דפירשנו · Daph-irshuni — כי תבוא (2026-08-24)

א הדף מסכת תענית ביאורי
גיליון שא שנה ו' פרשת כי תבא חודש אלול שנת ה׳ תשפ״ו לפ״ג
חולין קיג - .קיט:
קצג.
קצד.
והערות מסכת חולין ביאורים ב
קצו.
קצז.
ג והערות מסכת חולין ביאורים
והערות מסכת חולין ביאורים ד
• הא דביארו בגמ' פרושי קא מפרש טהור שמלחו עם דג טמא
מותר כיצד שהיה טהור מלוח וטמא תפל הכי נמי מסתברא דאי
ס''ד רישא שניהם מלוחים השתא שניהם מלוחים שרי טהור מליח
וטמא תפל מיבעיא אי משום הא לא איריא תנא סיפא לגלויי
רישא דלא תימא רישא טהור מליח וטמא תפל אבל שניהם
מלוחים אסור תנא סיפא טהור מליח וטמא תפל מכלל דרישא
שניהם מלוחין ואפי' הכי שרי ,והיינו דרק משום דכתיב להדיא
בסיפא דאיירי בטהור מליח וטמא תפל ,מכך הבינו דברישא
איירי בשניהם מלוחין ושרי ,אבל בלא גלוי הסיפא במה איירי
הו''א דרק בטהור מליח וטמא תפל הוא דשרי אבל בשניהם
מלוחין לא ,וקשה דאם כל הסיפא בא רק ללמד דהרישא בשניהם
מלוחין איירי ,והיינו דבו עצמו אין שום חידוש ,למה לא ביאר
התנא ברישא להדיא דאיירי בששניהם מלוחים דשרי ,וממילא
נדע דכ''ש בטהור מליח וטמא תפל דשרי ,וממילא למאי כלל
נכתב הסיפא ,אלא על כרחך יש לומר פירושי קא מפרש דהרישא
והסיפא בחד אופן איירי דהיינו בטהור מליח וטמא תפל ,וממילא
שפיר איכא ראיה למימר כן ולמה דחו בגמ' את הראיה? (הערה
קצ''ב)
• מה דהקשו בגמ' ואימא יד להכניס ולא להוציא שומר להכניס
ולהוציא אבל יד להוציא ושומר לצרף לא יד להכניס ולא להוציא
ה והערות מסכת חולין ביאורים
לא מצית אמרת השתא עיולי מעליא אפוקי מיבעיא ,והיינו דאי
אפשר לומר דיד יהא רק מכניס טומאה ומטמא הבשר שבראשו
אם נגע בדבר טמא ,ואילו להוציא טומאה ממנו אל אחרים לא,
דאם להביא טומאה הוא יכול כ''ש שיכול להוציא טומאה אל
אחרים .כך דחו בגמ' ובאמת צריך ביאור מה הקל וחומר ,דלמה
באמת להוציא יהא כ''ש שיכול אם להכניס אפשר ,דבשלמא
להשוותם שיהא הכנסה והוצאת דטומאה שווים ניחא ,אבל קל
וחומר מהו ,דאיזה סברא יש בלהוציא יותר מלהכניס? (הערה
קצ''ח)
• הא דאמר ריש לקיש לא שנו אלא עצם דהוי יד אבל נימא לא
הויא יד וכו' ובשערה שכנגדו טמא מאי לאו משום יד לא משום
שומר ,היינו דשיער אין לו דין יד דהרי אם יתפוס בו ייתלש ,ואי
אפשר להחזיק בו ,אלא יש לו דין שומר ,וקשה דהרי לעיל (קיח).
גבי מה שאמרו שם דלא יד ולא שומר לא טמא ולא מטמא,
ביאר שם ברש''י דהיינו שיער שיש בראשו בשר ,שאין דינו לא
כיד ולא כשומר ,ולכאורה מכאן סותר לשם דכאן אמרו דכן דינו
כשומר .ובשלמא לפי האיבעית אימא כאן דכן דינו השיער כיד
ואיירי בנימא בין הנינין ,והיינו שהיות ואוחז בכמה שערות יחד
אינן נתלשות ואפשר לאחוז בהם ,דממילא אפשר לומר דמה
שאמרו לעיל כאן דאבל נימא לא הויא יד היינו שאין לו לא דין
יד ולא דין שומר וכפי שביאר שם רש''י ,אבל לתירוץ א' כאן דדין
שומר כן יש לו ,קשה מה שאמרו שם דאין לו לא זה ולא זה?
(הערה ר''ג)
והערות מסכת חולין ביאורים ו
בטהור מליח וטמא תפל דשרי, דף קיג ע''א
וממילא למאי כלל נכתב הסיפא,
קצב .בגמ' פרושי קא מפרש טהור
אלא על כרחך יש לומר פירושי
שמלחו עם דג טמא מותר כיצד
קא מפרש דהרישא והסיפא בחד
שהיה טהור מלוח וטמא תפל
אופן איירי דהיינו בטהור מליח
הכי נמי מסתברא דאי ס''ד
וטמא תפל ,וממילא שפיר איכא
רישא שניהם מלוחים השתא
ראיה למימר כן ולמה דחו בגמ'
שניהם מלוחים שרי טהור מליח
את הראיה .ואולי יש לומר ע''פ
וטמא תפל מיבעיא אי משום הא
מה שתירצו מיד לקמן על הסיפא
לא איריא תנא סיפא לגלויי
דסיפא דאיידי דקתני טהור מליח
רישא דלא תימא רישא טהור
וטמא תפל ,תנא גם בסיפא טמא
מליח וטמא תפל אבל שניהם
מליח וטהור תפל ,דבא לתרץ
מלוחים אסור תנא סיפא טהור
לרבא דבאמת בשניהם מלוחים
מליח וטמא תפל מכלל דרישא
אסור ,יש לומר דלמאי דרצו לומר
שניהם מלוחין ואפי' הכי שרי.
דאין ראיה ,אפשר לתרץ איפכא
היינו דרק משום דכתיב להדיא
דאיירי דתני סיפא דסיפא טמא
מליח בטהור דאיירי בסיפא
מליח וטהור תפל ,תנא נמי
וטמא תפל ,מכך הבינו דברישא
ברישא דסיפא טהור מליח וטמא
איירי בשניהם מלוחין ושרי ,אבל
תפל ,ועל דאין בו שום חידוש,
בלא גלוי הסיפא במה איירי הו''א
והיות וכבר נכתב כן להדיא יש
דרק בטהור מליח וטמא תפל הוא
בו גם לגלויי רישא דשם איירי
דשרי אבל בשניהם מלוחין לא.
בששניהם מלוחים ,דממילא לכך
אבל קשה דאם כל הסיפא בא רק
אמרו דאין ראיה למימר פירושי
ללמד דהרישא בשניהם מלוחין
קא מפרש ,אבל באמת גם לא
איירי ,והיינו דבו עצמו אין שום
דחו תירוץ זה ,רק ראיה אין מכך.
חידוש ,למה לא ביאר התנא
ברישא להדיא דאיירי בששניהם
מלוחים דשרי ,וממילא נדע דכ''ש
ז והערות מסכת חולין ביאורים
בכלל גדי ,וכן קשה גבי שליל דף קיג ע''ב
ושליא ,למה שליל בכלל גדי הוי
קצג .בגמ' אמר שמואל גדי לרבות
ושליא לא .וגבי שליל ושליא
את החלב גדי לרבות את המתה
אפשר לחלק דהשליל הוי ממש
גדי לרבות את השליל גדי
חלק מן הגדי ,ואילו השליא רק
להוציא את הדם גדי להוציא את
חלק שעוטף את הולד ואינו ממש
השליא גדי להוציא את הטמאה.
חלק מגופו .וכן בין מתה לטמאה
ובגמ' לקמן כבר יקשו דהא
אפשר לחלק ,דמתה הרי זהו
תלתא גדי כתיבי ואיך למידים
אותו גדי רק שמתה ,ומשא''כ
כאן ששה לימודים ,ויתרצוהו
בטמאה לא איירי בגדי כלל אלא
לקמן .אבל קשה דלמאי בא גדי
בבהמה טמאה ,אבל גבי חלב
לרבות או למעט ,דהרי לג'
ודם קשה מה החילוק ,הרי שניהם
דברים אמרת כאן לרבות ,ואילו
ממש חלק מן הגדי הוי ,ולא עוד
אמרת אחרים דברים לג'
אלא שהדם הוא הנפש ,דממילא
דלהוציא בא ,ואיך יתכן כן.
כ''ש שאם החלב הוא נחשב לגדי
וצריך לומר דהוא בא לרבות מה
שיהא גם הדם שהוא הנפש
שבכלל גדי ,ובא למעט מה שאינו
נחשב לגדי ,וצ''ע.
בכלל גדי ,והיינו דחלב ומתה
דף קטו ע''א ושליל בכלל גדי הוא ולכך הוא
מרבה אותם ,אבל דם שליא
קצד .בגמ' אלא מעתה מעשה שבת
וטמאה אינם בכלל גדי ולכך
ליתסרו דהא תיעבתי לך הוא
להוציאם בא .אבל עדיין קשה
אמר קרא כי קדש הוא לכם היא
דמה חילוק איכא בין דם לחלב,
קדש ואין מעשיה קדש .היינו
דלמה יהא חלב בכלל גדי ואילו
דלפי מה שלמדנו לעיל דכל
גם לא ,הרי שניהם חלקים בגוף
תועבה שאסרה תורה אסור
הגדי ומאי שנא .וכן קשה מה
שבת מעשה למה באכילה,
החילוק בין מתה לטמאה ,דלמה
דהיינו דבר שנתבשל על ידי
מתה בכלל גדי ,ואילו טמאה אינו
והערות מסכת חולין ביאורים ח
דעל מעשיה לא חל לא קדושת חילול שבת למה לא ייאסר ,הרי
השבת וממילא גם לא האיסור דבר תועבה הוא שהרי נאסר,
שבה ,ולכך אין לאוסרם באכילה. ודחו בגמ' דגבי שבת איכא
מעשיה, לאסור שלא מיעוט
דף קטו ע''ב
דכתיב כי קדש הוא לכם דרק הוא
קצה .בגמ' אמר ריש לקיש מנין לבשר קדש ולא מעשיה .אבל קשה דגם
בחלב שאסור וכו' א''ל ר' יוחנן אם מחמת קדושת השבת לא
כעורה זו ששנה רבי לא תאכלנו ייאסרו מעשיה ,דרק היא עצמה
בבשר בחלב הכתוב מדבר אתה קדש ,מ''מ למה בשביל תועבה
הכתוב בחלב בבשר אומר הדבר שעשה דהיינו שבה
מדבר או אינו אלא באחד מכל באיסור לא ייאסרו מעשיה ,דהרי
האיסורין שבתורה אמרת צא מה שאנו רוצים לאוסרם עכשיו
שהתורה מדות מי''ג ולמד אין זה מחמת הקדושת שבת
נדרשת בהן דבר הלמד מענינו שיחול בהם ,אלא מחמת האיסור
במה הכתוב מדבר בשני מינין שנעשה בהם ,ולזה היכן מצינו
אף כאן בשני מינין .היינו דשם למעט שלא ייאסרו .ואין לומר
בהא דלא תאכלנו איירי הכתוב דהיות ולא חל עליהם קדושת
בפסולי המוקדשין ,ושם בשני השבת ממילא לא חל עליהם
דפסולי מדבר, הכתוב מינין האיסור לאוסרם ,דהרי סוף סוף
באכילה מותרין המוקדשין ודאי כן חל בהם איסור דאם לא
כחולין אבל אסורין בגיזה ועבודה למה יהא חייב על מעשה איסור
כמוקדשין ,דממילא כשני מינין זה .אבל יש לומר דאין זה הוכחה
נינהו ,ולכך יש ללמוד דגם הא דהאיסור חל עליהם ,דאפשר
דלא תאכלנו דמיותר שם בא שהחיוב בעונש הוא לא משום
ללמד על שני מינין והיינו גבי שחל האיסור על מעשיה ,אלא
בשר בחלב ,כך ביאר ברש''י. משום שחל האיסור על השבת
אבל קשה דאיך שייך לדמות שני עצמה ,ואותו אדם עשה איסור
מינין אלו לשני מינין אלו ,הרי בשבת עצמה ,ובאמת יש לומר
ט והערות מסכת חולין ביאורים
אלא אמר דהוא עצמו נחשב שם בפסולי המוקדשין לא איירי
כשני מינין ,וצ''ע. כלל בשני מינין ממש ,אלא בדין
של שני מינין ,דהיינו בדבר אחד
דף קיז ע''א
דינו כמין זה ובדבר אחד דינו
קצו .בגמ' ואי כתב רחמנא כאשר כמין זה ,ומשא''כ בשר בחלב
יורם הוה אמינא חלב אליה בשני מינין ממש איירי ,ומה
דליתא בשור לא כתב רחמנא בתוס' ועיין ביניהם. הדמיון
כל חלב א''ל רב מרי לרב זביד דכעין זה הקשה על רש''י ,ואפי'
אי אליה איקראי חלב תיתסר יותר מזה הקשה ,דכלל אין
באכילה אמר ליה עליך אמר להחשיב בשביל דין המתחלק
קרא כל חלב שור וכשב ועז דבר כשני מינין ,שיהא נקרא דמיירי
השוה בשור וכשב ועז .היינו בשני מינין ,דהאמת היא דלא
דביאר אביי דלהכי איצטריך גם מיירי בשני מינין כלל ,ולמה
הלימוד מכל חלב ללמד דגם חלב בשביל שבפסולי המוקדשין דינו
האליה מועלים בו ,ועל אף כשני מינין נלמד ממנו רק לדין
דבשור אין איסור זה ,דאי רק של שני מינין ,ולכך ביאר שם
כאשר יורם הוה כתיב הרי שם דמשום אחר ביאור בתוס'
איירי בשור ולא היינו למידים דאיתקש פסולי המוקדשין לצבי
מינה מה דליתא בשור .ועל זה ואייל דשני מינין ממש נינהו לכך
הקשה רב מרי דאם חלב האליה חשיב כשני מינין .אבל באמת גם
בכלל כל חלב היא ,והיינו דקראה זה קשה ,דכי משום דאיתקש
הכתוב חלב ,למה אינו אסורה לשני מינין יהא הוא עצמו נחשב
באכילה ככל חלב ,ותירץ לו רב לכך גם כן ,ומה השייכות .ואולי
זביד דלכך כתיב כל חלב שור יש לומר ע''פ תוס' דגם אם הוא
וכשב ועז ,לומר לך דחלב של עצמו אינו נחשב לשני מינין,
אליה שאינו שוה בכל אלו אינו מ''מ יש ללמוד ממנו לדין של שני
חייב על אכילתה .אבל באמת מינין כיון דהוא איתקש לשני
מינין ,אבל בתוס' לא ביאר כן,
והערות מסכת חולין ביאורים י
וממילא עולה מכל זה דחלב קשה דאם כל חלב שור וכשב ועז
האליה קרא בשם חלב ,ורק בא למעט חלב האליה מאכילה,
מאיסור אכילה מיעטה הכתוב למה ממעילה לא נמעטה .ועוד,
ומשום דאינה שוה בשור וכשב דלא יתכן לומר דכל הלימוד מכל
ועז. חלב בא רק לרבות חלב האליה,
ומאידך לומר דפסוק זה עצמו בא
דף קיז ע''ב
למעטה מדכתיב שם שור וכשב
קצז .בגמ' ותלתא קראי למה לי בדם ועז ,ומשום דאינה שוה בכל אלו,
חד למעוטי מנותר וחד למעוטי דלמאי בא כתוב זה לרבות חלב
ממעילה וחד למעוטי מטומאה. האליה או למעטה .ובאמת דבר
היינו הג' לימודים דלמדו לעיל ברור הוא ,דהא דאמרנו דכל
למעט דם מלכם או מלכפר או חלב בא לרבות חלב האליה אין
מהוא ,הקשו בגמ' למאי בעינן כל זה הכתוב דכל חלב שור וכשב
אלו הלימודים ,ולא די במיעוט ועז ,אלא פסוק אחר הוא דכתיב
אחד .אבל קשה דהיכן מצינו גבי קדשים קלים כל חלב לה',
דבעינן ג' לימודים ,הרי איכא שם ובאמת משם יש לרבות חלב
ג' שיטות וכל אחד מהם סובר האליה דהרי היא בכלל קדשים
דלמידים רק מאחר מינייהו ולא קלים ,ואדרבא דווקא אותה בא
משלשתן ,דממילא לכו''ע לא שם הכתוב לרבות ,דהרי כל
בעינן שלושתן ,דממילא על מי שאר קדשין קלים דאיתנהו בשור
הקשו למאי בעינן תלאת קראי. כבר למידים מכאשר יורם ,ומה
וצריך לומר דסוף סוף גם אם אפי' דכתיב כל חלב שור וכשב ועז ,זה
חד מינייהו לא הצריך ג' לימודים, איירי גבי איסור חלב עצמו,
מ''מ למעשה איכא כאן ג' והיינו באיסור אכילתה ,ושם גבי
לימודים ,דמה יענה כל אחד מג' אכילה מיעט הכתוב חלב האליה
שיטות אלו על הקושיא למאי במה דכתב שם שור וכשב ועז,
אתו ב' הלימודים השניים שהוא לומר דמי שאינו שוה בכל אלו
לא למד מהם ,ולכך הקשו לתאי אכילה, האיסור בכלל אינו
יא והערות מסכת חולין ביאורים
למעטם, לימוד אין ומהוא בעינן תלתא ,ולמסקנא דהצריכו
דממילא איכא כאן ב' לימודים שלושתן מתורץ לכולי עלמא
למעילה דהיינו לכפר והוא ,ורק למאי בעינן כל אלו .אבל קשה
חד לנותר וטומאה ,וממילא אי דלמה לא יוכלו למעט כל הג'
אפשר לומר דג' איסורים הללו כל ודנותר דמעילה איסורים
אחד אתא לאיסור אחד ,וממילא ודטומאה מלכם ,דלכם שלכם
עדיין יקשה למאי בעינן גם לכפר יהא ,וממילא כיון דאין זה של
וגם הוא ,הרי שניהם רק על גבוה אין בו לא מעילה ולא
מעילה ממעטים ,וצ''ע. איסור נותר ולא איסור על
מלכפר ובשלמא טומאתו,
פרק ט
ולא נתתיו דלכפרה דביארו
דף קיח ע''א
למעילה ,ניחא דאי ללמוד ממנו
קצח .בגמ' ואימא יד להכניס ולא בו דאין וטומאה, לנותר
להוציא שומר להכניס ולהוציא משמעות למעט איסורים אלו ,וכן
אבל יד להוציא ושומר לצרף לא ניחא גבי הלימוד מהוא דהוא
יד להכניס ולא להוציא לא מצית לפני כפרה כלאחר כפרה ,דאין
מעליא עיולי השתא אמרת בו משמעות על נותר וטומאה,
אפוקי מיבעיא .היינו דאי אפשר דגם לאחר כפרה לכאורה אית
לומר דיד יהא רק מכניס טומאה ביה איסור נותר וטומאה ,ולכך
ומטמא הבשר שבראשו אם נגע רק על מעילה יש ללמוד מינה,
להוציא ואילו טמא, בדבר אבל על לכם למה לא ילמדו כולם
טומאה ממנו אל אחרים לא ,דאם ממנו ,ועדיין יקשה תלתא קראי
להביא טומאה הוא יכול כ''ש למאי אתו .ועוד ,דגם אם כן
שיכול להוציא טומאה אל אחרים. נרצה ללמד כל מיעוט לאיסור
כך דחו בגמ' ובאמת צריך ביאור אחר ,עדיין יקשה מניין נלמד
מה הקל וחומר ,דלמה באמת נותר וטומאה ,הרי רק מלכם
להוציא יהא כ''ש שיכול אם אפשר למעט נותר וטומאה,
ומשום דאינו גבוה ,אבל מלכפר
והערות מסכת חולין ביאורים יב
הטומאה שבראשו יכולת גדולה דבשלמא אפשר, להכניס
יותר בידו להעבירו מלהעביר להשוותם שיהא הכנסה והוצאת
לכאן טומאה מבחוץ. דטומאה שווים ניחא ,אבל קל
קצט .בגמ' ואכתי יד דנבלה אצטריך וחומר מהו ,דאיזה סברא יש
דאי לא כתב רחמנא בנבלה הוה בלהוציא יותר מלהכניס .ואולי
אמינא דיו לבא מן הדין להיות יש לומר דסברתו כך ,דהיות
כנדון מה הנך לא מטמא אדם מצטרף אינו דהיד ואמרנו
אף נבלה לא מטמאה אדם אלא לטומאה והיינו דהוא אינו טמא
יד דנבלה מיצרך צריך .היינו אפי' שהוא מעביר הטומאה אל
דאם לא נאמר יד דנבלה לא הבשר שבראשו ,ממילא יש כאן
היינו למידים דיד דנבלה מטמאה חידוש גדול שיהא מקבל הטומאה
אדם ,דאם נלמד כן מדרעים להעבירו אל הבשר שבראשו,
ותנור דיו לבא מן הדין להיות דהרי לא היה כאן טומאה כלל
כנדון ולא לטמא אדם כמותם. ומ''מ יש לו כוח להעבירו ,אבל
אבל קשה דלמה לא נאמר דנבלה הבשר נטמא שכבר אחר
תלמד מהם הדין שיד הרי הוא שבראשו כבר פשוט דגם יוכל
כראשו ,וכל אחד יהא כדינו ,יד להעבירו אל אחרים ,דהרי עכשיו
לא דזרעים ודתנור שראשם כבר יש בראשו טומאה ,ואם היה
מטמא אדם לא יטמאו אדם גם יכולת בידו יש מאין להביא כאן
הם ,אבל יד דנבלה דנבלה טומאה ,ודאי שיהא לו כוח
מטמאה אדם כן תטמא גם ידה להעבירו אח''כ אל אחרים ,והיינו
אדם ,ולמה סותר דין זה הכלל של דעל אף דבין בהכנסה ובין
דיו לבא מן הדין ,הרי מה שהיא בהוצאה היד משמש כמעביר
מטמאה אדם לא נלמדה מזרעים הטומאה מדבר אחד אל השני,
ותנור אלא מראשו דהיינו נבלה, וא''כ מאי שנא ,מ''מ במכניס
דהרי יד שלה היא ודינו של היד איכא חידוש טפי כיון דסוף סוף
כראשו ,וצ''ע. הוא ידו של הבשר שבראשו,
שלהעביר טפי ברור ולכך
יג והערות מסכת חולין ביאורים
דבגדול כפול אין דינו כשומר, דף קיט ע''א
אלא שם בכרשינים הללו יש לו
בגמ' ת''ש ר' אלעזר בן עזריה ר.
טע מיוחד למה טיהרם שנוחים
מטהר בשל פול ומטמא בשל
למשמשן בעצמם ואין צריכין
קטנית מפני שרוצה במשמישן.
לשומר ,ולכך אין לו דין שומר,
היינו דהקשו מינה לרב דאמר
אבל בדבר שהוא משמש כשומר
דבפחות מכפול אין דין שומר,
באמת בגודל של פול ודאי סובר
דכאן מטמא ר' אלעזר בן עזריה
ר' אלעזר דמטמא ,ולכך רק על
אפי' פחות מכפול ,דהרי הקטנית
רב הקשו מה דמשמע דאפי'
כל גרגיר שלו פחות מכפול,
בפחות מכפול מטמא.
ותירצו בגמ' דשם מטמא ר'
דף קיט ע''ב אלעזר משום הקלח שמחזיק כמה
גרגירים ומשום יד ,ואלא איירי
רא .בגמ' בעי רב אושעיא שני
כלל בדין שומר .אבל קשה דאיך
שומרין מהו שיצטרפו וכו' רב
שייך להקשות משיטת ר' אלעזר
אושעיא שומר אוכל שחלקו
בן עזריה כלל ,הרי דבר ברור
קמיבעיא ליה כיון דהאי לא מגין
ששיטתו שונה משאר השיטות,
אהאי והאי לא מגין אהאי לא
דהרי הוא גם מטהר בשל פול,
מצטרפת או דלמא כיון דהאי
ובשל פול לכולי עלמא בין לרב
מגין אדידיה והאי מגין אדידיה
דינו כשומר לר' יוחנן ובין
מצטרפין .היינו דאיבעיא ליה
שמטמא ,וממילא ברור הדבר
אם שומר ואוכל שהיו בהם
שר' אלעזר בן עזריה חולק
כביצה יחד ,שחילקם לשנים גם
עליהם ,וממילא למה דווקא לרב
את האוכל וגם את השומר ,אם
הקשו מינה על פחות מכפול ,ולא
יחד יצטרפו שחילקם אחר
הקשו מינה לתרוייהו על כפול
להשלים כזית ולטמא או לא.
עצמו שמטהר ר' אלעזר .ואולי
צריך ביאור למה יהא צד לומר
יש לומר דשאני מה שטיהר בשל
דיצטרפו ,הרי גם באוכל עצמו
פול ,דאין זה משום שהוא סובר
והערות מסכת חולין ביאורים יד
אחד בתחלה ,אבל בשני חתיכות גבי שני עצמות ועליהם שני
שונות שלא היו כלל שומר אחד חצאי זיתים לקמן נחלקו בה
ודאי לא יצטרפו ,דהרי אין זה התנאים אם מצטרפין ב' יצאי
מגין של זה ,ודווקא כאן בשחילקן זיתים הללו ,וא''כ כ''ש כאן
כיון דבחלה כן היה זה מגין של דבשני החצאים בלא שומר אין
זה דהרי אחד היו לכך יש צד כלל כביצה ורק בצירוף השומרים
לצרפם ,וצ''ע. איכא דלמה יהא צד שיצטרפו.
ר' דבי דתנא ת''ש רב .בגמ' וצריך לומר דשם הנידון הוא אם
ישמעאל על כל זרע זרוע אשר שני העצמות יכולים לצרף שיהא
יזרע כדרך שבני אדם מוציאין נחש כמאהיל על שני החצאים
ושעורה בקליפתה חטה יחד ,והיינו דהשני חצאים אינם
בקליפתן ועדשים בקליפתה נמצאים באותו אוהל אם לא
כשאמר רב אחא בריה דרבא הידות שלהם ,ולכך נחלקו בה,
בקולחא ומשום יד הכא נמי אבל אם היו במקום אחד ודאי היו
בשדרה ומשום שומר בשלמא מצטרפין ,דממילא לכך ברור
עיליתא צריכי לתתיתא אלא דחצאי האוכל מצטרפים ,ולכך
תתיתא מאי צריכי לעיליתא רק דנו כאן אם גם השומרים
בחד דרא .היינו דהקשו מן שבסתם מצטרפין לכשיעור אם
הברייתא דמשמע דשני שומרין שייך לצרפם לשיעור אחד מאחר
מצטרפין דהרי איירי בכמה שאין זה מגין על זה .רק דעדיין
גרגירין שונים וכל אחד יש לו צריך ביאור למה הנידון כאן הוא
מצטרפען, ומ''מ שלו שומר חצאים שני של באופן רק
ותירצו דבאמת לא איירי כאן גבי שחילקן ,ולא דנו כן גם על שני
שומרין אלא כמו שתירץ רב חתיכות שונות של איסור ,אם
אחא בריה דרבא בקום אחר שני השומרין מצטרפין לשיעור
בקלח של כולם יחד דמצרפם אחד או לא ,ומאי שנא .ואולי יש
משום יד ,ממילא גם כאן יש לומר דדווקא בשנים שחילקן יש
לתרץ דאיירי בשדרה של החיטה צד לצרפם ומשום דהיו שומר
טו והערות מסכת חולין ביאורים
רג .בגמ' אמר ריש לקיש לא שנו שמצרף כל הגרגירין משום שומר
אלא עצם דהוי יד אבל נימא לא של כולם יחד .ועל זה הקשו בגמ'
הויא יד וכו' ובשערה שכנגדו הגרגירין שורות דבשלמא
טמא מאי לאו משום יד לא העליונות של החיטה צריכות
משום שומר .היינו דשיער אין לו לתחתונות כדי שלא ייפלוולכך
דין יד דהרי אם יתפוס בו ייתלש, נחשבות כשומר שלהן ,אבל
ואי אפשר להחזיק בו ,אלא יש לו צריכות דאינן התחתונות
דין שומר .אבל קשה דהרי לעיל לעליונות למה יצטרפו להחשב
(קיח ).גבי מה שאמרו שם דלא בגמ' ותירצו שלהן, כשומר
יד ולא שומר לא טמא ולא דאיירי בשורה אחת ולא בכמה
מטמא ,ביאר שם ברש''י דהיינו אחת שורה דרק שורות,
שיער שיש בראשו בשר ,שאין מצטרפין יחד ולא במה שורות.
דינו לא כיד ולא כשומר ,ולכאורה אבל קשה דהרי אמרנו דהשדרה
מכאן סותר לשם דכאן אמרו דכן של כולם מצרפן ,וא''כ למאי
לפי ובשלמא כשומר. דינו בעינן שיצטרפו הגרגירין זה לזה,
האיבעית אימא כאן דכן דינו הרי די שהשדר יצרפן ועל אף
השיער כיד ואיירי בנימא בין שאינן צריכין זה לזה ,וממילא
הנינין ,והיינו שהיות ואוחז בכמה עיליתא בין הנפק''מ מה
נתלשות אינן יחד שערות לתתיתא .ועוד דאם השדרה
ואפשר לאחוז בהם ,דממילא מצרפן איך איירי כאן רק בשורה
אפשר לומר דמה שאמרו לעיל אחת ,הרי בשדרה איכא כמה
כאן דאבל נימא לא הויא יד היינו וכמה שורות .ובזה יש לתרץ דעל
שאין לו לא דין יד ולא דין שומר אף שיש לו כמה שורות ,מ''מ
וכפי שביאר שם רש''י ,אבל לשיעור אחד מצטרפין רק שורה
לתירוץ א' כאן דדין שומר כן יש אחת ,אבל מה שהקשינו בתחלה
לו ,קשה מה שאמרו שם דאין לו צריכין שיהיו בעינן למה
לא זה ולא זה ,וצ''ע. הגרגירין זה לזה קשה ,וצ''ע.
