gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

מעיינות החיים - צאנז זוועהיל · Ma'aynois Hachaim - Tzanz Zvehil — כי תבוא (2026-08-24)

מוציא לאור: מעיינות החיים - צאנז זוועהיל · Ma'aynois Hachaim - Tzanz Zvehil

שבוע: כי תבוא (2026-08-24)

מעיינות החיים - צאנז זוועהיל · Ma'aynois Hachaim - Tzanz Zvehil — כי תבוא (2026-08-24)

פתח את ה-PDF הורדה

‫קונטרס‬ ‫מעיינות‬ ‫החיים‬ ‫דברי תורה‬ ‫מכ"ק מרן אדמו"ר ‪z‬צוקללה"ה‬ ‫פרשת כי תבוא תשפ"ו • גליון תקמז‬ ‫פה יוניאן סיטי יצ"ו‬ ‫©‬ ‫כל הזכויות שמורות‬ ‫י"ל ע"י‬ ‫מכון שלמה משנתו‬ ‫להוצאת ד"ת של כ"ק מרן אדמו"ר זצוקללה"ה‬ ‫שע"י איגוד חסידי צאנז זוועהיל‬ ‫להערות והארות‬ ‫או להזמנת הגליון נא לפנות לטעל‪:‬‬ ‫‪201-455-7269‬‬ ‫בארה"ק‪:‬‬ ‫‪052-712-6945‬‬ ‫דוא"ל‪:‬‬ ‫‪mayunoshachaim@gmail.com‬‬ ‫ח"נשת אובת יכ תשרפל שורד‬ ‫דרוש לפרשת כי תבוא‬ ‫תשנ"ח‬ ‫בזבוז יותר מחומש על שאר מצוות עשה‬ ‫ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ה' אלקיך ולביתך אתה והלוי והגר אשר בקרבך‬ ‫(דברים כו‪ ,‬יא)‪ .‬ובמדרש תנחומא (אות י"א)‪ ,‬ושמחת בכל הטוב‪ ,‬אין טוב‬ ‫אלא תורה‪ ,‬לפיכך מזהיר משה לישראל עשר תעשר‪ ,‬והוא תמוה‪.‬‬ ‫א) ויתכן לבאר‪ ,‬על פי מה שכתב בספר בית שמואל אחרון (פרשת שמות)‬ ‫לפרש את דברי הגמ׳ (שבת לא‪ ,‬א)‪ ,‬שוב מעשה בנכרי אחד שבא‬ ‫לפני שמאי‪ ,‬אמר לו‪ ,‬גיירני על מנת שתלמדני כל התורה כולה כשאני עומד‬ ‫על רגל אחת‪ .‬דחפו באמת הבניין שבידו‪ ,‬בא לפני הלל גייריה‪ ,‬אמר לו‪ ,‬דעלך‬ ‫סני לחברך לא תעביד‪ ,‬זו היא כל התורה כולה ואידך פירושה הוא זיל גמור‪.‬‬ ‫ופירש רש״י‪ ,‬דעלך סני לחברך לא תעביד‪ ,‬ריעך וריע אביך אל תעזוב (משלי כז‪,‬‬ ‫י)‪ ,‬זה הקדוש ברוך הוא‪ ,‬אל תעבור על דבריו‪ ,‬שהרי עליך שנאוי שיעבור חבירך‬ ‫על דבריך‪ .‬לשון אחר‪ ,‬חבירך ממש‪ ,‬כגון גזלה גניבה ניאוף ורוב המצוות‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫ותמוה מאד על אותו הגר מה ראה לשטות זו לומר שילמדנו כל התורה כולה‬ ‫כשהוא עומד על רגל אחת‪ .‬ועוד קשה איך נכללת התורה כולה במצוות (ויקרא‬ ‫יט‪ ,‬יח) ואהבת לרעך כמוך‪ ,‬ופירוש רש"י דחוק‪.‬‬ ‫על כן כתב לפרש‪ ,‬על פי מה שכתבו הקדמונים (עי' שער הגלגולים הקדמה י"א‪,‬‬ ‫שו"ע הרב הלכות תלמוד תורה פרק א' סעיף ד') שכל אחד מישראל מוטל עליו‬ ‫לקיים את כל תרי״ג מצוות התורה‪ ,‬ואם לא קיים את כל המצוות כולן בימי‬ ‫חייו‪ ,‬עליו לחזור ולשוב בגלגול עד שיקיים את כל המצוות‪ .‬והנה הגר הזה רצה‬ ‫להתגייר רק באופן שיקנה שלמות בפעם הזאת שהוא בעולם ולא יצטרך שוב‬ ‫להתגלגל‪ ,‬ויהיה עומד שם אחר פטירתו במנוחה ועונג ועידון‪ .‬ו'רגל' הוא לשון‬ ‫'פעם' כמו 'שלש רגלים' (במדבר כב‪ ,‬כח)‪ .‬וזהו אומרו 'גיירני על מנת שתלמדני‬ ‫כל התורה כולה כשאני עומד על רגל אחת'‪ ,‬ר״ל שאוכל לקיים בפעם אחד‬ ‫[ג]‬ ‫ח"נשת אובת יכ תשרפל שורד‬ ‫בפעם הזאת שאני עומד בעולם הזה ולא אצטרך שוב להתגלגל‪ .‬ולכן דחפו‬ ‫שמאי באמת הבניין‪ ,‬דזה דבר שאי אפשר הוא‪ ,‬דהרי אין יכול לקיים מצוות‬ ‫כהנים ומצוות ייבום וכדומה‪ .‬אלא דהנה איתא בספרים דמי שמקשר עצמו‬ ‫עם כל אחד מישראל כנפשו הרי הוא נחשב כגוף אחד עם כל ישראל‪ ,‬וכל‬ ‫מה שמקיים אחד מישראל כאילו קיים הוא‪ .‬ומפרשין בזה המשנה (שבת ק‪ ,‬ב)‬ ‫ספינות קשורות זו בזו מטלטלין מזו לזו‪ .‬וזה אשר השיב לו הלל‪ ,‬כל מה דעלך‬ ‫סני לחברך לא תעביד זו היא כל התורה כולה‪ ,‬שבמצוות שיעשה חבירך תצא‬ ‫ידי חובתך גם אתה‪ ,‬עכת״ד לפי מה שהוסיף בהם ביאור בישמח משה (פרשת‬ ‫שמות על הפסוק וייטב אלקים למיילדות)‪ ,‬עיי"ש‪.‬‬ ‫ובספר סמא דחיי (להגאון בעל שמן רוקח דרוש ח׳ הביאו בישמח משה שם) כתב גם‬ ‫הוא בשם החסיד מו״ה אברהם הכהן ז״ל לפרש כדברי הבית שמואל‬ ‫אחרון הנ"ל‪ ,‬והוסיף עליו לבאר בזה גם את סיום מאמר הלל 'ואידך פירושא‬ ‫זיל גמור'‪ ,‬דהנה יש עוד תקנה לקיים את כל התרי״ג מצוות בגלגול אחד‪ ,‬על‬ ‫ידי לימוד התורה‪ ,‬שהרי אמרו חז"ל (מנחות קי‪ ,‬א) כל העוסק בתורת עולה כאילו‬ ‫הקריב עולה‪ ,‬וכן את כל המצוות בכוח האדם לקיים על ידי עסק התורה בהלכה‬ ‫של אותה המצווה‪ .‬וזהו הפירוש ואידך ר״ל ועוד תקנה אחרת יש‪ ,‬פירושא זיל‬ ‫גמור‪ ,‬כי על ידי עסק התורה תוכל לקיים הכל‪.‬‬ ‫ובזה כתב לפרש את מה שאמרו בגמ' (ברכות לא‪ ,‬א) אל ייפטר אדם מחבירו‬ ‫אלא מתוך דבר הלכה‪ ,‬דהנה ישנן לפני האדם ב׳ דרכים איך לקיים את‬ ‫כל התרי"ג מצוות בימי חייו שלא יצטרך להתגלגל עוד‪ ,‬הא׳‪ ,‬על ידי שייהנה‬ ‫מחבירו‪ ,‬דהיינו בכוח שיתקשר עם כלל ישראל כגוף אחד ויקבל את כוח‬ ‫המצווה שחבירו מקיים‪ ,‬והב'‪ ,‬על ידי לימוד התורה‪ .‬ועל זה אמרו 'אל יפטור‬ ‫אדם מחבירו'‪ ,‬היינו שלא ייפטר מהעולם כדי שלא יצטרך עוד להתגלגל‪,‬‬ ‫מחבירו‪ ,‬על ידי חבירו שיתקשר עמו‪ ,‬אלא ייפטר מן העולם על ידי דבר הלכה‬ ‫מכוח מה שילמוד את אלו ההלכות שאי אפשר לו לקיימם בפועל‪ ,‬וייחשב לו‬ ‫כאילו קיימם‪ ,‬ולא יצטרך שוב להתגלגל שנית כדי לקיימם‪ ,‬עכ״ד בתוספת‬ ‫ביאור ודפח״ח‪.‬‬ ‫ב) והנה אמרו בגמ' (כתובות נ‪ ,‬א)‪ ,‬באושא התקינו המבזבז אל יבזבז יותר‬ ‫מחומש‪ .‬ופירש רש"י‪ :‬המבזבז‪ ,‬לעניים‪ ,‬עכ"ל‪ .‬נראה לכאו' מדבריו‬ ‫ששיעור חומש שאמרו הוא לעניין מצוות צדקה‪ .‬אולם התוס' (ב"ק ט‪ ,‬ב ד"ה‬ ‫אילימא) כתבו דה"ה עבור כל מצוות עשה לא יבזבז מנכסיו אלא חומש כמו‬ ‫[ד]‬ ‫ח"נשת אובת יכ תשרפל שורד‬ ‫שביארו התוס' (ב"ק ט‪ ,‬ב ד"ה אילימא)‪ ,‬וכן נפסק להלכה בשו"ע (או"ח סי' תרנ"ו סעיף‬ ‫א')‪.‬‬ ‫ובבכורי יעקב (שם ס״ק י״א) התקשה בזה‪ ,‬דאם כן אם כבר בזבז חומש למצווה‬ ‫אחת‪ ,‬ייפטר מלקנות כל המצוות‪ .‬וכי תימא שהחיוב הוא לבזבז‬ ‫חומש על כל מצווה‪ ,‬אם כן אחר שיבואו לידו חמש מצוות יצטרך ליתן את‬ ‫כל ביתו‪ ,‬כמו שמקשה הש"ס (ב"ק ט‪ ,‬ב) לעניין שליש‪ .‬ועוד קשה‪ ,‬כיון דאמרינן‬ ‫דלמצוות צדקה יתן מעשר או חומש‪ ,‬אם כן לא ישאר לו מהונו שיעור שעדיין‬ ‫יהא מותר לעשות בהם מצווה כיון שהמבזבז אל יבזבז יותר מחומש‪ ,‬דהיינו‬ ‫חומש קרן בשנה ראשונה וחומש ריווח בשאר השנים‪ ,‬שהרי את אותו השיעור‬ ‫עליו לתת לצדקה‪ .‬ושוב הביא מהירושלמי (פאה פרק א' הלכה א') שנראה מסוגיא‬ ‫דהתם‪ ,‬דהא דאמרינן המבזבז אל יבזבז יותר מחומש הוא לכל המצוות בכלל‪.‬‬ ‫ולפי זה יש לומר‪ ,‬ששיעור חומש נאמר לכל המצוות יחד‪ .‬ולכן העלה שם‪,‬‬ ‫דעכ"פ לפי מה שנוהגים רוב העולם ליתן צדקה מעשר ולא חומש‪ ,‬אזי צריך‬ ‫לפזר עוד מעשר אחר גם למצוות אחרות‪ ,‬דכלל שני המעשרות אינן רק חומש‪,‬‬ ‫עכ"ד‪.‬‬ ‫ברם לכאו' היה אפשר לתת טוב טעם בשיטת רש"י דמה שאמרו 'המבזבז‬ ‫לא יבזבז יותר מחומש' היינו לצדקה לעניים יותר מלשאר מצוות‪ ,‬משום‬ ‫דבשאר מצוות גם אם לא יעלה בידו לקיימם מחמת חיסרון ממון‪ ,‬מכל מקום‬ ‫הרי עדיין בידו האפשרות לקיימן על ידי שיתקשר עם כלל ישראל כגוף אחד‬ ‫או על ידי לימוד ההלכה כפי מה שביארנו‪ ,‬על כן די לו שיוציא על שאר מצוות‬ ‫עשירית מנכסיו‪ .‬אבל מצוות צדקה שעומדים לפניו עניים שאם לא יתן להם‬ ‫ירעבו ללחם‪ ,‬אין שייך לומר שיקיים את המצווה על ידי כך שיקשר את עצמו‬ ‫עם כלל ישראל‪ ,‬וגם לא על ידי לימוד ההלכה‪ ,‬ולכן התירו לו לבזבז על כך עד‬ ‫חומש‪.‬‬ ‫אי נמי יש לומר סברא להיפך‪ ,‬דדווקא לגבי מצוות צדקה שאם יבזבז את כל‬ ‫ממונו יהא מוטל על הציבור‪ ,‬הלכך עדיף טפי שיהיו העניים מוטלים על‬ ‫הציבור ולא עליו‪ ,‬דמאי חזית דדמם סמיק טפי מדידיה‪ ,‬ולהכי אל יבזבז יותר‬ ‫מחומש‪ ,‬אבל לגבי שאר מצוות רשאי לבזבז אפי' את כל ממונו כדי לקיים את‬ ‫מצוות בוראו ית'‪.‬‬ ‫[ה]‬ ‫ח"נשת אובת יכ תשרפל שורד‬ ‫ג) על פי דברינו היה אפשר לחלק בדין בזבוז נכסיו על שאר מצוות עשה‪ ,‬לבין‬ ‫מי שמקיים את כל תרי"ג מצוות התורה על ידי כך שהוא מקשר את‬ ‫עצמו לכלל ישראל‪ ,‬לבין המקיים את כל תרי"ג מצוות התורה על ידי לימוד‬ ‫ההלכות‪ ,‬שהמקיים את כל מצוות התורה על ידי התקשרותו לכלל ישראל‪,‬‬ ‫ובדרך כלל היינו על ידי שהוא נותן צדקה מממונו כדי להתחבר על ידי כך אל‬ ‫הכלל כולו להיות עמהם כגוף אחד‪ ,‬אם כן אם נאמר שעל שאר המצוות הוא‬ ‫רשאי לבזבז את כל ממונו כמו שנתבאר‪ ,‬מסתבר דבכה"ג גם על מצוות צדקה‬ ‫הוא רשאי לבזבז את כל ממונו‪ ,‬כיון שבכוח מצוות צדקה זו הוא מקיים את כל‬ ‫מצוות התורה‪ .‬אבל המקיים את כל תרי"ג מצוות התורה על ידי עסק התורה‪,‬‬ ‫לא יבזבז על מצוות צדקה יותר מחומש‪.‬‬ ‫ובזה יש לפרש את דבר הכתוב (תהלים קיט‪ ,‬צב) לולי תורתך שעשועי אז אבדתי‬ ‫בעניי (עי' בניין דוד פרשת ויצא אות י"ט)‪ ,‬דהנה המקיים את כל תרי"ג מצוות‬ ‫התורה על ידי התקשרות לכלל ישראל‪ ,‬הרי הוא עלול לאבד את כל ממונו‪,‬‬ ‫שהרי כדי להתקשר עם כלל ישראל‪ ,‬מצווה עליו לבזבז אפי' את כל ממונו‪ .‬על‬ ‫כן לולא תורתך שעשועי ובאפשרותי לקיים את תרי"ג מצוות התורה על ידי‬ ‫עסק התורה‪ ,‬אז אבדתי בעניי שהייתי בא לידי עניות בהיותי צריך לפזר את כל‬ ‫ממוני על מצוות צדקה כדי להתקשר אל הכלל‪.‬‬ ‫על פי דרכנו יתבארו על נכון דברי המדרש ושמחת בכל הטוב‪ ,‬אין טוב אלא‬ ‫תורה‪ ,‬לפיכך משה מזהיר לישראל עשר תעשר‪ ,‬הכוונה‪ ,‬ששמחה היא‬ ‫לאדם בכך שיקיים את כל מצוות התורה על ידי עסק התורה‪ ,‬שבכך אינו צריך‬ ‫לבוא לידי עניות‪ ,‬ולזה ושמחת בכל הטוב‪ ,‬אין טוב אלא תורה‪ .‬לפיכך משה‬ ‫מזהיר לישראל עשר תעשר‪ ,‬שאינו צריך להוציא מממונו על מצוות צדקה‬ ‫אלא ב' עישורים דהיינו חומש‪ ,‬שהמבזבז אל יבזבז יותר מחומש‪ ,‬לפי שבכוחו‬ ‫לקיים את כל תרי"ג מצוות התורה על ידי עסק התורה‪.‬‬ ‫ד‬ ‫[ו]‬ ‫ח"סשת אובת יכ תשרפ ר"דער ןדיעב‬ ‫בעידן רעוא דרעוין פרשת כי תבוא‬ ‫תשס"ח‬ ‫בתוה"ק והיה כי תבוא אל הארץ אשר ה' אלקיך נתן לך נחלה וירשתה וישבת‬ ‫בה ולקחת מראשית כל פרי האדמה אשר תביא מארצך אשר ה'‬ ‫אלקיך נתן לך ושמת בטנא והלכת אל המקום אשר יבחר ה' אלקיך לשכן שמו‬ ‫שם ובאת אל הכהן אשר יהיה בימים ההם ואמרת אליו הגדתי היום לה' אלקיך‬ ‫כי באתי אל הארץ אשר נשבע ה' לאבותינו לתת לנו (כו‪ ,‬א‪-‬ג)‪ .‬וברש"י הביא‬ ‫מחז"ל (מנחות פד‪ ,‬ב) מראשית ולא כל ראשית‪ ,‬שאין כל הפירות חייבין בבכורים‬ ‫אלא ז' המינין בלבד‪ ,‬נאמר כאן ארץ ונאמר להלן ארץ חטה ושעורה וגו'‪ ,‬מה‬ ‫להלן מז' המינין שנשתבחה בהן ארץ ישראל אף כאן שבח ארץ ישראל שהן‬ ‫ז' המינין‪.‬‬ ‫ויש לבאר אומרו מראשית כל פרי האדמה מאחר שממעט מראשית ולא כל‬ ‫ראשית‪ ,‬כן צריך ביאור כל ענין הביכורים‪ ,‬מדוע דייקא כאן צוותה התורה‬ ‫הענין של אמירה והגדה להודות להקב"ה על הפירות אשר נתן‪ ,‬והרי כאן אין‬ ‫צריך להביא אל הכהן כי אם כמה פירות שנתבשלו בראשונה‪ ,‬ומן הראוי היה‬ ‫להודות להשי"ת כשנותן מעשר וכדומה‪ ,‬שאז נותן חלק הגון מפירותיו להשי"ת‪.‬‬ ‫ועצם הדבר צריך ביאור מדוע ציותה התורה על ענין ההודאה להשי"ת דוקא‬ ‫על פירות השדה והלא על כל נשימה ונשימה תהלל קה‪ ,‬וכן חובת כל היצורים‬ ‫להודות ולהלל על כל הטובות אשר גמלנו בכל עת ובכל שעה‪.‬‬ ‫אמרו חז"ל (מגילה לא‪ ,‬ב) עזרא תיקן להן לישראל שיהו קורין קללות שבתורת‬ ‫כהנים קודם עצרת ושבמשנה תורה קודם ראש השנה‪ ,‬מאי טעמא אמר‬ ‫אביי ואיתימא ריש לקיש כדי שתכלה השנה וקללותיה‪ ,‬ולפי"ז יש לבאר ג"כ‬ ‫הענין שקורים את פרשת הביכורים סמוך לראש השנה‪.‬‬ ‫כבר מתקרבים אנו לימים הנוראים‪ ,‬ועוד מעט כבר משכימים לומר סליחות‪,‬‬ ‫אשר נתקנה לומר באשמורת הבוקר דייקא‪ ,‬וכמו שאומרים בפיוט ליום‬ ‫[ז]‬ ‫ח"סשת אובת יכ תשרפ ר"דער ןדיעב‬ ‫ראשון של סליחות 'שחר קמתי להודות לך'‪ ,‬וידוע כמה עורר כ"ק מרן אדמו"ח‬ ‫זי"ע להקפיד על אמירתה בבוקר השכם דייקא כמו שנתקנה‪ ,‬ויש לתת טעם‬ ‫על זה שתיקנו לומר הסליחות תיכף בעלות השחר‪.‬‬ ‫והנראה‪ ,‬ובהקדם דברי האלשיך הק' (בפרשתן) שמאריך מאוד בביאור מצות‬ ‫הביכורים‪ ,‬ובתחילה הביא מדברי המדרש (בראשית רבה א‪ ,‬ד) שממנה‬ ‫נראה מעלת מצות הביכורים‪ ,‬בזכות ג' דברים נברא העולם וכו' ואחד מהם‬ ‫הוא בזכות בכורים‪ ,‬ומה טעם בראשית ברא אלקים‪ ,‬ואין ראשית אלא בכורים‬ ‫שנאמר (שמות כג‪ ,‬יט) ראשית בכורי אדמתך וגו'‪ ,‬ולכאורה יפלא דבשלמא מה‬ ‫שאמרו חז"ל (מדרש שם) בראשית בשביל התורה שנקרא ראשית ובשביל‬ ‫ישראל שנקראו ראשית‪ ,‬אפשר להבין דהרי בלי התורה הרי אין קיום להעולם‪,‬‬ ‫וכן בלי ישראל שיקיימו התורה א"א להעולם להתקיים‪ ,‬אך האם בשביל כמה‬ ‫פירות שמביא האדם אל הכהן בבית המקדש נברא העולם‪ ,‬אתמהה‪.‬‬ ‫ומבאר האלשיך הק'‪ ,‬דהנה רצון השי"ת הוא להיטיב לבריותיו ורוצה להשפיע‬ ‫מטובו וחסדיו להעולם‪ ,‬אך רצונו הוא שנדע בבירור שכל אשר יש‬ ‫לנו‪ ,‬ממנו הוא שהוא אדון הכל‪ ,‬והוא המשפיע לנו כל ההשפעות טובות ברוב‬ ‫רחמיו וחסדיו‪ ,‬ואשר על כן נכיר טובה לו יתברך‪ ,‬ונודה ונהלל לפניו על כל הטוב‬ ‫אשר גמלנו‪ ,‬ועל כל דבר ודבר אשר נותן לנו‪ .‬וכמו שאמרו במדרש (ילקו"ש‬ ‫תהלים טז) עה"פ (תהלים טז‪ ,‬ב) אמרת לה' אדני אתה טובתי בל עליך‪ ,‬אמרו חכמים‬ ‫כל הנהנה מן העוה"ז בלא ברכה מעל‪ ,‬א"ר אבהו כתיב (דברים כב‪ ,‬ט) פן תקדש‬ ‫המלאה הזרע‪ ,‬העולם הזה עשוי כרם מהו פדיונו ברכה‪ ,‬מאי טעמא אמר ריש‬ ‫לקיש‪ ,‬אמרת לה' אדני אתה‪ ,‬אם אכלת וברכת כאלו אכלת משלך‪ ,‬טובתי בל‬ ‫עליך‪ ,‬יובלו כל הטובות ויבואו עליך‪ ,‬ע"כ‪ .‬דכיון שאומר האדם "ה' אתה" היינו‬ ‫שהכל ממך‪ ,‬אז יבואו עליו כל הטובות והברכות‪ .‬ולכן נצטווינו לברך כל יום‬ ‫המאה ברכות‪ ,‬שעל כל הנאה והנאה שיש לנו בעולם הזה‪ ,‬שנותן לנו בגדים‬ ‫ללבוש‪ ,‬רגלים ללכת‪ ,‬ועל כל מאכל ומאכל שאנו אוכלים‪ ,‬נכיר שהוא מהשי"ת‬ ‫ונודה לפניו בהכרת הטובה על שנתנו לנו ברוב טובו‪.‬‬ ‫ומביא בזה משל לשר ועשיר שהיה לו כרם נאה ושדה נאה והוריד בו אריס‬ ‫לעבדו ולשמרו‪ ,‬ואחר שהתחילו הפירות הראשונות להתבשל עמד‬ ‫וקצרו והביאו לפני השר‪ ,‬ואמר לו ראה ברכות כרמיך אשר עבדתיך בו וזה פריו‪,‬‬ ‫כי שלך הכל ולא ערבתי לבי לקחת ממנו קודם שהבאתי אליך‪ ,‬ואז כראות‬ ‫השר ההוא כי גדול דרך ארץ של האריס יאמר לו קח הכל לך‪ .‬כמו כן צוה לנו‬ ‫[ח]‬ ‫ח"סשת אובת יכ תשרפ ר"דער ןדיעב‬ ‫השי"ת כשהכניסנו לארץ זבת חלב ודבש שמן ודשן‪ ,‬ובתים מלאים כל טוב‪,‬‬ ‫הלא ידיחנו היצר בשרירות לבו לאמר כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה‪,‬‬ ‫אשר על כן צוה לנו השי"ת שניקח מראשית פרי האדמה‪ ,‬ונשים בטנא ונביאנו‬ ‫אל המקום אשר יבחר בו ה'‪ ,‬ונניחו לפניו‪ ,‬ואמרת אליו הגדתי היום לה' אלוקיך‬ ‫וכו'‪ ,‬וכפירוש רש"י שאינך כפוי טובה‪ ,‬כי זה דרכו יתברך כי מי שמדמה לעצמו‬ ‫כי כוחו ועוצם ידו הוא אשר הביא לו את רכושו‪ ,‬הקב"ה נוטלו ממנו‪ ,‬אך האדם‬ ‫אשר מכיר כי הכל בא מאתו יתברך ה' יעזבנו ויניחו בידיו‪.‬‬ ‫וענין זה של הכרת טובה שלמידים אנו ממצות הביכורים‪ ,‬הינו בעצם יסוד‬ ‫גדול לכל התורה כולה‪ ,‬דהנה אדם המכיר באמת בחסדי השי"ת‪ ,‬אשר‬ ‫מיטיב עמו בכל רגע ורגע ממש ואשר על כל נשימה ונשימה תהלל י‪-‬ה‪ ,‬איך‬ ‫יעיז פניו ויעבור על רצון השי"ת ללכת אחר פיתויי היצר‪ ,‬אחר אשר חייב הוא‬ ‫הכרת הטוב אליו יתברך אשר היטיב עמו כל כך‪ ,‬וכאשר יתבונן האדם בזה‬ ‫וירגיל עצמו בחיוב של הכרת הטוב‪ ,‬ומאידך גודל הרעה של כפיות טובה ח"ו‪,‬‬ ‫מאליו יעשה רק רצון השי"ת ולא יעשה דבר נגד רצונו יתברך‪.‬‬ ‫ואשר על כן אכן הפליגו כ"כ במדרש עד שאמרו בראשית בשביל ביכורים‬ ‫שנקראו ראשית‪ ,‬שאע"פ שהמצוה הוא רק על מעט הפירות הראשונות‬ ‫שגדלו בשדהו בלבד‪ ,‬אמנם הרי על יסוד זה הנלמד ממצות ביכורים העולם‬ ‫קיים‪ ,‬שכל מעשיו והנהגותיו של האדם ישתנו למוטב כשיכיר בגודל חסדיו‬ ‫של הקב"ה אליו‪ ,‬ובחובתו הגדולה להכיר טובה להשי"ת עליהם‪ .‬וזהו הלימוד‬ ‫של מצות הביכורים בפרשתינו‪ ,‬שאדם היורד לתוך שדהו ורואה תאנה‬ ‫שביכרה כורך עליה גמי לסימן ואומר הרי זו ביכורים‪ ,‬ולוקח פרי זו ומעלהו‬ ‫לבית המקדש ומביאו אל הכהן‪ ,‬ואומר‪ ,‬הגדתי היום לה' אלקיך כי באתי אל‬ ‫הארץ אשר נשבע ה' לאבותינו לתת לנו‪ ,‬וכפרש"י שאינך כפוי טובה‪ ,‬שזהו כל‬ ‫ענין הביכורים להראות שאינו כפוי טובה רק מכיר ויודע שהכל שייך באמת‬ ‫להשי"ת ובטובו הגדול נתנו לך‪ ,‬וכשיתנהג כך יוסיף לו השי"ת עוד כהנה וכהנה‪,‬‬ ‫דהרי יודע הוא להכיר טובה למי שהיטיב עמו‪.‬‬ ‫עפי"ז נראה לבאר דברי הפסוק (דברים י‪ ,‬יב) ועתה ישראל מה ה' אלקיך שאל‬ ‫מעמך כי אם ליראה את ה' אלקיך ללכת בכל דרכיו ולאהבה אותו‬ ‫ולעבוד את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך‪ ,‬דכבר הקשו בזה בספה"ק נועם‬ ‫אלימלך (פרשת עקב עה"פ ועתה ישראל) ועוד ספרים‪ ,‬דמתחיל הכתוב מה ה' אלוקיך‬ ‫שואל מעמך 'כי אם' ליראה‪ ,‬ואח"כ מונה והולך כל המידות לעבודת ה'‪ ,‬וכי מה‬ ‫[ט]‬ ‫ח"סשת אובת יכ תשרפ ר"דער ןדיעב‬ ‫יש לו עוד לעשות שמיעט כאן‪ .‬ולפי הנ"ל יתיישב‪ ,‬דהנה דרשו חז"ל (מנחות‬ ‫מג‪ ,‬ב) מהאי קרא החיוב של המאה ברכות שחייב אדם לברך כל יום‪ ,‬וכדפירש‬ ‫רש"י אל תיקרי 'מה' אלא 'מאה'‪ ,‬והנה על ידי שמברך אדם מאה ברכות בכל‬ ‫יום בכונה‪ ,‬שמכיר שכל אשר יש לו בא מאתו יתברך שמו‪ ,‬ומברך ומשבח את‬ ‫המכין מצעדי גבר על שיכול להוריד רגלו על הארץ‪ ,‬ובתפילת שמונה עשרה‬ ‫מודה ומשבח להרופא חולי עמו ישראל‪ ,‬מברך השנים‪ ,‬וכן על כל מאכל ומאכל‬ ‫שאוכל‪ ,‬וכדומה בכל המאה ברכות שמברך במשך היום‪.‬‬ ‫הרי אדם כזה ממילא יגיע על ידי זה‪ ,‬ליראה את ה' אלקיך ללכת בכל דרכיו‬ ‫ולאהבה אותו ולעבוד את ה' וגו'‪ ,‬דכיון שיודע ומכיר שהשי"ת נתן לו‬ ‫עינים לראות ומודה ומשבח לו על הדבר הזה‪ ,‬איך יוכל למרוד את פיו‬ ‫ולהסתכל בדברים אסורים באותם עינים‪ ,‬או כשיבוא אצלו נסיון ח"ו של נגיעה‬ ‫בדבר אשר אינו שלו‪ ,‬איך יוכל להושיט ידיו אשר נתן לו השי"ת ולעשות בהם‬ ‫דבר אשר נגד רצונו יתברך‪ ,‬וכן על זה הדרך בכל אבר ואבר‪ ,‬או חפץ ומלבוש‬ ‫אשר יש לו ומכיר שמאת הקב"ה הגיע אליו לא יוכל לעבור בהם את מצות ה'‬ ‫ח"ו‪[ .‬ובספר תומר דבורה (פרק א) האריך בענין זה עד כמה חמור הדבר לעבור‬ ‫את מצות ה' באותו אבר אשר השי"ת מחיהו כל רגע‪ ,‬ומבאר שם דכשאדם‬ ‫עובר עבירה ח"ו‪ ,‬השי"ת מתלבש בי"ג מידות של רחמים להאריך אפו להאדם‬ ‫שחטא והמרה את פיו באותו האבר שנתן לו]‪.‬‬ ‫כמו כן כל כמה שיתבונן האדם בחסדיו המרובים של הקב"ה ע"י שיברך על‬ ‫כל דבר בכוונה‪ ,‬יגיע גם לאהבת ה' ויראת ה' ודביקות אל הקב"ה שאוהב‬ ‫אותו כ"כ ונותן לו טובות בכל עת‪ ,‬וזהו פירוש הכתוב ועתה ישראל מה ה'‬ ‫אלוקיך שואל מעמך‪ ,‬אל תיקרי מה אלא מאה‪ ,‬שמבקש ממך השי"ת דבר‬ ‫מועט והוא שתיזהר במאה ברכות בכל יום בכוונה‪ ,‬ועי"ז כבר ממילא יתקיים‬ ‫אצלך המשך הכתוב‪ ,‬ליראה את ה' אלקיך‪ ,‬שלא לעבור על אחת מכל מצוות‬ ‫ה' אשר לא תיעשנה‪ ,‬וכמו כן ללכת בכל דרכיו ולאהבה אותו ולעבוד את ה'‬ ‫אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך‪ ,‬לשמור את מצות ה' ואת חוקותיו אשר אנכי‬ ‫מצוך היום לטוב לך‪.‬‬ ‫והנה בספה"ק נועם אלימלך (בפרשתן בד"ה כי תכלה) כתב לבאר מדוע ציותה‬ ‫התורה במצות הביכורים דייקא על הפירות שמתבשלים בראשונה‪ ,‬לפי‬ ‫שטבע האדם שמתאוה ביותר לפרי הראשון ורצה התורה שישבר תאוותיו‬ ‫להשי"ת‪ .‬ולפי דברינו יש לומר דלפי שכל ענין הביכורים הוא להראות הכרת‬ ‫[י]‬ ‫ח"סשת אובת יכ תשרפ ר"דער ןדיעב‬ ‫הטוב להשי"ת‪ ,‬שיודע ומכיר ששום דבר אינו שלו רק מאת השי"ת‪ ,‬לפיכך‬ ‫מצוה מן המובחר להביא אל השי"ת ממה שמתאוה ביותר שרואה תאנה‬ ‫שביכרה‪ ,‬ומזה דייקא לוקח ומביא להשי"ת להראות שהכל משלו‪ ,‬ובזה מראה‬ ‫שאינו כפוי טובה רק אדרבה יש לו הכרת הטוב אל הקב"ה‪.‬‬ ‫ולכן קוראים פרשה זו של ביכורים בסמוך לימים הנוראים המיוחדים לתשובה‪,‬‬ ‫להורות להאדם הדרך לחזור בתשובה ע"י שירגיל את עצמו בהכרת‬ ‫הטוב הנלמדת ממצוה זו של ביכורים‪ ,‬שיכיר ברוב הטובות שמגדיל השי"ת‬ ‫לעשות עמו בכל עת ורגע‪ ,‬ועי"ז בקל יוכל להיזהר שלא יכשל עוד בעבירות‪.‬‬ ‫ואפשר שזהו ג"כ הסמיכות של הקללות שבפרשה זו‪ ,‬שאמרו חז"ל כדי שתהא‬ ‫תכלה שנה וקללותיה‪ ,‬ויתכן עוד בזה שע"י שיתבונן האדם באלו הצ"ח קללות‬ ‫ויראה מה שמסוגל ח"ו לבוא על האדם‪ ,‬וב"ה לא הגיעו עליו קללות האלו‪ ,‬הרי‬ ‫לא יכלה פיו ושפתיו להודות ולהלל לה' על אשר מנע אותם ממנו‪ ,‬ויבוא מזה‬ ‫להכרת הטובה עצומה להקב"ה‪ ,‬וישוב בתשובה שלימה ויקבל על עצמו שלא‬ ‫להמרות את פיו ח"ו אחר אשר מיטיב עמו כל כך‪.‬‬ ‫וזה הוא הענין ג"כ שמשכימים לומר סליחות בבוקר השכם‪ ,‬שאז כשצריך‬ ‫לקום היא הזמן אשר היצר הרע בוער באדם ואינו מניחו לקום‪ ,‬ואז יש לו‬ ‫משיכה ותאווה מיוחדת להישאר במיטתו ולהמשיך בשינתו‪ ,‬ואף שכל היום‬ ‫אינו מרגיש בשום עייפות ואף בלילה אין לו תאוה ללכת לישון‪ ,‬אך כשמגיע‬ ‫העת לקום בבוקר אז תאוות השינה מתגברת על האדם בכל התוקף‪ ,‬וכדמצינו‬ ‫כבר בגמרא (יומא כב‪ ,‬א) שאני מיגנא ממיקם‪ ,‬ופירש רש"י‪ ,‬נוח לו לאדם לנדד‬ ‫שינה מעיניו מלילך לישן עד סוף הלילה‪ ,‬מלהיות עומד ממטתו בהשכמה‪,‬‬ ‫ואשר ע"כ אדם המתגבר עצמו וקם בבוקר על אף כל הקישויים רק בכדי‬ ‫לעשות נחת רוח להשי"ת ולומר סליחות‪ ,‬הרי זה המובחר ביותר שיכול לעשות‬ ‫להשי"ת ולהכיר לו טובה על כל הטוב אשר גמל אתו‪ ,‬וכנ"ל במצות ביכורים‪,‬‬ ‫שעל ידי שנותן להשי"ת את הדבר שמתאווה אליו ביותר הרי זה מורה על ענין‬ ‫הכרת הטוב שכיון שיודע שהכל הוא משל השי"ת‪ ,‬רוצה הוא להכיר טובה‬ ‫ומקריב לפניו עבודה קשה‪ ,‬ואשר ע"כ אכן התקינו כהכנה לימים הקדושים‪,‬‬ ‫להשכים ולומר סליחות בזמן שהתאוה להישאר במיטתו מתגברת על האדם‬ ‫ביותר‪ ,‬ובזה הוא עושה נחת רוח גדולה להשי"ת‪.‬‬ ‫ומלבד זאת הרי באשמורת הבוקר הוא עת רצון ומסוגל שיתקבלו התפילות‬ ‫שמתפלל באותה שעה‪ ,‬וכדמצינו בחז"ל (ברכות ט‪ ,‬א) ותיקין היו גומרין‬ ‫[אי]‬ ‫ח"סשת אובת יכ תשרפ ר"דער ןדיעב‬ ‫אותה עם הנץ החמה‪ ,‬ולפחות בימים אלו ימי הרחמים והרצון יש להשכים‬ ‫בבוקר לומר סליחות ולהתחנן אל ה' לבקש על נפשו‪ ,‬ובכך יזכה שיתקבלו‬ ‫תפילותיו‪.‬‬ ‫בזה אפשר לפרש גם הא דאיתא במדרש תנחומא (בפרשתן סימן א)‪ ,‬צפה משה‬ ‫ברוח הקודש שעתיד בית המקדש ליחרב ולא יביאו ישראל ביכורים‪ ,‬לכן‬ ‫תיקן להם לישראל שיהיו מתפללים שלשה פעמים ביום שלשה תפלות ערב‬ ‫ובוקר וצהרים‪ ,‬ולכאורה צ"ב איך משלימים הביכורים ע"י תפלה‪ ,‬אך לדרכינו‬ ‫אתי שפיר דבזה שמנדדים שינה ומשכימים לביהמ"ד‪ ,‬ועושים הכנה כדבעי‬ ‫לפני התפלה‪ ,‬ועומד להתפלל השכם בבוקר שאז הוא עת רצון‪ ,‬הנה בזה שהוא‬ ‫מוותר על שינתו העריבה בשביל השי"ת הרי זה הוא השלמה לביכורים שענינו‬ ‫להביא ממה שמתאוה ביותר כהכרת הטוב להשי"ת‪.‬‬ ‫וי"ל דזה נרמז בכתוב‪ ,‬עפ"י מה שכתב בבעל הטורים דכי 'תבוא' אותיות‬ ‫'אבות'‪ ,‬דהנה תפילות אבות תיקנום (ברכות כו‪ ,‬ב) וזה בא לרמז דענין‬ ‫התפילות הוא כענין הביכורים‪ ,‬וכנ"ל‪ ,‬ולכן אל יצא לדרך קודם התפילה ולא‬ ‫יעסוק בחפציו‪ ,‬דהראשית של היום צריך להקדיש להשי"ת כמו בביכורים‪.‬‬ ‫יעזור השי"ת וירחם שכבר תהא בשבוע זו תכלה שנה וקללותיה‪ ,‬ובשבוע של‬ ‫סליחות כבר יהא תחל שנה וברכותיה‪ ,‬וע"י שישכימו לסליחות ויתפללו‬ ‫כדבעי שאז הוא עת רצון יתקבלו התפילות למעלה‪ ,‬הרי גלוי וידוע לפניך‬ ‫שרצונינו לעשות רצוניך ומי מעכב שאור שבעיסה ושעבוד גליות‪ ,‬והעצה‬ ‫לקרב הגאולה הוא ע"י תפלה‪ ,‬דהנה אין שמו שלם וכסאו שלם עד שימחה‬ ‫זרעו של עמלק (תנחומא פרשת כי תצא סימן יא)‪ ,‬ובאור החיים הקדוש כתב דעיקר‬ ‫מחיית עמלק הוא בלב‪ ,‬וא"כ הדרך לקרב הגאולה הוא ע"י עבודה שבלב זו‬ ‫תפילה (תענית ב‪ ,‬א)‪ ,‬שהיא במקום ביכורים שענינה ג"כ הכרת הטוב מקרב הלב‪,‬‬ ‫ועבודה שבלב יש לה חשיבות מיוחדת כמו שכתב בבני יששכר (מאמרי חודש‬ ‫אדר‪ ,‬מאמר ג דרוש ו) שע"י עבודה מקרב הלב נברא מלאך קדוש בלי לבושים‪ ,‬ולכן‬ ‫בימים הקדושים אלו יש להרבות בעבודת התפלה בכוונת הלב‪.‬‬ ‫ויעזור השי"ת שנזכה לכתיבה וחתימה טובה בספרן של צדיקים גמורים‪,‬‬ ‫שיהא שנת גאולה וישועה‪ ,‬וניגאל בגאולת עולם בב"א‪.‬‬ ‫ד‬ ‫[בי]‬ ‫התודה והברכה לידידנו‬ ‫הרה"ח ר' אהרן צבי שפיטצער הי"ו‬ ‫על עזרתו להדפסת הגליון‬ ‫לרגל שמחת הולדת הבת שתחי'‬ ‫יזכה לראות רוב נחת דקדושה מכל יו"ח‬ ‫* * *‬ ‫התודה והברכה לידידנו‬ ‫הרה"ח ר' שלמה נחמי' לאנדא הי"ו‬ ‫על עזרתו להדפסת הגליון‬ ‫לע"נ אביו הרבני החסיד‬ ‫הרה"ח ר' אלכסנדר משה ב"ר אשר לעמיל ז"ל‬ ‫נלב"ע י"ז אלול תשע"ו‬ ‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‪.‬‬