gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

לעומקו של מקרא · Le'oimkoi Shel Mikru — כי תבוא (2026-08-24)

מוציא לאור: לעומקו של מקרא · Le'oimkoi Shel Mikru

שבוע: כי תבוא (2026-08-24)

לעומקו של מקרא · Le'oimkoi Shel Mikru — כי תבוא (2026-08-24)

פתח את ה-PDF הורדה

‫א‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫כי תבוא‬ ‫כִּ י‪-‬תָ בֹוא‬ ‫ה'תשפ''ו‬ ‫בכל ענייני החוברת ניתן לפנות אל‪052-7675895 :‬‬ ‫מודיעין עילית‬ ‫גור‪-‬אריה צור‬ ‫להצטרפות לתפוצת מייל‪leshem895@gmail.com :‬‬ ‫ב‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫כי תבוא‬ ‫ַוי ְִּראּו אֹ תּה שרי פ ְַרעֹ ה [בראשית‬ ‫וְ הָ יָה‬ ‫יב‪,‬טו'] כמובא בתיקוני הזהר [ט' עמ' ב‪.].‬‬ ‫ִּ ִּֽכי‪-‬תָ ֣בֹוא אֶ ל‪-‬הָ ָ֔ ָא ֶרץ‬ ‫וצריך להבין מה שייכות שרי פ ְַרעֹ ה‬ ‫(כו‪,‬א')‬ ‫לשם הק' וְ הָ יָה היוצא מן הפסוק‪,‬‬ ‫והמורה על שמחה‪.‬‬ ‫פירש אוה"ח הק' וְ הָ יָה לשון‬ ‫שמחה‪ .‬שאין לשמוח אלא בישיבת‬ ‫ולעומקו של מקרא יש לומר‪ ,‬הם‬ ‫הארץ‪ .‬ועוד פירש בהמשך דבריו‬ ‫שרי פרעה‪ ,‬הם שבעים שרי האומות‬ ‫והצצתי בפרשה זו שרומזת גם כן ביאת‬ ‫בשמי שמים עליונים‪ ,‬אשר רואים את‬ ‫הארץ העליונה‪ .‬שאין ראוי לאדם‬ ‫כנסת ישראל בחשיבותה ומהללים‬ ‫לשמוח אלא כשיבא לארץ העליונה‪,‬‬ ‫אותה לפני בורא עולם‪ .‬וכפי שנכתב‬ ‫ע"ד אומרו ותשחק ליום אחרון‪ .‬עכ"ל‪.‬‬ ‫בהמשך הפסוק‪ :‬וַיִּ ְר ֤אּו אֹ תהּ֙ ש ֵ֣רי פ ְַרעֹֹ֔ ה‬ ‫פַר ֹ֑ ֹעה‪.‬‬ ‫וַיְ ַ ִּֽהלֲל֥ ּו אֹ ָ ָ֖תּה אֶ ל‪ְ -‬‬ ‫ויש לעיין מה גדר שמחה זו הן בארץ‬ ‫התחתונה הן בארץ העליונה‪.‬‬ ‫ואע"פ שבפשט הכתוב הכוונה לְ שרי‬ ‫פרעה שראו את שרה ביפיה והללוה אל‬ ‫ובשימת לב הטעם בתיבה וְ הָ יָה הוא‬ ‫פרעה‪ ,‬הרי בסוד הדברים הכוונה‬ ‫פשטא‪ ,‬שהשם הק' וְ הָ יָה מתפשט והולך‬ ‫לְ שָ ֵרי מעלה המהללים את אומתה של‬ ‫לפנינו בבואנו אל הארץ הק'‪ .‬הן אל‬ ‫שרה למי ששולט בפרעה‪ ,‬לפני מלך‬ ‫הארץ התחתונה והכוונה בארציות‬ ‫מלכי המלכים הקב"ה‪.‬‬ ‫ובגשמיות‪ ,‬הן אל הארץ העליונה‬ ‫והכוונה ברוחניות ובהשגות עליונות‪.‬‬ ‫ועוד יש לומר שפרעה הוא כינוי‬ ‫והיא השמחה המתפשטת בכל‬ ‫למלכויות הגויים בכלל‪ ,‬לקיים מה‬ ‫העולמות‪ ,‬שמחה המוצבת ארצה‬ ‫שנאמר אז יאמרו בגויים הגדיל ה'‬ ‫וראשה מגיע השמימה‪.‬‬ ‫לעשות עם אלה‪ .‬שכל מלכי מזרח‬ ‫ומערב יהללו את הדבקות שיש‬ ‫ועל דרך הסוד‪ ,‬יש לומר כי וְ הָ יָה‬ ‫לישראל בבוראם‪ .‬ולכן שם זה‪ ,‬וְ הָ יָה‪,‬‬ ‫ירמוז על השם הק' השולט בחודש‬ ‫הוא מקור השמחה בעולמות‪ .‬והוא‬ ‫תשרי‪ ,‬היוצא מן סופי התיבות בפסוק‬ ‫המלווה את הבאים אל הארץ‬ ‫ג‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫כי תבוא‬ ‫ויכול להתפרש גם לנסתרת‪ ,‬והיה כי‬ ‫התחתונה והעליונה כנ''ל‪ ,‬ולכן נאמר‬ ‫היא תבוא‪ .‬הפירוש כפשוטו הוא‬ ‫וְ הָ יָה ִּ ִּֽכי‪-‬ת ֵ֣בֹוא אֶ ל‪-‬ה ֹ֔א ֶרץ ופירש אוה''ח‬ ‫לנוכח‪ ,‬לעם ישראל‪ .‬וְ היהּ֙ ִּ ִּֽכי‪-‬תָ ֣בֹוא‬ ‫הק' כדלעיל שהוא לשון שמחה‪.‬‬ ‫אֶ ל‪-‬ה ֹ֔א ֶרץ‪.‬‬ ‫ועוד יש לומר‪ ,‬כמובא במסכת מגילה‬ ‫ועל דרך הדרש יִּ דרׁש גם לנסתרת לפי‬ ‫(לא עמ' ב') תניא ר' שמעון בן אלעזר‬ ‫דקדוק הלשון‪ ,‬ולפי הענין יְ כַּון הכתוב‬ ‫אומר עזרא תיקן להן לישראל שיהו‬ ‫לגילוי שכינה‪ .‬וְ היהּ֙ ִּ ִּֽכי [היא] תָ ֣בֹוא‬ ‫קורין קללות שבמשנה תורה בפרשת‬ ‫אֶ ל‪-‬ה ֹ֔א ֶרץ‪ ,‬והכוונה לשכינה הק'‪ .‬והיה‬ ‫כי תבוא‪ ,‬קודם ראש השנה‪ ,‬מאי‬ ‫כי תבוא השכינה הק' הנקראת והי"ה‪,‬‬ ‫טעמא‪ ,‬אמר אביי ואיתימא ריש לקיש‬ ‫ותשרה עלינו ברחמים‪ ,‬כאשר ישראל‬ ‫כדי שתכלה השנה וקללותיה ותחל‬ ‫עושין רצונו של מקום‪ .‬ויתפרש אֶ ל‪-‬‬ ‫שנה וברכותיה‪.‬‬ ‫הָ ָ֔ ָא ֶרץ מלשון ריצוי ורצון‪ ,‬היא הארץ‬ ‫שֹורת השמחה לפני יום הדין‪.‬‬ ‫וזו היא ְב ַ‬ ‫הנרצית להתרצות על בניה ולרצות‬ ‫שעל ידי קריאת התורה בפרשת כי‪-‬‬ ‫את הרוצים בתשובה‪ ,‬והיה כי תבוא‬ ‫השכינה הק' ללמד סניגוריה על עם‬ ‫תבוא מקדימה השמחה לפני באי‬ ‫ישראל בבואם לדין בראש השנה‪.‬‬ ‫שערי המשפט‪ ,‬ושמחת והיה כי‬ ‫ויהיה ערך הדברים כך‪ :‬והיה כי אתה‬ ‫תבוא מקדימה והולכת לפני המחנה‬ ‫תבוא בשמחה אל הארץ לרצות את‬ ‫עוד בטרם יפתחו שערי השמחה של‬ ‫הקב''ה‪ ,‬באותה מידה תבוא לקראתך‬ ‫"והיה" של חדש תשרי‪ ,‬בו מהללים‬ ‫השכינה הקדושה בשמחה‪ ,‬אל הארץ‬ ‫כל העמים כולם לכנסת ישראל לפני‬ ‫להביא את הריצוי לפני הקב''ה‪,‬‬ ‫הקב''ה‪ ,‬שנאמר ַוי ְִּראּו אֹ תּה שרי‬ ‫ולהביא לפניו את פירות השמחה של‬ ‫העובד באמונה‪.‬‬ ‫פ ְַרעֹ ה ויהללו אותה אל פרעה‪.‬‬ ‫^^^^‬ ‫^^^^‬ ‫ועוד יש לומר‪ִּֽ ִּ ,‬כי תָ ֣בֹוא יכול‬ ‫להתפרש גם לנוכֵחַ ‪ ,‬כי אתה תבוא‪.‬‬ ‫ד‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫כי תבוא‬ ‫ויובן לפי מה שדרשו חז''ל [מגילה טז‪]:‬‬ ‫א''ר יצחק כל שנה ׁשֶ רׁשה בתחילתה‬ ‫אשית‬ ‫וְ לָקַ ְחתָָּ֞ מֵ ֵר ִּ ֣‬ ‫מתעשרת בסופה‪ ,‬שנא' [בפרשתנו]‬ ‫אשית | כָל‪-‬פְ ִּ ֣רי הָ אֲדָ ָ֗ ָמה‬ ‫וְ לָקַ ְחתָָּ֞ מֵ ֵר ִּ ֣‬ ‫ֵ ִּֽמ ֵר ִּשית השנה‪ .‬קרי מראשית וכתיב‬ ‫אֲשֶֶׁ֨ ר תָ ִּ ִ֧ביא ֵ ִּֽמאַ ְר ְצךָ֛ אֲ שֶֶׁ֨ ר יְ הוָ ִ֧ 'ה‬ ‫ֵ ִּֽמ ֵר ִּשית‪ִּֽ ֵ .‬מ ֵר ִּשית ועד אחרית‪ ,‬סופה‬ ‫שיש לה אחרית‪ .‬כוונת הכתוב לא‬ ‫אֱֹלהיך נֹ ֵ ֥תן ָ ָ֖לְך וְ שַ ְמ ָ ֣ת בַ ֶ ֹ֑טנֶא וְ ָ ִּֽהלַכְ תָ‬ ‫ֶ ָ֛‬ ‫אחרית ממש‪ ,‬אלא לקראת סוף השנה‪,‬‬ ‫אֲשר יִּ ְבחַ ר ה' אֱֹלהֶָ֔ יך‬ ‫אֶ ל‪-‬הַ מָ ָ֔קֹום ֶ ֶׁ֤‬ ‫באחריתה‪ ,‬תהיה השנה מבורכת ויהיה‬ ‫לְ שַ ֵכ֥ן ְש ָ֖מֹו ָ ִּֽשם (כו‪,‬ב')‬ ‫לה קיום‪ .‬וכל כך למה‪ ,‬פירש רש''י‬ ‫שֶ ָרשָ ה בתחלתה‪ .‬שישראל עושין‬ ‫על דרך הרמז‪ ,‬תרמוז הפרשה‬ ‫עצמן ר ִּׁשין בר''ה לדבר תחנונים‬ ‫לכוחה של התפילה בראש השנה‪.‬‬ ‫ותפלה‪ ,‬כענין שנאמר תחנונים ידבר‬ ‫אשית | אותיות מא' תשרי‪ .‬והיא‬ ‫מֵ ֵר ִּ ֣‬ ‫רׁש (משלי יח) וכפי שיש האומרים‬ ‫מוטעמת ב"מֻנח"‪ .‬לומר לך‪ ,‬שמא'‬ ‫בסליחות כְ ר ִּׁשין וכדלים דפקנו דלתיך‪.‬‬ ‫תשרי כבר מונח העתיד של כל פרי‬ ‫ובאומרו מתעשרת בסופה שיש לה‬ ‫מעלליו של האדם‪ .‬ולכן יש הפסקה‬ ‫אחרית‪ ,‬כוונתו בזה‪ ,‬שגם אם לא יקבלו‬ ‫קלה בקו המפסיק לאחר המילה‬ ‫מבוקשם מיד‪ ,‬על כל פנים יותר מאוחר‬ ‫אׁשית | ‪ ,‬לומר שמא'‬‫מראשית‪ ,‬כזה‪ :‬מר ִּ ֵ֣‬ ‫במשך השנה בודאי יקבלו מבוקשם‬ ‫אׁשית‬ ‫תשרי כל פירות מעלליך‪ ,‬מר ִּ ֵ֣‬ ‫והקב''ה לא יאחר גמולם הטוב‪ ,‬ועד‬ ‫השנה ועד אחרית שנה‪.‬‬ ‫אחרית שנה בודאי ימלא הקב''ה‬ ‫ככתוב‪( ,‬דברים פר' עקב יא‪,‬יב') ֶ֕ ֶא ֶרץ‬ ‫בקשותיהם של ישראל‪ ,‬להיות לשנה זו‬ ‫ֱֹלהֶ֖יָך דֹ ֵ֣רׁש אֹ ָ֑תה ת ִִּ֗מיד ע ֵ֨יני ה'‬ ‫אֲׁשֶ ר‪-‬ה' א ֶ‬ ‫קיום ואחרית‪.‬‬ ‫ֱֹלהיָךּ֙ ֹ֔בה ֵ ִּֽמ ֵר ִּשית הַ שָ ָָ֔נה וְ ַעָ֖ד אַ ִּח ֲ֥רית‬ ‫א ֶּ֙‬ ‫שָ ָנִּֽה‪.‬‬ ‫ועוד יש לומר‪ ,‬אחרית מלשון‬ ‫אחריות‪ .‬מרשית שנה‪ ,‬חלה על האדם‬ ‫והוינן בה‪ ,‬מאי עד אחרית שנה‪.‬‬ ‫אחריות שלא יסורו עיני ה' אלקיך מן‬ ‫הרי אחרית שנה היא תחילת השנה‬ ‫הארץ הטובה אשר נתן לך‪ .‬ומה היא‬ ‫הבאה‪ .‬ומדוע לא אמר ֵ ִּֽמ ֵר ִּשית שנה ועד‬ ‫האחריות המוטלת על האדם‪ ,‬היא‬ ‫ֵר ִּשית שנה‪.‬‬ ‫במידה כנגד מידה‪ .‬כנגד עינינו לך‬ ‫ה‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫כי תבוא‬ ‫ּומ ַניִּן שֶ נִּ ְת ַרצָ ה‪ ,‬שנאמר אֲׁשֵֶ֨ ר‬ ‫אלקיך‪ִּ ,‬‬ ‫תלויות‪ ,‬עיני ה' אלקיך בה‪ .‬וזה יסוד‬ ‫ה' אֱֹלקיָך נֹ ֵ ֥תן ָ ָ֖לְך‪.‬‬ ‫הפיוט שאומרים בראשית השנה‪,‬‬ ‫עינינו לך תלויות‪ ,‬עד שתחננו ותוציא‬ ‫וְ שַ ְמ ָ ֣ת בַ ֶ ֹ֑טנֶא‪ .‬כאן ירמוז לתפילת‬ ‫כאור משפטנו‪.‬‬ ‫הודיה‪ ,‬וכפי שפירש רש"י (כו‪,‬ג')‬ ‫יאמר‪,‬‬ ‫המוסר‬ ‫דרך‬ ‫ועל‬ ‫ואמרת אליו‪ .‬שאינך כפוי טובה‪.‬‬ ‫שההדגשה היא לא רק על המילים‬ ‫וְ שַ ְמ ָ ֣ת את תפילת ההודיה שלך בַ ֶ ֹ֑טנֶא‪.‬‬ ‫עינינו לך תלויות‪ .‬אלא יש להדגיש‬ ‫באופן מיוחד את המילה לְ ך‪ .‬ולומר‬ ‫טנ"א ראשי תיבות טעמים נקודות‬ ‫עינינו לְ ך תלויות‪ ,‬לְ ך ולא לזולתך‪ ,‬לְ ך‬ ‫אותיות‪ ,‬כמובא בעץ‪-‬חיים‪ ,‬וכוונתו‬ ‫ולא לזהב ולכסף‪ ,‬לְ ך ולא למעשה ידינו‪,‬‬ ‫בזה שבבואך לומר תודתך לה' אלקיך‬ ‫לְ ך ולא למקרי הזמן ומזלותיו‪ ,‬לְ ך ולא‬ ‫פָרש‬ ‫ְת ָפ ֵרש את תודתך ובקשתך לה' ֵ‬ ‫לתענוגות העולם‪ ,‬וכפי שמפייטים בליל‬ ‫היטב לפי טנ"א‪ ,‬שלא תהיה תודתך‬ ‫הסדר‪ ,‬לְ ך כי לְ ך‪ ,‬לְ ך אף לְ ך‪ ,‬לְ ך ה'‬ ‫פחותה מבקשתך‪.‬‬ ‫הממלכה‪ .‬וכנגד זה נזכה לארץ אשר‬ ‫על דרך הפשט מֵ ֵר ִּ ֣‬ ‫אשית | כָל‪-‬פְ ִּ ֣רי‬ ‫עיני ה' אלקיך בה‪.‬‬ ‫הָ אֲדָ ָ֗ ָמה כוונתו בזה פירות ממש‪.‬‬ ‫ועוד על דרך הטעמים‪ ,‬וְ לָקַ ְחתָָּ֞‬ ‫ועל דרך הדרש‪ :‬כי האדם עץ השדה‬ ‫מוטעם בגרשיים‪ ,‬שיזכה האדם‬ ‫אשר תפילותיו הן פירותיו‪ .‬את‬ ‫שיגרשו מעליו כל מרעין בישין וכל‬ ‫תפילותיך שהן פירותיך‪ ,‬אותן תשים‬ ‫מפריעים ומקטרגים של סוף השנה‬ ‫בטנא‪ ,‬הוא סל הכרת הטוב‪ ,‬להביאה‬ ‫שעברה‪ ,‬כעין שאמרו תכלה שנה‬ ‫לפני ה' אלקיך‪.‬‬ ‫וקללותיה‪ ,‬תחל שנה וברכותיה‪ .‬ולכן‬ ‫אשית במונח‪ ,‬באשר מעתה‬ ‫מוטעם מֵ ֵר ִּ ֣‬ ‫ועל דרך הצח יהיה טנ''א נוטריקון‪:‬‬ ‫ברכות ינוחו ויחולו על ראשו‪.‬‬ ‫טובך נכיר אלקינו‪ ,‬טובך נביא אליך‪.‬‬ ‫אֲשֶֶׁ֨ ר תָ ִּ ִ֧ביא ֵ ִּֽמאַ ְר ְצךָ֛ ‪ִּֽ ֵ .‬מאַ ְר ְצךָ֛ הוא‬ ‫^^^^‬ ‫לשון ריצוי‪ ,‬כנ''ל‪ .‬וידרש עוד‪ :‬אשר‬ ‫תביא ממה שֶ ִּר ִּציתָ בתפילתך את ה'‬ ‫ו‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫כי תבוא‬ ‫ובשימת לב‪ :‬קרי ולו וכתיב ולא‪.‬‬ ‫וְ עָ ֶׁ֨ ִּניתָ וְ אָ מַ ְרתָָּ֜ לִּ פְ נֵ ֣י | ה' אֱ ֹלקיך‪,‬‬ ‫כלומר‪ ,‬הוא עשנו‪ ,‬הוא עשה לנו כל‬ ‫אֲר ִּמי אֹ ֵ ֣בד אָ ִָּ֔בי וגו' (כו‪,‬ה')‪.‬‬ ‫ַ‬ ‫טובותינו‪ ,‬ולא אנחנו‪ .‬ומשיגיע להכרה‬ ‫זאת‪ ,‬אז יהיה האדם לו ולחלקו של‬ ‫פירש רש"י שלא תהיה כפוי‬ ‫הקב''ה‪ ,‬גם כפי הקרי‪ :‬וְ ל֣ ֹו אֲ נַ ְֹ֑חנּו‪ .‬וזו‬ ‫טובה‪ .‬ויש להבין מה היא הלשון כפוי‬ ‫היא הכרת הטוב הנרצית‪ .‬שמתבונן‬ ‫טובה‪.‬‬ ‫ומכיר כי כל הטוב הוא ממי שנקרא‬ ‫הטוב‪ ,‬הוא הקב''ה‪ ,‬וכפי שאומרים‬ ‫ועל דרך הפשט יש לומר בכמה‬ ‫אופנים‪ :‬שלא תהיה כאדם הכופה כלי‬ ‫בבברכת מודים‪ :‬הטוב‪ ,‬כי לא כלו‬ ‫כדי לכסות דבר המאוס‪ .‬שלא תמאס‬ ‫רחמיך‪ .‬והכרת הטוב היא הכרת‬ ‫בטובה שהקב''ה נותן לך‪ ,‬ועוד‪ ,‬שלא‬ ‫הקב''ה הנקרא הטוב‪ ,‬ולכן המכיר‬ ‫תהיה כמי שכפו עליו והכריחו אותו‬ ‫טובה לחבירו מכיר טובה לבוראו‬ ‫שיודה לבוראו‪ .‬אלא תודה לו בשמחת‬ ‫ששלח את חבירו להיטיב עמו‪.‬‬ ‫הלב ובמאור פנים‪ ,‬מדה כנגד מדה למי‬ ‫והשתא דאתית להכי‪ ,‬נימא ביה‬ ‫שמכריז עליך ואומר‪ :‬יאר ה' פניו‬ ‫אליך‪ .‬וכן דוד המלך אמר במזמור‬ ‫מילתא על דרך הלשון‪ :‬באומרו‬ ‫לתודה [תהלים ק] עבדו את ה' בשמחה‪.‬‬ ‫בברכת "מודים"‪ ,‬יש מדייקים לא‬ ‫עבודה זו של הכרת הטוב‪ ,‬עבדוהו‬ ‫להחליף מילרע במלעיל‪ .‬שהרי "כלּו"‬ ‫בשמחה‪.‬‬ ‫יש לומר במילרע‪ ,‬כלומר להטעים את‬ ‫סוף התיבה‪ .‬כי לא כלּו רחמיך‪ .‬ולא‬ ‫ולעומקו של מקרא יש לומר במזמור‬ ‫להיגרר לומר כי לא ָכלו אגב שיטפא‬ ‫זה [תהלים ק] שממנו ילמד האדם כיצד‬ ‫לא יהיה כפוי טובה כנ''ל‪ .‬על ידי‬ ‫וריהטא בהיותו רגיל לומר כי לא תַ מּו‬ ‫שיתבונן ויכיר כי כל הטוב שיש לו‬ ‫במילעיל כי באמרו בטעות לא ָכלו‬ ‫לאדם לא ממעשה ידיו הוא‪ ,‬אלא‬ ‫במילעיל הרי הוא כמי שאומר לכאורה‬ ‫מיוצרו‪ .‬כפי נאמר שם במזמור לתודה‪:‬‬ ‫שאין ֲהכלה לרחמיו ח''ו‪ ,‬ואין מה‬ ‫[פסוק ג'] ְדעּו ִּ ִּֽכי ה' הוא ֱא' ֹֹ֫ל ִּ ִ֥הים ִּֽהּוא‪-‬‬ ‫שיכול להכיל אותם ח''ו‪ ,‬והרי זה‬ ‫ָ֭עשנּו (ולא) וְ ל֣ ֹו אֲנַ ָ֑חְ נּו ַ֝ ַע ִ֗מֹו וְ ֵ֣צ ֹאן‬ ‫לכאורה ככפירה בשפע הרחמים‬ ‫יתֹו‪:‬‬ ‫מַ ְרעִּ ִּֽ‬ ‫היורדים מן השמים‪ .‬והאומרו במילרע‬ ‫ז‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫כי תבוא‬ ‫שיש לקראו וַיְ ֻכלָ֛ ּו‪ .‬והוא לשון ִּׁשכְ לּול‬ ‫כי לא כלּו הרי הוא כמבקש שלא ִּיכְ לּו‬ ‫כתרגום‪" :‬וְ ִּא ְׁשתַ כְ ללּו ְׁשמַ יא וְ אַ ְרעא וְ כל‬ ‫ולא יגמרו רחמיו‪.‬‬ ‫חיליהֹון"‪ .‬ואולי גם על כגון דא אמרו‬ ‫וגם לאומרים במלעיל כזה‪ :‬כי לא ָכלו‬ ‫[שיר השירים רבה‪ ,‬ב‪,‬ד'] אל תקרא‬ ‫יש ללמד זכות וליתן טעם טוב שהרי זה‬ ‫ודגלו עלי אהבה אלא ודילוגו עלי‬ ‫נראה גם כמי שמשבח ואומר כי רחמיו‬ ‫אהבה‪.‬‬ ‫כה מרובים שהם ללא הכיל‪ ,‬שמהטוב‬ ‫שפע רחמים עד בלי די והכיל‪.‬‬ ‫ועל פי הסוד יהיה הטעם " ְתבִּ יר"‬ ‫שבאות "ל" של וַיְ ֻכלָ֛ ּו לשון של‬ ‫ואין זה דומה לאמירת וַיְ כֻלָ֛ ּו בליל‬ ‫שבירה‪[ ,‬כי האות ת' והאות ׁש'‬ ‫שבת שהוא ודאי במילרע‪ ,‬כזה‪ :‬וַיְ ֻכלָ֛ ּו‪,‬‬ ‫מתחלפות בארמית] ויהיה הטעם‬ ‫"תבִּ יר" מורה על "שבירת הכלים"‬ ‫ְ‬ ‫כפי הטעם תביר שתחת ה"ל"‪ .‬ולא‬ ‫במעשה הבריאה שפירושו לאפשר‬ ‫כּלּו]‪ .‬כי זה יכול‬ ‫במילעיל [כזה‪ :‬וַיְ ֻ‬ ‫כביכול לאור האלקי הגדול לחדור ללב‬ ‫להיות גובל עם שינוי משמעות‪ .‬כי‬ ‫כל אחד ואחד לפי דרגתו‪ ,‬ולהאיר‬ ‫משמעות וַיְ ֻכלָ֛ ּו כראוי‪ ,‬היא מלשון תמו‬ ‫בנשמות בני ישראל בכלל ונשמות ל''ו‬ ‫ונגמרו כבמודים‪ .‬שמעשה הבריאה תם‬ ‫צדיקים שבכל דור ודור בפרט‪ .‬לכן נאמר‬ ‫ונשלם בליל שבת‪ .‬ולכן הטעם במילרע‬ ‫ַו ְי ֻכלָ֛ ּו‪ ,‬בתביר‪ .‬לרמז על ל"ו צדיקים‬ ‫וַיְ ֻכלָ֛ ּו‪.‬‬ ‫שיוכלו להכיל את האור הגדול של וַיְ ֻכלָ֛ ּו‬ ‫ולהאיר את דרכם של כל החפצים לאֹור‬ ‫ואולי ניתן היה ללמד זכות לאומרים‬ ‫בְ אֹורֹו של המאיר לארץ ולדרים עליה‬ ‫ברחמים‪.‬‬ ‫כּלּו שהוא גם‬ ‫בטעות במלעיל כזה‪ַ :‬ו ְי ֻ‬ ‫מלשון להכיל‪ ,‬והרי זה נראה גם כמי‬ ‫שמשבח ואומר שהשמים והארץ‬ ‫הגיעו למידתם בציווי של מי שאמר‬ ‫^^^^‬ ‫לעולם די‪ ,‬וכפירוש רש''י [בראשית‬ ‫א‪,‬ז']‪" :‬ויעש את הרקיע"‪ ,‬תקנו על‬ ‫עמדו‪ .‬אלא שכאן הטעם תביר תחת‬ ‫האות "ל" יעמוד על משמרתו ויוכיח‬ ‫ח‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫כי תבוא‬ ‫בברחו מלבן הארמי‪ ,‬וירד מצרימה‪,‬‬ ‫הכרת הטוב מן השרש‬ ‫כבר אז קרא הקב"ה לארץ לגדל‬ ‫פירותיה‪ ,‬כדי שבבואנו שמה נוכל‬ ‫וְ עָ ֶׁ֨ ִּניתָ וְ אָ מַ ְרתָָּ֜ לִּ פְ נֵ ֣י | ה' אֱ ֹלקיך‪,‬‬ ‫להביא בכורים לה'‪ .‬באשר כל‬ ‫אֲר ִּמי אֹ ֵ ֣בד אָ ִָּ֔בי וגו' וְ עַ תָָ֗ ה ִּהנֵ ֶׁ֤ה‬ ‫ַ‬ ‫השגחתו עלינו מאז ועד היום היא‬ ‫אשית פְ ִּ ֣רי הָ אֲדָ ָ֔ ָמה‬ ‫אתי אֶ ת‪ֵ -‬ר ִּ‬ ‫הֵ בֵ ִּ‬ ‫חטיבה אחת‪ .‬והיאך נחלק חטיבה זאת‬ ‫אֲשֶ ר‪-‬נ ַ ָ֥תתָ ה ִּ ָ֖לי ה' (כו‪,‬י')‬ ‫לחצאין‪ .‬היינו דאמרי אינשי‪ ,‬זרוק‬ ‫חוטרא לאוירא‪ ,‬אעיקריה קאי‪( .‬רש"י‬ ‫יש לשאול‪ ,‬מאחר וכל תכלית‬ ‫בראשית כא‪,‬כא')‪ .‬זרוק עץ לאויר תמיד‬ ‫הבאת הביכורים היא כפירוש רש"י‬ ‫ירד כששרשו למטה‪ .‬וזו היא הכרת‬ ‫שלא יהיה כפוי טובה על הפירות‬ ‫הטוב הנרצית בארץ החיים אשר נתן‬ ‫שנתן לו בוראו‪ ,‬מספיק לכאורה‬ ‫לך ה' אלקיך‪ .‬להודות מן השרש‪.‬‬ ‫באמירת תודה על הפירות בלבד‪.‬‬ ‫ואשר על כן ראו חז''ל להביא את‬ ‫ומדוע תחייבֹו התורה להתחיל מארמי‬ ‫פסוקי הַ ִּבכּו ִּרים כיסוד להודאה הגדולה‬ ‫אובד אבי‪ .‬ומה לכאורה הקשר בין‬ ‫אשר יש ליתן בליל הסדר בהגדה של‬ ‫ארמי אובד אבי ובין הפירות אשר‬ ‫פסח‪ .‬כי כן ייסד בעל ההגדה את ההגדה‬ ‫גדלו אצלו עתה‪ ,‬וביניהם מרחק של‬ ‫של פסח על ההגדה של הביכורים‪,‬‬ ‫כמה וכמה דורות‪.‬‬ ‫ארמי אובד אבי וגו' להכיר טובה‬ ‫אלא לימוד גדול לִּ ְמדַ ְתנּו התורה הק'‬ ‫לקב"ה על כל הנסים שעשה לנו ועל‬ ‫בענין הכרת הטוב‪ .‬אשר בבוא האדם‬ ‫פדות נפשנו‪ .‬וכן פירש רש"י בהגדת‬ ‫להכיר טובה‪ ,‬הן לבוראו הן לבריותיו‪,‬‬ ‫הביכורים (דברים כו‪ ,‬ג') ואמרת אליו‪.‬‬ ‫אין ההכרה בטוב שלימה אלא אם כן‬ ‫שאינך כפוי טובה‪ .‬הכי נמי‪ ,‬הגדת‬ ‫ידַ ע להודות מן השרש‪.‬‬ ‫היום לה' אלקיך שאינך כפוי טובה‪.‬‬ ‫ובשימת לב‪ ,‬כפוי הוא מלשון כופה‬ ‫שרק כך תהיה הכרת הטוב שלימה‪.‬‬ ‫עליו כלי‪ .‬שלא יהיה כמי שמכסה את‬ ‫שאם יאמר תודה רק על הפירות‪ ,‬אין‬ ‫מקור הטוב‪ ,‬אלא אדרבה יגלהו ובכך‬ ‫ראייתו שלימה‪ ,‬ותהיה הכרת הטוב שלו‬ ‫ישפיע הטוב על העולם כולו‪.‬‬ ‫לחצאין‪ .‬כי הקב"ה קורא הדורות‬ ‫מראש‪ ,‬וכאשר הציל את יעקב אבינו‬ ‫ט‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫כי תבוא‬ ‫עקיבא אמרו אף מיני פירא מפני‬ ‫ולאור הנ''ל ועל דרך הצח ינתן טעם‬ ‫שמיני פירא מאירין את העינים‪.‬‬ ‫להכרת הטוב‪ .‬כי הטוב הוא שמו של‬ ‫הקב''ה כפי הנוסח בתפילה הטוב ‪ -‬כי‬ ‫ולעומקו של מקרא יש לומר‬ ‫לא כלו רחמיך‪ .‬ומתוך שאדם נותן דעתו‬ ‫שכוונת ר' עקיבא היא שהפירות‬ ‫להכיר את מי שאמר והיה העולם‪,‬‬ ‫מאירין את העינים בתורה‪ .‬דייקא‬ ‫ולהכיר את מי שמהווה בכל רגע את כל‬ ‫נמי‪ ,‬שלכן דוקא ת"ח אסור לגור בה‪.‬‬ ‫העולמות‪ ,‬ולהכיר את מי שממנו מושפע‬ ‫שצריך מאור עינים בתורה במיוחד‪.‬‬ ‫הטוב‪ ,‬והוא הנקרא הטוב בהא הידיעה‬ ‫וכפי שאנו מתפללין "והאר עינינו‬ ‫כי ממנו כל הטוב‪ ,‬מתוך הכרת הטוב‬ ‫בתורתך"‪.‬‬ ‫יודה האדם תמיד על כל הטובה למי‬ ‫שהטובה ממנו‪ ,‬ולא יהיה כפוי טובה‪.‬‬ ‫ואשר על כן הקפידה התורה על‬ ‫הכרת הטוב דוקא בפירות‪ ,‬שהיא‬ ‫ועוד יש לשאול מה הוא שראה‬ ‫כהכרת הטוב על לימוד התורה הק'‪.‬‬ ‫הכתוב לפרסם הכרת הטוב דוקא על‬ ‫הפירות‪.‬‬ ‫ורמזה לנו בזה התורה הק' שצריך‬ ‫להכיר טובה גם על פירות הלימוד‪.‬‬ ‫ויש לומר כר' עקיבא‪ ,‬שכל עיר שאין‬ ‫בה פירות אסור לגור בתוכה‪ ,‬כי‬ ‫ועל פי זה יובן מדוע צריך להתחיל‬ ‫הפירות מאירין את העינים‪( .‬סנהדרין‬ ‫מארמי אובד אבי‪ ,‬כי לבן בקש לעקור‬ ‫יז עמ' ב')‪.‬‬ ‫את הכל‪ ,‬גם את הכרת הטוב על פירות‬ ‫הלימוד רצה לעקור‪ .‬ועוד‪ ,‬שיעקב איש‬ ‫והוינן בה‪ ,‬ומה בכך שהפירות מאירין‬ ‫תם יושב אהלים‪ ,‬והכרת הטוב על‬ ‫את העינים‪ ,‬עד כדי כך שאסור לגור‬ ‫התורה בודאי ראויה להתחיל מן‬ ‫באותה עיר‪ ,‬כאותם עשרה דברים‬ ‫השרש‪.‬‬ ‫המפורטים בברייתא (שם) דתניא כל‬ ‫עיר שאין בה עשרה דברים הללו אין‬ ‫וכן יובן מדוע הקפידה התורה דוקא‬ ‫תלמיד חכם רשאי לדור בתוכה‪ :‬בית‬ ‫בהבאת הפירות על ענין השמחה‪.‬‬ ‫דין וקופה של צדקה ובית הכנסת ובית‬ ‫אֲשר ָנִּֽתַ ן‪-‬‬ ‫ככתוב וְ שָ מַ ְח ָ ֣ת ְבכָל הַ ָ֗טֹוב ֶ ִ֧‬ ‫המרחץ וביהכ''ס רופא ואומן ולבלר‬ ‫ושוחט ומלמד תינוקות‪ ,‬משום ר'‬ ‫י‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫כי תבוא‬ ‫בזה שצריך לשמוח בכל הטוב בכל‬ ‫יתך אַ תָ ה וְ הַ ל ִֵָּ֔וי וְ הַ גֵ ָ֖ר‬ ‫ֹלהיך ּולְ בֵ ֶ ֹ֑‬ ‫לְ ךָ֛ ה' ֱא ֶ ָ֖‬ ‫חלקי הנפש רוח נשמה‪ .‬אשר נתן לך‬ ‫שר ְבקִּ ְר ֶ ִּֽבך‪.‬‬ ‫ֲא ֶ ֥‬ ‫ה' אלקיך‪ .‬ושני שמות השם הם כנגד‬ ‫חיה יחידה‪ ,‬הקושרים את נשמת האדם‬ ‫שהרי שמחת הפירות היא שמחת‬ ‫אל כסא הכבוד‪.‬‬ ‫התורה כנ"ל‪ .‬ודייקא נמי וְ שָ מַ ְח ָ ֣ת ְבכָל‬ ‫הַ ָ֗טֹוב‪ ,‬ואין טוב אלא תורה שנאמר כי‬ ‫^^^^‬ ‫לקח טוב נתתי לכם‪.‬‬ ‫הֶ אֱ ַ ָ֖מ ְרתָ הֶ אֱ ִּ ִּֽמ ְירך֣‬ ‫^^^^‬ ‫אֲשר ָנִּֽתַ ן‪-‬לְ ךָ֛ ה'‬ ‫וְ שָ מַ ְח ָ ֣ת ְבכָל‪-‬הַ ָ֗טֹוב ֶ ִ֧‬ ‫אֶ ת‪-‬ה' הֶ אֱ ַ ָ֖מ ְרתָ הַ יֹ֑ ֹום לִּ ְהיֹו ֩ת לְ ֶׁ֨ך‬ ‫יתך אַ תָ ה וְ הַ ל ִֵָּ֔וי וְ הַ גֵ ָ֖ר‬ ‫אֱ ֹלקיך ּולְ בֵ ֶ ֹ֑‬ ‫אֹלהים‪ ,‬וה' הֶ אֱ ִּ ִּֽמ ְירך֣ הַ יָ֗ ֹום לִּ ְהי֥ ֹות‬ ‫ֵ ִּֽל ִָּּ֜‬ ‫אֲשר ְבקִּ ְר ֶ ִּֽבך‪( .‬כו‪,‬יא')‬ ‫ֶ֥‬ ‫לֹו לְ ַע֣ם ְס ֻג ָָ֔לה (כו‪,‬יז‪-‬יח')‬ ‫ְבכָל‪-‬הַ ָ֗טֹוב‪ .‬זה שהתפרׁש לעיל‬ ‫פירש רש"י בחומש‪ :‬הֶ אֱ ַ ָ֖מ ְרתָ‬ ‫(כו‪,‬י') שצריך לראות את כל הטוב‪ .‬את‬ ‫הֶ אֱ ִּ ִּֽמ ְירך֣ ‪ .‬אין להם עד מוכיח במקרא‪,‬‬ ‫כל התמונה השלימה של הטוב‪ ,‬וזו‬ ‫ולי נראה שהוא לשון הפרשה‬ ‫הכרת הטוב הנרצית‪ ,‬ולכן י ֹאמַ ר בהגדת‬ ‫והבדלה‪ ,‬הבדלתיו לך מאלהי הנכר‬ ‫הביכורים מארמי אובד אבי‪ .‬ורק אז‬ ‫להיות לך לאלהים‪ ,‬והוא הפרישך אליו‬ ‫בראותו את כל הטוב‪ ,‬יתקיים בו‬ ‫מעמי הארץ להיות לו לעם סגולה‪ .‬עד‬ ‫ושמחת‪ .‬לכן נאמר וְ שמַ חְ ֵ֣ת ְבכָל‪-‬הַ ָ֗טֹוב‬ ‫כאן פירושו במקרא‪.‬‬ ‫ֲׁשר נִּֽתַ ן‪-‬לְ ָךָ֛ ה' אֱֹלקיָך‪.‬‬ ‫א ֶ ֶׁ֧‬ ‫ובגמרא פירש רש''י שהוא לשון‬ ‫שר ְבקִּ ְר ֶ ִּֽבך‪ .‬זו הנשמה‬ ‫וְ הַ גֵ ָ֖ר אֲ ֶ ֥‬ ‫שבח‪ .‬שכנסת ישראל והקב''ה משבחים‬ ‫שֶ ָג ָרה בקרבך‪ .‬וזכר כאן ג' חלקי‬ ‫זה לזה‪( .‬חגיגה ג‪ ,.‬ברכות ו‪.).‬‬ ‫הנשמה אשר על הארץ‪ ,‬נפש רוח‬ ‫ובגמרא (ברכות ו‪ ).‬דרשו הַ אֲמָ ָרה‬ ‫נשמה‪ .‬אַ תָ ה כנגד הנפש‪ ,‬אשר נבראה‬ ‫לשון חטיבה אחת‪ :‬אמר להם הקב''ה‬ ‫כבר בתוך מעי אמו‪ ,‬וְ הַ ל ִֵָּ֔וי הוא כנגד‬ ‫לישראל אתם עשיתוני חטיבה אחת‬ ‫הרוח שמתלווה לאדם מלידתו‪ ,‬וְ הַ גֵ ָ֖ר‬ ‫בעולם (אֶ ת ה' הֶ א ַ ֱֶ֖מ ְרת)‪ ,‬ואני אעשה‬ ‫זאת הנשמה הגרה בתוכו‪ .‬וכוונתו‬ ‫יא‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫כי תבוא‬ ‫במעשיך הטובים גרמת לו כביכול‬ ‫אתכם חטיבה אחת בעולם (וה'‬ ‫לומר עליך ומי כעמך ישראל גוי אחד‬ ‫הֶ א ִּ ֱִּֽמ ְירָךֵ֣ )‪ .‬אתם עשיתוני חטיבה אחת‬ ‫בארץ‪ .‬וה' הֶ א ִּ ֱִּֽמ ְירך֣ הַ יָ֗ ֹום‪ ,‬שבציוויו‬ ‫בעולם שנאמר שמע ישראל ה' אלהינו‬ ‫להגיד ערב ובקר קריאת שמע‪ ,‬גרם לך‬ ‫ה' אֶ חָ ד‪ ,‬ואני אעשה אתכם חטיבה‬ ‫לומר שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד‪.‬‬ ‫אחת בעולם שנאמר ומי כעמך ישראל‬ ‫גוי אֶ חָ ד בארץ‪.‬‬ ‫ועל דרך הצח יאמר‪ ,‬שהוא לשון‬ ‫עדות‪ .‬שלכן אותיות ע של שמע‪ ,‬ו ד‬ ‫ולעומקו של מקרא‪ ,‬נראה לפרש‬ ‫בדרך נוספת‪ .‬שהֶ א ַ ֱָ֖מ ְרתָ והֶ א ִּ ֱִּֽמ ְירך֣ הוא‬ ‫של אחד נכתבות במסורה גדולות‪ .‬שהן‬ ‫ירה בפה‪ .‬שאין מקרא יוצא‬ ‫מלשון א ֲִּמ ָ‬ ‫לשון עדות‪ ,‬שהקב"ה מעיד על‬ ‫ירה‬ ‫מידי פשוטו‪ .‬והכתוב הכתיב א ֲִּמ ָ‬ ‫ישראל‪ ,‬וישראל מעידים על הקב"ה‪,‬‬ ‫בלשון ִּהפְ עִּ יל‪ ,‬המורה על הפעלת‬ ‫והוא לשון הַ אֲ מָ ָרה של זה על זה וזה על‬ ‫הזולת כגון הֶ ֱאכַלְ תָ ‪ ,‬גרמת לזולתך‬ ‫זה‪.‬‬ ‫אֱמ ְרתָ גרמת לו לומר‬ ‫לאכול‪ .‬וכן הֶ ַ ָ֖‬ ‫וזו כוונת הגמרא באמרה אתם‬ ‫ירה‪ .‬וכך יהיה ערך הדברים‪:‬‬ ‫א ֲִּמ ָ‬ ‫עשיתוני חטיבה אחת בעולם‪ ,‬ואני‬ ‫אֶ ת ה' הֶ ֱא ַ ָ֖מ ְרתָ ‪ ,‬כביכול גרמת לו לומר‬ ‫אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם‪ .‬אתם‬ ‫ירה‪ .‬וה' הֶ א ִּ ֱִּֽמ ְירך‪ ,‬שגרם לך לומר‬‫א ֲִּמ ָ‬ ‫עשיתוני חטיבה אחת בעולם‪ ,‬שאתם‬ ‫ירה‪ .‬ומה היא האמירה‪ :‬ה' הֶ א ִּ ֱִּֽמ ְירך‬‫א ֲִּמ ָ‬ ‫אומרים עלי ה' אחד‪ ,‬לאחר‬ ‫לומר שמע ישראל ה' אלהינו ה' אֶ חָ ד‪,‬‬ ‫אֱמ ְר ִּתי אתכם לומר שמע ישראל‪.‬‬ ‫שהֶ ַ ָ֖‬ ‫בצוותו לומר ק''ש‪.‬‬ ‫ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם‬ ‫לומר עליכם שאתם אחד‪ .‬על דרך מדה‬ ‫ועל ידי כך שאנו מקיימים את הציווי‬ ‫אֱמ ְרתֶ ם אותי‪,‬‬ ‫כנגד מדה‪ ,‬והיינו שהֶ ַ ָ֖‬ ‫ואומרים שמע ישראל ה' אלקינו ה'‬ ‫וגרמתם לי בכך‪ ,‬כביכול‪ ,‬לומר את‬ ‫אֶ חָ ד‪ ,‬אנחנו כביכול גורמים לו אמירה‪,‬‬ ‫האמירה הזאת עליכם מי כעמך‬ ‫להשתבח בנו באמירת ומי כעמך‬ ‫ישראל גוי אחד בארץ‪ ,‬ועל ידי כך‬ ‫ישראל גוי אֶ חָ ד בארץ‪.‬‬ ‫לעשות אתכם גם חטיבה אחת בעולם‪.‬‬ ‫ולפי זה יובן על נכון לשון‬ ‫הֶ א ַ ֱָ֖מ ְרתָ ‪ .‬אֶ ת ה' הֶ א ַ ֱָ֖מ ְרתָ הַ יֹ֑ ֹום‪,‬‬ ‫יב‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫כי תבוא‬ ‫וְ שַ ְד ָ ֥ת אֹ ָ ָ֖תם בַ ִּ ִּֽשיד‬ ‫ולכן קראו לכך חז''ל חטיבה אחת‪.‬‬ ‫שבאמרנו ה' אחד‪ ,‬אנו מעידים על‬ ‫שר תַ עַ ְב ֣רּו אֶ ת‪-‬הַ י ְַרדֵ ֒ן‬ ‫וְ הָ ָָ֗יה בַ יֹום֮ אֲ ֶ ֣‬ ‫הקב''ה שהשגחתו הפרטית על כל‬ ‫ֹלהיך נֹ ֵ ֣תן ָ ֹ֑לְך‬ ‫אֶ ל‪-‬הָ ָ֕ ָא ֶרץ אֲ שֶ ר‪-‬ה' אֱ ֶ ָ֖‬ ‫אחד ואחד היא השתלשלות מהשגחתו‬ ‫ַוהֲקֵ מֹ ָ ֶׁ֤ת לְ ך אֲ בָ ִּנ֣ים גְ דֹ ָ֔לֹות וְ שַ ְד ָ ֥ת‬ ‫הכללית על כל העולם כולו‪ ,‬בהיותו‬ ‫אֹ ָ ָ֖תם בַ ִּ ִּֽשיד‪( .‬כז‪,‬ב')‬ ‫סובב וממלא כל עלמין‪ .‬כן הקב''ה מעיד‬ ‫יש ליתן טעם מדוע יאמר בַ ִּ ִּֽשיד‪.‬‬ ‫עלינו באמירה אמנם רכה אך בעלת‬ ‫והלא לכאורה די במה שיאמר וְ שַ ְד ָ ֥ת‬ ‫חשיבות ותוקף לומר שאנו עם אחד‪,‬‬ ‫אֹ ָ ָ֖תם‪ ,‬וממילא אני יודע ששַ ְד ָ ֥ת אֹ ֶ֖תם‬ ‫שאינו מורכב מפרטים אלא הפרטים‬ ‫בַ ִּ ִּֽשיד‪ .‬ומה תלמוד לומר בַ ִּ ִּֽשיד‪.‬‬ ‫משתלשלים מן האחד‪ .‬מהקב''ה‬ ‫שהוא אחד‪ ,‬ומעמו ישראל שהוא אחד‪.‬‬ ‫ועוד‪ ,‬שהיה לו לומר בַ ִּסיד‪ .‬ב"ס"‪ ,‬ומאי‬ ‫אחד יחיד ומיוחד‪ .‬ומדה זו נקראת‬ ‫בַ ִּשיד‪ ,‬ב ‪" -‬ש"‪.‬‬ ‫חטיבה אחת‪ ,‬ומכח חטיבה אחת זו‪,‬‬ ‫ישראל ערבים זה לזה‪ ,‬בעריבות‬ ‫ועל דרך הרמז והסוד‪ ,‬יש לומר‬ ‫ומתיקות של השגחה פרטית הכוללת‬ ‫שתחילת הפסוק וְ הָ ָיה יְ גַּלה על סופו‪,‬‬ ‫כל הפרטים כולם מתוקף היותנו אחד‪.‬‬ ‫בַ ִּ ִּֽשיד‪ .‬שתיבות אלו ְמ ֻכוַנֹות כנגד שני‬ ‫שמות ה'‪ :‬יהו''ה שד"י‪.‬‬ ‫וכפי שמצינו בדברי הרמח''ל על פי‬ ‫הזוה''ק [אדיר במרום ח'א עמ' קי' ‪-‬קיג'‬ ‫באשר מיום עבְ רנּו את הירדן‪ ,‬נשלחו‬ ‫‪,‬ז''ח ג עג‪ ].‬קוב''ה אורייתא וישראל‬ ‫שני השמות הק' האלו לְ ׁש ְמרנּו‪.‬‬ ‫חד הם‪ .‬וכנ''ל‪ ,‬שעל ידי התורה‬ ‫[הק''ש]‪ ,‬ישראל עושים חטיבה אחת‬ ‫וכמובא בזוה"ק (ואתחנן‪ ,‬רס"ו ע"א)‪,‬‬ ‫להקב''ה‪ ,‬ועל ידי כך הקב''ה עושה את‬ ‫לגבי כתיבת המזוזה‪ ,‬שיש לכוון שם‬ ‫ישראל חטיבה אחת בעולם‪.‬‬ ‫שד"י מבחוץ‪ ,‬כנגד השם הק' והי"ה‬ ‫הכתוב מבפנים‪( ,‬והיה אם שמע תשמעו‬ ‫וגו')‪:‬‬ ‫יׁשין‬ ‫אָ מַ ר ִּר ִּבי אַ בָ א‪ ,‬כַמה חַ יילִּ ין קַ דִּ ִּ‬ ‫^^^^‬ ‫ז ְִּמינִּ ין בְ הַ הִּ יא ׁשַ עֲתא ְדאנַח בַ ר נׁש ְמזּוזה‬ ‫יג‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫כי תבוא‬ ‫על הטבע‪ ,‬וכעין שר הטבע‪ ,‬והוא‬ ‫לְ תַ ְרעיה‪[ ,‬כמה חילים‪-‬מלאכים קדושים‬ ‫נשמת חנוך מבראשית‪( ,‬כמובא‬ ‫מזדמנים באותה שעה כאשר אדם קובע‬ ‫באריכות ב"לעומקו של מקרא"‬ ‫מזוזה בשערי ביתו] ‪ -‬כֻּלְ הּו מַ כְ ְרזי‬ ‫לפרשת בראשית)‪ ,‬הוא הנקרא‬ ‫וְ אַ ְמרי (תהלים קיח) זֶה הַ שַ עַר לַיְ יָ'‬ ‫מטטרו''ן‪.‬‬ ‫וְ גֹו'‪ .‬וְ עַל זֶה שַ דַ י ְנִּרׁשם ִּמבַ חּוץ כְ ֶנגֶד‬ ‫ׁשם זֶה‪ .‬וְ הָ יָ''ה ִּמ ִּבפְ נִּ ים‪ ,‬שַ דַ ''י‬ ‫ושני השמות והיה‪-‬ש'ד'י משלימים‬ ‫ִּמבַ חּוץ‪ׁ .‬שֶ יִּהְ יֶה האדם ׁשמּור ִּמכל‬ ‫זה לזה בבריאה‪ ,‬וכנגד השגחת ה'‬ ‫ּומבַ חּוץ‪.‬‬ ‫הַ צְ ד ִּדים‪ִּ ,‬מבִּ פְ נִּ ים ִּ‬ ‫בשמים ובארץ‪ .‬והיה הוא שם הויה‬ ‫מעל הטבע‪ ,‬וש'ד'י הוא שם השם‬ ‫ַו ֲהוֵינָן בָ ּה‪ ,‬מה התכוון רבי אבא‬ ‫שבטבע‪ .‬וממנו תוצאות השגחת השם‬ ‫באומרו‪ :‬וְ עַל זֶה ׁשַ דַ י ְנִּרׁשם ִּמבַ חּוץ‬ ‫שבטבע הנקרא בשם א'לקים‪ ,‬וכפי‬ ‫כְ ֶנגֶד ׁשם זֶה‪.‬‬ ‫שאמרו הטבע הוא [בגימטריה] א‪-‬‬ ‫להים‪.86 .‬‬ ‫ולעומקו של מקרא יש לומר‬ ‫שכוונתו היא לפסוק שהביא‪ֶ ,‬זִּֽה‪-‬‬ ‫ואשר על כן‪ ,‬כדי להוריד שפע‬ ‫הַ שַ עַר לַי'ה' ָו'ה צַ ִּדיקִּ ים יָבֹ אּו ִּֽבֹו‪ .‬שכן‬ ‫הרחמים לארץ אשר בה התגלות ה' היא‬ ‫שם ש'ד'י ְמ ֻכּון כנגד פסוק זה והוא‬ ‫בטבע‪ ,‬נצטווה יהושע בן נון וְ שַ ְד ָ ֥ת‬ ‫כעין נוטריקון‪:‬‬ ‫אֹ ָ ָ֖תם בַ ִּ ִּֽשיד‪ ,‬בעברנו מהנהגה נסית‬ ‫ֶזִּֽה‪-‬הַ שַ עַר ַלי'ה' ָו'ה צַ ִּדיקִּ ים ָיבֹ אּו ִּֽבֹו‪.‬‬ ‫גלויה במדבר להנהגה נסתרת‪-‬טבעית‬ ‫ויש בפסוק זה שם הוי''ה ושם שד''י‪.‬‬ ‫בארץ ישראל‪ .‬ועל דרך הצח‪ ,‬שתהיה‬ ‫כבמזוזה‪ ,‬והי''ה מבפנים ושד''י‬ ‫ההשגחה על אבות ובנים על ידי השם‬ ‫מבחוץ‪.‬‬ ‫הק' ש'ד'י' שבאבנים‪.‬‬ ‫ובהסבר תוקף שני שמות אלו‪ ,‬יאמר‪,‬‬ ‫וזה שנאמר ַוהֲקמֹ ֤ת לְ ָךּ֙ אֲ בָ ִּנ֣ים גְ דֹ ֹ֔לֹות‬ ‫כי שם והי''ה הוא למעלה מהטבע‪,‬‬ ‫וְ שַ ְד ִ֥ת אֹ ֶ֖תם בַ ִּ ִּֽשיד‪ .‬ועוד נאמר ושַ ְדתָ‬ ‫ככל שם הוי''ה‪ ,‬ושם שד''י הוא השם‬ ‫ולא וסדת‪ ,‬לרמז על כך ששם ש'ד'י'‬ ‫השולט בטבע וכפי שאמרו שהוא‬ ‫ְמשַ דֵ ד מערכות הטבע‪ ,‬כלומר מוציאן‬ ‫נוטריקון‪ :‬שאמר לעולמו די‪ .‬ומובא‬ ‫מחוקיותם כדי להגן על בניו מכל מיני‬ ‫ביונתן בן עוזיאל שהוא המלאך הממונה‬ ‫יד‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫כי תבוא‬ ‫ה"אוהב ישראל" מאפטא‪ ,‬שהשם עיבל‬ ‫מרעין בישין דלא ייתו לעלמא‪ .‬שיהיו‬ ‫הוא גימ' של השם הק' יב"ק‪ ,‬שהוא‬ ‫בניו שולטים במערכות הטבע‪ ,‬ולא‬ ‫ר"ת יחוד ברכה וקדושה‪ .‬וכן הוא‬ ‫הטבע שולט בהם‪.‬‬ ‫גימטרי' של שמות השם י'ה'ו'ה‬ ‫אלהי"ם‪ ,‬ומה שהקללה כביכול רבוצה‬ ‫ועוד יש לומר‪ ,‬מאחר והוא השם‬ ‫בו זה רק מצד המקבלים שאם אינם‬ ‫השולט בגבולות העולם (שאמר לעולם‬ ‫ראויים וכו'‪ .‬ולכן באמרם ארור אשר‬ ‫די‪ ,‬כנ''ל)‪ ,‬לכן נשלח לנחותנו בארץ‬ ‫וכו' הפכו פניהם להר עיבל‪ ,‬שגם‬ ‫לגבולותיה סביב‪ .‬ומתוך גבולות הארץ‬ ‫העוברים על דברי ה' ח''ו יהיו נהורים‬ ‫תצא תורה מעבר לגבולות‪ ,‬ויפוצו‬ ‫מהקדושה של הר עיבל כנ''ל‪ ,‬ויחזרו‬ ‫המעינות חוצה‪ .‬ואשר על כן נאמר‬ ‫בהם‪.‬‬ ‫בַ ִּ ִּֽשיד‪ ,‬אותיות ש‪-‬ד‪-‬י‪.‬‬ ‫^^^^‬ ‫ועל דרך הצח‪ ,‬עיבל ועוד א'ד'נ'י'‬ ‫הם יחד בגימטרי' קע"ז‪ ,‬מלשון זע"ק‪,‬‬ ‫תָ ָּ֜ ִּקימּו אֶ ת‪-‬הָ אֲ בָ ִּנ֣ים הָ ָ֗ ֵאלֶה אֲשֶֶׁ֨ ר‬ ‫וסימנך (תהלים קמב‪ ,‬ו)‪ :‬זָעַקְ ִּתי אלֶיָך‬ ‫יבל‬ ‫אָ נֹ ָּ֜ ִּכי ְמצַ ּוֶ ֥ה אֶ ְת ֶכָ֛ם הַ יָ֖ ֹום ְב ַ ֣הר עֵ ָ ֹ֑‬ ‫ה' אמַ ְר ִּתי אַ תה מַ חְ ִּסי חֶ לְ קִּ י ְבאֶ ֶרץ‬ ‫תֹורה‬‫וְ כָתַ ְב ָ ֣ת ֲעלֵיהֶָ֗ ן ֶ ִּֽאת‪-‬כָל‪ִּ -‬ד ְב ֵ ָ֛רי הַ ָ ֥‬ ‫הַ חַ יִּ ים‪.‬‬ ‫הַ ָ֖ז ֹאת ְבעָ ְב ֶ ֹ֑רך (כז‪,‬ד')‬ ‫ואשר על כן יובן על נכון מדוע‬ ‫בחר הקב"ה בהר עיבל להקים עליו את‬ ‫יש לשאול‪ ,‬מדוע יצוה הקב''ה להקים‬ ‫האבנים‪ .‬חדא‪ ,‬שמתוך קדושתו עם‬ ‫את האבנים האלה עם כָל ִּד ְב ֵרי‬ ‫צירוף שמות הקדש בשמו מתאים הוא‬ ‫תֹורה הַ ז ֹאת דוקא בהר עיבל שנקרא‬ ‫הַ ָ‬ ‫לדברי התורה הכתובים על האבנים‪,‬‬ ‫כביכול הר הקללה‪ .‬והרי היה לכאורה‬ ‫ועוד שדברי התורה ְממַ ְתקִּ ים את כל‬ ‫סביר יותר שיצוה להקימם על הר‬ ‫הארורים שנאמרו כלפי הר עיבל‪,‬‬ ‫הברכה‪ ,‬הר גריזים‪.‬‬ ‫ויחד הם כחומה בצורה לסנגר על כלל‬ ‫אלא יש להבין‪ ,‬שהר עיבל אינו הר‬ ‫עם ישראל ולשמרו מפני הארורין‪.‬‬ ‫של קללה מצד עצמו ח"ו‪ .‬אלא אדרבה‬ ‫השיד שנאמר בו‪,‬‬ ‫וזה גם היסוד של ִּ‬ ‫הוא הר מבורך לפחות כהר גריזים‪.‬‬ ‫ששם ש‪-‬ד‪-‬י יתוַסף על השמות‬ ‫שכן שמו מעיד עליו כפי שפירש‬ ‫טו‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫כי תבוא‬ ‫בפשט הדברים ברכת אברהם‬ ‫הקדושים להיות מגן לכל החוסים בו‪,‬‬ ‫האמורה כאן היא לְ ִּר ְש ְתך אֶ ת‪֣ ֶ -‬א ֶרץ‬ ‫באמרם אמן על הר עיבל‪.‬‬ ‫ֹלהים לְ אַ ְב ָר ָ ִּֽהם‪.‬‬ ‫ְמג ֶָֻ֔ריך אֲ שֶ ר‪-‬נ ַ ָ֥תן אֱ ִּ ָ֖‬ ‫^^^^‬ ‫ולעומקו של מקרא ידרש כי ברכת‬ ‫אברהם היא הכח לברך לזולתך‪,‬‬ ‫וְ ֵ֠ ֵאלֶה ַיִּֽעַ ְמ ָּ֞דּו לְ בָ ֵ ֶׁ֤רְך אֶ ת‪-‬הָ עָ ם עַ ל‪ַ -‬ה֣ר‬ ‫כנאמר ֶ ִּֽו ְהיֵ ָ֖ה ְב ָר ָ ִּֽכה‪.‬‬ ‫גְ ִּר ָ֔ ִּזים וגו' וְ ֵ ָ֛אלֶה ַיִּֽעַ ְמ ֥דּו עַ ל‪-‬הַ קְ ל ָ ָָ֖לה‬ ‫יבל ‪( .‬כז‪,‬יב')‬ ‫ְב ַ ֣הר עֵ ָ ֹ֑‬ ‫ומכח ו ְֶהיֵ ָ֖ה ְב ָר ָ ִּֽכה שנמסרה לבנים‪,‬‬ ‫לכן נאמר יעמדו לברך‪ ,‬כדין מקיימי‬ ‫יש ליתן טעם‪ ,‬מדוע בברכה‬ ‫מצוה‪.‬‬ ‫יאמר יעמדו לברך‪ ,‬ובקללה יאמר‬ ‫יעמדו על הקללה‪.‬‬ ‫אך בקללה נאמר ומקללך אאר‪ ,‬ולכן‬ ‫לא נאמר יעמדו לקלל אלא רק יעמדו‬ ‫ולעומקו של מקרא יש לומר שֶ כֹ חַ‬ ‫על הקללה‪ .‬והכוונה בזה שהשבטים‬ ‫הברכה נִּתַ ן לנו על ידי הקב"ה שאמר‬ ‫העולים להר עיבל ישמרו עליה על‬ ‫לאברהם אבינו‪[ ,‬בראשית יב‪ ,‬ב] וְ ֶ ִּֽאע ְֶשָךּ֙‬ ‫הקללה‪ ,‬שתשאר רק בגדר של ִּאיּום‬ ‫לְ גֵ֣ ֹוי גדֹ֔ ֹול ַ ִּֽואֲב ֵֶ֣רכְ ָֹ֔ך ַ ִּֽו ֲאגַדְ לֶ֖ה ְׁש ֶמָָ֑ך ֶ ִּֽו ְהיֵ ָ֖ה‬ ‫לְ י ֵָרא בהן את הבריות ושלא תצא ח"ו‬ ‫ְב ָר ָ ִּֽכה‪ .‬ופירש''י שם בשם המדרש‬ ‫אל הפועל‪.‬‬ ‫רבה‪ :‬הברכות נתונות בידך‪ ,‬עד עכשיו‬ ‫היו בידי‪ ,‬ברכתי לאדם ונח‪ ,‬ומעכשיו‬ ‫ועל דרך הסוד‪ ,‬יְ כַּון הכתוב באומרו‬ ‫אתה תברך את אשר תחפוץ‪ .‬וכח‬ ‫לאברהם ו ְֶהיֵ ָ֖ה ברכה‪ ,‬לשם הק'‬ ‫הברכה ניתן מאברהם ליצחק ומיצחק‬ ‫ו'ה'י'ה' היוצא מסופי תיבות של‬ ‫ליעקב ומיעקב אבינו לבניו עד עולם‪.‬‬ ‫הפסוק וַיִּ ְראּו אֹ תּה שרי פ ְַרעֹ ה‬ ‫כדאמר יצחק ליעקב‪ :‬וְ ִּ ִּֽיתֶ ן‪-‬לְ ך אֶ ת‪-‬‬ ‫[בראשית יב‪ ,‬טו']‪ ,‬השם השולט בחדש‬ ‫ִּב ְר ַכ֣ת אַ ְב ָרהָָ֔ ם לְ ךָ֖ ּולְ ז ְַרעֲך֣ ִּא ָ ֹ֑תְך‬ ‫תשרי‪ ,‬שהוא מקור הברכה לכל השנה‬ ‫לְ ִּר ְש ְתך אֶ ת‪֣ ֶ -‬א ֶרץ ְמג ֶָֻ֔ריך ֲאשֶ ר‪-‬נ ַ ָ֥תן‬ ‫כולה‪.‬‬ ‫ֹלהים לְ אַ ְב ָר ָ ִּֽהם‪[ .‬בראשית כח‪,‬ד']‪.‬‬ ‫ֱא ִּ ָ֖‬ ‫טז‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫כי תבוא‬ ‫זכה וְ ַרבִּ ים זִּכה‪ ,‬אֲדֹוננּו בַ ר יֹוחאי‪.‬‬ ‫ועל דרך הצח והלשון‪ ,‬טעם‬ ‫וירמוז הכתוב בטעם המירכא שהיו‬ ‫הטיפחא שהוצרך הכתוב ליתן במלה זו‬ ‫הלויים בקולם הרם‪ ,‬נושאים דברו של‬ ‫ֶ ִּֽו ְהיֵ ָ֖ה לפני סוף פסוק שבמלה ְב ָר ָ ִּֽכה‪,‬‬ ‫מלך העולם‪ ,‬והקב"ה עוזר על ידם‪.‬‬ ‫יוכיח‪ ,‬שהוא כעין בפני עצמו‪ ,‬לומר לך‬ ‫לכן נאמר ֥קֹול ָ ִּֽרם‪ ,‬ב ֥קֹולֹו של ָ ִּֽרם‪ .‬של‬ ‫שמכח ו ְֶהיֵ ָ֖ה שהוא שם השם כנ''ל‪,‬‬ ‫רם ונישא‪.‬‬ ‫תהיה הַ ְב ָרכָה‪.‬‬ ‫^^^^‬ ‫^^^^‬ ‫אֲשר ַיעֲשֶ ֩ה פֶֶׁ֨ סֶ ל‬ ‫ֶ֣‬ ‫אָ ֣רּור הָ ִִּ֡איש‬ ‫ֲשה יְ ֵ ֥די חָ ָ ָ֖רש‬ ‫ּומַ סֵ ָָּ֜כה תֹוע ַ ֲ֣בת ה' מַ ע ֵ ָ֛‬ ‫וְ עָ נ֣ ּו הַ לְ וִּ ָ֗ ִּים וְ ָ ִּֽא ְמ ָ֛רּו אֶ ל‪ָ -‬כל‪֥ ִּ -‬איש‬ ‫שם בַ ָ ֹ֑סתֶ ר וְ עָנִ֧ ּו כָל‪-‬הָ ָעָ֛ם וְ אָ ְמ ָ֖רּו‬ ‫וְ ָ ֣‬ ‫יִּ ְש ָר ֵ ָ֖אל ֥קֹול ָ ִּֽרם (כז‪,‬יד')‬ ‫אָ ֵ ִּֽמן (כז‪,‬טו)‬ ‫֥קֹול ָ ִּֽרם‪ .‬יש לשאול מה תלמוד‬ ‫שואל אוה''ח הק' צריך לדעת למה‬ ‫לומר קול רם‪ .‬שאין ת"ל קול רם שכבר‬ ‫לא בחר מכל העבירות לומר עליהם‬ ‫יִּשר ֶ֖אל‪ ,‬ואי אפשר‬ ‫נאמר אֶ ל‪-‬כל‪ִ֥ ִּ -‬איׁש ְ‬ ‫שלא יאמר בקול רם‪ .‬ומה ת"ל קול רם‪.‬‬ ‫הארורים אלא אלו‪ ,‬גם בעריות למה‬ ‫לא יחד הארורים אלא לאלו והלא יש‬ ‫ויש לפתור על דרך הטעמים‪ .‬כי‬ ‫עריות חמורים מאלו והם הבא על אשת‬ ‫הטעם יוכיח‪ ,‬שהוצרך הכתוב ליתן טעם‬ ‫איש‪.‬‬ ‫הנגינה במילה קול הטעם מירכא‪ ,‬הוא‬ ‫טעם מחבר ומצרף ומסמיך את המילה‬ ‫ומשיב‪ :‬ואולי כי לא אמר כאן אלא‬ ‫קול למילה רם‪֥ .‬קֹול ָ ִּֽרם‪ .‬וכאילו כתוב‬ ‫העבירות הטמונים והנסתרים‪ ,‬ולזה‬ ‫֥קֹולֹו של ָ ִּֽרם‪ .‬ואין רם אלא הקב"ה‪,‬‬ ‫שם בַ ָ ֹ֑סתֶ ר‪ .‬כי‬ ‫רשם בראשונה ואמר וְ ָ ֣‬ ‫מלך אל רם ונישא‪ .‬ובטעם מירכא נרמז‬ ‫העושה בדרך שיהיה מתגלה הנה‬ ‫שם של מלכות‪ ,‬כדרך אומרו ריכא ובר‬ ‫נתחייבו ישראל בערבות זה על זה‪.‬‬ ‫ריכא שמשמעו מלך ובן מלך‪ ,‬וכפי‬ ‫וכן מה שאמר ארור מקלה פירוש‬ ‫שמובא בפרק השותפין בבא בתרא ד‪.‬‬ ‫שיעשה לו קלון בדרך שאינו נתפס עליו‬ ‫לא ריכא ולא בר ריכא וכן בפיוט של‬ ‫מטה‪,‬‬ ‫של‬ ‫דין‬ ‫בבית‬ ‫ה"בן איש חי" על ר' שמעון בר יוחאי‬ ‫וכן השגת גבול הוא דבר שאינו ניכר‪,‬‬ ‫זכֶר צַ ִּדיק לִּ בְ רכה‪ִּ ,‬דין ֵריכָא ּובַ ר ֵריכָא‬ ‫יז‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫כי תבוא‬ ‫והטעם שאין עריבות על הנסתרות‬ ‫וכן משגה עור בדרך אין רואה‪,‬‬ ‫הוא‪ ,‬שהאדם אחראי לא רק למעשיו‬ ‫השפלים‪,‬‬ ‫משפט‬ ‫הטית‬ ‫וכן‬ ‫שלו‪ ,‬אלא גם למעשיו של חבירו‪,‬‬ ‫וכן הבא על אשת אביו ועל הבהמה ועל‬ ‫ויכול‪ ,‬ולעתים צריך‪ ,‬להוכיח את‬ ‫אחותו וחותנתו כלם אין הרגש לזולת‬ ‫חבירו‪ ,‬והרי אין אדם יודע מה‬ ‫בו‪,‬‬ ‫לחקור‬ ‫עמהם‬ ‫המצאו‬ ‫במטמוניות לבו של חבירו‪ ,‬ולא יוכל‬ ‫וכן מכה רעהו דקדק לומר בסתר‪,‬‬ ‫להוכיחו על הנסתרות‪ ,‬ולכן לעולם לא‬ ‫וכן לוקח שחד וגו' כגון שהיו בית דין‬ ‫תחול ערבות על הנסתרות‪ ,‬כי‬ ‫שקול ובא אחד והכריע בסברתו בשביל‬ ‫האפשרות להוכיח את חבירו ‪ -‬היא‬ ‫שוחד גם זה הוא מדברים המסורים ללב‬ ‫תנאי ואף יסוד לערבות‪ .‬ובהיעדר כח‬ ‫לזולת‪.‬‬ ‫הרגש‬ ‫ואין‬ ‫התוכחה תיבטל העריבות‪.‬‬ ‫עד כאן דבריו‪.‬‬ ‫ואשר על כן פירש אוה"ח הק'‬ ‫ולעומקו של מקרא יֵאָ מֵ ר כי יסוד‬ ‫שהשבועה שנשבעו בהר גריזים ועיבל‬ ‫דבריו הם אליבא דר' נחמיה‪,‬‬ ‫היתה על הנסתרות‪ ,‬כי על הנסתרות‬ ‫במחלוקתו עם ר' יהודה (במסכת סנהדרין‬ ‫לא חלה עריבות‪ ,‬כדברי ר' נחמיה‪ ,‬ועל‬ ‫הערבּות שחלה בעת‬ ‫מג עמ' ב') לגבי ֵ‬ ‫כן צריך היה להישבע עליהן‪ .‬והן‬ ‫שבועתם על הר גריזים והר עיבל‪.‬‬ ‫החוט המקשר בין כל הברכות‬ ‫והארורין שנאמרו בהר עיבל‬ ‫לר' יהודה‪ ,‬חלה הערבות בהר גריזים‬ ‫וגריזים‪.‬‬ ‫ועיבל על הנסתרות בלבד‪ ,‬כי לשיטתו‪,‬‬ ‫ערבות על הנגלות‪ ,‬חלה כבר בהיותם‬ ‫ובשימת לב‪ ,‬השבועה הראשונה‬ ‫במדבר‪.‬‬ ‫תֹורה גם היא על הנסתרות‬ ‫שנשבעו ֶ‬ ‫שם‬‫כדברי אוה''ח הק'‪ ,‬שנאמר בה וְ ָ ֣‬ ‫ולר' נחמיה‪ ,‬במדבר לא חלה ערבות‬ ‫בַ ָ ֹ֑סתֶ ר‪.‬‬ ‫כלל‪ ,‬ובהר גרזים ועיבל חלה הערבות‬ ‫על הנגלות בלבד‪ .‬ואילו על הנסתרות‬ ‫ועל דרך הצח‪ ,‬גם יעיד על כך אומרו‪:‬‬ ‫לא חלה ערבות כלל‪.‬‬ ‫ֲׁשר ַיעֲשֶ ֩ה ֵֶ֨פסֶ ל ּומַ ס ָ֜כה וגו'‬ ‫א ֵ֣רּור ה ִִּ֡איׁש א ֶ ֵ֣‬ ‫ֲשה יְ ֵ ֥די חָ ָ ָ֖רש וגו'‪ .‬ועל דרך אל‬ ‫מַ ע ֵ ָ֛‬ ‫והלכה כר' נחמיה‪ .‬שאין ערבות על‬ ‫הנסתרות‪ ,‬אלא על הנגלות בלבד‪.‬‬ ‫יח‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫כי תבוא‬ ‫ירידת השפע והתקשרות הנשפע אל‬ ‫תקרי‪ .‬אל תקרי חָ ָ ָ֖רש‪ ,‬אלא חֶ ֶרש‪.‬‬ ‫המשפיע‪ .‬והן הן הַ ‪-‬ו' בעצמה‪ .‬ולכן‬ ‫באין שומע ובאין רואה‪ ,‬ויעיד עליו‬ ‫אין צורך להוסיף ו' ׁשֶ תֹו ֶרה על‬ ‫שם בַ ָ ֹ֑סתֶ ר‪.‬‬ ‫ריעו‪ :‬וְ ָ ֣‬ ‫ההתקשרות והיחוד‪.‬‬ ‫והשבועה הזאת על הנסתרות‪ ,‬גם היא‬ ‫אבל הקללות הרי הן תוצאה של‬ ‫חלק מהערבות ומשלימה את הערבות‬ ‫ריחוק האדם מבוראו‪ ,‬וחוסר הכרה‬ ‫על הנגלות‪ ,‬באשר כל אחד מישראל‬ ‫בטובו‪ ,‬והקללות לא באו אלא לְ ירא את‬ ‫יודע כי נשבע לחבירו גם על הנסתרות‪.‬‬ ‫האדם ולקשרו שוב אל בוראו בקשר‬ ‫ויודע נסתרות‪ ,‬היודע מה בלב כל אחד‬ ‫בל ינתק‪ .‬ולכן בקללות צריך לומר‬ ‫ואחד יעיד על ערבותם‪ .‬ועל כך נאמר‬ ‫וְ ִּה ִּש ִּֽיגּוך עם וו' כאומרו עמו אנכי‬ ‫[דברים כט‪,‬כח'] הַ ֶׁ֨ ִּנ ְסתָ רָֹ֔ ת ַ ִּֽליהֹ וָ ָ֖ 'ה‬ ‫ֹלהינּו וְ הַ נִּ גְ ָֹּ֞לת ֶָָׁ֤֗לנָ֗ ּוָ֗ ּוָ֗ לְָ֗ ָ֗ ָב ָ֗ ֵניָ֗ נָ֗ ָּ֗ו עַד‪-‬עֹו ָָ֔לם‬ ‫ֱא' ֵ ֹ֑‬ ‫בצרה‪.‬‬ ‫תֹורה הַ ִּֽז ֹאת‪.‬‬ ‫ַ ִּֽלע ֲָ֕שֹות אֶ ת‪-‬כָל‪ִּ -‬ד ְב ֵ ָ֖רי הַ ָ ֥‬ ‫^^^^‬ ‫^^^^‬ ‫וְ הָ ָָ֗יה ִּאם‪ֶׁ֤ -‬ל ֹא ִּת ְשמַ ע ְבקֹול ה'‬ ‫ּובָ אּו עָ לֶיך כָל‪-‬הַ ְב ָרכֹות הָ אֵ לֶה‬ ‫אֱֹלהֶָ֔ יך לִּ ְשמֶֹׁ֤ ר ַלעֲשֹות אֶ ת כָל‪-‬‬ ‫וְ ִּה ִּשיגֻך (כח‪,‬ב')‬ ‫שר אָ נֹ ִּ ֥כי ְמצַ ּוְ ךָ֖‬ ‫ֹותיו וְ חֻקֹ תָָ֔ יו אֲ ֶ ָ֛‬‫ִּמ ְצ ָ ֣‬ ‫יש ליתן טעם מדוע בברכות אמר‬ ‫ּובִ֧אּו עָ ֶ ָ֛ליך כָל‪-‬הַ קְ לָל֥ ֹות הָ ֵ ָ֖אלֶה‬ ‫הַ יֹ֑ ֹום ָ‬ ‫וְ ִּה ִּשיגֻך בלי וו'‪ ,‬ובקללות אמר‬ ‫יגּוך‪( :‬כח‪,‬טו')‬ ‫וְ ִּה ִּש ִּֽ‬ ‫יגּוך עם וו'‪.‬‬ ‫וְ ִּה ִּש ִּֽ‬ ‫יש לשאול מאי וְ הָ ָָ֗יה‪ ,‬שהרי והיה‬ ‫ויש לומר‪ ,‬שהוו' תֹו ֶרה לעולם על‬ ‫הוא לשון שמחה‪ ,‬ולא שייך כאן‬ ‫התקשרות האדם עם בוראו‪ ,‬ועל קשר‬ ‫לומר לשון שמחה‪ .‬אלא כדלעיל‪,‬‬ ‫הרוחני בגשמי וזו הוו' שבשם ה' אשר‬ ‫שיורה על דבקות בה'‪ ,‬לומר לך‪ ,‬גם‬ ‫תורה יחוד שם י"ה ב‪-‬ו'ה'‪ ,‬ליחודא‬ ‫כאשר במצב ירוד של לא תשמע‬ ‫שלים של שמים וארץ‪.‬‬ ‫והקללות השיגוך‪ ,‬גם אז שם הוי'ה‬ ‫דבק בך‪ ,‬להוציאך מן המקום השפל‪.‬‬ ‫ואשר על כן‪ ,‬יאמר בברכות וְ ִּה ִּשיגֻך‬ ‫בלי וו'‪ ,‬כי הברכות הרי הן תוצאה של‬ ‫יט‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫כי תבוא‬ ‫ֲׁשר ִּֽל ֹא‪-‬ע ֵ֨ ַב ְד ּ֙ת אֶ ת ה' אלקיך‬ ‫‪ַ ִ֗ .1‬תחַ ת א ֶ ֤‬ ‫וזה גם כוחו של ראש השנה שהפרשה‬ ‫‪ -‬וְ ִּֽעבַ ְד ֵ֣ת אֶ ת אִֹּֽ יְ ָ֗ ֶביך‬ ‫נקראת סמוכה לו‪ .‬והשם השולט בו הוא‬ ‫והי"ה‪ ,‬שעם כל היותו יום הדין הרי‬ ‫ֲׁשר ִּֽל ֹא‪-‬ע ֵ֨ ַב ְד ּ֙ת אֶ ת‪-‬ה' אלקיך‬ ‫‪ַ ִ֗ .2‬תחַ ת א ֶ ֤‬ ‫הוא יום שמקשר את הנברא לבוראו‪.‬‬ ‫ְב ִּש ְמ ָחָ֖ה ‪ -‬וְ ִּֽעבַ ְד ֵ֣ת אֶ ת‪-‬אִֹּֽ יְ ִ֗ ֶביָך ְב ָר ָעִ֧ב‬ ‫לכן נאמר בתחילת הקללות וְ הָ ָָ֗יה‪.‬‬ ‫ּובצָ ָ ָ֛מא שאין בהם שמחה כלל‪.‬‬ ‫ְ‬ ‫^^^^‬ ‫ֲׁשר ִּֽל ֹא‪-‬ע ֵ֨ ַב ְד ּ֙ת אֶ ת‪-‬ה' אלקיך‬ ‫‪ַ ִ֗ .3‬תחַ ת א ֶ ֤‬ ‫בְ ִּש ְמחֶ֖ה ּובְ ֵ֣טּוב לבָ֑ב מֵ ָ֖רֹ ב כִֹּֽ ל ‪-‬‬ ‫שר ִּֽל ֹא‪-‬עָ ֶׁ֨ ַב ְדתָ אֶ ת‪-‬ה' אלקיך‬ ‫תַָ֗ חַ ת אֲ ֶ ֶׁ֤‬ ‫וְ ִּֽעבַ ְד ֵ֣ת אֶ ת‪-‬אִֹּֽ ְי ִ֗ ֶביָך בְ רעֶׁ֧ב ּובְ צ ָ֛מא ּובְ ע ֶ֖ירֹ ם‬ ‫ְב ִּש ְמ ָחָ֖ה ּובְ ֵ֣טּוב לבָ֑ב מ ֶ֖רֹ ב ִּֽ ֹכל‪[ :‬כח‪,‬‬ ‫ּובחֹ֣ סֶ ר כֹֹ֑ ל‪.‬‬ ‫ְ‬ ‫פס' מז]‬ ‫ובהלכות ת''ת פ''ג הי''ג כתב הרמב''ם‬ ‫לפשוטו של מקרא‪ ,‬כוונת הפסוק‬ ‫על מדה זו השלישית של מֵ ָ֖רֹ ב כִֹּֽ ל‬ ‫למה שכתב הרמב''ם בהלכות תשובה‬ ‫ּובחֹ֣ סֶ ר כֹֹ֑ ל‪ :‬שכל המבטל את‬ ‫ְ‬ ‫פרק ט הלכה א‪ :‬והבטיחנו בתורה‬ ‫התורה מעושר סופו לבטלה‬ ‫שאם נעשה אותה בשמחה וגו'‬ ‫מעוני‪ .‬והעבודה המוזכרת כאן לפי זה‬ ‫שיסיר ממנו כל הדברים המונעים‬ ‫שר ִּֽל ֹא‪-‬‬‫היא לימוד התורה‪ :‬תַָ֗ חַ ת אֲ ֶ ֶׁ֤‬ ‫אותנו מלעשותה וגו'‪.‬‬ ‫עָ ֶׁ֨ ַב ְדתָ [לא למד את התורה] מֵ ָ֖רֹ ב‬ ‫וכן למדו מכאן בעלי המוסר‬ ‫כִֹּֽ ל‪[ ,‬מעושר]‪ ,‬סופו שיבטלה מעוני‬ ‫והחסידות‪ ,‬לעבודת ה' בשמחה‪.‬‬ ‫ּובחֹ֣ סֶ ר כֹֹ֑ ל‪ .‬וכפירושו של‬ ‫שנאמר ְ‬ ‫הרמב''ם על המשנה באבות [פרק ד'‬ ‫ולעומקו של מקרא מסמיכות פסוק‬ ‫משנה ט']‪ַ :‬רבִּ י יֹונתן אֹומר‪:‬כל הַ ְמקַ ים‬ ‫זה לשלאחריו [מז] וְ ָ ִּֽעבַ ְד ָ ֣ת אֶ ת‪-‬‬ ‫אֶ ת הַ תֹורה מעֹ נִּ י‪,‬סֹופֹו לְ קַ יְ מה מעֹ ׁשֶ ר;‬ ‫אִֹּֽ יְ ָ֗ ֶביך אֲשֶֶׁ֨ ר יְ שַ לְ ֶ ֶׁ֤חנּו יהו'ה ָ֔ ָבְך‬ ‫וְ כל הַ ְמבַ טל אֶ ת הַ תֹורה מעֹ ׁשֶ ר‪,‬סֹופֹו‬ ‫ּובחֹ֣ סֶ ר כֹֹ֑ ל‬ ‫ּובעֵ ָ֖ירֹ ם ְ‬ ‫ּובצָ ָ ָ֛מא ְ‬‫ְב ָר ָעִ֧ב ְ‬ ‫לְ בַ ְטלה מעֹ נִּ י‪:‬‬ ‫[כח‪ ,‬פס' מח'] נראית בעליל מדה כנגד‬ ‫ופירש הרמב''ם שם‪ :‬העוסק בתורה‬ ‫מדה בשלשה עניינים בפסוקים אלו‪:‬‬ ‫והוא עני ודל‪ ,‬ועם כל זה יצער נפשו‬ ‫לעסוק בה‪ ,‬לסוף יעסוק בה מעושר‪,‬‬ ‫כ‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫כי תבוא‬ ‫בְ ִּמצְ ַריִּם בַ י ִּמים ה ִּראׁשֹונִּ ים‪ ,‬כְ מֹו ׁשֶ ֶנאֱמַ ר‬ ‫ומאשר לא יהיה לו מה שיטרידהו מן‬ ‫אתְך מֵ אֶ ֶרץ ִּמ ְצ ַריִּ ם‬ ‫(מיכה ז) כִּ ימֵ י צֵ ְ‬ ‫הקריאה‪[.‬כלומר שלא יהיו לו מפריעים‬ ‫אַ ְראֶ נּו נִּ פְ לָאֹות‪.‬‬ ‫כלל]‪.‬‬ ‫ולעומקו של מקרא על פי הזוה''ק‬ ‫ועל דרך הצח‪ ,‬כשיהיה שמח בחלקו‪,‬‬ ‫הנ''ל יתבאר עניין הקללות שברשתנו‪,‬‬ ‫בחלק התורה שניתנה לו ללמוד‬ ‫שאינן אלא מעטה הקליפה לגרעין‬ ‫ולהבין‪ ,‬כבר בזה ִּיקרא עשיר‪ ,‬כפי‬ ‫הברכות הטמון בתוכן‪ .‬וכמו שמצינו‬ ‫ששנינו [אבות ד‪,‬א'] איזהו עשיר‬ ‫בסוגיית החלומות במסכת ברכות [נו‪].‬‬ ‫השמח בחלקו‪.‬‬ ‫כאשר אביי ורבא חלמו את פסוקי‬ ‫הקללות‪ .‬לאביי ששילם לפותר‬ ‫^^^^‬ ‫החלומות נפתרו הקללות לברכות‪,‬‬ ‫גַ ֶׁ֤ם כָל‪-‬חֳלִּ י וְ כָל‪-‬מַ ָָ֔כה אֲשֶ ר ֣ל ֹא כ ָָ֔תּוב‬ ‫ולרבא שלא שילם נפתרו חלומותיו‬ ‫תֹורה הַ ֹ֑ז ֹאת יַעְ ֵ ֶׁ֤לם עָ ֶָ֔ליך ַעָ֖ד‬ ‫ְב ֵ ָ֖ספֶר הַ ָ ֣‬ ‫כהקללות עצמן‪.‬‬ ‫ִּהשָ ְמ ָ ִּֽדְך‪( :‬כח‪,‬סא')‪.‬‬ ‫ולעומקן של דברים יש לומר כי רבינא‬ ‫ורב אשי אשר סדרו הגמרא רצו לומר‬ ‫אומר הזוה"ק בזוהר חדש‪ַ ,‬י ֲעלֶה אין‬ ‫לנו בזה‪ ,‬כי כאשר נְׁשַ ּלם חובנו המוטל‬ ‫כתיב כאן‪ .‬אלא יַעְ לֵם‪ .‬והוא מלשון‬ ‫עלינו‪ ,‬הרי יהפוך לנו הקב''ה כל‬ ‫העלם‪ .‬כלשון הזוה''ק יַכְ בׁש לֹון‪ ,‬וִּ יכַסי‬ ‫הקללות לברכות‪ .‬כי בפנימיות הקללה‬ ‫לֹון‪.‬‬ ‫טמונה הברכה‪ ,‬ועל ידי השמיעה בקול‬ ‫כלומר‪ ,‬יִּכְ בְ ׁשם וִּ יכַסם עד שיעלמו מן‬ ‫ה'‪ ,‬מתקלפת הקליפה של הקללה‬ ‫העולם‪ ,‬עַד הִּ ש ְמדְך עד שיכחדו הקללות‬ ‫ונגלית הברכה הטמונה בה‪.‬‬ ‫ואינם‪ .‬ולא יהיו עוד קללות אלא רק‬ ‫על פי הנ''ל יש‬ ‫ועל דרך הצח‬ ‫ברכות‪.‬‬ ‫להבין מה שנאמר וְ ֵ֨ ַאבְ ר ֹ֔הם הֹלְִ֥ך עִּ ֶ֖מם‬ ‫ועוד מובא בזוהר חדש‪ ,‬כיצד ייהפכו‬ ‫לְ ׁשַ ּלְ ִּֽחם [בראשית יח‪,‬יט']‪ .‬שהרי יש‬ ‫יבְך ה' ִּמצְ ַריִּם‬ ‫ֱש ְ‬ ‫הקללות לברכות‪ֶ .‬וה ִּ‬ ‫לשאול‪ ,‬מאחר ויודע אברהם כי‬ ‫באֳנִּ יֹות ‪ -‬הַ הַ בְ טחה לָשּוב וְ ַלעֲשֹות נִּ ִּסים‬ ‫השקפתם של המלאכים על סדום היא‬ ‫וְ אֹותֹות ׁשֶ עשה הַ קדֹוׁש ברּוְך הּוא‬ ‫לרעה‪ ,‬מה לו לשלחם‪ ,‬והרי רוצה הוא‬ ‫כא‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫כי תבוא‬ ‫תֹורה הַ ָ֑ז ֹאת יַעְ ֵ ֶׁ֤לם‪ .‬וכדברי הזוה''ק‬ ‫הַ ֵ֣‬ ‫במידת הרחמים‪ .‬ויובן על דרך הצח על‬ ‫הנ''ל‪ַ :‬י ֲעלֶה אין כתיב כאן‪ .‬אלא יַעְ לֵם‪.‬‬ ‫פי התרגום (ויקרא א‪,‬ו') וְ ִּהפְ ִּ ָ֖שיט אֶ ת‪-‬‬ ‫יַכְ בׁש לֹון‪ ,‬וִּ יכַסי לֹון‪ .‬והוא מלשון‬ ‫העֹ לָ֑ה וְ י ְַשלַח ית עֲלתא‪ .‬לשלחם הוא‬ ‫העלם‪.‬‬ ‫תרגום של להפשיטם‪ .‬שעל ידי‬ ‫שליחותם רצה להפשיט את הקליפה‬ ‫וכדברי הנביא מיכה [ז‪ ,‬יט']‪ :‬יׁשּוב‬ ‫מעל הקללה ולגלות את תוך‪-‬‬ ‫ַיְרחֲמנּו יִּ כְ בֹ ש עֲֹונֹ תֵ ינּו וְ תַ ְׁשלִּ יְך‬ ‫תוכה שבגרעניתה שהיא הברכה‪ .‬ועל‬ ‫בִּ ְמצֻלֹות ים כל חַ ט ֹאותם‪.‬‬ ‫ידי ששילם בתפילתו לה'‪ ,‬יצא מזה על‬ ‫כל פנים גם ברכה‪ ,‬כפי הזוה''ק הנזכר‪.‬‬ ‫^^^^‬ ‫עד שהורונו חז''ל לברך על הצלתו של‬ ‫לוט "ברוך זוכר את הצדיקים"‪ .‬היינו‬ ‫שזוכר את אברהם שהועילה תפילתו‬ ‫יבך ה' ִּמ ְצ ַריִּ ם בָ אֳ נִּ יֹות וגו'‪.‬‬ ‫ֶוה ֱִּש ְ‬ ‫להציל את לוט מן ההפיכה‪ .‬ועל ידי כך‬ ‫(כח‪,‬סח')‬ ‫זכינו בגילגול דברים ללידת דוד המלך‬ ‫יש ליתן טעם לאומרו בָ אֳ נִּ יֹות‪ .‬וכי מה‬ ‫מרות המואביה‪ .‬אלא שלפי כך היה‬ ‫לי במה מחזירם‪.‬‬ ‫צריך להיות נוסח הברכה "ברוך זוכר‬ ‫אלא רמז רמז להם‪ :‬ביציאתכם‬ ‫את הצדיק" הוא אברהם‪ .‬ומאי "את‬ ‫ממצרים כמה וכמה נסים קרו לכם על‬ ‫הצדיקים"‪ .‬אלא יש לומר לעומקו של‬ ‫הים‪ ,‬שנבקעו המים ולא הייתם‬ ‫מקרא‪ ,‬כשם שזכר הקב''ה את תפילת‬ ‫צריכים אניות כדי לעבור בים‪ ,‬אלא‬ ‫אברהם כן זוכר הוא את תפילת כל‬ ‫ויעברו בתוך הים ביבשה‪.‬‬ ‫הצדיקים שבכל הדורות להפוך על ידם‬ ‫את הקללה לברכה‪ .‬שיש בכח התפילה‬ ‫ועתה‪ ,‬באותה דרך שהיו בה לכם‬ ‫לקלף את הקליפה של הסטרא אחרא‬ ‫נסים גלויים‪ ,‬באותה דרך תזדקקו‬ ‫ולגלות את הברכה הטמונה בקללה וכל‬ ‫לעבור בדרך הטבע‪ .‬וכן תרגם יהונתן‬ ‫שכן הטמונה בבריאה כולה‪ .‬ותחת אשר‬ ‫ימרא דַ יְ י לְ ִּמצְ ַריִּ ם‬ ‫בן עוזיאל וְ יַגְ לִּ ינְכֹון מ ְ‬ ‫הברכה היתה נעלמה‪ ,‬תהיה הקללה‬ ‫בְ ִּאילְ פַיא ְבגֹו יַמָ א ְדסּוף ְבאָ ְרחָ א‬ ‫ומכתה נעלמות מעיני כל חי‪ ,‬על ידי‬ ‫דַ עֲבַ ְרתּון‪ .‬ולעגמת נפש אמר להם כן‪,‬‬ ‫מלך אל חי וקיים‪ .‬זה שכתוב גַ ֤ם כל‪-‬‬ ‫חֳלִּ יּ֙ וְ כל‪-‬מַ ֹ֔כה אֲׁשֶ רּ֙ ֵ֣ל ֹא כ ֹ֔תּוב בְ ֶ֖ספֶר‬ ‫כב‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫כי תבוא‬ ‫ג‪ .‬ל ֹא תֹ ִּספּו לִּ ְראֹ תם עֹוד עַד עֹולם‪.‬‬ ‫שיצטערו על אבדן הנסים ויתנו לב‬ ‫(שמות יד‪-‬יג)‬ ‫לשוב‪.‬‬ ‫הרי אלו ציוויים נצחיים והן גם‬ ‫^^^^‬ ‫הבטחות נצחיות שהבטיחנו הקב''ה‬ ‫יבך יְ הֹ וָ ֥ 'ה | ִּמ ְצ ַ ַ֘ריִּ ַ֘ם וגו'‬ ‫ֶ ִּֽוה ִּ ֱִּֽש ְ‬ ‫שלא נשוב מצרימה עד עולם‪ .‬ואיך‬ ‫שם לְ אִֹּֽ יְ ֶ ָ֛ביך ַ ִּֽלעֲבָ ִּ ֥דים‬ ‫וְ ִּה ְתמַ כ ְַרתֶֶׁ֨ ם ָ ִ֧‬ ‫יבך יְ הֹ וָ ֥ 'ה ִּמ ְצ ַ ַ֘ריִּ ַ֘ם‬ ‫יתכן לומר ֶ ִּֽוה ִּ ֱִּֽש ְ‬ ‫וְ לִּ ְשפָ ָ֖חֹות וְ ֵ ֥אין קֹ ֶנִּֽה‪( .‬כח‪,‬סח)‬ ‫ָ ִּֽבאֳנִּ יֹו ֒ת וְ ֵ ֥אין קֹ ֶנִּֽה ?!‬ ‫וְ אֵ ין קֹ נֶה‪.‬‬ ‫וכבר הכתיב הקב"ה כביכול על‬ ‫לכאורה‪ ,‬קללה זו קשה מכולם‪.‬‬ ‫עצמו בעשרת הדברות אנכ"י‪,‬‬ ‫שבזה כביכול‪ ,‬מחזיר בעל השטר את‬ ‫נוטריקון אנא נפשי כתיבת יהבית‪,‬‬ ‫שטרו‪ .‬שהרי באמרו בני בכורי‬ ‫אשר הוצאתיך מארץ מצרים‪ ,‬והוא‬ ‫ישראל‪ ,‬שלח עמי ויעבדוני‪ ,‬מפרש"י‬ ‫עניין נצחי ולכן לא יתכן בזה שינוי‬ ‫כאן חתם הקב"ה על המכירה שמכר‬ ‫כלל‪ ,‬שנאמר (מלאכי ג') אני ה' לא‬ ‫עשו ליעקב‪ .‬ועתה כביכול מחזיר את‬ ‫יתי ואתם ישראל לא כְ לִּ יתֶ ם‪ .‬כשם‬ ‫שָ נִּ ִּ‬ ‫השטר להשיבם למצרים‪ .‬ולכן לכאורה‬ ‫שאין שינוי במציאותי כך אין שינוי‬ ‫זו הקשה מכולן‪ .‬ויש לשאול‪ ,‬הרי‬ ‫במציאותכם‪.‬‬ ‫התורה היא נצחית‪ .‬ומובא ביד החזקה‪:‬‬ ‫ולעומקו של מקרא יש לומר שלכן‬ ‫[שופטים הלכות מלכים ומלחמותיהם‬ ‫הדגיש הכתוב וסיים במלים וְ ֵ ֥אין קֹ ֶנִּֽה‪.‬‬ ‫פרק חמישי הלכה ז'] ִּב ְשֹלשָ ה ְמקֹומֹות‬ ‫תֹורה שֶ ל ֹא לָשּוב לְ ִּמ ְצ ַריִּ ם‪:‬‬ ‫ירה ָ‬ ‫ִּהז ְִּה ָ‬ ‫והרי יש קונה שמים וארץ כפי‬ ‫שתקנו חכמים לומר בברכת מעין שבע‬ ‫בערבית של שבת‪ ,‬ויהיה קונה מלשון‬ ‫א‪ .‬ל ֹא תֹ סִּ פּון לׁשּוב בַ דֶ ֶרְך הַ זֶה עֹוד‪.‬‬ ‫יוצר‪ .‬כאומרו עם זו יצרתי לי תהלתי‬ ‫(דברים יז‪-‬טז)‬ ‫יספרו‪ .‬הוא היוצר הוא הקונה‪.‬‬ ‫ב‪ .‬ל ֹא תֹ סִּ יף עֹוד לִּ ְראֹ תה (דברים‬ ‫ועוד יש לומר‪ :‬על דרך אל תקרי‪ ,‬אל‬ ‫כח‪,‬סח)‬ ‫תקרי ואין קונה אלא ואני קונה‪ .‬וכפי‬ ‫כג‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫כי תבוא‬ ‫ּומלָכִּ ים לְ נֹ גַּה ז ְַרחֵ ְך‪{ :‬ד} ְש ִּאי סָ ִּביב‬ ‫ְ‬ ‫הפיוט בתפילות ר''ה ויו''כ‪ :‬לקונה‬ ‫עֵינַיִּ ְך ְּור ִּאי ֻכלָם נִּ קְ ְבצּו בָ אּו לְָך בָ נַיִּ ְך‬ ‫עבדיו בדין‪ ,‬לרחם עמו ביום דין‪.‬‬ ‫ּובנֹ תַ יִּ ְך עַל צַ ד תֵ אָ מַ נָה‪:‬‬ ‫מֵ ָרחֹוק יָבֹ אּו ְ‬ ‫{ה} אָ ז ִּת ְר ִּאי וְ נָהַ ְר ְת ּופָחַ ד וְ ָרחַ ב לְ בָ בֵ ְך כִּ י‬ ‫יֵהָ פְֵך ָעלַיִּ ְך הֲמֹון יָם חֵ יל גֹויִּ ם יָבֹ אּו לְָך‪:‬‬ ‫ואשר על כן‪ ,‬באומרו ו ֵ ֥אין קֹ ֶנִּֽה‬ ‫{ו} ִּשפְ ַעת גְ מַ לִּ ים ְתכַסֵ ְך ִּבכְ ֵרי ִּמ ְדיָן‬ ‫רצונו לומר כשם שאין קיום לדברים‬ ‫וְ ֵעיפָה ֻכלָם ִּמ ְשבָ א יָבֹ אּו זָהָ ב ּולְ בֹונָה‬ ‫האלה ואין קונה‪ ,‬שהרי יש קונה‪ ,‬כן‬ ‫ּות ִּהֹּלת יהו'ה יְ בַ שֵ רּו‪{ :‬ז} כָל צ ֹאן‬ ‫יִּ שָ אּו ְ‬ ‫קֵ דָ ר יִּ קָ ְבצּו לְָך אֵ ילֵי נְ בָ יֹות יְ שָ ְרתּונְֶך ַיעֲלּו‬ ‫אין קיום לכל הקללות כולן‪ .‬ולא באו‬ ‫עַל ָרצֹון ִּמז ְְב ִּחי ּובֵ ית ִּתפְ אַ ְר ִּתי אֲ ָפאֵ ר‪:‬‬ ‫הקללות אלא רק לְ י ֵָרא בהן את‬ ‫{ט} כִּ י לִּ י ִּאיִּ ים יְ קַ ּוּו וָאֳנִּ יֹות תַ ְר ִּשיש‬ ‫הבריות‪.‬‬ ‫בָ ִּראשֹ נָה לְ הָ ִּביא בָ נַיִּ ְך מֵ ָרחֹוק כ ְַספָם‬ ‫ּוזְהָ בָ ם ִּאתָ ם לְ שֵ ם יהו'ה אֱֹלהַ יִּ ְך וְ לִּ קְ דֹוש‬ ‫ולכן נאמרו בפרשת כי תבוא‪ ,‬כדי‬ ‫יִּ ְש ָראֵ ל כִּ י ֵפאֲ ָרְך‪{ :‬יג} כְ בֹוד הַ לְ בָ נֹון‬ ‫לקרותן לפני ראש השנה ולקיים בזה‬ ‫ּותאַ שּור י ְַחדָ ו‬ ‫אֵ לַיִּ ְך יָבֹוא ְברֹוש ִּת ְדהָ ר ְ‬ ‫תכלה שנה וקללותיה‪ ,‬ומתוך שֶ יְ ֵר ִּאין‬ ‫ּומקֹום ַרגְ לַי אֲ כַבֵ ד‪:‬‬ ‫לְ ָפאֵ ר ְמקֹום ִּמקְ דָ ִּשי ְ‬ ‫בסופה מתמתקין הדינים‪ ,‬ויש למידת‬ ‫{יד} וְ הָ לְ כּו אֵ לַיִּ ְך ְשחֹוחַ ְבנֵי ְמ ַענַיִּ ְך‬ ‫וְ ִּה ְשתַ חֲוּו עַל כַפֹות ַרגְ לַיִּ ְך כָל ְמנַאֲצָ יִּ ְך‬ ‫הרחמים על מה לָחּול בתחילתה‪,‬‬ ‫וְ קָ ְראּו לְָך עִּ יר יהו'ה צִּ יֹון קְ דֹוש יִּ ְש ָראֵ ל‪:‬‬ ‫לקיים תָ חֵ ל שנה וברכותיה‪.‬‬ ‫ּושנּואָ ה וְ אֵ ין‬ ‫{טו} תַ חַ ת הֱיֹותֵ ְך עֲזּובָ ה ְ‬ ‫מהרה יפדנו ויחיש פדות גאולתנו‬ ‫עֹובֵ ר וְ שַ ְמ ִּתיְך לִּ גְ אֹון עֹולָם ְמשֹוש דֹור‬ ‫בב''א‪.‬‬ ‫וָדֹור‪{ :‬יח} ל ֹא יִּ שָ מַ ע עֹוד חָ מָ ס ְבאַ ְרצֵ ְך‬ ‫שֹ ד וָשֶ בֶ ר ִּבגְ בּולָיִּ ְך וְ קָ ָראת יְ שּועָה‬ ‫ּושע ַָריִּ ְך ְת ִּהלָה‪{ :‬יט} ל ֹא יִּ ְהיֶה‬ ‫חֹומֹ תַ יִּ ְך ְ‬ ‫^^^^‬ ‫לְָך עֹוד הַ שֶ מֶ ש לְ אֹור יֹומָ ם ּולְ נֹ גַּה הַ י ֵָרחַ‬ ‫ל ֹא י ִָּאיר לְָך וְ הָ יָה לְָך יהו'ה לְ אֹור עֹולָם‬ ‫וֵאֹלהַ יִּ ְך לְ ִּתפְ אַ ְרתֵ ְך‪{ :‬כ} ל ֹא יָבֹוא עֹוד‬ ‫להפטרת כי‪-‬תבוא‬ ‫ירחֵ ְך ל ֹא יֵאָ סֵ ף כִּ י יהו'ה יִּ ְהיֶה לְָך‬ ‫ִּש ְמשֵ ְך וִּ ֵ‬ ‫הפטרה ששית מתוך ז' דנחמתא‬ ‫לְ אֹור עֹולָם וְ שָ לְ מּו יְ מֵ י אֶ ְבלְֵך‪:‬‬ ‫{כא} וְ עַמֵ ְך ֻכלָם צַ ִּדיקִּ ים לְ עֹולָם יִּ ְירשּו‬ ‫ישעיה פרק‪-‬ס פסוקים א‪-‬כב'‬ ‫אָ ֶרץ נֵצֶ ר (מטעו) מַ טָ עַי מַ עֲשֵ ה יָדַ י‬ ‫לְ ִּה ְת ָפאֵ ר‪{ :‬כב} הַ קָ טֹ ן יִּ ְהיֶה לָאֶ לֶף‬ ‫וְ הַ צָ עִּ יר לְ גֹוי עָצּום אֲנִּ י יהו'ה ְבעִּ תָ ּה‬ ‫מפסוקי ההפטרה‬ ‫אֲחישֶ נָה‪:‬‬ ‫ִּ‬ ‫אֹורְך ּוכְ בֹוד יְ ה ָו'ה‬ ‫אֹורי כִּ י בָ א ֵ‬ ‫קּומי ִּ‬ ‫{א} ִּ‬ ‫ָעלַיִּ ְך ז ָָרח‪{ :‬ב} כִּ י ִּהנֵה הַ חֹ שֶ ְך יְ כַסֶ ה אֶ ֶרץ‬ ‫אֻמים וְ ָעלַיִּ ְך יִּ ז ְַרח יהו'ה ּוכְ בֹודֹו‬ ‫ַוע ֲָרפֶל לְ ִּ‬ ‫אֹורְך‬ ‫ָעלַיִּ ְך י ֵָראֶ ה‪{ :‬ג} וְ הָ לְ כּו גֹויִּ ם לְ ֵ‬ ‫כד‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫כי תבוא‬ ‫ָעלַיִּ ְך ז ָָרח‪.‬‬ ‫בביאור ההפטרה‬ ‫ובשימת לב‪ ,‬נאמר כאן ּוכְ בֹוד יהו'ה‬ ‫ושייכותה לפרשה‬ ‫ע ַליְִּך ז ָָרח‪ ,‬בלשון עבר‪ ,‬ז ָָרח כבר !‬ ‫הפטרת כי‪-‬תבוא היא ההפטרה‬ ‫ואשר על כן בזו ו' דנחמתא כנסת‬ ‫הששית מתוך שבע הפטרות הנחמה‬ ‫ישראל נאותה להתנחם‪.‬‬ ‫הנקראות מדי שבת עד ראש השנה הבא‬ ‫עלינו לטובה‪ .‬והיא הנקראת ו'‬ ‫וכן מבשר לה הקב''ה זו ו' דנחמתא על‬ ‫דנחמתא‪.‬‬ ‫בנין בית המקדש השלישי בעת החשת‬ ‫גאולתה‪[ :‬יג] לְ ָפאֵ ר ְמקֹום ִּמקְ דָ ִּשי‪.‬‬ ‫כמובא באבודרהם בעניין סדר‬ ‫ומודיע לה שבזה {כ} שָ לְ מּו יְ מֵ י‬ ‫ההפטרות על פי המדרש פסיקתא דרב‬ ‫אֶ ְבלְֵך‪.‬‬ ‫כהנא‪ ,‬לאחר חמש נבואות נחמה שבהן‬ ‫מבקש הקב''ה כביכול לנחם את כנסת‬ ‫ובזה שפיר משתייכת ההפטרה‬ ‫ישראל לאחר החורבן‪ ,‬ועדיין אינה‬ ‫לפרשה‪ ,‬אם כי היא מן ההפטרות‬ ‫מתנחמת‪ ,‬בנחמה זו הששית מתרצית‬ ‫שאינן בהכרח קשורות לפרשה‪ .‬מכל‬ ‫כנסת ישראל לקבל תנחומים‪ .‬כפי‬ ‫מקום השתייכותה לפרשת כי‪-‬תבוא‬ ‫שמכריזה בנחמה השביעית והאחרונה‪:‬‬ ‫נראית בעליל כבר עם פתיחת הפרשה‪.‬‬ ‫[ישעיהו סא‪,‬י'] שֹוש אָ ִּשיש בַ יה ָו'ה‬ ‫בביאת הארץ ובניין בית מקדשנו‪:‬‬ ‫תָ גֵל נַפְ ִּשי בֵ אֹלהַ י כִּ י ִּהלְ ִּבישַ נִּ י ִּבגְ דֵ י‬ ‫וְ הָ יָה ִּ ִּֽכי‪-‬תָ ֣בֹוא אֶ ל‪-‬הָ ָ֔ ָא ֶרץ וְלָקַ ְחתָָּ֞‬ ‫יֶשַ ע וגו'‪.‬‬ ‫אשית | כָל‪-‬פְ ִּ ֣רי הָ אֲדָ ָ֗ ָמה אֲ שֶֶׁ֨ ר‬ ‫מֵ ֵר ִּ ֣‬ ‫וְ י ֵָראֶ ה ל ְַמ ַעיֵן‪ ,‬כי נחמה זו הששית היא‬ ‫ֹלהָ֛יך נֹ ֵ ֥תן‬ ‫תָ ִּ ִ֧ביא ֵ ִּֽמאַ ְר ְצךָ֛ ֲאשֶֶׁ֨ ר יְ הוָ ִ֧ 'ה ֱא ֶ‬ ‫כמאסף לכל הנחמות שלפניה‪ :‬לאחר‬ ‫ָ ָ֖לְך וְ שַ ְמ ָ ֣ת בַ ֶ ֹ֑טנֶא וְ ָ ִּֽהלַכְ תָ אֶ ל‪-‬הַ מָ ָ֔קֹום‬ ‫ׁשֶ הִּ בְ טִּ יחה הקב''ה על בניה‪ ,‬ועל קיבול‬ ‫שר יִּ ְבחַ ר ה' ֱאֹלהֶָ֔ יך לְ שַ ֵכ֥ן ְש ָ֖מֹו ָ ִּֽשם‪.‬‬ ‫ֲא ֶ ֶׁ֤‬ ‫תפילותיה‪ ,‬ועל תורתה שלא תשתכח‬ ‫בסוף‬ ‫הנביא‬ ‫הבטחת‬ ‫וכפי‬ ‫ממנה‪ ,‬ועל יציאתה מן הגלויות ועל‬ ‫ההפטרה‪ :‬וְ עַמֵ ְך ֻכלָם צַ ִּדיקִּ ים לְ עֹולָם‬ ‫קיבוץ גלויותיה לתוכה בשמחה‪ ,‬עתה‬ ‫יִּ ְירשּו אָ ֶרץ וגו'‪ .‬כי מידת היסוד היא‬ ‫בנחמה הששית מאציל הקב''ה על‬ ‫כסולם המוצב ארצה וראשו מגיע‬ ‫כנסת ישראל מכבודו ומאורו‪[ ,‬פס' א]‬ ‫השמימה‪ ,‬כמובא לקמן‪ .‬ובירושת הארץ‬ ‫אֹורְך ּוכְ בֹוד יהו'ה‬ ‫אֹורי‪ ,‬כִּ י בָ א ֵ‬ ‫קּומי ִּ‬ ‫ִּ‬ ‫כה‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫כי תבוא‬ ‫וכן בפסוק המרמז על שבע הספירות‬ ‫על ידי הצדיקים נעוץ הסולם שראשו‬ ‫[דברי הימים א כט יא] לְ ך יְ ה ָו'ה‬ ‫מגיע השמימה להוריד משם השפע‬ ‫בּורה וְ הַ ִּתפְ אֶ ֶרת וְ הַ נֵצַ ח‬ ‫הַ גְ ֻדלָה וְ הַ גְ ָ‬ ‫כבניין בית המקדש מרום מראשון‬ ‫וְ הַ הֹוד כִּ י כֹ ל בַ שָ מַ יִּ ם ּובָ אָ ֶרץ לְ ך יְ ה ָו'ה‬ ‫כמובא בירמיהו [יז‪,‬יב'] כִּ סא כבֹוד‬ ‫הַ מַ ְמ ָלכָה וְ הַ ִּמ ְתנַשֵ א לְ כֹ ל לְ ר ֹאש‪,‬‬ ‫מָ רֹום מֵ ִּראשֹון ְמקֹום ִּמקְ דָ שֵ נּו‪.‬‬ ‫מרומזת מידת היסוד בתיבת "כל"‪,‬‬ ‫באומרו "כִּ י כֹ ל בַ שמַ יִּ ם ּובא ֶרץ"‪ .‬וזהו‬ ‫ומעתה שכרה של כנסת ישראל מושלם‬ ‫ענינה של מידת היסוד‪ ,‬לקבל את‬ ‫על כל אשר לקתה בכפליים‪:‬‬ ‫ההשפעות של כל המידות‪ ,‬שהם‬ ‫{כא} וְ עַמֵ ְך ֻכלָם צַ ִּדיקִּ ים לְ עֹולָם‬ ‫בבחינת שמים‪ ,‬ולהעבירן אל בחינת‬ ‫יִּ ְירשּו אָ ֶרץ נצֶ ר מַ טָ עַי מַ עֲשֵ ה יָדַ י‬ ‫הארץ שהיא המלכות‪.‬‬ ‫לְ ִּה ְת ָפאֵ ר‪{ .‬כב} אֲנִּ י יהו'ה ְבעִּ תָ ּה‬ ‫א ֲִּחישֶ נָה‪.‬‬ ‫ועוד יש לומר כמובא בשערי אורה‪ ,‬כי‬ ‫ועל דרך הסוד‪ ,‬תהיה הנחמה הזאת‬ ‫ביסוד מידת היסוד היא אות "ו" ִּמׁשם‬ ‫הששית כנגד הספירה הששית‬ ‫ה'‪ ,‬כזה‪ :‬י‪-‬ה‪-‬ו‪-‬ה‪ ,‬היא האות המחברת‬ ‫בהשתלשלות הספירות היא ספירת‬ ‫בין שמים וארץ‪ ,‬והיא כעין סולם מוצב‬ ‫היסוד‪ .‬ואשר על כן יודיע לה הקב''ה‬ ‫ארצה וראשו מגיע השמימה‪ ,‬ליחד שם‬ ‫בזאת הנחמה על יִּ סּוד בנין בית‬ ‫י'ה ב ו'ה‪ .‬ואשר על כן האות "ּו"‬ ‫המקדש השלישי‪ ,‬כנ''ל‪ ,‬הוא יסוד‬ ‫[בשּורּוק] היא הניקוד של שם יהו'ה‬ ‫היסודות ותכלית הנחמות‪ ,‬להודיע כי‬ ‫במידת היסוד כזה‪ :‬יּוהּווּוהּו‪ ,‬וכן מנוקד‬ ‫בזה "שָ לְ מּו יְ מֵ י אֶ ְבלְֵך"‪.‬‬ ‫שם ה' בברכת הצדיקים בתפילת‬ ‫העמידה‪ ,‬וכן בברכת השלום ששתיהן‬ ‫ומידת היסוד היא מידתם של‬ ‫כנגד היסוד‪ ,‬כאומרו צדיק יסוד עולם‬ ‫הצדיקים‪ ,‬כאומרו [משלי י‪ ,‬כה']‬ ‫ויסוד העולם הוא השלום‪ .‬ואכן כי כן זו‬ ‫וְ צַ ִּדיק יְ סֹוד עֹולָם‪ ,‬וכן תכונה מידת‬ ‫עבודתו של הצדיק שרגליו נטועות‬ ‫היסוד בשם "כֹ ל"‪ ,‬באשר היא יסוד‬ ‫בארץ וראשו מגיע השמימה‪ ,‬להשרות‬ ‫הכל‪ ,‬ואשר על כן מסיימת הנחמתא‬ ‫השכינה הק' בארץ לקיים [ויקרא כו‪,‬ו]‬ ‫הששית בפסוק הנ''ל‪ :‬וְ עַמְך ֻכלָם‬ ‫וְ נָתַ ִּתי שָ לֹום בָ אָ ֶרץ‪.‬‬ ‫צַ ִּדיקִּ ים לְ עֹולם ִּי ְירׁשּו א ֶרץ נצֶ ר מַ טעַי‬ ‫מַ עֲשה ידַ י לְ הִּ ְתפאר‪.‬‬ ‫כו‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫כי תבוא‬ ‫אל הבחינה השביעית היא המלכות‪.‬‬ ‫ועל דרך הצח מידת השורוק היא‬ ‫להופיע השגחת ה' בארץ כנ''ל‪ .‬ואשר‬ ‫מידת ה ְש ַרקְ ַרק כמובא במסכת חולין‬ ‫על כן מסיימת הנחמה הששית באור‬ ‫סג‪ .‬שם נאמר‪ :‬רחם‪ ,‬זֶה ְׁש ַרקְ ַרק‪ .‬אמַ ר‬ ‫ֻכלָם‬ ‫הצדיקים שנאמר{כא} וְ עַמֵ ְך‬ ‫ַרבִּ י יֹוחנן‪ ,‬למה נִּקְ רא ְׁשמֹו רחם‪ ,‬כיון‬ ‫צַ ִּדיקִּ ים‪ ,‬לְ עֹולָם יִּ ְירשּו אָ ֶרץ נצֶ ר מַ טעַי‬ ‫ׁשֶ בא רחם באּו ַרח ֲִּמים לעֹולם‪ ,‬ועוד‬ ‫מַ עֲשה ידַ י לְ הִּ ְתפאר‪{ .‬כב} אֲנִּ י יהו'ה‬ ‫שם‪ּ :‬וגְ ִּמירי דְ ִּאי י ִּתיב אַ אַ ְרעא וְ ׁש ִּריק‬ ‫ְבעִּ תָ ּה א ֲִּחישֶ נָה‪ .‬בב''א‪.‬‬ ‫אֲתא ְמ ִּׁשיחא‪ִּ ,‬דכְ ִּתיב (זכריה י‪ ,‬ח)‬ ‫"אֶ ְׁש ְרקה להֶ ם ַואֲקַ בְ צם"‪.‬‬ ‫ובביאור מאמר זה יאמר לעומקו של‬ ‫^^^^‬ ‫מקרא‪ ,‬כי עניין ישיבתו של השרקרק‬ ‫על הארץ היא עניין של השורוק כנ''ל‬ ‫בכל ענייני החוברת ניתן לפנות אל‪052-7675895 :‬‬ ‫המוצב ארצה וראשו מגיע השמימה‪.‬‬ ‫מודיעין עילית‬ ‫גור‪-‬אריה צור‬ ‫להצטרפות לתפוצת מייל‪leshem895@gmail.com :‬‬ ‫ובהיותו נקרא רחם יבשר על התפשטות‬ ‫הרחמים בארץ‪.‬‬ ‫וזה שנאמר כאן‪[ :‬בהפטרתנו‪ ,‬פסוק י']‬ ‫ּוב ְרצֹונִּ י ִּרחַ ְמ ִּתיְך‪:‬‬ ‫יתיְך ִּ‬ ‫כִּ י בְ קִּ צְ פִּ י הִּ כִּ ִּ‬ ‫ואשר על כן יבוא ָרחָ ם ויודיע על‬ ‫גאולתנו‪.‬‬ ‫ובשימת לב‪ ,‬ניקוד השורוק בהגייתו‬ ‫הוא כעין קֻ בֻץ‪ ,‬אלא שהקבץ תנועתו‬ ‫קטנה והשורוק תנועתו גדולה‪ ,‬וכבר‬ ‫התבאר בנחמתא החמישית [שהיא כנגד‬ ‫ספירת ה"הוד"] שניקודה הוא קֻ בֻץ‪,‬‬ ‫וכשם שהשורוק נמשך מהקֻ בֻץ‪ ,‬כן‬ ‫ספירת היסוד נמשכת מן ההוד ובכך‬ ‫מחברת את כל השתלשלות הספירות‬