gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

אוצרות בן מלך · Oitzrois Ben Melech — כי תבוא (2026-08-24)

מוציא לאור: אוצרות בן מלך · Oitzrois Ben Melech

שבוע: כי תבוא (2026-08-24)

אוצרות בן מלך · Oitzrois Ben Melech — כי תבוא (2026-08-24)

פתח את ה-PDF הורדה

‫רשימת ספרי "בן מלך"‬ ‫אוצרות‬ ‫בסייעתא דשמיא‬ ‫שיצאו לאור עד עתה‪:‬‬ ‫בן מ>לך‬ ‫•ימים נוראים‬ ‫•על התורה ‪ -‬י"ב‬ ‫•חג הסוכות‬ ‫חלקים‬ ‫•חנוכה‬ ‫•שבת קודש‬ ‫•פורים‬ ‫•חכמה ומוסר‬ ‫•שיר השירים‬ ‫•ביטחון‬ ‫•עניינים בש"ס‬ ‫•הגדה של פסח‬ ‫•המצוות התמידיות‬ ‫•חג המצות‬ ‫שבמקדש‬ ‫•ספירת העומר וחג‬ ‫•שומע כעונה‬ ‫השבועות‬ ‫•דרכי החינוך‬ ‫•גלות וגאולה‬ ‫פרשת כי תבוא תשפ"ו‬ ‫ניתן להשיג‪mechonbenmelech@gmail.com :‬‬ ‫גליון מס' ‪431‬‬ ‫מתורתו של מרן רבינו הגדול רבי לייב מינצברג זצוק"ל רבה של קהל עדת ירושלים‬ ‫בארה"ב ניתן להשיג‪:‬‬ ‫‪salea@yefenofbooks.com | Warehousa: 8482450220‬‬ ‫פרשת כי תבוא‬ ‫אבל כשמגיעה השנה השלישית שהיא כאמור 'סוף‬ ‫כי תכלה לעשר את כל מעשר תבואתך בשנה‬ ‫התקופה'‪ ,‬אז התורה מצווה עליו שהוא מחוייב לקיים‬ ‫השלישית שנת המעשר ונתתה ללוי לגר ליתום‬ ‫עתה את כל חובותיו ולבער את הקודש מן הבית‪ ,‬ואסור‬ ‫ולאלמנה ואכלו בשעריך ושבעו (כו‪ ,‬יב)‬ ‫לו לדחותו יותר‪ .‬כיון שבתוך התבואה ישנו חלק ששייך‬ ‫מצות פרשה זו מתקיימת בהמשך למצות ביעור‬ ‫ללויים‪ ,‬ולכהנים‪ ,‬ולעניים‪ ,‬אלא שבתוך פרק הזמן מותר‬ ‫מעשרות שנתפרשה בפרשת ראה‪ ,‬שהיא‪ ,‬שכל‬ ‫לו לאדם לדחות את חיובו במעט – לשנה או שנתיים‪,‬‬ ‫התרומות והמעשרות ודמיהם שהשהה בביתו‪ ,‬אזי‬ ‫בשנה השלישית לשמיטה‪ ,‬כבר צריך להביאם ליעדם‬ ‫ותכליתם‪ ,‬לתתם לזוכים בהם ולאכלם או לבערם‬ ‫בגליון‬ ‫מביתו‪ .‬ככתוב‪( :‬לעיל יד‪ ,‬כח) "מקצה שלש שנים תוציא‬ ‫את כל מעשר תבואתך בשנה ההיא והנחת בשעריך‬ ‫פרשת כי תבוא‬ ‫וגו'‪ .‬והוסיפה כאן התורה שבאותה השנה השלישית‬ ‫ביאורי פסוקים ������������������������������������������עמוד ‪1‬‬ ‫האמורה‪ ,‬אחר שיוציא את כל המעשרות והעניים יאכלו‬ ‫בין ביכורים לתרומה ����������������������������������עמוד ‪6‬‬ ‫וישבעו‪ ,‬אזי יעמוד לפני ה' ויקרא את וידוי המעשר‪:‬‬ ‫'ואמרת לפני ה' אלוקיך בערתי הקודש מן הבית וגו'‪.‬‬ ‫בעניינא דיומא‬ ‫שכן כשיש לאדם תבואה והוא חפץ לאכול ממנה‪,‬‬ ‫ימי הרחמים והסליחות������������������������������עמוד ‪8‬‬ ‫הוא מחוייב קודם להפריש ממנו תרו"מ‪ ,‬ורק אח"כ‬ ‫הוא יכול לאכול ממנה‪ .‬אבל אחד שאינו חפץ לאכול‬ ‫חכמה ומוסר‬ ‫עתה מתבואתו‪ ,‬ורוצה הוא להחזיקו באוצר לתקופה‬ ‫מאוחרת יותר‪ ,‬אין עליו חיוב מיד להפריש ממנה‬ ‫להיות 'אדם' ו'בן חורין' הבוחר דרכו בחיים ����עמוד ‪11‬‬ ‫תרו"מ‪ ,‬ומותר לו להתמהמה בזה ולדחותו לזמן אחר‪.‬‬ ‫פרנס השבוע‬ ‫אלול תשפ"ו‬ ‫עץ חיים היא למחזיקים בה‬ ‫הוצאות הדפסת גליון זה נודבו לזיכוי הרבים‬ ‫ע"י ידידנו הנכבד איש חי רב פעלים וכביר המעש לתורה ולתעודה‪,‬‬ ‫ממקימי עולה של תורה‪ ,‬מחשובי אברכי קהילתנו ומגדולי תומכי מכוננו‬ ‫ה"ה הרב הלל שפירא שליט"א‬ ‫מנהל בית החינוך לבנות "בית יעקב הישן" ביתר עילית‬ ‫לרגל נישואי בתו הכלה החשובה תחי'‬ ‫עב"ג החתן בנימין רבינוביץ הי"ו‬ ‫מחשובי תלמידי ישיבת תורת ה'‬ ‫למזל"ט‬ ‫זכות הפצת אור תורתו הבהירה של רבינו בעל הבן מלך‬ ‫תעמוד לו ולמשפחתו להתברך בכל הברכות האמורות למחזיקי התורה‬ ‫לראות ברכה והצלחה בכל אשר יפנו‬ ‫להנצחות ותרומות "פרנס השבוע‪/‬החודש"‬ ‫אפשר להתקשר לטלפון מס' ‪054-8422488‬‬ ‫יו"ל ע"י מכון 'כתבי בן מלך'‬ ‫לתרומות והנצחות נא לפנות ל־‪054-8422488‬‬ ‫לקבלת העלון במייל‪ ,‬ניתן להצטרף בכתובת‬ ‫‪mechonbenmelech@gmail.com‬‬ ‫כתובת המכון‪ :‬אוהב ישראל ‪ ,1/9‬ביתר עילית‬ ‫לתגובות והערות נא לפנות ל־‪052-7616048‬‬ ‫בשורה טובה למבקשי ה'‬ ‫הודעה חשובה ומשמחת‬ ‫ניתן להאזין לשיעורי רבינו זצוק"ל בקו השיעורים‬ ‫‘קו בן מלך'‬ ‫לתורמי המכון‬ ‫‪03-3077354‬‬ ‫ניתן לקבל החזר מס‬ ‫ישנה אפשרות לבחור במאגר הממוחשב ולהאזין לשיעורים‬ ‫בפרשת השבוע ‪ -‬ובעניינא דיומא‬ ‫על תרומות למכון בגובה של‬ ‫שמעו ותחי נפשכם‬ ‫עד ‪ 35%‬מערך התרומה‬ ‫ויהי רצון שנזכה להגדיל תורה ולהאדירה‬ ‫מכון כתבי בן מלך‬ ‫ההנהלה‬ ‫לפי סעיף ‪46‬‬ ‫‪2‬‬ ‫בדרכיו'; השי"ת יש לו דרכים שלו‪ ,‬הוא קבע דרכים‬ ‫אולם בהגיע סוף התקופה‪ ,‬אז אסור לו כבר לדחותו‬ ‫מסוימות שנראות בעיניו‪ ,‬והן דרכיו שמלמדנו‪ ,‬וכה‬ ‫יותר ל'תקופה אחרת'‪ ,‬אלא מחוייב לקיים את חובותיו‬ ‫אנו צריכים ללכת בדרכיו‪.‬‬ ‫קודם שמסתיימת התקופה הזו‪.‬‬ ‫כי התורה היא בעצם 'שיטתו ודרכו' של הקב"ה‪.‬‬ ‫והנה נתקשו המפרשים כאן‪ ,‬מדוע מכונה השנה‬ ‫אך חכמינו ז"ל דרשו בזה בדרך עומק‪ ,‬ש'דרכיו' אין‬ ‫השלישית "שנת המעשר"‪ ,‬הלא המעשרות נוהגות בכל‬ ‫הכוונה רק לדרכים שקבע לבריות ללכת בהן‪ ,‬אלא הן‬ ‫שנה ושנה‪ .‬וחז"ל דרשו בגמרא (ראש השנה יב‪ .‬ומובא‬ ‫הדרכים שכביכול הקב"ה עצמו נוהג בהם בהנהגתו‬ ‫ברש"י על הפסוק שם) "שנה שאין נוהג בה אלא מעשר‬ ‫עם נבראי העולם‪ ,‬אשר עלינו לנהוג באותן דרכים‬ ‫אחד משני מעשרות שנהגו בשתי שנים שלפניה"‪,‬‬ ‫שכביכול הקב"ה עצמו מתנהג בהן‪' :‬והלכת בדרכיו ‪-‬‬ ‫ובאבן עזרא פירש שכוונת הכתוב היא ל"מעשר עני"‬ ‫מה הוא נקרא חנון אף אתה היה חנון‪ ,‬מה הוא נקרא‬ ‫הנוהג במיוחד בשנה זו ובשנה השישית‪ ,‬שלא כרוב‬ ‫רחום אף אתה היה רחום‪ ,‬מה הוא נקרא קדוש אף‬ ‫השנים‪ ,‬וכן כתב הרשב"ם‪ .‬ומכל מקום פשוטו של‬ ‫אתה היה קדוש' (רמב"ם הלכות דעות פ"א הלכה ו)‪ .‬וזו‬ ‫מקרא עדיין צריך ביאור‪.‬‬ ‫ודאי דרגה רמה של דביקות בה'‪ ,‬כי מי שחפץ להיות‬ ‫ולולי דברי הראשונים היה נראה‪ ,‬כי לשון וכוונת‬ ‫קרוב לאלוקיו צריך לחקותו וללכת בדרכיו‪.‬‬ ‫הכתוב ברור מללו ופשוטו אינו צריך תלמוד‪ ,‬כי שנת‬ ‫אבל גם אם נפרש כפשוטו שללכת בדרכיו היינו‬ ‫המעשר פירושה 'שנת ביעור המעשרות'‪ .‬שהרי כל‬ ‫להתנהג לפי שיטתו ודרכו של השי"ת‪ ,‬הרי זה גוון‬ ‫הפרשה כאן‪ ,‬באה כהמשך לפרשת 'ביעור מעשרות'‪,‬‬ ‫בחובת קיום התורה שהיא מצד מחוייבותינו לעניינו‬ ‫ככתוב בפרשת ראה‪ .‬ומעתה הדברים מבוארים‬ ‫ושיטתו של ה'‪ ,‬וזו התייחסות לעצם דרכו של הקב"ה‪.‬‬ ‫ביותר‪ ,‬שכשמתבארת מצות וידוי המעשרות הבאה‬ ‫והרי כאן שלב נוסף בבחירת וקבלת אלוהותו עלינו‪.‬‬ ‫בעקבות ביעור המעשרות‪ ,‬מכנה את השנה הזאת‬ ‫ועתה נוסף עוד שלב‪' :‬ולשמור חוקיו ומצוותיו‬ ‫"שנת המעשר"‪ ,‬וכך הוא אומר‪ :‬כאשר תסיים לבער‬ ‫ומשפטיו'‪ ,‬שזה כאמור הוספה בדרך לא זו אף זו‪ .‬שכן‬ ‫את כל המעשרות – בשנה השלישית שהיא השנה‬ ‫ללכת בדרכי ה' זו הדרך הכי קרובה להיות קרוב אליו‪,‬‬ ‫המיועדת לכך – ותקיים בהם את מצוותם‪ ,‬הרי אז –‬ ‫כי ההולך בדרך של מי שרוצה בקרבתו‪ ,‬זו הקרבה‬ ‫"ואמרת לפני ה' אלוקיך בערתי הקודש מן הבית" וגו'‪.‬‬ ‫הגדולה ביותר‪ .‬אולם יש דרכים נוספות להיות עמו‪,‬‬ ‫[]‬ ‫ואחת מהן היא שמירת חוקיו‪.‬‬ ‫את ה' האמרת היום להיות לך לאלוקים וללכת‬ ‫חוקים הם דברים שהקב"ה קבע אותם‪ ,‬ומצד‬ ‫בדרכיו ולשמור חוקיו ומצותיו ומשפטיו ולשמע‬ ‫קירבת ה' הם יותר מבטאים את קבלת דרכיו ממצוות‬ ‫בקולו‪ .‬וה' האמירך היום להיות לו לעם סגולה‬ ‫ומשפטים‪ .‬משום שמשפט עומד לעצמו גם לולי‬ ‫כאשר דיבר לך ולשמור כל מצותיו (כו‪ ,‬טז‪-‬יח)‬ ‫התורה‪ ,‬כדוגמת איסור לא תרצח‪ ,‬שהוא קיים אף בלא‬ ‫חוקי התורה‪ ,‬אלא שה' גם מצווה אותו בכך כאחד‬ ‫'את ה' האמרת היום' כלומר בחרת את ה' לעצמך‪,‬‬ ‫ממשפטי התורה‪ .‬אך לגבי חוקים‪ ,‬ביארנו בארוכה‬ ‫קיבלת על עצמך את ה' ובחרת אותו‪ .‬ומפורטים בזה‬ ‫במקו"א שגדר 'חוקים' הם קביעויות שרק הקב"ה יכול‬ ‫כמה דברים לגבי מה‪ ,‬והכל בדרך 'לא זו אף זו'‪:‬‬ ‫לקבוע אותם‪ ,‬דרכי הנהגה וסדרי משפט שרק המלך‬ ‫הדבר הראשון הוא – 'להיות לך לאלוקים'; קיבלנו‬ ‫קובע אותם‪ ,‬ולכן זה מתייחס למלך יותר מהמשפט‪.‬‬ ‫על עצמינו שהקב"ה יהיה אלוקים שלנו‪ .‬המשמעות‬ ‫שהרי הם חוקים הנובעים מחמת החלטתו וקביעתו‪,‬‬ ‫בכך שה' הוא 'אלוקינו' כוללת בראשונה את עצם‬ ‫ואנו מתחייבים בהם רק משום שכך קבע המלך‪ ,‬מה‬ ‫הידיעה והזכירה שהוא אלוקינו‪ ,‬ויש לנו יחס כלפיו‬ ‫שאין כן 'מצוות ומשפטים'‪ ,‬שיש בהם סברא והבנה‬ ‫כאלוקינו‪ ,‬משתחוים לו כאלוקינו‪ ,‬מעריכים אותו‬ ‫וטעם מצד עצמם‪ .‬ולכן הם כתובים כאן אחרי החוקים‬ ‫כאלוקינו‪ .‬והיחס שלנו כלפיו הוא כאלוקים‪ ,‬וזה כולל‬ ‫'ולשמור חוקיו ומצוותיו ומשפטיו'‪ .‬וכמובן ברור שגם‬ ‫הכרה‪ ,‬והרגשה‪ ,‬והנהגה‪.‬‬ ‫המצוות וגם המשפטים הם מצוותיו ומשפטיו של ה'‪,‬‬ ‫והדבר השני שנכלל בבחירה שלנו לכבד את ה'‬ ‫שהם חכמתו וסברתו ית"ש‪ .‬אולם מכיון ש'משפטים'‬ ‫‪ -‬נוסף על עצם קבלתו כאלוקים לנו‪ ,‬הוא – 'וללכת‬ ‫‪3‬‬ ‫והלוים את הכהנים וכל ישראל מכאן ומכאן‪ ,‬שנאמר‬ ‫יש בהם יותר סברה עצמית מאשר 'מצוות'‪ ,‬לכן הם‬ ‫(יהושע ח‪ ,‬לג) וכל ישראל וזקניו ושוטריו ושופטיו‬ ‫באים מאוחרים יותר‪ .‬והאחרון נכתב 'לשמוע בקולו'‪,‬‬ ‫עומדים מזה ומזה לארון וגו'‪ .‬הפכו פניהם כלפי הר‬ ‫דהיינו גם אם אין בדברים הללו רק זו בלבד שאמר‬ ‫גריזים ופתחו בברכה 'ברוך האיש אשר לא יעשה פסל‬ ‫כן‪ ,‬בכל זאת הם מצייתים ומקיימים‪ ,‬כיון שכך‬ ‫ומסכה'‪ ,‬ואלו ואלו עונין אמן‪ ,‬הפכו פניהם כלפי הר‬ ‫ציוה השי"ת‪.‬‬ ‫עיבל ופתחו בקללה 'ארור האיש אשר יעשה פסל‬ ‫ויומתק לפנינו שלכן הסדר כאן הוא כך‪ :‬ההליכה‬ ‫ומסכה'‪ ,‬ואלו ואלו עונין אמן‪ .‬עד שגומרין ברכות‬ ‫ב'דרכי ה'' היא החיבור החזק ביותר‪ ,‬ואח"כ 'שמירת‬ ‫וקללות‪ .‬ואחר כך הביאו את האבנים ובנו את המזבח‬ ‫חוקיו'‪ ,‬מה שרק ה' קובע‪ ,‬ואח"כ 'מצוות ה''‪ ,‬שמה‬ ‫וסדוהו בסיד‪ ,‬וכתבו עליו את כל דברי התורה‬ ‫שה' ציווה הוא גם ענין שלו‪ ,‬ואח"כ 'משפטיו'‪ ,‬שיש‬ ‫בשבעים לשון שנאמר באר היטב'‪.‬‬ ‫להם מקום מסוים אף בלא ציווי התורה‪ ,‬אבל מפני‬ ‫נמצא שהמברכים‪ ,‬הם הלויים והכהנים העומדים‬ ‫שלמעשה הקב"ה ציוום לפנינו זה בוודאי גם מתייחס‬ ‫בצד הארון‪ ,‬והיינו שהקב"ה שבא לשכון בישראל‪ ,‬הוא‬ ‫למלך‪ .‬והשלב האחרון הוא – 'לשמוע בקולו'; ה' אמר‪,‬‬ ‫המברך את ישראל‪ .‬וכל ישראל משני הצדדים היו‬ ‫ה' ציוה‪ ,‬גם אם הם לא נקראים משפטים ומצוות‬ ‫עונים 'אמן' על כל מה שנאמר‪ ,‬ובכך המה קיבלו על‬ ‫'שלו'‪ ,‬אלא שעתה הוא ציוה כך וכך‪ ,‬ומשום שה'‬ ‫עצמם הברכות והקללות‪.‬‬ ‫מצווה הוא שומע בקולו‪.‬‬ ‫ואף שמבואר במשנה שאמרו על כל דבר גם‬ ‫הנה כי כן‪ ,‬כל הדברים המפורטים בפסוק זה הם‬ ‫'ברוך' וגם 'ארור'‪ ,‬אולם במקרא כתוב רק חלק‬ ‫בדרך 'לא זו אף זו'‪ ,‬לפי דרגת הקשר עם ה'‪ – :‬הליכה‬ ‫ה'ארור'‪ ,‬ואילו אמירת 'ברוך' לא כתוב‪ .‬נמצא מבואר‬ ‫בדרכי ה'‪ ,‬שמירת חוקיו‪ ,‬מצוותיו‪ ,‬משפטיו‪ ,‬שמיעה‬ ‫בזה‪ ,‬מהשמטת הכתוב‪ ,‬שעיקר המטרה במעמד זה‬ ‫בקולו‪ .‬והסדר מיוסד כפי מידת התייחסות וקישור‬ ‫היה להזהיר על שמירת התורה ולהזהיר ולהרתיע את‬ ‫הדברים אל הקב"ה – שתחילה נזכר היסוד הגדול‬ ‫העם על חובתם בשמירת התורה‪ .‬ולא היתה המטרה‬ ‫'להיות לך לאלוקים'‪ ,‬שעם ישראל קיבל עליו מלכות‬ ‫לברך עתה את העם‪ ,‬ואמנם זה עניינה של ברכת‬ ‫שמים‪ ,‬דהיינו עצם הדבר שיהיה ה' לנו לאלוקים‪,‬‬ ‫כהנים‪ ,‬וכן היתה ברכה כללית מאת ה' לישראל‪,‬‬ ‫ולאחר מכן 'ללכת בדרכיו'‪ ,‬להתנהג ולהלך בדרכיו‬ ‫במה שזימן הקב"ה את בלעם להוציא ברכה מפיו על‬ ‫של הקב"ה‪ ,‬והשלב העליון בסדר זה הוא 'לשמור‬ ‫ישראל ככתוב שם (במדבר כד‪ ,‬א) 'כי טוב בעיני ה'‬ ‫חוקיו'‪ ,‬שהחוקים הם חוקי המלך‪ ,‬והחוקים מתייחסים‬ ‫לברך את ישראל'‪ ,‬אבל כאן היתה המטרה להביא את‬ ‫יותר אליו מאשר מצוותיו‪.‬‬ ‫העם לידי קיום התורה וכריתת ברית על קיומה‪ .‬ולכן‬ ‫מצויין בתורה רק חלק הקללה שבכך נכרתה הברית‬ ‫[]‬ ‫של ההתחייבות לשמירת התורה‪ .‬והברכות כאן באו‬ ‫אלה יעמדו לברך את העם על הר גריזים‬ ‫רק דרך אגב‪ ,‬כמשקל נגד לקללה‪ ,‬והבטחה על צד‬ ‫בעברכם את הירדן (כז‪ ,‬יב)‬ ‫הטוב – שאם יהיו ראויים יזכו לברכה ולא לקללה‪.‬‬ ‫התורה נקטה בזה בלשון נקיה‪ ,‬שלגבי הברכות‬ ‫וכבר עורר על כך בספורנו‪ ,‬וכתב על דרך זה‪:‬‬ ‫כתוב – 'אלה יעמדו לברך את העם'‪ ,‬ואילו אצל‬ ‫'אמנם הזכירם הכתוב בלשון 'ארור' בלבד‪ ,‬כי עיקר‬ ‫הקללות כתוב – 'ואלה יעמדו על הקללה'‪ ,‬ולא כתוב‬ ‫הכוונה באלו הארורים היה לקלל את העוברים על‬ ‫– 'לקלל את העם'‪ ,‬חלילה וחלילה‪ ,‬ורק 'יעמדו על‬ ‫אלה‪ ,‬כדי שהם לבדם ישאו עוונם ולא יהיו שאר העם‬ ‫הקללה'‪ .‬וכפי שנהוג שכשומעים דבר קללה אומרים‬ ‫ערבים להם'‪.‬‬ ‫'לא עלינו'‪ ,‬ובודאי שלא תכתוב התורה לשון 'לקלל‬ ‫את העם'‪ ,‬ורק בברכה כתוב 'לברך את העם'‪.‬‬ ‫[]‬ ‫ומבואר במשנה כיצד היה סדר הדברים (סוטה‬ ‫וענו הלוים ואמרו אל כל איש ישראל קול רם (כז‪ ,‬יד)‬ ‫לב‪' :):‬ששה שבטים עלו לראש הר גריזים‪ ,‬וששה‬ ‫במסכת סוטה (לג‪ ).‬איתא‪' :‬ואלו נאמרין בלשון‬ ‫שבטים עלו לראש הר עיבל‪ ,‬והכהנים והלויים והארון‬ ‫הקודש מקרא ביכורים וחליצה כו'‪ ,‬מקרא ביכורים‬ ‫עומדים למטה באמצע‪ ,‬הכהנים מקיפין את הארון‬ ‫‪4‬‬ ‫בלתה מעל רגלך‪ .‬לחם לא אכלתם ויין ושכר לא‬ ‫כיצד‪ ,‬וענית ואמרת לפני ה' אלוקיך‪ ,‬ולהלן הוא אומר‬ ‫שתיתם למען תדעו כי אני ה' אלהיכם (כט‪ ,‬ג‪-‬ה)‬ ‫'וענו הלוים ואמרו אל כל איש ישראל'‪ ,‬מה ענייה‬ ‫בגמרא (עבודה זרה ה‪' ):‬ואולך אתכם במדבר‬ ‫האמורה להלן בלשון הקודש‪ ,‬אף כאן בלשון הקדש‪.‬‬ ‫ארבעים שנה‪ ,‬וכתיב ולא נתן ה' לכם לב וגו'‪ ,‬אמר‬ ‫ולויים גופייהו מנלן‪ ,‬אתיא קול קול ממשה‪ ,‬כתיב הכא‬ ‫רבה שמע מינה לא קאי איניש אדעתיה דרביה‪ ,‬עד‬ ‫קול רם‪ ,‬וכתיב התם משה ידבר והאלוקים יעננו בקול‪,‬‬ ‫ארבעין שנין'‪.‬‬ ‫מה להלן בלשון הקודש‪ ,‬אף כאן בלשון הקודש'‪.‬‬ ‫ובהמשך הסוגיא (דף לח‪ ).‬מבואר שגם בדיני ברכת‬ ‫מבואר בזה‪ ,‬שלמרות שעל פי פשוטו סיבת‬ ‫כהנים נלמדו כמה וכמה הלכות ממעמד הברכה‬ ‫הליכתם במדבר ארבעים שנה באה ביסודה כעונש‪,‬‬ ‫שהלויים ענו בהר גריזים‪ ,‬כגון דין עמידה‪ ,‬ושהיא‬ ‫כנגד ארבעים יום שהלכו המרגלים‪ ,‬אולם היתה בדבר‬ ‫נאמרת רק בלשון הקודש‪.‬‬ ‫סיבה מאת ה'‪ ,‬שילמדו את התורה בכל אותן ארבעים‬ ‫שנה‪ ,‬ורק לאחר השלמת ארבעים שנה הגיעו לתכלית‬ ‫אולם ייפלא‪ ,‬שאף שכאן כתיב להדיא בפרשה‬ ‫הבנת התורה ולדעת על נכונה מה רצון ה' מהם‪.‬‬ ‫'קול רם'‪ ,‬את הדין שברכת כהנים 'בקול רם' למדו‬ ‫ומשמעות הדבר‪ ,‬שכללות התורה שבכתב ניתנה‬ ‫רק מהכתוב בפרשת נשא 'אמור להם' – כדאיתא שם‪:‬‬ ‫לישראל במשך ארבעים שנה‪ .‬ארבעים שנה היו שנות‬ ‫'וכה תברכו בקול רם‪ ,‬או אינו אלא בלחש תלמוד‬ ‫תורה שבכתב‪ ,‬ומכאן ואילך נפסק פרק זה‪ ,‬וכדאמרו‬ ‫לומר 'אמור להם' כאדם שאומר לחבירו'‪ .‬והקשו כן‬ ‫– 'אלה המצוות' ‪ -‬שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה'‬ ‫התוס' (לח‪ .‬ד"ה או) מאי טעמא לא למדו אף הלכה זו‬ ‫(מגילה ב‪ .):‬וכל תקופה זו היתה הנהגה עילאית עם בני‬ ‫של קול רם מהר גריזים‪ ,‬עיי"ש מה שכתבו בזה‪.‬‬ ‫ישראל שהיו תחת ענני הכבוד‪ ,‬שמשמעותם שחלק‬ ‫ונראה לבאר‪ ,‬כי שאני גדר 'קול רם' של מעמד‬ ‫מן השמים שהם מקום ה'‪ ,‬ירד סביבם בצורת עננים‬ ‫הברכות בהר גריזים‪ ,‬מגדר 'קול רם' של ברכת כהנים‪.‬‬ ‫המקיפים אותם‪.‬‬ ‫כי האמירה בברכות דהר גריזים בקול רם‪ ,‬היינו קול‬ ‫ובזה מבואר מה שנאמר כאן בהמשך 'לחם לא‬ ‫רם ממש [וכמו שמצינו שם בגמרא שהוקש בגזירה‬ ‫אכלתם ויין ושכר לא שתיתם למען תדעו כי אני ה'‬ ‫שוה ל'קול' של מתן תורה]‪ ,‬ובא כדי לבטא הכרזה‬ ‫אלהיכם'‪ .‬כלומר שכל אותה התקופה הנשגבה אכלו‬ ‫תקיפה שתביע את עוצם התביעה וחובת הציות‬ ‫רק את המן שהוא מאכל שמיימי וכל חייהם היו‬ ‫לברכות והקללות המושמעות‪ ,‬אשר גדר זה אינו שייך‬ ‫במצב נס שמיימי‪ ,‬אשר זיכך אותם לקבל ולקלוט‬ ‫בברכת כהנים‪.‬‬ ‫בנפשם את התורה שבכתב‪ .‬וכדאיתא (מכילתא פרשת‬ ‫אולם גדר 'קול רם' שלמדו בברכת כהנים הוא‬ ‫בשלח) 'לא ניתנה תורה אלא לאוכלי המן'‪ ,‬ובמשך‬ ‫ענין אחר‪ ,‬והכוונה לאפוקי ברכה בלחש‪ ,‬ועניינו הוא‬ ‫ארבעים שנה אלו ניתנה לעם ישראל התורה שבכתב‪.‬‬ ‫כמו שביארנו בפרשת נשא‪ ,‬כדי ליצור את החיבור בין‬ ‫ועל מה שאמרו במשנה (אבות פ"ה משנה כד) 'בן‬ ‫הכהנים והמתברכים‪ ,‬בדומה ליתר ההלכות שנתפרשו‬ ‫ארבעים לבינה' עיין ברע"ב שם שנלמד זה מארבעים‬ ‫שם שעניינן להורות שצורת הברכה היא באופן של‬ ‫שנה שהיו במדבר‪ ,‬וכתיב ולא נתן ה' לכם לב לדעת‬ ‫אהבה וידידות‪ ,‬ואכן נלמד – כמו רבים מדיני ברכת‬ ‫וגו' עד היום הזה‪.‬‬ ‫כהנים – מדכתיב התם 'אמור להם'‪ .‬וכן משמעות‬ ‫ומצינו שמספר ארבעים משמש הרבה בענין‬ ‫לשון הברייתא שבגמרא‪' :‬או אינו אלא בלחש‪ ,‬ת"ל‬ ‫קליטת הלימוד‪ ,‬כן היה בנתינת התורה למשה רבינו‪,‬‬ ‫אמור להם‪ ,‬כאדם שאומר לחבירו'‪ .‬ואין זה קשור לדין‬ ‫שזכו ללוחות רק לאחר ששהה משה רבינו ארבעים‬ ‫קול רם שנאמר בברכות וקללות של הר גריזים ועיבל‪.‬‬ ‫יום במרום‪ ,‬כי מידה זו של ארבעים יום הוא המספר‬ ‫המתאים לקניית התורה‪ .‬ובכדי לזכות בתורה באופן‬ ‫[]‬ ‫של לוחות שהיא הדרגה השמיימית של התורה‪ ,‬שומה‬ ‫ולא נתן ה' לכם לב לדעת ועינים לראות ואזנים‬ ‫היה על מרע"ה להיות במרום ולהידבק במדריגות‬ ‫לשמוע עד היום הזה‪ .‬ואולך אתכם ארבעים שנה‬ ‫שמיימיות פרק זמן חשוב של ארבעים יום‪.‬‬ ‫במדבר לא בלו שלמותיכם מעליכם ונעלך לא‬ ‫‪5‬‬ ‫ארבעין זמנין ודמי ליה כמאן דמנח בכיסיה'‪ ,‬שבכדי‬ ‫ומפליא הדבר שבמקביל לזה מצינו שממשה רבינו‬ ‫שיהא לימודו חקוק בלבו שלא ישכח‪ ,‬נחוצה חזרה‬ ‫עד רב אשי שהוא 'סוף הוראה' ‪ -‬חתימת תורה שבעל‬ ‫במספר זה של ארבעים‪ .‬וכן מצינו ברבי יוחנן (ראש‬ ‫פה‪ ,‬גם כן נקבע במספר ארבעים‪ .‬ארבעים דורות‬ ‫השנה לא‪' ):‬ארבעים שנה למד‪ ,‬ארבעים שנה לימד'‪.‬‬ ‫ממשה עד רב אשי‪ ,‬כמו שכתב הרמב"ם בהקדמת‬ ‫וכן ברבי עקיבא (ספרי וזאת הברכה טז) 'רבי עקיבא‬ ‫משנה תורה‪ .‬כי התורה שבעל פה שהיא תורה‬ ‫למד תורה ארבעים שנה ופירנס את ישראל ארבעים‬ ‫רחבה מני ים‪ ,‬נחוצים לה ארבעים דורות להתחדש‬ ‫שנה'‪ .‬ומשמע שמידה זו של ארבעים שנה היא המספר‬ ‫ולהתפשט עד שתהא נקלטת בלב עם ישראל‪.‬‬ ‫הנצרך המתאים בכדי ללמוד ולקנות בו כהוגן תורה‪.‬‬ ‫וכעין זה מצינו בחז"ל (פסחים עב‪' ):‬תנא מיניה‬ ‫בין ביכורים לתרומה‬ ‫של הפרשת תרו"מ הוא כאמור‪ ,‬שמפני שהקב"ה נתן‬ ‫כל מצוה של 'נתינה' לסוגיה‬ ‫לך מזון‪ ,‬צריך אתה להפריש חלק מזה לה'‪.‬‬ ‫בהכרח יש בה גדר מיוחד‬ ‫אבל ביכורים אין ענינו הפרשת חלק מה'פירות'‬ ‫דבר פשוט הוא כי כל סוגי הנתינות שנותנים לה'‪,‬‬ ‫לה'‪ ,‬אלא ענינו הוא אחר‪ ,‬הפרשת חלק מן ה'ארץ' לה'‪.‬‬ ‫אין שני סוגי נתינות שעניינם אחד‪ ,‬שאם החפץ הוא‬ ‫הודאה על כך שה' נתן לנו ארץ‪ ,‬ולכן כשמתחילים‬ ‫בריבוי הכמות‪ ,‬היה מתבקש שהתורה תחייב נתינה‬ ‫לראות שהארץ מצמיחה פירות‪ ,‬נוטלים חלק מפרי‬ ‫אחת מוגדלת‪ .‬אך בוודאי שכל נתינה לה' שיש בתורה‪,‬‬ ‫הארץ ונותנים אותו לה'‪ ,‬כלומר – נותנים לה' חלק‬ ‫יש למצוא כיצד היא מבטאת ענין מיוחד של נתינה‪,‬‬ ‫מהארץ‪ .‬אין ענינו של ביכורים שיש לי פירות ולכן‬ ‫שנובעת מסיבה אחרת ויש בה רעיון אחר ותוכן אחר‬ ‫אני מפריש 'חלק' מהם לה'‪ ,‬שזה מתאים על כך שניתן‬ ‫ממצוות נתינה אחרת‪.‬‬ ‫לאדם 'כרי'‪ ,‬מוטל עליו לתת חלק מהפירות לה'‪ ,‬ואכן‬ ‫ואמנם ישנו רעיון בסיסי‪ ,‬שחובות הנתינה לה'‬ ‫זהו ענינו של תרו"מ‪ .‬אבל ענינו של ביכורים הוא‪,‬‬ ‫מיבולי השדה באים לבטא שכל מה שניתן לנו – מאת‬ ‫שמפני שיש לנו 'ארץ' מה' המצמיחה פירות‪ ,‬לכן‬ ‫ה' הוא‪ ,‬שלו הכל‪ ,‬ולכן נצטווינו להפריש לו חלק כדי‬ ‫נוטלים מפרי הארץ ונותנים אותו לה' כביטוי תודה לו‬ ‫לבטא זאת‪ .‬אולם מכיון שאנו מוצאים כמה נתינות‪,‬‬ ‫בדברים שה'ארץ' מצמיחה‪ .‬וזהו גדר שונה לחלוטין‪.‬‬ ‫בהכרח שיש בדבר גדרים נוספים‪ ,‬כאשר כל נתינה יש‬ ‫בה רעיון ותוכן מיוחד הנובע מסיבה אחרת‪.‬‬ ‫הבדלים להלכה בין תרומות ומעשרות לביכורים‬ ‫ובעמדנו כאן בפרשת מצות ביכורים‪ ,‬שהיא‬ ‫ישנם כמה וכמה הבדלים להלכה בין ביכורים‬ ‫לתרו"מ‪ ,‬הנובעים מההבדל בגדר ותוכן ענינו של‬ ‫מהמתנות שצריך לתת לה' מן הארץ‪ ,‬וכתוב בה שהיא‬ ‫ביכורים לעומת גדרו ותוכן ענינו של תרו"מ‪ .‬ההבדל‬ ‫'מראשית פרי האדמה'‪ ,‬יש לברר במה השתנתה נתינה‬ ‫הראשון הוא כאמור‪ ,‬שתרומות ומעשרות נוהגות‬ ‫זו לתרומות ומעשרות‪ ,‬שהן ג"כ נתינת ה'ראשית' לה'‪.‬‬ ‫מן התורה רק בדגן תירוש ויצהר‪ ,‬וביכורים נוהג מן‬ ‫ובהכרח שיש ביניהם הבדל כאמור‪.‬‬ ‫התורה בכל שבעת המינים‪ .‬ומאידך מדרבנן תיקנו‬ ‫ויבואר לפנינו‪ ,‬שההבדל בין ביכורים לבין‬ ‫להפריש תרומות ומעשרות מכל הפירות‪ ,‬ותיקנו‬ ‫תרומות ומעשרות הוא הבדל מהותי‪ .‬שכן תרומות‬ ‫תקנה זו רק בתרו"מ‪ ,‬ואילו בביכורים אף מדרבנן אינו‬ ‫ומעשרות אנו מפרישים לה' על כך שה' נתן לנו 'יבול'‬ ‫חייב אלא בשבעת המינים‪ .‬מפני שביכורים‪ ,‬הואיל‬ ‫למאכלנו‪ ,‬הוא נתן לנו תבואה‪ ,‬דגן תירוש ויצהר‪.‬‬ ‫ועניינו הוא נתינת מנחה מפרי ה'ארץ'‪ ,‬והארץ הרי‬ ‫ומדאורייתא חייבים להפריש רק מג' דברים אלו שהם‬ ‫נשתבחה בכל שבעת המינים‪ ,‬לכן על ידי שבעת‬ ‫הדברים החשובים – דגן תירוש ויצהר‪( ,‬לפי הרבה‬ ‫המינים מתבטא שבח 'הארץ' ודווקא על ידם‪ .‬אבל‬ ‫שיטות עיין רמב"ן דברים יד‪ ,‬כב ורמב"ם תרומות פ"ב ה"א)‬ ‫תרו"מ שענינו הפרשה מה'פירות' שהם מזון האדם‪,‬‬ ‫ומדרבנן הוסיפו חיוב להפריש מכל הפירות‪ .‬והרעיון‬ ‫‪6‬‬ ‫וכיוצא בזה אפשר לבאר עוד פרטי דינים‬ ‫לכן מדאורייתא היא רק בפירות החשובים שהם עיקר‬ ‫המשתנים בין תרו"מ ובביכורים‪ ,‬אך בג' ההבדלים‬ ‫המחיה‪ ,‬ורבנן הוסיפו לחייב בכל הפירות‪.‬‬ ‫האמורים די להגדיר את ההבדל היסודי ביניהם‪.‬‬ ‫עוד הבדל‪ ,‬שבביכורים הלכה היא שמי שאין לו‬ ‫קרקע אינו מביא ביכורים (ריש מס' ביכורים)‪ ,‬ובתרו"מ‬ ‫הבדלים בצורת ההפרשה‬ ‫אין החיוב תלוי כלל בקרקע‪ ,‬אלא כל מי שיש לו יבול‬ ‫גם יובן בזה ההבדל שמצינו בין ביכורים לתרו"מ‪,‬‬ ‫חייב בתרו"מ‪ .‬וגם זה כאמור מפני שעניין הביכורים‬ ‫שאת הביכורים מפרישים במחובר‪ ,‬כמו ששנינו‬ ‫הוא הבאה מה'ארץ'‪ ,‬ולכן רק כשיש לו קרקע הוא‬ ‫(ביכורים פ"ג מ"א)‪' :‬כיצד מפרישין הביכורים‪ ,‬יורד אדם‬ ‫מתחייב להפריש מהקרקע‪ .‬אבל תרומות ומעשרות‬ ‫בתוך שדהו ורואה תאנה שביכרה אשכול שביכר רימון‬ ‫אין עניינם קשור לארץ כלל‪ ,‬אלא עניינו הפרשה‬ ‫שביכר‪ ,‬קושרו בגמי ואומר הרי אלו בכורים'‪ .‬ואילו‬ ‫מה'פירות'‪ ,‬ולכן כל מי שיש לו יבול מתחייב בתרו"מ‪.‬‬ ‫התרומה והמעשר הפרשתם היא דווקא בתלוש (שם‬ ‫פ"ב מ"ד)‪ ,‬והביאור הוא‪ ,‬כי הביכורים‪ ,‬הואיל ועניינם‬ ‫עושה אדם כל שדהו ביכורים‬ ‫מתנה מתוך הארץ עצמה‪ ,‬לכן שלימות הפרשתם היא‬ ‫הבדל נוסף יש בין ביכורים לתרו"מ‪ ,‬שבתרו"מ‬ ‫דווקא כאשר הפרי מחובר לקרקע‪ ,‬שבכך בא לידי ביטוי‬ ‫חייב להישאר שיריים מהיבול‪ ,‬והיינו שאין להפריש‬ ‫היות הפרי חלק מן הארץ‪ ,‬אבל תרומות ומעשרות‬ ‫את כל הכרי לתרו"מ‪ ,‬אלא צריך להישאר לכל‬ ‫שעניינם מתנה מתוך מאכל האדם‪ ,‬לכן דווקא כאשר‬ ‫הפחות משהו [במעשר צריך להפריש דוקא עשירית‪,‬‬ ‫הפרי תלוש‪ ,‬ומעמדו כמאכל‪ ,‬אז שייך להפריש הימנו‬ ‫ובתרומה אפשר להוסיף יותר מהשיעור‪ ,‬אבל בתנאי‬ ‫תרומה ומעשר‪ ,‬כנתינת חלק מתוך המאכל‪.‬‬ ‫שישאר משהו]‪ .‬אבל ביכורים אינו כן‪ ,‬אלא אפשר‬ ‫תמצית ההבדלים בין ביכורים לתרומות ומעשרות‬ ‫להפריש את כל השדה לביכורים‪.‬‬ ‫אלו אפוא הדינים המיוחדים בביכורים בדיני‬ ‫וכך שנינו בברייתא שהתרומה צריך שיהיו‬ ‫ההפרשה [מה ומתי חייב בביכורים]‪:‬‬ ‫שייריה ניכרים‪ ,‬והאומר 'כל גרני תרומה וכל עיסתי‬ ‫חלה' ‪ -‬לא אמר כלום (חולין קלו‪:‬חלה פ"א מ"ט)‪ ,‬אבל‬ ‫ביכורים נוהגים בכל שבעת המינים מדאורייתא‪,‬‬ ‫בביכורים יכול אדם להביא את כל שדהו ביכורים ואין‬ ‫ואילו תרו"מ נוהג מדאורייתא רק בדגן תירוש ויצהר‬ ‫צריך לשייר לעצמו כלום (ביכורים פ"ב מ"ד)‪ .‬ונראה‬ ‫(לרוב הראשונים)‪.‬‬ ‫שגם זה הוא מאותו הטעם‪ ,‬שכן התרומה‪ ,‬הואיל‬ ‫בביכורים חיוב ההבאה תלוי בכך שיש למביא‬ ‫ומתוך מאכלו של האדם היא באה‪ ,‬הרי שאם הפריש‬ ‫קרקע בבעלותו‪ .‬ותרומה אינה תלויה אלא בכך שיש‬ ‫את כל הכרי ולא שייר לעצמו כלום – אין לתרומתו‬ ‫בידו פירות‪.‬‬ ‫משמעותה הראויה‪ ,‬שהרי אין זה 'מתוך' מאכלו' אלא‬ ‫עושה אדם כל שדהו ביכורים‪ ,‬ואין צריך להותיר‬ ‫'כל מאכלו'‪ .‬משא"כ ביכורים‪ ,‬שעניינם מתנה מהארץ‬ ‫שיריים‪ ,‬משא"כ תרומה‪.‬‬ ‫אשר הנחילו ה'‪ ,‬הרי אף אם יביא את כל כרמו – הוי‬ ‫ביכורים מופרשים במחובר‪ ,‬ולא כתרומות‬ ‫ביכורים‪ ,‬שאין עניינו להביא 'חלק' דווקא‪ ,‬ועוד שעצם‬ ‫שמופרשים דווקא בתלוש‪.‬‬ ‫הארץ ‪ -‬כרמו ופרדסו ‪ -‬נשתיירה לו‪ ,‬ושפיר נחשבים‬ ‫ויסוד כל ההבדלים הוא‪ ,‬שמצות ביכורים אין‬ ‫ביכוריו כמתנה מתוך הארץ‪ ,‬במשמעותם הראויה‪.‬‬ ‫עניינה להביא לה' חלק מהתבואה שנתן לנו‪ ,‬אלא‬ ‫ורק תרו"מ כל משמעותם כשהם הפרשה 'מתוך'‬ ‫אנו מביאים לה' מ'ארץ ישראל'‪ ,‬שנוטלים חלק מארץ‬ ‫היבול של האדם‪ ,‬ולכן חייב להשאיר משהו בכדי‬ ‫ישראל ונותנים אותו לה'‪ .‬ועל כן נאמרו בביכורים‬ ‫שההפרשה תהיה 'מתוך' זה‪ .‬אבל ביכורים ענינו‬ ‫כמה הלכות השונות מהלכות תרומות ומעשרות‪,‬‬ ‫נתינה של פירות הגדלים בארץ‪ ,‬וכל שהוא נותן 'מן‬ ‫כפי שנתבאר‪.‬‬ ‫האדמה' הוי ביכורים לכל דבר‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫בעניינא דיומא‬ ‫ימי הרחמים והסליחות‬ ‫ויש לדעת שאין זו עצה טובה גרידא‪ ,‬אלא הדברים‬ ‫תשובה באלול מצד הכנה לראש השנה‬ ‫הללו מתחייבים מתוכן מצות היום של ראש השנה‪,‬‬ ‫ההתעוררות בחודש אלול לתשובה ותיקון‬ ‫שכן יבואר להלן במאמרי ראש השנה‪ ,‬שמצות תרועת‬ ‫המעשים‪ ,‬באה מכמה טעמים ויש בה כמה פנים‪.‬‬ ‫שופר עניינה כדי שעי"ז יזכור ה' אותנו לטובה ביום‬ ‫ענין אחד בעבודת חודש אלול הוא‪ ,‬מצד ההכנה‬ ‫הדין בתחילת השנה‪ .‬וא"כ הרי ההרחבה והשלימות‬ ‫לקראת ראש השנה‪ ,‬בו הקב"ה שופט את כל הארץ‪,‬‬ ‫של המצוה הן שנעסוק גם בשאר עניינים המביאים‬ ‫וצופה ובוחן כל מעשי אנוש ומעללי יצרו‪ ,‬וכפי מצבו‬ ‫לזכות אותנו בדין‪ ,‬דהיינו תשובה ותחנונים‪.‬‬ ‫נקבע דינו לגבי השנה הבאה; החיים והשלום‪ ,‬השפע‬ ‫עוד יש בכך מעצם עבודת ראש השנה‪ ,‬שהרי‬ ‫וההצלחה‪ ,‬ליחיד ולרבים‪ .‬ולכן מקדימים ומתכוננים‬ ‫במעשה התשובה מקבל על עצמו עול מלכות שמים‪,‬‬ ‫בבקשות ותחנונים ודברי ריצוי‪ ,‬ומתעוררים בתשובה‬ ‫לשמוע בקול השי"ת לשמור כל מצוותיו וללכת‬ ‫לתקן כל איש בדקי נפשו‪ ,‬כדי לבוא ליום ראש השנה‬ ‫בדרכיו‪ .‬ונמצא מקיים בזה 'אמרו לפני מלכיות כדי‬ ‫זכאים ונקיים‪ ,‬ונהיה ראויים להיכתב לשנה טובה‬ ‫שתמליכוני עליכם' (ר"ה טז‪ ,).‬שזו המלכה אמיתית‪,‬‬ ‫ומבורכת‪ ,‬שהרי הרוצה לזכות בדין צריך להעביר את‬ ‫כענין דאיתא בזוהר 'דממליך קוב"ה על כל אבר ואבר‬ ‫חטאיו ולהרבות זכויות‪ .‬ומי שאך דעת בקרבו‪ ,‬יחילו‬ ‫דיליה'‪ .‬ובכך גם גורם לעצמו זכיה בדין‪ ,‬שהרי על ידי‬ ‫מעיו ויעשה כל מה שביכלתו‪ ,‬בטרם יעברו הימים‬ ‫ה'מלכיות' זוכים ל'זכרונות' שהקב"ה יזכרנו לטובה‬ ‫הללו‪ ,‬שהרי אמרו חז"ל (ר"ה יז‪ ):‬שלאחר גזר דין אפילו‬ ‫ביום הדין‪.‬‬ ‫יביא כל אילי נביות אין מועיל לו‪ ,‬כי אם בצעקה‬ ‫גדולה ותפילת רבים‪.‬‬ ‫תשובה באלול כתחילת ההיטהרות‬ ‫וזהו מה שכתבו הקדמונים‪ ,‬שבתיבת 'אלול'‬ ‫של יום הכיפורים‬ ‫מרומזים ראשי התיבות 'אני לדודי ודודי לי'‪ ,‬שעל ידי‬ ‫ענין נוסף ישנו בהתעוררות של חודש אלול‪,‬‬ ‫פעולותינו שאנו עושים כדי להתקרב אל הדוד בחודש‬ ‫מצד יום הכיפורים‪ ,‬שכן בראש חודש אלול עלה‬ ‫אלול‪ ,‬בחינת 'אני לדודי'‪ ,‬תתעורר אהבתו אלינו‬ ‫משה למרום לבקש מחילה על עוונות עם ישראל‪ ,‬עד‬ ‫ביום ראש השנה‪ ,‬בחינת 'דודי לי'‪ ,‬שיזכרנו לטובה‪,‬‬ ‫שנסלח להם ביום הכיפורים כמו שהביא הטור (או"ח‬ ‫ובבואו לקבוע את דיננו‪ ,‬יזכור את ברית האהבה אשר‬ ‫תקפא) מפרקי דרבי אליעזר‪ ,‬ולכן ארבעים הימים‬ ‫כרת עימנו‪.‬‬ ‫הללו הם ימים של התעוררות רחמים מלעילא‪ ,‬וידו‬ ‫כמו כן הובא בדרכי משה (או"ח סימן תקפא) סמך‬ ‫של הקב"ה פתוחה לקבל שבים‪ ,‬וכפי שהיה בימים‬ ‫ורמז לתקיעת שופר שבחודש אלול‪ ,‬מהפסוק 'תקעו‬ ‫ההם‪ .‬כמו שאמרו חז"ל (ברייתא דסדר עולם פ"ו‪ ,‬מובא‬ ‫בחודש שופר‪ ,‬דמשמע חודש שלם'‪ .‬והנה פסוק‬ ‫בתוספות ב"ק פב‪ .‬ד"ה כדי) 'ואנכי עמדתי בהר כימים‬ ‫זה קאי על ראש השנה‪ ,‬ולפי רמז זה משמע שגם‬ ‫הראשונים ‪ -‬מה ראשונים ברצון אף אחרונים ברצון'‪,‬‬ ‫התקיעות בחודש אלול הן מצד עניינו של ראש השנה‪.‬‬ ‫כלומר‪ ,‬שכבר יש בארבעים יום הללו מעין הארת יום‬ ‫ההתעוררות לתשובה ותיקון המעשים לקראת‬ ‫הכיפורים‪ ,‬שהקב"ה נרצה לסלוח ולקבל ברצון את‬ ‫ראש השנה‪ ,‬באה גם מצד עצם התשובה‪ ,‬וגם מצד‬ ‫השבים אליו‪ .‬וכל שעיניו בראשו ישיש וישמח על‬ ‫תוצאת התשובה‪ ,‬כלומר‪ ,‬שעצם מעשה התשובה‬ ‫הזדמנות זו הבאה אחת בשנה‪ ,‬וינצל ימי הרחמים‬ ‫מביא עליו חסד ורחמים ונעשה אהוב וחביב לפני‬ ‫והסליחות הקדושים הללו‪ ,‬וישוב אל ה' וירחמהו כי‬ ‫השי"ת‪ ,‬ובנוסף לזה האדם מנקה עצמו מן העוונות‬ ‫ירבה לסלוח‪.‬‬ ‫שזוקפים עליו חובה‪ ,‬שהרי הכל תלוי רק במעשים‪,‬‬ ‫כן כתב במשנה ברורה (הקדמה לסימן תקפא)‬ ‫וכאשר שב האדם בתשובה כראוי אין זוכרים לו את‬ ‫'והוי עת רצון‪ ,‬ואיכא אסמכתא מקרא 'אני לדודי‬ ‫מעשיו הרעים‪.‬‬ ‫‪8‬‬ ‫חולין תורה אור אות קלז) שישנם ארבעה זמני תשובה‪:‬‬ ‫ודודי לי' ר"ת אלול‪ ,‬וס"ת עולה מ' כנגד ארבעים יום‬ ‫בכל יום בערב לפני שינתו‪ ,‬וכפי שמקובל בשם‬ ‫מר"ח אלול עד יוה"כ‪ ,‬כי באלו ארבעים יום התשובה‬ ‫האריז"ל שהדבר מרומז בפסוק 'ביומו תתן שכרו'‪,‬‬ ‫מקובלת להיות לבו קרוב אל דודו בתשובה ואז דודו‬ ‫להתוודות ולשוב בתשובה כל יום בק"ש שעל המיטה‪.‬‬ ‫קרוב לו לקבל תשובתו מאהבה'‪ .‬מבואר בדבריו‪,‬‬ ‫בכל ערב שבת קודש הוא זמן תשובה על כל השבוע‬ ‫שעניינו המיוחד של חודש אלול הוא מצד ארבעים‬ ‫החולף‪ .‬בסוף כל חודש בער"ח הוא זמן תשובה על‬ ‫יום שלקראת יום הכיפורים‪ ,‬שבהם הוא עת רצון‬ ‫כל החודש‪ ,‬והוא הנקרא 'יום כיפור קטן'‪ .‬וכמו כן‬ ‫ורחמים לקבל התשובה באהבה‪.‬‬ ‫חודש אלול שהוא החודש האחרון בשנה הוא זמן‬ ‫וכן לגבי תקיעות השופר של חודש אלול‪ ,‬איתא‬ ‫תשובה על כל השנה‪.‬‬ ‫בטור (שם) 'תניא בפרקי דר"א‪ ,‬בר"ח אלול אמר‬ ‫והיינו‪ ,‬משום שסוף כל פרק זמן הוא עת נכון‬ ‫הקב"ה למשה עלה אלי ההרה שאז עלה לקבל לוחות‬ ‫לתקן ולשפר את כל פרק הזמן‪ ,‬דכל עת שהוא באותו‬ ‫אחרונות‪ ,‬והעבירו שופר במחנה משה עלה להר‪ ,‬שלא‬ ‫זמן‪ ,‬עדיין ניתן בנקל לתקנו‪ ,‬וחלילה להניח לפרק זמן‬ ‫יטעו עוד אחר ע"ז‪ ,‬והקב"ה נתעלה באותו שופר‬ ‫זה לחלוף ולעבור כשהוא בלתי מתוקן‪.‬‬ ‫שנאמר (תהלים מז‪ ,‬ו) עלה אלוקים בתרועה ה' בקול‬ ‫שופר‪ .‬לכן התקינו חז"ל שיהו תוקעין בר"ח אלול בכל‬ ‫תשובה והתחדשות מצד התחלת השנה החדשה‬ ‫שנה ושנה ובכל החודש‪ ,‬כדי להזהיר ישראל שיעשו‬ ‫תשובה‪ ,‬שנאמר (עמוס ג‪ ,‬ו) אם יתקע שופר בעיר‬ ‫עוד יש סיבה לתשובה בזמן זה‪ ,‬שלרגל ביאת‬ ‫ועם לא יחרדו'‪ .‬הרי שהתקיעות בחודש אלול יסודן‬ ‫השנה החדשה‪ ,‬על האדם לנקות את פנקסו מכל‬ ‫בעליית משה להר בכדי לקבל את הלוחות האחרונות‬ ‫חטאי העבר‪ ,‬ועצם הדבר שתקופה חדשה באה עלינו‪,‬‬ ‫שניתנו ביום הכיפורים‪.‬‬ ‫מהווה סיבה לכונן עצמו נכון עם חיות מחודשת‬ ‫והתלהבות טהורה‪ .‬וימי אלול הם זמן להתנקות מכל‬ ‫ויש להתבונן עוד‪ ,‬כי אין זה רק עת רצון והזדמנות‬ ‫העבר ולחשב חשבון נפשו ולתקן כל מה שצריך‬ ‫יקרה שהתשובה נוחה להתקבל‪ ,‬אלא יש גם חיוב‬ ‫תיקון‪ ,‬בכדי להתחיל את השנה החדשה בהתחדשות‬ ‫לבוא להתכפר לפני ה'‪ .‬שהרי מצות יום הכיפורים‬ ‫היא להתכפר ולהיטהר לפני ה'‪ ,‬ע"י תשובה ובקשת‬ ‫וטהרה וזיכוך מלא‪.‬‬ ‫סליחה מאת ה'‪ ,‬והנה התשובה תלויה בלב ובנפש‪,‬‬ ‫מלבד זאת מיוחד עידן זה של התחלפות השנה‪,‬‬ ‫ואף שמצינו שבידי האדם לעשות תשובה ברגע‬ ‫שכל ימות השנה האדם שרוי בשיגרת החיים‪ ,‬ותרדמת‬ ‫אחד ויהיה צדיק גמור (קידושין מט‪ ,):‬אולם באופן‬ ‫הזמן משכיחה ממנו מה הם העניינים החשובים‬ ‫רגיל נצרך האדם לתקופה מסויימת וממושכת של‬ ‫באמת‪ ,‬ומרוב טרדות שוקע בצרכיו ועסקיו הגשמיים‪.‬‬ ‫התבוננות והתחזקות עקבית‪ ,‬עד שהדברים חודרים‬ ‫וכאשר חולפת עוד שנה ומתקרבת לסופה‪ ,‬הרי זה‬ ‫אל לבו והופך עצמו לטהור‪ .‬ולשם כך ניתנו ארבעים‬ ‫מעורר להתבונן כיצד ימיו חולפים ועוברים‪ ,‬והנה הוא‬ ‫יום הללו‪ ,‬שיכין האדם את לבבו לקראת יום הכיפורים‬ ‫עדיין רחוק ממילוי תפקידו‪ ,‬וזו סיבה נוספת להתחזק‬ ‫ויטהר את עצמו‪ ,‬עד שביום הכיפורים יהיה לבבו זך‬ ‫ולהתעורר‪ ,‬לתקן דרכיו ולהבטיח לעצמו כי מעתה‬ ‫וטהור‪' ,‬לפני ה' תטהרו'‪.‬‬ ‫יכוון צעדיו על המסלול הנכון בנתיבות התורה‪ ,‬ולא‬ ‫יניח לימיו ושנותיו לחלוף בבהלה‪ ,‬ולאבד את חייו‪.‬‬ ‫תשובה מצד סיום השנה‬ ‫וכעין מה שכתב הרמב"ם בטעם תקיעת שופר‬ ‫נוסף על התשובה וההתעוררות בחודש אלול‬ ‫(הלכות תשובה פ"ג ה"ד) 'אע"פ שתקיעת שופר‬ ‫מצד ראש השנה ומצד יום הכיפורים‪ ,‬יש הרגש נוסף‬ ‫בראש השנה גזירת הכתוב‪ ,‬רמז יש בו כלומר עורו‬ ‫בחודש זה מצד סיום השנה‪ .‬כי בהיותו החודש האחרון‬ ‫ישנים משנתכם ונרדמים הקיצו מתרדמתכם‪,‬‬ ‫בשנה‪ ,‬מוטל על האדם לתקן את מצבו ולשפר את‬ ‫וחפשו במעשיכם וחזרו בתשובה וזכרו בוראכם‪,‬‬ ‫מעמדו וישוב על חטאיו וימחה אותם כאילו לא היו‪,‬‬ ‫אלו השוכחים את האמת בהבלי הזמן ושוגים כל‬ ‫ויתקן את דרכיו‪.‬‬ ‫שנתם בהבל וריק אשר לא יועיל ולא יציל‪ ,‬הביטו‬ ‫כן כתבו קדמונים (עיין ספר של"ה הקדוש‪ ,‬מסכת‬ ‫‪9‬‬ ‫במעשיו'‪ .‬זה לשונו (מסילת ישרים ‪ -‬פרק ג)‪' :‬הנה‬ ‫לנפשותיכם והטיבו דרכיכם ומעלליכם‪ ,‬ויעזוב כל‬ ‫הרוצה לפקח על עצמו‪ ,‬שתים הנה ההשקפות‬ ‫אחד מכם דרכו הרעה ומחשבתו אשר לא טובה'‪.‬‬ ‫הצריכות לו‪ :‬האחת‪ ,‬שיתבונן מהו הטוב האמיתי‬ ‫שיבחר בו האדם‪ ,‬והרע האמיתי שינוס ממנו‪.‬‬ ‫מעבודת התשובה לחפש דרכיו ולפשפש בהם‬ ‫והשניה‪ ,‬על המעשים אשר הוא עושה לראות אם הם‬ ‫עיקר מצות התשובה הוא‪ ,‬כאשר ידוע לאדם על‬ ‫מכלל הטוב או מכלל הרע וכו'‪ .‬ודבר זה הודיעונו‬ ‫כשלונות ופגמים‪ ,‬שאז חייב לתקן את דרכיו ולשפר‬ ‫חכמינו זכרונם לברכה כו'‪ ,‬ששני הלשונות הם שתי‬ ‫מעשיו‪ ,‬וגם מוטל עליו לבדוק אחר שרשי הכשלון‬ ‫אזהרות טובות ומועילות מאד‪ :‬כי הנה הפשפוש‬ ‫ולקבוע לעצמו סייגים וגדרים אשר בעזרתם לא‬ ‫במעשים הוא לחקור על כלל המעשים ולהתבונן‬ ‫יחזור לסורו‪.‬‬ ‫בו‪ ,‬הנמצא בהם מעשים אשר לא יעשו אשר אינם‬ ‫אמנם יש ענין נוסף שגם הוא נכלל בדרכי‬ ‫הולכים על פי מצות ה' וחקיו‪ ,‬כי כל אשר ימצא‬ ‫התשובה‪ ,‬שגם בדברים שאין יודע על עצמו שום‬ ‫מאלה יבערם מן העולם‪ .‬אך המשמוש היא החקירה‬ ‫חטא‪ ,‬צריך לפשפש במעשיו ולמשמש בדרכיו‪,‬‬ ‫אפילו במעשים הטובים עצמם‪ ,‬לחקור ולראות היש‬ ‫וכדכתיב (איכה ג‪ ,‬מ) 'נחפשה דרכינו ונחקורה'‪.‬‬ ‫בענינם איזה פניה אשר לא טובה או איזה חלק רע‬ ‫והפשפוש במעשים יש בו שני חלקים‪:‬‬ ‫שיצטרך להסירו ולבערו‪ .‬והרי זה כממשמש בבגד‬ ‫חלק אחד הוא לחקור אחר מעשיו וחלקי‬ ‫לבחון הטוב וחזק הוא או חלש ובלוי כן ימשמש‬ ‫עיסוקיו‪ ,‬ולחפש היטב האם יש בהם צדדים של עוול‬ ‫במעשיו לבחון תכונתם בתכלית ההבחנה עד שישאר‬ ‫או חסרון‪ .‬איך הוא סדר השכמתו ואיך הוא סדר‬ ‫זך ונקי'‪.‬‬ ‫יומו‪ .‬איך הם ענייני אכילתו ואיך הם דרכי עסקיו‪.‬‬ ‫כיצד הנהגתו עם בני ביתו וכיצד הוא מתנהג עם‬ ‫לחפש דרכים להתעלות ולהתרומם‬ ‫שאר בני אדם‪ .‬כיצד הוא סדרו בערב שבת‪ ,‬וכיצד‬ ‫מעבר לחובת התשובה והפשפוש במעשיו‪,‬‬ ‫הם תהלוכותיו בשבת קודש‪ .‬מה מצב שקידתו‬ ‫שמוטל על האדם לבקר תמיד את דרכיו ומעשיו‬ ‫והגותו בתורה‪ ,‬ומה מצב עמידתו בתפילה‪ .‬מה מצבו‬ ‫ולסקל מהם כל שגיאה ושיבוש‪ ,‬ולנכש את שדהו‬ ‫באמונה ובטחון‪ ,‬ומה מצבו בצדקה וחסד‪ .‬מה עם‬ ‫מעשבים שוטים‪ ,‬ולנטרה שלא יעלו בה חרולים‬ ‫'סור מרע' קנאה תאווה וכבוד‪ ,‬ומה עם 'עשה טוב'‬ ‫וקמשונים‪ ,‬יש לו לשום עין ולפקח על כל דרכיו‪,‬‬ ‫זהירות במצוות ודקדוק בהלכה‪ ,‬וכל כיוצא בזה‪.‬‬ ‫שלא תהיה עבודתו 'מלומדה'‪ ,‬שלא יהיו מעשיו‬ ‫ויעיין היטב בכל כוחו בכל חלקי חובתו בעולמו‪,‬‬ ‫נעשים מאליהם כמעשי קוף ובהמה‪ .‬אלא בכל עת‬ ‫וישמרם לעשותם ולקיימם בכל לבבו ובכל נפשו‪.‬‬ ‫עליו להתחדש ולרענן את נפשו באופן כללי‪ ,‬וכפי‬ ‫החלק השני הוא‪ ,‬שיש לעיתים על האדם לבחון‬ ‫שאמרו במדרש על הכתוב תקעו בחודש שופר‪:‬‬ ‫באופן כללי את דרכו‪ ,‬האם לא טעה בכל התייצבותו‬ ‫'בחודש ‪ -‬חדשו מעשיכם'‪ .‬שיהיו כל מעשיו מתוך‬ ‫על הדרך הזו‪ ,‬האם לא הלך אחר סיבות צדדיות‬ ‫התעוררות אמיתית‪ ,‬מתוך שייכות וחיות בעצמו של‬ ‫והתרחק מן האמת‪ ,‬ואולי עליו לשנות את כללות‬ ‫כל דבר‪ ,‬ולא יהיה ישן ורדום בעבודתו יתברך‪.‬‬ ‫מבטו וכל הרגליו‪ .‬וצריך בזה התבוננות עמוקה‬ ‫באופן כללי יש לו לאדם לחוס על עצמו ולהיות‬ ‫משוחררת מנגיעות ושוחד‪ ,‬ויהיו עיניו אל ה' שיהיה‬ ‫נאמן לנפשו‪ ,‬ולא להסתפק בקטנות שהתהלך בהן‬ ‫בעזרו וינחהו במעגלי צדק‪ .‬וכשיעמוד על האמת‪,‬‬ ‫עד היום‪ ,‬אלא לשאוף ליותר‪ ,‬ולהיות עיניו נשואות‬ ‫אל יהסס לשנות את מהלך החיים‪ ,‬ולהלך בנתיב‬ ‫ליתר שאת ויתר עז בתוקף הזהירות ובעיקר באיכות‬ ‫חדש אשר לא הורגל בו‪ ,‬ומן השמים ודאי יסייעוהו‬ ‫המעשים‪ ,‬בכוונה וברעותא דלבא‪ ,‬בקיום מצוות‬ ‫ויוליכוהו במסילה אשר תביאהו לעלות בהר ה'‬ ‫ועבודת ה' בחיות בשמחה והתלהבות‪ .‬ויאמר לעצמו‬ ‫ולקום במקום קדשו‪.‬‬ ‫עד מתי אתעכב באותה דרגה נמוכה או בינונית‪ ,‬האם‬ ‫כעין זה פירש הרמח"ל במאמר חז"ל (עירובין‬ ‫עדיין לא הגיע הזמן לפרוץ ימה וקדמה למדריגות‬ ‫יג)‪' :‬נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא‪ ,‬ועכשיו‬ ‫נעלות ונישאות‪.‬‬ ‫שנברא יפשפש במעשיו‪ ,‬ואיכא דאמרי ימשמש‬ ‫‪10‬‬ ‫הנרדמות‪ ,‬ולכוון צעדיו לגדולות ונצורות‪ ,‬טרם‬ ‫באמת יש בדבר גם תביעה אישית‪ ,‬כי השנים‬ ‫יעבור הזמן ויגיעו ימים אשר אין בהם חפץ‪.‬‬ ‫חולפות עוברות‪ ,‬והנפש מתיישבת ומתבגרת‪ ,‬והאדם‬ ‫במיוחד כאשר מתחילה תקופה חדשה‪ ,‬הוא זמן‬ ‫צריך להיות הולך ועולה ממדרגה למדרגה‪ ,‬וכיצד‬ ‫מתאים להתחדשות‪ .‬וכשם שמשנה את עצמו ונכנס‬ ‫ישאר בהיותו בגיל העמידה באותה דרגה כפי שהיה‬ ‫לסדר חדש של עבודה ותוספת מעלה‪ ,‬כך גם מן‬ ‫בימי הנערות והבחרות‪ .‬ויאמר לעצמו היתכן שאני‬ ‫השמים ישנו את כל הגזירות לטובה בתוספת מעלה‬ ‫מזניח עצמי לעמוד באותו מקום‪ ,‬ויכונן עצות בנפשו‬ ‫וברכה‪ ,‬ויחדשו עליו שנה טובה ומתוקה לחיים‬ ‫כיצד ניתן להתקדם ולהתעלות בדרכים המתאימות‬ ‫טובים ומאושרים‪.‬‬ ‫לנפשו ושורש נשמתו‪ ,‬לחדש את השאיפות‬ ‫חכמה ומוסר‬ ‫להיות 'אדם' ו'בן חורין' הבוחר דרכו בחיים‬ ‫עליו‪ ,‬ועושה דבריו מחמת 'מה יאמרו הבריות'‪ ,‬לא‬ ‫צלם אלוקים ‪ -‬מנהיג את עצמו‬ ‫זכה לחירות‪ .‬ברכתו 'שלא עשני עבד' אינה במלוא‬ ‫ההקדמה לכל חובתנו הוא תחילה להכשיר את‬ ‫משמעותה‪ ,‬שהרי אינו בן חורין לעשות כפי דעתו‬ ‫הכלי‪ ,‬כלומר להיות 'אדם' בעל צלם אלוקים‪ .‬ורק‬ ‫והחלטתו‪ .‬כל מה שאנו רואים בו ובמעשיו אין זה‬ ‫על גבי רקע זה בא התפקיד של ה'יהודי' ‪ -‬בחינת‬ ‫הוא עצמו‪ ,‬אלא הריהו עבד בידי אחרים‪.‬‬ ‫דרך ארץ קדמה לתורה‪ ,‬כל זמן שחסר בהקדמת‬ ‫אולם אדם המכיר בכך שלא הגיע לדרגת חכמה‬ ‫מהות האדם ובנין אישיותו‪ ,‬אי אפשר להתעלות‬ ‫ופיקחות כל כך‪ ,‬ואינו מסוגל לקבוע את הנהגתו‪,‬‬ ‫בפנימיות העבודה‪.‬‬ ‫ולכן הוא מחליט בהחלטה עצמית‪ ,‬לשמוע לעצת‬ ‫ראשית לכל‪ ,‬צריך להיות 'אדם'‪ .‬מעלתו היסודית‬ ‫חבירו‪ ,‬או להתנהג כמו כולם מחמת הסברא שמה‬ ‫של האדם היא שהוא מנהיג את עצמו‪ ,‬הוא נתון‬ ‫שהציבור עושים הוא בוודאי שקול ומחושב ועבר‬ ‫בידי עצמו לחיות על פי קביעתו ושיפוטו‪ .‬האדם‬ ‫את כור המבחן‪ ,‬ומן הסתם כך יותר נכון‪ ,‬הרי גם‬ ‫הוא 'צלם אלוקים'‪ ,‬דהיינו שיש בו דעה ובינה לקבוע‬ ‫אדם זה הוא כבר במדריגה של 'אדם' ו'בן חורין'‪ ,‬כי‬ ‫את דרכו והנהגתו ומהלך חייו‪ .‬ואינו מזניח עצמו‬ ‫הרי קבע דרכו מחמת החלטתו העצמית‪.‬‬ ‫להיגרר ולהישאר היכן שנתגלגל במקרה‪ ,‬ואשר כל‬ ‫רוח מצויה מוליכה אותו‪ ,‬ונותן לזרימת החיים לזרום‬ ‫בן חורין ‪ -‬משוחרר מיצרים וחולשות‬ ‫כפי המזדמן‪ .‬וזו דרגה פחותה מאד‪ ,‬ממש כבהמה‪,‬‬ ‫חלק נוסף הוא להיות 'אדם משוחרר' ולא אסיר‪,‬‬ ‫שאמרו עליה 'קורא לה והיא באה'‪ ,‬שאין לה כל דעה‬ ‫בעל אישיות העושה הכל לפי הכרעת דעתו ושכלו‬ ‫והחלטה עצמית כיצד לחיות‪.‬‬ ‫הטהור אשר אינו משוחד מיצריו‪ .‬אדם שרצונו‬ ‫הפנימי הוא הקובע את מעשיו‪ ,‬בלי לחצים וכפיה‪,‬‬ ‫בן חורין ‪ -‬אינו כפוף לסביבה‬ ‫כלומר שאינו נכנע לחולשות מסויימות שיש בו‪,‬‬ ‫נוסף לכך‪ ,‬על האדם להיות 'בן חורין' ולא עבד‪,‬‬ ‫הדוחפות אותו לפעולות והנהגות למרות שאין עצם‬ ‫כלומר‪ ,‬שכל קביעותיו הם מחמת רצונו העצמי כיצד‬ ‫נפשו חפצה בהם‪.‬‬ ‫נכון להיות‪ .‬תפארתו של האדם היא כאשר הוא בן‬ ‫שלימות דרגת בן חורין הוא כאשר הוא מלך‬ ‫חורין הנוטל את שרביט המלכות בידו‪ ,‬והוא המוביל‬ ‫ומנהיג על עצמו‪ ,‬מושל ברוחו ויצרו מסור בידו‪ ,‬לפי‬ ‫והמנהיג‪ ,‬הן בהכרעה לקבוע ולהחליט את דרכו‪ ,‬והן‬ ‫מיטב שיקול דעתו והכרעת שכלו‪ ,‬ואינו אסיר בידי‬ ‫בעשיית הדברים כפי הכרעה זו‪ .‬ואילו אדם שבעיניו‬ ‫חולשותיו ונטיותיו ותאוות גופו‪ ,‬אשר כובלות אותו‬ ‫הקובע הוא מה שהזולת אומר‪ ,‬ומה יחשוב הזולת‬ ‫‪11‬‬ ‫עצמאית של האדם‪ .‬כאשר האדם עם כל שלימות‬ ‫נגד רצון שכלו ומונעות ממנו להתעלות כשאיפת‬ ‫קומתו‪ ,‬מבטל ומכפיף עצמו ומיישר את דרכו מתוך‬ ‫רוחו בת החורין‪ .‬וכל זמן שלא נגאל מאזיקי תכונותיו‬ ‫הכרה בגדולת ה' ובתוקף החוב לשמוע בקולו ית"ש‪.‬‬ ‫הסוררות ונטיותיו הנמוכות‪ ,‬עדיין אין יכול להכריז‬ ‫מה שאין כן מי שכל תכונתו היא כקנה רך ונגרר‬ ‫במלוא הכנות 'ברוך מתיר אסורים'‪.‬‬ ‫בנקל אחר כל רוח‪ ,‬וכל מעשיו הם לפי המזדמן‪,‬‬ ‫ומוטל על כל אחד לראות היכן הוא עומד בענין‬ ‫אזי גם ציותו לה' אינו דווקא מחמת ביטול והכנעה‬ ‫זה‪ ,‬להתבונן כי הוא שפלות ובזיון להיות כבהמה‬ ‫אמיתית לגדולת ה'‪ ,‬ומתוך הכרה בחשיבות הדבר‪.‬‬ ‫ללא צלם אלוקים‪ ,‬ולהחדיר בלבו את מעלת הבן‬ ‫והרי כל מעשיו ערכם מחוסר‪ ,‬כיון שאין הם נובעים‬ ‫חורין‪ ,‬שלא יוכל לסבול את איבוד חירותו‪ ,‬וירידתו‬ ‫מעצמיותו‪ ,‬אחרי שנכנע גם לכוחות קלים שאינם‬ ‫לדרגה שהוא מבצע דברים שאינם פרי החלטתו‪ ,‬כי‬ ‫חשובים כלל‪ .‬ונמצא שבביאתו לעבודת ה' נוטלים‬ ‫שלימות קומת האדם היא החלטתו דעתו וחירותו‪.‬‬ ‫חלק חולשותיו ונטיותיו השליליות‪ ,‬אף שבסופו של‬ ‫דבר זכה לעשיה נכונה‪ ,‬ואשרי חלקו‪ .‬אמנם עבודה‬ ‫שלימות עבודת ה' כשבאה‬ ‫בעלת ערך היא כאשר היא באה מצד הסיבה הנכונה‪,‬‬ ‫מתפארת האדם השלם‬ ‫דהיינו מתוך הכרתו והחלטתו בגודל החוב לשמוע‬ ‫ואז הציות לה' וההליכה בדרך התורה‪ ,‬היא‬ ‫בקול ה' ולעבדו בנאמנות‪.‬‬ ‫בעלת ערך רב ומשמעות‪ ,‬כי היא נובעת מהחלטה‬ ‫התודה והברכה לידידנו הנכבדים מתומכי מכוננו שנטלו חלק בהוצאות גיליון זה‬ ‫ברכת מזל טוב לידידנו הנכבד‪ ,‬מחשובי אברכי קהילתנו‬ ‫ברכת מזל טוב לידידנו הנכבד‪ ,‬מחשובי אברכי קהילתנו‬ ‫הרב יהודה רבינוביץ שליט"א‬ ‫הרב אברהם בר"ח בלוי שליט"א‬ ‫לרגל הולדת הבת למזל"ט‬ ‫לרגל הולדת הבן למזל"ט‬ ‫ברכת מזל טוב לידידנו הנכבד‪ ,‬מחשובי אברכי קהילתנו‬ ‫ברכת מזל טוב לידידנו הנכבד‪ ,‬מחשובי אברכי קהילתנו‬ ‫הרב יום טוב שטרן שליט"א‬ ‫הרב יונה מרדכי סגל שליט"א‬ ‫לרגל הולדת הבן למזל"ט‬ ‫לרגל נישואי הבת עב"ג למזל"ט‬ ‫ברכת מזל טוב לידידנו הנכבד‪ ,‬מחשובי אברכי קהילתנו‬ ‫ברכת מזל טוב לידידנו הנכבד‪ ,‬מחשובי אברכי קהילתנו‬ ‫הרב יוסף ברע"מ שיינברגר שליט"א‬ ‫הרב אליהו קוגלמן שליט"א‬ ‫לרגל היכנס הבן לעול תומ"צ למזל"ט‬ ‫לרגל הולדת הבת למזל"ט‬ ‫ברכת מזל טוב לידידנו הנכבד‪ ,‬מחשובי אברכי קהילתנו‬ ‫ברכת מזל טוב לידידנו הנכבד‪ ,‬מחשובי אברכי קהילתנו‬ ‫הרב ישראל שיינברגר שליט"א‬ ‫הרב יהודה ברי"נ קופרשטוק שליט"א‬ ‫לרגל היכנס הבן לעול תומ"צ למזל"ט‬ ‫לרגל נישואי הבת עב"ג למזל"ט‬ ‫המעוניינים לתרום את הוצאות הגיליון לזיכוי הרבים‪,‬‬ ‫בחסות‬ ‫נא לפנות ל־‪ 054-8422488‬או למייל ‪mechonbenmelech@gmail.com‬‬ ‫‪12‬‬