ממגד · Mimeged — כי תבוא (2026-08-24)

'פיקודי ה' ישרים משמחי לב'
אימתי הן ישרים כשיוצאין מפי ישר
(מדברי מרן זצוק"ל ע"פ חז"ל בילקוט תהלים)
גרש ירחים ממגד
פניני הלכה אגדה ומוסר משלחנו של רבינו הגדול
מרן ראש הישיבה הגרי"ג אדלשטיין זצוקללה"ה
פרשת כי תבוא (שנה ז') תשפ"ו לפ"ק * גליון * 257עיה"ק ירושת"ו * כתבי תלמידים
'והלכת בדרכיו'
דרך קניין המידות
שלמות בכל המידות! שלמות במידה אחת נותנת שנינו באבות (ב,ט) שרבי יוחנן בן זכאי אמר
סייעתא דשמיא לשלמות בהרבה עניינים ,וזה לתלמידיו צאו וראו איזוהי דרך טובה שידבק בה
מביא לשלמות בכל המידות [א"ה .במקום אחר האדם ,וכל אחד מהתלמידים אמר דבר אחר :רבי
הביא רבינו זצ"ל שמקורו בשבת קי"ח שאמרו אליעזר אומר עין טובה ,רבי יהושע אומר חבר
כמה אמוראים 'תיתי לי' שקיימתי מצוה אחת טוב ,רבי יוסי אומר שכן טוב ,רבי שמעון אומר
דבריהם הם זכרונם בשלמות ,והענין בזה כי שלמות בדבר אחד הרואה את הנולד ,רבי אלעזר אומר לב טוב.
אלול מביאה לשלמות בשאר דברים]. ויש להבין למה אמרו דווקא מידה טובה מסוימת,
ולכן אם אדם יהיה מושלם באחת מהמידות הלא צריכים שיהיה לאדם את כל המידות
מראש חודש אלול זהו זמן ההכנה לימים הנוראים ,שאז הטובות ,כמו שכתוב 'והלכת בדרכיו' ,וכגון מה
משה רבינו עלה למרום לקבל לוחות שניות. שאמרו תלמידי רבי יוחנן ,עין טובה ,לב טוב
וכו' ,ממילא זה ישפיע שיהיה לו את כל המידות שאמרו (שבת קלג ,סוטה יד ועוד) מה הוא רחום
ובחיי אדם (ח"ב כלל קל"ח) הביא מתנא דבי אליהו כי הטובות ,ורק הייתה השאלה ממה להתחיל ,מאיזו וחנון אף אתה וכו' ,ולמה אמרו דווקא מידה אחת.
"ישראל היו נוהגים כל אותם הימים צום ותענית ,ויום מידה טובה כדאי להתחיל ,שהיא תביא לשלמות וכפי הנראה באמת אי אפשר להתחיל מכל
אחרון שבכולם דהיינו בעשרה בתשרי גזרו תענית ולנו בכל המידות .כך יתכן לפרש בדברי המשנה. המידות ביחד ,ולכן אמר רבי יוחנן לתלמידיו
בתענית ,ולפיכך נקבע אותו יום דהיינו יום הכיפורים צאו וראו איזוהי דרך טובה ,כלומר מה הסדר,
לכפרה לעולם ,ולפי שהיו ימים אלו ימי רצון מאז ,לכן ואכתי יל"ע במה ששאל רבי יוחנן את תלמידיו
מה הסדר וממה להתחיל ,הרי מצינו סדר אחר מאיזו מידה טובה להתחיל ,כי אדם שרוצה
בכל שנה ושנה מתעורר עוד הרחמים למעלה והם ימי להשתלם במידותיו ,צריך להתרגל ולעשות
רצון". שאמר רבי פינחס בן יאיר בברייתא (ע"ז כ ,ב)
תורה מביאה לידי זהירות וזהירות מביאה לידי פעולות שישפיעו עליו עד שההרגל נעשה טבע,
וזה מפני שהיו צריכים הרבה רחמים כדי לזכות להתרומם ואי אפשר להתחיל הכל בבת אחת ,ועל זה אמרו
זריזות וכן כל ההמשך ,וכפי שביאר המסילת
למדרגה שיהיו ראויים ללוחות השניות ,שהלוחות התלמידים :עין טובה ,חבר טוב ,שכן טוב וכו',
ישרים בספרו כל מידה ומידה לפי הסדר הזה,
השפיעו השפעה של תורה ,השפעה של קדושה ושל כלומר שזוהי המידה הטובה שיש להתחיל ממנה.
שכל דבר מביא לדבר הבא אחריו ,ויש לעיין האם
חירות מיצר הרע ,ועכשיו בחודש אלול זה הזמן להתעורר דברי רבי יוחנן ותלמידיו הם סתירה לסדר הזה או וכמדומני ששמעתי ממרן הגר"ד פוברסקי זצ"ל
ולהתחזק.
לא ,וצ"ע במפרשים. כי אדם שהוא מושלם במידה אחת ,זה כבר גורם
ולמרות שבגמרא לא כתוב שום דבר שצריכים לעשות
הפטרת כי תבוא
באלול ,במשך הדורות הוסיפו מנהגים כמו תקיעת שופר,
ואמירת מזמור לדוד ה' אורי וישעי לאחר התפילה ,וכל זה
"אז תראי ונהרת ופחד ורחב לבבך"
בשביל להתעורר ולזכור שאנחנו צריכים עכשיו להוסיף
זכויות ,ולעסוק בחיזוק האמונה כדי להגיע לשלמות. כתוב "התעיף עיניך בו ואיננו"! אם אדם מסיח
דעתו כהרף עין מן התורה ,מיד הוא שוכח את מה
* שלמד. דרגת לומדי התורה לעתיד לבא
פסוקים אלו מדברים על הגאולה העתידה,
כתוב בספרים כי "אני לדודי ודודי לי" ראשי תיבות אלול, ובאמת רבי מאיר שמחה היה בעל זיכרון מיוחד שאז יזכו ישראל לשלושה דברים הנזכרים כאן:
והיינו שצריכים קודם את ההתקרבות שלנו ' -אני לדודי', למעלה מן הטבע ,ואף פעם לא שכח ממה שלמד "ונהרת"" ,ופחד"" ,ורחב לבבך" .וצריך ביאור מה
ועל ידי כן זוכים לסייעתא דשמיא ' -ודודי לי'. כלום ,וידע את כל מה שכתוב בספרים שהיו הם שלושת הדברים האלו.
בביתו ,אך כשקם לפתוח את הדלת החזיק את
מה היא עיקר ההתקרבות וכיצד מתקרבים? מהו הדבר ויש לפרש "ונהרת" מלשון נהורא – אור ,והכוונה
הגמרא בידו שלא ישכח תלמודו...
הגדול והחשוב ביותר אצל דודי?
בזה על אור התורה ,שהתורה היא מאירת עיניים,
וכל זה ,מפני שכתוב (משלי ג ,יח) "עץ חיים היא וכמו שכתוב (תהלים יט,ט) "מצות ה' ברה מאירת
הדרגה הגבוהה ביותר היא אהבת השם ,שזה השער
למחזיקים בה" ,וביאר בנפש החיים (ד ,לג) שצריך עיניים" ,וכתוב (משלי ו,כג) "כי נר מצוה ותורה
העשירי בחובות הלבבות ,ויש הרבה דרגות באהבה עד
לדמות בנפשו כי אילו היה טובע בנחל שוטף אור" ,היינו כמו שהאור נותן לאדם לראות מה טוב
למסירות נפש כפשוטו מתוך אהבה ,בדרגה של רבי
עקיבא שאמר (ברכות סא ,ב) כל ימי הייתי מצטער ורואה לפניו אילן חזק ,ודאי היה מתאמץ להחזיק ומה לא טוב ,ומראה את הדרך הנכונה היכן ללכת
מתי יבוא לידי ואקיימנו ,אבל יש גם דברים קלים יותר בו בכל כוחו כדי שלא לטבוע ,כך גם התורה היא והיכן עלול ליפול ,כך גם התורה מאירה לאדם את
שהם מענפי האהבה ,וכמו שכתב המסילת ישרים בפרק אילנא דחיי ,וכל זמן שאדם מחזיק בתורה ועוסק הדרך ילך בה.
י"ט כי השמחה בתורה ובמצוות היא מענפי האהבה ,כל והוגה בה בקביעות ,אזי התורה מחזיקה אותו
אהבת תורה ומצוות ומעשים טובים זה ענף מאהבת ה', שלא יטבע ,אבל אם יסיח דעתו רגע אחד מן וכן המשך הפסוק "ופחד" ורחב לבבך ,הכוונה
שהשורש לזה מגיע מאהבת ה'. התורה מיד עלול לטבוע ,ובזה צריך לפחד תמיד על דברי תורה ,וכמו שאמרו חז"ל (ברכות ס ,א)
שלא להסיח דעת מן התורה ולא תיפסק הדבקות "אשרי אדם מפחד תמיד" – ההוא בדברי תורה
אבל באמת אי אפשר לייצר ולעשות אהבה באופן בתורה. כתיב ,והיינו שצריך לפחד בדברי תורה ולהיזהר
מלאכותי ,אלא זה דבר טבעי שיש בטבע האדם ,והאהבה שלא לאבדם ,כי דברי תורה קשים לקנותם ככלי
זה הפנימיות שיש בטבע האדם כבר מתחילת בריאתו, והדבר השלישי "ורחב לבבך" היינו כי התורה
זהב ונוחים לאבדם ככלי זכוכית (חגיגה טו ,א),
שכל אדם נברא עם הטבע הזה של אהבת השם ,שאם לא שייכת רק במי שיש לו לב רחב ,שמלבד מה שאינו
ויש להיזהר שלא להסיח דעת מן התורה אפילו
כן מה שייך מצוה של אהבה ,וכי אפשר לעשות אהבה מסיח דעת מן התורה ,יש בלבו גם סבלנות ורוחב
רגע אחד ,וכמו שאמרו חז"ל (ברכות ה ,א) כי
בידיים ,הרי אין זו אהבה אלא הצגה ,אך כל המצוה לב לסבול את השני ולשמוע את דבריו ,לשמוח
בשמחתו ולהשתתף בצערו. בדברי תורה נאמר "התעיף עיניך בו ואיננו",
(דברים ו ,ה) "ואהבת את השם אלוקיך" שייכת מפני שיש ופירש"י שם "אם תכפל וסגרת עיניך בתורה היא
לכל אחד מתחילת בריאתו את הטבע הזה של אהבת ה', ועל כך נאמר "אז תראי ונהרת ופחד ורחב לבבך", משתכחת ממך".
והמצוה היא רק להוציא את הטבע מן הכוח אל הפועל, היינו שבגאולה העתידה "אז תראי" – כנסת
ולסלק את כל הנגיעות המפריעות לאהבה. ישראל ,כולנו נזכה למדרגה הזאת של "ונהרת" – וכפי ששמעתי מעשה שהיה עם הגאון רבי מאיר
אור התורה" ,ופחד ורחב לבבך" – שלא יהיה היסח שמחה זצ"ל בעל "אור שמח" (סיפר לי אחד
הרי זהו מה שהקב"ה דורש מאיתנו וזה קיים בטבע האדם, ששמע מאביו שהיה נוכח בשעת מעשה) שפעם
אלא שלא כל אחד זוכה לכך שהטבע הזה יצא לפועל, הדעת מדברי תורה ,ויהיה בנו לב רחב לתורה
ולמידות טובות. ישב ללמוד ודפקו על דלת ביתו ,וקם לפתוח את
כי היצר הרע מפתה ומושך לדברים אחרים ,ועבודתנו הדלת והחזיק בידו את הגמרא עם האצבע בפנים
בחודש אלול היא להתחזק בזה. אך בינתיים ,שעדיין לא זכינו לגאולה ,צריך כל במקום שאחז ,ושאלו אותו מדוע הוא עושה ככה,
אחד להשתדל בכל כוחו שלא להסיח דעת מן הרי יכול להשאיר את הגמרא במקומו ולעשות
התורה. סימן היכן שאוחז ,והשיב ואמר הרי בדברי תורה
ימי הרחמים
עבודת ימי האלול וניצולם בשלימות
עולם" – עדיף לו שייקחוהו מן העולם ולא ימשיך לחיות ,כי אם יחיה וימשיך בדרך סגולת ימי האלול וחרדתו
של חטאים יהיה יותר גרוע ויקבל יותר גיהינום ,ועדיף למות ולקבל פחות גיהינום, בעל הטורים בפרשת נצבים כתב על הפסוק ומל השם אלוקיך את לבבך ואת
וכן אלו שקנו עולמם בשעה אחת ,טוב היה להם שמתו ולא איבדו את מדרגתם, לבבך זרעך לאהבה וגו' ,את לבבך ואת לבב ראשי תיבות אלול ,לכך נהגו להשכים
כי אי אפשר להשתנות ולקפוץ את כל המדרגות בבת אחת ולהחזיק מעמד בזה. ולהתפלל סליחות מראש חודש אלול ואילך ,ע"כ.
ואם כן כיצד נוכל בימים הספורים שנותרו לנו להתעלות ולחזור בתשובה שלמה. והיינו שחודש אלול הוא זמן המסוגל לזכות לאהבת השם ומילת הלב ,וזו זכות
הלימוד מ'בן סורר ומורה' – נידון על שם סופו גדולה מאד ,ולכך אומרים סליחות ,שעל ידי הסליחות והתפילה זוכים למעלה של
הסרת ערלת הלב ,והזמן לזה הוא חודש אלול.
העצה היא כמו שידוע מבעלי המוסר ,שהרי בן סורר ומורה נידון על שם סופו,
ואמרו חז"ל (סנהדרין עב ,א) "וכי מפני שאכל זה תרטימר בשר ושתה חצי לוג יין ועוד כתב הבעל הטורים "וכן לולא האמנתי לראות בטוב ה' (תהלים כז,יג) לולא
האיטלקי אמרה תורה יצא לבית דין להיסקל? אלא הגיעה תורה לסוף דעתו של אותיות אלול ,שמאלול ואילך חרדתי נגד ה'" ,היינו שמצד אחד זה זמן של זכות
בן סורר ומורה שסוף מגמר נכסי אביו ומבקש לימודו ואינו מוצא ויוצא לפרשת גדולה מאד שאפשר לזכות בו למילת הלב ,וזו סיבה לשמחה ,אך מצד שני זהו
דרכים ומלסטם את הבריות אמרה תורה ימות זכאי ואל ימות חייב" ,והיינו מכיוון זמן של חרדה.
שהוא הולך בדרך הזאת שכך טבעו ,הרי הטבע מושך אותו הלאה והלאה ,עד
שיגיע ללסטם את הבריות ,ולכן נהרג כבר מעכשיו על שם סופו. מצד אחד זה זמן המסוגל להצלחה גדולה והתעלות גדולה ברוחניות ,ומצד שני זה
תלוי בחרדה ,אם יש חרדה והרגשת אימת הדין ,ואם אין חרדה אזי להיפך ,מכיוון
ואם במידה רעה אמרו כך ,הרי מידה טובה מרובה ממידת פורענות (סוטה יא ,א), שזה זמן המסוגל להצלחה ולזכויות ומזלזלים ולא מנצלים את הזמן ,התביעה
ובודאי שאם אדם הולך בדרך טובה שתביא אותו למצב של שלמות ,יש לו כבר גדולה מאד ,למה לא מנצלים ולא מחשיבים את הזמן ,והוא מצד אחד זמן של
מעכשיו את הזכויות על שם סופו. תוספת זכויות ,ומצד שני זמן של חרדה אם לא מנצלים כראוי את הזמן.
וכן הביא רבינו יונה (ב ,י) מדברי חז"ל "כל שמעשיו מרובים מחכמתו חכמתו איך בחודש אחד אפשר לשוב בשלימות?
מתקיימת" ,ולכאורה כיצד שייך שיהיו מעשיו מרובים מחכמתו ,הרי אם אינו יודע החרדה שצריכה להיות בחודש אלול ,כיון שיודעים שיש חיובים שחייבים לקיים
ואינו משיג בחכמתו כיצד יעשה מעשים? אותם ,ואם לא מקיימים יש דין ומשפט ,ויש פחד וחרדה מזה ,וכדי לזכות בדין
וביאר רבינו יונה כי זה שייך על ידי שאדם מקבל עליו לקיים את כל מה שילַ מדו מחפשים זכויות ,והזכויות זה התשובה ,לחזור בתשובה ולתקן את כל מה שצריכים
אותו החכמים והמוכיחים ,וכל יום ויום ידרוש וישקוד על דלתות מוכיחיו ,על ידי לתקן.
זה צדק לבש וקנה זכות על כל המעשים הטובים שהוא עתיד לעשותם ,וקיבל כבר בשב ואל תעשה ובקום ועשה ,להפסיק את החטאים בקום ועשה ,ולקיים את מה
מעכשיו את הדרגה כאילו עשאם. שלא עושים בשב ואל תעשה ,יותר תורה ,ויותר חסד ,ויותר יראת שמים.
וזוהי העצה ,לקחת דרך ,שאינה קשה ,אבל היא בטוחה ,שבמשך הזמן יגיע על ידה ובאמת הרי זו עבודה גדולה מאד ,חיזוק בתורה ובחסד וביראת שמים ,וכיצד
לקיום כל המצוות בשלמות ולתיקון כל הדברים הצריכים תיקון ,ובזה זוכה כבר אפשר בחודש אחד להגיע לשלמות בדברים האלה?
מעכשיו בכל הזכויות של המעשים הטובים שעתיד לעשות ,וכל מה שצריך לתקן
נחשב מיד כאילו תיקן. וביותר שהרי כתב הרמב"ם (הל' תשובה ז,ג) שיש חיוב תשובה גם מדעות רעות,
והיינו מידות רעות ושאיפות עולם הזה המושרשות בטבע האדם ,וצריך לשנות את
על ידי קביעות ללימוד המוסר -נידון על שם סופו! הטבע שיהיו מידות טובות ,וזה חיוב גמור כמ"ש והלכת בדרכיו ,ואמרו חז"ל (שבת
ורבינו יונה שם כתב זאת לגבי שמיעת דברי מוסר ,וזה לשונו" :כאשר ישמע מוסר קלג ועוד) מה הוא רחום וחנון אף אתה וכו' ,וזה מהמעלות העליונות המבוארות
החכמים והמוכיחים יקשיב וישמע וייכנע ויחזור בתשובה ,ויקבל בלבו כל דברי בשערי תשובה שם ,מעלת לכת בדרכי השם ,ויש הרבה דרגות בזה.
התוכחות ,ושלא יגרע דבר מדבריהם .והנה האיש הזה ברגע קטן יצא מאפילה
לאור גדול ,כי עת אשר יאזין ויסכית ולבבו יבין ושב ויקבל ביום שמעו דברי ובאבן שלמה פ"א הובא בשם הגר"א "כל עבודת השם תלוי במידות" ,היינו שאם
המוכיח ,ויקיים עליו להיותו עושה ככל אשר יורוהו תופשי התורה מן היום ההוא המידות אינן בשלמות כל התרי"ג מצוות אינן בשלמות" ,וכל החטאים מושרשים
ומעלה ,להיזהר כאשר יזהירוהו יודעי בינה לעתים ,עלתה בידו התשובה ונהפך במידות" ,מידות רעות הן הסיבה לכל החטאים ,ו"עיקר חיות האדם הוא להתחזק
לאיש אחר .ומעת אשר קיבל כזאת במחשבתו וגמר עליו ככה בלבבו ,קנה לנפשו תמיד בשבירת המידות ואם לאו למה לו חיים".
זכות ושכר על כל המצוות והמוסרים ,ואשריו כי צדק נפשו בשעה קלה" ,עכ"ל. ומאחר שחייבים לחזור בתשובה גם על מידות רעות ,אם כן התשובה היא השתנות
היינו שאם אדם שומע דברי מוסר בכל יום ואוהב את התוכחות ,אזי בודאי ,מאחר של כל מהות האדם ,ויש להתבונן כיצד אפשר להספיק לעשות את כל זה בזמן
שהוא אוהב ורוצה את זה ,סופו שישתנה. הקצר של חודש אלול ,וכי בחודש אחד אפשר לשנות את הטבע ולקבל שלמות
במידות ,הרי ודאי שאי אפשר לעשות הכל בבת אחת ,וצריכים לעלות מדרגה אחר
וכך גם על ידי לימוד ספרי המוסר ,אם אדם מוכיח ומבקר את עצמו ,ויש לו בכל מדרגה.
יום קביעות לביקורת עצמית ,על ידי זה הוא יודע את מה שצריך לתקן ואינו
מסיח דעת מזה ,וזה דבר ידוע שמוליך לשלמות ,ויש לו כבר מעכשיו שכר על כל אי אפשר 'לדלג מדרגות' בהתלהבות רגעית
השלמות שיגיע לבסוף. כמו שמצינו בגמ' (ע"ז י,ב; ועוד) בכה רבי ואמר יש קונה עולמו בשעה אחת ויש
קונה עולמו בכמה שנים ,ואמר מו"ר הגרא"א דסלר זצ"ל שזה מוזכר תמיד בגמרא
ובסדרי הישיבה יש סדר קבוע ללימוד המוסר חצי שעה בכל יום ,אכן גם אברכים על כאלו שהתעוררו לתשובה ברגע אחד ומיד מתו ,ומשום שאם היו ממשיכים
שאינם משועבדים לסדרי הישיבה ,אם יש להם קביעות יומית באיזה ספר מוסר, לחיות לא היו מחזיקים מעמד באותה מדרגה ,כי השתנות מן הקצה אל הקצה נגד
כל אחד לפי מה שהוא מרגיש שזה מחזק אותו ומושך אותו ,בודאי במשך הזמן הטבע אינה יכולה להיות בבת אחת ,ואמנם אדם יכול להגיע להכרת האמת גדולה
זה ישפיע עליו שישתנה ויקבל את השלמות ,ונקרא כבר מעכשיו על שם סופו. מאד לרגע אחד ,אך תיכף לאחר מכן ירד ממדרגתו ,ורק זמן קצר יוכל להחזיק בזה.
זוהי הדרך הבטוחה שמביאה לתיקון כל הדברים הצריכים תיקון ,ורבים העידו לי וסיפר לי מרן הגרא"מ שך זצ"ל שנכנס אליו פעם אדם אחד והתחיל לבכות על
על עצמם שהתחילו ללמוד מוסר ומרגישים הרגשה מצוינת של אושר וסיפוק ,כי מצבו העגום שנכשל באיזה דבר ,והיה שרוי במצב רוח איום ולא היה יכול להירגע
בלימוד המוסר אדם מכיר את עצמו ומרגיש איך שהוא משתפר ,ומקבל הרגשות מצערו ,אך כעבור יום אחד כבר נרגע לגמרי ונתקררה דעתו ,כי כן הוא הטבע
חדשות שלא הרגיש אותם וידיעות חדשות שמדריכות אותו ,ויש לו דרך סלולה שהדעת מתקררת בזמן קצר ,ואי אפשר להחזיק מעמד הרבה זמן עם דרגה של
לכל רגע ורגע ,מה לעשות ומה לא לעשות כפי דרך התורה ,וזו הרגשה מצוינת קונה עולמו בשעה אחת.
מאד!
לכן כל אלו שקנו עולמם בשעה אחת ומתו ,היה כדאי להם למות ,כי אם היו
וכאמור זוהי הדרך הבטוחה לתיקון כל המעשים ,שגם בזמן הקצר שנותר לנו, ממשיכים לחיות היו יורדים ממדרגתם.
אם נחליט מכאן ולהבא ללכת בדרך זו ,ללמוד ספרי מוסר בקביעות ולקיים את
כל דבריהם ,נזכה כבר מעתה בכל הזכויות על שם סופו ,ובזה נזכה בדין לכתיבה וכן מצינו בתהלים (קלט,כד) "וראה אם דרך עוצב בי ונחני בדרך עולם" ,היינו שדוד
וחתימה טובה. המלך ביקש שאם הקב"ה רואה שהוא הולך בדרך של חטאים ,אזי "ונחני בדרך
mimeged111@gmail.com ניתן לקבל את הגיליון במייל :
כמו כן לתרומות והנצחות ,ולשליחת ד"ת ,עובדות והנהגות ממרן זצוק"ל ניתן לפנות לכתובת הנ"ל.
