אמרי מנחם · Imrei Menachem — כי תבוא (2026-08-24)

ניצוצי אורה ומאמרים יקרים
מפה מפיק מרגליות
ניצוצי אורה ומאמרים יקרים
מפה מפיק מרגליות
פרשת כי תבא
גיליון זה נתנדב לעילוי נשמת אחותי הצדקת האשה החשובה
מרת פראדל ע"ה
אחותי הצדקת האשה החשובה
מרת רחל לאה ע"ה
בת הרה"ג ר' מאיר מאשקאוויטש זצ"ל
ת.נ.צ.ב.ה
פרשת כי תבא
השמחה מביאה להשראת השכינה
והיה כי תבוא אל הארץ (כו ,א).
איתא במדרש ,אשר כל "והיה" בכתוב הוא לשון שמחה .ובמקום אחר אמרו
שאין השכינה שורה אלא מתוך שמחה.
לפי זה יש לפרש משמעות הכתוב כך" :והיה" – כאשר תהיה בשמחה – או-
אז "תבוא אל הארץ" ,דהיינו שתזכה להשראת השכינה (שהרי פשוט שכל עניינה של
ישיבת הארץ הוא הקדושה והשראת השכינה אשר בה).
עוד יש לומר ,דהנה נאמר (תהלים צה ,ו) "בואו נשתחווה ונכרעה ,נברכה לפני ה'
עושנו" .וכך הוא להלכה ,שכאשר אדם נכנס לעזרה עליו להשתחוות לפני ה'.
והנה בפרשת שמות נאמר "ויאמן העם ,וישמעו כי פקד ה' את בני ישראל
וכי ראה את ענים ,ויקדו וישתחוו" .ומבואר בזה דבר נאה בספר "צמח דוד",
דהלא המשתחווה לעבודה זרה ר"ל ,אף אם אינו מאמין בה בלבו כלל ,הרי
עבר על איסור עבודה זרה .ואם כן יש ללמוד ,מרובה מדה טובה ,בגודל מעלת
המשתחווה להקב"ה – להבדיל – אפילו אם משתחווה בלי כוונה.
ולכן כאשר היו בני ישראל בגלות מצרים בשפל המצב ,תחילת הגאולה היתה
בזה שהשתחוו .כי עצם ההשתחוואה רוממה אותם משפל המצב בו היו.
ואע"פ שכל העושה שלא לשמה נוח לו שלא נברא (ברכות יז ,א) ,הרי יחד עם
ההשתחוואה הוא מברך את ה'" ,נברכה לפני ה' עושנו" ,ולכן חשיב לשמה .והוא
הדין במקרא ביכורים ,דכיון שמקדים "הגדתי היום" גו' ,הרי חשיב שפיר לשמה.
בזכות האבות
והיה כי תבוא אל הארץ (כו ,א).
"תבוא" אותיות "אבות" .ויש לבאר בזה בכמה פנים:
א) אע"פ שהאבות היו בארץ ישראל ,הרי לא זכו להיות בה אחר מתן תורה
ואחר שנצטווינו במצוות התלויות בארץ .וכאשר אנו מקיימים כיום את המצוות,
***** ב ******
הרי זה מביא תועלת גם לנשמות האבות ,ובפרט ע"י שמתעברות נשמותיהם
בנשמות הבנים ,ואזי מקבלים אף הם חלק במצות הביכורים שמקיימים בניהם.
ומכאן רמז נוסף בלשון הכתוב "והיה" לשון שמחה – להורות על שמחת
האבות מכך שבניהם מקיימים את המצוות.
ב) כל קיומנו בארץ ישראל הוא בזכות האבות הקדושים.
ידוע שהנמצא בארץ ישראל ,בפלטרין של מלך ,צריך להקפיד עוד יותר
להתנהג לפי רצון ה' .והכוח לזה הוא ע"י האבות ,היינו שאומר "מתי יגיעו מעשי
למעשי אבותי".
ג) בהמשך הפרשה נאמר "ארמי אובד אבי" (כו ,ה) ,ויש לפרש ,שהסטרא אחרא
מנסה לנתק את בני ישראל מהשייכות עם האבות הקדושים ,בטענות משונות
שכאילו היום דור שונה ,ומה שהיה מתאים לאבותינו אינו שייך כיום ,וכדומה.
וזהו "ארמי אובד אבי" – אובד את "אבי" ,שרוצה לאבד ולנתק את יחוסם של
בנ"י אל "אבי" ,אל האבות.
אבל באמת כל אחד מישראל הולך בדרכי האבות ,ושואף ואומר "מתי יגיעו
מעשי למעשי אבותי" .וזה נרמז במה שנאמר "והיה כי תבוא – אותיות אבות
– אל הארץ" :ביאתך אל הארץ הינה עם האבות ,שאינו מתנכר ח"ו ליחוסו אל
האבות אלא לומד מהם והולך בדרכיהם.
נחלה ומתנה
אשר ה' אלקיך נתן לך נחלה וירשתה (כו ,ב).
פתח הכתוב בלשון מתנה – "נותן לך" – וסיים בלשון ירושה – "נחלה
וירשתה"?
אלא שארץ ישראל היא אכן ירושה .אמנם אמרו חז"ל שארץ ישראל ,הנקראת
בכתוב (דניאל יא ,טז) "ארץ הצבי" ,מתפשטת ומתרחבת כמו עור הצבי .ותוספת זו
שמגיעה בדרך נס יותר מארץ ישראל המקורית ,היא בבחינת מתנה.
לפי זה יש לתרץ גם מאמר הנראה תמוה לכאורה בספרי ,דאיתא שם עשה
מצוה האמורה בענין שבשכרה תכנוס לארץ .ולכאורה הרי לא נתחייבו במצוה
זו אלא אחר שכבר נכנסו אל הארץ (ואחר ירושה וישיבה) ,ומהו שבשכרה תכנוס
לארץ.
אלא שתחילה נכנסו לארץ ישראל כפי שהיא ללא התוספת ,ואזי לאחר
שקיימו מצות ביכורים ,זכו בשכר זאת לתוספת המתנה ,שהתרחבה ארץ ישראל
כעור הצבי.
***
***** ג ******
פרי האדמה
ולקחת מראשית כל פרי האדמה (כו ,ב).
יש לבאר דיוק לשון הכתוב "פרי האדמה" (ולא נקט "פרי העץ").
הנה איתא במשנה (ב"מ ק ,ב) "שטף נהר זיתיו ונתנם לתוך שדה חבירו ,זה
אומר זיתי גדלו וזה אומר ארצי גדלה ,יחלוקו" .ובתלמוד ירושלמי (מסכת חלה)
שקו"ט בדומה לזה ,לענין חיוב מצוות התלויות בארץ ,באילן שנשטף אל מעבר
הירדן.
ויש לומר שלזה מרמז הכתוב בלשון "פרי האדמה".
ביכורים בשמיטה
ולקחת מראשית כל פרי האדמה (כו ,ב).
ישנה מחלוקת (ראה רש"י בפרשת משפטים ,ואוה"ח פרשתנו) האם גם בשנת שמיטה
מתקיימת מצות ביכורים ,או שמא אין שייכות לביכורים בשמיטה ,שהרי אז
הארץ הפקר ולא שייך לומר "אשר נתתה לי ה'".
יש לבאר הדעה שאין מביאים ביכורים ,דגם אם נאמר שהפירות הם הפקר
לכל וגם בעה"ב עצמו רשאי לזכות בהם ,אבל סוף סוף אין זה שלו ואינו יכול
לומר "אשר נתתה לי ה'".
מעלת הבאת הביכורים בעצמו
ולקחת מראשית כל פרי האדמה . .והלכת אל המקום אשר יבחר ה' אלקיך
(כו ,ב).
הנה מצינו במצות הביכורים מחלוקת ראשונים ,ר"ת לומד מן הפסוקים
שאע"פ שבכל התורה שלוחו של אדם כמותו ,הרי במצות הביכורים צריכה
להיות הלקיחה וההבאה ע"י הבעלים דוקא .אמנם הרשב"ם נחלק עליו וס"ל שגם
בהבאת הביכורים נאמר דין שליחות ,ויכול לשלוח את הביכורים ע"י שליח.
ויש לבאר הטעם לזה שדוקא במצות הביכורים לא מועיל שליח – לפי שיטת
ר"ת – בפשטות :כיון שהבאת הביכורים נעשית מתוך שמחה מיוחדת [כן למדו
בספרי מהפסוק "ועתה הנה הבאתי" ,ד"הנה" הוא לשון שמחה .וכמבואר במשנה
סדר הבאת הביכורים וקבלת פני המביאים ע"י בעלי החנויות וכו'] – הרי שמחה
זו לא יכולה להיות ע"י מי שאינו בעצמו הבעלים של הפירות .ורק הבעלים
שמביא את ביכורי שדהו חש באמת את השמחה וההודאה לה' .כמו כן ,מאידך,
תוכן הביכורים הוא הכרת הטוב כלפי הקב"ה ,וכמובן שגם ענין זה של הכרת
הטוב וההכנעה אינו יכול להימסר לשליח ,כי אינו אלא רגש פנימי של הבעלים
המביא את הביכורים.
***** ד ******
עוד נראה לבאר בעומק יותר ,ובהקדים דהנה בכלל אמרו חז"ל שמצוה בו
יותר מבשלוחו ,והיינו משום שעל ידי קיום המצוה בעצמו הרי הוא ממשיך
על עצמו קדושה ביתר שאת .וכדמצינו גבי אברהם אבינו ,שבשכר זאת שעשה
בעצמו זיכהו הקב"ה שיתן השכר לבניו בעצמו כביכול .בגמרא מסכת קידושין
מובא מהנהגתם של אמוראים שהיו עוסקים בהכנות לשבת קודש בעצמם,
והשכר על עונג שבת הוא הרי נחלה בלי מצרים – דכאשר הקדוש ברוך הוא
נותן בעצמו את הברכה הרי זה בלי מצרים – אין סוף.
על פי זה יש לומר ,דכיון שע"י מצות הביכורים מביא האדם ברכה על עצמו
(וכפי שמביא רש"י (כו ,טז) "בת קול מברכתו ,הבאת ביכורים היום תשנה לשנה
הבאה") ,הנה כדי שהברכה תהיה מהקב"ה עצמו בלי הגבלה ,בשביל זה מביא
הבעלים את הביכורים בעצמו ולא ע"י שליח.
[ולפי דרך זו יש לפרש הפסוק (דברים טו ,י) "נתון תתן לו ולא ירע לבבך בתתך
לו ,כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' אלקיך בכל מעשך ובכל משלח ידך" – כאשר
לא ירע לבבך לתת ע"י שליח ,אלא תתן צדקה אתה בעצמך ,אזי גם ה' אלקיך
יברכך בעצמו כביכול שלא ע"י שליח].
***
מעין זה יש לבאר הא דנחלקו רבותינו ,האם יש במקרא ביכורים דין שומע
כעונה .דהנה במשנה (ביכורים פ"ג מ"ז) אמרו שמי שאינו יודע לקרות מקרין אותו,
אלא שיש להסתפק בפירוש הדברים ,האם מקרין אותו ויוצא מדין שומע כעונה,
או שהוא חוזר בפיו אחר המקרא.
ויש לומר שמחלוקת זו תלויה בשאלה מהו עיקר הענין דמקרא ביכורים ,האם
עיקרו הודאה להקב"ה או מצות קריאה :אם כל ענין מקרא ביכורים הוא הודאה
להקב"ה ,מסתבר שמוכרח אכן לבטא הודאה זו בפיו דוקא .ועל דרך מ"ש הגר"א
שבקריאת שמע אין דין שומע כעונה ,כי קבלת עול מלכות שמים צריכה להיות
בפיו דוקא .משא"כ אם נאמר שהוא דין שצריך לומר" ,וענית ואמרת" ,הרי דינו
כשאר מצוות ושפיר אפשר לצאת יד"ח גם בשמיעה מאחר.
***
הגדתי היום (כו ,ג).
החת"ס מביא על הפסוק היום – כל שנה ושנה ביותר ,דהיינו שבכל שנה ושנה
מתרבה השבח מאדמת ארץ ישראל.
והנה בברכה מעין ג' אחר אכילת פירות מארץ ישראל ,אומרים "ברוך אתה ה'
על הארץ ועל פירותיה" ,וכתב הב"ח בביאור השבח על פירות הארץ ,שפירות
ארץ ישראל מכניסים קדושה באדם האוכלם.
נמצא שע"י קיום המצוות נכנסת קדושה בפירות ,ושוב ע"י אכילתם נכנסת
***** ה ******
הקדושה באדם .וזהו כל שנה ושנה ביותר ,כי ע"י שמקיים כעת מצות ביכורים הרי
הוא מביא תוספת קדושה בפירות ,ושוב יהיה בשנה הבאה תוספת בביכורים.
***
הביכורים "לפני ה'"
וענית ואמרת לפני ה' אלקיך (כו ,ה).
המנ"ח מסתפק האם מקרא ביכורים צריך להיות דוקא בעזרה ,או שהוא כשר
בכל מקום.
ונראה להוכיח מלשון הכתוב (להלן פס' ט) "ויביאנו אל המקום הזה" – שצריך
להיות ב"המקום הזה" דייקא ,בעזרה .כמו כן יש להוכיח מהפסוק שאחריו (פס'
י)" ,והשתחוית לפני ה' אלקיך" .דמכך שנאמר ציווי מיוחד בביכורים "והשתחוית
לפני ה' אלקיך" מובן שזה נעשה דוקא בעזרה.
***
הגבהת הקול
וענית ואמרת (כו ,ה).
פירש רש"י ,לשון הרמת קול.
והיינו ,דאף על פי שהבאת הביכורים מבטאת ענווה והכנעה לפני הקב"ה,
הרי יחד עם זה צריך לעשות זאת בשמחה ,וכשם שאת כל המצוות יש לקיים
בשמחה כמש"נ "עבדו את ה' בשמחה" [וכן דרשו בספרי מלשון הכתוב "ועתה
הנה הבאתי"" ,הנה" לשון שמחה] .לכן אומרים את מקרא הביכורים בקול רם,
המבטא שמחה.
ובשונה מהתוכחה שמנמיכים בה את הקול כדי להעלים זאת ,הנה מקרא
הביכורים שהוא שבח להקב"ה צריך לפרסם ולומר בקול רם.
***
"ארוממך ה' כי דיליתני"
וענית ואמרת (כו ,ה).
חז"ל אמרו שהלוויים היו אומרים בעת הבאת הביכורים "ארוממך ה' כי
דיליתני" .ויש לבאר שייכותו של פסוק זה לביכורים – כיון שכל ענין הביכורים
הוא לשבח להקב"ה ,וכפי שהוא במקרא ביכורים המפורש בתורה שמודים
ומשבחים על יציאת מצרים ,שהוציאנו משפל המצב במצרים ורוממנו וקרבנו
***** ו ******
אליו יתברך .וזהו גם תוכן הפסוק שבשירת הלוויים ,שמ"דיליתני" ,שפל המצב,
הביאנו הקב"ה למצב של רוממות.
***
מלחמת יעקב ולבן
ארמי אובד אבי (כו ,ה).
איתא במדרש (והביאו החת"ס) ,שהפסוק נדרש לשני הצדדים ,הן "[את] ארמי
– אובד אבי" ,שאבינו יעקב רצה לאבד את לבן ,והן להיפך ,שארמי ,לבן ,ביקש
לאבד את אבינו יעקב .ואע"פ שלבן לא יכל לו ולא איבדו ,מעלה עליו הכתוב
כאילו איבדו.
ויש לבאר מה שאמרו שיעקב ביקש לאבד את לבן ,עפ"י המבואר בכתוב
שיעקב היה רוצה את לבן ,ואיתא בספרים שבצאן לבן היו בהם נשמות ישראל
ויעקב היה מתקנם .ולפי זה ,יעקב ביקש לאבד את לבן היינו שהוציא ואיבד את
כוחות הטומאה שהכניס לבן בצאן ,באותן נשמות .ועל זה היתה יגיעת יעקב
בכל אותם השנים שהיה בבית לבן ,להפריד ולדחות את כוחות הטומאה שהכניס
לבן בצאן.
ולבן ביקש לאבד את יעקב ,היינו מה שהכניס כוחות הטומאה בצאן יעקב.
וזה מה שגרם לאריכות הגלות וגודל הקושי במצרים – הכל מחמת זה ש"ארמי
אובד אבי" ,שעדיין היתה השפעת לבן בנשמותיהם.
לפי זה יובן גם מה שיש לתמוה לכאורה ,מה שייכותו של ענין זה לתיאור
הירידה למצרים ויציאת מצרים .אלא שכוחות הטומאה שהיו דבוקים בנשמות
ישראל במצרים ,היה זה מחמת "ארמי אובד אבי" ,שעדיין היתה השפעת לבן
בנשמותיהם.
***
ישיבת הארץ תלויה בבית המקדש
ויביאנו אל המקום הזה ויתן לנו את הארץ הזאת (כו ,ט).
רש"י פירש ,אל המקום הזה – זה בית המקדש .ולפי זה צריך להבין מדוע
הקדים הכתוב "ויביאנו אל המקום הזה" לפני "ויתן לנו את הארץ הזאת" ,דהלא
ביאת הארץ היתה זמן רב לפני בנין בית המקדש.
ויש לבאר על פי הידוע שהחוטא בארץ ישראל הרי הוא כאילו מפקיע ממנו
את קדושת הארץ [וכפי שאכן רואים כהיום שיש בעוה"ר תיפלות בתוך מקום
המקדש רחמנא ליצלן] .ולכן היה אומר רבינו הקדוש מסאטמאר זיע"א ,שהנמצא
בארץ ישראל צריך להיות זהיר במצוות עוד יותר מהנמצא בחו"ל.
***** ז ******
והנה בהגדה של פסח אומרים "ובנה לנו את בית הבחירה לכפר על כל
עוונותינו" ,ואם כן ,שבזכות בית המקדש מתכפרים העוונות ,נמצא שרק בזכות
בית המקדש זוכים באמת לארץ ישראל ,שלא יהיה נחשב גם למי שבארץ –
כאילו אינו בארץ בגלל עוונותיו.
ולכן מקדימים ואומרים "ויביאנו אל המקום הזה" – זה בית המקדש – ורק אז
"ויתן לנו את הארץ הזאת".
***
ישיבת הארץ תלויה באמונה בה'
הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה (כו ,י).
רש"י כותב (בתחילת פירושו על התורה) ,שאם יאמרו אומות העולם לסטים אתם
שכבשתם ארצות שבעה גויים ,נאמר להם שכל הארץ של הקב"ה היא ,הוא
בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו כו'.
והנה במצות ביכורים מבטא האדם שכל הארץ והפירות שיש לו אינם אלא
מהקב"ה .ונמצא שעי"ז ניתנת לנו הזכות על ארץ ישראל ,כי רק בגלל שכל
הארץ של הקב"ה יש לנו פיתחון פה לאומות העולם הטוענים לסטים אתם
כנ"ל.
וזהו שדוקא במצות ביכורים נאמר ש"ה' אלקיך נותן לך נחלה".
זהו גם הביאור במה שנאמר בפרשה שניה של קריאת שמע ,שאם יפתה
לבבכם וסרתם ועבדתם גו' ח"ו ,אזי העונש על זה הוא ואבדתם מהרה מעל
הארץ הטובה אשר ה' נותן לכם .ולפי המבוא לעיל מרש"י ,הרי החטא והעונש
תלויים ממש זה בזה .כי אם יהודי עובד ע"ז ר"ל ,היינו שאינו מאמין בבעלות
הקב"ה על כל הארץ ,אזי אין לו מענה על הטענה של אומות העולם ,והם יכולים
להתגבר עליו וליטול ממנו את הארץ.
***
גשמיות ורוחניות כרוכים זה בזה
ושמחת בכל הטוב (כו ,יא).
במדרש אמרו ,אין טוב אלא תורה.
שמעתי מאבי מורי הרה"צ ר' מאיר ב"ר מנחם ע"ה ,וכן ממורי ורבי הרה"ק
רבי מנחם שלמה בן רבי משה מקאלוב זיע"א ,שכאשר צדיק פועל ע"י תפילתו
אל הקב"ה להשפיע השפעות לישראל בגשמיות ,הנה ההשפעה הגשמית באה
מלמעלה יחד עם השפעה רוחנית (וראה גם אוה"ח עה"פ השקיפה ממעון קדשך גו').
לפי זה יש לפרש ,דהנה בפרשה הסמוכה לזה מיירי במצות מעשר ,שעל ידי
***** ח ******
זוכים לעשירות כמאמר חז"ל "עשר בשביל שתתעשר" .וזהו גם כן "ושמחת בכל
הטוב" ,שלפי פשט הכתוב היינו הטוב בגשמיות ,אלא שיחד עם זה בא "אין טוב
אלא תורה".
כמו כן בהמשך הפרשה נאמר "יצו ה' אתך את הברכה" (כח ,ח) ,ויש לפרש שה'
עצמו כביכול יהיה אתך ,וזו הברכה ברוחניות שבאה יחד עם הברכה בגשמיות
שבהמשך הפסוק "באסמיך" וכו'.
ויש לומר שזהו גם הפירוש בנוסח אבינו מלכנו שאומרים בעשרת ימי
תשובה הבעל"ט ,שמבקשים כתבנו בספר חיים טובים ,בספר פרנסה וכלכלה
וכו' – שהבקשות על הדברים הגשמיים והרוחניים כרוכים זה בזה ,כי השפעתם
מלמעלה באה יחד כנ"ל.
שוב מצינו על דרך זה בפסוק "אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי ושבתי בבית
ה' לארך ימים" (תהלים כג ,ו) – כאשר יהיה לאדם "טוב וחסד" בגשמיות ,אזי יוכל
לישב בבית ה' ,שזהו ההשפעה הרוחנית.
וכן נאמר בעשרת הדברות על שבת קודש" ,על כן ברך ה' את יום השבת,
ויקדשהו" (שמות כ ,יא) – הברכה הבאה ביום השבת בגשמיות ,כרוכה בקדושת
השבת .וכן אומרים בזמירות שבת" ,וזכנו לקבל שבתות מתוך רוב שמחה ,מתוך
עושר וכבוד ,ומתוך מיעוט עוונות" – בזכות ההשפעות בגשמיות ,רוב שמחה
ועושר וכבוד ,נזכה גם למיעוט עוונות .ואף מה שאמרו בגמ' במסכת שבת,
שהמענג את השבת זוכה לנחלה בלי מצרים – הרי גם זה בא בזכות הברכה
בגשמיות שבאה בשבת.
***
בכל הטוב
ושמחת בכל הטוב (כו ,יא).
במדרש אמרו ,אין טוב אלא תורה .ובגמרא מסכת סוטה אמרו ,עבירה מכבה
מצוה ואין עבירה מכבה תורה .ועל דרך זה אמרו גבי צדקה ,שאין עבירה מכבה
צדקה.
ונמצא שכאשר אדם לומד תורה ,שניהם מתקיימים בידו – תורה ומצוה .וזהו
"ושמחת בכל הטוב" – תורה ומצוה.
***
משמעות ברכת המצוות
ולא שכחתי (כו ,יג).
***** ט ******
רש"י מביא מספרי :לא שכחתי מלברכך על הפרשת מעשרות .ולכאורה מזה
נראה שברכות מן התורה .וכבר האריכו בזה בספרים.
ונראה לומר ,דהנה בענין אמירת לשם יחוד נתבאר ,שהוא נועד להודיע
שהמצוה מתקיימת לשם שמים ,ושלא יהיה בזה שום צד לסטרא אחרא ח"ו.
וידוע שהנוב"י לא אחז מאמירת לשם יחוד ,כי לדידיה ענין זה בא לידי ביטוי
כבר בברכת המצוה.
לפי זה יש מקום לומר ,דאף על פי שנוסח הברכה וכו' הוא מדרבנן ,אמנם
התוכן שבאה הברכה לומר ,דהיינו שהמצוה נעשית לשם שמים – זה ודאי הוי
מן התורה.
***
רמז לתשובה בוידוי מעשרות
עשיתי ככל אשר צויתני (כו ,יד).
לכאורה מאי רבותא איכא בדבר ,הלא ודאי שיהודי המקיים מצוה ימלא אחר
כל הוראות התורה .ויש לומר שהכוונה לומר שלא הוספתי על דברי תורה.
עוד יש לפרש שמיירי בעושה תשובה מאהבה ,שעל זה אמרו במסכת יומא
שזדונות נעשים לו כזכויות .וזהו "עשיתי ככל" – בכ"ף הדמיון – כי אף שלא
קיים את כל המצוות ,הרי בעשייתו תשובה" ,עשיתי" הוא גורם שיהיה נחשב לו
"ככל אשר צויתני".
***
הדרך להשפיע שמחה על זולתו
עשיתי ככל אשר צויתני (כו ,יד).
פירש רש"י ,שמחתי ושימחתי בו.
והנה אמרו חז"ל ,חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה .אמנם
פשוט שכל זה כלפי עצמו ,אבל כאשר מתרגשת על חבירו צרה ,בודאי אינו
צריך להודות על זה כי אם להתפלל עליו ולעזור לו במה שיוכל.
ולפי זה ,כיון שבענייננו נאמר שמחתי ושימחתי אחרים – ודאי שיקבל האדם
מלמעלה חסדים מגולים ,כך שיוכל לשמח גם אחרים.
ועוד ,הנה נאמר "תהלת ה' ידבר פי ,ויברך כל בשר שם קדשו לעולם ועד".
והיינו שע"י שהאדם מהלל לשם ה' ,שומעים אותו אחרים ומברכים אף הם לשם
קדשו .וכיוצא בזה הוא בנדון דידן – על ידי שהאדם עצמו שמח בעשיית המצוה,
***** י ******
הרי הוא גורם לאחרים הרואים אותו לרצות גם כן לדבוק בקיום המצוות ,ואזי
יבואו אף הם לידי שמחה בעשיית המצוות.
***
הפיכת מדת הדין לרחמים
השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך את ישראל (כו ,טו).
רש"י בפרשת וירא (יח ,טז) כתב :כל השקפה שבמקרא לרעה חוץ מהשקיפה
ממעון קדשך ,שגדול כח מתנות עניים שהופך מדת הרוגז לרחמים.
והנה במצות צדקה מצינו דין מיוחד ,שגם אם האדם גמר במחשבתו בלבד
ליתן צדקה הרי הוא מחוייב לתת (וכמ"ש האוה"ח הק' בפרשת כי תצא) .וכן הוא
בביכורים ,ששנינו אדם יורד ורואה אשכול ענבים שביכר כו' ,כורך עליו גמי לומר
שזהו ביכורים .ואף שלא אמר בפיו ,הנה ע"י מחשבתו הרי זה נעשה ביכורים.
וזהו שמתנות עניים הופכת את מדת הדין ,שהרי אמרו במדרש שבתחילה
עלה במחשבה לברוא את העולם במדת הדין ,ראה שאין העולם מתקיים שיתף
בו מדת רחמים .נמצא שמדת הדין שייכת למחשבה .ובמתנות עניים הרי הופכים
את המחשבה להיות חלק מהמצוה.
ויש להוסיף ,דהנה לעיל מיניה אמר קרא "ושמחת בכל הטוב" ,ואמרו חז"ל
אין טוב אלא תורה .ולגבי תורה הרי ידוע מה שמובא בדברי יואל שתורה אחוזה
במדת הדין (כדמצינו בגמ' שבשעות ראשונות של היום הקב"ה עוסק בתורה ולאחר מכן דן את
העולם) ,וקשה ,האם ע"י לימוד תורה מעוררים ישראל את מדת הדין ח"ו? אלא
שע"י שמקדימים צדקה וחסד ללימוד התורה ,נהפכת מדת הדין לרחמים .עד
כאן .ובזה תבואר סמיכות הפרשיות ,ד"ושמחת בכל הטוב" (שהוא תורה כנ"ל) באה
אחרי מצות מעשר שענינה חסד ,ועל ידה נעשה המתקת הדינים ,ולכן אז אפשר
לעסוק בתורה בלי שיהיה בזה חשש דינים.
***
בהמשך הפרשה באה התוכחה .ויש לומר שגם על זה קאי מה שאמרו גדול
כח מתנות עניים שהופך מדת הרוגז לרחמים – ע"י שקוראים בתחילת פרשת
כי תבוא על מצות המעשרות ,הרי זה מהפך את התוכחה שבהמשך הפרשה
לברכה ורחמים.
***
פירוש כפל הלשון "עמך" ו"ישראל"
וברך את עמך את ישראל (כו ,טו).
ישראל היינו צדיקים ,ו"עמך" היינו סתם בני ישראל ,בני עמך שאינם צדיקים.
***** אי ******
והפסוק מורה על ב' הבחינות ,אלא שעל ידי מה יזכו "עמך" לברכה – זהו ע"י
"את ישראל" ,דהיינו ע"י הצדיקים.
***
ע"י מה פונה השי"ת אל ישראל כביכול
את ה' האמרת היום וגו' וה' האמירך היום (כו ,יז-יח).
"את ה' האמרת" היינו שיהודי משבח את הקב"ה .ועל ידי זה – "וה' האמירך
היום" :אמרו רבותינו שכאשר נאמר "וה'" היינו הוא ובית דינו .ועל זה אומר
כאן הכתוב ,שעל ידי "את ה' האמרת" מתהפכת מדת הדין של בית דינו של ה'
לרחמים ושבח לישראל.
***
את ה' האמרת בראש השנה שחל בשבת
את ה' האמרת היום וגו' וה' האמירך היום (כו ,יז-יח).
"היום" רומז ליום השבת" ,שבת היום לה'" .כאשר חל ראש השנה בשבת קודש
(כבשנת תשפ"ז הבעל"ט) ,שאז הרי אין תוקעים בשופר על פי גזירת חכמים ,על כל
פנים מזכירים פסוקי שופרות ,וזהו את ה' האמרת – לשון אמירה – היום ,בשבת.
ועל ידי זה "וה' האמירך היום" ,כי האמירה חשובה לפניו כמעשה ,ובזכות זה
יברך את ישראל.
***
"אין לו עד במקרא"
את ה' האמרת היום (כו ,יז-יח).
כתב רש"י ,אין לו עד במקרא.
יש לפרש בדרך רמז ,דהנה אמרו בגמ' שהעוסק בתורה עין לא ראתה אלקים
זולתך .וזהו אין לו עד ,שמקבל שכר אין סוף מהקב"ה.
***
"והשיגוך"
ובאו עליך כל הברכות האלה והשיגוך (כח ,ב).
***** בי ******
"והשיגוך" נכתב בתורה חסר בלא ו' ,לרמוז שהברכות תבואנה מלמעלה
מעצמן ,בלי שיהיה צריך השתדלות של האדם.
***
השנה כולה מבורכת
ברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך (כח ,ו).
יש לפרש פסוק זה על השנה הבעל"ט ,שתהיה מבורכת מתחילתה ("בבואך")
ועד סופה ("בצאתך") ,וכדרך שנאמר (דברים יא ,יב) "תמיד עיני ה' אלקיך בה ,מרשית
השנה ועד אחרית שנה".
***
ברכה בלי ממוצעים
יצו ה' אתך את הברכה (כח ,ח).
יש לפרש דיוק לשון הכתוב "אתך" ,שהברכה תבוא מלמעלה ישר אל האדם,
בלי שתעבור דרך ממוצעים.
פעמים שהאדם מקבל השפעה מלמעלה ,אבל בדרך המעבר מתהפך סדר
האותיות ואינו מקבל הברכה כמות שהיא ,וכגון מ"צהר" יכול להשתלשל "צרה"
ל"ע .אבל כאשר מקבלים את הברכה מהקב"ה ישר אל האדם ,אזי ודאי תישאר
ברכה באופן גלוי.
***
ונזכה ונחיה ונראה
והותירך ה' לטובה בפרי בטנך (כח ,יא).
יש לפרש הברכה ,עפ"י מה שמצינו שאברהם אבינו ע"ה נסתלק קודם זמנו
כדי שלא יראה את עשו בנו יוצא לתרבות רעה.
כנגד זה מברך הקב"ה את ישראל שיזכו להאריך ימים ולהישאר עוד בעולם,
"והותירך ה'" ,כאשר צאצאיהם "פרי בטנך" ילכו בדרך הישר ,ואזי יזכו לראות
ולרוות מהם נחת.
***
מיעוט למעלה
והיית רק למעלה (כח ,יג).
אכין ורקין מיעוטין .מהו המיעוט בתיבת "רק" בפסוק זה? – כאשר יהודי
***** גי ******
זוכה להיות למעלה כפשט הכתוב ,הנה יחד עם זה לא רם לבבו ,כי הוא זוכר
אשר מאת ה' בא לו כל החיל הזה; וממילא הוא נשאר בהכנעה ובשפלות לפני
הקב"ה.
וזהו "והיית רק" – ממעט את עצמו ושפל בעיני עצמו – גם כאשר תהיה
"למעלה".
***
התוכחה
ידוע מ"ש בספה"ק שכל התוכחה הם בעצם ברכות נעלות הבאות באופן
מוסתר בתוך לשונו התוכחה.
יש לומר שהטעם שלא נכתב בפירוש בלשון של ברכה ,הוא כדי שלא יבואו
המקטרגים ויקטרגו.
***
מעלת הלימוד בשמחה
תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה (כח ,מז).
על חשיבות עבודת ה' בשמחה מביא החת"ס ,שכאשר לומדים תורה בשמחה
הרי זה מביא לזכור את הלימוד .וכמש"נ (תהלים קיט ,טז) "בחוקותיך אשתעשע,
לא אשכח דברך" ,דהיינו שהשמחה בלימוד התורה מונעת שכחת הלימוד.
ועל דרך שפירשו בגמרא" ,טוב לב משתה תמיד" זה מי שדעתו יפה (סנהדרין
ק ,ב) או שדעתו רחבה (שם קא ,א).
***
אלול
איתא במדרש (בראשית רבה פ"א ,ד) ,תשובה קדמה לעולם.
והנה כיון שהעולם נברא בתשרי ,נמצא שזמנה של התשובה ,שקדמה לעולם,
באלול .ויש לומר שלכן נקבע לדורות שאלול הוא זמן התשובה וחשבון הנפש
לפני יום הדין.
סיוע האבות בקיום המצוות
והיה כי תבוא אל הארץ אשר ה' אלקיך נותן לך נחלה וירשתה וישבת בה
(כו ,א).
כתב בבעל הטורים 'תבוא' אותיות 'אבות' .והרמז צריך ביאור.
***** די ******
ויש לומר על פי מאמר המשנה (עוקצין פ"ג מי"ב) 'עתיד הקב"ה להנחיל לכל
צדיק וצדיק ש"י עולמות ,שנאמר (משלי ח ,כא) 'להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם
אמלא'' .ויש להבין מה בין ש"י העולמות לתוספת השכר של מילוי האוצרות.
ויבואר ,דהנה לכאורה יש לתמוה במה שאמרו בגמרא (חולין ז ):אמרו 'גדולים
צדיקים במיתתן יותר מבחייהן' ,דהרי אמרו במשנה (אבות פ"ד מי"ז) 'יפה שעה אחת
בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה ,מכל חיי העולם הבא' ,אם כן נמצא דחסר
להצדיקים בעולם הבא ,כח התשובה ומעשים טובים שאפשר לקיים אך בזה
העולם ,שזהו 'יפה מכל חיי העולם הבא' ,והאיך שייך לומר ש'גדולים צדיקים
במיתתם'.
אלא יובן על פי מה שבספר עמק המלך (הקדמה ג פרק א; וכ"ה בקיצור בתפארת
שלמה פר' תזריע ד"ה והובא אל הכהן) מביא עובדא דהוי עם האר"י הק' ותלמידו
הרה"ק רבי שמואל די אוזידה זי"ע 'שחיבר ספר מדרש שמואל על מסכת אבות,
ופעם אחת כאשר נכנס אל רבו האר"י קם רבו מפניו מלוא קומתו ואמר לו ברוך
הבא והושיבו סמוך לו ,וכאשר שאלו על זה תלמידו רבי חיים וויטאל ז"ל ,השיב
לו שעושה זאת לכבוד נשמת רבי פנחס בן יאיר שנתעברה בו' .כי באותו יום
עשה התלמיד מעשה גדול של חסד באופן יוצא מן הכלל שפשט את מלבושיו
ומסרם לעניים ,וכיון שרבי פנחס בן יאיר עסק בחייו בענינים אלו בפדיון שבויים
וגמילות חסד לעניים ,נתעברה בו נשמת רבי פנחס בן יאיר.
הרי מעובדא זו שאף בעלמא דאתי זוכים הצדיקים לקיים מצוות כמו שהיו
נוהגים בהיותם בעולם התחתון ,ומזה הטעם הם מצפים לשכר העולם הבא
ביודעם שאף מעלתה עולם הזה לא יגרע מהם.
ויש לפרש שזוהי כוונת 'ואוצרותיהם אמלא' ,היינו שמלבד עצם השכר' ,ש"י
העולמות' ,בעולם הבא ,זוכים הצדיקים להמשיך בקיום המצוות בעולם הזה.
ויש להוסיף ,ש'אמלא' הוא רמז ששכר המצוות של הצדיקים הולך ומתמלא
כל העת ,שמאחר שהם ממשיכים לקיים מצוות ללא הפסק ,שכרם הרבה מאוד
באופן של מוסיף והולך.
ופירוש זה מדויק בלשון 'לכל צדיק וצדיק' ,והיינו שנשמת הצדיק שבעולם
הבא מתעברת בנשמת צדיק שבעולם הזה.
ובענין זה יש לפרש הלשון 'ותן שכר טוב לכל הבוטחים בשמך באמת',
ולכאורה אם הוא 'שכר' דהיינו תגמול ומתן שכר ,הרי זה משורת הדין ואינו
מתאים לקרוא על זה שם 'מתנה' .אכן הלשון מתנה קאי על תוספת השכר,
שהצדיק הבוטח בה' ממשיך לקיים מצוות תמיד ,ומקבל גם על מצוות אלו שכר
נוסף ,וזהו בתורת מתנה.
וכן הוא במצוות ביכורים שכאשר בן ישראל זוכה לקיים מצוה נעלה זו,
***** וט ******
מתעברת בו נשמות הצדיקים שמקיימים עמו את המצוה ,ואף בהיותם בעולם
העליון ,זוכים הם לקיים המצוה כמו שהם בעולם הזה.
וזהו רמז בעל הטורים 'כי תבוא' ,אותיות 'אבות' ,לרמז שהאבות הצדיקים
מתעברים בנשמות בניהם המקיימים המצוה.
והנה כתיב (פס' יד) 'שמעתי בקול ה' אלקי עשיתי ככל אשר צויתני' ,ופירש
רש"י 'עשיתי ככל אשר צויתני .שמחתי ושימחתי אחרים' .ובמשנה (ביכורים פ"ג)
מבואר סדר הבאת ביכורים' ,כיצד מעלין את הבכורים ,כל העירות שבמעמד
מתכנסות לעיר של מעמד ,ולנין ברחובה של עיר ,ולא היו נכנסין לבתים,
ולמשכים היה הממונה אומר ,קומו ונעלה ציון אל בית ה' אלקינו וכו' .והשור
הולך לפניהם ,וקרניו מצופות זהב ,ועטרה של זית בראשו ,החליל מכה לפניהם
עד שמגיעים קרוב לירושלים .הגיעו קרוב לירושלים ,שלחו לפניהם ,ועטרו את
בכוריהם וכו' ,וכל בעלי אמניות שבירושלים עומדים לפניהם ושואלין בשלומם,
אחינו אנשי המקום פלוני ,באתם לשלום וכו''.
ויש לומר שחלק מהשמחה הגדולה שהיתה בעת שהיו מביאים את הביכורים,
היה השמחה על כך שהאבות יורדים ומגיעים מהעולם העליון ,וזוכים ומקיימים
מצוות בעולם התחתון.
וזהו 'ושמחתי אחרים' ,שהמביא ביכורים שמח בכך שזכה לגמול טוב עם
הצדיקים העליונים ולשמחם בקיום מצוות בעולם הזה.
ויש לרמז ענין קיום המצוות של צדיקי עולם העליון ,בפסוק (תהלים צב ,יג-
יד) 'צדיק כתמר יפרח כארץ בלבנון יהיה .שתולים בבית ה' בחצרות אלקינו
יפריחו' ,דעולה על הצדיק השוכן בעולם העליון ,שנשמתו מתעברת עם דרי
עולם התחתון ,הנקרא חצר (עי' אבות פ"ד מט"ז) ,לקיים עמהם מצוות ,ובכך 'יפרח',
יש לו עליה ושמחה.
חיזוק עצום לבני הדור האחרון
מענין זה הנלמד מפרשתן' ,כי תבוא' ,שהאבות יורדים אצל צאצאיהם לקיים
עמהם מצוות ,יש ליקח חיזוק עצום ורב בדורינו.
שכן אנו נמצאים בזמן שחשכות הגלות כפולה ומכופלת ,שבדורות עברו ,אף
שהיו ישראל בגלות ,היה להם צדיקים שהורו להם את הדרך בה ילכו והדריכו
את העם בדרך הישרה וסייעו ביד כל אחד להיטהר ,והם היו מאירים באור
תורתם וצדקתם ובכוח הנהגתם את חשכות הגלות ,אמנם בימינו אבדנו את אלו
הצדיקים ואין לנו מי שיאיר את החשיכה.
ורביה"ק זי"ע האריך בענין וזה לשונו (דברי יואל יוה"כ) 'בדורות הקודמים כשהיו
בדור צדיקים אמיתיים סייעו גם הם לבני ישראל ,אמנם כעת בעוה"ר נשארנו
בחשכות מר ,על מה יש לחכות עוד בדור הזה של עיקבתא דמשיחא ,וגם ר'
***** זט ******
יוחנן פחד להיות בדור זה ואמר 'ייתי ולא אחמיניה' ,שלא היה יכול לסבול
השפלות ,שאין מי יגדור גדר ומי יעמוד בפרץ ,ואין מי שיסייע בידי בני ישראל,
וכמו שאומרים (סליחות ער"ה) 'ומפגיע אין בעדינו' ,וכבר אומרים זאת כמה מאות
שנים ,אבל מעולם לא היה אמת כל כך במלוא מובן המילה כמו שהוא כעת,
שאבדנו את הכל ...וגם אחר שחרב ביהמ"ק עוד היה לנו קדושי עליונים והיה
למי לפנות ,היה לנו צדיקים אמיתיים והיה אצל מי להתחמם ,וכשיהודי רצה
להתדבק בדרכי הקדושה היה מי שיסייע לו ,אמנם כעת אין לנו כל מאומה
שאבדנו את הכל ,ואך דבר אחד לא אבדנו ,אל א-ל חי ,הוא עודו נמצא אתנו'.
והחסרון העיקרי בכך שאין אתנו צדיקים ,יובן על פי מה שסיפר הרה"ק בעל
הייטב לב זי"ע (ייטב פנים ,אבני זכרון לר"ה אות יא) אודות זקנו הרה"ק בעל הישמח
משה זי"ע וז"ל ,שמעתי ממוזלה"ה ,סיפר לנו שבימי נעוריו היה קשה בעיניו מה
שהחסידים יגילו כל היום ,הלא איתא בש"ע (או"ח סי' א' ס"ג) ראוי לכל ירא שמים
שיהא מיצר ודואג על חורבן בית המקדש ,ועגמה נפשו על דבר זה ,והתפלל
אל ה' במחשבה צפונה בלב בנסעו לקבל פני רבו הקדוש מהר"י יצחק זלה"ה
מלובלין ,אנא ה' הושיעה נא בעת בואי אל הצדיק יורינו דרך תירוץ על ענין זה
לבל יקשה בעיני ,כי אתה יודע שאיני רוצה להקשות רק לדעת אמיתת הענין,
וכבר אמרו חכמים (יומא לח ):הבא לטהר מסייעין אותו ,לא אמרו מסייע לשון
יחיד ,רק מסייעין לשון רבים ,משמע הכל מסייעין ,אם כן גם הצדיק יסייע אותי
בזה ,כל זאת עלה במחשבתו ובלבו ,וכאשר בא אל ביתו נאוה קודש ,תיכף פיו
פתח בחכמה וברוח הקודש ,ואמר לו למה נפלו פניך ,אם אמנם איתא בשולחן
ערוך ראוי לכל אדם ירא שמים שיהא מיצר ודואג וכו' ,אבל כבר אמרו (עי' מדרש
אסת"ר פט ,א) החכם צהלתו בפניו ואבלו בלבו ,והן תאמינו ,כי בעת שאומר חצות
בבכי ותחנונים ופלגי מים ,בכל זאת אני שש ושמח .וכך הורה לי רבינו הקדוש
הגאון מהר"ש שמעלקי זלה"ה אבדק"ק ניקילשבורג ,על פי משל למלך גדול
שנשבה והגיע לעמוד לפוש וללוי אצל אוהבו ומיודעו ,וכראות אוהבו את המלך
בשביה הלך ילך ובכה מאין הפיגות ,ובכל זאת שש ושמח ,כי המלך נתאכסן
אצלו ,והנמשל כי באותו שעה שבוכה על חורבן בית המקדש השכינה כנגדו,
שנאמר (איכה ב ,יט) 'קומי רוני בלילה וגו' נוכח פני ה'' ,ואם כי כתיב (מיכה ו ,ח)
'הצנע לכת עם י' אלקיך' ,ולא היה ראוי לגלות הדבר ,אבל מה נעשה הלא אמרו
הבא לטהר מסייעין אותו ,לא אמרו מסייע כי אם מסייעין ,משמע הכל מסייעין
אם כן גם אני צריך לסייע ,עד כאן דברי פה קדוש ה' מכובד ,הרי שידע ברוח
קדשו לתרץ לו מה שהקשה לו ,ומה שעלה בלבו על אומרם מסייעין לו לשון
רבים,
והרי מבואר מדברי הצדיקים ,כי הקב"ה מורה להם לסייע לבני ישראל
המחפשים דרך עבודתו יתברך ויתעלה.
ואנו ,שאין אתנו צדיקים ,הרי חסרים הרבה מאוד ,כי מי יסייע בעדנו,
***** זי ******
להדריכנו בדרך הישרה והנכונה .אמנם להמתבאר ,שהצדיקים יורדים לעולם
הזה לקיים מצוות ומעשים טובים עם בניהם ,נמצא שבאמת יש אתנו צדיקים
המסייעים לנו.
ועל זה אנו מבקשים 'מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי' ,שנזכה שאבותינו יקיימו
אתנו את המצוות והמעשים טובים ,ובכך יסייעו לנו.
האבות יורדים לעולם התחתון בעת שמחה אצל צאצאיהם
והיה כי תבוא אל הארץ אשר ה' אלקיך נותן לך נחלה וירשתה וישבת בה
(כו ,א).
כתב בבעל הטורים 'תבוא' אותיות 'אבות' .והרמז צריך ביאור.
יש לבאר הרמז ,דאיתא בזוהר הק' (ח"ג ריט' ):כתיב (תהלים קמט ,ב) 'ישמח ישראל
בעושיו'' ,בעושו' מיבעי ליה ,אלא אלין קוב"ה ושכינתיה ואביו ואמו ,דאף על
גב דמיתו ,קודשא בריך הוא אעקר לון מגן עדן ואייתי לון עמיה לההוא חדוה,
לנטלא חולקא דחדוה עם קוב"ה ושכינתיה'.
והוא מרומז בפסוק' ,והיה'' ,אין והיה אלא לשון שמחה' ,ומרמז על עידן שמחה
אצל האדם' ,כי תבוא' ,באים אז ה'אבות' לחוג ולשמוח בשמחת צאצאיהם.
בעלות בני ישראל על ארץ ישראל בכח האמונה
והיה כי תבוא אל הארץ אשר ה' אלקיך נותן לך נחלה וירשתה וישבת בה.
ולקחת מראשית כל פרי האדמה אשר תביא מארצך אשר ה' אלקיך נותן לך
ושמת בטנא והלכת אל המקום אשר יבחר ה' אקילך לשכן שמו שם (כו ,א-ב).
ובספרי (רצז) 'והיה כי תבוא אל הארץ .עשה מצוה האמורה בענין שבשכרה
תכנס לארץ'.
והקשה בפנים יפות 'בכורים לא נתחייבו אלא לאחר ירושה וישיבה' ,כמו
שלמדו בגמרא (קידושין לז ):מלשון הפסוק 'וירשתה וישבת בה' ,ועל כן 'לא שייך
לומר שבשכרה תכנס לארץ ,שהרי כבר נכנסו'.
ויש לומר בהקדם מה שכתב רש"י על הפסוק הראשון בתורה 'בראשית ברא
אלקים את השמים ואת הארץ'' ,אמר רבי יצחק ,לא היה צריך להתחיל את
התורה אלא מ'החודש הזה לכם' שהיא מצוה ראשונה שנצטוו בה ישראל ,ומה
טעם פתח בבראשית ,משום 'כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים' (תהלים
קיא ,ו) ,שאם יאמרו אומות העולם לישראל ,ליסטים אתם שכבשתם ארצות ז'
גוים ,הם אומרים להם כל הארץ של הקב"ה ,הוא בוראה ונתנה לאשר ישר
בעיניו ,ברצונו נתנה להם ,וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו'.
והנה כתב החינוך (מצוה תרו) לבאר טעם המצוה שציוה הקב"ה את בני ישראל
***** חי ******
בהבאת ביכורים ,וז"ל ,משרשי המצוה ,לפי שהאדם מעורר מחשבותיו ומצייר
בלבבו האמת בכח דברי פיו ,על כן בהיטיב אליו השם ברוך הוא ובברכו אותו
ואת אדמתו לעשות פרות ,וזכה להביאם לבית אלקינו ,ראוי לו לעורר לבבו
בדברי פיהו ולחשוב כי הכל הגיע אליו מאת אדון העולם ,עכ"ל.
ולפי המתבאר שהכח ושהשליטה של בני ישראל בארץ ישראל בא להם ממה
שהקב"ה נותן להם את ארץ ישראל מתנה ,יש לבאר כוונת הספרי 'עשה מצוה
זו' של הבאת בכורים ,כלומר ,עשה את ענין וכוונת מצוה זו ,שהיא ההכנעה
לפני השי"ת וההבנה כי 'ה' אלקיך נותן לך' את הארץ' ,שבשכרה תכנס לארץ',
שבשכר האמונה שהשי"ת נותן את הארץ מתנה לבני ישראל תהיו ראויים לקבלת
המתנה.
והיינו ,שעד שמביאים ביכורים ומזכירים את האמונה בהשי"ת שהוא בעל
ארץ ישראל ,ובידו ליתן את הארץ לי שיחפוץ ,אין ישראל ראוים לכבוש את
הארץ ,כי מה ישיבו לאמות העולם הטוענים שהארץ שלהם.
ובני ישראל זכו במתנת 'ארץ ישראל' ,בזכות אביהם אברהם ,אשר אמר לו
הקב"ה ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגוריך את כל ארץ כנען' (בראשית
יז ,ח) ,ומה טעם זכה לזה אברהם ,משום שהוא היה הראשון שהנחיל אמונת
הבורא בקרב ברואי עולם .וכמו שאמר אברהם 'בה' אלקיך השמים ואלקי הארץ'
(בראשית כד ,ג) ,ופירש רש"י (שם פס' ז) 'אמר לו ,עכשיו הוא אלקי השמים ואלקי
הארץ ,שהרגלתיו בפי הבריות ,אבל כשלקחני מבית אבי ,היה אלקי השמים ולא
אלקי הארץ ,שלא היו באי עולם מכירים בו ,ושמו לא היה רגיל בארץ'.
והזמן שהבטיח הקב"ה לאברהם את ארץ ישראל לו ולבניו אחריו ,היה בעת
שנימול אברהם ,וקיים מצוות ה' שאמר לו 'התהלך לפני והיה תמים' (בראשית יז,
א) ,וכתב בספה"ק דרך פקודיך (מ"ע ב אות ו) ש'בכלל זה ,להיות תמים עמו יתברך
בכל עניני תורתו ובמצוותיו ,ובכל עניני העולם ,ולהאמין כי הוא היודע בטוב
לנו' .והרי שהבטחת הארץ באה כשכר על מצוות האמונה.
וכשם שקבלו בני ישראל את ארץ ישראל בשכר האמונה ,כך גם זכותם וכחם
בארץ ישראל תלוי באחיזתם במדת האמונה בבורא כל העולמים ,ובפרשת (דברים
יא ,יג-כא) 'והיה אם שמוע' אומרים ,כי אם לא יעבדו בני ישראל אלהים אחרים,
'למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה' (פס' כא) .וזהו משום שאריכות ימים
בארץ ישראל תלויה באמונה בבורא עולם.
ביכורים בשנת השביעית
ולקחת מראשית כל פרי האדמה אשר תביא מארצך אשר ה' אלקיך נותן לך
(כו ,ב).
כתב באור החיים הק' 'אשר ה' אלקיך נותן לך .פירוש ,לפי ששייר ה' לו חלק
***** טי ******
בארץ ,והוא שנת השמיטה וכו' ,לזה בא דברו הטוב שאינו מצוה אלא על זמן
הנתינה לך ,שהם ו' שנים ,אבל שנת השמיטה אין בה הבאת ביכורים לפי שאינם
שלו אלא מופקרת לכל.
ורש"י על התורה (שמות כג ,יט) כתב שאף בשנת השביעית חייבים בהבאת
ביכורים ,אמנם מדברי רש"י בגמרא (יבמות עד ).משמע שאין מצוות הבאת
ביכורים נוהגת בשנת השמיטה.
ויש לומר כי נידון זה תלוי במחלוקת הבית יוסף והמבי"ט במצוות שביעית
ובמה שאמרו בגמרא (ב"מ קו' ).שביעית אפקעתא דמלכא היא' ,הבית יוסף (בספרו
אבקת רוכל סי' כד) סובר שמצוות שביעית היא ,שעל האדם להפקיר את שדהו,
ואם לא הפקירה אין היא הפקר מאליה .ובאופן כזה מתחייב הבעלים במעשר
מן השדה ,אף שעל הפרות קדושת שביעית.
אמנם המבי"ט (שו"ת מבי"ט ח"א סי' יא; שם סי' כא ועוד כמ"ק; שו"ת מהרי"ט ח"א סי' מב-
מג) סובר דלא כן הוא ,אלא אין האדם צריך להפקיר שדהו ,ואפקעתא דמלכא
היא ,ומופקעת ללא כל אמירה ,וז"ל (שו"ת מבי"ט ח"א סי' יא) ,שנת השמיטה כולה
הפקר ,אין בה שום חיוב לא תרומה ולא מעשרות כלל וכו' ואם תתעקש לומר
כי לא פטרה תורה ממעשרות אלא מה שהוא הפקר שהם פירות ישראל ,אבל
פירות גוי שאינו מפקירם יהיו חייבים ,לא היא דאטו ישראל שגדר כרמו ולא
הפקירה בשנת השמיטה יתחייב במעשר ,הא רחמנא אפקריה לארעיה לעניים
ולעשירים ,ולכך אין שום חיוב מעשר ,כל שכן בגוי ,עכ"ל.
דלמאן דאמר דאם לא הפקיר השדה אין היא הפקר מאליה ,הרי שהיא קצת
בבעלותו ,יש לומר שכן היא חייבת בביכורים ,אך למאן דאמר דהשדה מופקעת
לגמרי שפיר יש לפטור השדה מחובת ביכורים בשנת השביעית.
ואולי יש להביא ראיה לשיטת הסוברים שחייבים בביכורים בשנת השמיטה,
איתא בירושלמי (סוטה פ"ז) שהטעם מדוע קורא המלך בסוף שנת השמיטה
פרשת תרומות ומעשרות ,בכדי שלא ישכחו ישראל פרשה זו אחר שלא קיימו
המצוה בשנת השמיטה.
ואי איתא שבשמיטה לא היה מצוות ביכורים ,היה צריך לקרוא בפרשה זו,
שלא תשתכח.
תיקון האדמה
ולקחת מראשית כל פרי האדמה אשר תביא מארצך אשר ה' אלקיך נותן לך
(כו ,ב).
בפנים יפות מדייק בלשון 'פרי האדמה' ,ולא אמר 'פרי העץ'.
ויש לומר דאיתא בספה"ק שהבאת הביכורים הוא תיקון לחטא אדם הראשון.
ובחטא אדם הראשון נתקללה האדמה.
***** כ ******
וזהו הרמז 'מראשית כל פרי האדמה' ,שבהבאת ביכורים נתקן החטא ונתרפאה
האדמה מקללתה.
ביכורים בשאר פירות ובפירות חוץ לארץ
ולקחת מראשית כל פרי האדמה אשר תביא מארצך אשר ה' אלקיך נותן לך
(כו ,ב).
הר"ן (חולין קכ :ד"ה ומינה; הביאו רעק"א ביכורים פ"ג מ"ט אות יט) כותב שאף שאין
חובת הפרשת ביכורים אלא מז' מינים בלבד ,ולא משאר מינים ,מכל מקום אם
הפריש משאר מינים חלה קדושה .אולם ברמב"ם (פרק ב מהלכות ביכורים הלכה לב)
מבואר דאף אם כבר קידש והביא פירות משאר מינים לביכורים ,אין הפירות
ביכורים.
ויש לומר כי המחלוקת תלויה ,במחלוקת מהיכן ילפינן הא דאין חובת ביכורים
אלא בשבעת המינים ,דכתב החינוך (מצוה צא) וז"ל ,ולא כל האילנות במצוה זו
מן התורה ,אלא שבעת המינים בלבד שנשתבחה בהן ארץ ישראל ,והם חיטה
ושעורה גפן ותאנה ורימון זיתים ותמרים .שנאמר (שמות כג ,יט) 'ראשית ביכורי
אדמתך תביא' וגו' ,ובא הפירוש שלא נאמר אלא על שבעה פירות אלו .ולפי
הדומה ,כי בדרך זו למדו זכרונם לברכה לומר כן ,כי אחר שלא הוזכרו פירות
אחרים חוץ מאלו בתורה בשום מקום ,וצוונו ברוך הוא להביא מארצנו ביכורי
פירות סתם ,באמת יש לדון כי על הפירות שהודיענו בתורה שהן בארץ ישראל
וששבחה בהן על אותם צוונו ,עכ"ל.
אולם בגמרא (מנחות פד ):מבואר דילפינן שאין חייבים בביכורים אלא פירות
שבעת המינים ,מהפסוק 'ולקחת מראשית כל פרי האדמה'' ,מראשית ולא כל
ראשית' ,למעוטי שאר פריות שאינן שבעת המינין .ויש הלומדים מגזירה שוה
'ארץ ארץ' ,כתיב (שם) 'אשר תביא מארצך' ,וכתיב (דברים ח ,ח) 'ארץ חטה ושעורה
וגפן ותאנה' ,מה להלן פירות שבעת המינים ,אף כאן פירות שבעת המינים.
ויש לומר דלדברי החינוך שהטעם שאין חובת ביכורים על שאר פירות ,הוא
משום דאין אנו יודעים מן התורה חיוב בשאר פירות .יתכן לומר דהיינו רק
שאין לדעת חיוב על שאר פירות מן התורה ,אך עדיין לא נתמעטו שאר פירות
מקדושת ביכורים.
אך לדברי הגמרא דיש פסוק מפורש המורה כן ,הרי דהתורה מיעטה להדיא
את שאר מיני הפירות ,ובכך נתמעטו אף באופן שהביאם שלא בתורת חובה.
ומצינו חידוש כעין זה בענין ,בדברי הרא"ש דהמביא ביכורים מחוץ לארץ ,שם
הפירות אינם חייבים בביכורים ,חל על הביכורים קדושת ביכורים.
אמנם ההרמב"ם (פ"ב מהלכות ביכורים ה"א) סובר דאין קדושת ביכורים חלה על
פירות חוץ לארץ כלל\.
***** אכ ******
מחלוקת בפירוש 'ולקחת'
ולקחת מראשית כל פרי האדמה אשר תביא מארצך אשר ה' אלקיך נותן לך
(כו ,ב).
נחלקו רשב"ם ור"ת (ב"ב פא ):בפירוש 'ולקחת' ,אם הוא בצירה או לקיחה מן
הבית ,דרש"י מפרש דהוא בצירה ,ור"ת מפרש לקיחה מן הבית ,דולקחת בתלוש
משמע.
יש לומר כי מחלוקת זו תלויה במה שנחלקו חכמים ורבי שמעון (ביכורים פ"ג
מ"א) אם קורא שם ביכורים בעוד הפרי מחובר או רק בתלוש.
דרשב"ם למד דאפשר ממחובר ,ועל כן הוא לומד דולקחת היינו בצירה ,ור"ת
לומד דאין להפריש אלא מן התלוש ,ועל כן מפרש 'ולקחת' ,מן הבית ,והיינו מן
התלוש.
קדושת ארץ ישראל
ולקחת מראשית כל פרי האדמה אשר תביא מארצך אשר ה' אלקיך נותן לך
(כו ,ב).
הטור (אורח חיים סימן רח) מביא מה שכתב בספר המצוות (סמ"ג מ"ע כז) שיש
אומרים בברכת מעין שלוש 'ונאכל מפריה ונשבע מטובה' ,וכותב כי אין לאומרו,
שאין לחמוד הארץ בשביל פריה וטובה ,אלא לקיים המצוות התלויות בה.
ותמה הב"ח (שם) וז"ל' ,הלא קדושת הארץ העליונה היא נשפעת גם בפירותיה
שיונקים מקדושת השכינה השוכנת בקרב הארץ ,כי על כן הזהיר ואמר בסוף
פרשת מסעי (במדבר לה ,לד) 'ולא תטמא את הארץ אשר אתם יושבים בה אשר
אני שוכן בתוכה כי אני ה' שוכן בתוך בני ישראל' ,ואמר ,אם תטמאו את הארץ
נמשכת הטומאה גם בפירותיה היונקים ממנה ,וכבר נסתלקה השכינה מקרב
הארץ אשר אני שוכן בתוכה ממש בגוף הארץ נסתלקה מפני הטומאה שטימאתם
אותה ,ונמשך מזה כי גם כן אנכי מסלק שכינתי מתוך בני ישראל ,כי עד עתה
היכל ה' המה היו בני ישראל ,לפי שהשכינה הייתה שורה בקרבם ממש ,ועתה
באכלם פירות היונקים מטומאת הארץ נסתלקה השכינה ,כי כשהטומאה נכנסת
עם אכילת פירות בתוך בני ישראל יוצאת כנגדה הקדושה מקרב ישראל .ועל כן
ניחא שאנו מכניסין בברכה זו 'ונאכל מפריה ונשבע מטובה' ,כי באכילת פירותיה
אנו ניזונים מקדושת השכינה ומטהרתה ונשבע מטובתה ,עכ"ל.
על קדושה עליונה זו שנתן הקב"ה בארץ ישראל ,ונשפעת בפירותיה ,מברכים
ומשבחים אותו בהבאת ביכורים ,ולוקחים מ'ראשית כל פרי האדמה' שיש בהם
קדושה מתנת ה' ,ומברכים עליהם בבית המקדש.
ומה שכתב הב"ח ש'אם תטמאו את הארץ ,נמשכת הטומאה גם בפירותיה
***** בכ ******
היונקים ממנה' ,מרומז בפסוק (ויקרא כו ,ג-ד) 'אם בחוקתי תלכו וגו' ועץ השדה יתן
פריו' ,דרק אם הולכים בתורת ה' ומקיימים חוקיו ומשפטיו ,זוכים שעץ השדה
נותן פרות בעלי קדושה.
טעם שאין יוצאים ידי חובת ודוי בשמיעה
וענית ואמרת לפני ה' אלקיך (כו ,ה).
כתב הרמב"ם בדין וידוי מעשר (פרק י"א מהלכות מע"ש ונטע רבעי הלכה ה) 'וידוי זה
וכו' וכל אחד ואחד אומרו בפני עצמו'.
וכתב עליו במנחת חינוך (מצוה תרז) 'ומה שכתב' ,מתודה כל אחד בפני עצמו',
נראה דכוונתו דאינו יוצא בשמיעה מחבירו כשאר מצוות התלויים בדיבור כמו
קדוש היום וברכת המזון וכדומה שיוצאין בשמיעה מחבירו ,וכאן אינו יוצא וכו',
אך לא ידעתי אמאי אינו יוצא וכו' מנלן'.
אכן יש לומר על פי מה שכתב החינוך (מצוה תרו) בטעם וידוי ביכורים 'לפי
שהאדם מעורר מחשבתו ומצייר בלבו האמת בכח הדיבור'.
לפי זה מובן מדוע אין יוצאים ידי חובת אמירת וידוי בשמיעת דיבור אדם
אחר ,משום שחסר בזה מה שהמתוודה 'מצייר בלבו האמת בכח הדיבור'.
לימוד מלשון 'וענית ואמרת'
וענית ואמרת לפני ה' אלקיך (כו ,ה).
וברש"י 'וענית .לשון הרמת קול'.
בגמרא (מכות יח ):נחלקו האם קריאה מעכבת בביכורים ,ובריטב"א מבאר
טעם מאן דאמר דקריאה מעכבת ,דכתיב 'וענית ואמרת' ,כפל הענין להורות
על החובה .וטעם מ"ד שאין מעכב ,מפרש הריטב"א דטעם הכפל ,משום דדברה
תורה לשון בני אדם.
ועל פי פירוש רש"י בפסוק ,יש לבאר שיטת מ"ד דאין הקריאה מעכבת ,משום
דלשון 'וענית' בא ללמד על חובת הרמת קול ,ואין כאן ייתור לרבות חובה.
עוד יש לבאר טעם מ"ד דאין קריאה מעכב ,דהנה הקשה ברביד הזהב האיך
מותר למביא ביכורים לקרוא הפרשה ,והרי 'דברים שבכתב אי אתה רשאי
לאומרם בפה' ,ויש לומר למ"ד דאין הקריאה מעכב ,דהכפל בא ללמד על כך
שמותר כאן לומר דברים שבכתב ,בעל פה.
ארמי משכיח מהאדם את אביו שבשמים
ארמי אובד אבי (כו ,ה).
'ארמי' הוא היצר הרע.
***** גכ ******
ומה הוא מלאכתו 'אובד אבי' ,הוא משכיח מן היהודי כי הוא בן לאביו
שבשמים ,וכך הוא מחטיאו ומכשילו.
כי אילו היה היהודי זוכר ולא שוכח את אביו שבשמים ,ומבין ומכיר כי הקב"ה
אוהבו ומחכה לראותו הולך בדרך הישר ,לא היה חוטא.
וכך כתב בקדושת לוי (פר' ברכה ד"ה אשריך) על הפסוק (דברים לג ,כט) 'אשריך
ישראל מי כמוך עם נושע בה' ,וז"ל ,הענין הוא דאסור להתגאות ,רק זה מותר
שלא לירא משום דבר ,להתגאות שיש לו פטרון ,אבי שבשמים ,ואפשר על זה
רמזו חכמינו ז"ל (סוטה ה' ).שמיני שבשמינית מותר' ,ועל ידי זה הורג הקליפות,
וזה שאמר 'אשריך ישראל מי כמוך עם נושע כו' ואשר חרב גאותך' ,רצה לומר
דזה הגאוה שאתה יודע שהשם יתברך 'מגן עזרך' הוא לך חרב ,שעל ידי זה
תהרוג אותם' .ואתה על במותימו תדרוך ',כלומר על זה הגאוה שלך ,הקליפות
שמכונה בשם 'במה'( ,עי' ס' הפרדס להרמ"ק שער ערכי הכינויים פ"ב ערך במות) לשון
גבהות' ,תדרוך' ,דעל ידי גאותם תהרוג אותם ,דהם מתגאים בעצמם ולא בהשם
יתברך ,עכ"ל.
וכנגד גאוה דקדושה זו ,כי אנו בניך ואתה אבינו ,עומד היצר הרע ומשכיח
ומבלבל את לב היהודי ,ומאביד ממנו את זכרון אביו.
ומסופר ,שפעם אחת ראה הרה"ק בעל העטרת צבי מזידיטשוב זי"ע את
משמשו והנה הוא עצב ובצער ,שאלו מה לך כי הצטערת ,השיבו המשמש מה
שהשיבו ,אמר לו הרה"ק 'מה לך כי תדאג ,כל עוד והקב"ה חי אין לך סיבה
לדאוג.'...
ועל כך נאמר 'אין לנו על מי להשען אלא על אבינו שבשמים' ,כי הוא העיקר
והשורש ,ואם נשען ונזכור כי הקב"ה הוא אבינו ,נעמוד איתן מול כל קושי.
ועל כך אנו מבקשים 'ברכינו אבינו' ,נא ברכינו שנזכור כי אתה אבינו.
הודאה על ביהמ"ק תחילה
ויביאנו אל המקום הזה ויתן לנו את הארץ הזאת ארץ זבת חלב ודבש (כו ,ט).
וברש"י 'אל המקום הזה .זה בית המקדש .ויתן לנו את הארץ .כמשמעו'.
הקשו המפרשים ,דכיבוש ארץ ישראל היה קודם בזמן לבנין בית המקדש,
ולכאורה היה ראוי לפתוח בהודאה להשי"ת על 'ויתן לנו את הארץ' ,ואחר כך
על 'ויביאנו אל המקום הזה'.
ויש לומר על פי מה שרביה"ק זי"ע מביא (דברי יואל פר' תבוא עמ' קסו; ועוד) את
מה שכתב בספה"ק צמח ה' לצבי (פר' ראה ד"ה אבד) בשם ש"ך על התורה (פר'
בראשית ד"ה ויהי האדם) ,שהשתומם 'איך מקום השכינה ...מקום שאפילו כהן גדול
לא היה נכנס אלא פעם אחת בשנה ,אחר כמה טבילות וקידושין ,ואחר כמה
***** דכ ******
תפילות שהיו ישראל מתפללים עליו ,איך עתה הוא בית תורפה של ישמעאלים
בית תורפה שלהם'.
ומיישב וז"ל ,אלא שנתקפלה ירושלים וגברה עליה קליפה של שאר ארצות,
ואפשר לומר שקיפול ארצות באה שום רצועה מארם עד שבנו שם בית התורפה
שלהם ,והם חושבים שבנו בירושלים והם מכזבים ,עכ"ל.
ויש לומר כי זהו הרמז בפסוק 'ויביאנו אל המקום הזה' ,ורק אחר שבאנו אל
קדושת המקדש' ,ויתן לנו את הארץ הזאת' ,יכולים אנו להרגיש קדושת ארץ
ישראל.
ויובן יותר על פי דברי הרמב"ם (הלכות בית הבחירה פ"א ה"א) שעיקר טעם בנין
המקדש ,הוא לכפר בו על כל עוונותינו ,ויש לומר דמאחר שנתבאר דאין ישראל
ראויים לזכות לקדושת ארץ ישראל אלא כאשר הם נקיים ומוכשרים מכל חטא
ועון ,מובן מדוע הקמת המקדש קודם לביאת הארץ ,שאין זוכים לביאת הארץ
אלא לאחר כפרת העוונות בהקרבת הקרבנות בבית המקדש.
השתחויה לפני ה' בק"ו מעבודה זרה
ועתה הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה אשר נתתה לי ה' והנחתו לפני ה'
אלקיך והשתחוית לפני ה' אלקיך (כו ,י).
במדרש אמרו 'וכן הוא אומר (תהלים צה ,ו) 'בואו נשתחוה ונכרעה נברכה לפני
ה' עושינו'' .ויש להבין השייכות.
בספר צמח דוד (השמטות) על הפסוק (שמות יב ,כז) 'ואמרתם זבח פסח הוא לה'
אשר פסח על בתי בני ישראל במצרים בנגפו את מצרים ואת בתינו הציל ויקוד
העם וישתחוו' ,מבאר דהנה בעבודה זרה הדין הוא (סנהדרין סד ).שהמשתוחה
לעבודה זרה ,אף אם מתכוון לשם ביזוי העבודה זרה הרי הוא מתחייב.
והנה בני ישראל בארץ מצרים היו נמצאים בשפל המצב ממש ,והיו שרוים
במ"ט שערי טומאה ועל מפתן השער החמישים .וכאשר עמדו לצאת ולהיגאל
ממצרים ,עלה בליבם חשק ורצון עז לקבל עול מלכות שמים ולעבוד את ה' בכל
לב ונפש ,אמנם יראו ונרתעו לאחור מחמת שהכירו בשפל מצבם וחששו שמא
נדחו מהתקרב אל ה' .מה עשו ,למדו ק"ו מהשתחוואה לעבודה זרה ,מה אם
השתחואה לעבודה זרה נחשבת להמלכת העבודה זרה אף אם היא שלא בכונה
כלל ,על אחת כמה וכמה שבאם ישתחו להקב"ה יחשב להם שקיבלו עול מלכות
שמים אף שאינה בכוונה שלימה.
על פי דברי הרה"ק בעל צמח דוד זי"ע ,יש לפרש מה שקרא דוד המלך ע"ה
ואמר 'בואו נשתחוה ונכרעה ,נברכה לפני ה' עושינו' ,דהנה נמנו וגמרו ב"ש וב"ה
ד'טוב לו לאדם שלא נברא משנברא' (עירובין יג ,):וביאור הטעם לכך אשר לא
טוב לאדם שנברא אף שהוא מקיים בזה העולם מצוות רבות ,משום מה שאמרו
***** הכ ******
(ברכות יז ).כל העושה שלא לשמה נוח לו שלא נברא ,ומאחר וכמעט ולא נמצא
מי שיאמר זיכיתי ליבי לעשות הכל לשם שמים ,אמרו ז"ל 'נוח לאדם שלא נברא
מאשר נברא לעשות מצות שלא לשמה'.
מעתה קרא דוד ,בואו ואייעץ לכם עצה טובה' ,נשתחוה ונכרעה' לפני הקב"ה,
והשתחוואה הרי נחשבת אף אם היא שלא לשמה ,ובכך יהא נוח לאדם שנברא,
ושוב 'נברכה לפני ה' עושינו' ,שנוכל לברך על בריאתנו מכיון שנוח לאדם
שנברא.
וזהו שאמר המדרש 'והשתחוית לפני ה' אלקיך' ,כמו הפסוק 'בואו נשתחוה
ונכרעה' ,ברכה לפני ה' 'שעשני ישראל' ,ק"ו מעבודה זרה.
טעם אין שליח לקריאת פרשת ביכורים
ועתה הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה אשר נתתה לי ה' (כו ,י).
בגמרא (בבא בתרא פב ).מתבאר (לשיטת תוס' ד"ה דעביד) שהשולח שליח אינו יכול
לקרות 'הנה הבאתי' ,ונדרש מהכתוב (כו ,ב-ג) 'ולקחת ,והבאת' ,אשר 'ולקחת'
מיותר ללמד שהבעלים אינו קורא עד שתהא לקיחה והבאה כאחד על ידו,
ואם שלח ביד שליח ,אף כאשר חצי עבודת הבאת הביכורים מתבצעת על ידי
שליח ,שוב אינו קורא .ואף ש'שלוחו של אדם כמותו' ונחשב כאילו הביא בעצמו
ביכורים ,דינא הוא שאינו קורא.
ויש ליתן טעם לכך שנשתנתה פרשת ביכורים שלא נאמר בה כללא דשלוחו
של אדם כמותו ,משאר פרשיות התורה ,על פי מה שכתב החינוך (מצוה תרו)
לבאר טעם המצוה שציוה הקב"ה את בני ישראל בהבאת ביכורים ,וז"ל ,משרשי
המצוה ,לפי שהאדם מעורר מחשבותיו ומצייר בלבבו האמת בכח דברי פיו ,על
כן בהיטיב אליו השם ברוך הוא ובברכו אותו ואת אדמתו לעשות פרות ,וזכה
להביאם לבית אלקינו ,ראוי לו לעורר לבבו בדברי פיהו ולחשוב כי הכל הגיע
אליו מאת אדון העולם ,עכ"ל.
לפי זה מובן שפיר ,מדוע אי אפשר בשליח ,משום דהכנעה והודאה להשי"ת
אי אפשר בשליח.
והרי זה כמו שאין יוצאים ידי חובת קריאת שמע על ידי שליח ,אלא 'קורין את
שמע' (ברכות ב ).לבד ,משום שקבלת עול מלכות שמים אינו ראוי על ידי שליח.
הטוב השלם
ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ה' אלקיך ולביתך אתה והלוי והגר אשר
בקרבך (כו ,יא).
מו"ר הרה"ק ר' מנחם שלמה מקאליב זי"ע פירש (ועי' אור מנחם בראשית אות יט)
מה שאומרים בברכת אבות (תפילת שמו"ע) 'וקונה הכל וזוכר חסדי אבות ומביא
***** וכ ******
גואל לבני בניהם' ,דהנה פירש האר"י ז"ל (שער הכוונות דרושי העמידה דרוש ב) שבחסד
יש ע"ב אורות כמנין 'חסד' ,ונ"ה אורות כמנין 'הכל' מתוך ע"ב האורות נחפשטו
בעולם ,ועושים טובות עם כל העולם בין עם הצדיקים ובין עם הרשעים ,ו'טוב'
אורות נגנזו בשביל מעשה הרשעים ולא זכו ולא נתפשטו בעולם ,ויתגלו לעתיד
לבוא ,ולפי זה מפרש' ,וקונה הכל' היינו שבזמן הזה יש כמנין 'הכל' אורות של
חסד ,ומבקשים שיהיה 'וזוכר חסדי אבות' ויתגלו כל האורות שבחסד כאשר
'מביא גואל לבני בניהם'.
ויש לפרש 'ושמחת בכל הטוב' ,השמחה האמתית והשלימה היא בהתגלות
'כל הטוב' ,היינו מספר אורות של חסד שנתגלו בזמן הזה ,ועוד מספר האורות
שיתגלו לעתיד לבוא.
'ולא שכחתי' מג' סיבות
לא עברתי ממצותיך ולא שכחתי (כו ,יג).
מסופר ,כי פעם אחת נתוועדו יחדיו שלשת הצדיקים ,הרה"ק ר' שלום מבעלזא
זי"ע הרה"ק ר' נפתלי מראפשיץ זי"ע והבני יששכר זי"ע בעת שבאו לחסות בצל
קדשו של רבם הרה"ק מלובלין זי"ע ,ועל שולחנם עלה הנידון בביאורו של מקרא
(דברים ח ,יט) 'והיה אם שכוח תשכח את ה' אלקיך והלכת אחרי אלהים אחרים
ועבדתם העידותי בכם היום כי אבוד תאבדון' ,ותמהו הצדיקים ,שלכאורה על
מה ולמה מגיע לבני ישראל עונש חמור כל כך של אבד תאבדון רח"ל ,כאשר
הם סרים מן הדרך אך בגין שכחה ולא מחמת רוע הלב ובזדון חלילה.
פתח הבני יששכר תחילה ואמר שאמנם אם האדם שוכח מהשי"ת ומחמת
כן הוא סר מדרך הטוב והישר ,אך לאחר מכן נפשו עגומה עליו על שאירע לו
כן והוא מיצר ודואג על כך ,אזי מועילה התנצלותו שלא ייענש בעונש חמור,
שכן הדבר אכן אירע לו אך בגין השכחה שתקפתו ולא מרצונו הטוב .ברם אם
האדם אינו מתחרט על שככה אונה לו ,אלא הוא שמח ומתפאר במעשיו ,אז הוא
עלול להיענש בעונש החמור שנקטה התורה ,והתורה מדברת אך במקרה שכזה,
וכלשון הכתוב 'והיה' לשון שמחה (עי' מגילה י' ):אם שכח תשכח את ה' אלוקיך',
היינו שישמח בכך ששכח את ה' ,אזי יתקיימו בו חלילה העונשים האמורים
בכתוב.
לעומתו נענה הרה"ק מראפשיץ וביאר את הכתוב באופן שונה ,על פי המסופר
בגמרא (ביצה טז ):ששמואל ראה את ה'הוא סמיא' ששכח פעמיים לעשות עירוב
תבשילין בערב יו"ט ,ואמר לו שמואל פושע את ,שכן השוכח דבר פעמיים ,שוב
אין הוא נחשב לאנוס מחמת שכחה אלא הוא כפושע ,והכתוב כאן מדבר גם כן
במי ששכח את השי"ת פעמיים ,וכלשון הכתוב 'אם שכוח תשכח' ,ולכן שוב אין
הוא יכול להתנצל שהדבר אירע לו מחמת שכחה ,ולכן הוא נענש על כך באופן
חמור שכזה.
***** זכ ******
מששמע הרה"ק מבעלזא את דבריהם נענה ואמר ,שלדעתו כוונת הכתוב
היא כפשוטו ,שהרי כה שנו חז"ל במסכת פאה (פרק ו משנה ו) 'העומר שיש בו
סאתים ושכחו ,אינו שכחה' ,וזאת מפני שהוא נחשב ל'גדיש' ,ובגדיש לא שייך
הדין של שכחה ,הרי שרק בדבר קטן כדוגמת 'עומר' שייך שכחה לא כן בדבר
גדול כגדיש בו שוב אין שייך הדין של שכחה .והפטיר הרה"ק מבעלזא ואמר,
שאם כן הלא מי לנו גדול ממלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא ולכן לא שייך
שהאדם יתנצל ויאמר שהוא חטא עקב ששכח מהשי"ת כי כלפי ית"ש ויתעלה
לא שייך כלל שכחה.
יש לרמז ג' הטעמים מדוע לא שייך שכחה כלפי השי"ת ,בפסוק 'לא שכחתי
ממצוותך' ,כי אין לאדם לשכוח ממצוות ה' ,משום 'מצוותיך' ,היינו מחמת
המצוה ,שהוא השי"ת הרם והגדול ,כדברי הרה"ק מבעלזא .עוד אין לשכוח
משום 'מצוותיך' ,לשון רבים ,והיינו כדברי הרה"ק מראפשיץ שאין לשכוח משום
שאין שכחה פעמים .ועוד ,משום שלא מועילה שכחה כשהיא מתוך שמחה ,ולזה
אומר האדם 'לא שכחתי ממצוותיך' ,בעת הבאת ביכורים שהוא עת שמחה.
חסדים מגולים
שמעתי בקול ה' אלקי עשיתי ככל אשר צויתני (כו ,יד).
וברש"י 'עשיתי ככל אשר צויתני .שמחתי ושימחתי אחרים'.
כלל גדול בעבודת האדם בעולמו ,שיקבל באהבה ובשמחה את כל הבא עליו,
וידע ויאמין כי הכל הוא לטובה.
אמנם זהו רק במה שנוגע אליו ,אך בענינים שאצל חבירו ,אין לו לומר אני
מאמין באמונה שלימה שהצרה שבאה על חבירי אינה צרה אלא טובה ,אלא יש
לו להצטער בצער חבירו.
כאשר האדם מביא ביכורים ,מודה הוא להשי"ת על ש'שמחתי ושימחתי
אחרים' ,היינו שזכה לחסדים מגולים ,באופן שיכול לשמוח בהם אף אם הם
באים על חבירו.
קירוב לבבות לשמחה בה'
שמעתי בקול ה' אלקי עשיתי ככל אשר צויתני (כו ,יד).
וברש"י 'עשיתי ככל אשר צויתני .שמחתי ושימחתי אחרים'.
במשנה (ביכורים פ"ג) מבואר סדר הבאת ביכורים' ,כיצד מעלין את הבכורים,
כל העירות שבמעמד מתכנסות לעיר של מעמד ,ולנין ברחובה של עיר ,ולא
היו נכנסין לבתים ,ולמשכים היה הממונה אומר ,קומו ונעלה ציון אל בית ה'
אלקינו וכו' .והשור הולך לפניהם ,וקרניו מצופות זהב ,ועטרה של זית בראשו,
החליל מכה לפניהם עד שמגיעים קרוב לירושלים .הגיעו קרוב לירושלים ,שלחו
***** חכ ******
לפניהם ,ועטרו את בכוריהם וכו' ,וכל בעלי אמניות שבירושלים עומדים לפניהם
ושואלין בשלומם ,אחינו אנשי המקום פלוני ,באתם לשלום וכו''.
ומתוך כל הכבוד והיקר הנעשה למביאי הביכורים ,היו מתעוררים כל הרואים
אף הם ליתן שבח והודאה להשי"ת.
וזהו 'שמחתי ושימחתי אחרים' ,המביא ביכורים אומר ,שמחתי אני בהבאת
הביכורים ,והראתי שמחתי לרבים ,ובכך שימחתי אף אחרים.
חשיבות אמירת דברי תורה
את ה' האמרת היום להיות לך לאלקים וגו' וה' האמירך היום להיות לו לעם
סגולה (כו ,יז).
כתב בחתם סופר 'הנה מבואר שכל דבר שנתחדש אצל תלמיד חכם ,הקב"ה
יושב בישיבה של מעלה ואומר תלמיד חכם בני זה כך הוא אומר ,ושוב נותן בו
דעה ומחדש דבר אחר ואומרו משמו.
והיינו 'את ה' האמרת היום' ,שעשית אותו אומר דבר בשם אומרו' ,וה' האמירך
היום' ,שתאמר אתה חידושי תורה ושוב יאמר ה' ושוב תוסיף אתה ,והיינו 'את
ה' האמרת וה' האמירך'.
ובנפש החיים כתב בהאי לישנא 'באותו העת שהאדם עוסק בתורה למטה,
כך תיבה שמוציא מפיו ,הן הן הדברים יוצאים כביכול גם מפיו תברך באותו
העת ממש'.
והדברים מיוסדים על דברי התנא דבי אליהו (פרק יח) על הפסוק (איכה ב ,יט)
'שפכי כמים לבך נוכח פני ה''' ,מכאן אמרו ,כל תלמיד חכם שיושב וקורא ושונה
ועוסק בתורה ,הקב"ה יושב כנגדו וקורא ושונה עמו' .וכן אמרו בגמרא (ברכות ו).
'אפילו אחד שיושב ועוסק בתורה שכינה עמו'.
ובזה יש להבין מה שהפליגו לומר בירושלמי (פ"י ה"ב) 'אמר הקב"ה ,אם
שמעתה דבר מפי קטן ישראל והנייך ,לא יהא בעיניך כשומעו מפי קטן ,וכו'
אלא כשמעו מפי הגבורה'.
והיינו ,מפני שאצל התורה קטן הוא כגדול ,מפני שהקב"ה יושב כנגד כל מי
שעוסק בתורה ,ושונה עמו.
ובענין זה ,שמעתי מרביה"ק זי"ע שנה אחת ביומא דהילולא קדישא של
הרה"ק בעל ייטב לב זי"ע (וכ"ה בדברי יואל פר' נשא עמ' קצד) 'עובדא ידענא בקדוש
זקיני הגה"ק בעל ישמח משה זלה"ה שפעם אחת בא אליו הרה''ק מליסקא
זלה"ה ,ולא היה יכול להיכנס לחדרו שהיה הפתח סגור והמתין מחוץ לדלת,
ובתוך כך שמע מחדרו הקדוש איך שהוא לומד ונשמע קולו ועוד קול אחד עמו,
והיה הרה"ק מליסקא כסבור שהוא לומד עם איש אחד ,וכאשר פתח את הדלת
לא ראה שום אדם זולתו ותמה מאד ושאל אותו על כך שבהיות הפתח נעול
***** טכ ******
נשמעו ב' קולות לומדים ,והשיבו קדוש זקיני זלה"ה וכי אינו ידוע לך מאמרם
ז"ל כל תלמיד חכם שיושב בינו לבין עצמו וקורא ושונה כביכול הקב"ה יושב
כנגדו וקורא ושונה עמו'.
הרי שהצדיקים בעלי המדרגה ,זכו לראות בפועל בענין 'הקב"ה יושב ושונה
עמו' ,שזכה הישמח משה ללמוד בפועל עם היושב כנגדו ,וזכה בעל האך פרי
תבואה לשמוע הקול .אך גם כאשר אנו לומדים מתקיים דבר זה ,רק שאין אנו
מרגישים בזה בפועל.
ברכות בגשמיות ואחר כך ברוחניות
ובאו עליך כל הברכות האלה והשיגך כי תשמע בקול ה' אלקיך (כח ,ב).
בפנים יפות מפרש ''כי תשמע בקול ה' אלקיך' ,שהברכות יהיו לך לעזר ולסיוע
להשגת שמיעת קול ה' אלקיך'.
שמעתי מאדאמו"ר הרה"ג ר' מאיר מאשקאוויטש זצ"ל וכן ממו"ר הרה"ק ר'
מנחם שלמה מקאלוב זי"ע ,כי דרך הצדיקים היא שכאשר הם רוצים להשפיע
רוחניות על בני ישראל ,הם מעתירים ומבקשים מהשי"ת השפעות גשמיות על
עמו ישראל ,ובכך נשפע גם רוחניות ,משום שכך הוא הסדר שכאשר נשפע שפע
משמים ,נשפע עמו שפע רוחני.
והנהגה זו היתה דרכו ומשנתו של החוזה הק' מלובלין זי"ע ,ואלו דבריו
בספה"ק זכרון זאת (פר' בהר ד"ה וצויתי הא') וז"ל ,וצויתי את ברכתי לכם בשנה
הששית ועשת את התבואה כו' .יש לומר ,קאי על הצדיק שבכל דור שנותן לו
הקב"ה עזר להמשיך שפע כמו 'ויוסף הוא המשביר לכל עם הארץ'' ...ועשת
את התבואה' ,לשון 'תבואתה לראש יוסף' ,הוא התבואה יגרום לבוא לעולמות
עליונים לקדושתו יתברך כראוי לשלם השנים לחב"ד ,עכ"ל.
ובספה"ק דברי אמת (פר' מסעי דבור הראשון) כתב וז"ל ,צדיק מחויב להמשיך
שפע להעולם כמו יוסף הצדיק 'הוא המשביר כו' ויכלכל יוסף' כו' ...הצדיקים
הממשיכים להעולם פרנסה וכל טוב ,על ידי זה גורמים לבני ישראל להיות
הולכים ונוסעים מחיל אל חיל ,עכ"ל.
וענין זה מרומז בכתוב (שמות כו ,לה) 'ושמת את השולחן מחוץ לפרוכת ואת
המנורה נוכח השולחן' .כי המנורה היא רמז לתורה והשולחן הוא רמז לפרנסה,
ואומר הכתוב כי הסדר הוא 'ואת המנורה נוכח השולחן' ,אחר שהשולחן עומד
מסודר ,והיינו שהפרנסה קבועה וקיימת ,אז אפשר לעסוק בעבודת המנורה,
וללמוד תורה ולקיים מצוות.
ויש לרמז סדר ברכה זה בפסוק' ,ובאו עליך כל הברכות האלה והשיגך כי
תשמע בקול ה' אלקיך' ,והכוונה לברכות ברוחניות ,להשגת ושמיעת קול ה',
כדברי הפנים יפות.
***** ל ******
אך 'ובאו עליך כל הברכות האלה' ,היינו שההשגה הרוחנית באה דיקא לאחר
שבאו על האדם כל הברכות הגשמיות.
'והשיגך' – שהברכות שנגזרו על האדם יבואו עד אליו
ובאו עליך כל הברכות האלה והשיגך כי תשמע בקול ה' אלקיך (כח ,ב).
איתא בשו"ע (עי' יו"ד סי' רסה סי"א בהג"ה) כי הסנדקאות מסוגלת לעשירות,
והקשה הגר"א (שם ס"ק מו) כי 'לעולם לא ראינו סנדק שמתעשר'.
והחתם סופר (שו"ת סימן קנח) כתב כי 'היא מעשרת בלי ספק' ,ומה שלא תמיד
רואים את קיום הברכה ,יתכן כי משמים רואים כי איש זה ,מאחר שחטא עומד
לקבל יסורים קשים ,ועל כן תמורת ברכת העשירות הוא נפטר מיסוריו.
אמנם הברכה הנכונה היא' ,ובאו עליך כל הברכות האלה והשיגך' ,שלא
יתחסרו הברכות בדרך אליך ,על ידי שתמורתם תפטר מיסורים.
הנאה חסרה בעולם הזה
ובאו עליך כל הברכות האלה והשיגך כי תשמע בקול ה' אלקיך (כח ,ב).
'והשיגך' כתיב חסר.
ויש לומר הרמז בכך ,דהנה יעקב ועשיו חלקו בנחלת ב' העולמות ,יעקב נטל
לחלקו את העולם הבא ,ועשיו נטל לחלקו את העולם הזה.
אך ,קשה האיך מותרים בני יעקב ליהנות בעולם הזה.
אלא ,משום שבני יעקב היראים והחרדים לדבר ה' אינם נהנים בשלימות
מהעולם הזה ,כי כל העת הם חרדים ודואגים ,פן יגרע מחלקם בעולם הבא ,ופן
השכר בעולם הזה הוא על מנת להאבידם.
וזהו 'ובאו עליך כל הברכות האלה והשיגך' ,שאף אחר שיבואו עליך כל
הברכות בגשמיות ,תהא 'והשיגך'' ,חסר' ,משום שאין העולם הזה ניתן לבני יעקב
כי הוא חלקת עשיו.
השגה כי אין אנו משיגים
ובאו עליך כל הברכות האלה והשיגך כי תשמע בקול ה' אלקיך (כח ,ב).
'והשיגך' כתיב חסר.
סיפר הרה"ק ר' יהושע מבעלזא זי"ע ,כי פעם אחת היה אביו הרה"ק ר' שלום
מבעלזא זי"ע בשמחה רבה ועצומה .וביאר לו טעם שמחתו הגדולה ,שהוא
על שהבין והשיג מעלה רמה בתורה הקדושה ,ואחר שהתעלה למעלה נשגבה
בתורה הק' ,זכה להשיג כי אין הוא יכול להשיג.
***** אל ******
משום שההשגה היותר גבוהה ונעלית ,היא כי עם כל מה שהשגנו ,לא השגנו
כלום.
וכענין שאמר הבעש"ט הק' זי"ע (עי' מאור עיניים ריש פר' חוקת ובאבות ד"ה מאוד) על
הפסוק (תהלים יט ,ח) 'תורת ה' תמימה' ,שהתורה עם כל הלומדים שכבר למדו
בה נשארת תמימה שלימה ועדיין לא ניכר שלמדו אותה ,משום שהתורה ארוכה
מארץ מדה ויש בה עומק עד אין שיעור וחקר.
וזהו 'ובאו עליך כל הברכות האלה והשיגך' ,שאחר שיבואו עליך כל הברכות,
והיינו ברכות ברוחניות (עי' פנים יפות)' ,והשיגך' ,תבוא לך ההשגה היותר נעלית,
כי כל מה שהשגת הוא חסר וכלום לעומת גודל ורוממות ה'.
ברוך אתה בצאת השנה
ברוך אתה בבואך ברוך אתה בצאתך (כח ,ו).
הרה"ק בעל הייטב לב זי"ע פירש בדרשת שמע קולנו שנשא (הביאו הגאון ר'
שאול בראך בספרו גבעת שאול אות תעג; ועי' ישמח משה פר' עקב) ,הכתוב (דברים יא ,יב)
'ארץ אשר ה' אלקיך דורש אותה תמיד עיני ה' אלקיך בה מראשית השנה ועד
אחרית שנה' ,דיש לדקדק מדוע תחילה נאמר 'השנה' בה"א הידיעה ,ואחר כך
נאמר 'שנה' בלא ה"א.
ופירש ש'בכל שנה ושנה בראשית והתחלת השנה אנו מלאים תקוה ובטוחים
כי השנה הזאת המתחילה כעת תהיה שנת הגאולה השלימה עם ביאת משיח
צדקנו ,היא תהיה השנה המקווה בה' הידיעה ,אבל כשמגיע סוף שנה ואנו רואים
שטרם נושענו ונגאלנו ,והשנה שעברה היתה שנה פשוטה ורגילה ככל השנים,
ואנחנו עוד בגולה ,טרם נגאלנו ,אז הננו יודעים שהשנה לא היתה עוד השנה
המיוחלת בעוה"ר .וזהו 'מראשית' פירש בהתחלת השנה חשבנו שזו תהיה השנה
המיוחלת' ,ועד אחרית' ,פירוש ,בסוף אנו רואים שנה רגילה'.
ויש לפרש בזה הברכה 'ברוך אתה בבואך ברוך אתה בצאתך' ,שצאת השנה
יהא מתוך שמחה כמו ראשית השנה ,ושלא יצטערו בני ישראל בסיום וצאת
השנה על שלא היתה כמו שקיוו שתהיה בראשית השנה.
שייכות פרשת התוכחה לפרשת ביכורים
והיה אם לא תשמע בקול ה' אלקיך לשמור לעשות את כל מצותיו וחוקתיו
אשר אנכי מצוך היום ובאו עליך כל הקללות האלה והשיגוך .והיו בך לאות
ולמופת ובזרעך עד עולם .תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה ובטוב
לבב מרוב כל (כח ,מה-מז).
יש לבאר שייכות פרשת התוכחה לפרשת כי תבוא המתחילה בפרשת
ביכורים.
***** בל ******
כי מצוות ביכורים ענינה הוא השמחה בהשי"ת ,כמו שהמביא ביכורים אומר
'שמעתי בקול ה' אלקי עשיתי ככל אשר צויתני' (כו ,יד) ,ופירש רש"י 'עשיתי ככל
אשר צויתני .שמחתי ושימחתי אחרים'.
וההיפך מהשמחה ,הוא הקללות והתוכחה ,כמו שכתוב שכל הקללות באות
מסיבה אחת 'תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה ובטוב לבב'.
התוכחה שבפרשת קללות
והיה אם לא תשמע בקול ה' אלקיך לשמור לעשות את כל מצותיו וחוקתיו
אשר אנכי מצוך היום ובאו עליך כל הקללות האלה והשיגוך (כח ,טו).
פסוקי הקללות שבתורה ,נקראו 'פרשת התוכחה' ,ויש להבין טעם קריאת
השם מלשון 'תוכחה' ,והלא אין כאן אלא קללות ועונשים.
ויש לומר ,דהצדיקים אמרו שבפרשת הקללות רמוזות ברכות הרבה .ומסופר
(מאמר מרדכי ,הקדמה) כי כאשר קרא הרה"ק המגיד מקאזניץ זי"ע בפרשה ,נענה
ואמר במר נפש 'אבינו שבשמים ,מי יתן ונזכה שיתקיים זה בשנה זו'.
וכך כתב רביה"ק זי"ע (דברי יואל תנינא פר' נצבים עמ' כב) 'גם מה שנראה לעיני
בשר בעולם הזה שנכתב בתורה באופן של תוכחה ח"ו ,אמנם אצל השם יתברך
מתהפך הכל לברכה כפי צירופי האותיות שהיו בתורה מתחילה טרם שחטאו
ישראל'.
ומה יש בין פרשת הברכות שבתורה לפרשת הקללות ,שפרשת הברכות נאמרו
כאשר בני ישראל מתנהגים כראוי ,באופן הנכון והישר ,ואז הם זוכים שנשפע
להם ברכה גלויה ומפורסמת .ופרשת הקללות נאמרו כאשר בני ישראל אינם
מתנהגים כראוי ,ואז אי אפשר להמשיך להם ברכת נגלית ,משום שהמקטרגים
אינם מניחים ,ומזכירים כל העת את עוונותיהם של ישראל ,וצריכה הברכה לבוא
ברמז ובנסתר.
וזוהי התוכחה ,כי באמת אין הפסוקים קללות לישראל ,אלא ברכות שבאות
תחת הסתר של קללות ,והיא תוכחה חמורה לישראל ,ראו כמה חפץ אביכם
שבשמים להיטיב לכם ,עד שאפילו כאשר אינכם מתנהגים כראוי ,הוא חושב
מחשבות להיטיב לכם ,ומתאמץ להשפיע לכם ברכה באופן שלא ימנע על ידי
המקטרגים .ואתם ,האיך אתם מתנהגים ,הלא כפוי טובה אתם.
וכאשר האדם מתנהג כראוי והקב"ה משפיע עליו שפע ברכה ורוב טובה,
שלא בהצנע ,אז כתיב (כו ,ה) 'וענית ואמרת לפני ה' אלקיך ארמי אובד אבי' וגו',
ופירש רש"י 'וענית .לשון הרמת קול' .שהאדם מרים קולו ומפרסם מדת טובו של
השי"ת ,אשר משפיע לו אך טוב וחסד ,בלי שום פחד וחשש ומורא.
כתיב (תהלים נ ,כג) 'זובח תודה יכבדנני ושם דרך אראנו בישע אלקים' .וברש"י
'זובח תודה .המביא לי זבח של תשובה והודאה על עוונותיו הוא יכבדנני'.
***** גל ******
בנים חשובים יותר
והותירך ה' אלקיך לטובה בכל מעשה ידך בפרי בטנך (ל ,ט).
'נותר' הוא מלשון 'שיריים' (עי' יו"ד סי' מג).
ויש לפרש הפסוק ,דהנה כל איש ישראל ,אפילו הפשוט ביותר מייחל
ומשתוקק שבניו יהיו יותר טובים ומעולים ממנו.
ויש לומר שזהו הברכה 'והותירך ה' אלקיך לטובה' ,השי"ת יתן לך נותר
ותוספת אצל 'פרי בטנך' ,שיהיו חשובים ממך.
***** דל ******
שפתי ישנים
פאריגע וואך האבן מיר דערציילט דער מורא'דיגע מעשה פון ר' ישעיה'לע
טשיכוב'ער ,דער דברי חיים'ס זון ,ישעי'לע טשחויבער ,ער איז געווען נישט
געזונט ל"ע ,און דער טאטע איז געקומען פון גן עדן ,ער האט אים געגעבן צו
שמעקן א פרי פון גן עדן ,און פון דעם האט ער זיך אויסגעהיילט.
איז אינטערעסאנט צו ברענגען א רש"י אויף תהלים ,קאפיטל כ"ג' ,מזמור
לדוד ה' רועי לא אחסר בנאות דשא ירביצני' .ברענגט רש"י א מדרש ,אז דוד
המלך איז געווען אויף א פלאץ וואס האט געהייסן חרס .זאגט דער מדרש
פארוואס? ווייל ס'איז געווען אזוי טרוקן ווי א ערדענע כלי .ער האט נישט
געהאט קיין טראפן וואסער און זיך ,ס'איז געווען סכנת נפשות און ער האט
נישט געהאט וואס צו טרינקען .האט אים דער אייבערשטער געברענגט פון
גן עדן ,פון עולם הבא צו טרונקען ,און ער האט נאס געמאכט די מויל .אזוי
ברענגט רש"י דארט .ממש די זעלבע בחינה וואס איז געווען דא ביי דער דברי
חיים'ס זון .דוד המלך זאגט אין תהלים "ה' רועי לא אחסר בנאות דשא ירביצני",
ברענגט רש"י דארט אין תהילים אז דער אייבערשטער האט אים געברענגט פון
גן עדן וואסער צו טרונקען .זי"ע.
***
דער זון פון דעם הייליגן רבי'ן זושא ,איז געווען ,פארשטייט זיך ,א שוועסטער
קינד פאר דעם הייליגן נועם אלימלך .ער האט דערציילט א מעשה אז ס'איז
געווען אמאל א איד וואס איז געווען זייער מקורב ביים הייליגן נועם אלימלך
זכותו יגן עלינו ,און ער האט געדארפט האבן א גרויסע ישועה .ס'איז געווען
חודש אלול .און חודש אלול איז ביי דער הייליגער רבי ר' אלימלך געווען א
מנהג ,ער האט זיך מתבודד געווען און מ'האט נישט געקענט צוקומען צו אים.
ער האט זיך מתבודד געווען ביי זיך אין שטוב ,בינו לבין קונו ,און קיינער האט
נישט געקענט צוקומען צו אים .דער איד האט נישט געוואוסט ,ס'איז געווען
פיקוח נפש ,איז ער ארויסגעפארן צום הייליגן רבי ר' אלימלך.
אויפן וועג טרעפט אים א איד ,און ער פרעגט אים וואו ער פארט ,זאגט
ער אז ער פארט צום נועם אלימלך .זאגט ער אים" :ווייסטו וואס ,עס איז א
***** הל ******
שאד צו מטריח זיין דעם רבי'ן רבי ר' אלימלך אין אזא צייט ,זאגט מיר דעם
נאמען ,און דער אייבערשטער וועט צוהערן דיינע תפילות" און ער האט אים
צוגעזאגט אז ס'פעלט נישט אויס אז ער זאל אים מטריח זיין .דער איד האט
אים געגעבן דעם נאמען און ער האט אים געגעבן פינף גילדן פאר פדיון נפש.
אבער דער האט זיך נישט פארלאזט און ער איז נאכאלץ געפארן צום הייליגן
רבי ר' אלימלך.
ווען ער איז אנגעקומען צו רבי ר' אלימלך האט מען אים געזאגט אז מען קען
נישט אריינגיין ,אבער היות ער איז געווען א מקורב ,און ס'איז געווען פיקוח
נפש ,האט ער זיך זייער שטארק געבעטן אז מען זאל אים אריינלאזן ,און מען
האט אים אריינגעלאזט ,און ער האט געגעבן א פדיון נפש פופציג גילדן .דער
רבי ר' אלימלך האט אים אנגעוואונטשן און ער זאגט אים" :פאר אליהו הנביא
איז גענוג געווען פינף גילדן ,און פאר מיר גיט איר פופציג" .דער איד וואס ער
האט געטראפן אויפן וועג איז געווען אליהו הנביא ,און מען האט אים געשיקט
פון הימל אז ער זאל נישט שטערן דעם הייליגן רבי ר' אלימלך מיט זיין עבודה,
האט מען אים געשיקט פון הימל .זי"ע.
***
דער הייליגער דברי חיים האט זיך משדך געווען מיט א אייניקל פון דער רבי
ר' זושא ,ביי די תנאים ,ווי די דרך פון די צדיקים האט מען דארט אויסגערעכנט
אלע יחוסים ,פון וועמען מען שטאמט .מען האט אויסגערעכנט דארט אסאך
צדיקים ,אז דער מחותן שטאמט פון דעם און דעם צדיק .ביז מען איז
אנגעקומען אז ער שטאמט פון דער הייליגער רבי ר' זושא .האט דער דברי חיים
געזאגט "מער דארף איך שוין נישט מער ווי דער יחוס פון רבי ר' זושא".
האט דער דברי חיים פארציילט אמאל איז רבי ר' זושא געווען ביי רבי ר'
בער מיט יענעם אייניקל אלס קינד ,זיין רבי ,און דאס קינד האט זייער געוויינט,
איז געגאנגען דער רבי ר' זושא ,ער האט גענומען דאס קינד ,און ער האט אים
געוויגט אז ער זאל נישט שטערן רבי ר' בער .ער האט דאן געהאלטן אינמיטן
לערנען אלשיך הקדוש.
אינמיטן איז אנגעקומען פון הימל דער אלשיך הקדוש אליין ,און ער זאגט
פאר רבי ר' זושא" :איך וועל וויגן דאס קינד ,איך וויל נישט זאלסט ווערן
געשטערט ,איך וויל דו זאלסט ווייטער לערנען מיין ספר דער אלשיך הקדוש".
זייט מען ווי חשוב ס'איז געווען אז ר' זושא לערנט דער אלשיך הקדוש.
האט דער הייליגער דברי חיים אויסגעפירט "מער ווי דעם דארף איך נישט,
אז דער אלשיך הקדוש אליין איז געקומען פון אויבן אין הימל אז רבי ר' זושא
***** ול ******
זאל ווייטער לערנען אלשך הקדוש ,אזוי גרויס איז געווען דער רבי ר' זושא ,אז
גרעסערער יחוס דארף איך נישט פון דעם".
***
מיין טאטע ז"ל ,הרה"צ ר' מאיר בן ר' מנחם זי"ע האט פארציילט ,אז ??
איז געווען איינער פון די גרויסע מקורבים ביים הייליגן ר' ישכר דוב .איז ער
געווען אמאל ראש השנה ביים רב ז"ל ,און ביי תקיעת שופר איז געווען זייער
שווער צו הערן ,ס'איז געווען זייער שווערע תקיעות .האבן זיי געקלערט אז
נאכן דאווענען וועלן זיי גיין איבערהערן די תקיעות.
נאכן דאווענען ,ווען זיי זענען אריבערגעגאנגען זאגן גוט יום טוב פאר דער
הייליגער ר' ישכר דוב ,האט זיך דער בעלזא רב אנגערופן" :עס איז וואר אז די
תקיעות וואס מען האט היינט געבלאזן האט מען געקענט הערן מסוף העולם
ועד סופו" ,ער האט מרגיש געווען אז זיי האבן נאכאמאל געוואלט איבערבלאזן
ווייל זיי האבן געטראכט אז זיי האבן נישט געהעריג יוצא געווען .און אז זיי
האבן עס געהערט פון דער בעלזא רב אליין ,האבן זיי פארשטייט זיך נישט
געדארפט מער ווי דעם ,זיי האבן זיכער יוצא געווען ,זי"ע.
***
ביי די ערשטע וועלט מלחמה איז געווען זייער שווערע מצב ,ס'איז געווען
אסאך פליטים ,מענטשן האבן געמוזט אנטלויפן פון זייערע שטעט .און דער
הייליגער שלום'קע סטרופקוב'ער זצ"ל ,א זון פון דער שינאווער רב ,האט אויך
געמוזט אנטלויפן .און ער איז אנגעקומען אויף פסח קיין קערעסטיר ,און ביים
סדר איז ער געווען ביי דעם הייליגן ר' ישעיה'לע.
ביים סדר זענען דארט געווען אסאך אידן ,און ס'איז געווען א איד וואס
האט אומוועלנדיג געגעבן א רוק דעם טיש ,און אלע וויין האבן זיך אויסגעגאסן
אויפן טיש ,מען האט געמוזט איבערדעקן דעם גאנצן טיש.
און דער הייליגער ר' ישעיה'לע האט געזען ווי דער איד האט גרויס עגמות
נפש אז וועגן אים דארף מען איבערמאכן דעם טיש ,האט באהאלטענערהייט
געגעבן א שאקל דעם טיש פון אונטן אז ס'זאל זיך נאכאמאל איבערקערן די
טיש ,און מען זאל עס נאכאמאל מוזן איבערדעקן .און ער האט זיך צובייזערט
און זיך אנגערופן" :וואס איז גייט פאר מיט דעם טיש? עפעס איז שלעכט דא,
ס'איז נישט גראד ,מען דערף זען צו עס פאררעכטן" .ווייל ער האט געשפירט
אז דער איד האט א שברון לב ,און ער שעמט זיך אז מען האט געמוזט
איבערמאכן דעם טיש וועגן אים .האט ער עס געמאכט כאילו דער טיש איז
דער פראבלעם .און ער האט געווינקן פאר ר' שלום סטרופקוב'ער אז ער זאל
גארנישט זאגן ,ער זאל פארשטיין וואס דא גייט פאר.
***** זל ******
א ענליכע מעשה איז געווען ,דער דרכי תשובה איז געווען דארטן ביי א
סעודת מצוה ,ביי א סעודה פון א ברית .מען האט זיך געוואשן און געמאכט א
המוציא .און ר' ישעיה'לע פאר ער האט גענומען פאר זיך האט ער געשניטן א
שטיקל חלה ,ער האט ארויסגענומען פון די חלה די ווייכע חלק ,און ער האט
עס געשיקט פאר א איד דארט ביים טיש.
האט זיך דער מונקאטשער רבי אנגערופן" :ס'איז א הפסק" ,האט דער
הייליגער ר' ישעיה'לע געזאגט פאר דער דרכי תשובה" :איך האב מרגיש געווען
אז דער איד האט נישט קיין ציין ל"ע ,און ער איז אויסגעהונגערט ,אז ס'איז
ממש פקוח נפש ,האב איך אים געמוזט גלייך געבן א שטיקל חלה פאר אים.
ווייל די הלכה איז אויב מען האט קיין זאלץ מעג מען אפילו אויסרעדן און
בעטן זאלץ ,איז אוודאי און אוודאי אז איד וואס איז אזוי אויסגעהונגערט און
מען דארף אים שוין ברענגען עפעס ,מעג מען זיכער".
האט דער דרכי תשובה געזאגט אז זיין עבודה אין מידת החסד איז פון די
גרעסטע מין עמקות .פונקט ווי מען דארף זיך מתעמק זיין אין א שטיקל גמרא
און עס לערנען טיף טיף .האט ער געזאגט אז ר' ישעיה'לעס מידת החסד איז
זייער זייער טיף ,ער איז מרגיש יעדע קלייניגקייט.
אין יענע צייט האט זיך געדרייט אסאך פליטים דארטן ,ס'איז געקומען
פארשידענע מענטשן .איינמאל איז אנגעקומען א גאנצע משפחה מיט קליינע
קינדער נעבעך .האט ר' ישעיה'לע געזאגט פאר די עלטערן "גייטס ענק
אראפלייגן ,און איך וועל שוין וויגן און קער נעמען פון די קינדער ,כדאי איר
זאלט זיך קענען אויסרוען" ,אזוי ווייט איז געווען זיין מידת החסד .זי"ע.
***
יעצט איז דאך טאקע חודש אלול ,וואס דער אייבערשטער טוט מרבה זיין
די חסדים טובים .ווען מען דערמאנט זיך צוריק וויאזוי אונזערע עלטערן האבן
זיך אויפגעפירט חודש אלול ,מיין טאטע ע"ה ,ער האט געקאכט חודש אלול,
ער פלעגט יעדן טאג לערנען תיקוני זוהר און שער המלך .מיין שווער ע"ה ר'
אליעזר אבא בן ר' חיים הערמאן ע"ה ,מען האט געזען אויף אים דער פחד
חודש אלול .און ווער רעדט נאך פון די הייליגע טעג ,ס'האט זיך ממש געגאסן
טרערן ,מען האט געזען דער פחד.
זאל זייערע זכות טאקע מגין זיין ,און מען זאל געהאלפן ווערן מיט א גוט
געבענטשע יאר גאנץ כלל ישראל.
***** חל ******
מנחם משיב נפשי
טראפנס פון חיזוק
חודש אלול זאגט מען דעם קאפיטל תהילים פון לדוד ה' אורי וישעי ,שטייט
דארט 'לולא האמנתי לראות בטוב ה' בארץ חיים' – ווען איך גלייב ווען נישט
אז איך וועל נאך זען דער ארץ חיים ,אז איך וועל זיין המלך ,איך וועל בלייבן
לעבן טראץ די אלע שונאים וואס איך האב געהאט ,שאול המלך וכדו' ,זאגט
דוד המלך 'ווייל איך האב געגלייבט אין דעם אייבערשטן אז ער זאגט מיר אז
איך וועל זיין קעניג ,וועגן דעם איז עס מקוים געווארן'.
דאס זאגט מען חודש אלול ,מען דארף אריינטראכטן אין דער ענין פון
תשובה ,מען זאגט ביים דאווענען יעדן טאג דריי מאל 'הרוצה בתשובה' – דער
אייבערשטער וויל אז מיר זאלן תשובה טון ,עס איז הפלא ופלא .געווענליך ווען
איינער טוט שלעכטס פאר א צווייטן איימאל צוויי מאל ,אויב ער איז א גוטע
און מען בעט אים איבער איז ער אים מוחל ,אבער נישט אויב מען טוט עס
יעדן טאג ,כסדר וכסדר.
אבער דער אייבערשטער כביכול איז דער הטוב והמטיב ,ער איז דער מקור
הטוב ,דער אייבערשטער כביכול איז דער "הרוצה בתשובה" – ער גיט אונז אן
עצה ,ער וויל אז מיר זאלן אים איבערבעטן .יעדעס מאל ווען מען מאכט א זאך
וואס מען וואלט נישט געדארפט מאכן ,אדער וואס מען דארף מאכן און מען
האט נישט געמאכט ,יעדעס מאל אויב מען בעט איבער דעם אייבערשטן איז
דער אייבערשטער מוחל ,דער אייבערשטער איז אלעמאל מוחל.
מיין טאטע ע"ה הרה"צ ר' מאיר בן ר' מנחם זי"ע פלעגט אסאך נאכזאגן
פון דער דברי חיים ,דער הייליגער צאנזער רב .אמאל איז געקומען צום דברי
חיים א איד ער אז געווען זייער שמוציג פון קאלעך .ווען ער איז אריינגעקומען
צום צאנזער רב האט אים דער צאנזער רב געזאגט "ר' איד ,אייער פנים איז
שמוציג" .און דער איד האט נעבעך געמיינט אז דער הייליגער צאנזער רב רעדט
פון הויכע זאכן ,עונות מיט חטאים .האט ער אנגעהויבן צו וויינען "איך ווייס,
איך ווייס אז איך בין שמוציג" .האט אים דער דברי חיים געזאגט "איך זאג
***** טל ******
דיר אז דו ביסט שמוציג ,וואש דיך אפ" .פרעגט ער דעם דברי חיים" :מיט
וואספארא וואסער קען איך זיך אפוואשן מיינע חטאים?" ,האט אים דער דברי
חיים געזאגט" :נעם אביסל וואסער און וואש דיך" ,פרעגט ער ווייטער" :פון וואו
נעמט מען אזא סארט וואסער?" ביז דער איד האט פארשטאנען אז ער מיינט
פשוט ,ער איז שמוציג און ער זאל נעמען אביסל וואסער.
ווען מען הערט די מעשה קען מען זיך אפלערנען ,אז מענטשן מיינען אז
תשובה טון מיינט אז מען דארף פאסטן און מען דארף זיך מסגף זיין וכדו'.
דער עיקר תשובה איז פשוט -וואש דיך אפ ,האב חרטה אויף דיינע מעשים,
בעט איבער דעם אייבערשטן אז ער זאל דיר מוחל זיין ,און נעם דיך פאר אז
דו וועסט מער נישט טון די אלע זאכן וואס דו האסט נישט געדארפט טון ,און
דאס איז דער עיקר תשובה ,און דער אייבערשטער איז מוחל.
די רגע וואס דער מענטש בעט איבער דעם אייבערטשן ,און ער האט חרטה,
און ער זאגט צו אז ער גייט זיך אויפפירן אנדערש ,די רגע ווערט ער א צדיק.
אזוי שטייט אין די הייליגע ספרים ,מען דארף גלייבן אין דעם ווייל טאמער
נישט דו זאגסט דאך 'הרוצה בתשובה' – אז דער אייבערשטער וויל דו זאלסט
תשובה טון .אזוי זאגט מען אויך אין די הייליגע טעג 'כי אם בשוב רשע מדרכו
וחיה' – דער אייבערשטער וויל אז דו זאלסט לעבן ,און ער וויל נישט אז דיינע
עבירות זאלן מאכן ח"ו שלום א שווערן לעבן ,ער וויל זאלסט האבן פון אלעם
גוטן ,און טו תשובה.
און תשובה איז פשטות און פשוט אזויווי ס'שטייט אין רמב"ם און אין
שולחן ערוך אז מען דארף חרטה האבן און מען בעט איבער דעם אייבערשטן
און דער אייבערשטער איז מוחל.
דאס איז א געוואלדיגע חסד פון דעם אייבערשטן ,דאס איז א מתנה ,דאס
איז א זאך וואס מען קען נישט פארשטיין מיט די שכל אנושי .ווען איינער גייט
צו א גרויסע מענטש ,א גרויסער שר ,א גרויסער עושר צי א גרויסער מלך ,און
מען טוט אים פארשעמען ,מען טוט זינדיגן פאר אים איינמאל און מען בעט
אים איבער ,ער איז א גוטע און ער גיט נאך .אבער נישט כסדר.
משא"כ ביי דער אייבערשטער וועט ער קיינמאל נישט דארמאנען די
פריערדיגע חטאים .און נישט נאר דאס ,מען טאר אפילו נישט זאגן א מענטש
פאר א צווייטער מענטש "דערמאן דיך ,ביסט געווען אמאל נישט אזוי ערליך",
כ"ש וכ"ש אז דער אייבערשטער טוט אוודאי נישט דערמאנען די פריערדיגע
חטאים .נאר פונקט פארקערט ,ס'שטייט גאר אז א בעל תשובה איז נאך העכער
ווי א צדיק ,דער אייבערשטער וועט מער מקרב זיין ,ער טוט מער גוטס און
מער חסדים מיט א בעל תשובה ווי איינער וואס האט נאך קיינמאל נישט
געזינדיגט.
***** מ ******
ווען דער אייבערשטער זעט איין אז ער האט חרטה ,דעמאלטס כביכול דער
אייבערשטער האט מיטלייד מיט אים ,ער זעט כביכול זיין ווייטאג ,און ער טוט
אים פארגעבן.
איז חודש אלול ווען ס'איז טאקע דער זמן פון תשובה ,פאר די הייליגע טעג,
פאר ווען ער טוט משפט'ן לחיים ולשלום .פארדעם האט דער אייבערשטער
געגעבן א חודש אלול ווען מען זאל קענען איבערבעטן דעם אייבערשטן ,אז
מען זאל אנקומען צו די הייליגע טעג מיט א נייע בלעטל ,מיט חסד .ווייל
ווען דער אייבערשטער האט אים מוחל געווען איז ער א אנדערער מענטש,
דעמאלטס קען מען בעטן דעם אייבערשטן מיט א רואיג הארץ ,מיט א נצחון.
ווי דוד המלך האט געזאגט 'לולא האמנתי' – ווען איך גלייב ווען נישט ,א
איד דארף צו גלייבן ,מיט דעם וואס א איד גלייבט אז דער אייבערשטער איז
אים מוחל ,מיט דעם אליינס ווערט ער אן אנדערער מענטש .ווען א מענטש
גלייבט נישט ,און ער שפירט פאר זיך ווי ער האט געזינדיגט ,און ער האט נישט
קיין שמחה ,און ער וועט טון ווייטער נישט גוטע זאכן .ווייל ער פילט אז ער איז
ממילא פארלוירן ,און ער איז מייאוש.
אבער ווען א איד גלייבט אז דער אייבערשטער איז אים מוחל איז ער אן
אנדערער מענטש ,ער איז א ריינער מענטש ,ער איז א צדיק .און ער וועט זיך
ווייטער אבאכט געבן ,ווי שלמה המלך זאגט 'בכל עת יהיו בגדיך לבנים' – דיינע
בגדים וועלן זיין ווייסט .און ווען א מענטש האט ווייסע בגדים האט ער מער
מורא צו עס שמוציג מאכן .אבער ווען א מענטש ח"ו האט געזינדיגט ,ווערט
ער שמיציג ,דעמאלטס געבט ער נישט אכטונג אויף זיך מער ,ווייל ער ווייסט
אז ממילא איז ער שמוציג .אבער ווען ער גלייבט אז דער אייבערשטער איז אים
מוחל איז ער א אנדערער מענטש.
ס'שטייט אין די ספרים אז חודש אלול דארף מען זיך אויך צוגרייטן מיט
די מצוות ,און די מצוות וואס מען האט געטון זאלן זיין מער בשלימות .און
דאס איז איין זאך ,ווייל ווען א איד גלייבט אז ער איז א ריינער מענטש ,דער
אייבערשטער האט אים שוין מוחל געווען ,און ער טוט תשובה .איז ממילא
קומט שוין אויס אז די מעשים טובים וואס ער טוט איז עס מיט א גרעסערע
שמחה און מיט מער לשמה .דאס איז דער ענין אז אלול זאל מען טוט מצוות
און מעשים טובים מיט מער שלימות ,מיט מער שמחה ,מיט מער זריזות,
מיט מער אויפמערקזאמקייט ,און מאכן מער מצוות .אז ער איז דאך א ריינער
מענטש פילט ער זיך א אן אנדערער מענטש ,געבט עס חיזוק.
ס'שטייט אין די גמרא אז ווען דער אייבערשטער געבט יסורים ווערט עס
אנגערופן 'נאמנים' – זיי זענען באגלייבט ,זאגט די גמרא אז באגלייבט מיינט
***** אמ ******
'בשליחותם' – ווייל מען שיקט זיי דעמאלטס און דעמאלטס אזויפיל טעג און
אזויפיל שעה ,און נאכדעם גייען זיי אוועק.
פרעגן די מפרשים ,איז פארוואס דארף מען דאווענען אז דער אייבערשטער
זאל ברענגען א רפואה? אז ס'איז 'נאמנים בשליחתם' – אז ס'מוז זיין ביז
צום סוף יעדע שליחות ,אלע יסורים וואס דער אייבערשטער שיקט דער
אייבערשטער זאל אפהיטן .אז מען באקומט עס אויף א געוויסע צייט און ס'איז
דא א צייט פונקטליך ווען ס'גייט אוועק ,איז וואס איז שייך בעטן?
קען זיין אז פשט אין די גמרא איז אביסל אנדערש ,ווען דער אייבערשטער
שיקט פאר איינעם ח"ו יסורים ,פארוואס שיקט ער עס ח"ו? דער אייבערשטער
איז דאך א גוטע ,ער איז א טוב ומטיב? דער אייבערשטער שיקט עס נאר וועגן
דעם כדי אים צו דערמאנען ער זאל תשובה טון .ער האט זיך נישט געכאפט,
און ער האט געטון זאכן וואס ער דארף נישט ,איז עורו ישנים משנתכם – ער
וועקט אים אויף פון שלאף ,שיקט מען אים צו אויפוועגן ,וועגן דעם שיקט
דער אייבערשטער יסורים ,אז ער זאל זיך דערמאנען "פארוואס קומט זיך מיר
ח"ו דאס".
קומט אויס אז דער שליחות פון דעם אייבערשטן מיט די יסורים איז נישט
ח"ו די יסורים ,ס'איז די תשובה טון .און באלד ווען ער טוט תשובה גייט עס
אוועק .ווייל די גאנצע סיבה פארוואס ער האט יסורים איז דאך געווען נאר ווייל
מען דארף אים אויפוועקן.
איז דאס איז פשט אין די גמרא אז די יסורים זענען נאמנים בשליחותם – זיי
זענען געטריי מיט די שליחות .די שליחות איז נישט די יסורים ,די שליחות איז
אים צו אויפוועקן .און ווען דער מענטש וועקט זיך אויף גייט עס אוועק .איז
זייער גוט פארוואס מען בעט דעם אייבערשטן אז ס'זאל אוועקגיין די יסורים,
ווייל דאס איז טאקע דער זמן .דער צייט וואס די יסורים דארפן אוועקגיין איז
נישט פונקטליך לויט א זייגער ,ס'ווענדט זיך אין דעם מענטש ,ווען ער וועקט
זיך אויף.
אדער קומט עס בכלליות ,ווי מיר האבן שוין כמה פעמים גערעדט ,אז דער
אייבערשטער איז א שומע תפילה ,דער אייבערשטער האט ליב ווען אידישע
קינדער בעטן פון אים און זענען מתפלל פאר אים ,דאס אליינס טוט אים
אויפוועקן אז דער אייבערשטער וויל דו זאלסט מער מתפלל זיין.
דאס איז חודש אלול ווי מיר האבן יעצט גערעדט ,אלול איז א חודש וואס
מען בעט ,ווייל דער אייבערשטער וויל דאס ,דער אייבערשטער האט עס ליב,
דער אייבערשטער ווארט אויף דיינע תפילות ,אויף אלע אונזערע תפילות.
און ממילא דורכדעם וועט מען טאקע האבן א גוט לעבן' ,זכרנו לחיים
***** במ ******
טובים ולשלום' ,זאל עס זיין טאקע א כתיבה וחתימה טובה ,און א שנה טובה
מבורכת ,א גוט געבענטשט יאר .און דער אייבערשטער זאל העלפן אז ער זאל
ארויסווייזן אז מען זאל קענען איינזען אין די גוטסקייט פון דעם אייבערשטן,
און אונז זאלן איינערקענען אין דעם אייבערשטנס טובות.
און מיר זאלן זוכה זיין צו תשובה מתוך שמחה ,מתוך הרחבת הדעת ,און
אלעם גוטן.
***** גמ ******
גליון זו מוקדש
לעילוי נשמת האישה הצדקנית
פראדל בת הרה"צ ר' מאיר ז"ל
ולעילוי נשמת
האישה הצדקנית רחל לאה בת ר' מאיר ז"ל
הקמת המצבה יתקיים בעז"ה ביום רביעי
פרשת כי תבוא ,י"ד אלול שנת תשפ"ו
