עומקא דפרשה · Omke Deparsha — כי תבוא (2026-08-24)

עומקא דפרשה
במה ללומדי התורה -מודיעין עילית
ניגון מקרא ביכורים דין מקרא ביכורים
שער הציון פר' כי תבא -בענייני מקרא ביכורים ספק חיוב וידוי ביכורים
מקרא בזמן שמחה בס"ד ערב ש"ק ט"ז אלול תשפ"ו מקרא ביכורים במקדש
שנה י"ט
פיוט במקרא ביכורים אם ביכורים בכל שנה
גליון
וידוירהביכורים תתס"ו
חיובר יבצ ב
ספק תו בדינא דמקרא ביכורים
הרב מאיר זילברמן הרב שלמה זלמן כהן
בגמ’ ב”ב (דף פא) אמרו הקונה ב’ אילנות בשדה חברו מספק”ל לרבנן שמא מקשה היאך מהני במקרא ביכורים שומע כעונה הא בעינן בקול רם
קנה קרקע וע”כ מביא בכורים ואינו קורא .ומק’ בגמ’ כיון דפסוקי נינהו ליקרי א .כבר איתבדר בעלמא פלוגתת רבותינו הבית הלוי והחזו”א ,אי מהני שומע
[מספק כקורא בתורה] ותי’ משום דמחזי כשיקרא .ובתוס’ רא”ש כתב דלפי”ז כעונה בברכת כהנים ,דדעת הבית הלוי (בספרו עה”ת בסוף עניני חנוכה)
איסור הקריאה מדאורייתא .וצ”ב דהא אינו אלא מיחזי כשיקרא .ובדרך אמונה דלא מהני ,דכיון דבברכת כהנים בעינן קול רם ,א”כ בהא לא שייכא שומע
(פ”ד מבכורים ד) בביאה”ל מק’ לשי’ היראים דאיסור שקר אינו אלא אם רע כעונה ,דהא ענייתו של הכהן השומע ,אינו נשמע להעם השומעים ,ומאידך
לבריות .ומבאר דהאיסור אינו שקר אלא כשמדבר לפני הקב”ה צריך לדבר גיסא החזו”א (או”ח סי’ כט סק”ג) פליג וס”ל דשפיר מהני שומע כעונה ,יעו”ש
באימה ויראה והוא בכלל את ה’ א’ תירא ואפי’ דבר שנראה כשקר אין לומר בטעמא דמילתא.
דהוי זלזול במורא שמים וכעי”ש בברכות דף לד מבואר דאע”ג דאיכא מצו”ע
דקריאת בכורים מ”מ היכא דמספק”ל ומיחזי כשיקרא אסור לקרא.. וקושיא עצומה הקשה הנצי”ב (שו”ת משיב דבר ח”א סי’ מז בהערות לאו”ח
סי’ קכח סי”א) ,מהא דתנן בביכורים פ”ג מ”ז ,דהיו מקרין לפני מביא הביכורים
וילה”ע לפי”ז מ”ש אמירת וידוי דמקרא בכורים מוידוי דתשובה דמתוודין את פרשת הביכורים .והאי ’מקרין’ ,היינו מדין שומע כעונה ,דהמביא ביכורים
מספק גם על חטאים שאין ברור אם נכשלו בהן .וביותר יל”ב דבבכורים אפשר
היה שומע מהמקריא ויוצא יד”ח הקריאה .והא במקרא ביכורים נמי איכא דינא
לפרש קריאתו מספק כקורא בתורה משא”כ בוידוי א”א לאדם לבקש על חטא
לאומרו בקול רם ,וכדאמרו (עי’ סוטה לב ע”ב) וענית ואמרת ,לשון הרמת קול,
והוא לא חטא וכמ”ש בוידוי רבינו ניסים גאון.
ואעפ”כ חזינן דמהני שומע כעונה ,וצ”ע.
וביותר יל”ע ממ”ש הטור בסי’ תרז בשם הרי”ץ גיאות שאין להתודות על גניבה
שנכשל בשנה שעברה ושב ,אבל כשאומר וידוי עם הציבור אין לחוש שא”א מייסד דבביכורים דהאמירה היא לגבוה מהני שומע כעונה
שלא יהא א’ מהציבור גנב[ .דס”ל דאיכא מצות תשובה ווידוי דציבור] והדברים ב .והנראה בזה בעזה”י ,דהנה יסוד נפלא הנחילנו העמק ברכה (נשיאת כפים
צ”ב אחרי דמצווין בצדק תשפוט עמיתך היאך יחשוד את הציבור שנכשלו אות ה) בביאור דברי הבית הלוי ,דס”ל דהא דבעינן בברכת כהנים קול רם ,לאו
בגניבה .ובדרך אמונה שם הוסיף דאיסור מיחזי כשיקרא ע”י קריאת פר’ בכורים משום דהוא ”תנאי בהדיבור” שיהא בקול רם ,אלא דהוא ”תנאי בעצם המצוה”
בביהמ”ק חמיר טפי ,וילה”ע מהא דכהן גדול מתוודה פעם ב’ על פרו כתב דבברכת כהנים בעינן שיהיו כל הקהל שומעים את דבריו ,וכדדרשינן אמור
מהר”ל (פר’ אחרי) שמא נכשל תיכף בחטא וכמ”ש בגמ’ זבחים (דף ו ):ראויין להם ,כאדם שאומר לחבירו ,ומשו”ה בשומע כעונה נהי דמתייחס הדיבור אל
היו ישראל להקריב קרבנותיהן בכל עת ובכל שעה [דכל שעה בספק חוטאין] הכהן השומע והוי כמדבר בקול רם ,מ”מ הקהל אינם שומעים את דיבורו של
אלא שחיסך עליהן הכתוב .ומתוודה כה”ג חטאתי עויתי פשעתי בלשון ודאי השומע ,ומשו”ה לא מהני שומע כעונה בברכת כהנים.
על צד הספק .ולכאו’ כיון דאינו אלא ספק ,מיחזי כשיקרא ואסור להתוודות. וענית ואמרת דלפי”ז מיושב היטב ,דהא לעולם אין כונת הבית הלוי לייסד דכל
ועט”ז (סי’ קח סעיף יב) אם הזכיר אזכרה שאינה נכונה בתפלה חוזר וכמ”ש היכא דבעינן קול רם לא מהני שומע כעונה ,אלא כונתו דבברכת כהנים דאיכא
בשופר דקול מקלקל הסדר .ויל”ב לפי”ז במתוודה על חטא שלא נכשל יתכן דינא דאמור להם ,התם הוא דלא מהני שומע כעונה ,ונמצא פשוט דבמקרא
דקלקל כל התפלה. ביכורים דליכא דינא דאמור להם ,דהא האמירה היא לגבוה ,כדכתיב וענית
ולחומר הקו’ י”ל בהקדם דברי הרמב”ן בב”ב שם .דלהלכה כתב הרמב”ם (שם ואמרת לפני ד’ אלוקיך ,אזי שפיר מהני שומע כעונה.
ה”ג) גר מביא בכורים וקורא אשר נשבע ה’ לאבותינו לתת לנו ,ואע”ג דהגרים מייסד עוד דבביכורים תרי אמירות איכא למביא ביכורים
לא נטלו חלק באר”י מ”מ ראויין לירש אלא שנתחלקה הארץ ליוצאי מצרים.
ואין זה אלא חסרון בהיכ”ת אך בעצם מהותן ראויין לירש וקורא .והרחיב בחי’ ג .איברא דאכתי איכא בזה סירכא ,דהא במקרא ביכורים נמי נאמר לשון
הגר”ח סטנ’ בזה. אמירה לאחר ,דכתיב ובאת אל הכהן וגו’ ואמרת אליו וגו’ ,וא”כ אמאי בביכורים
מהני שומע כעונה.
ואולי י”ל עד”ז גם לענין וידוי דתשובה דמצינו חיוב תשובה אע”פ שלא נכשל
בחטא באשם תלוי דחייב קרבן על צד הספק ואף אם לא נכשל בחטא אינו ונראה לענ”ד ליישב בזה ,ובהקדם דהנה כד דייקינן במקראי קודש ניחזי דתרי
חולין בעזרה דהספק הוא החטא ומחייב גם על צד שלא נכשל .וכן הוא בכל אמירות איכא למביא ביכורים ,חדא לפני התנופה דאומר הגדתי היום וגו’ ,וחדא
ספק עבירה כמו שכ’ הרמ”א (סי’ תרג) ,ואפשר כשם דבבכורים קורא אף שלא לאחר התנופה דאומר ארמי אובד אבי וגו’ .וחלוקים הם ביסוד דינם ,דהאמירה
קיבל חלק בארץ כיון דישנו בתורת הקבלה ה”נ אין הוידוי על מעשה מסויים רק הראשונה היא לכהן ,כדכתיב ובאת אל הכהן וגו’ ואמרת אליו ,והאמירה השניה
על מהות האדם ואף אם לא נכשל בגניבה כיון דישנו בתורת אפשרות הלקיחה היא לפני ד’ ,כדכתיב וענית ואמרת לפני ד’ אלוקיך.
הרי הוא בתורת הוידוי .ולא מחמת ספק אלא חיוב ודאי. ולפי”ז נראה ,דכל הדינים דאיתנייהו במקרא ביכורים ,כגון דבעינן לשון
ועד”ז י”ל דאע”ג דמצווה בצדק תשפוט עמיתך מ”מ כתב הח”ח בבמ”ח (כלל הקודש וקול רם ,היינו דוקא באמירה השניה שאומר לפני ד’ ,דהתם כתיב
ד סקי”ח) דאפי’ בת”ח דתלינן דבוודאי עשה תשובה מ”מ לענין מצות תוכחה וענית ואמרת ,ומהאי קרא ילפינן דבעינן לשון הקודש וקול רם ,אבל באמירה
אפשר דלא נפטר וה”נ דכוותה כ”ז שאינו ברור ודאי שלא חטא ישנו בתורת הראשונה שאומר לכהן ,שפיר מהני בכל גונא.
הוידוי .ע”כ אינו שקר בתפלה .ועב”ח סי’ א’ בשם מהרש”ל לענין ובלכתך בדרך זו נראה דמיושב שפיר ,דממנפ”ש ,על האמירה הראשונה ,נהי
מסופק אם חייב חטאת. דהוי אמירה לכהן וא”כ משו”ה הוי טעמא דלא מהני שומע כעונה ,מ”מ הרי לא
בעינן דיצא יד”ח מדין שומע כעונה ,דהא יכול לקרוא בעצמו ,דהרי הכל יודעין
לקרוא ,כיון דליכא דינא לאומרו בלשון הקודש .ומאידך גיסא על האמירה
השניה ,נהי דבעינן לשון הקודש ,וא”כ מי שאינו יודע לקרוא הרי צריך לצאת
יד”ח ע”י אחר ,מ”מ הרי שפיר מהני שומע כעונה ,כיון דלא הוי אמירה לאחר.
ולפי”ז זכינו לדין ,דאף דנתבאר דבמקרא ביכורים מהני שומע כעונה ,מ”מ
הגליון מוקדש לעילוי נשמת באמירה ראשונה לכו”ע לא מהני שומע כעונה ,ומבוארים היטב דברי הבית
ר' יגאל בר יוסף ז"ל הלוי ,ובית הלוי ברכו את ד’.
ועוד עמנו אריכות דברים בהאי ענינא ,אך אינם לפי מכסת המצע
נלב"ע י"ז באלול ת.נ.צ.ב.ה. שלפנינו ,וניתן לקבלם בדוא”ל ממערכת העומקא.
תורה
בכל שנה הציו
ביכורים שער
מלחמתה של
אם צריך להביא תורהבמקדשהציו
דוקא אם מקרא שער
ביכוריםשל
מלחמתה
הרב משה שפירא הרב עזרא צנגר
במקרא ביכורים אומר ”ועתה הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה אשר נתתה בפר׳ מצות וידוי מעשר ,כתוב ׳ואמרת לפני ה’ אלקיך׳ ,שמצוה להתודות על
לי ה’” ,וגו’ ,וכן בתחילת הפרשה אי’ ”ולקחת מראשית כל פרי האדמה” וגו’. המעשרות לפני ה׳ ,דהיינו מקום המקדש .אבל נח׳ הרמב’’ם והראב׳׳ד אם מותר
וצריך תלמוד טובא בזה שכיון שמדאורייתא הביכורים הם רק מז’ המינים הו”ל להתודות בכל מקום בדיעבד ,שהרמב’’ם ס׳׳ל שמותר להתודות על המעשר
למימר פרי העץ. בכל מקום ,אך הראב׳׳ד פליג עליו וכתב שצריך להתודות ׳לפני ה׳׳ במקום
ותי’ בזה החיד”א (בחומת אנך) משמיה דהמהר”ם ב”ח עפ”ד המשנה בביכורים המקדש לעיכובא.
דכשרואה אדם תאנה שביכרה כורך עליה גמי לסימן ,וא”כ היא עדיין בוסר, וכ׳ המנ׳׳ח דלגבי מקרא ביכורים שגם כן כתוב ׳וענית ואמרת לפני ה’ אלקיך
ועל בוסר מברכין האדמה ,וזה שדייק לומר פרי האדמה .והחיד”א גופיה הביא וכו׳ דאע׳׳פ שהמצוה לקרות עליהם במקדש לכתחילה ,מ׳׳מ מספק׳׳ל אם גם
לת’ באופ”א ,שבז’ המינים יש חיטה מפרי האדמה ,ומשו”ה אמרוהו בלשון הזה כאן נחלקו הרמב׳׳ם וראב׳׳ד אם מותר לקרות על הביכורים בכל מקום או
הכולל הכל ,אמנם כתב על זה שהוא דחוק שהרי בר”ה (ט”ז) ובסנהדרין (ע’) דוקא במקדש ,ולפי הרמב’’ם כדין וידוי מעשר יתכן שבדיעבד אפשר לקיים
איתא דלר”ע ור”י חיטה הוי עץ .ומשו”ה כתב לת’ באופ”א דכיון שכשאומר
דין מקרא ביכורים בכל מקום.
ההודאה אומר ועתה הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה אשר נתת לי ה’ וגו’
משום שרוצה להזכיר אגב אורחיה הודאה אף על הארץ ,ולכן מתחילת הענין והגרי׳׳ד (בן הגרי’’ז) פקפק בזה דא’’א לדמות את מצות מקרא הביכורים
אמרה על זה התורה הביטוי פרי האדמה ,עי”ש. לפני המקדש שנוהג אצל מצות ביכורים ,להמצוה להתודות במקום המקדש
והנה עדיין יל”ע בזה שהרי אף בפרשת משפטים כשמצווה התורה על מצוות הנוהגת במצוה וידוי מעשר .שבמצות מקרא ביכורים הדין לקרוא ׳לפני ה׳ אינו
ביכורים איתא ראשית בכורי אדמתך וגו’ ,ושם אי”ז שייך להודאה שהוא מודה משום לכתחילה כמש׳׳כ לענין וידוי מעשר ,אלא כך היא גדר המצוה של מקרא
בהבאה .ושמא נימא שכיון שכך הוא הנוסח בהודאה מעתה נקטו כן בכל מקום ביכורים ,שהיא דין בעצם הבאת הביכורים לפני ה’ וממילא חייב לקרות לפני
בתורה. ה׳ לעיכובא .וכן מדוייק בל׳ הרמב’’ם במש׳׳כ במנין לפני הל׳ ביכורים שמצות
אמנם בציץ אליעזר (חלק ט”ו סי’ ט”ז) כתב דנראה לו לת’ בעיקר הקושיא מקרא ביכורים הוא ׳לקרות עליהן׳ ,דהיינו לקרות את הפרשה בשעת הבאה.
באופ”א ,דלעולם אין דין ביכורים בכל שנה ,ומדאורייתא הוא דין רק פעם א’ ולכן הרמב’’ם אינו מזכיר שיכול לקרות בכל מקום בדיעבד ,דחלוק ממש׳׳כ
מהפרי שהאדמה שלו נתנה ראשית ביכוריה ,וא”כ אין להביא יותר מזה מפני לענין מצות וידוי מעשר ,ושפיר נתישב ספק המנ׳׳ח.
שהראשית ביכורים תלוי בראשית ביכורי אדמתו ,ואם כבר הביא פעם א’ מפרי אך במושכל ראשון ,נראה שיש סתירה במשנת הרמב’’ם לענין אם צריך
אדמה זו שוב אין מביא מאותו האילן או האדמה אף שלשנה הבאה נתנה לו להתוודות במקום המקדש לעיכובא .כ׳ הרמב’’ם בסה׳׳מ מ׳׳ע קל׳׳א ׳היא
אותה אדמה שוב פירות .ולכן נקט קרא בכ”מ ראשית פרי האדמה וכד’ ,שהרי שציונו להתודות לפניו בהוצאת משפטי המעשרות והתרומות וכו׳ וזהו הנקרא
זה בדווקא הפרי הראשון שגדל לאדם מן האדמה הזו ,ועי”ש שהרחיב בזה. וידוי מעשר ,והצווי בזה באמרו ׳ואמרת לפני ה׳ אלקיך בערתי הקדש מן הבית׳,
ובמקו”א (חלק י”ז סי’ י”ט) הביא שהקשו בזה חדא דברש”י (דברים כ”ו ט”ז) נראה מהא דכולל הרמב’’ם ׳לפניו׳ בעיקר גדר המצוה ,משמע שהוידוי במקדש
איתא דאחר שמביא ביכורים בת קול מברכתו הבאת בכורים היום ,תשנה היא דין לעיכובא .אבל לעומת זה כ׳ הרמב’’ם בהל׳ מע׳׳ש שאין הוידוי במקום
לשנה הבאה ,ומשמע שמביאים בכל שנה ,ועוד דבמתני’ בגיטין (מ”ז ע”א) המקדש מעכב ,ואינו אלא דין לכתחילה .ביאר הדרישת פקודך ,דהא דכ׳ רהמ׳
איתא המוכר את שדהו לעובד כוכבים לוקח ומביא ממנו בכורים וכו’ ,וכתב בסה׳׳מ שחייב להתודות ׳לפניו׳ ,אפשר לפרש שהרמב’’ם מתכוין שהמצוה
רש”י בכל שנה צריך ליקח מן העכו”ם ביכורי פירותיה ומביאם לירושלים, צריכה להיות נעשית בצורה של וידוי דוקא ואינו סתם אמירה בעלמא.
ומשמע שמביאין בכל שנה.
כעין זה מצינו לענין מצות וידוי על חטא ,שכ׳ הרמב’’ם בהל׳ תשובה (פ׳׳א ה׳׳א)
ותי’ בזה דודאי אם יטע עוד עץ אפי’ באותה שדה בשטח אדמה נוסף ,ודאי ׳כשיעשה תשובה וישוב מחטאו חייב להתודות לפני האל ברוך הוא׳ ,דאע׳׳פ
שמאותו שטח מביא וקורא ,שהרי לאותה אדמה הוי אותו הפרי ראשית ,וא”כ שהרמב’’ם הזכיר שמצוה להתודות ׳לפני ה׳ אי׳׳ז קאי דוקא על מקום המקדש,
זה הברכה ,שלשנה הבאה יהיה לו שטח אדמה נוסף וימשיך להביא ביכורים, אלא הרמב’’ם ר׳׳ל שכך היא צורת מעשה וידוי ,שתמיד צריכה להיות נעשית
וכן הוא כוונת רש”י בגיטין שבכל שנה הלוקח צריך להביא ביכורים מכל עץ
׳לפני ה׳.׳ וכן מדיוק בשיטת ס׳ החינוך מצ׳ תר׳׳ז במצות וידוי מעשר ,שבתחילת
נוסף שנוטע העכו”ם בשטח אדמה נוסף שבאותו השדה.
דבריו כ׳ שנצטוינו להתודות לפני השם ב׳׳ה ,ורק אחר זה כ׳ שציוני להגיד בפינו
עוד הביא שם דהקשו על זה מקרא דנחמיה (י’ ל”ו) דכתיב ולהביא את בכורי בבית מקדשו ,משמע שהמעשה וידוי והמצוה לבא למקום המקדש ב׳ דברים
אדמתנו ובכורי כל פרי כל עץ שנה בשנה ,ותי’ בזה שאין מחוייב שאיירי נפרדין נינהו .אם כנים הדברים ,אפשר לבאר שלענין וידוי מעשר התורה רק
שם על חיוב דאורייתא ,וביותר שרש”י שם פי’ בכורי של כל פרי האילן הם קבע לכתחילה להתודות לפני ה׳ במקום המקדש אבל אי׳׳ז לעיכובא כיון שכל
מדברי חכמים ,והיינו ששם איירי אף שקבלו על עצמם גם דברים שלא חייבים
וידויים נעשים ׳לפני ה.׳
מן התורה וי”ל שגם קבלו על עצמם להביא בכל שנה ושנה אע”פ שאינו
מדאורייתא. משא׳׳כ במצות מקרא ביכורים ,הרמב’’ם לא הזכיר שום דבר לגבי מצות מקרא
עוד הקשו על דבריו שאם הוא אילן חדש א”כ הרי הוי ערלה ואיך יביאו ממנו ביכורים דוקא במקום המקדש בסה׳׳מ כמש׳׳כ לגבי וידוי מעשר ,וכן ע׳ בס׳
ביכורים ,והדרא הקושיא מן הבת קול וכו’. החינוך שהשמיט לגמרי את הצורך לקרות הביכורים בתוך עיקר המצוה ,ורק
הזכיר המצוה לקרות את מקרא ביכורים במקום המקדש אגב גררא .לפי דברי
ואמרו דלק”מ שודאי אף לדידיה אי”צ שיהיה הפרי הראשון שהאדמה מוציאה
הדרישת פקודך א׳׳ש ,כיון ש׳לפני ה׳ היא חלק מן המהות של מצות וידוי מעשר
אלא הפרי הראשון שהאדמה מוציאה אצל כל בעלים ,והיינו שכלפיו הוא
ראשית בכורי האדמה ,וכל מה שבא להפקיע זה רק שאצל אותו אדם כשכבר ממילא המצוה להתודות במקום המקדש נזכר להדיא כמה פעמים בשיטת
הביא מאילן זה באדמה זו שוב אינו חייב לשנה אחרת ,ושפיר אפ”ל שקנה הרמב’’ם והחינוך .אבל לגבי מקרא ביכורים כיון שאין הקריאה במקום המקדש
מאדם אילן לאחר ג’ שני ערלה והשתא בפעם הראשונה שיוצא לו פרי מאותו חלק אינטגרלי של המצוה אינו נזכר כ׳׳כ ,ממילא נהי דיש תנאי דבעינן בית
אילן באותה אדמה מחוייב הוא בביכורים[ .ולכאו’ מוכרח כן דהא בגיטין (מ”ח המקדש ,אך אי׳׳ז בכלל עצם מהות הקריאה ,וכנ׳׳ל דאין החפצא דקריאה משום
ע”א) אמרו דאם אין ברירה וקנין פירות לאו כקנין הגוף דמי א”כ לא משכ”ל קריאה לפני ה׳.
ביכורים אלא בן אחר בן עד יהושע בן נון ,ואם כדבריו ,שכשכבר נזרע פעם א’ היוצא מדברינו ,כיון שרק לגבי וידוי מעשר שהקיום של ׳לפני ה׳ היא חלק מן
שוב אין ביכורים ,הדבר קשה ביותר שהרי לא משכ”ל ביכורים אלא בדורו של המעשה וידוי ויכול להתקיים בכל מקום כמו תשובה .אבל כיון מאי דכתיב
יהושע שאז היה הזריעה הראשונה בקרקע ,או אפי’ קודם לכן בזמן הראשון לגבי ביכורים ׳וענית אמרת לפני ה׳׳א׳,קאי דוקא במקום המקדש בלבד ,וא׳׳א
שזרעו בה מבריאת העולם ,ודוחק לומר שחיוב ביכורים הוא רק בהיכי דמוחזק לפרש את המצוה בשום אופן אחר .ממילא הקורא על הביכורים לא יצא ,ושפיר
שלא נזרעה הקרקע מעולם ,וע”כ שזה רק ענין לכל א’ האם אצלו זה ראשית השמיט הרמב’’ם שיצא אם קורא בכל מקום כמש׳׳כ לגבי מצות וידוי מעשר.
פרי האדמה ,ויל”פ בזה].
ועפ׳׳ז יש ליישב קו׳ נוספת של המנ׳׳ח .שהק׳ מדוע לענין מצות ׳שמחתם לפני
ורק דצ”ע על דבריו דבמתני’ בתרומות (פ”ט מ”ד) איתא דגידולי ביכורים ל”ה ה׳ אלקיכם׳ שמתקיים ע׳׳י נטילת ד׳ מינים בירושלים ,פסק הרמב’’ם שאינו
ביכורים ,וביאר בירושלמי דהוא משום שאינו מצוי ,וביארו במפרשים דהוא
יוצא אלא בירושלים ואילו בהל׳ מע׳׳ש כ׳ הרמב’’ם שבדיעבד יצא וידוי מעשר
משום שביכורים באים רק מז’ המינים[ ,עכ”פ מדאורייתא] ,ואם כנים דבריו
בכל מקום .וע׳׳פ הנ׳׳ל אתי שפיר ,כיון שוידוי מעשר שאני כיון שמחמת עצם
הוה להו למימר ביותר דמה שאינו מצוי אינו רק משום מז’ המינים אלא
משום דלעולם באים הם רק פעם א’ מן האדמה ,וא”כ אינו מצוי כלל ולא גדרו היא מצוה הנעשית ׳לפני ה׳׳ אם כנים דוקא לגבי וידוי מעשר אפשר
דמי לתרומה שמכל דבר צריך להביא תרומה ,ומדלא ביארו כן לומר שיצא בדיעבד בכל מקום משא׳׳כ ׳ושמחתם׳ שאינו נאמר וא׳׳א
בראשונים ,משמע דלא כדבריו ,וצ”ע[ ,וכבר העיר כעי”ז להתקיים אלא בירושלים.
במשנת אברהם ,עי”ש].
לקביעת חברותא נא להתקשר [ 24שעות] לטל' 072-23456-13
תורה מקראשל
ביכורים מלחמתה
ניגון
מצוות מקרא ביכורים הרב אהרן חיים הופנר
הרמב”ם מנה ב’ מצוות :הבאת ביכורים ומקרא ביכורים .הא’ (קכה) מדכתיב (פר’ משפטים) ”ראשית בכורי א .על הפסוק ”וענית ואמרת לפני ה’ אלקיך ארמי אובד
אדמתך תביא בית ה’ אלקיך” .והב’ (קלב) דכתיב (פר’ כי תבא) ”וענית ואמרת לפני ה’ אלקיך”[ .ואיכא עוד אבי וגו’” ,פי’ רש”י’” :וענית’ ,לשון הרמת קול” .ומצינו
ל”ת שלא יאכל הכהן הבכורים חוץ לירושלים]. דבר חידוש שהביא הדרך אמונה (פ”ג מהל’ ביכורים
שעה”צ ס”ק פ”ד) מחי’ הריטב”א (מכות יח ):דבמדרש
וז”ל בעשה קלב -שצונו לספר טובותיו אשר היטיב לנו והצילנו ...ולשבחו על זה ולבקש ממנו להתמיד איתא’” :וענית’ ,בניגון ,כמו ’ותען להם מרים’” .ולפו”ר
הברכה כשיביא הבכורים. מבואר שמקרא הביכורים צריך לאומרו בניגון.
ומבואר דמצות הקריאה עומדת בפנ”ע לספר טובותיו ,אלא שנעשית בזמן הבאת הבכורים[ .וכן מצות אמנם הדרך אמונה כתב” :ונראה דהכוונה בטעמים”.
ההבאה אינה תלויה במצות הקריאה ,ולכן יש מביאין ואינן קורין כמבואר במשנה] .ובשיעורי ר”ד גיטין (ח”ג ולפי דבריו מבואר דאף כשאמרו בנ”י את השירה על
שצו) הוכיח מהרמב”ן שבמקום שקריאה מעכבת משום שאינו ראוי ,מעכב גם את מצות ההבאה. הים אמרו אותה בטעמים ,שהרי המדרש יליף לדין
בחי’ הגרנ”ט (ב”ב סי’ קפד) חקר אם חיוב קריאה חל בזמן לקיטת הפירות או רק בזמן ההבאה למקדש. הניגון במקרא ביכורים בגזירה שוה משירת הים ,והדרך
ונפק”מ באופן שהפריש להביאן בעצמו ולבסוף שלחן ע”י אחר שאינו יכול לקרות ,עי”ש ומנ”ח תרו,יג .ועי’ אמונה נקט דהיינו שיש לאומרו בטעמים.
שיעורי ר”ד (שם שצד-ה) שדן בדבריו.
ויש לבאר בזה ,דאף שבעת שאמרו השירה על הים
עדיין לא ניתנו הטעמים ,שהרי הטעמים ניתנו מסיני
מקרא בזמן שמחה כתורה שבע”פ יחד עם התורה שבכתב ,מ”מ בנ”י
נאמר בפר’ (כו,יא) ”ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ה’ אלקיך ולביתך” ,וילפינן מינה בפסחים (לו ):דמשו”כ מעצמם אמרו את השירה בטעמים ,ואח”כ כשנכתבה
מביא וקורא דוקא מעצרת ועד החג (פ”א מ”ו) שהוא זמן שמחה שבו אדם מלקט תבואתו ופירותיו ושמח השירה בתורה חל על השירה דין תורה שבכתב ונמסרו
בהם .ובערכין יא .ילפינן מהכא דטעונים שירה .ועי’ תוס’ שם (ד”ה מנין) דהשיר שנאמר במשנה בביכורים טעמיה בתורת תורה שבע”פ( .וכמו כל נבואות האבות
(פ”ג מ”ד) ארוממך ה’ כי דילתני אינו עיקר השיר אלא הוא לשמחה בעלמא .ועי’ אבנ”ז או”ח כב. שלא חל עליהן דין של תורה עד שניתנו למשה לכותבן
ובמשנה (ביכורים רפ”ג) כיצד מעלין את הבכורים ,מבואר דיש שמחה מיוחדת בהעלאת הבכורים .וכ’ בתורת תורה ,וכפי שביארו מהרי”ל דיסקין עה”ת
המהרש”א (ח”א ביכורים שם ,נד’ בסוף חי’ ברכות) דמפקינן דבעי במצוה זו שמחה מדכתיב בה ושמחת בכל במאמר לסיום התורה ,ומטו לה משמיה דמרן הגר”ח
הטוב ,וזו המצוה הראשונה ממתנת אר”י לאבותינו ויש לנו ליתן בה שבח ושירה להקב”ה על קיום שבועתו מבריסק ,ואכמ”ל).
לאבותינו .ועיש”ע דהשמחה משום שהיא ראשית ,וביאר דכל הענינים שנעשו בהבאה הם בדבר הדומה, ב .וכעין מש”כ הדרך אמונה כאן ,כתב גם בספרו דרך
דהשור הוא ראשית לקרבנות. חכמה (פ”ג מהל’ כלי המקדש ה”ז בבאה”ל) לענין שירת
וכ”כ המשנה ראשונה דהוא דין שמחה מיוחד בבכורים [ולא מצינו כן בהבאת מע”ש ובכל עולי רגלים], הלויים .דהנה הכס”מ שם ביאר את הדין שאין בן לוי
משום דכתיב ושמחת בכל הטוב ,לכך סמכו חכמים להעלותם בשמחה משא”כ בעליה לרגל דרק ברגל נכנס לעבודתו עד שילמדוהו חמש שנים תחילה ,דהיינו
עצמו איכא שמחה ולא בעליה לירושלים. בעבודת השיר” ,שהיא חכמה גדולה וצריכה לימוד
ועי”ע במהרש”א תענית כח .עמ”ש שגזרה המלכות על ישראל שלא יביאו עצים למערכה ושלא יביאו המוסיקא” .ובדרך חכמה דן לומר שלכ”ד הכס”מ ,די”ל
ביכורים לירושלים .וביאר המהרש”א הטעם שגזרו על ב’ אלו לפי ששניהם היו מביאים בשמחה ,שבקרבן דאין צריך לשיר בניגונים ,רק שיקראו הלויים בשפה
עצים כ”א עשה אותו יום שמחה ,ובבכורים היו מביאים בשמחה ,ורצו מלכות יון לבטל מהם השמחה. ברורה כולם יחד ובנעימה שיישמע קולם כאחד .אמנם
בסו”ד כתב להוכיח כמשמעות הכס”מ ששרו בניגון.
והובא בשם הגרי”ז לפרש בזה את מטבע התפילה בר”ה ”שמחה לארצך” דמוסב על הבכורים ,שבאים בזמן (וע”ע בס’ משנת חיים ערכין סי’ י”ט שנו”נ בזה עם מרן
שמחה ,דמצד זה שייך שמחה כלפי הארץ. זצ”ל).
והנה בתוך דבריו כ’ בדרך חכמה ,וז”ל” :ומסתבר שהיו
וענית ואמרת -בקול רם צריכין גם לקרותם בטעמים שזה פירוש המילים
על הפס’ ”וענית ואמרת” פירש רש”י וענית -לשון הרמת קול .ומקורו מדברי רשב”י בגמ’ (סוטה לב ):אומר כמבואר בחגיגה ו’ :נ”מ לפיסוק טעמים’ ,וכן בנדרים לז:
אדם שבחו בקול נמוך מן וידוי המעשר ,וצערו בקול רם ממקרא ביכורים. ’ויבינו במקרא זה פיסוק טעמים’ ,והריטב”א ביומא נב.
וכ’ המאירי שם ,כשאדם בא לשבח להקב”ה על הנסים שעשה לו או לאבותיו יהא אומרו בקול רם אחר כתב דבתר שניתנו פסוקי טעמים נפשט הספק בחמש
שאין שם גנות עבירה כדרך מקרא בכורים שנאמר בו וענית שהוא לשון צווחה וכשמודה לפניו עד שמגיע מקראות שאין להם הכרע וכו’ ,ומסתבר שכל הדברים
מוידויו שבח לעצמו שקיים את מצותו יהא אומרו בקול נמוך כדרך וידוי מעשר שהיה אומר לא עברתי וכו’ דחשיב בריש אלו נאמרין שנקראין בלה”ק היו נקראין
ואין כתוב בו לשון עניה. בטעמים ,שזה מסביר הפסוק ,עי’ באו”ח סי’ ס”א סכ”ד
[תנן בביכורים (פ”ג מ”ז) מי שאינו יודע לקרות מקרין אותו ,כלומר שמוציאין אותו בקריאת הפרשה מדין לענין ק”ש ,וכן כתבנו בדרך אמונה פ”ג דביכורים
שומע כעונה( ,ולא שהמביא עונה אחר המקריא) .והוכיח מזה הנצי”ב בשו”ת משיב דבר (ח”א סי’ מז) דאפי’ בצה”ל אות פ”ד בשם הריטב”א מכות יח :שהיו קוראין
היכא דבעי’ קול רם יוצא מדין שומע כעונה וחשיב שאמירת השומע היה בקול רם ,ודלא כהבית הלוי ס”פ בטעמים ,וזה נקרא שירה כמו שאנו קוראין שירת
בראשית]. הים בביהכ”נ” .ועיי”ש עוד .ועולה מדבריו דפשיטא
ליה ששירת הלויים נאמרה בטעמים ,ובמסקנת דבריו
וכ’ הר”י אברבנאל (ר”פ כי תבא) ”הענייה היא רמז אל השיר שיאמר זה בקול רם ודרך שיר” .והנה כתב
הוכיח דנאמרה בניגון יחד עם הטעמים( .ובדרך אמונה
הריטב”א בסדר הגש”פ ”וחייב אדם לומר ההגדה בנעימה ובקול רם בכל כוחו .והמקור לקול רם הוא מהדין
הנ”ל נראה דסבר שי”ל למקרא ביכורים בטעמים בלא
במקרא ביכורים כנ”ל ,דה”נ בלחם עוני שעונים עליו .ולפ”ד האברבנאל י”ל דהוא המקור גם לנעימות.
ניגון ,וכוונת המדרש ”בניגון” היינו בטעמים ,וכ”ז דומה
[והענין בזה י”ל כמו שכתב הרמב”ן (ס”פ בא יג,טז) שרוממות הקול בבתי כנסיות הוא מצורת ההודאה” ,יודו למאי דס”ד בדרך חכמה לפרש דלא כהכס”מ כנ”ל ,אך
לאל שבראם והמציאם ויפרסמו זה ויאמרו לפניו בריותיך אנחנו”]. לכאו’ לפי מסקנתו די”ל גם בניגון ה”ה למקרא ביכורים)
ג .אמנם לולי דבריו היה נראה לומר שבין בשירת הלויים
החייבים במקרא ובין במקרא ביכורים אין קפידא כלל על טעמי המקרא,
במשנה ביכורים פ”א השליח והעבד והאשה וכו’ מביאין ולא קורין שאינן יכולין לומר אשר נתת לי ה’. אלא רק על הניגון ,דאדרבה שירה אינה בדרך קריאה,
ועוד שם ,הגר מביא ואינו קורא שאינו יכול לומר אשר נשבע ה’ לאבותינו לתת לנו .אך בירוש’ תני רב יהודה והטעמים ניתנו לקריאה ולא לשירה .עפ”י דברי הצפנת
שהגר מביא וקורא ,וכ”פ הרמב”ם (הל ביכורים פ”ד ה”ג) הגר מביא וקורא שנאמר לאברהם אב המון גוים פענח (תניינא פ”ג מהל’ ע”ז ה”ג ט ).שכתב” :ולקמן בהל’
נתתיך הרי הוא אב כל העולם כולו שנכנסין תחת כנפי שכינה ,ולאברהם היתה השבועה תחלה שיירשו בניו חנוכה אבאר בזה דיש ב’ גדרים הלל ,א’ בגדר קריאת
את הארץ ,וכן כהנים ולוים מביאין וקורין מפני שיש להן ערי מגרש. פרשה וא’ בגדר שירה .ועי’ במגילה כא :דהיו מתרגמין
והקשו האחרונים מ”ט כ’ הרמב”ם לגבי וידוי מעשר דגרים אין מתודים מפני שאין להם חלק בארץ ,ואילו את ההלל ,וזהו בגדר קריאת פרשה .ועי’ ערכין ד”י גבי
בהל’ בכורים כתב שהגר מביא וקורא. אין אומרים שירה על נס שבחו”ל ,ותוס’ סוכה דמ”ד והך
דפסחים דקי”ז דגם יחיד אומר שירה ,זה רק בגדר שבח
ותי’ הכפו”ת (סוכה לח ):שבמקרא ביכורים אינו כתוב לשון עבר כקרא דוידוי מעשר שאומר נתת לנו בלשון ופרסומי ניסא כמבואר ברכות די”ד .ועי’ רש”י ברכות
עבר ,אבל גבי מקרא ביכורים כתיב לשון עתיד ”לתת לנו” ,ומצינו ביחזקאל (ס”פ מז) דגרים נוטלים חלק דנ”ז גבי הלל מצראה דמשמע שאמרו אותו במצרים,
בארץ לעת”ל .א”כ מעתה גבי וידוי מעשר שמזכיר בוידוי לשון עבר ”את האדמה אשר נתת לנו” גרים אין ועי’ במסכת סופרים פ”ג דשל חנוכה ושל ליל א’ דפסח
יכולין להתודות כיון שלא נטלו חלק בארץ ,אבל במקרא ביכורים שאומר לשון עתיד ”באתי אל הארץ בנעימה ,דשאר הלל הוי קריאה ,ודווקא בטעמים
אשר נשבע ה’ לאבותינו לתת לנו” יכול לומר ,כיון שנשבע ה’ לאברהם שיטלו גם הגרים חלק ובספר כתובים כדת על הקלף ,אבל הני
בארץ ויתקיים לעת”ל [שרק בחלוקה הראשונה לא נטלו גרים משום דגזיה”כ שליוצאי
מצרים תחלק הארץ]. המשך בעמ’ 4
מעלות
תורה של כמה
שער פיוט
מלחמתה המשך מעמ’ :3
ביכורים במקרא ניגון מקרא ביכורים
הרב צבי יוספי רק שיר ,ואז בע”פ ולא בטעמים רק בנעימה ,דדרך
ההגדה בליל פסח מיוסדת על פרשת מקרא ביכורים, פנינים קריאה אסור בע”פ ,וכן מבואר במכילתא ובירושלמי
כדתנינן בפ’ ערבי פסחים (קטז ).מתחיל בגנות ומסיים
בשבח ודורש מארמי אובד אבי עד שיגמור כל הפרשה
מליבא דעומקא פסחים ספ”ה .ונפ”מ ג”כ במש”כ התוס’ סוכה לח.
דנשים חייבות בהלל של פסח ,אם חייבות ג”כ בהלל
כולה. אשר נתת לי של חנוכה ,אם זה בגדר תקנה לומר הלל על נס או
וצ”ב שסדר ההגדה מסתיים בפס’ ח” ,ויוצאנו ה’ יש מביאין ואינן קורין ,שאינן בגדר שירה ,ושם אבאר זה” .עכ”ל .ומבואר דנקט
ממצרים ביד חזקה ובזרוע נטויה ובמורא גדול ובאותות יכולין לומר ”אשר נתת לי” הצפנת פענח שקריאת ההלל היא בטעמים( ,וכן משמע
ובמופתים” .ולא גומרים את הפרשה כולה ,שיש בה עוד שהארץ אינה שלהם .ומן הענין
ג’ פסוקים ,ויביאנו אל המקום הזה וגו’. בתוס’ בסוכה לח :בד”ה הוא אומר ,וכמו שביארתי בס”ד
הזה יש לנו ללמוד בתפלותינו
בעומקא דפרשה גל’ תי”ג) .אלא שכ”ז בהלל שהוא
ובסדר ההגדה אחרי הפס’ הנ”ל באותות ובמופתים עם ותחנונינו לפני השם ב”ה לדקדק
מה שנדרש על זה בספרי ,באו דרשות התנאים בחשבון מאד ולהזהר בלשון שלא לומר בגדר קריאה ,אבל הלל הנאמר בתורת שירה לא נאמר
המכות שלקו במצרים ועל הים ,לריה”ג ,לר”א ולר”ע. דבר לפני השם כי אם בדקדוק בטעמים אלא בנעימה בדרך שירה.
ומיד אח”כ בא הפיוט ”כמה מעלות טובות למקום גדול ,וזכור זה בני ושמרהו. ומעתה נראה דאף שיר הלויים נאמר בנעימה וניגון
עלינו” ,וכתב בזבח פסח לר”י אברבנאל שפיוט זה הוא ספר החינוך (מצוה תרו) ושלא בטעמים ,כי שירה אינה נאמרת בטעמים,
המשך דברי רבי עקיבא שאמר מנין שכל מכה ומכה ומסתבר ששירת הלויים אינה בגדר קריאת פרשה אלא
וכו’ ,כלומר שפיוט זה חיברו רבי עקיבא! (עי”ש בזבח
פסח שחוזר על כך שוב ושוב).
הארץ אשר נשבע ה’ לתת לנו בתורת שירה .וכמו”כ נראה ששירת הים היתה בגדר
מקרא ביכורים אינו כתוב לשון שירה ולא נאמרה בטעמים ,ורק משניתנה התורה חל
והנה כתב הרשב”ץ בסדר הגש”פ על פיוט ’כמה מעלות עבר כקרא דוידוי מעשר שאומר
טובות’ וז”ל ,לפי שאחר שאלת הבן מה נשתנה הלילה על פרשה זו שם תורה ונמסר פיסוק טעמים לקריאתה.
”נתת לנו” (כו,טו) דמשום כך (ולא כמשנ”ת לפי דרכו של הדרך אמונה) .ואף מקרא
הזה ,הוצרכנו להתחיל בגנות ולומר עבדים היינו גר אינו בכלל וידוי מעשרות,
לפרעה במצרים והוצרכנו לסיים בשבח ולדרוש פרשת ביכורים שהוקש לשירת הים דינו כשירה ונאמר בניגון
אבל במקרא ביכורים דכתיב
מקרא בכורים והיא מארמי אובד אבי עד סוף הפרשה בלא טעמים.
לשון עתיד ”באתי אל הארץ
ודרשנו אותה עד ויוציאנו ה’ ממצרים ביד חזקה וגו’ אשר נשבע ה’ לאבותינו לתת ד .ומצאתי בס”ד שמפורש שבנ”י לא אמרו את השירה
ובסוף אלו הפסוקים יש ויביאנו אל המקום הזה ויתן לנו” (כו,ג) ,גרים בכלל ,דמצינו על הים בטעמים ,והוא במג”א סי’ נ”א ס”ק ט’ שכתב:
לנו את הארץ הזאת וגו’ .ועתה הנה הבאתי את ראשית ביחזקאל (ס”פ מז) דגרים נוטלים
פרי האדמה אשר נתתה לי ה’ ,על כן אנו מסיימין בשבח ”תמהתי על שנהגו ביום המילה שאומר המוהל ’וכרות’
חלק בארץ לעת”ל ,שנשבע ה’ ומחלק קצת פסוקים ,דהא אמרינן ספ”ק דברכות ’כל
כמה מעלות טובות למקום עלינו קודם שהבאנו גרגיר זה לאברהם שיטלו גם הגרים חלק
של תאנה או אשכול זה של ענבים והקב”ה מתרצה לנו פסוקא דלא פסקיה משה באורייתא לא פסקינן’ ,עמ”ש
בארץ ויתקיים לעתיד לבא ,לכך
במתנה קטנה כזאת פרעון לכל הטובות שעשה עמנו הגר מביא וקורא. סי’ תכ”ב ס”ג .ונ”ל הטעם ,דאמרינן בסוטה פ”ה ’משה
קודם שהבאנו הפרי הזה וזה מרחמי שמים המרובים אמר ’אשירה לה’’ והם אמרו ’אשירה לה’’’ ,א”כ מתחילה
ואמרנו כי הרבה טובות יש למקום עלינו עד שבאנו אל מהר”ם חביב (כפות תמרים סוכה לח):
נאמרה פסקי פסקי ,לכן אנן נמי אמרינן אותה כך”.
בית המקדש להביא לו זה הפרי וכו’.
ומבואר שבעת הבאת הביכורים למקדש ,אחרי קריאת וענית ואמרת ארמי אובד אבי עכ”ל .ומבואר שבאמירת השירה עדיין לא היה פיסוק
הפסוקים ,וה”ה שלא נאמרה בטעמים( .שהרי הפסוקים
פרשת ארמי אובד אבי ,היו מביאי הביכורים מסיימים אי’ בזוהר שלבן לא הלך להלחם
והטעמים עניינם אחד ,עי’ נדרים שם).
בפיוט זה ”כמה מעלות טובות למקום עלינו”. עם יעקב כי רבים היו עם יעקב
והרשב”ץ שם מפרש את המעלות הטובות ,ומסיים מעם לבן ,אבל כוונתו היתה ושלחתי למרן הגר”ח זצ”ל ראיה זו ,דמבואר במג”א
וז”ל ,ואם כן הרבה טובות יש למקום עלינו כפולות לעוקרו מן העולם בדברי כישוף שהשירה לא נאמרה בטעמים .והשיב לי בכתי”ק” :נכון”.
ומכופלות מיציאת מצרים עד שבנה לנו בית הבחירה ונחש .ולכן אמר לו השי”ת (וע”ע מש”כ בס”ד בעומקא דפרשה גל’ שכ”ב .ובמקו”א
לכפר על כל עונותינו ובזה השלמנו לדרוש מארמי ”השמר מדבר” בדברי פיך און כתבתי להעיר בענין מה שנקט הדרך חכמה בסו”ד
אובד אבי לספר ביציאת מצרים ,עכ”ל .ונראה דכוונתו ומרמה עם יעקב ,כי יש לך לידע
שהמנהג בקריאת שירת הים בקריה”ת לקרוא בטעמים
למשנה הנ”ל ’עד שיגמור כל הפרשה כולה” ,שגמר כי לא נחש ביעקב ,וזה חסד גדול
שעשה הש”י עם יעקב .ולזה ובנעימה ידועה ,דלכאו’ נ’ שהמנהג הוותיק היה לקרוא
הפרשה הוא בפיוט כמה מעלות טובות שמפרט את דווקא בנעימה וניגון ולא בטעמים ,לפי
הטובות הכלולות בויביאנו אל המקום הזה .וכשם צותה התורה בהבאת הבכורים
וענית ואמרת ארמי אובד אבי, שיסוד המנהג הוא לקרוא השירה
שבמקרא ביכורים סיימו בכמה מעלות טובות ,כך
בסדר ההגדה מסיימים בפיוט זה ,וכלול כלומר תעיד ותאמר ארמי בקש בתורת שירה).
בדינא דמתניתין שגומר לדרוש לעקור את הכל .כמו לא תענה
הפרשה כולה. ברעך עד שקר.
צרור המור (פר’ ויצא)
נושאי הגליונות
ושמחת בכל הטוב הבאים אי"ה
פעם אחת גזרה מלכות הרשעה
שמד על ישראל שלא יביאו עצים נצבים וילך -ובחרת בחיים
למערכה ושלא יביאו ביכורים ר"ה -ענייני ר"ה בהלכה ובאגדה
מחפש חברותא? לירושלים (תענית כח) .יש לתת
טעם שגזרו על ב’ דברים אלו לפי
האזינו -תפילת נעילה
השאר הודעה ברורה בטל’: ששני דברים האלו היו מביאין ד”ת [עד 700מילים]
072-23456-13 בשמחה ,דבקרבן עצים כ”א יתקבלו בצירוף שם מלא
בדוא”לa740700@gmail.com :
או בכתובתt0722345613@gmail.com : עשה ביומו יום שמחה ויו”ט ,וכן באותו שבוע ,עד יום שלישי בלילה
ביכורים היו מביאין בשמחה כמו
ששנינו בספ”ב דביכורים החליל
היה מכה לפניהם וכו’ ,ועל כן
תרומות לעומקא דפרשה גזרה אז מלכות יון לבטל מהם לקבלת הגליון
השמחה. בדוא"ל בקביעות ,בכל ערש"ק
בנדרים פלוס – עומקא דפרשה מהרש”א (תענית כח). יש לשלוח בקשה לכתובת:
או בנדרים פון 03-76-30-585שלוחה 74 a740700@gmail.com
