חדוותא דאורייתא · Chedvusa De'oiraysa — כי תבוא (2026-08-24)

ב"ה ,גליון מס' 123 פרשת כי תבא תשפו
שצריך להניח על הראש ממש בלא חידה א' :היתכן אדם הניח תפילין
שיפסיק שום דבר בין התפילין של ראש על גבי הכיפה ויצא בזה
לראש. ידי חובתו?
ומביא ראיה מהא דאיתא בגמרא בפרשתנו נאמר (כ"ח ,י') "וראו כל
(ערכין ב' ע"ב) הכל חייבין בתפילין עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך
כהנים לויים וישראלים .ומקשה ויראו ממך" ,ובגמרא (ברכות ו'
הגמרא פשיטא ,ומשני כהנים ע"א) תניא רבי אליעזר הגדול
איצטריכא ליה ,סד"א הואיל אומר אלו תפילין שבראש.
וכתיב (דברים ו' ,ח') 'וקשרתם ויש לחקור האם בתפילין של ראש
לאות על ידיך והיו לטוטפות בין אסור שיהא חציצה בין התפילין
עיניך' .כל שישנו במצות היד ישנו לראש או דילמא מותר שיהיה בו
במצות הראש וכל שאינו במצות חציצה.
היד אינו במצות הראש ,ואם כן הנה בשו"ת הרשב"א (ח"ג סימן
הכהנים שאינם במצות היד דכתיב רפ"ב) נשאל בזה ,האם צריך האדם
בהו 'ילבש על בשרו' ודרשו ז"ל להניח התפילין של ראש 'על
שלא יהא דבר חוצץ בינו לבין הראש' ממש או אפשר להניח את
בשרו ,אימא במצות תפילין של זה גם על הבגד שעל הראש .וכתב
ראש נמי לא ליחייב ,קמ"ל דלא שם שמפשט ההלכה ודאי יראה
אבל בתפילין של ראש ,אדרבה, מעכבי אהדדי .כמו ששנינו תפילה
מותר להניח שלא על גבי השיער של יד אינה מעכבת של ראש,
ממש אלא על הכיפה שעל הראש ומקשה הגמרא מאי שנא דיד דלא
מדכתיב בהו 'וראו כל עמי הארץ מעכב ביה דכתיב 'ילבש על בשרו'
כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך', שלא יהא דבר חוצץ בינו לבין
הרי שככל שהתפילין יותר מגולין בשרו ,אם כן תפילה של ראש נמי
מעל הראש לעיני כולם מקיים בזה לא ליעכב ביה דכתיב 'ושמת את
יותר בהידור את המצוה. המצנפת על ראשו שלא יהא דבר
ובשו"ת הריב"ש (סימן קל"ז) מצינו חוצץ בינו לבין ראשו ,ומשני
אפשר הדחק שבשעת שכתב דתניא שערו היה נראה בין הציץ
לסמוך על דעת הרשב"א ,והתיר למצנפת ששם מניח תפילין ,נמצא
לאדם שעלול להגיע לידי נזילות שעל השיער ממש צריך להניח
בעין ל"ע שיניח תפילין של הראש תפילין שאם לא כן יניח המצנפת
על הכובע ויצא בזה ידי חובתו. על הראש ויניח התפילין על
והעיד שראה רבים הנוהגים כדעת המצנפת אפילו אין מקום מגולה
הרשב"א להניח אותם על הכובע, בין הציץ למצנפת .אלמא אסור,
ומה גם שהר"ן הביא סברת ואם כן ראיה הוא שאסור להניח
הרשב"א בלי שום חולק. התפילין של ראש על גבי המצנפת
אבל יש החולקים בזה וסבירא להו אלא על גבי השיער ממש.
שחציצה הוי בין בתפילין של יד בין אולם מסיק הרשב"א ואומר:
בתפילין של ראש שצריך להניח 'אני אומר להלכה דמותר להניח
התפילין על גבי היד ממש ועל גבי של ראש על הכובע' (ולא על השיער
השיער שבראש ממש ,כמו שפסק ממש) .ומביא ראיה לזה ,שהרי
כן הרא"ש (כלל ג' סימן ד'). תפילין של יד אין צריך להניח על
וכן נפסק להלכה (או"ח סימן כ"ז הבשר אלא משום דכתיב 'והיה לך
סק"ד) שצריך להניח התפילין על לאות על ידך' ודרשינן 'לך לאות'
הראש ממש ועל היד ממש ואסור ולא לאחרים לאות.
להניחו על גבי הכובע.
.
הנילוס .מיד גחן הוא את כל גופו
הגאון היה חביב מאוד בעיני המלך |
והצליח לתפוס אותו באמצע המנופה.
בטקס יום ההולדת כיבדו אותו מאוד
הגאון המשיך בדרכו הלאה והתקבל
בספר "ליקוטי חבר בן חיים" (חלק ה')
בכבוד מלכים כשהמלך מרוממו מעל
כל השרים .בהגיע עת הסעודה מביא מעשה נורא שסיפר ה'חתם
סופר' לתלמידו הרה"ק רבי הלל
החגיגית הלך משם מטעמי כשרות,
והמלך ליווהו בכבודו ובעצמו לעבר מקולומייא זצוק"ל ,וכה היה מעשה:
פתח הטרקלין. הגאון רבי אליעזר אשכנזי זצוק"ל
רבה של מצרים ,היה בתקופתו אחד
מהשרים היושבים ראשונה במלכות
מצרים מבכירי הממשל שם ,ולאות
משנשא חן בעיני כולם חשש מאוד | אהבה העניק לו המלך טבעת יקרה.
לאחר זמן התברר לו שהמלך התהפך
יום אחד ,היה זה ביום הולדתו של
עליו
המלך ,לבש הגאון בגדי החג ועלה
לפתע חשב הוא לעצמו: לארמון לברך את המלך ביום חגו.
הרי נאמר במשלי (ט"ז ,י"ח) 'לפני כשעבר הגאון על הגשר בדרכו
שבר – גאון' ,ואם כן אל לי להיות לארמון פגש בו אחד השרים ושאלו
בטוח בעצמי .ומשהגעתי לפסגה ,אזי האם לא שכח את הטבעת היקרה,
אם סייעו בעדי משמים לתפוס את המתנה שניתנה לו מהמלך כאות
הטבעת במעופה והמלך האיר לי כל הוקרה על פעלו הרב למענו .כאשר
כך את סבר פניו ,סימן הוא שעכשיו שמע זאת ,הושיט את ידו להראות
הגיע מזלי למרום שיאו ,ומכיוון שכך שהטבעת ענודה באצבעו.
אז מעכשיו צפוי להיות אצלי השבר.
משראה זאת השר הצורר שונא
הלך וכינס לעצמו אבנים טובות היהודים ,לפת מיד באצבעו ,הסירו
ומרגליות ודינרי זהב בתוך תיבה מעל ידו וזרק אותה לעבר מימי
הצליח להתברג להיות ה'שח' של מלך קטנה ,הוא מיהר לנמל ומיד מצא
טורקיה | למזלו הביש תקפה עליו ספינה קטנה שהפליגה לטורקיה וירד
העייפות בשעת המשחק בה.
עברה עליו תקופת עוני ומחסור. לאחר זמן התברר לו שאכן צדק.
יום אחד לא הביאה קערת מרק ,ביקש השרים ניצלו את היעדרותו מהסעודה
לאכול והנה צנח לתוכה עכביש ארסי וכולם כאחד הצליחו להסית את
ופסל את המאכל ,אולם במקום המלך כנגדו עד שנתרצה להם
להצטער החל לשמוח ואמר לעצמו: להורידו מגדולתו .המלך שלח פלוגת
"עכשיו משהגעתי לתהום – סימן הוא באזיקים אותו לאסור חיילים
שמשם אני הולך רק לעלות". ולהשליכו "אחר כבוד" לכלא ,אולם
כאשר באו לביתו לא מצאוהו.
אכן באותו יום שמע כרוז שאומר
שאלוף משחקי השח בממלכה שהיה
מתחרה עם השלטון מת פתאום ,והנה הספינה טבעה | הוא הצליח להתפרנס
הסולטן מחפש אדם הבקי במשחק מאלמנה אחת
המלכים למלא את מקומו בתחרות.
הספינה התקרבה לחופי טורקיה
הגאון קם ממקומו ,הלך לארמון כאשר לפתע פרצה סערה עזה.
והציע את עצמו.
היא לא עמדה בחבטות הגלים
ראוהו אנשי המשמר והזהירו אותו וטבעה ,גם התיבה היקרה צללה
לבל יהין להתל במלך כי אם יתברר עימה .הגאון נאחז בקורת עץ על פני
שהוא סתם שיחק את עצמו כמתמצא המים עד שנסחף לאחד החופים שם.
בשחמט אזי דמו בראשו ,ובפרט אחר
ומכיוון שכך עלה הוא אל החוף חסר
שראו אותו לבוש כאחד העניים
כל ,כסף לא היה בידו לקנות אוכל
חובקי האשפתות.
ושתיה וחשב לעצמו שמסתמא זה בא
הוא עמד על דעתו שהוא כן מתמצא לו בעוון ביטול תורה ,לכן עלה
בזה ,או אז הביאו אותו לסולטן. לביהמ"ד לעסוק בתורה יומם ולילה,
הסולטן נפעם מאוד מעומק בקיאותו ואלמנה אחת הסכימה לפרנס אותו
בתחבולות של המשחק ,הלביש אותו מהלחם הדל שנשאר באמתחתה.
וע"פ מעשה זה פירש הוא בספרו בגדי כבוד והזמין אותו לבוא לפניו
"מעשה ה'" מה שנאמר בפרשתנו יום יום.
(כ"ח ,י"ג) "והיית רק למעלה ולא תהיה
מובן שהקציב לו את שכרו משלם על
למטה"' .רק' הוא לשון מיעוט ,כלומר
כך ,והוא העניק את מחצית משכרו
אם תהיה 'רק' למעלה ולא תגיע
לאלמנה שהיתה דואגת לו עד כה.
לפסגה ,דהיינו למעלה ממש – אז 'לא ומכיוון שתלה את ההשפלה שחווה
תהיה למטה' ,כי מהפסגה נופלים!... ממלך מצרים בגלל עוון לימוד
התורה ,השלים את שעותיו הפנויות
לעסוק על התורה ועל העבודה,
ומכיוון שכך תקפה עליו העייפות.
לאף אחד אין ביטוח חיים | השמחה
עלולה להביא את האדם לידי עצבות
חלילה ה' הוא המוריש ומעשיר | דווקא
כשהאדם נמצא בפסגה הוא נופל
כתב הרבינו בחיי" :ואם תשכיל ותשא
עיניך למן היום אשר ברא אלוקים יום אחד ישב מול הסולטן וביצע
אדם על הארץ תמצא שסוף השמחה מהלך זהיר במשחק .הסולטן החל
הוא מצד מין האנושי ,בשגם הוא לחשב את תגובתו ובינתיים גברה
בשר שהרי מה כתיב ביה" :וינחם ה' כי עליו העייפות ופשוט הניח את ראשו
עשה את האדם ויתעצב אל ליבו" בין ברכיו ונרדם לנוכח הסולטן.
(בראשית ו'). והנה ,לא רק שלא קצף עליו הסולטן
ולא הענישו אלא עוד הביא לו כר של
וממשיך ואומר .גם במשכן שהיה
משי והניח אותה מתחת לראשו.
השמיני ביום העולם, דוגמת
למילואים ...ואותו היום לא היה כעבור כמה דקות ננער הוא משנתו
כמוהו במעלת השמחה ...כבר ידעת וראה לחרדתו שהכר של הסולטן
מה שקרה בו ,וסוף השמחה מה שהגיע מונח תחת ראשו ,ואמר לעצמו' :הנה
אליה .והנה על שמחת העולם הזה שוב הגעתי לפסגה' .מיד עזב את העיר
אמר קהלת (נ' ,ב') "לשחוק אמרתי ואת המדינה ,הגיע עד אשכנז ונהיה
מהולל ולשמחה מה זו עושה". לרבה של פויזנא העיר הגדולה
לאלוקים המליאה חכמים וסופרים.
המשוקע בחושי תאוותיו ,ושיחזור שהשמחה מפני הדבר, וביאור
ריבוי שמחתו לדרך הממוצע". והעיצבון אחים סמוכים זה לזה
כסמיכות היום והלילה .וכשם שאדם
כלומר שחכמינו ז"ל בראותם את
בטוח ביום שיבוא הלילה וכן בטוח
גודל הנזק שעלול לבוא מריבוי
השמחה תיקנו לנו את ברכת הטוב בלילה שיבוא היום אחריו – כן הוא
והמטיב להזכיר לנו את הרוגי ביתר. בטוח שתבוא השמחה אחר העיצבון,
שמצאו היחידה שהתקנה היינו וכן העיצבון אחר השמחה...
לשמחה שלא יגיע ממנה עצבות – הוא
להקדים את העצבות .כלומר להקדים
יראה לרעדה ולערבבם יחד עם מידת
תקנת חז"ל לברך הטוב והמטיב על
השמחה.
שינוי יין | לבל יביא אותו לידי ריבוי
שמואל" "מדרש בספר ומבואר
שמחה וייזכר מהרוגי ביתר
שהטעם שנהגו לשבור כלי זכוכית
וממשיך הרבינו בחיי ואומר דברים
בעת שמחת חתן וכלה הוא כדי לערבב
נוקבים עד מאוד:
את השמחה שלא יבואו הם ע"י כך
לידי שחוק והיתול שגרוע הוא "נמצאת למד כי שמחת העולם הזה
מעצבות. אין לה שלימות כלל .אמנם כל טובו
ושלוותו הבל ורעות רוח וכל כבודו
לכלימה וציץ נובל צבי תפארתו,
שהרי בשעה שתקוותו של אדם חזקה
בשעה שהגר עולה מעלה מעלה | סימן בשמחתו הרי היא פוסקת ,עוממת
הוא בידך שיתהפך עליך הגלגל והולכת.
לטובה
'ועל כן ,ממשיך ואומר" .תיקנו לברך
והוא מה שנאמר בפרשתנו (כ"ח ,מ"ג) על שינוי היין הטוב והמטיב שהיא
"הגר אשר בקרבך יעלה עליך מעלה הברכה שתיקנו על הרוגי ביתר
מעלה ואתה תרד מטה מטה". כשניתנו לקבורה .וכל זה כדי להעציב
את האדם מחומר והמורכב מן
ידוע שכשברח דוד המלך מפני
היסודות הטבעיים שהם גופים מתים
אבשלום בנו יצא שמעי בן גרא
לקראתו וקיללו קללה נמרצת .אז פנה
ואז נפול יפול .ואם עם ישראל יירד אבישי לדוד ואמר לו :ירשני נא מלכי
מטה מטה – אזי יתהפך עליו הגלגל להורגו .אך דוד השיבו" :הנח לו ויקלל,
לטובה ,ויעלה עד שמי רום!!! אולי יראה ה' בעניי והשיב לי טובה
תחת קללתו היום הזה" (שמואל ב',
ט"ז).
וקשה ,שהרי מדוע סבר דוד כי בגלל
כאשר נעשה האדם עני ורש | סימן
שקילל אותו שמעי יראה ה' בעוניו
הוא שהולך להתעשר במהרה
וייטיב עמו .ומפרש בזה הגה"ק רבי
איתא בגמרא (ב"ב קע"ד ע"ב) "בתר אברהם דיין זיע"א מפני שהגלגל
עניא אזלא עניותא". סובב הוא בעולם ,וכשהגלגל מגיע
לפי פשוטו הכוונה הוא למזלו של לשפל המדריגה – בעל כרחו הוא עולה
העני כי גרוע הוא עד שהעניות דרכה בחזרה ,שכשהוא ברום המעלה סימן
לחזר אחר העניים ולהותירם במצבם הוא שמתחיל לרדת ,וכמאמר שלמה
האומלל. המלך "לפני שבר – גאון".
אולם בספר "עיני שמואל" מפרש וזהו מה שלימדונו חז"ל (מגילה טו):
זאת באופן אחר והוא ,ש'בתר עניא' שמה שהזמינה אסתר המלכה את
היינו לאחר העניות שכאשר מגיע עם יחד לסעודה הרשע המן
האדם לשפלות ,לתחתית שאין למטה אחשוורוש כדי שיהיה אז ברום
הימנה ,או אז "אזלא עניותא" – היינו המעלה ,וממילא יצטרך אז ליפול ,ואז
שתלך ממנו העניות ויתחיל מזלו ממילא יינצלו כלל ישראל מגזירותיו
להשתפר. המרושעות.
וזהו מה שפירשו חז"ל שהאדם שנגזר וכך פירשו המפרשים את הנאמר
עליו להיות עני ואביון ,יידע נאמנה כי בתוכחה 'הגר אשר בקרבך יעלה עליך
כאשר יגיע לדלי דלות אזי אות וסימן מעלה מעלה ואתה תרד מטה מטה':
הוא כי מצבו עתיד להשתפר. הלוא ידוע מה דאיתא בזוה"ק
רמז נאה נתן לזה ,שכאשר נתבונן שבתוכחה האיומה גנוזות בו ברכות
כי נראה עני המילה באותיות נפלאות ,ומהי הברכה הצפונה כאן.
האותיות הבאות אחריהן הם כסף כי אלא שאם הגר יעלה מעלה מעלה –
אזי בעל כרחו יתחיל לרדת פתאום,
לאחר זמן ראה עני באחד הסמטאות האות ף באה אחר האות ע' ,והאות ס
| בתמורת מאה דולר הסכים הלה באה אחר האות נ' ,וכך גם האות כ
לצייר את דיוקנו לצד העשיר באה אחר האות י'.
אחר כך נטל הצייר את הגיליון והלך
לחפש אחר עני מרוד בכדי לצייר את
דיוקנו בחציו השני של הגיליון .חיפש
רצה לצייר דיוקן של עשיר ועני באותו
שוב ושוב אך ללא הצלחה ,לא הצליח
דף | דיוקנו של העשיר עלתה בידו לצד
למצוא אדם שענה על דרישותיו.
נוף מרהיב שהשתקף מרחוק ממשרדו
כעבור שנה כמעט ונשכח ממנו הענין,
הגה"צ רבי יענק'לי גלינסקי זצוק"ל
ופתאום בלכתו ברחוב צדו עיניו
מביא בזה משל נפלא:
באחת הסמטאות עני מרוד ומסכן,
לבוש קרעים וסחבות ומבט פניו מעשה בצייר בעל שם עולמי שהגיע
זועקת אומללות. לגיל הגבורות ,ולאחר קריירה נכבדה
שהיה לו עשרות שנים חפץ היה
הצייר העלה בפניו את 'חלומו'
להנציח את שמו בציור אחרון ,כזה
מגוהצים דולר למאה ובתמורה
שיאדיר את שמו לעוד שנים רבות.
הסכים העני לשבת על כסא כדי
שדיוקנו יונצח על מחציתו הריק של בקרבו גמלה ההחלטה לצייר על גבי
הגיליון. גליון אחד את דיוקנם של עשיר ועני
כאחד זה לצד זה .לאחר חיפוש
ודרישה נמצא אחד מעשירי תבל
העני הביט על דיוקנו לאחר שצייר
שנתן את הסכמתו לכך.
הלה | העני והעשיר זהו אותו אחד
באחד נקבע ביניהם המפגש
אלא שהתהפך עליו הגלגל
ממשרדיו המפוארים ,שם העלה
כשסיים הצייר את מלאכתו ביקש
הצייר את דיוקנו של העשיר יפה
העני את רשותו לראות את הגיליון.
התואר מול נוף עוצר נשימה.
לפתע הישיר אליו העני באחת את
מבטו ,ועל שפתיו נתלה חיוך רב
משמעות.
בעולם הזה יש ימי אהבה וימי שנאה | תמה הצייר לפשר החיוך ,או אז השיב
יידע בעצמו שעוד מעט יגיע ימי לו העני" :שני האנשים המצויירים על
האהבה ויקל עליו להתגבר עתה גבי הגיליון ,הם אותו אחד!
איתא בספה"ק "תולדות יעקב יוסף" 'מה? – תמה לעצמו הצייר' ,איך יתכן
(פר' שמות) ,כתב הבעש"ט הק' כדבר הזה?"
ש'האדם נמצא באחד משני המצבים
הסביר לו העני את כוונתו ואמר" :דע
שהם עליה או ירידה כיוון שאי אפשר
העשיר של דיוקנו שדמות לך,
לעלות תמיד במדריגה אחת'.
המצוירת בחציו הראשון של הגיליון
רבינו תם מגדולי רבותינו הראשונים זהו אותו אדם ,זהו אני בעצמי .ואכן
הגדיר זאת בשם "ימי האהבה וימי זה היה עוד בטרם נתהפך עלי הגלגל
השנאה" ,וז"ל: לרעה ,לפני שהפסדתי את כל רכושי
בבת אחת"...
"כי כל מתחיל לעשות שום מעשה –
אם יהיה לו במעשה ההוא שום הנאה מעשה זה בא ללמדנו מהו 'עולם –
אזי תיכנס בליבו התאווה לגמור כגלגל החוזר' .אכן לפעמים מתגאה
הפעולה ,כי כן בכל מעשה שיש בו העשיר בעצמו באמרו שכסף רב יש לו
שום הנאה תיכנס בליבו האהבה הפזורים להם בכל המדינות מסביב
הראשונה – ואחר כך תסור ותיכנס ומרגיש את עצמו ברום המעלה ,אבל
בליבו השנאה ,ולקץ ימים תסור .וכן אינו יודע שמקרא מפורש הוא (חגי ב',
יתחלפו תמיד :יסור האחד ויבוא ח') "לי הכסף ולי הזהב נאום ה'" ,ולכן
השני ...כי האהבה והשנאה נלחמות אל לו להתגאות בעצמו כי ברגע אחד
שתיהן .פעם תגבר האחת ופעם תגבר ה' מוריש ומעשיר ,אלא ינצל את הונו
השניה."... הרב ויתן אותו לצדקה עבור עניים
ואביונים וכך יינצל מכל גזירות קשות
ורעות כמו שמצינו בזוה"ק.
ראה אותה רבי יוחנן בן זכאי בעוניה
ושמח | לשמחה זו -מה היא עושה
לאור זאת נביא בזה את דברי הגמרא
(כתובות ס"ו ע"ב):
ישראל"! ,איזה אושר היה אז בעם "תנו רבנן מעשה ברבן יוחנן בן זכאי
ישראל? הלוא עם ישראל היו אז שהיה רוכב על החמור והיה יוצא
במצב נורא ואיום והתרחקו מהתורה מירושלים והיו תלמידיו מהלכין
ומצוות עד כדי כך שנמסרו בידי אחריו .ראה ריבה אחת שהיתה
עכו"ם ,ולשמחה זו מה היא עושה מלקטת שעורין מבין גללי בהמתן של
באומרו 'אשריכם ישראל'? ערביים .כיוון שראתה אותו נתעטפה
בשערו ועמדה לפניו .אמרה לו :רבי,
פרנסני! ,אמר לה :בת מי את? אמרה
הסבל שסובלים עם ישראל | הוא
לו :בת נקדימון בן גוריון אני...
הפתח לישועה
"בכה רבי יוחנן בן זכאי ואמר:
ומבארים בזה המפרשים ואומרים
אשריכם ישראל! בזמן שעושין רצונו
שרבן יוחנן בן זכאי צפה ברוח קדשו
של מקום – אין כל אומה ולשון
וידע שכל הסבל שסובלים עם ישראל
שולטת בהם ,ובזמן שאין עושין רצונו
בעת הזאת ,אות וסימן הוא לגאולה
של מקום – מוסרן ביד אומה שפילה,
לכך לזכות שעומדים העתידה
ולא ביד אומה שפילה אלא ביד
במהרה ,והוא ידע היטב כי דווקא
בהמתן של אומה שפילה".
מתוך הצרות והסבל תצמח ישועתם
של עם ישראל. ומקשים המפרשים ,מדוע לאחר
שראה רבי יוחנן בן זכאי את הסבל
ועל כן כשראה כל זאת מיד התרגש
הנורא שסובלים עם ישראל ובפרט
ליבו בקרבו ואמר לעצמו שאם כך ,אז
כשראה את בתו של נקדימון בן גוריון
וודאי הוא שתקוותם קרובה כי עצם
שהיה מעשירי ישראל שהגיעה לכזה
העונש הקשה והסבל העצום שהם
מצב עד כדי כך שהיתה צריכה
סובלים ,וכמאמר הגמרא 'לא ביד
להתעסק לפרסתה ע"י שליקטה את
אומה שפילה מסר את בניו אלא ביד
מזונה מבין גללי בהמתן של ערביים,
בהמתן של אומה שפילה' ,הוא המעיד
שמח ?!
על קץ היסורים כי גלגל הוא החוזר
בעולם ,ודווקא מנקודה שפילה זו יזכו מכך להתעורר צריך היה הרי
לבוא לרום המעלה ,ולכן אמר ולהשתתף בצערן של ישראל? מדוע
"אשריכם ישראל". זו בשעה דווקא לנכון מצא
להתבטאות במילים אלו" :אשריכם
וזקינות ברחובות ירושלים וגו' (זכריה
ח' ,ד').
ממשיכה הגמרא ואומרת" :עד שלא
ראה רבי עקיבא שועל יוצא מקודש
נתקיימה נבואתו של אוריה הייתי
הקודשים וצחק | עכשיו תתקיים
מתיירא שלא תתקיים נבואתו של
נבואתו של זכריה
זכריה .עכשיו שנתקיימה נבואתו של
וכמו כן איתא בגמרא (מכות כ"ד ע"ב)
אוריה בידוע שנבואתו של זכריה
"וכבר היה רבן גמליאל ורבי אלעזר
מתקיימת – בלשון הזה אמרו לו:
בן עזריה ורבי עקיבא מהלכין בדרך.
עקיבא ,ניחמתנו .עקיבא ,ניחמתנו!
פעם אחת היו עולין לירושלים ,כיוון
ולכאורה קשה ,היתכן שרבי עקיבא שהגיעו להר הצופים קרעו בגדיהם.
היה חושש שמא לא תתקיים נבואתו כיוון שהגיעו להר הבית ראו שועל
של זכריה ,האם היה צריך לאות יוצא מבין קדשי הקדשים ,התחילו
ומופת על כך. הם בוכים ורבי עקיבא מצחק.
עוד קשה ,שהרי מה היתה פליאתו של "אמרו לו :מפני מה אתה מצחק? ,אמר
רבי עקיבא על חבריו שבכו ,הלוא להם :מפני מה אתם בוכים? אמרו לו:
מצינו כן על ירמיהו בעצמו שקונן על מקום שכתוב בו "והזר הקרב יומת",
כך דכתיב "על אלה היה דווה ליבנו על ועכשיו שועלים הלכו בו ולא נבכה?!
אלה חשכו עינינו על הר ציון ששמם
אמר להם :ולכן אני מצחק דכתיב
שועלים הילכו בו" (איכה ה' ,י"ז-י"ח).
"ואעידה לי עדים נאמנים את אוריה
הכהן ואת זכריהו בן ברכיהו" (ישעיה
ח' ,ב') .וכי מה ענין אוריה אצל זכריה?
והלוא אוריה במקדש ראשון וזכריה
כשהחורבן גדול אזי תבוא הישועה |
במקדש שני? אלא תלה הכתוב
לכן ציפה רבי עקיבא שייצאו שועלים
נבואתו של זכריה בנבואתו של
מקוה"ק שהוא אות וסימן לחורבן
אוריה .באוריה כתיב" :לכן בגללכם
הנורא
ציון שדה תחרש" (מיכה ג' ,י"ב),
ולפי דברינו אלה יתבאר הדבר היטב
ובזכריה כתיב" :עוד ישבו זקנים
שהרי בנבואתו של מיכה מצינו רמז
לכך שלעתיד ייצאו שועלים מבית
החורבן אז יוכלו עם ישראל לזכות קודש הקדשים וכמו שהתנבא על כך:
לגאולה השלימה. "ציון שדה תחרש וירושלים עיים
תהיה והר הבית לבמות יער" (ירמיה
אך עכשיו ,לאחר שנתקיימו נבואות
כ"ו ,י"ח).
החורבן אחת לאחת ,ולאחר שראה
רבי עקיבא את ביהמ"ק שנחרב ע"י ומפרש בזה המלבי"ם ואומר :מצייר
הרומאים והמקום נהפך לדאבוננו שכל המקודש יותר – יגדל חורבנו
לכעין יער וחורש אשר שועלים יותר שציון תחרש עד שתהיה כשדה
מתהלכים בו כבתוך ביתם -הסיק וירושלים לא תחרש רק תהיה לעיים
מכך כי מעתה הוכשרה הדרך לבניינה ע"י מפולת הבית .והר הבית ששם היה
של הגאולה. המקדש והמזבח ונשאר ממנו הכותל
כלומר שלא עכשיו נודע לו כי נבואתו המערבי ידמה כבמות הנמצאים ביער
של זכריה עומדת להתקיים כי לא היה שאין איש בא לתוכם ,רק שועלים
ספק בידו כלל שנבואה זו נכונה ופריצי חיות ילכו בם".
ואמיתית היא ,אלא שחשש שמא כל נמצא שהר הבית שהוא מקום
דברי הנבואות יתאחרו מאוד ואז המקדש והקודש יהיה מקום יער
יארוך זמן רב עד שיוכשר לישראל זמן מקום משכן חיות טורפות .הרי לנו
הגאולה ,אבל עכשיו משראה איך שכאשר ראו שועל יוצא מבית קודש
שדברי הנבואה של מיכה ממהרים הקדשים ,ראו בזה שנתקיימה נבואתו
לבוא בראותו איך שועלים מהלכים של מיכה.
בבית קודש הקדשים מתוך ביזיון
ובספר "אמרי שוהם" מבאר בזה כי
וחרפה למקום קדוש כזה ,הבין כי
וודאי שרבי עקיבא לא פקפק בקיום
עכשיו "בידוע שנבואתו של זכריה
נבואתו של זכריה ,כי אם חשש מאוד
מתקיימת" ,היינו שבוודאי תמהר
שמא תתאחר הנבואה לבוא.
ישועתם של ישראל לבוא.
כלומר שרבי עקיבא חשש מאוד מכך
שכל זמן שלא יגיעו התוצאות של
החורבן לשיאם אזי תתאחר קיום
שיתקיימו לאחר ורק הנבואה.
השלבים האחרונים והמאוחרים של
חשש לחתום עליה לבדו וביקש מהרה"ק ישועה ביקשה האשה
מהגביר שיסע עמו לחתום על החוזה. מסאווראן | העשיר הצליח עד מאוד
אכן העסקה נשאה חן בעיני הגביר, במסחר
ולמחרת בבוקר לקח עמו מזוודה
ונסיים במעשה פלא שהיה אצל
קטנה ובה הסכום הכסף הדרוש ויצא
הרה"ק רבי משה מסאווראן זיע"א
לדרכו.
כאשר התדפקה על דלת ביתו אשה
אחת וביכתה לפניו את מר גורלה
באומרה" :כל חיינו עסקנו ,אני ובעלי
חתם על עיסקא היסטורית | מששכח
במעשי צדקה וחסד והעושר לא
את המזוודה חשש מגורלו המר
העביר אותנו על דעתנו .אם כן ,למה
פרטי העסקה סוכמו כבר בין הצדדים
מגיע לנו שנרד מנכסינו ונגיע עד כדי
ונחתמה בשעה טובה ומוצלחת ,אולם
פת לחם?!"
כשהגיע שלב התשלום ביקש המוכר
הרבי היה אחוז בשרעפיו ואחר כך
לקבל רק מקדמה .אבל לאחר דין
הישיר מבט לעברה ואמר" :אספר לך
לפשרה להגיע הצליחו ודברים
מעשה שהיה ,ובו תוכלי למצוא
שהסכום ישולם במועד אחר.
תשובה למצוקתך".
שמח וטוב לב יצא הגביר לשוב לביתו.
וכה היה מעשה:
בדרכם עצרו הם בפונדק וירדו לפוש
קצת בחצר ,הגביר לקח עימו את היה פעם גביר אחד שההצלחה
המזוודה והניח אותה ליד העץ שלידו האירה לו פנים .עסקיו גדלו והתחרבו
ישבו שניהם ,אולם כאשר שבו לעגלה מיום ליום ועושרו התעצם מאוד .היה
שכחו מכל זה והשאירו את המזוודה הוא יהודי ירא שמים שגם קבע עתים
היקרה שם ליד העץ. לתורה .היה לו מנהל עסקים יהודי
שהוא היה חותם על כל העסקאות
הגיעו שניהם הביתה והגביר הושיט
והוא סמך עליו בעיניים עצומות.
את ידו כדי לקחת את המזוודה ,לפתע
חוורו פיו :המזוודה איננה! ,או אז נזכר יום אחד הזדמנה לו עסקה ענקית.
ששכח אותה שם מתחת לחצר הבית
חושיו המסחריים של מנהל העסקים
בו הם שהו.
קלטו מיד את הרווחים העצומים
שעסקה זו עשויה להניב ,אך בכל זאת
עצמאי משלו וההצלחה האירה לו מיהר לרוץ למנהל עסקיו וביקש ממנו
פנים ,לא ארכו הימים עד שהוא עצמו שיחזור איתו לאותו מקום בתקוותו
נעשה לעשיר גדול .ולצד עושרו גם שימצא את הכסף ,אולם אמר לו הלה:
הרבה בעשיית מעשי צדקה וחסד, "אין שום טעם לנסוע ,אין סיכוי
והעניים היו בני ביתו. אבל המזוודה", את שנמצא
משהתעקש הגביר לנסוע בכל זאת
והנה ביום שישי אחד כשקיבל קהל
נסעו הם ביחד ,והנה כשהגיעו ליד
למתן תרומות לעניים ואביונים נחרד
העץ לא האמינו למראה עיניהם:
לראות ביניהם לא פחות ולא יותר –
והיתה שלימה נמצאה המזוודה
את בעליו לשעבר .היה הוא לבוש
מונחת שם כמו שהניחו אותה מקודם!
בלויי סחבות ופניו נחרשו יגון.
בהתחלה הוא לא זיהה שהעשיר בדרך חזרה ראה מנהל העסקים את
העומד מולו זהו אותו מנהל עסקים הגביר כשהוא שקוע בהרהורים
שלו לשעבר. וארשת עצב עלתה על פניו ,וכשהגיעו
הביתה נשתנו פניו של הגביר וזרם של
מיודענו העשיר דחף לידיו שטר כסף
דמעות פרצו מעיניו .מנהל העסקים
גדול ,וכאילו באקראי לחש על אוזנו
תמה על כך מאוד.
באומרו" :הנני מזמין אותך לסעוד
עמי את סעודות השבת".
עסקיו הידרדרו עד שנהיה עני מרוד |
מנהל העסקים נהיה עשיר והזמין
משנגנב ממנו הנעליים נשאר בבית
אותו לסעודת שבת בביתו
הטבילה | העשיר שמע אותו מרחוק
כשהוא שר שם ניגוני שמחה לפלא היה זה שמאותו יום ואילך חלה
מהפך בעסקיו של הגביר והחלו לרדת
עיניו של אחד הקבצנים צדו את
פלאים.
התרומה המיוחדת לה זכה אותו עני
ובליבו גמלה החלטה להעביר את בזה אחר זה נחל הפסדים עצומים עד
השטר לרשותו .הוא הבחין כי העני שיום אחד נאלץ לפטר את מנהל
מסתיר את הכסף בנעליו. העסקים .כבר לא היה לו בעצם מה
לנהל ,ומנהל העסקים הרחיק נדוד
מאותו רגע שמר את צעדיו ,וכשהלך
והגיע למדינה אחרת .פתח עסק
זה לבית הטבילה בא אחריו הקבצן,
'שאלה אחת לי אליך' ,אמר העשיר נטל את נעליו ונעלם .העני יצא
לבעליו לשעבר" .מדוע כשמצאת אז מהטבילה ונדהם לגלות כי נעליו
את המזוודה האבודה פרצת בבכי, נעלמו ובתוכם הכסף .השמש החלה
ואילו הערב כשגנבו את נעליך רקדת שוקעת ונשאר הוא בודד ונבוך בבית
ופיזזת בשמחה עצומה כאילו דבר לא הטבילה.
אירע?".
משינטו צללי ערב של יום השבת
האורח הרהר לרגע ואחר השיב" :דע המתינו בבית העשיר בקוצר רוח
לך .שאז כשראיתי שנעשה לי נס כה לבואו של העשיר.
גדול הבנתי כי אני נמצא בפסגת
כשזה בושש לבוא יצא העשיר לחפש
ההצלחה ,ומכיוון שגלגל הוא הסובב
אחריו ,הוא עבר ליד בית הטבילה
בעולם הרי שמהפסגה אין דרך אלא
ושמע מתוכו קולות של שירה וזמרה.
למטה ,ולכן בכיתי על מצבי המר
כשנכנס פנימה נדהם לגלות אדם
שהולך להיות לי ,ואכן מאז החלה
יחף ,מפזז ומכרכר בשמחה .עד מהרה
ההידרדרות אצלי בעסקים".
התברר לו כי זהו אותו עני.
" ואילו הערב ,כשנותרתי לבד בבית
חיש מהר דאג להביא לו זוג נעליים
הטבילה ואפילו בלי נעליים ידעתי
והביאו לביתו ,שם הלבישו אותו
שזוהי שיא נקודת השפל אצלי,
בגדים נקיים ומכובדים לכבוד שבת,
שממנה הדרך מובילה רק למעלה".
וכולם הסבו לסעודה.
ואכן ,לאחר הסיוע הרב שקיבל הוא
ממנהל העסקים שלו לשעבר הצליח
סיבת השמחה היתה | כיוון שידע
להשתקם במהרה עד שחזר למעמדו
שברגע שהגיע לשיא השפל הולך
ולמצבו הראשון ,וההצלחה שבה
להתרומם בחזרה
להאיר לו פנים.
בתום הסעודה ביקש העשיר מאורחו
"זה הסיפור" ,סיים הצדיק את דבריו
להתלוות אליו אל גינת הבית ,ושם
לאשה" .ועכשיו דעי כי גם אתם –
בהתרגשות עצומה התוודע אליו
אחרי שירדתם מטה מטה ,תתחילו
וסיפר לו את כל הקורות עימו ,והלה
לעלות שוב מעלה מעלה בגלגל
הבטיח לאורחו לעזור לו כדי שיוכל
וכך הוי. ההצלחה".
לשוב ולעמוד על רגליו.
משמע שעושה כן רק בגלל שאלה א' :אחד נסע לארץ ישראל
שציווה עליו ה' ,אבל במצוה לאיזה שמחה משפחתית למשך שבוע
שהשכל מחייבו אי אפשר ימים או יותר מזה וזכה לקיים מצות
לברך עליו כיוון שהיה עושה ישוב ארץ ישראל ,למה אינו מברך על
כן גם בלא ציווי הבורא .לכן מצות ישוב ארץ ישראל ,הרי רש"י על
כיוון ישוב הארץ חפץ האדם הפסוק בפרשתנו (כ"ו ,י"ג) 'לא עברתי
לקיימו גם בלא ציווי ה', ממצוותיך ולא שכחתי' ,אומר שלא
שהרי גם אצל גויי הארצות שכחתי לברך על הפרשת מעשרות.
מסכימים הם להילחם עד ונראה מדבריו שחייבים לברך על כל
טיפת דם על אדמתם. מצוה ומצוה שעושים ,ולמה כאן אין
ככל מצוה היא והרי מברכים
חכמינו ז"ל תיקנו לזה ברכה בברכת
המצוות?
המזון בברכת 'נודה לך'
בזה ליישב עוד ב .ואפשר תשובה:
שמצד הדין אכן צריך לברך מצות ישוב ארץ ישראל השכל מחייבו
על מצות ישוב הארץ אלא ולכן אינו יכול לברך עליו 'אשר
שאין מברכים עליו בסתם קדשנו במצוותיו..וציוונו'
כך בסתם כך כי אם בברכת
א .בשו"ת "תורת ירוחם" רצה
המזון כמו אנו מברכים
ליישב בזה ע"פ מה שכתב
בברכה השניה' ,נודה לך ה'
הרבינו בחיי שעל כל מצוה
שהנחלת על אלוקינו
שהשכל מחייב לקיים את
לאבותינו ארץ חמדה טובה
המצוה אין מברכים עליו,
וברכה ...ועל הכל ה' אלוקינו
שהרי מנוסח הברכה 'אשר
אנחנו מודים לך וכו' ככתוב
וציוונו' במצוותיו קדשנו
תרומות חיוב בשביל ואכלת ושבעת וברכת את ה'
לתת שצריך ומעשרות אלוקיך וכו' ,ומסיים 'על
מהפירות הגדלים על אדמת הארץ ועל המזון'.
הארץ.
הרי שהברכה היא גם על הישיבה
ולפיכך אין מברכים עליו משום בארץ ישראל ,ומהראוי שהיושבים
שאינה מצוה לכשעצמה אלא למטרה בארץ ישראל יכוונו באמירת ברכה זו
אחרת ,וכמו שכתב הרמב"ן (ספר על קיום מצות ישוב ארץ ישראל.
המצוות שורש י"ב) שאין מברכים על
נתינת תרומות ומעשרות לכהן משום
מצוה שאינה 'מטרה לכשעצמה' אין
אינה מטרה לכשעצמה אלא כדי לתת
מברכים עליו
לכהן שהרי אסור לו לאכול מפירות
טבל כשם שלישראל אסור (ולכן ג .ויש ליישב בזה שמצד הדין
מפרישים). אין צריך לברך עליו כיוון
שאין זה מצוה בפני עצמה,
הראשונים שכתבו וכמו
דמצות ארץ ישראל שנצטוו
אלא אינה ישראל בני
עורך ומתמלל שיחות תורניות ,שמועס'ן בהלכה ובאגדה,
סיפורי צדיקים והסטוריה שסופרו ע"י חסידים ואנשי מעשה וכדומה
:צרו קשר בפלא' ,053-4199-289 :או בדוא"לs963096 @gmail.com :
