gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

שיעורי הרב צבי שורץ שליטא · Shiurey Harav Tzvi Shvartz Shlita — כי תבוא (2026-08-24)

מוציא לאור: שיעורי הרב צבי שורץ שליטא · Shiurey Harav Tzvi Shvartz Shlita

שבוע: כי תבוא (2026-08-24)

שיעורי הרב צבי שורץ שליטא · Shiurey Harav Tzvi Shvartz Shlita — כי תבוא (2026-08-24)

פתח את ה-PDF הורדה

‫פרשת כי תבא תשפ"ו‬ ‫הזכות לבחור לשוב בתשובה ולהתחדש‬ ‫כוח הבחירה אינו בא לידי ביטוי ללא תורה‬ ‫בחודש אלול‪ ,‬אנו מתקרבים לקב"ה‪ ,‬שבים מחטאנו‪ ,‬בוחרים בטוב‪ .‬מבאר רבי משה שפירא (רעה אמונה‪ ,‬עמוד ‪:)164‬‬ ‫ה‪ .‬כל אחד מוצא בתוך עצמו‪ ,‬ויודע במושכל ראשון‪ ,‬שהאדם הוא בעל בחירה ואחראי למעשיו‪ .‬אם נתבונן ונבדוק את כוח הבחירה שבידינו‪ ,‬נמצא‬ ‫שם את האמונה המושרשת בתוכנו באמונה מן השמים‪ .‬משמעות בחירה היא שיש לאדם שתי אפשרויות הפתוחות לפניו‪ ,‬והוא קובע ברצונו באיזו‬ ‫מהן הוא בוחר‪ .‬כשנבדוק מהן הדרכים העומדות בפני האדם כאפשרות‪ ,‬נמצא שכל מה שהשכל מחייב‪ ,‬אין שייך בו בחירה‪ ,‬כשם שלהחליט שאחד‬ ‫ועוד אחד הם שתים או חמש ‪ -‬אינו החלטה שלי‪ ,‬כך כל דבר שהשכל מחייב ומסיק על פי הנחות קודמות‪ ,‬הרי התוצאה אינה נתונה למשקל הנקרא‬ ‫בחירה שהרי כאשר אדם יחשוב כראוי הוא יגיע למסקנה גם ללא בחירה‪.‬‬ ‫גם הדברים השייכים לתחום הרצון אינם נקראים בחירה‪ .‬נדמה לבני אדם שכאשר אינם יודעים אם לרצות דבר זה או אחר‪ ,‬הרי הם בוחרים באחד‬ ‫משני הרצונות‪ ,‬כגון יש מי שבוחר לשתות ויש מי שבוחר לאכול‪ ,‬שלישי בוחר לעשות עניין אחר ‪ -‬זאת אינה אלא אשליה של בחירה‪.‬‬ ‫בראשונים מבואר שפירוש "בצלם אלוקים ברא את האדם" (בראשית ט‪ ,‬ו) הכוונה היא לבחירה (ספורנו בראשית א‪ ,‬כו; רמב"ן בראשית ב‪ ,‬ט) ‪ -‬זה‬ ‫המייחד את האדם ומכאן שאותה ה'בחירה' שאדם משתווה בה ליתר בעלי החיים‪ ,‬אינה שייכת לכוח הבחירה‪ .‬בחירה בין רצון לרצון יש לכל בעלי‬ ‫החיים ‪ .‬מי שמסתכל בהם רואה שיש להם אפשרות לבצע פעולות שונות‪ ,‬והם פונים להתעסק באחת מתוך האפשרויות‪ ,‬אך מובן לכל בר דעת כי זו‬ ‫אינה פעולה מתוך בחירה‪ ,‬אלא שהם נמשכים לדברים שונים‪ ,‬והמשיכה החזקה היא זו שמתבצעת‪.‬‬ ‫כמו כן האדם אינו בוחר בתוך כוחות הרצון‪ ,‬אלא נמשך אחר כוחות רבים‪ ,‬וההכרעה היא לאותו כוח המושך אותו יותר‪ .‬כשאדם נמשך אחר רצונתיו‬ ‫ועובר על הכתוב (במדבר טו‪ ,‬לט) "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם"‪ ,‬הרי השאלה היא רק מי גורר אותו יותר בכוח‪ ,‬אך האדם אינו עושה דבר‬ ‫מעצמו‪ .‬מובן איפוא שברצון אין מקום לבחירה‪ .‬אין כאן אלא אשליה של בחירה [מכיון שבסופו של דבר הרצון מסכים‪ ,‬ומשתתף במה שנעשה]‪.‬‬ ‫היכן נמצא איפה‪ ,‬כוח הבחירה האנושי?!‬ ‫הבחירה בין קביעת הדעת למשיכת הרצון‬ ‫ו‪ .‬הבחירה נתפסת אצלנו כמאבק בין כוח הדעת של האדם ‪ -‬לבין כוח הרצון‪ .‬הדעת בדרך כלל מושכת לכיוון נעלה‪ ,‬והרצון מושך לכיוון אחר‪ ,‬ולרוב‬ ‫כוח הבחירה נחשב כמכריע בין הרצון והשכל‪ .‬הבחירה עצמה מתחילה מן הדעת‪ ,‬כאשר האדם נמשך אחרי דברים שונים‪ ,‬ודעתו אומרת לו שהדבר‬ ‫אינו ראוי ולא רצוי‪ ,‬הרי אם הדעת תכריע ותתגבר על הרצון‪ ,‬הרי זו פעולה של בחירה‪ ,‬כאשר הדעת מכרעת שלא להיות נגרר‪ ,‬אלא לנהוג כפי ששיקול‬ ‫דעת מחייב‪ ,‬הנוהג כך נמצא במצב של בחירה‪.‬‬ ‫אין לחשוב שהבוחר ברע עושה זאת כפעולה אנושית‪ .‬צורת האדם היא בדעת וכשכוח הדעת עומד כנגד הרצון זוהי פעולה של בחירה‪ .‬אך כשהאדם‬ ‫נמצא בתוך המערכת של הרצון ואינו שוקל דברים על פי הדעת‪ ,‬הרי כל הבחירה כאן היא שלא לבחור‪ ,‬אלא להיגרר אחר הרצון‪ ,‬הייתה לו אפשרות‬ ‫להתגבר על הרצון‪ ,‬והוא בחר להמשך אחריו‪ ,‬ולכן ניתן לומר שיש לו אחריות של בחירה על מעשיו‪ ,‬אך תוכן הבחירה היא שלא להיות בוחר‪ .‬הבחירה‬ ‫מתבצעת בכוח הדעת‪ .‬ולא יתכן שאדם יבחר מדעתו במוות‪ .‬לפיכך הבחירה היא רק בטוב‪ .‬לבחור ברע משמעותו שאדם בחר להיות נגרר‪ .‬הרי לא‬ ‫הדעת הסיקה את הדבר הזה‪ ,‬ואין מציאות שאדם יבחר מדעתו בדבר שהדעת נוגדת אותו‪ .‬אלא שהוא נפעל במעשה ולא פועל‪ .‬ואף על פי כן הוא‬ ‫נתבע על כך שהסכים שהרע יגרור אותו‪ ,‬ובחר להפסיד את מעלת הבחירה שניתנה לאדם‪.‬‬ ‫מעלת הבחירה של האדם‬ ‫ז‪ .‬רבינו יונה בשערי תשובה (ג‪ ,‬יז) מבאר‪" ...‬דע כי המעלות העליונות נמסרו במצות עשה‪ ,‬כמו מעלת הבחירה שנאמר (דברים ל‪ ,‬יט) "ובחרת‬ ‫בחיים "‪ ...‬ובעבור המעלות האלו נברא האדם שנאמר (ישעיה מג‪ ,‬ז) "כל הנברא בשמי ולכבודי בראתיו"‪ ...‬מובן מדבריו שהבחירה אינה רק אמצעי‬ ‫לזכות במעלה אחרת‪ ,‬אלא היא עצמה מעלה עליונה‪ .‬אדם נברא להיות קובע את מצבו‪ ,‬ולא להיות נגרר‪ ,‬מי שאינו בוחר בעשיית המצוות‪ ,‬הרי הוא‬ ‫נגרר בהכרח על ידי כוחות שונים‪ .‬ההוראה לישראל היא "ובחרת "! הדגש בפסוק הוא על עצם מעשה הבחירה שזה הוא מצבו המעולה של האדם‪.‬‬ ‫אלא שזה אינו יכול להתבצע אלא בבחירה בחיים‪.‬‬ ‫לכאורה מדובר כאן על הבחירה של הכרעת הדעת מול הרצון‪ ,‬אך כשנתבונן נראה שאין די להניח שבזה נגמרת יכולת הבחירה האנושית‪ .‬התורה הרי‬ ‫פונה לאדם בר דעת אשר עושה את כל מעשיו רק על פי הדעת‪ ,‬ואותו הקב"ה מצווה ואומר‪" :‬החיים והמוות נתתי לפניך‪ ...‬ובחרת בחיים"‪ .‬אדם בר‬ ‫ניתן לקבל את השיעור מידי שבוע בכתובת‬ ‫‪3246347@gmail.com‬‬ ‫לתרומות לחץ כאן‬ ‫דעת כזה הרי אינו זקוק לציווי של "ובחרת"‪ ,‬מעצמו הוא מכריע לצד הדעת‪ ,‬ואם כן בשבילו אין מקום לציווי של הבחירה‪ ,‬שהרי השכל מוכרח‬ ‫במסקנותיו‪ ,‬ומהי הבחירה שלו? לפיכך אין להסתפק בחלק הנמוך של הבחירה‪ ,‬בהכרעת הדעת מול הרצון‪ .‬הבחירה האמיתית היא עמוקה הרבה‬ ‫יותר‪ ,‬והיא נמצאת במסגרת הדעת עצמה‪.‬‬ ‫האם יתכן בחירה בתוך תחום הדעת עצמה‬ ‫ח‪ .‬נחדד את השאלה שהצגנו ‪ -‬לכוח הדעת יש הנחות יסוד‪ ,‬דרכי חשיבה קבועים‪ ,‬ולכך גם המסקנות ידועות מראש‪ .‬אדם החושב כראוי‪ ,‬הרי שאין‬ ‫אפשרות שיגיע למסקנה שגויה‪ .‬הקב"ה נתן לאדם את הדעת‪ ,‬שעימה הוא יכול להגיע למסקנות נכונות‪ ,‬ולפתור את ספקותיו ולא יתכן שיגיע למסקנה‬ ‫אחרת‪ .‬אם נמצא אדם שמסקנותיו משתנות‪ ,‬הרי זה מחמת שיקולים אחרים שנתערבו בדעת ‪ -‬רצון ודמיון‪ .‬ועליו לבחור בין דעת לרצון‪ .‬אך במצב‬ ‫הגבוה והשלם של האדם כמו שהקב"ה ברא אותו‪ ,‬כמו שהיו דור המדבר דור דעה‪ ,‬שנאמר להם "ובחרת בחיים"‪ ,‬לא שייך לכאורה מצב של בחירה‪,‬‬ ‫שהרי הדעת הנקיה כבר החליטה מה ראוי לעשות‪ ,‬ומה מקום להורות "ובחרת בחיים"?‬ ‫רבי ישראל סלנטר כותב ב"איגרת המוסר" "האדם חופשי בדמיונו ואסור במושכלו"‪ .‬מושכליו של האדם אוסרים אותו‪ ,‬אם הוא אכן חושב נכון‪,‬‬ ‫ולכאורה הדבר סותר את כוח הבחירה‪ ,‬שהוא עיקר מהות האדם‪ ,‬אם הדעת תפעל היא תגיע בוודאות למסקנת הרצויות‪ ,‬אלא שביד האדם שלא לפעול‬ ‫בדעת‪ ,‬ולהניח לכוחות הרצון לשלוט בו‪ .‬חובת הבחירה בטוב לפי זה אינה אלא לפעול בדעתו‪ ,‬שלא יהיה "עיר פרא יולד" (איוב יא‪ ,‬יב)‪ ,‬אלא יקבל‬ ‫את עול הדעת‪ .‬אך היכן נמצא הציווי "ובחרת בחיים"‪ ,‬בין שתי האפשרויות הנמצאות לפני אדם שהוא כבר בר דעת ‪ -‬שהוא האדם אליו התורה פונה‬ ‫‪ -‬והבחירה שלו צריכה להיות בתחום הדעת עצמה‪ .‬האם יש בחירה לאדם בר דעת? (נמצא שלא שייך בחירה בין דעת לדעת‪ ,‬או בין רצון לרצון‪ ,‬כי בכך הוא כבול‬ ‫תמיד לפי תאוותו ודרכו‪ ,‬ובחירה היא רק בדעת שלא ללכת אחר הרצון‪ ,‬ולכאורה מצינו מצוות עשה "ובחרת בחיים"‪ ,‬שמשמעותה שישנם שתי בחירות ‪ -‬טוב ורע‪ ,‬ואנו מצווים לבחור‬ ‫בטוב‪ ,‬והיאך שייכת מצוה זו‪ ,‬אם בחירה ברע אינה בחירה?)‪ .‬שאלה חמורה זאת מביאה אותנו בהכרח להבנה שישנן שתי מערכות דעת‪ ,‬ועיקר הבחירה של‬ ‫האדם היא בתחום הדעת עצמה‪ .‬כמו שיבואר‪.‬‬ ‫הבחירה האמיתית בין דעת אנושית לתורה מן השמים‬ ‫ט‪ .‬הגענו למסקנה שיש שתי מערכות של דעת‪ .‬יש מערכת של דעת אנושית המתפרסת על פני שטח מסוים‪ ,‬והמסקנה שלה נוצרת לפי ההנחות‬ ‫הקיימות כאן‪ .‬בתוך מסגרת הדעת האנושית‪ ,‬יש מקום רק לבחירה אחרת‪ .‬אם לעשות כמו דעת זאת (לפי הידיעות וההנחות המוקדמות של האדם‪ ,‬ולהפוך אותן‬ ‫להרגל קבוע בעצמו‪ ,‬שלא ישתנה לעולם)‪ ,‬או לעזוב גם את הדעת האנושית ולהיות שוטה הנגרר אחר הרצון‪ ,‬אלא שאם נסתפק בדעת זו לא נוכל להתעלות‬ ‫מעבר לחיי ההווה בעולם הזה‪ .‬הבחירה האמיתית היא ‪ -‬האם להישאר בדעת זו‪ ,‬או לעבור לדעה גבוהה יותר‪ .‬האדם בוחר היכן לשים את גבולות‬ ‫הדעת‪ .‬באפשרותו להישאר בגבולות דעתו הטבעית‪ ,‬ובידו לעבור ממנה לדעת גבוהה יותר‪ ,‬והיא הדעת של תורה מן השמים ונבואה (המהר"ל (תפארת‬ ‫ישראל‪ ,‬ג) מבאר מהו שם האדם‪ " ,‬ויראה ששמו מורה על דבר העצמי לו‪ ,‬שהוא מיוחד בו האדם מכל‪ .‬וזה שהוא נקרא 'אדם' על שהוא עפר מן האדמה‪ .‬ועתה יש לשאול‪ ,‬וכי כל שאר‬ ‫הנמצאים אינם מן האדמה‪ ,‬שיקרא האדם ביחוד בשם 'אדם' על שם שנברא מן האדמה‪ .‬אבל ענין האדם מתיחס ביותר אל האדמה‪ .‬וזה כי האדמה היא מיוחדת בזה שהיא בכוח‪ ,‬ויש‬ ‫בה יציאה לפועל כל הדברים אשר יוצאים ממנה; צמחים‪ ,‬ואילנות‪ ,‬ושאר כל הדברים‪ ,‬והיא בכוח לכל זה‪ .‬וזהו ענין האדם שהוא בכוח‪ ,‬ויוצא שלימותו אל הפועל‪ .‬ולפיכך שמו ראוי‬ ‫לו שיהיה משתתף עם האדמה‪ ,‬שהיא מיוחדת לצאת מן הכוח אל הפועל בפירות וצמחים וכל אשר שייך אליה‪ ,‬וכן הוא האדם יוצא כוחו אל הפועל"‪ .‬באדמה התחדש שהיא מוציאה‬ ‫מתוכה‪ ,‬כוחות שאין בה‪ .‬אדמה אינה מולידה אדמה‪ ,‬היא מולידה כוחות שאינם ממהותה‪ ,‬צמחים ואילנות‪ .‬כך הוא כוח ההולדה שבאדם‪ ,‬הוא מוציא מעצמו דברים שמעבר לו‪,‬‬ ‫ביכולתו להפיק מהעולם הזה‪ ,‬חיי נצח לעולם הבא‪ .‬להפוך את טבעיו הגשמיים לרוחניות‪ ,‬להילחם ביצריו ומדותיו ולתקנם)‪.‬‬ ‫הקב"ה פתח לנו פתח של בחירה באומרו‪" :‬החיים והמוות נתתי לפניך"‪" .‬החיים נתתי לפניך" ‪ -‬על ידי התורה שהיא חיי עולם [ברכת התורה] "עץ‬ ‫חיים היא" (משלי ג‪ ,‬יח) זאת מערכת אחת‪ ,‬שבה הקיום נשאר לעד‪ .‬ככתוב (בראשית ג‪ ,‬כב) "ואכל מעץ החיים וחי לעולם"‪" .‬המוות נתתי לפניך" ‪-‬‬ ‫הכוונה לכל המערכת הטבעית הקיימת בלי תורה‪ ,‬המוות הוא הגבלה‪ ,‬כל דבר נמצא בגבול‪ ,‬מתחיל כאן ונגמר כאן‪ .‬ולכן החיים בעולם הזה במהותם‬ ‫הם מוות‪( .‬הבחירה היא להחליט בין הידיעות שבדעת האדם‪ ,‬שהוא הצד הנמוך של הבחירה‪ ,‬אך בחירה בחיים הוא בדבר נצחי‪ ,‬בחיי עולם)‪.‬‬ ‫אנחנו בוחרים איפה‪ ,‬בין שתי מערכות שונות ורחוקות זו מזו‪ .‬בידינו להימצא במערכת חיים קטנה וקטועה שמתחילה פה ונגמרת פה‪ ,‬יש בה אמנם‬ ‫דעת המגיעה למסקנות‪ ,‬אבל רק בגבול המסגרת הצרה של העולם הזה‪ ,‬להתנהג על פי דעת זאת אין זו בחירה מלאה‪ .‬מעשה הבחירה בחיים נמצא‬ ‫בהבנה שהשכל שלנו מוגבל‪ ,‬כלשון הרמב"ם (מורה נבוכים א‪ ,‬לא)‪" ,‬לשכל האנושי השגות בכוחו וטבעו שישיגם‪ ,‬ובמציאות יש נמצאות ועניינים‪,‬‬ ‫אין בטבעו שישיגם בשום פנים ולא בסיבה‪ ,‬אבל שערי השגתם נעולים בפניו"‪ .‬ולפיכך אנו פונים לקבל על עצמנו שכל גבוה יותר‪ .‬זאת הבחירה‬ ‫העמוקה‪ .‬בה האדם עובר ממערכת דעת אחרת למערכת דעת גבוהה‪ ,‬הבאה מן השמים‪.‬‬ ‫הבחירה הוא לעשות מה שאומרת התורה‪ ,‬אף שיתכן והיא ההיפך מהשכל האנושי‪ .‬וכגון בגונב שה שהתבייש בגניבתו משלם פי ארבעה‪ ,‬אך‬ ‫גונב שור שלא נתבייש בגניבתו משלם פי חמשה‪ .‬וכן בגנב וגזלן‪ ,‬גזלן שלא מתבייש בגזילתו משלם רק מה שגזל‪ ,‬אך גנב שמתבייש מבני אדם‬ ‫שיראוהו גונב‪ ,‬וא ינו מפחד מהקב"ה‪ ,‬משלם כפל‪ .‬וכן מאורסת שזנתה מיתתה בשריפה החמורה‪ ,‬אך אשת איש שזנתה מיתתה בחנק הקל‪ ,‬כיון‬ ‫שאימת בעלה עליה‪ ,‬ולא נהנתה במעשה העבירה‪ .‬למדים אנו שאף שנראה שמעשיה חמור‪ ,‬אך בעונשי התורה נכנסים שיקולים נוספים‪ ,‬כך‬ ‫ששונים דיני התורה מהשכל האנושי‪.‬‬ ‫ומאידך‪ ,‬בעיר הנדחת נאמר (דברים יג‪ ,‬יח)‪" ,‬ונתן לך רחמים ורחמך"‪ .‬מבאר האור החיים‪" ,‬כוונת מאמר זה כאן לפי שצוה על עיר הנדחת‬ ‫שיהרגו כל העיר לפי חרב ואפילו בהמתם‪ ,‬מעשה הזה יוליד טבע האכזריות בלב האדם‪ ,‬כמו שספרו לנו הישמעאלים כת הרוצחים במאמר‬ ‫המלך כי יש להם חשק גדול בשעה שהורגים אדם ונכרתה מהם שורש הרחמים והיו לאכזר‪ ,‬והבחינה עצמה תהיה נשרשת ברוצחי עיר הנדחת‬ ‫ב‬ ‫לזה אמר להם הבטחה שיתן להם ה' רחמים הגם שהטבע יוליד בהם האכזריות מקור הרחמים ישפיע בהם כח הרחמים מחדש לבטל כח‬ ‫האכזריות שנולד בהם מכח המעשה"‪ .‬בכוח מצוות התורה להכניס רחמים במעשה שבדרך הטבע מוליד אכזריות‪ .‬ולכך טעמי התורה הם רק‬ ‫מלשון טעם בעלמא‪ ,‬אינם סיבת המצווה‪ .‬הקב"ה ציוה את האדם במצוות‪ ,‬טעמים רבים להם‪ ,‬הקב"ה גילה לנו רק את חלקם‪ ,‬שנרגיש טעם‬ ‫במצוה‪ .‬אך לכל מצוה ומצוה יש השפעות רבות שלא התגלו לנו‪ ,‬ואף יתכן שהשפעתם הפוכה מהנראה לנו‪.‬‬ ‫בדרך זו מבאר רבי גרשון אדלשטיין (מובא במשבצות זהב יונה‪ ,‬עמוד ‪ ,)6‬אומות העולם לא רצו לקבל את התורה כששמעו שכתוב בה שאסור‬ ‫לרצוח ולנאוף‪ .‬ואף שהם מחוייבים במצוות אלו מדיני שבע מצוות בני נח‪ ,‬ומדוע לא רצו לקבל את התורה ששמעו שנצטוו באותם המצוות?‬ ‫מבאר רבי גרשון‪ ,‬עם ישראל נצטוו להשריש בנפשם את הרצון שלא להתאוות לחטא‪ ,‬לכך לא הסכימו אומות העולם‪ ,‬הם מסכימים שלא‬ ‫לחטוא‪ ,‬אינם מסכימים להצטוות שלא להתאוות לרצוח לגנוב ולנאוף‪.‬‬ ‫הבחירה ‪ -‬כוח החידוש והתשובה‬ ‫מוסיף רבי משה שפירא (רעה אמונה‪ ,‬עמוד ‪:)169‬‬ ‫נוסיף כאן ביאור בדרכי הבחירה האמיתית‪ .‬הרמב"ם מאריך בסוגית הבחירה בכמה פרקים בהלכות תשובה‪ ,‬ומתחיל את הנושא וכותב (ה‪ ,‬א)‪" :‬רשות‬ ‫לכל אדם נתונה‪ ,‬אם רצה להטות עצמו לדרך טובה ולהיות צדיק הרשות בידו‪ ,‬ואם רצה להטות עצמו לדרך רעה ולהיות רשע הרשות בידו‪ .‬הוא‬ ‫שכתוב בתורה 'הן האדם היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע' (בראשית ג‪ ,‬כב)‪ ,‬כלומר הן מין זה של אדם היה יחיד בעולם‪ ,‬ואין מין שני דומה לו בזה‬ ‫הענין‪ ,‬שיהא הוא מעצמו בדעתו ובמחשבתו‪ ,‬יודע הטוב והרע ועושה כל מה שהוא חפץ‪ ,‬ואין מי שיעכב בידו מלעשות הטוב או הרע‪ .‬וכיון שכן הוא‬ ‫"פן ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים ואכל וחי לעולם" (א‪.‬ה‪ .‬הפסוק שהביא הרמב"ם על ענין הבחירה‪ ,‬הוא (בראשית ג‪ ,‬כב) "הן האדם היה כאחד‬ ‫ממנו לדעת טוב ורע" (תשובה ה‪ ,‬א)‪ ,‬וביאר‪" :‬ואין מי שיעכב בידו לעשות הטוב או הרע‪ ,‬וכיון שכן הוא ‪ -‬ועתה פן ישלח ידו ואכל גם מעץ החיים"‪.‬‬ ‫לא מובן מהו החשש הנובע מכוח הבחירה‪ ,‬שישלח ידו ויקח גם מעץ החיים חז"ל פירשו "אין 'ועתה' אלא תשובה ‪ -‬מלמד שפתח לו הקב"ה פתח‬ ‫של תשובה" (בראשית רבה כא‪ ,‬ו)‪ .‬הבנת דבריהם‪ ,‬על פי מה ששמעתי בהבנת ההבדל שבין המילה "עת" למילה "זמן"‪' .‬זמן' הוא מלשון הזמנה‪,‬‬ ‫כלומר כל קטע מהזמן‪ ,‬מזמין ומכין את הקטע הבא‪ ,‬שהוא המשך למה שנעשה קודם לכן‪ .‬ואילו 'עת' הוא קטע של זמן העומד לעצמו ואינו מושפע‬ ‫מהסדר כולו ועיין מורה נבוכים א‪ ,‬עג‪-‬ג) היכולת של האדם לעשות תשובה‪ ,‬נובעת מכך שיש לו אחיזה בבחינת 'עת'‪ .‬מכאן נובעת יכולתו להתחיל‬ ‫את חייו מחדש‪ ,‬שלא בהמשכיות של מה שכבר נעשה‪ .‬זו כוונת הפסוק‪ ,‬מכיון שאדם יכול לבחור ולעשות תשובה‪ ,‬הרי שיוכל להגיע אף למצב שיהיה‬ ‫כאילו לא חטא כלל‪ ,‬ויבטל את גזירת המיתה‪ .‬וראה ה' שתיקון האדם דורש שלא תתבטל גזירת המיתה‪ ,‬ולכך צמצם את יכולת הבחירה שלו‪ ,‬וסילק‬ ‫את האפשרות שלו לחזור לעץ החיים)‪.‬‬ ‫בהמשך הפרקים על ענין הבחירה מסכם הרמב"ם (תשובה ז‪ ,‬א)‪" :‬הואיל ורשות כל אדם נתונה לו כמו שבארנו‪ ,‬ישתדל אדם לעשות תשובה להתודות‬ ‫בפיו מחטאיו‪ ,‬ולנעור בפיו מחטאיו‪ ,‬כדי שימות והוא בעל תשובה ויזכה לחיי העולם הבא"‪ .‬מבואר בדברי הרמב"ם שהוא מביא בהלכות תשובה את‬ ‫ענין הבחירה‪ ,‬מכיון שזה ההקדמה לתשובה‪ .‬כשפונים אל האדם ואומרים לו‪ :‬עשה תשובה‪ ,‬במילים אחרות הפניה הזאת אומרת לו‪ :‬תבחר! אי אפשר‬ ‫לצפות לתשובה אלא מהאדם הבוחר‪ .‬האדם הנגרר ודאי ימשיך להגרר‪ ,‬כדברי חז"ל "עבירה גוררת עבירה" (אבות ד‪ ,‬ב)‪.‬‬ ‫כאשר אדם רוצה לשנות ולהעביר את עצמו ממצב אחד למצב שני‪ ,‬אין די לזה בבחירה מסוג עשיית המצוות וההימנעות מהעבירות‪ .‬לא די לפנות אל‬ ‫שכלו של האדם ולומר‪ :‬תחשוב שוב על מה שעשית‪ ,‬וממילא תעזוב את הדרך הרעה‪ .‬הרי הוא כבר קבע את עצמו ברע‪[ ,‬כמו שאמרו "עבר אדם‬ ‫עבירה ושנה בה נעשית לו כהיתר" (יומא דף פו‪ ):‬א‪.‬ה‪ .].‬היכולת להפקיע חטא שכבר נקבע שייכת לעומק כוח הבחירה של האדם‪ .‬אנחנו לומדים‬ ‫מתוך כך שהנושא של הבחירה אינו נגמר בכוח הדעת להכריע בין טוב לרע‪ .‬ענין הבחירה נמצא בכוח האדם להיות מחדש‪ ,‬להעמיד עצמו במצב אחר‬ ‫ממה שהיה קודם‪.‬‬ ‫האדם מיוחד בכך שמקור פעולותיו בעצמו‬ ‫האדם הוא היצור האחד והיחידי בעולם‪ ,‬שהוא בעצמו המקור למעשיו‪ .‬כל יתר הנבראים נמצאים בתוך מערכת שלמה של סיבות ומסובבים‪ .‬ויש לכל‬ ‫דבר סיבה קודמת שמכריחה את הדבר‪ ,‬שימשיך לפעול‪ .‬הבריאה כולה היא נפעלת על ידי סיבות קודמות‪ .‬אפשר להסביר למה נעשה כל דבר‪ ,‬מכיון‬ ‫שהכל נקבע בתוך מערכת של סיבות ומסובבים‪ ,‬עד הסיבה הראשונה ‪ -‬הבורא יתברך‪ ,‬שברא את המערכת ומפעיל אותה ‪ -‬ברצונו‪ .‬האדם הוא האחד‬ ‫והיחידי בכל העולם כולו‪ ,‬שהפעולות שלו מתחילות ממנו‪ ,‬אין שום סיבה שמחייבת ומכריחה אותו לפעול את פעולותיו‪ ,‬אלא הוא עצמו המקור‬ ‫למעשיו‪ .‬כך מובן מן הפסוק שמביא הרמב"ם‪" :‬הן האדם היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע"‪ ,‬כלומר הוא המין היחידי בעולם‪ ,‬שהדברים הם ממנו‪.‬‬ ‫למעשים שהוא עושה יש רק סיבה אחת‪ ,‬והיא ‪ -‬שהאדם הזה בחר בהם ורצה בהם‪.‬‬ ‫נמצא‪ ,‬שיש לאדם כוח להיות מקור‪ ,‬דהיינו מחדש‪" .‬אין כל חדש תחת השמש" (קהלת א‪ ,‬ט)‪ ,‬כל מה שנמצא במערכת שתחת השמש הכול ישן‪ ,‬קבוע‬ ‫וידוע מראש‪ .‬האדם הוא הבריאה היחידה שדעתו נמצאת מעל השמש‪ ,‬ואינה כפופה למערכת של הסיבות והמסובבים‪ ,‬אצלו יש חדש‪ .‬כשהוא בוחר‬ ‫בטוב‪ ,‬ואינו נגרר ותר אחר לבו ועיניו‪ ,‬הרי הוא מחדש ויוצר את הבחירה הזו‪ .‬משום כך האדם נתבע ליצור מחדש גם את עצמו‪ ,‬תמיד הוא בר הכי‬ ‫להיות מתחיל‪ .‬בכדי לעשות תשובה לא די בשינוי פעולה מסויימת‪ ,‬עליו לעשות את עצמו חדש‪ .‬מה שהיה עד עכשיו זה לא קיים‪ ,‬מעתה הוא בוחר‬ ‫בדברים אחרים‪ .‬בלא בחירה כזאת האדם בהכרח נגרר אחרי מה שעשה קודם לכן‪ ,‬וסיבות שונות משפיעות עליו‪ .‬הרי הוא דומה למים זורמים‪ ,‬שאם‬ ‫האפיק משתנה המים יזוזו הצידה‪ .‬מי שחי באופן כזה הוא פחות אפילו מבעל חי‪ ,‬הנמנע מטבעו מדברים המזיקים לו‪.‬‬ ‫ג‬ ‫בעולם מקובל שחופשי הוא מי שעושה מה שמתחשק לו‪ ,‬אולם זו טעות‪ ,‬אדם כזה משועבד ליצריו ותאוותיו‪ .‬החפשי הוא האדם המאמין‪,‬‬ ‫השולט בעצמו‪ ,‬מחדש בבריאה כוחות חדשים‪ ,‬מכניס בתוך העולם הזה חיי נצח‪ .‬זהו מהותו של האדם‪ ,‬לכך האדם מתבייש כשהוא עושה דבר‬ ‫שאינו נשלט‪ ,‬בעשיית צרכיו הגוף‪ ,‬או כשהוא מחליק על בננה‪ .‬מדוע הוא מתבייש הרי הוא לא אשם? מבאר המהר"ל (דרך חיים אבות ה‪ ,‬כ)‪,‬‬ ‫"כי המתבייש מתפעל מאחר מפני הבושה"‪ ,‬הוא עצמו סיבת הבושה‪ .‬אדם מתבייש מדבר שלא בשליטתו‪ .‬טבעו של האדם הוא לשלוט בעצמו‬ ‫בכוח הדעת‪ .‬ולכך הנשלט על ידי היצרים‪ ,‬משנה את טבעו‪ ,‬מרחיק את עצמו מיעודו שהוא להתקרב לקב"ה‪ ,‬לזכות לחיי נצח‪.‬‬ ‫ארבעת החיובים שקיבלו ישראל‬ ‫כך אנו למדים בפרשה‪" .‬היום הזה ה' אלוקיך מצוך לעשות את החקים האלה ואת המשפטים ושמרת ועשית אותם בכל לבבך ובכל נפשך‪ .‬את‬ ‫ה' האמרת היום להיות לך לאלוקים וללכת בדרכיו ולשמר חקיו ומצותיו ומשפטיו ולשמע בקלו‪ .‬וה' האמירך היום להיות לו לעם סגלה כאשר‬ ‫דבר לך ולשמר כל מצותיו"‪ .‬הקב"ה מרומם אותנו כיון שאנו ממליכים אותו‪ ,‬עושה אותנו חטיבה אחת בעולם‪ .‬מעשה ההמלכה הוא‪" ,‬להיות‬ ‫לך לאלוקים וללכת בדרכיו ולשמר חקיו ומצותיו ומשפטיו ולשמע בקלו" (דברים כו‪ ,‬טז‪-‬יח)‪ .‬יש להבין מהו כפילות הדברים‪ ,‬הלא ללכת‬ ‫בדרכיו זהו לקיים את המצוות‪ ,‬ואף לשמוע בקולו?‬ ‫מבאר העקידת יצחק (צח) באריכות רבה‪ ,‬נלמד את ביאור דבריו כפי שביאר רבי אל'ה שווי (רוח אליהו ב‪ ,‬עמוד ‪:)404‬‬ ‫בספר עקידת יצחק (שער צח) מבאר שיש כאן ארבעה דברים שקיבלו על עצמם בני ישראל‪ ,‬א) את ה' האמרת היום להיות לך לאלוקים‪ ,‬ב) ללכת‬ ‫בדרכיו‪ ,‬ג) לשמור חוקיו ומצוותיו ומשפטיו‪ ,‬ד) ולשמוע בקולו‪ ,‬ובשכר זאת זכו כנגדם לארבעה מעלות ומדריגות‪ ,‬א) ה' האמירך היום להיות לו לעם‬ ‫סגולה‪ ,‬ב) לשמור כל מצוותיו‪ ,‬ג) לתתך עליון על כל הגוים אשר עשה לתהלה לשם ולתפארת‪ ,‬ד) ולהיותך עם קדוש לה' אלקיך‪.‬‬ ‫והוא מסביר את ארבעת הדברים אחת לאחת‪ .‬הדבר הראשון הוא ‪" -‬את ה' האמרת היום להיות לך לאלוקים"‪ .‬למרות שאדם בטבעו רוצה להיות‬ ‫חפשי‪ ,‬ואינו מוכן לקבל על עצמו שום אדנות‪ ,‬אלא שואף להיות בעל הבית בעצמו‪ ,‬כלל ישראל קיבלו על עצמם את הקב"ה להיות להם לאלוקים‪ .‬זה‬ ‫דבר קשה‪ ,‬כנגד הטבע האנושי‪ ,‬אבל בני ישראל עשו זאת‪ ,‬וקיבלו על עצמם את מאמרו יתברך "אנכי ה' אלוקיך" (שמות כ‪ ,‬ב)‪ ,‬להיות להם הקב"ה‬ ‫לאלוקים‪.‬‬ ‫שנית קיבלו על עצמם ‪" -‬ללכת בדרכיו"‪ ,‬היינו אף שמצד הטבע לא נאה לאדם להימשך במעשיו אחר הזולת‪ ,‬אלא רוצה לעשות הכל בגלל שכך 'הוא'‬ ‫מבין‪ ,‬קיבלו על עצמם ישראל להיות כרוכים ונמשכים אחר ה' יתברך לעשות כל מעשיהם רק בגלל שכך גזרה חכמתו‪ .‬לדוגמא‪ ,‬הנה ההליכה בדרכי‬ ‫ה' כוללת עשיית חסד וצדקה‪ ,‬כאמרם ז"ל (עיין שבת דף קלג‪" ):‬מה הוא רחום אף אתה רחום"‪ ,‬אדם רוצה לגמול חסד בגלל ש"הוא" מבין שכך נכון‬ ‫וראוי לעשות‪ ,‬ושאם יעשה זאת יקבל שכר‪ ,‬אך המדרגה האמיתית של הליכה בדרכיו היא לעשות חסד רק בגלל שזה דרך ה'‪ ,‬וזה חפצו ורצונו ללכת‬ ‫בדרכי המקום (וכך פסק הרמב"ם (מלכים ח‪ ,‬יא) בהגדרת חסדי אומות העולם‪" ,‬כל המקבל שבע מצות ונזהר לעשותן הרי זה מחסידי אומות העולם‪ ,‬ויש לו חלק לעולם הבא‪ ,‬והוא‬ ‫שיקבל אותן ויעשה אותן מפני שצוה בהן הקב"ה בתורה והודיענו על ידי משה רבינו שבני נח מקודם נצטוו בהן‪ ,‬אבל אם עשאן מפני הכרע הדעת אין זה גר תושב ואינו מחסידי‬ ‫אומות העולם ולא מחכמיהם)‪ .‬זה הוא הנוסח שאומר האדם בוידוי מעשרות (דברים כו‪ ,‬יג‪-‬יד)‪" ,‬בערתי הקודש מן הבית וגם נתתיו ללוי ולגר ליתום‬ ‫ולאלמנה ככל מצוותך אשר צויתני"‪" ,‬שמעתי בקול ה' אלקי"‪ ,‬עשיתי ככל אשר צויתני‪ .‬לא בגלל שאני מבין כן‪ ,‬שצריך לרחם על עניים מסכנים שאין‬ ‫מי שידאג להם‪ ,‬אלא בגלל שכך צויתני‪ .‬זוהי הקבלה השניה שקיבלו על עצמם ישראל "ללכת בדרכיו"‪ ,‬שלא לעשות אפילו את הטוב והישר בגלל‬ ‫שהם עצמם מבינים שזה ראוי ונכון‪ ,‬אלא רק מפני שהם עבדי ה' וצריכים לעשות את ציווי ה'‪.‬‬ ‫שלישית קיבלו על עצמם ‪" -‬לשמור חוקיו ומצוותיו ומשפטיו"‪ ,‬היינו לא רק מצוות שיש להם טעם‪ ,‬אלא אפילו חוקים שאין יודעים כוונת תכליתם‪,‬‬ ‫גם אותם ישמרו ויעשו‪ .‬זה דבר מאוד קשה לאדם‪ ,‬לעשות דבר שהוא אינו מבין‪ ,‬ואינו יודע על מה ולמה צריך לעשותו‪ ,‬אבל כלל ישראל קיבלו עליהם‬ ‫בכל זאת‪ ,‬לשמור גם את החוקים‪ ,‬כמו את המצוות והמשפטים‪ ,‬בלי שום עצלות ופקפוק (שלמה המלך אומר בקהלת (ז‪ ,‬כג)‪" ,‬אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני"‪.‬‬ ‫שלמה רוצה לדעת את טעם פרה אדומה‪ .‬אם עיקר קיום המצוות הוא כי כך ה' ציווה‪ ,‬מדוע שלמה המלך רוצה לדעת טעם פרה אדומה‪ ,‬הלא בקיומה כחוק בלא טעם‪ ,‬זהו הקיום‬ ‫הנעלה ביותר? הרי שעיקר קיום המצוות הוא למרות ידיעת טעמם אך כי כך רצון ה'‪ .‬לכך שלמה המלך רצה לדעת טעם פרה אדומה‪ ,‬ולקיימה כי כך הוא רצון ה' ולא משום טעמה)‪.‬‬ ‫הדבר הרביעי שקיבלו על עצמם הוא ‪" -‬לשמוע בקולו"‪ ,‬היינו קבלת עול מוחלט‪ ,‬לעשות כל אשר יצוה הקב"ה‪ ,‬גם אם זה משהו שהוא כנגד רצונם‪.‬‬ ‫זהו דבר קשה ביותר לאדם‪ ,‬ללכת כנגד הטבע שלו‪ ,‬ולעשות דברים שהם היפך רצונו‪ ,‬אבל כלל ישראל קיבלו על עצמם "לשמוע בקולו" בכל מקרה‪,‬‬ ‫אף כשזה נגד חפצם ורצונם‪.‬‬ ‫ארבע המתנות שקיבלו ישראל‬ ‫אלו הם ארבעה הדברים שבהם קיבלו על עצמם את אלוקותו ומלכותו יתברך עליהם‪ ,‬ובשכר זה זכו מאתו כנגדם לארבעה מעלות ומדריגות‪ .‬כנגד‬ ‫מה שהם האמירוהו להיות להם לאלקים‪ ,‬זכו שהוא האמיר אותם "להיות לו לעם סגולה" מכל העמים‪ ,‬כדאיתא בגמרא (ברכות דף ו‪ ).‬אמר להם‬ ‫הקב"ה לישראל אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם‪ ,‬אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם שנאמר (דברים ו‪ ,‬ד)‬ ‫"שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד"‪ ,‬ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם שנאמר (דברי הימים‪-‬א יז‪ ,‬כא) "ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ"‪ .‬זאת‬ ‫אומרת‪ ,‬בשכר שישראל קיבלו על עצמם יחודו יתברך‪ ,‬ועשו אותו יחיד בעולמו‪ ,‬זכו אצלו לייחודיות‪ ,‬להיות אצלו עם סגולה‪ ,‬גוי אחד בארץ‪.‬‬ ‫ד‬ ‫כנגד הענין השני שקיבלו על עצמם ללכת בדרכיו‪ ,‬זכו "לשמור כל מצוותיו"‪ ,‬היינו כדוגמת מלך בשר ודם שממנה סוכנים ושומרים מיוחדים לשמור‬ ‫את אוצרותיו היקרים‪ .‬והודות לכך הינם זוכים להיות קרובים אליו ביותר‪ ,‬כך האמיר הקב"ה את ישראל והפקיד אותם להיות השומרים על אוצרות‬ ‫מצוותיו היקרות מזהב ומפז‪ ,‬ובעקבות כך הם זוכים אצלו לקירבה יתירה (קיום העולם עומד על כלל ישראל "אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי‬ ‫(ירמיהו לג‪ ,‬כה) הקב"ה נתן לנו אפשרות להחזיק עמו את העולם‪ ,‬איזה אחריות יש לנו!‪ .‬ידוע מרבי ישראל מסלנט‪ ,‬יהודי שלומד דף גמרא בקובנה‪ ,‬גורם ליהודי בפריז שלא ישתמד‪.‬‬ ‫הלומד יעלה לשמים אח רי מאה עשרים שנות חייו‪ ,‬יאמרו לו אתה רואה את פלוני הוא חי בזכותך! יעמוד ויתמה‪ ,‬איננו מכירו‪ .‬אכן כן‪ ,‬אינך מכירו‪ .‬אך אתה למדת גמרא ובזה החזקת‬ ‫את יהדותו‪ .‬אלו זכויות עצומות שיש לנו מקיימי העולם)‪.‬‬ ‫כנגד הקבלה שקיבלו על עצמם "לשמור חוקיו ומצוותיו ומשפטיו" גם כשאינם מובנים אצלם‪ ,‬נתנם הקב"ה "עליון על כל הגוים אשר עשה לתהלה‬ ‫ולשם ולתפארת"‪ ,‬כי בזאת יתהלל המתהלל‪ ,‬כשעושה דברים שסיבתם נעלמת ואחר כך מתברר שהיה לו מזה תועליות נפלאות‪ ,‬וכמאמר הכתוב‬ ‫(דברים ד‪ ,‬ו) "ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים אשר ישמעון את כל החוקים האלה ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה"‬ ‫(לנו נראה‪ ,‬קיום החוקים‪ ,‬זה היפך החכמה‪ .‬אך הקב"ה מעיד‪ ,‬קיום חוקי התורה הם החכמה הגדולה ביותר שיש‪ ,‬בזכות קיום חוקי התורה‪ ,‬עם ישראל מקבלים כוחות שאין לאף אחד‪.‬‬ ‫"בכל קראנו אליו")‪.‬‬ ‫וכנגד הדבר הרביעי שקיבלו על עצמם ישראל "לשמוע בקולו" גם נגד רצונם הטבעי‪ ,‬זכו להיות "עם קדוש לה' אלוקיך"‪ ,‬כלומר למדריגת הקדושה‪,‬‬ ‫לחיות חיי טוהר ופרישות‪ ,‬אשר בהם יהיו קרובים אליו ודבקים עמו תמיד (כדי לדבוק בקב"ה לא צריך להתאמץ‪ ,‬צריך לפעול במדותיו של הקב"ה‪ ,‬מה הוא רחום אף‬ ‫אתה רחום‪ ,‬כך דבקים בקב"ה‪ ,‬מתחברים אליו‪ ,‬נהיים חלק ממנו‪ .‬הקב"ה יורד אלינו לעולם הזה)‪.‬‬ ‫כנגד קבלת עול מצוות שעם ישראל קיבלו על עצמם‪ ,‬בארבע מדרגות‪ ,‬לקבל את מלכות ה'‪ ,‬לרצות לדבק בדרכו‪ ,‬לקיים את החוקים‪ ,‬ואף עד‬ ‫כדי עול מוחלט‪ .‬הקב"ה נתן להם ארבע מעלות‪ ,‬להיות עם סגולה‪ ,‬להתקרב אליו‪ ,‬להיות הגוי העליון‪ ,‬ולמדרגת הקדושה‪.‬‬ ‫דניאל לא העריך את כוח תשובת נבוכדנצר‬ ‫מרחיב בזה באור חדש (דברים‪ ,‬עמוד ‪:)237‬‬ ‫ישנן שתי דוגמאות של שני גדולים ונביאים בישראל‪ ,‬דניאל ויונה הנביא‪ ,‬אשר לא העריכו את הגויים כמות שהם לפי מידותיהם‪ ,‬תכונותיהם ומהותם‪.‬‬ ‫השוני בהערכתם התבטא בזה‪ ,‬שהאחד הפחית מדי בערכם של הגויים ובכוחותיהם ואילו השני ‪ -‬הפריז מדי בהערכה זו‪.‬‬ ‫חז"ל סיפרו על דניאל שנענש וחתכוהו מגדולתו ויש אומרים ששדוהו לגובא דארייוותא (בבא בתרא דף ד‪ ).‬מפני שהשיא עצה לנבוכדנצר‪ ,‬שנאמר‬ ‫(דניאל ד‪ ,‬כד‪-‬כז) "להן מלכא מלכי ישפר עליך וחטאיך בצדקה פרוק ועוויתיך במיחן ענייך‪ ,‬הן תהוי ארכא לשלותך"‪ .‬והענין מפורש ומפורט יותר‬ ‫בתנחומא (משפטים‪ ,‬ד) כיוון שראה נבוכדנצר את החלום ופתרונו‪ ,‬התחיל לומר לדניאל מה אתה יועצני? אמר ליה‪ ,‬הללו עניים שהגלית מארצם‬ ‫רעבים וצמאים‪ ,‬ערומים‪ ,‬פתח להם אוצרותיך ופרנס אותם אולי תרפא את החלום‪ ,‬שנאמר "להן מלכא מלכי ישפר עליך"‪.‬‬ ‫שואלים חז"ל‪ :‬וכי תעלה על דעתך שדניאל הצדיק היה משיא עצה כזו לנבוכדנצר שונאו של מקום? אלא לפי שראה את ישראל שלפי גולה‪( ,‬פירוש‬ ‫נמלטים)‪ ,‬מטולטלים דווים ברעב‪ ,‬לפיכך השיא עצה כזו ברחמנותו עליהם‪ ,‬לפי שהיה יודע שלסוף נפשו קניטא (רוצה לומר לפי שידע דניאל שלסוף‬ ‫יכעוס נבוכדנצר ולא יתן (צדקה) ותבוא עליו כל פתרון החלום‪ ,‬לכן נתן לו עצה זו‪ ,‬אבל אם היה יודע דניאל שיתנהג נבוכדנצר בצדקה זו לעולם לא‬ ‫היה נותן לו זה העצה)‪.‬‬ ‫מיד פתח אותו רשע אוצרותיו וחלק להם י"ב חודש‪ ,‬לאחר י"ב חודש חודש שכח אותו רשע את החלום והתחיל לטייל על פלטרון שלו‪ ,‬שמע קול‬ ‫צעקת תעניים לפני אוצרותיו‪ ,‬אמר לעבדיו מה קול זה שאני שומע‪ ,‬אמרו לו העניים שהגלית תובעים פרנסתם‪ ,‬מיד נכנס בו עין הרע‪ ,‬ענה מלכא ואמר‬ ‫"הלא דא היא בבל רבתא די ענא בנייתיה לבית מלכי בתוקף חסני וליקר הדרי"‪ .‬אמר אילולי בית הממון שלי מהיכן אני בונה המדינה הזו כולה‪ ,‬צוה‬ ‫ופסק להם‪ ,‬אמר ליה הקב"ה‪ ,‬רשע מי גרם לך שלוה כל אותן י"ב חודש הלא הצדקה שעשית"‪.‬‬ ‫רואים אנו מכאן‪ ,‬כי דניאל גרם לעצמו עונש משום שלא העריך ולא ירד היטב לתוך נפשו של הרשע‪ .‬דניאל לא העריך‪ ,‬כי אפילו בנפשו של הרשע‬ ‫היותר מושחת‪ ,‬הירוד עד לדיוטא התחתונה והמכוערה‪ ,‬יש איזה שהוא ניצוץ של אנושיות ושל אמונה‪ ,‬כי אפילו בחשכת נפשו יש עוד נקודה זעירה‬ ‫ביותר של הכרת ואמונת אלוקים היחיד האמיתי‪ ,‬הוא לא ציפה ולא האמין כי נבוכדנצר יתעורר מפתרון החלום‪ ,‬כי יאמין בעונש מהקב"ה עליו‪ ,‬כי‬ ‫יחשוש ויפחד שיד ה' תגע בו לעונשו וכי הוא יכול לפדות את עצמו בצדקה‪ .‬גילוי שכזה בנפש הרשע לא עלה על דעתו של דניאל‪ ,‬הוא חשב בוודאי‬ ‫כי נבוכדנצר הרשע ילעג עליו ועל פתרונו גם יחד ואולי עוד יכעס ויקצוף עליו על אשר הוא מאיים עליו ומפחיד אותו כאילו רוצה הוא בכך לנקום‬ ‫בו את נקמתו‪.‬‬ ‫דניאל טעה‪ ,‬איפוא‪ ,‬שכן מצא תגובה אחרת לגמרי אליה לא פילל ולא קיווה‪ ,‬שהרי בוודאי לא רצה להיטיב לרשע הזה שונאו של הקב"ה ולייעץ לו‬ ‫כיצד יינצל מעונשו של הקב"ה‪ ,‬הוא לא דימה בנפשו כי דבריו יעשו עליו רושם כלשהו‪ ,‬ועל הערכה בלתי נכונה זו לגבי נבוכדנצר וכוחו הטמיר נענש‬ ‫דניאל‪ .‬ואם כי אמונתו של נבוכדנצר לא נמשכה יותר מי"ב חודש ואחרי כן הלא שכח את החלום ופחד העונש נסתלק הימנו‪ ,‬אבל אמונתו בשנים‬ ‫עשר החודשים גם נחשבה לו למעלה ולדרגה‪ ,‬גם בזה היתה לו טובה ונחשב לו שבח‪ ,‬שכן בכל זאת הוכיח שהוא מסוגל להיכנע לה' יתברך‪ ,‬ולו רק‬ ‫לפרק זמן קצר של י"ב חודש‪ .‬והלא בזה נשתבח אחאב הרשע‪ ,‬אשר שמע את תוכחת הנביא בשם ה' על הפורעניות שעתידה לבוא עליו ועל משפחתו‪,‬‬ ‫דבר שהביא עליו ועל משפחתו פחד ויראה‪ ,‬בכיה ותשובה‪ ,‬ואם אמנם רק לאותה שעה ולזמן קצר‪ ,‬אבל הקב"ה שיבחו על כך ואמר (מלכים א' כא‪,‬‬ ‫כט)‪" ,‬הראית כי נכנע אחאב"‪ ,‬וכן גם נבוכדנצר הרשע‪ ,‬אשר נכנע לאותה שעה לפני הקב"ה וקיבל על עצמו את עצתו של דניאל לעשות צדקה כדי‬ ‫ה‬ ‫לעכב את הגזירה מעליו‪ .‬זוהי דוגמתו של דניאל‪ ,‬אשר קיצר‪ ,‬הפחית ומיעט בהערכת נפשות ונפשו של נבוכדנצר הרשע‪ ,‬וטעותו הביאה לידי הפסד‬ ‫גדול לכלל ישראל שכן העמיד את הרשע בחיים‪.‬‬ ‫יונה הפריז בכוח תשובת נינוה‬ ‫יונה הנביא גילט את הדוגמה השניה‪ ,‬ההפוכה מזו של דניאל‪ :‬הוא הגזים והפריז בהערכתו את הרשעים וברח תרשישה שהיא חוץ לארץ שאין‬ ‫השכינה נגלית שם כדי שלא יהא צריך ללכת לנינוה העיר הגדולה להוכיח את תושביה ולעוררם לתשובה‪ ,‬כי אמר שהגויים הם קרובי תשובה ובזה‬ ‫הוא יכול עוד לחייב את ישראל ולעורר את השטן לקטרג עליהם (תושבי נינוה הם צאצאי אשור‪ ,‬שראה שנחלקים על הקב"ה‪ ,‬ויצא למקום אחר (בראשית רבה לז‪ ,‬ד)‪.‬‬ ‫מביא האבן עזרא (יונה א‪ ,‬ב)‪ " ,‬רק עתה בימי יונה החלו לעשות רע ולולי זה שהיו בתחילה אנשי השם לא היה שולח נביאו אליהם"‪ ,‬לכך חשב שישובו יונה שמיד בשמוע התוכלה‪,‬‬ ‫הם ישובו בתשובה במהרה)‪.‬‬ ‫ואמנם אנשי נינוה הפליאו בתשובתם המהפכנית‪ ,‬שהמלך קם מכסאו וקרע בגדיו ולבש שס והכריז בכל עמו שיצומו כל העם שלושת ימים והעמיד‬ ‫אנשים לבד ונשים לבד והילדים מצד אחד והעם מצד אחד‪ ,‬והמה בוכים זה כנגד זה‪ ,‬וביום השלישי חזרו כולם מדרכם הרעה‪ .‬אפילו מציאה שמצאו‬ ‫ואפילו לבנים של גזל שבנו בפלטין של מלך סתרו הפלטין והחזירו הלבנים לבעליהם‪ ,‬וכל‬ ‫ֹ‬ ‫בשדות ובכרמים בשוקים וברחובות החזירום לבעלים‪,‬‬ ‫כרם שהיו בו שתי נטיעות או שני אילנות מן הגזל עקרום והחזירום לבעליהם‪ ,‬וכז עוד דברים שעשו והפליאו במידת התשובה שבהם‪ .‬אם כן‪ ,‬הרי‬ ‫לכאורה לא טעה יונה הנביא באמרו שעובדי כוכבים ומזלות הם קרובי תשובה‪ ,‬אך למעשה כן שעה שכן העריך אותם בהפרזה גדולה‪ ,‬ימאף כי הם‬ ‫קרובי תשובה‪ ,‬אבל תשובתם קלושה וקפואה‪ ,‬וסיפרו חז"ל שלאחר ארבעים יום שבו וחזרו לדרכיהם הרעות יותר מן הראשונות ונבלעו המתים‬ ‫בשאול תחתית (ילקוט שמעוני יונה‪ ,‬ג)‪.‬‬ ‫כוונת הקב"ה היתה להוכיח ליונה הנביא שהוא טועה בהערכת הגויים ומפריז יותר מן המדה בחשבו שהם קרובי תשובה ואינו יודע כי כל תשובתם‪,‬‬ ‫אפילו החזקה ביותר‪ ,‬אינה אלא לשעה ולזמן קצר‪ ,‬ולאחר מכו הם מתחרטים מכל התשובה ומריעים עוד יותר ממעשיהם הראשונים‪ .‬ואילו תשובת‬ ‫עם ישראל היא טובה‪ ,‬חזקה ונאמנה‪ ,‬נטועה עמוק בשרשי נשמתם והם דבוקים בה' אלוקיהם ומעולם לא ימירו את כבוד ה'‪ ,‬הם מוסרים את נפשם‬ ‫בעד אמונתם וקדושתם‪ .‬פושטים את צוואריהם להישחט על מזבח הקדושה‪ ,‬עם קשה עורף הלוחם בעד יחוד האמונה וקדושתו‪.‬‬ ‫עם ישראל נמצאים בדרגה גבוהה מאומות העולם‪ ,‬בוחרים לעשות רצון ה'‪ ,‬בחירה זו טבועה בהם נשמתם‪ .‬רצונם הפנימי הוא לעשות רצון ה'‪.‬‬ ‫יצחק תיקן מעשרות‬ ‫בהקדמה זו נלמד על מצוות מעשרות‪ .‬הרמב"ם (מלכים ט‪ ,‬א) פוסק‪ ,‬בא אברהם ונצטוה יתר על אלו במילה‪ ,‬והוא התפלל שחרית‪ ,‬ויצחק הפריש‬ ‫מעשר"‪ ,‬משיג הראב"ד‪" ,‬אמר אברהם‪ ,‬כן היה ראוי לומר‪ ,‬והוא התפלל שחרית והפריש מעשר"‪ .‬ומבואר שאברהם הוא שתיקן מצוות מעשרות‪.‬‬ ‫מבאר הכסף משנה‪:‬‬ ‫טעם הראב"ד משום דכתיב באברהם (בראשית יד‪ ,‬כ)‪" ,‬ויתן לו מעשר מכל"‪ .‬ואפשר לומר לדעת רבינו דבאברהם לא אשכחן שעישר ממונו‪ ,‬והתם‬ ‫דוקא עישר השלל הבא לידו ולא בתורת מעשר‪ ,‬אלא לפי שכבדו מלכי צדק בהוצאת לחם ויין וברכו‪ ,‬ורצה לתת לו מעשר השלל‪ .‬אבל יצחק הוא‬ ‫הראשון שעישר ממונו לשם מעשר‪ ,‬כפי דרשת חכמים ז"ל (בראשית רבה סד‪ ,‬ו)‪ ,‬ב"ויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא מאה שערים" (בראשית כו‪ ,‬יב)‪.‬‬ ‫הרמב"ם סובר שיצחק הוא שתיקן את מצוות מעשרות‪ ,‬כיון שהוא הראשון שנאמר עליו שמדד את יבול שדהו‪ .‬אומרים חז"ל‪" ,‬מלמד שהאמידו‬ ‫אותה ועשת מאה כמה שהאמידוה והלא אין הברכה שורה על דבר שהוא במשקל ובמדה ובמנין‪ ,‬מפני מה מדד אותה מפני המעשרות"‪.‬‬ ‫יהודי רוצה לקיים מצוות‬ ‫במעשרות התחדש שאפשר לנסות את הקב"ה‪ .‬עם ישראל התברכו (דברים כח‪ ,‬ד)‪" ,‬ברוך פרי בטנך ופרי אדמתך ופרי בהמתך"‪ ,‬מבאר המשך‬ ‫חכמה‪:‬‬ ‫במדרש‪ :‬למה הקיש פרי אדמה לפרי הבטן‪ ,‬לאמר לך מה פרי אדמה צריכה עשור אף פרי בטנך (צריכים עישור)‪ ,‬וזו המילה (עד כאן לשון המדרש)‪.‬‬ ‫שהוא אחד מעשרה שליטים כדאמר בסוף פרק ג דנדרים‪ .‬ואי דהא פרי בבהמה צריכה גם כן עישור‪ ,‬אבל המילה מלבד מצותה‪ ,‬הוא תיקון גם לגוף‬ ‫האדם‪ ....‬לכן דומה לפרי האדמה ששם המעשר טובל‪ ,‬מה שאין כן במעשר בהמה שאינו טובל (מותר ליהנות מהבהמה לפני שעישרו אותה)‪ .‬וכן במעשר שרי‬ ‫לנסויי ולבקש שכר כמו שאמרו "בחנוני נא"‪ ,‬עיין פרק קמא דתענית (דף ט‪ .).‬לכן תקנו בברכה על המילה לבקש שכר עליה ‪ -‬על כן בשכר זה קל חי‬ ‫(חלקנו צורנו) צוה להציל ידידות שארינו משחת (למען בריתו אשר שם בבשרנו)‪.‬‬ ‫יש להבין מדוע דווקא במצוות מעשר הקב"ה התיר לנסותו‪" ,‬עשר בשביל שתתעשר"‪ .‬הלא בכל מצוות התורה צריך לבחור לעשות רצון ה'‬ ‫שלא על מנת לקבל פרס? עוד יש להבין‪ ,‬הלא הקב"ה נתן לאדם פרנסה‪ ,‬וברצותו הוא מבקש ממנו לעשר עשירית מהממון אותו מקבל‪ ,‬ולתת‬ ‫צדקה‪ ,‬מדוע הוא ניסיון כה קשה שהקב"ה מבטיח שאפשר לנסותו‪ ,‬והזוכה לעמוד בניסיון מקבל עשירות?‬ ‫מבאר הפחד יצחק (מאמרי סוכות‪ ,‬כב)‪:‬‬ ‫א‪" .‬יעקב אשר פדה את אברהם" (ישעיה כט‪ ,‬כב)‪ ,‬חזינן מכאן שני דברים‪ :‬א) דאברהם זקוק לפדיון‪ ,‬ב) יעקב הוא הפודה אותו‪ .‬נבאר שתי נקודות‬ ‫אלו‪ ,‬אחת לאחת‪.‬‬ ‫ו‬ ‫ב‪ .‬כתב הרמב"ם (מלכים ט‪ ,‬א) שיצחק הוא שתיקן מעשרות כאמור בכתוב (בראשית כו‪ ,‬יב)‪" ,‬וימצא מאה שערים"‪ .‬עיין פירוש רש"י שאומד זה‬ ‫למעשרות היה‪ .‬והקשה הראב"ד הלא מצינו מעשר אף אצל אברהם (בראשית יד‪ ,‬כ)‪" ,‬ויתן לו מעשר מכל"‪ .‬ולא עוד אלא שבאברהם בא הוא בגלוי‬ ‫בכתוב‪ ,‬מה שאין כן ביצחק שמופיע בפנים של דרש‪ .‬ומתרץ הכסף משנה שהחידוש אצל יצחק הוא מצד המעשר מקניני עצמו‪ ,‬ואילו אצל אברהם‬ ‫לא היה רק משלל המלחמה‪.‬‬ ‫ג‪ .‬סוף סוף הפעם הראשונה שנזכר מעשר להדיא בתורה הוא ביחס לאברהם‪ .‬ועלינו לבאר היחס שבין מהות המעשר ובין מדת אברהם בפרט‪.‬‬ ‫ד‪ .‬חידוש גדול מצינו בענין המעשרות ‪ -‬שיצאו מכלל "לא תנסו" (דברים ו‪ ,‬טו)‪ ,‬שמותר לנסות את השם בזה‪ ,‬כמו שנאמר מפורש (מלאכי ג‪ ,‬י) "בחנוני‬ ‫נא בזאת"‪ .‬כל נבון דבר דורש לרוות צמאונו בטעימה בשרשה של יציאה זו‪.‬‬ ‫ה‪ .‬נקדים בביאור שרש הניחותא שיש לאדם בקב שלו יותר מבתשעה קבים של חברו (בבא מציעא דף לח‪ .).‬מקורו הוא בעשרה מאמרות של מעשה‬ ‫בראשית‪ .‬בכולם לא נאמר "טוב מאד"‪ .‬רק באדם שהוא פסגת היצירה‪ ,‬והכל לא נברא אלא בשבילו ‪ -‬אצלו נאמר (בראשית א‪ ,‬לא) "טוב מאד"‪ .‬נמצא‬ ‫שכל תשעת המאמרות לא באו אלא בשביל העשירי‪ ,‬ובו לבד היתה הניחותא ד"טוב מאוד"‪ .‬והוא השרש לניחותא דאדם בקב העשירי שהוא שלו ולא‬ ‫בתשע דזולתו‪ .‬במאמר עשירי נבראה הניחותא הזאת של "קב שלו" שהוא המאמר שבו נברא‪ .‬והנה החידוש בבריאת האדם הוא בזה שהוא בעל‪-‬‬ ‫בחירה ומרויח בעצמו מה שמקבל‪ ,‬שלא תהיה נהמא דכיסופא‪ ,‬דהיינו "קב שלו"‪.‬‬ ‫ו‪ .‬וממשיכים אנו את הקו הלאה‪ .‬עלינו לדעת שכל תשעת המאמרות הם בידו של הקב"ה לגמרי‪ ,‬ואילו במאמר העשירי ניתן ה"חוץ" של הכל בידי‬ ‫שמים (ברכות דף לג‪ .):‬שהרי בבריאת האדם ניתנה לו בחירה ובעלות‪ .‬תשע קבים בידו של הקב"ה‪ ,‬ועשירי מחוץ לידו‪ ,‬והוא שרש ענין המעשר‪ .‬כשם‬ ‫שהקב"ה מסר עשירי משלו‪ ,‬שהוא מאמר "נעשה אדם"‪ ,‬לרשות אחרת‪ ,‬כמו כן מוציא האדם מידו חלק העשירי ומוסרו להקב"ה‪.‬‬ ‫ז‪ .‬בכאן הגענו לשרש "בחנוני נא בזאת" ‪ -‬שהרי מה שהקב"ה מסר משלו‪ ,‬הוא משום שנתן מקום לבחירה‪ .‬ובחירה היינו נסיונות‪ .‬שכל עצמה של‬ ‫בחירה אינה אלא להכריע לכאן או לכאן‪ ,‬שהוא מובן הנסיונות‪ .‬וכשם שהמעשר של הקב"ה שם הוא המקום לנסותנו‪ ,‬כמו כן למטה‪ ,‬המעשר שלנו‬ ‫הוא הנותן מקום לנסותו‪ .‬והיא מצד ההקבלה בין הנהגות הקב"ה כלפי האדם והאדם כלפי מעלה‪.‬‬ ‫ח‪ .‬והנה כבר נתבאר בארוכה בפחד יצחק ראש השנה מאמר ד' ועוד‪ ,‬הענין של כ"ו דורות שזן הקב"ה את העולם בחסדו‪ .‬והוא הנקרא אצלנו חסד‪-‬‬ ‫ויתור‪ ,‬וחחסד שנתחדש עם מתן תורה הוא שאנו קוראים חסד‪-‬משפט‪ .‬עיין שם‪ .‬ומכיון שמבואר בגמרא (עבודה זרה דף ט‪ ).‬שהתחלת שני אלפים‬ ‫תורה היא מאברהם אבינו‪ ,‬מובן מזה שאברהם הוא התחלת המעבר מחסד‪-‬ויתור לחידושו של חסד‪-‬משפט‪ .‬החידוש של חסד‪-‬משפט הוא בזה שהוא‬ ‫מחייב מציאות של פרצוף מקבל אשר ירויח אותו חסד‪ ,‬לעומת חסד‪-‬ויתור אשר ההשפעה באה בלי התחשבות עם מהות המקבל‪ .‬ומעתה יוצא שמדת‬ ‫אברהם בחסד‪-‬משפט הוא הוא חידוש של בחינת הניחותא "בקב שלו"‪ ,‬שזו היא המעלה של המקבה הזה‪ ,‬שיצוז מכלל נחמא דכיסופא‪ ,‬שהוי הרויח‬ ‫במשפט מה שהגיע לו‪ .‬לפיכך בא מעשר בפרט ביחס למידת אברהם‪.‬‬ ‫ט‪ .‬וכאן יש מקום לשאול‪ ,‬הנה גם ביעקב נזכר המעשר‪ ,‬אבל בשינוי אחד‪ ,‬שנאמר על תנאי (בראשית כח‪ ,‬כב)‪" .‬אם יהיה אלקים עמדי ושמרני בדרך‬ ‫וכו'‪ ,‬עשר אעשרנו לך"‪ ,‬ובפשטות נראה כהורדה במעלה‪ ,‬שבאברהם ויצחק נתפרש המעשר בסתמא‪ ,‬וביעקב רק ב"על תנאי"‪ .‬ובודאי לא ניתן להאמר‬ ‫שבבחיר האבות תהא הורדה‪.‬‬ ‫י‪ .‬אמנם פירוש הדבר הוא בהתאם למדות האבות‪ :‬חסד לאברהם דין ליצחק ואמת ליעקב‪ .‬כמה פעמים נתפרש "‪...‬הבנה פנימית במדרגות בנינה של‬ ‫כנסת ישראל על ידם של האבות‪ .‬דהנה בעשו מצינו שנקרא בלשון חכמים ישראל מומר‪ .‬ואף על פי שגם בזרעו של יעקב יתכן שימצא ישראל מומר‬ ‫מכל מקום מטתו של יעקב קרויה היא מטה שלמה לגבי מטתו של יצחק‪ .‬והיינו משום דמיעקב ואילך הלכה רווחת היא ד"ישראל אף על פי שחטא‬ ‫ישראל הוא" (סנהדרין דף מד‪" ,).‬כי לא ידח ממנו נדח" (שמואל ב' יד‪ ,‬יד); מה שאין כן בעשו שנקרא ישראל מומר‪ ,‬היינו מומר מבלי ההלכה ד"אף‬ ‫על פי שחטא ישראל הוא"‪ .‬דהרי באמת נפרד לגמרי ויצא מן הכלל לדורותיו‪ ...‬אבהותו של יעקב היא בזה שהיה הראשון אשר לא ידח ממנו נדח‪,‬‬ ‫ואשר אי אפשר להפרד ממשפחתו על ידי כל מעשי המרה שבעולם‪ ...‬החוט המשולש לא במהרה ינתק‪ .‬ובלשון קצרה נאמר גם אנו‪ ...‬יעקב אבינו‬ ‫דער ערשטער פארפאלענער" (פחד יצחק סוכות‪ ,‬ה)‬ ‫יא‪ .‬מדת אמת ליעקב אם כן מבררת אומץ הקשר של הנפש הישראלית לקדושה‪ .‬שאף על פי שיעמוד ויכריז ההפוך‪ ,‬לא נאמין לו ונאמר לו משקר‬ ‫אתה‪ .‬ישראל אף על פי שחטא ישראל הוא‪ .‬כל זה מכוח ה"פארפאלענער"‪ ,‬שמדת אמת ליעקב מעידה שהשרשים הם כה חזקים עד שאי אפשר לו‬ ‫להכחישם‪ .‬מה שאין במדות אברהם ויצחק שאין בהם בירור כזה‪ .‬והוא ש"הנותן צדקה בשביל שיחיה בני הרי זה צדיק גמור" (פסחים דף ח‪.‬‬ ‫ובתוספות)‪ .‬אף על פי שהוא נודר סלע לצדקה בתנאי‪ ,‬מכל מקום אומרים לו באמת לשם מצוה הוא מכוין‪ .‬ואף אם מכריז "בשביל שיחיה בני"‪ ,‬שמזה‬ ‫היה משמע שאם לא יגיענו מבוקשו יתחרט ‪ -‬מודיעים לנו שצדיק גמור הוא‪ ,‬וכל התנאי אינו אלא לפנים‪ ,‬כדברי תוספות "אל תהיו כעבדים‬ ‫המשמשים‪ ...‬היינו בכהאי גוונא שאם לא תבוא לו אותה טובה שהוא מצפה‪ ,‬תוהא ומתחרט על הצדקה שעשה‪ ,‬אבל מי שאינו תוהא ומתחרט הרי זה‬ ‫צדיק גמור"‪.‬‬ ‫יב‪ .‬מעתה מתברר לפנינו שאין ב"על מנת" דמעשר יעקב משום הורדה‪ .‬אדרבא‪ ,‬עלייה יש כאן‪ .‬דוקא ה"על מנת" דיעקב מגלה את עומק ההשרשה‬ ‫ונמנעות הביטול‪ .‬ואילו במדות אברהם ויצחק היה מן הנמנע להכנס לעבודה של "על מנת"‪ ,‬כל זמן שאין הבירור המוחלט דמדת "אמת ליעקב"‪.‬‬ ‫יג‪ .‬וחוזרים אנו בזה להתחלת הדברים‪ .‬אברהם זקוק לפדיון‪ .‬כלומר‪ ,‬ב"בחנוני נא בזאת" הותר לנסות את השם על ידי המעשר ‪ -‬עשר בשביל שתתעשר‪.‬‬ ‫אבל צפויה כאן סכנה גדולה‪ ,‬שאם מאיזו סיבה לא ישיג עשירות‪ ,‬אזי יש מקום לחרטה מעיקרא‪ .‬כלומר‪ ,‬בחינת מעלת המעשר של אברהם עדיין‬ ‫זקוקה לבירור שיבוא למפרע על ידי יעקב‪ .‬בכאן בא הוא יעקב ופודה את אברהם‪ .‬יעקב הוא המברר שאף אם יתעכב ה"תתעשר"‪ ,‬ויטען שיש כאן‬ ‫ז‬ ‫חרטה ‪ -‬אינו אלא לפנים‪ .‬ואומרים "שקרן אתה"‪ .‬והוא הוא המובן בפדייה‪ .‬מי שהיה מוגבל הוצא ממאסרו‪ .‬באברהם ויצחק האפשרות לנסות מוגבלת‬ ‫היא מצד הסכנה של אי לאו ‪ -‬לאו‪ .‬יעקב מוציאו מכלל זה בהיותו המאפשר להגדת העדות ד"צדיק גמור" הוא אף ב"על מנת" שלו‪" .‬יעקב אשר פדה‬ ‫את אברהם"‪.‬‬ ‫כשיעקב אבינו נתן מעשרות התחדש שהיהודי בפנימיותו רוצה לתת מעשר‪ ,‬לכך רק במצוות מעשרות התחדש שאפשר לנסות את הקב"ה‪ .‬כיון‬ ‫שהקב"ה יודע שהיהודי בפנימיותו רוצה לעשות רצון ה'‪ ,‬הוא לא מקיים מצוות משום הכרח‪ ,‬ובלבו הוא רוצה לחטוא‪ .‬יהודי רוצה לעשות רצון‬ ‫ה'‪ ,‬אך יש מניעים ומפריעים ללבו לעשות רצון ה'‪ ,‬נתן הקב"ה את האפשרות להתעשר בזכות מצוות מעשרות‪ ,‬כדי להקל על האדם לגלות את‬ ‫רצונו הפנימי לקיים מצוות‪ .‬ולכך הקב"ה נתן לנו את הכוח להנהיג את העולם‪ ,‬כמו שמבאר בנפש החיים (א‪ ,‬ט)‪" ,‬וזהו "לססתי ברכבי פרעה‬ ‫דמיתיך רעיתי" (שיר השירים א‪ ,‬ב)‪ .‬רצה לומר‪ ,‬כמו בסוסי פרעה שהיה היפך מנהגו של עולם שהרוכב מנהיג לסוס‪ .‬ובפרעה וחילו הסוס הנהיג‬ ‫את רוכבו כמו שאמרו רז"ל‪ .‬כן דמיתיך והמשלתיך רעיתי על זנ האופן ממש‪ .‬שאף שאני רוכב ערבות‪ .‬עם כל זה כביכול את מנהיג אותי על ידי‬ ‫מעשיך‪ .‬שענין התחברותי כביכול להעולמות הוא רק כפי ענין התעוררות מעשיך לאן נוטים"‪ .‬כפי רצוננו ומעשנו בקיום המצוות‪ ,‬בחיזוק בתורה‬ ‫ובמצוות‪ ,‬אנו מקיימים את העולם‪ .‬החובה להתחזק ולקיים את הבריאה‪ ,‬מוטלת עלינו‪ ,‬כדי שהעולם יהיה טהור יותר‪ ,‬קדוש יותר‪.‬‬ ‫ה' יעזור שנזכה בכוח הבחירה לתשובה שלמה‬ ‫ובזה נזכה לשלמות והתקדשות‬ ‫ולכתיבה וחתימה טובה‬ ‫ח‬