לעומקו של מקרא · Le'oimkoi Shel Mikru — כי תבוא (2026-08-24)

א
לעומקו של מקרא
כי תבוא
כִּ י-תָ בֹוא
ה'תשפ''ו
בכל ענייני החוברת ניתן לפנות אל052-7675895 :
מודיעין עילית גור-אריה צור
להצטרפות לתפוצת מיילleshem895@gmail.com :
ב
לעומקו של מקרא
כי תבוא
ַוי ְִּראּו אֹ תּה שרי פ ְַרעֹ ה [בראשית וְ הָ יָה
יב,טו'] כמובא בתיקוני הזהר [ט' עמ' ב.].
ִּ ִּֽכי-תָ ֣בֹוא אֶ ל-הָ ָ֔ ָא ֶרץ
וצריך להבין מה שייכות שרי פ ְַרעֹ ה (כו,א')
לשם הק' וְ הָ יָה היוצא מן הפסוק,
והמורה על שמחה. פירש אוה"ח הק' וְ הָ יָה לשון
שמחה .שאין לשמוח אלא בישיבת
ולעומקו של מקרא יש לומר ,הם הארץ .ועוד פירש בהמשך דבריו
שרי פרעה ,הם שבעים שרי האומות והצצתי בפרשה זו שרומזת גם כן ביאת
בשמי שמים עליונים ,אשר רואים את הארץ העליונה .שאין ראוי לאדם
כנסת ישראל בחשיבותה ומהללים לשמוח אלא כשיבא לארץ העליונה,
אותה לפני בורא עולם .וכפי שנכתב ע"ד אומרו ותשחק ליום אחרון .עכ"ל.
בהמשך הפסוק :וַיִּ ְר ֤אּו אֹ תהּ֙ ש ֵ֣רי פ ְַרעֹֹ֔ ה
פַר ֹ֑ ֹעה.
וַיְ ַ ִּֽהלֲל֥ ּו אֹ ָ ָ֖תּה אֶ לְ - ויש לעיין מה גדר שמחה זו הן בארץ
התחתונה הן בארץ העליונה.
ואע"פ שבפשט הכתוב הכוונה לְ שרי
פרעה שראו את שרה ביפיה והללוה אל ובשימת לב הטעם בתיבה וְ הָ יָה הוא
פרעה ,הרי בסוד הדברים הכוונה פשטא ,שהשם הק' וְ הָ יָה מתפשט והולך
לְ שָ ֵרי מעלה המהללים את אומתה של לפנינו בבואנו אל הארץ הק' .הן אל
שרה למי ששולט בפרעה ,לפני מלך הארץ התחתונה והכוונה בארציות
מלכי המלכים הקב"ה. ובגשמיות ,הן אל הארץ העליונה
והכוונה ברוחניות ובהשגות עליונות.
ועוד יש לומר שפרעה הוא כינוי והיא השמחה המתפשטת בכל
למלכויות הגויים בכלל ,לקיים מה העולמות ,שמחה המוצבת ארצה
שנאמר אז יאמרו בגויים הגדיל ה' וראשה מגיע השמימה.
לעשות עם אלה .שכל מלכי מזרח
ומערב יהללו את הדבקות שיש ועל דרך הסוד ,יש לומר כי וְ הָ יָה
לישראל בבוראם .ולכן שם זה ,וְ הָ יָה, ירמוז על השם הק' השולט בחודש
הוא מקור השמחה בעולמות .והוא תשרי ,היוצא מן סופי התיבות בפסוק
המלווה את הבאים אל הארץ
ג
לעומקו של מקרא
כי תבוא
ויכול להתפרש גם לנסתרת ,והיה כי התחתונה והעליונה כנ''ל ,ולכן נאמר
היא תבוא .הפירוש כפשוטו הוא וְ הָ יָה ִּ ִּֽכי-ת ֵ֣בֹוא אֶ ל-ה ֹ֔א ֶרץ ופירש אוה''ח
לנוכח ,לעם ישראל .וְ היהּ֙ ִּ ִּֽכי-תָ ֣בֹוא הק' כדלעיל שהוא לשון שמחה.
אֶ ל-ה ֹ֔א ֶרץ.
ועוד יש לומר ,כמובא במסכת מגילה
ועל דרך הדרש יִּ דרׁש גם לנסתרת לפי (לא עמ' ב') תניא ר' שמעון בן אלעזר
דקדוק הלשון ,ולפי הענין יְ כַּון הכתוב אומר עזרא תיקן להן לישראל שיהו
לגילוי שכינה .וְ היהּ֙ ִּ ִּֽכי [היא] תָ ֣בֹוא קורין קללות שבמשנה תורה בפרשת
אֶ ל-ה ֹ֔א ֶרץ ,והכוונה לשכינה הק' .והיה כי תבוא ,קודם ראש השנה ,מאי
כי תבוא השכינה הק' הנקראת והי"ה, טעמא ,אמר אביי ואיתימא ריש לקיש
ותשרה עלינו ברחמים ,כאשר ישראל כדי שתכלה השנה וקללותיה ותחל
עושין רצונו של מקום .ויתפרש אֶ ל- שנה וברכותיה.
הָ ָ֔ ָא ֶרץ מלשון ריצוי ורצון ,היא הארץ
שֹורת השמחה לפני יום הדין.
וזו היא ְב ַ
הנרצית להתרצות על בניה ולרצות
שעל ידי קריאת התורה בפרשת כי-
את הרוצים בתשובה ,והיה כי תבוא
השכינה הק' ללמד סניגוריה על עם תבוא מקדימה השמחה לפני באי
ישראל בבואם לדין בראש השנה. שערי המשפט ,ושמחת והיה כי
ויהיה ערך הדברים כך :והיה כי אתה תבוא מקדימה והולכת לפני המחנה
תבוא בשמחה אל הארץ לרצות את עוד בטרם יפתחו שערי השמחה של
הקב''ה ,באותה מידה תבוא לקראתך "והיה" של חדש תשרי ,בו מהללים
השכינה הקדושה בשמחה ,אל הארץ כל העמים כולם לכנסת ישראל לפני
להביא את הריצוי לפני הקב''ה, הקב''ה ,שנאמר ַוי ְִּראּו אֹ תּה שרי
ולהביא לפניו את פירות השמחה של
העובד באמונה. פ ְַרעֹ ה ויהללו אותה אל פרעה.
^^^^
^^^^
ועוד יש לומרִּֽ ִּ ,כי תָ ֣בֹוא יכול
להתפרש גם לנוכֵחַ ,כי אתה תבוא.
ד
לעומקו של מקרא
כי תבוא
ויובן לפי מה שדרשו חז''ל [מגילה טז]:
א''ר יצחק כל שנה ׁשֶ רׁשה בתחילתה
אשית
וְ לָקַ ְחתָָּ֞ מֵ ֵר ִּ ֣
מתעשרת בסופה ,שנא' [בפרשתנו]
אשית | כָל-פְ ִּ ֣רי הָ אֲדָ ָ֗ ָמה וְ לָקַ ְחתָָּ֞ מֵ ֵר ִּ ֣
ֵ ִּֽמ ֵר ִּשית השנה .קרי מראשית וכתיב
אֲשֶֶׁ֨ ר תָ ִּ ִ֧ביא ֵ ִּֽמאַ ְר ְצךָ֛ אֲ שֶֶׁ֨ ר יְ הוָ ִ֧ 'ה
ֵ ִּֽמ ֵר ִּשיתִּֽ ֵ .מ ֵר ִּשית ועד אחרית ,סופה
שיש לה אחרית .כוונת הכתוב לא אֱֹלהיך נֹ ֵ ֥תן ָ ָ֖לְך וְ שַ ְמ ָ ֣ת בַ ֶ ֹ֑טנֶא וְ ָ ִּֽהלַכְ תָ
ֶ ָ֛
אחרית ממש ,אלא לקראת סוף השנה, אֲשר יִּ ְבחַ ר ה' אֱֹלהֶָ֔ יך אֶ ל-הַ מָ ָ֔קֹום ֶ ֶׁ֤
באחריתה ,תהיה השנה מבורכת ויהיה לְ שַ ֵכ֥ן ְש ָ֖מֹו ָ ִּֽשם (כו,ב')
לה קיום .וכל כך למה ,פירש רש''י
שֶ ָרשָ ה בתחלתה .שישראל עושין על דרך הרמז ,תרמוז הפרשה
עצמן ר ִּׁשין בר''ה לדבר תחנונים לכוחה של התפילה בראש השנה.
ותפלה ,כענין שנאמר תחנונים ידבר אשית | אותיות מא' תשרי .והיא מֵ ֵר ִּ ֣
רׁש (משלי יח) וכפי שיש האומרים מוטעמת ב"מֻנח" .לומר לך ,שמא'
בסליחות כְ ר ִּׁשין וכדלים דפקנו דלתיך. תשרי כבר מונח העתיד של כל פרי
ובאומרו מתעשרת בסופה שיש לה מעלליו של האדם .ולכן יש הפסקה
אחרית ,כוונתו בזה ,שגם אם לא יקבלו קלה בקו המפסיק לאחר המילה
מבוקשם מיד ,על כל פנים יותר מאוחר אׁשית | ,לומר שמא'מראשית ,כזה :מר ִּ ֵ֣
במשך השנה בודאי יקבלו מבוקשם אׁשית
תשרי כל פירות מעלליך ,מר ִּ ֵ֣
והקב''ה לא יאחר גמולם הטוב ,ועד השנה ועד אחרית שנה.
אחרית שנה בודאי ימלא הקב''ה
ככתוב( ,דברים פר' עקב יא,יב') ֶ֕ ֶא ֶרץ
בקשותיהם של ישראל ,להיות לשנה זו
ֱֹלהֶ֖יָך דֹ ֵ֣רׁש אֹ ָ֑תה ת ִִּ֗מיד ע ֵ֨יני ה'
אֲׁשֶ ר-ה' א ֶ
קיום ואחרית.
ֱֹלהיָךּ֙ ֹ֔בה ֵ ִּֽמ ֵר ִּשית הַ שָ ָָ֔נה וְ ַעָ֖ד אַ ִּח ֲ֥רית
א ֶּ֙
שָ ָנִּֽה.
ועוד יש לומר ,אחרית מלשון
אחריות .מרשית שנה ,חלה על האדם והוינן בה ,מאי עד אחרית שנה.
אחריות שלא יסורו עיני ה' אלקיך מן הרי אחרית שנה היא תחילת השנה
הארץ הטובה אשר נתן לך .ומה היא הבאה .ומדוע לא אמר ֵ ִּֽמ ֵר ִּשית שנה ועד
האחריות המוטלת על האדם ,היא ֵר ִּשית שנה.
במידה כנגד מידה .כנגד עינינו לך
ה
לעומקו של מקרא
כי תבוא
ּומ ַניִּן שֶ נִּ ְת ַרצָ ה ,שנאמר אֲׁשֵֶ֨ ר
אלקיךִּ , תלויות ,עיני ה' אלקיך בה .וזה יסוד
ה' אֱֹלקיָך נֹ ֵ ֥תן ָ ָ֖לְך. הפיוט שאומרים בראשית השנה,
עינינו לך תלויות ,עד שתחננו ותוציא
וְ שַ ְמ ָ ֣ת בַ ֶ ֹ֑טנֶא .כאן ירמוז לתפילת כאור משפטנו.
הודיה ,וכפי שפירש רש"י (כו,ג') יאמר, המוסר דרך ועל
ואמרת אליו .שאינך כפוי טובה. שההדגשה היא לא רק על המילים
וְ שַ ְמ ָ ֣ת את תפילת ההודיה שלך בַ ֶ ֹ֑טנֶא. עינינו לך תלויות .אלא יש להדגיש
באופן מיוחד את המילה לְ ך .ולומר
טנ"א ראשי תיבות טעמים נקודות
עינינו לְ ך תלויות ,לְ ך ולא לזולתך ,לְ ך
אותיות ,כמובא בעץ-חיים ,וכוונתו
ולא לזהב ולכסף ,לְ ך ולא למעשה ידינו,
בזה שבבואך לומר תודתך לה' אלקיך
לְ ך ולא למקרי הזמן ומזלותיו ,לְ ך ולא
פָרש
ְת ָפ ֵרש את תודתך ובקשתך לה' ֵ
לתענוגות העולם ,וכפי שמפייטים בליל
היטב לפי טנ"א ,שלא תהיה תודתך
הסדר ,לְ ך כי לְ ך ,לְ ך אף לְ ך ,לְ ך ה'
פחותה מבקשתך.
הממלכה .וכנגד זה נזכה לארץ אשר
על דרך הפשט מֵ ֵר ִּ ֣
אשית | כָל-פְ ִּ ֣רי עיני ה' אלקיך בה.
הָ אֲדָ ָ֗ ָמה כוונתו בזה פירות ממש.
ועוד על דרך הטעמים ,וְ לָקַ ְחתָָּ֞
ועל דרך הדרש :כי האדם עץ השדה מוטעם בגרשיים ,שיזכה האדם
אשר תפילותיו הן פירותיו .את שיגרשו מעליו כל מרעין בישין וכל
תפילותיך שהן פירותיך ,אותן תשים מפריעים ומקטרגים של סוף השנה
בטנא ,הוא סל הכרת הטוב ,להביאה שעברה ,כעין שאמרו תכלה שנה
לפני ה' אלקיך. וקללותיה ,תחל שנה וברכותיה .ולכן
אשית במונח ,באשר מעתה מוטעם מֵ ֵר ִּ ֣
ועל דרך הצח יהיה טנ''א נוטריקון: ברכות ינוחו ויחולו על ראשו.
טובך נכיר אלקינו ,טובך נביא אליך.
אֲשֶֶׁ֨ ר תָ ִּ ִ֧ביא ֵ ִּֽמאַ ְר ְצךָ֛ ִּֽ ֵ .מאַ ְר ְצךָ֛ הוא
^^^^ לשון ריצוי ,כנ''ל .וידרש עוד :אשר
תביא ממה שֶ ִּר ִּציתָ בתפילתך את ה'
ו
לעומקו של מקרא
כי תבוא
ובשימת לב :קרי ולו וכתיב ולא. וְ עָ ֶׁ֨ ִּניתָ וְ אָ מַ ְרתָָּ֜ לִּ פְ נֵ ֣י | ה' אֱ ֹלקיך,
כלומר ,הוא עשנו ,הוא עשה לנו כל אֲר ִּמי אֹ ֵ ֣בד אָ ִָּ֔בי וגו' (כו,ה'). ַ
טובותינו ,ולא אנחנו .ומשיגיע להכרה
זאת ,אז יהיה האדם לו ולחלקו של פירש רש"י שלא תהיה כפוי
הקב''ה ,גם כפי הקרי :וְ ל֣ ֹו אֲ נַ ְֹ֑חנּו .וזו טובה .ויש להבין מה היא הלשון כפוי
היא הכרת הטוב הנרצית .שמתבונן טובה.
ומכיר כי כל הטוב הוא ממי שנקרא
הטוב ,הוא הקב''ה ,וכפי שאומרים ועל דרך הפשט יש לומר בכמה
אופנים :שלא תהיה כאדם הכופה כלי
בבברכת מודים :הטוב ,כי לא כלו
כדי לכסות דבר המאוס .שלא תמאס
רחמיך .והכרת הטוב היא הכרת
בטובה שהקב''ה נותן לך ,ועוד ,שלא
הקב''ה הנקרא הטוב ,ולכן המכיר
תהיה כמי שכפו עליו והכריחו אותו
טובה לחבירו מכיר טובה לבוראו
שיודה לבוראו .אלא תודה לו בשמחת
ששלח את חבירו להיטיב עמו.
הלב ובמאור פנים ,מדה כנגד מדה למי
והשתא דאתית להכי ,נימא ביה שמכריז עליך ואומר :יאר ה' פניו
אליך .וכן דוד המלך אמר במזמור
מילתא על דרך הלשון :באומרו
לתודה [תהלים ק] עבדו את ה' בשמחה.
בברכת "מודים" ,יש מדייקים לא
עבודה זו של הכרת הטוב ,עבדוהו
להחליף מילרע במלעיל .שהרי "כלּו"
בשמחה.
יש לומר במילרע ,כלומר להטעים את
סוף התיבה .כי לא כלּו רחמיך .ולא ולעומקו של מקרא יש לומר במזמור
להיגרר לומר כי לא ָכלו אגב שיטפא זה [תהלים ק] שממנו ילמד האדם כיצד
לא יהיה כפוי טובה כנ''ל .על ידי
וריהטא בהיותו רגיל לומר כי לא תַ מּו
שיתבונן ויכיר כי כל הטוב שיש לו
במילעיל כי באמרו בטעות לא ָכלו לאדם לא ממעשה ידיו הוא ,אלא
במילעיל הרי הוא כמי שאומר לכאורה מיוצרו .כפי נאמר שם במזמור לתודה:
שאין ֲהכלה לרחמיו ח''ו ,ואין מה [פסוק ג'] ְדעּו ִּ ִּֽכי ה' הוא ֱא' ֹֹ֫ל ִּ ִ֥הים ִּֽהּוא-
שיכול להכיל אותם ח''ו ,והרי זה ָ֭עשנּו (ולא) וְ ל֣ ֹו אֲנַ ָ֑חְ נּו ַ֝ ַע ִ֗מֹו וְ ֵ֣צ ֹאן
לכאורה ככפירה בשפע הרחמים יתֹו:
מַ ְרעִּ ִּֽ
היורדים מן השמים .והאומרו במילרע
ז
לעומקו של מקרא
כי תבוא
שיש לקראו וַיְ ֻכלָ֛ ּו .והוא לשון ִּׁשכְ לּול כי לא כלּו הרי הוא כמבקש שלא ִּיכְ לּו
כתרגום" :וְ ִּא ְׁשתַ כְ ללּו ְׁשמַ יא וְ אַ ְרעא וְ כל ולא יגמרו רחמיו.
חיליהֹון" .ואולי גם על כגון דא אמרו וגם לאומרים במלעיל כזה :כי לא ָכלו
[שיר השירים רבה ,ב,ד'] אל תקרא יש ללמד זכות וליתן טעם טוב שהרי זה
ודגלו עלי אהבה אלא ודילוגו עלי נראה גם כמי שמשבח ואומר כי רחמיו
אהבה. כה מרובים שהם ללא הכיל ,שמהטוב
שפע רחמים עד בלי די והכיל.
ועל פי הסוד יהיה הטעם " ְתבִּ יר"
שבאות "ל" של וַיְ ֻכלָ֛ ּו לשון של ואין זה דומה לאמירת וַיְ כֻלָ֛ ּו בליל
שבירה[ ,כי האות ת' והאות ׁש'
שבת שהוא ודאי במילרע ,כזה :וַיְ ֻכלָ֛ ּו,
מתחלפות בארמית] ויהיה הטעם
"תבִּ יר" מורה על "שבירת הכלים" ְ כפי הטעם תביר שתחת ה"ל" .ולא
במעשה הבריאה שפירושו לאפשר כּלּו] .כי זה יכול
במילעיל [כזה :וַיְ ֻ
כביכול לאור האלקי הגדול לחדור ללב להיות גובל עם שינוי משמעות .כי
כל אחד ואחד לפי דרגתו ,ולהאיר
משמעות וַיְ ֻכלָ֛ ּו כראוי ,היא מלשון תמו
בנשמות בני ישראל בכלל ונשמות ל''ו
ונגמרו כבמודים .שמעשה הבריאה תם
צדיקים שבכל דור ודור בפרט .לכן נאמר
ונשלם בליל שבת .ולכן הטעם במילרע
ַו ְי ֻכלָ֛ ּו ,בתביר .לרמז על ל"ו צדיקים
וַיְ ֻכלָ֛ ּו.
שיוכלו להכיל את האור הגדול של וַיְ ֻכלָ֛ ּו
ולהאיר את דרכם של כל החפצים לאֹור
ואולי ניתן היה ללמד זכות לאומרים
בְ אֹורֹו של המאיר לארץ ולדרים עליה
ברחמים. כּלּו שהוא גם
בטעות במלעיל כזהַ :ו ְי ֻ
מלשון להכיל ,והרי זה נראה גם כמי
שמשבח ואומר שהשמים והארץ
הגיעו למידתם בציווי של מי שאמר
^^^^ לעולם די ,וכפירוש רש''י [בראשית
א,ז']" :ויעש את הרקיע" ,תקנו על
עמדו .אלא שכאן הטעם תביר תחת
האות "ל" יעמוד על משמרתו ויוכיח
ח
לעומקו של מקרא
כי תבוא
בברחו מלבן הארמי ,וירד מצרימה, הכרת הטוב מן השרש
כבר אז קרא הקב"ה לארץ לגדל
פירותיה ,כדי שבבואנו שמה נוכל וְ עָ ֶׁ֨ ִּניתָ וְ אָ מַ ְרתָָּ֜ לִּ פְ נֵ ֣י | ה' אֱ ֹלקיך,
להביא בכורים לה' .באשר כל
אֲר ִּמי אֹ ֵ ֣בד אָ ִָּ֔בי וגו' וְ עַ תָָ֗ ה ִּהנֵ ֶׁ֤ה ַ
השגחתו עלינו מאז ועד היום היא
אשית פְ ִּ ֣רי הָ אֲדָ ָ֔ ָמה אתי אֶ תֵ -ר ִּ הֵ בֵ ִּ
חטיבה אחת .והיאך נחלק חטיבה זאת
אֲשֶ ר-נ ַ ָ֥תתָ ה ִּ ָ֖לי ה' (כו,י')
לחצאין .היינו דאמרי אינשי ,זרוק
חוטרא לאוירא ,אעיקריה קאי( .רש"י
יש לשאול ,מאחר וכל תכלית
בראשית כא,כא') .זרוק עץ לאויר תמיד
הבאת הביכורים היא כפירוש רש"י
ירד כששרשו למטה .וזו היא הכרת
שלא יהיה כפוי טובה על הפירות
הטוב הנרצית בארץ החיים אשר נתן
שנתן לו בוראו ,מספיק לכאורה
לך ה' אלקיך .להודות מן השרש.
באמירת תודה על הפירות בלבד.
ואשר על כן ראו חז''ל להביא את ומדוע תחייבֹו התורה להתחיל מארמי
פסוקי הַ ִּבכּו ִּרים כיסוד להודאה הגדולה אובד אבי .ומה לכאורה הקשר בין
אשר יש ליתן בליל הסדר בהגדה של ארמי אובד אבי ובין הפירות אשר
פסח .כי כן ייסד בעל ההגדה את ההגדה גדלו אצלו עתה ,וביניהם מרחק של
של פסח על ההגדה של הביכורים, כמה וכמה דורות.
ארמי אובד אבי וגו' להכיר טובה
אלא לימוד גדול לִּ ְמדַ ְתנּו התורה הק'
לקב"ה על כל הנסים שעשה לנו ועל
בענין הכרת הטוב .אשר בבוא האדם
פדות נפשנו .וכן פירש רש"י בהגדת
להכיר טובה ,הן לבוראו הן לבריותיו,
הביכורים (דברים כו ,ג') ואמרת אליו.
אין ההכרה בטוב שלימה אלא אם כן
שאינך כפוי טובה .הכי נמי ,הגדת
ידַ ע להודות מן השרש.
היום לה' אלקיך שאינך כפוי טובה.
ובשימת לב ,כפוי הוא מלשון כופה שרק כך תהיה הכרת הטוב שלימה.
עליו כלי .שלא יהיה כמי שמכסה את שאם יאמר תודה רק על הפירות ,אין
מקור הטוב ,אלא אדרבה יגלהו ובכך ראייתו שלימה ,ותהיה הכרת הטוב שלו
ישפיע הטוב על העולם כולו. לחצאין .כי הקב"ה קורא הדורות
מראש ,וכאשר הציל את יעקב אבינו
ט
לעומקו של מקרא
כי תבוא
עקיבא אמרו אף מיני פירא מפני ולאור הנ''ל ועל דרך הצח ינתן טעם
שמיני פירא מאירין את העינים. להכרת הטוב .כי הטוב הוא שמו של
הקב''ה כפי הנוסח בתפילה הטוב -כי
ולעומקו של מקרא יש לומר לא כלו רחמיך .ומתוך שאדם נותן דעתו
שכוונת ר' עקיבא היא שהפירות להכיר את מי שאמר והיה העולם,
מאירין את העינים בתורה .דייקא ולהכיר את מי שמהווה בכל רגע את כל
נמי ,שלכן דוקא ת"ח אסור לגור בה. העולמות ,ולהכיר את מי שממנו מושפע
שצריך מאור עינים בתורה במיוחד. הטוב ,והוא הנקרא הטוב בהא הידיעה
וכפי שאנו מתפללין "והאר עינינו כי ממנו כל הטוב ,מתוך הכרת הטוב
בתורתך". יודה האדם תמיד על כל הטובה למי
שהטובה ממנו ,ולא יהיה כפוי טובה.
ואשר על כן הקפידה התורה על
הכרת הטוב דוקא בפירות ,שהיא ועוד יש לשאול מה הוא שראה
כהכרת הטוב על לימוד התורה הק'. הכתוב לפרסם הכרת הטוב דוקא על
הפירות.
ורמזה לנו בזה התורה הק' שצריך
להכיר טובה גם על פירות הלימוד. ויש לומר כר' עקיבא ,שכל עיר שאין
בה פירות אסור לגור בתוכה ,כי
ועל פי זה יובן מדוע צריך להתחיל
הפירות מאירין את העינים( .סנהדרין
מארמי אובד אבי ,כי לבן בקש לעקור
יז עמ' ב').
את הכל ,גם את הכרת הטוב על פירות
הלימוד רצה לעקור .ועוד ,שיעקב איש והוינן בה ,ומה בכך שהפירות מאירין
תם יושב אהלים ,והכרת הטוב על את העינים ,עד כדי כך שאסור לגור
התורה בודאי ראויה להתחיל מן באותה עיר ,כאותם עשרה דברים
השרש. המפורטים בברייתא (שם) דתניא כל
עיר שאין בה עשרה דברים הללו אין
וכן יובן מדוע הקפידה התורה דוקא
תלמיד חכם רשאי לדור בתוכה :בית
בהבאת הפירות על ענין השמחה.
דין וקופה של צדקה ובית הכנסת ובית
אֲשר ָנִּֽתַ ן-
ככתוב וְ שָ מַ ְח ָ ֣ת ְבכָל הַ ָ֗טֹוב ֶ ִ֧
המרחץ וביהכ''ס רופא ואומן ולבלר
ושוחט ומלמד תינוקות ,משום ר'
י
לעומקו של מקרא
כי תבוא
בזה שצריך לשמוח בכל הטוב בכל יתך אַ תָ ה וְ הַ ל ִֵָּ֔וי וְ הַ גֵ ָ֖ר
ֹלהיך ּולְ בֵ ֶ ֹ֑ לְ ךָ֛ ה' ֱא ֶ ָ֖
חלקי הנפש רוח נשמה .אשר נתן לך שר ְבקִּ ְר ֶ ִּֽבך.
ֲא ֶ ֥
ה' אלקיך .ושני שמות השם הם כנגד
חיה יחידה ,הקושרים את נשמת האדם שהרי שמחת הפירות היא שמחת
אל כסא הכבוד. התורה כנ"ל .ודייקא נמי וְ שָ מַ ְח ָ ֣ת ְבכָל
הַ ָ֗טֹוב ,ואין טוב אלא תורה שנאמר כי
^^^^ לקח טוב נתתי לכם.
הֶ אֱ ַ ָ֖מ ְרתָ הֶ אֱ ִּ ִּֽמ ְירך֣ ^^^^
אֲשר ָנִּֽתַ ן-לְ ךָ֛ ה' וְ שָ מַ ְח ָ ֣ת ְבכָל-הַ ָ֗טֹוב ֶ ִ֧
אֶ ת-ה' הֶ אֱ ַ ָ֖מ ְרתָ הַ יֹ֑ ֹום לִּ ְהיֹו ֩ת לְ ֶׁ֨ך
יתך אַ תָ ה וְ הַ ל ִֵָּ֔וי וְ הַ גֵ ָ֖ר אֱ ֹלקיך ּולְ בֵ ֶ ֹ֑
אֹלהים ,וה' הֶ אֱ ִּ ִּֽמ ְירך֣ הַ יָ֗ ֹום לִּ ְהי֥ ֹות
ֵ ִּֽל ִָּּ֜
אֲשר ְבקִּ ְר ֶ ִּֽבך( .כו,יא')
ֶ֥
לֹו לְ ַע֣ם ְס ֻג ָָ֔לה (כו,יז-יח')
ְבכָל-הַ ָ֗טֹוב .זה שהתפרׁש לעיל
פירש רש"י בחומש :הֶ אֱ ַ ָ֖מ ְרתָ
(כו,י') שצריך לראות את כל הטוב .את
הֶ אֱ ִּ ִּֽמ ְירך֣ .אין להם עד מוכיח במקרא,
כל התמונה השלימה של הטוב ,וזו
ולי נראה שהוא לשון הפרשה
הכרת הטוב הנרצית ,ולכן י ֹאמַ ר בהגדת
והבדלה ,הבדלתיו לך מאלהי הנכר
הביכורים מארמי אובד אבי .ורק אז
להיות לך לאלהים ,והוא הפרישך אליו
בראותו את כל הטוב ,יתקיים בו
מעמי הארץ להיות לו לעם סגולה .עד
ושמחת .לכן נאמר וְ שמַ חְ ֵ֣ת ְבכָל-הַ ָ֗טֹוב
כאן פירושו במקרא.
ֲׁשר נִּֽתַ ן-לְ ָךָ֛ ה' אֱֹלקיָך.
א ֶ ֶׁ֧
ובגמרא פירש רש''י שהוא לשון
שר ְבקִּ ְר ֶ ִּֽבך .זו הנשמה וְ הַ גֵ ָ֖ר אֲ ֶ ֥
שבח .שכנסת ישראל והקב''ה משבחים
שֶ ָג ָרה בקרבך .וזכר כאן ג' חלקי
זה לזה( .חגיגה ג ,.ברכות ו.).
הנשמה אשר על הארץ ,נפש רוח
ובגמרא (ברכות ו ).דרשו הַ אֲמָ ָרה נשמה .אַ תָ ה כנגד הנפש ,אשר נבראה
לשון חטיבה אחת :אמר להם הקב''ה כבר בתוך מעי אמו ,וְ הַ ל ִֵָּ֔וי הוא כנגד
לישראל אתם עשיתוני חטיבה אחת הרוח שמתלווה לאדם מלידתו ,וְ הַ גֵ ָ֖ר
בעולם (אֶ ת ה' הֶ א ַ ֱֶ֖מ ְרת) ,ואני אעשה זאת הנשמה הגרה בתוכו .וכוונתו
יא
לעומקו של מקרא
כי תבוא
במעשיך הטובים גרמת לו כביכול אתכם חטיבה אחת בעולם (וה'
לומר עליך ומי כעמך ישראל גוי אחד הֶ א ִּ ֱִּֽמ ְירָךֵ֣ ) .אתם עשיתוני חטיבה אחת
בארץ .וה' הֶ א ִּ ֱִּֽמ ְירך֣ הַ יָ֗ ֹום ,שבציוויו בעולם שנאמר שמע ישראל ה' אלהינו
להגיד ערב ובקר קריאת שמע ,גרם לך ה' אֶ חָ ד ,ואני אעשה אתכם חטיבה
לומר שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד. אחת בעולם שנאמר ומי כעמך ישראל
גוי אֶ חָ ד בארץ.
ועל דרך הצח יאמר ,שהוא לשון
עדות .שלכן אותיות ע של שמע ,ו ד ולעומקו של מקרא ,נראה לפרש
בדרך נוספת .שהֶ א ַ ֱָ֖מ ְרתָ והֶ א ִּ ֱִּֽמ ְירך֣ הוא
של אחד נכתבות במסורה גדולות .שהן
ירה בפה .שאין מקרא יוצא מלשון א ֲִּמ ָ
לשון עדות ,שהקב"ה מעיד על
ירה
מידי פשוטו .והכתוב הכתיב א ֲִּמ ָ
ישראל ,וישראל מעידים על הקב"ה,
בלשון ִּהפְ עִּ יל ,המורה על הפעלת
והוא לשון הַ אֲ מָ ָרה של זה על זה וזה על
הזולת כגון הֶ ֱאכַלְ תָ ,גרמת לזולתך
זה.
אֱמ ְרתָ גרמת לו לומר לאכול .וכן הֶ ַ ָ֖
וזו כוונת הגמרא באמרה אתם ירה .וכך יהיה ערך הדברים: א ֲִּמ ָ
עשיתוני חטיבה אחת בעולם ,ואני
אֶ ת ה' הֶ ֱא ַ ָ֖מ ְרתָ ,כביכול גרמת לו לומר
אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם .אתם
ירה .וה' הֶ א ִּ ֱִּֽמ ְירך ,שגרם לך לומרא ֲִּמ ָ
עשיתוני חטיבה אחת בעולם ,שאתם
ירה .ומה היא האמירה :ה' הֶ א ִּ ֱִּֽמ ְירךא ֲִּמ ָ
אומרים עלי ה' אחד ,לאחר לומר שמע ישראל ה' אלהינו ה' אֶ חָ ד,
אֱמ ְר ִּתי אתכם לומר שמע ישראל. שהֶ ַ ָ֖ בצוותו לומר ק''ש.
ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם
לומר עליכם שאתם אחד .על דרך מדה ועל ידי כך שאנו מקיימים את הציווי
אֱמ ְרתֶ ם אותי,
כנגד מדה ,והיינו שהֶ ַ ָ֖ ואומרים שמע ישראל ה' אלקינו ה'
וגרמתם לי בכך ,כביכול ,לומר את אֶ חָ ד ,אנחנו כביכול גורמים לו אמירה,
האמירה הזאת עליכם מי כעמך להשתבח בנו באמירת ומי כעמך
ישראל גוי אחד בארץ ,ועל ידי כך ישראל גוי אֶ חָ ד בארץ.
לעשות אתכם גם חטיבה אחת בעולם.
ולפי זה יובן על נכון לשון
הֶ א ַ ֱָ֖מ ְרתָ .אֶ ת ה' הֶ א ַ ֱָ֖מ ְרתָ הַ יֹ֑ ֹום,
יב
לעומקו של מקרא
כי תבוא
וְ שַ ְד ָ ֥ת אֹ ָ ָ֖תם בַ ִּ ִּֽשיד ולכן קראו לכך חז''ל חטיבה אחת.
שבאמרנו ה' אחד ,אנו מעידים על
שר תַ עַ ְב ֣רּו אֶ ת-הַ י ְַרדֵ ֒ן וְ הָ ָָ֗יה בַ יֹום֮ אֲ ֶ ֣ הקב''ה שהשגחתו הפרטית על כל
ֹלהיך נֹ ֵ ֣תן ָ ֹ֑לְך
אֶ ל-הָ ָ֕ ָא ֶרץ אֲ שֶ ר-ה' אֱ ֶ ָ֖ אחד ואחד היא השתלשלות מהשגחתו
ַוהֲקֵ מֹ ָ ֶׁ֤ת לְ ך אֲ בָ ִּנ֣ים גְ דֹ ָ֔לֹות וְ שַ ְד ָ ֥ת הכללית על כל העולם כולו ,בהיותו
אֹ ָ ָ֖תם בַ ִּ ִּֽשיד( .כז,ב') סובב וממלא כל עלמין .כן הקב''ה מעיד
יש ליתן טעם מדוע יאמר בַ ִּ ִּֽשיד. עלינו באמירה אמנם רכה אך בעלת
והלא לכאורה די במה שיאמר וְ שַ ְד ָ ֥ת חשיבות ותוקף לומר שאנו עם אחד,
אֹ ָ ָ֖תם ,וממילא אני יודע ששַ ְד ָ ֥ת אֹ ֶ֖תם שאינו מורכב מפרטים אלא הפרטים
בַ ִּ ִּֽשיד .ומה תלמוד לומר בַ ִּ ִּֽשיד. משתלשלים מן האחד .מהקב''ה
שהוא אחד ,ומעמו ישראל שהוא אחד.
ועוד ,שהיה לו לומר בַ ִּסיד .ב"ס" ,ומאי אחד יחיד ומיוחד .ומדה זו נקראת
בַ ִּשיד ,ב " -ש". חטיבה אחת ,ומכח חטיבה אחת זו,
ישראל ערבים זה לזה ,בעריבות
ועל דרך הרמז והסוד ,יש לומר ומתיקות של השגחה פרטית הכוללת
שתחילת הפסוק וְ הָ ָיה יְ גַּלה על סופו, כל הפרטים כולם מתוקף היותנו אחד.
בַ ִּ ִּֽשיד .שתיבות אלו ְמ ֻכוַנֹות כנגד שני
שמות ה' :יהו''ה שד"י. וכפי שמצינו בדברי הרמח''ל על פי
הזוה''ק [אדיר במרום ח'א עמ' קי' -קיג'
באשר מיום עבְ רנּו את הירדן ,נשלחו ,ז''ח ג עג ].קוב''ה אורייתא וישראל
שני השמות הק' האלו לְ ׁש ְמרנּו. חד הם .וכנ''ל ,שעל ידי התורה
[הק''ש] ,ישראל עושים חטיבה אחת
וכמובא בזוה"ק (ואתחנן ,רס"ו ע"א),
להקב''ה ,ועל ידי כך הקב''ה עושה את
לגבי כתיבת המזוזה ,שיש לכוון שם
ישראל חטיבה אחת בעולם.
שד"י מבחוץ ,כנגד השם הק' והי"ה
הכתוב מבפנים( ,והיה אם שמע תשמעו
וגו'):
יׁשין
אָ מַ ר ִּר ִּבי אַ בָ א ,כַמה חַ יילִּ ין קַ דִּ ִּ ^^^^
ז ְִּמינִּ ין בְ הַ הִּ יא ׁשַ עֲתא ְדאנַח בַ ר נׁש ְמזּוזה
יג
לעומקו של מקרא
כי תבוא
על הטבע ,וכעין שר הטבע ,והוא לְ תַ ְרעיה[ ,כמה חילים-מלאכים קדושים
נשמת חנוך מבראשית( ,כמובא מזדמנים באותה שעה כאשר אדם קובע
באריכות ב"לעומקו של מקרא" מזוזה בשערי ביתו] -כֻּלְ הּו מַ כְ ְרזי
לפרשת בראשית) ,הוא הנקרא וְ אַ ְמרי (תהלים קיח) זֶה הַ שַ עַר לַיְ יָ'
מטטרו''ן. וְ גֹו' .וְ עַל זֶה שַ דַ י ְנִּרׁשם ִּמבַ חּוץ כְ ֶנגֶד
ׁשם זֶה .וְ הָ יָ''ה ִּמ ִּבפְ נִּ ים ,שַ דַ ''י
ושני השמות והיה-ש'ד'י משלימים ִּמבַ חּוץׁ .שֶ יִּהְ יֶה האדם ׁשמּור ִּמכל
זה לזה בבריאה ,וכנגד השגחת ה' ּומבַ חּוץ.
הַ צְ ד ִּדיםִּ ,מבִּ פְ נִּ ים ִּ
בשמים ובארץ .והיה הוא שם הויה
מעל הטבע ,וש'ד'י הוא שם השם ַו ֲהוֵינָן בָ ּה ,מה התכוון רבי אבא
שבטבע .וממנו תוצאות השגחת השם באומרו :וְ עַל זֶה ׁשַ דַ י ְנִּרׁשם ִּמבַ חּוץ
שבטבע הנקרא בשם א'לקים ,וכפי כְ ֶנגֶד ׁשם זֶה.
שאמרו הטבע הוא [בגימטריה] א-
להים.86 . ולעומקו של מקרא יש לומר
שכוונתו היא לפסוק שהביאֶ ,זִּֽה-
ואשר על כן ,כדי להוריד שפע הַ שַ עַר לַי'ה' ָו'ה צַ ִּדיקִּ ים יָבֹ אּו ִּֽבֹו .שכן
הרחמים לארץ אשר בה התגלות ה' היא שם ש'ד'י ְמ ֻכּון כנגד פסוק זה והוא
בטבע ,נצטווה יהושע בן נון וְ שַ ְד ָ ֥ת כעין נוטריקון:
אֹ ָ ָ֖תם בַ ִּ ִּֽשיד ,בעברנו מהנהגה נסית ֶזִּֽה-הַ שַ עַר ַלי'ה' ָו'ה צַ ִּדיקִּ ים ָיבֹ אּו ִּֽבֹו.
גלויה במדבר להנהגה נסתרת-טבעית ויש בפסוק זה שם הוי''ה ושם שד''י.
בארץ ישראל .ועל דרך הצח ,שתהיה כבמזוזה ,והי''ה מבפנים ושד''י
ההשגחה על אבות ובנים על ידי השם מבחוץ.
הק' ש'ד'י' שבאבנים.
ובהסבר תוקף שני שמות אלו ,יאמר,
וזה שנאמר ַוהֲקמֹ ֤ת לְ ָךּ֙ אֲ בָ ִּנ֣ים גְ דֹ ֹ֔לֹות כי שם והי''ה הוא למעלה מהטבע,
וְ שַ ְד ִ֥ת אֹ ֶ֖תם בַ ִּ ִּֽשיד .ועוד נאמר ושַ ְדתָ ככל שם הוי''ה ,ושם שד''י הוא השם
ולא וסדת ,לרמז על כך ששם ש'ד'י' השולט בטבע וכפי שאמרו שהוא
ְמשַ דֵ ד מערכות הטבע ,כלומר מוציאן נוטריקון :שאמר לעולמו די .ומובא
מחוקיותם כדי להגן על בניו מכל מיני ביונתן בן עוזיאל שהוא המלאך הממונה
יד
לעומקו של מקרא
כי תבוא
ה"אוהב ישראל" מאפטא ,שהשם עיבל מרעין בישין דלא ייתו לעלמא .שיהיו
הוא גימ' של השם הק' יב"ק ,שהוא בניו שולטים במערכות הטבע ,ולא
ר"ת יחוד ברכה וקדושה .וכן הוא הטבע שולט בהם.
גימטרי' של שמות השם י'ה'ו'ה
אלהי"ם ,ומה שהקללה כביכול רבוצה ועוד יש לומר ,מאחר והוא השם
בו זה רק מצד המקבלים שאם אינם השולט בגבולות העולם (שאמר לעולם
ראויים וכו' .ולכן באמרם ארור אשר די ,כנ''ל) ,לכן נשלח לנחותנו בארץ
וכו' הפכו פניהם להר עיבל ,שגם לגבולותיה סביב .ומתוך גבולות הארץ
העוברים על דברי ה' ח''ו יהיו נהורים תצא תורה מעבר לגבולות ,ויפוצו
מהקדושה של הר עיבל כנ''ל ,ויחזרו המעינות חוצה .ואשר על כן נאמר
בהם. בַ ִּ ִּֽשיד ,אותיות ש-ד-י.
^^^^
ועל דרך הצח ,עיבל ועוד א'ד'נ'י'
הם יחד בגימטרי' קע"ז ,מלשון זע"ק,
תָ ָּ֜ ִּקימּו אֶ ת-הָ אֲ בָ ִּנ֣ים הָ ָ֗ ֵאלֶה אֲשֶֶׁ֨ ר
וסימנך (תהלים קמב ,ו) :זָעַקְ ִּתי אלֶיָך
יבל
אָ נֹ ָּ֜ ִּכי ְמצַ ּוֶ ֥ה אֶ ְת ֶכָ֛ם הַ יָ֖ ֹום ְב ַ ֣הר עֵ ָ ֹ֑
ה' אמַ ְר ִּתי אַ תה מַ חְ ִּסי חֶ לְ קִּ י ְבאֶ ֶרץ
תֹורהוְ כָתַ ְב ָ ֣ת ֲעלֵיהֶָ֗ ן ֶ ִּֽאת-כָלִּ -ד ְב ֵ ָ֛רי הַ ָ ֥
הַ חַ יִּ ים.
הַ ָ֖ז ֹאת ְבעָ ְב ֶ ֹ֑רך (כז,ד')
ואשר על כן יובן על נכון מדוע
בחר הקב"ה בהר עיבל להקים עליו את יש לשאול ,מדוע יצוה הקב''ה להקים
האבנים .חדא ,שמתוך קדושתו עם את האבנים האלה עם כָל ִּד ְב ֵרי
צירוף שמות הקדש בשמו מתאים הוא תֹורה הַ ז ֹאת דוקא בהר עיבל שנקרא
הַ ָ
לדברי התורה הכתובים על האבנים, כביכול הר הקללה .והרי היה לכאורה
ועוד שדברי התורה ְממַ ְתקִּ ים את כל סביר יותר שיצוה להקימם על הר
הארורים שנאמרו כלפי הר עיבל, הברכה ,הר גריזים.
ויחד הם כחומה בצורה לסנגר על כלל
אלא יש להבין ,שהר עיבל אינו הר
עם ישראל ולשמרו מפני הארורין.
של קללה מצד עצמו ח"ו .אלא אדרבה
השיד שנאמר בו,
וזה גם היסוד של ִּ הוא הר מבורך לפחות כהר גריזים.
ששם ש-ד-י יתוַסף על השמות שכן שמו מעיד עליו כפי שפירש
טו
לעומקו של מקרא
כי תבוא
בפשט הדברים ברכת אברהם הקדושים להיות מגן לכל החוסים בו,
האמורה כאן היא לְ ִּר ְש ְתך אֶ ת֣ ֶ -א ֶרץ באמרם אמן על הר עיבל.
ֹלהים לְ אַ ְב ָר ָ ִּֽהם.
ְמג ֶָֻ֔ריך אֲ שֶ ר-נ ַ ָ֥תן אֱ ִּ ָ֖
^^^^
ולעומקו של מקרא ידרש כי ברכת
אברהם היא הכח לברך לזולתך, וְ ֵ֠ ֵאלֶה ַיִּֽעַ ְמ ָּ֞דּו לְ בָ ֵ ֶׁ֤רְך אֶ ת-הָ עָ ם עַ לַ -ה֣ר
כנאמר ֶ ִּֽו ְהיֵ ָ֖ה ְב ָר ָ ִּֽכה. גְ ִּר ָ֔ ִּזים וגו' וְ ֵ ָ֛אלֶה ַיִּֽעַ ְמ ֥דּו עַ ל-הַ קְ ל ָ ָָ֖לה
יבל ( .כז,יב') ְב ַ ֣הר עֵ ָ ֹ֑
ומכח ו ְֶהיֵ ָ֖ה ְב ָר ָ ִּֽכה שנמסרה לבנים,
לכן נאמר יעמדו לברך ,כדין מקיימי יש ליתן טעם ,מדוע בברכה
מצוה. יאמר יעמדו לברך ,ובקללה יאמר
יעמדו על הקללה.
אך בקללה נאמר ומקללך אאר ,ולכן
לא נאמר יעמדו לקלל אלא רק יעמדו ולעומקו של מקרא יש לומר שֶ כֹ חַ
על הקללה .והכוונה בזה שהשבטים הברכה נִּתַ ן לנו על ידי הקב"ה שאמר
העולים להר עיבל ישמרו עליה על לאברהם אבינו[ ,בראשית יב ,ב] וְ ֶ ִּֽאע ְֶשָךּ֙
הקללה ,שתשאר רק בגדר של ִּאיּום לְ גֵ֣ ֹוי גדֹ֔ ֹול ַ ִּֽואֲב ֵֶ֣רכְ ָֹ֔ך ַ ִּֽו ֲאגַדְ לֶ֖ה ְׁש ֶמָָ֑ך ֶ ִּֽו ְהיֵ ָ֖ה
לְ י ֵָרא בהן את הבריות ושלא תצא ח"ו ְב ָר ָ ִּֽכה .ופירש''י שם בשם המדרש
אל הפועל. רבה :הברכות נתונות בידך ,עד עכשיו
היו בידי ,ברכתי לאדם ונח ,ומעכשיו
ועל דרך הסוד ,יְ כַּון הכתוב באומרו אתה תברך את אשר תחפוץ .וכח
לאברהם ו ְֶהיֵ ָ֖ה ברכה ,לשם הק' הברכה ניתן מאברהם ליצחק ומיצחק
ו'ה'י'ה' היוצא מסופי תיבות של ליעקב ומיעקב אבינו לבניו עד עולם.
הפסוק וַיִּ ְראּו אֹ תּה שרי פ ְַרעֹ ה כדאמר יצחק ליעקב :וְ ִּ ִּֽיתֶ ן-לְ ך אֶ ת-
[בראשית יב ,טו'] ,השם השולט בחדש ִּב ְר ַכ֣ת אַ ְב ָרהָָ֔ ם לְ ךָ֖ ּולְ ז ְַרעֲך֣ ִּא ָ ֹ֑תְך
תשרי ,שהוא מקור הברכה לכל השנה לְ ִּר ְש ְתך אֶ ת֣ ֶ -א ֶרץ ְמג ֶָֻ֔ריך ֲאשֶ ר-נ ַ ָ֥תן
כולה. ֹלהים לְ אַ ְב ָר ָ ִּֽהם[ .בראשית כח,ד'].
ֱא ִּ ָ֖
טז
לעומקו של מקרא
כי תבוא
זכה וְ ַרבִּ ים זִּכה ,אֲדֹוננּו בַ ר יֹוחאי. ועל דרך הצח והלשון ,טעם
וירמוז הכתוב בטעם המירכא שהיו הטיפחא שהוצרך הכתוב ליתן במלה זו
הלויים בקולם הרם ,נושאים דברו של ֶ ִּֽו ְהיֵ ָ֖ה לפני סוף פסוק שבמלה ְב ָר ָ ִּֽכה,
מלך העולם ,והקב"ה עוזר על ידם. יוכיח ,שהוא כעין בפני עצמו ,לומר לך
לכן נאמר ֥קֹול ָ ִּֽרם ,ב ֥קֹולֹו של ָ ִּֽרם .של שמכח ו ְֶהיֵ ָ֖ה שהוא שם השם כנ''ל,
רם ונישא. תהיה הַ ְב ָרכָה.
^^^^
^^^^
אֲשר ַיעֲשֶ ֩ה פֶֶׁ֨ סֶ ל ֶ֣ אָ ֣רּור הָ ִִּ֡איש
ֲשה יְ ֵ ֥די חָ ָ ָ֖רש ּומַ סֵ ָָּ֜כה תֹוע ַ ֲ֣בת ה' מַ ע ֵ ָ֛ וְ עָ נ֣ ּו הַ לְ וִּ ָ֗ ִּים וְ ָ ִּֽא ְמ ָ֛רּו אֶ לָ -כל֥ ִּ -איש
שם בַ ָ ֹ֑סתֶ ר וְ עָנִ֧ ּו כָל-הָ ָעָ֛ם וְ אָ ְמ ָ֖רּו וְ ָ ֣ יִּ ְש ָר ֵ ָ֖אל ֥קֹול ָ ִּֽרם (כז,יד')
אָ ֵ ִּֽמן (כז,טו)
֥קֹול ָ ִּֽרם .יש לשאול מה תלמוד
שואל אוה''ח הק' צריך לדעת למה לומר קול רם .שאין ת"ל קול רם שכבר
לא בחר מכל העבירות לומר עליהם יִּשר ֶ֖אל ,ואי אפשר
נאמר אֶ ל-כלִ֥ ִּ -איׁש ְ
שלא יאמר בקול רם .ומה ת"ל קול רם.
הארורים אלא אלו ,גם בעריות למה
לא יחד הארורים אלא לאלו והלא יש ויש לפתור על דרך הטעמים .כי
עריות חמורים מאלו והם הבא על אשת הטעם יוכיח ,שהוצרך הכתוב ליתן טעם
איש. הנגינה במילה קול הטעם מירכא ,הוא
טעם מחבר ומצרף ומסמיך את המילה
ומשיב :ואולי כי לא אמר כאן אלא
קול למילה רם֥ .קֹול ָ ִּֽרם .וכאילו כתוב
העבירות הטמונים והנסתרים ,ולזה
֥קֹולֹו של ָ ִּֽרם .ואין רם אלא הקב"ה,
שם בַ ָ ֹ֑סתֶ ר .כי
רשם בראשונה ואמר וְ ָ ֣
מלך אל רם ונישא .ובטעם מירכא נרמז
העושה בדרך שיהיה מתגלה הנה
שם של מלכות ,כדרך אומרו ריכא ובר
נתחייבו ישראל בערבות זה על זה.
ריכא שמשמעו מלך ובן מלך ,וכפי
וכן מה שאמר ארור מקלה פירוש שמובא בפרק השותפין בבא בתרא ד.
שיעשה לו קלון בדרך שאינו נתפס עליו לא ריכא ולא בר ריכא וכן בפיוט של
מטה, של דין בבית ה"בן איש חי" על ר' שמעון בר יוחאי
וכן השגת גבול הוא דבר שאינו ניכר, זכֶר צַ ִּדיק לִּ בְ רכהִּ ,דין ֵריכָא ּובַ ר ֵריכָא
יז
לעומקו של מקרא
כי תבוא
והטעם שאין עריבות על הנסתרות וכן משגה עור בדרך אין רואה,
הוא ,שהאדם אחראי לא רק למעשיו השפלים, משפט הטית וכן
שלו ,אלא גם למעשיו של חבירו, וכן הבא על אשת אביו ועל הבהמה ועל
ויכול ,ולעתים צריך ,להוכיח את אחותו וחותנתו כלם אין הרגש לזולת
חבירו ,והרי אין אדם יודע מה בו, לחקור עמהם המצאו
במטמוניות לבו של חבירו ,ולא יוכל וכן מכה רעהו דקדק לומר בסתר,
להוכיחו על הנסתרות ,ולכן לעולם לא וכן לוקח שחד וגו' כגון שהיו בית דין
תחול ערבות על הנסתרות ,כי שקול ובא אחד והכריע בסברתו בשביל
האפשרות להוכיח את חבירו -היא שוחד גם זה הוא מדברים המסורים ללב
תנאי ואף יסוד לערבות .ובהיעדר כח לזולת. הרגש ואין
התוכחה תיבטל העריבות. עד כאן דבריו.
ואשר על כן פירש אוה"ח הק' ולעומקו של מקרא יֵאָ מֵ ר כי יסוד
שהשבועה שנשבעו בהר גריזים ועיבל דבריו הם אליבא דר' נחמיה,
היתה על הנסתרות ,כי על הנסתרות במחלוקתו עם ר' יהודה (במסכת סנהדרין
לא חלה עריבות ,כדברי ר' נחמיה ,ועל הערבּות שחלה בעת
מג עמ' ב') לגבי ֵ
כן צריך היה להישבע עליהן .והן שבועתם על הר גריזים והר עיבל.
החוט המקשר בין כל הברכות
והארורין שנאמרו בהר עיבל לר' יהודה ,חלה הערבות בהר גריזים
וגריזים. ועיבל על הנסתרות בלבד ,כי לשיטתו,
ערבות על הנגלות ,חלה כבר בהיותם
ובשימת לב ,השבועה הראשונה במדבר.
תֹורה גם היא על הנסתרות שנשבעו ֶ
שםכדברי אוה''ח הק' ,שנאמר בה וְ ָ ֣ ולר' נחמיה ,במדבר לא חלה ערבות
בַ ָ ֹ֑סתֶ ר. כלל ,ובהר גרזים ועיבל חלה הערבות
על הנגלות בלבד .ואילו על הנסתרות
ועל דרך הצח ,גם יעיד על כך אומרו: לא חלה ערבות כלל.
ֲׁשר ַיעֲשֶ ֩ה ֵֶ֨פסֶ ל ּומַ ס ָ֜כה וגו'
א ֵ֣רּור ה ִִּ֡איׁש א ֶ ֵ֣
ֲשה יְ ֵ ֥די חָ ָ ָ֖רש וגו' .ועל דרך אל מַ ע ֵ ָ֛ והלכה כר' נחמיה .שאין ערבות על
הנסתרות ,אלא על הנגלות בלבד.
יח
לעומקו של מקרא
כי תבוא
ירידת השפע והתקשרות הנשפע אל תקרי .אל תקרי חָ ָ ָ֖רש ,אלא חֶ ֶרש.
המשפיע .והן הן הַ -ו' בעצמה .ולכן באין שומע ובאין רואה ,ויעיד עליו
אין צורך להוסיף ו' ׁשֶ תֹו ֶרה על שם בַ ָ ֹ֑סתֶ ר.
ריעו :וְ ָ ֣
ההתקשרות והיחוד.
והשבועה הזאת על הנסתרות ,גם היא
אבל הקללות הרי הן תוצאה של חלק מהערבות ומשלימה את הערבות
ריחוק האדם מבוראו ,וחוסר הכרה על הנגלות ,באשר כל אחד מישראל
בטובו ,והקללות לא באו אלא לְ ירא את יודע כי נשבע לחבירו גם על הנסתרות.
האדם ולקשרו שוב אל בוראו בקשר ויודע נסתרות ,היודע מה בלב כל אחד
בל ינתק .ולכן בקללות צריך לומר ואחד יעיד על ערבותם .ועל כך נאמר
וְ ִּה ִּש ִּֽיגּוך עם וו' כאומרו עמו אנכי [דברים כט,כח'] הַ ֶׁ֨ ִּנ ְסתָ רָֹ֔ ת ַ ִּֽליהֹ וָ ָ֖ 'ה
ֹלהינּו וְ הַ נִּ גְ ָֹּ֞לת ֶָָׁ֤֗לנָ֗ ּוָ֗ ּוָ֗ לְָ֗ ָ֗ ָב ָ֗ ֵניָ֗ נָ֗ ָּ֗ו עַד-עֹו ָָ֔לם
ֱא' ֵ ֹ֑
בצרה.
תֹורה הַ ִּֽז ֹאת. ַ ִּֽלע ֲָ֕שֹות אֶ ת-כָלִּ -ד ְב ֵ ָ֖רי הַ ָ ֥
^^^^
^^^^
וְ הָ ָָ֗יה ִּאםֶׁ֤ -ל ֹא ִּת ְשמַ ע ְבקֹול ה'
ּובָ אּו עָ לֶיך כָל-הַ ְב ָרכֹות הָ אֵ לֶה
אֱֹלהֶָ֔ יך לִּ ְשמֶֹׁ֤ ר ַלעֲשֹות אֶ ת כָל-
וְ ִּה ִּשיגֻך (כח,ב')
שר אָ נֹ ִּ ֥כי ְמצַ ּוְ ךָ֖
ֹותיו וְ חֻקֹ תָָ֔ יו אֲ ֶ ִָּ֛מ ְצ ָ ֣
יש ליתן טעם מדוע בברכות אמר
ּובִ֧אּו עָ ֶ ָ֛ליך כָל-הַ קְ לָל֥ ֹות הָ ֵ ָ֖אלֶה הַ יֹ֑ ֹום ָ
וְ ִּה ִּשיגֻך בלי וו' ,ובקללות אמר
יגּוך( :כח,טו') וְ ִּה ִּש ִּֽ
יגּוך עם וו'.
וְ ִּה ִּש ִּֽ
יש לשאול מאי וְ הָ ָָ֗יה ,שהרי והיה
ויש לומר ,שהוו' תֹו ֶרה לעולם על
הוא לשון שמחה ,ולא שייך כאן התקשרות האדם עם בוראו ,ועל קשר
לומר לשון שמחה .אלא כדלעיל, הרוחני בגשמי וזו הוו' שבשם ה' אשר
שיורה על דבקות בה' ,לומר לך ,גם תורה יחוד שם י"ה ב-ו'ה' ,ליחודא
כאשר במצב ירוד של לא תשמע שלים של שמים וארץ.
והקללות השיגוך ,גם אז שם הוי'ה
דבק בך ,להוציאך מן המקום השפל. ואשר על כן ,יאמר בברכות וְ ִּה ִּשיגֻך
בלי וו' ,כי הברכות הרי הן תוצאה של
יט
לעומקו של מקרא
כי תבוא
ֲׁשר ִּֽל ֹא-ע ֵ֨ ַב ְד ּ֙ת אֶ ת ה' אלקיך ַ ִ֗ .1תחַ ת א ֶ ֤ וזה גם כוחו של ראש השנה שהפרשה
-וְ ִּֽעבַ ְד ֵ֣ת אֶ ת אִֹּֽ יְ ָ֗ ֶביך נקראת סמוכה לו .והשם השולט בו הוא
והי"ה ,שעם כל היותו יום הדין הרי
ֲׁשר ִּֽל ֹא-ע ֵ֨ ַב ְד ּ֙ת אֶ ת-ה' אלקיך ַ ִ֗ .2תחַ ת א ֶ ֤ הוא יום שמקשר את הנברא לבוראו.
ְב ִּש ְמ ָחָ֖ה -וְ ִּֽעבַ ְד ֵ֣ת אֶ ת-אִֹּֽ יְ ִ֗ ֶביָך ְב ָר ָעִ֧ב לכן נאמר בתחילת הקללות וְ הָ ָָ֗יה.
ּובצָ ָ ָ֛מא שאין בהם שמחה כלל.
ְ
^^^^
ֲׁשר ִּֽל ֹא-ע ֵ֨ ַב ְד ּ֙ת אֶ ת-ה' אלקיך ַ ִ֗ .3תחַ ת א ֶ ֤
בְ ִּש ְמחֶ֖ה ּובְ ֵ֣טּוב לבָ֑ב מֵ ָ֖רֹ ב כִֹּֽ ל - שר ִּֽל ֹא-עָ ֶׁ֨ ַב ְדתָ אֶ ת-ה' אלקיך תַָ֗ חַ ת אֲ ֶ ֶׁ֤
וְ ִּֽעבַ ְד ֵ֣ת אֶ ת-אִֹּֽ ְי ִ֗ ֶביָך בְ רעֶׁ֧ב ּובְ צ ָ֛מא ּובְ ע ֶ֖ירֹ ם ְב ִּש ְמ ָחָ֖ה ּובְ ֵ֣טּוב לבָ֑ב מ ֶ֖רֹ ב ִּֽ ֹכל[ :כח,
ּובחֹ֣ סֶ ר כֹֹ֑ ל.
ְ פס' מז]
ובהלכות ת''ת פ''ג הי''ג כתב הרמב''ם לפשוטו של מקרא ,כוונת הפסוק
על מדה זו השלישית של מֵ ָ֖רֹ ב כִֹּֽ ל למה שכתב הרמב''ם בהלכות תשובה
ּובחֹ֣ סֶ ר כֹֹ֑ ל :שכל המבטל את ְ פרק ט הלכה א :והבטיחנו בתורה
התורה מעושר סופו לבטלה שאם נעשה אותה בשמחה וגו'
מעוני .והעבודה המוזכרת כאן לפי זה שיסיר ממנו כל הדברים המונעים
שר ִּֽל ֹא-היא לימוד התורה :תַָ֗ חַ ת אֲ ֶ ֶׁ֤ אותנו מלעשותה וגו'.
עָ ֶׁ֨ ַב ְדתָ [לא למד את התורה] מֵ ָ֖רֹ ב
וכן למדו מכאן בעלי המוסר
כִֹּֽ ל[ ,מעושר] ,סופו שיבטלה מעוני
והחסידות ,לעבודת ה' בשמחה.
ּובחֹ֣ סֶ ר כֹֹ֑ ל .וכפירושו של שנאמר ְ
הרמב''ם על המשנה באבות [פרק ד' ולעומקו של מקרא מסמיכות פסוק
משנה ט']ַ :רבִּ י יֹונתן אֹומר:כל הַ ְמקַ ים זה לשלאחריו [מז] וְ ָ ִּֽעבַ ְד ָ ֣ת אֶ ת-
אֶ ת הַ תֹורה מעֹ נִּ י,סֹופֹו לְ קַ יְ מה מעֹ ׁשֶ ר;
אִֹּֽ יְ ָ֗ ֶביך אֲשֶֶׁ֨ ר יְ שַ לְ ֶ ֶׁ֤חנּו יהו'ה ָ֔ ָבְך
וְ כל הַ ְמבַ טל אֶ ת הַ תֹורה מעֹ ׁשֶ ר,סֹופֹו
ּובחֹ֣ סֶ ר כֹֹ֑ ל
ּובעֵ ָ֖ירֹ ם ְ
ּובצָ ָ ָ֛מא ְְב ָר ָעִ֧ב ְ
לְ בַ ְטלה מעֹ נִּ י:
[כח ,פס' מח'] נראית בעליל מדה כנגד
ופירש הרמב''ם שם :העוסק בתורה
מדה בשלשה עניינים בפסוקים אלו:
והוא עני ודל ,ועם כל זה יצער נפשו
לעסוק בה ,לסוף יעסוק בה מעושר,
כ
לעומקו של מקרא
כי תבוא
בְ ִּמצְ ַריִּם בַ י ִּמים ה ִּראׁשֹונִּ ים ,כְ מֹו ׁשֶ ֶנאֱמַ ר ומאשר לא יהיה לו מה שיטרידהו מן
אתְך מֵ אֶ ֶרץ ִּמ ְצ ַריִּ ם (מיכה ז) כִּ ימֵ י צֵ ְ הקריאה[.כלומר שלא יהיו לו מפריעים
אַ ְראֶ נּו נִּ פְ לָאֹות. כלל].
ולעומקו של מקרא על פי הזוה''ק ועל דרך הצח ,כשיהיה שמח בחלקו,
הנ''ל יתבאר עניין הקללות שברשתנו, בחלק התורה שניתנה לו ללמוד
שאינן אלא מעטה הקליפה לגרעין ולהבין ,כבר בזה ִּיקרא עשיר ,כפי
הברכות הטמון בתוכן .וכמו שמצינו ששנינו [אבות ד,א'] איזהו עשיר
בסוגיית החלומות במסכת ברכות [נו]. השמח בחלקו.
כאשר אביי ורבא חלמו את פסוקי
הקללות .לאביי ששילם לפותר ^^^^
החלומות נפתרו הקללות לברכות,
גַ ֶׁ֤ם כָל-חֳלִּ י וְ כָל-מַ ָָ֔כה אֲשֶ ר ֣ל ֹא כ ָָ֔תּוב
ולרבא שלא שילם נפתרו חלומותיו
תֹורה הַ ֹ֑ז ֹאת יַעְ ֵ ֶׁ֤לם עָ ֶָ֔ליך ַעָ֖ד
ְב ֵ ָ֖ספֶר הַ ָ ֣
כהקללות עצמן.
ִּהשָ ְמ ָ ִּֽדְך( :כח,סא').
ולעומקן של דברים יש לומר כי רבינא
ורב אשי אשר סדרו הגמרא רצו לומר אומר הזוה"ק בזוהר חדשַ ,י ֲעלֶה אין
לנו בזה ,כי כאשר נְׁשַ ּלם חובנו המוטל כתיב כאן .אלא יַעְ לֵם .והוא מלשון
עלינו ,הרי יהפוך לנו הקב''ה כל העלם .כלשון הזוה''ק יַכְ בׁש לֹון ,וִּ יכַסי
הקללות לברכות .כי בפנימיות הקללה לֹון.
טמונה הברכה ,ועל ידי השמיעה בקול
כלומר ,יִּכְ בְ ׁשם וִּ יכַסם עד שיעלמו מן
ה' ,מתקלפת הקליפה של הקללה
העולם ,עַד הִּ ש ְמדְך עד שיכחדו הקללות
ונגלית הברכה הטמונה בה.
ואינם .ולא יהיו עוד קללות אלא רק
על פי הנ''ל יש ועל דרך הצח ברכות.
להבין מה שנאמר וְ ֵ֨ ַאבְ ר ֹ֔הם הֹלְִ֥ך עִּ ֶ֖מם
ועוד מובא בזוהר חדש ,כיצד ייהפכו
לְ ׁשַ ּלְ ִּֽחם [בראשית יח,יט'] .שהרי יש
יבְך ה' ִּמצְ ַריִּם ֱש ְ
הקללות לברכותֶ .וה ִּ
לשאול ,מאחר ויודע אברהם כי
באֳנִּ יֹות -הַ הַ בְ טחה לָשּוב וְ ַלעֲשֹות נִּ ִּסים
השקפתם של המלאכים על סדום היא
וְ אֹותֹות ׁשֶ עשה הַ קדֹוׁש ברּוְך הּוא
לרעה ,מה לו לשלחם ,והרי רוצה הוא
כא
לעומקו של מקרא
כי תבוא
תֹורה הַ ָ֑ז ֹאת יַעְ ֵ ֶׁ֤לם .וכדברי הזוה''ק
הַ ֵ֣ במידת הרחמים .ויובן על דרך הצח על
הנ''לַ :י ֲעלֶה אין כתיב כאן .אלא יַעְ לֵם. פי התרגום (ויקרא א,ו') וְ ִּהפְ ִּ ָ֖שיט אֶ ת-
יַכְ בׁש לֹון ,וִּ יכַסי לֹון .והוא מלשון העֹ לָ֑ה וְ י ְַשלַח ית עֲלתא .לשלחם הוא
העלם. תרגום של להפשיטם .שעל ידי
שליחותם רצה להפשיט את הקליפה
וכדברי הנביא מיכה [ז ,יט'] :יׁשּוב מעל הקללה ולגלות את תוך-
ַיְרחֲמנּו יִּ כְ בֹ ש עֲֹונֹ תֵ ינּו וְ תַ ְׁשלִּ יְך תוכה שבגרעניתה שהיא הברכה .ועל
בִּ ְמצֻלֹות ים כל חַ ט ֹאותם. ידי ששילם בתפילתו לה' ,יצא מזה על
כל פנים גם ברכה ,כפי הזוה''ק הנזכר.
^^^^
עד שהורונו חז''ל לברך על הצלתו של
לוט "ברוך זוכר את הצדיקים" .היינו
שזוכר את אברהם שהועילה תפילתו
יבך ה' ִּמ ְצ ַריִּ ם בָ אֳ נִּ יֹות וגו'.
ֶוה ֱִּש ְ להציל את לוט מן ההפיכה .ועל ידי כך
(כח,סח') זכינו בגילגול דברים ללידת דוד המלך
יש ליתן טעם לאומרו בָ אֳ נִּ יֹות .וכי מה מרות המואביה .אלא שלפי כך היה
לי במה מחזירם. צריך להיות נוסח הברכה "ברוך זוכר
אלא רמז רמז להם :ביציאתכם את הצדיק" הוא אברהם .ומאי "את
ממצרים כמה וכמה נסים קרו לכם על הצדיקים" .אלא יש לומר לעומקו של
הים ,שנבקעו המים ולא הייתם מקרא ,כשם שזכר הקב''ה את תפילת
צריכים אניות כדי לעבור בים ,אלא אברהם כן זוכר הוא את תפילת כל
ויעברו בתוך הים ביבשה. הצדיקים שבכל הדורות להפוך על ידם
את הקללה לברכה .שיש בכח התפילה
ועתה ,באותה דרך שהיו בה לכם לקלף את הקליפה של הסטרא אחרא
נסים גלויים ,באותה דרך תזדקקו ולגלות את הברכה הטמונה בקללה וכל
לעבור בדרך הטבע .וכן תרגם יהונתן שכן הטמונה בבריאה כולה .ותחת אשר
ימרא דַ יְ י לְ ִּמצְ ַריִּ ם
בן עוזיאל וְ יַגְ לִּ ינְכֹון מ ְ הברכה היתה נעלמה ,תהיה הקללה
בְ ִּאילְ פַיא ְבגֹו יַמָ א ְדסּוף ְבאָ ְרחָ א ומכתה נעלמות מעיני כל חי ,על ידי
דַ עֲבַ ְרתּון .ולעגמת נפש אמר להם כן, מלך אל חי וקיים .זה שכתוב גַ ֤ם כל-
חֳלִּ יּ֙ וְ כל-מַ ֹ֔כה אֲׁשֶ רּ֙ ֵ֣ל ֹא כ ֹ֔תּוב בְ ֶ֖ספֶר
כב
לעומקו של מקרא
כי תבוא
ג .ל ֹא תֹ ִּספּו לִּ ְראֹ תם עֹוד עַד עֹולם. שיצטערו על אבדן הנסים ויתנו לב
(שמות יד-יג) לשוב.
הרי אלו ציוויים נצחיים והן גם ^^^^
הבטחות נצחיות שהבטיחנו הקב''ה יבך יְ הֹ וָ ֥ 'ה | ִּמ ְצ ַ ַ֘ריִּ ַ֘ם וגו' ֶ ִּֽוה ִּ ֱִּֽש ְ
שלא נשוב מצרימה עד עולם .ואיך
שם לְ אִֹּֽ יְ ֶ ָ֛ביך ַ ִּֽלעֲבָ ִּ ֥דים
וְ ִּה ְתמַ כ ְַרתֶֶׁ֨ ם ָ ִ֧
יבך יְ הֹ וָ ֥ 'ה ִּמ ְצ ַ ַ֘ריִּ ַ֘ם
יתכן לומר ֶ ִּֽוה ִּ ֱִּֽש ְ
וְ לִּ ְשפָ ָ֖חֹות וְ ֵ ֥אין קֹ ֶנִּֽה( .כח,סח)
ָ ִּֽבאֳנִּ יֹו ֒ת וְ ֵ ֥אין קֹ ֶנִּֽה ?!
וְ אֵ ין קֹ נֶה.
וכבר הכתיב הקב"ה כביכול על
לכאורה ,קללה זו קשה מכולם.
עצמו בעשרת הדברות אנכ"י,
שבזה כביכול ,מחזיר בעל השטר את
נוטריקון אנא נפשי כתיבת יהבית,
שטרו .שהרי באמרו בני בכורי
אשר הוצאתיך מארץ מצרים ,והוא
ישראל ,שלח עמי ויעבדוני ,מפרש"י
עניין נצחי ולכן לא יתכן בזה שינוי
כאן חתם הקב"ה על המכירה שמכר
כלל ,שנאמר (מלאכי ג') אני ה' לא
עשו ליעקב .ועתה כביכול מחזיר את
יתי ואתם ישראל לא כְ לִּ יתֶ ם .כשם
שָ נִּ ִּ
השטר להשיבם למצרים .ולכן לכאורה
שאין שינוי במציאותי כך אין שינוי
זו הקשה מכולן .ויש לשאול ,הרי
במציאותכם.
התורה היא נצחית .ומובא ביד החזקה:
ולעומקו של מקרא יש לומר שלכן [שופטים הלכות מלכים ומלחמותיהם
הדגיש הכתוב וסיים במלים וְ ֵ ֥אין קֹ ֶנִּֽה. פרק חמישי הלכה ז'] ִּב ְשֹלשָ ה ְמקֹומֹות
תֹורה שֶ ל ֹא לָשּוב לְ ִּמ ְצ ַריִּ ם:
ירה ָ
ִּהז ְִּה ָ
והרי יש קונה שמים וארץ כפי
שתקנו חכמים לומר בברכת מעין שבע
בערבית של שבת ,ויהיה קונה מלשון א .ל ֹא תֹ סִּ פּון לׁשּוב בַ דֶ ֶרְך הַ זֶה עֹוד.
יוצר .כאומרו עם זו יצרתי לי תהלתי (דברים יז-טז)
יספרו .הוא היוצר הוא הקונה.
ב .ל ֹא תֹ סִּ יף עֹוד לִּ ְראֹ תה (דברים
ועוד יש לומר :על דרך אל תקרי ,אל
כח,סח)
תקרי ואין קונה אלא ואני קונה .וכפי
כג
לעומקו של מקרא
כי תבוא
ּומלָכִּ ים לְ נֹ גַּה ז ְַרחֵ ְך{ :ד} ְש ִּאי סָ ִּביב ְ הפיוט בתפילות ר''ה ויו''כ :לקונה
עֵינַיִּ ְך ְּור ִּאי ֻכלָם נִּ קְ ְבצּו בָ אּו לְָך בָ נַיִּ ְך עבדיו בדין ,לרחם עמו ביום דין.
ּובנֹ תַ יִּ ְך עַל צַ ד תֵ אָ מַ נָה: מֵ ָרחֹוק יָבֹ אּו ְ
{ה} אָ ז ִּת ְר ִּאי וְ נָהַ ְר ְת ּופָחַ ד וְ ָרחַ ב לְ בָ בֵ ְך כִּ י
יֵהָ פְֵך ָעלַיִּ ְך הֲמֹון יָם חֵ יל גֹויִּ ם יָבֹ אּו לְָך: ואשר על כן ,באומרו ו ֵ ֥אין קֹ ֶנִּֽה
{ו} ִּשפְ ַעת גְ מַ לִּ ים ְתכַסֵ ְך ִּבכְ ֵרי ִּמ ְדיָן רצונו לומר כשם שאין קיום לדברים
וְ ֵעיפָה ֻכלָם ִּמ ְשבָ א יָבֹ אּו זָהָ ב ּולְ בֹונָה
האלה ואין קונה ,שהרי יש קונה ,כן
ּות ִּהֹּלת יהו'ה יְ בַ שֵ רּו{ :ז} כָל צ ֹאן יִּ שָ אּו ְ
קֵ דָ ר יִּ קָ ְבצּו לְָך אֵ ילֵי נְ בָ יֹות יְ שָ ְרתּונְֶך ַיעֲלּו אין קיום לכל הקללות כולן .ולא באו
עַל ָרצֹון ִּמז ְְב ִּחי ּובֵ ית ִּתפְ אַ ְר ִּתי אֲ ָפאֵ ר: הקללות אלא רק לְ י ֵָרא בהן את
{ט} כִּ י לִּ י ִּאיִּ ים יְ קַ ּוּו וָאֳנִּ יֹות תַ ְר ִּשיש הבריות.
בָ ִּראשֹ נָה לְ הָ ִּביא בָ נַיִּ ְך מֵ ָרחֹוק כ ְַספָם
ּוזְהָ בָ ם ִּאתָ ם לְ שֵ ם יהו'ה אֱֹלהַ יִּ ְך וְ לִּ קְ דֹוש ולכן נאמרו בפרשת כי תבוא ,כדי
יִּ ְש ָראֵ ל כִּ י ֵפאֲ ָרְך{ :יג} כְ בֹוד הַ לְ בָ נֹון לקרותן לפני ראש השנה ולקיים בזה
ּותאַ שּור י ְַחדָ ו אֵ לַיִּ ְך יָבֹוא ְברֹוש ִּת ְדהָ ר ְ תכלה שנה וקללותיה ,ומתוך שֶ יְ ֵר ִּאין
ּומקֹום ַרגְ לַי אֲ כַבֵ ד: לְ ָפאֵ ר ְמקֹום ִּמקְ דָ ִּשי ְ
בסופה מתמתקין הדינים ,ויש למידת
{יד} וְ הָ לְ כּו אֵ לַיִּ ְך ְשחֹוחַ ְבנֵי ְמ ַענַיִּ ְך
וְ ִּה ְשתַ חֲוּו עַל כַפֹות ַרגְ לַיִּ ְך כָל ְמנַאֲצָ יִּ ְך הרחמים על מה לָחּול בתחילתה,
וְ קָ ְראּו לְָך עִּ יר יהו'ה צִּ יֹון קְ דֹוש יִּ ְש ָראֵ ל: לקיים תָ חֵ ל שנה וברכותיה.
ּושנּואָ ה וְ אֵ ין {טו} תַ חַ ת הֱיֹותֵ ְך עֲזּובָ ה ְ מהרה יפדנו ויחיש פדות גאולתנו
עֹובֵ ר וְ שַ ְמ ִּתיְך לִּ גְ אֹון עֹולָם ְמשֹוש דֹור
בב''א.
וָדֹור{ :יח} ל ֹא יִּ שָ מַ ע עֹוד חָ מָ ס ְבאַ ְרצֵ ְך
שֹ ד וָשֶ בֶ ר ִּבגְ בּולָיִּ ְך וְ קָ ָראת יְ שּועָה
ּושע ַָריִּ ְך ְת ִּהלָה{ :יט} ל ֹא יִּ ְהיֶה חֹומֹ תַ יִּ ְך ְ ^^^^
לְָך עֹוד הַ שֶ מֶ ש לְ אֹור יֹומָ ם ּולְ נֹ גַּה הַ י ֵָרחַ
ל ֹא י ִָּאיר לְָך וְ הָ יָה לְָך יהו'ה לְ אֹור עֹולָם
וֵאֹלהַ יִּ ְך לְ ִּתפְ אַ ְרתֵ ְך{ :כ} ל ֹא יָבֹוא עֹוד
להפטרת כי-תבוא
ירחֵ ְך ל ֹא יֵאָ סֵ ף כִּ י יהו'ה יִּ ְהיֶה לְָך ִּש ְמשֵ ְך וִּ ֵ הפטרה ששית מתוך ז' דנחמתא
לְ אֹור עֹולָם וְ שָ לְ מּו יְ מֵ י אֶ ְבלְֵך:
{כא} וְ עַמֵ ְך ֻכלָם צַ ִּדיקִּ ים לְ עֹולָם יִּ ְירשּו ישעיה פרק-ס פסוקים א-כב'
אָ ֶרץ נֵצֶ ר (מטעו) מַ טָ עַי מַ עֲשֵ ה יָדַ י
לְ ִּה ְת ָפאֵ ר{ :כב} הַ קָ טֹ ן יִּ ְהיֶה לָאֶ לֶף
וְ הַ צָ עִּ יר לְ גֹוי עָצּום אֲנִּ י יהו'ה ְבעִּ תָ ּה מפסוקי ההפטרה
אֲחישֶ נָה: ִּ אֹורְך ּוכְ בֹוד יְ ה ָו'ה
אֹורי כִּ י בָ א ֵ קּומי ִּ
{א} ִּ
ָעלַיִּ ְך ז ָָרח{ :ב} כִּ י ִּהנֵה הַ חֹ שֶ ְך יְ כַסֶ ה אֶ ֶרץ
אֻמים וְ ָעלַיִּ ְך יִּ ז ְַרח יהו'ה ּוכְ בֹודֹו
ַוע ֲָרפֶל לְ ִּ
אֹורְך
ָעלַיִּ ְך י ֵָראֶ ה{ :ג} וְ הָ לְ כּו גֹויִּ ם לְ ֵ
כד
לעומקו של מקרא
כי תבוא
ָעלַיִּ ְך ז ָָרח. בביאור ההפטרה
ובשימת לב ,נאמר כאן ּוכְ בֹוד יהו'ה
ושייכותה לפרשה
ע ַליְִּך ז ָָרח ,בלשון עבר ,ז ָָרח כבר ! הפטרת כי-תבוא היא ההפטרה
ואשר על כן בזו ו' דנחמתא כנסת הששית מתוך שבע הפטרות הנחמה
ישראל נאותה להתנחם. הנקראות מדי שבת עד ראש השנה הבא
עלינו לטובה .והיא הנקראת ו'
וכן מבשר לה הקב''ה זו ו' דנחמתא על דנחמתא.
בנין בית המקדש השלישי בעת החשת
גאולתה[ :יג] לְ ָפאֵ ר ְמקֹום ִּמקְ דָ ִּשי. כמובא באבודרהם בעניין סדר
ומודיע לה שבזה {כ} שָ לְ מּו יְ מֵ י ההפטרות על פי המדרש פסיקתא דרב
אֶ ְבלְֵך. כהנא ,לאחר חמש נבואות נחמה שבהן
מבקש הקב''ה כביכול לנחם את כנסת
ובזה שפיר משתייכת ההפטרה ישראל לאחר החורבן ,ועדיין אינה
לפרשה ,אם כי היא מן ההפטרות מתנחמת ,בנחמה זו הששית מתרצית
שאינן בהכרח קשורות לפרשה .מכל כנסת ישראל לקבל תנחומים .כפי
מקום השתייכותה לפרשת כי-תבוא שמכריזה בנחמה השביעית והאחרונה:
נראית בעליל כבר עם פתיחת הפרשה. [ישעיהו סא,י'] שֹוש אָ ִּשיש בַ יה ָו'ה
בביאת הארץ ובניין בית מקדשנו: תָ גֵל נַפְ ִּשי בֵ אֹלהַ י כִּ י ִּהלְ ִּבישַ נִּ י ִּבגְ דֵ י
וְ הָ יָה ִּ ִּֽכי-תָ ֣בֹוא אֶ ל-הָ ָ֔ ָא ֶרץ וְלָקַ ְחתָָּ֞ יֶשַ ע וגו'.
אשית | כָל-פְ ִּ ֣רי הָ אֲדָ ָ֗ ָמה אֲ שֶֶׁ֨ ר מֵ ֵר ִּ ֣
וְ י ֵָראֶ ה ל ְַמ ַעיֵן ,כי נחמה זו הששית היא
ֹלהָ֛יך נֹ ֵ ֥תן
תָ ִּ ִ֧ביא ֵ ִּֽמאַ ְר ְצךָ֛ ֲאשֶֶׁ֨ ר יְ הוָ ִ֧ 'ה ֱא ֶ
כמאסף לכל הנחמות שלפניה :לאחר
ָ ָ֖לְך וְ שַ ְמ ָ ֣ת בַ ֶ ֹ֑טנֶא וְ ָ ִּֽהלַכְ תָ אֶ ל-הַ מָ ָ֔קֹום
ׁשֶ הִּ בְ טִּ יחה הקב''ה על בניה ,ועל קיבול
שר יִּ ְבחַ ר ה' ֱאֹלהֶָ֔ יך לְ שַ ֵכ֥ן ְש ָ֖מֹו ָ ִּֽשם. ֲא ֶ ֶׁ֤
תפילותיה ,ועל תורתה שלא תשתכח
בסוף הנביא הבטחת וכפי ממנה ,ועל יציאתה מן הגלויות ועל
ההפטרה :וְ עַמֵ ְך ֻכלָם צַ ִּדיקִּ ים לְ עֹולָם קיבוץ גלויותיה לתוכה בשמחה ,עתה
יִּ ְירשּו אָ ֶרץ וגו' .כי מידת היסוד היא בנחמה הששית מאציל הקב''ה על
כסולם המוצב ארצה וראשו מגיע כנסת ישראל מכבודו ומאורו[ ,פס' א]
השמימה ,כמובא לקמן .ובירושת הארץ אֹורְך ּוכְ בֹוד יהו'ה
אֹורי ,כִּ י בָ א ֵ
קּומי ִּ
ִּ
כה
לעומקו של מקרא
כי תבוא
וכן בפסוק המרמז על שבע הספירות על ידי הצדיקים נעוץ הסולם שראשו
[דברי הימים א כט יא] לְ ך יְ ה ָו'ה מגיע השמימה להוריד משם השפע
בּורה וְ הַ ִּתפְ אֶ ֶרת וְ הַ נֵצַ ח הַ גְ ֻדלָה וְ הַ גְ ָ כבניין בית המקדש מרום מראשון
וְ הַ הֹוד כִּ י כֹ ל בַ שָ מַ יִּ ם ּובָ אָ ֶרץ לְ ך יְ ה ָו'ה כמובא בירמיהו [יז,יב'] כִּ סא כבֹוד
הַ מַ ְמ ָלכָה וְ הַ ִּמ ְתנַשֵ א לְ כֹ ל לְ ר ֹאש, מָ רֹום מֵ ִּראשֹון ְמקֹום ִּמקְ דָ שֵ נּו.
מרומזת מידת היסוד בתיבת "כל",
באומרו "כִּ י כֹ ל בַ שמַ יִּ ם ּובא ֶרץ" .וזהו ומעתה שכרה של כנסת ישראל מושלם
ענינה של מידת היסוד ,לקבל את על כל אשר לקתה בכפליים:
ההשפעות של כל המידות ,שהם {כא} וְ עַמֵ ְך ֻכלָם צַ ִּדיקִּ ים לְ עֹולָם
בבחינת שמים ,ולהעבירן אל בחינת יִּ ְירשּו אָ ֶרץ נצֶ ר מַ טָ עַי מַ עֲשֵ ה יָדַ י
הארץ שהיא המלכות. לְ ִּה ְת ָפאֵ ר{ .כב} אֲנִּ י יהו'ה ְבעִּ תָ ּה
א ֲִּחישֶ נָה.
ועוד יש לומר כמובא בשערי אורה ,כי
ועל דרך הסוד ,תהיה הנחמה הזאת
ביסוד מידת היסוד היא אות "ו" ִּמׁשם
הששית כנגד הספירה הששית
ה' ,כזה :י-ה-ו-ה ,היא האות המחברת בהשתלשלות הספירות היא ספירת
בין שמים וארץ ,והיא כעין סולם מוצב היסוד .ואשר על כן יודיע לה הקב''ה
ארצה וראשו מגיע השמימה ,ליחד שם בזאת הנחמה על יִּ סּוד בנין בית
י'ה ב ו'ה .ואשר על כן האות "ּו" המקדש השלישי ,כנ''ל ,הוא יסוד
[בשּורּוק] היא הניקוד של שם יהו'ה היסודות ותכלית הנחמות ,להודיע כי
במידת היסוד כזה :יּוהּווּוהּו ,וכן מנוקד בזה "שָ לְ מּו יְ מֵ י אֶ ְבלְֵך".
שם ה' בברכת הצדיקים בתפילת
העמידה ,וכן בברכת השלום ששתיהן ומידת היסוד היא מידתם של
כנגד היסוד ,כאומרו צדיק יסוד עולם הצדיקים ,כאומרו [משלי י ,כה']
ויסוד העולם הוא השלום .ואכן כי כן זו וְ צַ ִּדיק יְ סֹוד עֹולָם ,וכן תכונה מידת
עבודתו של הצדיק שרגליו נטועות היסוד בשם "כֹ ל" ,באשר היא יסוד
בארץ וראשו מגיע השמימה ,להשרות הכל ,ואשר על כן מסיימת הנחמתא
השכינה הק' בארץ לקיים [ויקרא כו,ו] הששית בפסוק הנ''ל :וְ עַמְך ֻכלָם
וְ נָתַ ִּתי שָ לֹום בָ אָ ֶרץ. צַ ִּדיקִּ ים לְ עֹולם ִּי ְירׁשּו א ֶרץ נצֶ ר מַ טעַי
מַ עֲשה ידַ י לְ הִּ ְתפאר.
כו
לעומקו של מקרא
כי תבוא
אל הבחינה השביעית היא המלכות. ועל דרך הצח מידת השורוק היא
להופיע השגחת ה' בארץ כנ''ל .ואשר מידת ה ְש ַרקְ ַרק כמובא במסכת חולין
על כן מסיימת הנחמה הששית באור סג .שם נאמר :רחם ,זֶה ְׁש ַרקְ ַרק .אמַ ר
ֻכלָם הצדיקים שנאמר{כא} וְ עַמֵ ְך ַרבִּ י יֹוחנן ,למה נִּקְ רא ְׁשמֹו רחם ,כיון
צַ ִּדיקִּ ים ,לְ עֹולָם יִּ ְירשּו אָ ֶרץ נצֶ ר מַ טעַי ׁשֶ בא רחם באּו ַרח ֲִּמים לעֹולם ,ועוד
מַ עֲשה ידַ י לְ הִּ ְתפאר{ .כב} אֲנִּ י יהו'ה שםּ :וגְ ִּמירי דְ ִּאי י ִּתיב אַ אַ ְרעא וְ ׁש ִּריק
ְבעִּ תָ ּה א ֲִּחישֶ נָה .בב''א. אֲתא ְמ ִּׁשיחאִּ ,דכְ ִּתיב (זכריה י ,ח)
"אֶ ְׁש ְרקה להֶ ם ַואֲקַ בְ צם".
ובביאור מאמר זה יאמר לעומקו של
^^^^
מקרא ,כי עניין ישיבתו של השרקרק
על הארץ היא עניין של השורוק כנ''ל
בכל ענייני החוברת ניתן לפנות אל052-7675895 : המוצב ארצה וראשו מגיע השמימה.
מודיעין עילית גור-אריה צור
להצטרפות לתפוצת מיילleshem895@gmail.com : ובהיותו נקרא רחם יבשר על התפשטות
הרחמים בארץ.
וזה שנאמר כאן[ :בהפטרתנו ,פסוק י']
ּוב ְרצֹונִּ י ִּרחַ ְמ ִּתיְך:
יתיְך ִּ
כִּ י בְ קִּ צְ פִּ י הִּ כִּ ִּ
ואשר על כן יבוא ָרחָ ם ויודיע על
גאולתנו.
ובשימת לב ,ניקוד השורוק בהגייתו
הוא כעין קֻ בֻץ ,אלא שהקבץ תנועתו
קטנה והשורוק תנועתו גדולה ,וכבר
התבאר בנחמתא החמישית [שהיא כנגד
ספירת ה"הוד"] שניקודה הוא קֻ בֻץ,
וכשם שהשורוק נמשך מהקֻ בֻץ ,כן
ספירת היסוד נמשכת מן ההוד ובכך
מחברת את כל השתלשלות הספירות
