gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

עומקא דפרשה · Omke Deparsha — כי תבוא (2026-08-24)

מוציא לאור: עומקא דפרשה · Omke Deparsha

שבוע: כי תבוא (2026-08-24)

עומקא דפרשה · Omke Deparsha — כי תבוא (2026-08-24)

פתח את ה-PDF הורדה

‫עומקא דפרשה‬ ‫במה ללומדי התורה ‪ -‬מודיעין עילית‬ ‫ניגון מקרא ביכורים‬ ‫דין מקרא ביכורים‬ ‫שער הציון‬ ‫פר' כי תבא ‪ -‬בענייני מקרא ביכורים‬ ‫ספק חיוב וידוי ביכורים‬ ‫מקרא בזמן שמחה‬ ‫בס"ד ערב ש"ק ט"ז אלול תשפ"ו‬ ‫מקרא ביכורים במקדש‬ ‫שנה י"ט‬ ‫פיוט במקרא ביכורים‬ ‫אם ביכורים בכל שנה‬ ‫גליון‬ ‫וידוירהביכורים‬ ‫תתס"ו‬ ‫חיובר יבצ ב‬ ‫ספק תו‬ ‫בדינא דמקרא ביכורים‬ ‫הרב מאיר זילברמן‬ ‫הרב שלמה זלמן כהן‬ ‫בגמ’ ב”ב (דף פא) אמרו הקונה ב’ אילנות בשדה חברו מספק”ל לרבנן שמא‬ ‫מקשה היאך מהני במקרא ביכורים שומע כעונה הא בעינן בקול רם‬ ‫קנה קרקע וע”כ מביא בכורים ואינו קורא‪ .‬ומק’ בגמ’ כיון דפסוקי נינהו ליקרי‬ ‫א‪ .‬כבר איתבדר בעלמא פלוגתת רבותינו הבית הלוי והחזו”א‪ ,‬אי מהני שומע‬ ‫[מספק כקורא בתורה] ותי’ משום דמחזי כשיקרא‪ .‬ובתוס’ רא”ש כתב דלפי”ז‬ ‫כעונה בברכת כהנים‪ ,‬דדעת הבית הלוי (בספרו עה”ת בסוף עניני חנוכה)‬ ‫איסור הקריאה מדאורייתא‪ .‬וצ”ב דהא אינו אלא מיחזי כשיקרא‪ .‬ובדרך אמונה‬ ‫דלא מהני‪ ,‬דכיון דבברכת כהנים בעינן קול רם‪ ,‬א”כ בהא לא שייכא שומע‬ ‫(פ”ד מבכורים ד) בביאה”ל מק’ לשי’ היראים דאיסור שקר אינו אלא אם רע‬ ‫כעונה‪ ,‬דהא ענייתו של הכהן השומע‪ ,‬אינו נשמע להעם השומעים‪ ,‬ומאידך‬ ‫לבריות‪ .‬ומבאר דהאיסור אינו שקר אלא כשמדבר לפני הקב”ה צריך לדבר‬ ‫גיסא החזו”א (או”ח סי’ כט סק”ג) פליג וס”ל דשפיר מהני שומע כעונה‪ ,‬יעו”ש‬ ‫באימה ויראה והוא בכלל את ה’ א’ תירא ואפי’ דבר שנראה כשקר אין לומר‬ ‫בטעמא דמילתא‪.‬‬ ‫דהוי זלזול במורא שמים וכעי”ש בברכות דף לד מבואר דאע”ג דאיכא מצו”ע‬ ‫דקריאת בכורים מ”מ היכא דמספק”ל ומיחזי כשיקרא אסור לקרא‪..‬‬ ‫וקושיא עצומה הקשה הנצי”ב (שו”ת משיב דבר ח”א סי’ מז בהערות לאו”ח‬ ‫סי’ קכח סי”א)‪ ,‬מהא דתנן בביכורים פ”ג מ”ז‪ ,‬דהיו מקרין לפני מביא הביכורים‬ ‫וילה”ע לפי”ז מ”ש אמירת וידוי דמקרא בכורים מוידוי דתשובה דמתוודין‬ ‫את פרשת הביכורים‪ .‬והאי ’מקרין’‪ ,‬היינו מדין שומע כעונה‪ ,‬דהמביא ביכורים‬ ‫מספק גם על חטאים שאין ברור אם נכשלו בהן‪ .‬וביותר יל”ב דבבכורים אפשר‬ ‫היה שומע מהמקריא ויוצא יד”ח הקריאה‪ .‬והא במקרא ביכורים נמי איכא דינא‬ ‫לפרש קריאתו מספק כקורא בתורה משא”כ בוידוי א”א לאדם לבקש על חטא‬ ‫לאומרו בקול רם‪ ,‬וכדאמרו (עי’ סוטה לב ע”ב) וענית ואמרת‪ ,‬לשון הרמת קול‪,‬‬ ‫והוא לא חטא וכמ”ש בוידוי רבינו ניסים גאון‪.‬‬ ‫ואעפ”כ חזינן דמהני שומע כעונה‪ ,‬וצ”ע‪.‬‬ ‫וביותר יל”ע ממ”ש הטור בסי’ תרז בשם הרי”ץ גיאות שאין להתודות על גניבה‬ ‫שנכשל בשנה שעברה ושב‪ ,‬אבל כשאומר וידוי עם הציבור אין לחוש שא”א‬ ‫מייסד דבביכורים דהאמירה היא לגבוה מהני שומע כעונה‬ ‫שלא יהא א’ מהציבור גנב‪[ .‬דס”ל דאיכא מצות תשובה ווידוי דציבור] והדברים‬ ‫ב‪ .‬והנראה בזה בעזה”י‪ ,‬דהנה יסוד נפלא הנחילנו העמק ברכה (נשיאת כפים‬ ‫צ”ב אחרי דמצווין בצדק תשפוט עמיתך היאך יחשוד את הציבור שנכשלו‬ ‫אות ה) בביאור דברי הבית הלוי‪ ,‬דס”ל דהא דבעינן בברכת כהנים קול רם‪ ,‬לאו‬ ‫בגניבה‪ .‬ובדרך אמונה שם הוסיף דאיסור מיחזי כשיקרא ע”י קריאת פר’ בכורים‬ ‫משום דהוא ”תנאי בהדיבור” שיהא בקול רם‪ ,‬אלא דהוא ”תנאי בעצם המצוה”‬ ‫בביהמ”ק חמיר טפי‪ ,‬וילה”ע מהא דכהן גדול מתוודה פעם ב’ על פרו כתב‬ ‫דבברכת כהנים בעינן שיהיו כל הקהל שומעים את דבריו‪ ,‬וכדדרשינן אמור‬ ‫מהר”ל (פר’ אחרי) שמא נכשל תיכף בחטא וכמ”ש בגמ’ זבחים (דף ו‪ ):‬ראויין‬ ‫להם‪ ,‬כאדם שאומר לחבירו‪ ,‬ומשו”ה בשומע כעונה נהי דמתייחס הדיבור אל‬ ‫היו ישראל להקריב קרבנותיהן בכל עת ובכל שעה [דכל שעה בספק חוטאין]‬ ‫הכהן השומע והוי כמדבר בקול רם‪ ,‬מ”מ הקהל אינם שומעים את דיבורו של‬ ‫אלא שחיסך עליהן הכתוב‪ .‬ומתוודה כה”ג חטאתי עויתי פשעתי בלשון ודאי‬ ‫השומע‪ ,‬ומשו”ה לא מהני שומע כעונה בברכת כהנים‪.‬‬ ‫על צד הספק‪ .‬ולכאו’ כיון דאינו אלא ספק‪ ,‬מיחזי כשיקרא ואסור להתוודות‪.‬‬ ‫וענית ואמרת דלפי”ז מיושב היטב‪ ,‬דהא לעולם אין כונת הבית הלוי לייסד דכל‬ ‫ועט”ז (סי’ קח סעיף יב) אם הזכיר אזכרה שאינה נכונה בתפלה חוזר וכמ”ש‬ ‫היכא דבעינן קול רם לא מהני שומע כעונה‪ ,‬אלא כונתו דבברכת כהנים דאיכא‬ ‫בשופר דקול מקלקל הסדר‪ .‬ויל”ב לפי”ז במתוודה על חטא שלא נכשל יתכן‬ ‫דינא דאמור להם‪ ,‬התם הוא דלא מהני שומע כעונה‪ ,‬ונמצא פשוט דבמקרא‬ ‫דקלקל כל התפלה‪.‬‬ ‫ביכורים דליכא דינא דאמור להם‪ ,‬דהא האמירה היא לגבוה‪ ,‬כדכתיב וענית‬ ‫ולחומר הקו’ י”ל בהקדם דברי הרמב”ן בב”ב שם‪ .‬דלהלכה כתב הרמב”ם (שם‬ ‫ואמרת לפני ד’ אלוקיך‪ ,‬אזי שפיר מהני שומע כעונה‪.‬‬ ‫ה”ג) גר מביא בכורים וקורא אשר נשבע ה’ לאבותינו לתת לנו‪ ,‬ואע”ג דהגרים‬ ‫מייסד עוד דבביכורים תרי אמירות איכא למביא ביכורים‬ ‫לא נטלו חלק באר”י מ”מ ראויין לירש אלא שנתחלקה הארץ ליוצאי מצרים‪.‬‬ ‫ואין זה אלא חסרון בהיכ”ת אך בעצם מהותן ראויין לירש וקורא‪ .‬והרחיב בחי’‬ ‫ג‪ .‬איברא דאכתי איכא בזה סירכא‪ ,‬דהא במקרא ביכורים נמי נאמר לשון‬ ‫הגר”ח סטנ’ בזה‪.‬‬ ‫אמירה לאחר‪ ,‬דכתיב ובאת אל הכהן וגו’ ואמרת אליו וגו’‪ ,‬וא”כ אמאי בביכורים‬ ‫מהני שומע כעונה‪.‬‬ ‫ואולי י”ל עד”ז גם לענין וידוי דתשובה דמצינו חיוב תשובה אע”פ שלא נכשל‬ ‫בחטא באשם תלוי דחייב קרבן על צד הספק ואף אם לא נכשל בחטא אינו‬ ‫ונראה לענ”ד ליישב בזה‪ ,‬ובהקדם דהנה כד דייקינן במקראי קודש ניחזי דתרי‬ ‫חולין בעזרה דהספק הוא החטא ומחייב גם על צד שלא נכשל‪ .‬וכן הוא בכל‬ ‫אמירות איכא למביא ביכורים‪ ,‬חדא לפני התנופה דאומר הגדתי היום וגו’‪ ,‬וחדא‬ ‫ספק עבירה כמו שכ’ הרמ”א (סי’ תרג)‪ ,‬ואפשר כשם דבבכורים קורא אף שלא‬ ‫לאחר התנופה דאומר ארמי אובד אבי וגו’‪ .‬וחלוקים הם ביסוד דינם‪ ,‬דהאמירה‬ ‫קיבל חלק בארץ כיון דישנו בתורת הקבלה ה”נ אין הוידוי על מעשה מסויים רק‬ ‫הראשונה היא לכהן‪ ,‬כדכתיב ובאת אל הכהן וגו’ ואמרת אליו‪ ,‬והאמירה השניה‬ ‫על מהות האדם ואף אם לא נכשל בגניבה כיון דישנו בתורת אפשרות הלקיחה‬ ‫היא לפני ד’‪ ,‬כדכתיב וענית ואמרת לפני ד’ אלוקיך‪.‬‬ ‫הרי הוא בתורת הוידוי‪ .‬ולא מחמת ספק אלא חיוב ודאי‪.‬‬ ‫ולפי”ז נראה‪ ,‬דכל הדינים דאיתנייהו במקרא ביכורים‪ ,‬כגון דבעינן לשון‬ ‫ועד”ז י”ל דאע”ג דמצווה בצדק תשפוט עמיתך מ”מ כתב הח”ח בבמ”ח (כלל‬ ‫הקודש וקול רם‪ ,‬היינו דוקא באמירה השניה שאומר לפני ד’‪ ,‬דהתם כתיב‬ ‫ד סקי”ח) דאפי’ בת”ח דתלינן דבוודאי עשה תשובה מ”מ לענין מצות תוכחה‬ ‫וענית ואמרת‪ ,‬ומהאי קרא ילפינן דבעינן לשון הקודש וקול רם‪ ,‬אבל באמירה‬ ‫אפשר דלא נפטר וה”נ דכוותה כ”ז שאינו ברור ודאי שלא חטא ישנו בתורת‬ ‫הראשונה שאומר לכהן‪ ,‬שפיר מהני בכל גונא‪.‬‬ ‫הוידוי‪ .‬ע”כ אינו שקר בתפלה‪ .‬ועב”ח סי’ א’ בשם מהרש”ל לענין‬ ‫ובלכתך בדרך זו נראה דמיושב שפיר‪ ,‬דממנפ”ש‪ ,‬על האמירה הראשונה‪ ,‬נהי‬ ‫מסופק אם חייב חטאת‪.‬‬ ‫דהוי אמירה לכהן וא”כ משו”ה הוי טעמא דלא מהני שומע כעונה‪ ,‬מ”מ הרי לא‬ ‫בעינן דיצא יד”ח מדין שומע כעונה‪ ,‬דהא יכול לקרוא בעצמו‪ ,‬דהרי הכל יודעין‬ ‫לקרוא‪ ,‬כיון דליכא דינא לאומרו בלשון הקודש‪ .‬ומאידך גיסא על האמירה‬ ‫השניה‪ ,‬נהי דבעינן לשון הקודש‪ ,‬וא”כ מי שאינו יודע לקרוא הרי צריך לצאת‬ ‫יד”ח ע”י אחר‪ ,‬מ”מ הרי שפיר מהני שומע כעונה‪ ,‬כיון דלא הוי אמירה לאחר‪.‬‬ ‫ולפי”ז זכינו לדין‪ ,‬דאף דנתבאר דבמקרא ביכורים מהני שומע כעונה‪ ,‬מ”מ‬ ‫הגליון מוקדש לעילוי נשמת‬ ‫באמירה ראשונה לכו”ע לא מהני שומע כעונה‪ ,‬ומבוארים היטב דברי הבית‬ ‫ר' יגאל בר יוסף ז"ל‬ ‫הלוי‪ ,‬ובית הלוי ברכו את ד’‪.‬‬ ‫ועוד עמנו אריכות דברים בהאי ענינא‪ ,‬אך אינם לפי מכסת המצע‬ ‫נלב"ע י"ז באלול ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‪.‬‬ ‫שלפנינו‪ ,‬וניתן לקבלם בדוא”ל ממערכת העומקא‪.‬‬ ‫תורה‬ ‫בכל שנה‬ ‫הציו‬ ‫ביכורים‬ ‫שער‬ ‫מלחמתה של‬ ‫אם צריך להביא‬ ‫תורהבמקדש‬‫הציו‬ ‫דוקא‬ ‫אם מקרא שער‬ ‫ביכוריםשל‬ ‫מלחמתה‬ ‫הרב משה שפירא‬ ‫הרב עזרא צנגר‬ ‫במקרא ביכורים אומר ”ועתה הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה אשר נתתה‬ ‫בפר׳ מצות וידוי מעשר‪ ,‬כתוב ׳ואמרת לפני ה’ אלקיך׳‪ ,‬שמצוה להתודות על‬ ‫לי ה’”‪ ,‬וגו’‪ ,‬וכן בתחילת הפרשה אי’ ”ולקחת מראשית כל פרי האדמה” וגו’‪.‬‬ ‫המעשרות לפני ה׳‪ ,‬דהיינו מקום המקדש‪ .‬אבל נח׳ הרמב’’ם והראב׳׳ד אם מותר‬ ‫וצריך תלמוד טובא בזה שכיון שמדאורייתא הביכורים הם רק מז’ המינים הו”ל‬ ‫להתודות בכל מקום בדיעבד‪ ,‬שהרמב’’ם ס׳׳ל שמותר להתודות על המעשר‬ ‫למימר פרי העץ‪.‬‬ ‫בכל מקום‪ ,‬אך הראב׳׳ד פליג עליו וכתב שצריך להתודות ׳לפני ה׳׳ במקום‬ ‫ותי’ בזה החיד”א (בחומת אנך) משמיה דהמהר”ם ב”ח עפ”ד המשנה בביכורים‬ ‫המקדש לעיכובא‪.‬‬ ‫דכשרואה אדם תאנה שביכרה כורך עליה גמי לסימן‪ ,‬וא”כ היא עדיין בוסר‪,‬‬ ‫וכ׳ המנ׳׳ח דלגבי מקרא ביכורים שגם כן כתוב ׳וענית ואמרת לפני ה’ אלקיך‬ ‫ועל בוסר מברכין האדמה‪ ,‬וזה שדייק לומר פרי האדמה‪ .‬והחיד”א גופיה הביא‬ ‫וכו׳ דאע׳׳פ שהמצוה לקרות עליהם במקדש לכתחילה‪ ,‬מ׳׳מ מספק׳׳ל אם גם‬ ‫לת’ באופ”א‪ ,‬שבז’ המינים יש חיטה מפרי האדמה‪ ,‬ומשו”ה אמרוהו בלשון הזה‬ ‫כאן נחלקו הרמב׳׳ם וראב׳׳ד אם מותר לקרות על הביכורים בכל מקום או‬ ‫הכולל הכל‪ ,‬אמנם כתב על זה שהוא דחוק שהרי בר”ה (ט”ז) ובסנהדרין (ע’)‬ ‫דוקא במקדש‪ ,‬ולפי הרמב’’ם כדין וידוי מעשר יתכן שבדיעבד אפשר לקיים‬ ‫איתא דלר”ע ור”י חיטה הוי עץ‪ .‬ומשו”ה כתב לת’ באופ”א דכיון שכשאומר‬ ‫דין מקרא ביכורים בכל מקום‪.‬‬ ‫ההודאה אומר ועתה הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה אשר נתת לי ה’ וגו’‬ ‫משום שרוצה להזכיר אגב אורחיה הודאה אף על הארץ‪ ,‬ולכן מתחילת הענין‬ ‫והגרי׳׳ד (בן הגרי’’ז) פקפק בזה דא’’א לדמות את מצות מקרא הביכורים‬ ‫אמרה על זה התורה הביטוי פרי האדמה‪ ,‬עי”ש‪.‬‬ ‫לפני המקדש שנוהג אצל מצות ביכורים‪ ,‬להמצוה להתודות במקום המקדש‬ ‫והנה עדיין יל”ע בזה שהרי אף בפרשת משפטים כשמצווה התורה על מצוות‬ ‫הנוהגת במצוה וידוי מעשר‪ .‬שבמצות מקרא ביכורים הדין לקרוא ׳לפני ה׳ אינו‬ ‫ביכורים איתא ראשית בכורי אדמתך וגו’‪ ,‬ושם אי”ז שייך להודאה שהוא מודה‬ ‫משום לכתחילה כמש׳׳כ לענין וידוי מעשר‪ ,‬אלא כך היא גדר המצוה של מקרא‬ ‫בהבאה‪ .‬ושמא נימא שכיון שכך הוא הנוסח בהודאה מעתה נקטו כן בכל מקום‬ ‫ביכורים‪ ,‬שהיא דין בעצם הבאת הביכורים לפני ה’ וממילא חייב לקרות לפני‬ ‫בתורה‪.‬‬ ‫ה׳ לעיכובא‪ .‬וכן מדוייק בל׳ הרמב’’ם במש׳׳כ במנין לפני הל׳ ביכורים שמצות‬ ‫אמנם בציץ אליעזר (חלק ט”ו סי’ ט”ז) כתב דנראה לו לת’ בעיקר הקושיא‬ ‫מקרא ביכורים הוא ׳לקרות עליהן׳‪ ,‬דהיינו לקרות את הפרשה בשעת הבאה‪.‬‬ ‫באופ”א‪ ,‬דלעולם אין דין ביכורים בכל שנה‪ ,‬ומדאורייתא הוא דין רק פעם א’‬ ‫ולכן הרמב’’ם אינו מזכיר שיכול לקרות בכל מקום בדיעבד‪ ,‬דחלוק ממש׳׳כ‬ ‫מהפרי שהאדמה שלו נתנה ראשית ביכוריה‪ ,‬וא”כ אין להביא יותר מזה מפני‬ ‫לענין מצות וידוי מעשר‪ ,‬ושפיר נתישב ספק המנ׳׳ח‪.‬‬ ‫שהראשית ביכורים תלוי בראשית ביכורי אדמתו‪ ,‬ואם כבר הביא פעם א’ מפרי‬ ‫אך במושכל ראשון‪ ,‬נראה שיש סתירה במשנת הרמב’’ם לענין אם צריך‬ ‫אדמה זו שוב אין מביא מאותו האילן או האדמה אף שלשנה הבאה נתנה לו‬ ‫להתוודות במקום המקדש לעיכובא‪ .‬כ׳ הרמב’’ם בסה׳׳מ מ׳׳ע קל׳׳א ׳היא‬ ‫אותה אדמה שוב פירות‪ .‬ולכן נקט קרא בכ”מ ראשית פרי האדמה וכד’‪ ,‬שהרי‬ ‫שציונו להתודות לפניו בהוצאת משפטי המעשרות והתרומות וכו׳ וזהו הנקרא‬ ‫זה בדווקא הפרי הראשון שגדל לאדם מן האדמה הזו‪ ,‬ועי”ש שהרחיב בזה‪.‬‬ ‫וידוי מעשר‪ ,‬והצווי בזה באמרו ׳ואמרת לפני ה׳ אלקיך בערתי הקדש מן הבית׳‪,‬‬ ‫ובמקו”א (חלק י”ז סי’ י”ט) הביא שהקשו בזה חדא דברש”י (דברים כ”ו ט”ז)‬ ‫נראה מהא דכולל הרמב’’ם ׳לפניו׳ בעיקר גדר המצוה‪ ,‬משמע שהוידוי במקדש‬ ‫איתא דאחר שמביא ביכורים בת קול מברכתו הבאת בכורים היום‪ ,‬תשנה‬ ‫היא דין לעיכובא‪ .‬אבל לעומת זה כ׳ הרמב’’ם בהל׳ מע׳׳ש שאין הוידוי במקום‬ ‫לשנה הבאה‪ ,‬ומשמע שמביאים בכל שנה‪ ,‬ועוד דבמתני’ בגיטין (מ”ז ע”א)‬ ‫המקדש מעכב‪ ,‬ואינו אלא דין לכתחילה‪ .‬ביאר הדרישת פקודך‪ ,‬דהא דכ׳ רהמ׳‬ ‫איתא המוכר את שדהו לעובד כוכבים לוקח ומביא ממנו בכורים וכו’‪ ,‬וכתב‬ ‫בסה׳׳מ שחייב להתודות ׳לפניו׳‪ ,‬אפשר לפרש שהרמב’’ם מתכוין שהמצוה‬ ‫רש”י בכל שנה צריך ליקח מן העכו”ם ביכורי פירותיה ומביאם לירושלים‪,‬‬ ‫צריכה להיות נעשית בצורה של וידוי דוקא ואינו סתם אמירה בעלמא‪.‬‬ ‫ומשמע שמביאין בכל שנה‪.‬‬ ‫כעין זה מצינו לענין מצות וידוי על חטא‪ ,‬שכ׳ הרמב’’ם בהל׳ תשובה (פ׳׳א ה׳׳א)‬ ‫ותי’ בזה דודאי אם יטע עוד עץ אפי’ באותה שדה בשטח אדמה נוסף‪ ,‬ודאי‬ ‫׳כשיעשה תשובה וישוב מחטאו חייב להתודות לפני האל ברוך הוא׳‪ ,‬דאע׳׳פ‬ ‫שמאותו שטח מביא וקורא‪ ,‬שהרי לאותה אדמה הוי אותו הפרי ראשית‪ ,‬וא”כ‬ ‫שהרמב’’ם הזכיר שמצוה להתודות ׳לפני ה׳ אי׳׳ז קאי דוקא על מקום המקדש‪,‬‬ ‫זה הברכה‪ ,‬שלשנה הבאה יהיה לו שטח אדמה נוסף וימשיך להביא ביכורים‪,‬‬ ‫אלא הרמב’’ם ר׳׳ל שכך היא צורת מעשה וידוי‪ ,‬שתמיד צריכה להיות נעשית‬ ‫וכן הוא כוונת רש”י בגיטין שבכל שנה הלוקח צריך להביא ביכורים מכל עץ‬ ‫׳לפני ה׳‪.‬׳ וכן מדיוק בשיטת ס׳ החינוך מצ׳ תר׳׳ז במצות וידוי מעשר‪ ,‬שבתחילת‬ ‫נוסף שנוטע העכו”ם בשטח אדמה נוסף שבאותו השדה‪.‬‬ ‫דבריו כ׳ שנצטוינו להתודות לפני השם ב׳׳ה‪ ,‬ורק אחר זה כ׳ שציוני להגיד בפינו‬ ‫עוד הביא שם דהקשו על זה מקרא דנחמיה (י’ ל”ו) דכתיב ולהביא את בכורי‬ ‫בבית מקדשו‪ ,‬משמע שהמעשה וידוי והמצוה לבא למקום המקדש ב׳ דברים‬ ‫אדמתנו ובכורי כל פרי כל עץ שנה בשנה‪ ,‬ותי’ בזה שאין מחוייב שאיירי‬ ‫נפרדין נינהו‪ .‬אם כנים הדברים‪ ,‬אפשר לבאר שלענין וידוי מעשר התורה רק‬ ‫שם על חיוב דאורייתא‪ ,‬וביותר שרש”י שם פי’ בכורי של כל פרי האילן הם‬ ‫קבע לכתחילה להתודות לפני ה׳ במקום המקדש אבל אי׳׳ז לעיכובא כיון שכל‬ ‫מדברי חכמים‪ ,‬והיינו ששם איירי אף שקבלו על עצמם גם דברים שלא חייבים‬ ‫וידויים נעשים ׳לפני ה‪.‬׳‬ ‫מן התורה וי”ל שגם קבלו על עצמם להביא בכל שנה ושנה אע”פ שאינו‬ ‫מדאורייתא‪.‬‬ ‫משא׳׳כ במצות מקרא ביכורים‪ ,‬הרמב’’ם לא הזכיר שום דבר לגבי מצות מקרא‬ ‫עוד הקשו על דבריו שאם הוא אילן חדש א”כ הרי הוי ערלה ואיך יביאו ממנו‬ ‫ביכורים דוקא במקום המקדש בסה׳׳מ כמש׳׳כ לגבי וידוי מעשר‪ ,‬וכן ע׳ בס׳‬ ‫ביכורים‪ ,‬והדרא הקושיא מן הבת קול וכו’‪.‬‬ ‫החינוך שהשמיט לגמרי את הצורך לקרות הביכורים בתוך עיקר המצוה‪ ,‬ורק‬ ‫הזכיר המצוה לקרות את מקרא ביכורים במקום המקדש אגב גררא‪ .‬לפי דברי‬ ‫ואמרו דלק”מ שודאי אף לדידיה אי”צ שיהיה הפרי הראשון שהאדמה מוציאה‬ ‫הדרישת פקודך א׳׳ש‪ ,‬כיון ש׳לפני ה׳ היא חלק מן המהות של מצות וידוי מעשר‬ ‫אלא הפרי הראשון שהאדמה מוציאה אצל כל בעלים‪ ,‬והיינו שכלפיו הוא‬ ‫ראשית בכורי האדמה‪ ,‬וכל מה שבא להפקיע זה רק שאצל אותו אדם כשכבר‬ ‫ממילא המצוה להתודות במקום המקדש נזכר להדיא כמה פעמים בשיטת‬ ‫הביא מאילן זה באדמה זו שוב אינו חייב לשנה אחרת‪ ,‬ושפיר אפ”ל שקנה‬ ‫הרמב’’ם והחינוך‪ .‬אבל לגבי מקרא ביכורים כיון שאין הקריאה במקום המקדש‬ ‫מאדם אילן לאחר ג’ שני ערלה והשתא בפעם הראשונה שיוצא לו פרי מאותו‬ ‫חלק אינטגרלי של המצוה אינו נזכר כ׳׳כ‪ ,‬ממילא נהי דיש תנאי דבעינן בית‬ ‫אילן באותה אדמה מחוייב הוא בביכורים‪[ .‬ולכאו’ מוכרח כן דהא בגיטין (מ”ח‬ ‫המקדש‪ ,‬אך אי׳׳ז בכלל עצם מהות הקריאה‪ ,‬וכנ׳׳ל דאין החפצא דקריאה משום‬ ‫ע”א) אמרו דאם אין ברירה וקנין פירות לאו כקנין הגוף דמי א”כ לא משכ”ל‬ ‫קריאה לפני ה׳‪.‬‬ ‫ביכורים אלא בן אחר בן עד יהושע בן נון‪ ,‬ואם כדבריו‪ ,‬שכשכבר נזרע פעם א’‬ ‫היוצא מדברינו‪ ,‬כיון שרק לגבי וידוי מעשר שהקיום של ׳לפני ה׳ היא חלק מן‬ ‫שוב אין ביכורים‪ ,‬הדבר קשה ביותר שהרי לא משכ”ל ביכורים אלא בדורו של‬ ‫המעשה וידוי ויכול להתקיים בכל מקום כמו תשובה‪ .‬אבל כיון מאי דכתיב‬ ‫יהושע שאז היה הזריעה הראשונה בקרקע‪ ,‬או אפי’ קודם לכן בזמן הראשון‬ ‫לגבי ביכורים ׳וענית אמרת לפני ה׳׳א׳‪,‬קאי דוקא במקום המקדש בלבד‪ ,‬וא׳׳א‬ ‫שזרעו בה מבריאת העולם‪ ,‬ודוחק לומר שחיוב ביכורים הוא רק בהיכי דמוחזק‬ ‫לפרש את המצוה בשום אופן אחר‪ .‬ממילא הקורא על הביכורים לא יצא‪ ,‬ושפיר‬ ‫שלא נזרעה הקרקע מעולם‪ ,‬וע”כ שזה רק ענין לכל א’ האם אצלו זה ראשית‬ ‫השמיט הרמב’’ם שיצא אם קורא בכל מקום כמש׳׳כ לגבי מצות וידוי מעשר‪.‬‬ ‫פרי האדמה‪ ,‬ויל”פ בזה]‪.‬‬ ‫ועפ׳׳ז יש ליישב קו׳ נוספת של המנ׳׳ח‪ .‬שהק׳ מדוע לענין מצות ׳שמחתם לפני‬ ‫ורק דצ”ע על דבריו דבמתני’ בתרומות (פ”ט מ”ד) איתא דגידולי ביכורים ל”ה‬ ‫ה׳ אלקיכם׳ שמתקיים ע׳׳י נטילת ד׳ מינים בירושלים‪ ,‬פסק הרמב’’ם שאינו‬ ‫ביכורים‪ ,‬וביאר בירושלמי דהוא משום שאינו מצוי‪ ,‬וביארו במפרשים דהוא‬ ‫יוצא אלא בירושלים ואילו בהל׳ מע׳׳ש כ׳ הרמב’’ם שבדיעבד יצא וידוי מעשר‬ ‫משום שביכורים באים רק מז’ המינים‪[ ,‬עכ”פ מדאורייתא]‪ ,‬ואם כנים דבריו‬ ‫בכל מקום‪ .‬וע׳׳פ הנ׳׳ל אתי שפיר‪ ,‬כיון שוידוי מעשר שאני כיון שמחמת עצם‬ ‫הוה להו למימר ביותר דמה שאינו מצוי אינו רק משום מז’ המינים אלא‬ ‫משום דלעולם באים הם רק פעם א’ מן האדמה‪ ,‬וא”כ אינו מצוי כלל ולא‬ ‫גדרו היא מצוה הנעשית ׳לפני ה׳׳ אם כנים דוקא לגבי וידוי מעשר אפשר‬ ‫דמי לתרומה שמכל דבר צריך להביא תרומה‪ ,‬ומדלא ביארו כן‬ ‫לומר שיצא בדיעבד בכל מקום משא׳׳כ ׳ושמחתם׳ שאינו נאמר וא׳׳א‬ ‫בראשונים‪ ,‬משמע דלא כדבריו‪ ,‬וצ”ע‪[ ,‬וכבר העיר כעי”ז‬ ‫להתקיים אלא בירושלים‪.‬‬ ‫במשנת אברהם‪ ,‬עי”ש]‪.‬‬ ‫לקביעת חברותא נא להתקשר [‪ 24‬שעות] לטל' ‪072-23456-13‬‬ ‫תורה‬ ‫מקראשל‬ ‫ביכורים‬ ‫מלחמתה‬ ‫ניגון‬ ‫מצוות מקרא ביכורים‬ ‫הרב אהרן חיים הופנר‬ ‫הרמב”ם מנה ב’ מצוות‪ :‬הבאת ביכורים ומקרא ביכורים‪ .‬הא’ (קכה) מדכתיב (פר’ משפטים) ”ראשית בכורי‬ ‫א‪ .‬על הפסוק ”וענית ואמרת לפני ה’ אלקיך ארמי אובד‬ ‫אדמתך תביא בית ה’ אלקיך”‪ .‬והב’ (קלב) דכתיב (פר’ כי תבא) ”וענית ואמרת לפני ה’ אלקיך”‪[ .‬ואיכא עוד‬ ‫אבי וגו’”‪ ,‬פי’ רש”י‪’” :‬וענית’‪ ,‬לשון הרמת קול”‪ .‬ומצינו‬ ‫ל”ת שלא יאכל הכהן הבכורים חוץ לירושלים‪].‬‬ ‫דבר חידוש שהביא הדרך אמונה (פ”ג מהל’ ביכורים‬ ‫שעה”צ ס”ק פ”ד) מחי’ הריטב”א (מכות יח‪ ):‬דבמדרש‬ ‫וז”ל בעשה קלב ‪ -‬שצונו לספר טובותיו אשר היטיב לנו והצילנו‪ ...‬ולשבחו על זה ולבקש ממנו להתמיד‬ ‫איתא‪’” :‬וענית’‪ ,‬בניגון‪ ,‬כמו ’ותען להם מרים’”‪ .‬ולפו”ר‬ ‫הברכה כשיביא הבכורים‪.‬‬ ‫מבואר שמקרא הביכורים צריך לאומרו בניגון‪.‬‬ ‫ומבואר דמצות הקריאה עומדת בפנ”ע לספר טובותיו‪ ,‬אלא שנעשית בזמן הבאת הבכורים‪[ .‬וכן מצות‬ ‫אמנם הדרך אמונה כתב‪” :‬ונראה דהכוונה בטעמים”‪.‬‬ ‫ההבאה אינה תלויה במצות הקריאה‪ ,‬ולכן יש מביאין ואינן קורין כמבואר במשנה]‪ .‬ובשיעורי ר”ד גיטין (ח”ג‬ ‫ולפי דבריו מבואר דאף כשאמרו בנ”י את השירה על‬ ‫שצו) הוכיח מהרמב”ן שבמקום שקריאה מעכבת משום שאינו ראוי‪ ,‬מעכב גם את מצות ההבאה‪.‬‬ ‫הים אמרו אותה בטעמים‪ ,‬שהרי המדרש יליף לדין‬ ‫בחי’ הגרנ”ט (ב”ב סי’ קפד) חקר אם חיוב קריאה חל בזמן לקיטת הפירות או רק בזמן ההבאה למקדש‪.‬‬ ‫הניגון במקרא ביכורים בגזירה שוה משירת הים‪ ,‬והדרך‬ ‫ונפק”מ באופן שהפריש להביאן בעצמו ולבסוף שלחן ע”י אחר שאינו יכול לקרות‪ ,‬עי”ש ומנ”ח תרו‪,‬יג‪ .‬ועי’‬ ‫אמונה נקט דהיינו שיש לאומרו בטעמים‪.‬‬ ‫שיעורי ר”ד (שם שצד‪-‬ה) שדן בדבריו‪.‬‬ ‫ויש לבאר בזה‪ ,‬דאף שבעת שאמרו השירה על הים‬ ‫עדיין לא ניתנו הטעמים‪ ,‬שהרי הטעמים ניתנו מסיני‬ ‫מקרא בזמן שמחה‬ ‫כתורה שבע”פ יחד עם התורה שבכתב‪ ,‬מ”מ בנ”י‬ ‫נאמר בפר’ (כו‪,‬יא) ”ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ה’ אלקיך ולביתך”‪ ,‬וילפינן מינה בפסחים (לו‪ ):‬דמשו”כ‬ ‫מעצמם אמרו את השירה בטעמים‪ ,‬ואח”כ כשנכתבה‬ ‫מביא וקורא דוקא מעצרת ועד החג (פ”א מ”ו) שהוא זמן שמחה שבו אדם מלקט תבואתו ופירותיו ושמח‬ ‫השירה בתורה חל על השירה דין תורה שבכתב ונמסרו‬ ‫בהם‪ .‬ובערכין יא‪ .‬ילפינן מהכא דטעונים שירה‪ .‬ועי’ תוס’ שם (ד”ה מנין) דהשיר שנאמר במשנה בביכורים‬ ‫טעמיה בתורת תורה שבע”פ‪( .‬וכמו כל נבואות האבות‬ ‫(פ”ג מ”ד) ארוממך ה’ כי דילתני אינו עיקר השיר אלא הוא לשמחה בעלמא‪ .‬ועי’ אבנ”ז או”ח כב‪.‬‬ ‫שלא חל עליהן דין של תורה עד שניתנו למשה לכותבן‬ ‫ובמשנה (ביכורים רפ”ג) כיצד מעלין את הבכורים‪ ,‬מבואר דיש שמחה מיוחדת בהעלאת הבכורים‪ .‬וכ’‬ ‫בתורת תורה‪ ,‬וכפי שביארו מהרי”ל דיסקין עה”ת‬ ‫המהרש”א (ח”א ביכורים שם‪ ,‬נד’ בסוף חי’ ברכות) דמפקינן דבעי במצוה זו שמחה מדכתיב בה ושמחת בכל‬ ‫במאמר לסיום התורה‪ ,‬ומטו לה משמיה דמרן הגר”ח‬ ‫הטוב‪ ,‬וזו המצוה הראשונה ממתנת אר”י לאבותינו ויש לנו ליתן בה שבח ושירה להקב”ה על קיום שבועתו‬ ‫מבריסק‪ ,‬ואכמ”ל)‪.‬‬ ‫לאבותינו‪ .‬ועיש”ע דהשמחה משום שהיא ראשית‪ ,‬וביאר דכל הענינים שנעשו בהבאה הם בדבר הדומה‪,‬‬ ‫ב‪ .‬וכעין מש”כ הדרך אמונה כאן‪ ,‬כתב גם בספרו דרך‬ ‫דהשור הוא ראשית לקרבנות‪.‬‬ ‫חכמה (פ”ג מהל’ כלי המקדש ה”ז בבאה”ל) לענין שירת‬ ‫וכ”כ המשנה ראשונה דהוא דין שמחה מיוחד בבכורים [ולא מצינו כן בהבאת מע”ש ובכל עולי רגלים]‪,‬‬ ‫הלויים‪ .‬דהנה הכס”מ שם ביאר את הדין שאין בן לוי‬ ‫משום דכתיב ושמחת בכל הטוב‪ ,‬לכך סמכו חכמים להעלותם בשמחה משא”כ בעליה לרגל דרק ברגל‬ ‫נכנס לעבודתו עד שילמדוהו חמש שנים תחילה‪ ,‬דהיינו‬ ‫עצמו איכא שמחה ולא בעליה לירושלים‪.‬‬ ‫בעבודת השיר‪” ,‬שהיא חכמה גדולה וצריכה לימוד‬ ‫ועי”ע במהרש”א תענית כח‪ .‬עמ”ש שגזרה המלכות על ישראל שלא יביאו עצים למערכה ושלא יביאו‬ ‫המוסיקא”‪ .‬ובדרך חכמה דן לומר שלכ”ד הכס”מ‪ ,‬די”ל‬ ‫ביכורים לירושלים‪ .‬וביאר המהרש”א הטעם שגזרו על ב’ אלו לפי ששניהם היו מביאים בשמחה‪ ,‬שבקרבן‬ ‫דאין צריך לשיר בניגונים‪ ,‬רק שיקראו הלויים בשפה‬ ‫עצים כ”א עשה אותו יום שמחה‪ ,‬ובבכורים היו מביאים בשמחה‪ ,‬ורצו מלכות יון לבטל מהם השמחה‪.‬‬ ‫ברורה כולם יחד ובנעימה שיישמע קולם כאחד‪ .‬אמנם‬ ‫בסו”ד כתב להוכיח כמשמעות הכס”מ ששרו בניגון‪.‬‬ ‫והובא בשם הגרי”ז לפרש בזה את מטבע התפילה בר”ה ”שמחה לארצך” דמוסב על הבכורים‪ ,‬שבאים בזמן‬ ‫(וע”ע בס’ משנת חיים ערכין סי’ י”ט שנו”נ בזה עם מרן‬ ‫שמחה‪ ,‬דמצד זה שייך שמחה כלפי הארץ‪.‬‬ ‫זצ”ל)‪.‬‬ ‫והנה בתוך דבריו כ’ בדרך חכמה‪ ,‬וז”ל‪” :‬ומסתבר שהיו‬ ‫וענית ואמרת ‪ -‬בקול רם‬ ‫צריכין גם לקרותם בטעמים שזה פירוש המילים‬ ‫על הפס’ ”וענית ואמרת” פירש רש”י וענית ‪ -‬לשון הרמת קול‪ .‬ומקורו מדברי רשב”י בגמ’ (סוטה לב‪ ):‬אומר‬ ‫כמבואר בחגיגה ו‪’ :‬נ”מ לפיסוק טעמים’‪ ,‬וכן בנדרים לז‪:‬‬ ‫אדם שבחו בקול נמוך מן וידוי המעשר‪ ,‬וצערו בקול רם ממקרא ביכורים‪.‬‬ ‫’ויבינו במקרא זה פיסוק טעמים’‪ ,‬והריטב”א ביומא נב‪.‬‬ ‫וכ’ המאירי שם‪ ,‬כשאדם בא לשבח להקב”ה על הנסים שעשה לו או לאבותיו יהא אומרו בקול רם אחר‬ ‫כתב דבתר שניתנו פסוקי טעמים נפשט הספק בחמש‬ ‫שאין שם גנות עבירה כדרך מקרא בכורים שנאמר בו וענית שהוא לשון צווחה וכשמודה לפניו עד שמגיע‬ ‫מקראות שאין להם הכרע וכו’‪ ,‬ומסתבר שכל הדברים‬ ‫מוידויו שבח לעצמו שקיים את מצותו יהא אומרו בקול נמוך כדרך וידוי מעשר שהיה אומר לא עברתי וכו’‬ ‫דחשיב בריש אלו נאמרין שנקראין בלה”ק היו נקראין‬ ‫ואין כתוב בו לשון עניה‪.‬‬ ‫בטעמים‪ ,‬שזה מסביר הפסוק‪ ,‬עי’ באו”ח סי’ ס”א סכ”ד‬ ‫[תנן בביכורים (פ”ג מ”ז) מי שאינו יודע לקרות מקרין אותו‪ ,‬כלומר שמוציאין אותו בקריאת הפרשה מדין‬ ‫לענין ק”ש‪ ,‬וכן כתבנו בדרך אמונה פ”ג דביכורים‬ ‫שומע כעונה‪( ,‬ולא שהמביא עונה אחר המקריא)‪ .‬והוכיח מזה הנצי”ב בשו”ת משיב דבר (ח”א סי’ מז) דאפי’‬ ‫בצה”ל אות פ”ד בשם הריטב”א מכות יח‪ :‬שהיו קוראין‬ ‫היכא דבעי’ קול רם יוצא מדין שומע כעונה וחשיב שאמירת השומע היה בקול רם‪ ,‬ודלא כהבית הלוי ס”פ‬ ‫בטעמים‪ ,‬וזה נקרא שירה כמו שאנו קוראין שירת‬ ‫בראשית]‪.‬‬ ‫הים בביהכ”נ”‪ .‬ועיי”ש עוד‪ .‬ועולה מדבריו דפשיטא‬ ‫ליה ששירת הלויים נאמרה בטעמים‪ ,‬ובמסקנת דבריו‬ ‫וכ’ הר”י אברבנאל (ר”פ כי תבא) ”הענייה היא רמז אל השיר שיאמר זה בקול רם ודרך שיר”‪ .‬והנה כתב‬ ‫הוכיח דנאמרה בניגון יחד עם הטעמים‪( .‬ובדרך אמונה‬ ‫הריטב”א בסדר הגש”פ ”וחייב אדם לומר ההגדה בנעימה ובקול רם בכל כוחו‪ .‬והמקור לקול רם הוא מהדין‬ ‫הנ”ל נראה דסבר שי”ל למקרא ביכורים בטעמים בלא‬ ‫במקרא ביכורים כנ”ל‪ ,‬דה”נ בלחם עוני שעונים עליו‪ .‬ולפ”ד האברבנאל י”ל דהוא המקור גם לנעימות‪.‬‬ ‫ניגון‪ ,‬וכוונת המדרש ”בניגון” היינו בטעמים‪ ,‬וכ”ז דומה‬ ‫[והענין בזה י”ל כמו שכתב הרמב”ן (ס”פ בא יג‪,‬טז) שרוממות הקול בבתי כנסיות הוא מצורת ההודאה‪” ,‬יודו‬ ‫למאי דס”ד בדרך חכמה לפרש דלא כהכס”מ כנ”ל‪ ,‬אך‬ ‫לאל שבראם והמציאם ויפרסמו זה ויאמרו לפניו בריותיך אנחנו”]‪.‬‬ ‫לכאו’ לפי מסקנתו די”ל גם בניגון ה”ה למקרא ביכורים)‬ ‫ג‪ .‬אמנם לולי דבריו היה נראה לומר שבין בשירת הלויים‬ ‫החייבים במקרא‬ ‫ובין במקרא ביכורים אין קפידא כלל על טעמי המקרא‪,‬‬ ‫במשנה ביכורים פ”א השליח והעבד והאשה וכו’ מביאין ולא קורין שאינן יכולין לומר אשר נתת לי ה’‪.‬‬ ‫אלא רק על הניגון‪ ,‬דאדרבה שירה אינה בדרך קריאה‪,‬‬ ‫ועוד שם‪ ,‬הגר מביא ואינו קורא שאינו יכול לומר אשר נשבע ה’ לאבותינו לתת לנו‪ .‬אך בירוש’ תני רב יהודה‬ ‫והטעמים ניתנו לקריאה ולא לשירה‪ .‬עפ”י דברי הצפנת‬ ‫שהגר מביא וקורא‪ ,‬וכ”פ הרמב”ם (הל ביכורים פ”ד ה”ג) הגר מביא וקורא שנאמר לאברהם אב המון גוים‬ ‫פענח (תניינא פ”ג מהל’ ע”ז ה”ג ט‪ ).‬שכתב‪” :‬ולקמן בהל’‬ ‫נתתיך הרי הוא אב כל העולם כולו שנכנסין תחת כנפי שכינה‪ ,‬ולאברהם היתה השבועה תחלה שיירשו בניו‬ ‫חנוכה אבאר בזה דיש ב’ גדרים הלל‪ ,‬א’ בגדר קריאת‬ ‫את הארץ‪ ,‬וכן כהנים ולוים מביאין וקורין מפני שיש להן ערי מגרש‪.‬‬ ‫פרשה וא’ בגדר שירה‪ .‬ועי’ במגילה כא‪ :‬דהיו מתרגמין‬ ‫והקשו האחרונים מ”ט כ’ הרמב”ם לגבי וידוי מעשר דגרים אין מתודים מפני שאין להם חלק בארץ‪ ,‬ואילו‬ ‫את ההלל‪ ,‬וזהו בגדר קריאת פרשה‪ .‬ועי’ ערכין ד”י גבי‬ ‫בהל’ בכורים כתב שהגר מביא וקורא‪.‬‬ ‫אין אומרים שירה על נס שבחו”ל‪ ,‬ותוס’ סוכה דמ”ד והך‬ ‫דפסחים דקי”ז דגם יחיד אומר שירה‪ ,‬זה רק בגדר שבח‬ ‫ותי’ הכפו”ת (סוכה לח‪ ):‬שבמקרא ביכורים אינו כתוב לשון עבר כקרא דוידוי מעשר שאומר נתת לנו בלשון‬ ‫ופרסומי ניסא כמבואר ברכות די”ד‪ .‬ועי’ רש”י ברכות‬ ‫עבר‪ ,‬אבל גבי מקרא ביכורים כתיב לשון עתיד ”לתת לנו”‪ ,‬ומצינו ביחזקאל (ס”פ מז) דגרים נוטלים חלק‬ ‫דנ”ז גבי הלל מצראה דמשמע שאמרו אותו במצרים‪,‬‬ ‫בארץ לעת”ל‪ .‬א”כ מעתה גבי וידוי מעשר שמזכיר בוידוי לשון עבר ”את האדמה אשר נתת לנו” גרים אין‬ ‫ועי’ במסכת סופרים פ”ג דשל חנוכה ושל ליל א’ דפסח‬ ‫יכולין להתודות כיון שלא נטלו חלק בארץ‪ ,‬אבל במקרא ביכורים שאומר לשון עתיד ”באתי אל הארץ‬ ‫בנעימה‪ ,‬דשאר הלל הוי קריאה‪ ,‬ודווקא בטעמים‬ ‫אשר נשבע ה’ לאבותינו לתת לנו” יכול לומר‪ ,‬כיון שנשבע ה’ לאברהם שיטלו גם הגרים חלק‬ ‫ובספר כתובים כדת על הקלף‪ ,‬אבל הני‬ ‫בארץ ויתקיים לעת”ל [שרק בחלוקה הראשונה לא נטלו גרים משום דגזיה”כ שליוצאי‬ ‫מצרים תחלק הארץ]‪.‬‬ ‫המשך בעמ’ ‪4‬‬ ‫מעלות‬ ‫תורה‬ ‫של‬ ‫כמה‬ ‫שער‬ ‫פיוט‬ ‫מלחמתה‬ ‫המשך מעמ’ ‪:3‬‬ ‫ביכורים‬ ‫במקרא‬ ‫ניגון מקרא ביכורים‬ ‫הרב צבי יוספי‬ ‫רק שיר‪ ,‬ואז בע”פ ולא בטעמים רק בנעימה‪ ,‬דדרך‬ ‫ההגדה בליל פסח מיוסדת על פרשת מקרא ביכורים‪,‬‬ ‫פנינים‬ ‫קריאה אסור בע”פ‪ ,‬וכן מבואר במכילתא ובירושלמי‬ ‫כדתנינן בפ’ ערבי פסחים (קטז‪ ).‬מתחיל בגנות ומסיים‬ ‫בשבח ודורש מארמי אובד אבי עד שיגמור כל הפרשה‬ ‫מליבא דעומקא‬ ‫פסחים ספ”ה‪ .‬ונפ”מ ג”כ במש”כ התוס’ סוכה לח‪.‬‬ ‫דנשים חייבות בהלל של פסח‪ ,‬אם חייבות ג”כ בהלל‬ ‫כולה‪.‬‬ ‫אשר נתת לי‬ ‫של חנוכה‪ ,‬אם זה בגדר תקנה לומר הלל על נס או‬ ‫וצ”ב שסדר ההגדה מסתיים בפס’ ח‪” ,‬ויוצאנו ה’‬ ‫יש מביאין ואינן קורין‪ ,‬שאינן‬ ‫בגדר שירה‪ ,‬ושם אבאר זה”‪ .‬עכ”ל‪ .‬ומבואר דנקט‬ ‫ממצרים ביד חזקה ובזרוע נטויה ובמורא גדול ובאותות‬ ‫יכולין לומר ”אשר נתת לי”‬ ‫הצפנת פענח שקריאת ההלל היא בטעמים‪( ,‬וכן משמע‬ ‫ובמופתים”‪ .‬ולא גומרים את הפרשה כולה‪ ,‬שיש בה עוד‬ ‫שהארץ אינה שלהם‪ .‬ומן הענין‬ ‫ג’ פסוקים‪ ,‬ויביאנו אל המקום הזה וגו’‪.‬‬ ‫בתוס’ בסוכה לח‪ :‬בד”ה הוא אומר‪ ,‬וכמו שביארתי בס”ד‬ ‫הזה יש לנו ללמוד בתפלותינו‬ ‫בעומקא דפרשה גל’ תי”ג)‪ .‬אלא שכ”ז בהלל שהוא‬ ‫ובסדר ההגדה אחרי הפס’ הנ”ל באותות ובמופתים עם‬ ‫ותחנונינו לפני השם ב”ה לדקדק‬ ‫מה שנדרש על זה בספרי‪ ,‬באו דרשות התנאים בחשבון‬ ‫מאד ולהזהר בלשון שלא לומר‬ ‫בגדר קריאה‪ ,‬אבל הלל הנאמר בתורת שירה לא נאמר‬ ‫המכות שלקו במצרים ועל הים‪ ,‬לריה”ג‪ ,‬לר”א ולר”ע‪.‬‬ ‫דבר לפני השם כי אם בדקדוק‬ ‫בטעמים אלא בנעימה בדרך שירה‪.‬‬ ‫ומיד אח”כ בא הפיוט ”כמה מעלות טובות למקום‬ ‫גדול‪ ,‬וזכור זה בני ושמרהו‪.‬‬ ‫ומעתה נראה דאף שיר הלויים נאמר בנעימה וניגון‬ ‫עלינו”‪ ,‬וכתב בזבח פסח לר”י אברבנאל שפיוט זה הוא‬ ‫ספר החינוך (מצוה תרו)‬ ‫ושלא בטעמים‪ ,‬כי שירה אינה נאמרת בטעמים‪,‬‬ ‫המשך דברי רבי עקיבא שאמר מנין שכל מכה ומכה‬ ‫ומסתבר ששירת הלויים אינה בגדר קריאת פרשה אלא‬ ‫וכו’‪ ,‬כלומר שפיוט זה חיברו רבי עקיבא! (עי”ש בזבח‬ ‫פסח שחוזר על כך שוב ושוב)‪.‬‬ ‫הארץ אשר נשבע ה’ לתת לנו‬ ‫בתורת שירה‪ .‬וכמו”כ נראה ששירת הים היתה בגדר‬ ‫מקרא ביכורים אינו כתוב לשון‬ ‫שירה ולא נאמרה בטעמים‪ ,‬ורק משניתנה התורה חל‬ ‫והנה כתב הרשב”ץ בסדר הגש”פ על פיוט ’כמה מעלות‬ ‫עבר כקרא דוידוי מעשר שאומר‬ ‫טובות’ וז”ל‪ ,‬לפי שאחר שאלת הבן מה נשתנה הלילה‬ ‫על פרשה זו שם תורה ונמסר פיסוק טעמים לקריאתה‪.‬‬ ‫”נתת לנו” (כו‪,‬טו) דמשום כך‬ ‫(ולא כמשנ”ת לפי דרכו של הדרך אמונה)‪ .‬ואף מקרא‬ ‫הזה‪ ,‬הוצרכנו להתחיל בגנות ולומר עבדים היינו‬ ‫גר אינו בכלל וידוי מעשרות‪,‬‬ ‫לפרעה במצרים והוצרכנו לסיים בשבח ולדרוש פרשת‬ ‫ביכורים שהוקש לשירת הים דינו כשירה ונאמר בניגון‬ ‫אבל במקרא ביכורים דכתיב‬ ‫מקרא בכורים והיא מארמי אובד אבי עד סוף הפרשה‬ ‫בלא טעמים‪.‬‬ ‫לשון עתיד ”באתי אל הארץ‬ ‫ודרשנו אותה עד ויוציאנו ה’ ממצרים ביד חזקה וגו’‬ ‫אשר נשבע ה’ לאבותינו לתת‬ ‫ד‪ .‬ומצאתי בס”ד שמפורש שבנ”י לא אמרו את השירה‬ ‫ובסוף אלו הפסוקים יש ויביאנו אל המקום הזה ויתן‬ ‫לנו” (כו‪,‬ג)‪ ,‬גרים בכלל‪ ,‬דמצינו‬ ‫על הים בטעמים‪ ,‬והוא במג”א סי’ נ”א ס”ק ט’ שכתב‪:‬‬ ‫לנו את הארץ הזאת וגו’‪ .‬ועתה הנה הבאתי את ראשית‬ ‫ביחזקאל (ס”פ מז) דגרים נוטלים‬ ‫פרי האדמה אשר נתתה לי ה’‪ ,‬על כן אנו מסיימין בשבח‬ ‫”תמהתי על שנהגו ביום המילה שאומר המוהל ’וכרות’‬ ‫חלק בארץ לעת”ל‪ ,‬שנשבע ה’‬ ‫ומחלק קצת פסוקים‪ ,‬דהא אמרינן ספ”ק דברכות ’כל‬ ‫כמה מעלות טובות למקום עלינו קודם שהבאנו גרגיר זה‬ ‫לאברהם שיטלו גם הגרים חלק‬ ‫של תאנה או אשכול זה של ענבים והקב”ה מתרצה לנו‬ ‫פסוקא דלא פסקיה משה באורייתא לא פסקינן’‪ ,‬עמ”ש‬ ‫בארץ ויתקיים לעתיד לבא‪ ,‬לכך‬ ‫במתנה קטנה כזאת פרעון לכל הטובות שעשה עמנו‬ ‫הגר מביא וקורא‪.‬‬ ‫סי’ תכ”ב ס”ג‪ .‬ונ”ל הטעם‪ ,‬דאמרינן בסוטה פ”ה ’משה‬ ‫קודם שהבאנו הפרי הזה וזה מרחמי שמים המרובים‬ ‫אמר ’אשירה לה’’ והם אמרו ’אשירה לה’’’‪ ,‬א”כ מתחילה‬ ‫ואמרנו כי הרבה טובות יש למקום עלינו עד שבאנו אל‬ ‫מהר”ם חביב (כפות תמרים סוכה לח‪):‬‬ ‫נאמרה פסקי פסקי‪ ,‬לכן אנן נמי אמרינן אותה כך”‪.‬‬ ‫בית המקדש להביא לו זה הפרי וכו’‪.‬‬ ‫ומבואר שבעת הבאת הביכורים למקדש‪ ,‬אחרי קריאת‬ ‫וענית ואמרת ארמי אובד אבי‬ ‫עכ”ל‪ .‬ומבואר שבאמירת השירה עדיין לא היה פיסוק‬ ‫הפסוקים‪ ,‬וה”ה שלא נאמרה בטעמים‪( .‬שהרי הפסוקים‬ ‫פרשת ארמי אובד אבי‪ ,‬היו מביאי הביכורים מסיימים‬ ‫אי’ בזוהר שלבן לא הלך להלחם‬ ‫והטעמים עניינם אחד‪ ,‬עי’ נדרים שם)‪.‬‬ ‫בפיוט זה ”כמה מעלות טובות למקום עלינו”‪.‬‬ ‫עם יעקב כי רבים היו עם יעקב‬ ‫והרשב”ץ שם מפרש את המעלות הטובות‪ ,‬ומסיים‬ ‫מעם לבן‪ ,‬אבל כוונתו היתה‬ ‫ושלחתי למרן הגר”ח זצ”ל ראיה זו‪ ,‬דמבואר במג”א‬ ‫וז”ל‪ ,‬ואם כן הרבה טובות יש למקום עלינו כפולות‬ ‫לעוקרו מן העולם בדברי כישוף‬ ‫שהשירה לא נאמרה בטעמים‪ .‬והשיב לי בכתי”ק‪” :‬נכון”‪.‬‬ ‫ומכופלות מיציאת מצרים עד שבנה לנו בית הבחירה‬ ‫ונחש‪ .‬ולכן אמר לו השי”ת‬ ‫(וע”ע מש”כ בס”ד בעומקא דפרשה גל’ שכ”ב‪ .‬ובמקו”א‬ ‫לכפר על כל עונותינו ובזה השלמנו לדרוש מארמי‬ ‫”השמר מדבר” בדברי פיך און‬ ‫כתבתי להעיר בענין מה שנקט הדרך חכמה בסו”ד‬ ‫אובד אבי לספר ביציאת מצרים‪ ,‬עכ”ל‪ .‬ונראה דכוונתו‬ ‫ומרמה עם יעקב‪ ,‬כי יש לך לידע‬ ‫שהמנהג בקריאת שירת הים בקריה”ת לקרוא בטעמים‬ ‫למשנה הנ”ל ’עד שיגמור כל הפרשה כולה”‪ ,‬שגמר‬ ‫כי לא נחש ביעקב‪ ,‬וזה חסד גדול‬ ‫שעשה הש”י עם יעקב‪ .‬ולזה‬ ‫ובנעימה ידועה‪ ,‬דלכאו’ נ’ שהמנהג הוותיק היה לקרוא‬ ‫הפרשה הוא בפיוט כמה מעלות טובות שמפרט את‬ ‫דווקא בנעימה וניגון ולא בטעמים‪ ,‬לפי‬ ‫הטובות הכלולות בויביאנו אל המקום הזה‪ .‬וכשם‬ ‫צותה התורה בהבאת הבכורים‬ ‫וענית ואמרת ארמי אובד אבי‪,‬‬ ‫שיסוד המנהג הוא לקרוא השירה‬ ‫שבמקרא ביכורים סיימו בכמה מעלות טובות‪ ,‬כך‬ ‫בסדר ההגדה מסיימים בפיוט זה‪ ,‬וכלול‬ ‫כלומר תעיד ותאמר ארמי בקש‬ ‫בתורת שירה)‪.‬‬ ‫בדינא דמתניתין שגומר לדרוש‬ ‫לעקור את הכל‪ .‬כמו לא תענה‬ ‫הפרשה כולה‪.‬‬ ‫ברעך עד שקר‪.‬‬ ‫צרור המור (פר’ ויצא)‬ ‫נושאי הגליונות‬ ‫‬ ‫ושמחת בכל הטוב‬ ‫הבאים אי"ה‬ ‫פעם אחת גזרה מלכות הרשעה‬ ‫שמד על ישראל שלא יביאו עצים‬ ‫נצבים וילך ‪ -‬ובחרת בחיים‬ ‫למערכה ושלא יביאו ביכורים‬ ‫ר"ה ‪ -‬ענייני ר"ה בהלכה ובאגדה‬ ‫מחפש חברותא?‬ ‫לירושלים (תענית כח)‪ .‬יש לתת‬ ‫טעם שגזרו על ב’ דברים אלו לפי‬ ‫האזינו ‪ -‬תפילת נעילה‬ ‫השאר הודעה ברורה בטל’‪:‬‬ ‫ששני דברים האלו היו מביאין‬ ‫ד”ת [עד ‪ 700‬מילים]‬ ‫‪072-23456-13‬‬ ‫בשמחה‪ ,‬דבקרבן עצים כ”א‬ ‫יתקבלו בצירוף שם מלא‬ ‫בדוא”ל‪a740700@gmail.com :‬‬ ‫או בכתובת‪t0722345613@gmail.com :‬‬ ‫עשה ביומו יום שמחה ויו”ט‪ ,‬וכן‬ ‫באותו שבוע‪ ,‬עד יום שלישי בלילה‬ ‫ביכורים היו מביאין בשמחה כמו‬ ‫ששנינו בספ”ב דביכורים החליל‬ ‫היה מכה לפניהם וכו’‪ ,‬ועל כן‬ ‫תרומות לעומקא דפרשה‬ ‫גזרה אז מלכות יון לבטל מהם‬ ‫לקבלת הגליון‬ ‫השמחה‪.‬‬ ‫בדוא"ל בקביעות‪ ,‬בכל ערש"ק‬ ‫בנדרים פלוס – עומקא דפרשה‬ ‫מהרש”א (תענית כח‪).‬‬ ‫יש לשלוח בקשה לכתובת‪:‬‬ ‫או בנדרים פון ‪ 03-76-30-585‬שלוחה ‪74‬‬ ‫‪a740700@gmail.com‬‬