אוצרות בן מלך · Oitzrois Ben Melech — כי תבוא (2026-08-24)

רשימת ספרי "בן מלך"
אוצרות
בסייעתא דשמיא
שיצאו לאור עד עתה:
בן מ>לך
•ימים נוראים •על התורה -י"ב
•חג הסוכות חלקים
•חנוכה •שבת קודש
•פורים •חכמה ומוסר
•שיר השירים •ביטחון
•עניינים בש"ס •הגדה של פסח
•המצוות התמידיות •חג המצות
שבמקדש •ספירת העומר וחג
•שומע כעונה השבועות
•דרכי החינוך •גלות וגאולה פרשת כי תבוא תשפ"ו
ניתן להשיגmechonbenmelech@gmail.com : גליון מס' 431 מתורתו של מרן רבינו הגדול רבי לייב מינצברג זצוק"ל רבה של קהל עדת ירושלים
בארה"ב ניתן להשיג:
salea@yefenofbooks.com | Warehousa: 8482450220
פרשת כי תבוא
אבל כשמגיעה השנה השלישית שהיא כאמור 'סוף כי תכלה לעשר את כל מעשר תבואתך בשנה
התקופה' ,אז התורה מצווה עליו שהוא מחוייב לקיים השלישית שנת המעשר ונתתה ללוי לגר ליתום
עתה את כל חובותיו ולבער את הקודש מן הבית ,ואסור ולאלמנה ואכלו בשעריך ושבעו (כו ,יב)
לו לדחותו יותר .כיון שבתוך התבואה ישנו חלק ששייך מצות פרשה זו מתקיימת בהמשך למצות ביעור
ללויים ,ולכהנים ,ולעניים ,אלא שבתוך פרק הזמן מותר מעשרות שנתפרשה בפרשת ראה ,שהיא ,שכל
לו לאדם לדחות את חיובו במעט – לשנה או שנתיים, התרומות והמעשרות ודמיהם שהשהה בביתו ,אזי
בשנה השלישית לשמיטה ,כבר צריך להביאם ליעדם
ותכליתם ,לתתם לזוכים בהם ולאכלם או לבערם
בגליון מביתו .ככתוב( :לעיל יד ,כח) "מקצה שלש שנים תוציא
את כל מעשר תבואתך בשנה ההיא והנחת בשעריך
פרשת כי תבוא וגו' .והוסיפה כאן התורה שבאותה השנה השלישית
ביאורי פסוקים ������������������������������������������עמוד 1 האמורה ,אחר שיוציא את כל המעשרות והעניים יאכלו
בין ביכורים לתרומה ����������������������������������עמוד 6 וישבעו ,אזי יעמוד לפני ה' ויקרא את וידוי המעשר:
'ואמרת לפני ה' אלוקיך בערתי הקודש מן הבית וגו'.
בעניינא דיומא שכן כשיש לאדם תבואה והוא חפץ לאכול ממנה,
ימי הרחמים והסליחות������������������������������עמוד 8 הוא מחוייב קודם להפריש ממנו תרו"מ ,ורק אח"כ
הוא יכול לאכול ממנה .אבל אחד שאינו חפץ לאכול
חכמה ומוסר עתה מתבואתו ,ורוצה הוא להחזיקו באוצר לתקופה
מאוחרת יותר ,אין עליו חיוב מיד להפריש ממנה
להיות 'אדם' ו'בן חורין' הבוחר דרכו בחיים ����עמוד 11
תרו"מ ,ומותר לו להתמהמה בזה ולדחותו לזמן אחר.
פרנס השבוע
אלול תשפ"ו
עץ חיים היא למחזיקים בה
הוצאות הדפסת גליון זה נודבו לזיכוי הרבים
ע"י ידידנו הנכבד איש חי רב פעלים וכביר המעש לתורה ולתעודה,
ממקימי עולה של תורה ,מחשובי אברכי קהילתנו ומגדולי תומכי מכוננו
ה"ה הרב הלל שפירא שליט"א
מנהל בית החינוך לבנות "בית יעקב הישן" ביתר עילית
לרגל נישואי בתו הכלה החשובה תחי'
עב"ג החתן בנימין רבינוביץ הי"ו
מחשובי תלמידי ישיבת תורת ה'
למזל"ט
זכות הפצת אור תורתו הבהירה של רבינו בעל הבן מלך
תעמוד לו ולמשפחתו להתברך בכל הברכות האמורות למחזיקי התורה
לראות ברכה והצלחה בכל אשר יפנו
להנצחות ותרומות "פרנס השבוע/החודש"
אפשר להתקשר לטלפון מס' 054-8422488
יו"ל ע"י מכון 'כתבי בן מלך'
לתרומות והנצחות נא לפנות ל־054-8422488 לקבלת העלון במייל ,ניתן להצטרף בכתובת
mechonbenmelech@gmail.com
כתובת המכון :אוהב ישראל ,1/9ביתר עילית לתגובות והערות נא לפנות ל־052-7616048
בשורה טובה למבקשי ה' הודעה חשובה ומשמחת
ניתן להאזין לשיעורי רבינו זצוק"ל בקו השיעורים
‘קו בן מלך' לתורמי המכון
03-3077354 ניתן לקבל החזר מס
ישנה אפשרות לבחור במאגר הממוחשב ולהאזין לשיעורים
בפרשת השבוע -ובעניינא דיומא על תרומות למכון בגובה של
שמעו ותחי נפשכם עד 35%מערך התרומה
ויהי רצון שנזכה להגדיל תורה ולהאדירה
מכון כתבי בן מלך
ההנהלה לפי סעיף 46
2
בדרכיו'; השי"ת יש לו דרכים שלו ,הוא קבע דרכים אולם בהגיע סוף התקופה ,אז אסור לו כבר לדחותו
מסוימות שנראות בעיניו ,והן דרכיו שמלמדנו ,וכה יותר ל'תקופה אחרת' ,אלא מחוייב לקיים את חובותיו
אנו צריכים ללכת בדרכיו. קודם שמסתיימת התקופה הזו.
כי התורה היא בעצם 'שיטתו ודרכו' של הקב"ה. והנה נתקשו המפרשים כאן ,מדוע מכונה השנה
אך חכמינו ז"ל דרשו בזה בדרך עומק ,ש'דרכיו' אין השלישית "שנת המעשר" ,הלא המעשרות נוהגות בכל
הכוונה רק לדרכים שקבע לבריות ללכת בהן ,אלא הן שנה ושנה .וחז"ל דרשו בגמרא (ראש השנה יב .ומובא
הדרכים שכביכול הקב"ה עצמו נוהג בהם בהנהגתו ברש"י על הפסוק שם) "שנה שאין נוהג בה אלא מעשר
עם נבראי העולם ,אשר עלינו לנהוג באותן דרכים אחד משני מעשרות שנהגו בשתי שנים שלפניה",
שכביכול הקב"ה עצמו מתנהג בהן' :והלכת בדרכיו - ובאבן עזרא פירש שכוונת הכתוב היא ל"מעשר עני"
מה הוא נקרא חנון אף אתה היה חנון ,מה הוא נקרא הנוהג במיוחד בשנה זו ובשנה השישית ,שלא כרוב
רחום אף אתה היה רחום ,מה הוא נקרא קדוש אף השנים ,וכן כתב הרשב"ם .ומכל מקום פשוטו של
אתה היה קדוש' (רמב"ם הלכות דעות פ"א הלכה ו) .וזו מקרא עדיין צריך ביאור.
ודאי דרגה רמה של דביקות בה' ,כי מי שחפץ להיות ולולי דברי הראשונים היה נראה ,כי לשון וכוונת
קרוב לאלוקיו צריך לחקותו וללכת בדרכיו. הכתוב ברור מללו ופשוטו אינו צריך תלמוד ,כי שנת
אבל גם אם נפרש כפשוטו שללכת בדרכיו היינו המעשר פירושה 'שנת ביעור המעשרות' .שהרי כל
להתנהג לפי שיטתו ודרכו של השי"ת ,הרי זה גוון הפרשה כאן ,באה כהמשך לפרשת 'ביעור מעשרות',
בחובת קיום התורה שהיא מצד מחוייבותינו לעניינו ככתוב בפרשת ראה .ומעתה הדברים מבוארים
ושיטתו של ה' ,וזו התייחסות לעצם דרכו של הקב"ה. ביותר ,שכשמתבארת מצות וידוי המעשרות הבאה
והרי כאן שלב נוסף בבחירת וקבלת אלוהותו עלינו. בעקבות ביעור המעשרות ,מכנה את השנה הזאת
ועתה נוסף עוד שלב' :ולשמור חוקיו ומצוותיו "שנת המעשר" ,וכך הוא אומר :כאשר תסיים לבער
ומשפטיו' ,שזה כאמור הוספה בדרך לא זו אף זו .שכן את כל המעשרות – בשנה השלישית שהיא השנה
ללכת בדרכי ה' זו הדרך הכי קרובה להיות קרוב אליו, המיועדת לכך – ותקיים בהם את מצוותם ,הרי אז –
כי ההולך בדרך של מי שרוצה בקרבתו ,זו הקרבה "ואמרת לפני ה' אלוקיך בערתי הקודש מן הבית" וגו'.
הגדולה ביותר .אולם יש דרכים נוספות להיות עמו, []
ואחת מהן היא שמירת חוקיו.
את ה' האמרת היום להיות לך לאלוקים וללכת
חוקים הם דברים שהקב"ה קבע אותם ,ומצד בדרכיו ולשמור חוקיו ומצותיו ומשפטיו ולשמע
קירבת ה' הם יותר מבטאים את קבלת דרכיו ממצוות בקולו .וה' האמירך היום להיות לו לעם סגולה
ומשפטים .משום שמשפט עומד לעצמו גם לולי כאשר דיבר לך ולשמור כל מצותיו (כו ,טז-יח)
התורה ,כדוגמת איסור לא תרצח ,שהוא קיים אף בלא
חוקי התורה ,אלא שה' גם מצווה אותו בכך כאחד 'את ה' האמרת היום' כלומר בחרת את ה' לעצמך,
ממשפטי התורה .אך לגבי חוקים ,ביארנו בארוכה קיבלת על עצמך את ה' ובחרת אותו .ומפורטים בזה
במקו"א שגדר 'חוקים' הם קביעויות שרק הקב"ה יכול כמה דברים לגבי מה ,והכל בדרך 'לא זו אף זו':
לקבוע אותם ,דרכי הנהגה וסדרי משפט שרק המלך הדבר הראשון הוא – 'להיות לך לאלוקים'; קיבלנו
קובע אותם ,ולכן זה מתייחס למלך יותר מהמשפט. על עצמינו שהקב"ה יהיה אלוקים שלנו .המשמעות
שהרי הם חוקים הנובעים מחמת החלטתו וקביעתו, בכך שה' הוא 'אלוקינו' כוללת בראשונה את עצם
ואנו מתחייבים בהם רק משום שכך קבע המלך ,מה הידיעה והזכירה שהוא אלוקינו ,ויש לנו יחס כלפיו
שאין כן 'מצוות ומשפטים' ,שיש בהם סברא והבנה כאלוקינו ,משתחוים לו כאלוקינו ,מעריכים אותו
וטעם מצד עצמם .ולכן הם כתובים כאן אחרי החוקים כאלוקינו .והיחס שלנו כלפיו הוא כאלוקים ,וזה כולל
'ולשמור חוקיו ומצוותיו ומשפטיו' .וכמובן ברור שגם הכרה ,והרגשה ,והנהגה.
המצוות וגם המשפטים הם מצוותיו ומשפטיו של ה', והדבר השני שנכלל בבחירה שלנו לכבד את ה'
שהם חכמתו וסברתו ית"ש .אולם מכיון ש'משפטים' -נוסף על עצם קבלתו כאלוקים לנו ,הוא – 'וללכת
3
והלוים את הכהנים וכל ישראל מכאן ומכאן ,שנאמר יש בהם יותר סברה עצמית מאשר 'מצוות' ,לכן הם
(יהושע ח ,לג) וכל ישראל וזקניו ושוטריו ושופטיו באים מאוחרים יותר .והאחרון נכתב 'לשמוע בקולו',
עומדים מזה ומזה לארון וגו' .הפכו פניהם כלפי הר דהיינו גם אם אין בדברים הללו רק זו בלבד שאמר
גריזים ופתחו בברכה 'ברוך האיש אשר לא יעשה פסל כן ,בכל זאת הם מצייתים ומקיימים ,כיון שכך
ומסכה' ,ואלו ואלו עונין אמן ,הפכו פניהם כלפי הר ציוה השי"ת.
עיבל ופתחו בקללה 'ארור האיש אשר יעשה פסל ויומתק לפנינו שלכן הסדר כאן הוא כך :ההליכה
ומסכה' ,ואלו ואלו עונין אמן .עד שגומרין ברכות ב'דרכי ה'' היא החיבור החזק ביותר ,ואח"כ 'שמירת
וקללות .ואחר כך הביאו את האבנים ובנו את המזבח חוקיו' ,מה שרק ה' קובע ,ואח"כ 'מצוות ה'' ,שמה
וסדוהו בסיד ,וכתבו עליו את כל דברי התורה שה' ציווה הוא גם ענין שלו ,ואח"כ 'משפטיו' ,שיש
בשבעים לשון שנאמר באר היטב'. להם מקום מסוים אף בלא ציווי התורה ,אבל מפני
נמצא שהמברכים ,הם הלויים והכהנים העומדים שלמעשה הקב"ה ציוום לפנינו זה בוודאי גם מתייחס
בצד הארון ,והיינו שהקב"ה שבא לשכון בישראל ,הוא למלך .והשלב האחרון הוא – 'לשמוע בקולו'; ה' אמר,
המברך את ישראל .וכל ישראל משני הצדדים היו ה' ציוה ,גם אם הם לא נקראים משפטים ומצוות
עונים 'אמן' על כל מה שנאמר ,ובכך המה קיבלו על 'שלו' ,אלא שעתה הוא ציוה כך וכך ,ומשום שה'
עצמם הברכות והקללות. מצווה הוא שומע בקולו.
ואף שמבואר במשנה שאמרו על כל דבר גם הנה כי כן ,כל הדברים המפורטים בפסוק זה הם
'ברוך' וגם 'ארור' ,אולם במקרא כתוב רק חלק בדרך 'לא זו אף זו' ,לפי דרגת הקשר עם ה' – :הליכה
ה'ארור' ,ואילו אמירת 'ברוך' לא כתוב .נמצא מבואר בדרכי ה' ,שמירת חוקיו ,מצוותיו ,משפטיו ,שמיעה
בזה ,מהשמטת הכתוב ,שעיקר המטרה במעמד זה בקולו .והסדר מיוסד כפי מידת התייחסות וקישור
היה להזהיר על שמירת התורה ולהזהיר ולהרתיע את הדברים אל הקב"ה – שתחילה נזכר היסוד הגדול
העם על חובתם בשמירת התורה .ולא היתה המטרה 'להיות לך לאלוקים' ,שעם ישראל קיבל עליו מלכות
לברך עתה את העם ,ואמנם זה עניינה של ברכת שמים ,דהיינו עצם הדבר שיהיה ה' לנו לאלוקים,
כהנים ,וכן היתה ברכה כללית מאת ה' לישראל, ולאחר מכן 'ללכת בדרכיו' ,להתנהג ולהלך בדרכיו
במה שזימן הקב"ה את בלעם להוציא ברכה מפיו על של הקב"ה ,והשלב העליון בסדר זה הוא 'לשמור
ישראל ככתוב שם (במדבר כד ,א) 'כי טוב בעיני ה' חוקיו' ,שהחוקים הם חוקי המלך ,והחוקים מתייחסים
לברך את ישראל' ,אבל כאן היתה המטרה להביא את יותר אליו מאשר מצוותיו.
העם לידי קיום התורה וכריתת ברית על קיומה .ולכן
מצויין בתורה רק חלק הקללה שבכך נכרתה הברית []
של ההתחייבות לשמירת התורה .והברכות כאן באו אלה יעמדו לברך את העם על הר גריזים
רק דרך אגב ,כמשקל נגד לקללה ,והבטחה על צד בעברכם את הירדן (כז ,יב)
הטוב – שאם יהיו ראויים יזכו לברכה ולא לקללה. התורה נקטה בזה בלשון נקיה ,שלגבי הברכות
וכבר עורר על כך בספורנו ,וכתב על דרך זה: כתוב – 'אלה יעמדו לברך את העם' ,ואילו אצל
'אמנם הזכירם הכתוב בלשון 'ארור' בלבד ,כי עיקר הקללות כתוב – 'ואלה יעמדו על הקללה' ,ולא כתוב
הכוונה באלו הארורים היה לקלל את העוברים על – 'לקלל את העם' ,חלילה וחלילה ,ורק 'יעמדו על
אלה ,כדי שהם לבדם ישאו עוונם ולא יהיו שאר העם הקללה' .וכפי שנהוג שכשומעים דבר קללה אומרים
ערבים להם'. 'לא עלינו' ,ובודאי שלא תכתוב התורה לשון 'לקלל
את העם' ,ורק בברכה כתוב 'לברך את העם'.
[]
ומבואר במשנה כיצד היה סדר הדברים (סוטה
וענו הלוים ואמרו אל כל איש ישראל קול רם (כז ,יד) לב' :):ששה שבטים עלו לראש הר גריזים ,וששה
במסכת סוטה (לג ).איתא' :ואלו נאמרין בלשון שבטים עלו לראש הר עיבל ,והכהנים והלויים והארון
הקודש מקרא ביכורים וחליצה כו' ,מקרא ביכורים עומדים למטה באמצע ,הכהנים מקיפין את הארון
4
בלתה מעל רגלך .לחם לא אכלתם ויין ושכר לא כיצד ,וענית ואמרת לפני ה' אלוקיך ,ולהלן הוא אומר
שתיתם למען תדעו כי אני ה' אלהיכם (כט ,ג-ה) 'וענו הלוים ואמרו אל כל איש ישראל' ,מה ענייה
בגמרא (עבודה זרה ה' ):ואולך אתכם במדבר האמורה להלן בלשון הקודש ,אף כאן בלשון הקדש.
ארבעים שנה ,וכתיב ולא נתן ה' לכם לב וגו' ,אמר ולויים גופייהו מנלן ,אתיא קול קול ממשה ,כתיב הכא
רבה שמע מינה לא קאי איניש אדעתיה דרביה ,עד קול רם ,וכתיב התם משה ידבר והאלוקים יעננו בקול,
ארבעין שנין'. מה להלן בלשון הקודש ,אף כאן בלשון הקודש'.
ובהמשך הסוגיא (דף לח ).מבואר שגם בדיני ברכת
מבואר בזה ,שלמרות שעל פי פשוטו סיבת
כהנים נלמדו כמה וכמה הלכות ממעמד הברכה
הליכתם במדבר ארבעים שנה באה ביסודה כעונש,
שהלויים ענו בהר גריזים ,כגון דין עמידה ,ושהיא
כנגד ארבעים יום שהלכו המרגלים ,אולם היתה בדבר
נאמרת רק בלשון הקודש.
סיבה מאת ה' ,שילמדו את התורה בכל אותן ארבעים
שנה ,ורק לאחר השלמת ארבעים שנה הגיעו לתכלית אולם ייפלא ,שאף שכאן כתיב להדיא בפרשה
הבנת התורה ולדעת על נכונה מה רצון ה' מהם. 'קול רם' ,את הדין שברכת כהנים 'בקול רם' למדו
ומשמעות הדבר ,שכללות התורה שבכתב ניתנה רק מהכתוב בפרשת נשא 'אמור להם' – כדאיתא שם:
לישראל במשך ארבעים שנה .ארבעים שנה היו שנות 'וכה תברכו בקול רם ,או אינו אלא בלחש תלמוד
תורה שבכתב ,ומכאן ואילך נפסק פרק זה ,וכדאמרו לומר 'אמור להם' כאדם שאומר לחבירו' .והקשו כן
– 'אלה המצוות' -שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה' התוס' (לח .ד"ה או) מאי טעמא לא למדו אף הלכה זו
(מגילה ב .):וכל תקופה זו היתה הנהגה עילאית עם בני של קול רם מהר גריזים ,עיי"ש מה שכתבו בזה.
ישראל שהיו תחת ענני הכבוד ,שמשמעותם שחלק ונראה לבאר ,כי שאני גדר 'קול רם' של מעמד
מן השמים שהם מקום ה' ,ירד סביבם בצורת עננים הברכות בהר גריזים ,מגדר 'קול רם' של ברכת כהנים.
המקיפים אותם. כי האמירה בברכות דהר גריזים בקול רם ,היינו קול
ובזה מבואר מה שנאמר כאן בהמשך 'לחם לא רם ממש [וכמו שמצינו שם בגמרא שהוקש בגזירה
אכלתם ויין ושכר לא שתיתם למען תדעו כי אני ה' שוה ל'קול' של מתן תורה] ,ובא כדי לבטא הכרזה
אלהיכם' .כלומר שכל אותה התקופה הנשגבה אכלו תקיפה שתביע את עוצם התביעה וחובת הציות
רק את המן שהוא מאכל שמיימי וכל חייהם היו לברכות והקללות המושמעות ,אשר גדר זה אינו שייך
במצב נס שמיימי ,אשר זיכך אותם לקבל ולקלוט בברכת כהנים.
בנפשם את התורה שבכתב .וכדאיתא (מכילתא פרשת אולם גדר 'קול רם' שלמדו בברכת כהנים הוא
בשלח) 'לא ניתנה תורה אלא לאוכלי המן' ,ובמשך ענין אחר ,והכוונה לאפוקי ברכה בלחש ,ועניינו הוא
ארבעים שנה אלו ניתנה לעם ישראל התורה שבכתב. כמו שביארנו בפרשת נשא ,כדי ליצור את החיבור בין
ועל מה שאמרו במשנה (אבות פ"ה משנה כד) 'בן הכהנים והמתברכים ,בדומה ליתר ההלכות שנתפרשו
ארבעים לבינה' עיין ברע"ב שם שנלמד זה מארבעים שם שעניינן להורות שצורת הברכה היא באופן של
שנה שהיו במדבר ,וכתיב ולא נתן ה' לכם לב לדעת אהבה וידידות ,ואכן נלמד – כמו רבים מדיני ברכת
וגו' עד היום הזה. כהנים – מדכתיב התם 'אמור להם' .וכן משמעות
ומצינו שמספר ארבעים משמש הרבה בענין לשון הברייתא שבגמרא' :או אינו אלא בלחש ,ת"ל
קליטת הלימוד ,כן היה בנתינת התורה למשה רבינו, אמור להם ,כאדם שאומר לחבירו' .ואין זה קשור לדין
שזכו ללוחות רק לאחר ששהה משה רבינו ארבעים קול רם שנאמר בברכות וקללות של הר גריזים ועיבל.
יום במרום ,כי מידה זו של ארבעים יום הוא המספר
המתאים לקניית התורה .ובכדי לזכות בתורה באופן []
של לוחות שהיא הדרגה השמיימית של התורה ,שומה ולא נתן ה' לכם לב לדעת ועינים לראות ואזנים
היה על מרע"ה להיות במרום ולהידבק במדריגות לשמוע עד היום הזה .ואולך אתכם ארבעים שנה
שמיימיות פרק זמן חשוב של ארבעים יום. במדבר לא בלו שלמותיכם מעליכם ונעלך לא
5
ארבעין זמנין ודמי ליה כמאן דמנח בכיסיה' ,שבכדי ומפליא הדבר שבמקביל לזה מצינו שממשה רבינו
שיהא לימודו חקוק בלבו שלא ישכח ,נחוצה חזרה עד רב אשי שהוא 'סוף הוראה' -חתימת תורה שבעל
במספר זה של ארבעים .וכן מצינו ברבי יוחנן (ראש פה ,גם כן נקבע במספר ארבעים .ארבעים דורות
השנה לא' ):ארבעים שנה למד ,ארבעים שנה לימד'. ממשה עד רב אשי ,כמו שכתב הרמב"ם בהקדמת
וכן ברבי עקיבא (ספרי וזאת הברכה טז) 'רבי עקיבא משנה תורה .כי התורה שבעל פה שהיא תורה
למד תורה ארבעים שנה ופירנס את ישראל ארבעים רחבה מני ים ,נחוצים לה ארבעים דורות להתחדש
שנה' .ומשמע שמידה זו של ארבעים שנה היא המספר ולהתפשט עד שתהא נקלטת בלב עם ישראל.
הנצרך המתאים בכדי ללמוד ולקנות בו כהוגן תורה. וכעין זה מצינו בחז"ל (פסחים עב' ):תנא מיניה
בין ביכורים לתרומה
של הפרשת תרו"מ הוא כאמור ,שמפני שהקב"ה נתן כל מצוה של 'נתינה' לסוגיה
לך מזון ,צריך אתה להפריש חלק מזה לה'. בהכרח יש בה גדר מיוחד
אבל ביכורים אין ענינו הפרשת חלק מה'פירות' דבר פשוט הוא כי כל סוגי הנתינות שנותנים לה',
לה' ,אלא ענינו הוא אחר ,הפרשת חלק מן ה'ארץ' לה'. אין שני סוגי נתינות שעניינם אחד ,שאם החפץ הוא
הודאה על כך שה' נתן לנו ארץ ,ולכן כשמתחילים בריבוי הכמות ,היה מתבקש שהתורה תחייב נתינה
לראות שהארץ מצמיחה פירות ,נוטלים חלק מפרי אחת מוגדלת .אך בוודאי שכל נתינה לה' שיש בתורה,
הארץ ונותנים אותו לה' ,כלומר – נותנים לה' חלק יש למצוא כיצד היא מבטאת ענין מיוחד של נתינה,
מהארץ .אין ענינו של ביכורים שיש לי פירות ולכן שנובעת מסיבה אחרת ויש בה רעיון אחר ותוכן אחר
אני מפריש 'חלק' מהם לה' ,שזה מתאים על כך שניתן ממצוות נתינה אחרת.
לאדם 'כרי' ,מוטל עליו לתת חלק מהפירות לה' ,ואכן ואמנם ישנו רעיון בסיסי ,שחובות הנתינה לה'
זהו ענינו של תרו"מ .אבל ענינו של ביכורים הוא, מיבולי השדה באים לבטא שכל מה שניתן לנו – מאת
שמפני שיש לנו 'ארץ' מה' המצמיחה פירות ,לכן ה' הוא ,שלו הכל ,ולכן נצטווינו להפריש לו חלק כדי
נוטלים מפרי הארץ ונותנים אותו לה' כביטוי תודה לו לבטא זאת .אולם מכיון שאנו מוצאים כמה נתינות,
בדברים שה'ארץ' מצמיחה .וזהו גדר שונה לחלוטין. בהכרח שיש בדבר גדרים נוספים ,כאשר כל נתינה יש
בה רעיון ותוכן מיוחד הנובע מסיבה אחרת.
הבדלים להלכה בין תרומות ומעשרות לביכורים
ובעמדנו כאן בפרשת מצות ביכורים ,שהיא
ישנם כמה וכמה הבדלים להלכה בין ביכורים
לתרו"מ ,הנובעים מההבדל בגדר ותוכן ענינו של מהמתנות שצריך לתת לה' מן הארץ ,וכתוב בה שהיא
ביכורים לעומת גדרו ותוכן ענינו של תרו"מ .ההבדל 'מראשית פרי האדמה' ,יש לברר במה השתנתה נתינה
הראשון הוא כאמור ,שתרומות ומעשרות נוהגות זו לתרומות ומעשרות ,שהן ג"כ נתינת ה'ראשית' לה'.
מן התורה רק בדגן תירוש ויצהר ,וביכורים נוהג מן ובהכרח שיש ביניהם הבדל כאמור.
התורה בכל שבעת המינים .ומאידך מדרבנן תיקנו ויבואר לפנינו ,שההבדל בין ביכורים לבין
להפריש תרומות ומעשרות מכל הפירות ,ותיקנו תרומות ומעשרות הוא הבדל מהותי .שכן תרומות
תקנה זו רק בתרו"מ ,ואילו בביכורים אף מדרבנן אינו ומעשרות אנו מפרישים לה' על כך שה' נתן לנו 'יבול'
חייב אלא בשבעת המינים .מפני שביכורים ,הואיל למאכלנו ,הוא נתן לנו תבואה ,דגן תירוש ויצהר.
ועניינו הוא נתינת מנחה מפרי ה'ארץ' ,והארץ הרי ומדאורייתא חייבים להפריש רק מג' דברים אלו שהם
נשתבחה בכל שבעת המינים ,לכן על ידי שבעת הדברים החשובים – דגן תירוש ויצהר( ,לפי הרבה
המינים מתבטא שבח 'הארץ' ודווקא על ידם .אבל שיטות עיין רמב"ן דברים יד ,כב ורמב"ם תרומות פ"ב ה"א)
תרו"מ שענינו הפרשה מה'פירות' שהם מזון האדם, ומדרבנן הוסיפו חיוב להפריש מכל הפירות .והרעיון
6
וכיוצא בזה אפשר לבאר עוד פרטי דינים לכן מדאורייתא היא רק בפירות החשובים שהם עיקר
המשתנים בין תרו"מ ובביכורים ,אך בג' ההבדלים המחיה ,ורבנן הוסיפו לחייב בכל הפירות.
האמורים די להגדיר את ההבדל היסודי ביניהם. עוד הבדל ,שבביכורים הלכה היא שמי שאין לו
קרקע אינו מביא ביכורים (ריש מס' ביכורים) ,ובתרו"מ
הבדלים בצורת ההפרשה אין החיוב תלוי כלל בקרקע ,אלא כל מי שיש לו יבול
גם יובן בזה ההבדל שמצינו בין ביכורים לתרו"מ, חייב בתרו"מ .וגם זה כאמור מפני שעניין הביכורים
שאת הביכורים מפרישים במחובר ,כמו ששנינו הוא הבאה מה'ארץ' ,ולכן רק כשיש לו קרקע הוא
(ביכורים פ"ג מ"א)' :כיצד מפרישין הביכורים ,יורד אדם מתחייב להפריש מהקרקע .אבל תרומות ומעשרות
בתוך שדהו ורואה תאנה שביכרה אשכול שביכר רימון אין עניינם קשור לארץ כלל ,אלא עניינו הפרשה
שביכר ,קושרו בגמי ואומר הרי אלו בכורים' .ואילו מה'פירות' ,ולכן כל מי שיש לו יבול מתחייב בתרו"מ.
התרומה והמעשר הפרשתם היא דווקא בתלוש (שם
פ"ב מ"ד) ,והביאור הוא ,כי הביכורים ,הואיל ועניינם עושה אדם כל שדהו ביכורים
מתנה מתוך הארץ עצמה ,לכן שלימות הפרשתם היא הבדל נוסף יש בין ביכורים לתרו"מ ,שבתרו"מ
דווקא כאשר הפרי מחובר לקרקע ,שבכך בא לידי ביטוי
חייב להישאר שיריים מהיבול ,והיינו שאין להפריש
היות הפרי חלק מן הארץ ,אבל תרומות ומעשרות
את כל הכרי לתרו"מ ,אלא צריך להישאר לכל
שעניינם מתנה מתוך מאכל האדם ,לכן דווקא כאשר
הפחות משהו [במעשר צריך להפריש דוקא עשירית,
הפרי תלוש ,ומעמדו כמאכל ,אז שייך להפריש הימנו
ובתרומה אפשר להוסיף יותר מהשיעור ,אבל בתנאי
תרומה ומעשר ,כנתינת חלק מתוך המאכל.
שישאר משהו] .אבל ביכורים אינו כן ,אלא אפשר
תמצית ההבדלים בין ביכורים לתרומות ומעשרות להפריש את כל השדה לביכורים.
אלו אפוא הדינים המיוחדים בביכורים בדיני וכך שנינו בברייתא שהתרומה צריך שיהיו
ההפרשה [מה ומתי חייב בביכורים]: שייריה ניכרים ,והאומר 'כל גרני תרומה וכל עיסתי
חלה' -לא אמר כלום (חולין קלו:חלה פ"א מ"ט) ,אבל
ביכורים נוהגים בכל שבעת המינים מדאורייתא,
בביכורים יכול אדם להביא את כל שדהו ביכורים ואין
ואילו תרו"מ נוהג מדאורייתא רק בדגן תירוש ויצהר
צריך לשייר לעצמו כלום (ביכורים פ"ב מ"ד) .ונראה
(לרוב הראשונים).
שגם זה הוא מאותו הטעם ,שכן התרומה ,הואיל
בביכורים חיוב ההבאה תלוי בכך שיש למביא ומתוך מאכלו של האדם היא באה ,הרי שאם הפריש
קרקע בבעלותו .ותרומה אינה תלויה אלא בכך שיש את כל הכרי ולא שייר לעצמו כלום – אין לתרומתו
בידו פירות. משמעותה הראויה ,שהרי אין זה 'מתוך' מאכלו' אלא
עושה אדם כל שדהו ביכורים ,ואין צריך להותיר 'כל מאכלו' .משא"כ ביכורים ,שעניינם מתנה מהארץ
שיריים ,משא"כ תרומה. אשר הנחילו ה' ,הרי אף אם יביא את כל כרמו – הוי
ביכורים מופרשים במחובר ,ולא כתרומות ביכורים ,שאין עניינו להביא 'חלק' דווקא ,ועוד שעצם
שמופרשים דווקא בתלוש. הארץ -כרמו ופרדסו -נשתיירה לו ,ושפיר נחשבים
ויסוד כל ההבדלים הוא ,שמצות ביכורים אין ביכוריו כמתנה מתוך הארץ ,במשמעותם הראויה.
עניינה להביא לה' חלק מהתבואה שנתן לנו ,אלא ורק תרו"מ כל משמעותם כשהם הפרשה 'מתוך'
אנו מביאים לה' מ'ארץ ישראל' ,שנוטלים חלק מארץ היבול של האדם ,ולכן חייב להשאיר משהו בכדי
ישראל ונותנים אותו לה' .ועל כן נאמרו בביכורים שההפרשה תהיה 'מתוך' זה .אבל ביכורים ענינו
כמה הלכות השונות מהלכות תרומות ומעשרות, נתינה של פירות הגדלים בארץ ,וכל שהוא נותן 'מן
כפי שנתבאר. האדמה' הוי ביכורים לכל דבר.
7
בעניינא דיומא
ימי הרחמים והסליחות
ויש לדעת שאין זו עצה טובה גרידא ,אלא הדברים תשובה באלול מצד הכנה לראש השנה
הללו מתחייבים מתוכן מצות היום של ראש השנה, ההתעוררות בחודש אלול לתשובה ותיקון
שכן יבואר להלן במאמרי ראש השנה ,שמצות תרועת המעשים ,באה מכמה טעמים ויש בה כמה פנים.
שופר עניינה כדי שעי"ז יזכור ה' אותנו לטובה ביום ענין אחד בעבודת חודש אלול הוא ,מצד ההכנה
הדין בתחילת השנה .וא"כ הרי ההרחבה והשלימות לקראת ראש השנה ,בו הקב"ה שופט את כל הארץ,
של המצוה הן שנעסוק גם בשאר עניינים המביאים וצופה ובוחן כל מעשי אנוש ומעללי יצרו ,וכפי מצבו
לזכות אותנו בדין ,דהיינו תשובה ותחנונים. נקבע דינו לגבי השנה הבאה; החיים והשלום ,השפע
עוד יש בכך מעצם עבודת ראש השנה ,שהרי וההצלחה ,ליחיד ולרבים .ולכן מקדימים ומתכוננים
במעשה התשובה מקבל על עצמו עול מלכות שמים, בבקשות ותחנונים ודברי ריצוי ,ומתעוררים בתשובה
לשמוע בקול השי"ת לשמור כל מצוותיו וללכת לתקן כל איש בדקי נפשו ,כדי לבוא ליום ראש השנה
בדרכיו .ונמצא מקיים בזה 'אמרו לפני מלכיות כדי זכאים ונקיים ,ונהיה ראויים להיכתב לשנה טובה
שתמליכוני עליכם' (ר"ה טז ,).שזו המלכה אמיתית, ומבורכת ,שהרי הרוצה לזכות בדין צריך להעביר את
כענין דאיתא בזוהר 'דממליך קוב"ה על כל אבר ואבר חטאיו ולהרבות זכויות .ומי שאך דעת בקרבו ,יחילו
דיליה' .ובכך גם גורם לעצמו זכיה בדין ,שהרי על ידי מעיו ויעשה כל מה שביכלתו ,בטרם יעברו הימים
ה'מלכיות' זוכים ל'זכרונות' שהקב"ה יזכרנו לטובה הללו ,שהרי אמרו חז"ל (ר"ה יז ):שלאחר גזר דין אפילו
ביום הדין. יביא כל אילי נביות אין מועיל לו ,כי אם בצעקה
גדולה ותפילת רבים.
תשובה באלול כתחילת ההיטהרות וזהו מה שכתבו הקדמונים ,שבתיבת 'אלול'
של יום הכיפורים מרומזים ראשי התיבות 'אני לדודי ודודי לי' ,שעל ידי
ענין נוסף ישנו בהתעוררות של חודש אלול, פעולותינו שאנו עושים כדי להתקרב אל הדוד בחודש
מצד יום הכיפורים ,שכן בראש חודש אלול עלה אלול ,בחינת 'אני לדודי' ,תתעורר אהבתו אלינו
משה למרום לבקש מחילה על עוונות עם ישראל ,עד ביום ראש השנה ,בחינת 'דודי לי' ,שיזכרנו לטובה,
שנסלח להם ביום הכיפורים כמו שהביא הטור (או"ח ובבואו לקבוע את דיננו ,יזכור את ברית האהבה אשר
תקפא) מפרקי דרבי אליעזר ,ולכן ארבעים הימים כרת עימנו.
הללו הם ימים של התעוררות רחמים מלעילא ,וידו כמו כן הובא בדרכי משה (או"ח סימן תקפא) סמך
של הקב"ה פתוחה לקבל שבים ,וכפי שהיה בימים ורמז לתקיעת שופר שבחודש אלול ,מהפסוק 'תקעו
ההם .כמו שאמרו חז"ל (ברייתא דסדר עולם פ"ו ,מובא בחודש שופר ,דמשמע חודש שלם' .והנה פסוק
בתוספות ב"ק פב .ד"ה כדי) 'ואנכי עמדתי בהר כימים זה קאי על ראש השנה ,ולפי רמז זה משמע שגם
הראשונים -מה ראשונים ברצון אף אחרונים ברצון', התקיעות בחודש אלול הן מצד עניינו של ראש השנה.
כלומר ,שכבר יש בארבעים יום הללו מעין הארת יום ההתעוררות לתשובה ותיקון המעשים לקראת
הכיפורים ,שהקב"ה נרצה לסלוח ולקבל ברצון את ראש השנה ,באה גם מצד עצם התשובה ,וגם מצד
השבים אליו .וכל שעיניו בראשו ישיש וישמח על תוצאת התשובה ,כלומר ,שעצם מעשה התשובה
הזדמנות זו הבאה אחת בשנה ,וינצל ימי הרחמים מביא עליו חסד ורחמים ונעשה אהוב וחביב לפני
והסליחות הקדושים הללו ,וישוב אל ה' וירחמהו כי השי"ת ,ובנוסף לזה האדם מנקה עצמו מן העוונות
ירבה לסלוח. שזוקפים עליו חובה ,שהרי הכל תלוי רק במעשים,
כן כתב במשנה ברורה (הקדמה לסימן תקפא) וכאשר שב האדם בתשובה כראוי אין זוכרים לו את
'והוי עת רצון ,ואיכא אסמכתא מקרא 'אני לדודי מעשיו הרעים.
8
חולין תורה אור אות קלז) שישנם ארבעה זמני תשובה: ודודי לי' ר"ת אלול ,וס"ת עולה מ' כנגד ארבעים יום
בכל יום בערב לפני שינתו ,וכפי שמקובל בשם מר"ח אלול עד יוה"כ ,כי באלו ארבעים יום התשובה
האריז"ל שהדבר מרומז בפסוק 'ביומו תתן שכרו', מקובלת להיות לבו קרוב אל דודו בתשובה ואז דודו
להתוודות ולשוב בתשובה כל יום בק"ש שעל המיטה. קרוב לו לקבל תשובתו מאהבה' .מבואר בדבריו,
בכל ערב שבת קודש הוא זמן תשובה על כל השבוע שעניינו המיוחד של חודש אלול הוא מצד ארבעים
החולף .בסוף כל חודש בער"ח הוא זמן תשובה על יום שלקראת יום הכיפורים ,שבהם הוא עת רצון
כל החודש ,והוא הנקרא 'יום כיפור קטן' .וכמו כן ורחמים לקבל התשובה באהבה.
חודש אלול שהוא החודש האחרון בשנה הוא זמן וכן לגבי תקיעות השופר של חודש אלול ,איתא
תשובה על כל השנה. בטור (שם) 'תניא בפרקי דר"א ,בר"ח אלול אמר
והיינו ,משום שסוף כל פרק זמן הוא עת נכון הקב"ה למשה עלה אלי ההרה שאז עלה לקבל לוחות
לתקן ולשפר את כל פרק הזמן ,דכל עת שהוא באותו אחרונות ,והעבירו שופר במחנה משה עלה להר ,שלא
זמן ,עדיין ניתן בנקל לתקנו ,וחלילה להניח לפרק זמן יטעו עוד אחר ע"ז ,והקב"ה נתעלה באותו שופר
זה לחלוף ולעבור כשהוא בלתי מתוקן. שנאמר (תהלים מז ,ו) עלה אלוקים בתרועה ה' בקול
שופר .לכן התקינו חז"ל שיהו תוקעין בר"ח אלול בכל
תשובה והתחדשות מצד התחלת השנה החדשה שנה ושנה ובכל החודש ,כדי להזהיר ישראל שיעשו
תשובה ,שנאמר (עמוס ג ,ו) אם יתקע שופר בעיר
עוד יש סיבה לתשובה בזמן זה ,שלרגל ביאת
ועם לא יחרדו' .הרי שהתקיעות בחודש אלול יסודן
השנה החדשה ,על האדם לנקות את פנקסו מכל
בעליית משה להר בכדי לקבל את הלוחות האחרונות
חטאי העבר ,ועצם הדבר שתקופה חדשה באה עלינו,
שניתנו ביום הכיפורים.
מהווה סיבה לכונן עצמו נכון עם חיות מחודשת
והתלהבות טהורה .וימי אלול הם זמן להתנקות מכל ויש להתבונן עוד ,כי אין זה רק עת רצון והזדמנות
העבר ולחשב חשבון נפשו ולתקן כל מה שצריך יקרה שהתשובה נוחה להתקבל ,אלא יש גם חיוב
תיקון ,בכדי להתחיל את השנה החדשה בהתחדשות לבוא להתכפר לפני ה' .שהרי מצות יום הכיפורים
היא להתכפר ולהיטהר לפני ה' ,ע"י תשובה ובקשת
וטהרה וזיכוך מלא.
סליחה מאת ה' ,והנה התשובה תלויה בלב ובנפש,
מלבד זאת מיוחד עידן זה של התחלפות השנה, ואף שמצינו שבידי האדם לעשות תשובה ברגע
שכל ימות השנה האדם שרוי בשיגרת החיים ,ותרדמת אחד ויהיה צדיק גמור (קידושין מט ,):אולם באופן
הזמן משכיחה ממנו מה הם העניינים החשובים רגיל נצרך האדם לתקופה מסויימת וממושכת של
באמת ,ומרוב טרדות שוקע בצרכיו ועסקיו הגשמיים. התבוננות והתחזקות עקבית ,עד שהדברים חודרים
וכאשר חולפת עוד שנה ומתקרבת לסופה ,הרי זה אל לבו והופך עצמו לטהור .ולשם כך ניתנו ארבעים
מעורר להתבונן כיצד ימיו חולפים ועוברים ,והנה הוא יום הללו ,שיכין האדם את לבבו לקראת יום הכיפורים
עדיין רחוק ממילוי תפקידו ,וזו סיבה נוספת להתחזק ויטהר את עצמו ,עד שביום הכיפורים יהיה לבבו זך
ולהתעורר ,לתקן דרכיו ולהבטיח לעצמו כי מעתה וטהור' ,לפני ה' תטהרו'.
יכוון צעדיו על המסלול הנכון בנתיבות התורה ,ולא
יניח לימיו ושנותיו לחלוף בבהלה ,ולאבד את חייו. תשובה מצד סיום השנה
וכעין מה שכתב הרמב"ם בטעם תקיעת שופר נוסף על התשובה וההתעוררות בחודש אלול
(הלכות תשובה פ"ג ה"ד) 'אע"פ שתקיעת שופר מצד ראש השנה ומצד יום הכיפורים ,יש הרגש נוסף
בראש השנה גזירת הכתוב ,רמז יש בו כלומר עורו בחודש זה מצד סיום השנה .כי בהיותו החודש האחרון
ישנים משנתכם ונרדמים הקיצו מתרדמתכם, בשנה ,מוטל על האדם לתקן את מצבו ולשפר את
וחפשו במעשיכם וחזרו בתשובה וזכרו בוראכם, מעמדו וישוב על חטאיו וימחה אותם כאילו לא היו,
אלו השוכחים את האמת בהבלי הזמן ושוגים כל ויתקן את דרכיו.
שנתם בהבל וריק אשר לא יועיל ולא יציל ,הביטו כן כתבו קדמונים (עיין ספר של"ה הקדוש ,מסכת
9
במעשיו' .זה לשונו (מסילת ישרים -פרק ג)' :הנה לנפשותיכם והטיבו דרכיכם ומעלליכם ,ויעזוב כל
הרוצה לפקח על עצמו ,שתים הנה ההשקפות אחד מכם דרכו הרעה ומחשבתו אשר לא טובה'.
הצריכות לו :האחת ,שיתבונן מהו הטוב האמיתי
שיבחר בו האדם ,והרע האמיתי שינוס ממנו. מעבודת התשובה לחפש דרכיו ולפשפש בהם
והשניה ,על המעשים אשר הוא עושה לראות אם הם עיקר מצות התשובה הוא ,כאשר ידוע לאדם על
מכלל הטוב או מכלל הרע וכו' .ודבר זה הודיעונו כשלונות ופגמים ,שאז חייב לתקן את דרכיו ולשפר
חכמינו זכרונם לברכה כו' ,ששני הלשונות הם שתי מעשיו ,וגם מוטל עליו לבדוק אחר שרשי הכשלון
אזהרות טובות ומועילות מאד :כי הנה הפשפוש ולקבוע לעצמו סייגים וגדרים אשר בעזרתם לא
במעשים הוא לחקור על כלל המעשים ולהתבונן יחזור לסורו.
בו ,הנמצא בהם מעשים אשר לא יעשו אשר אינם אמנם יש ענין נוסף שגם הוא נכלל בדרכי
הולכים על פי מצות ה' וחקיו ,כי כל אשר ימצא התשובה ,שגם בדברים שאין יודע על עצמו שום
מאלה יבערם מן העולם .אך המשמוש היא החקירה חטא ,צריך לפשפש במעשיו ולמשמש בדרכיו,
אפילו במעשים הטובים עצמם ,לחקור ולראות היש וכדכתיב (איכה ג ,מ) 'נחפשה דרכינו ונחקורה'.
בענינם איזה פניה אשר לא טובה או איזה חלק רע והפשפוש במעשים יש בו שני חלקים:
שיצטרך להסירו ולבערו .והרי זה כממשמש בבגד חלק אחד הוא לחקור אחר מעשיו וחלקי
לבחון הטוב וחזק הוא או חלש ובלוי כן ימשמש עיסוקיו ,ולחפש היטב האם יש בהם צדדים של עוול
במעשיו לבחון תכונתם בתכלית ההבחנה עד שישאר או חסרון .איך הוא סדר השכמתו ואיך הוא סדר
זך ונקי'. יומו .איך הם ענייני אכילתו ואיך הם דרכי עסקיו.
כיצד הנהגתו עם בני ביתו וכיצד הוא מתנהג עם
לחפש דרכים להתעלות ולהתרומם שאר בני אדם .כיצד הוא סדרו בערב שבת ,וכיצד
מעבר לחובת התשובה והפשפוש במעשיו, הם תהלוכותיו בשבת קודש .מה מצב שקידתו
שמוטל על האדם לבקר תמיד את דרכיו ומעשיו והגותו בתורה ,ומה מצב עמידתו בתפילה .מה מצבו
ולסקל מהם כל שגיאה ושיבוש ,ולנכש את שדהו באמונה ובטחון ,ומה מצבו בצדקה וחסד .מה עם
מעשבים שוטים ,ולנטרה שלא יעלו בה חרולים 'סור מרע' קנאה תאווה וכבוד ,ומה עם 'עשה טוב'
וקמשונים ,יש לו לשום עין ולפקח על כל דרכיו, זהירות במצוות ודקדוק בהלכה ,וכל כיוצא בזה.
שלא תהיה עבודתו 'מלומדה' ,שלא יהיו מעשיו ויעיין היטב בכל כוחו בכל חלקי חובתו בעולמו,
נעשים מאליהם כמעשי קוף ובהמה .אלא בכל עת וישמרם לעשותם ולקיימם בכל לבבו ובכל נפשו.
עליו להתחדש ולרענן את נפשו באופן כללי ,וכפי החלק השני הוא ,שיש לעיתים על האדם לבחון
שאמרו במדרש על הכתוב תקעו בחודש שופר: באופן כללי את דרכו ,האם לא טעה בכל התייצבותו
'בחודש -חדשו מעשיכם' .שיהיו כל מעשיו מתוך על הדרך הזו ,האם לא הלך אחר סיבות צדדיות
התעוררות אמיתית ,מתוך שייכות וחיות בעצמו של והתרחק מן האמת ,ואולי עליו לשנות את כללות
כל דבר ,ולא יהיה ישן ורדום בעבודתו יתברך. מבטו וכל הרגליו .וצריך בזה התבוננות עמוקה
באופן כללי יש לו לאדם לחוס על עצמו ולהיות משוחררת מנגיעות ושוחד ,ויהיו עיניו אל ה' שיהיה
נאמן לנפשו ,ולא להסתפק בקטנות שהתהלך בהן בעזרו וינחהו במעגלי צדק .וכשיעמוד על האמת,
עד היום ,אלא לשאוף ליותר ,ולהיות עיניו נשואות אל יהסס לשנות את מהלך החיים ,ולהלך בנתיב
ליתר שאת ויתר עז בתוקף הזהירות ובעיקר באיכות חדש אשר לא הורגל בו ,ומן השמים ודאי יסייעוהו
המעשים ,בכוונה וברעותא דלבא ,בקיום מצוות ויוליכוהו במסילה אשר תביאהו לעלות בהר ה'
ועבודת ה' בחיות בשמחה והתלהבות .ויאמר לעצמו ולקום במקום קדשו.
עד מתי אתעכב באותה דרגה נמוכה או בינונית ,האם כעין זה פירש הרמח"ל במאמר חז"ל (עירובין
עדיין לא הגיע הזמן לפרוץ ימה וקדמה למדריגות יג)' :נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא ,ועכשיו
נעלות ונישאות. שנברא יפשפש במעשיו ,ואיכא דאמרי ימשמש
10
הנרדמות ,ולכוון צעדיו לגדולות ונצורות ,טרם באמת יש בדבר גם תביעה אישית ,כי השנים
יעבור הזמן ויגיעו ימים אשר אין בהם חפץ. חולפות עוברות ,והנפש מתיישבת ומתבגרת ,והאדם
במיוחד כאשר מתחילה תקופה חדשה ,הוא זמן צריך להיות הולך ועולה ממדרגה למדרגה ,וכיצד
מתאים להתחדשות .וכשם שמשנה את עצמו ונכנס ישאר בהיותו בגיל העמידה באותה דרגה כפי שהיה
לסדר חדש של עבודה ותוספת מעלה ,כך גם מן בימי הנערות והבחרות .ויאמר לעצמו היתכן שאני
השמים ישנו את כל הגזירות לטובה בתוספת מעלה מזניח עצמי לעמוד באותו מקום ,ויכונן עצות בנפשו
וברכה ,ויחדשו עליו שנה טובה ומתוקה לחיים כיצד ניתן להתקדם ולהתעלות בדרכים המתאימות
טובים ומאושרים. לנפשו ושורש נשמתו ,לחדש את השאיפות
חכמה ומוסר
להיות 'אדם' ו'בן חורין' הבוחר דרכו בחיים
עליו ,ועושה דבריו מחמת 'מה יאמרו הבריות' ,לא צלם אלוקים -מנהיג את עצמו
זכה לחירות .ברכתו 'שלא עשני עבד' אינה במלוא ההקדמה לכל חובתנו הוא תחילה להכשיר את
משמעותה ,שהרי אינו בן חורין לעשות כפי דעתו הכלי ,כלומר להיות 'אדם' בעל צלם אלוקים .ורק
והחלטתו .כל מה שאנו רואים בו ובמעשיו אין זה על גבי רקע זה בא התפקיד של ה'יהודי' -בחינת
הוא עצמו ,אלא הריהו עבד בידי אחרים. דרך ארץ קדמה לתורה ,כל זמן שחסר בהקדמת
אולם אדם המכיר בכך שלא הגיע לדרגת חכמה מהות האדם ובנין אישיותו ,אי אפשר להתעלות
ופיקחות כל כך ,ואינו מסוגל לקבוע את הנהגתו, בפנימיות העבודה.
ולכן הוא מחליט בהחלטה עצמית ,לשמוע לעצת ראשית לכל ,צריך להיות 'אדם' .מעלתו היסודית
חבירו ,או להתנהג כמו כולם מחמת הסברא שמה של האדם היא שהוא מנהיג את עצמו ,הוא נתון
שהציבור עושים הוא בוודאי שקול ומחושב ועבר בידי עצמו לחיות על פי קביעתו ושיפוטו .האדם
את כור המבחן ,ומן הסתם כך יותר נכון ,הרי גם הוא 'צלם אלוקים' ,דהיינו שיש בו דעה ובינה לקבוע
אדם זה הוא כבר במדריגה של 'אדם' ו'בן חורין' ,כי את דרכו והנהגתו ומהלך חייו .ואינו מזניח עצמו
הרי קבע דרכו מחמת החלטתו העצמית. להיגרר ולהישאר היכן שנתגלגל במקרה ,ואשר כל
רוח מצויה מוליכה אותו ,ונותן לזרימת החיים לזרום
בן חורין -משוחרר מיצרים וחולשות כפי המזדמן .וזו דרגה פחותה מאד ,ממש כבהמה,
חלק נוסף הוא להיות 'אדם משוחרר' ולא אסיר, שאמרו עליה 'קורא לה והיא באה' ,שאין לה כל דעה
בעל אישיות העושה הכל לפי הכרעת דעתו ושכלו והחלטה עצמית כיצד לחיות.
הטהור אשר אינו משוחד מיצריו .אדם שרצונו
הפנימי הוא הקובע את מעשיו ,בלי לחצים וכפיה, בן חורין -אינו כפוף לסביבה
כלומר שאינו נכנע לחולשות מסויימות שיש בו, נוסף לכך ,על האדם להיות 'בן חורין' ולא עבד,
הדוחפות אותו לפעולות והנהגות למרות שאין עצם כלומר ,שכל קביעותיו הם מחמת רצונו העצמי כיצד
נפשו חפצה בהם. נכון להיות .תפארתו של האדם היא כאשר הוא בן
שלימות דרגת בן חורין הוא כאשר הוא מלך חורין הנוטל את שרביט המלכות בידו ,והוא המוביל
ומנהיג על עצמו ,מושל ברוחו ויצרו מסור בידו ,לפי והמנהיג ,הן בהכרעה לקבוע ולהחליט את דרכו ,והן
מיטב שיקול דעתו והכרעת שכלו ,ואינו אסיר בידי בעשיית הדברים כפי הכרעה זו .ואילו אדם שבעיניו
חולשותיו ונטיותיו ותאוות גופו ,אשר כובלות אותו הקובע הוא מה שהזולת אומר ,ומה יחשוב הזולת
11
עצמאית של האדם .כאשר האדם עם כל שלימות נגד רצון שכלו ומונעות ממנו להתעלות כשאיפת
קומתו ,מבטל ומכפיף עצמו ומיישר את דרכו מתוך רוחו בת החורין .וכל זמן שלא נגאל מאזיקי תכונותיו
הכרה בגדולת ה' ובתוקף החוב לשמוע בקולו ית"ש. הסוררות ונטיותיו הנמוכות ,עדיין אין יכול להכריז
מה שאין כן מי שכל תכונתו היא כקנה רך ונגרר במלוא הכנות 'ברוך מתיר אסורים'.
בנקל אחר כל רוח ,וכל מעשיו הם לפי המזדמן, ומוטל על כל אחד לראות היכן הוא עומד בענין
אזי גם ציותו לה' אינו דווקא מחמת ביטול והכנעה זה ,להתבונן כי הוא שפלות ובזיון להיות כבהמה
אמיתית לגדולת ה' ,ומתוך הכרה בחשיבות הדבר. ללא צלם אלוקים ,ולהחדיר בלבו את מעלת הבן
והרי כל מעשיו ערכם מחוסר ,כיון שאין הם נובעים חורין ,שלא יוכל לסבול את איבוד חירותו ,וירידתו
מעצמיותו ,אחרי שנכנע גם לכוחות קלים שאינם לדרגה שהוא מבצע דברים שאינם פרי החלטתו ,כי
חשובים כלל .ונמצא שבביאתו לעבודת ה' נוטלים שלימות קומת האדם היא החלטתו דעתו וחירותו.
חלק חולשותיו ונטיותיו השליליות ,אף שבסופו של
דבר זכה לעשיה נכונה ,ואשרי חלקו .אמנם עבודה שלימות עבודת ה' כשבאה
בעלת ערך היא כאשר היא באה מצד הסיבה הנכונה, מתפארת האדם השלם
דהיינו מתוך הכרתו והחלטתו בגודל החוב לשמוע ואז הציות לה' וההליכה בדרך התורה ,היא
בקול ה' ולעבדו בנאמנות. בעלת ערך רב ומשמעות ,כי היא נובעת מהחלטה
התודה והברכה לידידנו הנכבדים מתומכי מכוננו שנטלו חלק בהוצאות גיליון זה
ברכת מזל טוב לידידנו הנכבד ,מחשובי אברכי קהילתנו ברכת מזל טוב לידידנו הנכבד ,מחשובי אברכי קהילתנו
הרב יהודה רבינוביץ שליט"א הרב אברהם בר"ח בלוי שליט"א
לרגל הולדת הבת למזל"ט לרגל הולדת הבן למזל"ט
ברכת מזל טוב לידידנו הנכבד ,מחשובי אברכי קהילתנו ברכת מזל טוב לידידנו הנכבד ,מחשובי אברכי קהילתנו
הרב יום טוב שטרן שליט"א הרב יונה מרדכי סגל שליט"א
לרגל הולדת הבן למזל"ט לרגל נישואי הבת עב"ג למזל"ט
ברכת מזל טוב לידידנו הנכבד ,מחשובי אברכי קהילתנו ברכת מזל טוב לידידנו הנכבד ,מחשובי אברכי קהילתנו
הרב יוסף ברע"מ שיינברגר שליט"א הרב אליהו קוגלמן שליט"א
לרגל היכנס הבן לעול תומ"צ למזל"ט לרגל הולדת הבת למזל"ט
ברכת מזל טוב לידידנו הנכבד ,מחשובי אברכי קהילתנו ברכת מזל טוב לידידנו הנכבד ,מחשובי אברכי קהילתנו
הרב ישראל שיינברגר שליט"א הרב יהודה ברי"נ קופרשטוק שליט"א
לרגל היכנס הבן לעול תומ"צ למזל"ט לרגל נישואי הבת עב"ג למזל"ט
המעוניינים לתרום את הוצאות הגיליון לזיכוי הרבים,
בחסות נא לפנות ל־ 054-8422488או למייל mechonbenmelech@gmail.com
12
