אור הדעת · Ohr Hadaas — כי תבוא (2026-08-24)

א ﬣדעﬨ אוﬧ
,י
בעזהשי"ת
א
ַ םיַ
ק שם ה ַוא הַ ַאלַ
ַעת כַי הַ ַ
תַ ַל ַד
ו
ַ ע ין הַרַ ַא
ד ַלַ
מ תַה
ַבדוַַ ַא
אור הדעת
ֲעבוֹדַתַ ָה ָא ָ ַדםַ ְּבעוֹלָ מ ַוַֹ ִּבפְּ נִּ ִּימיוַתַהתוֹ ָ ַרהַוְּ ה ֲח ִּסידוַתַ ַ
כיַתבו ַא ַ
הוֹ ָד ָאהַוְּ ה ָכ ָרה ַ
ַ
ַ כיַתבואַ ַ
חיותַה ְּנ ָש ָמהַ ַ
ַ
ַ
משיעורי
רבי יצחק זעקל הלוי פולק שליט'א
רב ור"מ בית המדרש 'וידבר משה'
ַ
ﬣדעﬨ ת ֶֹּכן ִענְ יָ נִ ים אוﬧ ב
תֹּכן ִענְ יָ נִ ים
הֹוד ָאה וְ ַה ָכ ָרה .......................................................................................ד
ָ
רֹומם ....................................................................................דַמ ֲע ָמד ְמ ָ
הֹוד ָאה ְמיֻ ֶח ֶדת ....................................................................................ד ָ
ַמה נִ ְש ַתנָ ה ........................................................................................ד
יאה ..................................................................................ה ַתכְ לִ ית ַה ְב ִר ָ
ַהכָ ַרת ַהּטֹוב .......................................................................................ו
ִמכְ לֹול ַה ַהכָ ָרה.....................................................................................ו
ַה ִסינִ ים וְ ַהיַ ָפנִ ים...................................................................................ז
חּומ ֵרי .......................................................................................ח כ ַֹּח ַה ְ
ִמ ְמָך ַהכֹּל .........................................................................................ח
מֹודים ......................................................................................ט יצד ִ כֵ ַ
כָ ֵהנָ ה וְ כָ ֵהנָ ה ......................................................................................ט
הֹוד ָאה ...................................................................................י
ַתכְ לִ ית ַה ָ
ש ֶֹּרש ַה ַהכָ ָרה ......................................................................................י
ש ֶֹּרש ַה ִתּקּונִ ים ..................................................................................יא
טֹובה ................................................................................יא
ֵאינְ ָך כְ פּוי ָ
ֶא ֶבן ְק ַטנָ ה .......................................................................................יב
טֹובה .......................................................................................יג ָשנָ ה ָ
ָהעֹולָ ה ִמכָ ל זֶ ה ..................................................................................יג
ַחּיּות ַהנְ ָש ָמה.......................................................................................יד
רֹומם ...................................................................................יד
ַמ ֲע ָמד ְמ ָ
הֹוד ָאה ְמיֻ ֶח ֶדת ...................................................................................יד
ָ
ִש ְב ָעה ְש ֵאלֹות ...................................................................................טו
ַחיּות ַהנְ ָש ָמה ....................................................................................טו
ֵברּור ַהנִ יצֹוצֹות .................................................................................טז
ִענְ יַ ן ַה ֵברּור ......................................................................................טז
נִ יצֹוץ ָקדֹוש ......................................................................................יז
טֹובה .........................................................................................יז
ֶא ֶבן ָ
ג ﬣדעﬨ ת ֶֹּכן ִענְ יָ נִ ים אוﬧ
וְ ַחי ָב ֶהם ..........................................................................................יח
כּורים ...................................................................................יט
ִעּטּור ִב ִ
ימי .......................................................................................יט ִענְ יָ ן ְפנִ ִ
שּובה .....................................................................................כ
ַב ֲעלֵ י ְת ָ
ָהעֹולָ ה ִמכָ ל זֶ ה ...................................................................................כ
קול היכל 'אור הדעת'
ארץ ישראל02.500.4499 :
ארה"ב1585.280.2888 :
לקבלת חוברת 'אור הדעת' מדי שבוע
שלחו בקשה ותצורפו לרשימת המנויים
B025004499@gmail.com
מהדורת ביקורת ,טיוטה -אינו מוגה כלל
ﬣדעﬨ הוֹּ ָד ָאה וְ ַה ָכ ָרה אוﬧ ד
הֹוד ָאה וְ ַהכָ ָרה
ָ
סוד ההכרה וההודאה ,הוא לזכור את המרירות בעת ההודאה ,הוא תכלית
עבודת האדם בעולם הזה ,שהו מטרת הבריאה 'וידע' כל פעול'' ,ויבין
כל יצור' ,כאן טמון תכלית הבריאה.
ַהכ ֵֹּהן ַה ֶּטנֶ א ִמיָ ֶדָך וְ ִהנִ יחֹו לִ ְפנֵ י ִמזְ ַבח ה' רֹומם
ַמ ֲע ָמד ְמ ָ
ֹלהיָך'.
ֱא ֶ
בעת 'הבאת הביכורים' מתקיים מעמד
מתחילים להודות על ידי שמזכיר ,את מרומם ועילאי ,כפי שהמשנה אומרת
לבן הארמי ,ועל התלאות העצומות (ביכורים ג ,ב)' :כל העיירות שבמעמד
שעבר יעקב אבינו במשך עשרים ושתיים מתכנסות לעיר של מעמד ולנין ברחובה
שנה ,וירידה למצרים למשך מאתים של עיר ,ולא היו נכנסין לבתים ולמשכים
ועשר שנים ,קושי השעבוד ,עבודת פרך: היה הממונה אומר ,קומו ונעלה ציון אל
ֹלהיָך ֲא ַר ִמי א ֵֹּבדית וְ ָא ַמ ְר ָת לִ ְפנֵ י ה' ֱא ֶ
'וְ ָענִ ָ בית ה' אלהינו' ,ממשיכה המשנה לתאר
ָא ִבי וַ יֵ ֶרד ִמ ְצ ַריְ ָמה וַ יָ גָ ר ָשם ִב ְמ ֵתי ְמ ָעט את הבאתה (ביכורים ג ,ג)' :והשור הולך
וַ יְ ִהי ָשם לְ גֹוי גָ דֹול ָעצּום וָ ָרב :וַ יָ ֵרעּו א ָֹּתנּו לפניהם וקרניו מצופות זהב ועטרת של
ַה ִמ ְצ ִרים וַ יְ ַענּונּו וַ יִ ְתנּו ָעלֵ ינּו ֲעב ָֹּדה ָק ָשה'. זית בראשו ,החליל מכה לפניהם עד
שמגיעים קרוב לירושלם ,הגיעו קרוב
ֹלהי
מתוך הגלות הקשה' :וַ נִ ְצ ַעק ֶאל ה' ֱא ֵ לירושלם ,שלחו לפניהם ועטרו את
ֲאב ֵֹּתינּו וַ יִ ְש ַמע ה' ֶאת קֹּלֵ נּו וַ יַ ְרא ֶאת ָענְ יֵ נּו בכוריהם הפחות הסגנים והגזברים
וְ ֶאת ֲע ָמלֵ נּו וְ ֶאת לַ ֲח ֵצנּו'. יוצאים לקראתם לפי כבוד הנכנסים היו
יוצאים ,וכל בעלי אומניות שבירושלם
מזכיר את הניסים והנפלאות שעשה עומדים לפניהם ושואלין בשלומם ,אחינו
יֹוצ ֵאנּו ה' ִמ ִמ ְצ ַריִ ם
עימנו השם יתברך' :וַ ִ אנשי המקום פלוני באתם לשלום'.
ּובמ ָֹּרא גָ דֹּלּובזְ ר ַֹּע נְ טּויָ ה ְ
ְביָ ד ֲחזָ ָקה ִ
ּובמ ְֹּפ ִתים :וַ יְ ִב ֵאנּו ֶאל ַה ָמקֹום ַהזֶ ה
ּובאֹּתֹות ְ
ְ הֹוד ָאה ְמיֻ ֶח ֶדת
ָ
וַ יִ ֶתן לָ נּו ֶאת ָה ָא ֶרץ ַהזֹּאת ֶא ֶרץ זָ ַבת ָחלָ ב
ְּוד ָבש'. בעת שבאים להודות על 'התאנה
שביכרה' ,על יבול צומח ומשגשג ,וברכה
מסיים בהודאה עצומה ,על השמחה בעמל ,מביאים את ה'ביכורים' ,התורה
להביא ראשית פירות הביכורים לפני הק' מקדישה 'נוסח מיוחד' להבאת
אשית ְפ ִרי אתי ֶאת ֵר ִ השם' :וְ ַע ָתה ִהנֵ ה ֵה ֵב ִ הביכורים (דברים כו ,א -יא פרשת כי תבוא):
ָה ֲא ָד ָמה ֲא ֶשר נָ ַת ָתה לִ י ה' וְ ִהנַ ְחתֹו לִ ְפנֵ י ה' אשית כָ ל ְפ ִרי ָה ֲא ָד ָמה ֲא ֶשר 'וְ לָ ַק ְח ָת ֵמ ֵר ִ
ֹלהיָך :וְ ָש ַמ ְח ָת
ית לִ ְפנֵ י ה' ֱא ֶ ֹלהיָך וְ ִה ְש ַת ֲחוִ ָ
ֱא ֶ ֹלהיָך נ ֵֹּתן לָ ְך
ָת ִביא ֵמ ַא ְר ְצָך ֲא ֶשר ה' ֱא ֶ
יתָךֹלהיָך ּולְ ֵב ֶ
ְבכָ ל ַהּטֹוב ֲא ֶשר נָ ַתן לְ ָך ה' ֱא ֶ וְ ַש ְמ ָת ַב ֶּטנֶ א וְ ָהלַ כְ ָת ֶאל ַה ָמקֹום ֲא ֶשר יִ ְב ַחר
ַא ָתה וְ ַהלֵ וִ י וְ ַהגֵ ר ֲא ֶשר ְב ִק ְר ֶבָך'. ֹלהיָך לְ ַשכֵ ן ְשמֹו ָשם'. ה' ֱא ֶ
ַמה נִ ְש ַתנָ ה את ֶאל ּוב ָ
הוא מביא את הביכורים לכהןָ ' :
ַהכ ֵֹּהן ֲא ֶשר יִ ְהיֶ ה ַביָ ִמים ָה ֵהם וְ ָא ַמ ְר ָת ֵאלָ יו
יש להבין ,מה נשתנה טעם מצות בכורים אתי ֶאל ָה ָא ֶרץ ֹלהיָך כִ י ָב ִ
ִהגַ ְד ִתי ַהיֹום לַ ה' ֱא ֶ
שישנה הודאה מיוחדת ושמחה עצומה, ֲא ֶשר נִ ְש ַבע ה'לַ ֲאב ֵֹּתינּו לָ ֶתת לָ נּו :וְ לָ ַקח
ה ﬣדעﬨ הוֹּ ָד ָאה וְ ַה ָכ ָרה אוﬧ
בעולם מי שיקבל רחמים ממנו איך יקרא משאר תרי"ג מצוות כמו סוכה ,תפילין,
הוא רחום ,וכן על דרך זה בשאר ציצית וכדו'?
הכינויים' .מרחיב בשער ההקדמות (דף ל"ט
עמוד א')' :כשעלה ברצון המאציל העליון כיצד מודים להשם יתברך ,מצאנו בחז"ל
הודאה הראשונה של לאה אמנו (ברכות ז,
לברוא העולם ,אשר סבת בריאתו היתה,
להטיב עם הנבראים ,שרצה לברא, ב)' :ואמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן
לכשיכירו את גדולתו יתברך ,ועל ידי יוחי :מיום שברא הקדוש ברוך הוא את
מעשיהם יזכו להיות מרכבה לו למעלה, עולמו לא היה אדם שהודה להקדוש ברוך
להתדבק בו יתברך'. הוא עד שבאתה לאה והודתו ,שנאמר
הפעם אודה את השם' ,היא אמרה 'השם
כפי שמתפללים בסדר תפלת מוסף תודה!' ותו לא.
בֹותינּו
אֹלהי ֲא ֵ ֹלהינּו וֵ ֵ לראש השנהֱ ' :א ֵ
מרחיב הבני יששכר זיע"א (מאמרי השבתות
בֹודָך ,וְ ִהנָ ֵשֹּא
ְמֹלְך ַעל כָ ל ָהעֹולָ ם כֻ לֹו ִבכְ ֶ
הֹופע ַב ֲה ַדר גְ אֹון יק ֶרָך ,וְ ַַעל כָ ל ָה ָא ֶרץ ִב ָ מאמר ז -תפלות שבת)' :אף על פי שגם דורות
יֹוש ֵבי ֵת ֵבל ַא ְר ֶצָך ,וְ יֵ ַדע כָ ל
ֻעזֶ ָך ַעל כָ ל ְ הקודמים שיבחו את השם יתברך
ָפעּול כִ י ַא ָתה ְפ ַעלְ תֹו וְ יָ ִבין כָ ל יְ צּור כִ י כדאשכחן ברוך ד' אלקי שם ,וברוך אל
ֹּאמר כֹּל ֲא ֶשר נְ ָש ָמה ְב ַאפֹו ַא ָתה יְ ַצ ְרתֹו ,וְ י ַ עליון אשר מגן וכו' ,אבל לשון הודאה
ּומלְ כּותֹו ַבכֹּל ֹלהי יִ ְשֹּ ָר ֵאל ֶמלֶ ְך ַ ה' ֱא ֵ המציאה לאה'.
ָמ ָשלָ ה' ,מטרת הבריאה הוא 'הכרה' כאן ב'ביכורים' נוסח ההודאה הוא שונה
במלכותו יתברך. לגמרי ,מזכירים ומעוררים את 'לבן
זה נראה 'פשוט' ,אך לא ,היות שטבע הארמי'ֲ ' ,א ַר ִמי א ֵֹּבד ָא ִבי' וכן 'וַ יֵ ֶרד
האדם הגשמי ,הוא הפוך ,להיות כפוי ִמ ְצ ַריְ ָמה' וכן את צרת השיעבוד 'וַ נִ ְצ ַעק
טובה ,כפי שמצינו אצל אדם הראשון ֹלהי ֲאב ֵֹּתינּו' ,וכי לא די לומר ֶאל ה' ֱא ֵ
ֹּאמר ָה ָא ָדם
(בראשית ג ,יב פרשת בראשית)' :וַ י ֶ 'נשמת' בהתלהבות גדולה ,או 'מזמור
ָה ִא ָשה ֲא ֶשר נָ ַת ָתה ִע ָמ ִדי ִהוא נָ ְתנָ ה לִ י ִמן לתודה' מאה פעמים ,מדוע בהודאה זו
ָה ֵעץ וָ אֹּכֵ ל' ,מבאר רש"י (בראשית ג ,יב): מזכירים צרת השיעבוד והרפתקאות
'אשר נתת עמדי -כאן כפר בטובה'! שעדו על עם ישראל?
במכת דם מצאנו שנעשה על ידי אהרן עוד דבר פלא שכותב השפת אמת זיע"א
כהן ולא על ידי משה רבינו בציווי מיוחד כותב (כי תבוא ,שנת תרל"ז ,שנת תרמ"ב) 'מצות
מהשם יתברך היות והיאור הגין על משה הביכורים ,היא ההכנה לקראת ראש
רבינו ,צאו וראו מה כוחה של הכרת השנה' ,יש להבין מה הקשר בין מצות
הטוב ,היאור הוא 'דומם' וכי 'ההכאה' ביכורים לראש השנה?
כואב לדומם ,אף על פי כן יש הכרת ַתכְ לִ ית ַה ְב ִרי ָאה
ֹּאמר ה' ֶאל הטוב (שמות ז ,יט ,פרשת וארא)' :וַ י ֶ
מ ֶֹּשה ֱאמֹר ֶאל ַא ֲהרֹן ַקח ַמ ְטָך ּונְ ֵטה יָ ְדָך ַעל כאן טמון יסוד ומהות העבודה בעולם
יהם וְ ַעל ימי ִמ ְצ ַריִ ם ַעל נַ ֲהר ָֹּתם ַעל יְ א ֵֹּר ֵֶמ ֵ הזה ,שהיא תכלית העבודה הוא 'הכרה'
יהם וְ יִ ְהיּו ָדם ימ ֶ
יהם וְ ַעל כָ ל ִמ ְקוֵ ה ֵמ ֵ ַאגְ ֵמ ֶ ונקדים מה שמגלה רבינו האר"י הקדוש
ּוב ֵע ִצים
וְ ָהיָ ה ָדם ְבכָ ל ֶא ֶרץ ִמ ְצ ַריִ ם ָ זלה"ה כי תכלית בריאת העולם הוא
ּוב ֲא ָבנִ ים' ,מדוע מבאר (רש"י שמות ז ,יט פרשת ָ ' ַהכָ ָרה' במלכותו כדאיתא (עץ חיים שער א' סוף
וארא)' :לפי שהגין היאור על משה ענף ב')' :לסיבה נודעת ,וכיוצא ,כי אם אין
ﬣדעﬨ הוֹּ ָד ָאה וְ ַה ָכ ָרה אוﬧ ו
כך מצא את עצמו איש זה לכוד עם דוב כשנשלך לתוכו ,לפיכך לא לקה על ידו
פרא ,לא נוכל לתאר לעצמנו את חרדתו לא בדם ולא בצפרדעים ,ולקה על ידי
של האיש הזה ,המתח גבר באשר הדוב אהרן'.
קרב אליו ושם את כפות ידו על כתפו
השמאלית בלחץ עצום ,למזלו לא ארכה עד היכן 'הכרת הטוב' מגיעה שהרי
חרדה איומה זו באותה שניה שם הדוב התורה הק' מצווה (דברים כג ,ח פרשת כי תצא):
את כף רגלו השמאלית ,על כתפו הימנית 'ֹלא ְת ַת ֵעב ֲאד ִֹּמי כִ י ָא ִחיָך הּוא ֹלא ְת ַת ֵעב
ובתנועה מהירה וזריזה שאינה מתכונותיו ית ְב ַא ְרצֹו' ,מבאר רש"י אף ִמ ְצ ִרי כִ י גֵ ר ָהיִ ָ
האופייניות של דוב מגודל ,התרומם על שיש סיבה מוצדקת לתעבו יצא 'בחרב'
על הצליח לתפוס את שפת הבור. לקראתך ,זרק את הילדים ליאור ,לא היה
לך הנאה ממנו (דברים כג ,ח פרשת כי תצא):
השתחרר ממלכודתו ונמלט האיש ,ניצל 'לגמרי ואף על פי שראוי לך לתעבו
אמנם מציפרני הדוב ושיניו ,אך נשאר שיצא בחרב לקראתך' ,ולא עוד 'מכל וכל
לכוד ,וציפה לנס ,והנס אמנם הופיע אף על פי שזרקו זכוריכם ליאור ,מה
כעבור שעות מספר ראה האיש עץ מחטני טעם ,שהיו לכם אכסניא בשעת הדחק',
משתלשל לתוך הבור ,חיש מהר עמד על עד היכן מגיע הכרת הטוב.
המתרחש ,הדוב עמד על שפת הבור וזרק
לתוכו שיח שהצליח לעקרו בעזרת שיח הפלא הוא שמדת הכרת הטוב ,טבועה
זה הצליח האיש להשתחרר מהבור. בבעלי חיים ישנו סיפור פלאי בירושלמי
ַהכָ ַרת ַהטֹוב (מסכת תרומות מד ,ב) שיהודי אחד הזמין את
הרב לאכול אצלו סעודה .בהגיע הרב
כשנתבונן נגלה שכל מהות העבודה של לסעודה הופתע מאוד לראות שאת מי
יהודי בעולם הזה ,בנוי על 'הכרת הטוב', בחר היהודי להושיב על יד הרב? לא
ולהיפך כל הבעיות בעולם שקוראים פחות ולא יותר מאשר את ...כלבו! הרב,
ומתחוללים ,נובע מ'כפיות טובה' ,הכרת שכמובן הרגיש מאוד מבוזה פנה אל
הטוב אינו תחינה או סגולה ,זהו מציאות היודי ושאל אותו :וכי הזמנת אותי כדי
העולם ,כפי שאדם בונה בית הוא חייב לביישני? ענה לו היהודי :שהרב יבין
להכיר בבעלי המלאכה שיבנו לו את אותי ,כלב זה ,אינו "סתם כלב" ...מה
הבניין ואינו יכול לבנותו לבד (חשמלאי, הכוונה? מספר היהודי לרב" :אשתי
אינסטלטור ,רצפים ,טייחים ,חומרי בניה ועוד מאות נשארה בבית לבדה ובאו נכרים לתופסה,
פריטים) להשלמת הבניין הגדול ,וכל אחד והכלב התנפל עליהם פצע אותם והבריח
מבעלי מלאכה חייב להכיר בתרומותו אותם ,ובכך ניצלה .וכעת אני משלם
ובנחיצותו של השני. "הכרת הטוב" לכלב ,ומכבדו לשבת על
ִמכְ לֹול ַה ַהכָ ָרה יד הרב.
בית מדרש הוא מכלול של הכרה של אחד מובא עובדה על שומר יערות אוקראיני
בשני ,אין מלך ללא עם ,ואין עם ללא שנפל לתוך בור מלכודת (ובו דוב סיבירי גדול
מלך ,אין רבי ללא חסידים ואין חסידים ממדים) ציידי סיביר נהגו לחפור בורות
ללא רבי ,אין ראש ישיבה ללא תלמידים, לכסותם בענפים דקים ,ובנפול עליהם
ואין תלמידים ללא ראש ישיבה ,אין בעל השלג כוסו ללא הכר ,כעבור דוב או חיה
ללא אשה ואין אשה ללא בעל ,שלא ניתן כבדה אחר היא נפלה לתוכו וכך לכדוה.
ז ﬣדעﬨ הוֹּ ָד ָאה וְ ַה ָכ ָרה אוﬧ
ַה ִסינִ ים וְ ַהּיַ ָפנִ ים אחד ללא השני ,בכל תחום ובכל צעד
ושעל.
הרי כשאדם מכיר ומבין את הדברים ,הוא
כשנתבונן במציאות החיים ,כל מהות
יודע היכן יש לשפר ,לפתח ,לצמוח
החיים בנוי ממסיפס של רבבות אנשים
ולגדול ,בגשמיות הוא לומד להכיר את
שאנו זקוקים להם בהכרח ,אדם זקוק
עצמו ויכלתיו והיכן ישקיע להצליח
לסביבה ולחברה ,לאוויר ואווירה ,דוגמא
ולהתפתח ,במסחר הוא מכיר היכן כדאי
קטנה זו 'הקפה' לכמה אנשים אנו
להשקיע ,הוא לא מתרגש אלא פועל
זקוקים? (פרה ,אוכל ושתיה לפרה ,רפת ,בעל הרפת,
עניני ומעשי ,אחד הדוגמאות בתקופת החלבן ,הובלה ברכה קירור ,כד לחלב ,ניילון לאריזה ,בעל
הקורנה היו כאלו שישבו וביכו ,נלחצו המכולת ,מקרר ,חשמל ,פולי קפה ,טחינה ,אריזה ,מים חמים
והתרגשו לכל הנייעס למינהם ,והיו כאלו וחללב קר ,כוס ,כפית ועוד לאין ערוך) הכל בכדי
שנהפכו לעשירי תבל ממכירת ַה ַמ ֵסכֹות שנוכל להכין 'קפה' ,זו דוגמא מיני
וְ גֶ 'ל אלכוהול לחיטוי ידיים. מיליארד ,כמה אנו זקוקים אחד לשני
בכל פרט ובכל צעד ושעל.
ברגע שהוא 'מכיר' בהם ,הוא יידע כיצד בקורנה היה מחסור בביצים לפסח,
להתקדם או לפתור את הבעיה ,אולם פתאום הבינו את חשיבות של הביצים,
בראיה חיצונית ושטחית מלבד לכעוס כמה דברים ניתן להכין רק מביצים ,טבע
ולא להתקדם כלום ,לא יעזור לו דבר, החומרי הוא לא להתבונן בכך ,אלא הפוך
סיפר לו יהודי הנושק בגיל הגבורות הוא יכול הכל לבד ,לבד!
אחראי על כשרות גדולה מאוד ,אדם בעל
חכמה וניסיון ,באחד המפעלים היו לו אין כזה דבר ,זהו חורבן האנושות ,כל
בעיות עם 'זבובים' בנפת הקמח ובעלי המלחמות והמחלקות נובעים מאי הכרה
המפעל לא הבינו זאת ,הוא לא התווכח בזכותו של השני ובתרומותו האדירה
עימם ,הוא הניח מצלמה מול הנפה, לעולם ,ולא רק לאנשים הקרובים ,אלא
ובגישתם ' ֶה ְר ָאה' להם את המעופפים. לסינים ולייפנים ,ומדוע שהרי רוב היצור
מגיע משם ויש דברים שלולא שהיה
הרי יש כאלו שמבינים הסבר ,ויש כאלו ביקוש גדול לא היו מייצרים לדברים
שמבינים רק כשרואים ,ויש כאלו שלא שאנו כה זקוקים ,אך צריך להכיר גם
מבינים כלל ,אזה מה עושים לא בתרומתם של הסינים והיפנים שנוכל
מתעסקים עימם ,אבל לכעוס לא יעזור לשבת וללמוד.
או שהם מבינים או שלא.
רוב רובם של בעיות הדור ,הן בשלום
בית וחינוך ילדים ,או סתם בעיות נובעות
גם כשאדם 'מכיר' שהוא נפל בתחום מטשטוש ,ערפול ,אי בהירות אי הכרה.
מסוים ,או מישהו עקץ אותו ופגע בו ,הוא
'תקוע' במקום מסוים ,עצם ההכרה ,הוא כפי כוח ההכרה שיש לאדם כך הוא
כבר ישועה גדולה ,שהרי יכול לפתור את מצליח יותר ויותר ,שהרי כוח ההכרה הוא
הדברים או למזער נזק מה טוב ,אך אם שורש האמת ,ביאור הדברים ,כדי
לא ,שיפנים את המציאות והמצב להצליח חייבים 'להכיר' ללא הכרה – לא
ויתמודד במצב הקיים ,זהו חכמת ההכרה. ניתן להצליח בכלום! ומדוע?
ﬣדעﬨ הוֹּ ָד ָאה וְ ַה ָכ ָרה אוﬧ ח
אי 'הכרה' הוא להיות בכולל ולהתנהג חּומ ֵרי
כ ַֹח ַה ְ
כמו עשיר העיירה ,עם מיטב הביגוד,
והקולקציה החדשה ,עגלות מחברת בו גו כוח הגשמי והחומרי ,כוח העולם הזה,
בו ,המלבושים היקרים ביותר ,ועוד קורא מתבטא רק בשטחיות ובחיצוניות ,והרבה
לעצמו 'אברך' ,מהיכן יכסה זאת סוף מאוד אוויר חם וטשטוש וערפול האמת
חודש ,זהו חיסרון עצום בהכרה הנובע הפשוטה למה אדם זקוק וצריך באמת,
מטשטוש גבולות. רק סטייל הביגוד ,המודה ,וכל עניני
הלבוש הבונויים על בסיס מסחטת
ִמ ְמָך ַהכֹל כספים ,כיצד לגרום לאדם לזרוק את
הישן ולרכוש חדש ,סתם ,הם הופכים
הגה"ק ה'אלשיך' הק' זי"ע דורש טעמא
מוצר 'חדש' ל'ישן' על ידי שינוי קוסמטי,
דקרא ומבאר בקדשו את ביאור מצוות
ויצירת דגם חדש ,על אף השישן לא ישן,
הביכורים ,הנה יוצרינו צורינו הביאנו
הוא מצוין ונפלא ,כך זה בכל העולם
לארץ הקדושה ,ארץ זבת חלב ודבש ,בה
הגשמי (רכבים ,משקפיים ,ביגוד ,יופי ואסתתיקה ועוד)
אנו יושבים על מי מנוחות באין מחריד,
הכל בנוי על הוצאת סדרות חדשות,
וממילא יבוא היצר הרע אל היהודי ויאמר
וגורמים להיות מיושן ,ששואלים שאלה
לו שיהלך בשרירות ליבו ,וידמה לנפשו
נכונה ואמיתית ,התשובה היא מעורפלת
לאמר כוחי ועוצם ידי עשו לי את כל
ומטושטשת.
החיל הזה ,ובאותה שעה בה יחשוב האדם
כן יוסר מעמו כל אותה טובה וברכה לחיות במצב של הודאה ,על ידי הכרה
ושפע רב. עמוקה ואמיתית ,אנו מתחילים את היום
לכן ציוונו הבורא ית' במצווה רבה זו עם 'מודה אני' ,להתחיל בדברים שהם
וביכורים שמה ,המחייבת אותנו לבוא נראים 'קטנים' ,אך הם 'גדולים' מאוד
אחת בשנה אל בית אלוקינו כשפרי מאוד ,לראות בכל רגע ורגע מה ניתן
ביכורי מעשינו בטנא שבידינו ,להניחו להודות ולמה ,כשאדם נכנס למצב של
לפניו ולומר לו ,הנה הרי שלך לפניך ,הרי הודאה והכרה ,הוא נגנס למצב של סוד
כל זאת ממך הוא ואתה הוא שהבאת עלי העשירות ,רוב אנשים רוצים דירה מוכנה,
את כל היבול הטוב ,אך באם יחשוב האם ומדוע ,כי חוששים שמא לא ייבנה והכסך
שבכפיו עשה הוא את כל צמיחה מפוארה ילך לטמיון ,אך 'המשקיע' מנתח סיכוי
זו ,לא ישאיר לו הבורא את כל הטוב. מול סיכון ,והוא כבר סופר את הרווח
העצום שיגרוף לכיסו ,כך הוא מתעשר,
הרי הדבר דומה למלך רם או שר גדול הוא לומד ומבין.
ולו כרם נחמד ובו יורד אריס לעבדו
ולשמרו ,ובראות האריס שישנה גפן נקח דוגמא ,את לימוד התורה בכולל או
ראשון שביכר או תאנה שחנטה פגיה ,הרי במסגרת לימוד ,מסיבה אחת הוא מואס
הוא מציעה לפני אדונו ואומר לו ,הנה בחיי העולם הזה ורצונו להדבק בהשם
נועם פרי זה שלך הוא ,וממך הכל, יתברך ,ועל כל הוא משלם מחיר ,פחות
וכראות המלך או השר כי גדול דרך ארץ עולם הזה ,הסתפקות במועט ,הנך רוצה
האריס ההוא ,נותן לו שישאר לו את כל להיות הרב אלישיב זצ"ל ,שהיה לו דירה
אותה טובה ואף מוסיף לו כהנה וכהנה, של חדר וחצי בדמי מפתח עם טיח
וזהו טעמא רבה למצוות ביכורים ,לעלות מתקלף ודחקות עצומה.
ט ﬣדעﬨ הוֹּ ָד ָאה וְ ַה ָכ ָרה אוﬧ
לרכוש לעצמו כרטיס נסיעה ,בהגיעו, בזכרוננו שכל מה שמצוי בידינו בהאי
נבהל הדוד ממראה פניו של אחיינו ,והבין עלמא הכל מאת ה' בא עלינו.
כי מצבו הבריאותי אינו כראוי לכן לקח
אותו מיד אל בית חולים סמוך כדי כי על האדם להודות ולשבח ולהלל את
שיעבור סדרת בדיקות וטיפולים כדי בוראו על כל דבר טוב אותו הוא מקבל
לאושש את מצבו ,ואף שכר את טובי מידיו יתברך ,בא וראה את לשון קדשו
הרופאים לשם כך. של ה'קב הישר' זי"ע (פי"ח) ,על ענין
ההודאה לה' על כל דבר ודבר" .אין לך
כָ ֵהנָ ה וְ כָ ֵהנָ ה אדם שלא נעשה לו נס ,בפרט בדורות
האלו אשר הצרות מתגברים בכל יום
דבר שעלה ממון רב ,כאשר התרפא לקחו ויום ,גזירות ,מלחמות עצומות ,חרב
הדוד אל ביתו כמובטח ואף סידר לו ורעב ,מצור ומצוק ,וחלאים רבים ,ומי
עבודה במפעל שהיה בבעלותו .לאחר אשר האיר השי"ת חוט של חסד עליו,
כמה שנים התבסס אותו אדם ,נשא אשה והצילו מכל הפגעים הנזכרים לעיל ,יהיה
והקים משפחה לתפארת ,כעבור כעשרים לו לזיכרון תמיד חסדי ה' ,ולא להיות
שנה השיא האיש את בנו ברוב פאר והדר מכפויי טובה.
ובראש שלחן הכבוד ישב הדוד הטוב
והמיטיב שכבר היה זקן בא בימים. לא זו בלבד ,אלא כל מי אשר משפיע
עליו הקב"ה שפע של ברכה ,שזכה לישב
דודי היקר -פנה האיש ואמר -ברצוני בביתו בהשקט ובבטח ,ופרנסתו היא
כעת לומר לך תודה אם ברצונך להודות סדורה ,צריך ליתן שבח והודיה למקום
לי -אמר הדוד -עליך לפרט ולספר כך: על זאת .ומה מאד מזהיר בספר חרדים,
שזהו מכלל מצוות עשה של (דברים כו ,ג)
לפני עשרים שנה הייתי פליט ממחנות
מכל בודד נותרתי ההשמדה... 'הגדתי היום לה' אלוקיך ,כי באתי אל
משפחתי ...ללא קורת גג ...דודי הזמין הארץ הטובה וגו'' ,מכאן אזהרה על בני
אותי אל ביתו וריפא אותי במיטב כספו אדם המקבלים טובה והשפעה מהשי"ת,
ממחלותיי ...אבל דודי היקר -מחה האיש ליתן שבח והודיה ,ולא לקרות קול
-מדוע אתה מזכיר לי את כל הצרות קובלני כדרך צרי העין ,אשר יותר מאשר
ביום חתונת בני? כאשר תיזכר מאין באת נותן להם ה' מזון ומחיה ,וכל ימיהם המה
ומה עבר עליך -השיב הדוד -תוכל קובלים ובוכים נגד העולם".
להודות כראוי. מֹודים
יצד ִ
כֵ ַ
כן הוא גם הנמשל -אמר רבי שלמה - מבאר הגאון רבי שלמה ברעוודה זצ"ל
כאשר אנו באים להודות ולהלל את על פי משל ,לאחר מלחמת העולם השניה
הקדוש ברוך הוא אשר גאלנו וגאל את יצא אדם אחד ניצול ממחנות ההשמדה
אבותינו ממצרים ואילו לא היה מציל לחופשי ,השואה האיומה הותירה אותו
אותנו משם הרי אנו ובנינו ובני בנינו בעוני ובמחסור ללא כל קרוב או גואל
היינו משועבדים לפרעה במצרים וללא קורת גג ,כעבור זמן קצר קיבל
והוציאנו ה' משם ביד חזקה ובזרוע נטויה האיש מכתב מדודו שגר בארצות הברית
והביא אותנו אל ארץ ישראל ונתן לנו את ובו הוא מזמין אותו לבוא אליו להתגורר
בית הבחירה. בביתו ,ואף שלח לו כסף כדי שיוכל
ﬣדעﬨ הוֹּ ָד ָאה וְ ַה ָכ ָרה אוﬧ י
בחינת ההודאה ,כשהאדם יוצא מן המיצר כאשר אנו מבקשים להודות על כל אלה
אל המרחב כהארבעה שצריכין להודות'. ועל כל חסדיו שגומל אתנו בכל עת ובכל
'שצריכין לזכור את המרירות בעת שעה עלינו להיזכר מה היה בתחילה ולאן
ההודאה בכדי שתהיה ההודאה בשמחה הגענו כיום בחסדו ,כאשר ניזכר בכל זה
ובטוב לבב ביותר ויותר'. נוכל להודות כראוי.
כפי שחז"ל מחייבים להודות לאלו אנו זוכים לשבת בארץ הקודש ובאים
שהרגישו את הצער והמצוקה וניצלו להודות ,יש להודות מראשית ,כמו כן
מהם ,הם יודעים ומבינים מה הודאה השבטים נולדו וגדלו בבית לבן הארמי
(ברכות נד ,ב)' :אמר רב יהודה אמר רב: במקום המתנגד לבחינתם העצמית שהם
ארבעה צריכין להודות -יורדי הים, היו כולם זרע אמת ,ולבן היה רמאי
הולכי מדברות ,ומי שהיה חולה ונתרפא, מתחילתו ועד סופו היציאה משם ביטאה
ומי שהיה חבוש בבית האסורים'. את התרוממותם מאותה בחינה
והתעצמותם בבחינתם העצמית ועוד,
כאן בעת ההצלחה ,אומר הרה"ק רבי שלבן ביקש לעקור מהשבטים את בחינת
משה לייב מסאסוב זצ"ל ,מבאר רש"י על הבלעדיות שלהם.
הפסוק 'ולקחת מראשית כל פרי האדמה'
(כו ,ב) אדם יורד לתוך שדהו ורואה תאנה הוא רצה לעשות אותם שווי ערך אליו
שבכרה ,כורך עליה גמי לסימן ,ואומר וכאשר הם יצאו ממנו התעצמה
הרי זה בכורים. בתודעתם ההכרה שהם אומנם נבדלים
ועומדים בפני עצמם ,וזה הפירוש שלבן
מדוע דווקא גמי? כשהאדם רואה את
ביקש לעקור את הכל כלומר לבן לא רצה
שדהו מכוסה מעטה ירק והפירות
רק לכלות את כלל ישראל אלא הוא
מלבלבים ,יכול לעלות על מחשבתו ,כי
ביקש לעקור את כלל ישראל מהשורש,
כוחו ועוצם ידו עשו כל זאת ,ובגלל
הוא ביקש להתנגד למהותם של כלל
עמלו ,חרישותו ,זריעתו ונטיעתו שדהו
ישראל ,עיקר בחינת הסגולה שלהם כי
מוריק והאילנות טעונים פירות ,ויתנשא
אם הבסיס נחרב הכל נהרס ומתמוטט,
בלבו ויתפאר בעמלו ובמעשה ידיו.
אכן אותה ירידה היתה לצורך עליה כי
לכן אמרו חז"ל שיכרוך על הפירות דוקא התנגדותו לעם ישראל היא שגרמה
שביכרו 'גמ"י' שהוא ראשי תיבות לכך שכלל ישראל יתבדלו לעצמם
ג'דולים מ'עשי ה' ,שיבוא לידי הכרה שכל ויתבררו לגמרי מבחינת לבן שכשם
הפלא והפאר מעשי ה' המה. שדבר גשמי.
ש ֶֹרש ַה ַהכָ ָרה הֹוד ָאה
ַתכְ לִ ית ַה ָ
מרחיב השם משמואל (דברים פרשת כי תבוא שנה תכלית ההודאה הוא על ידי יציאה מן
תרעה)' :סמיכות פרשת ביכורים למצות המיצר מבאר הבאר מים חיים (דברים פרשת
מחיית עמלק שבפרשת תצא ,דהנה מצות כי תבוא)' :וענית ואמרת לפני ה' אלהיך
ביכורים בפשיטות יש לומר שהאדם אחר וגו' .היא היא בחינת ההודאה על הטובה
עבודתו בשדה כל ימות השנה והוא רואה מתחיל בגנות ומסיים בשבח ,ארמי אובד
את פרי מעשיו שהוציא השדה תאנה אבי וגו' ,עד ויביאנו אל מקום הזה ויתן
שבכרה וכו' וכפי הטבע היא חביבה על לנו את הארץ הזאת וגו' ,כי זה הוא כל
יא ﬣדעﬨ הוֹּ ָד ָאה וְ ַה ָכ ָרה אוﬧ
נֹותנִ ים עֹוברֶ ,ה ֶבל נִ ָדף .וְ ְ ֵ ֲה ָבלִ יםֵ ,צל האדם ואפילו פרי חדש שאיננו מדישתו
ֵעצֹות ְּוד ָרכִ ים יְ ָש ִרים לְ כָ ל ֶא ָחד וְ ֶא ָחד לְ ִפי ובן גרנו נמי חביב ומברכין עליהם
ַמ ְד ֵרגָ תֹו ְבא ֶֹּפן ֶשיּוכַ ל לְ ַה ִציל נַ ְפשֹו ִמ ָּטעּות שהחיינו ,מה גם פרי שדהו שעמל בו
ָהעֹולָ םֶ ,ש ָבא ַעל יְ ֵדי ג ֶֹּדל ַה ַה ֲעלָ ָמה כאמרז"ל (ב"מ ל"ח א) רוצה אדם בקב שלו
ֶש ָבעֹולָ ם .וְ ֶשיִ ְש ַת ֵדל כָ ל יָ ָמיו ַעל ָה ַא ֲח ִרית מתשעה קבין של חבירו ,תשוקתו עליהם
וְ ַהסֹוף ֶשיִ נָ ֵצל ִמ ְשאֹול ַת ְח ִתיֹות ,וְ יִ זְ כֶ ה ביותר ,והוא לוקח את תשוקתו זאת
לְ ַחיִ ים נִ ְצ ִחיִ ים לְ ַהכִ יר אֹותֹו יִ ְת ָב ַרְךֶ ,שזֶ הּו הטבעית ומחזירה לשמים אל המקום אשר
ִע ַּקר ַה ַתכְ לִ ית'. הי' שם אהלה בתחילה.
הכרת הטוב אינו קשורה אם יש לשני ש ֶֹרש ַה ִתּקּונִ ים
טובת הנאה ,כפי שהחובות הלבבות (שער
כי כל התשוקות שבעולם שרשן תשוקה
ג -שער עבודת האלוקים פתיחה)' :וכאשר נתבונן
אלקית אלא שנפלה למטה בחמדת
בטובות בני אדם קצתם אל קצתם אינן
העולם כידוע ,והוא מתעורר בה להדבק
יוצאות מאחד מחמשה פנים :האחד טובת
בהשם יתברך באהבה ובתשוקה נמרצת,
האב על הבן ,והשני טובת האדון על
והיו לנים ברחובה של עיר והממונה אומר
עבדו ,והשלישי טובת העשיר על הרש,
קומו ונעלה ציון אל ה' אלקינו (ביכורים פ"ג
כדי לקבל שכר שמים ,והרביעי טובת בני
מ"ב) ,הוא כמשל בן המלך הבא מבית
אדם קצתם לקצתם לקנות השם והכבוד
השבי' שהי' אסור שם ,שהשמחה היא בלי
ולגמול העולם ,והחמישי טובת החזק על
קץ וגבול ,כן הדבר הזה שתשוקה זו שהי'
החלש בעבור חמלתו עליו ושהוא כואב
שרשה באלקות ונפלה בטבע העולם
על ענינו'.
היתה כאילו שבויה בגשמיות ,וכאשר היא
עצמה חזרה לאלקות מעוררת שמחה עד
כתב הגרי"י קניבסקי זצ"ל' :כי היא
אין קץ.
חברתך ואשת בריתך ,שיש להם ענינים
משותפים וכל אחד מסייע ומסתייע זה שורש כל התיקונים הוא הגילוי הנעלם
מזה ,וכן אהבה נובעת מצד הכרת הטוב של 'וידע כל פעול' ,כדאיתא בלקוטי
שיצייר בדעתו ,אילו לא היה משיג אשה, בֹודתהלכות (יו"ד הלכות שחיטה הלכה ה)' :וְ כָ ל ֲע ַ
והיה נשאר גלמוד ,כמה צער וכאב היה הֹוציא ֵמ ַה ֶה ְעלֵ ם ֶאל ָה ָא ָדם הּוא לְ ַה ֲעלֹות ּולְ ִ
לו מזה ,והשם יתברך עוזר לו שעל ידי ּומלְ כּותֹו יִ ְת ָב ַרְך
ַהגִ לּוי -לְ גַ לֹות ֱאֹלקּותֹו ַ
אשתו הוא מסודר בחיים שלו ,וענין ָבעֹולָ ם ַעד ֶשיִ ְת ַקיֵ ם' :וְ יֵ ַדע כָ ל ָפעּול כִ י
הכרת הטוב אין שיעור לגודל חיובה יעה ַא ָתה ְפ ַעלְ תֹו' וְ כּו'ַ .אְך ְצ ִריכִ ין לָ זֶ ה יְ גִ ָ
ומעלתה ועל אהבה כזאת חייבו חז"ל'. גְ דֹולָ ה וַ ֲעבֹודֹות ַה ְר ֵבה לְ גַ לֹות ַה ַה ֲעלָ ָמה ,כִ י
בֹודת ָה ָא ָדם ְבזֶ ה ָהעֹולָ ם. זֶ ה כָ ל ֲע ַ
טֹובה
ֵאינְ ָך כְ פּוי ָ
ּומג ֶֹּדל וְ ע ֶֹּצם ַה ַה ֲעלָ ָמה -לָ או כָ ל ָא ָדם זֹוכֶ ה
ִ
כתב רש"י מהספרי 'ואמרת אליו שאינך לָ זֶ ה ,לְ גַ לֹות ַה ַה ֲעלָ ָמה כִ י ִאם גְ דֹולֵ י
כפוי טובה' -בספר ציוני תורה מביא, יקים ַה ֲחכָ ִמים ָה ֲא ִמ ִתיִ ים ֶש ְב ָחכְ ָמ ָתם ַה ַצ ִד ִ
ישנה שאלה מפורסמת ,לפי דברי ָה ֲע ֻמ ָּקה ְמאֹּד ְמאֹּדֵ ,הם ַמ ְמ ִשיכִ ים ִשכְ לִ יִ ים
ה'חינוך' שכתב במצוה שלא לנקום וזה נִ ְפלָ ִאים ְמאֹּדֶ ,ש ַעל יָ ָדם ֵהם ְמגַ לִ ים
לשונו' :שלא לנקום ,כלומר שנמנענו יעים ֱאֹלקּותֹו יִ ְת ָב ַרְך ּומֹוד ִ
ִ ַה ַה ֲעלָ ָמה
מלקחת נקמה מישראל'. ּומגַ לִ ין ָה ֱא ֶמת ֶשכָ ל ָהעֹולָ ם ֶה ֶבל ָבעֹולָ םְ ,
ﬣדעﬨ הוֹּ ָד ָאה וְ ַה ָכ ָרה אוﬧ יב
וכפי שידוע זמנו היה יקר לו יותר מכל והענין הוא כגון ישראל שהרע או ציער
הון שבעולם ,ואע"פ כן עשה זאת משום לחבירו באחד מכל הדברים .משרשי
שחיוב הכרת הטוב אין ערכה פחות המצוה ,שידע האדם ויתן אל לבו כי כל
מזה... אשר יקרהו מטוב עד רע ,הוא סיבה
שתבוא עליו מאת השם ברוך הוא ,ומיד
ֶא ֶבן ְק ַטנָ ה האדם מיד איש אחיו לא יהיה דבר בלתי
ומאידך ,המקשה את ליבו שלא להכיר רצון השם ברוך הוא ,על כן כשיצערהו
בטובה שמקבל מחבירו יכול להתדרדר או יכאיבהו אדם ידע בנפשו כי עוונותיו
עד עמקי שאול של רשעות וכפיות טובה. גרמו והשם יתברך גזר עליו בכך ,ולא
ישית מחשבותיו לנקום ממנו כי הוא אינו
כמו שמספרים על אחד הצדיקים שעשה סיבת רעתו ,כי העוון הוא המסבב ,וכמו
טובה לאיזה יהודי ,ולאחר מכן שיגר לו שאמר דוד עליו השלום (שמואל ב' ט"ז ,י"א)
אבן קטנה ,שאל היהודי למה שלח לו הניחו לו ויקלל כי אמר לו השם יתברך,
אבן? ענהו ,שכשתרצה לזרוק עלי אבן תלה הענין בחטאו ולא בשמעי בן גרא.
בעבור הטובה שיהיה לפחות אבן קטנה... ועוד נמצא במצוה תועלת רב להשבית
ריב ולהעביר המשטמות מלב בני אדם,
כמו כן היה פעם איזה צדיק שהגיע לעיר ובהיות שלום בין אנשים יעשה השם
אחת ,וזרקו עליו אבן גדולה ,אמר 'איני שלום להם".
מבין מי זרק ולמה זרק ,שהרי איני זוכר
שעשיתי לאחד מהעיר טובה גדולה לפי דברי החינוך ,צריך להבין למה חלה
כזאת'... עלינו חובת הכרת הטוב כלפי האדם
המטיב לנו? הרי הוא רק שליח להביא את
ישנו סיפור ידוע על עיירה מסויימת הטובה? אלא ,שיש לדעת שמידת "הכרת
שהתגורר בה עני מרוד בשם 'שמערל', הטוב" היא מהדברים שאפשר להגיע
שמערל זה ,היה מקבץ נדבות ואוכל לחם איתם גבוה עד לרקיע .שהמסגל את נפשו
חסד ,עד שהתרגל רק לקבל מאחרים. להכיר טובה לחבירו על כל טובה וטובה
ביום מן הימים פנה אליו יהודי אחד שמקבל ממנו ,הוא נוכח יותר ויותר בכל
מתושבי המקום עם הצעה ,וכך אמר לו: פרט קטן שהשני עושה בשבילו ,ומודה
'אני מוכר כרטיסי הגרלה ,ההגרלה לו.
נערכת פעם בחודש בעיר הגדולה ,ואני
משמש כנציג של 'מפעל הפיס' ,קונים מסופר (מובא באוצרות התורה) על מרן
אצלי כרטיסים ואני מביא את הכרטיסים הסטייפלר זצ"ל שהיה נוהג פעמים רבות
להגרלה הגדולה ,אולי תנסה את מזלך לנסוע לפתח תקוה ולבקר אצל אדם אחד
ותקנה כרטיס במחיר 5זלוטי ,ואולי זקן ,כשנשאל מדוע עושה זאת ולא חס
תזכה". על זמנו? השיב :בצעירותי שלמדתי
בישיבה ,אותו אדם היה מעיר אותי
שמערל שהתרגל רק לקחת ,כמובן לא בחצות אם הייתי נרדם וחייב אני לו
הסכים לבזבז 5זלוטי על זה .המוכר ריחם הכרת הטוב...
עליו ואמר לו 'תראה שמערל ,אני מוכן
להלוות לך את ה 5זלוטי ,ונעשה הסכם וכן היה לו קביעות לנסוע אל אדם אחד
כזה :אם לא תזכה ,הכסף יהיה על חשבוני שהיה לו יד בעלייתו לארץ ישראל בכל
ולא תצטרך להחזיר לי ,ואם כן תזכה ערב ראש השנה ,ולאחל לו שנה טובה,
יג ﬣדעﬨ הוֹּ ָד ָאה וְ ַה ָכ ָרה אוﬧ
המוכר בכעס" :אינך מתבייש? את הגביר תחזיר לי את ה 5זלוטי' ,לזה כבר הסכים
של העיירה אתה מעיז להעיר באמצע שמערל ,אחרי חודש ,נסע המוכר לעיר
הלילה?! ...הוא אשר דיברנו ,שמי שאינו הגדולה ,שם נערכה ההגרלה ,וכמובן מי
מכיר טובה לחבירו ,מסוגל להגיע לכדי זכה? שמערל העני!
רשעות.
המוכר לקח את כל הכסף ,ונסע בחזרה
ָשנָ ה טֹו ָבה לעיירה ,כשבליבו הוא חושב איזה
'רעידת אדמה' הולכת להיות בעיירה
רוצים 'שנה טובה' תכירו במלכותו כשיוודע דבר זכייתו של שמערל ה'עני'.
יתברך ,הודו ברגליים שהולכים ,בידיים עד שהגיע המוכר אל העיר ,כבר ירדה
שזזות ,על הילדים שעושים בלאגן בבית, החשיכה ,וכבר נהיה מאוחר בלילה.
על שיש כוח להרים את הקול ,על שהנכם אולם ,המוכר החליט שאינו יכול לחכות
מרגישים כאב (בבית הקברות ,כבר לא מרגישים
עם הבשורה עד מחר ,וילך עתה בלילה
כלום) על הסביבה הנפלאה ,על החסדים לבשר לשמערל על הזכיה .הימים היו ימי
העצומים שהשם יתברך עושה אלנו בכל חורף ,בחוץ היה שלג וגשם וקור עז,
רגע ורגע ובכל נשימה ונשימה ,אין הכנה המוכר השתרך לקצה העיירה לבקתתו
גדולה מכך אומר השפת אמת ,במצוות של שמערל.
ביכורים אנו למדים להודות ולהכיר
כראוי ,שהיא התכלית. הסתובב וחיפש עד שמצא את הבקתה
מצות מבארטעם כפי שהפסיקתא העלובה ,נקש בדלת ,ולא קיבל מענה,
ביכורים ,מבאר (זוטרתא (לקח טוב) דברים דף מה
נקש שוב ושוב ,יותר ויותר חזק ,עד
עמוד ב)' :ובאת אל הכהן אשר יהיה בימים שלבסוף ענהו שמערל ושאל מה הוא
ההם .כהן שהוא כשר ,ואמרת אליו שאינך רוצה ,צעק לו המוכר "יש לי הודעה
כפוי טובה ,הגדתי היום לה' אלהיך'. משמחת מאוד עבורך ,אבל קודם כל
תעשה טובה ותפתח את הדלת כי אני
ָהעֹולָ ה ִמכָ ל זֶ ה עומד לקפוא" ,שמערל לא זע ממקומו.
המוכר מתחנן איליו שוב ,והוא בשלו "אני
יסוד ההודאה היא הכרה במהות העבודה יושן עכשיו!" ,צועק לו המוכר:
בזה העולם ,להודות כראוי הוא לזכור
מאין באת ולאן אתה הולך ,הכרת "שמערל תדע לך שזכית בהגרלה
הסביבה והתועלת האישית מכך ,פיתרון הגדולה!" ,כאן ,כבר שמע את פסיעותיו
והתמודדות עם בעיות ,זהו מהות ונקודת של שמערל מתקרבות את הדלת.
ההודאה וההכרה. שמערל פותח את הדלת ,ופונה אל
אסיים בברכת חז"ל במס' יומא (עא ,א)' :מחיה חיים ,יתן לכם חיים ארוכים וטובים
ומתוקנים' ,אכי"ר .א גוטן און אפריילכען שבת.
ﬣדעﬨ ַחיות ַה ְנ ָש ָמה אוﬧ יד
ַחּיּות ַהנְ ָש ָמה
החוקרים הקשו מאין הוא חיות הנשמה ,דאין הדעת נותן שיהיה חיות
הנשמה מלחם ומאכל גשמי ,ואין לומר דהנשמה יכולה לחיות בלי מזון
כמו מלאך ,דאם כן מה טעם אם עובר אדם ושוהה כמה ימים בלא מזון
ימות ברעב ,ביטוי רבינו המאור ושמש זיע"א' :ראוי לשים לב בפרשה זו
הרבה'.
את ֶאל ּוב ָ הוא מביא את הביכורים לכהןָ ' : רֹומם
ַמ ֲע ָמד ְמ ָ
ַהכ ֵֹּהן ֲא ֶשר יִ ְהיֶ ה ַביָ ִמים ָה ֵהם וְ ָא ַמ ְר ָת
אתי ֶאל ֹלהיָך כִ י ָב ִֵאלָ יו ִהגַ ְד ִתי ַהיֹום לַ ה' ֱא ֶ בעת 'הבאת הביכורים' מתקיים מעמד
ָה ָא ֶרץ ֲא ֶשר נִ ְש ַבע ה'לַ ֲאב ֵֹּתינּו לָ ֶתת לָ נּו: מרומם ועילאי ,כפי שהמשנה
וְ לָ ַקח ַהכ ֵֹּהן ַה ֶּטנֶ א ִמיָ ֶדָך וְ ִהנִ יחֹו לִ ְפנֵ י ִמזְ ַבח אומרת (ביכורים ג ,ב)' :כל העיירות שבמעמד
ֹלהיָך'. ה' ֱא ֶ מתכנסות לעיר של מעמד ולנין ברחובה
מתחילים להודות על ידי שמזכיר ,את של עיר ,ולא היו נכנסין לבתים ולמשכים
לבן הארמי ,ועל התלאות היה הממונה אומר ,קומו ונעלה ציון אל
העצומות שעבר יעקב אבינו במשך בית ה' אלהינו' ,ממשיכה המשנה לתאר
עשרים ושתיים שנה ,וירידה למצרים את הבאתה (ביכורים ג ,ג)' :והשור הולך
למשך מאתים ועשר שנים ,קושי לפניהם וקרניו מצופות זהב ועטרת של
ית וְ ָא ַמ ְר ָתהשעבוד ,עבודת פרך' :וְ ָענִ ָ זית בראשו ,החליל מכה לפניהם עד
ֹלהיָך ֲא ַר ִמי א ֵֹּבד ָא ִבי וַ יֵ ֶרד לִ ְפנֵ י ה' ֱא ֶ שמגיעים קרוב לירושלם ,הגיעו קרוב
ִמ ְצ ַריְ ָמה וַ יָ גָ ר ָשם ִב ְמ ֵתי ְמ ָעט וַ יְ ִהי ָשם לְ גֹוי לירושלם ,שלחו לפניהם ועטרו את
גָ דֹול ָעצּום וָ ָרב :וַ יָ ֵרעּו א ָֹּתנּו ַה ִמ ְצ ִרים בכוריהם הפחות הסגנים והגזברים
וַ יְ ַענּונּו וַ יִ ְתנּו ָעלֵ ינּו ֲעב ָֹּדה ָק ָשה'. יוצאים לקראתם לפי כבוד הנכנסים היו
יוצאים ,וכל בעלי אומניות שבירושלם
מתוך הגלות הקשה' :וַ נִ ְצ ַעק ֶאל ה' ֱא ֵ
ֹלהי עומדים לפניהם ושואלין בשלומם ,אחינו
ֲאב ֵֹּתינּו וַ יִ ְש ַמע ה' ֶאת קֹּלֵ נּו וַ יַ ְרא אנשי המקום פלוני באתם לשלום'.
ֶאת ָענְ יֵ נּו וְ ֶאת ֲע ָמלֵ נּו וְ ֶאת לַ ֲח ֵצנּו'.
הֹוד ָאה ְמיֻ ֶח ֶדת
ָ
מזכיר את הניסים והנפלאות שעשה
יֹוצ ֵאנּו ה'
עימנו השם יתברך' :וַ ִ
ּובמ ָֹּרא
ּובזְ ר ַֹּע נְ טּויָ ה ְ
ִמ ִמ ְצ ַריִ ם ְביָ ד ֲחזָ ָקה ִ בעת שבאים להודות על 'התאנה
ּובמ ְֹּפ ִתים :וַ יְ ִב ֵאנּו ֶאל ַה ָמקֹום
ּובאֹּתֹות ְ
גָ דֹּל ְ שביכרה' ,על יבול צומח ומשגשג,
ַהזֶ ה וַ יִ ֶתן לָ נּו ֶאת ָה ָא ֶרץ ַהזֹּאת ֶא ֶרץ זָ ַבת וברכה בעמל ,מביאים את ה'ביכורים',
ָחלָ ב ְּוד ָבש'. התורה הק' מקדישה 'נוסח מיוחד'
להבאת הביכורים (דברים כו ,א -יא פרשת כי
מסיים בהודאה עצומה ,על השמחה אשית כָ ל ְפ ִרי ָה ֲא ָד ָמה
תבוא)' :וְ לָ ַק ְח ָת ֵמ ֵר ִ
להביא ראשית פירות הביכורים ֹלהיָך נ ֵֹּתן
ֲא ֶשר ָת ִביא ֵמ ַא ְר ְצָך ֲא ֶשר ה' ֱא ֶ
אשית אתי ֶאת ֵר ִ לפני השם' :וְ ַע ָתה ִהנֵ ה ֵה ֵב ִ לָ ְך וְ ַש ְמ ָת ַב ֶּטנֶ א וְ ָהלַ כְ ָת ֶאל ַה ָמקֹום ֲא ֶשר
ְפ ִרי ָה ֲא ָד ָמה ֲא ֶשר נָ ַת ָתה לִ י ה' וְ ִהנַ ְחתֹו ֹלהיָך לְ ַשכֵ ן ְשמֹו ָשם'.יִ ְב ַחר ה' ֱא ֶ
טו ﬣדעﬨ ַחיות ַה ְנ ָש ָמה אוﬧ
ַחּיּות ַהנְ ָש ָמה ֹלהיָך:
ית לִ ְפנֵ י ה' ֱא ֶ ֹלהיָך וְ ִה ְש ַת ֲחוִ ָ
לִ ְפנֵ י ה' ֱא ֶ
ֹלהיָך
וְ ָש ַמ ְח ָת ְבכָ ל ַהּטֹוב ֲא ֶשר נָ ַתן לְ ָך ה' ֱא ֶ
מהיכן אדם חי?! מצד אחד נראה שאדם יתָך ַא ָתה וְ ַהלֵ וִ י וְ ַהגֵ ר ֲא ֶשר ְב ִק ְר ֶבָך'.
ּולְ ֵב ֶ
חי מאוכל ושתיה ,ולכאורה ללא
אכילה ושתיה אדם 'מת'! דהיינו שאוכל מבאר רש"י (דברים כו ,ב פרשת כי תבוא):
הוא 'חיים' ,ומצד שני נקח משאית גדולה 'מראשית -אדם יורד לתוך שדהו
עם מיטב המאכלים והשתיה ל'הר ורואה תאנה שבכרה כורך עליה גמי
המנוחות' וכי יתחולל תחיית המתים ,וכי לסימן ואומר הרי זו בכורים'.
אדם מת שאין לו אוכל?! ִש ְב ָעה ְש ֵאלֹות
מגלה אור שבעת הימים הבעל שם טוב רבינו המאור ושמש זיע"א מקשה שבעה
זיע"א (דברים פרשת עקב אות ב)' :איתא שאלות על פרשת ביכורים ,מלבד
בספר ליקוטי תורה מהאר"י ז"ל, דיוקים נוספים ,עד שמתבטא (דברים פרשת
דהחוקרים הקשו מאין הוא חיות הנשמה, כי תבוא)' :ראוי לשים לב בפרשה זו הרבה'.
דאין הדעת נותן שיהיה חיות הנשמה מה נשתנה טעם מצות בכורים מצוה זו
מלחם ומאכל גשמי ,ואין לומר דהנשמה יותר מבמצות סוכה או תפילין וציצית?
יכולה לחיות בלי מזון כמו מלאך ,דאם כן
מה טעם אם עובר אדם ושוהה כמה ימים מה ענין סמיכת ירידת מצרים ל'ארמי
בלא מזון ימות ברעב ,והמיתה הוא פירוד אובד אבי' ,הלא לא מפני לבן ירדו
הנשמה מן הגוף ,וקשה מה טעמא תצא אבותינו למצרים ,למה מזכירין יציאת
הנשמה מחמת מניעת אכילה ,כיון שאינה מצרים אצל הבאת בכורים.
נהנית ממנה ,ונבוכו הרבה בזאת
'וירא את ענינו' דרשו חז"ל בהגדה -זו
החקירה'.
פרישות דרך ארץ ,ואת עמלנו -
אלו הבנים ,ואת לחצנו -זו הדחק ,ולפי
ותירץ האר"י ז"ל שהיו סכלים ולא ידעו דרש זה בלתי מובן מהו ענינם להזכירם
בשורש הבריאה ,דאמרו רבותינו אצל הבכורים ,וכל ענינים הללו שייכים
ז"ל (אבות ה' ,א') בעשרה מאמרות נברא בשוה אצל כל המצות להזכירם?!
העולם ,פירוש ,על ידי המאמרות עצמן
נתהוה הכל ,דמאמרו של הקדוש ברוך גם למעלה פירש רש"י :אדם יורד לתוך
הוא מרום וקדוש ,ותיכף כשאמר הקדוש שדהו ורואה תאנה שביכרה כורך
ברוך הוא יהי רקיע נתהוה הרקיע ,וכמו עליה גמי ואומר 'הרי זו בכורים' ,יש
שנאמר (תהלים ל"ג ,ו') בדבר ה' שמים נעשו, להבין למה בחר בלשונו בתאנה יותר
ונכנס המאמר ההוא בחיות פנימי להחיות מכל שבעת המינים שחייבות בביכורים
הרקיע כל ימי עולם שיעמוד כמו שנאמר
(תהלים קי"ט ,פ"ט) לעולם ה' דברך נצב גם למה יכרוך עליה גמי ועשב ,הלא טוב
בשמים וכן כשאמר תוצא הארץ דשא ועץ היה לכרוך עליה משיחה שהוא חזק
פרי או תוצא הארץ נפש חיה ,אותו יותר וְ ֹלא יִ מֹוט ,מה שאין כן גמי שבקל
המאמר היה מהוה הכל ,והמאמר הזה הוא יִ נָ ֵתק ואיננו? גם נשים לב לעיטור בכורים
חיות פנימי להם. על מה היו באים.
ﬣדעﬨ ַחיות ַה ְנ ָש ָמה אוﬧ טז
צוהר גדול פותח היסוד ושורש העבודה ֵברּור ַהנִ יצֹוצֹות
(שער ז (הבכורות) פרק א) :בכוונת
האכילה 'כיון שחטא אדם הראשון ,נשארו כפי שרבינו האריז"ל כותב (שער המצוות ,פ'
טוב ורע מעורבים ונפלו מניצוצי עקב)' :כי על ידי אכילתם הדבר ההוא
הקדושה בתוך הקליפות ,והנה כל המצות מבררין כחו והטוב והמזון שבו ומה שהוא
אשר אנחנו עושים כל ימי חיינו ,וגם פסולת וסיגים וזוהמא מתברר בו בסוד
המיתה ,הכל הוא לצורך הבירורים. יציאת בני המעים כנודע'.
ולפיכך בזמן שבית המקדש קיים ,היה
עיקר הקרבן לעלות הניצוצות ולבררם, ממשיך (שם) 'ולכן האדם כשהוא אוכל
ועכשיו שאין בית המקדש קיים ,התפלה צריך ליזהר בתכלית הזהירות
היא במקום הקרבן ,וגם על ידי האכילה
ואל יאכל כמו הבהמות והבעלי חיים
הוא מתברר ,ואחר שיושלם כל הבירור,
שאינן יודעין בין טוב לרע ולכן הרבו
אז יבא משיח.
והגדילו רז"ל (ברכות דנ"ה) בענין זה
וזהו ענין המטר היורד מלמעלה וגורם וכאומרם שהשולחן דומה למזבח ,וזה לפי
להוציא צמחים ,ויש לעיין מי נתן שהמזבח היה עושה ב' בחינות הנזכרות'.
כח לאותם הצמחים היוצאים מן העפר
העכור הזה ,אלא הניצוצות הקדושים 'גם אמרו כי השולחן מכפר עונותיו של
המעורבין בתוכן נותנים כח שיוצאים אדם וכיוצא באלה מאמרים הרבה
לחוץ כו'. ונמצא כי כיון שאפשר שיזדמנו במאכל
ההוא איזה נפשות מגולגלים על עבירות
ִענְ יַ ן ַה ֵברּור שעשו ,או אף גם במים ששותה אם יזדמנו
שם איזה מגולגלים או אף אם אין שם
וענין הבירור הוא ,שכיון שנפלו
שום נפש מגולגלת זולתי הסיגים והקלי'
הניצוצות הקדושים בעומקא אשר במאכל ההוא שהיא הבחינה הא' אם
דתהומא רבא ,חוזרים ועולים בד' יסודות יהיה האדם הזה האוכלם צדיק ותלמידי
דצח"ם ,ועולים העשבים שהם הצומח חכמים ודאי שלא די שלא יתערבו בו
ואוכלים אותם הב"ח ומתעלים ,ואח"כ בנפשו אלא אדרבא יתקנם ויברר האוכל
חוזר אותם האדם והב"ח מתעלה בתוך מתוך הפסולת ויתקן נפשות המגולגלים
האדם ומתברר ,וקליפה גסה שיש בה ההם כמו שיתבאר'.
נעשית צואה שאין בה תועלת ,וזהו
הקליפה האחרונה שבכל הקליפות שהיא
צואה ,שבה נאמר (ישעיה ל ,כב) :צא תאמר בספר הקדוש ְפ ִרי ָה ָא ֶרץ להרה"ק רבי
לו ,ומשליך אותה לחוץ שאין בה ממש, מנחם מענדל מוויטעפסק זיע"א
ובזה מתקן קליפת העשיה שבעשיה ,ולכן (פרשת ויגש)' :והחוש מעיד שלכאורה דבר
צריך לנקות עצמו קודם האכילה ,כמ"ש פלאי להיות המאכל הגשמי סבה
בזה"ק על זה אזהרה גדולה ,שהאוכל להתקשרות הנפש בגוף שאינו יכול
בגוף משוקץ לנקבים הוא כעובד עבודה לחיות בלא אכילה ומוכרח להיות במאכל
זרה ר"ל. ניצוץ חיות הקדש אשר הנפש ניזון ממנה
והגוף מן הגשמיות ,ואף על פי כן אין
והנה עיקר אכילת האדם הוא לצורך רוצה שום ניצוץ הקדוש לזוז ממקום
הבירור ,כי כשאוכל מדבק שהוא בסתר המדרגה ולעלות'.
יז ﬣדעﬨ ַחיות ַה ְנ ָש ָמה אוﬧ
הכל על ידי ה' ,ומוצא מין את מינו בנשמתו הניצוץ של הקדושה והפסולת
וניעור ,וזה החיות הוא מזון הנשמה ,וכל דוחה אותה לחוץ ,וע"כ אסור עם הארץ
זה במאכלים המותרים וכשרים שצוה לאכול בשר ,מפני שאינו יודע לברר.
הקדוש ברוך הוא להעלותן מגשמיות
לרוחניות. והצדיק בברכותיו שמברך בכוונה על
המאכל ובכוונת אכילתו לש"ש,
וזהו שאמר הכתוב ויענך וירעיבך ,כי המן הוא מברר .ולכן צריך האדם לכוין בעת
היה רוחני מאוד ,וההדיוטות לא היה אכילתו ,שהוא מברר כל ניצוצות
להם קורת רוח ממנו ,שעל כן אמרו הקדושה שבתוכו .וזאת היא כוונה
ונפשינו קצה וגו' (במדבר כ"א ,ה') ,וזהו שאמר העיקרית שבאכילה ,מלבד כוונת האכילה
ויאכילך את המן שהוא רוחני מאוד ,לחם של הרב ז"ל ה"ה כו' .ולזה מאיזה בחינה
אבירים שמלאכי השרת אוכלים ,אלא שיאכל אדם בכוונה ,הוא מברר הניצוץ
שנתגשם קצת ,כדי שיהיה בו תפיסת יד, שבאותו בחינה.
לבוא לידי כך למען הודיעך ,אפילו בזמן
שתבוא לארץ ישראל ותאכל לחם גשמי, והגלגול שבא בבהמה ,כיון שהשלימה
שתקדים כבוד נשמתך לכבוד גופך, זמנה ונשחטה שחיטה כשירה
ולהעלות הכל מגשמיות לרוחניות ,כי לא והשלימה כל מה שהי' לה לתקן באותה
על הלחם לבדו ,פירוש בזמן שהוא לבדו בחינה ,ועולה מב"ח למדבר .והנה כל
גשמיות ,בלי התעוררות הרוחני בו ,יחיה הבירור שאדם עושה בחיים ,הוא במעשה
האדם. המצות ובאכילתו אבל במותו כו' .והאדם
צריך לברר ולתקן נשמתו וג"כ לברר
פירוש ,הנשמה שנקרא האדם בה"א ולתקן כל מה שאוכל ולהעלות כל אותן
הידיעה ,כי הגוף נקרא בשר הניצוצות ,כי סוד הגאולה תלוי' בזה ,עד
אדם והנשמה נקרא האדם (זוהר ח"א כ' ב) ,כי שכל הקדושה תתברר ,וכשיובררו כל
על כל מוצא פי ה' ,כשאתה מוציא השם הניצוצות ויעלו למעלה אז תהיה גאולה
בכוונה על ידי הברכה שברכת עליו ,שעל שלימה ,עכ"ל ספר הגלגולים בקיצור
ידי זה מתעורר בו הרוחניות ,ומזה יחיה נמרץ.
האדם ,שהוא הנשמה ,שניזונה מרוחניות
המאכלים ,כי הקדוש ברוך הוא עשה כן הנה אוזן מלין תבחון וחיך אוכל יטעם לו,
בכוונה מכוונת ,שעל ידי שהיה בונה כי כן יבורך גבר ירא ה' בכוונת
עולמות ומחריבן (בראשית רבה ג' ,ז') נפלו האכילה אוכלא דאפרת הוא ניצוצי
ניצוצין קדישין לארבעה חלקי הבריאה הקדושה בבחינה ההוא ,ואכול תאכלו
דומם צומח חי מדבר שראוי לאדם אותה בקדש ,פועל צדק כדובר משרים
להעלותם. בתפלה ,כמבואר למעלה בשם ספר
הגלגולים.
טֹובה
ֶא ֶבן ָ
נִ יצֹוץ ָקדֹוש
והמשל למלך שנאבדה לו אבן טובה
מתוך טבעתו ,והנה עמדו לפני וכשנוטל אדם פרי או דבר מאכל ומברך
המלך בעת ההוא הרבה מעבדיו ושריו עליו בכוונה ואומר ברוך אתה
הפרתמים והפחות והסגנים מאנשי ה' ,כשמזכיר את השם מתעורר אותו
מלחמתו עד אין מספר ,ועם כל זה לא החיות שעל ידו נברא הפרי ההוא כי נברא
ﬣדעﬨ ַחיות ַה ְנ ָש ָמה אוﬧ יח
למה זה ,ואמר נפשם בהם תתעטף בסוד רצה המלך לצוות להם שיחפשו את האבן
גלות. הטוב.
וְ ַחי ָב ֶהם רק צוה לבנו יחידו וחביבו שיחפש וימצא
האבדה ,ויחזירה לאביו המלך ,הגם
מקדים המאור ושמש זיע"א יסוד גדול: שהיה המלך בטוח בכל אחד משריו
'כי הנה השם יתברך ברא עולמו ועבדיו שכאשר ימצאוהו יחזירו אותו
לכבודו שיתפרסם אלהותו יתברך שמו בשלימות ,אף על פי כן לא היה ברצונו
לכל באי עולם ,וצוה לְ ַעם ְקרֹובֹו תורה שהם יחפשו אותו ,כי רצה לזכות את בנו
אֹותם ָה ָא ָדם וְ ַחי ָב ֶהם,
ומצות ֲא ֶשר יַ ֲע ֶשה ָ חביבו ,וכדי שיקרא המציאה על שמו.
ועל ידם יתקרב האדם להבורא ברוך הוא
ּולְ ָד ְב ָקה בֹו. ולא עוד אלא שרמז גם כן לבנו חביבו
בכמה רמזים מקום מציאותו ,כי
אמנם ,לא ִתכֹון התורה והעבודה מתחילה היתה האבדה מדעת המלך
האמיתית רק כשיזדכך האדם מקומה ,ועשה הכל רק למען לזכות את
תחילה נפשו הבהמית המתאוה ,כי כל בנו חביבו ,וכדי שיגיע גם להמלך מזה
עוד שלא טיהר גופו וזיכך אותו מן גודל תפארת ושעשועים מבנו ,לאמר ראו
החומריות -עודנו הוא שקול בפלס כי שום בן אדם בעולם לא היה יכול
מאזנים ,פעם יגבר שכלו על החומר לחפש למצוא זולת בנו.
ויעשה מצוה ,ופעם הוא להיפוך ח"ו; לכן
כל האדם הבא לכנוס בפתח עבדות ה' והנמשל מובן שתחילת בריאת העולמות
צריך תחילה להדיח מקרבו גיעול זוהמת היה ,כדי לברר הניצוצין קדישין
הנחש הקדמוני ,אשר ִמ ִצדֹו האדם חומד על ידי אומה ישראלית ,כמו שדרשו (ויקרא
ומתאוה להבלי העולם ומאוויו הגשמיות, רבה ל"ו ,ד') בשביל ישראל שנקראו ראשית,
וזוהמת הנחש בא לאדם על ידי חטא אדם שהם יבררו ממאכלים מותרים וכשרים:
הראשון'.
וזהו שאמר ריב"ש על פסוק (תהלים ק"ז ,ה')
'וזהו רמזו חז"ל באמרם אדם יורד לתוך רעבים גם צמאים נפשם בהם
שדהו ורואה תאנה שביכרה כורך תתעטף ,פירש בכאן סוד גדול והוא למה
עליה גמי ביאורו ,כמדומה לי ששמענוהו ברא הקדוש ברוך הוא דברי מאכל
מאדמו"ר הרב הקדוש רבן של כל בני ומשקה שאדם תאב להם ,והטעם שהם
הגולה מו"ה אלימלך זצוק"ל שהאדם ניצוצי אדם הראשון ,שהיו מתלבשים
היורד לתוך שדהו ורואה תאנה שביכרה, בדומם צומח חי מדבר ,ויש להם חשק
ונפשו מחמדת לאוכלה ותבערת תאותו להתדבק בקדושה ,והם מעוררין מיין
תוקד בקרבו -אז יכרוך עליה גמי'. נוקבין ,בסוד מה שאמרו חז"ל (בראשית רבה
י"ג ,י"ג) אין טיפה יורד מלמעלה שאין
'ביאורו שיחסום בעד תאותו ויסגור טפיים עולה כנגדה ,וכל אכילה שאדם
בעדה ,על ידי שיזכור כי בשר אוכל ושותה ,הם ממש חלקי ניצוצות
הוא ,ומחר יעלו עשבים ודשאים על לֶ ְחיֹו, שלו ,שהוא צריך לתקן ,וזהו שכתוב
ועל מה זה נגזר על הגוף שיתבלה בעפר רעבים גם צמאים ,שאדם רעב וצמא להם
-אם לא מחמת חטא אדם הראשון,
שהיתה על ידי שנטה אחרי התאוה ,וגרם
יט ﬣדעﬨ ַחיות ַה ְנ ָש ָמה אוﬧ
שהוציאו ניצוצות הרבה מאד ,ולכן וירעו על ידי זה שנתדבק בו ובזרעו אחריו
אותנו המצרים ויענונו וגו' הכל היה כדי חלאת זוהמת נחש הקדמוני ,שאי אפשר
לזכך אותם ּולְ ָצ ְר ָפם כְ כֶ ֶסף ְבכּור -עֹּנִ י, להפרידו אם לא על ידי מיתה וקבורה'.
שעל ידי זה נשבר כח תאותם .ומטעם זה
מזכירין כאן מה שנעשה להם במצרים 'ועל ידי זה ישליך תאותו מנגד בכדי
בפרישות דרך ארץ והשלכת הבנים לזכך חומריותו בעודנו בחיים
ליאור וגודל הדחק -יען כי כל זה היה חיותו ,ולבל יוסיף להתגאל בחמדת תבל
לשבר כח תאותם לבל יתאוו לדבר ערוה, ומטעמים העריבים לַ ֵחְך .ומחמת זה נקט
ויהיו ְבחּונִ ים כְ זָ ָהב ִמכָ ל ִסיג וחלאת זוהמת תאנה -שעץ שאכל אדם הראשון קא
הנחש .ולכן נצטווינו מצות בכורים בכדי סבר שתאנה היתה (ברכות מ א) ,וכמו
שלא נמשך עוד אחר תאוות לבנו ולא שפירש רש"י על פסוק וַ יִ ְת ְפרּו ֲעלֵ ה ְת ֵאנָ ה
יתערבו בתוכנו סיגי תאוות החומריות'. (בראשית ג ז) -בדבר שקלקלו בו נתקנו'.
ימי
ִענְ יָ ן ְפנִ ִ כּורים
ִעטּור ִב ִ
'אמנם נרמז בזה ענין פנימי ,כי הנה ידוע, 'וזה הוא גם כן טעם עיטור בכורים
אשר עיקר כוונת בריאת עולם בפירות מאותו המין היותר יפים,
הזה היה ותוכן עבודתינו הוא -להעלות שיהיה מלחמתו וכבישת יצרו יותר גדול
העולמות והניצוצות הקדושות ,ולהבדיל בערך; שהגם שהם נאים ביותר -עם כל
הקליפה מהקדושה .ובפרט אחר ֵח ְטא זה הוא כובש תאותו ומושל ברוחו
אדם הראשון כנ"ל ,שנפלו הרבה ניצוצות מתחילת לקיטתו עד שיביאם לבית
קדושות לבין החיצונים ,וכן על ידי הבחירה .ולכן היו לנים ברחוב ,כמו
קלקול דור אנוש ודור המבול והפלגה עד ששנינו במסכת בכורים (פ"ג מ"ב) ,בכדי
שבא אברהם אבינו ע"ה ,והתחיל להעלות שלא יפרוץ אחד מהם הדבר להתאוות
הניצוצות הקדושות ולתקן חטא אדם אליהם ולאכלם בהיותו לבדו בבית מלון
הראשון .וכן יצחק בנו העלה הרבה בדרך .ולכן אחר שטרחו כל אותו הדרך
ניצוצות קדושות ,עד שבא יעקב אבינו רּוחם וסבלו תאותם עד שבאו אלּומ ְשלּו ְב ָ
ָ
והוליד י"ב שבטי ישורון'. בית המקדש ,אז בבואם לירושלים כל
בעלי האומניות היו עומדים מפניהם (שם
'וידוע לחכמי האמת ,אשר כל ענין יעקב מ"ג) ,מחמת שקידשו את עצמם בכל אותו
עם לבן ואשר עבדו בשתי בנותיו הטורח לזכך חומריותם'.
ובצאנו -כל זה היה כדי להעלות
הניצוצות קדושות שהיו אצלו ,ומפני זה 'ותאמר לפני ה' ארמי אובד אבי רומז
נתגלגל שרדף לבן אחריו -כי עוד נשארו לנחש רמאה -נחש הקדמוני
לתקן ניצוצות קדושות ,ונתעלו אז שביקש לאבד את אבי הראשון -הוא
באכול יעקב עמו על הגל (בראשית לא מו) אדם הראשון -אבי כל באי עולם במה
והוציא ִבלְ עֹו מפיו'. ֶש ִה ִשיא את חוה לאכול מעץ הדעת,
ומפני זה הוכרחו אבותינו לירד מצרימה
'ומפני שהנחילנו השם יתברך ארץ חמדה לתקן חטא אדם הראשון -לזכך
טובה ורחבה -כי מפני גודל חומריותם ולהוציא משם ניצוצות
חשיבות ארצנו הקדושה מגולגלים שם הקדושות שנפלו לשם וכו' ,ויהי שם לגוי
הניצוצין היותר גבוהים; גם באם היו גדול עצום ורב וגו' שכן עלתה בידם
ﬣדעﬨ ַחיות ַה ְנ ָש ָמה אוﬧ כ
'וכן אירע לאבותינו ,כי בבואם לארץ מעלים הניצוצין שבארץ ישראל -היו
מלאה כל טוב ,ונמשכו אחר התענוג מתעלים על ידי זה כל הניצוצין שבכל
הגופני -אז חזרו לסורן להיות עובדי העולם ,והיו מתבררים העולמות מכל
עבודה זרה ,לסיבת אשר נתקלקלו וכל .ואולם ,באם יארע לאדם ניצוץ
מהניצוצות .וזה מטעמי מצות הבאת קדוש אשר נתקלקל הרבה ,הגם כי הוא
ביכורים אל הכהן ,כי האדם היורד לתוך ממקום גבוה -אז באם האדם ההוא אינו
שדהו ורואה תאנה שבכרה -מורה כי אוכל המאכל אשר נתגלגל בו בקדושה
ישנו ניצוץ קדוש מגולגל בתוך התאנה ובטהרה רק נמשך אחר תאותו -אז לא
ההיא ,אשר לו משפט הבכורה להעלותו די שאין יכולת בידו להעלותו ,אכן גם כן
קודם .והנה כל אדם יתכן שיחזיק את יש מקום שיתקלקל האדם ההוא ,ויפול
עצמו אשר עוד איננו שלם בתכלית בשחיתות קלקול הניצוץ ההוא ,כִ י יֶ ֱח ָטא
השלימות ,ומהראוי להיות ירא לנפשו וְ ָא ֵשם באותו החטא אשר נתקלקל הניצוץ
ליגע בפרי ההיא ,כי באולי לא יהיה הזה'.
ביכולתו להעלות הניצוץ ההוא ,ואפשר
שיפסיד גם מה שבידו'. שּובה
ַב ֲעלֵ י ְת ָ
'ושמעתי מהרב הקדוש האלקי האב"ד
ָהעֹולָ ה ִמכָ ל זֶ ה דק"ק נשחיז זצוק"ל כי מפני
זה יארע לבעלי תשובה שחוזרים
בחלק המאכל מונחים ניצוצות הקדושים לקלקולם אחר כך ,מפני שאין נזהרין
אשר נתקנים בבירור ,ולכן באכילתם לאכול בקדושה ,ועל ידי כן
'ביכורים' יש גילויים מיוחדים אשר הניצוצים המגולגלים בהמאכלים ההם
שייכים לחטא אדם הראשון. מושכים אותם אחורנית'.
אסיים בברכת חז"ל במס' יומא (עא ,א)' :מחיה חיים ,יתן לכם חיים ארוכים וטובים
ומתוקנים' ,אכי"ר .א גוטן און אפריילכען שבת.
קול היכל 'אור הדעת'
ארץ ישראל02.500.4499 :
ארה"ב1585.280.2888 :
לקבלת חוברת 'אור הדעת' מדי שבוע
שלחו בקשה ותצורפו לרשימת המנויים
B025004499@gmail.com
מהדורת ביקורת ,טיוטה -אינו מוגה כלל
