gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

אלשיך - פרקי אבות · Alshich - Pirkei Uvois — כי תבוא (2026-08-24)

מוציא לאור: אלשיך - פרקי אבות · Alshich - Pirkei Uvois

שבוע: כי תבוא (2026-08-24)

אלשיך - פרקי אבות · Alshich - Pirkei Uvois — כי תבוא (2026-08-24)

פתח את ה-PDF הורדה

‫יב‪ .‬א‪ :‬קובע לו שכר‪ ,‬מה צורך ראיה‬ ‫לזה היתכן שלא ינתן שכר לאחד‬ ‫שיושבים‪ ,‬אלא על) כי אחד שיושב ואינו‬ ‫עוסק בתורה הוא לץ?‬ ‫* קצורי * באורי * לקוטי *‬ ‫ו‪ .‬אומרו אבל שנים שיושבין ויש שעוסק?‬ ‫האלשיך הק'‬ ‫יב‪ .‬ב‪ :‬וגם מה ענין אומרו קובע ולא‬ ‫ביניהם דברי תורה‪ ,‬כי היה לו לקצר ולומר‬ ‫פרקי אבות ג'‬ ‫אמר נותן לו או קוצב לו שכרו?‬ ‫אבל אם יש ביניהם דברי תורה וכו'?‬ ‫~ ~ ~‬ ‫רבי חנינא בן תרדיון אומר שנים‬ ‫יג‪ .‬כי אין מן הפסוק ראיה לזה כלל‪,‬‬ ‫ז‪ .‬אומרו שכינה שרויה‪ ,‬כי מה לשון‬ ‫שיושבין ואין ביניהם דברי תורה הרי זה‬ ‫שרויה הלזה‪ ,‬ולא אמר שכינה עמהם או ומה גם אם אומרו וידום הוא כפשוטו‬ ‫מושב לצים שנאמר‪ :‬ובמושב לצים לא‬ ‫שיושב ודומם?‬ ‫שכינה ביניהם?‬ ‫ישב‪ .‬אבל שנים שיושבין ויש ביניהם דברי‬ ‫יד‪ .‬אמנם הנה הוקשה לו בכתוב‬ ‫ח‪ .‬כי אין מהפסוק ראיה ששכינה‬ ‫תורה שכינה שרויה ביניהם שנאמר‪ :‬אז‬ ‫נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה' שרויה‪ ,‬כי גם שנאמר ויקשב ה' אפשר אומרו ובמושב לצים לא ישב‪ .‬שאם הוא‬ ‫וישמע ויכתב בספר זכרון לפניו ליראי ה' שהוא מן השמים כמה דאת אמר‪ :‬ואתה שלא ישב עם היושבים ומתלוצצים היה‬ ‫לו לומר ועם לצים לא ישב‪ .‬ואם הוא שלא‬ ‫ולחושבי שמו‪ .‬אין לי אלא שנים‪ ,‬מנין תשמע השמים?‬ ‫ט‪ .‬למה מביא סוף הפסוק‪( .‬ויכתב ישב במושבם אפילו כשאינם יושבים‬ ‫שאפילו אחד שיושב ועוסק בתורה‬ ‫שהקב"ה קובע לו שכר שנאמר‪ :‬ישב בדד בספר זכרון לפניו ליראי ה' ולחושבי שם‪ ,‬מה בכך?‬ ‫(ומיישב י"ד) הוי אומר שהוא‬ ‫שמו)?‬ ‫וידום כי נטל עליו‪.‬‬ ‫י‪ .‬שיותר היה יכול לומר אבל שנים שיושבים שם שנים או יותר ואין‬ ‫הלא‪ ,‬אין לו להקב"ה בעולם הזה אלא‬ ‫ארבע אמות של הלכה‪ ,‬ולכן במקום שיושבים וכו' שכינה שרויה ביניהם מתלוצצים כי אם יושבים יחד‪ ,‬באופן‬ ‫שיושבים ועוסקים בתורה שכינה שרויה ומקשבת ושומעת ונכתב ספר זכרון לפניו‪ ,‬שהמושב וההכנה יש‪ ,‬ולא הליצנות עדיין‪.‬‬ ‫ביניהם‪ .‬אך בהתבטלם מסתלקת אל כי כל זה הוא בכתוב‪ ,‬ואם מה שהכתוב (ובזה נתיישב קושיא ג‪ .‬למה ייחס‬ ‫הדבר אל המושב ולא אמר הרי אלו‬ ‫העליון‪ ,‬כי אין לו חפץ בזה ולא בבית מדבר‪ ,‬הוא יראי ה'‪ ,‬ומה שאמר התנא‬ ‫לצים?‬ ‫המקדש כי היכל ה' המה‪ .‬והוא מאמר שנים שיושבין וכו' הוא אפילו בבלתי‬ ‫ואין זה אלא על העדר מביניהם דברי‬ ‫יראי ה'‪ ,‬אם כן אין לו ראיה מן הכתוב כלל‬ ‫התנא‪ ...‬רבי חנינא בן תרדיון כו'‬ ‫תורה‪ ,‬מדסמיך ליה כי אם בתורת ה'‬ ‫כי שם על יראי ה' ידבר?‬ ‫חפצו‪ ,‬כי מכלל הן נשמע לאו המקביל‬ ‫וראוי לשית לב‪.‬‬ ‫יא‪ .‬אומרו אין לי אלא שנים מנין אליו‪ .‬ושבח הכתוב את (האיש) אשר ‪-‬‬ ‫א‪ .‬אל אומרו ואין ביניהם דברי תורה‪,‬‬ ‫עם שנים שיושבין במושב אחד ואין‬ ‫שיושב‬ ‫האחד‬ ‫הלא‬ ‫כי‬ ‫‪,‬‬‫וכו'‬ ‫אחד‬ ‫שאפילו‬ ‫ולא אמר ואין עוסקים בתורה?‬ ‫ביניהם דברי תורה ‪ -‬לא ישב‪ .‬הנה כי שנים‬ ‫‪,‬‬ ‫שיושבין‬ ‫השנים‬ ‫הפך‬ ‫הוא‬ ‫בתורה‬ ‫ועוסק‬ ‫רק‬ ‫בו‬ ‫אין‬ ‫ובאחד‬ ‫שרויה‬ ‫שכינה‬ ‫בשנים‬ ‫כי‬ ‫ב‪ .‬אומרו הרי זה מושב לצים‪ ,‬איך‬ ‫שיושבין ואין ביניהם דברי תורה ‪ -‬מושב‬ ‫לצים יקרא‪( .‬ובזה נתיישב קושיא ה‪ .‬לא‬ ‫יקרא העדר הדברי תורה ליצנות מבלי שקובעין לו שכר‪ ,‬ואם כן יותר היה צודק‬ ‫יאמר אבל אחד שיושב וכו' הקדוש ברוך‬ ‫יתלוצצו בפועל?‬ ‫בשנים שיושבים מדבר הכתוב כי אם‬ ‫באחד‪ ,‬ולפי (פשט ו)דרכו (של המשנה)‪,‬‬ ‫הוא קובע לו שכר‪ ,‬ולא יאמר אין לי וכו'‬ ‫ג‪ .‬למה ייחס הדבר אל המושב ולא‬ ‫ילמוד משם (לא על שנים שיושבים‪,‬‬ ‫כאלו בא להביא שגם הוא כיוצא בשנים‬ ‫אמר הרי אלו לצים?‬ ‫אלא על) כי אחד שיושב ואינו עוסק‬ ‫ואפילו בבואו לדבר דרך חיוב‪ ,‬ולא רצה‬ ‫ד‪ .‬כי אין משמעות הכתוב שלא ישב‬ ‫בתורה הוא לץ?)‬ ‫לומר אבל אחד שיושב וכו' כי‪ ,‬אם דרך‬ ‫בלי תורה רק שלא ישב עם לוצצים?‬ ‫ומשבח את הבלתי יושב אתם כי‬ ‫חיוב‪ ,‬היה יכול לקצר ולומר ומנין שאפילו‬ ‫ה‪ .‬כי לא בשנים שיושבים מדבר‬ ‫אחד וכו'‪ ,‬ולשתוק מאומרו אין לי אלא יתעתדו להתלוצץ‪ .‬כי קביעות ישיבה‬ ‫שנים שהוא מיותר?‬ ‫הכתוב כי אם באחד‪ ,‬ולפי (פשט ו)דרכו‬ ‫אשר איננו לדברי תורה‪ ,‬לא יצא ממנו‪ ,‬רק‬ ‫(של המשנה) ילמוד משם (לא על שנים‬ ‫העגל הזה‪( .‬ובזה נתיישב קושיא ב‪ .‬הרי‬ ‫‪1‬‬ ‫ביניהם כי הקשבה מקרוב‪( .‬ובזה נתיישב‬ ‫ומביא ראיה מן הכתוב אשר על דברי‬ ‫זה מושב לצים‪ ,‬איך יקרא העדר הדברי‬ ‫קושיא ח‪ .‬אין מהפסוק ראיה ששכינה‬ ‫תורה ידבר כאשר הוכיח סופו באומרו‬ ‫תורה ליצנות מבלי יתלוצצו בפועל?‬ ‫שרויה‪ ,‬כי גם שנאמר ויקשב ה' אפשר‬ ‫וקושיא ד‪ .‬אין משמעות הכתוב ויכתב ספר וכו'‪:‬‬ ‫שהוא מן השמים (ונשאר שכינת עוזו‬ ‫שלא ישב בלי תורה רק שלא ישב עם‬ ‫בגבהי מרומים) כמה דאת אמר‪ :‬ואתה‬ ‫ועל כן הביא גם כן סוף הכתוב וגם‬ ‫לוצצים?)‬ ‫תשמע השמים?)‬ ‫והנה ממוצא דבר היה אדם דן הוכיח היות שכינה שרויה ביניהם‪ .‬והוא‬ ‫ב‪ .‬שטרם ידברו הקשיב כדי לשמוע‬ ‫מעצמו‪ ,‬כי אם השנים שיושבים בלי שהוקשה לו בו‪:‬‬ ‫בדברם‪ .‬ועל כן אמר לשון שמיעה שהוא‬ ‫תורה הם מושב לצים‪ ,‬כשיש ביניהם (טו‪ ,‬א) אחד‪ ,‬אומרו איש אל רעהו‬ ‫להורות על עת שצודק בו לשון שמיעה‬ ‫דברי תורה די להם שנאמר שהקב"ה שהוא מיותר?‬ ‫מה שאין כן טרם ידברו‪ ,‬לא שכיון על‬ ‫קובע להם שכר‪ .‬אך לא שתהיה שכינה‬ ‫(טו‪ ,‬ב) ועוד אומרו ויקשב וישמע‬ ‫ביניהם עד יהיו עשרה שאלהים נצב‬ ‫ריחוק‪.‬‬ ‫בעדת אל‪ .‬לזה אמר אבל שנים שיושבין שהוא ענין כפול כי וישמע בלבד היה‬ ‫והוא על דרך עוד הם מדברים ואני‬ ‫ויש ביניהם דברי תורה שכינה שרויה מספיק?‬ ‫אשמע‪ ,‬כי גם שטרם הקריאה הוא עונה‬ ‫(טז) ועוד שנכנס ביראי ה' ויצא ביראי‬ ‫ביניהם‪( .‬ובזה נתיישב קושיא ו‪ .‬אבל‬ ‫וגוזר לעשות חפצם‪ ,‬עם כל זה אין‬ ‫שנים שיושבין ויש ביניהם דברי ה' וחושבי שמו?‬ ‫שמיעה צודקת רק עודם מדברים‪ .‬באופן‬ ‫תורה‪ ,‬כי היה לו לקצר ולומר אבל אם‬ ‫אך פירוש הכתוב הוא אז נדברו וכו'‪ .‬שענין הכתוב ששכינה שרויה ביניהם‪.‬‬ ‫יש ביניהם דברי תורה וכו'?)‬ ‫והוא כי למעלה נאמר‪ :‬הוגעתם ה'‬ ‫וזה ויקשב‪ ,‬שבא להקשיב כדי‬ ‫ולא בלבד אם יבואו לגדר יקראו‬ ‫בדבריכם וכו' באמורכם וכו'‪ ,‬באופן‬ ‫שקצף ה' עליכם קצף‪ .‬ואמר כי אז בעת לשמוע כשידברו‪ ,‬שאם לא כן לשתוק‬ ‫עוסקים‪ ,‬כי‪-‬אם‪ ,‬אפילו בהיותם‪ ,‬שבצד‬ ‫הקצף על הנזכר נדברו יראי ה' וכו'‪ .‬והיה מויקשב ויאמר (רק) וישמע ה'‪ .‬והוא‬ ‫מה‪ ,‬יש ביניהם דברי תורה‪( ,‬לא זו בלבד‬ ‫אשר הקב"ה קובע להם שכר‪ ,‬אלא גם‬ ‫על אלה שפע רצון טוב‪ ,‬כי ויקשב ה' ממש אומרו שכינה שרויה ביניהם‪( :‬ובזה‬ ‫אשר) ה' אתם‪( :‬ובזה נתיישב קושיא א‪.‬‬ ‫וישמע וכו'‪ ,‬להורות שני דברים‪ .‬א‪ .‬כי נתיישב קושיא (טו‪ ,‬ב)‪ :‬ויקשב וישמע‬ ‫אומרו ואין ביניהם דברי תורה‪ ,‬ולא‬ ‫שהוא ענין כפול כי וישמע בלבד היה‬ ‫מספיק?)‬ ‫ברגע באפו מרחם ומטיב לטובים‪ .‬ב‪ .‬כי‬ ‫אמר ואין עוסקים בתורה?)‬ ‫הגינו אלו על הראשונים‪ .‬ולא בלבד‬ ‫או יאמר‪ ,‬אין צריך לומר אם שניהם‬ ‫ואמר כי גדר זה בלבד הוא ליראי ה'‪,‬‬ ‫בדברם דברי תורה איש אל רעהו שמע‬ ‫יודעי דעת ומביני מדע ומווכחים זה עם‬ ‫ה'‪ ,‬כי אם מטרם ידברו הקשיב כדי שהוא לאשר הם יראי ה' בלבד כי שכינה‬ ‫זה שהוא משמעות עוסקים‪ ,‬כי אם אפילו‬ ‫שרויה ביניהם כמדובר‪.‬‬ ‫לשמוע‪ ,‬ובדברם וישמע‪.‬‬ ‫שהאחד בלבד הוא היודע ומשמיע את‬ ‫אמנם מדרגה אחרת יש גדולה מזו‪,‬‬ ‫והוא כי הנה ידענו כי הקשבה או‬ ‫הבלתי יודע‪ ,‬שכינה שרויה ביניהם‪.‬‬ ‫האזנה מקרוב ושמיעה מרחוק‪ .‬כמו והוא כי ויכתב ספר זכרון לפניו‪ ,‬כאשר‬ ‫וזה אומרו ויש ביניהם דברי תורה‪,‬‬ ‫שאמרו ז"ל‪ :‬על פסוק‪ :‬האזינו השמים וכו' נוסף על היותם יראי ה' הם חושבי שמו‪.‬‬ ‫שגם שאין שניהם עוסקים לא יבצר‬ ‫ושעור הכתוב אז נדברו יראי ה'‪ ,‬ועל‬ ‫ובפסוק‪ :‬שמעו שמים והאזיני ארץ‪ ,‬כי‬ ‫מהיות ביניהם דברי תורה זה מדבר וזה‬ ‫אלה שידברו דברי תורה איש אל רעהו‬ ‫משה היה יותר קרוב לשמים מלארץ‪,‬‬ ‫שומע‪ .‬ואמר שרויה ביניהם‪ ,‬לומר‬ ‫אושרם הוא‪ ,‬כי ויקשב ה' וישמע שהוא כי‬ ‫וההפך בישעיה‪.‬‬ ‫שבשעה שיש ביניהם הדברי תורה‪ ,‬לא‬ ‫שכינה שרויה ביניהם כמדובר‪ .‬אך גם‬ ‫(שעכשיו) באה שכינה ביניהם‪ ,‬כי‪-‬אם‪,‬‬ ‫(יז) ובזה הוקשה לו פה בכתוב‪ ,‬כי איך‬ ‫ויכתב וכו' לאשר הם יראי ה' וגם חושבי‬ ‫שכבר היתה שרויה (לשון עבר) מאז ישבו‬ ‫אחר אומרו ויקשב? ומה גם שהוא בקרוב‬ ‫שמו‪( .‬ובזה נתיישב קושיא ט‪ .‬למה‬ ‫ללמוד כי יודע אלהים את כוונתם‪( .‬ובזה‬ ‫נתיישב קושיא ז‪ .‬שכינה שרויה‪ ,‬כי מה אומר וישמע‪ ,‬כי ודאי הוא ששמע?‬ ‫מביא סוף הפסוק‪( :‬ויכתב בספר זכרון‬ ‫אך אין זה רק שבאומרו ויקשב כיון לפניו ליראי ה' ולחושבי שמו)?‬ ‫לשון שרויה הלזה‪ ,‬ולא אמר שכינה‬ ‫שני דברים‪ .‬א‪ .‬שהוא יתברך קרוב שרוי‬ ‫עמהם או שכינה ביניהם?)‬ ‫‪2‬‬ ‫ידבר‪ .‬והנה היה מקום לומר כי גם מפסוק הוראת קבע‪ ,‬גם ה' קובע לו שכר קבוע‬ ‫וקושיא (טז) שנכנס ביראי ה' ויצא‬ ‫זה נלמד כי אפילו אחד שיושב ועוסק ומתמיד לעולם הבא‪( .‬ובזה נתיישב‬ ‫ביראי ה' וחושבי שמו?)‬ ‫בתורה ששכינה עמו‪ ,‬כי שתי הדרגות הן‪ .‬קושיא יב‪ .‬א‪ :‬קובע לו שכר‪ ,‬מה צורך‬ ‫ומאומרו איש אל רעהו מורה שלא‬ ‫כשיראי ה' הם שנים כמשמעות אומרו ראיה לזה היתכן שלא ינתן שכר לאחד‬ ‫בלבד בהיות שניהם עוסקים ומווכחים‬ ‫נדברו לשון רבים‪ ,‬אז מלבד היות ה' שעוסק)‬ ‫יש להם זה‪ ,‬כי אם גם בהיות איש אל‬ ‫גם רמז באומרו קובע‪ ,‬בל יאמר איש‪:‬‬ ‫ביניהם גם מקשיב ושומע‪ .‬ומינה שאם‬ ‫רעהו‪ .‬כלומר גם שלא ידבר גם רעהו אליו‬ ‫אחד הוא לא יחשיבנו להקשיב ולשמוע‪' ,‬אם כל כך חביבה היא התורה למה‬ ‫כי אם זה ידבר וזה שומע בלבד‪ ,‬כמדובר‬ ‫בהיות אחד יושב ועוסק בה יחסר לחמו‬ ‫אך לא יבצר מלהיות שכינה עמו‪,‬‬ ‫על אומרו יש ביניהם ולא אמר עוסקים‬ ‫לזה אמר אין לי אלא שנים‪ ,‬כלומר אל בעולם הזה?‬ ‫בדברי תורה‪( .‬ובזה נתיישב קושיא טו‪,‬‬ ‫לזה אמר קובע לו שכר‪ ,‬לומר כי‬ ‫תעש אותו הדיוק ללמוד‪ :‬שאפילו אחד‪,‬‬ ‫א‪ :‬אחד‪ ,‬אומרו איש אל רעהו שהוא‬ ‫מיותר?)‬ ‫אדרבה זה חסדו יתברך לבלתי תת שכרו‬ ‫שכינה עמו‪ .‬כי דע לך‪ ,‬כי אין לי אלא‬ ‫בעולם שהוא עראי כי אם שכר של קבע‬ ‫שנים‪ ,‬כלומר כי אותו הדיוק איננו‪ ,‬כי לא‬ ‫ואמר נדברו ולא אמר דברו הוא‪ ,‬כי‬ ‫שהוא בעולם העליון שהוא שכר עולם‬ ‫יעדר הוא יתברך בהיותו שרוי עם האדם‬ ‫הנה על פסוק‪ :‬כי עדותיך שיחה לי‪ ,‬אמרו‬ ‫הקבע‪( .‬ובזה נתיישב קושיא יב‪ .‬ב‪ :‬מה‬ ‫מלהקשיב ולשמוע כדי שנעשה שתי‬ ‫כי כאשר היה שומע מכל מלמדיו היה‬ ‫חלוקות‪ ,‬אחד ששכינה שרויה ומקשבת‪ ,‬ענין אומרו קובע ולא אמר נותן לו או‬ ‫עולה על לבו כי לא המלמד היה דובר בו‬ ‫ואחד ששרויה ואינה מקשבת‪( :‬ובזה קוצב לו שכרו?)‬ ‫כי אם גם העדות עצמה‪ .‬כי התורה עצמה‬ ‫וזהו שמביא ראיה מן הפסוק ישב‬ ‫נתיישב קושיא יא‪ .‬אין לי אלא שנים‬ ‫היא המדברת על ידי רוח פי המלמד‪ .‬ואם‬ ‫מנין שאפילו אחד וכו'‪ ,‬כי הלא האחד בדד וכו'‪ .‬והוא כי למעלה אמר‪ :‬טוב לגבר‬ ‫כן מכל שכן שהמלמד עצמו בדברו‬ ‫שיושב ועוסק בתורה הוא הפך השנים כי ישא עול בנעוריו שהוא עול תורה‪.‬‬ ‫התורה עצמה היתה כמשפעת בו מרוח‬ ‫שיושבין‪ ,‬כי בשנים שכינה שרויה‬ ‫קדשה‪ .‬נמצאו שניהם נדברים הלומד‬ ‫ושמא תאמר‪' :‬ומה יעשה במקום‬ ‫ובאחד אין בו רק שקובעין לו שכר‪ ,‬ואם‬ ‫והמלמד‪ ,‬וזהו אז נדברו וכו' איש אל רעהו‬ ‫שאין לו חברים אם לא ימצא במקום‬ ‫כן יותר היה צודק יאמר אבל אחד‬ ‫שיושב וכו' הקדוש ברוך הוא קובע לו‬ ‫כאמור‪:‬‬ ‫שיקיימוה בידו'?‬ ‫שכר‪ ,‬ולא יאמר אין לי וכו' כאלו בא‬ ‫ועל הקושיא העשירית (שיותר היה‬ ‫לזה אמר אל יחוש כי אם ישב בעול‬ ‫להביא שגם הוא כיוצא בשנים ואפילו‬ ‫יכול לומר אבל שנים שיושבים וכו'‬ ‫תורה הנזכר גם שיהיה בדד‪ ,‬וגם שיראה‬ ‫בבואו לדבר דרך חיוב‪ ,‬ולא רצה לומר‬ ‫שכינה שרויה ביניהם ומקשבת ושומעת‬ ‫כי אזלת ידו בעולם הזה (כי נשאר‬ ‫אבל אחד שיושב וכו' כי אם דרך חיוב‪,‬‬ ‫ונכתב ספר זכרון לפניו‪ ,‬כי כל זה הוא‬ ‫בבדידות‪ ),‬אל יחוש‪ ,‬כי‪-‬אם ידום לה'‬ ‫היה יכול לקצר ולומר ומנין שאפילו‬ ‫בכתוב‪ ,‬ואם מה שהכתוב מדבר הוא‬ ‫כמה דאת אמר‪ :‬דום לה'‪ .‬כי הלא אם אין‬ ‫אחד וכו'‪ ,‬ולשתוק מאומרו אין לי אלא‬ ‫יראי ה' ומה שאמר התנא שנים‬ ‫לו טובה פה‪ ,‬הלא נטל (וקבע שכר‪ ),‬עליו‬ ‫שנים שהוא מיותר?)‬ ‫שיושבין וכו' הוא אפילו בבלתי יראי‬ ‫אך מנין שאפילו אחד שיושב וכו' בעולם העליון (הקבוע‪ ),‬אשר הוא עליו‬ ‫ה'‪ ,‬אם כן אין לו ראיה מן הכתוב כלל)‬ ‫שיש לו צד שוה עם השנים שיושבין ויש ולא בעולם שהוא בו‪( :‬ובזה נתיישב‬ ‫כי שם לא ידבר רק על יראי ה'?‬ ‫קושיא יג‪ .‬אין מן הפסוק (ישב בדד‬ ‫ביניהם דברי תורה‪.‬‬ ‫אך התנא אומר סתם שנים שיושבים‬ ‫וידום כי נטל עליו) ראיה לזה‬ ‫וכו'‪ .‬אומר כי ידוע כי אין התנא מדבר רק‬ ‫והוא כי כאשר בשנים אין שכרו‬ ‫(שהקב"ה קובע לו שכר‪ ),‬כלל? ומה גם‬ ‫על הסדר האמיתי כי תחלת חכמה יראת‬ ‫אם אומרו וידום הוא כפשוטו שיושב‬ ‫שהוא יתברך שולח מלאך להיות עמהם‬ ‫כי אם ששכינה עצמה עמהם‪ ,‬כך ומנין‬ ‫ה'‪ .‬וגם התנא הזהיר על כך באומרו‪ :‬כל‬ ‫ודומם?)‬ ‫שאפילו אחד וכו' שהקב"ה בעצמו קובע‬ ‫שיראת חטאו קודמת לחכמתו וכו'‪ .‬ועל כן‬ ‫~ ~ ~‬ ‫לו שכר ולא על ידי מלאך או שליח‪,‬‬ ‫באומרו פה שנים שיושבים ויש ביניהם‬ ‫‪ALSHICHK@GMAIL.COM‬‬ ‫שנאמר וכו'‪ .‬וכנגד היותו יושב שהוא‬ ‫דברי תורה‪ ,‬על מי שקדמה יראת חטאו‬ ‫ידבר גם הוא‪ ,‬כי לא במחוסרי יראת ה'‬ ‫‪3‬‬ ‫ואמר אשר יאמר כי חכם יקרא המלמד‬ ‫לזולת‪ ,‬אין זה תוארו האמתי כי‪-‬אם‬ ‫ז‪ .‬מי אמר לו כי האוכל יגיע כפיו האמור‬ ‫שם הוא שמח בחלקו ולא שבעצבון‬ ‫* קצורי * באורי * לקוטי *‬ ‫אדרבה הלמד מכל אדם כאשר נבאר‬ ‫יאכלנו?‬ ‫האלשיך הק'‬ ‫בס"ד‪ .‬וכן אשר יאמר כי גבור הוא גבור‬ ‫ח‪ .‬למה מביא פירוש אומרו בכתוב‬ ‫פרקי אבות ד'‬ ‫הכח באבריו‪ ,‬לא כן הוא כי‪-‬אם הכובש‬ ‫אשריך וטוב לך אשריך בעולם הזה וטוב‬ ‫~ ~ ~‬ ‫את יצרו אף אם חלש שבחלשים יהיה‪.‬‬ ‫לך לעולם הבא‪ ,‬כי הלא אין זה רק לתת‬ ‫וכן אשר בלב כל איש כי עשיר הוא אשר‬ ‫טעם אל כפל התיבות‪ ,‬כי מי שהוא‬ ‫ּ ֶּבן זוֹ מָ א אוֹ מֵ ר‪ ,‬אֵ יזֶּה ּו חָ כָ ם‪ ,‬הַ לּ וֹ מֵ ד‬ ‫כביר מצאה ידו‪ ,‬נהפוך הוא כי אדרבה רש‬ ‫מאושר ידוע הוא שטוב לו‪ ,‬על כן פירש‬ ‫ִמ ּ ָכל אָ ָדם‪ֶּ ,‬ש ּנֶּאֱ מַ ר‪ִ ,‬מ ּ ָכל ְמל ְַּמ ַדי‬ ‫הוא כי מרבה נכסים מרבה דאגה‪ ,‬אך לא‬ ‫אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא‪,‬‬ ‫יך ִשיחָ ה ִּלי‪ .‬אֵ יזֶּה ּו‬ ‫הִ ְש ּ ַכלְ ִּתי ִּכי עֵ ְדוֹ ֶּת ָ‬ ‫יקרא עשיר כי‪-‬אם השמח בחלקו המועט‪.‬‬ ‫וצריך לתת טוב טעם מה ראה על ככה‬ ‫גִ בּ וֹ ר‪ ,‬הַ כּ וֹ בֵ ש אֶּ ת יִ צְ רוֹ ‪ֶּ ,‬ש ּנֶּאֱ מַ ר‪ ,‬טוֹ ב‬ ‫וכן אשר אמר איזהו מכובד‪ ,‬לא אשר‬ ‫ומה הגיע אליו פה להטפל בהתכת תיבות‬ ‫ּמשל ְּברוּחוֹ ִמלּ ֹכֵ ד‬ ‫אֶּ ֶּר ְך אַ ּ ַפיִ ם ִמ ִּגבּ וֹ ר ו ֵ‬ ‫יכבדוהו כי‪-‬אם אדרבה המכבד את‬ ‫הכתוב‪ ,‬ויראה שלא כענין?‬ ‫עִ יר‪ .‬אֵ יזֶּה ּו עָ ִשיר הַ ּ ָשמֵ חַ ְּבחֶּ לְ קוֹ ‪,‬‬ ‫הבריות כאשר נבאר בס"ד‪:‬‬ ‫ט‪ .‬אומרו איזהו מכובד המכבד את‬ ‫יך‬‫יך ִּכי תֹאכֵ ל אַ ְש ֶּר ָ‬ ‫ֶּש ּנֶּאֱ מַ ר‪ ,‬יְ גִ יעַ ּ ַכ ּ ֶּפ ָ‬ ‫עוד יתכן דרך שני‪ ,‬והוא מחלוקת‬ ‫הבריות‪ ,‬כי אדרבה הוא תואר מכבד ולא‬ ‫יך‪ָ ּ ,‬בעוֹ לָם הַ זֶּּה‪ .‬וטוֹ ב‬ ‫וְ טוֹ ב ל ְָך‪ .‬אַ ְש ֶּר ָ‬ ‫אחרונים במאמר הידוע מרבותינו ז"ל‬ ‫תואר מכובד?‬ ‫ל ְָך‪ ,‬לָעוֹ לָם הַ ּ ָבא‪ .‬אֵ יזֶּה ּו ְמכ ּ ָֻבד‪ ,‬הַ ְמכַ ּ ֵבד‬ ‫בגדרי תוארים המיוחדים לנבואה‪ ,‬הלא‬ ‫י‪ .‬אומרו שנאמר כי מכבדי אכבד ובוזי‬ ‫אֶּ ת הַ ְּב ִריּוֹ ת‪ֶּ ,‬ש ּנֶּאֱ מַ ר‪ִּ ,‬כי ְמכַ ְּב ַדי אֲ כַ ּ ֵבד‬ ‫המה חכם גבור עשיר ועניו‪ .‬כי יש‬ ‫יקלו‪ ,‬כי הלא המה דברי ה' האומר כי‬ ‫ּו ֹבזַי יֵקָ לוּ‪( :‬אבות ד' א')‬ ‫מהאחרונים אומרים דברים כפשטן‪ .‬אך‬ ‫מכבדיו יכבד‪ ,‬ואיך ילמוד משם למכבד‬ ‫הלא על זה הפירוש קושיא גדולה נופלת‬ ‫את הבריות‪ ,‬כי כבוד ה' שאני?‬ ‫וראוי לשים לב‪.‬‬ ‫עליו‪.‬‬ ‫א‪ .‬מה היא כונת התנא בארבעה דברים‬ ‫יא‪ .‬אומרו ובוזי יקלו‪ ,‬כי הלא לא ילמוד‬ ‫יב‪ .‬והיא‪ ,‬כי היתכן יהיה איש צדיק‬ ‫אשר בא לגדור גדרן מזולתן‪ ,‬שאם הוא‬ ‫רק מאומרו מכבדי אכבד‪ ,‬ולמה יביא ובוזי‬ ‫חסיד ישר ונאמן והוא חלש או איש רש‪,‬‬ ‫על התנאים הצריכים להשגת נבואה‪ ,‬אם‬ ‫יקלו לבלי צורך‪ ,‬והוא דבר הפך הענין‪,‬‬ ‫היאבה ה' למנוע ממנו שפע נבואתו על‬ ‫האם לגמור הפסוק בלבבו לבד לא יחשד‬ ‫כן במקום איזהו מכובד היה ראוי לומר‬ ‫שטבעו או מזלו גרמו לו יהיה חלש‪ ,‬או על‬ ‫התנא ירבה דברים לבלי צורך‪ ,‬ומה גם‬ ‫איזהו עניו ויגדור גדרו?‬ ‫שחשכו כוכבי נשפו מלהעשירו‪ .‬נמצאת‬ ‫במלות כאלה?‬ ‫ב‪ .‬אומרו הלומד מכל אדם‪ ,‬כי הלא זה‬ ‫הנבואה תלויה ונתונה תחת הטבע או‬ ‫אמנם יתכן בכללות הענין‪ ,‬בא לתאר‬ ‫יותר יצדק בו תואר תלמיד מתואר חכם?‬ ‫תחת המזל‪ ,‬והלא כמו זר נחשב?‬ ‫תוארים הראויים אל הדברים האפשריים‬ ‫ג‪ .‬כי מה ראה במאמר התנא האומר‬ ‫על כן יש מחכמי המחקר האחרונים‬ ‫לטעות בהם בני האדם‪ .‬וירא והנה‬ ‫(תמיד לב א) איזהו חכם הרואה את הנולד‬ ‫הסכימה דעתו לומר כי גם מאמרם ז"ל‬ ‫ארבעה המה התוארים אשר יתארם‬ ‫שדחה אותו? או אם מר אמר חדא ומר‬ ‫באומרם חכם גבור ועשיר‪ ,‬מעמד‬ ‫האדם הפך אמיתתם‪ ,‬ובא להסיר מלבם‪.‬‬ ‫אמר חדא ולא פליגי?‬ ‫שלשתן על הכשרון התלוי בבחירה הוא‪,‬‬ ‫והוא כי הלא אם יאמרו לכל אשר הוא‬ ‫כרביעית היא הענוה‪ .‬ולפי זה‪ ,‬אשר‬ ‫ד‪ .‬הראיה שמביא מפסוק מכל מלמדי‬ ‫חכם בעיניו‪ ,‬אמור נא מה הוא גדר החכם‪,‬‬ ‫השכלתי‪ ,‬כי הלא אינו אומר שם שעל‬ ‫הביאו בגמרא ראיה אל הגבורה משיבור‬ ‫הלא יענה המלמד לכל אדם‪ .‬ואם יאמרו‬ ‫הלוחות יהיה כי לולא היות משה כובש‬ ‫לומדו מכל אדם נקרא חכם?‬ ‫אליו ומה תואר הגבור‪ ,‬הלא יאמר אשר‬ ‫את יצרו עד היות חומרו זך וכמעט רוחני‪,‬‬ ‫ה‪ .‬אומרו איזהו גבור הכובש את יצרו‬ ‫יאבק איש עמו ויגבר עליו ויפילהו ארצה‪.‬‬ ‫על כן עצר כח לשבר הלוחות‪ ,‬מה שאין‬ ‫ובאמור אליו אמור נא תואר העשיר‬ ‫שנאמר טוב ארך אפים מגבור‪ ,‬כי הלא‬ ‫באיש גבור כח גופני יכול לעשות‪ .‬וכן מה‬ ‫וגדרו‪ ,‬הלא יאמר אשר רב חילו‪ .‬ואם‬ ‫תראה ראיה הפכית‪ ,‬כי מאומרו טוב ארך‬ ‫שהביאו ראיה אל העושר מפסוק פסל‬ ‫יאמרו לו איזהו מכובד‪ ,‬הנה יאמר אשר‬‫אפים מגבור יורה שהארך אפים אינו‬ ‫לך‪ ,‬הפסולת לך יהיה‪,‬‬ ‫יכבדוהו אנשים‪ .‬על כן כנגד ארבעה‬ ‫הגבור‪ ,‬ואיך יאמר שהוא תואר וגדר‬ ‫דברים אלו דבר בן זומא‪ ,‬ויגלה עפר מעיני‬ ‫הגבור?‬ ‫יג‪ .‬בשום לב כי הלא יקשה שאם כן כל‬ ‫כל אשר טח מראות עיניו מהביט אל‬ ‫אשר התנבא עד אשר פסל לוחות שניות‬ ‫ו‪ .‬אומרו איזהו עשיר השמח בחלקו‬ ‫האמת‪( .‬ובזה יתיישב קושיא א‪ .‬מה היא‬ ‫איך השיג הנבואה הגדולה מבלי היותו‬ ‫שנאמר יגיע כפיך וכו'‪ ,‬מי אמר לו שמי כונת התנא בארבעה דברים אשר בא‬ ‫עשיר עד לוחות שניות?‬ ‫לגדור גדרן מזולתן)‬ ‫שנאמר בו יגיע כפיך וכו' נקרא עשיר?‬ ‫‪1‬‬ ‫אך אמר מכל מלמדי‪ ,‬שלא געלתי‬ ‫והענין‪ ,‬כי אין אדם שם לבו ונפשו‬ ‫אך הוא כי היה שמח בחלקו (ולע"ע‬ ‫בשום מלמד אם גדול או קטן יהיה‪,‬‬ ‫להשיג חכמת התורה עד הכירו חין ערכה‬ ‫בשמחה היה עשיר‪ ,‬מתנאי השגת נבואה)‬ ‫נעשתי משכיל‪ ,‬שהוא שהתחכם‪,‬‬ ‫כי רב ועצום הוא‪ ,‬כי אז ימית עצמו עליה‪.‬‬ ‫וה' עשה שגם עושר בפועל יהיה לו‪:‬‬ ‫והטעם הוא כי לא חשבתי בלבי‬ ‫והיא גם היא תמציא עצמה להחכימו כי‬ ‫והן זאת יתכן היה בלב בן זומא‪ ,‬כי‬ ‫שהמלמד הוא היה הדובר בי‪ ,‬ולא היה‬ ‫כח ואל לה‪ ,‬כי לא כחכמות הנכריות‬ ‫התעורר על זה איך יעלה על לב תהיה‬ ‫כבודי כי מלך וגדול הסנהדרין אני‪ ,‬כי‪-‬‬ ‫העבריות כי חיות ורוחניות הנה‪ .‬ובמה‬ ‫השגת דבקותו יתברך תלויה במזל ולא‬ ‫אם העולה על רוחי היה כי עדותיך עצמן‬ ‫יודע מי זה ואיזה הוא המכיר ערכה‪ ,‬הלא‬ ‫בחסידות וכשרון המעשה‪ .‬על כן גזר‬ ‫שיחה לי‪ ,‬הם היוצאים מפי המלמד הן‬ ‫הוא אם ילמוד מכל אדם אם אין‪ .‬והוא‪,‬‬ ‫אומר כי מעמד שלשתן תלוים בשלמות‬ ‫עצמן היו שיחה לי‪ ,‬כי הן היו משיחין‬ ‫כי‪ ,‬אם יאמרו לאיש התחפוץ לשמוע‬ ‫הכשרון‪ ,‬כרביעית שהיא היות עניו‪ .‬וזהו‬ ‫עמי‪ .‬ואם כן מה לי אם יצאו מפי קטון‬ ‫חדוש אחד בתורה אשר לא ידעתו אך‬ ‫איזהו חכם וכו' איזהו גבור וכו' איזהו עשיר‬ ‫או גדול‪( :‬ובזה יתיישב קושיא ב‪ .‬הלומד‬ ‫הוא מפי נער קטון שקבלו מרבו‪ ,‬אם‬ ‫וכו'‪ .‬ואחרי אומרו איזהו עשיר השמח‬ ‫מכל אדם‪ ,‬כי הלא זה יותר יצדק בו‬ ‫אמור יאמר הלא איש אנכי גדול ורב‬ ‫בחלקו‪ ,‬ראה והנה משנה שלמה שנינו‬ ‫תואר תלמיד מתואר חכם?‬ ‫בשנים ואם אקשיב אשמע מנער קטון‬ ‫המקדש את האשה ואמר על מנת שאני‬ ‫וקושיא ד‪ .‬הראיה שמביא מפסוק מכל‬ ‫עשיר וכו' אלא כל שבני עירו מכבדין‬ ‫מלמדי השכלתי‪ ,‬כי הלא אינו אומר שם‬ ‫איה כבודי‪ ,‬וימנע מלשמוע מפיו‪ ,‬הנה‬ ‫שעל לומדו מכל אדם נקרא חכם?)‬ ‫איש כזה לא יחכם‪ ,‬כי מפני כבוד בעלמא‬ ‫אותו מפני עשרו‪ .‬הרי כי גדר העשיר הוא‬ ‫ישליך מרגלית דלית לה טימי אחרי גוו‪,‬‬ ‫היותו מכובד‪ ,‬ואם כן איפה גם כן יתהפך‬ ‫איזה הוא גבור‪ ,‬כלומר תכלית הגבורה‬ ‫כי ככה יעשה כל הימים ויאבד הונה של‬ ‫שאיזהו מכובד מי שהוא עשיר‪ .‬על כן‬ ‫הנקרא גבור שאין למעלה הימנו‪ ,‬הוא‬ ‫תורה‪ .‬וכמקרה רבי אלעזר בן ערך‪,‬‬ ‫מה עשה‪ ,‬אחרי אומרו גדר העשיר אמר‬ ‫הכובש את יצרו‪ .‬והביא ראיה מאומרו‬ ‫שמפני הכבוד שרצה יבאו חביריו אליו‬ ‫איזהו מכובד המכבד את הבריות‪ ,‬כלומר‬ ‫ומושל ברוחו מלוכד עיר‪ ,‬כי מושל ברוחו‬ ‫ולא הוא אליהם‪ ,‬הגיע עד קרוא מקרא‬ ‫ולא היותו עשיר‪ .‬זהו דרך כלל כונת בן‬ ‫הוא הכובש את יצרו‪ ,‬ולא הביא (ראיתו)‬ ‫זומא אשר הניעו לדבר דבריו אלה‪:‬‬ ‫החרש היה לבם במקום החדש הזה לכם‪.‬‬ ‫מארך אפים האמור בכתוב‪ .‬וביאור‬ ‫אך אם אמור יאמר איה הנער הלז קראן‬ ‫(ובזה יתיישב באופן ב' קושיא א‪ .‬מה‬ ‫הכתוב לדעתו הוא‪ ,‬טוב ארך אפים ועובר‬ ‫היא כונת התנא בארבעה דברים אשר‬ ‫לו‪ ,‬או ארדוף אשיג ואקשיב ואשמע מפיו‬ ‫בא לגדור גדרן מזולתן‪ ,‬שאם הוא על‬ ‫על פשע מגבור המתנקם מאשר עשה לו‬ ‫תורה‪ ,‬כי לא אל זה אביט כי‪-‬אם אל זאת‬ ‫התנאים הצריכים להשגת נבואה‪ ,‬אם‬ ‫רעהו אך לא הגיע (ארך אפים) לגדר לוכד‬ ‫התורה אשר תצא מפיו‪ ,‬כי לא הנער הוא‬ ‫כן במקום איזהו מכובד היה ראוי‬ ‫עיר‪ ,‬שאינו מושל ביצרו ורוחו בשאר‬ ‫המדבר כי‪-‬אם התורה עצמה אעלה על‬ ‫לומר איזהו עניו ויגדור גדרו?‬ ‫דברים‪ .‬אמנם המושל ברוחו שכובש את‬ ‫וקושיא יב‪ .‬היתכן יהיה איש צדיק‬ ‫לבי כי היא המדברת אתי‪ ,‬כי רוחנית היא‬ ‫חסיד ישר ונאמן והוא חלש או איש רש‪,‬‬ ‫יצרו תמיד‪ ,‬הוא טוב מלוכד עיר‪( .‬ובזה‬ ‫יתיישב קושיא ה‪ .‬איזהו גבור הכובש את‬ ‫כאשר נודע לאשר לו חלק בה‪ ,‬הנה האיש‬ ‫היאבה ה' למנוע ממנו שפע נבואתו על‬ ‫הלז נכון לבו בטוח יהיה שהשג ישיג‬ ‫שטבעו או מזלו גרמו לו יהיה חלש‪ ,‬או על‬ ‫יצרו שנאמר טוב ארך אפים מגבור‪ ,‬כי‬ ‫חכמת התורה כי בא עד הכיר ערכה‪ ,‬ולא‬ ‫שחשכו כוכבי נשפו מלהעשירו‪ .‬נמצאת‬ ‫הלא תראה ראיה הפכית‪ ,‬כי מאומרו‬ ‫הנבואה תלויה ונתונה תחת הטבע או‬ ‫טוב ארך אפים מגבור יורה שהארך‬ ‫ישקוט האיש עד חכם יהיה בלי ספק‪.‬‬ ‫תחת המזל‪ ,‬והלא כמו זר נחשב?)‬ ‫אפים אינו הגבור‪ ,‬ואיך יאמר שהוא‬ ‫ומה מתקו אמרי רבותינו ז"ל כי נעמו‬ ‫תואר וגדר הגבור?)‬ ‫האומרים למה נמשלה תורה למים‪ ,‬מה‬ ‫ונבא אל התכת מאמריו קו לקו‪ .‬והוא כי‬ ‫והוא‪ ,‬כי יש הדמות בצד מה לכובש את‬ ‫מים אין הגדול מתבייש מלומר לקטן‬ ‫הנה היחל ואמר איזהו חכם‪ .‬ולא כיוון על‬ ‫יצרו ומושל ברוחו עם לוכד עיר‪ .‬כי כאשר‬ ‫השקיני מים אף התורה אין הגדול‬ ‫ענין האומר הרואה את הנולד כי שם ידבר‬ ‫הבא ללכוד עיר יהיה לו עיכוב‪:‬‬ ‫מתבייש לומר לקטן למדני פרק או הלכה‪:‬‬ ‫על חכמת (החכם‪ ,‬בעניני) ההנהגה‬ ‫והמדות‪ ,‬כי‪-‬אם (כיוון פה‪ ,‬על) איזהו‬ ‫מצד היות בני העיר רבים והוא יחיד‪,‬‬ ‫וזה מאמר התנא איזה הוא חכם הלומד‬ ‫האיש אשר ישיג גדר היותו חכם באמת‬ ‫עוד שנית כי הם תושבי העיר והיא‬ ‫מכל אדם שנאמר מכל מלמדי השכלתי‪.‬‬ ‫ולא ימוט גדר זה ממנו‪ ,‬הלא הוא הלומד‬ ‫מקום תולדתם ובקיאים במוצאיה‬ ‫והוא‪ ,‬כי הוקשה לו כי מהראוי היה יאמר‬ ‫מכל אדם‪ ,‬והוא כלל נפלא‪( .‬ובזה יתיישב‬ ‫ומובאיה יותר מזה הלוכד שבא מחוץ‬ ‫מכל מלמדי למדתי!‬ ‫קושיא ג‪ .‬מה ראה במאמר התנא האומר‬ ‫איזהו חכם הרואה את הנולד שדחה‬ ‫לעיר‪,‬‬ ‫וגם מה ענין כי עדותיך וכו'?‬ ‫אותו? או אם מר אמר חדא ומר אמר‬ ‫חדא ולא פליגי?)‬ ‫‪2‬‬ ‫בבראשית רבה החמיר הקדוש ברוך הוא‬ ‫הזה‪ ,‬שהם בני חיי ומזוני‪ .‬והתחיל במזוני‪:‬‬ ‫עוד שלישית שאינו רוצה להורגם רק‬ ‫בכבוד הצדיק מבכבודו‪ ,‬שעל כבוד צדיק‬ ‫באומרו יגיע כפיך וכו'‪ ,‬ובבני‪ :‬באומרו‬ ‫ללכוד את העיר כאשר היא למשול בהם‬ ‫אמר ומקללך אאור שהוא בקום עשה‬ ‫אשתך כגפן וכו'‪ ,‬ובחיי‪ :‬באומרו וראה‬ ‫ויעבדוהו‪ ,‬באופן שהוא יחוס עליהם והם‬ ‫ובכבוד עצמו אמר ובוזי יקלו מעצמם‪,‬‬ ‫בנים לבניך וכו'‪ ,‬כמפורש במקומו‪( :‬ובזה‬ ‫לא יחוסו עליו‪ ,‬שהוא חפץ בקיומם והם‬ ‫ע"כ‪ .‬ובזה נבא אל הענין‪ .‬כי אחר‬ ‫יתיישב קושיא ו‪ .‬איזהו עשיר השמח‬ ‫חפצים במיתתו‪ ,‬ויהיה קל להסתכן בידם‪.‬‬ ‫שמפסוק ובוזי יקלו נלמד כי גדול כבוד‬ ‫בחלקו שנאמר יגיע כפיך וכו'‪ ,‬מי אמר‬ ‫לו שמי שנאמר בו יגיע כפיך וכו' נקרא‬ ‫כן שלש אלה ימצאו באדם הכובש את‬ ‫הצדיק לפניו יתברך מכבוד עצמו‪ ,‬הנה‬ ‫עשיר?‬ ‫יצרו‪.‬‬ ‫מזה ראיה אל האמור‪ ,‬כי המכבד את‬ ‫וקושיא ז‪ .‬מי אמר לו כי האוכל יגיע‬ ‫הבריות שהוא את הצדיקים ודאי יכבדוהו‬ ‫כפיו האמור שם הוא שמח בחלקו ולא‬ ‫כי כל האיברים הם חומריים נמשכים‬ ‫יתברך יותר מהמכבד את עצמו‪ ,‬ואם כן‬ ‫שבעצבון יאכלנו?‬ ‫אחר היצר הרע ועוזרים אותו‪ ,‬ורבים המה‬ ‫באומרו שמכבדיו יכבד כל שכן שיכבד‬ ‫וקושיא ח‪ .‬למה מביא פירוש אומרו‬ ‫לעומת היצר הטוב שהוא יחיד בערכם‪.‬‬ ‫את מכבד הצדיקים‪ .‬שידוע שלא אמר‬ ‫בכתוב אשריך וטוב לך אשריך בעולם‬ ‫הזה וטוב לך לעולם הבא‪ ,‬כי הלא אין זה‬ ‫וגם השנית הנמצא בלוכד עיר שהוא‬ ‫המכבד את הבריות רק על מכבד את‬ ‫רק לתת טעם אל כפל התיבות‪ ,‬כי מי‬ ‫היות בני העיר מושרשים בה‪ ,‬כן במושל‬ ‫הצדיק ולא את אשר לא נאה לו כבוד‪.‬‬ ‫שהוא מאושר ידוע הוא שטוב לו‪ ,‬על כן‬ ‫ברוחו הוא מושל ביצר הרע וכלל‬ ‫ולפי זה יתיישב מה שהביא התנא סוף‬ ‫פירש אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם‬ ‫האיברים שהם מיום הולד האדם‪ ,‬מה‬ ‫הפסוק ובוזי יקלו שיראה דברי מותר‪ .‬אך‬ ‫הבא‪ ,‬וצריך לתת טוב טעם מה ראה על‬ ‫שאין כן ביצר הטוב שאינו בא עד י"ג‬ ‫כיוון אל הנדרש בבראשית רבה כמו‬ ‫ככה ומה הגיע אליו פה להטפל בהתכת‬ ‫תיבות הכתוב‪ ,‬ויראה שלא כענין?)‬ ‫שנה‪.‬‬ ‫שכתבנו‪ ,‬כלומר מי הכריחני לומר שאת‬ ‫וגם השלישית ימצא בו‪ ,‬שאין היצר‬ ‫המכבד את הצדיק יכבד הקדוש ברוך‬ ‫ואמר איזהו מכובד וכו'‪ .‬כלומר אל‬ ‫תחשוב למכובד אשר יכבדוהו הבריות‪,‬‬ ‫הטוב חפץ בבטולם‪ .‬כי הוא צריך אליהם‬ ‫הוא‪ ,‬הלא הוא אומרו ובוזי יקלו כי משם‬ ‫לעבודתו יתברך‪ ,‬והמה חפצים בביטולו‪.‬‬ ‫הוא הקל וחומר כמדובר‪( .‬ובזה יתיישב‬ ‫באופן שהעשיר יקרא מכובד שהכל‬ ‫ויקרא הכובש את יצרו‪ ,‬גבור (יותר)‬ ‫יכבדוהו‪ .‬אך איזהו מכובד המכבד את באופן ב' קושיא ט‪ .‬איזהו מכובד המכבד‬ ‫הבריות‪ ,‬שהוא מדה טובה שהוא קנין את הבריות‪ ,‬כי אדרבה הוא תואר מכבד‬ ‫מהלוכד עיר‪ ,‬מצד שהלוכד עיר מנגדיו‬ ‫בעצמות האדם‪ ,‬ולא עושר תלוי בזולתו‪ .‬ולא תואר מכובד? ומיישב שהוא מכובד‬ ‫חוץ מעצמותו‪ ,‬וזהו מנגדיו בו בעצמו‬ ‫מהקב"ה מלך הכבוד‪ .‬וקושיא י‪ .‬שנאמר‬ ‫(ובזה יתיישב קושיא ט‪ .‬איזהו מכובד‬ ‫והוא הנקרא גבור באמת‪:‬‬ ‫כי מכבדי אכבד ובוזי יקלו‪ ,‬כי הלא המה‬ ‫המכבד את הבריות‪ ,‬כי אדרבה הוא‬ ‫דברי ה' האומר כי מכבדיו יכבד‪ ,‬ואיך‬ ‫איזה הוא עשיר השמח בחלקו‪ .‬הביא‬ ‫תואר מכבד ולא תואר מכובד? ומיישב‬ ‫ילמוד משם למכבד את הבריות‪ ,‬כי כבוד‬ ‫שהוא מכובד בקנין המדה בעצמות‬ ‫ראיה מפסוק יגיע כפיך וכו'‪ ,‬אף על פי‬ ‫ה' שאני? וקושיא יא‪ .‬ובוזי יקלו‪ ,‬כי הלא‬ ‫האדם) וכן בעשיר אמר השמח בחלקו‬ ‫שאינו מפורש בכתוב שעל שמח בחלקו‬ ‫לא ילמוד רק מאומרו מכבדי אכבד‪,‬‬ ‫ידבר‪ ,‬ולא על הנקרא עשיר‪ .‬הנה על כן‬ ‫ולמה יביא ובוזי יקלו לבלי צורך?)‬ ‫שהוא קנין בעצמו‪ ,‬ולא תלה ברבוי הממון‬ ‫שהוא דבר חוץ ממנו ודבר האבד‪ .‬וגם‬ ‫פירש כפל כונת הכתוב באומרו אשריך‬ ‫ובתנחומא אמרו פרשת בראשית וז"ל‪:‬‬ ‫מפני שמרבה נכסים מרבה דאגה‪ ,‬ואיך‬ ‫וטוב לך‪ ,‬ואמר אשריך בעולם הזה שיראה‬ ‫מכבדי אכבד המכבד בני תורה‪ .‬והוא‬ ‫יקרא אושר‪.‬‬ ‫לבלי צורך‪ .‬אך אין ספק כיוון להודיענו‬ ‫מעין מאמרנו‪ .‬והוא שהוקשה למו כי‬ ‫מאין לו שעל שמח בחלקו ידבר‪ .‬והוא‪ ,‬כי‬ ‫כמה מכבדים את ה' ויצר להם בעולם‬ ‫וגם דעתו שלא יקרא מכובד המקבל‬ ‫מהכרח הכפל צריך לומר אשריך בעולם‬ ‫הזה‪ ,‬כי זו היא קושיית צדיק ורע לו‪ .‬לזה‬ ‫כבוד מבני אדם‪ ,‬כי‪-‬אם ממלך הכבוד‬ ‫הזה וכו'‪ .‬ואם כן אם הוא יגע לאכול ואינו‬ ‫אמר המכבד בני תורה כי ברית כרותה‬ ‫יתברך‪ .‬והביא ראיה מפסוק כי מכבדי‬ ‫שמח בחלקו כי‪-‬אם קץ על יגיעו‪ ,‬הנה זה‬ ‫היא שייטב לו ויכובד בודאי מאתו‬ ‫אכבד‪ ,‬אף על פי שלא ידבר רק במכבד‬ ‫לא יקרא מאושר בעולם הזה‪ .‬ואם כן‬ ‫יתברך‪ .‬וזהו איזהו מכובד שהוא בודאי‬ ‫את המקום‪ ,‬אך הוא מקל וחומר‪ .‬והוא‬ ‫מוכרח הוא שהוא שמח בחלקו ואין לו‬ ‫מכובד (וייטב לו בעוה"ז)? המכבד את‬ ‫באשר נשים לב אל הביאו סוף פסוק ובוזי‬ ‫דאגה‪ .‬ויצא לו שיקרא עשיר‪ ,‬מפני כי‬ ‫הבריות‪( :‬ובזה יתיישב באופן ג' קושיא ט‪.‬‬ ‫יקלו לבלי צורך‪ .‬אך הוא מאמרם בספר‬ ‫אומרו יגיע כפיך וכו' הוא מתן שכר לירא‬ ‫אומרו איזהו מכובד המכבד את הבריות‪,‬‬ ‫הזוהר חש הקדוש ברוך הוא על כבוד‬ ‫את ה' הנזכר למעלה‪ .‬כי כן יורה פשט‬ ‫כי אדרבה הוא תואר מכבד ולא תואר‬ ‫הצדיק מעל כבוד עצמו‪ ,‬כי הנה ירבעם‬ ‫הכתובים (יגיע כפיך שסובב על ירא ה'‬ ‫מכובד? ומיישב שהמכבד ת"ח מכובד‬ ‫היה מקטיר על המזבח לעבודה זרה ולא‬ ‫וייטב לו גם בעוה"ז)‬ ‫ההולך בדרכיו) כאשר ביארנו במקומו‪,‬‬ ‫נגפו ה' ובשלוח ידו לתפוש בנביא מיד‬ ‫שכיוון אל שלשת מיני אושר שבעולם‬ ‫~ ~ ~‬ ‫ותיבש ידו‪ .‬וכן אמרו רבותינו ז"ל‬ ‫‪3‬‬ ‫וקושיא ב‪ .‬למה בעבירה לא אמר מן‬ ‫ּ ֶּבן עַ זַּאי אוֹ מֵ ר‪ ,‬הֱוֵ י ָרץ לְ ִמצְ וָ ה קַ ּלָה תמיד כי תהיה רגיל בריצה למצוה וכן‬ ‫העבירה קלה כמו שאמר במצוה‪ ,‬כי הלא‬ ‫ְּ(כבַ חֲמו ָּרה)‪ ,‬וּבוֹ ֵרחַ ִמן הָ עֲבֵ ָרה‪ .‬בורח לשון הווה מן העבירה‪ .‬ולא אמר רוץ‬ ‫גם מעבירה קלה ראוי לברוח?‬ ‫וקושיא ג‪ .‬מן העבירה בה"א הידיעה‪,‬‬ ‫ֶּש ִּמצְ וָ ה גּ וֹ ֶּר ֶּרת ִמצְ וָ ה‪ ,‬וַ עֲבֵ ָרה גוֹ ֶּר ֶּרת למצוה קלה וברח וכו'‪( :‬ובזה יתיישב‬ ‫והראוי היה יאמר ובורח מעבירה?)‬ ‫קושיא א‪ .‬א‪ .‬הוי רץ וכו' ובורח וכו'‪ ,‬ולא‬ ‫עֲבֵ ָרה‪ֶּ .‬ש ּ ְשכַ ר ִמצְ וָ ה‪ִ ,‬מצְ וָ ה‪ .‬ו ְּשכַ ר‬ ‫אמר רוץ למצוה קלה וברח מן העבירה?)‬ ‫ושמא תאמר למה המצוה גוררת מצוה‬ ‫עֲבֵ ָרה‪ ,‬עֲבֵ ָרה‪( :‬אבות ד' ב')‬ ‫ולענין המשנה‪ ,‬הנה הדרך הראשון‬ ‫והעבירה גוררת עבירה‪ .‬לזה אמר ששכר‬ ‫שאחשוב יפול לב אדם עליו‪ ,‬הלא הוא‬ ‫א‪ .‬א‪ .‬והנה ראוי להעיר‪ .‬ראשונה דקדוק‬ ‫מצוה וכו'‪ .‬עניינו ששכר מצות בהאי‬ ‫באומרו הוי רץ וכו' לומר יתרחק מדרך‬ ‫הלשון באומרו הוי רץ וכו' ובורח וכו'‪ ,‬ולא‬ ‫עלמא ליכא זולתי שעושה הקדוש ברוך‬ ‫עובר לסוחר‪ .‬כי דרך התגרים שבהזדמן‬ ‫אמר רוץ למצוה קלה וברח מן העבירה?‬ ‫הוא כמלך או שר את אוהבו‪ ,‬שאומר לו‬ ‫סחורה שהריוח מועט מתעצלים‬ ‫עשה לי אומנות פלונית בשכר רב ואם‬ ‫א‪ .‬ב‪ .‬וגם בענין המשנה כי מאומרו הוי‬ ‫ואומרים הנה זה כעת לפנינו נמתין ונראה‬ ‫רץ וכו' שמצוה גוררת מצוה‪ ,‬יראה שאם‬ ‫תעשנה מיד אתן לך אחרת ולא יחסר לך‬ ‫אם תזדמן סחורה שהריוח גדול‪ ,‬ואם לא‬ ‫במה שתרויח תמיד שכר טוב‪ .‬כן הקדוש‬ ‫לא היתה גוררת מצוה לא היה ראוי‬ ‫תבא‪ ,‬הנה הקלה לפנינו‪ ,‬ונעשה אחר כך‬ ‫להיות רץ לעשותה‪ ,‬ולא כן הוא כי‪-‬אם‬ ‫ברוך הוא לעושה מצוה‪ ,‬מזמין לו אחרת‬ ‫לאטנו‪ .‬אמר אל תעשה כן במצוה קלה‪,‬‬ ‫שירויח בה כי אין שכרן בעולם הזה‪ .‬וכן‬ ‫מצד עצמה גם כן ראוי לרוץ למצוה‪ ,‬גם‬ ‫לומר נייחל עד נראה אם תזדמן חמורה‬ ‫מבלי תגרור עבירה עבירה ראוי לברוח‬ ‫בעבירה‪ ,‬המורגל בהן והשטן מזמין לו‬ ‫ולא נתבטל מעתה להטפל בקלה‪ ,‬ואם‬ ‫עבירה שיאבד בה בשכר מה שכבר עשה‪:‬‬ ‫ממנה?‬ ‫(ובזה יתיישב קושיא ה‪ .‬ששכר מצוה‬ ‫לא תבא החמורה בקרוב אז נטפל בקלה‪.‬‬ ‫ב‪ .‬למה בעבירה לא אמר מן העבירה‬ ‫מצוה וכו'‪ ,‬אם הוא טעם אחר היה ראוי‬ ‫כי‪-‬אם הוי רץ מיד במרוצה למצוה קלה‪.‬‬ ‫קלה כמו שאמר במצוה‪ ,‬כי הלא גם‬ ‫יאמר וששכר מצוה בוי"ו?)‬ ‫כי לומר שבהמנעך ממנו תבא לך אחרת‬ ‫מעבירה קלה ראוי לברוח?‬ ‫עוד יתכן בכוונת התנא‪ ,‬והוא בהקדים‬ ‫לא כן הוא‪ ,‬כי אדרבה אם תעשה זאת‬ ‫תזדמן אחרת כי מצוה גוררת מצוה‪ ,‬מה‬ ‫ג‪ .‬אומרו מן העבירה בה"א הידיעה‪,‬‬ ‫מוסר נאה אשר טוב לגבר יהי לו כבגד‬ ‫והראוי היה יאמר ובורח מעבירה?‬ ‫יעטה ולא ילוז מעיניו‪ ,‬הלא הוא כי ימעטו‬ ‫שאין כן בהתבטלך ממנה‪ .‬ואל יעלה על‬ ‫בעיניו זכיותיו לשני סבות‪.‬‬ ‫רוחך כי תרוץ למצוה אחת‪ ,‬שלמצוה‬ ‫ד‪ .‬למה צריך גדר בריחה‪ ,‬והיה די יאמר‬ ‫אחת אתה רץ‪ ,‬כי‪-‬אם לרבות הן כל‬ ‫והשמר מעבירה?‬ ‫א‪ .‬אולי היה לו בהם צד פניה ולא היו‬ ‫הנקראות קלות וחמורות‪:‬‬ ‫לשמה‪.‬‬ ‫ה‪ .‬אומרו ששכר מצוה מצוה וכו'‪ ,‬אם‬ ‫וגם בעבירה כיוצא בזה‪ .‬והוא כי‬ ‫הוא טעם אחר היה ראוי יאמר וששכר‬ ‫ב‪ .‬אולי מעט אשר היה לפניו נכו אותם‬ ‫אפשר יאמר איש‪ ,‬אם תזדמן עבירה‬ ‫מצוה בוי"ו? ואם הוא ענין אחד עם‬ ‫ממנו‪ ,‬כמאמר יעקב קטונתי מכל‬ ‫קלה‪' :‬די לנו בהמנע מעשותה כדרך‬ ‫הקודם הנה איננו דומה לו?‬ ‫החסדים‪ ,‬קל וחומר לשאר העם אולי לא‬ ‫התגר בראות הפסד במקחו‪ ,‬אך לברוח‬ ‫נשאר לו גם אחד על ידי כמה חסדים‬ ‫והתרחק מאד מאד מכל הדומה‬ ‫ו‪ .‬כי יראה משולל הבנה כי איך תהיה‬ ‫טובים והצלות אשר הצילו ה'‪ ,‬זולת אשר‬ ‫לכיעורה‪ ,‬או מביא אליה‪ ,‬אין צורך‬ ‫שכר מצוה מצוה‪ ,‬האם נאמר שכר פעולת‬ ‫נעשה לו נס ולא הכיר בניסו‪ ,‬באופן יחוש‬ ‫בשביל עבירה קלה'‪ .‬לזה אמר לא‬ ‫השכיר היא פעולתו הלא אינו אלא דמי‬ ‫פן הוא משולל מצוה‪.‬‬ ‫תעשה כן רק ובורח מן העבירה בה"א‬ ‫שכירותו; וההיקש בקושי זה באומרו‬ ‫הידיעה‪ ,‬כלומר העבירה הדומה אל‬ ‫ושכר עבירה עבירה‪:‬‬ ‫וישים נגד עיניו כי לא כן העבירות‪ ,‬כי מי‬ ‫האיש אשר יתפאר שאין לו עבירות‪ .‬כי‬ ‫האמור היא הקלה לעומת מצוה קלה‬ ‫אמנם הנה פתח דבריו בא ללמד דעת‬ ‫אדם אין שתבצר ממנו לפחות אחת‪,‬‬ ‫שהזכיר‪ .‬כי אין לך להסתכל באיכות‬ ‫לעבוד את ה'‪ .‬הלא הוא כי‪ ,‬אם יאחז‬ ‫זולת אשר הוא יתברך העביר ראשון‬ ‫העבירה אם קלה היא לבלתי בורח‪ ,‬כי‬ ‫צדיק דרך לעבוד את ה' ומה גם דרך‬ ‫ראשון כאשר היחל לעשות אותן‪:‬‬ ‫אינך בורח מאחת כי‪-‬אם מרבות‪ ,‬כי‬ ‫חסידות‪ ,‬לא יעשה אותו לפרקים כי‪-‬אם‬ ‫עבירה גוררת עבירה ונמצאת בורח מכולן‪:‬‬ ‫יורגל בו עד יעשנו כטבע‪ ,‬שאם לא כן‬ ‫הקדמה שנית גלויה ומפורסמת‪ ,‬כי‬ ‫(ובזה יתיישב קושיא א‪ .‬ב‪ .‬הוי רץ וכו'‬ ‫תמוט המדה הטובה ממנו‪ .‬ומה גם אם‬ ‫המצוה שאדם עושה היא עצמה המאירה‬ ‫שמצוה גוררת מצוה‪ ,‬יראה שאם לא‬ ‫עליו ישחקו הרואים יאחז במדת‬ ‫לו ומעטרתו ומענגתו‪ .‬ככתוב אצלנו על‬ ‫היתה גוררת מצוה לא היה ראוי להיות‬ ‫החסידות ואחר כך יעזבנו ויבוש וגם את‬ ‫פסוק ואת צדיקים ישלם טוב‪ ,‬כי הטוב‬ ‫רץ לעשותה‪ ,‬ולא כן הוא כי‪-‬אם מצד‬ ‫עצמה גם כן ראוי לרוץ למצוה‪ ,‬גם מבלי‬ ‫הכל יעזוב‪ ,‬על כן צריך יהיה תמיד הולך‬ ‫עצמו שעושה הוא תשלומי פעולתו‪ ,‬כי‬ ‫וחזק מאד עד תהי לו הרגל כדבר טבעי‪.‬‬ ‫תגרור עבירה עבירה ראוי לברוח ממנה?‬ ‫האור שהפליג בעשותה נעשה ממנו‬ ‫וזהו אומרו הוי רץ למצוה קלה ובורח מן‬ ‫מלאך‪ .‬וההיקש בעבירה‪ ,‬כי היא תייסרנו‬ ‫העבירה‪ ,‬הכל לשון הווה‪ .‬כלומר הוי רץ‬ ‫‪4‬‬ ‫עניו ממנו וכן במקיים מעושר עמו תמות‬ ‫ושמא תאמר וכי האם כח ואל או רוח‬ ‫פה ובגיהנם‪ .‬כי כמספר העונות שעשה‬ ‫עשרו‪ ,‬הלא כמה וכמה בטלוה מעוני‬ ‫חיים יש בפעולת המצוה או העבירה כי זו‬ ‫הם המלאכי חבלה הממרקים אותו‬ ‫והעשירו לרעתם כי משלם לשונאיו אל‬ ‫תגרור מצוה וזו עבירה‪ .‬לזה אמר אל‬ ‫בגיהנם כי הן הן‪ ,‬כי כל אחד נעשה‬ ‫פניו‪ ,‬וכמה קיימוה מעושר ונתרוששו‬ ‫תתמה על החפץ כי הלא דע ששכר מצוה‬ ‫משחית ומשחתו בידו‪ .‬והוא מאמר‬ ‫לטובתם?‬ ‫מצוה‪ .‬והוא ענין ההקדמה השנית‬ ‫הכתוב ותמוגנו ביד עוננו‪ ,‬ואומר תיסרך‬ ‫ג‪ .‬באומרו וכל המבטל את התורה‬ ‫שכתבנו‪ ,‬כי המצוה עצמה נעשית מלאך‬ ‫רעתך‪ ,‬ואומר חטאים תרדף רעה‪:‬‬ ‫מעושר כו' כי כמה בטלו מעושר‬ ‫ומאשרתו בהארה ותענוג נמרץ והוא‬ ‫ונבא אל הענין‪ .‬אמר הוי רץ וכו'‪ .‬לומר‬ ‫וארוחתם ארוחת תמיד בעושר וכבוד כל‬ ‫שכרו‪ ,‬וזהו ששכר המצוה המצוה עצמה‪.‬‬ ‫יהיה בעיניך כי מיעטו מצותיך אשר‬ ‫ימי חייו?‬ ‫וכמאמרנו על מאמרם ז"ל צדיקים‬ ‫עשית‪ ,‬והוי רץ תמיד למצוה גם שתהיה‬ ‫יושבים ועטרותיהם בראשיהם‪ ,‬הם‬ ‫קלה‪ ,‬ובורח מן העבירה הידועה לך אשר‬ ‫אמנם‪ ,‬לבא אל הביאור נקדים הקדמה‪,‬‬ ‫מצותיהם עצמן שנעשים עטרות‬ ‫הלא היא‪ ,‬כי באחד משני דרכים מנסה‬ ‫לא יבצר ממך כי תדע יש לך עבירה‬ ‫רוחניות‪ .‬וכן שכר עבירה היא העבירה‬ ‫ידועה לך לפחות אחת‪ .‬ושמא תאמר‬ ‫הוא יתברך את האדם‪.‬‬ ‫עצמה שנעשית היא כח טומאה שהוא‬ ‫הלא בכל חלוקה יש עליה קושיא‪.‬‬ ‫א‪ .‬בעוני אם יסבול חרפת רעב וחוסר‬ ‫משחית להשחיתו‪ .‬והמשחית נקרא גם‬ ‫לחם ולא יקוץ‪.‬‬ ‫הוא חטא‪ ,‬כמאמר ספר הזוהר על גם ה'‬ ‫ז‪ .‬כי במה שארוץ למצוה קלה‪ ,‬מה תתן‬ ‫העביר חטאתך‪ .‬ואם כן אמור מעתה‪ ,‬כי‬ ‫ומה תוסיף לי מצוה קלה שארוץ‬ ‫ב‪ .‬בעושר אם ישמן ויבעט או יכלכל‬ ‫אחר שיש למצוה כח להיות שכר המצוה‬ ‫לעשותה?‬ ‫דבריו במשפט‪ .‬והן אמת כי‪ ,‬אם יהיה‬ ‫כי תעשה מלאך קדוש ויש כח בעבירה‬ ‫נסיון העוני בכף מאזנים ונסיון העושר‬ ‫(חוזר על קושיא) ד‪ .‬ואשר אמרת ובורח‬ ‫להעשות מלאך משחית‪ ,‬איך לא יהיה כח‬ ‫מן העבירה‪ ,‬למה אמרת בורח אשר לא‬ ‫בכף שני איזה הדרך קשה מחברו הזה או‬ ‫למצוה לגרור מצוה ולעבירה לגרור‬ ‫זה‪ ,‬הלא ימצא כי הגדול מחבירו הוא נסיון‬ ‫יצדק כי‪-‬אם על מי שרודפים אחריו‪ ,‬ומן‬ ‫עבירה כל אחת ואחת למינה‪( .‬ובזה‬ ‫הראוי היה תאמר אלי והזהר מן העבירה?‬ ‫העושר‪ ,‬כי הנה יותר יתעתד לחטא בעל‬ ‫יתיישב באופן ב' קושיא ה‪ .‬ששכר מצוה‬ ‫חומר גאוה אשר יקנה עשיר בעשרו‬ ‫מצוה וכו'‪ ,‬אם הוא טעם אחר היה ראוי‬ ‫על כן ‪ ...‬על אומרו הוי רץ למצוה קלה‪,‬‬ ‫ויאבד דעתו מאשר יחטא עני בעניו כי‬ ‫יאמר וששכר מצוה בוי"ו?‬ ‫אמר אל ימעט בעיניך עשותך מצוה אחת‬ ‫הלא אז יכנע לבבו הערל‪:‬‬ ‫וקושיא ו‪ .‬איך תהיה שכר מצוה מצוה‪,‬‬ ‫כי הלא זאת תמלאך מצות‪ ,‬כי הלא מצוה‬ ‫האם נאמר שכר פעולת השכיר היא‬ ‫גוררת מצוה‪ .‬ואם כן כאשר זאת תביא לך‬ ‫והוא מאמר שלמה בחכמתו ראש ועשר‬ ‫פעולתו הלא אינו אלא דמי שכירותו‪,‬‬ ‫אל תתן לי‪ .‬שהוא‪ ,‬בל ינסנו באחד משני‬ ‫וההיקש בקושי זה באומרו ושכר עבירה‬ ‫אחרת‪ ,‬גם האחרת זאת תעשה לך כן עד‬ ‫הנסיונות הנזכרים‪ .‬ופירש הרעות‬ ‫עבירה)‬ ‫אין קץ‪( .‬ובזה נתיישב קושיא ז‪ .‬שמא‬ ‫תאמר‪ ...‬מה תתן ומה תוסיף לי מצוה‬ ‫המתרגשות מכל אחת מהנה ואמר כי‬ ‫ַר ִּבי יוֹ נ ָָתן אוֹ מֵ ר‪ָ ּ ,‬כל הַ ְמקַ ּיֵם אֶּ ת‬ ‫קלה שארוץ לעשותה?)‬ ‫יחדו לא יהיו תמים‪ .‬כי הראשונה והוא‬ ‫עשר‪ .‬וְ כָ ל‬ ‫הַ ּתוֹ ָרה מֵ עֹנִ י‪ ,‬סוֹ פוֹ לְ קַ ְּימָ ּה מֵ ֶּ‬ ‫הריש‪ ,‬אין רעתו כל כך רבה כרעת‬ ‫ואשר אמרתי ובורח מן העבירה‪ ,‬אל‬ ‫עשר‪ ,‬סוֹ פוֹ‬ ‫הַ ְמבַ ּ ֵטל אֶּ ת הַ ּתוֹ ָרה מֵ ֶּ‬ ‫יקשה בעיניך אומרי לשון בריחה כי רודף‬ ‫העושר‪ .‬כי הנה אשר הייתי מתעתד על‬ ‫לְ בַ ּ ְטל ָּה מֵ עֹנִ י‪( :‬אבות ד' ט')‬ ‫ידי הריש הוא פן אורש וגנבתי ואעבור על‬ ‫אין‪ .‬כי עתה דע לך כי עבירה גוררת‬ ‫לא תגנוב‪ ,‬ומזה אל שבועת שקר כי‬ ‫עבירה‪ ,‬ואם כן העבירה אשר לא יבצר והוא‪ ,‬בשום שכל והבין‪:‬‬ ‫יתבענו הנגנב בבית דין‪ ,‬וזהו ותפשתי שם‬ ‫ממך שעשית היא תגרור לך אחרת‪.‬‬ ‫נמצא כי רודף יש אותך‪ ,‬כי איזו עבירה א‪ .‬באומרו סופו לקיימה מעושר כי הלא‬ ‫א‪-‬להי‪ .‬וגם זה לא יתרגש לי בהכרח על‬ ‫שעשית רודפת אותך לגרור לך אחרת‪ ,‬אין מספר לשלמים וכן רבים קיימו את‬ ‫ידי הגניבה כי הלא כופר בכל פטור‬ ‫ועל כן צריך אתה לברוח ממש כבורח התורה מעוני כרבי חנינא בן דוסא ורבי‬ ‫משבועת התורה ואני אכפור בגניבה כי‬ ‫מפני אויב‪( .‬ובזה נתיישב קושיא ד‪ .‬בורח אלעזר בן פדת ודומיהם ולא היה סופם‬ ‫שבועת היסת עדיין לא היתה בזמן‬ ‫אשר לא יצדק כי‪-‬אם על מי שרודפים לקיימה מעושר‪ ,‬ומתוך עניות מתו?‬ ‫שלמה‪ ,‬אך מה שאתעתד לעבור על‬ ‫השבועה הוא פן מכעס היותי נחשד‬ ‫אחריו‪ ,‬ומן הראוי היה‪ ...‬יאמר והשמר‪ ...‬ב‪ .‬כאשר דבר על המקיים את התורה‬ ‫בגנבות אקפוץ מעצמי ואשבע‪ .‬וזהו‬ ‫והזהר מן העבירה?) והוא אמר מתחלה מעוני למה לא דבר גם על המבטלה‬ ‫ותפשתי שם א‪-‬להי ולא אמר ונשבעתי‬ ‫מן העבירה כלומר הידועה לך‪ ,‬שלא מעוני‪ ,‬וההיקש על אומרו וכל המבטל את‬ ‫בשם א‪-‬להי‪ .‬הנה שכל רעת הדלות איננה‬ ‫תעדר ממך לפחות אחת‪( .‬ובזה נתיישב התורה מעושר כו' למה לא דבר על‬ ‫זולתי גניבה וספק שבועה אך עדיין הוא‬ ‫הידיעה‪ ,‬המקיים את התורה מעושר מה יהיה‬ ‫קושיא ג‪ .‬מן העבירה בה"א‬ ‫והראוי היה יאמר ובורח מעבירה?)‬ ‫יתברך א‪-‬להי יקרא וזהו אומרו שם‬ ‫סופו‪ ,‬אם הוא כי המבטלה מעוני לא יסור‬ ‫‪5‬‬ ‫וכי תאמר בלבבך הלא טוב הוא העושר‬ ‫וקושיא ג‪ .‬וכל המבטל את‬ ‫א‪-‬להי‪ .‬אמנם נסיון העושר לא כן הוא כי‬ ‫כי בו ימלט איש מרעה כי צדקה אשר יתן‬ ‫התורה מעושר כו' כי כמה בטלו מעושר‬ ‫גדול כים שברו‪ ,‬כי הלא פן אשבע וכחשתי‬ ‫מעושרו תציל ממות ומכמה מאורעות‬ ‫וארוחתם ארוחת תמיד בעושר וכבוד כל‬ ‫ימי חייו?‬ ‫ואמרתי מי ה'‪ ,‬כי אגע בא‪-‬להות חלילה‬ ‫שבידי אדם מה שאין כן אשר יחסר ממנו‬ ‫וקושיא ב‪ .‬כאשר דבר על המקיים את‬ ‫עד בלתי הקרא א‪-‬להים א‪-‬להי‪ .‬הנה כי‬ ‫ועל כן לשלמות יתיחס וטוב לגבר‬ ‫התורה מעוני למה לא דבר גם על‬ ‫גדול נסיון העושר מנסיון העוני‪:‬‬ ‫ישתדל עליו אולי יכול הועיל!‬ ‫המבטלה מעוני‪ ,‬וההיקש על אומרו וכל‬ ‫המבטל את התורה מעושר כו' למה לא‬ ‫וכן הוא אומר הנה צרפתיך ולא בכסף‬ ‫הנה אינך אלא טועה כי הלא אין זה‬ ‫בחרתיך בכור עוני‪ ,‬כלומר‪ ,‬כי על כן עמדת‬ ‫דבר על המקיים את התורה מעושר?‬ ‫תלוי בעושר כי כמה עשירים לבלתי‬ ‫ומיישב כי כוונת התנא לבאר הק"ו‪,‬‬ ‫בנסיון מה שאין כן אם בחנתיך בעושר‪.‬‬ ‫חסור מעושרם לא יגעו בו יד להמלט כי‬ ‫אשר שייך רק בשני האופנים שהזכיר)‬ ‫וטעם הדבר הוא כי אין לך דבר מכשיר‬ ‫תחוס עינו על ממונו ולא יפזר יתן בעתו‬ ‫את האדם כהכנעה‪ .‬והנה אין ספק כי‬ ‫אך אשר הוא ערום הוא לבדו יעשה‬ ‫רבי יונתן אומר כל המקיים את התורה‬ ‫מעוני סופו לקיימה מעושר וכו'‪ :‬אבות פ"ד‬ ‫העוני הוא המביאו אליה‪ .‬ימשך מזה כי‬ ‫בדעת ולא רבים יחכמו לעשות כן כי‪-‬אם‬ ‫טוב לגבר כי ישא עול עוני וייסורין‬ ‫אחד מני אלף וזהו ערום ראה רעה ונסתר‬ ‫מ"ט‬ ‫ואחד קראתיו אך ופתאים אין צריך לומר‬ ‫בראשיתו למען יכנע לבבו‪ ,‬כמאמר‬ ‫נבחר שם מעושר רב מכסף ומזהב חן‬ ‫הכתוב טוב לגבר כי ישא עול כו'‪ .‬כי על ידי‬ ‫שלא נשמרו כי‪-‬אם גם בעושרם עברו‬ ‫טוב‪ :‬עשיר ורש נפגשו עשה כלם ה'‪ :‬ערום‬ ‫עבירות בגאותם ונענשו‪ ,‬נמצא עושרם‬ ‫כן גם כי יעשירנו המלך הקדוש אחרי כן‬ ‫ראה רעה ויסתר ופתיים עברו ונענשו‪ :‬עקב‬ ‫לא יירא מלבעוט בעשרו כי הלא אחר‬ ‫לרעתם ולא לטובתם‪.‬‬ ‫ענוה יראת ה' עשר וכבוד וחיים‪ :‬צנים‬ ‫שהעוני הכניע לבבו לא תסור מעליו‬ ‫וגם אל תתמה על הבעל חן אם דל הוא‬ ‫פחים בדרך עקש שומר נפשו ירחק מהם‪:‬‬ ‫הכנעתו‪ .‬מה שאין כן אשר תחלתו‬ ‫שהיא רעה חולה יהיו כל ימיו מכאובי‬ ‫במשלי (כ"ב א'‪-‬ה') ז"ל‪:‬‬ ‫בעושר ונכסים כי הלא ישמן ויבעט‪ ,‬עד‬ ‫ענוי‪ :‬כי הלא לטובתו הוא כי בזה יקנה‬ ‫להורות כי אין העושר שלמות שיבור לו‬ ‫כי גם יעני אחר כך לא תסור מעליו אולתו‬ ‫אושר מופלג וזהו עקב ענוה וכו'‪ ,‬כי עקב‬ ‫וגאונו וגאותו אשר קנה בעשרו‪:‬‬ ‫הענוה הנמשכת באיכותו בעניותו יקנה‬ ‫האדם להשתדל עליו הפך פנית ההמון‬ ‫יראת ה' מושרשת בו וגם עושר וכבוד‬ ‫וזהו אומרו נבחר וכו' לומר נבחר להמון‬ ‫וזה הדבר אשר דבר התנא באומרו כל‬ ‫וחיים כי על ידי הענוה ויראה אם יעשרנו‬ ‫שם מעושר רב עם שהעושר טוב בעיניהם‬ ‫המקיים כו'‪ ,‬לומר‪ ,‬טוב לך כי תחשוק‬ ‫ה' לא יירא מהיות עובר ונענש כי על ידי‬ ‫ואולי בעל השם לא כן לבו אך מה שהוא‬ ‫העוני בראשיתך‪ ,‬כי הלא בקיימך התורה‬ ‫מדת ענוה אשר קנה כשנכנע בדלותו‬ ‫טוב מהעושר באמת הוא המשיג חן בעיני‬ ‫מעוני כי טבע העוני לקיים בו את התורה‪,‬‬ ‫יקיים את התורה מעושר ולא יבעט וזהו‬ ‫א‪-‬להים כי בזה יובחן כשרותו ומה יקרה‬ ‫אז יכנע לבבך עד גדר כי גם אם תעשיר‬ ‫עושר וכו' והוא מאמר התנא כמבואר‬ ‫מעלת רבי חנינא בן דוסא מצא חן בכל‬ ‫סופך לקיימה מעושר‪ ,‬ולא תירא‬ ‫אצלנו כל המקיים את התורה מעוני סופו‬ ‫קוראיו אליו יתברך מכמה עשירים בעלי‬ ‫מבעיטה הנמשכת מהעושר‪ ,‬כי אשר‬ ‫לקיימה מעושר כי למה שנכנע בעוני גם כי‬ ‫שם טוב אשר לא ישמע במרום קולם‬ ‫הכניעך העוני לא ימוט ממך‪ .‬אמנם אם‬ ‫יעשיר אחרי כן לא יתגאה לבעוט רק‬ ‫כמוהו‪.‬‬ ‫נהפוך יהיה כי תתעשר בתחלתך‪ ,‬הלא‬ ‫יקיימנה אך אם מבטל את התורה מעושר‬ ‫ואל ישיאך לבך לומר‪ :‬אם חפץ בו ה'‬ ‫תתעתד לבעוט ולבטל התורה כטבע‬ ‫סופו שגאות העושר תגרום שגם אם יעני‬ ‫בעצם למה לא יעשירנו והלא רוב בעלי‬ ‫העושר‪ ,‬ורעת העושר רבה עד כי הלא גם‬ ‫לא יספיק העוני להכניעו לקיימה רק‬ ‫חן אך דלים המה!‬ ‫כי תעני לא תקיים את התורה‪ ,‬כי רב‬ ‫יבטלנה מאשר נדבק בו רוע גאוה‬ ‫הוללות העושר אשר לא תסור גם בעוני‪,‬‬ ‫בעושרו‪.‬‬ ‫כי הלא נגד עיניך שני טעמים שתשקיף‬ ‫ותרא כי אין העושר אושר א' כי הנה‬ ‫כי הלא כל המבטל את התורה מעושר‬ ‫ונתן טעם אל אומרו שעל ידי ענוה‬ ‫סופו לבטלה מעוני‪ .‬ועל כן לא תפש‬ ‫הנמשכת מהדלות יקנה עושר אמתי‬ ‫עשיר ורש נפגשו בדרך כל הארץ הוא‬ ‫המות כלומר נפגשים בשווי א' ערומים‬ ‫בחלוקות זולת אלה‪ ,‬כי אין הכונה‪ ,‬רק‬ ‫ומתמיד ואמר שעל ידי ענותנותו אשר‬ ‫לומר‪ ,‬כי מה שטבע העוני לעשות מועיל‬ ‫קנה לא יטנו עושרו אל עקשיות גאוותו‬ ‫כצאתם מבטן אמם ואם כן מה יתרון לזה‬ ‫מזה‪.‬‬ ‫גם כי יעשיר ומה שטבע העושר לקלקל‬ ‫ורעות הנמשכות לבלתי ישרים בלבותם‬ ‫כל כך יתחזק בבעליו שלא יתוקן גם כי‬ ‫וזהו אומרו צנים וכו' לומר למה עקב ענוה‬ ‫ועוד טענה שנית‪ :‬כי הלא לא על ידי‬ ‫יעני אחרי כן‪( :‬ובזה יתיישב קושיא א‪.‬‬ ‫כו' עושר וכו' כי הלא צנים פחים שבדרך‬ ‫סופו לקיימה מעוני כי הלא אין מספר בחירה ישיגנו כי עשה כלם ה' מאתו‬ ‫עקש הם הטיות רעות המתרגשות‬ ‫לשלמים וכן רבים קיימו את התורה יתברך מוריש לזה ומעשיר לזה ואם כן‬ ‫מהעושר האיש הזה שומר נפשו ירחק‬ ‫מעוני כרבי חנינא בן דוסא ורבי אלעזר העושר לא יתיחס שלמות אל האדם‪.‬‬ ‫מהם באופן שלא בעושר יפסיד כבוד‬ ‫בן פדת ודומיהם ולא היה סופם לקיימה‬ ‫וחיים‪:‬‬ ‫מעושר‪ ,‬ומתוך עניות מתו?‬ ‫‪6‬‬ ‫כי הוא לבדו אינו שלימות‪ .‬וגם כל אחד‬ ‫יפה‪ .‬אך בזר האמור בשלחן ומזבח לא‬ ‫לשה כְ ָת ִרים‬ ‫ַר ִּבי ִש ְמעוֹ ן אוֹ מֵ ר‪ְ ,‬ש ָ‬ ‫משלשה כתרים בלי שם טוב אינן‬ ‫יצדק זה?‬ ‫הֵ ם‪ֶּ ּ ,‬כ ֶּתר ּתוֹ ָרה וְ כֶּ ֶּתר ְּכ ֻה ּנָה וְ כֶּ ֶּתר‬ ‫כתרים‪ .‬כי בעל כתר תורה ואינו בעל‬ ‫על כן אמר שלשה כתרים הם‪ .‬ואם כן‬ ‫מַ לְ כוּת‪ ,‬וְ כֶּ ֶּתר ֵשם טוֹ ב עוֹ לֶּה עַ ל‬ ‫מעשים טובים‪ ,‬מוטב שנהפכה שלייתו‬ ‫אחר שהזר האמור בשלחן ומזבח יצדק‬ ‫ּג ּ ֵַביהֶּ ן‪( :‬אבות ד' י"ג)‬ ‫על פניו‪ .‬ואשר הוא מלך או כהן ואינו בעל‬ ‫בהם השני כתרים‪ ,‬אם כן גם האמור‬ ‫שם טוב‪ ,‬הוא גרוע בעיני א‪-‬להים ואדם‪.‬‬ ‫בשמות רבה‪ :‬אמר רבי שמעון בן יוחאי‬ ‫בארון הוא על כתר תורה כי יגידו עליו‬ ‫שלשה כתרים הם‪ ,‬כתר מלכות וכתר‬ ‫באופן כי כתר שם טוב לבדו אינו כלום‪,‬‬ ‫רעיו‪ .‬ועל כן התחיל משולחן ומזבח‬ ‫וגם האחרים אם לא יתקשטו בכתר שם‬ ‫כהונה וכתר תורה‪ ,‬כתר מלכות זה השולחן‬ ‫המאוחרים ואחר כך הארון‪ ,‬כי הם ראיה‬ ‫דכתיב בו זר זהב סביב‪ ,‬כתר כהונה זה‬ ‫טוב אינם כתרים‪ .‬וזה אומרו וכתר שם‬ ‫על הזר האמור בארון‪( .‬ובזה יתיישב‬ ‫טוב עולה על גביהן‪ ,‬לומר אם תקשני למה‬ ‫המזבח דכתיב בו זר זהב סביב‪ ,‬כתר תורה‬ ‫קושיא ג‪ .‬למה היפך בסדר שהתחיל‬ ‫לא מניתי ארבעה‪ ,‬הלא הוא כי כתר שם‬ ‫במלכות וכהונה וסיים בארון שהוא‬ ‫זה הארון דכתיב ביה זר זהב; למה נכתבים‬ ‫טוב הוא עולה כשהוא על גביהן של‬ ‫ראשון בפרשה?‬ ‫זר ונקראים זר אלא לומר לך אם אדם זוכה‬ ‫השלשה הנזכרים‪ .‬כי הוא העולה כשהוא‬ ‫וקושיא ז‪ .‬מה ענין הזר הזה בשלשה‬ ‫נעשים לו זר ואם לאו זר; ומפני מה בכולן‬ ‫על גביהן‪ ,‬וגם המה יעלו עמו להיות‬ ‫דברים אלו בייחוד ארון ושולחן ומזבח‬ ‫כתיב ועשית ובארון כתיב ועשו‪ ,‬ללמדך‬ ‫הקטורת‪ .‬והנה בארון היה מקום לומר‪,‬‬ ‫שכתר תורה מעולה יותר מכלן‪ ,‬זכה אדם‬ ‫כתרים בעצם שהוא בהיות כתר זה על‬ ‫כי היה הזר כמו שפה לבד לסבב שפת‬ ‫גבי כל אחד מהן‪ .‬והוא כי וי"ו של וכתר‬ ‫הכפורת סביב ויהיה עודף מעט למעלה‬ ‫לתורה כאילו זכה לכולן‪ ,‬ע"כ‪:‬‬ ‫מושך את עצמו ואחר עמו‪ ,‬לומר כל אחד‬ ‫כארגז שמור יפה‪ .‬אך בזר האמור בשלחן‬ ‫א‪ .‬וראוי לשים לב איך אמר (בשמות‬ ‫מהכתרים עולה וכתר שם טוב גם הוא‬ ‫ומזבח לא יצדק זה?)‬ ‫רבה) שלשה כתרים הם‪ .‬והלא ארבעה‬ ‫עולה כאשר השם טוב הוא על גביהן‪,‬‬ ‫ושמא תאמר אם כן איפה היה לו לומר‬ ‫הם כמאמר התנא וכתר שם טוב עולה על‬ ‫שבלעדיו אין עליה בהן ליקראם כתרים‪.‬‬ ‫נזר‪ .‬על כן התחכם לשאול ואמר למה‬ ‫גביהן?‬ ‫ועל כן להיות כתר זה קשוט אל כל אחד‬ ‫נכתבים זר ונקראים זר‪ ,‬לומר שעל ידי‬ ‫ב‪ .‬יקשה זה (באבות) גם כן למה‬ ‫אינו נמנה בפני עצמו‪( :‬ובזה יתיישב‬ ‫תשובת שאלה זו יתורץ‪ .‬והוא‪ ,‬כי הלא‬ ‫קושיא א‪ .‬וראוי לשים לב איך אמר‬ ‫מתחלה לא אמר ארבעה כתרים הם?‬ ‫התשובה היא לומר אלא אם זכה נעשים‬ ‫(בש"ר) שלשה כתרים הם‪ .‬והלא ארבעה‬ ‫לו זר ואם לאו זר‪ ,‬כי על ידי כן נדע למה‬ ‫ג‪ .‬וגם למה היפך בסדר שהתחיל‬ ‫הם כמאמר התנא וכתר שם טוב עולה‬ ‫במלכות וכהונה וסיים בארון שהוא‬ ‫על גביהן?‬ ‫לא אמר נזר כי לא היה נשמע ממנו עונש‬ ‫וקושיא ב‪ .‬יקשה זה (באבות) גם כן למה‬ ‫הבלתי זוכה‪( :‬ובזה יתיישב קושיא ד‪.‬‬ ‫ראשון בפרשה?‬ ‫מתחלה לא אמר ארבעה כתרים הם?‬ ‫למה נכתבין זר כו'‪ ,‬והלא לא היה לו‬ ‫ד‪ .‬ועוד ששאל למה נכתבין זר כו'‪ ,‬והלא‬ ‫וקושיא ט‪ .‬נשים לב שלא אמר וכתר שם‬ ‫לומר אלא למה לא נכתב נזר?)‬ ‫לא היה לו לומר אלא למה לא נכתב נזר?‬ ‫טוב עולה על כולן אלא עולה על גביהן?)‬ ‫ח‪ .‬עוד כיוון בשום שכל והבין מה היה‬ ‫ה‪ .‬ועוד באומרו למה בכולן כתיב ועשית‬ ‫וזה ענין מאמר התנא אשרי מי שעמלו‬ ‫שלא שת לב כי ארבעה הם‪ .‬ואיך יצדק‬ ‫כו' אלא ללמדך כו'‪ ,‬כי אין זה תשובה‬ ‫בתורה וגדל בשם טוב ועליו אמר שלמה‬ ‫אומרו שלשה פעמים זר כי הרביעי איננו?‬ ‫שלא היה לו לרמוז הרבוי רק בקנינים ולא‬ ‫בחכמתו טוב שם משמן טוב וכו'‪ .‬והוא כי‬ ‫אך הנה כתבנו כי גם זה יקשה (קושיא‬ ‫בקונים‪ ,‬כי אמרו ועשו הוא בזוכים לתורה‬ ‫רבי יהודה עצמו האומר שלשה כתרים‬ ‫ב) למאמר התנא שלשה כתרים הם כו'‬ ‫ולא בדברים שהזוכים בה זוכה בהן‪ ,‬ויותר‬ ‫הם כו' וכתר שם טוב עולה כו' הרגיש כי‬ ‫וכתר שם טוב עולה על גביהן שלא מנה‬ ‫יצדק מה שאמרו שהתורה מונחת לכל‬ ‫הלא אמר שלמה טוב שם משמן טוב‪,‬‬ ‫ארבעה‪ ,‬ואם הוא להיות גדולה מהן הלא‬ ‫הרוצה ליטול?‬ ‫ושמן טוב הם מלך וכהן המשוחים בשמן‬ ‫גם התורה גדולה מהשנים ומנאה?‬ ‫טוב כמו שאמרו ז"ל‪ .‬הנה כי כתר שם טוב‬ ‫ו‪ .‬אך הנה הוקשה לו בכתוב אומרו ועשו‬ ‫לבדו טוב מכתר כהונה ומלכות‬ ‫ט‪ .‬ועוד נשים לב שלא אמר וכתר שם‬ ‫בארון ובכל שאר דברים ועשית?‬ ‫הנמשחים בשמן טוב‪ ,‬ואם כן למה תמנה‬ ‫טוב עולה על כולן אלא עולה על גביהן?‬ ‫ז‪ .‬וגם מה ענין הזר הזה בשלשה דברים‬ ‫אותם השנים ולא זה‪ .‬לזה אמר דע איפה‬ ‫אך הוא כי כתר שם טוב לבדו משולל‬ ‫אלו בייחוד ארון ושולחן ומזבח הקטורת‪.‬‬ ‫כי לא שבח שלמה רק כשהשם טוב הוא‬ ‫תורה אינה כלום‪ ,‬כי אדרבה לא עם הארץ‬ ‫והנה בארון היה מקום לומר‪ ,‬כי היה הזר‬ ‫על גבי התורה‪ ,‬כי אשרי מי שעמלו בתורה‬ ‫חסיד‪ .‬ומי לנו גדול מרבי עקיבא‪ ,‬והיה‬ ‫כמו שפה לבד לסבב שפת הכפורת סביב‬ ‫וגדל בשם טוב כו'‪ ,‬ועליו שהוא על מי‬ ‫בעל שם טוב בהיותו עם הארץ‪ ,‬והיה‬ ‫ויהיה עודף מעט למעלה כארגז שמור‬ ‫ששם טוב שלו הוא על היות עמלו בתורה‬ ‫אומר מי יתן לי חכם ואנשכנו כחמור‪ .‬הנה‬ ‫‪7‬‬ ‫היוצר כו'‪ ,‬ומה קשר יש לזה עם הקודם‬ ‫הוּא הָ יָ ה אוֹ מֵ ר‪ ,‬הַ ִּילּ וֹ ִדים לָמוּת‪,‬‬ ‫הוא מה שאמר שלמה טוב שם משמן‬ ‫ש הילודים למות והמתים להחיות והחיים‬ ‫וְ הַ ּ ֵמ ִתים לְ הֵ חָ יוֹ ת‪ ,‬וְ הַ חַ ִּיים לִ דּ וֹ ן‪ .‬ל ֵַידע‬ ‫טוב‪ .‬כי טוב הוא עם התורה מעם כהונה‬ ‫לידון? ואם הוא כי מה שהחיים לידון‬ ‫לְ הוֹ ִדיעַ וּלְ הִ ָ ּו ַדע ֶּשהוּא אֵ ל‪ ,‬הוּא הַ יּוֹ צֵ ר‪,‬‬ ‫ומלכות‪ ,‬אך לבדו אינו כלום כי לא עם‬ ‫אחר התחיה הוא לידע וכו'‪ ,‬הלא הוא‬ ‫הוּא הַ בּ וֹ ֵרא‪ ,‬הוּא הַ ּ ֵמבִ ין‪ ,‬הוּא הַ דַּ ּיָן‪,‬‬ ‫הארץ חסיד‪ .‬ויהיה כי לא הוצרך שלמה‬ ‫הדין מקודם התחיה היה גם כן נודע דבר‬ ‫הוּא עֵ ד‪ ,‬הוּא ּ ַבעַ ל דִּ ין‪ ,‬וְ הוּא עָ ִתיד‬ ‫להזכיר התורה עם היות שעל מי שבידו‬ ‫זה! ואיך יאמר כי היות הדין אחר התחיה‬ ‫לָדוּן‪ָ ּ .‬ברו ְּך ה ּוא‪ֶּ ,‬שאֵ ין לְ פָ נָיו לֹא עַ וְ לָה‬ ‫תורה ידבר על כי אי אפשר יהיה שם טוב‬ ‫הוא לידע ולהודיע כו'?‬ ‫מבלי תורה‪ ,‬כי אין בור ירא חטא כו'‪:‬‬ ‫וְ לֹא ִשכְ חָ ה וְ לֹא מַ ּשוֹ א פָ נִ ים וְ לֹא ִמ ַ ּקח‬ ‫ט‪ .‬למה לא פורש מי הוא אשר יידע ומי‬ ‫שוֹ חַ ד‪ֶּ ,‬שהַ כּ ֹל ֶּשלּ וֹ ‪ .‬וְ ַדע ֶּשהַ כּ ֹל לְ פִ י‬ ‫וזה יכוין פה רבי שמעון בן יוחאי ע"ה‪.‬‬ ‫הוא המודיע ומי הוא אשר יודע לו?‬ ‫הַ חֶּ ְשבּ וֹ ן‪ .‬וְ אַ ל יַבְ ִטיח ֲָך יִ צְ ֶּר ָך ֶּשהַ ּ ְשאוֹ ל‬ ‫אחרי אומרו שלשה כתרים כו' הוקשה לו‬ ‫י‪ .‬כי לא נכון הדבר שלא יודע שהוא אל‬ ‫ּ ֵבית מָ נוֹ ס ל ְָך‪ֶּ ,‬שעַ ל ּ ָכ ְרח ֲָך אַ ּ ָתה נוֹ צָ ר‪,‬‬ ‫כי הלא ארבעה הם ואיך יצדקו השלשה‬ ‫והוא היוצר וכו' עד אחר הדין שאחר‬ ‫(וְ עַ ל ּ ָכ ְרח ֲָך אַ ּ ָתה נוֹ לָד)‪ ,‬וְ עַ ל ּ ָכ ְרח ֲָך אַ ּ ָתה‬ ‫זר‪ .‬על כן אמר למה נכתבין זר כו'‪ ,‬אלא‬ ‫התחיה!‬ ‫חַ י‪ ,‬וְ עַ ל כָ ְרח ֲָך אַ ּ ָתה מֵ ת‪ ,‬וְ עַ ל ּ ָכ ְרח ֲָך‬ ‫אדם זוכה‪ ,‬שהוא שיש לו מעשים טובים‬ ‫אַ ּ ָתה עָ ִתיד לִ ּ ֵתן דִּ ין וְ חֶּ ְשבּ וֹ ן לִ פְ נֵי מֶּ ל ְֶּך‬ ‫דהינו שם טוב‪ ,‬נעשים לו זר ואם לאו זר‪.‬‬ ‫יא‪ .‬כי הלא אותו הדין אין עיקרו לידע‬ ‫וכו' רק ליפרע מן הרשעים וליתן שכר‬ ‫מַ לְ כֵ י הַ ְּמלָכִ ים הַ ָ ּקדוֹ ש ּ ָברו ְּך הוּא‪:‬‬ ‫הנה כי כלן בלי שם טוב אינם כתרים‪,‬‬ ‫טוב לצדיקים!‬ ‫ואדרבה נעשים לו זרות ונכריות‪ .‬הנה כי‬ ‫(אבות ד' כ"ט)‬ ‫השם טוב הוא הקישוט והתיקון שלהם‪,‬‬ ‫יב‪ .‬אומרו הוא היוצר הוא הבורא‪ ,‬שהוא‬ ‫ולבא אל הענין נשית לב‪.‬‬ ‫ואיך תהיה כתר בפני עצמו?‬ ‫כפל ענין במלות שונות‪ ,‬שהן שתי‬ ‫א‪ .‬מי לא ידע כי הילודים למות?‬ ‫והקשה עוד‪ ,‬אם שלשה כתרים הם‬ ‫קושיות‪ ,‬למה הוא הוכפל ענין? ולמה‬ ‫במלות שונות?‬ ‫ב‪ .‬אומרו הילודים למות‪ ,‬ולא אמר‬ ‫למה שינה ואמר ועשית ובארון ועשו?‬ ‫החיים למות!‬ ‫אמר ללמדך כו'‪ ,‬והוא כי הנה אין הקושי‬ ‫יג‪ .‬למה נתייחדו ששה דברים אלו פה‪:‬‬ ‫יוצר‪ ,‬בורא‪ ,‬מבין‪ ,‬עד‪ ,‬דיין‪ ,‬בעל דין?‬ ‫ג‪ .‬אומרו והמתים להחיות‪ ,‬ולא אמר‬ ‫מה שנאמר בארון ועשו‪ ,‬כי הלא לא היה‬ ‫לחיות!‬ ‫משה העושה דבר כי‪-‬אם בצלאל וכל‬ ‫יד‪ .‬איזה הדרך יודעו הששה דברים? כי‬ ‫חכם לב‪ ,‬שיבואו ויעשו את אשר צוה ה'‪,‬‬ ‫לא פורש כלל!‬ ‫ד‪ .‬אומרו והחיים לידון‪ ,‬שיורה שאין‬ ‫ואם כן אומרו ועשו הוא הצודק‪ .‬אך הדבר‬ ‫נדונים כי‪-‬אם אחר תחיית המתים‪ ,‬והלא‬ ‫טו‪ .‬זאת הברכה אשר בירך התנא ואמר‬ ‫הקשה הוא אומרו ועשית בשולחן ומזבח‬ ‫גם אחר מות נדונים!‬ ‫ברוך הוא כו'‪ ,‬ומה ראה על ככה לברכו‬ ‫וכיוצא בהן כי לא היה משה העושה?‬ ‫יתברך במוסר זה מבכל יתר הדברים‬ ‫ה‪ .‬כי מאומרו החיים לידון‪ ,‬הוא על בני‬ ‫אדם ואיך יצדק על אומרו הילודים‬ ‫על כן אמר כי מי שיזכה לתורה כאילו‬ ‫שידבר?‬ ‫זכה לכולן‪ ,‬כי על כן משה שזכה לתורה‬ ‫שכולל אפילו הבעלי חיים?‬ ‫טז‪ .‬מי הוא האומר פה ענין הברכה‬ ‫אומר לו הוא יתברך בשאר ועשית כאילו‬ ‫והודאה זו? אם הוא התנא אין מקום פה‬ ‫ו‪ .‬מה היא כונת התנא? אם הוא‬ ‫הוא עושה וזוכה בכולן‪( :‬ובזה יתיישב‬ ‫רק ללמד לאדם מוסר השכל ולא לסדר‬ ‫להפחיד את האדם מן המות כי הילודים‬ ‫קושיא ה‪ .‬למה בכולן כתיב ועשית כו'‬ ‫סדר הודאה אליו יתברך‪ ,‬כי גם טוב‬ ‫למות מי בער לא ידע כי כן הוא? ואם‬ ‫אלא ללמדך כו'‪ ,‬כי אין זה תשובה שלא‬ ‫להודות לה' אין כאן מקומו!‬ ‫להזכיר לו יום הדין כי החיים לידון‪ ,‬לא‬ ‫היה לו לרמוז הרבוי רק בקנינים ולא‬ ‫היה ראוי לומר כי‪-‬אם המתים להחיות‬ ‫בקונים‪ ,‬כי אמרו ועשו הוא בזוכים‬ ‫יז‪ .‬אומרו ודע כי הכל בא לפי חשבון‪ ,‬אל‬ ‫לתורה ולא בדברים שהזוכים בה זוכה‬ ‫ולידון! ועוד שאדרבא מרחיק לו עד אחר‬ ‫מי מודיע התנא דבר זה?‬ ‫בהן‪ ,‬ויותר יצדק מה שאמרו שהתורה‬ ‫התחיה‪ ,‬הדין‪ ,‬וממעט את האדם מליראה‬ ‫מונחת לכל הרוצה ליטול?‬ ‫ואיך יתקשר אל כל האמור?‬ ‫את הדין!‬ ‫וקושיא ו‪ .‬הוקשה לו בכתוב אומרו‬ ‫וגם מלת בא מיותרת!‬ ‫ז‪ .‬אומרו לידע כו'‪ ,‬כי אחר אומרו‬ ‫ועשו בארון ובכל שאר דברים ועשית?‬ ‫וגם אל מי בא לפי חשבון?‬ ‫להודיע כו' מה צריך לומר ולהודע? כי מי‬ ‫וקושיא ח‪ .‬עוד כיוון בשום שכל והבין‬ ‫לא ידע שאם יש מודיע שיודע?‬ ‫מה היה שלא שת לב כי ארבעה הם‪ .‬ואיך‬ ‫ומה הוא החשבון הלז? שאם הוא‬ ‫יצדק אומרו שלשה פעמים זר כי הרביעי‬ ‫לחשבון העתיד היה ראוי יאמר לידי‬ ‫ח‪ .‬כי מה שיראה פשט הענין הוא שמה‬ ‫איננו?)‬ ‫חשבון ולא לפי חשבון!‬ ‫שיודיע וידע ויודע הוא שהוא אל והוא‬ ‫‪8‬‬ ‫חטאו מחוברים‪( .‬ובזה נתיישב קושיא ד‪.‬‬ ‫בכה‪ .‬הסומא אומר איככה אוכל וראיתי‬ ‫יח‪ .‬אומרו ואל יבטיחך יצרך שיש‬ ‫אומרו והחיים לידון‪ ,‬שיורה שאין נדונים‬ ‫ועינים אין לראות‪ .‬והחגר אומר מאין‬ ‫בשאול בית מנוס‪ ,‬כי מי בעל שכל‬ ‫כי‪-‬אם אחר תחיית המתים‪ ,‬והלא גם‬ ‫הרגלים לעלות‪ .‬אז נטל המלך את הסומא‬ ‫יבטיחנו יצרו לנוס משאול מטה?‬ ‫אחר מות נדונים! וקושיא ו‪ .‬מה היא‬ ‫כונת התנא? אם הוא להפחיד את האדם‬ ‫ויעלהו במות בעל הרגלים‪ ,‬ויאמר להם‬ ‫יט‪ .‬אומרו שעל כרחך אתה וכו'‪ ,‬מה ענין‬ ‫מן המות כי הילודים למות מי בער לא‬ ‫ככה עשיתם‪ .‬וגם אני אעשה זאת לכם‬ ‫הודעה זו? וגם מה קשר יש לו עם‬ ‫ידע כי כן הוא? ואם להזכיר לו יום הדין‬ ‫ליסרה אתכם איש על גב רעהו כאשר היו‬ ‫הקודם?‬ ‫כי החיים לידון‪ ,‬לא היה ראוי לומר כי‪-‬‬ ‫בעשותם הרעה‪ .‬כמשל הזה הוא ענין‬ ‫אם המתים להחיות ולידון! ועוד‬ ‫הגוף והנפש כמדובר‪:‬‬ ‫כ‪ .‬כפל אומרו אתה נוצר אתה נולד!‬ ‫שאדרבא מרחיק לו עד אחר התחיה‪,‬‬ ‫הדין‪ ,‬וממעט את האדם מליראה את‬ ‫ונבא אל הביאור‪ .‬והוא כי הנה אחרי‬ ‫כא‪ .‬אומרו ועל כרחך אתה עתיד ליתן‬ ‫הדין!)‬ ‫אומרו כי הקנאה והתאוה והכבוד מוציאין‬ ‫דין וכו'‪ ,‬כי למה יהיה זה על כרחו של אדם‬ ‫את האדם מן העולם‪ ,‬ראה והנה יוכל איש‬ ‫ולא מרצונו‪ ,‬כי מי פתי יגעל וימאס הדין‬ ‫והלא כמו זר יחשב‪ ,‬כי אחר שלדון‬ ‫והאמת?‬ ‫אותם שב לחברם? טוב טוב היה ידון‬ ‫לדבר ולומר על הקנאה ועל התאוה‪,‬‬ ‫אותם עודם בחיים מחוברים לייסרם‬ ‫"והלא אם קנאתי בהוללים כי שלום‬ ‫אמנם לבא אל הענין נזכירה מאמר‬ ‫בעולם הזה ביסורין לפי רשעתם‪ ,‬כיון‬ ‫רשעים אראה‪ ,‬וגם אתאוה למטעמותיו‬ ‫רבותינו ז"ל בגמרא האומרים כי הגוף‬ ‫שגם אחרי מותם לא ידין אותם עד ישוב‬ ‫אשר לאדם רע ובליעל כקוץ מונד‪ ,‬ולמה‬ ‫והנפש כאשר המות יפריד ביניהם כל‬ ‫יחברם‪ ,‬וישקוט ריב הרב את יוצרו כי‬ ‫הוא יתברך לא יאיר עינינו לתת פה לרשע‬ ‫אחד מתנצל לאמר אני פטור מן הדין‪:‬‬ ‫יראה צדיק ורע לו רשע וטוב לו!‬ ‫רע כרשעתו ולצדיק כצדקתו‪ ,‬וידעו כי יש‬ ‫הנפש תאמר לא מטבעי להתאוות‬ ‫א‪-‬להים שופטים בארץ?" לזה אמר‪:‬‬ ‫תאוות גופניות כי רוחנית מאת ה' מן‬ ‫אך דע איפה כי לא על חנם הא‪-‬להים‬ ‫עשה את הדבר הזה‪ .‬כי אשר עשה כן הוא‬ ‫"גם אני ידעתי‪ ,‬החשו ואגיד לכם‬ ‫השמים אני‪ ,‬אך הגוף הוא אשר חטא על‬ ‫להודיע ולידע ולהודע כי הוא אל וכו'‪ .‬והוא‬ ‫הדבר‪ ,‬על קושיא זו גדולה מקושייתכם‬ ‫הנפש‪ .‬והגוף תאמר הנפש החוטאת היא‬ ‫כי חש הוא יתברך על נפש כל איש ואיש‬ ‫אגיד לכם תשובתה‪ .‬והיא כי הנה‬ ‫תמות כי אנכי עפר מן האדמה אשר לא‬ ‫אשר ייסר על חטאיו בעולם הזה פן‬ ‫הילודים למות‪ ,‬ולא אומר החיים למות‬ ‫ירע ולא ישחית‪.‬‬ ‫תאבד‪ ,‬כי יהיו ייסוריו לו למוקש להוסיף‬ ‫אלא הילודים‪ .‬כלומר כי מאז הם‬ ‫משיב הוא יתברך ואומר לא ראי זה‬ ‫על חטאתו פשע ולאבד נפשו מן העולם‪,‬‬ ‫ילודים הולכים ומתקרבים למות‪ ,‬כי יום‬ ‫כראי זה ולא ראי זה כראי זה‪ ,‬הצד השוה‬ ‫והיא רעה המתרגשת לכל האדם לצדיק‬ ‫המות מיום הולדו‪ ,‬כענין כי הולך האדם‬ ‫שבכם כי בין שניכם נעשתה התועבה‬ ‫ולרשע‪ ,‬כי הנה אין צדיק בארץ אשר לא‬ ‫אל בית עולמו‪( ".‬ובזה נתיישב קושיא א‪.‬‬ ‫מי לא ידע כי הילודים למות?‬ ‫בהיותכם יחד שניכם‪ .‬אף אני אביא הנפש‬ ‫יחטא ואשם‪ ,‬ועל כלם היה צריך יעבור‬ ‫וקושיא ב‪ .‬אומרו הילודים למות‪ ,‬ולא‬ ‫בגוף כאשר היתה באמנה אתו בעשותם‬ ‫כוס היסורין‪ .‬ואין איש בארץ יזכור כל‬ ‫אמר החיים למות! וקושיא ה‪ .‬מאומרו‬ ‫כל מצות ה' אשר לא תעשנה‪ ,‬וידונו‬ ‫אשר חטא מיום היותו כאשר הכל גלוי‬ ‫החיים לידון‪ ,‬הוא על בני אדם ואיך‬ ‫ויענשו יחד כאשר חטאו‪.‬‬ ‫לפני א‪-‬להי עולם ה'‪.‬‬ ‫יצדק על אומרו הילודים שכולל אפילו‬ ‫הבעלי חיים?)‬ ‫משל לחיגר וסומא ששמו אותם‬ ‫(טעות א) ועל כן בהביא עליו הוא‬ ‫נוטרים את התאנה‪ ,‬וישא עיניו החיגר‬ ‫יתברך רע כרשעתו‪ ,‬והוא לא ידע‬ ‫ולא ידונם ה' בעולם הזה עודם בגוף‬ ‫וירא בכורה בתאנה בראשיתה ויחמדה‪,‬‬ ‫עשירית האיפה איפת רזון זעומת‬ ‫ונפש כאשר יחד חטאו‪ .‬ואם היה דן‬ ‫ויגד לסומא ואמר לו מה אעשה וחשכו‬ ‫אשמותיו‪ ,‬הלא יקוץ ויבעוט ויטיח‬ ‫אותם נפרדים החרשתי‪ .‬אך לא יעשה כן‬ ‫הרואות בארובות ולא אדע איה מקום‬ ‫דברים‪ .‬ומי גבר כאיוב תם וישר וירא‬ ‫כי‪-‬אם והמתים להחיות‪ ,‬שממיתם‬ ‫כבודה‪ .‬והחיגר אומר פסח עבדך ולא‬ ‫א‪-‬להים וסר מרע‪ ,‬ויבעט ויתלונן עד‬ ‫להחיותם‪ ,‬שהוא לשים אחר כך הנפש‬ ‫אוכל להיות מיטפס ועולה‪ .‬אז נועצו‬ ‫אמור ז"ל שכפר בתחיית המתים‪ .‬והנה‬ ‫בגוף ולתת חיות באחדותם לדון את‬ ‫יחדיו‪ ,‬יעלה החיגר על הסומא ועל שכמו‬ ‫הן אלה קצות דרכי איש הרעים אשר‬ ‫שניהם בחיבור אחד‪ ,‬כמשל החיגר‬ ‫ישאנו עד מקומה‪ ,‬ויעשו כן ותוקח‬ ‫יתהלך בהם‪ ,‬בראות לפי ראות עיניו כי‬ ‫והסומא‪( .‬ובזה נתיישב קושיא ג‪ .‬אומרו‬ ‫הבכורה ביגיעת שניהם ועודה בכפם‬ ‫רבו יסוריו על חטאתיו על אחת כמה‬ ‫והמתים להחיות‪ ,‬ולא אמר לחיות!) וזהו‬ ‫יבלעוה‪ ,‬ויפרדו איש מעל אחיו‪ .‬ואחרי כן‬ ‫וכמה רעה כפולה‪ .‬ומה גם אם רשע הוא‬ ‫והמתים להחיות כדי שהחיים לידון‪ .‬כי כל‬ ‫יצא המלך אל גינת הביתן‪ ,‬וישא עיניו אל‬ ‫כי יאמר בלבו אין א‪-‬להים‪ ,‬ואם ייטיב או‬ ‫אחד מתנצל לאמר כי הוא לבדו לא‬ ‫הבכורה והנה איננה‪ .‬ויאמר להם מי עשה‬ ‫ירע לאדם מזלו גורם לו‪:‬‬ ‫יחטא‪ ,‬ועל כן אז ישוב לחברם כאשר‬ ‫את הדבר הזה‪ .‬ויאמר זה בכה וזה אומר‬ ‫‪9‬‬ ‫נבל בלבו אין א‪-‬להים‪ .‬אך עתה שמקבל‬ ‫מטובה‪ .‬ומה לו יתברך מטובה מצרתי‪,‬‬ ‫(טעות ב) ואם רע בעיניו לנגוע באמונת‬ ‫העונש אחר צאת נפשו תחלה מגופו‬ ‫באופן כי לא הוא יתברך ולא זולתו בעל‬ ‫הא‪-‬להות‪ ,‬יאמר דבר אחר ביד חזקה‪ ,‬כי‬ ‫עתה ידע כי הוא אל‪ ,‬כי אין הנפש יוצאת‬ ‫דיני‪ .‬ויהי נא כמיצר לעצמו כי מי יחוש על‬ ‫רם ה' ועל השמים כבודו ולא ישגיח‬ ‫עד אשר תראה השכינה‪.‬‬ ‫צרתו חוץ ממנו‪.‬‬ ‫בדברים חומריים‪ ,‬ואם יצר רוח אדם‬ ‫(ארוכה ב) וגם לא יפול בשחת רשת‬ ‫באופן כי‪ ,‬אם כל חשך טמון ושמור‬ ‫בקרבו כי רוחני הוא לא עשה ולא היטפל‬ ‫ההרהור השני‪ ,‬כי אז בראות כי את הנפש‬ ‫לאדם בגיהנם על כל אשר חטא והחטיא‬ ‫בבשרו‪ ,‬כי‪-‬אם אביו ואמו עשו את‬ ‫והגוף יחד מחברם ומייסרם ולא יעצרנו‬ ‫מיום היותו היה משלם לו ביסורין בעולם‬ ‫החומר‪ ,‬ועל כן לא מן השם הוא זה החולי‬ ‫גשם חומריות הגוף‪ ,‬אז ידע גם כן ויודיע‬ ‫הזה‪ ,‬הלא תרבה רעת היסורין עד מאד‬ ‫או המכה אשר יתייסר בו גוף האיש כי אין‬ ‫ויודע‪ ,‬כי הוא היוצר רוח היא הנפש‪ ,‬הוא‬ ‫ויקוץ בהם‪ ,‬עד אשר לא יבצר ממנו‬ ‫לו יתברך עסק בגוף‪ ,‬כי חומר עכור הוא‬ ‫בעצמו הבורא את הגוף‪ .‬וזהו הוא היוצר‬ ‫מלהרהר אחרי ה'‪ ,‬וליפול בשחת אחת‬ ‫ואין לו יתברך מבא לבא בו‪ .‬והיא סברא‬ ‫שהוא את הצורה הוא הבורא‪( .‬ובזה‬ ‫מחמש הנה (טענות הטעויות אשר) שנא‬ ‫אשר רבים חללים הפילה‪ .‬ועל כן המכות‬ ‫נתיישב קושיא יב‪ .‬אומרו הוא היוצר‬ ‫ה' אשר הזכרנו הקשים מכל עבירות‬ ‫האלה מקרה הוא היה לו‪ ,‬או שיחשכוהו‬ ‫הוא הבורא‪ ,‬שהוא כפל ענין במלות‬ ‫שבידו‪ ,‬ולא תהיה עוד תקומה למפלתו‬ ‫כוכבי נשפו ולא ה' פעל כל זאת‪ .‬וחוזק‬ ‫שונות‪ ,‬שהן שתי קושיות‪ ,‬למה הוא‬ ‫וארוכה למחלתו ויהיה עדי אובד‪.‬‬ ‫ראייתו כי הלא רבו נוטפי מכותיו על‬ ‫הוכפל ענין? ולמה במלות שונות?)‬ ‫זוחלי אשמותיו‪:‬‬ ‫וגם אז בפרוע פרעות אשמותיך אחר‬ ‫אך כאשר ימות ואחרי כן ישוב יתברך‬ ‫יחבר את שני חלקיו וידונם בגיהנם‪ ,‬אז‬ ‫(טעות ג) או מעין זה יקל ברעה דרך‬ ‫המות‪ ,‬ועין בעין תראה אשר הוא יתברך‬ ‫שלישי לומר‪ ,‬כי הן אמת כי גם בשר‬ ‫יוכיחך לעיניך גם כל אשר הרהרת‪ ,‬ומה גם‬ ‫תנצל מכל שש הרעות האלה (חמש‬ ‫טענות הטעויות הנ"ל וששית שמזכיר‬ ‫האדם לו יתברך הוא‪ ,‬ואשר הוכה מאתו‬ ‫אם היה על עבודה זרה שמצרפה למעשה‪,‬‬ ‫להלן) ותצדיק עליך את הדין‪.‬‬ ‫יתברך היה לו‪ .‬אך יכפור במקצת‪ ,‬כי‬ ‫וכן כל דבר רע אשר עשית גם בסתר‪,‬‬ ‫יאמר הלא לעוצם רוחניותו לא יבין‬ ‫לא בלבד תדע האמת והצדק אתה‪ ,‬כי‪-‬‬ ‫מזמות קרב איש ולב עמוק‪ ,‬כי הוא‬ ‫(ארוכה ג) גם תנצל מלכד הדבר‬ ‫אם גם תודיעהו לזולת‪ .‬וזהו לידע שהוא‬ ‫השלישי‪ .‬כי אז בעיניך תראה‪ ,‬כי הוא המבין‬ ‫תוכיות טינוף עכירות החומר‪ .‬כי‪-‬אם‬ ‫לידע אתה ולהודיע ולפרסם כי יפה‬ ‫כחות הטומאה היורדים ומשטינים‬ ‫הוא העד כי כל מזמותיך הבין וראה והעיד‪,‬‬ ‫חייבוך‪ .‬כמאמרם ז"ל כי גדול שבח העולה‬ ‫ולא על פי עדות השטן נעשה הדבר‪.‬‬ ‫ועולים ומקטרגים הן הם היו מתערבים‬ ‫מגיהנם‪ ,‬כי יקראו בגרון אל יחשוכו יפה‬ ‫באדם בקרבו וכרעיו‪ ,‬והמה עלו ויעידו‬ ‫(ארוכה ד) וגם אז על ידי היות עונשך‬ ‫דנת יפה חייבת‪ ,‬וזהו להודיע‪ .‬ואז יתפרסם‬ ‫שמה אחרי מותך לפני ה' א‪-‬להיך‪ ,‬תנצל‬ ‫למעלה‪ ,‬ועל פיהם יהיה כל ריב וכל נגע כי‬ ‫לכל רבים עמים אשר ישמעו הודאתו‬ ‫ירבו ידברו גבוה גבוה יותר מאשר חטא‬ ‫מרוע סברא הרביעית‪ ,‬אשר היית נלכד‬ ‫שמה‪ .‬וזהו ולהודע לכל‪ ,‬כי אין דבר מכל‬ ‫בה אם היית מקבל כל עונשך פה‪ .‬והוא‪,‬‬ ‫האיש ההוא‪ ,‬ובעדותו יעמיסו עליו משא‬ ‫ששה דברים הרעים אשר היו מתרגשים‪,‬‬ ‫כבד אשר לא יוכל לסבול‪:‬‬ ‫כי אז תכיר כי הוא הדיין ולא מלאכיו‪ ,‬כי‬ ‫אם כל עונש ייסורי גיהנם הראויים לכל‬ ‫רק בעיניך תביט כי הוא הדיין אותך‪ .‬וזהו‬ ‫אדם‪ ,‬היה מקבלם פה‪ .‬כי‪-‬אם שמשפט‬ ‫(טעות ד) או יחזיק בדרך רביעי‪ .‬בגודל‬ ‫אומרו הוא הדיין‪.‬‬ ‫אמת וצדק הוא יתברך נשפט אותו‪( .‬ובזה‬ ‫ייסוריו יותר על חטאיו לדעתו‪ .‬כי יהרהר‬ ‫(ארוכה ה) וגם אז תנקה מהטיח דברים‬ ‫נתיישב קושיא ז‪ .‬אומרו לידע כו'‪ ,‬כי אחר‬ ‫ויאמר אין זה כי‪-‬אם שלא ידין דין האדם‬ ‫לומר כי איננו יתברך בעל דינך כי‪ ,‬אם‬ ‫אומרו להודיע כו' מה צריך לומר ולהודע?‬ ‫הוא יתברך בעצמו‪ .‬כי‪-‬אם יעמיד בית דין‬ ‫כי מי לא ידע שאם יש מודיע שיודע?‬ ‫למעלה מלאכים אשר לא ישערו עד היכן‬ ‫חטאת מה תפעל בו‪ ,‬כי הוא הדבר‬ ‫וקושיא ט‪ .‬למה לא פורש מי הוא אשר יידע‬ ‫החמישי שאמרנו שהיה נופל בו האדם‬ ‫ומי הוא המודיע ומי הוא אשר יודע לו?‬ ‫גבול כל עונש חטא ועון מגיע ויגזרו גזרות‬ ‫אם כל עונשו היה מקבל בעולם הזה‪.‬‬ ‫וקושיא י‪ .‬לא נכון הדבר שלא יודע‬ ‫עודפות על השיעור הראוי‪ .‬כי היה בגזרת‬ ‫אמר כי עתה במה שתדון שם תנצל‪ .‬והוא‬ ‫שהוא אל והוא היוצר וכו' עד אחר הדין‬ ‫עירין ובמימר קדישין ולא נצב לריב ה'‬ ‫כי הלא אז בהיותך במותך משולל גוף‬ ‫שאחר התחיה!‬ ‫בעדת הדיינים‪:‬‬ ‫וקושיא יא‪ .‬הלא אותו הדין אין עיקרו‬ ‫תכיר איך חלק א‪-‬לוה ממעל אתה‪,‬‬ ‫לידע וכו' רק ליפרע מן הרשעים וליתן‬ ‫(טעות ה) או אם לא יחזיק באחת‬ ‫ותראה שורשך ואיך הוא דבק בו יתברך‪.‬‬ ‫שכר טוב לצדיקים!)‬ ‫מארבע סברות אלו‪ ,‬כי‪-‬אם שיודה כי הוא‬ ‫נמצא כי כאשר תטמא את נפשך ותפגם‬ ‫(ארוכה א) והיחל בהם ואמר שהוא אל‪.‬‬ ‫יתברך הדיין‪ ,‬הלא לא יבצר ממנו מהיות‬ ‫בה ובשורשה‪ ,‬בעל דינך הוא יתברך כי‬ ‫והוא‪ ,‬כי הרעה הגדולה אשר יפול לב‬ ‫טינא בלבו לומר‪ ,‬אם רשעתי מה אפעל‬ ‫טמאת טהרותיו ואשר הוא חלקו‪ .‬וזהו‬ ‫אדם רשע עליה‪ ,‬אם היה מקבל פה כל‬ ‫לו יתברך ומה הצרתי לו‪ .‬הלא אם‬ ‫אומרו הוא בעל דין‪( ,‬ובזה נתיישב קושיא‬ ‫עונשו בחיים חיותו‪ ,‬הלא היה פן יאמר‬ ‫חטאתי‪ ,‬לי אני מזיק כי אחסר נפשי‬ ‫‪10‬‬ ‫אשר התעתדתי לעשות טרם אעשנו‪ ,‬אם‬ ‫יג‪ .‬למה נתייחדו ששה דברים אלו פה‪ :‬לא פחות ולא יותר לפי בחינת עניינו‬ ‫כן איה איפה בחירתי‪ .‬האם יכולתי עבור‬ ‫וגלגוליו‪ ,‬ושיעור מה שמקבל פה מנכין לו‬ ‫יוצר‪ ,‬בורא‪ ,‬מבין‪ ,‬עד‪ ,‬דיין‪ ,‬בעל דין?‬ ‫וקושיא יד‪ .‬איזה הדרך יודעו הששה‬ ‫או נטות בבחירתי דבר מאשר ידעת‪ .‬על‬ ‫שם‪( :‬ובזה נתיישב קושיא יז‪ .‬אומרו ודע‬ ‫דברים? כי לא פורש כלל!)‬ ‫כן הנני בא להסיר תועה מרעיוני לבך‪,‬‬ ‫כי הכל בא לפי חשבון‪ ,‬אל מי מודיע‬ ‫ואומר לך ואל יבטיחך יצרך לומר שיש‬ ‫התנא דבר זה? ואיך יתקשר אל כל‬ ‫כי אז תכיר זה‪ ,‬מה שלא היית מכיר‬ ‫האמור? וגם מלת בא מיותרת! וגם אל‬ ‫בהיותך נדון פה כמדובר והיית נופל‬ ‫בשאול בית מנוס וטענה לנוס וליפטר מן‬ ‫מי בא לפי חשבון? ומה הוא החשבון‬ ‫הדין‪ ,‬שהוא לומר כי על כרחך אתה חוטא‬ ‫במצודה רעה‪.‬‬ ‫הלז? שאם הוא לחשבון העתיד היה ראוי‬ ‫ולמה תענש‪( .‬ובזה נתיישב קושיא יח‪.‬‬ ‫יאמר לידי חשבון ולא לפי חשבון!‬ ‫וגם תודה אז ותודיע לכל כי היית טועה‬ ‫אומרו ואל יבטיחך יצרך שיש בשאול‬ ‫וקושיא ח‪ .‬מה שיראה פשט הענין הוא‬ ‫בחשבונך אם היית לוקה בעולם הזה‪ ,‬כי‬ ‫בית מנוס‪ ,‬כי מי בעל שכל יבטיחנו יצרו‬ ‫שמה שיודיע וידע ויודע הוא שהוא אל‬ ‫היית עולה על רוחך כי יותר מאשמותיך‬ ‫לנוס משאול מטה?)‬ ‫והוא היוצר כו'‪ ,‬ומה קשר יש לזה עם‬ ‫הקודם שהילודים למות והמתים להחיות‬ ‫היו מענישין אותך‪ ,‬אך אז תכיר בהעניש‬ ‫כי הלא מאשר תראה שמה תגלה לך‬ ‫והחיים לידון? ואם הוא כי מה שהחיים‬ ‫אותך כי לא עצרת כח להיות נשפט‬ ‫גם תשובה על זה‪ .‬כי מאז תבין כי מה‬ ‫לידון אחר התחיה הוא לידע וכו'‪ ,‬הלא‬ ‫ומקבל עונשך פעם אחת‪ ,‬כי‪-‬אם עדיין‬ ‫שהוא על כרחך הוא מה שאתה נוצר הוא‬ ‫הוא הדין מקודם התחיה היה גם כן נודע‬ ‫הוא עתיד לדון אחר התחיה ליום הדין או‬ ‫יצירת הנפש וגם מה שאתה נולד שאתה‬ ‫דבר זה! ואיך יאמר כי היות הדין אחר‬ ‫בגלגול שאחר זה‪.‬‬ ‫הגוף ומה שאתה חי ואתה מת‪ .‬אך לא על‬ ‫התחיה הוא לידע ולהודיע כו'?)‬ ‫כרחך אתה נדון‪ ,‬שיורה שאינך חייב‬ ‫ועוד בכלל מה שתודיע ותדע ויודע‬ ‫על פיך כל הדברים הנאמרים‪ ,‬גם הוא‪ :‬ושמא תאמר הנה טוב הדבר אשר דברת‬ ‫וידינוך על כרחך‪ .‬כי‪-‬אם שתראה כי על‬ ‫אמור! הודאה לה' שיפה חייב‪ ,‬ולומר‪ :‬לאמר‪ ,‬כי בהיות האדם נדון אחרי מותו‬ ‫כרחך אתה עתיד ליתן דין וחשבון כי לא‬ ‫ברוך הוא שאין לפניו עולה כו' שיפה ינצל מחמשת סברות הריקות והרעות‪,‬‬ ‫הוכרחת בהעותך‪ .‬ואם כן על כרחך אתה‬ ‫חייב כי דן אותי כמעשי‪( .‬ובזה נתיישב ושעל ידי כן אמצא ארוכה למחלת קנאתי‬ ‫חייב ועתיד ליתן דין וחשבון כי בחירתך‬ ‫קושיא טו‪ .‬ברוך הוא כו'‪ ,‬ומה ראה על אשר קנאתי בהוללים כי שלום רשעים‬ ‫פגמה בך‪.‬‬ ‫ככה לברכו יתברך במוסר זה מבכל אראה‪ ,‬כי מזה אבין כי הכל בא לפי‬ ‫כי הלא מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך‬ ‫החשבון‪ ,‬אך מעתה אני עוקר את הכל‪ ,‬כי‬ ‫יתר הדברים שידבר?‬ ‫הוא הוא יתברך ואין מחשבותיו‬ ‫וקושיא טז‪ .‬מי הוא האומר פה ענין אעיקרא דדינא פירכא‪ ,‬כי איך אודה‬ ‫כמחשבותיך‪ .‬והיא לפי תשובת הרמב"ם‬ ‫הברכה והודאה זו? אם הוא התנא אין בשאול כי יפה חייב על אשר ישפטני‬ ‫ז"ל על הדבר בהלכות תשובה‪( ...‬ובזה‬ ‫השכל שמה‪ ,‬וימרקני בשאול אשר אני הולך‪,‬‬ ‫מקום פה רק ללמד לאדם מוסר‬ ‫ולא לסדר סדר הודאה אליו יתברך‪ ,‬כי‬ ‫נתיישב קושיא יט‪ .‬אומרו שעל כרחך‬ ‫והלא יש לי טענה רבה לפטור עצמי מן‬ ‫גם טוב להודות לה' אין כאן מקומו!)‬ ‫אתה וכו'‪ ,‬מה ענין הודעה זו? וגם מה‬ ‫הדין‪ .‬ומה הנה טענותיך לומר כי טוב לגבר‬ ‫קשר יש לו עם הקודם?‬ ‫הנה כי על ידי אשר אמרתי להשיב על כי ישא עול עונשו בשאול מלקבלם פה‪,‬‬ ‫וקושיא כ‪ .‬כפל אומרו אתה נוצר אתה נולד!‬ ‫דבר קושיית למה ימית ויחיה את האדם והלא גם שם יש לי בית מנוס וטענה‬ ‫וקושיא כא‪ .‬אומרו ועל כרחך אתה‬ ‫עתיד ליתן דין וכו'‪ ,‬כי למה יהיה זה על‬ ‫לדונם אחרי כן ולא יענישם עודם בחיים לפטור עצמי מן הדין ומה גם עתה‬ ‫כרחו של אדם ולא מרצונו‪ ,‬כי מי פתי‬ ‫פה טרם ימות‪ ,‬מזה אני בא להשיב לך על להתייסר פה‪ .‬ומעתה אחזור אל הקנאה‬ ‫יגעל וימאס הדין והאמת?)‬ ‫קנאתך אשר תקנא בשלות הרשעים והתאוה והכבוד לקנא במי שיצליח יותר‬ ‫ונחזור אל הענין‪ .‬כי אומר התנא כי אז‬ ‫בעולם הזה‪ .‬והוא‪ ,‬כי כאשר בנוגע אל ממני‪ ,‬ואתאוה אשר אין ידי משגת לו‪ ,‬כי‬ ‫ישקיף וירא בלכתו מן העולם ועד העולם‬ ‫עצמך לא תדע עודך פה את מעשה ה' לא אומר כי עונותי מנעו הטוב ממני‪,‬‬ ‫אם צדק משפטו עד אשר תלך שמה‪ ,‬כי‬ ‫בכלל אמיתת חמשת הדברים הנאמרים‪,‬‬ ‫אז יפקחו עיניך לדעת כי אין דבר כמלא כי הלא למה אענש על אשר לא טוב‬ ‫גם זאת השישית כי אין בשאול בית מנוס‪.‬‬ ‫נימא משולל השגחה‪ .‬לכן כאשר אעשה בעולם הזה? כי גם שם לפניו‬ ‫ואחשבה שהוא כי שם עיניו יחזו‬ ‫הודעתיך שהילודים למות כו'‪ ,‬כן ודע יתברך יש לי תשובה נצחת‪ .‬כי אחר אשר‬ ‫משחיתים אשר פעל ועשה בעונותיו‪,‬‬ ‫מעתה שהכל בא לפי חשבון‪ .‬כי‪ ,‬אם יש אראה גדולתו יתברך ואשר יוכיחני על‬ ‫ועפעפיו יבחנו כי אילו היה בחירתו בטלה‬ ‫לאיש רשע שופע טובה אשר מזה באה הרהורי קרבי וכליותי כי לא נעלם דבר‬ ‫על ידיעתו יתברך לא היה עונו פועל כח‬ ‫לך הקנאה כמדובר למעלה‪ ,‬אל תחוש כי ממנו‪ ,‬כי הלא אומר לו אם ידיעתך גדלה‬ ‫טמא בהעותו‪ .‬כי טוב לגבר כי מהיותו חי‬ ‫לא בלא משפט ניתן לו כי‪-‬אם הכל בא עד הארץ הלזו העכורה ואין דבר נעלם‬ ‫יתן אל לבו‪:‬‬ ‫לעולם לפי החשבון‪ .‬כי מאשר דנו אותו ממך‪ ,‬אם כן איפה משפטי את ה' כי על‬ ‫~ ~ ~‬ ‫טרם יבא אל העולם‪ ,‬ראה יתברך כי לפי מה תריבני על כל אשר חטאתי‪ .‬ועל כרחי‬ ‫‪ALSHICHK@GMAIL.COM‬‬ ‫חשבונו היה ראוי לתת לו השיעור ההוא‪ ,‬היה כי ממך הכל‪ ,‬כי אחרי הגלות אליך כל‬ ‫‪11‬‬