gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

מה בדף - בבלי · Ma Bedaf - Bavli — כי תבוא (2026-08-24)

מוציא לאור: מה בדף - בבלי · Ma Bedaf - Bavli

שבוע: כי תבוא (2026-08-24)

מה בדף - בבלי · Ma Bedaf - Bavli — כי תבוא (2026-08-24)

פתח את ה-PDF הורדה

‫לע''נ הגאון רבי אברהם יעקב בן‬ ‫בס"ד‬ ‫רבי שלמה זלמן זלזניק זצוק''ל‬ ‫הערות והנצחות טל' ‪ 0548449853‬או מייל‬ ‫‪MABADAF12@ GMAIL.COM‬‬ ‫גליון ‪ 349‬פרשת כי תבא תשפ''ו‬ ‫חולין קכב‪-‬קכח‬ ‫הכהנים הם זריזים ולא גזרו בהם‪ ,‬ויש להוכיח ממה ששנינו במשנה שהמפשיט עור כדי אחיזה‬ ‫דף קכב רב הונא אומר שהעור מבטל חצאי זיתים של בשר שעליו‪ ,‬לכאורה לדעת ר'‬ ‫טמא משמע שיותר מכדי אחיזה טהור‪ ,‬ולכאורה קשה שנגזור שמא לא הפשיט אלא כדי‬ ‫ישמעאל עור לא מבטל ולר''ע זה פשוט שהרי הוא סובר שהעור מבטל‪ ,‬ויש לומר שרב הונא‬ ‫אחיזה והוא נוגע בטומאה ומטהרים אותו‪ ,‬ויש לומר שאכן בטומאה דאורייתא יש לחשוש‬ ‫דיבר לדעת ר' ישמעאל והוא אמר שעור לא מבטל רק את מה שנפלט ע''י חיה אך אם נפלט‬ ‫לכך אך המשנה מדברת בטומאה דרבנן‪ ,‬אך זה מובן בטמא בטהורה אך טהור בטמאה זה‬ ‫בסכין העור מבטלו‪ ,‬ויש להוכיח מדברי ר' יהודה במשנה שאם יש אלל מכונס כזית במקום‬ ‫טומאה דאורייתא‪ ,‬ויש לומר שמדובר בטריפה ושייך בה טומאה כדברי אביו של שמואל‬ ‫אחד לא חייבים עליו ורב הונא ביאר שדוקא כשכנסו וזה מובן רק אם בנפלט בסכין לר'‬ ‫שהשוחט טריפה במוקדשים היא מטמאה‪ ,‬ויש להוכיח מדברי ר' דוסתאי בן יהודה בשם ר''ש‬ ‫ישמעאל אינו בטל א''כ רב הונא דיבר לדעת ר' ישמעאל אך אם נאמר שגם בנפלט בסכין אינו‬ ‫שהמפשיט בשרצים הוא חיבור עד שיפשיט את כולו ומשמע שבגמל אינו חיבור‪ ,‬ויש לומר‬ ‫בטל קשה לדעת מי דיבר רב הונא‪ ,‬ויש לומר שאף אם בנפלט ע''י סכין אינו בטל לר' ישמעאל‬ ‫שהדיוק הוא לא על גמל אלא שעור שעל הצואר אינו חיבור וכדעת ר' יוחנן בן נורי‪ ,‬ורב הונא‬ ‫ורב הונא דיבר לדעת ר''ע והחידוש הוא שלא נאמר שר''ע דיבר רק בנפלט ע''י סכין אך אם‬ ‫אמר בשם ר''ש בן ר' יוסי שהמשנה בכלים אומרת שטלית שנקרעה אינה חיבור רק כשלא‬ ‫נפלט ע''י חיה הוא לא בטל‪ ,‬קמ''ל שטעמו של ר''ע הוא שהעור מבטל ואין חילוק בין נפלט‬ ‫השאיר כדי מעפורת שהיא סודר‪ ,‬אך אם השאיר כדי מעפורת זה חיבור‪ ,‬ור''ל אומר שהמשנה‬ ‫ע''י סכין או ע''י חיה‪ ,‬וכך כתוב בסיפא שר''ע מטהר בעור כי העור מבטלם‪.‬‬ ‫דברה רק על טלית אך בעור הוא חזק שגם בנשאר מקצת שהוא חוזר לקדמותו בתפירה‪ ,‬ור'‬ ‫משנה באלו עורותיהם כבשרם‪ :‬עור האדם ועור חזיר של ישוב‪ ,‬ור' יהודה אומר שגם עור חזיר‬ ‫יוחנן אומר שגם עור הוא כטלית שהוא טהור ברובו‪ ,‬ור' יוחנן מוכיח ממה ששנינו שאם חשב‬ ‫הבר‪ ,‬וכן עור של חטוטרת של הגמל הרכה‪ ,‬ועור הראש של עגל רך‪ ,‬ועור הפרסות‪ ,‬ועור בית‬ ‫על עור טמא מדרס לעשות ממנו רצועות וסנדלים לר' יהודה כשנתן בו אזמל הוא טהור‬ ‫הבושת‪ ,‬ועור השליל‪ ,‬ועור שתחת האליה‪ ,‬ועור האנקה והכח והלטאה והחומט‪ ,‬ור' יהודה‬ ‫וחכמים סוברים שהוא נטהר רק כשהוא מתמעט מה' טפחים‪ ,‬ומשמע שכשהוא מתמעט מה'‬ ‫אומר שהלטאה כחולדה‪ ,‬ובכולם אם עיבד והלך כדי עבודה טהורים חוץ מעור האדם ור' יוחנן‬ ‫טפחים הוא טהור ולא אומרים שהוא חוזר לקדמותו‪ ,‬ויש לומר שהוא מתחבר רק כשיש סדק‬ ‫בן נורי אומר שלשמונה שרצים יש עורות ואינו כבשר‪ .‬גמרא עולא אומר שמדאורייתא עור‬ ‫אחד לאורך או לרוחב אך אם הוא מקצע דרך סביבותיו זה לא מתחבר כראוי‪ ,‬ור' ירמיה מוכיח‬ ‫אדם טהור וגזרו בו טומאה שמא יעשה אדם שטיחים מעורות אביו ואמו‪ ,‬ויש ששנו את דברי‬ ‫ממשנתינו שמי שמפשיט לשטיח שיעורו כדי אחיזה משמע שיותר מכדי אחיזה טהור ולא‬ ‫עולא על הסיפא שאם עיבד או הלך בכולם כדי עבודה הם טהורים חוץ מעור אדם‪ ,‬ואמר עולא‬ ‫אומרים שהוא מתחבר כראוי‪ ,‬ור' אבין מבאר שכשמפשיט הראשון הראשון הוא נפרש לגמרי‬ ‫שמדאורייתא עור אדם שעבדו הוא טהור וגזרו בו טומאה שמא יעשה אדם שטיחים מעורות‬ ‫ואין סופו לחזור להתחבר לבשר‪ ,‬ורב יוסף מקשה ממה ששנינו שלר' יוחנן בן נורי עור שעל‬ ‫אביו ואמו‪ ,‬מי ששנה את דברי עולא על הרישא כ''ש על הסיפא כשעבדם ומי שהביא את דברי‬ ‫הצואר אינו חיבור ולכאורה הרי עור מתחבר‪ ,‬אמר לו אביי שיש להוכיח מחכמים שהוא חיבור‬ ‫עולא על הסיפא שעבדם אך ברישא הטומאה היא מהתורה‪.‬‬ ‫ואביי מבאר שחכמים ור' יוחנן בן נורי נחלקו בשומר שעשוי להתנתק מאליו שלרבנן הוא‬ ‫ר' יהודה ות''ק נחלקו בעור חזיר הבר שלת''ק הוא קשה ולר' יהודה הוא גם נקרא רך‪.‬‬ ‫שומר ולר' יוחנן הוא לא שומר‪ ,‬ור' ירמיה מוכיח ממה ששנינו איך מטהרים תנור שנטמא‬ ‫עולא מבאר בשם ריב''ל שגמל הרכה מדובר שהגמל עדיין לא טען משא על גבו‪ ,‬ור' ירמיה‬ ‫שמחלק אותו לשלושה ואת הטפילה שהיא החומר שמחבר גורר עד הארץ‪,‬‬ ‫מסתפק באופן שהגיע זמנו לטעון אך עדיין הוא לא טען‪ ,‬ואביי מסתפק באופן שלא הגיע זמנו‬ ‫דף קכד ור''מ אומר שאינו צריך לגרור אותו ולא עד הארץ אלא מספיק למעטו בפנים פחות‬ ‫לטעון והוא טען‪ ,‬ונשאר בתיקו‪ ,‬ור''ל שאל כמה שיעורו של גמל הרכה ור' ישמעאל בר אבא‬ ‫מד' טפחים ומשמע שכשהוא ממעט בתוכו הוא טהור אף שניתן לחברו כראוי‪ ,‬ורבא מקשה‬ ‫אמר לו שריב''ל אמר שהשיעור הוא כל עוד לא טען ואמר לו ר''ל שב כנגדי שאמרת דברי‬ ‫שיש להוכיח מת''ק שצריך לגרור את הטפילה עד הארץ מוכח שזה נחשב חיבור‪ ,‬אלא מבאר‬ ‫טעם‪ ,‬וכן ר' זירא שאל כמה שיעור גמל הרכה ואמר לו רבין בר חיננא בשם ריב''ל שהשיעור‬ ‫רבא שלכו''ע כיצד מטהרים תנור שנטמא שחולקו לשלושה וגורר את הטפילה עד לארץ‬ ‫הוא כל עוד לא טען והוא חזר על דבריו אמר לו ר' זירא כבר אמרת פעם אחת‪ ,‬ויש להתבונן‬ ‫ופחות מכך הוא יכול להתחבר כראוי‪ ,‬ומי שרוצה שתנורו לא יבא לידי טומאה יחלק לשלושה‬ ‫את החילוק בין ר''ל שהיה מתקיפי א''י שהוא כיבד את ר' ישמעאל בר אבא‪ ,‬ואילו ר' זירא‬ ‫ויגרור את הטפילה עד לארץ‪ ,‬ולר''מ מספיק למעטו בפנים עד שלא יהיה בו ד' טפחים‪.‬‬ ‫שהוא מחסידי בבל לא כיבד את רבין‪.‬‬ ‫בדברי הברייתא שחולק את התנור לשלושה יש להקשות הרי שנינו בכלים שלר''מ תנור‬ ‫עולא אומר ששיעור עגל הרך הוא כל עוד הוא בן שנתו‪ ,‬ור' יוחנן אומר כל עוד שהוא יונק‬ ‫תחלתו ארבעה ושיריו אם נשבר צריך שישאר לפחות ארבעה ולחכמים רק בגדול צריך ארבעה‬ ‫והסתפקו אם לדעת עולא בן שנתו דוקא כשהוא יונק עמוד ב ור' יוחנן אמר לו כל עוד שהוא‬ ‫אך בקטן משתגמר מלאכתו מספיק כל שהוא ושיריו ברובו‪ ,‬ואצל ר' ינאי פירשו שכל שהוא‬ ‫יונק גם אח''כ‪ ,‬או שעולא אמר בן שנתו בין כשהוא יונק ובין כשאינו יונק ור' יוחנן אמר לו בן‬ ‫הכוונה טפח שהרי עושים תנורים בני טפח ומשמע שלר''מ פחות מד' טהור גם בנחלק לשנים‬ ‫שנתו בתנאי שהוא יונק‪ ,‬ויש להוכיח מדברי ר' יוחנן שאמר כל זמן שיונק ואם נאמר שלר'‬ ‫ויש לומר שכשנחתך לרחבו שאינו עומד יפה כשאין בו ד' הוא טהור אך אם חתכו לגמרי‬ ‫יוחנן צריך בן שנתו יש לכתוב והוא שיונק‪.‬‬ ‫כגיסטרא הוא טהור כשנחלק לשלושה‪.‬‬ ‫ר''ל שאל את ר' יוחנן אם עור ראש של עגל הרך מטמא אמר ר' יוחנן שאינו מטמא אמר לו‬ ‫יש לדקדק ששיירי תנור זה ברובו ומה ניתן לעשות ברוב טפח‪ ,‬מבאר אביי שרק בגדול שייריו‬ ‫הרי למדתנו במשנה אלו שעורותיהם כבשרם ועור ראש של עגל הרך‪ ,‬אמר לו ר' יוחנן אל‬ ‫ברובו‪ ,‬ומה שרבנן אמרו ארבעה מדובר בתנור תשעה שאם אין רוב צריך לפחות ד' ובתנור‬ ‫תקניטני שאני שונה שמשנה זו היא דעת יחיד ששנינו שהשוחט עולה על מנת להקטיר כזית‬ ‫שבעה מספיק רוב‪ ,‬ללישנא בתרא רב הונא אמר בשם ר' ישמעאל שאפילו אם השאיר כדי‬ ‫מעור שתחת האליה חוץ למקומו פסול ואין בו כרת ואם חשב חוץ לזמנו פסול ויש בו כרת‬ ‫מעפורת היא מטמאה ואמר ר''ל שרק טלית בטלה בפחות משיעור מעפורת אך עור הוא חשוב‬ ‫ואלעזר בן יהודה איש אבלום אומר בשם ר' יעקב וכן אמר ר''ש בן יהודה איש כפר עיכום‬ ‫ואינו בטל‪ ,‬ור' יוחנן סובר שגם עור אינו חשוב‪ ,‬והקשה ר' יוחנן ממה ששנינו שאם חשב על‬ ‫בשם ר''ש שבין עור פרסות ובין עור ראש של עגל הרך ובין עור שתחת האליה וכל מה שמנו‬ ‫עור טמא מדרס לעשות ממנו רצועה וסנדלים לר' יהודה כשנתן בו אזמל הוא טהור ולחכמים‬ ‫חכמים שעורותיהם כבשרם לרבות עור בית הבושת אם חשב חוץ למקומו פסול ואין בו כרת‪,‬‬ ‫הוא טמא עד שימעט אותו מה' טפחים ואם מיעטו הוא טהור ולא אומרים שהעור חשוב יותר‪,‬‬ ‫ואם חשב חוץ לזמנו פסול ויש בו כרת‪.‬‬ ‫ויש לומר שמדובר שהוא צריך אותו למושב הזב ולכן אינו ראוי בפחות מה' טפחים‪.‬‬ ‫רב מפרש עור בית הפרסות בפרסה ממש‪ ,‬ור' חנינא מפרש שהוא הארכובה שנמכרת עם‬ ‫משנה אם יש כזית בשר על עור מי שנוגע בציב שיוצא ממנו ובשערה שכנגדו הוא טמא ואם‬ ‫הראש שחותכים אותה בעת הפשטת הבהמה‪.‬‬ ‫היו עליו שני חצאי זיתים לר' ישמעאל הוא מטמא רק במשא ולא במגע‪ ,‬ולר''ע אינו מטמא לא‬ ‫שנו בברייתא שמהפסוק שנאמר בשרצים הטמאים מרבים שעורתיהם כבשרם‪ ,‬ואין לומר שכל‬ ‫במשא ולא במגע ור''ע מודה שאם תחב בקיסם שני חצאי זיתים והסיטם טמא‪ ,‬ור''ע טיהר רק‬ ‫השרצים עורם כבשר שכתוב אלה‪ ,‬אך קשה הרי אלה כתוב על כולם ואמר רב שכשכתוב‬ ‫בעור כי העור מבטלם‪ .‬גמרא עולא אומר בשם ר' יוחנן שכזית שלם אינו בטל רק אם נפלט ע''י‬ ‫למינהו זה מפסיק בענין‪ ,‬אך קשה מדוע לא מחשיבים גם תנשמת ורב שמואל בר יצחק מבאר‬ ‫חיה אך מה שנפלט ע''י סכין הוא בטל‪ ,‬ואמר לו ר''נ האם ר' יוחנן יטהר גם בכף מאזנים אמר‬ ‫שרב הוא תנא ואכן הוא שנה תנשמת‪ ,‬אך קשה שהתנא לא שנה במשנה תנשמת ומבאר רב‬ ‫לו כן‪ ,‬שאל אותו אפילו כשנעשה כנפה‪ ,‬אמר לו כן‪ ,‬אמר ר''נ בשבועה אפילו אם ר' יוחנן‬ ‫ששת בר רב אידי שהתנא שלנו סובר כר' יהודה שלא למד מהפסוק אלא מסברא שאין ממשות‬ ‫עצמו יאמר לי כך לא אשמע לו‪ ,‬וכשעלה רב אושעיא הוא אמר שמועה זו לר' אמי בשם עולא‬ ‫בעורם בגלל רכותו ולכן הוא כבשר‪ ,‬והם חולקים בעור של לטאה שלת''ק הוא לא כבשר ולר'‬ ‫ומה שאמר ר''נ אמר לו ר' אמי וכי בגלל שר''נ הוא חתן בית הנשיא הוא מזלזל בשמועות של‬ ‫יהודה זה רך כבשר‪.‬‬ ‫ר' יוחנן ולעתים ר' אמי שנה את דברי ר' יוחנן על הסיפא שאם היו שני חצאי זיתים על העור‬ ‫שנינו במשנה שאם הלך בהם כדי עבודה הם טהורים ומשמע שאם לא הלך בהם הם טמאים‪,‬‬ ‫לר' ישמעאל מטמא במשא ולא במגע ולר''ע אינו מטמא גם במשא ועל זה אמר ר' יוחנן שזה‬ ‫וקשה שר' חייא שנה שאם עשה טלאי מאוזן חמור בקופתו היא טהורה ומשמע גם כשלא הלך‬ ‫רק בנפלט ע''י חיה אך אם נפלט ע''י סכין הוא בטל‪ ,‬אמר לו רב אושעיא אתה שונה את זה על‬ ‫בה‪ ,‬ויש לומר שגם אם טלאה היא טהורה רק אם הלך בה‪.‬‬ ‫הסיפא אמר לו כן‪ ,‬ועולא אמר לכם את דברי ר' יוחנן על הרישא אמר לו כן‪ ,‬אמר ר' אמי‬ ‫רב הונא אומר בשם ר' ינאי ששיעור כדי עיבוד הוא הילוך ד' מיל‪ ,‬ור' אבהו אמר בשם ר''ל‬ ‫בשבועה אפילו אם יהושע בן נון יאמר לי משמו לא אשמע לו‪ ,‬ורבין שנה את דברי ר' יוחנן על‬ ‫שלחפש כלים טהורים כדי לגבל עיסה ולחפש מים לנטילת ידים לתפלה ולאכילה השיעור הוא‬ ‫הרישא‪ ,‬ויש לבאר כדברי רב פפא עמוד ב שמדובר במרודד דק וקלוש שניתן לצרפו לכזית אך‬ ‫ד' מיל‪ ,‬ור''נ בר יצחק אומר‬ ‫לא טורחים בכך‪.‬‬ ‫דף קכג שלא ר' אבהו אמר את זה בשם ר''ל אלא איבו אמר והוא אמר ד' דברים ואחד מהם‬ ‫בר פדא אומר שלר' ישמעאל אין טומאת משא בשני חצאי זיתים רק כשהיו מאחוריו אך אם‬ ‫שיעור כדי עבודה של משנתינו‪ ,‬ואמר ר' יוסי בר' חנינא ששיעור ד' מיל הוא רק בהולך לפניו‬ ‫הם מלפניו יתכן טומאת מגע כשיגע בהם בזה אחר זה ור' יוחנן סובר שלא מצטרף נגיעה אחר‬ ‫אך ללכת לאחוריו אפילו מיל אינו חוזר‪ ,‬ורב אחא בר יעקב אמר שמשמע שמיל אינו חוזר אך‬ ‫נגיעה ור' יוחנן הולך לשיטתו שהוא אמר שר' דוסא סובר כר' ישמעאל‪ ,‬ששנינו שכל‬ ‫פחות ממיל חוזר‪.‬‬ ‫המטמאים באהל שנחלקו והכניסם לבית ר' דוסא מטהר וחכמים מטמאים וכמו שלר' דוסא‬ ‫שנו בברייתא שגדוד חיל של עכו''ם שעובר ממקום למקום ונכנס לבית הוא טמא שאין לגיון‬ ‫מאהיל ואח''כ מאהיל אינו מצטרף כך אין נגיעה אחר נגיעה‪ ,‬ואם ר' דוסא כר' ישמעאל‬ ‫שאינו הולך עם כמה קרקפות ואין לתמוה על כך שהרי עור ראשו של ר' ישמעאל בן אלישע‬ ‫ממילא משמע שרבנן כר''ע אך אצלינו ר''ע מטהר גם ממשא‪ ,‬יש לומר שר''ע טיהר רק בעור‬ ‫מונח בראשי מלכים‪.‬‬ ‫אך במקום אחר הוא מטמא כמו שהמשנה מסיימת שר''ע מודה שאם תחב קיסם והסיטם הוא‬ ‫משנה המפשיט עור בהמה או חיה טהורה או טמאה דקה וגסה כדי לעשות שטיח כדי אחיזה‬ ‫טמא ורק בעור טיהר ר''ע כי העור מבטלם‪ ,‬ורב עוקבא בר חמא מקשה ממה ששנינו על‬ ‫נעשה חיבור יד להוציא טומאה‪ ,‬ואם עושה מזה חמת שיעורו כדי שיפשיט את החזה מי‬ ‫הפסוק והנוגע בנבלתם שממעטים עור שיש עליו שני חצאי זיתים ולר' ישמעאל אין למעט‬ ‫שמפשיט בשלמות דרך הרגל כל העור הוא חיבור לטומאה להטמא ולטמא‪ ,‬לר' יוחנן בן נורי‬ ‫משא שכתוב והנושא יטמא ור'ע סובר שכתוב נוגע ונושא שרק מה שבא לכלל מגע בא לכלל‬ ‫עור שעל הצואר אינו חיבור ולחכמים הוא נחשב חיבור עד שיפשיט את כולו‪ .‬גמרא אם‬ ‫משא ומה שאינו יכול לבא למגע אינו מטמא במשא ואם נאמר כדברי בר פדא א''כ זה בא‬ ‫הפשיט יותר מכדי אחיזה לרב טהור כל המופשט ולר' אסי טפח הסמוך לבשר טמא‪ ,‬ויש‬ ‫לכלל מגע לפניו‪ ,‬ורבא מבאר שר''ע סבר שמה שבא לכלל מגע בכל צד בא לכלל משא ומה‬ ‫להקשות ששנינו שהמפשיט כשיעור הזה מכאן ואילך הנוגע במופשט טהור ומשמע אפילו‬ ‫שלא בא לכלל מגע בכל צד לא בא לכלל משא‪.‬‬ ‫בטפח הסמוך לבשר‪ ,‬ויש לדחות שטהור מלבד טפח הסמוך לבשר‪ ,‬ויש להוכיח ממה ששנינו‬ ‫רב אויא סבא שאל את רבה בר רב הונא האם לר' ישמעאל קולית סתומה מטמאה במשא‬ ‫שעור שכנגד הבשר טמא ומשמע שבטפח הסמוך לבשר העור טהור‪ ,‬ויש לומר שהתנא קורא‬ ‫שהוא מודה לסברת ר''ע שרק מה לכלל מגע בא לכלל משא אלא שהוא סובר שבשני חצאים‬ ‫לטפח הסמוך לבשר עור שכנגד הבשר‪ ,‬ויש להוכיח ממה ששנינו שהמפשיט בהמה חיה‬ ‫זה בא לכלל מגע לפניו וא''כ בקולית טהור גם לר' ישמעאל‪ ,‬או שהוא חלק על סברא זו ולא‬ ‫טהורה וטמאה דקה וגסה לשטיח שיעורו כדי אחיזה וטפח הסמוך לבשר טהור‪ ,‬ויש לומר‬ ‫צריך בא לכלל מגע כדי לטמא במשא וקולית סתומה תטמא במשא‪ ,‬אמר לו ראה עורב הפורח‬ ‫שמדובר בטפח ראשון שמפשיטו‪.‬‬ ‫והוא עבר לנושא אחר‪ ,‬אמר לו רבא בנו וכי זה לא רב אויא סבא מפומבדיתא שאמרת עליו‬ ‫שנינו שכדי אחיזה הוא טפח ויש ברייתא שזה טפחיים ואביי מבאר שמה שכתוב טפח הכוונה‬ ‫שהוא אדם גדול‪ ,‬אמר לו רבה שאני זקוק היום לתוספת כח והוא שאל ממני דבר שצריך טעם‪.‬‬ ‫טפח כפול וכן שנינו כמה כדי אחיזה טפח כפול‪.‬‬ ‫עולא אומר שאם תחב שני חצאי זיתים בקיסם גם אם יוליך ויביא כל היום הוא טהור שהרי‬ ‫שנינו בכלים שאם התחיל לקרוע בטלית כיוון שנקרע רובו שוב אינו חיבור והיא טהורה‪ ,‬ואמר‬ ‫כתוב ונשא וקוראים ונושא וצריך נישא בבת אחת‪ ,‬ויש להקשות שר' ישמעאל טימא במשא‬ ‫ר''נ בשם רבה בר אבוה שזה מדובר בטלית שהיא טבולת יום שמתוך שהוא לא חס עליה והוא‬ ‫בשני חצאי זיתי שעל העור והוא לא נישא בבת אחת‪ ,‬אמר רב פפא שמדובר כשהבשר מרודד‬ ‫הטביל אותה א''כ הוא לא חס וקורע את רובה‪ ,‬אך בטלית שאינה טבולת יום היא טמאה שיש‬ ‫ויש חיבור בין שני החצאים‪ ,‬וכן קשה מהסיפא שר''ע מודה שאם תחב שני חצאי זיתים בקיסם‬ ‫לגזור שמה לא יקרע את רובה‪ ,‬ורבה אומר על כך שתי תשובות א‪ .‬שיכולים לומר שטבילה‬ ‫שהוא טמא ולכאורה זה לא נישא יחד‪ ,‬ויש לבאר שמדובר במרודד‪ ,‬ונחלקו בזה תנאים ששנינו‬ ‫מועילה ביומה‪ ,‬עמוד ב ב‪ .‬ועוד שלדעת ר''א בן ר''ש שבעולת עוף צריך רוב שני סימנים נגזור‬ ‫שבין הנוגע בשני חצאים ובין המסיט טמא ור''א אומר שגם הנושא ולכאורה הנושא גם מסיט‪,‬‬ ‫שמא לא יעשה רוב שנים‪ ,‬ורב יוסף אומר שאין לחשוש שיאמרו שטבילה מועילה ביומה כי‬ ‫ויש לומר שת''ק אמר שבין הנוגע ובין המסיט בלא נשיאה ור''א אומר שדוקא כשהוא נישא‬ ‫הקרע מוכיח עליה שהוא הסיבה לטהרתה‪ ,‬ואין להקשות מדוע לא גזרו בעולת העוף כי‬ ‫ומה שכתוב אף הכוונה שדוקא כשהוא נישא‪.‬‬ ‫יטהר כשירד לים‪ ,‬אך קשה שמעל הארץ לומדים כדברי ר' יצחק למעט ספק טומאה שצפה‪,‬‬ ‫דף קכה משנה אם נגע בקולית המת או בקולית של מוקדשים פסולים שהם טמאים מדרבנן‪,‬‬ ‫ויש לומר שכתוב פעמיים על הארץ‪.‬‬ ‫טמא בין סתומים בין נקובים‪ ,‬אך בקולית נבילה ובקולית של השרץ אם הם סתומים הנוגע‬ ‫שנו בברייתא שמהצב למינהו מרבים ערוד וכן מין שנקרא נפילים וכן סלמנדרא‪ ,‬כשהגיע ר''ע‬ ‫בהם טהור‪ ,‬ואם הם נקובים כל שהוא הנוגע טמא וגם הנושא שכתוב הנוגע והנושא מה שבא‬ ‫לפסוק זה הוא אמר מה רבו מעשיך ה' שיש לך בריות שגדלות רק בים ויש בריות גדלות‬ ‫לכלל מגע בא לכלל משא ומה שלא בא לכלל מגע לא בא לכלל משא‪ .‬גמרא משמע רק נוגע‬ ‫ביבשה ואלו שבים אם יעלו ליבשה הם ימותו ואלו שביבשה אם ירדו לים הם ימותו יש בריות‬ ‫ולא מאהיל ולכאורה אם יש כזית בשר יהיה גם טומאת אהל וא''כ מדובר שאין כזית בשר‬ ‫שגדלות באש ויש שגדלות באויר‪ ,‬אלה שבאור אם יעלו לאויר ימותו ואלו שבאויר אם ירדו‬ ‫ולכאורה אם יש כזית מח הטומאה בוקעת ועולה אלא מדובר שאין כזית מח בפנים‪ ,‬אך קשה‬ ‫לאור ימותו‪.‬‬ ‫שאם המח בפנים מעלה ארוכה לבשר מבחוץ א''כ יש כאן אבר שלם שמטמא באהל‪ ,‬ואמר רב‬ ‫שנו בברייתא שכל מה שיש ביבשה יש בים חוץ מחולדה‪ ,‬ור' זירא ביאר בזה את הפסוק‬ ‫יהודה בן ר' חייא שאכן מוכח מכאן שהמוח בפנים לא מעלה ארוכה מבחוץ‪ ,‬אך קשה שאם‬ ‫האזינו כל יושבי חלד‪ ,‬רב הונא בר רב יהושע אמר שהביברים של נרש אינן שייכות לישוב‬ ‫מדובר שאין כזית בשר א''כ מדוע במוקדשים הוא מטמא‪ ,‬ועוד מדוע קולית השרץ והנבלה‬ ‫אלא למים‪ ,‬אמר רב פפא שאנשי נרש שהם רשעים והם בשמתא חלבם עורם ובשרם כלומר‬ ‫שנקבו מטמאים הרי אין בהם כזית‪ ,‬אך ניתן לומר שברישא מדובר שאין כזית ובסיפא מדובר‬ ‫מהקטן עד הגדול‪ ,‬ורב פפא אמר על הפסוק ארץ ארץ ארץ שמעי דבר ה' שנרש לא אבתה‬ ‫שיש כזית והמשנה באה לחדש כמה ענינים‪ ,‬ברישא יש חידוש שהמח בפנים לא מעלה ארוכה‬ ‫שמוע את דבר ה'‪ ,‬ואמר רב גידל בשם רב שאם אחד מאנשי נרש נישק אותך ספור את שניך‬ ‫מבחוץ‪ ,‬ובמוקדשים יש חידוש ששימוש נותר כנותר עצמו כמו שאמר מרי בר אבוה בשם ר'‬ ‫ואם אחד מאנשי נהר פקוד מלוה אותך זה בגלל הגלימא היפה שעליך ואם אחד מאנשי‬ ‫יצחק שעצמות קדשים ששמשו נותר מטמאים את הידים כיון שנעשו בסיס לדבר האסור‪,‬‬ ‫פומבדיתא מלווה אותך שנה את מקום אכסנייתך‪.‬‬ ‫ובסיפא יש חידוש שנבלה שיש בה כזית מטמאה רק אם ניקבה ואם לא ניקבה אינה מטמאה‪,‬‬ ‫רב הונא בר תורתא אמר שכשהוא הלך למקום ששמו ועד הוא ראה נחש כרוך על צב ואח''כ‬ ‫ואביי מבאר שבאמת המוח מבפנים לא מעלה ארוכה מבחוץ וכאן מדובר שהוא שף את‬ ‫יצא מהם ערוד וכשהוא בא לר''ש החסיד הוא אמר שהקב''ה אמר שאנשי אותו מקום הביאו‬ ‫הקולית שכבר אינה מעלה ארוכה‪ ,‬כמו שאמר ר''א שאם הוא שף את הקולית לארכה היא‬ ‫בריה שלא בראתי בעולמי ע''י הרבעת כלאיים ואני אביא עליהם בריה שלא בראתי בעולמי אך‬ ‫טמאה ואם לרחבה היא טהורה‪ ,‬והסימן לכך הוא דקל שכשמקלפים אותו לרחבו הוא מתייבש‬ ‫קשה ששנינו שמה שהתשמיש וזמן העיבור שוה יולדים ומגדלים זה מזה ומה שאין תשמישו‬ ‫ואם הוא נקלף לארכו הוא לא מתייבש שהשרף עולה בו‪ ,‬ור' יוחנן אומר שבאמת מדובר שיש‬ ‫ועיבורו שוה אינו יולד‪ ,‬אמר רב שזה נס בתוך נס וגם לפורענות זה נקרא נס‪.‬‬ ‫כזית והמח מבפנים מעלה ארוכה מבחוץ ומה שכתוב נוגע הכוונה שהוא מאהיל‪ ,‬אך קשה‬ ‫משנה אבר ובשר שמדולדלים בבהמה מטמאים טומאת אוכלים במקומם והם צריכים הכשר‪,‬‬ ‫שאם כשהמח בפנים אינו מעלה ארוכה לבשר מבחוץ מדוע בסיפא בקולית נבלה וקולית‬ ‫עמוד ב לר''מ בשר הבהמה מקבל הכשר בשחיטתה ולר''ש זה לא נקרא הכשר‪ ,‬בהמה שמתה‬ ‫השרץ טהורים כשלא ניקבו‪ ,‬ור' בנימין בר גידל מבאר בשם ר' יוחנן שמדובר שיש כזית בשר‬ ‫הבשר צריך הכשר‪ ,‬לר''מ אבר שהתדלדל ונפל אף שהבהמה מתה הוא מטמא כאבר ולא‬ ‫יבש שמתקשקש בחלל העצם ולגבי מת הטומאה בוקעת ועולה אך לגבי שרץ ונבילה זה‬ ‫כנבלה ור''ש מטהר‪ .‬גמרא משמע שאבר ובשר המדולדלים מטמאים רק טומאת אוכלים ולא‬ ‫מטמא רק אם ניקבה‪ ,‬ואם לא טהור‪ ,‬ור' אבין ויש אומרים שר' יוסי בר אבין הוכיח ממה‬ ‫טומאת נבלות‪ ,‬יש להקשות שאם הם מעלים ארוכה שלא יטמאו טומאת אוכלים ואם אינם‬ ‫ששנינו שהנוגע בחצי זית והמאהיל על חצי זית או שחצי זית מאהיל עליו טמא וזה מובן רק‬ ‫מעלים ארוכה הם יטמאו גם טומאת נבילות‪ ,‬ויש לומר שהם לא מעלים ארוכה אך יש ריבוי‬ ‫אם נגיעה ואהל זה שם אחד אך אם זה שני שמות איך זה מצטרף הרי שנינו זה הכלל כל שהוא‬ ‫שיש רק טומאת אוכלים ולא טומאת נבלה כי כתוב כי יפול עד שיפול‪ ,‬וכן שנינו שאבר ובשר‬ ‫משם אחד מצטרף וטמא ואם זה שני שמות טהור‪ ,‬אך יש להקשות שאם זה שם אחד קשה‬ ‫המדולדלים בבהמה והם מעורים כחוט השערה הם לא מטמאים טומאת נבלה שכתוב כי יפול‬ ‫מהסיפא עמוד ב ששנינו שהנוגע בכחצי זית ודבר אחר מאהיל עליו ועל כחצי זית הוא טהור‬ ‫עד שיפול אך טומאת אוכלים יש להם‪ ,‬וזה כדברי ר' חייא בר אשי שאמר בשם שמואל‬ ‫ואם זה שם אחד מדוע הם לא מצטרפים וא''כ קשה מהרישא‪ ,‬ור' זירא מבאר שמדובר‬ ‫שתאנים שיבשו בעודם באילן הם מטמאים טומאת אוכלים ובכ''ז התולש מהם בשבת חייב‪,‬‬ ‫בטומאה שהיא רצוצה בין שני מגדלים מעץ וביניהם אין פותח טפח והכל נחשב נגיעה‪ ,‬ור'‬ ‫ולכאורה יש להוכיח גם ממה ששנינו שאם ירקות צמקו בעודם מחוברים כגון כרוב ודלעת‬ ‫יוסי הוא הסובר שמאהיל נקרא נוגע ששנינו שר' יוסי אומר שאם יש מלא התרווד רקב הוא‬ ‫אינם מטמאים טומאת אוכלים ואם קצצם ויבשם הם מטמאים ולכאורה אם יבשו הם לא בני‬ ‫מטמא במגע משא ואהל‪ ,‬ובמשא ואהל מובן כי כשהוא נושא או מאהיל על התרוד הוא מאהיל‬ ‫אכילה שהם כעץ‪ ,‬וביאר ר' יצחק שהכוונה קצצם על מנת ליבשם ומשמע שרק כרוב ודלעת‬ ‫על הכל אך איך שייך שהוא נוגע בכל הרקב א''כ נוגע הוא מאהיל‪ ,‬אך קשה שכתוב מגע ואהל‬ ‫הם לא בני אכילה כשיבשו אך שאר פירות הם בני אכילה והם מטמאים‪ ,‬ולכאורה אם הם יבשו‬ ‫ומבאר אביי שלמטה מטפח זה אהל נגיעה ולמעלה טפח זה אהל סתם‪ ,‬ורבא אומר שגם‬ ‫עם עוקציהם זה פשוט ומה החידוש אלא מדובר בלי עוקציהם‪ ,‬ויש לומר שבאמת מדובר‬ ‫למעלה מטפח זה אהל נגיעה‪ ,‬ואהל סתם הוא בהמשכה כשדבר אחר מאהיל עליו ועל‬ ‫שתלשם עם עוקציהם והחידוש הוא שהוא קצץ על מנת ליבשם‪ ,‬ויש להוכיח ממה ששנינו‬ ‫הטומאה‪ ,‬ורבא מוכיח ממה ששנינו שר' יוסי אמר שחבלי מטה וסריגי חלונות חוצצים בפני‬ ‫שאם אילן נפשח ויש בו פירות הם כתלושים ואם הם יבשו הם כמחוברים ולכאורה כמו‬ ‫הטומאה בין בית לעלייה והטומאה לא נכנסת לצד השני ואם פרסם על המת באויר מה שנוגע‬ ‫שתלושים זה לכל עניניהם כך מחוברים זה לכל עניניהם וגם לענין טומאה‪ ,‬אך יש לדחות‬ ‫כנגד הנקב טמא ושלא כנגד הנקב טהור ואם מדובר למטה מטפח מדוע טהור שלא כנגד הנקב‬ ‫שבכל חלק מדובר בענין אחר שזה נחשב מחובר לענין אחד ותלוש לענין אחר‪.‬‬ ‫הרי זה כמו מת בכסותו שהוא מטמא אלא מדובר למעלה מטפח וזה נקרא נגיעה‪ ,‬ואביי דוחה‬ ‫ר''ש ור''מ נחלקו אם הבהמה הוכשרה בשחיטה ולר''מ בהמה נעשתה יד לאבר ולר''ש היא‬ ‫שבאמת מדובר למטה מטפח וזה לא דומה למת בכסותו כי הבגד בטל למת אך חבלי המטה‬ ‫לא נעשתה יד לאבר‪ ,‬ואביי סובר שהם נחלקו באוחז בקטן ואין גדול עולה עמו אם הוא נקרא‬ ‫לא בטלים למת‪ ,‬אך קשה שזה כטומאה טמונה שהיא בוקעת ועולה‪ ,‬יש לומר שר' יוסי סובר‬ ‫חיבור שלר''מ אף כשאין גדול עולה עמו זה חיבור ור''ש סובר שזה לא חיבור‪ ,‬ור' יוחנן למד‬ ‫שטומאה טמונה אינה בוקעת ששנינו שתיבת המגדל שיש בה פותח טפח אך ביציאתה אין‬ ‫במחלוקתם כדברי אביי שהוא שאל על ר''מ וכי הוא סובר שבאוחז בקטן ואין גדול עולה עמו‬ ‫פותח טפח אם יש טומאה בתוכה הבית טמא ואם הטומאה בבית מה שבתוכה טהור כי דרך‬ ‫זה חיבור הרי שנינו שאם אוכל נפרם ועדיין הוא מעורה קצת‪,‬‬ ‫הטומאה לצאת אך לא להכנס‪ ,‬ור' יוסי מטהר כי יכול להוציא את הטומאה לחצאים או לשרוף‬ ‫דף קכח לר''מ אם אוחז בקטן והגדול עולה עמו הוא כמוהו ואם לא הוא לא כמותו ואמר ר'‬ ‫אותה במקומה‪ ,‬ובסיפא כתוב שאם העמידה בפתח ופתחה לחוץ והטומאה בתוכה הבית טהור‬ ‫יוחנן שיש להחליף אצלינו את דברי ר''מ בדברי ר''ש‪ ,‬אך יש לתרץ את קושיית ר' יוחנן שיש‬ ‫ואם הטומאה בבית מה שבתוכה טהור‪,‬‬ ‫חילוק בין טבול יום לשאר טומאות‪ ,‬אך שנינו שרבי סובר שאין הבדל בין טבול יום לשאר‬ ‫דף קכו ושנו על כך שר' יוסי מטהר ולכאורה בסיפא גם לת''ק טהור אלא שר' יוסי דיבר‬ ‫טומאות‪ ,‬אך ניתן לומר שרבי לא חילק אך לר''מ יש חילוק ואמר רב אושעיא שר' יוחנן אמר‬ ‫ברישא שלת''ק כשהטומאה בתוכה הבית טמא כי דרך טומאה לצאת או שטומאה טמונה‬ ‫שלדברי רבי מחליפים את שיטת ר''מ ור' יהודה‪ ,‬ורבא סובר שר''ש ור''מ נחלקו האם כמו‬ ‫בוקעת‪ ,‬ואמר ר' יוסי שאין חסרון מצד שדרך הטומאה לצאת כי יכול להוציאה לחצאים ואין‬ ‫שיש יד לטומאה יש יד גם להכשר שלר''מ יש יד להכשר ולר''ש אין יד להכשר‪ ,‬ורב פפא‬ ‫חסרון של טומאה טמונה כי טומאה טמונה לא בוקעת‪ ,‬אך קשה על דברי ר' יוסי ששנינו שאם‬ ‫אומר שהם נחלקו אם מועיל הכשר קודם שחשב על הדבר‪ ,‬ששנינו שר' יהודה אמר בשם ר''ע‬ ‫כלב אכל בשר של מת והכלב מת והוא מוטל על אסקופא וצוארו בבית לר''מ אם יש בצוארו‬ ‫שח לב שחוטה בכפרים צריך מחשבה כדי לקבל טומאה ואינו צריך הכשר כי הוא הוכשר‬ ‫פותח טפח הוא מביא טומאה לבית ואם לא אינו מביא טומאה‪ ,‬ור' יוסי אומר שבודקים את‬ ‫בשחיטה‪ ,‬ור' יהודה אמר לו הרי למדתנו שאם לקט והדיח עולשים לבהמה ואח''כ הוא נמלך‬ ‫מקום הטומאה בגופו אם היא מהמשקוף ולפנים הבית טמא ואם לא הבית טהור‪ ,‬ור''א אומר‬ ‫לצורך אדם הם צריכות הכשר שני ור''ע הודה לדברי ר' יהודה‪ ,‬ור''מ סבר כר''ע קודם שחזר‬ ‫שאם פיו לפנים הבית טהור ואם פיו לחוץ הבית טמא כי דרך הטומאה לצאת דרך שוליו‪ ,‬ור'‬ ‫בו ור''ש סבר כר''ע אחר שחזר בו‪ ,‬ורב אחא בר רב איקא אמר שהם נחלקו אם נתקנח הדם בין‬ ‫יהודה בן בתירא אומר שבכל מקרה כשחלק מהכלב בבית הבית טמא‪ ,‬ולכאורה ר' יוסי דיבר‬ ‫סימן לסימן שלר''מ השחיטה נמשכת מתחילה ועד סוף והכל הוא דם שמכשיר‪ ,‬ור''ש סובר‬ ‫גם במקרה שאין בצוארו פותח טפח ורואים שטומאה טמונה בוקעת‪ ,‬ומבאר רבא שהכוונה‬ ‫שהשחיטה היא רק בסוף והדם שיוצא קודם אינו דם המכשיר כי הוא דם מכה‪ ,‬ורב אשי אומר‬ ‫שבודקים אם יש חלל במקום הטומאה ור' יוסי חולק בשני דברים שלשיטת ר''מ כשיש בצואר‬ ‫שהם נחלקו שלר''מ שחיטה מכשירה בלי דם והיא מכשירה גם את האבר‪ ,‬ולר''ש רק למה‬ ‫פותח טפח הוא מביא טומאה ואמר ר' יוסי שרק כשיש חלל במקום הטומאה‪ ,‬ומה שאמר ר''מ‬ ‫שמועיל שחיטה מועיל הכשר ולאותו אבר לא הועילה שחיטה ואין בו הכשר‪.‬‬ ‫שכל הבית טמא סובר ר' יוסי שרק מכנגד המשקוף טמא ומכנגד המשקוף ולחוץ טהור‪ ,‬ורב‬ ‫רבה מסתפק אם בהמה בחייה נעשית יד שיהיה הכשר באבר המדולדל ונשאר בתיקו‪.‬‬ ‫אחא בר רבא שנה להדיא שר' יוסי אמר רואים את חלל הטומאה‪ ,‬ר''ש הוא החולק על ר' יוסי‬ ‫אביי מסתפק במה ששנינו שאם נטע קישות בעציץ והיא גדלה ויצאה מחוץ לעציץ היא‬ ‫עמוד ב ששנינו שר''ש אומר שיש שלש טומאות במת מלא תרוד רקב עצם כשעורה וגולל‬ ‫טהורה ור''ש אומר שמדוע טהור בתוכה אלא מה שבתוכה הוא כתלוש וטמא ומה שבחוץ הוא‬ ‫ודופק ויש שלש צורות של העברת טומאה מגע משא ואהל ובכל אחד יש שני צורות של‬ ‫כמחובר וטהור‪ ,‬והספק הוא אם מה שטהור יכול להעשות יד לאחר ונשאר בתיקו‪.‬‬ ‫העברת טומאה ואחד לא‪ ,‬מלא תרוד רקב מטמא במשא ואהל ולא במגע ומגע יש רק באחרים‪,‬‬ ‫ר' ירמיה הסתפק במה ששנינו שהמשתחוה לחצי דלעת הוא אסר אותה עמוד ב האם הוא יכול‬ ‫עצם כשעורה מטמאה במגע ומשא ולא באהל וטומאת אהל יש באחרים‪ ,‬בגולל ודופק יש מגע‬ ‫להעשות יד לאחר‪ ,‬ונשאר בתיקו‪.‬‬ ‫ואהל אך לא משא וטומאת משא יש באחרים‪.‬‬ ‫רב פפא מסתפק במה ששנינו שאם יחור של תאנה נפשח והוא עדיין מעורה בקליפתו לר'‬ ‫שנו בברייתא שמהפסוק בנבלתה ממעטים קולית סתומה ואין לרבות גם ניקבה שהרי כתוב‬ ‫יהודה הוא טהור ולחכמים אם הוא עדיין יכול לחיות כך טהור ואם לא הוא טמא‪ ,‬והספק הוא‬ ‫הנוגע יטמא מה ששייך בו מגע נטמא ומה שאי אפשר לגעת טהור‪ ,‬ור' זירא הקשה לאביי‬ ‫אם הוא יכול להעשות יד לחבירו‪ .‬ונשאר בתיקו‪.‬‬ ‫שא''כ בהמה לא תטמא בעורה שהרי יש בבהמה הרבה נקבים‪ ,‬ורב פפא הקשה לרבא שכוליא‬ ‫ר' זירא מסתפק במה ששנינו בנגעי בתים שאם יש אבן בזוית כשהוא חולץ חולץ את כולה ואם‬ ‫עם החלב שלה לא תטמא שהרי הרבה חוטים נמשכים ממנה‪.‬‬ ‫הוא מנתץ ינתץ בצד שלו ויניח בשל חבירו‪ ,‬והספק הוא האם החלק הטהור יכול להעשות יד‬ ‫רב אושעיא מסתפק באופן שחשב לנקבה ולא ניקב אותה האם כשחסר ניקוב זה נחשב‬ ‫להכניס טומאה לחבירו‪ ,‬ונשאר בתיקו‪.‬‬ ‫כמחוסר מעשה ואינו נטמא או שזה לא כמחוסר מעשה‪ ,‬והוא פשט שכשחסר ניקוב זה לא‬ ‫הנ''מ בין בשר הפורש מהחי לבשר הפורש מנבלה היא שבשר הפורש מאבר מן החי אינו‬ ‫כחסר במעשה‪.‬‬ ‫מטמא אך בשר שפורש מאבר מנבילה הוא מטמא‪ ,‬ורב יהודה אמר בשם רב שאבר מן החי‬ ‫משנה ביצת שרץ מרוקמת טהורה ואם ניקבה כל שהוא היא מטמאה‪ ,‬עכבר שחציו בשר וחציו‬ ‫שמטמא לומדים מהפסוק וכי ימות מן הבהמה שחלק מבהמה ימות‪ ,‬אך קשה שרב יהודה‬ ‫אדמה מי שנוגע בבשר נטמא ממנו ואם נגע באדמה טהור‪ ,‬ר' יהודה סובר שגם הנוגע באדמה‬ ‫עצמו למד מזה בשם רב ויש ששנו את זה בברייתא שמקצת בהמה מטמאה ומקצת בהמה לא‬ ‫שכנגד הבשר הוא נטמא‪ .‬גמרא שנו בברייתא שמהפסוק הטמאים מרבים ביצת שרץ וקולית‬ ‫מטמאה דהיינו טריפה ששחט אותה‪ ,‬ויש לומר שהיה ניתן לכתוב מבהמה וכתוב מן הבהמה‬ ‫שרץ ואין לרבות כשלא ריקמה כי כתוב השרץ והיינו שכבר רוקם ואין לרבות כשלא נקבו‬ ‫לדרוש שאבר מבהמה מטמא‪ ,‬אך קשה א''כ גם בשר שפרש ממנו יטמא ויש לומר כמו שלמד‬ ‫שהרי נאמר הנוגע יטמא מה שאפשר במגע נטמא ומה שאי אפשר במגע לא נטמא‪ ,‬ושיעור‬ ‫ר' יוסי בברייתא מהפסוק וכי ימות מן הבהמה שכמו שמיתה לא עושה חליפין כך באבר‬ ‫הנקב הוא כחוט השערה שניתן לגעת בשרץ עם חוט משערו‪.‬‬ ‫מדובר כשאין לו חליפין אך לבשר יש חליפין‪ ,‬ור''ע דרש מהמלה בהמה שכמו שבהמה היא‬ ‫ר' יהושע בן לוי אומר שעכבר שחציו אדמה מטמא רק אם השריץ על פני כולו ויש ששנו את‬ ‫גידים ועצמות כך בכל מה שהוא גידים ועצמות‪ ,‬ורבי דרש שכמו שבהמה היא בשר גידים‬ ‫דברי ריב''ל על הסיפא שר' יהודה מטמא גם באדמה שכנגד הבשר וע''ז אמר ריב''ל שרק‬ ‫ועצמות כך בכל מה שיש בו בשר גידים ועצמות‪ ,‬ורבי ור''ע נחלקו בארכובה שאין בה בשר‬ ‫כשהשריץ על פני כולו‪ ,‬מי ששנה את דברי ריב''ל על הרישא כ''ש שבסיפא טמא רק בהשריץ‬ ‫אלא רק גידים שלר''ע יש בה טומאה ולרבי אין בה טומאה‪ ,‬ואמר רב פפא שר''ע ור' יוסי‬ ‫על פני כולו‪ ,‬ומי ששנה על הסיפא יתכן שברישא יתכן שהנוגע בבשר טמא גם בלא השריץ‪.‬‬ ‫הגלילי נחלקו בדבר שאין בו גידים ועצמות אלא שאין בו חליפין כגון כוליא וניב שפתים וכן‬ ‫שנו בברייתא שאף שנאמר עכבר אין לטמאות עכבר שבים ששמו עכבר וניתן ללמוד מהענין‬ ‫שנינו לגבי שרצים שר' יוסי הגלילי דרש שאין לומר שבשר שפרש מהם טמא שכתוב במותם‬ ‫כמו שחולדה היא מין שגדל רק על הארץ כך בעכבר מדובר רק בגדל על הארץ וניתן ללמוד‬ ‫כמו שמיתה אינה בת חליפין כך כל דבר שאין בו חליפין‪ ,‬ור''ע דרש כשרץ שהוא גידים‬ ‫מצד השם שכמו שטימא בחולדה כל מה ששמו חולדה כך בעכבר מטמא מה ששמו עכבר אף‬ ‫ועצמות כל כל מה שיש בו גידים ועצמות‪ ,‬ורבי דרש שכמו ששרץ הוא בשר גידים ועצמות כך‬ ‫של הים לכן למדו ממה שכתוב על הארץ‪ ,‬ואין לומר שכל עכבר יטמא רק כשהוא על הארץ‬ ‫בכל מה שיש בו בשר גידים ועצמות‪ ,‬ורבי ור''ע נחלקו בארכובה‪ ,‬ור''ע ור' יוסי הגלילי נחלקו‬ ‫ואם הוא ירד לים הוא לא יטמא‪,‬‬ ‫בכוליא וניב שפתים והם צריכים לחלוק בבהמה ושרצים שאם הם היו חולקים רק בבהמה‬ ‫דף קכז כי כתוב השורץ והיינו בכל מקום שהוא שורץ ואין ללמוד מהשורץ שרק מה שנולד‬ ‫היינו אומרים שרק היא לא מטמאה מחיים כי אין בה טומאה בכעדשה אך שרץ שיש בו‬ ‫ולא מה שנוצר מאדמה כי הוא לא פרה ורבה והיינו לומדים במה מצינו שכמו שבחולדה טמא‬ ‫טומאה בכעדשה הוא יטמא מחיים‪ ,‬ואם היו חולקים בשרצים היינו אומרים שרק בשרצים‬ ‫מה ששמו חולדה כך בעכבר מטמא מה ששמו עכבר אפילו בחציו אדמה‪ ,‬או שנלמד שכמו‬ ‫שאינו מטמא במשא הוא לא יטמא מחיים אך בהמה שמטמאה במשא היא תטמא מחיים‪.‬‬ ‫שחולדה מטמאה והיא פרה ורבה כך רק מה שהוא פרה ורבה למעט עכבר שחציו אדמה‪ ,‬ויש‬ ‫שנו בברייתא שאם חתך בשר מאבר מן החי אם חתכו ואח''כ חשב עליו הוא טהור ואם חשב‬ ‫לומר שלומדים לרבות מבשרץ‪ ,‬ותלמיד אחד הקשה לרבא שנלמד מבשרץ לרבות עכבר‬ ‫עליו ואח''כ חתכו הוא טמא‪ ,‬ר' אסי לא נכנס לביהמ''ד כשלמדו את הדין הנ''ל והוא פגש את‬ ‫ומהשורץ נרבה גם עכבר שבים ומעל הארץ נלמד שרק כשהוא על הארץ הוא טמא ואם הוא‬ ‫ר' זירא ושאל אותו מה אמרו בביהמ''ד אמר לו ר' זירא על מה קשה לך אמר ר' אסי שקשה על‬ ‫יורד לים הוא טהור‪ ,‬אמר לו רבא שאם יש ריבוי שהים הוא מקום טומאה א''כ אין סברא שהוא‬ ‫מה שכתוב חשב ואח''כ חתך טמא‪,‬‬