מה בדף - בבלי · Ma Bedaf - Bavli — כי תבוא (2026-08-24)

לע''נ הגאון רבי אברהם יעקב בן בס"ד
רבי שלמה זלמן זלזניק זצוק''ל
הערות והנצחות טל' 0548449853או מייל
MABADAF12@ GMAIL.COM
גליון 349פרשת כי תבא תשפ''ו חולין קכב-קכח
הכהנים הם זריזים ולא גזרו בהם ,ויש להוכיח ממה ששנינו במשנה שהמפשיט עור כדי אחיזה דף קכב רב הונא אומר שהעור מבטל חצאי זיתים של בשר שעליו ,לכאורה לדעת ר'
טמא משמע שיותר מכדי אחיזה טהור ,ולכאורה קשה שנגזור שמא לא הפשיט אלא כדי ישמעאל עור לא מבטל ולר''ע זה פשוט שהרי הוא סובר שהעור מבטל ,ויש לומר שרב הונא
אחיזה והוא נוגע בטומאה ומטהרים אותו ,ויש לומר שאכן בטומאה דאורייתא יש לחשוש דיבר לדעת ר' ישמעאל והוא אמר שעור לא מבטל רק את מה שנפלט ע''י חיה אך אם נפלט
לכך אך המשנה מדברת בטומאה דרבנן ,אך זה מובן בטמא בטהורה אך טהור בטמאה זה בסכין העור מבטלו ,ויש להוכיח מדברי ר' יהודה במשנה שאם יש אלל מכונס כזית במקום
טומאה דאורייתא ,ויש לומר שמדובר בטריפה ושייך בה טומאה כדברי אביו של שמואל אחד לא חייבים עליו ורב הונא ביאר שדוקא כשכנסו וזה מובן רק אם בנפלט בסכין לר'
שהשוחט טריפה במוקדשים היא מטמאה ,ויש להוכיח מדברי ר' דוסתאי בן יהודה בשם ר''ש ישמעאל אינו בטל א''כ רב הונא דיבר לדעת ר' ישמעאל אך אם נאמר שגם בנפלט בסכין אינו
שהמפשיט בשרצים הוא חיבור עד שיפשיט את כולו ומשמע שבגמל אינו חיבור ,ויש לומר בטל קשה לדעת מי דיבר רב הונא ,ויש לומר שאף אם בנפלט ע''י סכין אינו בטל לר' ישמעאל
שהדיוק הוא לא על גמל אלא שעור שעל הצואר אינו חיבור וכדעת ר' יוחנן בן נורי ,ורב הונא ורב הונא דיבר לדעת ר''ע והחידוש הוא שלא נאמר שר''ע דיבר רק בנפלט ע''י סכין אך אם
אמר בשם ר''ש בן ר' יוסי שהמשנה בכלים אומרת שטלית שנקרעה אינה חיבור רק כשלא נפלט ע''י חיה הוא לא בטל ,קמ''ל שטעמו של ר''ע הוא שהעור מבטל ואין חילוק בין נפלט
השאיר כדי מעפורת שהיא סודר ,אך אם השאיר כדי מעפורת זה חיבור ,ור''ל אומר שהמשנה ע''י סכין או ע''י חיה ,וכך כתוב בסיפא שר''ע מטהר בעור כי העור מבטלם.
דברה רק על טלית אך בעור הוא חזק שגם בנשאר מקצת שהוא חוזר לקדמותו בתפירה ,ור' משנה באלו עורותיהם כבשרם :עור האדם ועור חזיר של ישוב ,ור' יהודה אומר שגם עור חזיר
יוחנן אומר שגם עור הוא כטלית שהוא טהור ברובו ,ור' יוחנן מוכיח ממה ששנינו שאם חשב הבר ,וכן עור של חטוטרת של הגמל הרכה ,ועור הראש של עגל רך ,ועור הפרסות ,ועור בית
על עור טמא מדרס לעשות ממנו רצועות וסנדלים לר' יהודה כשנתן בו אזמל הוא טהור הבושת ,ועור השליל ,ועור שתחת האליה ,ועור האנקה והכח והלטאה והחומט ,ור' יהודה
וחכמים סוברים שהוא נטהר רק כשהוא מתמעט מה' טפחים ,ומשמע שכשהוא מתמעט מה' אומר שהלטאה כחולדה ,ובכולם אם עיבד והלך כדי עבודה טהורים חוץ מעור האדם ור' יוחנן
טפחים הוא טהור ולא אומרים שהוא חוזר לקדמותו ,ויש לומר שהוא מתחבר רק כשיש סדק בן נורי אומר שלשמונה שרצים יש עורות ואינו כבשר .גמרא עולא אומר שמדאורייתא עור
אחד לאורך או לרוחב אך אם הוא מקצע דרך סביבותיו זה לא מתחבר כראוי ,ור' ירמיה מוכיח אדם טהור וגזרו בו טומאה שמא יעשה אדם שטיחים מעורות אביו ואמו ,ויש ששנו את דברי
ממשנתינו שמי שמפשיט לשטיח שיעורו כדי אחיזה משמע שיותר מכדי אחיזה טהור ולא עולא על הסיפא שאם עיבד או הלך בכולם כדי עבודה הם טהורים חוץ מעור אדם ,ואמר עולא
אומרים שהוא מתחבר כראוי ,ור' אבין מבאר שכשמפשיט הראשון הראשון הוא נפרש לגמרי שמדאורייתא עור אדם שעבדו הוא טהור וגזרו בו טומאה שמא יעשה אדם שטיחים מעורות
ואין סופו לחזור להתחבר לבשר ,ורב יוסף מקשה ממה ששנינו שלר' יוחנן בן נורי עור שעל אביו ואמו ,מי ששנה את דברי עולא על הרישא כ''ש על הסיפא כשעבדם ומי שהביא את דברי
הצואר אינו חיבור ולכאורה הרי עור מתחבר ,אמר לו אביי שיש להוכיח מחכמים שהוא חיבור עולא על הסיפא שעבדם אך ברישא הטומאה היא מהתורה.
ואביי מבאר שחכמים ור' יוחנן בן נורי נחלקו בשומר שעשוי להתנתק מאליו שלרבנן הוא ר' יהודה ות''ק נחלקו בעור חזיר הבר שלת''ק הוא קשה ולר' יהודה הוא גם נקרא רך.
שומר ולר' יוחנן הוא לא שומר ,ור' ירמיה מוכיח ממה ששנינו איך מטהרים תנור שנטמא עולא מבאר בשם ריב''ל שגמל הרכה מדובר שהגמל עדיין לא טען משא על גבו ,ור' ירמיה
שמחלק אותו לשלושה ואת הטפילה שהיא החומר שמחבר גורר עד הארץ, מסתפק באופן שהגיע זמנו לטעון אך עדיין הוא לא טען ,ואביי מסתפק באופן שלא הגיע זמנו
דף קכד ור''מ אומר שאינו צריך לגרור אותו ולא עד הארץ אלא מספיק למעטו בפנים פחות לטעון והוא טען ,ונשאר בתיקו ,ור''ל שאל כמה שיעורו של גמל הרכה ור' ישמעאל בר אבא
מד' טפחים ומשמע שכשהוא ממעט בתוכו הוא טהור אף שניתן לחברו כראוי ,ורבא מקשה אמר לו שריב''ל אמר שהשיעור הוא כל עוד לא טען ואמר לו ר''ל שב כנגדי שאמרת דברי
שיש להוכיח מת''ק שצריך לגרור את הטפילה עד הארץ מוכח שזה נחשב חיבור ,אלא מבאר טעם ,וכן ר' זירא שאל כמה שיעור גמל הרכה ואמר לו רבין בר חיננא בשם ריב''ל שהשיעור
רבא שלכו''ע כיצד מטהרים תנור שנטמא שחולקו לשלושה וגורר את הטפילה עד לארץ הוא כל עוד לא טען והוא חזר על דבריו אמר לו ר' זירא כבר אמרת פעם אחת ,ויש להתבונן
ופחות מכך הוא יכול להתחבר כראוי ,ומי שרוצה שתנורו לא יבא לידי טומאה יחלק לשלושה את החילוק בין ר''ל שהיה מתקיפי א''י שהוא כיבד את ר' ישמעאל בר אבא ,ואילו ר' זירא
ויגרור את הטפילה עד לארץ ,ולר''מ מספיק למעטו בפנים עד שלא יהיה בו ד' טפחים. שהוא מחסידי בבל לא כיבד את רבין.
בדברי הברייתא שחולק את התנור לשלושה יש להקשות הרי שנינו בכלים שלר''מ תנור עולא אומר ששיעור עגל הרך הוא כל עוד הוא בן שנתו ,ור' יוחנן אומר כל עוד שהוא יונק
תחלתו ארבעה ושיריו אם נשבר צריך שישאר לפחות ארבעה ולחכמים רק בגדול צריך ארבעה והסתפקו אם לדעת עולא בן שנתו דוקא כשהוא יונק עמוד ב ור' יוחנן אמר לו כל עוד שהוא
אך בקטן משתגמר מלאכתו מספיק כל שהוא ושיריו ברובו ,ואצל ר' ינאי פירשו שכל שהוא יונק גם אח''כ ,או שעולא אמר בן שנתו בין כשהוא יונק ובין כשאינו יונק ור' יוחנן אמר לו בן
הכוונה טפח שהרי עושים תנורים בני טפח ומשמע שלר''מ פחות מד' טהור גם בנחלק לשנים שנתו בתנאי שהוא יונק ,ויש להוכיח מדברי ר' יוחנן שאמר כל זמן שיונק ואם נאמר שלר'
ויש לומר שכשנחתך לרחבו שאינו עומד יפה כשאין בו ד' הוא טהור אך אם חתכו לגמרי יוחנן צריך בן שנתו יש לכתוב והוא שיונק.
כגיסטרא הוא טהור כשנחלק לשלושה. ר''ל שאל את ר' יוחנן אם עור ראש של עגל הרך מטמא אמר ר' יוחנן שאינו מטמא אמר לו
יש לדקדק ששיירי תנור זה ברובו ומה ניתן לעשות ברוב טפח ,מבאר אביי שרק בגדול שייריו הרי למדתנו במשנה אלו שעורותיהם כבשרם ועור ראש של עגל הרך ,אמר לו ר' יוחנן אל
ברובו ,ומה שרבנן אמרו ארבעה מדובר בתנור תשעה שאם אין רוב צריך לפחות ד' ובתנור תקניטני שאני שונה שמשנה זו היא דעת יחיד ששנינו שהשוחט עולה על מנת להקטיר כזית
שבעה מספיק רוב ,ללישנא בתרא רב הונא אמר בשם ר' ישמעאל שאפילו אם השאיר כדי מעור שתחת האליה חוץ למקומו פסול ואין בו כרת ואם חשב חוץ לזמנו פסול ויש בו כרת
מעפורת היא מטמאה ואמר ר''ל שרק טלית בטלה בפחות משיעור מעפורת אך עור הוא חשוב ואלעזר בן יהודה איש אבלום אומר בשם ר' יעקב וכן אמר ר''ש בן יהודה איש כפר עיכום
ואינו בטל ,ור' יוחנן סובר שגם עור אינו חשוב ,והקשה ר' יוחנן ממה ששנינו שאם חשב על בשם ר''ש שבין עור פרסות ובין עור ראש של עגל הרך ובין עור שתחת האליה וכל מה שמנו
עור טמא מדרס לעשות ממנו רצועה וסנדלים לר' יהודה כשנתן בו אזמל הוא טהור ולחכמים חכמים שעורותיהם כבשרם לרבות עור בית הבושת אם חשב חוץ למקומו פסול ואין בו כרת,
הוא טמא עד שימעט אותו מה' טפחים ואם מיעטו הוא טהור ולא אומרים שהעור חשוב יותר, ואם חשב חוץ לזמנו פסול ויש בו כרת.
ויש לומר שמדובר שהוא צריך אותו למושב הזב ולכן אינו ראוי בפחות מה' טפחים. רב מפרש עור בית הפרסות בפרסה ממש ,ור' חנינא מפרש שהוא הארכובה שנמכרת עם
משנה אם יש כזית בשר על עור מי שנוגע בציב שיוצא ממנו ובשערה שכנגדו הוא טמא ואם הראש שחותכים אותה בעת הפשטת הבהמה.
היו עליו שני חצאי זיתים לר' ישמעאל הוא מטמא רק במשא ולא במגע ,ולר''ע אינו מטמא לא שנו בברייתא שמהפסוק שנאמר בשרצים הטמאים מרבים שעורתיהם כבשרם ,ואין לומר שכל
במשא ולא במגע ור''ע מודה שאם תחב בקיסם שני חצאי זיתים והסיטם טמא ,ור''ע טיהר רק השרצים עורם כבשר שכתוב אלה ,אך קשה הרי אלה כתוב על כולם ואמר רב שכשכתוב
בעור כי העור מבטלם .גמרא עולא אומר בשם ר' יוחנן שכזית שלם אינו בטל רק אם נפלט ע''י למינהו זה מפסיק בענין ,אך קשה מדוע לא מחשיבים גם תנשמת ורב שמואל בר יצחק מבאר
חיה אך מה שנפלט ע''י סכין הוא בטל ,ואמר לו ר''נ האם ר' יוחנן יטהר גם בכף מאזנים אמר שרב הוא תנא ואכן הוא שנה תנשמת ,אך קשה שהתנא לא שנה במשנה תנשמת ומבאר רב
לו כן ,שאל אותו אפילו כשנעשה כנפה ,אמר לו כן ,אמר ר''נ בשבועה אפילו אם ר' יוחנן ששת בר רב אידי שהתנא שלנו סובר כר' יהודה שלא למד מהפסוק אלא מסברא שאין ממשות
עצמו יאמר לי כך לא אשמע לו ,וכשעלה רב אושעיא הוא אמר שמועה זו לר' אמי בשם עולא בעורם בגלל רכותו ולכן הוא כבשר ,והם חולקים בעור של לטאה שלת''ק הוא לא כבשר ולר'
ומה שאמר ר''נ אמר לו ר' אמי וכי בגלל שר''נ הוא חתן בית הנשיא הוא מזלזל בשמועות של יהודה זה רך כבשר.
ר' יוחנן ולעתים ר' אמי שנה את דברי ר' יוחנן על הסיפא שאם היו שני חצאי זיתים על העור שנינו במשנה שאם הלך בהם כדי עבודה הם טהורים ומשמע שאם לא הלך בהם הם טמאים,
לר' ישמעאל מטמא במשא ולא במגע ולר''ע אינו מטמא גם במשא ועל זה אמר ר' יוחנן שזה וקשה שר' חייא שנה שאם עשה טלאי מאוזן חמור בקופתו היא טהורה ומשמע גם כשלא הלך
רק בנפלט ע''י חיה אך אם נפלט ע''י סכין הוא בטל ,אמר לו רב אושעיא אתה שונה את זה על בה ,ויש לומר שגם אם טלאה היא טהורה רק אם הלך בה.
הסיפא אמר לו כן ,ועולא אמר לכם את דברי ר' יוחנן על הרישא אמר לו כן ,אמר ר' אמי רב הונא אומר בשם ר' ינאי ששיעור כדי עיבוד הוא הילוך ד' מיל ,ור' אבהו אמר בשם ר''ל
בשבועה אפילו אם יהושע בן נון יאמר לי משמו לא אשמע לו ,ורבין שנה את דברי ר' יוחנן על שלחפש כלים טהורים כדי לגבל עיסה ולחפש מים לנטילת ידים לתפלה ולאכילה השיעור הוא
הרישא ,ויש לבאר כדברי רב פפא עמוד ב שמדובר במרודד דק וקלוש שניתן לצרפו לכזית אך ד' מיל ,ור''נ בר יצחק אומר
לא טורחים בכך. דף קכג שלא ר' אבהו אמר את זה בשם ר''ל אלא איבו אמר והוא אמר ד' דברים ואחד מהם
בר פדא אומר שלר' ישמעאל אין טומאת משא בשני חצאי זיתים רק כשהיו מאחוריו אך אם שיעור כדי עבודה של משנתינו ,ואמר ר' יוסי בר' חנינא ששיעור ד' מיל הוא רק בהולך לפניו
הם מלפניו יתכן טומאת מגע כשיגע בהם בזה אחר זה ור' יוחנן סובר שלא מצטרף נגיעה אחר אך ללכת לאחוריו אפילו מיל אינו חוזר ,ורב אחא בר יעקב אמר שמשמע שמיל אינו חוזר אך
נגיעה ור' יוחנן הולך לשיטתו שהוא אמר שר' דוסא סובר כר' ישמעאל ,ששנינו שכל פחות ממיל חוזר.
המטמאים באהל שנחלקו והכניסם לבית ר' דוסא מטהר וחכמים מטמאים וכמו שלר' דוסא שנו בברייתא שגדוד חיל של עכו''ם שעובר ממקום למקום ונכנס לבית הוא טמא שאין לגיון
מאהיל ואח''כ מאהיל אינו מצטרף כך אין נגיעה אחר נגיעה ,ואם ר' דוסא כר' ישמעאל שאינו הולך עם כמה קרקפות ואין לתמוה על כך שהרי עור ראשו של ר' ישמעאל בן אלישע
ממילא משמע שרבנן כר''ע אך אצלינו ר''ע מטהר גם ממשא ,יש לומר שר''ע טיהר רק בעור מונח בראשי מלכים.
אך במקום אחר הוא מטמא כמו שהמשנה מסיימת שר''ע מודה שאם תחב קיסם והסיטם הוא משנה המפשיט עור בהמה או חיה טהורה או טמאה דקה וגסה כדי לעשות שטיח כדי אחיזה
טמא ורק בעור טיהר ר''ע כי העור מבטלם ,ורב עוקבא בר חמא מקשה ממה ששנינו על נעשה חיבור יד להוציא טומאה ,ואם עושה מזה חמת שיעורו כדי שיפשיט את החזה מי
הפסוק והנוגע בנבלתם שממעטים עור שיש עליו שני חצאי זיתים ולר' ישמעאל אין למעט שמפשיט בשלמות דרך הרגל כל העור הוא חיבור לטומאה להטמא ולטמא ,לר' יוחנן בן נורי
משא שכתוב והנושא יטמא ור'ע סובר שכתוב נוגע ונושא שרק מה שבא לכלל מגע בא לכלל עור שעל הצואר אינו חיבור ולחכמים הוא נחשב חיבור עד שיפשיט את כולו .גמרא אם
משא ומה שאינו יכול לבא למגע אינו מטמא במשא ואם נאמר כדברי בר פדא א''כ זה בא הפשיט יותר מכדי אחיזה לרב טהור כל המופשט ולר' אסי טפח הסמוך לבשר טמא ,ויש
לכלל מגע לפניו ,ורבא מבאר שר''ע סבר שמה שבא לכלל מגע בכל צד בא לכלל משא ומה להקשות ששנינו שהמפשיט כשיעור הזה מכאן ואילך הנוגע במופשט טהור ומשמע אפילו
שלא בא לכלל מגע בכל צד לא בא לכלל משא. בטפח הסמוך לבשר ,ויש לדחות שטהור מלבד טפח הסמוך לבשר ,ויש להוכיח ממה ששנינו
רב אויא סבא שאל את רבה בר רב הונא האם לר' ישמעאל קולית סתומה מטמאה במשא שעור שכנגד הבשר טמא ומשמע שבטפח הסמוך לבשר העור טהור ,ויש לומר שהתנא קורא
שהוא מודה לסברת ר''ע שרק מה לכלל מגע בא לכלל משא אלא שהוא סובר שבשני חצאים לטפח הסמוך לבשר עור שכנגד הבשר ,ויש להוכיח ממה ששנינו שהמפשיט בהמה חיה
זה בא לכלל מגע לפניו וא''כ בקולית טהור גם לר' ישמעאל ,או שהוא חלק על סברא זו ולא טהורה וטמאה דקה וגסה לשטיח שיעורו כדי אחיזה וטפח הסמוך לבשר טהור ,ויש לומר
צריך בא לכלל מגע כדי לטמא במשא וקולית סתומה תטמא במשא ,אמר לו ראה עורב הפורח שמדובר בטפח ראשון שמפשיטו.
והוא עבר לנושא אחר ,אמר לו רבא בנו וכי זה לא רב אויא סבא מפומבדיתא שאמרת עליו שנינו שכדי אחיזה הוא טפח ויש ברייתא שזה טפחיים ואביי מבאר שמה שכתוב טפח הכוונה
שהוא אדם גדול ,אמר לו רבה שאני זקוק היום לתוספת כח והוא שאל ממני דבר שצריך טעם. טפח כפול וכן שנינו כמה כדי אחיזה טפח כפול.
עולא אומר שאם תחב שני חצאי זיתים בקיסם גם אם יוליך ויביא כל היום הוא טהור שהרי שנינו בכלים שאם התחיל לקרוע בטלית כיוון שנקרע רובו שוב אינו חיבור והיא טהורה ,ואמר
כתוב ונשא וקוראים ונושא וצריך נישא בבת אחת ,ויש להקשות שר' ישמעאל טימא במשא ר''נ בשם רבה בר אבוה שזה מדובר בטלית שהיא טבולת יום שמתוך שהוא לא חס עליה והוא
בשני חצאי זיתי שעל העור והוא לא נישא בבת אחת ,אמר רב פפא שמדובר כשהבשר מרודד הטביל אותה א''כ הוא לא חס וקורע את רובה ,אך בטלית שאינה טבולת יום היא טמאה שיש
ויש חיבור בין שני החצאים ,וכן קשה מהסיפא שר''ע מודה שאם תחב שני חצאי זיתים בקיסם לגזור שמה לא יקרע את רובה ,ורבה אומר על כך שתי תשובות א .שיכולים לומר שטבילה
שהוא טמא ולכאורה זה לא נישא יחד ,ויש לבאר שמדובר במרודד ,ונחלקו בזה תנאים ששנינו מועילה ביומה ,עמוד ב ב .ועוד שלדעת ר''א בן ר''ש שבעולת עוף צריך רוב שני סימנים נגזור
שבין הנוגע בשני חצאים ובין המסיט טמא ור''א אומר שגם הנושא ולכאורה הנושא גם מסיט, שמא לא יעשה רוב שנים ,ורב יוסף אומר שאין לחשוש שיאמרו שטבילה מועילה ביומה כי
ויש לומר שת''ק אמר שבין הנוגע ובין המסיט בלא נשיאה ור''א אומר שדוקא כשהוא נישא הקרע מוכיח עליה שהוא הסיבה לטהרתה ,ואין להקשות מדוע לא גזרו בעולת העוף כי
ומה שכתוב אף הכוונה שדוקא כשהוא נישא.
יטהר כשירד לים ,אך קשה שמעל הארץ לומדים כדברי ר' יצחק למעט ספק טומאה שצפה, דף קכה משנה אם נגע בקולית המת או בקולית של מוקדשים פסולים שהם טמאים מדרבנן,
ויש לומר שכתוב פעמיים על הארץ. טמא בין סתומים בין נקובים ,אך בקולית נבילה ובקולית של השרץ אם הם סתומים הנוגע
שנו בברייתא שמהצב למינהו מרבים ערוד וכן מין שנקרא נפילים וכן סלמנדרא ,כשהגיע ר''ע בהם טהור ,ואם הם נקובים כל שהוא הנוגע טמא וגם הנושא שכתוב הנוגע והנושא מה שבא
לפסוק זה הוא אמר מה רבו מעשיך ה' שיש לך בריות שגדלות רק בים ויש בריות גדלות לכלל מגע בא לכלל משא ומה שלא בא לכלל מגע לא בא לכלל משא .גמרא משמע רק נוגע
ביבשה ואלו שבים אם יעלו ליבשה הם ימותו ואלו שביבשה אם ירדו לים הם ימותו יש בריות ולא מאהיל ולכאורה אם יש כזית בשר יהיה גם טומאת אהל וא''כ מדובר שאין כזית בשר
שגדלות באש ויש שגדלות באויר ,אלה שבאור אם יעלו לאויר ימותו ואלו שבאויר אם ירדו ולכאורה אם יש כזית מח הטומאה בוקעת ועולה אלא מדובר שאין כזית מח בפנים ,אך קשה
לאור ימותו. שאם המח בפנים מעלה ארוכה לבשר מבחוץ א''כ יש כאן אבר שלם שמטמא באהל ,ואמר רב
שנו בברייתא שכל מה שיש ביבשה יש בים חוץ מחולדה ,ור' זירא ביאר בזה את הפסוק יהודה בן ר' חייא שאכן מוכח מכאן שהמוח בפנים לא מעלה ארוכה מבחוץ ,אך קשה שאם
האזינו כל יושבי חלד ,רב הונא בר רב יהושע אמר שהביברים של נרש אינן שייכות לישוב מדובר שאין כזית בשר א''כ מדוע במוקדשים הוא מטמא ,ועוד מדוע קולית השרץ והנבלה
אלא למים ,אמר רב פפא שאנשי נרש שהם רשעים והם בשמתא חלבם עורם ובשרם כלומר שנקבו מטמאים הרי אין בהם כזית ,אך ניתן לומר שברישא מדובר שאין כזית ובסיפא מדובר
מהקטן עד הגדול ,ורב פפא אמר על הפסוק ארץ ארץ ארץ שמעי דבר ה' שנרש לא אבתה שיש כזית והמשנה באה לחדש כמה ענינים ,ברישא יש חידוש שהמח בפנים לא מעלה ארוכה
שמוע את דבר ה' ,ואמר רב גידל בשם רב שאם אחד מאנשי נרש נישק אותך ספור את שניך מבחוץ ,ובמוקדשים יש חידוש ששימוש נותר כנותר עצמו כמו שאמר מרי בר אבוה בשם ר'
ואם אחד מאנשי נהר פקוד מלוה אותך זה בגלל הגלימא היפה שעליך ואם אחד מאנשי יצחק שעצמות קדשים ששמשו נותר מטמאים את הידים כיון שנעשו בסיס לדבר האסור,
פומבדיתא מלווה אותך שנה את מקום אכסנייתך. ובסיפא יש חידוש שנבלה שיש בה כזית מטמאה רק אם ניקבה ואם לא ניקבה אינה מטמאה,
רב הונא בר תורתא אמר שכשהוא הלך למקום ששמו ועד הוא ראה נחש כרוך על צב ואח''כ ואביי מבאר שבאמת המוח מבפנים לא מעלה ארוכה מבחוץ וכאן מדובר שהוא שף את
יצא מהם ערוד וכשהוא בא לר''ש החסיד הוא אמר שהקב''ה אמר שאנשי אותו מקום הביאו הקולית שכבר אינה מעלה ארוכה ,כמו שאמר ר''א שאם הוא שף את הקולית לארכה היא
בריה שלא בראתי בעולמי ע''י הרבעת כלאיים ואני אביא עליהם בריה שלא בראתי בעולמי אך טמאה ואם לרחבה היא טהורה ,והסימן לכך הוא דקל שכשמקלפים אותו לרחבו הוא מתייבש
קשה ששנינו שמה שהתשמיש וזמן העיבור שוה יולדים ומגדלים זה מזה ומה שאין תשמישו ואם הוא נקלף לארכו הוא לא מתייבש שהשרף עולה בו ,ור' יוחנן אומר שבאמת מדובר שיש
ועיבורו שוה אינו יולד ,אמר רב שזה נס בתוך נס וגם לפורענות זה נקרא נס. כזית והמח מבפנים מעלה ארוכה מבחוץ ומה שכתוב נוגע הכוונה שהוא מאהיל ,אך קשה
משנה אבר ובשר שמדולדלים בבהמה מטמאים טומאת אוכלים במקומם והם צריכים הכשר, שאם כשהמח בפנים אינו מעלה ארוכה לבשר מבחוץ מדוע בסיפא בקולית נבלה וקולית
עמוד ב לר''מ בשר הבהמה מקבל הכשר בשחיטתה ולר''ש זה לא נקרא הכשר ,בהמה שמתה השרץ טהורים כשלא ניקבו ,ור' בנימין בר גידל מבאר בשם ר' יוחנן שמדובר שיש כזית בשר
הבשר צריך הכשר ,לר''מ אבר שהתדלדל ונפל אף שהבהמה מתה הוא מטמא כאבר ולא יבש שמתקשקש בחלל העצם ולגבי מת הטומאה בוקעת ועולה אך לגבי שרץ ונבילה זה
כנבלה ור''ש מטהר .גמרא משמע שאבר ובשר המדולדלים מטמאים רק טומאת אוכלים ולא מטמא רק אם ניקבה ,ואם לא טהור ,ור' אבין ויש אומרים שר' יוסי בר אבין הוכיח ממה
טומאת נבלות ,יש להקשות שאם הם מעלים ארוכה שלא יטמאו טומאת אוכלים ואם אינם ששנינו שהנוגע בחצי זית והמאהיל על חצי זית או שחצי זית מאהיל עליו טמא וזה מובן רק
מעלים ארוכה הם יטמאו גם טומאת נבילות ,ויש לומר שהם לא מעלים ארוכה אך יש ריבוי אם נגיעה ואהל זה שם אחד אך אם זה שני שמות איך זה מצטרף הרי שנינו זה הכלל כל שהוא
שיש רק טומאת אוכלים ולא טומאת נבלה כי כתוב כי יפול עד שיפול ,וכן שנינו שאבר ובשר משם אחד מצטרף וטמא ואם זה שני שמות טהור ,אך יש להקשות שאם זה שם אחד קשה
המדולדלים בבהמה והם מעורים כחוט השערה הם לא מטמאים טומאת נבלה שכתוב כי יפול מהסיפא עמוד ב ששנינו שהנוגע בכחצי זית ודבר אחר מאהיל עליו ועל כחצי זית הוא טהור
עד שיפול אך טומאת אוכלים יש להם ,וזה כדברי ר' חייא בר אשי שאמר בשם שמואל ואם זה שם אחד מדוע הם לא מצטרפים וא''כ קשה מהרישא ,ור' זירא מבאר שמדובר
שתאנים שיבשו בעודם באילן הם מטמאים טומאת אוכלים ובכ''ז התולש מהם בשבת חייב, בטומאה שהיא רצוצה בין שני מגדלים מעץ וביניהם אין פותח טפח והכל נחשב נגיעה ,ור'
ולכאורה יש להוכיח גם ממה ששנינו שאם ירקות צמקו בעודם מחוברים כגון כרוב ודלעת יוסי הוא הסובר שמאהיל נקרא נוגע ששנינו שר' יוסי אומר שאם יש מלא התרווד רקב הוא
אינם מטמאים טומאת אוכלים ואם קצצם ויבשם הם מטמאים ולכאורה אם יבשו הם לא בני מטמא במגע משא ואהל ,ובמשא ואהל מובן כי כשהוא נושא או מאהיל על התרוד הוא מאהיל
אכילה שהם כעץ ,וביאר ר' יצחק שהכוונה קצצם על מנת ליבשם ומשמע שרק כרוב ודלעת על הכל אך איך שייך שהוא נוגע בכל הרקב א''כ נוגע הוא מאהיל ,אך קשה שכתוב מגע ואהל
הם לא בני אכילה כשיבשו אך שאר פירות הם בני אכילה והם מטמאים ,ולכאורה אם הם יבשו ומבאר אביי שלמטה מטפח זה אהל נגיעה ולמעלה טפח זה אהל סתם ,ורבא אומר שגם
עם עוקציהם זה פשוט ומה החידוש אלא מדובר בלי עוקציהם ,ויש לומר שבאמת מדובר למעלה מטפח זה אהל נגיעה ,ואהל סתם הוא בהמשכה כשדבר אחר מאהיל עליו ועל
שתלשם עם עוקציהם והחידוש הוא שהוא קצץ על מנת ליבשם ,ויש להוכיח ממה ששנינו הטומאה ,ורבא מוכיח ממה ששנינו שר' יוסי אמר שחבלי מטה וסריגי חלונות חוצצים בפני
שאם אילן נפשח ויש בו פירות הם כתלושים ואם הם יבשו הם כמחוברים ולכאורה כמו הטומאה בין בית לעלייה והטומאה לא נכנסת לצד השני ואם פרסם על המת באויר מה שנוגע
שתלושים זה לכל עניניהם כך מחוברים זה לכל עניניהם וגם לענין טומאה ,אך יש לדחות כנגד הנקב טמא ושלא כנגד הנקב טהור ואם מדובר למטה מטפח מדוע טהור שלא כנגד הנקב
שבכל חלק מדובר בענין אחר שזה נחשב מחובר לענין אחד ותלוש לענין אחר. הרי זה כמו מת בכסותו שהוא מטמא אלא מדובר למעלה מטפח וזה נקרא נגיעה ,ואביי דוחה
ר''ש ור''מ נחלקו אם הבהמה הוכשרה בשחיטה ולר''מ בהמה נעשתה יד לאבר ולר''ש היא שבאמת מדובר למטה מטפח וזה לא דומה למת בכסותו כי הבגד בטל למת אך חבלי המטה
לא נעשתה יד לאבר ,ואביי סובר שהם נחלקו באוחז בקטן ואין גדול עולה עמו אם הוא נקרא לא בטלים למת ,אך קשה שזה כטומאה טמונה שהיא בוקעת ועולה ,יש לומר שר' יוסי סובר
חיבור שלר''מ אף כשאין גדול עולה עמו זה חיבור ור''ש סובר שזה לא חיבור ,ור' יוחנן למד שטומאה טמונה אינה בוקעת ששנינו שתיבת המגדל שיש בה פותח טפח אך ביציאתה אין
במחלוקתם כדברי אביי שהוא שאל על ר''מ וכי הוא סובר שבאוחז בקטן ואין גדול עולה עמו פותח טפח אם יש טומאה בתוכה הבית טמא ואם הטומאה בבית מה שבתוכה טהור כי דרך
זה חיבור הרי שנינו שאם אוכל נפרם ועדיין הוא מעורה קצת, הטומאה לצאת אך לא להכנס ,ור' יוסי מטהר כי יכול להוציא את הטומאה לחצאים או לשרוף
דף קכח לר''מ אם אוחז בקטן והגדול עולה עמו הוא כמוהו ואם לא הוא לא כמותו ואמר ר' אותה במקומה ,ובסיפא כתוב שאם העמידה בפתח ופתחה לחוץ והטומאה בתוכה הבית טהור
יוחנן שיש להחליף אצלינו את דברי ר''מ בדברי ר''ש ,אך יש לתרץ את קושיית ר' יוחנן שיש ואם הטומאה בבית מה שבתוכה טהור,
חילוק בין טבול יום לשאר טומאות ,אך שנינו שרבי סובר שאין הבדל בין טבול יום לשאר דף קכו ושנו על כך שר' יוסי מטהר ולכאורה בסיפא גם לת''ק טהור אלא שר' יוסי דיבר
טומאות ,אך ניתן לומר שרבי לא חילק אך לר''מ יש חילוק ואמר רב אושעיא שר' יוחנן אמר ברישא שלת''ק כשהטומאה בתוכה הבית טמא כי דרך טומאה לצאת או שטומאה טמונה
שלדברי רבי מחליפים את שיטת ר''מ ור' יהודה ,ורבא סובר שר''ש ור''מ נחלקו האם כמו בוקעת ,ואמר ר' יוסי שאין חסרון מצד שדרך הטומאה לצאת כי יכול להוציאה לחצאים ואין
שיש יד לטומאה יש יד גם להכשר שלר''מ יש יד להכשר ולר''ש אין יד להכשר ,ורב פפא חסרון של טומאה טמונה כי טומאה טמונה לא בוקעת ,אך קשה על דברי ר' יוסי ששנינו שאם
אומר שהם נחלקו אם מועיל הכשר קודם שחשב על הדבר ,ששנינו שר' יהודה אמר בשם ר''ע כלב אכל בשר של מת והכלב מת והוא מוטל על אסקופא וצוארו בבית לר''מ אם יש בצוארו
שח לב שחוטה בכפרים צריך מחשבה כדי לקבל טומאה ואינו צריך הכשר כי הוא הוכשר פותח טפח הוא מביא טומאה לבית ואם לא אינו מביא טומאה ,ור' יוסי אומר שבודקים את
בשחיטה ,ור' יהודה אמר לו הרי למדתנו שאם לקט והדיח עולשים לבהמה ואח''כ הוא נמלך מקום הטומאה בגופו אם היא מהמשקוף ולפנים הבית טמא ואם לא הבית טהור ,ור''א אומר
לצורך אדם הם צריכות הכשר שני ור''ע הודה לדברי ר' יהודה ,ור''מ סבר כר''ע קודם שחזר שאם פיו לפנים הבית טהור ואם פיו לחוץ הבית טמא כי דרך הטומאה לצאת דרך שוליו ,ור'
בו ור''ש סבר כר''ע אחר שחזר בו ,ורב אחא בר רב איקא אמר שהם נחלקו אם נתקנח הדם בין יהודה בן בתירא אומר שבכל מקרה כשחלק מהכלב בבית הבית טמא ,ולכאורה ר' יוסי דיבר
סימן לסימן שלר''מ השחיטה נמשכת מתחילה ועד סוף והכל הוא דם שמכשיר ,ור''ש סובר גם במקרה שאין בצוארו פותח טפח ורואים שטומאה טמונה בוקעת ,ומבאר רבא שהכוונה
שהשחיטה היא רק בסוף והדם שיוצא קודם אינו דם המכשיר כי הוא דם מכה ,ורב אשי אומר שבודקים אם יש חלל במקום הטומאה ור' יוסי חולק בשני דברים שלשיטת ר''מ כשיש בצואר
שהם נחלקו שלר''מ שחיטה מכשירה בלי דם והיא מכשירה גם את האבר ,ולר''ש רק למה פותח טפח הוא מביא טומאה ואמר ר' יוסי שרק כשיש חלל במקום הטומאה ,ומה שאמר ר''מ
שמועיל שחיטה מועיל הכשר ולאותו אבר לא הועילה שחיטה ואין בו הכשר. שכל הבית טמא סובר ר' יוסי שרק מכנגד המשקוף טמא ומכנגד המשקוף ולחוץ טהור ,ורב
רבה מסתפק אם בהמה בחייה נעשית יד שיהיה הכשר באבר המדולדל ונשאר בתיקו. אחא בר רבא שנה להדיא שר' יוסי אמר רואים את חלל הטומאה ,ר''ש הוא החולק על ר' יוסי
אביי מסתפק במה ששנינו שאם נטע קישות בעציץ והיא גדלה ויצאה מחוץ לעציץ היא עמוד ב ששנינו שר''ש אומר שיש שלש טומאות במת מלא תרוד רקב עצם כשעורה וגולל
טהורה ור''ש אומר שמדוע טהור בתוכה אלא מה שבתוכה הוא כתלוש וטמא ומה שבחוץ הוא ודופק ויש שלש צורות של העברת טומאה מגע משא ואהל ובכל אחד יש שני צורות של
כמחובר וטהור ,והספק הוא אם מה שטהור יכול להעשות יד לאחר ונשאר בתיקו. העברת טומאה ואחד לא ,מלא תרוד רקב מטמא במשא ואהל ולא במגע ומגע יש רק באחרים,
ר' ירמיה הסתפק במה ששנינו שהמשתחוה לחצי דלעת הוא אסר אותה עמוד ב האם הוא יכול עצם כשעורה מטמאה במגע ומשא ולא באהל וטומאת אהל יש באחרים ,בגולל ודופק יש מגע
להעשות יד לאחר ,ונשאר בתיקו. ואהל אך לא משא וטומאת משא יש באחרים.
רב פפא מסתפק במה ששנינו שאם יחור של תאנה נפשח והוא עדיין מעורה בקליפתו לר' שנו בברייתא שמהפסוק בנבלתה ממעטים קולית סתומה ואין לרבות גם ניקבה שהרי כתוב
יהודה הוא טהור ולחכמים אם הוא עדיין יכול לחיות כך טהור ואם לא הוא טמא ,והספק הוא הנוגע יטמא מה ששייך בו מגע נטמא ומה שאי אפשר לגעת טהור ,ור' זירא הקשה לאביי
אם הוא יכול להעשות יד לחבירו .ונשאר בתיקו. שא''כ בהמה לא תטמא בעורה שהרי יש בבהמה הרבה נקבים ,ורב פפא הקשה לרבא שכוליא
ר' זירא מסתפק במה ששנינו בנגעי בתים שאם יש אבן בזוית כשהוא חולץ חולץ את כולה ואם עם החלב שלה לא תטמא שהרי הרבה חוטים נמשכים ממנה.
הוא מנתץ ינתץ בצד שלו ויניח בשל חבירו ,והספק הוא האם החלק הטהור יכול להעשות יד רב אושעיא מסתפק באופן שחשב לנקבה ולא ניקב אותה האם כשחסר ניקוב זה נחשב
להכניס טומאה לחבירו ,ונשאר בתיקו. כמחוסר מעשה ואינו נטמא או שזה לא כמחוסר מעשה ,והוא פשט שכשחסר ניקוב זה לא
הנ''מ בין בשר הפורש מהחי לבשר הפורש מנבלה היא שבשר הפורש מאבר מן החי אינו כחסר במעשה.
מטמא אך בשר שפורש מאבר מנבילה הוא מטמא ,ורב יהודה אמר בשם רב שאבר מן החי משנה ביצת שרץ מרוקמת טהורה ואם ניקבה כל שהוא היא מטמאה ,עכבר שחציו בשר וחציו
שמטמא לומדים מהפסוק וכי ימות מן הבהמה שחלק מבהמה ימות ,אך קשה שרב יהודה אדמה מי שנוגע בבשר נטמא ממנו ואם נגע באדמה טהור ,ר' יהודה סובר שגם הנוגע באדמה
עצמו למד מזה בשם רב ויש ששנו את זה בברייתא שמקצת בהמה מטמאה ומקצת בהמה לא שכנגד הבשר הוא נטמא .גמרא שנו בברייתא שמהפסוק הטמאים מרבים ביצת שרץ וקולית
מטמאה דהיינו טריפה ששחט אותה ,ויש לומר שהיה ניתן לכתוב מבהמה וכתוב מן הבהמה שרץ ואין לרבות כשלא ריקמה כי כתוב השרץ והיינו שכבר רוקם ואין לרבות כשלא נקבו
לדרוש שאבר מבהמה מטמא ,אך קשה א''כ גם בשר שפרש ממנו יטמא ויש לומר כמו שלמד שהרי נאמר הנוגע יטמא מה שאפשר במגע נטמא ומה שאי אפשר במגע לא נטמא ,ושיעור
ר' יוסי בברייתא מהפסוק וכי ימות מן הבהמה שכמו שמיתה לא עושה חליפין כך באבר הנקב הוא כחוט השערה שניתן לגעת בשרץ עם חוט משערו.
מדובר כשאין לו חליפין אך לבשר יש חליפין ,ור''ע דרש מהמלה בהמה שכמו שבהמה היא ר' יהושע בן לוי אומר שעכבר שחציו אדמה מטמא רק אם השריץ על פני כולו ויש ששנו את
גידים ועצמות כך בכל מה שהוא גידים ועצמות ,ורבי דרש שכמו שבהמה היא בשר גידים דברי ריב''ל על הסיפא שר' יהודה מטמא גם באדמה שכנגד הבשר וע''ז אמר ריב''ל שרק
ועצמות כך בכל מה שיש בו בשר גידים ועצמות ,ורבי ור''ע נחלקו בארכובה שאין בה בשר כשהשריץ על פני כולו ,מי ששנה את דברי ריב''ל על הרישא כ''ש שבסיפא טמא רק בהשריץ
אלא רק גידים שלר''ע יש בה טומאה ולרבי אין בה טומאה ,ואמר רב פפא שר''ע ור' יוסי על פני כולו ,ומי ששנה על הסיפא יתכן שברישא יתכן שהנוגע בבשר טמא גם בלא השריץ.
הגלילי נחלקו בדבר שאין בו גידים ועצמות אלא שאין בו חליפין כגון כוליא וניב שפתים וכן שנו בברייתא שאף שנאמר עכבר אין לטמאות עכבר שבים ששמו עכבר וניתן ללמוד מהענין
שנינו לגבי שרצים שר' יוסי הגלילי דרש שאין לומר שבשר שפרש מהם טמא שכתוב במותם כמו שחולדה היא מין שגדל רק על הארץ כך בעכבר מדובר רק בגדל על הארץ וניתן ללמוד
כמו שמיתה אינה בת חליפין כך כל דבר שאין בו חליפין ,ור''ע דרש כשרץ שהוא גידים מצד השם שכמו שטימא בחולדה כל מה ששמו חולדה כך בעכבר מטמא מה ששמו עכבר אף
ועצמות כל כל מה שיש בו גידים ועצמות ,ורבי דרש שכמו ששרץ הוא בשר גידים ועצמות כך של הים לכן למדו ממה שכתוב על הארץ ,ואין לומר שכל עכבר יטמא רק כשהוא על הארץ
בכל מה שיש בו בשר גידים ועצמות ,ורבי ור''ע נחלקו בארכובה ,ור''ע ור' יוסי הגלילי נחלקו ואם הוא ירד לים הוא לא יטמא,
בכוליא וניב שפתים והם צריכים לחלוק בבהמה ושרצים שאם הם היו חולקים רק בבהמה דף קכז כי כתוב השורץ והיינו בכל מקום שהוא שורץ ואין ללמוד מהשורץ שרק מה שנולד
היינו אומרים שרק היא לא מטמאה מחיים כי אין בה טומאה בכעדשה אך שרץ שיש בו ולא מה שנוצר מאדמה כי הוא לא פרה ורבה והיינו לומדים במה מצינו שכמו שבחולדה טמא
טומאה בכעדשה הוא יטמא מחיים ,ואם היו חולקים בשרצים היינו אומרים שרק בשרצים מה ששמו חולדה כך בעכבר מטמא מה ששמו עכבר אפילו בחציו אדמה ,או שנלמד שכמו
שאינו מטמא במשא הוא לא יטמא מחיים אך בהמה שמטמאה במשא היא תטמא מחיים. שחולדה מטמאה והיא פרה ורבה כך רק מה שהוא פרה ורבה למעט עכבר שחציו אדמה ,ויש
שנו בברייתא שאם חתך בשר מאבר מן החי אם חתכו ואח''כ חשב עליו הוא טהור ואם חשב לומר שלומדים לרבות מבשרץ ,ותלמיד אחד הקשה לרבא שנלמד מבשרץ לרבות עכבר
עליו ואח''כ חתכו הוא טמא ,ר' אסי לא נכנס לביהמ''ד כשלמדו את הדין הנ''ל והוא פגש את ומהשורץ נרבה גם עכבר שבים ומעל הארץ נלמד שרק כשהוא על הארץ הוא טמא ואם הוא
ר' זירא ושאל אותו מה אמרו בביהמ''ד אמר לו ר' זירא על מה קשה לך אמר ר' אסי שקשה על יורד לים הוא טהור ,אמר לו רבא שאם יש ריבוי שהים הוא מקום טומאה א''כ אין סברא שהוא
מה שכתוב חשב ואח''כ חתך טמא,
