gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

אור הדעת · Ohr Hadaas — כי תבוא (2026-08-24)

מוציא לאור: אור הדעת · Ohr Hadaas

שבוע: כי תבוא (2026-08-24)

אור הדעת · Ohr Hadaas — כי תבוא (2026-08-24)

פתח את ה-PDF הורדה

‫א‬ ‫ﬣדעﬨ‬ ‫אוﬧ‬ ‫‪,‬י‬ ‫בעזהשי"ת‬ ‫א‬ ‫ַ‬ ‫ם‬‫י‬‫ַ‬ ‫ק‬ ‫שם ה ַוא הַ ַאלַ‬ ‫ַעת כַי הַ ַ‬ ‫תַ ַל ַד‬ ‫ו‬ ‫ַ‬ ‫ע‬ ‫ין‬ ‫הַרַ ַא‬ ‫ד ַלַ‬ ‫מ‬ ‫תַה‬ ‫ַבדוַַ‬ ‫ַא‬ ‫אור הדעת‬ ‫ֲעבוֹדַתַ ָה ָא ָ ַדםַ ְּבעוֹלָ מ ַוַֹ ִּבפְּ נִּ ִּימיוַתַהתוֹ ָ ַרהַוְּ ה ֲח ִּסידוַתַ ַ‬ ‫כיַתבו ַא ַ‬ ‫הוֹ ָד ָאהַוְּ ה ָכ ָרה ַ‬ ‫ַ‬ ‫ַ‬ ‫כיַתבואַ ַ‬ ‫חיותַה ְּנ ָש ָמהַ ַ‬ ‫ַ‬ ‫ַ‬ ‫משיעורי‬ ‫רבי יצחק זעקל הלוי פולק שליט'א‬ ‫רב ור"מ בית המדרש 'וידבר משה'‬ ‫ַ‬ ‫ﬣדעﬨ‬ ‫ת ֶֹּכן ִענְ יָ נִ ים‬ ‫אוﬧ‬ ‫ב‬ ‫תֹּכן ִענְ יָ נִ ים‬ ‫הֹוד ָאה וְ ַה ָכ ָרה‪ .......................................................................................‬ד‬ ‫ָ‬ ‫רֹומם ‪ ....................................................................................‬ד‬‫ַמ ֲע ָמד ְמ ָ‬ ‫הֹוד ָאה ְמיֻ ֶח ֶדת‪ ....................................................................................‬ד‬ ‫ָ‬ ‫ַמה נִ ְש ַתנָ ה ‪ ........................................................................................‬ד‬ ‫יאה ‪ ..................................................................................‬ה‬ ‫ַתכְ לִ ית ַה ְב ִר ָ‬ ‫ַהכָ ַרת ַהּטֹוב ‪.......................................................................................‬ו‬ ‫ִמכְ לֹול ַה ַהכָ ָרה‪.....................................................................................‬ו‬ ‫ַה ִסינִ ים וְ ַהיַ ָפנִ ים‪...................................................................................‬ז‬ ‫חּומ ֵרי ‪ .......................................................................................‬ח‬ ‫כ ַֹּח ַה ְ‬ ‫ִמ ְמָך ַהכֹּל ‪ .........................................................................................‬ח‬ ‫מֹודים ‪ ......................................................................................‬ט‬ ‫יצד ִ‬ ‫כֵ ַ‬ ‫כָ ֵהנָ ה וְ כָ ֵהנָ ה ‪ ......................................................................................‬ט‬ ‫הֹוד ָאה ‪ ...................................................................................‬י‬ ‫ַתכְ לִ ית ַה ָ‬ ‫ש ֶֹּרש ַה ַהכָ ָרה ‪ ......................................................................................‬י‬ ‫ש ֶֹּרש ַה ִתּקּונִ ים ‪ ..................................................................................‬יא‬ ‫טֹובה ‪ ................................................................................‬יא‬ ‫ֵאינְ ָך כְ פּוי ָ‬ ‫ֶא ֶבן ְק ַטנָ ה ‪ .......................................................................................‬יב‬ ‫טֹובה ‪ .......................................................................................‬יג‬ ‫ָשנָ ה ָ‬ ‫ָהעֹולָ ה ִמכָ ל זֶ ה ‪ ..................................................................................‬יג‬ ‫ַחּיּות ַהנְ ָש ָמה‪.......................................................................................‬יד‬ ‫רֹומם ‪ ...................................................................................‬יד‬ ‫ַמ ֲע ָמד ְמ ָ‬ ‫הֹוד ָאה ְמיֻ ֶח ֶדת‪ ...................................................................................‬יד‬ ‫ָ‬ ‫ִש ְב ָעה ְש ֵאלֹות‪ ...................................................................................‬טו‬ ‫ַחיּות ַהנְ ָש ָמה ‪ ....................................................................................‬טו‬ ‫ֵברּור ַהנִ יצֹוצֹות ‪ .................................................................................‬טז‬ ‫ִענְ יַ ן ַה ֵברּור ‪ ......................................................................................‬טז‬ ‫נִ יצֹוץ ָקדֹוש ‪ ......................................................................................‬יז‬ ‫טֹובה ‪ .........................................................................................‬יז‬ ‫ֶא ֶבן ָ‬ ‫ג‬ ‫ﬣדעﬨ‬ ‫ת ֶֹּכן ִענְ יָ נִ ים‬ ‫אוﬧ‬ ‫וְ ַחי ָב ֶהם‪ ..........................................................................................‬יח‬ ‫כּורים ‪ ...................................................................................‬יט‬ ‫ִעּטּור ִב ִ‬ ‫ימי ‪ .......................................................................................‬יט‬ ‫ִענְ יָ ן ְפנִ ִ‬ ‫שּובה ‪ .....................................................................................‬כ‬ ‫ַב ֲעלֵ י ְת ָ‬ ‫ָהעֹולָ ה ִמכָ ל זֶ ה ‪ ...................................................................................‬כ‬ ‫קול היכל 'אור הדעת'‬ ‫ארץ ישראל‪02.500.4499 :‬‬ ‫ארה"ב‪1585.280.2888 :‬‬ ‫לקבלת חוברת 'אור הדעת' מדי שבוע‬ ‫שלחו בקשה ותצורפו לרשימת המנויים‬ ‫‪B025004499@gmail.com‬‬ ‫מהדורת ביקורת‪ ,‬טיוטה ‪ -‬אינו מוגה כלל‬ ‫ﬣדעﬨ‬ ‫הוֹּ ָד ָאה וְ ַה ָכ ָרה‬ ‫אוﬧ‬ ‫ד‬ ‫הֹוד ָאה וְ ַהכָ ָרה‬ ‫ָ‬ ‫סוד ההכרה וההודאה‪ ,‬הוא לזכור את המרירות בעת ההודאה‪ ,‬הוא תכלית‬ ‫עבודת האדם בעולם הזה‪ ,‬שהו מטרת הבריאה 'וידע' כל פעול'‪' ,‬ויבין‬ ‫כל יצור'‪ ,‬כאן טמון תכלית הבריאה‪.‬‬ ‫ַהכ ֵֹּהן ַה ֶּטנֶ א ִמיָ ֶדָך וְ ִהנִ יחֹו לִ ְפנֵ י ִמזְ ַבח ה'‬ ‫רֹומם‬ ‫ַמ ֲע ָמד ְמ ָ‬ ‫ֹלהיָך'‪.‬‬ ‫ֱא ֶ‬ ‫בעת 'הבאת הביכורים' מתקיים מעמד‬ ‫מתחילים להודות על ידי שמזכיר‪ ,‬את‬ ‫מרומם ועילאי‪ ,‬כפי שהמשנה אומרת‬ ‫לבן הארמי‪ ,‬ועל התלאות העצומות‬ ‫(ביכורים ג‪ ,‬ב)‪' :‬כל העיירות שבמעמד‬ ‫שעבר יעקב אבינו במשך עשרים ושתיים‬ ‫מתכנסות לעיר של מעמד ולנין ברחובה‬ ‫שנה‪ ,‬וירידה למצרים למשך מאתים‬ ‫של עיר‪ ,‬ולא היו נכנסין לבתים ולמשכים‬ ‫ועשר שנים‪ ,‬קושי השעבוד‪ ,‬עבודת פרך‪:‬‬ ‫היה הממונה אומר‪ ,‬קומו ונעלה ציון אל‬ ‫ֹלהיָך ֲא ַר ִמי א ֵֹּבד‬‫ית וְ ָא ַמ ְר ָת לִ ְפנֵ י ה' ֱא ֶ‬ ‫'וְ ָענִ ָ‬ ‫בית ה' אלהינו'‪ ,‬ממשיכה המשנה לתאר‬ ‫ָא ִבי וַ יֵ ֶרד ִמ ְצ ַריְ ָמה וַ יָ גָ ר ָשם ִב ְמ ֵתי ְמ ָעט‬ ‫את הבאתה (ביכורים ג‪ ,‬ג)‪' :‬והשור הולך‬ ‫וַ יְ ִהי ָשם לְ גֹוי גָ דֹול ָעצּום וָ ָרב‪ :‬וַ יָ ֵרעּו א ָֹּתנּו‬ ‫לפניהם וקרניו מצופות זהב ועטרת של‬ ‫ַה ִמ ְצ ִרים וַ יְ ַענּונּו וַ יִ ְתנּו ָעלֵ ינּו ֲעב ָֹּדה ָק ָשה'‪.‬‬ ‫זית בראשו‪ ,‬החליל מכה לפניהם עד‬ ‫שמגיעים קרוב לירושלם‪ ,‬הגיעו קרוב‬ ‫ֹלהי‬ ‫מתוך הגלות הקשה‪' :‬וַ נִ ְצ ַעק ֶאל ה' ֱא ֵ‬ ‫לירושלם‪ ,‬שלחו לפניהם ועטרו את‬ ‫ֲאב ֵֹּתינּו וַ יִ ְש ַמע ה' ֶאת קֹּלֵ נּו וַ יַ ְרא ֶאת ָענְ יֵ נּו‬ ‫בכוריהם הפחות הסגנים והגזברים‬ ‫וְ ֶאת ֲע ָמלֵ נּו וְ ֶאת לַ ֲח ֵצנּו'‪.‬‬ ‫יוצאים לקראתם לפי כבוד הנכנסים היו‬ ‫יוצאים‪ ,‬וכל בעלי אומניות שבירושלם‬ ‫מזכיר את הניסים והנפלאות שעשה‬ ‫עומדים לפניהם ושואלין בשלומם‪ ,‬אחינו‬ ‫יֹוצ ֵאנּו ה' ִמ ִמ ְצ ַריִ ם‬ ‫עימנו השם יתברך‪' :‬וַ ִ‬ ‫אנשי המקום פלוני באתם לשלום'‪.‬‬ ‫ּובמ ָֹּרא גָ דֹּל‬‫ּובזְ ר ַֹּע נְ טּויָ ה ְ‬ ‫ְביָ ד ֲחזָ ָקה ִ‬ ‫ּובמ ְֹּפ ִתים‪ :‬וַ יְ ִב ֵאנּו ֶאל ַה ָמקֹום ַהזֶ ה‬ ‫ּובאֹּתֹות ְ‬ ‫ְ‬ ‫הֹוד ָאה ְמיֻ ֶח ֶדת‬ ‫ָ‬ ‫וַ יִ ֶתן לָ נּו ֶאת ָה ָא ֶרץ ַהזֹּאת ֶא ֶרץ זָ ַבת ָחלָ ב‬ ‫ְּוד ָבש'‪.‬‬ ‫בעת שבאים להודות על 'התאנה‬ ‫שביכרה'‪ ,‬על יבול צומח ומשגשג‪ ,‬וברכה‬ ‫מסיים בהודאה עצומה‪ ,‬על השמחה‬ ‫בעמל‪ ,‬מביאים את ה'ביכורים'‪ ,‬התורה‬ ‫להביא ראשית פירות הביכורים לפני‬ ‫הק' מקדישה 'נוסח מיוחד' להבאת‬ ‫אשית ְפ ִרי‬ ‫אתי ֶאת ֵר ִ‬ ‫השם‪' :‬וְ ַע ָתה ִהנֵ ה ֵה ֵב ִ‬ ‫הביכורים (דברים כו‪ ,‬א ‪ -‬יא פרשת כי תבוא)‪:‬‬ ‫ָה ֲא ָד ָמה ֲא ֶשר נָ ַת ָתה לִ י ה' וְ ִהנַ ְחתֹו לִ ְפנֵ י ה'‬ ‫אשית כָ ל ְפ ִרי ָה ֲא ָד ָמה ֲא ֶשר‬ ‫'וְ לָ ַק ְח ָת ֵמ ֵר ִ‬ ‫ֹלהיָך‪ :‬וְ ָש ַמ ְח ָת‬ ‫ית לִ ְפנֵ י ה' ֱא ֶ‬ ‫ֹלהיָך וְ ִה ְש ַת ֲחוִ ָ‬ ‫ֱא ֶ‬ ‫ֹלהיָך נ ֵֹּתן לָ ְך‬ ‫ָת ִביא ֵמ ַא ְר ְצָך ֲא ֶשר ה' ֱא ֶ‬ ‫יתָך‬‫ֹלהיָך ּולְ ֵב ֶ‬ ‫ְבכָ ל ַהּטֹוב ֲא ֶשר נָ ַתן לְ ָך ה' ֱא ֶ‬ ‫וְ ַש ְמ ָת ַב ֶּטנֶ א וְ ָהלַ כְ ָת ֶאל ַה ָמקֹום ֲא ֶשר יִ ְב ַחר‬ ‫ַא ָתה וְ ַהלֵ וִ י וְ ַהגֵ ר ֲא ֶשר ְב ִק ְר ֶבָך'‪.‬‬ ‫ֹלהיָך לְ ַשכֵ ן ְשמֹו ָשם'‪.‬‬ ‫ה' ֱא ֶ‬ ‫ַמה נִ ְש ַתנָ ה‬ ‫את ֶאל‬ ‫ּוב ָ‬ ‫הוא מביא את הביכורים לכהן‪ָ ' :‬‬ ‫ַהכ ֵֹּהן ֲא ֶשר יִ ְהיֶ ה ַביָ ִמים ָה ֵהם וְ ָא ַמ ְר ָת ֵאלָ יו‬ ‫יש להבין‪ ,‬מה נשתנה טעם מצות בכורים‬ ‫אתי ֶאל ָה ָא ֶרץ‬ ‫ֹלהיָך כִ י ָב ִ‬ ‫ִהגַ ְד ִתי ַהיֹום לַ ה' ֱא ֶ‬ ‫שישנה הודאה מיוחדת ושמחה עצומה‪,‬‬ ‫ֲא ֶשר נִ ְש ַבע ה'לַ ֲאב ֵֹּתינּו לָ ֶתת לָ נּו‪ :‬וְ לָ ַקח‬ ‫ה‬ ‫ﬣדעﬨ‬ ‫הוֹּ ָד ָאה וְ ַה ָכ ָרה‬ ‫אוﬧ‬ ‫בעולם מי שיקבל רחמים ממנו איך יקרא‬ ‫משאר תרי"ג מצוות כמו סוכה‪ ,‬תפילין‪,‬‬ ‫הוא רחום‪ ,‬וכן על דרך זה בשאר‬ ‫ציצית וכדו'?‬ ‫הכינויים'‪ .‬מרחיב בשער ההקדמות (דף ל"ט‬ ‫עמוד א')‪' :‬כשעלה ברצון המאציל העליון‬ ‫כיצד מודים להשם יתברך‪ ,‬מצאנו בחז"ל‬ ‫הודאה הראשונה של לאה אמנו (ברכות ז‪,‬‬ ‫לברוא העולם‪ ,‬אשר סבת בריאתו היתה‪,‬‬ ‫להטיב עם הנבראים‪ ,‬שרצה לברא‪,‬‬ ‫ב)‪' :‬ואמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן‬ ‫לכשיכירו את גדולתו יתברך‪ ,‬ועל ידי‬ ‫יוחי‪ :‬מיום שברא הקדוש ברוך הוא את‬ ‫מעשיהם יזכו להיות מרכבה לו למעלה‪,‬‬ ‫עולמו לא היה אדם שהודה להקדוש ברוך‬ ‫להתדבק בו יתברך'‪.‬‬ ‫הוא עד שבאתה לאה והודתו‪ ,‬שנאמר‬ ‫הפעם אודה את השם'‪ ,‬היא אמרה 'השם‬ ‫כפי שמתפללים בסדר תפלת מוסף‬ ‫תודה!' ותו לא‪.‬‬ ‫בֹותינּו‬ ‫אֹלהי ֲא ֵ‬ ‫ֹלהינּו וֵ ֵ‬ ‫לראש השנה‪ֱ ' :‬א ֵ‬ ‫מרחיב הבני יששכר זיע"א (מאמרי השבתות‬ ‫בֹודָך‪ ,‬וְ ִהנָ ֵשֹּא‬ ‫ְמֹלְך ַעל כָ ל ָהעֹולָ ם כֻ לֹו ִבכְ ֶ‬ ‫הֹופע ַב ֲה ַדר גְ אֹון‬ ‫יק ֶרָך‪ ,‬וְ ַ‬‫ַעל כָ ל ָה ָא ֶרץ ִב ָ‬ ‫מאמר ז ‪ -‬תפלות שבת)‪' :‬אף על פי שגם דורות‬ ‫יֹוש ֵבי ֵת ֵבל ַא ְר ֶצָך‪ ,‬וְ יֵ ַדע כָ ל‬ ‫ֻעזֶ ָך ַעל כָ ל ְ‬ ‫הקודמים שיבחו את השם יתברך‬ ‫ָפעּול כִ י ַא ָתה ְפ ַעלְ תֹו וְ יָ ִבין כָ ל יְ צּור כִ י‬ ‫כדאשכחן ברוך ד' אלקי שם‪ ,‬וברוך אל‬ ‫ֹּאמר כֹּל ֲא ֶשר נְ ָש ָמה ְב ַאפֹו‬ ‫ַא ָתה יְ ַצ ְרתֹו‪ ,‬וְ י ַ‬ ‫עליון אשר מגן וכו'‪ ,‬אבל לשון הודאה‬ ‫ּומלְ כּותֹו ַבכֹּל‬ ‫ֹלהי יִ ְשֹּ ָר ֵאל ֶמלֶ ְך ַ‬ ‫ה' ֱא ֵ‬ ‫המציאה לאה'‪.‬‬ ‫ָמ ָשלָ ה'‪ ,‬מטרת הבריאה הוא 'הכרה'‬ ‫כאן ב'ביכורים' נוסח ההודאה הוא שונה‬ ‫במלכותו יתברך‪.‬‬ ‫לגמרי‪ ,‬מזכירים ומעוררים את 'לבן‬ ‫זה נראה 'פשוט'‪ ,‬אך לא‪ ,‬היות שטבע‬ ‫הארמי'‪ֲ ' ,‬א ַר ִמי א ֵֹּבד ָא ִבי' וכן 'וַ יֵ ֶרד‬ ‫האדם הגשמי‪ ,‬הוא הפוך‪ ,‬להיות כפוי‬ ‫ִמ ְצ ַריְ ָמה' וכן את צרת השיעבוד 'וַ נִ ְצ ַעק‬ ‫טובה‪ ,‬כפי שמצינו אצל אדם הראשון‬ ‫ֹלהי ֲאב ֵֹּתינּו'‪ ,‬וכי לא די לומר‬ ‫ֶאל ה' ֱא ֵ‬ ‫ֹּאמר ָה ָא ָדם‬ ‫(בראשית ג‪ ,‬יב פרשת בראשית)‪' :‬וַ י ֶ‬ ‫'נשמת' בהתלהבות גדולה‪ ,‬או 'מזמור‬ ‫ָה ִא ָשה ֲא ֶשר נָ ַת ָתה ִע ָמ ִדי ִהוא נָ ְתנָ ה לִ י ִמן‬ ‫לתודה' מאה פעמים‪ ,‬מדוע בהודאה זו‬ ‫ָה ֵעץ וָ אֹּכֵ ל'‪ ,‬מבאר רש"י (בראשית ג‪ ,‬יב)‪:‬‬ ‫מזכירים צרת השיעבוד והרפתקאות‬ ‫'אשר נתת עמדי ‪ -‬כאן כפר בטובה'!‬ ‫שעדו על עם ישראל?‬ ‫במכת דם מצאנו שנעשה על ידי אהרן‬ ‫עוד דבר פלא שכותב השפת אמת זיע"א‬ ‫כהן ולא על ידי משה רבינו בציווי מיוחד‬ ‫כותב (כי תבוא‪ ,‬שנת תרל"ז‪ ,‬שנת תרמ"ב) 'מצות‬ ‫מהשם יתברך היות והיאור הגין על משה‬ ‫הביכורים‪ ,‬היא ההכנה לקראת ראש‬ ‫רבינו‪ ,‬צאו וראו מה כוחה של הכרת‬ ‫השנה'‪ ,‬יש להבין מה הקשר בין מצות‬ ‫הטוב‪ ,‬היאור הוא 'דומם' וכי 'ההכאה'‬ ‫ביכורים לראש השנה?‬ ‫כואב לדומם‪ ,‬אף על פי כן יש הכרת‬ ‫ַתכְ לִ ית ַה ְב ִרי ָאה‬ ‫ֹּאמר ה' ֶאל‬ ‫הטוב (שמות ז‪ ,‬יט‪ ,‬פרשת וארא)‪' :‬וַ י ֶ‬ ‫מ ֶֹּשה ֱאמֹר ֶאל ַא ֲהרֹן ַקח ַמ ְטָך ּונְ ֵטה יָ ְדָך ַעל‬ ‫כאן טמון יסוד ומהות העבודה בעולם‬ ‫יהם וְ ַעל‬ ‫ימי ִמ ְצ ַריִ ם ַעל נַ ֲהר ָֹּתם ַעל יְ א ֵֹּר ֶ‬‫ֵמ ֵ‬ ‫הזה‪ ,‬שהיא תכלית העבודה הוא 'הכרה'‬ ‫יהם וְ יִ ְהיּו ָדם‬ ‫ימ ֶ‬ ‫יהם וְ ַעל כָ ל ִמ ְקוֵ ה ֵמ ֵ‬ ‫ַאגְ ֵמ ֶ‬ ‫ונקדים מה שמגלה רבינו האר"י הקדוש‬ ‫ּוב ֵע ִצים‬ ‫וְ ָהיָ ה ָדם ְבכָ ל ֶא ֶרץ ִמ ְצ ַריִ ם ָ‬ ‫זלה"ה כי תכלית בריאת העולם הוא‬ ‫ּוב ֲא ָבנִ ים'‪ ,‬מדוע מבאר (רש"י שמות ז‪ ,‬יט פרשת‬ ‫ָ‬ ‫' ַהכָ ָרה' במלכותו כדאיתא (עץ חיים שער א' סוף‬ ‫וארא)‪' :‬לפי שהגין היאור על משה‬ ‫ענף ב')‪' :‬לסיבה נודעת‪ ,‬וכיוצא‪ ,‬כי אם אין‬ ‫ﬣדעﬨ‬ ‫הוֹּ ָד ָאה וְ ַה ָכ ָרה‬ ‫אוﬧ‬ ‫ו‬ ‫כך מצא את עצמו איש זה לכוד עם דוב‬ ‫כשנשלך לתוכו‪ ,‬לפיכך לא לקה על ידו‬ ‫פרא‪ ,‬לא נוכל לתאר לעצמנו את חרדתו‬ ‫לא בדם ולא בצפרדעים‪ ,‬ולקה על ידי‬ ‫של האיש הזה‪ ,‬המתח גבר באשר הדוב‬ ‫אהרן'‪.‬‬ ‫קרב אליו ושם את כפות ידו על כתפו‬ ‫השמאלית בלחץ עצום‪ ,‬למזלו לא ארכה‬ ‫עד היכן 'הכרת הטוב' מגיעה שהרי‬ ‫חרדה איומה זו באותה שניה שם הדוב‬ ‫התורה הק' מצווה (דברים כג‪ ,‬ח פרשת כי תצא)‪:‬‬ ‫את כף רגלו השמאלית‪ ,‬על כתפו הימנית‬ ‫'ֹלא ְת ַת ֵעב ֲאד ִֹּמי כִ י ָא ִחיָך הּוא ֹלא ְת ַת ֵעב‬ ‫ובתנועה מהירה וזריזה שאינה מתכונותיו‬ ‫ית ְב ַא ְרצֹו'‪ ,‬מבאר רש"י אף‬ ‫ִמ ְצ ִרי כִ י גֵ ר ָהיִ ָ‬ ‫האופייניות של דוב מגודל‪ ,‬התרומם על‬ ‫שיש סיבה מוצדקת לתעבו יצא 'בחרב'‬ ‫על הצליח לתפוס את שפת הבור‪.‬‬ ‫לקראתך‪ ,‬זרק את הילדים ליאור‪ ,‬לא היה‬ ‫לך הנאה ממנו (דברים כג‪ ,‬ח פרשת כי תצא)‪:‬‬ ‫השתחרר ממלכודתו ונמלט האיש‪ ,‬ניצל‬ ‫'לגמרי ואף על פי שראוי לך לתעבו‬ ‫אמנם מציפרני הדוב ושיניו‪ ,‬אך נשאר‬ ‫שיצא בחרב לקראתך'‪ ,‬ולא עוד 'מכל וכל‬ ‫לכוד‪ ,‬וציפה לנס‪ ,‬והנס אמנם הופיע‬ ‫אף על פי שזרקו זכוריכם ליאור‪ ,‬מה‬ ‫כעבור שעות מספר ראה האיש עץ מחטני‬ ‫טעם‪ ,‬שהיו לכם אכסניא בשעת הדחק'‪,‬‬ ‫משתלשל לתוך הבור‪ ,‬חיש מהר עמד על‬ ‫עד היכן מגיע הכרת הטוב‪.‬‬ ‫המתרחש‪ ,‬הדוב עמד על שפת הבור וזרק‬ ‫לתוכו שיח שהצליח לעקרו בעזרת שיח‬ ‫הפלא הוא שמדת הכרת הטוב‪ ,‬טבועה‬ ‫זה הצליח האיש להשתחרר מהבור‪.‬‬ ‫בבעלי חיים ישנו סיפור פלאי בירושלמי‬ ‫ַהכָ ַרת ַהטֹוב‬ ‫(מסכת תרומות מד‪ ,‬ב) שיהודי אחד הזמין את‬ ‫הרב לאכול אצלו סעודה‪ .‬בהגיע הרב‬ ‫כשנתבונן נגלה שכל מהות העבודה של‬ ‫לסעודה הופתע מאוד לראות שאת מי‬ ‫יהודי בעולם הזה‪ ,‬בנוי על 'הכרת הטוב'‪,‬‬ ‫בחר היהודי להושיב על יד הרב? לא‬ ‫ולהיפך כל הבעיות בעולם שקוראים‬ ‫פחות ולא יותר מאשר את‪ ...‬כלבו! הרב‪,‬‬ ‫ומתחוללים‪ ,‬נובע מ'כפיות טובה'‪ ,‬הכרת‬ ‫שכמובן הרגיש מאוד מבוזה פנה אל‬ ‫הטוב אינו תחינה או סגולה‪ ,‬זהו מציאות‬ ‫היודי ושאל אותו‪ :‬וכי הזמנת אותי כדי‬ ‫העולם‪ ,‬כפי שאדם בונה בית הוא חייב‬ ‫לביישני? ענה לו היהודי‪ :‬שהרב יבין‬ ‫להכיר בבעלי המלאכה שיבנו לו את‬ ‫אותי‪ ,‬כלב זה‪ ,‬אינו "סתם כלב"‪ ...‬מה‬ ‫הבניין ואינו יכול לבנותו לבד (חשמלאי‪,‬‬ ‫הכוונה? מספר היהודי לרב‪" :‬אשתי‬ ‫אינסטלטור‪ ,‬רצפים‪ ,‬טייחים‪ ,‬חומרי בניה ועוד מאות‬ ‫נשארה בבית לבדה ובאו נכרים לתופסה‪,‬‬ ‫פריטים) להשלמת הבניין הגדול‪ ,‬וכל אחד‬ ‫והכלב התנפל עליהם פצע אותם והבריח‬ ‫מבעלי מלאכה חייב להכיר בתרומותו‬ ‫אותם‪ ,‬ובכך ניצלה‪ .‬וכעת אני משלם‬ ‫ובנחיצותו של השני‪.‬‬ ‫"הכרת הטוב" לכלב‪ ,‬ומכבדו לשבת על‬ ‫ִמכְ לֹול ַה ַהכָ ָרה‬ ‫יד הרב‪.‬‬ ‫בית מדרש הוא מכלול של הכרה של אחד‬ ‫מובא עובדה על שומר יערות אוקראיני‬ ‫בשני‪ ,‬אין מלך ללא עם‪ ,‬ואין עם ללא‬ ‫שנפל לתוך בור מלכודת (ובו דוב סיבירי גדול‬ ‫מלך‪ ,‬אין רבי ללא חסידים ואין חסידים‬ ‫ממדים) ציידי סיביר נהגו לחפור בורות‬ ‫ללא רבי‪ ,‬אין ראש ישיבה ללא תלמידים‪,‬‬ ‫לכסותם בענפים דקים‪ ,‬ובנפול עליהם‬ ‫ואין תלמידים ללא ראש ישיבה‪ ,‬אין בעל‬ ‫השלג כוסו ללא הכר‪ ,‬כעבור דוב או חיה‬ ‫ללא אשה ואין אשה ללא בעל‪ ,‬שלא ניתן‬ ‫כבדה אחר היא נפלה לתוכו וכך לכדוה‪.‬‬ ‫ז‬ ‫ﬣדעﬨ‬ ‫הוֹּ ָד ָאה וְ ַה ָכ ָרה‬ ‫אוﬧ‬ ‫ַה ִסינִ ים וְ ַהּיַ ָפנִ ים‬ ‫אחד ללא השני‪ ,‬בכל תחום ובכל צעד‬ ‫ושעל‪.‬‬ ‫הרי כשאדם מכיר ומבין את הדברים‪ ,‬הוא‬ ‫כשנתבונן במציאות החיים‪ ,‬כל מהות‬ ‫יודע היכן יש לשפר‪ ,‬לפתח‪ ,‬לצמוח‬ ‫החיים בנוי ממסיפס של רבבות אנשים‬ ‫ולגדול‪ ,‬בגשמיות הוא לומד להכיר את‬ ‫שאנו זקוקים להם בהכרח‪ ,‬אדם זקוק‬ ‫עצמו ויכלתיו והיכן ישקיע להצליח‬ ‫לסביבה ולחברה‪ ,‬לאוויר ואווירה‪ ,‬דוגמא‬ ‫ולהתפתח‪ ,‬במסחר הוא מכיר היכן כדאי‬ ‫קטנה זו 'הקפה' לכמה אנשים אנו‬ ‫להשקיע‪ ,‬הוא לא מתרגש אלא פועל‬ ‫זקוקים? (פרה‪ ,‬אוכל ושתיה לפרה‪ ,‬רפת‪ ,‬בעל הרפת‪,‬‬ ‫עניני ומעשי‪ ,‬אחד הדוגמאות בתקופת‬ ‫החלבן‪ ,‬הובלה ברכה קירור‪ ,‬כד לחלב‪ ,‬ניילון לאריזה‪ ,‬בעל‬ ‫הקורנה היו כאלו שישבו וביכו‪ ,‬נלחצו‬ ‫המכולת‪ ,‬מקרר‪ ,‬חשמל‪ ,‬פולי קפה‪ ,‬טחינה‪ ,‬אריזה‪ ,‬מים חמים‬ ‫והתרגשו לכל הנייעס למינהם‪ ,‬והיו כאלו‬ ‫וחללב קר‪ ,‬כוס‪ ,‬כפית ועוד לאין ערוך) הכל בכדי‬ ‫שנהפכו לעשירי תבל ממכירת ַה ַמ ֵסכֹות‬ ‫שנוכל להכין 'קפה'‪ ,‬זו דוגמא מיני‬ ‫וְ גֶ 'ל אלכוהול לחיטוי ידיים‪.‬‬ ‫מיליארד‪ ,‬כמה אנו זקוקים אחד לשני‬ ‫בכל פרט ובכל צעד ושעל‪.‬‬ ‫ברגע שהוא 'מכיר' בהם‪ ,‬הוא יידע כיצד‬ ‫בקורנה היה מחסור בביצים לפסח‪,‬‬ ‫להתקדם או לפתור את הבעיה‪ ,‬אולם‬ ‫פתאום הבינו את חשיבות של הביצים‪,‬‬ ‫בראיה חיצונית ושטחית מלבד לכעוס‬ ‫כמה דברים ניתן להכין רק מביצים‪ ,‬טבע‬ ‫ולא להתקדם כלום‪ ,‬לא יעזור לו דבר‪,‬‬ ‫החומרי הוא לא להתבונן בכך‪ ,‬אלא הפוך‬ ‫סיפר לו יהודי הנושק בגיל הגבורות‬ ‫הוא יכול הכל לבד‪ ,‬לבד!‬ ‫אחראי על כשרות גדולה מאוד‪ ,‬אדם בעל‬ ‫חכמה וניסיון‪ ,‬באחד המפעלים היו לו‬ ‫אין כזה דבר‪ ,‬זהו חורבן האנושות‪ ,‬כל‬ ‫בעיות עם 'זבובים' בנפת הקמח ובעלי‬ ‫המלחמות והמחלקות נובעים מאי הכרה‬ ‫המפעל לא הבינו זאת‪ ,‬הוא לא התווכח‬ ‫בזכותו של השני ובתרומותו האדירה‬ ‫עימם‪ ,‬הוא הניח מצלמה מול הנפה‪,‬‬ ‫לעולם‪ ,‬ולא רק לאנשים הקרובים‪ ,‬אלא‬ ‫ובגישתם ' ֶה ְר ָאה' להם את המעופפים‪.‬‬ ‫לסינים ולייפנים‪ ,‬ומדוע שהרי רוב היצור‬ ‫מגיע משם ויש דברים שלולא שהיה‬ ‫הרי יש כאלו שמבינים הסבר‪ ,‬ויש כאלו‬ ‫ביקוש גדול לא היו מייצרים לדברים‬ ‫שמבינים רק כשרואים‪ ,‬ויש כאלו שלא‬ ‫שאנו כה זקוקים‪ ,‬אך צריך להכיר גם‬ ‫מבינים כלל‪ ,‬אזה מה עושים לא‬ ‫בתרומתם של הסינים והיפנים שנוכל‬ ‫מתעסקים עימם‪ ,‬אבל לכעוס לא יעזור‬ ‫לשבת וללמוד‪.‬‬ ‫או שהם מבינים או שלא‪.‬‬ ‫רוב רובם של בעיות הדור‪ ,‬הן בשלום‬ ‫בית וחינוך ילדים‪ ,‬או סתם בעיות נובעות‬ ‫גם כשאדם 'מכיר' שהוא נפל בתחום‬ ‫מטשטוש‪ ,‬ערפול‪ ,‬אי בהירות אי הכרה‪.‬‬ ‫מסוים‪ ,‬או מישהו עקץ אותו ופגע בו‪ ,‬הוא‬ ‫'תקוע' במקום מסוים‪ ,‬עצם ההכרה‪ ,‬הוא‬ ‫כפי כוח ההכרה שיש לאדם כך הוא‬ ‫כבר ישועה גדולה‪ ,‬שהרי יכול לפתור את‬ ‫מצליח יותר ויותר‪ ,‬שהרי כוח ההכרה הוא‬ ‫הדברים או למזער נזק מה טוב‪ ,‬אך אם‬ ‫שורש האמת‪ ,‬ביאור הדברים‪ ,‬כדי‬ ‫לא‪ ,‬שיפנים את המציאות והמצב‬ ‫להצליח חייבים 'להכיר' ללא הכרה – לא‬ ‫ויתמודד במצב הקיים‪ ,‬זהו חכמת ההכרה‪.‬‬ ‫ניתן להצליח בכלום! ומדוע?‬ ‫ﬣדעﬨ‬ ‫הוֹּ ָד ָאה וְ ַה ָכ ָרה‬ ‫אוﬧ‬ ‫ח‬ ‫אי 'הכרה' הוא להיות בכולל ולהתנהג‬ ‫חּומ ֵרי‬ ‫כ ַֹח ַה ְ‬ ‫כמו עשיר העיירה‪ ,‬עם מיטב הביגוד‪,‬‬ ‫והקולקציה החדשה‪ ,‬עגלות מחברת בו גו‬ ‫כוח הגשמי והחומרי‪ ,‬כוח העולם הזה‪,‬‬ ‫בו‪ ,‬המלבושים היקרים ביותר‪ ,‬ועוד קורא‬ ‫מתבטא רק בשטחיות ובחיצוניות‪ ,‬והרבה‬ ‫לעצמו 'אברך'‪ ,‬מהיכן יכסה זאת סוף‬ ‫מאוד אוויר חם וטשטוש וערפול האמת‬ ‫חודש‪ ,‬זהו חיסרון עצום בהכרה הנובע‬ ‫הפשוטה למה אדם זקוק וצריך באמת‪,‬‬ ‫מטשטוש גבולות‪.‬‬ ‫רק סטייל הביגוד‪ ,‬המודה‪ ,‬וכל עניני‬ ‫הלבוש הבונויים על בסיס מסחטת‬ ‫ִמ ְמָך ַהכֹל‬ ‫כספים‪ ,‬כיצד לגרום לאדם לזרוק את‬ ‫הישן ולרכוש חדש‪ ,‬סתם‪ ,‬הם הופכים‬ ‫הגה"ק ה'אלשיך' הק' זי"ע דורש טעמא‬ ‫מוצר 'חדש' ל'ישן' על ידי שינוי קוסמטי‪,‬‬ ‫דקרא ומבאר בקדשו את ביאור מצוות‬ ‫ויצירת דגם חדש‪ ,‬על אף השישן לא ישן‪,‬‬ ‫הביכורים‪ ,‬הנה יוצרינו צורינו הביאנו‬ ‫הוא מצוין ונפלא‪ ,‬כך זה בכל העולם‬ ‫לארץ הקדושה‪ ,‬ארץ זבת חלב ודבש‪ ,‬בה‬ ‫הגשמי (רכבים‪ ,‬משקפיים‪ ,‬ביגוד‪ ,‬יופי ואסתתיקה ועוד)‬ ‫אנו יושבים על מי מנוחות באין מחריד‪,‬‬ ‫הכל בנוי על הוצאת סדרות חדשות‪,‬‬ ‫וממילא יבוא היצר הרע אל היהודי ויאמר‬ ‫וגורמים להיות מיושן‪ ,‬ששואלים שאלה‬ ‫לו שיהלך בשרירות ליבו‪ ,‬וידמה לנפשו‬ ‫נכונה ואמיתית‪ ,‬התשובה היא מעורפלת‬ ‫לאמר כוחי ועוצם ידי עשו לי את כל‬ ‫ומטושטשת‪.‬‬ ‫החיל הזה‪ ,‬ובאותה שעה בה יחשוב האדם‬ ‫כן יוסר מעמו כל אותה טובה וברכה‬ ‫לחיות במצב של הודאה‪ ,‬על ידי הכרה‬ ‫ושפע רב‪.‬‬ ‫עמוקה ואמיתית‪ ,‬אנו מתחילים את היום‬ ‫לכן ציוונו הבורא ית' במצווה רבה זו‬ ‫עם 'מודה אני'‪ ,‬להתחיל בדברים שהם‬ ‫וביכורים שמה‪ ,‬המחייבת אותנו לבוא‬ ‫נראים 'קטנים'‪ ,‬אך הם 'גדולים' מאוד‬ ‫אחת בשנה אל בית אלוקינו כשפרי‬ ‫מאוד‪ ,‬לראות בכל רגע ורגע מה ניתן‬ ‫ביכורי מעשינו בטנא שבידינו‪ ,‬להניחו‬ ‫להודות ולמה‪ ,‬כשאדם נכנס למצב של‬ ‫לפניו ולומר לו‪ ,‬הנה הרי שלך לפניך‪ ,‬הרי‬ ‫הודאה והכרה‪ ,‬הוא נגנס למצב של סוד‬ ‫כל זאת ממך הוא ואתה הוא שהבאת עלי‬ ‫העשירות‪ ,‬רוב אנשים רוצים דירה מוכנה‪,‬‬ ‫את כל היבול הטוב‪ ,‬אך באם יחשוב האם‬ ‫ומדוע‪ ,‬כי חוששים שמא לא ייבנה והכסך‬ ‫שבכפיו עשה הוא את כל צמיחה מפוארה‬ ‫ילך לטמיון‪ ,‬אך 'המשקיע' מנתח סיכוי‬ ‫זו‪ ,‬לא ישאיר לו הבורא את כל הטוב‪.‬‬ ‫מול סיכון‪ ,‬והוא כבר סופר את הרווח‬ ‫העצום שיגרוף לכיסו‪ ,‬כך הוא מתעשר‪,‬‬ ‫הרי הדבר דומה למלך רם או שר גדול‬ ‫הוא לומד ומבין‪.‬‬ ‫ולו כרם נחמד ובו יורד אריס לעבדו‬ ‫ולשמרו‪ ,‬ובראות האריס שישנה גפן‬ ‫נקח דוגמא‪ ,‬את לימוד התורה בכולל או‬ ‫ראשון שביכר או תאנה שחנטה פגיה‪ ,‬הרי‬ ‫במסגרת לימוד‪ ,‬מסיבה אחת הוא מואס‬ ‫הוא מציעה לפני אדונו ואומר לו‪ ,‬הנה‬ ‫בחיי העולם הזה ורצונו להדבק בהשם‬ ‫נועם פרי זה שלך הוא‪ ,‬וממך הכל‪,‬‬ ‫יתברך‪ ,‬ועל כל הוא משלם מחיר‪ ,‬פחות‬ ‫וכראות המלך או השר כי גדול דרך ארץ‬ ‫עולם הזה‪ ,‬הסתפקות במועט‪ ,‬הנך רוצה‬ ‫האריס ההוא‪ ,‬נותן לו שישאר לו את כל‬ ‫להיות הרב אלישיב זצ"ל‪ ,‬שהיה לו דירה‬ ‫אותה טובה ואף מוסיף לו כהנה וכהנה‪,‬‬ ‫של חדר וחצי בדמי מפתח עם טיח‬ ‫וזהו טעמא רבה למצוות ביכורים‪ ,‬לעלות‬ ‫מתקלף ודחקות עצומה‪.‬‬ ‫ט‬ ‫ﬣדעﬨ‬ ‫הוֹּ ָד ָאה וְ ַה ָכ ָרה‬ ‫אוﬧ‬ ‫לרכוש לעצמו כרטיס נסיעה‪ ,‬בהגיעו‪,‬‬ ‫בזכרוננו שכל מה שמצוי בידינו בהאי‬ ‫נבהל הדוד ממראה פניו של אחיינו‪ ,‬והבין‬ ‫עלמא הכל מאת ה' בא עלינו‪.‬‬ ‫כי מצבו הבריאותי אינו כראוי לכן לקח‬ ‫אותו מיד אל בית חולים סמוך כדי‬ ‫כי על האדם להודות ולשבח ולהלל את‬ ‫שיעבור סדרת בדיקות וטיפולים כדי‬ ‫בוראו על כל דבר טוב אותו הוא מקבל‬ ‫לאושש את מצבו‪ ,‬ואף שכר את טובי‬ ‫מידיו יתברך‪ ,‬בא וראה את לשון קדשו‬ ‫הרופאים לשם כך‪.‬‬ ‫של ה'קב הישר' זי"ע (פי"ח)‪ ,‬על ענין‬ ‫ההודאה לה' על כל דבר ודבר‪" .‬אין לך‬ ‫כָ ֵהנָ ה וְ כָ ֵהנָ ה‬ ‫אדם שלא נעשה לו נס‪ ,‬בפרט בדורות‬ ‫האלו אשר הצרות מתגברים בכל יום‬ ‫דבר שעלה ממון רב‪ ,‬כאשר התרפא לקחו‬ ‫ויום‪ ,‬גזירות‪ ,‬מלחמות עצומות‪ ,‬חרב‬ ‫הדוד אל ביתו כמובטח ואף סידר לו‬ ‫ורעב‪ ,‬מצור ומצוק‪ ,‬וחלאים רבים‪ ,‬ומי‬ ‫עבודה במפעל שהיה בבעלותו‪ .‬לאחר‬ ‫אשר האיר השי"ת חוט של חסד עליו‪,‬‬ ‫כמה שנים התבסס אותו אדם‪ ,‬נשא אשה‬ ‫והצילו מכל הפגעים הנזכרים לעיל‪ ,‬יהיה‬ ‫והקים משפחה לתפארת‪ ,‬כעבור כעשרים‬ ‫לו לזיכרון תמיד חסדי ה'‪ ,‬ולא להיות‬ ‫שנה השיא האיש את בנו ברוב פאר והדר‬ ‫מכפויי טובה‪.‬‬ ‫ובראש שלחן הכבוד ישב הדוד הטוב‬ ‫והמיטיב שכבר היה זקן בא בימים‪.‬‬ ‫לא זו בלבד‪ ,‬אלא כל מי אשר משפיע‬ ‫עליו הקב"ה שפע של ברכה‪ ,‬שזכה לישב‬ ‫דודי היקר ‪ -‬פנה האיש ואמר ‪ -‬ברצוני‬ ‫בביתו בהשקט ובבטח‪ ,‬ופרנסתו היא‬ ‫כעת לומר לך תודה אם ברצונך להודות‬ ‫סדורה‪ ,‬צריך ליתן שבח והודיה למקום‬ ‫לי ‪ -‬אמר הדוד ‪ -‬עליך לפרט ולספר כך‪:‬‬ ‫על זאת ‪ .‬ומה מאד מזהיר בספר חרדים‪,‬‬ ‫שזהו מכלל מצוות עשה של (דברים כו‪ ,‬ג)‬ ‫לפני עשרים שנה הייתי פליט ממחנות‬ ‫מכל‬ ‫בודד‬ ‫נותרתי‬ ‫ההשמדה‪...‬‬ ‫'הגדתי היום לה' אלוקיך‪ ,‬כי באתי אל‬ ‫משפחתי‪ ...‬ללא קורת גג‪ ...‬דודי הזמין‬ ‫הארץ הטובה וגו''‪ ,‬מכאן אזהרה על בני‬ ‫אותי אל ביתו וריפא אותי במיטב כספו‬ ‫אדם המקבלים טובה והשפעה מהשי"ת‪,‬‬ ‫ממחלותיי‪ ...‬אבל דודי היקר ‪ -‬מחה האיש‬ ‫ליתן שבח והודיה‪ ,‬ולא לקרות קול‬ ‫‪ -‬מדוע אתה מזכיר לי את כל הצרות‬ ‫קובלני כדרך צרי העין‪ ,‬אשר יותר מאשר‬ ‫ביום חתונת בני? כאשר תיזכר מאין באת‬ ‫נותן להם ה' מזון ומחיה‪ ,‬וכל ימיהם המה‬ ‫ומה עבר עליך ‪ -‬השיב הדוד ‪ -‬תוכל‬ ‫קובלים ובוכים נגד העולם"‪.‬‬ ‫להודות כראוי‪.‬‬ ‫מֹודים‬ ‫יצד ִ‬ ‫כֵ ַ‬ ‫כן הוא גם הנמשל ‪ -‬אמר רבי שלמה ‪-‬‬ ‫מבאר הגאון רבי שלמה ברעוודה זצ"ל‬ ‫כאשר אנו באים להודות ולהלל את‬ ‫על פי משל‪ ,‬לאחר מלחמת העולם השניה‬ ‫הקדוש ברוך הוא אשר גאלנו וגאל את‬ ‫יצא אדם אחד ניצול ממחנות ההשמדה‬ ‫אבותינו ממצרים ואילו לא היה מציל‬ ‫לחופשי‪ ,‬השואה האיומה הותירה אותו‬ ‫אותנו משם הרי אנו ובנינו ובני בנינו‬ ‫בעוני ובמחסור ללא כל קרוב או גואל‬ ‫היינו משועבדים לפרעה במצרים‬ ‫וללא קורת גג‪ ,‬כעבור זמן קצר קיבל‬ ‫והוציאנו ה' משם ביד חזקה ובזרוע נטויה‬ ‫האיש מכתב מדודו שגר בארצות הברית‬ ‫והביא אותנו אל ארץ ישראל ונתן לנו את‬ ‫ובו הוא מזמין אותו לבוא אליו להתגורר‬ ‫בית הבחירה‪.‬‬ ‫בביתו‪ ,‬ואף שלח לו כסף כדי שיוכל‬ ‫ﬣדעﬨ‬ ‫הוֹּ ָד ָאה וְ ַה ָכ ָרה‬ ‫אוﬧ‬ ‫י‬ ‫בחינת ההודאה‪ ,‬כשהאדם יוצא מן המיצר‬ ‫כאשר אנו מבקשים להודות על כל אלה‬ ‫אל המרחב כהארבעה שצריכין להודות'‪.‬‬ ‫ועל כל חסדיו שגומל אתנו בכל עת ובכל‬ ‫'שצריכין לזכור את המרירות בעת‬ ‫שעה עלינו להיזכר מה היה בתחילה ולאן‬ ‫ההודאה בכדי שתהיה ההודאה בשמחה‬ ‫הגענו כיום בחסדו‪ ,‬כאשר ניזכר בכל זה‬ ‫ובטוב לבב ביותר ויותר'‪.‬‬ ‫נוכל להודות כראוי‪.‬‬ ‫כפי שחז"ל מחייבים להודות לאלו‬ ‫אנו זוכים לשבת בארץ הקודש ובאים‬ ‫שהרגישו את הצער והמצוקה וניצלו‬ ‫להודות‪ ,‬יש להודות מראשית‪ ,‬כמו כן‬ ‫מהם‪ ,‬הם יודעים ומבינים מה הודאה‬ ‫השבטים נולדו וגדלו בבית לבן הארמי‬ ‫(ברכות נד‪ ,‬ב)‪' :‬אמר רב יהודה אמר רב‪:‬‬ ‫במקום המתנגד לבחינתם העצמית שהם‬ ‫ארבעה צריכין להודות ‪ -‬יורדי הים‪,‬‬ ‫היו כולם זרע אמת‪ ,‬ולבן היה רמאי‬ ‫הולכי מדברות‪ ,‬ומי שהיה חולה ונתרפא‪,‬‬ ‫מתחילתו ועד סופו היציאה משם ביטאה‬ ‫ומי שהיה חבוש בבית האסורים'‪.‬‬ ‫את התרוממותם מאותה בחינה‬ ‫והתעצמותם בבחינתם העצמית ועוד‪,‬‬ ‫כאן בעת ההצלחה‪ ,‬אומר הרה"ק רבי‬ ‫שלבן ביקש לעקור מהשבטים את בחינת‬ ‫משה לייב מסאסוב זצ"ל‪ ,‬מבאר רש"י על‬ ‫הבלעדיות שלהם‪.‬‬ ‫הפסוק 'ולקחת מראשית כל פרי האדמה'‬ ‫(כו‪ ,‬ב) אדם יורד לתוך שדהו ורואה תאנה‬ ‫הוא רצה לעשות אותם שווי ערך אליו‬ ‫שבכרה‪ ,‬כורך עליה גמי לסימן‪ ,‬ואומר‬ ‫וכאשר הם יצאו ממנו התעצמה‬ ‫הרי זה בכורים‪.‬‬ ‫בתודעתם ההכרה שהם אומנם נבדלים‬ ‫ועומדים בפני עצמם‪ ,‬וזה הפירוש שלבן‬ ‫מדוע דווקא גמי? כשהאדם רואה את‬ ‫ביקש לעקור את הכל כלומר לבן לא רצה‬ ‫שדהו מכוסה מעטה ירק והפירות‬ ‫רק לכלות את כלל ישראל אלא הוא‬ ‫מלבלבים‪ ,‬יכול לעלות על מחשבתו‪ ,‬כי‬ ‫ביקש לעקור את כלל ישראל מהשורש‪,‬‬ ‫כוחו ועוצם ידו עשו כל זאת‪ ,‬ובגלל‬ ‫הוא ביקש להתנגד למהותם של כלל‬ ‫עמלו‪ ,‬חרישותו‪ ,‬זריעתו ונטיעתו שדהו‬ ‫ישראל‪ ,‬עיקר בחינת הסגולה שלהם כי‬ ‫מוריק והאילנות טעונים פירות‪ ,‬ויתנשא‬ ‫אם הבסיס נחרב הכל נהרס ומתמוטט‪,‬‬ ‫בלבו ויתפאר בעמלו ובמעשה ידיו‪.‬‬ ‫אכן אותה ירידה היתה לצורך עליה כי‬ ‫לכן אמרו חז"ל שיכרוך על הפירות‬ ‫דוקא התנגדותו לעם ישראל היא שגרמה‬ ‫שביכרו 'גמ"י' שהוא ראשי תיבות‬ ‫לכך שכלל ישראל יתבדלו לעצמם‬ ‫ג'דולים מ'עשי ה'‪ ,‬שיבוא לידי הכרה שכל‬ ‫ויתבררו לגמרי מבחינת לבן שכשם‬ ‫הפלא והפאר מעשי ה' המה‪.‬‬ ‫שדבר גשמי‪.‬‬ ‫ש ֶֹרש ַה ַהכָ ָרה‬ ‫הֹוד ָאה‬ ‫ַתכְ לִ ית ַה ָ‬ ‫מרחיב השם משמואל (דברים פרשת כי תבוא שנה‬ ‫תכלית ההודאה הוא על ידי יציאה מן‬ ‫תרעה)‪' :‬סמיכות פרשת ביכורים למצות‬ ‫המיצר מבאר הבאר מים חיים (דברים פרשת‬ ‫מחיית עמלק שבפרשת תצא‪ ,‬דהנה מצות‬ ‫כי תבוא)‪' :‬וענית ואמרת לפני ה' אלהיך‬ ‫ביכורים בפשיטות יש לומר שהאדם אחר‬ ‫וגו'‪ .‬היא היא בחינת ההודאה על הטובה‬ ‫עבודתו בשדה כל ימות השנה והוא רואה‬ ‫מתחיל בגנות ומסיים בשבח‪ ,‬ארמי אובד‬ ‫את פרי מעשיו שהוציא השדה תאנה‬ ‫אבי וגו'‪ ,‬עד ויביאנו אל מקום הזה ויתן‬ ‫שבכרה וכו' וכפי הטבע היא חביבה על‬ ‫לנו את הארץ הזאת וגו'‪ ,‬כי זה הוא כל‬ ‫יא‬ ‫ﬣדעﬨ‬ ‫הוֹּ ָד ָאה וְ ַה ָכ ָרה‬ ‫אוﬧ‬ ‫נֹותנִ ים‬ ‫עֹובר‪ֶ ,‬ה ֶבל נִ ָדף‪ .‬וְ ְ‬ ‫ֵ‬ ‫ֲה ָבלִ ים‪ֵ ,‬צל‬ ‫האדם ואפילו פרי חדש שאיננו מדישתו‬ ‫ֵעצֹות ְּוד ָרכִ ים יְ ָש ִרים לְ כָ ל ֶא ָחד וְ ֶא ָחד לְ ִפי‬ ‫ובן גרנו נמי חביב ומברכין עליהם‬ ‫ַמ ְד ֵרגָ תֹו ְבא ֶֹּפן ֶשיּוכַ ל לְ ַה ִציל נַ ְפשֹו ִמ ָּטעּות‬ ‫שהחיינו‪ ,‬מה גם פרי שדהו שעמל בו‬ ‫ָהעֹולָ ם‪ֶ ,‬ש ָבא ַעל יְ ֵדי ג ֶֹּדל ַה ַה ֲעלָ ָמה‬ ‫כאמרז"ל (ב"מ ל"ח א) רוצה אדם בקב שלו‬ ‫ֶש ָבעֹולָ ם‪ .‬וְ ֶשיִ ְש ַת ֵדל כָ ל יָ ָמיו ַעל ָה ַא ֲח ִרית‬ ‫מתשעה קבין של חבירו‪ ,‬תשוקתו עליהם‬ ‫וְ ַהסֹוף ֶשיִ נָ ֵצל ִמ ְשאֹול ַת ְח ִתיֹות‪ ,‬וְ יִ זְ כֶ ה‬ ‫ביותר‪ ,‬והוא לוקח את תשוקתו זאת‬ ‫לְ ַחיִ ים נִ ְצ ִחיִ ים לְ ַהכִ יר אֹותֹו יִ ְת ָב ַרְך‪ֶ ,‬שזֶ הּו‬ ‫הטבעית ומחזירה לשמים אל המקום אשר‬ ‫ִע ַּקר ַה ַתכְ לִ ית'‪.‬‬ ‫הי' שם אהלה בתחילה‪.‬‬ ‫הכרת הטוב אינו קשורה אם יש לשני‬ ‫ש ֶֹרש ַה ִתּקּונִ ים‬ ‫טובת הנאה‪ ,‬כפי שהחובות הלבבות (שער‬ ‫כי כל התשוקות שבעולם שרשן תשוקה‬ ‫ג ‪ -‬שער עבודת האלוקים פתיחה)‪' :‬וכאשר נתבונן‬ ‫אלקית אלא שנפלה למטה בחמדת‬ ‫בטובות בני אדם קצתם אל קצתם אינן‬ ‫העולם כידוע‪ ,‬והוא מתעורר בה להדבק‬ ‫יוצאות מאחד מחמשה פנים‪ :‬האחד טובת‬ ‫בהשם יתברך באהבה ובתשוקה נמרצת‪,‬‬ ‫האב על הבן‪ ,‬והשני טובת האדון על‬ ‫והיו לנים ברחובה של עיר והממונה אומר‬ ‫עבדו‪ ,‬והשלישי טובת העשיר על הרש‪,‬‬ ‫קומו ונעלה ציון אל ה' אלקינו (ביכורים פ"ג‬ ‫כדי לקבל שכר שמים‪ ,‬והרביעי טובת בני‬ ‫מ"ב)‪ ,‬הוא כמשל בן המלך הבא מבית‬ ‫אדם קצתם לקצתם לקנות השם והכבוד‬ ‫השבי' שהי' אסור שם‪ ,‬שהשמחה היא בלי‬ ‫ולגמול העולם‪ ,‬והחמישי טובת החזק על‬ ‫קץ וגבול‪ ,‬כן הדבר הזה שתשוקה זו שהי'‬ ‫החלש בעבור חמלתו עליו ושהוא כואב‬ ‫שרשה באלקות ונפלה בטבע העולם‬ ‫על ענינו'‪.‬‬ ‫היתה כאילו שבויה בגשמיות‪ ,‬וכאשר היא‬ ‫עצמה חזרה לאלקות מעוררת שמחה עד‬ ‫כתב הגרי"י קניבסקי זצ"ל‪' :‬כי היא‬ ‫אין קץ‪.‬‬ ‫חברתך ואשת בריתך‪ ,‬שיש להם ענינים‬ ‫משותפים וכל אחד מסייע ומסתייע זה‬ ‫שורש כל התיקונים הוא הגילוי הנעלם‬ ‫מזה‪ ,‬וכן אהבה נובעת מצד הכרת הטוב‬ ‫של 'וידע כל פעול'‪ ,‬כדאיתא בלקוטי‬ ‫שיצייר בדעתו‪ ,‬אילו לא היה משיג אשה‪,‬‬ ‫בֹודת‬‫הלכות (יו"ד הלכות שחיטה הלכה ה)‪' :‬וְ כָ ל ֲע ַ‬ ‫והיה נשאר גלמוד‪ ,‬כמה צער וכאב היה‬ ‫הֹוציא ֵמ ַה ֶה ְעלֵ ם ֶאל‬ ‫ָה ָא ָדם הּוא לְ ַה ֲעלֹות ּולְ ִ‬ ‫לו מזה‪ ,‬והשם יתברך עוזר לו שעל ידי‬ ‫ּומלְ כּותֹו יִ ְת ָב ַרְך‬ ‫ַהגִ לּוי ‪ -‬לְ גַ לֹות ֱאֹלקּותֹו ַ‬ ‫אשתו הוא מסודר בחיים שלו‪ ,‬וענין‬ ‫ָבעֹולָ ם ַעד ֶשיִ ְת ַקיֵ ם‪' :‬וְ יֵ ַדע כָ ל ָפעּול כִ י‬ ‫הכרת הטוב אין שיעור לגודל חיובה‬ ‫יעה‬ ‫ַא ָתה ְפ ַעלְ תֹו' וְ כּו'‪ַ .‬אְך ְצ ִריכִ ין לָ זֶ ה יְ גִ ָ‬ ‫ומעלתה ועל אהבה כזאת חייבו חז"ל'‪.‬‬ ‫גְ דֹולָ ה וַ ֲעבֹודֹות ַה ְר ֵבה לְ גַ לֹות ַה ַה ֲעלָ ָמה‪ ,‬כִ י‬ ‫בֹודת ָה ָא ָדם ְבזֶ ה ָהעֹולָ ם‪.‬‬ ‫זֶ ה כָ ל ֲע ַ‬ ‫טֹובה‬ ‫ֵאינְ ָך כְ פּוי ָ‬ ‫ּומג ֶֹּדל וְ ע ֶֹּצם ַה ַה ֲעלָ ָמה ‪ -‬לָ או כָ ל ָא ָדם זֹוכֶ ה‬ ‫ִ‬ ‫כתב רש"י מהספרי 'ואמרת אליו שאינך‬ ‫לָ זֶ ה‪ ,‬לְ גַ לֹות ַה ַה ֲעלָ ָמה כִ י ִאם גְ דֹולֵ י‬ ‫כפוי טובה' ‪ -‬בספר ציוני תורה מביא‪,‬‬ ‫יקים ַה ֲחכָ ִמים ָה ֲא ִמ ִתיִ ים ֶש ְב ָחכְ ָמ ָתם‬ ‫ַה ַצ ִד ִ‬ ‫ישנה שאלה מפורסמת‪ ,‬לפי דברי‬ ‫ָה ֲע ֻמ ָּקה ְמאֹּד ְמאֹּד‪ֵ ,‬הם ַמ ְמ ִשיכִ ים ִשכְ לִ יִ ים‬ ‫ה'חינוך' שכתב במצוה שלא לנקום וזה‬ ‫נִ ְפלָ ִאים ְמאֹּד‪ֶ ,‬ש ַעל יָ ָדם ֵהם ְמגַ לִ ים‬ ‫לשונו‪' :‬שלא לנקום‪ ,‬כלומר שנמנענו‬ ‫יעים ֱאֹלקּותֹו יִ ְת ָב ַרְך‬ ‫ּומֹוד ִ‬ ‫ִ‬ ‫ַה ַה ֲעלָ ָמה‬ ‫מלקחת נקמה מישראל'‪.‬‬ ‫ּומגַ לִ ין ָה ֱא ֶמת ֶשכָ ל ָהעֹולָ ם ֶה ֶבל‬ ‫ָבעֹולָ ם‪ְ ,‬‬ ‫ﬣדעﬨ‬ ‫הוֹּ ָד ָאה וְ ַה ָכ ָרה‬ ‫אוﬧ‬ ‫יב‬ ‫וכפי שידוע זמנו היה יקר לו יותר מכל‬ ‫והענין הוא כגון ישראל שהרע או ציער‬ ‫הון שבעולם‪ ,‬ואע"פ כן עשה זאת משום‬ ‫לחבירו באחד מכל הדברים‪ .‬משרשי‬ ‫שחיוב הכרת הטוב אין ערכה פחות‬ ‫המצוה‪ ,‬שידע האדם ויתן אל לבו כי כל‬ ‫מזה‪...‬‬ ‫אשר יקרהו מטוב עד רע‪ ,‬הוא סיבה‬ ‫שתבוא עליו מאת השם ברוך הוא‪ ,‬ומיד‬ ‫ֶא ֶבן ְק ַטנָ ה‬ ‫האדם מיד איש אחיו לא יהיה דבר בלתי‬ ‫ומאידך‪ ,‬המקשה את ליבו שלא להכיר‬ ‫רצון השם ברוך הוא‪ ,‬על כן כשיצערהו‬ ‫בטובה שמקבל מחבירו יכול להתדרדר‬ ‫או יכאיבהו אדם ידע בנפשו כי עוונותיו‬ ‫עד עמקי שאול של רשעות וכפיות טובה‪.‬‬ ‫גרמו והשם יתברך גזר עליו בכך‪ ,‬ולא‬ ‫ישית מחשבותיו לנקום ממנו כי הוא אינו‬ ‫כמו שמספרים על אחד הצדיקים שעשה‬ ‫סיבת רעתו‪ ,‬כי העוון הוא המסבב‪ ,‬וכמו‬ ‫טובה לאיזה יהודי‪ ,‬ולאחר מכן שיגר לו‬ ‫שאמר דוד עליו השלום (שמואל ב' ט"ז‪ ,‬י"א)‬ ‫אבן קטנה‪ ,‬שאל היהודי למה שלח לו‬ ‫הניחו לו ויקלל כי אמר לו השם יתברך‪,‬‬ ‫אבן? ענהו‪ ,‬שכשתרצה לזרוק עלי אבן‬ ‫תלה הענין בחטאו ולא בשמעי בן גרא‪.‬‬ ‫בעבור הטובה שיהיה לפחות אבן קטנה‪...‬‬ ‫ועוד נמצא במצוה תועלת רב להשבית‬ ‫ריב ולהעביר המשטמות מלב בני אדם‪,‬‬ ‫כמו כן היה פעם איזה צדיק שהגיע לעיר‬ ‫ובהיות שלום בין אנשים יעשה השם‬ ‫אחת‪ ,‬וזרקו עליו אבן גדולה‪ ,‬אמר 'איני‬ ‫שלום להם"‪.‬‬ ‫מבין מי זרק ולמה זרק‪ ,‬שהרי איני זוכר‬ ‫שעשיתי לאחד מהעיר טובה גדולה‬ ‫לפי דברי החינוך‪ ,‬צריך להבין למה חלה‬ ‫כזאת'‪...‬‬ ‫עלינו חובת הכרת הטוב כלפי האדם‬ ‫המטיב לנו? הרי הוא רק שליח להביא את‬ ‫ישנו סיפור ידוע על עיירה מסויימת‬ ‫הטובה? אלא‪ ,‬שיש לדעת שמידת "הכרת‬ ‫שהתגורר בה עני מרוד בשם 'שמערל'‪,‬‬ ‫הטוב" היא מהדברים שאפשר להגיע‬ ‫שמערל זה‪ ,‬היה מקבץ נדבות ואוכל לחם‬ ‫איתם גבוה עד לרקיע‪ .‬שהמסגל את נפשו‬ ‫חסד‪ ,‬עד שהתרגל רק לקבל מאחרים‪.‬‬ ‫להכיר טובה לחבירו על כל טובה וטובה‬ ‫ביום מן הימים פנה אליו יהודי אחד‬ ‫שמקבל ממנו‪ ,‬הוא נוכח יותר ויותר בכל‬ ‫מתושבי המקום עם הצעה‪ ,‬וכך אמר לו‪:‬‬ ‫פרט קטן שהשני עושה בשבילו‪ ,‬ומודה‬ ‫'אני מוכר כרטיסי הגרלה‪ ,‬ההגרלה‬ ‫לו‪.‬‬ ‫נערכת פעם בחודש בעיר הגדולה‪ ,‬ואני‬ ‫משמש כנציג של 'מפעל הפיס'‪ ,‬קונים‬ ‫מסופר (מובא באוצרות התורה) על מרן‬ ‫אצלי כרטיסים ואני מביא את הכרטיסים‬ ‫הסטייפלר זצ"ל שהיה נוהג פעמים רבות‬ ‫להגרלה הגדולה‪ ,‬אולי תנסה את מזלך‬ ‫לנסוע לפתח תקוה ולבקר אצל אדם אחד‬ ‫ותקנה כרטיס במחיר ‪ 5‬זלוטי‪ ,‬ואולי‬ ‫זקן‪ ,‬כשנשאל מדוע עושה זאת ולא חס‬ ‫תזכה"‪.‬‬ ‫על זמנו? השיב‪ :‬בצעירותי שלמדתי‬ ‫בישיבה‪ ,‬אותו אדם היה מעיר אותי‬ ‫שמערל שהתרגל רק לקחת‪ ,‬כמובן לא‬ ‫בחצות אם הייתי נרדם וחייב אני לו‬ ‫הסכים לבזבז ‪ 5‬זלוטי על זה‪ .‬המוכר ריחם‬ ‫הכרת הטוב‪...‬‬ ‫עליו ואמר לו 'תראה שמערל‪ ,‬אני מוכן‬ ‫להלוות לך את ה ‪ 5‬זלוטי‪ ,‬ונעשה הסכם‬ ‫וכן היה לו קביעות לנסוע אל אדם אחד‬ ‫כזה‪ :‬אם לא תזכה‪ ,‬הכסף יהיה על חשבוני‬ ‫שהיה לו יד בעלייתו לארץ ישראל בכל‬ ‫ולא תצטרך להחזיר לי‪ ,‬ואם כן תזכה‬ ‫ערב ראש השנה‪ ,‬ולאחל לו שנה טובה‪,‬‬ ‫יג‬ ‫ﬣדעﬨ‬ ‫הוֹּ ָד ָאה וְ ַה ָכ ָרה‬ ‫אוﬧ‬ ‫המוכר בכעס‪" :‬אינך מתבייש? את הגביר‬ ‫תחזיר לי את ה ‪ 5‬זלוטי'‪ ,‬לזה כבר הסכים‬ ‫של העיירה אתה מעיז להעיר באמצע‬ ‫שמערל‪ ,‬אחרי חודש‪ ,‬נסע המוכר לעיר‬ ‫הלילה?!‪ ...‬הוא אשר דיברנו‪ ,‬שמי שאינו‬ ‫הגדולה‪ ,‬שם נערכה ההגרלה‪ ,‬וכמובן מי‬ ‫מכיר טובה לחבירו‪ ,‬מסוגל להגיע לכדי‬ ‫זכה? שמערל העני!‬ ‫רשעות‪.‬‬ ‫המוכר לקח את כל הכסף‪ ,‬ונסע בחזרה‬ ‫ָשנָ ה טֹו ָבה‬ ‫לעיירה‪ ,‬כשבליבו הוא חושב איזה‬ ‫'רעידת אדמה' הולכת להיות בעיירה‬ ‫רוצים 'שנה טובה' תכירו במלכותו‬ ‫כשיוודע דבר זכייתו של שמערל ה'עני'‪.‬‬ ‫יתברך‪ ,‬הודו ברגליים שהולכים‪ ,‬בידיים‬ ‫עד שהגיע המוכר אל העיר‪ ,‬כבר ירדה‬ ‫שזזות‪ ,‬על הילדים שעושים בלאגן בבית‪,‬‬ ‫החשיכה‪ ,‬וכבר נהיה מאוחר בלילה‪.‬‬ ‫על שיש כוח להרים את הקול‪ ,‬על שהנכם‬ ‫אולם‪ ,‬המוכר החליט שאינו יכול לחכות‬ ‫מרגישים כאב (בבית הקברות‪ ,‬כבר לא מרגישים‬ ‫עם הבשורה עד מחר‪ ,‬וילך עתה בלילה‬ ‫כלום) על הסביבה הנפלאה‪ ,‬על החסדים‬ ‫לבשר לשמערל על הזכיה‪ .‬הימים היו ימי‬ ‫העצומים שהשם יתברך עושה אלנו בכל‬ ‫חורף‪ ,‬בחוץ היה שלג וגשם וקור עז‪,‬‬ ‫רגע ורגע ובכל נשימה ונשימה‪ ,‬אין הכנה‬ ‫המוכר השתרך לקצה העיירה לבקתתו‬ ‫גדולה מכך אומר השפת אמת‪ ,‬במצוות‬ ‫של שמערל‪.‬‬ ‫ביכורים אנו למדים להודות ולהכיר‬ ‫כראוי‪ ,‬שהיא התכלית‪.‬‬ ‫הסתובב וחיפש עד שמצא את הבקתה‬ ‫מצות‬ ‫מבארטעם‬ ‫כפי שהפסיקתא‬ ‫העלובה‪ ,‬נקש בדלת‪ ,‬ולא קיבל מענה‪,‬‬ ‫ביכורים‪ ,‬מבאר (זוטרתא (לקח טוב) דברים דף מה‬ ‫נקש שוב ושוב‪ ,‬יותר ויותר חזק‪ ,‬עד‬ ‫עמוד ב)‪' :‬ובאת אל הכהן אשר יהיה בימים‬ ‫שלבסוף ענהו שמערל ושאל מה הוא‬ ‫ההם‪ .‬כהן שהוא כשר‪ ,‬ואמרת אליו שאינך‬ ‫רוצה‪ ,‬צעק לו המוכר "יש לי הודעה‬ ‫כפוי טובה‪ ,‬הגדתי היום לה' אלהיך'‪.‬‬ ‫משמחת מאוד עבורך‪ ,‬אבל קודם כל‬ ‫תעשה טובה ותפתח את הדלת כי אני‬ ‫ָהעֹולָ ה ִמכָ ל זֶ ה‬ ‫עומד לקפוא"‪ ,‬שמערל לא זע ממקומו‪.‬‬ ‫המוכר מתחנן איליו שוב‪ ,‬והוא בשלו "אני‬ ‫יסוד ההודאה היא הכרה במהות העבודה‬ ‫יושן עכשיו!"‪ ,‬צועק לו המוכר‪:‬‬ ‫בזה העולם‪ ,‬להודות כראוי הוא לזכור‬ ‫מאין באת ולאן אתה הולך‪ ,‬הכרת‬ ‫"שמערל תדע לך שזכית בהגרלה‬ ‫הסביבה והתועלת האישית מכך‪ ,‬פיתרון‬ ‫הגדולה!"‪ ,‬כאן‪ ,‬כבר שמע את פסיעותיו‬ ‫והתמודדות עם בעיות‪ ,‬זהו מהות ונקודת‬ ‫של שמערל מתקרבות את הדלת‪.‬‬ ‫ההודאה וההכרה‪.‬‬ ‫שמערל פותח את הדלת‪ ,‬ופונה אל‬ ‫‪‬‬ ‫אסיים בברכת חז"ל במס' יומא (עא‪ ,‬א)‪' :‬מחיה חיים‪ ,‬יתן לכם חיים ארוכים וטובים‬ ‫ומתוקנים'‪ ,‬אכי"ר‪ .‬א גוטן און אפריילכען שבת‪.‬‬ ‫ﬣדעﬨ‬ ‫ַחיות ַה ְנ ָש ָמה‬ ‫אוﬧ‬ ‫יד‬ ‫ַחּיּות ַהנְ ָש ָמה‬ ‫החוקרים הקשו מאין הוא חיות הנשמה‪ ,‬דאין הדעת נותן שיהיה חיות‬ ‫הנשמה מלחם ומאכל גשמי‪ ,‬ואין לומר דהנשמה יכולה לחיות בלי מזון‬ ‫כמו מלאך‪ ,‬דאם כן מה טעם אם עובר אדם ושוהה כמה ימים בלא מזון‬ ‫ימות ברעב‪ ,‬ביטוי רבינו המאור ושמש זיע"א‪' :‬ראוי לשים לב בפרשה זו‬ ‫הרבה'‪.‬‬ ‫את ֶאל‬ ‫ּוב ָ‬ ‫הוא מביא את הביכורים לכהן‪ָ ' :‬‬ ‫רֹומם‬ ‫ַמ ֲע ָמד ְמ ָ‬ ‫ַהכ ֵֹּהן ֲא ֶשר יִ ְהיֶ ה ַביָ ִמים ָה ֵהם וְ ָא ַמ ְר ָת‬ ‫אתי ֶאל‬ ‫ֹלהיָך כִ י ָב ִ‬‫ֵאלָ יו ִהגַ ְד ִתי ַהיֹום לַ ה' ֱא ֶ‬ ‫בעת 'הבאת הביכורים' מתקיים מעמד‬ ‫ָה ָא ֶרץ ֲא ֶשר נִ ְש ַבע ה'לַ ֲאב ֵֹּתינּו לָ ֶתת לָ נּו‪:‬‬ ‫מרומם ועילאי‪ ,‬כפי שהמשנה‬ ‫וְ לָ ַקח ַהכ ֵֹּהן ַה ֶּטנֶ א ִמיָ ֶדָך וְ ִהנִ יחֹו לִ ְפנֵ י ִמזְ ַבח‬ ‫אומרת (ביכורים ג‪ ,‬ב)‪' :‬כל העיירות שבמעמד‬ ‫ֹלהיָך'‪.‬‬ ‫ה' ֱא ֶ‬ ‫מתכנסות לעיר של מעמד ולנין ברחובה‬ ‫מתחילים להודות על ידי שמזכיר‪ ,‬את‬ ‫של עיר‪ ,‬ולא היו נכנסין לבתים ולמשכים‬ ‫לבן הארמי‪ ,‬ועל התלאות‬ ‫היה הממונה אומר‪ ,‬קומו ונעלה ציון אל‬ ‫העצומות שעבר יעקב אבינו במשך‬ ‫בית ה' אלהינו'‪ ,‬ממשיכה המשנה לתאר‬ ‫עשרים ושתיים שנה‪ ,‬וירידה למצרים‬ ‫את הבאתה (ביכורים ג‪ ,‬ג)‪' :‬והשור הולך‬ ‫למשך מאתים ועשר שנים‪ ,‬קושי‬ ‫לפניהם וקרניו מצופות זהב ועטרת של‬ ‫ית וְ ָא ַמ ְר ָת‬‫השעבוד‪ ,‬עבודת פרך‪' :‬וְ ָענִ ָ‬ ‫זית בראשו‪ ,‬החליל מכה לפניהם עד‬ ‫ֹלהיָך ֲא ַר ִמי א ֵֹּבד ָא ִבי וַ יֵ ֶרד‬ ‫לִ ְפנֵ י ה' ֱא ֶ‬ ‫שמגיעים קרוב לירושלם‪ ,‬הגיעו קרוב‬ ‫ִמ ְצ ַריְ ָמה וַ יָ גָ ר ָשם ִב ְמ ֵתי ְמ ָעט וַ יְ ִהי ָשם לְ גֹוי‬ ‫לירושלם‪ ,‬שלחו לפניהם ועטרו את‬ ‫גָ דֹול ָעצּום וָ ָרב‪ :‬וַ יָ ֵרעּו א ָֹּתנּו ַה ִמ ְצ ִרים‬ ‫בכוריהם הפחות הסגנים והגזברים‬ ‫וַ יְ ַענּונּו וַ יִ ְתנּו ָעלֵ ינּו ֲעב ָֹּדה ָק ָשה'‪.‬‬ ‫יוצאים לקראתם לפי כבוד הנכנסים היו‬ ‫יוצאים‪ ,‬וכל בעלי אומניות שבירושלם‬ ‫מתוך הגלות הקשה‪' :‬וַ נִ ְצ ַעק ֶאל ה' ֱא ֵ‬ ‫ֹלהי‬ ‫עומדים לפניהם ושואלין בשלומם‪ ,‬אחינו‬ ‫ֲאב ֵֹּתינּו וַ יִ ְש ַמע ה' ֶאת קֹּלֵ נּו וַ יַ ְרא‬ ‫אנשי המקום פלוני באתם לשלום'‪.‬‬ ‫ֶאת ָענְ יֵ נּו וְ ֶאת ֲע ָמלֵ נּו וְ ֶאת לַ ֲח ֵצנּו'‪.‬‬ ‫הֹוד ָאה ְמיֻ ֶח ֶדת‬ ‫ָ‬ ‫מזכיר את הניסים והנפלאות שעשה‬ ‫יֹוצ ֵאנּו ה'‬ ‫עימנו השם יתברך‪' :‬וַ ִ‬ ‫ּובמ ָֹּרא‬ ‫ּובזְ ר ַֹּע נְ טּויָ ה ְ‬ ‫ִמ ִמ ְצ ַריִ ם ְביָ ד ֲחזָ ָקה ִ‬ ‫בעת שבאים להודות על 'התאנה‬ ‫ּובמ ְֹּפ ִתים‪ :‬וַ יְ ִב ֵאנּו ֶאל ַה ָמקֹום‬ ‫ּובאֹּתֹות ְ‬ ‫גָ דֹּל ְ‬ ‫שביכרה'‪ ,‬על יבול צומח ומשגשג‪,‬‬ ‫ַהזֶ ה וַ יִ ֶתן לָ נּו ֶאת ָה ָא ֶרץ ַהזֹּאת ֶא ֶרץ זָ ַבת‬ ‫וברכה בעמל‪ ,‬מביאים את ה'ביכורים'‪,‬‬ ‫ָחלָ ב ְּוד ָבש'‪.‬‬ ‫התורה הק' מקדישה 'נוסח מיוחד'‬ ‫להבאת הביכורים (דברים כו‪ ,‬א ‪ -‬יא פרשת כי‬ ‫מסיים בהודאה עצומה‪ ,‬על השמחה‬ ‫אשית כָ ל ְפ ִרי ָה ֲא ָד ָמה‬ ‫תבוא)‪' :‬וְ לָ ַק ְח ָת ֵמ ֵר ִ‬ ‫להביא ראשית פירות הביכורים‬ ‫ֹלהיָך נ ֵֹּתן‬ ‫ֲא ֶשר ָת ִביא ֵמ ַא ְר ְצָך ֲא ֶשר ה' ֱא ֶ‬ ‫אשית‬ ‫אתי ֶאת ֵר ִ‬ ‫לפני השם‪' :‬וְ ַע ָתה ִהנֵ ה ֵה ֵב ִ‬ ‫לָ ְך וְ ַש ְמ ָת ַב ֶּטנֶ א וְ ָהלַ כְ ָת ֶאל ַה ָמקֹום ֲא ֶשר‬ ‫ְפ ִרי ָה ֲא ָד ָמה ֲא ֶשר נָ ַת ָתה לִ י ה' וְ ִהנַ ְחתֹו‬ ‫ֹלהיָך לְ ַשכֵ ן ְשמֹו ָשם'‪.‬‬‫יִ ְב ַחר ה' ֱא ֶ‬ ‫טו‬ ‫ﬣדעﬨ‬ ‫ַחיות ַה ְנ ָש ָמה‬ ‫אוﬧ‬ ‫ַחּיּות ַהנְ ָש ָמה‬ ‫ֹלהיָך‪:‬‬ ‫ית לִ ְפנֵ י ה' ֱא ֶ‬ ‫ֹלהיָך וְ ִה ְש ַת ֲחוִ ָ‬ ‫לִ ְפנֵ י ה' ֱא ֶ‬ ‫ֹלהיָך‬ ‫וְ ָש ַמ ְח ָת ְבכָ ל ַהּטֹוב ֲא ֶשר נָ ַתן לְ ָך ה' ֱא ֶ‬ ‫מהיכן אדם חי?! מצד אחד נראה שאדם‬ ‫יתָך ַא ָתה וְ ַהלֵ וִ י וְ ַהגֵ ר ֲא ֶשר ְב ִק ְר ֶבָך'‪.‬‬ ‫ּולְ ֵב ֶ‬ ‫חי מאוכל ושתיה‪ ,‬ולכאורה ללא‬ ‫אכילה ושתיה אדם 'מת'! דהיינו שאוכל‬ ‫מבאר רש"י (דברים כו‪ ,‬ב פרשת כי תבוא)‪:‬‬ ‫הוא 'חיים'‪ ,‬ומצד שני נקח משאית גדולה‬ ‫'מראשית ‪ -‬אדם יורד לתוך שדהו‬ ‫עם מיטב המאכלים והשתיה ל'הר‬ ‫ורואה תאנה שבכרה כורך עליה גמי‬ ‫המנוחות' וכי יתחולל תחיית המתים‪ ,‬וכי‬ ‫לסימן ואומר הרי זו בכורים'‪.‬‬ ‫אדם מת שאין לו אוכל?!‬ ‫ִש ְב ָעה ְש ֵאלֹות‬ ‫מגלה אור שבעת הימים הבעל שם טוב‬ ‫רבינו המאור ושמש זיע"א מקשה שבעה‬ ‫זיע"א (דברים פרשת עקב אות ב)‪' :‬איתא‬ ‫שאלות על פרשת ביכורים‪ ,‬מלבד‬ ‫בספר ליקוטי תורה מהאר"י ז"ל‪,‬‬ ‫דיוקים נוספים‪ ,‬עד שמתבטא (דברים פרשת‬ ‫דהחוקרים הקשו מאין הוא חיות הנשמה‪,‬‬ ‫כי תבוא)‪' :‬ראוי לשים לב בפרשה זו הרבה'‪.‬‬ ‫דאין הדעת נותן שיהיה חיות הנשמה‬ ‫מה נשתנה טעם מצות בכורים מצוה זו‬ ‫מלחם ומאכל גשמי‪ ,‬ואין לומר דהנשמה‬ ‫יותר מבמצות סוכה או תפילין וציצית?‬ ‫יכולה לחיות בלי מזון כמו מלאך‪ ,‬דאם כן‬ ‫מה טעם אם עובר אדם ושוהה כמה ימים‬ ‫מה ענין סמיכת ירידת מצרים ל'ארמי‬ ‫בלא מזון ימות ברעב‪ ,‬והמיתה הוא פירוד‬ ‫אובד אבי'‪ ,‬הלא לא מפני לבן ירדו‬ ‫הנשמה מן הגוף‪ ,‬וקשה מה טעמא תצא‬ ‫אבותינו למצרים‪ ,‬למה מזכירין יציאת‬ ‫הנשמה מחמת מניעת אכילה‪ ,‬כיון שאינה‬ ‫מצרים אצל הבאת בכורים‪.‬‬ ‫נהנית ממנה‪ ,‬ונבוכו הרבה בזאת‬ ‫'וירא את ענינו' דרשו חז"ל בהגדה ‪ -‬זו‬ ‫החקירה'‪.‬‬ ‫פרישות דרך ארץ‪ ,‬ואת עמלנו ‪-‬‬ ‫אלו הבנים‪ ,‬ואת לחצנו ‪ -‬זו הדחק‪ ,‬ולפי‬ ‫ותירץ האר"י ז"ל שהיו סכלים ולא ידעו‬ ‫דרש זה בלתי מובן מהו ענינם להזכירם‬ ‫בשורש הבריאה‪ ,‬דאמרו רבותינו‬ ‫אצל הבכורים‪ ,‬וכל ענינים הללו שייכים‬ ‫ז"ל (אבות ה'‪ ,‬א') בעשרה מאמרות נברא‬ ‫בשוה אצל כל המצות להזכירם?!‬ ‫העולם‪ ,‬פירוש‪ ,‬על ידי המאמרות עצמן‬ ‫נתהוה הכל‪ ,‬דמאמרו של הקדוש ברוך‬ ‫גם למעלה פירש רש"י‪ :‬אדם יורד לתוך‬ ‫הוא מרום וקדוש‪ ,‬ותיכף כשאמר הקדוש‬ ‫שדהו ורואה תאנה שביכרה כורך‬ ‫ברוך הוא יהי רקיע נתהוה הרקיע‪ ,‬וכמו‬ ‫עליה גמי ואומר 'הרי זו בכורים'‪ ,‬יש‬ ‫שנאמר (תהלים ל"ג‪ ,‬ו') בדבר ה' שמים נעשו‪,‬‬ ‫להבין למה בחר בלשונו בתאנה יותר‬ ‫ונכנס המאמר ההוא בחיות פנימי להחיות‬ ‫מכל שבעת המינים שחייבות בביכורים‬ ‫הרקיע כל ימי עולם שיעמוד כמו שנאמר‬ ‫(תהלים קי"ט‪ ,‬פ"ט) לעולם ה' דברך נצב‬ ‫גם למה יכרוך עליה גמי ועשב‪ ,‬הלא טוב‬ ‫בשמים וכן כשאמר תוצא הארץ דשא ועץ‬ ‫היה לכרוך עליה משיחה שהוא חזק‬ ‫פרי או תוצא הארץ נפש חיה‪ ,‬אותו‬ ‫יותר וְ ֹלא יִ מֹוט‪ ,‬מה שאין כן גמי שבקל‬ ‫המאמר היה מהוה הכל‪ ,‬והמאמר הזה הוא‬ ‫יִ נָ ֵתק ואיננו? גם נשים לב לעיטור בכורים‬ ‫חיות פנימי להם‪.‬‬ ‫על מה היו באים‪.‬‬ ‫ﬣדעﬨ‬ ‫ַחיות ַה ְנ ָש ָמה‬ ‫אוﬧ‬ ‫טז‬ ‫צוהר גדול פותח היסוד ושורש העבודה‬ ‫ֵברּור ַהנִ יצֹוצֹות‬ ‫(שער ז (הבכורות) פרק א)‪ :‬בכוונת‬ ‫האכילה 'כיון שחטא אדם הראשון‪ ,‬נשארו‬ ‫כפי שרבינו האריז"ל כותב (שער המצוות‪ ,‬פ'‬ ‫טוב ורע מעורבים ונפלו מניצוצי‬ ‫עקב)‪' :‬כי על ידי אכילתם הדבר ההוא‬ ‫הקדושה בתוך הקליפות‪ ,‬והנה כל המצות‬ ‫מבררין כחו והטוב והמזון שבו ומה שהוא‬ ‫אשר אנחנו עושים כל ימי חיינו‪ ,‬וגם‬ ‫פסולת וסיגים וזוהמא מתברר בו בסוד‬ ‫המיתה‪ ,‬הכל הוא לצורך הבירורים‪.‬‬ ‫יציאת בני המעים כנודע'‪.‬‬ ‫ולפיכך בזמן שבית המקדש קיים‪ ,‬היה‬ ‫עיקר הקרבן לעלות הניצוצות ולבררם‪,‬‬ ‫ממשיך (שם) 'ולכן האדם כשהוא אוכל‬ ‫ועכשיו שאין בית המקדש קיים‪ ,‬התפלה‬ ‫צריך ליזהר בתכלית הזהירות‬ ‫היא במקום הקרבן‪ ,‬וגם על ידי האכילה‬ ‫ואל יאכל כמו הבהמות והבעלי חיים‬ ‫הוא מתברר‪ ,‬ואחר שיושלם כל הבירור‪,‬‬ ‫שאינן יודעין בין טוב לרע ולכן הרבו‬ ‫אז יבא משיח‪.‬‬ ‫והגדילו רז"ל (ברכות דנ"ה) בענין זה‬ ‫וזהו ענין המטר היורד מלמעלה וגורם‬ ‫וכאומרם שהשולחן דומה למזבח‪ ,‬וזה לפי‬ ‫להוציא צמחים‪ ,‬ויש לעיין מי נתן‬ ‫שהמזבח היה עושה ב' בחינות הנזכרות'‪.‬‬ ‫כח לאותם הצמחים היוצאים מן העפר‬ ‫העכור הזה‪ ,‬אלא הניצוצות הקדושים‬ ‫'גם אמרו כי השולחן מכפר עונותיו של‬ ‫המעורבין בתוכן נותנים כח שיוצאים‬ ‫אדם וכיוצא באלה מאמרים הרבה‬ ‫לחוץ כו'‪.‬‬ ‫ונמצא כי כיון שאפשר שיזדמנו במאכל‬ ‫ההוא איזה נפשות מגולגלים על עבירות‬ ‫ִענְ יַ ן ַה ֵברּור‬ ‫שעשו‪ ,‬או אף גם במים ששותה אם יזדמנו‬ ‫שם איזה מגולגלים או אף אם אין שם‬ ‫וענין הבירור הוא‪ ,‬שכיון שנפלו‬ ‫שום נפש מגולגלת זולתי הסיגים והקלי'‬ ‫הניצוצות הקדושים בעומקא‬ ‫אשר במאכל ההוא שהיא הבחינה הא' אם‬ ‫דתהומא רבא‪ ,‬חוזרים ועולים בד' יסודות‬ ‫יהיה האדם הזה האוכלם צדיק ותלמידי‬ ‫דצח"ם‪ ,‬ועולים העשבים שהם הצומח‬ ‫חכמים ודאי שלא די שלא יתערבו בו‬ ‫ואוכלים אותם הב"ח ומתעלים‪ ,‬ואח"כ‬ ‫בנפשו אלא אדרבא יתקנם ויברר האוכל‬ ‫חוזר אותם האדם והב"ח מתעלה בתוך‬ ‫מתוך הפסולת ויתקן נפשות המגולגלים‬ ‫האדם ומתברר‪ ,‬וקליפה גסה שיש בה‬ ‫ההם כמו שיתבאר'‪.‬‬ ‫נעשית צואה שאין בה תועלת‪ ,‬וזהו‬ ‫הקליפה האחרונה שבכל הקליפות שהיא‬ ‫צואה‪ ,‬שבה נאמר (ישעיה ל‪ ,‬כב)‪ :‬צא תאמר‬ ‫בספר הקדוש ְפ ִרי ָה ָא ֶרץ להרה"ק רבי‬ ‫לו‪ ,‬ומשליך אותה לחוץ שאין בה ממש‪,‬‬ ‫מנחם מענדל מוויטעפסק זיע"א‬ ‫ובזה מתקן קליפת העשיה שבעשיה‪ ,‬ולכן‬ ‫(פרשת ויגש)‪' :‬והחוש מעיד שלכאורה דבר‬ ‫צריך לנקות עצמו קודם האכילה‪ ,‬כמ"ש‬ ‫פלאי להיות המאכל הגשמי סבה‬ ‫בזה"ק על זה אזהרה גדולה‪ ,‬שהאוכל‬ ‫להתקשרות הנפש בגוף שאינו יכול‬ ‫בגוף משוקץ לנקבים הוא כעובד עבודה‬ ‫לחיות בלא אכילה ומוכרח להיות במאכל‬ ‫זרה ר"ל‪.‬‬ ‫ניצוץ חיות הקדש אשר הנפש ניזון ממנה‬ ‫והגוף מן הגשמיות‪ ,‬ואף על פי כן אין‬ ‫והנה עיקר אכילת האדם הוא לצורך‬ ‫רוצה שום ניצוץ הקדוש לזוז ממקום‬ ‫הבירור‪ ,‬כי כשאוכל מדבק‬ ‫שהוא בסתר המדרגה ולעלות'‪.‬‬ ‫יז‬ ‫ﬣדעﬨ‬ ‫ַחיות ַה ְנ ָש ָמה‬ ‫אוﬧ‬ ‫הכל על ידי ה'‪ ,‬ומוצא מין את מינו‬ ‫בנשמתו הניצוץ של הקדושה והפסולת‬ ‫וניעור‪ ,‬וזה החיות הוא מזון הנשמה‪ ,‬וכל‬ ‫דוחה אותה לחוץ‪ ,‬וע"כ אסור עם הארץ‬ ‫זה במאכלים המותרים וכשרים שצוה‬ ‫לאכול בשר‪ ,‬מפני שאינו יודע לברר‪.‬‬ ‫הקדוש ברוך הוא להעלותן מגשמיות‬ ‫לרוחניות‪.‬‬ ‫והצדיק בברכותיו שמברך בכוונה על‬ ‫המאכל ובכוונת אכילתו לש"ש‪,‬‬ ‫וזהו שאמר הכתוב ויענך וירעיבך‪ ,‬כי המן‬ ‫הוא מברר‪ .‬ולכן צריך האדם לכוין בעת‬ ‫היה רוחני מאוד‪ ,‬וההדיוטות לא היה‬ ‫אכילתו‪ ,‬שהוא מברר כל ניצוצות‬ ‫להם קורת רוח ממנו‪ ,‬שעל כן אמרו‬ ‫הקדושה שבתוכו‪ .‬וזאת היא כוונה‬ ‫ונפשינו קצה וגו' (במדבר כ"א‪ ,‬ה')‪ ,‬וזהו שאמר‬ ‫העיקרית שבאכילה‪ ,‬מלבד כוונת האכילה‬ ‫ויאכילך את המן שהוא רוחני מאוד‪ ,‬לחם‬ ‫של הרב ז"ל ה"ה כו'‪ .‬ולזה מאיזה בחינה‬ ‫אבירים שמלאכי השרת אוכלים‪ ,‬אלא‬ ‫שיאכל אדם בכוונה‪ ,‬הוא מברר הניצוץ‬ ‫שנתגשם קצת‪ ,‬כדי שיהיה בו תפיסת יד‪,‬‬ ‫שבאותו בחינה‪.‬‬ ‫לבוא לידי כך למען הודיעך‪ ,‬אפילו בזמן‬ ‫שתבוא לארץ ישראל ותאכל לחם גשמי‪,‬‬ ‫והגלגול שבא בבהמה‪ ,‬כיון שהשלימה‬ ‫שתקדים כבוד נשמתך לכבוד גופך‪,‬‬ ‫זמנה ונשחטה שחיטה כשירה‬ ‫ולהעלות הכל מגשמיות לרוחניות‪ ,‬כי לא‬ ‫והשלימה כל מה שהי' לה לתקן באותה‬ ‫על הלחם לבדו‪ ,‬פירוש בזמן שהוא לבדו‬ ‫בחינה‪ ,‬ועולה מב"ח למדבר‪ .‬והנה כל‬ ‫גשמיות‪ ,‬בלי התעוררות הרוחני בו‪ ,‬יחיה‬ ‫הבירור שאדם עושה בחיים‪ ,‬הוא במעשה‬ ‫האדם‪.‬‬ ‫המצות ובאכילתו אבל במותו כו'‪ .‬והאדם‬ ‫צריך לברר ולתקן נשמתו וג"כ לברר‬ ‫פירוש‪ ,‬הנשמה שנקרא האדם בה"א‬ ‫ולתקן כל מה שאוכל ולהעלות כל אותן‬ ‫הידיעה‪ ,‬כי הגוף נקרא בשר‬ ‫הניצוצות‪ ,‬כי סוד הגאולה תלוי' בזה‪ ,‬עד‬ ‫אדם והנשמה נקרא האדם (זוהר ח"א כ' ב)‪ ,‬כי‬ ‫שכל הקדושה תתברר‪ ,‬וכשיובררו כל‬ ‫על כל מוצא פי ה'‪ ,‬כשאתה מוציא השם‬ ‫הניצוצות ויעלו למעלה אז תהיה גאולה‬ ‫בכוונה על ידי הברכה שברכת עליו‪ ,‬שעל‬ ‫שלימה‪ ,‬עכ"ל ספר הגלגולים בקיצור‬ ‫ידי זה מתעורר בו הרוחניות‪ ,‬ומזה יחיה‬ ‫נמרץ‪.‬‬ ‫האדם‪ ,‬שהוא הנשמה‪ ,‬שניזונה מרוחניות‬ ‫המאכלים‪ ,‬כי הקדוש ברוך הוא עשה כן‬ ‫הנה אוזן מלין תבחון וחיך אוכל יטעם לו‪,‬‬ ‫בכוונה מכוונת‪ ,‬שעל ידי שהיה בונה‬ ‫כי כן יבורך גבר ירא ה' בכוונת‬ ‫עולמות ומחריבן (בראשית רבה ג'‪ ,‬ז') נפלו‬ ‫האכילה אוכלא דאפרת הוא ניצוצי‬ ‫ניצוצין קדישין לארבעה חלקי הבריאה‬ ‫הקדושה בבחינה ההוא‪ ,‬ואכול תאכלו‬ ‫דומם צומח חי מדבר שראוי לאדם‬ ‫אותה בקדש‪ ,‬פועל צדק כדובר משרים‬ ‫להעלותם‪.‬‬ ‫בתפלה‪ ,‬כמבואר למעלה בשם ספר‬ ‫הגלגולים‪.‬‬ ‫טֹובה‬ ‫ֶא ֶבן ָ‬ ‫נִ יצֹוץ ָקדֹוש‬ ‫והמשל למלך שנאבדה לו אבן טובה‬ ‫מתוך טבעתו‪ ,‬והנה עמדו לפני‬ ‫וכשנוטל אדם פרי או דבר מאכל ומברך‬ ‫המלך בעת ההוא הרבה מעבדיו ושריו‬ ‫עליו בכוונה ואומר ברוך אתה‬ ‫הפרתמים והפחות והסגנים מאנשי‬ ‫ה'‪ ,‬כשמזכיר את השם מתעורר אותו‬ ‫מלחמתו עד אין מספר‪ ,‬ועם כל זה לא‬ ‫החיות שעל ידו נברא הפרי ההוא כי נברא‬ ‫ﬣדעﬨ‬ ‫ַחיות ַה ְנ ָש ָמה‬ ‫אוﬧ‬ ‫יח‬ ‫למה זה‪ ,‬ואמר נפשם בהם תתעטף בסוד‬ ‫רצה המלך לצוות להם שיחפשו את האבן‬ ‫גלות‪.‬‬ ‫הטוב‪.‬‬ ‫וְ ַחי ָב ֶהם‬ ‫רק צוה לבנו יחידו וחביבו שיחפש וימצא‬ ‫האבדה‪ ,‬ויחזירה לאביו המלך‪ ,‬הגם‬ ‫מקדים המאור ושמש זיע"א יסוד גדול‪:‬‬ ‫שהיה המלך בטוח בכל אחד משריו‬ ‫'כי הנה השם יתברך ברא עולמו‬ ‫ועבדיו שכאשר ימצאוהו יחזירו אותו‬ ‫לכבודו שיתפרסם אלהותו יתברך שמו‬ ‫בשלימות‪ ,‬אף על פי כן לא היה ברצונו‬ ‫לכל באי עולם‪ ,‬וצוה לְ ַעם ְקרֹובֹו תורה‬ ‫שהם יחפשו אותו‪ ,‬כי רצה לזכות את בנו‬ ‫אֹותם ָה ָא ָדם וְ ַחי ָב ֶהם‪,‬‬ ‫ומצות ֲא ֶשר יַ ֲע ֶשה ָ‬ ‫חביבו‪ ,‬וכדי שיקרא המציאה על שמו‪.‬‬ ‫ועל ידם יתקרב האדם להבורא ברוך הוא‬ ‫ּולְ ָד ְב ָקה בֹו‪.‬‬ ‫ולא עוד אלא שרמז גם כן לבנו חביבו‬ ‫בכמה רמזים מקום מציאותו‪ ,‬כי‬ ‫אמנם‪ ,‬לא ִתכֹון התורה והעבודה‬ ‫מתחילה היתה האבדה מדעת המלך‬ ‫האמיתית רק כשיזדכך האדם‬ ‫מקומה‪ ,‬ועשה הכל רק למען לזכות את‬ ‫תחילה נפשו הבהמית המתאוה‪ ,‬כי כל‬ ‫בנו חביבו‪ ,‬וכדי שיגיע גם להמלך מזה‬ ‫עוד שלא טיהר גופו וזיכך אותו מן‬ ‫גודל תפארת ושעשועים מבנו‪ ,‬לאמר ראו‬ ‫החומריות ‪ -‬עודנו הוא שקול בפלס‬ ‫כי שום בן אדם בעולם לא היה יכול‬ ‫מאזנים‪ ,‬פעם יגבר שכלו על החומר‬ ‫לחפש למצוא זולת בנו‪.‬‬ ‫ויעשה מצוה‪ ,‬ופעם הוא להיפוך ח"ו; לכן‬ ‫כל האדם הבא לכנוס בפתח עבדות ה'‬ ‫והנמשל מובן שתחילת בריאת העולמות‬ ‫צריך תחילה להדיח מקרבו גיעול זוהמת‬ ‫היה‪ ,‬כדי לברר הניצוצין קדישין‬ ‫הנחש הקדמוני‪ ,‬אשר ִמ ִצדֹו האדם חומד‬ ‫על ידי אומה ישראלית‪ ,‬כמו שדרשו (ויקרא‬ ‫ומתאוה להבלי העולם ומאוויו הגשמיות‪,‬‬ ‫רבה ל"ו‪ ,‬ד') בשביל ישראל שנקראו ראשית‪,‬‬ ‫וזוהמת הנחש בא לאדם על ידי חטא אדם‬ ‫שהם יבררו ממאכלים מותרים וכשרים‪:‬‬ ‫הראשון'‪.‬‬ ‫וזהו שאמר ריב"ש על פסוק (תהלים ק"ז‪ ,‬ה')‬ ‫'וזהו רמזו חז"ל באמרם אדם יורד לתוך‬ ‫רעבים גם צמאים נפשם בהם‬ ‫שדהו ורואה תאנה שביכרה כורך‬ ‫תתעטף‪ ,‬פירש בכאן סוד גדול והוא למה‬ ‫עליה גמי ביאורו‪ ,‬כמדומה לי ששמענוהו‬ ‫ברא הקדוש ברוך הוא דברי מאכל‬ ‫מאדמו"ר הרב הקדוש רבן של כל בני‬ ‫ומשקה שאדם תאב להם‪ ,‬והטעם שהם‬ ‫הגולה מו"ה אלימלך זצוק"ל שהאדם‬ ‫ניצוצי אדם הראשון‪ ,‬שהיו מתלבשים‬ ‫היורד לתוך שדהו ורואה תאנה שביכרה‪,‬‬ ‫בדומם צומח חי מדבר‪ ,‬ויש להם חשק‬ ‫ונפשו מחמדת לאוכלה ותבערת תאותו‬ ‫להתדבק בקדושה‪ ,‬והם מעוררין מיין‬ ‫תוקד בקרבו ‪ -‬אז יכרוך עליה גמי'‪.‬‬ ‫נוקבין‪ ,‬בסוד מה שאמרו חז"ל (בראשית רבה‬ ‫י"ג‪ ,‬י"ג) אין טיפה יורד מלמעלה שאין‬ ‫'ביאורו שיחסום בעד תאותו ויסגור‬ ‫טפיים עולה כנגדה‪ ,‬וכל אכילה שאדם‬ ‫בעדה‪ ,‬על ידי שיזכור כי בשר‬ ‫אוכל ושותה‪ ,‬הם ממש חלקי ניצוצות‬ ‫הוא‪ ,‬ומחר יעלו עשבים ודשאים על לֶ ְחיֹו‪,‬‬ ‫שלו‪ ,‬שהוא צריך לתקן‪ ,‬וזהו שכתוב‬ ‫ועל מה זה נגזר על הגוף שיתבלה בעפר‬ ‫רעבים גם צמאים‪ ,‬שאדם רעב וצמא להם‬ ‫‪ -‬אם לא מחמת חטא אדם הראשון‪,‬‬ ‫שהיתה על ידי שנטה אחרי התאוה‪ ,‬וגרם‬ ‫יט‬ ‫ﬣדעﬨ‬ ‫ַחיות ַה ְנ ָש ָמה‬ ‫אוﬧ‬ ‫שהוציאו ניצוצות הרבה מאד‪ ,‬ולכן וירעו‬ ‫על ידי זה שנתדבק בו ובזרעו אחריו‬ ‫אותנו המצרים ויענונו וגו' הכל היה כדי‬ ‫חלאת זוהמת נחש הקדמוני‪ ,‬שאי אפשר‬ ‫לזכך אותם ּולְ ָצ ְר ָפם כְ כֶ ֶסף ְבכּור ‪ -‬עֹּנִ י‪,‬‬ ‫להפרידו אם לא על ידי מיתה וקבורה'‪.‬‬ ‫שעל ידי זה נשבר כח תאותם‪ .‬ומטעם זה‬ ‫מזכירין כאן מה שנעשה להם במצרים‬ ‫'ועל ידי זה ישליך תאותו מנגד בכדי‬ ‫בפרישות דרך ארץ והשלכת הבנים‬ ‫לזכך חומריותו בעודנו בחיים‬ ‫ליאור וגודל הדחק ‪ -‬יען כי כל זה היה‬ ‫חיותו‪ ,‬ולבל יוסיף להתגאל בחמדת תבל‬ ‫לשבר כח תאותם לבל יתאוו לדבר ערוה‪,‬‬ ‫ומטעמים העריבים לַ ֵחְך‪ .‬ומחמת זה נקט‬ ‫ויהיו ְבחּונִ ים כְ זָ ָהב ִמכָ ל ִסיג וחלאת זוהמת‬ ‫תאנה ‪ -‬שעץ שאכל אדם הראשון קא‬ ‫הנחש‪ .‬ולכן נצטווינו מצות בכורים בכדי‬ ‫סבר שתאנה היתה (ברכות מ א)‪ ,‬וכמו‬ ‫שלא נמשך עוד אחר תאוות לבנו ולא‬ ‫שפירש רש"י על פסוק וַ יִ ְת ְפרּו ֲעלֵ ה ְת ֵאנָ ה‬ ‫יתערבו בתוכנו סיגי תאוות החומריות'‪.‬‬ ‫(בראשית ג ז) ‪ -‬בדבר שקלקלו בו נתקנו'‪.‬‬ ‫ימי‬ ‫ִענְ יָ ן ְפנִ ִ‬ ‫כּורים‬ ‫ִעטּור ִב ִ‬ ‫'אמנם נרמז בזה ענין פנימי‪ ,‬כי הנה ידוע‪,‬‬ ‫'וזה הוא גם כן טעם עיטור בכורים‬ ‫אשר עיקר כוונת בריאת עולם‬ ‫בפירות מאותו המין היותר יפים‪,‬‬ ‫הזה היה ותוכן עבודתינו הוא ‪ -‬להעלות‬ ‫שיהיה מלחמתו וכבישת יצרו יותר גדול‬ ‫העולמות והניצוצות הקדושות‪ ,‬ולהבדיל‬ ‫בערך; שהגם שהם נאים ביותר ‪ -‬עם כל‬ ‫הקליפה מהקדושה‪ .‬ובפרט אחר ֵח ְטא‬ ‫זה הוא כובש תאותו ומושל ברוחו‬ ‫אדם הראשון כנ"ל‪ ,‬שנפלו הרבה ניצוצות‬ ‫מתחילת לקיטתו עד שיביאם לבית‬ ‫קדושות לבין החיצונים‪ ,‬וכן על ידי‬ ‫הבחירה‪ .‬ולכן היו לנים ברחוב‪ ,‬כמו‬ ‫קלקול דור אנוש ודור המבול והפלגה עד‬ ‫ששנינו במסכת בכורים (פ"ג מ"ב)‪ ,‬בכדי‬ ‫שבא אברהם אבינו ע"ה‪ ,‬והתחיל להעלות‬ ‫שלא יפרוץ אחד מהם הדבר להתאוות‬ ‫הניצוצות הקדושות ולתקן חטא אדם‬ ‫אליהם ולאכלם בהיותו לבדו בבית מלון‬ ‫הראשון‪ .‬וכן יצחק בנו העלה הרבה‬ ‫בדרך‪ .‬ולכן אחר שטרחו כל אותו הדרך‬ ‫ניצוצות קדושות‪ ,‬עד שבא יעקב אבינו‬ ‫רּוחם וסבלו תאותם עד שבאו אל‬‫ּומ ְשלּו ְב ָ‬ ‫ָ‬ ‫והוליד י"ב שבטי ישורון'‪.‬‬ ‫בית המקדש‪ ,‬אז בבואם לירושלים כל‬ ‫בעלי האומניות היו עומדים מפניהם (שם‬ ‫'וידוע לחכמי האמת‪ ,‬אשר כל ענין יעקב‬ ‫מ"ג)‪ ,‬מחמת שקידשו את עצמם בכל אותו‬ ‫עם לבן ואשר עבדו בשתי בנותיו‬ ‫הטורח לזכך חומריותם'‪.‬‬ ‫ובצאנו ‪ -‬כל זה היה כדי להעלות‬ ‫הניצוצות קדושות שהיו אצלו‪ ,‬ומפני זה‬ ‫'ותאמר לפני ה' ארמי אובד אבי רומז‬ ‫נתגלגל שרדף לבן אחריו ‪ -‬כי עוד נשארו‬ ‫לנחש רמאה ‪ -‬נחש הקדמוני‬ ‫לתקן ניצוצות קדושות‪ ,‬ונתעלו אז‬ ‫שביקש לאבד את אבי הראשון ‪ -‬הוא‬ ‫באכול יעקב עמו על הגל (בראשית לא מו)‬ ‫אדם הראשון ‪ -‬אבי כל באי עולם במה‬ ‫והוציא ִבלְ עֹו מפיו'‪.‬‬ ‫ֶש ִה ִשיא את חוה לאכול מעץ הדעת‪,‬‬ ‫ומפני זה הוכרחו אבותינו לירד מצרימה‬ ‫'ומפני שהנחילנו השם יתברך ארץ חמדה‬ ‫לתקן חטא אדם הראשון ‪ -‬לזכך‬ ‫טובה ורחבה ‪ -‬כי מפני גודל‬ ‫חומריותם ולהוציא משם ניצוצות‬ ‫חשיבות ארצנו הקדושה מגולגלים שם‬ ‫הקדושות שנפלו לשם וכו'‪ ,‬ויהי שם לגוי‬ ‫הניצוצין היותר גבוהים; גם באם היו‬ ‫גדול עצום ורב וגו' שכן עלתה בידם‬ ‫ﬣדעﬨ‬ ‫ַחיות ַה ְנ ָש ָמה‬ ‫אוﬧ‬ ‫כ‬ ‫'וכן אירע לאבותינו‪ ,‬כי בבואם לארץ‬ ‫מעלים הניצוצין שבארץ ישראל ‪ -‬היו‬ ‫מלאה כל טוב‪ ,‬ונמשכו אחר התענוג‬ ‫מתעלים על ידי זה כל הניצוצין שבכל‬ ‫הגופני ‪ -‬אז חזרו לסורן להיות עובדי‬ ‫העולם‪ ,‬והיו מתבררים העולמות מכל‬ ‫עבודה זרה‪ ,‬לסיבת אשר נתקלקלו‬ ‫וכל‪ .‬ואולם‪ ,‬באם יארע לאדם ניצוץ‬ ‫מהניצוצות‪ .‬וזה מטעמי מצות הבאת‬ ‫קדוש אשר נתקלקל הרבה‪ ,‬הגם כי הוא‬ ‫ביכורים אל הכהן‪ ,‬כי האדם היורד לתוך‬ ‫ממקום גבוה ‪ -‬אז באם האדם ההוא אינו‬ ‫שדהו ורואה תאנה שבכרה ‪ -‬מורה כי‬ ‫אוכל המאכל אשר נתגלגל בו בקדושה‬ ‫ישנו ניצוץ קדוש מגולגל בתוך התאנה‬ ‫ובטהרה רק נמשך אחר תאותו ‪ -‬אז לא‬ ‫ההיא‪ ,‬אשר לו משפט הבכורה להעלותו‬ ‫די שאין יכולת בידו להעלותו‪ ,‬אכן גם כן‬ ‫קודם‪ .‬והנה כל אדם יתכן שיחזיק את‬ ‫יש מקום שיתקלקל האדם ההוא‪ ,‬ויפול‬ ‫עצמו אשר עוד איננו שלם בתכלית‬ ‫בשחיתות קלקול הניצוץ ההוא‪ ,‬כִ י יֶ ֱח ָטא‬ ‫השלימות‪ ,‬ומהראוי להיות ירא לנפשו‬ ‫וְ ָא ֵשם באותו החטא אשר נתקלקל הניצוץ‬ ‫ליגע בפרי ההיא‪ ,‬כי באולי לא יהיה‬ ‫הזה'‪.‬‬ ‫ביכולתו להעלות הניצוץ ההוא‪ ,‬ואפשר‬ ‫שיפסיד גם מה שבידו'‪.‬‬ ‫שּובה‬ ‫ַב ֲעלֵ י ְת ָ‬ ‫'ושמעתי מהרב הקדוש האלקי האב"ד‬ ‫ָהעֹולָ ה ִמכָ ל זֶ ה‬ ‫דק"ק נשחיז זצוק"ל כי מפני‬ ‫זה יארע לבעלי תשובה שחוזרים‬ ‫בחלק המאכל מונחים ניצוצות הקדושים‬ ‫לקלקולם אחר כך‪ ,‬מפני שאין נזהרין‬ ‫אשר נתקנים בבירור‪ ,‬ולכן‬ ‫באכילתם לאכול בקדושה‪ ,‬ועל ידי כן‬ ‫'ביכורים' יש גילויים מיוחדים אשר‬ ‫הניצוצים המגולגלים בהמאכלים ההם‬ ‫שייכים לחטא אדם הראשון‪.‬‬ ‫מושכים אותם אחורנית'‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫אסיים בברכת חז"ל במס' יומא (עא‪ ,‬א)‪' :‬מחיה חיים‪ ,‬יתן לכם חיים ארוכים וטובים‬ ‫ומתוקנים'‪ ,‬אכי"ר‪ .‬א גוטן און אפריילכען שבת‪.‬‬ ‫קול היכל 'אור הדעת'‬ ‫ארץ ישראל‪02.500.4499 :‬‬ ‫ארה"ב‪1585.280.2888 :‬‬ ‫לקבלת חוברת 'אור הדעת' מדי שבוע‬ ‫שלחו בקשה ותצורפו לרשימת המנויים‬ ‫‪B025004499@gmail.com‬‬ ‫מהדורת ביקורת‪ ,‬טיוטה ‪ -‬אינו מוגה כלל‬