחה של מצוה‪ ,‬איך הוא‬ ‫בוילנא] דבעש"ט לא כתבו בעצמו ולכן לא בדוקא נקט‪.‬‬ ‫וראה לקמן דיש שמחה אחת שנקרא בפי הפוסקים "מצוה גדולה" וזזו‬ ‫מרגיש למחרת החתונה‪ ,‬דאם מרגיש התרוממות זה סימן‬ ‫מצות שמחת חתן וכלה עי' טור אה"ע סי' ס"ה‪.‬‬ ‫מה‬ ‫התורה‬ ‫פרשת כי תבוא‬ ‫שירת‬ ‫בברכות ו‪ :‬דכל הנהנה מסעודת חתן ואינו משמחו עובר‬ ‫שהי' זה שמחה של מצוה‪ ,‬אבל אם מרגיש ריקנות ושלא‬ ‫[‪-‬מזלזל] בחמשה קולות‪ ,‬שנאמר קול ששון וקול שמחה‬ ‫קיבל מכל השמחה כלום זה סימן שהי' זה שמחה‬ ‫קול חתן וקול כלה קול אומרים הודו את ה' צבאות‪.‬‬ ‫גשמית גרידא‪ ,‬ובזה פי' איך ידעו חז"ל להכניס במילים‬ ‫[וציין רעק"א דכן נפסק להלכה במג"א סי' קנ"ו סק"ב] ביאור‬ ‫"ולשמחה מה זה עושה" דמיירי בשמחה שאינו של‬ ‫הראי' דשם הקב"ה מנחם את ישראל ואומר להם "עוֹד‬ ‫מצוה דביאור "מה זו עושה" היינו מה השמחה עשה לך‬ ‫יִׁשָ מַּ ע בַּ מָ קוֹם הַּ זֶה אֲשֶ ר אַּ תֶ ם אֹמְ ִׁרים חָ רֵ ב הּוא מֵ אֵ ין ָאדָ ם‬ ‫ואיך זה השפיע עליך‪ ,‬ואם אתה מרגיש בעצמך שמה זו‬ ‫ּומֵ אֵ ין בְ הֵ מָ ה בְ עָרֵ י יְהּודָ ה ּובְ חֻצוֹת יְרּושָ ִׁ ַּלם הַּ נְשַּ מוֹת מֵ אֵ ין‬ ‫עושה‪ ,‬אז זה סימן שבאמת לא הי' בזה שום חשיבות‪34 .‬‬ ‫ָאדָ ם ּומֵ אֵ ין יוֹשֵ ב ּומֵ אֵ ין בְ הֵ מָ ה‪ :‬קוֹל שָ שוֹן וְ קוֹל שִׁ מְ חָ ה‬ ‫[עוד ראיתי בבן יהוידע שפי' איך ידעו חז"ל במש"כ ושבחתי אני‬ ‫קוֹל חָ תָ ן וְ קוֹל ַּכלָה קוֹל אֹמְ ִׁרים הוֹדּו אֶת ה' צְ בָאוֹת כִׁי טוֹב‬ ‫את השמחה דקאי על שמחה של מצוה‪ ,‬בהקדם למה נקט "אני"‬ ‫ה' כִׁי לְ ע ֹולָם חַּ סְ ּד ֹו מְ בִׁ אִׁ ים תוֹדָ ה בֵית ה' כִׁי אָ שִׁ יב אֶת‬ ‫וכתב דלפי המפרשים דשמחה של מצוה קאי על שמחת עונג‬ ‫שבת ויו"ט‪ ,‬י"ל דשמחה כזה ל"ש להרגיש רק מי שכל השבוע‬ ‫ובכלל מצוה זה הוא להתעסק ולטפל כל צרכי הכלה‪ ,‬וכן לתת צדקה‬ ‫פרוש מגשמיות ממילא נתחדש לו שמחה בשבת אבל מי שכל‬ ‫להכנסת כלה עני' עי' שו"ע יו"ד רמ"ט ט"ו דאין צדקה גדולה מזו‪ ,‬וכ'‬ ‫ימיו כחגים אין לו שמחה בימים המקודשים‪ ,‬דל"ש שמחה בדבר‬ ‫השל"ה ריש פסחים אות ע' דעיקר פי' הכנסת כלה הוא הסיוע שתוכל‬ ‫תמידי‪ ,‬וכיון שבימי שלמה הי' איש תחת גפנו ותאנתו והי' שפע‬ ‫ליכנס לחופה‪ ,‬ובס' נחמד מזהב לר"י מקוזמיר מא‪ .‬שזה סגולה גדולה‬ ‫עצום של גשמיות‪ ,‬אז לא הי' שייך שמחת שבת ויו"ט רק בשלמה‬ ‫לרפואה ורמז לזה שהכניסו הכנסת כלה בין ביקור חולים והלויית המת‬ ‫וכן ייעץ הקה"י להגר"ח קרייזווירט כשנחלה חולי קשה [דרך שיחה‬ ‫וסייעתו שהי' מסתפקים במועט בימות החול‪ ,‬וא"ש דנקט‬ ‫ח"א עמוד קנ"ה]‪.‬‬ ‫ושבחתי אני את השמחה‪]35.‬‬ ‫עוד מצוה יש לשמח חתן וכלה וע"ז כ' בטור ושו"ע סי' ס"ה דזה מצוה‬ ‫גדולה ועיקר מצוה זו רק לשמח את החתן וע"ז קאי כל הנהנה מסעודת‬ ‫ב‪ :‬עוד י"ל בטעם דנקט רש"י מצות הכנסת כלה‪ ,‬דהרי‬ ‫חתן ואינו משמחו וכו' וכמש"כ בקו"ש כתובות אות מו דכל מה‬ ‫שמרקדין לפני הכלה הוא כדי לשמח את החתן‪ ,‬ובפשטות זה לסייע‬ ‫בהמשך הגמ' כתוב ע"ז ללמדך שאין השכינה שורה‬ ‫אותו במצות פו"ר שרק הוא מצווה בזה‪ ,‬אולם בברכת אברהם כתובות‬ ‫אלא מתוך שמחה של מצוה‪ ,‬וכ' רש"י דיש מצוה‬ ‫שם חלק על הקו"ש דהרי גם באופן שהיא לא בת בנים יש מצוה‬ ‫בהשראת השכינה וזה לא יבוא רק ע"י שמחה‪ ,‬וא"כ‬ ‫לשמחם‪ ,‬ולפ"ז י"ל דהכל ענין אחד לסייע בעצם העמדת בית בישראל‪.‬‬ ‫ובעיקר המקור לשתי מצוות הנ"ל נחלקו הראשונים דד' הבה"ג הרמב"ן‬ ‫עיקר מקור הדבר הוא בסוג מצוה שעיקרו השראת‬ ‫הסמ"ג והיראים תר"י והסמ"ק שהוא דאורייתא וילפי' לה מוהלכת‬ ‫השכינה‪ ,‬ולכן פירש"י הכנסת כלה‪ ,‬כל עיקר מצות‬ ‫בדרכיו או מאחרי ה"א תלכו מה הקב"ה מבקר חולים ומשמח חו"כ אף‬ ‫אתם כן‪ ,‬או שזה בכלל גמילות חסד הנלמד מוהודעת את הדרך וכן ד'‬ ‫נישואין הוא להקים בית להשראת השכינה‪ ,‬וא"כ הו"ל‬ ‫הגר"א סי' תר"מ דסעודת שבע ברכות יש בו מצוה דאורייתא משום‬ ‫ממש דומיא לכינור של דוד‪.‬‬ ‫שמחת חתן וכלה אולם ד' הרמב"ם הנ"ל בפשטות‪ ,‬ור"א מן ההר‬ ‫והמאירי שזה רק מדרבנן‪ .‬אולם מש"כ הטור שזה מצוה גדולה אף‬ ‫דכתבו על מצות שמחת חתן וכלה קאי גם על הכנסת כלה דהרי כ'‬ ‫ביאור גודל מעלת שמחת חתן וכלה‬ ‫הב"ח דמקורו ממה שמבטלין ת"ת מפני הכנסת כלה‪ .‬ולפ"ז מבואר דגם‬ ‫מבטלין ת"ת מפני מצות שמחת חתן וכלה דהכל עולה לענין אחד‪.‬‬ ‫ומכאן יש לנו פתח להבין גודל חשיבות מצות שמחת‬ ‫והעיר בספר מצהלות חתנים פרק י"ט אות ג' דכיון שזה מצוה ויתכן גם‬ ‫חתן וכלה‪ ,‬שחז"ל החמירו מאד בזה ‪ 36‬וכמבואר‬ ‫מצוה דאורייתא‪ ,‬וקי"ל מצות צריכות כוונה‪ ,‬א"כ אדם הבא לחתונה או‬ ‫שבע ברכות עליו לכוון שמקיים המצוה לשמח חתן‪ ,‬דלא מהני כאן‬ ‫דברי החיי אדם דאם לפי המצב מוכח שרצונו לקיים מצוה סגי בזה‪,‬‬ ‫דהרי פעמים רבות לא מוכח כלל‪ ,‬שבא רק לפגוש קרובי משפחה או‬ ‫‪ 34‬ובליקוטי הרי"מ ברכות ו‪ :‬דהביאור עובר בחמשה קולות אינו לשון‬ ‫שבא לפי שכך מקובל לעשות‪ ,‬אלא די"א דבמצוות ב"א לחבירו העיקר‬ ‫עבירה רק הפי' עובר "ער גייט אדורך" היינו שרק עבר דרך השמחה‬ ‫התוצאה וא"צ כוונה‪ ,‬והביא שם שהגה"צ רי"ז סגל ממנטשסטר זצ"ל‬ ‫ולא קיבל מזה כלום‪.‬‬ ‫הי' מקפיד בלכתו לחתונה לכוון לקיים מצות שמחת חתן‪.‬‬ ‫‪ 35‬ואמר הגרמ"י רייזמן שליט"א בשם הג"ר ארי' לייב שפירא שליט"א‬ ‫ועיקר שמחת החתן הוא לשמחו בדברים [ברכות ו‪ :‬אגרא דבי הילולא‬ ‫ששמע מפי הרבנית של המשגיח ר' יחזקאל לעוונשטיין זצ"ל שהסבה‬ ‫מילי נדרים נא‪ .‬שבר קפרא שימח בדברים] כמו לשבח את הכלה‪ ,‬או‬ ‫שעזבו את ארה"ב כיון שלא שייך לקיים שם עונג שבת ויו"ט כיון‬ ‫לאיזה משפחה חשובה הוא נכנס‪ ,‬וברעק"א ברכות שם דבן תורה יש‬ ‫שאוכלים כל ימות החול מאכלי שבת‪ .‬ולפ"ז אם אוכל טשולנט וקוגל‬ ‫לשמח בד"ת כי הוא עיקר השמחה‪ ,‬ולאיש פשוט בדבר אגדה‪ ,‬וליותר‬ ‫בימות החול בבר מצוה או אירוסין‪ ,‬וכן אם אוכל "טועמיה" גדול בע"ש‬ ‫פשוט במילתא דבדיחותא‪[ ,‬ובחשוקי חמד ברכות שם דבחתונה של בן‬ ‫הרי הוא מבטל בידים מצות עונג שבת‪.‬‬ ‫תורה ויש מאות בני תורה דא"א שכל אחד יגיד לחתן ד"ת יעמוד אחד‬ ‫‪ 36‬בטור אה"ע סי' ס"ה כתב שזה מצוה גדולה‪ ,‬וביאר הב"ח דחזינן‬ ‫שהי' שליח הציבור להגיד ד"ת] ואפשר גם לאחל מזל טוב ובס' הנ"ל‬ ‫מבטלין ת"ת מפני הכנסת כלה‪ ,‬ובשו"ע כתב רק מצוה לשמח‪ ,‬ותמה‬ ‫הביא שהגרי"ז איחל לכלתו של הגרמ"ש שפירא רק "מזל טוב" והעיר‬ ‫השדי חמד מערכת חו"כ אות י"ב מ"ט השמיט השו"ע מלת גדולה‪.‬‬ ‫לו בתו הרבנית ליפשא פיינשטיין ע"ה וכי רק ברכה זו את המברך אותה‬ ‫ובאמת יש להבחין שיש כאן שני ענינים וכלשון הרמב"ם פי"ד מאבל‬ ‫ונענה דמז"ט הוא הברכה הגדולה ביותר במז"ט כלול הכל‪ .‬גם שמעתי‬ ‫ה"א מ"ע של דבריהם לבקר חולים‪ ..‬ולהכניס הכלה‪ ... ,‬וכן לשמח הכלה‬ ‫שבבריסק באים לחתונה ומאחלים רק פעם אחת מז"ט‪ ,‬וכשהולכים‬ ‫והחתן‪ ,‬ולסעדם בכל צרכיהם‪ ...‬הנה המצוה להכניס כלה לחופה‪ ,‬היינו‬ ‫אומרים "אגוטע נאכט" ולהנ"ל א"ש דלהם יש משמעות גדולה באמירת‬ ‫ללותה מבית אביה לבית חופתה ובזמן חז"ל היו נושאין הכלה באפריון‬ ‫מז"ט אבל לסתם בני אדם לא חושבים הרבה ולכן אומרים מז"ט כמ"פ‪,‬‬ ‫עי' סוטה מט‪ .‬ועי' אבות דר"נ ד' ג' שר' יהודה בר אילעא הפסיק‬ ‫[ואני נזכר שפעם הלכתי עם אאמו"ר שליט"א לבקר את ש"ב הגרי"מ‬ ‫מתלמודו להתעסק בכלה שעברה לפניו ואמר לתלמידיו בני עמדו‬ ‫פינשטיין זצ"ל וכשיצאנו ליווה אותנו הרבנית ליפשא ע"ה ואמרנו לה‬ ‫והתעסקו בכלה‪ ,‬שכן מצינו בהקב"ה שנתעסק בכלה שנאמר ויבן ה'‬ ‫"יישר כח" אמרה ייש"כ יש בזה שני דינים זה הודאה‪ ,‬וגם ברכה]‪ .‬וע"ע‬ ‫אלהים את הצלע הוא נתעסק בכלה אנו על אחת כמה וכמה‪...‬‬ ‫בספר מצהלות חתנים שם אריכות גדולה אם אדם חשוב מקיים המצוה‬ ‫וענין מצוה זו הוא כדי לכבדה ולחבבה על בעלה‪ ,‬וע"ז אמרו בכתובות‬ ‫בעצם ביאתו גם בלי להגיד כלום‪ .‬וכן סתם בן אדם בעצם זה שהחתן‬ ‫יז‪ .‬שמבטלין ת"ת מפני הכנסת כלה ואין שיעור למספר המלוים‪ ,‬וכמ"ש‬ ‫רואה אותו או שהוא בכלל ריבוי עם שמשמחו‪.‬‬ ‫בסידור אחרי ברכה"ת דהכנסת כלה הוא ממצוות שאין להם שיעור‪,‬‬ ‫מו‬ ‫התורה‬ ‫פרשת כי תבוא‬ ‫שירת‬ ‫השכינה בעולם כך יתקרב הגאולה‪ ,‬ולזה הבטיח הקב"ה‬ ‫כְבָראשֹנָה ָאמַּ ר ה'‪[ :‬ירמיהו לג י‪-‬יא] וכיון‬ ‫ְשבּות הָ ָארֶ ץ ִׁ‬ ‫שעוד יגיע הזמן שיתרבו מאד קולות של שמחה כאלו‬ ‫דהקב"ה נקט קולות אלו כדי לנחם את ישראל מבואר‬ ‫דהיינו שיתרבה כסדר עוד ועוד מקומות של השראת‬ ‫דיש בקולות אלו חשיבות עצומה ומי שאינו מתאמץ‬ ‫השכינה‪.‬‬ ‫לחזק קולות א לו הרי הוא מזלזל בהם‪ .‬עוד כ' שם ואם‬ ‫משמחו זוכה לתורה שנתנה בחמשה קולות‪ ..‬גם נחשב‬ ‫התיגרא בכל כתובה הוא כדי לבטל השמחה‬ ‫כאילו הקריב תודה‪ ,‬שנאמר‪ :‬מבאים תודה בית ה'‪ .‬וגם‬ ‫עפי"ז א"ש מה שאמרו חז"ל דליכא כתובה דלא רמי בה‬ ‫כאילו בנה אחת מחורבות ירושלים‪ ,‬שנאמר שם כי‬ ‫תיגרא [שבת קל‪ 37 ].‬ופי' בשלה"ק פ' שופטים בשם‬ ‫אשיב את שבות הארץ כבראשונה אמר ה'‪".‬‬ ‫ריקאנטי דכל פעם שאדם עולה בגדולה ובמעלה השטן‬ ‫מקטרג ולכן נכשלו ישראל במדבר כל פעם שהיו ברום‬ ‫עוד מצינו בד' חז"ל בפרקי דר"א בסוף פי"ב "עשר‬ ‫המעלה‪ ,‬ולכן תיקנו לשבור הכוס בשעת החופה לתת‬ ‫חו פות עשה הב"ה לאדם הראשון בגן עדן וכלם של‬ ‫לסט"א חלקו שלא יקטרג‪ ,‬ועדיין צ"ב דבשלמא במדבר‬ ‫אבנים טובות ומרגליות ושל זהב‪ ,‬והלא לחתן אין עושין‬ ‫הכשילם בחטא ועי"ז איבדו ממעלתם‪ ,‬אבל בכתובה כ'‬ ‫לו אלא חופה אחת‪ ,‬ולמלך עושין לו שלש חופות‪,‬‬ ‫רק ענין תיגרא ואי הסכמה בעניני ממונות‪ ,‬ולא ממש‬ ‫ולחלוק כבוד לאדם הראשון עשה לו הקב"ה עשר בגן‬ ‫חטא‪ ,‬ומה יש לו לסט"א מזה‪ ,‬אולם להנ"ל י"ל דצורת‬ ‫עדן‪ ,‬שנ' בעדן גן אלהים הייתה כל אבן יקרה‪ ,‬הרי אלו‬ ‫ההפרעה לבנין בית יהודי הוא לבטל ולסלק השמחה‪,‬‬ ‫עשר חופות‪ ,‬והיו המלאכים מתופפים בתופים ומרקדין‬ ‫וכל אי הסכמה בעניני ממונות גורם לביטול השמחה‪,‬‬ ‫בנקבים מלאכת הפוך ונקבין‪ ,‬כך ביום שנברא בו אדם‬ ‫א"כ הסט"א עושה כל טצדקי לגרום איזה סיכסוך וכבר‬ ‫הראשון שנ' ביום הבראך כוננו‪ ,‬אמר הקב"ה למלאכי‬ ‫ממילא יושבת השמחה‪ ,‬וא"כ ה"ה כל עוגמת נפש בכל‬ ‫השרת בואו ונגמול חסד לאדם הראשון ולעזרו שעל מדת‬ ‫צורה שהוא‪ ,‬השטן שמח בה‪ ,‬שככל שיתמעט השמחה‬ ‫גמילות חסדים העולם עומד‪ ,‬אמר הקב"ה חביבה‬ ‫כך יתמעט השראת השכינה בתחלת בנין הבית וזה כבר‬ ‫גמילות חסדים מזבחים ועולות שישראל עתידין להקריב‬ ‫ממילא ישפיע על כל החיים‪.‬‬ ‫לפניו על גבי המזבח‪ ,‬שנ' כי חסד חפצתי ולא זבח‪ ,‬והיו‬ ‫מלאכי השרת מהלכין והולכין לפניו כמו רועים‬ ‫והנה אם כתוב בגמ' "ליכא כתובה דלא רמי בה תיגרא"‬ ‫המשמרים את החופות‪ ,‬שנ' כי מלאכיו יצוה לך לשמרך‬ ‫מבואר דאין חכמה ואין עצה נגד עצם התיגרא דתמיד‬ ‫בכל דרכיך‪ ,‬ואין דרך זו אלא דרך חתנים‪ ,‬והקב"ה כחתן‪,‬‬ ‫יהי' איזה סבה לעגמת נפש‪ ,‬ולכן העצה לזה הוא שכבר‬ ‫מה דרכו של חתן לעמוד ולברך לכלה בתוך חופתה‪ ,‬כך‬ ‫מתחלת ההכנות לחתונה יחליט בדעתו שאף אם יזדמן‬ ‫הקב"ה עמד ובירך לאדם ולעזרו שנ' ויברך אותם‬ ‫לידו איזה עגמת נפש קטנה או גדולה‪ ,‬מ"מ לא יגרע‬ ‫אלהים" וחזינן שהתורה המשילה השמחה שעתיד‬ ‫משמחתו מאומה‪ ,‬וגם ממילא לא יאשים עצמו לחשוב‬ ‫הקב"ה לשמח את ישראל כמשוש חתן על כלה ישיש‬ ‫שהוא גרם לעצמו עגמת נפש זו‪ ,‬בזה שלא הי' נזהר‬ ‫עליך אלקיך‪[ .‬ישעי' סב ה]‪.‬‬ ‫מתחלה‪ ,‬או להאשים אחרים בזה‪ ,‬כיון שיהי' ברור לו‬ ‫שגם אם הי' חוסך עצמו עגמת נפש זו הי' בא עגמת נפש‬ ‫וצ"ב מה כ"כ חשוב בחלק השמחה של הנישואין הרי‬ ‫העיקר מה שנבנה כאן בתים חדשים בישראל‪[ ,‬ודוחק‬ ‫לומר דעיקר מצות שמחת חו"כ הוא רק בגדר סילוק דאגה‬ ‫ובשו"ת מהר"י מברונא סימן צג כתב דבימי חורפו אמר הטעם למה‬ ‫‪37‬‬ ‫וטירדא מן החתן והכלה או לסייע אותם לקיים מצות פו"ר‪ ,‬ועד‬ ‫שמתענה חתן ביום חופתו‪ ,‬דכיון דאמרי' דליכא כתובה דלא רמו בה‬ ‫דהרבה פעמים החתן והכלה שמחים בלא"ה‪ ,‬אולם עי' אלשיך‬ ‫תיגרא מטעם דכל מצוה דלא קבלו ישראל בשמחה כו'‪ ,‬א"כ כך נגזרה‬ ‫קהלת ז ב דטעם השמחה דהחתן מתבונן דעיקר טעם פו"ר כיון‬ ‫ביה גזרה דנפילה ביה פורענות‪ ,‬לפיכך מתענה לבטל הפורענות‪.‬‬ ‫ובעיקר מה שנקט התיגרא על הכתובה‪ ,‬הנה לכ' בזמנינו ל"ש זה‪ ,‬דפעם‬ ‫שמחר ימות ולא ישאר זכר ולכן יש לשמחו] אולם למה‬ ‫הי' הכתובה ככל שטר חוב‪ ,‬והנשים היו גובות הכתובה בעת גירושין או‬ ‫שנתבאר לעיל דל"ש השראת השכינה אלא ע"י שמחה‬ ‫מיתת הבעל‪ .‬אבל היום אין הזוגות הנישאים רואים בחיוב הכתובה‬ ‫חיוב גמור‪ ,‬וכמעט כל הנשים מוחלות על כתובתן בעת סידור הגט‪ .‬גם‬ ‫וכפי גודל השמחה כך גודל השראת השכינה‪ ,‬וכמש"כ‬ ‫הגברים לא תופסים שההתחייבות בכתובה היא התחייבות גמורה‪ ,‬ולכן‬ ‫מהר"ל דהשראת השכינה בעי שלימות‪ ,‬ושמחה גורם‬ ‫מצוי ש הם תמהים כשדורשים מהם לשלם התחייבות זו‪ .‬ומה"ט גם‬ ‫הסכום הנכתב בכתובה אינו נעשה מתוך גמירות דעת‪ ,‬וידיעה ברורה‬ ‫שלימות‪ ,‬וכיון שעיקר חפצא של נישואין אצל ישראל‬ ‫שסופה של התחייבות זו להגבות‪ .‬והגם שלענין הלכה חלה התחייבותו‬ ‫הוא להביא להשראת השכינה קבועה‪ ,‬א"כ כפי מדת‬ ‫והיא התחייבות גמורה‪ ,‬זה רק מפני שסו"ס על מה שחותם מתחייב‪,‬‬ ‫גודל השמחה בעת הנישואין כפי זה יגדל דרגת השראת‬ ‫וראיתי מביאים שרבים מגדולי הפוסקים בזמננו מורים שלא לכתוב‬ ‫בכתובה אלא התחייבות של מאתיים זוז וגם מאתים זקוקים לבני‬ ‫השכינה בבית זה‪ ,‬ולכן כל מי שלוקח חלק ומוסיף‬ ‫אשכנז‪ .‬ולא לכתוב "תוספת כתובה"‪ .‬והטעם דעיקר הסמיכה אינה על‬ ‫בשמחה זה הרי הוא מוסיף בהשראת השכינה וממילא‬ ‫הכתובה‪ ,‬וטוב שלא יתחייב עצמו במה שלא יודע פרט שהרה פעמים‬ ‫א"א לו לעמוד בהתחייבות‪ .‬עכ"פ לפ"ז י"ל דהתיגרא מתקיים בשאר‬ ‫בונה בזה א' מחורבות ירושלים דלפי הגדלת השראת‬ ‫התחייבויות או בכל שאר ההכנות לחתונה‪.‬‬ ‫מז‬ ‫התורה‬ ‫פרשת כי תבוא‬ ‫שירת‬ ‫שיהי' טוב לזה אמר מה שאמרתי רע הוא שיהיה שלא‬ ‫אחר במקומו‪ ,‬ואם ינצח במלחמה זו‪ ,‬אז ערך השמחה‬ ‫יוכל להרפא‪ ,‬ואם לא תשובו יתפשט מכף רגלך ועד‬ ‫שלו יהי' כפלי כפלים וכבר ממילא יגרום להשראת‬ ‫קדקדך‪ .‬ומה שנקט דוקא בברכים ושוקיים כ' בכור שור‬ ‫השכינה יותר גדולה וא"כ יצא הפסדו בשכרו‪.‬‬ ‫כתב מה שנקט ברכים ושוקים כי דרך שחין להיות שם‪,‬‬ ‫כדכתיב "ולא יכלו החרטומים לעמוד לפני משה מפני ‪-‬‬ ‫וראיתי בשם האמרי אמת דשמחת שבע ברכות הוא‬ ‫השחין"‪ .‬וספר תולדות יצחק ביאר מש"כ לא תוכל‬ ‫המילתא דבדיחותא שלפני כל החיים‪ ,‬ולד' הר"ן בביאור‬ ‫להרפא לפי שאמרו חכמי הרפואה שהאבר המתנועע‬ ‫מילתא בדיחותא לפני הלימוד שזה להביא השראת‬ ‫תמיד קשה רפואתו‪ ,‬כנגע בריאה וכיוצא בה שהתרופה‬ ‫השכינה א"כ ה"נ אם רוצים שיהי' השראת השכינה בכל‬ ‫אינה נחה בו‪ ,‬ולפי שהברכיים והשוקיים מתנועעים‬ ‫החיים יש להמשיכו בתחלה ע"י שמחה‪.‬‬ ‫בהתמדה‪ ,‬אמר אשר לא תוכל להרפא‪ .‬ואלשיך כ' דמה‬ ‫ובשם משמואל בפרשה שלנו ג"כ עוסק לפרש ענין‬ ‫שהוכו על הברכים ושוקים הוא מדה כנגד מדה שהיו‬ ‫שמחת חתן וכלה וכ' ע"ז כמה טעמים [תר"ע] א‪ :‬ע"פ‬ ‫ישראל שונאים איש את רעהו והולכים רכיל‪ ,‬וע"כ יוכו‬ ‫מש"כ בס' העיקרים דשמחה נותנת קיום לדבר‪ ,‬והאדם‬ ‫על הברכים ועל השוקים שהיו הולכים בהם לרכילותם‪.‬‬ ‫ע"י הנשואין נעשה שיהי' קיום למינו לעד כמ"ש בשבע‬ ‫והנה בתרגום יונתן כתב הלשון "ימחינכון מימרא דיי‬ ‫ברכות והתקין לו ממנו בנין עדי עד‪ ,‬ע"כ באה המצוה‬ ‫בשיחנא בישא על רכוביא מטול דחמיטתון לפתגם‬ ‫לשמחם‪ ,‬למען יהי' קיום לעד‪ .‬ב‪ :‬עפימ"ש הרבי‬ ‫עבירתא ועל שקייא דרהטו לה ואין לא תתובון‬ ‫מלובלין זצלה"ה הפירוש משנכנס אדר מרבין בשמחה‪,‬‬ ‫לאורייתא לא תכלון לאיתסאה אלהן תילקון ביה מפרסת‬ ‫היינו שמרבים הסטרא דקדושה ע"י השמחה‪ ,‬ואב‬ ‫ריגליכון ועד מוקדא דרישיכון" ובפי' כתר יונתן כתב‬ ‫ממעטין בשמחה שממעטין הסט"א ע"י השמחה‪ .‬ולפי"ז‬ ‫"יככם מאמרו של יי בשחין רע על ברכים בשביל‬ ‫י"ל ג"כ בכל ענין ששייכת בו גם שמחה גשמית צריכין‬ ‫שכרעתם לדבר עבירה ועל שוקיים שרצו לה ואם לא‬ ‫שמחה‪ ,‬וע"י השמחה משפילין את כח הגשמי שלו‬ ‫תשובו לתורה לא תוכלו להרפא אלא תלקו בה מכף‬ ‫ששרשו בסט"א עד שתשאר רק המצוה לבדה מטוהרה‬ ‫רגליכם עד קדקד ראשיכם"‪ .‬וא"כ פי' מש"כ אלהן‬ ‫בלי תערובת וז ה גם ענין שמחת יו"ט דיו"ט יש בו‬ ‫תלקון ליה ר"ל שבמקום שיתרפאו עוד ילקו שיתפשט‬ ‫תפיסת יד אדם וא"כ יוכל להתערב בו ג"כ גשמיות ח"ו‪,‬‬ ‫בכל הגוף‪.‬‬ ‫משא"כ בשבת שאין בה תפיסת יד אדם דקביעא וקיימא‬ ‫וכל דינין ערקין ומתעברין מינה‪ ,‬לכן א"צ שמחה‪ .‬ולכך‬ ‫*לא יתרפא הנגע רק ע"י פריחה בכולו‬ ‫הביכורים ג"כ צריכים שמחה כמ"ש ושמחת בכל הטוב‪,‬‬ ‫משום דבהם יש שמחה שמאסף אל הבית‪ ,‬א"כ יוכל‬ ‫אולם במשך חכמה מצינו פי' נפלא ומחודש בביאור‬ ‫האדם ליפול ח"ו שתהי' השמחה גשמית‪ ,‬לכן צריכין‬ ‫דברי יונתן‪ ,‬וממילא גם בפסוק‪ ,‬וכתב "כי שני מיני‬ ‫שמחה להגביה שתהי' בלתי לה' לבדו‪ .‬ובישמח ישראל‬ ‫טהרה יש למצורע‪ ,‬אחד שנרפא הנגע‪ ,‬ואחד שנהפך‬ ‫ליקוטים כ' דע"י שמחת חתן מבטלין קליפת מחלת‬ ‫כולו לבן (ויקרא יג‪ ,‬יב)‪ .‬לכן אמר "אשר לא תוכל‬ ‫שממונה על תוף ומחול ושמחה של הוללות עי"ש‬ ‫להרפא" בלתי שיהא הנגע פשה "מכף רגלך ועד‬ ‫באריכות‪.‬‬ ‫קדקדך" ‪ -‬זה יהיה אופן הטהרה שלך" היינו שהתוכחה‬ ‫הוא שצורת טהרת הנגע לא יהי' בדרך רפואה‪ ,‬שזה דרך‬ ‫*התוכחה של התפשטות שחין הרע‬ ‫הקלה‪ ,‬רק ע"י דרך קשה וזה ע"י שיתפשט בכולו ובזה‬ ‫נאמר דין פריחה בכולו שטהור‪ .‬ולדבריו א"ש למה נכנס‬ ‫יככה ה' בשחין רע על הברכים ועל השקים אשר‬ ‫לא תוכל להרפא מכף רגלך ועד קדקדך‪[ :‬שם לה]‬ ‫הלשון לא תוכל להרפא לפני "מכף רגלך ועד קדקדך"‬ ‫דזה המשך למה שלא יוכל להרפא אא"כ דרך‬ ‫התחיל בברכים ושוקים וסיים מכף רגל עד הקדקד‪,‬‬ ‫התפשטות‪ ,‬וא"ש לשון שחין רע‪ ,‬שלא יתרפא רק בצורת‬ ‫ובאמצע כתוב אשר לא תוכל להרפא מה שלא כתב על‬ ‫התפשטות בכל הגוף‪.‬‬ ‫שאר התוכחה‪ .‬וכן הדגיש שחין רע ומשמע שיש שחין‬ ‫*ההבדל בין שחין של פ' נגעים ושחין רע של התוכחה‬ ‫שהוא טוב‪.‬‬ ‫אולם מה שיש להעיר בדבריו‪ ,‬דנראה כאילו שחין הוא‬ ‫ובפשוטו עיקר כוונת הפסוק שבתחלה יהי' השחין רק‬ ‫סוג נגע‪ ,‬ואם נעיין בפ' תזריע נראה דמה שהוזכר שם‬ ‫בברכים ושוקים‪ ,‬ואם לא ישובו יתפשט למטה ולמעלה‪,‬‬ ‫שחין‪ ,‬הוא לרקע שעליו נולד הנגע‪ ,‬וכמ"ש "ובשר כי‬ ‫עד שיהיה מכף רגל עד הקדקד‪ .‬וכ"כ הנצי"ב בהעמק‬ ‫יהיה בו בערו שחין ונרפא‪ :‬והיה במקום השחין שאת‬ ‫דבר‪ .‬ובאלשיך ביאר מש"כ שחין רע והרי אין שחין‬ ‫מח‬ ‫התורה‬ ‫פרשת כי תבוא‬ ‫שירת‬ ‫*נגעים איננו מחלה המדבקת‬ ‫לבנה או בהרת לבנה אדמדמת ונראה אל הכהן וגו'"‬ ‫ואם פשה תפשה בעור וטמא הכהן אתו נגע הוא ואם‬ ‫אולם בדברי רש"ר הירש בסוף פ' תזריע [ויקרא י"ג נ"ט]‬ ‫תחתיה תעמד הבהרת לא פשתה צרבת השחין הוא‬ ‫מבואר שאדרבה מפסוק זה גופא הוכיח שנגע צרעת‬ ‫וטהרו הכהן‪[ :‬ויקרא יג כב – כג] הרי שעיקר הנגע הוא מה‬ ‫תכונתו לגמרי אחרת משחין רגיל של חולי העור‪,‬‬ ‫שנולד על גבי שחין‪ ,‬אבל עצם שחין אינו הנגע‪ ,‬ויותר‬ ‫דהאריך שם שהלכות נגעים ‪ -‬יותר מכל שאר חלקי‬ ‫מכך הרי יש תנאי שדוקא אם השחין התחיל להתרפא‬ ‫התורה ‪ -‬שימשו מקור לדעות המשובשות על "אופיים‬ ‫ונולד עליו נגע יש לו דין נגע של שחין‪ ,‬אבל אם לא‬ ‫הסניטרי של חוקי תורת משה"‪ .‬ובאמת כן נראה ממבט‬ ‫מתרפא יש לו דין שחין המורד והנגע שנולד עליו לא‬ ‫השטחי של הלכות נגעים‪ ,‬דלכאורה מדובר במחלה‬ ‫יהי' טמא כמפורש במשנה נגעים פ"ו מ"ח דהשחין‬ ‫מדבקת שהנפגעים ממנה נשלחים לבידוד‪ ,‬כדי למנוע‬ ‫והמכוה המורדין אינן מטמאים נגעים‪ ,‬וצ"ל דס"ל‬ ‫הדבקה‪ ,‬ו כל עצמן לא באו אלא לשמור על בריאות העם‬ ‫למשך חכמה שגם הנגע שע"ג השחין נקרא שחין וכמו‬ ‫כביכול‪ ,‬והכהנים המשמשים במסגרת זו אינם אלא‬ ‫שמפורש כן במשנה שנקרא "השחין והמכוה"‪[ .‬נגעים‬ ‫חכמי רפואה‪ .‬ומה שדוקא נגד "מחלת הצרעת" ננקטו‬ ‫פ"ג מ"ד פ"ט מ"ב ומ"ב]‪.‬‬ ‫אמצעים משטרתיים נראה שהיהודים סבלו ביותר‬ ‫ממחלה איומה זו‪ ,‬וא"כ יש מקום ח"ו לאלו האומרים‬ ‫עוד העיר ידידי הרב אלעזר חיים ליברמן שליט"א דשחין‬ ‫שכאילו נתגרשו היהודים ממצרים בעטיה של צרעתם‪.‬‬ ‫של פרשת נגעים כלל אינו דומה לשחין של התוכחה‪,‬‬ ‫דשחין של פ' נגעים מפורש במשנה פ"ט מ"א "איזה‬ ‫לזה האריך רש"ר הירש להוכיח מכללי ופרטי הל' נגעים‬ ‫הוא השחין לקה בעץ או באבן או בגפת או במי טבריא‬ ‫דברים הסותרים להנחה הנ"ל‪ .‬והוכחתו הראשונה הוא‬ ‫כל שאינו מחמת האש זה הוא שחין איזו היא מכוה נכוה‬ ‫מזה שהצרעת העיקרית ‪ -‬השחין ‪ -‬איננה מטמאה‬ ‫בגחלת או ברמץ כל שהוא מחמת האש זו היא מכוה"‬ ‫כשלעצמה‪ .‬אותו "שחין רע"‪" ,‬שחין מצרים" "אשר לא ‪-‬‬ ‫ואילו שחין של התוכחה הוא כמו של מצרים שזה גרב‬ ‫תוכל להרפא" איננו מניח מקום לטומאה כלל‪ ,‬שהרי‬ ‫או חרס וכדומה‪ ,‬אולם שו"מ במשנה אחרונה שם שביאר‬ ‫נאמר בפרק שלנו‪ ,‬שאין נגע טמא יכול לבוא‪ ,‬אלא לאחר‬ ‫מש"כ במשנה "איזהו שחין" משום דבקרא כתיב שחין‬ ‫שנרפא השחין וחזר ונוצר בו עור בריא [ויקרא יג‪ ,‬יח] אם‬ ‫סתם ובמכוה כ' מכות אש וא"כ סד"א דשחין דוקא‬ ‫כיסתה הצרעת את כל הגוף "מראשו ועד ‪ -‬רגליו" [פסוק‬ ‫שנתחמם הבשר מעצמו כמו שחפת וקדחת‪ ,‬אבל כשבא‬ ‫יב‪ ,‬יג]‪ ,‬חזרה הטהרה‪ .‬נמצאת זו התורה היוצאת מפי‬ ‫החימום מחמת דבר אחר אין זה אלא כמו מכוה שבא‬ ‫ה"רופאים הסניטרים"‪ :‬אם פורצת המחלה בכוח רב‬ ‫מחמת אש‪ ,‬קמ"ל דמחמת ד"א נמי הוי שחין אם אינו‬ ‫ומכסה את כל הגוף‪ ,‬הרי זה סימן להחלמה גמורה‪ .‬והנה‬ ‫מחמת האש שאז הוי מכוה וה"ק איזו שחין שדינו כמו‬ ‫דווקא בשחין מצרים‪" ,‬אשר לא ‪ -‬תוכל להרפא" ‪ -‬הרי‬ ‫סתם שחין דהיינו שחפת וקדחת‪ .‬וכן איזהו מכוה שדינו‬ ‫שיא האימה מתואר במלים‪" :‬מכף רגלך ועד קדקדך"‪.‬‬ ‫כמו מכות אש ממש זה הבא מגחלת ומרמץ דתולדות‬ ‫עובדה פשוטה זו היתה צריכה לעורר תשומת לב‬ ‫אש הוי כאש‪ .‬וציין לתוי"ט לעיל ספ"ו שהביא שכן‬ ‫ולערער על התפיסה המקובלת‪ .‬עוד כתב כמה פעמים‬ ‫מפורש בתו"כ פ"ו ה"ו "אין לי אלא שחין שעלה מאליו‬ ‫בפ' תזריע [י‪ ,‬טו‪ ,‬טז‪ ,‬יז] ש"מחיה" ‪ -‬היראות בשר בריא ‪-‬‬ ‫לקה בעץ באבן בגפת בחמי טבריא וכל שאינו מחמת‬ ‫היא סימן טומאה‪ ,‬משנעלמה המחיה‪ ,‬והנגע בא במקומה‬ ‫האש מניין ת"ל שחין שחין ריבה וכו' ולכן העיר באמת‬ ‫‪ -‬חזרה הטהרה‪.‬‬ ‫על לשון המשנה כאן‪ ,‬ותי' שבמשנה לא כתוב רק מה‬ ‫עי"ש עוד הרבה הוכחות ומסיק דכ"ז מביא אותנו‬ ‫שנלמד מדרשא‪ ,‬ובשם רבו המהר"ל בגור ארי' פי' דה"ק‬ ‫למסקנה ברורה‪ :‬א"א כלל לומר‪ ,‬שפרשת נגעים דן‬ ‫כאן דאע"ג דלקה בעץ כו'‪ .‬ובא ע"י חימום אינו מכוה‪.‬‬ ‫בריפוי מחלות ובמניעתן‪ .‬ושהכהנים ממלאים תפקיד‬ ‫אבל הוא שחין וכ"ש שחין עצמו‪ .‬ובאמת עצם ביאור‬ ‫במסגרת "שירותי התברואה" והרי בכל הפרק הזה אין‬ ‫מלת שחין הוא לשון חמימות כמש"כ רש"י בפ' וארא‬ ‫הם נוקטים בשום אמצעים כדי לרפא את המחלות‬ ‫[שמות ט‪-‬ט] וברש"י חולין ח‪ .‬שחין בא ע"י חום‬ ‫שלפניהם‪ .‬אכן גילויי המחלה‪ ,‬המתוארים בפרק זה‪ ,‬דבר‬ ‫שמתחמם ע"י כח ההכאה‪ ,‬ובפ' תזריע [ויקרא יג יח] פי'‬ ‫אין להם עם מחלות העור המתוארות בכתבי מדע‬ ‫לשון חמום‪ ,‬שנתחמם הבשר בלקוי הבא לו מחמת מכה‪,‬‬ ‫הרפואה תחת סוג הצרעת‪ .‬הללו מתחילות בנפיחות‬ ‫שלא מחמת האור‪.‬‬ ‫דלקתית‪ ,‬ההורסת את העור ומכהה את צבעה; ואילו‬ ‫הנגעים שלנו אינם אלא כתמים לבנים בעור; ובפירוש‬ ‫אמרו בתורת ‪ -‬כהנים‪ ,‬שאין הם בולטים למעלה מן‬ ‫מט‬ ‫התורה‬ ‫פרשת כי תבוא‬ ‫שירת‬ ‫מ"ג] וכ"ז בנגע בעור הבשר אבל בנגע שנולד בשחין‬ ‫העור‪ .‬ר' עובדיה ספורנו הרופא בפירושו לתורה כבר‬ ‫שנרפא קצת אין דין מחיה‪.‬‬ ‫עמד על ההבדל שבין נגעים אלה ‪ -‬לבין המחלות‬ ‫האיומות המתוארות בשם צרעת בכתבי הרפואה‪ .‬ע"כ‬ ‫פריחה בכולו‪ :‬בענין נגעי בני אדם נתחדש בתורה [ויקרא‬ ‫דברי רש"ר הירש עי"ש עוד באריכות‪.‬‬ ‫י"ג יב‪-‬יג] שאם יש לאדם נגע טמא בין נגע מוחלט [ע"י א'‬ ‫מסימני טומאה] ובין נגע מוסגר [שהוא עדיין תוך ב' שבועות‬ ‫הרי לן שרש"ר הירש למד פסוק שלנו כפשוטו‬ ‫של הסגר] אם יתפשט הנגע אח"כ בכל גופו לא מבעיא‬ ‫שההתפשטות מכף רגל עד הקדקד מבטא שיא האימה‬ ‫דלא נחשב הפריחה פשיון לטמא אלא אדרבה הנגע‬ ‫של חוסר רפואה‪ ,‬וזה היפך דין פריחה בכולו המטהרת‪,‬‬ ‫נטהר ע"י הפריחה ואפי' נשארו שם סימני הטומאה‪,‬‬ ‫ועוד זאת ששחין כשלעצמה הרי איננה סימן טומאה‬ ‫[היינו בשער לבן ובפשיון אבל אם נשאר המחיה במקומו ל"ש‬ ‫כלל‪ ,‬ורק אחרי שכבר נרפא קצת השחין וע"ז הי' נגע זה‬ ‫פריחה בכולו שאז לא פרח הנגע בכל גופו] ודין זה נקרא‬ ‫סימן טומאה‪ ,‬אבל עצם התפשטות של שחין הוא רק‬ ‫"כולו הפך לבן" וכן "פריחה בכולו"‪ .‬וזה גזה"כ היפך‬ ‫התפשטות של מחלת העור ולא גורם לטומאה כלל‪.‬‬ ‫הסברא‪ ,‬וזה אמר הפייטן ביוצר לפ' פרה מטמא טהור‬ ‫ומטהור טמא בהרת ממועט מטמא פרחה בכולו עוד בל‬ ‫ולדברי רש"ר הירש יל"פ מש"כ "שחין רע" לאפוקי‬ ‫תטמא וכו' ובכן אין להבין סוד תורתך וכו'‪ .‬ואם אחרי‬ ‫השחין שכתוב בפ' תזריע שמתחיל להתרפא ועליו יש‬ ‫הפריחה בכולו ונטהר שוב חזר ונתגלה קצת בשר חי‬ ‫נגע‪ ,‬ואף שהנגע איננו עצם השחין או המכוה רק הנגע‬ ‫חזר ונטמא מפני שהבשר החי הוי כמו מחי' שבנגע עור‬ ‫שעליו מ"מ נקרא בלשון חז"ל "השחין והמכוה" [נגעים‬ ‫בשר ומטמא‪ .‬ודין זה דפריחה בכולו הוא אם הי' טמא‬ ‫פ"ג מ"ד] ובזה נטמא אבל זה נקרא שחיו טוב‪ ,‬שבזה יתכן‬ ‫לפני הפריחה שהי' בו נגע מוסגר או מוחלט אבל אם‬ ‫רפואה ולא רק שיתכן רפואה דאדרבה זה הי' השגחה‬ ‫כבר הי' טהור כגון שכבר הלכו סימני הטומאה אין‬ ‫פרטית נפלאה במה שנולד לו נגע על השחין ויכול ללכת‬ ‫הפריחה מטהרתו ואדרבה צריך הכהן לטמאו עכשיו‬ ‫אל הכהן שידריכו על מה עליו לשוב ואחרי הסגר יוכל‬ ‫משום פשיון‪[ .‬ע"פ משניות נגעים פ"ח ובפי' סייעתא דשמיא‬ ‫לקבל טהרה‪ ,‬אבל שחין של חולי המתפשט אין דרך‬ ‫שם]‬ ‫ללכת לכהן ע"ז וממילא לא תוכל להרפא‪ .‬וי"ל עוד במה‬ ‫שבנגעים כ' הלשון מראשו ועד רגלו וכאן כ' מכף רגלך‬ ‫וכעת אם נרצה לה בין עומק דינים אלו נעיין בדבריו‬ ‫עד קדקד במה שנקט נקודה מסויימת בראשו בא לרמז‬ ‫הנפלאים של רש"ר הירש בסו"פ תזריע שם‪ ,‬בתחלה‬ ‫שגם אם יהי' פריחה בכולו מ"מ יהי' חסר קצת‪ ,‬והרי גם‬ ‫ביאר ענין מחיה עפמש"כ שם "צרעת נושנת הוא וגו' לא‬ ‫אם חסר משהו בפריחה לא מטהרת‪[ .‬שם פ"ח מ"ה]‬ ‫יסגרנו כי טמא הוא"‪ .‬ופי' שמחיה מורה שכבר היה‬ ‫ניסיון של השפעה מוסרית ‪ -‬מעין הניסיון הנעשה בדרך‬ ‫*דין מחית בשר חי ופריחה בכולו והלימוד מזה‬ ‫כלל ע"י הסגר‪ ,‬אלא שאותו ניסיון לא עלה יפה‪ ,‬ולכן יש‬ ‫וכדי להבין מה שבאמת מונח בהאי דינא מחודשת‬ ‫להחליטו לטומאה‪ .‬וזה משמעות מה שמחיה מבוצר‬ ‫שדוקא מחית בשר בריא שנולד בתוך הנגע גורם‬ ‫"מבוצר" בתוך הנגע‪ ,‬שבשעה שנוצר הנגע‪ ,‬כבר נלחמו‬ ‫לטומאה‪ ,‬וכן הא דפריחה בכולו מטהרת נקדים כמה‬ ‫כוחות הטוב (מחיה) בכוחות המוות המוסרי (נגע) ‪-‬‬ ‫פרטי הלכות‪.‬‬ ‫בלא הצלחה של ממש‪ ,‬או לאחר שנוצר הנגע התעוררו‬ ‫כוחות הטוב וניסו לשוא להתגבר על המושחת‪ .‬הטוב‪,‬‬ ‫מחית בשר חי בנגע עור בשר‪ :‬נגע בעור בשר כשיעור‬ ‫הטהור "כלוא" בלא השפעה ‪ -‬בעיצומה של ההשחתה‪.‬‬ ‫גריס שמראה שלו בא' מארבע מראות נגעים ובתוך הנגע‬ ‫כנגד זה מחיה איננה סימן טומאה בשחין ובמכוה‪ ,‬שכן‬ ‫יש בשר בריא שהעור שם אינו מנוגע ושיעור המחי' הוא‬ ‫המחיה איננה מגיבה כאן על הנגע ‪ -‬אלא על השחין‬ ‫לכה"פ כשיעור עדשה מרובעת שהוא ב' שערות על ב'‬ ‫והמכוה ההולכים ומתרפאים‪.‬‬ ‫שערות‪ .‬וצריך שיהא המחיה "מבוצרת" ר"ל שתהא‬ ‫הנגע מקיף את המחיה לפחות כשיעור ב' שערות מכל‬ ‫אח"כ הוא מסביר דין פריחה בכולו‪ ,‬ושזה מטהר רק אם‬ ‫הצדדים וכאילו המחיה הוא כמבצר באמצע העיר‪ .‬וגם‬ ‫פשט מתוך טומאה אבל בפשט מתוך טהרה נטמא וביאר‬ ‫צריך שיהי' מכונסת במקום אחד אבל אם היתה מפוזרת‬ ‫דהנה הסגר והחלט מר חיקים את האדם מן המקדש ומן‬ ‫חצי עדשה כאן וחצי עדשה כאן אע"פ שיש בין הכל‬ ‫החברה שמסביבו ותכליתם להביא לידי תשובה ותיקון‬ ‫כעדשה וכל חלק ממנה מבוצר תוך הנגע לא מצטרפות‪.‬‬ ‫המידות‪ .‬אולם אין תקוה שיביאו לידי כך‪ ,‬אא"כ הטוב‬ ‫[וזה חומר מחיה מסימן טומאה של שער לבן שיכולים להיות בכל‬ ‫המוסרי עודנו שמור בתודעתו הפנימית ויש בו כדי‬ ‫שטח הנגע גם בקצה‪ ,‬וגם אם שתיהם רחוקות זה מזה ‪ -‬נגעים פ"ד‬ ‫לעשות מלחמה עם הרע‪ ,‬ולכן אם אירעה לפתע הרעה‬ ‫נ‬ ‫התורה‬ ‫פרשת כי תבוא‬ ‫שירת‬ ‫וכ' ע"ז בהגהות יעב"ץ שם ד"מכאן נראה ברור דיש‬ ‫גמורה ("פרח בכולו") – כשהוא עוד טהור ועדיין לא‬ ‫עוון שאינו מפורש ומבואר בשום מקום‪ ,‬והוא חמור‬ ‫ניתק הקשר שלו עם המקדש והחברה‪ ,‬אז הוא מוסגר או‬ ‫מאד ושנוי בעיני המקום יותר מעבירות חמורות להעניש‬ ‫מוחלט ורעיון המקדש ומחנה ישראל ‪ -‬שניתק מהם‬ ‫הרבים בעבורו‪ ,‬בשביל שאין חוששין לו כלל כיון‬ ‫לפתע ‪ -‬ילוונו למקום בדידותו‪ ,‬כדי שיעמול על תיקון‬ ‫שהיותו מתנגד לשכל‪ ,‬והוא מצד מה דעלך סני לחברך‬ ‫מידותיו‪ ,‬אבל אם אירעה פריחה בכולו כשהוא כבר‬ ‫לא תעביד"‪ .‬ע"כ ד' היעב"ץ‪ .‬הרי דיש לך מעשה שאינו‬ ‫במצב בדידות של הסגר או החלט‪ ,‬א"כ משמעות הדבר‬ ‫נוגד הלכה ומ"מ הוא שחיתות גדולה ושנוי בעיני‬ ‫שימי הבדידות העבירו מליבו כל יסוד מוסרי‪ ,‬וא"כ‬ ‫המקום וע"ז באים קללות אשר לא כתובים בספר התורה‬ ‫הבדידות לא תביאנו לכלל תיקון המידות ולכן מתבטלת‬ ‫הזאת‪.‬‬ ‫הכרזת הטומאה‪ .‬והוא חוזר אל קשריו עם המקדש‬ ‫וקדשיו ועם חברת מחנה ישראל‪ .‬אבל אם שוב הבשר‬ ‫ועד"ז פי' הג"ר אשר ווייס שליט"א [במנחת אשר עה"ת]‬ ‫החי כבר חזר אל ליבו גם היסוד המוסרי‪ ,‬וממילא יוכל‬ ‫הא דכתוב לעיל [כ"ז כ"ו] ארור אשר לא יקים את דברי‬ ‫לשוב לבדידות ההחלט ויעמול על השלמת חינוכו‬ ‫התורה הזאת‪ ,‬דנתחבטו הראשונים מה הכוונה בזה‬ ‫המוסרי ע"כ חלק מדברי רש"ר הירש‪.‬‬ ‫עי"ש‪ ,‬והוא פי' דקאי על דברים אשר לא כתובים בהדיא‬ ‫אבל אפשר להבין מעצמינו דזהו רצון הקב"ה‪ ,‬וכענין‬ ‫הרי לן שכל הסדר של פרשת נגעים בא לתקן ולעודד את‬ ‫צער בעלי חיים לכמה דעות דלא מפורש בתורה‪ ,‬ומ"מ‬ ‫הכוחות הטובים והיסוד המוסרי שנמצאים בתוך האדם‬ ‫נראה מכמה מקומות דרצון ה' לא לצער בע"ח עי"ש‬ ‫המנסים להתמודד עם כוחות הרע‪ ,‬עד שיתרפא לגמרי‪,‬‬ ‫שהאריך טובא כדרכו בקודש מכמה דוגמאות‪.‬‬ ‫וא"כ י"ל שהתוכחה היא זה גופא שלא תזכה לפרשת‬ ‫נגעים שכל ענינו להעמיד את האדם באופן שיוכל‬ ‫עוד מביאים המפרשים בשם מדרש [יערות דבש ח"א דרוש‬ ‫להתרפאות‪ ,‬רק אדרבה יככה ה' בשחין רע שלא תוכל‬ ‫ד' הובא גם במשך חכמה כאן אולם לא ידוע באיזה מדרש ‪]38‬‬ ‫להתרפא‪ ,‬והשחין בעצמותו ישאר להיות שחין המורד‬ ‫דקאי על מיתת צדיקים‪ ,‬ויש בזה כמה ביאורים בספרי‬ ‫שלא מתחיל להתרפא וא"כ גם הנגע שעליו אין לו דין‬ ‫הדרוש‪ ,‬ויל"פ דא"א לדעת גודל המכה במיתת צדיקים‬ ‫טומאה וא"כ נשאר בחסרונו בלי אפשרות חיזוק ליסוד‬ ‫דלפעמים הצדיק הי' הצינור לכל מיני השפעות רוחניות‬ ‫המוסרי שבו‪.‬‬ ‫וגשמיות וזה יפסק בפטירתו ולעולם לא יהי' ניכר שהי'‬ ‫תלוי בו‪ ,‬ובפרט בצדיקים נסתרים‪ ,‬או צדיקים שהיו‬ ‫מכה אשר לא כתוב על עבירות שאינם כתובים‬ ‫חולים ומרותקים למטתם ולא יכלו לעשות כלום‪ ,‬דלא‬ ‫ניכר לעין שום הבדל בעולם אחרי פטירתם‪ ,‬אבל באמת‬ ‫גם כל חלי וכל מכה אשר לא כתוב בספר התורה‬ ‫אין לנו השגה עד כמה צדיקים כאלו מגינים על הדור‬ ‫הזאת וגו' [שם ס"א]‬ ‫ומביאים השפעות טובות לדור‪ ,‬וע"ז יש לנו לבכות‪39 .‬‬ ‫אמר הג"ר אליהו דיסקין שליט"א דיתכן דבא לרמז‬ ‫לעונש על מה שעושים נגד רצון ה' גם כשלא כתוב‬ ‫התוכחה בחזרה למצרים ע"י אניות דוקא‬ ‫מפורש בתורה‪ ,‬היינו שעושה הכל כפי ההלכה ומ"מ‬ ‫והשיבך ה' מצרים באניות בדרך וגו' [שם ס"ח]‬ ‫הוא השחתה גדולה ונוגד רצון ה'‪ .‬ודוגמא לכך מה‬ ‫שמסופר בגיטין נח‪" .‬מעשה באדם אחד שנתן עיניו‬ ‫וברש"י בספינות בשבי'‪ .‬והיינו שיעברו באני' דרך נחל‬ ‫באשת רבו ושוליא דנגרא הוי‪ ,‬פעם א' הוצרך רבו ללוות‬ ‫מצרים שמפסיק בין ארץ מצרים לא"י כמבואר בפ'‬ ‫א"ל שגר אשתך אצלי ואלונה‪ ,‬שיגר אשתו אצלו שהה‬ ‫עמה ג' ימים‪ .‬קדם ובא אצלו ואמר אשתי היכן היא‪ ,‬א"ל‬ ‫‪ 38‬ידידי הרב אלכסנדר כהן שליט"א העיר מדברי המדרש רבה איכה‬ ‫אני פטרתיה לאלתר שמעתי שהתינוקות התעללו בה‬ ‫פרשה א סימן לז [והובא בהעמק דבר בפסוק נט] "מצינו שסילוקן של‬ ‫בדרך‪ ,‬א"ל מה אעשה א"ל אם אתה שומע לעצתי‬ ‫צדיקים קשה לפני הקדוש ברוך הוא יותר ממאה תוכחות חסר שתים‬ ‫שבמשנה תורה‪ ,‬ומחורבן בית המקדש‪ ,‬בתוכחות כתיב (דברים כ"ח)‬ ‫תגרשנה‪ ,‬א"ל והלא הכתובה מרובה א"ל אני אלוה לך‬ ‫והפלא ה' את מכותך‪ ,‬ובחורבן בית המקדש כתיב ותרד פלאים‪ ,‬אבל‬ ‫הכסף‪ .‬גרשה‪ ,‬הלך הוא ונשאה והגיע זמן הפרעון ולא‬ ‫בסילוקן של צדיקים כתיב (ישעיה כ"ט) לכן כה אמר ה' הנני יוסיף‬ ‫להפליא את העם הזה הפלא ופלא‪ ,‬וכל כך למה (שם ישעיהו כ"ט)‬ ‫הי' יכול לשלם‪ ,‬א"ל בא ותשמש אותי בשביל חובך‪.‬‬ ‫ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבוניו תסתתר" מבואר דמיתת צדיקים איננה‬ ‫והיו הם יושבים ואוכלים והוא הי' עומד ומשקה עליהן‬ ‫מצ"ח קללות וא"ש דזה מכה אשר לא כתוב כאן‪.‬‬ ‫‪ 39‬נאמר ביום ד' כי תבוא תשפ"ד‪ ,‬בהספד על א' מותיקי בית מדרשו של‬ ‫והיו דמעות נושרות מעיניו ונופלות בכוסיהן ועל אותה‬ ‫אאמו"ר שליט"א עובד ה' מנעוריו ות"ח מופלג הג"ר ר' אליעזר ב"ר‬ ‫שעה נתחתם גז"ד‪.‬‬ ‫פסח יוז'ף זצ"ל שבשנים האחרונות סבל יסורים רבים והי' מרותק‬ ‫למטתו בבית חולים ולא הי' יכול לעשות כלום והעמיד דורות ישרים‬ ‫ומבורכים ת"ח מופלגים ועובדי ה'‪ .‬יהי זכרו ברוך‪.‬‬ ‫נא‬ ‫התורה‬ ‫פרשת כי תבוא‬ ‫שירת‬ ‫ים סוף לכו"ע יש בו דין הגומל‪ ,‬אבל אם יעברו דרך נחל‬ ‫מסעי‪[ .‬חזקוני] אולם בתרגום יונתן מבואר שיגלה אותם‬ ‫מצרים תלוי במנהגים וכמש"כ בביאור הלכה ריש סי'‬ ‫למצרים דרך ים סוף‪ .‬ויל"ע מה איכפ"ל אם ישיבו‬ ‫רי"ט דלמנהג ספרד מברכין הגומל גם בכל נהר‬ ‫למצרים באני' או ברגל או בכל צורה אחרת וכי איזה‬ ‫שמהלכים בה באניות גדולות דס"ל שם בס"ז דכל‬ ‫תוספת תוכחה יש בזה‪ .‬וגם הרי אין צורך כלל לחזור‬ ‫הדרכים בחזקת סכנה‪ ,‬ולא בעי' דוקא ים גדול‪ ,‬או מקום‬ ‫דרך הים או הנהר דהרי אפשר ללכת ביבשה‪ ,‬ולתרגום‬ ‫סכנה מיוחדת‪ ,‬וא"כ התוכחה שבאניות כיון ששם יש‬ ‫יונתן א"ש דהתוכחה הוא דהרי מתחלה עברו דרך ים‬ ‫מצב של פחד כיון שנמצאים במים וזה תוספת תוכחה‪,‬‬ ‫סוף ביבשה ועכשיו יצטרכו אני'‪ ,‬אבל אי הכוונה לנחל‬ ‫אלא דלמנהג ספרד גם בכל דרך מעיר לעיר מברכין‬ ‫מצרים מה איכפ"ל בזה‪.‬‬ ‫וא"כ גם אם לא היו הולכים באניות הי' נחשב כסכנה‪,‬‬ ‫[ולמנהג אשכנז יתכן דלולא ים סוף הי' אפשר לעבור שלא דרך‬ ‫ופי' בחזקוני ובדעת זקנים מבעלי התוס' דאם היו‬ ‫מדבר רק מעיר לעיר] אולם מצד הפחד יתכן דיש יותר פחד‬ ‫מוליכים אותן ברגל לא היו שובים כי אם האנשים‬ ‫באני' כיון דאם ישבר האני' יאבד חייו ברגע אבל ביבשה‬ ‫שיכולים ללכת ברגלם‪ ,‬ולכך הוליכם באניות שאז‬ ‫יש יותר סיכוי לברוח ולינצל‪[ .‬וכ"ז באניות של פעם‬ ‫מכניסים הכל זקן בחור נשים בתולות וטף שאין יכולין‬ ‫שעלולות להשבר אבל בזמנינו שמפליגים באניות קיטור ול"ש‬ ‫ללכת ברגליהם‪ .‬וכן הי' בשואה רח"ל שהצליחו להוביל‬ ‫כלל היזיקא גם למנהג ספרד אין לברך בנהר או בכנרת‪ ,‬ויש‬ ‫מליוני יהודים לאושוויץ אנשים נשים וטף ע"י הרכבות‪.‬‬ ‫להוסיף דגם בהפלגה בים סמוך לחוף דרך טיו ל אין לברך אא"כ‬ ‫ולפ"ז אין הנקודה דוקא אני' דרך הנהר דה"ה אם היו‬ ‫נכנס לעומק הים במהלך של שעה וחומש‪ ,‬ולמנהג אשכנז גם‬ ‫חוזרים בעגלות דרך היבשה‪.‬‬ ‫בעומק הים לא יברך אא"כ הפליג בעומק של כמה ימים או‬ ‫שנקלעו לסערה במשך הנסיעה עי' בכ"ז בפסקי תשובות סי' רי"ט]‬ ‫ויתכן להוסיף דמונח בזה‪ ,‬דהרי הדרך ממצרים לא"י‬ ‫ויש כאן להעיר דמסתמא הי' המנהג ליסע כל יום דרך‬ ‫לקח לכלל ישראל הרבה זמן וכמה הרפתקאות עברו‬ ‫נחל מצרים מא"י למצרים וכן להיפוך‪ ,‬ובשו"ת מנחת‬ ‫עליהן עד שזכו להגיע לא"י ויש להוסיף במש"כ ולא‬ ‫יצחק ח"ד סי' י"א דן באריכות בעיירות העומדים בין‬ ‫נחם אלקים דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא‪ ,‬היינו שהי'‬ ‫הימים ומנהגו של עולם הוא ליסע בכל יום ממקום‬ ‫להקב"ה תוכנית להעב ירם במדבר כדי ששם יקבלו‬ ‫למקום דרך הים אי יברכו‪ ,‬ובאמצע דבריו דן לא לברך‬ ‫התורה ושיהיו שם מ' שנה כדי ללמוד כל הלימודים של‬ ‫כלל ע"פ דברי האבני נזר או"ח סי' ל"ט גבי נוסח ברכת‬ ‫המדבר כמו ירידת המן וכדו' ועלו ממדרגה למדרגה‬ ‫הגומל שמברכים הגומל לחייבים טובות ובתשו' מהר"ם‬ ‫במשך מ' שנה עד שזכו ליכנס לארץ וזהו ראשית‬ ‫מינץ סי' י"ד פי' כיון דנחלה מסתמא חטא‪ ,‬ולענין הולכי‬ ‫הפרשה והי' כי תבוא אל הארץ היינו שהשמחה הגדולה‬ ‫מדבריות ויורדי הים קשה שהרי מעצמם נכנסו לסכנה‪,‬‬ ‫הוא שזכינו להגיע אחרי דרך כה ארוכה ומסוכנת‪ ,‬וע"ז‬ ‫ותי' דזה עצמו חטא שסיכן עצמו‪ ,‬ואם מחמת הכרח זה‬ ‫ג ם מרחיב להלן "ואולך אתכם מ' שנה במדבר לא בלו‬ ‫גופא שהקב"ה סיבב לו ההכרח זה סימן שחטא‪ ,‬ולפ"ז‬ ‫שלמותיכם מעליכם ונעלך לא בלתה מעל רגליך"‪ ,‬שזה‬ ‫בהולכי דרכים שמנהגו של עולם הוא ל"ש כלל נוסח‬ ‫הי' חסד ונס מיוחד שאף שהי' הדרך כ"כ ארוך ומסוכן‬ ‫חייבים דלא מחמת חטא הוצרך לנסוע‪ ,‬וי"ל דכאן‬ ‫וע"פ דרך הטבע לא הי' שייך לשרוד מ"מ הצליחו‬ ‫כשחזרו למצרים באניות‪ ,‬כיון דמפורש בתוכחה שזה‬ ‫במשך כל הדרך והי' להם מספיק מזון ולבוש ונעליים‪,‬‬ ‫נגרם מחמת חטאם‪ ,‬שפיר שייך הנוסח לחייבים גם אם‬ ‫ולזה בא התוכחה שאם לא מכירים חסדי ה' אז השיבך‬ ‫הי' המנהג ליסע דרך שם‪.‬‬ ‫ה' מצרים במהירות גדול בלי שהיית זמן והדרך הכי קצר‬ ‫הוא ע"י ספינה שעובר דרך נחל מצרים וגם לוקח הרבה‬ ‫ברכת הגומל כשחזרו למצרים באניות‬ ‫בני אדם בבת אחת‪ .‬והוסיף ידידי הרב אלעזר חיים‬ ‫ליבערמן שליט"א דהלימוד בזה שמדרגות גדולות לוקח‬ ‫עוד יל"פ בדרך צחות במה שמונח בהשבה באניות‬ ‫הרבה זמן להשיג ולזה הוצרכו לעבור כל הדרך המסוכן‬ ‫ולמה זה נבחר לתוכחה אחרונה‪ ,‬דהנה הי' אפשר לחקור‬ ‫עם כל הנסים‪ ,‬אבל איבוד המתנות והמדרגות אינו לוקח‬ ‫כשחזרו למצרים באניות אי יברכו ברכת הגומל מצד‬ ‫זמן וכדאיתא אצל תורה [חגיגה טו‪ ].‬שקשים לקנותם ככלי‬ ‫יורדי הים‪ ,‬כיון דעדיין נמצאים במצב של בית האסורים‬ ‫זהב ונוחים לאבדם ככלי זכוכית‪.‬‬ ‫ע"י שהם בשבי'‪ ,‬וזה חקירה כללית בד' הצריכים‬ ‫להודות אם יצא מכלל סכנה אבל עדיין לא יצא מכלל‬ ‫תוס' סכנה בחוזרים למצרים באניות‬ ‫סכנה אחרת אי יכול לברך‪ ,‬ומסתבר שאם הסכנות ל"ש‬ ‫אחד לשני יכול‪ ,‬אבל אם סכנה אחד שייך לסכנה השני'‬ ‫עי"ל בענין אניות‪ ,‬דהנה יש סכנה מיוחדת ביורדי הים‬ ‫כגון ששבו אותו ויורדים דרך ימים ומדברות כדי למכרו‬ ‫דלכן מברכין ברכת הגומל ולתרגום יונתן שיעברו דרך‬ ‫נב‬ ‫התורה‬ ‫פרשת כי תבוא‬ ‫שירת‬ ‫טוב מהם שרחמיו עלינו‪ ,‬כי ישיבתינו בגלות היא‬ ‫לעבד אולי כ"ז שלא ניצל מעבדותו ל"ש להודות על‬ ‫בהבטחה שאמר לנו ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם‬ ‫סכנת הדרך‪ .‬והנה בנוסע לחו"ל לצורך נתוח‪ ,‬נחלקו‬ ‫לא מאסתים" וגו' ולפ"ז עצם היותם בגלות הוא ברכה‬ ‫הפוסקים דד' הגריש"א זצ"ל [אבני ישפה ח"ד ל"ג] שלא‬ ‫כדי שלא יתקיים בנו כל אלו התוכחות שנאמרו רק אם‬ ‫יברך עד אחר הניתוח כיון שכל נסיעתו הי' רק לצורך‬ ‫היינו נשארים בא"י‪ ,‬וא"כ ההשבה למצרים אינו כ"כ‬ ‫הניתוח‪ ,‬וכ"כ בשו"ת צי"א חי"ח סי' כ"ב והוסיף שם‬ ‫קללה‪.‬‬ ‫ע"פ העמק דבר פ' וישלח דגם אם עדיין לא הגיע הצרה‬ ‫השני' לא יברך‪ .‬אולם ד' הגרשז"א בהליכות שלמה‬ ‫ולפ"ז לענין מה שחקרנו לעיל לענין ברכת הגומל דהרי‬ ‫שמברך על הטיסה גם לפני הניתוח‪ ,‬ולכ' ה"נ עליהם‬ ‫עדיין נמצא בסכנת שבי'‪ ,‬בוודאי יש לברך הגומל‬ ‫לברך הגומל כשיורדים מן האניות במצרים‪.‬‬ ‫כשמגיעים לארץ האויב וגם שייך הנוסח הגומל לחייבים‬ ‫טובות‪ ,‬כיון שמצד העוונות שלנו הי' ראוי שיתקיים בנו‬ ‫ולפ"ז י"ל בדרך צחות דמה שכתוב ענין זה בסוף‬ ‫כל התוכחה ואז לא היינו נשארים בחיים‪ ,‬וכש"כ שהיינו‬ ‫התוכחה‪ ,‬דזה יהי' להם למבחן אם קיבלו מוסר ה'‬ ‫בסכנה לירד בים ואעפ"כ גמל לחייבים טובות והצילנו‬ ‫כהוגן‪ ,‬דהרי עיקר התוכחה הי' עבור שלא עבדו את ה'‬ ‫שנשארנו לחיות בגלות בלי להמכר לעבדים ושנוכל‬ ‫בשמחה מרוב כל‪ ,‬ומונח בזה שלא השלימו עבודת‬ ‫להמשיך לחיות חיי תורה ומצוות‪ ,‬גם אם אנו סובלים מן‬ ‫ביכורים דהוא ההכרת הטוב וההודאה על כל פרט ופרט‬ ‫הגוים לפעמים‪ .‬וזה כדברי החת"ס בדרשות עמוד שמ"ט‬ ‫מן החיים‪ ,‬והתיקון לזה הוא כשגם אם נמצא בתוך צרות‬ ‫שהבאנו בתחלת דברינו דזה חלק משמחת ר"ה שגם‬ ‫ודחקות גדולה מ"מ מתבונן בחסדים שעושה לו הקב"ה‪,‬‬ ‫בגלות ואחרי כל הירידות אנו זוכים לעבוד את ה' ולשוב‬ ‫ולפ"ז אם יברכו הגומל כשיורדים מאניות הגם שעדיין‬ ‫בתשובה‪.‬‬ ‫נמצאים במצב של סכנה משבי' ובית האסורים בזה הם‬ ‫מתחילים לתקן מה שלא עבדו בשמחה מרוב כל שהי'‬ ‫השייכות בין פ' כי תבוא וכניסה לבנין חדש‬ ‫להם הכל‪ ,‬וכיון שמכירים טובה על פרט אחד‪ ,‬אז לאט‬ ‫מה שדרשתי בעז"ה בביהכ"נ משובב נתיבות בש"ק פ' כי‬ ‫לאט יצאו מן התוכחה‪ ,‬וכן יעצו גדולי הדור למי שמוקף‬ ‫תבוא לפני כמה שנים‪ ,‬שאז עברנו מביהכ"נ הישן שהי'‬ ‫בצרות גדולות שיתחיל להתבונן עד מה שעדיין טוב לו‬ ‫בקרוואן לבנין חדש‪.‬‬ ‫ולהודות להקב"ה על זה ולאט לאט יראה עוד ועוד‬ ‫חסדי ה' ועי"ז יברכו הקב"ה ויצא מן הצרות שלו‪.‬‬ ‫יש כאן כמה ענינים המזדמנים יחד‪ ,‬הנה אנחנו עכשיו‬ ‫שתי שבתות לפני ר"ה וצריכים להכין עצמינו לזה‪ ,‬וא"כ‬ ‫המדה הטובה בהא שלא יקנו אותם לעבדים‬ ‫העיקר הוא הרגש יראה ופחד ותשובה‪ ,‬מאידך עיקר‬ ‫והתמכרתם שם לעבדים ושפחות ואין קונה‪:‬‬ ‫עסקינו בפ' השבוע הוא עניני ביכורים שהוא ענין שמחה‬ ‫[שם]‬ ‫כמבואר במשניות‪ ,‬ומעצרת עד החג מביא וקורא מ' דזה‬ ‫זמן שמחה‪ ,‬ואיך יש לשלב שתי ההרגשים יחד?‬ ‫פירש"י אתם מבקשים להיות נמכרים להם לעבדים‬ ‫ולשפחות ואין קונה כי יגזרו עליך הרג וכליון ולפ"ז זה‬ ‫עוד אנו עכשיו בעסק לעבור במשכן החדש בביהמ"ד‬ ‫קללה‪ .‬וקשה דא"כ הול"ל בפירוש שיהרגום שזה קללה‬ ‫הגדול‪ ,‬מאידך תפלה זו עדיין אנו מתפללים כאן‬ ‫יותר חמורה ואז ממילא פשיטא שלא יהי' קונה דאין מה‬ ‫בביהמ"ד הישן‪ ,‬ומראה הביהמ"ד הישן מעורר צער‬ ‫לקנות‪ ,‬ותי' באילת השחר דצ"ל דיש שתי קללות דיש‬ ‫ושמחה ביחד‪ ,‬דהרי ביהמ"ד זה התפללנו בו עשרות‬ ‫שיהרגו ויש ישארו בחיים ולא יקנו‪.‬‬ ‫שנים והשקענו בו כ"כ הרבה וכותלי ביהמ"ד זה ספגו‬ ‫כ"כ הרבה קדושה מכל התפלות והתורה שלנו‪ ,‬ובפרט‬ ‫אולם לדעת רבינו בחיי מש"כ אין קונה הוא מדה טובה‬ ‫הורגש קצת זעזוע למראה פירוק הארון הקודש בליל‬ ‫שלא נהי' עבדים לעבדים‪ ,‬ואע"פ שיהרגו בנו הריגות‬ ‫רביעי שנגדו התפללנו כל השנים האלה‪ ,‬ואת דלתיו‬ ‫ושמדות נישאר בני חורין לעבוד את ה' כי לא מאסתים‬ ‫פתחנו בכל עת רצון וממנו הוצאנו הספרי התורה‪ ,‬ואף‬ ‫ולא גאלתים לכלותם‪ ,‬נמצא דמצטרף לחלק ההודאה‬ ‫שידענו שהפירוק הי' כדי להביאו במקום יותר נאה מ"מ‬ ‫שהסברנו לענין אניות‪ ,‬וגם ע"ז יש להודות להקב"ה‪,‬‬ ‫יש קצת רגש של צער וכן בראותינו פינוי הספסלים‬ ‫וגם רמב"ן כתב לעיל דאף דמחז"ל משמע דהשבה‬ ‫והסטנדרים ויש לראות אם אפשר להוציא איזה לימוד‬ ‫למצרים הוא בגדר קללה‪ ,‬אולם "אחרי היותינו בגלות‬ ‫מזה‪.‬‬ ‫ובארץ אויבינו לא נתקללו מעשה ידינו ולא אלופינו ולא‬ ‫עשתרות צאננו ולא כרמינו וזיתינו‪ ,‬אבל אנחנו בארצות‬ ‫כשאר העמים יושבי הארץ ההיא או אפי' במצב יותר‬ ‫נג‬ ‫התורה‬ ‫פרשת כי תבוא‬ ‫שירת‬ ‫ויוה"כ‪ ,‬והעיקר ההכרה וההכנעה להקב"ה שהכל מגיע‬ ‫כאן הארכנו בענין איסור נתיצה ולא הבאנו כל המו"מ‬ ‫ממנו‪.‬‬ ‫שלא נוגע לכאן וכתבנו רק המסקנא‪.‬‬ ‫והנה התורה מלמד אותנו איך להגיע לביטול וזה ע"י‬ ‫עכ"פ ע"פ הלכה בוודאי היה מותר לפרק הארון הקודש‬ ‫מקרא ביכורים שדרכו אנו מפרטים הטובות שעשה עמנו‬ ‫כדי להעבירו‪ ,‬אלא דיש להתבונן מה אפשר לקחת מזה‬ ‫הקב"ה אבל חזינן דצורת הדברים הוא להתחיל מן‬ ‫ע"פ דרך העבודה‪.‬‬ ‫ההתחלה‪ ,‬ושפ"א ביאר דעי"ז מקשרין אל השורש ולכן‬ ‫גם בתפלה אנו חוזרים כל יום על יצי"מ וקרי"ס‪.‬‬ ‫הנה כ' במדרש עה"פ ואני אשתחווה ואכרעה נברכה‬ ‫לפני ה' עושינו צפה משה שיתבטלו הביכורים תיקן‬ ‫אבל בדרך עבודה למעשה י"ל דכדי להרגיש הכרת‬ ‫להם ג' תפלות וצ"ב‪ .‬וביאר השפ"א דיסוד קיום הבריאה‬ ‫הטוב לא מספיק סתם להודות אלא צריך לדמיין כאילו‬ ‫הוא בזה שהעולם מקושר תמיד אל שורש ההשפעה‬ ‫לא הי' לי דבר זה ואיך הי' נראה‪ ,‬ולכן מתחילין במה‬ ‫וזהו הראשית והעולם מתרחקת יותר ויותר מהשורש ע"י‬ ‫שהיינו אצל לבן בלי כלום ובמצרים שלא הי' לנו שום‬ ‫שאף אחד אינו מכיר שהכל בא מהקב"ה‪ ,‬וממילא ל"ש‬ ‫דבר וקושי העבדות והכל צריך לפרט לפרטים‪ .‬וכמ"ש‬ ‫קיום לבריאה‪ ,‬ולזה הקים הקב"ה כלל ישראל לו לעם‬ ‫השפ"א בענין התוכחה שמה שלא עשינו "מרוב כל"‬ ‫שהם יהיו עליונים ולמעלה על כל העמים‪ ,‬ועליהם מוטל‬ ‫נצטרך לעשות "מחוסר כל" שהקב"ה צריך לקחת‬ ‫התפקיד להחזיר את הבריאה אל הקב"ה ולקשרו‬ ‫המתנות מן האדם כ די שיכיר שהכל מהקב"ה לוקחים‬ ‫לשורש‪ ,‬ועי"ז יהי' קיום לבריאה והצורה הוא ע"י‬ ‫ממנו בנים ובנות‪ ,‬גם שור שהיה אמור לאכול ממנו‬ ‫שישראל מכירים בשלימות גמורה שאין להם שום דבר‬ ‫לוקחים ממנו תחת אשר לא עבד ה' בשמחה מרוב כל‪,‬‬ ‫אלא מהקב"ה ומכריזים זה בקול רם‪ ,‬ובזה הם מתבטלים‬ ‫והעצה שלא יצטרך ח"ו להגיע לתוכחה ע"י שיעשה‬ ‫לגמרי להקב"ה ומתקשרים לשורש הבריאה ששם הוא‬ ‫פעולות לדמיין כאילו אין לו זה‪.‬‬ ‫שורש הברכה‪ ,‬וממילא חלים עליהם כל הברכות ועל‬ ‫ידם מגיע השפע לכל הבריאה וזה הי' עבודת הביכורים‪.‬‬ ‫ודוגמא לזה מה שסיפר הגה"צ רבי אבגדור מילר זצ"ל‬ ‫על עצמו שטייל בגינה ושמע איך ששתי זקינות גויות‬ ‫והנה השפ"א מחדש דהא דכ' והשתחווית אינו בגדר‬ ‫מדברות וא' מהם מתאוננת איך שהאויר בניו יורק מאוד‬ ‫מצוה להשתחוות‪ ,‬רק שזה בגדר שכר ותוצאה שסגולת‬ ‫לא טוב והזדעזע וחשב בכעס איך מעיזה לדבר כן‬ ‫מצות ביכורים והקריאה השריש בתוך האדם הרגשת‬ ‫בשעה שחברותי' מונחים בבית הקברות ולא יכולים‬ ‫התבטלות עצומה עד שהגיע ממילא לדרגת השתחוואה‪,‬‬ ‫לנשום? אבל פחד שדיבורים אלו ישפיעו עליו לרעה‪,‬‬ ‫וקיום מצוה זו פעם בשנה הספיק לכל השנה ולא הי'‬ ‫לכן כשהגיע הביתה הכניס ראשו לקערה של מים עד‬ ‫צריך יותר‪ ,‬וע"י שראה משה שיהי' זמן שלא יהי' להם‬ ‫שכמעט לא הי' יכול לנשום והוציא ראשו והרגיש איך‬ ‫ביכורים תיקן ג' תפלות כל יום‪ ,‬שבכל זמן שמתחדש‬ ‫שהאויר כ"כ טוב ונעים‪.‬‬ ‫הזמן בקר ערב וצהרים ישריש האדם בקרבו הרגשת‬ ‫הכרת טובה והרגשת הביטול וכולי האי ואולי יגיע למה‬ ‫וכן מי שלא מרגיש הכרת טובה מספקת על פוקח עורים‬ ‫שזכה ע"י הביכורים‪.‬‬ ‫יעצום עיניו ויגשש כאשר ימשש העור באפילה ואז‬ ‫יפתח עיניו‪ ,‬וכן הלאה בכל שטחי החיים‪ ,‬ואז יגיע‬ ‫עוד מחדש השפ"א דהגם דאפשר להביא ביכורים מעצרת‬ ‫להתבטלות והכנעה וזה ההכנה הראוי' לר"ה וזה ההכנה‬ ‫עד החג מ"מ עיקר זמן ההבאה הי' לפני ר"ה [י"ל לפי‬ ‫להכנס לביהכ"נ החדש שאומרין במה טובו "ואני ברוב‬ ‫שרק אז היו כל הפירות מוכנים‪ ,‬ידידי הרב יעקב יוסף לרנר‬ ‫חסדיך וכו' אשתחווה" וכן בפתיחה לסליחות אומרים‬ ‫שליט"א] עוד חידש דבזמן המקדש הי' זה עיקר ההכנה‬ ‫נבואה למשכנותיו וגו' בואו נשתחווה ונכרעה הכל זה‬ ‫לר"ה‪ ,‬וההסבר עפ"י הנ"ל דיסוד עבודת ר"ה דבשביל‬ ‫צורת ביאה להיכל ה' וצורת ביאה לשנה חדשה וזה נרמז‬ ‫שיהי' התחדשות לקיום הבריאה מוכרחים להחזירו‬ ‫בשם פ' השבוע "כי תבוא" דקאי על כל צורה של ביאה‪.‬‬ ‫להקב"ה וזה רק ע"י הביטול וההכנעה להקב"ה‬ ‫ומכריזים שהקב"ה שליט בכל והכל מגיע ממנו ועי"ז‬ ‫ולזה כשמפרקים הביהכ"נ הישן או הארון הקודש ה"ז ע"מ לתקן‬ ‫התחדש הבריאה‪ ,‬והגיע השפע לכל העולם דתמיד‬ ‫דהיינו ע"י הפירוק במה שיש לנו הרי אנו יכולין לדמיין כאילו אין‬ ‫לנו את הדבר הזה‪ ,‬כאילו אין לנו כזה ביהכ"נ טוב כזה קהלה‬ ‫כשנותנין הראשית אז חלה הקדושה על המשוייר‬ ‫נחמדה‪ ,‬ועי"ז יבנה הביהכ"נ החדש ביסודות איתנים של הכרת‬ ‫ומראשית כל פרי האדמה מתייחס גם לכל הפירות של‬ ‫טובה לכל מי שטרח בהקמת הבית הזה ובפרט להקב"ה‪ ,‬ואז נוכל‬ ‫כל העולם‪ .‬וכשאין מקדש צריך לעשות עבודה זו בלב‬ ‫להתפלל להקב"ה על השנה החדשה השקיפה ממעון קדשך מן‬ ‫ע"י הרבה יגיעה ובעיקר ע"י תפלה ובתפלת ר"ה‬ ‫השמים וגו'‪.‬‬ ‫נד‬ ‫התורה‬ ‫פרשת כי תבוא‬ ‫שירת‬ ‫הוא מקבל כל יום עבור שהחריב ביהמ"ק‪ ,‬ואח"כ העלה‬ ‫בירור בענין מצבו של גוי לאחר מיתתו‪40‬‬ ‫גם בלעם באוב‪ ,‬הרי דרשעי הגוים יש להם קיום גם‬ ‫אחרי מאות שנים כדי לקבל עונשם‪.‬‬ ‫האם שייך שיהי' לגוי חלק לעוה"ב‬ ‫ומצד זה הי' מקום לומר דעד כמה שאין מגיע לנפש‬ ‫לעיל בפסוק את ה' האמרת היום הזכרנו ביאור מו"ז‬ ‫הגוי עונש‪ ,‬אז ברגע שמתים מתבטלים ממציאות והרי‬ ‫זצ"ל בד' הגמ' ברכות דחטיבה אחת‪ ,‬ושנפש יהודי‬ ‫הם כנפש הבהמה שיורדת למטה לארץ‪ ,‬וכלשון הפסוק‬ ‫לאחר מיתתו חוזר לשורשו ומתדבק ליוצרה משא"כ גוי‬ ‫[בירמי' נ' י"ב] שאומרים כשעוברים בית הקברות של גוים‬ ‫שנפשו יורדת למטה לארץ‪ ,‬והנה הגוים בעצמם יש להם‬ ‫"בושה אמכם מאד חפרה יולדתכם הנה אחרית גוים‬ ‫דמיונות שוא בכל מה שקשור להשארות הנפש‪ ,‬ורק‬ ‫מדבר ציה וערבה" [שו"ע רכ"ד סי"ב והושמט בגלל הצנזורה]‬ ‫לכלל ישראל ניתן תורת אמת לדעת עניני השארת הנפש‬ ‫ומשמע דקאי על אחר מיתתם שכולו כמדבר שממה‬ ‫אחר מיתה‪ ,‬א"כ יש לדון ע"פ אמיתות תורתינו האם יש‬ ‫שאין בו כלום‪[ ,‬אולם פשטות הפסוק קאי על הארצות של‬ ‫נפשות של גוים שאינם בכלל משנ"ת לעיל שנפש הגוי‬ ‫הגוים] אולם מאידך יש לדון אם עושים מעשים טובים‬ ‫יורדת בארץ ומתחבר לשורשה‪.‬‬ ‫האם נימא דלהם יש קיום רוחני ומקבלים שכר ע"ז‪ ,‬או‬ ‫דנימא שהקב"ה משלם שכרם בעוה"ז כיון שלאחר‬ ‫הנה לפני שנביא דברי חז"ל בזה‪ ,‬יש להקדים לשון‬ ‫מיתתם אין להם קיום‪.‬‬ ‫רבינו הח"ח בהקדמתו למשנ"ב אחרי שהאריך מה שאנו‬ ‫צריכין להודות להקב"ה ע"ז שחיי עולם נטע בתוכינו‪,‬‬ ‫והנה זה פשוט מסברא דגוי שהי' לו קיום רוחני לאח"מ‬ ‫דהיינו שהקב"ה נטע בנו נטיעה שעי"ז נוכל לחיות‬ ‫כדי לקבל עונשים אפשר להקל דינו ע"י זכותים וכן‬ ‫לעולם דכמו שהגוף צריך מזון גשמי ה"נ הנשמה צריך‬ ‫מבואר בספר חסידים סי' תש"ץ דגוי שעשה טובות‬ ‫מזון דק רוחני ובלי זה לא יתכן שתחי'‪ ,‬והתורה היא‬ ‫ליהודים יכולים לבקש מהקב"ה שיקל בדינו וכו' והיינו‬ ‫להנפש כמזון לגוף‪ ,‬ולכן ע"י התורה נחי' לעולם לזה כ'‬ ‫דבזכות מה שגרם שי שראל יכלו לעבוד את ה' יכולים‬ ‫"משא"כ בעובדי כוכבים לא יוכל לחיות הנפש רק בעודה‬ ‫אותם יהודים לבקש שהקב"ה יקל דינו‪ ,‬דהרי אין‬ ‫מחוברת לגוף וע"י מזון הגוף‪ ,‬משא"כ אח"כ שאין לה‬ ‫הקב"ה מקפח שכר כל ברי' אולם כ"ז לענין להקל על‬ ‫דבר שתחיי' תוכרח להיות כלה [אחר שתקבל יסורין על‬ ‫ענשם אבל עדיין לא ידענו מזה שיהי' לו חלק לעוה"ב‬ ‫עוונותי' שעל אותה העת נותנין לה חיות כדי שתוכל‬ ‫בעצם על מעשיו הטובים דאולי זה לא שייך כלל כיון‬ ‫לקבל העונש]" עכ"ל‪ .‬הרי מבואר מד' הח"ח דלגוי לא‬ ‫שאין לו נשמה קדושה‪.‬‬ ‫יתכן כלל קיום לאחר מיתה‪ ,‬ורק ניתן לו חיות כדי‬ ‫שיוכל לקבל יסורים‪ .‬וע"פ הנ"ל דאין להם נשמה חלק‬ ‫והנה מסברא י"ל כמו שאמר נו אצל הרשעים דפעמים‬ ‫אלוה ממעל א"ש דאין להם קיום נצחי‪ .‬ומ"ש שניתן לו‬ ‫לא יתכן לענשם בעוה"ז או שלא קיבלו ענשם ואז‬ ‫חיות לקבל יסורים הוא דבר פשוט מסברא‪ ,‬דאל"כ איך‬ ‫הקב"ה נותן להם חיות לקבל עונשם‪ ,‬ה"נ י"ל לאידך‬ ‫יקבלו הגוים הרשעים עונש בפרט הרשעים הגדולים‬ ‫גיסא שאם לא קיבלו שכרם על מעשיהם הטובים‬ ‫כמו הצורר הגרמני ימ"ש וחבריו‪ ,‬הרי בעולם הגשמי‬ ‫בעוה"ז יתן להם הקב"ה חיות רוחני כדי שיוכלו לקבל‬ ‫ל"ש כלל ליתן להם עונש ובהכרח שיהי' לאחר מיתתם‪,‬‬ ‫שכרם לאחר מיתתם‪ .‬וכן מצאתי בתפארת ישראל [פ"ג‬ ‫וכן מפורש בגיטין נו‪ :‬דאונקלוס בר אחתי' דטיטוס‬ ‫דאבות מי"ד בועז א' על המשנה חביב אדם שנברא בצלם דלד'‬ ‫התוי"ט ועוד קאי גם על גוים] דפשוט כן מסברא ממש"כ‬ ‫העלה אותו באוב ושאל אותו מי חשוב בההוא עלמא‪,‬‬ ‫צדיק ה' בכל דרכיו ואין ספק כי הוא נותן שכר על כל‬ ‫א"ל ישראל‪ ,‬ויעץ לו שלא יתגייר שהמצוות מרובות‬ ‫מעשה טוב‪ ,‬ללא הבדל מי עושה את המעשה ‪ 41‬ושכר זה‬ ‫מאד ולא תוכל לקיימם‪ ,‬אח"כ גם אמר לו איזה עונשים‬ ‫יכול בהחלט להיות גדול מכדי להנתן בעוה"ז וחייב‬ ‫להשמר לדרגות הגבוהות לעוה"ב‪ .‬וראה להלן שהבאנו‬ ‫‪ 40‬הנה בפ' כי תבוא שנת תשפ"ב מתה מלכת אנגלי' והי' עסק גדול‬ ‫עוד מדבריו‪.‬‬ ‫בעולם ובפרט באנגלי' סביב ההלווי' וכיון שעשתה הרבה דברים טובים‬ ‫גם ליהודים נכנסתי לעומק הסוגיא לברר מה מעמדו של גוי כשר לאחר‬ ‫וכ"ז נפק"מ לגוים שמסרו נפשם להציל יהודים בזמן‬ ‫מיתתו והאם יש איזה מצוה להשתתף בהלוויתה‪[ -‬ואגב זה הזכרנו עניני‬ ‫כבוד מלכות שנוגע גם לר"ה המתקרב ובא]‪ ,‬וזה המשך למשנ"ת בפנים‬ ‫המלחמה ומתו בלי שיהי' נראה שקיבלו ע"ז איזה שכר‬ ‫אודות חלקו של יהודי לאחר מיתתו וההבדל בין גוי לישראל בענין זה‪.‬‬ ‫ומוסר השכל גדול יש לקחת מכ"ז בהבדל שבין גוי לישראל‪ ,‬דאז כל‬ ‫העולם עסקו במלכת אנגלי' וכבר בשנה אחרי זה בשנת תשפ"ג‬ ‫כשבקושי עבר שנה כבר שכחו מזה רוב העולם לגמרי‪ ,‬משא"כ גדולי‬ ‫‪ 41‬עי' ילק"ש בראשית ט"ו ג' דא"ל ה' למשה כלום משוא פנים יש לפני‬ ‫ישראל אחרי שנים רבות דבריהם חיים וקיימים בכל יום ויום בפי כל‬ ‫בין ישראל בין גוי בין איש בין אשה בין עבד בין שפחה אם עשה מצוה‬ ‫ישראל‪ ,‬ולא רק גדולי ישראל אלא כל יהודי יר"ש שגידל דורות יראים‬ ‫שכרה בצדה‪.‬‬ ‫ושלמים הדורות ממשיכים לדבר עליו ומנסים לילך בדרכיו‪.‬‬ ‫נה‬ ‫התורה‬ ‫פרשת כי תבוא‬ ‫שירת‬ ‫הלכה כר"י דיש לחסידי אוה"ע חלק לעוה"ב‬ ‫מן השמים‪ ,‬וכן למלכה של אנגלי' שהיתה בעלת מעשים‬ ‫והנה יש לנו בזה גמ' מפורשת סנהדרין קה‪ .‬במה דאיתא‬ ‫טובים ‪ 42‬ואוהבת ישראל‪ ,‬ובזכותה ובזכות אבי' המלך‬ ‫שם דבלעם אין לו חלק לעוה"ב ומ' דבלעם הוא דלא‬ ‫גור'ג ‪ 43‬נתקבלו אבותינו ורבותינו בענגלאנד בימי‬ ‫אתי לעלמא דאתי הא אחריני אתי‪ ,‬ואמרי' דנחלקו בזה‬ ‫המלחמה בסבר פנים יפות ויכלו לבנות דור חדש ברוגע‬ ‫רבי אליעזר ור' יהושע‪[ ,‬והוא בתוספתא סנהדרין שם]‬ ‫ובשלוה‪ ,‬ולכן אכן זכתה לאריכות ימים ושנים תוך עושר‬ ‫דלר"א אין לשום גוי חלק לעוה"ב שנא' ישובו רשעים‬ ‫וכבוד מופלגת בזכות ברכת צדיק‪ 44 ,‬אבל מ"מ היתה לה‬ ‫לשאולה כל גוים שכיחי אלקים‪ ,‬רשעים אלו רשעי‬ ‫ג"כ הרבה עגמת נפש בחיים‪ ,‬וא"כ אולי עדיין לא‬ ‫ישראל‪ ,‬וכל גוים שכיחי אלקים אלו פושעי עו"כ‪ ,‬אבל‬ ‫קיבלה שכרה משלם‪ ,‬ועדיין מגיע לה שכר לעוה"ב‪.‬‬ ‫לר' יהושע דוקא לרשעי הגוים אין חלק לעוה"ב דמזה‬ ‫דכתיב כל גוים ולא כתיב ככל גוים מבואר שהפסוק‬ ‫מדבר בענין אחד‪ ,‬וה"ק ישובו רשעים לשאולה והם כל‬ ‫גוים שכיחי אלקים כגון בלעם ושכמותו‪ .‬ומצינו בגמ'‬ ‫‪ 42‬היתה מלכה טובה לכלל העם‪ ,‬והיתה מחזקת אותם בזמנים של צרה‬ ‫בכמה מקומות שגוים היו מזומנים לחיי עוה"ב‪ ,‬כגון הא‬ ‫כמו במלחמת עולם השני' שהיתה עדיין בת י"ד מסרה נאום לחזק את‬ ‫העם שעוד יבואו זמנים טובים‪ ,‬וכן בזמן הקורונה שכולם היו על סף‬ ‫דע"ז יח‪ .‬דהרומי שהי' ממונה לשרוף רבי חנינא בן‬ ‫הייאוש ולא ידעו מה יהי' הסוף מסרה נאום לחזק את כולם שעוד יבואו‬ ‫תרדיון והסיר את הספוגין כדי שישרף מהרה ונשבע לו‬ ‫זמנים טובים‪ ,‬גם היתה שולחת הרבה מכתבי ברכה וחיזוק כמו לכל מי‬ ‫שהגיע לגיל מאה או לכל מי שעשה דבר גדול עבור העם נתנה להם‬ ‫רבי חנינא שיזכה לחיי עוה"ב‪ ,‬אח"כ קפץ הרומאי לתוך‬ ‫תואר‪ ,‬גם היתה בעל דרך ארץ גדול ועם כח התאפקות שלא להגיד‬ ‫האש ויצאה בת קול ואמרה ר"ח בן תרדיון וקלצטונירי‬ ‫דעותי' והיתה מכבדת את כולם‪ ,‬היתה מופלגת בצניעות כמו שמתאים‬ ‫למלכה‪ ,‬ופעם תפרה בגדי' למטה לפני שהלכה בספינה כדי שלא‬ ‫מזומנין לחיי עוה"ב‪[ .‬וראה עוד להלן שהבאנו הסוגיא‬ ‫יגביהנו הרוח ושהיתה רוכבת על סוס ישבה על צדה שלא יהי' פיסוק‬ ‫דאנטונינוס וקטיעא בר שלום]‬ ‫רגלים וכמבואר בגמ' פסחים ג‪ :‬דכך הוא ד"א לאשה‪ .‬וכ"ז דוגמא‬ ‫לצורת מלכות אמיתי שענינו להשפיע טובות ולאחד את העם ולחזקם‬ ‫ולעודדם ואם זה מלכה להיות צנועה ומלובש בצורה של כבוד‪ ,‬ו[ע"ע‬ ‫וכן פסק הרמב"ם בפ"ח ממלכים הי"א דכל גוי המקבל‬ ‫לקמן באריכות שהדגשנו גם צורת כבוד המלכות שהי' שם] ועלינו‬ ‫עליו שבע מצוות בני נח ונזהר לעשותן הרי זה מחסידי‬ ‫להודות להקב"ה שהשאיר סמל של מלכות אמיתי בעולם כדי שנוכל‬ ‫ללמוד בזה מה ענינו של מלכות אמיתי‪ ,‬דהסבה שאין מלכות בעולם‬ ‫אומות העולם ויש לו חלק לעוה"ב‪ ,‬וכ"כ בפ"ג מהל'‬ ‫כיון שהמלכים של פעם היו אכזרים וניצלו את העם לצורך עצמם ולא‬ ‫תשובה ה"ה אחרי שכ' שכל י שראל יש להם חלק‬ ‫עשו תפקידם‪ ,‬ולכן בכח הדמוקרטיה התבטל אבל באמת עדיף שיהי'‬ ‫לעוה"ב אע"פ שחטאו שנא' ועמך כלם צדיקים לעולם‬ ‫מלכות טובה דבאמת עדיף שיהי' כח מלכות] וגם זה מהווה דוגמא‬ ‫בצניעות למה שאנו רוצים מבנות שלנו שהם באמת בנות מלכים‪ ,‬ובזה‬ ‫יירשו ארץ ארץ קאי על ארץ החיים והיא העולם הבא‪,‬‬ ‫לא יהי' חשש לא תחנם כמבואר בטור ושו"ע סו"ס קנ"א‪ .‬דכשמשבחים‬ ‫מסיק "וכן חסידי אומות העולם יש להם חלק לעוה"ב"‪.‬‬ ‫הקב"ה ע"ז אין חשש ועוד י"ל דהכא יש ענין לעולם ירוץ אדם לראות‬ ‫‪45‬‬ ‫בכבוד מלכים שמא יבחין ועד"ז אם נראה איך מתנהג מלך אמיתי נבחין‬ ‫וכ"כ בספי"א מהלכות עדות‪.‬‬ ‫עד כמה מלך המשיח יהי' הרב יותר טוב‪ .‬וע"ע בספר אהל יעקב בענין‬ ‫לא תחנם שמשם אפשר למצוא כמה התירים בזה‪.‬‬ ‫איזה סוג עוה"ב יש לגוי‬ ‫‪ 43‬זה יש לדעת שהגם שלא הי' להם כח מלכות כמו פעם להחליט על‬ ‫חוקי המדינה‪ ,‬מ"מ כל חק הי' צריך האישור והחתימה שלה‪ ,‬והגם שלא‬ ‫הי' לה כ"כ ברירה שלא להסכים למה שהחליטה הממשלה‪ ,‬מ"מ כיון‬ ‫אלא דלא נתפרש היטב מהותו של עוה"ב זה דפשטות‬ ‫שהעם העריכ ו אותה מאד אז דעתה הי' לה השפעה גדולה על כלל העם‪,‬‬ ‫מ' דומיא דישראל ולד' הרמב"ם [בפיה"מ בסנהדרין שם‬ ‫ובכן אילו היתה היא ואבי' שונאים יהודים הי' זה משפיע על העם‬ ‫ובפ"ח מהל' תשובה ובמאמר תחיית המתים] עוה"ב הכוונה‬ ‫וממילא הי' לזה השפעה לרעה על חוקי המדינה גם על כלל העם ולא‬ ‫היינו יכולים לשבת שם במנוחה‪ ,‬ואכן חסד עשה הקב"ה שלקח‬ ‫לעולם הנשמות שלאחר מיתתו של אדם שהרי נשמת‬ ‫המלכות מדודה אדווארד שהי' אוהד נאצי גדול ובשביל שרצה לשאת‬ ‫האדם היא נצחית וממשיכה להתקיים אחר מיתתו‬ ‫גרושה ושאסור ע"פ חוק למלך וויתר על המלכות עבור אחיו הצעיר‬ ‫שהי' אוהב יהודים‪ ,‬ובעקיפין גרמה להצלת אלפי בני ישראל כמסופר‬ ‫ומקבלת שם שכר ועונש‪ ,‬ולפ"ז גם לחסידי אומות‬ ‫בהערה הבאה‪.‬‬ ‫העולם יש קיום רוחני זה בעולם הנשמות לאחר מיתתם‪.‬‬ ‫‪ 44‬בשעת המלחמה באו משלחת רבנים לאבי' המלך שיפעל כדי שיוכלו‬ ‫להכניס עוד אלפי ילדים פליטי מלחמה לאנגלי' [מה שנקרא הקינדער‬ ‫אלא דיש להדגיש דאין הכוונה שנכנסים לגן עדן כמו כל‬ ‫טרנספורט ע"י ר' שלמה שנפלד זצ"ל ובתוכם הי' גאב"ד העדה"ח‬ ‫ישראל אלא שיש להם מקום מיוחד לזה‪ ,‬וכ"כ הרדב"ז‬ ‫הגרי"ט ווייס זצ"ל ועוד הרבה שיש להם כיום מאות נכדים יראים‬ ‫ושלמים] והסכים ע"מ שיברכו את בתו המלכה העתידי שהיתה חולה‬ ‫בה' מלכים שם כתב דראה מי שכתב דאין החלק הזה‬ ‫במחלת הנפילה שיהי' לה חיים קלים‪ ,‬והרה"ק ר' שלום משאץ זי"ע‬ ‫בגן עדן שאין ערל נכנס לשם וסימנך כל ערל לא יאכל‬ ‫בירך אותה לרפואה שלמה ואריכות ימים ושנים‪ ,‬ואכן נתרפאה לגמרי‬ ‫וזכתה לחיות עד צ"ו שנים מתוך בריאות הגוף וצלילות הדעת עד יומה‬ ‫בו‪ .‬וכן מבואר להדיא בזוהר חדש רות דף ע"ח ע"ד דכל‬ ‫האחרון ויומיים לפני מיתתה עוד קיבלה הראש ממשלה החדשה‪ .‬ופעם‬ ‫גוי שיעשה תשובה‪ ,‬ויתפרש מע"ז ומעבירה‪ ,‬יעול‬ ‫נשאלה על אריכות ימי' וענתה שזה בשביל שמתפללים עלי' בבתי‬ ‫כנסיות‪ .‬וע"ע לקמן פ' נצבים בהג"ה השלמה בענין זה‪[ .‬הגאב"ד הגרי"ט‬ ‫ווייס זצ"ל הי' תמיד מספר לפני ר"ה שכשעבר המלך גור'ג בגייטסהעד‬ ‫‪ 45‬וברמב"ן ורבינו בחיי עה"ת [במדבר כ"ג י'] עה"פ תמות נפשי מות‬ ‫קפץ אחד מן הילדים הפליטים למרכבתו לבקש על הוריו שנשארו‬ ‫ישרים דגוים אינם בני מקבלי עוה"ב ואולי סתמו כשי' ר"א או דקאי‬ ‫במקומם ואכן עזר להצילם ואחרים שלא עשו כן לא זכו‪ ,‬וכן בר"ה‬ ‫בסתם גוים שאינם חסידי אוה"ע‪.‬‬ ‫המלך הקב"ה עובר במרכבתו ויש לנצל ההזדמנות לבקש על עצמינו]‬ ‫נו‬ ‫התורה‬ ‫פרשת כי תבוא‬ ‫שירת‬ ‫הקב"ה בי' רוח קדישא ונפשא קדישא‪ ,‬וע"ד יש לו חלק‬ ‫של ילד יהודי שהולך לחדר ללמוד תורה‪ ,‬וזה באמת פסוק מפורש‬ ‫לעוה"ב ולא עם בני ישראל‪ ,‬אלא חלק בפני עצמו ועולם‬ ‫בישעי' מ"ט כ"ג "והיו מלכים אומניך [שיגדלו אותך] ושרותיהם‬ ‫בפני עצמו"‪ .‬ובס' מערכות האלקות בפי' החייט דף‬ ‫מיניקתיך אפים ארץ ישתחוו לך" וגו'‪.‬‬ ‫והעיר ידידי הרב יעקב יוסף לרנר שליט"א דבזה מובן למה השאיר‬ ‫קנ"א‪ .‬הביא דברי הזוה"ק וסיים "אבל חלילה שיהיו‬ ‫הקב"ה כח כבוד המלכות בעולם‪ -‬באנגלי‪ ,'-‬והלא אין להם כ"כ שליטה‬ ‫בג"ע כי כל ערל לא יאכל בו" ולשון רמח"ל [בדרך ה' ח"ב‬ ‫בלא"ה‪ ,‬והכל זה רק ענין של כבוד‪ ,‬ונר' כמו הצגה בעלמא‪ ,‬ויש רבים‬ ‫באנגלי' שרוצים לבטלה שנר' כמיותר‪ ,‬ומלבד שי"ל דהשאיר זה הקב"ה‬ ‫פ"ד אות ז'] שינתן להם מציאות בבחינה נוספת ונספחת‬ ‫כדי שנקבל מושג בכבוד מלכות וכן על דרך לעולם ירוץ אדם וכו' שמא‬ ‫על ישראל עצמם ויהיו נטפלים להם כלבוש הנטפל‬ ‫יבחין בין מלכי גוים ומלך המשיח ראה לקמן‪ ,‬י"ל עוד דזה בשביל‬ ‫לקיים פסוק זה בנביא והיו מלכים אומניך צריך שיהי' דין "מלך"‪ .‬עוד‬ ‫לאדם ובבחינה זו יגיע להם מה שיגיע מן הטוב ואין‬ ‫הוסיף ידידי שליט"א במה שיש ענין החלפת החיילים אצל ארמון‬ ‫בחוקם שישיגו יותר מזה כלל‪ .‬והגרמ"מ שולזינגר זצ"ל‬ ‫בקינגהם שבאים מכל העולם לראותו ]‪] -changing of the gards-‬‬ ‫השאיר זה הקב"ה בעולם לסמל ענין החלפת המשמרות של המלאכים‬ ‫[בספרו משמר הלוי קידושין סי' ק"ח] דיבר עם מרן הקה"י‬ ‫בכל לילה שנבין שיש בזה כבוד המלכות ונבין למה זה שעת רחמים‬ ‫זי"ע בענין חלקם של חסידי אומות העולם‪ ,‬ואמר לו‬ ‫כיון שמתעסקים בכבודו של הקב"ה‪ ,‬וכן מה שאחרי מיתת המלכה‬ ‫נתקבל המלך החדש בטקס מרשים מאד עם תקיעות ותרועות וחיילים‬ ‫אחרי שהרהר בזה [כממתיק סוד אשר אינו יכול לשכוח את‬ ‫שעושים כל מיני תנועות בצורה של כבוד‪ ,‬והם מקפידים לעשות הכל‬ ‫רוממות ההרגשה הקדושה הנעימה לשמע דבריו הקדושים דלהלן]‬ ‫בצורה של פעם [לדוגמא מה שבכל עיר וכפר הי' הכרזה מיוחדת על‬ ‫דחלק עוה"ב של חסידי אוה"ע אי"ז כעוה"ז של יהודים‬ ‫המלכת המלך החדש כיון שפעם לא הי' תקשורת לדעת הכל מיד] זה‬ ‫לסמל ענין המלכת הקב"ה בר"ה שנדע ונבין איך ממליכים מלך‪ ,‬ולרמז‬ ‫דהנה היהודי נשמתו חצובה מתחת כסא כבודו‪ ,‬וזוכה‬ ‫ד' ר' סעדי' גאון בטעם הראשון והגר"א דענין שופר הוא לשמחת‬ ‫לעוה"ב לחזור למקור מחצבתו תחת כסא הכבוד‬ ‫המלכת הקב"ה‪ ,‬ובכלל עצם הצורה איך שמכבדים שם את המלכות‬ ‫שאין כמותה בכל העולם‪ ,‬וכל תנועה ודיבור אצל המלכה הי' צריך‬ ‫וליהנות מזיו שכינתו‪ ,‬משא"כ הגוי אין לו שום שייכות‬ ‫להיות עם חשבון ויש פרוטוקל שלם איך לעשות כל דבר סביב המלכה‪,‬‬ ‫לזה ואין נשמתם מתחת כסא הכבוד [עי' תוס' ע"ז ה‪ :‬ד"ה‬ ‫והחיילים גם חוץ לארמון עומדים בלי זיז כל שהוא שעות רבות בקור‬ ‫ובחום‪ ,‬וכשמתכנסים לכבוד המלכות לא יעלה על הדעת להוציא פלפון‬ ‫אין דנשמות של ישראל ושל גוי אינם מגוף אחד] וא"כ גם‬ ‫או להביט על שום דבר אחר‪ ,‬כל זה בא להזכיר איך אנו צריכים לעמוד‬ ‫במקבל עליו ז' מצוות בני נח ונקרא מחסידי אוה"ע ויש‬ ‫לפני ממ"ה‪ .‬וידידי הרב אליהו לוונשטיין שליט"א אמר לי שפעם הי'‬ ‫אצל הארמון ויש שם חיילים שצועדים הלוך ושוב עם חרבותיהם‬ ‫לו חלק לעוה"ב‪ ,‬אי"ז תחת כסא הכבוד בצל כנפי‬ ‫בידיהם עם תנועות מדויקות‪ ,‬ורצה לנסות מה יקרה אם יעמוד בדרכם‪,‬‬ ‫השכינה כי אין לגוי שייכות לזה רק שיש לו איזה תענוג‬ ‫בא אליו מישהו והזהירו שע"פ חוק כיון שהם עושים זה לכבוד המלכה‪,‬‬ ‫ועידון לעוה"ב אבל במקום אחר ובסוג אחר משל‬ ‫שום דבר לא יוכל לעמוד בדרכם ויוכלו גם להרוג מי שעומד בדרכם‬ ‫אפי' חולה או סומא או קטן מצד כבוד המלכות‪ .‬וסיפר שמרן הגרא"מ‬ ‫ישראל‪ .‬עכ"ד הקה"י זי"ע‪ .‬וכ"ז מוסבר היטב לפ"מ‬ ‫שך זצ"ל הי' חוקר ודורש אצל זקנו הרב יוסף לוונשטיין ע"ה מגדולי‬ ‫שהקדמנו מכמה מקורות דנשמתו של גוי מקורו מאילן‬ ‫עסקני לונדון שנפגש עם המלכה כמ"פ איך בדיוק ההתנהגות אצל‬ ‫המלכה כדי לדעת איך עומדים לפני מלך‪.‬‬ ‫הטמא והסט"א‪.‬‬ ‫ועצם זה שבסופו של דבר מתה המלכה אחרי אריכות ימים וכבר אחרי‬ ‫שנה אין מדברים עלי'‪ ,‬וגם זה שהי' לה עגמ"נ הרבה בחיי'‪ ,‬י"ל דבא‬ ‫לרש"י עוה"ב קאי על ימות המשיח‬ ‫לחדד לנו מה שנאמר בעז"ה עוד שבועיים בר"ה "מלך אביון בלה ורד‬ ‫שחת בשאול ובתחת בלאות ובלי נחת עד מתי ימלוך אבל מלך עליון"‬ ‫וגו' וזה רק אם יש לנו מישהו שהוא דוגמת מלך אמיתי ובעל חסד‬ ‫והנה ברש"י בסנהדרין קה‪ :‬שם מצינו דבר מחודש [העיר‬ ‫ורחמים עם עשירות מופלגת וכבוד וע"ז אומרים דאעפ"כ חייו הם‬ ‫בזה מו"ז זצ"ל במכתב שהובא בסוף הענין] שכ' בד"ה מתני'‬ ‫יגעים בלי נחת ובסוף הכל מסתיים ואעפ"כ מלכינו מלך עליון וגו' וזה‬ ‫דמש"כ עוה"ב הכוונה למה דאמרי' בסנהדרין שם צא‪:‬‬ ‫הי' אצל המלכה שהי' בצורת מלכות אמיתית ואעפ"כ לא הי' לה נחת‬ ‫הרבה ובסוף מתה‪[ .‬דראשי מדינות שמתחלפים כל כמה שנים אין‬ ‫סתירה מה יהי' לימות המשיח דמצד אחד כתוב בלע‬ ‫חידוש לומר שמתים בסוף דהרי מעיקרא שלטונם הי' רק לזמן אבל‬ ‫המות לנצח ומצד שני כתוב הנער בן מאה שנה ימות‪,‬‬ ‫מלכת אנגלי' לולא שמתה לא הי' סבה שיתבטל מלכותה ואכן רוב העם‬ ‫גם הזקנים משעת לידתם חיו עם המציאות של המלכה כאילו שזה‬ ‫ומשני שם דבן מאה שנה קאי על עו"כ ופריך עו"כ מאי‬ ‫מציאות שאינו יכול להתבטל]‬ ‫בעי התם ומשני דקאי אהנך דכתיב בהו ועמדו זרים ורעו‬ ‫וכ"ז רק אצל מלכות אנגלי' אבל ראשי שאר המדינות היום אינם מלכים‬ ‫ול"ש לברך עליהם שנתן מכבודו לבשר ודם וכדכ' בשו"ת תשובות‬ ‫צאנכם ובני נכר אכריכם וכורמיכם‪[ .‬ויתכן דס"ל לרש"י‬ ‫והנהגות ח"ב קל"ט כיון שמעמדם תלוי ועומד בהחלטת בית הנבחרים‬ ‫כשי' הראשונים [ רמב"ן בתורת האדם שער הגמול יד רמ"ה בריש‬ ‫ובכחם להדיח אותם בכל עת‪ ,‬ומלכות לזמן אינו דומה למלך‪ ,‬ולא דמי‬ ‫פרק חלק] דעוה"ב לא קאי על עולם הנשמות לאחר מיתה אלא זה‬ ‫למלכות אנגלי' שעל כל חוק חדש המלכה חותמת‪ ,‬ולא מתחלפת אלא‬ ‫המלכות בידה וביד צאצאיה וכבודה ככבוד מלכים ממש‪ ,‬ואף שאינה‬ ‫העולם אחר תחיית המתים] וי ש להוסיף גם הפסוקים ישעי'‬ ‫מתערבת בסדרי השלטון מ"מ צריך חתימתה על כל חוק וכבודה לא‬ ‫מ"ט כ"ג והיו מלכים אומניך וגו' דקאי על אלו המלכים‬ ‫פחת כל הדורות‪ .‬ודו"ז הג"ר בצלאל זצ"ל אכן פסק לברך עלי' דיש לה‬ ‫‪46‬‬ ‫איזה איי הים ששם הורגים אנשים ובשליטתה לצוות מי להרוג עי' בצל‬ ‫שהם חסידי אוה"ע והם יהיו המשמשים שלנו‪.‬‬ ‫הקודש עמ' ל"ח‪ .‬והג"ר יצחק זילברשטיין שליט"א אמר בשיעורו‬ ‫שהגריש"א זצ"ל פסק דיש לברך עלי' דמש"כ במשנ"ב סי' רכ"ד סקי"ב‬ ‫דבעי' כח הריגה הוא רק בשלטון שאינו מלך בזה בעי' תנאי שאין לו‬ ‫עול מלך לשנות דבריהם ודן והורג במשפט בל מלך בעצמו היר כבוד‬ ‫‪ 46‬הנה חלק מהערה זו כבר כתבתי בפ' בהעלתך אולם חזרתי על זה בזמן‬ ‫המלוכה זועקת ופשיטא שמברכים‪ .‬וע"ע לקמן בפ' נצבים מה שהוספנו‬ ‫מיתת המלכה בשנת תשפ"ב ובשביל כמה דברים שנתחדשו כאן‬ ‫בענין זה‪.‬‬ ‫פעם תיאר הג"ר ראובן אלבז שליט"א מה יהי' לימות המשיח שיעמדו‬ ‫ומנהג הרבה קהלות בענגלנד ובתוכם בית מדרשו של אאמו"ר שליט"א‬ ‫בתור כל ראשי ומלכי המדינות [טרמפ‪ ,‬ביידן‪ ,‬דזונסון‪ ,‬מלכת אנגלי'‬ ‫שאומרים בשבת אחרי יקום פורקן נוסח "הנותן תשועה למלכים" שזה‬ ‫ומשפחתה‪ ],‬ויתחננו שיותן להם הזכות להכין כריכה ולצחצח נעליים‬ ‫נז‬ ‫התורה‬ ‫פרשת כי תבוא‬ ‫שירת‬ ‫יהושע דיש לחסיד אומות העולם חלק לעוה"ב ולא‬ ‫ולפ"ז קאי על ימות המשיח וא"כ אין ראי' דיש לגוים‬ ‫איתפרש שם בבבלי אם אנטונינוס התגייר‪ .‬רק בסוף‬ ‫קיום רוחני לאחר מיתתם די"ל דקאי על גוים שיהיו‬ ‫הסוגיא כתוב דכשמת אנטונינוס אמר רבי נתפרדה‬ ‫בחיים כשיבוא המשיח שישארו בחיים כדי לשמש כלל‬ ‫החבילה ורש"י פי' נתפרדה הקשר של אהבה שהי'‬ ‫ישראל ויהי' להם אריכות ימים ושנים ובסוף ימותו‪ ,‬אבל‬ ‫בינינו אולם ראה לקמן בשם השל"ה‪.‬‬ ‫אלו שכבר מתו בגלות מהיכי תיתי יקומו לתחיי' הרי‬ ‫בשביל תחיית המתים בעי' אור התורה דוקא כמבואר‬ ‫גוי מהול לשם מצוה יכול להכנס לגן עדן‬ ‫סוף כתובות‪ ,‬וכן נקט בס' עבודת הקודש למהר"ם גבאי‬ ‫עוד שם בגמ' דקטיעא בר שלום הציל את ישראל‬ ‫חלק ב' פמ"א וא"כ עדיין לא יהי' לנו מקור שיש לגוי‬ ‫מגזירת הקיסר ע"י טענותיו‪ ,‬וכיון שהי' החוק שמי‬ ‫קיום רוחני לאח"מ כדי לקבל שכר‪ .‬שו"ר שבחי' רבינו‬ ‫שמנצח את המלך הורגים אותו‪ ,‬הוציאו אותו להריגה‬ ‫דוד בסנהדרין צא‪ :‬כתב דגם לגוים יהי' תחיית המתים‬ ‫ובדרך אמרה לו מטרוניתא אוי לה לספינה שהולכת בלי‬ ‫באותה זמן לשמש את ישראל בימות המשיח אכן לא‬ ‫לשלם את המכס‪ ,‬הלא אתה יוצא לההרג בגלל סיועך‬ ‫יזכו לעוה"ב שלאחר ימות המשיח דאז יזדכך הגוף ויהי'‬ ‫לישראל ולא תזכה ליטול חלק עמהם לעוה"ב כיון‬ ‫רוחני ולא יהי' צורך למרעה צאן וכרמים ושדות ושאר‬ ‫שאתה ערל‪ ,‬נפל קטיעה על ראש ערלתו וקטעה‪ ,‬אמר‬ ‫צרכים גשמיים‪ .‬וכן מבואר בתנא דבי אליהו רבה פ"כ‬ ‫שילמתי את המכס ועכשיו אוכל לעבור לעוה"ב ואכן‬ ‫דא"ל אליהו לזקן אחד דכשרים שבאומות ישמשו את‬ ‫זכה ליכנס לעוה"ב מיד‪ ,‬ויצתה בת קול ואמר קטיעה בר‬ ‫ישראל לימות המשיח‪ ,‬אבל לעוה"ב אחר התחיי' ל"ש‬ ‫שלום מזומן לחיי עוה"ב בכה רבי ואמר יש קונה עולמו‬ ‫דכתיב וכל ערל לא יאכל בו [וע"ע ספר העקרים ד' ל"א באר‬ ‫בשעה אחת‪ .‬וביאר מהרש"א הא דהוצרך לימול ע"פ מה‬ ‫שבע ר"פ חלק]‬ ‫דאמרי' בעירובין יט‪ .‬דאברהם אבינו שומר על פתח ג"ע‬ ‫והנה בע"ז י‪ :‬שאל אנטונינוס לרבי האם יבוא לעלמא‬ ‫ומי שמשך ערלתו אינו מניחו להכנס ולכן כדי שיוכל‬ ‫דאתי וא"ל רבי כן ומש"כ ולא יבוא שריד לבית עשו זה‬ ‫להכנס לג"ע צריך להיות מהול‪ .‬וצ"ב דמה מהני הסרת‬ ‫רק בעושה מעשה עשיו‪ .‬ומשמעות הגמ' כשי' רבי‬ ‫הערלה בלי להתגייר‪ ,‬וי"ג שנתגייר וק' דהרי בעי'‬ ‫טבילה אחרי מילה דוקא‪ ,‬ועוד דחסר לו פריעה‪ ,‬וא"כ‬ ‫דינו ככל גבעוני וערבי מהול דדינו כערל שנא' כל גוים‬ ‫כבר הי' בזמנם של הגרע"א וחת"ס [ובס' יוסף את אחיו לר' יוסף ב"ר‬ ‫חיים פאלאג'י מערכת בי"ת בשם אביו שמנהג זה שנהגו באיזמיר הוא‬ ‫ערלים וביש"ש יבמות ח' ג' תי' דכיון דקידש את ה'‬ ‫מזמן בית שני וסמך לעצם המנהג מיומא סט‪ .‬בדברי שמעון הצדיק‬ ‫עשה כל מה שיכלתו הי' לו חלק לעוה"ב כישראל‪ ,‬אכן‬ ‫לאלכסנדר מוקדון עי"ש באריכות ששלש מאות שנה הי' המנהג לאמרו‬ ‫לפני אשרי עד ששינו אותה לשעת הוצאת ס"ת אבל לא ברור מי תיקן‬ ‫בשו"ת משיב שלום [לרב יוסף שלום הלוי סו"ס קנ"ד] תי'‬ ‫הנוסח] ועתה אחרי שבעים שנה שאמרוהו בלשון נקיבה שינוהו ללשון‬ ‫ע"פ מש"כ הרמב"ם פ"ג ממילה ה"ז ופ"י ממלכים ה"י‬ ‫זכר והי' צריך לחפש סידורים ישנים לדעת איך הנוסח בל' זכר דיש‬ ‫דברים שמוסיפים כשזה מלך כמו "תחת רגלו" ובמלכה לא אומרים‬ ‫דגוי יכול לקבל על עצמו מצות מילה ומקבל שכר כמי‬ ‫"תחת רגלה" ואאמו"ר שליט"א בבית מדרשו לרגל שינוי הנוסח‪,‬‬ ‫שאינו מצווה ועושה וממילא יש לו שם מהול גם אם‬ ‫הקריא מדברי החת"ס מה שאמר לכבוד המלך דאז פראנס יאזעף‪[ .‬ראה‬ ‫דרשות חת"ס סוף ח"ה מהוצאה החדשה שליקטו כל הדרשות שאמר‬ ‫נשאר גוי‪.‬‬ ‫החת"ס לכבוד המלך שכולל יום הולדת והספד‪].‬‬ ‫עוד הוסיפו הפוסקים [עי' פסקי תשובות סי' רכ"ד אות ז'] דבלא"ה ל"ש‬ ‫וצ"ב הרי חסידי אומות העולם יש להם חלק לעוה"ב‬ ‫בזמנינו לברך ברכה זו על נשיאי המדינות כי לבושם וחזותם של‬ ‫נשיאים וראשי ממשלות הם כאזרחים רגילים ואינם בבגדי מלכות פאר‬ ‫בלא"ה וכמשנ"ת לעיל ולא כ' שם תנאי שיהי' נימול‪,‬‬ ‫וכבוד כמלכים ואין בסביבתם פמליא מכובדת ברוב פאר והדר כדרך‬ ‫והתי' הוא פשוט ע"פ מש"כ לעיל בשם רדב"ז דגם אם‬ ‫המלכים ומה שמקיפים אותם אנשי בטחון ומשטרה אי"ז בגדר פאר‬ ‫יש להם חלק לעוה"ב מ"מ אינם יכולים ליכנס לגן עדן‬ ‫והדר‪ ,‬אבל מלכת אנגלי' יש לה בגדי מלכות ופמליא מכובדת בצורה‬ ‫של מלכות ולזה יש מצוה לראות שמא יבחין בין מלכי גוים למלכי‬ ‫כיון דערלים הם וסימנך כל ערל לא יאכל בו‪ ,‬וא"כ אחרי‬ ‫ישראל ולמהרי"ל דיסקין קו"א אות כ"ה הוא מ"ע דאו' דזה מכבודו של‬ ‫שנימול לשם מצוה ויש לזה תורת מילה וכד' הרמב"ם‬ ‫מלך ישראל להבחין בכבוד מלכי גוים‪ .‬עכ"פ לפ"ז מש"כ והיו מלכים‬ ‫אמניך קאי על מלכת אנגלי' ובני משפחתה שהם יבואו להתדפק על בתי‬ ‫אכן יכולים ליכנס לג"ע עם ישראל‪ .‬אכן לנתב' בשם‬ ‫בני ויבקשו להיות שמרטף או מינקת‪.‬‬ ‫הקה"י דרק ישראל שנשמתם חצובה תחת מתחת כסא‬ ‫וראיתי להגרי"צ זילברשטיין שליט"א בהקדמתו לספר מלכים אמניך‬ ‫הל' אמירה לעכו"ם שחקר אם לע"ל כשיתקיים והיו מלכים אמניך‬ ‫הכבוד זוכים לזה א"כ לא יהני מילה בעלמא לזה‬ ‫ויעמדו בתור לשרת אותנו‪ ,‬האם נברך עליהם ברכת שנתן מכבודו דאולי‬ ‫ונצטרך לתרץ כהיש"ש‪ ,‬דכיון שמסר נפשו עבור כלל‬ ‫ראייתם לא תוגרם שום התפעלות ואולי לא יהי' נחשב כמלכים‪ ,‬אולם‬ ‫לכ' י"ל דמש"כ והיו מלכים אמניך אינו שפעם היו מלכים רק דהחידוש‬ ‫ישראל ועשה כל מה שביכולתו להיות כישראל הי' יוצא‬ ‫יהי' שעדיין יהיו במצב ובגינוני מלוכה‪ ,‬ועם פמליא מכובדת שלהם‪,‬‬ ‫מן הכלל שיוכל להיות בג"ע כמו יהודי‪.‬‬ ‫ואעפ"כ יבואו לדפוק על דלתי בני ישראל אם יש משהו שיכולים‬ ‫לעשות דזה יהי' עיקר הכבוד לכלל ישראל‪ ,‬ונתפעל כ"כ מעוצם טובת‬ ‫הקב"ה שבא מלך כ"כ מכובד ואעפ"כ בא לשרת אותנו וא"כ אולי אכתי‬ ‫נברך ברכה זו‪.‬‬ ‫נח‬ ‫התורה‬ ‫פרשת כי תבוא‬ ‫שירת‬ ‫לבד לא מספיק אלא צריך שיקבל אותן ויעשה אותן‬ ‫והנה בתוס' ע"ז י‪ :‬שם ד"ה ווי הק' הרי אנטונינוס זכה‬ ‫מפני שצווה בהן הקב"ה בתורה והודיענו ע"י משה‬ ‫לעוה"ב בלי מילה ותי' ע"פ הירושלמי שגם הוא נימול‬ ‫רבינו שבני נח נצטוו בהן אבל אם עשאן מפני הכרע‬ ‫שרבי א"ל שיכול להאכילו מלויתן אבל לא מפסח כיון‬ ‫הדעת אי"ז גר תושב ואינו מחסיד אוה"ע אלא‬ ‫שהוא ערל וכ' כל ערל לא יאכל בו‪ ,‬כיון דשמע כן הלך‬ ‫מחכמיהם וכן רמז בה' איסו"ב פי"ד ה"ז וכד' האו"ש‬ ‫ומל עצמו הדא אמרה איגייר אנטונינוס‪[ .‬ובזה פי' הגרש"ק‬ ‫שם דאחרי שהעמיד דיני גר תושב כתב דהרי הם מחסידי‬ ‫בספר עבודת עבודה בע"ז שם מש"כ נתפרדה החבילה דמבואר‬ ‫אומות העולם שיש להם חלק לעוה"ב‪ ,‬והרמב"ם הוא זה‬ ‫בשלה"ק דאין לומר בהזכרת נשמות תחת כנפי השכינה דנשמת‬ ‫ישראל הוא למעלה מכנפי השכינה רק נפש הגר הוא תחת כנפי‬ ‫שהמציא ההגדרה של "חסידי" אומות העולם‪ ,‬הרי דפי'‬ ‫השינה כמ"ש ברות אשר באת לחסות תחת כנפיו וא"כ חשב רבי‬ ‫דמ"ש בסנהדרין דיש לחסידי אוה"ע חלק לעוה"ב‬ ‫כיון שהי' נפשו קשורה לאנטונינוס יהי' נפש אנטונינוס מושכו‬ ‫הכוונה לגר תושב דוקא‪ ,‬ולא נתבאר מנ"ל לרמב"ם הא‬ ‫לתחת כנפי השכינה‪ ,‬לזה אמר רבי נתפרדה החבילה והותר הקשר‬ ‫וכ' הכס"מ דזה מסברת עצמו וסברא נכונה היא‪ ,‬וא"כ‬ ‫והועיל באמירה זו שמעה יהי' כ"א לפי שורשו] הנה כנראה‬ ‫כיון שלא נתבאר גדר אחר לחסיד אוה"ע א"כ כל שאיננו‬ ‫פשיטא לי' לירושלמי דכדי לאכול ק"פ לא סגי בקיים‬ ‫גר תושב אין לו חלק לעוה"ב‪ ,‬וא"כ גם אלו הגוים‬ ‫מילה לשם מצוה דבעי' שיהי' ישראל דוקא‪ ,‬אבל כדי‬ ‫שהצילו יהודים וכן המלכה שמתה כ"ז שלא קיבלה‬ ‫לאכול לויתן גם אם לא נתגייר והוא ערל יכול לאכול‬ ‫בפני ג' חברים להזהר בז' מצוות בני נח ואיננה עושה‬ ‫מלויתן‪ ,‬וזה חידוש גדול בפרט אם נימא דבגן עדן א"א‬ ‫בשביל שכ' בת ורה אין לה דין חסיד אוה"ע ובלא"ה לא‬ ‫ליכנס בהיותו ערל מ"מ לויתן יכול לקבל וכנראה‬ ‫יתכן כלל להיות גר תושב בזמנינו‪ ,‬דאין מקבלין גירי‬ ‫הכוונה לשלוח לו במקומו‪.‬‬ ‫תושב רק בזמן שהיובל נוהג כמבואר בערכין כט‪ .‬ופסק‬ ‫כן הרמב"ם בהל' איסו"ב שם‪[ 47 .‬וי"ל בדרך צחות דס"ל‬ ‫והנה ברמב"ם פי"ד מאיסו"ב ה"ד כתב דאומרים לגר הוי‬ ‫לרמב"ם דעל גר תושב כתוב "עמך ישב בקרבך" דלכן נקרא "גר‬ ‫יודע שעוה"ב אינו צפון אלא לצדיקים והם ישראל‪,‬‬ ‫תושב" ולכן יושב גם עמנו בעוה"ב אבל כל שאינו גר תושב וכ'‬ ‫והעיר בהג' מהר"ץ חיות יבמות מז‪ .‬דתנאי זה דישראל‬ ‫עליו לא תחנם שלא יהי' לו חניי' בינינו ה"נ אין לו חניי' אצלינו‬ ‫לא כ' בגמ' שם‪ ,‬ובפרט דהרמב"ם בעצמו כ' בהל'‬ ‫בעוה"ב‪ .‬אולם לדברינו לעיל גם גוי אינו יושב עם ישראל רק יש‬ ‫תשובה דלחסידי אומות העולם יש חלק לעוה"ב ולכ"כ‬ ‫לו חלק נפרד] ולפ"ז נמצא דגוי בזמנינו שיבוא לרב ויגיד‬ ‫דזה ט"ס‪ ,‬ולנת' לעיל ל"ק כלל דגוי בעלמא אינו יכול‬ ‫"אני רוצה להיות גוי טוב ולעשות הרבה מעשים טובים‬ ‫יכנס לגן עדן עם כלל ישראל כ"ז שלא נימול רק יש‬ ‫כדי לזכות לעוה"ב" אין לא אפשרות‪ ,‬כיון דאין מקבלין‬ ‫מקום אחר בשבילם שאין לו שום דמיון לג"ע‪ ,‬וכן‬ ‫גר תושב בזמה"ז‪.‬‬ ‫האריך הגרמ"מ שולזינגר זצ"ל בספר פניני רבינו‬ ‫אולם באגרות הרמב"ם באגרת לרבי חסדאי הלוי הספרדי‬ ‫הקהלות יעקב סי' י"ב ע"פ ד' הזוהר חדש ודברי הקה"י‬ ‫מבואר דנקרא חסיד מאוה"ע אם מאמין בבורא והוא‬ ‫שהבאנו לעיל בשמו‪.‬‬ ‫שלם בדעות נכונות ומתנהג במדות מתוקנות‪ ,‬ולא הזכיר‬ ‫העולה מכ"ז דכל גוי מחסידי אומות העולם יכולים‬ ‫כלל קיום ז' מצוות בני נח כתנאי לזה‪ ,‬ובתפארת ישראל‬ ‫לזכות לעוה"ב בעולם הנשמות לאחר מיתה‪ ,‬אבל מ"מ‬ ‫פ"ג דאבות מי"ד בבועז סק"א פשיטא לי' דהגם דלא‬ ‫ל"ש שיכנסו לגן עדן עם ישראל רק אם יהי' מהול לשם‬ ‫קיבלו בפני ג' חברים מ"מ מדלא עשו מעשה עשו‬ ‫מצוה‪ ,‬יש צד שיכולים ליכנס‪ ,‬ולפ"ז יש לדון באשה‬ ‫ומכירין בהקב"ה ובתורתו ועושים ג"ח עם יהודים‬ ‫מחסידי אומות העולם שאיננה בר מילה שתוכל להכנס‬ ‫בוודאי יש להם חלק לעוה"ב‪ ,‬ועוד הוסיף לחדש דכל‬ ‫לג"ע גם בלא נתגיירה כיון דאין לה חסרון ערלות‪.‬‬ ‫ולפ"ז אם באנו לדון אם גוי מאמין שעשה מעשים‬ ‫‪ 47‬אולם לענין התנאי שתעשה כן בשביל שכ' כן בתורה יתכן דכיון‬ ‫שהא מינה בתורתינו הקדושה והיתה מאמינה בהקב"ה ובשכר ועונש אף‬ ‫טובים ובפרט אם עשה טובות ליהודים וכש"כ במסרו‬ ‫שהאמינה גם באותו האיש ובתורתו‪ ,‬מ"מ לענין ז' מצוות בני נח הרי‬ ‫נפשם להציל מבני ישראל בצרתם האם יש להם חלק‬ ‫מודים שאכן כך צווה הקב"ה בתורה ע"י משה רק שחשבו שבזמן‬ ‫החורבן ניתן התורה גם לגוים ועשו בה איזה שינויים וא"כ עדיין נקרא‬ ‫לעוה"ב הנה התשובה דוודאי יש להם רק לא ביחד עם‬ ‫שעושה בשביל מש"כ בתורה אולם עדיין חסר הקבלה בפני ג' חברים‪,‬‬ ‫ישראל‪.‬‬ ‫ויתכן דרק אם לא היו זהירים עד עכשיו צריך קבלה אבל אם מעת‬ ‫הלידה התחנכו בצורה זו לא בעי קבלה אולם אי בני נח מצווין על‬ ‫השיתוף ונצרות דינו כשיתוף א"כ נחשבת כעובדת ע"ז וא"כ לא קיימה‬ ‫שי' הרמב"ם דבעי' דוקא גר תושב‬ ‫כלל ז' מצוות בני נח‪ ,‬אכן להלכה לא קי"ל כן הבאנו המ"מ לקמן‬ ‫בפנים‪ -.‬ונושא זה של גר תושב נוגע גם לענין לא תחנם דד' הרמב"ם‬ ‫אלא דלכ' רבינו הרמב"ם סגר עלינו את הדרך בכתבו‬ ‫פ"י מע"ז דגוי שאינו גר תושב יש איסור לא תחנם ואסור למכור להם‬ ‫בסוף פ"ח מהל' מלכים דחסידי אומות העולם הכוונה‬ ‫קרקע וראב"ד חולק דסגי בקיום ז' מצוות גרידא והאריך בזה החזו"א‬ ‫יו"ד סי' ס"ה לשלול היתר מכירה בשביעית‪.‬‬ ‫למי שקיבל עליו בפני ג' חברים ז' מצוות בני נח‪ ,‬וזה‬ ‫נט‬ ‫התורה‬ ‫פרשת כי תבוא‬ ‫שירת‬ ‫תנא אלקי ומה יודעים אנו על כח הנורא של הבטחה של‬ ‫גוי שתרם לכלל האנושות בוודאי יש לו חלק לעוה"ב‪,‬‬ ‫תנא עכ"פ א"א להקיש וללמד מזה על ענין אחר‪.‬‬ ‫והביא שם דוגמאות מכמה גוים שהטיבו ביותר לכל באי‬ ‫עולם כגון מי שהמציא החיסונים שעי"ז ניצלו רבבות‬ ‫ובספר שובי נפשי להג"ר הלל קופרמן שליט"א על‬ ‫בני אדם ממיתה‪ ,‬וגוטנבערג שהמציא את הדפוס דפשוט‬ ‫הרמב"ם עמ' צ"ה הביא ד ברי הגר"מ שטרנבוך‬ ‫[ואין לשער עוצם ריבוי התורה שנעשה ע"י כח הדפוס ‪ -‬הוספת‬ ‫שליט"א‪ ,‬וכתב דשמע ממרנן הגראי"ל שטיינמן‬ ‫מו"ר הגרמ"י רייזמן שליט"א] ומי שהערה נפשו למות‬ ‫והגרח"ק זצ"ל דגם גוי שסיכן עצמו והציל חיי יהודים‬ ‫להציל שריפת השסי"ן שרדפוהו הכומרים עד שמת‬ ‫אולם לא עשה כן מפני שצוה כן הקב"ה בתורה רק מפני‬ ‫בדחקו ובשבירת לבו בלי שיקבל שום שכר ע"ז הלא‬ ‫הכרע הדעת אינו בכלל חסידי אוה"ע שנא' עליהם שיש‬ ‫פשוט סברא שלא יקפח הקב"ה שכרם ויקבלו שכר‬ ‫להם חלק לעוה"ב ומ"מ בוודאי הקב"ה לא יקפח שכרו‬ ‫לעוה"ב‪ .‬ובספר הדרך לתשובה על רמב"ם למרן הגאון‬ ‫על כך‪ ,‬ואם עשה מצוה זו של הצלת נפשות מצד המצוה‬ ‫רבי משה שטרנבוך שליט"א בפ"ג הלכות תשובה ה"ה‬ ‫ומ"מ עבר על מצוות אחרות מז' מצוות בני נח דעת‬ ‫כתב דנראה פשוט שגם היום שאין גר תושב‪ ,‬אלו‬ ‫הגראי"ל שאין לו חלק לעוה"ב דצריך לקיים כל הז'‬ ‫שמאמינים בה' ומסרו נפשם להציל נפשות מישראל‪,‬‬ ‫מצוות באופן זה שכ' הרמב"ם ואמר בדרך צחות שאם‬ ‫נחשבים חסידי אוה"ע ויש להם חלק לעוה"ב עם כל‬ ‫נחפש בעוה"ב חסידי אוה"ע לא נמצא אפי' מנין‪ ,‬אבל‬ ‫חסידי אוה"ע‪.‬‬ ‫הגרח"ק אמר דעדיין הדבר צריך שיקול דיתכן דמצוה‬ ‫כה גדולה של הצלת נפשות מישראל תעמוד לו נגד‬ ‫האם יש מצוה להשתתף בהלויית חסיד מאוה"ע‬ ‫עבירות שעבר ולא הכריע‪.‬‬ ‫ובשו"ת תשובות והנהגות ח"א סי' תשכ"א נשאל אם יש‬ ‫גם על אלו שהם באמת חסידי אוה"ע תמה הגראי"ל‬ ‫מצוה להשתתף בלוי' של גוי שעשה טובות עם ישראל‬ ‫באילת השחר קידושין דף מ' דהרי לקבל שכר חיובי‬ ‫והשיב ע"פ המבואר בב"י יו"ד שס"ז בשם הכלבו‬ ‫בעי' מצות עשה וז' מצוות הם רק בגדר שלילה וא"כ‬ ‫דמצוה להשתתף בלוי' של גוי וביאר בב"י דמיירי מפני‬ ‫שייך רק שלא יענשו אבל איזה שכר שייך אם לא שהי'‬ ‫דרכי שלום או בחסידי אוה"ע דקי"ל בסנהדרין קה‪ .‬דיש‬ ‫להם נסיון והתגברו מחמת יראת ה' עי"ש‪ .‬והג"ר מנשה‬ ‫להם חלק לעוה"ב‪ ,‬וא"כ ה"נ כל גוי שעשה חסדים עם‬ ‫קליין זצ"ל בספרו משנה הלכות ח"ה סי' קמ"א ובעוד‬ ‫יהודים עד כמה שקיים ז' מצוות בני נח יש מצוה‬ ‫מקומות הפליג עוד יותר לומר להלכה ע"פ ד' הרמב"ם‬ ‫להשתתף בהלוי' [אבל וודאי לא מבטלין תורה] ואף‬ ‫דכל גוי שאינו מקיים ז' מצוות מצד מש"כ בתורה אפי'‬ ‫דברמב"ם מבואר דדוקא בקיבל כן בפני ג' חברים ודוקא‬ ‫שמקיימם בפועל והוא גוי טוב ה"ז יהרג‪ ,‬וא"כ כל הגוים‬ ‫בעשה כן מפני התורה‪ ,‬וא"כ לא נמצא גוי כזה בזמנינו‪,‬‬ ‫בזמנינו חייבים מיתה רק שאין לנו כח להרגם וכל מה‬ ‫אבל בדברי ב"י מבואר דלא קי"ל כן דהרי לרמב"ם ל"ש‬ ‫שמותר לעזור להם הוא רק מצד קי' השם‪.‬‬ ‫כן בזמנינו‪ .‬ולפ"ז יתכן דבמלכת אנגלי' שהנהיגה מלכות‬ ‫של חסד בכלליות וגם ליהודים‪ ,‬וגרמה בעקיפין להצלת‬ ‫עכ"פ העולה מכל הנ"ל דאם נדון על גוי בזמנינו דוגמת‬ ‫אלפי ילדי ישראל יהי' לה דין חסידי אוה"ע שיש להם‬ ‫המלכה שהאמינה בהקב"ה וקיימה ז' מצוות בני נח [הגם‬ ‫חלק לעוה"ב‪.‬‬ ‫שהאמינה בדת הנוצרית לא נקרא ע"ז‪ ,‬לפי פשטות ד' התוס'‬ ‫בכורות ב‪ :‬ד"ה שמא וסנהדרין סג‪ :‬ד"ה אסור דבני נח לא הוזהרו‬ ‫אולם הגרמ"מ שולזינגר זצ"ל במשמר הלוי קידושין סי'‬ ‫על שיתוף וכ"פ הרמ"א או"ח סי' קנ"ו ס"א להלכה ובש"ך יו"ד‬ ‫ק"ח הביא דברי הגאון שליט"א ממש"כ בספרו על‬ ‫קנ"א סק"ז בד' הרמ"א שם ובפתחי תשובה יו"ד קמ"ז סק"ב וכ"כ‬ ‫הרמב"ם הנ"ל‪[ ,‬לא מש"כ בתשוה"נ] וצווח ע"ז‬ ‫בביאור הגר"א או"ח סי' קנ"ו סק"ו שלא מצינו בשום מקום שבני‬ ‫ככרוכיא איך יכול לכתוב נגד הרמב"ם שמפו' בדבריו‬ ‫נח הוזהרו על השיתוף] ועשתה מעשים טובים בכלליות וגם‬ ‫דבעי' דוקא קבלת ז' מצוות בני בפני ג' ושיעשה כיון‬ ‫ליהודים וגרמה בעקיפין להצלת משפחות רבות‬ ‫שכתוב בתורה‪ ,‬וגם אם משבח גוים אלו עובר על לא‬ ‫מישראל‪ ,‬האם יש לה חלק לעוה"ב והאם היה מצוה‬ ‫תחנם‪[ .‬ולא ראה מש"כ בתשוה"נ להוכיח מדברי הב"י] אלא‬ ‫להשתתף בהלויתה‪ ,‬הנה לד' מרן הגר"מ שטרנבוך‬ ‫שהי' קשה לו מאותו הרומי שהציל ר' חנינא בן תרדיון‬ ‫שליט"א עפ"י דברי ב"י סי' שס"ז יש לה דין חסידי‬ ‫שזכה לחיי עוה"ב מיד בלי שיהי' גר תושב‪ ,‬והלך‬ ‫אוה"ע והיה מצוה להשתתף בהלויתה‪ ,‬אולם לד'‬ ‫לשאול את מרן הקה"י שענה לו דאולי זה לא הי' מדין‬ ‫הגראי"ל והגרמ"מ שולזינגר זצ"ל שהתנו שדוקא עם‬ ‫חסידי אוה"ע או אולי קיבל עליו דין גר תושב בפני ר'‬ ‫עושין כן מפני שצווה כן הקב"ה בתורה יתכן שלא‬ ‫חנינא ויחיד מומחה דינו כג' חברים‪ ,‬ואולי יש עוד‬ ‫עשתה מצד התורה שלנו‪ ,‬ובפרט אם בעי' דוקא בפני ג'‬ ‫חילוקים בזה‪ ,‬עי"ל דהיתה זאת הבטחה מיוחדת של‬ ‫חברים ובעי' דין גר תושב ממש‪ ,‬אין לנו דין חסידי‬ ‫ס‬ ‫התורה‬ ‫פרשת כי תבוא‬ ‫שירת‬ ‫המשכלת להשאר במציאותה הרוחני כבראשונה מאחר שהאדם‬ ‫אוה"ע בזמנינו‪[ .‬גם אותם הקהלות של גוים בארה"ב‬ ‫החטיא הכוונה אשר בעבורה נברא הארץ עכ"ל]‬ ‫שמקיימים בהידור ז' מצוות בני נח ע"פ תורה והיו מקבלים‬ ‫הוראות מהגרז"נ גולדברג זצ"ל אבל אם נתעקש דבעי' גדרי גר‬ ‫ועיין בנצח ישראל למהר"ל פי"א ד"ה ועל אלו ג' דברים‬ ‫תושב ל"מ] אולם ז"פ לכו"ע דגם אם יש לה חלק עוה"ב‬ ‫באריכות הפי' במשנה חביב אדם שנברא בצלם ובמש"א‬ ‫אי"ז דוגמת עוה"ב של יהודי שחוסה בצל כנפי השכינה‬ ‫חז"ל אתם קרואים אדם ע"ש היטב מכ"ז אין סתירה למה‬ ‫כיון שאין נפשה חקוקה מתחת כסא הכבוד‪ ,‬רק שיש לה‬ ‫שפי' הספורנו והוכיח מהתם דיש להם נשמה דכפי‬ ‫מקום מיוחד שמיועד לגוים טובים‪.‬‬ ‫המבואר שם הם בטלו הצלם אלקים שלהם ע"י נטייתם‬ ‫לחומריות וע"ע בד"ה וכבר הרחבנו הביאור‪.‬‬ ‫להשלמת הדברים ראה לקמן בפרשת נצבים‪.‬‬ ‫ויסוד הדברים דעל כלליות אוה"ע נאמרו כל הדברים‬ ‫ונחזור על הראשונות שביארנו דיבור אחרון של מו"ז‬ ‫והחילוקים שבין אומה הישראלית לשאר האומות עי' ע"ז‬ ‫זצ"ל לפני פטירתו‪ ,‬והבדלנו בין יהודי לגוי דרק יהודי‬ ‫ב‪ :‬ראה ויתר גוים וגו' עמד והפקיר ממונם בשביל שלא‬ ‫נעשה חטיבה אחת עם בוראה אבל גוי נעשה חטיבה‬ ‫שמרו אפי' ז' מצוות‪ ,‬ולכן נלקח מהם צלם אלקים‬ ‫אחת עם הארץ‪ ,‬ולדברינו עכשיו הדבר מתחלק דאה"נ‬ ‫כמבואר במהר"ל הנ"ל‪ ,‬ומ"מ על היחידים לא נאמר כזה‬ ‫אין אף גוי שיהי' חטיבה אחת עם הקב"ה כמו יהודי‪,‬‬ ‫ועליהם פסק הרמב"ם פ"ג מהל' תשובה דחסיד אוה"ע‬ ‫אבל מ"מ יש לך גוי שלא מתאחד עם הארץ רק שמקבל‬ ‫יש להם חלק לעוה"ב‪.‬‬ ‫איזה מקום מיוחד לשכרה‪.‬‬ ‫וראיתי שם דבר נפלא ברש"י הקדוש ד"ה א"ל ר"י דקאי‬ ‫ולהשלמת הדברים נעתיק מכתב של מו"ז זצ"ל בענין אם‬ ‫אריש פרקין ורעו זרים צאנכם ובני נכר אוכריכם לעוה"ב‬ ‫יש נשמה לעכו"ם שנדפס בספר ארחות ישרים לאאמו"ר‬ ‫ועי' תוספתא פי"ג דסנהדרין הנוסח במח' ר"א ור"'י הא‬ ‫שליט"א עמ' שס"א‪ .‬ועפ"י דברינו לעיל יובנו הדברים‬ ‫יש צדיקים בעכו"ם שיש להם חלק לעוה"ב‪ ,‬והרמב"ם‬ ‫היטב בעז"ה‪[ .‬כנראה קאי על דרשן שאמר בתו"ד שיש‬ ‫מבאר זה בלשן חסידי אוה"ע הרי דצריך להיות חסיד‪,‬‬ ‫נשמה לעכו"ם]‬ ‫ואף לעוה"ב לא יהיו אלא רועי צאן ישראל ואיכריהם כי‬ ‫אז לא יזכו רק החסידים שבהם‪[ .‬ובזה שאני האומה‬ ‫ב"ה ד' לס' בראשית תשל"ג‬ ‫הישראלית שכל ישראל יש להם חלק בעוה"ב] וכללות‬ ‫החיים והשלום למע"כ ידי"נ הדגול הרב שמעון מרגלין‬ ‫אוה"ע יבואו לחשבון לע"ל עבור הנהגתם נגד כלל‬ ‫שליט"א‬ ‫ישראל כמבואר בכמה דוכתי בתנ"ך מכמה נביאים ע"ע‬ ‫בנצח ישראל פ"י ד"ה ועוד תבין זה "לכך נבראו חיות‬ ‫אחדשה"ט קבלתי מכתבו לנכון‪ ,‬והנה גם אני חזרתי‬ ‫שאינם נבראים בשביל עצמם רק בשביל ישראל ואלו‬ ‫לעיין בדרך ה' ומצאתי כדבריו‪ ,‬ועוד אגיד שתיכף בשמעי‬ ‫ישראל מדמה אותן לבר אינש כי ישראל הם עיקר‬ ‫הדברים יוצאים מפי הנואם‪ ,‬אמרתי שהכוונה ממקור אחר‬ ‫המציאות בעוה"ז"‪.‬‬ ‫דהיינו נשמת ישראל חצובה מתחת כסא הכבוד‪ ,‬לא כן‬ ‫נשמת העכו"ם כי כן מבואר במה וכמה ספה"ק‪.‬‬ ‫ואם חז"ל ציווי לנו לברך שלא עשני גוי ולהכיר ההבדלה‬ ‫ביניהם לעם הנבחר וכמש"כ ואבדיל אתכם מן העמים‪,‬‬ ‫וידע נא ידידי כלל גדול בעניינים אלו ששמעתי מפי‬ ‫וודאי החובה עלינו להראות ולגלות תרמיתם ורשעותם‬ ‫הגר"א דסלר זצ"ל בשם הגר"א‪ ,‬שכל היכי דפליגי חז"ל‬ ‫דרך כלליות כי דבר זה בדוק ומנוסה שממה שאדם‬ ‫בעניני אגדה אינה מחלוקת כלל אלא שזה מגלה בחינה זו‬ ‫מתנהג בעת שלום ושלוה אין שום ראי' כמאמרם ז"ל‬ ‫והאחר מגלה בחינה אחרת והכל ממקור אחד יהלכו‪ ,‬ולכן‬ ‫בכעסו בכוסו ובכיסו ניכר האדם הן הישראל והן הגוי‬ ‫אפי' יהא נמצא שאין לגוי נשמה אי"ז סתירא כלל אלא‬ ‫ועל כללות האומות וודאי מתגלה ונתגלה חטאם ופשעם‬ ‫הכוונה שאין לו נשמת ישראל ששרשה ממקום אחר‪.‬‬ ‫נגד כלל ישראל הגם שיש פרטיים מחסידיהם יהי' להם‬ ‫[ועיינתי בדרשות מהר"י מינץ שהי' בזמן הרמ"א ומראשוני‬ ‫עוה"ב וכנ"ל‪,‬‬ ‫האחרונים ולא נמצא שם כלל לשון זה שאין לה נשמה‪ ,‬אלא ז"ל‬ ‫בדף ג' כי הקב"ה לוקח הנפש ממקור הקדושה והכניסה בגוף‬ ‫בכל הברכות לכט"ס ובכבוד ובהוקרה דושה"ט‪,‬‬ ‫האדם למען תוסיף שלמות על שלמותה בעוה"ז עולם המעשה וכו'‬ ‫בנציון ראקאוו‬ ‫ובראותו בדור המבול כי מין האדם נטה אחרי התאוות ושגם הוא‬ ‫בשר וחומרי כיתר בעלי חיים ומותר האדם מן הבהמה אין ניחם כי‬ ‫עשה את האדם – פי' הנפש המשכלת אשר בעבורה נקרא אדם ובה‬ ‫הוא נבדל משאר בעלי חיים‪ -‬כי יותר טוב לאדם דהיינו לנפש‬ ‫סא‬ ‫התורה‬ ‫פרשת כי תבוא‬ ‫שירת‬ ‫המנ"ח כיון דל"ש דין גילוח רק אחרי הסגר שבוע אחד‪,‬‬ ‫*השלמה לפרשת כי תצא בענין קציצת בהרת‬ ‫ולהסברת כלי חמדה הטעם כיון דאינו עוקר עצם‬ ‫*האם מותר למרוח משחה במקום נשירת השערות‬ ‫הטומאה רק השערות מסביב שממילא לא יוכר הפשיון‪,‬‬ ‫כל מה שהארכנו בפ' כי תצא הוא נפק"מ לדינא למה שדן‬ ‫וא"כ לד' הראב"ד דבכלל לאו דגילוח נכלל עקירת‬ ‫הג"ר נתן געשטטנר זצ"ל [שו"ת להורות נתן חי"ד סי' קנ"ה]‬ ‫סימני טומאה דנתק א"כ בזה ל"ש חילוק הנ"ל וא"כ‬ ‫ויבל"ח הג"ר נפתלי ברוך שפיצר שליט"א [בקובץ קול‬ ‫בוודאי א"צ כהן מיוחס והחינוך לא ס"ל כראב"ד ואיירי‬ ‫התורה תשס"ה עמ' קע"ה ‪ ]48‬בקטן שנשרו שערותיו במקום‬ ‫רק בלאו דגילוח ולכן כ' דתלוי בכהן מיוחס‪ ,‬וכן מש"כ‬ ‫אחד מחמת דלקת ועומד לחזור ולגדול ורוצה למרוח‬ ‫לצרף הקולא דשבת קמג‪ .‬ל"ש לצרף לד' הראב"ד‬ ‫משחה למנוע תוספת נשירה אבל זה יגרום גם שיחזרו‬ ‫דקולא זה ל"ש רק בקרא דהשמר שכ' לעשות ולא במה‬ ‫ויגדלו שערותיו‪ ,‬והרי לרוב הראשונים הוי זה נתק כיון‬ ‫שנכלל בלאו דגילוח נתק‪ .‬וכשאמרתי דברים אלו להרב‬ ‫שעומד לגדול בחזרה‪ ,‬וע"י המשחה הוא גורם לקלקל‬ ‫הנ"ל שליט"א הסכים עמדי רק שטען שכיון שהראב"ד‬ ‫הנתק בזה שיצמחו שם שערות‪ ,‬והגרנ"ב שפיצר שליט"א‬ ‫הוא שיטה יחידאה וכנ"ל א"צ לחשוש לדבריו‪.‬‬ ‫הביא כמה מראי מקומות שגם להתעסק ברפואת הנגע‬ ‫‪‬‬ ‫אסור ולא רק קציצה או תלישה‪[ ,‬משך חכמה כאן לענין‬ ‫מרים‪ ,‬נחל אשכול הל' מילה אולם אברבנאל פ' תזריע חלק על מי‬ ‫שאמר שאסור לתת למצורע רפואות שהרי כ' ורפא ירפא] והנה‬ ‫אין אנו דנים כאן באיסור גילוח הנתק דנימא דשייך רק‬ ‫אם יש כהן‪ ,‬רק בעצם קילקול הנגע אבל זה רק בדרך‬ ‫גרמא ואינו מתכוין ופסיק רישא‪ ,‬ומצד קרא דהשמר‬ ‫בנג ע הצרעת וגו' בוודאי הי' מותר כמפורש שבת קלג‪.‬‬ ‫דילפי' מ"לעשות" שרק אם עושהו בידים בכוונה‪ ,‬וכאן‬ ‫לא מכוון וכן זה רק בגרמא אח"כ‪ ,‬אבל אי נימא כשי'‬ ‫הראב"ד בתו"כ דנתקים לא נכללים בקרא דהשמר רק‬ ‫נלמד מפסוק מיוחד דאת הנתק לא יגלח דנתרבה משם‬ ‫כל קילקול סימני טומאה בנתק אולי לא נאמר בזה‬ ‫ההיתר של פסי"ר וגרמא‪ .‬ועוד דכל מה שמבואר בשבת‬ ‫שנקרא אינו מתכוין ופסי"ר ולא מעשה בידים ביאר‬ ‫הרשב"א שם שעיקר הלאו הוא לטהר את הנגע ובלא‬ ‫מכוין לכך אינו עושה עצם המעשה וזה שייך רק בקרא‬ ‫דהשמר וגו' שהוא לשמור שיוכל הכהן לטמאות את‬ ‫הנגע כמפורש בקרא‪ ,‬אבל בקרא של את הנתק לא יגלח‬ ‫לא כתוב זה‪ .‬ומה שכהנים בזמן הזה אינם מיוחסים לא‬ ‫מהני כיון דלא אתינן מצד גילוח הנתק רק מצד קילקול‬ ‫סימן טומאה בזה שיתגדלו השערות על מקום הנתק וזה‬ ‫הפקעת עצם הנתק‪ .‬אולם עי"ש בשו"ת להורות נתן‬ ‫שהלך בדרך אחר ומסיק להקל וצ"ע‪.‬‬ ‫והגרנ"ב שפיצר שליט"א צידד להקל ע"פ שי' הראב"ד‬ ‫הנ"ל דנתק לא נכלל בלאו דהשמר רק בלאו דגילוח נתק‪,‬‬ ‫ושם הרי כ' החינוך דזה רק במקום כהן מיוחס‪ ,‬עוד‬ ‫צידד להקל ע"פ גמ' שבת קלג‪ .‬דבעושה שלא בכונה‬ ‫מותר‪ ,‬אולם לנתבאר לעיל בד' הראב"ד ל"ש לצרף דברי‬ ‫החינוך דכל מש"כ החינוך דלאו דגילוח נתק ל"ש רק‬ ‫במקום כהן מיוחס שייכא רק בלאו דגילוח ולהסברת‬ ‫‪ 48‬שמעתי מפיו שבשעתו בעקבות מה שכתב בקול התורה נעשה מזה‬ ‫רעש גדול‪.‬‬ ‫סב‬