שיעורי הרב צבי שורץ שליטא · Shiurey Harav Tzvi Shvartz Shlita — כי תבוא (2026-08-24)

פרשת כי תבא תשפ"ו
הזכות לבחור לשוב בתשובה ולהתחדש
כוח הבחירה אינו בא לידי ביטוי ללא תורה
בחודש אלול ,אנו מתקרבים לקב"ה ,שבים מחטאנו ,בוחרים בטוב .מבאר רבי משה שפירא (רעה אמונה ,עמוד :)164
ה .כל אחד מוצא בתוך עצמו ,ויודע במושכל ראשון ,שהאדם הוא בעל בחירה ואחראי למעשיו .אם נתבונן ונבדוק את כוח הבחירה שבידינו ,נמצא
שם את האמונה המושרשת בתוכנו באמונה מן השמים .משמעות בחירה היא שיש לאדם שתי אפשרויות הפתוחות לפניו ,והוא קובע ברצונו באיזו
מהן הוא בוחר .כשנבדוק מהן הדרכים העומדות בפני האדם כאפשרות ,נמצא שכל מה שהשכל מחייב ,אין שייך בו בחירה ,כשם שלהחליט שאחד
ועוד אחד הם שתים או חמש -אינו החלטה שלי ,כך כל דבר שהשכל מחייב ומסיק על פי הנחות קודמות ,הרי התוצאה אינה נתונה למשקל הנקרא
בחירה שהרי כאשר אדם יחשוב כראוי הוא יגיע למסקנה גם ללא בחירה.
גם הדברים השייכים לתחום הרצון אינם נקראים בחירה .נדמה לבני אדם שכאשר אינם יודעים אם לרצות דבר זה או אחר ,הרי הם בוחרים באחד
משני הרצונות ,כגון יש מי שבוחר לשתות ויש מי שבוחר לאכול ,שלישי בוחר לעשות עניין אחר -זאת אינה אלא אשליה של בחירה.
בראשונים מבואר שפירוש "בצלם אלוקים ברא את האדם" (בראשית ט ,ו) הכוונה היא לבחירה (ספורנו בראשית א ,כו; רמב"ן בראשית ב ,ט) -זה
המייחד את האדם ומכאן שאותה ה'בחירה' שאדם משתווה בה ליתר בעלי החיים ,אינה שייכת לכוח הבחירה .בחירה בין רצון לרצון יש לכל בעלי
החיים .מי שמסתכל בהם רואה שיש להם אפשרות לבצע פעולות שונות ,והם פונים להתעסק באחת מתוך האפשרויות ,אך מובן לכל בר דעת כי זו
אינה פעולה מתוך בחירה ,אלא שהם נמשכים לדברים שונים ,והמשיכה החזקה היא זו שמתבצעת.
כמו כן האדם אינו בוחר בתוך כוחות הרצון ,אלא נמשך אחר כוחות רבים ,וההכרעה היא לאותו כוח המושך אותו יותר .כשאדם נמשך אחר רצונתיו
ועובר על הכתוב (במדבר טו ,לט) "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם" ,הרי השאלה היא רק מי גורר אותו יותר בכוח ,אך האדם אינו עושה דבר
מעצמו .מובן איפוא שברצון אין מקום לבחירה .אין כאן אלא אשליה של בחירה [מכיון שבסופו של דבר הרצון מסכים ,ומשתתף במה שנעשה].
היכן נמצא איפה ,כוח הבחירה האנושי?!
הבחירה בין קביעת הדעת למשיכת הרצון
ו .הבחירה נתפסת אצלנו כמאבק בין כוח הדעת של האדם -לבין כוח הרצון .הדעת בדרך כלל מושכת לכיוון נעלה ,והרצון מושך לכיוון אחר ,ולרוב
כוח הבחירה נחשב כמכריע בין הרצון והשכל .הבחירה עצמה מתחילה מן הדעת ,כאשר האדם נמשך אחרי דברים שונים ,ודעתו אומרת לו שהדבר
אינו ראוי ולא רצוי ,הרי אם הדעת תכריע ותתגבר על הרצון ,הרי זו פעולה של בחירה ,כאשר הדעת מכרעת שלא להיות נגרר ,אלא לנהוג כפי ששיקול
דעת מחייב ,הנוהג כך נמצא במצב של בחירה.
אין לחשוב שהבוחר ברע עושה זאת כפעולה אנושית .צורת האדם היא בדעת וכשכוח הדעת עומד כנגד הרצון זוהי פעולה של בחירה .אך כשהאדם
נמצא בתוך המערכת של הרצון ואינו שוקל דברים על פי הדעת ,הרי כל הבחירה כאן היא שלא לבחור ,אלא להיגרר אחר הרצון ,הייתה לו אפשרות
להתגבר על הרצון ,והוא בחר להמשך אחריו ,ולכן ניתן לומר שיש לו אחריות של בחירה על מעשיו ,אך תוכן הבחירה היא שלא להיות בוחר .הבחירה
מתבצעת בכוח הדעת .ולא יתכן שאדם יבחר מדעתו במוות .לפיכך הבחירה היא רק בטוב .לבחור ברע משמעותו שאדם בחר להיות נגרר .הרי לא
הדעת הסיקה את הדבר הזה ,ואין מציאות שאדם יבחר מדעתו בדבר שהדעת נוגדת אותו .אלא שהוא נפעל במעשה ולא פועל .ואף על פי כן הוא
נתבע על כך שהסכים שהרע יגרור אותו ,ובחר להפסיד את מעלת הבחירה שניתנה לאדם.
מעלת הבחירה של האדם
ז .רבינו יונה בשערי תשובה (ג ,יז) מבאר" ...דע כי המעלות העליונות נמסרו במצות עשה ,כמו מעלת הבחירה שנאמר (דברים ל ,יט) "ובחרת
בחיים " ...ובעבור המעלות האלו נברא האדם שנאמר (ישעיה מג ,ז) "כל הנברא בשמי ולכבודי בראתיו" ...מובן מדבריו שהבחירה אינה רק אמצעי
לזכות במעלה אחרת ,אלא היא עצמה מעלה עליונה .אדם נברא להיות קובע את מצבו ,ולא להיות נגרר ,מי שאינו בוחר בעשיית המצוות ,הרי הוא
נגרר בהכרח על ידי כוחות שונים .ההוראה לישראל היא "ובחרת "! הדגש בפסוק הוא על עצם מעשה הבחירה שזה הוא מצבו המעולה של האדם.
אלא שזה אינו יכול להתבצע אלא בבחירה בחיים.
לכאורה מדובר כאן על הבחירה של הכרעת הדעת מול הרצון ,אך כשנתבונן נראה שאין די להניח שבזה נגמרת יכולת הבחירה האנושית .התורה הרי
פונה לאדם בר דעת אשר עושה את כל מעשיו רק על פי הדעת ,ואותו הקב"ה מצווה ואומר" :החיים והמוות נתתי לפניך ...ובחרת בחיים" .אדם בר
ניתן לקבל את השיעור מידי שבוע בכתובת
3246347@gmail.com
לתרומות לחץ כאן
דעת כזה הרי אינו זקוק לציווי של "ובחרת" ,מעצמו הוא מכריע לצד הדעת ,ואם כן בשבילו אין מקום לציווי של הבחירה ,שהרי השכל מוכרח
במסקנותיו ,ומהי הבחירה שלו? לפיכך אין להסתפק בחלק הנמוך של הבחירה ,בהכרעת הדעת מול הרצון .הבחירה האמיתית היא עמוקה הרבה
יותר ,והיא נמצאת במסגרת הדעת עצמה.
האם יתכן בחירה בתוך תחום הדעת עצמה
ח .נחדד את השאלה שהצגנו -לכוח הדעת יש הנחות יסוד ,דרכי חשיבה קבועים ,ולכך גם המסקנות ידועות מראש .אדם החושב כראוי ,הרי שאין
אפשרות שיגיע למסקנה שגויה .הקב"ה נתן לאדם את הדעת ,שעימה הוא יכול להגיע למסקנות נכונות ,ולפתור את ספקותיו ולא יתכן שיגיע למסקנה
אחרת .אם נמצא אדם שמסקנותיו משתנות ,הרי זה מחמת שיקולים אחרים שנתערבו בדעת -רצון ודמיון .ועליו לבחור בין דעת לרצון .אך במצב
הגבוה והשלם של האדם כמו שהקב"ה ברא אותו ,כמו שהיו דור המדבר דור דעה ,שנאמר להם "ובחרת בחיים" ,לא שייך לכאורה מצב של בחירה,
שהרי הדעת הנקיה כבר החליטה מה ראוי לעשות ,ומה מקום להורות "ובחרת בחיים"?
רבי ישראל סלנטר כותב ב"איגרת המוסר" "האדם חופשי בדמיונו ואסור במושכלו" .מושכליו של האדם אוסרים אותו ,אם הוא אכן חושב נכון,
ולכאורה הדבר סותר את כוח הבחירה ,שהוא עיקר מהות האדם ,אם הדעת תפעל היא תגיע בוודאות למסקנת הרצויות ,אלא שביד האדם שלא לפעול
בדעת ,ולהניח לכוחות הרצון לשלוט בו .חובת הבחירה בטוב לפי זה אינה אלא לפעול בדעתו ,שלא יהיה "עיר פרא יולד" (איוב יא ,יב) ,אלא יקבל
את עול הדעת .אך היכן נמצא הציווי "ובחרת בחיים" ,בין שתי האפשרויות הנמצאות לפני אדם שהוא כבר בר דעת -שהוא האדם אליו התורה פונה
-והבחירה שלו צריכה להיות בתחום הדעת עצמה .האם יש בחירה לאדם בר דעת? (נמצא שלא שייך בחירה בין דעת לדעת ,או בין רצון לרצון ,כי בכך הוא כבול
תמיד לפי תאוותו ודרכו ,ובחירה היא רק בדעת שלא ללכת אחר הרצון ,ולכאורה מצינו מצוות עשה "ובחרת בחיים" ,שמשמעותה שישנם שתי בחירות -טוב ורע ,ואנו מצווים לבחור
בטוב ,והיאך שייכת מצוה זו ,אם בחירה ברע אינה בחירה?) .שאלה חמורה זאת מביאה אותנו בהכרח להבנה שישנן שתי מערכות דעת ,ועיקר הבחירה של
האדם היא בתחום הדעת עצמה .כמו שיבואר.
הבחירה האמיתית בין דעת אנושית לתורה מן השמים
ט .הגענו למסקנה שיש שתי מערכות של דעת .יש מערכת של דעת אנושית המתפרסת על פני שטח מסוים ,והמסקנה שלה נוצרת לפי ההנחות
הקיימות כאן .בתוך מסגרת הדעת האנושית ,יש מקום רק לבחירה אחרת .אם לעשות כמו דעת זאת (לפי הידיעות וההנחות המוקדמות של האדם ,ולהפוך אותן
להרגל קבוע בעצמו ,שלא ישתנה לעולם) ,או לעזוב גם את הדעת האנושית ולהיות שוטה הנגרר אחר הרצון ,אלא שאם נסתפק בדעת זו לא נוכל להתעלות
מעבר לחיי ההווה בעולם הזה .הבחירה האמיתית היא -האם להישאר בדעת זו ,או לעבור לדעה גבוהה יותר .האדם בוחר היכן לשים את גבולות
הדעת .באפשרותו להישאר בגבולות דעתו הטבעית ,ובידו לעבור ממנה לדעת גבוהה יותר ,והיא הדעת של תורה מן השמים ונבואה (המהר"ל (תפארת
ישראל ,ג) מבאר מהו שם האדם " ,ויראה ששמו מורה על דבר העצמי לו ,שהוא מיוחד בו האדם מכל .וזה שהוא נקרא 'אדם' על שהוא עפר מן האדמה .ועתה יש לשאול ,וכי כל שאר
הנמצאים אינם מן האדמה ,שיקרא האדם ביחוד בשם 'אדם' על שם שנברא מן האדמה .אבל ענין האדם מתיחס ביותר אל האדמה .וזה כי האדמה היא מיוחדת בזה שהיא בכוח ,ויש
בה יציאה לפועל כל הדברים אשר יוצאים ממנה; צמחים ,ואילנות ,ושאר כל הדברים ,והיא בכוח לכל זה .וזהו ענין האדם שהוא בכוח ,ויוצא שלימותו אל הפועל .ולפיכך שמו ראוי
לו שיהיה משתתף עם האדמה ,שהיא מיוחדת לצאת מן הכוח אל הפועל בפירות וצמחים וכל אשר שייך אליה ,וכן הוא האדם יוצא כוחו אל הפועל" .באדמה התחדש שהיא מוציאה
מתוכה ,כוחות שאין בה .אדמה אינה מולידה אדמה ,היא מולידה כוחות שאינם ממהותה ,צמחים ואילנות .כך הוא כוח ההולדה שבאדם ,הוא מוציא מעצמו דברים שמעבר לו,
ביכולתו להפיק מהעולם הזה ,חיי נצח לעולם הבא .להפוך את טבעיו הגשמיים לרוחניות ,להילחם ביצריו ומדותיו ולתקנם).
הקב"ה פתח לנו פתח של בחירה באומרו" :החיים והמוות נתתי לפניך"" .החיים נתתי לפניך" -על ידי התורה שהיא חיי עולם [ברכת התורה] "עץ
חיים היא" (משלי ג ,יח) זאת מערכת אחת ,שבה הקיום נשאר לעד .ככתוב (בראשית ג ,כב) "ואכל מעץ החיים וחי לעולם"" .המוות נתתי לפניך" -
הכוונה לכל המערכת הטבעית הקיימת בלי תורה ,המוות הוא הגבלה ,כל דבר נמצא בגבול ,מתחיל כאן ונגמר כאן .ולכן החיים בעולם הזה במהותם
הם מוות( .הבחירה היא להחליט בין הידיעות שבדעת האדם ,שהוא הצד הנמוך של הבחירה ,אך בחירה בחיים הוא בדבר נצחי ,בחיי עולם).
אנחנו בוחרים איפה ,בין שתי מערכות שונות ורחוקות זו מזו .בידינו להימצא במערכת חיים קטנה וקטועה שמתחילה פה ונגמרת פה ,יש בה אמנם
דעת המגיעה למסקנות ,אבל רק בגבול המסגרת הצרה של העולם הזה ,להתנהג על פי דעת זאת אין זו בחירה מלאה .מעשה הבחירה בחיים נמצא
בהבנה שהשכל שלנו מוגבל ,כלשון הרמב"ם (מורה נבוכים א ,לא)" ,לשכל האנושי השגות בכוחו וטבעו שישיגם ,ובמציאות יש נמצאות ועניינים,
אין בטבעו שישיגם בשום פנים ולא בסיבה ,אבל שערי השגתם נעולים בפניו" .ולפיכך אנו פונים לקבל על עצמנו שכל גבוה יותר .זאת הבחירה
העמוקה .בה האדם עובר ממערכת דעת אחרת למערכת דעת גבוהה ,הבאה מן השמים.
הבחירה הוא לעשות מה שאומרת התורה ,אף שיתכן והיא ההיפך מהשכל האנושי .וכגון בגונב שה שהתבייש בגניבתו משלם פי ארבעה ,אך
גונב שור שלא נתבייש בגניבתו משלם פי חמשה .וכן בגנב וגזלן ,גזלן שלא מתבייש בגזילתו משלם רק מה שגזל ,אך גנב שמתבייש מבני אדם
שיראוהו גונב ,וא ינו מפחד מהקב"ה ,משלם כפל .וכן מאורסת שזנתה מיתתה בשריפה החמורה ,אך אשת איש שזנתה מיתתה בחנק הקל ,כיון
שאימת בעלה עליה ,ולא נהנתה במעשה העבירה .למדים אנו שאף שנראה שמעשיה חמור ,אך בעונשי התורה נכנסים שיקולים נוספים ,כך
ששונים דיני התורה מהשכל האנושי.
ומאידך ,בעיר הנדחת נאמר (דברים יג ,יח)" ,ונתן לך רחמים ורחמך" .מבאר האור החיים" ,כוונת מאמר זה כאן לפי שצוה על עיר הנדחת
שיהרגו כל העיר לפי חרב ואפילו בהמתם ,מעשה הזה יוליד טבע האכזריות בלב האדם ,כמו שספרו לנו הישמעאלים כת הרוצחים במאמר
המלך כי יש להם חשק גדול בשעה שהורגים אדם ונכרתה מהם שורש הרחמים והיו לאכזר ,והבחינה עצמה תהיה נשרשת ברוצחי עיר הנדחת
ב
לזה אמר להם הבטחה שיתן להם ה' רחמים הגם שהטבע יוליד בהם האכזריות מקור הרחמים ישפיע בהם כח הרחמים מחדש לבטל כח
האכזריות שנולד בהם מכח המעשה" .בכוח מצוות התורה להכניס רחמים במעשה שבדרך הטבע מוליד אכזריות .ולכך טעמי התורה הם רק
מלשון טעם בעלמא ,אינם סיבת המצווה .הקב"ה ציוה את האדם במצוות ,טעמים רבים להם ,הקב"ה גילה לנו רק את חלקם ,שנרגיש טעם
במצוה .אך לכל מצוה ומצוה יש השפעות רבות שלא התגלו לנו ,ואף יתכן שהשפעתם הפוכה מהנראה לנו.
בדרך זו מבאר רבי גרשון אדלשטיין (מובא במשבצות זהב יונה ,עמוד ,)6אומות העולם לא רצו לקבל את התורה כששמעו שכתוב בה שאסור
לרצוח ולנאוף .ואף שהם מחוייבים במצוות אלו מדיני שבע מצוות בני נח ,ומדוע לא רצו לקבל את התורה ששמעו שנצטוו באותם המצוות?
מבאר רבי גרשון ,עם ישראל נצטוו להשריש בנפשם את הרצון שלא להתאוות לחטא ,לכך לא הסכימו אומות העולם ,הם מסכימים שלא
לחטוא ,אינם מסכימים להצטוות שלא להתאוות לרצוח לגנוב ולנאוף.
הבחירה -כוח החידוש והתשובה
מוסיף רבי משה שפירא (רעה אמונה ,עמוד :)169
נוסיף כאן ביאור בדרכי הבחירה האמיתית .הרמב"ם מאריך בסוגית הבחירה בכמה פרקים בהלכות תשובה ,ומתחיל את הנושא וכותב (ה ,א)" :רשות
לכל אדם נתונה ,אם רצה להטות עצמו לדרך טובה ולהיות צדיק הרשות בידו ,ואם רצה להטות עצמו לדרך רעה ולהיות רשע הרשות בידו .הוא
שכתוב בתורה 'הן האדם היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע' (בראשית ג ,כב) ,כלומר הן מין זה של אדם היה יחיד בעולם ,ואין מין שני דומה לו בזה
הענין ,שיהא הוא מעצמו בדעתו ובמחשבתו ,יודע הטוב והרע ועושה כל מה שהוא חפץ ,ואין מי שיעכב בידו מלעשות הטוב או הרע .וכיון שכן הוא
"פן ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים ואכל וחי לעולם" (א.ה .הפסוק שהביא הרמב"ם על ענין הבחירה ,הוא (בראשית ג ,כב) "הן האדם היה כאחד
ממנו לדעת טוב ורע" (תשובה ה ,א) ,וביאר" :ואין מי שיעכב בידו לעשות הטוב או הרע ,וכיון שכן הוא -ועתה פן ישלח ידו ואכל גם מעץ החיים".
לא מובן מהו החשש הנובע מכוח הבחירה ,שישלח ידו ויקח גם מעץ החיים חז"ל פירשו "אין 'ועתה' אלא תשובה -מלמד שפתח לו הקב"ה פתח
של תשובה" (בראשית רבה כא ,ו) .הבנת דבריהם ,על פי מה ששמעתי בהבנת ההבדל שבין המילה "עת" למילה "זמן"' .זמן' הוא מלשון הזמנה,
כלומר כל קטע מהזמן ,מזמין ומכין את הקטע הבא ,שהוא המשך למה שנעשה קודם לכן .ואילו 'עת' הוא קטע של זמן העומד לעצמו ואינו מושפע
מהסדר כולו ועיין מורה נבוכים א ,עג-ג) היכולת של האדם לעשות תשובה ,נובעת מכך שיש לו אחיזה בבחינת 'עת' .מכאן נובעת יכולתו להתחיל
את חייו מחדש ,שלא בהמשכיות של מה שכבר נעשה .זו כוונת הפסוק ,מכיון שאדם יכול לבחור ולעשות תשובה ,הרי שיוכל להגיע אף למצב שיהיה
כאילו לא חטא כלל ,ויבטל את גזירת המיתה .וראה ה' שתיקון האדם דורש שלא תתבטל גזירת המיתה ,ולכך צמצם את יכולת הבחירה שלו ,וסילק
את האפשרות שלו לחזור לעץ החיים).
בהמשך הפרקים על ענין הבחירה מסכם הרמב"ם (תשובה ז ,א)" :הואיל ורשות כל אדם נתונה לו כמו שבארנו ,ישתדל אדם לעשות תשובה להתודות
בפיו מחטאיו ,ולנעור בפיו מחטאיו ,כדי שימות והוא בעל תשובה ויזכה לחיי העולם הבא" .מבואר בדברי הרמב"ם שהוא מביא בהלכות תשובה את
ענין הבחירה ,מכיון שזה ההקדמה לתשובה .כשפונים אל האדם ואומרים לו :עשה תשובה ,במילים אחרות הפניה הזאת אומרת לו :תבחר! אי אפשר
לצפות לתשובה אלא מהאדם הבוחר .האדם הנגרר ודאי ימשיך להגרר ,כדברי חז"ל "עבירה גוררת עבירה" (אבות ד ,ב).
כאשר אדם רוצה לשנות ולהעביר את עצמו ממצב אחד למצב שני ,אין די לזה בבחירה מסוג עשיית המצוות וההימנעות מהעבירות .לא די לפנות אל
שכלו של האדם ולומר :תחשוב שוב על מה שעשית ,וממילא תעזוב את הדרך הרעה .הרי הוא כבר קבע את עצמו ברע[ ,כמו שאמרו "עבר אדם
עבירה ושנה בה נעשית לו כהיתר" (יומא דף פו ):א.ה .].היכולת להפקיע חטא שכבר נקבע שייכת לעומק כוח הבחירה של האדם .אנחנו לומדים
מתוך כך שהנושא של הבחירה אינו נגמר בכוח הדעת להכריע בין טוב לרע .ענין הבחירה נמצא בכוח האדם להיות מחדש ,להעמיד עצמו במצב אחר
ממה שהיה קודם.
האדם מיוחד בכך שמקור פעולותיו בעצמו
האדם הוא היצור האחד והיחידי בעולם ,שהוא בעצמו המקור למעשיו .כל יתר הנבראים נמצאים בתוך מערכת שלמה של סיבות ומסובבים .ויש לכל
דבר סיבה קודמת שמכריחה את הדבר ,שימשיך לפעול .הבריאה כולה היא נפעלת על ידי סיבות קודמות .אפשר להסביר למה נעשה כל דבר ,מכיון
שהכל נקבע בתוך מערכת של סיבות ומסובבים ,עד הסיבה הראשונה -הבורא יתברך ,שברא את המערכת ומפעיל אותה -ברצונו .האדם הוא האחד
והיחידי בכל העולם כולו ,שהפעולות שלו מתחילות ממנו ,אין שום סיבה שמחייבת ומכריחה אותו לפעול את פעולותיו ,אלא הוא עצמו המקור
למעשיו .כך מובן מן הפסוק שמביא הרמב"ם" :הן האדם היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע" ,כלומר הוא המין היחידי בעולם ,שהדברים הם ממנו.
למעשים שהוא עושה יש רק סיבה אחת ,והיא -שהאדם הזה בחר בהם ורצה בהם.
נמצא ,שיש לאדם כוח להיות מקור ,דהיינו מחדש" .אין כל חדש תחת השמש" (קהלת א ,ט) ,כל מה שנמצא במערכת שתחת השמש הכול ישן ,קבוע
וידוע מראש .האדם הוא הבריאה היחידה שדעתו נמצאת מעל השמש ,ואינה כפופה למערכת של הסיבות והמסובבים ,אצלו יש חדש .כשהוא בוחר
בטוב ,ואינו נגרר ותר אחר לבו ועיניו ,הרי הוא מחדש ויוצר את הבחירה הזו .משום כך האדם נתבע ליצור מחדש גם את עצמו ,תמיד הוא בר הכי
להיות מתחיל .בכדי לעשות תשובה לא די בשינוי פעולה מסויימת ,עליו לעשות את עצמו חדש .מה שהיה עד עכשיו זה לא קיים ,מעתה הוא בוחר
בדברים אחרים .בלא בחירה כזאת האדם בהכרח נגרר אחרי מה שעשה קודם לכן ,וסיבות שונות משפיעות עליו .הרי הוא דומה למים זורמים ,שאם
האפיק משתנה המים יזוזו הצידה .מי שחי באופן כזה הוא פחות אפילו מבעל חי ,הנמנע מטבעו מדברים המזיקים לו.
ג
בעולם מקובל שחופשי הוא מי שעושה מה שמתחשק לו ,אולם זו טעות ,אדם כזה משועבד ליצריו ותאוותיו .החפשי הוא האדם המאמין,
השולט בעצמו ,מחדש בבריאה כוחות חדשים ,מכניס בתוך העולם הזה חיי נצח .זהו מהותו של האדם ,לכך האדם מתבייש כשהוא עושה דבר
שאינו נשלט ,בעשיית צרכיו הגוף ,או כשהוא מחליק על בננה .מדוע הוא מתבייש הרי הוא לא אשם? מבאר המהר"ל (דרך חיים אבות ה ,כ),
"כי המתבייש מתפעל מאחר מפני הבושה" ,הוא עצמו סיבת הבושה .אדם מתבייש מדבר שלא בשליטתו .טבעו של האדם הוא לשלוט בעצמו
בכוח הדעת .ולכך הנשלט על ידי היצרים ,משנה את טבעו ,מרחיק את עצמו מיעודו שהוא להתקרב לקב"ה ,לזכות לחיי נצח.
ארבעת החיובים שקיבלו ישראל
כך אנו למדים בפרשה" .היום הזה ה' אלוקיך מצוך לעשות את החקים האלה ואת המשפטים ושמרת ועשית אותם בכל לבבך ובכל נפשך .את
ה' האמרת היום להיות לך לאלוקים וללכת בדרכיו ולשמר חקיו ומצותיו ומשפטיו ולשמע בקלו .וה' האמירך היום להיות לו לעם סגלה כאשר
דבר לך ולשמר כל מצותיו" .הקב"ה מרומם אותנו כיון שאנו ממליכים אותו ,עושה אותנו חטיבה אחת בעולם .מעשה ההמלכה הוא" ,להיות
לך לאלוקים וללכת בדרכיו ולשמר חקיו ומצותיו ומשפטיו ולשמע בקלו" (דברים כו ,טז-יח) .יש להבין מהו כפילות הדברים ,הלא ללכת
בדרכיו זהו לקיים את המצוות ,ואף לשמוע בקולו?
מבאר העקידת יצחק (צח) באריכות רבה ,נלמד את ביאור דבריו כפי שביאר רבי אל'ה שווי (רוח אליהו ב ,עמוד :)404
בספר עקידת יצחק (שער צח) מבאר שיש כאן ארבעה דברים שקיבלו על עצמם בני ישראל ,א) את ה' האמרת היום להיות לך לאלוקים ,ב) ללכת
בדרכיו ,ג) לשמור חוקיו ומצוותיו ומשפטיו ,ד) ולשמוע בקולו ,ובשכר זאת זכו כנגדם לארבעה מעלות ומדריגות ,א) ה' האמירך היום להיות לו לעם
סגולה ,ב) לשמור כל מצוותיו ,ג) לתתך עליון על כל הגוים אשר עשה לתהלה לשם ולתפארת ,ד) ולהיותך עם קדוש לה' אלקיך.
והוא מסביר את ארבעת הדברים אחת לאחת .הדבר הראשון הוא " -את ה' האמרת היום להיות לך לאלוקים" .למרות שאדם בטבעו רוצה להיות
חפשי ,ואינו מוכן לקבל על עצמו שום אדנות ,אלא שואף להיות בעל הבית בעצמו ,כלל ישראל קיבלו על עצמם את הקב"ה להיות להם לאלוקים .זה
דבר קשה ,כנגד הטבע האנושי ,אבל בני ישראל עשו זאת ,וקיבלו על עצמם את מאמרו יתברך "אנכי ה' אלוקיך" (שמות כ ,ב) ,להיות להם הקב"ה
לאלוקים.
שנית קיבלו על עצמם " -ללכת בדרכיו" ,היינו אף שמצד הטבע לא נאה לאדם להימשך במעשיו אחר הזולת ,אלא רוצה לעשות הכל בגלל שכך 'הוא'
מבין ,קיבלו על עצמם ישראל להיות כרוכים ונמשכים אחר ה' יתברך לעשות כל מעשיהם רק בגלל שכך גזרה חכמתו .לדוגמא ,הנה ההליכה בדרכי
ה' כוללת עשיית חסד וצדקה ,כאמרם ז"ל (עיין שבת דף קלג" ):מה הוא רחום אף אתה רחום" ,אדם רוצה לגמול חסד בגלל ש"הוא" מבין שכך נכון
וראוי לעשות ,ושאם יעשה זאת יקבל שכר ,אך המדרגה האמיתית של הליכה בדרכיו היא לעשות חסד רק בגלל שזה דרך ה' ,וזה חפצו ורצונו ללכת
בדרכי המקום (וכך פסק הרמב"ם (מלכים ח ,יא) בהגדרת חסדי אומות העולם" ,כל המקבל שבע מצות ונזהר לעשותן הרי זה מחסידי אומות העולם ,ויש לו חלק לעולם הבא ,והוא
שיקבל אותן ויעשה אותן מפני שצוה בהן הקב"ה בתורה והודיענו על ידי משה רבינו שבני נח מקודם נצטוו בהן ,אבל אם עשאן מפני הכרע הדעת אין זה גר תושב ואינו מחסידי
אומות העולם ולא מחכמיהם) .זה הוא הנוסח שאומר האדם בוידוי מעשרות (דברים כו ,יג-יד)" ,בערתי הקודש מן הבית וגם נתתיו ללוי ולגר ליתום
ולאלמנה ככל מצוותך אשר צויתני"" ,שמעתי בקול ה' אלקי" ,עשיתי ככל אשר צויתני .לא בגלל שאני מבין כן ,שצריך לרחם על עניים מסכנים שאין
מי שידאג להם ,אלא בגלל שכך צויתני .זוהי הקבלה השניה שקיבלו על עצמם ישראל "ללכת בדרכיו" ,שלא לעשות אפילו את הטוב והישר בגלל
שהם עצמם מבינים שזה ראוי ונכון ,אלא רק מפני שהם עבדי ה' וצריכים לעשות את ציווי ה'.
שלישית קיבלו על עצמם " -לשמור חוקיו ומצוותיו ומשפטיו" ,היינו לא רק מצוות שיש להם טעם ,אלא אפילו חוקים שאין יודעים כוונת תכליתם,
גם אותם ישמרו ויעשו .זה דבר מאוד קשה לאדם ,לעשות דבר שהוא אינו מבין ,ואינו יודע על מה ולמה צריך לעשותו ,אבל כלל ישראל קיבלו עליהם
בכל זאת ,לשמור גם את החוקים ,כמו את המצוות והמשפטים ,בלי שום עצלות ופקפוק (שלמה המלך אומר בקהלת (ז ,כג)" ,אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני".
שלמה רוצה לדעת את טעם פרה אדומה .אם עיקר קיום המצוות הוא כי כך ה' ציווה ,מדוע שלמה המלך רוצה לדעת טעם פרה אדומה ,הלא בקיומה כחוק בלא טעם ,זהו הקיום
הנעלה ביותר? הרי שעיקר קיום המצוות הוא למרות ידיעת טעמם אך כי כך רצון ה' .לכך שלמה המלך רצה לדעת טעם פרה אדומה ,ולקיימה כי כך הוא רצון ה' ולא משום טעמה).
הדבר הרביעי שקיבלו על עצמם הוא " -לשמוע בקולו" ,היינו קבלת עול מוחלט ,לעשות כל אשר יצוה הקב"ה ,גם אם זה משהו שהוא כנגד רצונם.
זהו דבר קשה ביותר לאדם ,ללכת כנגד הטבע שלו ,ולעשות דברים שהם היפך רצונו ,אבל כלל ישראל קיבלו על עצמם "לשמוע בקולו" בכל מקרה,
אף כשזה נגד חפצם ורצונם.
ארבע המתנות שקיבלו ישראל
אלו הם ארבעה הדברים שבהם קיבלו על עצמם את אלוקותו ומלכותו יתברך עליהם ,ובשכר זה זכו מאתו כנגדם לארבעה מעלות ומדריגות .כנגד
מה שהם האמירוהו להיות להם לאלקים ,זכו שהוא האמיר אותם "להיות לו לעם סגולה" מכל העמים ,כדאיתא בגמרא (ברכות דף ו ).אמר להם
הקב"ה לישראל אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם ,אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם שנאמר (דברים ו ,ד)
"שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד" ,ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם שנאמר (דברי הימים-א יז ,כא) "ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ" .זאת
אומרת ,בשכר שישראל קיבלו על עצמם יחודו יתברך ,ועשו אותו יחיד בעולמו ,זכו אצלו לייחודיות ,להיות אצלו עם סגולה ,גוי אחד בארץ.
ד
כנגד הענין השני שקיבלו על עצמם ללכת בדרכיו ,זכו "לשמור כל מצוותיו" ,היינו כדוגמת מלך בשר ודם שממנה סוכנים ושומרים מיוחדים לשמור
את אוצרותיו היקרים .והודות לכך הינם זוכים להיות קרובים אליו ביותר ,כך האמיר הקב"ה את ישראל והפקיד אותם להיות השומרים על אוצרות
מצוותיו היקרות מזהב ומפז ,ובעקבות כך הם זוכים אצלו לקירבה יתירה (קיום העולם עומד על כלל ישראל "אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי
(ירמיהו לג ,כה) הקב"ה נתן לנו אפשרות להחזיק עמו את העולם ,איזה אחריות יש לנו! .ידוע מרבי ישראל מסלנט ,יהודי שלומד דף גמרא בקובנה ,גורם ליהודי בפריז שלא ישתמד.
הלומד יעלה לשמים אח רי מאה עשרים שנות חייו ,יאמרו לו אתה רואה את פלוני הוא חי בזכותך! יעמוד ויתמה ,איננו מכירו .אכן כן ,אינך מכירו .אך אתה למדת גמרא ובזה החזקת
את יהדותו .אלו זכויות עצומות שיש לנו מקיימי העולם).
כנגד הקבלה שקיבלו על עצמם "לשמור חוקיו ומצוותיו ומשפטיו" גם כשאינם מובנים אצלם ,נתנם הקב"ה "עליון על כל הגוים אשר עשה לתהלה
ולשם ולתפארת" ,כי בזאת יתהלל המתהלל ,כשעושה דברים שסיבתם נעלמת ואחר כך מתברר שהיה לו מזה תועליות נפלאות ,וכמאמר הכתוב
(דברים ד ,ו) "ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים אשר ישמעון את כל החוקים האלה ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה"
(לנו נראה ,קיום החוקים ,זה היפך החכמה .אך הקב"ה מעיד ,קיום חוקי התורה הם החכמה הגדולה ביותר שיש ,בזכות קיום חוקי התורה ,עם ישראל מקבלים כוחות שאין לאף אחד.
"בכל קראנו אליו").
וכנגד הדבר הרביעי שקיבלו על עצמם ישראל "לשמוע בקולו" גם נגד רצונם הטבעי ,זכו להיות "עם קדוש לה' אלוקיך" ,כלומר למדריגת הקדושה,
לחיות חיי טוהר ופרישות ,אשר בהם יהיו קרובים אליו ודבקים עמו תמיד (כדי לדבוק בקב"ה לא צריך להתאמץ ,צריך לפעול במדותיו של הקב"ה ,מה הוא רחום אף
אתה רחום ,כך דבקים בקב"ה ,מתחברים אליו ,נהיים חלק ממנו .הקב"ה יורד אלינו לעולם הזה).
כנגד קבלת עול מצוות שעם ישראל קיבלו על עצמם ,בארבע מדרגות ,לקבל את מלכות ה' ,לרצות לדבק בדרכו ,לקיים את החוקים ,ואף עד
כדי עול מוחלט .הקב"ה נתן להם ארבע מעלות ,להיות עם סגולה ,להתקרב אליו ,להיות הגוי העליון ,ולמדרגת הקדושה.
דניאל לא העריך את כוח תשובת נבוכדנצר
מרחיב בזה באור חדש (דברים ,עמוד :)237
ישנן שתי דוגמאות של שני גדולים ונביאים בישראל ,דניאל ויונה הנביא ,אשר לא העריכו את הגויים כמות שהם לפי מידותיהם ,תכונותיהם ומהותם.
השוני בהערכתם התבטא בזה ,שהאחד הפחית מדי בערכם של הגויים ובכוחותיהם ואילו השני -הפריז מדי בהערכה זו.
חז"ל סיפרו על דניאל שנענש וחתכוהו מגדולתו ויש אומרים ששדוהו לגובא דארייוותא (בבא בתרא דף ד ).מפני שהשיא עצה לנבוכדנצר ,שנאמר
(דניאל ד ,כד-כז) "להן מלכא מלכי ישפר עליך וחטאיך בצדקה פרוק ועוויתיך במיחן ענייך ,הן תהוי ארכא לשלותך" .והענין מפורש ומפורט יותר
בתנחומא (משפטים ,ד) כיוון שראה נבוכדנצר את החלום ופתרונו ,התחיל לומר לדניאל מה אתה יועצני? אמר ליה ,הללו עניים שהגלית מארצם
רעבים וצמאים ,ערומים ,פתח להם אוצרותיך ופרנס אותם אולי תרפא את החלום ,שנאמר "להן מלכא מלכי ישפר עליך".
שואלים חז"ל :וכי תעלה על דעתך שדניאל הצדיק היה משיא עצה כזו לנבוכדנצר שונאו של מקום? אלא לפי שראה את ישראל שלפי גולה( ,פירוש
נמלטים) ,מטולטלים דווים ברעב ,לפיכך השיא עצה כזו ברחמנותו עליהם ,לפי שהיה יודע שלסוף נפשו קניטא (רוצה לומר לפי שידע דניאל שלסוף
יכעוס נבוכדנצר ולא יתן (צדקה) ותבוא עליו כל פתרון החלום ,לכן נתן לו עצה זו ,אבל אם היה יודע דניאל שיתנהג נבוכדנצר בצדקה זו לעולם לא
היה נותן לו זה העצה).
מיד פתח אותו רשע אוצרותיו וחלק להם י"ב חודש ,לאחר י"ב חודש חודש שכח אותו רשע את החלום והתחיל לטייל על פלטרון שלו ,שמע קול
צעקת תעניים לפני אוצרותיו ,אמר לעבדיו מה קול זה שאני שומע ,אמרו לו העניים שהגלית תובעים פרנסתם ,מיד נכנס בו עין הרע ,ענה מלכא ואמר
"הלא דא היא בבל רבתא די ענא בנייתיה לבית מלכי בתוקף חסני וליקר הדרי" .אמר אילולי בית הממון שלי מהיכן אני בונה המדינה הזו כולה ,צוה
ופסק להם ,אמר ליה הקב"ה ,רשע מי גרם לך שלוה כל אותן י"ב חודש הלא הצדקה שעשית".
רואים אנו מכאן ,כי דניאל גרם לעצמו עונש משום שלא העריך ולא ירד היטב לתוך נפשו של הרשע .דניאל לא העריך ,כי אפילו בנפשו של הרשע
היותר מושחת ,הירוד עד לדיוטא התחתונה והמכוערה ,יש איזה שהוא ניצוץ של אנושיות ושל אמונה ,כי אפילו בחשכת נפשו יש עוד נקודה זעירה
ביותר של הכרת ואמונת אלוקים היחיד האמיתי ,הוא לא ציפה ולא האמין כי נבוכדנצר יתעורר מפתרון החלום ,כי יאמין בעונש מהקב"ה עליו ,כי
יחשוש ויפחד שיד ה' תגע בו לעונשו וכי הוא יכול לפדות את עצמו בצדקה .גילוי שכזה בנפש הרשע לא עלה על דעתו של דניאל ,הוא חשב בוודאי
כי נבוכדנצר הרשע ילעג עליו ועל פתרונו גם יחד ואולי עוד יכעס ויקצוף עליו על אשר הוא מאיים עליו ומפחיד אותו כאילו רוצה הוא בכך לנקום
בו את נקמתו.
דניאל טעה ,איפוא ,שכן מצא תגובה אחרת לגמרי אליה לא פילל ולא קיווה ,שהרי בוודאי לא רצה להיטיב לרשע הזה שונאו של הקב"ה ולייעץ לו
כיצד יינצל מעונשו של הקב"ה ,הוא לא דימה בנפשו כי דבריו יעשו עליו רושם כלשהו ,ועל הערכה בלתי נכונה זו לגבי נבוכדנצר וכוחו הטמיר נענש
דניאל .ואם כי אמונתו של נבוכדנצר לא נמשכה יותר מי"ב חודש ואחרי כן הלא שכח את החלום ופחד העונש נסתלק הימנו ,אבל אמונתו בשנים
עשר החודשים גם נחשבה לו למעלה ולדרגה ,גם בזה היתה לו טובה ונחשב לו שבח ,שכן בכל זאת הוכיח שהוא מסוגל להיכנע לה' יתברך ,ולו רק
לפרק זמן קצר של י"ב חודש .והלא בזה נשתבח אחאב הרשע ,אשר שמע את תוכחת הנביא בשם ה' על הפורעניות שעתידה לבוא עליו ועל משפחתו,
דבר שהביא עליו ועל משפחתו פחד ויראה ,בכיה ותשובה ,ואם אמנם רק לאותה שעה ולזמן קצר ,אבל הקב"ה שיבחו על כך ואמר (מלכים א' כא,
כט)" ,הראית כי נכנע אחאב" ,וכן גם נבוכדנצר הרשע ,אשר נכנע לאותה שעה לפני הקב"ה וקיבל על עצמו את עצתו של דניאל לעשות צדקה כדי
ה
לעכב את הגזירה מעליו .זוהי דוגמתו של דניאל ,אשר קיצר ,הפחית ומיעט בהערכת נפשות ונפשו של נבוכדנצר הרשע ,וטעותו הביאה לידי הפסד
גדול לכלל ישראל שכן העמיד את הרשע בחיים.
יונה הפריז בכוח תשובת נינוה
יונה הנביא גילט את הדוגמה השניה ,ההפוכה מזו של דניאל :הוא הגזים והפריז בהערכתו את הרשעים וברח תרשישה שהיא חוץ לארץ שאין
השכינה נגלית שם כדי שלא יהא צריך ללכת לנינוה העיר הגדולה להוכיח את תושביה ולעוררם לתשובה ,כי אמר שהגויים הם קרובי תשובה ובזה
הוא יכול עוד לחייב את ישראל ולעורר את השטן לקטרג עליהם (תושבי נינוה הם צאצאי אשור ,שראה שנחלקים על הקב"ה ,ויצא למקום אחר (בראשית רבה לז ,ד).
מביא האבן עזרא (יונה א ,ב) " ,רק עתה בימי יונה החלו לעשות רע ולולי זה שהיו בתחילה אנשי השם לא היה שולח נביאו אליהם" ,לכך חשב שישובו יונה שמיד בשמוע התוכלה,
הם ישובו בתשובה במהרה).
ואמנם אנשי נינוה הפליאו בתשובתם המהפכנית ,שהמלך קם מכסאו וקרע בגדיו ולבש שס והכריז בכל עמו שיצומו כל העם שלושת ימים והעמיד
אנשים לבד ונשים לבד והילדים מצד אחד והעם מצד אחד ,והמה בוכים זה כנגד זה ,וביום השלישי חזרו כולם מדרכם הרעה .אפילו מציאה שמצאו
ואפילו לבנים של גזל שבנו בפלטין של מלך סתרו הפלטין והחזירו הלבנים לבעליהם ,וכל
ֹ בשדות ובכרמים בשוקים וברחובות החזירום לבעלים,
כרם שהיו בו שתי נטיעות או שני אילנות מן הגזל עקרום והחזירום לבעליהם ,וכז עוד דברים שעשו והפליאו במידת התשובה שבהם .אם כן ,הרי
לכאורה לא טעה יונה הנביא באמרו שעובדי כוכבים ומזלות הם קרובי תשובה ,אך למעשה כן שעה שכן העריך אותם בהפרזה גדולה ,ימאף כי הם
קרובי תשובה ,אבל תשובתם קלושה וקפואה ,וסיפרו חז"ל שלאחר ארבעים יום שבו וחזרו לדרכיהם הרעות יותר מן הראשונות ונבלעו המתים
בשאול תחתית (ילקוט שמעוני יונה ,ג).
כוונת הקב"ה היתה להוכיח ליונה הנביא שהוא טועה בהערכת הגויים ומפריז יותר מן המדה בחשבו שהם קרובי תשובה ואינו יודע כי כל תשובתם,
אפילו החזקה ביותר ,אינה אלא לשעה ולזמן קצר ,ולאחר מכו הם מתחרטים מכל התשובה ומריעים עוד יותר ממעשיהם הראשונים .ואילו תשובת
עם ישראל היא טובה ,חזקה ונאמנה ,נטועה עמוק בשרשי נשמתם והם דבוקים בה' אלוקיהם ומעולם לא ימירו את כבוד ה' ,הם מוסרים את נפשם
בעד אמונתם וקדושתם .פושטים את צוואריהם להישחט על מזבח הקדושה ,עם קשה עורף הלוחם בעד יחוד האמונה וקדושתו.
עם ישראל נמצאים בדרגה גבוהה מאומות העולם ,בוחרים לעשות רצון ה' ,בחירה זו טבועה בהם נשמתם .רצונם הפנימי הוא לעשות רצון ה'.
יצחק תיקן מעשרות
בהקדמה זו נלמד על מצוות מעשרות .הרמב"ם (מלכים ט ,א) פוסק ,בא אברהם ונצטוה יתר על אלו במילה ,והוא התפלל שחרית ,ויצחק הפריש
מעשר" ,משיג הראב"ד" ,אמר אברהם ,כן היה ראוי לומר ,והוא התפלל שחרית והפריש מעשר" .ומבואר שאברהם הוא שתיקן מצוות מעשרות.
מבאר הכסף משנה:
טעם הראב"ד משום דכתיב באברהם (בראשית יד ,כ)" ,ויתן לו מעשר מכל" .ואפשר לומר לדעת רבינו דבאברהם לא אשכחן שעישר ממונו ,והתם
דוקא עישר השלל הבא לידו ולא בתורת מעשר ,אלא לפי שכבדו מלכי צדק בהוצאת לחם ויין וברכו ,ורצה לתת לו מעשר השלל .אבל יצחק הוא
הראשון שעישר ממונו לשם מעשר ,כפי דרשת חכמים ז"ל (בראשית רבה סד ,ו) ,ב"ויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא מאה שערים" (בראשית כו ,יב).
הרמב"ם סובר שיצחק הוא שתיקן את מצוות מעשרות ,כיון שהוא הראשון שנאמר עליו שמדד את יבול שדהו .אומרים חז"ל" ,מלמד שהאמידו
אותה ועשת מאה כמה שהאמידוה והלא אין הברכה שורה על דבר שהוא במשקל ובמדה ובמנין ,מפני מה מדד אותה מפני המעשרות".
יהודי רוצה לקיים מצוות
במעשרות התחדש שאפשר לנסות את הקב"ה .עם ישראל התברכו (דברים כח ,ד)" ,ברוך פרי בטנך ופרי אדמתך ופרי בהמתך" ,מבאר המשך
חכמה:
במדרש :למה הקיש פרי אדמה לפרי הבטן ,לאמר לך מה פרי אדמה צריכה עשור אף פרי בטנך (צריכים עישור) ,וזו המילה (עד כאן לשון המדרש).
שהוא אחד מעשרה שליטים כדאמר בסוף פרק ג דנדרים .ואי דהא פרי בבהמה צריכה גם כן עישור ,אבל המילה מלבד מצותה ,הוא תיקון גם לגוף
האדם ....לכן דומה לפרי האדמה ששם המעשר טובל ,מה שאין כן במעשר בהמה שאינו טובל (מותר ליהנות מהבהמה לפני שעישרו אותה) .וכן במעשר שרי
לנסויי ולבקש שכר כמו שאמרו "בחנוני נא" ,עיין פרק קמא דתענית (דף ט .).לכן תקנו בברכה על המילה לבקש שכר עליה -על כן בשכר זה קל חי
(חלקנו צורנו) צוה להציל ידידות שארינו משחת (למען בריתו אשר שם בבשרנו).
יש להבין מדוע דווקא במצוות מעשר הקב"ה התיר לנסותו" ,עשר בשביל שתתעשר" .הלא בכל מצוות התורה צריך לבחור לעשות רצון ה'
שלא על מנת לקבל פרס? עוד יש להבין ,הלא הקב"ה נתן לאדם פרנסה ,וברצותו הוא מבקש ממנו לעשר עשירית מהממון אותו מקבל ,ולתת
צדקה ,מדוע הוא ניסיון כה קשה שהקב"ה מבטיח שאפשר לנסותו ,והזוכה לעמוד בניסיון מקבל עשירות?
מבאר הפחד יצחק (מאמרי סוכות ,כב):
א" .יעקב אשר פדה את אברהם" (ישעיה כט ,כב) ,חזינן מכאן שני דברים :א) דאברהם זקוק לפדיון ,ב) יעקב הוא הפודה אותו .נבאר שתי נקודות
אלו ,אחת לאחת.
ו
ב .כתב הרמב"ם (מלכים ט ,א) שיצחק הוא שתיקן מעשרות כאמור בכתוב (בראשית כו ,יב)" ,וימצא מאה שערים" .עיין פירוש רש"י שאומד זה
למעשרות היה .והקשה הראב"ד הלא מצינו מעשר אף אצל אברהם (בראשית יד ,כ)" ,ויתן לו מעשר מכל" .ולא עוד אלא שבאברהם בא הוא בגלוי
בכתוב ,מה שאין כן ביצחק שמופיע בפנים של דרש .ומתרץ הכסף משנה שהחידוש אצל יצחק הוא מצד המעשר מקניני עצמו ,ואילו אצל אברהם
לא היה רק משלל המלחמה.
ג .סוף סוף הפעם הראשונה שנזכר מעשר להדיא בתורה הוא ביחס לאברהם .ועלינו לבאר היחס שבין מהות המעשר ובין מדת אברהם בפרט.
ד .חידוש גדול מצינו בענין המעשרות -שיצאו מכלל "לא תנסו" (דברים ו ,טו) ,שמותר לנסות את השם בזה ,כמו שנאמר מפורש (מלאכי ג ,י) "בחנוני
נא בזאת" .כל נבון דבר דורש לרוות צמאונו בטעימה בשרשה של יציאה זו.
ה .נקדים בביאור שרש הניחותא שיש לאדם בקב שלו יותר מבתשעה קבים של חברו (בבא מציעא דף לח .).מקורו הוא בעשרה מאמרות של מעשה
בראשית .בכולם לא נאמר "טוב מאד" .רק באדם שהוא פסגת היצירה ,והכל לא נברא אלא בשבילו -אצלו נאמר (בראשית א ,לא) "טוב מאד" .נמצא
שכל תשעת המאמרות לא באו אלא בשביל העשירי ,ובו לבד היתה הניחותא ד"טוב מאוד" .והוא השרש לניחותא דאדם בקב העשירי שהוא שלו ולא
בתשע דזולתו .במאמר עשירי נבראה הניחותא הזאת של "קב שלו" שהוא המאמר שבו נברא .והנה החידוש בבריאת האדם הוא בזה שהוא בעל-
בחירה ומרויח בעצמו מה שמקבל ,שלא תהיה נהמא דכיסופא ,דהיינו "קב שלו".
ו .וממשיכים אנו את הקו הלאה .עלינו לדעת שכל תשעת המאמרות הם בידו של הקב"ה לגמרי ,ואילו במאמר העשירי ניתן ה"חוץ" של הכל בידי
שמים (ברכות דף לג .):שהרי בבריאת האדם ניתנה לו בחירה ובעלות .תשע קבים בידו של הקב"ה ,ועשירי מחוץ לידו ,והוא שרש ענין המעשר .כשם
שהקב"ה מסר עשירי משלו ,שהוא מאמר "נעשה אדם" ,לרשות אחרת ,כמו כן מוציא האדם מידו חלק העשירי ומוסרו להקב"ה.
ז .בכאן הגענו לשרש "בחנוני נא בזאת" -שהרי מה שהקב"ה מסר משלו ,הוא משום שנתן מקום לבחירה .ובחירה היינו נסיונות .שכל עצמה של
בחירה אינה אלא להכריע לכאן או לכאן ,שהוא מובן הנסיונות .וכשם שהמעשר של הקב"ה שם הוא המקום לנסותנו ,כמו כן למטה ,המעשר שלנו
הוא הנותן מקום לנסותו .והיא מצד ההקבלה בין הנהגות הקב"ה כלפי האדם והאדם כלפי מעלה.
ח .והנה כבר נתבאר בארוכה בפחד יצחק ראש השנה מאמר ד' ועוד ,הענין של כ"ו דורות שזן הקב"ה את העולם בחסדו .והוא הנקרא אצלנו חסד-
ויתור ,וחחסד שנתחדש עם מתן תורה הוא שאנו קוראים חסד-משפט .עיין שם .ומכיון שמבואר בגמרא (עבודה זרה דף ט ).שהתחלת שני אלפים
תורה היא מאברהם אבינו ,מובן מזה שאברהם הוא התחלת המעבר מחסד-ויתור לחידושו של חסד-משפט .החידוש של חסד-משפט הוא בזה שהוא
מחייב מציאות של פרצוף מקבל אשר ירויח אותו חסד ,לעומת חסד-ויתור אשר ההשפעה באה בלי התחשבות עם מהות המקבל .ומעתה יוצא שמדת
אברהם בחסד-משפט הוא הוא חידוש של בחינת הניחותא "בקב שלו" ,שזו היא המעלה של המקבה הזה ,שיצוז מכלל נחמא דכיסופא ,שהוי הרויח
במשפט מה שהגיע לו .לפיכך בא מעשר בפרט ביחס למידת אברהם.
ט .וכאן יש מקום לשאול ,הנה גם ביעקב נזכר המעשר ,אבל בשינוי אחד ,שנאמר על תנאי (בראשית כח ,כב)" .אם יהיה אלקים עמדי ושמרני בדרך
וכו' ,עשר אעשרנו לך" ,ובפשטות נראה כהורדה במעלה ,שבאברהם ויצחק נתפרש המעשר בסתמא ,וביעקב רק ב"על תנאי" .ובודאי לא ניתן להאמר
שבבחיר האבות תהא הורדה.
י .אמנם פירוש הדבר הוא בהתאם למדות האבות :חסד לאברהם דין ליצחק ואמת ליעקב .כמה פעמים נתפרש "...הבנה פנימית במדרגות בנינה של
כנסת ישראל על ידם של האבות .דהנה בעשו מצינו שנקרא בלשון חכמים ישראל מומר .ואף על פי שגם בזרעו של יעקב יתכן שימצא ישראל מומר
מכל מקום מטתו של יעקב קרויה היא מטה שלמה לגבי מטתו של יצחק .והיינו משום דמיעקב ואילך הלכה רווחת היא ד"ישראל אף על פי שחטא
ישראל הוא" (סנהדרין דף מד" ,).כי לא ידח ממנו נדח" (שמואל ב' יד ,יד); מה שאין כן בעשו שנקרא ישראל מומר ,היינו מומר מבלי ההלכה ד"אף
על פי שחטא ישראל הוא" .דהרי באמת נפרד לגמרי ויצא מן הכלל לדורותיו ...אבהותו של יעקב היא בזה שהיה הראשון אשר לא ידח ממנו נדח,
ואשר אי אפשר להפרד ממשפחתו על ידי כל מעשי המרה שבעולם ...החוט המשולש לא במהרה ינתק .ובלשון קצרה נאמר גם אנו ...יעקב אבינו
דער ערשטער פארפאלענער" (פחד יצחק סוכות ,ה)
יא .מדת אמת ליעקב אם כן מבררת אומץ הקשר של הנפש הישראלית לקדושה .שאף על פי שיעמוד ויכריז ההפוך ,לא נאמין לו ונאמר לו משקר
אתה .ישראל אף על פי שחטא ישראל הוא .כל זה מכוח ה"פארפאלענער" ,שמדת אמת ליעקב מעידה שהשרשים הם כה חזקים עד שאי אפשר לו
להכחישם .מה שאין במדות אברהם ויצחק שאין בהם בירור כזה .והוא ש"הנותן צדקה בשביל שיחיה בני הרי זה צדיק גמור" (פסחים דף ח.
ובתוספות) .אף על פי שהוא נודר סלע לצדקה בתנאי ,מכל מקום אומרים לו באמת לשם מצוה הוא מכוין .ואף אם מכריז "בשביל שיחיה בני" ,שמזה
היה משמע שאם לא יגיענו מבוקשו יתחרט -מודיעים לנו שצדיק גמור הוא ,וכל התנאי אינו אלא לפנים ,כדברי תוספות "אל תהיו כעבדים
המשמשים ...היינו בכהאי גוונא שאם לא תבוא לו אותה טובה שהוא מצפה ,תוהא ומתחרט על הצדקה שעשה ,אבל מי שאינו תוהא ומתחרט הרי זה
צדיק גמור".
יב .מעתה מתברר לפנינו שאין ב"על מנת" דמעשר יעקב משום הורדה .אדרבא ,עלייה יש כאן .דוקא ה"על מנת" דיעקב מגלה את עומק ההשרשה
ונמנעות הביטול .ואילו במדות אברהם ויצחק היה מן הנמנע להכנס לעבודה של "על מנת" ,כל זמן שאין הבירור המוחלט דמדת "אמת ליעקב".
יג .וחוזרים אנו בזה להתחלת הדברים .אברהם זקוק לפדיון .כלומר ,ב"בחנוני נא בזאת" הותר לנסות את השם על ידי המעשר -עשר בשביל שתתעשר.
אבל צפויה כאן סכנה גדולה ,שאם מאיזו סיבה לא ישיג עשירות ,אזי יש מקום לחרטה מעיקרא .כלומר ,בחינת מעלת המעשר של אברהם עדיין
זקוקה לבירור שיבוא למפרע על ידי יעקב .בכאן בא הוא יעקב ופודה את אברהם .יעקב הוא המברר שאף אם יתעכב ה"תתעשר" ,ויטען שיש כאן
ז
חרטה -אינו אלא לפנים .ואומרים "שקרן אתה" .והוא הוא המובן בפדייה .מי שהיה מוגבל הוצא ממאסרו .באברהם ויצחק האפשרות לנסות מוגבלת
היא מצד הסכנה של אי לאו -לאו .יעקב מוציאו מכלל זה בהיותו המאפשר להגדת העדות ד"צדיק גמור" הוא אף ב"על מנת" שלו" .יעקב אשר פדה
את אברהם".
כשיעקב אבינו נתן מעשרות התחדש שהיהודי בפנימיותו רוצה לתת מעשר ,לכך רק במצוות מעשרות התחדש שאפשר לנסות את הקב"ה .כיון
שהקב"ה יודע שהיהודי בפנימיותו רוצה לעשות רצון ה' ,הוא לא מקיים מצוות משום הכרח ,ובלבו הוא רוצה לחטוא .יהודי רוצה לעשות רצון
ה' ,אך יש מניעים ומפריעים ללבו לעשות רצון ה' ,נתן הקב"ה את האפשרות להתעשר בזכות מצוות מעשרות ,כדי להקל על האדם לגלות את
רצונו הפנימי לקיים מצוות .ולכך הקב"ה נתן לנו את הכוח להנהיג את העולם ,כמו שמבאר בנפש החיים (א ,ט)" ,וזהו "לססתי ברכבי פרעה
דמיתיך רעיתי" (שיר השירים א ,ב) .רצה לומר ,כמו בסוסי פרעה שהיה היפך מנהגו של עולם שהרוכב מנהיג לסוס .ובפרעה וחילו הסוס הנהיג
את רוכבו כמו שאמרו רז"ל .כן דמיתיך והמשלתיך רעיתי על זנ האופן ממש .שאף שאני רוכב ערבות .עם כל זה כביכול את מנהיג אותי על ידי
מעשיך .שענין התחברותי כביכול להעולמות הוא רק כפי ענין התעוררות מעשיך לאן נוטים" .כפי רצוננו ומעשנו בקיום המצוות ,בחיזוק בתורה
ובמצוות ,אנו מקיימים את העולם .החובה להתחזק ולקיים את הבריאה ,מוטלת עלינו ,כדי שהעולם יהיה טהור יותר ,קדוש יותר.
ה' יעזור שנזכה בכוח הבחירה לתשובה שלמה
ובזה נזכה לשלמות והתקדשות
ולכתיבה וחתימה טובה
ח
