מעיינות החיים - צאנז זוועהיל · Ma'aynois Hachaim - Tzanz Zvehil — כי תבוא (2026-08-24)

קונטרס
מעיינות
החיים
דברי תורה
מכ"ק מרן אדמו"ר zצוקללה"ה
פרשת כי תבוא תשפ"ו • גליון תקמז
פה יוניאן סיטי יצ"ו
©
כל הזכויות שמורות
י"ל ע"י
מכון שלמה משנתו
להוצאת ד"ת של כ"ק מרן אדמו"ר זצוקללה"ה
שע"י איגוד חסידי צאנז זוועהיל
להערות והארות
או להזמנת הגליון נא לפנות לטעל:
201-455-7269
בארה"ק:
052-712-6945
דוא"ל:
mayunoshachaim@gmail.com
ח"נשת אובת יכ תשרפל שורד
דרוש לפרשת כי תבוא
תשנ"ח
בזבוז יותר מחומש על שאר מצוות עשה
ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ה' אלקיך ולביתך אתה והלוי והגר אשר בקרבך
(דברים כו ,יא) .ובמדרש תנחומא (אות י"א) ,ושמחת בכל הטוב ,אין טוב
אלא תורה ,לפיכך מזהיר משה לישראל עשר תעשר ,והוא תמוה.
א) ויתכן לבאר ,על פי מה שכתב בספר בית שמואל אחרון (פרשת שמות)
לפרש את דברי הגמ׳ (שבת לא ,א) ,שוב מעשה בנכרי אחד שבא
לפני שמאי ,אמר לו ,גיירני על מנת שתלמדני כל התורה כולה כשאני עומד
על רגל אחת .דחפו באמת הבניין שבידו ,בא לפני הלל גייריה ,אמר לו ,דעלך
סני לחברך לא תעביד ,זו היא כל התורה כולה ואידך פירושה הוא זיל גמור.
ופירש רש״י ,דעלך סני לחברך לא תעביד ,ריעך וריע אביך אל תעזוב (משלי כז,
י) ,זה הקדוש ברוך הוא ,אל תעבור על דבריו ,שהרי עליך שנאוי שיעבור חבירך
על דבריך .לשון אחר ,חבירך ממש ,כגון גזלה גניבה ניאוף ורוב המצוות ,עכ"ל.
ותמוה מאד על אותו הגר מה ראה לשטות זו לומר שילמדנו כל התורה כולה
כשהוא עומד על רגל אחת .ועוד קשה איך נכללת התורה כולה במצוות (ויקרא
יט ,יח) ואהבת לרעך כמוך ,ופירוש רש"י דחוק.
על כן כתב לפרש ,על פי מה שכתבו הקדמונים (עי' שער הגלגולים הקדמה י"א,
שו"ע הרב הלכות תלמוד תורה פרק א' סעיף ד') שכל אחד מישראל מוטל עליו
לקיים את כל תרי״ג מצוות התורה ,ואם לא קיים את כל המצוות כולן בימי
חייו ,עליו לחזור ולשוב בגלגול עד שיקיים את כל המצוות .והנה הגר הזה רצה
להתגייר רק באופן שיקנה שלמות בפעם הזאת שהוא בעולם ולא יצטרך שוב
להתגלגל ,ויהיה עומד שם אחר פטירתו במנוחה ועונג ועידון .ו'רגל' הוא לשון
'פעם' כמו 'שלש רגלים' (במדבר כב ,כח) .וזהו אומרו 'גיירני על מנת שתלמדני
כל התורה כולה כשאני עומד על רגל אחת' ,ר״ל שאוכל לקיים בפעם אחד
[ג]
ח"נשת אובת יכ תשרפל שורד
בפעם הזאת שאני עומד בעולם הזה ולא אצטרך שוב להתגלגל .ולכן דחפו
שמאי באמת הבניין ,דזה דבר שאי אפשר הוא ,דהרי אין יכול לקיים מצוות
כהנים ומצוות ייבום וכדומה .אלא דהנה איתא בספרים דמי שמקשר עצמו
עם כל אחד מישראל כנפשו הרי הוא נחשב כגוף אחד עם כל ישראל ,וכל
מה שמקיים אחד מישראל כאילו קיים הוא .ומפרשין בזה המשנה (שבת ק ,ב)
ספינות קשורות זו בזו מטלטלין מזו לזו .וזה אשר השיב לו הלל ,כל מה דעלך
סני לחברך לא תעביד זו היא כל התורה כולה ,שבמצוות שיעשה חבירך תצא
ידי חובתך גם אתה ,עכת״ד לפי מה שהוסיף בהם ביאור בישמח משה (פרשת
שמות על הפסוק וייטב אלקים למיילדות) ,עיי"ש.
ובספר סמא דחיי (להגאון בעל שמן רוקח דרוש ח׳ הביאו בישמח משה שם) כתב גם
הוא בשם החסיד מו״ה אברהם הכהן ז״ל לפרש כדברי הבית שמואל
אחרון הנ"ל ,והוסיף עליו לבאר בזה גם את סיום מאמר הלל 'ואידך פירושא
זיל גמור' ,דהנה יש עוד תקנה לקיים את כל התרי״ג מצוות בגלגול אחד ,על
ידי לימוד התורה ,שהרי אמרו חז"ל (מנחות קי ,א) כל העוסק בתורת עולה כאילו
הקריב עולה ,וכן את כל המצוות בכוח האדם לקיים על ידי עסק התורה בהלכה
של אותה המצווה .וזהו הפירוש ואידך ר״ל ועוד תקנה אחרת יש ,פירושא זיל
גמור ,כי על ידי עסק התורה תוכל לקיים הכל.
ובזה כתב לפרש את מה שאמרו בגמ' (ברכות לא ,א) אל ייפטר אדם מחבירו
אלא מתוך דבר הלכה ,דהנה ישנן לפני האדם ב׳ דרכים איך לקיים את
כל התרי"ג מצוות בימי חייו שלא יצטרך להתגלגל עוד ,הא׳ ,על ידי שייהנה
מחבירו ,דהיינו בכוח שיתקשר עם כלל ישראל כגוף אחד ויקבל את כוח
המצווה שחבירו מקיים ,והב' ,על ידי לימוד התורה .ועל זה אמרו 'אל יפטור
אדם מחבירו' ,היינו שלא ייפטר מהעולם כדי שלא יצטרך עוד להתגלגל,
מחבירו ,על ידי חבירו שיתקשר עמו ,אלא ייפטר מן העולם על ידי דבר הלכה
מכוח מה שילמוד את אלו ההלכות שאי אפשר לו לקיימם בפועל ,וייחשב לו
כאילו קיימם ,ולא יצטרך שוב להתגלגל שנית כדי לקיימם ,עכ״ד בתוספת
ביאור ודפח״ח.
ב) והנה אמרו בגמ' (כתובות נ ,א) ,באושא התקינו המבזבז אל יבזבז יותר
מחומש .ופירש רש"י :המבזבז ,לעניים ,עכ"ל .נראה לכאו' מדבריו
ששיעור חומש שאמרו הוא לעניין מצוות צדקה .אולם התוס' (ב"ק ט ,ב ד"ה
אילימא) כתבו דה"ה עבור כל מצוות עשה לא יבזבז מנכסיו אלא חומש כמו
[ד]
ח"נשת אובת יכ תשרפל שורד
שביארו התוס' (ב"ק ט ,ב ד"ה אילימא) ,וכן נפסק להלכה בשו"ע (או"ח סי' תרנ"ו סעיף
א').
ובבכורי יעקב (שם ס״ק י״א) התקשה בזה ,דאם כן אם כבר בזבז חומש למצווה
אחת ,ייפטר מלקנות כל המצוות .וכי תימא שהחיוב הוא לבזבז
חומש על כל מצווה ,אם כן אחר שיבואו לידו חמש מצוות יצטרך ליתן את
כל ביתו ,כמו שמקשה הש"ס (ב"ק ט ,ב) לעניין שליש .ועוד קשה ,כיון דאמרינן
דלמצוות צדקה יתן מעשר או חומש ,אם כן לא ישאר לו מהונו שיעור שעדיין
יהא מותר לעשות בהם מצווה כיון שהמבזבז אל יבזבז יותר מחומש ,דהיינו
חומש קרן בשנה ראשונה וחומש ריווח בשאר השנים ,שהרי את אותו השיעור
עליו לתת לצדקה .ושוב הביא מהירושלמי (פאה פרק א' הלכה א') שנראה מסוגיא
דהתם ,דהא דאמרינן המבזבז אל יבזבז יותר מחומש הוא לכל המצוות בכלל.
ולפי זה יש לומר ,ששיעור חומש נאמר לכל המצוות יחד .ולכן העלה שם,
דעכ"פ לפי מה שנוהגים רוב העולם ליתן צדקה מעשר ולא חומש ,אזי צריך
לפזר עוד מעשר אחר גם למצוות אחרות ,דכלל שני המעשרות אינן רק חומש,
עכ"ד.
ברם לכאו' היה אפשר לתת טוב טעם בשיטת רש"י דמה שאמרו 'המבזבז
לא יבזבז יותר מחומש' היינו לצדקה לעניים יותר מלשאר מצוות ,משום
דבשאר מצוות גם אם לא יעלה בידו לקיימם מחמת חיסרון ממון ,מכל מקום
הרי עדיין בידו האפשרות לקיימן על ידי שיתקשר עם כלל ישראל כגוף אחד
או על ידי לימוד ההלכה כפי מה שביארנו ,על כן די לו שיוציא על שאר מצוות
עשירית מנכסיו .אבל מצוות צדקה שעומדים לפניו עניים שאם לא יתן להם
ירעבו ללחם ,אין שייך לומר שיקיים את המצווה על ידי כך שיקשר את עצמו
עם כלל ישראל ,וגם לא על ידי לימוד ההלכה ,ולכן התירו לו לבזבז על כך עד
חומש.
אי נמי יש לומר סברא להיפך ,דדווקא לגבי מצוות צדקה שאם יבזבז את כל
ממונו יהא מוטל על הציבור ,הלכך עדיף טפי שיהיו העניים מוטלים על
הציבור ולא עליו ,דמאי חזית דדמם סמיק טפי מדידיה ,ולהכי אל יבזבז יותר
מחומש ,אבל לגבי שאר מצוות רשאי לבזבז אפי' את כל ממונו כדי לקיים את
מצוות בוראו ית'.
[ה]
ח"נשת אובת יכ תשרפל שורד
ג) על פי דברינו היה אפשר לחלק בדין בזבוז נכסיו על שאר מצוות עשה ,לבין
מי שמקיים את כל תרי"ג מצוות התורה על ידי כך שהוא מקשר את
עצמו לכלל ישראל ,לבין המקיים את כל תרי"ג מצוות התורה על ידי לימוד
ההלכות ,שהמקיים את כל מצוות התורה על ידי התקשרותו לכלל ישראל,
ובדרך כלל היינו על ידי שהוא נותן צדקה מממונו כדי להתחבר על ידי כך אל
הכלל כולו להיות עמהם כגוף אחד ,אם כן אם נאמר שעל שאר המצוות הוא
רשאי לבזבז את כל ממונו כמו שנתבאר ,מסתבר דבכה"ג גם על מצוות צדקה
הוא רשאי לבזבז את כל ממונו ,כיון שבכוח מצוות צדקה זו הוא מקיים את כל
מצוות התורה .אבל המקיים את כל תרי"ג מצוות התורה על ידי עסק התורה,
לא יבזבז על מצוות צדקה יותר מחומש.
ובזה יש לפרש את דבר הכתוב (תהלים קיט ,צב) לולי תורתך שעשועי אז אבדתי
בעניי (עי' בניין דוד פרשת ויצא אות י"ט) ,דהנה המקיים את כל תרי"ג מצוות
התורה על ידי התקשרות לכלל ישראל ,הרי הוא עלול לאבד את כל ממונו,
שהרי כדי להתקשר עם כלל ישראל ,מצווה עליו לבזבז אפי' את כל ממונו .על
כן לולא תורתך שעשועי ובאפשרותי לקיים את תרי"ג מצוות התורה על ידי
עסק התורה ,אז אבדתי בעניי שהייתי בא לידי עניות בהיותי צריך לפזר את כל
ממוני על מצוות צדקה כדי להתקשר אל הכלל.
על פי דרכנו יתבארו על נכון דברי המדרש ושמחת בכל הטוב ,אין טוב אלא
תורה ,לפיכך משה מזהיר לישראל עשר תעשר ,הכוונה ,ששמחה היא
לאדם בכך שיקיים את כל מצוות התורה על ידי עסק התורה ,שבכך אינו צריך
לבוא לידי עניות ,ולזה ושמחת בכל הטוב ,אין טוב אלא תורה .לפיכך משה
מזהיר לישראל עשר תעשר ,שאינו צריך להוציא מממונו על מצוות צדקה
אלא ב' עישורים דהיינו חומש ,שהמבזבז אל יבזבז יותר מחומש ,לפי שבכוחו
לקיים את כל תרי"ג מצוות התורה על ידי עסק התורה.
ד
[ו]
ח"סשת אובת יכ תשרפ ר"דער ןדיעב
בעידן רעוא דרעוין פרשת כי תבוא
תשס"ח
בתוה"ק והיה כי תבוא אל הארץ אשר ה' אלקיך נתן לך נחלה וירשתה וישבת
בה ולקחת מראשית כל פרי האדמה אשר תביא מארצך אשר ה'
אלקיך נתן לך ושמת בטנא והלכת אל המקום אשר יבחר ה' אלקיך לשכן שמו
שם ובאת אל הכהן אשר יהיה בימים ההם ואמרת אליו הגדתי היום לה' אלקיך
כי באתי אל הארץ אשר נשבע ה' לאבותינו לתת לנו (כו ,א-ג) .וברש"י הביא
מחז"ל (מנחות פד ,ב) מראשית ולא כל ראשית ,שאין כל הפירות חייבין בבכורים
אלא ז' המינין בלבד ,נאמר כאן ארץ ונאמר להלן ארץ חטה ושעורה וגו' ,מה
להלן מז' המינין שנשתבחה בהן ארץ ישראל אף כאן שבח ארץ ישראל שהן
ז' המינין.
ויש לבאר אומרו מראשית כל פרי האדמה מאחר שממעט מראשית ולא כל
ראשית ,כן צריך ביאור כל ענין הביכורים ,מדוע דייקא כאן צוותה התורה
הענין של אמירה והגדה להודות להקב"ה על הפירות אשר נתן ,והרי כאן אין
צריך להביא אל הכהן כי אם כמה פירות שנתבשלו בראשונה ,ומן הראוי היה
להודות להשי"ת כשנותן מעשר וכדומה ,שאז נותן חלק הגון מפירותיו להשי"ת.
ועצם הדבר צריך ביאור מדוע ציותה התורה על ענין ההודאה להשי"ת דוקא
על פירות השדה והלא על כל נשימה ונשימה תהלל קה ,וכן חובת כל היצורים
להודות ולהלל על כל הטובות אשר גמלנו בכל עת ובכל שעה.
אמרו חז"ל (מגילה לא ,ב) עזרא תיקן להן לישראל שיהו קורין קללות שבתורת
כהנים קודם עצרת ושבמשנה תורה קודם ראש השנה ,מאי טעמא אמר
אביי ואיתימא ריש לקיש כדי שתכלה השנה וקללותיה ,ולפי"ז יש לבאר ג"כ
הענין שקורים את פרשת הביכורים סמוך לראש השנה.
כבר מתקרבים אנו לימים הנוראים ,ועוד מעט כבר משכימים לומר סליחות,
אשר נתקנה לומר באשמורת הבוקר דייקא ,וכמו שאומרים בפיוט ליום
[ז]
ח"סשת אובת יכ תשרפ ר"דער ןדיעב
ראשון של סליחות 'שחר קמתי להודות לך' ,וידוע כמה עורר כ"ק מרן אדמו"ח
זי"ע להקפיד על אמירתה בבוקר השכם דייקא כמו שנתקנה ,ויש לתת טעם
על זה שתיקנו לומר הסליחות תיכף בעלות השחר.
והנראה ,ובהקדם דברי האלשיך הק' (בפרשתן) שמאריך מאוד בביאור מצות
הביכורים ,ובתחילה הביא מדברי המדרש (בראשית רבה א ,ד) שממנה
נראה מעלת מצות הביכורים ,בזכות ג' דברים נברא העולם וכו' ואחד מהם
הוא בזכות בכורים ,ומה טעם בראשית ברא אלקים ,ואין ראשית אלא בכורים
שנאמר (שמות כג ,יט) ראשית בכורי אדמתך וגו' ,ולכאורה יפלא דבשלמא מה
שאמרו חז"ל (מדרש שם) בראשית בשביל התורה שנקרא ראשית ובשביל
ישראל שנקראו ראשית ,אפשר להבין דהרי בלי התורה הרי אין קיום להעולם,
וכן בלי ישראל שיקיימו התורה א"א להעולם להתקיים ,אך האם בשביל כמה
פירות שמביא האדם אל הכהן בבית המקדש נברא העולם ,אתמהה.
ומבאר האלשיך הק' ,דהנה רצון השי"ת הוא להיטיב לבריותיו ורוצה להשפיע
מטובו וחסדיו להעולם ,אך רצונו הוא שנדע בבירור שכל אשר יש
לנו ,ממנו הוא שהוא אדון הכל ,והוא המשפיע לנו כל ההשפעות טובות ברוב
רחמיו וחסדיו ,ואשר על כן נכיר טובה לו יתברך ,ונודה ונהלל לפניו על כל הטוב
אשר גמלנו ,ועל כל דבר ודבר אשר נותן לנו .וכמו שאמרו במדרש (ילקו"ש
תהלים טז) עה"פ (תהלים טז ,ב) אמרת לה' אדני אתה טובתי בל עליך ,אמרו חכמים
כל הנהנה מן העוה"ז בלא ברכה מעל ,א"ר אבהו כתיב (דברים כב ,ט) פן תקדש
המלאה הזרע ,העולם הזה עשוי כרם מהו פדיונו ברכה ,מאי טעמא אמר ריש
לקיש ,אמרת לה' אדני אתה ,אם אכלת וברכת כאלו אכלת משלך ,טובתי בל
עליך ,יובלו כל הטובות ויבואו עליך ,ע"כ .דכיון שאומר האדם "ה' אתה" היינו
שהכל ממך ,אז יבואו עליו כל הטובות והברכות .ולכן נצטווינו לברך כל יום
המאה ברכות ,שעל כל הנאה והנאה שיש לנו בעולם הזה ,שנותן לנו בגדים
ללבוש ,רגלים ללכת ,ועל כל מאכל ומאכל שאנו אוכלים ,נכיר שהוא מהשי"ת
ונודה לפניו בהכרת הטובה על שנתנו לנו ברוב טובו.
ומביא בזה משל לשר ועשיר שהיה לו כרם נאה ושדה נאה והוריד בו אריס
לעבדו ולשמרו ,ואחר שהתחילו הפירות הראשונות להתבשל עמד
וקצרו והביאו לפני השר ,ואמר לו ראה ברכות כרמיך אשר עבדתיך בו וזה פריו,
כי שלך הכל ולא ערבתי לבי לקחת ממנו קודם שהבאתי אליך ,ואז כראות
השר ההוא כי גדול דרך ארץ של האריס יאמר לו קח הכל לך .כמו כן צוה לנו
[ח]
ח"סשת אובת יכ תשרפ ר"דער ןדיעב
השי"ת כשהכניסנו לארץ זבת חלב ודבש שמן ודשן ,ובתים מלאים כל טוב,
הלא ידיחנו היצר בשרירות לבו לאמר כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה,
אשר על כן צוה לנו השי"ת שניקח מראשית פרי האדמה ,ונשים בטנא ונביאנו
אל המקום אשר יבחר בו ה' ,ונניחו לפניו ,ואמרת אליו הגדתי היום לה' אלוקיך
וכו' ,וכפירוש רש"י שאינך כפוי טובה ,כי זה דרכו יתברך כי מי שמדמה לעצמו
כי כוחו ועוצם ידו הוא אשר הביא לו את רכושו ,הקב"ה נוטלו ממנו ,אך האדם
אשר מכיר כי הכל בא מאתו יתברך ה' יעזבנו ויניחו בידיו.
וענין זה של הכרת טובה שלמידים אנו ממצות הביכורים ,הינו בעצם יסוד
גדול לכל התורה כולה ,דהנה אדם המכיר באמת בחסדי השי"ת ,אשר
מיטיב עמו בכל רגע ורגע ממש ואשר על כל נשימה ונשימה תהלל י-ה ,איך
יעיז פניו ויעבור על רצון השי"ת ללכת אחר פיתויי היצר ,אחר אשר חייב הוא
הכרת הטוב אליו יתברך אשר היטיב עמו כל כך ,וכאשר יתבונן האדם בזה
וירגיל עצמו בחיוב של הכרת הטוב ,ומאידך גודל הרעה של כפיות טובה ח"ו,
מאליו יעשה רק רצון השי"ת ולא יעשה דבר נגד רצונו יתברך.
ואשר על כן אכן הפליגו כ"כ במדרש עד שאמרו בראשית בשביל ביכורים
שנקראו ראשית ,שאע"פ שהמצוה הוא רק על מעט הפירות הראשונות
שגדלו בשדהו בלבד ,אמנם הרי על יסוד זה הנלמד ממצות ביכורים העולם
קיים ,שכל מעשיו והנהגותיו של האדם ישתנו למוטב כשיכיר בגודל חסדיו
של הקב"ה אליו ,ובחובתו הגדולה להכיר טובה להשי"ת עליהם .וזהו הלימוד
של מצות הביכורים בפרשתינו ,שאדם היורד לתוך שדהו ורואה תאנה
שביכרה כורך עליה גמי לסימן ואומר הרי זו ביכורים ,ולוקח פרי זו ומעלהו
לבית המקדש ומביאו אל הכהן ,ואומר ,הגדתי היום לה' אלקיך כי באתי אל
הארץ אשר נשבע ה' לאבותינו לתת לנו ,וכפרש"י שאינך כפוי טובה ,שזהו כל
ענין הביכורים להראות שאינו כפוי טובה רק מכיר ויודע שהכל שייך באמת
להשי"ת ובטובו הגדול נתנו לך ,וכשיתנהג כך יוסיף לו השי"ת עוד כהנה וכהנה,
דהרי יודע הוא להכיר טובה למי שהיטיב עמו.
עפי"ז נראה לבאר דברי הפסוק (דברים י ,יב) ועתה ישראל מה ה' אלקיך שאל
מעמך כי אם ליראה את ה' אלקיך ללכת בכל דרכיו ולאהבה אותו
ולעבוד את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך ,דכבר הקשו בזה בספה"ק נועם
אלימלך (פרשת עקב עה"פ ועתה ישראל) ועוד ספרים ,דמתחיל הכתוב מה ה' אלוקיך
שואל מעמך 'כי אם' ליראה ,ואח"כ מונה והולך כל המידות לעבודת ה' ,וכי מה
[ט]
ח"סשת אובת יכ תשרפ ר"דער ןדיעב
יש לו עוד לעשות שמיעט כאן .ולפי הנ"ל יתיישב ,דהנה דרשו חז"ל (מנחות
מג ,ב) מהאי קרא החיוב של המאה ברכות שחייב אדם לברך כל יום ,וכדפירש
רש"י אל תיקרי 'מה' אלא 'מאה' ,והנה על ידי שמברך אדם מאה ברכות בכל
יום בכונה ,שמכיר שכל אשר יש לו בא מאתו יתברך שמו ,ומברך ומשבח את
המכין מצעדי גבר על שיכול להוריד רגלו על הארץ ,ובתפילת שמונה עשרה
מודה ומשבח להרופא חולי עמו ישראל ,מברך השנים ,וכן על כל מאכל ומאכל
שאוכל ,וכדומה בכל המאה ברכות שמברך במשך היום.
הרי אדם כזה ממילא יגיע על ידי זה ,ליראה את ה' אלקיך ללכת בכל דרכיו
ולאהבה אותו ולעבוד את ה' וגו' ,דכיון שיודע ומכיר שהשי"ת נתן לו
עינים לראות ומודה ומשבח לו על הדבר הזה ,איך יוכל למרוד את פיו
ולהסתכל בדברים אסורים באותם עינים ,או כשיבוא אצלו נסיון ח"ו של נגיעה
בדבר אשר אינו שלו ,איך יוכל להושיט ידיו אשר נתן לו השי"ת ולעשות בהם
דבר אשר נגד רצונו יתברך ,וכן על זה הדרך בכל אבר ואבר ,או חפץ ומלבוש
אשר יש לו ומכיר שמאת הקב"ה הגיע אליו לא יוכל לעבור בהם את מצות ה'
ח"ו[ .ובספר תומר דבורה (פרק א) האריך בענין זה עד כמה חמור הדבר לעבור
את מצות ה' באותו אבר אשר השי"ת מחיהו כל רגע ,ומבאר שם דכשאדם
עובר עבירה ח"ו ,השי"ת מתלבש בי"ג מידות של רחמים להאריך אפו להאדם
שחטא והמרה את פיו באותו האבר שנתן לו].
כמו כן כל כמה שיתבונן האדם בחסדיו המרובים של הקב"ה ע"י שיברך על
כל דבר בכוונה ,יגיע גם לאהבת ה' ויראת ה' ודביקות אל הקב"ה שאוהב
אותו כ"כ ונותן לו טובות בכל עת ,וזהו פירוש הכתוב ועתה ישראל מה ה'
אלוקיך שואל מעמך ,אל תיקרי מה אלא מאה ,שמבקש ממך השי"ת דבר
מועט והוא שתיזהר במאה ברכות בכל יום בכוונה ,ועי"ז כבר ממילא יתקיים
אצלך המשך הכתוב ,ליראה את ה' אלקיך ,שלא לעבור על אחת מכל מצוות
ה' אשר לא תיעשנה ,וכמו כן ללכת בכל דרכיו ולאהבה אותו ולעבוד את ה'
אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך ,לשמור את מצות ה' ואת חוקותיו אשר אנכי
מצוך היום לטוב לך.
והנה בספה"ק נועם אלימלך (בפרשתן בד"ה כי תכלה) כתב לבאר מדוע ציותה
התורה במצות הביכורים דייקא על הפירות שמתבשלים בראשונה ,לפי
שטבע האדם שמתאוה ביותר לפרי הראשון ורצה התורה שישבר תאוותיו
להשי"ת .ולפי דברינו יש לומר דלפי שכל ענין הביכורים הוא להראות הכרת
[י]
ח"סשת אובת יכ תשרפ ר"דער ןדיעב
הטוב להשי"ת ,שיודע ומכיר ששום דבר אינו שלו רק מאת השי"ת ,לפיכך
מצוה מן המובחר להביא אל השי"ת ממה שמתאוה ביותר שרואה תאנה
שביכרה ,ומזה דייקא לוקח ומביא להשי"ת להראות שהכל משלו ,ובזה מראה
שאינו כפוי טובה רק אדרבה יש לו הכרת הטוב אל הקב"ה.
ולכן קוראים פרשה זו של ביכורים בסמוך לימים הנוראים המיוחדים לתשובה,
להורות להאדם הדרך לחזור בתשובה ע"י שירגיל את עצמו בהכרת
הטוב הנלמדת ממצוה זו של ביכורים ,שיכיר ברוב הטובות שמגדיל השי"ת
לעשות עמו בכל עת ורגע ,ועי"ז בקל יוכל להיזהר שלא יכשל עוד בעבירות.
ואפשר שזהו ג"כ הסמיכות של הקללות שבפרשה זו ,שאמרו חז"ל כדי שתהא
תכלה שנה וקללותיה ,ויתכן עוד בזה שע"י שיתבונן האדם באלו הצ"ח קללות
ויראה מה שמסוגל ח"ו לבוא על האדם ,וב"ה לא הגיעו עליו קללות האלו ,הרי
לא יכלה פיו ושפתיו להודות ולהלל לה' על אשר מנע אותם ממנו ,ויבוא מזה
להכרת הטובה עצומה להקב"ה ,וישוב בתשובה שלימה ויקבל על עצמו שלא
להמרות את פיו ח"ו אחר אשר מיטיב עמו כל כך.
וזה הוא הענין ג"כ שמשכימים לומר סליחות בבוקר השכם ,שאז כשצריך
לקום היא הזמן אשר היצר הרע בוער באדם ואינו מניחו לקום ,ואז יש לו
משיכה ותאווה מיוחדת להישאר במיטתו ולהמשיך בשינתו ,ואף שכל היום
אינו מרגיש בשום עייפות ואף בלילה אין לו תאוה ללכת לישון ,אך כשמגיע
העת לקום בבוקר אז תאוות השינה מתגברת על האדם בכל התוקף ,וכדמצינו
כבר בגמרא (יומא כב ,א) שאני מיגנא ממיקם ,ופירש רש"י ,נוח לו לאדם לנדד
שינה מעיניו מלילך לישן עד סוף הלילה ,מלהיות עומד ממטתו בהשכמה,
ואשר ע"כ אדם המתגבר עצמו וקם בבוקר על אף כל הקישויים רק בכדי
לעשות נחת רוח להשי"ת ולומר סליחות ,הרי זה המובחר ביותר שיכול לעשות
להשי"ת ולהכיר לו טובה על כל הטוב אשר גמל אתו ,וכנ"ל במצות ביכורים,
שעל ידי שנותן להשי"ת את הדבר שמתאווה אליו ביותר הרי זה מורה על ענין
הכרת הטוב שכיון שיודע שהכל הוא משל השי"ת ,רוצה הוא להכיר טובה
ומקריב לפניו עבודה קשה ,ואשר ע"כ אכן התקינו כהכנה לימים הקדושים,
להשכים ולומר סליחות בזמן שהתאוה להישאר במיטתו מתגברת על האדם
ביותר ,ובזה הוא עושה נחת רוח גדולה להשי"ת.
ומלבד זאת הרי באשמורת הבוקר הוא עת רצון ומסוגל שיתקבלו התפילות
שמתפלל באותה שעה ,וכדמצינו בחז"ל (ברכות ט ,א) ותיקין היו גומרין
[אי]
ח"סשת אובת יכ תשרפ ר"דער ןדיעב
אותה עם הנץ החמה ,ולפחות בימים אלו ימי הרחמים והרצון יש להשכים
בבוקר לומר סליחות ולהתחנן אל ה' לבקש על נפשו ,ובכך יזכה שיתקבלו
תפילותיו.
בזה אפשר לפרש גם הא דאיתא במדרש תנחומא (בפרשתן סימן א) ,צפה משה
ברוח הקודש שעתיד בית המקדש ליחרב ולא יביאו ישראל ביכורים ,לכן
תיקן להם לישראל שיהיו מתפללים שלשה פעמים ביום שלשה תפלות ערב
ובוקר וצהרים ,ולכאורה צ"ב איך משלימים הביכורים ע"י תפלה ,אך לדרכינו
אתי שפיר דבזה שמנדדים שינה ומשכימים לביהמ"ד ,ועושים הכנה כדבעי
לפני התפלה ,ועומד להתפלל השכם בבוקר שאז הוא עת רצון ,הנה בזה שהוא
מוותר על שינתו העריבה בשביל השי"ת הרי זה הוא השלמה לביכורים שענינו
להביא ממה שמתאוה ביותר כהכרת הטוב להשי"ת.
וי"ל דזה נרמז בכתוב ,עפ"י מה שכתב בבעל הטורים דכי 'תבוא' אותיות
'אבות' ,דהנה תפילות אבות תיקנום (ברכות כו ,ב) וזה בא לרמז דענין
התפילות הוא כענין הביכורים ,וכנ"ל ,ולכן אל יצא לדרך קודם התפילה ולא
יעסוק בחפציו ,דהראשית של היום צריך להקדיש להשי"ת כמו בביכורים.
יעזור השי"ת וירחם שכבר תהא בשבוע זו תכלה שנה וקללותיה ,ובשבוע של
סליחות כבר יהא תחל שנה וברכותיה ,וע"י שישכימו לסליחות ויתפללו
כדבעי שאז הוא עת רצון יתקבלו התפילות למעלה ,הרי גלוי וידוע לפניך
שרצונינו לעשות רצוניך ומי מעכב שאור שבעיסה ושעבוד גליות ,והעצה
לקרב הגאולה הוא ע"י תפלה ,דהנה אין שמו שלם וכסאו שלם עד שימחה
זרעו של עמלק (תנחומא פרשת כי תצא סימן יא) ,ובאור החיים הקדוש כתב דעיקר
מחיית עמלק הוא בלב ,וא"כ הדרך לקרב הגאולה הוא ע"י עבודה שבלב זו
תפילה (תענית ב ,א) ,שהיא במקום ביכורים שענינה ג"כ הכרת הטוב מקרב הלב,
ועבודה שבלב יש לה חשיבות מיוחדת כמו שכתב בבני יששכר (מאמרי חודש
אדר ,מאמר ג דרוש ו) שע"י עבודה מקרב הלב נברא מלאך קדוש בלי לבושים ,ולכן
בימים הקדושים אלו יש להרבות בעבודת התפלה בכוונת הלב.
ויעזור השי"ת שנזכה לכתיבה וחתימה טובה בספרן של צדיקים גמורים,
שיהא שנת גאולה וישועה ,וניגאל בגאולת עולם בב"א.
ד
[בי]
התודה והברכה לידידנו
הרה"ח ר' אהרן צבי שפיטצער הי"ו
על עזרתו להדפסת הגליון
לרגל שמחת הולדת הבת שתחי'
יזכה לראות רוב נחת דקדושה מכל יו"ח
* * *
התודה והברכה לידידנו
הרה"ח ר' שלמה נחמי' לאנדא הי"ו
על עזרתו להדפסת הגליון
לע"נ אביו הרבני החסיד
הרה"ח ר' אלכסנדר משה ב"ר אשר לעמיל ז"ל
נלב"ע י"ז אלול תשע"ו
ת.נ.צ.ב.ה.
