gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

בלבבי משכן אבנה · Bilvuvi Mishkan Evneh — כי תבוא (2026-08-24)

מוציא לאור: בלבבי משכן אבנה · Bilvuvi Mishkan Evneh

שבוע: כי תבוא (2026-08-24)

בלבבי משכן אבנה · Bilvuvi Mishkan Evneh — כי תבוא (2026-08-24)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בס"ד‬ ‫תוכן הגיליון‬ ‫שיעורים בקול הלשון‬ ‫נקודה מתוך הפרשה �����������������������������������������������עמוד א'‬ ‫בלבביפדיה מחשבה “דעך” ‪#42751297‬‬ ‫לחיות את הפרשה ���������������������������������������������������עמוד א'‬ ‫בלבביפדיה עבודת ה’ “גוש” ‪#42688459‬‬ ‫ליקוטים בפרשה ������������������������������������������������עמוד ב'‪-‬ד'‬ ‫צורת אדם בנושא “שערות האוזן” ‪#42692815‬‬ ‫סוגיות במחשבה �������������������������������������������������עמוד ה‪-‬ז'‬ ‫בלבביפדיה עבודת ה’‬ ‫בלבביפדיה מחשבה‬ ‫שולחן ערוך עם ביאור בלבבי משכן אבנה �������������������������עמוד ח'‬ ‫יתקיים אי”ה כל יום ה’‬ ‫יתקיים אי”ה כל יום ד’‬ ‫עץ חיים עם ביאור בלבבי משכן אבנה �����������������������עמוד ט'‪-‬יא'‬ ‫רח’ הרב בלוי ‪ 33‬י‪-‬ם‬ ‫רח’ קדמון ‪ 4‬חולון‬ ‫עץ חיים עם פירושים על התורה – ועל העבודה ���������������עמוד יב'‬ ‫‪20:30‬‬ ‫‪20:30‬‬ ‫צורת אדם‬ ‫רכישת ספרי הרב‬ ‫שיעור הבא‬ ‫טו’ חשון‬ ‫כי תבוא ♦ תשפ"ו ‪#464‬‬ ‫א‬ ‫‪03.578.2270‬‬ ‫ספרי אברמוביץ משלוח לרחבי העולם‬ ‫נושא‪ :‬חוטם נקב החוטם‬ ‫נקודה מתוך הפרשה‬ ‫כי תבוא‬ ‫בפרשתן כתיב (דברים כז‪ ,‬יב – יג)‪ ,‬אֵ ּלֶה ַיע ְַמדּו לְ בָ ֵרְך אֶ ת הָ עָם עַ ל הַ ר ּגְ ִרזִים וגו' וְ אֵ ּלֶה ַיע ְַמדּו עַל הַ ּקְ ָללָה ְּבהַ ר עֵיבָ ל וגו'‪ .‬ולכאורה מצאנו‬ ‫הבדל‪ ,‬שבברכה כתיב עַ ל הַ ר לעומת הקללה שכתיב ְּבהַ ר‪.‬‬ ‫ביאור מורינו הרב שליט"א‬ ‫ונקרא הר עיבל‪ ,‬מלשון עלב ‪ -‬עלבון‪ ,‬וכמ"ש בתולדות יצחק (על אתר)‪,‬‬ ‫כתב רש"י (דברים יא‪ ,‬כט) וז"ל‪ַ ,‬על ַהר ּגְ ִרזִ ים ‪ -‬כלפי הר גרזים הופכין‬ ‫פניהם ופתחו בברכה וכו' ואח"כ הפכו פניהם כלפי הר עיבל ופתחו וז"ל‪ ,‬שהיה עלבון לחצי השבטים שהם בהר עיבל שיהיו על הקללה‪,‬‬ ‫עכ"ל‪ ,‬עיי"ש‪ .‬וכתב כי הקללה נמצאת בו ממש כנ"ל‪ ,‬אולם לא נקבעו‬ ‫בקללה‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫ובאמת כן כתיב (לעיל יא‪ ,‬כט)‪ ,‬וְ נָ ַת ָּתה ֶאת ַה ְּב ָרכָ ה ַעל ַהר ּגְ ִרזִ ים וְ ֶאת האבנים בהר עיבל‪ ,‬אלא קלפו האבנים והביאו לגלגל‪ ,‬ולכך אין הקללה‬ ‫קבועה שם לגמרי‪.‬‬ ‫יבל‪.‬‬ ‫ַה ְּקלָ לָ ה ַעל ַהר ֵע ָ‬ ‫עוד נראה שכתב הרמב"ן (שם יא‪ ,‬כט)‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ויתכן‪ ,‬שהיה הר גריזים‬ ‫אולם בפרשה דידן כתיב (דברים כז‪ ,‬יב) לְ ָב ֵרְך ֶאת ָה ָעם ַעל ַהר ּגְ ִרזִ ים גו'‪,‬‬ ‫לדרום‪ ,‬שהוא הימין‪ ,‬והר עיבל מצפון‪ ,‬שנאמר (ירמיהו א‪ ,‬יד) ִמ ָּצפֹון ִּת ָּפ ַתח‬ ‫יבל‪.‬‬‫(שם שם‪ ,‬יג) ַעל ַה ְּקלָ לָ ה ְּב ַהר ֵע ָ‬ ‫ָה ָר ָעה‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫ועוד כתיב (שם שם‪ ,‬ד)‪ ,‬וְ ָהיָ ה ְּב ָע ְב ְרכֶ ם ֶאת ַהּיַ ְר ֵּדן ָּת ִקימּו ֶאת ָה ֲא ָבנִ ים‬ ‫והוסיף בתפארת יהונתן (שם)‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ולכן גם שם (בהר עיבל) עושר וכבוד‪,‬‬ ‫יבל וגו'‪ .‬וכתב ר' יוסף בכור‬ ‫ָה ֵאּלֶ ה ֲא ֶׁשר ָאנֹכִ י ְמ ַצּוֶ ה ֶא ְתכֶ ם ַהּיֹום ְּב ַהר ֵע ָ‬ ‫שור (שם)‪ ,‬וז"ל‪ ,‬עתה קבע להם מקום להיות מונחות שם‪ ,‬לפי שהיתה כמ"ש (איוב לז‪ ,‬כב) ִמ ָּצפֹון זָ ָהב יֶ ֱא ֶתה‪ ,‬ולכן נקרא אה"ע צפון‪ ,‬כמ"ש הנני‬ ‫הקללה כנגד הר ‪ -‬עיבל‪ ,‬צוה שתהא נכתבת שם לפניהם כשיקבלו קורא לכל משפחות הצפוני‪ ,‬כי הם רודפים אחר העושר והכבוד‪ ,‬ולכן‬ ‫עליהם הקללה אם לא יקיימוה‪ .‬ועוד להיות נחמה לאותן שעומדין ִמ ָּצפֹון ִּת ָּפ ַתח ָה ָר ָעה (ירמיהו א‪ ,‬יד) וכו'‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ולפ"ז י"ל שהקללה היתה‬ ‫על הקללה בהר עיבל‪ ,‬שהתורה אצלם‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ולפ"ז יש להבין שכאן ְּב ַהר עצמו ותו לא‪ .‬אולם הברכה היתה ַעל ַהר‪ ,‬כי היא מתפשטת‪ ,‬אורך‬ ‫יבל‪ ,‬לכן כתב ג"כ שהקללה חיים בימינה‪ ,‬ואינו מצומצמת בהר‪ ,‬אלא מהר מתפשטת‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬ ‫שהוזכר בפרשה דידן נתינת האבנים ְּב ַהר ֵע ָ‬ ‫יבל‪ ,‬ולא רק על הר עיבל‪ ,‬כי שם נתונה התורה‪ ,‬ובה כתוב הברכה‬ ‫ְּב ַהר ֵע ָ‬ ‫והקללה‪ .‬אולם מצד הדיבור שענו ואמרו הברכה והקללה אינם‬ ‫נמצאים בהר‪ ,‬אלא נאמר כלפי ההר‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬ ‫לחיות את הפרשה‬ ‫ָ‬ ‫ָ‬ ‫וְ שָׂ ַמ ְח ָּת בְ כָ ל ַה ּט וֹ ב ֲא ׁ ֶש ר נָ ַת ן לְ ך ה' ֱא ל ֶֹה יך וגו' (דברים כו‪ ,‬יא)‬ ‫שמחה פנימית‬ ‫שמחה פנימית ענינה חיבור למקור‪ ,‬למקור הנובע תדיר ‪' -‬יש מאין'‪ .‬התחדשות זו תדירה בנפש‪ ,‬והיא מקור‬ ‫השמחה‪.‬‬ ‫למעשה‬ ‫על האדם להסיר בהדרגה כל נקודה שאינה הוא בעצמו באמת‪ .‬וכך‪ ,‬לאט לאט הוא מתחבר לעצמו למקורו‪ ,‬ושם‬ ‫הוא מתחדש תדיר‪ ,‬ושם שמחתו‪.‬‬ ‫לקבלת העלון השבועי יש לשלוח בקשה בפקס ל ‪ 03-5480529‬או מייל ‪bilvavi231 @ gmail.com‬‬ ‫ליקוטים בפרשה‬ ‫ומעשרות‪ ,‬ביכורים נעשה במחובר לקרקע‪ ,‬אפשר להפריש‬ ‫אׁשית ּכָל ּפְ ִרי הָ אֲ דָ מָ ה‬ ‫וְ ל ַָק ְח ָּת מֵ ֵר ִ‬ ‫את כל שדהו ביכורים‪ ,‬ואם אבדו הביכורים חייב באחריותם‪.‬‬ ‫(כו ב)‬ ‫ישנה שאלה בסיסית בדין האחריות בביכורים‪ ,‬הרי הדין של‬ ‫ביכורים זה דין של ראשית‪ ,‬כמו שאומרת המשנה רואה את‬ ‫הבריאה‪ ,‬כידוע‪ ,‬היא דצח"מ‪ .‬בסוגיית 'בכור' הרי שמקרא‬ ‫הפרי שגדל ראשון כורך עליו גמי ומביא אותו לביהמ"ק‪,‬‬ ‫מלא דיברה התורה "קדש לי כל בכור פטר כל רחם בבני‬ ‫וא"כ איך הוא יכול להביא פרי אחר במקומו‪ ,‬הרי הפרי‬ ‫ישראל באדם ובבהמה לי הוא" (שמות יג‪ ,‬ב)‪ .‬קדושת בכורה‬ ‫האחר הוא לא ראשית‪ .‬משל למה הדבר דומה‪ ,‬אם יהיה דין‬ ‫מפורשת ב'מדבר' וב'חי'‪ .‬אמנם‪ ,‬גם בצומח מצאנו סוגיית‬ ‫של אחריות בבכור בהמה והבכור ייאבד‪ ,‬ודאי שלא נאמר לו‬ ‫'בכור'‪ ,‬והיינו מצות ביכורים "ראשית פרי האדמה אשר‬ ‫להביא את הולד הבא של הבהמה‪ ,‬שהרי הוא לא בכור‪ .‬כך‬ ‫תביא מארצך" (דברים כו‪ ,‬י) – יורד אדם לתוך שדהו ורואה‬ ‫תאנה שבכרה‪ ,‬כורך עליה גמי ומעלה אותה לירושלים (רש"י‬ ‫גם בביכורים‪ ,‬עד כמה שדין ביכורים זה בפרי שביכר ראשון‪,‬‬ ‫אם נתקלקל אותו הפרי מה שייך דין של חייב באחריותם‬ ‫שם)‪ .‬יש להתבונן איפה מצאנו 'בכור דדומם'‪.‬‬ ‫שיביא פרי אחר במקומו‪ ,‬זה הרי כבר לא ביכורים‪.‬‬ ‫הנה‪ ,‬כל 'בכור' פירושו המשכיות של 'מקור' שממנו מגיע‬ ‫היוצא מן הדברים שדין ביכורים יכול לחול גם על דבר‬ ‫הבכור‪ ,‬בכור לאב או בכור לאם הם 'המשכה' של המוליד‪,‬‬ ‫שהוא לא ראשית‪ ,‬שהרי אם ביכורים היה חל רק על דבר‬ ‫וגם 'ביכורים' הם המשכה של האילן בו גדלו‪ .‬המקום‬ ‫שהוא ראשון‪ ,‬לא היה שייך לומר בזה חייב באחריותם להביא‬ ‫השורשי בעולם הוא 'ארץ ישראל'‪ .‬על עם ישראל נאמר‬ ‫פרי אחר במקום ההוא שנאבד‪ .‬ושורש הדין הזה מבואר גם‬ ‫(שמות ד‪ ,‬כב) "בני בכורי ישראל" [והוא בכור ב'נפש']‪ ,‬וכנגדם‬ ‫בדין השני במשנה‪" ,‬עושה אדם כל שדהו ביכורים"‪ ,‬אם היה‬ ‫'ארץ ישראל' היא בכור [בכור ב'עולם']‪ ,‬משום שהיא נבראה‬ ‫דין של ביכורים דווקא בפרי ראשון שביכר‪ ,‬איך אדם יכול‬ ‫ראשונה – "אבן השתיה – שממנה הושתת העולם" (יומא נד‪.):‬‬ ‫לעשות כל שדהו ביכורים‪ ,‬הרי זה לא ראשית‪ ,‬הגמ' בב"ב‬ ‫נמצא שיש 'ראשית' גם בדומם‪ ,‬והוא בחינת ה'בכורה'‬ ‫אומרת לגבי אופנים מסוימים בביכורים שאסור לעשות‪,‬‬ ‫שבארץ ישראל‪.‬‬ ‫אם הוא יכניס את זה לעזרה מספק אומרת הגמ' זה נקרא‬ ‫גם בתוך ארץ ישראל יש בחינת בכורה‪ ,‬שהרי "מציון מכלל‬ ‫מחזי כשיקרא‪ ,‬ולכאורה אין לך שקר יותר גדול מזה שאדם‬ ‫יופי" (תהלים נ‪ ,‬ב)‪ ,‬ירושלים גבוהה מכל הארצות (ילקו"ש רמז תשמג)‪,‬‬ ‫מפריש כל שדהו ביכורים‪ ,‬זה לא נקרא ראשית‪.‬‬ ‫היא התחלת היצירה‪ .‬ובתוך ירושלים – אבן השתיה‪ .‬כבר‬ ‫א"כ נמצאנו למדים שהגדרת הדין של ביכורים יכול לחול‬ ‫נאמר שהפסוק "כי תבנה בית חדש" (דברים כב‪ ,‬ח) רומז לבית‬ ‫גם בדבר שהוא לא ראשית‪ ,‬אבל מ"מ הרי נאמר דין של‬ ‫המקדש‪ ,‬שם הוא מקום הבכורה בתוך ירושלים ובתוך ארץ‬ ‫ישראל‪( .‬בלבביפדיה מחשבה ערך בכור)‬ ‫ראשית בביכורים‪ ,‬ביאור הדבר הוא שהעומק של גדר דין‬ ‫ביכורים הוא לגלות את הראשית בכל דבר‪ .‬לכתחילה ודאי‬ ‫יש דין של ראשית ממש‪" ,‬יורד לתוך שדהו רואה תאנה‬ ‫המשנה בפרק שני בביכורים מדמה את הדינים של‬ ‫שביכרה אשכול שביכר רימון שביכר‪ ,‬קושר בגמי ואומר‬ ‫ביכורים‪ ,‬תרומה ומעשר‪ ,‬יש בתרומה ואין במעשר וביכורים‪,‬‬ ‫הרי אלו ביכורים"‪ ,‬זה ראשית בפועל‪ .‬אבל אם אדם רוצה‬ ‫יש בביכורים ואין במעשר ותרומה וכדו'‪" ,‬יש בביכורים‬ ‫לעשות כל שדהו ביכורים‪ ,‬או שנאבד הביכורים והוא חייב‬ ‫מה שאין כן בתרומה ובמעשר‪ ,‬שהביכורים נקנים במחובר‬ ‫באחריותם‪ ,‬אז יש דין שאפשר לעשות את כל השדה ביכורים‪,‬‬ ‫לקרקע" (ביכורים פ"ב משנה ד)‪ ,‬תרו"מ אדם לא יכול להפריש בזמן‬ ‫דהיינו לגלות מכוח הפרי ראשון שהכל נקרא ראשית‪ ,‬בכל‬ ‫שהתבואה או הפירות מחוברים לקרקע‪ ,‬תרו"מ זה דווקא‬ ‫השדה שייך שם ביכורים‪.‬‬ ‫בתלוש‪ ,‬משא"כ ביכורים נקנים גם במחובר לקרקע‪ ,‬וכדברי‬ ‫במהלך רגיל כשיש כמה דברים הם תמיד יבואו אחד‬ ‫המשנה (שם פ"ג משנה א)‪" ,‬כיצד מפרישים ביכורים יורד אדם‬ ‫אחרי השני‪ ,‬יש ראשון‪ ,‬יש שני‪ ,‬יש שלישי וכן ע"ז הדרך‪.‬‬ ‫בתוך שדהו ורואה תאנה שביכרה אשכול שביכר רימון‬ ‫דין ביכורים מברר שאפשר לגלות שהכל זה ראשית‪ ,‬זה‬ ‫שביכר‪ ,‬קושרו בגמי ואומר הרי אלו ביכורים"‪ ,‬וזה נעשה‬ ‫גדר ביכורים‪ .‬אמנם צריך את התבואה הראשונה בשביל‬ ‫בשעה שהוא מחובר לקרקע‪ .‬שיטת ר' שמעון שצריך קריאה‬ ‫שיהיה שורש מסוים לראשית‪ ,‬אבל גדר הביכורים עניינו‬ ‫גם לאחר מכן‪ ,‬אבל מעיקר הדין חל עליהם שם ביכורים כבר‬ ‫לברר ראשית‪ ,‬ויתר על כן יש אפשרות לגלות שהכל נמצא‬ ‫בזמן שהם מחוברים לקרקע‪.‬‬ ‫במדרגת ראשית‪ ,‬לכן אדם יכול להפריש כל שדהו ביכורים‪.‬‬ ‫המשנה מביאה דין נוסף שישנו בביכורים ואינו בתרו"מ‪,‬‬ ‫(שיעור שבועות תשס"ח)‬ ‫"ועושה אדם כל שדהו ביכורים"‪ ,‬אדם יכול לעשות את כל‬ ‫השדה שלו ביכורים‪ .‬בתרו"מ יש דין שיהיו שייריה ניכרים‪,‬‬ ‫שיטת ר' יהודה מבוארת בכמה מקומות במשניות שאפי'‬ ‫אדם לא יכול לעשות את כל השדה שלו תרומה או מעשר‪,‬‬ ‫דבר שהוא איננו ממש ראשית יש לו דין של ביכורים‪ .‬במשנה‬ ‫הוא יכול להוסיף על השיעור אבל חייב שיישאר דבר שהוא‬ ‫הראשונה בביכורים נאמר "יש מביאים ביכורים וקוראים‪,‬‬ ‫לא תרו"מ‪ ,‬אבל בביכורים עושה אדם כל שדהו ביכורים‪.‬‬ ‫מביאים ואינם קוראים‪ ,‬ויש שאינם מביאים"‪ .‬יש מי שחייב‬ ‫דין שלישי אומרת המשנה‪" ,‬וחייב באחריותם"‪ ,‬וכדברי‬ ‫להביא ולקרוא‪ ,‬כמו שאמרנו אלו שני דינים בביכורים‪,‬‬ ‫המשנה (פ"א משנה ח) "הפריש ביכוריו‪ ,‬נבזזו נמקו נגנבו אבדו‬ ‫הבאה וקריאה‪ ,‬יש מי שמביא ואיננו קורא‪ ,‬ויש מי שאינו‬ ‫או שנטמאו‪ ,‬מביא אחרים תחתיהם"‪ ,‬משא"כ בתרו"מ שאינו‬ ‫מביא ואינו קורא‪ .‬כמובן שאין קריאה בלי להביא ביכורים‬ ‫חייב באחריותם‪.‬‬ ‫כלל‪.‬‬ ‫יש כאן שלושה חילוקי דינים בין ביכורים לתרומות‬ ‫ִ ּכי ִמ ִ ּציּ וֹ ן ֵּת ֵצא תוֹ ָרה ו ְּד ַבר ה' ִמירו ָּׁש ָלִם‬ ‫ב‬ ‫ליקוטים בפרשה‬ ‫כתב‪ ,‬וז"ל‪ַ ,‬ב ֶּטנֶ א – כדמות סל‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ואמרו חז"ל (ספרי‪ ,‬כי תבוא)‬ ‫אומרת המשנה מי הוא זה שאיננו חייב להביא‪" ,‬אלו‬ ‫שעשירים היו מביאים בקלתות של כסף ושל זהב‪ ,‬ועניים‬ ‫שאינם מביאים‪ ,‬הנוטע לתוך שלו והבריך לתוך של יחיד‬ ‫בסלי נצרים של ערבה קלופה‪ ,‬סל הנעשה ע"י ערבה קלופה‪,‬‬ ‫וכו'"‪ ,‬המשנה מונה כמה מקרים של אדם שהשתילים שלו‬ ‫ועיין הכתב והקבלה (ויקרא‪ ,‬יט‪ ,‬יט)‪ ,‬ועיין ב"ק (צא ע"א)‪.‬‬ ‫לא נמצאים רק בתוך שדהו אלא הם עוברים בכל מיני צורות‬ ‫וכתב החזקוני וז"ל‪ְ ,‬ו ַׂש ְמ ָּת ַב ֶּטנֶ א – דרך כבוד ולא בחיק‬ ‫גם בשדה חברו או ברה"ר‪ ,‬ת"ק סובר הרי זה אינו מביא‪,‬‬ ‫ולא בכנף הבגד‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וברבנו בחיי (פס' א) כתב וז"ל‪ ,‬ועל‬ ‫ור' יהודה אומר כזה מביא‪ ,‬אפילו אם לא כל השתילים‬ ‫דרך הקבלה‪ְ ,‬ו ַׂש ְמ ָּת ַב ֶּטנֶ א‪ ,‬הטנא הוא רמז לה'א אחרונה‬ ‫בתוך שלו הוא גם מביא‪ .‬המשנה הבאה מבארת את שיטת‬ ‫שבשם הויה‪ ,‬כי הביכורים נקראו ראשית‪ ,‬והן שלוש אותיות‬ ‫ת"ק‪" ,‬מאיזה טעם אינו מביא‪ ,‬משום שנאמר ראשית ביכורי‬ ‫של שם שהן ראשית הכל וכו'‪ ,‬כי בהם ראשית הקיים בעולם‬ ‫אדמתך‪ ,‬עד שיהיו כל הגידולים מאדמתך"‪ .‬שי' ת"ק שצריך‬ ‫כולו מעלה ומטה‪ ,‬והנה הם משפיעים כח בה'א אחרונה‪,‬‬ ‫שיהיה כל הגידולים מאדמתך‪ ,‬ואם חלק מהגידולים אינם‬ ‫שהיא הרביעית ובית קיבול להם‪ ,‬והיא מכללם‪ .‬ועיין זוה"ק‬ ‫מאדמתך אזי לא צריך להביא ביכורים‪.‬‬ ‫(זוהר חדש נ ע"ב)‪ .‬כענין ארץ היסודית שהיא רביעית ובית קיבול‬ ‫בעומק‪ ,‬שי' ת"ק ש"אדמתך" זה דין של ראשית‪ ,‬ואם רוצים‬ ‫לשלושה יסודות ראשונים‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ויסוד הדין למעשה‪,‬‬ ‫לגלות את מדרגת ראשית בשאר החלקים‪ ,‬כמו שיש דין של‬ ‫שביכורים טעונין כלי‪ ,‬כמ"ש בספרי (על אתר)‪ ,‬וכתב בספר‬ ‫תוספת או דין של עושה כל שדהו ביכורים‪ ,‬חייב להיות‬ ‫הגיליונות (לר' יהודה החסיד ליקוטים‪ ,‬אות א) וז"ל‪ַ ,‬ב ֶּטנֶ א בגימט' הכלי‬ ‫שהראשית תבקע עד הסוף‪ ,‬לכן צריך שיהיו כל הגידולים‬ ‫עכ"ל‪.‬‬ ‫מאדמתך‪ .‬אם הגידולים הם אינם מאדמתך אז יש כאן אדם‬ ‫והטעם שנקרא טנא‪ ,‬ופירש בראב"ד (תמיד פ"ג‪ ,‬מ"ו‪ .‬והובא‬ ‫שני שהדבר שייך לו וממילא חסר בראשית‪ ,‬חסר בראשון‬ ‫במלאכת שלמה שם) וז"ל‪ ,‬הטנא נראה שהוא מלשון כובד ומשא‬ ‫שהוא הבעלים של הדבר‪ .‬שותפים כן קוראים ומביאים‪,‬‬ ‫כדאמרינן בעלמא מטונך‪ .‬ובשביל שהיה קצת כבד יותר מן‬ ‫כי שותפים הם בעצם שניהם ראשית‪ ,‬אבל כאשר זה שייך‬ ‫הכוז נקרא טנא (כיוון שהוא כבד יש מעין טינא לנושא אותם‪ ,‬לשון טנא‪ ,‬והבן)‪,‬‬ ‫למישהו שאיננו בעלים כאן על השטח הזה‪ ,‬אז חסר בראשית‬ ‫וטנא נמי דכתיב בקרא על שם זה נקרא‪ .‬וברא"ש ז"ל פירש‪,‬‬ ‫של הגידולים‪.‬‬ ‫וז"ל‪ ,‬טנא מלשון קב עכ"ל‪ .‬ואמרו (תמיד פ"ג‪ ,‬מ"ו) הטנא דומה‬ ‫גילוי ראשית מכוח הביכורים אבל שיטת ר' יהודה היא‬ ‫לתרקב גדול של זהב (כעשירים שהיו מביאים הביכורים בקלתות של זהב )‪,‬‬ ‫שאם יש כאן חלק של ראשית‪ ,‬גם אם לא כולו ראשית כבר‬ ‫מחזיק קביים וחצי‪.‬‬ ‫אפשר להביא ביכורים‪ .‬לפי ת"ק הראשית צריך להיות‬ ‫וכתבו רבותינו‪ ,‬טנא גימטרייה – ס‪ ,‬וכמה ביאורים בכך‪:‬‬ ‫כסדר‪ ,‬אם יש חלק של ראשית הוא לא ראשית‪ ,‬אבל לשי'‬ ‫כתב האור החיים וז"ל‪ ,‬ואמרו ושמת בטנא – ירמוז שצריך‬ ‫ר"י אפי' אם יש כאן הפסקים בתוך הראשית הללו‪ ,‬חלק זה‬ ‫כל מפעלות הטובות שעשה יהיו ע"פ דבריהם‪ ,‬כאומרו (לעיל‬ ‫זרוע בתוך השדה שלו וחלק זה יוצא לשדה חברו‪ ,‬ג"כ אדם‬ ‫יז‪ ,‬א) "על פי התורה אשר יורוך ועל המשפט וגו' "‪ ,‬והתורה‬ ‫יכול להביא ביכורים‪ ,‬כי על החלק שזה נמצא בתוך שלו יש‬ ‫והמשפטים ביארו אותם חכמים בשישים מסכתות‪ ,‬כמנין‬ ‫שם של ראשית‪.‬‬ ‫טנא‪ .‬שזולת זה הגם שיעשה כל מצוות שבעולם ישרף הוא‬ ‫שורש המחלוקת הוא בכוח הראשית שמתגלה בזית‪ ,‬הזית‬ ‫והם‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ועיין צרור המור (פסוק ד')‪ ,‬שפירש שקאי על פרשה‬ ‫הוא הרי לא ראשון‪ ,‬הוא שישי‪ ,‬המקור של הגילוי שלו הוא‬ ‫ראשונה שבק"ש‪ ,‬שיש בה שישים אותיות‪ ,‬כמנין טנא‪ .‬ועיין‬ ‫מראשון של החיטים‪ ,‬ולפי שי' ת"ק צריך שהיניקה תהיה‬ ‫עץ הדעת טוב‪ ,‬שרומז על ס' גיבורים שסביב מיטת שלמה‬ ‫כסדר‪ ,‬דרך כל המינים‪ ,‬ואז הזית יונק דרכם מהחיטים שהם‬ ‫המלך‪ ,‬והם שורש לס' ריבוא נשמות ישראל‪ .‬ועיין מחשוף‬ ‫תחילת הראשית‪ ,‬אבל לשיטת ר"י הזית מתגלה כראשון‬ ‫הלבן רמזים נפלאים במלת טנא‪ .‬ומגן אברהם (טריסק‪ ,‬על אתר)‪,‬‬ ‫גם באמצע הדרך‪ ,‬בגלל שהוא סמוך לארץ‪ .‬יש כאן נקודה‬ ‫ובזוהר חדש שהובא במגלה עמוקות (חיי שרה‪ ,‬ופרשת ויצא)‪ ,‬ובדגל‬ ‫עמוקה מאוד‪ ,‬האם לגלות את הראשית רק ברציפות שלו‪,‬‬ ‫מחנה אפרים וז"ל‪ ,‬טנא ר"ת טעמים נקודות אתוון‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫או שאפשר לגלות את הראשית בארץ זית שמן ודבש‪.‬‬ ‫והתגין שיתופא דאותיות‪ ,‬עיין עץ חיים (ש"ה‪ ,‬פ"ב)‪ ,‬ועיין מגן‬ ‫הראשית שמתגלה בארץ השני‪ ,‬בוודאי שזה מגיע מכוח‬ ‫אברהם (טריסק‪ ,‬על אתר)‪ .‬ופרי הארץ (על אתר)‪ ,‬ומגלה עמוקות‬ ‫הארץ הראשון‪ ,‬אבל הנידון הוא אם זה מכוח הרציפות עד‬ ‫(אמור)‪( .‬נקודה מתוך הפרשה כי תבא)‬ ‫הארץ השני‪ ,‬או שיש גילוי של ראשית בארץ השני (שיעור‬ ‫שבועות תשס"ח)‬ ‫את ֶאל ַהּכ ֵֹהן ֲא ֶׁשר יִ ְהיֶ ה ַּבּיָ ִמים ָה ֵהם (כו ג)‬ ‫ּוב ָ‬ ‫ָ‬ ‫בלשון הפסוק "ובאת אל הכהן אשר יהיה בימים ההם"‬ ‫וְ ַׂש ְמ ָּת ַב ֶּטנֶ א (כו ב)‬ ‫(דברים כו ג)‪ ,‬רש"י מביא את דרשת חז"ל‪ ,‬אל הכהן אשר יהיה‬ ‫אׁשית ּכָ ל ְּפ ִרי ָה ֲא ָד ָמה ֲא ֶׁשר‬ ‫כתיב (דברים כו‪ ,‬ב) ְ"ולָ ַק ְח ָּת ֵמ ֵר ִ‬ ‫בימים ההם‪ ,‬אין לך אלא כהן שבימיך‪ ,‬על אף שאינו חכם‬ ‫ֹלהיָך נ ֵֹתן לָ ְך ְו ַׂש ְמ ָּת ַב ֶּטנֶ א וגו'"‪.‬‬ ‫ָּת ִביא ֵמ ַא ְר ְצָך ֲא ֶׁשר ה' ֱא ֶ‬ ‫כדורות ראשונים‪ ,‬הוא לא במדרגה של הכהנים בדורות‬ ‫ּומ ְׁש ַא ְר ֶּתָך"‪ ,‬ובקלקול‬ ‫"ּברּוְך ַטנְ ֲאָך ִ‬ ‫ובתיקון כתיב (שם כח‪ ,‬ה) ָ‬ ‫ראשונים‪ ,‬אפילו הכי צריך להביא לו את הביכורים‪.‬‬ ‫ּומ ְׁש ַא ְר ֶּתָך"‪ .‬ובארמית נקרא טני‪,‬‬ ‫"ארּור ַטנְ ֲאָך ִ‬ ‫כתיב (שם ‪ ,‬יז) ָ‬ ‫הרמב"ן על המקום מאריך ושואל‪ ,‬כשנאמר "כי ייפלא‬ ‫עיין רע"ב (תמיד פ"ג‪ ,‬מ"ו‪ .‬וכלים פי"ב)‪ .‬ובשורש הוא טני‪ ,‬כ"כ בערוך‬ ‫ממך דבר למשפט בין דם לדם בין דין לדין ובין נגע לנגע‬ ‫(ערך טן)‪.‬‬ ‫וכו' וקמת ועלית וכו'‪ ,‬ובאת אל הכהנים הלוויים ואל השופט‬ ‫ופרש"י (שם כח‪ ,‬ה) וז"ל‪ָּ ,‬ברּוְך ַטנְ ֲאָך – פירותיך‪ .‬ד"א טנאך‪,‬‬ ‫אשר יהיה בימים ההם" (דברים יז ח‪-‬ט)‪ ,‬שם מדובר על דברי‬ ‫דבר לח שאתה מסנן בסלים‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ובאבן עזרא (שם כו‪ ,‬ב)‬ ‫חכמה ולכן היה סברה לומר אולי לא ללכת אל השופט של‬ ‫ג‬ ‫בלבבי משכן אבנה • פרשת כי תבוא • תשפ"ו • ‪#464‬‬ ‫בפרשה‬ ‫בפרשה‬ ‫מחשבה‬ ‫ליקוטים‬ ‫סוגיות‬ ‫ית וְ ָא ַמ ְר ָּת ִל ְפנֵ י ה' (כו ה)‬ ‫וְ ָענִ ָ‬ ‫כל דור אם הוא לא חכם כדורות ראשונים‪ ,‬והתורה באה‬ ‫מצות ביכורים מתחלקת באופן כללי לשתי מצוות‪ ,‬יש‬ ‫ומחדשת שאפי' שהוא לא כ"כ חכם אתה צריך לסמוך עליו‪,‬‬ ‫מצוה אחת של הפרשת ביכורים והבאת ביכורים‪ ,‬והמצוה‬ ‫אבל שנאמר דין של כהן בלבד‪" ,‬ובאת אל הכהן אשר יהיה‬ ‫השניה היא מצוה של קריאה על ביכורים‪" ,‬וענית ואמרת‬ ‫בימים ההם"‪ ,‬יש כאן רק דין של קדושת הכהונה שנותנים‬ ‫לפני ה' אלוקיך ארמי עובד אבי וכו'" (דברים כו ה)‪ .‬כשהחינוך‬ ‫לו את ביכורים מצד כך שהוא כהן‪ ,‬ואפילו הוא כהן עם‬ ‫מביא את מצוות ביכורים הוא מונה את זה כשתי מצוות‬ ‫הארץ‪ ,‬א"כ מה חידוש יש ב"אשר יהיה בימים ההם"‪ ,‬כך‬ ‫נפרדות‪ ,‬את מצוות הבאת ביכורים הוא מונה בספר שמות‬ ‫שואל הרמב"ן‪.‬‬ ‫במצוה צ"א‪ ,‬ואת דין הקריאה הוא מונה בפרשת כי תבוא‬ ‫לפי מה שנתבאר עד השתא‪ ,‬דין הנתינה של הביכורים‬ ‫במצוה ת"ו‪.‬הגמ' מבררת באיזה לשון צריך לקרוא את‬ ‫לכהן הוא מצד וקדשתו‪ ,‬מצוה לתת לכהן מנה יפה ראשון‪,‬‬ ‫הקריאה על הביכורים‪ ,‬במשנה נאמר (סוטה לב‪" ).‬אלו נאמרים‬ ‫לחלוק לו ראשון‪ ,‬הבאת ביכורים היא ג"כ מדין הראשון שבו‪,‬‬ ‫בכל לשון‪ ,‬פרשת סוטה‪ ,‬וידוי‪ ,‬מעשר‪ ,‬קריאת שמע‪ ,‬תפילה‪,‬‬ ‫ברכת המזון‪ ,‬שבועת העדות ושבועת הפיקדון‪ .‬ואלו נאמרים‬ ‫ולכן אם יש כהן שהוא לא במדרגה של ראשון היה באמת‬ ‫בלשון הקודש‪ ,‬מקרא ביכורים וכו' מקרא ביכורים כיצד‬ ‫הו"א לומר שהוא לא כלי כאותו ראשון‪ ,‬והוא לא יקבל את‬ ‫וענית ואמרת וכו'"‪ ,‬דין הקריאה שיש בביכורים יש דין לומר‬ ‫הביכורים‪ .‬כוהנים לצד אחד בגמ' שלוחי דרחמנא נינהו‪ ,‬מה‬ ‫אותו דווקא בלשון הקודש‪ ,‬כך מפורש בדברי המשנה‪.‬‬ ‫הכוונה שלוחא דרחמנא נינהו‪ ,‬שבעצם יד השליח היא כיד‬ ‫שואלת הגמ' מנין לנו שענית ואמרת זה בלשון הקודש‪,‬‬ ‫המשלח‪ ,‬ועד כמה שזה כהן שאיננו בעל מדרגה היה הו"א‬ ‫אולי אפשר לומר זאת בכל לשון‪ ,‬מתרצת הגמ' (שם לג‪).‬‬ ‫שקולו של ה' לא נשמע דרכו‪ ,‬לא מתגלה דרכו נקודת הגילוי‬ ‫"וענית ואמרת לפני ה' אלוקיך ולהלן הוא אומר (בפרשה של‬ ‫של ה"קול רם" של הקב"ה‪ ,‬ובביכורים יש דין של קריאה‪ ,‬של‬ ‫הקללות והברכות בסוף ספר דברים) וענו הלויים ואמרו כל איש ישראל‪,‬‬ ‫קול רם מכוח הקב"ה‪ ,‬אז היה צריך שגם ההבאה לכאו' תהיה‬ ‫מה עניה האמורה להלן בלשה"ק‪ ,‬אף כאן בלשה"ק"‪ ,‬כמו‬ ‫למישהו שיכול להיות לאותו כלי‪ .‬באה התורה ומחדשת‬ ‫שעניית הלויים הן לברכות והן לקללות הייתה בלשה"ק‪ ,‬גם‬ ‫"ובאת אל הכהן אשר יהיה בימים ההם"‪ ,‬שגם דרכו יתגלה‬ ‫"וענית ואמרת" שנאמר במקרא ביכורים יש בו דין שיהיה‬ ‫הראשון של הקב"ה‪ ,‬ולכן אפשר להביא לו בעצם ביכורים‪.‬‬ ‫בלשה"ק‪ .‬שואלת הגמ' "ולויים גופייהו מנלן"‪ ,‬מנין שהלויים‬ ‫הגמ' אומרת (כתובות קה‪" ):‬כל המביא דורון לת"ח כאילו‬ ‫אמרו בלשה"ק את הקללות והברכות‪" ,‬אתיא קול קול‬ ‫ממשה‪ ,‬כתיב הכא קול רם‪ ,‬וכתיב התם משה ידבר והאלוקים‬ ‫הקריב ביכורים"‪ ,‬וכמו שאומרת הגמ' (כתובות קיא‪ ,):‬עמי הארץ‬ ‫יעננו בקול‪ ,‬מה להלן בלשון הקודש אף כאן בלשון הקודש"‪.‬‬ ‫בזכות מה הם יקומו לעתיד לבוא בתחיית המתים‪ ,‬הרי על‬ ‫אלו הם דברי הגמרא לברר שהמקרא בביכורים צריך שיהא‬ ‫תחיית המתים נאמר "מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים‬ ‫בלשון הקודש דווקא‪.‬‬ ‫מכסים" (ישעיה יא ט)‪ ,‬וכל מה שיהיה לעת"ל זה כפי ערך גילוי‬ ‫בדין הקריאה בביכורים נאמר "וענית ואמרת לפני ה'‬ ‫התורה והחכמה שהיה לאדם בעוה"ז‪ ,‬א"כ אותם עמי הארץ‬ ‫אלוקיך"‪ ,‬ולומדים את הדין ענייה הזו מהדין של "וענו הלויים‬ ‫שאינם עסוקים בתורה מהיכן יהיה להם קיום לעתיד לבוא‪,‬‬ ‫ואמרו" (דברים כז יד) בהר גריזים ובהר עיבל‪ ,‬והאמירה של‬ ‫אומרת הגמ' בזכות שהם עושים פרקמטיא לתלמידי חכמים‬ ‫הלוויים נלמדת ממשה רבינו‪ ,‬שנאמר "משה ידבר והאלוקים‬ ‫ומשיאים ביתם לת"ח‪ ,‬ע"י זה יש להם צירוף עם הת"ח‪.‬‬ ‫יעננו בקול" (שמות יט יט)‪ .‬א"כ מקור הילפותא למקרא ביכורים‬ ‫המביא דורון לת"ח זה בשביל שאור התורה של הת"ח‬ ‫הוא מ"משה ידבר והאלוקים יעננו בקול"‪ ,‬הלשון "קול"‬ ‫יתגלה בו‪ ,‬זה בדיוק ההגדרה של ביכורים‪ .‬ת"ח יש לו דין‬ ‫שנאמר בפסוק הזה מתייחס לקב"ה‪ ,‬משה ידבר‪ ,‬והאלוקים‬ ‫של ראשון‪ ,‬בראשית‪-‬בחכמתא‪" ,‬ה' קנני ראשית דרכו" (משלי‬ ‫יעננו בקול‪ ,‬א"כ גם הדין קול שנלמד לביכורים יש בו דין‬ ‫ח כב)‪ ,‬החכמה היא ראשית‪" ,‬ראשית חכמה" (תהילים קיא י)‪ ,‬זה‬ ‫של קול רם‪ ,‬והילפותא לזה היא מ"האלוקים יעננו בקול"‪,‬‬ ‫מדרגת ת"ח‪ .‬כאשר יהיה גילוי לעתיד לבוא של "אני ראשון‬ ‫ולכן זה קול רם‪ ,‬כי קולו של הקב"ה הוא קול רם גדול‪ ,‬לא‬ ‫פסק ולא יסף‪.‬‬ ‫ואני אחרון"‪ ,‬מי שהוא במדרגת ראשית יהיה לו גילוי של אני‬ ‫ראשון כי הוא כלי לאותו גילוי‪ ,‬אבל מי שלא נמצא במדרגה‬ ‫שורש הילפותא של וענית ואמרת הוא מכוח שני קולות‪,‬‬ ‫יש קול אחד שהוא "משה ידבר"‪ ,‬ויש קול שני שנאמר‬ ‫של אני ראשון‪ ,‬מי שלא נמצא במדרגה של ראשית‪ ,‬הוא לא‬ ‫בו "והאלוקים יעננו בקול"‪ .‬קולו של הקב"ה הוא הקול‬ ‫יכול לגלות את מדרגת "אני ראשון"‪ ,‬וא"כ עמי הארץ איך הם‬ ‫הראשון‪ ,‬על הקב"ה נאמר "אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי‬ ‫יגלו לעתיד לבוא את אני ראשון אם אין להם כוח של ראשית‪,‬‬ ‫אין אלוקים" (ישעיה מד ו)‪ ,‬וע"י שמשה מדבר ושכינה מדברת‬ ‫הם לא עסוקים ב"ה' קנני ראשית דרכו"‪ .‬ע"י שמשיאים‬ ‫מתוך גרונו‪ ,‬האלוקים יעננו בקול‪ ,‬משם בא דין שקולו של‬ ‫ביתם לת"ח ועושים פרקמטיא עם ת"ח‪ ,‬אז הראשית של‬ ‫משה יש בו קול ראשון‪( .‬שיעור שבועות תשס"ח)‬ ‫הת"ח יתגלה בהם‪ .‬זה המדרגה שנתבארה בארוכה במהות‬ ‫של ביכורים‪ ,‬ביכורים בא לגלות את הראשית במקום שאין‬ ‫שם בפשטות ראשית‪( .‬שיעור שבועות תשס"ח)‬ ‫ִ ּכי ִמ ִ ּציּ וֹ ן ֵּת ֵצא תוֹ ָרה ו ְּד ַבר ה' ִמירו ָּׁש ָלִם‬ ‫ד‬ ‫סוגיות מחשבה בפרשה‬ ‫ללכת לאבוד‪ .‬נמצא פירוש איבד‪:‬‬ ‫דשם "ארץ" אינו על רגבי אדמה והוא‬ ‫ולקחתם מראשית כל פרי‬ ‫הולך לאיבוד‪ ,‬קרוב לאבדון‪ ,‬היה‬ ‫שם על המדינה‪ ,‬כמו "ארץ ישראל"‬ ‫אבי‪ ,‬וכו'‪ .‬הוא היה "אובד" לפי‬ ‫"ארץ מצרים"‪ ,‬ואדמה הוא השם‬ ‫האדמה‪ .‬ולהלן פסוק טו‪,‬‬ ‫הערכת בנ"א‪ ,‬חסר כל סיכוי לעתיד‬ ‫של עצם הקרקע‪ ,‬כדכתיב וייצר ה'‬ ‫וברך את עמך את ישראל‬ ‫עצמאי‪ ,‬וכו'‪ ,‬ירד אובד למראית עין"‪.‬‬ ‫אלקים את האדם עפר מן האדמה‪,‬‬ ‫ואת האדמה אשר נתתה לנו‪.‬‬ ‫וכן מפורש בפרשת ביכורים ולקחת‬ ‫ועיין שאר ישראל (לנצי"ב‪ ,‬פ"א‬ ‫מראשית כל פרי האדמה וגו' ולמה‬ ‫(דברים כו ב‪).‬‬ ‫ד"ה ועפ"י)‪" :‬ארמי אבד‪ ,‬לשון הוה‪,‬‬ ‫לא כתיב שם "פרי העץ"‪ ,‬משום דכל‬ ‫גבי קין כתיב (בראשית ד ט) ויבא קין‬ ‫דמשמעו‪ ,‬שרצונו היה להאביד‬ ‫ז' המינים חייבים בביכורים‪ ,‬הרי יש‬ ‫"מפרי האדמה"‪ ,‬ושם פרשו רבותינו‬ ‫ולעקור מעט מעט‪ ,‬שלא ישאר זכרון‬ ‫בהם חטה ושעורה‪ ,‬אבל גפן ותאנה‬ ‫(עין רש"י) מן הגרוע‪ ,‬ועוד כתב‬ ‫יעקב‪ ,‬הלא היא אמונתו הטהורה‬ ‫וכו' נכללין ג"כ בפרי האדמה‪ ,‬שהרי‬ ‫שם רש"י פשתן היה‪ ,‬וביאר בשפתי‬ ‫והנאמנה"‪.‬‬ ‫מטעם זה אם בירך על פרי העץ בורא‬ ‫חכמים (שם אות ש) וז"ל‪" :‬שהביא‬ ‫ועיין תורה תמימה שם דהפעל אבד‬ ‫פרי אדמה יצא וממקרא זה למדנו‬ ‫מפרי מדבר שהוא כמו אדמה‪ ,‬שאין‬ ‫מורה לא רק על אבידה ממש‪ ,‬אך גם‬ ‫מפורש כן"‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫גזעו מחליף דאמרין בגמרא (ברכות‬ ‫על טרדה וגלות ממקומו‪.‬‬ ‫מ א) שאין גזעו מחליף נקרא אדמה‪.‬‬ ‫ועין זוה"ק‪ ,‬זהר חדש‪ ,‬חקת‪ .‬ואמרי‬ ‫ופשתן אין גזעו מחליף"‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫ועיין של"ה הק' (מסכת פסחים‪ ,‬מצה‬ ‫אמת‪ ,‬תרס"ו‪ .‬ועטרת ישועה‪ ,‬אות ה'‪.‬‬ ‫אולם הכא כתיב מראשית "כל" פרי‬ ‫שמורה‪ ,‬קפד) כי לבן הוא בלעם‬ ‫האדמה‪ ,‬והבן‪ .‬וכתב ברבינו בחיי‬ ‫(תנחומא ויצא יג)‪ ,‬ובלעם היה לו‬ ‫כתיב וענית ואמרת לפני‬ ‫(פסוק א) וז"ל‪" :‬מצינו דהבל הצדיק‬ ‫אחיזה בכל העולמות‪ .‬ועליו נאמר‪,‬‬ ‫ה’ אלוקיך‪ ,‬ארמי אבד אבי‪,‬‬ ‫שהביא קרבן מן המובחר מבכורות‬ ‫ארמי אבד אבי וירד מצרימה‪ ,‬כי לבן‬ ‫צאנו ומחלבהן (בראשית ד‪ ,‬ד) וע"ז‬ ‫הארמי ירד למצרים‪ ,‬כי הוא בלעם‪,‬‬ ‫וירד מצרימה‪ ,‬ויגר שם במתי‬ ‫אמר מראשית כל פרי האדמה‪ ,‬מן‬ ‫ומצד אחיזתו בקש לעקור את הכל‪,‬‬ ‫מעט‪ ,‬ויהי שם לגוי גדול‬ ‫המובחר שבפירות אדמתם"‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫שלא יהיה אחיזה לישראל‪ .‬ועיין שם‬ ‫עצום ורב‪( .‬דברים כו ה)‬ ‫וכתב ר' יוסף בכור שור‪ ,‬וז"ל‪:‬‬ ‫(בלק‪ ,‬תורה אור‪ ,‬ט) וכן רומז בתרגום‬ ‫ועיין ספרי‪ ,‬וכן מדרש תנאים שם‪:‬‬ ‫"מראשית כל פרי האדמה‪ -‬מאותם‬ ‫יונתן‪ ,‬ארמי אבד אבי וירד מצרימה‪,‬‬ ‫"לכן הארמי בקש לאבד את אבא‪,‬‬ ‫פירות שהם ראשית ומיטב משאר‬ ‫על ענין זה שבלעם הוא לבן‪.‬‬ ‫מלמד שהלך אבינו יעקב לארם ע"מ‬ ‫פירות‪ ,‬דהיינו שבעת המינין‪ ,‬כמו‬ ‫לאבד מן העולם‪ ,‬ומעלה על לבן‬ ‫וראשית שמנים ימשחו"‪ ,‬עכ"ל‪ .‬אולם‬ ‫ועיין מאור ושמש (ויצא ד"ה ויאמר)‬ ‫הארמי כאילו אבדו‪ .‬ומעין כך במשנת‬ ‫רש"י פירש וז"ל‪" :‬מראשית‪ ,‬ולא כל‬ ‫ארמי אובד אבי‪" :‬ר"ל‪ ,‬אבי לשון רצון‪,‬‬ ‫רבי אליעזר‪ ,‬וכן את מוצא בלבן ארמי‬ ‫ראשית‪ ,‬אין כל הפירות חייבין אלא‬ ‫כמ"ש הכתוב (דברים כג‪ ,‬ו) ולא אבה‪.‬‬ ‫אבד אבי‪ ,‬וכי הרגו‪ ,‬אלא כיון שחישב‬ ‫שבעת המינים"‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וכבר הקשה‬ ‫ר"ל שאבד הרצון של יעקב אבינו‬ ‫להרגו כאילו עשה‪ .‬והרי אין הקב"ה‬ ‫בבת עין שא"כ מדוע פרי האדמה‪,‬‬ ‫שלא יהא עובד את ה' לשמה‪ ,‬רק רצה‬ ‫נפרע מן האדם ע"י המחשבה אלא‬ ‫ולא פרי העץ‪ ,‬שהרי שבעת המינים‬ ‫לבלבלו שיעבוד שלא לשמה"‪.‬‬ ‫ע"י המעשה‪ ,‬וכו'‪ ,‬רוצח שחישב‬ ‫רובם הם עץ‪ .‬ועין אמרי מנחם‪.‬‬ ‫ועיין ליקוטי מוהר"ן (תורה יט‪ ,‬ד"ה‬ ‫להרוג‪ ,‬נטל את כל זינו ויצרו ולא‬ ‫וכתב בפענח רזא (דברים יג‪ ,‬כג) וז"ל‪:‬‬ ‫ועץ הדעת)‪" :‬ולבן הארמי שהוא‬ ‫השיג חבירו‪ ,‬זו מחשבה שיש עמה‬ ‫"'כל' פרי האדמה‪ ,‬כל לרבות פרי‬ ‫ארמי אבד אבי הנ"ל‪ ,‬רצה לינק‬ ‫מעשה‪ ,‬מעלין עליו כאילו הרגו"‪.‬‬ ‫בהמות וכו'‪ ,‬ירמוז עוד ראשית אחר‬ ‫מהקדושה ע"י התרגום‪ ,‬וע"כ קרא לו‬ ‫אולם רש"י שם כתב‪" :‬ובשביל שחשב‬ ‫שלא מפני האדמה"‪ ,‬עכ"ל‪ .‬עוד ביאר‬ ‫יגר שהדותא‪ .‬ויעקב היה מעלה את‬ ‫לעשות‪ ,‬חשב לו המקום כאילו עשה‪,‬‬ ‫המשך חכמה וז"ל‪" :‬אדמה דהוי לשון‬ ‫התרגום ללשה"ק‪ ,‬וע"כ קרא לו גלעד‬ ‫שאומות העולם חושב להם הקב"ה‬ ‫נקבה‪ ,‬וכאילו אמר ולקחת מארצך‬ ‫בלשה"ק"‪ .‬ולפ"ז אובד אבי‪ ,‬לאבד כח‬ ‫מחשבה רעה כמעשה"‪ .‬ועיין אבן‬ ‫מראשית כל פרי האדמה אשר‬ ‫יניקתו ולא עצמותו‪.‬‬ ‫עזרא‪ ,‬רשב"ם ורד"ק שם‪ .‬ועיין מקור‬ ‫תביא‪ ,‬שהאדמה מביאה הפרי בעודה‬ ‫לדברי רש"י‪ ,‬ירושלמי פאה‪ ,‬והובא‬ ‫מחובר‪ ,‬לזה סברי (עי"ש) דבהבאה‬ ‫והקמת לך אבנים גדלות‬ ‫כתיב הבאתי ראשית פרי האדמה‪ ,‬וזה‬ ‫בתוס' קדושין מ א‪.‬‬ ‫ושדת אתם בשיד‪ ,‬וכתבת‬ ‫בגמר פרי‪ ,‬דאינו ראוי להקריאה טרם‬ ‫עליהן את כל דברי התורה‬ ‫ובחזקוני שם פירש באופן שונה‬ ‫שנגמר כל פריו"‪ ,‬עיי"ש‪.‬‬ ‫לגמרי‪" :‬סרסהו‪ ,‬יעקב אבי הארמי‪,‬‬ ‫הזאת‪ ,‬וגו’ באר היטב‪.‬‬ ‫כשהיה הוא בארם (נקרא ארמי)‪ ,‬היה‬ ‫וכתב בערוך השולחן (או"ח סימן יג‪,‬‬ ‫(דברים כז כ)‬ ‫אובד‪ ,‬פירוש עני בלא ממון"‪.‬‬ ‫אות א) וז"ל‪" :‬על פרות הארץ מברך‬ ‫בורא פרי האדמה‪ ,‬ולמה אין מברכים‬ ‫ואמרו במשנה בסוטה (פ"ז‪ ,‬מ"ה)‬ ‫ועיין רש"ר הירש שם‪" :‬אבד" בלשון‬ ‫בורא פרי הארץ (עין מאירי‪ ,‬ברכות‪,‬‬ ‫ואח"כ הביאו את האבנים ובנו את‬ ‫קל הוא תמיד פועל עומד‪ .‬ופירושו‪:‬‬ ‫לה א‪ ,‬ד"ה על פירות הארץ) משום‬ ‫ה‬ ‫בלבבי משכן אבנה • פרשת כי תבוא • תשפ"ו • ‪#464‬‬ ‫סוגיות מחשבה בפרשה‬ ‫ברמח"ל (תיקונים חדשים‪ ,‬תיקון‬ ‫דקב"ה ומשה‪ ,‬ולוחות אבנים כתב‬ ‫המזבח וסדוהו בסיד וכתבו עליו‬ ‫שיתסר) וז"ל‪" :‬יתן ה' את מטר‬ ‫ידו של הקב"ה כביכול‪ .‬אולם אצל‬ ‫את כל דברי התורה בשבעים לשון‪,‬‬ ‫ארצך אבק‪ ,‬ודא ק"ב (אבק‪ ,‬א‪-‬ק"ב)‬ ‫אוה"ע‪ ,‬השגתם ע"י אבנים‪ ,‬והם אבני‬ ‫שנאמר באר היטב‪ ,‬ונטלו את‬ ‫חרובין‪ .‬ועפר‪ ,‬כמד"א ונחש עפר‬ ‫מזבח‪ ,‬שבהם יש גם אחיזה לאוה"ע‪,‬‬ ‫האבנים ובאו ולנו במקומן‪ .‬ואמרו‬ ‫לחמו"‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ועיין ליקוטי הלכות‬ ‫כמ"ש מקבלים נדרים ונדבות מן‬ ‫(שם‪ ,‬לה ב) ת"ר‪ ,‬כיצד כתבו ישראל‬ ‫(יו"ד‪ ,‬ריבית‪ ,‬ה"ב)‪" :‬רגלים היו לו‬ ‫העכו"ם‪ .‬אולם עיין תוס' שם שכתבו‪,‬‬ ‫את התורה‪ ,‬ר' יהודה אומר‪ ,‬על גבי‬ ‫(לנחש) ונתקצצו‪ .‬וזהו בחינת ריבית‬ ‫אבל בירושלמי תני‪ ,‬על אבני המלון‬ ‫אבנים כתבוה‪ ,‬שנאמר וכתבת על‬ ‫קצוצה‪ ,‬בחינת זוהמת הנחש וכו'‪,‬‬ ‫כתבוהו‪ .‬ובחינת מלון בחינת ביהמ"ק‬ ‫האבנים את כל דברי התורה הזאת‬ ‫כנ"ל‪ ,‬וזה בחינת אבק ריבית‪ ,‬בחינת‬ ‫שנקרא "בית מלוני"‪ .‬והיינו שיש‬ ‫וגו'‪ ,‬ואח"כ סדו אותן בסיד‪ .‬א"ל ר'‬ ‫ועפר תאכל וגו'"‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬עיי"ש‪.‬‬ ‫שייכות לעכו"ם גם בכללות ביהמ"ק‪.‬‬ ‫שמעון‪ ,‬לדבריך האיך למדו אומות‬ ‫והיינו ניזון מקב חרובין דקלקול‬ ‫שכשבנה שלמה הבית הביא מאוה"ע‬ ‫של אותו הזמן תורה‪ ,‬א"ל בינה יתירה‬ ‫(דלא כר"ח שתיקן ק"ב זה‪ ,‬ואכמ"ל)‪.‬‬ ‫חלק מחומרי הבנין‪.‬‬ ‫נתן בהם הקב"ה‪ ,‬ושיגרו נוטירין‬ ‫שלהן וקילפו את הסיד והשיאוה‪,‬‬ ‫והבן שבחטא העגל חזר ונתעורר‬ ‫קלקול דנחש כנודע‪ ,‬ולפיכך‬ ‫יתן ה’ את מטר ארצך אבק‬ ‫ועל דבר זה נחתם גזר דינם לבאר‬ ‫ועפר‪( .‬דברים כח כב)‬ ‫שחת‪ ,‬שהיה להם ללמד ולא למדו‪.‬‬ ‫חזר ונתעורר קלקול ק"ב חרובין‬ ‫ר"ש אומר‪ ,‬ע"ג סיד כתבוה‪ ,‬וכתבו‬ ‫(ששורשו בבונה עולמות ו"מחריבן"‪,‬‬ ‫ופרש"י (מדברי הגמ' תענית ג ב)‬ ‫להן למטה למען אשר לא ילמדו‬ ‫מחריבן – חרובין)‪ .‬וזהו ע"י עגל‪,‬‬ ‫וז"ל‪" :‬זיקא בתר מטרא‪ ,‬מטר יורד‬ ‫אתכם לעשות ככל וגו'‪ ,‬הא למדת‬ ‫גימט' אבק‪( .‬ועיין שם משמואל‪,‬‬ ‫ולא כל צרכו‪ ,‬ואין בו כדי להרביץ‬ ‫שאם היו חוזרין בתשובה היו מקבלין‬ ‫אחרי מות‪ ,‬תרע"ז‪ ,‬ד"ה ותטמא‬ ‫את העפר‪ ,‬והרוח באה ומעלה את‬ ‫אותן‪ .‬ועיין חידושי הגרי"ז על אתר‪.‬‬ ‫הארץ)‪ .‬וזש"כ בעגל (שמות‪ ,‬לב‪ ,‬כ)‬ ‫האבק ומכסה את עשב הזרעים שהן‬ ‫ויטחן עד אשר דק ויזר על פני המים‬ ‫לחים מן המים‪ ,‬ונדבק בהם ונעשה‬ ‫ועיין רמב"ן על אתר‪ ,‬וז"ל‪" :‬אמר‬ ‫וישק את בני ישראל‪ .‬והבן שדייקא‬ ‫טיט ומתייבש ומרקיבין"‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫ר"א בשם הגאון שכתבו עליהם‬ ‫כתב ויזר על פני המים‪ ,‬בחינת יתן‬ ‫אולם הרשב"ם פירש על אתר וז"ל‪:‬‬ ‫מנין המצות כמו הכתובות בהלכות‬ ‫ה' את מטר ארצך אבק ועפר‪ .‬ודו"ק‪.‬‬ ‫"הרוח במקום שרגיל להמטיר מטר‪,‬‬ ‫גדולות כעין אזהרות‪ ,‬וטעם "באר‬ ‫וכן כתיב (דברים‪ ,‬ט‪ ,‬כא) את העגל‬ ‫ימטיר לך מן השמים אבק ועפר"‪,‬‬ ‫היטב"‪ ,‬הכתיבה‪ .‬ורבותינו אמרו‬ ‫לקחתי ואשרף אתו באש (בחינת‬ ‫עכ"ל‪ .‬וכן מדוקדק בקרא כמ"ש‬ ‫(סוטה‪ ,‬לב‪ ,‬ע"א) בשבעים לשון‪.‬‬ ‫אבק של אש מן השמים‪ ,‬כנ"ל בשם‬ ‫מטר ארצך אבק ועפר מן השמים‪.‬‬ ‫ומצינו בספר תאגי‪ ,‬שהייתה כל‬ ‫הרשב"ם) ואכת אתו טחון היטב עד‬ ‫ולפיכך פרשו בגמ' (תענית‪ ,‬ט ב) מן‬ ‫התורה כתובה בהן מבראשית עד‬ ‫אשר דק לעפר ואשלך את עפרו אל‬ ‫השמים – וכי אבק ועפר מן השמים‬ ‫לעיני כל ישראל בתאגיה וזיוניה‪,‬‬ ‫הנחל הירד מן ההר‪ .‬והבן שדייקא‬ ‫הוא‪ ,‬אלא כיון דמדלי להתם מן‬ ‫ומשם נעתקו התאגין בכל התורה‪.‬‬ ‫המשילו לנחל הירד מן ההר‪ ,‬בחינת‬ ‫השמים אקרי‪.‬‬ ‫ויתכן שהיו האבנים גדולות מאד‪,‬‬ ‫מטר שיורד מלעילא‪ ,‬אולם ירד‬ ‫או שהיה ממעשה ניסים"‪ .‬ועיין‬ ‫בבחינת אבק‪ ,‬עפר – עפר‪ ,‬דק‪ .‬ועיין‬ ‫והבן שלפ"ז יש אבק מן הארץ‪ ,‬והוא‬ ‫רלב"ג (יהושע‪ ,‬ח‪ ,‬לא)‪ .‬ועיין הכתב‬ ‫הכתב והקבלה (ויקרא יז יג)‪.‬‬ ‫העפר הדק‪ ,‬כמ"ש הרד"ק (ספר‬ ‫והקבלה על אתר‪ ,‬וז"ל‪" :‬מלת כל‬ ‫השורשים‪ ,‬ערך אבק) וז"ל‪" :‬העפר‬ ‫פה‪ ,‬עניינו כמו כלל הכולל פרטים‬ ‫הדק יקרא אבק"‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ועיין זבחים‬ ‫כרמים תטע ועבדת ויין לא‬ ‫(יט א) וברש"י שם‪ ,‬מהו אבק עפר‪.‬‬ ‫רבים‪ ,‬כמו וזכרתם את כל מצות ה'"‪,‬‬ ‫תשתה ולא תאגר כי תאכלנו‬ ‫עיי"ש‪.‬‬ ‫ויש דבר דק היורד מן השמים ואף‬ ‫התלעת‪( .‬דברים כח לט)‬ ‫הוא נקרא אבק‪ .‬והוא בחינת אבק‬ ‫והבן שיש מדרגת תורה של איש‬ ‫ונקרא אגר‪ ,‬מלשון שאוגר הגרגירים‪,‬‬ ‫של אש‪ ,‬שמקום האש בשמים‪ .‬עיין‬ ‫ישראל‪ ,‬והוא צווה על לימוד‬ ‫א‪ -‬ג"ר‪.‬‬ ‫זוה"ק (וישלח‪ ,‬קע ע"א)‪ .‬וביאור‬ ‫התורה‪ .‬ויש מדרגה פחותה מכך‪,‬‬ ‫שפע זה מן השמים‪ ,‬נתפרש בדברי‬ ‫בחינת נשים‪ ,‬בינה יתירה ניתנה‬ ‫וכתב האבן עזרא שם‪ ,‬וז"ל‪" :‬תאגר‪-‬‬ ‫הרקאנטי (כי תבא) וז"ל‪" :‬אמר כי‬ ‫לאשה (כמ"ש בנדה מה א)‪ ,‬וזהו‬ ‫תקבץ‪ ,‬והוא פעל כמו אגרה בקציר"‪,‬‬ ‫השפע אשר יקבל מן השמים והארץ‬ ‫מה שמבינה מעצמה‪ .‬והוא שורש‬ ‫עכ"ל‪ .‬וברד"ק (ספר השרשים‪,‬‬ ‫העליונים‪ ,‬יהיה אבק ועפר‪ ,‬יבש‬ ‫לאוה"ע בתורה לשיטת ר"י‪ ,‬שאמר‬ ‫ערך אגר) כתב וז"ל‪" :‬אגר‪ -‬אגרה‬ ‫ממים העליונים רק עפר‪ ,‬וכו'‪ ,‬כי‬ ‫בינה יתירה (מעין אשה) נתן בהם‬ ‫בקציר מאכלה (משלי ו ח)‪ ,‬ויין לא‬ ‫תחת היותו משפיע גשמי רחמים‬ ‫הקב"ה וכו'‪.‬‬ ‫תשתה ולא תאגר‪ ,‬ענינו אסיפה‪,‬‬ ‫מאוצר הטוב‪ ,‬יתהפך להשפיע אבק‬ ‫וכן כל אשר תמצא במקרא מעקר‬ ‫ועפר הנזכרים"‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫אולם יתר על כן‪ ,‬כל חיבורם ללימוד‬ ‫זה‪ ,,‬עכ"ל‪ .‬ובמחברת מנחם (ערך‬ ‫התורה אינו אלא מכח אבנים בלבד‪,‬‬ ‫ושורש שפע זה דקלקול נתבאר‬ ‫לעומת בנ"י שקבלו תורה מפומיה‬ ‫ִ ּכי ִמ ִ ּציּ וֹ ן ֵּת ֵצא תוֹ ָרה ו ְּד ַבר ה' ִמירו ָּׁש ָלִם‬ ‫ו‬ ‫סוגיות מחשבה בפרשה‬ ‫לשם העסק עצמו‪ ,‬רק לפנות הדעת‬ ‫הגג נאגדים כל קירות הבית והקרקע‪.‬‬ ‫אגר) כתב וז"ל‪" :‬ויתכן להיות אגור‬ ‫ולהעתיק הרעיון שכבד עליו"‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫אולם אינו לשון גרירה‪ ,‬כדברי החשק‬ ‫בן יקה (משלי ל א) מענינם"‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫שלמה‪ ,‬ועין שבת ס א‪ .‬גבי מחט‪,‬‬ ‫ועי"ש שאות אלף אינו מן השורש‪ .‬וכן‬ ‫והך לשון "ההעתקה"‪ ,‬זהו לשון גלות‪,‬‬ ‫שאוגרת בה שערה‪.‬‬ ‫כתיב (דברים לב כז)‪" :‬לולי כעס אויב‬ ‫שנעתק ממקומו למקום אחר‪ .‬ולשון‬ ‫אגור"‪ ,‬ופירש באור החיים שם‪ ,‬וז"ל‪:‬‬ ‫"השתנות"‪ ,‬זהו לשון חורבן‪ ,‬שהיה‬ ‫והפך אגר‪ ,‬תגרה‪ ,‬וכמ"ש האבן עזרא‬ ‫"אגור‪ -‬מלשון אגרה בקציר‪ ,‬שאגור‬ ‫משתנה ממצב של בנוי למצב של‬ ‫(דברים לב כז)‪ " :‬אגור‪ -‬אפחד‪ ,‬נגזרת‬ ‫הוא כעסו של אויב"‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ואמרו‬ ‫חרב‪ .‬וכן לשון הסחת הדעת‪ ,‬זהו‬ ‫ויגר מואב‪ .‬והמתרגם אמר‪ ,‬מגזרת‬ ‫(סנהדרין ו ב)‪" :‬ר' יהושע בן קרחה‬ ‫עומק שורש החורבן כי שורש החורבן‬ ‫אגרה בקציר‪ .‬והנכון‪ ,‬שהוא מלשון‬ ‫אומר‪ ,‬מנין לתלמיד שיושב לפני‬ ‫הוא חורבן ביהמ"ק‪ ,‬שבו נגלה הדעת‪,‬‬ ‫תגרה"‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ועין חולין‪ ,‬יז ב‪ .‬וכן‬ ‫רבו וראה זכות לעני וחובה לעשיר‪,‬‬ ‫כמ"ש חז"ל (עין ברכות לג א) וכן‬ ‫אגרדמין‪ ,‬ב"ב פט ב‪ .‬ופירש רשב"ם‪,‬‬ ‫מנין שלא ישתוק‪ ,‬שנאמר לא תגורו‬ ‫לשון הסרת השמירה‪ ,‬כי כל זמן שהיה‬ ‫וז"ל‪" :‬אגרדמין‪ ,‬ממונה להלקות‬ ‫מפני איש‪ .‬ר' חנין אומר‪ ,‬לא תכניס‬ ‫שמירתו של הקב"ה בבחינת עיני ה'‪,‬‬ ‫ולענוש מעוותי המדות"‪ ,‬עכ"ל‪ .‬והוא‬ ‫דבריך מפני איש"‪ .‬ואמרו שם‪" :‬מאי‬ ‫אין חורבן‪ ,‬ורק כאשר כביכול הקב"ה‬ ‫מלשון אגרוף להכות בו‪.‬‬ ‫משמע דהאי לא תגורו לישנא דכנושי‬ ‫הסיח את עיניו נסתלקה השמירה‪,‬‬ ‫הוא‪ ,‬אמר רב נחמן אמר קרא ויין לא‬ ‫ומעתה עלול הדבר להחרב‪ .‬ועין ספר‬ ‫ונסחתם מעל האדמה אשר‬ ‫תשתה ולא תאגור‪ ,‬רב אחא בר יעקב‬ ‫השורשים הנ"ל‪ ,‬ערך נסח‪ .‬ועין ערוך‪,‬‬ ‫אתה בא שמה לרשתה‪.‬‬ ‫אמר מהכא‪ ,‬תכין בקיץ לחמה אגרה‬ ‫ערך נסח‪ .‬ודו"ק‪ .‬ויריעות שלמה‬ ‫בקיץ מאכלה‪ ,‬רב אחא בריה דרב‬ ‫(חוברת ד'‪ ,‬יריעה א'‪ .‬וחוברת י"א‬ ‫(דברים כח מח)‬ ‫איקא אמר מהכא‪( ,‬משלי י ה) אוגר‬ ‫יריעה ב)‪.‬‬ ‫ופרש"י וז"ל‪" :‬ונסחתם‪ -‬לשון עקירה‪,‬‬ ‫בקיץ בן משכיל"‪ ,‬ועין רש"י יחזקאל‬ ‫וכן בית גאים יסח ה'"‪ .‬עין רש"י‬ ‫וכתב הרמב"ן (פסוק מב) וז"ל‪:‬‬ ‫כא יז‪.‬‬ ‫יחזקאל כו ד‪ .‬והשורש הוא סח‪ ,‬לשון‬ ‫"ונסחתם מעל האדמה‪ ,‬שהוא‬ ‫הסחה מענין לענין‪ ,‬וכתב ר' יהודה‬ ‫ובחשק שלמה (שרשים שורש גר)‬ ‫בגלות"‪ ,‬עכ"ל‪ .‬והקשה האלשיך וז"ל‪:‬‬ ‫בן בלעם וז"ל‪" :‬נו"ן השרש מובלעת‬ ‫כתב וז"ל‪" :‬עוד מן גרר פעל אגר‪,‬‬ ‫"אומרו מעל האדמה‪ ,‬שהרי למעלה‬ ‫בסמ"ך"‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ובאבן עזרא כתב‬ ‫לשון אסיפה‪ ,‬והוא מין קבוץ הבא‬ ‫נזכר היציאה והגלות מעל האדמה‬ ‫וז"ל‪" :‬מבנין נפעל‪ ,‬והוא חסר נו"ן"‪,‬‬ ‫ע"י גרירה‪ ,‬דהיינו אסיפת דברים‬ ‫וכו'‪ ,‬ונסחתם מעל האדמה‪ ,‬שגם‬ ‫עכ"ל‪ .‬ועין רד"ק ספר השורשים‬ ‫מחולפים ממקומות מחולפים‪ ,‬וכו'‪,‬‬ ‫אותו כמעט שנחסרו אחר החורבן‬ ‫שורש נסח‪.‬‬ ‫והשם מזה הלשון מגרה‪ ,‬נהרסו‬ ‫יסחו ממנו לגמרי"‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫ממגרות (יואל א יז)‪ ,‬העוד הזרע‬ ‫עוד כתב רש"י (עזרא ו יא) וז"ל‪:‬‬ ‫וכתב בחשק שלמה (השורשים‪,‬‬ ‫במגורה (חגי ב יט)‪ ,‬דהיינו אוצר‬ ‫"יתנס‪ -‬יחרב עציו מביתו‪ ,‬שיחרב‬ ‫שורש סח) וז"ל‪" :‬שהנשיה מורה על‬ ‫הנאסף בגרירה‪ .‬ולפעמים חסרה‬ ‫ביתו יתנסח כמו ונסחתם מעל‬ ‫העתקה פעם אחת‪ ,‬והנסיחה מורה‬ ‫האלף מן אגר כמו יגרהו בחרמו‬ ‫האדמה"‪ ,‬עכ"ל ולפ"ז זהו חורבן‬ ‫על העתקה על יד על יד‪ ,‬ענין טלטול‬ ‫(חבקוק א טו) וכו'‪ ,‬ובתוספת נו"ן‬ ‫הבית שעל האדמה‪ .‬משא"כ אם זה‬ ‫ממקום למקום‪ ,‬ומענין לענין‪ ,‬מעט‬ ‫התאר‪ ,‬שם גרן‪ ,‬גרן ויקב (הושע ט‬ ‫לשון עקירה‪ ,‬זו עקירה מן האדמה‬ ‫מעט‪ .,‬שכל הגוף נעתק לגמרי‪ ,‬כמו‬ ‫ב) כתבואת גרן (במדבר יח ל) דהיינו‬ ‫והבן‪.‬‬ ‫ונסחתם מעל האדמה‪ ,‬ר"ל שתהיו‬ ‫מקום אגירת התבואה שאינה נדושה‪,‬‬ ‫נעתקים ממנו על יד על יד‪ ,‬עד שתהיו‬ ‫וכבר העיר החת"ס (דברים כו ג) וז"ל‪:‬‬ ‫שהמגורה אוצר התבואה הנדושה‪,‬‬ ‫נעתקים ממנו לגמרי"‪ ,‬עכ"ל עיי"ש‪.‬‬ ‫"אחר שכבר נאמר יולך ה' אותך וגו'‪,‬‬ ‫והגרן אוצר התבואות והעמרים‬ ‫כמה פסוקים אחרי זה חוזר ואומר‬ ‫הבלתי נדושים"‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫והוא כעין כניסתם כן יציאתם‪ ,‬כמ"ש‬ ‫ונסחתם מעל האדמה‪ ,‬וקשה הרי כבר‬ ‫(שמות כג ל) מעט מעט אגרשנו‬ ‫וכן נקרא שכר בארמית אגרא‪ ,‬כי‬ ‫נסחו מהאדמה מאז"‪ ,‬וכו' עכ"ל‪ .‬ואם‬ ‫מפניך וגו'‪ ,‬ומעין כך דברים (ז כב)‪,‬‬ ‫שכירות אינה משתלמת אלא לבסוף‪,‬‬ ‫ונסחתם זהו לשון חורבן הבית‪ ,‬ניחא‪.‬‬ ‫והבן‪.‬‬ ‫והיינו שפרוטה לפרוטה מצטרפת‪,‬‬ ‫וקרוב לכך כתב בהכתב והקבלה‬ ‫ולבסוף נאגר כל הפרוטות‪ ,‬ונותן לו‬ ‫(בראשית כד סג) וז"ל‪" :‬לרש"פ‬ ‫שכרו משלם בבת אחת והבן מאוד‬ ‫מגזרת שח או סח שהנחתה על‬ ‫שהשכר אוגר ומצרף את כל הפרוטות‬ ‫העתקה והשתנות ענין‪ ,‬כמו ונסחתם‬ ‫יחדיו‪ .‬ולכך דייקא אינה משתלמת‬ ‫מעל האדמה‪ ,‬משמרת הבית מסח‬ ‫אלא לבסוף‪.‬‬ ‫(מ"ב יא)‪ ,‬כלומר הסח דעתו מן‬ ‫וכן בארמית איגרא‪ ,‬גג (עיין תוס' גיטין‬ ‫השמירה ובלשון חכמינו הסח הדעת‪,‬‬ ‫פה ב‪ ,‬ד"ה ולא ליכתוב)‪ .‬ונקרא כן‪ ,‬כי‬ ‫מסיח לפי תומו‪ ,‬ונגזר מזה שם‬ ‫הוא צרוף של כל הצדדים יחדיו‪ .‬וע"י‬ ‫שיח להוראת העסק הנעשה שלא‬ ‫ז‬ ‫בלבבי משכן אבנה • פרשת כי תבוא • תשפ"ו • ‪#464‬‬ ‫שולחן ערוך עם ביאור בלבבי משכן אבנה‬ ‫הלכות תפילין‬ ‫סימן כ"ה ‪ -‬סעיף יב'‪ :‬אם מניח תפילין כמה פעמים ביום‪ ,‬צריך לברך עליהם בכל פעם‪ .‬נשמטו ממקומם וממשמש‬ ‫בהם להחזירם למקומן‪ ,‬צריך לברך‪ .‬הגה‪ :‬ואם מחזיר א' מהם יברך כמו שמניח תפלה אחת כדלקמן סי' כ"ו‪ .‬הזיזם ממקומם‬ ‫אדעתא להחזירם מיד‪ ,‬צריך לברך‪ .‬הגה‪ :‬וי"א שלא לברך‪ ,‬והכי נהוג‪ ,‬וכבר נתבאר לעיל סימן ח'‪ .‬מי שמניח תפילין של‬ ‫יד ובירך‪ ,‬ובתחלת ההדוק נפסק הקשר של יד והוצרך לעשות קשר אחר אמנם לא הסיח דעתו‪ ,‬אינו צריך לחזור ולברך‪.‬‬ ‫אם הותר של יד קודם הנחת של ראש‪ ,‬מהדקן וא"צ לחזור ולברך‪ .‬אבל אם הניח של ראש ואחר כך הותר של יד‪ ,‬מהדק‬ ‫ומברך‪ .‬מותר לברך על תפילין שאולין‪ ,‬ולא על גזולין‪.‬‬ ‫פירוש על דרך הסוד ‪ -‬סעיף יב'‬ ‫בירור הלכה ‪ -‬סעיף יב'‬ ‫סעיף יב‪ :‬אמרו (שבת יב א) חייב אדם למשמש בתפילין בכל‬ ‫הנה ביסוד מחולקת המחבר והרמ"א האם לברך‪ .‬נראה‬ ‫שעה ק"ו מציץ‪ ,‬ומה ציץ שאין בו אלא אזכרה אחת אמרה‬ ‫לבאר שורש מחלוקתם‪.‬‬ ‫תורה תמיד תפילין שיש בו אזכרות הרבה עאכו"כ‪ .‬וזהו חיוב‬ ‫אמרו (סוכה מו‪ ,‬ע"א) רבנן דבי רב אשי כל אימת‬ ‫לא להסיח דעת מן התפילין‪ .‬ובזה שונה מצות תפילין מכל‬ ‫דממשמשו בהו מברכי‪ .‬וכתבו התוס' (שם‪ ,‬ד"ה דכל) וז"ל‪,‬‬ ‫המצות כולם‪ ,‬זולת ציץ‪.‬‬ ‫דמצוה למשמש בהן‪ ,‬שלא יסיח דעתו‪ .‬בפרק קמא דיומא (ז‬ ‫וכתב בהכתב והקבלה (דברים ו ח) וז"ל‪" ,‬שבתפילין לא‬ ‫ע"ב) ילפינן מציץ‪ ,‬ומה ציץ שאין בו אלא אזכרה אחת‪ .‬ולא‬ ‫תקנו הברכה לקשור תפילין‪ ,‬וכמ"ש בתורה וקשרתם‪ ,‬כי אם‬ ‫איתפרש מאי הוא מברך‪ ,‬אם מברכינן לשמור את חוקיו כמו‬ ‫היה המכוון דברגע קשירת התפילין יצא ידי חובה‪ ,‬אבל תקנו‬ ‫שמברכין בתר דמסלקין תפלייהו‪ ,‬או להניח כמו שמברכין‬ ‫"להניח" תפילין‪ ,‬להורות על חיוב הנחתן כל היום בל נסיח‬ ‫בשעת הנחה‪ ,‬כדאיתא בהקומץ רבה (מנחות לז‪ ,‬ע"א)‬ ‫דעת מן הפנות הנכבדות אלינו במחשבתינו‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ודו"ק‬ ‫דהברכה "הרי מונחין ועומדים"‪ .‬ומסתברא דמברכין לשמור‬ ‫בדבריו שאין המכוון רק לא להסיח דעת מקיום מצות תפילין‬ ‫חוקיו כמו שמברכין לשמור בתר דמסלקין תפלייהו כדאיתא‬ ‫אלא לא להסיח דעת ממה שכתיב בפרשיות‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬ ‫בפרק בא סימן (נדה‪ ,‬לא ע"ב) עכ"ל התוס'‪ .‬והעולה מדברי‬ ‫ולכן תפילין של יד כנגד הלב‪ ,‬דעת לב‪ ,‬ותפילין של ראש‬ ‫התוס' שלולי הסברא של "הרי מונחין ועומדים" היה ראוי‬ ‫כנגד המוח‪ ,‬דעת מוח‪ .‬ועליהם נאמר בפרט‪ ,‬וידעת היום‬ ‫לברך להניח‪ ,‬לדעת רבנן דבי רב אשי‪.‬‬ ‫והשבת אל לבבך וגו'‪ .‬וכן קשר של תפילין של ראש‪ ,‬נמצא‬ ‫והנה בנידון דידן דהזיזה ממקומו אדעתא להניח‪ ,‬אף אם‬ ‫אחורי הראש במקום הדעת (עין גר"א‪ ,‬ספד"צ‪ ,‬פ"א‪,‬‬ ‫נימא שאין כאן הסחת דעת‪ ,‬כמ"ש הרמ"א וכדלעיל סימן‬ ‫כנודע)‪ .‬ודיקא הראה הקב"ה ל"משה" דייקא משה‪ ,‬שהוא‬ ‫ח'‪ ,‬אולם כאן בתפלה יש סברא חדשה לברך להניח‪ ,‬כיון‬ ‫סוד הדעת‪ ,‬כנודע‪ .‬ועין זוה"ק‪ ,‬ח"ג‪ ,‬רכג‪ ,‬א‪ .‬והוא בסוד‬ ‫שמעיקר הדין אף בלא זזה ממקומה‪ ,‬כשממשמש ראוי לברך‬ ‫עמודא דאמצעיתא‪ ,‬שהוא סוד הדעת‪ ,‬עין תיקונים עד‪ ,‬ב‪ .‬פב‪,‬‬ ‫פעם נוספת כלשון התוס' דמצוה למשמש בהן‪ ,‬אלא שאינו‬ ‫א‪ .‬ועין יונת אלם‪ ,‬מהדורא בתרא‪ ,‬ח"ב‪ ,‬פרק כב‪ ,‬ופרק לד‪.‬‬ ‫יכול לברך להניח‪ ,‬כי הרי הם מונחין ועומדים (ולברך לשמור‬ ‫ופרק לט‪ .‬ועין ליקוטי מוהר"ן‪ ,‬ח"ב‪ ,‬תורה ה'‪.‬‬ ‫את חוקיו לא קיי"ל כרבנן דבי רב אשי בה‪ ,‬וכמו שלא קיי"ל‬ ‫וכן בתפילין של יד‪ ,‬הקשר שבו הוא כנגד דעת דנוק'‪ ,‬כמ"ש‬ ‫כהירושלמי בחולצן לברך לשמור את חוקיו)‪ ,‬אולם בנידון‬ ‫במצות שימורים (שער התפילין‪ ,‬סוד הקשר השני של תפילין‬ ‫דידן‪ ,‬שסלקם ס"ל למחבר שכבר אין הם מונחים ועומדים‪,‬‬ ‫דיד) וז"ל‪ ,‬הדעת האמיתי שלה‪ ,‬שהם עיטרא דגבורא‪ ,‬הוא‬ ‫וניתן לחזור ולברך להניח‪ ,‬לא מדין שזהו הנחה חדשה אלא‬ ‫למטה בגופה שלה‪ ,‬ולכן אינו עולה בשם מוחין וכו'‪ ,‬אמנם‬ ‫מדין דמצוה למשמש בהן שלא יסיח דעתו‪ .‬אולם הרמ"א‬ ‫ענין הדעת שבה הוא (למטה בבחינת גוף) בחינת הקשר‬ ‫ס"ל‪ ,‬דכיון שדעתו להחזירו למקומם עדין לא ניתן לברך‬ ‫שיש בתפלה של יד‪ ,‬ולכן הוא צורת יו"ד‪ ,‬שהוא בחינת הדעת‬ ‫להניח כי הם כבר מונחים‪.‬‬ ‫שצורתו יו"ד‪ ,‬וכו'‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ועין עולת תמיד‪ ,‬שער התפילין ועין‬ ‫ובאמת יש לעיין לדברי התוס'‪ ,‬נהי שכאשר הם עדיין‬ ‫פתחי שערים נתיב פרצופי יעקב ולאה‪ ,‬פתח ט‪.‬‬ ‫מונחים במקומם לא ניתן לברך להניח‪ ,‬כי כבר מונחים‪ ,‬אולם‬ ‫ותפילין של יד נעשה דעת לעילא‪ ,‬מעין לאה‪ ,‬כנודע‪ ,‬שנעשה‬ ‫מדוע לא ניתן לברך על מצות תפילין‪ ,‬ובפרט אם משמש‬ ‫לה מוחין ע"י הידים‪ .‬וכמ"ש בליקוטי הלכות (או"ח הלכות‬ ‫בתפילין של ראש‪ ,‬וכמ"ש המחבר סימן כו‪ ,‬וז"ל‪ ,‬אם אינו‬ ‫נטילת ידים‪ ,‬הלכה א)‪ .‬ועין עוד בדבריו‪ ,‬הלכות תפילין‪ ,‬הלכה‬ ‫מניח אלא של ראש לבד מברך עליה על מצות תפילין‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬ ‫א‪-‬ג‪-‬ד‪-‬ה‪.‬‬ ‫ולכן הסח דעת בתפילין חמור יותר משאר מצות כציצית‬ ‫הלכה פסוקה ‪ -‬סעיףיב'‬ ‫וכד'‪ ,‬כי תפילין כל יסודה דעת‪ ,‬ודו"ק‪ ,‬ותפילין של ראש‬ ‫הזיזם לתפילין של ראש על מנת להחזירם מיד‪ ,‬המברך יש‬ ‫בפרט‪ ,‬שילפינן מציץ שבראש‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬ ‫לו על מה לסמוך‪.‬‬ ‫ִ ּכי ִמ ִ ּציּ וֹ ן ֵּת ֵצא תוֹ ָרה ו ְּד ַבר ה' ִמירו ָּׁש ָלִם‬ ‫ח‬ ‫עץ חיים עם ביאור בלבבי משכן אבנה‬ ‫שער תיקון נוקבא‬ ‫פרק ב'‬ ‫ותורה שבע"פ היא בסוד הנביאים‪ ,‬נביא 'ניב שפתיים'‪,‬‬ ‫והנה ה' אותיות מנצפ"ך היתרות הזכרים הם המ"ד עצמן‬ ‫שיש להם כח להרחיב את התורה בכל גדריהם ודיניהם‪.‬‬ ‫שבתוך פי היסוד שלו שנעשה מכ"ב אתוון והם ה"ח‪ ,‬וכ"ז‬ ‫נמצא שהאותיות עצמם הם סוד הכלים והמנצפ"ך הם‬ ‫לוקח במוחין דגדלות קודם הנסירה‪ ,‬וה' אותיות מנצפ"ך‬ ‫המ"ד והמ"ן‪ ,‬והיינו כי הכ"ב אותיות הם קבועות והמנצפ"ך‬ ‫הנקבות היתרות הם מ"ן שבתוך היסוד שלה שנעשה מכ"ב‬ ‫הם 'ממשיכים' את האותיות‪ ,‬הם סוד המ"ד והמ"ן שהם‬ ‫אתוון דילה והם ה"ג‪ ,‬והרי יש עתה דלת א' וציר א' מהכ"ב‬ ‫המשכת הדבר‪ .‬כלומר מה שיש באותיות נקודות וטעמים‬ ‫אתוון דילה‪ ,‬ומ"ן פשוטים מנצפ"ך ביסוד שלה‪ ,‬כל זה קודם‬ ‫שהם בסוד תנועת האותיות הוא משורש המנצפ"ך שהם‬ ‫הנסירה הנז' במ"א‪ .‬ונמצא כי מן הארת כ"ב אותיות דדכורא‬ ‫אותיות בסוד תנועה‪ ,‬ובדקות היינו שהממוצע בין האותיות‬ ‫שהם האברים שלו ממש נעשה כלי דיסוד דכורא ומהארת‬ ‫למנצפ"ך הם סוד הטעמים והנקודות שהם 'מנענעים' את‬ ‫ה"ח עצמן המגדלין את האברין נעשו מ"ד‪ ,‬וכן בנוקבא‬ ‫האותיות במקומן‪ .‬וסוד מנצפ"ך עתיק שמעתיק ממקום‬ ‫מהארת כ"ב אותיות שהם האיברים עצמן שלה נעשו יסוד‬ ‫למקום‪.‬‬ ‫כלי שלה ומהארת ה"ג שלה נעשה מ"ן שבה‪ :‬כלומר יש‬ ‫(כא) הטעם שהמלכות נקרא כ"ה משום שנוטלת י"ג ת"ד‬ ‫את הכ"ב אותיות שהם בונים את מציאות הכלים‪ ,‬ויש‬ ‫דא"א וט' דז"א הרי כ"ב תיקונים ובה יש ג' תיקונים שהז"א‬ ‫את המנצפ"ך שהם האותיות הכפולות שהם המ"ד אצל‬ ‫נותן לה ג' שהם תורה נביאים כתובים הרי כ"ה י"ג דא"א‬ ‫הזכר והמ"ן אצל הנוק'‪ ,‬והיינו כי אותיות המנצפ"ך הם כח‬ ‫וט' דז"א וג' שהז"א נותן אליה‪ :‬כ"ה הם בחינת 'כה'‪ ,‬כי יש‬ ‫העלאה וכח ההורדה‪.‬‬ ‫בחינת 'זה הדבר' ויש בחינת 'כה'‪ ,‬ובהגדרה כוללת ז"א הוא‬ ‫נמצא שיש ב' תפיסות באותיות‪ ,‬אותיות שהם מציאות‬ ‫במדרגת 'זה הדבר' כי א' וה' מתחלפים‪ ,‬ועוד כי ז"ה גימט'‬ ‫הכלים שהם מדין הכ"ב אותיות דייקא‪ ,‬ואותיות שהם מ"ד‬ ‫י"ב שהם י"ב גבולי אלכסון המתגלים בו"ק‪ ,‬והמלכות היא‬ ‫ומ"ן שעולים ויורדים שהם מדין המנצפ"ך‪.‬‬ ‫במדרגת 'כה'‪ ,‬והוא מה שכל הנביאים נתנבאו ב'כה אמר‬ ‫וזו הבחנה נוספת בבחינת האותיות‪ ,‬כי אותיות בהבחנה‬ ‫ה' ומשה נתנבא ב'כה אמר ה' ומוסיף עליהם שהתנבא‬ ‫הפשוטה הם מציאות הכלים‪ ,‬אולם אותיות במדרגה‬ ‫ב'זה הדבר'‪ ,‬ומה שמדרגת המלכות היא 'כה'‪ ,‬הוא רמוז‬ ‫העליונה הם אותיות מנצפ"ך‪.‬‬ ‫במילה 'שכינה'‪.‬‬ ‫לפי זה נבאר הגדרות ברורות‪ ,‬הנה האותיות נקראים‬ ‫נפתח מעט את הסוגיא‪ ,‬אריך אנפין יש בו י"ג תיקוני‬ ‫כך מלשון 'אתי' 'בא' שהוא לשון המשכה‪ ,‬נמצא לפי זה‬ ‫דיקנא‪ ,‬ז"א יש בו ט' תיקוני דיקנא‪ ,‬ואמנם כאשר הוא גדל‬ ‫כי עיקר הכ"ב אותיות אינן מלשון המשכה‪ ,‬והיינו כי‬ ‫הוא מקבל הארת מי"ג ת"ד דא"א אך עיקרו הוא ט' ת"ד‪,‬‬ ‫הם אותיות קבועות‪ ,‬וכמבואר בספר יצירה שהאותיות‬ ‫הנוק' יש בה ג"כ ת"ד והם ו' תיקונים‪ ,‬וכשהיא גדלה היא‬ ‫מגדירות היכן מקומו של כל דבר‪ ,‬והוא סוד תורה שבכתב‬ ‫מקבלת מט' ת"ד דז"א‪ ,‬והיחס שהרב מתייחס כאן אינו‬ ‫שהאותיות שבה קבועות‪ ,‬ומצד כך הם כלים לאורות‪ ,‬והם‬ ‫הו' ת"ד דילה‪ ,‬אלא רק לג' תיקונים שהם תורה נביאים‬ ‫בסוד אותיות מאירות‪.‬‬ ‫וכתובים שהיא מקבלת מט' ת"ד דז"א בבחינת תוספת‬ ‫לעומת כך אותיות מנצפ"ך הם יסוד אותיות של תנועה‪,‬‬ ‫ואינן תיקונים שלה‪.‬‬ ‫כשזה מתגלה מצד התיקון הוא הבחנה של תורה שבעל‬ ‫הוזכר הרבה שכל קומה היא י"ס‪ ,‬אולם בא"א יש י"ג‬ ‫פה‪ ,‬ואף על פי שאותיות מנצפ"ך הם בתורה שבכתב‬ ‫תיקונים והתבאר ברמ"ק בשער הצחצחות שהג' עליונים‬ ‫לעומת בתורה שבע"פ אין מנצפ"ך כי הרי אין היכר בין‬ ‫הם מהנה"י של עליון וזה השורש של הי"ג‪ ,‬והוא מדרגת‬ ‫האותיות הכפולות לפשוטות כאשר הם נאמרות‪ ,‬אולם‬ ‫א"א שמחבר את הג' העליונים עם הי"ס שבו‪ .‬לעומת כך‬ ‫מ"מ שורש התפיסה של האותיות מנצפ"ך הם בסוד תורה‬ ‫מדרגת הז"א‪ ,‬יש בו אמנם ט' ת"ד‪ ,‬אולם הרי הוא ו"ק‪ ,‬נמצא‬ ‫שבע"פ‪ ,‬והוא מה שאמרו בגמ' שצופים אמרום והיינו‬ ‫שבעומק הוא ו' תיקונים ומה שהוא ט' תיקונים הוא בסוד‬ ‫ששכחום וחזרו ויסדום‪ ,‬והיינו כי אותיות מנצפ"ך שצופים‬ ‫הג' העליונים שהם נה"י של עליון שנעשים לו מוחין ומזה‬ ‫אמרום הוא שורש של תפיסה של תורה שבע"פ‪ ,‬כי תורה‬ ‫הוא נעשה ט"ס ונעשה בו ט' ת"ד‪ ,‬ואמנם אח"כ כשמאיר‬ ‫שבכתב הרי נתקבלה‪' ,‬משה קיבל תורה מסיני'‪' ,‬לוחות‬ ‫בו הארת י"ג ת"ד דא"א הוא נעשה ג"כ י"ג תיקונים‪ .‬לעומת‬ ‫אבנים הוריד בידו‪' ,‬והמכתב מכתב אלה"ים הוא'‪ ,‬לעומת‬ ‫כך הנוק' יש בה ו' תיקונים אולם הוא מכח הארת הז"א‬ ‫אותיות מנצפ"ך שצופים אמרום‪ ,‬והיינו שהם אותיות‬ ‫בנוק' שיש בה ו' תיקונים‪ ,‬ואח"כ יש בה ג"כ הארת מט'‬ ‫שנאמרים ע"י הנביאיםא‪ ,‬כי צופים בסוד ראיה‪ ,‬והוא שורש‬ ‫ת"ד דז"א ונעשה בה ג"כ ט' תיקונים‪.‬‬ ‫לתורה שבע"פ‪ ,‬והיינו כי תורה שבכתב היא בסוד משה‬ ‫א כלומר אע"פ שנביאים וכתובים הם חלק מתורה שבכתב‪ ,‬כוונת הדבר הוא שהנבואה עצמה היא נאמרה לשעה ואינה מיועדת להיכתב וכל מה שנכתבו הם נבואות שנצרכות‬ ‫לדורות‪ ,‬כלומר הם לא נכתבו מדין עצמן שהם חלק מתורה שבכתב אלא נכתבו לצורך הדורות‪ .‬והיינו כי הנביאים נקראו כך מלשון 'ניב שפתיים'‪ ,‬ולכן גם כשזה נכתב אין הגדרת‬ ‫הדבר שהיא בחינת כתב 'בעצם'‪ ,‬לעומת כך תורה שבכתב היא תורה שבכתב 'בעצם'‪ ,‬והבן‪.‬‬ ‫ט‬ ‫בלבבי משכן אבנה • פרשת כי תבוא • תשפ"ו • ‪#464‬‬ ‫עץ חיים עם ביאור בלבבי משכן אבנה‬ ‫פעמים ע"ב‪ ,‬אלא הוא ע"ב קד"ם‪ ,‬כלומר הוא חסד אולם‬ ‫ובעומק הנה הז"א מתחילתו לא היה כי אם תלת גו תלת‪,‬‬ ‫לא במדרגה של חזקה של חסד‪.‬‬ ‫וא"כ יש בו הבחנה של ג' והבחנה של ו'‪ ,‬ביחס הזה הנוק'‬ ‫שורש קד"ם הוא בסוד 'קדמונו של עולם'‪ ,‬והוא המבואר‬ ‫יש בה מדרגה של ג' והוא מצד מקומה בז"א שהוא בנה"י‬ ‫ברמח"ל בביאור סיבת הבריאה שהוא מסיבת 'חק הטוב‬ ‫דיליה‪ ,‬וזה התבאר לעיל שמצד מקום יציאתה היא יוצאת‬ ‫להיטיב'‪ ,‬שהוא בחינת חסד שקדם לבריאה‪ ,‬בסוד 'כי‬ ‫ממקום הנה"י ואזי יש בה יחס שהיא בסוד ג'‪ ,‬ואולם מצד‬ ‫אמרתי עולם חסד יבנה'‪ ,‬אולם הוא חסד שקדם לבריאה‪,‬‬ ‫שורשה בז"א היא בסוד נקודה שמקומה בעטרת היסוד‬ ‫שהוא סיבת הבריאה‪ ,‬אך אינו בסוד חזקה של חסד‪.‬‬ ‫שלו‪ ,‬ונמצא שיש בה הבחנה שהיא ג' ויש בה הבחנה‬ ‫והיינו כי המלכות שורשה במלכות א"ס שהיא בבחינת‬ ‫שהיא נקודה‪ ,‬וביחס דידן השתא הוא היחס של מקום‬ ‫'עולם חסד יבנה'‪ ,‬יבנה דייקא‪ ,‬כלומר שעתיד להיבנה‪,‬‬ ‫יציאתה שהיא בסוד ג'‪.‬‬ ‫והיינו שרק אחרי בריאת העולם נעשה גילוי של חזקה‬ ‫נמצא כי הארת א"א היא בתפיסת י"ג והיינו עם הג'‬ ‫של חסד‪ ,‬אולם קודם לבריאה‪ ,‬בסוד קד"ם‪ ,‬הוא חסד‬ ‫עליונים שבו כדברי הרמ"ק‪ ,‬ז"א תפיסתו היא ו' שעם‬ ‫בלשון עתיד‪.‬‬ ‫המוחין תפיסתו הוא ט'‪ ,‬נוק' אע"פ שנעשה בה מציאות‬ ‫ובמלכות התחתונה זה מתגלה בסוד רי"ו התחתון שהוא‬ ‫של הגדלה ואזי יש לה ו' תיקוניםב מ"מ עיקר תפיסתה של‬ ‫קד"ם‪ ,‬והיינו שאינו חסד שמתגלה בפועל‪ ,‬והיינו כי‬ ‫הנוק' הוא בסוד תלת או בסוד נקודה‪.‬‬ ‫המלכות מה שהיא מקבלת מצד עצמה הוא בסוד 'כל‬ ‫והיינו כי הז"א אע"פ שיצא תלת גו תלת מ"מ עיקר‬ ‫הנחלים הולכים אל הים'‪ ,‬והיינו שהיא מקבלת את כל‬ ‫תפיסתו הוא ו'‪ ,‬כי מה שבתחילה הוא יוצא תלת גו תלת‬ ‫השפע כולו‪ ,‬והיינו הג' קוים שהם ג' פעמים ע"ב שיורדים‬ ‫היינו שהוא במדרגת הנוק' שבו‪ ,‬כי מצד עצם הוייתו הוא‬ ‫למלכות‪ ,‬אולם מצד מה שהמלכות היא שורש לתחתונים‬ ‫ו"ק‪.‬‬ ‫היא בסוד 'כי אמרתי עולם חסד יבנה'‪ ,‬בחינת מה שעתיד‬ ‫ועומק המדרגה שהמלכות נקראת כ"ה‪ ,‬הנה אם נצרף את‬ ‫לתת לזולתו‪.‬‬ ‫ת"ד של כל אחד שהם י"ג דא"א וט' דז"א וו' דנוק' לא יהיה‬ ‫והוא מה שהמלכות נקראת 'תבל' שהוא א' מן השמות‬ ‫כ"ה ומדוע הצירוף של הנוק' הוא רק בג' של התוספת‬ ‫של הארץ‪ ,‬והיינו שיש בה ב' בחינת רי"ו‪ ,‬בחינת עליונה‬ ‫ולא בו' דילה‪ ,‬אלא הענין הוא כי מדרגת הנוק' יסודה הוא‬ ‫בסוד 'כל הנחלים הולכים אל הים'‪ ,‬והיינו כי הוא שפע‬ ‫בתלת של העיבור‪ ,‬ולכן מצטרף רק הג' תיקונים שהם‬ ‫היורד אליה שהוא ביחס לעליונים‪ ,‬ובחינת רי"ו תחתון‬ ‫תנ"ך‪ ,‬והוא מדרגת כ"ה‪ ,‬כלומר ככ"ף הדמיון שהיא 'כמו'‪,‬‬ ‫שהוא ביחס למה שהיא מוריקה לאחרים‪.‬‬ ‫כדוגמת 'כ'חצות‪ .‬והיינו כי מדרגת הנוק' גם כשיש בה ו'‬ ‫הטעם שהבינה נקרא "הוא" לא מפני ההעלם‪ ,‬שהרי אבא‬ ‫ת"ד היינו שהיא מקבלת הארה מז"א ואזי היא נעשית‬ ‫נעלם ממנה ונקרא "אתה" וגם א"א נקרא "הוא"‪ ,‬אלא‬ ‫מעין ז"א‪ ,‬אולם היא לעצמה עיקרה הוא ג' ולכן מונין רק‬ ‫משום (כי תיבת) "הוא" לעולם בכתר‪ ,‬ואמא הוא כתר לז"א‪,‬‬ ‫ג' ת"ד שהם תנ"ך‪ ,‬כי תלת גו תלת יש בו הבחנה של ג'‬ ‫וא"א הוא כתר לאו"א‪ :‬הם יסודות ברורים שהתבארו‬ ‫והבחנה של ו'‪ ,‬וכשהיא מקבלת הארה מן הז"א יש בה ו'‬ ‫בדברי רבותינו‪ ,‬והיינו כי הכתר הוא העליון מכולם והוא‬ ‫וכשהיא לעצמה היא ג'‪.‬‬ ‫המדרגה הנעלמת‪ ,‬ככתרו של מלך שאין לנו בו השגה‪,‬‬ ‫(כב) המל' נקראת תבל‪ ,‬הכינוי זה נקרא כך בשעה שהמלכות‬ ‫וא"כ מחד יש לשאול מדוע נקראת הבינה 'הוא' דהרי‬ ‫מתחברין בה רי"ו העליון בסוד מזלא קדישא ורי"ו תחתון‬ ‫אינה נעלמת יותר מאבא שנקרא 'אתה'‪ ,‬וככל שהשפע‬ ‫שבה בסוד ע"ב קד"ם כנ"ל‪ ,‬וכמבואר אצלינו בכוונת ק"ש‬ ‫יורד יותר הוא גלוי יותר‪ ,‬אלא דכיון דאמא היא כתר לז"א‬ ‫בעת השינה‪ ,‬והנה ב' רי"ו הם תבל ואז נקרא כך‪ :‬והיינו כי‬ ‫שמת"ת דאמא נעשה כתר לז"א‪ ,‬ביחס הזה היא נקראת‬ ‫רי"ו העליון הוא מה שנותן אבא לאימא בביאה ממזל ח'‬ ‫'הוא'‪.‬‬ ‫דא"א‪ ,‬וכשמתלבשים נה"י דאימא בז"א היא מנחילה לו‬ ‫והיינו דיש ב' יחסיות לבינה‪ ,‬מחד הכתר נקרא 'הוא'‬ ‫הרי"ו‪ ,‬ואזי הוא מתחלק חציו לז"א וחציו לנוק' שז"א נותן‬ ‫כי הוא נעלם ואבא נקרא 'אתה' כי הוא גלוי וכ"ש אמא‬ ‫בה רוחא דשדי בגווה‪ ,‬ואולם יש בה גם רי"ו והיינו בסוד‬ ‫היתה צריכה להיקרא 'אתה'‪ ,‬אך מאידך אמא היא נקראת‬ ‫שם ב"ן בריבוע ובמילוי‪ ,‬הריבוע הוא ע"ב והמילוי הוא‬ ‫'הוא' בערך שהיא כתר לז"א‪ .‬וביחס אחר כל הג"ר נקרא‬ ‫קד"ם‪ ,‬וע"ב וקד"ם הם רי"ו שהוא רי"ו תחתון‪.‬‬ ‫הוא בערך לו"ק‪ ,‬אולם בתוך הג"ר עצמו רק הכתר נקרא‬ ‫והיינו כי תבל מצרף רי"ו עליון ורי"ו תחתון‪ ,‬רי"ו עליון‬ ‫הוא‪ ,‬והבן‪.‬‬ ‫הוא ג' פעמים חסד‪ ,‬ג' פעמים ע"ב‪ ,‬והוזכר לעיל שהוא גדר‬ ‫של חזקה של חסד‪ ,‬והיינו כי רי"ו הוא גימט' גבור"ה והוא‬ ‫סוד הגבורה שבחסד‪ ,‬ואמנם רי"ו תחתון אינו במדרגת ג'‬ ‫ב כפי שהתבאר לעיל שמה שיש בה ו' ת"ד הוא מכח הארת ז"א‪.‬‬ ‫ִ ּכי ִמ ִ ּציּ וֹ ן ֵּת ֵצא תוֹ ָרה ו ְּד ַבר ה' ִמירו ָּׁש ָלִם‬ ‫י‬ ‫עץ חיים עם ביאור בלבבי משכן אבנה‬ ‫פרק ג'‬ ‫ואין שם מחיצה ואין האור נחלש כחו ממה שהיה לכן נקרא‬ ‫סדר תיקון בריאת נוקבא דז"א‪ ,‬ובו יתבאר לך מ"ש בגמרא‬ ‫זכרים‪ :‬כלומר בפשטות הטעם שנקראים גבורות דזכר‬ ‫האשה עולה עמו ואינה יורדת עמו‪ :‬כדדרשינן בגמ' 'בעולת‬ ‫זכרים הוא כי שורש עיטרא דגבורה נשאר בדעת דיליה‪,‬‬ ‫בעל' בעליתו של בעל ולא בירידתו של בעל‪.‬‬ ‫אמנם כאן מתחדד בדברי הרב נקודה נוספת‪ ,‬שגם מצד‬ ‫ונבאר כמה מיני שינוי זמנים היו בה‪ ,‬ונבאר תחילה למה‬ ‫התפשטות הגבורות מהזכר לנוק' האור חזק ובתוקף‬ ‫נקראת המלכות נקבה‪ .‬גם נבאר מה הפרש יש באורות‬ ‫ואינו נחלש‪ ,‬ולכן נקראים זכרים‪ ,‬כי הזכר הוא הקו החזק‬ ‫עליונים שלזה נקרא זכר ולזה נקרא נקבה‪ .‬גם נבאר איך‬ ‫והנקבה היא הקו החלש‪ ,‬ובדקות הוא משום שבזכר יש‬ ‫מצינו שנשמות זכרים באים מן הנקבה ונקרא זכרים כמו‬ ‫תוקף של חסדים בסוד ג' פעמים ע"ב שהוא חזקה של‬ ‫דהע"ה וזולתו‪ :‬כלומר היאך יש זכרים ששורשם בנקבה‬ ‫חסד כפי שהתבאר הרבה‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬ ‫כדוד המלךג‪ ,‬אולם כנודע שכל זכר בא מזיווג של דוכ'‬ ‫אמנם הגבורות שיצאו מתחלה אל הנקבה לתקן פרצופה‬ ‫ונוק'‪.‬‬ ‫ונתפשטו תחלה בו"ק ע"ד הזכר כנ"ל ואח"כ היא נותנת‬ ‫דע כי הדעת כולל ב' עטרין והם חו"ג‪ ,‬והחסדים נק'‬ ‫אותן בעת הזווג בבחי' טפת מ"נ אלו הם נקבות‪ :‬והיינו כי‬ ‫זכרים והגברות נקראים נקבות ואעפ"כ יש גבורות זכרים‬ ‫הארת הגבורות שיצאו מתחילה הוא אור שנחלש והוא‬ ‫ויש גבורות נקבות‪ :‬כהגדרה כוללת קו ימין הם חסדים‬ ‫מסיבת היותן גבורות דנוק' בסוד שהיא הקו החלש כנ"ל‪.‬‬ ‫והם זכרים ובפועל הוא הקו החזק יותר‪ ,‬וקו שמאל הם‬ ‫ועוד סבה אחרת שכאשר יצאו אלו האורות של הגבורות מן‬ ‫גבורות והם נקבות ובפועל הוא הקו החלש יותר בסוד‬ ‫הזכר אליה הנה עברו דרך גופא דז"א ממש מן האחוריים‬ ‫'תש כוחו כנקבה'‪ .‬ואע"פ שמאידך לשון גבורות מורה‬ ‫שלו ואז בהכרח בעברו דרך מחיצה נחלש כחו ומתמעט‬ ‫על חוזק ותוקף‪ ,‬אלא שמחמת סוד ההחלפות הצדדים‬ ‫הארתו וע"כ נקראו אלו האורות נקבות‪ :‬ובעומק הגבורות‬ ‫כמבואר בזוהר בענין דרום וצפון כי בשורש הדרום הוא‬ ‫של הנוק' הניתנות לה מן האחור הוא הארה חלשה‪,‬‬ ‫בחינת מים והוא קר ומאידך הצפון הוא בחינת אש שהוא‬ ‫והיינו כי אור חוזר הוא מעין אחור‪ ,‬חוזר הוא מלשון‬ ‫חם‪ ,‬ואולם במציאות הוא להיפך אלא שהוא בסוד מיזוג‬ ‫'אחרי'‪ ,‬כי אור חוזר הוא חוזר אחרי שהתפשט האור ישר‪,‬‬ ‫והחלפת הצדדים‪ ,‬הוא הטעם ג"כ שהגבורות הם הנקבות‬ ‫נמצא כי אור ישר מתפשט בחוזקה בסוד חסדים שיורדים‬ ‫והוא הקו החלש יותר והחסדים הם הזכרים והוא הקו‬ ‫במרוצה‪ ,‬משא"כ אור חוזר הוא אור חלש‪.‬‬ ‫החזק יותר‪ ,‬והוא הטעם ג"כ שיש זכרים גבורות‪.‬‬ ‫ואמנם כדי לעלות מתתא לעילא צריך יותר חוזק‪ ,‬אלא‬ ‫והענין הוא שודאי הוא שעיטרא דחסדים נשאר בז"א‬ ‫היא גופא מה שהם עולים מתתא לעילא הוא מה שהם‬ ‫ועיטרא דגבורות לוקחת רחל‪ :‬כלומר עיקר החסדים נשאר‬ ‫גבורות‪ ,‬שמצד הגבורות הם חוזק‪ ,‬אולם מצד חלישות‬ ‫בז"א ועיקר הגבורות לוקחת נוק'‪ ,‬אולם הם עוברים לנוק'‬ ‫מהות האור הוא בחינת שמאל בחינת נוק'‪ .‬והיינו כי אור‬ ‫דרך ז"א‪ ,‬ולכן אין הכוונה שהגבורות ניתנות לנוק' ונשאר‬ ‫ישר הוא אור שעצם מהותו הוא גלוי יותר וחזק יותר‪,‬‬ ‫בו רק החסדים‪ ,‬אלא שורש הגבורות נשארים בו ג"כ‪ ,‬כפי‬ ‫אולם האור חוזר מצד מהותו הוא אור חלש אולם יש‬ ‫שמבואר מיד בדברי הרב‪.‬‬ ‫בו כח לעלות מתתא לעילא בסוד גבורות מדין עלייתם‬ ‫והנה בארנו במ"א שלפי שאין הנקבה לוקחת רק עטרא‬ ‫מתתא לעילא‪.‬‬ ‫דגבורה לכן ארז"ל דעתן של נשים קלה וא"כ גם הזכר‬ ‫וזה סוד שאומרים תמיד בכל מקום תשש כחו כנקבה כי‬ ‫יהיה דעתו קל אם אין בו רק מחצית דעת דוגמתה שהם‬ ‫חלישת הכח הוא כינוי אל הנקבה‪ ,‬משא"כ כשנתפשטו‬ ‫עטרא דחסד‪ :‬נשים דעתן קלה כי ה' הויו"ת שהם ה"ג הם‬ ‫האורות תחלה בזכר שאז יצאו בגלוי מפי יסוד תבונה שהוא‬ ‫גימט' ק"ל‪ ,‬וא"כ גם הזכר אי נימא שיש בו רק חסדים ולא‬ ‫רחם נוקבא המלובש תוך הזכר ומשם יצאו בכחם בגלוי‬ ‫גבורות תהיה דעתו קלה‪ ,‬כנקבה שיש לה רק מחצית‪.‬‬ ‫בלתי חלישת כח אלא עדיין הם בכחם על דרך שיצאו ממוח‬ ‫אמנם בהכרח הוא ששורש עטרא דגבורה נשארת בדעת‬ ‫אבא ממש ולכן נקרא זכרים‪ :‬וכפי שהתבאר שצד הנקבה‬ ‫הזכר‪ ,‬ולא די בזה גם הו"ק דזכר כמו ששם מתפשטין הה"ח‬ ‫הוא הצד החלש וצד הזכר הוא הצד החזק‪ .‬ונבאר זאת‬ ‫כנודע‪ ,‬כן מתפשטין שם הה"ג עם הה"ח‪ ,‬וע"כ גם אלו‬ ‫בלשון של נפש‪ ,‬הנה יש אדם שהוא עדין בנפשו אך יש בו‬ ‫הגבורות שנשארו בו נקראו זכרים‪ :‬עיין לעיל בדברי הרב‬ ‫אור חזק‪ ,‬לעומת כך יש אנשים שהם גסים וחזקים יותר‬ ‫ובדברי המפרשים שהתבאר אילו חלקים נשארים למעלה‬ ‫אך אורם מועט יותר‪ .‬והיינו כי הגבורות הוא אור מכוסה‬ ‫ואילו חלקים יורדים ומתפשטים‪ ,‬ובהגדרה כוללת שורש‬ ‫יותר אך יש בו כח לעלות‪ ,‬והבן‪.‬‬ ‫עיטרא דגבורה והענפים או הארתםד יורדים ומתפשטים‬ ‫בו"ק הזכר‪.‬‬ ‫עץ חיים בעיון ‪ 614‬שער תיקון נוקבא פרק ב’‬ ‫וכאשר ניתנין בעת הזווג מן הזכר לנקבה דרך היסוד‬ ‫מספר שיעור בקול הלשון ‪42601210‬‬ ‫יוצאין משם בגלוי מפי היסוד‪ :‬כפי שיצאו בגילוי החסדים‬ ‫המגולים מפי יסוד דאימא‪.‬‬ ‫ג והוא שורש הדבר שנקרא בר נפלי‪ ,‬אך אינו קשור לסוגיין ואכמ"ל‪.‬‬ ‫ד עיין שם במפרשים‪.‬‬ ‫אי‬ ‫בלבבי משכן אבנה • פרשת כי תבוא • תשפ"ו • ‪#464‬‬ ‫העבודה‬ ‫העבודה‬ ‫עלעל‬ ‫ב'‬ ‫ענף א'‬ ‫ויושר ענף‬ ‫עיגולים ויושר‬ ‫שער עיגולים‬ ‫חיים שער‬ ‫עץ חיים‬ ‫עץ‬ ‫התורה‬ ‫עלעלהתורה‬ ‫ס‬ ‫גילוי האין סוף בנקודת האמצע הרחוקה ביותר‬ ‫על העבודה‬ ‫על התורה‬ ‫מצד תפיסת העיגולים מתגלה שהעיגול הפנימי הוא רחוק מהאין סוף והוא גשמי‬ ‫ביותר‪ .‬אולם בעומק בסוד אבן דזרקין לה עד אין סוף‪ ,‬מונח בנקודה האמצעית אור‬ ‫הנה דברי הרב קשים בלשונם‪ ,‬מה שכתב תחילה שהעולם הגשמי‬ ‫ההשתוות‪ ,‬ובמידת מה מתגלה בה יותר האור אין סוף‪.‬‬ ‫מרוחק מאד מהאין סוף ולכן הוא חומרי ביותר‪ ,‬ובסיום דבריו‬ ‫וזה סוד שככל שהמקום נמוך יותר מחד הוא גשמי ורחוק‪ ,‬אולם מאידך יש שם‬ ‫מסיים ואומר "וע"כ הוא כ"כ גשמי וחומרי בתכלית הגשמיות‬ ‫גילוי של אור מה שמתגלה הקב"ה במקומות הנמוכים‪ ,‬ופעמים אף יותר מהמקומות‬ ‫עם היותו נקודה אמצעית וכו'"‪ ,‬והרי משמע מדבריו שמה שהוא‬ ‫הגבוהים‪ ,‬וכנודע יסוד זה בתורת החסידות בכמה וכמה פנים‪.‬‬ ‫נקודה אמצעית מחמת כן היה צריך להיות גדול יותר‪ ,‬ולמרות כל‬ ‫וזה סוד דברי חז"ל (יומא נו‪ ):‬שאמרו 'השוכן אתם בתוך טומאתם' – 'אפילו בזמן שהן‬ ‫זאת הוא גשמי וחומרי‪.‬‬ ‫טמאין שכינה שרויה ביניהן'‪.‬‬ ‫והיינו בעומק שבעת הטומאה והריחוק מתגלה אותה‬ ‫ואם כן צריך ביאור האם נקודה אמצעית נמצא כי העוה”ז הארציי‬ ‫נקודה פנימית של אור הטמונה במעמקים בנקודה‬ ‫מורה על גשמיות או להיפך‪.‬‬ ‫האמצעית‪ ,‬וזהו דקדוק הלשון שאמרו 'שכינה שרויה‬ ‫החומרי הוא נקודה האמצעי‬ ‫ביניהן'‪ ,‬דייקא 'ביניהן'‪.‬‬ ‫וביאור הדבר‪ ,‬דמחד נקודה אמצעית רחוקה‬ ‫ונקודה זו היא בסוד אור פנימי‪ ,‬ועל כן עיקר גילויה‬ ‫מהאין סוף‪ ,‬אולם בעומק שם מתגלה עומק תיכונה תוך כל העיגולים כולם‬ ‫והתעוררותה היא מכוח פנימיות הנפש ולא מתפיסה‬ ‫הארה‪ .‬כן מצד כך מאיר שם בתוך כל המקום החלל ואויר‬ ‫חיצונית‪.‬‬ ‫נקודת ההשתוות‪ ,‬ועל‬ ‫האין סוף ביתר‬ ‫ודבר זה מתגלה אצל רבים שבאו למקום הנמוך‬ ‫ביותר ודייקא משם התרוממו מכוח התעוררות‬ ‫ויתר על כן‪ ,‬כמו שנתבאר לעיל‪ ,‬נחלקו הפנוי הנ”ל וגם הוא מרוחק מן‬ ‫פנימית עמוקה‪ ,‬וכדאיתא על ר' אלעזר בן דרוריא‬ ‫(ע"ז יז‪ ,).‬שכאשר התעורר לתשובה ביקש רחמים‬ ‫האמצעית‪ ,‬הא”ס הרחקה גמורה יותר מכל‬ ‫המפרשים ודנו בדבר הנקודה‬ ‫האם חל בה צמצום או לא‪ ,‬ולפי צד נוסף על‬ ‫מהרים והגבעות והשמש וירח וכל זה לא עזר לו‪,‬‬ ‫עד שהבין שאין הדבר תלוי אלא בו ואז נתקבלה‬ ‫העולמות כולם וע”כ הוא כ”כ‬ ‫כל פנים נותר בה רשימו‪.‬‬ ‫תשובתו‪.‬‬ ‫וזהו גילוי של התעוררות הפנימית הקיימת במקום‬ ‫בנקודה האמצעית גשמי וחומרי בתכלית הגשמיות‬ ‫והרי שבעומק יש מעליותא‬ ‫יתר על שאר העיגולים שסביב ‪.‬‬ ‫א‬ ‫הנמוך של החטא‪.‬‬ ‫וזה מה שרמז כאן הרב בדבריו באומרו 'עם עם היותו נקודה אמצעית בתוך‬ ‫היותו נקודה האמצעית'‪ ,‬והיינו שלמרות שיש כל העיגולים והבן זה היטב‪.‬‬ ‫צד מעליותא בנקודה האמצעית‪ ,‬מכל מקום‬ ‫עיקרה מתגלה בה העולם הגשמי והחומרי‬ ‫ביותר‪.‬‬ ‫א ומעלה נוספת יש בה‪ ,‬והוא מכוח ההארה שמתגלה בה‬ ‫מכל הצדדים סביב‪ ,‬שהאור הסובב כולו מאיר לעבר נקודת‬ ‫ ‬ ‫האמצע‪ ,‬ונמצא שבה מתגלה האור הגדול ביותר‪.‬‬ ‫ִ ּכי ִמ ִ ּציּ וֹ ן ֵּת ֵצא תוֹ ָרה ו ְּד ַבר ה' ִמירו ָּׁש ָלִם‬