gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

אמרי מנחם · Imrei Menachem — כי תבוא (2026-08-24)

מוציא לאור: אמרי מנחם · Imrei Menachem

שבוע: כי תבוא (2026-08-24)

אמרי מנחם · Imrei Menachem — כי תבוא (2026-08-24)

פתח את ה-PDF הורדה

‫ניצוצי אורה ומאמרים יקרים‬ ‫מפה מפיק מרגליות‬ ‫ניצוצי אורה ומאמרים יקרים‬ ‫מפה מפיק מרגליות‬ ‫פרשת כי תבא‬ ‫גיליון זה נתנדב לעילוי נשמת אחותי הצדקת האשה החשובה‬ ‫מרת פראדל ע"ה‬ ‫אחותי הצדקת האשה החשובה‬ ‫מרת רחל לאה ע"ה‬ ‫בת הרה"ג ר' מאיר מאשקאוויטש זצ"ל‬ ‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‬ ‫פרשת כי תבא‬ ‫השמחה מביאה להשראת השכינה‬ ‫והיה כי תבוא אל הארץ (כו‪ ,‬א)‪.‬‬ ‫איתא במדרש‪ ,‬אשר כל "והיה" בכתוב הוא לשון שמחה‪ .‬ובמקום אחר אמרו‬ ‫שאין השכינה שורה אלא מתוך שמחה‪.‬‬ ‫לפי זה יש לפרש משמעות הכתוב כך‪" :‬והיה" – כאשר תהיה בשמחה – או‪-‬‬ ‫אז "תבוא אל הארץ"‪ ,‬דהיינו שתזכה להשראת השכינה (שהרי פשוט שכל עניינה של‬ ‫ישיבת הארץ הוא הקדושה והשראת השכינה אשר בה)‪.‬‬ ‫עוד יש לומר‪ ,‬דהנה נאמר (תהלים צה‪ ,‬ו) "בואו נשתחווה ונכרעה‪ ,‬נברכה לפני ה'‬ ‫עושנו"‪ .‬וכך הוא להלכה‪ ,‬שכאשר אדם נכנס לעזרה עליו להשתחוות לפני ה'‪.‬‬ ‫והנה בפרשת שמות נאמר "ויאמן העם‪ ,‬וישמעו כי פקד ה' את בני ישראל‬ ‫וכי ראה את ענים‪ ,‬ויקדו וישתחוו"‪ .‬ומבואר בזה דבר נאה בספר "צמח דוד"‪,‬‬ ‫דהלא המשתחווה לעבודה זרה ר"ל‪ ,‬אף אם אינו מאמין בה בלבו כלל‪ ,‬הרי‬ ‫עבר על איסור עבודה זרה‪ .‬ואם כן יש ללמוד‪ ,‬מרובה מדה טובה‪ ,‬בגודל מעלת‬ ‫המשתחווה להקב"ה – להבדיל – אפילו אם משתחווה בלי כוונה‪.‬‬ ‫ולכן כאשר היו בני ישראל בגלות מצרים בשפל המצב‪ ,‬תחילת הגאולה היתה‬ ‫בזה שהשתחוו‪ .‬כי עצם ההשתחוואה רוממה אותם משפל המצב בו היו‪.‬‬ ‫ואע"פ שכל העושה שלא לשמה נוח לו שלא נברא (ברכות יז‪ ,‬א)‪ ,‬הרי יחד עם‬ ‫ההשתחוואה הוא מברך את ה'‪" ,‬נברכה לפני ה' עושנו"‪ ,‬ולכן חשיב לשמה‪ .‬והוא‬ ‫הדין במקרא ביכורים‪ ,‬דכיון שמקדים "הגדתי היום" גו'‪ ,‬הרי חשיב שפיר לשמה‪.‬‬ ‫בזכות האבות‬ ‫והיה כי תבוא אל הארץ (כו‪ ,‬א)‪.‬‬ ‫"תבוא" אותיות "אבות"‪ .‬ויש לבאר בזה בכמה פנים‪:‬‬ ‫א) אע"פ שהאבות היו בארץ ישראל‪ ,‬הרי לא זכו להיות בה אחר מתן תורה‬ ‫ואחר שנצטווינו במצוות התלויות בארץ‪ .‬וכאשר אנו מקיימים כיום את המצוות‪,‬‬ ‫***** ב ******‬ ‫הרי זה מביא תועלת גם לנשמות האבות‪ ,‬ובפרט ע"י שמתעברות נשמותיהם‬ ‫בנשמות הבנים‪ ,‬ואזי מקבלים אף הם חלק במצות הביכורים שמקיימים בניהם‪.‬‬ ‫ומכאן רמז נוסף בלשון הכתוב "והיה" לשון שמחה – להורות על שמחת‬ ‫האבות מכך שבניהם מקיימים את המצוות‪.‬‬ ‫ב) כל קיומנו בארץ ישראל הוא בזכות האבות הקדושים‪.‬‬ ‫ידוע שהנמצא בארץ ישראל‪ ,‬בפלטרין של מלך‪ ,‬צריך להקפיד עוד יותר‬ ‫להתנהג לפי רצון ה'‪ .‬והכוח לזה הוא ע"י האבות‪ ,‬היינו שאומר "מתי יגיעו מעשי‬ ‫למעשי אבותי"‪.‬‬ ‫ג) בהמשך הפרשה נאמר "ארמי אובד אבי" (כו‪ ,‬ה)‪ ,‬ויש לפרש‪ ,‬שהסטרא אחרא‬ ‫מנסה לנתק את בני ישראל מהשייכות עם האבות הקדושים‪ ,‬בטענות משונות‬ ‫שכאילו היום דור שונה‪ ,‬ומה שהיה מתאים לאבותינו אינו שייך כיום‪ ,‬וכדומה‪.‬‬ ‫וזהו "ארמי אובד אבי" – אובד את "אבי"‪ ,‬שרוצה לאבד ולנתק את יחוסם של‬ ‫בנ"י אל "אבי"‪ ,‬אל האבות‪.‬‬ ‫אבל באמת כל אחד מישראל הולך בדרכי האבות‪ ,‬ושואף ואומר "מתי יגיעו‬ ‫מעשי למעשי אבותי"‪ .‬וזה נרמז במה שנאמר "והיה כי תבוא – אותיות אבות‬ ‫– אל הארץ"‪ :‬ביאתך אל הארץ הינה עם האבות‪ ,‬שאינו מתנכר ח"ו ליחוסו אל‬ ‫האבות אלא לומד מהם והולך בדרכיהם‪.‬‬ ‫נחלה ומתנה‬ ‫אשר ה' אלקיך נתן לך נחלה וירשתה (כו‪ ,‬ב)‪.‬‬ ‫פתח הכתוב בלשון מתנה – "נותן לך" – וסיים בלשון ירושה – "נחלה‬ ‫וירשתה"?‬ ‫אלא שארץ ישראל היא אכן ירושה‪ .‬אמנם אמרו חז"ל שארץ ישראל‪ ,‬הנקראת‬ ‫בכתוב (דניאל יא‪ ,‬טז) "ארץ הצבי"‪ ,‬מתפשטת ומתרחבת כמו עור הצבי‪ .‬ותוספת זו‬ ‫שמגיעה בדרך נס יותר מארץ ישראל המקורית‪ ,‬היא בבחינת מתנה‪.‬‬ ‫לפי זה יש לתרץ גם מאמר הנראה תמוה לכאורה בספרי‪ ,‬דאיתא שם עשה‬ ‫מצוה האמורה בענין שבשכרה תכנוס לארץ‪ .‬ולכאורה הרי לא נתחייבו במצוה‬ ‫זו אלא אחר שכבר נכנסו אל הארץ (ואחר ירושה וישיבה)‪ ,‬ומהו שבשכרה תכנוס‬ ‫לארץ‪.‬‬ ‫אלא שתחילה נכנסו לארץ ישראל כפי שהיא ללא התוספת‪ ,‬ואזי לאחר‬ ‫שקיימו מצות ביכורים‪ ,‬זכו בשכר זאת לתוספת המתנה‪ ,‬שהתרחבה ארץ ישראל‬ ‫כעור הצבי‪.‬‬ ‫***‬ ‫***** ג ******‬ ‫פרי האדמה‬ ‫ולקחת מראשית כל פרי האדמה (כו‪ ,‬ב)‪.‬‬ ‫יש לבאר דיוק לשון הכתוב "פרי האדמה" (ולא נקט "פרי העץ")‪.‬‬ ‫הנה איתא במשנה (ב"מ ק‪ ,‬ב) "שטף נהר זיתיו ונתנם לתוך שדה חבירו‪ ,‬זה‬ ‫אומר זיתי גדלו וזה אומר ארצי גדלה‪ ,‬יחלוקו"‪ .‬ובתלמוד ירושלמי (מסכת חלה)‬ ‫שקו"ט בדומה לזה‪ ,‬לענין חיוב מצוות התלויות בארץ‪ ,‬באילן שנשטף אל מעבר‬ ‫הירדן‪.‬‬ ‫ויש לומר שלזה מרמז הכתוב בלשון "פרי האדמה"‪.‬‬ ‫ביכורים בשמיטה‬ ‫ולקחת מראשית כל פרי האדמה (כו‪ ,‬ב)‪.‬‬ ‫ישנה מחלוקת (ראה רש"י בפרשת משפטים‪ ,‬ואוה"ח פרשתנו) האם גם בשנת שמיטה‬ ‫מתקיימת מצות ביכורים‪ ,‬או שמא אין שייכות לביכורים בשמיטה‪ ,‬שהרי אז‬ ‫הארץ הפקר ולא שייך לומר "אשר נתתה לי ה'"‪.‬‬ ‫יש לבאר הדעה שאין מביאים ביכורים‪ ,‬דגם אם נאמר שהפירות הם הפקר‬ ‫לכל וגם בעה"ב עצמו רשאי לזכות בהם‪ ,‬אבל סוף סוף אין זה שלו ואינו יכול‬ ‫לומר "אשר נתתה לי ה'"‪.‬‬ ‫מעלת הבאת הביכורים בעצמו‬ ‫ולקחת מראשית כל פרי האדמה ‪ . .‬והלכת אל המקום אשר יבחר ה' אלקיך‬ ‫(כו‪ ,‬ב)‪.‬‬ ‫הנה מצינו במצות הביכורים מחלוקת ראשונים‪ ,‬ר"ת לומד מן הפסוקים‬ ‫שאע"פ שבכל התורה שלוחו של אדם כמותו‪ ,‬הרי במצות הביכורים צריכה‬ ‫להיות הלקיחה וההבאה ע"י הבעלים דוקא‪ .‬אמנם הרשב"ם נחלק עליו וס"ל שגם‬ ‫בהבאת הביכורים נאמר דין שליחות‪ ,‬ויכול לשלוח את הביכורים ע"י שליח‪.‬‬ ‫ויש לבאר הטעם לזה שדוקא במצות הביכורים לא מועיל שליח – לפי שיטת‬ ‫ר"ת – בפשטות‪ :‬כיון שהבאת הביכורים נעשית מתוך שמחה מיוחדת [כן למדו‬ ‫בספרי מהפסוק "ועתה הנה הבאתי"‪ ,‬ד"הנה" הוא לשון שמחה‪ .‬וכמבואר במשנה‬ ‫סדר הבאת הביכורים וקבלת פני המביאים ע"י בעלי החנויות וכו'] – הרי שמחה‬ ‫זו לא יכולה להיות ע"י מי שאינו בעצמו הבעלים של הפירות‪ .‬ורק הבעלים‬ ‫שמביא את ביכורי שדהו חש באמת את השמחה וההודאה לה'‪ .‬כמו כן‪ ,‬מאידך‪,‬‬ ‫תוכן הביכורים הוא הכרת הטוב כלפי הקב"ה‪ ,‬וכמובן שגם ענין זה של הכרת‬ ‫הטוב וההכנעה אינו יכול להימסר לשליח‪ ,‬כי אינו אלא רגש פנימי של הבעלים‬ ‫המביא את הביכורים‪.‬‬ ‫***** ד ******‬ ‫עוד נראה לבאר בעומק יותר‪ ,‬ובהקדים דהנה בכלל אמרו חז"ל שמצוה בו‬ ‫יותר מבשלוחו‪ ,‬והיינו משום שעל ידי קיום המצוה בעצמו הרי הוא ממשיך‬ ‫על עצמו קדושה ביתר שאת‪ .‬וכדמצינו גבי אברהם אבינו‪ ,‬שבשכר זאת שעשה‬ ‫בעצמו זיכהו הקב"ה שיתן השכר לבניו בעצמו כביכול‪ .‬בגמרא מסכת קידושין‬ ‫מובא מהנהגתם של אמוראים שהיו עוסקים בהכנות לשבת קודש בעצמם‪,‬‬ ‫והשכר על עונג שבת הוא הרי נחלה בלי מצרים – דכאשר הקדוש ברוך הוא‬ ‫נותן בעצמו את הברכה הרי זה בלי מצרים – אין סוף‪.‬‬ ‫על פי זה יש לומר‪ ,‬דכיון שע"י מצות הביכורים מביא האדם ברכה על עצמו‬ ‫(וכפי שמביא רש"י (כו‪ ,‬טז) "בת קול מברכתו‪ ,‬הבאת ביכורים היום תשנה לשנה‬ ‫הבאה")‪ ,‬הנה כדי שהברכה תהיה מהקב"ה עצמו בלי הגבלה‪ ,‬בשביל זה מביא‬ ‫הבעלים את הביכורים בעצמו ולא ע"י שליח‪.‬‬ ‫[ולפי דרך זו יש לפרש הפסוק (דברים טו‪ ,‬י) "נתון תתן לו ולא ירע לבבך בתתך‬ ‫לו‪ ,‬כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' אלקיך בכל מעשך ובכל משלח ידך" – כאשר‬ ‫לא ירע לבבך לתת ע"י שליח‪ ,‬אלא תתן צדקה אתה בעצמך‪ ,‬אזי גם ה' אלקיך‬ ‫יברכך בעצמו כביכול שלא ע"י שליח]‪.‬‬ ‫***‬ ‫מעין זה יש לבאר הא דנחלקו רבותינו‪ ,‬האם יש במקרא ביכורים דין שומע‬ ‫כעונה‪ .‬דהנה במשנה (ביכורים פ"ג מ"ז) אמרו שמי שאינו יודע לקרות מקרין אותו‪,‬‬ ‫אלא שיש להסתפק בפירוש הדברים‪ ,‬האם מקרין אותו ויוצא מדין שומע כעונה‪,‬‬ ‫או שהוא חוזר בפיו אחר המקרא‪.‬‬ ‫ויש לומר שמחלוקת זו תלויה בשאלה מהו עיקר הענין דמקרא ביכורים‪ ,‬האם‬ ‫עיקרו הודאה להקב"ה או מצות קריאה‪ :‬אם כל ענין מקרא ביכורים הוא הודאה‬ ‫להקב"ה‪ ,‬מסתבר שמוכרח אכן לבטא הודאה זו בפיו דוקא‪ .‬ועל דרך מ"ש הגר"א‬ ‫שבקריאת שמע אין דין שומע כעונה‪ ,‬כי קבלת עול מלכות שמים צריכה להיות‬ ‫בפיו דוקא‪ .‬משא"כ אם נאמר שהוא דין שצריך לומר‪" ,‬וענית ואמרת"‪ ,‬הרי דינו‬ ‫כשאר מצוות ושפיר אפשר לצאת יד"ח גם בשמיעה מאחר‪.‬‬ ‫***‬ ‫הגדתי היום (כו‪ ,‬ג)‪.‬‬ ‫החת"ס מביא על הפסוק היום – כל שנה ושנה ביותר‪ ,‬דהיינו שבכל שנה ושנה‬ ‫מתרבה השבח מאדמת ארץ ישראל‪.‬‬ ‫והנה בברכה מעין ג' אחר אכילת פירות מארץ ישראל‪ ,‬אומרים "ברוך אתה ה'‬ ‫על הארץ ועל פירותיה"‪ ,‬וכתב הב"ח בביאור השבח על פירות הארץ‪ ,‬שפירות‬ ‫ארץ ישראל מכניסים קדושה באדם האוכלם‪.‬‬ ‫נמצא שע"י קיום המצוות נכנסת קדושה בפירות‪ ,‬ושוב ע"י אכילתם נכנסת‬ ‫***** ה ******‬ ‫הקדושה באדם‪ .‬וזהו כל שנה ושנה ביותר‪ ,‬כי ע"י שמקיים כעת מצות ביכורים הרי‬ ‫הוא מביא תוספת קדושה בפירות‪ ,‬ושוב יהיה בשנה הבאה תוספת בביכורים‪.‬‬ ‫***‬ ‫הביכורים "לפני ה'"‬ ‫וענית ואמרת לפני ה' אלקיך (כו‪ ,‬ה)‪.‬‬ ‫המנ"ח מסתפק האם מקרא ביכורים צריך להיות דוקא בעזרה‪ ,‬או שהוא כשר‬ ‫בכל מקום‪.‬‬ ‫ונראה להוכיח מלשון הכתוב (להלן פס' ט) "ויביאנו אל המקום הזה" – שצריך‬ ‫להיות ב"המקום הזה" דייקא‪ ,‬בעזרה‪ .‬כמו כן יש להוכיח מהפסוק שאחריו (פס'‬ ‫י)‪" ,‬והשתחוית לפני ה' אלקיך"‪ .‬דמכך שנאמר ציווי מיוחד בביכורים "והשתחוית‬ ‫לפני ה' אלקיך" מובן שזה נעשה דוקא בעזרה‪.‬‬ ‫***‬ ‫הגבהת הקול‬ ‫וענית ואמרת (כו‪ ,‬ה)‪.‬‬ ‫פירש רש"י‪ ,‬לשון הרמת קול‪.‬‬ ‫והיינו‪ ,‬דאף על פי שהבאת הביכורים מבטאת ענווה והכנעה לפני הקב"ה‪,‬‬ ‫הרי יחד עם זה צריך לעשות זאת בשמחה‪ ,‬וכשם שאת כל המצוות יש לקיים‬ ‫בשמחה כמש"נ "עבדו את ה' בשמחה" [וכן דרשו בספרי מלשון הכתוב "ועתה‬ ‫הנה הבאתי"‪" ,‬הנה" לשון שמחה]‪ .‬לכן אומרים את מקרא הביכורים בקול רם‪,‬‬ ‫המבטא שמחה‪.‬‬ ‫ובשונה מהתוכחה שמנמיכים בה את הקול כדי להעלים זאת‪ ,‬הנה מקרא‬ ‫הביכורים שהוא שבח להקב"ה צריך לפרסם ולומר בקול רם‪.‬‬ ‫***‬ ‫"ארוממך ה' כי דיליתני"‬ ‫וענית ואמרת (כו‪ ,‬ה)‪.‬‬ ‫חז"ל אמרו שהלוויים היו אומרים בעת הבאת הביכורים "ארוממך ה' כי‬ ‫דיליתני"‪ .‬ויש לבאר שייכותו של פסוק זה לביכורים – כיון שכל ענין הביכורים‬ ‫הוא לשבח להקב"ה‪ ,‬וכפי שהוא במקרא ביכורים המפורש בתורה שמודים‬ ‫ומשבחים על יציאת מצרים‪ ,‬שהוציאנו משפל המצב במצרים ורוממנו וקרבנו‬ ‫***** ו ******‬ ‫אליו יתברך‪ .‬וזהו גם תוכן הפסוק שבשירת הלוויים‪ ,‬שמ"דיליתני"‪ ,‬שפל המצב‪,‬‬ ‫הביאנו הקב"ה למצב של רוממות‪.‬‬ ‫***‬ ‫מלחמת יעקב ולבן‬ ‫ארמי אובד אבי (כו‪ ,‬ה)‪.‬‬ ‫איתא במדרש (והביאו החת"ס)‪ ,‬שהפסוק נדרש לשני הצדדים‪ ,‬הן "[את] ארמי‬ ‫– אובד אבי"‪ ,‬שאבינו יעקב רצה לאבד את לבן‪ ,‬והן להיפך‪ ,‬שארמי‪ ,‬לבן‪ ,‬ביקש‬ ‫לאבד את אבינו יעקב‪ .‬ואע"פ שלבן לא יכל לו ולא איבדו‪ ,‬מעלה עליו הכתוב‬ ‫כאילו איבדו‪.‬‬ ‫ויש לבאר מה שאמרו שיעקב ביקש לאבד את לבן‪ ,‬עפ"י המבואר בכתוב‬ ‫שיעקב היה רוצה את לבן‪ ,‬ואיתא בספרים שבצאן לבן היו בהם נשמות ישראל‬ ‫ויעקב היה מתקנם‪ .‬ולפי זה‪ ,‬יעקב ביקש לאבד את לבן היינו שהוציא ואיבד את‬ ‫כוחות הטומאה שהכניס לבן בצאן‪ ,‬באותן נשמות‪ .‬ועל זה היתה יגיעת יעקב‬ ‫בכל אותם השנים שהיה בבית לבן‪ ,‬להפריד ולדחות את כוחות הטומאה שהכניס‬ ‫לבן בצאן‪.‬‬ ‫ולבן ביקש לאבד את יעקב‪ ,‬היינו מה שהכניס כוחות הטומאה בצאן יעקב‪.‬‬ ‫וזה מה שגרם לאריכות הגלות וגודל הקושי במצרים – הכל מחמת זה ש"ארמי‬ ‫אובד אבי"‪ ,‬שעדיין היתה השפעת לבן בנשמותיהם‪.‬‬ ‫לפי זה יובן גם מה שיש לתמוה לכאורה‪ ,‬מה שייכותו של ענין זה לתיאור‬ ‫הירידה למצרים ויציאת מצרים‪ .‬אלא שכוחות הטומאה שהיו דבוקים בנשמות‬ ‫ישראל במצרים‪ ,‬היה זה מחמת "ארמי אובד אבי"‪ ,‬שעדיין היתה השפעת לבן‬ ‫בנשמותיהם‪.‬‬ ‫***‬ ‫ישיבת הארץ תלויה בבית המקדש‬ ‫ויביאנו אל המקום הזה ויתן לנו את הארץ הזאת (כו‪ ,‬ט)‪.‬‬ ‫רש"י פירש‪ ,‬אל המקום הזה – זה בית המקדש‪ .‬ולפי זה צריך להבין מדוע‬ ‫הקדים הכתוב "ויביאנו אל המקום הזה" לפני "ויתן לנו את הארץ הזאת"‪ ,‬דהלא‬ ‫ביאת הארץ היתה זמן רב לפני בנין בית המקדש‪.‬‬ ‫ויש לבאר על פי הידוע שהחוטא בארץ ישראל הרי הוא כאילו מפקיע ממנו‬ ‫את קדושת הארץ [וכפי שאכן רואים כהיום שיש בעוה"ר תיפלות בתוך מקום‬ ‫המקדש רחמנא ליצלן]‪ .‬ולכן היה אומר רבינו הקדוש מסאטמאר זיע"א‪ ,‬שהנמצא‬ ‫בארץ ישראל צריך להיות זהיר במצוות עוד יותר מהנמצא בחו"ל‪.‬‬ ‫***** ז ******‬ ‫והנה בהגדה של פסח אומרים "ובנה לנו את בית הבחירה לכפר על כל‬ ‫עוונותינו"‪ ,‬ואם כן‪ ,‬שבזכות בית המקדש מתכפרים העוונות‪ ,‬נמצא שרק בזכות‬ ‫בית המקדש זוכים באמת לארץ ישראל‪ ,‬שלא יהיה נחשב גם למי שבארץ –‬ ‫כאילו אינו בארץ בגלל עוונותיו‪.‬‬ ‫ולכן מקדימים ואומרים "ויביאנו אל המקום הזה" – זה בית המקדש – ורק אז‬ ‫"ויתן לנו את הארץ הזאת"‪.‬‬ ‫***‬ ‫ישיבת הארץ תלויה באמונה בה'‬ ‫הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה (כו‪ ,‬י)‪.‬‬ ‫רש"י כותב (בתחילת פירושו על התורה)‪ ,‬שאם יאמרו אומות העולם לסטים אתם‬ ‫שכבשתם ארצות שבעה גויים‪ ,‬נאמר להם שכל הארץ של הקב"ה היא‪ ,‬הוא‬ ‫בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו כו'‪.‬‬ ‫והנה במצות ביכורים מבטא האדם שכל הארץ והפירות שיש לו אינם אלא‬ ‫מהקב"ה‪ .‬ונמצא שעי"ז ניתנת לנו הזכות על ארץ ישראל‪ ,‬כי רק בגלל שכל‬ ‫הארץ של הקב"ה יש לנו פיתחון פה לאומות העולם הטוענים לסטים אתם‬ ‫כנ"ל‪.‬‬ ‫וזהו שדוקא במצות ביכורים נאמר ש"ה' אלקיך נותן לך נחלה"‪.‬‬ ‫זהו גם הביאור במה שנאמר בפרשה שניה של קריאת שמע‪ ,‬שאם יפתה‬ ‫לבבכם וסרתם ועבדתם גו' ח"ו‪ ,‬אזי העונש על זה הוא ואבדתם מהרה מעל‬ ‫הארץ הטובה אשר ה' נותן לכם‪ .‬ולפי המבוא לעיל מרש"י‪ ,‬הרי החטא והעונש‬ ‫תלויים ממש זה בזה‪ .‬כי אם יהודי עובד ע"ז ר"ל‪ ,‬היינו שאינו מאמין בבעלות‬ ‫הקב"ה על כל הארץ‪ ,‬אזי אין לו מענה על הטענה של אומות העולם‪ ,‬והם יכולים‬ ‫להתגבר עליו וליטול ממנו את הארץ‪.‬‬ ‫***‬ ‫גשמיות ורוחניות כרוכים זה בזה‬ ‫ושמחת בכל הטוב (כו‪ ,‬יא)‪.‬‬ ‫במדרש אמרו‪ ,‬אין טוב אלא תורה‪.‬‬ ‫שמעתי מאבי מורי הרה"צ ר' מאיר ב"ר מנחם ע"ה‪ ,‬וכן ממורי ורבי הרה"ק‬ ‫רבי מנחם שלמה בן רבי משה מקאלוב זיע"א‪ ,‬שכאשר צדיק פועל ע"י תפילתו‬ ‫אל הקב"ה להשפיע השפעות לישראל בגשמיות‪ ,‬הנה ההשפעה הגשמית באה‬ ‫מלמעלה יחד עם השפעה רוחנית (וראה גם אוה"ח עה"פ השקיפה ממעון קדשך גו')‪.‬‬ ‫לפי זה יש לפרש‪ ,‬דהנה בפרשה הסמוכה לזה מיירי במצות מעשר‪ ,‬שעל ידי‬ ‫***** ח ******‬ ‫זוכים לעשירות כמאמר חז"ל "עשר בשביל שתתעשר"‪ .‬וזהו גם כן "ושמחת בכל‬ ‫הטוב"‪ ,‬שלפי פשט הכתוב היינו הטוב בגשמיות‪ ,‬אלא שיחד עם זה בא "אין טוב‬ ‫אלא תורה"‪.‬‬ ‫כמו כן בהמשך הפרשה נאמר "יצו ה' אתך את הברכה" (כח‪ ,‬ח)‪ ,‬ויש לפרש שה'‬ ‫עצמו כביכול יהיה אתך‪ ,‬וזו הברכה ברוחניות שבאה יחד עם הברכה בגשמיות‬ ‫שבהמשך הפסוק "באסמיך" וכו'‪.‬‬ ‫ויש לומר שזהו גם הפירוש בנוסח אבינו מלכנו שאומרים בעשרת ימי‬ ‫תשובה הבעל"ט‪ ,‬שמבקשים כתבנו בספר חיים טובים‪ ,‬בספר פרנסה וכלכלה‬ ‫וכו' – שהבקשות על הדברים הגשמיים והרוחניים כרוכים זה בזה‪ ,‬כי השפעתם‬ ‫מלמעלה באה יחד כנ"ל‪.‬‬ ‫שוב מצינו על דרך זה בפסוק "אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי ושבתי בבית‬ ‫ה' לארך ימים" (תהלים כג‪ ,‬ו) – כאשר יהיה לאדם "טוב וחסד" בגשמיות‪ ,‬אזי יוכל‬ ‫לישב בבית ה'‪ ,‬שזהו ההשפעה הרוחנית‪.‬‬ ‫וכן נאמר בעשרת הדברות על שבת קודש‪" ,‬על כן ברך ה' את יום השבת‪,‬‬ ‫ויקדשהו" (שמות כ‪ ,‬יא) – הברכה הבאה ביום השבת בגשמיות‪ ,‬כרוכה בקדושת‬ ‫השבת‪ .‬וכן אומרים בזמירות שבת‪" ,‬וזכנו לקבל שבתות מתוך רוב שמחה‪ ,‬מתוך‬ ‫עושר וכבוד‪ ,‬ומתוך מיעוט עוונות" – בזכות ההשפעות בגשמיות‪ ,‬רוב שמחה‬ ‫ועושר וכבוד‪ ,‬נזכה גם למיעוט עוונות‪ .‬ואף מה שאמרו בגמ' במסכת שבת‪,‬‬ ‫שהמענג את השבת זוכה לנחלה בלי מצרים – הרי גם זה בא בזכות הברכה‬ ‫בגשמיות שבאה בשבת‪.‬‬ ‫***‬ ‫בכל הטוב‬ ‫ושמחת בכל הטוב (כו‪ ,‬יא)‪.‬‬ ‫במדרש אמרו‪ ,‬אין טוב אלא תורה‪ .‬ובגמרא מסכת סוטה אמרו‪ ,‬עבירה מכבה‬ ‫מצוה ואין עבירה מכבה תורה‪ .‬ועל דרך זה אמרו גבי צדקה‪ ,‬שאין עבירה מכבה‬ ‫צדקה‪.‬‬ ‫ונמצא שכאשר אדם לומד תורה‪ ,‬שניהם מתקיימים בידו – תורה ומצוה‪ .‬וזהו‬ ‫"ושמחת בכל הטוב" – תורה ומצוה‪.‬‬ ‫***‬ ‫משמעות ברכת המצוות‬ ‫ולא שכחתי (כו‪ ,‬יג)‪.‬‬ ‫***** ט ******‬ ‫רש"י מביא מספרי‪ :‬לא שכחתי מלברכך על הפרשת מעשרות‪ .‬ולכאורה מזה‬ ‫נראה שברכות מן התורה‪ .‬וכבר האריכו בזה בספרים‪.‬‬ ‫ונראה לומר‪ ,‬דהנה בענין אמירת לשם יחוד נתבאר‪ ,‬שהוא נועד להודיע‬ ‫שהמצוה מתקיימת לשם שמים‪ ,‬ושלא יהיה בזה שום צד לסטרא אחרא ח"ו‪.‬‬ ‫וידוע שהנוב"י לא אחז מאמירת לשם יחוד‪ ,‬כי לדידיה ענין זה בא לידי ביטוי‬ ‫כבר בברכת המצוה‪.‬‬ ‫לפי זה יש מקום לומר‪ ,‬דאף על פי שנוסח הברכה וכו' הוא מדרבנן‪ ,‬אמנם‬ ‫התוכן שבאה הברכה לומר‪ ,‬דהיינו שהמצוה נעשית לשם שמים – זה ודאי הוי‬ ‫מן התורה‪.‬‬ ‫***‬ ‫רמז לתשובה בוידוי מעשרות‬ ‫עשיתי ככל אשר צויתני (כו‪ ,‬יד)‪.‬‬ ‫לכאורה מאי רבותא איכא בדבר‪ ,‬הלא ודאי שיהודי המקיים מצוה ימלא אחר‬ ‫כל הוראות התורה‪ .‬ויש לומר שהכוונה לומר שלא הוספתי על דברי תורה‪.‬‬ ‫עוד יש לפרש שמיירי בעושה תשובה מאהבה‪ ,‬שעל זה אמרו במסכת יומא‬ ‫שזדונות נעשים לו כזכויות‪ .‬וזהו "עשיתי ככל" – בכ"ף הדמיון – כי אף שלא‬ ‫קיים את כל המצוות‪ ,‬הרי בעשייתו תשובה‪" ,‬עשיתי" הוא גורם שיהיה נחשב לו‬ ‫"ככל אשר צויתני"‪.‬‬ ‫***‬ ‫הדרך להשפיע שמחה על זולתו‬ ‫עשיתי ככל אשר צויתני (כו‪ ,‬יד)‪.‬‬ ‫פירש רש"י‪ ,‬שמחתי ושימחתי בו‪.‬‬ ‫והנה אמרו חז"ל‪ ,‬חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה‪ .‬אמנם‬ ‫פשוט שכל זה כלפי עצמו‪ ,‬אבל כאשר מתרגשת על חבירו צרה‪ ,‬בודאי אינו‬ ‫צריך להודות על זה כי אם להתפלל עליו ולעזור לו במה שיוכל‪.‬‬ ‫ולפי זה‪ ,‬כיון שבענייננו נאמר שמחתי ושימחתי אחרים – ודאי שיקבל האדם‬ ‫מלמעלה חסדים מגולים‪ ,‬כך שיוכל לשמח גם אחרים‪.‬‬ ‫ועוד‪ ,‬הנה נאמר "תהלת ה' ידבר פי‪ ,‬ויברך כל בשר שם קדשו לעולם ועד"‪.‬‬ ‫והיינו שע"י שהאדם מהלל לשם ה'‪ ,‬שומעים אותו אחרים ומברכים אף הם לשם‬ ‫קדשו‪ .‬וכיוצא בזה הוא בנדון דידן – על ידי שהאדם עצמו שמח בעשיית המצוה‪,‬‬ ‫***** י ******‬ ‫הרי הוא גורם לאחרים הרואים אותו לרצות גם כן לדבוק בקיום המצוות‪ ,‬ואזי‬ ‫יבואו אף הם לידי שמחה בעשיית המצוות‪.‬‬ ‫***‬ ‫הפיכת מדת הדין לרחמים‬ ‫השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך את ישראל (כו‪ ,‬טו)‪.‬‬ ‫רש"י בפרשת וירא (יח‪ ,‬טז) כתב‪ :‬כל השקפה שבמקרא לרעה חוץ מהשקיפה‬ ‫ממעון קדשך‪ ,‬שגדול כח מתנות עניים שהופך מדת הרוגז לרחמים‪.‬‬ ‫והנה במצות צדקה מצינו דין מיוחד‪ ,‬שגם אם האדם גמר במחשבתו בלבד‬ ‫ליתן צדקה הרי הוא מחוייב לתת (וכמ"ש האוה"ח הק' בפרשת כי תצא)‪ .‬וכן הוא‬ ‫בביכורים‪ ,‬ששנינו אדם יורד ורואה אשכול ענבים שביכר כו'‪ ,‬כורך עליו גמי לומר‬ ‫שזהו ביכורים‪ .‬ואף שלא אמר בפיו‪ ,‬הנה ע"י מחשבתו הרי זה נעשה ביכורים‪.‬‬ ‫וזהו שמתנות עניים הופכת את מדת הדין‪ ,‬שהרי אמרו במדרש שבתחילה‬ ‫עלה במחשבה לברוא את העולם במדת הדין‪ ,‬ראה שאין העולם מתקיים שיתף‬ ‫בו מדת רחמים‪ .‬נמצא שמדת הדין שייכת למחשבה‪ .‬ובמתנות עניים הרי הופכים‬ ‫את המחשבה להיות חלק מהמצוה‪.‬‬ ‫ויש להוסיף‪ ,‬דהנה לעיל מיניה אמר קרא "ושמחת בכל הטוב"‪ ,‬ואמרו חז"ל‬ ‫אין טוב אלא תורה‪ .‬ולגבי תורה הרי ידוע מה שמובא בדברי יואל שתורה אחוזה‬ ‫במדת הדין (כדמצינו בגמ' שבשעות ראשונות של היום הקב"ה עוסק בתורה ולאחר מכן דן את‬ ‫העולם)‪ ,‬וקשה‪ ,‬האם ע"י לימוד תורה מעוררים ישראל את מדת הדין ח"ו? אלא‬ ‫שע"י שמקדימים צדקה וחסד ללימוד התורה‪ ,‬נהפכת מדת הדין לרחמים‪ .‬עד‬ ‫כאן‪ .‬ובזה תבואר סמיכות הפרשיות‪ ,‬ד"ושמחת בכל הטוב" (שהוא תורה כנ"ל) באה‬ ‫אחרי מצות מעשר שענינה חסד‪ ,‬ועל ידה נעשה המתקת הדינים‪ ,‬ולכן אז אפשר‬ ‫לעסוק בתורה בלי שיהיה בזה חשש דינים‪.‬‬ ‫***‬ ‫בהמשך הפרשה באה התוכחה‪ .‬ויש לומר שגם על זה קאי מה שאמרו גדול‬ ‫כח מתנות עניים שהופך מדת הרוגז לרחמים – ע"י שקוראים בתחילת פרשת‬ ‫כי תבוא על מצות המעשרות‪ ,‬הרי זה מהפך את התוכחה שבהמשך הפרשה‬ ‫לברכה ורחמים‪.‬‬ ‫***‬ ‫פירוש כפל הלשון "עמך" ו"ישראל"‬ ‫וברך את עמך את ישראל (כו‪ ,‬טו)‪.‬‬ ‫ישראל היינו צדיקים‪ ,‬ו"עמך" היינו סתם בני ישראל‪ ,‬בני עמך שאינם צדיקים‪.‬‬ ‫***** אי ******‬ ‫והפסוק מורה על ב' הבחינות‪ ,‬אלא שעל ידי מה יזכו "עמך" לברכה – זהו ע"י‬ ‫"את ישראל"‪ ,‬דהיינו ע"י הצדיקים‪.‬‬ ‫***‬ ‫ע"י מה פונה השי"ת אל ישראל כביכול‬ ‫את ה' האמרת היום וגו' וה' האמירך היום (כו‪ ,‬יז‪-‬יח)‪.‬‬ ‫"את ה' האמרת" היינו שיהודי משבח את הקב"ה‪ .‬ועל ידי זה – "וה' האמירך‬ ‫היום"‪ :‬אמרו רבותינו שכאשר נאמר "וה'" היינו הוא ובית דינו‪ .‬ועל זה אומר‬ ‫כאן הכתוב‪ ,‬שעל ידי "את ה' האמרת" מתהפכת מדת הדין של בית דינו של ה'‬ ‫לרחמים ושבח לישראל‪.‬‬ ‫***‬ ‫את ה' האמרת בראש השנה שחל בשבת‬ ‫את ה' האמרת היום וגו' וה' האמירך היום (כו‪ ,‬יז‪-‬יח)‪.‬‬ ‫"היום" רומז ליום השבת‪" ,‬שבת היום לה'"‪ .‬כאשר חל ראש השנה בשבת קודש‬ ‫(כבשנת תשפ"ז הבעל"ט)‪ ,‬שאז הרי אין תוקעים בשופר על פי גזירת חכמים‪ ,‬על כל‬ ‫פנים מזכירים פסוקי שופרות‪ ,‬וזהו את ה' האמרת – לשון אמירה – היום‪ ,‬בשבת‪.‬‬ ‫ועל ידי זה "וה' האמירך היום"‪ ,‬כי האמירה חשובה לפניו כמעשה‪ ,‬ובזכות זה‬ ‫יברך את ישראל‪.‬‬ ‫***‬ ‫"אין לו עד במקרא"‬ ‫את ה' האמרת היום (כו‪ ,‬יז‪-‬יח)‪.‬‬ ‫כתב רש"י‪ ,‬אין לו עד במקרא‪.‬‬ ‫יש לפרש בדרך רמז‪ ,‬דהנה אמרו בגמ' שהעוסק בתורה עין לא ראתה אלקים‬ ‫זולתך‪ .‬וזהו אין לו עד‪ ,‬שמקבל שכר אין סוף מהקב"ה‪.‬‬ ‫***‬ ‫"והשיגוך"‬ ‫ובאו עליך כל הברכות האלה והשיגוך (כח‪ ,‬ב)‪.‬‬ ‫***** בי ******‬ ‫"והשיגוך" נכתב בתורה חסר בלא ו'‪ ,‬לרמוז שהברכות תבואנה מלמעלה‬ ‫מעצמן‪ ,‬בלי שיהיה צריך השתדלות של האדם‪.‬‬ ‫***‬ ‫השנה כולה מבורכת‬ ‫ברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך (כח‪ ,‬ו)‪.‬‬ ‫יש לפרש פסוק זה על השנה הבעל"ט‪ ,‬שתהיה מבורכת מתחילתה ("בבואך")‬ ‫ועד סופה ("בצאתך")‪ ,‬וכדרך שנאמר (דברים יא‪ ,‬יב) "תמיד עיני ה' אלקיך בה‪ ,‬מרשית‬ ‫השנה ועד אחרית שנה"‪.‬‬ ‫***‬ ‫ברכה בלי ממוצעים‬ ‫יצו ה' אתך את הברכה (כח‪ ,‬ח)‪.‬‬ ‫יש לפרש דיוק לשון הכתוב "אתך"‪ ,‬שהברכה תבוא מלמעלה ישר אל האדם‪,‬‬ ‫בלי שתעבור דרך ממוצעים‪.‬‬ ‫פעמים שהאדם מקבל השפעה מלמעלה‪ ,‬אבל בדרך המעבר מתהפך סדר‬ ‫האותיות ואינו מקבל הברכה כמות שהיא‪ ,‬וכגון מ"צהר" יכול להשתלשל "צרה"‬ ‫ל"ע‪ .‬אבל כאשר מקבלים את הברכה מהקב"ה ישר אל האדם‪ ,‬אזי ודאי תישאר‬ ‫ברכה באופן גלוי‪.‬‬ ‫***‬ ‫ונזכה ונחיה ונראה‬ ‫והותירך ה' לטובה בפרי בטנך (כח‪ ,‬יא)‪.‬‬ ‫יש לפרש הברכה‪ ,‬עפ"י מה שמצינו שאברהם אבינו ע"ה נסתלק קודם זמנו‬ ‫כדי שלא יראה את עשו בנו יוצא לתרבות רעה‪.‬‬ ‫כנגד זה מברך הקב"ה את ישראל שיזכו להאריך ימים ולהישאר עוד בעולם‪,‬‬ ‫"והותירך ה'"‪ ,‬כאשר צאצאיהם "פרי בטנך" ילכו בדרך הישר‪ ,‬ואזי יזכו לראות‬ ‫ולרוות מהם נחת‪.‬‬ ‫***‬ ‫מיעוט למעלה‬ ‫והיית רק למעלה (כח‪ ,‬יג)‪.‬‬ ‫אכין ורקין מיעוטין‪ .‬מהו המיעוט בתיבת "רק" בפסוק זה? – כאשר יהודי‬ ‫***** גי ******‬ ‫זוכה להיות למעלה כפשט הכתוב‪ ,‬הנה יחד עם זה לא רם לבבו‪ ,‬כי הוא זוכר‬ ‫אשר מאת ה' בא לו כל החיל הזה; וממילא הוא נשאר בהכנעה ובשפלות לפני‬ ‫הקב"ה‪.‬‬ ‫וזהו "והיית רק" – ממעט את עצמו ושפל בעיני עצמו – גם כאשר תהיה‬ ‫"למעלה"‪.‬‬ ‫***‬ ‫התוכחה‬ ‫ידוע מ"ש בספה"ק שכל התוכחה הם בעצם ברכות נעלות הבאות באופן‬ ‫מוסתר בתוך לשונו התוכחה‪.‬‬ ‫יש לומר שהטעם שלא נכתב בפירוש בלשון של ברכה‪ ,‬הוא כדי שלא יבואו‬ ‫המקטרגים ויקטרגו‪.‬‬ ‫***‬ ‫מעלת הלימוד בשמחה‬ ‫תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה (כח‪ ,‬מז)‪.‬‬ ‫על חשיבות עבודת ה' בשמחה מביא החת"ס‪ ,‬שכאשר לומדים תורה בשמחה‬ ‫הרי זה מביא לזכור את הלימוד‪ .‬וכמש"נ (תהלים קיט‪ ,‬טז) "בחוקותיך אשתעשע‪,‬‬ ‫לא אשכח דברך"‪ ,‬דהיינו שהשמחה בלימוד התורה מונעת שכחת הלימוד‪.‬‬ ‫ועל דרך שפירשו בגמרא‪" ,‬טוב לב משתה תמיד" זה מי שדעתו יפה (סנהדרין‬ ‫ק‪ ,‬ב) או שדעתו רחבה (שם קא‪ ,‬א)‪.‬‬ ‫***‬ ‫אלול‬ ‫איתא במדרש (בראשית רבה פ"א‪ ,‬ד)‪ ,‬תשובה קדמה לעולם‪.‬‬ ‫והנה כיון שהעולם נברא בתשרי‪ ,‬נמצא שזמנה של התשובה‪ ,‬שקדמה לעולם‪,‬‬ ‫באלול‪ .‬ויש לומר שלכן נקבע לדורות שאלול הוא זמן התשובה וחשבון הנפש‬ ‫לפני יום הדין‪.‬‬ ‫סיוע האבות בקיום המצוות‬ ‫והיה כי תבוא אל הארץ אשר ה' אלקיך נותן לך נחלה וירשתה וישבת בה‬ ‫(כו‪ ,‬א)‪.‬‬ ‫כתב בבעל הטורים 'תבוא' אותיות 'אבות'‪ .‬והרמז צריך ביאור‪.‬‬ ‫***** די ******‬ ‫ויש לומר על פי מאמר המשנה (עוקצין פ"ג מי"ב) 'עתיד הקב"ה להנחיל לכל‬ ‫צדיק וצדיק ש"י עולמות‪ ,‬שנאמר (משלי ח‪ ,‬כא) 'להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם‬ ‫אמלא''‪ .‬ויש להבין מה בין ש"י העולמות לתוספת השכר של מילוי האוצרות‪.‬‬ ‫ויבואר‪ ,‬דהנה לכאורה יש לתמוה במה שאמרו בגמרא (חולין ז‪ ):‬אמרו 'גדולים‬ ‫צדיקים במיתתן יותר מבחייהן'‪ ,‬דהרי אמרו במשנה (אבות פ"ד מי"ז) 'יפה שעה אחת‬ ‫בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה‪ ,‬מכל חיי העולם הבא'‪ ,‬אם כן נמצא דחסר‬ ‫להצדיקים בעולם הבא‪ ,‬כח התשובה ומעשים טובים שאפשר לקיים אך בזה‬ ‫העולם‪ ,‬שזהו 'יפה מכל חיי העולם הבא'‪ ,‬והאיך שייך לומר ש'גדולים צדיקים‬ ‫במיתתם'‪.‬‬ ‫אלא יובן על פי מה שבספר עמק המלך (הקדמה ג פרק א; וכ"ה בקיצור בתפארת‬ ‫שלמה פר' תזריע ד"ה והובא אל הכהן) מביא עובדא דהוי עם האר"י הק' ותלמידו‬ ‫הרה"ק רבי שמואל די אוזידה זי"ע 'שחיבר ספר מדרש שמואל על מסכת אבות‪,‬‬ ‫ופעם אחת כאשר נכנס אל רבו האר"י קם רבו מפניו מלוא קומתו ואמר לו ברוך‬ ‫הבא והושיבו סמוך לו‪ ,‬וכאשר שאלו על זה תלמידו רבי חיים וויטאל ז"ל‪ ,‬השיב‬ ‫לו שעושה זאת לכבוד נשמת רבי פנחס בן יאיר שנתעברה בו'‪ .‬כי באותו יום‬ ‫עשה התלמיד מעשה גדול של חסד באופן יוצא מן הכלל שפשט את מלבושיו‬ ‫ומסרם לעניים‪ ,‬וכיון שרבי פנחס בן יאיר עסק בחייו בענינים אלו בפדיון שבויים‬ ‫וגמילות חסד לעניים‪ ,‬נתעברה בו נשמת רבי פנחס בן יאיר‪.‬‬ ‫הרי מעובדא זו שאף בעלמא דאתי זוכים הצדיקים לקיים מצוות כמו שהיו‬ ‫נוהגים בהיותם בעולם התחתון‪ ,‬ומזה הטעם הם מצפים לשכר העולם הבא‬ ‫ביודעם שאף מעלתה עולם הזה לא יגרע מהם‪.‬‬ ‫ויש לפרש שזוהי כוונת 'ואוצרותיהם אמלא'‪ ,‬היינו שמלבד עצם השכר‪' ,‬ש"י‬ ‫העולמות'‪ ,‬בעולם הבא‪ ,‬זוכים הצדיקים להמשיך בקיום המצוות בעולם הזה‪.‬‬ ‫ויש להוסיף‪ ,‬ש'אמלא' הוא רמז ששכר המצוות של הצדיקים הולך ומתמלא‬ ‫כל העת‪ ,‬שמאחר שהם ממשיכים לקיים מצוות ללא הפסק‪ ,‬שכרם הרבה מאוד‬ ‫באופן של מוסיף והולך‪.‬‬ ‫ופירוש זה מדויק בלשון 'לכל צדיק וצדיק'‪ ,‬והיינו שנשמת הצדיק שבעולם‬ ‫הבא מתעברת בנשמת צדיק שבעולם הזה‪.‬‬ ‫ובענין זה יש לפרש הלשון 'ותן שכר טוב לכל הבוטחים בשמך באמת'‪,‬‬ ‫ולכאורה אם הוא 'שכר' דהיינו תגמול ומתן שכר‪ ,‬הרי זה משורת הדין ואינו‬ ‫מתאים לקרוא על זה שם 'מתנה'‪ .‬אכן הלשון מתנה קאי על תוספת השכר‪,‬‬ ‫שהצדיק הבוטח בה' ממשיך לקיים מצוות תמיד‪ ,‬ומקבל גם על מצוות אלו שכר‬ ‫נוסף‪ ,‬וזהו בתורת מתנה‪.‬‬ ‫וכן הוא במצוות ביכורים שכאשר בן ישראל זוכה לקיים מצוה נעלה זו‪,‬‬ ‫***** וט ******‬ ‫מתעברת בו נשמות הצדיקים שמקיימים עמו את המצוה‪ ,‬ואף בהיותם בעולם‬ ‫העליון‪ ,‬זוכים הם לקיים המצוה כמו שהם בעולם הזה‪.‬‬ ‫וזהו רמז בעל הטורים 'כי תבוא'‪ ,‬אותיות 'אבות'‪ ,‬לרמז שהאבות הצדיקים‬ ‫מתעברים בנשמות בניהם המקיימים המצוה‪.‬‬ ‫והנה כתיב (פס' יד) 'שמעתי בקול ה' אלקי עשיתי ככל אשר צויתני'‪ ,‬ופירש‬ ‫רש"י 'עשיתי ככל אשר צויתני‪ .‬שמחתי ושימחתי אחרים'‪ .‬ובמשנה (ביכורים פ"ג)‬ ‫מבואר סדר הבאת ביכורים‪' ,‬כיצד מעלין את הבכורים‪ ,‬כל העירות שבמעמד‬ ‫מתכנסות לעיר של מעמד‪ ,‬ולנין ברחובה של עיר‪ ,‬ולא היו נכנסין לבתים‪,‬‬ ‫ולמשכים היה הממונה אומר‪ ,‬קומו ונעלה ציון אל בית ה' אלקינו וכו'‪ .‬והשור‬ ‫הולך לפניהם‪ ,‬וקרניו מצופות זהב‪ ,‬ועטרה של זית בראשו‪ ,‬החליל מכה לפניהם‬ ‫עד שמגיעים קרוב לירושלים‪ .‬הגיעו קרוב לירושלים‪ ,‬שלחו לפניהם‪ ,‬ועטרו את‬ ‫בכוריהם וכו'‪ ,‬וכל בעלי אמניות שבירושלים עומדים לפניהם ושואלין בשלומם‪,‬‬ ‫אחינו אנשי המקום פלוני‪ ,‬באתם לשלום וכו''‪.‬‬ ‫ויש לומר שחלק מהשמחה הגדולה שהיתה בעת שהיו מביאים את הביכורים‪,‬‬ ‫היה השמחה על כך שהאבות יורדים ומגיעים מהעולם העליון‪ ,‬וזוכים ומקיימים‬ ‫מצוות בעולם התחתון‪.‬‬ ‫וזהו 'ושמחתי אחרים'‪ ,‬שהמביא ביכורים שמח בכך שזכה לגמול טוב עם‬ ‫הצדיקים העליונים ולשמחם בקיום מצוות בעולם הזה‪.‬‬ ‫ויש לרמז ענין קיום המצוות של צדיקי עולם העליון‪ ,‬בפסוק (תהלים צב‪ ,‬יג‪-‬‬ ‫יד) 'צדיק כתמר יפרח כארץ בלבנון יהיה‪ .‬שתולים בבית ה' בחצרות אלקינו‬ ‫יפריחו'‪ ,‬דעולה על הצדיק השוכן בעולם העליון‪ ,‬שנשמתו מתעברת עם דרי‬ ‫עולם התחתון‪ ,‬הנקרא חצר (עי' אבות פ"ד מט"ז)‪ ,‬לקיים עמהם מצוות‪ ,‬ובכך 'יפרח'‪,‬‬ ‫יש לו עליה ושמחה‪.‬‬ ‫חיזוק עצום לבני הדור האחרון‬ ‫מענין זה הנלמד מפרשתן‪' ,‬כי תבוא'‪ ,‬שהאבות יורדים אצל צאצאיהם לקיים‬ ‫עמהם מצוות‪ ,‬יש ליקח חיזוק עצום ורב בדורינו‪.‬‬ ‫שכן אנו נמצאים בזמן שחשכות הגלות כפולה ומכופלת‪ ,‬שבדורות עברו‪ ,‬אף‬ ‫שהיו ישראל בגלות‪ ,‬היה להם צדיקים שהורו להם את הדרך בה ילכו והדריכו‬ ‫את העם בדרך הישרה וסייעו ביד כל אחד להיטהר‪ ,‬והם היו מאירים באור‬ ‫תורתם וצדקתם ובכוח הנהגתם את חשכות הגלות‪ ,‬אמנם בימינו אבדנו את אלו‬ ‫הצדיקים ואין לנו מי שיאיר את החשיכה‪.‬‬ ‫ורביה"ק זי"ע האריך בענין וזה לשונו (דברי יואל יוה"כ) 'בדורות הקודמים כשהיו‬ ‫בדור צדיקים אמיתיים סייעו גם הם לבני ישראל‪ ,‬אמנם כעת בעוה"ר נשארנו‬ ‫בחשכות מר‪ ,‬על מה יש לחכות עוד בדור הזה של עיקבתא דמשיחא‪ ,‬וגם ר'‬ ‫***** זט ******‬ ‫יוחנן פחד להיות בדור זה ואמר 'ייתי ולא אחמיניה'‪ ,‬שלא היה יכול לסבול‬ ‫השפלות‪ ,‬שאין מי יגדור גדר ומי יעמוד בפרץ‪ ,‬ואין מי שיסייע בידי בני ישראל‪,‬‬ ‫וכמו שאומרים (סליחות ער"ה) 'ומפגיע אין בעדינו'‪ ,‬וכבר אומרים זאת כמה מאות‬ ‫שנים‪ ,‬אבל מעולם לא היה אמת כל כך במלוא מובן המילה כמו שהוא כעת‪,‬‬ ‫שאבדנו את הכל‪ ...‬וגם אחר שחרב ביהמ"ק עוד היה לנו קדושי עליונים והיה‬ ‫למי לפנות‪ ,‬היה לנו צדיקים אמיתיים והיה אצל מי להתחמם‪ ,‬וכשיהודי רצה‬ ‫להתדבק בדרכי הקדושה היה מי שיסייע לו‪ ,‬אמנם כעת אין לנו כל מאומה‬ ‫שאבדנו את הכל‪ ,‬ואך דבר אחד לא אבדנו‪ ,‬אל א‪-‬ל חי‪ ,‬הוא עודו נמצא אתנו'‪.‬‬ ‫והחסרון העיקרי בכך שאין אתנו צדיקים‪ ,‬יובן על פי מה שסיפר הרה"ק בעל‬ ‫הייטב לב זי"ע (ייטב פנים‪ ,‬אבני זכרון לר"ה אות יא) אודות זקנו הרה"ק בעל הישמח‬ ‫משה זי"ע וז"ל‪ ,‬שמעתי ממוזלה"ה‪ ,‬סיפר לנו שבימי נעוריו היה קשה בעיניו מה‬ ‫שהחסידים יגילו כל היום‪ ,‬הלא איתא בש"ע (או"ח סי' א' ס"ג) ראוי לכל ירא שמים‬ ‫שיהא מיצר ודואג על חורבן בית המקדש‪ ,‬ועגמה נפשו על דבר זה‪ ,‬והתפלל‬ ‫אל ה' במחשבה צפונה בלב בנסעו לקבל פני רבו הקדוש מהר"י יצחק זלה"ה‬ ‫מלובלין‪ ,‬אנא ה' הושיעה נא בעת בואי אל הצדיק יורינו דרך תירוץ על ענין זה‬ ‫לבל יקשה בעיני‪ ,‬כי אתה יודע שאיני רוצה להקשות רק לדעת אמיתת הענין‪,‬‬ ‫וכבר אמרו חכמים (יומא לח‪ ):‬הבא לטהר מסייעין אותו‪ ,‬לא אמרו מסייע לשון‬ ‫יחיד‪ ,‬רק מסייעין לשון רבים‪ ,‬משמע הכל מסייעין‪ ,‬אם כן גם הצדיק יסייע אותי‬ ‫בזה‪ ,‬כל זאת עלה במחשבתו ובלבו‪ ,‬וכאשר בא אל ביתו נאוה קודש‪ ,‬תיכף פיו‬ ‫פתח בחכמה וברוח הקודש‪ ,‬ואמר לו למה נפלו פניך‪ ,‬אם אמנם איתא בשולחן‬ ‫ערוך ראוי לכל אדם ירא שמים שיהא מיצר ודואג וכו'‪ ,‬אבל כבר אמרו (עי' מדרש‬ ‫אסת"ר פט‪ ,‬א) החכם צהלתו בפניו ואבלו בלבו‪ ,‬והן תאמינו‪ ,‬כי בעת שאומר חצות‬ ‫בבכי ותחנונים ופלגי מים‪ ,‬בכל זאת אני שש ושמח‪ .‬וכך הורה לי רבינו הקדוש‬ ‫הגאון מהר"ש שמעלקי זלה"ה אבדק"ק ניקילשבורג‪ ,‬על פי משל למלך גדול‬ ‫שנשבה והגיע לעמוד לפוש וללוי אצל אוהבו ומיודעו‪ ,‬וכראות אוהבו את המלך‬ ‫בשביה הלך ילך ובכה מאין הפיגות‪ ,‬ובכל זאת שש ושמח‪ ,‬כי המלך נתאכסן‬ ‫אצלו‪ ,‬והנמשל כי באותו שעה שבוכה על חורבן בית המקדש השכינה כנגדו‪,‬‬ ‫שנאמר (איכה ב‪ ,‬יט) 'קומי רוני בלילה וגו' נוכח פני ה''‪ ,‬ואם כי כתיב (מיכה ו‪ ,‬ח)‬ ‫'הצנע לכת עם י' אלקיך'‪ ,‬ולא היה ראוי לגלות הדבר‪ ,‬אבל מה נעשה הלא אמרו‬ ‫הבא לטהר מסייעין אותו‪ ,‬לא אמרו מסייע כי אם מסייעין‪ ,‬משמע הכל מסייעין‬ ‫אם כן גם אני צריך לסייע‪ ,‬עד כאן דברי פה קדוש ה' מכובד‪ ,‬הרי שידע ברוח‬ ‫קדשו לתרץ לו מה שהקשה לו‪ ,‬ומה שעלה בלבו על אומרם מסייעין לו לשון‬ ‫רבים‪,‬‬ ‫והרי מבואר מדברי הצדיקים‪ ,‬כי הקב"ה מורה להם לסייע לבני ישראל‬ ‫המחפשים דרך עבודתו יתברך ויתעלה‪.‬‬ ‫ואנו‪ ,‬שאין אתנו צדיקים‪ ,‬הרי חסרים הרבה מאוד‪ ,‬כי מי יסייע בעדנו‪,‬‬ ‫***** זי ******‬ ‫להדריכנו בדרך הישרה והנכונה‪ .‬אמנם להמתבאר‪ ,‬שהצדיקים יורדים לעולם‬ ‫הזה לקיים מצוות ומעשים טובים עם בניהם‪ ,‬נמצא שבאמת יש אתנו צדיקים‬ ‫המסייעים לנו‪.‬‬ ‫ועל זה אנו מבקשים 'מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי'‪ ,‬שנזכה שאבותינו יקיימו‬ ‫אתנו את המצוות והמעשים טובים‪ ,‬ובכך יסייעו לנו‪.‬‬ ‫האבות יורדים לעולם התחתון בעת שמחה אצל צאצאיהם‬ ‫והיה כי תבוא אל הארץ אשר ה' אלקיך נותן לך נחלה וירשתה וישבת בה‬ ‫(כו‪ ,‬א)‪.‬‬ ‫כתב בבעל הטורים 'תבוא' אותיות 'אבות'‪ .‬והרמז צריך ביאור‪.‬‬ ‫יש לבאר הרמז‪ ,‬דאיתא בזוהר הק' (ח"ג ריט‪' ):‬כתיב (תהלים קמט‪ ,‬ב) 'ישמח ישראל‬ ‫בעושיו'‪' ,‬בעושו' מיבעי ליה‪ ,‬אלא אלין קוב"ה ושכינתיה ואביו ואמו‪ ,‬דאף על‬ ‫גב דמיתו‪ ,‬קודשא בריך הוא אעקר לון מגן עדן ואייתי לון עמיה לההוא חדוה‪,‬‬ ‫לנטלא חולקא דחדוה עם קוב"ה ושכינתיה'‪.‬‬ ‫והוא מרומז בפסוק‪' ,‬והיה'‪' ,‬אין והיה אלא לשון שמחה'‪ ,‬ומרמז על עידן שמחה‬ ‫אצל האדם‪' ,‬כי תבוא'‪ ,‬באים אז ה'אבות' לחוג ולשמוח בשמחת צאצאיהם‪.‬‬ ‫בעלות בני ישראל על ארץ ישראל בכח האמונה‬ ‫והיה כי תבוא אל הארץ אשר ה' אלקיך נותן לך נחלה וירשתה וישבת בה‪.‬‬ ‫ולקחת מראשית כל פרי האדמה אשר תביא מארצך אשר ה' אלקיך נותן לך‬ ‫ושמת בטנא והלכת אל המקום אשר יבחר ה' אקילך לשכן שמו שם (כו‪ ,‬א‪-‬ב)‪.‬‬ ‫ובספרי (רצז) 'והיה כי תבוא אל הארץ‪ .‬עשה מצוה האמורה בענין שבשכרה‬ ‫תכנס לארץ'‪.‬‬ ‫והקשה בפנים יפות 'בכורים לא נתחייבו אלא לאחר ירושה וישיבה'‪ ,‬כמו‬ ‫שלמדו בגמרא (קידושין לז‪ ):‬מלשון הפסוק 'וירשתה וישבת בה'‪ ,‬ועל כן 'לא שייך‬ ‫לומר שבשכרה תכנס לארץ‪ ,‬שהרי כבר נכנסו'‪.‬‬ ‫ויש לומר בהקדם מה שכתב רש"י על הפסוק הראשון בתורה 'בראשית ברא‬ ‫אלקים את השמים ואת הארץ'‪' ,‬אמר רבי יצחק‪ ,‬לא היה צריך להתחיל את‬ ‫התורה אלא מ'החודש הזה לכם' שהיא מצוה ראשונה שנצטוו בה ישראל‪ ,‬ומה‬ ‫טעם פתח בבראשית‪ ,‬משום 'כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים' (תהלים‬ ‫קיא‪ ,‬ו)‪ ,‬שאם יאמרו אומות העולם לישראל‪ ,‬ליסטים אתם שכבשתם ארצות ז'‬ ‫גוים‪ ,‬הם אומרים להם כל הארץ של הקב"ה‪ ,‬הוא בוראה ונתנה לאשר ישר‬ ‫בעיניו‪ ,‬ברצונו נתנה להם‪ ,‬וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו'‪.‬‬ ‫והנה כתב החינוך (מצוה תרו) לבאר טעם המצוה שציוה הקב"ה את בני ישראל‬ ‫***** חי ******‬ ‫בהבאת ביכורים‪ ,‬וז"ל‪ ,‬משרשי המצוה‪ ,‬לפי שהאדם מעורר מחשבותיו ומצייר‬ ‫בלבבו האמת בכח דברי פיו‪ ,‬על כן בהיטיב אליו השם ברוך הוא ובברכו אותו‬ ‫ואת אדמתו לעשות פרות‪ ,‬וזכה להביאם לבית אלקינו‪ ,‬ראוי לו לעורר לבבו‬ ‫בדברי פיהו ולחשוב כי הכל הגיע אליו מאת אדון העולם‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫ולפי המתבאר שהכח ושהשליטה של בני ישראל בארץ ישראל בא להם ממה‬ ‫שהקב"ה נותן להם את ארץ ישראל מתנה‪ ,‬יש לבאר כוונת הספרי 'עשה מצוה‬ ‫זו' של הבאת בכורים‪ ,‬כלומר‪ ,‬עשה את ענין וכוונת מצוה זו‪ ,‬שהיא ההכנעה‬ ‫לפני השי"ת וההבנה כי 'ה' אלקיך נותן לך' את הארץ‪' ,‬שבשכרה תכנס לארץ'‪,‬‬ ‫שבשכר האמונה שהשי"ת נותן את הארץ מתנה לבני ישראל תהיו ראויים לקבלת‬ ‫המתנה‪.‬‬ ‫והיינו‪ ,‬שעד שמביאים ביכורים ומזכירים את האמונה בהשי"ת שהוא בעל‬ ‫ארץ ישראל‪ ,‬ובידו ליתן את הארץ לי שיחפוץ‪ ,‬אין ישראל ראוים לכבוש את‬ ‫הארץ‪ ,‬כי מה ישיבו לאמות העולם הטוענים שהארץ שלהם‪.‬‬ ‫ובני ישראל זכו במתנת 'ארץ ישראל'‪ ,‬בזכות אביהם אברהם‪ ,‬אשר אמר לו‬ ‫הקב"ה ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגוריך את כל ארץ כנען' (בראשית‬ ‫יז‪ ,‬ח)‪ ,‬ומה טעם זכה לזה אברהם‪ ,‬משום שהוא היה הראשון שהנחיל אמונת‬ ‫הבורא בקרב ברואי עולם‪ .‬וכמו שאמר אברהם 'בה' אלקיך השמים ואלקי הארץ'‬ ‫(בראשית כד‪ ,‬ג)‪ ,‬ופירש רש"י (שם פס' ז) 'אמר לו‪ ,‬עכשיו הוא אלקי השמים ואלקי‬ ‫הארץ‪ ,‬שהרגלתיו בפי הבריות‪ ,‬אבל כשלקחני מבית אבי‪ ,‬היה אלקי השמים ולא‬ ‫אלקי הארץ‪ ,‬שלא היו באי עולם מכירים בו‪ ,‬ושמו לא היה רגיל בארץ'‪.‬‬ ‫והזמן שהבטיח הקב"ה לאברהם את ארץ ישראל לו ולבניו אחריו‪ ,‬היה בעת‬ ‫שנימול אברהם‪ ,‬וקיים מצוות ה' שאמר לו 'התהלך לפני והיה תמים' (בראשית יז‪,‬‬ ‫א)‪ ,‬וכתב בספה"ק דרך פקודיך (מ"ע ב אות ו) ש'בכלל זה‪ ,‬להיות תמים עמו יתברך‬ ‫בכל עניני תורתו ובמצוותיו‪ ,‬ובכל עניני העולם‪ ,‬ולהאמין כי הוא היודע בטוב‬ ‫לנו'‪ .‬והרי שהבטחת הארץ באה כשכר על מצוות האמונה‪.‬‬ ‫וכשם שקבלו בני ישראל את ארץ ישראל בשכר האמונה‪ ,‬כך גם זכותם וכחם‬ ‫בארץ ישראל תלוי באחיזתם במדת האמונה בבורא כל העולמים‪ ,‬ובפרשת (דברים‬ ‫יא‪ ,‬יג‪-‬כא) 'והיה אם שמוע' אומרים‪ ,‬כי אם לא יעבדו בני ישראל אלהים אחרים‪,‬‬ ‫'למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה' (פס' כא)‪ .‬וזהו משום שאריכות ימים‬ ‫בארץ ישראל תלויה באמונה בבורא עולם‪.‬‬ ‫ביכורים בשנת השביעית‬ ‫ולקחת מראשית כל פרי האדמה אשר תביא מארצך אשר ה' אלקיך נותן לך‬ ‫(כו‪ ,‬ב)‪.‬‬ ‫כתב באור החיים הק' 'אשר ה' אלקיך נותן לך‪ .‬פירוש‪ ,‬לפי ששייר ה' לו חלק‬ ‫***** טי ******‬ ‫בארץ‪ ,‬והוא שנת השמיטה וכו'‪ ,‬לזה בא דברו הטוב שאינו מצוה אלא על זמן‬ ‫הנתינה לך‪ ,‬שהם ו' שנים‪ ,‬אבל שנת השמיטה אין בה הבאת ביכורים לפי שאינם‬ ‫שלו אלא מופקרת לכל‪.‬‬ ‫ורש"י על התורה (שמות כג‪ ,‬יט) כתב שאף בשנת השביעית חייבים בהבאת‬ ‫ביכורים‪ ,‬אמנם מדברי רש"י בגמרא (יבמות עד‪ ).‬משמע שאין מצוות הבאת‬ ‫ביכורים נוהגת בשנת השמיטה‪.‬‬ ‫ויש לומר כי נידון זה תלוי במחלוקת הבית יוסף והמבי"ט במצוות שביעית‬ ‫ובמה שאמרו בגמרא (ב"מ קו‪' ).‬שביעית אפקעתא דמלכא היא'‪ ,‬הבית יוסף (בספרו‬ ‫אבקת רוכל סי' כד) סובר שמצוות שביעית היא‪ ,‬שעל האדם להפקיר את שדהו‪,‬‬ ‫ואם לא הפקירה אין היא הפקר מאליה‪ .‬ובאופן כזה מתחייב הבעלים במעשר‬ ‫מן השדה‪ ,‬אף שעל הפרות קדושת שביעית‪.‬‬ ‫אמנם המבי"ט (שו"ת מבי"ט ח"א סי' יא; שם סי' כא ועוד כמ"ק; שו"ת מהרי"ט ח"א סי' מב‪-‬‬ ‫מג) סובר דלא כן הוא‪ ,‬אלא אין האדם צריך להפקיר שדהו‪ ,‬ואפקעתא דמלכא‬ ‫היא‪ ,‬ומופקעת ללא כל אמירה‪ ,‬וז"ל (שו"ת מבי"ט ח"א סי' יא)‪ ,‬שנת השמיטה כולה‬ ‫הפקר‪ ,‬אין בה שום חיוב לא תרומה ולא מעשרות כלל וכו' ואם תתעקש לומר‬ ‫כי לא פטרה תורה ממעשרות אלא מה שהוא הפקר שהם פירות ישראל‪ ,‬אבל‬ ‫פירות גוי שאינו מפקירם יהיו חייבים‪ ,‬לא היא דאטו ישראל שגדר כרמו ולא‬ ‫הפקירה בשנת השמיטה יתחייב במעשר‪ ,‬הא רחמנא אפקריה לארעיה לעניים‬ ‫ולעשירים‪ ,‬ולכך אין שום חיוב מעשר‪ ,‬כל שכן בגוי‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫דלמאן דאמר דאם לא הפקיר השדה אין היא הפקר מאליה‪ ,‬הרי שהיא קצת‬ ‫בבעלותו‪ ,‬יש לומר שכן היא חייבת בביכורים‪ ,‬אך למאן דאמר דהשדה מופקעת‬ ‫לגמרי שפיר יש לפטור השדה מחובת ביכורים בשנת השביעית‪.‬‬ ‫ואולי יש להביא ראיה לשיטת הסוברים שחייבים בביכורים בשנת השמיטה‪,‬‬ ‫איתא בירושלמי (סוטה פ"ז) שהטעם מדוע קורא המלך בסוף שנת השמיטה‬ ‫פרשת תרומות ומעשרות‪ ,‬בכדי שלא ישכחו ישראל פרשה זו אחר שלא קיימו‬ ‫המצוה בשנת השמיטה‪.‬‬ ‫ואי איתא שבשמיטה לא היה מצוות ביכורים‪ ,‬היה צריך לקרוא בפרשה זו‪,‬‬ ‫שלא תשתכח‪.‬‬ ‫תיקון האדמה‬ ‫ולקחת מראשית כל פרי האדמה אשר תביא מארצך אשר ה' אלקיך נותן לך‬ ‫(כו‪ ,‬ב)‪.‬‬ ‫בפנים יפות מדייק בלשון 'פרי האדמה'‪ ,‬ולא אמר 'פרי העץ'‪.‬‬ ‫ויש לומר דאיתא בספה"ק שהבאת הביכורים הוא תיקון לחטא אדם הראשון‪.‬‬ ‫ובחטא אדם הראשון נתקללה האדמה‪.‬‬ ‫***** כ ******‬ ‫וזהו הרמז 'מראשית כל פרי האדמה'‪ ,‬שבהבאת ביכורים נתקן החטא ונתרפאה‬ ‫האדמה מקללתה‪.‬‬ ‫ביכורים בשאר פירות ובפירות חוץ לארץ‬ ‫ולקחת מראשית כל פרי האדמה אשר תביא מארצך אשר ה' אלקיך נותן לך‬ ‫(כו‪ ,‬ב)‪.‬‬ ‫הר"ן (חולין קכ‪ :‬ד"ה ומינה; הביאו רעק"א ביכורים פ"ג מ"ט אות יט) כותב שאף שאין‬ ‫חובת הפרשת ביכורים אלא מז' מינים בלבד‪ ,‬ולא משאר מינים‪ ,‬מכל מקום אם‬ ‫הפריש משאר מינים חלה קדושה‪ .‬אולם ברמב"ם (פרק ב מהלכות ביכורים הלכה לב)‬ ‫מבואר דאף אם כבר קידש והביא פירות משאר מינים לביכורים‪ ,‬אין הפירות‬ ‫ביכורים‪.‬‬ ‫ויש לומר כי המחלוקת תלויה‪ ,‬במחלוקת מהיכן ילפינן הא דאין חובת ביכורים‬ ‫אלא בשבעת המינים‪ ,‬דכתב החינוך (מצוה צא) וז"ל‪ ,‬ולא כל האילנות במצוה זו‬ ‫מן התורה‪ ,‬אלא שבעת המינים בלבד שנשתבחה בהן ארץ ישראל‪ ,‬והם חיטה‬ ‫ושעורה גפן ותאנה ורימון זיתים ותמרים‪ .‬שנאמר (שמות כג‪ ,‬יט) 'ראשית ביכורי‬ ‫אדמתך תביא' וגו'‪ ,‬ובא הפירוש שלא נאמר אלא על שבעה פירות אלו‪ .‬ולפי‬ ‫הדומה‪ ,‬כי בדרך זו למדו זכרונם לברכה לומר כן‪ ,‬כי אחר שלא הוזכרו פירות‬ ‫אחרים חוץ מאלו בתורה בשום מקום‪ ,‬וצוונו ברוך הוא להביא מארצנו ביכורי‬ ‫פירות סתם‪ ,‬באמת יש לדון כי על הפירות שהודיענו בתורה שהן בארץ ישראל‬ ‫וששבחה בהן על אותם צוונו‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫אולם בגמרא (מנחות פד‪ ):‬מבואר דילפינן שאין חייבים בביכורים אלא פירות‬ ‫שבעת המינים‪ ,‬מהפסוק 'ולקחת מראשית כל פרי האדמה'‪' ,‬מראשית ולא כל‬ ‫ראשית'‪ ,‬למעוטי שאר פריות שאינן שבעת המינין‪ .‬ויש הלומדים מגזירה שוה‬ ‫'ארץ ארץ'‪ ,‬כתיב (שם) 'אשר תביא מארצך'‪ ,‬וכתיב (דברים ח‪ ,‬ח) 'ארץ חטה ושעורה‬ ‫וגפן ותאנה'‪ ,‬מה להלן פירות שבעת המינים‪ ,‬אף כאן פירות שבעת המינים‪.‬‬ ‫ויש לומר דלדברי החינוך שהטעם שאין חובת ביכורים על שאר פירות‪ ,‬הוא‬ ‫משום דאין אנו יודעים מן התורה חיוב בשאר פירות‪ .‬יתכן לומר דהיינו רק‬ ‫שאין לדעת חיוב על שאר פירות מן התורה‪ ,‬אך עדיין לא נתמעטו שאר פירות‬ ‫מקדושת ביכורים‪.‬‬ ‫אך לדברי הגמרא דיש פסוק מפורש המורה כן‪ ,‬הרי דהתורה מיעטה להדיא‬ ‫את שאר מיני הפירות‪ ,‬ובכך נתמעטו אף באופן שהביאם שלא בתורת חובה‪.‬‬ ‫ומצינו חידוש כעין זה בענין‪ ,‬בדברי הרא"ש דהמביא ביכורים מחוץ לארץ‪ ,‬שם‬ ‫הפירות אינם חייבים בביכורים‪ ,‬חל על הביכורים קדושת ביכורים‪.‬‬ ‫אמנם ההרמב"ם (פ"ב מהלכות ביכורים ה"א) סובר דאין קדושת ביכורים חלה על‬ ‫פירות חוץ לארץ כלל‪\.‬‬ ‫***** אכ ******‬ ‫מחלוקת בפירוש 'ולקחת'‬ ‫ולקחת מראשית כל פרי האדמה אשר תביא מארצך אשר ה' אלקיך נותן לך‬ ‫(כו‪ ,‬ב)‪.‬‬ ‫נחלקו רשב"ם ור"ת (ב"ב פא‪ ):‬בפירוש 'ולקחת'‪ ,‬אם הוא בצירה או לקיחה מן‬ ‫הבית‪ ,‬דרש"י מפרש דהוא בצירה‪ ,‬ור"ת מפרש לקיחה מן הבית‪ ,‬דולקחת בתלוש‬ ‫משמע‪.‬‬ ‫יש לומר כי מחלוקת זו תלויה במה שנחלקו חכמים ורבי שמעון (ביכורים פ"ג‬ ‫מ"א) אם קורא שם ביכורים בעוד הפרי מחובר או רק בתלוש‪.‬‬ ‫דרשב"ם למד דאפשר ממחובר‪ ,‬ועל כן הוא לומד דולקחת היינו בצירה‪ ,‬ור"ת‬ ‫לומד דאין להפריש אלא מן התלוש‪ ,‬ועל כן מפרש 'ולקחת'‪ ,‬מן הבית‪ ,‬והיינו מן‬ ‫התלוש‪.‬‬ ‫קדושת ארץ ישראל‬ ‫ולקחת מראשית כל פרי האדמה אשר תביא מארצך אשר ה' אלקיך נותן לך‬ ‫(כו‪ ,‬ב)‪.‬‬ ‫הטור (אורח חיים סימן רח) מביא מה שכתב בספר המצוות (סמ"ג מ"ע כז) שיש‬ ‫אומרים בברכת מעין שלוש 'ונאכל מפריה ונשבע מטובה'‪ ,‬וכותב כי אין לאומרו‪,‬‬ ‫שאין לחמוד הארץ בשביל פריה וטובה‪ ,‬אלא לקיים המצוות התלויות בה‪.‬‬ ‫ותמה הב"ח (שם) וז"ל‪' ,‬הלא קדושת הארץ העליונה היא נשפעת גם בפירותיה‬ ‫שיונקים מקדושת השכינה השוכנת בקרב הארץ‪ ,‬כי על כן הזהיר ואמר בסוף‬ ‫פרשת מסעי (במדבר לה‪ ,‬לד) 'ולא תטמא את הארץ אשר אתם יושבים בה אשר‬ ‫אני שוכן בתוכה כי אני ה' שוכן בתוך בני ישראל'‪ ,‬ואמר‪ ,‬אם תטמאו את הארץ‬ ‫נמשכת הטומאה גם בפירותיה היונקים ממנה‪ ,‬וכבר נסתלקה השכינה מקרב‬ ‫הארץ אשר אני שוכן בתוכה ממש בגוף הארץ נסתלקה מפני הטומאה שטימאתם‬ ‫אותה‪ ,‬ונמשך מזה כי גם כן אנכי מסלק שכינתי מתוך בני ישראל‪ ,‬כי עד עתה‬ ‫היכל ה' המה היו בני ישראל‪ ,‬לפי שהשכינה הייתה שורה בקרבם ממש‪ ,‬ועתה‬ ‫באכלם פירות היונקים מטומאת הארץ נסתלקה השכינה‪ ,‬כי כשהטומאה נכנסת‬ ‫עם אכילת פירות בתוך בני ישראל יוצאת כנגדה הקדושה מקרב ישראל‪ .‬ועל כן‬ ‫ניחא שאנו מכניסין בברכה זו 'ונאכל מפריה ונשבע מטובה'‪ ,‬כי באכילת פירותיה‬ ‫אנו ניזונים מקדושת השכינה ומטהרתה ונשבע מטובתה‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫על קדושה עליונה זו שנתן הקב"ה בארץ ישראל‪ ,‬ונשפעת בפירותיה‪ ,‬מברכים‬ ‫ומשבחים אותו בהבאת ביכורים‪ ,‬ולוקחים מ'ראשית כל פרי האדמה' שיש בהם‬ ‫קדושה מתנת ה'‪ ,‬ומברכים עליהם בבית המקדש‪.‬‬ ‫ומה שכתב הב"ח ש'אם תטמאו את הארץ‪ ,‬נמשכת הטומאה גם בפירותיה‬ ‫***** בכ ******‬ ‫היונקים ממנה'‪ ,‬מרומז בפסוק (ויקרא כו‪ ,‬ג‪-‬ד) 'אם בחוקתי תלכו וגו' ועץ השדה יתן‬ ‫פריו'‪ ,‬דרק אם הולכים בתורת ה' ומקיימים חוקיו ומשפטיו‪ ,‬זוכים שעץ השדה‬ ‫נותן פרות בעלי קדושה‪.‬‬ ‫טעם שאין יוצאים ידי חובת ודוי בשמיעה‬ ‫וענית ואמרת לפני ה' אלקיך (כו‪ ,‬ה)‪.‬‬ ‫כתב הרמב"ם בדין וידוי מעשר (פרק י"א מהלכות מע"ש ונטע רבעי הלכה ה) 'וידוי זה‬ ‫וכו' וכל אחד ואחד אומרו בפני עצמו'‪.‬‬ ‫וכתב עליו במנחת חינוך (מצוה תרז) 'ומה שכתב‪' ,‬מתודה כל אחד בפני עצמו'‪,‬‬ ‫נראה דכוונתו דאינו יוצא בשמיעה מחבירו כשאר מצוות התלויים בדיבור כמו‬ ‫קדוש היום וברכת המזון וכדומה שיוצאין בשמיעה מחבירו‪ ,‬וכאן אינו יוצא וכו'‪,‬‬ ‫אך לא ידעתי אמאי אינו יוצא וכו' מנלן'‪.‬‬ ‫אכן יש לומר על פי מה שכתב החינוך (מצוה תרו) בטעם וידוי ביכורים 'לפי‬ ‫שהאדם מעורר מחשבתו ומצייר בלבו האמת בכח הדיבור'‪.‬‬ ‫לפי זה מובן מדוע אין יוצאים ידי חובת אמירת וידוי בשמיעת דיבור אדם‬ ‫אחר‪ ,‬משום שחסר בזה מה שהמתוודה 'מצייר בלבו האמת בכח הדיבור'‪.‬‬ ‫לימוד מלשון 'וענית ואמרת'‬ ‫וענית ואמרת לפני ה' אלקיך (כו‪ ,‬ה)‪.‬‬ ‫וברש"י 'וענית‪ .‬לשון הרמת קול'‪.‬‬ ‫בגמרא (מכות יח‪ ):‬נחלקו האם קריאה מעכבת בביכורים‪ ,‬ובריטב"א מבאר‬ ‫טעם מאן דאמר דקריאה מעכבת‪ ,‬דכתיב 'וענית ואמרת'‪ ,‬כפל הענין להורות‬ ‫על החובה‪ .‬וטעם מ"ד שאין מעכב‪ ,‬מפרש הריטב"א דטעם הכפל‪ ,‬משום דדברה‬ ‫תורה לשון בני אדם‪.‬‬ ‫ועל פי פירוש רש"י בפסוק‪ ,‬יש לבאר שיטת מ"ד דאין הקריאה מעכבת‪ ,‬משום‬ ‫דלשון 'וענית' בא ללמד על חובת הרמת קול‪ ,‬ואין כאן ייתור לרבות חובה‪.‬‬ ‫עוד יש לבאר טעם מ"ד דאין קריאה מעכב‪ ,‬דהנה הקשה ברביד הזהב האיך‬ ‫מותר למביא ביכורים לקרוא הפרשה‪ ,‬והרי 'דברים שבכתב אי אתה רשאי‬ ‫לאומרם בפה'‪ ,‬ויש לומר למ"ד דאין הקריאה מעכב‪ ,‬דהכפל בא ללמד על כך‬ ‫שמותר כאן לומר דברים שבכתב‪ ,‬בעל פה‪.‬‬ ‫ארמי משכיח מהאדם את אביו שבשמים‬ ‫ארמי אובד אבי (כו‪ ,‬ה)‪.‬‬ ‫'ארמי' הוא היצר הרע‪.‬‬ ‫***** גכ ******‬ ‫ומה הוא מלאכתו 'אובד אבי'‪ ,‬הוא משכיח מן היהודי כי הוא בן לאביו‬ ‫שבשמים‪ ,‬וכך הוא מחטיאו ומכשילו‪.‬‬ ‫כי אילו היה היהודי זוכר ולא שוכח את אביו שבשמים‪ ,‬ומבין ומכיר כי הקב"ה‬ ‫אוהבו ומחכה לראותו הולך בדרך הישר‪ ,‬לא היה חוטא‪.‬‬ ‫וכך כתב בקדושת לוי (פר' ברכה ד"ה אשריך) על הפסוק (דברים לג‪ ,‬כט) 'אשריך‬ ‫ישראל מי כמוך עם נושע בה'‪ ,‬וז"ל‪ ,‬הענין הוא דאסור להתגאות‪ ,‬רק זה מותר‬ ‫שלא לירא משום דבר‪ ,‬להתגאות שיש לו פטרון‪ ,‬אבי שבשמים‪ ,‬ואפשר על זה‬ ‫רמזו חכמינו ז"ל (סוטה ה‪' ).‬שמיני שבשמינית מותר'‪ ,‬ועל ידי זה הורג הקליפות‪,‬‬ ‫וזה שאמר 'אשריך ישראל מי כמוך עם נושע כו' ואשר חרב גאותך'‪ ,‬רצה לומר‬ ‫דזה הגאוה שאתה יודע שהשם יתברך 'מגן עזרך' הוא לך חרב‪ ,‬שעל ידי זה‬ ‫תהרוג אותם‪' .‬ואתה על במותימו תדרוך‪ ',‬כלומר על זה הגאוה שלך‪ ,‬הקליפות‬ ‫שמכונה בשם 'במה'‪( ,‬עי' ס' הפרדס להרמ"ק שער ערכי הכינויים פ"ב ערך במות) לשון‬ ‫גבהות‪' ,‬תדרוך'‪ ,‬דעל ידי גאותם תהרוג אותם‪ ,‬דהם מתגאים בעצמם ולא בהשם‬ ‫יתברך‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫וכנגד גאוה דקדושה זו‪ ,‬כי אנו בניך ואתה אבינו‪ ,‬עומד היצר הרע ומשכיח‬ ‫ומבלבל את לב היהודי‪ ,‬ומאביד ממנו את זכרון אביו‪.‬‬ ‫ומסופר‪ ,‬שפעם אחת ראה הרה"ק בעל העטרת צבי מזידיטשוב זי"ע את‬ ‫משמשו והנה הוא עצב ובצער‪ ,‬שאלו מה לך כי הצטערת‪ ,‬השיבו המשמש מה‬ ‫שהשיבו‪ ,‬אמר לו הרה"ק 'מה לך כי תדאג‪ ,‬כל עוד והקב"ה חי אין לך סיבה‬ ‫לדאוג‪.'...‬‬ ‫ועל כך נאמר 'אין לנו על מי להשען אלא על אבינו שבשמים'‪ ,‬כי הוא העיקר‬ ‫והשורש‪ ,‬ואם נשען ונזכור כי הקב"ה הוא אבינו‪ ,‬נעמוד איתן מול כל קושי‪.‬‬ ‫ועל כך אנו מבקשים 'ברכינו אבינו'‪ ,‬נא ברכינו שנזכור כי אתה אבינו‪.‬‬ ‫הודאה על ביהמ"ק תחילה‬ ‫ויביאנו אל המקום הזה ויתן לנו את הארץ הזאת ארץ זבת חלב ודבש (כו‪ ,‬ט)‪.‬‬ ‫וברש"י 'אל המקום הזה‪ .‬זה בית המקדש‪ .‬ויתן לנו את הארץ‪ .‬כמשמעו'‪.‬‬ ‫הקשו המפרשים‪ ,‬דכיבוש ארץ ישראל היה קודם בזמן לבנין בית המקדש‪,‬‬ ‫ולכאורה היה ראוי לפתוח בהודאה להשי"ת על 'ויתן לנו את הארץ'‪ ,‬ואחר כך‬ ‫על 'ויביאנו אל המקום הזה'‪.‬‬ ‫ויש לומר על פי מה שרביה"ק זי"ע מביא (דברי יואל פר' תבוא עמ' קסו; ועוד) את‬ ‫מה שכתב בספה"ק צמח ה' לצבי (פר' ראה ד"ה אבד) בשם ש"ך על התורה (פר'‬ ‫בראשית ד"ה ויהי האדם)‪ ,‬שהשתומם 'איך מקום השכינה‪ ...‬מקום שאפילו כהן גדול‬ ‫לא היה נכנס אלא פעם אחת בשנה‪ ,‬אחר כמה טבילות וקידושין‪ ,‬ואחר כמה‬ ‫***** דכ ******‬ ‫תפילות שהיו ישראל מתפללים עליו‪ ,‬איך עתה הוא בית תורפה של ישמעאלים‬ ‫בית תורפה שלהם'‪.‬‬ ‫ומיישב וז"ל‪ ,‬אלא שנתקפלה ירושלים וגברה עליה קליפה של שאר ארצות‪,‬‬ ‫ואפשר לומר שקיפול ארצות באה שום רצועה מארם עד שבנו שם בית התורפה‬ ‫שלהם‪ ,‬והם חושבים שבנו בירושלים והם מכזבים‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫ויש לומר כי זהו הרמז בפסוק 'ויביאנו אל המקום הזה'‪ ,‬ורק אחר שבאנו אל‬ ‫קדושת המקדש‪' ,‬ויתן לנו את הארץ הזאת'‪ ,‬יכולים אנו להרגיש קדושת ארץ‬ ‫ישראל‪.‬‬ ‫ויובן יותר על פי דברי הרמב"ם (הלכות בית הבחירה פ"א ה"א) שעיקר טעם בנין‬ ‫המקדש‪ ,‬הוא לכפר בו על כל עוונותינו‪ ,‬ויש לומר דמאחר שנתבאר דאין ישראל‬ ‫ראויים לזכות לקדושת ארץ ישראל אלא כאשר הם נקיים ומוכשרים מכל חטא‬ ‫ועון‪ ,‬מובן מדוע הקמת המקדש קודם לביאת הארץ‪ ,‬שאין זוכים לביאת הארץ‬ ‫אלא לאחר כפרת העוונות בהקרבת הקרבנות בבית המקדש‪.‬‬ ‫השתחויה לפני ה' בק"ו מעבודה זרה‬ ‫ועתה הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה אשר נתתה לי ה' והנחתו לפני ה'‬ ‫אלקיך והשתחוית לפני ה' אלקיך (כו‪ ,‬י)‪.‬‬ ‫במדרש אמרו 'וכן הוא אומר (תהלים צה‪ ,‬ו) 'בואו נשתחוה ונכרעה נברכה לפני‬ ‫ה' עושינו''‪ .‬ויש להבין השייכות‪.‬‬ ‫בספר צמח דוד (השמטות) על הפסוק (שמות יב‪ ,‬כז) 'ואמרתם זבח פסח הוא לה'‬ ‫אשר פסח על בתי בני ישראל במצרים בנגפו את מצרים ואת בתינו הציל ויקוד‬ ‫העם וישתחוו'‪ ,‬מבאר דהנה בעבודה זרה הדין הוא (סנהדרין סד‪ ).‬שהמשתוחה‬ ‫לעבודה זרה‪ ,‬אף אם מתכוון לשם ביזוי העבודה זרה הרי הוא מתחייב‪.‬‬ ‫והנה בני ישראל בארץ מצרים היו נמצאים בשפל המצב ממש‪ ,‬והיו שרוים‬ ‫במ"ט שערי טומאה ועל מפתן השער החמישים‪ .‬וכאשר עמדו לצאת ולהיגאל‬ ‫ממצרים‪ ,‬עלה בליבם חשק ורצון עז לקבל עול מלכות שמים ולעבוד את ה' בכל‬ ‫לב ונפש‪ ,‬אמנם יראו ונרתעו לאחור מחמת שהכירו בשפל מצבם וחששו שמא‬ ‫נדחו מהתקרב אל ה'‪ .‬מה עשו‪ ,‬למדו ק"ו מהשתחוואה לעבודה זרה‪ ,‬מה אם‬ ‫השתחואה לעבודה זרה נחשבת להמלכת העבודה זרה אף אם היא שלא בכונה‬ ‫כלל‪ ,‬על אחת כמה וכמה שבאם ישתחו להקב"ה יחשב להם שקיבלו עול מלכות‬ ‫שמים אף שאינה בכוונה שלימה‪.‬‬ ‫על פי דברי הרה"ק בעל צמח דוד זי"ע‪ ,‬יש לפרש מה שקרא דוד המלך ע"ה‬ ‫ואמר 'בואו נשתחוה ונכרעה‪ ,‬נברכה לפני ה' עושינו'‪ ,‬דהנה נמנו וגמרו ב"ש וב"ה‬ ‫ד'טוב לו לאדם שלא נברא משנברא' (עירובין יג‪ ,):‬וביאור הטעם לכך אשר לא‬ ‫טוב לאדם שנברא אף שהוא מקיים בזה העולם מצוות רבות‪ ,‬משום מה שאמרו‬ ‫***** הכ ******‬ ‫(ברכות יז‪ ).‬כל העושה שלא לשמה נוח לו שלא נברא‪ ,‬ומאחר וכמעט ולא נמצא‬ ‫מי שיאמר זיכיתי ליבי לעשות הכל לשם שמים‪ ,‬אמרו ז"ל 'נוח לאדם שלא נברא‬ ‫מאשר נברא לעשות מצות שלא לשמה'‪.‬‬ ‫מעתה קרא דוד‪ ,‬בואו ואייעץ לכם עצה טובה‪' ,‬נשתחוה ונכרעה' לפני הקב"ה‪,‬‬ ‫והשתחוואה הרי נחשבת אף אם היא שלא לשמה‪ ,‬ובכך יהא נוח לאדם שנברא‪,‬‬ ‫ושוב 'נברכה לפני ה' עושינו'‪ ,‬שנוכל לברך על בריאתנו מכיון שנוח לאדם‬ ‫שנברא‪.‬‬ ‫וזהו שאמר המדרש 'והשתחוית לפני ה' אלקיך'‪ ,‬כמו הפסוק 'בואו נשתחוה‬ ‫ונכרעה'‪ ,‬ברכה לפני ה' 'שעשני ישראל'‪ ,‬ק"ו מעבודה זרה‪.‬‬ ‫טעם אין שליח לקריאת פרשת ביכורים‬ ‫ועתה הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה אשר נתתה לי ה' (כו‪ ,‬י)‪.‬‬ ‫בגמרא (בבא בתרא פב‪ ).‬מתבאר (לשיטת תוס' ד"ה דעביד) שהשולח שליח אינו יכול‬ ‫לקרות 'הנה הבאתי'‪ ,‬ונדרש מהכתוב (כו‪ ,‬ב‪-‬ג) 'ולקחת‪ ,‬והבאת'‪ ,‬אשר 'ולקחת'‬ ‫מיותר ללמד שהבעלים אינו קורא עד שתהא לקיחה והבאה כאחד על ידו‪,‬‬ ‫ואם שלח ביד שליח‪ ,‬אף כאשר חצי עבודת הבאת הביכורים מתבצעת על ידי‬ ‫שליח‪ ,‬שוב אינו קורא‪ .‬ואף ש'שלוחו של אדם כמותו' ונחשב כאילו הביא בעצמו‬ ‫ביכורים‪ ,‬דינא הוא שאינו קורא‪.‬‬ ‫ויש ליתן טעם לכך שנשתנתה פרשת ביכורים שלא נאמר בה כללא דשלוחו‬ ‫של אדם כמותו‪ ,‬משאר פרשיות התורה‪ ,‬על פי מה שכתב החינוך (מצוה תרו)‬ ‫לבאר טעם המצוה שציוה הקב"ה את בני ישראל בהבאת ביכורים‪ ,‬וז"ל‪ ,‬משרשי‬ ‫המצוה‪ ,‬לפי שהאדם מעורר מחשבותיו ומצייר בלבבו האמת בכח דברי פיו‪ ,‬על‬ ‫כן בהיטיב אליו השם ברוך הוא ובברכו אותו ואת אדמתו לעשות פרות‪ ,‬וזכה‬ ‫להביאם לבית אלקינו‪ ,‬ראוי לו לעורר לבבו בדברי פיהו ולחשוב כי הכל הגיע‬ ‫אליו מאת אדון העולם‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫לפי זה מובן שפיר‪ ,‬מדוע אי אפשר בשליח‪ ,‬משום דהכנעה והודאה להשי"ת‬ ‫אי אפשר בשליח‪.‬‬ ‫והרי זה כמו שאין יוצאים ידי חובת קריאת שמע על ידי שליח‪ ,‬אלא 'קורין את‬ ‫שמע' (ברכות ב‪ ).‬לבד‪ ,‬משום שקבלת עול מלכות שמים אינו ראוי על ידי שליח‪.‬‬ ‫הטוב השלם‬ ‫ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ה' אלקיך ולביתך אתה והלוי והגר אשר‬ ‫בקרבך (כו‪ ,‬יא)‪.‬‬ ‫מו"ר הרה"ק ר' מנחם שלמה מקאליב זי"ע פירש (ועי' אור מנחם בראשית אות יט)‬ ‫מה שאומרים בברכת אבות (תפילת שמו"ע) 'וקונה הכל וזוכר חסדי אבות ומביא‬ ‫***** וכ ******‬ ‫גואל לבני בניהם'‪ ,‬דהנה פירש האר"י ז"ל (שער הכוונות דרושי העמידה דרוש ב) שבחסד‬ ‫יש ע"ב אורות כמנין 'חסד'‪ ,‬ונ"ה אורות כמנין 'הכל' מתוך ע"ב האורות נחפשטו‬ ‫בעולם‪ ,‬ועושים טובות עם כל העולם בין עם הצדיקים ובין עם הרשעים‪ ,‬ו'טוב'‬ ‫אורות נגנזו בשביל מעשה הרשעים ולא זכו ולא נתפשטו בעולם‪ ,‬ויתגלו לעתיד‬ ‫לבוא‪ ,‬ולפי זה מפרש‪' ,‬וקונה הכל' היינו שבזמן הזה יש כמנין 'הכל' אורות של‬ ‫חסד‪ ,‬ומבקשים שיהיה 'וזוכר חסדי אבות' ויתגלו כל האורות שבחסד כאשר‬ ‫'מביא גואל לבני בניהם'‪.‬‬ ‫ויש לפרש 'ושמחת בכל הטוב'‪ ,‬השמחה האמתית והשלימה היא בהתגלות‬ ‫'כל הטוב'‪ ,‬היינו מספר אורות של חסד שנתגלו בזמן הזה‪ ,‬ועוד מספר האורות‬ ‫שיתגלו לעתיד לבוא‪.‬‬ ‫'ולא שכחתי' מג' סיבות‬ ‫לא עברתי ממצותיך ולא שכחתי (כו‪ ,‬יג)‪.‬‬ ‫מסופר‪ ,‬כי פעם אחת נתוועדו יחדיו שלשת הצדיקים‪ ,‬הרה"ק ר' שלום מבעלזא‬ ‫זי"ע הרה"ק ר' נפתלי מראפשיץ זי"ע והבני יששכר זי"ע בעת שבאו לחסות בצל‬ ‫קדשו של רבם הרה"ק מלובלין זי"ע‪ ,‬ועל שולחנם עלה הנידון בביאורו של מקרא‬ ‫(דברים ח‪ ,‬יט) 'והיה אם שכוח תשכח את ה' אלקיך והלכת אחרי אלהים אחרים‬ ‫ועבדתם העידותי בכם היום כי אבוד תאבדון'‪ ,‬ותמהו הצדיקים‪ ,‬שלכאורה על‬ ‫מה ולמה מגיע לבני ישראל עונש חמור כל כך של אבד תאבדון רח"ל‪ ,‬כאשר‬ ‫הם סרים מן הדרך אך בגין שכחה ולא מחמת רוע הלב ובזדון חלילה‪.‬‬ ‫פתח הבני יששכר תחילה ואמר שאמנם אם האדם שוכח מהשי"ת ומחמת‬ ‫כן הוא סר מדרך הטוב והישר‪ ,‬אך לאחר מכן נפשו עגומה עליו על שאירע לו‬ ‫כן והוא מיצר ודואג על כך‪ ,‬אזי מועילה התנצלותו שלא ייענש בעונש חמור‪,‬‬ ‫שכן הדבר אכן אירע לו אך בגין השכחה שתקפתו ולא מרצונו הטוב‪ .‬ברם אם‬ ‫האדם אינו מתחרט על שככה אונה לו‪ ,‬אלא הוא שמח ומתפאר במעשיו‪ ,‬אז הוא‬ ‫עלול להיענש בעונש החמור שנקטה התורה‪ ,‬והתורה מדברת אך במקרה שכזה‪,‬‬ ‫וכלשון הכתוב 'והיה' לשון שמחה (עי' מגילה י‪' ):‬אם שכח תשכח את ה' אלוקיך'‪,‬‬ ‫היינו שישמח בכך ששכח את ה'‪ ,‬אזי יתקיימו בו חלילה העונשים האמורים‬ ‫בכתוב‪.‬‬ ‫לעומתו נענה הרה"ק מראפשיץ וביאר את הכתוב באופן שונה‪ ,‬על פי המסופר‬ ‫בגמרא (ביצה טז‪ ):‬ששמואל ראה את ה'הוא סמיא' ששכח פעמיים לעשות עירוב‬ ‫תבשילין בערב יו"ט‪ ,‬ואמר לו שמואל פושע את‪ ,‬שכן השוכח דבר פעמיים‪ ,‬שוב‬ ‫אין הוא נחשב לאנוס מחמת שכחה אלא הוא כפושע‪ ,‬והכתוב כאן מדבר גם כן‬ ‫במי ששכח את השי"ת פעמיים‪ ,‬וכלשון הכתוב 'אם שכוח תשכח'‪ ,‬ולכן שוב אין‬ ‫הוא יכול להתנצל שהדבר אירע לו מחמת שכחה‪ ,‬ולכן הוא נענש על כך באופן‬ ‫חמור שכזה‪.‬‬ ‫***** זכ ******‬ ‫מששמע הרה"ק מבעלזא את דבריהם נענה ואמר‪ ,‬שלדעתו כוונת הכתוב‬ ‫היא כפשוטו‪ ,‬שהרי כה שנו חז"ל במסכת פאה (פרק ו משנה ו) 'העומר שיש בו‬ ‫סאתים ושכחו‪ ,‬אינו שכחה'‪ ,‬וזאת מפני שהוא נחשב ל'גדיש'‪ ,‬ובגדיש לא שייך‬ ‫הדין של שכחה‪ ,‬הרי שרק בדבר קטן כדוגמת 'עומר' שייך שכחה לא כן בדבר‬ ‫גדול כגדיש בו שוב אין שייך הדין של שכחה‪ .‬והפטיר הרה"ק מבעלזא ואמר‪,‬‬ ‫שאם כן הלא מי לנו גדול ממלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא ולכן לא שייך‬ ‫שהאדם יתנצל ויאמר שהוא חטא עקב ששכח מהשי"ת כי כלפי ית"ש ויתעלה‬ ‫לא שייך כלל שכחה‪.‬‬ ‫יש לרמז ג' הטעמים מדוע לא שייך שכחה כלפי השי"ת‪ ,‬בפסוק 'לא שכחתי‬ ‫ממצוותך'‪ ,‬כי אין לאדם לשכוח ממצוות ה'‪ ,‬משום 'מצוותיך'‪ ,‬היינו מחמת‬ ‫המצוה‪ ,‬שהוא השי"ת הרם והגדול‪ ,‬כדברי הרה"ק מבעלזא‪ .‬עוד אין לשכוח‬ ‫משום 'מצוותיך'‪ ,‬לשון רבים‪ ,‬והיינו כדברי הרה"ק מראפשיץ שאין לשכוח משום‬ ‫שאין שכחה פעמים‪ .‬ועוד‪ ,‬משום שלא מועילה שכחה כשהיא מתוך שמחה‪ ,‬ולזה‬ ‫אומר האדם 'לא שכחתי ממצוותיך'‪ ,‬בעת הבאת ביכורים שהוא עת שמחה‪.‬‬ ‫חסדים מגולים‬ ‫שמעתי בקול ה' אלקי עשיתי ככל אשר צויתני (כו‪ ,‬יד)‪.‬‬ ‫וברש"י 'עשיתי ככל אשר צויתני‪ .‬שמחתי ושימחתי אחרים'‪.‬‬ ‫כלל גדול בעבודת האדם בעולמו‪ ,‬שיקבל באהבה ובשמחה את כל הבא עליו‪,‬‬ ‫וידע ויאמין כי הכל הוא לטובה‪.‬‬ ‫אמנם זהו רק במה שנוגע אליו‪ ,‬אך בענינים שאצל חבירו‪ ,‬אין לו לומר אני‬ ‫מאמין באמונה שלימה שהצרה שבאה על חבירי אינה צרה אלא טובה‪ ,‬אלא יש‬ ‫לו להצטער בצער חבירו‪.‬‬ ‫כאשר האדם מביא ביכורים‪ ,‬מודה הוא להשי"ת על ש'שמחתי ושימחתי‬ ‫אחרים'‪ ,‬היינו שזכה לחסדים מגולים‪ ,‬באופן שיכול לשמוח בהם אף אם הם‬ ‫באים על חבירו‪.‬‬ ‫קירוב לבבות לשמחה בה'‬ ‫שמעתי בקול ה' אלקי עשיתי ככל אשר צויתני (כו‪ ,‬יד)‪.‬‬ ‫וברש"י 'עשיתי ככל אשר צויתני‪ .‬שמחתי ושימחתי אחרים'‪.‬‬ ‫במשנה (ביכורים פ"ג) מבואר סדר הבאת ביכורים‪' ,‬כיצד מעלין את הבכורים‪,‬‬ ‫כל העירות שבמעמד מתכנסות לעיר של מעמד‪ ,‬ולנין ברחובה של עיר‪ ,‬ולא‬ ‫היו נכנסין לבתים‪ ,‬ולמשכים היה הממונה אומר‪ ,‬קומו ונעלה ציון אל בית ה'‬ ‫אלקינו וכו'‪ .‬והשור הולך לפניהם‪ ,‬וקרניו מצופות זהב‪ ,‬ועטרה של זית בראשו‪,‬‬ ‫החליל מכה לפניהם עד שמגיעים קרוב לירושלים‪ .‬הגיעו קרוב לירושלים‪ ,‬שלחו‬ ‫***** חכ ******‬ ‫לפניהם‪ ,‬ועטרו את בכוריהם וכו'‪ ,‬וכל בעלי אמניות שבירושלים עומדים לפניהם‬ ‫ושואלין בשלומם‪ ,‬אחינו אנשי המקום פלוני‪ ,‬באתם לשלום וכו''‪.‬‬ ‫ומתוך כל הכבוד והיקר הנעשה למביאי הביכורים‪ ,‬היו מתעוררים כל הרואים‬ ‫אף הם ליתן שבח והודאה להשי"ת‪.‬‬ ‫וזהו 'שמחתי ושימחתי אחרים'‪ ,‬המביא ביכורים אומר‪ ,‬שמחתי אני בהבאת‬ ‫הביכורים‪ ,‬והראתי שמחתי לרבים‪ ,‬ובכך שימחתי אף אחרים‪.‬‬ ‫חשיבות אמירת דברי תורה‬ ‫את ה' האמרת היום להיות לך לאלקים וגו' וה' האמירך היום להיות לו לעם‬ ‫סגולה (כו‪ ,‬יז)‪.‬‬ ‫כתב בחתם סופר 'הנה מבואר שכל דבר שנתחדש אצל תלמיד חכם‪ ,‬הקב"ה‬ ‫יושב בישיבה של מעלה ואומר תלמיד חכם בני זה כך הוא אומר‪ ,‬ושוב נותן בו‬ ‫דעה ומחדש דבר אחר ואומרו משמו‪.‬‬ ‫והיינו 'את ה' האמרת היום'‪ ,‬שעשית אותו אומר דבר בשם אומרו‪' ,‬וה' האמירך‬ ‫היום'‪ ,‬שתאמר אתה חידושי תורה ושוב יאמר ה' ושוב תוסיף אתה‪ ,‬והיינו 'את‬ ‫ה' האמרת וה' האמירך'‪.‬‬ ‫ובנפש החיים כתב בהאי לישנא 'באותו העת שהאדם עוסק בתורה למטה‪,‬‬ ‫כך תיבה שמוציא מפיו‪ ,‬הן הן הדברים יוצאים כביכול גם מפיו תברך באותו‬ ‫העת ממש'‪.‬‬ ‫והדברים מיוסדים על דברי התנא דבי אליהו (פרק יח) על הפסוק (איכה ב‪ ,‬יט)‬ ‫'שפכי כמים לבך נוכח פני ה''‪' ,‬מכאן אמרו‪ ,‬כל תלמיד חכם שיושב וקורא ושונה‬ ‫ועוסק בתורה‪ ,‬הקב"ה יושב כנגדו וקורא ושונה עמו'‪ .‬וכן אמרו בגמרא (ברכות ו‪).‬‬ ‫'אפילו אחד שיושב ועוסק בתורה שכינה עמו'‪.‬‬ ‫ובזה יש להבין מה שהפליגו לומר בירושלמי (פ"י ה"ב) 'אמר הקב"ה‪ ,‬אם‬ ‫שמעתה דבר מפי קטן ישראל והנייך‪ ,‬לא יהא בעיניך כשומעו מפי קטן‪ ,‬וכו'‬ ‫אלא כשמעו מפי הגבורה'‪.‬‬ ‫והיינו‪ ,‬מפני שאצל התורה קטן הוא כגדול‪ ,‬מפני שהקב"ה יושב כנגד כל מי‬ ‫שעוסק בתורה‪ ,‬ושונה עמו‪.‬‬ ‫ובענין זה‪ ,‬שמעתי מרביה"ק זי"ע שנה אחת ביומא דהילולא קדישא של‬ ‫הרה"ק בעל ייטב לב זי"ע (וכ"ה בדברי יואל פר' נשא עמ' קצד) 'עובדא ידענא בקדוש‬ ‫זקיני הגה"ק בעל ישמח משה זלה"ה שפעם אחת בא אליו הרה''ק מליסקא‬ ‫זלה"ה‪ ,‬ולא היה יכול להיכנס לחדרו שהיה הפתח סגור והמתין מחוץ לדלת‪,‬‬ ‫ובתוך כך שמע מחדרו הקדוש איך שהוא לומד ונשמע קולו ועוד קול אחד עמו‪,‬‬ ‫והיה הרה"ק מליסקא כסבור שהוא לומד עם איש אחד‪ ,‬וכאשר פתח את הדלת‬ ‫לא ראה שום אדם זולתו ותמה מאד ושאל אותו על כך שבהיות הפתח נעול‬ ‫***** טכ ******‬ ‫נשמעו ב' קולות לומדים‪ ,‬והשיבו קדוש זקיני זלה"ה וכי אינו ידוע לך מאמרם‬ ‫ז"ל כל תלמיד חכם שיושב בינו לבין עצמו וקורא ושונה כביכול הקב"ה יושב‬ ‫כנגדו וקורא ושונה עמו'‪.‬‬ ‫הרי שהצדיקים בעלי המדרגה‪ ,‬זכו לראות בפועל בענין 'הקב"ה יושב ושונה‬ ‫עמו'‪ ,‬שזכה הישמח משה ללמוד בפועל עם היושב כנגדו‪ ,‬וזכה בעל האך פרי‬ ‫תבואה לשמוע הקול‪ .‬אך גם כאשר אנו לומדים מתקיים דבר זה‪ ,‬רק שאין אנו‬ ‫מרגישים בזה בפועל‪.‬‬ ‫ברכות בגשמיות ואחר כך ברוחניות‬ ‫ובאו עליך כל הברכות האלה והשיגך כי תשמע בקול ה' אלקיך (כח‪ ,‬ב)‪.‬‬ ‫בפנים יפות מפרש ''כי תשמע בקול ה' אלקיך'‪ ,‬שהברכות יהיו לך לעזר ולסיוע‬ ‫להשגת שמיעת קול ה' אלקיך'‪.‬‬ ‫שמעתי מאדאמו"ר הרה"ג ר' מאיר מאשקאוויטש זצ"ל וכן ממו"ר הרה"ק ר'‬ ‫מנחם שלמה מקאלוב זי"ע‪ ,‬כי דרך הצדיקים היא שכאשר הם רוצים להשפיע‬ ‫רוחניות על בני ישראל‪ ,‬הם מעתירים ומבקשים מהשי"ת השפעות גשמיות על‬ ‫עמו ישראל‪ ,‬ובכך נשפע גם רוחניות‪ ,‬משום שכך הוא הסדר שכאשר נשפע שפע‬ ‫משמים‪ ,‬נשפע עמו שפע רוחני‪.‬‬ ‫והנהגה זו היתה דרכו ומשנתו של החוזה הק' מלובלין זי"ע‪ ,‬ואלו דבריו‬ ‫בספה"ק זכרון זאת (פר' בהר ד"ה וצויתי הא') וז"ל‪ ,‬וצויתי את ברכתי לכם בשנה‬ ‫הששית ועשת את התבואה כו'‪ .‬יש לומר‪ ,‬קאי על הצדיק שבכל דור שנותן לו‬ ‫הקב"ה עזר להמשיך שפע כמו 'ויוסף הוא המשביר לכל עם הארץ'‪' ...‬ועשת‬ ‫את התבואה'‪ ,‬לשון 'תבואתה לראש יוסף'‪ ,‬הוא התבואה יגרום לבוא לעולמות‬ ‫עליונים לקדושתו יתברך כראוי לשלם השנים לחב"ד‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫ובספה"ק דברי אמת (פר' מסעי דבור הראשון) כתב וז"ל‪ ,‬צדיק מחויב להמשיך‬ ‫שפע להעולם כמו יוסף הצדיק 'הוא המשביר כו' ויכלכל יוסף' כו'‪ ...‬הצדיקים‬ ‫הממשיכים להעולם פרנסה וכל טוב‪ ,‬על ידי זה גורמים לבני ישראל להיות‬ ‫הולכים ונוסעים מחיל אל חיל‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫וענין זה מרומז בכתוב (שמות כו‪ ,‬לה) 'ושמת את השולחן מחוץ לפרוכת ואת‬ ‫המנורה נוכח השולחן'‪ .‬כי המנורה היא רמז לתורה והשולחן הוא רמז לפרנסה‪,‬‬ ‫ואומר הכתוב כי הסדר הוא 'ואת המנורה נוכח השולחן'‪ ,‬אחר שהשולחן עומד‬ ‫מסודר‪ ,‬והיינו שהפרנסה קבועה וקיימת‪ ,‬אז אפשר לעסוק בעבודת המנורה‪,‬‬ ‫וללמוד תורה ולקיים מצוות‪.‬‬ ‫ויש לרמז סדר ברכה זה בפסוק‪' ,‬ובאו עליך כל הברכות האלה והשיגך כי‬ ‫תשמע בקול ה' אלקיך'‪ ,‬והכוונה לברכות ברוחניות‪ ,‬להשגת ושמיעת קול ה'‪,‬‬ ‫כדברי הפנים יפות‪.‬‬ ‫***** ל ******‬ ‫אך 'ובאו עליך כל הברכות האלה'‪ ,‬היינו שההשגה הרוחנית באה דיקא לאחר‬ ‫שבאו על האדם כל הברכות הגשמיות‪.‬‬ ‫'והשיגך' – שהברכות שנגזרו על האדם יבואו עד אליו‬ ‫ובאו עליך כל הברכות האלה והשיגך כי תשמע בקול ה' אלקיך (כח‪ ,‬ב)‪.‬‬ ‫איתא בשו"ע (עי' יו"ד סי' רסה סי"א בהג"ה) כי הסנדקאות מסוגלת לעשירות‪,‬‬ ‫והקשה הגר"א (שם ס"ק מו) כי 'לעולם לא ראינו סנדק שמתעשר'‪.‬‬ ‫והחתם סופר (שו"ת סימן קנח) כתב כי 'היא מעשרת בלי ספק'‪ ,‬ומה שלא תמיד‬ ‫רואים את קיום הברכה‪ ,‬יתכן כי משמים רואים כי איש זה‪ ,‬מאחר שחטא עומד‬ ‫לקבל יסורים קשים‪ ,‬ועל כן תמורת ברכת העשירות הוא נפטר מיסוריו‪.‬‬ ‫אמנם הברכה הנכונה היא‪' ,‬ובאו עליך כל הברכות האלה והשיגך'‪ ,‬שלא‬ ‫יתחסרו הברכות בדרך אליך‪ ,‬על ידי שתמורתם תפטר מיסורים‪.‬‬ ‫הנאה חסרה בעולם הזה‬ ‫ובאו עליך כל הברכות האלה והשיגך כי תשמע בקול ה' אלקיך (כח‪ ,‬ב)‪.‬‬ ‫'והשיגך' כתיב חסר‪.‬‬ ‫ויש לומר הרמז בכך‪ ,‬דהנה יעקב ועשיו חלקו בנחלת ב' העולמות‪ ,‬יעקב נטל‬ ‫לחלקו את העולם הבא‪ ,‬ועשיו נטל לחלקו את העולם הזה‪.‬‬ ‫אך‪ ,‬קשה האיך מותרים בני יעקב ליהנות בעולם הזה‪.‬‬ ‫אלא‪ ,‬משום שבני יעקב היראים והחרדים לדבר ה' אינם נהנים בשלימות‬ ‫מהעולם הזה‪ ,‬כי כל העת הם חרדים ודואגים‪ ,‬פן יגרע מחלקם בעולם הבא‪ ,‬ופן‬ ‫השכר בעולם הזה הוא על מנת להאבידם‪.‬‬ ‫וזהו 'ובאו עליך כל הברכות האלה והשיגך'‪ ,‬שאף אחר שיבואו עליך כל‬ ‫הברכות בגשמיות‪ ,‬תהא 'והשיגך'‪' ,‬חסר'‪ ,‬משום שאין העולם הזה ניתן לבני יעקב‬ ‫כי הוא חלקת עשיו‪.‬‬ ‫השגה כי אין אנו משיגים‬ ‫ובאו עליך כל הברכות האלה והשיגך כי תשמע בקול ה' אלקיך (כח‪ ,‬ב)‪.‬‬ ‫'והשיגך' כתיב חסר‪.‬‬ ‫סיפר הרה"ק ר' יהושע מבעלזא זי"ע‪ ,‬כי פעם אחת היה אביו הרה"ק ר' שלום‬ ‫מבעלזא זי"ע בשמחה רבה ועצומה‪ .‬וביאר לו טעם שמחתו הגדולה‪ ,‬שהוא‬ ‫על שהבין והשיג מעלה רמה בתורה הקדושה‪ ,‬ואחר שהתעלה למעלה נשגבה‬ ‫בתורה הק'‪ ,‬זכה להשיג כי אין הוא יכול להשיג‪.‬‬ ‫***** אל ******‬ ‫משום שההשגה היותר גבוהה ונעלית‪ ,‬היא כי עם כל מה שהשגנו‪ ,‬לא השגנו‬ ‫כלום‪.‬‬ ‫וכענין שאמר הבעש"ט הק' זי"ע (עי' מאור עיניים ריש פר' חוקת ובאבות ד"ה מאוד) על‬ ‫הפסוק (תהלים יט‪ ,‬ח) 'תורת ה' תמימה'‪ ,‬שהתורה עם כל הלומדים שכבר למדו‬ ‫בה נשארת תמימה שלימה ועדיין לא ניכר שלמדו אותה‪ ,‬משום שהתורה ארוכה‬ ‫מארץ מדה ויש בה עומק עד אין שיעור וחקר‪.‬‬ ‫וזהו 'ובאו עליך כל הברכות האלה והשיגך'‪ ,‬שאחר שיבואו עליך כל הברכות‪,‬‬ ‫והיינו ברכות ברוחניות (עי' פנים יפות)‪' ,‬והשיגך'‪ ,‬תבוא לך ההשגה היותר נעלית‪,‬‬ ‫כי כל מה שהשגת הוא חסר וכלום לעומת גודל ורוממות ה'‪.‬‬ ‫ברוך אתה בצאת השנה‬ ‫ברוך אתה בבואך ברוך אתה בצאתך (כח‪ ,‬ו)‪.‬‬ ‫הרה"ק בעל הייטב לב זי"ע פירש בדרשת שמע קולנו שנשא (הביאו הגאון ר'‬ ‫שאול בראך בספרו גבעת שאול אות תעג; ועי' ישמח משה פר' עקב)‪ ,‬הכתוב (דברים יא‪ ,‬יב)‬ ‫'ארץ אשר ה' אלקיך דורש אותה תמיד עיני ה' אלקיך בה מראשית השנה ועד‬ ‫אחרית שנה'‪ ,‬דיש לדקדק מדוע תחילה נאמר 'השנה' בה"א הידיעה‪ ,‬ואחר כך‬ ‫נאמר 'שנה' בלא ה"א‪.‬‬ ‫ופירש ש'בכל שנה ושנה בראשית והתחלת השנה אנו מלאים תקוה ובטוחים‬ ‫כי השנה הזאת המתחילה כעת תהיה שנת הגאולה השלימה עם ביאת משיח‬ ‫צדקנו‪ ,‬היא תהיה השנה המקווה בה' הידיעה‪ ,‬אבל כשמגיע סוף שנה ואנו רואים‬ ‫שטרם נושענו ונגאלנו‪ ,‬והשנה שעברה היתה שנה פשוטה ורגילה ככל השנים‪,‬‬ ‫ואנחנו עוד בגולה‪ ,‬טרם נגאלנו‪ ,‬אז הננו יודעים שהשנה לא היתה עוד השנה‬ ‫המיוחלת בעוה"ר‪ .‬וזהו 'מראשית' פירש בהתחלת השנה חשבנו שזו תהיה השנה‬ ‫המיוחלת‪' ,‬ועד אחרית'‪ ,‬פירוש‪ ,‬בסוף אנו רואים שנה רגילה'‪.‬‬ ‫ויש לפרש בזה הברכה 'ברוך אתה בבואך ברוך אתה בצאתך'‪ ,‬שצאת השנה‬ ‫יהא מתוך שמחה כמו ראשית השנה‪ ,‬ושלא יצטערו בני ישראל בסיום וצאת‬ ‫השנה על שלא היתה כמו שקיוו שתהיה בראשית השנה‪.‬‬ ‫שייכות פרשת התוכחה לפרשת ביכורים‬ ‫והיה אם לא תשמע בקול ה' אלקיך לשמור לעשות את כל מצותיו וחוקתיו‬ ‫אשר אנכי מצוך היום ובאו עליך כל הקללות האלה והשיגוך‪ .‬והיו בך לאות‬ ‫ולמופת ובזרעך עד עולם‪ .‬תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה ובטוב‬ ‫לבב מרוב כל (כח‪ ,‬מה‪-‬מז)‪.‬‬ ‫יש לבאר שייכות פרשת התוכחה לפרשת כי תבוא המתחילה בפרשת‬ ‫ביכורים‪.‬‬ ‫***** בל ******‬ ‫כי מצוות ביכורים ענינה הוא השמחה בהשי"ת‪ ,‬כמו שהמביא ביכורים אומר‬ ‫'שמעתי בקול ה' אלקי עשיתי ככל אשר צויתני' (כו‪ ,‬יד)‪ ,‬ופירש רש"י 'עשיתי ככל‬ ‫אשר צויתני‪ .‬שמחתי ושימחתי אחרים'‪.‬‬ ‫וההיפך מהשמחה‪ ,‬הוא הקללות והתוכחה‪ ,‬כמו שכתוב שכל הקללות באות‬ ‫מסיבה אחת 'תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה ובטוב לבב'‪.‬‬ ‫התוכחה שבפרשת קללות‬ ‫והיה אם לא תשמע בקול ה' אלקיך לשמור לעשות את כל מצותיו וחוקתיו‬ ‫אשר אנכי מצוך היום ובאו עליך כל הקללות האלה והשיגוך (כח‪ ,‬טו)‪.‬‬ ‫פסוקי הקללות שבתורה‪ ,‬נקראו 'פרשת התוכחה'‪ ,‬ויש להבין טעם קריאת‬ ‫השם מלשון 'תוכחה'‪ ,‬והלא אין כאן אלא קללות ועונשים‪.‬‬ ‫ויש לומר‪ ,‬דהצדיקים אמרו שבפרשת הקללות רמוזות ברכות הרבה‪ .‬ומסופר‬ ‫(מאמר מרדכי‪ ,‬הקדמה) כי כאשר קרא הרה"ק המגיד מקאזניץ זי"ע בפרשה‪ ,‬נענה‬ ‫ואמר במר נפש 'אבינו שבשמים‪ ,‬מי יתן ונזכה שיתקיים זה בשנה זו'‪.‬‬ ‫וכך כתב רביה"ק זי"ע (דברי יואל תנינא פר' נצבים עמ' כב) 'גם מה שנראה לעיני‬ ‫בשר בעולם הזה שנכתב בתורה באופן של תוכחה ח"ו‪ ,‬אמנם אצל השם יתברך‬ ‫מתהפך הכל לברכה כפי צירופי האותיות שהיו בתורה מתחילה טרם שחטאו‬ ‫ישראל'‪.‬‬ ‫ומה יש בין פרשת הברכות שבתורה לפרשת הקללות‪ ,‬שפרשת הברכות נאמרו‬ ‫כאשר בני ישראל מתנהגים כראוי‪ ,‬באופן הנכון והישר‪ ,‬ואז הם זוכים שנשפע‬ ‫להם ברכה גלויה ומפורסמת‪ .‬ופרשת הקללות נאמרו כאשר בני ישראל אינם‬ ‫מתנהגים כראוי‪ ,‬ואז אי אפשר להמשיך להם ברכת נגלית‪ ,‬משום שהמקטרגים‬ ‫אינם מניחים‪ ,‬ומזכירים כל העת את עוונותיהם של ישראל‪ ,‬וצריכה הברכה לבוא‬ ‫ברמז ובנסתר‪.‬‬ ‫וזוהי התוכחה‪ ,‬כי באמת אין הפסוקים קללות לישראל‪ ,‬אלא ברכות שבאות‬ ‫תחת הסתר של קללות‪ ,‬והיא תוכחה חמורה לישראל‪ ,‬ראו כמה חפץ אביכם‬ ‫שבשמים להיטיב לכם‪ ,‬עד שאפילו כאשר אינכם מתנהגים כראוי‪ ,‬הוא חושב‬ ‫מחשבות להיטיב לכם‪ ,‬ומתאמץ להשפיע לכם ברכה באופן שלא ימנע על ידי‬ ‫המקטרגים‪ .‬ואתם‪ ,‬האיך אתם מתנהגים‪ ,‬הלא כפוי טובה אתם‪.‬‬ ‫וכאשר האדם מתנהג כראוי והקב"ה משפיע עליו שפע ברכה ורוב טובה‪,‬‬ ‫שלא בהצנע‪ ,‬אז כתיב (כו‪ ,‬ה) 'וענית ואמרת לפני ה' אלקיך ארמי אובד אבי' וגו'‪,‬‬ ‫ופירש רש"י 'וענית‪ .‬לשון הרמת קול'‪ .‬שהאדם מרים קולו ומפרסם מדת טובו של‬ ‫השי"ת‪ ,‬אשר משפיע לו אך טוב וחסד‪ ,‬בלי שום פחד וחשש ומורא‪.‬‬ ‫כתיב (תהלים נ‪ ,‬כג) 'זובח תודה יכבדנני ושם דרך אראנו בישע אלקים'‪ .‬וברש"י‬ ‫'זובח תודה‪ .‬המביא לי זבח של תשובה והודאה על עוונותיו הוא יכבדנני'‪.‬‬ ‫***** גל ******‬ ‫בנים חשובים יותר‬ ‫והותירך ה' אלקיך לטובה בכל מעשה ידך בפרי בטנך (ל‪ ,‬ט)‪.‬‬ ‫'נותר' הוא מלשון 'שיריים' (עי' יו"ד סי' מג)‪.‬‬ ‫ויש לפרש הפסוק‪ ,‬דהנה כל איש ישראל‪ ,‬אפילו הפשוט ביותר מייחל‬ ‫ומשתוקק שבניו יהיו יותר טובים ומעולים ממנו‪.‬‬ ‫ויש לומר שזהו הברכה 'והותירך ה' אלקיך לטובה'‪ ,‬השי"ת יתן לך נותר‬ ‫ותוספת אצל 'פרי בטנך'‪ ,‬שיהיו חשובים ממך‪.‬‬ ‫***** דל ******‬ ‫שפתי ישנים‬ ‫פאריגע וואך האבן מיר דערציילט דער מורא'דיגע מעשה פון ר' ישעיה'לע‬ ‫טשיכוב'ער‪ ,‬דער דברי חיים'ס זון‪ ,‬ישעי'לע טשחויבער‪ ,‬ער איז געווען נישט‬ ‫געזונט ל"ע‪ ,‬און דער טאטע איז געקומען פון גן עדן‪ ,‬ער האט אים געגעבן צו‬ ‫שמעקן א פרי פון גן עדן‪ ,‬און פון דעם האט ער זיך אויסגעהיילט‪.‬‬ ‫איז אינטערעסאנט צו ברענגען א רש"י אויף תהלים‪ ,‬קאפיטל כ"ג‪' ,‬מזמור‬ ‫לדוד ה' רועי לא אחסר בנאות דשא ירביצני'‪ .‬ברענגט רש"י א מדרש‪ ,‬אז דוד‬ ‫המלך איז געווען אויף א פלאץ וואס האט געהייסן חרס‪ .‬זאגט דער מדרש‬ ‫פארוואס? ווייל ס'איז געווען אזוי טרוקן ווי א ערדענע כלי‪ .‬ער האט נישט‬ ‫געהאט קיין טראפן וואסער און זיך‪ ,‬ס'איז געווען סכנת נפשות און ער האט‬ ‫נישט געהאט וואס צו טרינקען‪ .‬האט אים דער אייבערשטער געברענגט פון‬ ‫גן עדן‪ ,‬פון עולם הבא צו טרונקען‪ ,‬און ער האט נאס געמאכט די מויל‪ .‬אזוי‬ ‫ברענגט רש"י דארט‪ .‬ממש די זעלבע בחינה וואס איז געווען דא ביי דער דברי‬ ‫חיים'ס זון‪ .‬דוד המלך זאגט אין תהלים "ה' רועי לא אחסר בנאות דשא ירביצני"‪,‬‬ ‫ברענגט רש"י דארט אין תהילים אז דער אייבערשטער האט אים געברענגט פון‬ ‫גן עדן וואסער צו טרונקען‪ .‬זי"ע‪.‬‬ ‫***‬ ‫דער זון פון דעם הייליגן רבי'ן זושא‪ ,‬איז געווען‪ ,‬פארשטייט זיך‪ ,‬א שוועסטער‬ ‫קינד פאר דעם הייליגן נועם אלימלך‪ .‬ער האט דערציילט א מעשה אז ס'איז‬ ‫געווען אמאל א איד וואס איז געווען זייער מקורב ביים הייליגן נועם אלימלך‬ ‫זכותו יגן עלינו‪ ,‬און ער האט געדארפט האבן א גרויסע ישועה‪ .‬ס'איז געווען‬ ‫חודש אלול‪ .‬און חודש אלול איז ביי דער הייליגער רבי ר' אלימלך געווען א‬ ‫מנהג‪ ,‬ער האט זיך מתבודד געווען און מ'האט נישט געקענט צוקומען צו אים‪.‬‬ ‫ער האט זיך מתבודד געווען ביי זיך אין שטוב‪ ,‬בינו לבין קונו‪ ,‬און קיינער האט‬ ‫נישט געקענט צוקומען צו אים‪ .‬דער איד האט נישט געוואוסט‪ ,‬ס'איז געווען‬ ‫פיקוח נפש‪ ,‬איז ער ארויסגעפארן צום הייליגן רבי ר' אלימלך‪.‬‬ ‫אויפן וועג טרעפט אים א איד‪ ,‬און ער פרעגט אים וואו ער פארט‪ ,‬זאגט‬ ‫ער אז ער פארט צום נועם אלימלך‪ .‬זאגט ער אים‪" :‬ווייסטו וואס‪ ,‬עס איז א‬ ‫***** הל ******‬ ‫שאד צו מטריח זיין דעם רבי'ן רבי ר' אלימלך אין אזא צייט‪ ,‬זאגט מיר דעם‬ ‫נאמען‪ ,‬און דער אייבערשטער וועט צוהערן דיינע תפילות" און ער האט אים‬ ‫צוגעזאגט אז ס'פעלט נישט אויס אז ער זאל אים מטריח זיין‪ .‬דער איד האט‬ ‫אים געגעבן דעם נאמען און ער האט אים געגעבן פינף גילדן פאר פדיון נפש‪.‬‬ ‫אבער דער האט זיך נישט פארלאזט און ער איז נאכאלץ געפארן צום הייליגן‬ ‫רבי ר' אלימלך‪.‬‬ ‫ווען ער איז אנגעקומען צו רבי ר' אלימלך האט מען אים געזאגט אז מען קען‬ ‫נישט אריינגיין‪ ,‬אבער היות ער איז געווען א מקורב‪ ,‬און ס'איז געווען פיקוח‬ ‫נפש‪ ,‬האט ער זיך זייער שטארק געבעטן אז מען זאל אים אריינלאזן‪ ,‬און מען‬ ‫האט אים אריינגעלאזט‪ ,‬און ער האט געגעבן א פדיון נפש פופציג גילדן‪ .‬דער‬ ‫רבי ר' אלימלך האט אים אנגעוואונטשן און ער זאגט אים‪" :‬פאר אליהו הנביא‬ ‫איז גענוג געווען פינף גילדן‪ ,‬און פאר מיר גיט איר פופציג"‪ .‬דער איד וואס ער‬ ‫האט געטראפן אויפן וועג איז געווען אליהו הנביא‪ ,‬און מען האט אים געשיקט‬ ‫פון הימל אז ער זאל נישט שטערן דעם הייליגן רבי ר' אלימלך מיט זיין עבודה‪,‬‬ ‫האט מען אים געשיקט פון הימל‪ .‬זי"ע‪.‬‬ ‫***‬ ‫דער הייליגער דברי חיים האט זיך משדך געווען מיט א אייניקל פון דער רבי‬ ‫ר' זושא‪ ,‬ביי די תנאים‪ ,‬ווי די דרך פון די צדיקים האט מען דארט אויסגערעכנט‬ ‫אלע יחוסים‪ ,‬פון וועמען מען שטאמט‪ .‬מען האט אויסגערעכנט דארט אסאך‬ ‫צדיקים‪ ,‬אז דער מחותן שטאמט פון דעם און דעם צדיק‪ .‬ביז מען איז‬ ‫אנגעקומען אז ער שטאמט פון דער הייליגער רבי ר' זושא‪ .‬האט דער דברי חיים‬ ‫געזאגט "מער דארף איך שוין נישט מער ווי דער יחוס פון רבי ר' זושא"‪.‬‬ ‫האט דער דברי חיים פארציילט אמאל איז רבי ר' זושא געווען ביי רבי ר'‬ ‫בער מיט יענעם אייניקל אלס קינד‪ ,‬זיין רבי‪ ,‬און דאס קינד האט זייער געוויינט‪,‬‬ ‫איז געגאנגען דער רבי ר' זושא‪ ,‬ער האט גענומען דאס קינד‪ ,‬און ער האט אים‬ ‫געוויגט אז ער זאל נישט שטערן רבי ר' בער‪ .‬ער האט דאן געהאלטן אינמיטן‬ ‫לערנען אלשיך הקדוש‪.‬‬ ‫אינמיטן איז אנגעקומען פון הימל דער אלשיך הקדוש אליין‪ ,‬און ער זאגט‬ ‫פאר רבי ר' זושא‪" :‬איך וועל וויגן דאס קינד‪ ,‬איך וויל נישט זאלסט ווערן‬ ‫געשטערט‪ ,‬איך וויל דו זאלסט ווייטער לערנען מיין ספר דער אלשיך הקדוש"‪.‬‬ ‫זייט מען ווי חשוב ס'איז געווען אז ר' זושא לערנט דער אלשיך הקדוש‪.‬‬ ‫האט דער הייליגער דברי חיים אויסגעפירט "מער ווי דעם דארף איך נישט‪,‬‬ ‫אז דער אלשיך הקדוש אליין איז געקומען פון אויבן אין הימל אז רבי ר' זושא‬ ‫***** ול ******‬ ‫זאל ווייטער לערנען אלשך הקדוש‪ ,‬אזוי גרויס איז געווען דער רבי ר' זושא‪ ,‬אז‬ ‫גרעסערער יחוס דארף איך נישט פון דעם"‪.‬‬ ‫***‬ ‫מיין טאטע ז"ל‪ ,‬הרה"צ ר' מאיר בן ר' מנחם זי"ע האט פארציילט‪ ,‬אז ??‬ ‫איז געווען איינער פון די גרויסע מקורבים ביים הייליגן ר' ישכר דוב‪ .‬איז ער‬ ‫געווען אמאל ראש השנה ביים רב ז"ל‪ ,‬און ביי תקיעת שופר איז געווען זייער‬ ‫שווער צו הערן‪ ,‬ס'איז געווען זייער שווערע תקיעות‪ .‬האבן זיי געקלערט אז‬ ‫נאכן דאווענען וועלן זיי גיין איבערהערן די תקיעות‪.‬‬ ‫נאכן דאווענען‪ ,‬ווען זיי זענען אריבערגעגאנגען זאגן גוט יום טוב פאר דער‬ ‫הייליגער ר' ישכר דוב‪ ,‬האט זיך דער בעלזא רב אנגערופן‪" :‬עס איז וואר אז די‬ ‫תקיעות וואס מען האט היינט געבלאזן האט מען געקענט הערן מסוף העולם‬ ‫ועד סופו"‪ ,‬ער האט מרגיש געווען אז זיי האבן נאכאמאל געוואלט איבערבלאזן‬ ‫ווייל זיי האבן געטראכט אז זיי האבן נישט געהעריג יוצא געווען‪ .‬און אז זיי‬ ‫האבן עס געהערט פון דער בעלזא רב אליין‪ ,‬האבן זיי פארשטייט זיך נישט‬ ‫געדארפט מער ווי דעם‪ ,‬זיי האבן זיכער יוצא געווען‪ ,‬זי"ע‪.‬‬ ‫***‬ ‫ביי די ערשטע וועלט מלחמה איז געווען זייער שווערע מצב‪ ,‬ס'איז געווען‬ ‫אסאך פליטים‪ ,‬מענטשן האבן געמוזט אנטלויפן פון זייערע שטעט‪ .‬און דער‬ ‫הייליגער שלום'קע סטרופקוב'ער זצ"ל‪ ,‬א זון פון דער שינאווער רב‪ ,‬האט אויך‬ ‫געמוזט אנטלויפן‪ .‬און ער איז אנגעקומען אויף פסח קיין קערעסטיר‪ ,‬און ביים‬ ‫סדר איז ער געווען ביי דעם הייליגן ר' ישעיה'לע‪.‬‬ ‫ביים סדר זענען דארט געווען אסאך אידן‪ ,‬און ס'איז געווען א איד וואס‬ ‫האט אומוועלנדיג געגעבן א רוק דעם טיש‪ ,‬און אלע וויין האבן זיך אויסגעגאסן‬ ‫אויפן טיש‪ ,‬מען האט געמוזט איבערדעקן דעם גאנצן טיש‪.‬‬ ‫און דער הייליגער ר' ישעיה'לע האט געזען ווי דער איד האט גרויס עגמות‬ ‫נפש אז וועגן אים דארף מען איבערמאכן דעם טיש‪ ,‬האט באהאלטענערהייט‬ ‫געגעבן א שאקל דעם טיש פון אונטן אז ס'זאל זיך נאכאמאל איבערקערן די‬ ‫טיש‪ ,‬און מען זאל עס נאכאמאל מוזן איבערדעקן‪ .‬און ער האט זיך צובייזערט‬ ‫און זיך אנגערופן‪" :‬וואס איז גייט פאר מיט דעם טיש? עפעס איז שלעכט דא‪,‬‬ ‫ס'איז נישט גראד‪ ,‬מען דערף זען צו עס פאררעכטן"‪ .‬ווייל ער האט געשפירט‬ ‫אז דער איד האט א שברון לב‪ ,‬און ער שעמט זיך אז מען האט געמוזט‬ ‫איבערמאכן דעם טיש וועגן אים‪ .‬האט ער עס געמאכט כאילו דער טיש איז‬ ‫דער פראבלעם‪ .‬און ער האט געווינקן פאר ר' שלום סטרופקוב'ער אז ער זאל‬ ‫גארנישט זאגן‪ ,‬ער זאל פארשטיין וואס דא גייט פאר‪.‬‬ ‫***** זל ******‬ ‫א ענליכע מעשה איז געווען‪ ,‬דער דרכי תשובה איז געווען דארטן ביי א‬ ‫סעודת מצוה‪ ,‬ביי א סעודה פון א ברית‪ .‬מען האט זיך געוואשן און געמאכט א‬ ‫המוציא‪ .‬און ר' ישעיה'לע פאר ער האט גענומען פאר זיך האט ער געשניטן א‬ ‫שטיקל חלה‪ ,‬ער האט ארויסגענומען פון די חלה די ווייכע חלק‪ ,‬און ער האט‬ ‫עס געשיקט פאר א איד דארט ביים טיש‪.‬‬ ‫האט זיך דער מונקאטשער רבי אנגערופן‪" :‬ס'איז א הפסק"‪ ,‬האט דער‬ ‫הייליגער ר' ישעיה'לע געזאגט פאר דער דרכי תשובה‪" :‬איך האב מרגיש געווען‬ ‫אז דער איד האט נישט קיין ציין ל"ע‪ ,‬און ער איז אויסגעהונגערט‪ ,‬אז ס'איז‬ ‫ממש פקוח נפש‪ ,‬האב איך אים געמוזט גלייך געבן א שטיקל חלה פאר אים‪.‬‬ ‫ווייל די הלכה איז אויב מען האט קיין זאלץ מעג מען אפילו אויסרעדן און‬ ‫בעטן זאלץ‪ ,‬איז אוודאי און אוודאי אז איד וואס איז אזוי אויסגעהונגערט און‬ ‫מען דארף אים שוין ברענגען עפעס‪ ,‬מעג מען זיכער"‪.‬‬ ‫האט דער דרכי תשובה געזאגט אז זיין עבודה אין מידת החסד איז פון די‬ ‫גרעסטע מין עמקות‪ .‬פונקט ווי מען דארף זיך מתעמק זיין אין א שטיקל גמרא‬ ‫און עס לערנען טיף טיף‪ .‬האט ער געזאגט אז ר' ישעיה'לעס מידת החסד איז‬ ‫זייער זייער טיף‪ ,‬ער איז מרגיש יעדע קלייניגקייט‪.‬‬ ‫אין יענע צייט האט זיך געדרייט אסאך פליטים דארטן‪ ,‬ס'איז געקומען‬ ‫פארשידענע מענטשן‪ .‬איינמאל איז אנגעקומען א גאנצע משפחה מיט קליינע‬ ‫קינדער נעבעך‪ .‬האט ר' ישעיה'לע געזאגט פאר די עלטערן "גייטס ענק‬ ‫אראפלייגן‪ ,‬און איך וועל שוין וויגן און קער נעמען פון די קינדער‪ ,‬כדאי איר‬ ‫זאלט זיך קענען אויסרוען"‪ ,‬אזוי ווייט איז געווען זיין מידת החסד‪ .‬זי"ע‪.‬‬ ‫***‬ ‫יעצט איז דאך טאקע חודש אלול‪ ,‬וואס דער אייבערשטער טוט מרבה זיין‬ ‫די חסדים טובים‪ .‬ווען מען דערמאנט זיך צוריק וויאזוי אונזערע עלטערן האבן‬ ‫זיך אויפגעפירט חודש אלול‪ ,‬מיין טאטע ע"ה‪ ,‬ער האט געקאכט חודש אלול‪,‬‬ ‫ער פלעגט יעדן טאג לערנען תיקוני זוהר און שער המלך‪ .‬מיין שווער ע"ה ר'‬ ‫אליעזר אבא בן ר' חיים הערמאן ע"ה‪ ,‬מען האט געזען אויף אים דער פחד‬ ‫חודש אלול‪ .‬און ווער רעדט נאך פון די הייליגע טעג‪ ,‬ס'האט זיך ממש געגאסן‬ ‫טרערן‪ ,‬מען האט געזען דער פחד‪.‬‬ ‫זאל זייערע זכות טאקע מגין זיין‪ ,‬און מען זאל געהאלפן ווערן מיט א גוט‬ ‫געבענטשע יאר גאנץ כלל ישראל‪.‬‬ ‫***** חל ******‬ ‫מנחם משיב נפשי‬ ‫טראפנס פון חיזוק‬ ‫חודש אלול זאגט מען דעם קאפיטל תהילים פון לדוד ה' אורי וישעי‪ ,‬שטייט‬ ‫דארט 'לולא האמנתי לראות בטוב ה' בארץ חיים' – ווען איך גלייב ווען נישט‬ ‫אז איך וועל נאך זען דער ארץ חיים‪ ,‬אז איך וועל זיין המלך‪ ,‬איך וועל בלייבן‬ ‫לעבן טראץ די אלע שונאים וואס איך האב געהאט‪ ,‬שאול המלך וכדו'‪ ,‬זאגט‬ ‫דוד המלך 'ווייל איך האב געגלייבט אין דעם אייבערשטן אז ער זאגט מיר אז‬ ‫איך וועל זיין קעניג‪ ,‬וועגן דעם איז עס מקוים געווארן'‪.‬‬ ‫דאס זאגט מען חודש אלול‪ ,‬מען דארף אריינטראכטן אין דער ענין פון‬ ‫תשובה‪ ,‬מען זאגט ביים דאווענען יעדן טאג דריי מאל 'הרוצה בתשובה' – דער‬ ‫אייבערשטער וויל אז מיר זאלן תשובה טון‪ ,‬עס איז הפלא ופלא‪ .‬געווענליך ווען‬ ‫איינער טוט שלעכטס פאר א צווייטן איימאל צוויי מאל‪ ,‬אויב ער איז א גוטע‬ ‫און מען בעט אים איבער איז ער אים מוחל‪ ,‬אבער נישט אויב מען טוט עס‬ ‫יעדן טאג‪ ,‬כסדר וכסדר‪.‬‬ ‫אבער דער אייבערשטער כביכול איז דער הטוב והמטיב‪ ,‬ער איז דער מקור‬ ‫הטוב‪ ,‬דער אייבערשטער כביכול איז דער "הרוצה בתשובה" – ער גיט אונז אן‬ ‫עצה‪ ,‬ער וויל אז מיר זאלן אים איבערבעטן‪ .‬יעדעס מאל ווען מען מאכט א זאך‬ ‫וואס מען וואלט נישט געדארפט מאכן‪ ,‬אדער וואס מען דארף מאכן און מען‬ ‫האט נישט געמאכט‪ ,‬יעדעס מאל אויב מען בעט איבער דעם אייבערשטן איז‬ ‫דער אייבערשטער מוחל‪ ,‬דער אייבערשטער איז אלעמאל מוחל‪.‬‬ ‫מיין טאטע ע"ה הרה"צ ר' מאיר בן ר' מנחם זי"ע פלעגט אסאך נאכזאגן‬ ‫פון דער דברי חיים‪ ,‬דער הייליגער צאנזער רב‪ .‬אמאל איז געקומען צום דברי‬ ‫חיים א איד ער אז געווען זייער שמוציג פון קאלעך‪ .‬ווען ער איז אריינגעקומען‬ ‫צום צאנזער רב האט אים דער צאנזער רב געזאגט "ר' איד‪ ,‬אייער פנים איז‬ ‫שמוציג"‪ .‬און דער איד האט נעבעך געמיינט אז דער הייליגער צאנזער רב רעדט‬ ‫פון הויכע זאכן‪ ,‬עונות מיט חטאים‪ .‬האט ער אנגעהויבן צו וויינען "איך ווייס‪,‬‬ ‫איך ווייס אז איך בין שמוציג"‪ .‬האט אים דער דברי חיים געזאגט "איך זאג‬ ‫***** טל ******‬ ‫דיר אז דו ביסט שמוציג‪ ,‬וואש דיך אפ"‪ .‬פרעגט ער דעם דברי חיים‪" :‬מיט‬ ‫וואספארא וואסער קען איך זיך אפוואשן מיינע חטאים?"‪ ,‬האט אים דער דברי‬ ‫חיים געזאגט‪" :‬נעם אביסל וואסער און וואש דיך"‪ ,‬פרעגט ער ווייטער‪" :‬פון וואו‬ ‫נעמט מען אזא סארט וואסער?" ביז דער איד האט פארשטאנען אז ער מיינט‬ ‫פשוט‪ ,‬ער איז שמוציג און ער זאל נעמען אביסל וואסער‪.‬‬ ‫ווען מען הערט די מעשה קען מען זיך אפלערנען‪ ,‬אז מענטשן מיינען אז‬ ‫תשובה טון מיינט אז מען דארף פאסטן און מען דארף זיך מסגף זיין וכדו'‪.‬‬ ‫דער עיקר תשובה איז פשוט ‪ -‬וואש דיך אפ‪ ,‬האב חרטה אויף דיינע מעשים‪,‬‬ ‫בעט איבער דעם אייבערשטן אז ער זאל דיר מוחל זיין‪ ,‬און נעם דיך פאר אז‬ ‫דו וועסט מער נישט טון די אלע זאכן וואס דו האסט נישט געדארפט טון‪ ,‬און‬ ‫דאס איז דער עיקר תשובה‪ ,‬און דער אייבערשטער איז מוחל‪.‬‬ ‫די רגע וואס דער מענטש בעט איבער דעם אייבערטשן‪ ,‬און ער האט חרטה‪,‬‬ ‫און ער זאגט צו אז ער גייט זיך אויפפירן אנדערש‪ ,‬די רגע ווערט ער א צדיק‪.‬‬ ‫אזוי שטייט אין די הייליגע ספרים‪ ,‬מען דארף גלייבן אין דעם ווייל טאמער‬ ‫נישט דו זאגסט דאך 'הרוצה בתשובה' – אז דער אייבערשטער וויל דו זאלסט‬ ‫תשובה טון‪ .‬אזוי זאגט מען אויך אין די הייליגע טעג 'כי אם בשוב רשע מדרכו‬ ‫וחיה' – דער אייבערשטער וויל אז דו זאלסט לעבן‪ ,‬און ער וויל נישט אז דיינע‬ ‫עבירות זאלן מאכן ח"ו שלום א שווערן לעבן‪ ,‬ער וויל זאלסט האבן פון אלעם‬ ‫גוטן‪ ,‬און טו תשובה‪.‬‬ ‫און תשובה איז פשטות און פשוט אזויווי ס'שטייט אין רמב"ם און אין‬ ‫שולחן ערוך אז מען דארף חרטה האבן און מען בעט איבער דעם אייבערשטן‬ ‫און דער אייבערשטער איז מוחל‪.‬‬ ‫דאס איז א געוואלדיגע חסד פון דעם אייבערשטן‪ ,‬דאס איז א מתנה‪ ,‬דאס‬ ‫איז א זאך וואס מען קען נישט פארשטיין מיט די שכל אנושי‪ .‬ווען איינער גייט‬ ‫צו א גרויסע מענטש‪ ,‬א גרויסער שר‪ ,‬א גרויסער עושר צי א גרויסער מלך‪ ,‬און‬ ‫מען טוט אים פארשעמען‪ ,‬מען טוט זינדיגן פאר אים איינמאל און מען בעט‬ ‫אים איבער‪ ,‬ער איז א גוטע און ער גיט נאך‪ .‬אבער נישט כסדר‪.‬‬ ‫משא"כ ביי דער אייבערשטער וועט ער קיינמאל נישט דארמאנען די‬ ‫פריערדיגע חטאים‪ .‬און נישט נאר דאס‪ ,‬מען טאר אפילו נישט זאגן א מענטש‬ ‫פאר א צווייטער מענטש "דערמאן דיך‪ ,‬ביסט געווען אמאל נישט אזוי ערליך"‪,‬‬ ‫כ"ש וכ"ש אז דער אייבערשטער טוט אוודאי נישט דערמאנען די פריערדיגע‬ ‫חטאים‪ .‬נאר פונקט פארקערט‪ ,‬ס'שטייט גאר אז א בעל תשובה איז נאך העכער‬ ‫ווי א צדיק‪ ,‬דער אייבערשטער וועט מער מקרב זיין‪ ,‬ער טוט מער גוטס און‬ ‫מער חסדים מיט א בעל תשובה ווי איינער וואס האט נאך קיינמאל נישט‬ ‫געזינדיגט‪.‬‬ ‫***** מ ******‬ ‫ווען דער אייבערשטער זעט איין אז ער האט חרטה‪ ,‬דעמאלטס כביכול דער‬ ‫אייבערשטער האט מיטלייד מיט אים‪ ,‬ער זעט כביכול זיין ווייטאג‪ ,‬און ער טוט‬ ‫אים פארגעבן‪.‬‬ ‫איז חודש אלול ווען ס'איז טאקע דער זמן פון תשובה‪ ,‬פאר די הייליגע טעג‪,‬‬ ‫פאר ווען ער טוט משפט'ן לחיים ולשלום‪ .‬פארדעם האט דער אייבערשטער‬ ‫געגעבן א חודש אלול ווען מען זאל קענען איבערבעטן דעם אייבערשטן‪ ,‬אז‬ ‫מען זאל אנקומען צו די הייליגע טעג מיט א נייע בלעטל‪ ,‬מיט חסד‪ .‬ווייל‬ ‫ווען דער אייבערשטער האט אים מוחל געווען איז ער א אנדערער מענטש‪,‬‬ ‫דעמאלטס קען מען בעטן דעם אייבערשטן מיט א רואיג הארץ‪ ,‬מיט א נצחון‪.‬‬ ‫ווי דוד המלך האט געזאגט 'לולא האמנתי' – ווען איך גלייב ווען נישט‪ ,‬א‬ ‫איד דארף צו גלייבן‪ ,‬מיט דעם וואס א איד גלייבט אז דער אייבערשטער איז‬ ‫אים מוחל‪ ,‬מיט דעם אליינס ווערט ער אן אנדערער מענטש‪ .‬ווען א מענטש‬ ‫גלייבט נישט‪ ,‬און ער שפירט פאר זיך ווי ער האט געזינדיגט‪ ,‬און ער האט נישט‬ ‫קיין שמחה‪ ,‬און ער וועט טון ווייטער נישט גוטע זאכן‪ .‬ווייל ער פילט אז ער איז‬ ‫ממילא פארלוירן‪ ,‬און ער איז מייאוש‪.‬‬ ‫אבער ווען א איד גלייבט אז דער אייבערשטער איז אים מוחל איז ער אן‬ ‫אנדערער מענטש‪ ,‬ער איז א ריינער מענטש‪ ,‬ער איז א צדיק‪ .‬און ער וועט זיך‬ ‫ווייטער אבאכט געבן‪ ,‬ווי שלמה המלך זאגט 'בכל עת יהיו בגדיך לבנים' – דיינע‬ ‫בגדים וועלן זיין ווייסט‪ .‬און ווען א מענטש האט ווייסע בגדים האט ער מער‬ ‫מורא צו עס שמוציג מאכן‪ .‬אבער ווען א מענטש ח"ו האט געזינדיגט‪ ,‬ווערט‬ ‫ער שמיציג‪ ,‬דעמאלטס געבט ער נישט אכטונג אויף זיך מער‪ ,‬ווייל ער ווייסט‬ ‫אז ממילא איז ער שמוציג‪ .‬אבער ווען ער גלייבט אז דער אייבערשטער איז אים‬ ‫מוחל איז ער א אנדערער מענטש‪.‬‬ ‫ס'שטייט אין די ספרים אז חודש אלול דארף מען זיך אויך צוגרייטן מיט‬ ‫די מצוות‪ ,‬און די מצוות וואס מען האט געטון זאלן זיין מער בשלימות‪ .‬און‬ ‫דאס איז איין זאך‪ ,‬ווייל ווען א איד גלייבט אז ער איז א ריינער מענטש‪ ,‬דער‬ ‫אייבערשטער האט אים שוין מוחל געווען‪ ,‬און ער טוט תשובה‪ .‬איז ממילא‬ ‫קומט שוין אויס אז די מעשים טובים וואס ער טוט איז עס מיט א גרעסערע‬ ‫שמחה און מיט מער לשמה‪ .‬דאס איז דער ענין אז אלול זאל מען טוט מצוות‬ ‫און מעשים טובים מיט מער שלימות‪ ,‬מיט מער שמחה‪ ,‬מיט מער זריזות‪,‬‬ ‫מיט מער אויפמערקזאמקייט‪ ,‬און מאכן מער מצוות‪ .‬אז ער איז דאך א ריינער‬ ‫מענטש פילט ער זיך א אן אנדערער מענטש‪ ,‬געבט עס חיזוק‪.‬‬ ‫ס'שטייט אין די גמרא אז ווען דער אייבערשטער געבט יסורים ווערט עס‬ ‫אנגערופן 'נאמנים' – זיי זענען באגלייבט‪ ,‬זאגט די גמרא אז באגלייבט מיינט‬ ‫***** אמ ******‬ ‫'בשליחותם' – ווייל מען שיקט זיי דעמאלטס און דעמאלטס אזויפיל טעג און‬ ‫אזויפיל שעה‪ ,‬און נאכדעם גייען זיי אוועק‪.‬‬ ‫פרעגן די מפרשים‪ ,‬איז פארוואס דארף מען דאווענען אז דער אייבערשטער‬ ‫זאל ברענגען א רפואה? אז ס'איז 'נאמנים בשליחתם' – אז ס'מוז זיין ביז‬ ‫צום סוף יעדע שליחות‪ ,‬אלע יסורים וואס דער אייבערשטער שיקט דער‬ ‫אייבערשטער זאל אפהיטן‪ .‬אז מען באקומט עס אויף א געוויסע צייט און ס'איז‬ ‫דא א צייט פונקטליך ווען ס'גייט אוועק‪ ,‬איז וואס איז שייך בעטן?‬ ‫קען זיין אז פשט אין די גמרא איז אביסל אנדערש‪ ,‬ווען דער אייבערשטער‬ ‫שיקט פאר איינעם ח"ו יסורים‪ ,‬פארוואס שיקט ער עס ח"ו? דער אייבערשטער‬ ‫איז דאך א גוטע‪ ,‬ער איז א טוב ומטיב? דער אייבערשטער שיקט עס נאר וועגן‬ ‫דעם כדי אים צו דערמאנען ער זאל תשובה טון‪ .‬ער האט זיך נישט געכאפט‪,‬‬ ‫און ער האט געטון זאכן וואס ער דארף נישט‪ ,‬איז עורו ישנים משנתכם – ער‬ ‫וועקט אים אויף פון שלאף‪ ,‬שיקט מען אים צו אויפוועגן‪ ,‬וועגן דעם שיקט‬ ‫דער אייבערשטער יסורים‪ ,‬אז ער זאל זיך דערמאנען "פארוואס קומט זיך מיר‬ ‫ח"ו דאס"‪.‬‬ ‫קומט אויס אז דער שליחות פון דעם אייבערשטן מיט די יסורים איז נישט‬ ‫ח"ו די יסורים‪ ,‬ס'איז די תשובה טון‪ .‬און באלד ווען ער טוט תשובה גייט עס‬ ‫אוועק‪ .‬ווייל די גאנצע סיבה פארוואס ער האט יסורים איז דאך געווען נאר ווייל‬ ‫מען דארף אים אויפוועקן‪.‬‬ ‫איז דאס איז פשט אין די גמרא אז די יסורים זענען נאמנים בשליחותם – זיי‬ ‫זענען געטריי מיט די שליחות‪ .‬די שליחות איז נישט די יסורים‪ ,‬די שליחות איז‬ ‫אים צו אויפוועקן‪ .‬און ווען דער מענטש וועקט זיך אויף גייט עס אוועק‪ .‬איז‬ ‫זייער גוט פארוואס מען בעט דעם אייבערשטן אז ס'זאל אוועקגיין די יסורים‪,‬‬ ‫ווייל דאס איז טאקע דער זמן‪ .‬דער צייט וואס די יסורים דארפן אוועקגיין איז‬ ‫נישט פונקטליך לויט א זייגער‪ ,‬ס'ווענדט זיך אין דעם מענטש‪ ,‬ווען ער וועקט‬ ‫זיך אויף‪.‬‬ ‫אדער קומט עס בכלליות‪ ,‬ווי מיר האבן שוין כמה פעמים גערעדט‪ ,‬אז דער‬ ‫אייבערשטער איז א שומע תפילה‪ ,‬דער אייבערשטער האט ליב ווען אידישע‬ ‫קינדער בעטן פון אים און זענען מתפלל פאר אים‪ ,‬דאס אליינס טוט אים‬ ‫אויפוועקן אז דער אייבערשטער וויל דו זאלסט מער מתפלל זיין‪.‬‬ ‫דאס איז חודש אלול ווי מיר האבן יעצט גערעדט‪ ,‬אלול איז א חודש וואס‬ ‫מען בעט‪ ,‬ווייל דער אייבערשטער וויל דאס‪ ,‬דער אייבערשטער האט עס ליב‪,‬‬ ‫דער אייבערשטער ווארט אויף דיינע תפילות‪ ,‬אויף אלע אונזערע תפילות‪.‬‬ ‫און ממילא דורכדעם וועט מען טאקע האבן א גוט לעבן‪' ,‬זכרנו לחיים‬ ‫***** במ ******‬ ‫טובים ולשלום'‪ ,‬זאל עס זיין טאקע א כתיבה וחתימה טובה‪ ,‬און א שנה טובה‬ ‫מבורכת‪ ,‬א גוט געבענטשט יאר‪ .‬און דער אייבערשטער זאל העלפן אז ער זאל‬ ‫ארויסווייזן אז מען זאל קענען איינזען אין די גוטסקייט פון דעם אייבערשטן‪,‬‬ ‫און אונז זאלן איינערקענען אין דעם אייבערשטנס טובות‪.‬‬ ‫און מיר זאלן זוכה זיין צו תשובה מתוך שמחה‪ ,‬מתוך הרחבת הדעת‪ ,‬און‬ ‫אלעם גוטן‪.‬‬ ‫***** גמ ******‬ ‫גליון זו מוקדש‬ ‫לעילוי נשמת האישה הצדקנית‬ ‫פראדל בת הרה"צ ר' מאיר ז"ל‬ ‫ולעילוי נשמת‬ ‫האישה הצדקנית רחל לאה בת ר' מאיר ז"ל‬ ‫הקמת המצבה יתקיים בעז"ה ביום רביעי‬ ‫פרשת כי תבוא‪ ,‬י"ד אלול שנת תשפ"ו‬