שירת התורה · Shiras Hatorah — כי תבוא (2026-08-24)

פרשת כי תבוא
תשפ"ו
שנה ו' גליון 310
תוכן העניינים
עיקר השירה הוא על החזרה לנקודת הראשית פרשת כי תבוא ............................................ד
וההתחדשות ................................................כא ביכורים ותפלה ענינם להחזיר הראשית להקב"ה
ושמחת בכל הטוב זה אשתו ...........................כב ..................................... ................................ה
תיקון כפיית טובה דאדם הראשון ..................כב בכל עת ורגע יכולים לעורר ההתחדשות ...........ה
ושמחת בכל הטוב זה הקב"ה ותורתו .............כב ע"י נתינת הראשית מתעורר השמחה והברכה ..ה
התורה היא השירה בעצמה ............................כב פירוט המעשים מחמת חשיבותם .....................ה
האם חובת ביעור הוא מצוה בפני עצמו ...........כג מצות ביכורים הכנה לר"ה ...............................ו
לאיזה חטא מתייחס וידוי מעשר ....................כד בסליחות אנו מתייחסים להכניסה והביאה .......ז
במה שמקרא ביכורים נקרא וידוי ..................כד דלת לפנים מדלת ............................................ז
גדר וידוי הוא פני' להקב"ה בדרך התקרבות ..כה כל עניני הפרשה שייכים זה לזה .......................ז
וידוי ביכורים ומעשר הכנה לימים הנוראים ...כה עבודת ההודאה למעשה בימים אלו ..................ז
האם עבירה באונס מעכבת את הוידוי .............כו סגולת קריאת פרשת ביכורים בער"ה ...............ח
בטעם שביטל יוחנן כה"ג וידוי מעשר ..............כו הכנה לש"ק פרשת כי תבוא ור"ה ....................ח
דין וידוי מעשר בזמנינו ..................................כז ענין הקימה והכיבוד למביאי הביכורים ...........ט
טעם דבזמנינו אין להגיד וידוי מעשר ..............כז קימה לכל עושה מצוה ....................................ט
חובת הדקדוק בתפלה לפני ה' .......................כח ד' דרכים בביאור ענין זה .................................י
איך מתפארים לפני הקב"ה ..........................כח דוקא אם ההליכה הוא מעצם המצוה ...............י
ביאור שמחתי ושימחתי בו ............................כח מה שאומר כאילו בא רק היום לא"י .................י
ע"י וידוי מעשר אפשר לבוא להקב"ה בתביעה כט חובת הכרת הטוב אפי' אחרי הרבה דורות ......יא
המנהג לקרוא השקיפה בקול רם ...................כט צורת הכרת הטוב להביט על כמה דורות ביחד .יא
מה שבשני וחמישי קוראים גם פ' וידוי מעשר .כט חסד ה' עם הג"ר רבי אליעזר גורדון זצ"ל .......יב
ההבדלים בין מקרא ביכורים לוידוי מעשר .......ל *דין גר שאמו מישראל לענין מקרא ביכורים ...יב
מח' הגרי"ז והצ"פ אי וידוי מעשר מדין קריאת *האם להלכה גר מביא וקורא .........................יד
פרשה ..........................................................לא
*האם משפחת האם קרויה משפחה בליכא
אי יכול להוציא את חבירו בוידוי מעשר ..........לב משפחת האב .................................................יד
לא שייך לשנות כלל מצורת הפרשה ................לג *זה היה הנדון בין המגדף ומשה רבינו ............טז
מקרא ביכורים הי' מעמד של קריאת התורה ...לג *האם יש חילוק בין שתוקי לגר ......................טז
האם הי' צריך ס"ת למקרא ביכורים ..............לג *איזה שם כותבים בגט ומעלים אותו לתורה ....יז
האם הי' צריך לדקדק באותיותיה ..................לד מתי אפשר לכתוב שם האם .............................יז
האם הי' צריך לדקדק בטעמי המקרא ............לד ביאור צא ולמד מה ביקש וכו' ........................יח
החילוק בגר בין ביכורים לוידוי מעשר ............לה מה דמזכירים ענין לבן בדוקא ........................יח
מצות ביכורים נעשית בלב ובנפש .....................לו מה דבליל הסדר קבעו פרשת ביכורים דוקא ....יט
סגולת ההודאה לפני יום הדין .........................לו פרשה זו מבטא ההודאה על יצ"מ ...................יט
ביאור ענין האמרת והאמירך ..........................לו בענין ארמי אבד אבי ......................................יט
הדיבור האחרון של מו"ז זצ"ל לפני פטירתו ....לז חובת השמחה בהבאת ביכורים ........................כ
הבדל בין ישראל לגוי בעת המיתה ..................לז חובת השירה בהבאת ביכורים .......................כא
ביאור ענין הקמת האבנים וכתיבת התורה מח' רש"י ותוס' מה הי' השיר ........................כא
בעברם את הירדן ..........................................לח השירה הוא מדין שירה על הקרבן .................כא
אין אנו עושים זכר לעשרה בניסן ....................לח ביאור מה דשרו מזמור שיר חנוכת ................כא
התוכחה שבתמהון לבב ................................לט הביכורים גורמים לחנוכת והתחדשות הבריאה
ביאור הפסוק תחת אשר לא עבדת וגו' .............מ ................................... ................................כא
ב
תוכן העניינים
תוס' סכנה בחוזרים למצרים באניות ..............נב פשוטו של מקרא לא כתוב כאן חובת שמחה .....מ
ברכת הגומל כשחזרו למצרים באניות ............נב רבותינו הוציאו מפסוק זה חובת השמחה
המדה ה טובה בהא שלא יקנו אותם לעבדים ....נג בעבודת ה' .....................................................מ
השייכות בין פ' כי תבוא וכניסה לבנין חדש ......נג האם יש מצוה להיות בשמחה תמיד ...............מב
בירור בענין מצבו של גוי לאחר מיתתו ............נה ושמחת בכל הטוב הוא מצוה תמידית .............מג
האם שייך שיהי' לגוי חלק לעוה"ב .................נה השמחה שזכינו להתחנך עם יסודות האמונה ...מג
הלכה כר"י דיש לחסידי אוה"ע חלק לעוה"ב ....נו ביאור ענין שמחה של מצוה ...........................מד
איזה סוג עוה"ב יש לגוי ..................................נו בטעם שנקט רש"י מצות הכנסת כלה .............מה
לרש"י עוה"ב קאי על ימות המשיח ..................נז ביאור גודל מעלת שמחת חתן וכלה ................מו
גוי מהול לשם מצוה יכול להכנס לגן עדן .........נח התיגרא בכל כתובה הוא כדי לבטל השמחה ....מז
שי' הרמב"ם דבעי' דוקא גר תושב ..................נט *התוכחה של התפשטות שחין הרע ................מח
האם יש מצוה להשתתף בהלויית חסיד מאוה"ע *לא יתרפא הנגע רק ע"י פריחה בכולו ............מח
..................................... ................................ס *ההבדל בין שחין של פ' נגעים ושחין רע של
*השלמה לפרשת כי תצא בענין קציצת בהרת .סב התוכחה ......................................................מח
*האם מותר למרוח משחה במקום נשירת *נגעים איננו מחלה המדבקת .........................מט
השערות ......................................................סב *דין מחית בשר חי ופריחה בכולו והלימוד מזה .נ
התוכחה בחזרה למצרים ע"י אניות דוקא .......נא
לתגובות להנצחות ולקבלת הגליון במייל
שמעון יצחק ראקאוו
0527614717
syrakow79@gmail.com
שיעור שבועי (עברית) בביהמ"ד משובב נתיבות
אור ליום חמישי משעה 11:30 - 11
אפשר לשמוע בקול הלשון03-6171111- 7-916717:
בענגלאנד02 08-1917000- 7-916717 :
או בקו משובב נתיבות0733718341-7-
ג
התורה פרשת כי תבוא שירת
בפסוק הבא "אשר תביא מארצך אשר ה"א נתן לך פרשת כי תבוא
נחלה" 1פשיטא שכן הוא.
פרשה זו נקראת כי תבוא ע"ש הביאה לא"י ,וענין הביאה
ד :וירשתה וישבת בה וצ"ע למה באמת חלה מצות וההבאה מוזכר כמה פעמים אשר "תביא" מארצך,
ביכורים רק אחרי כיבוש וחילוק ,ובפשוטו דרק אז יוכל "ובאת" אל הכהן ,כי "באתי" אל הארץ" ,ויביאנו" אל
לומר על האדמה אשר נתת לי ,אלא דא"כ ל"ל קרא, המקום הזה ,הנה "הבאתי" את ראשית וגו' בכתיבת דברי
ובהכרח דהי' שייך לומר אשר נתת לי גם לפני זה, התורה על האבנים כתוב למען אשר "תבוא" אל הארץ
וכמבואר בהערה בשם הגרי"ז 2 ,וא"כ שוב תק' ל"ל וגו' ברוך אתה "בבאך" ,והפרשה מתחילה עם מצות
באמת כיבוש וחילוק. ביכורים שחלה רק אחרי כיבוש וחילוק ,וממשיכה עם
מקרא ביכורים ,ביעור עם וידוי מעשרות ,הקמת כלל
ה :ולקחת מראשית וגו' למה פירטה התורה כל פעולה ישראל לעם ,וכריתת ברית אתם ע"י ברכות וקללות
ופעולה ,הלקיחה והשימה בטנא ,וההליכה למקדש, והזכרת חסדי ה' בסוף הפרשה.
דהול"ל והבאת את ראשית פרי האדמה וגו' .וכן במשנה
[ביכורים פ"ג מ"א] פירט ,יורד אדם לתוך שדהו ורואה וצ"ב איך כל עניני הפרשה קשורים זל"ז ,וגם איך כולם
תאינה שביכרה ,מה איכפ"ל איך ראה העיקר שיביא תלויים בעצם הביאה לארץ שע"ש נקרא כל הפרשה .גם
התאנה שביכרה ראשון. מבואר בפרשה ענין השמחה כמ"ש ושמחת בכל הטוב
וכתוב וזבחת שלמים ואכלת שם ושמחת לפני ה"א וגו'
גם בכלל צ"ע למה בחרה התורה לחזור על פרשת וכן הקללות באים על חוסר השמחה שנא' תחת אשר לא
ביכורים יותר מכל מתנות כהונה שכבר נתפרשו בתורה, עבדת את ה"א בשמחה וטוב לבב ,עוד מבואר כמה
והרי גם עצם מצות ביכורים כבר נכתב בפ' משפטים פעמים ענין היום הזה כמ"ש היום הזה ה"א מצוך וגו'
[שמות כ"ג י"ט] וכי תשא [שם ל"ד כ"ו] ורק מצות קריאה את ה' האמרת היום וגו' וה' האמירך היום וגו' היום הזה
עדיין לא נתפרש .ועוד יל"ע למה נסמכה למחיית עמלק נהיית לעם וגו' ויצו משה ביום ההוא ואחר התוכחה ולא
הנאמר בסו"פ כי תצא. נתן ה' לכם וגו' עד היום הזה וצ"ב מהו ענינו של היום
והנראה בעז"ה בהקדם דברי המדרש תנחומא בתחלת הזה.
הפרשה עה"פ "היום הזה ה"א מצוך לעשות את החקים" גם יל"ע איך מצות ביכורים תלוי' בעבודתינו עכשיו
וגו' [לקמן פסוק ט"ז] זה שאמר הכתוב "בואו נשתחוה להכנה לקראת יום הדין ,דבשלמא ברכות וקללות הלא
ונכרעה נברכה לפני ה' עושינו" והלא כריעה בכלל אמרו חז"ל דלכן אנו קוראין אותו עכשיו כדי שתכלה
השתחוואה והשתחוואה בכלל כריעה ומה ת"ל שנה וקללותי' ,אבל מה זה שייך למצות ביכורים
נשתחווה ונכרעה נברכה ,אלא צפה מרע"ה ברוה"ק דלכאורה ל"ש כלל לר"ה ויום הדין.
וראה שביהמ"ק עתיד ליחרב והביכורים עתידין ליפסק,
עמד והתקין ליש ראל שיהיו מתפללין ג"פ בכל יום ,לפי והנראה בעז"ה בהקדם כמה הערות על פסוק ראשון:
שחביבה תפלה לפני הקב"ה וכו' לכך נאמר היום הזה
ה"א מצוך לעשות וגו' וצ"ב טובא מה ענין תפלה והיה כי תבוא אל הארץ אשר ה"א נותן לך נחלה
וירשתה וישבת בה[ :כ"ו א']
לביכורים.
א :והי' לכאורה הול"ל "כי תבוא" כמו שאמר "כי תצא"
ולמה הוסיף מלת והי'[ ,וכבר עמד בזה החת"ס בתורת משה
וכן בדרשותיו עמ' שמ"ו] עוד יל"ע דאין והי' אלא לשון
שמחה ואיזה שמחה מיוחדת יש בזה.
1ואור החיים הק' מחדש דשמיטה פטור מביכורים לפי שאינו שלו ,והק'
עליו במנ"ח מצוה צ"א מרש"י משפטים כ"ג י"ט דמפורש דחייב. ב :כי תבוא וצ"ע הלא דין ביכורים חלה רק אחרי כיבוש
2הק' הגרי"ז [רשימות תלמידים] ל"ל קרא דבעי' כיבוש וחילוק, וחילוק כמ"ש אח"כ וירשתם וישבת בה וכדפירש"י,
תיפו"ל דלפני כיבוש וחילוק ל"ה אדמתך ,ותי' ע"פ ירושלמי פ"א וא"כ למה כ' כי תבוא כאילו תלוי בעצם הביאה .וכ"ה
מביכורים דבקונה פירות תלושים וא"כ קנה הקרקע מביא וקורא ,וא"כ
ס"ד דה"ה בנכנסו לארץ וזכו בפירות תלושין ואח"כ כבשו יתחייבו. בחת"ס שם והביאו גם בשם ההפלאה.
עוד תי' דנפק"מ לחלק בני גד ובני ראובן דמצד תנאי משה רבינו זכו בה
מיד אחרי כיבוש ורק הם התחייבו לחכות עד אחרי חילוק וא"כ ס"ד ג :אל הארץ אשר ה"א נותן לך נחלה וצ"ע למה יש
דיתחייב בביכורים לפני חילוק .עוד תי' דקמ"ל קרא דצריך לחכות עד
לחלוקת כל השבטים ולא סגי בשבט שקיבל חלקו אף שזה כבר שלו. להדגיש אשר ה"א הוא זה שנותן לך ,וכן חזר ע"ז
ובנו הגרמ"ד זצ"ל תי' דס"ד דיש לישראל לפני חלוקה תורת שותפין
שמחוייבין בביכורים.
ד
התורה פרשת כי תבוא שירת
והיא הטבע והעוה"ז המסתרת ההתחדשות אך בכח ביכורים ותפלה ענינם להחזיר הראשית
האדם להאיר הנקודה מהחשיכה וז"ש היום הזה ה"א
מצוך לעשות פי' למצוא בחי' היום הזה שהיא התגלות
להקב"ה
האור בחינת אספקלריה דנהרא ,גם תוך המעשה ממש ופי' בשפ"א בשם החי' הרי"ם "כי מצות ביכורים הוא
שהיא מסתיר הנקודה הנ"ל והיא ע"י מצוות דכ' נר ליתן את הראשית מהכל להש"י וכן התפלות בשינוי
מצוה דכיון שמצוה היא במעשה גשמי ויש בה חיות הזמנים ערב ובוקר וצהרים וכו' כי הכל תלוי בהראשית
הקב"ה בהציווי לעשותה בכח האדם להתדבק על ידה כמ"ש טוב אחרית דבר כשהוא מראשיתו טוב ,וכן
לאור הגנוז וכו' וכפי מה שהאדם מברר החיות שבכל מראשית השנה נדון מה יהא בסופה אינו דוקא בר"ה רק
דבר ובעיניו כחדשים נתגלה לו ההתחדשות באמת וז"ש כל שינוי ודבר חדש נמשך הכל אחר הראשית ,וכל דבר
שמוע בישן תשמע בחדש שכפי מה שמאמין שיש בראשיתו צריך 3שמירה כי בתחלת שבא הדבר מן
בחינה גנוזה מהש"י אף שנסתר מבחוץ כך זוכה השורש אל האדם עומד לחסרון ,וגם כי כל מקבל צריך
להתגלות הפנימיות ,וכן נשתחווה ונכרעה פי' השתחויי' שמירה שלא יבוא לידי גבהות לכן כל מי שיש לו בחי'
שרוצה להכניע עצמו ונכרעה לשון נפעל שכפי הרצון ראש צריך שמירה ,והעצה היא קבלת מלכותו ית'
באמת זוכה להתגלות האמת להיות נכנע באמת להתדבק בו ולהחזיר אליו הראשית ולזכור כי הכל שלו,
לאמיתו"[ .תרל"א] לכן מיד שבאו לארץ הי' מצות ביכורים ,וכן בפשט בכ"ד
דכ' ע"ז בראשית ברא פירשו ז"ל בשביל תורה וחלה,
ע"י נתינת הראשית מתעורר השמחה כ"ד שנקרא ראשית שזה קיום העולם ,לכן נסמכה פ'
והברכה ביכורים לזכירת עמלק דכ' ראשית גוים עמלק לכך אמר
עדי אובד שמהראשית עומד להיות אובד ,אבל בני
עוד כתב "מה שתפלות נגד ביכורים ,כי מצות ביכורים ישראל ע"י שנותנין הראשית יש להם אחרית ,וחז"ל
הוא לתת הראשית להבורא ית' ועי"ז נמשך הכל אחר דרשו מראשית השנה שרשה מתחלתה וכו' הכל כמ"ש
השורש ויש בו ברכה לכן כ' אח"כ ושמחת בכל הטוב לעיל כי ע"י ההכנעה להשי"ת יש קיום להראשית וכלל
וגו' כיון שקיים המצוה בהתחלת הענין ועיקר השמחה הדבר כל הארה שמביאה בושה והכנעה לאדם הוא דבר
היא באדם כשכל מעשיו דבקים בשורשן והעמדת כל דבר של קיימא"[ .תרל"ד]
על מקומו מביא שמחה ,וכמו כן עתה ע"י התפלות
בשינוי זמנים מביא התחדשות בהזמן ,וז"ש היום הזה בכל עת ורגע יכולים לעורר ההתחדשות
ה"א מצוך לעשות שיעוררו בנ"י התחדשות בעשיי' ועי"ז
אבל בכל זאת עדיין צ"ב מה ענין זה למה שהביא
שזוכרין התחלת הכח מהבורא ית' לכן מזכירין יצ"מ
המדרש כ"ז עה"פ "היום הזה ה"א מצוך" ומסיים "לכך
בביכורים לזכור מה שהי' בהתחלה ארמי אבד אבי ,וכמו
נאמר היום הזה" וגו' וכתב שפ"א במקו"א "אלא דכבר
כן כל יום קודם התפלה מזכירין יצ"מ וקרי"ס ועי"ז
כתב רש"י על פסוק זה "בכל יום יהיו בעיניך חדשים
מעוררין ההתחדשות"[ .תרל"ח]
כאילו בו ביום נצטוית עליהם" וק' וכי הרצון להטעות
פירוט המעשים מחמת חשיבותם לאדם אף שבאמת אינו התחדשות ח"ו ,אך יכול האדם
לחדש כל דבר ,כי וודאי יש בחינת התחדשות בכל דבר
עוד כתב "מצות ביכורים חשובה מאד אשר הפסוק פורט שהרי הקב"ה מחדש בכל יום תמיד מ"ב ופי' תמיד בכל
כל מעשה ,ולקחת מראשית כמ"ש חז"ל אדם רואה וכו' רגע ,וגם כי הלא אין דבר בלתי חיות הש"י והנקודה
כורך גמי אח"כ ושמת בטנא וכו' והלכת וכו' לתת שכר שממנו ית' לעולם לא יתיישן כי דבריו חיים ונובעין
על כל דבר ודבר ,כי חיות הכל ע"י נקודה הראשית ,ויש תמיד ,אך כי החושך יכסה ארץ הקליפה החיצונית היא
לכל אחיזה בנקודה זו שכולם נבראו רק לצוות לזה המסתרת נקודה הנובעת ,דכ' אין כל חדש תחת השמש
להיות הכנה לזה הראשית ,וכוחן של ישראל לדבוק
תמיד באותה ראשית ,כמ"ש במדרש בפ' ונתן ה"א עליון
שהם תמיד צפין למעלה כמו השמן לכן נקראו ראשית 3ענין זה המבואר בשפ"א דתמיד ההתחלה בעי שמירה ,מבואר גם
בגליוני הש"ס להג"ר יוסף ענגל שבת כ"א :בהא דבחנוכה הוצרכו לנס,
תבואתו ,כלומר שהראשית דבוק בהם ובכח אחיזה זה הרי טומאה הותרה בציבור ,ותי' דכיון דהי' לצורך חינוך והתחלת הבית
הראשית יכולין למחות זכר עמלק ,דכ' ראשית גוים לכן הי' צריך להזהר טפי שיהי' בטהרה .וכ"כ יסוד זה בבית האוצר כלל
א' לענין קושיית הפרשת דרכים דאי היו לאבות דין בני נח איך שמרו
עמלק שהוא היפוך הביכורים לכן סמכו הכ' ענין לו, את השבת ,ותי' ר"י ענגל ע"פ מה שיסדו התוס' שבת ד .ד"ה וכי ותוס'
ורמזו חז"ל בפסוק ותרומת ידך אלו הביכורים שע"י גיטין מא :ד"ה כופין ,דבמצוה דרבים יכול לחטוא ולא לו ,א"כ ה"נ
האבות הקדושים כיון שהם יסוד ושורש של כלל ישראל וכל מה שעשו
מצות הביכורים מתרומם כוחן של ישראל ומתקיים הי' לצורך הכלל ,יכלו לעבור עבור ישראל -.מידידי הג"ר צבי וילנסקי
שליט"א.
ה
התורה פרשת כי תבוא שירת
והנה כל פעם שמגיע איזה השפעה יש לשמר ענין מש"כ כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל ,וגם עתה
הראשית כדי שזה ימשך ולא יפסק ,ולכן מיד בכניסה יכולין לעורר זה הכח ע"י תפלה שכחן של ישראל
לארץ חלה עליהם המצוה לעורר ענין הראשית ,וזה הי' בפה"[ .תר"מ]
ע"י מצות ביכורים שבזה ייחסו הכל להקב"ה וחברו
עצמם לכח הראשית ,וכן הוא בכל שינוי זמן כמו כל יום עוד כתב באמצע קטע שהרחיב בענינים הנ"ל" ,דעיקר
ויום ,וכן ביום גופא בשינוי זמן ערב ובוקר וצהרים מאיר מלחמת עמלק להשכיח זאת הנקודה ,וגם לכל האומות
כח ההתחדשות. יש איזה נקודת ראשית המחי' אותם אבל היא נטבעת
בחומר ובחשכות הטבע ,ועמלק נוטל זה הראשית
וכיון דמחדש בכל יום ת מיד מעשה בראשית ,לכן יש ומאבדו וכו' וכן ארמי אובד אבי שרוצים הרשעים
לעורר בכל יום ובכל שינוי זמן בעצם היום כח הראשית להשכיח זאת ההתחדשות בעולם ,ולכן נסמך לא תשכח
ע"י התפלה ,שבזה מחזירין הכל לעיקר שורש החיות והי' כי תבוא שעיקר הביכורים לעורר הפנימיות
ולכן תפלות הם במקום ביכורים. וההתחדשות ובנ"י זכו לזה ע"י יצ"מ שנא' החודש הזה
לכם ולכן מזכירין יצ"מ בביכורים" וכו' [תר"ס]
והנה כל פעם בהתעורר ענין הראשית מתעורר כח
ההתחדשות ומביא לשמחה גדולה ,ולכן מצות ביכורים מצות ביכורים הכנה לר"ה
מתלווה בשמחה גדולה ,וכן העמדת כל דבר וענין
עוד כתב "מצות ביכורים הי' הכנה לר"ה כי הוא מעצרת
במקומו הנכון מביא לשמחה גדולה.
עד החג ,ומסתמא רוב ביכורים הי' קודם ר"ה שאחר
לפ"ז יתיישבו בעז"ה כל ההערות: הסוף מפירות השנה היו מחזירין הראשית להשי"ת,
והוא התדבקות אחרית הדבר בראשיתו וכו' ולכן הי'
א :לכן כתב לשון והי' לשון שמחה ,כיון דהנושא כאן המצוה אחרי שבאו לא"י יזכרו הראשית שהש"י
הוא ענין חיבור לשורש שמביא התחדשות והתחדשות הוציאנו ממצרים ועשה לנו ניסים עד שהבאנו לתכלית
מביא שמחה. התיקון" וכו' [תרל"ז] וכ"כ במקו"א ד"נראה דמצות
ב :נקט העיקר על עצם הביאה ,אף דעיקר המצוה לאחר ביכורים הי' הכנה לר"ה כי רובן הביאו מסתמא קודם
כיבוש וחילוק ,דעיקר המצוה מתייחס לעצם הכניסה ר"ה וכ' מראשית וכמ"ש מראשית השנה ,וי"ל דע"ז
דאז הוא זמן התחדשות וראשית הכניסה ,ויש תמיד כתוב תחת אשר לא עבדת ה"א בשמחה כי אז זכו
להמשיך הרגשה זו שהקב"ה הביא אותנו לא"י וגם לעבודת ה' ע"י מצות ביכורים שנא' בו שמחה ,ועתה
מאות שנים אח"כ יש לשמר הרגשת התחלת הביאה דאז צריכין לעבוד ע"י יסורים ,כדמסיים ועבדת את אויביך
הוא זמן קיבול המתנה מהקב"ה - .ויש להוסיף דעיקר ו כו' וחלילה שיהי' שיהי' רק עונש רק הפי' שעתה בא
עבודת הראשית חלה מיד בביאה לארץ רק ענין הבאת עבודת ה' ע"י היסורים והרדיפות האויבים וחוסר כל
הפירות בפועל הוא רק אחרי כיבוש וחילוק וכעי"ז כ' והם ב' דרכים דכ' מראשית כל שנה שרשה בתחלתה
החת"ס בדרשות עמ' שמ"ז.- שבזמן המקדש הי' ע"י הראשית כנ"ל בשמחה ועתה
בעוה"ר הוא בחי' מרשית ע"י יסורים והכנעה השי"ת
ג :נקט ענין המתנה דזהו עיקר המצוה כאן להרגיש יחזירנו למדרגה הראשונה בשמחת עולם על ראשם.
שהקב"ה נותן לך המתנה כסדר והכל תלוי בו .ולכן חזר [תרמ"ב]
ע"ז עוה"פ בפסוק הבא דזהו עיקר נקודה שיש להשריש
בכל עת. העולה מדברי שפת אמת הוא ,דתכלית העבודה שלנו
תמיד הוא לחבר עצמינו לנקודת הראשית ,והכוונה
ד :מצות ביכורים על פירות האדמה ,חלה רק אחרי בנקודת הראשית הוא לייחס כל החיות להקב"ה תמיד,
כיבוש וחילוק דאז כבר יש לו המתנה בשלימות ,ואז יש ועי"ז יש קיום והתחדשות לכל הבריאה ,ובאמת בכל
ענין לייחס הפירות להקב"ה דאז יתכן כבר ההרגשה הבריאה גם אצל האומות יש נקודת הראשית המחי'
שזה שלו לזה מברר שהכל מהקב"ה. אותם אלא שמוס תר בתוך חשכות הטבע ,ועמלק גרוע
מכולם בענין זה שהוא לוחם נגד נקודה זו ומנסה
ה :התורה וחז"ל פירטו כל פעולה מחמת גודל להשכיחו ולקררו ,ולזה עושה עצמו ראשית חדש ולכן
החשיבות במצוה זו ,שבכוחו לחבר הכל לשורש ,וחיות באמת לא יהי' לו קיום ואחרית ,ועיקר עבודת בנ"י הוא
כל הבריאה תלוי בפעולות אלו ,דע"י שכלל ישראל לחבר הכל לשורש הראשית.
דבקים בראשית נמשך חיות לכל הבריאה שנבראו לצוות
להם.
ו
התורה פרשת כי תבוא שירת
כל עניני הפרשה שייכים זה לזה ולכן האריכה התורה דוקא במצות ביכורים יותר מכל
מתנות כהונה דענינו להשפיע על כל הבריאה ,ולכן
ובזה יובן איך כל עניני הפרשה קשורים זה לזה ,דהנה
נסמך לעמלק כיון דבא לעקור ענין עמלק שכוחו
שורש הברכות מגיעות מכח נקודת הראשית שממנה
ומלחמתו להשכיח נקודת הראשית.
נמשך כל חיות הבריאה ,וע"י מצות ביכורים שהוא
נקודת הראשית ,ומצות וידוי מעשר שהוא הסוף והגמר ולכן ענינו לפני ר"ה דוקא ,כיון דבר"ה כל עבודתינו
של המצוות ומחזירים גם זה להתחלה והשורש ,וגם הוא לעורר ענין ראשית השנה שיהי' הכל נמשך לטובה
עבודת "היום הזה" דהיינו לעורר כח ההתחדשות בכל מחמת נקודת הראשית ,וזה ע"י שמודים להקב"ה
שינוי בזמן[ ,וענין הקמת אבנים כשעברו הירדן ביארנו לקמן] ומייחסים הכל אליו עי"ז זוכים לשנה טובה ומתוקה.
וכן עשיית כל המצוות בשמחה והתחדשות ,ממילא הכל
מתחבר לשורש ונמשך בזה כח הברכה ,אבל אם לא בסליחות אנו מתייחסים להכניסה והביאה
מעוררים כח הראשית ולא עושים מצוות בשמחה דהיינו וא"ש לפ"ז שגם הסליחות שאנו מתחילים בעז"ה
שהכל נעשה בהתיישנות ועצלות ולא מעוררים כח במוצ"ש ,אנו מתיחסים לחלק הכניסה והביאה תוך
ההתחדשות לכן יש קללות .ולכן כל הפרשה נקרא ע"ש השתחוואה וביטול ,דהנה יש לדעת דעיקר תקנת רבותינו
עצם הכניסה ,כדי להרגיש תמיד כאילו הוא בהתחלת הגאונים הי' על פסוקים מלוקטים ולא על הפיוטים שאנו
הכניסה והביאה ,דאז יש כח החידוש והשמחה .ולכן מוסיפים באמצע ,והתחלת הפסוקים כולו בענין לבוא
י"ל דמצות ביכורים תלוי בהבאה לעורר ענין הביאה. לפני ה' מתוך ביטול והשתחוואה והודאה ,וכ' בסדר
וזה יש לרמז ב"ברוך אתה בבאך" דהברכה תלוי כפי מה טרוייש [שחיברו ר' מנחם ב"ר יוסף כמאה שנים אחרי רש"י
שמעורר עצם הביאה ,דאם הביאה דהוא ההתחלה והובא בהקדמה למחזור המפורש] דראוי לומר י"ג
מחובר לשורש ההתחדשות ממילא נמשך הברכה. השתחוואות שכתב דוד בספר תהילים כנגד י"ג פרצות
שנעשו בחיל והרי לן דזה ממש מקביל לביאה למקדש
עבודת ההודאה למעשה בימים אלו להבאת ביכורים שבא בתוך השתחוואה וביטול והודאה,
בכל יום ויום מחדש ובפרט בימים אלו שאנו מתקרבים לדוגמא "כדלים וכרשים דפקנו דלתיך ,יבוא כל בשר
לראשית השנה שבו מתחדש ההשפעה לכאו"א בפרטות להשתחוות ,יבאו וישתחוו ,בואו נשתחווה ונכרעה,
ולכל הבריאה בכללות ,עלינו להתבונן בחסדי ה' עלינו נבואה למשכנותיו ,בואו שעריו בתודה ,ואנחנו ברוב
ובפרט בשנה שעברה עלינו ,גם אם היו איזה קושיים חסדך נבוא ביתך נשתחווה וגו' אנו נכנסים עכשיו לשנה
אבל לעומת זה הי' חסדים בלי שיעור וסוף ,וכבר חדשה וזוכים עכשיו יכנס לימים הנוראים ולהיכל ה',
התאונן ע"ז הגרש"ז אויערבך זצ"ל [הליכות שלמה ח"ב וכדי שנזכה להמשך טוב עלינו ליכנס תוך השתחוואה
מועדים פ"א אורחות הלכה הע' ]35על מה שמאחלים איש וביטול והודאה להקב"ה ,ולהרגיש כל הטבות שעושה
לרעהו תכלה שנה וקללותי' דיש ליזהר לא להיות כפוי לנו הקב"ה תמיד.
טובה [ ,גם הקפיד על מדפיסי הלוחות שכבר עכשיו מדפיסים
לסוף השנה הבאה נוסח זה] ובפרט על כל נשימה ונשימה דלת לפנים מדלת
שעולה בקלות שאינו דבר המובן מאיליו ,דבזמן ובאמת במדרש פ' זו עה"פ והי' א"ש תשמע ,האריכו
הקורונה היו הרבה בני אדם שהי' להם קושי בנשימה, בגודל הענין לשקוד על דלתותי יום יום דלת לפנים
והיו שעברו את זה באופן קשה ובפרט אם הי' מורדם מדלת ,לשמור מזוזות פתחי ,היינו לשהות בבית הכנסת
ומונשם ,ואני מכיר אברך ת"ח שהי' מורדם ומונשם שבזה מקבל פני שכינה עי"ש ופי' בשפ"א כמ"פ דכל
להרבה זמן ,והברכת השחר שלו אח"כ השתנה מן הארה ופתח שנפתח לאדם לא יסבור שכבר בא אל
הקצה אל הקצה ,ולמה לנו לחכות עד שנהי' לנו קושיים האמת רק לידע תמיד שעומד רק אצל הפתח ודלת לשון
כדי שנודה להקב"ה אח"כ על הטובה ,ובכל פרט ופרט דלות שעי"ז נפתח לו דלת לפנים מדלת ,וא"כ א"ש דאנו
בחיים שיש לנו מהקב"ה יש לנו להתחיל תמיד מראשית כופלים כדלים וכרשים דפקנו דלתיך ,דלתיך דפקנו וכו'
מה הי' חסר לנו בתחילה ומה יש לנו עכשיו ולהרגיש לרמז על ב' דלתות ,ושבכל עת אנו מרגישים כאילו רק
כאילו רק עתה קיבלנו זה ,וממילא נבוא להודות ע"ז, עכשיו זכינו ליכנס לביהכ"נ .ויש רמז בבני יששכר דאם
ובזה אנו מייחסים הכל להקב"ה ומחברים אותו לראשית י"ב חדשים הם נגד שם אדנ"י במילוי יוצא דתמוז אב
הוא נגד ד' ול' ואלול נגד ת' דאז נפתח הדלת.
ז
התורה פרשת כי תבוא שירת
עניני הברכות הנמשכים ע"י שמגרשים כל הצ"ח קללות, וממילא נמשך בזה ברכה משורש הראשית ונזכה לשנה
משה רבינו האיר לנו לפני הסתלקותו שכל הענינים טובה ומתוקה4 .
הקשים באו "תחת אשר לא עבדת את ה"א בשמחה"
וגו' כל שנה יש שירה חדשה ,מתעשרת בסופה עניני סגולת קריאת פרשת ביכורים בער"ה
שירה. והראני ידידי הרב מרדכי יעקב שליט"א מה שרמז רבי
חיים פאלאג'י בספר מועד לכל חי בער"ה [בשם ספר נפש
השופר כולל בתוכו הרבה ענינים וא' מהם הוא הענין של יוסף מקונ' מועדי רגל בשם המקובל רבי דוד שירידו והובא
הטיבו נגן בתרועה ,הללוהו בתקע שופר ,ההלל והזמרה במילואו בספר בית דין להרב אברהם שלום חי סדר מעריב לר"ה]
והניגון ,השנה החדשה מתחיל עם שיר חדש ,ידוע דיש סדר מסויים שיזהר האדם לומר ז' פעמים בער"ה,
מהרבה צדיקים דעבודת השמחה הוא שהוא להיות ועיקר של הסדר הוא לקרוא בחומש מפסוק והי' כי
דבוק בטוב לבב ,דהוא גם דביקות במדותיו ית' דעיקר תבוא עד ולגר אשר בקרבך [ובר"ה עצמו ימשיך מכי תכלה
הבריאה בא מחמת שדרך הטוב להטיב ,והעבודה היא עד ארור אשר לא יקים] "וכל הקורא פרשה זו הקב"ה מעביר
להיות שקוע בלראות רק טוב וחסד ורחמים ,שורש כרוז ברקיע ואומר גביתי מאדם זה כל החובות ומוחל על
הברכה מגיע הכל מחמת מדת השמחה .הש"ק הזו טומן כל חטאיו" ולדברינו א"ש דפ' ביכורים הוא עיקר ההכנה
בתוכו צינור חדש של טוב לבב ,משה תיקן לנו לפני לר"ה שמחברים הכל לראשית ומרגישים שכל מה שיש
הסתלקותו "לב לדעת ואזנים לשמוע" ענין הכרת הטוב לנו הוא מהקב"ה.
על חסדי ה' ,אשירה לה' ויאמרו לאמר ר"ת אלול ,ששם
בים סוף ,הורדנו הכח הנצחי של שירה בימי אלול [עי' בסוף הגליון שהבאתי מה שאמרתי בעז"ה בשנת תשע"ט לרגל
כניסתנו לבנין ביהמ"ד החדש של משובב נתיבות ואיך שסיכמנו
ותשרי. שם עניני הפרשה בענין הלל והודאה והכרת טובה].
בלקט יושר בשם תרוה"ד שלקח לו ברוך שאמר [שהוא הכנה לש"ק פרשת כי תבוא ור"ה
היסוד והשורש של "ובשירי דוד עבדך" של פסוקי
דזמרה ,וברוך שאמר היא הצינור להמשיך כל עניני ואביא קצת מדבריו הנלהבים של מו"ר הגרצ"מ
השירה] בימי אלול ותשרי ,כמעט שעה אחת ,עיקר זילברברג שליט"א שתמיד מעורר הלבבות בש"ק פ' כי
נפילת אדם הראשון בשורש הי' כפיית טובה על האשה, תבוא בגודל חשיבות עבודת השמחה וההודאה לקראת
וכן עמלק מביא קרך ,אבל התיקון הוא הכרת טובה ,ויש השנה החדשה.
להתבונן כמה ימים ונהרות של חסדים הי' לנו במשך
"א' מהענינים הגדולים שהקב"ה משפיע לנו בש"ק זה,
השנה ובזה ממתיקין כל הרעות.
כדי לקבל כל השפעה החדשה וכדי לתקן כל העבר ,זה
מה שהוקבע סליחות להיות במוצ"ש כתב בלקט יושר ע' עבודת ההודאה ולשמוח על העבר ועל ההווה ועל
קי"ח בשם תרוה"ד דבשבת כל אחד לומד תורה ,וא"כ העתיד ,וכל מה ששייך ל"עם זו יצרתי לי תהלתי
העם שמחים מחמת מצות התורה שהם לומדים בשבת יספרו" .הפנימיות של הגדתי היום וגו' המקרא ביכורים
ומחמת עונג שבת ואין השכינה שורה אלא מתוך שמחה שכולל בתוכו שלמות ההודאה ,עבודה זו בנוי על
של מצוה לכן טוב להתחיל להתפלל מתוך שמחה של שמחה והכרת הטוב ואהבת וקרבת ה' ,ושמחת בכל
מצוה .גם כ' בספרים עיקר התפלה להאריך בשבחו של הטוב להיות שקוע בכל עניני הטוב ,כל שנה הקב"ה
מקום ,נקדמה פניו בתודה ,כל המלכיות מיוסד על ה' משפיע לנו עבודת הודאה ע"י פ' מקרא ביכורים ,וכן כל
ימלוך לעולם ועד שהי' בשירה ,בנשמת יש לו להתלהב
בשמחה כמבואר ביסוד ושורש העבודה ו"המלך" הוא 4אולי כאן המקום להזכיר דבר נפלא ששמעתי בשבוע זה בעת הקמת
חלק והמשך מנשמת .שבת כי תבוא יש בו ים של שמחה מציבה לש"ב מרת לאה בוכינגער ע"ה [בת הג"ר יונתן הכהן
שטראססער הי"ד שהי' חתן אא"ז ר' בנציון סניידערס הי"ד] מפי ש"ב
וברכה. הג"ר בנציון שטראססער שליט"א שדיבר על גודל קבלת כל יסורי'
באהבה שאיבדה רוב משפחתה בשואה ואח"כ לא זכתה לזש"ק כל
הנה בענין מה שמלאכי השרת אומרים דלמה לא ימי' ,והתאלמנה פעמים ועוד יסורים רבים ואעפ"כ היתה שמחה תמיד
ומשתתף בשמחתם של אחרים תמיד בל הלב ,והתבטאה שאף פעם לא
אומרים הלל בר"ה ויו"כ ,וק' מהיכי תיתי לומר הלל ,וא' היתה לה הירהור וטענה על הקב"ה חוץ מפעם אחת שע"ז היא שבה
מהענינים שכ' בספה"ק כשפ"א ועוד ,כיון שהמלאכים בתשובה כל החיים ,וזה דבעת השואה היתה לה אחות שעברה אתה
ביחד כל המחנות ,וכשכבר הגיעו הרוסים נפל מהם איזה פצצה ואחותה
היוצאים מן התקיעות הם מלאכי שמחה [דרק תרועה שעמד אצלה נהרגה במקום ,והיא ניזוקה ברגלה ,ואז לא ידעה שאחי' ר'
הוא גנוחי גנח] והם יודעים כמה הי' אפשר להמתיק כל יעקב עוד נשאר בחיים וחשבה שלא נשאר לה כלום ,ואז כאילו אמרה
להקב"ה "למה עשית לי את זה??" אבל מיד התעשתה והתחזקה
הגזירות ע"י ההלל ,לכן שואלים למה לא גומרים ענין באמונה וכל החיים שלה עשתה תשובה על מחשבה זו .הלואי שנלמד
קצת מזה.
ח
התורה פרשת כי תבוא שירת
ענין הקימה והכיבוד למביאי הביכורים השמחה .עכ"פ הפסוקי דזמרה וכל המקומות שאנו
והלכת אל המקום וגו' [שם ב']
מודים להקב"ה שלהם כח להכרית ולזמר כל העריצים.
הסליחות ומוסף ונעילה הכל מתחיל עם תהלה לדוד וגו'
הנה התורה עושה עסק בעצם ההליכה למקדש להביא
ואנחנו נברך קה וגו' דלא המתים יהללו קה ,וזה מה
הביכורים ,וגם במשניות מבואר דהי' בזה עסק גדול,
שאנו מבקשים על חיים דזה שמחה ושירה והודאה .וכדי
ולדעת הרס"ג עצם ההעלאה נחשבת כמצוה בפנ"ע ואף
לזכות לשלימות ההמתקה הוא אך ורק ע"י ואנחנו נברך
לרמב"ם דלא נמנית כמצוה בפנ"ע אבל עצם המצוה
קה וגו'.
נקראת מצות הבאת ביכורים ,ובאילת השחר מכות יט.
הסתפק אם ההבאה תהיה ע"י חשו"ק אם יתקיים מצות ובחת"ס בדרשות מאריך הרבה פעמים בענין השמחה
בכורים בזה ,וציין למס' ב"ב פא :דמשמע דשייך דינים בר"ה וכמבואר דהמלאכים רצו לומר הלל ,כ' בע' שמ"ט
על ההבאה ,ולפי"ז מסתבר דבהבאה דחשו"ק אין כאן דראוי לשבח על שאף שאנו כבר בגלות אלפי שנים וכל
קיום מצוה .וע"ע אילת השחר כאן כמה חקירות בענין שנה אנו יורדין עשר מעלות מ"מ חביבותי' גבן,
זה. ובתקופת השנה אנחנו עדיין זוכים לבוא לביהכ"נ
לעבוד את ה' [דיש אלפים ורבבות מאחינו התועים שאינם
והנה מבואר בקידושין לג .ובחולין נד .דהגם דבקימה
יודעים כלל שצריך לתת קרעכטץ [-אנחה] בר"ה] ובכלל זה
לחכם ולזקן א"צ להפסיד כסף ולכן בעלי אומניות א"צ
להתבונן שאם הגענו לר"ה הרי נתברר שזכינו לעבור
לקום לחכם מ"מ במביאי ביכורים עליהם להפסיק
שנה שלמה עם כ"כ הרבה חסדים ,ובע' שס"ד דראוי
מאימנותם לעמוד בשבילם ולכבדם ואר"י בר אבין "בא
לשיר על החסד שאנו זוכים כל שנה לשוב על עוונינו
וראה כמה חביבה מצוה בשעתה שהרי מפניהם עומדים
שאל"כ כבר הי' נגזר עלינו למות מרוב עבירות ,ובע'
ומפני ת"ח אין עומדים" ,ודחי' דדילמא שאני התם
שנ"ו דעצבות ושברון לב לא יפקד ולא יזכר דהוא
דנמצאת מכשילו לע"ל פירש"י "שלא יבאו עד שיאמרו
מסטרא דקליפה ,דהטיבו נגן בתרועה ובכי' ר"ת בשמך
נבזים אנו בעיניהם"[ .אגב -חזינן דבר מבהיל הרי עיקר
יגילון כל היום ובעמ' שס"ד דהשופר הוא שיר חדש
ביכורים הוא הביטול וההכנעה להקב"ה כמש"כ בסוף
ומחודש דהוי תרתי דסתרי דכולל בתוכו גנוחי גניח וגם
הפרשה "והשתחוית" וי"א דלכן הי' לנים ברחובה של
בשמחה .ואמר עזרא הסופר אל תבכו וגו' כי חדות ה'
עיר שלא ירגישו אפילו שיש להם מטה ,ומ"מ אם לא
היא מעזכם .תקיעות דמעומד הוא התקיעה של שמחה
יכבדו אותם כראוי לקבל פניהם בפנים שוחקות ,לא
שממתיק כל ענינים הקשים" .אתה סתר לי רני פלט"
יבאו שוב לה ביא ביכורים ,הרי לן גודל החיוב לקבל פני
ה"רני פלט" אותנו .הגר"א אמר אין לבכות בר"ה .ולכן
חבירו בסבר פנים יפות והצורך לתת לחברו הרגשה
הי' שמח מאד בתקיעות כיון שאנו ממליכין הקב"ה ואנו
נעימה ומכובדת ,ול"ש לגאוה כלל דגם מי שהוא בשיא
זוכין למלכותו.
הביטול וההכנעה להקב"ה מ"מ צריך שבני אדם יכבדו
אותו ויכירו במה שהוא עושה] תכלה שנה וקללותי' יהי' רק ע"י שמחה והודאה .ולזה
נאמר כי בשמחה תצאו ע"י שמחה אפשר לצאת מכל
קימה לכל עושה מצוה
הצרות ,ולכן שבת זו נשקיע מאד בשמחה והודאה
והנה בט"ז יו"ד סי' שס"א סק"ב למד ממש"כ שם לענין ונשקיע בפסוקי דזמרה ובכל עניני ברכות הנהנין וכדומה
הלויית המת דיש לעמוד ,דלכל הולך ומתעסק בדבר כדי להיות בשמחה וטוב לבב" .ע"כ חלק מדברי מו"ר
מצוה צריכים לקום מפניו והביא גמ' זו לענין ביכורים. שליט"א.
והובאו דבריו להלכה בחכמת אדם כלל קנ"ה ובקיצור
שו"ע סי' קצ"ח ,ובהגהות רעק"א על הט"ז שם ציין [וודאי שכ"ז לא מגרע מעבודת היראה שחשוב מאד
לדברי הרע"ב בביכורים פ"ד דלמד מחיוב עמידה בימים אלו כפי שהרחיב מו"ר הנ"ל כמ"פ דזה יסוד של
למביאי ביכורי ם שיש לעמוד לקוואטער המביא התינוק ר"ה שבנוי על משפט ,וידוע עוצם היראה שהי' אצל
למילה ובפתחי תשובה כ' כן גם לענין גבאי צדקה. רבותינו בימים אלה ,והגם שבזמנינו יש שינוי גדול בזה
מ"מ גם אנחנו צריכים להשקיע בזה לפי מדרגה שלנו,
והנה לפ"ז לא מצאנו ידינו ורגלינו ,דהא אפילו ריקנין ואי"ז מגרע בשמחה דאדרבה היראה מביא שמחה
שבך מלאים מצוות כרמון ואטו נעמוד כל היום מפני כל ד"יראתי מתוך שמחתי"]
לומד תורה ועושה מצוה.
ט
התורה פרשת כי תבוא שירת
מצוה ממש ,וע"ז יש הדין דמצוה בו יותר מבשלוחו ד' דרכים בביאור ענין זה
וא"כ בוודאי אם מפורש בתורה ההליכה אינו סתם
וגיסי הג"ר רפאל הלוי דינר שליט"א העמיק והרחיב
הכשר מצוה בעלמא .וגם דקדקנו לעיל דשם המצוה
בענין זה בספרו הנפלא הידור פנים סי' כ"ו והזכיר ד'
ברמב"ם הוא "הבאת הביכורים" ולא נתינת ביכורים
דרכים להבין הלכה זו:
לכהן ,ולרס"ג ההעלאה הוא מצוה בפנ"ע ,גם הבאנו
משפ"א דהתורה החשיבה כאן בביכורים כל פעולה א :דעת הרמב"ם בפיה"מ ביכורים ג' ג' דרק לציבור
ופעולה כיון דבזה אנו מעוררין כח הראשית ,לכן בוודאי העושים מצוה יש חיוב לעמוד מפני כבוד הציבור ודלא
אפשר להבין דעצם ההליכה וההבאה הוא חלק מן כפוסקים לעיל.
המצוה ויש לחבבה ולכבדה.
ב :דעת שו"ת נובי"ק או"ח סי' כ"ז דפשיטא לי' דל"ש
ובספר משמר הלויים בכורות סי' י' האריך בכ"ז והביא כל ענין דחביבה מצוה בשעתה רק במצוה הבא לפרקים
שהרב מטשעבין זצ"ל הידר לקום עבור כל כהן בעלותו כביכורים וכמילת הבן ,אבל כגון ק"ש ותפלה שנוהג כל
לדוכן מטעם הולך לדבר מצוה ,והליכת הכהנים לדוכן יום ל"ש ענין חביבה מצוה בשעתה 5דאל"כ יש לעמוד
יש בו ג"כ חשיבות כמבואר בשו"ע לענין עקירת רגלים לכל ת"ח שמהרהר בתורה כל שעה עי"ש מה שחידש
ברצה .עי"ש בהידור פנים שהאריך בזה ושיתכן דהי' רק לענין אונן ,וכן נקט הג"ר יהודה שפירא זצ"ל [שגיסי
מצד מדת חסידות ולא מעיקר הדין. שאלו ע"ז] דענין קימה לעושי מצוה הוא רק במצוה
הבא לפרקים .ומש"כ בפוסקים לענין גבאי צדקה זה רק
מה שאומר כאילו בא רק היום לא"י פעם שהיו באים רק לפרקים ולא בזמנינו שבאים כל
הגדתי היום לה"א כי באתי אל הארץ וגו' [שם ג'] הזמן.
צ"ע למה אומר הגדתי היום כי באתי הרי כבר באו ג :ד' החת"ס סו"פ כי תצא [ד"ה מכות כ"ב] דגם במצוה
אבותיו מלפני מאות או אלפי שנים ומדבר כאילו בא השכיח כל יום שייך דין קימה .דהק' כקו' הנוב"י דלמה
בעצמו ביום ,ולהנ"ל א"ש דכל ענין ביכורים הוא לזכור אין לקום לכל ת"ח המהרהר בתורה תמיד ,ותי' דהרהור
חסדי ה' כיון דיסוד הכרת הטוב הוא שלא יהי' לאו כדיבור ובעי' דיבור או מעשה.
התיישנות וכל יום יהי' בעיניך כחדשים כאילו באת היום
לא"י ,ויש לזכור הכל מהתחלה איך התחלת מאין באת ד :דעת מרן הגרח"ק זצ"ל כששאלו גיסי בענין הלכה
מה הי' לך מקודם ומה יש לך עכשיו. הנ"ל ,דוודאי צריך קימה תמיד ,מ"מ ל"ה בגדר קימה
לחכם וזקן ,רק הידור קצת כגון להגביה עצמו קצת
עוד בחינה כתוב בכמה ספה"ק [חת"ס כתב סופר ובספר ויחי מהכסא ,וכן לכל גבאי צדקה שאוסף לצורך אחרים יש
יוסף להגה"ק מפאפא] ,דהנה כבר כ' שפ"א פ' מסעי דא"י לקום קצת.
יש בו חיצוניות ופנימיות ,דפנימיות א"י יש בו קדושה
עצומה כדכתב הב"ח סי' ר"ח ואפשר לזכות על ידו דוקא אם ההליכה הוא מעצם המצוה
למדרגות גבוהות מאד ,אבל סתם בני אדם שנכנסים עוד הביא שם ע"פ תו' אנשי שם בביכורים שם שדחה
לא"י אינם מרגישים זאת וכפי מדרגת האדם זוכה דברי הרע"ב וס"ל דרק בביכורים דיש מצוה בעצם
להרגיש קדושת פנימיות א"י ,נמצא דבתחלת כניסתם ההליכה שנא' כאן והלכת אל המקום בזה יש מצוה
לא"י רוב כלל ישראל לא הרגישו כ"כ מעלת וקדושת לקום ,אולם הגרח"ק זצ"ל אמר לו דבוהלכת אין כאן
הארץ ,אבל בהמשך הזמן נתעלו יותר וזכו להרגיש מצוה רק נקט אורחא דמילתא ,אולם בחזקוני כאן
יותר ,ולכן כשהגיעו לביהמ"ק עם ביכורים בצירוף מבואר דיש ענין שיעשה כל ההליכה לבד שלא ע"י
קדושת ביהמ"ק התחילו להרגיש קדושת הארץ ונחשב שליח [ע"ע גיטין מז ]:דכן ראוי למלך שנתן לעבדו
כאילו רק עכשיו נכנסו לארץ ,ולכן אמר "הגדתי היום כי שדה שיביא הפירות בעצמו .ובפרט למש"כ הנצי"ב
באתי עכשיו אל הארץ" דרק עכשיו הרגיש שנכנס בשאילתות קס"ט דההכנות למצוה שכתוב להדיא
לארץ .ועד"ז כתוב אצל אברהם אבינו ויעבור אברם בתורה כעשיית סוכה וכתיבת תפילין ומזוזות הוי כעין
בארץ [בראשית יב ו] ופירש"י שנכנס לתוכה והרי כבר
נכנס מקודם ,אלא הפי' לענין פנימיות קדושת הארץ הי' 5וזה הכוונה בשעתה דבא רק לפרקים .וצע"ט הרי דינא דחביבה מצוה
אברהם כסדר במצב של כניסה וכמ"ש לו הקב"ה אל בשעתה נאמר גם בפסחים סח :ומנחות עב :לענין הקטרת אימורים
דק"פ כשחל ע"פ בשבת ואמרי' שם דנלמד מעולת שבת בשבתו על
הארץ אשר אראך ,והמכוון גם אחרי שנכנס לשם עולת התמיד ,דחזינן דהקטרת אימורי שבת דוחה שבת אף דמצות
הקטרת אימורים שכיח בכל יום ,אי לא דנחדש דהקטרת אימורי שבת
חולק שם לעצמו וכש"כ פסח.
י
התורה פרשת כי תבוא שירת
היינו דיסוד ענין מקרא ביכורים הוא ביטוי להכרת בגשמיות עדיין הי' חסר שהקב"ה יראה לו רוחניות
הטוב 6 .והנה כבר העיר הגה"צ ר' אלי' לאפיאן זצ"ל הארץ.
[יארצייט כ' אלול] כי תובע הקב"ה ענין הכרת הטוב
אפי' להרבה דורות ,מעמון ומואב שהי' עליהם תביעה, ובענין זה השווה הגרמ"י רייזמן שליט"א מה שמסופר
על שלא הכירו טוב לאברהם אבינו שהציל את סבם לוט על הבת עין שלפני שעבר לגור בא"י שמע משד"ר אחד
אף שהי' אחרי כמה דורות .וכן הוכיח הג"ר אלי' דיסקין שהאבנים בא"י נוצצים כמרגליות[ ,לא התכוון לכך באמת
רק דיבר דרך גוזמא אבל לפ"מ שלימד הבעש"ט הק' להמגיד כל
שליט"א ממש"כ רש"י לענין דור הפלגה שכתוב בפ' נח מה ששומעים גם מגוי כנראה שיש בזה עבודה למעשה בשבילו]
[בראשית י"א ה'] "וירד ה' לראות את העיר ואת המגדל וכשהגיע לצפת נשבר רוחו שלא זכה לכך ,ופגש באותו
אשר בנו בני האדם" ופירש"י "אלא בני מי ,שמא בני שד"ר ואמר לו שאם ירצה יוכל לזכות לכך [הי' חצוף
חמורים וגמלים ,אלא בני אדם הראשון שכפה את בזה אבל הבת עין קיבלו כמוסר וכנ"ל] והסתגר הבת עין
הטובה ואמר האשה אשר נתת עמדי ,אף אלו כפו ועשה הרבה תשובה ,ויום אחד עשה סעודה גדולה ואמר
בטובה למרוד במי שהשפיעם טובה ומלטם מן המבול" למקורבו ר' פישל בערנשטיין זצ"ל שאחרי תשובה
יש כאן פלא ,כמה שנים הי' מן המבול עד אז הרי זה והכנעה גדולה זכה באמת לכך .והנה כלפי הבת עין,
בערך 350שנה[ ,בשבילינו זה רק שתי עליות לתורה - 5 ו ודאי יחשב שבאותו יום נכנס מחדש לארץ ,דאי"ז אותו
10דקות אבל בעצם עברו הרבה שנים זה כמו משנות ארץ שהכיר עד אז ,וכן הוא בכניסה לישיבה או לכולל
ת"ח ות"ט עד עכשיו] ומ"מ יש טענה עליהם שהו"ל שאין עיקר הכניסה רק להיות שם בגשמיות ,רק העיקר
להכיר טובה שהצילם מן המבול ,וכש"כ שיש להכיר הוא ליכנס לרוח הביהמ"ד ,וכל יום שמתעלה ומתחבר
טוב על מה שקרה לפני ע' שנה שהנאצים כמעט כבשו יותר לרוחניות הביהמ"ד נחשב שנכנס מחדש ,וזה שאנו
א"י או אם אבותינו נמלטו מן השואה וכדומה. מבקשים בימים אלו אחת שאלתי מאת ה' שבתי בבית ה'
צורת הכרת הטוב להביט על כמה דורות ביחד כל ימי חיי לחזות בנעם ה' ולבקר בהיכלו שיהי' לנו כל
יום בגדר ביקור והתחדשות היינו כניסה מחדש כאילו
וממקרא ביכורים למדנו צורת ההודאה להסתכל על
לא היינו שם עד אז" .וכל זה נכלל בשם הפרשה כי תבוא
הרבה דורות ביחד ,ובפשטות כיון דיש לנו להסתכל על להיות כסדר במצב של כי תבוא".
הפרטים והסבות מהתחלה עד הסוף וכמו שהאריך בזה
ר' ירוחם בדעת תורה .אולם יש לומר כאן עוד נקודה, [וככה הרגשתי בשנת תשפ"א [בתקופת הקורונה] אחרי כחודש
דחלק מהכרת טוב להקב"ה הוא להראות ולהתבונן שהייתי בחו"ל ,וגם אחרי שחזרתי לארץ עדיין הייתי רשמי
שאע"פ שבדורות הקודמים הי' כ"כ הרבה צרות ומה בבידוד ,ולא הייתי יכול להיות קבוע בביהמ"ד ,והי' כגדר כניסה
לארץ לפני כיבוש וחילוק דחסר בעצם הכניסה ,ובאמצע פ' כי
שסבלו מן הגוים שהשפילו אותם וביזו אותם וכמו שנא' תבוא זכיתי לחזור לביהמ"ד באופן קבוע ,והרגשתי שהתקיים
וירעו אותנו וגו' אבל בסופו של דבר נשכח זכר הגוים אצלי והיה כי תבוא אל הארץ וגו' וירשתה וישבת בה ,דרק אז
שהשפילו אותנו ובשבלינו הי' הכל לטובה וזכינו מורגש ככניסה מחודשת ומשמחת לא"י ולבהמ"ד ,והייתי יכול
למתנות גדולות עבור זה ,ולכן בכל עת שאנו מתבוננים לומר "הגדתי היום לה"א כי באתי" היינו שנחשב כאילו רק היום
חסדי המקום עלינו יש גם להתבונן מה שהי' לאבותינו הגעתי לא"י ,ורק היום הגעתי לביהמ"ד ,כיון דעיקר הישיבה
ואבות אבותינו לפני מאות שנים וגם בשנים לפני בא" י הוא כדי ללמוד תורה ולהתעלות בעבודת ה' א"כ הרגשת
הביאה לארץ הוא רק כשאפשר להתיישב באופן קבוע בביהמ"ד.
המלחמה איך שסבלו כ"כ הרבה מן הגוים שהשפילו [ ובזה מיישבים מש"כ אח"כ "ויביאנו אל המקום הזה" זה ביהמ"ק ורק
וביזו אותם ,והשתוקקו כ"כ הרבה לזכות לחונן עפרה אח"כ "ותתן לנו את הארץ הזאת"] ויעזור הקב"ה שנזכה להרגיש כן
של ארץ הקודש ולא זכו לכך ,ואנחנו דור אחרון זוכים כל יום ויום מחדש ,ולא נתקרר ע"י כוחו של עמלק הרוצה לקרר
לכך בזכותם. כל התחדשות]
ודוגמא אחד ,הנה מו"ז הגה"צ ר' יעקב סניידערס זצ"ל חובת הכרת הטוב אפי' אחרי הרבה דורות
הי' רב בקישקרש אונגרי' לפני המלחמה ובפרוץ מלחמת ואמרת אליו הגדתי היום וגו' [שם]
עולם השני' לקחו אותו הנאצים ותלו עליו שלט
וברש"י ואמרת אליו שאינך כפוי טובה.
6
כבר העיר דו"ז הג"ר בצלאל זצ"ל איך יתכן להודות על כל אשר גמלנו
באין סוף טובות עם קצת פירות ,וביאר ע"פ מה שמבואר בנשמת אילו
פינו וכו' אין אנחנו מספיקים וגו' ע"כ אברים שפלגת וכו' והביאור דעם
הרמ"ח אברים שלי הקטנות האנושיות שלי אני בא להודות לפחות במה
שיש לי ,אף שאין אנו מספיקים כלל -מחותנו הג"ר ראובן קאהן
שליט"א בהספידו עליו בהיכל ישיבת קמניץ -בצל הקודש עמוד ר"ג.
יא
התורה פרשת כי תבוא שירת
והנה בשנת תר"ע פרצה שריפה בטלז והוצרך הטלזר רב "משנכנס אדר מרבין בשמחה" שהי' תלוי בביתו וככה
לאסוף כסף לשקמו ועבור זה נסע ללונדון ,ושמה לקה סבבוהו בשוקי העיר עם בזיונות גדולות ,ועכשיו אחרי
בלבו ונפטר פתאום ,וכל כלל ישראל הכו בתדהמה על שנים רבות ,מרשעים האלה לא נשאר כלום וממו"ז
הפטירה הפתאומית ,ובנוסף לכך שהצטרך להקבר נשאר דורות ישרים מבורכים יראים ושלמים .והביאנו
בארץ נכר באנגלי' והי' נראה כצרה גדולה. לגור במקום הקדוש הזה א"י.
והנה אחרי מאה שנה אב תשפ"א זכיתי לעמוד על יד חסד ה' עם הג"ר רבי אליעזר גורדון זצ"ל
קברו בביה"ח אדמונטון בלונדון ובראותי שם הרבה
עוד נתעוררתי בענין זה אחרי שביקרתי בקברו של
נרות נשמה וקוויטלך של המון עמך בית ישראל שבאים
הטעלזר רב הג"ר אליעזר גורדון זצ"ל 7בלונדון ,וקראתי
שם כסדר לבקר ולהתפלל שם ,נתעוררתי לחשוב
בעדות שכתב הרב יעקב מאז"ה הרב דמוסקבא
דעכשיו אחרי מאה שנה רואים חסד ה' שעשה עם
בזכרונותיו מהעיר טלז ,וז"ל "פעם בשעה שהייתי
הצדיק הזה ,דאם הי' נשאר בטלז ונפטר שם מי יודע אם
מטייל ראיתי כנופיא של גרמנים אנטישמיים העומדים
הי' עוד זכר לקברו ועכשיו ע"י שנקבר בלונדון קברו
על יד הנהר הקטן אשר מימין ככר הטיול ,ומתלוצצים
נפקד כסדר ,ומתפללים שם הרבה ומדליקים שם הרבה
בחרפה ובבזיון ביהודי ,העומד כפוף ושחוח על שפת
נרות לע"נ ,ובוודאי יש לו נח"ר עצום מזה ,וכן
הנהר במורד ההר הקטן .מהרתי לרדת אל שפת הנהר
בהתבונני על מה שסבל בזיונות מהגרמנים הרי לאחר
והסתכלתי בפני היהודי העוסק בטבילת הכוס ומברך על
מאה שנים הגרמנים האלה כבר ירדו לשאול מטה מטה,
טבילת כלים ,והנה הכרתי תיכף ,כי זהו הרב הג"ר
ונשכח זכרם ,אבל שמו וזכרו של הג"ר אליעזר עדיין חי
אליעזר גורדון זצ"ל [הטלזר רב] קראתי לו בשלום ,והוא
וקיים ביננו וגם קברו עדיין נפקד עד היום הזה .וזה
לא הכרני .כאשר הגדתי לו את שמי ,חבקני בחיבה
השלמה לצורת ההודאה דמקרא ביכורים שחוזרים
גדולה ובירך עלי ברכת מחי' המתים כדין הרואה את
לאחור כמה דורות וזוכרים הצרות שעברו אבותינו
חבירו לאחר י"ב חודש .אמרתי לו ראיתי כי מתלוצצים
ושעכשיו ניכר חסדי המקום עלינו.
ביהודי ומהרתי להשתתף בצערו .רבי אליעזר גחך,
*דין גר שאמו מישראל לענין מקרא ביכורים דמעה נראה בעיניו ושאלני -:היתכן כי עם נאור
ובאת אל הכהן וגו' כי באתי אל הארץ אשר כגרמנים יבזו איזה איש ,אשר לא עשה שום רעה כי אם
נשבע ה' לאבתינו לתת לנו[ :שם]
טובל כלי ,כמצווה עלינו ע"פ דתינו?
במשנה ביכורים פ"א מ"ד איתא "אלו מביאין ולא קורין עניתי לו :כלום אין מר יודע שכל אומות העולם שונאים
הגר מביא ואינו קורא שאינו יכול לומר אשר נשבע ה' את ישראל ,והעיקר אינן יכולות לסבול שדתיהם שונות
לאבותינו לתת לנו ,ואם היתה אמו מישראל מביא מכל עם ,כולם מנקים את הכוסות לפני השתי' ,אבל
וקורא .וכשהוא מתפלל בינו לבין עצמו אומר אלהי אינם הולכים דוקא לנהר או למי מעיינות או למקוה
אבות ישראל וכשהוא בבית הכנסת אומר אלהי אבותיכם כשירה ואינם מברכים על דבר כזה ,ומה לעשות ודתינו
ואם היתה אמו מישראל אומר אלהי אבותינו". היא באמת יחידה במינה והמנהגים שלנו מעוררים
תמהון ,למשל איך יסביר כבוד תורתו למכרו לגרמני
והנה בירושלמי [ע"פ פי' מהר"א פולדא] העיר שגם אם אמו טהור ,אם ישאל מדוע אסור לשתות רקוטשי מכוס שלא
מישראל ולכן יכול לומר "אשר נשבע ה' לאבותינו", נ טבלה דוקא בנהר ובברכה? הרי תיכף ומיד עולה בלבם
אבל עדיין לא יכול לומר "אשר נתת לי ה'" וכמו החשד כי כשפים אנחנו עושים להם ,או עובדים אנחנו
שמ בואר במשנה ה' שמטעם זה אין האשה קוראת לנהרות ומים .וכלל קדום הוא חור שבין יהודי לגוי א"צ
פרשת ביכורים ,וא"כ איך יקרא משום אמו כשאמו בדיקה כלל שמא יאמר כשפים הוא עושה לי ובא לידי
בעצמה אינה יכולה לקרוא ,ומשני דאיירי בגרים סכנה.
מצאצאי קיני חותן משה שקיבלו חלק בא"י וכל חסרונם
רק שא"י לומר לאבותינו שאינם מבני אברהם יצחק השיב רבי אליעזר :אנחנו עושים זה ע"פ ציווי הבורא
ויעקב עד שיהא אמם מישראל .וכן מפורש בתוספתא ית' .כל חיינו בגולה הם חור בין ישראל לעמים ועלינו
שרק גרים מבני קיני יכולים לקרוא .ואף שבתוספתא לא לזכור את זה תמיד" .ע"כ מזכרונות הרב מאז"ה.
כתוב שצריכים שגם יהא אמו מישראל אבל בהכרח צ"ל
כן שאל"כ אין יכולים לומר לאבותינו .ויש מיישבים
ביסוד הנ"ל מש"כ בתורה בסוף הפרשה ושמחת בכל 7זקנתי הרבנית חנה יהודית חי' [מלפנים רבינוביץ] אמו של מו"ז הג"ר
בנציון זצ"ל גדלה הרבה בביתו בטלז לאחר פטירתו.
יב
התורה פרשת כי תבוא שירת
דבר גם לענין זה שבנו יכול לומר אלוקי אבותינו הטוב וגו' והגר אשר בקרבך ומבואר שגר מביא וקורא
בהתכוונו לאביו הגר. מיירי בגר מבני קיני ויש להוסיף דה"ה אמו מישראל.
ולדרך זו מסקנת הירושלמי דבעי' שני תנאים כדי שגר
ולמהר"א פולדא אין הבדל בין שתי הלשונות ולכו"ע בן יוכל לקרוא מקרא ביכורים א :שיהי' מזרע יתרו כדי
של גר מביא וקורא ואפי' אם גם אמו גיורת .אבל ד' שיוכל לומר אשר נתת לי ה' ב :שיהי' אמו מישראל כדי
הגר"א יש מח' דלפי ר' יוסי בן גרים אינו יכול לקרוא רק שיוכל לומר לאבותינו .וכן פי' ג"כ ר"ת שהובא בתוס'
שבא להגביל מש"כ במשנה שאמו מישראל מביא וקורא ב"ב פא .ד"ה למעוטי ובפי' הרא"ש למשנה זו.
דה"מ באביו גוי שבא על אמו באיסור דאז אין חוששין
לזרע האב כלל ושפיר יכול לקרוא שהרי מתייחס אחר אולם בביאור הגר"א פי' הירושלמי באופ"א שאה"נ
אמו ,אבל אם אביו גר ה"ה מתייחס יותר לאביו כמו בתחלה אמר הירושלמי דבנוסף לאמו מישראל בעי'
בעלמא דמשפחת האב קרוי' משפחה ולא האם ,ולא שיהי' מבני קיני ,אבל מקשה ע"ז מברייתא שכ' שבני
מהני מה שאמו מישראל ,ולזה בא ר' יונה להקל לומר קיני מביאין וקורין ומשמע גם ללא שיהא אמו מישראל,
שבן גרים בעלמא בכל גווני יכול לקרוא ורק אם אביו [וכ"פ הר"ש דכ"ה הירושלמי] לזה אמר שמה שאמרנו שיהי'
גוי צריך שאמו יהי' מישראל .ונמצא דלכו"ע מה שאמו מבני קיני קאי על מש"כ גר בפ' ביכורים לזה צ"ל
מישראל לא מהני במקום שאביו גר ,רק דנחלקו אי זה דמיירי בבני קיני ואז באמת א"צ להיות אמו מישראל
שאביו גר מהני או לא. ומשנתינו דמבואר דבעי' אמו מישראל מיירי בכל
הגרים .ולפ"ז המסקנא היא דכדי שגר יוכל לקרות סגי
עוד פריך שם בירושלמי במה שאמר בנימין בר עשתור באחד משתי תנאים או שהוא מבני קיני או שאמו
שבנם של גר וגיורת יכול לקרוא פ' ביכורים ולומר מישראל .אלא דא"כ תקשי באמת מאי מהני אמו
בתפלה אלקי אבותינו וכי אברהם יצחק ויעקב אבותיהם מישראל הלא גם היא בעצמה אינה יכולה לקרוא שא"א
של הגרים ,ובשלמא אי אמו מישראל א"ש שהרי אמו לומר אשר נתת לי ה' .ועי' בזה להלן.
היא אכן מזרע האבות אבל איך גר יכול לומר כן ולא
מיישב ומשמע שנדחו דבריו של בנימין בר עשתור .עוד עוד שיטה יש בירושלמי לפרש מש"כ במשנה שאם אמו
מקשה לדבריו במה שנאמר שאם אמו מישראל מביא מישראל מביא וקורא ,בשם ר' יוסי ע"פ מה שאמר
ו קורא" ,כלום נשבע הקב"ה לא לזכרים שמא לנקיבות" בנימין בר עשתור דבאמת כל גר מביא וקורא וכל מי
ופי' רוב מפרשים דבא להקשות דאיך מהני מה שאמו שנולד להורים גרים יכול להביא ולקרוא ,דגר נחשב
מישראל הרי לא נשבע ה' לנשים לתת להם חלק בארץ, כי שראל לכל דבר וכלול הוא בשבועות ה' לאבות ,ומה
וא"כ איך בנה יכול לומר "אשר נשבע ה' לאבותינו" שהצריכה המשנה שיהא אמו מישראל בגר שנולד
[ולכ' בכלל זה קשה מה שהק' ר"י בתוס' ב"ב פא .ד"ה למעוטי מביאת איסור של גוי ובת ישראל ,ולכן יכול לומר
שגם אינו יכול לומר "אשר נתת לי ה'" וכמו כל אשה מישראל לאבותינו כיון שאמו בת ישראל 8,וא"כ מש"כ במשנה
שהגם שיכולה לומר אשר נשבע ה' לאבותינו מ"מ נתמעטה
שגר מביא ואינו קורא מיירי בגר ראשון שנולד להורים
ממש"כ אשר נתת לי ה' כמ"ש במשנה ה' ואף שיורשת מאבותי'
וא"כ גם בנה לא עדיפא ממנה] והגמ' לא מיישבת את נכרים או בגוי הבא בעבירה על גיורת ,אבל אם אביו גר
הקושיא[ .ובשושנים לדוד הביא בשם בית דוד ,שפי' בגוף ד'
אפי' נשא גירות ,או אמו בת ישראל אפי' אביו גוי מביא
ירושלמי דזה תי' דשמא לנקבות נמי נשבע ,והק' ע"ז דלא מצינו וקורא .ור' יונה אמר יסוד הנ"ל מבנימין בר עשתור על
בשום מקום שבועה לנקבות וגם לא נטלו חלק בארץ .וזה פשוט מה שהיו בני גרים אומרים בשמו"ע אלוקינו ואלקי
דכוונת הירושלמי להקשות ,גם שלא אמר בלשון קושיא וכ"ה אבותינו והקשו עליהם ממשנתינו דרק באמו מישראל
לשון הירושלמי בכמה מקומות וכן במדרשים] יכול לומר כן ,ומשני דמשנתינו באביו גוי שנשא לאמו
מישראל בעבירה ,אבל אם אביו גר נחשב כישראל לכל
עוד שיטה מובא בירושלמי בשם רבי יהודה שגם גר
עצמו שאין לו ייחוס כלל מביא וקורא ממש"כ כי אב
המון גוים נתתיך לשעבר היית אב לארם ומעכשיו אתה
8יש נדון גדול בפוסקים בגוי הבא על ב"י דקי"ל שהולד כשר האם
אב ומורה דרך לכל העולם ולכן כל מי שמתגייר נחשב עדיין צריך גירות ,או שדינו כישראל לכ"ד ,והסכמת רוב הפוסקים
כמו בן לאברהם אבינו ושפיר יכול לומר אשר נשבע ה' דא"צ גירות[ ,עי' פתחי תשובה אה"ע סי' ד' סק"א] וא"כ צ"ל דמש"כ
במשנה גר הוא רק לשון מושאל דדומה בזה לגר שאביו אינו גר או אגב
לאבותינו שהרי השבועה היתה לאברהם שהי' אביו של הרישא דאיירי בגר ממש[ .עי' שו"ת חלקת יעקב א' קכט] ולפוסקים
הגרים ,ולא נתבאר איך משלים החסרון אשר נתת לי ה' דבעי' גירות ק' להיפך שהרי גר שנתגייר כקטן שנולד וא"כ איך יכול
ונחלקו הראשונים דדעת ר"י בתוס' ב"ב פא .ד"ה לומר לאבותינו מחמת אמו ,ותי' אחרונים דהגרות הוא רק להפקיע חלק
הנכרי שקיבל מאביו ,ושממילא אח"כ יתייחס לגמרי לאמו[ .גליוני
למעוטי דבהכרח צל"פ בדברי ר' יהודה דמיירי בבני קיני הש"ס עי' חמד"ש אה"ע ב' אמרי משה כז ד']
יג
התורה פרשת כי תבוא שירת
וא"כ יל"ע בטעמו של הר"י דס"ל דקושית הירושלמי וכן מפורש בתוספתא ,אבל רמב"ן רשב"א וריטב"א שם
הוא קושיא בלי תירוץ ולמה א"א לומר לאבותינו מצד פירשו דכיון שלא כתוב בדבריו בני קיני צ"ל דס"ל
אבי אמו ,אולם באמת כבר העיר במשנה ראשונה על ד' דכיון דגרים נחשבים מבני אברהם הרי מצד עצמם
התוס' יו"ט דאיך מהני אבי אמו הרי משפחת אמו אין ראויים לירושת הארץ רק שבפועל אין להם כיון שכבר
קרוי משפחה וא"כ אין זה לאבותינו .וא"כ י"ל דזה גופא נתחלק ליוצאי מצרים .ומסיק בירושלמי דריב"ל פסק
טעמו של הר"י דס"ל דקושית הירושלמי נשאר בעינו. כרבי יהודה ,וכן הורה ר' אבהו לענין שמו"ע כר' יהודה
שיכול לומר לאבותינו.
ולבאר שי' תוס' יו"ט ומהרש"א בדעת הר"ש י"ל דל"ש
לכאן הא דמשפחת האם אינה קרויה משפחה ,דהכא *האם להלכה גר מביא וקורא
מצד ירושת האם אתינן עלה וכמו שלענין לרשת את אמו
ולענין הלכה נחלקו הראשונים ,דשי' הרמב"ם פ"ד
ל"ש הא דמשפחת אם אינה קרוי' משפחה ,ה"נ יכול
מביכורים ה"ג לפסוק לגמרי כרבי יהודה בין לענין
לומר הקרקע שלי מגיע מאבי אמי ולא מאמי ,וכמש"כ
ביכורים בין לענין תפלה ולא בעי' בני קיני גם לענין
רעק"א ,וכן מה שהביא מהר ש"א מהא דבני בנים ה"ה
ביכורים ,וכ"פ רמב"ן וריטב"א ועוד ראשונים בב"ב,
כבנים אפש"ל כן גם בבני בנות וכמש"כ ביבמות סב,:
ולשי' ר"י בתוס' הנ"ל שי' רבי יהודה לא מהני רק שיוכל
וה"נ אפש"ל להיפך אבי אמו ה"ה כאביו.
לומר לאבותינו אבל כדי שיוכל לומר אשר נתת לי ה'
*האם משפחת האם קרויה משפחה בליכא צ"ל דוקא בבני קיני ,דמצד אמו לא יכול לומר אשר נתת
משפחת האב לי ה' דלא עדיף ממנה שלא יכולה לקרוא ולומר "אשר
נתת לי ה'" שלא קיבלה חלק בארץ ,ואף שקיבלה
אולם באמת גם אי נימא דשייך כאן הנושא של משפחת בירושח וא"כ ה"נ בנה לא עדיף ממנה.
האם אי"ק משפחה יל"פ באופ"א ,דהנה יש לחקור בהא
דמשפחת האם אינה קרוי' משפחה לענין ירושה וכיו"ב, אבל ר"ת בתוס' ב"ב שם ומובא ברא"ש בפי' המשנה
האם זה רק באופן שיש לו משפחת אב ממילא זה לפסוק כמ"ש במשנה דגר בעצמו אינו מביא וקורא
מפקיע שם משפחת האם ,אבל באופן שהוא מופקע ולענין אם אמו מישראל מהני לחוד ס"ל דנחלקו בזה
ממשפחת האב כגון אם אביו גוי ורחמנא אפקרי' לזרעי' המשנה והתוספתא דלמשנה מהני אמו לבד ,ולתוספתא
כזרע בהמה ,גם משפחת האם נקרא משפחה ,כמו עצם בעי' גם מבני קיני ,ופי' הרא"ש הטעם דאמן לא היה
זה שהוא נחשב יהודי הוא מחמת אמו ה"נ לענין להם חלק בארץ וכטענת הר"י וכקושית ירושלמי הנ"ל.
משפחה י"ל כן ,או דנימא דזהו כלל מוחלט שמשפחת ולכן פסק ר"ת להלכה דאינו יכול לומר בתפלה
אם אינה קרויה משפחה בכל גווני .וזה נפק"מ גם לענין "אבותינו" ולא הי' מניח אותם לומר ברכת הזימון ורק
מעוברת שנתגיירה שהולד הי' הורתו שלא בקדושה אם היתה אמו מישראל הי' יכול לומר אבותינו ושי' רבי
ולידתו בקדושה ולא מתייחס לאביו הגוי ,האם בכה"ג יהודה בירושלמי הוא טעות דאיך יכול לומר "ארמי אבד
משפחת האם הוי משפחה ,וזה פשוט שאחיו ואחותו אבי וגו'".
שנולדו עמו בקדושה כגון תאומים יש להם דין אח או
והנה לדעת ר"ת מבואר דיש צד להלכה כפשטות
אחות מן האם לענין כרת כמבואר ביבמות צז :אבל מ"מ
המשנה דאמו מישראל לבד מהני כדי לקרוא מקרא
אולי זה לא בגדר משפחה .ונפק"מ בכל זה אם אמו
ביכורים וצ"ע קו' הירושלמי דהרי לא נשבע הקב"ה
וקרובי אמו ואחיו ואחיותיו מן האם יורשים אותו ,או
לנקבות ,וכן קושית הר"י דלא עדיף מאמו שלא יכולה
שנכסיו הפקר ,ואי נימא כצד ראשון א"ש דכאן באמו
לקרוא ולומר אשר נתת לי ה' ,וצ"ל דס"ל כמש"כ הר"ש
מישראל מיירי שאביו גוי כמבואר בירושלמי וא"כ הוא
על המשנה שהביא קו' ירושלמי וכ' דלא חש לתרץ
מופקע לגמרי ממשפחת אב דרחמנא אפקרי' לזרעי'
מחמת רוב פשיטות וגם הוא לא ביאר התי' מחמת
ולכן יש לו משפחת אם ויכול לומר לאבותינו[ .אבל אם
נולד מאביו גר ואמו ישראלית וודאי אזלינן בתר אביו ואי גר אינו הפשיטות ,והמהרש"א בחי' על משניות והתוס' יו"ט
מביא וקורא גם הוא אינו יכול] גילו לנו סוד הפשיטות דכיון דבני בנים ה"ה כבנים
כמבואר ביבמות ,אז הוא נחשב בנו של אבי אמו וא"צ
וכבר עמד בחקירה זו בחי' רבינו חיים הלוי בפט"ו כלל להתייחס לאמו לחוד שהרי אפשר לייחסו אחרי
מהלכות איסו"ב ה"ט ,והעמיד בזה סתירא בין שתי אבי אמו והרי הקב"ה נשבע לו וגם הוא מקבל חלק
סוגיות דבגמ' בכורות מז .איתא שלוי' שילדה בנה בארץ .ותפא"י [בועז סק"א] כתב בשם רעק"א שיכול לומר
פטורה מפדיון הבן ופריך אי נתעברה מלוי אפי' אבוה דאמי קא יריתנא כמו נפל הבית עליו ועל מורישיו
ישראלית נמי ,ואי מישראל הרי למשפחותם לבית בנו קדים לב"ח מה"ט עי' חו"מ סי' ר"פ ורי"א.
יד
התורה פרשת כי תבוא שירת
ומתו וממילא אין לו משפחה כלל דרך האב ,ובכה"ג אבותם כתיב וה"ה כישראל ,ומשני דנתעברה מגוי ,הרי
פשיטא דמשפחת האם אינה קרוי' משפחה כיון שהי' לו מבואר דהיכא דאביו גוי ול"ש משפחת האב ,ממילא
אב והי' שייך שיהי' לו משפחה רק שמת וכלה משפחת אזלינן בתר משפחת האם ,מאידך בגמ' ב"ב קיד :מבואר
האב וזה רק במקרה ,אבל עדיין לא ידענו מה הדין דריו"ח אמר בשם ר' יהודה ב"ר שמעון דמה"ת כמו אב
באופ ן שמופקע לגמרי ממשפחת האב כגון שאביו גוי, יורש את בנו כך אשה יורשת את בנה או בתה ,ממש"כ
דאולי בכה"ג משפחת אם קרוי' משפחה וכמבואר בגמ' מטות ,מקיש מטה האם למטה האב ,מה מטה האב אב
בכורות .וגם בתוס' גופא שכתב "גיורת" אינו מוכרח יורש את בנו ,אף מטה האם אשה יורשת את בנה .והק'
דמיירי במעוברת שנתגיירה דאולי כוונתם לאשת גר רק עליו ממשנה שם שמפורש שהאשה רק מנחילה את בנה
דאורחא דמילתא דגר נשוי לגיורת[ .ועי' תוס' ב"ק מב :ד"ה ולא נוחלת אותו .עכ"פ יש בזה מח' תנאים.
היתה שפחה שכ' כן על הגמ' שם] ובכה"ג ס"ל לר"י בר"ש
דיש ילפותא מיוחדת שהאם יורשת אף שאינה קרוי' והנה לא נתבאר בגמ' באיזה ציור ס"ל לר"י בר"ש
משפחה ולא קי"ל כוותי' גם בהא .ויש להוסיף דלפ"ז גם שהאם יורשת את בנה ,הרי כשיש אב וודאי הוא קודם,
בירושלמי שציין רעק"א אינו ראי' ואדרבה שם כ' ורשב"ם כתב "במקום שאין אב" אבל אם אביו קיים הוא
הלשון מי שכלתה סוף משפחתו והיינו שאביו הי' גר קודם דלהכי מיהא אהני משפחת אב שקרויה משפחה
בלי משפחה ולכן כשמת לא נשאר שום משפחה מן האב להקדים שאר האב לשאר האם .ומשמע שגם אם יש
רק מן האם ולזה פטור מלהחזיר אבל לא כשמופקע קרובי האב אבל כיון שאין אביו קיים האם יורש .אבל
לגמרי ממשפחת אב .וכן מש"כ במשנה למלך פ"א התוס' הקשו דא"כ למה הזהיר הכ' רק לאשה לא לישא
מהלכות נחלות ה"ו "ואפילו במקום דליכא יורש מצד לשבט אחר דמסבת נחלה הרי גם באיש שייך כן ,שאם
האב כגון שתוקי א"נ גר שנשא ישראלית והוליד בן ישא משבט אחר וימות ויירשנו בנו ואח"כ ימות הבן
דליכא יורש מצד האב אפ"ה אין האם יורשת אלא ותירשנו אמו שהיא משבט אחר ,ועוד הרי ילפי' מקרא
הנכסים הרי הם הפקר" לא מיירי בכה"ג רק באופן דין מישמוש לקרובי האב ואי האם יורשת ל"ש זה ,וא"א
שבעצם הי' לו משפחת אב רק שלא נודע או שמתו אבל לומר ששניהם יורשין יחד דהא משפחת אם אינה קרויה
בלא הי' לו מעולם אולי שאני. משפחה ,ולכן נראה לרבינו תם ולר"י דבגיורת קאמר
דליכא משפחת אב כלל ובכה"ג יורשת האם את בנה,
אולם לעיקר החקירה הוכיח ר' שמואל זצ"ל כשי' וקמ"ל שלא נימא שיהיו נכסיו הפקר כמו כל גר שמת
הגר"ח מגמ' מפורשת ב"ב קמב .בגר שמת ובזבזו ללא יורשין.
ישראל נכסיו אם נתברר שהיתה אשתו מעוברת ואח"כ
ילדה לא זכו אבל אי הולד מת לפני שבזבזו זכו כיון וכ' הגר"ח דלפי' התוס' יש לפשוט מסוגיא זו דלכו"ע
שלא נשאר שום יורש הרי שאמו לא יורשת אותו וכן משפחת אם ל"ה משפחה גם בליכא משפחת אב כלל,
מבואר מתוס' בכמה מקומות בש"ס [כתובות יא .סנהדרין
שהרי גם לר"י בר"ש דאם יורשת את בנה בכה"ג זה
סח ].דהא דאמרינן אבל קטן אי אתה צריך לחזר אחריו מגזה"כ מיוחדת להקיש מטה האם למטה האב ,אבל
אם יש לו יורשים ,מיירי במעוברת שנתגיירה ,ואי נימא בלא"ה לא נחשבת משפחה כלל .וא"כ זה סותר לגמ'
דכה"ג משפחת אם קרויה משפחה ,א"כ משכחת שיהיו בכורות ולזה חידש הגר"ח יסודות בקדושת לוי' ליישב
לו אחים מן האם ,א"ו דגם כה"ג אחין מן האם אינם סוגיא דבכורות אבל כלפי חקירה הנ"ל העיקר כמשנ"ת
יורשים ,וטעמא דאחים לא ירתי אמרינן בגמ' משום בגמ' ב"ב .וע"ע בגליון הש"ס על ד' התוס' ב"ב שם
דמשפחת אם אינה קרויה משפחה. שציין לר"ש סוף שביעית שכ' בשם ירושלמי דמי שמת
סוף משפחתו ואין לו יורש אלא אמו לא יחזיר ואם
ועי' פנ"י כתובות שם שנקט דחקירה זו הוא מח' התנאים החזיר רוח חכמים נוחה הימנו ,ור"ל דמבואר דאם
בב"ב קיד :וכנ"ל ומתוס' יש לפשוט דלא קי"ל כר"י כלתה משפחת אביו ומשכח"ל בגר ,אין אמו יורשת.
ר"ש רק כמשנתינו דבכל גווני משפחת אם אינה קרוי'
משפחה .וכן הוכיח בתרוה"ד סי' שנ"ב ,ובשו"ת חת"ס אולם הג"ר שמואל רוזובסקי זצ"ל [שיעורי ר"ש ב"ב קיד:
חו"מ סי' קכ"ט ,והובא כ"ז בד' רעק"א בתוספותיו אות כ"ה ובסנהדרין סח .אות נ"א] העיר על הגר"ח דאי"ז
למשניות ר"פ יש נוחלין בהא דמקשי התוס' ריש פרק יש סתירא מגמרא על גמרא ,דבגוף הגמ' בב"ב אצ"ל
נוחלין [קח :ד"ה יכול] דל"ל קרא לאחין מן האב תיפו"ל דמיירי באשה גיורת או מעוברת שנתגיירה די"ל דמיירי
מצד מישמוש דרך האב ,וכ' רעק"א דמה דלא תירצו באשת גר ,דהרי עיקר קו' התוס' דלמה לא נימא
דאיצטריך בהורתן שלא בקדושה ולידתן בקדושה מישמוש ע"י האב בקבר לשאר קרובי האב ולזה סגי
דליכא אב ,כיון דאז האחין הם רק מן האם ואינם לתרץ שאביו הי' גר ומת בלי עוד בנים או שהיו לו בנים
טו
התורה פרשת כי תבוא שירת
קודמים ,דקרוביו קודמים לקרובי אביו מן האם .אלא יורשים דאחיו מן האם אינם יורשים גם במקום דליכא
שלא מצא סמך לדבריו .ע"כ דבריו .ויל"ע בדעת רעק"א משפ' אב כדמוכח מתוס' כתובות וכמ"ש פנ"י שם .רק
שציין לו האם כוונתו לצדד כדבריו ,והרי הוא בעצמו שבסוגריים כ' "א"ו כנ"ל דירושת אחיו מדין מישמוש"
פי' בתוס' ב"ב קח :ע"פ מה שהוכיח הפנ"י מתוס' וכ' הגרש"ר שלא ידע אם זה מרעק"א ,אבל אם זה
כתובות יא .וכן הוא ציין בתוס' ב"ב קיד :לר"ש בשם מדבריו יהי' מוכח דס"ל דבאמת בכה"ג משפחת אם
ירושלמי דמבואר דאין האם יורש .אי לא דכ"ז כ' בשי' קרוי' משפחה ,ומה שאחים מן האם לא יורשים בכה"ג
התוס' אבל לקושטא יכול לשמוע צד אחר .וע"ע בפתחי כיון דס"ל לתוס' דעיקר ירושת אחין הכתוב בתורה הוא
תשובה חו"מ סי' ק"ד סקי"ד הביא בשם דגול מרבבה רק מדין מישמוש ,וכיון שנאמר קרא שאם אינה יורשת
שפשיטא לי' להלכה שבאמו גיורת האם יורשו וכמבואר ממילא אין דרך שאחיו מן האם ירשו ,אבל לא מצד
בתוס' ב"ב קיד .ופלא שלא העיר מתוס' בכמה מקומות דמשפחת אם אינה קרוי' משפחה בכה"ג .ונפק"מ דאי
שמוכח שלא קי"ל כר"י בר"ש. נפסוק להלכה דירושת אחיו אינו מדין מישמוש אז אחין
מן האם ירשו במקום שמופקע ממשפחת האב .ועי'
*האם יש חילוק בין שתוקי לגר שיעורי ר' שמואל קח .אות ד' שהראה דמרשב"ם כמה
והנה לענין שתוקי שאין אנו יודעין מי הוא אביו פסק מקומות [קח .ד"ה האיש נוחל את אמו ,קטו :ע"ב בד"ה נחלה]
הרמ"א סי' רעו ס"ד ע"פ תרוה"ד סי' שנ"ב דנכסיו משמע דס"ל דכל מה שמשפחת האם אינה קרוי'
הפקר כמו גר ,ואין משפחת האם יורשת אותו ,ולדברי משפחה לירושה הוא רק כיון שקרובי האב יורשים אותו
הזקן אהרן לכ' גם בשתוקי האם או משפחתה יורשים אבל אילו לא הי' מציאות של קרובי האב הי' משפחת
אותו ,ובפת"ש שם סק"ג הביא בשם שו"ת חות יאיר סי' האם יורשים אותו ,והק' עליו מגמ' קמב .ומירושלמי
רלא שתמה על התרוה"ד דגר שאני שאין לו יורשין כלל, סוף שביעית ,אבל מגמ' קיד :אין קושיא וכנ"ל [ויש
וכ"ה בקצוה"ח סי' רנ"ו סק"א במש"כ שם הרמ"א להעיר דלדבריו גם מירושלמי אין ראי' וכנ"ל].
מתרוה"ד הנ"ל דשתוקי דינו כגר לענין שאינו יכול לתת
*זה היה הנדון בין המגדף ומשה רבינו
מתנת שכ"מ כיון שאינו בר ירושה ,דכיון דנאמנת לומר
מישראל נתעברה מה איכפ"ל דלא ידוע לנו מי הוא עוד הוכיח בשיעורי ר' שמואל שם ממש"כ בספרי סו"פ
היורש שלו סו"ס יש לו יורשין וכמו שבא אחד מארץ אמור דהמגדף הבן אשה הישראלית אביו היה מצרי
רחוקה ומוחזק כישראל וודאי יש לו דין מתנת שכ"מ ואמו משבט דן ,ורצה ליטע אהלו בשבט דן ודחו אותו
כיון דיש לו יורשין רק שלא ידענו מי הן .ובנתיבות שם משום דמשפחת אם לא שמה משפחה אעפ"י שלא היה
תי' דכיון שלא שייך להוודע מי הם היורשים ,הוי כיאוש לו משפחת אב ,ויתכן דזה גופא הי' טענת המגדף ולזה
והפקר גמור ,וכל שאי אפשר לבא לידי ירושה אינו הכריע משה רבינו בחיקה הנ"ל כשי' הגר"ח.
בכלל ירושה .עכ"פ כ"ז בשתוקי אבל באם א"א להגיע
ולעיקר שאלה זה יש לנו עוד גילוי בדברי רעק"א
ליורשי האב ובמקרה לא ידענו מי הם ויוכל להתברר
שבמש"כ בשו"ע סי' רע"ו ס"ד דמשפחת האם אינה
כו"ע מודי דאין קרובי האם יורשים וכן מפורש בשו"ת
קרויה משפחה ,והוסיף הרמ"א בשם תרומת הדשן
חת"ס חו"מ קכ"ט דאם היו יורשין מצד אב אלא שלא
שאפילו שתוקי שאין לו יורשין מן האב ,אין משפחת
נודעו ,מאחר וכלל נקוט בידינו שאין לך אדם מישראל
אמו יורשין אותו אלא הרי הוא כגר ונכסיו הפקר,
שאין לו יורשים ,ע"כ זה נחשב שיש כאן יורשי האב
והועיל רעק"א בטובו לציין לנו בהגהותיו שם לשו"ת
וממילא אין למשפחת אם כל זכות ירושה לכו"ע ,וכ"כ
זקן אהרן סי' צ"ד שחקר אי הא דמשפחת אם אי"ק
בשו"ת מים חיים סי' כ"ד.
משפחה האם הוא בכל גווני וכדמשמע פשטות הלשון
והנה כ"ז הי' נוגע למעשה לאשה אחת שכל קרובי' מתו וכדדרשינן ממש"כ למשפחותם לבית אבותם ,או לא,
בשואה ולא נשאר לה רק קרובה אחת מן האם והי' רב והביא שי' ר"י בר"ש בגמ' ב"ב קיד :ומש"כ התוס'
אחד שפסק שבכה"ג הקרובה יורשת ,ע"פ דברי רעק"א דבהכרח מיירי בגיורת ,וכ' שהוצרכו לפרש כן שהרי
שציין לשו"ת זקן אהרן משמע שנקט כן להלכה .אולם אמרו חז"ל אין לך איש מישראל שאין לו יורשין ,וא"כ
הג"ר אברהם שרמן שליט"א [שורת הדין כרך ו' עמ' צ"ד] מבואר דבמקום דליכא משפחת האב משפחת האם
פקפק ע"ז שגם ר"י בר"ש דס"ל אם יורשת זה רק באמו יורשת ,והביא שכ"כ רבינו ירוחם [מישרים נתיב כ"ה סדר
גיורת דליכא משפ' אב כלל ,אבל אי הי' משפחת אב רק נחלות] על דברי ר"י ב"ר שמעון דכשאין לו יורשים מן
שמתו לכו"ע משפחת אם לא קרוי' משפחה[ ,וכסברת ר' האב לפעמים יורשי אמו יורשים אותו ,ולכן פסק דאם
שמואל הנ"ל בדחייתו הוכחת הגר"ח] וגם לרמ"א דשתוקי יש לו יורשי אמו ,לעומת יורשי אם אביו ,יורשי אמו
טז
התורה פרשת כי תבוא שירת
לגרים .ולפיכך נקראו כל הגרים בניהם .בג בג גימטריא הוי כגר אבל באופן שיש לו קרובי האב רק שלא נודעו
ה' ה' .ושניהם אחד אלא שבג בג יותר נסתר ונעלם או שסבורים אנו שמתו כולם בשואה שאני וכמבואר
וקראום זה משונה מזה כדי להכיר ולידע בין זה לזה. לעיל בשם שו"ת חת"ס ,ובלא"ה מש"כ בשם רבינו
ירוחם דמשמע שפסק כר"י בר"ש הרי רוב ראשונים לא
ולעיל ס"ט פסק בשו"ע דשם אבי האיש או שם אבי הביאו שיטתו ומשמע שלא קי"ל כן ,וכ"פ בתרומת
האשה ,אינו מעכב בדיעבד ולכן גר או שתוקי או אסופי, הדשן שנ"ב ,ומשנה למלך הנ"ל ובחת"ס שם.
אין כותבין אלא שמותיהם בלבד .וציין הגר"א לס"כ
שהרא"ש לא כתב כן .ובדגול מרבבה ציין ג"כ לס"כ וכ' עכ"פ לכ' א"א לסמוך להלכה על שי' זקן אהרן גם אי
דבשתוקי ואסופי היה נראה לכתוב שם אמו כדאשכחן נימא שכתב כן בכל גווני שאין לנו ידיעה על קרובי
רב מרי בר רחל ,ודחה דאולי שאני התם שבשעה האב ,ויל"ע מה כוון רעק"א כשציין לדבריו האם הבין
שנתעברה היה איסור גוי א"כ אינו אביו כלל ולא היה ד' זקן אהרן כפשוטו גם כשרק יש חוסר ידיעה מי הם
לרב מרי שום אב אבל שתוקי יש לו אב אלא שאין אנו קרובי האב או רק דומיא דציור הרמ"א בשתוקי או
יודעים מה שמו לכן אין לכתוב שם אמו ולדבריו בגוי אסופי וגם אי נימא דהבין שבכל גווני אזלי' בתר קרובי
הבא על ב"י שהולד כשר הו"ל כמו רב מרי בר רחל האם רצה בזה לפסוק כמותו ,וזה שאלה כללית בכל
שאפשר לכתוב שם אמו .ובפתחי תשובה סקכ"ו שם ציוני רעק"א ,והאם יכולים יורשי האם שהוחזקו בנכסים
בשם ספר גט פשוט שכל מי שמפורסם ע"ש אמו כמו לומר קים לנו כשי' זקן אהרן המובא ברעק"א .והרי גם
יואב בן צרויה ורב מרי בר רחל אפשר לכתוב שם אמו. ה"זקן אהרן" בעצמו כותב בתוך תשובתו "ומ"מ לא
מצאתי סמך דבר בדברי החכמים עד יבוא ויורה צדק".
מתי אפשר לכתוב שם האם והרי לא אמרינן קים לי כשיטה שכל חכמי ישראל
ובשו"ת חת"ס אה"ע סי' כ"ה נשאל אם א"א לברר שם חולקים עליה כמבואר בקצות החושן סי' רע"א ס"ק א'.
אביו אם אפשר לכתוב שם אמו ומתחלה הוכיח ממה
והנה בכ"ז נתעוררתי ע"י ידידי הרב יעקב יוסף לרנר
ש חז"ל לא מצאו סימן זה בשני יוסף בן שמעון משמע
שליט"א ששמע שכעת במוסד ליתומים בחו"ל הי' בחור
שלא אריך לעשות כן ,וצ"ל שאין אדם ניכר לרבים בשם
יהודי בן כ"ה שאביו גוי ויש לו שם במוסד אחות אחד
אמו כמו בשם אביו שקורי' לתורה וחותם בו ,ואבא
ו נפטר לפתע ,והשאלה מי יורש את נכסיו ,ולהנ"ל לכ'
שאול בן אימא מרים ורב מרי בר רחל ור' שמעון בן פזי
עיקר הפסק הוא דנכסיו הפקר ,דגם אחותו נחשבת רק
היו מפורסמים בשם זה ולא כל הרוצה ליטול שם אמו
אחותו מן האם דהרי אין להם אב כלל ,אבל אם החזיקה
יטול ואפשר מ"מ נוכל ליקח לסימן בשני יב"ש חניכת
אחותו בנכסיו לכ' יכולה לומר קים לי כשי' רבינו ירוחם
האם המפורסם כגון ר' שמואל אידל"ש ז"ל או כגון חות
והזקן אהרן והדגול מרבבה המובא בפתחי תשובה,
יאיר שהי' נקרא כן בלשון ב"א ועל שם זקנתו חוה
דלפחות בציור של ר"י בר"ש שמופקע לגמרי ממשפחת
שגידלה אותו .ומש"כ דגול מרבבה להוכיח מרב מרי בר
האב קי"ל דמשפחת האם עדיפא[ .אלא שאם החזיקה בו
רחל אינו מוכרח שהרי יש עוד שנקראו ע"ש אמם כמו בלא"ה זכתה גם מטעם הפקר אם לא שלא עשתה מעשה קנין
יואב בן צרוי' ושארי שמות הנ"ל .ובסי' מ"א כ' החת"ס כמ"ש בשו"ע חו"מ רע"ה ס"ב וא"כ אם היתה לה ברשותה איזה
דמבואר בשו"ע שלכתחלה יש תמיד לכתוב שם האב חפצים שלו ולא עשתה מעשה קנין בכוונה יכול אחר לזכות בו]
וכן בגר יש לכתוב בן אברהם אבינו ע"ה ורק בשתוקי
ואסופי שא"א לכתוב בן אברהם דמה ענין אב המון גוים *איזה שם כותבים בגט ומעלים אותו לתורה
לשתוקי כמ"ש הגט פשוט א"צ לכתוב כלום ,ומש"כ והנה כ"ז לענין ירושה אולם שיל"ע הוא איך נכתב שמו
בגט פשוט ודגול מרבבה דבכה"ג יכתוב שם אמו אף בגט ,וכן באיזה שם הוא עולה לתורה ,והנה לענין גט כ'
שמצינו לענין רפואות ותפלות שמזכירין שם האם [שבת בשו"ע אה"ע סי' קכ"ט ס"כ בשם הרא"ש שצריך לכתוב
סו :פסחים קיב ].מ"מ אולי בגט אינו נכון לעשות כן ומה "בן אברהם אבינו" וציין הגר"א לתוס' ב"ב פא .לענין
שהוכיח הדגול מרבבה אינו ראי' דרב מרי בר רחל אביו ביכורים וכנ"ל ומסתמא ר"ל כפסק הר"י דקי"ל כשי'
הי' גוי ,אבל שתוקי יש לו אב רק שאין אנו יודעין מי רבי יהודה דגר מביא וקורא שאברהם הוא אב המון
הוא ,ומ"מ לא ידע החת"ס מה חטא יש אם מסמן עצמו גוים ,עוד ציין למש"כ בסוף אבות פ"ה מכ"ב "בן בג בג
בשם אמו אעפ"י שיש לו אב רק אנו צריכי' לחפש בן הא הא" וכוונתו למש"כ בתוס' יו"ט שם בשם מדרש
ולמצוא היכן נקרא אדם בן אמו וכיון שמצינו רב מרי בר שמואל שהרשב"ם כתב ששמע מדודו הר"י בן הרא"ש
רחל א"כ מה חסר אם השתוקי ייחס עצמו אחר אמו, שגרים היו ולהסתירם מן המלשינים נקראו כך והם בני
ועוד הלא מצינו יואב בן צרוי' בת ישי אבי דוד ר"ש בן אברהם ושרה שנתוספו הה"א על שמותם והם היו תחלה
יז
התורה פרשת כי תבוא שירת
ביאור צא ולמד מה ביקש וכו' פזי בת ר' חייא אבא שאול בן אמא מרים אבשלום בן
וענית ואמרת וגו' ארמי אבד אבי וגו' [שם ה']
מעכה אדוני' בן חגית שפטי' בן אביטול ע"כ מסיק
החת"ס דהגם דמי שיש לו אב מוכח בגמ' שלא ראוי
במשנה בפסחים קטז .מבואר שאחר שמתחיל בגנות לכתוב שם האם ורק הני רבנן דפקיעי שמייהו מסתמא
ומסיים בשבח הוא דורש מארמי אובד אבי עד שגומר איזה טעם הי' לדבר ,מ"מ לענין שתוקי מהיות טוב
כל הפרשה כולה ,והכוונה לארבע פסוקים מתוך ל שמוע לדברי הגט פשוט לכתוב שם אמו[ .ולכ' כש"כ אם
הדברים שהי' אומר מביא הביכורים ,ופסוקים אלו אביו גוי].
נדרשים מלה במלה כשהדרשות באות לפעמים לפרש והנה לענין עלי' לתורה כ' ברמ"א סי' קל"ט ס"ג דאסופי
את הפסוק ולפעמים מה למדנו מן הפסוק וכתב הרמב"ם ושתוקי קורין אותו בשם אבי אמו[ ,וציין הגר"א למ"ש
פ"ז מחמץ ומצה ה"ד שהמאריך בדרשות אלו ה"ז הידעתם את לבן בן נחור ומפיבושת בן שאול כו' שם .וכן ותבאנה
משובח. אל רעואל אביהן וכמ"ש במכילתא ורש"י שם וציין ליבמות סב:
דגם בני בנות ה"ה כבנים וכ"ז מתרומת הדשן לענין אבי אביו]
הנה פותחים שם צא ולמד [היינו שכן הוא מה שאמרנו ואם אינו ידוע קורין אותו בשם אברהם ,כמו לגר .וחלק
מקודם בוהיא שעמדה] מה בקש לבן הארמי לעשות ליעקב עליו הט"ז סק"א דשמא יבא לגרש את אשתו ויכתוב כן
אבינו שפרעה לא גזר אלא על הזכרים ולבן ביקש לעקור ויפסול הגט .ולכן עדיף תמיד להעלותו בן אברהם ,דזה
את הכל. וודאי לא יפסול הגט כי הכל בני אברהם .ולכ' לפמ"ש
מה דמזכירים ענין לבן בדוקא הגט פשוט והחת"ס לבאר מה שבגיטין של שתוקי לא כ'
השו"ע לכתוב בן אברהם דמה לו לאב המון גוים א"כ
וקשה למה נקט ענין לבן הול"ל למינקט שנאת עשיו ה"נ בעלי' לתורה מה לו לבן אברהם ולהכרעת החת"ס
שכתוב להדיא בקרא "יקרבו ימי אבל אחי ואהרגה את הול"ל שם אמו ,או עכ"פ שם אבי אמו.
יעקב אחי" וניצל מזה .ובהגדת מבית לוי תי' בשם
הגרי"ז כיון דסדר הווידוי על ביכורים הוא להודות על ובא"ר השיג על הט"ז דאין חשש לפסול הגט שהרי הרב
הגאולה ושהבאנו לא"י וזכה להביא מפירות הארץ וזה צריך לחקור אחר שם אביו ובחקירה יוודע זה ,וראי'
שייך רק בשיעבוד לבן שנגאלנו ממנו ,אבל שיעבוד מבן מומר שקורין אותו בשם אבי אביו .אולם י"ל דס"ל
עשיו עדיין לא נגאלנו עד ביאת המשיח. לט"ז כשי' מהרש"ל המובא בב"ש אה"ע קכ"ט סקי"ט
דבכתב גט שם אבי אביו כשר ,משא"כ שם אבי אמו
והגר"א ביאר דמה שנלמד מלבן היא לכל הנסים פסול לגמרי דלמשפחותם לבית אבותם כתיב ,אולם זה
נסתרים שעושה עמנו הקב"ה .ואין אנו יודעים מזה כלל, דחוק שהרי הרא"ש פוסל וכ"פ הרמ"א בתשובה ומ"מ
דהרי בלבן לא נראה ולא התפרש בתורה כלל מה שרצה אפשר לקרוא למומר לתורה בשם אבי אביו .ועו"ק על
להרע ליעקב ולהאבידו לגמרי ,רק מצינו שרצה לרמותו, הט"ז שהרי גם בן אברהם פסול בגט אם לא שכתב
[אך ראה לקמן בשם ראשונים דהכוונה למש"כ יש לאל ידי
אברהם אבינו כמ"ש בב"ש שם סקל"ט .ואכן הפמ"ג מ"ז
לעשות עמכם רע אבל לא כתוב רק ברמז] ובכל אופן העידה סק"א חושש דלספר תורה נמי קורים כמו לגר ממש,
עליו התורה ארמי אובד אבי כלומר שהוא ביקש והיינו יעמוד פלוני בן אברהם אבינו או בן אברהם הגר.
להאביד את יעקב והקב"ה הצילו מידו כך תמיד עושה ובמשנ"ב סק"י העתיק להלכה כשי' הט"ז דיש לקרותו
עמנו הקב"ה ניסים נסתרים9 .
בשם בן אברהם ושכ"כ בחיי אדם .ולא נתבאר כאן הדין
וידוע מה שאמר הג"ר איצלע וואלוזינר לצאר הרוסי בבן מעוברת שנתגיירה וול ד עו"כ ועבד הבא על ב"י
ששאל אותו ביאור הפסוק "הללו את ה' כל גוים דהולד כשר ללא אב כלל ,ולכ' תלוי במח' רמ"א וט"ז
שבחוהו כל האומים כי גבר עלינו חסדו" וגו' דצ"ע דלרמ"א גם בזה יעלהו בשם אבי אמו ,ולהכרעת הט"ז
והמשנ"ב יעלהו בשם בן אברהם .וכן מבואר בשו"ת
מנחת יצחק ח"א סי' קל"ו[ ,ובח"ד סי' מ"ט כתב בחריפות
9ומש"כ לשון "אובד" כאילו כבר האביד אותו כ' רש"י בשם ירושלמי דבילד מאומץ אסור לקרותו ע"ש מגדלו שמביא לידי מכשול,
פאה פ"א דאצל גוים חושב להם הקב"ה מחשבה כמעשה ,והק' ידידי
הרב אהרן הכהן ארנטרוי שליט"א דמה זה נוגע להודאה הרי זה נוגע וא"כ ה"נ בנולד מגוי ונתגדל אצל אחד אין לקרותו ע"ש מגדלו]
להקב"ה דמענישם כאילו עשאו ,אבל כלפינו הרי סו"ס רק ביקש ולא וכן שמעתי מידידי הרב יעקב יוסף לרנר שליט"א שכן
עשה וא"כ עיקר ההודאה הוא רק במה שמנע הקב"ה ממנו לעשות, נוהגים באותו מוסד ליתומים בחו"ל שקוראים לילדים
שו"ר בעיוני רש"י להגרא"י ברזל זצ"ל שתי' דהבדל בין ישראל לגוי
לענין זה כיון דישראל גם בחשב לעשות דבר רע יתכן שיחזור בו אבל כאלו שאביהם גוי "בן אברהם".
גוי גם בחשב לרצוח לא ימנע מלעשות דלא איכפ"ל כלל ,וא"כ זה
מראה על עוצם הסכנה דהי' מוכן לעשות בלי שום מניעה ומ"מ הצילנו
הקב"ה.
יח
התורה פרשת כי תבוא שירת
דעיקר מטרת הגש"פ הוא הודאה להקב"ה ולכן בחרו דלמה לגוים להודות על הניסים שעושה הקב"ה לנו,
בפ' ביכורים שכולו ענין הכרת הטוב והזכרת חסדי והשיב לו דיש הרבה פעמים שהגוים מנסים לגזור עלינו
המקום ,וכ"כ בדעת תורה כאן שעיקר ענין הגש"פ הוא גזירות רעות והקב"ה עוצר אותם וישראל בכלל לא
הזכרת חסדי המקום ,ולפ"ז אמר הג"ר אלי' ברוך פינקל יודעים ולכן רק האומות יכולים לשבח ע"ז.
זצ"ל [בספרו משלחנו של ר' א"ב] נפק"מ לדינא למש"כ
בחיי אדם ק"ל סי"א דמי שאין לו הגדה ש"פ יקרא ובמעשה ניסים להנתיבות הק' דאי נימא דצא ולמד קאי
הפרשיות דסדר שמות ,ולהנ"ל עדיף שיקרא בפ' על מה שבכל דור ודור וכו' איך מוכח זה מלבן דזה
ביכורים ולהרחיב בזה דבעי' דוקא בצורת הודאה נראה רק על דורו של יעקב ,עו"ק ל"ל ראי' לזה הלא זה
להקב"ה. אנו רואין בעינינו ,עו"ק שלא הביא מעשה דהמן ,וכן
למה לא הביא הפסוקים בבראשית שמתפרש שם כיצד
עוד שמעתי דבר נכון מהגרמ"י רייזמן שליט"א דכיון רצה לבן לאבד את יעקב [דהיינו מש"כ יש לאל ידי לעשות
דחייב אדם לראות את עצמו כאילו יצא ממצרים ,ורק עמכם רע דכוונתו הי' להרוג בניו ובנותיו של יעקב כמו שפי'
כאן מיירי גם במי שלא הי' ביציאת מצרים דמדובר גם השבלי לקט וארחות חיים] ולכ"פ דצא ולמד קאי באמת על
אחרי מאות או אלפי שנים מעת יציאת מצרים ואעפ"כ הא דמתחלה עובדי ע"ז היו אבותינו ,ומבאר מסדר
מדבר בנוסח כאילו הוא בעצמו יצא ממצרים ולכן הגדה שסיבת ירידת ישראל מצרים הי' כדי לטהר את
אומרים דוקא פרשה זו. ישראל מטומאת ע"ז של אבותיהם ,ולזה הוסיף דלא רק
מכ ח אבותיהם הי' ע"ז רק גם מכח אמותיהם והוא לבן
והג"ר אברהם יצחק ברזל זצ"ל הי' מוסיף דכיון דכל אבי האמהות וטומאה זו קשה מטומאת האבות ,כיון
ענין ביכורים הי' צריך להיות בשמחה גדולה ,דהוא רק שלבן רצה לעקור את הכל היינו להעבירם על דתם
מעצרת ועד החג שהוא זמן שמחה ,וביכורים אסורים ולפתותם אחר ע"ז ,ולכן הוכרחו לרדת למצרים ולזה
לאונן דאינו במצב של שמחה ,א"כ חז"ל מגלים לנו א"ש דנקט דוקא ענין לבן ולא ענין עשיו[ .והגר"א תיקוני
שכדי לקיים מצות סיפור יצ"מ בליל הסדר ,יש לו להיות זהר פ' ג' פי' דלכן נקט ענין לבן בתור הקדמה ליציאת מצרים,
באותו מצב של שמחה כאדם הקורא במקרא ביכורים כיון דמעשה אבות סימן לבנים דיעקב בבית לבן הי' השורש
שיש לו שמחה וכמ"ש ושמחת בכל הטוב וגו' ויש לו לירידת ישראל במצרים וכמ"ש באברבנאל דכי גר יהי' זרעך
להרגיש מצב של מרוב כל ואז אפשר לשמוע היטב נתקיים גם ביעקב גם בישראל ,וגם את הגוי אשר יעבודו נתקיים
גם ביעקב שדן את לבן בלילה שהתגלה לו בחלום וגם בישראל,
סיפור יצ"מ. יעקב יצא ע"פ הדיבור וברכוש גדול וכן בישראל גם לבן וגם
הנה מחמת חביבות דברי תורתו של מוח"ז הג"ר יצחק פרעה רדפו אחרי ישראל]
צבי שרייבער זצ"ל מלונדון נכד מרן החתם סופר אעתיק מה דבליל הסדר קבעו פרשת ביכורים דוקא
מתוך קונטרס שלו "ליקוטי ביאורים במשנת החת"ס"
ובזה יתיישב קושיית אור שמח פ"ז מחמץ ומצה ה"ד
בענין הנ"ל מה שהי' חביב עליו מאוד ובנוי על דברי מרן
דמדוע בחר התנא דוקא בפרשה זו לספרה בלילה הזה,
החת"ס ,והרבה שמעו ממנו ענין זה ובפרט בליל הסדר
הלא לכאורה הי' יותר מתאים שנדרוש בפרשה העוסקת
הי' חוזר ע"ז תמיד 10ויהי' זה לעילוי נשמתו.
בגוף יצי"מ וכפר שיות המובאות בספר שמות ,והוא תי'
בענין ארמי אבד אבי ע"פ גמ' פסחים לו .לחם עוני שעונין עליו דברים הרבה,
וביאר דכוונת הגמ' לפרשה זו של מקרא ביכורים שנא'
בפרק ערבי פסחים במשנה ודורש מארמי אובד אבי עד בה לשון עני' וענית ואמרת ולחם עוני הכוונה עני'
שיגמור כל הפרשה כולה. שעונים עליו דברים הרבה פרשת מקרא ביכורים .אבל
המפרשים תמהו למה בחרו דוקא בדרש פרשה זו ,ולמה עדיין לא נתפרש דלמה באמת בחרו חז"ל בפרשה זו,
אין אנו קוראין בפרשת שמות כל מעשה יציאת מצרים ולהנ"ל א"ש דכאן מתפרש ענין טומאת לבן שמכוחה
הנזכרת שם במקומה ,וכן תמהו גם בעיקר מה שמזכירין הוצרכנו לירד למצרים.
פרשת לבן הארמי יותר מכל מה שאירע לאבותינו?
פרשה זו מבטא ההודאה על יצ"מ
ונראה להקדים דברי כק"ז הח"ס בדרשות [ח"ב רס"ו טור אולם לפ"ז עדיין הוא רק מצד החלק של לבן אבל מצד
א'] דלכאורה הי' לבעל דין לומר ,למה הי' לו להקב"ה עצם סיפור יצ"מ לכאורה עדיין הי' עדיף לספר מן
הפרשיות של שמות ,וכבר הרחבנו בהקדמה להגדה
10כך שמעתי מדודי הג"ר אפרים נוסבוים שליט"א שבשנים האחרונות ש"פ מה שהוכיח מזה הג"ר יצחק דוב קופלמן זצ"ל
שהה אצלו בארה"ב בליל הסדר.
יט
התורה פרשת כי תבוא שירת
שנתבררו מהם מצאו מין את מינו בערות הארץ ונתפרדו להביא אותנו למצרים לעבדות ולגאול אותנו אח"כ
מהם בג' ימי אפילה ומה שנשאר מניצוץ לבן הארמי ולהוציאנו משם ,הלא מוטב הי' לנו להשאר בני חורין
נתמרק בקושי השיעבוד. מתחלה ,ותי' דהי' צורך ל זה כי מתחלה עובדי ע"ז הי'
אבותינו והיינו צריכין לזיכוך ובירור לברר הקדושה מן
ולכן א"ש דהנושא העיקרי בסיפור יציאת מצרים הוא הטומאה ,ולזה פירש בהגדה סדר הבירור "ואקח את
ענין לבן הארמי כי הוא הי' הסבה לשיעבוד מצרים, אביכם את אברהם וכו' וארבה את זרעו ואתן לו את
והוא הוא הליכלוך שטעון כביסה ופרעה הוא רק יצחק ואתן ליצחק את יעקב ואת עשו ,ואתן לעשו את
האמצעי והבורית לזכך את הליכלוך ,וע"כ אנו דורשים הר שעיר וכו' ויעקב ובניו ירדו מצרימה ,כי הקב"ה בחר
בעיקר פרשת לבן הארמי .ע"כ מדברי מוח"ז זצ"ל יהא באברהם ונתן לו את יצחק ושאר בניו יצאו כפסולת,
זכרו ברוך. וליצחק נתן עשו ויעקב ,ועשו יצא כפסולת ונדחה,
[ויש להוסיף דלכן הקפיד יעקב שלא יהי' ללבן שום שליטה ושום ונשאר יעקב מובחר שבאבות בלי סיג ולא הי' צריך עוד
אחיזה על הצאן שלו ,וגם כל טענה ממונית ,כיון דכל טענה של לבירור ,וגם היתה מטתו שלימה ומ"מ להיותם בני בנות
לבן על הצאן יפגום בקדושת הצאן שנמצאו בתוכו נשמות ישראל לבן הארמי הגם כי אמם היו צדקניות גמורות מ"מ א"א
כמבואר במקובלים 11וע"ד דמבואר בריש בכורות לענין קדושת שלא יתערב קצ ת פסולת ולזה הי' צריך הזיכוך בעינוי
בכורה ,דכל שיד נכרי באמצע פטור מן הבכורה ,ומבואר בגמ'
שם דגם אם ע"פ דיני חו"מ ואולי גם בדיניהם אין לו זכות על
מצרים .וכתב שם עוד דזה מרומז בכור הברזל ר"ת
עצם הבהמה כיון דהי' רק התחייבות על כסף ,מ"מ כיון דאם לא ב'להה ר'חל ז'לפה ל'אה [וכתב שם ע"ז וה' יכפר] וזהו
ימצא כסף יקח הבהמות כבר נקרא יד נכרי באמצע והאריך בזה ארמי אבד אבי שגרם לו וירד מצרימה לעינוי ושיעבוד
בשו"ת חת"ס יו"ד שט"ו ע"פ שו"ת צמח צדק ועבודת הגרשוני להתיך פסולתו של לבן.
ואכמ"ל בזה ולכן כל שיש ללבן איזה טענה על יעקב בממונות גם
אם לא על עצם הצאן זה יפגום בקדושת הצאן]. ועוד שם בדרשות [ח"ב רנ"ג טור ד'] הנה הכובס המכבס
בגד המלוכלך קצת ,הוא מלכלך אותו יותר יפה במים
חובת השמחה בהבאת ביכורים ואפר ובורית ובסוף מסיר כל אלה והוא מלובן ויפה.
ושמחת בכל הטוב אשר נתן וגו' [שם י"א]
ובזה יל"פ בדרך רמז גם מש"כ "ארמי אובד אבי וירד
יל"ע מהו משמעות שמחה זו .והנה בפסחים לו :מבואר מצרימה" ,כי לבן הארמי עצמו ירד למצרים שכוחות
דמכאן ילפינן דזמן הבאת הביכורים הוא רק מעצרת עד הטומאה שלו ירדו לשם ונשתמדו.
החג דאז היא זמן שמחה שבו אדם מלקט פירותיו .גם
והנה ביסודו זה של החת"ס נתבאר כל הענין מה שלבן
י"א דמטעם זה ביכורים אסורה לאונן שאינו יכול
הי' להוט כ"כ לעקור את הכל כי הי' חס מאוד על כוחות
לשמוח 12 .עוד מבואר במשנה פ"ג דביכורים רפ"ג צורה
הטומאה שלו ,שלא יאבדו בבירור הזה ,ולכן אמר לו ה'
מיוחדת כיצד מעלין את הביכורים עי"ש מבואר דיש
אמש "השמר לך פן תדבר עם יעקב מטוב עד רע" ,כי
שמחה מיוחדת בהעלאת הביכורים וכ' מהרש"א [ח"א
עיקר מטרתו הי' לחוס על כוחות הטמאה שלו ולבטל
ביכורים שם נדפס בסו"מ ברכות] דמפקינן דבעי במצוה זו
בירור זה ,וע"כ רצה לאבד את יעקב באחד משני דרכים
שמחה מדכתיב ושמחת בכל הטוב ,וזו המצוה הראשונה
או בדרך הנאה כטוב לקרב אותו אליו לסט"א שלו ,או
ממתנת א"י לאבותינו ויש לנו ליתן שבח ושירה
בדרך רע להרגו ושניהם שווים לו .וזה מ"ש ארמי אובד
להקב"ה על קיום שבועתו ,ועי"ש דהשמחה הוא בשביל
אבי ,ולא אמר ארמי הורג אבי ,כי כל כוונתו לא היתה
שהוא ראשית ,וביאר דכל הענינים שנעשו בהבאה הם
אלא להאבידו אם ע"י הריגה או ע"י קירבה ,ולכן אחר
בענין זה כמו השור שהוא ראשית הקרבנות ,וכ"כ
שרדף אחריו והשיגו אמר "הבנות בנותי והבנים בני"
במשנה ראשונה שם דהוא דין מיוחד בביכורים שלא
[בראשית ל"א מ"ג] כי לא רצה שימלטו מרשותו ,וכמו על
מצינו בהבאת מעש"ש ובעולי רגלים דכתיב ושמחת
רבקה אמנו רצה לעכבה ימים או עשור וגם כשנפרדה
בכל הטוב ,ובמהרש"א תענית כ"ח .דלכן גזרו המלכות
אמר " אחותינו את היי לאלפי רבבה" וגו' [שם כ"ד ס']
דוקא על ביכורים כיון דרצו לבטל ענין השמחה .ובשם
שרצה שתשאר בגדר אחותינו.
והנה האבות לקחו נשותיהם מבני משפחתם משם ועבר,
11והיו צדיקים כמו האוהב ישראל מאפטא ,שעוד זכרו הניגון ששר
יעקב אבינו בשעת שהי' רועה צאנו ואנו עדיין מכירים הניגון. כי הגם שעבדו ע"ז מ"מ ניצוץ מירושת שם ועבר נשאר
12מלשון הגמ' אינו נאכל באנינות דקדק מו"ז הגה"צ ר' יעקב סניידערס בהם ,אבל מצרים ובני חם אין בהם שום ניצוץ קדושה,
זצ"ל דאין מצב אמצעי שלא להיות באנינות וגם לא להיות בשמחה
דברגע שאינו באנינות הוא כבר ממילא בשמחה ואם אינו שמח זה נקרא וע"כ כשירדו ישראל לכור הברזל במצרים ,הפסולת
אנינות -זכר זאת ליעקב עמ' קי'.
כ
התורה פרשת כי תבוא שירת
ביאור מה דשרו מזמור שיר חנוכת הגרי"ז מובא לפרש נוסח התפלה שמחה לארצך דקאי
על ביכורים שבאים בזמן שמחה ומצד זה שייך שמחה
והנה מה ששרו בדוקא ארוממך ה' כי דליתנו ולרש"י זה
לבאי הארץ.
העיקר השירה ,וצ"ב מה ענין ביכורים לחנוכת הבית וכל
ההמשך ובמלאכת שלמה פי' דכיון דבכנופיא גדולה חובת השירה בהבאת ביכורים
נעשו הביכורים ונתקבצו שם רבים דמי לחנוכת הבית
וע"כ אומרים מזמור זה ,ובמשנה ראשונה שם פי' דכיון ובערכין יא .למד רב מתנה דין שירה בביכורים בגז"ש,
דבוידוי אמרינן ארמי אובד אבי אומרים מזמור זה ממש"כ כאן ושמחת בכל הטוב וכתוב לקמן תחת אשר
שכתוב בה ולא שמחת אויבי לי ולפ"ז ל"ש לחנוכת לא עבדת את ה"א בשמחה וטוב לבב ,ופי' רב מתנה
הבית כלל. דמשם ילפי' לעיקר דין שירה על הקרבן וא"כ גם
ביכורים צריך שירה ,ופריך והרי אין אומרים שירה אלא
הביכורים גורמים לחנוכת והתחדשות הבריאה על היין ,ומשני דיש הכי תמצי דיין בהביא ענבים ודרכן.
אולם בשפ"א בשנת תרמ"ט ביאר בהקדם מה שביאר ומ' דרק בהביא ענבים ודרכן יש דין שירה ,אולם תוס'
דעיקר מצות ביכורים הוא להביא הראשית דעי"ז שם כ' דכבר תיקנו כן גם בשאר פירות אטו אופן של יין,
יתחדש הפנימיות ,דכ' בראשית ברא אלקים בשביל גם ברמב"ם [פ"ג מביכורים הי"ג ופ"ד ה"א והי"ז] לא חילק
ישראל שנקראו ראשית ,דהקב"ה ברא עולמו להיות לו בזה ,והעיר בזה מהריק"ו ,ותי' בשו"ת חקרי לב או"ח
בו רק ראשית וחלק ,וכמ"ש בתנא דבי אליהו דגם ח"א סי' ל"ו דהיקישא דרב מתנה הוא רק לשיטתי' דס"ל
הקב"ה שמח בחלקו כי הי' יכול הקב"ה לברוא עולמו דעיקר דין שירה ילפי' מתחת אשר לא עבדת וגו' אבל
שכולם יכירו מלכותו ,אלא שכבר יש לו רבבות עולמות, לשאר אמוראים ילפי' לעיקר דין שירה משאר מקומות,
ורצה שבעולם זה יהי' רק עדות שהוא ית' בראו ,וזה ולפ"ז הא דביכורים טעונין שירה ילפי' מקרא דיחזקאל
הראשית מקיים כל העולם אפי' שיהי' רשעים וכופרים, ל"ג שכתוב יפה קול ומטיב נגן וכמבואר בירושלמי
ולכן הכל תלוי בעבודת בנ"י שעל ידיהם מתעורר חיות ביכורים וכפרש"י בסוכה מז :ד"ה טעונין ולפ"ז יתכן
ופנימיות העולם ,ולכן איתא במשנה כשדברו הלויים דעיקר דין שירה הוא רק דרבנן ולא נאמר בו דין שיהי'
בשיר אמרו מזמור שיר חנוכת ,כי הי' כמו חנוכת הבית, על היין.
וכן אומרים כן בתפלה כל יום דחנוכת הבית אינו דוקא מח' רש"י ותוס' מה הי' השיר
על ביהמ"ק רק כל מעשה בראשית בנין ביתו של הקב"ה
וע"י עבודת בנ"י בתורה ותפלה מתחדש ומתחנך הבנין והנה בעצם מהותו של השיר ס"ל לרש"י ערכין ובסוכה
כי הכל בכ"ב אותיות נבראו ויש חינוך במעשה ע"י שם דקאי אהא דתנו בביכורים משהגיעו לעזרה דיברו
ביכורים ויש בדיבור בתפלה .ופי' החי' הרי"ם כי דליתני הלויים בשיר ארוממך ה' כי דליתנו אבל בתוד"ה מנין
לשון שפלות ולשון הגבהה ורוממות כי ע"ז משבחין התקשו בזה ,דזה לא הוי מעיקר דין השירה רק לשמחה
שהשי"ת ברא אותנו בעוה"ז השפל ועי"ז אנו באים בעלמא ושיר דרב מתנה הוי שיר אחר ולא נתפרש כלל
תמיד להתחדשות ,ולזה מבקשין מה בצע וגו' כיון לא במשנה ולא בגמ' מה הי' השיר ומתי אמרוהו,
דבעוה"ז יש תמיד עליות וירידות והיא ירידה לצורך ובמלאכת שלמה ביכורים פ"ג מ"ד פי' דהי' זה בשעת
עלי' ולכן והי' כי תבוא דעיקר שמחת בנ"י בכניסתם התנופה שהיא העבודה דביכורים.
לארץ הי' כדי שיביאו ביכורים ולברר כבוד מלכותו בארץ השירה הוא מדין שירה על הקרבן
וזה עצמו מצות ביכורים עי"ש .עכ"ד.
והנה בתוס' פסחים סד .מבואר דהא דבעי' שיהי' שירה
עיקר השירה הוא על החזרה לנקודת הראשית על היין הוא רק בשעת הקרבת הקרבן אבל שלא בשעת
וההתחדשות הקרבת הקרבן א"צ ליין ,והוכיח מזה הרש"ש ערכין שם
דביכורים הוי כעין קרבן [וכ"ה לשון תוס' ב"ב פא :ד"ה
ולפ"ז יתכן דזה עיקר גדר השירה תמיד גם בשירה על ודילמא דהתנופה והגשה בביכורים הוי כעין הקרבה ,וכ"כ
הקרבן ,דכל פעם שאנו מחזירין דברים לשורשם כמו הרמב"ן פ' נשא ה' ט' ועי' אתוון דאורייתא י"ב שהוכיח כן]
בקרבנות אנו משבחין להקב"ה אשר אנו זוכים דאל"כ למה פריך בגמ' שיהי' לו דין יין .ולפ"ז נמצא
להתחדשות תמידית בעוה"ז השפל .ובזה א"ש דנראה דהשירה הוא מדיני הקרבן ויהי' בזה נפק"מ אם אפשר
מגמ' סוכה מט .דענין ניסוך היין תלוי בשורש ותחלת לאומרו בלילה ואי יש בו דין עבודה צריך שיהי' בלויים
הבריאה דהשיתין נרמזו במלת בראשית דהיינו ברא דוקא וכן יהי' בזה דין מיתה בשוער ששורר.
שית ,וקרא ד"אשירה נא לידידי שירת דודי לכרמו כרם
כא
התורה פרשת כי תבוא שירת
ושמחת בכל הטוב זה הקב"ה ותורתו הי' לידידי בקרן בן שמן ויעזקהו ויסקלהו ויטעהו שורק
ויבן מגדל בתוכו וגם יקב חצב בו" ,שורק זה ביהמ"ק,
באור החיים הקדוש כתב ד"בכל הטוב קאי על הקב"ה
מגדל זה מזבח ,יקב זה השיתין מבואר דמעיקרי הגדרת
ולזה אמר בכל הטוב דבר הכולל כל הטוב ואי"ז אלא
ביהמ"ק הוא זה שחצב שם יקב בשביל הנסכים ,ולזה
הקב"ה שהוא מקור הטוב אשר נתן לך פי' כי דבר זה
אתן שם שירה ,ולהנ"ל א"ש שתמיד ע"י הנסכים
אין ערך אליו אלא מתנת חנם".
שמצורפין לקרבנות ,אנו מחברין הכל לשורש הבריאה
עוד רמז במאמר כל הטוב אל התורה דאין טוב אלא וכיון שנתחדש נקודת הראשית יש כאן שמחה כתחלת
תורה "שאם היו בני אדם מרגישין במתיקות ועריבות טוב הבריאה ולזה בעי' שירה דשירה הוא על ההתחדשות.
התורה היו משתגעים ומתלהטים אחרי' ולא יחשב וגם ביכורים כל ענינו הוא לעורר הראשית וההתחדשות.
בעיניהם מלא ביתו כסף וזהב למאומה כי התורה כוללת ולכן בעינן שירה.
כל הטובות שבעולם" [והשייכות בין תורה לביכורים כבר
מבואר ממש"כ אצל שבועות וביום הביכורים מבואר דתורה שייך ושמחת בכל הטוב זה אשתו
לביכורים ראה בשפ"א תרמ"ג בזה] איתא בספרי ושמחת בכל הטוב זו אשתו ,היינו שיש
והנה הקטע השני של האור החיים הקדוש שגור בפי כל להודות על מה שיש לו אשה ,ובמשך חכמה צירף הא
וכבר יש ע"ז ניגון יפה ומרגש ,אבל החלק הראשון דקאי דדרשינן בערכין דקאי על שירה ,וכ' הסמ"ק דאם נדרה
על הקב"ה זה לא ידוע ,וזה כענין מה שלא בירכו בתורה שלא לשמוע שיר בעל מיפר דהוי עינוי נפש ,לכן אצל
תחלה שהי' חסר להם בדביקות נותן התורה ,ויתכן דרך אשתו מה הוי כל טוב זה שירה .ויש להמתיק דבריו,
דרוש דל"ש כלל להרגיש מתיקות התורה בלי שירגיש דהנה הא דאשה אוהבת שירה יותר מן האיש ,כיון
המתיקות בזה שיש לו קרבת ה' ,דהנה כבר כ' הגר"א דהאשה כולה רגש וכן בראה הקב"ה בטבע זו כדי
במשלי י"ז כ"ד "את פני מבין חכמה ועיני כסיל בקצה שתוכל לגדל הילדים ולתקן עניני הבית ,אבל האיש
ארץ" דהמבין אינו רואה לקפוץ אלא מבין מה שלפניו, תפקידו לימוד התורה וקיום המצוות ועיקרו בשכל ,אבל
אבל הכסיל בקצוי ארץ בעת יתחיל ללמוד עיניו ייחלו בלי חלק הרגש לא יתכן עיקר המשך היהדות ,ועיקר
לסיים ש"ס או המסכת ,עי"ש באריכות .והנה מי שלא שמחת תורה ומצוות שזה ענינו של פרשה זו שכולו
מחובר להקב"ה עיקר סיפוקו הוא בעת גמרו המסכת או בענין שמחה ורגש של הכרת הטוב ,וזה בא מכח הרגש,
הש"ס ,אבל מי שדבוק להקב"ה הרי הוא מרגיש מתיקות וע"י אשתו ביכולתו לפתח חלק זה ,ולזה יש לו להודות
ועריבות בכל דבר מן התורה שלומד גם לפני שמבין להקב"ה ע"ז שנתן לו אשה ורק מכוחה ביכולתו לבוא
היטב ,כיון שבזה הוא זוכה להתדבק להקב"ה. עכשיו להביא ביכורים עם כל הרגש הנצרך לזה ,ולזה
יש שמחה בכל הטוב אשר נתן לך ולביתך ,היינו
התורה היא השירה בעצמה שהאשה מועילה בין לך ובין בעניני ביתך היינו חלק
הגשמי וכן חלק הרגש.
והנה בהא דהבאנו מגמ' ערכין דתחת אשר לא וגו'
בשמחה וטוב לבב קאי על שירה של הקרבן הק' שם תיקון כפיית טובה דאדם הראשון
בתוס' דאולי קאי על תורה שנא' כי לקח טוב נתתי לכם
ותירצו דלא כתוב ביחד עם לבב עי"ש .וצ"ע למאי והוסיף ע"ז ידידי הג"ר צבי וילנסקי שליט"א דבר יפה.
דמסיק דגם ביכורים בעי שירה דילפי' טוב טוב ,א"כ גם דהרי עיקר הפרשה הוא שלא נהי' כפויי' טובה ,ואצל
תורה נילף מהתם דתיבעי שירה ,ומה גם לד' אור החיים אדם הראשון כתוב שהי' כפוי טובה שאמר האשה אשר
הק' הנ"ל דושמחת בכל הטוב קאי על תורה ,ואין לומר נתת עמדי היא נתנה לי וגו' ופירש"י שם כאן כפר
דבעי' יין דהרי מבואר בתוס' פסחים סד .דשלא בשעת בטובה ,וכיון שעכשיו אנו באים לתקן שורש התחדשות
הקרבה לא בעי יין. הבריאה וכמבואר לעיל ,ממילא צריכים אנו לתקן
הראשית של הבריאה שהי' עם כפיות טובה על האשה,
ונראה בדרך דרוש ,דל"ש כלל לומר דתורה בעי שירה ולזה בא להודות עכשיו על האשה דאותה אשה
דתורה היא בעצמה שירה וכמ"ש כתבו לכם את השירה שאמרתי בתחלה שהיא הביאה לי פירות לצורך חטא,
הזאת ,ואדרבה ההשתגעות וההתלהטות אחרי' של הנה מעתה אני מודה דכל הבאת הפירות שאני מביא
האוה"ק יביא לאדם ללמוד ולהתלהב בלימודו עוד הוא מכוחה וכן כל עניני פירות כמו ילדים שאני מביא
ועוד ,וכמה שיותר לומד בחשק ובהתלהבות כך מתגדל בעולם היא הכל מכוחה .ודפח"ח.
השירה שבתורה[ ,ועדיין טעון הסבר] אבל בשאר מצוות
כב
התורה פרשת כי תבוא שירת
מעשרות שכ' בפ' ראה ב :מצות ווידוי מעשר של פ' כי שייך שיתוסף שירה על עצם המצוה כדי להורות שלבו
תבוא ויל"ע למה נתחלקו לשתי פרשיות הרי מצות וודוי מתמלא בשמחה על הזכיי' שיש לו לקיים המצוה.
הוא כשמקיים מצות ביעור.
האם חובת ביעור הוא מצוה בפני עצמו
אולם בס' החינוך מצוה תע"ד עה"פ דפ' ראה כ' דענין
כי תכלה לעשר את כל מעשר תבואתך וגו'
מצוה זו הוא להוציא מעשר עני בשנה השלישית
ואמרת לפני ה"א וגו' [שם י"ב – י"ג]
והשישית ,דכה"פ מקצה שלש שנים תוציא וגו' היינו
דבשנה השלישית הוא זמן מצות מעשר עני ,ולא כ' כאן וברש"י כשתגמור להפריש מעשרות של שנת השלישית
מצוה מיוחדת לבער מעשרותיו בסוף שלש שנים .אלא קבע זמן הביעור והוידוי 13בערב פסח של שנה הרביעית
שסו"ס כ' מקצה שלש שנים תוציא את כל מעשר וגו' מ' שנא' [לעיל י"ד כ"ח] מקצה שלש שנים תוציא וגו' נאמר
דבסוף ג' שנים יש חובת ביעור אבל העיקר בא ללמד כאן וכו' נמצאו מעשרות של שלישית כלין בפסח של
דיש סדר של ג' שנים ודין מעשר עני בא כשנגמר הסדר רביעית וכל מי ששהה מעשרותיו הצריכו הכתוב לבערן
של ג' שנים ,ואצלינו במצוה תר"ז כ' דהמצוה הוא מן הבית[ :ספרי כ"ו י"ב]
להתודות לפני ה' ב"ה ולהגיד בפינו שקיימנו מצות
תרו"מ ולא נשאר כלום ברשותינו וכו' ולא הזכיר כלל הנה לעיל בפ' ראה [לעיל יד כח] אחרי פרשת מעשר שני
ענין ביעור מעשרות ,וכן שאר מוני המצוות לא מנו כתוב "מקצה שלש שנים תוציא את כל מעשר תבואתך
מצות ביעור מעשרות ,ומ' דס"ל דאין כאן ענין מיוחד בשנה ההיא והנחת בשעריך :ובא הלוי כי אין לו חלק
לבער המעשרות דבעצם יש מצוה להפריש תרו"מ כל ונחלה עמך והגר והיתום והאלמנה אשר בשעריך ואכלו
אחד בזמנו רק שאם השהה מעשרותיו ולא ביערו עד ושבעו למען יברכך ה"א בכל מעשה ידך אשר תעשה":
ע"פ דשנה הרביעית ל"ש להגיד ווידוי ,ומדין וודוי ופירש"י שם בא ולמד שאם השהה מעשרותיו של שנה
מעשרות יש לו לקיים ביעור כדי שיוכל לקיים מ"ע ראשונה ושניי' לשמטה שיבערם מן הבית בשלישית.
דווידוי ,וא"ש דנתחלק לשני פרשיות דמש"כ בפ' ראה ובא הלוי זה מעשר ראשון והגר והיתום ויטלו מעשר
הוא קיום מצות מעשר עני בהמשך למצות מעשר שני שני שהוא של עני בשנה זו ולא תאכלנו עתה בירושלים
שכ' שם ,דמעשר עני הוא גם סוג מעשר שני כמבואר כדרך שנזקקת לאכול מעש"ש של שתים שנים ,וכו'
בלשון רש"י שם דזה המעשר השני של שני המעשרות ואתה מוליך לירושלים מעשר של שנה ראשונה ושני'
של כל שנה ,וכאן בפ' כי תבוא בהמשך למקרא ביכורים שהשהית ומתודה בערתי הקודש מן הבית כמו שמפורש
כ' גם אמירה אחרת שצ"ל בביהמ"ק דהוא בשנה בכי תכלה לעשר:
הרביעית ע"ז שקיים כדין בכל השנים מצות תרו"מ. מבואר מד' רש"י דעיקר פרשה זו בא ללמד מצות עשה
וכבר העיר בזה במנ"ח מצוה תר"ז סק"א דבמצות ווידוי דביעור למי שהשהה מעשרותיו 14רק שאגב נרמז כאן
נכללת עוד מצוה שהיא מצות ביעור והיא מצוה בפנ"ע עוד מעשר שהוא מעשר עני שבא בשנה שלישית
דאפי' באותם שפטורים מן הודוי מ"מ חייבים בביעור כי ושישית ,ופרשה שלנו בכי תבוא הוא המשך פרשה הנ"ל
דין ביאור מבואר בפ' ראה מקצה שלש שנים וגו' ומצוה דמקודם בא לקבוע זמן הביעור והווידוי שהוא בע"פ
זו דוידוי בפ' כי תבוא ,והביא מפ"ה דמעש"ש מ"ט של שנת הרביעית ואח"כ בא ללמד איך לקיים מצות
דר"ג קיים מצות ביעור כמבואר בתו' קידושין כו :ד"ה ווידוי .וא"כ לכ' יש כאן שתי מצות עשה א :מצות ביעור
מעשה וב"מ יא .ד"ה עישור בשם ר"ת ,והרי ר"ג וסיעתו
הי' בשעת חורבן בית שני ויוחנן כה"ג ביטל וידוי מעשר 13במשנה פ"ה ממעשר שני מ"ו מבואר דזמן הביעור הי' בערב פסח
כמבואר פ"ה דמעש"ש מט"ו וזה הי' בתחלת בית שני [וכ' במנ"ח תר"ז ה' דמה"ת זמן הביעור הוא בפסח רק חז"ל הקדימוהו
לע"פ דיש ביעור שנעשית ע"י שריפה דאסור ביו"ט] מאידך במשנה י'
הרי דאף שלא הי' מצות וידוי מ"מ מצות ביעור איכא, שם מבואר דזמן הוידוי הי' ביו"ט אחרון של פסח ,ומבואר ברא"ש
לזה העיר אח"כ בסק"ד דאינו מ בין מדוע לא מנו הר"מ ורע"ב ע"פ הירושלמי שם דהטעם דלא מתודה מיד ביו"ט ראשון ,כדי
שיהא לו מה לאכול ברגל דלפני הוידוי צריך לבער הכל וכיון דהביעור
וסייעתו מוני המצוות מצות ביעור למ"ע בפנ"ע כי היא עושה בע"פ והוידוי בסוף יוכל לבער רק העיקר בתחלה ולהשאיר מה
מ"ע ואינו תלוי בשום דבר .ובסק"י כ' דמה"ט פשיט"ל שצריך במשך החג[ .ולגי' הרמב"ם גם הביעור הי' ביו"ט אחרון] ,ולפ"ז
העיר ידידי הרב יעקב יוסף לרנר שליט"א על לשון רש"י כאן דמבואר
דנשים חייבות בביעור אף דבוידוי פטורות דאין להם דגם הוידוי הי' בערב פסח .ובחומש עוז והדר ביארו דכוונת רש"י
חלק בארץ [כס"ל למנ"ח אולם בתו' אנשי שם בפ"ה דמע"ש לביעור שיביא בסופו לידי וידוי.
14וכבר הק' התו' בר"ה ד .ד"ה ומעשרות דל"ל חובת ביעור שנתחדש
מסתפק בזה] כיון דביעור אינו תלוי בוידוי .ועי' במש"כ בפ' ראה ומבוא ר במשניות ,תיפו"ל מדין בל תאחר ,ותי' דנפק"מ בטבל
המנ"ח בסוף המצוה "ובמצוה זו אני נבוך בכמה ענינים שלא הפריש עדיין ועוד לעבור עליו בשני לאוין וע"ע חזו"א דמאי סי'
ב' סק"ב כמה נפק"מ.
השי"ת יאיר עיני בתורתו ועוד חזון למועד".
כג
התורה פרשת כי תבוא שירת
דאל"ה הי' יכול להשאירו בבית דכ"א יש לו בכור15 . אולם החזו"א דמאי סי' ב' סק"ז ד"ה נראה הסתפק האם
וי"ל דלפ"ז הוא השלמה למה שצריך לשמוח עם ביתו יש ענין לחפש אחר פירות בערב פסח של שנה רביעית
כמ"ש לעיל ושמחת בכל הטוב וגו' ולביתך ,לזה יש לו לקיים מצות ביעור דאולי יש בזה מדת חסידות כמו חמץ
להתוודות במה שחסר לו בשלימות הבית ,ולפ"ז יש בער"פ ,והכריע דאין מצוה זו בפנ"ע אלא פרטי דיני
לפרש דקדוק לשון הגמ' סוטה מח .כל בית שאין מתודה תרו"מ ,וכמו שקבעה תורה רגל אחד לעבור בעשה ה"נ
וכו' וצ"ב למה נקט לשון בית הרי עיקר מקום מצות עובר ברגל רביעית גם בנתמרח בחוה"מ [דליכא עשה
וידוי הוא במקדש כמ"ש ואמרת לפני ה"א ,ולראב"ד רק בכולי רגל] ולא מסתבר שאם נותן לכהן תרומה בזמן
פי"א ממעשר שני ה"ד זה לעיכובא וגם לרמב"ם שם ביעור יהי' יותר רצוי מאילו נתנו קודם ,אדרבה יש בזה
ה"ד וה"ו דאפשר להתוודות בכ"מ זה רק בדיעבד ,אבל מצוה הבאה לידך אל תחמיצנה וממדת זריזות להקדים,
עיקר מקום הוידוי הוא במקדש כמפורש ברמב"ם שם וה"נ באכילת מעש"ש אלא שהוא לאו הבא מכלל עשה
וביאר מהריק"ו לפי ששם עיקר השראת השכינה ,וא"כ שלא יעכב מלבער ,ולכן לא חשבוהו הראשונים במנין
למה מתייחס הוידוי לבית וי"א ע"ש דהביעור הוא מן המצוות ,ולפ"ז גם נשים חייבות בביעור שזה פרט
הבית וצ"ע דהרי רק חובת ביעור הוא על הבית ולא ממצות הפרשת תרו"מ.
חובת וידוי ,אולם לספורנו י"ל דעצם המצב של ביתו
מחייב וידוי בזה שאין בו בכור הראוי לעבודה ולקחת וברשימות תלמידים מרן הגרי"ז כתבו מפי השמועה
תרו"מ. שאמר מרן הגרי"ז שמצות ביעור מעשרות אינה מצווה
בפנ"ע אלא המצוה היא הוידוי ,רק כיון שבוידוי צ"ל
ובמנ"ח תר"ז סקי"ט כתב דאולי ל"ש מצות ווידוי באופן בערתי הקודש מן הבית לכן צריך לבער כדי שיוכל לומר
שנתן כל מתנותיו כראוי בשעתו דא"כ למה יתודה והלא הוידוי ,ולפי"ז נמצא שבזמן שכבר אינו מתודה אי"ח
לא חטא ולמה נקרא וידוי מעשר [ובסוגריים הביא ד' לבער וכיון שזמן הוידוי הוא ביו"ט אחרון של פסח
הספורנו שהוא ע"ד הפשט] רק אם השהה המתנות ומבערן ממילא אי"ח ביעור מעשרות אח"כ .ומשמעות דבריו
אז מתודה לאחר הביעור ושייך לשון וידוי שאומר אף דכלל אין חובה לבער רק משום מצות וידוי ,וכנר' פי'
שלא עשה כראוי מ"מ תיקן וביער הקודש וגם נתן כ"א קרא דפ' ראה מקצה שלש שנים תוציא וגו' דזה רק
לבעלים .אבל באמת אם קיימו כדין ל"ש וידוי ,וזה להכנה לפ' כי תבוא להגיד וידוי מעשר ,ותמוה הרי
חידוש גדול [ולחזו"א דמאי סי' ב' סק"ד גם אם עבר בל תאחר יוחנן ביטל מצות וידוי וכדלקמן ואעפ"כ מפורש במשנה
ל"ש וידוי] ולפי פירושים אלו הוידוי הוא כענין וידוי על פ"ה דמעש"ש מ"ז מי שהי' לו פירות בזמן הזה והגיע
חטא. שעת הביעור ובמשנה ח' עד שבא רע"ק ולימד וכו'
והוא הי' אחר החורבן ,וכן במ"ט שם דר"ג וראב"ע באו
במה שמקרא ביכורים נקרא וידוי בספינה והגיע שעת הביעור ,וכנר' ד' הגרי"ז הוא בשי'
והנה תנן פ"ב מביכורים מ"ב והובא ביבמות עג .דמעשר הרמב"ם דס"ל דגם בזמן הזה אפשר להתוודות ,ומדוייק
וביכורים טעונין וידוי משא"כ תרומה ,ובפשטות הכוונה ברמב"ם דיוחנן לא ביטל וידוי מעשר רק לזמנו ראה
דדין וידוי מעשר נוגע גם בביכורים היינו דבזמן ביעור לקמן בזה ,וא"כ שפיר יש חובת וידוי גם בזמה"ז ולכן
יש לו להתוודות גם על ביכורים וכמ"ש רש"י כאן דנרמז הי' חובת ביעור אבל באמת כשלא מתוודים אין חובת
ביכורים במלת "וגם" נתתיו ללוי כמו תרומה ,אלא ביעור ,שו"ר בדרך אמונה [בביה"ל פי"א ממעש"ש ה"ו ד"ה
דצ"ע דא"כ גם תרומה נרמז במלת וגם ,ובירושלמי שם ואם] דזה גופא הי' דו"ד בירושלמי דמאי האם כשביטל
עמד בזה ולמדו דין וידוי לענין ביכורים ממש"כ בערתי יוחנן את הוידוי ביטל גם הביעור ,ומזה הוכיח הרמב"ם
הקודש מן הבית דקאי גם על ביכורים שכ' לפני זה שיטתו דאל"כ מאי ס"ד לומר כן הרי מפורש במשניות
ועדיפא מתרומה ,וא"כ עיקר דין וידוי נאמר על מעשר חובת ביעור גם בזמה"ז .אלא שצ"ע דמסקנת הירושלמי
שני או ביכורים וסגי באם קיים אחד מהם לקיים מצות דיוחנן ביטל רק הוידוי ולא הביעור.
וידוי אבל בקיים רק מצות הפרשת תרומה לבד ל"ש
לומר וידוי רק דאי לא הפריש תרומה כדין יעכב את
לאיזה חטא מתייחס וידוי מעשר
הודוי ,אולם בהמשך ה ירושלמי שם דן לשי' ר"ש דס"ל והנה מה שנקרא וידוי מעשר ואיזה וידוי יש כאן ,כתב
הספורנו [והובא בתוס' יו"ט פ"ה דמעש"ש מ"י בשם החכם ר'
עובדי' מספורנו] דמתוודים שגרמתי בעווני להסיר העבודה
15הג"ר שלמה שטיינהויז שליט"א ר"מ ישיבת תפארת יעקב דגייטסהעד
רצה להוכיח מכאן דהעבודה יחזור לבכורות לע"ל דלכ' וידוי שייך רק מבכורות דלכן הוצר כתי להוציא המעשר מן הבית
כשבידינו להחזירו לתיקונו ויל"ע - .מפי חתנו ידידי הרב אהרן הכהן
ארנטרוי שליט"א.
כד
התורה פרשת כי תבוא שירת
מעשר דגדר וידוי אינו דוקא בקשר לחטא ,אלא מהותו דאיסור אנינות וביעור שכ' בפ' זו לא קאי על ביכורים
של וידוי הוא לבוא לפני השני ולשוחח עמו בדברים א"כ האם יחלוק על דין וידוי ג"כ ,ומשני דהוא מודה
המקרבים את הלב ,וכשזה בא אחרי החטא מטרת הוידוי להא דתנן דביכורים טעון וידוי ,רק דס"ל דוידוי קאי על
הוא לחזור ולהתקרב להקב"ה וכביכול להתפייס אתו מקרא ביכורים שג"כ נקרא וידוי שנא' בו וענית ואמרת
ע"י שאומר לפניו שחטא ומבקש סליחתו ,ולכן וידוי וגו' ואמרת לפני ה"א דומיא דמעשר.
נאמר תמיד כחלק מתפלה שהיא עמידה לפני הקב"ה
והפני' וההתקשרות אליו ,והוכיח כן ממדרש [ילקו"ש רמז
נמצא דנחלקו רבנן ור"ש האם יש דין וידוי כוידוי מעשר
תשא] במש"כ והתוודו את עונם ואת עון אבותם [ויקרא
לענין ביכורים ,ובבבלי לא הוזכר כלל דין זה ויתכן דד'
כ"ו מ'] אין במשמע וידוי אלא בארץ ,מנין אפי' בגלות הבבלי בפשיטות דמש"כ במשנה טעונין וידוי הכוונה
אמרת והתוודו את עוונם ואת עון אבותם ,דהי' מקום למקרא ביכורים ,וכן באמת פי' כל הראשונים ביבמות
לומר דל"ש וידוי רק בא"י בזמן המקדש אך בגלות ל"ש עג .כשהובא שם משנה דביכורים הנ"ל 16 ,וכה"ל
וידוי קמ"ל דשייך ,ואי נימא דוידוי אינו אלא ביטוי הרמב"ם פ"ג מביכורים ה"י מ"ע להתוודות במקדש על
לחרטה מאי ס"ד דיהי' רק בא"י ,הרי גם בחו"ל שייך ביכורים ,ועמד בזה המנ"ח תר"ו סק"א וכ' דאולי מצא
להצטער על עבירות שעשה ,ובהכרח שוידוי הוא יצירת הרמב"ם מקור לכך בש"ס ,וכ"ה גי' הרי"ף והר"ן
קשר עמוק בין האדם לקונו כביכול הוא "נפגש" עם במשנה במגילה כ :כל היום כשר לוידוי ביכורים ופי'
הקב"ה ומתוודה לפניו שעשה כך וכך ומתאר לו את הר"ן דקאי על מקרא ביכורים ובטורי אבן שם האריך
היגון שאופף אותו כעת על מעשיו אלו ,והי' מקום לומר לפקפק ע"ז ובסוף גם הק' על גי' זה דלא מצינו בשום
שלדבקות זו ל"ש להגיע רק בא"י כשביהמ"ק קיים דיש מקום שקורא למקרא ביכורים וידוי אלא מקרא ביכורים
השראת השכינה ,קמ"ל דגם בגלות ניתן להתקשר כמו אלו מביאין וקורין מביאין ולא קורין וכן בכ"מ
להקב"ה ולהדבק בו .עי"ש עוד. בלשון קורא קרי לה ,אולם באמת כבר כ' כן בירושלמי
והרמב"ם נקט לשון זה ,אלא שצ"ע באמת להשוות
לפ"ז א"ש ענינם של שתי פרשיות אלו דמקרא ביכורים הנוסח של וידוי דביכורים ומעשר ,הלא בביכורים הוא
ווידוי מעשר ושייכותם זל"ז דבאים ללמד לנו צורת הודאה ,ובמעשר זה שמודיע שקיים המצוות ,ובפרט אם
העמידה לפני הקב"ה וההתקשרות בו ואיך אנו פונים וידוי הוא על חטא ל"ש זה לענין ביכורים כלל ,ומה
לו ,דמתחלה עלינו להודות לו על כל הטובה שנתן לנו, שייכא זל"ז ובאמת אם זה בפרשה אחד ובהמשך אחד
ואח"כ יבוא להגיד שקיים ככל אשר צווה אתו לעשות ודאי משמע ששייכים זל"ז[ .וע"ע לקמן אחרי פ' וידוי מעשר
ואז יש לו הזכות לבקש השקיפה ממעון קדשך וגו' שהבאנו דד' הצפנת פענח דמקרא ביכורים הוא בגדר קריאת
וא"ש דכאן בתחלת הפרשה רמז האור החיים הק' צורת פרשה בתורה משא"כ וידוי מעש ר הוא ע"ד תפלה ורחמים עי"ש
הנפק"מ בזה וא"ש דהודגש אצל ביכורים "מקרא ביכורים" ולא
העמידה לפני ב"ד של מעלה מה יטעון לתרץ עצמו למה
וידוי]
לא הביא תורה ומצוות רק מעט ,כיון שהיצה"ר הפריע
לו ,דכ"ז מעניני הפרשה לעמוד לפני הקב"ה ולהגיד לו וצ"ל לפ"ז דגדר וידוי אינו כגדר וידוי על עוונות אלא
עניני הודאה בקשה וידוי על חטא ומה זכה לקיים כדפי' בס' תו' אנשי שם במשניות שם בשם ס' הון עשיר
ותפלה. דכאשר אדם אומר חשבון מעשיו מה שעשה הן לטוב הן
לרע [כמו הצהרה] נקרא ז ה וידוי ,ולפ"ז א"ש גם בוידוי
וידוי ביכורים ומעשר הכנה לימים הנוראים מעשר דא"צ למצוא איזה חטא וחסרון שע"ז הוא
וכ"ז הכנה לימים הנוראים הבעל"ט שאנו באים לעמוד מתודה וכד' הספורנו והמנ"ח ,דאדרבה הרי בא לומר
לפני ממ"ה לבקש ולהתחנן על נפשותינו שנזכה להכתב שעשה ככל אשר נצטווה ,אלא עיקרו הוא הודעת
בספר החיים שנדע מה עלינו להגיד ,וחלק ההודאה ופירוט דברים.
בוודאי עלינו לומר ,אולם כדי לזכות לשנה טובה הי'
עלינו לבוא אל המלך ולהגיד עשיתי ככל אשר צויתני גדר וידוי הוא פני' להקב"ה בדרך התקרבות
ואז נוכל לבקש השקיפה וגו' אבל בעוה"ר אין אנו ולהמתיק הדברים נביא דברים נפלאים שאמר בזה הגר"ש
יכולים לומר זה ונגיד עכ"פ וידוי על חטא. פינקוס זצ"ל [שיחות ימים נוראים עמ' ש"ע] דהוכיח מוידוי
16ומו"ר הג"ר אברהם גורביץ שליט"א ר"י בית יוסף דגייטסהעד העיר
בד' רש"י שם ד"ה וטעונין דנקט קרא ד"ועתה הנה הבאתי וגו'" ולא
התחלת הפרשה ומוכח דכאן מתחיל חלק אחר וביארו ע"פ ד' המלבי"ם
בפ' ביכורים ואכמ"ל.
כה
התורה פרשת כי תבוא שירת
דכך היא דינו ל"ש להתוודות דסו"ס אי"ז עיקר קיום האם עבירה באונס מעכבת את הוידוי
מצותו17 .
ואמרת לפני ה"א ביערתי הקודש מן הבית וגו'
בטעם שביטל יוחנן כה"ג וידוי מעשר לא עברתי ממצותיך ולא שכחתי לא אכלתי באוני
ממנו וגו' עשיתי ככל אשר צויתני[ :שם י"ג י"ד]
והנה בסוטה מח .ובמשנה סו"מ מעש"ש מבואר
דבתחלת בית שני ביטל יוחנן כה"ג דין וידוי מעשר, הנה זה ברור דאם יש לו תרו"מ ולא ביערו עדיין ל"ש
ועיקר הטעם מבואר בסוטה מח .ובירושלמי פ"ה דמע"ש להגיד הוידוי דזה עיקר הוידוי ,וה"ה בעבר במזיד על א'
ה"ה כיון דמימות עזרא נתנו מעש"ר לכהנים ע"י קנס ההלכות שכתובים או רמוזים כאן ,כגון שבא' השנים
עזרא שלא עלו אתו הלוים ,וא"כ ל"ש לומר וגם נתתיו הקדים במזיד מתנה לחבירתה או הפריש ממין על שאינו
ללוי ,ותלוי במח' רע"ק וראב"ע יבמות פו :דלראב"ע מינו וכדו' ל"ש להתוודות דהרי עבר עבירה ,וכן פשוט
מה"ת אפשר ליתן גם לכהנים והקנס הי' ליתן רק דאם לא קיים כלל מצות מעשר שני או ביכורים בכל ג'
לכהנים ,ולרע"ק מה"ת א"א ליתן לכהנים והקנס הי' שנים אלו גם אם זה באונס גמור כגון שנשרף כל טבלו
ליתן גם לכהנים ,ולפ"ז לראב"ע עדיין מקיים מעש"ש או בשביל שלא הי' לו שדה ל"ש כלל וידוי דעיקרו עבור
כדין ולמה ביטל יוחנן את הוידוי ותי' תוס' יבמות פו: מעשר שני או ביכורים כמ"ש לעיל בשם ירושלמי פ"ב
דכיון דנצטוו לתת גם ללוים חלף עבודתם כשמפקיעין מביכורים ה"ב וכ"פ הרמב"ם [פי"א ממעש"ש הי"ד] [אבל
אותו מהן תו ל"ה כמצותו ,ולרע"ק דלא הפקיעו מלתת לענין תרומה רק אם הי' לו ולא קיים הדינים מעכב] אבל מה
גם ללוים אם הי' נותן ללוי לכ' הי' יכול להתודות ומ"מ שיש להסתפק הוא באופן שהפריש מע"ש או ביכורים
כ' מנ"ח תר"ז סקי"ז דיוחנן לא רצה שחלק יתוודו וחלק כדין עכ"פ פעם א' בג' שנים אלו ,ובשאר מעש"ש לא
לא יתוודו .ועדיין יש מח' בבלי וירושלמי דלבבלי גם קיימו באונס או שלא קיים א' מכל הדינים בשוגג או
אם מה שלא נתנו ללוי הי' ע"פ תקנת עזרא והי' כדין באונס ,האם זה נחשב עבירה לעכב הוידוי.
מ"מ כיון שקבעו חכמים שיהי' שלא כמצותו לא
ודן בזה החזו"א דמאי סי' ב' ובסק"ו הביא דד' הגר"א
מתוודים ,אולם ירושלמי נקט דאילו הי' כן ע"פ חכמים
בשנות אליהו דכל שקיים מצות מעש"ש במקצת ונאנס
לא הי' מעכב הוידוי רק מה שביטל הוידוי דתקנת עזרא
בהשאר יכול להתודות דאונס לא מקרי עבירה לעכב
הי' להביא לביהמ"ק והם לא עשו כן רק נתנו לכהנים
הוידוי כ"ז שקיים עכ"פ מצות מע"ש או ביכורים
וא"כ הי' שלא כדין.
במקצת ,אולם הוכיח שהגר"א חזר בו מזה בביאוריו
עוד טעם כ' בירושלמי לפי שתיקן יוחנן כה"ג דין דמאי לירושלמי ,ולעיל מסק"ד ואילך האריך להוכיח דכל
ולא היו נותנין מעשר ראשון ללוי ומעשר עני לעני לכן עבירה באונס מעכב ,ולפ"ז כל שאירע לו איזה אונס
הוצרך לבטל את הודוי .ופריך דמ"מ איזה איסור עושה בכל אותן ג' שנים שמתודה עליהן במקצת מן התרו"מ
אם יגיד את הוידוי ,ומשני כעס היא לפני המקום על מי שהופרשו גם אם הי' האונס רק בכזית אחד שוב אינו
שאומר עשיתי ולא עשה דדובר שקרים לא יכון לנגד עיני מתודה וכן אם הזמינו חבירו על טבל ואכלו בשוגג ,וכל
כתיב[ .וצ"ע מאי ס"ד להגיד דשקר גם אם זה לא בגדר לפני שיצא מכשול מתחת ידו בכל אותן הג"ש בין באונס בין
המקום וי"ל דס"ד דיגיד בגדר קריאת פרשה בתורה וא"כ זה ראי' בשוגג בין במזיד ,ומכשול בתרומה לבד או במעש"ר
שלא לעשות גם מספק ע"י קריאה בתורה כמו שעושים בירושלים לבד או מעש"ש לבד או בביכורים אפי' נשרף או נאבד
עי' לקמן ולנתבאר לקמן באריכות ע"פ הגרי"ז דתמיד וידוי מעשר כזית מהן פ"א בכל הג"ש אינו מתודה .עוד חידש
הוא בגדר קריאת הפרשה א"ש יותר] ופריך דא"כ לפחות מי החזו"א דקיום מצות מעש"ש לא מקרי רק בקיימו
שמפריש כדין יתודה ,ומשני דכמו שתיקנו חז"ל להגיד כמצותו היינו שאכלו בירושלים בפני הבית אבל כשלא
וידוי מעשר בקול נמוך כדי שלא לבייש מי שא"י לומר, אכלו בירושלים גם אם ע"פ דין לא הי' יכול לעשות כן
ה"נ ביטל יוחנן הוידוי לגמרי ,וביאר החזו"א [שם סק"ו כגון בנחרב הבית ופדאו כדין ,תו לא יכול לומר עשיתי
ד"ה ונראה] "דבזמן שרבו אינו מפרישין בטלו לגמרי ולא ככל אשר צויתני .ולפ"ז מש"כ הרמב"ם פי"א הי"ד דגם
שלא בפני הבית מתודה נדחק טובא דלא משכח"ל רק
17ופשיטא דתשובה לא מהני לזה גם אם יעשה תשובה מאהבה ויתהפך כשכבר אכל המעש"ש בירושלים בזמן במקדש ואח"כ
לזכיות אבל מ"מ לעולם לא יוכל לומר עשיתי ככל אשר צויתני ואדרבה נחרב אבל על קיום שריפת מעש"ש אפי' על חלק תו
יהי' בזה כעס לפני המקום ,דאדרבה צריך להיות בבחינת וחטאתי נגדי
תמיד .אולם צ"ע למ"ד בירושלמי דכל המצות שבתורה מעכבות אפי' ל"ש ווידוי .וכן בהפריש מע"ש בטומאה גם אם נטמא
הקדים תש"ר לתש"י אי נימא דגם בזה אפי' שוגג ואונס ואפי' יעשה באונס וא"כ אינו עושה עבירה ,במה שמפרישו בטומאה
תשובה ל"מ דא"כ מי שזה שיוכל לומר וידוי וכטענת המל"מ הל' סוטה
לענין יציאה למלחמה דלא יתכן שלא מהני תשובה לירא מעבירות
שבידו דאל"כ לא יצאו רק מי שמתו בעטיו של נחש.
כו
התורה פרשת כי תבוא שירת
אחת לאחת ,דכ"ז שקיים מה שמוטל עליו גם בהפריש סמכו על קול נמוך דדלמא יתודה מי שאינו ראוי ויגרום
בטומאה הרי זה מה שמוטל עליו ושפיר יכול להתוודות כעס לפני המקום ב"ה ומוטב לבטל".
ולכן רצה לקבוע חובת וידוי מעשר בזמנינו[ .ויש
שהצריכו גם לברך ע"ז ועוד להוסיף ברכת שהחיינו] וכן דין וידוי מעשר בזמנינו
באמת המנהג בכמה בתי כנסיות בירושלים וא' מהם ודנו האחרונים אי תקנת עזרא ליתן לכהנים הי' רק
ביהמ"ד זכרון משה שמוציאין ס"ת וקוראין פ' כי תכלה לזמנו ,וא"כ בזמנינו אם יתן ללוי ל"ש תקנת יוחנן ויהי'
[אולי התחילו מתחלת הפרשה לחשוש דאולי לא קיימו כדין ויהי' שייך להתודות וכ"מ ברמב"ם שכ' בהי"ג דבזמן שהיו
כעס לפני המקום ואז יהי' כקורא בתורה] ויש שקוראין נותנין מעש"ר לכהנים לא היו מתודין מ' דלא קנס עזרא
מחומש דבס"ת יש לחשוש לשי' תורת רפאל סי' ב' שלא אלא לדורו וא"כ בזמה"ז שפיר שייך וידוי אי סבירא לן
לקרוא בס"ת בלי ברכה עי' בכ"ז במשפטי ארץ תרו"מ כשי' הרמב"ם דמצות וידוי גם שלא במקום מקדש ,וכן
פרק כ"א .ובספר ברכה בגינה על וידוי מעשרות. הובאו דיני וידוי בשו"ע סי' של"א מסעיף ק"מ ואילך,
וסתימת ד' רמ"א וש"ך וגר"א מ' דנוגע בזמה"ז [אולם י"ל
טעם דבזמנינו אין להגיד וידוי מעשר דהרמ"א בסוף הסי' השיג על כל ד' שו"ע שהשמיט כמה הלכות
אולם החזו"א דמאי סי' ב' לשיטתו לעיל כ' דל"ש שכתב הטור וכתב אחרים תחתיהם וכ"ז גרם לו לפי שהעתיק ד'
בזמנינו כלל ענין וידוי דאנחנו לא מקיימים מצות הרמב"ם הל' תרו"מ ככתבם וכלשונם ולא שת לבו לדברים
אחרים והרוצה לעמוד על עיקרי הדברים יעיין בפנים עכ"ל והרי
מעש"ש כדין ,לא מיבעיא בהפריש מעש"ש שהוכשרו,
הטור לא הביא דין וידוי מעשר וא"כ יתכן דג"ז נכלל בהשגתו]
הרי הי' הפרשה בטומאה ,וגם אם רק פעם א' בג"ש הי' והק' החכ"א בס' שערי צדק פי"א שהרי אנו מפרישים
הפרשה בטומאה כבר א"א להתוודות וכנ"ל וגם בלא
מעש"ש בטומאה ,אולם האדר"ת הוציא ספר שלם על
הוכשרו כלל מ"מ כיון שנקבר ואינו אוכלו בירושלים מצות וידוי מעשר הנקרא אחרית השנים עם הסכמת
ל"ק מצות מע"ש כדין ,וכן מה שאינו נותן מעש"ר ללוי
הנצי"ב והערוך השלחן18 ,וכ' שם בהקדמה שהי' רגיל
הגם דזה מצד המע"ה מ"מ לענין וידוי חמיר טפי דדובר להתאונן על כמה מצוות שאין עושין זכר למקדש
שקר לפני המקום חמיר טפי ,עוד כ' דכיון דוידוי
וביחוד מה שאין נוהגין וידוי מעשר בע"פ של שנה ד'
בזמה"ז דרבנן דתרו"מ דרבנן יש לסמוך על שי' הראב"ד וז' ,ובפרק א' רשם כל הטענות למה לכ' לא הי' שייך
והחינוך דאין וידוי בזמה"ז ,וכש"כ שאין אנו בטוחים
להתוודות בזמנינו והק' מד' שו"ע והפוסקים והחרדים
שלא עברנו בכל השנים על אחד מהדברים המעכבים את
שמנאו במצוות שנוגע בזמן הזה ,ולזה דחה כל הטענות
הוידוי והרוב בעוה"ר אינם מן המדקדקים ואי"ר
להתוודות 19 .והובא כ"ז להלכה בדרך אמונה בפי"א
ממעש"ש הי"ד .ובמועדים וזמנים ח"ז סי' ר"ל בהג"ה 18מתחלה הוציאו האדר"ת בעילום שם ,ולא רק שהעלים שמו אלא גם
עשה תרגיל הטעיה בזה שלבד מהסכמת הנצי"ב והערוך השלחן נתן
פקפק על המנהג לקרוא בס"ת פ' וידוי מעשר במנחה בעצמו הסכמה לספרו [הוא הי' ידוע כשר המסכים להרבה ספרים
ע"פ ,כיון דל"ש בזה שומע כעונה וכפי שבירר שם[ ,עי' בזמנו] וכ"כ "ראיתי הספר אחרית השנים ...והתענגתי לראותו מסודר
לקמן אחרי פ' וידוי מעשר מה שהבאנו בזה מצפנת פענח ומנחת בסדר יפה ..אבקש להיות בעזרת הרב המאוה"ג המחבר שליט"א אשר
כוונתו ומעשיו לש"ש ...אולם לימים הדבר התפרסם יותר ויותר כפי
חינוך] ובלא"ה היום מפרישין בטומאה ואין מעלין שהעיד הגרי"מ טוקצינסקי בס' עיר הקודש והמקדש ח"ד פט"ו וז"ל
לירושלים וא"א לקיים המצוה כתיקונה ולרו"פ ל"ש והנה בנוגע לוידוי מעשר הוציא הגאון האדר"ת זצ"ל קונטרס מיוחד
בשנת תרנ"ג בהיותו עוד רב בעיר פונוביז והדפיס הקונ' בעילום שם עד
נוסח הוידוי כלל ,וראוי לחוש שמא יטעו שמקיימין בזה כדי כך שגם הוא נתן הסכמה על הקונטרס ההוא ובבואו להיות רב
מצות וידוי ויכוונו לכך ויש בזה חשש בל תוסיף, בירושלים בשנת תרס"א וכבר נודע לי שמחבר הקונטרס הוא האדר"ת
מסר לי את הקונטרס והתאונן על מה שאין נוהגין כן" גם ספר זכר
והמנהג בעיה"ק הי' שלא לומר וכנר' התחדש ע"י הגאון למקדש בעניני מצות הקהל הוציא בעילום שם וגם בזה נתן לעצמו
האדר"ת ושמע שמרן הגרי"ז זצ"ל וכן רבינו החזו"א לא הסכמה נלהבת .ובהקדמתו אף אסר להסגיר את שמו.
הי' ניח"ל בהאי מנהגא וכן עיקר[ .ויש מביאין עצה למי ובספר הנפלא "היו דברים מעולם" להג"ר ישראל דנדרוביץ שליט"א
[ח"ב פרק כ"ב] הראה שהטעיה ע"י כתיבת הסכמה כבר נעשה בהגדה
שחושש לשי' החזו"א שיבוא לשמוע הקריאה ועד כמה שאינו של פסח המרבה לספר שיצא בעילום שם בשנת תקנ"א בעיר קארלסרוא
יכול לומר אינו יוצא וזה לפי הצד דשייך בזה שומע כעונה עי' בגרמני' ,עם הסכמה נלהבת של רבי ידידי' טיאה ווייל בנו של הקרבן
ספר אגרתא חדא להגר"ש דבלצקי זצ"ל מקורות והערות אות נ"א] נתנאל ,ובשו"ת תשובה מהאהבה ח"ב סי' רל"ט נתגלה שר' ידידי' טיאה
ווייל הוא המחבר בעצמו .עוד הביא שם מספר חלום אדבר של האדר"ת
הנמצא עדיין בכת"י על חלום שהי' לו בעת שכבר מסר קונ' אחרית
השנים לדפוס שכיבדו אותו בביהמ"ד בהכנסת ס"ת להיכל [בלי
ההוצאה בתחלה] שלא רגילים לכבד בזה את הרב ,וקיבל זה כרמז
שאי"ז הזמן להוציא ספר ,מאידך חש אולי באמת זה כן כבוד לרב
משום מעלין בקודש ,בסוף אכן הדפיסו אולם הרפתקאות שונות עבר
19העיר ידידי הג"ר אשר בלוי שליט"א דהאם בזמן המקדש הי' אחד על ספר זה שנשרף בשריפה גדולה אשר כילתה את הספרים וגם אחרי
שהי' יכול להגיד בבטחון שלא נכשל אפי' בשוגג ובאונס בשום פרט פטירתו עברו שנים רבות עד שהתחילו לראות אור וכ' ספר הנ"ל די"ל
מתרו"מ במשך כל הג"ש ,הלא בשביל זה יש לנו יו"כ? בזהירות דהי' איזה רמז אמיתי באותה חלום.
כז
התורה פרשת כי תבוא שירת
לבוא לפני המלך להגיד שעשה ככל אשר צווה ויהי' לו חובת הדקדוק בתפלה לפני ה'
בושה גדולה אם לא יוכל לאמרו.
ויש לנו ללמוד מכ"ז מש"כ החינוך לעיל מצוה תר"ו
שו"מ בחת"ס [לקמן עמ' ק"ט ד"ה היום [ב]] עה"פ היום הזה לענין מקרא ביכורים כשהביא שמי שאין לו קרקע א"א
ה"א מצוך וגו' ופירש"י בת קול מבשרך הבאת ביכורים לומר מקרא ביכורים דא"א לומר האדמה אשר נתת לי
היום תזכה לשנה הבאה והק' וכי לעולם יחיה הלא בכל ד"מזה יש לנו ללמוד בתפלותינו ותחנונינו לפני ה' ב"ה
שנה מקבל הבטחה זו ,ותי' בהקדם מה שהק' כקו' הנ"ל לדקדק מאד ולהזהר בלשון שלא לומר דבר לפני השם כי
איך מתפאר במה שקיים המצוות הלא נחמי' נענש במה אם בדקדוק גדול וזכרו זה בני ושמרהו" וזה רואים ג"כ
שאמר זכרה לי אלקי לטובה [סנהדרין צג ]:ותי' דכוונת במצות וידוי דכל שלא קיים איזה פרט אפי' באונס גמור
האדם הרי אני י ודע שאתה נותן שכר עבור מעשרות תו לא יכול לומר הוידוי ,ואם יאמר יגרום בזה כעס לפני
שנא' ובחנוני נא בזאת וגו' אבל אני לא עשיתי בשביל המקום ומצד חשש זה הי' כדאי ליוחנן כה"ג לבטל
זה רק לעשות רצונך ,ומ"מ יודע אני שיש שכר טוב ע"ז, לגמרי מצות וידוי ,ולזה ביטל גם החזו"א מצות וידוי,
אותו השכר אני מוותר לכלל ישראל השקיפה וגו' וברך וכ"ז הכנה לתפלות של ר"ה ויו"כ שיש בזה בחינה יותר
את עמך ישראל וגו' ובשרו הקב"ה שאכן יברך את חזקה של עמידה לפני המלך שבוודאי יש לנו ליזהר
ישראל ונמצא שהביכורים שיבאו אחרים בשנה הבאה מאד בכל תיבה שיוצא מפינו שיהי' נאמר בכל הדיקדוק
הוא בגללו וזה ההבטחה תזכה לשנה הבאה גם אחרים והכוונה.
ע"כ דבריו.
איך מתפארים לפני הקב"ה
ביאור שמחתי ושימחתי בו ובס' אזנים לתורה כ' דיותר קל לאמר לפני ה' אשמנו
ככל מצותך אשר צויתני [שם] בגדנו ...מלאמר לפניו עשיתי ככל אשר צויתני ,שהרי
במתודה על חטא ממנ"פ אם אכן חטא הרי שפיר מתודה
בפשטות קאי רק על המצוות הנכללות בפ' וידוי ומתחרט ,ואם לא חטא בוודאי לא יענש ע"ז ,ובפרט כי
ששייכים להפרשת תרו"מ ,אולם בירושלמי מעש"ש לב: אין צדיק בארץ וכו' אבל כמה צריך האדם להזהר לאמר
יש שיטה דכל המצוות שבתורה מעכבות אפי' בהקדים לפני היודע כל מעשי בני אדם וכל מחשבותם שמעתי
תפלה של ראש לתפלה של יד .ולשיטה זו בודאי יהי' וגו' .עוד הביא בשם הרה"ק מרוזין זי"ע עד כמה צריך
הרבה שלא יוכלו להגיד וידוי מעשר ,בפרט אי נוסיף ליזהר שלא להתפאר לפני הקב"ה על מעשיו הטובים,
שי' החזו"א דגם באונס מקרי עבירה לענין וידוי. ופי' בזה "כי זוכר כל הנשכחות אתה הוא מעולם" היינו
עוד פי' במשנה פ"ה דמעש"ש מי"ב בפסוק זה והובא מה שנשכח אצל האדם ,דאם שוכח עבירות שלו הקב"ה
כאן ברש"י דהכוונה שמחתי ושימחתי בו ולרמב"ם [פי"א
זוכרה לענוש עליו ואם שוכח המצוות שלו או שחושב
ממעש"ש הט"ו] קאי במש"כ לעיל ושמחת בכל הטוב, מה כבר עשיתי אז הקב"ה זוכרה לטובה ,ומאידך אם
והעיר המשנה ראשונה [שם] דזה הרי נאמר על ביכורים, זוכר מעשיו הטובים הקב"ה שוכחה ואם זוכר עוונות
אולם בלא"ה יתכן דכאן מיירי בביכורים דמ"ש שמעתי שלו כעין וחטאתי נגדי תמיד הקב"ה שוכחה ,והק'
בקול ה' אלקי פי' חז"ל הביאותיו לבית הבחירה ,ומעשר דא"כ מה ענין וידוי מעשר ,ותי' בדוחק כדי שישמעו
שני א"צ להביא לביהמ"ק ולכ"פ במשנה ראשונה דקאי אחרים ויעשו כמותו ודוחק דהרי תיקנו להגיד בלחש
על ביכורים וא"כ ג"ז י"ל דקאי על ביכורים ,א"כ כל מה כדי שלא לבייש.
שביארנו במש"כ ושמחת בכל הטוב היינו עם הקב"ה וי"ל ע"פ ד' החינוך תר"ז בטעם מצות וידוי מעשר
והתורה הק' ואשתו הכל נכלל במה שאומר כאן ,היינו דכיון דהדיבור הוא מה שמייחד את האדם יותר מבע"ח,
ששמח עם הקב"ה ושמח עם התורה ושמח עם כל לכן הרבה בני אדם יראים לפסול דיבורם מלחטוא
המתנות שנתן לו הקב"ה ,ולכ' אם לא שמח א"י במעשה ,וכיון שענין תרו"מ הוא דבר גדול מאד הי'
להתוודות וא"כ י"ל דזה עוד סבה למה אין אנו יכולין מחסדיו עלינו כדי שלא נחטא בהן שנעיד על עצמינו
להתוודות היום. בפינו בבית הקדוש שלא שקרנו בהם ולא עכבנו דבר
גם במש"כ שימחתי א"ש יותר אי קאי על ביכורים וכ"כ כדי שנזהר בהן .ולפ"ז א"ש דכל דברי הרה"ק
דמפורש לעיל ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ה"א מרוזין הוא כשהאדם בא מעצמו ומזכיר להקב"ה מעשיו
ולביתך אתה והלוי והגר אשר בקרבך ופי' אבן עזרא הטובים ,אבל אם הקב"ה צווה אותו לבוא לפניו ולתת
שאתה חייב לשמחם בפרי אדמתך ,וכ' משנה ראשונה לו דו"ח על כל מה שעשה ,אז אדרבה זה לבד יהי' לו
מחייב גדול להזהר לקיים הכל כדין ,שהרי יודע שעליו
כח
התורה פרשת כי תבוא שירת
המנהג לקרוא השקיפה בקול רם דזה גופא הכרח הרמב"ם דמיירי בביכורים דרק שם כ'
כן אבל במעש"ש כ' רק ושמחת אתה וביתך ,אבל בדרך
והנה יש מנהג בישראל דפסוק השקיפה אומר הבעל
אמונה סקק"ו פי' דקאי גם על מעש"ש שכ' בפ' ראה
קורא בקול רם[ ,כן נהג הבעל קורא הותיק מחותני הרב מרדכי
אברהם משה הלוי דינר זצ"ל בביהמ"ד של אאמו"ר שליט"א והוא תאכלנו אתה ובנך ובתך עבדך ואמתך והלוי אשר
מנהג עדת ישראל לונדון] וכ' השיירי קרבן בירושלמי סו"מ בשעריך ושמחת לפני ה"א היינו שמצוה לשמוח ולשמח
סוטה דהמקור ממש"כ ירושלמי שם וכן בירושלמי את העניים ,עוד הביא בשם הגר"א דקאי על מצות צדקה
מעשר שני פ"ה ה"ה [לג ]:דתקנו חז"ל צורת הוידוי דג"ז בכלל הוידוי .ובתפא"י הוסיף בביאור שימחתי
דהחלק הראשון של הוידוי עד השקיפה יאמרו בקול שצריך לתת לעניים בפנים יפות ושמחות.
נמוך כדי שלא לבייש אלו שאינם יכולים לאמרו מפני עוד שמעתי לבאר דהעיקר הוא שימחתי אחרים ע"י
שלא קיימו כל ההלכות כדין ,מהשקיפה ואילך היו תרו"מ וצדקה ,ומש"כ שמחתי הוא רק היכי תמצי
אומרים בקול גבוה [ ובבבלי סוטה לב :כ' בסתמא להגיד וידוי לשימחתי דל"ש לשמח אחרים אא"כ שמח בעצמו .וכן
מעשר בלחש שאין ראוי לספר שבחי עצמו בקול רם ולא מפורש
מדוקדק ברש"י תענית כב .שאמר אליהו על שני בני אדם
שם לחלק בין שני חלקי וידוי] ופי' בפני משה כיון שהיא בשוק שהם בני עוה"ב שהיו אנשי בדוחי והי' מבדחין
תפלה וכולם יכולים לאומרה ,וצ"ב הרי השקיפה הוא עציבי ופירש"י ד"ה בדוחי "שמחים ומשמחים בני
שיכול לבוא בתביעה על מה שקיים הכל כדין וכנ"ל,
אדם" ומדוייק כן בל' הגמ' שהי' "בדוחי" כנר' של"ש
ואם לא קיים איך יכול לאמרו ואולי הוא מצטרף לאותם
לשמח אחרים אא"כ הוא בעצמו שמח.
שקיימו ,עוד הי' אפש"ל דלעולם רק הוא יכול לאומרו
ומ"מ ל"ש שלא לבייש דזה רק באומר בקול גבוה אני ע"י וידוי מעשר אפשר לבוא להקב"ה בתביעה
קיימתי כדין ואחרים הרי לא קיימו ,אבל כשאומר תפלה השקיפה ממעון קדשך מן השמים וגו' [שם ט"ו]
על כלל ישראל הרי מבקש גם על חבירו ואף דחבירו לא
יכול לאמרו לא איכפ"ל כיון שחושב עליו .ולד' החת"ס איתא בירושלמי פ"ה דמעש"ש ה"ה בא וראה כמה גדול
שהבאנו לעיל בוודאי א"ש שהרי עיקר מה שבא לומר כוחן של עושי מצוות שכל השקפה שבתורה ארורה וזה
כאן הוא שמוותר על שכרו עבור כלל ישראל וא"כ כולם בלשון ברכה ,ולא עוד אלא שכ' בו היום הזה [היינו
שמחים בזה שהרי הם זה שמקבלים הברכה. שתזכה לשנה הבאה] ור' יודא בן פזי כשדרש בענין
וידוי מעשר הי' פותח בקרא אבוא בגבורות ה' אלקים
עכ"פ לפ"ז מה שעושים בביהמ"ד הוי זכר לוידוי
[תהילים ע"א ט"ז] ופי' יפה מראה שכן העושה מצוה זו בא
מעשר[ .ויש להעיר דלכ' עיקר הנקודה להגיד הוידוי בקול נמוך
בגבורה לפני ה' ואומר השקיפה וגו' וכמבואר שם
ולא שיגביה קולו יותר בהשקיפה .וכן יש לדון בכל פעם שכתוב
"קול רם" כגון בלויים או בברכת כהנים האם עיקר הכוונה רק בהמשך הירושלמי שיש צדיקים שבאים בתביעה
שלא יאמרו בלחש .עוד יש להעיר על מנהג הנ"ל דא"כ גם להקב"ה מכח מעשים טובים שלהם וענין זה יש בכל
במקרא ביכורים יאמר הבעל קורא בקול רם שנא' וענית ואמרת יהודי שאומר וידוי מעשר ,ובמדרש [שמות רבה מ"א א']
ופירש"י לשון הרמת קול]. ותנחומא [כי תשא י"ד] אמר ר' נחמי' אפי' בשעה שאנו
עושים צדקה לפניך מביטין אנו במעשינו ואנו מתביישין
מה שבשני וחמישי קוראים גם פ' וידוי מעשר
שאין המצוה בשלימות ,ואין לנו שעה שאנו באים בזרוע
והנה המנהג הוא דבשני וחמישי מסיימים הקריאה אחרי אלא בשעת ביעור מעשרותינו מן הבית שנא' כי תכלה
וידוי מעשר שהוא כבר שלישי ,אף שהי' אפשר לסיים וגו' לפי שגדול כח המעשר.
לפני כי תכלה וגו' והי' אפשר להפסיק אחרי באותות
ובמופתים ולא מצאתי מי שיעיר בזה [ואולי לא רצו הרי לן דבר נורא דזה הפעם היחיד שיכול בן ישראל
להפסיק באמצע דבריו או שלהתחיל ויביאנו הוא באמצע ענין לבוא כביכול בתביעה להקב"ה שישפיע לו טובה ,וזה
ממש] אולם להנ"ל י"ל דהנה אנו מפחדים מאד להגיד מובן אחרי גודל הדקדוק שיש בוידוי מעשר שלא נכשל
וידוי מעשר דיש כעס לפני המקום בדובר שקר וככ' גם פעם א' בשוגג ובאונס בשום פרט בתרו"מ וביכורים
בירושלמי דלכן ביטל יוחנן וידוי מעשר והרי כ' החזו"א וכדכ' לעיל ע"פ החזו"א ,ובפרט לשי' בירושלמי דקאי
גם בנכשל בפרט א' באונס כבר ל"ש להגיד ,וא"כ איך על כל תרי"ג מצוות אפי' חטא קל ,א"כ בוודאי הוא בעל
יהי' לנו זכי' לבקש מהקב"ה השקיפה ,לזה יש עצה מדרגה ,ומובן למה ביטל יוחנן את הוידוי וכן בזמנינו
להגיד פרשה זו כקורא בתורה ,ולכן בעת קריאת התורה לד' החזו"א דמי זה שיכול לבוא בגבורה לפני הקב"ה
אנו מנצלים ההזדמנות לקרוא פ' זו כמה וכמה פעמים, ולהגיד לו שקיים הכל ולכן מגיע לו שפע עבור זה.
ואנו קוראים פסוק השקיפה בקול רם בכוונה שיקבל
כט
התורה פרשת כי תבוא שירת
ההבדלים בין מקרא ביכורים לוידוי מעשר הקב"ה תפלתינו גם אם אנו רחוקים מאד מקיום כל
המצוות אשר צויתני.
הנה לסיום פרשת מקרא ביכורים ופרשת וידוי מעשר יש
לנו להתבונן בשתי מצות אלו [הנמנות ראשונה בחינוך וכבר הזכרנו שהגאון האדר"ת ביקש לקבוע מצות וידוי
בפרשה זו] מצות "קריאה על הביכורים" ומצות "וידוי מעשר בזמנינו וכן הוא הוא המנהג בכמה בתי כנסיות
מעשר" אם יש חילוקים ביניהם .דהנה בשניהם נתחדשו בירושלים ,ויתכן דחזו"א בספרו דמאי סי' ב' רצה לשלול
פסוקים שלמים מה עליו להגיד ,בביכורים הם דברי דברי האדר"ת שרואים שמנסה בכל דרך לבאר למה אין
שבח והודאה להקב"ה ,ובוידוי מעשר ה"ה הם דברי להגידו בזמנינו ושיש בזה חשש דובר שקר לפני המקום
הצהרה להקב"ה שקיים כל המצוות בענין תרו"מ ויש בזה כעס גדול ,ובכן ע"י שנכוון בקריה"ת לזכר
בתוספת תפלה בסוף .ועי' לעיל שהבאנו דלהרבה מצות וידוי מעשר נצא ידי כולם .ועוד יש להוסיף ד' מרן
ראשונים גם מקרא ביכורים נקרא "וידוי" וביארנו ע"פ הגרח"ק זצ"ל [בדרך אמונה פי"א ממעש"ש ה"ד ביאה"ל ד"ה
ד' הגר"ש פינקוס זצ"ל דגדר וידוי הוא הפניה להקב"ה אין] דמבואר בירושלמי פ"א דתענית ה"ד דהי' א' שהי'
בדרך התקרבות והתקשרות בין לתפלה בין להודות על מוציא מעשרותיו כתיקנן וכשנצרכו לגשמים ביקש ר'
עבירות שעשה להודאה בין לשבח .אבל מ"מ באופן מנא ממנו שיגיד סדר הוידוי ולבקש מהקב"ה על
כללי רק וידוי מעשר נקרא וידוי אבל בביכורים נקרא הגשמים ,והי' זה בזמה"ז ומסתמא משם למד הרמב"ם
"מקרא ביכורים" וצ"ב דגם וידוי מעשר הוא קריאת דאפשר להתוודות בזמה"ז ,וק' הרי פסח אינו זמן
פסוקים. גשמים וא"כ מסתמא הי' בזמן אחר וכבר התוודה בזמנו
כדין ורק שר' מנא אמר לו שיחזור על הוידוי להזכיר
אולם למתבונן מצינו כמה חילוקים ביניהם ,ולראשונה
זכותו ,וצ"ל דהוא באמת נתן מעשר ראשון ללוי דהרי
יש להביא משנה שלמה בסוטה ריש פרק אלו נאמרין
בנותן לכהנים כבר ביטל יוחנן את הוידוי ,והגם דיוחנן
לב .דשני ענינים אלו נכללים ברשימת הנאמרין ,אלא
ביטלו לכ"א זה רק באומרו בתורת חיוב אבל ברוצה
דיש שם שתי רשימות יש שנאמרים בכל לשון ויש
לאמרו בפנ"ע בביהכ"נ בתורת תפלה יכול ,אלא שק' לד'
שנאמרי ם רק בלשון הקודש ,ולענין זה יש נפק"מ בין
החזו"א דל"ש וידוי כשלא אכל המעשר שני בירושלים
מקרא ביכורים לוידוי מעשר ,דוידוי מעשר נכלל
והרי קי"ל שאין אוכלים מע"ש רק בפני הבית א"כ איך
ברשימת הנאמרין בכל לשון ,ומקרא ביכורים נכלל
התוודה ,ותי' דכ"ז כשמתודה בבית המקדש כדין וידוי
ברשימת הנאמרים דוקא בלשון הקודש ,ובגמ' בע"ב
אבל כשאומרה בביהכ"נ בתורת תפלה יכול לאומרה כיון
ילפי' לה מקראי ,דוידוי מעשר ילפי' ממש"כ "ואמרת
דעכ"פ עשה כדין דזה המצוה שהתורה צותו שייך לומר
לפני ה' אלהיך בערתי הקודש מן הבית" ,ויליף אמירה
כן בדרך תפלה .ע"כ דברי הגרח"ק זצ"ל .ולפ"ז בקריאת
מסוטה בכל לשון שהוא אומר ,ולא ילפי' מאמירה
התורה שפיר אנו שייכים לפ' וידוי גם לד' החזו"א כיון
דלוים להיות בלשה"ק דוקא ,דדנין אמירה גרידתא
שאי"ז בבית המקדש ואומרים זה כקורא בתורה או
מאמירה גרידתא ,ואין דנין אמירה גרידתא מענייה 20
בדרך תפלה.
ואמירה .ולענין מקרא ביכורים מבואר שם בדף לג.
דילפי' ממש"כ כאן "וענית" ואמרת לפני ה' אלהיך,
ואצל לוים כ' "וענו" הלוים ואמרו אל כל איש ישראל,
מה ענייה האמורה להלן בלשון הקודש ,דילפי' קול קול
ממשה ה"נ בלשה"ק.
20מה שאומרים הכהנים אחרי ברכת כהנים רבש"ע עשינו מה שגזרת
עלינו עשה עמנו מה שהבטחתנו השקיפה ממעון קדשיך מן השמים וגו'
ומכח נפק"מ זו מצינו עוד חילוק ,דהנה במשנה ביכורים וזה מסוטה לט :מ' דקאי מה שהבטחתנו על השקיפה וכה"ל הרא"ש
פרק ג משנה ז תנן "בראשונה כל מי שיודע לקרות קורא פ"ג דמגילה סי' כ"ג עשה לנו כמה שהבטחתנו בתורה השקיפה וגו'
ובסמ"ק וסמ"ג כמ"ש בתורתיך ,ובראבי"ה אלף קנ"ה כ' שנאמר
וכל מי שאינו יודע לקרות מקרין אותו נמנעו מלהביא השקיפה וגו' וא"כ לא בא כעת להתפלל תפלת "השקיפה" אלא
התקינו שיהו מקרין את מי שיודע ואת מי שאינו יודע" שהקב"ה יקיים מש"כ בברכה זו ,וזה צ"ב איך שייך הבטחה בזה דזה
נוסח תפלה ,אולם רש"י סוטה שם ד"ה מה שהבטחתנו כ' שתסכים על
וכ"ז כיון שיש דין לקרות בלשון הקודש ולא כל אחד ידינו כדכתיב ואני אברכם ,וכן הובא במשנ"ב סי' קכ"ח סקנ"ה וא"כ יש
יודע ,אבל בוידוי מעשר שאפשר בכל לשון לא מצינו להפסיק אחרי המילים כמה שהבטחתנו ולכוון על ואני אברכם ,ואז יש
לו להתפלל בנוסח השקיפה וגו' .וידידי הרב אהרן הכהן ארנטרוי
שהעמידו איש מסויים שיוציא את מי שצריך להתודות שליט"א ביאר גי' הראשונים ע"פ מדרש תנחומא נשא ח' דכלל ישראל
אף דיתכן דאפשר להוציא. באו בטענות להקב"ה שאין הם רוצים ברכת הכהן רק ברכת הקב"ה
שנאמר השקיפה וגו' וברך את עמך וגו' שהקב"ה הוא זה שמברך ,וא"ל
עוד נפק"מ כתוב שם בגמ' בע"ב "תניא ,רשב"י אומר: הקב"ה שיברך אותם כן ע"י הכהנים ,וא"ש שאחר ברכת כהנים
מבקשים הכהנים שהקב"ה יעשה כפי שהבטיח לישראל שיתן להם
אדם אומר שבחו בקול נמוך ,וגנותו בקול רם ,שבחו ברכה כמו הפסוק השקיפה שהקב"ה הוא זה שמברך את ישראל.
ל
התורה פרשת כי תבוא שירת
הדברים הנאמרין ,וסימנא מילתא דבסוף פרק "אלו בקול נמוך מוידוי מעשר [שאומר על עצמו שלא עבר על
נאמרין" [סוטה מב ].מובאים ד' כתות שאינם מקבלים פני המצוה ולא כתוב שם ענייה] וגנותו בקול רם ממקרא
שכינה ואחד מהם כת שקרים ,דכתיב "דובר שקרים לא ביכורים[ .כגון ארמי אובד אבי היינו גנותו שמתודין
יכון לנגד עיני". שאביהן לבן הארמי היה רשע].
מח' הגרי"ז והצ"פ אי וידוי מעשר מדין וענין זה דבוידוי מעשר אומר בקול נמוך מצינו
בירושלמי פ"ה דמעש"ש ה"ה שהבאנו לעיל אבל מטעם
קריאת פרשה אחר ,דזה כדי שלא לבייש מי שאינו יכול לומר וידוי
והנה יש לחקור בשני הגדות אלו דמקרא ביכורים ווידוי כיון דביטל איזה דינים ,ורק מהשקיפה הי' אומר בקול
מעשר ,האם זה הודאה ושבח והצהרה ,רק דהתורה רם.
הציע הנוסח שיגיד ,ובביכורים יש דין לומר בלשה"ק
ובמעשר אפשר בכל לשון ,וא"כ יתכן שאם יגיד את אולם בדבר אחד מצינו שמשתווים ,דהנה בב"ב פב.
התוכן גם אם ישנה איזה מלה למלה אחרת שיש לה בציור דקנה אילנות ויש ספק אי קנה קרקע דמביא
אותה משמעות סגי ,או דנימא דנאמר כאן דין קריאת ביכורים רק מספק ,דאמרי' דצריך להביאו בציור שלא
פרשה מסויימת בתורה ,וע"י קריאת פרשה זו ככתבה יתחייב בקריאה כגון שיהי' בחלקו ע"י שליח ,דאל"כ
וכלשונה ממילא יוצא ידי הודאה או ההצהרה שלא עבר לא יוכל להביא הביכורים דאם אי"ר לקריאה ,קריאה
על מצות מעשרות. מעכבת בו מכללא דאי"ר לבילה ,ופריך "מכדי פסוקי
נינהו ליקרי" ופרשב"ם דיהא קורא מספק כאדם הקורא
ונראה שנחלקו בזה רבותינו ,דהנה הגרי"ז בסוטה לב. בתורה ומשני "משום דמחזי כשיקרא" וכ' רשב"ם
חקר לענין הא דהכהן משביע את האשה את הדברים "שהרי בשביל הבאת ביכורים קא קרי ושמא לאו בקרקע
הכתובים בפרשת סוטה דנאמר בכל לשון כמבואר שלו גדלו וקא משקר וכתיב דובר שקרים לא יכון לנגד
במשנה שם ,האם הוי זה דין של "קריאת הפרשה" ,או עיני [תהלים קא ז] אבל כשקורא בתורה לא מיחזי
דזהו רק דין אמירה בעלמא שצריך לומר לה את הענינים כשיקרא" עוד תי' שם דגזירה דלמא אתי לאפקועינהו
האלו ,ולא בתורת קריאת הפרשה .והוכיח ממתני' שם מתרומה ומעשר.
דקאמר אלו נאמרין בכל לשון פרשת סוטה ,ומשמע
שיש בזה דין קריאת פרשה ,ונתחדש דקריאת פרשה זו ובהאי איסורא דמחזי כשיקרא בפשטות הוא רק איסור
אי"צ לאומרה בלשון הקודש ,שוב דחה דאינו ראי' דהא דרבנן וכן מבואר בשאגת אריה סי' ל"א ופשט מכאן
איתא במתני' גם שבועת העדות ושבועת הפקדון ,ושם דאמרי' דין אי"ר לבילה גם כשאי"ר מדרבנן ,אולם בתו'
ל"ה כלל דין של קריאת פרשה .אח"כ הביא דברי התוס' הרא"ש שם פא :מבואר דרק לתי' ב' הוא דרבנן אבל
לתי' א' הוא דאורייתא[ .וצ"ב במאי נחלקו ,כן יל"ע אי יש צד
בעמדם בלילות דאל"כ מיחזי כשיקרא ,רק אם התחילו הסליחות לפני דזה יהי' איסור מדברי קבלה מקרא דדובר שקרים]
עלוה"ש אפשר ,כיון דעכ"פ זעקו והעתירו בעוד לילה ,וז"ל ערוך
השולחן שם סעיף ד "ודע שיש ליזהר בסליחות אלו ושל בה"ב בשני וכן לענין דין וידוי מעשר כבר הבאנו לעיל ד' הירושלמי
דברים ,האחת דאלו שאינם מתענים ובהסליחה מוזכר לשון תענית או בפ"ה דמעש"ש ה"ה ,דביאר הטעם דביטל יוחנן כה"ג
צום לא יאמרו זה דלא ליהוי כדובר שקרים ויאמרו לשון תפלה במקום
תענית ,והשנית כי בהרבה מהסליחות נזכר שאמירתינו היא בלילה את וידוי מעשר כיון שלא היו מפרישין תרו"מ כראוי,
וקודם עלות השחר כמו בזעקם בעוד ליל או באשמורת הבקר וכיוצא ופריך דמ"מ איזה איסור עושה אם יגיד את הוידוי,
באלו ועכשיו שבהרבה מקומות אומרים סליחות בעוד שכבר היום גדול
והוה דובר שקרים ולכן ידלגו תיבות אלו" ובספר אשרי האיש ח"ג פי"ג ומשני כעס היא לפני המקום על מי שאומר עשיתי ולא
בשם הגריש"א דאם אומרים הסליחות ביום א' בבוקר אחרי עלוה"ש עשה דדובר שקרים לא יכון לנגד עיני כתיב .הרי דגם
יאמרו במוצאי מנוחה "קדמוך" ולא "קדמנוך" .אבל ד' הגרח"ק זצ"ל
[במשנ"ב מהדו' דרשו שם] דגם יום ראשון נחשב כמוצ"ש ,אך תיבות לענין וידוי מעשר הודגש הענין שלא יהי' בגדר דובר
בעוד ליל לא יגידו[ .ובעת שמקפיד על ענינים אלו בסליחות יוכל שקרים ,ובאמת זה ענין כללי בכל התפלות 21 ,וכל
להשריש אצלו ד' הירושלמי דיש כעס מיוחד לפני המקום באומר שקר
לפניו ויתמלא בפחד מהקב"ה דגם אם כל היום יוכל לרמות את עצמו
ואחרים במצבו בעבודת ה' אבל לפני הקב"ה כל האמת גלוי]
וכן בפוסקים או"ח ריש סי' י"ז הוצרכו לפרש איך יכולים נשים לברך 21לדוגמא מש"כ במג"א סימן תרכג ס"ק א דיש ליזהר להתחיל נעילה
ולומר וצונו כדי שלא יהי' דובר שקרים .וכן מה דאיתא בברכות ט. בעוד היום גדול וגם יאמר חרוז היום יפנה וכו' קודם הערב שמש
דאחר עלוה"ש [לכמה ראשונים] שוב אא"ל השכיבנו דכבר עבר זמן דאל"כ דובר שקרים לפני ה' ,ובאליה רבה סימן תקפא בשם ספר חסידים
שכיבה ומ"מ אמת ואמונה יכול לומר ,הגם דזה ברכת ק"ש של ערבית סי' ר"נ דלא יתכן לומר פיוט ה' ה' וכו' אלא א"כ בכה המתפלל או
וכבר עבר זמנה ותי' בשאג"א סי' ט' דבשלמא השכיבנו ה"ט דאינו שבוכים הקהל ,כדי שלא יהא דובר שקרים דאיך יאמר יה"ר מלפניך
אומר דכיון דכבר עלה עמה"ש ואינו זמן שכיבה א"א לומר השכיבנו שומע קול בכיות שתשים דמעותינו בנאדך להיות והוא לא בכה.
דה"ל דובר שקרים ,אבל הזכרת י"מ אם מזכיר אע"ג דעבר זמן הזכרה [משנ"ב לא הביאו מסתמא מחמת חולשת הדור] ובמטה אפרים סימן
לא איכפת לן ואין בזה משום דובר שקרים דהרי ביום נמי הוי זמן תקפא סעיף יא דביום ראשון דסליחות משכימין לפני עלות השחר בכדי
הזכרה של י"מ. שיתכן לשון הפזמון שאומרים בו בזעקתם בעוד ליל .וכן רצה עתירתם
לא
התורה פרשת כי תבוא שירת
ד"ז ו ביאר מנ"ח דמ"ש "מתוודה כל אחד בפני עצמו" שם מב ע"א שהקשו דאמאי לא תני במתני' הכא פרשת
ר"ל דאינו יוצא בשמיעה מחבירו כשאר מצות התלוים משוח מלחמה שנא' בלשון הקודש כדתני פרשת עגלה
בדיבור כמו קידוש היום ובהמ"ז וכדומה שיוצאין ערופה ,ותירצו דלא שייך למימר פרשת משוח מלחמה
בשמיעה מחבירו וכאן אינו יוצא כמו ספירת העומר, שהרי לא ניתנה משום מצות קריאה אלא משום התראה,
אלא שנתק' בזה דדוקא בספירת העומר יש גזה"כ ע"כ ,וביאר הגרי"ז ,דבעגלה ערופה הוא דין של קריאת
דכתיב וספרת לך אבל כאן מנלן .ותי' מרן הגרח"ק זצ"ל הפרשה משא"כ במשוח מלחמה ,ולפי"ז מוכח דכיון
[דרך אמונה באור ההלכה על הרמב"ם שם] ע"פ ד' ירושלמי דתני במתני' פרשת סוטה הוי זה דין קריאת הפרשה כמו
הנ"ל לענין ק"ש ותפלה ,דבק"ש אין אדם מוציא את בעגלה ערופה[ .אולם בבאר שבע שם הקשה באמת על תי'
חברו כדי שיהא כאו"א משנן בפיו ,ובתפלה אין מוציא התוס' שהרי פר' סוטה ג"כ לא ניתנה משום מצות קריאה אלא
כדי שיהא כאו"א מבקש רחמים על עצמו (ורק בשאינן משום התראה שתודה ואפ"ה תני במתני' פרשת סוטה ,עו"ק על
תוס' קו' הגרי"ז דבמתני' תני גם שבועת העדות ושבועת הפקדון
בקיאין תקנו שיוציאם אם יש י' מתפללין) וגם כאן ענין
הוידוי הוא שיהא כל אחד ואחד מבקש רחמים על עצמו ושם ל"ה דין של קריאת פרשה וכנ"ל וצ"ע] .הרי לן מדברי
הגרי"ז דכל עיקר ספיקו הי' רק בפ' סוטה וג"ז פשט
ואומר לפני הקדוש ברוך הוא שקיים המצוה כראוי ולכך
מבקש השקיפה וגו' וזה ראוי שכאו"א יאמר על עצמו. ממה דכ' במשנה דאלו נאמרין ולא הי' ק' לו רק
משבועה אבל כל השאר שכ' במשנה הי' פשיטא לי'
הרי לן דלכו"ע מקרא ביכורים הוא בגדר קריאת פרשה, דאפשר ומסתבר לפרש מדין קריאת הפרשה וא"כ מקרא
ולזה הי' במקדש בעל קורא כמו כל קריאת התורה ,אבל ביכורים עם וידוי מעשר דכ' במשנה שניהם מדין קריאת
22
בוידוי מעשר נחלקו הגרי"ז והצ"פ ,דלד' הגרי"ז הוי הפרשה.
ג"כ בגדר קריאת פרשה ובאמת הי' אפשר להוציא אלא
מאידך בצפנת פענח השמטות להפלאה עמ' 108אחרי
שלא הי' צורך כיון דאפשר בכל לשון ,אבל לד' הצ"פ
שהעמיד דבמצות ק"ש יש שתי חיובים גדר קריאת
וידוי מעשר אינו בגדר קריאת פרשה כלל[ .ולפ"ז יתבאר
היטב קו' הגמ' ב"ב פב .דגם בספק ביכורים יקרא הפרשה כקורא הפרשה וגדר קבלת עומ"ש ושזה בעצם המח' אי צריך
בתורה כיון דבלא"ה עיקר מקרא ביכורים הוא מדין קריאת פרשה, לומר ק"ש בלשון הקודש ,כ' לחלק בין ביכורים לוידוי
ולגרי"ז א"ש מה דפריך כן בירושלמי גם לענין וידוי מעשר דגם מעשר ,דדוקא מקרא ביכורים הוא מדין קריאת הפרשה
בלא קיים דיני תרו"מ יתודה ,והוצרך לשנות דכעס היא לפני אבל וידוי מעשר הוא גדר וידוי ולא מדין קריאת הפרשה
המקום שאומר עשיתי ולא עשה וצ"ע מאי ס"ד לומר שקר אבל ובזה הסביר החילוקים ביניהם שהבאנו לעיל ,דמקרא
אי בלא"ה זה דין קריאת פרשה ס"ד שיוכל לקוראו גם בלי
ביכורים דהוי מדין קריאת הפרשה צריך לשון הקודש
שקיימו]
וכן צריך שיהי' בקול רם וכן מצינו דאפשר להוציא
ויתכן בזה נפק"מ לדינא ,דהנה הרמב"ם פי"א ממעש"ש אחרים ,אבל וידוי מעשר הוא גדר וידוי ולכן גם אפשר
הי"ד פסק דמי שאין לו רק מעשר שני בלבד מתוודה בכל לשון[ ,ואף דכ' בפיה"מ סוף פ"ה דמעש"ש דצריך לאמרו
ופי' במנ"ח תר"ז סקי"ח דהיינו דמתודה על המע"ש דוקא בלשון התורה כוונתו שלא ישנה בתרגומו דס"ל דגדר כל
בלבד דהאיך יכול לומר כל הוידוי נתתי כו' כיון שאין לו לשון הוא בגדר תרגום] ולכן צריך בלחש ולא מצינו שא'
ודובר שקרים לא יכון כו' רק הכונה דמתודה על זה יוציא את חבירו ,והטעם י"ל ע"פ ירושלמי פ"ג מברכות
בלבד ,אלא שהעיר על הר"מ איך פסק כירושלמי נגד ה"ג דבק"ש ותפילה אין לצאת מאחרים "שיהא כל אחד
ש"ס דילן דמבואר בהדיא בסוטה אם אינו מתודה על ואחד משנן בפיו" " שיהא כל אחד ואחד מבקש רחמים
מע"ר אינו מתודה כלל וכן כ' בה' י"ג ובזמן שהיו על עצמו" ה"נ לענין וידוי צריך להתודות בעצמו .ובזה
נותנים מע"ר לכהנים לא היה מתודה ולא כ' דלא היה הסביר הא דמבואר בירושלמי שהיו אומרים וידוי מעשר
מתודה על מע"ר ובע"כ כתירוץ הגמ' דאם אינו מתודה בקול נמוך עד השקיפה ואף דשם יש טעם אחר מ"מ י"ל
על מע"ר אינו מתודה כלל והאיך כתב כאן דאם אין לו כנ"ל דבא לומר דאין א' מוציא את חבירו.
אלא מע"ש או ביכורים מתודה היפך הש"ס דידן ונשאר
אי יכול להוציא את חבירו בוידוי מעשר
בצע"ג .ולהנ"ל י"ל דיסוד מח' בבלי וירושלמי הוא אי
וידוי מעשר הוא בגדר קריאת פרשה .דאי וידוי מעשר ועי' מנחת חינוך מצוה תר"ז סקי"ד שהביא ד' הרמב"ם
בגדר קריאת פרשה א"א להגיד רק חלק ,אבל אי זה גדר פי"א ממעש"ש ה"ה שכ' "ומתודה כ"א בפ"ע ואם רצו
וידוי י"ל כפי מה שנחוץ לו. רבים להתודות כאחד מתודין" והכ"מ לא הראה מקור
22שוב שמעתי מפי הג"ר צבי קפלין שליט"א דכן נקטינן בבריסק תמיד
דוידוי מעשר הוא מדין קריאת פרשה.
לב
התורה פרשת כי תבוא שירת
בתורה אתי לאינצויי עם ש"ץ לכך התקינו שיקרא שליח לא שייך לשנות כלל מצורת הפרשה
צבור שהוא בקי בקריאה23 .
וביסוד הזה דמקרא ביכורים הוי בגדר קריאת הפרשה
האם הי' צריך ס"ת למקרא ביכורים יתיישב מה שהק' אאמו"ר שליט"א דלמה מלה אחד של
מקרא ביכורים מעכב שלא יוכל לקרוא כל הפרשה,
והנה בקריאת התורה צריך ס"ת ויש לקרוא בדקדוק וכגון שליח שהביא ביכורים דמבואר בפ"א מביכורים
התיבות ועם טעמי המקרא ,ויש לדון מה צריך לענין מ"ה דאינו קורא כיון דא"י לומר אשר נתת לי ,דלמה לא
מקרא ביכורים ,והנה במשנה ראשונה ביכורים פ"ג מ"ז יוכל לומר אשר נתת "לפלוני" אולם אם זה גדר קריאת
נקט בפשיטות ,שמתוך הספר היו צריכין לקרות ,אבל פרשה תו ל"ש כלל לשנות מצורת הפרשה ,ועד"ז
רק מצד דדברים שבכתב א"א רשאי לאומרם בע"פ, מבואר בשו"ת אגרות משה או"ח ח"א סימן לב בתשובה
והק' דלמה לא עשתה הילני נברשת לפ' ביכורים שצריך להג"ר אפרים גרינבלאט זצ"ל בעל רבבות אפרים שהביא
הרבה בכל שנה כמו שעשתה לפ' סוטה ,ותי' דבביכורים מחלקת יואב סי' א' שהסתפק בדברים שצריך בלשה"ק
אפשר להביא ס"ת לקריאה שכל ס"ת לקריאה עומדת, ממש"כ בתורה האם יש להקפיד על אותם מילים שכ'
אבל גבי סוטה לא לקריאה היא אלא לכותבה ולמוחקה, בתורה ,והשיב דאינו מבין הספק ,דפשוט דבדברים
אולם בשו"ת ראב"ן סי' פ"ב הוכיח דבשעת הדחק אין שנאמר נוסח בתורה כברכת כהנים וקריאה דחליצה
איסור לקרות דברים שבכתב בע"פ ,ד"וכי כל אחד שהיה וקריאה דבכורים וקריאת הפרשה דמלך ואמירה דמשוח
מביא ביכורים היה מביא ספר תורה עמו" ,וכי תימא הכי מלחמה ואמירה דעגלה ערופה הוא בלשון הנאמר
בתורה דוקא וא"א לשנות המילים כלל גם אם ימצא
23והוסיף שם הרא"ש "ומ"מ גם העומד לקרות יקרא בנחת ובדקדוק איזה מלה שפירושו ממש כמ"ש בתורה כיון דיש דין
עם שליח צבור שלא תהא ברכה לבטלה ואותו שאינו יודע לקרות אין
ראוי שיקראהו שליח צבור והויא ברכה לבטלה ולא מסתבר שהוא יברך
לקרוא הפרשה דוקא .וכן במש"כ לקמן אצל ברכות
על קריאת שליח צבור" וכ"פ בשו"ע או"ח קמ"א ס"ב ,והק' מו"ז הג"ר וקללות הלוים "וענו ואמרו" נמי הוא דוקא בלשון
בנציון זצ"ל בספרו ילקוט שיעורים מועדים ח"ב עמ' קנ"ד דלמה לא הנוסח שנכתב דוקא ,וגם בלוים גופייהו הרי מאותו
נימא שומע כעונה וכמו לענין ביכורים שהי' מוציא למי שאינו יודע
לקרוא ,ובשלמא גבי סומא דפסק שו"ע סי' קלט סעיף ג פסק דאינו גז"ש קול קול ממשה כמו שילפינן ללה"ק יש למילף גם
קורא ,לפי שאסור לקרות אפי' אות אחת שלא מן הכתב ,יל"פ דלא מהני לאותו הנוסח הנכתב דוקא ,דיעננו בקול היתה באותו
גם לאחר לקרוא כיון דאי"ר לבילה וכדפי' בפמ"ג מ"ז סי' קמ"א סק"ג,
אולם באינש דעלמא או גם בע"ה כיון דביכולתו ללמוד מקראי ראוי הנוסח הנכתב דוקא .ובאה"ע ח"א סימן קנו הוסיף
לבילה ומוכח כן ,דאל"כ איך הי' מוציא את ע"ה בביכורים. להוכיח כן מקו' אאמו"ר הנ"ל ששליח אינו קורא מקרא
ולזה חידש מו"ז חידוש עצום ,דלענין ביכורים הוא תמיד חובת קריאה
על כל יחיד ויחיד ולכן שייך שומע כעונה ,אולם לענין קריאת התורה בכורים שאינו יכול לומר אשר נתת לי ולא אמרינן
הגם שבתחלה הי' גדר התקנה חובת קריאה על כל יחיד ,אבל אחרי שישנה קצת ויאמר אשר נתת לפלוני ובהכרח דדברים
שתיקנו שהש"ץ יקרא התחדש דרק מי שיכול לקרוא נשאר עליו חובת
קריאה ויוצא מדין שומע כקורא ,אבל מי שאינו יודע לקרוא נשתנה שנאמרין בלה"ק דוקא א"א לשנות אף תיבה אחת.
חיובו מחובת קריאה לחובת שמיעה גרידא ,ועל שמיעה הא לא תיקנו ולדברינו ההבנה כיון דמדין קריאת הפרשה אתינן עלה.
ברכה ולכן העולה צריך להיות בר קריאה כדי שיוכל לברך ,ועוד י"ל
דבעצם עקרו לגמרי חובת קריאה לחובת שמיעה ורק העולה קורא עם מקרא ביכורים הי' מעמד של קריאת התורה
הש"ץ והוי כמו הקורא ושייך ברכה ומוציא את הבעל קורא ,כיון דעיקר
ברכת התורה הוא על החפצא של תורה וכד' הגרי"ז בשם הגר"ח וא"כ והנה לפי יסוד זה גם א"ש מה שהבאנו מפ"ג דביכורים
הוי כברכת הנהנין דרק אם נהנה בעצמו מוציא ולכן צריך בעצמו
לקרוא .והוסיף עוד די"ל דכל זה הוא רק רא"ש לשיטתי' דלא למד מ"ז דאחרי שנמנעו להביא ביכורים כיון שלא ידעו
מביכורים והטעם הי' מצד בקיאות בטעמי המקרא ויבואו למחלוקת לקרוא "התקינו שיהו מקרין את מי שיודע ואת מי שאינו
ולכן י"ל דעקרוהו לחובת שמיעה ,וגם הוכרחו לעשות כן דאל"כ עדיין
יהי' מח' דכ"א ירצה לקרוא כיון דשומע כעונה אינו לכתחלה [תוס' יודע" הרי דמקרא ביכורים הי' ממש כמעמד קריאת
ברכות כא :רא"ש שם סי' י"ח] אבל לד' התוס' בשם ר"ת דלמדו התורה וכל צורת קריאת התורה בזמנינו שיש בעל קורא
מביכורים שלא לבייש מי שאינו יודע לקרוא ,לא יתכן לומר כן
דבביכורים גופא בוודאי לא עקרוהו לשמיעה דהרי יש חיוב דאורייתא לומדים משם וכמבואר בתוס' ב"ב טו .ד"ה שמונה בשם
של קריאה על כאו"א ,ולפ"ז אפשר להעלות גם ע"ה ואדרבה כל עיקר ר"ת דשמא יתבייש מי שאינו יודע לקרות ,אלא
התקנה הי' בשביל אלו שאין יודעים לקרוא.
ונפק"מ בהבנה זו דלד' הרא"ש דעיקר חובת קריה"ת הוא בשמיעה ל"ש שהרא"ש פ"ג דמגילה סי' א' חלק על הדמיון דלענין
לצאת בזה פעם אחת שמו"ת ואצ"ל הטעם כמ"ש בדברי חמודות ברכות ביכורים נמנעו מלהביא בכורים ועברו על מה שכתוב
פ"א סקל"ט דאולי לא יכוונו היטב ,וכן מבואר היטב בד' תשו' מהר"י
ברונא סי' ק"ג ששאל את המהרי"ל אם אפשר לצאת שמו"ת בשמיעה בתורה אבל הכא בקיאין יקראו והאחרים ימנעו ומחמת
לקריה"ת והשיב דא"א ,דהציבור יוצאים משום שמיעה ולא משום הבושה יתנו לב ללמוד הפרשה ,ולכ"כ הטעם לבעל
שומע כעונה ,והוסיף דמסתמא ראיה שלו מגמ' ב"ב מג" .שאני ס"ת קורא לפי שאין הכל בקיאין בטעמי הקריאה ואין צבור
דלשמיעה קיימא" וא"ש לשון הרמב"ם פי"ג מתפלה הכ"ה "אע"פ
שאדם שומע כל התורה כולה בכל שבת בצבור חייב לקרות לעצמו בכל יוצאין בקריאתו ,והוא בעיניו כיודע ואם לא יקראוהו
שבוע ושבוע סדר של אותה שבת שנים מקרא ואחד תרגום" .ע"כ
מדברי מו"ז הג"ר בנציון זצ"ל בילקוט שיעורים.
.
לג
התורה פרשת כי תבוא שירת
האם הי' צריך לדקדק בטעמי המקרא נמי תינח יודע לקרות שאינו יודע מאי .ועוד תנן במשנת
ביכורים [פ"ג מ"ז] בתחילה היו מקרין את שאינו יודע
אבל אם נבוא לדון אי יש להקפיד גם על טעמי המקרא,
התקינו שהיו מקרין את היודע ושאינו יודע שלא לבייש
הנה בטור סי' ס"א כתב בשם רבינו יונה שצריך לקרות
את שאינו יודע ,אלמא בעל פה היה קורא[ .הבין דלא
ק"ש בטעמיה והוסיף דכוונתו כמו שהם בתורה ,ובב"י
הוציא אותו רק שהי' מקריא אותו מלה במלה] .וכד'
שם הסתפק דאולי כוונתו שיפסוק במקום שראוי לפסוק
ראב"ן פסק בדרך אמונה פ"ג מביכורים סקס"א .ובביאור
כדי שיהא טעם והבנה לדבריו ,וכ"מ ממש"כ "כמו שאנו
ההלכה פי"א ממעשר שני ס"א הוכיח שכל דבר שהתורה
נוהגים היום" ולא ראינו ולא שמענו שום מקום שנוהגים
צותה לקרותו א"צ ס"ת ורק כשקורא לשם ת"ת ,דאל"כ
לקרותה בטעמיה הכתובים בתורה ,אלא שעכשיו מקרוב
בפרשת חליצה הי' צריך להביא ס"ת וכן בברכת כהנים
נהגו קצת חזנים לקרותה בטעמיה הכתובים בתורה ,אלא
ובק"ש (אף דבק"ש ובבר"כ י"ל דדבר השגור בפי כל
שכן ראוי לנהוג מאחר שהטור הבין כך ,ובדרכי משה כ'
מ ותר כמ"ש בשו"ע או"ח סי' מ"ט) וכן בפרשת משוח
דקשה לשנות המנהג בזה ,כי הקריאה בטעמיה מפסיד
מלחמה ,ואף דמצינו בפרשת המלך שהיו מביאין ס"ת,
הכוונה ,כי אי אפשר למי שלא הרגיל עצמו בזה מעודו
התם גם משום מצות ת"ת הוא כמ"ש למען ילמדו וגו',
לכוין בנגון ובפירוש המלות כראוי ,לכן הקורא כמנהגו
אבל במקום שאינו אלא מצות קריאה א"צ ס"ת ,והא
לא הפסיד אבל הרוצה להחמיר על עצמו ויודע שיוכל
דקריאת פרשת עמלק צריך ס"ת היינו משום דילפי'
לכוין בשתיהן יחמיר ותבא עליו ברכה ,ובשו"ע סעיף כד
במגילה יח .ג"ש דבעי דוקא בספר ופרשת סוטה היו
פסק דצריך לקרות קריאת שמע בטעמים כמו שהם
קורין לפני' מתוך הטבלא שהי' כתוב עלי' פרשת סוטה
בתורה .ורמ"א כ' דלא נהגו כן במדינות אלו ,ומ"מ
כמ"ש בירו' דסוטה פ"ב ה"ב.
המדקדקים מחמירים בכך.
והחיד"א במחזיק ברכה שם סק"ז מציין דבעיר א' היו האם הי' צריך לדקדק באותיותיה
נוהגין לקרות ק"ש בניגון המוסיקא ורצו לבטל מנהג זה ואם נבוא לדון בענין דקדוק באותיות הנה לענין ק"ש כ'
והיה מחלו קת גדול ונדפס קונטרס על זה מפסקי חכמי בבית יוסף או"ח סי' ס"א בשם הרד"ק שבכל עת שיקרא
דורנו על ענין זה וציין למש"כ הרב מכתם לדוד או"ח סי' אדם בתורה נביאים וכתובים צריך ליזהר בזה ,והזהירו
י' [לבעל שושנים לדוד וחסדי דוד] דס"ל דבוודאי כוונת בק"ש והוא הדין לכל קריאה ,ומה שהזהירו בק"ש הוא
רבינו יונה הי' לטעמי המקרא ,וכן בדין דטעמים הל"מ לשתי עילות האחת מפני שיש באותם הפרשיות יחוד
נינהו ולא לחנם עשה עזרא וב"ד פסו' הטעמים בצביונן השם וקבלת עול מלכות שמים והאחרת שכל ישראל
אלא כדי שלא ליתן תורת כל אחד וא' בידו ,וכן הוכיח קוראים אותם פעמים ביום חכמים ועמי הארץ לפיכך
מד' הרד"ק הנ"ל שהזכיר המקף בתוך דבריו ,וכן דקדק היו צריכים להזהיר עליהם מפני עמי הארץ שאינם
בלשון חכמים בכל מקום קורין קרית שמע ולא בקיאים בקריאה ,וכ"פ הרמ"א שם סכ"ב ,ודקדק מזה
אשתמיטו בשום דוכתא למימר אומרים או אמירת שמע הגרי"ז בסוטה לג .דבכל עת שאדם קורא בתורה יש
משמע בודאי דצריך לקרות כקורא בתורה ,ומה יקר צוף תורת קריאה עלה ,ונאמר בזה דין שצריך לדקדק
דבש אמרי נועם רבינו הגדול הרמב"ם ז"ל שכתב ברפ"ק באותיותיה .וכן הביא שם מד' הראב"ד לבאר הא דכה"ת
פעמים בכל יום קוראים ק"ש כו' ומה הוא קורא כו' כולה בלשה"ק נאמרה דלא מקיים מצות והגית בלשון
ושוב כתב הקורא ק"ש כשהוא גומר פ' ראשון אומר אחר ,וצ"ע טובא דבוודאי לקיום מצות ת"ת א"צ דוקא
בלחש ברוך שכמל"ו וחוזר וקורא כדרכו כו' הרי בהדיא בלשון הקודש ,ותי' דחוץ מקיום מצות ת"ת ,נאמר עוד
דדייק למיתני בכל דוכתא ל' קריאה ולא ל' אמירה כמו דכשקורא ד"ת ,דין ותורת קריאה עלה ,ונאמר בה דינים
שכתב גבי ברוך שכמל"ו ,ואין ספק דכונתו לומר שצריך מסויימים ,ולכן אם יאמר בכל לשון אף דקיים מצות
לקרא כקורא בתורה וממילא שיש לקרות בפיסוק ת"ת מ"מ אין ע"ז שם ותורת קריאה .ובתשובות והנהגות
הטעמים ,דאל"כ אפילו בקורא בתורה סתם נאמר עליו ח"א סי' תא הסביר בזה מה שהגרי"ז הקפיד שבעל קורא
וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים כמ"ש חז"ל ורמ"א יקרא באותה הברה של צבור המתפללים שם ,דכל
בדרכי משה שגמגם בזה היינו למי שלא הרגיל עצמו קריאה בדברי תורה יש חובת דקדוק באותיותי' .ולפ"ז
בזה מעודו ,כי לכן א"א לו לכוין ,ובהא נמי מסיים עלה במקרא ביכורים אי יש בזה דין קריאת הפרשה בוודאי
שהרוצה להחמיר על עצמו ויודע שיוכל לכוין יחמיר יש חובה לדקדק באותיותי' ויהי' בהברה שלו דוקא
ותע"ב .עכ"ד ד' המכתם לדוד. דאל"כ חסר בתורת קריאת הפרשה.
לד
התורה פרשת כי תבוא שירת
ומחולות .ובאמת מסתבר שיגיד פ' ביכורים בניגון יפה והנה כ"ז לענין קריאת שמע אבל לענין קריאת התורה
כדי לעורר לבו להרגשת הכרת טובה25 . בוודאי יש להקפיד על טעמי המקרא ,ועי' בתשובות
והנהגות ח"ב סי' צד בשם הגר"ח מבריסק זצ"ל שהחמיר
עכ"פ היוצא מדברינו דלענין מקרא ביכורים הי' חובה מאד בענין טעות הבעל קורא אפילו בנגינות ,דאף
לדקדק באותיותיה ,אבל לא הי' צריך ס"ת דוקא וגם לא דרמ"א ר"ס קמ"ב ס"ל דאין מחזירין בעל קורא רק
הי' צורך לומר בטעמי המקרא ,נמצא דהצורך לבעל בשינוי שמשתנה על ידי זה הענין ,אבל טעה בנגינת
קורא בכל קריאת התורה והצורך למקרא ביכורים אינו טעם או בניקוד אין מחזירין אותו אבל גוערין בו ,כבר
שווה ,דלענין קריאת התורה נועד הבעל קורא גם למי הק' הגר"א שם דזה דוקא במגילה ,ולכן החמיר הגר"ח
שרק אינו יודע טעמי המקרא וכדכ' הרא"ש ,אבל להחזיר הבעל קורא על כל טעות בין בניקוד ובין
בביכורים נועד הבעל קורא רק בשביל אלו שלא יודעים בטעמים ,ובנו הגרמ"ס זצ"ל הסביר החילוק בין קריאת
כלל לקרוא. התורה למגילה ,שיסוד הלימוד מקרא דנחמיה ויקראו
ומ"מ אולי לכתחלה גם במקרא ביכורים הי' עדיף בספר בתורת האלקים מפורש ושום שכל ויבינו במקרא,
בטעמים וכנ"ל ,עוד יתכן דאחרי שכבר תיקנו שרק אחד והיינו שהקריאה להבין ולהשכיל אמיתת התורה,
מקריא כבר הביאו ס"ת לעזרה וכד' המשנה ראשונה, ולקריאה ללימוד צריך בדקדוק דוקא ,ולכן מעכב כל
ואם היו הרבה מביאי ביכורים ביחד היו עושים מעמד דקדוק ודקדוק א פילו בטעמים ,וכן בנדרים לז :מביא
קריאת התורה בציבור וא' הי' מוציא את כולם .ויתכן מהאי קרא לנגינת טעמים ,אבל מגילה שאינה ללימוד
דבכה"ג לא הי' חשש למי שהי' לו ספק ביכורים להביא התורה אלא לפרסומי ניסא בעלמא לא צריך בדקדוק
ולצאת מספק דלא מחזי כשיקרא כיון דבעל קורא מוציא כ"כ ,וכן בק"ש לא צריך נגינת טעמים שאין הקריאה
את כולם או אולי עצם זה דנעמד לשמוע מיחזי ללימוד.
כשיקרא 26 .ולענין וידוי מעשר לכ' יהיה תלוי במח' נמצא לפ"ז דלפי פשטות דברי רבינו יונה ולד' בעל
הגרי"ז והצ"פ דלד' הגרי"ז דזה דין קריאת הפרשה צריך מכתם לדוד כל מקום שנאמר דין קריאת הפרשה יש דין
גם בזה לדקדק באותיותי' שיהי' לו תורת קריאה ,אבל לומר בטעמי המקרא ,אבל לד' הגר"ח כל מקום
לד' הצ"פ הו"ל כגדר תפלה וא"צ לדקדק כ"כ. שקריאת הפרשה אינו לשם לימוד א"צ לדקדק בטעמים
החילוק בגר בין ביכורים לוידוי מעשר ובפרט למש"כ הרמ"א לענין ק"ש דבאופן דמפסיד
הכוונה יש להקל א"כ אי במקרא ביכורים יפסיד כוונתו
והנה בהא דמבואר בב"ב פב .דא"א לקרוא מספק דמחזי כגון שלא יוכל לכוון היטב ההרגש של הכרת הטוב אולי
כשיקרא ,לכ' זה טעם לכל אלו שאינם קורים מכיון שאין עדיף לא להקפיד בזה.
להם קרקע כגון הא דגר אינו קורא לפי שא"י לומר
האדמה אשר נתת לי ,והנה יש סתירא ברמב"ם דלענין ובדרך אמונה [בביאור ההלכה פי"א ממעשר שני ה"א] בהמשך
למה שהוכיח דכ"ד שהתורה צותה לקרותו א"צ ס"ת,
25ואצל הגה"צ רבי יצחק מאיר מורגנשטרן שליט"א מברכים בהמ"ז כתב דממילא לפ"ז א"צ ג"כ לקרוא בטעמים ואפי'
בשלש סעודות ביחד בניגון של שמחה ,ואמר לי אחד שהתעורר משם להסוברים דק"ש צריך לקרותה בטעמים היינו לכתחלה
מאד לברך בהמ"ז בשמחה יותר מהרבה שיחות בענין זה ,ועי' בזוה"ק
בפר' ויקהל דף ריח" .מאן דמברך לקודשא בריך הוא מגו שבעא בעי ומדרבנן כמ"ש רבנו יונה בפ"ב דברכות שזה עיקר
לכוונא ליביה לשוואה רעותיה בחדוה ולא אשתכח עציב אלא דיברך מצוותה ואולי גם כאן ראוי לקרותה לכתחלה בטעמים.
בחדוה ברזא דא וכו' וכמה דאיהו מברך בחדוה ובעינא טבא הכי יהבין
ליה בחדוה ובעינא טבא" וכו' ,יעו"ש במתק לשון הזוה"ק בענין חיוב ובפ"ג מביכורים סקס"א פסק הגרח"ק דיש לקרותו
ברכת המזון בשמחה ובכוונת הלב .ורבינו החיד"א שם הוסיף בניצוצי בטעמים לכתחלה וראייתו מדברי הריטב"א מכות י"ח.
אורות וז"ל :ולכוון רצונו בשמחה ולא יהיה עצב בשעת ברכת המזון
וכו' ולכן יאכל וישתה דבר המשמחו כדי שיברך בשמחה וזו סגולה ד"ה כשהוא בשם מדרש דצריך לקרותו בניגון כמו ותען
להתעשר אם יברך בשמחה ובקול רם כמ"ש לקמיה גודל שכרו גם להם מרים ,ופי' הגרח"ק דר"ל בטעמי המקרא אלא
בעוה"ב וכו' ,ואפשר לרמוז ענין זה מהפסוק (משלי י') ברכת ה' היא
תעשיר ,ולא יוסיף עצב עמה .פי' ברכת ה' -היא ברכת המזון שהיא שודאי אינו מעכב 24 .וצ"ע וכי מש"כ ותען להם מרים
מדאורייתא דוקא דשאר הברכות הוי מדרבנן - ,היא תעשיר למברך הי' ג "כ בטעמי המקרא הלא שם הי' ע"י תופים
אותה -בתנאי -ולא יוסיף עצב עמה -שתהיה כתיקונה שיברך אותה
בשמחה לסלק הס"א .עכת"ד ,ובספר פלא יועץ [ערך אכילה ושתיה]
כתב וז"ל "ולפי הנראה מדברי הזוהר הקדוש יש צורך גדול וחובת גברא 24וי"ל דמרן הגרח"ק זצ"ל לשיטתו בספרו דרך חכמה בפ"ג מכלי
למיעבד כל טצדקי כדי לברך ברכת המזון בשמחה" .וא"כ בוודאי המקדש ה"ז ביאור ההלכה ד"ה חמש דענין שירה גם אצל לויים לא
לאמרו בניגון של שמחה הוא עצה טובה לכך ,וה"נ י"ל לענין מקרא מתייחס לניגון רק בטעמי המקרא וכענין שאנו קוראין שירת הים בבית
ביכורים שהוא כולו הודאה להקב"ה על כל הטוב הגשמי והרוחני הכנסת וזה נקרא בנעימה ובנגינה כמ"ש בא"ח סי' נ"א לענין מזמור
יאמרו בניגון של שמחה כדי לקיים היטב "ושמחת בכל הטוב". לתודה והיינו בקול צלול וברור ולא בניגון אלא בקול יפה ואף דמסתבר
26אלא דלפ"ז העיר ידידי הרב יעקב יוסף לרנר שליט"א על גמ' ב"ב שהלוים אכן ניגנו וכמ"ש במאירי ריש החליל אבל מנ"ל דהיו חייבין
שם דלמה לא יחפש אחד שבלא"ה מביא ביכורים ויוציאו ידי חובה. בכך ,עי"ש באריכות.
לה
התורה פרשת כי תבוא שירת
בפשטות פסוק זה קאי על כה"ת בכללות וכן מבואר ביכורים פסק בפ"ד מביכורים ה"ג דגר מביא וקורא
ברמב"ן וספורנו ,אולם בדברי רש"י מבואר דקאי על ולענין וידוי מעשר פסק בפי"א דמעש"ש הי"ז דגרים
ביכורים דעל ושמרת ועשית אותם פי' בת קול מברכתו אינם מתודים לפי שא"י לומר האדמה אשר נתת לי [ומה
הבאת ביכורים היום תשנה לשנה הבאה ,ותמוה דאיך שתי' במגי' על מל"מ בשם כפות תמרים דבביכורים כ' אשר
יתכן לומר על ביכורים בכל לבבך ובל נפשך הרי א"צ נשבעת וגו' לתת לנו בל' עתיד ולעתיד גר יטול חלק בארץ אבל
במעשר כ' אשר נתת לאבותינו בל' עבר ,כבר הק' במנ"ח תר"ו
למסור נפש עבור זה ,והעיר בזה באילת השחר ,וי"ל
סק"ג דגם בביכורים כ' בפסוק י' אשר נתתי לי בלשון עבר] ותי'
דלהנתבאר דכל ענין ביכורים הוא לחבר הכל לשורש
הראשון ,וזה ע"י ביטול והכנעה לגמרי וזה גורם בשו"ת שער אפרים סי' יד דבווידוי מעשר נאמר כאשר
לשמחה והתחדשות ,א"כ י"ל דעיקר ביכורים הוא נשבעת לאבותינו בענין התפלה שמתפלל אחר הווידוי
עבודה שבלב ובנפש ,דאם חסר לו הרגשת הביטול השקיפה ממעון קדשך כו' וברך את עמך ישראל כו'
וההכנעה חסר בעיקר המצוה ול"ה כשאר מצוות דחלק כאשר נשבעת גו' ואם הוא גר אינו מן הראוי שישקר
הכוונה הוא דבר נוסף והעיקר הוא המעשה ,רק כאן בתפלתו לומר השקיפה וגו' כאשר נשבעת לאבותינו וגו'
וכמ"ש ביומא סט :גבי אנשי כנסת הגדולה כו' שהדור
העיקר הוא הלב ,ועד כמה שהוסיף בהרגשת הלב
ובהרגשת מסירות נפשו דהיינו הרגשת הביטול הרי שלפניהם לא רצה לומר הגדול הגבור והנורא הואיל
הוסיף בעצם המצוה. ויודעים שהקב"ה הוא אמיתי לא רצו לכזב בתפלתן,
וה"ה גבי התפלה אחר הוידוי שאומר השקיפה ,לאפוקי
סגולת ההודאה לפני יום הדין גבי וידוי דבכורים לא נזכר שם שום תפלה רק שמתודה
ומספר בשבחו של מקום מה שעשה הניסים כו' ואינו
וכאן כתוב שמי שחי בהרגשה כזו ומבטל עצמו מתפלל על העתיד לכן מתודים גם הגרים.
להקב"ה ומודה על הכל ,זוכה שיצא בת קול שאומר לו
הודית לי על מה שנתתי לך עד היום תזכה לעוד וכ' שער אפרים לפ"ז ליישב דקדוק נפלא בדברי
השפעות טובות כדי שתוכל עוה"פ להודות לי .וד"ז הרמב"ם בסוף הלכות מעשר שני שכתב וז"ל השקיפה
נוגע מאד לפני ר"ה וכמשנ"ת באריכות בתחלת הפרשה, ממעון קדשך כו' עד כאשר נשבעת לאבותינו ארץ זבת
דלפני שאנו מתפללים על השנה הבאה עלינו להודות חלב ודבש זו בקשה שיתן טעם בפירות ומיד אח"כ
להקב"ה על כל מה שקיבלנו בשנה שעברה ואז זה הסמיך הדין דגרים ומשוחררים אינם מתודים מפני שאין
סגולה שנזכה לשנה טובה ,ועי' לעיל שהבאנו מרבי להם חלק בארץ והרי הוא אומר כאשר נשבעת
חיים פאלאג'י שסגולה ליום הדין לקרוא בערב ר"ה לאבותינו ,דמאחר שסיים שהשקיפה הוא לשון בקשה
פרשת מקרא ביכורים ,ולדברינו א"ש דזה באמת הכנה כו' ועל זה קאי כאשר נשבעת לאבותינו ,לכן אמר תכף
ליום הדין .ויש להוסיף מש"כ בספר בית אלקים למבי"ט אחר זה שהגרים אינן מתודי' מאחר שהוא לשון בקשה
פ"ב דלכן צריך האדם לסדר שבחו של הקב"ה ואח"כ ותפלה וכמ"ש לעיל בהל' בכורים שמתודי' והיינו מטעם
יתפלל ,אף דאם הי' עושה כן לבשר ודם הי' נראה שאברהם נקרא אב המון גוים כו' אבל בתפלה צריך
כחנופה שעושה כן רק כדי למלא צרכיו ,אבל אצל לדקדק יותר ,עכ"ד השערי אפרים.
הקב"ה ענין השבח הוא להשריש בקרבו שאין אף אחד
בעולם שיכול למלא צרכיו רק הקב"ה ,וא"כ זה ג"כ ענין והק' עליו בנו בהג"ה שם דמפורש בב"ב פב .דגם
ההודאה לפני יום הדין להשריש בקרבינו שכל מה שיש בביכורים חיישינן למיחזי כשיקרא ,עוד מקשים עליו
לנו מגיע רק מהקב"ה וא"כ יהי' כל התפלה שלנו ברגשי דמאי נפק"מ בין הודאה ושבח לתפלה ,ולדברינו הנ"ל
הכנעה גדולה לפי שאנו יודעים דבלעדיו אין לנו שום י"ל דעד כמה דהרמב"ם פסק דגר מביא וקורא בהכרח
אפשרות קיום. דאנו מתייחסים למקרא ביכורים לדין קריאת פרשה דלא
איכפ"ל כ"כ אם לא שייך אצלו כ"כ מלה אחד ,אבל
ביאור ענין האמרת והאמירך לענין וידוי מעשר נימא כהצ"פ דזה כענין בקשת רחמים
ולא מדין קריאת פרשה ולכן יש להקפיד על כל מלה.
את ה' האמרת היום להיות לך לאלקים וגו' וה'
האמירך היום להיות לו לעם סגולה וגו' [שם י"ז - מצות ביכורים נעשית בלב ובנפש
י"ח]
היום הזה ה"א מצוך לעשות את החקים האלה
ולא נתפרש היטב מלת האמרת והאמירך ורש"י כאן פי' ואת המשפטים ושמרת ועשית אותם בכל לבבך
מלשון הפרשה והבדלה ,ובגמ' חגיגה ג .מבואר דראב"ע ובכל נפשך[ :שם ט"ז]
דרש על פסוקים אלו אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם
לו
התורה פרשת כי תבוא שירת
הבורא ,כן ה"ה אין השוואה בעולם למעלתן של ישראל שנא' שמע ישראל ה"א ה' אחד ואני אעשה אתכם חטיבה
עי"ש באריכות .והובא שם בהג"ה מבן המחבר דגם אחת בעולם שנא' ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ עי"ש
אבודרהם פי' כן בתפלת אתה אחד ושמך אחד במנחה אריכות בגמ' ,ושם פירש"י דהאמרת לשון שבח כמו
דשבת דקאי על אחדות פשוט שאינו מורכב. יתאמרו כל פועלי און ,ישתבחו שדרכן צליחה .וחטיבה
אחת ביאורה שבח אחד שבח מיוחד לומר אין כמוך לכל
ולפ"ז יתכן דזה כוונת מו"ז "איין שטיק" היינו דאחדות בחרנוך לאלוה .וכן הובא חלק מגמ' זו בברכות ו.
הקב"ה אינו מורכב כלל רק דזה אחד ממש .ויש להוסיף ופירש"י שם ג"כ מענין שבח ,ולפ"ז הכוונה דכמו
דכיון דקב"ה ואורייתא חד ,א"כ אנחנו נכללים באותו שהקב"ה הוא יותר במעלה ושבח מכל העולם ,כן יעשה
אחדות פשוט ,וא"כ הגם דכשנמצאים בעולם הגשמי יש הקב"ה לכלל ישראל שיהי' יותר משובחים ובמעלה
גוף החוצץ על המציאות הרוחני ,אבל בשעה שנפטר מן מכל הגוים ,אולם בגליון שם הביא מערוך דהכוונה
הגוף בפרט אם הוא צדיק מתדבק נפשו מיד למקורה, לציור אחד בעולם כלומר דבר הניכר שאין כמותו ,וא"כ
ולסימנא מילתא דזה הי' מילתו האחרונה בעולם ,לפני הכוונה שכמו שהקב"ה הוא דבר הניכר בעולם כן יהי'
שדבק נפשו בחטיבה אחת לצור מחצבתה וכדכ' ישראל.
אאמו"ר שליט"א.
הדיבור האחרון של מו"ז זצ"ל לפני פטירתו
הבדל בין ישראל לגוי בעת המיתה
והנה כאן המקום להעתיק מש"כ אאמו"ר שליט"א
ושמעתי שבחדשים האחרונים הי' מו"ז פעם בבית בספרו ארחות ישרים עמ' קפ"ה בתארו השעות
חולים ,ושכב סמוך לו גוי שהי' גוסס ובכוחותיו האחרונות לחייו של מו"ז הג"ר בנציון זצ"ל:
האחרונים התאמץ לומר "סקאטש וויסקי זה הכי טוב
בעולם" כאן ניכר ההבדל בין ישראל לעמים ,כלל "כשנכנס אליו אחד מבניו [ה"ה אאמו"ר שליט"א] ביקש
ישראל הרי הם מחוברים לשורש וככוונת כל הפרשה, שיאמר לו דבר תורה ,והוא שמע והאזין ונדנד ראשו ,אז
וכן הוא עיקר הברכות "ולתתך עליון על כל הגוים" ביקש שיעבירהו ממטה המיוחדת שהביאו בשבילו מבית
[לקמן פסוק י"ט] ש"נתנך ה' עליון על כל גויי הארץ" החולים ולהשכיבו על מטתו -ויאסוף רגליו אל המטה.
[לקמן כ"ח א'] "ונתנך ה' לראש והיית רק למעלה" [שם קרא לעומת בנו להקריא לפניו דברי תורה ,ובנו לקח גמ'
י"ג] ,והכוונה בזה להיות מחובר לשורש החיים עצמם ברכות וקרא לפניו מאמר רז"ל בדף ו ע"א "אמר הקב"ה
כמבואר בשפ"א ,ולכן בשעת עזיבתם מן העולם אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם ואני אעשה אתכם
מדברים בענין חיבור בחטיבה אחת לשורש החיים, חטיבה אחת בעולם" וכשמעו תיבת חטיבה ביאר ואמר
מאידך הגוים נפשם יורדת מטה מטה [וככתוב בקללות בלשון יידיש "איין שטיק" -וזו היתה דיבור האחרון עד
הענין להיות מטה מטה שם מ"ג] וכדאיתא בשע"ת לרבינו שנשמתו עלתה למרום ,ונדבקה בחטיבה אחת לצור
יונה שער א' דנפש הרשע דבוק למטה כמו נפש בהמה, מחצבתה ,מאז מלמל הרבה לעצמו וקולו לא נשמע"...
ולכן לפני עזיבת הנפש מן העולם מתאים שידבר בענין
הנה מו"ז זצ"ל במילה אחרונה שלו עלי אדמות ,פי'
דבקותו בעוה"ז ותאוותי'.
לכאורה פי' מחודש במלת חטיבה שלא ראינו לעיל
והכי מבואר להדיא בזוה"ק בכמה מקומות דנפש הגוי ברש"י ובערוך ,אולם כיון שמצוה לטרוח לפרש דברי
הוא כמו נפש הבהמה שיורדת למטה לארץ[ ,כדהביא החכם בפרט דברו האחרון ,חשבתי לפרש ע"פ מש"כ
הגאון רבי יעקב משה הלל שליט"א בספרו שו"ת וישב הים ח"ג בספר באר יוסף להגה"צ ר' יוסף סלנט זצ"ל שהאריך
סי' ל"ח] ראה בזוהר חדש בראשית יח :עה"פ קהלת ג' בביאור הגמ' הנ"ל ,ופי' באופן אחד דקאי על ענין
כ"א דרוח הבהמה יורדת למטה לארץ וא"ר חייא דא"כ האחדות שכמו שהקב"ה אין אחדות כמוהו ,כן כלל
אין נשמה לגוים רק רוח חי' כבהמה והסכים לזה ריו"ח, ישראל הם כגוף אחד ,וכל אחד מרגיש את השני
ובח"א מז .דנשמות אינם חלק אלוה ממעל רק מסט"א, כמבואר במכילתא יתרו דהקב"ה המשילן לישראל כשה,
ובח"א כ :דגוים אינם קרואים אדם ורוח שלהם יוצא כמ"ש שה פזורה ישראל כמו שה כשלוקה א' מאברי' כל
מסטרא דמסאבותא ולכן הגוף שלהם נטמא מצד האברים מרגישים כן ישראל אם א' נהרג כולם מרגישים.
נשמתם הטמא .ובחסד לאברהם מעין ז' נהר כ"ז כי עיקר והוסיף עוד ,דאחדותו של הקב"ה שונה מכל ענין
מציאות הגוים הוא מכח הקליפה כדי להיות רצועה אחדות ,דכל אחדות בעולם אינו ממש אחד דזה מורכב
לכלל ישראל עי"ש באריכות .וכיון שאין להם נשמה מכמה דברים ביחד ,אבל הקב"ה אין אחדות כמוהו,
קדושה אין להם כח לקלקל כמבואר באריכות ברמח"ל וכמו דאמרי' "והוא אחד ואין שני להמשיל לו
בספרו דרך ה' ח"ב פ"ד ובנפש החיים [שער א' פ"ג ופ"ד] להחבירה" ,דאין השוואה כלל בעולם לאחדותו של
לז
התורה פרשת כי תבוא שירת
ושיהי' אבנים גדולות ושיקרה נס עצום שיוכלו לכתוב לענין טיטוס ונבוזראדן .ורמח"ל שם ביאר באריכות
עליהם כה"ת כולה. שאברהם ותולדותיו באים מאילן הקדוש והטהור מצד
שורש אדה"ר קודם החטא והגוים הם מין אנושות
והנראה בעז"ה ע"פ המבואר בראשית דברינו ע"פ שפלה שלולא חטא אדה"ר לא היו קיימים ,וכ"כ אריז"ל
שפ"א ,דענינו של פרשת כי תבוא הוא לחבר ראשית בס' הליקוטים על תהילים פרק ל"ב ועוד מקומות ובספר
הביאה והכניסה של א"י אל השורש ,וגם בהמשך השהיי' הפרדס להרמ"ק שער י"ג פרק ג' ,עוד מבואר בשער
בא"י יהי' תמיד בעיניו כאילו רק עכשיו נכנס ע"י הגילגולים הקדמה י"ז דהתורה היא שורש נשמות
שמרגיש כסדר שהקב"ה הוא זה שנותן לו זכות להיות ישראל וזה ל"ש בגוים .ובמדרש שמואל אבות פ"ג מי"ד
בארץ ולכן מרגיש כל יום כאילו בא היום ,א"כ י"ל דכדי על המשנה חביב אדם שנברא בצלם דד' התוי"ט ועוד
לבסס ולהעמיד דכל עיקר הביאה לארץ הוא מהקב"ה דקאי על גוי ,כתב בשם רבי חיים וויטאל דל"ש לומר
וכל הזכות שלנו כאן הוא רק עד כמה שאנו מחוברים שיש לגוי צלם אלקים ,וקרא שכ' צלם אלקים על בני נח
להקב"ה ותורתו ,אבל עד כמה שאנו לא מחזירים הכל קאי על מי שיצא ממנו גר צדק.
לשורש יתבטל הכניסה ,ואף אם נהי' כאן לא נחשב
כאילו אנו כאן ,דאולי יש לנו הארץ הגשמי ,אבל לא ראה עוד בסוף הגליון שהארכנו בענין חלקו של
יהי' לנו שייכות לארץ הרוחני - ,לכן הי' צריך מיד גוי לאחר מיתתו ואם שייך שיהי' לו עוה"ב.
בשעת ובמקום הכניסה להעמיד אבנים גדולות לסימן,
שכאן נקבע שכל הכניסה הוא ע"ד שאנו משתעבדים ביאור ענין הקמת האבנים וכתיבת התורה
ומכניעים עצמינו להקב"ה ,ושוב הי' צריך להכתב כל בעברם את הירדן
דברי התורה ע"ג אבנים גדולות שהוציאו ממקום זה,
וזה יסחבו להר עיבל ושוב לגלגל לקובעו לימים רבים והי' ביום אשר תעברו את הירדן אל הארץ אשר
שנהי' תמיד מחוברים לאותה התחלה שהועמד על ה"א נותן לך והקמת לך אבנים גדולות וגו'
שרשי התורה ,ולא הרי כתיבת התורה דכאן ככתיבת וכתבת עליהן את כל דברי התורה הזאת בעברך
למען אשר תבוא אל הארץ אשר ה"א נותן לך וגו'
הת ורה דמשה ,דכתיבת משה הי' לכלל ישראל בכלליות,
והי' בעברכם את הירדן תקימו את האבנים
אבל כתיבת תורה דכאן הי' מצד כניסת הארץ ולשמר
האלה וגו' [כ"ז ב-ד]
ההתחלה ולקשר כל ההמשך לההתחלה.
הנה סדר הענין לד' רש"י ולהמבואר בסוטה ל"ה וברש"י
ובזה א"ש הלשון וכתבת וגו' למען אשר תבוא אל הארץ
שם שהי' י"ב אבנים ג"פ .א :מה שמשה הקים בערבות
וגו' ונדחקו הראשונים הרי בשעת הכתיבה כבר באו,
מואב שלא נתפרש בתורה ולא כתוב כאן .ב :י"ב אבנים
ורמב"ן פי' כאילו נאמר אשר כבר באת כי בעבור התורה
שהקימו בירדן גופא במקום מצב רגלי הכהנים .ג :י"ב
זכית ליכנס ,או שיהי' לך לזכרון למען אשר תבוא אל
אבנים אחרות שהוציאו מן הירדן ,וסחבוהו להר עיבל
הארץ ותכבוש אותה ותירש את כל העמים וכו' אולם
ובנו ממנו מזבח והקריבו עליהם שלמים ,ושוב פרקוהו
להנ"ל י"ל דעצם הביאה מתחדש כסדר רק ע"י שאנו
וכתבו עליו את כל התורה בשבעים לשון ,ואח"כ סחבו
מתחברים אל השורש ומייחסים הביאה להקב"ה ,וזה
לאותם אבנים לגלגל ,ושם הקימוהו כדי שיהי' מובן
כוונת הקרא דע"י שתכתוב ותזכרו דברי התורה ועי"ז
לגוים שיוכלו לקרות ממנו דברי התורה עי' סוגיית סוטה
תחבר הכל לשורש תזכה לבוא לארץ כל יום מחדש.
באריכות .ומבואר ברמב"ן משפטים [שמות כ"ד י"א]
ובזה מובן גודל השמחה שהי' בזה דהרי ביארנו דשורש דזביחת השלמים והשמחה שכתוב כאן בהמשך שיעשו
הפרשה הוא דכל התחברות לשורש מביא התחדשות בהר עיבל ,הוא על כתיבת התורה דראוי לשמוח בקבלת
והתחדשות מביא שמחה ,ולכן הי' צריך לשמוח בשעת התורה ולכן אחרי מתן תורה כ' ויאכלו וישתו.
כתיבת התורה דכאן.
וצ"ב טובא מה מיוחד כ"כ בכתיבת דברי התורה על
אין אנו עושים זכר לעשרה בניסן האבנים ,הרי בעצם כבר כתב משה רבינו כל התורה לפני
פטירתו ומה נתחדש כאן ולמה צריך לעשות כ"כ שמחה
ודבר נפלא הראני ידידי הרב אהרן הכהן ארנטרוי מזה ,עוד צ"ב מה ההדגשה כ"כ שיהי' דוקא "בעברכם
שליט"א דהנה בט"ז או"ח סי' ת"ל סק"א כ' וז"ל "רבים את הירדן" והדגישה שוב התורה לכתוב את כל התורה
מקשים דלמה ייחסו שבת הגדול לנס שנעשה בו הרי "בעברך" ושוב "והי' בעברכם את הירדן" הכל מתייחס
הנס קרה בי' ניסן וא"כ הו"ל לייחס הנס לי' בניסן אפי' למה שעברו את הירדן ,וגם האבנים השניות הי' צריך
בחול ,ושמעתי מפי הר"ר משה חריף ז"ל דבאותו י' להיות דוקא בתוך הירדן וי"ב האחרות יוציאו מן הירדן,
לח
התורה פרשת כי תבוא שירת
לשורש הכל שהוא הקב"ה ותורתו וזה כל עיקר עסקינו לחודש נעשה עוד נס שנבקע הירדן וא"כ היו סבורים
תמיד. שהמעלה היא מחמת נס הירדן לכן קראוהו שבת הגדול
מדיום עלייתן מהירדן לא הי' בשבת והגדתי זה לפני
התוכחה שבתמהון לבב מו"ח ז"ל וקלסי' עכ"ל הט"ז.
יככה ה' בשגעון ובעורון ובתמהון לבב[ :כ"ח כ"ח]
וצע"ט איזה קפידא וקילקול יהי' במה שיטעו ,וגם
הג"ר ישראל דוד שלזינגר שליט"א האריך בפסוק זה דאכתי מאי הרויח דגם אם יכירו נס של שבת הגדול,
לעורר את הלב להכנה לקראת ימי הדין ר"ה ויו"כ .דהנה מ"מ למה לא עושים באמת משהו מיוחד ביום י' ניסן,
יל"ע איזה תוכחה זה תמהון לבב ומה הכוונה בזה, והרי אדרבה הנס של בקיעת הירדן הוא יותר גדול דהרי
ורש"י פי' אוטם הלב אשטורדישון בלע"ז .וצ"ב דאי נמוגו כל העמים ונמס לבבם כמפורש ביהושע ,ובפרט
הכוונה אטימת הלב הגשמי כפשוטו הרי ימות מיד ול"ש למה דמבואר בסוטה לו .גודל הנסים שהיו באותו יום
קללה כזה ,ובהכרח דזה סוג אטימות רוחני וצ"ב מה שעברו את הירדן ,עצם זה שעברו את הירדן ,באו להר
התוכחה בזה .והנה ר' ירוחם בדעת תורה פי' באידיש מה גריזים והר עיבל יתר מס' מיל ואין כל ברי' יכולה
שנקרא בעטויבינג והוא כמו שאנו אומרים בעל חטא לעמוד בפניהם וכו' ואח"כ הביאו את האבנים ובנו את
האחרון על חטא שחטאנו לפניך בתמהון לבב .ועדיין המזבח וסדוהו בסיד וכו' והעלו עולות ושלמים ואכלו
צ"ב איזה חטא מונח בזה[ .והנה סתם יש להכין את עצמו ושתו וברכו וקללו וקיפלו את האבנים ובאו ולנו בגלגל
להבין פי' המלות בעל חטא דיש הרבה דברים שלא מובנים היטב וכו' .וכ"ז הי' בי' ניסן הרי די' ניסן הי' יום מיוחד מאד.
כגון באונס וברצון למה להתוודות על אונס] וא"כ למה לא עושים אז איזה זכר והיום בקושי זוכרים
יום זה.
ובפשוטו פי' המפרשים דהכוונה שאנו מתוודים על מה
שחטאנו מתוך שיעמום הלב וטירוף הדעת ,ובסידור ועמד בזה הג"ר משה פיינשטיין זצ"ל [ספר דרש משה
שיח יצחק יש פירושים נפלאים בעל חטא [והג"ר יצחק בדרשותיו לשבה"ג דרוש י"ב] והאריך שם שאין שמחה
דוב קופלמן זצ"ל הי' תמיד מכין עצמו ליום הקדוש עם הפי' הזה] אמיתית למי שרודף אחרי חיי הגשם דכשמדברים עם
והוא פי' ומביא פירש"י דכאן ותרגמו המתרגמים איש עני שומעים מהם דאם הי' להם פרנסה היו
פערטייבינג וזה מי שנטמטם לבו ע"י שנשרש בחטא מאושרים ,וזה טעות דגם אם יהי' עשיר לא יהי' מאושר
שאבד ההרגש הטוב מלבו ואחז"ל יודעים רשעים דאז ירגיש שחסר לו עוד[ ,עי"ש שהאריך] אבל העיקר הוא
שדרכם למיתה אלא שיש להם חלב על כסלם. חיי הנצח דזה מביא השמחה האמיתית ואז לא איכפ"ל
[גם כתוב בעל חטא מה שחטאנו לפניך באימוץ הלב ובפשוטו חיי הגשם ויהי' מאושר במה שיש לו ,וא"כ בהכרח מה
היינו שהחזקנו לבבינו לבלתי חונן דלים או שנצטערנו כשנתננו שאנו עושים שמחה בפסח אינו על החירות הגשמי
צדקה וכמו"כ כל מיני אכזריות ,אולם עי"ש בשיח יצחק ,שפי' בפרט שעכשיו אנחנו בגלות ,אלא עיקר החירות הוא
דהיצר בתחבו לותיו כיון שירא פן יעשה תשובה לכן מאמץ לבבו חירות הרוחני והיכולת להתעלות וללחום נגד היצה"ר.
לבל ירגיש גודל הפגם של החטא וזהו האימוץ הלב אחרי עשיית והנה כדי שלא נטעה ששמחתינו ביציאת מצרים הוא
העבירה]
מחמת חיי הגשם אין אנו חוגגים יום הכניסה לא"י
גם הסבא רש"ז מקלם [חכמה ומוסר ח"ב ע' שנ"ב ועוד שנעשינו מלכים איש תחת גפנו ותאנתו לבטח דזה אינו
מקומות] פי' דאחר כל החטאים מתוודים על תמהון לבב שמחה קבועה כלל דתלוי במצבים וזמנים ,אלא אנו
דהיינו שלבו אינו מרגיש והוא הפוך לב מבין ,וממילא חוגגים היציאה לחירות עולם ברוחניות ,ולהכי תי'
יבין שזה החטא היותר גדול וע"כ אנו מתוודים כן אחר הר"מ חריף שפיר דכדי שלא נטעה שהוא זכר לנס הירדן
כל החטאים ולכן אשרי מי ששם עיניו ולבו להיות לו לב שנכנסנו לא"י ונטעה ששמחתינו חיי הגשם לכן דחו על
מבין .וכ' במק"א [ח"א עמ' ת"י] דלבד מה שתמהון לבב יום השבת להורות שהעיקר הוא הוא ענין ביטול ע"ז.
מביא לידי הרבה חטאים ,בלתי הרגש בעצמו הוא עוון ע"כ דברי הגרמ"פ.
גדול הוא מאד ע"כ לימוד המוסר שמביא להיות מרגיש
ולדברינו הנ"ל א"ש דזה הי' עיקר ענין העמדת האבנים
זה גופא מצוה רבה .והובאו דבריו באור יחזקאל [ימים
בשעת הכניסה ,דאצלינו אין העיקר עצם הכניסה לארץ
נוראים עמ' רנ"ח] והתאונן שם על מה שאין אנו מתכוננים
דאין אנחנו חוגגים הכניסה הפיזית ,ואין לנו יום
היטב ליום הדין כיון שלקינו בתמהון לבב ,ואין אנו
העצמאות ,דהכל תלוי לפי קיום התורה והמצוות,
מרגישים כלל שבר"ה אנו עומדים למשפט החיים ,וזה
ואדרבה בכל אותו היום היינו עסוקים לחבר הכל
כיון דאינו מורגש בעיניים חומריים ונצרך לזה הרגשות
בנפש והרגשות אלו מתו ונרדמו בתוכינו ,והסבא מקלם
לט
התורה פרשת כי תבוא שירת
בשובע ,ועבדת את אויביך ברעב ובצמא ,תחת אשר לא הי' מבאר דברי התוכחה בתמהון לבב דהוי כמו
עבדת את ה' אלהיך מלובש ,ועבדת את אויביך בעירום, שמרדימין את האדם לקראת ניתוח שאינו מרגיש כלום
תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך מרוב כל ,ועבדת את עי"ש באריכות דברים נוקבים.
אויביך בחוסר כל" .וכ"ה בתנא דבי אליהו זוטא פרשה
וראה בר' ירוחם בדעת תורה בסו"פ פ' בהעלתך [במאמר
טז "תחת אשר לא עבדתני באהבה תעבדני באיבה ,תחת
אשר לא עבדתני בשמחה מרוב כל תעבדי ברעב ובצמא הלבב והמעשה עמ' צ"ו] שהרחיב לבאר פעולות הלב וענין
ובעירום ובחוסר כל" .וכך עולה מדברי הספורנו בפ' בא פתיחת הלב ומה שאנו מבקשים ודבק לבנו הוא יפתח
[שמות יא א -ב] שכתב וז"ל " כי אמנם זו מדת צדקו של לבנו ומה שתפלה נקראת עבודה שבלב .וראה במכתב
הקדוש ברוך הוא כשיתעקש אדם מעשות הראוי לבלתי מאליהו ח"ה עמ' 420בשם ר' איצל פעטערבורגר דסימן
עשות רצון קונו ,יעשה מה שברח ממנו בצרה ויגון ,ולא לאדם אם קיבל טהרת יו"כ ,אם התחיל להרגיש עניני
לרצון יהיה לו ,כאמרו תחת אשר לא עבדת ועבדת את רוחניות כיון דטימטום הלב בא מחמת עבירות
אויב יך ,אם לא כאשר דברתם באזני כן אעשה לכם, המטמטמים לבו של אדם א"כ בהסתלקו העבירות יפתח
וכאמרם ז"ל המבטל את התורה מעושר ,סופו לבטלה לבו.
מעוני [אבות ד ,ט]. וזה מש"כ בסוף הפרשה ולא נתן ה' לכם לב לדעת וגו'
הרי להדיא מכ"ז דעיקר כוונת הפסוק דכיון דלא עבדת כנראה דיש מצב גם בהיותם במדבר עם כל הגילויים
את ה' כשהי' לך מכל טוב ,תצטרך לעבוד את אויביך מ"מ חסר בדעת שבלב ,גם כתוב לעיל דעיקר פעולת
מתוך חסרון כל. השמחה מתייחס ללב שיהי' בשמחה ובטוב לבב ,וזה
נגרם רק בזה שאין אטימות בלב ואז הוא מרגיש
כן א"ש מה שר' יצחק בפתיחה למדרש איכה סי' י"א השמחה בעבודת ה'.
הקדים פסוק זה ומש"כ אח"כ ועבדת את אויביך כדי
לומר "אלו זכיתם הייתם קוראים בתורה תבאמו ותטעמו ביאור הפסוק תחת אשר לא עבדת וגו'
בהר נחלתך ,ועכשיו שלא זכיתם הרי אתם קוראים תבא תחת אשר לא עבדת את ה"א בשמחה ובטוב לבב
כל רעתם לפניך ,אלו זכיתם הייתם קוראים בתורה, מרב כל[ :שם מז]
שמעו עמים ירגזון ,ועכשיו שלא זכיתם ,הרי אתם
קוראים שמעו כי נאנחה אני ,אילו זכיתם... הנה במש"כ "מרוב כל" יל"פ בשני דרכים ,או שהוא
כנותן טעם שעל כן לא 'עבדת את ה' אלוקיך בשמחה
רבותינו הוציאו מפסוק זה חובת השמחה ובטוב לבב' מפני שהיה לך 'רוב כל' [עי' אברבנאל וגור
אריה] ,או שהוא חלק מהסיבה שביאר הכתוב שעל כן
בעבודת ה'
היה נדרש מהאדם שיעבוד את הקב"ה בשמחה ובטוב
אולם רבותינו הראשונים פירשו דכתוב כאן חיוב לעבוד לבב .וכן נראה בפשטות מדברי רש"י שכתב' :מרוב כל
את ה' בשמחה עי' רבינו יונה משלי פכ"א פט"ו עה"פ -בעוד שהיה לך כל טוב' ,והיינו שהוא תביעה וטענה על
"שמחה לצדיק עשות משפט ומחתה לפעלי און" הנה האדם לומר הרי היה לך 'רוב כל' ,ואם כן היתכן שלא
חובה עלינו לעבוד את השי"ת בשמחה ,כאשר כתוב: עבדת את ה' אלוקיך בשמחה .וצ"ב בדבר זה ,שכל ענשי
"תחת אשר ל א עבדת את ה' אלקיך בשמחה ובטוב התוכחה הם רק מחמת זה.
לבב" וגו' ונאמר" :עבדו את ה' בשמחה" והצדיק ישמח
כאשר זולתו עובדים את השי"ת ,ומרחיקים און ועושים פשוטו של מקרא לא כתוב כאן חובת שמחה
משפט ,כי מדת הצדיק להאנח אם עשק רש וגזל משפט ובאמת דכבר העיר מורינו המשגיח הגה"צ ר' מתתיהו
יראה במדינה ,וישמח בעשות העם משפט ורדפם צדק סלומון זצ"ל דפשוטו של מקרא אינו לומר דכל התוכחה
ואמת .ומדת השמחה -התעורר הלב והתפשט הרוח על מצד שלא עבדו בשמחה ,דוודאי עיקר העונש על שלא
מצוא חפצו ,והיא יותר מן הגילה והמשוש כאשר יוכיחו קיימו תורה ומצוות כלל ,אלא דזה מצורף לפסוק הבאה,
הכתובים" .ובשערי תשובה [ד ט] כתב בביאור סעודת דכיון שלא ניצלו היכולת לעבוד את ה' כשהי' להם מצב
ערב יוהכ"פ ,כי כמו בשאר ימים טובים אנחנו קובעים של שמחה ורוב כל ,אז מדה נגד מדה יצטרכו לעבוד את
סעודה לשמחת המצוה ,כי יגדל וישגא מאד שכר האויבים מתוך מצב של חוסר כל ,וסמך לדבריו
השמחה על המצוות ,כמו שנאמר (דברי הימים א כט, במכילתא דר' ישמעאל יתרו [מסכתא דבחדש פרשה א] וז"ל
יז)" :ועתה עמך הנמצאו פה ראיתי בשמחה להתנדב "תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך באהבה ,ועבדת את
לך" ,ונאמר "תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה אויביך בשנאה ,תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך
מ
התורה פרשת כי תבוא שירת
והכבוד אלא לשמוח לפני ה' שנאמר והמלך דוד מפזז ובטוב לבב" ,ה"נ מפני שהצום ביום הכפורים ,נתחייבו
ומכרכר לפני ה'". לקבוע סעודה על שמחת המצוה בערב יום הכפורים.
הרי שפירשו הראשונים שכתוב כאן חיוב לשמוח וכ"כ רבינו בחיי כאן "יאשימנו הכתוב בעבדו השי"ת
בעבודת ה' ועל חסרון דבר זה בא התוכחה .ובדרך זה ולא היתה העבודה בשמחה ,לפי שחייב האדם על
הלכו הרבה מרבותינו האחרונים .וראוי להעתיק כאן השמחה בהתעסקו במצות ,והשמחה במעשה המצוה
דברי הראשית חכמה [שער האהבה פרק י] "שכל העבודות מצוה בפני עצמה ,מלבד השכר שיש לו על המצוה יש
שחייב האדם לעשות לתיקון השכינה צריכין שיהיו לו שכר על השמחה ,ועל כן יעניש בכאן למי שעובד
בשמחה שנאמר תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך עבודת המצוה כשלא עשאה בשמחה ,ולכך צריך
בשמחה ובטוב לבב ואמר עבדו את ה' בשמחה ופירש שיעשה אדם המצות בשמחה ובכוונה שלמה ,וכן אמרו
בזוהר [ויחי ריו] ז"ל א"ר יוסי שכינתא לא שררא אלא במדרש רות[ :רות רבה ה ו] אלו היה יודע ראובן שהקב"ה
באתר שלים ולא באתר חסיר ולא באתר פגים ולא באתר מכתיב עליו" :וישמע ראובן ויצלהו מידם" ,בכתפו היה
עציב אלא באתר דאיתכוון באתרא דחידו ובגין כך כל מוליכו לאביו ,ואלו היה יודע אהרן שהקב"ה מכתיב
אינון שנין דיוסף איתפרש מאבוי ויעקב הוה עציב לא עליו" :וראך ושמח בלבו" ,בתופים ובמחולות היה יוצא
שריא ביה שכינתא ,תנא אר"א א"ר אבא כתיב עבדו את לקראתו ,ואלו היה יודע בועז שהקב"ה מכתיב עליו:
ה' בשמחה בואו לפניו ברננה לאפקא דלית פולחנא "ותאכל ותשבע ותותר" ,עגלים פטומים היה מאכילה".
דקב"ה אלא מגו חדוה דאמר ר"א לית שכינתא שריא
מגו עצבות דכתיב [מ"ב ג] ועתה קחו לי מנגן והיה כנגן ובדבריו בפ' נשא [במדבר ד כב] כתב וז"ל "וידוע כי
המנגן עכ"ל הזוהר ושמעתי בשם מו"ה יצחק די לוריא השמחה במעשה המצות מצוה בפני עצמה ,וכשם
אשכנזי ע"ה שפי' פסוק תחת אשר לא עבדת וגו' מרוב שהמצוה עבודה לשי"ת כך השמחה על המצוה נקראת
כל פי' יותר אם היה לך רוב כל והכוונה שיהי' שמח עבודה ,וכן כתיב" :תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך
בשמחת הקדוש ברוך הוא ובמצותיו ותורתו יותר מכל בשמחה" ,והוא שכתוב" :עבדו את ה' בשמחה" ,באר
ממון שבעולם כמו שהתורה נאמר בה [משלי נז] וכל כי השמחה שלמות העבודה .ועל כן היה ענין השיר
חפצים לא ישוו בה ,כך לא ישוה שום שמחה שבעולם במקדש ובמשכן בשיר הפה והכלי שהוא מביא נפש
אצל שמחת מצוה" ובמשנה ברורה סי' תרסט ס"ק יא האדם לדרך השמחה ,ומכאן אמר הכתוב בלוים:
"והעידו על האר"י ז"ל שאמר שהמעלה העליונה "לעבוד עבודת עבודה" ,ודרשו רז"ל[ :ערכין יא ].אי זו
שהשיג באה לו ע"י שהיה משמח בכל עוז בשמחה של עבודה לעבודה ,הוי אומר זה השיר ,כי היו הלוים
מצוה" .וע"ע מסילת ישרים פרק י"ט ,ובחרדים פ"ב, מוזהרין ומצווים לשורר ולעורר השמחה על מצות
הקרבן כדי להיות מעשה המצוה בשמחה27 ".
ובאורחות צדיקים שער השמחה .וכ' שם שכל העושה
מצוות בשמחה יש לו שכר אלף ידות יותר ממי שהמצוה וידועים דברי הרמב"ם פ"ח מלולב הט"ו וז"ל "השמחה
עליו למשא .ולשון החת"ס [בתורת משה פנחס קלב]: שישמח אדם בעשיית המצוה ובאהבת האל שצוה בהן,
"דהנה ידוע ששמחה שאדם שמח בעשיית המצוה הוא עבודה גדולה היא ,וכל המונע עצמו משמחה זו ראוי
יותר ממצוה גופה ,ויש שכר על השמחה יותר משכר של להפרע ממנו שנאמר תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך
מצוה עצמה ,ובודאי שאדם מחוייב לשמוח שמחה בשמחה ובטוב לבב ,וכל המגיס דעתו וחולק כבוד
גדולה אם זכה לעשות החג כהלכתו ולקיים שמחת החג, לעצמו ומתכבד בעיניו במקומות אלו חוטא ושוטה ,ועל
ועל זה עצמו מחוייב לעשות סעודה ולשמוח בה על קיום זה הזהיר שלמה ואמר אל תתהדר לפני מלך .וכל
מצות שמחת החג" 28וכ' החזו"א [קובץ אגרות ב ,צג]: המשפיל עצמו ומקל גופו במקומות אלו הוא הגדול
'עיקר עשיית מצוה הוא שמחתה שזכינו לכך' .ושמחה המכובד העובד מאהבה ,וכן דוד מלך ישראל אמר
ונקלותי עוד מזאת והייתי שפל בעיני ,ואין הגדולה
28וכתב שם עוד דזה הטעם על י"ט שני של גליות אף לא מצד דשלחו
מתם הזהרו במנהג אבותיכם ,כי בוודאי יותר אנו מחוייבים לשמוח
בגלות שזכינו לעשות י"ט ממה שנשמח בארץ ישראל אם זכינו לעשות
י"ט ,וא"כ אנו צריכים לעשות עוד י"ט שני על שמחה זו שזכינו אתמול
לעשות י"ט ,אבל בזמן המקדש שאנו שרויין על אדמתנו הקדושה אז 27עי' ס' תולדות יצחק [ויקרא א ב] שהק' איך אפשר להתוודות על
אין אנו צריכים לעשות י"ט אח"כ על שמחה זו ,רק אנו צריכים לעשות הקרבן ולהיות בעצבות הלא כל מצוה צריך להיות בשמחה ותי' דלכן
אסרו חג דהיינו שנאכל ונשתה גם יום אחר י"ט אבל לא לעשות י"ט על הלויים משוררים בשעת הקרבת הקרבן ,לפי שהדברים הרוחניים
כך .וזה פירוש פסוק הנ"ל אלי אתה ואודך דהיינו בזמן שאתה נוהג עמי מקבלים גודל ושמחה בניגון ושיר ,ולכן אמר הקדוש ברוך הוא החוטא
במדת חסד ,אלקי ארוממך ,דהיינו בזמן שאתה נוהג בנו במדת הדין יתודה כשיביא קרבנו ,שהשב בתשובה צריך הכנעה ,ולפי שכל מצוה
ארוממך יותר ,דהיינו שאנו צריכים לעשות י"ט שני על שזכינו לעשות צריך שמחה ,ינגנו הלויים במקום הבעלים ויהיה נחשב כאלו הבעלים
י"ט ראשון. שמחים[ .כמדומני שכבר כתוב זה בזוה"ק]
מא
התורה פרשת כי תבוא שירת
ולפ"ז לא כתוב כאן שיש ענין לשמוח סתם בכל עת על זו צריך לבוא בלי אמצעים חיצוניים ובזה פי' הכתב
עצם היותו יהודי ושיש לו תורה ומצוות או כל מתנות סופר [פרשת שמיני] חטא נדב ואביהוא שנכנסו שתויי יין
גשמיות שיש לו ,אף דבוודאי יש להודות להקב"ה תמיד למקדש ,מפני שרצו לעשות המצוה מתוך שמחה ,אך
ע"ז אבל לא כתוב ע"ז מצוה לשמוח .וכש"כ לשמוח טעותם היתה ששמחת המצוה צריכה לבא מחמת עצם
סתם בלי שום סבה .ומזה יש שהעירו 30במש"כ בליקוטי המצוה .וע"ע ברכות ט :א"ל רבי אלעא לעולא :כי
מוהר"ן [תניינא תורה כד] וז"ל "מצוה גדולה להיות עיילת להתם שאיל בשלמא דרב ברונא אחי במעמד כל
בשמחה תמיד ,ולהתגבר להרחיק העצבות והמרה החבורה ,דאדם גדול הוא ושמח במצות ,זימנא חדא
שחורה בכל כחו .וכל החולאת הבאין על האדם ,כולם סמך גאולה לתפלה ולא פסיק חוכא מפומיה כוליה
באין רק מקילקול השמחה" ...דאמנם זה ענין גדול יומא .חזינן הגדרת גברא רבא עד כמה הוא שמח
להיות תמיד בשמחה [וכמש"כ לשון זה מהר"ן כמ"פ ]31 במצוות .עוד מבואר דעדיף מי שהתפלל פעם אחת
מ"מ הלשון "מצוה" קשה ,דהרי אין מצוה בעצם להיות כותיקין בשמחה ממי שהתפלל כל ימיו כותיקין בלי
תמיד בשמחה ,רק עיקר המצוה שיעשה עבודת ה' שמחה.
בשמחה ,רק שזה בוודאי תועלת גדול מאד להיות תמיד
[אגב -בחיד"א [חומת אנך ירמיהו ה ח] מביא בשם ראשונים
בשמחה ,אבל אא"ל שזה מצוה[ 32.ויל"ע אי שייך בזה
שפירשו דהתוכחה בא על אשר עצם לא עבדת את ה' הי' בשמחה
חששא דבל תוסיף בפרט אם בשעה שהוא שמח הוא שר מילים היינו העבירות הי' בשמחה ואז מובן גדול התוכחה]
אלו "מצוה גדולה להיות בשמחה תמיד" הרי הוא מפרש להדיא
שעושה כן לשם מצוה ובזה אפי' שלא בזמנו עובר בב"ת] .אלא האם יש מצוה להיות בשמחה תמיד
שיש להדגיש דכיון דיש מצוה דבכל דרכיך דעהו ,א"כ
בכל פעולה גם בדבר הרשות יכול לקיים מצוה ,וא"כ אלא דעדיין יש להדגיש דעיקר מש"כ כאן הוא שעבודת
ה' יהי' בשמחה ,היינו שבשעה שעושה מצוה ישמח
כבר ממילא יהי' עליו מצוה לשמוח תמיד ע"י שזוכה
מאד על עצם הזכיי' שיכול לעבוד את ה' ,והטיב
לעבוד את ה' בכל עת .אבל לא שיש מצוה בעצם להיות
תמיד בשמחה .ואכן רבינו בעל הנתיבות המשפט כתב להסבירו בספר הכוזרי [מאמר ב אות נ] וז"ל "וכללו של
בצוואתו :אהובי בני מה מאד תרחיקו עצמכם מהשמחה דבר ,כי תורתנו נחלקת בין היראה והאהבה והשמחה,
והשחוק וכו'' ,ולא תשמעו לאותם האומרים כי מהראוי תתקרב אל אלהיך בכל אחת מהנה ,ואין כניעתך בימי
התענית יותר קרובה אל האלהים משמחתך בימי
להיות כל ימיו בשמחה' ,כי זהו הכל מעצת היצר הרע,
השבתות והמועדים ,כשתהיה שמחתך בכונה ולב שלם.
ושחוק וקלות ראש מרגילין האדם לערוה ,ע"כ.
וכמו שהתחנונים צריכים מחשבה וכונה כן השמחה
ומה שמצינו חובת שמחה כללית לעיל בפ' ביכורים שכ' במצותו ובתורתו צריכים מחשבה וכונה ,שתשמח
ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ה' וגו' שזה אינו חובת במצוה עצמה מאהבתך המצוה בה ותכיר מה שהטיב לך
שמחה על האפשרות לקיים מצותיו ,אולם זה חיוב שחל בה ,וכאילו אתה בא באכסנייתו קרוא אל שלחנו וטובו,
בשעת הבאת ביכורים ,וזה על דרך חובת השמחה ותודה על זה במצפון ובגלוי ,ואם תעבור בך השמחה אל
בחגים ,שזה ביטוי להודאה להקב"ה על כל הטוב שנתן הנגון והרקוד היא עבודה ודבקה בענין האלהי ".היינו
גדר שמחה של מצוה הוא להכיר עוצם הזכייה שיש לו
במה שמקיים מצותו של מקום וכאילו נקרא אל שלחנו
30מו"ז הג"ר בנציון זצ"ל ,ויבל"ח מו"ר הג"ר אברהם גורביץ שליט"א של הקב"ה וגם הריקוד הוא תוצאה מאותה שמחה29 .
ועוד שלא הי' ניח"ל בניגון על מילים אלו ,ועדיף לומר שמחה גדולה
להיות במצוה תמיד.
" 31ע"כ צריך להכריח את עצמו בכח גדול ,להיות בשמחה תמיד,
ולשמח א"ע בכל אשר יוכל"[ ,שם בהמשך] "כי זה ידוע שצריך האדם
ליזהר מאד להיות בשמחה תמיד ,ולהרחיק העצבות מאד מאד (כמבואר 29שמעתי על אחד שבעת המלחמה האחרונה הצליח לקלקל חלק מפסי
אצלינו כמה פעמים) ואפי' כשמתחיל להסתכל בעצמו ורואה שאין בו הרכבת שהוליך לאושוויץ ועי"ז ניצלו מאות יהודים ,וכשחזר למקום
שום טוב ,והוא מלא חטאים ,ורוצה הבעל דבר להפילו על ידי זה מסתורו ראה שפיסת לחם שהחביא נגנב ,מתחלה הי' לו טענות וכי זה
בעצבות ומרה שחורה ח"ו ,אעפ"כ אסור לו ליפול מזה ,רק צריך לחפש מגיע לי אחרי שהצלתי מאות יהודים? שוב פצח בריקוד וחשב לעצמו
ולמצוא בעצמו איזה מעט טוב ,כי איך אפשר שלא עשה מימיו איזה וכי אחרי שזכית למצוה כה גדולה עוד אתה רוצה פיסת לחם?? זהו
מצוה או דבר טוב[ ...תורה רפב] "והעיקר ,להיות בשמחה תמיד, השמחה שיש לו לאדם להרגיש בעשיית כל מצוה שכבר לא איכפ"ל
וישמח עצמו בכל מה שיוכל ,ואפי' ע"י מילי דשטותא ,לעשות עצמו בצער או עגמ"נ גשמית שנגרם לו מחמת זה .ועי' מאמר נפלא מר'
כשוטה ,ולעשות עניני שטות וצחוק ,או קפיצות וריקודים ,כדי לבוא ירוחם בדעת תורה [ביאורים שופטים מאמר כו] שמסביר ענין השמחה
לשמחה ,שהוא דבר גדול מאד[ :תניינא תורה מ"ח]. במצות שזה לעיכובא בעבודת ה' שיש לו לאדם להגיע לדרגה שכבר
32וידוע באמת בשם ר' אהרן מקרלין דהשמחה עצמה איננה מצוה, כאן בעוה"ז יש לו הרגשת תענוגי ג"ע ,וכבר ממילא לא איכפ"ל הצער
אולם שום מצוה אינה יכול להביא את האדם למעלה הגדולה שהשמחה בשעת מעשה ,וזה סוד כל מסירות נפש של צדיקים בעשיית המצוות
יכולה להביאו .אף העצבות עצמה איננה עבירה ,אולם שום עבירה אינה וכמו אברהם אבינו בהכנסת אורחים דפ' וירא דפשיטא שהי' סובל
יכולה להוריד את האדם למדרגה נמוכה כמו שיכול העצבות לעשות. מיסורים ומ"מ התענוג שהרגיש מחמת מצות הכנסת אורחים התגבר על
יסוריו .עי"ש.
מב
התורה פרשת כי תבוא שירת
מתוקנים לפני .וכמה יגיעות יגע אדם הראשון עד שמצא לו ,וא"כ עדיין זה מוגבל לאיזה זמן ואיזה מצב ,ולא
בגד ללבוש ,גזז ולבן ונפץ וטוה וארג ,ואח"כ מצא בגד חלה עצם המצוה בכל עת תמיד .ויל"ע במה שהבאנו
ללבוש ואני משכים ומוצא כל אלה מתוקנים לפני ע"כ לעיל בהג"ה מדברי הזוה"ק גודל החיוב להגיד ברכת
בגמרא .כן צריך האדם להתבונן אל חסדי הבורא ב"ה המזון בשמחה ,האם השמחה הוא על האפשרות לקיים
על השתלמות השכלי ,אשר כמה יגיעות יגע וחקירות מצות ברכת המזון ,או השמחה הוא על עצם הטובות
ונסיונות עמל אברהם אבינו עד שהתבונן להרחיק שנתן לו ה' שעליה הוא מברך ברכת המזון.
הגלולים ,ולהשכיל אמיתת מציאות השי"ת ,יחודו,
והשגחתו ,והישארות הנפש .ואח"כ עמלו אבות ושמחת בכל הטוב הוא מצוה תמידית
הקדושים לעמוד על אמיתתו ,ויגעו אבותינו במצרים עד אולם באמת מצינו בספר הכוזרי [מאמר ג' אות י"א] שנקט
שנעשו ראויים לקבל תרי"ג מצוות ותורתנו הקדושה, דהא דושמחת בכל הטוב הוא מצוה כללית הנוהג תמיד
והמה כולם אורות בהירים ומזהירים את הנפש ,אשר שגורם לשבח את הקב"ה כסדר ,וכשאינו עושה כן הוא
בכל אחת מהם יוכל האדם להתדבק בצחצחות בכלל מש"כ תחת אשר לא עבדת וגו' וז"ל "וכבר קבלנו
האמיתית ,הדביקות להיחיד האמיתי .ומה שיגעו כולם, כי המעט שבשעורים אשר יצא האדם בהם ידי חובתו
אני מוצא כל אלה מתוקנים לפני .כמה צריך האדם מהתשבחות הם מאה ברכות לא פחות .מהם
הנלבב להיות שמח ולהודות להשי"ת הטוב שזיכהו לכל המפורסמות ,ואחר כן ישתדל במשך היום ,להשלימם
זה .וזה "בשמחה ובטוב לבב מרוב כל" ,זהו מרוב בריחנים ומאכלים ושמועות ומראות ,יברך עליהם .וכל
הדיעות הצודקות והמשכילות המזהירות בשכל האלקי, אשר יוסיף יהיה תוספת מקרבת אל האלהים ,וכמו
אשר זה ייקרא הריבוי מ"כל" ,כמו שאמר על שלמה שאמר דוד [תהלים עט טו] פי יספר צדקתך כל היום
(מלכים -א ,ה ,ט) "ויתן אלקים חכמה לשלמה ותבונה תשועתך כי לא ידעתי ספורות ,רוצה לומר כי שבחך לא
הרבה מאוד ,ורוחב לב כחול אשר על שפת הים" .וכבר יכללהו המנין אבל אקבלנו עלי כל ימי ולא אמנע ממנו
התבונן החסיד (בעל חובת הלבבות) בשער הבחינה ,זה תמיד .והאהבה והיראה מאין ספק נכנסות בנפש עם
לשונו :והגדולה שבטובות שהיטיב בהם הבורא לאדם אלה הענינים ,ומשוערים בשעור תוריי ,כדי שלא תביא
(והראיה החזקה עליו) התורה הנתונה למשה נביאו עליו השמחה בשבתות וימים טובים אל מה שמביא אל
השלום (עכ"ל) .על זה צריך האדם לשמוח ולתת שבח השחוק והתאוה והבטלה ,ולהמנע מהתפלות בעתם
והודיה להשי"ת מעומק לב ולהתנחם בזה על כל מדוי כראוי ,ושלא תוציא היראה אל גבול שמיאש מהמחילה
לבבו והמקרים המעיקים לו בשנות ימי חייו הספורים והסליחה ,וישאר דואג כל ימיו ויעבור כל מה שיצוה
המועטים בעולם הנפסד והעובר". הבורא מהשמחה במה שחננו ,כמו שאמר :ושמחת בכל
הטוב אשר נתן לך ה' אלהיך ,וימעט שבחו על טובת
והוסיף בזה הג"ר ישראל דוד שלזינגר שליט"א שיש
האלהים ,כי השבח הולך אחרי השמחה ,ויהיה כמו
להתבונן ולחשוב בהערה נפלאה זו שביאר המשך חכמה
שאמר בו :תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה
כמה הוא מחייב את האדם ,שכמה יגיעות היה אברהם
ובטוב לבב ועבדת את אויביך וגו' ...הרי שנקט דבמש"כ
אבינו צריך להתייגע עד שעמד על האמת לדעת מי הוא
ושמחת בכל הטוב כתוב חובה תמידית לשמוח עם
בעל הבירה ,והאמת של כל תכלית האדם בעולם הזה.
הטוב שמקבל מהקב"ה וזה גורם שיברך לפחות מאה
והרי כל פרט מהאמונה וכל חלק מהתורה ומצוות הם
ברכות ,ואם ממעט בזה הרי הוא בכלל מש"כ תחת אשר
חלקים מאירים בנשמת האדם ,ועל ידם הוא נדבק באמת
לא עבדת וגו' וא"כ ממילא בוודאי יש מצוה לשמוח
הנצחי .ובזה יש לאדם להרגיש וליתן שמחה בלבו
תמיד גם שלא בעת קיום המצוות.
שהוא נולד לתוך האמונה וההשקפה הברורה הזאת ואל
תוך הדביקות להקב"ה וכל המעלות הרמות התלויות השמחה שזכינו להתחנך עם יסודות האמונה
בדרך האמונה .וק"ו הדברים ממה שעשה בן זומא והנה עד כה ביארנו הפסוק שהשמחה הוא על עצם
חשבון זה בדברים גשמיים שמשכים ומוצא הכל מתוקן האפשרות לעבוד את ה' ,אולם ראוי להעתיק כאן דבריו
לפניו ,ובזה התבונן שהוא מחוייב הכרת הטובה גדולה הנפלאים של רבינו המשך חכמה [בפסוק מ"ח] שפי'
ונשגבה להקב"ה ,הנה פי כמה הדברים אמורים בעניינים השמחה באופן אחר קצת וא"כ יהי' זה לכ' סבה לשמוח
רוחניים לאין ערוך. תמיד .וז"ל" :יתכן דכמו דבן זומא [ברכות נח ].התבונן,
ועל זה אמר הכתוב 'בשמחה ובטוב לבב מרוב כל', כמה יגיעות יגע אדם הראשון עד שמצא פת לאכול,
וכבר יוכל האדם לחשוב שאפשר שאין לו 'רוב כל' חרש ,זרע וקצר ועמר ודש וזרה וברר וטחן והרקיד ולש
בגשמיות ,ומאן יימר שיש לו לכל אדם 'רוב כל' ,אף ואפה ,ואח"כ אכל ,ואני משכים ומוצא כל אלה
מג
התורה פרשת כי תבוא שירת
בחלקו אשר זכה בו וה"נ ושמחת בכל הטוב אתה והלוי שבאמת הרי מברכים בכל יום 'שעשה לי כל צרכי' ,אבל
שהוא גדול וקדוש ומופרש לעבודת ה' ותיוסר בו שאינך ברוחניות בוודאי שיש לו תחת ידו 'רוב כל' .וכאשר
כמוהו ,ואח"כ תביט לגר אשר בשעריך ותשמח שלא יעשה האדם את חשבון נפשו שאף אם אין לו 'רוב כל'
שם חלקך מיושבי קרבנות כמוהו ואז תהי' שמחתך בגשמיות ,אבל הרי זכה ומצא מתוקן לפניו את האמונה
שלימה בהשי"ת. האמיתית ,וזכה ומתוקנים לפניו תורה ומצוות והוויות
דאביי ורבא ,אשר על ידם ישיג ארחות חיים הנצחיים,
ויש להוסיף עד כמה הדברים נכונים בתקופה האחרונה הרי יש לו 'רוב כל' .וגם אם מנסה אותו הקב"ה ח"ו
שהרבה מהחילונים סבלו ריבוי של צרות ולא הי' להם בכמה נסיונות בגשמיות 'יתנחם בזה על כל מדוי לבבו
האמונה הפשוטה שיוכלו להתחזק בו ,וזה גרם להם והמקרים המעיקים לו בשנות ימי חייו הספורים
להאשים כל מיני גורמים וכן להשתדל בכל מיני המועטים בעולם הנפסד והעובר ' ,שהרי הוכן לו הדרך
השתדלויות שאין בהם תועלת ,אבל אנו זכינו להתגדל לנצחיות בלי שום עמל ויגיעה מצידו ,והוא משכים
על האמונה הפשוטה ובכל עת שיש לנו איזה עגמת נפש ומוצא את הכל מונח תחת ידו ,ואין לו רק לעמוד על
קטנה או גדולה אנו מיד יכולים להתחזק בכל החיזוקים המשמר שלא להימשך מהבלי העולם הזה .ואילו היה
ששמענו מאז היינו ילד וממה שראינו בספרים ,וע"ז נצרך לעבוד כמו אברהם אבינו ואבותינו שבדורות
צריכים אנו להיות בשמחה ולהודות להקב"ה ולהרגיש הראשונים לא היה מוצא את ידיו ואת רגליו להיכן יפנה
שיש לנו "רב כל" ממש. וילך.
ולפי דברי המשך חכמה דכ"ז נכנס בפסוק תחת אשר לא וזהו שאמר הכתוב' :תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך
עבדת וגו' א"כ יהי' זה מקור למצוה להיות בשמחה בשמחה ובטוב לבב מרוב כל' ,שהרי יש לך ריבוי ב'כל',
תמיד בכל עת ,דתמיד יכול להתבונן בזה עד כמה הוא היינו בכל מה שנטע הקב"ה בכל אדם מכלל ישראל
מאושר שהוא הי' מחונך בכל יסודות האמונה ולא שם שיהיה לו בתוך תוכו חיי עולם וכל עיקרי האמונה
חלקו מיושבי קרנות. הברורים ,על ידי העמל והיגיעה של הדורות הראשונים,
ביאור ענין שמחה של מצוה וזה צריך לחייב אותו בעבודת הקב"ה בשמחה כראוי
וכנכון .ועל דבר זה באים כל עונשי התוכחה שבפרשה
והנה בגמ' שבת ל :איתא דבקשו לגנוז ספר קהלת משום הנקראת בשבת זו כדי שתכלה שנה וקללותיה.
שיש בו סתירות וא' מהם דבמקום אחד כתוב ושבחתי
אני את השמחה וממקום אחר כתוב ולשמחה מה זו ומזה יש להתעורר שהאדם שאינו מתבונן לחשוב כמה
עושה ,עד שתירצו דתלוי אם זה שמחה של מצוה, טובות ברוחניות עושה הקב"ה עמו ,עדיין לא התחיל
ולפו"ר שמחה של מצוה היינו השמחה בעת עשיית את ההכרת הטובה האמיתית להקב"ה .והנה רגילים על
המצוות ,וכ מ"ש רש"י כגון הכנסת כלה[ ,ועי' לקמן ענין נתינת שבח והודאה להשי"ת והכרת הטובה על
שהרחבנו למה נקט רש"י דוקא הכנסת כלה] ובברכות לא. הטובה הגשמית ,שזהו באמת הענין המבואר בפרשתינו
דאיתא דאין עומדים להתפלל אלא מתוך שמחה של בענין הביכורים וכדכתיב (כו ,ג)' :ואמרת אליו "שאינך
מצוה פירש"י ד"ה אלא פי' דקאי על דברי תנחומים של כפוי טובה" [רש"י שם] .ואמנם מחוייב האדם להכיר
תורה שאומרים לפני שמו"ע כמו תהלה לדוד וקרוב ה' טובה להקב"ה על הטובות הגשמיות שיש לאדם כברכת
לכל קוראיו ,ועד"ז פי' תוס' ורי"ף ורא"ש שם דהשמחה ה' אלוקיו אשר נתן לו ,אבל צריך האדם לעשות חשבון
של מצוה היינו שעוסק בדברי תורה המשמח את הלב. נפשו להגיע להכרה האמיתית של הכרת טובה ותודה על
אבל עכ"פ זה מוגבל לעסק בדברי תורה ולא סתם הטובות הרוחניות והדברים הרוחניים שהקב"ה מעניק
שמחה. לו כלאחר יד ,שהיא טובה גדולה פי כמה מכל הטובות
הגשמיות" ע"כ מדברי הגרי"ד שלזינגר שליט"א.
אולם באמת כשנתבונן בדברי הגמ' אחרי שתי' ושבחתי
אני את השמחה זה שמחה של מצוה ולשמחה מה זו ויש להוסיף דברי מרן החת"ס [דרשות ח"א שמז ]:במש"כ
עושה זה שמחה שאינו של מצוה כתוב "ללמדך שאין ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך וגו' הביא משנה באבות
השכינה שורה לא מתוך עצלות ,ולא מתוך עצבות ,ולא המכיר את מקומו והשמח בחלקו ,פי' שישמח במה
מתוך שחוק ,ולא מתוך קלות ראש ,ולא מתוך דברים שלא שם חלקו מיושבי קרנות ,ויודה ע"ז מאד יותר
בטלים ,אלא מתוך דבר שמחה של מצוה .שנאמר [מלכים מההודאה על עושר וכבוד ומ"מ לא יגבה לבו ויביט על
ב ג טו] "ועתה קחו לי מנגן והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד גדולים ממנו שהוא נגדם כיושבי קרנות ,ויכיר את
ה'" ופירש"י "קחו לי מנגן מצוה היא להשרות עליו מקומו ומדרגתו שאינו מגדולי הדור ואז יכול לשמוח
מד
התורה פרשת כי תבוא שירת
ועומק שבח השמחה כ' מהר"ל חדושי אגדות שבת שם שכינה" וא"כ השמחה של דוד הי' כדי להביא לידי
דכאשר האדם בשמחה אז נפשו בשלימות ,ורק אם מצות השראת השכינה וכ"כ רשב"ם פסחים קיז[ .שהובא
השמחה היא של מצוה ,הוי שלימות אלקית ,אבל באינו שם אותה סוגיא כמו בשבת] בד"ה שמחה "כגון שמחה
של מצוה אינו שלימות אלקית ,ואינו ראוי לשבח ,ומה שהי' דוד מנגן בכינורו כדי שישרה עליו רוח הקודש",
שאין השכינה שורה אלא מתוך שמחה ,כי אין השכינה [ובעיון יעקב שבת שם כתב דהשמחה של מצוה בכינור של דוד
שורה על דבר חסר רק על השלם ,וכשאין נפשו בשמחה הי' כיון שהיה מנגן מאליו לעורר בני אדם אל התורה ושירות
היא בחסרון ,אין השכינה שורה .ומש"כ וכן לדבר הלכה ותושבחות וצ"ע למה לא פי' כרש"י ורשב"ם] הרי שאין
כיון שאין לתורה שהיא אלקית חבור רק אל השלם ולא השמחה על עצם זה שזוכה לעשות מצוה ,רק זה שמחה
אל החסר ,כי מחמת מעלת התורה לא תתחבר אלא אל כדי לגרום לו שיוכל לעשות מצוה דהיינו להביא על
השלם. עצמו השראת השכינה וזה נקרא שמחה של מצוה וכן
העיר בהערות הגריש"א[ .ובאמת לפ"ז צ"ע הלשון שאין
בטעם שנקט רש"י מצות הכנסת כלה השכינה שורה אלא מתוך שמחה "של מצוה" דאדרבה מצות
השראת השכינה לא מתקיימת רק ע"י שמחה ,רק שאח"כ נקרא
והנה במש"כ רש"י שבת ל :לפרש הא דשמחה של אותה שמחה "שמחה של מצוה" ובאמת דבמהרש"א מחק מילים
שמחה "כגון הכנסת כלה" צ"ב דלמה לא פי' שמחה "של מצוה" לענין השראת השכינה ,עוד נתקשה איך שייכא ענין
בכל מצוה ,וכדמצינו בברכות ל :דר' ירמי' הי' שמח השראת השכינה לכל שמחה של מצוה ולכן כ' "דהרי המצוה היא
טובא כיון שהי' מונח עליו תפילין ,וכמ"ש לעיל בשם משרה שכינה על העושה ובעי שמחה"].
הראשונים לפרש הא דתחת אשר לא עבדת וגו' דכתוב והדברים מפורשים יותר בתלמידי רבינו יונה ברכות כב.
כאן חיוב לשמוח בשעת עשיית המצוה ,וכן העיר בתורה מדפי הרי"ף וז"ל "שלא יתפלל מתוך עצלות ומתוך
תמימה [קהלת ב הערה ז] ובהערות למרן הגריש"א זצ"ל עצבות שבעוד שיהיה עצב או עצל אינו יכול לכוין
לשבת עמד בזה ,ותי' דרבותא קמ"ל דלא מיבעיא מי כראוי דעצלה תפיל תרדמה ,ולפיכך כשרואה שהוא
שבא לדרגא שהשמחה שלו באה מעצם קיום המצוה, עומד בענין שלא יוכל לכוין מותר לו לשמוח כדי שיתקן
דפשיטא דחשיב שמחה של מצוה ,דכך הוא חיוב כל איבריו שיהיו ראוים לעבודת הבורא ואף על פי שאמרנו
מצוה וכמבואר ברמב"ם סוף הל' לולב ,אלא אפי' מי למעלה שהשמחה היא אסורה זו היא מותרת ששמחה
שלא בא לדרגא זו ,אלא שקיים מצוה שיש עמה שמחה של מצוה היא כיון שעל ידה באה העבודה שהרי מצינו
וכגון הכנסת כלה ,שפיר חשיב ג"כ שמחה של מצוה, ג"כ שע"י השמחה היתה השכינה שורה דכתיב ועתה
ולכך נקט רש"י דוקא מצוה זו. קחו לי מנגן" .הרי מבואר להדיא דכל שמחה שמטרתה
אולם לכ' משמע דרש"י בדוקא נקט ,וי"ל בשתי לעורר את האדם ולסייעו לעבודת ה' גם הוא בכלל
אופנים :א :מה שהעיר ידידי הרב ראובן ארי' זאהן שמחה של מצוה ,וא"כ שפיר י"ל דיש לשמוח תמיד כדי
שליט"א דהנה הלשון בקהלת שם "וְ ִׁשבַּ ְח ִׁתי ֲאנִׁי אֶ ת שעי"ז יוכל לעבוד את ה' .וכן במש"כ אח"כ בגמ' "וכן
ָָאדם תַּ חַּ ת הַּ שֶ מֶ ש כִׁ י אִׁ ם ֶלאֱכוֹל
הַּ ִׁש ְמחָ ה אֲשֶ ר אֵ ין טוֹב ל ָ לדבר הלכה" דיש לפתוח במילתא דבדיחותא א"כ
וְ לִׁ שְ תוֹת וְ לִׁ שְ מוֹחַּ " וגו' הרי דמיירי בסוג שמחה שיש בו המילתא דבדיחותא נהפכת לשמחה של מצוה[ .ואגב-
אכילה ושתי' ,ובשמחה של מצוה בעלמא אין הכוונה בחי' המיוחס לר"ן מבואר דמה שצריך להתחיל הלימוד במילתא
דבדיחותא כיון דגם בתורה צריך השראת השכינה ואין השכינה
לאכילה ושתי' רק לשמוח שמחה רוחנית בעשיית שורה אלא מתוך שמחה33 ].
המצוה ,וזה גופא הי' הסבה שביקשו לגנוז ספר קהלת,
דנר' שיש ענין לשמוח במאכל ומשתה[ ,ורש"י קהלת כ'
דאכילה ושתי' מרמז לתורה ומצוות] ולזה הי' התשובה דיש
שמחה של מצוה כגון הכנסת כלה שיש מצב של שמחה
33ועדיין יל"פ הפיקפוק של מו"ז על המילים "מצוה גדולה להיות
גשמית גדולה עם אכילה ושתי' וריקודין ,וסוג שמחה בשמחה תמיד" דיש בזה משמעות שיש מצוה בעצם השמחה בתמידית
כזה לולא שהוא מצוה נאמר ע"ז לשמחה מה זו עושה, ללא שום סב ה ,וי"ל דנדון זה גופא הי' אצל אנשי כנה"ג שרצו לגנוז
ספר קהלת שיש בו משמעות שיש מצוה גדולה בעצם לשמוח תמיד
אבל בשמחה של מצוה בעלמא לא מיירי שלמה דזה ללא שום סבה .ובאמת י"ל אין כ"כ לדייק בדברי מוהר"ן דלא הוא
פשיטא שיש בזה ענין ומצוה ואין מקום לטעות בזה. כתבו רק תלמידו הגה"ק ר' נתן ששמע מפיו ,והרי בשאר מקומות
שצטטנו לעיל בהגה"ה כ' רק שזה דבר גדול מאד וענין גדול וא"כ י"ל
והוסיף בזה ידידי מה שהי' אומר מורינו המשגיח הגה"צ דלשון מצוה לאו בדוקא נקט ,וכן מצינו בדברי בעל התניא בסוף הספר
להגן על מש"כ בצואת ריב"ש דכששומע משהו מגוי יכול להיות רמז
ר' מתתיהו סלומון זצ"ל דגם בשמחת נישואין גופא יש אליו מן השמים וכבחי' שכינה מדברת מתוך גרונו[ ,ובעבור זה שרפוהו
מבחן לדעת האם הי' בגדר שמחה של מצוה ,איך הוא בוילנא] דבעש"ט לא כתבו בעצמו ולכן לא בדוקא נקט.
וראה לקמן דיש שמחה אחת שנקרא בפי הפוסקים "מצוה גדולה" וזזו
מרגיש למחרת החתונה ,דאם מרגיש התרוממות זה סימן מצות שמחת חתן וכלה עי' טור אה"ע סי' ס"ה.
מה
התורה פרשת כי תבוא שירת
בברכות ו :דכל הנהנה מסעודת חתן ואינו משמחו עובר שהי' זה שמחה של מצוה ,אבל אם מרגיש ריקנות ושלא
[-מזלזל] בחמשה קולות ,שנאמר קול ששון וקול שמחה קיבל מכל השמחה כלום זה סימן שהי' זה שמחה
קול חתן וקול כלה קול אומרים הודו את ה' צבאות. גשמית גרידא ,ובזה פי' איך ידעו חז"ל להכניס במילים
[וציין רעק"א דכן נפסק להלכה במג"א סי' קנ"ו סק"ב] ביאור "ולשמחה מה זה עושה" דמיירי בשמחה שאינו של
הראי' דשם הקב"ה מנחם את ישראל ואומר להם "עוֹד מצוה דביאור "מה זו עושה" היינו מה השמחה עשה לך
יִׁשָ מַּ ע בַּ מָ קוֹם הַּ זֶה אֲשֶ ר אַּ תֶ ם אֹמְ ִׁרים חָ רֵ ב הּוא מֵ אֵ ין ָאדָ ם ואיך זה השפיע עליך ,ואם אתה מרגיש בעצמך שמה זו
ּומֵ אֵ ין בְ הֵ מָ ה בְ עָרֵ י יְהּודָ ה ּובְ חֻצוֹת יְרּושָ ִׁ ַּלם הַּ נְשַּ מוֹת מֵ אֵ ין עושה ,אז זה סימן שבאמת לא הי' בזה שום חשיבות34 .
ָאדָ ם ּומֵ אֵ ין יוֹשֵ ב ּומֵ אֵ ין בְ הֵ מָ ה :קוֹל שָ שוֹן וְ קוֹל שִׁ מְ חָ ה
[עוד ראיתי בבן יהוידע שפי' איך ידעו חז"ל במש"כ ושבחתי אני
קוֹל חָ תָ ן וְ קוֹל ַּכלָה קוֹל אֹמְ ִׁרים הוֹדּו אֶת ה' צְ בָאוֹת כִׁי טוֹב את השמחה דקאי על שמחה של מצוה ,בהקדם למה נקט "אני"
ה' כִׁי לְ ע ֹולָם חַּ סְ ּד ֹו מְ בִׁ אִׁ ים תוֹדָ ה בֵית ה' כִׁי אָ שִׁ יב אֶת וכתב דלפי המפרשים דשמחה של מצוה קאי על שמחת עונג
שבת ויו"ט ,י"ל דשמחה כזה ל"ש להרגיש רק מי שכל השבוע
ובכלל מצוה זה הוא להתעסק ולטפל כל צרכי הכלה ,וכן לתת צדקה
פרוש מגשמיות ממילא נתחדש לו שמחה בשבת אבל מי שכל
להכנסת כלה עני' עי' שו"ע יו"ד רמ"ט ט"ו דאין צדקה גדולה מזו ,וכ' ימיו כחגים אין לו שמחה בימים המקודשים ,דל"ש שמחה בדבר
השל"ה ריש פסחים אות ע' דעיקר פי' הכנסת כלה הוא הסיוע שתוכל תמידי ,וכיון שבימי שלמה הי' איש תחת גפנו ותאנתו והי' שפע
ליכנס לחופה ,ובס' נחמד מזהב לר"י מקוזמיר מא .שזה סגולה גדולה עצום של גשמיות ,אז לא הי' שייך שמחת שבת ויו"ט רק בשלמה
לרפואה ורמז לזה שהכניסו הכנסת כלה בין ביקור חולים והלויית המת
וכן ייעץ הקה"י להגר"ח קרייזווירט כשנחלה חולי קשה [דרך שיחה
וסייעתו שהי' מסתפקים במועט בימות החול ,וא"ש דנקט
ח"א עמוד קנ"ה]. ושבחתי אני את השמחה]35.
עוד מצוה יש לשמח חתן וכלה וע"ז כ' בטור ושו"ע סי' ס"ה דזה מצוה
גדולה ועיקר מצוה זו רק לשמח את החתן וע"ז קאי כל הנהנה מסעודת ב :עוד י"ל בטעם דנקט רש"י מצות הכנסת כלה ,דהרי
חתן ואינו משמחו וכו' וכמש"כ בקו"ש כתובות אות מו דכל מה
שמרקדין לפני הכלה הוא כדי לשמח את החתן ,ובפשטות זה לסייע בהמשך הגמ' כתוב ע"ז ללמדך שאין השכינה שורה
אותו במצות פו"ר שרק הוא מצווה בזה ,אולם בברכת אברהם כתובות אלא מתוך שמחה של מצוה ,וכ' רש"י דיש מצוה
שם חלק על הקו"ש דהרי גם באופן שהיא לא בת בנים יש מצוה בהשראת השכינה וזה לא יבוא רק ע"י שמחה ,וא"כ
לשמחם ,ולפ"ז י"ל דהכל ענין אחד לסייע בעצם העמדת בית בישראל.
ובעיקר המקור לשתי מצוות הנ"ל נחלקו הראשונים דד' הבה"ג הרמב"ן עיקר מקור הדבר הוא בסוג מצוה שעיקרו השראת
הסמ"ג והיראים תר"י והסמ"ק שהוא דאורייתא וילפי' לה מוהלכת השכינה ,ולכן פירש"י הכנסת כלה ,כל עיקר מצות
בדרכיו או מאחרי ה"א תלכו מה הקב"ה מבקר חולים ומשמח חו"כ אף
אתם כן ,או שזה בכלל גמילות חסד הנלמד מוהודעת את הדרך וכן ד' נישואין הוא להקים בית להשראת השכינה ,וא"כ הו"ל
הגר"א סי' תר"מ דסעודת שבע ברכות יש בו מצוה דאורייתא משום ממש דומיא לכינור של דוד.
שמחת חתן וכלה אולם ד' הרמב"ם הנ"ל בפשטות ,ור"א מן ההר
והמאירי שזה רק מדרבנן .אולם מש"כ הטור שזה מצוה גדולה אף
דכתבו על מצות שמחת חתן וכלה קאי גם על הכנסת כלה דהרי כ' ביאור גודל מעלת שמחת חתן וכלה
הב"ח דמקורו ממה שמבטלין ת"ת מפני הכנסת כלה .ולפ"ז מבואר דגם
מבטלין ת"ת מפני מצות שמחת חתן וכלה דהכל עולה לענין אחד. ומכאן יש לנו פתח להבין גודל חשיבות מצות שמחת
והעיר בספר מצהלות חתנים פרק י"ט אות ג' דכיון שזה מצוה ויתכן גם חתן וכלה ,שחז"ל החמירו מאד בזה 36וכמבואר
מצוה דאורייתא ,וקי"ל מצות צריכות כוונה ,א"כ אדם הבא לחתונה או
שבע ברכות עליו לכוון שמקיים המצוה לשמח חתן ,דלא מהני כאן
דברי החיי אדם דאם לפי המצב מוכח שרצונו לקיים מצוה סגי בזה,
דהרי פעמים רבות לא מוכח כלל ,שבא רק לפגוש קרובי משפחה או 34ובליקוטי הרי"מ ברכות ו :דהביאור עובר בחמשה קולות אינו לשון
שבא לפי שכך מקובל לעשות ,אלא די"א דבמצוות ב"א לחבירו העיקר עבירה רק הפי' עובר "ער גייט אדורך" היינו שרק עבר דרך השמחה
התוצאה וא"צ כוונה ,והביא שם שהגה"צ רי"ז סגל ממנטשסטר זצ"ל ולא קיבל מזה כלום.
הי' מקפיד בלכתו לחתונה לכוון לקיים מצות שמחת חתן. 35ואמר הגרמ"י רייזמן שליט"א בשם הג"ר ארי' לייב שפירא שליט"א
ועיקר שמחת החתן הוא לשמחו בדברים [ברכות ו :אגרא דבי הילולא ששמע מפי הרבנית של המשגיח ר' יחזקאל לעוונשטיין זצ"ל שהסבה
מילי נדרים נא .שבר קפרא שימח בדברים] כמו לשבח את הכלה ,או שעזבו את ארה"ב כיון שלא שייך לקיים שם עונג שבת ויו"ט כיון
לאיזה משפחה חשובה הוא נכנס ,וברעק"א ברכות שם דבן תורה יש שאוכלים כל ימות החול מאכלי שבת .ולפ"ז אם אוכל טשולנט וקוגל
לשמח בד"ת כי הוא עיקר השמחה ,ולאיש פשוט בדבר אגדה ,וליותר בימות החול בבר מצוה או אירוסין ,וכן אם אוכל "טועמיה" גדול בע"ש
פשוט במילתא דבדיחותא[ ,ובחשוקי חמד ברכות שם דבחתונה של בן הרי הוא מבטל בידים מצות עונג שבת.
תורה ויש מאות בני תורה דא"א שכל אחד יגיד לחתן ד"ת יעמוד אחד 36בטור אה"ע סי' ס"ה כתב שזה מצוה גדולה ,וביאר הב"ח דחזינן
שהי' שליח הציבור להגיד ד"ת] ואפשר גם לאחל מזל טוב ובס' הנ"ל מבטלין ת"ת מפני הכנסת כלה ,ובשו"ע כתב רק מצוה לשמח ,ותמה
הביא שהגרי"ז איחל לכלתו של הגרמ"ש שפירא רק "מזל טוב" והעיר השדי חמד מערכת חו"כ אות י"ב מ"ט השמיט השו"ע מלת גדולה.
לו בתו הרבנית ליפשא פיינשטיין ע"ה וכי רק ברכה זו את המברך אותה ובאמת יש להבחין שיש כאן שני ענינים וכלשון הרמב"ם פי"ד מאבל
ונענה דמז"ט הוא הברכה הגדולה ביותר במז"ט כלול הכל .גם שמעתי ה"א מ"ע של דבריהם לבקר חולים ..ולהכניס הכלה ... ,וכן לשמח הכלה
שבבריסק באים לחתונה ומאחלים רק פעם אחת מז"ט ,וכשהולכים והחתן ,ולסעדם בכל צרכיהם ...הנה המצוה להכניס כלה לחופה ,היינו
אומרים "אגוטע נאכט" ולהנ"ל א"ש דלהם יש משמעות גדולה באמירת ללותה מבית אביה לבית חופתה ובזמן חז"ל היו נושאין הכלה באפריון
מז"ט אבל לסתם בני אדם לא חושבים הרבה ולכן אומרים מז"ט כמ"פ, עי' סוטה מט .ועי' אבות דר"נ ד' ג' שר' יהודה בר אילעא הפסיק
[ואני נזכר שפעם הלכתי עם אאמו"ר שליט"א לבקר את ש"ב הגרי"מ מתלמודו להתעסק בכלה שעברה לפניו ואמר לתלמידיו בני עמדו
פינשטיין זצ"ל וכשיצאנו ליווה אותנו הרבנית ליפשא ע"ה ואמרנו לה והתעסקו בכלה ,שכן מצינו בהקב"ה שנתעסק בכלה שנאמר ויבן ה'
"יישר כח" אמרה ייש"כ יש בזה שני דינים זה הודאה ,וגם ברכה] .וע"ע אלהים את הצלע הוא נתעסק בכלה אנו על אחת כמה וכמה...
בספר מצהלות חתנים שם אריכות גדולה אם אדם חשוב מקיים המצוה וענין מצוה זו הוא כדי לכבדה ולחבבה על בעלה ,וע"ז אמרו בכתובות
בעצם ביאתו גם בלי להגיד כלום .וכן סתם בן אדם בעצם זה שהחתן יז .שמבטלין ת"ת מפני הכנסת כלה ואין שיעור למספר המלוים ,וכמ"ש
רואה אותו או שהוא בכלל ריבוי עם שמשמחו. בסידור אחרי ברכה"ת דהכנסת כלה הוא ממצוות שאין להם שיעור,
מו
התורה פרשת כי תבוא שירת
השכינה בעולם כך יתקרב הגאולה ,ולזה הבטיח הקב"ה כְבָראשֹנָה ָאמַּ ר ה'[ :ירמיהו לג י-יא] וכיון
ְשבּות הָ ָארֶ ץ ִׁ
שעוד יגיע הזמן שיתרבו מאד קולות של שמחה כאלו דהקב"ה נקט קולות אלו כדי לנחם את ישראל מבואר
דהיינו שיתרבה כסדר עוד ועוד מקומות של השראת דיש בקולות אלו חשיבות עצומה ומי שאינו מתאמץ
השכינה. לחזק קולות א לו הרי הוא מזלזל בהם .עוד כ' שם ואם
משמחו זוכה לתורה שנתנה בחמשה קולות ..גם נחשב
התיגרא בכל כתובה הוא כדי לבטל השמחה כאילו הקריב תודה ,שנאמר :מבאים תודה בית ה' .וגם
עפי"ז א"ש מה שאמרו חז"ל דליכא כתובה דלא רמי בה כאילו בנה אחת מחורבות ירושלים ,שנאמר שם כי
תיגרא [שבת קל 37 ].ופי' בשלה"ק פ' שופטים בשם אשיב את שבות הארץ כבראשונה אמר ה'".
ריקאנטי דכל פעם שאדם עולה בגדולה ובמעלה השטן
מקטרג ולכן נכשלו ישראל במדבר כל פעם שהיו ברום עוד מצינו בד' חז"ל בפרקי דר"א בסוף פי"ב "עשר
המעלה ,ולכן תיקנו לשבור הכוס בשעת החופה לתת חו פות עשה הב"ה לאדם הראשון בגן עדן וכלם של
לסט"א חלקו שלא יקטרג ,ועדיין צ"ב דבשלמא במדבר אבנים טובות ומרגליות ושל זהב ,והלא לחתן אין עושין
הכשילם בחטא ועי"ז איבדו ממעלתם ,אבל בכתובה כ' לו אלא חופה אחת ,ולמלך עושין לו שלש חופות,
רק ענין תיגרא ואי הסכמה בעניני ממונות ,ולא ממש ולחלוק כבוד לאדם הראשון עשה לו הקב"ה עשר בגן
חטא ,ומה יש לו לסט"א מזה ,אולם להנ"ל י"ל דצורת עדן ,שנ' בעדן גן אלהים הייתה כל אבן יקרה ,הרי אלו
ההפרעה לבנין בית יהודי הוא לבטל ולסלק השמחה, עשר חופות ,והיו המלאכים מתופפים בתופים ומרקדין
וכל אי הסכמה בעניני ממונות גורם לביטול השמחה, בנקבים מלאכת הפוך ונקבין ,כך ביום שנברא בו אדם
א"כ הסט"א עושה כל טצדקי לגרום איזה סיכסוך וכבר הראשון שנ' ביום הבראך כוננו ,אמר הקב"ה למלאכי
ממילא יושבת השמחה ,וא"כ ה"ה כל עוגמת נפש בכל השרת בואו ונגמול חסד לאדם הראשון ולעזרו שעל מדת
צורה שהוא ,השטן שמח בה ,שככל שיתמעט השמחה גמילות חסדים העולם עומד ,אמר הקב"ה חביבה
כך יתמעט השראת השכינה בתחלת בנין הבית וזה כבר גמילות חסדים מזבחים ועולות שישראל עתידין להקריב
ממילא ישפיע על כל החיים. לפניו על גבי המזבח ,שנ' כי חסד חפצתי ולא זבח ,והיו
מלאכי השרת מהלכין והולכין לפניו כמו רועים
והנה אם כתוב בגמ' "ליכא כתובה דלא רמי בה תיגרא" המשמרים את החופות ,שנ' כי מלאכיו יצוה לך לשמרך
מבואר דאין חכמה ואין עצה נגד עצם התיגרא דתמיד בכל דרכיך ,ואין דרך זו אלא דרך חתנים ,והקב"ה כחתן,
יהי' איזה סבה לעגמת נפש ,ולכן העצה לזה הוא שכבר מה דרכו של חתן לעמוד ולברך לכלה בתוך חופתה ,כך
מתחלת ההכנות לחתונה יחליט בדעתו שאף אם יזדמן הקב"ה עמד ובירך לאדם ולעזרו שנ' ויברך אותם
לידו איזה עגמת נפש קטנה או גדולה ,מ"מ לא יגרע אלהים" וחזינן שהתורה המשילה השמחה שעתיד
משמחתו מאומה ,וגם ממילא לא יאשים עצמו לחשוב הקב"ה לשמח את ישראל כמשוש חתן על כלה ישיש
שהוא גרם לעצמו עגמת נפש זו ,בזה שלא הי' נזהר עליך אלקיך[ .ישעי' סב ה].
מתחלה ,או להאשים אחרים בזה ,כיון שיהי' ברור לו
שגם אם הי' חוסך עצמו עגמת נפש זו הי' בא עגמת נפש וצ"ב מה כ"כ חשוב בחלק השמחה של הנישואין הרי
העיקר מה שנבנה כאן בתים חדשים בישראל[ ,ודוחק
לומר דעיקר מצות שמחת חו"כ הוא רק בגדר סילוק דאגה
ובשו"ת מהר"י מברונא סימן צג כתב דבימי חורפו אמר הטעם למה 37 וטירדא מן החתן והכלה או לסייע אותם לקיים מצות פו"ר ,ועד
שמתענה חתן ביום חופתו ,דכיון דאמרי' דליכא כתובה דלא רמו בה דהרבה פעמים החתן והכלה שמחים בלא"ה ,אולם עי' אלשיך
תיגרא מטעם דכל מצוה דלא קבלו ישראל בשמחה כו' ,א"כ כך נגזרה קהלת ז ב דטעם השמחה דהחתן מתבונן דעיקר טעם פו"ר כיון
ביה גזרה דנפילה ביה פורענות ,לפיכך מתענה לבטל הפורענות.
ובעיקר מה שנקט התיגרא על הכתובה ,הנה לכ' בזמנינו ל"ש זה ,דפעם שמחר ימות ולא ישאר זכר ולכן יש לשמחו] אולם למה
הי' הכתובה ככל שטר חוב ,והנשים היו גובות הכתובה בעת גירושין או שנתבאר לעיל דל"ש השראת השכינה אלא ע"י שמחה
מיתת הבעל .אבל היום אין הזוגות הנישאים רואים בחיוב הכתובה
חיוב גמור ,וכמעט כל הנשים מוחלות על כתובתן בעת סידור הגט .גם וכפי גודל השמחה כך גודל השראת השכינה ,וכמש"כ
הגברים לא תופסים שההתחייבות בכתובה היא התחייבות גמורה ,ולכן מהר"ל דהשראת השכינה בעי שלימות ,ושמחה גורם
מצוי ש הם תמהים כשדורשים מהם לשלם התחייבות זו .ומה"ט גם
הסכום הנכתב בכתובה אינו נעשה מתוך גמירות דעת ,וידיעה ברורה שלימות ,וכיון שעיקר חפצא של נישואין אצל ישראל
שסופה של התחייבות זו להגבות .והגם שלענין הלכה חלה התחייבותו הוא להביא להשראת השכינה קבועה ,א"כ כפי מדת
והיא התחייבות גמורה ,זה רק מפני שסו"ס על מה שחותם מתחייב, גודל השמחה בעת הנישואין כפי זה יגדל דרגת השראת
וראיתי מביאים שרבים מגדולי הפוסקים בזמננו מורים שלא לכתוב
בכתובה אלא התחייבות של מאתיים זוז וגם מאתים זקוקים לבני השכינה בבית זה ,ולכן כל מי שלוקח חלק ומוסיף
אשכנז .ולא לכתוב "תוספת כתובה" .והטעם דעיקר הסמיכה אינה על בשמחה זה הרי הוא מוסיף בהשראת השכינה וממילא
הכתובה ,וטוב שלא יתחייב עצמו במה שלא יודע פרט שהרה פעמים
א"א לו לעמוד בהתחייבות .עכ"פ לפ"ז י"ל דהתיגרא מתקיים בשאר בונה בזה א' מחורבות ירושלים דלפי הגדלת השראת
התחייבויות או בכל שאר ההכנות לחתונה.
מז
התורה פרשת כי תבוא שירת
שיהי' טוב לזה אמר מה שאמרתי רע הוא שיהיה שלא אחר במקומו ,ואם ינצח במלחמה זו ,אז ערך השמחה
יוכל להרפא ,ואם לא תשובו יתפשט מכף רגלך ועד שלו יהי' כפלי כפלים וכבר ממילא יגרום להשראת
קדקדך .ומה שנקט דוקא בברכים ושוקיים כ' בכור שור השכינה יותר גדולה וא"כ יצא הפסדו בשכרו.
כתב מה שנקט ברכים ושוקים כי דרך שחין להיות שם,
כדכתיב "ולא יכלו החרטומים לעמוד לפני משה מפני - וראיתי בשם האמרי אמת דשמחת שבע ברכות הוא
השחין" .וספר תולדות יצחק ביאר מש"כ לא תוכל המילתא דבדיחותא שלפני כל החיים ,ולד' הר"ן בביאור
להרפא לפי שאמרו חכמי הרפואה שהאבר המתנועע מילתא בדיחותא לפני הלימוד שזה להביא השראת
תמיד קשה רפואתו ,כנגע בריאה וכיוצא בה שהתרופה השכינה א"כ ה"נ אם רוצים שיהי' השראת השכינה בכל
אינה נחה בו ,ולפי שהברכיים והשוקיים מתנועעים החיים יש להמשיכו בתחלה ע"י שמחה.
בהתמדה ,אמר אשר לא תוכל להרפא .ואלשיך כ' דמה ובשם משמואל בפרשה שלנו ג"כ עוסק לפרש ענין
שהוכו על הברכים ושוקים הוא מדה כנגד מדה שהיו שמחת חתן וכלה וכ' ע"ז כמה טעמים [תר"ע] א :ע"פ
ישראל שונאים איש את רעהו והולכים רכיל ,וע"כ יוכו מש"כ בס' העיקרים דשמחה נותנת קיום לדבר ,והאדם
על הברכים ועל השוקים שהיו הולכים בהם לרכילותם. ע"י הנשואין נעשה שיהי' קיום למינו לעד כמ"ש בשבע
והנה בתרגום יונתן כתב הלשון "ימחינכון מימרא דיי ברכות והתקין לו ממנו בנין עדי עד ,ע"כ באה המצוה
בשיחנא בישא על רכוביא מטול דחמיטתון לפתגם לשמחם ,למען יהי' קיום לעד .ב :עפימ"ש הרבי
עבירתא ועל שקייא דרהטו לה ואין לא תתובון מלובלין זצלה"ה הפירוש משנכנס אדר מרבין בשמחה,
לאורייתא לא תכלון לאיתסאה אלהן תילקון ביה מפרסת היינו שמרבים הסטרא דקדושה ע"י השמחה ,ואב
ריגליכון ועד מוקדא דרישיכון" ובפי' כתר יונתן כתב ממעטין בשמחה שממעטין הסט"א ע"י השמחה .ולפי"ז
"יככם מאמרו של יי בשחין רע על ברכים בשביל י"ל ג"כ בכל ענין ששייכת בו גם שמחה גשמית צריכין
שכרעתם לדבר עבירה ועל שוקיים שרצו לה ואם לא שמחה ,וע"י השמחה משפילין את כח הגשמי שלו
תשובו לתורה לא תוכלו להרפא אלא תלקו בה מכף ששרשו בסט"א עד שתשאר רק המצוה לבדה מטוהרה
רגליכם עד קדקד ראשיכם" .וא"כ פי' מש"כ אלהן בלי תערובת וז ה גם ענין שמחת יו"ט דיו"ט יש בו
תלקון ליה ר"ל שבמקום שיתרפאו עוד ילקו שיתפשט תפיסת יד אדם וא"כ יוכל להתערב בו ג"כ גשמיות ח"ו,
בכל הגוף. משא"כ בשבת שאין בה תפיסת יד אדם דקביעא וקיימא
וכל דינין ערקין ומתעברין מינה ,לכן א"צ שמחה .ולכך
*לא יתרפא הנגע רק ע"י פריחה בכולו הביכורים ג"כ צריכים שמחה כמ"ש ושמחת בכל הטוב,
משום דבהם יש שמחה שמאסף אל הבית ,א"כ יוכל
אולם במשך חכמה מצינו פי' נפלא ומחודש בביאור
האדם ליפול ח"ו שתהי' השמחה גשמית ,לכן צריכין
דברי יונתן ,וממילא גם בפסוק ,וכתב "כי שני מיני
שמחה להגביה שתהי' בלתי לה' לבדו .ובישמח ישראל
טהרה יש למצורע ,אחד שנרפא הנגע ,ואחד שנהפך
ליקוטים כ' דע"י שמחת חתן מבטלין קליפת מחלת
כולו לבן (ויקרא יג ,יב) .לכן אמר "אשר לא תוכל
שממונה על תוף ומחול ושמחה של הוללות עי"ש
להרפא" בלתי שיהא הנגע פשה "מכף רגלך ועד
באריכות.
קדקדך" -זה יהיה אופן הטהרה שלך" היינו שהתוכחה
הוא שצורת טהרת הנגע לא יהי' בדרך רפואה ,שזה דרך *התוכחה של התפשטות שחין הרע
הקלה ,רק ע"י דרך קשה וזה ע"י שיתפשט בכולו ובזה
נאמר דין פריחה בכולו שטהור .ולדבריו א"ש למה נכנס יככה ה' בשחין רע על הברכים ועל השקים אשר
לא תוכל להרפא מכף רגלך ועד קדקדך[ :שם לה]
הלשון לא תוכל להרפא לפני "מכף רגלך ועד קדקדך"
דזה המשך למה שלא יוכל להרפא אא"כ דרך התחיל בברכים ושוקים וסיים מכף רגל עד הקדקד,
התפשטות ,וא"ש לשון שחין רע ,שלא יתרפא רק בצורת ובאמצע כתוב אשר לא תוכל להרפא מה שלא כתב על
התפשטות בכל הגוף. שאר התוכחה .וכן הדגיש שחין רע ומשמע שיש שחין
*ההבדל בין שחין של פ' נגעים ושחין רע של התוכחה שהוא טוב.
אולם מה שיש להעיר בדבריו ,דנראה כאילו שחין הוא ובפשוטו עיקר כוונת הפסוק שבתחלה יהי' השחין רק
סוג נגע ,ואם נעיין בפ' תזריע נראה דמה שהוזכר שם בברכים ושוקים ,ואם לא ישובו יתפשט למטה ולמעלה,
שחין ,הוא לרקע שעליו נולד הנגע ,וכמ"ש "ובשר כי עד שיהיה מכף רגל עד הקדקד .וכ"כ הנצי"ב בהעמק
יהיה בו בערו שחין ונרפא :והיה במקום השחין שאת דבר .ובאלשיך ביאר מש"כ שחין רע והרי אין שחין
מח
התורה פרשת כי תבוא שירת
*נגעים איננו מחלה המדבקת לבנה או בהרת לבנה אדמדמת ונראה אל הכהן וגו'"
ואם פשה תפשה בעור וטמא הכהן אתו נגע הוא ואם
אולם בדברי רש"ר הירש בסוף פ' תזריע [ויקרא י"ג נ"ט]
תחתיה תעמד הבהרת לא פשתה צרבת השחין הוא
מבואר שאדרבה מפסוק זה גופא הוכיח שנגע צרעת
וטהרו הכהן[ :ויקרא יג כב – כג] הרי שעיקר הנגע הוא מה
תכונתו לגמרי אחרת משחין רגיל של חולי העור,
שנולד על גבי שחין ,אבל עצם שחין אינו הנגע ,ויותר
דהאריך שם שהלכות נגעים -יותר מכל שאר חלקי
מכך הרי יש תנאי שדוקא אם השחין התחיל להתרפא
התורה -שימשו מקור לדעות המשובשות על "אופיים
ונולד עליו נגע יש לו דין נגע של שחין ,אבל אם לא
הסניטרי של חוקי תורת משה" .ובאמת כן נראה ממבט
מתרפא יש לו דין שחין המורד והנגע שנולד עליו לא
השטחי של הלכות נגעים ,דלכאורה מדובר במחלה
יהי' טמא כמפורש במשנה נגעים פ"ו מ"ח דהשחין
מדבקת שהנפגעים ממנה נשלחים לבידוד ,כדי למנוע
והמכוה המורדין אינן מטמאים נגעים ,וצ"ל דס"ל
הדבקה ,ו כל עצמן לא באו אלא לשמור על בריאות העם
למשך חכמה שגם הנגע שע"ג השחין נקרא שחין וכמו
כביכול ,והכהנים המשמשים במסגרת זו אינם אלא
שמפורש כן במשנה שנקרא "השחין והמכוה"[ .נגעים
חכמי רפואה .ומה שדוקא נגד "מחלת הצרעת" ננקטו פ"ג מ"ד פ"ט מ"ב ומ"ב].
אמצעים משטרתיים נראה שהיהודים סבלו ביותר
ממחלה איומה זו ,וא"כ יש מקום ח"ו לאלו האומרים עוד העיר ידידי הרב אלעזר חיים ליברמן שליט"א דשחין
שכאילו נתגרשו היהודים ממצרים בעטיה של צרעתם. של פרשת נגעים כלל אינו דומה לשחין של התוכחה,
דשחין של פ' נגעים מפורש במשנה פ"ט מ"א "איזה
לזה האריך רש"ר הירש להוכיח מכללי ופרטי הל' נגעים הוא השחין לקה בעץ או באבן או בגפת או במי טבריא
דברים הסותרים להנחה הנ"ל .והוכחתו הראשונה הוא כל שאינו מחמת האש זה הוא שחין איזו היא מכוה נכוה
מזה שהצרעת העיקרית -השחין -איננה מטמאה בגחלת או ברמץ כל שהוא מחמת האש זו היא מכוה"
כשלעצמה .אותו "שחין רע"" ,שחין מצרים" "אשר לא - ואילו שחין של התוכחה הוא כמו של מצרים שזה גרב
תוכל להרפא" איננו מניח מקום לטומאה כלל ,שהרי או חרס וכדומה ,אולם שו"מ במשנה אחרונה שם שביאר
נאמר בפרק שלנו ,שאין נגע טמא יכול לבוא ,אלא לאחר מש"כ במשנה "איזהו שחין" משום דבקרא כתיב שחין
שנרפא השחין וחזר ונוצר בו עור בריא [ויקרא יג ,יח] אם סתם ובמכוה כ' מכות אש וא"כ סד"א דשחין דוקא
כיסתה הצרעת את כל הגוף "מראשו ועד -רגליו" [פסוק
שנתחמם הבשר מעצמו כמו שחפת וקדחת ,אבל כשבא
יב ,יג] ,חזרה הטהרה .נמצאת זו התורה היוצאת מפי החימום מחמת דבר אחר אין זה אלא כמו מכוה שבא
ה"רופאים הסניטרים" :אם פורצת המחלה בכוח רב מחמת אש ,קמ"ל דמחמת ד"א נמי הוי שחין אם אינו
ומכסה את כל הגוף ,הרי זה סימן להחלמה גמורה .והנה מחמת האש שאז הוי מכוה וה"ק איזו שחין שדינו כמו
דווקא בשחין מצרים" ,אשר לא -תוכל להרפא" -הרי סתם שחין דהיינו שחפת וקדחת .וכן איזהו מכוה שדינו
שיא האימה מתואר במלים" :מכף רגלך ועד קדקדך". כמו מכות אש ממש זה הבא מגחלת ומרמץ דתולדות
עובדה פשוטה זו היתה צריכה לעורר תשומת לב אש הוי כאש .וציין לתוי"ט לעיל ספ"ו שהביא שכן
ולערער על התפיסה המקובלת .עוד כתב כמה פעמים מפורש בתו"כ פ"ו ה"ו "אין לי אלא שחין שעלה מאליו
בפ' תזריע [י ,טו ,טז ,יז] ש"מחיה" -היראות בשר בריא - לקה בעץ באבן בגפת בחמי טבריא וכל שאינו מחמת
היא סימן טומאה ,משנעלמה המחיה ,והנגע בא במקומה האש מניין ת"ל שחין שחין ריבה וכו' ולכן העיר באמת
-חזרה הטהרה. על לשון המשנה כאן ,ותי' שבמשנה לא כתוב רק מה
עי"ש עוד הרבה הוכחות ומסיק דכ"ז מביא אותנו שנלמד מדרשא ,ובשם רבו המהר"ל בגור ארי' פי' דה"ק
למסקנה ברורה :א"א כלל לומר ,שפרשת נגעים דן כאן דאע"ג דלקה בעץ כו' .ובא ע"י חימום אינו מכוה.
בריפוי מחלות ובמניעתן .ושהכהנים ממלאים תפקיד אבל הוא שחין וכ"ש שחין עצמו .ובאמת עצם ביאור
במסגרת "שירותי התברואה" והרי בכל הפרק הזה אין מלת שחין הוא לשון חמימות כמש"כ רש"י בפ' וארא
הם נוקטים בשום אמצעים כדי לרפא את המחלות [שמות ט-ט] וברש"י חולין ח .שחין בא ע"י חום
שלפניהם .אכן גילויי המחלה ,המתוארים בפרק זה ,דבר שמתחמם ע"י כח ההכאה ,ובפ' תזריע [ויקרא יג יח] פי'
אין להם עם מחלות העור המתוארות בכתבי מדע לשון חמום ,שנתחמם הבשר בלקוי הבא לו מחמת מכה,
הרפואה תחת סוג הצרעת .הללו מתחילות בנפיחות שלא מחמת האור.
דלקתית ,ההורסת את העור ומכהה את צבעה; ואילו
הנגעים שלנו אינם אלא כתמים לבנים בעור; ובפירוש
אמרו בתורת -כהנים ,שאין הם בולטים למעלה מן
מט
התורה פרשת כי תבוא שירת
מ"ג] וכ"ז בנגע בעור הבשר אבל בנגע שנולד בשחין העור .ר' עובדיה ספורנו הרופא בפירושו לתורה כבר
שנרפא קצת אין דין מחיה. עמד על ההבדל שבין נגעים אלה -לבין המחלות
האיומות המתוארות בשם צרעת בכתבי הרפואה .ע"כ
פריחה בכולו :בענין נגעי בני אדם נתחדש בתורה [ויקרא
דברי רש"ר הירש עי"ש עוד באריכות.
י"ג יב-יג] שאם יש לאדם נגע טמא בין נגע מוחלט [ע"י א'
מסימני טומאה] ובין נגע מוסגר [שהוא עדיין תוך ב' שבועות הרי לן שרש"ר הירש למד פסוק שלנו כפשוטו
של הסגר] אם יתפשט הנגע אח"כ בכל גופו לא מבעיא שההתפשטות מכף רגל עד הקדקד מבטא שיא האימה
דלא נחשב הפריחה פשיון לטמא אלא אדרבה הנגע של חוסר רפואה ,וזה היפך דין פריחה בכולו המטהרת,
נטהר ע"י הפריחה ואפי' נשארו שם סימני הטומאה, ועוד זאת ששחין כשלעצמה הרי איננה סימן טומאה
[היינו בשער לבן ובפשיון אבל אם נשאר המחיה במקומו ל"ש כלל ,ורק אחרי שכבר נרפא קצת השחין וע"ז הי' נגע זה
פריחה בכולו שאז לא פרח הנגע בכל גופו] ודין זה נקרא סימן טומאה ,אבל עצם התפשטות של שחין הוא רק
"כולו הפך לבן" וכן "פריחה בכולו" .וזה גזה"כ היפך התפשטות של מחלת העור ולא גורם לטומאה כלל.
הסברא ,וזה אמר הפייטן ביוצר לפ' פרה מטמא טהור
ומטהור טמא בהרת ממועט מטמא פרחה בכולו עוד בל ולדברי רש"ר הירש יל"פ מש"כ "שחין רע" לאפוקי
תטמא וכו' ובכן אין להבין סוד תורתך וכו' .ואם אחרי השחין שכתוב בפ' תזריע שמתחיל להתרפא ועליו יש
הפריחה בכולו ונטהר שוב חזר ונתגלה קצת בשר חי נגע ,ואף שהנגע איננו עצם השחין או המכוה רק הנגע
חזר ונטמא מפני שהבשר החי הוי כמו מחי' שבנגע עור שעליו מ"מ נקרא בלשון חז"ל "השחין והמכוה" [נגעים
בשר ומטמא .ודין זה דפריחה בכולו הוא אם הי' טמא פ"ג מ"ד] ובזה נטמא אבל זה נקרא שחיו טוב ,שבזה יתכן
לפני הפריחה שהי' בו נגע מוסגר או מוחלט אבל אם רפואה ולא רק שיתכן רפואה דאדרבה זה הי' השגחה
כבר הי' טהור כגון שכבר הלכו סימני הטומאה אין פרטית נפלאה במה שנולד לו נגע על השחין ויכול ללכת
הפריחה מטהרתו ואדרבה צריך הכהן לטמאו עכשיו אל הכהן שידריכו על מה עליו לשוב ואחרי הסגר יוכל
משום פשיון[ .ע"פ משניות נגעים פ"ח ובפי' סייעתא דשמיא לקבל טהרה ,אבל שחין של חולי המתפשט אין דרך
שם] ללכת לכהן ע"ז וממילא לא תוכל להרפא .וי"ל עוד במה
שבנגעים כ' הלשון מראשו ועד רגלו וכאן כ' מכף רגלך
וכעת אם נרצה לה בין עומק דינים אלו נעיין בדבריו עד קדקד במה שנקט נקודה מסויימת בראשו בא לרמז
הנפלאים של רש"ר הירש בסו"פ תזריע שם ,בתחלה שגם אם יהי' פריחה בכולו מ"מ יהי' חסר קצת ,והרי גם
ביאר ענין מחיה עפמש"כ שם "צרעת נושנת הוא וגו' לא אם חסר משהו בפריחה לא מטהרת[ .שם פ"ח מ"ה]
יסגרנו כי טמא הוא" .ופי' שמחיה מורה שכבר היה
ניסיון של השפעה מוסרית -מעין הניסיון הנעשה בדרך *דין מחית בשר חי ופריחה בכולו והלימוד מזה
כלל ע"י הסגר ,אלא שאותו ניסיון לא עלה יפה ,ולכן יש וכדי להבין מה שבאמת מונח בהאי דינא מחודשת
להחליטו לטומאה .וזה משמעות מה שמחיה מבוצר שדוקא מחית בשר בריא שנולד בתוך הנגע גורם
"מבוצר" בתוך הנגע ,שבשעה שנוצר הנגע ,כבר נלחמו לטומאה ,וכן הא דפריחה בכולו מטהרת נקדים כמה
כוחות הטוב (מחיה) בכוחות המוות המוסרי (נגע) - פרטי הלכות.
בלא הצלחה של ממש ,או לאחר שנוצר הנגע התעוררו
כוחות הטוב וניסו לשוא להתגבר על המושחת .הטוב, מחית בשר חי בנגע עור בשר :נגע בעור בשר כשיעור
הטהור "כלוא" בלא השפעה -בעיצומה של ההשחתה. גריס שמראה שלו בא' מארבע מראות נגעים ובתוך הנגע
כנגד זה מחיה איננה סימן טומאה בשחין ובמכוה ,שכן יש בשר בריא שהעור שם אינו מנוגע ושיעור המחי' הוא
המחיה איננה מגיבה כאן על הנגע -אלא על השחין לכה"פ כשיעור עדשה מרובעת שהוא ב' שערות על ב'
והמכוה ההולכים ומתרפאים. שערות .וצריך שיהא המחיה "מבוצרת" ר"ל שתהא
הנגע מקיף את המחיה לפחות כשיעור ב' שערות מכל
אח"כ הוא מסביר דין פריחה בכולו ,ושזה מטהר רק אם הצדדים וכאילו המחיה הוא כמבצר באמצע העיר .וגם
פשט מתוך טומאה אבל בפשט מתוך טהרה נטמא וביאר צריך שיהי' מכונסת במקום אחד אבל אם היתה מפוזרת
דהנה הסגר והחלט מר חיקים את האדם מן המקדש ומן חצי עדשה כאן וחצי עדשה כאן אע"פ שיש בין הכל
החברה שמסביבו ותכליתם להביא לידי תשובה ותיקון כעדשה וכל חלק ממנה מבוצר תוך הנגע לא מצטרפות.
המידות .אולם אין תקוה שיביאו לידי כך ,אא"כ הטוב [וזה חומר מחיה מסימן טומאה של שער לבן שיכולים להיות בכל
המוסרי עודנו שמור בתודעתו הפנימית ויש בו כדי שטח הנגע גם בקצה ,וגם אם שתיהם רחוקות זה מזה -נגעים פ"ד
לעשות מלחמה עם הרע ,ולכן אם אירעה לפתע הרעה
נ
התורה פרשת כי תבוא שירת
וכ' ע"ז בהגהות יעב"ץ שם ד"מכאן נראה ברור דיש גמורה ("פרח בכולו") – כשהוא עוד טהור ועדיין לא
עוון שאינו מפורש ומבואר בשום מקום ,והוא חמור ניתק הקשר שלו עם המקדש והחברה ,אז הוא מוסגר או
מאד ושנוי בעיני המקום יותר מעבירות חמורות להעניש מוחלט ורעיון המקדש ומחנה ישראל -שניתק מהם
הרבים בעבורו ,בשביל שאין חוששין לו כלל כיון לפתע -ילוונו למקום בדידותו ,כדי שיעמול על תיקון
שהיותו מתנגד לשכל ,והוא מצד מה דעלך סני לחברך מידותיו ,אבל אם אירעה פריחה בכולו כשהוא כבר
לא תעביד" .ע"כ ד' היעב"ץ .הרי דיש לך מעשה שאינו במצב בדידות של הסגר או החלט ,א"כ משמעות הדבר
נוגד הלכה ומ"מ הוא שחיתות גדולה ושנוי בעיני שימי הבדידות העבירו מליבו כל יסוד מוסרי ,וא"כ
המקום וע"ז באים קללות אשר לא כתובים בספר התורה הבדידות לא תביאנו לכלל תיקון המידות ולכן מתבטלת
הזאת. הכרזת הטומאה .והוא חוזר אל קשריו עם המקדש
וקדשיו ועם חברת מחנה ישראל .אבל אם שוב הבשר
ועד"ז פי' הג"ר אשר ווייס שליט"א [במנחת אשר עה"ת]
החי כבר חזר אל ליבו גם היסוד המוסרי ,וממילא יוכל
הא דכתוב לעיל [כ"ז כ"ו] ארור אשר לא יקים את דברי לשוב לבדידות ההחלט ויעמול על השלמת חינוכו
התורה הזאת ,דנתחבטו הראשונים מה הכוונה בזה המוסרי ע"כ חלק מדברי רש"ר הירש.
עי"ש ,והוא פי' דקאי על דברים אשר לא כתובים בהדיא
אבל אפשר להבין מעצמינו דזהו רצון הקב"ה ,וכענין הרי לן שכל הסדר של פרשת נגעים בא לתקן ולעודד את
צער בעלי חיים לכמה דעות דלא מפורש בתורה ,ומ"מ הכוחות הטובים והיסוד המוסרי שנמצאים בתוך האדם
נראה מכמה מקומות דרצון ה' לא לצער בע"ח עי"ש המנסים להתמודד עם כוחות הרע ,עד שיתרפא לגמרי,
שהאריך טובא כדרכו בקודש מכמה דוגמאות. וא"כ י"ל שהתוכחה היא זה גופא שלא תזכה לפרשת
נגעים שכל ענינו להעמיד את האדם באופן שיוכל
עוד מביאים המפרשים בשם מדרש [יערות דבש ח"א דרוש
להתרפאות ,רק אדרבה יככה ה' בשחין רע שלא תוכל
ד' הובא גם במשך חכמה כאן אולם לא ידוע באיזה מדרש ]38
להתרפא ,והשחין בעצמותו ישאר להיות שחין המורד
דקאי על מיתת צדיקים ,ויש בזה כמה ביאורים בספרי
שלא מתחיל להתרפא וא"כ גם הנגע שעליו אין לו דין
הדרוש ,ויל"פ דא"א לדעת גודל המכה במיתת צדיקים
טומאה וא"כ נשאר בחסרונו בלי אפשרות חיזוק ליסוד
דלפעמים הצדיק הי' הצינור לכל מיני השפעות רוחניות
המוסרי שבו.
וגשמיות וזה יפסק בפטירתו ולעולם לא יהי' ניכר שהי'
תלוי בו ,ובפרט בצדיקים נסתרים ,או צדיקים שהיו מכה אשר לא כתוב על עבירות שאינם כתובים
חולים ומרותקים למטתם ולא יכלו לעשות כלום ,דלא
ניכר לעין שום הבדל בעולם אחרי פטירתם ,אבל באמת גם כל חלי וכל מכה אשר לא כתוב בספר התורה
אין לנו השגה עד כמה צדיקים כאלו מגינים על הדור הזאת וגו' [שם ס"א]
ומביאים השפעות טובות לדור ,וע"ז יש לנו לבכות39 .
אמר הג"ר אליהו דיסקין שליט"א דיתכן דבא לרמז
לעונש על מה שעושים נגד רצון ה' גם כשלא כתוב
התוכחה בחזרה למצרים ע"י אניות דוקא
מפורש בתורה ,היינו שעושה הכל כפי ההלכה ומ"מ
והשיבך ה' מצרים באניות בדרך וגו' [שם ס"ח] הוא השחתה גדולה ונוגד רצון ה' .ודוגמא לכך מה
שמסופר בגיטין נח" .מעשה באדם אחד שנתן עיניו
וברש"י בספינות בשבי' .והיינו שיעברו באני' דרך נחל
באשת רבו ושוליא דנגרא הוי ,פעם א' הוצרך רבו ללוות
מצרים שמפסיק בין ארץ מצרים לא"י כמבואר בפ'
א"ל שגר אשתך אצלי ואלונה ,שיגר אשתו אצלו שהה
עמה ג' ימים .קדם ובא אצלו ואמר אשתי היכן היא ,א"ל
38ידידי הרב אלכסנדר כהן שליט"א העיר מדברי המדרש רבה איכה אני פטרתיה לאלתר שמעתי שהתינוקות התעללו בה
פרשה א סימן לז [והובא בהעמק דבר בפסוק נט] "מצינו שסילוקן של בדרך ,א"ל מה אעשה א"ל אם אתה שומע לעצתי
צדיקים קשה לפני הקדוש ברוך הוא יותר ממאה תוכחות חסר שתים
שבמשנה תורה ,ומחורבן בית המקדש ,בתוכחות כתיב (דברים כ"ח) תגרשנה ,א"ל והלא הכתובה מרובה א"ל אני אלוה לך
והפלא ה' את מכותך ,ובחורבן בית המקדש כתיב ותרד פלאים ,אבל הכסף .גרשה ,הלך הוא ונשאה והגיע זמן הפרעון ולא
בסילוקן של צדיקים כתיב (ישעיה כ"ט) לכן כה אמר ה' הנני יוסיף
להפליא את העם הזה הפלא ופלא ,וכל כך למה (שם ישעיהו כ"ט) הי' יכול לשלם ,א"ל בא ותשמש אותי בשביל חובך.
ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבוניו תסתתר" מבואר דמיתת צדיקים איננה והיו הם יושבים ואוכלים והוא הי' עומד ומשקה עליהן
מצ"ח קללות וא"ש דזה מכה אשר לא כתוב כאן.
39נאמר ביום ד' כי תבוא תשפ"ד ,בהספד על א' מותיקי בית מדרשו של והיו דמעות נושרות מעיניו ונופלות בכוסיהן ועל אותה
אאמו"ר שליט"א עובד ה' מנעוריו ות"ח מופלג הג"ר ר' אליעזר ב"ר שעה נתחתם גז"ד.
פסח יוז'ף זצ"ל שבשנים האחרונות סבל יסורים רבים והי' מרותק
למטתו בבית חולים ולא הי' יכול לעשות כלום והעמיד דורות ישרים
ומבורכים ת"ח מופלגים ועובדי ה' .יהי זכרו ברוך.
נא
התורה פרשת כי תבוא שירת
ים סוף לכו"ע יש בו דין הגומל ,אבל אם יעברו דרך נחל מסעי[ .חזקוני] אולם בתרגום יונתן מבואר שיגלה אותם
מצרים תלוי במנהגים וכמש"כ בביאור הלכה ריש סי' למצרים דרך ים סוף .ויל"ע מה איכפ"ל אם ישיבו
רי"ט דלמנהג ספרד מברכין הגומל גם בכל נהר למצרים באני' או ברגל או בכל צורה אחרת וכי איזה
שמהלכים בה באניות גדולות דס"ל שם בס"ז דכל תוספת תוכחה יש בזה .וגם הרי אין צורך כלל לחזור
הדרכים בחזקת סכנה ,ולא בעי' דוקא ים גדול ,או מקום דרך הים או הנהר דהרי אפשר ללכת ביבשה ,ולתרגום
סכנה מיוחדת ,וא"כ התוכחה שבאניות כיון ששם יש יונתן א"ש דהתוכחה הוא דהרי מתחלה עברו דרך ים
מצב של פחד כיון שנמצאים במים וזה תוספת תוכחה, סוף ביבשה ועכשיו יצטרכו אני' ,אבל אי הכוונה לנחל
אלא דלמנהג ספרד גם בכל דרך מעיר לעיר מברכין מצרים מה איכפ"ל בזה.
וא"כ גם אם לא היו הולכים באניות הי' נחשב כסכנה,
[ולמנהג אשכנז יתכן דלולא ים סוף הי' אפשר לעבור שלא דרך ופי' בחזקוני ובדעת זקנים מבעלי התוס' דאם היו
מדבר רק מעיר לעיר] אולם מצד הפחד יתכן דיש יותר פחד מוליכים אותן ברגל לא היו שובים כי אם האנשים
באני' כיון דאם ישבר האני' יאבד חייו ברגע אבל ביבשה שיכולים ללכת ברגלם ,ולכך הוליכם באניות שאז
יש יותר סיכוי לברוח ולינצל[ .וכ"ז באניות של פעם מכניסים הכל זקן בחור נשים בתולות וטף שאין יכולין
שעלולות להשבר אבל בזמנינו שמפליגים באניות קיטור ול"ש ללכת ברגליהם .וכן הי' בשואה רח"ל שהצליחו להוביל
כלל היזיקא גם למנהג ספרד אין לברך בנהר או בכנרת ,ויש מליוני יהודים לאושוויץ אנשים נשים וטף ע"י הרכבות.
להוסיף דגם בהפלגה בים סמוך לחוף דרך טיו ל אין לברך אא"כ ולפ"ז אין הנקודה דוקא אני' דרך הנהר דה"ה אם היו
נכנס לעומק הים במהלך של שעה וחומש ,ולמנהג אשכנז גם חוזרים בעגלות דרך היבשה.
בעומק הים לא יברך אא"כ הפליג בעומק של כמה ימים או
שנקלעו לסערה במשך הנסיעה עי' בכ"ז בפסקי תשובות סי' רי"ט] ויתכן להוסיף דמונח בזה ,דהרי הדרך ממצרים לא"י
ויש כאן להעיר דמסתמא הי' המנהג ליסע כל יום דרך לקח לכלל ישראל הרבה זמן וכמה הרפתקאות עברו
נחל מצרים מא"י למצרים וכן להיפוך ,ובשו"ת מנחת עליהן עד שזכו להגיע לא"י ויש להוסיף במש"כ ולא
יצחק ח"ד סי' י"א דן באריכות בעיירות העומדים בין נחם אלקים דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא ,היינו שהי'
הימים ומנהגו של עולם הוא ליסע בכל יום ממקום להקב"ה תוכנית להעב ירם במדבר כדי ששם יקבלו
למקום דרך הים אי יברכו ,ובאמצע דבריו דן לא לברך התורה ושיהיו שם מ' שנה כדי ללמוד כל הלימודים של
כלל ע"פ דברי האבני נזר או"ח סי' ל"ט גבי נוסח ברכת המדבר כמו ירידת המן וכדו' ועלו ממדרגה למדרגה
הגומל שמברכים הגומל לחייבים טובות ובתשו' מהר"ם במשך מ' שנה עד שזכו ליכנס לארץ וזהו ראשית
מינץ סי' י"ד פי' כיון דנחלה מסתמא חטא ,ולענין הולכי הפרשה והי' כי תבוא אל הארץ היינו שהשמחה הגדולה
מדבריות ויורדי הים קשה שהרי מעצמם נכנסו לסכנה, הוא שזכינו להגיע אחרי דרך כה ארוכה ומסוכנת ,וע"ז
ותי' דזה עצמו חטא שסיכן עצמו ,ואם מחמת הכרח זה ג ם מרחיב להלן "ואולך אתכם מ' שנה במדבר לא בלו
גופא שהקב"ה סיבב לו ההכרח זה סימן שחטא ,ולפ"ז שלמותיכם מעליכם ונעלך לא בלתה מעל רגליך" ,שזה
בהולכי דרכים שמנהגו של עולם הוא ל"ש כלל נוסח הי' חסד ונס מיוחד שאף שהי' הדרך כ"כ ארוך ומסוכן
חייבים דלא מחמת חטא הוצרך לנסוע ,וי"ל דכאן וע"פ דרך הטבע לא הי' שייך לשרוד מ"מ הצליחו
כשחזרו למצרים באניות ,כיון דמפורש בתוכחה שזה במשך כל הדרך והי' להם מספיק מזון ולבוש ונעליים,
נגרם מחמת חטאם ,שפיר שייך הנוסח לחייבים גם אם ולזה בא התוכחה שאם לא מכירים חסדי ה' אז השיבך
הי' המנהג ליסע דרך שם. ה' מצרים במהירות גדול בלי שהיית זמן והדרך הכי קצר
הוא ע"י ספינה שעובר דרך נחל מצרים וגם לוקח הרבה
ברכת הגומל כשחזרו למצרים באניות בני אדם בבת אחת .והוסיף ידידי הרב אלעזר חיים
ליבערמן שליט"א דהלימוד בזה שמדרגות גדולות לוקח
עוד יל"פ בדרך צחות במה שמונח בהשבה באניות הרבה זמן להשיג ולזה הוצרכו לעבור כל הדרך המסוכן
ולמה זה נבחר לתוכחה אחרונה ,דהנה הי' אפשר לחקור עם כל הנסים ,אבל איבוד המתנות והמדרגות אינו לוקח
כשחזרו למצרים באניות אי יברכו ברכת הגומל מצד זמן וכדאיתא אצל תורה [חגיגה טו ].שקשים לקנותם ככלי
יורדי הים ,כיון דעדיין נמצאים במצב של בית האסורים זהב ונוחים לאבדם ככלי זכוכית.
ע"י שהם בשבי' ,וזה חקירה כללית בד' הצריכים
להודות אם יצא מכלל סכנה אבל עדיין לא יצא מכלל תוס' סכנה בחוזרים למצרים באניות
סכנה אחרת אי יכול לברך ,ומסתבר שאם הסכנות ל"ש
אחד לשני יכול ,אבל אם סכנה אחד שייך לסכנה השני' עי"ל בענין אניות ,דהנה יש סכנה מיוחדת ביורדי הים
כגון ששבו אותו ויורדים דרך ימים ומדברות כדי למכרו דלכן מברכין ברכת הגומל ולתרגום יונתן שיעברו דרך
נב
התורה פרשת כי תבוא שירת
טוב מהם שרחמיו עלינו ,כי ישיבתינו בגלות היא לעבד אולי כ"ז שלא ניצל מעבדותו ל"ש להודות על
בהבטחה שאמר לנו ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם סכנת הדרך .והנה בנוסע לחו"ל לצורך נתוח ,נחלקו
לא מאסתים" וגו' ולפ"ז עצם היותם בגלות הוא ברכה הפוסקים דד' הגריש"א זצ"ל [אבני ישפה ח"ד ל"ג] שלא
כדי שלא יתקיים בנו כל אלו התוכחות שנאמרו רק אם יברך עד אחר הניתוח כיון שכל נסיעתו הי' רק לצורך
היינו נשארים בא"י ,וא"כ ההשבה למצרים אינו כ"כ הניתוח ,וכ"כ בשו"ת צי"א חי"ח סי' כ"ב והוסיף שם
קללה. ע"פ העמק דבר פ' וישלח דגם אם עדיין לא הגיע הצרה
השני' לא יברך .אולם ד' הגרשז"א בהליכות שלמה
ולפ"ז לענין מה שחקרנו לעיל לענין ברכת הגומל דהרי שמברך על הטיסה גם לפני הניתוח ,ולכ' ה"נ עליהם
עדיין נמצא בסכנת שבי' ,בוודאי יש לברך הגומל לברך הגומל כשיורדים מן האניות במצרים.
כשמגיעים לארץ האויב וגם שייך הנוסח הגומל לחייבים
טובות ,כיון שמצד העוונות שלנו הי' ראוי שיתקיים בנו ולפ"ז י"ל בדרך צחות דמה שכתוב ענין זה בסוף
כל התוכחה ואז לא היינו נשארים בחיים ,וכש"כ שהיינו התוכחה ,דזה יהי' להם למבחן אם קיבלו מוסר ה'
בסכנה לירד בים ואעפ"כ גמל לחייבים טובות והצילנו כהוגן ,דהרי עיקר התוכחה הי' עבור שלא עבדו את ה'
שנשארנו לחיות בגלות בלי להמכר לעבדים ושנוכל בשמחה מרוב כל ,ומונח בזה שלא השלימו עבודת
להמשיך לחיות חיי תורה ומצוות ,גם אם אנו סובלים מן ביכורים דהוא ההכרת הטוב וההודאה על כל פרט ופרט
הגוים לפעמים .וזה כדברי החת"ס בדרשות עמוד שמ"ט מן החיים ,והתיקון לזה הוא כשגם אם נמצא בתוך צרות
שהבאנו בתחלת דברינו דזה חלק משמחת ר"ה שגם ודחקות גדולה מ"מ מתבונן בחסדים שעושה לו הקב"ה,
בגלות ואחרי כל הירידות אנו זוכים לעבוד את ה' ולשוב ולפ"ז אם יברכו הגומל כשיורדים מאניות הגם שעדיין
בתשובה. נמצאים במצב של סכנה משבי' ובית האסורים בזה הם
מתחילים לתקן מה שלא עבדו בשמחה מרוב כל שהי'
השייכות בין פ' כי תבוא וכניסה לבנין חדש להם הכל ,וכיון שמכירים טובה על פרט אחד ,אז לאט
מה שדרשתי בעז"ה בביהכ"נ משובב נתיבות בש"ק פ' כי לאט יצאו מן התוכחה ,וכן יעצו גדולי הדור למי שמוקף
תבוא לפני כמה שנים ,שאז עברנו מביהכ"נ הישן שהי' בצרות גדולות שיתחיל להתבונן עד מה שעדיין טוב לו
בקרוואן לבנין חדש. ולהודות להקב"ה על זה ולאט לאט יראה עוד ועוד
חסדי ה' ועי"ז יברכו הקב"ה ויצא מן הצרות שלו.
יש כאן כמה ענינים המזדמנים יחד ,הנה אנחנו עכשיו
שתי שבתות לפני ר"ה וצריכים להכין עצמינו לזה ,וא"כ המדה הטובה בהא שלא יקנו אותם לעבדים
העיקר הוא הרגש יראה ופחד ותשובה ,מאידך עיקר והתמכרתם שם לעבדים ושפחות ואין קונה:
עסקינו בפ' השבוע הוא עניני ביכורים שהוא ענין שמחה [שם]
כמבואר במשניות ,ומעצרת עד החג מביא וקורא מ' דזה
זמן שמחה ,ואיך יש לשלב שתי ההרגשים יחד? פירש"י אתם מבקשים להיות נמכרים להם לעבדים
ולשפחות ואין קונה כי יגזרו עליך הרג וכליון ולפ"ז זה
עוד אנו עכשיו בעסק לעבור במשכן החדש בביהמ"ד קללה .וקשה דא"כ הול"ל בפירוש שיהרגום שזה קללה
הגדול ,מאידך תפלה זו עדיין אנו מתפללים כאן יותר חמורה ואז ממילא פשיטא שלא יהי' קונה דאין מה
בביהמ"ד הישן ,ומראה הביהמ"ד הישן מעורר צער לקנות ,ותי' באילת השחר דצ"ל דיש שתי קללות דיש
ושמחה ביחד ,דהרי ביהמ"ד זה התפללנו בו עשרות שיהרגו ויש ישארו בחיים ולא יקנו.
שנים והשקענו בו כ"כ הרבה וכותלי ביהמ"ד זה ספגו
כ"כ הרבה קדושה מכל התפלות והתורה שלנו ,ובפרט אולם לדעת רבינו בחיי מש"כ אין קונה הוא מדה טובה
הורגש קצת זעזוע למראה פירוק הארון הקודש בליל שלא נהי' עבדים לעבדים ,ואע"פ שיהרגו בנו הריגות
רביעי שנגדו התפללנו כל השנים האלה ,ואת דלתיו ושמדות נישאר בני חורין לעבוד את ה' כי לא מאסתים
פתחנו בכל עת רצון וממנו הוצאנו הספרי התורה ,ואף ולא גאלתים לכלותם ,נמצא דמצטרף לחלק ההודאה
שידענו שהפירוק הי' כדי להביאו במקום יותר נאה מ"מ שהסברנו לענין אניות ,וגם ע"ז יש להודות להקב"ה,
יש קצת רגש של צער וכן בראותינו פינוי הספסלים וגם רמב"ן כתב לעיל דאף דמחז"ל משמע דהשבה
והסטנדרים ויש לראות אם אפשר להוציא איזה לימוד למצרים הוא בגדר קללה ,אולם "אחרי היותינו בגלות
מזה. ובארץ אויבינו לא נתקללו מעשה ידינו ולא אלופינו ולא
עשתרות צאננו ולא כרמינו וזיתינו ,אבל אנחנו בארצות
כשאר העמים יושבי הארץ ההיא או אפי' במצב יותר
נג
התורה פרשת כי תבוא שירת
ויוה"כ ,והעיקר ההכרה וההכנעה להקב"ה שהכל מגיע כאן הארכנו בענין איסור נתיצה ולא הבאנו כל המו"מ
ממנו. שלא נוגע לכאן וכתבנו רק המסקנא.
והנה התורה מלמד אותנו איך להגיע לביטול וזה ע"י עכ"פ ע"פ הלכה בוודאי היה מותר לפרק הארון הקודש
מקרא ביכורים שדרכו אנו מפרטים הטובות שעשה עמנו כדי להעבירו ,אלא דיש להתבונן מה אפשר לקחת מזה
הקב"ה אבל חזינן דצורת הדברים הוא להתחיל מן ע"פ דרך העבודה.
ההתחלה ,ושפ"א ביאר דעי"ז מקשרין אל השורש ולכן
גם בתפלה אנו חוזרים כל יום על יצי"מ וקרי"ס. הנה כ' במדרש עה"פ ואני אשתחווה ואכרעה נברכה
לפני ה' עושינו צפה משה שיתבטלו הביכורים תיקן
אבל בדרך עבודה למעשה י"ל דכדי להרגיש הכרת להם ג' תפלות וצ"ב .וביאר השפ"א דיסוד קיום הבריאה
הטוב לא מספיק סתם להודות אלא צריך לדמיין כאילו הוא בזה שהעולם מקושר תמיד אל שורש ההשפעה
לא הי' לי דבר זה ואיך הי' נראה ,ולכן מתחילין במה וזהו הראשית והעולם מתרחקת יותר ויותר מהשורש ע"י
שהיינו אצל לבן בלי כלום ובמצרים שלא הי' לנו שום שאף אחד אינו מכיר שהכל בא מהקב"ה ,וממילא ל"ש
דבר וקושי העבדות והכל צריך לפרט לפרטים .וכמ"ש קיום לבריאה ,ולזה הקים הקב"ה כלל ישראל לו לעם
השפ"א בענין התוכחה שמה שלא עשינו "מרוב כל" שהם יהיו עליונים ולמעלה על כל העמים ,ועליהם מוטל
נצטרך לעשות "מחוסר כל" שהקב"ה צריך לקחת התפקיד להחזיר את הבריאה אל הקב"ה ולקשרו
המתנות מן האדם כ די שיכיר שהכל מהקב"ה לוקחים לשורש ,ועי"ז יהי' קיום לבריאה והצורה הוא ע"י
ממנו בנים ובנות ,גם שור שהיה אמור לאכול ממנו שישראל מכירים בשלימות גמורה שאין להם שום דבר
לוקחים ממנו תחת אשר לא עבד ה' בשמחה מרוב כל, אלא מהקב"ה ומכריזים זה בקול רם ,ובזה הם מתבטלים
והעצה שלא יצטרך ח"ו להגיע לתוכחה ע"י שיעשה לגמרי להקב"ה ומתקשרים לשורש הבריאה ששם הוא
פעולות לדמיין כאילו אין לו זה. שורש הברכה ,וממילא חלים עליהם כל הברכות ועל
ידם מגיע השפע לכל הבריאה וזה הי' עבודת הביכורים.
ודוגמא לזה מה שסיפר הגה"צ רבי אבגדור מילר זצ"ל
על עצמו שטייל בגינה ושמע איך ששתי זקינות גויות והנה השפ"א מחדש דהא דכ' והשתחווית אינו בגדר
מדברות וא' מהם מתאוננת איך שהאויר בניו יורק מאוד מצוה להשתחוות ,רק שזה בגדר שכר ותוצאה שסגולת
לא טוב והזדעזע וחשב בכעס איך מעיזה לדבר כן מצות ביכורים והקריאה השריש בתוך האדם הרגשת
בשעה שחברותי' מונחים בבית הקברות ולא יכולים התבטלות עצומה עד שהגיע ממילא לדרגת השתחוואה,
לנשום? אבל פחד שדיבורים אלו ישפיעו עליו לרעה, וקיום מצוה זו פעם בשנה הספיק לכל השנה ולא הי'
לכן כשהגיע הביתה הכניס ראשו לקערה של מים עד צריך יותר ,וע"י שראה משה שיהי' זמן שלא יהי' להם
שכמעט לא הי' יכול לנשום והוציא ראשו והרגיש איך ביכורים תיקן ג' תפלות כל יום ,שבכל זמן שמתחדש
שהאויר כ"כ טוב ונעים. הזמן בקר ערב וצהרים ישריש האדם בקרבו הרגשת
הכרת טובה והרגשת הביטול וכולי האי ואולי יגיע למה
וכן מי שלא מרגיש הכרת טובה מספקת על פוקח עורים שזכה ע"י הביכורים.
יעצום עיניו ויגשש כאשר ימשש העור באפילה ואז
יפתח עיניו ,וכן הלאה בכל שטחי החיים ,ואז יגיע עוד מחדש השפ"א דהגם דאפשר להביא ביכורים מעצרת
להתבטלות והכנעה וזה ההכנה הראוי' לר"ה וזה ההכנה עד החג מ"מ עיקר זמן ההבאה הי' לפני ר"ה [י"ל לפי
להכנס לביהכ"נ החדש שאומרין במה טובו "ואני ברוב שרק אז היו כל הפירות מוכנים ,ידידי הרב יעקב יוסף לרנר
חסדיך וכו' אשתחווה" וכן בפתיחה לסליחות אומרים שליט"א] עוד חידש דבזמן המקדש הי' זה עיקר ההכנה
נבואה למשכנותיו וגו' בואו נשתחווה ונכרעה הכל זה לר"ה ,וההסבר עפ"י הנ"ל דיסוד עבודת ר"ה דבשביל
צורת ביאה להיכל ה' וצורת ביאה לשנה חדשה וזה נרמז שיהי' התחדשות לקיום הבריאה מוכרחים להחזירו
בשם פ' השבוע "כי תבוא" דקאי על כל צורה של ביאה. להקב"ה וזה רק ע"י הביטול וההכנעה להקב"ה
ומכריזים שהקב"ה שליט בכל והכל מגיע ממנו ועי"ז
ולזה כשמפרקים הביהכ"נ הישן או הארון הקודש ה"ז ע"מ לתקן התחדש הבריאה ,והגיע השפע לכל העולם דתמיד
דהיינו ע"י הפירוק במה שיש לנו הרי אנו יכולין לדמיין כאילו אין
לנו את הדבר הזה ,כאילו אין לנו כזה ביהכ"נ טוב כזה קהלה כשנותנין הראשית אז חלה הקדושה על המשוייר
נחמדה ,ועי"ז יבנה הביהכ"נ החדש ביסודות איתנים של הכרת ומראשית כל פרי האדמה מתייחס גם לכל הפירות של
טובה לכל מי שטרח בהקמת הבית הזה ובפרט להקב"ה ,ואז נוכל כל העולם .וכשאין מקדש צריך לעשות עבודה זו בלב
להתפלל להקב"ה על השנה החדשה השקיפה ממעון קדשך מן ע"י הרבה יגיעה ובעיקר ע"י תפלה ובתפלת ר"ה
השמים וגו'.
נד
התורה פרשת כי תבוא שירת
הוא מקבל כל יום עבור שהחריב ביהמ"ק ,ואח"כ העלה בירור בענין מצבו של גוי לאחר מיתתו40
גם בלעם באוב ,הרי דרשעי הגוים יש להם קיום גם
אחרי מאות שנים כדי לקבל עונשם. האם שייך שיהי' לגוי חלק לעוה"ב
ומצד זה הי' מקום לומר דעד כמה שאין מגיע לנפש לעיל בפסוק את ה' האמרת היום הזכרנו ביאור מו"ז
הגוי עונש ,אז ברגע שמתים מתבטלים ממציאות והרי זצ"ל בד' הגמ' ברכות דחטיבה אחת ,ושנפש יהודי
הם כנפש הבהמה שיורדת למטה לארץ ,וכלשון הפסוק לאחר מיתתו חוזר לשורשו ומתדבק ליוצרה משא"כ גוי
[בירמי' נ' י"ב] שאומרים כשעוברים בית הקברות של גוים שנפשו יורדת למטה לארץ ,והנה הגוים בעצמם יש להם
"בושה אמכם מאד חפרה יולדתכם הנה אחרית גוים דמיונות שוא בכל מה שקשור להשארות הנפש ,ורק
מדבר ציה וערבה" [שו"ע רכ"ד סי"ב והושמט בגלל הצנזורה] לכלל ישראל ניתן תורת אמת לדעת עניני השארת הנפש
ומשמע דקאי על אחר מיתתם שכולו כמדבר שממה אחר מיתה ,א"כ יש לדון ע"פ אמיתות תורתינו האם יש
שאין בו כלום[ ,אולם פשטות הפסוק קאי על הארצות של נפשות של גוים שאינם בכלל משנ"ת לעיל שנפש הגוי
הגוים] אולם מאידך יש לדון אם עושים מעשים טובים יורדת בארץ ומתחבר לשורשה.
האם נימא דלהם יש קיום רוחני ומקבלים שכר ע"ז ,או
דנימא שהקב"ה משלם שכרם בעוה"ז כיון שלאחר הנה לפני שנביא דברי חז"ל בזה ,יש להקדים לשון
מיתתם אין להם קיום. רבינו הח"ח בהקדמתו למשנ"ב אחרי שהאריך מה שאנו
צריכין להודות להקב"ה ע"ז שחיי עולם נטע בתוכינו,
והנה זה פשוט מסברא דגוי שהי' לו קיום רוחני לאח"מ דהיינו שהקב"ה נטע בנו נטיעה שעי"ז נוכל לחיות
כדי לקבל עונשים אפשר להקל דינו ע"י זכותים וכן לעולם דכמו שהגוף צריך מזון גשמי ה"נ הנשמה צריך
מבואר בספר חסידים סי' תש"ץ דגוי שעשה טובות מזון דק רוחני ובלי זה לא יתכן שתחי' ,והתורה היא
ליהודים יכולים לבקש מהקב"ה שיקל בדינו וכו' והיינו להנפש כמזון לגוף ,ולכן ע"י התורה נחי' לעולם לזה כ'
דבזכות מה שגרם שי שראל יכלו לעבוד את ה' יכולים "משא"כ בעובדי כוכבים לא יוכל לחיות הנפש רק בעודה
אותם יהודים לבקש שהקב"ה יקל דינו ,דהרי אין מחוברת לגוף וע"י מזון הגוף ,משא"כ אח"כ שאין לה
הקב"ה מקפח שכר כל ברי' אולם כ"ז לענין להקל על דבר שתחיי' תוכרח להיות כלה [אחר שתקבל יסורין על
ענשם אבל עדיין לא ידענו מזה שיהי' לו חלק לעוה"ב עוונותי' שעל אותה העת נותנין לה חיות כדי שתוכל
בעצם על מעשיו הטובים דאולי זה לא שייך כלל כיון לקבל העונש]" עכ"ל .הרי מבואר מד' הח"ח דלגוי לא
שאין לו נשמה קדושה. יתכן כלל קיום לאחר מיתה ,ורק ניתן לו חיות כדי
שיוכל לקבל יסורים .וע"פ הנ"ל דאין להם נשמה חלק
והנה מסברא י"ל כמו שאמר נו אצל הרשעים דפעמים
אלוה ממעל א"ש דאין להם קיום נצחי .ומ"ש שניתן לו
לא יתכן לענשם בעוה"ז או שלא קיבלו ענשם ואז חיות לקבל יסורים הוא דבר פשוט מסברא ,דאל"כ איך
הקב"ה נותן להם חיות לקבל עונשם ,ה"נ י"ל לאידך יקבלו הגוים הרשעים עונש בפרט הרשעים הגדולים
גיסא שאם לא קיבלו שכרם על מעשיהם הטובים כמו הצורר הגרמני ימ"ש וחבריו ,הרי בעולם הגשמי
בעוה"ז יתן להם הקב"ה חיות רוחני כדי שיוכלו לקבל ל"ש כלל ליתן להם עונש ובהכרח שיהי' לאחר מיתתם,
שכרם לאחר מיתתם .וכן מצאתי בתפארת ישראל [פ"ג
וכן מפורש בגיטין נו :דאונקלוס בר אחתי' דטיטוס
דאבות מי"ד בועז א' על המשנה חביב אדם שנברא בצלם דלד'
התוי"ט ועוד קאי גם על גוים] דפשוט כן מסברא ממש"כ העלה אותו באוב ושאל אותו מי חשוב בההוא עלמא,
צדיק ה' בכל דרכיו ואין ספק כי הוא נותן שכר על כל א"ל ישראל ,ויעץ לו שלא יתגייר שהמצוות מרובות
מעשה טוב ,ללא הבדל מי עושה את המעשה 41ושכר זה מאד ולא תוכל לקיימם ,אח"כ גם אמר לו איזה עונשים
יכול בהחלט להיות גדול מכדי להנתן בעוה"ז וחייב
להשמר לדרגות הגבוהות לעוה"ב .וראה להלן שהבאנו 40הנה בפ' כי תבוא שנת תשפ"ב מתה מלכת אנגלי' והי' עסק גדול
עוד מדבריו. בעולם ובפרט באנגלי' סביב ההלווי' וכיון שעשתה הרבה דברים טובים
גם ליהודים נכנסתי לעומק הסוגיא לברר מה מעמדו של גוי כשר לאחר
וכ"ז נפק"מ לגוים שמסרו נפשם להציל יהודים בזמן מיתתו והאם יש איזה מצוה להשתתף בהלוויתה[ -ואגב זה הזכרנו עניני
כבוד מלכות שנוגע גם לר"ה המתקרב ובא] ,וזה המשך למשנ"ת בפנים
המלחמה ומתו בלי שיהי' נראה שקיבלו ע"ז איזה שכר אודות חלקו של יהודי לאחר מיתתו וההבדל בין גוי לישראל בענין זה.
ומוסר השכל גדול יש לקחת מכ"ז בהבדל שבין גוי לישראל ,דאז כל
העולם עסקו במלכת אנגלי' וכבר בשנה אחרי זה בשנת תשפ"ג
כשבקושי עבר שנה כבר שכחו מזה רוב העולם לגמרי ,משא"כ גדולי
41עי' ילק"ש בראשית ט"ו ג' דא"ל ה' למשה כלום משוא פנים יש לפני ישראל אחרי שנים רבות דבריהם חיים וקיימים בכל יום ויום בפי כל
בין ישראל בין גוי בין איש בין אשה בין עבד בין שפחה אם עשה מצוה ישראל ,ולא רק גדולי ישראל אלא כל יהודי יר"ש שגידל דורות יראים
שכרה בצדה. ושלמים הדורות ממשיכים לדבר עליו ומנסים לילך בדרכיו.
נה
התורה פרשת כי תבוא שירת
הלכה כר"י דיש לחסידי אוה"ע חלק לעוה"ב מן השמים ,וכן למלכה של אנגלי' שהיתה בעלת מעשים
והנה יש לנו בזה גמ' מפורשת סנהדרין קה .במה דאיתא טובים 42ואוהבת ישראל ,ובזכותה ובזכות אבי' המלך
שם דבלעם אין לו חלק לעוה"ב ומ' דבלעם הוא דלא גור'ג 43נתקבלו אבותינו ורבותינו בענגלאנד בימי
אתי לעלמא דאתי הא אחריני אתי ,ואמרי' דנחלקו בזה המלחמה בסבר פנים יפות ויכלו לבנות דור חדש ברוגע
רבי אליעזר ור' יהושע[ ,והוא בתוספתא סנהדרין שם] ובשלוה ,ולכן אכן זכתה לאריכות ימים ושנים תוך עושר
דלר"א אין לשום גוי חלק לעוה"ב שנא' ישובו רשעים וכבוד מופלגת בזכות ברכת צדיק 44 ,אבל מ"מ היתה לה
לשאולה כל גוים שכיחי אלקים ,רשעים אלו רשעי ג"כ הרבה עגמת נפש בחיים ,וא"כ אולי עדיין לא
ישראל ,וכל גוים שכיחי אלקים אלו פושעי עו"כ ,אבל קיבלה שכרה משלם ,ועדיין מגיע לה שכר לעוה"ב.
לר' יהושע דוקא לרשעי הגוים אין חלק לעוה"ב דמזה
דכתיב כל גוים ולא כתיב ככל גוים מבואר שהפסוק
מדבר בענין אחד ,וה"ק ישובו רשעים לשאולה והם כל
גוים שכיחי אלקים כגון בלעם ושכמותו .ומצינו בגמ' 42היתה מלכה טובה לכלל העם ,והיתה מחזקת אותם בזמנים של צרה
בכמה מקומות שגוים היו מזומנים לחיי עוה"ב ,כגון הא כמו במלחמת עולם השני' שהיתה עדיין בת י"ד מסרה נאום לחזק את
העם שעוד יבואו זמנים טובים ,וכן בזמן הקורונה שכולם היו על סף
דע"ז יח .דהרומי שהי' ממונה לשרוף רבי חנינא בן הייאוש ולא ידעו מה יהי' הסוף מסרה נאום לחזק את כולם שעוד יבואו
תרדיון והסיר את הספוגין כדי שישרף מהרה ונשבע לו זמנים טובים ,גם היתה שולחת הרבה מכתבי ברכה וחיזוק כמו לכל מי
שהגיע לגיל מאה או לכל מי שעשה דבר גדול עבור העם נתנה להם
רבי חנינא שיזכה לחיי עוה"ב ,אח"כ קפץ הרומאי לתוך תואר ,גם היתה בעל דרך ארץ גדול ועם כח התאפקות שלא להגיד
האש ויצאה בת קול ואמרה ר"ח בן תרדיון וקלצטונירי דעותי' והיתה מכבדת את כולם ,היתה מופלגת בצניעות כמו שמתאים
למלכה ,ופעם תפרה בגדי' למטה לפני שהלכה בספינה כדי שלא
מזומנין לחיי עוה"ב[ .וראה עוד להלן שהבאנו הסוגיא יגביהנו הרוח ושהיתה רוכבת על סוס ישבה על צדה שלא יהי' פיסוק
דאנטונינוס וקטיעא בר שלום] רגלים וכמבואר בגמ' פסחים ג :דכך הוא ד"א לאשה .וכ"ז דוגמא
לצורת מלכות אמיתי שענינו להשפיע טובות ולאחד את העם ולחזקם
ולעודדם ואם זה מלכה להיות צנועה ומלובש בצורה של כבוד ,ו[ע"ע
וכן פסק הרמב"ם בפ"ח ממלכים הי"א דכל גוי המקבל לקמן באריכות שהדגשנו גם צורת כבוד המלכות שהי' שם] ועלינו
עליו שבע מצוות בני נח ונזהר לעשותן הרי זה מחסידי להודות להקב"ה שהשאיר סמל של מלכות אמיתי בעולם כדי שנוכל
ללמוד בזה מה ענינו של מלכות אמיתי ,דהסבה שאין מלכות בעולם
אומות העולם ויש לו חלק לעוה"ב ,וכ"כ בפ"ג מהל' כיון שהמלכים של פעם היו אכזרים וניצלו את העם לצורך עצמם ולא
תשובה ה"ה אחרי שכ' שכל י שראל יש להם חלק עשו תפקידם ,ולכן בכח הדמוקרטיה התבטל אבל באמת עדיף שיהי'
לעוה"ב אע"פ שחטאו שנא' ועמך כלם צדיקים לעולם מלכות טובה דבאמת עדיף שיהי' כח מלכות] וגם זה מהווה דוגמא
בצניעות למה שאנו רוצים מבנות שלנו שהם באמת בנות מלכים ,ובזה
יירשו ארץ ארץ קאי על ארץ החיים והיא העולם הבא, לא יהי' חשש לא תחנם כמבואר בטור ושו"ע סו"ס קנ"א .דכשמשבחים
מסיק "וכן חסידי אומות העולם יש להם חלק לעוה"ב". הקב"ה ע"ז אין חשש ועוד י"ל דהכא יש ענין לעולם ירוץ אדם לראות
45
בכבוד מלכים שמא יבחין ועד"ז אם נראה איך מתנהג מלך אמיתי נבחין
וכ"כ בספי"א מהלכות עדות. עד כמה מלך המשיח יהי' הרב יותר טוב .וע"ע בספר אהל יעקב בענין
לא תחנם שמשם אפשר למצוא כמה התירים בזה.
איזה סוג עוה"ב יש לגוי 43זה יש לדעת שהגם שלא הי' להם כח מלכות כמו פעם להחליט על
חוקי המדינה ,מ"מ כל חק הי' צריך האישור והחתימה שלה ,והגם שלא
הי' לה כ"כ ברירה שלא להסכים למה שהחליטה הממשלה ,מ"מ כיון
אלא דלא נתפרש היטב מהותו של עוה"ב זה דפשטות שהעם העריכ ו אותה מאד אז דעתה הי' לה השפעה גדולה על כלל העם,
מ' דומיא דישראל ולד' הרמב"ם [בפיה"מ בסנהדרין שם ובכן אילו היתה היא ואבי' שונאים יהודים הי' זה משפיע על העם
ובפ"ח מהל' תשובה ובמאמר תחיית המתים] עוה"ב הכוונה וממילא הי' לזה השפעה לרעה על חוקי המדינה גם על כלל העם ולא
היינו יכולים לשבת שם במנוחה ,ואכן חסד עשה הקב"ה שלקח
לעולם הנשמות שלאחר מיתתו של אדם שהרי נשמת המלכות מדודה אדווארד שהי' אוהד נאצי גדול ובשביל שרצה לשאת
האדם היא נצחית וממשיכה להתקיים אחר מיתתו גרושה ושאסור ע"פ חוק למלך וויתר על המלכות עבור אחיו הצעיר
שהי' אוהב יהודים ,ובעקיפין גרמה להצלת אלפי בני ישראל כמסופר
ומקבלת שם שכר ועונש ,ולפ"ז גם לחסידי אומות בהערה הבאה.
העולם יש קיום רוחני זה בעולם הנשמות לאחר מיתתם. 44בשעת המלחמה באו משלחת רבנים לאבי' המלך שיפעל כדי שיוכלו
להכניס עוד אלפי ילדים פליטי מלחמה לאנגלי' [מה שנקרא הקינדער
אלא דיש להדגיש דאין הכוונה שנכנסים לגן עדן כמו כל טרנספורט ע"י ר' שלמה שנפלד זצ"ל ובתוכם הי' גאב"ד העדה"ח
ישראל אלא שיש להם מקום מיוחד לזה ,וכ"כ הרדב"ז הגרי"ט ווייס זצ"ל ועוד הרבה שיש להם כיום מאות נכדים יראים
ושלמים] והסכים ע"מ שיברכו את בתו המלכה העתידי שהיתה חולה
בה' מלכים שם כתב דראה מי שכתב דאין החלק הזה במחלת הנפילה שיהי' לה חיים קלים ,והרה"ק ר' שלום משאץ זי"ע
בגן עדן שאין ערל נכנס לשם וסימנך כל ערל לא יאכל בירך אותה לרפואה שלמה ואריכות ימים ושנים ,ואכן נתרפאה לגמרי
וזכתה לחיות עד צ"ו שנים מתוך בריאות הגוף וצלילות הדעת עד יומה
בו .וכן מבואר להדיא בזוהר חדש רות דף ע"ח ע"ד דכל האחרון ויומיים לפני מיתתה עוד קיבלה הראש ממשלה החדשה .ופעם
גוי שיעשה תשובה ,ויתפרש מע"ז ומעבירה ,יעול נשאלה על אריכות ימי' וענתה שזה בשביל שמתפללים עלי' בבתי
כנסיות .וע"ע לקמן פ' נצבים בהג"ה השלמה בענין זה[ .הגאב"ד הגרי"ט
ווייס זצ"ל הי' תמיד מספר לפני ר"ה שכשעבר המלך גור'ג בגייטסהעד
45וברמב"ן ורבינו בחיי עה"ת [במדבר כ"ג י'] עה"פ תמות נפשי מות קפץ אחד מן הילדים הפליטים למרכבתו לבקש על הוריו שנשארו
ישרים דגוים אינם בני מקבלי עוה"ב ואולי סתמו כשי' ר"א או דקאי במקומם ואכן עזר להצילם ואחרים שלא עשו כן לא זכו ,וכן בר"ה
בסתם גוים שאינם חסידי אוה"ע. המלך הקב"ה עובר במרכבתו ויש לנצל ההזדמנות לבקש על עצמינו]
נו
התורה פרשת כי תבוא שירת
הקב"ה בי' רוח קדישא ונפשא קדישא ,וע"ד יש לו חלק
של ילד יהודי שהולך לחדר ללמוד תורה ,וזה באמת פסוק מפורש לעוה"ב ולא עם בני ישראל ,אלא חלק בפני עצמו ועולם
בישעי' מ"ט כ"ג "והיו מלכים אומניך [שיגדלו אותך] ושרותיהם בפני עצמו" .ובס' מערכות האלקות בפי' החייט דף
מיניקתיך אפים ארץ ישתחוו לך" וגו'.
והעיר ידידי הרב יעקב יוסף לרנר שליט"א דבזה מובן למה השאיר קנ"א .הביא דברי הזוה"ק וסיים "אבל חלילה שיהיו
הקב"ה כח כבוד המלכות בעולם -באנגלי ,'-והלא אין להם כ"כ שליטה בג"ע כי כל ערל לא יאכל בו" ולשון רמח"ל [בדרך ה' ח"ב
בלא"ה ,והכל זה רק ענין של כבוד ,ונר' כמו הצגה בעלמא ,ויש רבים
באנגלי' שרוצים לבטלה שנר' כמיותר ,ומלבד שי"ל דהשאיר זה הקב"ה פ"ד אות ז'] שינתן להם מציאות בבחינה נוספת ונספחת
כדי שנקבל מושג בכבוד מלכות וכן על דרך לעולם ירוץ אדם וכו' שמא על ישראל עצמם ויהיו נטפלים להם כלבוש הנטפל
יבחין בין מלכי גוים ומלך המשיח ראה לקמן ,י"ל עוד דזה בשביל
לקיים פסוק זה בנביא והיו מלכים אומניך צריך שיהי' דין "מלך" .עוד לאדם ובבחינה זו יגיע להם מה שיגיע מן הטוב ואין
הוסיף ידידי שליט"א במה שיש ענין החלפת החיילים אצל ארמון בחוקם שישיגו יותר מזה כלל .והגרמ"מ שולזינגר זצ"ל
בקינגהם שבאים מכל העולם לראותו ]] -changing of the gards-
השאיר זה הקב"ה בעולם לסמל ענין החלפת המשמרות של המלאכים [בספרו משמר הלוי קידושין סי' ק"ח] דיבר עם מרן הקה"י
בכל לילה שנבין שיש בזה כבוד המלכות ונבין למה זה שעת רחמים זי"ע בענין חלקם של חסידי אומות העולם ,ואמר לו
כיון שמתעסקים בכבודו של הקב"ה ,וכן מה שאחרי מיתת המלכה
נתקבל המלך החדש בטקס מרשים מאד עם תקיעות ותרועות וחיילים אחרי שהרהר בזה [כממתיק סוד אשר אינו יכול לשכוח את
שעושים כל מיני תנועות בצורה של כבוד ,והם מקפידים לעשות הכל רוממות ההרגשה הקדושה הנעימה לשמע דבריו הקדושים דלהלן]
בצורה של פעם [לדוגמא מה שבכל עיר וכפר הי' הכרזה מיוחדת על דחלק עוה"ב של חסידי אוה"ע אי"ז כעוה"ז של יהודים
המלכת המלך החדש כיון שפעם לא הי' תקשורת לדעת הכל מיד] זה
לסמל ענין המלכת הקב"ה בר"ה שנדע ונבין איך ממליכים מלך ,ולרמז דהנה היהודי נשמתו חצובה מתחת כסא כבודו ,וזוכה
ד' ר' סעדי' גאון בטעם הראשון והגר"א דענין שופר הוא לשמחת לעוה"ב לחזור למקור מחצבתו תחת כסא הכבוד
המלכת הקב"ה ,ובכלל עצם הצורה איך שמכבדים שם את המלכות
שאין כמותה בכל העולם ,וכל תנועה ודיבור אצל המלכה הי' צריך וליהנות מזיו שכינתו ,משא"כ הגוי אין לו שום שייכות
להיות עם חשבון ויש פרוטוקל שלם איך לעשות כל דבר סביב המלכה, לזה ואין נשמתם מתחת כסא הכבוד [עי' תוס' ע"ז ה :ד"ה
והחיילים גם חוץ לארמון עומדים בלי זיז כל שהוא שעות רבות בקור
ובחום ,וכשמתכנסים לכבוד המלכות לא יעלה על הדעת להוציא פלפון אין דנשמות של ישראל ושל גוי אינם מגוף אחד] וא"כ גם
או להביט על שום דבר אחר ,כל זה בא להזכיר איך אנו צריכים לעמוד במקבל עליו ז' מצוות בני נח ונקרא מחסידי אוה"ע ויש
לפני ממ"ה .וידידי הרב אליהו לוונשטיין שליט"א אמר לי שפעם הי'
אצל הארמון ויש שם חיילים שצועדים הלוך ושוב עם חרבותיהם לו חלק לעוה"ב ,אי"ז תחת כסא הכבוד בצל כנפי
בידיהם עם תנועות מדויקות ,ורצה לנסות מה יקרה אם יעמוד בדרכם, השכינה כי אין לגוי שייכות לזה רק שיש לו איזה תענוג
בא אליו מישהו והזהירו שע"פ חוק כיון שהם עושים זה לכבוד המלכה, ועידון לעוה"ב אבל במקום אחר ובסוג אחר משל
שום דבר לא יוכל לעמוד בדרכם ויוכלו גם להרוג מי שעומד בדרכם
אפי' חולה או סומא או קטן מצד כבוד המלכות .וסיפר שמרן הגרא"מ ישראל .עכ"ד הקה"י זי"ע .וכ"ז מוסבר היטב לפ"מ
שך זצ"ל הי' חוקר ודורש אצל זקנו הרב יוסף לוונשטיין ע"ה מגדולי שהקדמנו מכמה מקורות דנשמתו של גוי מקורו מאילן
עסקני לונדון שנפגש עם המלכה כמ"פ איך בדיוק ההתנהגות אצל
המלכה כדי לדעת איך עומדים לפני מלך. הטמא והסט"א.
ועצם זה שבסופו של דבר מתה המלכה אחרי אריכות ימים וכבר אחרי
שנה אין מדברים עלי' ,וגם זה שהי' לה עגמ"נ הרבה בחיי' ,י"ל דבא לרש"י עוה"ב קאי על ימות המשיח
לחדד לנו מה שנאמר בעז"ה עוד שבועיים בר"ה "מלך אביון בלה ורד
שחת בשאול ובתחת בלאות ובלי נחת עד מתי ימלוך אבל מלך עליון"
וגו' וזה רק אם יש לנו מישהו שהוא דוגמת מלך אמיתי ובעל חסד והנה ברש"י בסנהדרין קה :שם מצינו דבר מחודש [העיר
ורחמים עם עשירות מופלגת וכבוד וע"ז אומרים דאעפ"כ חייו הם בזה מו"ז זצ"ל במכתב שהובא בסוף הענין] שכ' בד"ה מתני'
יגעים בלי נחת ובסוף הכל מסתיים ואעפ"כ מלכינו מלך עליון וגו' וזה דמש"כ עוה"ב הכוונה למה דאמרי' בסנהדרין שם צא:
הי' אצל המלכה שהי' בצורת מלכות אמיתית ואעפ"כ לא הי' לה נחת
הרבה ובסוף מתה[ .דראשי מדינות שמתחלפים כל כמה שנים אין סתירה מה יהי' לימות המשיח דמצד אחד כתוב בלע
חידוש לומר שמתים בסוף דהרי מעיקרא שלטונם הי' רק לזמן אבל המות לנצח ומצד שני כתוב הנער בן מאה שנה ימות,
מלכת אנגלי' לולא שמתה לא הי' סבה שיתבטל מלכותה ואכן רוב העם
גם הזקנים משעת לידתם חיו עם המציאות של המלכה כאילו שזה ומשני שם דבן מאה שנה קאי על עו"כ ופריך עו"כ מאי
מציאות שאינו יכול להתבטל] בעי התם ומשני דקאי אהנך דכתיב בהו ועמדו זרים ורעו
וכ"ז רק אצל מלכות אנגלי' אבל ראשי שאר המדינות היום אינם מלכים
ול"ש לברך עליהם שנתן מכבודו לבשר ודם וכדכ' בשו"ת תשובות צאנכם ובני נכר אכריכם וכורמיכם[ .ויתכן דס"ל לרש"י
והנהגות ח"ב קל"ט כיון שמעמדם תלוי ועומד בהחלטת בית הנבחרים כשי' הראשונים [ רמב"ן בתורת האדם שער הגמול יד רמ"ה בריש
ובכחם להדיח אותם בכל עת ,ומלכות לזמן אינו דומה למלך ,ולא דמי פרק חלק] דעוה"ב לא קאי על עולם הנשמות לאחר מיתה אלא זה
למלכות אנגלי' שעל כל חוק חדש המלכה חותמת ,ולא מתחלפת אלא
המלכות בידה וביד צאצאיה וכבודה ככבוד מלכים ממש ,ואף שאינה העולם אחר תחיית המתים] וי ש להוסיף גם הפסוקים ישעי'
מתערבת בסדרי השלטון מ"מ צריך חתימתה על כל חוק וכבודה לא מ"ט כ"ג והיו מלכים אומניך וגו' דקאי על אלו המלכים
פחת כל הדורות .ודו"ז הג"ר בצלאל זצ"ל אכן פסק לברך עלי' דיש לה 46
איזה איי הים ששם הורגים אנשים ובשליטתה לצוות מי להרוג עי' בצל שהם חסידי אוה"ע והם יהיו המשמשים שלנו.
הקודש עמ' ל"ח .והג"ר יצחק זילברשטיין שליט"א אמר בשיעורו
שהגריש"א זצ"ל פסק דיש לברך עלי' דמש"כ במשנ"ב סי' רכ"ד סקי"ב
דבעי' כח הריגה הוא רק בשלטון שאינו מלך בזה בעי' תנאי שאין לו
עול מלך לשנות דבריהם ודן והורג במשפט בל מלך בעצמו היר כבוד 46הנה חלק מהערה זו כבר כתבתי בפ' בהעלתך אולם חזרתי על זה בזמן
המלוכה זועקת ופשיטא שמברכים .וע"ע לקמן בפ' נצבים מה שהוספנו מיתת המלכה בשנת תשפ"ב ובשביל כמה דברים שנתחדשו כאן
בענין זה. פעם תיאר הג"ר ראובן אלבז שליט"א מה יהי' לימות המשיח שיעמדו
ומנהג הרבה קהלות בענגלנד ובתוכם בית מדרשו של אאמו"ר שליט"א בתור כל ראשי ומלכי המדינות [טרמפ ,ביידן ,דזונסון ,מלכת אנגלי'
שאומרים בשבת אחרי יקום פורקן נוסח "הנותן תשועה למלכים" שזה ומשפחתה ],ויתחננו שיותן להם הזכות להכין כריכה ולצחצח נעליים
נז
התורה פרשת כי תבוא שירת
יהושע דיש לחסיד אומות העולם חלק לעוה"ב ולא ולפ"ז קאי על ימות המשיח וא"כ אין ראי' דיש לגוים
איתפרש שם בבבלי אם אנטונינוס התגייר .רק בסוף קיום רוחני לאחר מיתתם די"ל דקאי על גוים שיהיו
הסוגיא כתוב דכשמת אנטונינוס אמר רבי נתפרדה בחיים כשיבוא המשיח שישארו בחיים כדי לשמש כלל
החבילה ורש"י פי' נתפרדה הקשר של אהבה שהי' ישראל ויהי' להם אריכות ימים ושנים ובסוף ימותו ,אבל
בינינו אולם ראה לקמן בשם השל"ה. אלו שכבר מתו בגלות מהיכי תיתי יקומו לתחיי' הרי
בשביל תחיית המתים בעי' אור התורה דוקא כמבואר
גוי מהול לשם מצוה יכול להכנס לגן עדן סוף כתובות ,וכן נקט בס' עבודת הקודש למהר"ם גבאי
עוד שם בגמ' דקטיעא בר שלום הציל את ישראל חלק ב' פמ"א וא"כ עדיין לא יהי' לנו מקור שיש לגוי
מגזירת הקיסר ע"י טענותיו ,וכיון שהי' החוק שמי קיום רוחני לאח"מ כדי לקבל שכר .שו"ר שבחי' רבינו
שמנצח את המלך הורגים אותו ,הוציאו אותו להריגה דוד בסנהדרין צא :כתב דגם לגוים יהי' תחיית המתים
ובדרך אמרה לו מטרוניתא אוי לה לספינה שהולכת בלי באותה זמן לשמש את ישראל בימות המשיח אכן לא
לשלם את המכס ,הלא אתה יוצא לההרג בגלל סיועך יזכו לעוה"ב שלאחר ימות המשיח דאז יזדכך הגוף ויהי'
לישראל ולא תזכה ליטול חלק עמהם לעוה"ב כיון רוחני ולא יהי' צורך למרעה צאן וכרמים ושדות ושאר
שאתה ערל ,נפל קטיעה על ראש ערלתו וקטעה ,אמר צרכים גשמיים .וכן מבואר בתנא דבי אליהו רבה פ"כ
שילמתי את המכס ועכשיו אוכל לעבור לעוה"ב ואכן דא"ל אליהו לזקן אחד דכשרים שבאומות ישמשו את
זכה ליכנס לעוה"ב מיד ,ויצתה בת קול ואמר קטיעה בר ישראל לימות המשיח ,אבל לעוה"ב אחר התחיי' ל"ש
שלום מזומן לחיי עוה"ב בכה רבי ואמר יש קונה עולמו דכתיב וכל ערל לא יאכל בו [וע"ע ספר העקרים ד' ל"א באר
בשעה אחת .וביאר מהרש"א הא דהוצרך לימול ע"פ מה שבע ר"פ חלק]
דאמרי' בעירובין יט .דאברהם אבינו שומר על פתח ג"ע והנה בע"ז י :שאל אנטונינוס לרבי האם יבוא לעלמא
ומי שמשך ערלתו אינו מניחו להכנס ולכן כדי שיוכל דאתי וא"ל רבי כן ומש"כ ולא יבוא שריד לבית עשו זה
להכנס לג"ע צריך להיות מהול .וצ"ב דמה מהני הסרת רק בעושה מעשה עשיו .ומשמעות הגמ' כשי' רבי
הערלה בלי להתגייר ,וי"ג שנתגייר וק' דהרי בעי'
טבילה אחרי מילה דוקא ,ועוד דחסר לו פריעה ,וא"כ
דינו ככל גבעוני וערבי מהול דדינו כערל שנא' כל גוים כבר הי' בזמנם של הגרע"א וחת"ס [ובס' יוסף את אחיו לר' יוסף ב"ר
חיים פאלאג'י מערכת בי"ת בשם אביו שמנהג זה שנהגו באיזמיר הוא
ערלים וביש"ש יבמות ח' ג' תי' דכיון דקידש את ה' מזמן בית שני וסמך לעצם המנהג מיומא סט .בדברי שמעון הצדיק
עשה כל מה שיכלתו הי' לו חלק לעוה"ב כישראל ,אכן לאלכסנדר מוקדון עי"ש באריכות ששלש מאות שנה הי' המנהג לאמרו
לפני אשרי עד ששינו אותה לשעת הוצאת ס"ת אבל לא ברור מי תיקן
בשו"ת משיב שלום [לרב יוסף שלום הלוי סו"ס קנ"ד] תי' הנוסח] ועתה אחרי שבעים שנה שאמרוהו בלשון נקיבה שינוהו ללשון
ע"פ מש"כ הרמב"ם פ"ג ממילה ה"ז ופ"י ממלכים ה"י זכר והי' צריך לחפש סידורים ישנים לדעת איך הנוסח בל' זכר דיש
דברים שמוסיפים כשזה מלך כמו "תחת רגלו" ובמלכה לא אומרים
דגוי יכול לקבל על עצמו מצות מילה ומקבל שכר כמי "תחת רגלה" ואאמו"ר שליט"א בבית מדרשו לרגל שינוי הנוסח,
שאינו מצווה ועושה וממילא יש לו שם מהול גם אם הקריא מדברי החת"ס מה שאמר לכבוד המלך דאז פראנס יאזעף[ .ראה
דרשות חת"ס סוף ח"ה מהוצאה החדשה שליקטו כל הדרשות שאמר
נשאר גוי. החת"ס לכבוד המלך שכולל יום הולדת והספד].
עוד הוסיפו הפוסקים [עי' פסקי תשובות סי' רכ"ד אות ז'] דבלא"ה ל"ש
וצ"ב הרי חסידי אומות העולם יש להם חלק לעוה"ב בזמנינו לברך ברכה זו על נשיאי המדינות כי לבושם וחזותם של
נשיאים וראשי ממשלות הם כאזרחים רגילים ואינם בבגדי מלכות פאר
בלא"ה וכמשנ"ת לעיל ולא כ' שם תנאי שיהי' נימול, וכבוד כמלכים ואין בסביבתם פמליא מכובדת ברוב פאר והדר כדרך
והתי' הוא פשוט ע"פ מש"כ לעיל בשם רדב"ז דגם אם המלכים ומה שמקיפים אותם אנשי בטחון ומשטרה אי"ז בגדר פאר
יש להם חלק לעוה"ב מ"מ אינם יכולים ליכנס לגן עדן והדר ,אבל מלכת אנגלי' יש לה בגדי מלכות ופמליא מכובדת בצורה
של מלכות ולזה יש מצוה לראות שמא יבחין בין מלכי גוים למלכי
כיון דערלים הם וסימנך כל ערל לא יאכל בו ,וא"כ אחרי ישראל ולמהרי"ל דיסקין קו"א אות כ"ה הוא מ"ע דאו' דזה מכבודו של
שנימול לשם מצוה ויש לזה תורת מילה וכד' הרמב"ם מלך ישראל להבחין בכבוד מלכי גוים .עכ"פ לפ"ז מש"כ והיו מלכים
אמניך קאי על מלכת אנגלי' ובני משפחתה שהם יבואו להתדפק על בתי
אכן יכולים ליכנס לג"ע עם ישראל .אכן לנתב' בשם בני ויבקשו להיות שמרטף או מינקת.
הקה"י דרק ישראל שנשמתם חצובה תחת מתחת כסא וראיתי להגרי"צ זילברשטיין שליט"א בהקדמתו לספר מלכים אמניך
הל' אמירה לעכו"ם שחקר אם לע"ל כשיתקיים והיו מלכים אמניך
הכבוד זוכים לזה א"כ לא יהני מילה בעלמא לזה ויעמדו בתור לשרת אותנו ,האם נברך עליהם ברכת שנתן מכבודו דאולי
ונצטרך לתרץ כהיש"ש ,דכיון שמסר נפשו עבור כלל ראייתם לא תוגרם שום התפעלות ואולי לא יהי' נחשב כמלכים ,אולם
לכ' י"ל דמש"כ והיו מלכים אמניך אינו שפעם היו מלכים רק דהחידוש
ישראל ועשה כל מה שביכולתו להיות כישראל הי' יוצא יהי' שעדיין יהיו במצב ובגינוני מלוכה ,ועם פמליא מכובדת שלהם,
מן הכלל שיוכל להיות בג"ע כמו יהודי. ואעפ"כ יבואו לדפוק על דלתי בני ישראל אם יש משהו שיכולים
לעשות דזה יהי' עיקר הכבוד לכלל ישראל ,ונתפעל כ"כ מעוצם טובת
הקב"ה שבא מלך כ"כ מכובד ואעפ"כ בא לשרת אותנו וא"כ אולי אכתי
נברך ברכה זו.
נח
התורה פרשת כי תבוא שירת
לבד לא מספיק אלא צריך שיקבל אותן ויעשה אותן והנה בתוס' ע"ז י :שם ד"ה ווי הק' הרי אנטונינוס זכה
מפני שצווה בהן הקב"ה בתורה והודיענו ע"י משה לעוה"ב בלי מילה ותי' ע"פ הירושלמי שגם הוא נימול
רבינו שבני נח נצטוו בהן אבל אם עשאן מפני הכרע שרבי א"ל שיכול להאכילו מלויתן אבל לא מפסח כיון
הדעת אי"ז גר תושב ואינו מחסיד אוה"ע אלא שהוא ערל וכ' כל ערל לא יאכל בו ,כיון דשמע כן הלך
מחכמיהם וכן רמז בה' איסו"ב פי"ד ה"ז וכד' האו"ש ומל עצמו הדא אמרה איגייר אנטונינוס[ .ובזה פי' הגרש"ק
שם דאחרי שהעמיד דיני גר תושב כתב דהרי הם מחסידי בספר עבודת עבודה בע"ז שם מש"כ נתפרדה החבילה דמבואר
אומות העולם שיש להם חלק לעוה"ב ,והרמב"ם הוא זה בשלה"ק דאין לומר בהזכרת נשמות תחת כנפי השכינה דנשמת
ישראל הוא למעלה מכנפי השכינה רק נפש הגר הוא תחת כנפי
שהמציא ההגדרה של "חסידי" אומות העולם ,הרי דפי'
השינה כמ"ש ברות אשר באת לחסות תחת כנפיו וא"כ חשב רבי
דמ"ש בסנהדרין דיש לחסידי אוה"ע חלק לעוה"ב כיון שהי' נפשו קשורה לאנטונינוס יהי' נפש אנטונינוס מושכו
הכוונה לגר תושב דוקא ,ולא נתבאר מנ"ל לרמב"ם הא לתחת כנפי השכינה ,לזה אמר רבי נתפרדה החבילה והותר הקשר
וכ' הכס"מ דזה מסברת עצמו וסברא נכונה היא ,וא"כ והועיל באמירה זו שמעה יהי' כ"א לפי שורשו] הנה כנראה
כיון שלא נתבאר גדר אחר לחסיד אוה"ע א"כ כל שאיננו פשיטא לי' לירושלמי דכדי לאכול ק"פ לא סגי בקיים
גר תושב אין לו חלק לעוה"ב ,וא"כ גם אלו הגוים מילה לשם מצוה דבעי' שיהי' ישראל דוקא ,אבל כדי
שהצילו יהודים וכן המלכה שמתה כ"ז שלא קיבלה לאכול לויתן גם אם לא נתגייר והוא ערל יכול לאכול
בפני ג' חברים להזהר בז' מצוות בני נח ואיננה עושה מלויתן ,וזה חידוש גדול בפרט אם נימא דבגן עדן א"א
בשביל שכ' בת ורה אין לה דין חסיד אוה"ע ובלא"ה לא ליכנס בהיותו ערל מ"מ לויתן יכול לקבל וכנראה
יתכן כלל להיות גר תושב בזמנינו ,דאין מקבלין גירי הכוונה לשלוח לו במקומו.
תושב רק בזמן שהיובל נוהג כמבואר בערכין כט .ופסק
כן הרמב"ם בהל' איסו"ב שם[ 47 .וי"ל בדרך צחות דס"ל והנה ברמב"ם פי"ד מאיסו"ב ה"ד כתב דאומרים לגר הוי
לרמב"ם דעל גר תושב כתוב "עמך ישב בקרבך" דלכן נקרא "גר יודע שעוה"ב אינו צפון אלא לצדיקים והם ישראל,
תושב" ולכן יושב גם עמנו בעוה"ב אבל כל שאינו גר תושב וכ' והעיר בהג' מהר"ץ חיות יבמות מז .דתנאי זה דישראל
עליו לא תחנם שלא יהי' לו חניי' בינינו ה"נ אין לו חניי' אצלינו לא כ' בגמ' שם ,ובפרט דהרמב"ם בעצמו כ' בהל'
בעוה"ב .אולם לדברינו לעיל גם גוי אינו יושב עם ישראל רק יש תשובה דלחסידי אומות העולם יש חלק לעוה"ב ולכ"כ
לו חלק נפרד] ולפ"ז נמצא דגוי בזמנינו שיבוא לרב ויגיד דזה ט"ס ,ולנת' לעיל ל"ק כלל דגוי בעלמא אינו יכול
"אני רוצה להיות גוי טוב ולעשות הרבה מעשים טובים יכנס לגן עדן עם כלל ישראל כ"ז שלא נימול רק יש
כדי לזכות לעוה"ב" אין לא אפשרות ,כיון דאין מקבלין מקום אחר בשבילם שאין לו שום דמיון לג"ע ,וכן
גר תושב בזמה"ז. האריך הגרמ"מ שולזינגר זצ"ל בספר פניני רבינו
אולם באגרות הרמב"ם באגרת לרבי חסדאי הלוי הספרדי הקהלות יעקב סי' י"ב ע"פ ד' הזוהר חדש ודברי הקה"י
מבואר דנקרא חסיד מאוה"ע אם מאמין בבורא והוא שהבאנו לעיל בשמו.
שלם בדעות נכונות ומתנהג במדות מתוקנות ,ולא הזכיר העולה מכ"ז דכל גוי מחסידי אומות העולם יכולים
כלל קיום ז' מצוות בני נח כתנאי לזה ,ובתפארת ישראל לזכות לעוה"ב בעולם הנשמות לאחר מיתה ,אבל מ"מ
פ"ג דאבות מי"ד בבועז סק"א פשיטא לי' דהגם דלא ל"ש שיכנסו לגן עדן עם ישראל רק אם יהי' מהול לשם
קיבלו בפני ג' חברים מ"מ מדלא עשו מעשה עשו מצוה ,יש צד שיכולים ליכנס ,ולפ"ז יש לדון באשה
ומכירין בהקב"ה ובתורתו ועושים ג"ח עם יהודים מחסידי אומות העולם שאיננה בר מילה שתוכל להכנס
בוודאי יש להם חלק לעוה"ב ,ועוד הוסיף לחדש דכל לג"ע גם בלא נתגיירה כיון דאין לה חסרון ערלות.
ולפ"ז אם באנו לדון אם גוי מאמין שעשה מעשים
47אולם לענין התנאי שתעשה כן בשביל שכ' כן בתורה יתכן דכיון
שהא מינה בתורתינו הקדושה והיתה מאמינה בהקב"ה ובשכר ועונש אף טובים ובפרט אם עשה טובות ליהודים וכש"כ במסרו
שהאמינה גם באותו האיש ובתורתו ,מ"מ לענין ז' מצוות בני נח הרי נפשם להציל מבני ישראל בצרתם האם יש להם חלק
מודים שאכן כך צווה הקב"ה בתורה ע"י משה רק שחשבו שבזמן
החורבן ניתן התורה גם לגוים ועשו בה איזה שינויים וא"כ עדיין נקרא לעוה"ב הנה התשובה דוודאי יש להם רק לא ביחד עם
שעושה בשביל מש"כ בתורה אולם עדיין חסר הקבלה בפני ג' חברים, ישראל.
ויתכן דרק אם לא היו זהירים עד עכשיו צריך קבלה אבל אם מעת
הלידה התחנכו בצורה זו לא בעי קבלה אולם אי בני נח מצווין על
השיתוף ונצרות דינו כשיתוף א"כ נחשבת כעובדת ע"ז וא"כ לא קיימה שי' הרמב"ם דבעי' דוקא גר תושב
כלל ז' מצוות בני נח ,אכן להלכה לא קי"ל כן הבאנו המ"מ לקמן
בפנים -.ונושא זה של גר תושב נוגע גם לענין לא תחנם דד' הרמב"ם אלא דלכ' רבינו הרמב"ם סגר עלינו את הדרך בכתבו
פ"י מע"ז דגוי שאינו גר תושב יש איסור לא תחנם ואסור למכור להם בסוף פ"ח מהל' מלכים דחסידי אומות העולם הכוונה
קרקע וראב"ד חולק דסגי בקיום ז' מצוות גרידא והאריך בזה החזו"א
יו"ד סי' ס"ה לשלול היתר מכירה בשביעית. למי שקיבל עליו בפני ג' חברים ז' מצוות בני נח ,וזה
נט
התורה פרשת כי תבוא שירת
תנא אלקי ומה יודעים אנו על כח הנורא של הבטחה של גוי שתרם לכלל האנושות בוודאי יש לו חלק לעוה"ב,
תנא עכ"פ א"א להקיש וללמד מזה על ענין אחר. והביא שם דוגמאות מכמה גוים שהטיבו ביותר לכל באי
עולם כגון מי שהמציא החיסונים שעי"ז ניצלו רבבות
ובספר שובי נפשי להג"ר הלל קופרמן שליט"א על בני אדם ממיתה ,וגוטנבערג שהמציא את הדפוס דפשוט
הרמב"ם עמ' צ"ה הביא ד ברי הגר"מ שטרנבוך [ואין לשער עוצם ריבוי התורה שנעשה ע"י כח הדפוס -הוספת
שליט"א ,וכתב דשמע ממרנן הגראי"ל שטיינמן מו"ר הגרמ"י רייזמן שליט"א] ומי שהערה נפשו למות
והגרח"ק זצ"ל דגם גוי שסיכן עצמו והציל חיי יהודים להציל שריפת השסי"ן שרדפוהו הכומרים עד שמת
אולם לא עשה כן מפני שצוה כן הקב"ה בתורה רק מפני בדחקו ובשבירת לבו בלי שיקבל שום שכר ע"ז הלא
הכרע הדעת אינו בכלל חסידי אוה"ע שנא' עליהם שיש פשוט סברא שלא יקפח הקב"ה שכרם ויקבלו שכר
להם חלק לעוה"ב ומ"מ בוודאי הקב"ה לא יקפח שכרו לעוה"ב .ובספר הדרך לתשובה על רמב"ם למרן הגאון
על כך ,ואם עשה מצוה זו של הצלת נפשות מצד המצוה רבי משה שטרנבוך שליט"א בפ"ג הלכות תשובה ה"ה
ומ"מ עבר על מצוות אחרות מז' מצוות בני נח דעת כתב דנראה פשוט שגם היום שאין גר תושב ,אלו
הגראי"ל שאין לו חלק לעוה"ב דצריך לקיים כל הז' שמאמינים בה' ומסרו נפשם להציל נפשות מישראל,
מצוות באופן זה שכ' הרמב"ם ואמר בדרך צחות שאם נחשבים חסידי אוה"ע ויש להם חלק לעוה"ב עם כל
נחפש בעוה"ב חסידי אוה"ע לא נמצא אפי' מנין ,אבל חסידי אוה"ע.
הגרח"ק אמר דעדיין הדבר צריך שיקול דיתכן דמצוה
כה גדולה של הצלת נפשות מישראל תעמוד לו נגד האם יש מצוה להשתתף בהלויית חסיד מאוה"ע
עבירות שעבר ולא הכריע. ובשו"ת תשובות והנהגות ח"א סי' תשכ"א נשאל אם יש
גם על אלו שהם באמת חסידי אוה"ע תמה הגראי"ל מצוה להשתתף בלוי' של גוי שעשה טובות עם ישראל
באילת השחר קידושין דף מ' דהרי לקבל שכר חיובי והשיב ע"פ המבואר בב"י יו"ד שס"ז בשם הכלבו
בעי' מצות עשה וז' מצוות הם רק בגדר שלילה וא"כ דמצוה להשתתף בלוי' של גוי וביאר בב"י דמיירי מפני
שייך רק שלא יענשו אבל איזה שכר שייך אם לא שהי' דרכי שלום או בחסידי אוה"ע דקי"ל בסנהדרין קה .דיש
להם נסיון והתגברו מחמת יראת ה' עי"ש .והג"ר מנשה להם חלק לעוה"ב ,וא"כ ה"נ כל גוי שעשה חסדים עם
קליין זצ"ל בספרו משנה הלכות ח"ה סי' קמ"א ובעוד יהודים עד כמה שקיים ז' מצוות בני נח יש מצוה
מקומות הפליג עוד יותר לומר להלכה ע"פ ד' הרמב"ם להשתתף בהלוי' [אבל וודאי לא מבטלין תורה] ואף
דכל גוי שאינו מקיים ז' מצוות מצד מש"כ בתורה אפי' דברמב"ם מבואר דדוקא בקיבל כן בפני ג' חברים ודוקא
שמקיימם בפועל והוא גוי טוב ה"ז יהרג ,וא"כ כל הגוים בעשה כן מפני התורה ,וא"כ לא נמצא גוי כזה בזמנינו,
בזמנינו חייבים מיתה רק שאין לנו כח להרגם וכל מה אבל בדברי ב"י מבואר דלא קי"ל כן דהרי לרמב"ם ל"ש
שמותר לעזור להם הוא רק מצד קי' השם. כן בזמנינו .ולפ"ז יתכן דבמלכת אנגלי' שהנהיגה מלכות
של חסד בכלליות וגם ליהודים ,וגרמה בעקיפין להצלת
עכ"פ העולה מכל הנ"ל דאם נדון על גוי בזמנינו דוגמת אלפי ילדי ישראל יהי' לה דין חסידי אוה"ע שיש להם
המלכה שהאמינה בהקב"ה וקיימה ז' מצוות בני נח [הגם חלק לעוה"ב.
שהאמינה בדת הנוצרית לא נקרא ע"ז ,לפי פשטות ד' התוס'
בכורות ב :ד"ה שמא וסנהדרין סג :ד"ה אסור דבני נח לא הוזהרו אולם הגרמ"מ שולזינגר זצ"ל במשמר הלוי קידושין סי'
על שיתוף וכ"פ הרמ"א או"ח סי' קנ"ו ס"א להלכה ובש"ך יו"ד ק"ח הביא דברי הגאון שליט"א ממש"כ בספרו על
קנ"א סק"ז בד' הרמ"א שם ובפתחי תשובה יו"ד קמ"ז סק"ב וכ"כ הרמב"ם הנ"ל[ ,לא מש"כ בתשוה"נ] וצווח ע"ז
בביאור הגר"א או"ח סי' קנ"ו סק"ו שלא מצינו בשום מקום שבני ככרוכיא איך יכול לכתוב נגד הרמב"ם שמפו' בדבריו
נח הוזהרו על השיתוף] ועשתה מעשים טובים בכלליות וגם דבעי' דוקא קבלת ז' מצוות בני בפני ג' ושיעשה כיון
ליהודים וגרמה בעקיפין להצלת משפחות רבות שכתוב בתורה ,וגם אם משבח גוים אלו עובר על לא
מישראל ,האם יש לה חלק לעוה"ב והאם היה מצוה תחנם[ .ולא ראה מש"כ בתשוה"נ להוכיח מדברי הב"י] אלא
להשתתף בהלויתה ,הנה לד' מרן הגר"מ שטרנבוך שהי' קשה לו מאותו הרומי שהציל ר' חנינא בן תרדיון
שליט"א עפ"י דברי ב"י סי' שס"ז יש לה דין חסידי שזכה לחיי עוה"ב מיד בלי שיהי' גר תושב ,והלך
אוה"ע והיה מצוה להשתתף בהלויתה ,אולם לד' לשאול את מרן הקה"י שענה לו דאולי זה לא הי' מדין
הגראי"ל והגרמ"מ שולזינגר זצ"ל שהתנו שדוקא עם חסידי אוה"ע או אולי קיבל עליו דין גר תושב בפני ר'
עושין כן מפני שצווה כן הקב"ה בתורה יתכן שלא חנינא ויחיד מומחה דינו כג' חברים ,ואולי יש עוד
עשתה מצד התורה שלנו ,ובפרט אם בעי' דוקא בפני ג' חילוקים בזה ,עי"ל דהיתה זאת הבטחה מיוחדת של
חברים ובעי' דין גר תושב ממש ,אין לנו דין חסידי
ס
התורה פרשת כי תבוא שירת
המשכלת להשאר במציאותה הרוחני כבראשונה מאחר שהאדם אוה"ע בזמנינו[ .גם אותם הקהלות של גוים בארה"ב
החטיא הכוונה אשר בעבורה נברא הארץ עכ"ל] שמקיימים בהידור ז' מצוות בני נח ע"פ תורה והיו מקבלים
הוראות מהגרז"נ גולדברג זצ"ל אבל אם נתעקש דבעי' גדרי גר
ועיין בנצח ישראל למהר"ל פי"א ד"ה ועל אלו ג' דברים תושב ל"מ] אולם ז"פ לכו"ע דגם אם יש לה חלק עוה"ב
באריכות הפי' במשנה חביב אדם שנברא בצלם ובמש"א אי"ז דוגמת עוה"ב של יהודי שחוסה בצל כנפי השכינה
חז"ל אתם קרואים אדם ע"ש היטב מכ"ז אין סתירה למה כיון שאין נפשה חקוקה מתחת כסא הכבוד ,רק שיש לה
שפי' הספורנו והוכיח מהתם דיש להם נשמה דכפי מקום מיוחד שמיועד לגוים טובים.
המבואר שם הם בטלו הצלם אלקים שלהם ע"י נטייתם
לחומריות וע"ע בד"ה וכבר הרחבנו הביאור. להשלמת הדברים ראה לקמן בפרשת נצבים.
ויסוד הדברים דעל כלליות אוה"ע נאמרו כל הדברים ונחזור על הראשונות שביארנו דיבור אחרון של מו"ז
והחילוקים שבין אומה הישראלית לשאר האומות עי' ע"ז זצ"ל לפני פטירתו ,והבדלנו בין יהודי לגוי דרק יהודי
ב :ראה ויתר גוים וגו' עמד והפקיר ממונם בשביל שלא נעשה חטיבה אחת עם בוראה אבל גוי נעשה חטיבה
שמרו אפי' ז' מצוות ,ולכן נלקח מהם צלם אלקים אחת עם הארץ ,ולדברינו עכשיו הדבר מתחלק דאה"נ
כמבואר במהר"ל הנ"ל ,ומ"מ על היחידים לא נאמר כזה אין אף גוי שיהי' חטיבה אחת עם הקב"ה כמו יהודי,
ועליהם פסק הרמב"ם פ"ג מהל' תשובה דחסיד אוה"ע אבל מ"מ יש לך גוי שלא מתאחד עם הארץ רק שמקבל
יש להם חלק לעוה"ב. איזה מקום מיוחד לשכרה.
וראיתי שם דבר נפלא ברש"י הקדוש ד"ה א"ל ר"י דקאי ולהשלמת הדברים נעתיק מכתב של מו"ז זצ"ל בענין אם
אריש פרקין ורעו זרים צאנכם ובני נכר אוכריכם לעוה"ב יש נשמה לעכו"ם שנדפס בספר ארחות ישרים לאאמו"ר
ועי' תוספתא פי"ג דסנהדרין הנוסח במח' ר"א ור"'י הא שליט"א עמ' שס"א .ועפ"י דברינו לעיל יובנו הדברים
יש צדיקים בעכו"ם שיש להם חלק לעוה"ב ,והרמב"ם היטב בעז"ה[ .כנראה קאי על דרשן שאמר בתו"ד שיש
מבאר זה בלשן חסידי אוה"ע הרי דצריך להיות חסיד, נשמה לעכו"ם]
ואף לעוה"ב לא יהיו אלא רועי צאן ישראל ואיכריהם כי
אז לא יזכו רק החסידים שבהם[ .ובזה שאני האומה ב"ה ד' לס' בראשית תשל"ג
הישראלית שכל ישראל יש להם חלק בעוה"ב] וכללות החיים והשלום למע"כ ידי"נ הדגול הרב שמעון מרגלין
אוה"ע יבואו לחשבון לע"ל עבור הנהגתם נגד כלל שליט"א
ישראל כמבואר בכמה דוכתי בתנ"ך מכמה נביאים ע"ע
בנצח ישראל פ"י ד"ה ועוד תבין זה "לכך נבראו חיות אחדשה"ט קבלתי מכתבו לנכון ,והנה גם אני חזרתי
שאינם נבראים בשביל עצמם רק בשביל ישראל ואלו לעיין בדרך ה' ומצאתי כדבריו ,ועוד אגיד שתיכף בשמעי
ישראל מדמה אותן לבר אינש כי ישראל הם עיקר הדברים יוצאים מפי הנואם ,אמרתי שהכוונה ממקור אחר
המציאות בעוה"ז". דהיינו נשמת ישראל חצובה מתחת כסא הכבוד ,לא כן
נשמת העכו"ם כי כן מבואר במה וכמה ספה"ק.
ואם חז"ל ציווי לנו לברך שלא עשני גוי ולהכיר ההבדלה
ביניהם לעם הנבחר וכמש"כ ואבדיל אתכם מן העמים, וידע נא ידידי כלל גדול בעניינים אלו ששמעתי מפי
וודאי החובה עלינו להראות ולגלות תרמיתם ורשעותם הגר"א דסלר זצ"ל בשם הגר"א ,שכל היכי דפליגי חז"ל
דרך כלליות כי דבר זה בדוק ומנוסה שממה שאדם בעניני אגדה אינה מחלוקת כלל אלא שזה מגלה בחינה זו
מתנהג בעת שלום ושלוה אין שום ראי' כמאמרם ז"ל והאחר מגלה בחינה אחרת והכל ממקור אחד יהלכו ,ולכן
בכעסו בכוסו ובכיסו ניכר האדם הן הישראל והן הגוי אפי' יהא נמצא שאין לגוי נשמה אי"ז סתירא כלל אלא
ועל כללות האומות וודאי מתגלה ונתגלה חטאם ופשעם הכוונה שאין לו נשמת ישראל ששרשה ממקום אחר.
נגד כלל ישראל הגם שיש פרטיים מחסידיהם יהי' להם
[ועיינתי בדרשות מהר"י מינץ שהי' בזמן הרמ"א ומראשוני
עוה"ב וכנ"ל, האחרונים ולא נמצא שם כלל לשון זה שאין לה נשמה ,אלא ז"ל
בדף ג' כי הקב"ה לוקח הנפש ממקור הקדושה והכניסה בגוף
בכל הברכות לכט"ס ובכבוד ובהוקרה דושה"ט,
האדם למען תוסיף שלמות על שלמותה בעוה"ז עולם המעשה וכו'
בנציון ראקאוו ובראותו בדור המבול כי מין האדם נטה אחרי התאוות ושגם הוא
בשר וחומרי כיתר בעלי חיים ומותר האדם מן הבהמה אין ניחם כי
עשה את האדם – פי' הנפש המשכלת אשר בעבורה נקרא אדם ובה
הוא נבדל משאר בעלי חיים -כי יותר טוב לאדם דהיינו לנפש
סא
התורה פרשת כי תבוא שירת
המנ"ח כיון דל"ש דין גילוח רק אחרי הסגר שבוע אחד, *השלמה לפרשת כי תצא בענין קציצת בהרת
ולהסברת כלי חמדה הטעם כיון דאינו עוקר עצם *האם מותר למרוח משחה במקום נשירת השערות
הטומאה רק השערות מסביב שממילא לא יוכר הפשיון, כל מה שהארכנו בפ' כי תצא הוא נפק"מ לדינא למה שדן
וא"כ לד' הראב"ד דבכלל לאו דגילוח נכלל עקירת הג"ר נתן געשטטנר זצ"ל [שו"ת להורות נתן חי"ד סי' קנ"ה]
סימני טומאה דנתק א"כ בזה ל"ש חילוק הנ"ל וא"כ ויבל"ח הג"ר נפתלי ברוך שפיצר שליט"א [בקובץ קול
בוודאי א"צ כהן מיוחס והחינוך לא ס"ל כראב"ד ואיירי התורה תשס"ה עמ' קע"ה ]48בקטן שנשרו שערותיו במקום
רק בלאו דגילוח ולכן כ' דתלוי בכהן מיוחס ,וכן מש"כ אחד מחמת דלקת ועומד לחזור ולגדול ורוצה למרוח
לצרף הקולא דשבת קמג .ל"ש לצרף לד' הראב"ד משחה למנוע תוספת נשירה אבל זה יגרום גם שיחזרו
דקולא זה ל"ש רק בקרא דהשמר שכ' לעשות ולא במה ויגדלו שערותיו ,והרי לרוב הראשונים הוי זה נתק כיון
שנכלל בלאו דגילוח נתק .וכשאמרתי דברים אלו להרב שעומד לגדול בחזרה ,וע"י המשחה הוא גורם לקלקל
הנ"ל שליט"א הסכים עמדי רק שטען שכיון שהראב"ד הנתק בזה שיצמחו שם שערות ,והגרנ"ב שפיצר שליט"א
הוא שיטה יחידאה וכנ"ל א"צ לחשוש לדבריו. הביא כמה מראי מקומות שגם להתעסק ברפואת הנגע
אסור ולא רק קציצה או תלישה[ ,משך חכמה כאן לענין
מרים ,נחל אשכול הל' מילה אולם אברבנאל פ' תזריע חלק על מי
שאמר שאסור לתת למצורע רפואות שהרי כ' ורפא ירפא] והנה
אין אנו דנים כאן באיסור גילוח הנתק דנימא דשייך רק
אם יש כהן ,רק בעצם קילקול הנגע אבל זה רק בדרך
גרמא ואינו מתכוין ופסיק רישא ,ומצד קרא דהשמר
בנג ע הצרעת וגו' בוודאי הי' מותר כמפורש שבת קלג.
דילפי' מ"לעשות" שרק אם עושהו בידים בכוונה ,וכאן
לא מכוון וכן זה רק בגרמא אח"כ ,אבל אי נימא כשי'
הראב"ד בתו"כ דנתקים לא נכללים בקרא דהשמר רק
נלמד מפסוק מיוחד דאת הנתק לא יגלח דנתרבה משם
כל קילקול סימני טומאה בנתק אולי לא נאמר בזה
ההיתר של פסי"ר וגרמא .ועוד דכל מה שמבואר בשבת
שנקרא אינו מתכוין ופסי"ר ולא מעשה בידים ביאר
הרשב"א שם שעיקר הלאו הוא לטהר את הנגע ובלא
מכוין לכך אינו עושה עצם המעשה וזה שייך רק בקרא
דהשמר וגו' שהוא לשמור שיוכל הכהן לטמאות את
הנגע כמפורש בקרא ,אבל בקרא של את הנתק לא יגלח
לא כתוב זה .ומה שכהנים בזמן הזה אינם מיוחסים לא
מהני כיון דלא אתינן מצד גילוח הנתק רק מצד קילקול
סימן טומאה בזה שיתגדלו השערות על מקום הנתק וזה
הפקעת עצם הנתק .אולם עי"ש בשו"ת להורות נתן
שהלך בדרך אחר ומסיק להקל וצ"ע.
והגרנ"ב שפיצר שליט"א צידד להקל ע"פ שי' הראב"ד
הנ"ל דנתק לא נכלל בלאו דהשמר רק בלאו דגילוח נתק,
ושם הרי כ' החינוך דזה רק במקום כהן מיוחס ,עוד
צידד להקל ע"פ גמ' שבת קלג .דבעושה שלא בכונה
מותר ,אולם לנתבאר לעיל בד' הראב"ד ל"ש לצרף דברי
החינוך דכל מש"כ החינוך דלאו דגילוח נתק ל"ש רק
במקום כהן מיוחס שייכא רק בלאו דגילוח ולהסברת
48שמעתי מפיו שבשעתו בעקבות מה שכתב בקול התורה נעשה מזה
רעש גדול.
סב
