gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

דפירשנו · Daph-irshuni — כי תבוא (2026-08-24)

מוציא לאור: דפירשנו · Daph-irshuni

שבוע: כי תבוא (2026-08-24)

דפירשנו · Daph-irshuni — כי תבוא (2026-08-24)

פתח את ה-PDF הורדה

‫א‬ ‫הדף‬ ‫מסכת תענית‬ ‫ביאורי‬ ‫גיליון שא שנה ו' פרשת כי תבא חודש אלול שנת ה׳ תשפ״ו לפ״ג‬ ‫חולין קיג‪ - .‬קיט‪:‬‬ ‫קצג‪.‬‬ ‫קצד‪.‬‬ ‫והערות‬ ‫מסכת חולין‬ ‫ביאורים‬ ‫ב‬ ‫קצו‪.‬‬ ‫קצז‪.‬‬ ‫ג‬ ‫והערות‬ ‫מסכת חולין‬ ‫ביאורים‬ ‫והערות‬ ‫מסכת חולין‬ ‫ביאורים‬ ‫ד‬ ‫• הא דביארו בגמ' פרושי קא מפרש טהור שמלחו עם דג טמא‬ ‫מותר כיצד שהיה טהור מלוח וטמא תפל הכי נמי מסתברא דאי‬ ‫ס''ד רישא שניהם מלוחים השתא שניהם מלוחים שרי טהור מליח‬ ‫וטמא תפל מיבעיא אי משום הא לא איריא תנא סיפא לגלויי‬ ‫רישא דלא תימא רישא טהור מליח וטמא תפל אבל שניהם‬ ‫מלוחים אסור תנא סיפא טהור מליח וטמא תפל מכלל דרישא‬ ‫שניהם מלוחין ואפי' הכי שרי‪ ,‬והיינו דרק משום דכתיב להדיא‬ ‫בסיפא דאיירי בטהור מליח וטמא תפל‪ ,‬מכך הבינו דברישא‬ ‫איירי בשניהם מלוחין ושרי‪ ,‬אבל בלא גלוי הסיפא במה איירי‬ ‫הו''א דרק בטהור מליח וטמא תפל הוא דשרי אבל בשניהם‬ ‫מלוחין לא‪ ,‬וקשה דאם כל הסיפא בא רק ללמד דהרישא בשניהם‬ ‫מלוחין איירי‪ ,‬והיינו דבו עצמו אין שום חידוש‪ ,‬למה לא ביאר‬ ‫התנא ברישא להדיא דאיירי בששניהם מלוחים דשרי‪ ,‬וממילא‬ ‫נדע דכ''ש בטהור מליח וטמא תפל דשרי‪ ,‬וממילא למאי כלל‬ ‫נכתב הסיפא‪ ,‬אלא על כרחך יש לומר פירושי קא מפרש דהרישא‬ ‫והסיפא בחד אופן איירי דהיינו בטהור מליח וטמא תפל‪ ,‬וממילא‬ ‫שפיר איכא ראיה למימר כן ולמה דחו בגמ' את הראיה? (הערה‬ ‫קצ''ב)‬ ‫• מה דהקשו בגמ' ואימא יד להכניס ולא להוציא שומר להכניס‬ ‫ולהוציא אבל יד להוציא ושומר לצרף לא יד להכניס ולא להוציא‬ ‫ה‬ ‫והערות‬ ‫מסכת חולין‬ ‫ביאורים‬ ‫לא מצית אמרת השתא עיולי מעליא אפוקי מיבעיא‪ ,‬והיינו דאי‬ ‫אפשר לומר דיד יהא רק מכניס טומאה ומטמא הבשר שבראשו‬ ‫אם נגע בדבר טמא‪ ,‬ואילו להוציא טומאה ממנו אל אחרים לא‪,‬‬ ‫דאם להביא טומאה הוא יכול כ''ש שיכול להוציא טומאה אל‬ ‫אחרים‪ .‬כך דחו בגמ' ובאמת צריך ביאור מה הקל וחומר‪ ,‬דלמה‬ ‫באמת להוציא יהא כ''ש שיכול אם להכניס אפשר‪ ,‬דבשלמא‬ ‫להשוותם שיהא הכנסה והוצאת דטומאה שווים ניחא‪ ,‬אבל קל‬ ‫וחומר מהו‪ ,‬דאיזה סברא יש בלהוציא יותר מלהכניס? (הערה‬ ‫קצ''ח)‬ ‫• הא דאמר ריש לקיש לא שנו אלא עצם דהוי יד אבל נימא לא‬ ‫הויא יד וכו' ובשערה שכנגדו טמא מאי לאו משום יד לא משום‬ ‫שומר‪ ,‬היינו דשיער אין לו דין יד דהרי אם יתפוס בו ייתלש‪ ,‬ואי‬ ‫אפשר להחזיק בו‪ ,‬אלא יש לו דין שומר‪ ,‬וקשה דהרי לעיל (קיח‪).‬‬ ‫גבי מה שאמרו שם דלא יד ולא שומר לא טמא ולא מטמא‪,‬‬ ‫ביאר שם ברש''י דהיינו שיער שיש בראשו בשר‪ ,‬שאין דינו לא‬ ‫כיד ולא כשומר‪ ,‬ולכאורה מכאן סותר לשם דכאן אמרו דכן דינו‬ ‫כשומר‪ .‬ובשלמא לפי האיבעית אימא כאן דכן דינו השיער כיד‬ ‫ואיירי בנימא בין הנינין‪ ,‬והיינו שהיות ואוחז בכמה שערות יחד‬ ‫אינן נתלשות ואפשר לאחוז בהם‪ ,‬דממילא אפשר לומר דמה‬ ‫שאמרו לעיל כאן דאבל נימא לא הויא יד היינו שאין לו לא דין‬ ‫יד ולא דין שומר וכפי שביאר שם רש''י‪ ,‬אבל לתירוץ א' כאן דדין‬ ‫שומר כן יש לו‪ ,‬קשה מה שאמרו שם דאין לו לא זה ולא זה?‬ ‫(הערה ר''ג)‬ ‫והערות‬ ‫מסכת חולין‬ ‫ביאורים‬ ‫ו‬ ‫בטהור מליח וטמא תפל דשרי‪,‬‬ ‫דף קיג ע''א‬ ‫וממילא למאי כלל נכתב הסיפא‪,‬‬ ‫קצב‪ .‬בגמ' פרושי קא מפרש טהור‬ ‫אלא על כרחך יש לומר פירושי‬ ‫שמלחו עם דג טמא מותר כיצד‬ ‫קא מפרש דהרישא והסיפא בחד‬ ‫שהיה טהור מלוח וטמא תפל‬ ‫אופן איירי דהיינו בטהור מליח‬ ‫הכי נמי מסתברא דאי ס''ד‬ ‫וטמא תפל‪ ,‬וממילא שפיר איכא‬ ‫רישא שניהם מלוחים השתא‬ ‫ראיה למימר כן ולמה דחו בגמ'‬ ‫שניהם מלוחים שרי טהור מליח‬ ‫את הראיה‪ .‬ואולי יש לומר ע''פ‬ ‫וטמא תפל מיבעיא אי משום הא‬ ‫מה שתירצו מיד לקמן על הסיפא‬ ‫לא איריא תנא סיפא לגלויי‬ ‫דסיפא דאיידי דקתני טהור מליח‬ ‫רישא דלא תימא רישא טהור‬ ‫וטמא תפל‪ ,‬תנא גם בסיפא טמא‬ ‫מליח וטמא תפל אבל שניהם‬ ‫מליח וטהור תפל‪ ,‬דבא לתרץ‬ ‫מלוחים אסור תנא סיפא טהור‬ ‫לרבא דבאמת בשניהם מלוחים‬ ‫מליח וטמא תפל מכלל דרישא‬ ‫אסור‪ ,‬יש לומר דלמאי דרצו לומר‬ ‫שניהם מלוחין ואפי' הכי שרי‪.‬‬ ‫דאין ראיה‪ ,‬אפשר לתרץ איפכא‬ ‫היינו דרק משום דכתיב להדיא‬ ‫דאיירי דתני סיפא דסיפא טמא‬ ‫מליח‬ ‫בטהור‬ ‫דאיירי‬ ‫בסיפא‬ ‫מליח וטהור תפל‪ ,‬תנא נמי‬ ‫וטמא תפל‪ ,‬מכך הבינו דברישא‬ ‫ברישא דסיפא טהור מליח וטמא‬ ‫איירי בשניהם מלוחין ושרי‪ ,‬אבל‬ ‫תפל‪ ,‬ועל דאין בו שום חידוש‪,‬‬ ‫בלא גלוי הסיפא במה איירי הו''א‬ ‫והיות וכבר נכתב כן להדיא יש‬ ‫דרק בטהור מליח וטמא תפל הוא‬ ‫בו גם לגלויי רישא דשם איירי‬ ‫דשרי אבל בשניהם מלוחין לא‪.‬‬ ‫בששניהם מלוחים‪ ,‬דממילא לכך‬ ‫אבל קשה דאם כל הסיפא בא רק‬ ‫אמרו דאין ראיה למימר פירושי‬ ‫ללמד דהרישא בשניהם מלוחין‬ ‫קא מפרש‪ ,‬אבל באמת גם לא‬ ‫איירי‪ ,‬והיינו דבו עצמו אין שום‬ ‫דחו תירוץ זה‪ ,‬רק ראיה אין מכך‪.‬‬ ‫חידוש‪ ,‬למה לא ביאר התנא‬ ‫ברישא להדיא דאיירי בששניהם‬ ‫מלוחים דשרי‪ ,‬וממילא נדע דכ''ש‬ ‫ז‬ ‫והערות‬ ‫מסכת חולין‬ ‫ביאורים‬ ‫בכלל גדי‪ ,‬וכן קשה גבי שליל‬ ‫דף קיג ע''ב‬ ‫ושליא‪ ,‬למה שליל בכלל גדי הוי‬ ‫קצג‪ .‬בגמ' אמר שמואל גדי לרבות‬ ‫ושליא לא‪ .‬וגבי שליל ושליא‬ ‫את החלב גדי לרבות את המתה‬ ‫אפשר לחלק דהשליל הוי ממש‬ ‫גדי לרבות את השליל גדי‬ ‫חלק מן הגדי‪ ,‬ואילו השליא רק‬ ‫להוציא את הדם גדי להוציא את‬ ‫חלק שעוטף את הולד ואינו ממש‬ ‫השליא גדי להוציא את הטמאה‪.‬‬ ‫חלק מגופו‪ .‬וכן בין מתה לטמאה‬ ‫ובגמ' לקמן כבר יקשו דהא‬ ‫אפשר לחלק‪ ,‬דמתה הרי זהו‬ ‫תלתא גדי כתיבי ואיך למידים‬ ‫אותו גדי רק שמתה‪ ,‬ומשא''כ‬ ‫כאן ששה לימודים‪ ,‬ויתרצוהו‬ ‫בטמאה לא איירי בגדי כלל אלא‬ ‫לקמן‪ .‬אבל קשה דלמאי בא גדי‬ ‫בבהמה טמאה‪ ,‬אבל גבי חלב‬ ‫לרבות או למעט‪ ,‬דהרי לג'‬ ‫ודם קשה מה החילוק‪ ,‬הרי שניהם‬ ‫דברים אמרת כאן לרבות‪ ,‬ואילו‬ ‫ממש חלק מן הגדי הוי‪ ,‬ולא עוד‬ ‫אמרת‬ ‫אחרים‬ ‫דברים‬ ‫לג'‬ ‫אלא שהדם הוא הנפש‪ ,‬דממילא‬ ‫דלהוציא בא‪ ,‬ואיך יתכן כן‪.‬‬ ‫כ''ש שאם החלב הוא נחשב לגדי‬ ‫וצריך לומר דהוא בא לרבות מה‬ ‫שיהא גם הדם שהוא הנפש‬ ‫שבכלל גדי‪ ,‬ובא למעט מה שאינו‬ ‫נחשב לגדי‪ ,‬וצ''ע‪.‬‬ ‫בכלל גדי‪ ,‬והיינו דחלב ומתה‬ ‫דף קטו ע''א‬ ‫ושליל בכלל גדי הוא ולכך הוא‬ ‫מרבה אותם‪ ,‬אבל דם שליא‬ ‫קצד‪ .‬בגמ' אלא מעתה מעשה שבת‬ ‫וטמאה אינם בכלל גדי ולכך‬ ‫ליתסרו דהא תיעבתי לך הוא‬ ‫להוציאם בא‪ .‬אבל עדיין קשה‬ ‫אמר קרא כי קדש הוא לכם היא‬ ‫דמה חילוק איכא בין דם לחלב‪,‬‬ ‫קדש ואין מעשיה קדש‪ .‬היינו‬ ‫דלמה יהא חלב בכלל גדי ואילו‬ ‫דלפי מה שלמדנו לעיל דכל‬ ‫גם לא‪ ,‬הרי שניהם חלקים בגוף‬ ‫תועבה שאסרה תורה אסור‬ ‫הגדי ומאי שנא‪ .‬וכן קשה מה‬ ‫שבת‬ ‫מעשה‬ ‫למה‬ ‫באכילה‪,‬‬ ‫החילוק בין מתה לטמאה‪ ,‬דלמה‬ ‫דהיינו דבר שנתבשל על ידי‬ ‫מתה בכלל גדי‪ ,‬ואילו טמאה אינו‬ ‫והערות‬ ‫מסכת חולין‬ ‫ביאורים‬ ‫ח‬ ‫דעל מעשיה לא חל לא קדושת‬ ‫חילול שבת למה לא ייאסר‪ ,‬הרי‬ ‫השבת וממילא גם לא האיסור‬ ‫דבר תועבה הוא שהרי נאסר‪,‬‬ ‫שבה‪ ,‬ולכך אין לאוסרם באכילה‪.‬‬ ‫ודחו בגמ' דגבי שבת איכא‬ ‫מעשיה‪,‬‬ ‫לאסור‬ ‫שלא‬ ‫מיעוט‬ ‫דף קטו ע''ב‬ ‫דכתיב כי קדש הוא לכם דרק הוא‬ ‫קצה‪ .‬בגמ' אמר ריש לקיש מנין לבשר‬ ‫קדש ולא מעשיה‪ .‬אבל קשה דגם‬ ‫בחלב שאסור וכו' א''ל ר' יוחנן‬ ‫אם מחמת קדושת השבת לא‬ ‫כעורה זו ששנה רבי לא תאכלנו‬ ‫ייאסרו מעשיה‪ ,‬דרק היא עצמה‬ ‫בבשר בחלב הכתוב מדבר אתה‬ ‫קדש‪ ,‬מ''מ למה בשביל תועבה‬ ‫הכתוב‬ ‫בחלב‬ ‫בבשר‬ ‫אומר‬ ‫הדבר‬ ‫שעשה‬ ‫דהיינו‬ ‫שבה‬ ‫מדבר או אינו אלא באחד מכל‬ ‫באיסור לא ייאסרו מעשיה‪ ,‬דהרי‬ ‫האיסורין שבתורה אמרת צא‬ ‫מה שאנו רוצים לאוסרם עכשיו‬ ‫שהתורה‬ ‫מדות‬ ‫מי''ג‬ ‫ולמד‬ ‫אין זה מחמת הקדושת שבת‬ ‫נדרשת בהן דבר הלמד מענינו‬ ‫שיחול בהם‪ ,‬אלא מחמת האיסור‬ ‫במה הכתוב מדבר בשני מינין‬ ‫שנעשה בהם‪ ,‬ולזה היכן מצינו‬ ‫אף כאן בשני מינין‪ .‬היינו דשם‬ ‫למעט שלא ייאסרו‪ .‬ואין לומר‬ ‫בהא דלא תאכלנו איירי הכתוב‬ ‫דהיות ולא חל עליהם קדושת‬ ‫בפסולי המוקדשין‪ ,‬ושם בשני‬ ‫השבת ממילא לא חל עליהם‬ ‫דפסולי‬ ‫מדבר‪,‬‬ ‫הכתוב‬ ‫מינין‬ ‫האיסור לאוסרם‪ ,‬דהרי סוף סוף‬ ‫באכילה‬ ‫מותרין‬ ‫המוקדשין‬ ‫ודאי כן חל בהם איסור דאם לא‬ ‫כחולין אבל אסורין בגיזה ועבודה‬ ‫למה יהא חייב על מעשה איסור‬ ‫כמוקדשין‪ ,‬דממילא כשני מינין‬ ‫זה‪ .‬אבל יש לומר דאין זה הוכחה‬ ‫נינהו‪ ,‬ולכך יש ללמוד דגם הא‬ ‫דהאיסור חל עליהם‪ ,‬דאפשר‬ ‫דלא תאכלנו דמיותר שם בא‬ ‫שהחיוב בעונש הוא לא משום‬ ‫ללמד על שני מינין והיינו גבי‬ ‫שחל האיסור על מעשיה‪ ,‬אלא‬ ‫בשר בחלב‪ ,‬כך ביאר ברש''י‪.‬‬ ‫משום שחל האיסור על השבת‬ ‫אבל קשה דאיך שייך לדמות שני‬ ‫עצמה‪ ,‬ואותו אדם עשה איסור‬ ‫מינין אלו לשני מינין אלו‪ ,‬הרי‬ ‫בשבת עצמה‪ ,‬ובאמת יש לומר‬ ‫ט‬ ‫והערות‬ ‫מסכת חולין‬ ‫ביאורים‬ ‫אלא אמר דהוא עצמו נחשב‬ ‫שם בפסולי המוקדשין לא איירי‬ ‫כשני מינין‪ ,‬וצ''ע‪.‬‬ ‫כלל בשני מינין ממש‪ ,‬אלא בדין‬ ‫של שני מינין‪ ,‬דהיינו בדבר אחד‬ ‫דף קיז ע''א‬ ‫דינו כמין זה ובדבר אחד דינו‬ ‫קצו‪ .‬בגמ' ואי כתב רחמנא כאשר‬ ‫כמין זה‪ ,‬ומשא''כ בשר בחלב‬ ‫יורם הוה אמינא חלב אליה‬ ‫בשני מינין ממש איירי‪ ,‬ומה‬ ‫דליתא בשור לא כתב רחמנא‬ ‫בתוס'‬ ‫ועיין‬ ‫ביניהם‪.‬‬ ‫הדמיון‬ ‫כל חלב א''ל רב מרי לרב זביד‬ ‫דכעין זה הקשה על רש''י‪ ,‬ואפי'‬ ‫אי אליה איקראי חלב תיתסר‬ ‫יותר מזה הקשה‪ ,‬דכלל אין‬ ‫באכילה אמר ליה עליך אמר‬ ‫להחשיב בשביל דין המתחלק‬ ‫קרא כל חלב שור וכשב ועז דבר‬ ‫כשני מינין‪ ,‬שיהא נקרא דמיירי‬ ‫השוה בשור וכשב ועז‪ .‬היינו‬ ‫בשני מינין‪ ,‬דהאמת היא דלא‬ ‫דביאר אביי דלהכי איצטריך גם‬ ‫מיירי בשני מינין כלל‪ ,‬ולמה‬ ‫הלימוד מכל חלב ללמד דגם חלב‬ ‫בשביל שבפסולי המוקדשין דינו‬ ‫האליה מועלים בו‪ ,‬ועל אף‬ ‫כשני מינין נלמד ממנו רק לדין‬ ‫דבשור אין איסור זה‪ ,‬דאי רק‬ ‫של שני מינין‪ ,‬ולכך ביאר שם‬ ‫כאשר יורם הוה כתיב הרי שם‬ ‫דמשום‬ ‫אחר‬ ‫ביאור‬ ‫בתוס'‬ ‫איירי בשור ולא היינו למידים‬ ‫דאיתקש פסולי המוקדשין לצבי‬ ‫מינה מה דליתא בשור‪ .‬ועל זה‬ ‫ואייל דשני מינין ממש נינהו לכך‬ ‫הקשה רב מרי דאם חלב האליה‬ ‫חשיב כשני מינין‪ .‬אבל באמת גם‬ ‫בכלל כל חלב היא‪ ,‬והיינו דקראה‬ ‫זה קשה‪ ,‬דכי משום דאיתקש‬ ‫הכתוב חלב‪ ,‬למה אינו אסורה‬ ‫לשני מינין יהא הוא עצמו נחשב‬ ‫באכילה ככל חלב‪ ,‬ותירץ לו רב‬ ‫לכך גם כן‪ ,‬ומה השייכות‪ .‬ואולי‬ ‫זביד דלכך כתיב כל חלב שור‬ ‫יש לומר ע''פ תוס' דגם אם הוא‬ ‫וכשב ועז‪ ,‬לומר לך דחלב של‬ ‫עצמו אינו נחשב לשני מינין‪,‬‬ ‫אליה שאינו שוה בכל אלו אינו‬ ‫מ''מ יש ללמוד ממנו לדין של שני‬ ‫חייב על אכילתה‪ .‬אבל באמת‬ ‫מינין כיון דהוא איתקש לשני‬ ‫מינין‪ ,‬אבל בתוס' לא ביאר כן‪,‬‬ ‫והערות‬ ‫מסכת חולין‬ ‫ביאורים‬ ‫י‬ ‫וממילא עולה מכל זה דחלב‬ ‫קשה דאם כל חלב שור וכשב ועז‬ ‫האליה קרא בשם חלב‪ ,‬ורק‬ ‫בא למעט חלב האליה מאכילה‪,‬‬ ‫מאיסור אכילה מיעטה הכתוב‬ ‫למה ממעילה לא נמעטה‪ .‬ועוד‪,‬‬ ‫ומשום דאינה שוה בשור וכשב‬ ‫דלא יתכן לומר דכל הלימוד מכל‬ ‫ועז‪.‬‬ ‫חלב בא רק לרבות חלב האליה‪,‬‬ ‫ומאידך לומר דפסוק זה עצמו בא‬ ‫דף קיז ע''ב‬ ‫למעטה מדכתיב שם שור וכשב‬ ‫קצז‪ .‬בגמ' ותלתא קראי למה לי בדם‬ ‫ועז‪ ,‬ומשום דאינה שוה בכל אלו‪,‬‬ ‫חד למעוטי מנותר וחד למעוטי‬ ‫דלמאי בא כתוב זה לרבות חלב‬ ‫ממעילה וחד למעוטי מטומאה‪.‬‬ ‫האליה או למעטה‪ .‬ובאמת דבר‬ ‫היינו הג' לימודים דלמדו לעיל‬ ‫ברור הוא‪ ,‬דהא דאמרנו דכל‬ ‫למעט דם מלכם או מלכפר או‬ ‫חלב בא לרבות חלב האליה אין‬ ‫מהוא‪ ,‬הקשו בגמ' למאי בעינן כל‬ ‫זה הכתוב דכל חלב שור וכשב‬ ‫אלו הלימודים‪ ,‬ולא די במיעוט‬ ‫ועז‪ ,‬אלא פסוק אחר הוא דכתיב‬ ‫אחד‪ .‬אבל קשה דהיכן מצינו‬ ‫גבי קדשים קלים כל חלב לה'‪,‬‬ ‫דבעינן ג' לימודים‪ ,‬הרי איכא שם‬ ‫ובאמת משם יש לרבות חלב‬ ‫ג' שיטות וכל אחד מהם סובר‬ ‫האליה דהרי היא בכלל קדשים‬ ‫דלמידים רק מאחר מינייהו ולא‬ ‫קלים‪ ,‬ואדרבא דווקא אותה בא‬ ‫משלשתן‪ ,‬דממילא לכו''ע לא‬ ‫שם הכתוב לרבות‪ ,‬דהרי כל‬ ‫בעינן שלושתן‪ ,‬דממילא על מי‬ ‫שאר קדשין קלים דאיתנהו בשור‬ ‫הקשו למאי בעינן תלאת קראי‪.‬‬ ‫כבר למידים מכאשר יורם‪ ,‬ומה‬ ‫וצריך לומר דסוף סוף גם אם אפי'‬ ‫דכתיב כל חלב שור וכשב ועז‪ ,‬זה‬ ‫חד מינייהו לא הצריך ג' לימודים‪,‬‬ ‫איירי גבי איסור חלב עצמו‪,‬‬ ‫מ''מ למעשה איכא כאן ג'‬ ‫והיינו באיסור אכילתה‪ ,‬ושם גבי‬ ‫לימודים‪ ,‬דמה יענה כל אחד מג'‬ ‫אכילה מיעט הכתוב חלב האליה‬ ‫שיטות אלו על הקושיא למאי‬ ‫במה דכתב שם שור וכשב ועז‪,‬‬ ‫אתו ב' הלימודים השניים שהוא‬ ‫לומר דמי שאינו שוה בכל אלו‬ ‫לא למד מהם‪ ,‬ולכך הקשו לתאי‬ ‫אכילה‪,‬‬ ‫האיסור‬ ‫בכלל‬ ‫אינו‬ ‫יא‬ ‫והערות‬ ‫מסכת חולין‬ ‫ביאורים‬ ‫למעטם‪,‬‬ ‫לימוד‬ ‫אין‬ ‫ומהוא‬ ‫בעינן תלתא‪ ,‬ולמסקנא דהצריכו‬ ‫דממילא איכא כאן ב' לימודים‬ ‫שלושתן מתורץ לכולי עלמא‬ ‫למעילה דהיינו לכפר והוא‪ ,‬ורק‬ ‫למאי בעינן כל אלו‪ .‬אבל קשה‬ ‫חד לנותר וטומאה‪ ,‬וממילא אי‬ ‫דלמה לא יוכלו למעט כל הג'‬ ‫אפשר לומר דג' איסורים הללו כל‬ ‫ודנותר‬ ‫דמעילה‬ ‫איסורים‬ ‫אחד אתא לאיסור אחד‪ ,‬וממילא‬ ‫ודטומאה מלכם‪ ,‬דלכם שלכם‬ ‫עדיין יקשה למאי בעינן גם לכפר‬ ‫יהא‪ ,‬וממילא כיון דאין זה של‬ ‫וגם הוא‪ ,‬הרי שניהם רק על‬ ‫גבוה אין בו לא מעילה ולא‬ ‫מעילה ממעטים‪ ,‬וצ''ע‪.‬‬ ‫איסור נותר ולא איסור על‬ ‫מלכפר‬ ‫ובשלמא‬ ‫טומאתו‪,‬‬ ‫פרק ט‬ ‫ולא‬ ‫נתתיו‬ ‫דלכפרה‬ ‫דביארו‬ ‫דף קיח ע''א‬ ‫למעילה‪ ,‬ניחא דאי ללמוד ממנו‬ ‫קצח‪ .‬בגמ' ואימא יד להכניס ולא‬ ‫בו‬ ‫דאין‬ ‫וטומאה‪,‬‬ ‫לנותר‬ ‫להוציא שומר להכניס ולהוציא‬ ‫משמעות למעט איסורים אלו‪ ,‬וכן‬ ‫אבל יד להוציא ושומר לצרף לא‬ ‫ניחא גבי הלימוד מהוא דהוא‬ ‫יד להכניס ולא להוציא לא מצית‬ ‫לפני כפרה כלאחר כפרה‪ ,‬דאין‬ ‫מעליא‬ ‫עיולי‬ ‫השתא‬ ‫אמרת‬ ‫בו משמעות על נותר וטומאה‪,‬‬ ‫אפוקי מיבעיא‪ .‬היינו דאי אפשר‬ ‫דגם לאחר כפרה לכאורה אית‬ ‫לומר דיד יהא רק מכניס טומאה‬ ‫ביה איסור נותר וטומאה‪ ,‬ולכך‬ ‫ומטמא הבשר שבראשו אם נגע‬ ‫רק על מעילה יש ללמוד מינה‪,‬‬ ‫להוציא‬ ‫ואילו‬ ‫טמא‪,‬‬ ‫בדבר‬ ‫אבל על לכם למה לא ילמדו כולם‬ ‫טומאה ממנו אל אחרים לא‪ ,‬דאם‬ ‫ממנו‪ ,‬ועדיין יקשה תלתא קראי‬ ‫להביא טומאה הוא יכול כ''ש‬ ‫למאי אתו‪ .‬ועוד‪ ,‬דגם אם כן‬ ‫שיכול להוציא טומאה אל אחרים‪.‬‬ ‫נרצה ללמד כל מיעוט לאיסור‬ ‫כך דחו בגמ' ובאמת צריך ביאור‬ ‫אחר‪ ,‬עדיין יקשה מניין נלמד‬ ‫מה הקל וחומר‪ ,‬דלמה באמת‬ ‫נותר וטומאה‪ ,‬הרי רק מלכם‬ ‫להוציא יהא כ''ש שיכול אם‬ ‫אפשר למעט נותר וטומאה‪,‬‬ ‫ומשום דאינו גבוה‪ ,‬אבל מלכפר‬ ‫והערות‬ ‫מסכת חולין‬ ‫ביאורים‬ ‫יב‬ ‫הטומאה שבראשו יכולת גדולה‬ ‫דבשלמא‬ ‫אפשר‪,‬‬ ‫להכניס‬ ‫יותר בידו להעבירו מלהעביר‬ ‫להשוותם שיהא הכנסה והוצאת‬ ‫לכאן טומאה מבחוץ‪.‬‬ ‫דטומאה שווים ניחא‪ ,‬אבל קל‬ ‫קצט‪ .‬בגמ' ואכתי יד דנבלה אצטריך‬ ‫וחומר מהו‪ ,‬דאיזה סברא יש‬ ‫דאי לא כתב רחמנא בנבלה הוה‬ ‫בלהוציא יותר מלהכניס‪ .‬ואולי‬ ‫אמינא דיו לבא מן הדין להיות‬ ‫יש לומר דסברתו כך‪ ,‬דהיות‬ ‫כנדון מה הנך לא מטמא אדם‬ ‫מצטרף‬ ‫אינו‬ ‫דהיד‬ ‫ואמרנו‬ ‫אף נבלה לא מטמאה אדם אלא‬ ‫לטומאה והיינו דהוא אינו טמא‬ ‫יד דנבלה מיצרך צריך‪ .‬היינו‬ ‫אפי' שהוא מעביר הטומאה אל‬ ‫דאם לא נאמר יד דנבלה לא‬ ‫הבשר שבראשו‪ ,‬ממילא יש כאן‬ ‫היינו למידים דיד דנבלה מטמאה‬ ‫חידוש גדול שיהא מקבל הטומאה‬ ‫אדם‪ ,‬דאם נלמד כן מדרעים‬ ‫להעבירו אל הבשר שבראשו‪,‬‬ ‫ותנור דיו לבא מן הדין להיות‬ ‫דהרי לא היה כאן טומאה כלל‬ ‫כנדון ולא לטמא אדם כמותם‪.‬‬ ‫ומ''מ יש לו כוח להעבירו‪ ,‬אבל‬ ‫אבל קשה דלמה לא נאמר דנבלה‬ ‫הבשר‬ ‫נטמא‬ ‫שכבר‬ ‫אחר‬ ‫תלמד מהם הדין שיד הרי הוא‬ ‫שבראשו כבר פשוט דגם יוכל‬ ‫כראשו‪ ,‬וכל אחד יהא כדינו‪ ,‬יד‬ ‫להעבירו אל אחרים‪ ,‬דהרי עכשיו‬ ‫לא‬ ‫דזרעים ודתנור שראשם‬ ‫כבר יש בראשו טומאה‪ ,‬ואם היה‬ ‫מטמא אדם לא יטמאו אדם גם‬ ‫יכולת בידו יש מאין להביא כאן‬ ‫הם‪ ,‬אבל יד דנבלה דנבלה‬ ‫טומאה‪ ,‬ודאי שיהא לו כוח‬ ‫מטמאה אדם כן תטמא גם ידה‬ ‫להעבירו אח''כ אל אחרים‪ ,‬והיינו‬ ‫אדם‪ ,‬ולמה סותר דין זה הכלל של‬ ‫דעל אף דבין בהכנסה ובין‬ ‫דיו לבא מן הדין‪ ,‬הרי מה שהיא‬ ‫בהוצאה היד משמש כמעביר‬ ‫מטמאה אדם לא נלמדה מזרעים‬ ‫הטומאה מדבר אחד אל השני‪,‬‬ ‫ותנור אלא מראשו דהיינו נבלה‪,‬‬ ‫וא''כ מאי שנא‪ ,‬מ''מ במכניס‬ ‫דהרי יד שלה היא ודינו של היד‬ ‫איכא חידוש טפי כיון דסוף סוף‬ ‫כראשו‪ ,‬וצ''ע‪.‬‬ ‫הוא ידו של הבשר שבראשו‪,‬‬ ‫שלהעביר‬ ‫טפי‬ ‫ברור‬ ‫ולכך‬ ‫יג‬ ‫והערות‬ ‫מסכת חולין‬ ‫ביאורים‬ ‫דבגדול כפול אין דינו כשומר‪,‬‬ ‫דף קיט ע''א‬ ‫אלא שם בכרשינים הללו יש לו‬ ‫בגמ' ת''ש ר' אלעזר בן עזריה‬ ‫ר‪.‬‬ ‫טע מיוחד למה טיהרם שנוחים‬ ‫מטהר בשל פול ומטמא בשל‬ ‫למשמשן בעצמם ואין צריכין‬ ‫קטנית מפני שרוצה במשמישן‪.‬‬ ‫לשומר‪ ,‬ולכך אין לו דין שומר‪,‬‬ ‫היינו דהקשו מינה לרב דאמר‬ ‫אבל בדבר שהוא משמש כשומר‬ ‫דבפחות מכפול אין דין שומר‪,‬‬ ‫באמת בגודל של פול ודאי סובר‬ ‫דכאן מטמא ר' אלעזר בן עזריה‬ ‫ר' אלעזר דמטמא‪ ,‬ולכך רק על‬ ‫אפי' פחות מכפול‪ ,‬דהרי הקטנית‬ ‫רב הקשו מה דמשמע דאפי'‬ ‫כל גרגיר שלו פחות מכפול‪,‬‬ ‫בפחות מכפול מטמא‪.‬‬ ‫ותירצו בגמ' דשם מטמא ר'‬ ‫דף קיט ע''ב‬ ‫אלעזר משום הקלח שמחזיק כמה‬ ‫גרגירים ומשום יד‪ ,‬ואלא איירי‬ ‫רא‪ .‬בגמ' בעי רב אושעיא שני‬ ‫כלל בדין שומר‪ .‬אבל קשה דאיך‬ ‫שומרין מהו שיצטרפו וכו' רב‬ ‫שייך להקשות משיטת ר' אלעזר‬ ‫אושעיא שומר אוכל שחלקו‬ ‫בן עזריה כלל‪ ,‬הרי דבר ברור‬ ‫קמיבעיא ליה כיון דהאי לא מגין‬ ‫ששיטתו שונה משאר השיטות‪,‬‬ ‫אהאי והאי לא מגין אהאי לא‬ ‫דהרי הוא גם מטהר בשל פול‪,‬‬ ‫מצטרפת או דלמא כיון דהאי‬ ‫ובשל פול לכולי עלמא בין לרב‬ ‫מגין אדידיה והאי מגין אדידיה‬ ‫דינו כשומר‬ ‫לר' יוחנן‬ ‫ובין‬ ‫מצטרפין‪ .‬היינו דאיבעיא ליה‬ ‫שמטמא‪ ,‬וממילא ברור הדבר‬ ‫אם שומר ואוכל שהיו בהם‬ ‫שר' אלעזר בן עזריה חולק‬ ‫כביצה יחד‪ ,‬שחילקם לשנים גם‬ ‫עליהם‪ ,‬וממילא למה דווקא לרב‬ ‫את האוכל וגם את השומר‪ ,‬אם‬ ‫הקשו מינה על פחות מכפול‪ ,‬ולא‬ ‫יחד‬ ‫יצטרפו‬ ‫שחילקם‬ ‫אחר‬ ‫הקשו מינה לתרוייהו על כפול‬ ‫להשלים כזית ולטמא או לא‪.‬‬ ‫עצמו שמטהר ר' אלעזר‪ .‬ואולי‬ ‫צריך ביאור למה יהא צד לומר‬ ‫יש לומר דשאני מה שטיהר בשל‬ ‫דיצטרפו‪ ,‬הרי גם באוכל עצמו‬ ‫פול‪ ,‬דאין זה משום שהוא סובר‬ ‫והערות‬ ‫מסכת חולין‬ ‫ביאורים‬ ‫יד‬ ‫אחד בתחלה‪ ,‬אבל בשני חתיכות‬ ‫גבי שני עצמות ועליהם שני‬ ‫שונות שלא היו כלל שומר אחד‬ ‫חצאי זיתים לקמן נחלקו בה‬ ‫ודאי לא יצטרפו‪ ,‬דהרי אין זה‬ ‫התנאים אם מצטרפין ב' יצאי‬ ‫מגין של זה‪ ,‬ודווקא כאן בשחילקן‬ ‫זיתים הללו‪ ,‬וא''כ כ''ש כאן‬ ‫כיון דבחלה כן היה זה מגין של‬ ‫דבשני החצאים בלא שומר אין‬ ‫זה דהרי אחד היו לכך יש צד‬ ‫כלל כביצה ורק בצירוף השומרים‬ ‫לצרפם‪ ,‬וצ''ע‪.‬‬ ‫איכא דלמה יהא צד שיצטרפו‪.‬‬ ‫ר'‬ ‫דבי‬ ‫דתנא‬ ‫ת''ש‬ ‫רב‪ .‬בגמ'‬ ‫וצריך לומר דשם הנידון הוא אם‬ ‫ישמעאל על כל זרע זרוע אשר‬ ‫שני העצמות יכולים לצרף שיהא‬ ‫יזרע כדרך שבני אדם מוציאין‬ ‫נחש כמאהיל על שני החצאים‬ ‫ושעורה‬ ‫בקליפתה‬ ‫חטה‬ ‫יחד‪ ,‬והיינו דהשני חצאים אינם‬ ‫בקליפתן‬ ‫ועדשים‬ ‫בקליפתה‬ ‫נמצאים באותו אוהל אם לא‬ ‫כשאמר רב אחא בריה דרבא‬ ‫הידות שלהם‪ ,‬ולכך נחלקו בה‪,‬‬ ‫בקולחא ומשום יד הכא נמי‬ ‫אבל אם היו במקום אחד ודאי היו‬ ‫בשדרה ומשום שומר בשלמא‬ ‫מצטרפין‪ ,‬דממילא לכך ברור‬ ‫עיליתא צריכי לתתיתא אלא‬ ‫דחצאי האוכל מצטרפים‪ ,‬ולכך‬ ‫תתיתא מאי צריכי לעיליתא‬ ‫רק דנו כאן אם גם השומרים‬ ‫בחד דרא‪ .‬היינו דהקשו מן‬ ‫שבסתם מצטרפין לכשיעור אם‬ ‫הברייתא דמשמע דשני שומרין‬ ‫שייך לצרפם לשיעור אחד מאחר‬ ‫מצטרפין דהרי איירי בכמה‬ ‫שאין זה מגין על זה‪ .‬רק דעדיין‬ ‫גרגירין שונים וכל אחד יש לו‬ ‫צריך ביאור למה הנידון כאן הוא‬ ‫מצטרפען‪,‬‬ ‫ומ''מ‬ ‫שלו‬ ‫שומר‬ ‫חצאים‬ ‫שני‬ ‫של‬ ‫באופן‬ ‫רק‬ ‫ותירצו דבאמת לא איירי כאן גבי‬ ‫שחילקן‪ ,‬ולא דנו כן גם על שני‬ ‫שומרין אלא כמו שתירץ רב‬ ‫חתיכות שונות של איסור‪ ,‬אם‬ ‫אחא בריה דרבא בקום אחר‬ ‫שני השומרין מצטרפין לשיעור‬ ‫בקלח של כולם יחד דמצרפם‬ ‫אחד או לא‪ ,‬ומאי שנא‪ .‬ואולי יש‬ ‫משום יד‪ ,‬ממילא גם כאן יש‬ ‫לומר דדווקא בשנים שחילקן יש‬ ‫לתרץ דאיירי בשדרה של החיטה‬ ‫צד לצרפם ומשום דהיו שומר‬ ‫טו‬ ‫והערות‬ ‫מסכת חולין‬ ‫ביאורים‬ ‫רג‪ .‬בגמ' אמר ריש לקיש לא שנו‬ ‫שמצרף כל הגרגירין משום שומר‬ ‫אלא עצם דהוי יד אבל נימא לא‬ ‫של כולם יחד‪ .‬ועל זה הקשו בגמ'‬ ‫הויא יד וכו' ובשערה שכנגדו‬ ‫הגרגירין‬ ‫שורות‬ ‫דבשלמא‬ ‫טמא מאי לאו משום יד לא‬ ‫העליונות של החיטה צריכות‬ ‫משום שומר‪ .‬היינו דשיער אין לו‬ ‫לתחתונות כדי שלא ייפלוולכך‬ ‫דין יד דהרי אם יתפוס בו ייתלש‪,‬‬ ‫נחשבות כשומר שלהן‪ ,‬אבל‬ ‫ואי אפשר להחזיק בו‪ ,‬אלא יש לו‬ ‫צריכות‬ ‫דאינן‬ ‫התחתונות‬ ‫דין שומר‪ .‬אבל קשה דהרי לעיל‬ ‫לעליונות למה יצטרפו להחשב‬ ‫(קיח‪ ).‬גבי מה שאמרו שם דלא‬ ‫בגמ'‬ ‫ותירצו‬ ‫שלהן‪,‬‬ ‫כשומר‬ ‫יד ולא שומר לא טמא ולא‬ ‫דאיירי בשורה אחת ולא בכמה‬ ‫מטמא‪ ,‬ביאר שם ברש''י דהיינו‬ ‫אחת‬ ‫שורה‬ ‫דרק‬ ‫שורות‪,‬‬ ‫שיער שיש בראשו בשר‪ ,‬שאין‬ ‫מצטרפין יחד ולא במה שורות‪.‬‬ ‫דינו לא כיד ולא כשומר‪ ,‬ולכאורה‬ ‫אבל קשה דהרי אמרנו דהשדרה‬ ‫מכאן סותר לשם דכאן אמרו דכן‬ ‫של כולם מצרפן‪ ,‬וא''כ למאי‬ ‫לפי‬ ‫ובשלמא‬ ‫כשומר‪.‬‬ ‫דינו‬ ‫בעינן שיצטרפו הגרגירין זה לזה‪,‬‬ ‫האיבעית אימא כאן דכן דינו‬ ‫הרי די שהשדר יצרפן ועל אף‬ ‫השיער כיד ואיירי בנימא בין‬ ‫שאינן צריכין זה לזה‪ ,‬וממילא‬ ‫הנינין‪ ,‬והיינו שהיות ואוחז בכמה‬ ‫עיליתא‬ ‫בין‬ ‫הנפק''מ‬ ‫מה‬ ‫נתלשות‬ ‫אינן‬ ‫יחד‬ ‫שערות‬ ‫לתתיתא‪ .‬ועוד דאם השדרה‬ ‫ואפשר לאחוז בהם‪ ,‬דממילא‬ ‫מצרפן איך איירי כאן רק בשורה‬ ‫אפשר לומר דמה שאמרו לעיל‬ ‫אחת‪ ,‬הרי בשדרה איכא כמה‬ ‫כאן דאבל נימא לא הויא יד היינו‬ ‫וכמה שורות‪ .‬ובזה יש לתרץ דעל‬ ‫שאין לו לא דין יד ולא דין שומר‬ ‫אף שיש לו כמה שורות‪ ,‬מ''מ‬ ‫וכפי שביאר שם רש''י‪ ,‬אבל‬ ‫לשיעור אחד מצטרפין רק שורה‬ ‫לתירוץ א' כאן דדין שומר כן יש‬ ‫אחת‪ ,‬אבל מה שהקשינו בתחלה‬ ‫לו‪ ,‬קשה מה שאמרו שם דאין לו‬ ‫צריכין‬ ‫שיהיו‬ ‫בעינן‬ ‫למה‬ ‫לא זה ולא זה‪ ,‬וצ''ע‪.‬‬ ‫הגרגירין זה לזה קשה‪ ,‬וצ''ע‪.‬‬