gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

רוממות · Roimemis — כי תבוא (2026-08-24)

מוציא לאור: רוממות · Roimemis

שבוע: כי תבוא (2026-08-24)

רוממות · Roimemis — כי תבוא (2026-08-24)

פתח את ה-PDF הורדה

‫ממוסרי‬ ‫הפרשה‬ ‫רוממות ‪+‬הפרשה‬ ‫‪1‬‬ ‫הגאון רבי דוד גולדשטוף שליט"א‬ ‫הכוונה בכריעה שבסוף התפילה‬ ‫אׁשית ְּפ ִרי ָה ֲא ָד ָמה ֲא ֶׁשר נָ ַת ָּתה ּלִ י ה'‪ ,‬וְ ִהּנַ ְחּתֹו‬ ‫אתי ֶאת ֵר ִ‬ ‫וְ ַע ָּתה ִהּנֵ ה ֵהבֵ ִ‬ ‫בסיעתא דשמיא‬ ‫ֹלהיָך (כו‪ ,‬י)‪ .‬א] כתב הגר”א‬ ‫ית לִ ְפנֵ י ה' ֱא ֶ‬ ‫ֹלהיָך‪ ,‬וְ ִה ְׁש ַּת ֲחוִ ָ‬ ‫לִ ְפנֵ י ה' ֱא ֶ‬ ‫ית” ‪‘ -‬זה כלל‪ ,‬כל היוצא מבית‬ ‫באדרת אליהו על הנאמר “וְ ִה ְׁש ַּת ֲחוִ ָ‬ ‫המקדש צריך השתחואה’‪ .‬וכתב מרן הגרי”ז הלוי סאלאוויצי’ק (חי’‬ ‫הגרי”ז יומא כא‪ ,‬א) שאין זה דין מיוחד בעבודת הביכורים‪ ,‬אלא דין‬ ‫כללי בכל היוצא מהמקדש‪ ,‬ולומדים זאת מביכורים‪ .‬ולכן משתחווה‬ ‫פרשת כי תבא תשפ"ו‬ ‫גליון ‪ 528‬שנה י"א‬ ‫לאחר העבודה ולא בעת קריאת הפרשה‪ .‬וכן מבואר ברמב”ם (פ”ג‬ ‫מביכורים הי”ד) שהזכיר שבעה דברים בעבודת הביכורים‪ ,‬ולא כלל‬ ‫גליון שבועי לבני התורה‬ ‫ההשתחוויה עמהם‪.‬‬ ‫ובטעם שמשתחווים בגמר העבודה‪ ,‬כתב הרא”ש (תמיד לג‪ ,‬א) ‘לפי‬ ‫ימי הרחמים‬ ‫רוממות ‪+‬הזמנים‬ ‫שגָ מר העבודה היה משתחווה‪ ,‬כעבד שמשמש את רבו ונוטל רשות‬ ‫ויוצא’‪ .‬וביאור הדברים‪ ,‬שכשהאדם מסיים עבודתו במקדש והולך‬ ‫והסליחות‬ ‫לביתו‪ ,‬נראה כאילו העבד פורש מרבו ומעבודתו‪ ,‬ועל כן משתחווה‬ ‫וגם מורה ענין ‘בתולה’‬ ‫על ההתחדשות‪ ,‬וענינו‬ ‫(ב)‬ ‫“הנּ וֹ ֵתן ַּב ָ ּים‬ ‫ַ‬ ‫ומראה בזה שנשאר עבד נאמן‪ ,‬ולא פרש אלא מחמת שנגמרה‬ ‫העבודה‪.‬‬ ‫ההתעוררות‬ ‫בחידוש‬ ‫משולחן המערכת‬ ‫דָּ ֶר ְך” ‪ -‬תשובה‬ ‫ובזה יובן טעם הדבר שדוקא כאן במצות ביכורים לימדה התורה‬ ‫בימים אלו‪ ,‬וכבר רמזו‬ ‫כידוע מה שגילה רבינו‬ ‫את החובה הכללית להשתחוות בסוף המצווה‪ ,‬לפי שהיא מצווה‬ ‫זה בכתוב [הנקרא בימים‬ ‫אלו] בפרשת כי תצא (כד‪,‬‬ ‫מרן הגאב”ד הגאון רבי מרדכי גרוס שליט”א‬ ‫האריז”ל (שער רוה”ק יחוד‬ ‫המיוחדת להתבטלות האדם לפני ה’‪ ,‬שנותן ראשית תבואתו לה’‪,‬‬ ‫‪1‬‬ ‫הארת דרך התשובה‬ ‫ּנֹותן ַּבּיָ ם‬ ‫“ה ֵ‬ ‫ט”ז) על הפסוק ַ‬ ‫ועל כן כשמסיים המצווה ממשיך את התבטלותו בהשתחוויה‪.‬‬ ‫ה) “ּכִ י יִ ַּקח ִאיׁש ִא ָּׁשה‬ ‫ָּד ֶרְך” (ישעיה מג‪ ,‬טז) שהוא‬ ‫ומה שלא תיקנו השתחוויה בסוף קיום מצוה שלא במקדש‪,‬‬ ‫ֲח ָד ָׁשה וגו’ נָ ִקי יִ ְהיֶ ה לְ ֵביתֹו‬ ‫רמז על האור הגדול של‬ ‫כי שם אינו עומד לפני המלך‪ ,‬וממילא לא נוצר החיסרון הזה‪.‬‬ ‫“א ָּׁשה ֲח ָד ָׁשה” על שם שהוא‬ ‫ָׁשנָ ה ֶא ָחת” שחדש אלול נקרא ִ‬ ‫דרך התשובה שהקב”ה מאיר לישראל בחדש אלול‪.‬‬ ‫ובאמת בתפילה שנחשב ‘עומד לפני המלך’ (רש”י ברכות כה‪ ,‬ב)‬ ‫במזל בתולה ויש בו רוח של התחדשות מיוחדת‪ ,‬וע”ז אמר‬ ‫הכתוב “נָ ִקי יִ ְהיֶ ה לְ ֵביתֹו ָׁשנָ ה ֶא ָחת” שזה ניתן לו לאדם‬ ‫וביאור דבריו כי הנה ‘ים’ מורה על העולם הזה הנקרא‬ ‫תקנו חכמים לכרוע בסוף התפילה‪ ,‬וכתב השולחן ערוך (קכג‪ ,‬א)‬ ‫‘ים זועף’‪ ,‬וכמו שכתב בספר חרדים (פרק סו) ‘העוה”ז ים‬ ‫שמשתחווה לפניו כ’עבד הנפטר מרבו’‪ .‬והיינו כטעם שכתב הרא”ש‬ ‫באופן שיחזיק אצלו התעוררות זה למשך כל השנה עד‬ ‫חדש אלול בשנה הבאה אשר אז שוב יזכה במתנה זו‪.‬‬ ‫סוער צריך לדמות האדם בדעתו כאילו הוא שט‪ ,‬ירים ראשו‬ ‫בחיוב ההשתחוויה במקדש‪ ,‬וציין זאת הגר”א בביאורו כמקור הדין‪.‬‬ ‫למעלה ליוצרו ויזהר פן יכנסו בפיו המים הזדונים וישמר‬ ‫וגם זה נכלל בדברי המדרש (תנחומא כי תבוא א) ש’כיון שצפה‬ ‫משה שבית המקדש עתיד ליחרב‪ ,‬וביכורים עתידין להיפסק‪ ,‬התקין‬ ‫מזל בתולה ‪ -‬בריחה מהחטא‬ ‫מן הגלים הבאים לטרדו ואם לאו דמו בראשו’‪ ,‬והוא שאמר‬ ‫דוד המלך ע”ה (תהלים קכד) “לּולֵ י ה’ ֶׁש ָהיָ ה לָ נּו וגו’ ֲאזַ י‬ ‫לישראל להתפלל שלש פעמים בכל יום’‪ .‬והיינו שיהיו משתחווים‬ ‫ועוד ענין נכלל בסוד מזל בתולה‪ ,‬דהנה בדור המבול כתוב‬ ‫בסוף התפילה‪ ,‬חלף ההשתחוויה של הביכורים‪.‬‬ ‫ַה ַּמיִ ם ְׁש ָטפּונּו נַ ְחלָה ָע ַבר ַעל נַ ְפ ֵׁשנּו‪ֲ :‬אזַ י ָע ַבר ַעל נַ ְפ ֵׁשנּו‬ ‫ֹלקים ֶאת ְּבנֹות ָה ָא ָדם‬ ‫בסוף פרשת בראשית “וַ ּיִ ְראּו ְבנֵ י ָה ֱא ִ‬ ‫ב] מבואר בגמרא (ברכות לד‪ ,‬ב) שצורת ההשתחוויה היא ב’פישוט‬ ‫ַה ַּמיִ ם ַהּזֵ ידֹונִ ים”‪.‬‬ ‫טבֹת ֵהּנָ ה וַ ּיִ ְקחּו לָ ֶהם נָ ִׁשים ִמּכֹל ֲא ֶׁשר ָּב ָחרּו” (ו‪ ,‬ב)‪ ,‬וחז”ל‬‫ּכִ י ֹ‬ ‫ידים ורגלים’‪ .‬והכוונה‪ ,‬ש’בפישוט הרגלים’ מבטל קומתו לפני ה’‪,‬‬ ‫(פרקי דר”א פכ”ב) פירשוהו על המלאכים שנכשלו בחטא‬ ‫ומילת ‘דרך’ מורה על תשובה כמו שכתוב “טֹוב וְ יָ ָׁשר ה’ ַעל‬ ‫ועל כן מבואר בגמרא (ברכות לד‪ ,‬א) שיש חילוק במספר הכריעות‬ ‫(עיין רש”י בפירוש השני)‪ ,‬וכתבו הראשונים (פירוש הרא”ש‬ ‫יֹורה ַח ָּט ִאים ַּב ָּד ֶרְך” (תהלים כה‪ ,‬ח) ופירש”י ‘טֹוב וְ יָ ָׁשר ה’‬ ‫ּכֵ ן ֶ‬ ‫בין כל אדם לכהן גדול ולמלך‪ ,‬ופירש רש”י‪ ,‬ש’כל מה שהוא גדול‬ ‫שם והדר זקנים לבעלי התוספות בתחילת פר’ ויצא) בשם‬ ‫יֹורה ַח ָּט ִאים ַּב ָּד ֶרְך תשובה’‪,‬‬ ‫וחפץ להצדיק לבריותיו ַעל ּכֵ ן ֶ‬ ‫יותר‪ ,‬צריך להכניע ולהשפיל עצמו’‪ .‬וכן זה הטעם שאף שאין חייב‬ ‫המדרש שהיתה בתולה אחת צדקת שדיברו אליה המלאכים‬ ‫וכן מפורש כבר בירושלמי (מכות פ”ב ה”ו) ‘אמר רבי פנחס‬ ‫בעבודה זרה אלא כדרך עבודתה‪ ,‬אך ההשתחוויה אסורה בכולם‬ ‫לפתותה‪ ,‬ואמרה להם שמקודם יתנו לה את כנפיהם‪ ,‬ואכן‬ ‫טֹוב וְ יָ ָׁשר למה הוא טוב שהוא ישר ולמה הוא ישר שהוא‬ ‫(רמב”ם פ”ג מע”ז ה”ג)‪ ,‬לפי שבהשתחוויה מבטל עצמו אליה‪.‬‬ ‫הם נתנו לה‪ ,‬ומיד היא פרחה לשמים ונמלטה מן העבירה‬ ‫יֹורה ַח ָּט ִאים ַּב ָּד ֶרְך שמורה דרך תשובה‪ ,‬שאלו‬ ‫טוב ַעל ּכֵ ן ֶ‬ ‫ו’בפישוט הידים’ מבטל יכולתו לפעול בעולם‪ ,‬שעיקר פעולת‬ ‫ואחזה פני כסא והקב”ה פרש עליה עננו וקיבלה‪ ,‬והואיל‬ ‫לחכמה חוטא מהו עונשו אמרו להם ַח ָּט ִאים ְּת ַר ֵּדף ָר ָעה‬ ‫האדם ליקח וליתן בידים‪ ,‬וכמבואר כעין זה במדרש (קה”ר ה‪ ,‬יד)‬ ‫וברחה מן העבירה קבעה הקב”ה במזלות‪ ,‬והיינו מזל‬ ‫(משלי יג‪ ,‬כא)‪ ,‬שאלו לנבואה חוטא מהו עונשו אמרה להן‬ ‫ש’אדם בא לעולם וידיו קפוצות‪ ,‬כלומר‪ ,‬כל העולם כולו שלי הוא‪.‬‬ ‫בתולה‪ ,‬עכתו”ד המדרש המובא שם‪.‬‬ ‫ַהּנֶ ֶפׁש ַהח ֵֹטאת ִהיא ָתמּות (יחזקאל יח‪ ,‬ד) שאלו לקודשא‬ ‫וכשהוא נפטר מן העולם ידיו פשוטות‪ ,‬כלומר‪ ,‬לא נחלתי מהעולם‬ ‫בריך הוא חוטא מהו עונשו אמר להן יעשו תשובה ויתכפר‬ ‫הזה כלום’‪.‬‬ ‫ומבואר שיש בשורש מהות מזל בתולה הכח לעמוד בפני‬ ‫יֹורה ַח ָּט ִאים ַּב ָּד ֶרְך יורה לחטאים‬ ‫לו‪ ,‬היינו דכתיב ַעל ּכֵ ן ֶ‬ ‫הפיתויים ולנוס מן החטאים‪ ,‬וביותר יש בזה עומק נוסף‬ ‫ג] והנה ביסוד ההשתחוויה מצינו שני גדרים‪ .‬בפסוק נאמר (תהלים‬ ‫דרך לעשות תשובה’‪ ,‬וכן הוא הלשון גם בסליחות ‘אל ארך‬ ‫“א ְׁש ַּת ֲחוֶ ה ֶאל ֵהיכַ ל ָק ְד ְׁשָך ְּביִ ְר ָא ֶתָך”‪ ,‬והיינו השתחוויה מתוך‬ ‫ה‪ ,‬ח) ֶ‬ ‫שבכלל ענין הבתולה אף לעמוד כנגד הפיתוי ולחטוף ממנו‬ ‫אפים אתה וכו’ ודרך תשובה הורית’‪.‬‬ ‫היראה‪ .‬ואילו הרמח”ל בספר פינות המרכבה (נדפס בגנזי רמח”ל‬ ‫עצמו את כוחו בכדי להתגבר עליו‪ ,‬וכמו שבתולה זו לקחה‬ ‫בערמה מהמלאכים את כנפיהם‪ ,‬ובזה גופא נמלטה מהם‪.‬‬ ‫ּנֹותן ַּבּיָ ם ָּד ֶרְך” שהשקוע‬ ‫“ה ֵ‬‫וממילא כך מתפרש הכתוב ַ‬ ‫עמוד שנה) כתב באחת התפילות‪‘ :‬באהבתך אני מתקשר‪ ,‬משתחווה‬ ‫בתאוות העוה”ז הרי הוא טובע בלב ים‪ ,‬ובחדש זה נפתחין‬ ‫יעקב נטל אלול מחלקו של עשו‬ ‫שערי רחמים‪ ,‬והקב”ה מאיר את עינינו ונותן לנו הדרך‬ ‫המשך בעמוד ‪4‬‬ ‫‪ .1‬מעובד מתוך כתביו‬ ‫וממילא כל זה הוא הכח המתעורר בחדש אלול שהוא‬ ‫לתשובה להרים ראשנו מעל פני המים‪.‬‬ ‫במזל בתולה‪ ,‬וזה תואם להמבואר במגלה עמוקות (אופן קז)‬ ‫מהזוה”ק (ח”ב עח‪ ,‬ב) שחדשי תמוז אב ואלול נפלו לחלקו‬ ‫הארת התשובה באחרית השנה‬ ‫הודעת מערכת‬ ‫של עשו‪ ,‬ואמנם יעקב לקח חדש אלול מעשו כדי שיוכלו‬ ‫ובבני יששכר (אלול מאמר א אות ג) כתב שזה נרמז ג”כ‬ ‫ניתן לקבל לפי בקשה בכתובת מייל המערכת‬ ‫ּומ ָצאּוָך ּכֹל ַה ְּד ָב ִרים ָה ֵאּלֶ ה ְּב ַא ֲח ִרית ַהּיָ ִמים‬ ‫“ּב ַּצר לְ ָך ְ‬ ‫בכתוב ַ‬ ‫את המאמר המלא של רבינו ה"דרכי שמואל" זיע"א‬ ‫לחזור בו בתשובה‪ ,‬הרי נמצא שעיקר חדש זה שרשו ויסודו‬ ‫כעת בעריכה נוספת מחודשת ומבוארת באופן הראוי להיקבע עלי ספר "לב‬ ‫שנלקח מהאויבים וכו’‪ ,‬וכענין הבתולה‪ ,‬וכנ”ל‪.‬‬ ‫ֹלקיָך” (דברים ד‪ ,‬ל) שכאשר צר לאדם‬ ‫וְ ַׁש ְב ָּת ַעד ה’ ֱא ֶ‬ ‫שמואל"‬ ‫“ּומ ָצאּוָך ּכֹל‬ ‫מחטאיו שאינו יודע להבחין בין טוב לרע אז ְ‬ ‫לפרשת כי תבוא‪-‬אלול‪ ,‬וכן לפרשיות; קרח‪ ,‬חוקת‪ ,‬בלק‪ ,‬פנחס‪ ,‬מטות‪-‬בין המצרים‪,‬‬ ‫דברים‪-‬חזון‪ ,‬שבת נחמו‪ ,‬עקב‪ ,‬ראה‪ ,‬שופטים‪ ,‬כי תצא‪-‬אלול‬ ‫מלחמת עמלק בחדש אלול‬ ‫ַה ְּד ָב ִרים ָה ֵאּלֶ ה ְּב ַא ֲח ִרית ַהּיָ ִמים” היינו שבחדש אלול שהוא‬ ‫ואמנם לכן באמת עמלק בן בנו של עשו נלחם עם ישראל‬ ‫ימי אחרית השנה אז יש אתערותא דלעילא מן הרצון‬ ‫בהזדמנות זו נבקש מכל מי שיש בידו הערות והארות תיקונים והוספות‬ ‫עד עצם היום הזה על חדש אלול שלא יזכו בני ישראל‬ ‫העליון להאיר עיניו על אשר לא טוב שעשה‪ ,‬ועי”ז “וְ ַׁש ְב ָּת‬ ‫על כל מאמרי ודברי רבינו שהופיעו בגליון‬ ‫ֹלקיָך”‪.‬‬‫ַעד ה’ ֱא ֶ‬ ‫לשולחם למייל המערכת‪b264464@gmail.com :‬‬ ‫באורו הגדול‪ ,‬וזה ע”י נסיונו לקרר אותם בעבודת התשובה‬ ‫וחפץ ד' בידינו יצלח להעמיד הדבר על מתכונתו הראויה‬ ‫“א ֶׁשר ָק ְרָך ַּב ֶּד ֶרְך” (דברים כה‪ ,‬יח)‪ ,‬והרי‬ ‫נתבאר כבר שהתשובה נקראת ֶ“ּד ֶרְך”‪ ,‬וזה ההמשך האמור‬ ‫וכמו שנאמר בו ֲ‬ ‫מזל בתולה ‪ -‬שפע והתחדשות‬ ‫בו “וַ יְ זַ ּנֵ ב ְּבָך ּכָ ל ַהּנֶ ֱח ָׁשלִ ים ַא ֲח ֶריָך” וכמו שפירש”י שאלו הן‬ ‫והנה כידוע הנהגת הבריאה מושפע לפי סדר המזלות‪,‬‬ ‫בקשה אישית מכל קוראי הגליון לאוי”ט‬ ‫וחדש אלול הוא במזל ‘בתולה’ (ספר יצירה פ”ה)‪ ,‬וזה רומז‬ ‫ב”ה עמל רב מושקע מידי שבוע בעריכת הגליון בהדפסתו ובהפצתו‬ ‫החוטאים שהיה הענן פולטן‪ ,‬וכמ”ש בתרגום יונתן שהיו הם‬ ‫להביא בפני הציבור הקדוש דברים מרוממים בטוב טעם השכל ודעת‬ ‫אנשי שבט דן שעבדו ע”ז לפסל מיכה‪ ,‬וי”ל שעמלק נטפל‬ ‫על כנסת ישראל הנקראת ‘בתולה’ המקבלת שפע מאת‬ ‫וכבר אנו עומדים בסוף השנה האחד עשר לצאתו לאור עולם‬ ‫השי”ת בימים אלו‪.‬‬ ‫אלא שכל החזקתו של הגליון עומד מכח הציבור‬ ‫אשר נרתם מפעם לפעם ליתן הנצחה או הקדשה או תרומה‬ ‫ועל כן זקוקים אנו לתרומות הציבור למען המשך החזקתו‬ ‫המשך בעמוד ‪4‬‬ ‫‪ .1‬נערך מתוך מאמרים שנאמרו ע"י מרן שליט"א בשנים קודמות‬ ‫וכן להנצחות או להקדשות‬ ‫במיוחד כאשר ישנם גליונות מרובים ומוגדלים‬ ‫אנא ממכם‪ ,‬בפרוס הימים המקודשים הבעל”ט‬ ‫לעילוי נשמת האי גברא רבא בעמח"ס "חק המלך"‬ ‫לעילוי נשמת הרבנית הצדקנית‬ ‫הרימו את תרומתכם למערכת הגליון‬ ‫אשר בשנותיו המעטות זכה וזיכה את הרבים‬ ‫מרת רוזא רות זלושינסקי ע"ה‬ ‫ותהיו שותפים בזיכוי הרבים הגדול מידי שבוע‬ ‫בקונטרסים הנפלאים על המועדים ונקבע מקומם כאבני יסוד בעולם התורה‬ ‫אשת הר"ר אברהם יהודה זלושינסקי זצ"ל‬ ‫בברכה מרובה בכל מילי דמיטב וכתיבה וחתימה טובה‬ ‫הגאון המופלא רבי חנוך העניך קרלנשטיין זצוק"ל‬ ‫ובת החבר הר"ר יעקב לוי זצ"ל‬ ‫נלב"ע י"ט אלול תשפ"ה‬ ‫בן מרן ראש הישיבה הגאון רבי דב צבי קרלנשטיין זצוק"ל‬ ‫הונצח ע"י נכדה ידידנו הרה"ג רבי יוסף בנימין אינגבר שליט"א‬ ‫ב”אור החיים” הקדוש (סוף פרשת כי תבא) הקשה‪ ,‬למה בהקללות של פרשת‬ ‫נלב"ע כ"ב אלול תשנ"ט‬ ‫בחוקתי נאמרו בסוף נחמות‪ ,‬ואילו בקללות של פרשת כי תבא לא נאמרו בסופן‬ ‫נחמות‪ .‬ותירץ‪ ,‬דהנה באמת צ”ב למה נאמרו בתורה הקללות פעמיים‪ ,‬וצ”ל דבפרשת‬ ‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‪.‬‬ ‫בחוקתי הרי נאמרו הקללות בלשון רבים‪ ,‬כי זהו קאי על כלל ישראל‪ ,‬ואילו בפרשת‬ ‫הונצח ע"י בניו הרבנים הגאונים שליט"א‬ ‫הוקדש ע"י ידידנו הרה"ג רבי בנימין ברוך הכהן קפלינסקי שליט"א‬ ‫כי תבא נאמרו הקללות בלשון יחיד‪ ,‬כי זהו קאי על כל יחיד ויחיד בפני עצמו‪ ,‬ולכן‬ ‫להודות ולהלל ולשבח להי"ת בקהל רבים‬ ‫בפרשת בחוקתי נאמרו גם כן נחמות‪ ,‬כי כלל ישראל מובטח לו שבסוף יינצל ויתנחם‬ ‫מצערו‪ ,‬אך היחיד אינו מובטח‪ ,‬ע”כ תוכן דבריו‪.‬‬ ‫לעילוי נשמת זקנינו‬ ‫לרגל השמחה הגדולה השרויה במעונו‬ ‫ונראה עוד‪ ,‬דהנה הובא בשם חז”ל דעל ידי עשיית חסד יכולין לזכות בדין‪ ,‬וביארנו‬ ‫אשר הרביץ תורה למעלה משבעים שנה והעמיד תלמידים רבים‬ ‫בהולדת בתו שתחי' בשעטומו"צ‬ ‫כמה טעמים לזה‪ .‬אך להנ”ל יש בזה טעם נוסף‪ ,‬דכיון דעושה חסדים עם אחרים‬ ‫כל חייו היה שקוע בעיון התורה ובאהבתה ישגה תמיד מתוך עמל ויגיעה‬ ‫שיזכה לגדלה לתורה ולבן תורה לחופה ולמעשים טובים‬ ‫אזי הריהו נעשה שייך לכלל‪ ,‬וממילא יכול לזכות בדין בכח זכות הרבים‪ ,‬שהרי כלל‬ ‫ולרוות ממנה ומכל יוצ"ח נחת דקדושה כל הימים‬ ‫ישראל מובטח שהקב”ה יעשה להם נס‪.‬‬ ‫שריד אחרון לתלמידי ישיבת מיר בפולין ובשנחאי‬ ‫וזהו שנאמר “ ָּפדָה בְ ׁשָלו ֹם נַפְ ׁ ִשי ִמק ֲּרָב לִ י ִכ ּי בְ ַר ִב ּים הָיו ּ ִעמּ ִָדי”‪ ,‬די”ל דאין הכוונה‬ ‫ראש ישיבת חידושי הרי"ם‬ ‫רק משום שהתפללו רבים עליו‪ ,‬אלא גם משום שזכות הרבים עמדה לו‪ ,‬דבזכות‬ ‫הגאון האדיר רבי יוסף ב"ר יעקב שרגא פייבל הלוי הורביץ זצוק"ל‬ ‫הוקדש ע"י ידידנו הרה"ג רבי אהרן הלוי יעקובוביץ שליט"א‬ ‫הרבים יכול האדם להינצל מכל צרה וצוקה ומכל נגע ומחלה רח”ל‪.‬‬ ‫[קונטרס עצות לזכות בדין מהגר”ח קרלנשטיין זצ”ל]‬ ‫נלב"ע י' אלול תשפ"ב‬ ‫לרגל השמחה הגדולה השרויה במעונו‬ ‫ולעילוי נשמת‬ ‫בהיכנס בנו הבה"ח יצחק אייזיק הלוי ני"ו‬ ‫בהזדמנות זו – ערב ימי הדין‬ ‫זוגתו הרבנית הצדקנית מרת זהבה גולדה הורביץ ע"ה‬ ‫לעול תורה ומצוות לקיימם כ"מצווה ועושה"‬ ‫יש להזכיר לכל מי שהתחייב במשך השנה‬ ‫בת הרה"ג רבי יצחק אביגדור ענדא (עדן) זצ"ל‬ ‫שמחת הבר מצוה תתקיים ביום ב' י"ח אלול באולם בני הישיבות רחוב הרב מפונביז' ‪ 7‬מודיעין עילית‬ ‫תרומות להוצאות הגליון‪ ,‬להעביר ולשלם בהקדם‬ ‫אשר מסרה נפשה לבעלה ולתורתו ובחייהם ובמותם לא נפרדו‬ ‫יהא רעוא מן שמיא שיזכה לעלות‬ ‫נלב"ע כ"ב אלול תשפ"ב‬ ‫במעלות התורה והיראה ומידות טובות‬ ‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‪.‬‬ ‫ויזכה הרה"ג שליט"א לרוות נחת דקדושה מכל יוצאי חלציו‬ ‫סדר הגליונות לתקופה הקרובה‬ ‫הונצח ע"י נכדם ידידנו הגאון רבי יאיר פרנקל שליט"א‬ ‫בשמחה באושר בריוח ובכבוד וכל טוב‬ ‫נצבים וילך ערב ראש השנה – גליון מוגדל‬ ‫ולא תמוש התורה מפיו ומפי זרעו עד עולם‪ ,‬אכי"ר‬ ‫שבת ראש השנה – אין גליון‬ ‫לעילוי נשמת זקני‬ ‫האזינו שובה ערב יום כיפור – גליון מוגדל‬ ‫הר"ר זישא אהרן ב"ר עזריאל חיים קרפף זללה"ה‬ ‫הוקדש ע"י ידידינו הרה"ג החפץ בעילום שמו שליט"א‬ ‫נלב"ע כ"ב אלול תשמ"ז‬ ‫לזיכוי הרבים בחודש אלול‬ ‫יום כיפור – אין גליון‬ ‫להיות נכלל עם הציבור בגזירות טובות‬ ‫סוכות‪-‬שמחת תורה – גליון מוגדל‬ ‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‪.‬‬ ‫הונצח ע"י נכדו ידידנו הרה"ג רבי חיים בן הגאון הגדול רמ"מ קארפ שליט"א‬ ‫ולהתברך בכתיבה וחתימה טובה‬ ‫בראשית – גליון רגיל‬ ‫רוממות | עמוד ‪1‬‬ ‫פנינים‬ ‫הרבי‬ ‫אבל‬ ‫ועובדות‬ ‫לשולחן שבת‬ ‫רוממות ‪+‬המעשים‬ ‫“ארמי‬ ‫נושא‬ ‫בפרשה‬ ‫רוממות ‪+‬ההלכה‬ ‫שותק‪ ,‬שתקו‬ ‫משולחן המערכת‬ ‫הרב יעקב ליינר‬ ‫גם הם‪ .‬אכלה‪,‬‬ ‫אבד‬ ‫ונהנתה‪ .‬נטלה מצה ופוררה אותה לצלחתו של‬ ‫מצרימה”‬ ‫וירד‬ ‫אבי‬ ‫“לחם לא אכלתם ויין ושכר לא שתיתם” (כט‪,‬ה)‬ ‫הרבי‪“ .‬זה טוב”‪ ,‬אמרה‪ .‬הנהן הרבי כנגדה‪ ,‬גחן‬ ‫ואכל! הבחין בהזדעזעותם של החסידים‪ ,‬ואמר‪:‬‬ ‫השלוחה‬ ‫ה’ייבסקציה’‪,‬‬ ‫כשהשתוללה‬ ‫יין פוטר משקים קרושים‬ ‫“אכילת ‘שרויה’ אינה איסור מדאורייתא‪ ,‬ואף‬ ‫הבולשביקית של יהודים צוררים שמררו את‬ ‫חיי אחיהם שומרי הדת‪ ,‬סגרו את בתי הכנסת‬ ‫כתב השו”ע (או”ח קעד‪ ,‬ב) יין פוטר כל מיני משקין‪ .‬וברמ”א‪ :‬אפילו מברכה‬ ‫לא מדרבנן‪ ,‬מנהג הוא‪ ,‬מנהג קדוש מקדמת‬ ‫ראשונה‪ .‬וכתב המג”א (סימן רד סקי”ז) דמי התאנים לא פטר להו יין‪ ,‬דפרי‬ ‫דנא‪ ,‬אבל מנהג‪ .‬לעומת כיבוד אם‪ ,‬שהיא מצות‬ ‫ונעלו את המקוואות‪ ,‬פיזרו את הישיבות ואסרו‬ ‫על שמירת מצוות ולימוד תורה‪ ,‬אסרו‪ ,‬עינו‪,‬‬ ‫נינהו לדעת הרא”ש כמ”ש רסי’ ר”ב סי”א‪ ,‬לכן צריך לברך על העץ‪ ,‬עכ”ד‪.‬‬ ‫עשה מדאורייתא‪ .‬והמזלזל בה‪ ,‬חלילה‪ ,‬עובר‬ ‫על “ארור מקלה אביו ואמו”‪ ,‬שמזלזל בהם‪,‬‬ ‫והגלו‪ ...‬התפלץ לבו של מרנא בעל ה”חפץ‬ ‫אולם הפמ”ג (א”א רב‪ ,‬כו) מי תאנים פרי העץ הם להרא”ש‪ ,‬מ”מ כל ששתה‬ ‫מלשון קלון (רש”י וראב”ע)‪.‬‬ ‫חיים” זיע”א ואמר‪ :‬הקשה שבגלויות היא גלות‬ ‫אותם דרך משקה אף דטעם כעיקר דבר תורה משקה הוה‪ ,‬ויין פוטר כל‬ ‫בין יהודים!‬ ‫מיני משקים ואין צריך לכלול כלל על העץ‪.‬‬ ‫“ארור מכה רעהו בסתר”‬ ‫והוסיף‪ :‬הלא נראה‪ ,‬שהקדוש ברוך הוא גזר‬ ‫ובשו”ת חתם סופר (ח”א סימן מז) יין פוטר כל מיני משקין שאין המשקין‬ ‫כתב רש”י‪ :‬על לשון הרע הוא אומר‪ .‬וכן איתא‬ ‫עלינו ארבע מאות שנות גלות שהתחילו‬ ‫‪1‬‬ ‫נצרכים ליין‪ ,‬אלא שחשיבות קביעתו של יין פוטר כל המשקין‪.‬‬ ‫בספרי‪ .‬והיינו שכשמספר לשון הרע הרבה‬ ‫מלידת יצחק‪ ,‬אלא שבנוסף נגזר עלינו להיות‬ ‫ובשו”ת שבט הלוי (ח”ד סימן יד) כתב‪ :‬יין פוטר כל מיני משקה‪ ,‬הוא משום‬ ‫פעמים נגרם מזה רעה לחבירו‪ ,‬כגון שיתגלגל‬ ‫פרק זמן ‘בארץ לא להם’‪ ,‬בארץ זרה‪ .‬יכולים‬ ‫שהיין ראש לכל המשקים כמש”כ הרא”ש פ”ו דברכות והראשונים‪ ,‬א”כ מה‬ ‫עי”ז הלשנה לשלטון או קלקול פרנסה או‬ ‫היינו לקיים את הגזירה בחרן‪ ,‬ומדוע עזב יעקב‬ ‫הבדל אם ברכת המשקין שהכל או בפה”א או עץ‪ ,‬סו”ס כיון דתורת משקין‬ ‫שידוך וכל מעמד שהוא וכיו”ב הרבה‪ ,‬ובזה‬ ‫אבינו את בית לבן כעבור עשרים שנה‪ ,‬כדי‬ ‫עליהם הם נטפלים לראש שהוא היין‪ ,‬ואדרבה כל משקה שהיא זיין יותר‬ ‫חשיב מכה רעהו בסתר‪.‬‬ ‫לגלות למצרים?‬ ‫סברא לפטור מן המים‪ .‬דישנם ב’ סברות בפטור זה‪ ,‬או משום דהמשקין‬ ‫ויש בענין זה מעשה נורא ומזעזע‪ ,‬והוא‬ ‫מכאן ראיה‪ ,‬שגלות בין קרובים היא הקשה‬ ‫בעצמם טפל ליין‪ ,‬או משום דנכללו בברכת היין כאלו ברך עליהם ג”כ‪,‬‬ ‫המעשה עם אדונינו הגר”א זיע”א‪ ,‬הובא ב’בנין‬ ‫“א ַר ִּמי א ֵֹבד ָא ִבי” ולפיכך “וַ ּיֵ ֶרד‬ ‫והנוראה‪ .‬שהרי ֲ‬ ‫מ”מ בדין הנ”ל אין הבדל דנפטרו בודאי‪ .‬איברא שו”ר במג”א לענין ברכה‬ ‫עולם’ ובכתבי ה”חפץ חיים” (“שם עולם”‬ ‫ִמ ְצ ַריְ ָמה”‪ .‬שפרעה לא גזר אלא על הזכרים‪,‬‬ ‫אחרונה ליקח מספק גם פרי‪ ,‬מוכח דס”ל דאם ברכת המשקה בורא פרי‬ ‫בהשמטות) וה”חפץ חיים” הביא ששמע כן‬ ‫ולבן ביקש לעקור את הכל‪ ...‬אף כיום‪ ,‬סיים‬ ‫העץ אף שבעצם הוא משקה מ”מ לא פטר ליה ברכת היין‪ ,‬וא”כ ליתא‬ ‫מהגאון רבי יהושע העלער בעל ה’חוסן ישועות’‬ ‫בכאב‪ ,‬אחינו ובשרנו‪ ,‬הם המבקשים לעקור‬ ‫מש”כ‪ .‬וע”ע בשו”ת שבט הלוי (ח”ח סימן קסו‪ ,‬ג)‪.‬‬ ‫ששמע מרבו בעל ה”נחלת דוד”‪ ,‬ששמע מרבו‬ ‫את הכל‪...‬‬ ‫רבינו חיים מוואלאז’ין זיע”א‪ ,‬ששמע מאדונינו‬ ‫ועוד כתב בשו”ת שבט הלוי (ח”י סימן מב‪ ,‬י) ע”ד המג”א דמי תאנים לא‬ ‫הגר”א בעצמו‪.‬‬ ‫הכרת הטוב‬ ‫פטר להו יין דפרי נינהו לדעת הרא”ש‪ .‬קשה בזה‪ ,‬דמה לי דתורת פרי הוא‬ ‫וכך המעשה‪ :‬כשהגר”א קיבל על עצמו גלות‪,‬‬ ‫על הפסוק “וענית ואמרת” פירש”י‪ :‬לשון‬ ‫לענין ברכה‪ ,‬מ”מ הוא שותה בתורת משקה כמו יין‪ ,‬ויין הוא ראש המשקין‬ ‫נזדמן לו בדרך לשכור עגלה אצל עגלון יהודי‬ ‫הרמת קול‪ .‬שאל על כך‪ ,‬הרה”ק בעל ה”בית‬ ‫ופוטר מי תאנים‪ ,‬ואחרי זמן רב מצאתי בפמ”ג (א”א רב‪ ,‬כו) כתב תו”ד‬ ‫אחד‪ .‬בדרך נרדם העגלון‪ ,‬והסוס בהליכתו סר‬ ‫ישראל” מגור זצ”ל‪ ,‬הרי לעיל פירש רש”י‬ ‫כדברינו‪ ,‬דגם לו יהא דצריך לברך בפה”ע על משקה מ”מ לענין יין פוטר‬ ‫מן הדרך והלך על ערוגות בצד הדרך‪ ,‬שהיו‬ ‫“ואמרת” שאינך כפוי טובה‪ ,‬א”כ מהו הפשט‬ ‫כי תורת משקה עליו‪.‬‬ ‫שייכות לאיזה גוי‪ ,‬הסתכל הגוי מרחוק‪ ,‬רץ‬ ‫הנכון במילה “ואמרת”?‬ ‫ובשיעורי מרן הגרי”ש אלישיב (ברכות עמוד תנג) כתב‪ :‬יין פוטר כל משקין‪,‬‬ ‫לעגלה‪ ,‬וראה שם אחד שישן ואחד שקורא‬ ‫אלא‪ ,‬שניהם אמת והאחד משלים את השני‪ ,‬כי‬ ‫וגלידה תלוי איך אוכלה‪ ,‬אם לועס יש לזה דין אוכל ולא נפטר‪ ,‬אך אם‬ ‫בספר‪ .‬סבר הגוי שמי שקורא בספר הוא בעל‬ ‫דרך העולם כשבאים לבקש צועקים ומבקשים‬ ‫ממיס אותה בפיו ה”ה משקה ונפטר בכרכת היין‪ .‬דגלידה דינה כמאכל‬ ‫העגלה‪ ,‬והחל להפליא את מכותיו באכזריות‬ ‫בכל פה‪ ,‬אולם להודות ולומר תודה מסתפקים‬ ‫ולא כמשקה‪ ,‬כמו שכתבו תוס’ (יומא עו‪ ,‬ב ד”ה גמר) דיין קרוש יש לו‬ ‫על גופו הטהור של הגר”א‪ ,‬והיה ברצון הגר”א‬ ‫לומר בשפה רפה ובחצי פה‪.‬‬ ‫דין אכילה ולא שתיה‪ ,‬אולם נראה פשוט דדוקא כשלועסו אבל כשממים‬ ‫לענות לו שאינו העגלון והוא לא אשם בזה‬ ‫אך מכאן נלמד כי גם הכרת טובה צריכה להיות‬ ‫אותו חוזר הוא להיות משקה‪ .‬וכך הוא גם דין הגלידה‪ ,‬בהיותה קפואה היא‬ ‫כלל‪ ,‬אך הגר”א לא רמז דבר‪.‬‬ ‫בהרמת קול‪ ,‬להודות להלל ולשבח להקב”ה על‬ ‫כמאכל‪ ,‬ואם לועס אותה אינה נפטרת בברכת היין‪ ,‬אבל אם ממיס אותה‬ ‫ונשאל רבינו הגר”א‪ ,‬למה לא ענה לגוי שום‬ ‫כל הטובה שעשה לנו‪ ,‬וכמו כן צריך להודות‬ ‫בפה יש לה דיני משקה‪ ,‬ולכן היא נפטרת בברכת היין ככל מיני משקים‪.‬‬ ‫דבר? וענה הגר”א‪ ,‬שאם היה אומר דבר זה‪,‬‬ ‫לחברו על טובה שעשה לו‪ ,‬בהרמת קול…‬ ‫וכשמוצץ סוכריה יש לזה דין משקה‪ ,‬בזמן שיורד לגרון או למעיים זה‬ ‫היה נכנס עי”ז בכלל הלשנה ולשון הרע‪ ,‬והיה‬ ‫כבר נוזלים‪[ ,‬משא”כ כשלועס שוקולד]‪ .‬והכלל בזה הוא‪ ,‬כל שאכילתו‬ ‫עובר על מכה רעהו בסתר! כי אף אם העגלון‬ ‫“ובאו עליך כל הברכות וגו’‬ ‫דרך לעיסה דינו כמאכל ואינו נפטר בברכת היין‪ ,‬וכל שהוא מציצה דינו‬ ‫היה פושע‪ ,‬הרי הוא רק חייב ממון עבור ההיזק‬ ‫ולא הכאות‪.‬‬ ‫כי תשמע בקול ה’ אלוקיך”‬ ‫‪2‬‬ ‫כמשקה ‪ .‬ולבן הוא בודאי משקה‪ ,‬שהרי הוא נשפך כמים‪.‬‬ ‫מעשה בבן תורה שבא להתייעץ עם מרנא‬ ‫ובשו”ת אור לציון (ח”ב פרק יב‪ ,‬יב) קי”ל שיין פוטר שאר משקין‪ ,‬שנראה‬ ‫ואז הוסיף הגר”א דבר נורא ואמר‪ :‬שאם לא‬ ‫ה”חזון איש” זי”ע בעניין רפואי המצריך ניתוח‪,‬‬ ‫שיין פוטר אף גלידה‪ ,‬כיון שדינה כמשקין‪ ,‬וגלידה חלבית שדינה כאוכל‬ ‫היה מתאפק והיה אומר לגוי שהוא לא האשם‪,‬‬ ‫וה”חזון איש” יעץ לו לאיזה בית חולים יפנה‬ ‫אינו פוטר‪ ,‬אלא שיש להסתפק בזה‪ ,‬שקשה לומר שכשמברך על היין‬ ‫לא היו עוזרים לו כל תורתו‪ ,‬מצוותיו‪ ,‬וזכיותיו!‬ ‫ומי הרופא שיש לפנות אליו‪ .‬המשיך הבחור‬ ‫דעתו גם על הגלידה‪ ,‬ולכן מספק יש לפוטרם בדבר אחר‪ .‬וכל מה שנתבאר‬ ‫אלא היה מוכרח להתגלגל עבור זה בכלב‬ ‫ושאל את ה”חזון איש” אם יכול לדבר עמו‬ ‫נובח‪...‬‬ ‫שגלידה‪ ,‬והוא הדין ארטיק‪ ,‬שאין בהם חלב דינם כמשקין‪ ,‬היינו בגלידות‬ ‫בלימוד‪ ,‬ואכן הוא דיבר עם החזו”א במשך‬ ‫המצויות כיום‪ ,‬שרובם משקין‪ ,‬אלא שמוסיפים בהם כמה חומרים‪ ,‬אבל יש‬ ‫סיפור זה היה מספר הגאון הגדול רבי אליהו‬ ‫שעה ארוכה בדברי תורה בעומקה של סוגיא‬ ‫ברוך פינקל זצ”ל מר”י מיר‪ ,‬והיה מוסיף‪ :‬למדנו‬ ‫העושים גלידות ע”י שמקציפים ביצים ומוסיפים מעט חומרים‪ ,‬והם אוכל‬ ‫השייכת לסדר “קדשים”‪.‬‬ ‫גמור‪ ,‬וודאי שדינם כאוכל‪ ,‬ומברכים עליהם בתוך הסעודה‪ ,‬כיון שבאים‬ ‫עד היכן עומק מדת הדין בזה מגעת‪ ,‬שהרי‬ ‫החזו”א מאד נהנה מחידושיו של בן תורה‬ ‫אין אנו מספיקים לבא לתאר את גודל תורתו‬ ‫לקינוח‪ .‬והוא הדין למביאים נוזל קרוש (ג’לי) לקינוח‪ ,‬שדינו כאוכל‪ ,‬כיון‬ ‫זה‪ .‬כאשר סיימו את שיחתם‪ ,‬אמר לו ה”חזון‬ ‫שאינו מפשיר כגלידה‪ ,‬ומברך עליו בסוף הסעודה‪.‬‬ ‫וזכיותיו של אדונינו הגר”א‪ ,‬שמלבד יגיעתו‬ ‫איש” לתדהמתו‪ :‬בנוגע למה שדיברנו קודם‬ ‫העצומה בתורה לשמה בקדושה ובטהרה וכו’‬ ‫וכתב בספר ירכתי צפון (עמוד קעד)‪ :‬הא דיין פוטר כל המשקין‪ ,‬אינו גזירת‬ ‫על ניתוח‪ ,‬אין צריך לעשותו! לא הבין הלה‬ ‫הכתוב‪ ,‬אלא סברא הוא שכיון שהוא החשוב שבכל המשקין אזי אף באופן‬ ‫וכו’‪ ,‬אלא גם זכות הרבים תלויה בו‪ ,‬שכל כך‬ ‫מעיקרא מה סבר החזו”א ובסוף מה סבר‪ ,‬מדוע‬ ‫הרבה תורה שלומדים היום היא תורתו של‬ ‫שינה דעתו?! הסביר לו ה”חזון איש”‪ :‬בתחילה‬ ‫שאין המשקין נצרכים לו נחשבים כטפל לגביו‪ ,‬וכ”כ הראשונים (ברכות‬ ‫הגר”א‪ ,‬וכל הישיבות ומקומות התורה הכל‬ ‫דיברתי עמך בדרך הרגילה‪ ,‬היאך צריך להיות‬ ‫מא‪ ,‬ב)‪ ,‬וכ”ה במשנ”ב (סימן קעד סק”ב)‪ .‬וע”כ מסתבר דהלכה זו אמורה‬ ‫מכחו ומכח כחו‪ ,‬וכל הזכיות האלו שהם בלא‬ ‫עפ”י דרך הטבע‪ ,‬ואולם כשראיתי את עמלך‬ ‫דוקא בדבר שעיקרו לשתיה‪ ,‬דאז נחשב היין שאף הוא עיקרו לשתיה‬ ‫גבול ובלא תכלית‪ ,‬כולם ביחד לא היה בהם‬ ‫בתורה‪ ,‬דע לך שבחור העמל בתורה הרבה‪ ,‬יש‬ ‫כראש וראשון לגביו‪ ,‬אבל בדבר שעיקרו לאכילה אין לו שייכות כלל ליין‪,‬‬ ‫כח לעמוד לעזור ולהציל מעומק הדין‪ ...‬נורא!‬ ‫דרכים אחרות לרפאותו‪ .‬איתו הקב”ה מתנהג‬ ‫וכן דעת מרן הגר”ש אויערבאך זצ”ל בפשיטות‪ ,3‬וכן מורים גדולי המורי‬ ‫בהזדמנות אחת לאחר שסיפר הגרא”ב‬ ‫בהנהגה שונה!‬ ‫הוראות‪ .‬ויש שדימו הלכה זו לעניני הכשר טומאה‪ ,‬אם נחשב למשקה‪,‬‬ ‫זצ”ל את הדברים‪ ,‬היה עוד כמה ימים אח”כ‬ ‫ולעניני שיעורו בברכה אחרונה‪ ,‬אם כזית או רביעית‪ ,‬ושיעור זמן אכילתו‬ ‫נסער מאד מהדברים‪ ,‬ואמר שלא טוב עשו‬ ‫“ארור מקלה אביו ואמו”‬ ‫אכילת פרס או שתיית רביעית כמבואר בסימן ר”י‪ .‬ולענ”ד אין להלכה‬ ‫המעתיקים שהדפיסו המעשה בכתבי הח”ח‬ ‫שח הגה”צ רבי יעקב גלינסקי זצ”ל‪ :‬בחור בא‬ ‫זו שייכות לכל הנ”ל‪ ,‬דכל הדינים הנ”ל איירו בנוזלים ולאפוקי דבר גוש‬ ‫בהשמטה אחרונה‪ ,‬ומן הראוי היה להדפיסו‬ ‫לפני ה”חזון איש”‪ ,‬הוא מבית פושר‪ ,‬ה’ זיכהו‬ ‫ומוצק‪ ,‬והא דיין פוטר אינו בגלל שהוא זהה להם במה שהוא נוזל‪ ,‬אלא‬ ‫בעמוד הראשון של ספר שמירת הלשון‪.‬‬ ‫להתחזק‪ ,‬הוא לומד בישיבה‪ ,‬אבל כשהוא חוזר‬ ‫לפי שהוא המשקה הנכבד ביותר‪ ,‬ע”כ כל שעיקרו לשתיה ומוגדר כמשקה‬ ‫איך ניתן לזכות בדין?‬ ‫הביתה‪ ,‬יש לו בעיה‪ ,‬אמו לא מכסה את ראשה‪,‬‬ ‫ולא רק כנוזל נעשה טפל לשתיית היין‪ ,‬ומינה דדבר שעיקרו לאכילה כגון‬ ‫ואסור לומר דברים שבקדושה כנגד שערותיה‬ ‫מרק או לבן שמנת וכדו’‪ ,‬אין לו שייכות ליין‪ ,‬אף שלגבי דינים הנובעים‬ ‫היה אומר מרן הגאון הגדול רבי מיכל יהודה‬ ‫המגולות של אישה נשואה‪ .‬מה יעשה‪ ,‬איך‬ ‫ליפקוביץ זצ”ל‪ :‬שמעתי מהגאון רבי מאיר‬ ‫מעובדת היותו נוזל ולא מוצק דינו זהה ליין‪ .‬ומצאתי און לי בלשונו הזהב‬ ‫ישיר זמירות‪ ,‬ויברך ברכת המזון? ענהו ה”חזון‬ ‫של הפמ”ג (א”א סימן רב סקכ”ו) דכתב בענינא דיין פוטר כל המשקין‪ ,‬וז”ל‪,‬‬ ‫שפירא זצ”ל [אביו של הגאון רבי משה שפירא‬ ‫איש”‪ :‬במשנה ברורה (עה‪,‬ה) מבואר‪ ,‬שדי‬ ‫זצ”ל] שזכה לשמוע שיחות מוסר ממרן ה”סבא”‬ ‫כל ששתה אותם דרך משקה וכו’‪ ,‬משקה הוה ויין פוטר כל מינן משקין‬ ‫בעצימת עינים‪ .‬תסתכל בסידור‪ ,‬ודי‪ .‬אבל‬ ‫עיי”ש אריכות הענין‪ ,‬עכ”פ להדיא דיין פוטר רק את הדברים ששותה דרך‬ ‫מסלבודקא זיע”א‪ ,‬שבשנה אחת‪ ,‬דיבר הסבא‬ ‫לבו של הבחור נקפו‪“ :‬אולי מוטב צידוד כל‬ ‫במשך כל חודש אלול‪ ,‬אודות עומק חומרת‬ ‫הגוף‪ ,‬שלא תהיה מולי?!” החזון איש הזדעזע‪:‬‬ ‫משקה ולא כל דבר שתחת הגדרת נוזל‪ ,‬עכ”ד‪.‬‬ ‫מעשי האדם‪ ,‬עד שיש לתמוה כיצד יוכל האדם‬ ‫אם ההלכה מתירה‪ ,‬רצונך להחמיר על חשבון‬ ‫לזכות בדין של ראש השנה‪ .‬והטילו הדברים‬ ‫כבודה של אמך?! להתריס‪ ,‬להפנות אליה גב?!‬ ‫פחד נורא על השומעים‪ ,‬עד שהיו קוראים‬ ‫ואם היא תקום ותטרח להגיש לשלחן‪ ,‬ותסתובב‬ ‫מי שלקות וגם מי סחיטת פירות לכו”ע‪ ,‬והביא‬ ‫‪ .1‬כתב הקצות השלחן (סימן נג בבדי השלחן‬ ‫לאלול של אותה שנה “אלול השחור”‪...‬‬ ‫סביב‪ ,‬אתה תשיר “אשת חיל” ותסתובב כנגדה‬ ‫ראיה דאל”כ היה שיעורו בכזית ולא ברביעית‬ ‫סקכ”ח)‪ :‬השו”ע הרב כתב בסדר ברכת הנהנין‬ ‫באותה שנה בליל ראש השנה‪ ,‬שינה ה”סבא”‬ ‫ועל כרחך דמשקה הוא‪.‬‬ ‫(פ”א סעיף כא) פוטר בברכתו כל מיני משקין‬ ‫כסביבון?! ‪ -‬זו “חומרה” שתצית אש בבית‪ ,‬ואש‬ ‫‪ .3‬השבוע התקשרתי להרב המחבר ירכתי‬ ‫בין מברכה ראשונה שהיא שהכל נהיה בדברו‬ ‫ממה שהיה נהוג בישיבה שלא אמרו שיחה‬ ‫גדולה ממנה בגיהנום!‬ ‫אם היו המשקין לפניו וכו’‪ ,‬והנה מדכתב מברכה‬ ‫צפון ה"ה הג"ר אליהו קליקשטיין שליט"א‪,‬‬ ‫בליל ר”ה‪ ,‬ואמר שיחה ובה חזר על דברים‬ ‫המשיך רבי יעקב גלינסקי‪ :‬ידוע כמה מקפידים‬ ‫ושאלתי מנין לו פסק זה מרבינו זצ"ל‪ ,‬והשיב לו‬ ‫ראשונה שהיא שנ”ב‪ ,‬משמע דדוקא משקין‬ ‫אלו בחריפות יתירה‪ .‬ובסיום דבריו אמר‪ :‬ואיך‬ ‫בבעלזא על המנהגים ובפרט בפסח‪ ,‬ובפרט על‬ ‫כי אביו הגר"ח זצ"ל ראש ישיבת גור בעמנואל‪,‬‬ ‫שברכתן שנ”ב נפטרין בברכת היין‪ ,‬אבל משקין‬ ‫אם כן ניתן לעבור את ימי הדין‪ ?...‬אבל‪ ,‬אמר‬ ‫מנהג רווח כהימנעות מאכילת “שרויה”‪ .‬ה”שר‬ ‫הוא אחיינו של רבינו זצ"ל‪ .‬ולפני למעלה‬ ‫שברכתן בורא פרי האדמה או בפה”ע אין‬ ‫ה”סבא”‪‘ ,‬על ידי הנהגה של מידות טובות‪,‬‬ ‫שלום” מבעלזא זצ”ל הסב לשולחן ליל הסדר‪,‬‬ ‫מחמישים שנה‪ ,‬היה רבינו שוהה בביתם בבני‬ ‫נפטרין בברכת היין‪ .‬וצ”ל משום דכיון שנשתנה‬ ‫על ידי שמירה ראויה על הנהגה הראויה בין‬ ‫ואימו הישישה לצידו‪ .‬בהגיעם ל”שולחן עורך”‬ ‫ברק בימי בין הזמנים‪ ,‬ומני אז היו קשורים עם‬ ‫ברכתן כברכת הפירות דיש כהפירות עצמם‬ ‫אדם לחברו‪ ,‬ניתן לעמוד בדין של ראש השנה‬ ‫הוגש המרק‪ ,‬נטלה האם מצה‪ ,‬ופוררה אותה‬ ‫רבינו במשך כל השנים‪ ,‬וכל מה שהביא מרבינו‬ ‫ואין נפטרים בברכת היין‪ ,‬וצ”ע לדינא‪.‬‬ ‫ולזכות לגמרי’!‬ ‫במרק‪ ,‬לעיניהם המתפלצות של החסידים‪.‬‬ ‫בספריו הם דברים ששמע ממנו‪.‬‬ ‫‪ .2‬כתב בשלמי ניסן (ברכות סימן מא) לדינא‬ ‫מרן הגרי”ש אלישיב זצ”ל הכריע דיין פוטר גם‬ ‫רוממות | עמוד ‪2‬‬ ‫ֲעלֵ יהֹון’‬ ‫ְמגַ נָ א‬ ‫[תרגום‪ :‬בת קול נפלה‬ ‫משמי מרום וכך אומרת‪:‬‬ ‫ּות ֵהי‬ ‫ְ‬ ‫הפרשה‬ ‫ביאור עניני‬ ‫רוממות ‪+‬הפרשה‬ ‫נאמרה‬ ‫ברית הקללות‬ ‫בפרשת השבוע‬ ‫כריתת הברית הגדולה‬ ‫לא תיראו אבות עולם‬ ‫שאפילו פסקה זכותם של‬ ‫יוסף בריקמן‬ ‫הרב‬ ‫שנכרתה בינינו לבין ה’‬ ‫“אּלֶ ה ִד ְב ֵרי ַה ְּב ִרית‬ ‫יתברך ‪ֵ -‬‬ ‫כל הדורות זכותכם לא‬ ‫תפסק‪ ,‬וברית שקיימתי עמכם‬ ‫ֲא ֶׁשר ִצּוָ ה ה’ ֶאת מ ֶֹׁשה לִ כְ רֹת‬ ‫לא מתבטלת ותהיה מגינה‬ ‫רבינו הגדול מרן ראש הישיבה ה"דרכי שמואל" זיע"א‬ ‫מֹואב‬ ‫ֶאת ְּבנֵ י יִ ְׂש ָר ֵאל ְּב ֶא ֶרץ ָ‬ ‫ִמּלְ ַבד ַה ְּב ִרית ֲא ֶׁשר ּכָ ַרת ִא ָּתם‬ ‫עליהם]‪.‬‬ ‫ְּבח ֵֹרב” (כח‪ ,‬סט)‪ ,‬והברית הזו‬ ‫וכל הזעזוע הגדול הזה‪ ,‬נאמר‬ ‫התורה‪.‬‬ ‫את‬ ‫עלינו‬ ‫שנקבל‬ ‫נכרתה באלה ובשבועה‬ ‫רק על הקללות שאמר משה רבינו כאן‪ ,‬מה שאין כן‬ ‫ֵא ֶּלה ִדבְ ֵרי ַה ְּב ִרית‬ ‫בקללות שבפרשת בחוקותי נראה שלא היה כן‪ ,‬ויש להבין‬ ‫והסיבה שמוזכרים כל כך הרבה קללות‪ ,‬היא משום‬ ‫טעם חילוק זה‪.‬‬ ‫שהקב”ה רוצה בטובתנו שנבחר בחיים האמיתיים‪ ,‬בכדי‬ ‫שנהיה חבוקים ודבוקים בו‪ ,‬ועל ידי ריבוי הקללות אנו‬ ‫והביאור הוא‪ ,‬שיש הבדל גדול בין קללות שבאו מפי משה לבין קללות שבאו מפי‬ ‫מחוברים בלא יכולת להפרד‪ ,‬וכדברי רש”י בפרשת נצבים (כט‪ ,‬יב)‪‘ :‬הקללות‬ ‫הגבורה‪ ,‬שבקללות שהקב”ה עצמו אמר לנו‪ ,‬זה בא מתוך אהבה‪ּ“ ,‬כִ י ֶאת ֲא ֶׁשר‬ ‫והיסורין מקיימין אתכם ומציבין אתכם לפניו’‪.1‬‬ ‫יח” (משלי ג‪ ,‬יב)‪ ,‬וכמו אב המכה את בנו שבאותה שעה שבא להכותו‬ ‫יֶ ֱא ַהב ה’ יֹוכִ ַ‬ ‫מתעוררים רחמיו על בנו הרבה יותר מבאופן רגיל‪ ,‬כיון שמכהו מרוב חיבתו‬ ‫ישראל‬ ‫את‬ ‫השילוני‬ ‫אחיה‬ ‫שקלל‬ ‫קללה‬ ‫כיוצא בזה אמרו חז”ל (תענית כ ‪,‬א)‪‘ :‬טובה‬ ‫שרוצה להטותו לדרך הישרה‪ ,‬ולכן גם נאמרו בתוך הקללות שבפרשת בחוקותי‬ ‫עם‬ ‫וגדולת‬ ‫מעלת‬ ‫את‬ ‫שגילה‬ ‫בלעם‬ ‫כי‬ ‫יותר מברכה שברכן בלעם הרשע’‪ .‬ע”כ‪.‬‬ ‫‪.2‬‬ ‫“מ ִּפי ֶעלְ יֹון ֹלא ֵת ֵצא ָה ָרעֹות”‬ ‫הרבה פסוקי נחמה‪ ,‬כי ִ‬ ‫“מ ְר ָׁש ִעים‬ ‫ישראל‪ ,‬גרם בזה רק קלקול‪ ,‬ומוכרח שיצא מזה דברים רעים‪ ,‬שהרי ֵ‬ ‫יֵ ֵצא ֶר ַׁשע”‪ ,‬ואמרו חז”ל (דב”ר א‪ ,‬ב)‪ :‬שכששמעו ישראל את מעלתם הגדולה מפי‬ ‫אך הקללות שבמשנה תורה‪ ,‬כבר הזכרנו לעיל בפרשת דברים את דברי המגיד‬ ‫בלעם הרשע שאמר “ֹלא ִה ִּביט ָאוֶ ן ְּביַ ֲעקֹב וְ ֹלא ָר ָאה ָע ָמל ְּביִ ְׂש ָר ֵאל”‪ ,‬שלא מביט‬ ‫מדובנא בשם הגר”א‪ ,‬שיש הבדל בין משנה תורה לחומשים שלפניו‪ ,‬שבארבעת‬ ‫בעוונותיהם‪ ,‬על ידי זה ‘גבה ליבם’ שחשבו שהקב”ה יוותר להם על חטאיהם‪ ,‬ועל‬ ‫החומשים משה רבנו כתב את הנבואה שקיבל מהקב”ה‪ ,‬ו’שכינה מדברת מתוך‬ ‫ידי כן חטאו בבנות מואב‪.‬‬ ‫גרונו’ ממש‪ ,‬אבל בספר דברים‪ ,‬הדיבור הוא דיבור של משה רבנו‪ ,‬והיה זה מעין‬ ‫נבואת שאר הנביאים שבשעה שאמרו נבואתם כבר נעתק הדיבור של הקב”ה‬ ‫וחומר‬ ‫וקל‬ ‫ליראה‪.‬‬ ‫והגיעו‬ ‫התחזקו‬ ‫השילוני‬ ‫אחיה‬ ‫של‬ ‫ולעומת זאת‪ ,‬מקללותיו‬ ‫מהם‪ ,‬ואף שנבואת משה רבינו היא נבואה של גדול הנביאים ש’לא קם כמשה’‪,‬‬ ‫בן בנו של ק”ו בקללותיו של משה מפי הגבורה‪ ,‬שאדרבה‪ ,‬על ידם האדם מפחד‬ ‫מכל מקום בסוף היתה זו נבואה של משה רבינו‪ ,‬ולפיכך היו יותר קללות‪.‬‬ ‫ומתיירא ופורש מן העבירות‪ ,‬וזה מביא אותו לדביקות וחיבור עם הקב”ה‪ .‬וכן על‬ ‫ידי היסורים האדם שב בתשובה ומתכפר לו ומתייצב לפני ה’‪.‬‬ ‫ואע”פ שמשה רבינו ה’רעיא מהימנא’ מסר נפשו עבור עם ישראל‪ ,‬וגם האבות‬ ‫טענו שכשימות משה רבינו לא יהא מי שיגן על כלל ישראל‪ ,‬בכל זאת הקללות‬ ‫שאמר בעצמו יש בהם יותר קללה מהקללות שאמר הקב”ה‪.‬‬ ‫“כ ֲא ׁ ֶשר יִ ְד ַּבק ָה ֵאזוֹ ר”‬ ‫ַּ‬ ‫ובימי יחזקאל הנביא‪ ,‬הזקנים באו ליחזקאל ואמרו שאינם יכולים לעמוד בקיום‬ ‫מתוך תכלה שנה וקללותיה‬ ‫התורה והמצוות‪ ,‬ומבקשים הם להיפרד ‪‘ -‬לא הם ולא שכרם’‪ .‬ולא היה זה‬ ‫מרידה‪ ,‬אלא שהרגישו שאין להם יכולת לעמוד בכך‪ .‬ויתכן שזה גם בגלל שבאותו‬ ‫בקריאת הקללות קודם ראש השנה‪ ,‬אנו מקיימים את התקנה של עזרא הסופר‬ ‫זמן היו לפני ה’מודעא רבא לאורייתא’ של ימי הפורים‪ ,‬שעדיין היו יכולים לומר‬ ‫(מגילה לא‪ ,‬ב)‪‘ :‬עזרא תיקן להן לישראל שיהו קורין קללות שבתורת כהנים קודם‬ ‫שלא רצו בקיום המצוות מלכתחילה שהרי כפה עליהם הר כגיגית (שבת פח‪ ,‬א)‪.‬‬ ‫עצרת‪ ,‬ושבמשנה תורה קודם ראש השנה‪ .‬מאי טעמא? אמר אביי ואיתימא ריש‬ ‫לקיש‪ :‬כדי שתכלה השנה וקללותיה’‪.‬‬ ‫ית‬ ‫אבל הקב”ה אמר בנבואה ליחזקאל שלא שייך להיפרד ‪“ -‬וַ ֲאנִ י ִא ָּד ֵרשׁ לָ כֶ ם ֵּב‬ ‫רּוחכֶ ם ָהיֹו ֹלא ִת ְהיֶ ה ֲא ֶׁשר ַא ֶּתם א ְֹמ ִרים נִ ְהיֶ ה כַ ּגֹויִ ם ּכְ ִמ ְׁש ְּפחֹות‬ ‫יִ ְׂש ָר ֵאל‪ ...‬וְ ָהעֹלָ ה ַעל ֲ‬ ‫ואין זה ענין של ‘סגולה’ ו’מזל טוב’ שעל ידי שקוראים בתורה את הקללות‪ ,‬אזי‬ ‫ּוב ֵח ָמה‬ ‫רֹוע נְ טּויָ ה ְ‬ ‫ּובזְ ַ‬ ‫ָה ֲא ָרצֹות לְ ָׁש ֵרת ֵעץ וָ ָא ֶבן‪ַ ,‬חי ָאנִ י נְ ֻאם ה’ ִאם ֹלא ְּביָ ד ֲחזָ ָקה ִ‬ ‫‘תכלה שנה וקללותיה’‪ ,‬אלא הכוונה היא שנתעורר משמיעת הקללות לתקן את‬ ‫ְׁשפּוכָ ה ֶא ְמלֹוְך ֲעלֵ יכֶ ם” (יחזקאל כ‪ ,‬לא‪-‬לג)‪.‬‬ ‫דרכינו למעשה‪ ,‬וכך ממילא יכלו הקללות ונזכה לשנה טובה ומתוקנת‪.‬‬ ‫כי הקב”ה מרוב חיבתו ואהבתו הגדולה אלינו‪ ,‬הדביק אותנו אליו בקשר עולם‬ ‫וצריכים להתעורר כששומעים את הדברים במעמד קריאת התורה‪ ,‬שהרי יש‬ ‫שאינו יכול להינתק ‪ּ“ -‬כִ י ּכַ ֲא ֶׁשר יִ ְד ַּבק ָה ֵאזֹור ֶאל ָמ ְתנֵ י ִאיׁש ‪ּ -‬כֵ ן ִה ְד ַּב ְק ִּתי ֵאלַ י‬ ‫לקריאה באותו זמן גדר כמו של מתן תורה ממש‪ ,‬וכמו שכתב הטור (סי’ קמא)‬ ‫הּודה נְ ֻאם ה’‪ ,‬לִ ְהיֹות לִ י לְ ָעם ּולְ ֵׁשם וְ לִ ְת ִהּלָ ה‬ ‫ֶאת ּכָ ל ֵּבית יִ ְׂש ָר ֵאל וְ ֶאת ּכָ ל ֵּבית יְ ָ‬ ‫בשם הירושלמי ‘על לבי כנישתא וחזא חזנא דקרא ולא קאי בר איניש תחותיה‬ ‫ּולְ ִת ְפ ָא ֶרת וְ ֹלא ָׁש ֵמעּו” (ירמיה יג‪ ,‬יא)‪ .‬הקב”ה הדביק אותנו אליו “ּכַ ֲא ֶׁשר יִ ְד ַּבק‬ ‫אסור‪ ,‬כשם שניתנה על ידי סרסור כך אנו צריכין לנהוג בה על ידי סרסור’‪ .‬ובלבוש‬ ‫ָה ֵאזֹור” ‪ -‬דבוק‪ ,‬דבוק‪ ,‬דבוק‪ ,‬בלא שום שייכות להיפרד‪.‬‬ ‫הרחיב וביאר (הו”ד במשנ”ב שם סקט”ז)‪‘ :‬נוהגין שהגבאי או הקונה המצות עומד‬ ‫אצל ס”ת וזה נקרא סגן‪ ,‬כדי שיהיה ג’‪ ,‬היינו שהסגן הוא כביכול במקום הש”י‬ ‫שהוא מצוה לקרות לכל מי שירצה‪ ,3‬והקורא הוא הסרסור במקום משה‪ ,‬והעולה‬ ‫ישת ַא ְר ָעא ּו ׁ ְש ַמיָ א’‬ ‫ִ‘א ְת ְרגִ ׁ ַ‬ ‫הוא המקבל במקום כל ישראל ובשליחותם’‪.‬‬ ‫והנה נאמרו בתורה שתי פרשיות של קללות‪ ,‬האחת בפרשת בחוקותי‪ ,‬והשניה‬ ‫נמצא שבשעת קריאת התורה נחשב כאילו אנו שומעים את הקללות מפי הגבורה‬ ‫בפרשת כי תבא‪ .‬ואמרו חז”ל (מגילה לא‪ ,‬ב)‪‘ :‬הללו‪ ,‬בפרשת בחוקותי ‪ -‬בלשון‬ ‫כמו ששמעו במתן תורה‪ .‬וצריכים לחיות את הדברים‪ ,‬לא סתם לדמיין דמיון‬ ‫רבים אמורות‪ ,‬ומשה מפי הגבורה אמרן‪ .‬והללו‪ ,‬בפרשת כי תבא ‪ -‬בלשון יחיד‬ ‫בעלמא‪ ,‬שאם חז”ל אמרו שכאילו עומד על הר סיני ושומע מפי הגבורה‪ ,‬יש לזה‬ ‫אמורות‪ ,‬ומשה מפי עצמו אמרן’‪.‬‬ ‫שייכות באמת ‪ ,‬אלא שצריך להתחזק ולעורר עצמו לצאת מההרגל המכלה כל‬ ‫‪4‬‬ ‫בתוכם‬ ‫אמרו‬ ‫בחוקותי‬ ‫בפרשת‬ ‫שבקללות‬ ‫הללו‪,‬‬ ‫ויש הבדל בין שתי הפרשיות‬ ‫חלקה טובה‪...‬‬ ‫יהם ֹלא ְמ ַא ְס ִּתים וְ ֹלא גְ ַעלְ ִּתים‬ ‫יֹותם ְּב ֶא ֶרץ אֹיְ ֵב ֶ‬ ‫פסוקי נחמה‪ ,‬כמו “וְ ַאף ּגַ ם זֹאת ִּב ְה ָ‬ ‫וצריכים להתעורר לתקן את דרכינו למעשה ממש‪ ,‬ולא להכניס קרירות שהקב”ה‬ ‫ֹּלתם” וגו’ (ויקרא כו‪ ,‬מד)‪ ,‬אבל בקללות בפרשת כי תבא שאמרו משה ‪ -‬לא‬ ‫לְ כַ ָ‬ ‫וותרן ואין מה לפחד מהקללות‪ .‬ופעם עמי הארץ היו בורחים מבית הכנסת בשעת‬ ‫נאמרו כלל פסוקי נחמה‪.‬‬ ‫קריאת הקללות עד שהיו צריכים לחפש מנין לקריאת התורה‪ .5‬והפוסקים הוצרכו‬ ‫ועוד מצינו בקללות שבפרשת כי תבא‪ ,‬שכל העולם הזדעזע כשנאמרו‪ ,‬וכמו‬ ‫להזהיר שלא לברוח בשעת קריאת הקללות (עי’ משנ”ב תכח‪ ,‬יז)‪ ,‬וכיום ב”ה‬ ‫ימר ִּפ ְתגָ ֵמי‬ ‫מׁשה נְ ִביָ א לְ ֵמ ָ‬ ‫שכתב בתרגום יונתן בן עוזיאל (כח‪ ,‬טו)‪ּ‘ :‬כַ ד ָּפ ַתח ֶ‬ ‫‘אכשר דרא’ וכבר לא בורחים‪...‬‬ ‫יה ָרא ָק ְדרֹון וְ כֹוכְ ַביָ א‬ ‫ּוׁש ַמיָ א זָ עּו‪ִׁ ,‬ש ְמ ָׁשא וְ ִס ֲ‬ ‫יׁשת ַא ְר ָעא ְ‬ ‫חּותא ָה ִאלֵ ין ‪ִ -‬א ְת ְרגִ ַ‬ ‫אֹוכְ ָ‬ ‫אך מה שאנו לא בורחים זה לא משום שאנו יותר חכמים מהם‪ ,‬אלא משום שחסר‬ ‫יא‬ ‫יָ‬ ‫נַ‬ ‫לָ‬ ‫א‬‫ִ‬ ‫וְ‬ ‫ין‪,‬‬ ‫ק‬‫ִ‬ ‫ת‬‫ְ‬ ‫ׁש‬ ‫ָ‬ ‫א‬ ‫ית‬ ‫ָ‬ ‫יָ‬‫ר‬ ‫ְ‬ ‫ּב‬ ‫ִ‬ ‫ל‬ ‫כָ‬ ‫וְ‬ ‫ן‪,‬‬ ‫ה‬ ‫ֶ‬ ‫ּת‬ ‫ְ‬ ‫בּור‬ ‫ְ‬ ‫ק‬‫ְ‬ ‫ית‬ ‫ּב‬ ‫ֵ‬ ‫מ‬‫ִ‬ ‫ין‬‫וח‬‫ִ‬ ‫וָ‬ ‫צ‬ ‫ְ‬ ‫א‬ ‫מ‬‫ָ‬ ‫לְ‬ ‫ע‬‫ַ‬ ‫ת‬‫ה‬ ‫ַ‬ ‫ב‬‫ְ‬ ‫א‬‫ַ‬ ‫והֹון‪,‬‬ ‫יוְ‬ ‫כְ נָ ׁשּו זִ‬ ‫לנו את היראת שמים שהיתה להם‪ ,‬את ההרגשה שהתורה מדברת אלינו בכל‬ ‫לָ א ִטלְ ֵטל זָ אזֵ יהֹון’ [תרגום‪ :‬כאשר פתח משה הנביא לומר דברי התוכחה האלה‬ ‫הקללות‪ .‬וכמו שאמר הגרי”ס ש’גדולי היראים ספו תמו’ ‪ -‬שפעם ראו יותר יראה‪,‬‬ ‫‪ -‬נרעשה הארץ ושמים נרעדו‪ ,‬שמש וירח קדרו וכוכבים אספו זיום‪ ,‬אבות עולם‬ ‫וזה השפיע על כולם יראה‪ ,‬ולפיכך עמי הארץ ברחו מבית הכנסת בקריאת התורה‪.‬‬ ‫צועקים מבית קבורתם‪ ,‬וכל בריות שותקים‪ ,‬ועצים לא טילטלו ענפיהם]‪.‬‬ ‫ואמנם זה שטות לברוח מבית הכנסת‪ ,‬כי אי אפשר לברוח מהתורה‪ ,‬רק צריכים‬ ‫וגם אבות העולם חרדו וזעו כששמעו את הקללות‪ ,‬עד שהקב”ה ניחמם שלעולם‬ ‫להתעורר כששומעים את הדברים‪ ,‬ולהתבונן גם מעבר למילים‪ ,‬לחיות את‬ ‫לא תפסק הברית עם בניהם‪ ,‬וכמו שכותב התרגום יונתן בהמשך דבריו‪‘ַ ,‬ענְ יַ ין‬ ‫הדברים שיכנסו בלב‪ ,‬לא לחיות ב’מלומדה’‪.‬‬ ‫וטיָ א ִאלֵ ין‪ֵ ,‬היךְ‬ ‫חֹובין וְ יִ ְמטּון ֲעלֵ יהֹון לְ וָ ַ‬ ‫ַא ְב ַהת ַעלְ ָמא וְ ָא ְמ ִרין‪ֲ :‬חבֹול ַעל ְּבנֵ ינָ ן ּכַ ד יְ ִ‬ ‫כּותין ְמגַ נָ א ֲעלֵ יהֹון‪ ,‬וְ לָ א יֶ ֱהוֵ י‬ ‫רּותהֹון‪ ,‬וְ ִדלְ ָמא יֶ ֱע ַבד ְּבהֹון ֵׁש ְציוּ וְ לָ א ְת ֵהי זְ ִ‬ ‫סֹוב ְ‬ ‫יָ כְ לִ ין לְ ָ‬ ‫וברש”י על הפרשה כתב בשני מקומות (כו‪,‬טז כז‪,‬ט) שצריכים לחוש ולהרגיש‬ ‫יצלֵ י ַא ָמטּולְ ְּתהֹון’ [תרגום‪ :‬עונים אבות עולם ואומרים‪ :‬חבל על בנינו‬ ‫גַ ְב ָרא ִדיקּום וִ ַ‬ ‫שכל יום ויום הכל מתחדש‪ ,‬ו’בכל יום יהיו בעיניך כחדשים’‪ .‬וכן הוא באמת כמו‬ ‫כאשר יחטאו ויגיעו עליהם קללות אלה איך יכולים לסובלו‪ ,‬ושמא יעשה בהם‬ ‫שמאריך הנפש החיים (ש”א פ”א) שהבריאה מתחדשת בכל רגע ורגע‪ ,‬וכל הזמן יש‬ ‫כליה ולא תהיה זכותנו מגינה עליהם‪ ,‬ולא יהיה איש שיקום ויתפלל בשבילם]‪.‬‬ ‫צירופים חדשים‪ ,‬כמו שייסדו אנשי כנסת הגדולה ‘המחדש בטובו בכל יום תמיד‬ ‫מעשה בראשית’‪.‬‬ ‫ּ‬ ‫ו‬ ‫יל‬ ‫רֹומא וְ כֵ ן ֲא ָמ ַרת‪ :‬לָ א ִת ְד ֲחלּון ַא ְב ַהת ַעלְ ָמא‪ַ ,‬ד ֲא ִפ‬ ‫ְ‘ּב ַרת ָקלָ א נָ ְפלַ ת ִמן ְׁש ֵמי ְמ ָ‬ ‫ימית ִע ְמכֹון לָ א ְמ ַב ְטלָ א‪,‬‬ ‫ימא ְד ַקיֵ ִ‬ ‫כּותכֹון לָ א יִ ְפסֹוק‪ְּ ,‬וקיָ ָ‬ ‫כּותהֹון ְדכָ ל ָד ַריָ א‪ ,‬זְ ְ‬ ‫ָּפ ְס ָקא זְ ְ‬ ‫‪ .1‬בענין זה היה רבינו רגיל להביא גם את דברי המכילתא דרבי ישמעאל (יתרו מסכתא דבחדש פרשה ג)‪‘ :‬ויקח ספר הברית ויקרא באזני העם‪ .‬אבל לא שמענו מהיכן קרא באזניהם וכו’‪ ,‬רבי ישמעאל אומר וכו’‪,‬‬ ‫שמטים ויובלות ברכות וקללות וכו’‪ .‬כיון שראה שקבלו עליהם וכו’‪ ,‬אמר להם הרי אתם קשורים ענובים תפוסים‪ ,‬מחר בואו וקבלו עליכם המצות כולן’‪ ,‬ע”כ‪ .‬והיינו שקבלת הקללות הוא חלק מוכרח מכריתת הברית‪,‬‬ ‫שעל ידי הקללות ישראל נעשים קשורים להקב”ה‪.‬‬ ‫‪ .2‬והוסיף על כך רבינו‪ :‬שאף על פי שהקב"ה מלא חסדים ואוהב אותנו‪ ,‬מכל מקום אמרו חז"ל (בבא קמא נ‪ ,‬א)‪' :‬אמר רבי חנינא כל האומר הקב"ה ותרן הוא ‪ -‬יותרו חייו‪ ,‬שנאמר הצור תמים פעלו כי כל דרכיו‬ ‫משפט'‪ .‬וזה קשה מאד‪ ,‬דמה ראו חז"ל הקדושים‪ ,‬אוהבי ישראל האמיתיים‪ ,‬לקלל את האדם שאומר שהקב"ה וותרן‪ .‬אלא שרצו לעקור טעות זו מהשורש‪ ,‬כי יש טעות שמושרשת בבני אדם שרואים שהקב"ה טוב‬ ‫ומטיב וחושבים שלפיכך יסלח על חטאיהם בלי שישובו בתשובה‪ ,‬וכדי לעקור מחשבה זו קיללו חז"ל‪ ,‬ללמד שודאי הקב"ה מלא חסדים‪ ,‬אבל אינו וותרן‪.‬‬ ‫‪ .3‬וכאשר היה מזכיר רבינו את דברי הלבוש‪ ,‬היה מתבטא במורא גדול‪ ,‬כי קשה להוציא מהפה את המילים הללו שהסגן הוא כנגד הקב"ה‪...‬‬ ‫‪ .4‬ובמקו”א הוסיף רבינו ואמר‪ :‬ובעינינו ראינו את היראה הגדולה של מרן הגרי”ז בשעת קריאת התורה‪ ,‬וכמו שהזכרנו תמיד שקריאת התורה היא מעין מעמד מתן תורה כשומע מפי הגבורה‪.‬‬ ‫‪ .5‬הנה באליה רבה (תכח‪ ,‬יג) כתב‪' :‬וראיתי פעם אחת מזקני הגאון ז"ל שהלך חוץ לבית הכנסת עד אחר שקראו התוכחה'‪ .‬אמנם ודאי אין הכוונה שהוא יצא כדי שלא לשמוע את התוכחות‪ ,‬דאם כן ח"ו הוא היה‬ ‫מאלו שהביאור הלכה (תכח‪ ,‬ד) מגדיר שראה "שערוריה" שמבטלים את הקריאה וכו'‪ ,‬וזקנו של האליה רבה הוא מהרא"ש מפראג כמפורש שם באליהו זוטא‪ ,‬שהיה מגדולי דורו‪ .‬אלא נראה מתוך הענין שמדבר בו‬ ‫האליה רבה‪ ,‬שהכוונה היא שבהיותו הרב יצא חוץ לבית הכנסת כדי שלא יתנו לו את העלייה‪ ,‬ולא יצטרכו לשנות את השינויים שעליהם מדבר הא"ר שם מה לעשות כדי שלא יצא שעליה זו היא השייכת לרב‪ .‬אך‬ ‫כנראה שודאי שמע את הקריאה בהיותו עומד חוץ לבית הכנסת‪.‬‬ ‫רוממות | עמוד ‪3‬‬ ‫פתחון פה בתפילה לעושי מצוות‬ ‫אמר רבי אבהו בשם רבי יוסי בר חנינא‪ ,‬בא וראה כמה‬ ‫ואני תפילה‬ ‫(ועד נ"ז)‬ ‫רוממות ‪+‬התפילה‬ ‫שלוש תפילות כנגד מצוות הביכורים‬ ‫לימדונו רבותינו שזמן של הודאה על העבר הוא גם זמן של‬ ‫מתחטאין וכמה יש להן פתחון פה לעושי מצוות‪ .‬אדם יש לו‬ ‫הגאון רבי מרדכי יפה שליט"א‬ ‫בקשה על העתיד‪ ,‬כך למדים אנו מלאה אמנו שתפשה פלך‬ ‫עסק אצל מלכות‪ ,‬פעמים שהוא נותן כמה ממון עד שמגיעין‬ ‫הודיה (בראשית כט‪ ,‬לה) ‪“ -‬ותאמר הפעם אודה את ה’ על כן‬ ‫אותו אצל המלך‪ ,‬כיון שהגיע אצל המלך ספק עושה שאלתו ספק לא עשה‪ .‬אבל הקב’’ה אינו כן‪,‬‬ ‫קראה שמו יהודה ותעמוד מלדת”‪ .‬ומבאר הטור בפרושו על התורה ‘נתנה הודאה למקום שנתן‬ ‫אלא יורד אדם לתוך שדהו‪ ,‬ראה אשכול שביכר תאנה שביכרה רמון שביכר‪ ,‬מניחו בסל והולך‬ ‫לה כל חלקה‪ ,‬ולא בקשה על יותר‪ ,‬ועל כן עמדה מלדת’‪ ,‬היינו שהיה ראוי ללאה לאחר שנתנה‬ ‫לירושלים‪ ,‬ובא ועומד באמצע העזרה ומבקש רחמים על עצמו ועל ישראל ועל ארץ ישראל‪,‬‬ ‫הודיה על הטוב שהבורא הטיב איתה‪ ,‬לבקש על העתיד‪ ,‬וכשלא ביקשה גרמה שיפסק ממנה‬ ‫שנאמר (לעיל כו‪ ,‬טו) “השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך את ישראל ואת האדמה‬ ‫השפע המעותד לה‪ - ,‬ותעמוד מלדת‪.‬‬ ‫אשר נתת לנו כאשר נשבעת לאבותינו ארץ זבת חלב ודבש וכו’” (תנחומא אות א)‪.‬‬ ‫אולי י”ל שכאשר אנו מקבלים טובה גדולה מבשר ודם‪ ,‬יודעים אנו שיכולותיו מוגבלות‪ ,‬ואין‬ ‫“ושמחת בכל הטוב” ‪ -‬בתוך פרשת הביכורים אנו מצווים ‘ושמחת בכל הטוב’ להודות הודאה‬ ‫לנו פתחון פה להוסיף ולבקש ממנו בקשה נוספת‪ .‬אולם כאשר אנו מוסיפים ומבקשים מבורא‬ ‫מיוחדת על המתנה הגדולה ביותר שהעניק לנו אבינו בוראנו ויוצרנו‪ ,‬שנתן לנו את התורה הק’‪,‬‬ ‫עולם‪ ,‬אנו מראים בכך את אמונתנו השלימה שיכולותיו בלתי מוגבלות‪ ,‬והוא טוב ומיטיב ורצונו‬ ‫מתנה הכוללת את כל הטובות שבעולם [דברי האור החיים הק’‪ ,‬גם ירמוז במאמר “בכל הטוב” אל‬ ‫להוסיף ולהיטיב איתנו בלי גבול ומידה‪ ,‬ומשום כך יש רק מעלה להוסיף ולבקש מהבורא שיוסיף‬ ‫התורה‪ ,‬כאומרם ז”ל (ברכות ה‪ ,‬א)‪“ :‬ואין טוב אלא תורה”‪ ,‬שאם היו בני אדם מרגישין במתיקות‬ ‫וישפיע עלינו מטובו הגדול‪ .‬ובמיוחד בזמן של הודאה שערי שמיים נפתחים‪ ,‬וזמן זה טוב לבקש‬ ‫ועריבות טוב התורה‪ ,‬היו משתגעים ומתלהטים אחריה‪ ,‬ולא יחשב בעיניהם מלא עולם כסף וזהב‬ ‫על העתיד‪.‬‬ ‫למאומה‪ ,‬כי התורה כוללת כל הטובות שבעולם]‪.‬‬ ‫רבינו הגאון רבי מאיר שמחה הכהן ב’משך חכמה’ (דברים כח‪ ,‬מח) כותב דברי נחמה לאדם מכל‬ ‫הכנעה ענווה והכרת טובה‬ ‫מדוי לבבו והמקרים המעיקים לו‪ ,‬בשנות ימי חייו הספורים המועטים בעולם הנפסד והעובר‪,‬‬ ‫בפרשת ביכורים התורה הקדושה מלמדת אותנו ומשרישה בנו את יסוד עבודת ה’‪ ,‬הכרה בטובות‬ ‫ע”י שנתבונן בטובות הרוחניות העצומות שהבורא העניק לנו; בשמחה ובטוב לבב מרוב כל‪...‬‬ ‫המרובות והעצומות שבורא עולם העניק לנו‪ ,‬ואת חובת ההודאה עליהם‪[ .‬הרבה מהדברים נכתבו‬ ‫כן צריך האדם להתבונן אל חסדי הבורא ב”ה על השתלמות השכלי‪ ,‬אשר כמה יגיעות יגע‬ ‫בעקבות מאמרו הנפלא של מו”ר הגאון הגדול רבי אברהם דב אויערבאך זצ”ל]‪.‬‬ ‫וחקירות ונסיונות עמל אברהם אבינו עד שהתבונן להרחיק הגלולים‪ ,‬ולהשכיל אמיתת מציאות‬ ‫יהודי יורד לשדהו ורואה אשכול שביכר‪ ,‬השמחה שממלאת את ליבו מעוררת אותו להתבונן‬ ‫השי”ת‪ ,‬ויחודו והשגחתו‪ ,‬והשארת הנפש‪ .‬ואח”כ עמלו אבות הקדושים לעמוד על אמיתתו‪ ,‬ויגעו‬ ‫בטובות המרובות שה’ היטיב איתו‪ ,‬שזכה לנחלה בארץ ישראל‪ ,‬ולפירות שהשתבחה בהם הארץ‪,‬‬ ‫אבותינו במצרים עד שנעשו ראוים לקבל תרי”ג מצות ותורתנו הק’‪ ,‬והמה כולם אורות בהירים‬ ‫וזכה להיות מבני אברהם יצחק ויעקב‪ ,‬חלק מעם הקדוש שה’ לקח אותו לנחלה‪ ,‬והוציא אותו‬ ‫ומזהירים את הנפש‪ ,‬אשר בכל אחת מהם יוכל האדם להתדבק בצחצחות האמיתית‪ ,‬הדבקות‬ ‫ממצרים והביא אותו לבית המקדש‪.‬‬ ‫להיחיד האמיתי‪ .‬ומה שיגעו כולם אני מוצא כל אלו מתוקנים לפני‪ .‬כמה צריך האדם הנלבב‬ ‫הוא מתבונן בכל הטובות המרובות הללו‪ ,‬והוא יוצא למסע ארוך לירושלים לבית המקדש‪ ,‬ואומר‬ ‫להיות שמח ולהודות להשי”ת הטוב שזכוהו לכל זה‪ .‬וזה ב’שמחה ובטוב לב מרוב כל’‪ ,‬זהו‬ ‫“הגדתי היום”‪ ,‬שאינני כפוי טובה‪ ,‬הוא קורא פרשה בתורה ומתחיל בגנות ומסיים בשבח‪ ,‬ומודה‬ ‫מרוב הדיעות הצודקות והמשכילות‪ ,‬המזהירות בשכל האלקי‪ ,‬אשר זה יקרא הריבוי מכל‪ ,‬כמו‬ ‫על כל מה שה’ הטיב אתו‪ ,‬ומשתחווה בפישוט ידיים ורגליים‪ ,‬ומראה ביטול והכנעה לה’ יתברך‪,‬‬ ‫שאמר על שלמה חכמה ותבונה הרבה כו’ כחול כו’ (מלכים א’ ה‪ ,‬ט)‪ .‬וכבר התבונן החסיד בשער‬ ‫ומבין היטב שאת כל מה שיש לו‪ ,‬הוא לא קיבל בצדקתו וביושר לבבו‪ ,‬הכל הוא מחסדי ה’‬ ‫הבחינה‪ ,‬ז”ל והגדולה שבטובות שהטיב בהם הבורא לאדם כו’ התורה הנתונה כו’ כו’‪ ,‬על זה צריך‬ ‫והטובות שה’ יתברך היטיב עם ‘עם סגולתו’‪.‬‬ ‫האדם לשמוח ולתת שבח והודיה להשי”ת מעומק לב‪ ,‬ולהתנחם בזה על כל מדוי לבבו והמקרים‬ ‫את מצוות הבאת הביכורים אין עושים ביחידות אלא כל ישראל שותפים ושמחים יחד‪ ,‬מהדרים‬ ‫המעיקים לו בשנות ימי חייו הספורים המועטים בעולם הנפסד והעובר‪.‬‬ ‫הרבה את המצוה בתוספת ובעיטור ביכורים מקריבים קורבנות עולות ושלמים תורים ובני יונה‪,‬‬ ‫לצערנו אין לנו את האפשרות להביא ביכורים‪ ,‬אבל זוכים אנו לקיים ‘ונשלמה פרים שפתינו’‬ ‫והכל נעשה ברוב עם בקול רינה ותודה בהמון חוגג‪ ,‬כל בעלי אומנויות בטילים ממלאכתם לכבוד‬ ‫במעין מעמד הר סיני השבועי שלנו בקריאת התורה‪ .‬זמן ההודאה על ‘ונתן לנו את תורתו’ הוא‬ ‫המצוה ומקיימיה‪.‬‬ ‫גם זמן תפילה ובקשה‪ ,‬ראוי לכל אחד ואחד להתפלל ‘ותן חלקנו בתורתך’‪ ,‬להתחנן ‘ונהיה אנחנו‬ ‫מצוות הביכורים משרישה בנו שגם דברים טבעיים‪ ,‬הכל מתנה אלוקית‪ ,‬להכיר הכרה שלימה‬ ‫שמך’‪’.‬א ִֽבינּו ָה ָאב ָה ַר ֲח ָמן‪ַ ,‬ה ְמ ַר ֵחם‪ַ ,‬ר ֵחם ָע ֵֽלינּו‪ ,‬וְ ֵתן‬ ‫ָ‬ ‫וצאצאנו וצאצאי עמך בית ישראל כולנו יודעי‬ ‫וברורה שהכל ממנו‪ ,‬כל הטבע כולו הוא רק כיסוי לבורא‪ .‬וכן שניתן לב להתבונן במתנות עצומות‬ ‫ּתֹור ֶֽתָך‬ ‫מ ַע‪ ,‬לִ לְ מֹד ּולְ לַ ֵמּד‪ ,‬לִ ְשׁמֹר וְ לַ ֲעׂשֹות ּולְ ַקיֵ ּם ֶאת ּכל ִד ְּב ֵרי ַתלְ מּוד ָ‬ ‫ְבּלִ ֵֽ ּבנּו לְ ָה ִבין ּולְ ַה ְשׂכִ ּיל‪ ,‬לִ ְשׁ ֽ ֹ‬ ‫שכבר התרגלנו להם‪ ,‬שנתבונן בכל החסד שהקב”ה עשה איתנו‪ .‬מי אנחנו‪ ,‬מתחילה הינו עובדי‬ ‫ּתֹור ֶֽתָך‪ .‬וְ ַד ֵבּק לִ ֵֽ ּבנּו ְב ִּמ ְצו ֶֹֽתיָך‪ ,‬וְ יַ ֵחד לְ ָב ֵֽבנּו לְ ַא ֲה ָבה ּולְ יִ ְר ָאה ֶאת ְש ֶֽׁמָך‪ ,‬וְ ֹלא‬ ‫ְב ַּא ֲה ָבה’‪ ,‬וְ ָה ֵאר ֵע ֵֽינינּו ְב ָ‬ ‫ע”ז‪ ,‬היינו חלק מכל הגויים‪ ,‬שאין להם שום השפעה בכל העולמות‪ ,‬העולם של כל הגויים הוא‬ ‫נֵ בֹוׁש לְ עֹולָ ם וָ ֶעד‪ .‬ומטובך הגדול תמשיך להשפיע עלינו שפע טובות מרובות‪ .‬להוסיף ולהודות‬ ‫העוה”ז‪ ,‬אין להם שום אחרית לעתיד לבוא‪ .‬כלל ישראל הם שקיבלנו את הנצח נצחים‪ ,‬הקב”ה‬ ‫תודה מרובה לה’ על שקיבלנו את האמונה האמיתית‪ ,‬ואת תרי”ג מצוותיו שכולם אורות בהירים‬ ‫בחר בנו והרחיק אותנו מכל מיני הע”ז ומכל הטומאה‪.‬‬ ‫ומזהירים את הנפש‪...‬‬ ‫הרמב”ם כותב (מורה נבוכים) שכל הקורבנות משרישות אמונה וביטחון‪ ,‬ומצוות הביכורים‬ ‫משרישה בנו ענווה והכנעה‪ .‬הביכורים מבטאים הכרת הטוב לה’ יתברך בביטול ובהכנעה‪ ,‬על‬ ‫הוא יפתח ליבנו בתורתו‬ ‫שהבורא מטיב איתנו על כל צעד ושעל‪ .‬מידת הכרת הטוב הוא שער לעבודת ה’ ולקיום כל חובת‬ ‫רבינו חיים ויטל זיע”א כותב (שער הכוונות) שבאמרו ברוך אלקינו שבראנו לכבודו כו’ צריך לכוין‬ ‫האדם בעולמו‪.‬‬ ‫בכוונה גמורה‪ ,‬כי הנה עתה אנו בעולם הבריאה אשר משם נמשכת התורה שניתנה לנו וגם מן‬ ‫המדרש תנחומא כותב שמשה רבינו צפה שעתיד המקדש להיחרב ויתבטלו הביכורים‪ ,‬עמד ותיקן‬ ‫הבריאה נמשכו נשמות ישראל בסו’ מ”ש רז”ל כל הנשמות חצובות מכסא הכבוד כי משם החלק‬ ‫להם ג’ תפילות‪ .‬היינו שאת אותה מעלה גדולה של ענווה והכנעה והכרת טובה שכלל ישראל‬ ‫הנקרא נשמה‪ .‬וזה נרמז באומרו ברוך אלהינו שבראנו לכבודו שה”ס עולם הבריאה‪ .‬והבדילנו‬ ‫קיבלו ממצוות הביכורים‪ ,‬למדים אנו מדברי התנחומא שכשחרב בעוונותינו בית המקדש‪ ,‬עלינו‬ ‫מן התועים בסוד מה שברא נשמתינו מן הטוב שבעולם הבריאה‪ ,‬והבדילנו ע”י מן התועים‪ .‬ונתן‬ ‫להשיג את המעלות הגדולות הללו בעבודת התפילה‪ ,‬יום יום ערב ובוקר וצהרים‪.‬‬ ‫לנו תורת אמת היא התורה שנתנה לנו מעולם הבריאה‪ .‬ולכן בכאן אנו מתפללים שיפתח לבנו‬ ‫בתורתו שמן הבריאה וצריך לכוין כל זה בכוונה גמורה‪[ ...‬וכבר ראינו שהמשנ”ב כותב לכוון‬ ‫כשאומר ‘ובא לציון’ – ‘למען לא ניגע לריק ולא נלד לבהלה’]‪.‬‬ ‫ימי הרחמים‬ ‫אהבה‬ ‫בבחינת‬ ‫השתחוויה‬ ‫מע”ז ה”ו) שיש משתחווה לע”ז‬ ‫ממוסרי‬ ‫הפרשה‬ ‫רוממות ‪+‬הפרשה‬ ‫לפניך בידידות לבבי’‪ ,‬והיא‬ ‫[ומצינו כזאת בע”ז (רמב”ם פ”ג‬ ‫והסליחות‬ ‫(ב)‬ ‫רוממות ‪+‬הזמנים‬ ‫ביניהם‪ ,‬שהמשתחווה מיראה‬ ‫המשך מעמוד ‪1‬‬ ‫מאהבה או מיראה]‪ .‬וההבדל‬ ‫המשך מעמוד ‪1‬‬ ‫המשתחווה מאהבה מתחבר עם‬ ‫מבטל עצמו בפניו‪ ,‬ואילו‬ ‫אליהם למונעם מן התשובה‪ ,‬וי”ל עוד שזה הטעם‬ ‫אוהבו‪.‬‬ ‫שקורין פרשה זו של מצות זכירת עמלק בחדש אלול‪.‬‬ ‫והנה אמרו במדרש (ב”ר נו‪ ,‬ב) ש’הכל בזכות השתחוויה‪ .‬הגלויות אינן מתכנסות אלא בזכות השתחוויה‪ ,‬בית המקדש לא נבנה אלא‬ ‫בזכות השתחוויה‪ ,‬והמתים אינן חיין אלא בזכות השתחוויה’‪ - .‬ביאור הדברים‪ ,‬שהכל תלוי בהתבטלות האדם הפרטי‪ ,‬וכלל האומה לקב”ה‪,‬‬ ‫דרך טובה ודרך רעה‬ ‫ובהתבטלותם אליו יתברך‪ ,‬באה הישועה הגאולה והתחייה‪ .‬והתבטלות זו יש לה שתי פנים‪ ,‬ההתבטלות התחתונה מיראה‪ ,‬וההתבטלות‬ ‫ועל כן תחת להתעלות בימים אלו בדרך התשובה‪,‬‬ ‫העליונה מאהבה‪ .‬וכך צריך לכוון כשכורע בסוף התפילה‪.‬‬ ‫אפשר ח”ו ליפול בדרך עבירה‪ ,‬וכמבואר בזוה”ק‬ ‫‘לב רגז’ ‪ -‬בחוץ לארץ‪ ,‬בעבר הירדן‪ ,‬ובארץ ישראל‬ ‫ּנֹותן ַּבּיָ ם ָּד ֶרְך” שיש נחש‬ ‫“ה ֵ‬ ‫(ח”א רמג‪ ,‬ב) עה”פ הנ”ל ַ‬ ‫האורב בדרך להוליכו לדרך שאינה טובה‪ ,‬עי”ש‪.‬‬ ‫נֹוח לְ כַ ף ַרגְ לֶ ָך‪ ,‬וְ נָ ַתן ה’ לְ ָך ָׁשם לֵ ב ַרּגָ ז (כח‪ ,‬סה)‪ .‬א] פירש רש”י ‘לב רגז ‪ -‬לב חרד’‪ .‬מבואר‪ ,‬שהפחד האוחז‬ ‫ּובַ ּגֹויִ ם ָה ֵהם ֹלא ַת ְרּגִ ַיע‪ ,‬וְ ֹלא יִ ְהיֶ ה ָמ ַ‬ ‫בישראל בגלות‪ ,‬אינו מחמת הגויים ומעשיהם‪ ,‬אלא שיש כאן נתינה מיוחדת של ‘לב רגז’‪ .‬אמנם בתוך הקללה הזו טמונה גם ברכה‪ ,‬שמחמת‬ ‫וכיון שיש לו לאדם שני דרכים לפניו ‪ -‬הכלל הוא‬ ‫נֹוח לְ כַ ף‬ ‫יע וְ ֹלא יִ ְהיֶ ה ָמ ַ‬ ‫‘ּובּגֹויִ ם ָה ֵהם ֹלא ַת ְרּגִ ַ‬ ‫כן לא ירצו להישאר שם ברבות הימים‪ .‬וכמו שדרשו חכמים (ב”ר לג‪ ,‬ו) הנאמר בתחילת הפסוק‪ַ :‬‬ ‫שבדרך שהוא דורך בה שם הוא נמשך‪ ,‬וכמו ששנינו‬ ‫ַרגְ לֶ ָך’‪‘ ,‬הא אילו מצאה מנוח לא היו חוזרים’‪ .‬ועל כן נאמר ‘ונתן’‪ ,‬שדבר זה בבחינת מתנה‪ .‬עוד למדנו מכאן שאין זו רק ‘הנהגה’ של רוגז‪,‬‬ ‫‘שמצוה גוררת מצוה ועבירה גוררת עבירה’ (אבות‬ ‫אלא ש’הלב עצמו’ הופך להיות ‘לב רגז’‪.‬‬ ‫פ”ד מ”ב) שאם ח”ו עובר על רצון הבורא ית’ אזי‬ ‫ב] והנה בגמרא (נדרים כב‪ ,‬ב) תמה רבי יוחנן על עולא שהתגלתה אצלו בחינת ‘לב רגז’ בארץ ישראל (כן פירש בשיטמ”ק)‪ ,‬והרי “לֵ ב ַרּגָ ז”‬ ‫העבירה מושכת אותו עוד על דרך לא טובה‪ ,‬והאריך‬ ‫בבבל כתיב‪ .‬וענה עולא‪ ,‬שבאותה שעה עדיין לא עבר את הירדן‪ .‬ויש להבין מדוע הפחד אינו שייך לארץ ישראל‪.‬‬ ‫בענין זה האור החיים הקדוש בפרשת ראה (לג‪ ,‬ז)‪ ,‬וכן‬ ‫ביאור הדבר‪ ,‬כי הנה הפחד מתחזק באדם משתי סיבות‪ .‬האחת כשנמצא במקום שאינו מוכר‪ ,‬אבל במקומו אינו פוחד‪ ,‬וראה מש”כ בעל‬ ‫פירש מה שאמרו עוד ‘העושה מצוה אחת קונה לו‬ ‫הנתיבות בספרו נחלת יעקב (שמות ח‪ ,‬יז) על הנאמר במכת הערוב ‘וגם האדמה אשר הם עליה ‪ -‬כי יריחו האדמה שרגילים בה‪ ,‬ויהיו גסין‬ ‫פרקליט אחד והעובר עבירה אחת קונה לו קטיגור‬ ‫בדעתן’‪ ,‬וכמבואר בעירובין (סא‪ ,‬א) שכלב שאינו במקומו שבע שנים אינו נובח’ (וראה דרך שיחה להגר”ח קנייבסקי‪ ,‬סמך לדברים מגמ’ בכורות‬ ‫אחד’ (שם משנה יא) שקטיגור זה היינו מלאך משחית‬ ‫ספציפי ‪z0556770189@gmail.com -‬‬ ‫ט‪ ,‬א בבני אדם)‪ .‬והסיבה השניה שהפחד מתחזק היא מחמת שהאדם נמצא לבדו‪ ,‬אבל כשנמצא עם אביו או עם איש גיבור‪ ,‬אינו מפחד‪.‬‬ ‫המושך אותו אל הרע (ע”ע בדבריו שמות ל‪ ,‬יב)‪.‬‬ ‫ובשני דברים אלו יש יתרון לארץ ישראל על פני בבל‪ .‬כי ארץ ישראל מקומם של בני ישראל היא‪ ,‬ועוד שנאמר בה ‘עיני ה’ אלהיך בה’‪ .‬ועל‬ ‫כן אין הפחד שורה בישראל בהיותם בה (וראה עוד ויקרא כו‪ ,‬ה ובספרא שם)‪.‬‬ ‫“אנִ י לְ דוֹ ִדי וְ דוֹ ִדי לִ י”‬ ‫ֲ‬ ‫ואדם המפחד בארץ ישראל‪ ,‬היינו מחמת שמרגיש רחוק מה’‪ ,‬ואינו מרגיש שייכות לארץ‪ .‬וזהו שאמרו בגמרא (ברכות ס‪ ,‬א) מעשה בתלמיד‬ ‫דֹודי לִ י”‬ ‫דֹודי וְ ִ‬ ‫“אנִ י לְ ִ‬ ‫והנה ידוע מה שרמזו בפסוק ֲ‬ ‫“א ְׁש ֵרי ָא ָדם‬ ‫“ּפ ֲחדּו ְב ִצּיֹון ַח ָּט ִאים”‪ ,‬אמר ליה והכתיב ַ‬ ‫רבי ישמעאל ברבי יוסי שהלך אחריו בשוק של ציון ופחד; אמר ליה‪ ,‬חטאה את‪ ,‬דכתיב ָ‬ ‫(שה”ש ו‪ ,‬ג) שראשי תיבותיו ‘אלול’ (עיין משנ”ב‬ ‫ְמ ַפ ֵחד ָּת ִמיד”‪ ,‬אמר ליה ההוא בדברי תורה כתיב‪ .‬והיינו ש’בציון’ אין סיבה לפחד אלא מחמת העבירות‪ .‬וכמו שכתב המהרש”א (נדרים שם)‬ ‫ריש סימן תקפא‪ ,‬וכ”ה כבר באבודרהם)‪ ,‬ומשמעות‬ ‫ש’הכעס ממידות היצר הרע‪ ,‬ושולט בישראל בחוץ לארץ יותר מבארץ ישראל’‪ ,‬ובבעל עבירה שולט גם בארץ‪.‬‬ ‫דֹודי” ואח”כ‬‫“אנִ י לְ ִ‬ ‫הדברים שמקודם צריך שיתקיים ֲ‬ ‫ועל כן תמה רבי יוחנן על עולא‪ ,‬כי ידע שאינו איש חוטא‪ ,‬והיאך פחד בארץ ישראל‪ ,‬וענה לו שהיה עדיין בעבר הירדן‪ ,‬ושם קיימת קללת בבל‪.‬‬ ‫דֹודי לִ י”‪ ,‬והיינו שכל ההשפעה העצומה של חדש‬ ‫“וְ ִ‬ ‫ג] והנה עבר הירדן יש בה מקצת קדושת הארץ (ראה ר”ן ובאחרונים בנדרים שם)‪ ,‬וכתב הקרן אורה ש’הסרת לב רגז נראה דאינה אלא בארץ‬ ‫אלול כנ”ל אינה באה מאליה‪ ,‬אלא זה תלוי בעיקר‬ ‫שבעת עממין’‪ ,‬והביא ראיה מהמבואר בגמרא (מכות ט‪ ,‬ב) ש’בגלעד שכיחי רוצחים’‪.‬‬ ‫בדרכו של האדם באיזה דרך הוא בוחר לילך בה‪.‬‬ ‫ולמבואר‪ ,‬נראה ששלוש חלוקות יש בזה‪ :‬בארץ העמים שאינה קדושה ‪ -‬לב האדם הופך ל’לב רגז’‪ .‬בעבר הירדן שקדושה קצת ‪ -‬שכיחה בה‬ ‫דֹודי” הוא בביטול גמור להקב”ה‪,‬‬ ‫“אנִ י לְ ִ‬ ‫ועיקר קיום ֲ‬ ‫הנהגת הכעס‪ ,‬אבל אין בה “לֵ ב ַרּגָ ז”‪ ,‬וגם אין צריך לכך‪ ,‬כמבואר לעיל שהיה הדבר מתנה לישראל כדי שלא ירצו להישאר בגלות‪ ,‬ועבר הירדן‬ ‫וכמו שרמזו עוד בלשון חז”ל ‘ומשעבדין את לבם‬ ‫מנחלת השבטים היא‪ .‬ובארץ ישראל שקדושתה שלימה ‪ -‬אין שולט כעס כלל‪.‬‬ ‫לאביהם שבשמים’ (משנה סופ”ג דר”ה) שהוא ראשי‬ ‫והנה עולא ורבי יוחנן היו אחר החורבן‪ ,‬ומוכח שהדבר תלוי בקדושת הארץ‪ ,‬ורבי יוחנן לטעמיה (יבמות פא‪ ,‬א) שקדושה שניה קדשה אף‬ ‫תיבות ‘אלול’‪ ,‬והביטול להקב”ה הוא בשתי פנים ‪ -‬א’‬ ‫לעתיד לבוא‪ .‬ולכן הפוחד כיום בארץ ישראל‪ ,‬היינו מחמת החטא‪ ,‬כמבואר‪ ,‬ומי שאינו בגדר חוטא אף בזמן הזה אינו פוחד‪.‬‬ ‫בביטול הרצון לרצונו יתברך שכל מה שה’ עושה כך‬ ‫צריך להיות‪ ,‬ב’ בביטול המחשבה ודביקות בהשי”ת‪.‬‬ ‫בכל ענייני הגליון בארה"ב‪-‬‬ ‫או בטלפון "קו רוממות"‪)+972-722-588-477( 0722-588477 :‬‬ ‫אפשרות להנצחה \ ברכה על גבי הגליון באחת מן האפשרויות הבאות‪:‬‬ ‫ניתן לפנות להרב דוד יהודה פיירסטון שליט"א‬ ‫כמו כן ניתן מענה אנושי בכל עניני הגליון בטלפון הנ"ל‬ ‫בעמדות הממוחשבות של “נדרים פלוס" לפי החיפוש‪ :‬קופות נוספות‬ ‫במס'‪.845-3007324 :‬‬ ‫שלוחה ‪ 3‬או במייל המערכת‪b264464@gmail.com :‬‬ ‫\ "רוממות" ‪ -‬גליון שבועי לבני התורה‬ ‫רוממות | עמוד ‪4‬‬