להבין · Lehuvin — כי תבוא (2026-08-24)

להתבונן
התבוננות מעמיקה ומחזקת
ביסודות עבודת האדם בעולמו
ע_ל מועדי השנה
מאמרים *
* פורי
חודש אלול
מאמרי המועדים
להתבונן
התבוננות מעמיקה ומחזקת
ביסודות עבודת האדם בעולמו
על מועדי השנה
ַמ ַא ְמ ֵרי חוֹ ֶד ׁש ֱא_ל ּו_ל
ערוך על פי וועדים שנמסרו
בפני מבקשי דעת
ע"י הרה"ג
רבי אהרן שווב שליט"א
כתיבה ועריכה:
הרב אריה לייב גולדשטוף שליט"א
-----------------------------
עימוד וגרפיקה:
אהרן עמיר 052-7657995
-----------------------------
להארות ולהערות:
lehovin.tora@gmail.com | 050-4166000
הָּלֻּכ הָנ ָ ּׁשַה ןּוּקיִּת ָ -היֶתֹולְלִקְו הָנ ָ ׁש הֶלְ כִּת | טמ
ִּתכְ ֶלה ׁ ָשנָ ה וְ ִק ְללוֹ ֶת ָיה ִּ -ת ּיק ּון ַה ׁ ּ ָשנָ ה ֻּכ ָ ּלה
| היחס הנכון לחומריות וכוחות הרע |
על איזה קללות נאמר "תכלה שנה וקללותיה"?
הגמרא אומרת:103
"עזרא תיקן להן לישראל שיהו קורין קללות שבמשנה תורה קודם ראש
השנה.
מאי טעמא? אמר אביי ואיתימא ריש לקיש :כדי שתכלה השנה וקללותיה".
ויש להתבונן ,מה הם אותם "קללותיה" של השנה שאנו מבקשים לכלות ולגמור? הלא
לא בכל שנה ישנם פוגרומים ופיגועים ,וכיצד יתכן שחז"ל קבעו מראש שלכל שנה
משנות העולם יהיו את "קללותיה"?
עוד יש להבין ,כיצד הקריאה של פרשת הקללות בתורה פועלת ש"תכלה" השנה
וקללותיה?
יש שרצו לבאר שזה פועל בבחינת "ונשלמה פנים שפתינו" ,104כלומר ,שאם
נגזר עלינו ח"ו קללות ,הם יתקיימו בקריאתם בתורה.
אולם לפי זה היה מתאים יותר לקרוא את הקללות בתחילת השנה ,כדי לתת
להם 'קיום' ולסיימם מיד בתחילת השנה .ואילו אנו קוראים את הקללות בסיום
השנה .מה המטרה בזה?
מהי עניינה של השמחה בעבודת ה'?
כאשר נתבונן בפרשת 'כי תבא' כולה ,נבחין שישנו יסוד מרכזי העובר כחוט מרכזי
מתחילתה ועד סופה :השמחה.
בתחילת הפרשה נזכרת מצוות הבאת ביכורים ,בה נאמר:105
ְ"ושָׂ ַמ ְח ָּת ְב ָכל ַה ּטוֹ ב ֲאׁ ֶשר נָ ַתן לְ ָך ה' ֱאל ֶֹק ָיך".
.103מגילה לא ע"ב.
.104ראה יומא פו ע"ב.
.105דברים כו ,יא.
נ | להתבונן
לאחר מכן באה מצוות הנחת האבנים בהר עיבל ,גם בה נאמר:106
ְ"וזָ ַב ְח ָּת ׁ ְשלָ ִמים ְו ָא ַכלְ ָּת ּׁ ָשםְ ,ושָׂ ַמ ְח ָּת לִ ְפנֵ י ה' ֱאל ֶֹק ָיך".
בהמשך ,נאמרו הקללות למי שעוברים על דברי התורה ,ובמרכז הקללות מונח
הפסוק:107
"ת ַחת ֲאׁ ֶשר לֹא ָע ַב ְד ָּת ֶאת ה' ֱאל ֶֹה ָיך ְּבשִׂ ְמ ָחה ו ְּבטוּב לֵ ָבב ֵמרֹ ב ּ ֹכל".
ַּ
ומבאר הרמב"ם:108
נצטוינו על השמחה שיש בה עבודת יוצר הכל ,שנאמר" :תחת אשר לא
עבדת את ה' אלקיך בשמחה ובטוב לבב" ,הא למדת שהעבודה בשמחה.
ויש לעמוד על כך ולברר ,מהו העומק הטמון בעבודת ה'שמחה'?
מדוע הונחו הנחת 'אבני התורה' דוקא בהר עיבל?
קודם כניסתם לארץ הצטוו ישראל ,שלאחר שיעברו את הירדן יעמידו אבנים בהר
עיבל ,ויכתבו עליהם את דברי התורה:109
ְ"ו ָהיָ ה ַּב ּיוֹ ם ֲא ׁ ֶשר ַּת ַע ְבר ּו ֶאת ַה ַ ּי ְרדֵּ ן ֶאל ָה ָא ֶרץ ֲא ׁ ֶשר ה' ֱאל ֶֹק ָיך נֹ ֵתן לָ ְך,
ַו ֲה ֵקמֹ ָת לְ ָך ֲא ָבנִ ים ְ ּגדֹ לוֹ ת ְושַׂ ְד ָּת א ָֹתם ַּב ּ ִׂשידְ .ו ָכ ַת ְב ָּת ֲעלֵ ֶיהן ֶאת ָּכל דִּ ְב ֵרי
ַה ּתוֹ ָרה ַה ֹּזאת.
ְו ָהיָ ה ְּב ָע ְב ְר ֶכם ֶאת ַה ַ ּי ְרדֵּ ן ָּת ִקימ ּו ֶאת ָה ֲא ָבנִ ים ָה ֵא ֶּלה ֲאׁ ֶשר ָאנֹ ִכי ְמ ַצ ֶּוה ֶא ְת ֶכם
ַה ּיוֹ ם ְּב ַהר ֵע ָיבלְ ,ושַׂ ְד ָּת אוֹ ָתם ַּב ּ ִׂשיד".
יש להבין ,מדוע העמדת האבנים היתה דוקא ב'הר עיבל'?
"ו ֵא ֶ ּלה ַי ַע ְמד ּו ַעל
בפרט ,שהר זה הוא ההר שעליו נערך מעמד הקללות ,כמו שנאמרְ :110
יבל" .מדוע זה המקום המתאים להנחת 'אבני התורה'?ַה ְ ּק ָל ָלה ְ ּב ַהר ֵע ָ
מה ענין קרבן השלמים והשמחה לאחר המעמד בהר עיבל?
לאחר כתיבת התורה על האבנים ְו ַהנָ ָח ָתם ב'הר עיבל' ,הצטוו ישראל על הקרבת קרבן
.106דברים כז ,ז.
.107דברים כח ,מז.
.108יום טוב פ"ו ה"כ.
.109דברים כז ,ב-ד.
.110דברים כז ,יג.
הָּלֻּכ הָנ ָ ּׁשַה ןּוּקיִּת ָ -היֶתֹולְלִקְו הָנ ָ ׁש הֶלְ כִּת | אנ
שלמים ואכילתו בשמחה:111
ְ"וזָ ַב ְח ָּת ׁ ְשלָ ִמים ְו ָא ַכלְ ָּת ּׁ ָשםְ ,ושָׂ ַמ ְח ָּת לִ ְפנֵ י ה' ֱאל ֶֹק ָיך".
הגמרא 112לומדת מפסוק זה את המקור לכך שאכילת שלמים יש בה שמחה:
בזמן שבית המקדש היה קיים אין שמחה אלא בבשר ,שנאמר" :וזבחת
שלמים ואכלת שם ושמחת לפני ה' אלקיך".
כיצד 'קרבן שלמים' שייך למעמד הנחת אבני התורה בהר עיבל?
ומה הסיבה שדוקא כאן נכתב הלימוד היסודי על כך שבקרבן שלמים יש 'שמחה'?
כיצד יתכן עונש כה חמור על חסרון בשמחה?
במרכז הפרשה נמצאת פרשת הקללות .והסיבה לביאתם היא ,כמפורש בכתוב:113
"ת ַחת ֲאׁ ֶשר לֹא ָע ַב ְד ָּת ֶאת ה' ֱאל ֶֹק ָיך ְּבשִׂ ְמ ָחה ו ְּבטוּב לֵ ָבב ֵמרֹ ב ּ ֹכל".
ַּ
ויש להבין ,כיצד יתכן שמחמת חוסר השמחה בעבודת ה' ישנם קללות כה נוראות
ועצומות?! זה נראה דבר שלכאורה אינו מידתי!
הרי לא מדובר על חסרון במעשים ,אלא רק על חוסר ברגש של 'שמחה'! כיצד ניתן
להבין שישנם קללות ועונשים נוראים על חסרון 'רגשי' בלבד?!
בספרים הקדושים 114מבואר שבקיום מצוה יש חמשה חלקים :מעשה ,תורה,
כוונה ,מחשבה ,ו"רעותא דליבא" ,והם כנגד חמשת חלקי הנרנח"י בנשמת
האדם .השמחה במצוה היא הדרגה החמישית של ה"רעותא דליבא" ,כנגד חלק
הנשמה העליונה 'יחידה' .מדובר על דרגה גבוהה ביותר.
האם על החיסרון של המעלה המרוממת הזו ניתנים כל העונשים
האמורים בפרשה?
כיצד יתכן שריבוי החומריות אינו מרחיק מהקב"ה?
"ת ַחת ֲא ׁ ֶשר לֹא ָע ַב ְד ָּת ֶאת ה' ֱאל ֶֹה ָ
יך ְ ּבשִׂ ְמ ָחה וּ ְבטוּ ב ֵל ָבב ֵמרֹב ּכֹל" .מה בפסוק נאמרַּ :
"מרֹב ּכֹל"? פירוש המילים ֵ
.111דברים כז ,ז.
.112פסחים קט ע"א.
.113דברים כח ,מז.
.114ראה שער הכוונות דרושי קרי"ש לג ע"א ,ובן איש חי הקדמה לפרשת וישב.
בנ | להתבונן
היה ניתן לפרש בפשטות שהמילים הללו מבטאים את הסיבה לחטאים .כלומר ,מחמת
ריבוי החומריות שהיתה -האדם חטא ,על דרך הכתוב:115
ית ַו ִ ּי ּ ֹט ׁש ֱאלוֹ ַּה ָעשָׂ ה ּו ַויְ נַ ֵּבל ַ"ו ִ ּי ׁ ְש ַמן יְ ׁ ֻשר ּון ַו ִ ּי ְב ָעטָ ׁ ,ש ַמנְ ָּת ָע ִב ָ
ית ָּכשִׂ ָ
צוּר יְ ׁ ֻש ָעתוֹ ".
וכעין המבואר ברמח"ל 116שעכירות החומר היא האויב הגדול ביותר של הנשמה.
אבל רש"י מבאר את המילים האלו בצורה אחרת:
מרב כל -בעוד שהיה לך כל טוב.
כלומר ,הריבוי של החומריות הוא לא הסיבה לחטא ,אלא כוונת הפסוק שלא עבדת
את ה' 'למרות' שהיה לך רֹב ּכֹל.
ולכאורה צריך להבין ,מדוע אי אפשר לפרש את הפסוק כמשמעותו הפשוטה יותר?
מבאר המהר"ל:117
בעוד היה לך כל טוב -דאין פירושו שלא עבדת בשמחה ובטוב לבב
בשביל שהיה לך רוב כל ,ובשביל זה היית מבעט בהקב"ה ,שאין רוב טובה
סיבה שלא יעבדו אותו בשמחה.
לכך פירושו "מרוב כל" בעוד שהיה לך רוב כל.
וצריך להבין את דבריו ,מדוע אי אפשר לומר כך? והרי אנו יודעים שהחומריות סותרת
לרוחניות?!
מבואר כאן שהחומריות שהקב"ה ברא בעולם ,לא בהכרח שייכת לצד של הרע ,והיא
לא נבראה רק בכדי לתת מקום ליצר הרע ולהיות כביכול "זה לעומת זה" לאור הנשמה.
כך אנו ְל ֵמ ִדים גם מההלכה המחייבת להתענג ב'תענוגים גשמיים' ביום השבת הקדוש
ובשאר המועדים .אפילו בחג השבועות שאנו עוסקים במתן תורתנו " -לכולי עלמא
בעינן נמי לכם".118
ומה פשר הדבר? הלא אם החומריות מרחיקה מאור ה' יתב' ,איזה מטרה רוחנית יכולה
להתקיים על ידי העולם החומרי?
ונבאר.
.115דברים לב ,טו.
.116דרך ה' חלק א' פרק ג אות ב.
.117גור אריה שם.
.118פסחים סח ע"ב.
הָּלֻּכ הָנ ָ ּׁשַה ןּוּקיִּת ָ -היֶתֹולְלִקְו הָנ ָ ׁש הֶלְ כִּת | גנ
מדוע מצוות ביכורים היא קיום לתכלית הבריאה?
פרשתינו -פרשת 'כי תבא' פותחת במצות 'ביכורים'.
והנה ,מצוה זו אינה 'עוד מצוה' מתוך התרי"ג מצוות ,אלא עשייתה היא קיום לתכלית
הבריאה!
מפורסמים דברי רש"י בתחילת התורה:119
בראשית ברא -בשביל התורה שנקראת "ראשית דרכו" ,ובשביל ישראל
שנקראו "ראשית תבואתו".
והנה ,במדרש נוסף על כך:120
בזכות ביכורים ,אין ראשית אלא ביכורים שנאמר" :ראשית בכורי אדמתך".
בהשקפה ראשונה זה נראה תמוה :בשלמא 'ישראל' וה'תורה' ,מובן היטב מדוע הם
תכלית הבריאה ,וכפי שמבואר בתחילת תפילת השל"ה:
את עוֹ לָ ְמ ָך ְּבגִ ין לְ ִאׁ ְש ְּתמוֹ ַדע ֱאלָ הו ָּת ְך [ -כדי
ַא ָּת ּה הוּא ה' ֱאל ֵֹהינ ּו וכו' ,ו ָּב ָר ָ
ָ
להודיע ולגלות אלוקותך] ְּב ֶא ְמ ָצעוּת ּתוֹ ָר ְתך ַה ְּקדוֹ ׁ ָשה.
אשית ִּ -ב ׁ ְש ִביל ּתוֹ ָרה ּו ִב ׁ ְש ִביל יִ ְ ׂש ָר ֵאל", "ב ֵר ׁ ִ
ְּכמוֹ ׁ ֶש ָא ְמר ּו ַר ּבוֹ ֵתינ ּו ז"לְּ :
ִּכי ֵהם ַע ְּמ ָך ְונַ ֲחלָ ְת ָך ֲא ׁ ֶשר ָּב ַח ְר ָּת ָּב ֶהם ִמ ָּכל ָה ֻא ּמוֹ תְ ,ונָ ַת ָּת לָ ֶהם ּתוֹ ָר ְת ָך
ַה ְּקדוֹ ׁ ָשהְ ,ו ֵק ַר ְב ָּתם לְ ׁ ִש ְמ ָך ַה ָ ּגדוֹ ל.
ְו ַעל ִק ּיוּם ָהעוֹ לָ ם ְו ַעל ִק ּיוּם ַה ּתוֹ ָרה ָּבא לָ נ ּו ִמ ְּמ ָך ה' ֱאל ֵֹהינ ּו ׁ ְשנֵ י ִצ ּווּיִ יםָּ .כ ַת ְב ָּת
ְּבתוֹ ָר ְת ָך ּ ְ"פר ּו ו ְּרבוּ"ְ ,ו ָכ ַת ְב ָּת ְּבתוֹ ָר ְת ָך ְ"ולִ ַּמ ְד ֶּתם אוֹ ָתם ֶאת ְּבנֵ ֶיכם"ְ ,ו ַה ַּכ ָוּנָ ה
את ,יָ ַצ ְר ָּת את ִּכי ִאם לָ ׁ ֶש ֶבתְ ,ולִ ְכבוֹ ְד ָך ָּב ָר ָ ִּבׁ ְש ֵּת ֶיהן ֶא ָחתִּ ,כי לֹא לְ תֹ ה ּו ָב ָר ָ
ַאף ָע ִ ׂש ָיתְּ ,כ ֵדי ׁ ֶש ִ ּנ ְהיֶ ה ֲאנַ ְחנ ּו ְו ֶצ ֱא ָצ ֵאינ ּו ְו ֶצ ֶא ָצ ֵאי ָּכל ַע ְּמ ָך ֵּבית יִ ְ ׂש ָר ֵאל יוֹ ְד ֵעי
ׁ ְש ֶמ ָך ְולוֹ ְמ ֵדי ּתוֹ ָר ֶת ָך.
על ידי יצירת ַעם ישראל ונתינת התורה בידם ,מתקיימת תכלית הבריאה -שהיא רצונו
של הקב"ה להתגלות בעולם יותר ויותר.
אבל כיצד ניתן להבין את דברי חז"ל שמצות 'ביכורים' היא תכלית הבריאה? מה
יחודיותה?
.119בראשית א ,א.
.120בראשית רבה א ,ד.
דנ | להתבונן
תיקון הבריאה בשלימות הוא בחומריות שבארץ ישראל
כאשר הקב"ה הבטיח לבני ישראל בהיותם במצרים ,שהוא עתיד לגואלם ,נאמרו להם
חמשה לשונות המבטאים חמשה דרגות של גאולה:121
אתי ֶא ְת ֶכם ִמ ַּת ַחת ִס ְבלֹת ִמ ְצ ַריִ ם.
ְוהוֹ ֵצ ִ
ְו ִה ַ ּצלְ ִּתי ֶא ְת ֶכם ֵמ ֲעבֹ ָד ָתם.
ְוגָ ַאלְ ִּתי ֶא ְת ֶכם ִּבזְ רוֹ ַע נְ טוּיָ ה.
ְולָ ַק ְח ִּתי ֶא ְת ֶכם לִ י לְ ָעם.
אתי ֶא ְת ֶכם ֶאל ָה ָא ֶרץ.
ְו ֵה ֵב ִ
סיום תהליך הגאולה ושיאו הוא בלשון הגאולה " -והבאתי" ,כלומר הכניסה לארץ
ישראל ,שם הוא המקום המיועד להשכנת הגילוי האלוקי ברמה הגבוהה ביותר ,דווקא
בתוך המציאות הגשמית.
גילוי זה לדאבוננו עדיין לא הושלם עד עצם היום הזה.
אילו היינו זוכים ,משה רבינו היה מכניס את ישראל לארץ ,וכך היה נשלם הגילוי הסופי
מתוך שלשת הגילויים שנעשו על ידו.
וכפי שנאמר במדרש ,122שאילו היה משה רבינו מכניס את ישראל לארץ ,לא היה
המקדש חרב לעולם ,והיינו עומדים בתיקון השלם.
אך לאחר שחטאו ישראל בחטא העגל ובחטא המרגלים ,בצירוף 'חטאו' של משה
רבינו ב'מי מריבה' ,לא זכינו לגילוי זה ,וכך התאפשר דרדור רוחני עד לחורבנות בתי
המקדש וגלות מארצנו הקדושה .ואנו עדיין מצפים להשיג את הגילוי העליון הלזה,
בו המציאות החומרית בעצמה מכריזה את היותה גילוי אלוקי.
צריך לדעת ,למרות שלבסוף עם ישראל נכנסו לארץ הקדושה ,היה זה רק כניסה
זמנית לצורך עלייתם הרוחנית של ישראל ִלזמנו ,ואין זו הכניסה המקורית
שתוכננה .סימן לדבר ,שהלא במשך רוב שנות עולם עם ישראל לא היה בארצו.
עכ"פ ,אנו מצפים ומייחלים למציאות הנפלאה הזאת שהגילוי האלוקי יתגלה בארץ
ישראל והתיקון שיעשה אז הוא על ידי העלאת החומריות אל ה'.
ועלינו להרחיב ולבאר ,כיצד זה נעשה.
.121שמות ו ו-ח.
.122מובא בפרשת דרכים דרוש ח' ,ואור החיים דברים א ,לז ועוד רבים .ועי' סוטה ט" .לא שלטו שונאים
במעשיהם".
הָּלֻּכ הָנ ָ ּׁשַה ןּוּקיִּת ָ -היֶתֹולְלִקְו הָנ ָ ׁש הֶלְ כִּת | הנ
אדם הראשון בגן עדן עסק בתיקון החומריות
את עבודת תיקון החומריות ביצע אדם הראשון בהיותו בגן עדן ,עוד קודם החטא,
כפי שנאמר:123
ַ"ו ִ ּי ַּקח ה' ֱאל ִֹקים ֶאת ָה ָא ָדם ַו ַ ּי ִ ּנ ֵחה ּו ְבגַ ן ֵע ֶדן לְ ָע ְב ָד ּה וּלְ ׁ ָש ְמ ָר ּה".
ומבאר הרמב"ן:124
"שהניחו שם להיות זורע לו חטים ומיני תבואות וכל עשב זורע זרע
וערוגות הבשמים ,וקוצר ותולש ואוכל כרצונו ,וזה טעם "לעבדה ולשמרה",
לעבוד אדמת הגן הערוגות שיעשה שם".
מה הענין של העבודה הזו? וכיצד היא מביאה את העולם לתיקונו וייעודו?
תכלית הבריאה -רצונו של הקב"ה להתגלות בעולם
נשנה שוב את היסוד שהזכרנו פעמים רבות :תכלית ומטרת בריאת העולם היא רצונו
של הקב"ה להתגלות בתוכו ,כלשון השל"ה בנוסח תפילתו" :להשתמודע אלקותך".
כלומר ,הקב"ה יצר מקום שבו הוא אינו גלוי .כלומר ,מקום בו ניתן לטעות ולהחשיב
את המציאות כעומדת מכוח עצמה ומנותקת מכוחו של הבורא.
אנו נבראנו כדי להיות באותו "עולם" שהקב"ה כביכול 'נעלם' ומסתתר בו ,ולגלות בו
את הקב"ה .הגילוי הזה תלוי רק בנו.
דרכי הגילוי הם רבים .לדוגמא:
אדם אוחז בידו כוס מים ,מתבונן עליהם וחושב :ממה עשויים המים האלו?
אילו הוא היה מדען המתבונן בחכמת הטבע ,תשובתו היתה שזה נוצר מתרכובת
של יסודות וחומרים שונים וכו' .אך היהודי המאמין פותח את פיו ואומר:
"שהכל נהיה בדברו"!
כשהיהודי אוחז ככר לחם או כל מאכל אחר ,הוא לא מתייחס אליו כמציאות
העומדת לעצמה ,אלא הוא אומר "המוציא לחם מן הארץ"! "אתה ה' אלקינו
מלך העולם בורא פרי האדמה"! הקב"ה מהוה כל פרט במציאות בכל רגע.
גם בלימוד התורה אנו פועלים זאת.
בכל נושא בתורה ,אנו ניגשים עם המושכל ראשון שלנו שהוא "דעת בעלי
בתים היפך דעת תורה" ,ובמהלך לימוד הסוגיא אנו מבררים מה דעת ה' ותורתו
.123בראשית ב ,טו.
.124שם פסוק ז.
ונ | להתבונן
על הנושא הזה .ובזה אנו עוקרים מעצמינו את ה"דעת בעלי בתים" ,ומחדשים
התייחסות אחרת למציאות על פי אמיתתה של התורה ,התייחסות זו היא גילוי
של דעת ה' יתב' בתוך המציאות הגשמית.
בדומה לזה ,גם קיום המצוות פועל גילוי אלוקי בבריאה.
אנו נוטלים חפצים גשמיים ומשתמשים בהם לקיום מצוות ה' ,ובכך אנו מגלים
כלפי חוץ שאין לחפצים הגשמיים משמעות עצמית סתמית ,אלא הם נועדו אך
ורק בכדי לעשות בהם את רצון ה' .בכך אנו מטפילים את כל הבריאה לקב"ה.
זה ביאור מה שהצדיקים נהגו לבזבז כסף עבור המצוות ,ולא להתמקח על
מחירם .125המטרה בזה היא לגלות שאין לכסף משמעות עצמית ,אלא כל ייעודו
הוא לשמש עבור קיום רצון ה'.
כמו כן ,חיים בתוך העולם עם אמונה.
החיים עם אמונה אינו רק דרך מסוימת להתמודד עם קשיים בעולמנו ,אלא זוהי מטרת
הבריאה ותיקונה.
כאשר מזדמן לפתחינו ניסיון ,אנו מתלבטים האם לקיים את רצון ה' למרות
שיהיה לנו מכך הפסד גשמי של כסף וכדומה ,או להעדיף את הצרכים הגשמיים
על פני רצון ה'.
בשעה כזו עלינו להתגבר על הניסיון ,ולגלות את ההשקפה נכונה על המציאות,
שרק הקב"ה מנהל את הבריאה ולא מערכת הטבע הגשמית .ועל כן נעשה את
צונו יתב' ולא נחוש כלל שאנו מפסידים מאומה.
זו הזדמנות לצעוק ולגלות את גילוי ה' בתוך העולם.
ולכן כאשר תבוא הגאולה נחוש "שאין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים",126
וזהו עצמו תיקון הבריאה המלא.
שורש חטא אדם הראשון -התייחסות לטבע כמערכת עצמאית
חטא אדם הראשון שאנו עמלים לתקן עד עצם היום הזה ,היה בנקודה זו ,ונבאר:
הלא בשעת החטא אדם הראשון היה בגן עדן ,ואם כן כיצד יתכן שהוא חטא ועשה
נגד רצון ה' .הרי בגן עדן אין כל אחיזה לכוחות הרע ,כמו שנאמר" :127לֹא ְי ֻג ְר ָך ָרע"!
.125ראה שער המצוות פרשת עקב ,על מנהג האריז"ל.
.126סוטה מט ע"א.
.127תהילים ה ,ה.
הָּלֻּכ הָנ ָ ּׁשַה ןּוּקיִּת ָ -היֶתֹולְלִקְו הָנ ָ ׁש הֶלְ כִּת | זנ
גם הנחש שפיתה את אדם הראשון לא היה יכול מעצמו להיכנס לגן עדן ,ומוכרח
שאפשר לכוחות הרע לשלוט על האדם.
להיות שקדם לכך שורש חטא כלשהו ִ
מבאר בעל ה'לשם' :128תחילת ושורש החטא של אדם הראשון היה בכך שהוא התבונן
בחכמת הטבע ועסק בה .בזה הוא נתן חשיבות במה יש כאן כביכול מערכת הפועלת
לעצמה ,בניתוק מהקב"ה ,במידת מה.
ברגע שאדם הראשון נתן מציאות ָלעולם שכביכול הוא מנותק מהקב"ה ,בזה הוא
הוריד את העולם בדרגה ,ונוצרה הסתרה גמורה של הקב"ה ,עד שניתן להסתכל על
העולם כאילו אין בו הנהגת הקב"ה ,ח"ו.
זה היה יסוד הפגם והרוע של 'חכמת יון' -להתייחס לטבע כמערכת הפועלת לעצמה
בלא קשר לבורא ומנהיג ,ובזה היא "החשיכה עיניהם של ישראל".129
וכאשר אנו מבקשים לתקן את חטא אדם הראשון ,עלינו לשוב ולהוציא לפועל את
הגילוי האלוקי בתוך הבריאה -
מאחר ואדם הראשון התבונן בטבע העומד לעצמו ובכך ניתק אותו מהקב"ה,
לכך אנו צריכים לתקנו על ידי שנתבונן בטבע כדבר המחובר לגמרי לקב"ה,
ולא כדבר עצמי ,ובזה אנו מחברים אותו בחזרה למקורו.
רבי חנינא בן דוסא לימד את ִ ּב ּתוֹ להתייחס ל'טבע' כגילוי אלוקי שאין לו מערכת
עצמאית ,ולכן אמר לה" :מי שאמר לשמן וידלוק יאמר לחומץ וידלוק" ,130בכך הוא
עשה תיקון לחטא אדם הראשון ומימש את תכלית הבריאה.
מצות הבאת הביכורים -גילוי הקב"ה במציאות החומרית
זה התוכן של מצות הבאת ביכורים -להכיר ולגלות שכל הטבע הוא גילוי אלוקי.
הפירות שצומחים על העץ ,באים לאחר עבודה רבה של האדם .שהרי הוא זורע,
משקה ,מזבל ומטפח ,לאחר שנה צומח הפרי הראשון .אי אפשר לתאר את ההתרגשות
שאוחזת בחקלאי שעמל כל כך הרבה בגידול העץ ,וכעת סוף סוף הוא רואה בעיניו
את הפרי הראשון...
"כ ִֹחי ְוע ֶֹצם ָי ִדי ָעשָׂ ה ִלי
המחשבה הראשונה שעלולה לעלות בראשו של החקלאי היאּ :
ֶאת ַה ַח ִיל ַה ֶ ּזה" !131יש מערכת טבעית שפועלת בכללים מסוימים ,ואני החכמתי לפעול
לפי אותם כללים ,טרחתי ,יגעתי ,והנה כעת אני קוצר את הפירות!
.128ספר הדע"ה ח"ב דרוש ד' ענף ג'.
.129בראשית רבה ב ,ד.
.130תענית כה ע"א.
.131דברים ח ,יז.
חנ | להתבונן
אולם כאשר אותו חקלאי מביא את הפרי הראשון לבית המקדש ומגישו אל הקב"ה,
הוא מצהיר ומגלה שלא הטבע וחכמתו הרבה עשו זאת ,אלא רק הקב"ה ,ועל כן לא
יאה ונאה לקבל את ביכורי פרי האדמה.
נמצא שבקיום מצוה זו ,הוא אינו רק עושה מצוה כלשהי מתוך התרי"ג מצוות ,אלא
הוא מקיים את תכלית הבריאה!
המצוה הזו ניתנה להתקיים מיד בכניסה לארץ ישראל ,כמו שנאמר:132
ְ"ו ָהיָ ה ִּכי ָתבוֹ א ֶאל ָה ָא ֶרץ ֲאׁ ֶשר ה' ֱאל ֶֹק ָיך נֹ ֵתן לְ ָך נַ ֲחלָ הִ ,ו ִירׁ ְש ָּת ּה ְויָ ׁ ַש ְב ָּת ָּב ּה.
אשית ָּכל ּ ְפ ִרי ָה ֲא ָד ָמה ֲאׁ ֶשר ָּת ִביא ֵמ ַא ְר ְצ ָך ֲאׁ ֶשר ה' ֱאל ָ
ֹקיך נֹ ֵתן ְולָ ַק ְח ָּת ֵמ ֵר ׁ ִ
לָ ְך ְושַׂ ְמ ָּת ַב ֶּטנֶ א ְו ָהלַ ְכ ָּת ֶאל ַה ָּמקוֹ ם ֲאׁ ֶשר יִ ְב ַחר ה' ֱאל ֶֹקיך לְ ׁ ַש ֵּכן ׁ ְשמוֹ ׁ ָשם.
ָ
ְו ָענִ ָית ְו ָא ַמ ְר ָּת לִ ְפנֵ י ה' ֱאל ֶֹק ָיך...
אשית ּ ְפ ִרי ָה ֲא ָד ָמה ֲאׁ ֶשר נָ ַת ָּתה ִּלי ה'"!
אתי ֶאת ֵר ׁ ִ
ְו ַע ָּתה ִה ֵ ּנה ֵה ֵב ִ
היסוד הזה ,הוא הקו המנחה של כל העבודה המיוחדת שיש בארץ ישראל ,גילוי ה'
בתוך המציאות החומרית .ושאין לטבע מציאות לעצמו ,אלא כולו גילוי אלוקי.
השמחה באה מ'סגירת מעגל'
התורה מעידה שלאחר קיום מצות הביכורים יש לאדם שמחה ,וכמו שנאמר בסיום
פרשת הביכורים:133
ְ"ושָׂ ַמ ְח ָּת ְב ָכל ַה ּטוֹ ב ֲאׁ ֶשר נָ ַתן לְ ָך ה' ֱאל ֶֹה ָיך וּלְ ֵב ֶית ָך".
מדוע יש שמחה מיוחדת לאחר קיום מצוה זו?
ה'שמחה' היא הרגשה טובה שבאה לאחר סגירת מעגל .כשיש מתחילה ֶח ֶסר ,והוא
נשלם ,זה יוצר את ה'שמחה' .134זו השמחה הקיימת בנישואין ,ועוד.
כך גם כאן :הבריאה חסרה את הגילוי האלוקי ,ובהבאת הביכורים האדם פועל ומגלה
אותו .וב'סגירת המעגל' הזו נוצרת שמחה.
מדוע יעקב אבינו חזר על פכים קטנים?
את התייחסות הנכונה לחומר הגשמי ,אנו יכולים ללמוד גם מיעקב אבינו -
.132דברים כו ,א-י.
.133דברים כו ,יא.
.134מהר"ל בכמה מקומות.
הָּלֻּכ הָנ ָ ּׁשַה ןּוּקיִּת ָ -היֶתֹולְלִקְו הָנ ָ ׁש הֶלְ כִּת | טנ
לאחר שיעקב אבינו עבר עם נשיו וילדיו את ַמ ֲע ַבר ַי ּבֹק ,נאמר:135
ַ"ו ִ ּי ָּו ֵתר יַ ֲעקֹ ב לְ ַבדּ וֹ ַ ,ו ֵ ּי ָא ֵבק ִא ׁיש ִע ּמוֹ ַעד ֲעלוֹ ת ַה ּׁ ָש ַחר".
מבאר רש"י:
ויותר יעקב -שכח פכים קטנים וחזר עליהם.
ויאבק איש -פירשו רבותינו ז"ל שהוא שרו של עשו.
מדוע יעקב אבינו טרח כל כך להסתכן באישון לילה עבור 'פכים קטנים'?
וכן ,מהי הסיבה שדוקא כאן הגיע 'שרו של עשיו' להילחם עמו?
חז"ל מלמדים ,שבהזדמנות הזו היה ליעקב אבינו ניצחון על עשיו ,ועל זה נאמר:136
ית ִעם ֱאל ִֹהים ְו ִעם ֲאנָ ׁ ִשים ַו ּתוּ ָכל".
"כי שָׂ ִר ָ
ִּ
מה היה מיוחד באירוע זה שגרם ניצחון של יעקב על עשיו?
חלוקת עוה"ז ועוה"ב בין יעקב לעשיו
מצינו במדרש:137
כשהיו יעקב ועשו במעי אמן ,אמר לו יעקב לעשיו :אחי ,שני עולמות
לפנינו ,העולם הזה והעולם הבא ,העולם הזה יש בו אכילה ושתיה ומשא
ומתן לישא אשה ולהוליד בנים ובנות ,אבל העולם הבא אין בו כל המדות
הללו .רצונך טול אתה העולם הזה ואני אטול העולם הבא.
מיד כפר עשו בתחית המתים ,אותה שעה נטל עשיו חלקו העולם הזה
ויעקב נטל חלקו העולם הבא.
הרי מבואר ,שיעקב אבינו נטל את העולם הבא ,והשאיר את העולם הזה לעשיו.
ויש להבין :אם כן -מה יעקב אבינו עושה כאן בעולם הזה?! כיצד הוא משתמש בו
ונהנה ממנו? ובפרט שאנו רואים לכאורה את הקפדתו הגדולה לנצלו עד תומו בכך
שחזר עבור פכים קטנים!
יעקב אבינו ראה בכל המציאות החומרית 'כלים' לעבודת ה'
ביאור הדבר טמון בשינוי הנוסח שהיה בין יעקב לעשיו בעת שנפגשו:
.135בראשית לב ,כה.
.136שם פסוק לב.
.137ילקוט שמעוני תולדות סי' קיא.
ס | להתבונן
עשיו אמר" :138יֶ ׁש לִ י ָרב" ,ויעקב אמר" :139יֶ ׁש לִ י כֹ ל".
לכאורה ,כיצד יעקב אבינו היה יכול לומר "יש לי כל" ,וכי הוא חולק על דברי חז"ל
140
"יש לו מנה רוצה מאתיים"?...
אלא שעשיו חי את העולם הזה כמקום עם 'מטרה' לעצמו ,המנותק מהקב"ה .ולכן
אמר "יש לי רב" .הוא ְלעולם לא יבוא על סיפוקו ,משום שבעולם הזה יש לו עוד
הרבה מה להשלים.
אבל יעקב אבינו לא ראה את העולם הזה 'מטרה' העומדת לעצמה ,אלא כל המציאות
שימשה אצלו רק כ'אמצעי' וכלי לגילוי הקב"ה בעולם.
הוא השאיר את העולם הזה כ'מטרה בפני עצמו' לשאיפותיו של עשיו ,ואילו לעצמו
לקח את העולם הזה המשמש כ'כלי' לגלות את הקב"ה.
ועל כך אמר יעקב אבינו" :יש לי כל" .כלומר" ,יש לי את כל הכלים" לפעול את
התיקון שלי בעולם .מה שאין לי -לא צריך להיות לי ,ומה שיש לי -הרי הוא כלי
לצורך עבודת התיקון.
הביטוי להשקפה הזו של יעקב אבינו ,היה בחזרתו להבאת ה'פכים קטנים'.
שהלא מבחינה כלכלית זה לא כדאי להסתכן ולבזבז את זמנו כביכול עבור
פכים קטנים .אך הוא הבין שאם הכלים הללו ניתנו לו כדי להביא את דבר ה'
לגילוי דרך הכלים הללו ,אי אפשר לוותר עליהם.
כשיעקב אבינו חזר על הפכים הקטנים ,הוא עורר בכך מלחמה כנגד שרו של עשיו
המייצג את העולם הזה העומד כמטרה לעצמו .ובזה עצמו הוא ניצח אותו ,כשהראה
שאצלו העולם הזה עומד רק לשימוש עבור גילוי כבוד ה'.
בזוהר הקדוש 141מבואר שעשיו הרשע הוא המקטרג על ישראל בראש השנה.
הקטרוג של עשיו הוא על הנקודה הזו ,שהוא בא ומקטרג על כך שהחיבור
שלנו ל'עולם הזה' כדבר העומד לעצמו ולא ככלי המשמש לעבודת ה' .שלקחנו
אותו כמטרה ולא כאמצעי.
ועל כן עלינו לתקן את ההשקפה הזו ואת ההשלכות המעשיות הנובעות ממנה,
ובכך נזכה להינצל מהקטרוגים ולזכות בדין.
.138בראשית לג ,ט.
.139שם פסוק יא.
.140קהלת רבה א ,לד.
.141ח"ב קפו ע"א.
הָּלֻּכ הָנ ָ ּׁשַה ןּוּקיִּת ָ -היֶתֹולְלִקְו הָנ ָ ׁש הֶלְ כִּת | אס
הר גריזים והר עיבל -סמל הטוב והרע
נשוב לבאר את המשמעות של 'הר עיבל'.
בעל ה'לשם' מביא ידיעה חשובה על המציאות של הר גריזים והר עיבל 142וז"ל:
"כתוב בספר שערי ירושלים שער ב' :הר עיבל הוא משמאל לעמק שכם,
והוא שמם וערום מכל פרי עץ ודשא ,קללת אלהים ירחף על פניו ,והוא
הר גבוה ושומם ,כולו אבנים גדולות ודרכים עקלקלות.
אך הר גריזים הוא לצד דרומית מערבית לעמק שכם ,והוא מלא ברכת ה'
ְּבגִ נּ וֹ ת ופרדסים ועצי פרי נחמדים".
המשמעות של "הר" ,היא יציאה מהמסגרת הרגילה ,והיא באה להורות וללמד על
משהו.
כמו שכתוב "אשא עיני אל ההרים" וביארו חז"ל במדרש 143שהכוונה זה
האבות הקדושים שנקראו 'הרים' .משום שהם מייצגים את הגילוי של המידות
המיוחדות (חסד ,גבורה ותפארת).
מובן א"כ ששני ההרים האלו באים ללמד אותנו יסוד הקשור לברכות והקללות
שנאמרו כלפיהם.
מוסיף הלשם:
"הר עיבל הוא בסוד עץ הדעת טוב ורע".
נבאר את דבריו.
גם מהרע יוצא גילוי אלוקי
כאמור ,תכלית בריאת העולם היא לגלות את הקב"הּ ַ ,ב ָּמקוֹ ם שהוא נעלם ומוסתר בו.
אלוקי ,לא רק מהטוב אלא גם מהרע. ִ עלינו לדעת שמכל דבר בבריאה יוצא גילוי
הרמח"ל מאריך לבאר יסוד זה בספרו "דעת תבונות" ,144ואנו להבין זאת בדרך הפשטני
יותר הוא ,שהגילוי היוצא מהרע הוא בשעה שהרשע נענש ומפסיד.
.142ספר הדע"ה ח"ב דרוש ד' ענף ג'.
.143מדרש תהילים מזמור קכא.
.144במקומות רבים בספר ,וז"ל (אות קמב)" :אינו טוב לעולם כלל מה שהקב"ה מניח לרשעים להתהולל
ולהרים קרנם ,והנה הצדיקים מדוכאים ,ושטנא נצח ,ודאי אין זה טוב לעולם ,אלא רע .אבל הטוב הוא
אדרבא ,שהקב"ה יעשה משפט ,ושיכניע את הרשעים וישפיל הגאים ,וירומם הצדיקים וירים כבודם ,וכן
נאמר (משלי כא ,טו)" :שמחה לצדיק עשות משפט"" ,ובאבוד רשעים רנה" (משלי יא ,י)".
בס | להתבונן
יש שני דרכים לראות את יד ה' בתוך המציאות ,או כש'טוב' לעושי רצונו ,או כש'רע'
למי שעוברים על דבריו.
אם איננו רואים את ההנהגה הזו ,הרי זה חלק מההסתר ,ונכלל בשאלה "צדיק
ורע לו רשע וטוב לו" .145שאין כאן המקום להיכנס בביאורה.
לאור זאת נוכל להבין ,שהעבירה הגדולה ביותר היא כשרואים מציאות של 'טוב'
ואומרים שכוחות גשמיים פעלו זאת ולא הקב"ה!
זהו החטא החמור ביותר ,משום שהוא מבטל את האפשרות להביא את הבריאה
לתכליתה .שהרי אי אפשר לראות את הגילוי האלוקי כשלא מייחסים את ההצלחה
והטוב לקב"ה.
משמעות אמירת הברכות והקללות בהר גריזים והר
עיבל -הגילוי האלוקי יוצא בין מהטוב ובין מהרע
כשעם ישראל נכנסו לארץ ,הם היו צריכים להתחיל בעבודה לברר את הטוב מהרע, ַ
ולכן הצטוו להכריז מיד שמי שיהיה דבוק בה' ויעשה את רצונו זוכה ל'טוב' ,ומי
שחלילה יעבור על רצונו ויתחבר ל'רע' ולחדלון יפסיד הכל.
לשם כך הם הלכו ל'הר גריזים' ו'הר עיבל' ,וקראו כלפיהם את הברכות והקללות.
ב'הר גריזים' הם ראו ביטוי לפריחה וצמיחה ,וקראו את הברכות ,ובכך גילו שהטוב
בא מקיום רצון ה' .וב'הר עיבל' הם ראו ביטוי לחדלון ולשממה ,וקראו כלפיו את
הקללות ,ובכך גילו שהרע בא גם הוא מאת ה' ,והוא ניתן למי שעובר על רצונו ולא
מקיים את תפקידו בעולם כראוי.
כשמתייחסים ל'רע' בצורה כזו ,הרי הוא נהפך לשמש ככלי לגילוי כבוד ה' .ובכך
מעלים את ה'רע' ל'טוב'.
זו הסיבה ש'אבני התורה' הונחו למרגלות הר עיבל ,להראות ולגלות שהרע והשממה
אינם באים באופן סתמי ,אלא שחלה עליהם ְּכ ָל ֵלי וחוקי התורה הקדושה ,ועל כן
שוממותו של ההר היא דווקא מחמת מה שלא עושים רצונו של מקום.
הקרבת השלמים והשמחה על השלימות והאיחוד
בגילוי היוצא בין מהטוב ובין מהרע
כעת כאשר הם הראו שכל המציאות נועדה לגילוי כבוד ה' ,גם הטוב וגם הרע,
הקריבו קרבן שלמים.
.145ראה ברכות ז ע"א.
הָּלֻּכ הָנ ָ ּׁשַה ןּוּקיִּת ָ -היֶתֹולְלִקְו הָנ ָ ׁש הֶלְ כִּת | גס
"שלמים" מלשון שלימות ,הם הגיעו להשגה שאין 'חומריות' רעה בבריאה,
אלא הכל נועד לגילוי כבוד ה'.
כל עוד והאדם לא מבין את היסוד הזה ,הוא מבולבל ,מצד אחד הוא רואה
שיש משמעות כביכול לחומריות בעולם ,ואי אפשר בלעדיו ,ומאידך הוא יודע
שהחומריות היא עכורה ועלולה להוריד אותו לשאול תחתית .וכן הוא רואה מחד
שיש מקום בעולם ל'רע' ,ומאידך הוא מבין שה'רע' הוא שלילי .זה מבלבל מאד.
אך כשהאדם זוכה לחיות חיים אמיתיים ,שרואים בו שכל המציאות נועדה לעבודת
ה' ,כאשר גם ל'חומריות' יש תפקיד בעבודת ה' באופנים ובגדרים שהתורה למדה
אותנו .ומבין יותר מזה ואף על ידי הרע יש בסופו של תהליך גילוי של רצון ה'
בעולם ,אזי הוא יוצא מן הבלבול ומן הספקות ,ואין שמחה כהתרת הספקות.
זה פשר השמחה הקיימת באכילת קרבן שלמים ,שמחה הבאה בבהירות הגדולה
לא ׁ ֵשי ריח ניחוח לה' ,ואז הוא יכול להצטרף לסעודה
של לקיחת החומר ולהעלותה ִ
הקדושה יחד עם אכילת המזבח.146
שעם ישראל למדו בהר גריזים והר עיבל שגם הטוב וגם הרע אינם כוחותלאחר ַ
העומדים לעצמם ,אלא כולם פועלים על ידי הקב"ה לפי מעשי האדם ,ובמטרה
להוציא מכך את התכלית של הגילוי האלוקי בבריאה ,הרי הם הגיעו לידי הרגשת
שמחה ושלימות.
לכן המקור לשמחה בקרבן שלמים הוא דווקא כאן ,משום שבמעמד זה התבררה
השלימות הקיימת בכל הבריאה החומרית ,שכולה נועדה לגילוי כבוד ה'.
זו גם עבודתנו בשבתות ובמועדים ,בהם אנו מתרוממים ומתעלים ויש לנו
יכולת להכיר בנוכחות ה' בכל הבריאה ,ובכך שהוא מתגלה גם במציאות
החומריות הגשמית .ולכן בזמנים אלו אנו מתענגים במאכלים גשמיים
משובחים ,שליו ודגים ,משום שאנו יכולים להכיר בכך שהם מוסיפים גילוי
לה' בבריאה.
בנוסף ,כשאדם שומר את המאכלים המשובחים לאוכלם אך לצורך השבת
והמועדים ,הוא מגלה ומראה שאין לחומר מקום לעצמו ,אלא הוא מיועד רק
לכבוד ה' .ובאכילת מעדנים שכאלו יש תיקון לבריאה כולה.
.146ע"פ מדרש תנחומא צו פ"ד.
דס | להתבונן
השמחה מביטול הסתירה בין החומריות לרוחניות
כשאדם זוכה להפנים את הידיעה הזו שאין סתירה בין החומריות לרוחניות ,וּ ֵמ ַה ּכֹל
"ל ִי ׁ ְש ֵרי ֵלב שִׂ ְמ ָחה" ,כשיש יושר
יוצא גילוי כבוד ה' ,יש לו שמחה .נאמר בפסוקְ :147
כשהכל מסתדר במהלך אחד -נוצרת שלמות ושמחה.
החג 'המיועד' לעבודת השמחה הוא חג הסוכות ,בו נוטלים את הלולב "לוֹ ֵ -לב",
עליו אמרו בגמרא:148
"מה תמר זה אין לו אלא לב אחד -אף ישראל אין להם אלא לב אחד
לאביהם שבשמים".
בלב האדם יש שני חדרים ,חדר ימין המקבל השפעה רוחנית מה'נשמה' אשר במוח,
וחדר שמאל המחוברת לדחפים והתשוקות אשר ב'נפש' .כאשר יש לו ספקות מה
'ב ְל ֻ ּבל' -אותיות 'לב''-לב' אך הפוכות ,להורות על
לעשות ומה ראוי לנהוג ,הרי הוא ּב ִ
היפך יושר ה'לב'.
אך כאשר אין מקום ל'רע' ,הרי הוא מכוון את שני החדרים רק להקב"ה ,נעשה לו לב
אחד לאביו שבשמים ,אין לו ִ ּב ְל ּבוּ ל והוא שמח.
הבחירה ביד האדם אם לגלות את ה' דרך הטוב או דרך הרע
ובזות נבין את ביאור הפסוק המסביר מהי הסיבה לביאת הקללות:149
ַּת ַחת ֲאׁ ֶשר לֹא ָע ַב ְד ָּת ֶאת ה' ֱאל ֶֹק ָיך ְּבשִׂ ְמ ָחה ו ְּבטוּב לֵ ָבב ֵמרֹ ב ּ ֹכל.
תמהנו ,כיצד יתכן שעל חסרון בשמחה יהיו עונשים כאלו חמורים ונוראים.
והביאור הוא ,שלא מדובר רק על חסרון הרגש של השמחה במעשי המצוות ,אלא על
חוסר הבנה של תכלית הבריאה ,והתייחסות שגויה לכל החומריות.
ונקדים לדייק -
שלכאורה בפשטות היה נראה לבאר שכוונת הפסוק לומר :בגלל ומחמת שלא
עבדת את ה' בשמחה ,לכן תקבל עונש.
"ת ַחת".
אבל לאמיתו של דבר לא זו היא המשמעות של הביטוי ַּ
"ת ַחת" היאּ ִ :ב ְמקוֹ ם ,תמורת ,תחליף .כמו
המשמעות הפשוטה של הביטוי ַּ
"ע ִין ַּת ַחת ַע ִין".150
ַ
.147תהילים צז ,יא.
.148סוכה מה ע"ב.
.149דברים כח ,מז.
.150שמות כא ,כד.
הָּלֻּכ הָנ ָ ּׁשַה ןּוּקיִּת ָ -היֶתֹולְלִקְו הָנ ָ ׁש הֶלְ כִּת | הס
מה פשרו של הביטוי הזה כאן?
אלא ביאור הפסוק הוא לא כפי משמעותו הפשוטה .הקללות לא באות 'בגלל' שלא
עבדנו את ה' בשמחה ,אלא הם 'תחליף' לכך.
כאמור ,יש אפשרות לגלות את הקב"ה דרך הטוב ,ולהכריז שהוא בא מיד ה' .ובצורה
זו ניתן לגלות את הקב"ה בכל המציאות החומרית ולהגיע לשמחה של שלימות ,כמו
זו הקיימת בהבאת הביכורים ,ועל זה נאמר שם "ושמחת בכל הטוב" ,וכמידתו של
יעקב אבינו ע"ה אשר אמר "יש לי כל".
ואזי שמחתו היא "בטוב לבב" היינו בשני חלקי ה'לב' ,151כי כאשר האדם לא נותן
מקום לרע ורואה רק את הטוב אזי שני חדרי הלב מחוברים המה בשמחת הגילוי של
הקב"ה בעולם.
אבל מי שלא רואה את החומריות כולה ככלים המיועדים לגילוי כבוד ה' ,וּ ִב ְמקוֹ ם
להיות 'שמח' בשלימות המאחדת את כל הבריאה תחת כנפי ה' ,הוא נותן ערך ויחס
למערכת החומרית והטבעית בפני עצמה -
אזי אין ברירה אלא להוציא ממנו את הגילוי האלוקי בדרך אחרת...
ומעתה" ,תחת" שהיה עליך לגלות את ה' דרך שפע הטובֵ ,י ֵצא ממנו גילוי בדרך
ובמסלול הרע .וכאמור ,הקללות הבאות על האדם העובר על רצון ה' ,גם הם פועלות
גילוי של הקב"ה בבריאה ,וכלשון המדרש:152
"כי יהיה משפט לרשעים ,ושמחה לצדיקים".
וזה ביאור דברי רש"י" :מרֹב כל -בעוד שהיה לך כל טוב".
וכביאורו של המהר"ל ,שלא יתכן שריבוי החומר יביא לריחוק מהקב"ה ,משום
שהחומר בעצמו יכול לשמש ככלי לתוספת גילוי אלוקי .אלא שכאשר האדם חוטא
ולא משתמש ברוב טוּב שהקב"ה נתן לו בעבור שישמש ככלי לגילוי כבוד ה' ,אזי
יצא ממנו גילוי בדרך אחרת של קללות ויסורים ,וכך יתגלה שגם הרע הוא כלי ביד ה'
להביאו על מי שעובר על רצונו.
נמצא ,שלאדם יש בחירה ,האם לגלות את הקב"ה בטוב או לגלות אותו ברע.
.151וכדברי הגמ' במסכת בבא בתרא (יב ע"ב)" :א"ר אבדימי דמן חיפה קודם שיאכל אדם וישתה יש לו
שתי לבבות לאחר שאוכל ושותה אין לו אלא לב אחד" .ומבאר ר"צ הכהן זי"ע (פרי צדיק פרשת מקץ -אות ו)
וז"ל" :לא נתפרש איזה לב אחד יש לו לאחר אכילה ושתיה .אך הוא תלוי כפי כוונת האכילה ,כי כשאוכל
אכילה בקדושה מתקן גם הלב כסיל ויהיה לו רק לב אחד לאביו שבשמים .ואם חס וחלילה האכילה אינו
בקדושה רק למלא תאותו אז מתגבר היצר הרע על ידי האכילה ,וכאמור".
והן הן הדברים.
.152בתי מדרשות חלק א -פרקי היכלות רבתי -פרק מ אות ב
וס | להתבונן
האם לשמוח בשלימות הבריאה ,או לתקן דרך הקללות והרע.
הקללות והברכות -אות ומופת על גילוי הנהגת ה' בבריאה
ובזה יבואר היטב כ'מין חומר' הפסוק המקדים לפסוק שביארנו ,נאמר על הקללות:153
ְו ָהי ּו ְב ָך לְ אוֹ ת וּלְ מוֹ ֵפת ו ְּבזַ ְר ֲע ָך ַעד עוֹ לָ ם.
הרמב"ם באגרת 154מבאר את הפסוק הזה:
"וכבר זכר בתורה שהוא מופת ַמ ְת ִמיד ,ואמר "והיו בך לאות ולמופת
ובזרעך עד עולם" -
רצה לומר ,שתיקונם והפסדם אינם לסיבה טבעית ולא על מנהג המציאות,
אלא נתלה בעבודה ו ְּב ֶמ ִרי.
וזה אות יותר גדול מכל אות ,שיהיו פעולותיהם תמיד נקשרות בתקון
ענייניהם או בהפסדם".
הקללות והברכות משמשות כאות ומופת לגילוי הנהגת ה' בבריאה .אין זה מערכת
טבעית סתמית ,אלא הטוב מושפע למי שעושה את רצון ה' ,והרע נמשך למי שעובר
על רצונו.
תיקון השנה כולה על ידי שינוי המבט
במהלך כל שנה ישנם חלקים 'טובים' וחלקים 'רעים' ,ומשניהם עולה גילוי של הקב"ה.
הן מה'טוב' הבא לטובים ,והן מה'רע' הבא לרעים.
בסיומה של השנה ,שהיו בה משני החלקים ' -טוב' לטובים ו'רע' לרעים -אנו צריכים
ּ
לקרוא את הברכות והקללות שבפרשת 'כי תבא' ,ובכך להכריז ולגלות שגם הטוב
וגם הרע שהיו בשנה הזו היו כולם מעשי ה' ,והם באים לפי עשיית רצונו יתב' או ח"ו
המראת פיו.
גם בשנים שלא היו צרות ואסונות ,יש בעולם את מציאות החומר הגשמי ,שכאשר הוא
אלוקי הוא בבחינת 'רע' וניתן ְל ׁ ַש ֵ ּי ְך אותו לכוחות ה'סטרא אחרא',
ִ מוסתר בלא גילוי
ורק על ידי שאנו מגלים את האמת שהקב"ה ְמ ַהוֶּ ה ומנהיג את הכל ,ה'רע' הזה מתחבר
למקור ה'טוב'.
.153דברים כח ,מו.
.154אגרת תחיית המתים
הָּלֻּכ הָנ ָ ּׁשַה ןּוּקיִּת ָ -היֶתֹולְלִקְו הָנ ָ ׁש הֶלְ כִּת | זס
כשבסוף השנה מתבוננים בזה ,הרי אנו מעלים את השנה כולה לתיקון ,ומהפכים את
כל ה'רע' ל'טוב' .כשמבינים שכל ה'רע' שהיה השנה -נעשה ע"י ה' כדי להעניש את
הרשעים ,וכל החומר הוא כלי לגילוי המציאות האלוקית בעולם ,בכך אנו מכלים את
הקללות שהיו בשנה החולפת ,ולא נותנים להם מקום וקיום עצמי ,ממילא ניתן להיכנס
לתפקיד של השנה הבאה בצורה טובה ,בבקשתנו לפני אדון כל:
"תן לנו שפע רב בשנה הבאה עלינו לטובה ,כי אנו רוצים לגלות אותך בדרך ובמסלול
הטוב ,ולקיים בהידור את המצווה של "ושמחת בכל הטוב" ,ובזה לתקן את כל הבריאה
כולה כרצונך הטוב.
חס | להתבונן
ַהכּ וֹ ַח ׁ ֶש ַּב ּתוֹ כֵ ָחה
ָּת ׁש ּו ב ּו ְל ת וֹ כַ ְח ִּת י ַ -א ִּב י ָע ה ָל כֶ ם ר ּו ִח י
תכלה שנה וקללותיה
לתקופת 'אחרית השנה' קבעו לנו חז"ל סדר עבודה מיוחד .וכפי שאמרו בגמרא:155
עזרא תיקן להן לישראל שיהו קורין קללות שבמשנה תורה קודם ראש
השנה -כדי שתכלה השנה וקללותיה.
כדי שנזכה לשנה טובה ומתוקה ,ולא נדע עוד צער ,עלינו לקרא בסיומה של השנה את
התוכחות הכוללת את הקללות.
כיצד זה פועל? מהי הדרך שבה ה'תוכחה' מסירה מאיתנו את הקללות לשנה הבאה?
שלשת החסרונות של האדם בעבודת ה'
"ת ׁשוּ בוּ
את כוח התוכחה נלמד מתוך דברי שלמה המלך בספר משלי באומרוָּ :
ְלתוֹ ַכ ְח ִּתי".
תחילה נלמד בעיון את הרקע שעליו אומר שלמה המלך לשוב אל התוכחה.
ישנם שלשה חסרונות מרכזיים שמפריעים לאדם בתהליך עלייתו בעבודת ה':156
ַעד ָמ ַתי ּ ְפ ָתיִ ם ְּת ֵא ֲהב ּו ֶפ ִתיְ ,ולֵ ִצים לָ צוֹ ן ָח ְמד ּו לָ ֶהם ,ו ְּכ ִסילִ ים יִ שְׂ נְ א ּו ָד ַעת.
כך פירש בביאור הגר"א:157
בני אדם המתרחקין עצמן מן התורה הוא מחמת ג' ענינים:
"פ ָתיִ ם
א' מחמת שנתפתו ביצרם לילך אחר תאוות עולם הזה - .וזה ּ ְ
ְּת ֵא ֲהב ּו ֶפ ִתי".
וביאור דבריו :לכל אדם יש תאוות ודחפים שמושכים אותו לענייני עולם הזה.
וה'פתי' אינו שולט על עצמו אלא מתפתה ונמשך אחריהם ,על ידי זה הוא
מתרחק מעבודת הבורא.
.155מגילה לא ע"ב.
.156משלי א ,כב.
.157כל הציטוטים מדברי הגר"א להלן ,הם עיקרי דבריו.
