gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

פניני הצדיקים · Pninei Hatzadikim — כי תבוא (2026-08-24)

מוציא לאור: פניני הצדיקים · Pninei Hatzadikim

שבוע: כי תבוא (2026-08-24)

פניני הצדיקים · Pninei Hatzadikim — כי תבוא (2026-08-24)

פתח את ה-PDF הורדה

‫‪1 /2 1‬‬ ‫הצדיקים |‬ ‫''ז אלול תשפ"ו – כ"ב אלול תשפ"ו | גיליון ‪ | 424‬פניני הצדיקי‬ ‫פרשת כי תבא | ט''ז‬ ‫כמַ לְּ ָאכִים‪ -‬הָ ַרב המלוב"ן מָ סְּ עּוד יֹו ָנה אֶ ְּד ֶרעִ י זצ"ל‬ ‫אִ ם ִראׁשֹונִים ְּ‬ ‫הרב המקובל מסעוד יונה אדרעי זצ"ל‪ -‬נולד בכפר טוגאנא שבמרוקו בשנת‬ ‫ה'תרע"ד (‪ .)9191‬נקרא על שם סבו הצדיק ר' מסעוד‪ ,‬שעל פי המסורת זכה לגילוי‬ ‫אליהו הנביא‪ .‬בצעירותו עזב את כפר הולדתו ולמד תורה במראכש מפי רבי אהרן‬ ‫בוזגלו ורבי חנניה דלויה‪ ,‬ובהמשך למד ברבאט‪ .‬הוסמך לרבנות‪ ,‬לשחיטה‪ ,‬למילה‬ ‫ולכתיבת סת"ם‪ .‬לאחר שהוסמך שב לרחאמנא‪ ,‬שם נישא ושימש כשוחט‪ ,‬מוהל‪,‬‬ ‫סופר סת"ם ומורה בתלמוד תורה‪ .‬בשנת ה'תש"ז (‪ ,)9111‬עם פתיחת מוסדות 'אוצר‬ ‫התורה' במרוקו‪ ,‬החל ללמד במסגרת זו ברחאמנא‪ ,‬ולאחר מכן בקזבלנקה‪.‬‬ ‫בקזבלנקה התפרסם שמו ורבים פנו אליו לקבלת ברכה ועצה‪ .‬מקובל‪ .‬גאון בנגלה‬ ‫ובנסתר‪ .‬מלומד בניסים‪ .‬עסק גם בקבלה מעשית וכתב קמעות‪ .‬רבים פנו אליו‬ ‫ונושעו‪ ,‬והוא לא ביקש תמורה‪ .‬בעל חסד מופלא‪ ,‬שהרבה ממעשיו עשה בסתר‪,‬‬ ‫וסיפורים רבים על מעשי החסד שלו נודעו רק לאחר פטירתו‪.‬‬ ‫בשנת ה'תשי"ב (‪ )9191‬עלה לארץ ישראל והתיישב בראש פינה‪ .‬לפי המסופר‪,‬‬ ‫כאשר שאל היכן נמצאת ראש פינה ונאמר לו שהיא בין צפת לטבריה‪ ,‬הסכים‬ ‫להתיישב בה משום שראה מעלה במגורים בין שתי ערי קודש‪ .‬בהמשך עבר‬ ‫להתגורר במשמר הים ושימש כרב המקום‪ .‬הקדיש עצמו לעידוד ולסיוע לעולים‬ ‫ולנזקקים‪ .‬על אף מצבו הכלכלי הדחוק‪ ,‬סייע מכספו לחולים ולאנשים קשי יום‪,‬‬ ‫ולעיתים אף הציע למי שהגיעו מרחוק ללון בביתו‪ .‬נודע גם בסבלנותו המיוחדת‬ ‫בחינוך ילדיו ובכך שנמנע מכעס ומהכאתם‪ .‬נפטר ב‪-‬ט"ז באלול ה'תשכ"ח (‪.)9191‬‬ ‫חי כ‪ 91-‬שנים‪ .‬ציונו בהר המנוחות בירושלים‪.‬‬ ‫אביו‪ :‬רבי מאיר (איש תם וישר‪ ,‬עניו וגומל חסדים; שימש כשליח ציבור)‪ .‬אמו‪ :‬מרת פרחה‪.‬‬ ‫אשתו‪ :‬מרת חסיבה (בת רבי סעיד ומרת פרחה דוידה)‪ .‬ילדיו‪ :‬נולדו לו שלושה‪-‬עשר‬ ‫ילדים; מהם רבי אברהם‪ ,‬רבי אליהו‪ ,‬מרת שושנה‪ .‬מרבותיו‪ :‬הגאונים רבי אהרן‬ ‫בוזגלו‪ ,‬רבי חנניה דלויה‪ .‬מספריו‪• :‬שפת אמת‪ -‬חידושים ורמזים על התורה והנ"ך‬ ‫ודרשות בעניינים שונים •הצדיק מראש פינה‪ -‬תולדותיו‪ ,‬הנהגותיו וסיפורים אודותיו;‬ ‫ליקט וערך בנו רבי אליהו אדרעי‪.‬‬ ‫דיק אחד שהיה גר בעכו היה נחשב למוהל מוסמך ובעל שם‪ .‬לבריתות רבות הוזמן‪ ,‬והיה עושה את מלאכתו נאמנה‪ ,‬במומחיות רבה‪,‬‬ ‫צ‬ ‫ביראת שמיים ובכוונות טהורות ומעולם לא נטל שכר טרחה תמורת המילה‪ .‬יום אחד חלתה ל"ע בת המוהל ונפלה למשכב‪ .‬לא הועילו‬ ‫התרופות שנתנו לה והטיפולים הרבים שנעשו בה‪.‬‬ ‫מצבה הידרדר‪ ,‬ונשמתה כמעט יצאה ממנה ‪ .‬כאשר הבחין המוהל במצבה הקשה של בתו האהובה‪ ,‬פרץ בבכי מר‪ ,‬צעק והתחנן לבורא‬ ‫העולם‪ ,‬שיציל את בתו וקרא במר נפשו‪" :‬אני שמזכה את ילדי ישראל הרכים להיכנס בבריתו של אברהם אבינו‪ ,‬תעמוד לי זכותה של‬ ‫מצווה זו‪ ,‬וישלח נא אליי אליהו הנביא להציל את בתי מרדת שחת‪"...‬‬ ‫ויהי בלילה‪ ,‬רואה המוהל בחלומו‪ ,‬והנה אליהו הנביא לפניו‪ ,‬ולידו יושב רבי מסעוד‪ .‬אליהו פונה אליו ואומר‪" :‬למה אתה בוכה ומרעיש את‬ ‫כל העולמות? דע לך שרבי מסעוד הנו צדיק וטהור ומזוקק ככסף זך ונקי‪ ,‬לך נא אליו למשמר הים‪ ,‬ועל ידיו תהיה רפואה לבתך!"‪.‬‬ ‫המוהל לא התמהמה‪ ,‬קם ונסע למשמר הים‪ ,‬נכנס לחדרו של רבי מסעוד ושפך לפניו את לבו‪ .‬בירך הצדיק את החולה ברפואה שלמה‪ ,‬וכן‬ ‫עשה לה שנוי שם‪ .‬לתדהמת הרופאים ולשמחתם הרבה של בני המשפחה‪ ,‬החלה החולה להתאושש‪ ,‬ומרגע שיצא המוהל מחדרו של‬ ‫הצדיק‪ ,‬מצבה השתפר עד שהחלימה לחלוטין‪...‬‬ ‫לא רק כוחות עליונים עמדו לצדיק כאשר זכה לרפא את חולי עם ישראל‪ .‬גם שכלו החד‪ ,‬תבונתו הרבה ובקיאותו במכמני הרפואה והמדע‬ ‫סייעו בידו לעזור לכל נזקק ובעל חולי‪ .‬רבי מסעוד ידע להבחין בשורש הבעיה של כל מחלה‪ ,‬אף ידע את השתלשלות המחלה ואת‬ ‫שלביה‪ ,‬אך החלק הנסי היה המופלא ביותר‪ .‬רבי מסעוד ידע‪ ,‬עוד בטרם ניגש אליו החולה‪ ,‬פרטי פרטים עליו ועל מחלתו!‬ ‫היות הרבנית הצדקת בציונו על התנא הקדוש רשב"י זיע"א ניגשה אליה אחת המתפללות ושאלה‪" :‬מה לך‪ ,‬רבנית? פניך חיוורות ונראה‬ ‫ב‬ ‫שאינך חשה בטוב"‪" .‬אכן חולה אני" ‪ -‬ענתה הרבנית‪" .‬אם כך" ‪ -‬שבה ואמרה האשה ‪" -‬בקשי מבעלך‪ ,‬שהוא איש צדיק וישר שיברך‬ ‫אותך‪ .‬אדם בעל כוחות הוא‪ ,‬צדיק וקדוש ומחולל נסים‪ .‬אני עצמי זכיתי להיוושע על ידו‪ .‬ומעשה שהיה כך היה‪ :‬לפני נישואיי באתי אל‬ ‫הרב לבקש את ברכתו‪ .‬הצדיק בירך אותנו וביקש שנעשה שינ וי שם‪ .‬למרות בקשתו‪ ,‬מטרדת ההכנות לחתונה לא עשינו כדבריו‪ .‬שנים‬ ‫אחדות היינו נשואים‪ .‬והנישואים לא עלו יפה‪ .‬ילדים לא היו לנו‪ ,‬אך ריב ומדון שררו בביתנו תמיד‪ .‬החלטנו לשוב אל הצדיק ולבקש‬ ‫מחדש את ברכתו‪ .‬כאשר נכנסנו אל חדרו‪ ,‬הזכיר לנו הרב‪ ,‬שעלינו לשנות את שמנו‪ .‬הרב לא כעס על שלא קיימנו את דבריו‪ ,‬אלא במאור‬ ‫פנים שב והזכיר לנו לעשות כציוויו‪ .‬ואכן‪ ,‬מיד לאחר שינוי השם נפקדנו בבנים ב"ה‪ ,‬ועתה אנו חיים באושר ובשלום!"‪.‬‬ ‫ספרת פ‪ .‬קרובת משפחה‪ :‬הצדיק חזה את עתידי ואמר לי דברים אלו‪ :‬א‪ .‬בעלי לעתיד נמצא ברגע זה בים ולא ביבשה‪ .‬ב‪ .‬בשעת‬ ‫מ‬ ‫החופה יהיה דם‪ .‬ג‪ .‬יהיו לנו ארבעה ילדים‪ .‬ואכן‪ ,‬כך היה‪ :‬א‪ .‬בעלי היה בלב ים ‪ -‬מלח במקצועו‪ .‬ב‪ .‬בשעת החפה‪ ,‬כשהחתן עבר את הכוס‪,‬‬ ‫עפו רסיסים מהכוס ופגעו ברגלי ושטף דם ירד ממנה‪ .‬ג‪ .‬אכן‪ ,‬יש לנו היום ארבעה ילדים‪.‬‬ ‫זכור לי מעשה נוסף‪ ,‬לפני כשלושים שנה‪ ,‬כשבני היה בן שש שנים‪ ,‬היה בוכה ללא הפוגה‪ ,‬כמו שיגעון בר‪-‬מנן‪ ,‬עד שפניתי אליו‪ .‬מיד כתב‬ ‫קמע ואמר‪" :‬אתם השארתם את הילד בבית לבד‪ ,‬וקרה מה שקרה"‪ .‬שמנו עליו את הקמע ומיד הבריא‪ .‬הקמע עד היום אצלי‪ ,‬ואני‬ ‫שומרת עליו ונזכרת בנס שזכות הצדיק עמדה לנו‪.‬‬ ‫‪2 /2 1‬‬ ‫הצדיקים |‬ ‫''ז אלול תשפ"ו – כ"ב אלול תשפ"ו | גיליון ‪ | 424‬פניני הצדיקי‬ ‫פרשת כי תבא | ט''ז‬ ‫כמַ לְּ ָאכִים‪ -‬הָ ַרב המלוב"ן מָ סְּ עּוד יֹו ָנה אֶ ְּד ֶרעִ י זצ"ל‬ ‫אִ ם ִראׁשֹונִים ְּ‬ ‫תקופה מסוימת רבינו הגיע מדי יום ברגל‪ ,‬מהלך של חצי שעה לביה"כ בעכו‪ ,‬כשהוא לבוש בטלית ומעוטר בתפלין‪ .‬שבת אחת‪ ,‬נעמד רבי‬ ‫שלום לופס על במת ביה"כ ואמר‪ " :‬יש יהודי גדול וצדיק בשם רבי מסעוד‪ ,‬שמצב בריאותו נעשה רופף‪ ,‬וכן קשה עליו על הפרנסה וכו'‪ ,‬נא‬ ‫לעורר רחמים עליו!"‪ .‬המתפללים תמהו‪ ,‬מה לו לרבם להזכיר חולה דווקא בשבת? וכי לא היה לו פנאי לעשות זאת קודם השבת?‬ ‫הוסיף ר' שלום לופס וגילה רז‪" :‬אמש בשנתי‪ ,‬בא אליי בחלומי רבי שמעון בר יוחאי זכותו עלינו‪ ,‬ואמר לי‪' :‬הרב של משמר הים חולה‪,‬‬ ‫ואתם‪ ,‬לא אכפת לכם?!"‪ .‬רושם גדול השאירו הדברים בלב המתפללים‪ ,‬ולמחרת באו כולם לבית רבי מסעוד לבקרו בחוליו‪.‬‬ ‫הרבנית ה תברכה באמונת חכמים עזה ומושרשת‪ .‬הרבנית נהגה להדליק נרות לכבודם של צדיקים בימי שני וחמישי‪ ,‬בערב שבת ובמוצאי‬ ‫שבת‪ ,‬בליל ראש חדש ובימי שמחה והילולא ולהבדיל גם בימות מצוקה וצער‪ .‬הרבנית זכתה לגילויים נפלאים‪ .‬לילה אחד חלמה ובחלומה‬ ‫נגלה לפניה רבי מאיר בעל הנס‪ ,‬נכנס לבית ונעמד מול הנרות שהדליקה לכבודם על הצדיקים‪ .‬ברכה אותו הרבנית ושאלה אותו‪" :‬מדוע‬ ‫כועס רבי מאיר?" השיב לה התנא‪" :‬בעלך עבר על יד ביתי ולא נכנס אלי"‪ .‬למחרת בבוקר‪ ,‬כששב רבי מסעוד מבית הכנסתי שאלה‬ ‫אותו‪" :‬האם עברת ליד ציונו על התנא רבי מאיר בטבריה ולא נכנסת?"‪ .‬שאל אותה הצדיק בתימהון‪" :‬מי אמר לך זאת?"‪ .‬סיפרה הרבנית‬ ‫על חלומה‪ .‬חייך הצדיק ואמר לה‪" :‬נכון‪ ,‬עברתי ליד ציונו של התנא ולא עלה בידי להיכנס ולהתפלל שם!"‪.‬‬ ‫הרב פעם אחת הזמין חשמלאי עקב קצרי שחזר ונשנה‪ .‬כאשר הגיע בעל המקצועי התקבל בצורה יוצאת מן הכלל‪ ,‬כאחד האורחים‬ ‫החשובים וכן הוגש לו כיבוד לאחר התיקון‪ ,‬שארך לא יותר מחמש דקות‪ ,‬הוציא הרב מכיסו סכום גדול ומסר לחשמלאי‪ .‬לפני כן שאל הרב‬ ‫את החשמלאי כמה הוא דורש‪ ,‬אך הוא סירב לנקוב מחיר‪ .‬מכיוון שכיבד את הרב‪ .‬הסכום שנתן לו הרב היה מתאים לעבודה של‬ ‫שעתיים שלמות לפחות‪ .‬הלה לא רצה לקבל‪ ,‬אך הרב הפציר בו כהרגלו‪ ,‬כמו בעת שנתן למישהו צדקה‪ ,‬ולאחר מכן יצא הרב ללוותו עד‬ ‫לתחנת האוטובוס כ‪ 5-‬דקות ברגל‪ ,‬כשהוא מרעיף עליו ברכות‪ .‬כשחזר הרב לבית‪ ,‬חזר ונהיה שוב קצר‪ ,‬אך הרב לא התרגש ולא‬ ‫הסכים לקרוא שוב לאותו חשמלאי‪ ,‬כדי שלא יתבייש!‬ ‫א ל ביתו של הרב הגיעו אנשים במצוקה‪ .‬כאשר נשאלו כיצד ידעו על הצדיק‪ ,‬השיבו‪ ,‬שבחלום הלילה נמסרו להם שמו וכתובתו‪ .‬אחדים‬ ‫סיפרו בהתרגשות‪ ,‬שחלמו שרשב"י הקדוש הוא שמסר להם בחלום את שמו של הצדיק‪ .‬סיפרה הרבנית‪ ,‬שכאשר אחיה ר' חביב זצ"ל‬ ‫התארח במשמר הים‪ ,‬וחילק הזמנות לחתונת בנו משה הי"ו‪ ,‬נכנסה אל הבית אשה אומללה וביקשה לראות את פני הרב‪ .‬מראה האשה‬ ‫היה דוחה ביותר וקשה מאוד היה להביט בפניה‪ ,‬שהיו עקמות ומעוותות לחלוטין‪ .‬אך בראות האשה האמללה את החיבה ואת החום‬ ‫שבהם התקבלה בבית הרב‪ ,‬וסיפרה לבני הבית כיצד הגיעה הלום‪ .‬בקריית‪-‬אתא פגשה האשה במכרה‪ ,‬אשר סיפרה לה שבעלה סָ בל‬ ‫סֵ בל נורא ברגליו וכל התרופות שנטל כדי להקהות את הכאבים לא עזרו לו‪ .‬עד אשר הגיע האיש אל ביתו של הצדיק והתרפא לחלוטין‪.‬‬ ‫"אני מציעה לך"‪ ,‬המשיכה המכרה‪" ,‬לגשת אל רבי מסעוד‪ ,‬אולי יוכל להושיעך"‪ .‬אך לצערי‪ ,‬המשיכה האשה הזרה בסיפורה‪ ,‬נודע לי‪,‬‬ ‫שהרב עזב את ראש‪-‬פי נה‪ ,‬ולא ידעתי להיכן עבר‪ .‬יום אחד הלכתי אל מערת הקבורה של אליהו הנביא בחיפה‪ .‬פרצתי על ציונו בבכי קורע‬ ‫לב וביקשתי את עזרתו בחוליי הנורא‪ .‬עייפותי גברה‪ ,‬ותרדמה נפלה עליי‪ .‬בחלומי שמעתי קול‪" :‬לכי לר' מסעוד‪ ,‬והוא ירפא אותך‪ .‬הוא‬ ‫גר במשמר הים מספר ‪ ."4‬התעוררתי בבהלה‪ ,‬והכתובת הייתה חרותה במוחי בבהירות‪ .‬מיד קמתי ובאתי לכאן‪ ."...‬נרגשים ונפעמים‬ ‫הכניסו בני הבית את האשה החולה אל חדרו של הצדיק‪ ,‬והוא כתב לה קמעות וברך אותה ברפואה שלמה‪ .‬והנה‪ ,‬לא יאומן כי יסופר‪,‬‬ ‫כעבור חודש שבה האשה להודות לצדיק‪ ,‬והנה פניה הבריאו לחלוטין ונראו ללא דופי‪.‬‬ ‫לעומת חולים אלו‪ ,‬שבאו אל הצדיק באמונה תמימה‪ ,‬הייתה אישה אחת‪ ,‬שראתה את החולים הרבים הבאים אל הצדיק‪ ,‬לועגת להם‬ ‫ומלגלגת‪ ,‬על כך שהם נותנים מבטחם בצדיק ולא בתרופות‪ .‬לימים עברה האישה להתגורר בשכנות עם אמו של הצדיק‪ .‬יום אחד חשה‬ ‫ברע‪ .‬כאבי ראש עזים תקפו אותה‪ .‬היא פנתה לרופאים אך ללא הועיל‪ .‬פנתה האישה אל אימו של הרב‪ ,‬שהייתה ידועה כמרפאה‬ ‫בצמחים‪ ,‬אך האם שלחה אותה אל בנה הצדיק‪ .‬באה האישה אל ראש פינה‪ ,‬כשהיא מלאת בושה וחרטה‪ ,‬על שלעגה לצדיק מלפנים‪ .‬אך‬ ‫רבי מסעוד קי בל אותה בסבר פנים יפות‪ ,‬ומצדקתו וענוותנותו לא זכר לה את מעשיה ובירך אותה לרפואה שלימה‪ .‬ואכן‪ ,‬ימים אחדים‬ ‫לאחר ביקור בבית הרב‪ ,‬חלפו כל מכאוביה של האישה‪ .‬לאחר מספר שנים אירע אסון נוסף בביתה של האשה‪ .‬פניה של הבת התעקמו‬ ‫והתעוותו לחלוטין ל"ע‪ .‬לקחה האישה את בתה לטיפולים שונים‪ ,‬אך מאומה לא עזר‪ .‬החליטה האישה להביא את בתה האומללה לצדיק‪.‬‬ ‫אולי גם אותה יושיע‪ .‬התבונן הרב בבת ואמר‪" :‬בתך שיחקה במקום טומאה והבהילוה באותו מקום‪ .‬וזו הסיבה שהתעוותה"‪ .‬ומיד כתב‬ ‫לה קמע‪ .‬כשסיים את כתיבתו‪ ,‬אמר לאם‪" :‬בעיצומה של מלאכת כתיבת הקמע ראיתי את רבי רפאל אלנקווה‪ .‬לכן הדליקי מעתה‬ ‫ואילך נר לנשמת ר' רפאל"‪ .‬מסר הצדיק את הקמע לבת‪ ,‬והיא נרפאה לחלוטין בתוך מספר ימים‪.‬‬ ‫א חד משכניו של הצדיק‪ ,‬אברהם שמו‪ ,‬סיפר פעם אחת מנפלאותיו של הצדיק והוסיף ואמר‪" :‬ולולי ראיתי את הדברים בעיניי‪ -‬לא הייתי‬ ‫מאמין"‪ .‬ומעשה שהיה כך היה‪ .‬אותו איש התלווה פעם אל הצדיק‪ ,‬כשהלכו לעכו לצורך סידור עניין מסוים‪ .‬לפתע‪ ,‬ראו התקהלות גדולה‪,‬‬ ‫והנה הבחינו שבמרכז ההתקהלות שוכב איש מתפתל מכאבים עזים‪ .‬ניגש אליו הצדיק במומחיות‪ ,‬ומיד כשהציץ בפניו‪ ,‬ניכר היה‪ ,‬שהוא‬ ‫מבחין במהותה של הבעיה‪ .‬חיש פתח את כפתורי חולצתו של האיש‪ ,‬צייר בעט עיגול קטן על בטנו‪ ,‬במקום הכאב‪ ,‬וחילק את העיגול‬ ‫למספר חלקים‪ .‬על כל חלק רשם מילה או שתים וסגר את החולצה‪ .‬ברך בקול "רפואה שלמה" והמשיך בדרכו‪ .‬לא חלפו דקות‬ ‫אחדות והאיש קם ממקומו‪ ,‬כאילו לא ארע דבר‪ .‬כל כאביו נעלמו כלא היו‪ .‬ביקש האיש להודות למיטיבו‪ ,‬אך הרב כבר המשיך בדרכו‪...‬‬ ‫מעשה באדם בשם ז'קוב מקריית‪-‬ים‪ ,‬שחלה בשיתוק רח"ל‪ .‬רגלו וידו היו כמתות‪ ,‬ופיו היה עקום ומעוות‪ .‬הלה שכב בבית החולים ברעננה‬ ‫במשך ‪ 1‬חודשים ל"ע‪ .‬הזריקות‪ ,‬התרופות וכל הטיפולים למיניהם לא הועילו מאומה‪ .‬ובינתיים‪ ,‬אשתו המסורה‪ ,‬אסתר‪ ,‬התרוצצה בכל‬ ‫מיני מקומות אולי תשמע על רופא או משהו שיוכל לעזור‪ ,‬עד שלבסוף הגיעה לבית הצדיק רבי מסעוד‪ .‬הצדיק מסר לה לתת לבעלה‬ ‫תרופות‪ ,‬ומיד עם הטפולים החלו להרגיש שנויים‪ ,‬מיודענו המשיך בתרופות‪ ,‬שהרב נתן לו ותוך ‪ 6‬שבועות נתרפא לגמרי!‬ ‫אישה המתגוררת בחיפה הייתה עקרה שנים רבות ולא זכתה לפרי בטן‪ .‬היא נסתה לשאול בעצת הרופאים‪ ,‬אך כל הטיפולים וכל‬ ‫התרופות שנתנו לה‪ ,‬לא סייעו בידה‪ .‬החליטה האישה לנסוע לביתו של רבי מסעוד‪ ,‬ושם בבכייה רבה סחה לרב על צרתה‪ .‬ניחם אותה‬ ‫הרב וכתב לה קמע‪ ,‬ובתוך חודש ימים הרתה‪ ,‬לתדהמת הרופאים‪ ,‬וילדה כעבור תשעה חודשים בן בשעה טובה ומצלחת‪.‬‬ ‫אישה אחת הייתה משלימה את הריונה‪ ,‬אך כאשר הגיע שעת הלידה‪ ,‬היו העוברים נולדים ללא רוח חיים ר"ל‪ .‬מספר פעמים נשנה‬ ‫הדבר עד שהאישה קצה בחייה מרוב יגונה וסבלה‪ .‬נסעה האישה אל ביתו של הרב וביקשה את ברכתו‪ .‬נתן לה הצדיק תיקון‪ ,‬ומקץ שנה‬ ‫שבה האשה‪ ,‬שמחה ומאושרת ובזרועותיה זוג תאומים‪.‬‬ ‫‪3 /2 1‬‬ ‫הצדיקים |‬ ‫''ז אלול תשפ"ו – כ"ב אלול תשפ"ו | גיליון ‪ | 424‬פניני הצדיקי‬ ‫פרשת כי תבא | ט''ז‬ ‫כמַ לְּ ָאכִים‪ -‬האדמו"ר הָ ַרב ַאב ְָּרהָ ם אֲ בִיגְּדֹור נַחּום לָ נ ְַּדא זצ"ל‬ ‫אִ ם ִראׁשֹונִים ְּ‬ ‫האדמו"ר הרב אברהם אביגדור נחום לנדא זצ"ל‪ -‬נולד ב‪-‬י"א בשבט ה'תרע"ז (‪)9191‬‬ ‫בקינוב שבפולין‪ .‬כבר בילדותו ניכר כי לגדולות נוצר‪ .‬בגיל ‪ 99‬עבר ללמוד בישיבת 'כתר‬ ‫תורה' בקראקא‪ .‬כשהיה בן ‪ 91‬נכנס ללמוד בישיבת חכמי לובלין‪ ,‬לאחר שנבחן על ‪ 133‬דפי‬ ‫גפ"ת‪ .‬באותה העת רבינו היה הצעיר ביותר בישיבה‪ .‬השתתף בקבוצה מצומצמת של‬ ‫האריות שבחבורה אצל הגאון ר' אריה צבי פרומר מקוז'יגלוב (בעל 'ארץ צבי') בלימוד סדר‬ ‫טהרות‪ ,‬וכן שמע מהאדמו"ר ר' שמעון שלום קאליש מז'ליחוב עניינים בסודות התורה‪ .‬עם‬ ‫פרוץ מלחמת העולם השנייה ברח לווילנה‪ .‬בריחתו מליטא למוסקבה הייתה רצופה בניסים‪.‬‬ ‫משם המשיך דרך טורקיה ולבנון עד שבשנת ה'תש"א (‪ )9119‬הגיע לארץ‪ .‬הוריו ורבים‬ ‫ממשפחתו נספו בשואה הי"ד‪ .‬בשנת ה'תש"ו (‪ ,)9119‬לאחר נישואיו‪ ,‬גר בשכונת 'שערי חסד'‬ ‫בירושלים והיה מתלמידיו הקרובים של הגרי"ז מבריסק‪ .‬היה מקורב לגאון ר' דב בעריש‬ ‫ויידנפלד‪ .‬תפילת שחרית שלו בימות החול הייתה אורכת כשלוש שעות‪.‬‬ ‫בשנת ה'תש"ח (‪ )9111‬הכתירוהו זקני חסידות סטריקוב כממשיך השושלת‪ .‬הוא קבע את‬ ‫ביתו ואת מרכז החסידות בתל אביב‪ .‬מעולם לא ישב בתפילה ובקריאת התורה‪ .‬בשבתות‬ ‫ובחגים עמד שעות על גבי שעות‪ .‬מעולם לא היו אצלו סטנדר וכיסא‪ .‬היה מניח את הסידור‬ ‫על אדן החלון‪ ,‬ועיניו היו זולגות דמעות בפסוקי דזמרה עד שבסידור נוצרו חורים‪ .‬רק כאשר‬ ‫התקרב לגיל ‪ 13‬ונחלש מאוד נאלץ להתיישב לסירוגין בתפילה‪ .‬הקים בית מדרש בבני‪-‬ברק‪.‬‬ ‫התרחק מגינוני אדמו"רות‪ .‬בשנת ה'תשמ"ו (‪ )9119‬עבר לבני ברק והעביר אליה את מרכז‬ ‫החסידות‪ .‬בשנת ה'תש"ן (‪ )9113‬הקים את ישיבת 'קול יעקב סטריקוב' ע"ש אביו ובראשה‬ ‫עמדו חתניו‪ .‬ענוותן מופלא‪ .‬שקדן עצום בתורה‪ .‬תפילתו הייתה בקול חוצב להבות‪ .‬נפטר ב‪-‬‬ ‫ט"ז אלול ה'תשס"א (‪ .)1339‬חי כ‪ 11-‬שנים‪ .‬ציונו בהר המנוחות בירושלים‪ .‬לאחר פטירתו רוב‬ ‫החסידים הכתירו לאדמו"ר את חתנו הצעיר ר' דוד ברנדר‪ ,‬וחלקם הכתירו את נכדו ר' יעקב‬ ‫דן שטרן‪ ,‬המנהיג את חצר סטריקוב בירושלים‪.‬‬ ‫סבו (מצד אביו)‪ :‬האדמו"ר ר' אלימלך מנחם מנדל (האדמו"ר הזקן מסטריקוב)‪ .‬אביו‪ :‬האדמו"ר ר'‬ ‫יעקב יצחק דן הי"ד (האדמו"ר השלישי מסטריקוב‪ .‬נספה בשואה)‪ .‬אמו‪ :‬מרת רויזא ביילא הי"ד‬ ‫(נספתה בשואה)‪ .‬אשתו‪ :‬מרת חיה הדסה (בת ר' מאיר וידיסלבסקי‪ ,‬מצאצאי בעל 'חידושי הרי"ם';‬ ‫נישא בשנת ה'תש"ו [‪ .)]9119‬בנותיו‪ :‬שלוש בנות‪ ,‬ובהן מרת מרים (נישאה לאדמו"ר ר' דוד‬ ‫ברנדר)‪ .‬חתניו‪ :‬הגאונים ר' משה שמואל שטרן (בן ר' יצחק יהודה שטרן‪ ,‬אב"ד ביליץ)‪ ,‬ר' ישעיהו‬ ‫פרנקל־תאומים (רב ביהמ"ד קראקא בבני ברק)‪ ,‬האדמו"ר רבי דוד ברנדר (בן ר' שלום ברנדר‪,‬‬ ‫ראש ישיבת בעלז‪ .‬ממלא מקומו באדמו"רות סטריקוב בבני ברק)‪ .‬מרבותיו‪ :‬הגאונים סבו‪ ,‬האדמו"ר‬ ‫ר' אלימלך מנחם מנדל; אביו‪ ,‬האדמו"ר ר' יעקב יצחק דן; ר' אריה צבי פרומר מקוז'יגלוב‪,‬‬ ‫האדמו"ר ר' שמעון שלום קאליש מז'ליחוב‪ ,‬ר' מנדל וקסלר הי"ד‪ ,‬ר' יצחק זאב הלוי סולובייצ'יק (הגרי"ז מבריסק)‪.‬‬ ‫מספריו‪• :‬אשל אברהם‪ -‬דברי תורה בענייני שבת קודש •אמרות טהורות‪ -‬מדברי תורתו •אחד היה אברהם‪ -‬חייו‬ ‫ותולדותיו •מסטריקוב עד בריסק‪ -‬קשריו עם הגרי"ז מבריסק •ד' אמות של רבי‪ -‬מתולדותיו והנהגותיו‪.‬‬ ‫רה"ח ר' יחיאל גיברשטיין ז"ל מזקני חסידי סטריקוב סיפר בימי ה'שבעה' כי בשנת ה'תשל"א‪ ,‬כשהרבי עוד גר בת"א‪ .‬הוא הגיע בצהרי‬ ‫ה‬ ‫יום שישי לבית מדרשו ברח' בורכוב כדי להביא את המוצרים של הקידוש לשבת‪ .‬הוא פתח את הדלת ולתדהמתו ראה את הרבי בכבודו‬ ‫ובעצמו שוטף את רצפת בית‪-‬המדרש‪.‬‬ ‫אותם שנים כשביהמ"ד שכן ברחוב בורכוב ‪ 1‬בת"א היה בו מניין של תפילת שחרית מוקדם בכל בוקר‪ .‬הרבי עצמו לא התפלל במניין זה‬ ‫ב‬ ‫אלא היה מתפלל יותר מאוחר‪ ,‬מכיוון שהיה מכין את עצמו שעות ארוכות לתפילה‪ .‬למרות זאת הרב התייצב כל יום בשעה שש בבוקר‬ ‫וישב בביהמ"ד בשעת התפילה‪ .‬כאשר היו קשיים להשלים את המניין‪ ,‬הרבי היה יוצא בעצמו לרחוב כדי לאסוף אנשים להשלמת המניין‪.‬‬ ‫ד כעשר שנים לפני הסתלקותו היה ניתן לראות את הרב נוסע בתחבורה ציבורית ללא גבאים ומשמשים‪ .‬תחנוני החסידים כי אין זה לפי‬ ‫ע‬ ‫כבודו נדחו על ידו בביטול‪" .‬כבוד?"‪ ,‬תמה באוזניהם‪" ,‬האמת זה מה שחשוב‪ .‬כל השאר זה עולם הזה"‪ .‬השינוי חל רק בשנים האחרונות‪,‬‬ ‫כאשר החסידים החליטו להמתין לו עם רכב ולהסיע אותו ממקום למקום‪ .‬הרבי הסכים לכך בלית ברירה‪.‬‬ ‫עם התווכחו בנוכחותו באיזה סברא‪ ,‬הרבי שמע והגיב על כך‪" :‬סברא זו כתובה ב'שער המלך'‪ ".‬חיפשו ולא מצאו‪ ,‬אולם הרבי בזכרונו‬ ‫פ‬ ‫המדהים ציטט להם את הדף המדוייק בקונטרס פלוני‪ ,‬שם מביא את סברת ה'שער המלך'‪.‬‬ ‫חד מנכדיו סיפר שבתקופה האחרונה לחיי רבינו הוא (הנכד) למד בסוגיא דתמורה רבי עקיבא איגר ארוך וקשה‪ .‬לצערו הוא לא הבין‬ ‫א‬ ‫אותו בשום אופן‪ .‬כשבא לסבא‪ ,‬רבינו שאל אותו כדרכו מה הוא לומד‪ .‬הנכד ענה שהוא לא הבין את רע"א בסוגיא דתמורה‪ .‬רבינו ענה לו‬ ‫שסוגיה זו למד בעיון לפני חמישים שנה‪ ,‬ותיכף התחיל לחשב בדעתו את כל הסוגיא במשך מספר דקות‪ .‬לאחר מכן ביאר בטוב טעם את‬ ‫כל הסוגיא בע"פ גמרא‪ ,‬רש"י ותוספות עם הגרע"א‪ ,‬עד שהנכד הבין את הכל בצורה טובה‪.‬‬ ‫נשים היו נכנסים לבית מדרשו ומחפשים את הרבי במזרח של ביהמ"ד‪ ,‬אבל הרבי היה יושב בפינה בצד על ספסל‪ .‬לפעמים היה‬ ‫א‬ ‫מצטרף לשיעור שנמסר בין מנחה למעריב לבעלי בתים במשנה ברורה או במשניות וכל זה בצורה טבעית ביותר‪.‬‬ ‫מעובד מתוך 'שחרית‪ -‬העיתון הדיגיטאלי היומי של הציבור החרדי' מכתבה לדמותו ב'המבשר' תורני כי תצא תשע"א מאת הרב יוסף סופר‪.‬‬ ‫‪4 /2 1‬‬ ‫הצדיקים |‬ ‫''ז אלול תשפ"ו – כ"ב אלול תשפ"ו | גיליון ‪ | 424‬פניני הצדיקי‬ ‫פרשת כי תבא | ט''ז‬ ‫כמַ לְּ ָאכִים ‪ -‬הַ מְּ ֻק ָבל הָ ַרב יִחְּ יָא ׁשְּ נֵיאֹור זצ"ל‬ ‫אִ ם ִראׁשֹונִים ְּ‬ ‫המקובל הרב יחיא שניאור זצ"ל‪ -‬נולד בשנת תרס"ג (‪ )9131‬בעיירה קסבי‬ ‫שבמרוקו‪ .‬בנעוריו למד מפי חכם ר' מכלוף שרביט שהסמיך אותו כשוחט מומחה‪.‬‬ ‫רבינו קיבל את משרת שוחט העיירה‪ .‬ה'בבא סאלי' סמך מאוד על שחיטתו ואכל‬ ‫מבשר ששחט‪ .‬לאחר נישואיו עבר לבודניב‪ .‬הסתופף עם משפחת אביחצירא והיה‬ ‫החברותא של המקובל הצדיק ה'בבא מאיר'‪ .‬כל חייו נהג בקדושה ובפרישות‬ ‫מהנאות העולם הזה‪ .‬אכל בשר בשבת בלבד‪ .‬לאחר פטירת אביו מיאן להתנחם‬ ‫והיה בצער גדול‪ .‬ה'בבא סאלי' אמר לו‪" :‬מהיום אני כאביך וכל מחסורך עליי"‪,‬‬ ‫ואכן מאז היה ה'בבא סאלי' כאב וכרב‪ ,‬ורבינו הסתופף בצלו‪ .‬מקובל עצום‪ .‬עוד‬ ‫בצעירותו במרוקו סיפורי מופתים נקשרו אודותיו‪ .‬רבים באו לקבל את ברכתו‬ ‫ועצותיו‪ .‬תפילותיו היו עושות פרי‪ .‬נהג לטבול בנהר גם בימי החורף הקשים‪.‬‬ ‫בשנת ה'תש"י (‪ )9193‬לערך עבר לגור בעיירה מישריה שבאלג'יריה‪ ,‬שם שימש‬ ‫כשנתיים כרב המקום‪ .‬לאחר מכן ה'בבא סאלי' הורה לו לעבור לעיר הוראן ולייסד‬ ‫שם קהילה עבור יהודי מרוקו שהיגרו לשם באותו זמן‪ .‬רבינו הקים שם בתי כנסת‬ ‫ומקוואות וכן מערכת כשרות‪ .‬בשנת ה'תשכ"א (‪ )9199‬עלה לארץ‪ .‬למרות שקיבל‬ ‫הצעות רבות לשמש כרב במקומות שונים בארץ רבינו לא הסכים לעזוב את‬ ‫ירושלים‪ .‬שנה לאחר מכן התמנה לשמש כרב שכונת מוסררה שבירושלים‪ .‬ביתו‬ ‫שימש מקום עליה לרבים שבאו לקבל ברכתו‪ .‬הִ ְר ָבה לעשות צדקה עם נזקקים‪.‬‬ ‫רבים פנו אליו ונושעו‪ .‬חולים חשוכי מרפא התרפאו בדרך פלא ועקרות שבאו אל‬ ‫הצדיק זכו להיפקד‪ .‬בדרשותיו עורר את הרבים והשפיע עליהם רבות‪.‬‬ ‫בליל שבת פרשת בהעלותך ה'תשכ"ה (‪ )9199‬פרצה שריפה בבית שכניו והאש‬ ‫הגיעה גם לביתו של רבינו‪ .‬כתוצאה מכך ביתו עלה באש יחד עם הסִ פְ ִריָה‬ ‫המפוארת והענפה שהיתה לו‪ .‬היו שם ספרים מימי מרן השו"ע ועוד ספרים‬ ‫עתיקים‪ .‬גם ספר חידושים על התורה שחיבר והיה מוכן לדפוס‪ ,‬וכן ספר תורה‬ ‫חדש‪ .‬רבינו בענוותנותו הרבה תלה זאת בעוונותיו והצדיק עליו את הדין‪ .‬כעבור‬ ‫זמן התחזק‪ ,‬וחזר לכתוב את חידושיו עד שזכה להוציא לאור את ספרו 'יש מאין'‪.‬‬ ‫רוב חידושי תורתו שכתב עלו באש‪ .‬נפטר ב‪-‬ט"ז אלול ה'תשנ"ד (‪ ,)9111‬חי כ‪19-‬‬ ‫שנים‪ .‬בהלוויי תו השתתפו אלפים מכל שכבות האוכלוסיה‪ .‬ציונו בגבעת שאול‬ ‫בירושלים‪ .‬הספידו אותו הצדיקים ר' שלום משאש והראשונים לציון רבי מרדכי‬ ‫אליהו ורבי אליהו בקשי דורון‪.‬‬ ‫אביו‪ :‬רבי מסעוד (רבה של קסבי ובודניב‪ .‬שימש כמשגיח בישיבה שבה לימדו רבי משה‬ ‫תורג'מן‪ ,‬ה'בבא סי'‪ ,‬ורבי ישראל אביחצירא‪ ,‬ה'בבא סאלי')‪ .‬אמו‪ :‬מרת אסתר‪ .‬אשתו‪:‬‬ ‫מרת רוחמה‪ .‬בניו‪ :‬ר' פנחס (כיהן כרב בקהילות בערים ננסי‪ ,‬ליון ומרסיי‪ ,‬ובסוף ימיו עלה‬ ‫לירושלים)‪ ,‬ר' שלמה (רב 'בית עדה' בפריז)‪ ,‬ר' מאיר‪ ,‬ר' שמעון (נפטר בחיי אביו)‪ ,‬ר'‬ ‫משה ניסים‪ ,‬ר' מסעוד (ממלא מקום אביו ברבנות שכונת מורשה בירושלים)‪ ,‬ר' מכלוף‪.‬‬ ‫מרבותיו‪ :‬ר' מכלוף שרביט (הסמיכו לשחיטה)‪ ,‬המקובל ר' ישראל אביחצירא (ה'בבא‬ ‫סאלי')‪ ,‬המקובל רבי יחיא אדהאן (רבו בחסידות ובקבלה‪ ,‬נכד ר' יעקב אביחצירא)‪.‬‬ ‫חברותא‪ :‬המקובל ר' מאיר אביחצירא (ה'בבא מאיר')‪ .‬מספריו‪• :‬יש מאין‪ -‬שלושה‬ ‫חלקים‪ :‬חלק א'‪ -‬חידושים על התורה ומדרשי חז"ל •חלק ב'‪ -‬דרשות וחידושים על‬ ‫תהילים •חלק ג'‪ -‬שו"ת‪ ,‬דרשות על מאמרי חז"ל ופירושים על התנ"ך‪.‬‬ ‫עשה שהיה באחת השבתות הראשונות של רבינו בארץ‪ .‬יהודי השכונה התלוננו בפני רבינו‬ ‫מ‬ ‫אודות יהודי אחד שבכל שבת קודש היה יוצא מביתו עם עגלה טעונה בסיגריות וגרעינים‬ ‫ומוכר ברחובה המרכזי של השכונה‪ .‬בצאת השבת הרב הלך יחד עם שני גבאים‬ ‫להוכיחו על חילול השבת‪ .‬אשתו שהיתה שם קראה לבעלה‪" :‬כנס מיד לבית ואל תשמע לרב!"‪ .‬הרב שאל אותה‪" :‬מדוע את מתערבת?"‪.‬‬ ‫האישה ענתה בחוצפה‪" :‬אנחנו נמשיך למכור בכל שבת! אתה לא תקבע מה נעשה!"‪ .‬הרב אמר לה‪" :‬תשכבי ולא תקומי"‪ .‬הגזירה יצאה‬ ‫מפי השליט‪ .‬למחרת הודיעו לרב שאשתו של המוכר נפטרה בשנתה‪ .‬מאז נודע עוצם גדולתו והכל היו זהירים בכבודו‪.‬‬ ‫ערוב ימיו הרופאים ציוו על רבינו ללכת כל יום מעט ברגליו כדי לחלץ את עצמותיו‪ .‬פעם אחת הלך איתו יהודה‪ .‬בעודם מהלכים‪ ,‬לפתע‬ ‫ב‬ ‫רבינו קפץ ממקומו מהמדרכה לכביש‪ .‬האיש נבהל ורץ לראות מה קרה עם רבינו‪ .‬הצדיק אמר לו‪" :‬איך אתה לא מבחין במאמר חז"ל‪:‬‬ ‫'אחרי ארי ולא אחרי אישה'?"‪ .‬כך היה כאשר רבינו כבר היה בגיל גבוהות‪ ,‬סגי נהור בעין אחת וראשו עטוף כדרך החכמים כדי שלא יביט‬ ‫לצדדים ועל עיניו משקפיים כהות‪ .‬עם כל זאת חשש‪.‬‬ ‫רא של"צ מרן רבי מרדכי אליהו ציין את גדלותו של רבינו בתורה וביראה‪ ,‬ואת הענוה המופלגת שאפיינה אותו‪ .‬הראשל"צ הביא דוגמא‬ ‫ה‬ ‫לדבר‪ :‬כאשר סיפרו לרבינו כי ברכותיו עשו פרי‪ ,‬היה אומר בענווה שאין זה בזכותו אלא בזכות רבו ה'בבא סאלי'‪.‬‬ ‫‪5 /2 1‬‬ ‫הצדיקים |‬ ‫''ז אלול תשפ"ו – כ"ב אלול תשפ"ו | גיליון ‪ | 424‬פניני הצדיקי‬ ‫פרשת כי תבא | ט''ז‬ ‫כמַ לְּ ָאכִים‪ -‬הָ ַרב עַ ב ְַּדאלְּ לָ ה (עֹו ַב ְּדי ָה) סֹומֵ ְך זצ"ל‬ ‫אִ ם ִראׁשֹונִים ְּ‬ ‫הרב עבדאללה (עובדיה) סומך זצ"ל הידוע בכינויו 'אסתאי' שפירושו 'ראש החכמים'‪-‬‬ ‫נולד שבעירק בשנת ה'תקע"ג (‪ )1813‬בבגדד שבעירק‪ .‬מגדולי חכמי בבל‪ .‬כשהיה בן‬ ‫עשרים שנים בלבד‪ ,‬קיבץ סביבו קבוצה של אברכים והחל ללמדם בעצמו ש"ס ופוסקים‪,‬‬ ‫כאשר הוא דואג לכל מחסורם ופרנסתם על חשבונו‪ .‬תוך זמן קצר‪ ,‬מספר תלמידי‬ ‫הישיבה עלה והגיע למאות‪ .‬כאן בא לעזרתו ר' יחזקאל מנשה שהיה מעשירי בגדד ועזר‬ ‫לרב להקים את ביהמ"ד "אבו מנשה" ואח"כ את הישיבה "מדרש בית זלכה"‪.‬‬ ‫כעשרים שנה לאחר יסוד הישיבה נמנו בה שלושים ראשי ישיבות שכל אחד מהם עמד‬ ‫בראש ישיבה קטנה‪ ,‬ומעל כולם הגאון ר' עבדללה‪ .‬שמם הטוב של הישיבות הגיעו לכל‬ ‫הארצות‪ ,‬וממקומות רחוקים כגון‪ :‬הודו‪ ,‬כורדיסטאן ופרס שלחו את בניהם ללמוד בבית‪-‬‬ ‫המדרש עד שמלאו את כרסם בש"ס ופוסקים‪ .‬ביתו של הרב היה פתוח לכולם‪ ,‬האיר‬ ‫פנים‪ .‬עסק בצדקה ובתמיכה בעניים‪ .‬תיקן תקנות רבות‪ .‬והיה מוחזק גם בעיני‬ ‫התושבים המוסלמים כאיש אלוקים קדוש ונורא‪ .‬רב‪ ,‬מחבר וראש ישיבה‪ .‬הפוסק‬ ‫החשוב ביותר בזמנו בבבל‪ .‬עסק בתורה והקדיש את כל עתותיו להרבצת תורה‪.‬‬ ‫נפטר בליל שבת קודש‪ ,‬י"ז אלול ה'תרמ"ט (‪ ,)1889‬חי כ‪ 19-‬שנים‪.‬‬ ‫אביו‪ :‬ר' אברהם (מרבני העדה‪ .‬תורה וגדולה התאחדו על שולחנו וזכה לעושר רב‪ .‬פיזר מכספו לאביונים ותמך במיוחד בתלמידי‬ ‫חכמים‪ .‬בניו ובנותיו נודעו במעשיהם הטובים וברדיפת צדקה וחסד‪ ,‬והמיוחד שבבניו היה ר' עבדאללה)‪ .‬אמו‪ :‬מרת כאתון‪.‬‬ ‫אשתו‪ :‬מרת שרח‪ .‬בניו‪ :‬ר' צאלח‪ ,‬ר' אהרן‪ ,‬ר' רפאל‪ ,‬ר' אברהם‪ ,‬ר' ששון‪ .‬בנותיו‪ :‬מרת כאתון (נישאה לר' מאיר סומך)‪,‬‬ ‫מרת מסעודה (נישאה לר' מאיר אלעזר)‪ ,‬מרת פרחה‪ ,‬מרת רחל (נישאה לר' יוסף עבודי)‪ ,‬מרת שמחה (נישאה לר' יצחק בכור)‪.‬‬ ‫מרבותיו‪ :‬המקובלים ר' יעקב בר יוסף הרופא (מגדולי הדיינים בבגדד)‪ ,‬ר' משה חיים (אב"ד בגדד)‪ .‬מתלמידיו‪ :‬המקובלים‬ ‫ר' אליהו מני (רבה של חברון)‪ ,‬ר' יוסף חיים (ה'בן איש חי')‪ ,‬ר' יהודה פתיה‪ ,‬ר' נסים חי הלוי‪ ,‬ר' יחזקאל מוצפי‪ ,‬ר' ששון‬ ‫הלוי‪ ,‬ר' אלישע דנגור‪ ,‬ר' אברהם הלל‪ ,‬ר' עזרא ראובן דנגור‪ ,‬ר' שמעון אהרן אגסי‪ ,‬ר' יעקב חיים סופר‪ .‬מספריו‪• :‬זבחי‬ ‫צדק‪ -‬פסקי הלכה על שו"ע יורה דעה •שו"ת זבחי צדק •קיבוץ חכמים‪ -‬על הגדה של פסח •עץ השדה •חזון למועד‪.‬‬ ‫ב אחד המקרים יהודי התאסלם ולאחר מכן העליל עלילת שווא על יהודי אחר ותבע אותו למשפט‪ .‬היהודי נשבע ויצא זכאי בדינו וזאת‬ ‫משום שידעו השופטים כי אצל היהודים אין דבר חמור יותר משבועת שקר‪ .‬בראות המומר זאת‪ ,‬חמתו בערה בו והוא הלך למושל‬ ‫המוסלמי ואמר‪" :‬דע לך‪ ,‬אדוני המושל‪ .‬אין כל ערך לשבועתיהם של היהודים‪ ,‬שכן ביום המקודש ביותר שהוא יום הכיפורים‪ ,‬הם‬ ‫מבטלים את כל השבועות שישבעו"‪ ,‬וכדי להוכיח את צדקתו‪ ,‬פתח את המחזור בתפילת "כל נדרי"‪.‬‬ ‫כיוון ששמע המושל כך‪ ,‬ציווה להביא לפניו את רבם של היהודים כדי שייתן הסבר לכך‪ .‬לצורך זאת‪ ,‬נשלחו שלושה שוטרים בפקודת‬ ‫המושל‪ .‬הם הגיעו לבית‪ -‬המדרש "בית זילכה" ופנו בשאלה לאחד התלמידים‪" :‬היכן יושב הרב?"‪ .‬התלמיד הצביע על אחד החדרים בו‬ ‫ישב ר' עבדללה סומך עם תלמידיו ולימדם‪ .‬שלושת השוטרים עמדו בפתח החדר‪ ,‬אולם מראהו של הרב הבהיקו כאור הרקיע‪ .‬השוטרים‬ ‫לא ההינו לגשת אל הרב ולבסוף שבו על עקבותם כעומת שבאו‪ .‬הם ניגשו למושל ואמרו לו כי רב היהודים אינו ילוד אשה והוא‬ ‫מלאך ה'‪ ,‬ואין הם יכולים להביאו‪ .‬המושל נזף בהם קשות ושלח שלושה שוטרים אחרים להביא את הרב‪.‬‬ ‫שלושת השוטרים האחרים אף הם לא העיזו להכנס אל הרב‪ .‬הם כתבו על פתק כי המושל מבקש ממנו להתייצב לפניו ושלחו את‬ ‫הפתק באמצעות אחד התלמידים‪ .‬הרב יצא מבית‪-‬המדרש לכיוון ביתו של המושל‪ .‬בראותם זאת‪ ,‬כל חכמי הישיבה התלוו לרב‪ .‬וכל‬ ‫מקום בו הרב עבר‪ ,‬הצטרפו יהודים רבים‪ .‬עד מהרה השתרכה אחרי הרב שיירה רבת משתתפים של אלפי אנשים‪ .‬כאשר המושל הציץ‬ ‫מחלונו‪ ,‬הוא נדהם לראות את כל הצועדים אחרי רבם‪ ,‬ולמראה קלסתרו של הרב‪ ,‬רעד וחלחלה אחזו בו‪.‬‬ ‫כשנכנס הרב אל המושל‪ ,‬המושל התנצל בפניו על שהטריחו לגשת אליו‪ .‬בנוסף‪ ,‬התבייש לשאול את הרב ובמקום זאת פנה לאחד‬ ‫התלמידים וביקש ממנו להסבי ר לו את פשר התפילה ביום הכיפורים‪ .‬התלמיד הסביר בטוב טעם כי הביטול יכול לחול רק על שבועה‬ ‫בשגגה וגם לא על ענייני ממונות בין אדם לחברו‪ .‬מאותו יום הפך המושל למעריצו הגדול של ר' עבדאללה‪.‬‬ ‫בשנת ה'תרמ"ז (‪ )1889‬פרצה מגפה הגורמת לאדם להקיא על לצאת נשמתו‪ .‬מגפה זו לא פסחה על ר' עבדללה סומך ובליל שבת‬ ‫קודש י"ח באלול הרב השיב את נשמתו לבוראו‪ .‬מאחר והמגפה עוד השתוללה‪ ,‬נאסר ע"י הממשלה לקבור את הרב ליד קברות אבותיו‪.‬‬ ‫יחד עם זאת‪ ,‬המושל התיר לקוברו בחצר "יהושוע כהן גדול" (במקום זה היה גם ציונו של הרב יעקב הרופא‪ ,‬רבו המובהק של ר'‬ ‫עבדאללה) ואף נתן רישיון בכתב על כך‪ .‬כל יהודי בגדד ליוו את רבם בדרכו האחרונה כשהם ממררים בבכי רב‪.‬‬ ‫לפתע‪ ,‬הופיעה קבוצת מוסלמים כשבראשם מנהיגם צורר היהודים בשם "זיבג" שהיה המוכתר של המחוז ודרשו מן היהודים להסתלק‬ ‫מן המקום‪ .‬גם כשהראו את הרשיון המיוחד שקיבלו מאת המושל‪ ,‬לא נרגעו המוסלמים והחלו מכים את היהודים עד זוב דם‪ .‬בינתיים‪,‬‬ ‫טיפסו שישה יהודים אמיצי לב מעל החומה הגבוהה שהקיםה את חצר "יהושוע כהן גדול" וקברו את רבם‪ .‬המוכתר "זיבג" הפיץ עלילת‬ ‫רשע בה טען כי היהודים היכו את המוסלמים וחיללו את דתם‪ .‬המושל‪ ,‬שהוא בעצמ ו נתן את הרשיון לקבור את הרב‪ ,‬התכחש בראותו‬ ‫את כל המהומה ואף הגדיל לעשות וציווה לאסור את ראשי הקהל‪ .‬ההמון המוסלמי‪ ,‬בראותם כי הותרה הרצועה‪ ,‬החלו להתנפל על בתי‬ ‫היהודים תוך כדי שהם חומסים ובוזזים מכל הבא ליד‪ .‬בסופו של דבר‪ ,‬רבני בגדד הריצו מברקים מן העיר הסמוכה (וזאת משום‬ ‫שהמושל שם ידו על כל המברקים שנשלחו מבגדד) אל קהילות ישראל בכל הארצות בכדי שיפעילו את כל הקשרים להפסקת‬ ‫ההתעללות‪ .‬ממשלת בריטניה שלחה התראה חריפה לשולטן "עבד אל‪-‬חמיד" ואף איימה כי אם לא תופסק מיד ההתעללות ביהודים‬ ‫תאלץ בריטניה להפעיל כח צבאי‪.‬‬ ‫הא יום פעל ולאחר חקירה מקיפה הודח המושל ממשרתו‪ ,‬אולם במקביל כדי להרגיע את חמת ההמון המוסלמי‪ ,‬יצאה הוראה כי יש‬ ‫להעביר את הרב מקברו לבית‪ -‬העלמין שליד בגדד‪ .‬כשפתחו את הקבר‪ ,‬כולם נדהמו לראות כי גופו הקדוש היה שלם ונקי כביום‬ ‫הטמנתו על אף שעברו כ‪ 11-‬ימים מאז‪ .‬באותו מעמד‪ ,‬ראש הצבא המוסלמי ירד מעל סוסו ופקד על כולם ללוות את הרב רגלי‪ .‬מסע‬ ‫ההלוויה נמשך שעה ארוכה כשהכל משיחים במאורע המופלא‪ .‬רבים מהמוסלמים שהיו עדים למחזה‪ -‬התגיירו‪.‬‬ ‫‪6 /2 1‬‬ ‫הצדיקים |‬ ‫''ז אלול תשפ"ו – כ"ב אלול תשפ"ו | גיליון ‪ | 424‬פניני הצדיקי‬ ‫פרשת כי תבא | ט''ז‬ ‫כמַ לְּ ָאכִים‪ -‬הַ גָאֹון הָ ַרב י ְּ ָ‬ ‫הּודה ליווא הַ מַ הֲ ַר"ל מִ פְּ ָראג‬ ‫אִ ם ִראׁשֹונִים ְּ‬ ‫הגאון הרב יהודה ליווא זצ"ל הידוע בכינויו המהר"ל מפראג‪ :‬נולד בסביבות שנת ה'תר"פ‬ ‫;‬ ‫(‪ )9913‬בפוזנא שבפולין לאחר שמשפחתו היגרה מאשכנז‪ .‬היה הצעיר במשפחה של ארבעה‬ ‫בנים‪ .‬כשגדל נסע ללמוד בישיבות בפולין‪ .‬בשנת ה'שי"ג (‪ )9991‬התמנה כאב בית דין‬ ‫בניקלשבורג וכרבן של כל קהילות מוראביה‪ ,‬שם כיהן כ‪ 13-‬שנה‪ .‬בשנת ה'של"ג (‪ )9911‬עזב את‬ ‫הרבנות ועבר להתגורר בפראג ללא כל תפקיד רבני‪ .‬בשנת ה'שמ"ג (‪ )9911‬עבר רבינו לפוזנן‬ ‫וכיהן בה כרב ארבע שנים‪ .‬בשנת ה'שמ"ח (‪ )9911‬חזר לפראג ועל אף שלא היה בעל תואר‬ ‫רשמי‪ ,‬נחשב למנהיגם של יהודי פראג‪ .‬בשנת ה'שנ"ב (‪ )9911‬שב לפוזנן ובה כיהן כרבה הראשי‬ ‫של פולין‪ .‬בשנת ה'שנ"ט (‪ )9911‬חזר לפראג כאב"ד ורבה של פראג‪ .‬מגדולי ההוגים בישראל‪.‬‬ ‫עסק גם בקבלה ובצירופי שמות‪ .‬מיוחסת לו יצירת הגולם מפראג‪ .‬נפטר ב‪-‬י"ח אלול ה'שס"ט‬ ‫(‪ .)1609‬חי כ‪ 11-‬שנים‪ .‬ציונו בפראג‪.‬‬ ‫אביו‪ :‬ר' בצלאל מוורמייזא‪ .‬אישתו‪ :‬מרת פרל (בת ר' שמואל שמעלקא רייך)‪ .‬מתלמידיו‪ :‬הגאונים‬ ‫ר' יום טוב ליפמן הלר (בעל 'תוספות יום טוב'‪ ,‬תלמידו המובהק)‪ ,‬ר' דוד גנז‪ ,‬ר' אליהו לואנץ‪ ,‬ר'‬ ‫שלמה אפרים מלונטשיץ (מח"ס כלי יקר)‪ .‬ילדיו‪ :‬בן אחד ושש בנות‪ .‬בנו‪ ,‬הגאון ר' בצלאל (כיהן כרב‬ ‫בקולין‪ .‬נפטר בחיי אביו)‪ .‬מחתניו‪ :‬הגאון ר' יצחק כ"ץ (היה נשוי לשתי בנותיו‪ .‬בהתחלה למרת לאה‬ ‫ולאחר שנפטרה נישא למרת פייגלה‪ .‬שימש כאב"ד בניקלשבורג)‪ .‬מספריו‪• :‬גור אריה‪ -‬פירוש על רש"י‬ ‫•גבורות ה'‪ -‬עוסק בגלות ויציאת מצרים וגאולת ישראל •דרוש לשבת שובה •דרך חיים‪ -‬על‬ ‫פרקי אבות •דרוש לשבת הגדול •דרוש על התורה והמצוות• פסק על עגונה •נתיבות עולם‪-‬‬ ‫מוסר ומידות •באר הגולה‪ -‬אגדות התלמוד •נצח ישראל‪ -‬גלות וגאולה •תפארת ישראל‪-‬מעלת‬ ‫התורה •אור חדש‪ -‬על מגילת אסתר •נר מצווה‪ -‬על חנוכה •חידושי אגדות‪ -‬על אגדות הש"ס‪.‬‬ ‫אימו‪ ,‬שהיתה מעוברת עם המהר"ל נעשה לה נס כאשר עגלון גוי שראה אותה החליט לרמוס אותה ואת‬ ‫עוברה ‪ .‬הוא החל ברכיבה מטורפת לעברה‪ .‬לרוע מזלה‪ ,‬השביל היה צר‪ .‬היא נלחצה לעבר אחד הקירות‬ ‫כאשר פניה מופנות לקיר‪ .‬נעשה לה נס ונוצר כמין שקע בקיר ויכלה להצמד לקיר כאשר ביטנה בתוך השקע‪.‬‬ ‫עד היום ניתן לראות את הקיר עם השקע‪.‬‬ ‫באותה תקופה‪ ,‬הגויים היו מעלילים על היהודים שמכינים מצה שמורה בפסח עם דם נוצרי‪ .‬עלילות המוכרות‬ ‫גם כיום בשם 'עלילת דם'‪ .‬מטרת הגויים היתה לפרוע ביהודים פרעות‪ .‬לשדוד את כספם‪ ,‬להתנכל ולהורגם‪.‬‬ ‫הם ניסו שו ב ושוב להעליל על היהודים‪ .‬אם באמצעות לקיחת גווית גוי‪ ,‬והשלכתו בחצרו של רב היהודים‬ ‫והכנסת בקבוקים המכילים את דם ההרוג בתוך בית‪-‬הכנסת ואם בשיטות אחרות מגוונות‪.‬‬ ‫לידתו של המהר"ל מפראג הצילה את הקהילה מעלילת דם‪ .‬אמו‪ ,‬היתה מעוברת‪ .‬והנה‪ ,‬בליל‪-‬הסדר‪ ,‬חשה‬ ‫אמו בצירים‪ .‬מיד רצו כל בני הבית בכדי לקרוא למיילדת‪ .‬תוך כדי מרוצתם‪ ,‬הבחינו בהם שני גויים אשר רצו‬ ‫להשליך לביתו של אביו‪ ,‬גווית גוי ולהעליל כי יד היהודים היתה במעל‪.‬‬ ‫כשראו קבוצת יהודים הרצה לעברם‪ ,‬חששו כי הבחינו בהם‪ .‬ולכן הם החלו לרוץ לכיוון השני‪ .‬בני הבית רצו לכיוון המיילדת‪ .‬והגויים‪,‬‬ ‫בורחים מהם‪ .‬לאחר ששני הגויים הגיעו לפינת הרחוב‪ ,‬לפתע‪ ,‬שני שוטרים הבחינו במרוצתם וציוו עליהם לעצור‪ .‬לאחר שנעצרו‪ ,‬נשאלו‪:‬‬ ‫"מה יש באמתחתכם?" בירור קצר העלה כי בתוך חזיר שחוט הוכנס גווית נער שמת אך לפני מספר ימים‪ .‬למחרת‪ ,‬כשהתגלה‬ ‫מעשה הנס הגדול בזכות אותו עולל‪ ,‬הכתירו אותו ואמרו שהוא יציל את היהודים מן הפרעות של הגויים‪.‬‬ ‫כשגדל המהר"ל‪ ,‬הבין כי בדרך טבע לא יוכלו לגב ור על עלילות הדם‪ .‬כומר אכזרי בשם טדאוס היה ידוע בשנאתו העזה כלפי היהודים‬ ‫ועלילות הדם הם פרי מעללו‪ .‬לפיכך‪ ,‬עשה תענית חלום‪ .‬התשובה היתה כי עליו ליצור גולם והוא שיושיע את עם ישראל‪ .‬והנה‪ ,‬בלילה‬ ‫אחד‪ .‬קרא הוא ולעוד שני תלמידיו‪ .‬הם הלכו לתוך מעבה היער‪ .‬שם צר הרב צורת גולם מן האדמה והחל מקיפו מספר פעמים‪.‬‬ ‫המעשה נשנה שוב ושוב כאשר בכל פעם תלמיד אחר היה מקיף את הגולם ובשימוש בקבלה מעשית החל הגולם להעלות קרום‬ ‫וגידים ‪ .‬בסיום התהליך‪ ,‬הגולם קם על רגליו כאחד האדם‪ .‬צורתו הטילה חשש בקרב העיירה‪ ,‬הוא היה ענק‪ ,‬צורתו מוזרה‪ ,‬ולא שוחח‬ ‫כלל‪ .‬ובאמת‪ ,‬הגולם הציל לא אחת את עם ישראל מעלילות דם‪.‬‬ ‫בתקופת המהר"ל התעורר באזורו גל של עלילות דם כנגד היהודים‪ ,‬שהעמיד אותם בפני סכנת גירוש‪ .‬המהר"ל התייצב מול גל זה‬ ‫והתווכח עם כמרים על שקריות ההאשמות‪ .‬על פי הספר נפלאות המהר"ל‪ ,‬נערך ויכוח בכתב עם ארבע מאות כמרים‪ .‬בסופו של דבר‬ ‫קיבל הקיסר את דעתו‪ ,‬ושלל את הטענה שיהודים מכינים את מצות הפסח שלהם מדם אנושי‪.‬‬ ‫לאחר המעשה בו הכומר טדאוס הרשע ניסה להעליל עלילת דם ונתפס בשיקרו הודות ליוסלי הגולם (הכומר לקח נער גוי ושילם לאמו‬ ‫במיטב כספו‪ .‬לאחר מכן שחט את הגוי והטמינו‪ .‬לאחר מכן שילם לגוי שיעליל שראה את הרב חוטף את הנער ושוחטו‪ .‬הרב נלקח‬ ‫למאסר אולם הוא הספיק לשלוח את הגולם לחפש את הגוויה ולהחביאה במקום אחר‪ .‬הכומר היה הראשון בצוות החיפוש למציאת‬ ‫הגוויה‪ ,‬אולם בהגיעו למקום הטמנת הגוויה נכונה לו הפתעה‪ ,‬הגוויה נעלמה‪ .‬כאשר החלה החקירה והתגלו סתירות‪ ,‬העד נשבר והודה‬ ‫כי יד הכומר היתה במעל והכומר שיחד אותו בשלמונים רבים לצורך מתן העדות‪ .‬ובסיכומו של עניין‪ ,‬נגזר על הכומר המתועב גזר דין‬ ‫מוות)‪ .‬לאחר מכן‪ ,‬היה רווחה לעם ישראל‪.‬‬ ‫לאחר מכן‪ ,‬המהר"ל ביטל את הגולם מחיותו‪ .‬לפי המסופר נותרו שרידי גופו מונחים בעליית הגג של בית הכנסת עד ימינו‪ .‬ואף אחד לא‬ ‫יכול לעלות לעלייה ולא להנזק‪ .‬ביטולו של הגולם נעשה באופן הבא‪ :‬על מצחו של הגולם היו חקוקות האותיות "אמת"‪ ,‬וביטול חיותו‬ ‫בוצעה על ידי הוצאת האות א' (שהוא אלופו של עולם‪ -‬הכוונה לקב"ה הנותן חיות) וכך שהכיתוב הפך ל"מת"‪.‬‬ ‫‪7 /2 1‬‬ ‫הצדיקים |‬ ‫''ז אלול תשפ"ו – כ"ב אלול תשפ"ו | גיליון ‪ | 424‬פניני הצדיקי‬ ‫פרשת כי תבא | ט''ז‬ ‫כמַ לְּ ָאכִים‪ -‬הַ מְּ ֻקבָ ל הָ ַרב מְּ ֻ‬ ‫ׁשלָ ם ׁשְּ ָרגָא פייבוש הַ י ְּלְּ פֵ ִרין זצ"ל‬ ‫אִ ם ִראׁשֹונִים ְּ‬ ‫המקובל הגאון הרב משולם שרגא פייבוש היילפרין זצ"ל‪ -‬נולד בשנת ה'תק"ע (‪ )9131‬בברז'אן‪.‬‬ ‫דור עשירי לרבינו המהרש"ל‪ ,‬ובן אחר בן לרבינו אלחנן מבעלי התוספות‪ .‬אימו ע"ה היתה מצאצאי‬ ‫הרה"ק רבי משולם פייבוש מזבריז (מח"ס 'יושר דברי אמת')‪ .‬כבר כשהיה צעיר לימים הפליא את כל‬ ‫רואיו בתפיסתו המהירה ובכח זכרונו העצום‪ .‬בור סוד שאינו מאבד טיפה‪ .‬שקידתו והתמדתו היו‬ ‫לשם דבר‪ .‬הוא עשה חיל בלימודיו ועלה מעלה מעלה במעלות התורה והיראה‪ .‬כשהיה נער נהג‬ ‫בפרישות ובחסידות‪ .‬לאחר נישואיו המשיך לשבת באהלה של תורה‪ ,‬כשהוא מוסיף התמדה על‬ ‫התמדתו ופרישות על פרישותו‪ .‬לאחר שמלאו לו עשרים שנים‪ ,‬ולאחר שמילא את כריסו בש"ס‬ ‫ופוסקים‪ ,‬אביו התחיל ללמדו קבלה‪ .‬תוך זמן קצר רכש בקיאות עצומה בזוה"ק ובכתבי האריז"ל‪.‬‬ ‫הזוהר הקדוש וכן שמונת השערים ושאר כתבי האריז"ל היו שגורים על לשונו‪ ,‬ובהם הגה יומם‬ ‫ולילה‪ .‬לאחר פטירת אשתו‪ ,‬נישא בשנית וגר מספר שנים סמוך לשולחן חותנו ברופשיץ‪.‬‬ ‫בשנת ה'תר"ה (‪ )9111‬לאחר פטירת אביו‪ ,‬מילא את מקום אביו ברבנות ברז'אן‪ ,‬ובהמשך היה‬ ‫למייסד שושלת חסידות ברז'אן‪ .‬אולם קמו לו מתנגדים‪ ,‬בעיקר מנגידי הקהילה‪ ,‬והם הצליחו‬ ‫להורידו מכיסא הרבנות‪ .‬רבינו נשאר שם והמשיך להנהיג את עדת החסידים‪ .‬לאחר זמן חזר‬ ‫למקומו ברבנות ברז'אן‪ .‬כל עבודתו הקדושה של רבינו הייתה בהסתר‪ ,‬ולימוד התורה היה ללא‬ ‫פניות‪ .‬עורר פעמים רבות את תלמידיו ושומעי לקחו אודות מעלותיה העצומות של מצוות הצדקה‪.‬‬ ‫כל עני ובעל מכאוב היה הולך לבית הרב ויוצא עם נדבה הגונה‪ .‬היה מפריש חומש מממונו ומחלק‬ ‫לעניים‪ .‬האיר פנים לכל אדם‪ .‬בעל רוח הקודש‪ .‬נפטר ב‪-‬י"ט אלול ה'תרל"ו (‪ .)9119‬חי כ־‪ 99‬שנים‪.‬‬ ‫ציונו בברז'אן‪ .‬בנו‪ ,‬האדמו"ר רבי אברהם זרח אריה יהודה לייבוש‪ ,‬מילא את מקום אביו‪.‬‬ ‫אביו‪ :‬הגאון המקובל רבי נפתלי הירץ (אב"ד ברז'אן‪ ,‬מגדולי חסידי ה'חוזה מלובלין')‪ .‬נשותיו‪ :‬מרת חיה‬ ‫לאה ליפשיץ (זיווג ראשון‪ -‬בת ר' שמחה ליפשיץ‪ ,‬אב"ד בוברקא)‪ ,‬מרת חנה (זיווג שני‪ -‬בת האדמו"ר רבי‬ ‫אשר ישעיה רובין מרופשיץ)‪ .‬ילדיו (מזיווג ראשון)‪ :‬ר' חנניה יוסף‪ ,‬מרת טשארני ברכה (נישאה לרבי‬ ‫יעקב יעקבקא הלפרין‪ ,‬אב"ד סוקולובקה‪ ,‬בעל 'ברכת יעקב' ו'יעקב לחק')‪ .‬ילדיו (מזיווג שני)‪ :‬רבי ישעיה‬ ‫אשר (נפטר כבן ‪ 91‬שנים)‪ ,‬האדמו"ר ר' אברהם זרח אריה יהודה לייבוש (ממלא מקום אביו באדמו"רות‬ ‫ברז'אן‪ ,‬בעל 'אמרי יהודה')‪ .‬מרבותיו‪ :‬אביו‪ ,‬הגאון המקובל ר' נפתלי הירץ‪ ,‬האדמו"רים ר' אשר‬ ‫ישעיה רובין מרופשיץ (בעל 'אור ישע')‪ ,‬ר' שלום רוקח מבעלזא‪ ,‬ר' אריה לייב ליפשיץ מווישניצא‬ ‫(בעל 'אריה דבי עילאי')‪ ,‬ר' יהודה צבי הירש אייכנשטיין מראזלא‪ ,‬ר' מאיר לייפר מפרמישלאן‪ ,‬ר'‬ ‫חיים הלברשטאם מצאנז (בעל 'דברי חיים')‪ ,‬הגאון ר' אברהם דוד מבוטשאטש (בעל 'דעת קדושים')‪,‬‬ ‫ר' שמעון ליקובר מירוסלב‪ .‬מספריו‪• :‬שפת אמת‪ -‬חידושי תורה •כתב אמת‪ -‬מדברי תורתו‪.‬‬ ‫הקדמה לספר 'אמרי יהודה' סיפר בנו‪ ,‬הגאון רבי אברהם זרח אריה יהודה ליבוש‪" :‬בשנת ה'תרכ''ז ליל יוה''כ‬ ‫ב‬ ‫אחר חזרת הספרים לארון הקודש עמד אבי ומורי על רגליו‪ ,‬ופתח ואמר ברוב בכיה‪' :‬לְמען י ְזמ ְרָך כָבֹוד ו ְֹלא י ִד ֹּם‬ ‫ה' אֱ ֹלקי לְעֹולָם אֹוד ָך' (תהילים ל‪ ,‬יג)‪ .‬יש ב' בחינות שבהם מודים ומשבחים לקב''ה‪ :‬האחת על הטובה‪ ,‬בעת‬ ‫שהקב''ה משפ יע חסדים טובים לאדם בעושר וכבוד‪ ,‬אז ההודאה והברכה לקב''ה מרוב טוב‪ ,‬והשניה על הרעה‬ ‫ח''ו ביסורים של אהבה שהוא מיתת בנים רחמנא ליצלן‪ ,‬ובכל מה דעביד רחמנא לטב עביד וצריך האדם לקבל‬ ‫באהבה ודום לה' וכמו שנאמר באהרון‪' :‬ויִד ֹּם ַאהֲ ר ֹּן' (ויקרא י‪ ,‬ג) ‪ -‬שלא הרהר אחר מידותיו של הקב"ה וקיבל‬ ‫הכל באהבה ושמחה"‪ .‬רבינו הוסיף ואמר‪" :‬מכה אחת עוד נוכל לסבול‪ .‬אבל לא שתיים‪ ,‬לשני מכות אין לנו‬ ‫כוח"‪ .‬בשעה שאמר את הדברים לא הבינו החסידים כוונת ופשר דבריו ולמה ירמזו דבריו ומדוע הזכיר את‬ ‫אהרון על פטירת שני בניו ואמר שרק מכה אחת יוכל לסבול‪.‬‬ ‫כעבור מספר חודשים‪ ,‬ביום א' של חנוכה‪ ,‬שני בניו חלו‪ :‬הגאון ר' ישעיה אשר והגאון ר' ליבוש‪ .‬שניהם חלו‬ ‫במחלה קשה ומסוכנת רח''ל והגיעו עד שערי מוות‪ .‬לבסוף נפטר בנו ר' ישעיה אשר אחיו‪ ,‬ר' ליבוש כתב עליו ‪-‬‬ ‫'אחי הגדול ירא ה' מו''ה ישעיה אשר ז''ל שהיה בן שמונה‪-‬עשרה שנים ונפטר ב‪-‬ח"י טבת ד'תרכ''ז'')‪ ,‬ובנו רבי ליבוש התרפא ב"ה לגמרי‬ ‫ממחלתו ועוד האריך לאחר מכן לחיות עוד שנים ארוכות‪ .‬אז ראו הכל בחוש כי דברי רבינו נאמרו ברוח הקודש בליל יוה''כ לאחר שחזה‬ ‫את אשר יארע לשני בניו הקדושים לאחר זמן‪ ,‬והקדים רפואה למכה בתפילה שעשתה מחצה‪.‬‬ ‫לפני פטירתו‪ ,‬קרא לבנו וציווה עליו כי כמו שבחיי חיותו הידר מאוד במצוות הכנסת אורחים וביתו היה תמיד פתוח לרווחה‪ ,‬כך רצונו‬ ‫שגם אחרי מותו פתח האוהל שעל ציון קברו יהיה פתוח בכל עת ולא ינעלו אותו‪ .‬בנו הקפיד מאוד לקיים את צוואת אביו בכל עת‪ .‬למרות‬ ‫ששומר בית החיים היה בא אליו בטענות שלכבוד הצדיק הוא דורש שהאוהל יהיה סגור על מנעול ובריח כדי שרועי הסביבה לא ינהגו‬ ‫במקום מנהג ביזיון‪ ,‬עם כל זה לא הסכים שינעל את השער והשגיח שתמיד יהיה פתוח לרווחה לכל מי שרוצה‪ ,‬כרצון אביו הקדוש‪.‬‬ ‫פעם כשנכנס בבוקר לביהמ"ד סיפר למקורביו כי פלא הוא בעיניו שאביו הקדוש התגלה אליו בחלום ופנה אליו בתרעומות על אשר לא‬ ‫הטיב להשגיח שלא ישימו מנעול על אוהל קברו‪ .‬יום קודם לכן השומר התקין מנעול על הפתח ואדם שביקש להיכנס לא יכל‪ .‬רק יצאו‬ ‫הדברים מפיו ואחד מהנוכחים התעלף‪ .‬לאחר שעוררו אותו סיפר בהתרגשות שאצלו קרה הסיפור‪ .‬מנהג קבוע לו ביום הזיכרון של‬ ‫הוריו‪ ,‬כשבא להשתטח על קברם ולהדליק נרות‪ ,‬היה ניגש להשתטח גם על ציונו של רבינו ומדליק שם כמה נרות‪ .‬אתמול חל היארצייט‬ ‫של אביו ובא כמנהגו לבית החיים‪ .‬כשרצה להיכנס לאוהל‪ ,‬מצא אותו נעול‪ .‬מכיוון שהיה עייף ויגע‪ ,‬התעצל לטרוח וללכת לבקש מפתח‬ ‫בעיר ולשוב לאחר מכן אל האוהל‪ .‬הוא ביטל ממנהגו ולא הדליק נרות על ציון הצדיק‪ .‬לאחר מכן התברר שהשומר התקין מנעול בלי‬ ‫רשות והסכמה‪ .‬היה זה פלא לעיני כל עד כמה צדיקים יודעים מה קורה בעולם הזה ורוצים בהמשך קיום מצוות ומעשים טובים‪.‬‬ ‫‪8 /2 1‬‬ ‫הצדיקים |‬ ‫''ז אלול תשפ"ו – כ"ב אלול תשפ"ו | גיליון ‪ | 424‬פניני הצדיקי‬ ‫פרשת כי תבא | ט''ז‬ ‫כמַ לְּ ָאכִים ‪ -‬הָ ַרב הַ צ ִַדיק מְּ נַחֵ ם ָבצ ְִּרי זצ"ל‬ ‫אִ ם ִראׁשֹונִים ְּ‬ ‫הרב הצדיק מנחם בצרי זצ"ל‪ -‬נולד ב‪-‬י"ח מנחם אב ה'תש"ד (‪ .)9111‬נצר למשפחות‬ ‫המפוארות של ה'בן איש חי' ור' יהודה פתיה‪ .‬עוד מנעוריו ניכר בו כי לגדולות נוצר‪.‬‬ ‫בילדותו למד בת"ת 'בית אהרון'‪ ,‬ובנערותו למד בישיבת 'פורת יוסף'‪ .‬לאחר נישואיו עבר‬ ‫ללמוד בישיבת 'נווה ארץ' בבאר יעקב‪ ,‬ולאחר מכן בבני ברק‪ .‬בתחילת שנות ה־‪,13‬‬ ‫בהיותו כבן ‪ 11‬שנים בלבד‪ ,‬ייסד את מוסדות 'סוכת דוד'‪ ,‬מן המוסדות התורניים‬ ‫החלוציים שהוקמו עבור בני עדות המזרח‪ .‬הקשיים בהקמת המוסד ובהחזקתו היו‬ ‫גדולים מאוד‪ ,‬והרב מסר את נפשו וטס לחו"ל כדי לגייס כספים‪ .‬אולם זו לא הייתה‬ ‫מטרתו היחידה; במסעותיו פעל גם לחיזוק הקהילות שאליהן הגיע ושימש לאנשיהן‬ ‫כמורה דרך‪ .‬בכל דבר מצווה היה מן הראשונים לסייע – בעזרה לנזקקים‪ ,‬בהשכנת‬ ‫שלום בית‪ ,‬בחינוך‪ ,‬בשידוכים ועוד‪ .‬התרחק מן המחלוקת כמפני אש ואהב שלום‪.‬‬ ‫יכל לשוחח עם כולם‪ ,‬ללא הבדל מעמד‪ -‬רב‪ ,‬ילד קטן‪ ,‬נהג מונית או הרבנים הראשיים‬ ‫לישראל – ותמיד היה מפלס מסילות בלבבות ומדבר בגובה העיניים‪ .‬היה אהוב על‬ ‫כולם‪ .‬היו אנשים שקיומו של תלמוד התורה היה לצנינים בעיניהם‪ ,‬אך גם כאשר הפריעו‬ ‫לו‪ ,‬שתק ואמר כי הכול מן השמיים‪ .‬לא היה מפסיד תפילה בציבור בשום פנים ואופן‪ .‬גם‬ ‫כאשר חלה ואושפז בבית חולים בארה"ב‪ ,‬היה מדדה על מנת להגיע לביה"כ‪.‬‬ ‫אף בתפילת שחרית של ראש חודש אלול לא ויתר על תפילה במניין‪ ,‬אך כוחותיו לא‬ ‫עמדו לו‪ ,‬ובפתח בית הכנסת נפל והתמוטט כאשר סכנה נשקפה לחייו‪ .‬רק כאשר גברה‬ ‫עליו מחלתו ולא היה יכול עוד ללכת‪ ,‬נאלץ להתפלל ביחידות‪ .‬הקרין חום ואהבה‪ ,‬וכולם‬ ‫חפצו בקרבתו‪ .‬כאשר ביקש מאן דהו לפתוח תלמוד תורה‪ ,‬לא חשש מתחרות; אדרבה‪,‬‬ ‫היה מסייע בכל כוחו לפתיחת המוסד החדש‪ .‬נפטר בכ' באלול ה'תשס"ז (‪ .)1331‬חי‬ ‫כ־‪ 91‬שנים‪ .‬ציונו בהר המנוחות בירושלים‪ .‬בהלווייתו השתתפו אלפים‪ ,‬ובהם הראשון‬ ‫לציון הרב מרדכי אליהו‪ ,‬הראשון לציון הרב שלמה משה עמאר ועוד מגדולי ישראל‪ .‬נטמן‬ ‫ליד הוריו וליד ציונו של המקובל רבי יצחק כדורי‪.‬‬ ‫אביו‪ :‬ר' יוסף‪ .‬אמו‪ :‬מרת ויקטוריה‪ .‬בניו‪ :‬ר' אליהו‪ ,‬ר' יעקב (ממשיך דרכו בניהול מוסדות‬ ‫'סוכת דוד')‪ ,‬ר' יצחק‪ ,‬ר' מאיר‪ ,‬ר' דוד‪ .‬מרבותיו‪ :‬הגאונים ר' יהודה צדקה‪ ,‬ר' עזרא עטייה‪,‬‬ ‫המקובל ר' מנצור בן שמעון‪.‬‬ ‫אשר חלה הרב והיה צריך לטוס לביה"ח בניו‪-‬יורק‪ ,‬התלווה אליו בנו‪ ,‬ר' יעקב‪ .‬לידו התיישב אדם‬ ‫כ‬ ‫הרחוק מתורה ומצוות‪ .‬כאשר ראה ר' מנחם את אותו אדם‪ ,‬קם ממקומו ופנה לשוחח עימו‪ .‬לאחר‬ ‫לאחר שהתיידד איתו‪ -‬ביקש ממנו שיניח תפילין‪ .‬אותו אדם לא היה מוכן להניח בשום פנים ואופן‪ .‬ר' יעקב פנה אליו והסביר לו כי הנחת‬ ‫התפילין תשמח עד מאוד את אביו החולה‪ .‬בסיכומו של עניין הסכים ההלך להניח תפילין‪ ,‬עוד באותה טיסה הניח לו ר' יעקב את התפילין‪.‬‬ ‫בסיום הטיסה‪ ,‬שאל ר' מנחם את אותו אדם היכן הוא מתאכסן‪ .‬האדם השיב כי עדיין אינו יודע היכן ישהה‪ .‬ר' מנחם כהכרת טובה על כך‬ ‫שהניח את התפילין‪ ,‬על אף חוליו במחלה וחולשתו הָ רבָה‪ ,‬אמר לאיש‪" :‬אתה בא איתי ואני אדאג לכל מחסורך"‪ .‬ביחד הם נסעו במונית‬ ‫משדה‪-‬התעופה‪ .‬ר' מנחם נכנס לאחד מבתי‪-‬המלון הידועים וביקש מהם שידאגו לו לחדר טוב‪.‬‬ ‫אולם כאן עדיין לא תם סיפורינו‪ .‬בהגיע זמן ארוחת הערב‪ ,‬ר' מנחם בעצמו עלה לחדרו של אותו אדם‪ ,‬ונקש בדלת לאחר מכן אמר לאותו‬ ‫הלך זר שהכירו רק בטיסה כי יצטרף אליהם על מנת שיסעד יחד עימם את ארוחתם‪ .‬ניתן היה לראות ולהרגיש כיצד הרב אוהב כל אחד‪,‬‬ ‫וכיצד מקבל בסבר פנים יפות את כולם‪.‬‬ ‫" דם גדול ניכר כשהוא חולה"‪ ,‬מספר בנו‪ ,‬ר' יעקב‪" ,‬בזמן מחלתו שהינו בשבת אחת בבית‪-‬מלון‪ .‬החדר היה ממוקם בקומה האחת‬ ‫א‬ ‫עשרה!‪ .‬לאחר התפילה פניתי לאבי ואמרתי לו כי יחכה לגוי העולה במעלית ויצטרף אליו‪ ,‬שהרי לכך יש היתר בשל היותו חולה‪ .‬אבי סירב‬ ‫בכל תוקף וקבע נחרצות כי אין זה משנה אם הוא חולה והוא יעלה ברגל! כאשר הגיע לקומה ה‪ 11-‬ופתח את דלת החדר‪ ,‬לא עמדו לו‬ ‫כוחותיו והוא ישב על הרצפה מחמת חולשתו‪.‬‬ ‫"כאשר היינו בחו" ל"‪ ,‬מספר בנו‪ ,‬ר' יעקב "בכל ימי החול היה אדם אחד הלוקח אותנו בכל יום אותנו לבית‪-‬הכנסת‪ .‬כשהגיע יום השבת‪ ,‬אבי‬ ‫העדיף להתפלל בבית‪ -‬כנסת ספרדי‪ .‬אולם אותו אדם פנה אל אבי ואמר לו כי הוא בעל קורא בבית‪-‬הכנסת מטעם חב"ד‪ .‬אבי‪ ,‬שהרגיש את‬ ‫חובת הכרת הטוב לאותו אדם על כך שלקח אותו לבית‪-‬הכנסת‪ ,‬ולפיכך על אף שהעדיף את הנוסח הספרדי‪ ,‬הלך עימו לבית‪-‬הכנסת‬ ‫מטעם חב"ד"‪.‬‬ ‫"ידוע כי בחו'ל ישנם מספר סוגי הכשרים‪ ,‬הכשר ‪ OU‬הנו אחד בארה"ב‪ ,‬אבל הכשר המסומן כ‪ OUD-‬הנו חלבי‪ .‬כאשר חלה והיה צריך‬ ‫לאכול מוצר לרפואתו בעל הכשר ‪ -OUD‬סירב בכל תוקף‪ .‬כשניסיתי לשכנעו בהטעימי כי הוא זקוק לכך בשל היותו חולה‪ ,‬פנה אלי בתמיהה‬ ‫ואמר‪" :‬וכי אם חולים מותר לזלזל בהכשר?"‪.‬‬ ‫גם בשעותיו האחרונות והקשות ביותר‪ ,‬טובת הזולת הייתה מול עיניו‪ .‬בכל שנה בחודש אלול היה עושה את שמחת בית‪-‬השואבה והיה‬ ‫דואג לחלוקת מזון לנזקקים‪ .‬בחודש אלול האחרון אמר שהשנה לא צריך לעשות את שמחת בית‪-‬השואבה אבל אסור להפסיק את‬ ‫חלוקת המזון לנזקקים היות ועיניהם נשואות אליהם‪ .‬ובאמת הרב לא זכה לעשות את שמחת בית‪-‬השואבה‪ ,‬אבל להאכיל את המשפחות‬ ‫הנזקקות זכה גם זכה‪ .‬ובאמת כפי בקשתו התקיימה החלוקה לעילוי נשמתו‪.‬‬ ‫‪9 /2 1‬‬ ‫הצדיקים |‬ ‫''ז אלול תשפ"ו – כ"ב אלול תשפ"ו | גיליון ‪ | 424‬פניני הצדיקי‬ ‫פרשת כי תבא | ט''ז‬ ‫כמַ לְּ ָאכִים ‪ -‬הָ ַרב הַ צ ִַדיק מְּ נַחֵ ם ָבצ ְִּרי זצ"ל‬ ‫אִ ם ִראׁשֹונִים ְּ‬ ‫נו‪ ,‬ר' יעקב מספר כי הרב עזר לפתוח תלמודי תורה רבים‪ .‬ביניהם תלמוד תורה באילת‪ .‬בדרכו חזרה מאילת הרב היה אמור לעלות‬ ‫ב‬ ‫למטוס מאילת לירושלים‪ ,‬אולם הוא הפסיד את הטיסה‪ .‬כדרכו בקודש נהג לומר‪ :‬הכל מאת ה'‪ .‬לפיכך עלה על מונית‪ .‬לצידו ישב אדם‬ ‫רחוק מתורה ומצוות‪ ,‬הרב במשך כל הנסיעה דיבר על לבו‪ .‬לאחר כארבע שעות! בסיום הנסיעה אותו אדם קיבל על עצמו לשמור‬ ‫שבת ולהניח תפילין! כיום הוא אברך שומר תורה ומצוות‪.‬‬ ‫אשר עצרו אותו שוטרים ברכב לבדיקה שגרתית‪ ,‬היה משוחח עימהם ושואל מאיזו עדה הם ומרבה בדיבורו‪ .‬לאחר מכן היה מבקש‬ ‫כ‬ ‫מהם שיניחו תפילין בהגיעם לאזור התלמוד תורה‪ .‬ניתן היה לראות שוטרים הנכנסים לישיבה ומניחים תפילין‪.‬‬ ‫אחר שרבנו חלה‪ ,‬הוא אושפז בבית‪-‬החולים 'נברסקה' בארה"ב כדי לבדוק אם ניתן לעבור ניתוח‪ .‬הבדיקה בוצעה ביום חמישי והרב‬ ‫ל‬ ‫התבשר כי תוך שלושה ימים יקבל תשובה‪ .‬והנה‪ ,‬למחרת יום השישי‪ ,‬ניגש הרופא הגוי אל הרב והודיע לו כי לצערו‪ ,‬לא ניתן לעשות‬ ‫ניתוח לרב‪ .‬תשובה זו גרמה לרב התמרמרות היות וניתנה ביום שישי לפני השבת‪.‬‬ ‫"לו לפחות הייתה התשובה חיובית‪ -‬הייתי מבין מדוע הרופא מיהר לבשר זאת‪ ,‬אולם לתשובה שלילית‪ ,‬מדוע מצא לנכון להודיע זאת‬ ‫לפני יום שבת? מדוע לא יכל להמתין ליום ראשון?"‪ ,‬הבעות פניו גילו כי התשובה לא הסבה לו קורת רוח‪ .‬לפני שהשתחרר‪ ,‬חשב‬ ‫הרב שמא פגע באותו רופא‪ .‬הוא ביקש שיבקשו מן הרופא לגשת אליו (באותו זמן הרב היה חלוש ואפילו ההליכה הייתה קשה עליו)‪.‬‬ ‫הרופא שהעריך את הרב ירד לבקשתו‪ ,‬והרב התנצל שוב ושוב אם פגע בו ואף העתיר עליו ברכות רבות‪.‬‬ ‫וד בבית‪ -‬החולים ניגשה אל הרב אשה חילונית‪ ,‬כשראתה את מצבו של הרב פנתה אליו ואמרה כי היא נמצאת כאן בשל הולדת בנה‪,‬‬ ‫ע‬ ‫התינוק נולד ללא כליות והרופאים בארץ לא נתנו שום סיכוי שישרוד‪ .‬אולם היא לא אמרה נואש והגיעה לכאן לאחר שגייסה כסף‪ ,‬כאן‬ ‫עשו לתינוק את הניתוח וב"ה הוא כאחד האדם ולכן אל לרב להתייאש‪.‬הרב שהכרת הטוב עמדה מול עיניו על כך שאשה זו עודדה‬ ‫אותו‪ ,‬במשך ‪ 15‬דקות הלך ברגל כשהוא מדדה לאיטו לחדר תינוקות‪ .‬כשהגיע לשם הרעיף על התינוק ברכות מרובות במשך זמן‬ ‫רב‪.‬‬ ‫כאשר היה טס לחו"ל ע"מ להתרים את העשירים‪ ,‬לעיתים קרובות היו ניגשים אליו ומבקשים ממנו כי כאשר הוא מדבר עם אותו עשיר‪-‬‬ ‫אם יכול לדבר גם עבורם ולבקש מהעשיר להוזיל גם עבורם‪ .‬הרב מעולם לא אמר "לא" ותמיד דיבר עם העשיר גם על אותו אדם‪,‬‬ ‫למרות שע"י זה העשיר יתרום פחות עבור מטרתו שלשמה הרב בא להתרים‪.‬‬ ‫הרב ידע את יום מותו‪ ,‬כאשר היה צריך לטוס לבית‪-‬החולים "נברסקה" ביקש מבנו‪ ,‬ר' יעקב את הספר חוק‪-‬לישראל‪ .‬כאשר בנו הלך‬ ‫להביא את הספר‪ ,‬הרב החל למנות את הפרשות מדברים ואתחנן ונעצר בפרשת ניצבים‪-‬וילך‪ .‬בנו‪ ,‬ר' יעקב הבין שיש דברים בגו‬ ‫וחשש מפרשות אלו‪ .‬ואכן‪ ,‬הרב נפטר ב‪-‬כ' באלול‪ ,‬בדיוק לפני קריאת פרשת ניצבים‪-‬וילך‪ .‬גם כאשר הציעו לרב שלראש‪-‬השנה‬ ‫יתאחסן בדירה נוחה‪ ,‬אמר להם כי אין צורך בדבר ‪ .‬בלילה האחרון לפני פטירתו‪ ,‬אחד מחסידיו סעד את מיטת חוליו‪ .‬והנה‪ ,‬להפתעתו‬ ‫הרבה‪ ,‬הרב פנה אליו ואמר‪" :‬הרי אשתך וילדיך מחכים לך‪ .‬אני מבקש ממך לך לביתך"‪.‬‬ ‫‪1 0 /2 1‬‬ ‫הצדיקים |‬ ‫''ז אלול תשפ"ו – כ"ב אלול תשפ"ו | גיליון ‪ | 424‬פניני הצדיקי‬ ‫פרשת כי תבא | ט''ז‬ ‫כמַ לְּ ָאכִים‪ -‬הַ גָאֹון הָ ַרב חַ יִים ק ַֹרח זצ"ל‬ ‫אִ ם ִראׁשֹונִים ְּ‬ ‫חכם מארי חיים קורח זצ"ל‪ -‬נולד בשנת ה'תקפ"ד (‪ )9111‬בצנעא שבתימן‪ .‬למד תורה‬ ‫מפי חכמי עירו‪ .‬לאחר נישואיו החל לשמש כמלמד תינוקות של בית רבן‪ ,‬ובנוסף התפרנס‬ ‫מטוויית ציציות‪ .‬רבינו קבע את מקום לימודו בביה"כ 'בית אלשיך'‪ .‬אנשים רבים היו‬ ‫מגיעים לשם כדי ללמוד תורה מפיו‪ .‬למרות שלא הסכים לכהן בתפקיד רבני רשמי‪ ,‬זכה‬ ‫ללמד תורה ולחדש בה לרבים‪ .‬היה ידוע בצדקותו הרבה‪ .‬היה זריז וזהיר במצוות צדקה‪,‬‬ ‫ביקור חולים‪ ,‬הכנסת כלה והכנסת אורחים‪ .‬קבע בבית מדרשו מקום להכנסת אורחים‪,‬‬ ‫וכך זיכה את האורחים בדברי תורה וגם דאג לכל מחסורם‪ .‬מלומד בניסים‪ .‬רבים פנו אליו‬ ‫ונושעו‪ .‬נפטר בכ' באלול ה'תרע"ד (‪ )9191‬בצנעא‪ .‬חי כ־‪ 19‬שנים‪.‬‬ ‫אביו‪ :‬ר' יוסף (מרבותיו‪ -‬לימדו ש"ס ופוסקים)‪ .‬מבניו‪ :‬מארי שלום‪ ,‬מארי יוסף‪ .‬מרבותיו‪ :‬אביו‬ ‫ר' יוסף‪ ,‬ר' יוסף קארה (ראב"ד צנעא)‪ ,‬ר' אברהם ערשי‪ .‬מתלמידיו‪ :‬מארי יחיא קאפח‪,‬‬ ‫מארי יחיא יצחק הלוי‪ ,‬מארי אהרן הכהן‪ ,‬מארי כניס שרעבי‪ .‬מספריו‪• :‬ליקוטים לתורה‪-‬‬ ‫חידושים על התורה •החיים והשלום‪ -‬פירוש על התורה‪ ,‬שלוש מגילות והגדה של פסח‬ ‫על דרך הפרד"ס •שאלות ותשובות וקובץ פסקים‪ -‬על ארבעת חלקי שו"ע •קיצור הלכות‬ ‫ספר נשים לרמב"ם‪ -‬עם פירוש מקוצר •ענף עץ אבות‪ -‬חידושים על התורה •נאווה‬ ‫תהילה‪ -‬חידושים על תהילים •נרות זכריה‪ -‬דרשות •אורי וישעי‪ -‬קונטרס‪.‬‬ ‫עם המושל ציווה לאחד מבני קהילת צנעא שיביא לו חבית נפט‪ .‬האיש יצא לעיירות מסביב‪ ,‬טרח‬ ‫פ‬ ‫ויגע‪ .‬ביום שישי לפני כניסת שבת הביא את החבית לביתו‪ .‬בגלל השעה המאוחרת הניח את החבית‬ ‫שם‪ ,‬וחשב לקחת אותה למושל במוצאי שבת‪ .‬לאחר הבדלה בצאת השבת לא מצא את החבית‪.‬‬ ‫מישהו הבחין בו כשהביא את החבית לביתו‪ ,‬הוא חמד וגנב אותה ל"ע!‬ ‫במר ליבו הוא רץ לגאון ר' חיים קןרח‪ .‬הוא מצא את הצדיק אומר את הפסוקים לפני הבדלה‪ .‬הוא‬ ‫ביקש לספר לרבי‪ .‬רבי חיים רמז לו שימתין עד שיבדיל‪ .‬בסערת רוחו הוא לא היה יכול לכלוא את‬ ‫רגשותיו ופרץ בבכי מר‪ .‬כל עמלו היה לשווא‪ .‬מי יודע איזה עונש המושל עלול להטיל עליו‪ .‬הוא יכול‬ ‫לגזור עליו מיתה!‬ ‫רבי חיים מסר לו את המטה שלו ואמר לו‪" :‬עם המטה הזה תלך בכל הרחובות‪ .‬במקום שהמטה יעצור‪ ,‬שם ימצא הגנב!"‪ .‬הוא לקח את‬ ‫המטה והסתובב איתו מרחוב לרחוב‪ ,‬מסימטה לסימטה לשווא‪ .‬הוא חזר לביתו של הרב מאוכזב ועייף להחזיר את המטה‪ .‬הרב ראה על‬ ‫פי מבט פניו שהחבית לא נמצאה‪ .‬הרב שאל אותו‪" :‬האם המטה לא עצר?" האיש ענה‪" :‬לא עצר כלל"‪.‬‬ ‫הרב שאל‪" :‬האם הסתובבת איתו בכל הרחובות?"‪ .‬הוא לפתע נזכר‪ ,‬שברחוב שלו הוא לא הסתובב‪ .‬רבינו הורה לו לסייר ברחוב שבו הוא‬ ‫גר‪ .‬הוא הלך עם המטה לפתע המטה עצר ליד הבית של השכן‪ .‬הוא נקש על הדלת‪ .‬השכן פתח ושאל לבקשתו‪" .‬נעלמה לי חבית נפט"‪,‬‬ ‫אמר‪" ,‬אולי אתה יודע היכן היא?"‪" .‬לא ולא"‪ ,‬השכן ענה‪" .‬אם אתה רוצה אתה מוזמן לחפש בביתי"‪ .‬האיש הצטער כך שחשד בשכן‬ ‫בחינם‪ .‬כדי להרגיע את חששו הוא נכנס לביתו‪ ,‬הוא חיפש בכל הפינות‪ ,‬אבל לא מצא את החבית‪ .‬הוא התנצל לפני בעל הבית‪ .‬הוא נשא‬ ‫את עיניו למרום להצדיק על עצמו דין שמיים‪ .‬כאשר נשא את עיניו‪ ,‬ראה את החבית מוטלת בין קורות הגג‪( ....‬אבותינו סיפרו לנו)‬ ‫תורכים שלטו ב תימן באותה תקופה‪ .‬בין המלך ששלט בצנעא‪ ,‬מוחמד מחמוד אלדין התחילה מלחמה‪ .‬היהודים שהיו באיזור סבלו‬ ‫ה‬ ‫מאוד‪ .‬הרבה מהם נהרגו וחלק נפצעו‪ .‬שֵ מ ע הרב הגיע לאוזני המלך‪ .‬הוא פקד להביא את רבינו אליו‪ .‬הוא שלח מספר קצינים‪ .‬הם הגיעו‬ ‫לבית‪ -‬המדרש שבו רבינו היה‪ .‬הצדיק לימד שיעור תורה באותה השעה‪ .‬הקצין ציווה על אחד היהודים להיכנס ולומר לרב שהוא צריך‬ ‫להתלוות אליו למלך‪.‬‬ ‫היהודי עשה כן‪ .‬הרב אמר לו‪" :‬לך תגיד לקצין שאני באמצע לימוד תורה‪ .‬עכשיו אני לא יוצא!"‪ .‬הקצין שמע את דברי היהודי וחמתו בערה‬ ‫בו‪ .‬הוא נכנס לבית‪ -‬המדרש‪ ,‬הוציא את החרב ורצה להרוג את הרב‪ .‬באותו הרגע שהוא הרים את ידו עם החרב ‪ -‬ידו יבשה‪ .‬הוא לא היה‬ ‫יכול להז יז אותה והוא גם נעשה אילם‪ .‬הקצינים האחרים ניגשו לחבר שלהם‪ .‬הם ניסו להזיז אותו ולדבר איתו‪ .‬כשראו ששום דבר לא‬ ‫עוזר‪ ,‬הבינו כי מדובר באיש אלוקים‪.‬‬ ‫הם התחננו לפני הרב וביקשו ממנו לשחרר את הקצין מכבליו‪ .‬בינתיים אנשים רבים נכנסו לבית‪-‬המדרש וראו את המחזה המופלא‪.‬‬ ‫החברים של הקצין הפצירו רבות וביקשו מהצדיק לשחרר את הקצין‪ .‬הצדיק אמר‪" :‬טוב‪ ,‬אתה משוחרר!"‪ .‬באותו הרגע ידו של הקצין‬ ‫חזרה לאיתנה‪ .‬הוא החזיר את החרב למקומה וביקש סליחה מהצדיק על שהעז להפריע לו בזמן הלימוד‪ .‬הקצינים פחדו מהצדיק‪ ,‬יותר‬ ‫מסירוב פקודה של המלך‪ .‬הם חזרו בידיים ריקות כשהם מספרים על גדולתו של הצדיק‪ .‬המלך שמע את הדברים והתקשה בהתחלה‬ ‫להאמין‪ .‬לאחר שאימת את הדברים‪ ,‬הוא לא ביקש יותר שיביאו את הצדיק מכיוון שחשש לגורלו‪.‬‬ ‫ום אחד ניגש אל רבינו יהודי שסבל מבעיות נשימה במשך תקופה ארוכה‪ .‬הוא פנה לרופאים ‪ -‬אך ללא הועיל‪ .‬כשראה את רבינו‪ ,‬נפל‬ ‫י‬ ‫לרגליו ואמר‪" :‬הרב‪ ,‬קשה לי לנשום‪ .‬שהרב יברך אותי ברפואה שלימה"‪ .‬הצדיק הביט בו ואמר‪" :‬רפואה שלימה"‪ .‬אולם הוא לא הרפה‪.‬‬ ‫"שהצדיק יאמר רפואה שלימה לאלתר!"‪ .‬רבינו נענה גם לבקשה זו וחזר אחריו‪" :‬רפואה שלימה לאלתר"‪ .‬מיד לאחר הברכה‪ ,‬הוא הרגיש‬ ‫שהוא יכול לנשום בקלות‪ .‬מה שלא עשו הרופאים‪ ,‬עשתה ברכתו של רבינו‪.‬‬ ‫ום אחד פנו אל רבינו וביקשו את עזרתו‪" .‬יהודי בשם פינחס יצא לתרבות רעה‪ .‬הוא מוסר‪ ,‬פונה לשלטונות ומעליל עלילות על היהודים‪.‬‬ ‫י‬ ‫רבים סובלים בגלל מעשיו"‪ .‬הם בכו וביקשו שהרב יסלק אותו מחייהם‪ .‬הרבי התבונן בפניהם‪ ,‬הוציא את החגורה שלו‪ ,‬זרק אותה על‬ ‫הארץ ואמר‪" :‬פינחס‪ -‬שיזרק! "‪ .‬לאחר מכן אמר להם שהם לא צריכים יותר לפחד ממנו ושלח אותם לביתם‪ .‬כשחזרו לעיר‪ ,‬נודע להם כי‬ ‫באותה שעה שרבינו זרק את החגורה ואמר את דבריו‪ ,‬פחד עז אחז בפינחס‪ ,‬פחד בלתי מובן‪ .‬הוא ברח מהעיר בריצה מטורפת‪ .‬הוא‬ ‫לא חזר לשם לעולם! הם חזרו והודו לו על הישועה‪.‬‬ ‫‪1 1 /2 1‬‬ ‫הצדיקים |‬ ‫''ז אלול תשפ"ו – כ"ב אלול תשפ"ו | גיליון ‪ | 424‬פניני הצדיקי‬ ‫פרשת כי תבא | ט''ז‬ ‫כמַ לְּ ָאכִים ‪ -‬הָ ַרב הַ גָאֹון אֵ לִ יָהּו לּופְּ י ָאן זצ"ל‬ ‫אִ ם ִראׁשֹונִים ְּ‬ ‫הרב הגאון אליהו לופיאן זצ"ל‪ -‬נולד בשנת ה'תרל"ו (‪ )9119‬בעיירה גרייבו‪ ,‬כיום בפולין‪.‬‬ ‫בהיותו כבן עשר משפחתו היגרה לארה"ב‪ ,‬אולם רבינו סירב להצטרף אליה‪ ,‬משום שביקש‬ ‫להמשיך בלימוד התורה ולהידבק בתלמידי חכמים‪ ,‬ונשאר ללמוד בישיבת לומז'ה‪ .‬בהמשך‬ ‫למד בקלם והיה לאחד מגדולי בעלי המוסר בדורו‪ .‬נודע כת"ח גדול‪ ,‬בעל ידיעות מקיפות‬ ‫בש"ס‪ .‬התפרסם במיוחד בזכות פועלו בשדה המוסר‪ .‬שמירת העיניים הייתה אצלו לשם דבר‪.‬‬ ‫כחניך שיטת קלם היה ידוע כבעל סדר קפדני ושליטה עצמית מופלאה‪ .‬מסופר כי לא היה‬ ‫מסובב את ראשו ללא סיבה ממשית והחלטה מכוונת‪ .‬בצעירותו ניהל יחד עם גיסו‪ ,‬הגאון ר'‬ ‫יוסף לייב ננדיק‪ ,‬ישיבה קטנה בקלם שהתנהלה בדרך המוסר ושמה הטוב יצא למרחקים‪.‬‬ ‫בתקופת מלחמת העולם הראשונה‪ ,‬לאחר כיבוש קלם‪ ,‬החלו התלמידים להתפזר למקומות‬ ‫מגוריהם‪ ,‬ורבינו כיתת את רגליו ממקום למקום כדי לעודדם לשוב וללמוד בקלם‪ .‬ואכן‪,‬‬ ‫הישיבה נפתחה מחדש למרות המלחמה‪ ,‬ורבינו אף נסע ממקום למקום כדי לגייס כספים‬ ‫להחזקתה‪ .‬זכה לגילוי אליהו הנביא‪.‬‬ ‫בשנת ה'תרפ"ח (‪ )9111‬הגיע ללונדון במסגרת מסע לגיוס כספים‪ .‬בהמשך נשאר בעיר ושימש‬ ‫בישיבת 'עץ חיים'‪ .‬בשנת ה'תש"י (‪ )9193‬עלה לארץ‪ .‬בתחילה ביקש להקדיש את זמנו ללימוד‬ ‫התורה ולעבודת המוסר ולא למסירת שיחות ברבים‪ ,‬אולם בברכת ה'חזון איש' התרצה‬ ‫למסור שיחות מוסר‪ ,‬ורבים נהרו לשמוע את דבריו‪ .‬בהתחלה שימש כמשגיח בישיבת קמניץ‬ ‫בירושלים‪ ,‬ובהמשך‪ ,‬על אף גילו המתקדם‪ ,‬קיבל על עצמו לשמש כמנהל הרוחני של ישיבת‬ ‫'כנסת חזקיהו'‪ .‬השפעתו על תלמידי הישיבה הייתה עצומה‪ ,‬ותלמידים רבים נקשרו אליו‬ ‫וביקשו ללמוד מדרכיו‪ .‬תפילותיו ועבודת המוסר שלו נודעו בעוצמתן‪ .‬דקדק מאוד במעשיו‬ ‫ובמידותיו‪ ,‬והתרחק מן הכעס‪ .‬כשנשאל כיצד זכה לאריכות ימים‪ ,‬השיב‪" :‬מיום שעמדתי על‬ ‫דעתי‪ ,‬לא כעסתי על אף אחד משום סיבה"‪ .‬לימים נקרא על שמו רחוב בשכונת רמת שלמה‬ ‫בירושלים‪ .‬נפטר בכ' באלול ה'תש"ל (‪ .)9113‬חי כ־‪ 11‬שנים‪ .‬ציונו בהר הזיתים בירושלים‪.‬‬ ‫אביו‪ :‬ר' יעקב‪ .‬אמו‪ :‬מרת פריידא‪ .‬אשתו‪ :‬מרת שרה לאה (בת ר' יצחק דוד רוטמן‪ ,‬מתלמידי ה'סבא מקלם')‪ .‬מילדיו‪ :‬הגאונים‬ ‫ר' שמחה זיסל‪ ,‬ר' חיים שמואל (מראשי ישיבת 'נצח ישראל' בסנדרלנד‪ ,‬בעל 'רווחא דשמעתא')‪ ,‬ר' אריה לייב (ראש ישיבת‬ ‫גייטסהד)‪ ,‬ר' אליעזר (מראשי ישיבת 'תורת אמת' בלונדון)‪ ,‬ר' ישראל נחום‪ ,‬ר' אברהם‪ ,‬מרת חנה ליבה (נישאה לגאון ר' אריה‬ ‫זאב גורביץ‪ ,‬ראש ישיבת גייטסהד)‪ ,‬מרת חיה איטה (נישאה לר' קלמן עזריאל פינסקי)‪ .‬מרבותיו‪ :‬הגאונים ר' אליעזר שולביץ‪ ,‬ר'‬ ‫שמחה זיסל זיו (ה'סבא מקלם')‪ ,‬ר' יצחק בלזר‪ ,‬ר' חיים לייב מישקובסקי‪ ,‬המקובל ר' שלמה אלישיב (בעל 'לשם שבו‬ ‫ואחלמה')‪ .‬מתלמידיו‪ :‬הגאונים ר' שלום שבדרון‪ ,‬ר' צבי הירש פלאי‪ ,‬ר' משה אהרן שטרן‪ .‬מספריו‪• :‬לב אליהו‪ -‬שיחות‬ ‫ודרשות מוסר שנערכו בידי תלמידיו‪.‬‬ ‫כשגר בלונדון בא אליו אדם אחד וביקש ממנו מחילה מפני שפגע בכבודו‪ .‬רבינו אמר שהוא רוצה לשמוע במה חטא נגדו‪ .‬האיש לא רצה‬ ‫לגלות לו‪ .‬כאשר על אף כל הבקשות לא רצה לספר את הדבר‪ ,‬אמר הרב ‪ ,‬שיידע שאם אינו מספר לו מה הדבר אין הוא מוחל לו‪ ,‬ועל כן‬ ‫נאלץ אותו אדם לספר את המעשה‪ .‬כאשר שמע רבי אליהו את הדבר‪ ,‬אמר לאותו האיש‪" :‬דע לך‪ ,‬שיכול אני לומר שאני מוחל לך‪ ,‬אך‬ ‫מאחר שהדבר אשר בו חטאת נגדי‪ ,‬הוא באמת חמור‪ ,‬לפיכך יודע אני שהמחילה‪ ,‬שאמחל לך לא תהיה בלב שלם‪ .‬ועל כן עצתי‪,‬‬ ‫שתלך עכשיו לביתך‪ ,‬ותבוא לבקש מחילה בעוד כשבועיים‪ ,‬ובמשך הזמן הזה אשתדל ללמוד מוסר הרבה על העניין‪ ,‬ואז אקווה שבעוד‬ ‫שבועיים אמחל לך במחילה גמורה ובלב שלם"‪ .‬וכך היה‪ ,‬אותו אדם שב לר' אליהו לאחר שבועיים הרב אמר‪" :‬עכשיו‪ ,‬לאחר שלמדתי‬ ‫מוסר והתחזקתי במשך אותן שבועיים‪ -‬הרי אני יכול בפה מלא 'אני סולח לך בלב שלם!'‪( .‬לב אליהו)‬ ‫מובא בספר 'אור דניאל'‪ ,‬כי בפרק זמן כלשהו היה רבינו גר בעיר קלם‪ .‬כשמשפחתו גדלה‪ ,‬היה צורך לעבור לדירה רחבה יותר‪ ,‬ולכן‬ ‫התחיל הרב לחפש דירה מתאימה‪ .‬באותו זמן היה קשה מאוד להשיג דירות‪ ,‬ורק לאחר יגיעה רבה עלה בידו למצוא דירה ואף חתם‬ ‫על חוזה עם בעל הבית‪ .‬הוא שכר עגלון וארז את כל רהיטיו כדי להביאם לדירה החדשה‪ .‬כשהגיעו לשם‪ ,‬פגש הרב באדם שאמר לו‪:‬‬ ‫"דע לך רבי שאני עומד להכניס את בתי לחופה‪ ,‬וחיפשתי בכל העיר דירה ולא מצאתי אלא את זו בלבד‪ ,‬והנה באת אתה והקדמת‬ ‫אותי‪ .‬אם תיכנס לדירה‪ ,‬איאלץ לעכב את החתונה"‪ .‬כששמעו בני ביתו של הרב את דברי האיש‪ ,‬התחילו להתרעם על חוצפתו ‪ ,‬אולם ר'‬ ‫אליהו ששמע כך פנה לעגלון ואמר‪" :‬בבקשה לא לפרק את המטענים‪ ,‬עליך להסיענו חזרה לדירתנו הקודמת"‪ .‬וכל זה מכיוון שהייתה‬ ‫חשובה לו "רחבות המידות" מ"רחבות הדירה"‪.‬‬ ‫הרב היה מתאונן‪ ,‬שאין באפשרותו לגמול לאנשים חסד מאחר ואינם מקבלים ממנו‪ ,‬ולכן הנהיג בעצמו‪ ,‬שהיה מעיר את הבחורים כל‬ ‫יום לתפילה‪ .‬והיה אומר‪ ,‬שעל האדם לעשות חסד בכל יום‪ ,‬ושמח על כך שזוכה לעשות חסדים בכל יום‪ .‬מי ששמע את הגאון הצדיק רבי‬ ‫אליהו לופיאן זצ"ל עונה אמן בקולו הרועם‪ -‬היה שב מיד בתשובה שלימה‪ .‬ולא רק עניית אמן‪ ,‬אלא כשהיה הרב מברך ברכה בקול‬ ‫וברהיטות ובהדגשת תיבות הברכה‪ ,‬היה מרטט בכל גופו ‪ ,‬ולא גופו בלבד היה מרטט‪ ,‬אלא לבות השומעים גם כן היו מרטטים‪ ,‬מקולו‬ ‫המרעים כארי‪ ,‬ומזכיר את השם בסלודין‪.‬‬ ‫כאשר ראה אחד מתלמידיו הנשואים מאחר לישיבה באופן קבוע‪ ,‬התעניין מדוע הוא מאחר? התלמיד סיפר‪ ,‬שהוא גר בדירת מרתף‬ ‫ישנה‪ ,‬ובחורף נורא ואיום שם‪ ,‬יורדים גשמים‪ ,‬הקיר נרטב והילדים הצטננו מאוד‪ ,‬ואשתו עובדת‪ .‬הוא צריך לקחת אותם לרופא‪ .‬הרב‬ ‫הזדעזע‪ ,‬ורצה לראות את הדירה‪ .‬הם הלכו יחד לשם‪ .‬הרב ראה‪ ,‬שאכן המצב נורא ואיום ובלתי נסבל לגור ובפרט משפחה ברוכת ילדים‪.‬‬ ‫הרב אמר‪" :‬אתה חייב להחליף דירה"‪ .‬התלמיד ענה‪" :‬אין לי כסף"‪ .‬הרב אמר‪" :‬אם חייבים‪ ,‬אז אפשר"‪ .‬התלמיד אמר‪" :‬אני בקושי גומר‬ ‫את החודש‪ .‬הרב ענה‪" :‬אז יוצאים לעבוד‪ .‬אתה התחייבת לאשתך בכתובה לדאוג לה למגורים"‪ .‬התלמיד חיפש עבודה תורנית ומצא‬ ‫קרדיט תמונה‪ :‬אריה בן שמן‪ ,‬רישיון ‪CC BY-SA 2.5, Wikimedia Commons‬‬ ‫כמשגיח בישיבה‪ ,‬ומשם 'צמח' לת"ח גדול‪.‬‬ ‫‪1 2 /2 1‬‬ ‫הצדיקים |‬ ‫''ז אלול תשפ"ו – כ"ב אלול תשפ"ו | גיליון ‪ | 424‬פניני הצדיקי‬ ‫פרשת כי תבא | ט''ז‬ ‫כמַ לְּ ָאכִים ‪ -‬הָ ַרב הַ גָאֹון אֵ לִ יָהּו לּופְּ י ָאן זצ"ל‬ ‫אִ ם ִראׁשֹונִים ְּ‬ ‫יום אחד‪ ,‬ניגש אליו בחור אחד מהישיבה וביקש רשות לנסוע לחתונה אצל קרובו בעיר אחת שהייתה בתערובת נשים וגברים‪ .‬וישאל‬ ‫הרב‪" :‬האם אתה יודע שלא יהיה שם פריצות?" הבחור התחיל לגמגם‪ ,‬כי ידע שכן יהיה שם פריצות‪ ,‬ותירץ את עצמו ואמר‪" :‬אבל אבי‬ ‫ואמי ואני נשב בשולחן מיוחד" וסיים באמרו‪" :‬לי זה לא יזיק"‪ .‬הרב הזדעזע כששמע דברים אלו ואמר‪" :‬שמע נא‪ ,‬אני כבר אחרי שמונים‬ ‫שנה‪ ,‬עין אחת חולה‪ ,‬עין שניה לא רואה בכלל‪ .‬ואף על פי כן עומד לצאת לרחוב כולי רועד‪ ,‬אני מתמלא פחד שמא אגיע לעברה חמורה‬ ‫חס ושלום‪ .‬ואתה בחור עם יצרים‪ ,‬ורואה בשתי עיניים‪ ,‬ואומר אתה שזה לא יזיק לך?" והיסב פניו ממנו והלך לו‪( .‬לב אליהו)‬ ‫סיפר אחד מתלמידיו שבשל בעיות הראיה של הרב ליווה אותו‪ :‬פעם אחת הלכנו לאיזה מקום ועברנו בשכונת מחנה יהודה‪ ,‬ובכדי לקצר‬ ‫את הדרך הולכתי אותו דרך השוק‪ .‬פנה אלי הרב בקפידה גדולה ואמר‪" :‬מה עשיתם? הלא מפורש ברשב"ם‪ :‬אם יש דרך אחרת‪ ,‬אפילו‬ ‫עוצם עיניו‪ ,‬רשע הוא‪ ,‬ואיך הולכתם אותי דרך השוק?!"‬ ‫עוד מספר אותו תלמיד‪ :‬כשהיה הולך ברחוב לא היה מטה את ראשו לצד בשום פנים‪ ,‬רק ישר נכחו‪ .‬פעם אחת הוזקק לניתוח עיניים‬ ‫והזמן נקבע לשעה שלוש‪ .‬בשעה שתים יצא מהבית וחיכינו בתחנה לאוטובוס שיעבור‪ .‬האוטובוס איחר להגיע‪ .‬הסבלנות פקעה אצל כל‬ ‫העומדים שם‪ ,‬וכל רגע הטינו את ראשינו לצד שהאוטובוס צריך לבוא לראות אם כבר מופיע באופק‪ .‬הרב עמד כדרכו בלא לנוע כלל‪.‬‬ ‫פתאום כנראה גם לו פקעה הסבלנות והיטה אף הוא ראשו לצד ההוא‪ ,‬אבל מיד הזדעזע‪ ,‬מיהר ויישר ראשו בפחד גדול‪ ,‬התאנח‬ ‫ואמר‪" :‬בקלם (ישיבת ידועה בליטא ששם למדו גדולי המוסר) הייתי מקבל מנה גדושה של תוכחה על הטיית הראש שלא לצורך"‪.‬‬ ‫פעם אחת ירד המלווה של הרב עימו מגובה של שלוש קומות והספיקו ללכת כברת דרך מסויימת‪ .‬לפתע חזר הרב על עקבותיו‪ ,‬ואמר‬ ‫ששכח דבר מסויים למעלה‪ .‬אמר לו המלווה‪" :‬אם כן‪ ,‬אלך אני ואביא מה שהרב שכח"‪ .‬התעקש רבינו ואמר שהוא רוצה ללכת בעצמו‪.‬‬ ‫כאשר עלה עימו למעלה‪ ,‬ראה שכל מה ששכח הוא לכבות את האור ולכן עלה בחזרה‪ .‬תמה המלווה‪ ,‬שהרי יכול לומר לו והיה עולה‬ ‫ומכבה את האור‪ .‬השיב רבי אליהו‪" :‬לא כן‪ ,‬אם לא הייתי חוזר בעצמי‪ ,‬לא הייתי לומד לזכור בפעם אחרת שצריך לכבות את האור!"‬ ‫פ עם אחד מבחורי הישיבה ניגש אל הרב‪ ,‬ושאל אותו‪" :‬ילמדנו רבינו‪ ,‬במה הארכת ימים?"‪ ,‬וענה הרב‪" :‬תדע לך‪ ,‬מיום עומדי על דעתי‪,‬‬ ‫מעולם לא כעסתי על שום איש ולא על שום דבר"‪.‬‬ ‫כשעלה הרב לארץ‪ ,‬רבים מראשי הישיבה פנו אליו וביקשו שימסור שיחות מוסר בפני תלמידיהם‪ .‬רבינו דחה את כולם ואמר‪" :‬באתי‬ ‫לארץ ישראל כדי לעסוק רק עם עצמי ולא כדי להתמסר לאחרים"‪ .‬משגברו עליו הלחצים מאוד‪ ,‬נסע לבני ברק ונכנס אל החזון איש‪ ,‬ובגמר‬ ‫השיחה בירך אותו החזון איש‪" :‬עוד ינובון בשיבה דשנים ורעננים יהיו להגיד"‪ .‬התרצה רבינו ובאחת משיחות המוסר הראשונות סיפר‬ ‫משל על אדם שתעה ביער עבות ולא מצא דרך לצאת ממנו‪ .‬לאחר שעברו כמה ימים גילה אדם אחר‪ .‬הוא שאל אותו‪ " :‬אתה יודע איך‬ ‫לצאת מהיער?" האיש השיב‪" :‬אני תועה ביער זמן רב‪ .‬אבל יתרון אחד יש לי עליך‪ ,‬שאני יכול לומר היכן לא ללכת"‪ .‬רבינו סיים ואמר‪:‬‬ ‫"וכי אני יכול לומר מוסר? כלום תיקנתי את דרכי שאדע איך יוצאים מהסבך? אבל אוכל לומר‪ :‬מכיוון שזקן אני ועברתי כברת דרך גדולה‬ ‫בסבך העולם‪ ,‬אוכל לומר היכן לא ללכת!"‬ ‫גר"א דינר זצ"ל למד בצעירותו אצל רבינו סיפר‪ ,‬כי זכה לשהות בחדרו שבישיבה במשך תקופה מסויימת‪" .‬פעם התחשק לי לראות כיצד‬ ‫ה‬ ‫קם המשגיח מהמיטה בבוקר‪ .‬באותו בוקר התעוררתי מוקדם‪ .‬המשגיח היה עדיין ישן‪ .‬שמחתי מאוד שזה עתה אוכל לחזות כיצד מזנק‬ ‫המשגיח ממיטתו לעבודת הבורא‪ .‬המשגיח התעורר ומכיוון שלא רציתי‪ ,‬שיידע שראיתיו‪ ,‬עצמתי את עיניי למספר שניות ומיד פקחתי‬ ‫אותן שוב‪ ,‬והנה רואה אני‪ ,‬שהמשגיח כבר עומד על רגליו מוכן ומזומן לעבודת בוראו‪ .‬לא הצלחתי לראות ברגע הקימה‪ ,‬כפי שרציתי"‪.‬‬ ‫עולם‪ ,‬רבינו לא איחר למניין‪ .‬פעמים רבות‪ ,‬כאשר שאלו אותו ברמז את שאלת חז"ל‪" :‬במה הארכת ימים?" תשובתו הייתה‪" :‬כאשר‬ ‫מ‬ ‫אדם בא למניין בין עשרת הראשונים‪ ,‬הוא זוכה לאריכות ימים"‪ .‬פעם אחת בתחילת ימי אלול היה לרבינו חום גבוה מאוד‪ ,‬הוא נחלש‬ ‫מאוד מחולי זה ונעדר מהישיבה בשבועיים הראשונים של חודש אלול‪ .‬כשקם מחוליו‪ ,‬סיפר שבשיא מחלתו הגיע חומו לארבעים ושתיים‬ ‫מעלות‪ .‬בימי מחלתו התקיים מניין קבוע בביתו לכל התפילות‪ ,‬ועל אף חולשתו הגדולה (כמה פעמים מעדו רגליו בהליכתו והיה צריך‬ ‫לאחוז בו שלא ייפול)‪ ,‬התחזק תמיד וקם ממיטתו‪ ,‬לבש את בגדיו לתפילה והתפלל בקול רם והתלהבות כדרכו בישיבה‪( .‬מתוך לב אליהו)‬ ‫ספר "שאל אביך ויגדך" סופר על גדולתו של רבנו ועד מידת הוותרנות שבו‪ :‬הרב מליעז זצ"ל סיפר כי כאשר נכנסו הגרמנים לליעז‪,‬‬ ‫ב‬ ‫מיהר וחטף את ספר התורה הקטן שבא לו בירושה וברח דרך חלון ביתו‪ ,‬משם נדד עד שהצליח להגיע ללונדון‪ ,‬שם התאכסן בביתו של‬ ‫אחד האברכים החרדיים‪ .‬אותו אברך מארח הבחין‪ ,‬כי הרב מליעז בא אליו מחוסר כל‪ ,‬רק עם בגדיו לעורו ועם ספר התורה‪ .‬אמר לו מיד‬ ‫לאורח‪" :‬צריך אתה לחפש לך משרת רבנות‪ ,‬כדי שתוכל להתפרנס‪ .‬יודע אני בית כנסת אחד‪ ,‬שמחפשים עבורו רב‪ ,‬אולי תנסה שמה‪ ,‬אבל‬ ‫אני גם יודע‪ ,‬שהם רוצים לקחת לרבנות את רבי אליהו לופיאן" (שאף הוא הגיע אז ממזרח אירופה ללונדון)‪.‬‬ ‫הרב מליעז דחה כמובן את ההצעה‪" :‬וכי אני אלך ואקח את הרבנות מרבי אליהו?"‪ .‬והנה‪ ,‬לפני כניסת השבת‪ ,‬מגיע לפתע ר' אליהו לבית‬ ‫וביקש מהרב מליעז לבוא איתו להתפלל באותו בית כנסת‪ .‬הוא נענה להזמנה‪ .‬בהגיעם לשם‪ ,‬הושיב אותו ר' אליהו בכותל המזרח‪ ,‬ליד‬ ‫ארון הקודש‪ ,‬ואחרי קבלת שבת‪ ,‬עלה ר' אליהו לבימה ואמר לקהל‪" :‬מצאתי עבורכם את הרב המתאים ביותר"‪ ,‬והוא התחיל לשבח אותו‬ ‫בשבחים מופלגים‪ ,‬וכשסיים‪ ,‬אמר‪" :‬זהו הרב החדש שלכם"‪ ,‬ואומנם הרב מליעז נעשה לרבו של אותו בית כנסת"‪ .‬מכאן ניכרת גדולתו‬ ‫של ר' אליהו‪ ,‬ששמע שהרב מליעז הגיע ללונדון והוא זקוק לפרנסה‪ ,‬והוא לא היסס והלך ונתן לו את הרבנות‪ ,‬שהייתה מוכנה עבורו!‬ ‫יפר רבינו‪" :‬בזמן מלחמת העולם הראשונה הגיע המצב שהיינו רעבים ממש ללחם‪ .‬השכנים שלחו לקרוא לבניהם שבישיבות‪ ,‬כדי‬ ‫ס‬ ‫שיבואו ויעסקו במלאכה להרוויח לחמם ולשבור רעבון ביתם‪ .‬אבל אנחנו‪ ,‬תשעה בנים‪ ,‬כולם למדנו בישיבות הקדושות‪ .‬אמא לא רצתה‬ ‫בשום אופן‪ ,‬שנעזוב חלילה את הישיבה‪ ,‬אפילו לשעה‪ .‬השכנות‪ ,‬שראו את מצב הרעבון בביתנו‪ ,‬אמרו לה‪' :‬מדוע אתם מתייסרים כל כך‬ ‫ונמצאים ברעב ‪ ,‬קראי לאחד‪ ,‬שניים או שלשה מבניך שיבואו וישביעו את רעבון ביתכם'‪ .‬אמא ענתה בעוז‪' :‬עכשיו אינני רוצה שהבנים‬ ‫יעזרו לי‪ ,‬כי יבוא זמן‪ ,‬שאני אהיה מוכרחה לקבל עזרתם‪ ,‬וזה בעולם האמת! לכן רצוני‪ ,‬שיישארו כעת בישיבה‪ ,‬כדי שיוכלו לעזור לי‪,‬‬ ‫כשאצטרך לעזרתם!'‪ .‬הוא סיים ואמר‪" :‬ואומנם‪ ,‬כשנפטרה באנגליה עלינו כולנו על קברה ללמוד משניות ולומר קדיש‪ ,‬ובוודאי שיש‬ ‫לה כעת הרבה נחת מאיתנו"‪( .‬לב אליהו)‬ ‫‪1 3 /2 1‬‬ ‫הצדיקים |‬ ‫''ז אלול תשפ"ו – כ"ב אלול תשפ"ו | גיליון ‪ | 424‬פניני הצדיקי‬ ‫פרשת כי תבא | ט''ז‬ ‫כמַ לְּ ָאכִים‪ -‬הָ ַרב יֹוסֵ ף ׁשְּ ֹלמ ֹה ַכהְּ נְּמָ ן ‪ -‬הָ ַרב מִ פֹונִי ֶבז' זצ"ל‬ ‫אִ ם ִראׁשֹונִים ְּ‬ ‫הגאון הרב יוסף שלמה כהנמן זצ"ל‪ ,‬הידוע כהרב מפוניבז'‪ -‬נולד ב‪-‬כ"ח אייר ה'תרמ"ו‬ ‫(‪ )9119‬בעיר קוהל שבליטא‪ .‬בצעירותו למד בישיבת טלז אצל גדולי ראשי הישיבה‪ .‬לאחר‬ ‫מכן למד בנובהרדוק‪ ,‬והיה מבאי ביתו של הגאון ר' יחיאל מיכל הלוי אפשטיין (בעל 'ערוך‬ ‫השולחן')‪ ,‬שאף הסמיכו לרבנות‪ .‬בהמשך עבר ללמוד בישיבת ראדין אצל מרן ה'חפץ חיים'‪.‬‬ ‫כבר בצעירותו נודע בכישרונותיו‪ ,‬בהתמדתו ובכושר ארגון מופלא‪ .‬לאחר נישואיו גר סמוך‬ ‫לחותנו‪ .‬כאשר חותנו עבר לכהן כרבה של וילקומיר‪ ,‬רבינו התמנה במקומו לרבה של וידז'‬ ‫והקים בה ישיבה‪ .‬בשנת ה'תרע"ו (‪ )9199‬עמד בראש הישיבה בגרודנו‪ .‬בשנת ה'תרע"ט‬ ‫(‪ ,)9191‬לאחר פטירת הגאון ר' יצחק יעקב רבינוביץ‪ ,‬התמנה לרבה של פוניבז' והקים בה‬ ‫את ישיבת 'אוהל יצחק'‪ ,‬ע"ש הרב הקודם‪ .‬בשנת ה'ת"ש (‪ ,)9113‬בתקופת מלחמת העולם‬ ‫השנייה‪ ,‬הגיע לארץ‪.‬‬ ‫לאחר חורבן קהילת פוניבז' בשואה החליט להקים מחדש את עולם התורה‪ .‬בשנת ה'תש"ד‬ ‫(‪ )9111‬החל בהקמת ישיבת פוניבז' בבני ברק‪ ,‬ובעידודו של ה'חזון איש' פעל להפיכתה‬ ‫לאחד ממרכזי התורה הגדולים בארץ‪ .‬רבינו הקדיש את חייו להקמת מוסדות תורה וחסד‪.‬‬ ‫כיתת את רגליו ברחבי העולם וגייס כספים להקמת הישיבה ולהחזקתה‪ .‬הקים את בתי‬ ‫אבות פוניבז' לילדים ניצולי שואה וייסד את קריית פוניבז' באשדוד‪ .‬בפרשת ילדי טהרן פעל‬ ‫שה ילדים שהגיעו מבתים שומרי תורה ומצוות יקבלו חינוך דתי בהתאם לרצון הוריהם‪ .‬הוא‬ ‫עצמו קיבל תחת חסותו את בן האדמו"ר מביאלא שהיה בין ילדי הקבוצה‪ .‬בעל מידת‬ ‫האמת‪ .‬על שמו נקרא בית הספר היסודי לבנות 'בית יעקב כהנמן'‪ .‬נפטר ב‪-‬כ' אלול‬ ‫ה'תשכ"ט (‪ .)9191‬חי כ־‪ 11‬שנים‪ .‬ציונו בבית החיים בבני ברק‪.‬‬ ‫אביו‪ :‬הגאון ר' יהודה לייב‪ .‬אמו‪ :‬מרת איטה לאה‪ .‬אשתו‪ :‬מרת פייגה (בת הגאון ר' אריה לייב‬ ‫רובין‪ ,‬רבה של וידז')‪ .‬בנו‪ :‬ר' אברהם (ממשיך דרכו בנשיאות ישיבת פוניבז')‪ .‬מרבותיו‪ :‬הגאונים ר'‬ ‫אליעזר גורדון‪ ,‬ר' שמעון יהודה שקופ‪ ,‬ר' יחיאל מיכל הלוי אפשטיין (בעל 'ערוך השולחן')‪ ,‬מרן‬ ‫ר' ישראל מאיר הכהן מראדין (ה'חפץ חיים')‪ ,‬ר' נפתלי צבי טרופ‪ .‬חברותא‪ :‬הגאון ר' אלחנן‬ ‫וסרמן הי"ד‪ .‬מתלמידיו‪ :‬הגאונים ר' ירחמיאל גרשון אדלשטיין (ראש ישיבת פוניבז')‪ ,‬ר' ברוך‬ ‫דב פוברסקי (ראש ישיבת פוניבז')‪ ,‬ר' ישראל מאיר לאו (הרב הראשי לישראל לשעבר)‪.‬‬ ‫מספריו‪• :‬דברי הרב‪ -‬מאמרים ודברי תורה‪.‬‬ ‫חמיו של עוזרו של הרב כהנמן זצ"ל‪ ,‬התעוררו למראה פני האיש‪ .‬ניכר היה‪ ,‬כי חייו אינם קלים וכי סבל‬ ‫ר‬ ‫רב מנת חלקו‪ .‬השמש הזדרז להכניס את האיש לרב‪ ,‬שם שטח בפני הצדיק את בעייתו הקשה מנשוא‪.‬‬ ‫נשוי הוא שנים רבות‪ ,‬סיפר האיש‪ ,‬ותכונה אחת אינו יכול לסבול אצל אשתו בשום אופן ‪ -‬אין לאשתו שום‬ ‫מושג בסדר ונקיון הבסיסי ביותר‪ .‬לטענתו חי הוא בבית מבולגן באופן קיצוני‪ ,‬שאינו נותן לו שום‬ ‫אפשרות להגיע למנוחת הנפש‪ ,‬ועל כן רצונו הוא להתגרש מאשתו‪ .‬הרב שמע בכובד ראש את‬ ‫דבריו‪ ,‬ואף ירד עימו לפרטי פרטים על מצב הבלגן בביתו‪ .‬לאחר שסיים את תיאוריו המפורטים‪ ,‬ביקש‬ ‫ממנו הרב להמתין במקום‪ ,‬מפני שיש לו עניין דחוף שחייב הוא לסיים וכבר ישוב‪ .‬לאחר כמחצית השעה‬ ‫שב הרב אל האיש וביקש ממנו להתלוות אליו לבית הרב‪.‬‬ ‫כשנכנס האיש לביתו של הרב החוויר למראה הבית‪ ,‬שהיה מבייש כל עקרת בית מתחילה‪ .‬המטבח היה‬ ‫הפוך לחלוטין‪ ,‬סירים מלוכלכים גדשו את הכיור עד מעבר לגדותיו‪ ,‬אורז עם רוטב סמיך היה שפוך‬ ‫על השולחן‪ ,‬ובכלל מראה המטבח היה דוחה ולא נעים‪ .‬בסלון היו זרוקים בגדים בכל עבר‪ ,‬על‬ ‫הרצפה היו מונחים בכל פינה שאריות של לכלוכים מסוגים שונים‪ .‬המצב בחדרים היה אף חמור‬ ‫מכך‪ .‬הרב אמר לאיש‪ ,‬שכפי שהוא רואה גם אצלו המצב 'לא משהו'‪ ,‬ובכל זאת הוא אוהב את הרבנית‬ ‫אהבת נפש‪ ,‬שכן יש לאדם לשים לב מהם התכונות החשובות באמת אצל אשתו‪ ,‬ומהם הדברים‪,‬‬ ‫שעליהם הוא מוכן וכדאי לו להתפשר עליהם‪.‬‬ ‫האיש הנדהם אמר לרב‪ ,‬כי אומנם הקפיד על אשתו על חוסר הסדר אך הוא מודה כי המצב בביתו של‬ ‫הרב קשה בהרבה ממצבו שלו‪ ,‬ועל כן הוא מקבל את דבריו של הרב ומעתה ואילך יקפיד לראות ולחפש את התכונות החיוביות הרבות‬ ‫שישנן באשתו‪ .‬רק לאחר שנים של אושר עם אשתו‪ ,‬התברר לאיש כי לאחר שיצא‪ ,‬לקח לרב ולרבנית כמעט יום שלם לסדר את הבלגן‬ ‫שיצרו במיוחד בשבילו‪ ,‬בזמן שהמתין לרב בחדרו וכל זאת בשביל לדאוג לשלום בית ביניהם‪.‬‬ ‫ובא בספר "שאל אביך ויגדך" סי פור מופלא ובו מסופר כי הרב בהיותו באחד מביקוריו באמריקה חלה ואושפז בבית הרפואה‪ .‬במהלך‬ ‫מ‬ ‫הטיפול בו הוא נצרך לעירוי דם אבל הוא סירב לקבל את העירוי באומרו שגופו לא סובל דם אחר בוודאי לא דם של גויים‪ .‬הבטיח לו‬ ‫הפרופסור‪ ,‬כי יערה לו דם של יהודי ואז הסכים רבינו לעירוי‪ .‬אלא שהפרופסור לא עמד בדיבורו אלא הלך ולקח מנות דם 'מבנק הדם' של‬ ‫בית הרפואה שנתרמה על ידי גוי‪.‬‬ ‫למרבה הפלא גופו של הרב לא היה מסוגל לסבול זאת‪ ,‬ופלט את הדם שהוערה לו‪ .‬משראה זאת הפרופסור הלך והשיג מנות דם של‬ ‫יהודי‪ ,‬ובפעם הזאת הדם נקלט בגופו של הרב ולא נפלט יותר‪ .‬את הסיפור סיפר הפרופסור בעצמו‪ ,‬וראה זאת כדבר מופלא אשר לא יכל‬ ‫לפרשו אחרת אלא כנס ופלא‪.‬‬ ‫קרדיט תמונה‪ ,Chesdovi :‬רישיון ‪CC BY-SA 4.0, Wikimedia Commons‬‬ ‫‪1 4 /2 1‬‬ ‫הצדיקים |‬ ‫''ז אלול תשפ"ו – כ"ב אלול תשפ"ו | גיליון ‪ | 424‬פניני הצדיקי‬ ‫פרשת כי תבא | ט''ז‬ ‫כמַ לְּ ָאכִים‪ -‬הָ ַרב יֹוסֵ ף ׁשְּ ֹלמ ֹה ַכהְּ נְּמָ ן ‪ -‬הָ ַרב מִ פֹונִי ֶבז' זצ"ל‬ ‫אִ ם ִראׁשֹונִים ְּ‬ ‫לף תלמידים ישבו ושקדו על התורה‪ ,‬בהיכל הישיבה הגדולה פוניבז' בבני ברק‪ ,‬תחת נשיאותו של רבינו‪ .‬היה הדבר בשנות ה'תש"ך‪ ,‬הגיע‬ ‫א‬ ‫בחור משווייץ‪ ,‬ורצה להירשם בתור תלמיד‪ .‬אולם ההנהלה דחתה אותו‪" .‬אין מקום" טענו‪ .‬מקום שליבו חפץ‪ ,‬היה דווקא בישיבה‪ .‬הסירוב‬ ‫מטעם ההנהלה‪ ,‬לא הרתיעו אותו‪ .‬הוא ביקש להיפגש עם הרבנית מפוניבז'‪ .‬למרות שידעו‪ ,‬שאין לרבנית השפעה על רישום תלמידים חדשים‬ ‫לישיבה‪ ,‬למראה פניו נכמרו רחמיהם עליו וארגנו לו פגישה‪.‬‬ ‫כאשר פגש את הרבנית‪ ,‬הוציא הבחור מכיסו 'מכתב'‪ ,‬ומסר אותו ליד הרבנית‪ .‬היא קראה אותו‪ ,‬ואחר כך אמרה לחברי ההנהלה ולאותו‬ ‫בחור‪ ,‬להתלוות עימה לחדרו של רבינו‪ .‬הצדיק קיבל את הנוכחים בסבר פנים יפות‪ ,‬ותיכף לאחר שקרא את המכתב‪ ,‬ניגש לבחור‪ ,‬חיבק אותו‬ ‫בחום ונשקו על מצחו‪ ,‬תוך שהוא מכריז קבל עם ועדה‪" :‬התקבלת כתלמיד מן המניין בישיבת פוניבז'!"‪.‬‬ ‫הבינו חברי ההנהלה שיש שייכות עם תוכן המכתב שבגינו התקבל התלמיד לישיבה‪ ,‬אך איש מהם לא ידע מתוכנו‪ .‬לימים‪ ,‬סיפר הרב כי בימי‬ ‫נעוריו של אותו תלמיד‪ ,‬היו הוריו נוסעים מדי שנה בשנה‪ ,‬לנופש בשווייץ‪ .‬בחורף של שנת ה'תשט"ו‪ ,‬חלה הרב והוצרך לעבור ניתוח קשה‬ ‫ומסובך‪ .‬מקורביו וצוות הרופאים ייעצו‪ ,‬שיש להרחיקו מהישיבה וממבקרים‪ ,‬ושכדאי לו לנסוע לשווייץ‪ .‬נסע הרב עם הרבנית לאתר הנופש‪.‬‬ ‫כשהגיעו לשם התברר כי רק בקומה שלישית של בית‪-‬המלון יש מקום‪ .‬בבמצב בריאותו של הרב לא היה שייך שיעלה כל כך הרבה‬ ‫מדרגות‪ .‬המנהל השתדל ועשה מאמצים מרובים להחליף חדרים עם מישהו בקומה ראשונה של בית המלון‪.‬‬ ‫באותה השנה‪ ,‬בא אותו בחור לבית המלון עם אמו‪ .‬הם השתכנו‪ ,‬בחדרם הקבוע שבקומה ראשונה של בית המלון‪ .‬המנהל פנה לאישה ושאל‬ ‫אם תסכים להחליף חדר עם הרב מפוניבז'‪ ,‬תוך שהוא מזכיר את רום מעמדו התורני של הרב‪ .‬האשה עצמה הסכימה להחליף חדר במלון‪,‬‬ ‫רק ביקשה לקבל גם את הסכמת בנה הצעיר‪ ,‬האם מוכן גם הוא לוותר על נוחיותו בקומה ראשונה‪ ,‬ולעלות עוד שתי קומות‪ .‬המנהל פנה‬ ‫לצעיר‪" :‬תסכים להחליף חדר עם ראש ישיבת פוניבז'‪ ,‬שקשה לו ההליכה‪ ,‬כי עבר לא מזמן ניתוח קשה?" – "כן"‪ .‬השיב הנער‪ .‬כעבור מחצית‬ ‫השעה‪ ,‬עמדה בפתח חדרם‪ ,‬הרבנית מפוניבז'‪ ,‬שלא הפסיקה מלהודות לאישה על הוויתור‪ .‬היא הוסיפה ואמרה‪" ,‬הרב ירצה להודות לכם‬ ‫אישית‪ ,‬על הטובה הגדולה והויתור למענו"‪.‬‬ ‫אמרה האשה לרבנית‪" :‬עיקר התודה מגיעה דווקא לבני הצעיר‪ ,‬שגם הוא הסכים להחליף חדר"‪ .‬הרבנית פנתה לצעיר והודתה לו‪ .‬היא הציעה‬ ‫לקנות לו חפיסת שוקולד‪ ,‬כהוקרה על הסכמתו– "תודה רבה‪ ,‬כבוד הרבנית‪ ,‬אין לי צורך בזה!" – "ואולי צעצוע חדש‪ ,‬שאוכל לרכוש עבורך?"‬ ‫– "אין לי צורך גם בזה!" – " משהו! בתור הכרת הטוב!"‪ ,‬הפצירה הרבנית‪ .‬חשב הצעיר לרגע‪ ,‬ואמר‪" :‬כשם שמסרתי את מיטתי לרב‪,‬‬ ‫אקווה‪ ,‬שבבוא הזמן הנכון‪ ,‬כשארצה בעז"ה ללמוד בישיבת פוניבז'‪ ,‬שהרב יתן לי מיטה בישיבה"‪ .‬הרבנית התפלאה מדברי הנער‪.‬‬ ‫"איזה מבט רחוק!"‪.‬‬ ‫באותו מעמד‪ ,‬הוציאה הרבנית גיליון‪ ,‬ורשמה את הדברים האלה‪" :‬כשיגיע בחור פלוני לישיבת פוניבז'‪ ,‬יזכה מיד במיטה!"‪ .‬היא חתמה את‬ ‫שמה בשולי הגיליון‪ ,‬ירדה לחדרו של הרב‪ ,‬וגם הוא חתם את שמו‪ ,‬לאות הסכמה מלאה‪ .‬האשה‪ ,‬אֵ ם הילד‪ ,‬שמרה על המכתב למשך שנים‪,‬‬ ‫וכאשר היה בנה מוכשר לנסוע לארץ הקודש‪ ,‬מסרה את המכתב לידו‪ ,‬ואמרה לו בבטחה‪ ,‬שמיד עם בואו לישיבת פוניבז' ימסור אותו‬ ‫לחברי ההנהלה‪ ,‬והוא יתקבל ללא עיכוב ובעיה כלל‪ .‬זהו סודו של המכתב!‬ ‫בינו היה ידוע בכוח השכנוע שלו‪ .‬את כשרונו הברוך ניצל לטובת ישיבת פוניבז'‪ ,‬אותה הקים ובראשה עמד‪ .‬מדי תקופה היה יוצא לחוץ‬ ‫ר‬ ‫לארץ‪ ,‬לחלות פני נדיבי עם‪ ,‬ושם היה מכנס אותם ומספר על עולם התורה שפרח ושגשג באירופה שקודם החורבן וכן על תלאות המלחמה‪,‬‬ ‫על האחיזה האיתנה ביהדות‪ ,‬בכל מחיר‪ ,‬ועל איסוף השברים בשנים שלאחר השואה‪.‬‬ ‫בשלב זה‪ ,‬כאשר עיני הנוכחים היו רטובות לגמרי מדמעות‪ ,‬היה הרב עובר לדבר על ישיבת פוניבז'‪ ,‬מעוז התורה‪ ,‬שהיא התשובה הניצחת‬ ‫לצוררי ישראל‪ ,‬המבקשים להשמידנו ולכלותנו‪" .‬כי לא תשכח מפי זרעו" היה זועק מנהמת ליבו‪" ,‬התורה לא תישכח לעולם ועד!" הדברים‬ ‫היוצאים מן הלב היו נכנסים אל הלב‪ ,‬והנדיבים היו פותחים את כיסיהם ותורמים סכומים נכבדים לטובת ישיבת פוניבז'‪.‬‬ ‫המעשה הבא אירע באחד מביקוריו של הרב מפוניבז' באחת מקהילות אמריקה‪ .‬בשבתו בבית הכנסת‪ ,‬הבחין בו אחד המשולחים ששהו שם‪,‬‬ ‫ופניו נפלו‪ .‬אותו רב נשלח ע״י ישיבת סלבודקא שבבני ברק‪ ,‬כדי לאסוף כספים עבור הישיבה הנתונה במצוקה‪ .‬אולם בראות המשולח‪ ,‬שהרב‬ ‫מפוניבז' נמצא במקום‪ ,‬הבין‪ ,‬כי אפסה תקוותו להתרים אפילו סנט אחד‪.‬‬ ‫אין כל ספק‪ ,‬שהרב כהנמן‪ ,‬בדיבורו הסוחף והכריזמטי‪ ,‬ישבה את ליבם של המתפללים וימצה את כל יכולת תרומתם‪ .‬עבור סלבודקא‪ ,‬לא‬ ‫ייוותר דבר‪ .‬אולם לאחר שהסתיימה התפילה‪ ,‬לא מיהר המשולח לעזוב את בית הכנסת "אם לא אצליח לאסוף כאן כסף‪ ,‬לפחות אשמע‬ ‫דרשה טובה מפי הרב"‪ ,‬הרהר בעגמימות והתיישב בקצה בית הכנסת ואכן‪ ,‬הרב מפוניבז' לא אכזב‪ .‬הוא נשא דרשה סוחפת ומרתקת‪ ,‬בה‬ ‫סיפר על אימי השואה והרצה אודות חשיבות התפקיד של בני העם היהודי לשמר את הגחלת ולתמוך בלומדי התורה‪.‬‬ ‫ואז‪ ,‬כאשר לא נותרה עין יבשה בביה"כ הרים לפתע הרב את קולו וזעק‪" :‬יושב עמנו כאן באולם שלוחא דרבנן‪ ,‬מישיבת סלבודקא שבבני‬ ‫ברק‪ .‬האם יודעים אתם אלו גדולי עולם חבשו את ספסלי ישיבת סלבודקא באירופה?" ובטרם התאושש המשולח מן התדהמה‪ ,‬עבר הרב‬ ‫לדבר על מצוקתה הקשה של ישיבת סלבודקא‪ ,‬ועל החובה הקדושה לתמוך ולהחזיק אותה‪ ,‬כדי שלא תיסגר‪ ,‬חלילה וחס‪ .‬וכאילו בכל זאת לא‬ ‫די‪ ,‬ירד הרב מפוניבז' מן הבמה וניגש למשולח‪ ,‬מניח ידו על כתפו ואומ ר בקול רם‪ :‬״שנינו יחד נעבור כאן ונאסוף כספים עבור ישיבת‬ ‫סלבודקא! רק עבורה!"‪.‬‬ ‫ואכן‪ ,‬במשך דקות ארוכות צעדו השניים בין המתפללים‪ ,‬והללו הרימו את תרומתם הנדיבה במיוחד‪ .‬הסכום שנאסף עלה על כל הציפיות‪.‬‬ ‫המשולח של ישיבת סלבודקא לא תכנן לאסוף בכל ביקורו בחו״ל‪ ,‬אפילו את מחציתו של הסכום הגדול‪ ,‬וגם עיניו של הרב מפוניבז' זהרו נוכח‬ ‫ההצלחה‪ .‬לאחר שיצאו מבית הכנסת מצא המשולח מקום להציג את תמיהתו‪.‬‬ ‫"ילמדני כבודו‪ ,‬מדוע החליט להתרים את המתפללים עבור ישיבת סלבודקא ולא עבור ישיבת פוניבז'‪ ,‬הזקוקה גם היא למזומנים?"‪ .‬הרב‬ ‫הסביר‪" :‬מתפללי ביה"כ יודעים‪ ,‬כי גם אני מחזיק ישיבה‪ .‬הנחתי שכאשר יראו‪ ,‬שאיני אוסף כספים עבור עצמי‪ ,‬אלא עבור ישיבה אחרת הם‬ ‫ישערו כי מצבה של אותה ישיבה קשה עד אנוש‪ ,‬שאם לא כן‪ ,‬מדוע אני מזניח את ישיבתי עבור ישיבה אחרת? מתוך כך‪ ,‬יגדילו את סכום‬ ‫התרומה‪ ,‬ויתרמו סכומים גדולים יותר‪ ,‬מאשר אילו הייתי מתרים אותם עבור ישיבת פוניבז' ומכיוון ששנינו באנו לאותה מטרה‪ ,‬להגדיל תורה‬ ‫ולהאדירה‪ ,‬מה זה משנה לאיזו ישיבה מגיע הכסף? מיניה ומיניה יתקלס עילאה‪ ,‬ואם אפשר להשיג סכום מסויים עבור ישיבת פוניבז' או סכום‬ ‫כפול עבור ישיבה אחרת‪ -‬דומני‪ ,‬כי הבחירה אינה קשה"‪( .‬מעובד מתוך 'דרך עץ החיים')‬ ‫‪1 5 /2 1‬‬ ‫הצדיקים |‬ ‫''ז אלול תשפ"ו – כ"ב אלול תשפ"ו | גיליון ‪ | 424‬פניני הצדיקי‬ ‫פרשת כי תבא | ט''ז‬ ‫כמַ לְּ ָאכִים – הַ גָאֹון הָ ַרב מ ֹׁשֶ ה ְּ‬ ‫ַארי ֵה פְּ ַרי ְּינְּד זצ"ל‬ ‫אִ ם ִראׁשֹונִים ְּ‬ ‫הגאון הרב משה אריה פריינד זצ"ל‪ -‬נולד ב‪-‬ו' תשרי ה'תרס"ד (‪ )9131‬בהונגריה‪ .‬כבר‬ ‫בילדותו ניכר כי לגדולות נועד‪ .‬הוא הצטיין בהתמדתו הרבה בתורה‪ .‬התחנך בבית סבו‪,‬‬ ‫הגאון ר' זאב גולדברגר‪ .‬בגיל ‪ 91‬כבר היה בקי בשו"ע יורה דעה בע"פ עם ה'פרי מגדים'‪.‬‬ ‫בגיל ‪ 91‬היה בקי בארבעת חלקי שו"ע והוא צורף לדיני תורה שניהל סבו‪ .‬לפני השואה‬ ‫שימש כרב בעיירות נאסויד וראגנא וכדומ"ץ בסאטמר‪ .‬איבד בשואה את אשתו ושמונת‬ ‫ילדיו ונידון לעבודת פרך‪ .‬כשהיה באושוויץ קיים במסירות נפש תורה ומצוות במצבים קשים‬ ‫מנשוא‪ .‬נזהר שלא לחלל שבת ולא לאכול מאכלות אסורות‪ .‬לאחר מכן שימש זמן קצר כרב‬ ‫העיר סאטמר והתמסר לשיקום חיי הקהילה‪ :‬ייסד בית שחיטה והושיב בית דין‪ .‬בשנת‬ ‫ה'תשי"א (‪ )9193‬עלה לארץ והתמנה לראש ישיבת 'ייטב לב' של חסידות סאטמר‬ ‫בירושלים‪ ,‬תפקיד שמילא במשך ‪ 13‬שנה כשהוא מרביץ תורה ברבים‪.‬‬ ‫בשנת ה'תשי"ב (‪ )9199‬התמנה למו"ץ של העדה החרדית בשכונת בית ישראל‪ .‬רבים מכל‬ ‫גוני הקשת פנו אליו לשאול את חוות דעתו‪ .‬ב‪-‬כ"ו אב ה'תשל"ט (‪ ,)9111‬לאחר פטירת‬ ‫האדמו"ר ר' יואל טייטלבוים מסאטמר‪ ,‬התמנה לראב"ד העדה החרדית כנציג סאטמר‪ .‬ב‪-‬‬ ‫י"א סיוון ה'תשמ"ט (‪ ,)9111‬לאחר פטירת הגאון ר' יצחק יעקב וייס (בעל 'מנחת יצחק')‪,‬‬ ‫התמנה לגאב"ד העדה החרדית‪ .‬בשנת ה'תשנ"ו (‪ )9119‬הקים ת"ת בשם 'חיי עולם‬ ‫המקורית'‪ .‬בהמשך נפתחו בנשיאותו ישיבה קטנה וישיבה גדולה‪ .‬כשבוע לפני פטירתו‬ ‫התקיים מעמד חנוכת הבית לבניין המוסדות בשכונת גוש ‪ 13‬בירושלים‪ .‬גאון בנגלה‬ ‫ובנסתר‪ .‬ענוותן מופלא‪ .‬הרבה בתעניות ובסיגופים‪ .‬נפטר ב‪-‬כ' אלול ה'תשנ"ו (‪ .)9119‬חי‬ ‫כ־‪ 11‬שנים‪ .‬ציונו בהר הזיתים בירושלים‪ .‬לאחר פטירתו נקראו המוסדות על שמו 'מוסדות‬ ‫רמ"א'‪ .‬בהמשך הוקמה על שמו 'ישיבת תולדות משה אריה' בבית שמש‪.‬‬ ‫אביו‪ :‬הגאון ר' ישראל (אב"ד הוניאד)‪ .‬אמו‪ :‬מרת שרה (בת הגאון ר' זאב גולדברגר‪ ,‬אב"ד‬ ‫הוניאד)‪ .‬נשותיו‪ :‬מרת בילא הי"ד (זיווג ראשון‪ -‬בת ר' ברוך‪ ,‬נרצחה בשואה עם שמונת ילדיהם)‪,‬‬ ‫מרת פרידא דאכנר (זיווג שני‪ -‬נישא לה לאחר השואה‪ .‬נפטרה בשנת ה'תשמ"ב)‪ ,‬מרת טשארנא‬ ‫(זיווג שלישי‪ -‬בת ר' מנדל טארעם‪ ,‬מצאצאי רבי מנחם מנדל מרימנוב)‪ .‬ילדיו‪ :‬ר' ברוך‪ ,‬מרת חוה‪ ,‬ר'‬ ‫זאב‪ ,‬ר' אברהם יהושע‪ ,‬מרת פראדל‪ ,‬ר' מנשה‪ ,‬ר' ישראל ור' מיכאל הי"ד (נרצחו בשואה יחד‬ ‫עם אמם מרת בילא בב' בסיוון ה'תש"ד [‪ .)]9111‬מזיווג שני נולד לו בן שנפטר קודם ברית‬ ‫המילה‪ .‬מרבותיו‪ :‬הגאונים סבו ר' זאב גולדברגר (אב"ד הוניאד)‪ ,‬אביו ר' ישראל‪ ,‬ר' יחזקאל‬ ‫הלברשטאם‪ .‬מתלמידיו‪ :‬הגאונים ר' יהושע רוזנברגר (חבר בד"צ העדה החרדית)‪ ,‬ר' משה‬ ‫זאב זורגר (מו"ץ בעדה החרדית ודיין חסידות סאטמר בירושלים)‪ ,‬ר' שלמה יהודה הירש (חבר בד"צ העדה החרדית ודיין בקהילת‬ ‫סאטמר בירושלים)‪ ,‬ר' חיים צבי טייטלבוים (אב"ד ור"מ סאטמר)‪ ,‬ר' אברהם יונה שוורץ (גאב"ד וינה)‪ ,‬ר' חיים הערש מייזליש‬ ‫(ראש ישיבת סאטמר בבני ברק)‪ .‬מספריו‪• :‬עטרת יהושע‪ -‬חידושים ודרשות על הש"ס‪ ,‬הלכה‪ ,‬תורה‪ ,‬מועדים‪ ,‬אלול וימים‬ ‫נוראים •מרא דשמעתתא‪ -‬מפסקיו •הללו עבדי ה'‪ -‬סיפורים שסיפר רבינו‪ ,‬ביידיש‪ .‬ספרים עליו‪• :‬ממשה ועד משה‪ -‬כולל‬ ‫פרק העוסק ברבינו ובהנהגותיו •משה רעיא מהימנא‪ -‬תולדותיו והנהגותיו‪.‬‬ ‫בימי בחרותי כאשר למדתי בארץ ישראל‪ ,‬זכיתי להסתופף בצילו של מרן הגאון הצדיק רבי משה אריה פריינד זיע"א כשעדיין כיהן כראש‬ ‫בית דין‪ ,‬טרם התעטרותו פאר לכהונתו הרמה כגאב"ד ירושלים עיה"ק‪ .‬בד בבד שימש אז כראש ישיבת סאטמר בקרית מלך רב‪ .‬זכיתי‬ ‫להצטרף כמה פעמים לשולחנו הטהור בשלוש סעודות ובשאר מעמדי קודש‪ .‬בבניין הישיבה היה לו חדר מיוחד‪ ,‬שבו הסתגר מדי יום ביומו‬ ‫לאחר התפילה עד כחצות היום‪ ,‬והירבה לשפוך שיח ותפילה שם ולהעתיר בפרקי תהילים עבור כל ההזכרות והקוויטלאך שהובאו אליו‬ ‫לפקודת ישועה ורחמים‪ .‬הייתי עולה אליו לשם פעמים רבות לשם לאחר סיום התפילה‪ ,‬ועזרתי לו לקפל את הטלית והתפילין שלו‪ ,‬וזכיתי‬ ‫ליהנות מ מנו עצה ותושיה בדבר ה' זו הלכה‪ ,‬וגם בעובדין רברבין וסיפורי צדיקים ושיחות חולין של תלמידי חכמים‪ ,‬ואח"כ זכיתי ללוות‬ ‫אותו לביתו‪ .‬כשהייתי בארץ הקודש לאחר חתונתי‪ ,‬נכנסתי לצדיק והוא קיבל אותי בחביבות מיוחדת‪ ,‬ואף נתן לי ספר כדורון דרשה‪.‬‬ ‫ביקשתי ממנו שיכתוב לי כמה מילים על שער הספר‪ .‬רבינו התנצל שמלאכת הכתיבה קשה עליו מאוד‪ ,‬ואפילו ההסכמות הניתנים על ידו‬ ‫נכתבים על ידי אחד מנאמני ביתו והוא רק חותם עליהם‪ .‬בכל זאת משום כבודו של זקני הגה"ק בעל 'ערך ש"י' זיע"א‪ ,‬שהוא זכה להכירו‪,‬‬ ‫יתאמץ ביותר ויכתוב בעצמו כמה דברי ברכה‪ ,‬וביקש ממני שאשאיר את הספר אצלו למספר ימים עד שיתפנה לכתוב‪ .‬לאחר מספר ימים‬ ‫סרתי למעונו‪ ,‬והראה לי שכבר התחיל לכתוב‪" .‬מדי יום אני כותב כמה מילים"‪ ,‬אמר‪" ,‬אני מקווה שתוך ימים ספורים יהיה הדורון מוכן‬ ‫בעז"ה"‪ .‬לאחר זמן פגש אותי ברחוב‪ ,‬וכשראה אותי אמר לי בהתרגשות‪" :‬אתה יכול לבוא לקחת את הספר שלך"‪ .‬כשבאתי אליו לביתו‬ ‫נתן לי את הספר כשברכה נלהבת מפארת את דף השער‪ ,‬ואמר לי בענווה‪" :‬אין אני אומן במלאכת הכתיבה‪ ,‬אני זקוק עתה להסכמתך‬ ‫אם אכן כתבתי כהוגן"‪( ...‬מתוך 'נועם שיח' ‪ -‬שיחות הגה"צ רבי שלמה זלמן פרידמן שליט"א אבד"ק סאנטוב לייקווד)‪.‬‬ ‫פעם בערב סוכות‪ ,‬שעות ספורות לפני כניסת החג‪ ,‬ירד גשם שוטף בירושלים ותקרת סוכתו של רבינו קרסה ונפלה‪ .‬משמיים נתנו בלב‬ ‫אחד המקורבים ללכת לבית הגאב"ד ל בדוק אם הכל אצלו כשורה‪ ,‬והוא מצא את הרמ"א עומד ברחוב העיר אובד עצות‪ ,‬ומצפה לעזרת‬ ‫בני אדם‪ .‬המקורב הזעיק מיד כמה עוברי אורח‪ ,‬ויחד הם הצליחו להקים את גג הסוכה‪ ,‬ולהעמידה על תילה בחוזקה שלא תיפול שוב‪ .‬בין‬ ‫אלו שהיטו שכם לעזור היה גם רב אחד מבני עדות המזרח‪ ,‬אשר ג ר בקרבת מקום‪ .‬כעבור זמן מה פרח המאורע לגמרי מזכרונו של‬ ‫המקורב‪ ,‬אך רבינו לא שכח לעולם את אלו שבאו לעזרתו באותה שעה‪ .‬כעבור עשרים שנה הלך הרב הספרדי לעולמו‪ ,‬ורבינו ביקש‬ ‫להשתתף בהלווייתו‪ .‬לתמיהת בני הבית מדוע‪ ,‬שח להם את כל אותו מאורע ואמר‪" :‬חייב אני ללוות אותו כהכרת הטוב על עזרתו אז‬ ‫אלי" (משה רעיא מהימנא)‪.‬‬ ‫‪1 6 /2 1‬‬ ‫הצדיקים |‬ ‫''ז אלול תשפ"ו – כ"ב אלול תשפ"ו | גיליון ‪ | 424‬פניני הצדיקי‬ ‫פרשת כי תבא | ט''ז‬ ‫כמַ לְּ ָאכִים‪ -‬הַ גָאֹון הָ ַרב י ְּהֹונ ָָתן אֶ י ְּיבֶ ִ‬ ‫שיץ זצ"ל‬ ‫אִ ם ִראׁשֹונִים ְּ‬ ‫הגאון הרב יהונתן אייבשיץ זצ"ל‪ -‬נולד בשנת ה'ת"נ (‪ )9913‬בקרקוב שבפולין‪ .‬עוד‬ ‫מילדותו ניכר כילד פלא והוגדר כעילוי‪ .‬חונן בזיכרון נפלא ובחריפות עצומה‪ .‬בקיאותו‬ ‫וחריפותו‪ ,‬בבחינת סיני ועוקר הרים‪ ,‬עמדו לו בפלפוליו העמוקים בכל מקצועות התורה‪.‬‬ ‫הצטיין בדרשותיו והיה נערץ גם בעיני שרי העיר‪ .‬בהיותו כבן ‪ 99‬התייתם מאמו ועבר‬ ‫להתגורר באייבשיץ ולמד בישיבה שייסד אביו‪ .‬בשנת ה'תס"ה (‪ ,)9139‬בהיותו כבן ‪,99‬‬ ‫נפטר אביו ור' מאיר אייזנשטאט אימצו כבן ולקחו לביתו שבפרוסניץ‪ .‬משם עבר לישיבה‬ ‫בהולשוביצה ולאחר מכן עבר לווינה והיה בבית הגביר ר' שמעון ורטהיימר‪ .‬לאחר‬ ‫נישואיו בגיל ‪ 91‬עבר לגור בבומסלא (צ'כיה) ומונה לראש ישיבה‪ .‬בשנת ה'תע"ג (‪)9191‬‬ ‫עבר להמבורג (גרמניה)‪ ,‬ובסוף שנת ה'תע"ד (‪ )9191‬עבר לפראג (צ'כיה)‪ ,‬שם שימש‬ ‫כדרשן וכראש ישיבה‪ ,‬ובשנת ה'תצ"ז (‪ )9119‬מונה גם לאב בית הדין בפראג‪.‬‬ ‫בשנת ה'ת"ק (‪ )9111‬הוזמן לכהן כרב ואב בית הדין בקהילת מץ (צרפת)‪ ,‬אולם בעקבות‬ ‫פריצת המלחמה בין פרוסיה והצרפתים נגד מלכת אוסטריה נשאר לסייע לתושבי פראג‬ ‫הנתונים במצור‪ .‬הואשם בידי האוסטרים בבגידה‪ ,‬רכושו הוחרם ולאחר תשלום כופר‬ ‫גדול שוחרר ועבר לעיר מץ‪ ,‬שם ייסד ישיבה שאליה נהרו מאות תלמידים‪ .‬בשנת ה'תק"י‬ ‫(‪ ,)9193‬לאחר פטירת ר' יחזקאל קצינאלפוגין‪ ,‬התמנה לרבה של קהילת אה"ו (אלטונה‪,‬‬ ‫המבורג וונדסבק)‪ .‬לאחר מכן עבר לאלטונה וייסד שם ישיבה שאליה נהרו מאות תלמידים‪.‬‬ ‫ידע בעל פה את כל ששת סדרי המשנה והיה בקי בספר הזוהר ובכתבי האריז"ל‪ .‬את‬ ‫רוב משכורתו העניק ללומדי תורה‪ ,‬סייע לעניים ורכש חפצי מצווה בסכומים גדולים‪.‬‬ ‫כתב קמעות ליולדות‪ ,‬ובכמה מהם שנפתחו התעורר חשדו של הגאון ר' יעקב ישראל‬ ‫עמדין (היעב"ץ) כי יש בהם רמזים שבתאיים‪ .‬בעקבות זאת פרץ פולמוס חריף סביב‬ ‫רבינו‪ .‬היעב"ץ יצא נגדו בחריפות ואף פנה לרבנים נוספים בעניין‪ .‬מנגד‪ ,‬רבנים רבים‬ ‫עמדו לצד רבינו והעידו על צדקותו ויושר אמונתו‪ .‬הויכוח נמשך שנים והסעיר קהילות‬ ‫רבות באירופה‪ .‬נפטר ב‪-‬כ"א אלול ה'תקכ"ד (‪ .)9191‬חי כ־‪ 11‬שנים‪ .‬ציונו בבית העלמין‬ ‫העתיק באלטונה‪.‬‬ ‫סבו (מצד אמו)‪ :‬ר' משה יצחק יהודה לייב צינץ‪ .‬אביו‪ :‬ר' נתן נטע (רב העיר אייבשיץ‪.‬‬ ‫מקובל‪ ,‬מצאצאי האריז"ל‪ ,‬רש"י ור' נתן נטע שפירא‪ ,‬בעל 'מגלה עמוקות')‪ .‬אמו‪ :‬מרת שיינדל‪.‬‬ ‫אשתו‪ :‬מרת עלקלי (בת ר' יצחק שפירא‪ ,‬אב"ד בומסלא‪ .‬נישא בשנת ה'ת"ע)‪ .‬בנו‪ :‬ר' מיכל‪.‬‬ ‫מרבותיו‪ :‬ר' מאיר אייזנשטאט (מהר"ם א"ש‪ ,‬בעל 'פנים מאירות'‪ ,‬רבה של פרוסניץ)‪ ,‬ר' זאב‬ ‫וולף שפירא‪ ,‬ר' אליעזר סג"ל הלוי אטינגר (דודו)‪ .‬מתלמידיו‪ :‬ר' זרח איידליץ (בעל 'אור לישרים')‪ ,‬ר' ידידיה טיאה וייל‪,‬‬ ‫ר' מאיר פישלס‪ ,‬ר' נפתלי הירש אוסטרילינג‪ .‬מספריו‪ :‬השאיר אחריו חיבורים רבים‪ ,‬שחלקם נותרו בכתבי יד‪.‬‬ ‫מביניהם‪• :‬לוחות עדות •כרתי ופלתי‪ -‬על יורה דעה •תרי"ג מצוות בחרוזים •אורים ותומים‪ -‬על שו"ע חושן משפט‬ ‫•יערות דבש‪ -‬דרושים •בינה לעתים‪ -‬על הרמב"ם‪ ,‬הלכות יום טוב •שר האלף‪ -‬על שו"ע אורח חיים •שם עולם‪ -‬קבלה‬ ‫•אהבת יהונתן‪ -‬על ההפטרות •מדרש יהונתן •ברכת יהונתן •גבורת יהונתן •דברי יהונתן •דעת יהונתן‪ -‬על מסכת‬ ‫עבודה זרה •חסדי יהונתן •חצי יהונתן •מאמר יהונתן •מטה יונתן‪ -‬הלכות פסח •קשת יהונתן‪ -‬דרשות על התורה‬ ‫•מירב אחות יהונתן‪ -‬שבע החכמות •תפארת יהונתן •זוהר הרקיע •מתוק מדבש‪ -‬הלכות שבת •צפיחת הדבש •אוצר‬ ‫החכמה •בני אהובה‪.‬‬ ‫כשהיה קטן‪ ,‬היתה עניות גדולה בביתו‪ .‬ערב שבת‪ ,‬והנה פתח את אחד הסירים וראה עוף גדול ומשובח‪ ,‬ואכל את כולו‪ .‬כשהגיע זמן‬ ‫סעודת שבת‪ ,‬המנהג היה שאת העוף הגדול ביותר מקבל ראש המשפחה‪ .‬כשהתבוננה בסיר‪ ,‬נדהמה לגלות כי העוף הגדול נעלם‪.‬‬ ‫שאלה על אודות העוף ואף אחד לא ענה‪ .‬כבר מיד הבינה שידו של יהונתן הקטן במעל‪ .‬כעסה אמו ואמרה‪" :‬זה יפה ככה לעשות לאבא‪,‬‬ ‫לאכול את העוף הגדול?" אמר יהונתן‪ " :‬קיימתי מצוות טעימה בערב שבת‪ ,‬מה עשיתי?" ענתה אמו‪" :‬טועמיה נאמר ולא לאכול כזה עוף‬ ‫גדול"‪ .‬ענה לה יהונתן הקטן‪" :‬אך גם נאמר ואוהביה גדולה בחרו"‪ .‬וכל המשפחה פרצה בצחוק שנזכר לדורות‪.‬‬ ‫בהיותו ילד שאלו אביו בליל הסדר‪" :‬מדוע שואלים ילדי ישראל 'מה נשתנה' דווקא בחג הפסח‪ ,‬ולא למשל‪ ,‬בחג הסוכות‪ ,‬כאשר רואים‬ ‫כי עוזבים את בתיהם ויוצאים לגור בסוכה למשך שמונה ימים?"‪ .‬השיב רבינו‪ " :‬בסוכות רואים ילדי ישראל את בני עמם יושבים בסוכה‬ ‫דלה‪ ,‬ולכן אין הם מתפלאים כלל וכלל‪ ,‬שכן מעולם מורגל עם ישראל בצרות ובקשיים ואילו בליל הסדר‪ ,‬כאשר הכל מסובים כבני מלכים‪,‬‬ ‫יושבים סביב שולחן ערוך‪ ,‬ועל השולחן כלים יקרים ונוצצים‪ ,‬פמוטות וגביעי כסף מפוארים‪ ,‬מטעמי חג עולים עליו ‪ -‬ואז מביטים ילדי‬ ‫ישראל וחושבים‪ :‬מה זה קרה היום לאחינו היהודים העניים‪ ,‬המסכנים והרדופים?! והשאלה מתפרצת מפיהם‪" :‬מה נשתנה?"‪.‬‬ ‫ה יה זה בשבת הגדול‪ ,‬אחד האנשים שאל את הרב‪" :‬בהגדה של פסח מופיעים על המילים "וימררו את חייהם" בטעמי המקרא קדמא‬ ‫ואזלא הינם טעמי שמחה‪ ,‬ומה שמחה יש בכך שהמצרים מיררו את חיי אבותינו?"‪ .‬השיב הרב‪" :‬הקב"ה הבטיח שבני ישראל יהיו במצרים‬ ‫‪ 133‬שנה מדוע אפוא נמשכה גלותם רק ‪ 193‬שנה? אחד הטעמים הוא כי במשך ‪ 193‬שנה קיבלו בני ישראל את כל מנת הסבל שנגזרה‬ ‫עליהם ולכן 'וימררו את חייהם' בטעמים של "קדמא ואזלא" כי בקושי השעבוד גרם שמחה לאבותינו‪ ,‬שהתקצרה הגלות ב‪ 913-‬שנה‪ .‬אבל‬ ‫יש טעמים אחרים של שמחה‪ .‬מדוע דווקא הטעמים קדמא ואזלא? אם נחסר מהמספר ‪ 444‬את שנות הגלות ‪ ,014‬נקבל ‪ 194‬ושתי‬ ‫המלים קדמא ואזלא עולות בגימטריה ‪ .194‬וזהו פירוש קדמא ואזלא שקדמו ואזלו‪ -‬שהקדימו לצאת ממצרים ב‪ 913-‬שנה וזוהי השמחה‪.‬‬ ‫‪1 7 /2 1‬‬ ‫הצדיקים |‬ ‫''ז אלול תשפ"ו – כ"ב אלול תשפ"ו | גיליון ‪ | 424‬פניני הצדיקי‬ ‫פרשת כי תבא | ט''ז‬ ‫כמַ לְּ ָאכִים ‪ -‬הָ ַרב מָ ְּר ְּד ַכי ד ֹב טְּ בֶ ְּרסְּ ִקי מהארנסטייפל זצ"ל‬ ‫אִ ם ִראׁשֹונִים ְּ‬ ‫האדמו"ר הרב מרדכי דב טברסקי מהורנסטייפל זצ"ל‪ -‬נולד ב‪-‬כ"ט כסליו ה'ת"ר‬ ‫(‪ )9111‬בהורנסטייפל (אוקראינה)‪ .‬נקרא על שם זקנו ר' מרדכי מצ'רנוביל וזקנו ר' דב‬ ‫בער שניאורסון מליובאוויטש‪ .‬כשהיה כבן שש אמו נפטרה ואביו נישא בשנית ועבר‬ ‫לגליציה‪ .‬רבינו נשאר עם שתי אחיותיו אצל זקנו ר' יעקב ישראל טברסקי מצ'רקס‪ ,‬שגר‬ ‫בהורנסטייפל‪ ,‬וממנו למד תורה והתעלה‪ .‬בילדותו ייסר את גופו ולא עבר עליו חצות‬ ‫לילה מבלי שאמר תיקון חצות‪ .‬נודע כעילוי‪ .‬חריף בכישרונותיו ובעל זיכרון מופלא‪.‬‬ ‫כשהיה כבן שמונה שנים ישן על תיבה פתוחה ולה כעין שיניים המכאיבות לגופו‪.‬‬ ‫כשנשאל על כך ענה‪" :‬במיטה לא מתחשק לי לקום"‪ .‬כשמלאו לו עשר שנים ידע מספר‬ ‫מסכתות בעל פה והביאו לו מלמד מעיר אחרת‪ ,‬כי לא מצאו בעירו מלמד שיוכל ללמוד‬ ‫ממנו‪ .‬שנתיים לאחר חתונתו עקר זקנו לגור בצ'רקס ורבינו הלך עימו‪.‬‬ ‫כאשר חלה זקנו בשנת ה'תרכ"ג (‪ )9191‬פנה ואמר לנכדו‪" :‬צא להורנסטייפל‪ ,‬הגיעה‬ ‫שעתך למלוך‪ .‬אם יש את נפשך שאחיה עוד‪ ,‬בהכרח עלינו להיפרד"‪ .‬רבינו‪ ,‬בהיותו כבן‬ ‫עשרים ושלוש שנים‪ ,‬ייסד את חסידות הורנסטייפל‪ ,‬ואילו זקנו המשיך להנהיג את‬ ‫עדתו בצ'רקס‪ .‬שקדן עצום‪ .‬נהג לסיים את הש"ס מדי שנה בחג השבועות‪ .‬את כל כספי‬ ‫הפדיונות חילק לעניים‪ ,‬על אף שבביתו שררה דחקות נוראה‪ .‬בעל רוח הקודש‪ .‬רבים‬ ‫פנו אליו ונושעו‪ .‬מלומד בניסים‪ .‬נפטר ב‪-‬כ"ב אלול ה'תרס"ג (‪ ,)9131‬לאחר כארבעים‬ ‫שנות אדמו"רות‪ .‬ידע את מועד פטירתו‪ .‬חי כ־‪ 91‬שנים‪ .‬בנו‪ ,‬האדמו"ר ר' בן ציון יהודה‬ ‫לייב‪ ,‬מילא את מקומו כאדמו"ר השני בשושלת‪.‬‬ ‫סבו (מצד אביו)‪ :‬הגאון ר' יחיאל מיכל מקרימא (מצאצאי ר' משולם זושא מאניפולי)‪.‬‬ ‫סבו (מצד אמו)‪ :‬האדמו"ר ר' יעקב ישראל מצ'רקס‪ .‬אביו‪ :‬הגאון ר' משולם זוסיא אוירבך‬ ‫(אב"ד טולמיטש)‪ .‬אמו‪ :‬מרת שטערנא רחל‪ .‬אשתו‪ :‬מרת רייצא (בתו השמינית של האדמו"ר‬ ‫ר' חיים הלברשטאם מצאנז‪ ,‬בעל 'דברי חיים'‪ .‬החתונה התקיימה בשנת ה'תרט"ו בהוסיאטין)‪.‬‬ ‫מרבותיו‪ :‬סבו‪ ,‬האדמו"ר ר' יעקב ישראל טברסקי‪ .‬מתלמידיו‪ :‬הגאונים ר' פרץ‬ ‫קניבסקי (אביו של מרן ר' יעקב ישראל‪ ,‬בעל 'קהילות יעקב')‪ .‬מילדיו‪ :‬מרת שטרנא פייגה‬ ‫(נישאה לר' נחום זלמן שניאורסון מצ'רקס)‪ ,‬מרת חיה מלכה (נישאה לר' משה גיטרמן מקייב)‪,‬‬ ‫האדמו"ר ר' אהרן אלימלך שניאור זלמן (חתן ר' משה הורוביץ מרוזבדוב‪ ,‬אדמו"ר‬ ‫באיגנטובקה שברוסיה ואחר כך בקרוסנא שבגליציה)‪ ,‬מרת שרה מרים (נישאה לר' שלום‬ ‫אליעזר הלברשטאם מראצפרט)‪ ,‬האדמו"ר ר' חיים משה צבי (חתן ר' מנחם נחום טברסקי‬ ‫מרחמסטריווקה‪ ,‬שימש כאדמו"ר לאחר פטירת אביו)‪ ,‬האדמו"ר ר' בן ציון יהודה לייב (חתן ר'‬ ‫יצחק יואל רבינוביץ' מקונטיקוזיבה‪ ,‬ממלא מקום אביו)‪ ,‬מרת יוכבד רבקה (נישאה לר' אלישע‬ ‫הלברשטאם מגורליץ)‪ ,‬ר' ברוך דוד מקלינקוביץ' (חתן ר' שלמה זלמינא מראשקוב)‪ ,‬מרת‬ ‫אסתר הנדל (נישאה לר' חיים ישעיה שניאורסון‪ ,‬בן הרב שלום דובער שניאורסון)‪ .‬מספריו‪:‬‬ ‫•עמק שאלה‪ -‬שו"ת •עמק החכמה‪ -‬ביאורים על פסוקי התורה בדרך פלפול •פלא‬ ‫יועץ‪ -‬דרושים בדרך החסידות על פסוקי התורה •חיבור לטהרה‪ -‬הלכות נטילת ידיים‬ ‫ומקוואות •תורי זהב‪ -‬הלכות ריבית‪.‬‬ ‫אחד מאנשי שלומו של רבינו – היתה לו שותפות עם יהודי‪ :‬היה להם בית מסחר עם הרבה פועלים‪ .‬אירע פעם‪ ,‬שגוי אחד מהפועלים‬ ‫השתכר והתחיל לצעוק ולהשתולל‪ .‬ניגש אליו אחד משני הבעה"ב ונתן לו סטירה על לחיו‪ ,‬והלה נפל ומת‪ .‬כמובן ששני היהודים פחדו‬ ‫עד מאוד‪ .‬הם תפסו את המת וזרקוהו לתוך התנור בבית מסחרם ושרפוהו ולא נשאר ממנו זכר‪ .‬אך משפחת הגוי בראותם בערב‪ ,‬שאין‬ ‫אביהם שב לביתו רצו למקום עבודתו ומשלא מצאו אותו החליטו שהבעה" ב היהודים הרגו אותו ותבעו אותם למשפט‪ ,‬וכמובן חיכה להם‬ ‫משפט קשה‪ .‬השותף‪ ,‬שהיה חסיד של רבינו אמר לשותפו‪ ,‬שהוא נוסע לרבו לשפוך את פחד ליבו‪ .‬כשבא והזכיר לפני רבינו את מר גורלו‬ ‫אמר לו‪ ,‬שיסעו לעיר קיוב לרחוב מסויים בשעה מסויימת ושם תבוא להם הישועה‪.‬‬ ‫השותף‪ ,‬שהיה מתנגד‪ ,‬צחק מחבירו ואמר לו‪" :‬הרי שנינו יודעים בבירור‪ ,‬שהגוי נשרף‪ ,‬ואפרו מונח בתוך תנור בית המסחר ומה לנו לחפש‬ ‫ישועה בקיוב"‪ ,‬אך לעומתו טען חבירו החסיד‪" :‬הלא אנו מצפים לישועה‪ ,‬ואין לנו שום תקווה אנא ננסה לקיים דברי חכמים"‪ .‬והנה אך הגיעו‬ ‫לקיוב לרחוב ההוא‪ ,‬שהרה״ק ציווה להם‪ ,‬וראו את הגוי חי וקיים ומתהלך שם‪ ,‬מיד ניגשו אליו ושאלו מה שמו‪ ,‬וכשהשיב להם וראו שאכן‬ ‫זה הוא‪ ,‬שאלו אותו‪" :‬מדוע הנחת את כל משפחתך‪ ,‬הם בבית‪ ,‬דואגים ומחכים לך"‪ .‬הגוי צעק‪ ,‬שאינו רוצה לידע יותר מהם‪ ,‬כי סבל הרבה‬ ‫מאשתו ואינו רוצה לחזור אליה‪ ,‬אמרו לו השניים‪ ,‬שילכו עימו למשטרה ויצהיר בפניהם בכתב‪ ,‬שאינו רוצה לחזור לביתו ויכתוב את הסיבה‬ ‫לכך‪ .‬הסכים הגוי ופנו עימו לתחנת המשטרה וכתב וחתם שאינו רוצה לשוב למשפחתו כי רעות שבעה נפשו מהם‪ ,‬מובן מאליו שאחרי‬ ‫שהיהודים הגיעו אל בית המשפט‪ ,‬והמכתב של הגוי בידם‪ ,‬פטרו אותם לשלום‪ ,‬ויהי לפלא‪.‬‬ ‫את כל הכסף‪ ,‬שהביאו החסידים לפניו‪ ,‬פדיונות נפש ודורונות‪ ,‬נהג לחלק לעניים בני טובים‪ ,‬שנתן להם דין קדימה ביחס לצרכי הבית‬ ‫והילדים שלו‪ .‬יתירה מזו‪ ,‬גם מצאצאיו דרש להתנהג ככה‪ ,‬וכאשר השיא את אחד מנכדיו‪ ,‬תבע מבני הזוג‪ ,‬שיפרישו מעשר מהדורונות‬ ‫שקיבלו לכבוד החתונה‪ .‬לעתים היה ממשכן את כלי הכסף שבביתו‪ ,‬גביעים או פמוטי שבת וחנוכה‪ ,‬כדי לעזור לאביונים‪ ,‬שמשיאים את‬ ‫צאצאיהם מתוך הדחק‪ .‬פעם אחת‪ ,‬כשלא היו מעות בידו‪ ,‬חתך את כפתורי הכסף שבאפודתו ונתנם לאיש עני‪ ,‬שביקש את עזרתו‪( .‬מבוא‬ ‫לספר שושנת העמקים)‬ ‫‪1 8 /2 1‬‬ ‫הצדיקים |‬ ‫''ז אלול תשפ"ו – כ"ב אלול תשפ"ו | גיליון ‪ | 424‬פניני הצדיקי‬ ‫פרשת כי תבא | ט''ז‬ ‫כמַ לְּ ָאכִים‪ -‬הַ גָאֹון הָ ַרב ד ֹב בֵער בְּעָ ְּרצִ'י לַ י ְּפֶ ר זצ"ל‬ ‫אִ ם ִראׁשֹונִים ְּ‬ ‫הרב הגאון ישכר דב בער (בערצ'י) לייפר זצ"ל‪ -‬נולד בשנת ה'תר"י (‪ .)9193‬בן אחר בן‬ ‫עד לר' מאיר הגדול (ראש שושלת פרמישלאן זיע"א)‪ ,‬וייחוסו למעלה בקודש עד רבינו יעקב‬ ‫הלוי ממרויש ומקורביל (בעל 'שו"ת מן השמיים')‪ .‬כשהיה כבן שש שנים בלבד כבר פעל‬ ‫ישועות‪ .‬איש קדוש מאוד‪ .‬נודע ומפורסם כגאון אדיר‪ ,‬בקי בש"ס ופוסקים‪ .‬לפני נישואיו‬ ‫רבינו סיים את כל הש"ס פעמיים‪ .‬מגדולי התורה בתורת הנגלה והנסתר‪ .‬מלומד בניסים‪.‬‬ ‫חסידים רבים נהרו אליו לשמוע מפיו תורה ודבר ה'‪ .‬היה דורש דברי תורה במשך שעות‬ ‫ארוכות‪ .‬בתחילה כיהן בבוכניה שבגליציה‪ .‬לאחר פטירת אביו בט"ו בתשרי ה'תרנ"ה‬ ‫(‪ )9111‬עבר לסעליש‪ ,‬ובשנת ה'תר"ס (‪ )9133‬עבר לסאטמאר ושימש בה כאדמו"ר‪ .‬נפטר‬ ‫בכ"ב באלול ה'תרס"ו (‪ .)9139‬חי כ־‪ 99‬שנים‪ .‬ציונו בסאטמאר‪.‬‬ ‫סבו (מצד אביו)‪ :‬האדמו"ר ר' ישכר בער מנדבורנה‪ .‬אביו‪ :‬האדמו"ר ר' מרדכי מנדבורנה‬ ‫(בעל 'מאמר מרדכי')‪ .‬אמו‪ :‬מרת חיה (בת הגה"ק ר' שמואל שמעלקא טויבש‪ ,‬אב"ד יאס‪ .‬משפחתה‬ ‫מיוחסת לרבינו רבי יואל סירקש‪ ,‬הב"ח‪ ,‬למהרש"ל ולרבי מרדכי יפה‪ ,‬בעל ה'לבושים')‪.‬‬ ‫אחיו‪ :‬האדמו"רים ר' יצחק מסטניסלב‪ ,‬ר' מאיר רוזנבוים מקרטשניף‪ ,‬ר' ישראל יעקב‬ ‫מחוסט‪ ,‬ר' אהרן משה מלאנצוט‪ ,‬ר' יוסף מנירעדהאז‪ .‬נשותיו‪ :‬מרת טויבא רחל (זיווג‬ ‫ראשון‪ -‬בת האדמו"ר רבי אליעזר ברנדוויין מאוזיפולה‪-‬סטרטין)‪ ,‬מרת דבורה (זיווג שני‪ -‬בת האדמו"ר‬ ‫רבי יהושע העשיל אייכנשטיין מחודורוב‪-‬זידיטשוב)‪ .‬ילדיו‪ :‬האדמו"ר ר' מאיר מקליוולנד‪,‬‬ ‫האדמו"ר ר' איתמר מבישטינא‪ ,‬האדמו"ר ר' דוד מבאניא‪ ,‬האדמו"ר ר' אהרן משה‬ ‫מגרוסווארדיין הי"ד‪ ,‬האדמו"ר ר' יוסף מפיטסבורג (בעל 'צדקת יוסף')‪ ,‬האדמו"ר ר' שלום‬ ‫מנדבורנה‪-‬ברייטן ביטש‪ ,‬ניו יורק‪ .‬חתניו‪ :‬האדמו"ר ר' ישכר בער רוזנבוים מסטראזניץ‪,‬‬ ‫האדמו"ר ר' מאיר רוזנבוים מסאטמאר‪ ,‬האדמו"ר ר' יצחק לייפר‪ .‬מספריו‪• :‬ליקוטי ישכר‪-‬‬ ‫דברי תורתו‪.‬‬ ‫כשהיה בן שש שנים‪ ,‬איש אחד בא לבית אביו הרה"ק ר' מרדכי מנדבורנה זיע"א‪ .‬לאותו איש היה חוזה עם הממשלה והוא התפרנס‬ ‫ממכירת מתכות לממשלה‪ .‬יום אחד היתה ביקורת ממשלתית והם שקלו את הסחורה שהוא סיפק‪ .‬הם גילו כי חסר כחצי קילו ממה שהוא‬ ‫היה אמור לספק‪ .‬השוטרים אסרו אותו בבית‪-‬הסוהר‪ .‬בצר לו הוא הפעיל קשרים ושיחד את הנוגעים בדבר‪ .‬הם הוציאו אותו מבית‪-‬הסוהר‬ ‫עד זמן המשפט‪ ,‬שנקבע שיתקיים בעוד מספר ימים‪ .‬הוא פנה לעורך דין בכיר כדי להתייעץ איתו וביקש ממנו שהוא ייצג אותו במשפט‪.‬‬ ‫העורך דין אמר לו בגלל בשל מעשה כזה הוא עלול לשבת שנים רבות בבית‪-‬הסוהר‪ .‬נראה שאין שום מצב שהוא י ֵצא זכאי‪.‬‬ ‫באותה שעה הרב מרדכי מנדבורנה לא היה בבית ולא היה צפוי לחזור עד אחרי המועד בו נקבע המשפט‪ .‬כשהאיש הבין זאת‪ ,‬הוא‬ ‫התחיל לבכות ואמר שהגיע במיוחד לרב כדי שיושיע אותו‪ -‬ועתה הצדיק לא בבית‪ .‬מה יעשה עכשיו? רבינו היה כבן שש שנים בלבד‪ .‬היה‬ ‫לו קשה לראות את האיש בוכה ואמר לו‪" :‬אם תיתן לי סכום מסוים (ופירט מה הסכום) אני מבטיח לך שתצא זכאי במשפט"‪ .‬האיש מיד‬ ‫הוציא את הסכום שביקש רבי נו ונתן לו‪ .‬רבינו הביט בו ואמר לו‪" :‬כשיגיע זמן המשפט תעמוד מול השופט‪ .‬הוא ישאל אותך מדוע החסרת‬ ‫חצי קילו מהמתכת שהיית צריך לספק? תאמר לו שלדעתך לא החסרת כלום מהמשקל ואתה מבקש שישקלו שוב את המתכת שסיפקת"‪.‬‬ ‫האיש לא הבין כיצד טענה שכזו תעזור לו‪ ,‬מכיוון שהוא ידע בוודאות שהוא החסיר מהמשקל‪ ,‬אבל שמע לרבינו‪ .‬זמן המשפט הגיע‪ .‬האיש‬ ‫טען כי סיפק את הסחורה כפי שהיה צריך וכי העלילו עליו עלילות‪ .‬השופט מיד ביקש שישקלו את המתכת שהאיש סיפק‪ .‬למרבה הפלא‬ ‫המשקל היה מכוון ולא חסר כלום‪ .‬כמובן שהשופט זיכה את האיש וכעס על אותם אנשים שהעלילו עליו לחינם‪ .‬האיש הגיע בשמחה רבה‬ ‫לבית אביו‪ ,‬הרה"ק ר' מרדכי מנדבורנה זיע"א כדי להודות לבן על עצתו ועל הישועה הנפלאה‪ .‬באותה שעה אביו כבר שב לביתו‪ .‬האיש‬ ‫סיפר את כל מה שאירע איתו ועל הישועה הנפלאה שהבן חולל עבורו‪.‬‬ ‫לאחר שהאיש עזב את הבית‪ ,‬אביו פנה אל רבינו בן השש ושאל אותו בפליאה‪" :‬איך עשית דבר כזה ליטול מעות מהיהודי ‪ -‬וכן איך פעלת‬ ‫עבורו ישועה?"‪ ,‬הבן השיב‪" :‬מכיוון שאבא לא היה אז בבית‪ ,‬חשבתי שאבקש מהמלאך מיכאל שבעת שישקלו השופטים את המתכת‬ ‫שהוא סיפק‪ ,‬שיכביד את ידו על המשקל והאיש ינצל מהמשפט"‪( .‬מעובד מתוך עבודת עבודה)‬ ‫בנו הרה"ק ר' איתמר מבישטינא זיע"א סיפר שלאחד מחסידי הרה"ק האדמו"ר ר' ישכר דוב רוקח מבעלזא זיע"א היה משפט‪ .‬הוא הגיע‬ ‫אל רבו מבעלזא וביקש שהצדיק יתפלל עליו ויצליח במשפט‪ .‬רבו אמר לו‪" :‬עצתי שתיסע לרבי מבאכניא‪ .‬הוא לא מתגורר שם כיום‪ ,‬אלא‬ ‫באונגארן‪ .‬תי סע לבאכניא ותשאל להיכן הרב עבר‪ .‬לאחר מכן תיסע לאותו מקום ותספר לו על המשפט‪ .‬הרבי גדול מאוד בעניינים אלו"‪.‬‬ ‫האיש עשה כדברי רבו והגיע לרבינו‪ .‬הוא סיפר על המשפט‪ .‬רבינו כתב לו אלו טענות עורכי דינו יטענו עבורו כדי שיצא זכאי‪ .‬האיש לקח‬ ‫את הנייר‪ .‬כשהגיע מועד המשפט‪ ,‬עורכי הדין טענו כפי מה שהיה כתוב על הנייר והוא יצא זכאי בדינו! לאחר מכן הוא כתב מכתב לרבינו‬ ‫שיצא זכאי בדין והודה לו על כך‪ .‬המכתב הגיע באמצע השבעה לאחר שרבינו נפטר‪ .‬בנו של רבינו‪ ,‬הרה"ק ר' איתמר מבישטינא זיע"א‪,‬‬ ‫ענה לו במכתב‪ .‬אחר כך הוא הגיע בעצמו לבנו עם פדיון‪ ,‬ואמר שהוא מצטער שלא נסע לרבינו כל השנים האלו‪( .‬שיח זקנים)‬ ‫פ עם שר המחוז שלח שוטרים שיורו לרבינו בפקודתו שתוך שלושים יום רבינו צריך לעזוב את עירו‪ .‬רבינו השיב לשוטרים שיאמרו לשר‬ ‫בשמו שהוא יסתלק קודם ממקומו ויפוטר ממשרתו‪ .‬כן היה‪ ,‬שבתוך שבוע מפלה באה לשר‪( .‬אוהב חסד)‬ ‫ר בינו היה גאון גם בתורת הנגלה וגם בתורת הנסתר‪ .‬פעם הזדמן ברכבת עם הרה"ק ר' יוסף מאיר ווייס (ראש שושלת ספינקא ה'אמרי‬ ‫יוסף' זיע"א)‪ .‬בכל הדרך שוחחו ביניהם וביררו שאלות מסובכות בתורת הקבלה‪ .‬ה'אמרי יוסף' חזר מספר פעמים על דבריו שנאמרו‬ ‫בפשטות ובענוות חן‪( .‬ראשי גולת אריאל)‬ ‫לפני נישואיו רבינו למד את כל הש"ס פעמיים‪ .‬אביו ר' מרדכי מנדבורנה הכיר עליו שביעות רצון מיוחדת‪ ,‬וחשב שלפי גודל חשיבות‬ ‫בנו יש בזה מעין פגם ולכן אמר לו‪" :‬בני חביבי‪ ,‬אם מסיימים פעם שניה את הש"ס לפני הנישואין אין מקום להתנשאות"‪( .‬אוהב חסד)‬ ‫‪1 9 /2 1‬‬ ‫הצדיקים |‬ ‫''ז אלול תשפ"ו – כ"ב אלול תשפ"ו | גיליון ‪ | 424‬פניני הצדיקי‬ ‫פרשת כי תבא | ט''ז‬ ‫כמַ לְּ ָאכִים ‪ -‬הַ מְּ ֻק ָבל הָ ַרב י ָ‬ ‫ְּהּודה שִ מְּ חֹון זצ"ל‬ ‫אִ ם ִראׁשֹונִים ְּ‬ ‫המקובל הרב יהודה שמחון זצ"ל‪ -‬נולד בשנת ה'תרנ"ז (‪ )9111‬בעיירה שיפא‬ ‫שבמרוקו‪ .‬משפחת שמחון היו כ"ו דורות של צדיקים וחסידים קדושי עליון‪ ,‬בן אחר בן‬ ‫ללא הפסק‪ .‬רבינו היה הדור הכ"ז בשושלת המעטירה‪ .‬בהיותו כבן ‪ 11‬עבר להתגורר‬ ‫בארפוד‪ .‬ברבות השנים קשר קשרי קיימא עם משפחת אביחצירא המעטירה‪,‬‬ ‫כשראשית הקשר בין המשפחות מקורו בדורות קדומים‪ .‬הצדיק רבי אברהם בן‬ ‫שמחון זצ"ל (סבו של רבינו) היה מתלמידי הגאון הקדוש מרן רבי יעקב אביחצירא‬ ‫זצוקללה"ה‪ ,‬כפי שעולה ממכתב שרבי יעקב זצ"ל שלח לו‪ .‬הוא גם היה מתלמידיו‬ ‫המובהקים של הגאון הקדוש רבי דוד אביחצירא עטרת ראשנו הי"ד‪.‬‬ ‫רבינו נודע כמקובל וכאיש מופת‪ .‬איתמחי גברא ואיתמחי קמיעא‪ .‬איש אשכולות‬ ‫שכולם אהבו ונעזרו בו רבות‪ .‬רבינו שימש בתור מוהל וזכה להכניס אלפים מילדי‬ ‫ישראל בבריתו של אברהם אבינו ע"ה‪ .‬את הכל עשה בהתנדבות לשם שמיים‪ .‬כמו כן‬ ‫שימש חזן ופייטן‪ ,‬מלמד תשב"ר‪ ,‬ספרא דדיינא ושוחט ראשי‪ .‬רבינו פעל רבות‬ ‫להשכנת שלום בין איש לאשתו ובין אדם לחבירו‪ .‬הצטיין ביותר במידת הענווה‬ ‫המופלגת שאפיינה את דמותו‪ .‬שקידתו והתמדתו בתורה הקדושה היו לשם דבר‪ .‬בני‬ ‫ביתו העידו עליו שלא פסיק פומיה מגירסא בכל מקצועות התורה‪ -‬תנ"ך‪ ,‬ש"ס‬ ‫ופוסקים‪ ,‬זוהר וקבלה‪ .‬בשנת ‪ 9119‬ייסד בארפוד בית כנסת בסמוך לביתו‪ ,‬ששימש‬ ‫גם את חבורת 'רבי מאיר בעל הנס'‪ ,‬שחבריה נהגו ללמוד מדי יום ח"י משניות‪.‬‬ ‫בשנת ה'תשכ"ב (‪ )9191‬רבי יהודה יחד עם בני משפחתו עלו לארץ ישראל‪ .‬רבים‬ ‫הגיעו להקביל את פניו ובראשם הצדיק הגאון רבינו יצחק אביחצירא ה'בבא חאקי'‬ ‫זיע"א (דוד אשתו שכיבד את רבינו מאוד)‪ .‬רבינו התיישב בעיר האבות באר שבע ובה‬ ‫התגורר כשנתיים ימים עד ליומו האחרון‪ .‬בבאר שבע עבד במחלקת הנישואין של‬ ‫הרבנות בעיר‪ .‬נפטר ב‪-‬כ"ב באלול ה'תשכ"ד (‪ .)9191‬חי כ־‪ 91‬שנים‪ .‬ציונו בבית‬ ‫העלמין הישן באר שבע‪ ,‬סמוך לציונו של הצדיק רבי חיים חורי זצ"ל‪.‬‬ ‫סבא (מצד האב)‪ :‬הגאון ר' אברהם (מתלמידי הגאון הקדוש מרן רבי יעקב אביחצירא וכן למד‬ ‫היה מתלמידיו המובהקים של הגאון הקדוש רבי דוד אביחצירא עטרת ראשנו‪ ,‬הי״ד)‪.‬‬ ‫אביו‪ :‬הגאון הקדוש ר' יעקב‪ .‬נשותיו‪ :‬מרת עזיזה (זיווג ראשון‪ -‬נפטרה בארפוד בעודה‬ ‫צעירה לימים)‪ ,‬מרת מרים שמחה (זיווג שני‪ -‬בתו של הגאון הקדוש רבי מסעוד שטרית זצ"ל‪,‬‬ ‫המכונה ה'בבא סידי' ‪ ,‬אחיו מאם של ה'בבא סאלי' זיע"א)‪ .‬בתו‪ :‬מרת יאקוט (נישאה לר' מאיר‬ ‫פחימה זצ"ל‪ ,‬מחשובי השוחטים בעירו)‪ .‬חברותא‪ :‬הגאון הקדוש רבי מאיר אביחצירא‬ ‫זיע״א‪ ,‬הגאון הקדוש ר' מכלוף אביחצירא (תלמיד חבר לרבינו)‪ .‬מתלמידיו‪ :‬הצדיק‬ ‫הקדוש ר' אלעזר אביחצירא‪ ,‬הגאון ר' אליהו אברג'ל (חבר בית הדין הגדול)‪.‬‬ ‫מספריו‪• :‬שבח ורינה‪ -‬פיוטים‪ .‬חיבר גם עשרה שירים עממיים בערבית־יהודית‪.‬‬ ‫אדמו" ר רבי דוד חי אביחצירא שליט"א העיד‪" :‬רבי יהודה בן שמחון‪ ,‬לא היה כמוהו בקמיעות‪ .‬היה צדיק יסוד עולם!"‪ .‬סיפורים רבים‬ ‫ה‬ ‫ועדויות רבות מספרים על אודות הצדיק שהוציא דיבוקים וכיו"ב‪.‬‬ ‫תו יאקוט סיפרה‪ :‬בעיירה ארפוד התגוררה משפחה אמידה בשם משפחת תורג'מן‪ .‬משפחה זו הכניסה ספר תורה לבית הכנסת וערכה‬ ‫ב‬ ‫לכבודו סעודת מצווה‪ .‬רבי יהודה ישב בסעודה בראש השולחן‪ .‬השמחה גאתה לשחקים ובני העיר פייטו ושוררו לכבוד המצווה החשובה‪.‬‬ ‫לפתע נכנס אחד מבני המשפחה בבהלה ואמר שממון רב של בני המשפחה נגנב במהלך השמחה‪.‬‬ ‫בצר להם בני המשפחה פנו לרבינו ושאלו מה עליהם לעשות‪ .‬הצדיק ביקש שיביאו לו כוס עם שמן זית‪ .‬כשהביאו לפניו רבינו החזיק בידו‬ ‫את הכוס‪ ,‬לחש מה שלחש‪ .‬לאחר מכן קרא לבתו יאקוט שבאותם ימים היתה כבת חמש‪ .‬הרב ביקש ממנה שתאמר לו מה היא רואה‬ ‫בכוס‪ .‬בתו יאקוט העידה שראתה כעין סרטון המופיע בכוס‪:‬‬ ‫"אבא‪ ,‬הנה הוא עולה מהסולם‪ ,‬יורד מהסולם‪ ,‬הנה הוא לוקח את הכסף"‪ .‬לפתע יאקוט ראתה את פני הגנב‪ .‬אותו אדם היסב איתם‬ ‫בשולחן כשהוא מפייט ומשורר לכבודה של גניבה‪( .‬לימים השתדך המקובל הצדיק רבי דוד מנהריה שליט"א עם משפחת תורג'מן הנזכרת‬ ‫והתחתן עם בתו של רבי עזר תורג'מן וגם הוא נכח באותו זמן והוא אישר את המעשה)‪.‬‬ ‫למידו הגאון רבי אליהו אברג'ל (חבר בית הדין הגדול) העיד על רבינו‪" :‬בילדותי זכיתי ללמוד שנה תמימה אצל הצדיק‪ ,‬שהיה עושה‬ ‫ת‬ ‫כמעשה רבי פרידא ממש‪ .‬רבינו הסביר את הל ימוד בצורה פשוטה וברורה עד שאני וחברי זכינו להבין את הלימוד לאמיתו‪ .‬אם אחד‬ ‫מהתלמידים לא היה מבין‪ ,‬רבינו היה חוזר ומסביר את הלימוד לאט ובסבלנות אין קץ עד שהיה ברור שהתלמיד אכן הבין כראוי את‬ ‫הלימוד‪ .‬הוא החדיר בנו תורה‪ ,‬קדושה ויראת שמיים שמלווים אותנו במשך כל חיינו‪.‬‬ ‫"אספר דבר נוסף החקוק בזכרוני‪ ,:‬עוד שהייתי ילד קטן הייתי רואה את הגאון הקדוש רבי יהודה זצ"ל מהלך הלוך ושוב עם הצדיק‬ ‫המקובל רבינו מאיר אביחצירא זצ"ל (הבבא מאיר זיע" א)‪ ,‬שהיה אז צעיר לימים וזקנו עדיין כולו היה שחור‪ .‬שני הגדולים היו עוסקים‬ ‫בתורה הקדושה ללא הפסקה‪ .‬כך היה חוזר המעשה על עצמו מידי יום ביומו‪ .‬על הערכתו הגדולה של הגאון הקדוש הבבא מאיר לצדיק‬ ‫ניתן ללמוד מכך שהפקיד בידיו את אוצרו היקר‪ ,‬את בנו הגדול המקובל הצדיק רבי אלעזר זצ"ל (הבבא אלעזר) ומינה את רבינו לשמש‬ ‫כמלמד לבנו"‪.‬‬ ‫‪2 0 /2 1‬‬ ‫הצדיקים |‬ ‫''ז אלול תשפ"ו – כ"ב אלול תשפ"ו | גיליון ‪ | 424‬פניני הצדיקי‬ ‫פרשת כי תבא | ט''ז‬ ‫אנו מבקשים ממי שיש לו תמונות טובות יותר של הצדיקים או של הקברים‬ ‫או אם לא שמנו את תמונת הצדיק או הקבר‬ ‫ויש לו תמונה שהוא צילם או שקיבל ממישהו ששהוא צילם ונתן לו את זכויות יוצרים‬ ‫להשתמש בה ולא הוריד אותה מאתר באינטרנט‪ ,‬אנא שלחו למייל‬ ‫‪PnineZadikim@gmail.com‬‬ ‫למעוניינים לקבל את העלון ישירות למייל‪ ,‬יש לשלוח‬ ‫בקשה ‪PnineZadikim@gmail.com‬‬ ‫העלון מוקדש לרפואה והצלחת רחל ברכה בת פדילה דליה הי"ו ובני‪-‬ביתה‬ ‫רפואת יהודה אריה בן רחל ברכה‪ -‬רפואת הנפש ורפואת הגוף‬ ‫ולהצלחת כל עם ישראל ובתוכם יוסף ליאור בן דליה אפרת ומשפחתו‬ ‫והצלחה בכל העניינים‪ ,‬נחת יהודי מכל יוצאי חלציו וכן בחינוך הילדים‬ ‫‪2 1 /2 1‬‬ ‫הצדיקים |‬ ‫''ז אלול תשפ"ו – כ"ב אלול תשפ"ו | גיליון ‪ | 424‬פניני הצדיקי‬ ‫פרשת כי תבא | ט''ז‬