שיעורי ליל שבת · She'irei Leil Shabbos — כי תבוא (2026-08-24)

שיעורי ליל שבת
שיעור מורינו רבי מרדכי בונם זילברברג שליט"א
גליון מס' - 292תשפ"ו בית הכנסת המרכזי שיכון ה'
האם מי שמקפיד לא לאכול קודם התקיעות
יכול השנה בר"ה שחל בשבת לאכול לפני מוסף
כתב הרמ"א (בסי' תקפא ס"ג) דאף שמנהגינו לתקוע בכל חודש אלול ,אין תוקעין בערב ראש השנה ,ובטעם הדבר כתבו
המג"א והט"ז דהוא כדי להפסיק בין תקיעות דרשות לתקיעות של חובה ,והמהרי"ל בספר המנהגים כתב טעם נוסף שהוא
כדי לערבב את השטן ,ולכאו' הנפק"מ בין הטעמים היא כשר"ה חל להיות בשבת ,דלטעם המג"א והט"ז שהוא כדי להפסיק
בין תקיעות הרשות לתקיעות החובה ,בשנה זו שהשבת ממילא מפסיקה בין התקיעות אי"צ להפסיק אף בערב ר"ה ,אך
לטעם המהרי"ל שהוא כדי לערבב השטן ,אין הפסקה של שבת מועילה כדי לערבבו.
אלא דהמ"ב (בס"ק כד בסוגריים) כתב דאף שר"ה חל להיות בשבת אין תוקעין בערב ר"ה ,וביאר בשער הציון (ס"ק לה) דהטעם
הוא דכיון שאף בשבת אנו אומרים 'זכרון תרועה' זה נחשב כמו תקיעה ,וציין שהמקור לזה הוא 'אחרונים' ,וחיפשתי את
מקור הדברים בספרי האחרונים ולא מצאתי.
ואמנם מובא בשם חכמי הקבלה דאף שאין אנו תוקעין בר"ה שחל להיות בשבת ,מ"מ יש לכוין את כל הכוונות שאנו
מכונים בתקיעות ,וכן מבואר בספרים דכל ההשפעה וההתעוררויות שיש בתקיעות נמצאות גם בשבת זו ,ובס' לקט יושר
(עמ' קכ"ו) כתב דכשחל ר"ה בשבת יש ללמוד הלכות שופר וכשדורשים לאחר תפילת מנחה יש לדרוש בהלכות שופר,
ומה"ט יש להפסיק בתקיעות של אלול כבר מערב ר"ה.
והנה מפורסמין דברי הבבלי מדוע אין תוקעין בר"ה שחל להיות בשבת ,גזירת חכמים שמא יטלנו בידו וילך אצל חכם
ללמוד ויעבירנו ד' אמות בר"ה ,אבל בירושלמי (ר"ה ריש פרק ד') מבואר שהוא מן התורה ,וז"ל הירושלמי 'כתוב אחד אומר
'יום תרועה' ,וכתוב אחד אומר 'זכרון תרועה' ,הא כיצד ,בשעה שהוא חל בחול יום תרועה ,בשעה שהוא חל בשבת זכרון
תרועה ,ומזכירין אבל לא תוקעין' ,ומבואר להדיא מדברי הירושלמי שמן התורה ר"ה שחל להיות בשבת אמנם הוא לא
'יום תרועה' אך התורה העמידה אותו כיום של 'זכרון תרועה' ,וא"כ שורש הדברים שהביא המ"ב שר"ה שחל בשבת הוא
זכרון תרועה מיוסד על דברי הירושלמי.
ויש לנידון זה השלכות מעשיות ,דבספר תשובות והנהגות (ח"ד סי' קלח) הביא חכם אחד שפרסם הוראה לרבים דאף מי
שמקפיד שלא לאכול קודם התקיעות ,בר"ה שחל להיות בשבת ניתן לאכול קודם מוסף שהרי אין תוקעין בו ,וחולק עליו
שם שהרי אנו אומרים מלכויות זכרונות ושופרות במקום תקיעות ,ודי בזה לחודא כדי שלא לאכול קודם מוסף ,וכוונת
הדברים היא כדברי השער הציון דזכרון תרועה הוי כמו תקיעה.
והשלכה מעשית נוספת יש בזה ,דמפורסמת שיטת מרנן הגר"ח והגרי"ז זצ"ל שצריך כל יחיד בר"ה להקפיד ולשמוע את
כל חזרת הש"ץ של מוסף מילה במילה ,כיון שצריך לשמוע את התקיעות על סדר הברכות ,ואם לא עשה כן לא יצא ידי
חובת תקיעות ,ובתשובות והנהגות (שם במנהגי הגר"ח אות ס"ו) כתב דאף בר"ה שחל בשבת הקפיד הגר"ח לשמוע את כל
חזרת הש"ץ מילה במילה ,והטעם הוא דאף שאין אנו תוקעין בשבת מ"מ אמירת מלכויות זכרונות ושופרות נחשבות
במקום תקיעה ,והיינו כנ"ל דנחשב כאילו תוקעין בשופר אף בשנה זו.
ונראה שהדברים כמעט מפורשים בדברי התוס' בר"ה (ט"ז ע"ב) ,שאמרו שם בגמ' "כל שנה שאין תוקעין לה בתחילתה
מריעין לה בסופה" [פירוש דמחמת הצרות שיתרגשו עליהם בסוף השנה יצטרכו להכריז תעניות שמריעין בהם תרועת
שופרות] ,מאי טעמא דלא איערבב שטן [שלא התבלבל השטן ע"י השופר] ,והיינו שהרי תוקעין ומריעין כשהן עומדין
ותוקעין ומריעין כשהן יושבין ע"מ לערבב את השטן ,וכשלא תקעו לא עורבב השטן ויש לו כח להזיק בסוף השנה ,ובתוס'
שם פירשו בשם בעל הלכות גדולות דכל שנה שלא תקעו בתחילתה היינו שלא תקעו מחמת אונס ,אך כשלא תקעו מחמת
ר"ה שחל להיות בשבת אי"ז נחשב כשנה שאין תוקעין בה בתחילתה ואינו בכלל דברי חז"ל.
ויש להתבונן כשלא תקעו מחמת אונס מדוע מריעין לה בסופה הרי לא שייך להעניש את האדם על אונס ,ושמעינן מזה
דמריעין לה בסופה אינו עונש אלא מציאות ,דשנה שאין תקיעה בתחילתה סופה יהיה מר ,וכפי שחולה שנאנס ולא לקח
את הכדור שהיה צריך לקחת ,מצבו מידרדר אף שאין בו אשמה כלל ,אלא דא"כ תמוה מדוע ר"ה שחל להיות בשבת הוא
שונה ואינו בכלל זה ,הרי במציאות אין תקיעה באותה שנה?
והנה דנו האחרונים האם בר"ה שחל להיות בשבת חז"ל הפקיעו ועקרו את מצות שופר לגמרי ,או שהשאירו את המצוה
על כנה ורק אסרו לקיימה בפועל ,וברעק"א (במערכות סי' ח) נקט כצד השני שרק אסרו לקיימה בפועל ,והנפק"מ היא באדם
שתקע למרות האיסור דלפי דברי רעק"א הוא קיים את מצות התקיעה וברכותיו הם ברכות ,אלא דעבר על שבות דשבת,
וכן אם בירך שהחיינו ביום הראשון לא יצטרך למנהגינו לברך שהחיינו ביום השני.
ולכאו' אם ננקוט שחז"ל עקרו את מצות התקיעה ביום הראשון לגמרי א"כ ניחא דכיון שאין מצות תקיעה כלל ואין סיבה
לתקיעה וודאי שלא ירעו לה בסופה ,אך אם כדברי רעק"א שלא עקרו את מצות השופר מדוע זה שונה מאונס ולא ירעו
לה בסופה ,אלא התשובה היא דכשאנו אומרים 'זכרון תרועה' זה הוי כמו תקיעה ,דכיון שאנו מזכירים את המצוה עם
כל כוונותיה ועניניה לכך זה נחשב לנו כמו תקיעה ,וממילא אף שנה זו נחשבת כשנה שתוקעין לה בתחילה ,וזהו ביאור
החילוק בדברי התוס' בין נאנס ולא תקע לבין ר"ה שחל להיות בשבת שנחשב כאילו תקע.
בר"ה שחל בשבת -עם ישראל עוקד את מצות השופר לכבוד השי"ת
אמרו חז"ל בראש השנה (ט"ז ע"ב) 'אמר רבי יצחק כל שנה שאין תוקעין בתחילתה מריעין לה בסופה [פירוש דמחמת הצרות
שיתרגשו עליהם בסוף השנה יצטרכו להכריז תעניות שמריעין בהם תרועת שופרות] מאי טעמא דלא איערבב שטן [שלא
התבלבל השטן ע"י השופר] ,ופירשו בתוס' שם בשם בעל הלכות גדולות דהא שלא תקעו זה מחמת אונס ,אך כשלא תקעו
מחמת ר"ה שחל להיות בשבת אי"ז נחשב כשנה שאין תוקעין בה בתחילתה ואינו בכלל דברי חז"ל.
והקשה המשך חכמה (פרשת אמור) דהלא מצות תקיעת שופר אינה ככל המצוות ,דאדם שנמנע מלעשות את שאר המצוות
נענש על כך ,וכשאנוס נפטר ,אך מצוות תקיעת שופר היא כמו רפואה ,שהרי באה לזכרון לעורר את מידת הרחמים,
וככפרת יום הכיפורים ,וכפי שחולה הנמנע מלקחת את תרופתו אף אם נאנס ע"כ האם יתרפא?! והלא ברור שידרדר
מצבו ,וכך כשנעדר זכרון השופר שמכניס את זכרון ישראל לאביהם שבשמים ,נשאר קטרוג השטן על מקומו ,וא"כ כיצד
בשנה שר"ה חל בשבת אין צרות בסופה למרות העדר השופר?
ומבאר המשך חכמה שהרי אנו תוקעים בשופר של איל ,להזכיר את זכות העקידה ,דהתקיעה מזכירה את זכות ישראל מה
שנחלו מיצחק ,שבניו עוקדים תאוותיהם והרגשותיהם ושאלות החיים על מוקד אהבת השם ותורתו ,ולמרות שעם ישראל
יודע את גודל התועלת ממצות שופר ,אשר ביטולו אף באונס הוא סכנה גדולה ,ובכ"ז עם ישראל חושש פן יבולע חלילה
למצוות שבת ,אשר מעידה על קדושת שמו יתברך ,שחידש את עולמו מן האין הגמור ,יהי מי ,יעבור עלינו מה ,ויתקדש
שמו יתברך ,יקטרג השטן ,ולא יכנס זכרוננו לפני אבינו שבשמים לטובה ,אך לא יבולע לשבת המעידה על קדושת שמו
יתברך ,פן יעבירנו ארבע אמות ויתחלל שבת חלילה ,ומשום כך עוקדים כל עם ישראל למען קידוש שמו יתברך את מצוות
השופר אע"פ שיש בכך סכנה גדולה ,ועקידה זו היא עקידה רוחנית מופלגת ומועילה לרצות אותנו ,כמו שמרצה זכרון
שופר.
ולמדנו מדברי המשך חכמה שיסוד העקידה הוא לשים את רצון ה' מעל הכל ,דע"י כך שעם ישראל עוקד את רצונותיו
ותאוותיו הוא ממשיך את דרכו של יצחק להעמיד את רצון השי"ת מעל הכל בלי חשבונות ,ואף בשנה שר"ה חל בשבת
כשעם ישראל עוקדים את הצורך הרוחני של השופר עם כל השפעותיו לכבוד השי"ת ,מועילה זכות זו לקרוע את גזר הדין
כמו תקיעת השופר עצמה.
ונראה להוסיף דהשופר שהוא זכרון העקידה מורה על אהבה להשי"ת ,וכפי שביאר הרעק"א בדברי חז"ל בר"ה "תוקעין
ומריעין כשהם יושבין ותוקעין ומריעין כשהם עומדים כדי לערבב השטן" ,ופירש רש"י "שלא ישטין כשישמע ישראל
מחבבין את המצוות" ולכאורה פלא הלא אדרבה אם מחבבין עמ"י את המצוות עליו להכשילם בעבירות כדי להפילם,
וביאר הרעק"א דכיון שמחבבין את המצוות הרי זה מורה על תשובה מאהבה ,וע"י תשובה מאהבה עוונותיהם נעשים להם
כזכויות ,ולכך אין חפץ להכשילם כדי שלא יהפכו עוונות אלו להם לזכויות.
ונמצא שהשופר מורה על אהבה ,וזהו עקידת יצחק שמעמידים את רצון ה' מעל כל ההרגשות והרצונות ,ואף בר"ה החל
בשבת כשמוותרים על השופר ומעלותיו לכבוד השי"ת זהו בכלל תשובה מאהבה ,דמעשה זה הוא המורה בשנה זו על
אהבת ישראל לאביהם שבשמים.
© להערות והארות ,ולקבלת העלון במייל 0548473@gmail.com
