gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

האור לחיים · Ha'or Lechaim — כי תבוא (2026-08-24)

מוציא לאור: האור לחיים · Ha'or Lechaim

שבוע: כי תבוא (2026-08-24)

האור לחיים · Ha'or Lechaim — כי תבוא (2026-08-24)

פתח את ה-PDF הורדה

‫ר"ת‬ ‫צאת השבת‬ ‫הדלקת נרות‬ ‫‪20:31‬‬ ‫‪19:42‬‬ ‫י‪-‬ם ‪*18:52‬‬ ‫‪20:28‬‬ ‫‪19:40‬‬ ‫ת"א ‪18:51‬‬ ‫‪20:31‬‬ ‫‪19:42‬‬ ‫חיפה ‪18:53‬‬ ‫‪20:29‬‬ ‫‪19:41‬‬ ‫ב"ש ‪18:51‬‬ ‫* לנוהגים ‪ 40‬דק'‪18:32 :‬‬ ‫להארות או הערות‪ ,‬ניתן לפנות‬ ‫‪orhachaim4@gmail.com‬‬ ‫דיסקים של שיעורי הרב ניתן להשיג‬ ‫במשרדי אור החיים ‪02-5000455 -‬‬ ‫בס"ד ניתן לשמוע את השיעורים בשידור חי‬ ‫בימים שלישי וחמישי בין השעות ‪21:00-22:00‬‬ ‫קול הדף ‪02-6400000 -‬‬ ‫‪orhachaim.co.il‬‬ ‫המעוניינים לסייע בהדפסת החוברת לשם זיכוי הרבים‪,‬‬ ‫או להקדיש את העלון לרפואה‪ ,‬להצלחה‪ ,‬או לעילוי נשמה וכדו'‪,‬‬ ‫יוכלו לפנות באמצעות מייל‪:‬‬ ‫‪orhachaim4@gmail.com‬‬ ‫או בטלפון‪02-5380014 02-5000455 :‬‬ ‫‪052-7129793‬‬ ‫יוצא לאור ע"י "מכון אור החיים"‬ ‫רח' עזרא ‪ 1‬ת‪.‬ד‪ 5512 .‬ירושלים‬ ‫תוכן עניינים‬ ‫פרשת כי תבוא תשפ”ו‬ ‫חלק מהמאמרים נלקטו מתוך הספר "משכני אחריך" ‪ -‬חומש דברים‬ ‫‪1‬‬ ‫ברכה בדבר ‪...................................................................................‬‬ ‫פרשה למעשה‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫והיית רק למעלה ‪..............................................................................‬‬ ‫‪15‬‬ ‫זהירות בכבוד הזולת ‪.........................................................................‬‬ ‫‪19‬‬ ‫ההגנה מפני יצר הרע ‪........................................................................‬‬ ‫‪20‬‬ ‫שמחת המצוה ‪.................................................................................‬‬ ‫‪23‬‬ ‫עצה טובה ‪.......................................................................................‬‬ ‫ברכה בדבר‬ ‫ברכה בדבר‬ ‫ללמוד בישיבה מרוחקת מאוד‬ ‫ְיְ ַצַ ו ה' ִִא ְְּתָך ֶֶאת ַַהְּבְ ָָרָכָ ה ַּבַ ֲֲא ָָס ֶֶמיָך ְּוְבֹכֹל‬ ‫מעיירת מגוריהם‪.‬‬ ‫ִִמ ְְׁשַלַ ח ָיָ ֶֶדָך ֵּוֵב ַַרְכְ ָך ָּבָ ָָא ֶֶרץ ֲֲא ֶֶׁשר ה'‬ ‫הישיבה לא הייתה יכולה לספק‬ ‫ֹלֶקיָך ֹנ ֵֵֹתן ָלָ ְך (דברים כח‪ ,‬ח)‪.‬‬ ‫ֱֱא ֶ‬ ‫'אסמיך' ‪ -‬לשון סמוי‪ .‬אומרת הגמרא את כל צרכיהם של הבחורים‪ ,‬ולכן‬ ‫הבחורים‬ ‫הורי‬ ‫(תענית ח ע"ב)‪" :‬תנא‬ ‫היו שולחים כסף‬ ‫"כל עוד הברכה‬ ‫דבי רבי ישמעאל‪:‬‬ ‫לבניהם‪ ,‬כדי שיוכלו‬ ‫אין הברכה מצויה‬ ‫לקנות בגדים ומזון‪,‬‬ ‫סמויה‬ ‫הייתה‬ ‫אלא בדבר שאין‬ ‫ובפרט צורכי שבת‪.‬‬ ‫מן העין‪ ,‬היא‬ ‫העין שולטת בו‪,‬‬ ‫שנאמר 'יצו ה'‬ ‫הוריו של רבי יוסף‬ ‫ברגע‬ ‫התקיימה‪.‬‬ ‫איתך את הברכה‬ ‫חיים היו עניים‬ ‫שהסוד נתגלה‪,‬‬ ‫באסמיך'‪ ...‬שאין‬ ‫מרודים‪ ,‬ולא היה‬ ‫באפשרותם לשלוח‬ ‫פרחה‬ ‫הברכה‬ ‫הברכה מצויה לא‬ ‫בדבר השקול ולא‬ ‫לו אפילו סכום‬ ‫ואיננה"‬ ‫בדבר המדוד ולא‬ ‫מועט‪.‬‬ ‫בדבר המנוי‪ ,‬אלא‬ ‫פעם אחת‪ ,‬בערב שבת‪ ,‬נזקק הבחור‬ ‫בדבר הסמוי מן העין"‪.‬‬ ‫רבי יוסף חיים זוננפלד זצ"ל‪ ,‬רבה של יוסף חיים לכסף בדחיפות‪ ,‬עבור‬ ‫ירושלים החרדית‪ ,‬היה שקדן עצום‪ ,‬צורכי שבת‪ ,‬אך לא הייתה בידו אפילו‬ ‫פרוטה אחת‪.‬‬ ‫והתייגע בתורה יומם ולילה‪.‬‬ ‫יצא לרחוב העיר‪ ,‬והתהלך כשהוא‬ ‫הוא נולד בסלובקיה‪ ,‬וכשהיה בן‬ ‫שקוע בלימודו‪ ,‬ופתאום ראה על‬ ‫חמש‪-‬עשרה שנים שלחוהו הוריו‬ ‫‪1‬‬ ‫ברכה בדבר‬ ‫מאותו יום שישי והלאה לא נמצא‬ ‫שביל העפר מטבע כסף נוצץ‪ .‬הרים‬ ‫שום מטבע‪ .‬ולמה? כי אין הברכה‬ ‫את המטבע‪ ,‬ובלב מלא שמחה נתן‬ ‫מצויה אלא בדבר הסמוי מן העין‪.‬‬ ‫תודה לה'‪ ,‬והלך וקנה כל צורכי השבת‬ ‫ישנם דברים שראוי לו לאדם להצניע‬ ‫ברווח‪.‬‬ ‫ולא לפרסם‪ .‬אם רואה אדם שהקב"ה‬ ‫שבוע לאחר מכן‪ ,‬כאשר הוצרך‬ ‫ברכו בהצלחה מאוד גדולה‪ ,‬ברוחניות‬ ‫לכסף‪ ,‬יצא שוב אל הרחוב‪ ,‬ושוב מצא‬ ‫או בגשמיות‪ ,‬ראוי לו להצניע לכת‪ ,‬כדי‬ ‫מטבע‪ .‬רבי יוסף חיים הודה לקב"ה‬ ‫שתמשיך לשרות הברכה במעשיו‪.‬‬ ‫על חסדו הרב‪ ,‬והלך וקנה צורכי שבת‪.‬‬ ‫כך היה במשך שבועות רבים‪.‬‬ ‫בערים ובכפרים במרוקו לא היו‬ ‫ביום שישי אחד יצא איתו חבר‪ .‬החבר‬ ‫ישיבות‪ .‬בכל מקום היה רב שהיה‬ ‫ראה שרבי יוסף חיים מביט על שביל‬ ‫מלמד במסירות נפש את התלמידים‬ ‫העפר שבו הלכו‪ ,‬כאילו הוא מחפש‬ ‫המקומיים ומוציא מהם פירות‬ ‫משהו‪.‬‬ ‫משובחים‪.‬‬ ‫שאל החבר‪" :‬אבד לך משהו? אתה‬ ‫לאחר שהיו בקיאים בתורה ובהלכה‪,‬‬ ‫רוצה שאעזור לך לחפש?"‪.‬‬ ‫היו נשלחים לערים ולכפרים אחרים‬ ‫סיפר לו רבי יוסף חיים‪" ,‬כל ערב שבת‬ ‫כדי לשמש בהם רבנים‪ ,‬דיינים‪ ,‬מורי‬ ‫אני יוצא אל רחוב העיר‪ ,‬ומוצא מטבע‬ ‫הוראה‪ ,‬שוחטים ושאר כלי קודש‪.‬‬ ‫שמספיק לי להוצאות השבת"‪.‬‬ ‫‪2‬‬ ‫ברכה בדבר‬ ‫עימם את השקים ויצאו מהחנות‪ ,‬בלי‬ ‫בעיר מרקש היה מלמד ותיק‪ ,‬ר'‬ ‫לשלם‪...‬‬ ‫אליעזר הלוי‪ ,‬שהעמיד תלמידים‬ ‫רבי יצחק היה חסר אונים‪ .‬וכי יעז‬ ‫רבים‪ .‬אחד מתלמידיו היה רבי יצחק‬ ‫להתקוטט עם פראי אדם שכאלה?‬ ‫סבח‪ ,‬שהיה תלמיד חכם מופלג וירא‬ ‫הרי הוא מסתכן בנפשו!‬ ‫שמים‪ .‬לאחר נישואיו רבץ עליו עול‬ ‫הפרנסה‪ ,‬והוא נאלץ לצאת לחיי‬ ‫והינה‪ ,‬למחרת‪ ,‬זמן קצר לאחר‬ ‫המעשה‪ .‬הלך ופתח חנות תבלינים‪.‬‬ ‫שפתח את חנותו‪ ,‬שבו אליו שלושת‬ ‫הערבים בפנים נפולות‪ .‬הם התנצלו‬ ‫היה קם בחצות לילה‪ ,‬אומר 'תיקון‬ ‫על התנהגותם המבישה וביקשו לשלם‬ ‫חצות' ולאחר מכן הוגה בתורה במשך‬ ‫בעד כל הסחורה‪.‬‬ ‫כל הלילה‪ .‬בבוקר היה פותח את‬ ‫חנותו למשך שלש‪-‬ארבע שעות‪.‬‬ ‫אמר להם‪" :‬הפעם אסלח לכם‪ ,‬אבל‬ ‫כולם הכירו את ישרותו והגינותו ובאו‬ ‫תבטיחו לי שלא תעשו כן לעולם לאף‬ ‫לקנות אצלו תבלינים נקיים ואמיתיים‪.‬‬ ‫יהודי"‪.‬‬ ‫במשך כל הזמן היה הספר פתוח‬ ‫הם נשבעו שלא יעשו זאת‪ ,‬וכמובן‪,‬‬ ‫לפניו‪ ,‬ובזמן שלא שירת את לקוחותיו‬ ‫שילמו לו בעד כל הסחורה טבין‬ ‫היה מעיין ולומד בו‪ .‬לאחר שסיים את‬ ‫ותקילין‪ .‬רבי יצחק הרוויח על העיסקה‬ ‫יום עבודתו היה נועל את חנותו ושב‬ ‫הזאת רווח עצום שהספיק לו למחייה‬ ‫לתלמודו‪.‬‬ ‫למשך כמה חודשים‪.‬‬ ‫יום אחד באו לחנותו שלושה ערבים‬ ‫מה קרה לכנופיית הנוכלים הערבים‬ ‫בריונים וקנו סחורה בכמות עצומה‪.‬‬ ‫שהחליטו 'לחזור בתשובה'?‬ ‫הוא תמה‪ ,‬לשם מה כל הכמות הזו‪,‬‬ ‫הם נשאו את השקים לבתיהם‬ ‫והם השיבו כי הם קונים עבור כל בני‬ ‫וסיכמו לשוב למחרת ולחלק ביניהם‬ ‫הכפר‪ .‬הם רוקנו את המדפים והעמיסו‬ ‫את השלל‪ .‬בלילה בא אליהם אדם‬ ‫את כל הסחורה בשקים גדולים‪ .‬נטלו‬ ‫‪3‬‬ ‫ברכה בדבר‬ ‫משרתים ושיכן שם יתומים עניים‬ ‫אלמוני‪ ,‬לפת את צווארם ואיים‬ ‫מסכנים שאיבדו את הוריהם‪ .‬הוא‬ ‫עליהם‪" :‬אם מחר בבוקר לא תשלמו‬ ‫האכיל והשקה אותם וסיפק את כל‬ ‫עבור כל הסחורה שלקחתם ‪ -‬דמכם‬ ‫מחסורם‪ ,‬וכשהגיעו לפירקם השיא‬ ‫בראשכם!"‪.‬‬ ‫אותם ודאג לכל צורכיהם‪.‬‬ ‫הם הבינו שמן השמים שומרים את‬ ‫מנין התעשר? תעלומה גדולה‪ .‬אפילו‬ ‫היהודי הקדוש הזה‪ ,‬ולא כדאי להם‬ ‫אשתו לא ידעה את הסוד‪ .‬אך היא‬ ‫'להתעסק' איתו‪.‬‬ ‫נמנעה מלשאול אותו‪ .‬אם הוא לא‬ ‫הם ביקשו שיחוס עליהם ויניח להם‬ ‫שיתף אותה בסודו‪ ,‬צריך לכבד את‬ ‫ונשבעו לו שלמחרת בבוקר הם יפרעו‬ ‫רצונו‪ .‬עד שיום אחד סקרנותה גברה‬ ‫את כל הסכום עד הפרוטה האחרונה‪.‬‬ ‫והחליטה לשאול אותו על מקור‬ ‫וכך עשו‪.‬‬ ‫העושר‪.‬‬ ‫רבי יצחק היה בעל חנות קטנה וצנועה‪.‬‬ ‫וזה סיפורו הפלאי‪:‬‬ ‫יום אחד החליט לקנות חנות נוספת‪.‬‬ ‫היה זה לפני כמה שנים‪ .‬יום אחד נכנס‬ ‫מנין הכסף? איש לא ידע‪ .‬כמו כן היה‬ ‫אליו לחנות אדם אלמוני‪ ,‬הניח על‬ ‫מפזר הון רב לצדקה ולמעשי חסד‪.‬‬ ‫הריצפה שק של חמר טבעי‪' ,‬חינה'‪,‬‬ ‫הוא קנה בית בסמוך לביתו‪ ,‬שכר‬ ‫‪4‬‬ ‫ברכה בדבר‬ ‫ראה שהביקוש גדול וקנה עוד חינות‪.‬‬ ‫שהיו רגילים למרוח על השער‪ ,‬ואמר‬ ‫בכסף שהרוויח הירבה במעשי צדקה‬ ‫לו‪" :‬רבי‪ ,‬זו מתנה עבורך"‪.‬‬ ‫וחסד‪ ,‬גידל יתומים בביתו והשיאם‬ ‫"תודה רבה"‪ ,‬השיב רבי יצחק‪" ,‬אבל‬ ‫בדרך כבוד‪.‬‬ ‫ברוך ה' פרנסתי מצויה‪ ,‬ואינני זקוק‬ ‫והברכה נמשכת ונמשכת‪ .‬וראה זה‬ ‫למתנות"‪.‬‬ ‫פלא‪ :‬מאז החל למכור את ה'חינה'‬ ‫האיש עזב את החנות‪ ,‬רבי יצחק רץ‬ ‫שבשק שהשאיר האלמוני בחנותו‪,‬‬ ‫אחריו‪ ,‬אך הוא נעלם ואיננו‪ .‬רבי יצחק‬ ‫תכולת השק לא נגמרה‪ .‬בכל פעם הוא‬ ‫הבין שזה מן השמים‪ .‬ומה יעשה עם‬ ‫מוציא מן השק עוד קילו ועוד קילו‪,‬‬ ‫השק? חשב בליבו‪" :‬אניח את השק‬ ‫בלי שיעור וגבול‪ .‬ממש נס מן השמים!‬ ‫בצד למשך תקופה‪ ,‬ואם בינתיים‬ ‫והינה‪ ,‬מאז גילה רבי יצחק את‬ ‫ישוב בעליו ‪ -‬אחזיר לו את השק"‪.‬‬ ‫סודו לאשתו‪ ,‬תכולת השק הלכה‬ ‫בחלוף הזמן‪ ,‬כשראה שאיש אינו בא‬ ‫ופחתה‪ ,‬עד שיום אחד השק התרוקן‬ ‫לדרוש את אבדתו‪ ,‬חשש שהחמר‬ ‫לגמרי‪ .‬זהו זה‪ ,‬הברכה באה לסיומה‪.‬‬ ‫יתעפש ויתקלקל‪ .‬מן הראוי למכור‬ ‫הקונים הלכו ופחתו‪ ,‬הרווחים הלכו‬ ‫את הסחורה בעודה בעלת ערך‪ ,‬ואם‬ ‫והצטמצמו‪ .‬עד שהוא נאלץ למכור‬ ‫יבוא בעליה ‪ -‬ישיב לו את ערכה‪.‬‬ ‫את חנותו השנייה ונשאר עם החנות‬ ‫מאז הוא ראה ברכה גדולה במעשה‬ ‫הקטנה והצנועה‪.‬‬ ‫ידיו‪ .‬ל'חינה' היה ביקוש רב‪ ,‬במשך‬ ‫התברר כי היה זה אליהו הנביא שנגלה‬ ‫כל היום מילאו הקונים את חנותו‪ .‬הוא‬ ‫‪5‬‬ ‫ברכה בדבר‬ ‫מצויה לא בדבר השקול ולא בדבר‬ ‫אל רבי יצחק ונתן לו שק של ברכה‪ .‬אך‬ ‫המדוד ולא בדבר המנוי אלא בדבר‬ ‫כל עוד הברכה הייתה סמויה מן העין‪,‬‬ ‫הסמוי מן העין"‪.‬‬ ‫היא התקיימה‪ .‬ברגע שהסוד נתגלה‪,‬‬ ‫הברכה פרחה ואיננה‪.‬‬ ‫לא רק לעניין ממון מדובר אלא‪ְּ" ,‬כְ ֹבֹד‬ ‫כל דבר שבצינעה ‪ -‬יש בו ברכה והוא‬ ‫ֹלִקים ַַה ְְס ֵֵּתר ָָּדָבָ ר" (משלי כה‪ ,‬ב)‪ .‬כל‬ ‫ֱֱא ִ‬ ‫מתקיים‪ .‬דבר שבגלוי ‪ -‬אין בו ברכה‬ ‫הלומד בצינעא ‪ -‬לא במהרה משתכח‪.‬‬ ‫והוא אינו מתקיים‪ .‬אך לא די שהוא‬ ‫אדם שמסתיר את ידיעותיו בתורה ‪-‬‬ ‫סמוי מן העין של אחרים‪ .‬כדי שתשרה‬ ‫תורתו משתמרת‪ .‬אם יתהלך בענווה‬ ‫בו ברכה‪ ,‬מן הראוי שיהיה סמוי אפילו‬ ‫ובצניעות‪ ,‬מובטח לו שהקב"ה יברך‬ ‫מן האדם עצמו‪ .‬אם הרוויח ‪ -‬אל‬ ‫את מעשי ידיו‪ ,‬וגם פרנסתו תהא‬ ‫יספור את רווחיו במדויק‪ ,‬אלא לצורך‬ ‫מצויה‪.‬‬ ‫מתן מעשר מרווחיו ‪" -‬שאין הברכה‬ ‫‪6‬‬ ‫פרשה למעשה‬ ‫והיית רק למעלה‬ ‫ה"בן איש חי" מספר על כך משל‬ ‫ּוְנְ ָָתְנְ ָך ה' ְלְ ֹרֹאׁש ְוְ ֹלא ְלְ ָזָ ָנָ ב ְוְ ָָהִיִ ָיָת ַַרק‬ ‫נפלא‪:‬‬ ‫ְלְ ַַמ ְְעָלָ ה ְוְ ֹלא ִִת ְְהֶיֶ ה ְלְ ָָמ ָָּטה (דברים כח‪ ,‬יג)‪.‬‬ ‫אדם עני ומסכן קם יום אחד בבוקר‪,‬‬ ‫אם יתן אותנו ה' יתברך "ְלְ ֹרֹאׁש" ‪-‬‬ ‫ואמר לאשתו‪" ,‬אני הולך עכשיו‬ ‫כלום לא מובן‪ ,‬שלא נהיה "ְלְ ָזָ ָנָ ב"?‬ ‫לארמון המלך"‪.‬‬ ‫ומאחר שנהיה ַ"ַרק ְלְ ַַמ ְְעָלָ ה"‪ ,‬מדוע‬ ‫מדגישה התורה "ְוְ ֹלא ִִת ְְהֶיֶ ה ְלְ ָָמ ָָּטה"?‬ ‫"לארמון של המלך? מה לך ולארמון‬ ‫המלך?"‪.‬‬ ‫רבי יעקב יוסף הכהן מפולנאה זצ"ל‪,‬‬ ‫תלמיד מובהק של ה"בעל שם טוב"‪,‬‬ ‫"חלמתי חלום על המלך"‪ ,‬אמר האיש‬ ‫מבאר‪ :‬כאשר אדם מגיע לראש‪,‬‬ ‫העני‪" ,‬ואני חייב ללכת לספר לו על‬ ‫לפסגה‪ ,‬אין לו יותר לאן לעלות‪ ,‬ויש‬ ‫כך"‪.‬‬ ‫חשש שיתחיל לרדת‪ .‬אומר הקב"ה‬ ‫מיהר העני אל ארמון המלוכה‪ ,‬אך‬ ‫לישראל‪ :‬אני אתן אתכם לראש‪ ,‬אך‬ ‫השומרים עיכבוהו בכניסה‪.‬‬ ‫אל תדאגו ‪ -‬לא תהפכו אחרי כן לזנב‪,‬‬ ‫אמר להם‪" :‬חלום חלמתי על המלך‪,‬‬ ‫לא אוריד אתכם‪ .‬תהיו רק למעלה‪,‬‬ ‫ואני רוצה לספר לו‪ .‬אם ירצה לשמוע‬ ‫ולא תהיו למטה‪.‬‬ ‫‪ -‬טוב‪ .‬ואם לא ‪ -‬לא"‪.‬‬ ‫לעילוי נשמת‬ ‫אריה בן יונה חממה ז"ל‪ ,‬אריה בן שירלי ז"ל‬ ‫‪7‬‬ ‫פרשה למעשה‬ ‫שהעשירו המלך‪ ,‬וקנו להם מאכלים‬ ‫שאלו את פי המלך‪ ,‬והורה להכניסו‪.‬‬ ‫משובחים ובגדים יקרים‪ .‬את השולחן‬ ‫שאל המלך‪" :‬מהו החלום אשר‬ ‫השבור‪ ,‬את הכיסאות המתנדנדים‪,‬‬ ‫חלמת?"‪.‬‬ ‫ואת שאר רהיטי הבית השבורים‬ ‫והישנים‪ ,‬החליפו בריהוט חדש‬ ‫אמר האיש העני‪" ,‬ראיתי בחלומי‬ ‫ומפואר‪.‬‬ ‫סולם מוצב בארמון המלך‪ ,‬ובו‬ ‫מאה מדרגות‪ ,‬ואדוני המלך עולה‬ ‫שכנו של אותו אדם ראה כל זאת‪,‬‬ ‫ועולה ועולה‪ ,‬והגיע המלך עד השלב‬ ‫וביקש לדעת את מקור העושר‬ ‫החמישים"‪.‬‬ ‫הפתאומי‪ .‬האיש לא רצה לספר‪ ,‬אך‬ ‫אשתו לא התאפקה וסיפרה לשכנה‪.‬‬ ‫שמח המלך שמחה גדולה לשמוע‬ ‫החלום‪ ,‬והורה לעבדיו‪" :‬תנו לו חמש‬ ‫השכנה התמלאה קנאה‪ ,‬ואמרה‬ ‫מאות זהובים"‪.‬‬ ‫לבעלה‪" :‬יודע אתה איך התעשר‬ ‫השכן שלנו? הוא טוען שחלם‬ ‫מעני מרוד הפך פתאום האיש‬ ‫חלום‪ ,‬ובחלומו ראה את המלך מגיע‬ ‫לעשיר גדול‪ .‬הלך לביתו בשמחה‪,‬‬ ‫למדרגה החמישים‪ ,‬ולכן נתן לו המלך‬ ‫סיפר לאשתו ולבני ביתו על העושר‬ ‫‪8‬‬ ‫פרשה למעשה‬ ‫"חברך בישר לי שעם כל ההישגים‬ ‫חמש מאות זהובים‪ .‬לך אל המלך‬ ‫הגדולים והנפלאים שהצלחתי להשיג‪,‬‬ ‫ואמור לו שראית אותו בחלום עולה‬ ‫עדיין לא הגעתי לשיא‪ .‬רק בחצי‬ ‫מאה מדרגות‪ ,‬עד ראש הסולם‪ ,‬ויתן‬ ‫הדרך הנני‪ ,‬ועוד אזכה לעלות ולהשיג‬ ‫לך אלף זהובים"‪.‬‬ ‫הרבה‪ ,‬אבל אתה אומר לי‪ ,‬שכבר‬ ‫"רעיון טוב מאוד"‪ ,‬הסכים האיש‪.‬‬ ‫הגעתי לשיא כוחי ותפארתי‪ ,‬ומעתה‬ ‫רק ארד‪ ...‬על הבשורה הרעה הזו‬ ‫הלך לארמון המלך ואמר‪" :‬חלום‬ ‫שבשרת לי‪ ,‬תענש במלקות"‪.‬‬ ‫חלמתי‪ ,‬ובחלומי רואה אני את אדוני‬ ‫המלך עולה בסולם של מאה מדרגות‪,‬‬ ‫בענייני עבודת ה'‪ ,‬לעולם לא יאמר‬ ‫ומגיע עד המדרגה האחרונה‪ ,‬הגבוהה‬ ‫אדם‪' :‬זהו‪ ,‬הגעתי‪ ,‬מספיק לי מה‬ ‫ביותר"‪.‬‬ ‫שהשגתי'‪ .‬עליו לשאוף ל"שיר‬ ‫המעלות"‪ ,‬לדעת שיש לו עוד ועוד‬ ‫"כך?" זעף המלך‪ ,‬והורה לעבדיו‪:‬‬ ‫מעלות להגיע אליהן‪ ,‬וכך יוכל‬ ‫"קחהו ותנו לו חמש מאות מלקות!"‪.‬‬ ‫להתקדם במעלות התורה והיראה‪.‬‬ ‫"אדוני המלך"‪ ,‬זעק האיש‪" ,‬היכן‬ ‫הצדק? למה לשכני‪ ,‬שחלם על‬ ‫גאון מופלג בתורה היה רבי אליעזר‬ ‫חמישים מדרגות‪ ,‬נתת חמש מאות‬ ‫אשכנזי זצ"ל‪ ,‬שחי לפני כחמש מאות‬ ‫זהובים‪ ,‬ואני ‪ -‬שחלמתי שאתה עולה‬ ‫שנה‪ ,‬בדורו של מרן הבית יוסף‪ .‬הוא‬ ‫מאה מדרגות ‪ -‬נענש במלקות?"‪.‬‬ ‫חיבר את ארבעת חלקי הספר "מעשי‬ ‫"שוטה שכמוך"‪ ,‬אמר לו המלך‪.‬‬ ‫‪9‬‬ ‫פרשה למעשה‬ ‫בלימוד התורה יומם ולילה‪ ,‬והיה‬ ‫ה'"‪ ,‬שניכרים בהם עמקות‪ ,‬חריפות‬ ‫מורה לעם את הדרך אשר ילכו בה‬ ‫וגאונות בתורה‪.‬‬ ‫ואת המעשה אשר יעשו‪.‬‬ ‫בהיותו צעיר מאוד לימים‪ ,‬כבן עשרים‬ ‫רבי אליעזר אשכנזי היה גם עשיר‬ ‫ושש‪ ,‬התמנה לרב ולדיין במצרים‪.‬‬ ‫גדול‪ .‬הוא זכה לשני שולחנות‪ ,‬תורה‬ ‫הוא היה חביב מאוד על מלך מצרים‪,‬‬ ‫וגדולה במקום אחד‪.‬‬ ‫שגם מינהו ליועצו הראשי‪.‬‬ ‫למלך היתה טבעת מיוחדת‪ ,‬משובצת‬ ‫רבי אליעזר היה יושב ועמל בתורה‬ ‫כולה יהלומים יקרים ונדירים‪ ,‬שעברה‬ ‫ימים ולילות‪ ,‬ורק למשך שעתיים ביום‬ ‫מדור לדור במשפחת המלוכה‪.‬‬ ‫היה בא אל המלך‪ .‬באותן שעתיים‬ ‫הטבעת היתה חשובה מאוד למלך‪.‬‬ ‫היה המלך מתייעץ עימו בכל ענייני‬ ‫מרוב חביבותו של רבי אליעזר‪ ,‬העניק‬ ‫המלוכה העומדים על הפרק‪ ,‬מבחינה‬ ‫לו המלך את הטבעת ואמר‪" :‬אני נותן‬ ‫כלכלית ובטחונית ועוד‪.‬‬ ‫לך את הטבעת היקרה הזו לאות תודה‬ ‫הרב היה עונה למלך על כל שאלותיו‪.‬‬ ‫והערכה‪ ,‬על כל אשר אתה עושה‬ ‫ראה המלך שכל עצותיו התגלו‬ ‫עבורי ועבור ארץ מצרים‪ ,‬וכאות‬ ‫כנכונות‪ ,‬והביאו תועלת מרובה מאוד‬ ‫לקשר האהבה ביני לבינך"‪.‬‬ ‫למלך ולכל הממלכה‪.‬‬ ‫שרי המלך וכל המקורבים אליו קנאו‬ ‫עבודת היועץ הראשי בבית המלך לא‬ ‫קנאה גדולה מאוד‪ ,‬בראותם את המלך‬ ‫גרעה מיראתו המופלגת‪ .‬הוא המשיך‬ ‫להצלחת‬ ‫מנחם בן גילה‬ ‫‪10‬‬ ‫פרשה למעשה‬ ‫הטבעת‪ ,‬והניף אותה כדי להשליכה‬ ‫מנשא את רבי אליעזר מעל כולם‪ .‬הם‬ ‫אל הנהר‪.‬‬ ‫ניסו שוב ושוב לדבר בו סרה‪ ,‬אבל‬ ‫רגע לפני שצנחה הטבעת היקרה אל‬ ‫המלך לא הקשיב לדבריהם‪ ,‬מאחר‬ ‫הנהר‪ ,‬הצליח הרב לתפוס אותה‪.‬‬ ‫שידע שכל דבריהם הרעים רק מחמת‬ ‫הקנאה הם‪.‬‬ ‫הרב ידע‪ ,‬שהוא ניצל מסכנה איומה‪.‬‬ ‫אילו היתה הטבעת צוללת במצולות‬ ‫בעת שהגיע המלך לגיל יובל שנים‪,‬‬ ‫ונעלמת‪ ,‬היה המלך מתמלא כעס‬ ‫עשה סעודה גדולה‪ ,‬והזמין מלכים‬ ‫וחמה‪ ,‬על שלא שמר כראוי על‬ ‫ממדינות אחרות‪ ,‬וגם את כל נכבדי‬ ‫הטבעת היקרה שניתנה לו‪.‬‬ ‫ארצו הזמין‪ .‬מובן שגם רבי אליעזר‬ ‫אשכנזי‪ ,‬יועץ המלך‪ ,‬הוזמן לסעודה‬ ‫רבי אליעזר אשכנזי המשיך בדרכו‬ ‫הגדולה‪.‬‬ ‫אל הארמון‪ .‬כאשר נכנס הרב אל‬ ‫המלך‪ ,‬קם המלך לכבודו והושיבו‬ ‫בדרכו לארמון הוצרך הרב לעבור על‬ ‫לידו‪ ,‬וביקש ממנו שיברך אותו‪.‬‬ ‫גשר מעל נהר גועש‪ .‬אחד השרים‪,‬‬ ‫עמד הרב ובירך את המלך בחרוזים‬ ‫שהיה מקנא ברב קנאה נוראה‪ ,‬המתין‬ ‫נפלאים מאוד‪ ,‬לכבוד יום הולדתו‪ ,‬וכל‬ ‫לרב באמצע הגשר ואמר לו‪" :‬רבי‬ ‫השומעים השתוממו על הדבר‪.‬‬ ‫אליעזר‪ ,‬ודאי לא שכחת להביא את‬ ‫הטבעת היקרה‪ ,‬שנתן לך המלך לאות‬ ‫אחר כך הגיעה שעת הסעודה‪ .‬מאחר‬ ‫הוקרה וחיבה"‪.‬‬ ‫שהאוכל לא היה כשר‪ ,‬ביקש הרב את‬ ‫רשותו של המלך ללכת לביתו‪ .‬המלך‬ ‫"אכן"‪ ,‬אמר הרב‪" ,‬ודאי שהבאתיה‬ ‫הסכים במאור פנים‪ .‬לא זו בלבד אלא‬ ‫עימי"‪.‬‬ ‫שהמלך קם וליווהו‪ .‬היה זה דבר שלא‬ ‫"אנא‪ ,‬הראה לי אותה"‪ ,‬ביקש השר‬ ‫נעשה לשום אדם מעולם‪.‬‬ ‫הרשע‪.‬‬ ‫כל בני הקהילה היו נרגשים לשמוע‬ ‫הרב הסיר את הטבעת כדי להראותה‬ ‫ההצלחה והכבוד שנחל הרב‪ ,‬אך ליבו‬ ‫לשר‪ ,‬ובאותו רגע תפס השר את‬ ‫‪11‬‬ ‫פרשה למעשה‬ ‫שוטרי המלך הגיעו לאסור את הרב‪,‬‬ ‫של הרב לא היה שקט‪ .‬הוא חשש‪,‬‬ ‫אך הרב לא היה בביתו‪.‬‬ ‫שמא הגיע כבר לפסגת ההצלחה ‪-‬‬ ‫הספינה שבה הפליג הרב התקרבה‬ ‫הוא הציל את הטבעת היקרה באופן‬ ‫לחופי טורקיה‪ ,‬אך זמן קצר לפני‬ ‫כמעט ניסי‪ ,‬והמלך כיבדו באופן יוצא‬ ‫שהגיעו לחוף עלתה על שרטון‪,‬‬ ‫דופן‪ ,‬הן בבואו והן בצאתו‪.‬‬ ‫ונשברה‪ ,‬וירדה למצולות‪ .‬הרב הצליח‬ ‫שמא מאחר והגיע לשיא‪ ,‬עלול הוא‬ ‫לתפוס באיזשהו קרש‪ ,‬ובעזרתו שחה‬ ‫ליפול‪.‬‬ ‫לעבר החוף‪ .‬הארגז ובו היהלומים‬ ‫כאשר הגיע הרב לביתו‪ ,‬הורה לבני‬ ‫והמרגליות שקע במעמקי הים‪ ,‬ומכל‬ ‫המשפחה לארוז מיד מעט חפצים‬ ‫רכושו הרב לא נותר לו דבר‪.‬‬ ‫חיוניים‪ ,‬ולצאת ללא שהות למסע‬ ‫לאחר תלאות מרובות הגיע הרב אל‬ ‫לאיטליה‪.‬‬ ‫החוף‪ ,‬ומיד הלך וחיפש בית כנסת של‬ ‫הרב ארז בארגז מעט מהאבנים‬ ‫יהודים‪ .‬ישב הרב בבית הכנסת‪ ,‬והחל‬ ‫הטובות והמרגליות שהיו באוצרו‪,‬‬ ‫לעשות חשבון נפשו‪ ,‬על מה ולמה‬ ‫ויצא לנמל‪ .‬היתה שם ספינה אחת‪,‬‬ ‫הגיע לו כל הדבר הזה‪.‬‬ ‫שעמדה להפליג לטורקיה‪ .‬הרב עלה‬ ‫לבסוף הגיע למסקנה‪ ,‬שהוא נענש‬ ‫עליה‪.‬‬ ‫מאחר שגרם לעצמו ביטול תורה‬ ‫בינתיים‪ ,‬בסעודת המלך‪ ,‬התחילו כל‬ ‫בהיותו יועצו של המלך‪ .‬הרב הצדיק‬ ‫השרים והרוזנים להסית את המלך‬ ‫את הדין על עצמו‪.‬‬ ‫נגד הרב היהודי‪ ,‬והעלילו עליו עלילות‬ ‫ישב הרב ועמל בתורה‪ ,‬לא שבת יומם‬ ‫נוראות‪.‬‬ ‫ולילה מהתורה הקדושה‪ ,‬וכמעט‬ ‫דברי ההסתה והדיבה נכנסו אל ליבו‬ ‫שלא מש מבית המדרש‪ ,‬ברצותו‬ ‫של המלך‪ .‬הוא ציוה לשלוח גדוד‬ ‫להשלים את חסרון השעות שאיבד‬ ‫לביתו של הרב‪ ,‬כדי להביאו לבית‬ ‫בהיותו יועץ מלך מצרים‪.‬‬ ‫האסורים‪ ,‬שם ישב עד שיפסק דינו‪.‬‬ ‫‪12‬‬ ‫פרשה למעשה‬ ‫תוך כדי כך הגיע אדם אחד‪ ,‬וסיפר‬ ‫אשה אחת‪ ,‬אלמנה ענייה‪ ,‬ראתה את‬ ‫שהסולטן הטורקי מחפש אדם חכם‪,‬‬ ‫הרב הקדוש יושב ולומד כל הזמן‪,‬‬ ‫שיוכל לשחק איתו שחמט במשך‬ ‫והיתה מביאה לו לחם ומעט מרק‪.‬‬ ‫שעה אחת ביום‪ ,‬ויקבל משכורת יפה‪.‬‬ ‫מהאוכל הדל הזה ניזון בכל יום‪.‬‬ ‫הרב היה פיקח מאוד‪ ,‬ולימוד התורה‬ ‫יום אחד הביאה האישה האלמנה‬ ‫חידד עוד את שכלו‪ ,‬עד שיכול‬ ‫רק מעט מרק‪ ,‬ולחם לא הביאה כי‬ ‫היה בקלות לנצח כל אדם במשחק‬ ‫לא השיגה ידה להביא באותו יום‪.‬‬ ‫השחמט‪.‬‬ ‫פתאום ראה הרב עכביש ארסי נופל‬ ‫הגיע הרב לארמון המלוכה‪ ,‬כשהוא‬ ‫לתוך המרק‪ ,‬ומחמת הארס אסור היה‬ ‫לבוש בבגדיו הבלויים‪ .‬השומרים‬ ‫לאכול מן המרק‪.‬‬ ‫לעגו לו‪ .‬הם הזהירו אותו‪ ,‬שאם הוא‬ ‫אמר הרב‪ :‬עכשיו‪ ,‬שגם לחם ומעט‬ ‫חומד לצון על חשבון הסולטן‪ ,‬יאבד‬ ‫מרק אין לי לקיים בהם את נפשי‪ ,‬יודע‬ ‫את ראשו ללא אומר ודברים‪.‬‬ ‫אני שהגעתי לשפל המדרגה‪ .‬משפל‬ ‫הרב לא התפעל‪ ,‬ונכנס לחדרו של‬ ‫מתחילים לעלות‪.‬‬ ‫הסולטן‪.‬‬ ‫כפי שהחלה נפילתי לאחר שהגעתי‬ ‫הביט בו הסולטן ואמר‪" :‬אומנם‬ ‫לשיא הגדולה וההצלחה‪ ,‬כך תתחיל‬ ‫בגדיך בלויים‪ ,‬אך מארשת פניך ניכרת‬ ‫"ֵמ ַַא ְְׁשֹּפֹת‬ ‫עכשיו הצלחתי‪ ,‬ויתקיים בי ֵ‬ ‫חכמה‪ .‬האם בקי אתה בתחבולות‬ ‫ָיָ ִִרים ֶֶאְבְ יֹון" (תהילים קיג‪ ,‬ז)‪.‬‬ ‫להצלחת‬ ‫יוגב בן שולה‬ ‫‪13‬‬ ‫פרשה למעשה‬ ‫מאחר שהמלך נוכח לראות את‬ ‫חכמת השחמט?"‪.‬‬ ‫חכמתו הגדולה של הרב‪ ,‬היה מתייעץ‬ ‫"אכן‪ ,‬כן"‪ ,‬השיב הרב‪.‬‬ ‫איתו בענייני המלוכה ובענייניו‬ ‫ניסה הסולטן להעמידו במבחן‪" :‬אילו‬ ‫האישיים‪ ,‬והיה רוחש לו כבוד גדול‬ ‫הייתי נוקט מהלך מסוים במשחק‬ ‫וחיבה גדולה‪.‬‬ ‫השחמט‪ ,‬איזה מהלך היית אתה‬ ‫חשש הרב שמא הגיע לשיא‪ ...‬שם‬ ‫נוקט?"‪.‬‬ ‫לדרך פעמיו‪ ,‬וברח לאשכנז‪.‬‬ ‫"הייתי עושה כך וכך"‪ ,‬ענה הרב מיד‪.‬‬ ‫ואכן‪ ,‬בדיוק באותו יום העלילו עליו‬ ‫התפעל הסולטן מהמהלך המקורי‬ ‫עלילה בפני הסולטן‪ .‬נשלחה קבוצה‬ ‫שהציע הרב‪ ,‬והזמינו להתחרות בו‬ ‫של שוטרים לאסור אותו‪ ,‬אבל כבר‬ ‫במשחק השחמט‪.‬‬ ‫לא מצאוהו‪.‬‬ ‫התחילו לשחק‪ ,‬והתפעלותו של‬ ‫רבי אליעזר הגיע לפוזנא‪ ,‬וישב ועסק‬ ‫הסולטן הלכה וגברה‪ .‬הוא מעולם לא‬ ‫בתורה‪ .‬לבסוף נתמנה לרב של פוזנא‪,‬‬ ‫ראה מהלכים מתוחכמים ומעניינים‬ ‫ואף את בני משפחתו הביא לשם‪.‬‬ ‫כאלו‪ .‬נראה היה כאילו אין גבול‬ ‫רבי אליעזר אשכנזי‪ ,‬שהיה רבה של‬ ‫לחכמתו של הרב היהודי‪.‬‬ ‫מצרים ויועץ המלך‪ ,‬ויועץ הסולטן‬ ‫הורה הסולטן להלביש את הרב בגדי‬ ‫הטורקי ‪ -‬זכה כעת לשבת ולעסוק‬ ‫פאר‪ ,‬העניק לו כסף מאוצר המדינה‬ ‫בתורה בישוב הדעת‪ ,‬ולהקים עולה‬ ‫ביד רחבה‪ ,‬ונתן לו רשות כניסה‬ ‫של תורה במקום‪.‬‬ ‫תמידית לארמון‪ ,‬בכל עת שיחפוץ‪.‬‬ ‫‪14‬‬ ‫פרשה למעשה‬ ‫זהירות בכבוד הזולת‬ ‫מתעלות בעולם העליון‪ .‬עליהן רומז‬ ‫ַַהֵּגֵ ר ֲֲא ֶֶׁשר ְּבְ ִִק ְְרְּבְ ָך ַיַ ֲֲעֶלֶ ה ָָעֶלֶ יָך ַַמ ְְעָלָ ה‬ ‫הכתוב באמרו "והגר אשר בקרבך"‪.‬‬ ‫ָָּמ ְְעָלָ ה ְוְ ַַא ָָּתה ֵֵת ֵֵרד ַַמ ָָּטה ָָּמ ָָּטה (דברים כח‪,‬‬ ‫זהו המושג הנשגב של "עיבור נשמות"‬ ‫מג)‪.‬‬ ‫‪ -‬הנשמה מתעברת באדם חי‪.‬‬ ‫מיהו "והגר אשר בקרבך"?‬ ‫לפעמים אנו רואים אנשים פשוטים‬ ‫אומר ה"אור החיים" הקדוש‪ ,‬כי‬ ‫שזוכים להתעלות בתורה וביראה‬ ‫יש כאן רמז למה שמובא בזוהר‬ ‫בצורה בלתי רגילה‪ .‬אין לכך הסבר‬ ‫הקדוש (ח"ג דף רז ע"א)‪ ,‬שישנן נשמות‬ ‫טבעי‪ ,‬אלא הדבר נעוץ בעיבור נשמה‪.‬‬ ‫שהסתלקו מן העולם בלי שזכו לקיים‬ ‫הקב"ה לקח ניצוץ של צדיק שהיה‬ ‫מצוות מסויימות‪.‬‬ ‫צריך לתקן דבר מסויים ועיבר אותו‬ ‫מה עושה הקב"ה? כשמגיעה לידי‬ ‫באדם‪ ,‬ואותו ניצוץ העלה אותו מעלה‬ ‫אדם מצווה מיוחדת שאינה רווחת‬ ‫מעלה‪.‬‬ ‫בכל יום‪ ,‬אותן נשמות שכבר הסתלקו‬ ‫הוא סוד מה שאמרו (חלין ז ע"ב)‪" :‬גדולים‬ ‫מן העולם והן חסרות מצוה זו ‪ -‬באות‬ ‫צדיקים במיתתן יותר מבחייהם"‪,‬‬ ‫ומתחברות אל עושה המצוה‪.‬‬ ‫שאפילו במיתתם קרויים חיים (ברכות‬ ‫על ידי כך זוכות אותן נשמות לקבל‬ ‫יח ע"ב)‪ ,‬שאותה נשמה שירדה מעולם‬ ‫את האור העליון של אותה מצוה‪ ,‬והן‬ ‫לרפואת‬ ‫תקוה בת רחל רוחאם‬ ‫‪15‬‬ ‫פרשה למעשה‬ ‫הילד החליט בליבו לנקום באותו‬ ‫העליון מזכה את האדם החי ומרוממת‬ ‫זקן‪ .‬מה עשה? פתח את מכסה פח‬ ‫אותו‪.‬‬ ‫האשפה הסמוך לביתו של הזקן‪,‬‬ ‫תוך זמן קצר נכנסה חתולה אל תוך‬ ‫הפח והחלה לנבור באשפה‪ .‬בא הילד‬ ‫מעשה באדם זקן‪ ,‬ניצול שואה‪ ,‬שילדי‬ ‫מאחור וסגר במהירות את הפח‬ ‫השכונה היו משחקים ליד ביתו בקולי‬ ‫במכסה כשהחתולה בתוכו‪.‬‬ ‫קולות וטורדים את מנוחתו‪.‬‬ ‫כעת נותר לו להתחבא ולהמתין לזקן‬ ‫מידי פעם היה מעיר להם‪ ,‬אך כדרכם‬ ‫שיבוא להשליך את הזבל‪...‬‬ ‫של ילדים היו לועגים לו וממשיכים‬ ‫יצא הזקן מביתו עם שקית הזבל‪,‬‬ ‫במשחקיהם‪.‬‬ ‫פתח את המכסה של פח האשפה‪,‬‬ ‫יום אחד‪ ,‬כשהרעישו יותר מידי‪ ,‬יצא‬ ‫ואז קפצה עליו החתולה מתוך הפח‪.‬‬ ‫אותו זקן מביתו ובידו זרנוק מים‪.‬‬ ‫הוא נבעת ונפל לאחוריו‪ ,‬ורק בנס לא‬ ‫ראה את אחד הילדים מטפס על העץ‬ ‫קרה אסון‪.‬‬ ‫ומשתולל‪ ,‬כיוון לעברו את הזרנוק‬ ‫באותו רגע יצא הילד ממחבואו‬ ‫והתיז עליו מים‪ ,‬עד שהילד מעד מן‬ ‫כשהוא פורץ בצחוק גדול‪ .‬הבין הזקן‬ ‫העץ‪.‬‬ ‫‪16‬‬ ‫פרשה למעשה‬ ‫מי יודע אם הוא עדיין נותר בחיים‪...‬‬ ‫שהילד אחראי למעשה הקונדס הזה‪.‬‬ ‫באחד הימים פתח את העיתון והנה‬ ‫המעשה נשכח‪ .‬הילד גדל‪ ,‬סיים את‬ ‫הוא רואה מודעה על הכנסת ספר‬ ‫ה'חיידר'‪ ,‬נכנס ללמוד בישיבה קטנה‪,‬‬ ‫תורה‪ ,‬והתורם – אותו זקן ניצול שואה‪.‬‬ ‫לאחר מכן בישיבה גדולה‪.‬‬ ‫ביום המיועד הלך לאירוע וחיפש‬ ‫כשהגיע לפרקו התארס עם בת מ"בית‬ ‫את הזקן‪ .‬היה בטוח שהזקן שכח‬ ‫יעקב" והתכונן לחתונתו‪.‬‬ ‫מהמקרה‪ ,‬הרי עברו מאז כחמש‬ ‫כדרכם של חתנים‪ ,‬ערך חשבון נפש‬ ‫עשרה שנה‪...‬‬ ‫עם עצמו‪ ,‬סקר את מאורעות חייו‬ ‫כשפגש את הזקן‪ ,‬פנה אליו הזקן‬ ‫מגיל קטנות‪ ,‬והנה הוא נזכר באותו‬ ‫ואמר לו‪" :‬מה שלומך? לא שכחתי‬ ‫מעשה קונדס שעשה בילדותו‪...‬‬ ‫מה שעשית לי עם החתולה"‪...‬‬ ‫נכנסו בו הרהורי תשובה‪ .‬הוא רצה‬ ‫הוא‪ ,‬כמובן‪ ,‬ביקש מהזקן סליחה‬ ‫לבוא אל הזקן ולבקש ממנו מחילה‪.‬‬ ‫והתחנן לפניו שימחל לו‪ .‬הוא סיפר‬ ‫אולם הזקן מזמן עזב את השכונה‪...‬‬ ‫לו שבעזרת ה' הוא עומד להקים את‬ ‫כתובתו החדשה אינה ידועה‪ ,‬ובכלל‪,‬‬ ‫‪17‬‬ ‫פרשה למעשה‬ ‫עבורנו זהו לקח ומוסר נורא‪ ,‬כמה‬ ‫ביתו והוא רוצה להיכנס לחופה זך‬ ‫נורא לפגוע בזולת‪.‬‬ ‫ונקי‪.‬‬ ‫אדם שפגע בזולת אומר לעצמו‪' :‬לא‬ ‫הזקן אמר לו שהוא מוחל לו בלב‬ ‫קרה שום דבר‪ ,‬יעברו יומיים‪-‬שלושה‪,‬‬ ‫שלם‪ ,‬וברכו שיזכה להקים בית נאמן‬ ‫והוא ישכח מזה'‪.‬‬ ‫בישראל‪.‬‬ ‫לא ולא! העלבון נצרב בנשמה‪ ,‬הוא לא‬ ‫שבוע לאחר מכן‪ ,‬כשפתח את העיתון‬ ‫עוזב את האדם גם אחרי שנים רבות‪.‬‬ ‫ראה מודעת אבל ששמו של הזקן‬ ‫לכן‪ ,‬החכם ‪ -‬עיניו בראשו‪ ,‬יהא נזהר‬ ‫מתנוסס עליה‪.‬‬ ‫בכבוד הזולת כמפני אש‪ ,‬כדי שלא‬ ‫הוא פרץ בבכי של התרגשות‪ ,‬והודה‬ ‫יצטרך לחפש את כל אלו שנפגעו‬ ‫לה' על כך שעוד הספיק לבקש מחילה‬ ‫ממנו‪ ,‬ומי יודע אם ימצאם‪...‬‬ ‫מן הזקן‪ ,‬בטרם הלך לעולם שכולו טוב‪.‬‬ ‫‪18‬‬ ‫פרשה למעשה‬ ‫ההגנה מפני יצר הרע‬ ‫"ואין 'עוף' אלא תורה‪ ,‬שנאמר (משלי‬ ‫אֶתָך‬ ‫ָּבָ רּוְך ַַא ָָּתה ְּבְ ֹב ֶֶֹאָך ָּוָברּוְך ַַא ָָּתה ְּבְ ֵצֵ ֶ‬ ‫כג‪ ,‬ה)‪ֲ'ֲ :‬ה ָָת ִִעיף ֵֵעיֶנֶ יָך ּבֹו ְוְ ֵֵאיֶנֶ ּנּו'"‪.‬‬ ‫(דברים כח‪ ,‬ו)‪.‬‬ ‫אולם ‪ -‬כך אמר הגראי"ל שטיינמן‬ ‫חז"ל (בבא מציעא קז ע"א) דרשו פסוק זה‪:‬‬ ‫זצ"ל ‪ -‬לא די בלימוד ארעי‪ .‬יש צורך‬ ‫"שתהא יציאתך מן העולם כביאתך‬ ‫בקביעות‪ ,‬יום יום‪ ,‬בשעות קבועות‪.‬‬ ‫לעולם ‪ -‬מה ביאתך לעולם בלא חטא‪,‬‬ ‫אף יציאתך מן העולם בלא חטא"‪.‬‬ ‫רק תורה הנלמדת בקביעות‪ ,‬בכוחה‬ ‫לגרש את יצר הרע‪.‬‬ ‫כתב ה"אור החיים" הקדוש‪" :‬וזה יהיה‬ ‫באמצעות תלמוד תורה שתגן עליו‬ ‫זאת ועוד‪ ,‬על האדם לחזור שוב ושוב‬ ‫מהחטא"‪.‬‬ ‫על מה שלמד‪.‬‬ ‫כבר אמרו חז"ל (סוכה נב ע"ב)‪" :‬אם פגע‬ ‫אם לא יעשה כך – "ואיננו"! הוא לא‬ ‫בך מנוול זה ‪ -‬מושכהו לבית המדרש"‬ ‫יזכור את מה שלמד‪.‬‬ ‫משום שהתורה מגנא ומצלא מפני‬ ‫לימוד בלי חזרות הוא לימוד שטחי‪,‬‬ ‫היצר הרע‪.‬‬ ‫משום שהלומד יזכור את הדברים רק‬ ‫הכתוב אומר (איוב ה‪ ,‬ז)‪ּ" :‬וְבְ ֵנֵ י ֶֶר ֶֶׁשף‬ ‫מלמעלה‪ ,‬ואם תרצה להעמיק איתו‪,‬‬ ‫ַיַ ְגְ ִּבִ יהּו עּוף"‪.‬‬ ‫תיווכח שאינו שולט בסוגיה ובהלכה‪.‬‬ ‫אמרו חז"ל (ברכות ה ע"א) ש"בני רשף"‬ ‫רק מי שחוזר ‪ -‬זוכה שתלמודו יתקיים‬ ‫הם המזיקים וכוחות הרע‪ ,‬יצר הרע‬ ‫בידו‪ ,‬דבר דיבור על אופניו‪ ,‬בבהירות‬ ‫ודעימיה‪ ,‬והדרך להתגבר עליהם היא‬ ‫ובעמקות‪.‬‬ ‫רק על ידי לימוד התורה הקדושה‪:‬‬ ‫‪19‬‬ ‫פרשה למעשה‬ ‫שמחת המצוה‬ ‫את הזכות לקיים מצוות!‬ ‫ֹלֶקיָך‬ ‫ַַּת ַַחת ֲֲא ֶֶׁשר ֹלא ָָע ַַב ְְד ָָּת ֶֶאת ה' ֱֱא ֶ‬ ‫אדם שאינו מרגיש כלל שמחה‬ ‫ּוְבטּוב ֵלֵ ָָבב ֵֵמֹרֹב ֹּכֹל (דברים כח‪,‬‬ ‫ְּבְ ִִׂש ְְמ ָָחה ְ‬ ‫בעשיית המצווה‪ ,‬ועושה רק כדי‬ ‫מז)‪,‬‬ ‫"ַּת ַַחת‬ ‫לצאת ידי חובתו ‪ -‬עליו נאמר ַ‬ ‫כתב רבנו בחיי‪" :‬יאשימנו הכתוב‬ ‫ֹלֶקיָך ְּבְ ִִׂש ְְמ ָָחה‬ ‫ֲֲא ֶֶׁשר ֹלא ָָעַבַ ְְד ָָּת ֶֶאת ה' ֱֱא ֶ‬ ‫בעובדו השם יתברך ולא היתה‬ ‫ּוְבְ טּוב ֵלֵ ָבָ ב ֵֵמֹרֹב ֹּכֹל‪ְ ,‬וְ ָָעַבַ ְְד ָָּת ֶֶאת‬ ‫העבודה בשמחה‪ ,‬לפי שחייב האדם‬ ‫ֹאְֹיְ ֶבֶ יָך‪ "...‬ה' ישמור‪.‬‬ ‫על השמחה בהתעסקו במצוות‪,‬‬ ‫כשאדם מבין את חשיבות המצוה‪,‬‬ ‫והשמחה במעשה המצווה ‪ -‬מצווה‬ ‫הוא משתוקק לקיימה‪ .‬המצווה אינה‬ ‫בפני עצמה‪ ,‬ומלבד השכר שיש לו‬ ‫נטל עבורו ולא משא כבד‪ ,‬אלא זכות‬ ‫על המצווה יש לו שכר על השמחה‪.‬‬ ‫שיש בה שמחה גדולה‪ .‬כיון שכך הוא‬ ‫ועל כן יעניש בכאן למי שעובד עבודת‬ ‫לא מרגיש קושי בקיום המצוה‪.‬‬ ‫המצווה כשלא עשאה בשמחה וכו'"‪.‬‬ ‫אדם שומע שבבית כנסת מסוים‬ ‫כל מי שעיניו בראשו ישמח שמחה‬ ‫התפילה בראש השנה נמשכת שבע‬ ‫"ֲחַכַ ם ֵלֵ ב ִיִ ַַּקח‬ ‫גדולה בעשיית המצוות‪ֲ .‬‬ ‫שעות‪ .‬מתחילים בשש וחצי בבוקר‬ ‫ִִמְצְ ֹות" (משלי י‪ ,‬ח) ‪ -‬עלינו לשמוח על‬ ‫ומסיימים באחת וחצי בצהרים‪.‬‬ ‫כל הזדמנות לקיים מצווה‪" ,‬לחטוף"‬ ‫הוא מתפלא‪ ,‬לא מבין‪" :‬איך אפשר?‬ ‫כל מצווה‪ ,‬ולהודות לקב"ה שנתן לנו‬ ‫לעילוי נשמת‬ ‫אבנר בן שרה ז"ל‬ ‫‪20‬‬ ‫פרשה למעשה‬ ‫חשיבות השמחה בעבודת ה'‪:‬‬ ‫לא קשה להתפלל כל כך הרבה זמן‪,‬‬ ‫לאדם אחד יש‪ ,‬ברוך ה'‪ ,‬אשה טובה‬ ‫בלי אוכל ובלי שתיה?"‪.‬‬ ‫מאוד‪ .‬היא רוצה להכין לו ארוחת‬ ‫אבל כשאדם מתפלל בשמחה‪ ,‬בכוונה‬ ‫צהרים כמו שהוא אוהב‪ .‬היא תמיד‬ ‫ובהתלהבות‪ ,‬הוא זוכה להרגיש את‬ ‫משתדלת שהאוכל יהיה מוכן כשהוא‬ ‫ההרגשה הנפלאה של התפילה‪ ,‬את‬ ‫מגיע בשעה שתיים‪ ,‬כי הוא יוצא‬ ‫הרוממות ואת הקירבה לקב"ה‪.‬‬ ‫מוקדם‪ ,‬ולא אוכל כלום מהבוקר‪.‬‬ ‫דברי תורה ‪ -‬לעיתים‪ ,‬תחילתם מר‬ ‫יום אחד היא הכינה לו את התבשיל‬ ‫וסופם מתוק‪ .‬אדם בא לשיעור‪ ,‬ואחרי‬ ‫שהוא אוהב‪ ,‬עם קישואים וגזרים‪,‬‬ ‫שעוברות כמה דקות‪ ,‬הוא מחכה‬ ‫הרבה בצל וקצת כמון‪ .‬היא כל כך‬ ‫שיגמר כבר השיעור‪ ...‬אבל לאחר זמן‬ ‫שמחה שבעלה יבוא וימצא ארוחה‬ ‫הוא נמשך ללימוד‪ ,‬שומע עוד מדרש‬ ‫חמה ודשנה‪ ,‬שהיא טרחה והכינה לו‬ ‫ועוד הלכה‪ ,‬לומד לעומק הסוגיה‪,‬‬ ‫במסירות גדולה‪.‬‬ ‫ורוצה שהשיעור ימשך עוד ועוד‪.‬‬ ‫כשהגיע‪ ,‬הזמינה אותו לבוא לשולחן‪,‬‬ ‫ונגשה אל הגז להביא את הסיר עם‬ ‫רבי ניסים יגן זצ"ל אמר משל נפלא על‬ ‫‪21‬‬ ‫פרשה למעשה‬ ‫מה שווה לי כל העמל שעמלת? אם‬ ‫האוכל‪ .‬ופתאום‪ ,‬הפתעה מאוד לא‬ ‫לא הדלקת את האש‪ ,‬הכל נשאר קר‪,‬‬ ‫נעימה ‪ -‬הסיר קר‪ ,‬והאוכל שבתוכו‬ ‫ואין תבשיל‪"...‬‬ ‫כלל אינו מבושל‪.‬‬ ‫כשאתה עושה מצוות‪ ,‬תזכור "להדליק‬ ‫למה? מה קרה?‬ ‫את האש" של שמחת המצוה!‬ ‫היא מסתכלת‪ ,‬ורואה שהגז כבוי‪.‬‬ ‫אוי‪ ,‬איזו אכזבה‪ .‬הבעל הרעב‪ ,‬שציפה‬ ‫כאשר פוגעים באדם‪ ,‬וגורמים לו נזק‬ ‫לאכול ארוחה דשנה‪ ,‬נאלץ להסתפק‬ ‫או בושה ‪ -‬יתכן שאותו אדם יהיה‬ ‫בלחם עם גבינה‪.‬‬ ‫מלא צער וכעס‪ .‬אבל אם הוא מצליח‬ ‫הוא לא אמר כלום‪ ,‬אבל לא היה קשה‬ ‫לעמוד בניסיון‪ ,‬ולהעביר על מידותיו ‪-‬‬ ‫לראות על פניו את האכזבה‪.‬‬ ‫ראוי לו לשמוח שמחה גדולה מאוד!‬ ‫אמרה לו האשה‪" :‬למה אתה כל כך‬ ‫בגמרא (חגיגה ד ע"ב) מובא מעשה נורא‬ ‫מאוכזב? הכנתי לך את הכל‪ ,‬הכל‬ ‫ונפלא כאחד‪:‬‬ ‫עשיתי למענך‪ .‬חתכתי בצל‪ ,‬קילפתי‬ ‫רב ביבי בר אביי היה ידיד של מלאך‬ ‫הרבה קישואים וגזרים‪ ,‬וגם תבלינים‬ ‫המוות‪ .‬יום אחד‪ ,‬כאשר בא מלאך‬ ‫שמתי‪ .‬רק דבר אחד לא עשיתי ‪ -‬לא‬ ‫המוות לבקרו‪ ,‬שמע אותו רב ביבי‬ ‫הדלקתי את האש‪"...‬‬ ‫אומר לשלוחו‪ :‬לך ותביא לי את "מרים‬ ‫צחק האיש ואמר לה‪" :‬אשתי הצדקת‪,‬‬ ‫לעילוי נשמת‬ ‫יוסף בן סוליקה ז"ל‬ ‫‪22‬‬ ‫פרשה למעשה‬ ‫כי סיכנה את עצמה‪ .‬היא לקחה גחל‬ ‫גודלת שער הנשים" [הספרית]‪ ,‬אבל‬ ‫לוהט כשנקתה את התנור‪ ,‬ולא נזהרה‬ ‫שלוחו של מלאך המוות טעה והביא‬ ‫ופגעה בעצמה"‪.‬‬ ‫לו את "מרים מגדלת התינוקות"‬ ‫"ויש לכם רשות לעשות כך? שאלו‬ ‫[הגננת]‪.‬‬ ‫רב ביבי‪ ,‬ומלאך המות ענה כי על זה‬ ‫אמר לו מלאך המוות‪" :‬לא אמרתי‬ ‫אומר הכתוב (משלי יג‪ ,‬כג)‪ְ" :‬וְ ֵיֵ ׁש ִנִ ְְס ֶֶּפה‬ ‫להביא אותה‪ ,‬אלא את מרים‬ ‫ְּבְ ֹלא ִִמ ְְׁש ָָּפט"‪.‬‬ ‫האחרת"‪.‬‬ ‫שאל רב ביבי‪ :‬ומה עושים עם השנים‬ ‫אמר לו שלוחו‪" :‬אם כך‪ ,‬אחזיר אותה‬ ‫שהיא היתה אמורה עוד לחיות?‬ ‫לחיים"‪.‬‬ ‫ענה לו‪ :‬אם יש תלמיד חכם וותרן‪,‬‬ ‫אמר מלאך המוות‪" :‬מאחר שכבר‬ ‫שמעביר על מידותיו ‪ -‬מוסיפים לו את‬ ‫הבאת אותה‪ ,‬תשאיר אותה כאן"‪.‬‬ ‫השנים הללו!‬ ‫שאל רב ביבי‪" :‬איך יכול אתה לקחת‬ ‫עד כדי כך גדול כוח הוותרנות‬ ‫וההעברה על המידות‪ ,‬שמוסיפים‬ ‫אדם שעדין לא הגיע זמנו למות?"‪.‬‬ ‫לאדם שנות חיים על שנותיו!‬ ‫ענה לו מלאך המוות‪" :‬היא גרמה לכך‪,‬‬ ‫עצה טובה‬ ‫(תורת כהנים ויקרא יט‪ ,‬יד) ַַמ ְְׁשֶּגֶ ה ִִעֵּוֵר ‪-‬‬ ‫ָָארּור ַַמ ְְׁשֶּגֶ ה ִִעֵּוֵר ַּבַ ָָּד ֶֶרְך (דברים כז‪ ,‬יח)‪.‬‬ ‫ָׁשִׁרים‬ ‫שמייעצו לחטוא‪ .‬זה ַ'ַמְׁשֶּׁגּ ה ְיְ ִ‬ ‫"ַמ ְְׁשֶּגֶ ה ִִעֵּוֵר ‪ -‬הסומא‬ ‫רש"י פירש‪ַ :‬‬ ‫ְּבֶּד ֶֶרְך ָָרע' (משלי כח‪ ,‬י)‪ ,‬שהוא ישר ונותן‬ ‫ֶ‬ ‫בדבר‪ ,‬ומשיאו עצה רעה"‪.‬‬ ‫"ָארּור‬ ‫לו עצה לעקם דרכיו‪ .‬וסמך לו‪ָ ,‬‬ ‫"ַמ ְְׁשֶּגֶ ה ִִעֵּוֵר ‪-‬‬ ‫וה"בעל הטורים" כתב‪ַ :‬‬ ‫ַַמֶּטּ ה ִִמְׁשַּׁפּ ט ֵּגּ ר ָיָ תֹום ְוְ ַַאְלְ ָָמָנָ ה" (דברים‬ ‫משגה ישרים בדרך רע‪ .‬זה שדרשו‬ ‫‪23‬‬ ‫פרשה למעשה‬ ‫המשרה שהציעו לך‪ ,‬זה לא כל כך‬ ‫כז‪ ,‬יט)‪ ,‬שהיודע דין ומטהו בראיות או‬ ‫מוצלח כמו שזה נראה‪ ,'...‬כדי שאתה‬ ‫טוען שקר‪ ,‬הוא ַַמ ְְׁשֶּגֶ ה ִִעֵּוֵר"‪.‬‬ ‫תוכל לזכות בזה בעצמך‪.‬‬ ‫אם בא אל אדם חבר להתייעץ עימו‬ ‫חברך יושב לידך ולומד‪ ,‬אבל הוא‬ ‫בעניין מסוים שאין החבר בקי בו‪,‬‬ ‫לומד בקולי קולות ומפריע לך‬ ‫אסור לו לתת עצה שאינה טובה‬ ‫להתרכז‪ .‬פתאום אתה רואה דרך‬ ‫לחבר‪ ,‬כדי שירוויח בכך הוא עצמו‪.‬‬ ‫הצלה‪ .‬החבר ניגש אליך ושואל‪' :‬מה‬ ‫התורה הזהירה על עניין זה גם בחומש‬ ‫דעתך‪ ,‬נראה לך שכדאי לי לעבור‬ ‫ויקרא (כה‪ ,‬יז)‪ְ" :‬וְ ֹלא תֹונּו ִִאיׁש ֶֶאת‬ ‫ללמד בבית הכנסת הסמוך?'‬ ‫ֲֲע ִִמיתֹו"‪ .‬פירש רש"י‪" :‬כאן הזהיר על‬ ‫אתה מתלהב‪ ,‬רוצה מאוד להגיד לו‪:‬‬ ‫אונאת דברים‪ ,‬שלא יקניט איש את‬ ‫'"כן‪ ,‬בטח! כדאי לך מאוד להפסיק‬ ‫חברו ולא ישיאנו עצה שאינה הוגנת‬ ‫לו‪ ,‬לפי דרכו והנאתו של יועץ‪ .‬ואם‬ ‫ללמוד פה ולעבור ללמוד בבית הכנסת‬ ‫תאמר‪ ,‬מי יודע אם נתכוונתי לרעה‪,‬‬ ‫השני‪ .‬זה יהיה לך ממש מצוין!'‬ ‫ֹלֶקיָך'"‪.‬‬ ‫אָת ֵֵּמ ֱֱא ֶ‬ ‫לכך נאמר 'ְוְ ָיָ ֵֵר ָ‬ ‫אולם אם תאמר כך ‪ -‬הינך שקרן!‬ ‫חבר בא‪ ,‬ומספר לך על משרה‬ ‫אינך מחפש את טובתו אלא את טובת‬ ‫שהציעו לו‪ ,‬עם משכורת גבוהה‬ ‫עצמך‪ ,‬שתתפטר ממנו ומצעקותיו‪,‬‬ ‫ותנאים מצוינים‪ .‬הוא רוצה לשמוע‬ ‫ולכן אסור לך להגיד לו כך‪.‬‬ ‫את עצתך‪ ,‬האם כדאי לו לקבל את‬ ‫כשנותנים עצה‪ ,‬יש להשתדל שלא‬ ‫ההצעה‪ .‬הבעיה היא‪ ,‬שאתה בעצמך‬ ‫תהיה שום נגיעה‪ ,‬שום אינטרס אישי‪,‬‬ ‫חושק במשרה הזאת‪ .‬אסור לך‬ ‫והעצה תהיה אך ורק לטובת החבר‪.‬‬ ‫להגיד לו‪' :‬לא‪ ,‬עדיף לך לא לקחת את‬ ‫‪24‬‬ ‫החוברת הודפסה על ידי התורמים והמסייעים הי"ו‬ ‫לחסויות‪ ,‬להפצה‪,‬להנצחות‬ ‫לרפואת והצלחת‪ :‬מיכל בת אסתר הי"ו‪ ,‬נטע בת ג'והנה הי"ו‪,‬‬ ‫רּוַחאם הי"ו‪,‬‬ ‫רמי בן חוה הי"ו‪ ,‬רמי בן אסתר הי"ו‪ ,‬תקוה בת רחל ַ‬ ‫ולקבלת העלון‬ ‫ראובן בן יערית הי"ו‪ ,‬זכריה בן ציונה טנג'י הי"ו‪,‬‬ ‫דוד וראובן בני שרית הי"ו‪ ,‬אילה בת שושנה הי"ו‪ ,‬ישראל בן רימה הי"ו‪,‬‬ ‫‪orhachaim4@gmail.com‬‬ ‫מאיר מאור בן חיה רבקה הי"ו‪ ,‬ליאת בת בלה סעדה הי"ו‬ ‫ולעילוי נשמת‪ :‬ר' דוד בן איזה ז"ל‪ ,‬מרים בת זהרה ז"ל‪,‬‬ ‫או בטלפון‪02-5000455 :‬‬ ‫מזל בת מרים ז"ל‪ ,‬אליעזר בן רגינה ז"ל‪ ,‬ר' יהודה בן עישה ז"ל‪ ,‬גרשון חי בן רחל ז"ל‪,‬‬ ‫נא לציין "עבור חוברת האור לחיים"‬ ‫רחל רוחאם ַלַ ֵלֵ ה בת נרקיס ז"ל‪ ,‬תמר בת רגינה ז"ל‪ ,‬עופר בן ציונה ז"ל‪,‬‬ ‫רחל בת נג'מה כוכבה ז"ל‪ ,‬לאה בת פנינהז"ל‪ ,‬חיים בן חביבהז"ל‪,‬‬ ‫מרדכי צבי בן רגינה ז"ל‪ ,‬ר' יגאל בן מלכה ז"ל‪ ,‬יעקב בן ברטה ז"ל‪,‬‬ ‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‬ ‫יהונתן בן מרים ז"ל‪ ,‬יוסף בן ציונה ז"ל‪ ,‬ר' יצחק בן נעימה ז"ל‬