בלבבי משכן אבנה · Bilvuvi Mishkan Evneh — כי תבוא (2026-08-24)

בס"ד
תוכן הגיליון שיעורים בקול הלשון
נקודה מתוך הפרשה �����������������������������������������������עמוד א' בלבביפדיה מחשבה “דעך” #42751297
לחיות את הפרשה ���������������������������������������������������עמוד א' בלבביפדיה עבודת ה’ “גוש” #42688459
ליקוטים בפרשה ������������������������������������������������עמוד ב'-ד' צורת אדם בנושא “שערות האוזן” #42692815
סוגיות במחשבה �������������������������������������������������עמוד ה-ז' בלבביפדיה עבודת ה’ בלבביפדיה מחשבה
שולחן ערוך עם ביאור בלבבי משכן אבנה �������������������������עמוד ח' יתקיים אי”ה כל יום ה’ יתקיים אי”ה כל יום ד’
עץ חיים עם ביאור בלבבי משכן אבנה �����������������������עמוד ט'-יא' רח’ הרב בלוי 33י-ם רח’ קדמון 4חולון
עץ חיים עם פירושים על התורה – ועל העבודה ���������������עמוד יב' 20:30 20:30
צורת אדם
רכישת ספרי הרב שיעור הבא
טו’ חשון
כי תבוא ♦ תשפ"ו #464
א
03.578.2270
ספרי אברמוביץ משלוח לרחבי העולם נושא :חוטם נקב החוטם
נקודה מתוך הפרשה
כי תבוא
בפרשתן כתיב (דברים כז ,יב – יג) ,אֵ ּלֶה ַיע ְַמדּו לְ בָ ֵרְך אֶ ת הָ עָם עַ ל הַ ר ּגְ ִרזִים וגו' וְ אֵ ּלֶה ַיע ְַמדּו עַל הַ ּקְ ָללָה ְּבהַ ר עֵיבָ ל וגו' .ולכאורה מצאנו
הבדל ,שבברכה כתיב עַ ל הַ ר לעומת הקללה שכתיב ְּבהַ ר.
ביאור מורינו הרב שליט"א
ונקרא הר עיבל ,מלשון עלב -עלבון ,וכמ"ש בתולדות יצחק (על אתר), כתב רש"י (דברים יא ,כט) וז"לַ ,על ַהר ּגְ ִרזִ ים -כלפי הר גרזים הופכין
פניהם ופתחו בברכה וכו' ואח"כ הפכו פניהם כלפי הר עיבל ופתחו וז"ל ,שהיה עלבון לחצי השבטים שהם בהר עיבל שיהיו על הקללה,
עכ"ל ,עיי"ש .וכתב כי הקללה נמצאת בו ממש כנ"ל ,אולם לא נקבעו בקללה ,עכ"ל.
ובאמת כן כתיב (לעיל יא ,כט) ,וְ נָ ַת ָּתה ֶאת ַה ְּב ָרכָ ה ַעל ַהר ּגְ ִרזִ ים וְ ֶאת האבנים בהר עיבל ,אלא קלפו האבנים והביאו לגלגל ,ולכך אין הקללה
קבועה שם לגמרי. יבל.
ַה ְּקלָ לָ ה ַעל ַהר ֵע ָ
עוד נראה שכתב הרמב"ן (שם יא ,כט) ,וז"ל ,ויתכן ,שהיה הר גריזים אולם בפרשה דידן כתיב (דברים כז ,יב) לְ ָב ֵרְך ֶאת ָה ָעם ַעל ַהר ּגְ ִרזִ ים גו',
לדרום ,שהוא הימין ,והר עיבל מצפון ,שנאמר (ירמיהו א ,יד) ִמ ָּצפֹון ִּת ָּפ ַתח יבל.(שם שם ,יג) ַעל ַה ְּקלָ לָ ה ְּב ַהר ֵע ָ
ָה ָר ָעה ,עכ"ל.
ועוד כתיב (שם שם ,ד) ,וְ ָהיָ ה ְּב ָע ְב ְרכֶ ם ֶאת ַהּיַ ְר ֵּדן ָּת ִקימּו ֶאת ָה ֲא ָבנִ ים
והוסיף בתפארת יהונתן (שם) ,וז"ל ,ולכן גם שם (בהר עיבל) עושר וכבוד, יבל וגו' .וכתב ר' יוסף בכור ָה ֵאּלֶ ה ֲא ֶׁשר ָאנֹכִ י ְמ ַצּוֶ ה ֶא ְתכֶ ם ַהּיֹום ְּב ַהר ֵע ָ
שור (שם) ,וז"ל ,עתה קבע להם מקום להיות מונחות שם ,לפי שהיתה כמ"ש (איוב לז ,כב) ִמ ָּצפֹון זָ ָהב יֶ ֱא ֶתה ,ולכן נקרא אה"ע צפון ,כמ"ש הנני
הקללה כנגד הר -עיבל ,צוה שתהא נכתבת שם לפניהם כשיקבלו קורא לכל משפחות הצפוני ,כי הם רודפים אחר העושר והכבוד ,ולכן
עליהם הקללה אם לא יקיימוה .ועוד להיות נחמה לאותן שעומדין ִמ ָּצפֹון ִּת ָּפ ַתח ָה ָר ָעה (ירמיהו א ,יד) וכו' ,עכ"ל .ולפ"ז י"ל שהקללה היתה
על הקללה בהר עיבל ,שהתורה אצלם ,עכ"ל .ולפ"ז יש להבין שכאן ְּב ַהר עצמו ותו לא .אולם הברכה היתה ַעל ַהר ,כי היא מתפשטת ,אורך
יבל ,לכן כתב ג"כ שהקללה חיים בימינה ,ואינו מצומצמת בהר ,אלא מהר מתפשטת ,ודו"ק. שהוזכר בפרשה דידן נתינת האבנים ְּב ַהר ֵע ָ
יבל ,ולא רק על הר עיבל ,כי שם נתונה התורה ,ובה כתוב הברכה ְּב ַהר ֵע ָ
והקללה .אולם מצד הדיבור שענו ואמרו הברכה והקללה אינם
נמצאים בהר ,אלא נאמר כלפי ההר ,ודו"ק.
לחיות את הפרשה
ָ ָ
וְ שָׂ ַמ ְח ָּת בְ כָ ל ַה ּט וֹ ב ֲא ׁ ֶש ר נָ ַת ן לְ ך ה' ֱא ל ֶֹה יך וגו' (דברים כו ,יא)
שמחה פנימית
שמחה פנימית ענינה חיבור למקור ,למקור הנובע תדיר ' -יש מאין' .התחדשות זו תדירה בנפש ,והיא מקור
השמחה.
למעשה
על האדם להסיר בהדרגה כל נקודה שאינה הוא בעצמו באמת .וכך ,לאט לאט הוא מתחבר לעצמו למקורו ,ושם
הוא מתחדש תדיר ,ושם שמחתו.
לקבלת העלון השבועי יש לשלוח בקשה בפקס ל 03-5480529או מייל bilvavi231 @ gmail.com
ליקוטים בפרשה
ומעשרות ,ביכורים נעשה במחובר לקרקע ,אפשר להפריש אׁשית ּכָל ּפְ ִרי הָ אֲ דָ מָ ה
וְ ל ַָק ְח ָּת מֵ ֵר ִ
את כל שדהו ביכורים ,ואם אבדו הביכורים חייב באחריותם. (כו ב)
ישנה שאלה בסיסית בדין האחריות בביכורים ,הרי הדין של
ביכורים זה דין של ראשית ,כמו שאומרת המשנה רואה את הבריאה ,כידוע ,היא דצח"מ .בסוגיית 'בכור' הרי שמקרא
הפרי שגדל ראשון כורך עליו גמי ומביא אותו לביהמ"ק, מלא דיברה התורה "קדש לי כל בכור פטר כל רחם בבני
וא"כ איך הוא יכול להביא פרי אחר במקומו ,הרי הפרי ישראל באדם ובבהמה לי הוא" (שמות יג ,ב) .קדושת בכורה
האחר הוא לא ראשית .משל למה הדבר דומה ,אם יהיה דין מפורשת ב'מדבר' וב'חי' .אמנם ,גם בצומח מצאנו סוגיית
של אחריות בבכור בהמה והבכור ייאבד ,ודאי שלא נאמר לו 'בכור' ,והיינו מצות ביכורים "ראשית פרי האדמה אשר
להביא את הולד הבא של הבהמה ,שהרי הוא לא בכור .כך תביא מארצך" (דברים כו ,י) – יורד אדם לתוך שדהו ורואה
תאנה שבכרה ,כורך עליה גמי ומעלה אותה לירושלים (רש"י
גם בביכורים ,עד כמה שדין ביכורים זה בפרי שביכר ראשון,
אם נתקלקל אותו הפרי מה שייך דין של חייב באחריותם שם) .יש להתבונן איפה מצאנו 'בכור דדומם'.
שיביא פרי אחר במקומו ,זה הרי כבר לא ביכורים. הנה ,כל 'בכור' פירושו המשכיות של 'מקור' שממנו מגיע
היוצא מן הדברים שדין ביכורים יכול לחול גם על דבר הבכור ,בכור לאב או בכור לאם הם 'המשכה' של המוליד,
שהוא לא ראשית ,שהרי אם ביכורים היה חל רק על דבר וגם 'ביכורים' הם המשכה של האילן בו גדלו .המקום
שהוא ראשון ,לא היה שייך לומר בזה חייב באחריותם להביא השורשי בעולם הוא 'ארץ ישראל' .על עם ישראל נאמר
פרי אחר במקום ההוא שנאבד .ושורש הדין הזה מבואר גם (שמות ד ,כב) "בני בכורי ישראל" [והוא בכור ב'נפש'] ,וכנגדם
בדין השני במשנה" ,עושה אדם כל שדהו ביכורים" ,אם היה 'ארץ ישראל' היא בכור [בכור ב'עולם'] ,משום שהיא נבראה
דין של ביכורים דווקא בפרי ראשון שביכר ,איך אדם יכול ראשונה – "אבן השתיה – שממנה הושתת העולם" (יומא נד.):
לעשות כל שדהו ביכורים ,הרי זה לא ראשית ,הגמ' בב"ב נמצא שיש 'ראשית' גם בדומם ,והוא בחינת ה'בכורה'
אומרת לגבי אופנים מסוימים בביכורים שאסור לעשות, שבארץ ישראל.
אם הוא יכניס את זה לעזרה מספק אומרת הגמ' זה נקרא גם בתוך ארץ ישראל יש בחינת בכורה ,שהרי "מציון מכלל
מחזי כשיקרא ,ולכאורה אין לך שקר יותר גדול מזה שאדם יופי" (תהלים נ ,ב) ,ירושלים גבוהה מכל הארצות (ילקו"ש רמז תשמג),
מפריש כל שדהו ביכורים ,זה לא נקרא ראשית. היא התחלת היצירה .ובתוך ירושלים – אבן השתיה .כבר
א"כ נמצאנו למדים שהגדרת הדין של ביכורים יכול לחול נאמר שהפסוק "כי תבנה בית חדש" (דברים כב ,ח) רומז לבית
גם בדבר שהוא לא ראשית ,אבל מ"מ הרי נאמר דין של המקדש ,שם הוא מקום הבכורה בתוך ירושלים ובתוך ארץ
ישראל( .בלבביפדיה מחשבה ערך בכור)
ראשית בביכורים ,ביאור הדבר הוא שהעומק של גדר דין
ביכורים הוא לגלות את הראשית בכל דבר .לכתחילה ודאי
יש דין של ראשית ממש" ,יורד לתוך שדהו רואה תאנה המשנה בפרק שני בביכורים מדמה את הדינים של
שביכרה אשכול שביכר רימון שביכר ,קושר בגמי ואומר ביכורים ,תרומה ומעשר ,יש בתרומה ואין במעשר וביכורים,
הרי אלו ביכורים" ,זה ראשית בפועל .אבל אם אדם רוצה יש בביכורים ואין במעשר ותרומה וכדו'" ,יש בביכורים
לעשות כל שדהו ביכורים ,או שנאבד הביכורים והוא חייב מה שאין כן בתרומה ובמעשר ,שהביכורים נקנים במחובר
באחריותם ,אז יש דין שאפשר לעשות את כל השדה ביכורים, לקרקע" (ביכורים פ"ב משנה ד) ,תרו"מ אדם לא יכול להפריש בזמן
דהיינו לגלות מכוח הפרי ראשון שהכל נקרא ראשית ,בכל שהתבואה או הפירות מחוברים לקרקע ,תרו"מ זה דווקא
השדה שייך שם ביכורים. בתלוש ,משא"כ ביכורים נקנים גם במחובר לקרקע ,וכדברי
במהלך רגיל כשיש כמה דברים הם תמיד יבואו אחד המשנה (שם פ"ג משנה א)" ,כיצד מפרישים ביכורים יורד אדם
אחרי השני ,יש ראשון ,יש שני ,יש שלישי וכן ע"ז הדרך. בתוך שדהו ורואה תאנה שביכרה אשכול שביכר רימון
דין ביכורים מברר שאפשר לגלות שהכל זה ראשית ,זה שביכר ,קושרו בגמי ואומר הרי אלו ביכורים" ,וזה נעשה
גדר ביכורים .אמנם צריך את התבואה הראשונה בשביל בשעה שהוא מחובר לקרקע .שיטת ר' שמעון שצריך קריאה
שיהיה שורש מסוים לראשית ,אבל גדר הביכורים עניינו גם לאחר מכן ,אבל מעיקר הדין חל עליהם שם ביכורים כבר
לברר ראשית ,ויתר על כן יש אפשרות לגלות שהכל נמצא בזמן שהם מחוברים לקרקע.
במדרגת ראשית ,לכן אדם יכול להפריש כל שדהו ביכורים. המשנה מביאה דין נוסף שישנו בביכורים ואינו בתרו"מ,
(שיעור שבועות תשס"ח) "ועושה אדם כל שדהו ביכורים" ,אדם יכול לעשות את כל
השדה שלו ביכורים .בתרו"מ יש דין שיהיו שייריה ניכרים,
שיטת ר' יהודה מבוארת בכמה מקומות במשניות שאפי' אדם לא יכול לעשות את כל השדה שלו תרומה או מעשר,
דבר שהוא איננו ממש ראשית יש לו דין של ביכורים .במשנה הוא יכול להוסיף על השיעור אבל חייב שיישאר דבר שהוא
הראשונה בביכורים נאמר "יש מביאים ביכורים וקוראים, לא תרו"מ ,אבל בביכורים עושה אדם כל שדהו ביכורים.
מביאים ואינם קוראים ,ויש שאינם מביאים" .יש מי שחייב דין שלישי אומרת המשנה" ,וחייב באחריותם" ,וכדברי
להביא ולקרוא ,כמו שאמרנו אלו שני דינים בביכורים, המשנה (פ"א משנה ח) "הפריש ביכוריו ,נבזזו נמקו נגנבו אבדו
הבאה וקריאה ,יש מי שמביא ואיננו קורא ,ויש מי שאינו או שנטמאו ,מביא אחרים תחתיהם" ,משא"כ בתרו"מ שאינו
מביא ואינו קורא .כמובן שאין קריאה בלי להביא ביכורים חייב באחריותם.
כלל. יש כאן שלושה חילוקי דינים בין ביכורים לתרומות
ִ ּכי ִמ ִ ּציּ וֹ ן ֵּת ֵצא תוֹ ָרה ו ְּד ַבר ה' ִמירו ָּׁש ָלִם ב
ליקוטים בפרשה
כתב ,וז"לַ ,ב ֶּטנֶ א – כדמות סל ,עכ"ל .ואמרו חז"ל (ספרי ,כי תבוא) אומרת המשנה מי הוא זה שאיננו חייב להביא" ,אלו
שעשירים היו מביאים בקלתות של כסף ושל זהב ,ועניים שאינם מביאים ,הנוטע לתוך שלו והבריך לתוך של יחיד
בסלי נצרים של ערבה קלופה ,סל הנעשה ע"י ערבה קלופה, וכו'" ,המשנה מונה כמה מקרים של אדם שהשתילים שלו
ועיין הכתב והקבלה (ויקרא ,יט ,יט) ,ועיין ב"ק (צא ע"א). לא נמצאים רק בתוך שדהו אלא הם עוברים בכל מיני צורות
וכתב החזקוני וז"לְ ,ו ַׂש ְמ ָּת ַב ֶּטנֶ א – דרך כבוד ולא בחיק גם בשדה חברו או ברה"ר ,ת"ק סובר הרי זה אינו מביא,
ולא בכנף הבגד ,עכ"ל .וברבנו בחיי (פס' א) כתב וז"ל ,ועל ור' יהודה אומר כזה מביא ,אפילו אם לא כל השתילים
דרך הקבלהְ ,ו ַׂש ְמ ָּת ַב ֶּטנֶ א ,הטנא הוא רמז לה'א אחרונה בתוך שלו הוא גם מביא .המשנה הבאה מבארת את שיטת
שבשם הויה ,כי הביכורים נקראו ראשית ,והן שלוש אותיות ת"ק" ,מאיזה טעם אינו מביא ,משום שנאמר ראשית ביכורי
של שם שהן ראשית הכל וכו' ,כי בהם ראשית הקיים בעולם אדמתך ,עד שיהיו כל הגידולים מאדמתך" .שי' ת"ק שצריך
כולו מעלה ומטה ,והנה הם משפיעים כח בה'א אחרונה, שיהיה כל הגידולים מאדמתך ,ואם חלק מהגידולים אינם
שהיא הרביעית ובית קיבול להם ,והיא מכללם .ועיין זוה"ק מאדמתך אזי לא צריך להביא ביכורים.
(זוהר חדש נ ע"ב) .כענין ארץ היסודית שהיא רביעית ובית קיבול בעומק ,שי' ת"ק ש"אדמתך" זה דין של ראשית ,ואם רוצים
לשלושה יסודות ראשונים ,עכ"ל .ויסוד הדין למעשה, לגלות את מדרגת ראשית בשאר החלקים ,כמו שיש דין של
שביכורים טעונין כלי ,כמ"ש בספרי (על אתר) ,וכתב בספר תוספת או דין של עושה כל שדהו ביכורים ,חייב להיות
הגיליונות (לר' יהודה החסיד ליקוטים ,אות א) וז"לַ ,ב ֶּטנֶ א בגימט' הכלי שהראשית תבקע עד הסוף ,לכן צריך שיהיו כל הגידולים
עכ"ל. מאדמתך .אם הגידולים הם אינם מאדמתך אז יש כאן אדם
והטעם שנקרא טנא ,ופירש בראב"ד (תמיד פ"ג ,מ"ו .והובא שני שהדבר שייך לו וממילא חסר בראשית ,חסר בראשון
במלאכת שלמה שם) וז"ל ,הטנא נראה שהוא מלשון כובד ומשא שהוא הבעלים של הדבר .שותפים כן קוראים ומביאים,
כדאמרינן בעלמא מטונך .ובשביל שהיה קצת כבד יותר מן כי שותפים הם בעצם שניהם ראשית ,אבל כאשר זה שייך
הכוז נקרא טנא (כיוון שהוא כבד יש מעין טינא לנושא אותם ,לשון טנא ,והבן), למישהו שאיננו בעלים כאן על השטח הזה ,אז חסר בראשית
וטנא נמי דכתיב בקרא על שם זה נקרא .וברא"ש ז"ל פירש, של הגידולים.
וז"ל ,טנא מלשון קב עכ"ל .ואמרו (תמיד פ"ג ,מ"ו) הטנא דומה גילוי ראשית מכוח הביכורים אבל שיטת ר' יהודה היא
לתרקב גדול של זהב (כעשירים שהיו מביאים הביכורים בקלתות של זהב ), שאם יש כאן חלק של ראשית ,גם אם לא כולו ראשית כבר
מחזיק קביים וחצי. אפשר להביא ביכורים .לפי ת"ק הראשית צריך להיות
וכתבו רבותינו ,טנא גימטרייה – ס ,וכמה ביאורים בכך: כסדר ,אם יש חלק של ראשית הוא לא ראשית ,אבל לשי'
כתב האור החיים וז"ל ,ואמרו ושמת בטנא – ירמוז שצריך ר"י אפי' אם יש כאן הפסקים בתוך הראשית הללו ,חלק זה
כל מפעלות הטובות שעשה יהיו ע"פ דבריהם ,כאומרו (לעיל זרוע בתוך השדה שלו וחלק זה יוצא לשדה חברו ,ג"כ אדם
יז ,א) "על פי התורה אשר יורוך ועל המשפט וגו' " ,והתורה יכול להביא ביכורים ,כי על החלק שזה נמצא בתוך שלו יש
והמשפטים ביארו אותם חכמים בשישים מסכתות ,כמנין שם של ראשית.
טנא .שזולת זה הגם שיעשה כל מצוות שבעולם ישרף הוא שורש המחלוקת הוא בכוח הראשית שמתגלה בזית ,הזית
והם ,עכ"ל .ועיין צרור המור (פסוק ד') ,שפירש שקאי על פרשה הוא הרי לא ראשון ,הוא שישי ,המקור של הגילוי שלו הוא
ראשונה שבק"ש ,שיש בה שישים אותיות ,כמנין טנא .ועיין מראשון של החיטים ,ולפי שי' ת"ק צריך שהיניקה תהיה
עץ הדעת טוב ,שרומז על ס' גיבורים שסביב מיטת שלמה כסדר ,דרך כל המינים ,ואז הזית יונק דרכם מהחיטים שהם
המלך ,והם שורש לס' ריבוא נשמות ישראל .ועיין מחשוף תחילת הראשית ,אבל לשיטת ר"י הזית מתגלה כראשון
הלבן רמזים נפלאים במלת טנא .ומגן אברהם (טריסק ,על אתר), גם באמצע הדרך ,בגלל שהוא סמוך לארץ .יש כאן נקודה
ובזוהר חדש שהובא במגלה עמוקות (חיי שרה ,ופרשת ויצא) ,ובדגל עמוקה מאוד ,האם לגלות את הראשית רק ברציפות שלו,
מחנה אפרים וז"ל ,טנא ר"ת טעמים נקודות אתוון ,עכ"ל. או שאפשר לגלות את הראשית בארץ זית שמן ודבש.
והתגין שיתופא דאותיות ,עיין עץ חיים (ש"ה ,פ"ב) ,ועיין מגן הראשית שמתגלה בארץ השני ,בוודאי שזה מגיע מכוח
אברהם (טריסק ,על אתר) .ופרי הארץ (על אתר) ,ומגלה עמוקות הארץ הראשון ,אבל הנידון הוא אם זה מכוח הרציפות עד
(אמור)( .נקודה מתוך הפרשה כי תבא) הארץ השני ,או שיש גילוי של ראשית בארץ השני (שיעור
שבועות תשס"ח)
את ֶאל ַהּכ ֵֹהן ֲא ֶׁשר יִ ְהיֶ ה ַּבּיָ ִמים ָה ֵהם (כו ג)
ּוב ָ
ָ
בלשון הפסוק "ובאת אל הכהן אשר יהיה בימים ההם" וְ ַׂש ְמ ָּת ַב ֶּטנֶ א (כו ב)
(דברים כו ג) ,רש"י מביא את דרשת חז"ל ,אל הכהן אשר יהיה אׁשית ּכָ ל ְּפ ִרי ָה ֲא ָד ָמה ֲא ֶׁשר כתיב (דברים כו ,ב) ְ"ולָ ַק ְח ָּת ֵמ ֵר ִ
בימים ההם ,אין לך אלא כהן שבימיך ,על אף שאינו חכם ֹלהיָך נ ֵֹתן לָ ְך ְו ַׂש ְמ ָּת ַב ֶּטנֶ א וגו'".
ָּת ִביא ֵמ ַא ְר ְצָך ֲא ֶׁשר ה' ֱא ֶ
כדורות ראשונים ,הוא לא במדרגה של הכהנים בדורות ּומ ְׁש ַא ְר ֶּתָך" ,ובקלקול "ּברּוְך ַטנְ ֲאָך ִ ובתיקון כתיב (שם כח ,ה) ָ
ראשונים ,אפילו הכי צריך להביא לו את הביכורים. ּומ ְׁש ַא ְר ֶּתָך" .ובארמית נקרא טני, "ארּור ַטנְ ֲאָך ִ כתיב (שם ,יז) ָ
הרמב"ן על המקום מאריך ושואל ,כשנאמר "כי ייפלא עיין רע"ב (תמיד פ"ג ,מ"ו .וכלים פי"ב) .ובשורש הוא טני ,כ"כ בערוך
ממך דבר למשפט בין דם לדם בין דין לדין ובין נגע לנגע (ערך טן).
וכו' וקמת ועלית וכו' ,ובאת אל הכהנים הלוויים ואל השופט ופרש"י (שם כח ,ה) וז"לָּ ,ברּוְך ַטנְ ֲאָך – פירותיך .ד"א טנאך,
אשר יהיה בימים ההם" (דברים יז ח-ט) ,שם מדובר על דברי דבר לח שאתה מסנן בסלים ,עכ"ל .ובאבן עזרא (שם כו ,ב)
חכמה ולכן היה סברה לומר אולי לא ללכת אל השופט של
ג בלבבי משכן אבנה • פרשת כי תבוא • תשפ"ו • #464
בפרשה
בפרשה
מחשבה
ליקוטים
סוגיות
ית וְ ָא ַמ ְר ָּת ִל ְפנֵ י ה' (כו ה)
וְ ָענִ ָ כל דור אם הוא לא חכם כדורות ראשונים ,והתורה באה
מצות ביכורים מתחלקת באופן כללי לשתי מצוות ,יש ומחדשת שאפי' שהוא לא כ"כ חכם אתה צריך לסמוך עליו,
מצוה אחת של הפרשת ביכורים והבאת ביכורים ,והמצוה אבל שנאמר דין של כהן בלבד" ,ובאת אל הכהן אשר יהיה
השניה היא מצוה של קריאה על ביכורים" ,וענית ואמרת בימים ההם" ,יש כאן רק דין של קדושת הכהונה שנותנים
לפני ה' אלוקיך ארמי עובד אבי וכו'" (דברים כו ה) .כשהחינוך לו את ביכורים מצד כך שהוא כהן ,ואפילו הוא כהן עם
מביא את מצוות ביכורים הוא מונה את זה כשתי מצוות הארץ ,א"כ מה חידוש יש ב"אשר יהיה בימים ההם" ,כך
נפרדות ,את מצוות הבאת ביכורים הוא מונה בספר שמות שואל הרמב"ן.
במצוה צ"א ,ואת דין הקריאה הוא מונה בפרשת כי תבוא לפי מה שנתבאר עד השתא ,דין הנתינה של הביכורים
במצוה ת"ו.הגמ' מבררת באיזה לשון צריך לקרוא את לכהן הוא מצד וקדשתו ,מצוה לתת לכהן מנה יפה ראשון,
הקריאה על הביכורים ,במשנה נאמר (סוטה לב" ).אלו נאמרים
לחלוק לו ראשון ,הבאת ביכורים היא ג"כ מדין הראשון שבו,
בכל לשון ,פרשת סוטה ,וידוי ,מעשר ,קריאת שמע ,תפילה,
ברכת המזון ,שבועת העדות ושבועת הפיקדון .ואלו נאמרים ולכן אם יש כהן שהוא לא במדרגה של ראשון היה באמת
בלשון הקודש ,מקרא ביכורים וכו' מקרא ביכורים כיצד הו"א לומר שהוא לא כלי כאותו ראשון ,והוא לא יקבל את
וענית ואמרת וכו'" ,דין הקריאה שיש בביכורים יש דין לומר הביכורים .כוהנים לצד אחד בגמ' שלוחי דרחמנא נינהו ,מה
אותו דווקא בלשון הקודש ,כך מפורש בדברי המשנה. הכוונה שלוחא דרחמנא נינהו ,שבעצם יד השליח היא כיד
שואלת הגמ' מנין לנו שענית ואמרת זה בלשון הקודש, המשלח ,ועד כמה שזה כהן שאיננו בעל מדרגה היה הו"א
אולי אפשר לומר זאת בכל לשון ,מתרצת הגמ' (שם לג). שקולו של ה' לא נשמע דרכו ,לא מתגלה דרכו נקודת הגילוי
"וענית ואמרת לפני ה' אלוקיך ולהלן הוא אומר (בפרשה של של ה"קול רם" של הקב"ה ,ובביכורים יש דין של קריאה ,של
הקללות והברכות בסוף ספר דברים) וענו הלויים ואמרו כל איש ישראל, קול רם מכוח הקב"ה ,אז היה צריך שגם ההבאה לכאו' תהיה
מה עניה האמורה להלן בלשה"ק ,אף כאן בלשה"ק" ,כמו למישהו שיכול להיות לאותו כלי .באה התורה ומחדשת
שעניית הלויים הן לברכות והן לקללות הייתה בלשה"ק ,גם "ובאת אל הכהן אשר יהיה בימים ההם" ,שגם דרכו יתגלה
"וענית ואמרת" שנאמר במקרא ביכורים יש בו דין שיהיה הראשון של הקב"ה ,ולכן אפשר להביא לו בעצם ביכורים.
בלשה"ק .שואלת הגמ' "ולויים גופייהו מנלן" ,מנין שהלויים
הגמ' אומרת (כתובות קה" ):כל המביא דורון לת"ח כאילו
אמרו בלשה"ק את הקללות והברכות" ,אתיא קול קול
ממשה ,כתיב הכא קול רם ,וכתיב התם משה ידבר והאלוקים הקריב ביכורים" ,וכמו שאומרת הגמ' (כתובות קיא ,):עמי הארץ
יעננו בקול ,מה להלן בלשון הקודש אף כאן בלשון הקודש". בזכות מה הם יקומו לעתיד לבוא בתחיית המתים ,הרי על
אלו הם דברי הגמרא לברר שהמקרא בביכורים צריך שיהא תחיית המתים נאמר "מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים
בלשון הקודש דווקא. מכסים" (ישעיה יא ט) ,וכל מה שיהיה לעת"ל זה כפי ערך גילוי
בדין הקריאה בביכורים נאמר "וענית ואמרת לפני ה' התורה והחכמה שהיה לאדם בעוה"ז ,א"כ אותם עמי הארץ
אלוקיך" ,ולומדים את הדין ענייה הזו מהדין של "וענו הלויים שאינם עסוקים בתורה מהיכן יהיה להם קיום לעתיד לבוא,
ואמרו" (דברים כז יד) בהר גריזים ובהר עיבל ,והאמירה של אומרת הגמ' בזכות שהם עושים פרקמטיא לתלמידי חכמים
הלוויים נלמדת ממשה רבינו ,שנאמר "משה ידבר והאלוקים ומשיאים ביתם לת"ח ,ע"י זה יש להם צירוף עם הת"ח.
יעננו בקול" (שמות יט יט) .א"כ מקור הילפותא למקרא ביכורים המביא דורון לת"ח זה בשביל שאור התורה של הת"ח
הוא מ"משה ידבר והאלוקים יעננו בקול" ,הלשון "קול" יתגלה בו ,זה בדיוק ההגדרה של ביכורים .ת"ח יש לו דין
שנאמר בפסוק הזה מתייחס לקב"ה ,משה ידבר ,והאלוקים של ראשון ,בראשית-בחכמתא" ,ה' קנני ראשית דרכו" (משלי
יעננו בקול ,א"כ גם הדין קול שנלמד לביכורים יש בו דין
ח כב) ,החכמה היא ראשית" ,ראשית חכמה" (תהילים קיא י) ,זה
של קול רם ,והילפותא לזה היא מ"האלוקים יעננו בקול",
מדרגת ת"ח .כאשר יהיה גילוי לעתיד לבוא של "אני ראשון
ולכן זה קול רם ,כי קולו של הקב"ה הוא קול רם גדול ,לא
פסק ולא יסף. ואני אחרון" ,מי שהוא במדרגת ראשית יהיה לו גילוי של אני
ראשון כי הוא כלי לאותו גילוי ,אבל מי שלא נמצא במדרגה
שורש הילפותא של וענית ואמרת הוא מכוח שני קולות,
יש קול אחד שהוא "משה ידבר" ,ויש קול שני שנאמר של אני ראשון ,מי שלא נמצא במדרגה של ראשית ,הוא לא
בו "והאלוקים יעננו בקול" .קולו של הקב"ה הוא הקול יכול לגלות את מדרגת "אני ראשון" ,וא"כ עמי הארץ איך הם
הראשון ,על הקב"ה נאמר "אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי יגלו לעתיד לבוא את אני ראשון אם אין להם כוח של ראשית,
אין אלוקים" (ישעיה מד ו) ,וע"י שמשה מדבר ושכינה מדברת הם לא עסוקים ב"ה' קנני ראשית דרכו" .ע"י שמשיאים
מתוך גרונו ,האלוקים יעננו בקול ,משם בא דין שקולו של ביתם לת"ח ועושים פרקמטיא עם ת"ח ,אז הראשית של
משה יש בו קול ראשון( .שיעור שבועות תשס"ח) הת"ח יתגלה בהם .זה המדרגה שנתבארה בארוכה במהות
של ביכורים ,ביכורים בא לגלות את הראשית במקום שאין
שם בפשטות ראשית( .שיעור שבועות תשס"ח)
ִ ּכי ִמ ִ ּציּ וֹ ן ֵּת ֵצא תוֹ ָרה ו ְּד ַבר ה' ִמירו ָּׁש ָלִם ד
סוגיות מחשבה בפרשה
ללכת לאבוד .נמצא פירוש איבד: דשם "ארץ" אינו על רגבי אדמה והוא ולקחתם מראשית כל פרי
הולך לאיבוד ,קרוב לאבדון ,היה שם על המדינה ,כמו "ארץ ישראל"
אבי ,וכו' .הוא היה "אובד" לפי "ארץ מצרים" ,ואדמה הוא השם האדמה .ולהלן פסוק טו,
הערכת בנ"א ,חסר כל סיכוי לעתיד של עצם הקרקע ,כדכתיב וייצר ה' וברך את עמך את ישראל
עצמאי ,וכו' ,ירד אובד למראית עין". אלקים את האדם עפר מן האדמה, ואת האדמה אשר נתתה לנו.
וכן מפורש בפרשת ביכורים ולקחת
ועיין שאר ישראל (לנצי"ב ,פ"א מראשית כל פרי האדמה וגו' ולמה
(דברים כו ב).
ד"ה ועפ"י)" :ארמי אבד ,לשון הוה, לא כתיב שם "פרי העץ" ,משום דכל גבי קין כתיב (בראשית ד ט) ויבא קין
דמשמעו ,שרצונו היה להאביד ז' המינים חייבים בביכורים ,הרי יש "מפרי האדמה" ,ושם פרשו רבותינו
ולעקור מעט מעט ,שלא ישאר זכרון בהם חטה ושעורה ,אבל גפן ותאנה (עין רש"י) מן הגרוע ,ועוד כתב
יעקב ,הלא היא אמונתו הטהורה וכו' נכללין ג"כ בפרי האדמה ,שהרי שם רש"י פשתן היה ,וביאר בשפתי
והנאמנה". מטעם זה אם בירך על פרי העץ בורא חכמים (שם אות ש) וז"ל" :שהביא
ועיין תורה תמימה שם דהפעל אבד פרי אדמה יצא וממקרא זה למדנו מפרי מדבר שהוא כמו אדמה ,שאין
מורה לא רק על אבידה ממש ,אך גם מפורש כן" ,עכ"ל. גזעו מחליף דאמרין בגמרא (ברכות
על טרדה וגלות ממקומו. מ א) שאין גזעו מחליף נקרא אדמה.
ועין זוה"ק ,זהר חדש ,חקת .ואמרי ופשתן אין גזעו מחליף" ,עכ"ל.
ועיין של"ה הק' (מסכת פסחים ,מצה אמת ,תרס"ו .ועטרת ישועה ,אות ה'. אולם הכא כתיב מראשית "כל" פרי
שמורה ,קפד) כי לבן הוא בלעם האדמה ,והבן .וכתב ברבינו בחיי
(תנחומא ויצא יג) ,ובלעם היה לו כתיב וענית ואמרת לפני (פסוק א) וז"ל" :מצינו דהבל הצדיק
אחיזה בכל העולמות .ועליו נאמר, ה’ אלוקיך ,ארמי אבד אבי, שהביא קרבן מן המובחר מבכורות
ארמי אבד אבי וירד מצרימה ,כי לבן צאנו ומחלבהן (בראשית ד ,ד) וע"ז
הארמי ירד למצרים ,כי הוא בלעם,
וירד מצרימה ,ויגר שם במתי אמר מראשית כל פרי האדמה ,מן
ומצד אחיזתו בקש לעקור את הכל, מעט ,ויהי שם לגוי גדול המובחר שבפירות אדמתם" ,עכ"ל.
שלא יהיה אחיזה לישראל .ועיין שם עצום ורב( .דברים כו ה) וכתב ר' יוסף בכור שור ,וז"ל:
(בלק ,תורה אור ,ט) וכן רומז בתרגום ועיין ספרי ,וכן מדרש תנאים שם: "מראשית כל פרי האדמה -מאותם
יונתן ,ארמי אבד אבי וירד מצרימה, "לכן הארמי בקש לאבד את אבא, פירות שהם ראשית ומיטב משאר
על ענין זה שבלעם הוא לבן. מלמד שהלך אבינו יעקב לארם ע"מ פירות ,דהיינו שבעת המינין ,כמו
לאבד מן העולם ,ומעלה על לבן וראשית שמנים ימשחו" ,עכ"ל .אולם
ועיין מאור ושמש (ויצא ד"ה ויאמר)
הארמי כאילו אבדו .ומעין כך במשנת רש"י פירש וז"ל" :מראשית ,ולא כל
ארמי אובד אבי" :ר"ל ,אבי לשון רצון,
רבי אליעזר ,וכן את מוצא בלבן ארמי ראשית ,אין כל הפירות חייבין אלא
כמ"ש הכתוב (דברים כג ,ו) ולא אבה.
אבד אבי ,וכי הרגו ,אלא כיון שחישב שבעת המינים" ,עכ"ל .וכבר הקשה
ר"ל שאבד הרצון של יעקב אבינו
להרגו כאילו עשה .והרי אין הקב"ה בבת עין שא"כ מדוע פרי האדמה,
שלא יהא עובד את ה' לשמה ,רק רצה
נפרע מן האדם ע"י המחשבה אלא ולא פרי העץ ,שהרי שבעת המינים
לבלבלו שיעבוד שלא לשמה".
ע"י המעשה ,וכו' ,רוצח שחישב רובם הם עץ .ועין אמרי מנחם.
ועיין ליקוטי מוהר"ן (תורה יט ,ד"ה להרוג ,נטל את כל זינו ויצרו ולא וכתב בפענח רזא (דברים יג ,כג) וז"ל:
ועץ הדעת)" :ולבן הארמי שהוא השיג חבירו ,זו מחשבה שיש עמה "'כל' פרי האדמה ,כל לרבות פרי
ארמי אבד אבי הנ"ל ,רצה לינק מעשה ,מעלין עליו כאילו הרגו". בהמות וכו' ,ירמוז עוד ראשית אחר
מהקדושה ע"י התרגום ,וע"כ קרא לו
אולם רש"י שם כתב" :ובשביל שחשב שלא מפני האדמה" ,עכ"ל .עוד ביאר
יגר שהדותא .ויעקב היה מעלה את
לעשות ,חשב לו המקום כאילו עשה, המשך חכמה וז"ל" :אדמה דהוי לשון
התרגום ללשה"ק ,וע"כ קרא לו גלעד
שאומות העולם חושב להם הקב"ה נקבה ,וכאילו אמר ולקחת מארצך
בלשה"ק" .ולפ"ז אובד אבי ,לאבד כח
מחשבה רעה כמעשה" .ועיין אבן מראשית כל פרי האדמה אשר
יניקתו ולא עצמותו.
עזרא ,רשב"ם ורד"ק שם .ועיין מקור תביא ,שהאדמה מביאה הפרי בעודה
לדברי רש"י ,ירושלמי פאה ,והובא מחובר ,לזה סברי (עי"ש) דבהבאה
והקמת לך אבנים גדלות כתיב הבאתי ראשית פרי האדמה ,וזה
בתוס' קדושין מ א.
ושדת אתם בשיד ,וכתבת בגמר פרי ,דאינו ראוי להקריאה טרם
עליהן את כל דברי התורה ובחזקוני שם פירש באופן שונה שנגמר כל פריו" ,עיי"ש.
לגמרי" :סרסהו ,יעקב אבי הארמי,
הזאת ,וגו’ באר היטב. כשהיה הוא בארם (נקרא ארמי) ,היה וכתב בערוך השולחן (או"ח סימן יג,
(דברים כז כ) אובד ,פירוש עני בלא ממון". אות א) וז"ל" :על פרות הארץ מברך
בורא פרי האדמה ,ולמה אין מברכים
ואמרו במשנה בסוטה (פ"ז ,מ"ה) ועיין רש"ר הירש שם" :אבד" בלשון בורא פרי הארץ (עין מאירי ,ברכות,
ואח"כ הביאו את האבנים ובנו את קל הוא תמיד פועל עומד .ופירושו: לה א ,ד"ה על פירות הארץ) משום
ה בלבבי משכן אבנה • פרשת כי תבוא • תשפ"ו • #464
סוגיות מחשבה בפרשה
ברמח"ל (תיקונים חדשים ,תיקון דקב"ה ומשה ,ולוחות אבנים כתב המזבח וסדוהו בסיד וכתבו עליו
שיתסר) וז"ל" :יתן ה' את מטר ידו של הקב"ה כביכול .אולם אצל את כל דברי התורה בשבעים לשון,
ארצך אבק ,ודא ק"ב (אבק ,א-ק"ב) אוה"ע ,השגתם ע"י אבנים ,והם אבני שנאמר באר היטב ,ונטלו את
חרובין .ועפר ,כמד"א ונחש עפר מזבח ,שבהם יש גם אחיזה לאוה"ע, האבנים ובאו ולנו במקומן .ואמרו
לחמו" ,עכ"ל .ועיין ליקוטי הלכות כמ"ש מקבלים נדרים ונדבות מן (שם ,לה ב) ת"ר ,כיצד כתבו ישראל
(יו"ד ,ריבית ,ה"ב)" :רגלים היו לו העכו"ם .אולם עיין תוס' שם שכתבו, את התורה ,ר' יהודה אומר ,על גבי
(לנחש) ונתקצצו .וזהו בחינת ריבית אבל בירושלמי תני ,על אבני המלון אבנים כתבוה ,שנאמר וכתבת על
קצוצה ,בחינת זוהמת הנחש וכו', כתבוהו .ובחינת מלון בחינת ביהמ"ק האבנים את כל דברי התורה הזאת
כנ"ל ,וזה בחינת אבק ריבית ,בחינת שנקרא "בית מלוני" .והיינו שיש וגו' ,ואח"כ סדו אותן בסיד .א"ל ר'
ועפר תאכל וגו'" ,עכ"ל ,עיי"ש. שייכות לעכו"ם גם בכללות ביהמ"ק. שמעון ,לדבריך האיך למדו אומות
והיינו ניזון מקב חרובין דקלקול שכשבנה שלמה הבית הביא מאוה"ע של אותו הזמן תורה ,א"ל בינה יתירה
(דלא כר"ח שתיקן ק"ב זה ,ואכמ"ל). חלק מחומרי הבנין. נתן בהם הקב"ה ,ושיגרו נוטירין
שלהן וקילפו את הסיד והשיאוה,
והבן שבחטא העגל חזר ונתעורר
קלקול דנחש כנודע ,ולפיכך
יתן ה’ את מטר ארצך אבק ועל דבר זה נחתם גזר דינם לבאר
ועפר( .דברים כח כב) שחת ,שהיה להם ללמד ולא למדו.
חזר ונתעורר קלקול ק"ב חרובין ר"ש אומר ,ע"ג סיד כתבוה ,וכתבו
(ששורשו בבונה עולמות ו"מחריבן", ופרש"י (מדברי הגמ' תענית ג ב) להן למטה למען אשר לא ילמדו
מחריבן – חרובין) .וזהו ע"י עגל, וז"ל" :זיקא בתר מטרא ,מטר יורד אתכם לעשות ככל וגו' ,הא למדת
גימט' אבק( .ועיין שם משמואל, ולא כל צרכו ,ואין בו כדי להרביץ שאם היו חוזרין בתשובה היו מקבלין
אחרי מות ,תרע"ז ,ד"ה ותטמא את העפר ,והרוח באה ומעלה את אותן .ועיין חידושי הגרי"ז על אתר.
הארץ) .וזש"כ בעגל (שמות ,לב ,כ) האבק ומכסה את עשב הזרעים שהן
ויטחן עד אשר דק ויזר על פני המים לחים מן המים ,ונדבק בהם ונעשה ועיין רמב"ן על אתר ,וז"ל" :אמר
וישק את בני ישראל .והבן שדייקא טיט ומתייבש ומרקיבין" ,עכ"ל. ר"א בשם הגאון שכתבו עליהם
כתב ויזר על פני המים ,בחינת יתן אולם הרשב"ם פירש על אתר וז"ל: מנין המצות כמו הכתובות בהלכות
ה' את מטר ארצך אבק ועפר .ודו"ק. "הרוח במקום שרגיל להמטיר מטר, גדולות כעין אזהרות ,וטעם "באר
וכן כתיב (דברים ,ט ,כא) את העגל ימטיר לך מן השמים אבק ועפר", היטב" ,הכתיבה .ורבותינו אמרו
לקחתי ואשרף אתו באש (בחינת עכ"ל .וכן מדוקדק בקרא כמ"ש (סוטה ,לב ,ע"א) בשבעים לשון.
אבק של אש מן השמים ,כנ"ל בשם מטר ארצך אבק ועפר מן השמים. ומצינו בספר תאגי ,שהייתה כל
הרשב"ם) ואכת אתו טחון היטב עד ולפיכך פרשו בגמ' (תענית ,ט ב) מן התורה כתובה בהן מבראשית עד
אשר דק לעפר ואשלך את עפרו אל השמים – וכי אבק ועפר מן השמים לעיני כל ישראל בתאגיה וזיוניה,
הנחל הירד מן ההר .והבן שדייקא הוא ,אלא כיון דמדלי להתם מן ומשם נעתקו התאגין בכל התורה.
המשילו לנחל הירד מן ההר ,בחינת השמים אקרי. ויתכן שהיו האבנים גדולות מאד,
מטר שיורד מלעילא ,אולם ירד או שהיה ממעשה ניסים" .ועיין
בבחינת אבק ,עפר – עפר ,דק .ועיין והבן שלפ"ז יש אבק מן הארץ ,והוא רלב"ג (יהושע ,ח ,לא) .ועיין הכתב
הכתב והקבלה (ויקרא יז יג). העפר הדק ,כמ"ש הרד"ק (ספר והקבלה על אתר ,וז"ל" :מלת כל
השורשים ,ערך אבק) וז"ל" :העפר פה ,עניינו כמו כלל הכולל פרטים
הדק יקרא אבק" ,עכ"ל .ועיין זבחים
כרמים תטע ועבדת ויין לא (יט א) וברש"י שם ,מהו אבק עפר.
רבים ,כמו וזכרתם את כל מצות ה'",
תשתה ולא תאגר כי תאכלנו עיי"ש.
ויש דבר דק היורד מן השמים ואף
התלעת( .דברים כח לט) הוא נקרא אבק .והוא בחינת אבק והבן שיש מדרגת תורה של איש
ונקרא אגר ,מלשון שאוגר הגרגירים, של אש ,שמקום האש בשמים .עיין ישראל ,והוא צווה על לימוד
א -ג"ר. זוה"ק (וישלח ,קע ע"א) .וביאור התורה .ויש מדרגה פחותה מכך,
שפע זה מן השמים ,נתפרש בדברי בחינת נשים ,בינה יתירה ניתנה
וכתב האבן עזרא שם ,וז"ל" :תאגר- הרקאנטי (כי תבא) וז"ל" :אמר כי לאשה (כמ"ש בנדה מה א) ,וזהו
תקבץ ,והוא פעל כמו אגרה בקציר", השפע אשר יקבל מן השמים והארץ מה שמבינה מעצמה .והוא שורש
עכ"ל .וברד"ק (ספר השרשים, העליונים ,יהיה אבק ועפר ,יבש לאוה"ע בתורה לשיטת ר"י ,שאמר
ערך אגר) כתב וז"ל" :אגר -אגרה ממים העליונים רק עפר ,וכו' ,כי בינה יתירה (מעין אשה) נתן בהם
בקציר מאכלה (משלי ו ח) ,ויין לא תחת היותו משפיע גשמי רחמים הקב"ה וכו'.
תשתה ולא תאגר ,ענינו אסיפה, מאוצר הטוב ,יתהפך להשפיע אבק
וכן כל אשר תמצא במקרא מעקר ועפר הנזכרים" ,עכ"ל. אולם יתר על כן ,כל חיבורם ללימוד
זה ,,עכ"ל .ובמחברת מנחם (ערך התורה אינו אלא מכח אבנים בלבד,
ושורש שפע זה דקלקול נתבאר לעומת בנ"י שקבלו תורה מפומיה
ִ ּכי ִמ ִ ּציּ וֹ ן ֵּת ֵצא תוֹ ָרה ו ְּד ַבר ה' ִמירו ָּׁש ָלִם ו
סוגיות מחשבה בפרשה
לשם העסק עצמו ,רק לפנות הדעת הגג נאגדים כל קירות הבית והקרקע. אגר) כתב וז"ל" :ויתכן להיות אגור
ולהעתיק הרעיון שכבד עליו" ,עכ"ל. אולם אינו לשון גרירה ,כדברי החשק בן יקה (משלי ל א) מענינם" ,עכ"ל.
שלמה ,ועין שבת ס א .גבי מחט, ועי"ש שאות אלף אינו מן השורש .וכן
והך לשון "ההעתקה" ,זהו לשון גלות, שאוגרת בה שערה. כתיב (דברים לב כז)" :לולי כעס אויב
שנעתק ממקומו למקום אחר .ולשון אגור" ,ופירש באור החיים שם ,וז"ל:
"השתנות" ,זהו לשון חורבן ,שהיה והפך אגר ,תגרה ,וכמ"ש האבן עזרא "אגור -מלשון אגרה בקציר ,שאגור
משתנה ממצב של בנוי למצב של (דברים לב כז) " :אגור -אפחד ,נגזרת הוא כעסו של אויב" ,עכ"ל .ואמרו
חרב .וכן לשון הסחת הדעת ,זהו ויגר מואב .והמתרגם אמר ,מגזרת (סנהדרין ו ב)" :ר' יהושע בן קרחה
עומק שורש החורבן כי שורש החורבן אגרה בקציר .והנכון ,שהוא מלשון אומר ,מנין לתלמיד שיושב לפני
הוא חורבן ביהמ"ק ,שבו נגלה הדעת, תגרה" ,עכ"ל .ועין חולין ,יז ב .וכן רבו וראה זכות לעני וחובה לעשיר,
כמ"ש חז"ל (עין ברכות לג א) וכן אגרדמין ,ב"ב פט ב .ופירש רשב"ם, מנין שלא ישתוק ,שנאמר לא תגורו
לשון הסרת השמירה ,כי כל זמן שהיה וז"ל" :אגרדמין ,ממונה להלקות מפני איש .ר' חנין אומר ,לא תכניס
שמירתו של הקב"ה בבחינת עיני ה', ולענוש מעוותי המדות" ,עכ"ל .והוא דבריך מפני איש" .ואמרו שם" :מאי
אין חורבן ,ורק כאשר כביכול הקב"ה מלשון אגרוף להכות בו. משמע דהאי לא תגורו לישנא דכנושי
הסיח את עיניו נסתלקה השמירה, הוא ,אמר רב נחמן אמר קרא ויין לא
ומעתה עלול הדבר להחרב .ועין ספר ונסחתם מעל האדמה אשר תשתה ולא תאגור ,רב אחא בר יעקב
השורשים הנ"ל ,ערך נסח .ועין ערוך, אתה בא שמה לרשתה. אמר מהכא ,תכין בקיץ לחמה אגרה
ערך נסח .ודו"ק .ויריעות שלמה בקיץ מאכלה ,רב אחא בריה דרב
(חוברת ד' ,יריעה א' .וחוברת י"א (דברים כח מח)
איקא אמר מהכא( ,משלי י ה) אוגר
יריעה ב). ופרש"י וז"ל" :ונסחתם -לשון עקירה,
בקיץ בן משכיל" ,ועין רש"י יחזקאל
וכן בית גאים יסח ה'" .עין רש"י
וכתב הרמב"ן (פסוק מב) וז"ל: כא יז.
יחזקאל כו ד .והשורש הוא סח ,לשון
"ונסחתם מעל האדמה ,שהוא הסחה מענין לענין ,וכתב ר' יהודה ובחשק שלמה (שרשים שורש גר)
בגלות" ,עכ"ל .והקשה האלשיך וז"ל: בן בלעם וז"ל" :נו"ן השרש מובלעת כתב וז"ל" :עוד מן גרר פעל אגר,
"אומרו מעל האדמה ,שהרי למעלה בסמ"ך" ,עכ"ל .ובאבן עזרא כתב לשון אסיפה ,והוא מין קבוץ הבא
נזכר היציאה והגלות מעל האדמה וז"ל" :מבנין נפעל ,והוא חסר נו"ן", ע"י גרירה ,דהיינו אסיפת דברים
וכו' ,ונסחתם מעל האדמה ,שגם עכ"ל .ועין רד"ק ספר השורשים מחולפים ממקומות מחולפים ,וכו',
אותו כמעט שנחסרו אחר החורבן שורש נסח. והשם מזה הלשון מגרה ,נהרסו
יסחו ממנו לגמרי" ,עכ"ל. ממגרות (יואל א יז) ,העוד הזרע
עוד כתב רש"י (עזרא ו יא) וז"ל:
וכתב בחשק שלמה (השורשים, במגורה (חגי ב יט) ,דהיינו אוצר
"יתנס -יחרב עציו מביתו ,שיחרב
שורש סח) וז"ל" :שהנשיה מורה על הנאסף בגרירה .ולפעמים חסרה
ביתו יתנסח כמו ונסחתם מעל
העתקה פעם אחת ,והנסיחה מורה האלף מן אגר כמו יגרהו בחרמו
האדמה" ,עכ"ל ולפ"ז זהו חורבן
על העתקה על יד על יד ,ענין טלטול (חבקוק א טו) וכו' ,ובתוספת נו"ן
הבית שעל האדמה .משא"כ אם זה
ממקום למקום ,ומענין לענין ,מעט התאר ,שם גרן ,גרן ויקב (הושע ט
לשון עקירה ,זו עקירה מן האדמה
מעט .,שכל הגוף נעתק לגמרי ,כמו ב) כתבואת גרן (במדבר יח ל) דהיינו
והבן.
ונסחתם מעל האדמה ,ר"ל שתהיו מקום אגירת התבואה שאינה נדושה,
נעתקים ממנו על יד על יד ,עד שתהיו וכבר העיר החת"ס (דברים כו ג) וז"ל: שהמגורה אוצר התבואה הנדושה,
נעתקים ממנו לגמרי" ,עכ"ל עיי"ש. "אחר שכבר נאמר יולך ה' אותך וגו', והגרן אוצר התבואות והעמרים
כמה פסוקים אחרי זה חוזר ואומר הבלתי נדושים" ,עכ"ל.
והוא כעין כניסתם כן יציאתם ,כמ"ש ונסחתם מעל האדמה ,וקשה הרי כבר
(שמות כג ל) מעט מעט אגרשנו וכן נקרא שכר בארמית אגרא ,כי
נסחו מהאדמה מאז" ,וכו' עכ"ל .ואם
מפניך וגו' ,ומעין כך דברים (ז כב), שכירות אינה משתלמת אלא לבסוף,
ונסחתם זהו לשון חורבן הבית ,ניחא.
והבן. והיינו שפרוטה לפרוטה מצטרפת,
וקרוב לכך כתב בהכתב והקבלה ולבסוף נאגר כל הפרוטות ,ונותן לו
(בראשית כד סג) וז"ל" :לרש"פ שכרו משלם בבת אחת והבן מאוד
מגזרת שח או סח שהנחתה על שהשכר אוגר ומצרף את כל הפרוטות
העתקה והשתנות ענין ,כמו ונסחתם יחדיו .ולכך דייקא אינה משתלמת
מעל האדמה ,משמרת הבית מסח אלא לבסוף.
(מ"ב יא) ,כלומר הסח דעתו מן
וכן בארמית איגרא ,גג (עיין תוס' גיטין
השמירה ובלשון חכמינו הסח הדעת,
פה ב ,ד"ה ולא ליכתוב) .ונקרא כן ,כי
מסיח לפי תומו ,ונגזר מזה שם
הוא צרוף של כל הצדדים יחדיו .וע"י
שיח להוראת העסק הנעשה שלא
ז בלבבי משכן אבנה • פרשת כי תבוא • תשפ"ו • #464
שולחן ערוך עם ביאור בלבבי משכן אבנה
הלכות תפילין
סימן כ"ה -סעיף יב' :אם מניח תפילין כמה פעמים ביום ,צריך לברך עליהם בכל פעם .נשמטו ממקומם וממשמש
בהם להחזירם למקומן ,צריך לברך .הגה :ואם מחזיר א' מהם יברך כמו שמניח תפלה אחת כדלקמן סי' כ"ו .הזיזם ממקומם
אדעתא להחזירם מיד ,צריך לברך .הגה :וי"א שלא לברך ,והכי נהוג ,וכבר נתבאר לעיל סימן ח' .מי שמניח תפילין של
יד ובירך ,ובתחלת ההדוק נפסק הקשר של יד והוצרך לעשות קשר אחר אמנם לא הסיח דעתו ,אינו צריך לחזור ולברך.
אם הותר של יד קודם הנחת של ראש ,מהדקן וא"צ לחזור ולברך .אבל אם הניח של ראש ואחר כך הותר של יד ,מהדק
ומברך .מותר לברך על תפילין שאולין ,ולא על גזולין.
פירוש על דרך הסוד -סעיף יב' בירור הלכה -סעיף יב'
סעיף יב :אמרו (שבת יב א) חייב אדם למשמש בתפילין בכל הנה ביסוד מחולקת המחבר והרמ"א האם לברך .נראה
שעה ק"ו מציץ ,ומה ציץ שאין בו אלא אזכרה אחת אמרה לבאר שורש מחלוקתם.
תורה תמיד תפילין שיש בו אזכרות הרבה עאכו"כ .וזהו חיוב אמרו (סוכה מו ,ע"א) רבנן דבי רב אשי כל אימת
לא להסיח דעת מן התפילין .ובזה שונה מצות תפילין מכל דממשמשו בהו מברכי .וכתבו התוס' (שם ,ד"ה דכל) וז"ל,
המצות כולם ,זולת ציץ. דמצוה למשמש בהן ,שלא יסיח דעתו .בפרק קמא דיומא (ז
וכתב בהכתב והקבלה (דברים ו ח) וז"ל" ,שבתפילין לא ע"ב) ילפינן מציץ ,ומה ציץ שאין בו אלא אזכרה אחת .ולא
תקנו הברכה לקשור תפילין ,וכמ"ש בתורה וקשרתם ,כי אם איתפרש מאי הוא מברך ,אם מברכינן לשמור את חוקיו כמו
היה המכוון דברגע קשירת התפילין יצא ידי חובה ,אבל תקנו שמברכין בתר דמסלקין תפלייהו ,או להניח כמו שמברכין
"להניח" תפילין ,להורות על חיוב הנחתן כל היום בל נסיח בשעת הנחה ,כדאיתא בהקומץ רבה (מנחות לז ,ע"א)
דעת מן הפנות הנכבדות אלינו במחשבתינו ,עכ"ל .ודו"ק דהברכה "הרי מונחין ועומדים" .ומסתברא דמברכין לשמור
בדבריו שאין המכוון רק לא להסיח דעת מקיום מצות תפילין חוקיו כמו שמברכין לשמור בתר דמסלקין תפלייהו כדאיתא
אלא לא להסיח דעת ממה שכתיב בפרשיות ,ודו"ק. בפרק בא סימן (נדה ,לא ע"ב) עכ"ל התוס' .והעולה מדברי
ולכן תפילין של יד כנגד הלב ,דעת לב ,ותפילין של ראש התוס' שלולי הסברא של "הרי מונחין ועומדים" היה ראוי
כנגד המוח ,דעת מוח .ועליהם נאמר בפרט ,וידעת היום לברך להניח ,לדעת רבנן דבי רב אשי.
והשבת אל לבבך וגו' .וכן קשר של תפילין של ראש ,נמצא והנה בנידון דידן דהזיזה ממקומו אדעתא להניח ,אף אם
אחורי הראש במקום הדעת (עין גר"א ,ספד"צ ,פ"א, נימא שאין כאן הסחת דעת ,כמ"ש הרמ"א וכדלעיל סימן
כנודע) .ודיקא הראה הקב"ה ל"משה" דייקא משה ,שהוא ח' ,אולם כאן בתפלה יש סברא חדשה לברך להניח ,כיון
סוד הדעת ,כנודע .ועין זוה"ק ,ח"ג ,רכג ,א .והוא בסוד שמעיקר הדין אף בלא זזה ממקומה ,כשממשמש ראוי לברך
עמודא דאמצעיתא ,שהוא סוד הדעת ,עין תיקונים עד ,ב .פב, פעם נוספת כלשון התוס' דמצוה למשמש בהן ,אלא שאינו
א .ועין יונת אלם ,מהדורא בתרא ,ח"ב ,פרק כב ,ופרק לד. יכול לברך להניח ,כי הרי הם מונחין ועומדים (ולברך לשמור
ופרק לט .ועין ליקוטי מוהר"ן ,ח"ב ,תורה ה'. את חוקיו לא קיי"ל כרבנן דבי רב אשי בה ,וכמו שלא קיי"ל
וכן בתפילין של יד ,הקשר שבו הוא כנגד דעת דנוק' ,כמ"ש כהירושלמי בחולצן לברך לשמור את חוקיו) ,אולם בנידון
במצות שימורים (שער התפילין ,סוד הקשר השני של תפילין דידן ,שסלקם ס"ל למחבר שכבר אין הם מונחים ועומדים,
דיד) וז"ל ,הדעת האמיתי שלה ,שהם עיטרא דגבורא ,הוא וניתן לחזור ולברך להניח ,לא מדין שזהו הנחה חדשה אלא
למטה בגופה שלה ,ולכן אינו עולה בשם מוחין וכו' ,אמנם מדין דמצוה למשמש בהן שלא יסיח דעתו .אולם הרמ"א
ענין הדעת שבה הוא (למטה בבחינת גוף) בחינת הקשר ס"ל ,דכיון שדעתו להחזירו למקומם עדין לא ניתן לברך
שיש בתפלה של יד ,ולכן הוא צורת יו"ד ,שהוא בחינת הדעת להניח כי הם כבר מונחים.
שצורתו יו"ד ,וכו' ,עכ"ל .ועין עולת תמיד ,שער התפילין ועין ובאמת יש לעיין לדברי התוס' ,נהי שכאשר הם עדיין
פתחי שערים נתיב פרצופי יעקב ולאה ,פתח ט. מונחים במקומם לא ניתן לברך להניח ,כי כבר מונחים ,אולם
ותפילין של יד נעשה דעת לעילא ,מעין לאה ,כנודע ,שנעשה מדוע לא ניתן לברך על מצות תפילין ,ובפרט אם משמש
לה מוחין ע"י הידים .וכמ"ש בליקוטי הלכות (או"ח הלכות בתפילין של ראש ,וכמ"ש המחבר סימן כו ,וז"ל ,אם אינו
נטילת ידים ,הלכה א) .ועין עוד בדבריו ,הלכות תפילין ,הלכה מניח אלא של ראש לבד מברך עליה על מצות תפילין ,וצ"ע.
א-ג-ד-ה.
ולכן הסח דעת בתפילין חמור יותר משאר מצות כציצית הלכה פסוקה -סעיףיב'
וכד' ,כי תפילין כל יסודה דעת ,ודו"ק ,ותפילין של ראש הזיזם לתפילין של ראש על מנת להחזירם מיד ,המברך יש
בפרט ,שילפינן מציץ שבראש ,ודו"ק. לו על מה לסמוך.
ִ ּכי ִמ ִ ּציּ וֹ ן ֵּת ֵצא תוֹ ָרה ו ְּד ַבר ה' ִמירו ָּׁש ָלִם ח
עץ חיים עם ביאור בלבבי משכן אבנה
שער תיקון נוקבא
פרק ב'
ותורה שבע"פ היא בסוד הנביאים ,נביא 'ניב שפתיים', והנה ה' אותיות מנצפ"ך היתרות הזכרים הם המ"ד עצמן
שיש להם כח להרחיב את התורה בכל גדריהם ודיניהם. שבתוך פי היסוד שלו שנעשה מכ"ב אתוון והם ה"ח ,וכ"ז
נמצא שהאותיות עצמם הם סוד הכלים והמנצפ"ך הם לוקח במוחין דגדלות קודם הנסירה ,וה' אותיות מנצפ"ך
המ"ד והמ"ן ,והיינו כי הכ"ב אותיות הם קבועות והמנצפ"ך הנקבות היתרות הם מ"ן שבתוך היסוד שלה שנעשה מכ"ב
הם 'ממשיכים' את האותיות ,הם סוד המ"ד והמ"ן שהם אתוון דילה והם ה"ג ,והרי יש עתה דלת א' וציר א' מהכ"ב
המשכת הדבר .כלומר מה שיש באותיות נקודות וטעמים אתוון דילה ,ומ"ן פשוטים מנצפ"ך ביסוד שלה ,כל זה קודם
שהם בסוד תנועת האותיות הוא משורש המנצפ"ך שהם הנסירה הנז' במ"א .ונמצא כי מן הארת כ"ב אותיות דדכורא
אותיות בסוד תנועה ,ובדקות היינו שהממוצע בין האותיות שהם האברים שלו ממש נעשה כלי דיסוד דכורא ומהארת
למנצפ"ך הם סוד הטעמים והנקודות שהם 'מנענעים' את ה"ח עצמן המגדלין את האברין נעשו מ"ד ,וכן בנוקבא
האותיות במקומן .וסוד מנצפ"ך עתיק שמעתיק ממקום מהארת כ"ב אותיות שהם האיברים עצמן שלה נעשו יסוד
למקום. כלי שלה ומהארת ה"ג שלה נעשה מ"ן שבה :כלומר יש
(כא) הטעם שהמלכות נקרא כ"ה משום שנוטלת י"ג ת"ד את הכ"ב אותיות שהם בונים את מציאות הכלים ,ויש
דא"א וט' דז"א הרי כ"ב תיקונים ובה יש ג' תיקונים שהז"א את המנצפ"ך שהם האותיות הכפולות שהם המ"ד אצל
נותן לה ג' שהם תורה נביאים כתובים הרי כ"ה י"ג דא"א הזכר והמ"ן אצל הנוק' ,והיינו כי אותיות המנצפ"ך הם כח
וט' דז"א וג' שהז"א נותן אליה :כ"ה הם בחינת 'כה' ,כי יש העלאה וכח ההורדה.
בחינת 'זה הדבר' ויש בחינת 'כה' ,ובהגדרה כוללת ז"א הוא נמצא שיש ב' תפיסות באותיות ,אותיות שהם מציאות
במדרגת 'זה הדבר' כי א' וה' מתחלפים ,ועוד כי ז"ה גימט' הכלים שהם מדין הכ"ב אותיות דייקא ,ואותיות שהם מ"ד
י"ב שהם י"ב גבולי אלכסון המתגלים בו"ק ,והמלכות היא ומ"ן שעולים ויורדים שהם מדין המנצפ"ך.
במדרגת 'כה' ,והוא מה שכל הנביאים נתנבאו ב'כה אמר וזו הבחנה נוספת בבחינת האותיות ,כי אותיות בהבחנה
ה' ומשה נתנבא ב'כה אמר ה' ומוסיף עליהם שהתנבא הפשוטה הם מציאות הכלים ,אולם אותיות במדרגה
ב'זה הדבר' ,ומה שמדרגת המלכות היא 'כה' ,הוא רמוז העליונה הם אותיות מנצפ"ך.
במילה 'שכינה'. לפי זה נבאר הגדרות ברורות ,הנה האותיות נקראים
נפתח מעט את הסוגיא ,אריך אנפין יש בו י"ג תיקוני כך מלשון 'אתי' 'בא' שהוא לשון המשכה ,נמצא לפי זה
דיקנא ,ז"א יש בו ט' תיקוני דיקנא ,ואמנם כאשר הוא גדל כי עיקר הכ"ב אותיות אינן מלשון המשכה ,והיינו כי
הוא מקבל הארת מי"ג ת"ד דא"א אך עיקרו הוא ט' ת"ד, הם אותיות קבועות ,וכמבואר בספר יצירה שהאותיות
הנוק' יש בה ג"כ ת"ד והם ו' תיקונים ,וכשהיא גדלה היא מגדירות היכן מקומו של כל דבר ,והוא סוד תורה שבכתב
מקבלת מט' ת"ד דז"א ,והיחס שהרב מתייחס כאן אינו שהאותיות שבה קבועות ,ומצד כך הם כלים לאורות ,והם
הו' ת"ד דילה ,אלא רק לג' תיקונים שהם תורה נביאים בסוד אותיות מאירות.
וכתובים שהיא מקבלת מט' ת"ד דז"א בבחינת תוספת לעומת כך אותיות מנצפ"ך הם יסוד אותיות של תנועה,
ואינן תיקונים שלה. כשזה מתגלה מצד התיקון הוא הבחנה של תורה שבעל
הוזכר הרבה שכל קומה היא י"ס ,אולם בא"א יש י"ג פה ,ואף על פי שאותיות מנצפ"ך הם בתורה שבכתב
תיקונים והתבאר ברמ"ק בשער הצחצחות שהג' עליונים לעומת בתורה שבע"פ אין מנצפ"ך כי הרי אין היכר בין
הם מהנה"י של עליון וזה השורש של הי"ג ,והוא מדרגת האותיות הכפולות לפשוטות כאשר הם נאמרות ,אולם
א"א שמחבר את הג' העליונים עם הי"ס שבו .לעומת כך מ"מ שורש התפיסה של האותיות מנצפ"ך הם בסוד תורה
מדרגת הז"א ,יש בו אמנם ט' ת"ד ,אולם הרי הוא ו"ק ,נמצא שבע"פ ,והוא מה שאמרו בגמ' שצופים אמרום והיינו
שבעומק הוא ו' תיקונים ומה שהוא ט' תיקונים הוא בסוד ששכחום וחזרו ויסדום ,והיינו כי אותיות מנצפ"ך שצופים
הג' העליונים שהם נה"י של עליון שנעשים לו מוחין ומזה אמרום הוא שורש של תפיסה של תורה שבע"פ ,כי תורה
הוא נעשה ט"ס ונעשה בו ט' ת"ד ,ואמנם אח"כ כשמאיר שבכתב הרי נתקבלה' ,משה קיבל תורה מסיני'' ,לוחות
בו הארת י"ג ת"ד דא"א הוא נעשה ג"כ י"ג תיקונים .לעומת אבנים הוריד בידו' ,והמכתב מכתב אלה"ים הוא' ,לעומת
כך הנוק' יש בה ו' תיקונים אולם הוא מכח הארת הז"א אותיות מנצפ"ך שצופים אמרום ,והיינו שהם אותיות
בנוק' שיש בה ו' תיקונים ,ואח"כ יש בה ג"כ הארת מט' שנאמרים ע"י הנביאיםא ,כי צופים בסוד ראיה ,והוא שורש
ת"ד דז"א ונעשה בה ג"כ ט' תיקונים. לתורה שבע"פ ,והיינו כי תורה שבכתב היא בסוד משה
א כלומר אע"פ שנביאים וכתובים הם חלק מתורה שבכתב ,כוונת הדבר הוא שהנבואה עצמה היא נאמרה לשעה ואינה מיועדת להיכתב וכל מה שנכתבו הם נבואות שנצרכות
לדורות ,כלומר הם לא נכתבו מדין עצמן שהם חלק מתורה שבכתב אלא נכתבו לצורך הדורות .והיינו כי הנביאים נקראו כך מלשון 'ניב שפתיים' ,ולכן גם כשזה נכתב אין הגדרת
הדבר שהיא בחינת כתב 'בעצם' ,לעומת כך תורה שבכתב היא תורה שבכתב 'בעצם' ,והבן.
ט בלבבי משכן אבנה • פרשת כי תבוא • תשפ"ו • #464
עץ חיים עם ביאור בלבבי משכן אבנה
פעמים ע"ב ,אלא הוא ע"ב קד"ם ,כלומר הוא חסד אולם ובעומק הנה הז"א מתחילתו לא היה כי אם תלת גו תלת,
לא במדרגה של חזקה של חסד. וא"כ יש בו הבחנה של ג' והבחנה של ו' ,ביחס הזה הנוק'
שורש קד"ם הוא בסוד 'קדמונו של עולם' ,והוא המבואר יש בה מדרגה של ג' והוא מצד מקומה בז"א שהוא בנה"י
ברמח"ל בביאור סיבת הבריאה שהוא מסיבת 'חק הטוב דיליה ,וזה התבאר לעיל שמצד מקום יציאתה היא יוצאת
להיטיב' ,שהוא בחינת חסד שקדם לבריאה ,בסוד 'כי ממקום הנה"י ואזי יש בה יחס שהיא בסוד ג' ,ואולם מצד
אמרתי עולם חסד יבנה' ,אולם הוא חסד שקדם לבריאה, שורשה בז"א היא בסוד נקודה שמקומה בעטרת היסוד
שהוא סיבת הבריאה ,אך אינו בסוד חזקה של חסד. שלו ,ונמצא שיש בה הבחנה שהיא ג' ויש בה הבחנה
והיינו כי המלכות שורשה במלכות א"ס שהיא בבחינת שהיא נקודה ,וביחס דידן השתא הוא היחס של מקום
'עולם חסד יבנה' ,יבנה דייקא ,כלומר שעתיד להיבנה, יציאתה שהיא בסוד ג'.
והיינו שרק אחרי בריאת העולם נעשה גילוי של חזקה נמצא כי הארת א"א היא בתפיסת י"ג והיינו עם הג'
של חסד ,אולם קודם לבריאה ,בסוד קד"ם ,הוא חסד עליונים שבו כדברי הרמ"ק ,ז"א תפיסתו היא ו' שעם
בלשון עתיד. המוחין תפיסתו הוא ט' ,נוק' אע"פ שנעשה בה מציאות
ובמלכות התחתונה זה מתגלה בסוד רי"ו התחתון שהוא של הגדלה ואזי יש לה ו' תיקוניםב מ"מ עיקר תפיסתה של
קד"ם ,והיינו שאינו חסד שמתגלה בפועל ,והיינו כי הנוק' הוא בסוד תלת או בסוד נקודה.
המלכות מה שהיא מקבלת מצד עצמה הוא בסוד 'כל והיינו כי הז"א אע"פ שיצא תלת גו תלת מ"מ עיקר
הנחלים הולכים אל הים' ,והיינו שהיא מקבלת את כל תפיסתו הוא ו' ,כי מה שבתחילה הוא יוצא תלת גו תלת
השפע כולו ,והיינו הג' קוים שהם ג' פעמים ע"ב שיורדים היינו שהוא במדרגת הנוק' שבו ,כי מצד עצם הוייתו הוא
למלכות ,אולם מצד מה שהמלכות היא שורש לתחתונים ו"ק.
היא בסוד 'כי אמרתי עולם חסד יבנה' ,בחינת מה שעתיד ועומק המדרגה שהמלכות נקראת כ"ה ,הנה אם נצרף את
לתת לזולתו. ת"ד של כל אחד שהם י"ג דא"א וט' דז"א וו' דנוק' לא יהיה
והוא מה שהמלכות נקראת 'תבל' שהוא א' מן השמות כ"ה ומדוע הצירוף של הנוק' הוא רק בג' של התוספת
של הארץ ,והיינו שיש בה ב' בחינת רי"ו ,בחינת עליונה ולא בו' דילה ,אלא הענין הוא כי מדרגת הנוק' יסודה הוא
בסוד 'כל הנחלים הולכים אל הים' ,והיינו כי הוא שפע בתלת של העיבור ,ולכן מצטרף רק הג' תיקונים שהם
היורד אליה שהוא ביחס לעליונים ,ובחינת רי"ו תחתון תנ"ך ,והוא מדרגת כ"ה ,כלומר ככ"ף הדמיון שהיא 'כמו',
שהוא ביחס למה שהיא מוריקה לאחרים. כדוגמת 'כ'חצות .והיינו כי מדרגת הנוק' גם כשיש בה ו'
הטעם שהבינה נקרא "הוא" לא מפני ההעלם ,שהרי אבא ת"ד היינו שהיא מקבלת הארה מז"א ואזי היא נעשית
נעלם ממנה ונקרא "אתה" וגם א"א נקרא "הוא" ,אלא מעין ז"א ,אולם היא לעצמה עיקרה הוא ג' ולכן מונין רק
משום (כי תיבת) "הוא" לעולם בכתר ,ואמא הוא כתר לז"א, ג' ת"ד שהם תנ"ך ,כי תלת גו תלת יש בו הבחנה של ג'
וא"א הוא כתר לאו"א :הם יסודות ברורים שהתבארו והבחנה של ו' ,וכשהיא מקבלת הארה מן הז"א יש בה ו'
בדברי רבותינו ,והיינו כי הכתר הוא העליון מכולם והוא וכשהיא לעצמה היא ג'.
המדרגה הנעלמת ,ככתרו של מלך שאין לנו בו השגה, (כב) המל' נקראת תבל ,הכינוי זה נקרא כך בשעה שהמלכות
וא"כ מחד יש לשאול מדוע נקראת הבינה 'הוא' דהרי מתחברין בה רי"ו העליון בסוד מזלא קדישא ורי"ו תחתון
אינה נעלמת יותר מאבא שנקרא 'אתה' ,וככל שהשפע שבה בסוד ע"ב קד"ם כנ"ל ,וכמבואר אצלינו בכוונת ק"ש
יורד יותר הוא גלוי יותר ,אלא דכיון דאמא היא כתר לז"א בעת השינה ,והנה ב' רי"ו הם תבל ואז נקרא כך :והיינו כי
שמת"ת דאמא נעשה כתר לז"א ,ביחס הזה היא נקראת רי"ו העליון הוא מה שנותן אבא לאימא בביאה ממזל ח'
'הוא'. דא"א ,וכשמתלבשים נה"י דאימא בז"א היא מנחילה לו
והיינו דיש ב' יחסיות לבינה ,מחד הכתר נקרא 'הוא' הרי"ו ,ואזי הוא מתחלק חציו לז"א וחציו לנוק' שז"א נותן
כי הוא נעלם ואבא נקרא 'אתה' כי הוא גלוי וכ"ש אמא בה רוחא דשדי בגווה ,ואולם יש בה גם רי"ו והיינו בסוד
היתה צריכה להיקרא 'אתה' ,אך מאידך אמא היא נקראת שם ב"ן בריבוע ובמילוי ,הריבוע הוא ע"ב והמילוי הוא
'הוא' בערך שהיא כתר לז"א .וביחס אחר כל הג"ר נקרא קד"ם ,וע"ב וקד"ם הם רי"ו שהוא רי"ו תחתון.
הוא בערך לו"ק ,אולם בתוך הג"ר עצמו רק הכתר נקרא והיינו כי תבל מצרף רי"ו עליון ורי"ו תחתון ,רי"ו עליון
הוא ,והבן. הוא ג' פעמים חסד ,ג' פעמים ע"ב ,והוזכר לעיל שהוא גדר
של חזקה של חסד ,והיינו כי רי"ו הוא גימט' גבור"ה והוא
סוד הגבורה שבחסד ,ואמנם רי"ו תחתון אינו במדרגת ג'
ב כפי שהתבאר לעיל שמה שיש בה ו' ת"ד הוא מכח הארת ז"א.
ִ ּכי ִמ ִ ּציּ וֹ ן ֵּת ֵצא תוֹ ָרה ו ְּד ַבר ה' ִמירו ָּׁש ָלִם י
עץ חיים עם ביאור בלבבי משכן אבנה
פרק ג'
ואין שם מחיצה ואין האור נחלש כחו ממה שהיה לכן נקרא סדר תיקון בריאת נוקבא דז"א ,ובו יתבאר לך מ"ש בגמרא
זכרים :כלומר בפשטות הטעם שנקראים גבורות דזכר האשה עולה עמו ואינה יורדת עמו :כדדרשינן בגמ' 'בעולת
זכרים הוא כי שורש עיטרא דגבורה נשאר בדעת דיליה, בעל' בעליתו של בעל ולא בירידתו של בעל.
אמנם כאן מתחדד בדברי הרב נקודה נוספת ,שגם מצד ונבאר כמה מיני שינוי זמנים היו בה ,ונבאר תחילה למה
התפשטות הגבורות מהזכר לנוק' האור חזק ובתוקף נקראת המלכות נקבה .גם נבאר מה הפרש יש באורות
ואינו נחלש ,ולכן נקראים זכרים ,כי הזכר הוא הקו החזק עליונים שלזה נקרא זכר ולזה נקרא נקבה .גם נבאר איך
והנקבה היא הקו החלש ,ובדקות הוא משום שבזכר יש מצינו שנשמות זכרים באים מן הנקבה ונקרא זכרים כמו
תוקף של חסדים בסוד ג' פעמים ע"ב שהוא חזקה של דהע"ה וזולתו :כלומר היאך יש זכרים ששורשם בנקבה
חסד כפי שהתבאר הרבה ,ודו"ק. כדוד המלךג ,אולם כנודע שכל זכר בא מזיווג של דוכ'
אמנם הגבורות שיצאו מתחלה אל הנקבה לתקן פרצופה ונוק'.
ונתפשטו תחלה בו"ק ע"ד הזכר כנ"ל ואח"כ היא נותנת דע כי הדעת כולל ב' עטרין והם חו"ג ,והחסדים נק'
אותן בעת הזווג בבחי' טפת מ"נ אלו הם נקבות :והיינו כי זכרים והגברות נקראים נקבות ואעפ"כ יש גבורות זכרים
הארת הגבורות שיצאו מתחילה הוא אור שנחלש והוא ויש גבורות נקבות :כהגדרה כוללת קו ימין הם חסדים
מסיבת היותן גבורות דנוק' בסוד שהיא הקו החלש כנ"ל. והם זכרים ובפועל הוא הקו החזק יותר ,וקו שמאל הם
ועוד סבה אחרת שכאשר יצאו אלו האורות של הגבורות מן גבורות והם נקבות ובפועל הוא הקו החלש יותר בסוד
הזכר אליה הנה עברו דרך גופא דז"א ממש מן האחוריים 'תש כוחו כנקבה' .ואע"פ שמאידך לשון גבורות מורה
שלו ואז בהכרח בעברו דרך מחיצה נחלש כחו ומתמעט על חוזק ותוקף ,אלא שמחמת סוד ההחלפות הצדדים
הארתו וע"כ נקראו אלו האורות נקבות :ובעומק הגבורות כמבואר בזוהר בענין דרום וצפון כי בשורש הדרום הוא
של הנוק' הניתנות לה מן האחור הוא הארה חלשה, בחינת מים והוא קר ומאידך הצפון הוא בחינת אש שהוא
והיינו כי אור חוזר הוא מעין אחור ,חוזר הוא מלשון חם ,ואולם במציאות הוא להיפך אלא שהוא בסוד מיזוג
'אחרי' ,כי אור חוזר הוא חוזר אחרי שהתפשט האור ישר, והחלפת הצדדים ,הוא הטעם ג"כ שהגבורות הם הנקבות
נמצא כי אור ישר מתפשט בחוזקה בסוד חסדים שיורדים והוא הקו החלש יותר והחסדים הם הזכרים והוא הקו
במרוצה ,משא"כ אור חוזר הוא אור חלש. החזק יותר ,והוא הטעם ג"כ שיש זכרים גבורות.
ואמנם כדי לעלות מתתא לעילא צריך יותר חוזק ,אלא והענין הוא שודאי הוא שעיטרא דחסדים נשאר בז"א
היא גופא מה שהם עולים מתתא לעילא הוא מה שהם ועיטרא דגבורות לוקחת רחל :כלומר עיקר החסדים נשאר
גבורות ,שמצד הגבורות הם חוזק ,אולם מצד חלישות בז"א ועיקר הגבורות לוקחת נוק' ,אולם הם עוברים לנוק'
מהות האור הוא בחינת שמאל בחינת נוק' .והיינו כי אור דרך ז"א ,ולכן אין הכוונה שהגבורות ניתנות לנוק' ונשאר
ישר הוא אור שעצם מהותו הוא גלוי יותר וחזק יותר, בו רק החסדים ,אלא שורש הגבורות נשארים בו ג"כ ,כפי
אולם האור חוזר מצד מהותו הוא אור חלש אולם יש שמבואר מיד בדברי הרב.
בו כח לעלות מתתא לעילא בסוד גבורות מדין עלייתם והנה בארנו במ"א שלפי שאין הנקבה לוקחת רק עטרא
מתתא לעילא. דגבורה לכן ארז"ל דעתן של נשים קלה וא"כ גם הזכר
וזה סוד שאומרים תמיד בכל מקום תשש כחו כנקבה כי יהיה דעתו קל אם אין בו רק מחצית דעת דוגמתה שהם
חלישת הכח הוא כינוי אל הנקבה ,משא"כ כשנתפשטו עטרא דחסד :נשים דעתן קלה כי ה' הויו"ת שהם ה"ג הם
האורות תחלה בזכר שאז יצאו בגלוי מפי יסוד תבונה שהוא גימט' ק"ל ,וא"כ גם הזכר אי נימא שיש בו רק חסדים ולא
רחם נוקבא המלובש תוך הזכר ומשם יצאו בכחם בגלוי גבורות תהיה דעתו קלה ,כנקבה שיש לה רק מחצית.
בלתי חלישת כח אלא עדיין הם בכחם על דרך שיצאו ממוח אמנם בהכרח הוא ששורש עטרא דגבורה נשארת בדעת
אבא ממש ולכן נקרא זכרים :וכפי שהתבאר שצד הנקבה הזכר ,ולא די בזה גם הו"ק דזכר כמו ששם מתפשטין הה"ח
הוא הצד החלש וצד הזכר הוא הצד החזק .ונבאר זאת כנודע ,כן מתפשטין שם הה"ג עם הה"ח ,וע"כ גם אלו
בלשון של נפש ,הנה יש אדם שהוא עדין בנפשו אך יש בו הגבורות שנשארו בו נקראו זכרים :עיין לעיל בדברי הרב
אור חזק ,לעומת כך יש אנשים שהם גסים וחזקים יותר ובדברי המפרשים שהתבאר אילו חלקים נשארים למעלה
אך אורם מועט יותר .והיינו כי הגבורות הוא אור מכוסה ואילו חלקים יורדים ומתפשטים ,ובהגדרה כוללת שורש
יותר אך יש בו כח לעלות ,והבן. עיטרא דגבורה והענפים או הארתםד יורדים ומתפשטים
בו"ק הזכר.
עץ חיים בעיון 614שער תיקון נוקבא פרק ב’ וכאשר ניתנין בעת הזווג מן הזכר לנקבה דרך היסוד
מספר שיעור בקול הלשון 42601210 יוצאין משם בגלוי מפי היסוד :כפי שיצאו בגילוי החסדים
המגולים מפי יסוד דאימא.
ג והוא שורש הדבר שנקרא בר נפלי ,אך אינו קשור לסוגיין ואכמ"ל.
ד עיין שם במפרשים.
אי בלבבי משכן אבנה • פרשת כי תבוא • תשפ"ו • #464
העבודה
העבודה
עלעל ב'
ענף א'
ויושר ענף
עיגולים ויושר
שער עיגולים
חיים שער
עץ חיים
עץ התורה
עלעלהתורה ס
גילוי האין סוף בנקודת האמצע הרחוקה ביותר
על העבודה על התורה
מצד תפיסת העיגולים מתגלה שהעיגול הפנימי הוא רחוק מהאין סוף והוא גשמי
ביותר .אולם בעומק בסוד אבן דזרקין לה עד אין סוף ,מונח בנקודה האמצעית אור
הנה דברי הרב קשים בלשונם ,מה שכתב תחילה שהעולם הגשמי
ההשתוות ,ובמידת מה מתגלה בה יותר האור אין סוף. מרוחק מאד מהאין סוף ולכן הוא חומרי ביותר ,ובסיום דבריו
וזה סוד שככל שהמקום נמוך יותר מחד הוא גשמי ורחוק ,אולם מאידך יש שם מסיים ואומר "וע"כ הוא כ"כ גשמי וחומרי בתכלית הגשמיות
גילוי של אור מה שמתגלה הקב"ה במקומות הנמוכים ,ופעמים אף יותר מהמקומות עם היותו נקודה אמצעית וכו'" ,והרי משמע מדבריו שמה שהוא
הגבוהים ,וכנודע יסוד זה בתורת החסידות בכמה וכמה פנים. נקודה אמצעית מחמת כן היה צריך להיות גדול יותר ,ולמרות כל
וזה סוד דברי חז"ל (יומא נו ):שאמרו 'השוכן אתם בתוך טומאתם' – 'אפילו בזמן שהן זאת הוא גשמי וחומרי.
טמאין שכינה שרויה ביניהן'.
והיינו בעומק שבעת הטומאה והריחוק מתגלה אותה ואם כן צריך ביאור האם נקודה אמצעית נמצא כי העוה”ז הארציי
נקודה פנימית של אור הטמונה במעמקים בנקודה מורה על גשמיות או להיפך.
האמצעית ,וזהו דקדוק הלשון שאמרו 'שכינה שרויה החומרי הוא נקודה האמצעי
ביניהן' ,דייקא 'ביניהן'. וביאור הדבר ,דמחד נקודה אמצעית רחוקה
ונקודה זו היא בסוד אור פנימי ,ועל כן עיקר גילויה מהאין סוף ,אולם בעומק שם מתגלה עומק תיכונה תוך כל העיגולים כולם
והתעוררותה היא מכוח פנימיות הנפש ולא מתפיסה
הארה .כן מצד כך מאיר שם בתוך כל המקום החלל ואויר
חיצונית.
נקודת ההשתוות ,ועל
האין סוף ביתר
ודבר זה מתגלה אצל רבים שבאו למקום הנמוך
ביותר ודייקא משם התרוממו מכוח התעוררות ויתר על כן ,כמו שנתבאר לעיל ,נחלקו הפנוי הנ”ל וגם הוא מרוחק מן
פנימית עמוקה ,וכדאיתא על ר' אלעזר בן דרוריא
(ע"ז יז ,).שכאשר התעורר לתשובה ביקש רחמים האמצעית ,הא”ס הרחקה גמורה יותר מכל המפרשים ודנו בדבר הנקודה
האם חל בה צמצום או לא ,ולפי צד נוסף על
מהרים והגבעות והשמש וירח וכל זה לא עזר לו,
עד שהבין שאין הדבר תלוי אלא בו ואז נתקבלה העולמות כולם וע”כ הוא כ”כ כל פנים נותר בה רשימו.
תשובתו.
וזהו גילוי של התעוררות הפנימית הקיימת במקום בנקודה האמצעית גשמי וחומרי בתכלית הגשמיות והרי שבעומק יש מעליותא
יתר על שאר העיגולים שסביב .
א
הנמוך של החטא.
וזה מה שרמז כאן הרב בדבריו באומרו 'עם עם היותו נקודה אמצעית בתוך
היותו נקודה האמצעית' ,והיינו שלמרות שיש כל העיגולים והבן זה היטב.
צד מעליותא בנקודה האמצעית ,מכל מקום
עיקרה מתגלה בה העולם הגשמי והחומרי
ביותר.
א ומעלה נוספת יש בה ,והוא מכוח ההארה שמתגלה בה
מכל הצדדים סביב ,שהאור הסובב כולו מאיר לעבר נקודת
האמצע ,ונמצא שבה מתגלה האור הגדול ביותר.
ִ ּכי ִמ ִ ּציּ וֹ ן ֵּת ֵצא תוֹ ָרה ו ְּד ַבר ה' ִמירו ָּׁש ָלִם
