gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

אילו של יצחק · Ailoy Shel Yitzchok — כי תבוא (2026-08-24)

מוציא לאור: אילו של יצחק · Ailoy Shel Yitzchok

שבוע: כי תבוא (2026-08-24)

אילו של יצחק · Ailoy Shel Yitzchok — כי תבוא (2026-08-24)

פתח את ה-PDF הורדה

‫יציאת‬ ‫כניסת‬ ‫ט"ז אלול‬ ‫שבת‬ ‫שבת‬ ‫ה'תשפ"ו‬ ‫‪19:44‬‬ ‫‪18:33‬‬ ‫ירושלים‬ ‫‪19:46‬‬ ‫‪18:48‬‬ ‫ת"א‬ ‫‪19:46‬‬ ‫‪18:40‬‬ ‫חיפה‬ ‫‪19:45‬‬ ‫‪18:49‬‬ ‫באר שבע‬ ‫פרשת "כִּ י‪ָ -‬תבֹוא"‬ ‫פרשתנו מהווה גשר מעבר בין חלקו המרכזי של ספר דברים ‪ -‬בעל אופי עוד שבועיים לפנינו ראש השנה‪.‬‬ ‫חקיקתי ‪ -‬לבין סיום הספר‪ .‬את חטיבת 'נאום המצוות' שקראנו בפרשות עלינו לפקוח עיניים‪ ,‬ולראות את כל הטוב‪ ,‬להתפעל‪ ,‬להתפעם‪ ,‬להודות‬ ‫ולהלל – ואם יודעים להגיד תודה‪ ,‬מקבלים פי כמה וכמה יותר‪ ,‬ובמאור‬ ‫האחרונות‪ ,‬חותמות שתי פרשיות הלכתיות שבראש פרשתנו‪:‬‬ ‫פנים‪ ,‬ובכך נזכה למילוי משאלותינו לטובה‪.‬‬ ‫מצוות הבאת ביכורים ומצוות ביעור מעשרות בשנה השלישית‪.‬‬ ‫המייחד את המצוות האלה‪ ,‬היא האמירה והווידוי המתלווה אליהן‪.‬‬ ‫החיים שלנו מלאים בכל טוב‪ ,‬הקב"ה נתן לנו חיים‪ ,‬הוא נתן לנו פרנסה‪,‬‬ ‫את‪ֶ ,‬אל‪-‬הַ כֹּהֵ ן‪ ,‬אֲ שֶ ר י ְִּהיֶה‪ ,‬בַ י ִָּמים הָ הֵ ם; וְ ָאמַ ְר ָת ֵאלָיו‪ִּ ,‬הג ְַד ִּתי הַ יֹום יש לנו דירה‪ ,‬יש לנו כישרונות ברוכים בלי עין הרע‪ ,‬יש לנו אוויר לנשום‪,‬‬ ‫"ּובָ ָ‬ ‫אוכל לאכול‪ ,‬מים לשתות‪ ,‬יש לנו כל כך הרבה דברים טובים‪ .‬אז נכון‪,‬‬ ‫"‬‫ָנּו‪.‬‬ ‫ל‬ ‫ת‬ ‫ָת‬ ‫ֶ‬ ‫ל‬ ‫ינּו‬ ‫ֹּת‬ ‫ֵ‬ ‫ב‬ ‫ַאֲ‬ ‫ל‬ ‫ה'‬ ‫ע‬ ‫בַ‬‫ִּש‬ ‫ְ‬ ‫נ‬ ‫ר‬ ‫שֶ‬ ‫אֲ‬ ‫ץ‪,‬‬ ‫ר‬‫ֶ‬ ‫א‬ ‫ָ‬ ‫הָ‬ ‫‪-‬‬ ‫ל‬ ‫א‬‫ֶ‬ ‫י‬ ‫את‬ ‫ִּ‬ ‫בָ‬‫‪-‬‬ ‫י‬ ‫כִּ‬ ‫‪,‬‬ ‫יָך‬ ‫ֹלק‬ ‫ֶ‬ ‫אֱ‬ ‫לַה'‬ ‫חסר לנו משהו אחד‪ ,‬אולי אפילו שלושה או ארבעה‪ ,‬אבל זה רק חלק‬ ‫(כ"ו‪ ,‬ג')‬ ‫קטן מהמכלול‪ ,‬כל מה שאנחנו צריכים יש לנו‪ ,‬ואנחנו מתלוננים בגלל‬ ‫ומפרש רש"י‪" :‬ואמרת אליו – שאינך כפוי טובה"‪.‬‬ ‫יסוד עבודת האדם את בוראו‪ ,‬מושתת על הכרת הטוב‪ .‬מתוך שמכיר שאולי חווינו אכזבה בתחום אחד ויחיד‪ ,‬שאומנם חשוב לנו מאוד?! אבל‬ ‫בכל הניסים והנפלאות שנעשו לעם ישראל בכלל‪ ,‬ומתוך שמכיר בכל עדיין זה רק תחום אחד‪.‬‬ ‫החסדים והטובות שנעשו עמו ועם משפחתו בפרט‪ ,‬מודה הוא על כל אם ניקח דף חלק לבן ‪ ,A-4‬ונגע בנייר קלות עם עט שחור‪ ,‬הוא ישאיר‬ ‫נקודה שחורה קטנה‪ .‬כשנקרא לאחר מכן לאדם נוסף ונשאל אותו‪" :‬מה‬ ‫הטוב שקיבל‪ ,‬ומשעבד עצמו לעבודת הבורא שהטיב עמו‪.‬‬ ‫ואומרים חז"ל‪ ,‬שיש צורך לקנות את מידת הכרת הטוב‪ ,‬כי אדם המרגיל אתה רואה כאן"‪ ,‬הוא לבטח יצביע על הדף וישיב שהוא רואה נקודה‬ ‫את עצמו בכך‪ ,‬יזכה לאחר מכן גם להשתמש באותה המידה כלפי בוראו‪ ,‬שחורה קטנה‪ -.‬הדף כולו לבן‪ ,‬רק חלק קטנטן מוכתם בנקודה זערורית‪,‬‬ ‫ומכל הדף הוא רואה דווקא את הנקודה השחורה… למה???‪.‬‬ ‫ומאידך‪' ,‬כל הכופר בטובתו של חברו סוף כופר בטובתו של מקום'‪.‬‬ ‫התשובה ברורה כמובן‪ .‬זה טבע האדם! להתמקד בנקודה השחורה‬ ‫בשנת תרע"א היה רבינו מרן החפץ חיים זצוק"ל לבדו בבית המרחץ‪ ,‬במקום בכל ה'לבן' שמסביב‪ .‬וכמה אנחנו צריכים להיזהר בזה‪ ,‬שלא‬ ‫ופתאום התעלף עד שכמעט שלא נותרה בו רוח חיים‪ .‬בסיעתא דשמיא לתת לטבע הזה להשתלט עלינו‪ ,‬להנהיג אותנו ולקבוע את נקודת‬ ‫הגיע למרחץ הבלן‪ ,‬שלאחר מאמצים רבים הצליח להציל את חייו של ההסתכלות שלנו על מה שמתחולל סביבנו‪.‬‬ ‫מרן הח"ח‪ .‬במשך כל ימיו‪ ,‬היה מרן הח"ח מכיר לו טובה עצומה על מה בטרם נבכה ותתלונן על מה שאין לנו‪ ,‬נעצום עינים לרגע ונחשוב על מה‬ ‫שהציל את חייו‪ ,‬והיה מעמידו בבית הכנסת בסמוך למושבו‪ ,‬ובחגים אף שיש לנו‪ ,‬כמה מתנות יקרות ונפלאות נתן לנו ונותן לנו ה'‪ ,‬כל הזזת יד‪,‬‬ ‫היה מזמינו ושותה עמו 'לחיים'‪ .‬ולא הסתפק בזה‪ ,‬עד שבירכו שיאריך כל נשימה‪ ,‬כל עין הרואה טוב‪ ,‬אוזן השומעת מצוין‪ ,‬וכאשר סל המתנות‬ ‫ימים יותר ממנו‪ ,‬ואכן זכה הבלן להיפטר בשיבה טובה‪ ,‬כמה חודשים גדול יותר ויקר יותר – תכונה טובה‪ ,‬משרה מכובדת‪ ,‬ילד מחונן‪ ,‬דירה‬ ‫נאה‪ ,‬והרשימה רק יכולה להתארך עוד ועוד‪ ,‬כמה צריך לשמוח על כל‬ ‫לאחר פטירתו של רבינו מרן החפץ חיים‪.‬‬ ‫אשית פְ ִרי הָּ אֲ דָּ מָּ ה‪ ,‬אֲ שֶ ר‪-‬נ ַָת ָתה לִּי‪ ,‬ה'; מה שיש ולהודות לה' מעומק הלב על כל החסד וכל הטובות‪.‬‬ ‫אתי ֶאת‪ֵּ -‬ר ִ‬ ‫"וְ עַ ָּתה‪ִ ,‬הנֵּה הֵּ בֵּ ִ‬ ‫וכתב הרמח”ל ז"ל (מ"י פ"ח)‪" :‬ואמנם מה שיכול להגביר ההתעוררות‬ ‫ֹלקיָך‪( ".‬שם‪ ,‬י)‬‫ית‪ ,‬לִפְ נֵּי ה' אֱ ֶ‬ ‫ֹלקיָך‪ ,‬וְ ִה ְש ַתחֲ וִ ָּ‬‫וְ ִהנ ְַחתֹו‪ ,‬לִפְ נֵּי ה' אֱ ֶ‬ ‫אומר המדרש (בראשית רבה א‪ ,‬ו)‪ :‬״בראשית ברא ‪ -‬בזכות ביכורים (לעבודת ה') הוא ההסתכלות ברוב הטובות שהקב"ה עושה עם האדם‬ ‫שנקראו ׳ראשית׳ נברא העולם״‪ .‬ויש לשאול‪ :‬מהי מעלתה המיוחדת של בכל עת ובכל שעה‪ .‬והנפלאות הגדולות שעשה עמו מעת הלידה עד היום‬ ‫האחרון‪ ,‬כי כל מה שירבה להסתכל ולהתבונן בדברים אלה‪ ,‬הנה ירבה‬ ‫מצוות ביכורים‪ ,‬עד שאמרו שבזכותה נברא העולם?‬ ‫להכיר לעצמו חובה רבה אל הא‪-‬ל המטיב לו‪ ,‬ויהיו אלה אמצעים לשלא‬ ‫מסביר בעל "לקח טוב"‪ :‬בכדי להגיע לאמונה שהקב״ה ברא שמים וארץ יתעצל ויתרפה מעבודתו‪"...‬‬ ‫אין צורך בחכמה יתירה; התבוננות מעטה מביאה כל אדם להכרה שיש‬ ‫ההודאה לה'‪ ,‬היא ביטוי לאמונה שאנו קשורים ומחוברים לבורא עולם‪,‬‬ ‫בורא עולם‪ ,‬שכן אי אפשר לבירה בלי מנהיג‪.‬‬ ‫לעומת זאת‪ ,‬קשה להבחין ולהאמין שגם הדברים הנעשים על ידי האדם וכל מה שיש לנו ‪ -‬יש לנו ממנו‪.‬‬ ‫מכוונים ומודרכים משמיים‪ .‬נטייתנו הטבעית היא לחשוב כי ״כחי ואומר הרמב"ן‪" :‬ואין לעליון בתחתונים חפץ מלבד זה שידע האדם‬ ‫ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה״‪ ,‬אך האמת לאמיתה היא שעל כל ויודה לאלוקיו שבראו‪ .‬וכוונת רוממות הקול בתפילות‪ ,‬וכוונת בתי‬ ‫נשימה ונשימה אנו צריכים להודות לה׳ יתברך ולהללו‪ ,‬כי בכל רגע הוא כנסיות וזכות תפילת הרבים הוא‪ ,‬שיהיה לבנ"א מקום שיתקבצו ויודו‬ ‫משפיע עלינו חיים וכח‪ ,‬בלעדי השפעתו יתברך היינו כפגרים מתים‪ ,‬וכל לאל שבראם והמציאם‪ ,‬ויפרסמו זאת ויאמרו לפניו בריותך אנחנו‪".‬‬ ‫מה שיש לנו הוא רק מאיתו ‪ -‬אין עוד מלבדו!‬ ‫וכתב הקב הישר (פרק יח)‪ :‬תיקנו חז"ל לומר בכל יום "מזמור‬ ‫לתודה"‪ ...‬שצריך אדם להודות בכל יום ויום‪ ...‬כי אין בעל הנס מכיר‬ ‫ביטוי לרעיון זה אנו מוצאים בתחילת פרשה ״כי תצא״‪ .‬שם נאמר‪:‬‬ ‫איְבֶ יָך״‪ .‬יציאה למלחמה כוללת חיל גדול‪ ,‬בניסו (נדה לא‪ ...).‬ואין לך אדם שלא נעשה לו נס‪ ,‬בפרט בדורות האלו‬ ‫״כִ י‪ֵּ -‬תצֵּ א ל ִַמלְחָּ מָּ ה‪ ,‬עַ ל‪ֹ -‬‬ ‫סוסים‪ ,‬פרשים וכלי מלחמה‪ ,‬ובכל זאת על האדם להאמין ש״ּונ ְָּתנֹו ה' אשר הצרות מתגברות בכל יום ויום‪.".‬‬ ‫ֹלקיָך‪ ,‬בְ יָּדֶ ָך״‪ ,‬כי ה׳ איש מלחמה והוא עושה את הכל‪.‬‬ ‫אֱ ֶ‬ ‫שאל הגאון רבי אביגדור מילר זצ"ל‪:‬‬ ‫כֹוסי ְר ָּויָּה‪ ,".‬מדוע רק לדוד המלך‬ ‫ֹאשי ִ‬ ‫יסוד חשוב זה באמונה משרישה בליבנו מצוות הביכורים‪ .‬האדם חרש‪ ,‬דוד המלך אומר‪ִ :‬‬ ‫"דשַ נ ְָּת בַ שֶ מֶ ן ר ִ‬ ‫זרע‪ ,‬קצר‪ ,‬והביא את היבול אל תוך ביתו‪ ,‬ואחר כך הוא בא אל הכהן היתה הכוס מלאה בהודאה לה'?‬ ‫אשית פְ ִרי הָּ אֲ דָּ מָּ ה‪ ,‬אֲ שֶ ר‪-‬נ ַָת ָתה למה אנחנו לא מרגישים כוס רוויה בהודאה לה' על חסדיו אתנו?‬ ‫אתי ֶאת‪ֵּ -‬ר ִ‬ ‫ואמר (כו ‪,‬י)‪ :‬״וְ עַ ָּתה‪ִ ,‬הנֵּה הֵּ בֵּ ִ‬ ‫לִּי‪ ,‬ה'״ בפעולה זו הוא מבטל את מחשבת כחי ועוצם ידי‪ .‬ובאומרו‪ :‬והוא מבאר‪ :‬הכוס של דוד המלך היתה שלמה ללא חורים‪ ,‬ואילו הכוס‬ ‫שלנו יש בה חור בתחתיתה!‬ ‫״אֲ שֶ ר‪-‬נ ַָּת ָּתה לִי״ הוא מביע את ההכרה שאת הכל עושה ה׳ יתברך‪.‬‬ ‫הפרשה פותחת במילה "וְ הָּ יָּה"‪ ,‬וחז"ל מלמדים אותנו ש"והיה" הוא כל חסד שה' עושה עימנו – נכנס – אנחנו מודים והוא נעלם! אחרי זמן‬ ‫תמיד לשון שמחה‪ .‬כמה שמחה אמיתית יש לאדם כשהוא מצליח קצר לא זוכרים מזה! בדרך כלל‪ ,‬נשאר לנו רק את ההודאה האחרונה!‬ ‫להתגבר על תחושת "כוחי ועוצם ידי"‪ ,‬ומכיר תודה לבורא עולם על כך אולם דוד המלך שכוסו הייתה שלמה‪ ,‬היה מודה להקב"ה על כל חסדיו‬ ‫'כֹוסי ְר ָּויָּה'!‬ ‫ִ‬ ‫גם בעבר‪ ,‬כי הם היו אצלו בזיכרון תמיד‪ ,‬לכן אמר –‬ ‫שהכל מאיתו יתברך!‬ ‫בהמשך מביא רש"י בשם חז"ל את ברכת הכהן למי שמביא את‬ ‫זה מה שאמרו חז״ל (ראש השנה טז)‪:‬‬ ‫הביכורים לבית המקדש‪" :‬היום הבאת – תזכה לשנה הבאה"‪.‬‬ ‫״אמרו לפני מלכויות כדי שתמליכוני עליכם״ ‪ -‬עליכם דווקא‪.‬‬ ‫אין זה מספיק שהאדם מכיר שהקב״ה ברא את העולם‪ ,‬אלא עליו וזוהי הבטחה נדירה ומדהימה! זהו שכרה העצום של מידת הכרת הטוב!‬ ‫להמליך את ה׳ על עצמו‪ ,‬על כל איבר ואיבר ועל כל מעשיו‪ .‬וכמו כן מי שיודע להודות על הקיים ולתת לה' את הראשית‪ ,‬הקדוש ברוך הוא‬ ‫כוללת המלכת ה׳ הכרה ללא כל פקפוק שכל מה שעושה האדם באיבריו מברך אותו שיזכה להמשיך להביא גם בשנה הבאה‪ ,‬ושפע הברכה חוזר‬ ‫וממשיך‪.‬‬ ‫הכל הוא מכח ה׳ ולא מכח האדם כלל וכלל‪.‬‬ ‫הברכות שאצל לו‪ ,‬הביט רבי שניאור זלמן ביהודי בעיניים טובות ואמר‪:‬‬ ‫ִּית‬ ‫ֹלקיָך‪ .‬וְ עָ נ ָ‬ ‫" וְ ל ַָקח הַ כֹּהֵ ן הַ טֶ נֶא‪ִּ ,‬מיָדֶ ָך; וְ ִּהנִּיחֹו‪--‬לִּפְ נֵי‪ִּ ,‬מזְ בַ ח ה' אֱ ֶ‬ ‫"אם כן הקשב היטב‪ ,‬סוחרי מוסקווה קונים את בדיהם בעיר קעניגסברג‬ ‫ֹלקיָך ‪ ,‬אֲ ַר ִּמי אֹּבֵ ד ָאבִּ י‪ַ ,‬וי ֵֶרד ִּמצְ ַריְמָ ה‪ַ ,‬ו ָיגָר שָ ם בִּ ְמ ֵתי‬ ‫וְ ָאמַ ְר ָת לִּפְ נֵי ה' אֱ ֶ‬ ‫שהיא כידוע מרכז גדול של ייצור בדים‪ ,‬סע אפוא גם אתה לקעניגסברג וקנה‬ ‫ְמעָ ט; ַוי ְִּהי‪-‬שָ ם‪ ,‬לְגֹוי גָדֹול עָ צּום ו ָָרב‪( ".‬כו‪ ,‬ד'‪-‬ה')‬ ‫את הסחורה ישר מהמקור‪ ,‬לאחר מכן תמכור אותה לסוחרי מוסקווה‬ ‫ולסוחרי ויטבסק וליאוזנה"‪ ,‬הסוחר נהג כעצת הרבי והצלחתו המסחרית‬ ‫כתב בעל ה"תפארת שלמה"‪ :‬בפסוק זה יש רמז‪ ,‬שקודם שיהודי הולך‬ ‫עלתה ופרחה מיום ליום‪ ,‬מאז ואילך נהג הסוחר לבוא אל הרבי ולהתברך‬ ‫להתפלל לפני השי"ת‪ ,‬צריך שישפיל את עצמו כעני ואביון‪ ,‬ויגש בהכנעה‬ ‫מפיו לפני כל נסיעה ונסיעה לקעניגסברג‪.‬‬ ‫"תפִ לָּה‪ ,‬לְעָּ נִי כִ י‪ַ -‬י ֲעטֹף"‪ ,‬עני היינו עני‬ ‫לתפילה‪ ,‬כמ"ש (תהלים ק"ב) ְ‬ ‫פעם אחת לפני שיצא החסיד למסע קניות בקעניגסברג אמר לו הרבי‪" :‬אתה‬ ‫ִית וְ ָּאמַ ְר ָּת" קודם תהיה בעיניך כעני‪ ,‬ואז "וְ ָּאמַ ְר ָּת" ‪-‬‬ ‫בדעת‪ .‬וזה "וְ עָּ נ ָּ‬ ‫הרי נוסע כל כך הרבה לקעניגסברג‪ ,‬ומעולם לא הבאת לי משם שום מתנה"‪,‬‬ ‫תתפלל לפני ה' אלקיך‪.‬‬ ‫הסוחר פירש את דברי הרבי כפשוטם‪ ,‬ובליבו החליט כי בשובו מנסיעתו‬ ‫לקעניגסברג יביא עמו לרבי מתנה יקרת ערך‪.‬‬ ‫על‪-‬פי המסורת‪ ,‬בכל דור ודור קיימים ל"ו (‪ )36‬צדיקים נסתרים‬ ‫ואמנם בהגיע הסוחר לקעניגסברג מיהר לחנות תכשיטים ומתנות גדולה‪,‬‬ ‫שבזכותם קיים העולם‪ .‬מקור העניין של צדיקים שקיומם מאפשר באופן‬ ‫וקנה לרבי שי יקר ונוצץ‪ ,‬קופסת טבק מרהיבה עשויה זהב טהור‪ ,‬בשובו‬ ‫רוחני את המשך קיומו של מקום מסוים נמצא כבר בתורה בסיפור‬ ‫לביתו עבר הסוחר דרך ליאוזנה והעניק לרבי את המתנה ‪" ,‬יישר כוח‪ ,‬יישר‬ ‫הפיכת סדום ועמורה‪ ,‬שבו אברהם אבינו מבקש להציל את סדום אם‬ ‫כוח" אמר לו הרבי בפנים מאירות "אכן מתנה יפה הבאת לי‪ ,‬אך לא לכך‬ ‫יהיה בה מספר מסוים של צדיקים‪ .‬כמו כן בספר משלי (פרק י'‪ ,‬פסוק‬ ‫התכוונתי"‪ ,‬הסוחר חש מבולבל ומאוכזב‪ ,‬הרבי הביט ממושכות בקופסת‬ ‫כ"ה)‪ ,‬באמירה "וְ צַ ִדיק‪ ,‬יְסֹוד עֹולָּם"‪ .‬קיומם של ‪ 36‬צדיקים מוזכר‬ ‫הטבק היפה ומיששה בין אצבעותיו‪ ,‬אחר כך נשא עיניו לחסיד ושאל‪:‬‬ ‫לראשונה בדברי האמורא אביי (סנהדרין‪ ,‬דף צז עמוד ב)‪” :‬לא פחות‬ ‫"אמור לי בבקשה כשאתה נמצא בקעניגסברג האם פוקד אתה לפעמים את‬ ‫עלמא מתלתין ושיתא צדיקי דמקבלי אפי שכינה בכל דרא שנאמר‬ ‫התיאטרון?"‬ ‫"אשרי כל חוכי לו" ‪ -‬לו בגימטריא תלתין ושיתא"” ובתרגום‪" :‬אין‬ ‫שאלת הרבי הפתיעה את הסוחר‪ ,‬כחסיד ירא שמים מעולם לא דרכה כף‬ ‫בעולם פחות משלושים וששה צדיקים‪ ,‬המקבלים פני השכינה בכל דור‪,‬‬ ‫רגלו בתיאטרון‪ ,‬ואף לא עלה הרעיון על דל מחשבתו‪ ,‬אך הוא ידע גם ידע כי‬ ‫'אשרי כל חֹוכֵּי לֹו' (ישעיה ל' יח) ‪ -‬לו בגימטריה הם ‪."36‬‬ ‫ֵּ‬ ‫שנאמר‪:‬‬ ‫מילה היוצאת מפי הרבי‪ ,‬קודש היא‪ ,‬הוא הבין שיש דברים בגו ושתק‪.‬‬ ‫בנסיעתו הבאה לקעניגסברג פנה החסיד לתיאטרון העירוני‪ ,‬הוא רכש את‬ ‫כל אחד מצדיקים נסתרים אלו פועל בדרכו הוא‪ .‬יש אשר מקצת פעולתם‬ ‫הכרטיס היקר ביותר להצגה הקרובה‪ ,‬בזמן הנכון נכנס לאולם התיאטרון‬ ‫גלויה‪ ,‬ויש אשר כל כולם מכוסים הם מבני אדם‪ ,‬וסודם לא נודע לאיש‪.‬‬ ‫ותפס את מקומו‪ ,‬הכיסא היה מרופד היטב והסוחר שהיה עייף מעמל הדרך‬ ‫גם אלה אשר צדקתם בוקעת ועולה ונודעת ברבים‪ ,‬הרי שכנגד טפח אחד‬ ‫שקע עד מהרה בתרדמה עמוקה‪ ,‬בסיום ההצגה נותר ישן על כיסאו‪ ,‬עד‬ ‫של גילוי אורם הכמוס‪ ,‬הם מסתירים טפחיים‪.‬‬ ‫ששרת התיאטרון ניגש אליו והעירו‪.‬‬ ‫יש מהם אשר ידועים הם כגדולים בתורת הנגלה ויש בתורת הנסתר‪ ,‬ויש‬ ‫הלה נתן בו מבט בוחן "מהיכן אתה?" שאל השרת‪" ,‬מרוסיה"‪ ,‬השיב‬ ‫הנראים כפועלים פשוטים‪ ,‬אך את עובדת היותם ממארי החושך הנמנים‬ ‫הסוחר‪" ,‬ומהיכן ברוסיה"? " מליאוזנה"‪ ,‬ענה החסיד‪" ,‬המכיר אתה את‬ ‫רבנו זלמינא?" שאל השרת "כן" ענה הסוחר שהופתע מהשאלה הלא צפויה‬ ‫על החבורה הקדושה של הל"ו צדיקים‪ ,‬איש כמעט אינו יודע‪ ,‬שכן‬ ‫כמו גם מסגנונה‪ ,‬הוא הבין מיד שכוונת השרת לרבי שניאור זלמן "אם כן‬ ‫עבודתם הנסתרת נחוצה‪ ,‬ורק לפני הקב"ה גלוי מעשיהם וידוע‬ ‫מסור לו דרישת שלום ממני" ביקש השרת‪" ,‬ומה שמך?" התעניין הסוחר‪,‬‬ ‫נתיבותיהם‪ .‬יש מתוכם אשר נתגלה מעט מסודם למעטים עוד בחייהם‪,‬‬ ‫"קארל" הייתה התשובה‪.‬‬ ‫ויש שרק לאחר פטירתם מתגלים‪ ,‬ויש אשר אף לאחר פטירתם איש לא‬ ‫כששב החסיד הסוחר לליאוזנה‪ ,‬סיפר לרבי על הפגישה המוזרה עם קארל‬ ‫ידע גדולתם האמתית‪.‬‬ ‫שרת התיאטרון‪ ,‬פניו של רבי שניאור זלמן קרנו משמחה‪" ,‬אכן זו המתנה‬ ‫סיפור זה התרחש כאשר ישב הרה"ק רבי שניאור זלמן "בעל התניא" זיע"א‬ ‫שחפצתי בה" אמר לחסיד‪ ,‬לא חלף זמן והסוחר בא שוב אל הרבי בטרם‬ ‫בעיירה ליאוזנה וכינויו בפי כל היה "המגיד מליאוזנה‪.".‬‬ ‫צאתו למסע קניות נוסף בקעניגסברג‪ ,‬הרבי בירכו בברכת הצלחה‪ ,‬ורגע לפני‬ ‫לא הרחק משם חי אחד מחסידיו שהיה מלמד בתלמוד תורה והתפרנס מכך‬ ‫צאתו מהחדר פתח הרבי את מגירת שולחנו‪ ,‬והוציא מתוכה חבילה סגורה‪,‬‬ ‫בדוחק‪ .‬היה זה בליל חורף סוער‪ ,‬דפיקות נשמעו מכיוון דלת ביתו של‬ ‫הושיטה הרבי לסוחר ואמר‪" :‬כשתגיע לקעניגסברג מסור חבילה זו כמות‬ ‫המלמד‪ ,‬הוא ניגש לפתוח את הדלת ומצא איש קופא מקור‪ ,‬מיהר המלמד‬ ‫שהיא לידי שרת התיאטרון‪ ,‬וכשתסיים את ענייניך בעיר ותרצה לשוב‬ ‫להכניס את האיש פנימה‪ ,‬הגיש לו שתייה חמה ומיני מזונות‪ ,‬אחר כך הציע‬ ‫לביתך‪ ,‬חזור אליו וטול מידיו את החבילה"‪ .‬ואכן כך עשה הסוחר מיד‬ ‫לאורח לעלות על תקרת תנור האבן הגדול כדי להפיג את צינת גופו ולישון‪.‬‬ ‫בבואו לקעניגסברג פנה לאולם התיאטרון ומסר לידי קארל את החבילה‬ ‫את ילדיו ששכבו שם עד בוא האורח‪ ,‬שלח המלמד לפינה אחרת של הבית‬ ‫הסגורה ששלח עמו הרבי ‪.‬‬ ‫חמה קצת פחות‪ .‬עם עלות השחר‪ ,‬קם האורח ממשכבו על גג התנור ופנה‬ ‫כעבור כמה ימים כשהתכוון החסיד לשוב לביתו‪ ,‬חזר אל השרת כדי לקבל‬ ‫לדרכו‪ ,‬והילדים הקטנים מיהרו לשוב ולטפס אל גג התנור החם והנעים‪.‬‬ ‫ממנו בחזרה את החבילה‪ ,‬על פני השרת ניכרה האכזבה "האומנם בטוח‬ ‫להפתעתם‪ ,‬גילו שם שק קטן מלא מטבעות‪ ,‬נרגשים וצוהלים רצו הילדים‬ ‫אתה כי רבך הורה לך לקחתה ממני?" שאל‪" ,‬כך בדיוק ציווה עליי" אמר‬ ‫לספר להוריהם על האוצר שמצאו‪" .‬בוודאי ישוב עוד מעט האורח לקחת‬ ‫החסיד בנימת התנצלות‪ .‬כל העניין כולו היה בעיניו תמוה ומסתורי‪ ,‬אך‬ ‫את כספו" מיהרו ההורים לצנן את התלהבות ילדיהם‪ ,‬בינתיים הניחו‬ ‫במיוחד התפלא החסיד על כי החבילה נראתה לו סגורה וחתומה כאילו כלל‬ ‫המלמד ואשתו את השק במקום סתר‪ ,‬חלפו שעות וגם ימים‪ ,‬עברו שבועות‬ ‫לא נפתחה‪ ,‬ואמנם רק בעומדו להשיב את החבילה לידי החסיד‪ ,‬הסיר‬ ‫ואף חודשים‪ ,‬והאורח לא שב לקחת את כספו‪.‬‬ ‫מעליה שרת התיאטרון את העטיפה ופתחה‪ ,‬החבילה הכילה דפים כתובים‬ ‫נוהג היה המלמד לשאול את פי הרבי כל אימת שהתעוררו בחייו שאלה או‬ ‫בכתב ידו של הרבי היו אלה שורותיו של ספר 'התניא' הקדוש שכאותם‬ ‫ספק‪" :‬מה עליי לעשות בשק המטבעות שהותיר האורח האלמוני" שאל‬ ‫ימים עדיין לא ראה את אור הדפוס‪ ,‬השרת עילעל בין הדפים במהירות‪,‬‬ ‫המלמד את רבי שניאור זלמן‪" ,‬הקב"ה ראה במצוקתך והחליט לשלוח לך‬ ‫"אה אה אה" קרא בהתרגשות "איזו חכמה עילאית איזו רוח הקודש‪ ,‬רוח‬ ‫מטמון" ענה לו הרבי‪ ,‬ולאחר מחשבה קצרה הוסיף ואמר‪" :‬האורח האלמוני‬ ‫הקודש ממש"‪ .‬לבסוף סידר השרת את הדפים והשיבם לעטיפתם הוא‬ ‫לא ישוב לקחתו משום שלא היה עובר דרכים רגיל‪ ,‬אלא שליח מיוחד של‬ ‫קירבם ברטט לפיו ונשק להם בחום‪ ,‬אחר כך מסר את החבילה לידי החסיד‬ ‫ההשגחה העליונה ושלך הוא הכסף"‪ ,‬יחד עם זאת יעץ הרבי למלמד‬ ‫ואמר‪" :‬כעת לאחר שעיינתי בכתביו של רבינו זלמינא ומצאתי בהם גילויים‬ ‫להסתיר מידיעת הבריות את דבר התעשרותו הפתאומית‪" ,‬בחודשים‬ ‫כה נפלאים של סודות התורה‪ ,‬אינני יודע איזה חידושים נותרו עוד למשיח‬ ‫הבאים המשך בעבודתך כמלמד והוסף לחיות חיי צניעות ופשטות בדיוק‬ ‫צדקנו לחדש"‬ ‫כפי שחיית עד היום"‪ ,‬הורה הרבי‪.‬‬ ‫מי היה שרת התיאטרון המסתורי? האומנם 'קארל' היה שמו האמיתי?‬ ‫לאחר תקופה שב המלמד אל הרבי לשאול כיצד עליו לנהוג הלאה‪" ,‬שכור‬ ‫מדוע שלח אליו רבי שניאור זלמן את כתב ידו לספר 'התניא'? היו מבין‬ ‫דירה וחנות בעיר" המליץ לו הרבי‪" ,‬קנה בדים אצל ספק הבדים הראשי‬ ‫החסידים שהעלו השערה כי שרת התיאטרון היה אחד מל"ו הצדיקים‬ ‫ומכור אותם‪ ,‬בעוד שנה כאשר בעזרת ה' תצליח ותראה ברכה בעסקיך‪ ,‬שוב‬ ‫הנסתרים שבדור‪ ,‬שעיסוקו כמו גם השם קארל‪ ,‬היו בעצם כיסוי לזהותו‬ ‫אליי ואז אורה לך כיצד לנהוג הלאה"‪ ,‬עשה המלמד כמצוות רבו "בעל‬ ‫ולשמו האמיתיים ‪ ,‬הרבי שיגר אליו את כתב ידו 'לתניא' כדי לקבל את‬ ‫התניא" וראה ברכה רבה בחנות הבדים שפתח‪ .‬כעבור שנה בדיוק שב‬ ‫הסכמתו ורק לאחר שעיין קארל הצדיק הנסתר בדפים ושיבח בהתפעלות‬ ‫והתייצב לפני הרבי‪" :‬בשנה הקרובה לא תקנה עוד בדים מן הספק המקומי‬ ‫את הכתוב בהם‪ ,‬החליט הרבי להדפיס את ספר 'התניא' ולהפיצו בעולם‪.‬‬ ‫אלא תיסע לעיר הגדולה "וויטבסק" כדי לבחור בעצמך את הבדים‬ ‫(סיפורי מופת)‬ ‫לחנותך"‪ ,‬אמר הרבי‪" ,‬לאחר מכן תמכור את הבדים לסוחרי הבדים‬ ‫(השבוע יום ב'‪ ,‬י"ח באלול‪ ,‬הוא יום‪-‬הולדתם של הבעש"ט ושל בעל התניא‬ ‫בליאוזנה‪ ,‬כך תוכל להרוויח יותר בלי לשלם דמי תיווך מיותרים‪ ".‬חלפה‬ ‫והשולחן‪-‬ערוך‪ .‬בחסידות יום זה ח"י באלול‪ ,‬מכונה "יום הולדת שני‬ ‫עוד שנה‪ ,‬והמלמד שהפך בינתיים לסוחר בדים מבוסס ומוכר בענף‪ ,‬בא פעם‬ ‫המאורות הגדולים"‪ ,‬היום שבו ירדו לעולם נשמותיהם הגדולות של‬ ‫נוספת אל הרבי לשאול בעצתו‪ ,‬לאחר הרהור קל נענה הרבי ואמר‪" :‬הלא‬ ‫הבעש"ט‪ ,‬ושל בעל התניא‪).‬‬ ‫סוחרי הבדים של וויטבסק קונים את סחורתם במוסקווה‪ ,‬סע אם כן‬ ‫גם בלב פרשת השבוע‪ ,‬עומדת ההתנהגות הנסתרת; זאת החיובית וזו‬ ‫בעצמך למוסקווה וקנה שם מלאי גדול של בדים‪ ,‬בשובך ממוסקווה תוכל‬ ‫השלילית‪ .‬טקס הברכה והקללה המתואר בפרשה‪ ,‬שבו שישה שבטים‬ ‫להפיץ את סחורתך בין סוחרי הבדים של ויטבסק וליאוזנה גם יחד"‪ ,‬לאחר‬ ‫עלו על הר גריזים וששה להר עיבל‪ ,‬כשבתווך הלויים וארון הברית‪,‬‬ ‫שציית לכל דברי הרבי‪ ,‬נעשה החסיד לאחד מסוחרי הבדים הגדולים‬ ‫מתאר בדיוק את סיטואציית ההסתרה‪.‬‬ ‫והעשירים בכל האזור כולו‪ .‬כעבור תקופה שב החסיד הסוחר אל רבי‬ ‫שניאור זלמן וסיפר לו על הצלחתו המסחרית‪ ,‬תוך שהוא מודה לו על כל‬ ‫על פי חלק מהמפרשים‪ ,‬הלווים ברכו בפנותם להר גריזים את כל וזה פרוש הפסוק "יְצַ ו ה' ִא ְתָך‪ֶ ,‬את‪-‬הַ בְ ָּרכָּה‪ ,‬בַ אֲ סָ מֶ יָך"‪ .‬הברכה תבוא‬ ‫מהשמים – אם אנחנו נכין את האסם‪ ,‬את כלי הקיבול‪ .‬אם נעשה את‬ ‫האנשים העושים מעשים טובים בסתר ועל כך העם ענה אמן‪.‬‬ ‫אחר כך פנו הלווים להר עיבל וקללו את כל העושים מעשים רעים שלנו‪ .‬כולנו רוצים ברכה ממרום‪ ,‬שנה טובה ומבורכת‪ ,‬אושר ועושר‪,‬‬ ‫בריאות ונחת ‪ -‬הכל מכל‪ .‬והקב"ה‪ ,‬יש לו הכל‪ ,‬והוא רוצה לתת הכל‪.‬‬ ‫בסתר – הרחק מעיני הצבור‪ ,‬וגם על כך ענה כל העם אמן‪.‬‬ ‫אבל מה‪ ,‬עלינו להכין את האסם‪" ,‬לתת יד"‪ .‬כלומר‪ :‬לקיים יותר מצוות‪,‬‬ ‫באמצעות הדגש על ההסתרה שבקיום או הפרה של חוקי ה'‪ ,‬מבקשת להטיב דרך‪ ,‬לשמוע בקול ה' ומצוותיו‪ - ,‬ואז תושפע עלינו הברכה‪.‬‬ ‫התורה‪ ,‬כנראה‪ ,‬להעביר לנו מסר חשוב!‬ ‫חברה מתוקנת היא חברה בה התנהגות ישרה וטובה אינה נעשית על מנת כאשר נשמע לכל מצוות הבורא‪ ,‬אנו מובטחים בברכה יוצאת דופן‪:‬‬ ‫לקבל פרס‪ ,‬אלא כחלק מדרך חיים מגובשת‪ ,‬עקבית‪ ,‬שאיננה תלויה "ּובָּ אּו עָּ לֶיָך כָּל‪-‬הַ בְ ָּרכֹות הָּ ֵּאלֶה‪ ,‬וְ ִּה ִּשיגָֻך"‪ .‬הברכות יגיעו אליך בכוחות‬ ‫עצמן‪ ,‬מבלי צורך לטרוח ולחזר אחריהן‪ ,‬גם אם תרוץ בכיוון ההפוך –‬ ‫בשום דבר זולת הרצון לבצע את המעשה בגלל שהוא נכון‪ ,‬ישר וצודק‪.‬‬ ‫ירדפו אחריך הברכות וְ ִּה ִּשיגָֻך‪.‬‬ ‫חברה מתוקנת היא חברה בה האדם נמנע מלעשות עוול גם כשאף אחד‬ ‫לא רואה ושם לב‪ ,‬וכבר בשבוע שעבר הבאנו את דבריו של הצדיק רבי הסביר בעל ה"דגל מחנה אפרים" זי״ע‪ :‬שהרי אין אדם יודע מה שטוב‬ ‫אבא גרוסברד זצ״ל שהיה אומר לתלמידיו‪ ,‬לקבל קבלה לעשות בכל יום באמת בשבילו‪ ,‬והרבה פעמים הוא בורח ממנו‪ ,‬ולכן התפלל דוד המלך‪:‬‬ ‫לא פחות משלש פעולות של הטבה בסתר ‪ -‬לעשות טובה למישהו פרטי ״אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי״ – אף אם אברח מהם‪ .‬וכן מבטיחה‬ ‫בסתר‪ ,‬ואמר שהתנאי הראשון להצלחה הוא לא לספר זאת לאיש‪ ,‬אלא התורה כאן‪ :‬״ובאו עליך כל הברכות האלה והשיגוך״ – על כרחך ישיגוך‪.‬‬ ‫לשמור את הקבלות והפעולות בסוד‪.‬‬ ‫ואילו בעל ה"אמרי שאול" זי״ע הסביר כך‪ :‬שיש אדם אשר חננו ה' בהון‬ ‫יתי‪ ,‬כְ כֹּל אֲ שֶ ר ועושר ורוב ברכות‪ ,‬אבל אין לו את ההשגה הנכונה איך להשתמש‬ ‫ֹלקי עָ ִּש ִּ‬ ‫"וְ ָאמַ ְר ָת לִּפְ נֵי ה' אֱ ֹל ֶקיָך‪ ....‬שָ מַ עְ ִּתי‪ ,‬בְ קֹול ה' אֱ ָ‬ ‫בעושרו וטובו‪ ,‬ואז לכאורה‪ ,‬אין זו ברכה לו‪ .‬לכן אומר הכתוב‪:‬‬ ‫יתנִּי‪( ".‬כו‪ ,‬יג‪-‬יד)‬ ‫צִּ ּוִּ ָ‬ ‫״והשיגך״ ‪ -‬לשון השגה‪ .‬שתהיה לך גם ״השגה״ איך להתנהג במידה‬ ‫ומפרש רש"י‪ :‬עשיתי ככל אשר צויתני ‪ -‬שמחתי ושימחתי בו‪.‬‬ ‫טובה‪ ,‬וההשגה עצמה היא מן הברכות‪.‬‬ ‫פסוק זה אמנם מדבר על אכילת מעשר שני‪ ,‬שיש לאוכלו בשמחה‬ ‫בירושלים‪ ,‬וכן לשמח בו הלויים והעניים והעבדים‪ .‬אך כאן למדנו וכתב בעל ה'זרע שמשון' (אות יב)‪" :‬מצינו בגמרא (ע"ז יט‪ ):‬כל העוסק‬ ‫בלשונו של רש"י גם את היסוד של 'עשיתי ככל אשר צויתני – שמחתי בתורה נכסיו מצליחין והקב"ה עושה לו חפציו‪ ,‬שאין זה מענין שכר על‬ ‫ושימחתי בו'‪ ,‬עד כמה חשוב לפני הקב"ה כאשר יהודי משתדל לשמח המצוות אלא מציאות קיימת שמי שנדבק בהקב"ה אין שום רע או מזיק‬ ‫יכול להתקרב אליו‪.‬‬ ‫יהודים אחרים‪ ,‬להרנין את לבבם‪ ,‬ולשובב את נפשם‪.‬‬ ‫יש רק דרך אחת‪ ,‬שמביאה בביטחון שפע ברכה והצלחה‪" :‬וְ הָ יָה‪ִּ ,‬אם‪-‬‬ ‫ִּשמֹּר ַלעֲשֹות ֶאת‪-‬כָל‪ִּ -‬מצְ ֹו ָתיו"‪.‬‬ ‫ֹלקיָך‪ ,‬ל ְ‬‫פעם הזדמנו שני גאוני ומאורי הדור‪ ,‬הגה"ק בעל 'חפץ חיים' זי"ע‪ ,‬שָ מֹועַ ִּת ְשמַ ע בְ קֹול ה' אֱ ֶ‬ ‫והגה"ק בעל 'אמרי אמת' מגור זי"ע‪ ,‬לנסוע יחד בקרון אחד ברכבת‪.‬‬ ‫בכל תחנה המתינו ברציף המוני יהודים ששמעו על הנסיעה המשותפת‪ ,‬הברית‪ ,‬הכתובה בפרשה זו‪ ,‬הינה חוזה‪ ,‬התלוי כולו בבחירתו החופשית‬ ‫ובאו לקבל את פניהם של שני צדיקי הדור‪ .‬האמרי אמת נעמד בחלון‪ ,‬של עם ישראל‪ .‬אם ילך בדרך הנכונה‪ ,‬יזכה לכל טוב‪ ,‬ואם לא‪ ,‬פרשת‬ ‫הושיט את ידו ובירך לשלום את ההמונים‪ ,‬ואילו החפץ חיים נשאר יושב הקללות מחכה בשער!‬ ‫על מקומו‪ ,‬וסירב לקום ולהביט על הקהל הגדול שבאו לכבודו‪.‬‬ ‫פנה האמרי אמת אל החפץ חיים ושאל‪' :‬הלא ציבור גדול התאסף כאן‪ ,‬בתוך רשימת ‪ 98‬הקללות האמורות בפסוקי התוכחה בפרשת השבוע‪,‬‬ ‫לא רק לכבודי‪ ,‬אלא גם לכבודכם‪ ,‬ומדוע לא תעמדו כדי שיזכו כולם מוזכר גם (דברים כח‪ ,‬כ) "יְשַ לַח ה' בְ ָך ֶאת הַ ְמ ֵּא ָּרה ֶאת הַ ְמהּומָּ ה וְ ֶאת‬ ‫הַ ִמגְ עֶ ֶרת"‪ ,‬ונאמרו במפרשים כמה פירושים על קללה זו‪.‬‬ ‫לראות את פניכם ולהתברך מפיכם?!‬ ‫ענה החפץ חיים‪ :‬כתוב בתלמוד ירושלמי (פאה פ"ח ה"ו) שבשמים מנכים א‪ .‬החזקוני כתב‪ :‬המגערת ‪ -‬אני גוער בתבואות והם נמנעות לצאת‪.‬‬ ‫לאדם מזכויותיו על הכבוד והשבח שקיבל בחייו‪ ,‬ואינני רוצה שיגרע ב‪ .‬בפירושו של ר' יוסף בכור שור כתב‪ :‬המגערת ‪ -‬הכל יגערו בך‬ ‫וירחיקוך מעליהם‪.‬‬ ‫משכרי בעולם הבא!‬ ‫השיב לו האמרי אמת‪" :‬אכן‪ ,‬יתכן שעל ידי הכבוד ינכו לנו מהעולם ג‪ .‬הנצי"ב בהעמק דבר כותב‪ :‬המגערת ‪ -‬הוא הפסד ע"י אנשים רעים‪,‬‬ ‫הבא‪ ,‬אבל בשביל לשמח יהודים מותר וכדאי אפילו להפסיד חלק ומכונה בשם מגערת באשר זה מביא לידי גערה ושוועת בעלי נכסים‬ ‫למשרתיהם‪.‬‬ ‫מהעולם הבא!"‪.‬‬ ‫שמע החפץ חיים את דברי האמרי אמת‪ ,‬ותוך כדי דיבור קם מלוא ד‪ .‬הרש"ר הירש ביאר‪ :‬המגערת ‪ -‬התחושה המתמדת של גערה‪ ,‬של‬ ‫קומתו ואמר‪" :‬מצוה לשמוע דברי חכמים!" ונעמד ליד החלון כדי חוסר שקט פנימי‪ ,‬ותחושת האשמה עצמית‪ ,‬והתודעה שאדם ראוי‬ ‫שהקהל יוכלו לראותו‪ ,‬והאציל מברכותיו על הקהל הנרגש שעמד בחוץ‪ .‬לנזיפה מאת ה'‪.‬‬ ‫"ּובָ אּו עָ לֶיָך כָל‪-‬הַ ְקלָלֹות הָ ֵאלֶה‪ְּ ,‬ורדָ פּוָך וְ ִּה ִּשיגּוָך‪ ,‬עַ ד‪ִּ ,‬השָ ְמדָ ְך‪ :‬כִּ י‪-‬ל ֹּא‬ ‫ווארט לשולחן שבת‬ ‫ִּשמֹּר ִּמצְ ֹו ָתיו וְ חֻ ק ָֹּתיו‪ ,‬אֲ שֶ ר צִּ ּוְָך‪ .‬וְ הָ יּו בְ ָך‪,‬‬ ‫ֹלקיָך‪--‬ל ְ‬ ‫שָ מַ עְ ָת‪ ,‬בְ קֹול ה' אֱ ֶ‬ ‫תֹורה הַ ז ֹּאת בַ ֵאר הֵ יטֵ ב" (כז‪ ,‬ח)‬ ‫" וְ כ ַָתבְ ָת עַ ל הָ אֲ בָ נִּים ֶאת כָל ִּדבְ ֵרי הַ ָ‬ ‫ֹלקיָך‪,‬‬ ‫לְאֹות ּולְמֹופֵת; ּובְ ז ְַרעֲָך‪ ,‬עַ ד‪-‬עֹולָם‪ַ .‬תחַ ת‪ ,‬אֲ שֶ ר ל ֹּא‪-‬עָ בַ ְד ָת ֶאת‪-‬ה' אֱ ֶ‬ ‫וכותב רש"י‪ :‬באר היטב ‪ -‬בשבעים לשון‬ ‫בְ ִּש ְמחָ ה‪ּ ,‬ובְ טּוב לֵבָ ב‪--‬מֵ רֹּב‪ ,‬כֹּל‪( ".‬כ"ח‪ ,‬מ"ה – מ"ז)‬ ‫ויש לשאול‪ :‬היכן נרמז בפסוק שיש לפרש התורה בשבעים לשון?‬ ‫גם את מצוות ביכורים שבתחילת פרשתנו מסיים הכתוב בציווי‪:‬‬ ‫ה"י‪,‬‬ ‫ועוד‬ ‫אלא תיבת 'הֵּ יטֵּ ב' עולה בגימטריא ‪ ,70‬כאשר נחשב כך‪ :‬ה'‪,‬‬ ‫ועוד הי"ט‪ ,‬ועוד היט"ב‪ ,‬הרי בסך הכל שבעים (‪)5+15+24+26=70‬‬ ‫יתָך‪ַ :‬א ָתה‪ ,‬וְ הַ לֵוִּ י‪,‬‬ ‫ֹלקיָך‪ּ--‬ולְבֵ ֶ‬ ‫"וְ שָ מַ ְח ָת בְ כָל‪-‬הַ טֹוב‪ ,‬אֲ שֶ ר נ ַָתן‪-‬לְָך ה' אֱ ֶ‬ ‫(גור אריה להמהר"ל)‬ ‫וְ הַ גֵר‪ ,‬אֲ שֶ ר בְ ִּק ְרבֶ ָך‪( ".‬כ"ו‪ ,‬י"א)‬ ‫המשכה של פרשתנו מתארת את כריתת הברית בין ה' לישראל‪ .‬העילה וגם במעמד כריתת הברית בהר עיבל מצווה משה‪:‬‬ ‫ֹלקיָך" (כ"ז‪ ,‬ז')‬ ‫לכריתת הברית הן המצוות שנתינתן לישראל נשלמה זה עתה‪ .‬אולם "וְ זָבַ ְח ָת ְשל ִָּמים‪ ,‬וְ ָא ַכל ְָת שָ ם; וְ שָ מַ ְח ָת‪ ,‬לִּפְ נֵי ה' אֱ ֶ‬ ‫המאפיין המובהק ביותר של הברית הנכרתת בארץ מואב הוא "דברי‬ ‫אם נתבונן בפסוקי התוכחה שבפרשתנו‪ ,‬נמצא נבואות מדויקות וקולעות‬ ‫הברית"‪ ,‬הברכות והקללות הנאמרות בסמוך כדי לחזקה‪.‬‬ ‫לכל מה שהתרחש בצרות החורבן‪ ,‬הרעב הקשה‪ ,‬המלחמות‪ ,‬ולבסוף אף‬ ‫ִּשמֹּר ַלעֲשֹות ֶאת‪-‬כָל‪ -‬גלות ישראל בין האומות‪ .‬אך לא רק הצרות והעונשים מפורשים בכתוב‪,‬‬ ‫ֹלקיָך‪ ,‬ל ְ‬ ‫"וְ הָ יָה‪ִּ ,‬אם‪-‬שָ מֹועַ ִּת ְשמַ ע בְ קֹול ה' אֱ ֶ‬ ‫אלא גם הסיבה שהובילה לכל החורבן הנורא וצרות ישראל‪.‬‬ ‫ֵי‬ ‫י‬ ‫גֹו‬‫‪-‬‬ ‫ָל‬ ‫כ‬ ‫ל‪,‬‬ ‫עַ‬ ‫ְיֹון‪,‬‬‫ל‬ ‫עֶ‬ ‫יָך‪,‬‬ ‫ֹלק‬ ‫ֶ‬ ‫אֱ‬ ‫ה'‬ ‫ִּמצְ ֹו ָתיו‪ ,‬אֲ שֶ ר ָאנֹּכִּ י ְמצַ ּוְ ָך הַ יֹום‪ּ--‬ונ ְָתנְָך‬ ‫הָ ָא ֶרץ‪ּ .‬ובָ אּו עָ לֶיָך כָל‪-‬הַ בְ ָרכֹות הָ ֵאלֶה‪ ,‬וְ ִּה ִּשיגָֻך‪ :‬כִּ י ִּת ְשמַ ע‪ ,‬בְ קֹול ה'‬ ‫ֹלקיָך‪ .‬בָ רּוְך ַא ָתה‪ ,‬בָ עִּ יר; ּובָ רּוְך ַא ָתה‪ ,‬בַ שָ דֶ ה‪ .‬בָ רּוְך פְ ִּרי‪-‬בִּ ְטנְָך ּופְ ִּרי מפסוקים אלה אנו למדים‪ ,‬שמתוך כל העבירות והחטאים שבתורה לא‬ ‫אֱ ֶ‬ ‫ַא ְדמָ ְתָך‪ּ ,‬ופְ ִּרי בְ הֶ ְמ ֶתָך‪ְ --‬שגַר אֲ ָלפֶיָך‪ ,‬וְ עַ ְש ְתרֹות צ ֹּאנֶָך‪....‬יְצַ ו ה' ִּא ְתָך‪ֶ ,‬את‪ -‬הזכיר הכתוב עוון אחר שמחמתו נענשים ישראל‪ ,‬כי אם חוסר השמחה‬ ‫"תחַ ת‪ ,‬אֲ שֶ ר‬ ‫ֹלקיָך נ ֵֹּתן והרצון בעבודתו יתברך! כמו שנאמר שם (דברים כח‪ ,‬מז)‪ַ :‬‬ ‫הַ בְ ָרכָה‪ ,‬בַ אֲ סָ מֶ יָך‪ּ ,‬ובְ כֹּל ִּמ ְשלַח יָדֶ ָך; ּובֵ ַרכְ ָך‪--‬בָ ָא ֶרץ‪ ,‬אֲ שֶ ר‪-‬ה' אֱ ֶ‬ ‫ֹלקיָך‪ ,‬בְ ִש ְמחָּ ה‪ּ ,‬ובְ טּוב לֵּבָּ ב‪--‬מֵּ רֹב‪ ,‬כֹל‪ .".‬זה כל עיקר‬ ‫ל ֹא‪-‬עָּ בַ ְד ָּת ֶאת‪-‬ה' אֱ ֶ‬ ‫לְָך‪( ".‬כ"ח‪ ,‬א'‪-‬ד'‪ ,‬ח')‬ ‫סיבת הגלות והחורבן‪ ,‬מחמת שעובדים את ה' בלא שמחה‪ ,‬שבכך נהפכה‬ ‫חז"ל מספרים על רבי חנינא בן דוסא שביקש להביא מתנה לבית להם הברכה לקללה‪ ,‬והשמחה לתוגה‪.‬‬ ‫המקדש‪ .‬הוא מצא במדבר אבן שיש נהדרת‪ ,‬פיסל אותה לתפארת‪ ,‬אבל‬ ‫לא היה לו מעות להעלותה לירושלים‪ .‬באו מלאכים ונידמו לו כסבלים‪ ,‬השמחה בעבודת ה' אינה פרט שולי במכלול הפרטים של שלימות‬ ‫ביקשו סכום פעוט ואמרו לו‪" :‬תן ידך עימנו"‪ .‬הניח ידו על האבן – ותוך העבודה‪ ,‬אלא היא מרכיב מהותי בכל הגישה לתורה ולמצוות‪.‬‬ ‫שעה קלה היו בירושלים‪ ,‬בקפיצת הדרך‪ ,‬והם נעלמו מן העין‪ .‬וכתב על השמחה מצביעה על החשק והעניין שהאדם מוצא במעשיו‪.‬‬ ‫כך רבינו ה"בן איש חי" זצ"ל‪ :‬לקח הסיפור הוא‪" :‬תן ידך עימנו"‪ .‬אתה השמחה בקיום המצוות מצביעה על התקשרות פנימית עמן ועם הבורא‬ ‫שציווה עליהן‪ .‬התקשרות זו היא המעבירה את האדם למישור מרומם‬ ‫שים יד – וה' יעזור בדרך מופלאה!‬ ‫יותר‪ .‬העדר השמחה הוא שורש כל הקלקולים‪.‬‬ ‫הוא ניגש בפיק ברכיים לפני הרבי‪ ,‬וגילה לפניו את תמיהתו המציקה לו‬ ‫בתנ"ך ובמאמרי חז"ל מדובר אין‪-‬ספור פעמים על הצורך בשמחה‪ ,‬על‬ ‫זה זמן רב‪ ,‬אולי יוכל הרבי עצמו לפשוט את קושיתו‪.‬‬ ‫תועלתה וחשיבותה‪ .‬די לנו אם נציין את הפסוק הידוע מהתהילים‪:‬‬ ‫פתח הרבי את פיו בחכמה‪ ,‬ואמר‪" :‬אשאלך נא שאלה קטנה‪ ,‬תאמר נא‪,‬‬ ‫"עִ בְ ֣דּו ֶאת ה' בְ ִש ְמ ָּ ָ֑חה"‪.‬‬ ‫האם זכור לך מתי היה אצלך היום השמח ביותר בחייך?"‬ ‫"בודאי זוכר אני"‪ ,‬ענה הרב‪" ,‬היה זה באחד הימים הטובים של מסחר‬ ‫הרמב"ם‪ ,‬בהלכותיו‪ ,‬מפליג בשבחה של עבודת‪-‬ה' הנעשית מתוך שמחה‬ ‫יין השרף שבבעלותי‪ .‬בדרך כלל אין רווחי העסק גדולים במיוחד‪ ,‬אך‬ ‫והאר"י‪-‬ז"ל אמר‪ ,‬שזכה לכל השגותיו הנעלות רק בזכות השמחה‪.‬‬ ‫ארע פעם אחת שהוצעה לפני עסקת ענק‪ ,‬מספר גדול של מחסנים רבים‬ ‫ואמר ר' חיים מוולוז'ין‪ ,‬כשהאדם עובד בלי שמחה‪ ,‬זו עבודה שעובדים‬ ‫המלאים וגדושים בחביות רבות של יין שרף במחיר טוב‪ ,‬שמשום מה‬ ‫אצל האויב‪ .‬עבודה שעושים אצל אוהב‪ ,‬עושים בשמחה‪.‬‬ ‫החלטתי לרכוש את כולם‪ .‬לשמחתי הגדולה‪ ,‬יום אחד לאחר ביצוע‬ ‫הבעש"ט‪ ,‬ובעקבותיו כל מורי החסידות‪ ,‬הדגישו והאירו את החובה של‬ ‫אותה עסקה‪ ,‬העלה שר האוצר את מחיר יין השרף למחיר גבוה ומפולפל‬ ‫עבודת‪-‬ה' מתוך שמחה‪ ,‬אולם יש לדעת‪ ,‬שהשמחה אינה קלות‪-‬ראש‬ ‫ביותר‪ .‬כך התעשרתי בבת אחת בעושר רב‪ ,‬ונהפכתי לעשיר גדול! באותה‬ ‫ו'לקיחת החיים בקלות'; ואין לך טעות גדולה מזו‪ .‬השמחה היא עניין‬ ‫עת זכיתי לחוש היטב טעמה של שמחה גדולה בלב" – סיים הרב את‬ ‫רציני ביותר‪.‬‬ ‫מענהו‪.‬‬ ‫גחן אליו הרבי ואמר‪" :‬עתה נהירים הדברים! תדע נאמנה שכאשר ניגש‬ ‫מספר רבי גמליאל הכהן רבינוביץ שליט"א‪ :‬לפני שנים רבות היו שני‬ ‫אני להניח התפילין בכל יום‪ ,‬מתמלא לבי שמחה עצומה ונעלה‪ ,‬הרבה‬ ‫חברים קרובים‪ ,‬שעברו יחדיו חלק גדול מחייהם הצעירים‪ .‬הם למדו יחד‬ ‫יותר משמחת הממון הגשמי שלך שהרגשת באותו יום… וכן הוא בכל‬ ‫בילדותם אצל אותו מלמד‪ ,‬וכן בימי הבחרות המשיכו גם כן יחד‬ ‫דבר מצוה‪ ,‬תורה ותפילה או גמילות חסדים שמזכה אותי השם יתברך‬ ‫בלימודם בשווה‪ ,‬ואף לאחר מכן בשנות העמידה‪.‬‬ ‫לעשות בעולמי‪ ,‬הרי מתמלא לבי שמחה עצומה בדבר‪ .‬יתכן שמבחינת‬ ‫ברבות הימים נעשה אחד מהם לצדיק גדול‪ ,‬רבי מפורסם לחסידים‬ ‫המעשים החיצוניים אין הבדל גדול בינינו‪ ,‬שנינו עושים בערך את אותם‬ ‫רבים‪ ,‬מגדולי תלמידי הבעל שם טוב הקדוש ומקברניטי הדור‪ ,‬ויצא שמו‬ ‫המעשים‪ ,‬אבל במבחן איכות פנימיות אלו המעשים‪ ,‬יש הבדל גדול מאד!‬ ‫כעובד השם יתברך במסירות נפש‪ ,‬ופועל ישועות בקרב הארץ‪ ,‬שרבים‬ ‫וממילא גם התוצאות שונות‪ ,‬שכן עיקר תוצאת השפעת מעשי התורה‬ ‫משכימים לפתחו ונושעים אצלו‪.‬‬ ‫והמצוות שאנו עושים לעילא ולתתא‪ ,‬תלויה מאד באיכותם הפנימית‪ ,‬כי‬ ‫החבר השני נתמנה לרב באחת הערים‪ .‬אמנם היה רב גדול ותלמיד חכם‬ ‫אחר כוונת הלב – הן הן הדברים" (ברכות טו‪.):‬‬ ‫חשוב‪ ,‬אבל לא זכה למדרגות העצומות של חברו‪ ,‬הרבי הקדוש‪.‬‬ ‫אותו חבר שנעשה לרב עיר‪ ,‬התפלא מאוד על כך‪ ,‬ורצה להבין פשר דבר‪,‬‬ ‫כל מצווה וכל מילה של תורה חשובה מאוד בשמיים‪ ,‬ובכל זאת‪ ,‬בחודש‬ ‫מדוע לא זכה גם הוא להתרומם ולהתעלות כחברו? הרי שניהם למדו‬ ‫אלול מותר לעצור ולעשות חשבון נפש‪:‬‬ ‫יחדיו בשווה אצל אותם מלמדים‪ ,‬לשניהם היו כישרונות דומים‪ ,‬ושניהם‬ ‫בשביל מי אנחנו לומדים? בשביל עצמנו או בשביל כבוד שמיים?‬ ‫התמידו בתורה בשווה – כיצד זה נעשה החבר רבי גדול בעל רוח הקודש‬ ‫ובעל מופת‪ ,‬ואילו הוא לא זכה לכך כלל? כך היה מרבה לחשוב ולתהות‬ ‫תֹורה ּובִ גְ ִמילֹות חֲ סָּ ִדים‬ ‫אומר הזוהר (כי תצא רפא)‪" :‬כָּל הָּ עֹוסֵּ ק בַ ָּ‬ ‫בדבר בינו לבין עצמו‪.‬‬ ‫ּומ ְת ַפלֵּל עִ ם הַ צִ בּור‪ ,‬כְ ִאלּו פֹודֶ ה לִי ּולְבָּ נַי ִמבֵּ ין הָּ אֻ מֹות" וממשיך הזוהר‬ ‫ִ‬ ‫הוא הגה רעיון כיצד יוכל להתחקות מקרוב אחר הנהגתו של הרבי‪:‬‬ ‫ואומר (תרגום)‪ :‬והרי כמה בני אדם שמשתדלים בתורה וגומלים חסדים‬ ‫בהיותו עוסק לפרנסתו במסחר יין שרף [בימים ההם היו רבנים רבים‬ ‫ומתפללים ולא נגאלו הקב"ה ושכינתו וישראל? אלא צריך שיעסקו‬ ‫צריכים להתעסק גם בסחורה‪ ,‬כשלא היה סיפק ביד בני קהילתם‬ ‫בתורה כדי לחבר השכינה עם הקב"ה‪ ...‬שכל המצוות שעושה‪ ,‬יכוון כדי‬ ‫להחזיקם כראוי]‪ ,‬יצא בדרכו לעירו של ידידו הרבי הצדיק‪ ,‬בתואנה‬ ‫לגאול בזכותם את השכינה מן הגלות‪".‬‬ ‫שצריך הוא לשהות שם כמה ימים בעיר לרגל מסחרו‪ .‬כך עלה בידו‬ ‫כשאדם ניגש לעבודת הבורא‪ ,‬הוא צריך תחילה – כמו בכל עסק ותחום –‬ ‫לערוך נסיעה אל הרבי‪ ,‬כדי לחסות בצל קודשו‪ ,‬ולהתחקות מקרוב אחר‬ ‫לדעת מה התכלית‪ ,‬מה המטרה‪ ,‬בשביל מה הוא מתאמץ‪ ,‬מי הולך‬ ‫תהלוכותיו בקודש‪ ,‬אולי ימצא את הפתרון לפליאתו המציקה לו זה עידן‬ ‫להרוויח מזה‪.‬‬ ‫ועידנים‪ .‬בהגיעו פנה הישר לבית הרבי‪ ,‬לראות האם יוכל להתארח מספר‬ ‫תכונת הנפש הטבעית של האדם היא לדאוג תמיד לעצמו‪.‬‬ ‫ימים שם בביתו‪.‬‬ ‫בכל דבר ודבר הוא מחפש כיצד להגיע לתועלת הגדולה ביותר עבורו‪.‬‬ ‫הרבי הקדוש שמח מאוד לקראת האורח החשוב ידיד נעוריו‪ ,‬וקבלו‬ ‫וכך גם בנוגע לעבודת השם יתברך‪ .‬הוא מחפש כיצד להרוויח לעצמו‬ ‫בסבר פנים יפות ובכבוד גדול‪ .‬הרב האורח פנה אל הצדיק כשבקשתו‬ ‫כמה שיותר‪ .‬אם ברמה הפשוטה ‪ -‬שמעוניין בחיים שאין בהם צער ועונש‬ ‫בפיו‪" :‬הרי מכירני הרבי מימי קדם בלומדנו יחד בנעורינו‪ ,‬והנה הגעתי‬ ‫ע"י שמירת התורה והמצוות‪ ,‬או שרוצה להרוויח שכר בעולם הבא‪ ,‬או‬ ‫כעת לעיר זו לרגל מסחרי‪ ,‬אשאלה מכם אולי ניתן להתארח כאן בבית‬ ‫שמחפש כיצד להגיע להרגשות נעלות בתפילה‪ .‬הצד השווה שבכולם‪,‬‬ ‫ידיד נעורי לכמה ימים?"‬ ‫שלמרות שכל רצונו הוא להתעלות יותר‪ ,‬להיות מושלם יותר‪ ,‬להגיע‬ ‫הרבי נענה בשמחה למצוות הכנסת אורחים שהזדמנה לידו‪ ,‬והכניסו אל‬ ‫גבוה יותר‪ ,‬להיות קרוב יותר לקב"ה ‪ -‬מכל מקום‪ ,‬הוא מתעסק כל הזמן‬ ‫ביתו בשמחה גדולה‪ .‬ראשית הגיש לפניו סעודה טובה כדי להשביע רעבון‬ ‫רק סביב עצמו‪.‬‬ ‫ליבו‪ ,‬ולאחר מכן הציע לו את המיטה‪ ,‬כדי שינום את שנתו במנוחה‬ ‫נעימה מעמל הדרך‪.‬‬ ‫ידוע הכלל‪" :‬אין מלך בלי עם" והדבר נכון גם לגבי כבוד מלכותו של‬ ‫בעלותו על ערש יצועו בלילה ההוא‪ ,‬לא עצם את עיניו‪ ,‬אלא עקב והביט‬ ‫השם יתברך בעולם שתלוי רק במעשנו‪ .‬אם נקיים את המצוות רק כדי‬ ‫כל העת במעשי הרבי‪ .‬בהיות הדירה קטנה ומצומצמת הוצעה מיטתו‬ ‫לצאת ידי חובה ‪ -‬נבנת המלכות באופן חיצוני יחסית‪ ,‬אך אם מוסיפים‬ ‫סמוך לשלו – וכך בחן מקרוב את כל פרטי הנהגותיו; במשך כל ימי‬ ‫קצת מחשבה ומקיימים את המצוות למענו יתברך‪ ,‬אין ספק שהמלכות‬ ‫שהותו בעיר היה צמוד אל הצדיק בתפילותיו‪ ,‬בלימודיו ובעבודתו‬ ‫מתעצמת הרבה יותר והשכינה הקדושה יכולה לשרות בתחתונים באופן‬ ‫בקודש‪.‬‬ ‫פמימי ומוגבר יותר‪.‬‬ ‫בתום ביקורו‪ ,‬בטרם פנה בחזרה לביתו‪ ,‬ניסה לערוך לעצמו סיכום מכל‬ ‫רבים עוסקים בתורה יומם ולילה‪ ,‬ובכל זאת השכינה לא נפרדת‬ ‫מה שראו עיניו בחצר הקודש בהנהגותיו של הרבי‪ .‬והנה לא רק שלא‬ ‫מגלותה‪ .‬הסיבה לכך ‪ -‬מגלה לנו הזוהר הקדוש – היא משום שלומדים‬ ‫מצא תשובה לשאלתו‪ ,‬אלא התעלומה עוד גדלה יותר בעיניו‪ .‬הוא ישב‬ ‫לצרוך עצמם! מרוב שעסוקים ברוחניות של עצמם‪ ,‬אין להם זמן לחשוב‬ ‫וחישב לעצמו‪ :‬הרי גם אנוכי מתנהג ממש כמו הרבי – הוא עורך תיקון‬ ‫על השכינה ועל מלכות שמיים‪.‬‬ ‫חצות בבכייה על הארץ‪ ,‬וגם אני עושה כן‪ ,‬הרבי לומד אחר התיקון כל‬ ‫הלילה‪ ,‬ואף אני נוהג כן‪ ,‬תפילתי כתפילתו‪ ,‬לימודי כלימודו‪ ,‬ואכילתי‬ ‫אומר הזוהר הקדוש‪" :‬שכל המצוות שעושה‪ ,‬יכוון כדי לגאול בזכותם‬ ‫כאכילתו‪ ,‬התברר שאף הרבי אינו מלאך‪ ,‬אלא איש ככל האנשים‪ ,‬לא‬ ‫את השכינה מן הגלות‪".‬‬ ‫ראיתי כאן שום שינוי והבדל בהנהגה ביני לבינו‪.‬‬ ‫על האדם לא לחשוב בכל מצווה 'מה אני הולך להרוויח מזה – אל מה‬ ‫מעתה גדלה קושייתו בכפליים‪ ,‬כאשר ראה עתה מקרוב את הכבוד‬ ‫הבורא הולך להרוויח מזה'‪.‬‬ ‫הגדול וההערצה העצומה שהחסידים רוחשים לרבם‪ ,‬ודבוקים בו כל כך‬ ‫חשוב להקדיש ולו רגע אחד ביום עבור כבוד השם יתברך‪ ,‬להוסיף‬ ‫בביטול גמור‪ ,‬ואילו הוא אינו זוכה ברבנותו אף לא בשמינית שבשמינית‬ ‫מחשבה אחת בלבד – שאנו עושים כל מעשנו הטובים כדי להוסיף כבוד‬ ‫מהכבוד הזה… הפלא היה עתה אפוא גדול ביותר‪ ,‬איך זכה הרבי‬ ‫שמיים‪.‬‬ ‫למדרגות רמות ונשגבות כאלו‪ ,‬ואילו אני נשארתי אדם רגיל‪ ,‬רק רב‬ ‫פשוט… כך היה הרב הופך בדעתו אנה אנה‪ ,‬ולא מצא פתרון לדבר‪.‬‬ ‫המחשבות האלה מחוללות פלאים למען כבוד מלכותו‪.‬‬ ‫לאחר שלא מצא שום פתרון לשאלתו שהציקה לו מאד‪ ,‬החליט בלית‬ ‫(ותן בלבנו –מאורת הדף היומי)‬ ‫ברירה להציג את פליאתו בפני הרבי עצמו!‬