gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

דעהו – סטיטשין · DEHEU - STITCHEN — כי תבוא (2026-08-24)

מוציא לאור: דעהו – סטיטשין · DEHEU - STITCHEN

שבוע: כי תבוא (2026-08-24)

דעהו – סטיטשין · DEHEU - STITCHEN — כי תבוא (2026-08-24)

פתח את ה-PDF הורדה

‫פטרון‬ ‫מערכת דעהו‬ ‫שנת תשפ"ו‬ ‫כי תבוא‬ ‫גל י ו ן ר פ ט‬ ‫נתנדב לע"נ הרה״ח‬ ‫זאב ב״ר משה ע״ה‬ ‫וזו' האה"ח מרת‬ ‫פעריל ב"ר טובי' ע"ה‬ ‫מתוך‬ ‫משנתו‬ ‫דע את אלקי‬ ‫של כ"ק‬ ‫מרן‬ ‫אביך ועבדהו‬ ‫רבינו‬ ‫שליט"א‬ ‫מהדורת זכרון ברוך‪ :‬לע"נ הרה"ח ברוך ב"ר פנחס ע"ה ‪ -‬וזו' מרת שיינדל מלכה ב"ר אברהם ראובן ע"ה ◆ הרה"ח יעקב צבי ב"ר מנחם ע"ה ‪ -‬וזו' רחל מינדל ב"ר יחזקאל ע"ה‬ ‫וטובה בכל עצם מדרגת ירושת הארץ‪ ,‬וכפי שיבואר‬ ‫לפנינו בעז"ה‪.‬‬ ‫ביאורים ויסודות מורחבים בתורת מרן הבעש"ט ותלמידיו זיע"א‬ ‫משנת החסידות‬ ‫איזו שייכות יש בין מצות ביכורים לזמן מתן תורתינו? | חטא המרגלים הוא כעין טענת האדם 'האשה אשר נתתה עמדי' וגו' | במה נעוץ סוף‬ ‫סיכום ותמצית‬ ‫פרשתנו בתחילתה? | איזה דבר שלא עמדו ישראל עליו אלא בתום הארבעים שנה ‪ -‬הבין משה רבינו ע"ה מיד? | כפיות הטובה של אדם‬ ‫הראשון כלפי השי"ת ‪ -‬מחסרון הכרה במעלת התפילה | ביחד עם כל הנסיונות העוברים על האדם מתלוה גם כח התפילה להינצל מהם‬ ‫ע"י מצות ביכורים ‪ -‬שהיא הכרה במעלת הארץ ויבוליה‬ ‫‪ -‬מתקנים את פגם המרגלים שכפרו בטובתה‪ ,‬ועי"ז זוכים‬ ‫למדרגה יתרה בירושתה‪.‬‬ ‫ֹ‬ ‫ֹ‬ ‫ִִה ַַג ְְד �ִִּת י ַַה י ֹו ם ַַל ה ' ֱֱא ֹל ֶֶק י ָָך ‪:‬‬ ‫ב‬ ‫הכרה בטובות המקום ב"ה על האדם ‪ -‬מתוך‬ ‫ע"י מצות ביכורים זוכים לירושת‬ ‫הארץ מעין מדרגת ה'דור דעה'‬ ‫כח התפילה שנטע בנפשו‬ ‫הבאת ביכורים היא תיקון להוצאת הדיבה של המרגלים‬ ‫ירושת הארץ ע”י הדור דעה ‪ -‬תורה‪ ,‬ע”י‬ ‫א‬ ‫מצות הבאת ביכורים‪:‬‬ ‫דור באי הארץ ‪ -‬קיום המצוות‬ ‫והנה הודיה זו הניתנת על טוּב הארץ ומעלות יבוליה‪,‬‬ ‫היא תיקון לחטא המרגלים‪ ,‬שכפו בטובתו של מקום‪ ,‬ולא‬ ‫תיקון לחטא המרגלים‬ ‫וביאור הענין הוא‪ ,‬דהנה כבר נתבאר במקום אחר‬ ‫רצו להכיר במעלתה ובקדושתה של הארץ המובטחת‪.‬‬ ‫שכפרו בטובת הארץ‬ ‫(ראה בארוכה גליון קפ”ז ‪ -‬פר' מטו"מ תשפ"ד) כי באופן כללי‬ ‫כי לעומת מה שהוציאו האנשים האלה דיבה על הארץ‪,‬‬ ‫יש להגדיר את נקודת ההבדל בין שתי המדרגות הללו‬ ‫ומיאנו לבוא אליה ולרשתה‪ ,‬נצטוינו אנחנו להביא‬ ‫בירושת הארץ; הירושה שהיתה אמורה להיות אילו זכו‬ ‫ֹ ָ ֹ‬ ‫�‬ ‫ֹ‬ ‫ה'דור דעה' לבוא אליה ולרשתה‪ ,‬לבין זו שקיבלנו בפועל‬ ‫ביכורים לה' מן הפירות שבהם נשתבחה ארץ ישראל‪,‬‬ ‫יָך ֹנ ֵֵתן ְלְ ָָך ַנַ ֲֲחָלָ ה‬ ‫ְוְ ָָהָיָ ה �ִִּכי ָָתבֹוא ֶֶאל ָָה ָָא ֶֶרץ ֲֲא ֶֶׁשר ה' ֱֱאֹל ֶֶק‬ ‫ולענות ולפרסם עליהם בקול רם ובשמחה את הטוב‬ ‫�‬ ‫�‬ ‫�‬ ‫�‬ ‫ע"י בניהם דור באי הארץ‪ - ,‬כענין ההפרש שבין מדרגת‬ ‫אִׁשית �ָָּכל � ְְּפ ִִרי ָָה ֲֲא ָָד ָָמה ֲֲא ֶֶׁשר‬ ‫ִוִ ִיִר ְְׁש �ָָּתּהּ ְוְ ָיָ ַַׁש ְְב �ָָּת ָ �ָּבּהּ ‪ְ ,‬וְ ָלָ ַַק ְְח �ָָּת ֵֵמ ֵֵר ִ‬ ‫אשר נתן לנו ה' אלקינו ולביתינו בהנחילנו את הארץ‬ ‫�‬ ‫�‬ ‫�ֹ‬ ‫ָ‬ ‫'תורה' ל'קיום המצוות'‪.‬‬ ‫אָת ֶֶאל ַַהֹּכ ֵֵהן ֲֲא ֶֶׁשר ִיִ ְְהֶיֶ ה ַַּבָיָ ִִמים ָָה ֵֵהם‬ ‫ּוָּב ָ‬ ‫�ָָּת ִִביא ֵֵמ ַַא ְְר ְְצָך וגו'‪ָ ,‬‬ ‫הזאת (ע"פ פסוק יא)‪ .‬ועי"ז ההודיה הלזו נמשך תיקון למה‬ ‫אִתי ֶֶאל ָָה ָָא ֶֶרץ‬ ‫יָך �ִִּכי ָָב ִ‬ ‫ְוְ ָָא ַַמ ְְר �ָָּת ֵֵאָלָ יו ִִהַגַ ְְד �ִִּתי ַַה ֹיֹום ַלַ ה' ֱֱאֹל ֹ ֶֶק ָ‬ ‫כי הנה אנשי 'דור דעה' הרי קיבלו התורה מפי הגבורה‬ ‫שפגמו הם בדיבתם הרעה)א( ‪.‬‬ ‫ֹ‬ ‫�‬ ‫�‬ ‫ֲֲא ֶֶׁשר ִנִ ְְׁש ַ �ַּבע ה' ַלַ ֲֲאֹב ֵֵתינּוּ ָלָ ֶֶתת ָלָ נּוּ (כו‪ ,‬א‪-‬ג)‪ .‬פירש"י‪' :‬ואמרת‬ ‫במעמד הר סיני‪ ,‬ובכך היו הם דבוקים ואחוזים לגמרי‬ ‫אליו' ‪' -‬שאינך כפוי טובה'‪.‬‬ ‫יתרה מזו נאמר‪ ,‬כי מכח זה שמתקנים את חטא‬ ‫בעצם התורה‪ .‬וממילא‪ ,‬אילו זכו לבוא אל הארץ‪ ,‬היתה‬ ‫המרגלים על ידי הבאת הביכורים‪ ,‬זוכים גם למדרגה‬ ‫גם ירושתם אותה עפ"י מדרגת התורה הקדושה‪ ,‬והיינו‬ ‫טעם מצות ביכורים‪ :‬להכיר בטובת המקום‬ ‫נעלית בכל עצם ירושת הארץ‪.‬‬ ‫שהנחילנו את הארץ הקדושה‬ ‫שהיו נוחלים אותה ומיישבים אותה באורה ובקדושתה‬ ‫של התורה עצמה‪ .‬מאידך‪' ,‬דור באי הארץ' עיקר אחיזתם‬ ‫ע”י התיקון לחטא המרגלים זוכים‬ ‫נמצינו למידים‪ ,‬כי טעם מצות הביכורים והבאתם אל‬ ‫עבודתם הוא במדרגת קיום המצוות ‪ -‬המתקיימות בעיקר‬ ‫למדרגה נעלית בירושת הארץ‬ ‫בית המקדש‪ ,‬הוא כדי לתת שבח והודיה להשי"ת על‬ ‫בארץ ישראל (ראה רמב"ן ויקרא יח‪ ,‬כה)‪ ,‬וממילא גם כל‬ ‫והענין בזה‪ ,‬כי הרי נודע כי אילו לא נכשלו ה'דור‬ ‫גודל חסדו שהפליא עמנו‪ ,‬שהנחילנו ארץ חמדה טובה‬ ‫ירושתם ואחיזתם בארץ אינה אלא עפ"י מדרגה זו‪.‬‬ ‫דעה' בחטא המרגלים‪ ,‬והם עצמם היו נכנסים אל הארץ‬ ‫ורחבה שפירותיה יפים ומשובחים‪ .‬וכן הוא גם כל נוסח‬ ‫והרי נודע שמדרגת קיום המצוות היא למטה ממדרגת‬ ‫ויורשים אותה‪ ,‬אזי היתה כל ירושתה במדרגה גבוהה‬ ‫'מקרא ביכורים'‪ ,‬שכולו מיוסד על ההודיה להקב"ה ששמע‬ ‫עצם התורה‪ ,‬כדברי המשנה (פאה פ"א מ"א) 'ותלמוד תורה‬ ‫ומושלמת בהרבה מאותה הירושה שזכינו לה לעת עתה‪.‬‬ ‫את קול צעקתנו בהיותנו עבדים במצרים‪ ,‬והוציאנו משם‬ ‫כנגד כולם'‪ ,‬וכן אמרו ז"ל (מו"ק ט‪ ):‬בפסוק (משלי ח‪ ,‬יא)‬ ‫ומעתה‪ ,‬כיון שע"י מצות ביכורים‪ ,‬שניתנה להודות על‬ ‫ביד חזקה ובזרוע נטויה‪ ,‬והביאנו אל ארץ זבת חלב‬ ‫'וכל חפצים לא ישוו בה'‪ ,‬שאפילו חפצי שמים (‪-‬מצוות)‬ ‫מעלת הארץ הטובה‪ ,‬נעשה תיקון על חטא זה שגרם‬ ‫ודבש‪ ,‬ואשר לכן 'הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה‬ ‫אינם שוים לדברי תורה‪ ,‬עיי"ש‪ .‬וכמו כן איתא בזוהר‬ ‫שלא יכנסו הם לארץ‪ ,‬שוב נמשכת גם תוספות אור‬ ‫אשר נתתה לי ה'' (ע"פ פסוק י)‪.‬‬ ‫א‪.‬ורמז נפלא יש לדבר בדברי התנא במתניתין במסכת ביכורים (ביכורים פ"ג מ"א)‪' :‬יורד אדם בתוך שדהו ורואה תאנה‬ ‫פטרון הגליון ‪ -‬אלול‬ ‫שביכרה‪ ,‬אשכול שביכר‪ ,‬רימון שביכר‪ ,‬קושרו בגמי‪ ,‬ואומר הרי אלו ביכורים'‪ .‬נקט התנא דוגמא למצות ביכורים שלוש‬ ‫נתנדב ע"י ידידנו הנכבד‬ ‫הי"ו‬ ‫מוה"ר בנימין אליעזר זאב הערבסט‬ ‫הפירות 'תאנה אשכול ורימון'‪ ,‬שהם אותם המינים שהביאו המרגלים מארץ ישראל‪ ,‬כדכתיב (במדבר יג‪ ,‬כג) 'ויכרתו משם‬ ‫לע"נ זקינו הרה"ח ר' משה שלום ב"ר יעקב ע"ה‬ ‫זמורה ואשכול ענבים אחד וגו'‪ ,‬ומן הרימונים ומן התאנים'‪ .‬ובא התנא לרמז לנו‪ ,‬על שבמצות ביכורים נתקן את פגם‬ ‫נלב"ע כ' אלול תשנ"א לפ"ק‬ ‫המרגלים בהבאתם את מינים אלו כדי להוציא דיבה על הארץ‪ .‬וכבר רמזנו במקום אחר‪ ,‬כי מהאי טעמא מכונה נגב‬ ‫וזו' האשה החשובה מרת יכט ב׳׳ר בנימין אליעזר ע׳׳ה‬ ‫נלב"ע ד׳ ניסן תשפ׳׳ה לפ׳׳ק‬ ‫ארץ ישראל בשם 'דרך האתרים' (שם כא‪ ,‬א)‪ ,‬ופירש"י‪' :‬דרך שהלכו בה המרגלים'‪ ,‬שכן ראשי תיבות של שלושת מינים‬ ‫הללו א'שכול ת'אנה ר'ימון הוא 'אתר'‪ ,‬ואכהמל"ב‪.‬‬ ‫א‬ ‫ויחוד איש ואשה ‪ -‬כלל ישראל עם ארץ ישראל‪ .‬וכענין‬ ‫להעלותנו למדרגה עליונה של נחלת הארץ‪ ,‬מעין ירושתה‬ ‫הקדוש (ח"ג קכג‪ ):‬ש'תורה' היא בבחי' אות ו' של השם‬ ‫דילפינן בגמ' (קידושין ב‪ ).‬את קידושי כסף מגזירה שוה‬ ‫ע"י הדור המדבר‪ ,‬לכן לא נתחייבנו במצוה זו כי אם‬ ‫הוי״ה ב"ה‪ ,‬ואילו 'מצוה' היא כנגד האות ה' תתאה של‬ ‫'קיחה קיחה משדה עפרון'‪ ,‬אשר קניית שדה המכפלה‬ ‫לאחר גמר ירושה וישיבה‪ ,‬להורות על שסגולת מצוה הלזו‬ ‫השם‪.‬‬ ‫היתה הקנין הראשון שהיה לבני ישראל בארץ הקדושה‪,‬‬ ‫היא תוספת 'ירושה וישיבה' בה‪ ,‬שהתיישבות זו הלא נעשה‬ ‫ומעתה זו היתה מעלתה הגדולה של ירושת הארץ‬ ‫להורות שקנין אשה וקנין הארץ ‪ -‬ענין אחד הם‪.‬‬ ‫בעיקר עפ"י מדרגת ה'דור דעה'‪ ,‬ומכח קיום מצות הבאת‬ ‫אילו היתה מתקיימת ע"י ה'דור דעה'‪ ,‬שאזי היתה היא‬ ‫ביכורים זוכים אנו למדרגה נעלה ביישוב אמיתי הלזה‪.‬‬ ‫ומעתה נבין את עומק ההשואה שביניהם‪ ,‬שכן מה‬ ‫מתיישבת עפ"י מדרגת התורה עצמה‪ ,‬ואילו לעת עתה‬ ‫שגרמו המרגלים בדיבתם הרעה שכלל ישראל ימאסו בארץ‬ ‫סיכום ותמצית‬ ‫בעוה"ר לא זכינו לנחול אותה אלא ע"י דור באי הארץ‪,‬‬ ‫חמדה ויכפרו בטובה הגדולה שנתן להם השי"ת‪ ,‬הנחשבת‬ ‫ירושת הארץ ע"י הדור דעה ‪ -‬במדרגת 'תורה'‪ ,‬ע"י דור באי‬ ‫והיינו עפ"י מדרגת קיום המצוות‪.‬‬ ‫לזיווג הטוב שלהם כאמור‪ ,‬דומה ממש לחטא אדם הראשון‬ ‫הארץ ‪ -‬בחי' 'קיום המצוות'‪ ,‬שהיא למטה ממעלת התורה‪.‬‬ ‫שכפר בטובה על האשה שנתן לו הקב"ה לטובתו‪.‬‬ ‫לכן הלכו המרגלים בארץ משך ארבעים יום ‪ -‬כדי לעורר את‬ ‫ארבעים יום של הליכת המרגלים ‪ -‬כנגד‬ ‫ארבעים יום של מתן תורה‬ ‫ירושתה עפ"י מדרגת התורה‪ .‬הבאת ביכורים בחג השבועות‬ ‫סיכום ותמצית‬ ‫‪ -‬זמן מתן תורתינו‪ .‬וכמו כן חיוב הבאת ביכורים הוא לאחר‬ ‫ואכן חזינן‪ ,‬כי משך הזמן שהלכו המרגלים בארץ לתור‬ ‫תוכחת משרע"ה לישראל בסוף הארבעים שנה שהינם כפויי‬ ‫ירושה וישיבה דוקא‪ ,‬להורות על ישוב הארץ הנעשה בעיקר‬ ‫אותה היה ארבעים יום (במדבר יג‪ ,‬כה)‪ ,‬ומ' יום אלו מכוונים‬ ‫טובה בני כפויי טובה‪ .‬כפיות טובה של אדם הראשון כלפי‬ ‫ע"י ה'דור דעה'‪.‬‬ ‫כנגד ארבעים היום של מתן תורה (שמות כד‪ ,‬יח)‪ .‬וללמדנו‬ ‫אשתו דומה לכפיות טובה של המרגלים בארץ ישראל‪ ,‬שהיא‬ ‫בא‪ ,‬כי ירושת ארץ ישראל היתה צריכה להיות מיוסדת‬ ‫בבחי' מדת המלכות‪.‬‬ ‫עפ"י מדרגת תורה שניתנה לארבעים יום‪.‬‬ ‫ג‬ ‫ד‬ ‫כפיות הטובה של אדם‬ ‫ע”י הבאת ביכורים זוכים לירש את‬ ‫ביטול ה'כפיות טובה' של האדם‬ ‫הראשון והמרגלים ‪ -‬מאיסה‬ ‫הארץ במדרגת עצם התורה‬ ‫‪ -‬ע"י ההכרה בכח התפילה‬ ‫בזיווג המיועד מן השמים‬ ‫ולפי זה‪ ,‬אם אמרנו שמכח הבאת ביכורים ‪ -‬הגורמת‬ ‫תיקון לחטא המרגלים ‪ -‬אנו זוכים למדרגה יתרה ונעלה‬ ‫בירושת ארץ ישראל‪ ,‬מעתה הכוונה לומר‪ ,‬כי ע"י מצוה‬ ‫ובאמת‪ ,‬עומק יש בדבר השייכות והדמיון שבין כפיות‬ ‫‘כפויי טובה בני כפויי טובה'‪ ,‬שהיה להם לומר 'תן אתה'‬ ‫זו מקבלים אנו הארה ורשימו מירושת הארץ הנמשכת עפ"י‬ ‫הטובה של אדם הראשון כלפי אשתו ושל כלל ישראל‬ ‫והנה בסוף פרשתנו מצינו נמי שעוסק הכתוב באותו עניין‬ ‫מדרגת התורה הקדושה‪ ,‬מעין הירושה השלמה שהיתה‬ ‫על מתנת הארץ ‪ -‬לבין תוכחתו של משה רבינו עליהם‬ ‫של מניעת מדת 'כפוי טובה'‪ .‬דאיתא בגמרא (ע"ז ה‪' ).‬תנו‬ ‫מיועדת לאנשי דור המדבר‪.‬‬ ‫'כפויי טובה בני כפויי טובה' על שלא ביקשו לומר 'תן‬ ‫רבנן מי יתן והיה לבבם זה להם (לעיל ה‪ ,‬כו)‪ ,‬אמר להן‬ ‫אתה'‪.‬‬ ‫משה לישראל‪ ,‬כפויי טובה בני כפויי טובה‪ ,‬בשעה שאמר‬ ‫חג השבועות הוא ‘יום הביכורים’ ‪ -‬ירושת‬ ‫הארץ עפ”י מדרגת התורה‬ ‫הקב"ה 'מי יתן והיה לבבם זה להם' וכו'‪ .‬בני כפויי טובה‪,‬‬ ‫טענת אדם הראשון שאשה גורמת ירידה אל‬ ‫ומעתה יבואר היטב מה שקשרה התורה את מצות‬ ‫האיש‪ ,‬כענין ‘נחית דרגא נסיב איתתא’‬ ‫דכתיב (בראשית ג‪ ,‬יב) 'האשה אשר נתתה עמדי היא נתנה‬ ‫לי מן העץ ואוכל'‪ .‬אף משה רבינו לא רמזה לישראל‬ ‫הביכורים לחג השבועות‪ ,‬שממועד זה ואילך מתחילים‬ ‫ונקדים‪ ,‬דהנה לאמיתו של דבר לכאורה היה איזה צדק‬ ‫להביא ביכורים לבית המקדש‪ ,‬כדתנן (ביכורים פ"א מ"ג)‬ ‫אלא לאחר ארבעים שנה‪ ,‬שנאמר (כט‪ ,‬ד) 'ואולך אתכם‬ ‫והגיון בטענת אדם הראשון 'האשה אשר נתתה עמדי היא‬ ‫'אין מביאים ביכורים קודם לעצרת'‪ ,‬ועד כדי כך‪ ,‬שכל‬ ‫במדבר ארבעים שנה'‪ ,‬וכתיב (פסוק ג') 'ולא נתן ה' לכם‬ ‫נתנה לי מן העץ ואוכל'‪ ,‬וכלומר שהאשה היא שגרמה‬ ‫עצם החג מכונה בתורה על שם מצוה זו 'יום הביכורים'‬ ‫לב לדעת ועינים לראות ואזנים לשמוע עד היום הזה'‬ ‫לו ליפול ממדרגתו הרמה ולעבור על פי ה'‪ .‬כי אכן‬ ‫(במדבר כח‪ ,‬כו; חזקוני והעמק דבר שם)‪ ,‬וכן כתוב (שמות כג‪ ,‬טז;‬ ‫['לא רמזה לתוכחה זו אלא לאחר מ' שנה‪ ,‬במשנה תורה‬ ‫האשה נמצאת במדרגה תחתונה וקטנה יותר מן האיש‪,‬‬ ‫ראה משנה הנזכר) 'וחג הקציר ביכורי מעשיך'‪.‬‬ ‫בערבות מואב אמר להם ולא נתן לכם לב לדעת‪ ,‬שתהיו‬ ‫וזיווג ויחוד איש ואשה אכן יכול לגרום ירידה והשפלה‬ ‫יודעים לשאול מה היה מבקש מכם' (רש"י)]‪ .‬אמר רבה‪,‬‬ ‫כי הרי נתבאר שסגולת הבאת הביכורים היא להעלות‬ ‫אל האיש‪ ,‬ובמפורש אמרו חכמינו ז"ל (יבמות סג‪' ).‬נחית‬ ‫שמע מינה לא קאי איניש אדעתיה דרביה עד ארבעין‬ ‫את מדרגת נחלת הארץ להיותה דבוקה בקדושת עצם‬ ‫דרגא נסיב איתתא'‪ .‬וממילא‪ ,‬במדה מסויימת צדקה טענת‬ ‫שנין'‪ ,‬עד כאן לשון הגמרא‪.‬‬ ‫התורה‪ ,‬כמעלת ירושתה עפ"י הדור דעה‪ .‬והרי דבר זה‬ ‫האדם כלפי השי"ת כביכול‪ ,‬שיחודו עם האשה הוא שגרם‬ ‫לו לחטוא ולעבור על דבריו‪.‬‬ ‫ותוכחה זו אמרה משה לישראל בגמר פרשתנו‪ ,‬כאשר‬ ‫הוא כל עצמותו ועניינו של חג השבועות‪ ,‬שהינו זמן‬ ‫כלל ישראל כבר עמדו על דעת רבם לאחר ארבעים שנה‬ ‫מתן תורתינו‪ .‬ומעתה שפיר מקושרת מצוה זו לענין‬ ‫גם המרגלים חששו שביאתם לארץ תגרום להם נפילה‬ ‫במדבר‪ ,‬כי באותה שעה הודיע להם משה את מה שהוא‬ ‫מתן תורה‪ ,‬ועל כן נקבע זמן התחלת הבאת ביכורים‬ ‫השיג תיכף בשעת מעשה‪ ,‬שבשעה שאמר להם הקב״ה‬ ‫הוא דוקא במועד קדוש זה‪.‬‬ ‫והוא הדין והטעם לגבי חטא המרגלים שמיאנו לבוא אל‬ ‫הארץ‪ ,‬אשר נתבאר שחטאם ומאיסתם בארץ דומים ממש‬ ‫במתן תורה 'מי יתן והיה לבבם זה להם'‪ ,‬היה להם לבקש‬ ‫חיוב הבאת ביכורים לאחר ‘ירושה וישיבה’ ‪ -‬מדרגת‬ ‫לכפיות הטובה של אדם הראשון‪ .‬שכן גם המרגלים באו‬ ‫מהקב"ה בעצמו ולומר 'תן אתה'‪.‬‬ ‫ה’דור דעה’ המיישבים את הארץ כראוי‬ ‫בטענה כזו כלפי משה‪ .‬כי הלא המה דור השייך לעצם‬ ‫וביסוד זה יובן גם כן הטעם על כך שלא נתחייבו‬ ‫בניו של אדם הראשון שכפר בטובתו של מקום‬ ‫התורה‪ ,‬שמדרגתה גבוהה יותר ממדרגת ארץ ישראל ‪-‬‬ ‫ישראל להביא ביכורים מיד עם כניסתם לארץ‪ ,‬אלא‬ ‫שהיא מקום קיום מצוות מעשיות כנ"ל‪ .‬ומעתה כניסתם‬ ‫ועל שלא תבעו זאת‪ ,‬כינה אותם משה רבינו בשם‬ ‫לאחר ירושה וישיבה‪ ,‬כדכתיב 'וירשתה וישבת בה'‬ ‫אל הארץ ‪ -‬מדת המלכות‪ ,‬בחי' אשה ‪ -‬נחשבה בעיניהם‬ ‫'כפויי טובה בני כפויי טובה'‪ ,‬והיינו בניו של אדם‬ ‫(קידושין לז‪.):‬‬ ‫כירידה עצומה‪ ,‬כענין 'נחית דרגא נסיב איתתא'‪.‬‬ ‫הראשון שגם הוא כפר במתנתו של מקום‪ ,‬שהעמיד לו‬ ‫אשה לטובתו ולהיות לו עזר כנגדו (ע"פ בראשית ב‪ ,‬יח)‪,‬‬ ‫והענין בזה‪ ,‬כי הנה נודע שעיקר ישובו של עולם‬ ‫מה גם כי אליבא דאמת אכן עמדה הארץ הקדושה‬ ‫בכלל‪ ,‬ושל ארץ ישראל בפרט‪ ,‬נעשה ע״י כח הדעת‪ ,‬שכן‬ ‫והוא היה כפוי טובה על כך‪ ,‬ותלה את הקלקלה באותה‬ ‫באותה שעה במדרגה נמוכה וקשה ביותר‪ ,‬עם כל‬ ‫ע"י מדת הדעת ניתן ליישב ולסדר כל מקום כראוי לו‬ ‫מתנה טובה באומרו להקב"ה 'האשה אשר נתתה עמדי‬ ‫הזוהמא והטומאה שהכניסו בתוכה רשעי גויי הארץ שגרו‬ ‫(ואכמ"ל))ב( ‪ .‬ושלימות הדעת בקרב העם ישראל היתה ודאי‬ ‫היא נתנה לי מן העץ ואוכל'‪.‬‬ ‫אז בתוכה‪ ,‬ועם כל הקליפות הגדולות והחזקות שהסתירו‬ ‫בבני ה'דור דעה' במדבר‪ .‬והיינו לומר‪ ,‬כי אילו זכה הדור‬ ‫בעד גודל קדושת הארץ‪ .‬ובכך חששו המרגלים‪ ,‬שבמצב‬ ‫ההוא לבוא אל הארץ‪ ,‬אזי דוקא היתה הארץ מתיישבת‬ ‫כפיות הטובה של המרגלים במתנת הארץ דומה‬ ‫כזה אכן לא יוכלו אנשי 'דור דעה' הרוחניים לבוא אליה‬ ‫לכפיות טובה של האדם כלפי אשתו‬ ‫על נכונה וכפי מדרגתה הראויה‪ .‬וכן נראה להדיא מדברי‬ ‫ולפעול בתוכה את המוטל עליהם מבלי להינזק וליפול‬ ‫ונפלא הדבר לראות‪ ,‬כי לפי דבריהם ז"ל אלו שתלו‬ ‫חז"ל‪ ,‬שהגידו כי ישוב ארץ ישראל כתיקונו ‪ -‬שבו דיני‬ ‫ממדרגתם‪.‬‬ ‫את ה'כפיות טובה' שרמז משה לישראל בסוף פרשתן ‪-‬‬ ‫שמיטה ויובל נוהגים מן התורה ‪ -‬אינו אלא בזמן ש'כל‬ ‫בכפיותו הטובה של אדם הראשון כלפי זיווגו‪ ,‬עולה אפוא‪,‬‬ ‫יושביה עליה' (ערכין לב‪ ,):‬והיינו כאשר נמצאים בארץ‬ ‫לעומתם היתה טענת משה רבינו‪ :‬שהיה‬ ‫להם להשתמש עם כח התפילה‬ ‫שסופה של הפרשה נעוץ בתחילתה‪ ,‬במצות הביכורים‬ ‫ששים ריבוא מבני ישראל‪ ,‬שהוא כשיעור מנין דור המדבר‬ ‫שהועמדה כולה כדי שלא להיות כפוי טובה על מתנת‬ ‫(ראה רבינו גרשום שם)‪ .‬הרי כי דוקא כאשר שורה בארץ‬ ‫אולם כלפי טענות אלו בא משה רבינו בטענה נצחית‬ ‫ארץ ישראל‪.‬‬ ‫הארה ממדרגת ה'דור דעה'‪ ,‬אזי נחשב כי היא נתיישבה‬ ‫אל כלל ישראל‪ ,‬באמרו להם‪' :‬כפויי טובה בני כפויי‬ ‫כי הרי נודע (זוה"ק ח"א לג‪ :‬קסו‪ ).‬ש'ארץ ישראל' היא‬ ‫ומיושבת כראוי על מכונה‪.‬‬ ‫טובה‪ ,‬בשעה שאמר הקב"ה 'מי יתן והיה לבבם זה להם'‬ ‫היה להם לומר 'תן אתה''‪ .‬כלומר‪ ,‬כי אכן אם צדק יש‬ ‫בבחינת מדת ה'מלכות'‪ ,‬בחי' נוקבא‪ .‬וירושתם ואחיזתם‬ ‫ומעתה‪ ,‬כיון שנתבאר שטעם הבאת ביכורים לה'‪,‬‬ ‫בדבריכם‪ ,‬וכפי הנראה החיבור עם האשה ועם מדת‬ ‫של בני ישראל בארץ הלזו‪ ,‬נחשבת ממש כענין זיווג‬ ‫וההודיה אליו על הארץ הטובה שהנחיל לנו‪ ,‬הוא כדי‬ ‫ב‪ .‬ראה מה שנתבאר בזה בגליון רמ"ג ‪ -‬פר' כי תבוא דאשתקד‪ ,‬הערה ה'‪.‬‬ ‫ב‬ ‫וככה ממש אמר אז הקב"ה למשה (שם לב‪ ,‬י) 'ועתה הניחה‬ ‫כח התפילה מתלוה עם הנסיונות ‪ -‬כדי להינצל מהם‬ ‫המלכות יכול לגרום איזו ירידה אל האדם‪ ,‬אמנם עצה‬ ‫לי ויחר אפי בהם ואכלם'‪ ,‬ופירש"י‪' :‬עדיין לא שמענו‬ ‫אמנם כאשר האדם יורד למקום שליטת הקליפות‪,‬‬ ‫יש לדבר‪ ,‬והיא‪ :‬כח התפלה והבקשה להשי"ת‪ ,‬והיינו שהיה‬ ‫שהתפלל משה עליהם‪ ,‬והוא אומר 'הניחה לי'‪ .‬אלא כאן‬ ‫ומתעוררים נגדו נסיונות גדולים‪ ,‬עלול הוא לבוא בטענה‬ ‫לכם להשתמש עם כח התפלה ולומר אליו 'תן אתה'‪.‬‬ ‫פתח לו פתח‪ ,‬והודיעו שהדבר תלוי בו‪ ,‬שאם יתפלל‬ ‫ותביעה כביכול לפני המקום; מדוע סיבב הקב"ה שיבואו‬ ‫כי כאשר איש יהודי פונה אל הבורא ית' ומבקש ממנו‬ ‫עליהם לא יכלם'‪.‬‬ ‫אליו נסיונות קשים כאלו‪ .‬וזו עצמה היתה טענת אדם‬ ‫שיעניק לו לב הטהור לעובדו באמת‪ ,‬אזי הקב"ה בעצמו‬ ‫הראשון כלפי מעלה 'האשה אשר נתתה עמדי היא נתנה‬ ‫מחבר ומקשר אותו אל שורש הרחמים והדעת העליונה‪.‬‬ ‫משרע”ה הבין מיד הרמז לעורר את כח התפילה‬ ‫לי מן העץ ואוכל'‪ ,‬כי באותה שעה בא נחש על חוה‪,‬‬ ‫והנה על ידי כח תפילה זה היה בכוחכם גם להיכנס אל‬ ‫ובניגוד למה שכלל ישראל לא עמדו על הרמז בעת‬ ‫והטיל בה זוהמא (שבת קמו‪ ,).‬ומכח זה גרמה האשה גם‬ ‫הארץ‪ ,‬לזכך את כל קליפות כנען ולפעול בה את השלמת‬ ‫מתן תורה טרם החטא‪ ,‬ולא התפללו לפניו 'תן אתה' ‪-‬‬ ‫לבעלה ירידה עצומה ממדרגתו‪ .‬ולכן בא אדם הראשון‬ ‫רצון הבורא מבלי לנפול ממדרגתכם כלל וכלל‪.‬‬ ‫כי לולי כן אכן לא היו באים לידי מכשול‪ ,‬הנה משה‬ ‫בטענה כביכול אליו ית'‪ ,‬למה נתת לי אשה שכזו שיש‬ ‫רבינו אכן הבין על אתר את הרמז‪ ,‬ומיד פנה להתפלל‬ ‫לנחש אחיזה בה‪ ,‬עד שגרמה במעשיה להוריד גם אותי‬ ‫שורש התפילה הוא במדת המלכות‬ ‫ולבקש מלפניו על עמו‪ ,‬כמו שנאמר מיד אחרי כן (פסוק‬ ‫ממדרגתי הנעלה‪.‬‬ ‫וביאור הדבר הוא‪ ,‬כי הנה נודע שה'תפלה' מקורה‬ ‫יא) 'ויחל משה את פני ה' אלוקיו ויאמר למה ה' יחרה‬ ‫אך אליבא דאמת כל טענה זו בטעות יסודה‪ .‬שהרי‬ ‫ויסודה הוא במדת המלכות‪ ,‬וכענין שאמר דוד המלך‬ ‫אפך בעמך' וגו'‪ ,‬ולא עוד‪ ,‬אלא שהרבה להתפלל על‬ ‫יחד עם מה שהעמיד לו הקב"ה את חוה אשתו‪ ,‬השפיע‬ ‫ע"ה ‪ -‬המרכבה למדת המלכות ‪ -‬על עצמו 'ואני תפלה'‬ ‫ישראל תפילות נפלאות ביותר‪ ,‬כמו 'ואם אין מחני נא‬ ‫לו בכך גופא גם את כח התפלה‪ ,‬ששורשה במדת המלכות‬ ‫(תהלים קט‪ ,‬ד)‪ .‬וכן כתב האריז"ל (שעה"כ ברכת השחר‪ ,‬דרוש‬ ‫מספרך אשר כתבת' (פסוק לב) וכדומה‪ ,‬עד שבכח תפילות‬ ‫כנ"ל‪ ,‬וע"י כח זה ביכולתו של האדם להתגבר ולהתעלות‬ ‫א')‪ ,‬וזה לשונו‪' :‬דע‪ ,‬כי כל תפילה היא בעולם העשיה‪,‬‬ ‫נשגבות אלו נעשה התיקון לחטא העגל‪.‬‬ ‫על כל הנסיונות המתלווים עמה‪ .‬ונמצא אפוא‪ ,‬כי מצב‬ ‫בסוד 'תפלה לעני' (תהלים קב‪ ,‬א)‪ ,‬שהיא המלכות השואלת‬ ‫נמצא אפוא‪ ,‬כי מה שרמז הקב״ה לכלל ישראל בתחילה‬ ‫זה הוא באמת טובה גדולה ועצומה עבור האדם‪ ,‬כי‬ ‫צרכיה ומתפללת אל הז"א‪ ,‬וסימנך 'ואני תפלה'‪ .‬וזהו‬ ‫בעת מתן תורה‪ ,‬והם לא הבינו זאת‪ ,‬הנה משה רבינו‬ ‫כאמור רק ע"י התפלה והפנייה אל הבורא יכול הוא‬ ‫הטעם שכל לשון תפלה נכתב בתורה בלשון שפיכת‬ ‫השיג את הדבר לאלתר‪ .‬ועל כך אמרינן בגמ' 'שמע מינה‬ ‫להצליח בעולמו‪ ,‬ומעתה אין בהצבת הניסיונות שום‬ ‫נפש‪ ,‬כמו שאמר הכתוב (ש"א א‪ ,‬טו) 'ואשפוך את נפשי‬ ‫לא קאי איניש אדעתיה דרביה עד ארבעין שנין'‪ ,‬שכן‬ ‫רעה וחסרון אליו‪.‬‬ ‫לפני ה''‪ ,‬והיא בחי' מלכות דאצילות‪ ,‬או עולם העשיה‪,‬‬ ‫אותה 'דעת רבו' של משה‪ ,‬שהשיג והבין מיד בתחילה‬ ‫הנקרא נפש'‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫סיכום ותמצית‬ ‫את גודל מעלת ונחיצות כח התפילה‪ ,‬לא עמדו עליה‬ ‫כלל ישראל רק בתום הארבעים שנה במדבר‪.‬‬ ‫לעומת טענת אדה"ר והמרגלים שמדת המלכות גורמת ירידה‬ ‫מדת המלכות מבררת בירורים במקומות החושך והטומאה‬ ‫ונסיונות לאדם‪ ,‬טען משרע"ה כי אפשר להתפלל 'תן אתה'‪.‬‬ ‫מקור התפילה הוא במדת המלכות‪ ,‬שבהתעורר כח היצר‬ ‫והענין בזה הוא‪ ,‬כי הנה מדת המלכות זה כל עניינה‬ ‫ע”י השגת בני ישראל במעלת כח התפילה‬ ‫לא יהיו עוד כפויי טובה למקום‬ ‫והנסיונות מירידתה למקומות הקליפות‪ ,‬אפשר להינצל מהם‬ ‫ותפקידה‪ ,‬שהיא יורדת למקומות נמוכים ושפלים ביותר‪ ,‬כדי‬ ‫ע"י התפילה‪ .‬וזה כל האדם והצלחתו‪ ,‬ובלעדי כח זה אינו יכול‬ ‫לברר שם בירורים ולהוציא משם ניצוצים קדושים הנמצאים‬ ‫והנה ע"י ההשגה וההכרה ביסוד נפלא זה של‬ ‫ֹ‬ ‫לקיים בעולם‪.‬‬ ‫במעמקי החושך והקליפות‪ ,‬בסוד הכתוב (יחזקאל ה‪ ,‬ה) 'ֹזאת‬ ‫התעוררות כח התפילה‪ ,‬יכירו וידעו בני ישראל את‬ ‫�‬ ‫ֹ‬ ‫ֹ‬ ‫�‬ ‫ההטבה הגדולה והעמוקה שהטיב השי"ת עם האדם‬ ‫יָה'‪ .‬וכדחזינן שגם מלכי אומות‬ ‫רּוָּׁשַלַ ִיִ ם ְ �ְּבתֹו ְְך ַַהּגֹּוִיִ ם ַַׂש ְְמ �ִִּת ָ‬ ‫ְיְ ָ‬ ‫העולם יש להם יניקה ממדת המלכות‪ ,‬ואשר מטעם זה‬ ‫בהנחילו לו את מדת המלכות‪ ,‬שהיא שורש מצות יחוד‬ ‫ה‬ ‫ע"י התפילה ובקשה להשי"ת‬ ‫איש ואשה‪ ,‬ומתנת ארץ ישראל כנ"ל‪ .‬ולפיכך רמז להם‬ ‫תיקנו חכמים לברך על ראיית מלכי עכו״ם 'ברוך שנתן‬ ‫מכבודו לבשר ודם' (ברכות נח‪ .‬עפ"י גירסת הראשונים)‪.‬‬ ‫יכולים להינצל מכל הנסיונות‬ ‫משה רבינו ענין זה בפרשתנו דוקא‪ ,‬הפותחת במצות‬ ‫הבאת ביכורים‪ ,‬שכן ע"י מצוה זו נמשך תיקון לחטא‬ ‫והתגברות היצר‬ ‫המרגלים‪ ,‬והיא מלמדת אותם לא להיות כפויי טובה‬ ‫התגברות על היצר ‪ -‬ע”י זעקה ותפילה להשי”ת‬ ‫ולכפור בטובתו של מקום‪ ,‬אלא אדרבה‪ ,‬להעריך ולהכיר‬ ‫ומעתה‪ ,‬בעת שהאדם נדרש מצד שליחותו לרדת אל‬ ‫בגודל יקר וערך של המתנות הגדולות אשר נתן להם‬ ‫מקום המלכות‪ ,‬שמקומה וסופה נוגעים במקומות הסט"א‬ ‫רמיזת הקב”ה לבקש ‘תן אתה’ ‪ -‬כדי‬ ‫ה' ולביתם‪.‬‬ ‫להינצל מכשלון חטא העגל‬ ‫והחיצונים‪ ,‬מתעוררים נגדו נסיונות קשים ומרים‪ ,‬מכח‬ ‫ועל דרך זו ממש היתה טענת משה רבינו גם לכלל‬ ‫הקליפות השולטות במקומות ההם‪ .‬ובשעה זו אכן אין‬ ‫בגמר הארבעים יום למתן תורה יכלו‬ ‫שום דרך אחרת להצליח ולפעול בה פעולה לטובה‪ ,‬כי‬ ‫בני ישראל להשיג דעת רבם‬ ‫ישראל‪ .‬כי כאשר אמר הקב״ה במעמד הר סיני 'מי יתן‬ ‫והיה לבבם זה להם ליראה אותי וגו' כל הימים'‪ ,‬הרי‬ ‫אם ע״י כח התפלה‪ ,‬לבקש ולהתחנן מלפניו ית' שיהיה‬ ‫ויש להוסיף על זה עומק נפלא‪ ,‬והוא‪ ,‬דהנה ארבעים ימי‬ ‫לו בעזרו‪ ,‬שיוכל להתגבר על כל הנסיונות המרים האלו‪.‬‬ ‫מתן תורה ‪ -‬שנגמרו ביום עשיית העגל ‪ -‬יש להחשיבם‬ ‫היתה כוונתו יתברך לרמז להם שיתפללו על הדבר‪,‬‬ ‫לומר לו 'תן אתה'‪.‬‬ ‫כי אילו ינסה האדם לפעול בעצמו עם כוחותיו ושכלו‬ ‫כמו ארבעים שנה‪ ,‬אשר אז כבר מסוגל האדם לעמוד על‬ ‫העצמיים בלבד‪ ,‬בוודאי אין לו שום אפשרות ויכולת‬ ‫דעת רבו‪ .‬ומעתה‪ ,‬בגמר אותם הארבעים יום‪ ,‬היה מקום‬ ‫וגם משה עצמו הזהיר אותם על כך באותה שעה‪ ,‬ואמר‬ ‫להצליח עמה כלל‪.‬‬ ‫שבני ישראל יעמדו על דעת רבם‪ ,‬ויבינו כי על אף‬ ‫להם 'כי לבעבור נסות אתכם בא האלקים' (שמות כ‪ ,‬יז)‪,‬‬ ‫שבשעת מתן תורה החמיצו את השעה ולא התפללו לומר‬ ‫ופירש הרמב"ן שם שהוא מלשון 'נסיון'‪ ,‬עיי"ש‪ .‬והיינו‬ ‫כל הצלחת האדם תלויה רק בכח התפילה‬ ‫'תן אתה'‪ ,‬מכל מקום עתה בהיותם נמצאים בעת צרה‬ ‫שרמז להם משה‪ ,‬כי עוד יבוא זמן אשר בו ינסה הקב״ה‬ ‫בתוך הנסיון הקשה של חטא העגל‪ ,‬עדיין יכולים וצריכים‬ ‫ואכן כך עלתה במחשבת המקום מלכתחילה‪ ,‬כי עוד‬ ‫אתכם בנסיון גדול‪ ,‬כענין נסיון העגל‪ ,‬ואשר בעת ההיא‬ ‫המה להתפלל על כך‪ .‬ואילו היו פונים אז בתפילה ובקשה‬ ‫מקדם נגזר הדבר לפניו כן‪ ,‬שהיה רצונו יתברך שהנברא‬ ‫לא תוכלו בכוחות עצמכם להתגבר עליו‪ ,‬לולא שתשתמשו‬ ‫מלפניו יתברך להינצל מרשת היצר‪ ,‬בוודאי היה בכוחם‬ ‫ישתמש תמיד עם כח התפלה‪ ,‬כי זה כל האדם‪ ,‬וכענין‬ ‫בכח התפילה ותזעקו לפניו שיסייע אתכם על כך‪ .‬ועל‬ ‫לעמוד איתן בניסיון‪ ,‬ולא לתת למחשבות זרות לפתות‬ ‫שאמרו ז"ל (ב"ק ג‪' ):‬מבעה זה אדם'‪ ,‬וילפינן לה מדכתיב‬ ‫ענין זה הוא שאמר השי"ת 'מי יתן והיה לבבם זה להם'‪,‬‬ ‫אותם להיכשל בעלילות רשע‪.‬‬ ‫וכאומר‪ ,‬הלוואי שיבינו ָ �ָבַּנַ י כי עליהם להתפלל ולומר 'תן‬ ‫(ישעיה כא‪ ,‬יב) 'אמר שומר אתא בוקר וגם לילה ִִאם �ִִּת ְְב ָָעיּוּ ן‬ ‫אתה'‪ .‬אך למעשה היו כלל ישראל כפויי טובה באותה‬ ‫ְ �ְּב ָָעיּוּ '‪ ,‬הרי שכל עצם מהות ה'אדם' וקיומו אינם אלא‬ ‫כי כאמור‪ ,‬כל עיקר הנסיונות לא ניתנו לאדם מן‬ ‫מצד זה שהוא בגדר 'מתפלל'‪ ,‬ורק בכך יוכל להצליח‬ ‫השמים אלא כדי שיעמוד על כוחה העצום של התפילה‪,‬‬ ‫שעה‪ ,‬ולא נתנו ליבם להתפלל על הדבר‪ ,‬ובכך נכשלו‬ ‫ונפלו לבסוף בחטא העגל‪.‬‬ ‫את דרכו עלי אדמות‪.‬‬ ‫ויכיר בנחיצותה היתרה לכל דבר ודבר בחיים‪ ,‬כי על‬ ‫ידי עבודת התפילה יכול הנברא לפרוץ את כל המסכים‬ ‫וכמו כן כל הכח והיכולת של איש הישראלי שיזכה‬ ‫והקליפות‪ ,‬ולהיוושע תשועת עולמים‪ ,‬אמן‪.‬‬ ‫תיקון חטא העגל ברמיזת הקב”ה למשה‬ ‫להיות צדיק לפני המקום ב"ה‪ ,‬אינו אלא בכח התפלה‪,‬‬ ‫שיתפלל ‪‘ -‬ועתה הניחה לי’‬ ‫ולולא כן אין ביכולתו לבוא לשום מדרגה ומעלה‬ ‫סיכום ותמצית‬ ‫ואכן גם בתיקון אותו החטא השתמש כביכול יתברך‬ ‫בעבודת השי"ת‪ .‬ומטעם זה גופא נסבב הדבר לפעמים‬ ‫הקב"ה רמז לישראל לבקש 'תן אתה' כדי להינצל מחטא העגל‪.‬‬ ‫עם כח זה עצמו‪ .‬כי הרי חטא העגל ‪ -‬שפגם וקלקל‬ ‫מאת מסבב כל הסיבות שיצטרך האדם לרדת למקומות‬ ‫התיקון לכך באמירת 'ועתה הניחה לי' למשרע"ה‪ .‬בניגוד למה‬ ‫את כל ענין מתן תורה ‪ -‬הביא לידי פגם גדול ונורא‬ ‫נמוכים ושפלים‪ ,‬ואשר שם מרוב הנסיונות והתגברות‬ ‫שכלל ישראל לא עמדו על הרמז‪ ,‬הבין משה רבינו והתפלל‬ ‫בכל העולמות‪ ,‬עד כי בפשטות הדברים לא היה נראה‬ ‫היצר אינו יכול להשית עצה בנפשו כלל‪ ,‬ובמצב דחוק‬ ‫מיד‪ .‬בסוף הארבעים שנה תבע מהם לעמוד על 'דעת רבו' זו‪,‬‬ ‫כלל שום מקום ודרך איך לתקן את המעוות‪ .‬וכל תיקון‬ ‫ובהכרה בכח זה שוב לא יהיו כפויי טובה למקום‪ ,‬כענין מצות‬ ‫זה הרי הוא עומד בבירור על הכרה זו‪ ,‬להתוודע‬ ‫פגם זה אכן בא אך ורק ע"י כח התפלה‪.‬‬ ‫ולהגלות כי הוא מצד עצמו אין ביכולתו לעשות שום‬ ‫ביכורים שבריש הפרשה‪ .‬ארבעים יום של מתן תורה הם כעין‬ ‫ארבעים שנה לעמוד על דעת רבו‪ ,‬ואז יכלו בני ישראל להשיג‬ ‫והקב״ה רמז את הדבר למשה רבינו ‪ -‬כפי שרמז כן‬ ‫דבר‪ ,‬וכי בהכרח עליו לזעוק ולהתפלל ולעורר רחמים‬ ‫את מעלת התפילה להישמר מנסיון העגל‪.‬‬ ‫בתחילה לכלל ישראל שעליהם להתפלל ולומר 'תן אתה'‪,‬‬ ‫רבים עליו מן השמים‪.‬‬ ‫ג‬ ‫דברים נעימים‬ ‫פירש רש״י‪' :‬בקללה זו הקל‪ ,‬שבראשונות הוא אומר‬ ‫שבחיו ית'‪ .‬ואז אדרבה יש ענין לשבחה ולהללה‪ ,‬כי בזה‬ ‫'את שמיכם כברזל וארצכם כנחושה' וכו'‪ ,‬וכאן הוא אומר‬ ‫מגלים את שבחיו ית' היורדים ומתגלים בפועל ובהתגלות‬ ‫דברי נועם ופרפראות‬ ‫'שמיך נחשת וארצך ברזל' שיהיו שמים מזיעין אע״פ שלא‬ ‫בבחי' המלכות]‪.‬‬ ‫על הפרשה ומועדי השנה‬ ‫יריקו מטר מ״מ לא יהיה חורב של אבדן בעולם והארץ‬ ‫ובספה״ק מבואר כי כל מה שיש עניות בעולם‪ ,‬הרי זה‬ ‫לא תהיה מזיעה כדרך שאין הברזל מזיע ואין הפירות‬ ‫רק מחמת מיעוט הירח‪ ,‬ואילו היה המצב של 'שני מלכים‬ ‫מרקיבין'‪ ,‬עכ״ל‪.‬‬ ‫בכתר אחד'‪ ,‬לא היו עניים בכלל‪ .‬ולפי זה יש לומר‪ ,‬כי‬ ‫נמצא מתוכן דבריו הק'‪ ,‬כי כאשר השמים הם כנחושת‬ ‫האדם הזה שעישר את פירותיו ונתן את כל מתנות העניים‪,‬‬ ‫א‬ ‫והארץ כברזל יש בזה צד של רחמים‪ ,‬ואילו כאשר השמים‬ ‫והוא בא לשבח את עצמו במעלה זו‪ .‬הרי אין הכי נמי שיש‬ ‫לו שבח בזה שקיים את המצוה‪ ,‬אבל בזה עצמו הרי הוא‬ ‫שער החמישים מהפך את החושך לאור‬ ‫הם כברזל והארץ כנחושת יש בזה חומרה מיוחדת‪.‬‬ ‫ויש לבאר בזה בהקדם מה שידוע כי כאשר אותיות‬ ‫מודיע גנאי וחסרון גדול על עצמו‪ ,‬שהוא ההיפך הגמור‬ ‫פרשת כי תבוא‪.‬‬ ‫השמוה״ק הם כסדרן‪ ,‬הרי זה מורה על בחי' חסד ורחמים‪.‬‬ ‫מענין סיפור בשבחי עצמו‪ .‬כי הוא מעורר עליו את הטענה‪,‬‬ ‫פרשה זו היא הסדרה החמישים במנין הסדרות‪ ,‬ויש לומר‬ ‫וכאשר האותיות באות בסדר הפוך‪ ,‬הרי זה מראה על דינים‬ ‫למה עדיין ישנם עניים בעולם‪ ,‬מדוע לא זכינו לדרגת 'שני‬ ‫שיש לה שייכות עם ענין שער החמישים‪ .‬וזה הוא ענין מה‬ ‫וגבורות‪ .‬והנה ארבעת הגלויות הם כנגד ד' אותיות שם‬ ‫מלכים בכתר אחד' אשר אז לא היו עניים כלל‪ .‬והרי אם אין‬ ‫שפרשה זו עוסקת במצות ביכורים‪ ,‬אשר הוא בחי' פירות‬ ‫הוי״ה‪ ,‬וגלות יון השלישית היא כנגד אות ו' וגלות אדום‬ ‫העולם במצב של שני מלכים בכתר אחד‪ ,‬אי אפשר לאדם‬ ‫עץ החיים (זוה״ק ח״ג רנג‪ ).‬שהוא בחי' שער החמישים (שם ח״ב‬ ‫הרביעית היא כנגד הה' תתאה‪ .‬ו'יון' מכונה 'נחושת'‪ ,‬ו'אדום'‬ ‫לשבח את עצמו‪ .‬ונמצא כי מתוך שבחו מתגלית גנותו‪ ,‬ולכן‬ ‫קמה‪ .):‬ולכן מביאים את הביכורים מאז חג השבועות המכונה‬ ‫נקראת 'ברזל' (דניאל ב‪ ,‬לט‪-‬מ)‪ ,‬ונמצא כי הסדר הנכון צריך‬ ‫נחשבת אמירה זו כ'וידוי'‪.‬‬ ‫״יום הביכורים״ (במדבר כח‪ ,‬כו)‪ ,‬לפי שהוא יום החמישים של‬ ‫להיות שהנחושת משפיעה אל הברזל כסדר האותיות ו' ה'‪.‬‬ ‫ואמרו חז״ל (שמו״ר מא‪ ,‬א; מובא ברש״י בראשית יח‪ ,‬טז) שכל‬ ‫ספירת העומר בבחי' שער החמישים‪ ,‬והוא יום מתן תורה‬ ‫ולכן כאשר השמים המשפיעים הם ברזל‪ ,‬והארץ המקבלת‬ ‫'השקפה' היא לרעה חוץ מ״השקיפה ממעון קדשך״‪,‬‬ ‫בבחי' עץ החיים (זוה״ק שם)‪.‬‬ ‫היא כנחושת‪ ,‬הרי זה סימן קללה‪ ,‬כי הוא ענין של היפוך‬ ‫לפי שגדולה מתנת עניים המהפכת את מדת הדין למדת‬ ‫והביכורים מכונים ״תרומת ידך״ (דברים יב‪ ,‬יז; פסחים לו‪,):‬‬ ‫האותיות והתגברות צד הנוק'‪ .‬מה שאין כן כאשר השמים‬ ‫הרחמים‪ .‬ויש לומר בביאור הדבר לפי המבואר‪ ,‬כי הארת‬ ‫אשר האות הי״ד במספר האותיות היא אות נ' כנגד שער‬ ‫הם כנחושת והארץ כברזל‪ ,‬הרי זה בחי' של אותיות כסדרן‬ ‫השמש אל הירח נקראת 'השקפה'‪ ,‬כי השמש היא שורש‬ ‫החמישים ['יד' עם נ' ביחד הם אותיות 'דין'‪ ,‬ואכמ״ל]‪ .‬וביאור‬ ‫שהוא סימן של חסד ורחמים‪.‬‬ ‫האור בעולם‪ ,‬וכל ההסתכלות וההשקפה תלויה באור‪ .‬ומפני‬ ‫הרמז הוא‪ ,‬כי כדי לקבל אחיזה בעץ החיים שהוא בחי' שער‬ ‫שיש ענין של מיעוט הירח‪ ,‬שהוא חסרון בהשפעה זו‪ ,‬לכן‬ ‫החמישים כנ״ל‪ ,‬הרי זה על ידי הידים‪ ,‬כמו שאמר הפסוק‬ ‫'כל השקפה לרעה'‪ .‬אבל מי שנותן מתנות עניים‪ ,‬הרי הוא‬ ‫בפירוש ״פן ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים״ (בראשית ג‪ ,‬כב)‪.‬‬ ‫ה‬ ‫מקרב בזה את ענין שני מלכים בכתר אחד‪ ,‬ובזה הוא מהפך‬ ‫[ובמקו״א הארכנו לרמז על הקשר בין הידים לחג השבועות‬ ‫את מדת הדין למדת הרחמים‪.‬‬ ‫לשון הקודש בבחי' תיקון‬ ‫שהוא בחי' עץ החיים‪ ,‬ונזכיר כאן רק רמז בזה‪ ,‬כי יש שני‬ ‫הברית‬ ‫ואצל סדום כתוב לשון של ״וישקיפו על פני סדום״‬ ‫ידים‪ ,‬אשר ביחד הם עולים בגי' כ״ח‪ .‬וכאשר מתחזקים‬ ‫(בראשית שם)‪ ,‬ושם אכן היתה השקפה לרעה‪ .‬ויש להוסיף‬ ‫הידים בתוקף ה'כח' לאחוז בעץ החיים‪ ,‬הרי הם נכפלים כ״ח‬ ‫ישא ה' עליך גוי מרחוק וגו' גוי אשר לא תשמע לשונו‪ ,‬גוי‬ ‫עומק בזה‪ ,‬כי באמת יש להבין שהיתה שיטה עמוקה לאנשי‬ ‫עז פנים אשר לא ישא פנים לזקן ונער לא יחן (כח‪ ,‬מט‪-‬נ)‪.‬‬ ‫פעמים כ״ח שהוא בגי' 'שבועות']‪.‬‬ ‫סדום‪ ,‬אשר מפני זה לא רצו להכניס עניים ולעשות צדקה‬ ‫ושער החמישים נעלה מכל ההפכים והפירודים‪ ,‬כי הוא‬ ‫צריך ביאור מה נוסף קללה בזה שהם ״גוי אשר לא תשמע‬ ‫וחסד‪ .‬והוא מפני שרצו לפעול שיגיעו למצב של 'שני מלכים‬ ‫למעלה ממ״ט השערים שיש בהם מ״ט פנים טמא ומ״ט‬ ‫לשונו״‪ ,‬ומה השייכות בין זה למה שהם ״גוי עז פנים״‪.‬‬ ‫בכתר אחד'‪ ,‬אשר אז לא יהיו עניים בעולם כלל‪ .‬ולכן‬ ‫פנים טהור (ויק״ר כו‪ ,‬ב)‪ ,‬ולכן יש לו את הכח להפך גם את‬ ‫ויש לומר‪ ,‬על פי המבואר בספה״ק כי לשון הקודש‬ ‫הרחיקו אותם בתכלית הריחוק‪ ,‬כדי שיתקרבו אל המצב‬ ‫החושך לאור‪ .‬וזה נרמז במנין קכ״ב הפסוקים בפרשתינו‪,‬‬ ‫הוא בחי' קדושת הברית [והוא עומק מה שביאר הרמב״ם‬ ‫שלא יהיו עניים בכלל‪ .‬ולכן כתוב גם שם לשון 'השקפה'‪,‬‬ ‫שהם כמספר החילוק שבין 'אור' אל 'חשך' עה״כ‪ .‬להורות‬ ‫(מו״נ ח״ג פ״ח) בביאור קריאת שם 'לשון הקודש'‪ ,‬שהוא‬ ‫שביקשו לתקן את הארת השמש אל הירח‪ .‬אבל למעשה לא‬ ‫על שייכות הפרשה החמישים עם ענין הפיכת החושך לאור‪.‬‬ ‫מפני שאין בו תיבות על דברים שיש להם שייכות עם‬ ‫עשו זאת כהוגן‪ ,‬כי הדרך לבטל את העניות אינו יכול לבא‬ ‫על ידי אכזריות‪ ,‬אלא אך ורק על ידי רחמים‪[ .‬ואמרו חז״ל‬ ‫וכענין זה היא גם פרשת וארא‪ ,‬אשר היא הפרשה הי״ד‬ ‫פגם הברית]‪ ,‬ושאר הלשונות הן בבחי' פגם הברית‪ .‬וזהו‬ ‫בבחי' האות נ' כנ״ל‪ .‬ולכן גם בה עוסקים להפך את החושך‬ ‫ענין מה שאמר יוסף הצדיק אל השבטים ״והנה עיניכם‬ ‫(ב״ר מא‪ ,‬ד) על הפסוק ״מצאתי דוד עבדי״ (תהלים פט‪ ,‬כא) 'היכן‬ ‫מצאתי בסדום'‪ ,‬כי דוד המלך שורש המלכות דקדושה‪ ,‬הוא‬ ‫לאור‪ ,‬כי 'וארא' הוא בגי' 'אור' עה״כ‪ ,‬ויש בה קכ״א פסוקים‬ ‫רואות וגו' כי פי המדבר אליכם״ (בראשית מה‪ ,‬יב)‪ ,‬ופירש‬ ‫כמספר החילוק בין 'חשך' ל'אור'‪.‬‬ ‫רש״י 'והנה עיניכם רואות וכו'‪ ,‬שאני מהול ככם‪ .‬ועוד‪ ,‬כי‬ ‫ענין שני מלכים בכתר אחד כתיקונו]‪.‬‬ ‫פי המדבר אליכם‪ ,‬בלשון הקודש'‪ .‬ושייכות שני הדברים‬ ‫ב‬ ‫כאחד‪ ,‬הם מפני שלשון הקודש הוא בחי' קדושת הברית‪.‬‬ ‫ג‬ ‫והענין הוא‪ ,‬כי כל שפה בנויה על צירופי אותיות‬ ‫כאשר יהיו שני מלכים בכתר אחד‬ ‫לתיבות‪ ,‬והצירופים של לשון הקודש הם הצירופים שבהם‬ ‫עניית אמן מהפכת קללה לברכה‬ ‫יחדל אביון מן הארץ‬ ‫נברא העולם‪ ,‬ושאר הצירופים הם מעשי ידי אדם‪ .‬וכל‬ ‫כי תכלה לעשר את כל מעשר תבואתך וגו'‪ ,‬ואמרת לפני‬ ‫ואמר כל העם אמן (כז‪ ,‬טו)‪.‬‬ ‫צירוף הוא ענין של יחוד‪ ,‬וצירופי לשון הקודש הם‬ ‫ה' אלקיך בערתי הקודש מן הבית וגו' (כו‪ ,‬יב‪-‬יג)‪.‬‬ ‫יחודים נכונים בבחי' קדושת הברית‪ ,‬מה שאין כן צירופי‬ ‫יש לבאר את עניינה של עניית אמן זו‪ ,‬בהקדם ביאור ענין‬ ‫פרשה זו נקראת בשם 'וידוי מעשר' (סוטה לב‪ ,).‬ובו האדם‬ ‫שאר הלשונות הם בבחי' זיווגים שאינם נכונים כענין‬ ‫אמירת אמן בכל ברכה‪.‬‬ ‫מתוודה על כך שקיים את כל מצוות מתנות העניים‬ ‫עריות ופגם הברית‪.‬‬ ‫ונפרש בזה‪ ,‬כי ברכה היא השפעה ומקור של שפע‪ ,‬ואילו‬ ‫והמעשרות‪ ,‬עד שמסיים ״עשיתי ככל אשר צויתני״‪.‬‬ ‫ומבואר בזוה״ק (תיקו״ז צב‪ ):‬כי כל ענין הבושה מגיע רק‬ ‫המקבל את הברכה הוא ענין של קללה ח״ו‪ ,‬שהרי אין הוא‬ ‫ולכאורה צריך ביאור רב‪ ,‬וכי היכן מצינו שאדם ישבח את‬ ‫מצד העריות‪ ,‬עיי״ש‪ .‬והיינו כמו שמצינו אצל אדם הראשון‬ ‫מקור הברכה והשפע‪ .‬ולכן עונה המקבל 'אמן'‪ ,‬ובזה הרי‬ ‫עצמו‪ .‬ועוד יש לבאר בזה‪ ,‬אם האדם משבח כאן את עצמו‪,‬‬ ‫אשר עד שלא נכנס בו היצר הרע של עריות‪ ,‬נאמר בו ״ויהיו‬ ‫הוא נהיה מקור הברכה ממטה למעלה [כי ענין האמונה שייך‬ ‫למה זה נקרא 'וידוי' אשר משמעותו נוטה למי שמתוודה‬ ‫שניהם ערומים וגו' ולא יתבוששו״ (בראשית ב‪ ,‬כה)‪ ,‬ורק אחר‬ ‫מצד המקבל‪ ,‬כמו שביארנו במקו״א בענין 'ומתלמידי יותר‬ ‫על חטא וחסרון‪.‬‬ ‫מכולם'‪ ,‬והרי זה נחשב כשפע המתחדש ממנו ונשפע אל‬ ‫כך נכנסה בהם הבושה‪ .‬ויש לומר כי בושה זו היא התחלת‬ ‫ויש להקדים מה שכתוב בזוה״ק (ח״ב רלב‪ ):‬על דוד המלך‬ ‫המברך]‪ .‬וזהו ענין מה שאמרו חז״ל 'גדול העונה אמן יותר מן‬ ‫התיקון‪ ,‬כי כאשר האדם מתבייש על פגם העריות‪ ,‬הרי הוא‬ ‫ע״ה‪ ,‬אשר לפעמים הוא משבח את עצמו בשבחים מופלגים‪,‬‬ ‫המברך' (ברכות נג‪ ,):‬כי המברך משפיע ברכה סתם‪ ,‬אבל העונה‬ ‫יכול לבטל את עצמו ולקבל תיקון על כך‪.‬‬ ‫ופעמים אחרות הוא אומר על עצמו דברי שפלות וקטנות‪.‬‬ ‫הוא בחי' הפיכת הקללה לברכה‪ ,‬וזו היא ברכה גדולה יותר‪.‬‬ ‫ובזה יש לפרש את מה שנאמר כאן‪ ,‬כי כאשר יהיו ״גוי‬ ‫והדבר הוא מפני שהוא דומה אל הירח‪ ,‬אשר בשעה שהשמש‬ ‫ומאחר שנתבאר כי כל עניית אמן היא הפיכת הקללה‬ ‫אשר לא תשמע לשונו״ היינו אשר לא תהיה להם שייכות‬ ‫מאירה אליה‪ ,‬הרי היא במילואה עד לדרגת 'שני מלכים‬ ‫לברכה‪ ,‬לכן גם כאן כאשר אמרו את הקללות‪ ,‬היו צריכים‬ ‫עם לשון הקודש‪ ,‬ולא יוכלו לקרב אותם ללשון הקודש‬ ‫בכתר אחד'‪ ,‬ובשעה שאין השמש מאירה נמצאת הירח‬ ‫לענות עליהם אמן שיש לה כח להפך את הקללות לברכות‪.‬‬ ‫ולהעלותם אל הקדושה‪ ,‬והיינו שתהיה להם אחיזה גדולה‬ ‫בקטנות ובהעלם‪ .‬וכך היה דוד המלך שהוא בחי' מדת‬ ‫ויש לרמז על כך בלשון הפסוק ״ואמר כל העם אמן״‪ ,‬כי‬ ‫בפגם העריות‪ .‬ואילו היו לכל הפחות מתביישים בזה‪ ,‬היה‬ ‫המלכות‪ ,‬אשר במצב של הארת קוב״ה בבחי' שני מלכים‬ ‫'כל העם' הוא בגי' 'קללה'‪ ,‬ועל ידי עניית אמן מהפכים‬ ‫מקום לתקן אותם ולהעלותם‪ .‬אבל הם יהיו ״גוי עז פנים״‬ ‫בכתר אחד‪ ,‬היה משבח את עצמו‪ .‬ובמצב של העלמת‬ ‫אותו לברכה‪.‬‬ ‫שאין להם בושה מן העריות שלהם [והוא ענין מה שאמרו‬ ‫והסתר אור השמש‪ ,‬היה מקטין את עצמו‪ ,‬עיי״ש‪[ .‬והביאור‬ ‫חז״ל שהממזרים הם עזי פנים‪ ,‬כי נולדו מפגם הברית]‪,‬‬ ‫הפשוט בזה הוא‪ ,‬כי כאשר מדת המלכות שהיא בחי' המקבל‪,‬‬ ‫ואם כן הרי הם גרועים כל כך שאין דרך להעלותם כלל‪.‬‬ ‫ד‬ ‫עומדת כמו דבר בפני עצמו‪ ,‬הרי היא בבחי' 'לית לה מגרמה‬ ‫אבל לאמתו של דבר מונחת בזה ברכה‪ ,‬כי על ידי זה לא‬ ‫כלום'‪ ,‬ואי אפשר לשבח אותה‪ .‬כי לאמתו של דבר‪ ,‬הרי אין‬ ‫תהיה להם יניקה מן הקדושה בכלל‪ ,‬וסוף כל סוף יתבטלו‬ ‫אותיות השם כסדרן הם בחי' רחמים‬ ‫עוד מלבדו ית'‪ ,‬ורק אליו יתברך נאוה תהלה‪ .‬אבל כאשר‬ ‫לגמרי על ידי זה‪ ,‬וכלל ישראל הדבוקים בקדושת הברית‬ ‫והיו שמיך אשר על ראשך נחשת והארץ אשר תחתיך‬ ‫הם בבחי' 'שני מלכים בכתר אחד'‪ ,‬אזי ברור וגלוי כי אין‬ ‫יתקיימו לעולם‪.‬‬ ‫ברזל (כח‪ ,‬כג)‪.‬‬ ‫המלכות נפרדת מבעלה‪ ,‬ואם כן כל שבחיה אינם אלא‬ ‫ד‬ ‫מסילת ישרים‬ ‫כל הנקרא בשמי‬ ‫ולכבודי‪:‬‬ ‫הנצחון על הסטרא‬ ‫פרק יב שיעור מ ‪ -‬ג‬ ‫אחרא שמתברר על‬ ‫פ ר ש ת וא ר א ת ש ע " ד‬ ‫ידי בעלי תשובה‬ ‫ש י ע ו ר י ה ש ק פ ה ו מ ו ס ר ב ד ר ך ה ח ס י דות‬ ‫א‬ ‫הבושה הגדולה שנובעת מגודל האמונה בתשובה‬ ‫אתה ידעת חרפתי ובשתי‪:‬‬ ‫אם הבעל תשובה זוכה למחילת עוונות למה אומר דוד המלך 'וחטאתי נגדי תמיד'? | הוא ירד לחייו של פלוני ועתה הלה מטיב איתו – אי אפשר לתאר את ההרגשה הזאת | הבעל תשובה יודע שהתקווה היחידה שלו בעולם היא‬ ‫רחמי שמים | כגודל אמונתו בכוחה של תשובה כך הוא זוכה ללב נשבר גדול יותר | האדם מבין שגם תיקוני הנפש שלו תלויים באמת רק בריבונו של עולם | הצדיק לומד את הסוגיא של 'לב נשבר' מהבעל תשובה‬ ‫מדת טובו וחסדו של הריבונו של עולם‪ .‬אני עומד לפניך‬ ‫ואיני כדאי שהלה יטיב עמי‪ .‬כי ישנה כזו הסכמה שבשתיקה‬ ‫אם בעל תשובה זוכה למחילת עוונות למה‬ ‫כעני בפתח – אשר בבושה עצומה בא להתחנן בפני אדם‬ ‫אצל אנשים של 'שמור לי ואשמור לך'‪ :‬היום אני עוזר לך‬ ‫הוא צריך לקיים וחטאתי נגדי תמיד?‬ ‫שכל ימיו חטא ופעל נגדו‪ ,‬ואין שום סיבה בעולם שיעזור‬ ‫במה שאני יכול לעזור לך‪ ,‬ולמחרת אתה עוזר לי – במה‬ ‫הנה ענין הבעל תשובה – אחר שהביע את עומק חרטתו‬ ‫לו כעת‪ .‬אבל ריבונו של עולם! אני צועק וקורא אליך‪ :‬אין‬ ‫שאתה יכול לעזור לי‪ ...‬ואפילו כאשר אדם צריך להגיע‬ ‫– תשובתו מתקבל ברצון ובאהבה‪ ,‬וזוכה שהריבונו של עולם‬ ‫שום כח שבעולם שיכול להושיע אותי – רק אתה‪ .‬אני יודע‬ ‫לעזרה וסיוע מעסקן מפורסם‪ ,‬הוא גם יכול להרגיש‪ :‬הוא‬ ‫לוקח כביכול על עצמו את התיקונים שעליו לעשות‪ ,‬וכל‬ ‫בהכרה גמורה שרק אתה מלך מוחל וסולח ורב להושיע!‬ ‫אכן לא חייב לי כלום‪ ,‬אבל הרי יש לו טבע כזה‪ ...‬הוא‬ ‫מעשיו הראשונים הופכים להיות בבחינה של לכתחילה; שמן‬ ‫לכן אני מפיל תחנתי לפניך ומבקש ממך‪ :‬אנא חוס וחמול‬ ‫מפורסם לאיש חסד‪ ,‬הוא עוזר לכולם‪ ,‬הטבע שלו כאילו‬ ‫השמים כיוונו אותו להגיע לידי המעשים הללו‪ .‬אמנם עוד‬ ‫ורחם עלי! בלי שום סיבה! רק מתוך רחמים של חינם על‬ ‫מחייב אותו לסייע לי‪ .‬ולכן אינו מרגיש שממש לא מגיע‬ ‫יותר מזה הוא מה שאמרו חז"ל (ברכות לד‪" :):‬מקום שבעלי‬ ‫אדם שבור ורצוץ כמוני! התקווה היחידה שלי עלי אדמות‬ ‫לו והעסקן עושה לו טובה גדולה שאין לשער וכדומה‪ ,‬כי‬ ‫תשובה עומדים צדיקים גמורים אינם עומדים"‪ ,‬שלא זה‬ ‫היא 'רחמי שמים'‪.‬‬ ‫מצד הטבע של העסקן זה כאילו דבר מובן מאליו‪.‬‬ ‫בלבד שהבעל תשובה הוא עכשיו בגדר של 'לכתחילה'‪ ,‬אלא‬ ‫מעלתו גדולה מן הצדיק שמעולם לא חטא‪.‬‬ ‫ככל שהוא מאמין בתשובה‬ ‫לפעמים יש לו בושה גדולה‬ ‫אמנם מאידך ידוע מאי דאיתא בספרים הקדושים שעל‬ ‫כך הוא מתמלא בבושה‬ ‫לקבל טובה מזולתו‬ ‫הבעל תשובה לזכור תמיד את עוונותיו ּוְלְ ַַׁשּוֹות לנגד עיניו‬ ‫אמנם לעומת זאת נתאר לעצמנו את ההרגשה של אדם‬ ‫את החטאת נעורים שלו; וכמאמר דוד המלך (תהלים נא‪ ,‬ה)‪:‬‬ ‫אחרי שאדם חטא כלפי הבורא כל עולמים יום אחר‬ ‫ששונא את פלוני בתכלית השנאה‪ .‬הוא רודף אותו ויורד‬ ‫אִתי ֶנֶ ְגְ ִִדי ָָת ִִמיד"‪ .‬כי תשובה אינה‬ ‫"ִּכִ י ְְפ ָָׁש ַַעי ֲֲאִנִ י ֵֵא ָָדע ְְו ַַח ָָט ִ‬ ‫יום; שנים על גבי שנים‪ .‬הוא המרה את פי הבורא יתברך‬ ‫לחייו ובכל עת הוא מחפש דרכים איך להתנכל לו‪ .‬ולפתע‬ ‫דבר שהבעל תשובה עושה אותה אחת ולתמיד‪ ,‬ושוב אחר‬ ‫שמו בשוגג ובמזיד בקלות ובחמורות‪ ,‬וכעת עתה הוא שב‬ ‫ביום מן הימים‪ ,‬הוא נצרך לאיזו טובה גדולה מאד‪ ,‬ששום‬ ‫כך כבר אין לו שייכות לעבודה זו‪ .‬לא! תשובה אמיתית היא‬ ‫וניחם על רעתו ובא לחזור בתשובה שלימה‪ ,‬ואומרים לו‪:‬‬ ‫אדם לא יכול לעשות עבורו – רק הפלוני הזה‪ .‬ובלית ברירה‬ ‫תשובה שהבעל תשובה ממשיך לעשות כל ימי חייו! תמידין‬ ‫כל העבר שלך נמחק כלא היה! הריבונו של עולם מחל לך‬ ‫הוא מכניע את עצמו וניגש אליו בבושת פנים ומפציר בו‬ ‫כסדרן עליו לעסוק בעבודת התשובה על כל העבר שלו‪.‬‬ ‫על כל מה שעשית עד היום! מהיום אתה אדם חדש! וכלשון‬ ‫הרמב"ם (הלכות תשובה פ"ז ה"ו)‪" :‬אמש היה זה שנאוי לפני‬ ‫שיסלח לו על כל העוולות שעשה נגדו‪ .‬הוא מביע בפניו‬ ‫והנה בהשקפה ראשונה נדמה לו לאדם שהדברים הללו‬ ‫חרטה עמוקה על אשר לא דבר‪ ,‬חיפש כל דרך איך להרע‬ ‫עומדים בסתירה ְלְ ַַמה שאומרים לו‪ ,‬שכיוון שכבר התחרט‬ ‫המקום משוקץ ומרוחק ותועבה והיום הוא אהוב ונחמד‬ ‫לו ולעשות לו צרות צרורות‪ .‬ואחרי כל דיבורי הסליחה‬ ‫על עוונותיו וקבל עליו עול מלכות שמים‪ ,‬הרי הוא מעתה‬ ‫קרוב וידיד"‪ .‬הנה באותה שעה הוא מרגיש‪ :‬לך ה' הצדקה‬ ‫הללו הוא עומד ומבקש ממנו שיעזור לו ויעשה עמו את‬ ‫בעל תשובה אמיתי כדת וכדין ‪ -‬וכל עוונותיו מתהפכים‬ ‫ולנו בושת הפנים! לא מגיע לי מאומה! בושה וכלימה‬ ‫הטובה הגדולה הזאת שרק הוא יכול לעשות עבורו‪ .‬ואכן‬ ‫לזכיות‪ .‬הוא אינו יכול להשכין שלום בין המהלכים הללו‬ ‫תכסה את פני! השי"ת מתנהג איתי בהנהגה של רחמים‬ ‫הלה תיכף ומיד מוחל לו בלב שלם ומכניס את כל כולו‬ ‫והם כלל אינם מתיישבים על ליבו‪ :‬אם אתה אומר לי‬ ‫רבים – והוא מתעלם מכל המעשים הרעים שלי‪.‬‬ ‫כדי לעזור לו ולסייע בכל מה שיצטרך‪ ,‬עד שאחר עמל‬ ‫שהעבר שלי נמחה ונמחק כלא היה‪ ,‬ואתה אומר שמעתה‬ ‫ואכן ההרגשה הזאת מביאה את האדם שיהיה לו לב‬ ‫ויגיעה רבה עולה בידו לעזור ולהביא לו את מבוקשו‪ .‬נו‪,‬‬ ‫הנני בעל תשובה אמיתי‪ ,‬ואני מרוצה לפני קוני באופן נעלה‬ ‫נשבר כלפי הריבונו של עולם‪ .‬ולא מחמת שאינו מאמין‬ ‫הבה ונשאל אותו איך הוא מרגיש עכשיו?! אם אלו הרגשים‬ ‫ונשגב ביותר‪ ,‬נו‪ ,‬אזי למה בד בבד אתה גם אומר לי‪ ,‬שעלי‬ ‫שזכה לתשובה ולמחילת עוונות‪ ,‬אלא אדרבה‪ ,‬כי ככל‬ ‫הוא מסתובב עכשיו?! הוא בוודאי מרגיש בכל נימי נפשו‪:‬‬ ‫לשאת על כתפי את המשא הכבד הזה – של כל החטאים‬ ‫שהוא יותר מאמין בגודל המחילה ושכל חטאיו הושלכו‬ ‫אני מלא בושה וכלימה! אין לי 'פנים' נגדו! אני חטאתי‬ ‫העוונות והפשעים שלי – במשך כל ימי חיי?! למה אני לא‬ ‫מעתה למקום שלא יזכרו ולא יפקדו על לב לעולם – כך‬ ‫נגדו שנים על גבי שנים והוא מחל לי על‬ ‫יכול לסיים ולגמור עם זה אחת ולתמיד?!‬ ‫הוא מרגיש יותר מלא בושה וכלימה קדם הריבונו של עולם‪.‬‬ ‫הכל כלאחר יד ‪ -‬כלא היה ממש! אדם זה הוא‬ ‫הוא ממש יוצא מכליו לגודל מדת טובו וחסדו של הריבונו‬ ‫נקודות‪:‬‬ ‫וכדי להעמיד את הדברים על בוריים‪,‬‬ ‫ממש צדיק גדול‪ ,‬הוא היה יכול בקל לפטור‬ ‫צריכים קצת להיכנס לליבו של הבעל‬ ‫של עולם‪ ,‬אין לו שום מילה אל מול מדת ההטבה שהריבונו‬ ‫את עצמו מלעזור לי ולומר שאינו מוחל לי‬ ‫אם אתה אומר לי‬ ‫תשובה ‪ -‬שאכן הבין כנכון את ענין‬ ‫של עולם מגלה כלפיו‪.‬‬ ‫לעולם‪ ,‬וחרף זה התנהג אלי בחסד כזה! עם‬ ‫שהעבר שלי נמחה‬ ‫התשובה ‪ -‬ולהבין את ההרגשים שלו‪.‬‬ ‫רחמים כאלו! בוויתור עצום כזה! אין לי מלים‬ ‫ונמחק כלא היה‪,‬‬ ‫וכדאי וראוי לדעת את הענינים הללו‪ ,‬הן‬ ‫הבעל תשובה מצוין ביותר במדת השפלות‬ ‫לתאר את המידות הטובות שלו!‬ ‫שמעתה‬ ‫אומר‬ ‫ואתה‬ ‫הנני בעל תשובה‬ ‫מחמת שזה נוגע למעשה – אצל כל אחד‬ ‫ההכרה הזאת של נברא כלפי הבורא; שאין לו כלום‬ ‫אמיתי‪ ,‬ואני מרוצה‬ ‫לפי עניינו‪ ,‬והן כי בכל ענין ראוי לאדם‬ ‫מעצמו ואינו ראוי מצד מעשיו לשום טובות מן השמים‪,‬‬ ‫הביטול הגמור שהבעל תשובה‬ ‫לפני קוני באופן‬ ‫לדעת מהי השקפת התורה; וכאן עליו‬ ‫והוא מרגיש בכל נימי נפשו שכל מה שיש לו נובע רק‬ ‫מרגיש כלפי הריבונו של עולם‬ ‫נעלה ונשגב ביותר‪,‬‬ ‫לדעת איך התורה מסתכלת על הסוגיא‬ ‫מחסדו וטובו הגדול של הריבונו של עולם‪ .‬ואפילו תיקוני‬ ‫ומעתה אך למותר לתאר את מה שמתחולל‬ ‫נו‪ ,‬אזי למה בד בבד‬ ‫של תשובה‪.‬‬ ‫הנפש שלו שלכתחילה הם תלויים בבחירתו – גם זה תלוי‬ ‫בליבו של הבעל תשובה! אדם שחטא כלפי‬ ‫אתה גם אומר לי‪,‬‬ ‫באמת רק בריבונו של עולם! הנה ההכרה הזאת‪ ,‬הינה‬ ‫הבורא כל עולמים והוא תופס את עצמו; מה‬ ‫שעלי לשאת על‬ ‫הסכמה מקובלת בין אנשים‪:‬‬ ‫שלימות מיוחדת של שפלות וענווה ולב נשבר‪ ,‬שהבעל‬ ‫עשה ונגד מי עשה‪ ,‬וכעת הוא רוצה לחזור‬ ‫כתפי את המשא‬ ‫שמור לי ואשמור לך‬ ‫תשובה מצוין בה יותר מהצדיק גמור‪ .‬כי אצל הבעל תשובה‬ ‫בתשובה‪ ,‬הוא בוודאי מרגיש בליבו‪ :‬מה אני‬ ‫הכבד הזה – של כל‬ ‫החטאים העוונות‬ ‫–‬ ‫אנשים‬ ‫בנוהג שבעולם שכאשר שני‬ ‫אין זה רק פרט בעבודת ה' – כמו שכל עובד ה' יודע שעליו‬ ‫ומה חיי! אין לי פה להשיב ולא מצח להרים‬ ‫חברים וידידים וכדומה – מטיבים זה עם‬ ‫והפשעים שלי –‬ ‫להיות בשפלות בעיני עצמו וכדומה ‪ -‬אלא כל החיות והקיום‬ ‫ראש! עפר אני בחיי וקל וחומר במיתתי! אני‬ ‫במשך כל ימי חיי?!‬ ‫זה; היום מטיב ראובן עם שמעון ולמחרת‬ ‫שלו בעולם עומד ומושתת רק על ההכרה הזאת‪ .‬הוא חי‬ ‫עפר ואפר ממש! אין לי זכות קיום בעולם!‬ ‫למה אני לא יכול‬ ‫מטיב שמעון עם ראובן‪ .‬הם לא מרגישים‬ ‫עם זה ונושם את זה ביום ובלילה‪ .‬ולכן אומר דוד המלך‪:‬‬ ‫בושתי וגם נכלמתי להרים פני אליך! אני חוטא‬ ‫לסיים ולגמור עם זה‬ ‫הרגשה של מה אני ומה חיי‪ ,‬איני ראוי‬ ‫"וחטאתי נגדי תמיד"‪.‬‬ ‫ופושע ולא מגיע לי כלום – אפילו לא מצד‬ ‫אחת ולתמיד?!‬ ‫ה‬ ‫לב נשבר; ולכן הכי נמי הוא לומד את העבודה הזאת‬ ‫שלי – אלא מחמת הרחמים רבים שהרעיפו עלי מן השמים‪.‬‬ ‫כי על ידי שהבעל תשובה זוכר תמיד את עוונותיו‬ ‫מן הבעל תשובה‪ .‬הצדיק אינו יכול לסבול הרגשה של‬ ‫כל הבחירה שלי בטוב אינה כי אם מתנה גמורה מן השמים!‬ ‫ופשעיו‪ ,‬הוא זוכר שעליו לתקן את החטאת נעורים שלו‪ ,‬ובד‬ ‫'מגיע לי'‪ .‬הוא גם מתאווה לחיות תמיד עם הרגשה של‬ ‫ולכן אמרו חז"ל (ר"ה יז‪" :):‬ה' ה' אני הוא קודם שיחטא‬ ‫בבד הוא מאמין באמונה שלימה שזכה למחילה גמורה מידו‬ ‫איני ראוי ואיני כדאי – 'עס קומט מיר גארנישט'‪ .‬רק‬ ‫האדם ואני הוא לאחר שיחטא האדם ויעשה תשובה" – כי‬ ‫הפתוחה של החנון ומרבה לסלוח‪ ,‬אזי הוא תמיד מתהלך‬ ‫אחרי שאדם עושה תשובה על חטאיו ישנו גילוי חדש של‬ ‫בהכנעה ובשפלות ומרגיש איך שכל הקיום שלו תלוי ועומד‬ ‫הרחמים של הריבונו של עולם עומדים לי ומצילים אותי‬ ‫שם ה'! נולד כאן סוג חדש של צדיק; צדיק שכל כולו חי‬ ‫על חסדי הבורא כל עולמים‪ .‬ולכן כאשר יזכה להתעלות‬ ‫מן היצר הרע‪ .‬אלא שהבעל תשובה הוא שורש לעבודה‬ ‫ונושם את הידיעה שהכל נובע רק מרחמי שמים‪.‬‬ ‫והשי"ת יאיר לו את דרכו ויתן לו סייעתא דשמיא עצומה‪,‬‬ ‫הזאת! הבעל תשובה זוכה שההרגשה הזאת מלווה אותו‬ ‫הנה תמיד תתלווה לכל העבודה שלו‪ ,‬הרגשה של איני ראוי‬ ‫כמאליה‪ ,‬והצדיקים לומדים זאת מהם ויש להם בזה עבודה‬ ‫הצדיק לומד שפלות אצל הבעל תשובה‬ ‫ואיני כדאי לכך‪ .‬אני לא הגעתי למקום שלי בזכות המעשים‬ ‫שלימה‪.‬‬ ‫מובן מאליו שגם הצדיק צריך להיות עניו ושפל ובעל‬ ‫ב‬ ‫הבעל תשובה יכול לבקש מהשי"ת כל המדרגות‬ ‫כי לא בזה ולא שקץ ענות עני‪:‬‬ ‫דעת תורה היפך מדעת בעל הבית‪ :‬תשובה היא אור ושמחה לא עצבות ומרה שחורה | הרבי שלנו להלכות תשובה הוא דוד המלך | על ידי הלב נשבר שלך אתה נעשה כלי לרוח הקודש | גם אם אינך מבקש רוח הקודש תבקש‬ ‫שתזכה לראות את קדושת התורה ולהרגיש קדושת שבת | אם אתה רוצה להבין הכל עם שכל פשוט לעולם לא תבין את הסוד של תשובה | הקיום שלנו בדור עקבתא דמשיחא הוא האמונה ברחמי שמים‬ ‫להורות כאן דרך לבעל תשובה אשר חטא בענינים של‬ ‫שאם יבוא אדם שאכן חטא בפועל בחטאים חמורים כמו‬ ‫תשובה אינה דכדוך ומרה שחורה‬ ‫'כאשר בא אל בת שבע' – ממש חמורות שבחמורות‪ .‬נו‪ ,‬נתאר‬ ‫שהדברים נראים על פי פשט הכתובים – הוא ימצא כאן דרך‬ ‫כאשר אדם מן השורה שומע שההרגשה שיש לבעל‬ ‫לעצמנו בעל תשובה אשר בא מהמקומות הגרועים והנמוכים‬ ‫תשובה מפורשת עבורו! הוא ילמד כאן שכל דרכי התשובה‬ ‫תשובה היא הרגשה של בושה ושפלות של; מה אני ומה חיי‬ ‫ביותר‪ ,‬והוא נעמד ליד הארון קודש ואומר‪ :‬ריבונו של עולם‬ ‫פתוחים לפניו ללא יוצא מן הכלל!‬ ‫ואיני ראוי ואיני כדאי‪ .‬הוא יכול לטעות ולחשוב שמדובר‬ ‫אני חוטא ופושע! אני עברתי על כל עבירות שבתורה‪ ,‬ועתה‬ ‫כאן על הרגשה קשה וכבידה ולא נעימה כלל‪ .‬הוא מתאר‬ ‫באתי לבקש ממך – רוח הקודש‪ ...‬אני מבקש ממך תעזור לי‬ ‫דוד המלך מבקש את המדרגות‬ ‫זאת לעצמו כאילו שהבעל תשובה שרוי תמיד במין עצבות‬ ‫להיות גדול בישראל – מגדולי הדור ממש‪ .‬אני מבקש ממך‬ ‫הנעלות ביותר‬ ‫כבדות – 'פאר טרויערט און צוקוועטש' ‪ -‬ובמרה שחורה‪.‬‬ ‫ריבונו של עולם שאזכה שעל ידי יתגלה תיקון עבור כל‬ ‫הבה ונתבונן קצת בעומק החטא – אשר דוד המלך מדבר‬ ‫לכן נחוץ להבהיר‪ :‬ההרגשה שאופפת את הבעל תשובה היא‬ ‫כלל ישראל; שאזכה ְלְ ַזַ ּכֹות את ישראל למשך כל הדורות‪.‬‬ ‫עליו בתהלים‪ :‬דוד מלך ישראל‪ ,‬דוד המלך אשר היה צדיק‬ ‫הרגשה של אור! הרגשה שכולה שמחה! לא למגני נקראת‬ ‫הרי כל השומע יצחק לו‪ ...‬הוא הלא יהיה ללעג ולקלס!‬ ‫יסוד עולם! נעים זמירות ישראל! אשר בוודאי מצפים ממנו‬ ‫ההכרה אור התשובה! כי כשאדם מרגיש את ההרגשה הזאת‪,‬‬ ‫הדעת אינה סובלת דיבורים כאלה‪ :‬אתמול עוד היית בעל‬ ‫להגיע לדברים הגדולים והנעלים ביותר – ולא פחות ולא‬ ‫נפתחים בפניו אורות גדולים ונפלאים מהיכלות טמירים‬ ‫עבירה נמוך ושפל – והיום אתה מבקש רוח הקודש?! תאמר‬ ‫יותר ‪ -‬הוא כאילו עבר על החמורות שבחמורות‪ ,‬ממש אי‬ ‫ונעלים של עולם התשובה‪.‬‬ ‫לי במטותא‪ ,‬וכי נטרפה דעתך עליך?! – 'דו ביסט אויפן‬ ‫אפשר לדבר‪ ,‬ועל זה הוא בא כעת לבקש דרך תשובה‪ .‬נו‪,‬‬ ‫קאפ געפאלען?!' ‪ -‬וכי אתה שומע מה שאתה מדבר?! ככה‬ ‫היינו מצפים שיבוא כאן נוסח כזה‪ :‬ריבונו של עולם חטאתי‬ ‫דוד המלך פתח את שערי‬ ‫מדברים?! אין לך מעט בושה?! וכי מי אתה חושב שהינך?!‬ ‫עוויתי פשעתי! אני גרוע שבגרועים! אני צריך לשבת עם‬ ‫התשובה לכל אדם מישראל‬ ‫אפס‪ ,‬כי דוד המלך בא להורות לנו שאין כלל מה ללעוג‬ ‫שק ואפר כל ימי חיי! אני לא רוצה לבקש כלום! אני אשב‬ ‫הרבי שלנו על ענין התשובה הוא בוודאי דוד המלך‪,‬‬ ‫ולבוז לדיבורים כאלה; ודוד המלך הוא עצמו עושה כך עד‬ ‫לי באיזה חור נידח בקצה העולם בחושך ובאפילה! אני‬ ‫אשר הוא זה שפתח בפנינו את שערי התשובה; וכמו שאמרו‬ ‫לאחת‪ :‬הוא עומד בחצות הלילה ומבקש רוח הקודש! ולא‬ ‫מוותר על כל המלכות שלי! אין לי שום שייכות ל'מלכות‬ ‫בגמרא (מו"ק טז‪" :):‬נאם הגבר הוקם ָָעל נאם דוד בן ישי‬ ‫סתם רוח הקודש – אלא רוח הקדוש עם ההשגות של דוד‬ ‫בית דוד'! אני אחיה את שארית חיי מתוך סיגופים ותעניות‬ ‫שהקים עולה של תשובה"‪ .‬דוד המלך העמיד על מכונו את‬ ‫המלך – דוד מלכא משיחא! דוד המלך מבקש על מלכות‬ ‫– ואחת תקוותי שאחר כל זה עוד אזכה לטיפת מחילה‬ ‫ענין התשובה בעולם! וכל מזמור נ"א שכתב בתהילים הולך‬ ‫בית דוד! הוא גם אינו מסתפק בזאת‪ ,‬הוא מבקש שכל‬ ‫ממך! תהיה מסוגל למחול לי על שחטאתי כך כלפיך! אני‬ ‫וסובב על התשובה; ורבינו יונה בשערי תשובה אכן עושה‬ ‫הבית המקדש יתגלה על ידו!‬ ‫מקווה שאחרי כל התיקונים שיעברו עלי עוד תתן לי איזו‬ ‫מן המזמור הזה עסק גדול‪ ,‬כי מזמור זה הוא שורש ויסוד‬ ‫'חלקה' בעולם הבא!‬ ‫גדול לכל היסודות של תשובה‪.‬‬ ‫לא להתפעל מהדיבורים של היצר הרע‬ ‫והנה לפלא‪ :‬כאשר מסתכלים במזמור הזה רואים‬ ‫אלא שראשית דבר וטרם שניגשים לדבר אודות התשובה‬ ‫נוסח אחר לגמרי‪ ...‬דוד המלך מדבר בשפה אחרת לגמרי‪:‬‬ ‫של דוד המלך‪ ,‬מוכרחים להקדים את דברי חז"ל שאמרו‬ ‫וביאור הדברים הוא‪ :‬דוד המלך מאיר באותו חוטא‬ ‫יָת"‪ ,‬דוד המלך‬ ‫יֵעִנִ י ָָׂשׂשֹון ְְו ִִׂש ְְמ ָָחה ָָּתֵגֵ ְלְ ָנָ ה ֲֲע ָָצמֹות ִִדִּכִ ָ‬ ‫"ַּת ְְׁש ִִמ ֵ‬ ‫ַ‬ ‫בגמרא שבת (נו‪" :).‬כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה"‪.‬‬ ‫ופושע את אור התשובה; הוא מאיר את אור התשובה בכל‬ ‫אינו מבקש כאן איזה שטיקל מחילה וסליחה‪ ,‬אלא הוא‬ ‫וכן הוא במסכת עבודה זרה (ד‪" :):‬לא דוד ראוי לאותו מעשה‬ ‫העולם כולו‪ .‬דוד המלך אומר לבעל תשובה‪ :‬ידוע תדע‬ ‫מדבר על ששון! הוא מדבר על שמחה! הוא מבקש שהשי"ת‬ ‫וכו' אלא לומר לך שאם חטא יחיד אומרים לו כלך אצל‬ ‫שהריבונו של עולם מנהיג את העולם בהנהגה של 'להטיבך‬ ‫ימלא את כל כולו – 'אלע זיינע ביינער' – ואת כל המציאות‬ ‫יחיד"‪ .‬כל הענין של מעשה דבת שבע‪ ,‬היה דבר מושגח‬ ‫באחריתך' – באופן הנפלא הגדול ביותר‪ .‬הריבונו של עולם‬ ‫שלו בגילה‪ .‬הוא פונה להשי"ת בלשון של 'דכית'‪ ,‬כאומר‪:‬‬ ‫שסובבו מן השמים והם מאותם ענינים גבוהים שעליהם‬ ‫הוא אב הרחמן הטוב ומטיב לרעים ולטובים‪ .‬ותיכף כאשר‬ ‫אתה ה' עשית זאת! אתה דכית אותי! אתה‬ ‫נאמר בהדי כבשא דרחמנא למה לך‪ .‬כי‬ ‫התחרטת על מעשיך ועשית תשובה – הוא משפיע עליך‬ ‫גרמת לי לכך! הוא תולה את המכשול‬ ‫מן השמים גלגלו את הדבר כדי להורות‬ ‫ימים ונהרות של טובה וברכה! הוא ירומם אותך למדרגות‬ ‫נקודות‪:‬‬ ‫שלו בריבונו של עולם! לדוד המלך ישנם‬ ‫על ידי זה דרך תשובה לרבים ולהקים‬ ‫הנעלות ביותר! אתה מסוגל כעת להגיע למדרגות הרמות‬ ‫ביותר! עליך רק לזכור ולא לשכוח שלא מגיע לך מאומה‪,‬‬ ‫דיבורים אחרים לגמרי ממה שהיינו מעלים‬ ‫משיח ילמד כל יהודי‪:‬‬ ‫את עולה של תשובה עד ביאת המשיח‪,‬‬ ‫על דעתנו! פלאי פלאים!‬ ‫אכן אמת שאתה‬ ‫ובוודאי שמצד דוד המלך בעצמו לא היה‬ ‫והכל רק מחסדיו ומרחמיו המרובים ית"ש ‪ -‬ושוב כבר אתה‬ ‫יָבה‬ ‫"ָה ִִׁש ָ‬ ‫ודוד המלך ממשיך ואומר‪ָ :‬‬ ‫'שמאטע'! אתה אין‬ ‫שם שום דבר חטא ועוון חלילה‪ ,‬וחס‬ ‫כלי לקבל רוח הקודש‪.‬‬ ‫ואפס! אבל אל מול זה‬ ‫ִלִ י ְְׂשׂשֹון ִיִ ְְׁש ֶֶעָך"‪ ,‬נורא נוראות! דוד המלך‬ ‫ושלום לאדם לבוא ולהרהר אחר דוד‬ ‫ועוד זאת אומר דוד המלך‪ :‬עליך להיות מאד חזק ותקיף‬ ‫יש לך אלוקים גדול‬ ‫המלך רגל רביעי שבמרכבה‪.‬‬ ‫מבקש שיתנו לו רוח הקודש‪ .‬הוא אומר‬ ‫בשמים ובארץ! יש לך‬ ‫בהכרה זו! היצר הרע תמיד יחפש דרכים איך להפיל אותך‬ ‫יָבה ִִת ְְס ְְמֵכֵ ִנִ י" אני רוצה לשבת‬ ‫רּוַח ְנְ ִִד ָ‬ ‫ְ"ְו ַ‬ ‫מלך רחום וחנון! תתחזק‬ ‫כאשר‬ ‫למעשה‬ ‫אמנם חרף כל זה‪ ,‬הנה‬ ‫לייאוש ולמוחין דקטנות‪ .‬הוא יחדיר בך הרגשה שהשי"ת‬ ‫על כסא המלכות בכל התוקף‪ .‬ודוד אינו‬ ‫באמונה ובביטחון! תהיה‬ ‫בא הבעל תשובה ללמוד דרכי תשובה‬ ‫אכן מסכים שלמרות שחטאת‪ ,‬אתה יכול לחזור בתשובה‬ ‫מסתפק בזה אלא הוא ממשיך לבקש‪:‬‬ ‫עבד נאמן להשי"ת והוא‬ ‫מהפרשה של דוד המלך‪ ,‬אינו צריך ללמוד‬ ‫ולקבל קצת גן עדן‪ ,‬אבל מדרגות?! רוח הקודש?! דבקות?!‬ ‫זה כבר לא ‪' -‬נישט פון דעם רעדט מען' – אתה לא יכול‬ ‫יָבה ִִב ְְרצֹוְנְ ָך ֶֶאת ִִציֹון" – דוד מבקש‬ ‫יִט ָ‬ ‫"ֵה ִ‬ ‫ֵ‬ ‫ישפיע עליך סייעתא‬ ‫את הפסוקים הללו כאילו 'לא חטא'‪ ,‬כי‬ ‫ששלמה בנו יזכה לבנות את בית המקדש!‬ ‫דשמיא עצומה! אתה‬ ‫על מנת ללמוד הוראה והדרכה עבורו‪,‬‬ ‫להעפיל להשגות כאלה! די לך בכך לבלות את שארית חייך‬ ‫תיווכח לראות שהשי"ת‬ ‫עליו להתייחס לכל הפסוקים הללו‬ ‫עלי אדמות – 'זיך אויס לעבן די יארן' ‪ -‬כמו בעל תשובה‬ ‫יקח את כל החטאים‬ ‫וככלות ימיך גם תקבל פיסת גן עדן‪ .‬אמנם זכור תזכור שעד‬ ‫אדם מן הצד מתפלא‬ ‫כאילו מדברים כאן מאדם שאכן חטא‪.‬‬ ‫איך בעל תשובה יכול‬ ‫והפשעים שלך וישליך‬ ‫כי הרי מאת ה' היתה זאת כדי ללמד דרך‬ ‫כאן דברי היצר הרע‪ ...‬ואילו אני – דוד מלך ישראל – אומר‬ ‫אותם במקום אשר לא‬ ‫לבקש רוח הקודש‬ ‫לבעלי עבירה אמיתיים אשר מבקשים דרך‬ ‫לך‪ :‬חזק ואמץ בני! כי יכול תוכל לו! אתה תזכה לעלות‬ ‫יזכרו ולא יפקדו ולא‬ ‫למדרגות הגבוהות ביותר! תחזק את עצמך באמונתך ברחמי‬ ‫לא יאומן כי יסופר‪ :‬דוד המלך בא‬ ‫יעלו לב לעולם!‬ ‫תשובה‪ .‬דוד המלך הורה כאן דרך לדורות;‬ ‫ו‬ ‫ולפייס מלך קל רם ונישא שכל המלאכים ושרפים רועדים‬ ‫את הרבים‪ ,‬כאשר יעשה תשובה יזכהו השי"ת וימציא לידו‬ ‫שמים המרובים שהריבונו של עולם משפיע לבעל תשובה‬ ‫מפניו – ואתה אדם קרוץ מחומר עכור הרהבת עוז בנפשך‬ ‫כמה אופנים איך לזכות את הרבים ולתקן את אשר קלקל‪.‬‬ ‫וכך תכבוש את כל המדרגות‪.‬‬ ‫להמרות את פיו?! מהיכן הבאת חוצפה כזאת?! למה אתה‬ ‫ואכן רואים כמה פעמים בחוש‪ ,‬בפרט בימינו‪ ,‬אצל‬ ‫חושב שיש בכוחך לשוב בתשובה על כל זה?!‬ ‫אנשים שהיו אנשים פשוטים מאד – ואפילו כאלה שממש‬ ‫תאמין שהריבונו של עולם‬ ‫אפס כי לריבונו של עולם יש דיבורים אחרים לגמרי!‬ ‫חטאו ופשעו‪ ,‬שהשי"ת מזמין להם כמה דרכים איך לזכות‬ ‫מקרב אותך בלי גבול‬ ‫הריבונו של עולם אומר לך‪ :‬אני מלך הרוצה בתשובה! אני‬ ‫את הרבים באופן מבהיל על הרעיון‪ .‬הם קונים לעצמם‬ ‫כאשר אדם רואה איזה ברנש שעומד ומחרף את רבו‪,‬‬ ‫חנון המרבה לסלוח! אני חתרתי לך דרכים רבים איך לעשות‬ ‫זכויות ותיקונים נוראים – ממש למעלה מדרך הטבע! כי‬ ‫וכי הוא ישתוק לו?! לא! הוא מן הסתם ישיב לו מנה‬ ‫תשובה ולחזור אלי! אני חתרתי חתירה מתחת כסא הכבוד‬ ‫אדם שאינו מייאש את עצמו ואינו שומע לדברי היצר הרע‪,‬‬ ‫אחת אפיים‪" :‬היתכן שאתה מדבר נגד הרבי שלי?! איך‬ ‫למנשה המלך ‪ -‬ואני אמצא דרכי תשובה גם עבורך! אני‬ ‫אלא עומד בתוקפו ומחזק את עצמו וסומך על רחמי שמים;‬ ‫אתה מרהיב עוז בנפשך לדבר על צדיק אמת?! אוי לך‬ ‫המצאתי פלא גדול ששמו תשובה! פלא שבא ממקום גבוה‬ ‫שהשי"ת אכן יביא אותו לתיקון האמיתי שלו‪ ,‬והוא מצידו‬ ‫ואוי לנפשך!"‪.‬‬ ‫ונעלה מכל שכל פשוט – גבוה מעל גבוה!‬ ‫עושה את כל אשר בידו לעשות‪ ,‬אזי הריבונו של עולם‬ ‫בוודאי יעזור לו; כמו שכתוב (תהלים כה‪ ,‬ח)‪" :‬טֹוב ְְוָיָ ָָׁשר ה'‬ ‫כך על אחת כמה וכמה צריך הבעל תשובה לענות‬ ‫יֹוֶרה ַַח ָָט ִִאים ַַּב ָָד ֶֶרְך"‪.‬‬ ‫ַַעל ֵּכֵ ן ֶ‬ ‫למחרפיו דבר! כאשר הסטרא אחרא וכל גונדא דיליה רוצים‬ ‫הקיום שלנו בדור עקבתא דמשיחא‬ ‫לייאש אותו ולהפילו עליו לצעוק לעומתם‪ :‬הריבונו של‬ ‫הוא האמונה ברחמי שמים‬ ‫עולם שלי הוא טוב ומטיב! הוא כולו רחמים וחסדים!‬ ‫אנו מצויים כיום בדור עקבתא דמשיחא – בדורו של‬ ‫אל תבקש להבין את מהות‬ ‫אני סמוך ובטוח על הרחמים שלו! זה ה"חסידות" שלי!‬ ‫משיח‪ .‬ולכן הקדימו חז"ל ואמרו לנו מראש שאנו יכולים‬ ‫התשובה בשכל האנושי שלך‬ ‫וזה הדגל שלי! וכי אתה בא לפעור פיך נגד הרבי שלי‬ ‫לסמוך רק על הריבונו של עולם; אלא על אבינו שבשמים‪.‬‬ ‫כדי שיהיה בכח האדם לחבר את עצמו לשמחה ולחירות‬ ‫– נגד הריבונו של עולם?! אתה מנסה להמעיט ברחמנות‬ ‫והיינו שהדור שלנו – דור של בעלי התשובה – יכולים‬ ‫הנפלאה של הבעל תשובה; כדי שהמהלך הזה אכן יתיישב‬ ‫של הריבונו של עולם! אני אצא נגדך בחרב וחנית! אני‬ ‫לסמוך רק על הרחמים שמשפיעים עלינו מן השמים‪ .‬רק‬ ‫על ליבו‪ ,‬עליו לצאת קצת מן השכל האנושי – 'פון דער‬ ‫על הנקודה של 'אבינו' ‪ -‬שהשי"ת הוא אבינו שבשמים‪ .‬אין‬ ‫שכל'דיגער וועלט' – שהכל עובד שם עם שכל פשוט‪ .‬כי‬ ‫אקבור אותך חיים! ובמילה אחת‪ :‬הבעל תשובה צריך להיות‬ ‫לנו שום נקודת משען‪ ,‬זולת הנקודה הזאת; שהיא נקודת‬ ‫אדם מן היישוב‪ ,‬אדם נורמלי שאצלו צריך כל דבר להתאים‬ ‫תקיף מאד באמונתו שהשי"ת אוהב אותו ומקרב אותו בכל‬ ‫משיח בן דוד אשר הולך בדרכי אבותיו‪ ,‬דרכיו של דוד‬ ‫למשבצת שלו –'ער פארשטייט נאר איינס מיט נאך איינס' ‪-‬‬ ‫ה'קירובים' שבעולם!‬ ‫המלך – 'אונזער זיידן דוד' – דוד מלכא משיחא‪.‬‬ ‫יש לו קושי גדול להבין את אור התשובה; כמו שאמרו חז"ל‬ ‫משיח ילמד כל יהודי‪ :‬אכן אמת שאתה 'שמאטע'! אתה‬ ‫(פסיקתא דר"כ כד‪ ,‬ז)‪" :‬שאלו לנבואה החוטא מהו עונשו אמרה‬ ‫תתפלל על 'מעין רוח הקודש'‬ ‫אין ואפס! אבל אל מול זה יש לך אלוקים גדול בשמים‬ ‫להם הנפש החוטאת היא תמות‪ ,‬שאלו לתורה חוטא מה‬ ‫להלכה ולמעשה קצת קשה לומר בימינו שהבעל תשובה‬ ‫ובארץ! יש לך מלך רחום וחנון! תתחזק באמונה ובביטחון!‬ ‫עונשו אמרה להם יביא אשם ויתכפר לו‪ ,‬שאלו להקדוש ברוך‬ ‫אכן יעמוד תיכף ויבקש רוח הקודש‪ ,‬כי גם עובדי ה' מן‬ ‫תהיה עבד נאמן להשי"ת והוא ישפיע עליך סייעתא דשמיא‬ ‫הוא החוטא מהו עונשו אמר להם יעשה תשובה ויתכפר לו"‪.‬‬ ‫השורה לא כל כך ממהרים לבקש בקשות כאלה‪ ...‬אבל‬ ‫עצומה! אתה תיווכח לראות שהשי"ת יקח את כל החטאים‬ ‫הוי אומר‪ :‬שלפי כל המהלכים – 'לויט די אלע נארמלע‬ ‫צריכים על כל פנים לבקש מעין רוח הקודש; להרגיש‬ ‫והפשעים שלך וישליך אותם במקום אשר לא יזכרו ולא‬ ‫וועגן'‪ -‬וכל דפוסי המחשבה המקובלים אין בנמצא מושג‬ ‫קצת התרוממות אמיתית בשבת קודש‪ ,‬להרגיש את פנימיות‬ ‫יפקדו ולא יעלו לב לעולם! אתה תזכה לקרבה עצומה‪ ,‬אתה‬ ‫של תשובה‪ .‬שואלים את כולם‪ :‬איך עושים תשובה? והם‬ ‫המצווה‪ ,‬לראות קצת את אור התורה ולהרגיש יותר קרבת‬ ‫תעמוד במקום של בעלי תשובה – במקום שאין צדיקים‬ ‫אומרים‪ :‬מה שייך תשובה?! איך אפשר לתקן את הפגמים‬ ‫אלוקים‪ .‬וכמו כן צריכים לבקש על זיכוי הרבים; כמו שכתב‬ ‫גמורים יכולים לעמוד‪.‬‬ ‫שכבר נעשו בכל העולמות העליונים?! איך אפשר ְלְ ַַרּצֹות‬ ‫החובות הלבבות (שער התשובה פרק י) שאדם שחטא והכשיל‬ ‫ג‬ ‫כבר מרגישים בעולם שסוף הסט"א קרב לבוא‬ ‫כי קרוב יום אידם‪:‬‬ ‫ישנה מלחמה גדולה‪ :‬היכן מצויים התענוגים האמיתיים בצד הקדושה או אצל הסטרא אחרא | בעלי התאווה מסתירים את המרה שחורה שלהם | איש ישראל לעולם לא ימצא מרגוע על ידי הבלי העולם הזה | הבעלי תשובה‬ ‫הם עדים נאמנים שיש כאן בעולם תכלית גדולה | אדם מן היישוב לא רוצה להרגיש שהוא חי חיים של בהמה | כולם מרגישים שעומדים לקראת מהפכה גדולה‬ ‫הרוחני שלו ומעולם לא ָָט ַַעם ַַט ַַעם חטא‪ .‬אבל הבעל תשובה‬ ‫תחתית בזה אחר זה‪ .‬אין ספק! מלחמה עזה וכואבת ניטשת‬ ‫הסט"א טוענת שרק אצלם‬ ‫הזה שכבר עבר בכל הימים ונהרות כדי לחפש היכן ישנן‬ ‫בין שתי המחנות; בין צד הטומאה לצד הקדושה‪.‬‬ ‫אפשר למצוא תענוג‬ ‫עוד תאוות כדי להשביע את נפשו‪ ,‬וכבר ירד לכל השאול‬ ‫ישנו עוד הסבר אשר בכוחו לקרב אל השכל את מאמר‬ ‫תחתית כדי לחפש עבירות וחטאים‪ ,‬ואחרי כל זה הוא‬ ‫ככל שהבעל תשובה בא מרחוק‬ ‫חז"ל 'מקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורים‬ ‫בא ואומר‪ :‬הכל הבל הבלים‪ ,‬אין שם שום תכלית‪ .‬אין מה‬ ‫כך הוא מרבה כבוד שמים‬ ‫יכולים לעמוד'‪ .‬כי הנה יסוד מוסד בכל בריאת העולם הוא‬ ‫לחפש שם! אין שם כלום! הרי דבריו נשמעים ביתר שאת‬ ‫אפס כי בכל עת שבא בעל עבירה והופך‬ ‫מה שאמרו חז"ל (אבות פ"ו מ"יב)‪" :‬כל מה שברא הקדוש ברוך‬ ‫ואנשים מקבלים את דבריו‪ ,‬והרי הוא מרבה‬ ‫להיות אדם כשר וישר – הרי הוא מגלה בזה‬ ‫הוא לא בראו אלא לכבודו"‪ .‬הריבונו של עולם חפץ להראות‬ ‫בזה כבוד שמים באופן נפלא – שצדיק גמור‬ ‫את כבוד ה'‪ .‬עם המהפכה שעושה אדם‬ ‫שהוא המושל והשליט היחיד בכל העולם כולו‪ .‬הוא הבעל‬ ‫אין בכוחו להרבות כגון דא‪ ,‬ועל ידי זה‬ ‫נקודות‪:‬‬ ‫שמגיע מהצד שלהם; אדם שהיה שרוי בכל‬ ‫הבית היחיד כאן ואין עוד מלבדו ומי יאמר לו מה תעשה!‬ ‫גופא עוונותיו מתהפכים לזכויות! כי לולא‬ ‫עומק התאוות והבלי העולם הזה‪ ,‬הרי קורא‬ ‫אין שום כח וקיום זולתו ואי אפשר לקבל שום חיות ‪ -‬רק‬ ‫החטאים שעשה ‪ -‬גם לא היה יכול להרבות‬ ‫מעיד‬ ‫הבריאה‬ ‫עצם‬ ‫מתוכו שבלי אמונה‬ ‫בזה תגר על כל הטענות ומענות של הסטרא‬ ‫ממנו! לעומת זאת עומד צבא שלם של סטרא אחרא שצועק‬ ‫כבוד שמים באופן נפלא כזה‪ ,‬ונמצא למפרע‬ ‫אחרא‪ .‬הוא פשוט שם אותם ללעג ולקלס‪.‬‬ ‫בריבונו של עולם‬ ‫את ההיפך הגמור מזה‪ .‬הסטרא אחרא מתנשאת לאמר‪ :‬אם‬ ‫שהחטא הזה היה זכות גדול‪ .‬וכיוון שאמרנו‬ ‫הבעל תשובה הזה‪ ,‬שכבר הרווה את נפשו‬ ‫ובלי תכלית אמיתית‬ ‫אתה חפץ להנות בעולם – אתה מוכרח לבוא אלינו‪ .‬אם תלך‬ ‫שכל תכלית הבריאה הוא להרבות כבוד‬ ‫– אין לאדם הזה‬ ‫בכל תאוות העולם‪ ,‬ועתה קם ועזב אותם‬ ‫שמים‪ ,‬נמצא שמחמת זה הבעל תשובה כל‬ ‫אצל החרדים לדבר ה' – לאותם אנשים שפופים ושבורים‬ ‫שום מנוחה בעולם‬ ‫לאנחות ושב לאלוקי ישראל‪ ,‬הינו מעיד בזה‬ ‫ובעלי מרה שחורה – יהיו לך חיים מרים ועלובים‪ ...‬אתה‬ ‫כך חביב אצל הריבונו של עולם‪ ,‬כי הוא זוכה‬ ‫הזה‪ .‬שום סיפוק‬ ‫כאלף עדים שאין להם מה למכור‪.‬‬ ‫להרבות כבוד שמים בחילא יתיר יותר משאר‬ ‫הנפש! שום טעם‬ ‫תהיה 'רחמנות'‪ .‬אם אתה רוצה לחיות חיים טובים – 'לעבן‬ ‫כאשר עומד אדם שכל ימיו התנזר‬ ‫א טאג' – ולהצליח בחיים‪ ,‬אתה צריך להיות משלנו‪ ...‬אצלנו‬ ‫כל אדם‪ ,‬והענין של כבוד שמים חביב אצל‬ ‫בחייו! כי מהו בכלל‬ ‫האדם‪ :‬בריה שפילה‬ ‫מתאוות‪ ,‬ומעולם לא התייחס להצעות של‬ ‫אתה יכול לקבל את כל התאוות והנאות עולם הזה‪.‬‬ ‫הריבונו של עולם יותר מכל דבר‪.‬‬ ‫שמסתובבת כאן‬ ‫הסטרא אחרא‪ ,‬וטוען באוזני העולם שאין‬ ‫והריבונו של עולם נתן רשות לסטרא אחרא לצאת בקול‬ ‫בעולם בלי מנוחה‪,‬‬ ‫לסטרא אחרא מה למכור‪ ,‬נו‪ ,‬כבר שמענו‬ ‫בעלי התשובה שמתרבים‬ ‫הרבה‬ ‫כך‬ ‫כל‬ ‫עם‬ ‫כזאת; אנשים לא מתפעלים מזה ודבריו‬ ‫רעש גדול ולהעמיד לבני אדם פיתויים וניסיונות קשים‪ .‬הם‬ ‫בזמננו הם סימן מובהק‬ ‫הוא‬ ‫וצרות‪.‬‬ ‫בעיות‬ ‫לא נשמעים כל כך‪ .‬אנשים אומרים‪ :‬וכי מה‬ ‫יכולים לפרסם את כל העזות והחוצפה והפריצות שבעולם‬ ‫לביאת המשיח‬ ‫בריש גלי ‪ -‬ואין פוצה פה ומצפצף‪ .‬ומי כבר מדבר אחר‬ ‫הולך ועובר מתאווה‬ ‫הוא יודע מחייו – 'וואס ווייסט ער פון דער‬ ‫בדורנו אנו עדים למחזה שלא היה מאז‬ ‫לתאווה ואינו מוצא‬ ‫שהותרה להם הרצועה לגמרי והם משחיתים את הדור‬ ‫עולם הזה צו זאגן' ‪ -‬הוא הרי שקוע בעולם‬ ‫ומעולם‪ .‬לנגד עינינו הולך ומתקיים מה‬ ‫שום מרגוע לנפשו‬ ‫עם כל הכלים הטמאים למיניהם‪ ,‬ומפילים אנשים לשאול‬ ‫ז‬ ‫דרכי הצדיקים‬ ‫שהבטיחו אותנו חז"ל (סנהדרין צז‪" :):‬אין ישראל נגאלין אלא בתשובה"‪.‬‬ ‫הלך הרבי מלובלין והתנצל בפני אותו יהודי‪,‬‬ ‫והגם אמת שאין אנו יודעים מתי ואיך יבוא משיח‪ ,‬אבל אנו רואים‬ ‫אלול ‪ -‬תשובה‬ ‫ואמר לו‪' :‬וואס זאל איך טון‪ ,‬אזוי האט דער‬ ‫סימנים מובהקים לביאת המשיח‪ .‬מעולם לא היתה תופעה כזאת; של‬ ‫רבי געזאגט' (מה אעשה‪ ,‬אבל כך אמר הרבי)‪ ,‬ואמר‬ ‫אלפים ורבבות בנים תועים שחוזרים לאביהם שבשמים‪ .‬אנשים רחוקים‪,‬‬ ‫לו את כל הפתגם [ואמר כ״ק רבינו זי״ע על‬ ‫אשר כבר הגיעו לתכלית הריחוק והשפלות‪ ,‬ממלאים את הבתי מדרשות‬ ‫כך‪ ,‬כי אם היו אומרים כך למאן דהו בזמנינו‪,‬‬ ‫ולומדים גמרא ותוספות‪ .‬זהו ממש חידוש גדול של עקבתא דמשיחא‪.‬‬ ‫היה בורח ומסתלק מרבי כזה‪ ,‬אבל הוא היה‬ ‫יהודי ירא שמים]‪ .‬מיד חרד אותו יהודי על‬ ‫הרה״ק הרבי מלובלין זי״ע היה נוסע הרבה אל‬ ‫אבל זה לא רק עצם הדבר שכל כל כך הרבה יהודים חוזרים לצור‬ ‫הדבר‪ ,‬ונכנס אל הרר״א בבכיות גדולות‪ ,‬וביקש ממנו‬ ‫רבו הרה״ק הרבי ר' אלימלך מליזענסק זי״ע‪ ,‬ובדרך‬ ‫מחצבתם ובזה הם מרבים כבוד שמים‪ .‬אלא שבזה בא לידי ביטוי שאנו‬ ‫כי לא ידחה אותו‪ .‬וטען כי 'אין לך דבר שעומד בפני‬ ‫כלל היה הרבי מקבל את פניו בשמחה גדולה וסבר‬ ‫עומדים באמצע הנצחון הגדול נגד הסטרא אחרא – אשר זהו סימן‬ ‫התשובה'‪ ,‬ואין הוא רוצה לשמוע שום דבר אלא הוא‬ ‫פנים יפות‪ .‬פעם אחת בהיותו בדרכו באיזו אכסניה‪,‬‬ ‫לאורו של משיח! זהו סימן שהעולם כבר כמעט מוכן לקבל את אורו‬ ‫רוצה לעשות תשובה‪ .‬אבל גם אחר כל הדברים‪ ,‬לא‬ ‫ראה יהודי אחד אשר היה נראה לו צדיק גדול‪ .‬כי‬ ‫של משיח! התנועה הגדולה של הבעלי תשובה‪ ,‬אלפים ורבבות של בעלי‬ ‫רצה הרר״א להסתכל עליו כלל‪ ,‬עד שבכה ובכה הרבה‬ ‫ראה את תפלתו המרוממת‪ ,‬והביט עליו איך הוא עורך‬ ‫מאד וכל הזמן טען כי הוא רוצה לחזור בתשובה‪.‬‬ ‫תיקון חצות בבכיות נוראות על גלות השכינה‪ ,‬וכך גם‬ ‫תשובה‪ ,‬הם עדים נאמנים שהסטרא אחרא יוצאת מוכה וחבולה כאשר‬ ‫כל התנהגותו מצאה מאד חן בעיניו‪ .‬ניגש אל היהודי‬ ‫ידיהם על התחתונה‪.‬‬ ‫רק אחר זמן מה‪ ,‬כאשר ראה הרר״א שהוא מתכווין‬ ‫ושאל אותו‪' :‬מי הוא רבכם? תלמידו של מי הינכם'?‬ ‫לכך באמת ובכובד ראש (ערנסט)‪ ,‬אמר לו‪ :‬דא קומען‬ ‫ענה לו היהודי כי אין לו רבי כלל‪ .‬אמר לו‪' :‬אם על אף‬ ‫אסאך מאל חוטאים‪ ,‬גרויסע חוטאים מיט חטאים‬ ‫הסטרא אחרא נגעלת מעצמה‬ ‫חמורים‪ ,‬איך קען מיך א עצה געבן מיט יעדן איינעם‪,‬‬ ‫שאינכם נוסעים לשום רבי‪ ,‬אתם נראים כל כך טוב‪ ,‬מי‬ ‫יודע מה יהיה נעשה ממכם אם תיסעו עמי אל מורי‬ ‫הניצחון שיש לריבונו של עולם נגד הסטרא אחרא מתגלה – לא רק‬ ‫איך גיב זיי א תשובה‪ .‬אבער מיט אזא פערשוין ווי‬ ‫ורבי הרבי ר' אלימלך בליזענסק'‪ .‬וכך הוסיף ודיבר על‬ ‫על ידי הבעל תשובה – אלא גם על ידי הסטרא אחרא בעצמה‪ .‬כי כל‬ ‫דו ביסט‪ ...‬קען איך מיך נישט אליין קיין עצה געבן!‬ ‫מען וועט ווארטן ביז ס'וועט קומען דא מיין ברודער‬ ‫לבו בנושא זה‪ ,‬עד שהסכים לקבל את הדברים ואכן‬ ‫אדם ששייך למחנה שלהם יודע היטב בליבו‪ ,‬שמי שהולך אחר תאוות‬ ‫נסע יחד עמו‪.‬‬ ‫ליבו מרגיש בעצמו שהוא מופרך לגמרי‪ .‬הוא יודע שכל כולו אפוף‬ ‫‪ -‬דער רבי ר' זושא‪ ,‬ביידע צוזאמען האפט מען אז‬ ‫מ'וועט שוין קענען עפעס מאכן'! (באים לכאן הרבה פעמים‬ ‫ויהי בהגיעם לליזענסק נכנסו יחד אל הרר״א‪ ,‬אבל‬ ‫עצבות ומרה שחורה‪ .‬מעולם לא התגלה כמו בזמננו; בזמן שהסטרא‬ ‫חוטאים‪ ,‬ואף חוטאים גדולים בחטאים חמורים‪ ,‬ואני יודע מה לעשות‬ ‫מיד בכניסתם לחדרו הסתובב והפנה את ראשו מהם‪,‬‬ ‫אחרא מספקת את כל תאוות העולם הזה‪ ,‬כל כך הרבה יצר הרע'ס‪,‬‬ ‫עם כל אחד מהם‪ ,‬ואני נותן להם תשובה‪ .‬אבל עם אדם שכמותך‪ ...‬אינני‬ ‫ולא אמר להם שלום‪ ,‬כאילו שהוא מאד ברוגז עליהם‪,‬‬ ‫אפיקורסות והפקרות‪ ,‬וחרף כל זה אנשים לא מוצאים בזה שום סיפוק‬ ‫יכול להסתדר בעצמי‪ .‬נוכרח להמתין עד שאחי הרבי ר' זושא יבא לכאן‪,‬‬ ‫והתביישו מאד‪ .‬אמר הרבי מלובלין אל אותו היהודי‪:‬‬ ‫הנפש! הם נשארים רעבים וצמאים כמקודם‪ .‬אילו כל האפיקורסים‬ ‫ושנינו ביחד נוכל לקוות שנצליח לעשות איזה דבר)‪ .‬קיבל היהודי‬ ‫'איך האב מיך מן הסתם עפעס פארזינדיגט‪ ,‬דער רבי‬ ‫והבעלי תאוות הללו היו אומרים את האמת שיושבת להם בליבם‪ ,‬הם‬ ‫את הדברים‪ ,‬והמתין שם למשך תקופה‪ ,‬עד אשר‬ ‫וויל מיך נישט אנקוקן‪ ,‬און ממילא שוין אייך אויך‪ ,‬ער‬ ‫היו אומרים שאין להם שום טעם בחיים! הם היו מספרים שנפשם נקעה‬ ‫הגיע הרר״ז‪ .‬ואכן כאשר הגיע‪ ,‬לקחו אותו האחים‬ ‫האט זיכער אייך נישט געמיינט' (אני כנראה נכשלתי באיזה‬ ‫מכל התאוות! הם כבר באו לידי גועל נפש ממש! הם היו אומרים לנו‬ ‫הק' לידיהם ועבדו עמו‪ ,‬עד שנהיה צדיק באמת‪ .‬ואחר‬ ‫חטא‪ ,‬ולכן אין הרבי רוצה להביט עלי‪ ,‬ולכן גם עליכם‪ ,‬כי אותכם הוא‬ ‫שאינם מבינים איך אנשים שמחים ומרוצים בחייהם! למה הם מחייכים‬ ‫תקופה ארוכה שהיה שם חזר לעירו‪ ,‬ואמר‪' :‬איך ווייס‬ ‫בודאי לא התכווין)‪ .‬ואמר‪' :‬איך וועל מיך צוגרייטן אפאר‬ ‫אז איך בין נישט גוט'! (אני יודע כי אינני טוב!)‪.‬‬ ‫טעג און תשובה טון‪ ,‬און דערנאך וועל איך אריין‬ ‫בכלל?! לשמחה מה זו עושה?!‬ ‫גיין צום רבי'ן' (אכין את עצמי כמה ימים ואעשה תשובה‪ ,‬ואחר‬ ‫ונמצא שעצם הבריאה מעיד מתוכו שבלי אמונה בריבונו של עולם‬ ‫כך אכנס אל הרבי)‪ .‬וכך אכן עשה‪ ,‬התבונן במעשיו וחזר‬ ‫ובלי תכלית אמיתית – אין לאדם הזה שום מנוחה בעולם הזה‪ .‬שום סיפוק‬ ‫הרה״ק מצאנז זי״ע היה נוסע כמה פעמים אל‬ ‫בתשובה גדולה‪ ,‬ואחר כך נכנס אל הרר״א‪ .‬ויהי כאשר‬ ‫הנפש! שום טעם בחייו! כי מהו בכלל האדם‪ :‬בריה שפילה שמסתובבת‬ ‫הרה״ק מרוזין זי״ע‪ ,‬אבל אחר פטירתו פתח במערכה‬ ‫נכנס‪ ,‬מיד קיבל אותו הרר״א באהבה וחיבה‪ ,‬ואמר לו‬ ‫נגד בניו הק' מחמת כמה טעמים‪ .‬והנה הרה״ק רבי‬ ‫כאן בעולם בלי מנוחה‪ ,‬עם כל כך הרבה בעיות וצרות‪ .‬הוא הולך ועובר‬ ‫בחביבות‪ַ'ַ :‬אה! יעקב יצחק'ל'! ושמח עמו מאד‪.‬‬ ‫מנחם מענדיל מוויזניץ בעל 'צמח צדיק' זי״ע היה‬ ‫מתאווה לתאווה ואינו מוצא שום מרגוע לנפשו‪ .‬בכל פעם שהוא מרשה‬ ‫חתנו של הרה״ק מרוזין‪ ,‬ובעת המחלוקת לא התערב‬ ‫התפלא הרבי מלובלין מאד‪ ,‬ואמר‪' :‬איך בין היינט‬ ‫לעצמו ללכת אחרי התאווה הוא מרגיש אחר כך חלול וריק מכל וכל‪.‬‬ ‫בכלל לטובת גיסיו‪ ,‬ואדרבה החזיק בידידות גדולה‬ ‫נישט אזוי גוט‪ ,‬אז איך זאל האבן געוועהן אפאר טעג‬ ‫הוא מרגיש כמו בהמה גסה! הוא מגיע למצב שהוא נגעל מעצמו‪ .‬נו‪,‬‬ ‫עם הרה״ק מצאנז‪ ,‬וגם הרה״ק מצאנז היה מכבד אותו‬ ‫צוריק אזוי שלעכט' (אינני היום כל כך טוב‪ ,‬שאיחשב לפני כמה‬ ‫וכי מהיכן יכולה בריה כזאת למצוא קצת מנוחה ונחת בעולם?! וכי‬ ‫מאד [ופעם הסביר על כך‪ ,‬שהוא מפני ששמע בעצמו‬ ‫ימים כ״כ גרוע) דהיינו שאין הוא רואה בעצמו שינוי גדול‬ ‫איזו סיבה יש לאדם כזה לשמוח ולחייך?! ונמצא שאדם שחי עם מהלך‬ ‫איך חותנו הק' אומר אליו שהוא מן הבית דין של‬ ‫כל כך בין מדרגתו דאז למדרגתו של היום‪ ,‬כי אם אז‬ ‫של אכול ושתה כי מחר נמות‪ ,‬עומד בסתירה גמורה לכל מהלך הנפש‬ ‫מעלה‪ ,‬ואכמ״ל]‪.‬‬ ‫היה כל כך גרוע עד שלא רצה להביט בפניו‪ ,‬לא היה‬ ‫ומציאות החיים בעולם‪.‬‬ ‫פעם אחת שלח הרה״ק מצאנז קוויטל אליו‪ ,‬והיו‬ ‫זוכה עכשיו לאהבה גדולה כזו‪ ,‬כי עדיין לא השתנה כל‬ ‫חסידי וויזניץ מתפארים בזה שהוא שלח קוויטל אל‬ ‫כך מן הקצה אל הקצה‪.‬‬ ‫רבם‪ .‬שמע הרה״ק מגארליץ זי״ע על כך‪ ,‬והדבר ציער‬ ‫ענה לו הרר״א‪' :‬דו מיינסט אז איך האב דיך‬ ‫העולם הולך ומכין את עצמו לקראת הגאולה‬ ‫אותו ביותר‪ .‬כי הוא היה חסיד גדול של אביו הק'‬ ‫געמיינט?! חס ושלום! איך האב געמיינט יענער'! (אתה‬ ‫בעולם כולו מרחפת באוויר הרגשה של ריקנות ושיממון הנפש‪,‬‬ ‫כידוע‪ ,‬והיה מקפיד מאד על כבודו‪ ,‬והיה סובר כי כל‬ ‫חושב שעליך התכוונתי?! ח״ו! התכוונתי לאותו היהודי!)‪ .‬תמה הרבי‬ ‫המלחמה בין הצדדים הולכת ומתבררת‪ ,‬אבל אנשים לא יודעים להניח‬ ‫צדיקי דורו צריכים להתבטל לפניו‪ .‬ובכן נכנס לפניו‬ ‫מלובלין‪ ,‬ואמר‪' :‬אבער יענער איז דאך אזא צדיק! איך‬ ‫את האצבע ולהבין מה אכן מתרחש לנגד עיניהם‪ .‬הם כבר רואים את‬ ‫בטענות‪ ,‬ואמר‪' :‬יעדער רבי'שע אייניקל דארפסטו‬ ‫האב אים דאך געברענגט דא'! (אבל הרי הוא כ״כ צדיק! הרי‬ ‫השבר הגדול – 'דעם גרויסען בראך' – שהעולם עובר אבל לא מבינים‬ ‫שיקן א קוויטל'? (וכי לכל בנן של קדושים צריך אתה לשלוח‬ ‫אני הבאתיו לכאן!)‪ .‬ענה לו הרר״א ואמר לו‪' :‬דע לך כי‬ ‫מה הם רואים‪ .‬אולם בו ברגע שיתנו למלך המשיח רשות לגלות את‬ ‫קוויטל?)‪ ,‬שאל אותו הרה״ק מצאנז בחזרה‪' :‬וועמען‬ ‫ישנם ארבעה מיני אנשים‪ ,‬יש מי שאינו טוב וחושב‬ ‫מיינסטו'? (למי כוונתך?)‪ ,‬ענה ואמר‪' :‬מענדל'ע וויז'ניצער!‬ ‫שהוא טוב‪ ,‬יש מי שהוא טוב וחושב שאינו טוב‪ ,‬יש מי‬ ‫אור הגאולה – כולם תיכף ירוצו וישליכו את כל פסליהם והבליהם! כל‬ ‫דארפסטו שיקן א קוויטל'?! (לר' מענדל מוויזניץ‪ ,‬צריך אתה‬ ‫שאינו טוב ויודע שאינו טוב‪ ,‬ויש מי שהוא טוב ויודע‬ ‫העבודה זרה'ס שיש בימינו! כל העולם יעבור מהפכה עצומה! הריבונו‬ ‫לשלוח קוויטל?!)‪ ,‬ענה לו הרה״ק מצאנז בתמיה‪' :‬איך האב‬ ‫שהוא טוב'‪ .‬והמשיך ואמר‪' :‬מי שאינו טוב והוא טועה‬ ‫של עולם יגלה עין בעין שאין עוד מלבדו! יתברר כאור יום שאין לסטרא‬ ‫אים געשיקט א קוויטל'? (וכי אני שלחתי לו קוויטל?)‪ ,‬השיב‬ ‫לחשוב שהוא טוב‪ ,‬הרי הוא חי עם טעות‪ ,‬שהרי באמת‬ ‫אחרא מה למכור! יכירו וידעו כל יושבי תבל שחוץ מהריבונו של עולם‬ ‫הרה״ק מגארליץ‪' :‬יא! די וויז'ניצע חסידים טוהן זיך‬ ‫אינו טוב‪ ,‬וסיים באמרו‪' :‬נו‪ ,‬אויף א טעות וועט ער זיך‬ ‫אין כלום בעולם! הוא הטוב האמיתי והטוב היחידי! השקר יחלוף ויעלם‬ ‫אויף אז די האסט געשיקט א קוויטל'! (כן! חסידי וויזניץ‬ ‫נאך אמאל כאפן' (הרי על טעות עומדים בסוף)‪ ,‬והיינו אשר‬ ‫מן העולם! כולם יכירו באפסיות החומר! הסטרא אחרא תאבד את כל‬ ‫מתפארים כי שלחת אליו קוויטל!)‪.‬‬ ‫אז כשיעמוד על טעותו‪ ,‬ודאי יעשה תשובה‪ .‬והמשיך‬ ‫ממשלתה וכבוד שמים יתגלה בשלימות‪" ,‬וימלא כבוד ה' את כל הארץ"‪.‬‬ ‫הרהר הרה״ק מצאנז קצת‪ ,‬ואחר כך שאל‪' :‬ווען איז‬ ‫עוד באמרו על מי שהוא טוב וחושב שאינו טוב‪' :‬נו‪,‬‬ ‫דאס געווען'? (מתי היה זאת?)‪ ,‬ענה לו‪' :‬יעצט אין חודש‬ ‫אזוי דארף דאך א איד זיין' (הרי כך צריך יהודי להיות)‪ .‬ואף‬ ‫ישר ‪718.484.2189‬‬ ‫אלול'! (עכשיו בחודש אלול!)‪ ,‬השיב לו הרה״ק מצאנז‪ַ'ַ :‬אה‪,‬‬ ‫על מי שאינו טוב ויודע שאינו טוב‪ ,‬אמר‪' :‬נו‪ ,‬אז ער‬ ‫סימן טוב ומזל טוב‬ ‫ס'איז געווען חודש אלול! ני חודש אלול‪ ,‬ס'קומט א‬ ‫ווייסט דאך אז ער איז נישט גוט‪ ,‬וועט ער דאך תשובה‬ ‫ברכת מזל טוב נשגר בזה קדם‬ ‫החסיד המפואר‬ ‫יום הדין‪ ,‬וואו ס'איז נאר דא ערגעץ א ערליכער איד‪,‬‬ ‫טון' (הרי אם הוא יודע שאינו טוב‪ ,‬הלא יעשה תשובה)‪ .‬ואז סיים‬ ‫שליט"א‬ ‫מוהר"ר יואל שפיטצער‬ ‫דארף איך אים שיקן א קוויטל! פון אלול איז נישט‬ ‫במאמר חריף‪' :‬איינער וואס איז גוט און ער ווייסט אז‬ ‫חבר הנהלת מערכת 'דעהו'‬ ‫קיין ראיה' (אה‪ ,‬זה היה בחודש אלול! הרי בחודש אלול לפני שבא‬ ‫ער איז גוט‪ ,‬ער וועט קיינמאל קיין תיקון נישט האבן'!‬ ‫לרגל נישואי בנו הבה"ח יהושע ני"ו‬ ‫עב"ג בת מחותנו מוהר"ר בנימין משה שטעקל שליט"א‬ ‫יום הדין‪ ,‬היכן שיש רק איזה יהודי ירא שמים‪ ,‬צריך אני לשלוח אליו‬ ‫(מי שהוא טוב והוא יודע שהוא טוב‪ ,‬לא יהיה לו תיקון לעולם!) ובזה‬ ‫מברכים‬ ‫קוויטל‪ ,‬מאלול אין כל ראיה!)‪.‬‬ ‫השלים את דבריו‪.‬‬ ‫מערכת 'דעהו'‬ ‫ארה”ק‪072.3323310 :‬‬ ‫לקבל הגליון מדי שבוע במייל‪,‬‬ ‫כל הזכויות שמורות‬ ‫יט‬ ‫סט‬ ‫תולדות יהודה‬ ‫ן‬ ‫לסדר מוקד הפצה‪ ,‬ולתרומות‪:‬‬ ‫ארה"ב‪718.536.2347 :‬‬ ‫מכו‬ ‫שין‬ ‫למכון תולדות יהודה סטיטשין‬ ‫ענגלאנד‪033.0175.9024 :‬‬ ‫אין להעתיק שום חלק מגליון‬ ‫‪a0765993813@gmail.com | 076.5993813‬‬ ‫זה בלי רשות המערכת‬ ‫כ " <ל ה ו צ א ת ס פ רי ט "א‬ ‫קאנאדע‪438.771.1003 :‬‬ ‫ק מ ר ן ר בי נ ו ש <ל י‬