gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

אשיחה בנפלאותיך · Asichu Benifle'oisechu — כי תבוא (2026-08-24)

מוציא לאור: אשיחה בנפלאותיך · Asichu Benifle'oisechu

שבוע: כי תבוא (2026-08-24)

אשיחה בנפלאותיך · Asichu Benifle'oisechu — כי תבוא (2026-08-24)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בס"ד‬ ‫פרשת כי תבוא תשפ"ו‬ ‫אשיחה בנפלאותיך‬ ‫יו"ל ע"י מכון‬ ‫אשיחה בנפלאותיך‬ ‫בהנהלת הרב ש‪ .‬י‪.‬‬ ‫הגליון נתנדב ע"י הרוצה בעילום שמו‬ ‫אטלאס‬ ‫שנה ז'‬ ‫ביאורים בספרי בעל הבני יששכר‬ ‫גליון כ"ז‬ ‫מאמר מעשה ידינו כוננהו‬ ‫פקודיך הבינני‬ ‫שתלוי הדבר באופן קיום המצוה‪,‬‬ ‫שאם מקיים המצוה במדריגה קטנה‬ ‫לא יבא כ"כ שפע‪ ,‬אבל אם מקיים‬ ‫והכנותם‪ ,‬רק בני אדם יכולים לעשות‬ ‫זאת‪.‬‬ ‫פרק א'‬ ‫יום הזה ד' אלקיך מצוך‬ ‫לעשות את החוקים‬ ‫האלה ואת המשפטים וכו'‪.‬‬ ‫ה‬ ‫המצוה במדריגה גבוה אז יתרחב‬ ‫המשכת השפע ע"י המצוות‬ ‫כפילות הפסוקים‬ ‫(כ"ח ט"ז)‬ ‫הצינור שממנו בא השפע ויבא שפע‬ ‫רב‪.‬‬ ‫"והטעם הוא‪ ,‬כי להיות על ידי‬ ‫עבודה שבלב היא התפלה‪ ,‬הוא סוד‬ ‫המשכת השפע אל הספירות‬ ‫קימך ד' לו לעם קדוש‪( .‬כ"ח ט')‬ ‫במאמר הזאת מבאר רבינו מה‬ ‫י‬ ‫ש י כ ו ל ה אד ם ל פ ע ו ל ב ע ו ל מ ו ת‬ ‫רבינו באגרא דכלה ובדרך‬ ‫פקודיך ( הק דמ ה ה ' ג') ביאר‬ ‫פסוק הזאת ע"פ דברי‬ ‫פרק ב'‬ ‫למעלה‪( ",‬שם)‬ ‫שוב בא לפרש בפירוט יותר ענין‬ ‫העליונים‪.‬‬ ‫"ויתבאר עוד יקימך ד' לו (דייקא)‬ ‫האריז"ל בשער הגלגולים‪,‬‬ ‫שצריך כל אדם לקיים כל‬ ‫חילוקי שורש הנשמות‬ ‫קיום המצוות שנעשה ע"י האדם‪.‬‬ ‫לעם קדוש אחר שנדקדק עוד סיימו‪,‬‬ ‫תרי"ג מצוות כדי שנשמתו‬ ‫"וכן כפי המקום אחיזת הנשמה כן‬ ‫ופירוש דבריו‪ ,‬שהגם שבתפילה אין‬ ‫כי ת שמ ור את מ צו ת ד' א לק י ך‬ ‫יזכה לחלוקא דרבנן כאשר‬ ‫תהיה מדריגת האור הנשפע‪ ,‬ועם כל‬ ‫מוצאים שום זכר לעולמות העליונים‪,‬‬ ‫והלכת בדרכיו‪ ,‬דלכאורה הוא מיותר‬ ‫יעלה לגנזי מרומים‪ .‬ואם‬ ‫זה לא תהיה מדריגת האור הנשפע‬ ‫רק כל התפילה היא בקשות על‬ ‫דהרי זה התחלת הפרשה‪ ,‬ותנאי היה‬ ‫חלילה לא קיים כל המצוות‬ ‫על ידי אחד‪ ,‬כמדריגות האור הנשפע‬ ‫צרכינו הגשמיים‪ ,‬אבל סוד הדברים‬ ‫הדבר‪ ,‬והיה אם שמע תשמע וכו'‬ ‫כולם צריך לחזור בגלגול‬ ‫על ידי זולתו‪( ",‬שם)‬ ‫קאי על המשכת שפע התפילה אל‬ ‫ונתנך וכו'‪ ,‬ברוך אתה וכו' יקימך ד'‬ ‫אחר גלגול עד שמקיים כל‬ ‫פירוש‪ ,‬שנשמת כל אחד יש לו שורש‬ ‫כל הס פ יר ו ת ל מע ל ה‪ .‬וה א רי ז " ל‬ ‫כו'‪ ,‬ואם כן למה שוב פרש בכאן כי‬ ‫המצוות‪.‬‬ ‫אחר‪ ,‬באיזה עולם נשרש‪ ,‬ובאיזה‬ ‫והבאים אחריו ביארו בפרטיות כל‬ ‫תשמור את מצות וכו'‪( ".‬אגד"כ)‬ ‫אמנם יש מצוות שא"א‬ ‫ספירה נשרש‪ .‬ובאופן כללי יש ס'‬ ‫כוונות התפילות‪ ,‬על איזה עולם קאי‪,‬‬ ‫להאדם לקיים‪ ,‬וכגון מצוות‬ ‫רבוא שרשים‪ ,‬אבל גם בפרטיות יש‬ ‫ועל איזה ספירה וכו'‪.‬‬ ‫הספירות הם ביד האדם‬ ‫שאינם רק בזמן הבית‪ ,‬וגם‬ ‫לכל אחד חלקו בשורש שלו‪ .‬הנה‬ ‫והנה אקדים לך דברי מהר"נ שפירא‬ ‫מצוות כאלו צריך כל אדם‬ ‫כיון שהתעוררות שלו בעולמות‬ ‫נשמת האדם אחוז למעלה‬ ‫בה ק דמ ת פ ר י ע ץ ח יי ם ‪ ,‬ו הט ע ם‬ ‫לקיים כדי שישתלם חלוקא‬ ‫העליונים נעשה רק משום שנשמתו‬ ‫"וזה להיות האדם חלק אלוק ממעל‬ ‫שניתנו המדריגות כולם ביד האדם‬ ‫דרבנן שלו‪ .‬אלא שהאריז"ל‬ ‫אחוז למעלה‪ ,‬א"כ תלוי הדבר גם‬ ‫וכו'‪( ",‬שם)‬ ‫מהכתר ולמטה ולהוסיף בהם אורם‬ ‫נותן כמה עצות היאך‬ ‫באיז ה מ קום אחו ז‪ .‬נ מצא שמ ה‬ ‫וביאר היאך יכול האדם ע"י תפילתו‬ ‫על ידי הכנתם [ומעשה עבודתם]‬ ‫משלימים מצוות אלו‪ ,‬וא'‬ ‫שהוא יכול לתקן אין חבירו יכול‬ ‫לעשות תיקונים כאלו בעולמות‬ ‫וכו'‪( ",‬שם)‬ ‫מהם לצפות ולקוות על מצוות‬ ‫לתקן‪.‬‬ ‫העליונים‪ ,‬הלא אינו נמצא שם רק‬ ‫ר' נתן שפירא ביאר שם ענין ידיעת‬ ‫אלו‪ ,‬מתי אוכל לקיימם‪.‬‬ ‫ויש להוסיף‪ ,‬שהנה כל אחד שמקיים‬ ‫בעולם הגשמי הזה‪ .‬אלא משום שיש‬ ‫עולמות העליונים‪ ,‬שתכליתה לידע‬ ‫ה נ ה מ כ א ן ו א י ל ך בת ו ר ה‬ ‫איזה מצוה‪ ,‬ולמשל תפילה‪ ,‬לא מצינו‬ ‫לו נשמה שהוא חלק אלוק ממעל‪,‬‬ ‫מן הבורא ברוך הוא בכל שעה‪.‬‬ ‫הקדושה לא נמצא עוד מצוה‬ ‫שיש לו כ וונ ה אחרת בתפי לתו ‪,‬‬ ‫ונשמה הזאת אחוז בשרשרת הקדוש‬ ‫אמנם‪ ,‬אין זו עבודה גשמיית‪ ,‬רק‬ ‫שאינה נוהגת בכל זמן‪ ,‬ויכול‬ ‫ובמבט שיטחי נראה שעבודת‬ ‫ע"י שלשלת של השתלשלות מעולם‬ ‫עבודה שכליית‪ .‬אבל יש עבודה‬ ‫כל אחד לקיימו‪ .‬נמצא שכבר‬ ‫התפילה שלו הוא לבנות הספירות‬ ‫אחד על חבירו‪ ,‬ממעלה למטה עד‬ ‫אחרת היותר חשובה‪ ,‬והוא להמשיך‬ ‫סיימו מלדבר ממצוות שאינם‬ ‫ולהמשיך השפע ממש כמו חבירו‪,‬‬ ‫עולם הזה‪ .‬נמצא שכל מה שעושה‬ ‫שפע העליונים למטה‪ .‬והוא ע"י קיום‬ ‫נוהגות רק בארץ‪ .‬ע"כ רמז‬ ‫שכל הכוונות עולים על עולמות אלו‪.‬‬ ‫כאן מעורר בנשמתו עד למעלה‬ ‫המצוות‪ ,‬שע"י קיום כל מצוה מכין‬ ‫הקרא‪ ,‬היום הזה ד' אלקיך‬ ‫ולמשל‪ ,‬שמתחילים להעלות הניצו'‬ ‫למקום שורשו‪.‬‬ ‫האדם את הספירות מן כתר ולמטה‬ ‫מצוך לעשות וכו'‪ ,‬היום הזה‬ ‫שנמצאים בעולם העשי' לתוך עולם‬ ‫"וכפי שיעור והתעוררת והכשר‬ ‫לקבל השפע‪ ,‬וגם ממשיך את השפע‬ ‫דהיינו במדבר‪ ,‬שעדיין לא‬ ‫היצירה‪ ,‬ומשם מעלים כל הניצו' מן‬ ‫מעשה‪ ,‬כך יהיה התרחבות הצינור‬ ‫הזאת‪ .‬וענין הזאת נקרא בזוה"ק‬ ‫היה שייך לקיים כל המצוות‬ ‫יצירה לבריאה‪ ,‬ומשם לאצילות‪ ,‬הרי‬ ‫והארת שפע עליון‪( ",‬שם)‬ ‫בשם זווג‪ ,‬ובלשון ספה"ק יחוד‪.‬‬ ‫שנצטוו‪ ,‬וא"כ היאך‬ ‫כל אחד מכוון לעולמות אלו‪ .‬וא"כ‬ ‫דהיינו‪ ,‬לא עוד שכל פעולותיו יש‬ ‫על כן ניתנו כל המדריגות כולם ביד‬ ‫משלימים מצוות אלו‪,‬‬ ‫מהו החילוק שבין אחד לחבירו‪,‬‬ ‫ל ה ם ר ו ש ם ו ה ת ע ו רר ו ת ל מ על ה‬ ‫האדם ולא ביד מלאכי מרום‪ ,‬כיון‬ ‫והתשובה‪ ,‬ושמרת‪ ,‬שהוא‬ ‫הלא כל הכוונות שווים הם‪.‬‬ ‫להשפיע שפע עליון להספירות‪ ,‬אלא‬ ‫שאין ביד המלאכים לקיים המצוות‬ ‫מלשון תצפה‪ ,‬ואביו שמר את‬ ‫המשך בעמוד הבא‬ ‫המשך בעמוד ד'‬ ‫אשיחה בנפלאותיך‬ ‫עמוד ב‘‬ ‫קדוש‪ ,‬היינו אפילו לא תהיה נשמתך‬ ‫ועכשיו מוסיף עוד ענין אחר‪ ,‬והוא‬ ‫ממקום גבוה מאוד‪ ,‬עם כל זה יקימך‬ ‫בחילוק בין החכם לעם הארץ‪.‬‬ ‫המשך המאמר מעמוד הקודם‬ ‫אבל ביאור הענין‪ ,‬שגם בכל עולם‬ ‫הערות הקורא‬ ‫ד' ל"ו (דייקא) לעם קדוש‪ ,‬ויהיה לך‬ ‫"וזולת סיבת מדריגות מקום אחיזת‬ ‫ועולם יש פרטי פרטים של כל‬ ‫באתי להעיר שנית‪ ,‬על מה‬ ‫התרחבות הדעת ותפעול בשיעור‬ ‫הנשמות‪ ,‬יש הבדל רב בין מעשה‬ ‫העולמות‪ .‬וכל הכוונות אינם אלא‬ ‫שכתבת [בגליון לפרשת עקב מדור‬ ‫קומתו של יוצר בראשית‬ ‫בעל חכמה ומעשה עמי הארצות‪ ,‬כי‬ ‫בדרך כלל‪ ,‬אבל בדברך פרט כל‬ ‫פקודיך הבינני] דלהלכה הרהור‬ ‫בקדושתך‪( ",‬שם)‬ ‫החכם בטוב כוונתו כאשר יכוון‬ ‫אחד מתקן חלק העולמות השייכות‬ ‫לאו כדיבור דמי‪ .‬הנה הלבוש‬ ‫פירוש‪ ,‬שחלק העבודה שתלוי‬ ‫במעלת השלום‪ ,‬תעלה נשמתו‬ ‫לשורש נשמתו‪.‬‬ ‫סי' ס"ב סעי' ה' כתב להדיא‬ ‫ב מ דר י ג ת ה א ד ם ‪ ,‬ד ה י י נ ו ה ח ל ק‬ ‫ממדריגה למדריגה ומסיבה לסיבה‬ ‫דהרהור כדיבור דמי‪ ,‬ובסי'‬ ‫החכמה‪ ,‬הרי זה תלוי במעשה האדם‪.‬‬ ‫ומעילה לעילה‪ ,‬עד שתגיע ותראה‬ ‫גודל הפגם‬ ‫מ"ז סעי' ד' כתב דיוצאים‬ ‫אמנם מה יעשה האדם הצדיק‬ ‫ותרצה לפני קונה ותדבק במקורו‬ ‫"וכן לא יהיה פגם הנעשה על ידי‬ ‫מצות ת"ת על ידי הרהור‪ .‬וכן‬ ‫ששורש נשמתו נמוך‪ ,‬היאך יכול הוא‬ ‫באור החיים‪ ,‬ואז ישופע עליו שפע‬ ‫אחד‪ ,‬כפגם הנעשה על ידי זולתו‬ ‫הפמ"ג במשבצות סי' ס"ב‬ ‫לעשות תיקונים גדולים בעולמות‬ ‫רב וכו'‪ ,‬ועיין שם עוד‪( ".‬שם)‬ ‫כו'‪( ".‬שם)‬ ‫סק"א סובר כן‪ ,‬דמדאורייתא‬ ‫העליונים‪ ,‬ולהמשיך השפעות גדולות‪.‬‬ ‫המהרנ"ש מאריך לבאר מדריגות‬ ‫שהרי לא רק המצוות שמקיימים יש‬ ‫הרהור כדיבור דמי‪ ,‬רק‬ ‫ולאיש כזה אומר הקב"ה יקימך ד'‬ ‫רבות בעבודת האדם‪ .‬וכלל הדבר‪,‬‬ ‫להם רושם למעלה‪ ,‬אלא כל מעשינו‪,‬‬ ‫מדרבנן החמירו‪ ,‬ע"כ במקום‬ ‫לו‪ ,‬לו היינו להש"י‪ ,‬דהיינו לעולמות‬ ‫שיש מדריגות הפחותים ביותר‪ ,‬בין‬ ‫בין לטוב ובין למוטב‪ .‬ע"כ כפי גודל‬ ‫אונס יוצאים קר"ש ע"י‬ ‫העליונים‪ ,‬שיהיה נשלם כל תיקוני‬ ‫מצד ההרחקה מן הרע‪ ,‬ובין מצד‬ ‫החטא כן יהיה הפגם למעלה‪ .‬וכן כל‬ ‫הרה ור‪ ,‬וכ ן מ דיי ק מ לשו ן‬ ‫המצוות בכל שיעור קומה שלהם‪.‬‬ ‫ההתקרבות לטוב‪ .‬ונכלל בזה בין‬ ‫אחד לפי שורש נשמתו למעלה יעשה‬ ‫המחבר‪ ,‬ע"ש בדבריו‪ .‬וא"כ‬ ‫והיאך יעשה כן‪ ,‬לעם קדוש‪ ,‬היינו‬ ‫באופני קיום המצוה במעשה‪ ,‬ובין‬ ‫פגם במקום אחר בהעולמות‪.‬‬ ‫יש לפרש דברי הבני יששכר‬ ‫שיעשה האדם לבחי' קדוש‪ ,‬וכמו‬ ‫בכוונה ולב‪ .‬ומי שעובד את השם‬ ‫[שכתב שאפילו מי שמחמיר שלא‬ ‫ללמוד בלא טבילה‪ ,‬אם אין לו מקוה‬ ‫שמבאר רבינו בסמוך‪.‬‬ ‫במדריגה הפשוטה‪ ,‬אפי' אם שורש‬ ‫מדקדקים עם הצדיקים‬ ‫יש לו להרהר בדברי תורה]‬ ‫"(כבר ידעת קודש הוא חכמה)‪ ,‬היינו‬ ‫נשמתו גדול מאד‪ ,‬אינו ממשיך כ"כ‬ ‫"ועם זה יתבאר טעם מה שאמרו‬ ‫בפשיטות כדברי הפוסקים‬ ‫יקומם אותך ד' לו לכל שיעור קומתו‬ ‫שפע‪ .‬וכן במי ששורש נשמתו הוא‬ ‫רז"ל הקב"ה מדקדק עם הצדיקים‬ ‫האלו דסברי דהרהור כדיבור‬ ‫באצילות הקודש תפעל לעם קדוש‪,‬‬ ‫למטה‪ ,‬אבל אם עובד את הש ם‬ ‫כחוט השערה וכו'‪ .‬והענין‪ ,‬כשמונע‬ ‫דמ י ‪ ,‬ו כ " ש ש י ש ל ו א ו נ ס‬ ‫כאלו היתה נשמתך ממקור החכמה‬ ‫בחכמה ובמדריגה גדולה אז ממשיך‬ ‫הצדיק לעשות אחד מהמצות‪ ,‬אז‬ ‫שא"א ללמוד בפה‪.‬‬ ‫הנעלמה‪( ".‬שם)‬ ‫שפע יותר‪.‬‬ ‫ימעט גדולת השפע והאור הראוי‬ ‫אלעזר בוימוואלשפינער‬ ‫ענין קודש שהוא חכמה כבר ביארנו‬ ‫להיות נשפע על ידו אם היה עושה‬ ‫[יפה העיר ר' אלעזר‪ ,‬שהמעיין בדרך‬ ‫כמה פעמים‪ ,‬ואכמ"ל‪ .‬וכוונת רבינו‬ ‫סיכום ב' חילוקים אלו‬ ‫המצוה זה‪ ,‬שאין החסרון כל כך אם‬ ‫פקודיך יראה שכמעט בכל מקום הביא‬ ‫ששורש העליון שבכולם הוא בעולם‬ ‫"הנה תראה שביאר הרב ב' עניינים‪,‬‬ ‫רבינו הכרעת הפמ"ג‪ ,‬וכנראה שתפס‬ ‫מונע אותה אחד מן הריקים‪ ,‬שאפילו‬ ‫דבריו כפוסק האחרון‪ ,‬ע"כ שפיר יש‬ ‫האצילות‪ .‬הנה ספירות הכלליות הם‬ ‫ענין אחד שיש חילוק בין מי‬ ‫היה עושה אותה לא היה נשפע כל‬ ‫לפרש דברי רבינו כדעת הפמ"ג‪.‬‬ ‫כנגד הד' עולמיות אצילות בריאה‬ ‫שנשמת ו ממ קום גבוה ‪ ,‬לב ין מ י‬ ‫כך על ידו אור ושפע‪ ,‬וכן לא יהיה‬ ‫חברי המכון]‬ ‫וכו'‪ ,‬ובחי' אצילות כנגד ספירות‬ ‫שנשמתו אינה ממקום גבוה כל כך‪,‬‬ ‫דומה פגם אשר עושה הצדיק לפי‬ ‫—————‬ ‫העליונות‪ ,‬בחי' קודש‪ ,‬חכמה הנעלמה‬ ‫ויש הבדל ביניהם הן לענין השפע‬ ‫מדריגת מעלתו מקום אחיזת נשמתו‪,‬‬ ‫יישר כח על הגליונות‬ ‫שהוא ספירת כתר‪ ,‬וכלשון הפיוט‬ ‫על ידי מעשה המצות‪ ,‬והן לענין‬ ‫לפ ג ם ש י ע ש ה אח ד מ שא ר ה ע ם‬ ‫המאירים את העינים‬ ‫השכל הנעלם מכל רעיון‪.‬‬ ‫הפגם על ידי מעשה העבירות‪ .‬ענין‬ ‫שמדריגתו מטה מטה‪( ",‬שם)‬ ‫ומלהיבים את הלב‪.‬‬ ‫ופירוש דברי רבינו‪ ,‬שיחשב נשמתו‬ ‫ב' אפילו אם שני נשמות בני אדם‬ ‫דהיינו‪ ,‬שחילוק הצדיק ופשוטי העם‬ ‫ונתעוררתי במה שהובא‬ ‫להיות שורשו באצילות כדי‬ ‫שוים‪ ,‬רק שהאחד תלמיד חכם ועושה‬ ‫הוא במקום שורש נשמתו‪ ,‬שהצדיק‬ ‫בגליו ן העב ר [ ל פ ' ש ו פ ט י ם ]‬ ‫שמצוותיו יעשו תיקונים גם שם בכל‬ ‫המצות בכוונת הסוד‪ ,‬והשני עם‬ ‫יש לו שורש במקום היותר עליון‪.‬‬ ‫מאגרא דפרקא‪ ,‬דכתב רבינו‬ ‫שיעור קומת עולם הזאת‪.‬‬ ‫הארץ ועושה המצות כפשוטו בלי‬ ‫א"כ הצדיק ע"י עבודתו ממשיך‬ ‫דבעלי מחלוקת "בודאי" הם‬ ‫כוונת הסוד‪ ,‬הנה יש חילוק ביניהן‬ ‫שפע רב וגדול שבא ממקום גבוה‬ ‫פוגמי בריתם‪ .‬ולא הבנתי‬ ‫השלמה לטוב ולא לרע‬ ‫בענין שפע הנשפע על ידי עשיית‬ ‫מאד‪ ,‬משא"כ האיש הפשוט שאפי'‬ ‫הכרח הדברים‪ ,‬הן אמת שכל‬ ‫"ושמא תאמר אם כן גם הפגם ח"ו‬ ‫המצות‪ ,‬מה שאין כן הפגם הנעשה‬ ‫ע"י עבודה רבה אינו ממשיך כ"כ‬ ‫שפוגם בבריתו יש לו בטבעו‬ ‫בעשיית העבירה תפגם הרבה כאלו‬ ‫על ידי העבירות‪ ,‬אין חילוק ביניהן‬ ‫שפע‪ .‬וא"כ כאשר מונע הצדיק אפי'‬ ‫גם לעשות ריב ומחלוקת‪,‬‬ ‫היתה נשמתך ממקום עליון‪( ",‬שם)‬ ‫כיון שאחיזת נשמותיהן ממקום אחד‪,‬‬ ‫מעבודה קטנה מאד סוכ"ס הפגם‬ ‫וכמו שביארת בהרחבה‪ ,‬אבל‬ ‫שהרי אחר שנשמתו פועל במקום‬ ‫ד ו ק כ ל ז ה ב ד ב ר י ה ר ב ות מ צ א‬ ‫וחסרון הוא הרבה יותר מאם מונע‬ ‫האם אין כאן סיבה אחרת‬ ‫גבוה הזאת‪ ,‬בדין הוא שיפעול בין‬ ‫כדברי‪ ,‬דהנה בחלוקה הא' ביאר‬ ‫האיש הפשוט מלעשות מצוה הזאת‪.‬‬ ‫שיעשה אדם מחלוקת‪.‬‬ ‫לטוב ובין למוטב‪.‬‬ ‫חילוק השפע וחילוק הפגם‪ ,‬ובחלוקה‬ ‫ע"כ מקבל הצדיק עונש על כל חטא‬ ‫בברכת הצלחה‪ ,‬ש‪ .‬ש‪.‬‬ ‫"לזאת באת התורה ופירשה דבריה‪,‬‬ ‫הב' לא חילק רק בשפע לא בפגם‪,‬‬ ‫קטן כיון שהפגם הוא גדול‪.‬‬ ‫[לענ"ד פי' הדברים‪ ,‬ששני עבירות‬ ‫אלו יש להם שורש אחד‪ ,‬נמצא‬ ‫זה דוקא כי תשמור את מצות ד'‬ ‫עיין שם‪( ".‬שם)‬ ‫שמקושרים שניהם יחד‪ .‬א"כ אם תמצא‬ ‫אלקיך והלכת בדרכיו‪ ,‬מה שאין כן‬ ‫פרק ג'‬ ‫מי שלא עבר על שניהם אין הסיבה‬ ‫ח"ו בעשות העבירות לא תפגום רק‬ ‫כדי שורש נשמתך‪ ,‬וזה בשורה טובה‬ ‫פרק ד'‬ ‫מדריגת קיום המצוות‬ ‫לכך משום שאין לו שייכות לעבירה‬ ‫השנייה‪ .‬אלא אחד משנים‪ ,‬או שגבר‬ ‫על יצרו הרע כשבא לידו העבירה‪ ,‬או‬ ‫לישראל‪ ,‬הבן הדברים וינעמו לך‬ ‫השלמת שורש הנשמה‬ ‫עד כאן ביאר המהרנ"ש החילוק בין‬ ‫שלא היה לו ההזדמנות לעבור על‬ ‫ויהי רצון שלא יאמר פינו דבר שלא‬ ‫"ולדעתי זה הוא המתפרש בכאן‬ ‫מקום אחיזת נשמת כל אחד‪ ,‬בין אם‬ ‫העבירה הזאת‪.‬‬ ‫כרצונו‪( ".‬שם)‬ ‫בפסוק יקימך ד' לו (דייקא) לעם‬ ‫הוא במקום גבוה או במקום נמוך‪.‬‬ ‫בכבוד רב‪ ,‬ש‪ .‬י‪ .‬אטלאס]‬ ‫פרשת כי תבוא תשפ"ו‬ ‫עמוד ג‘‬ ‫תולדות רבינו‬ ‫פנינים מספרי רבינו‬ ‫עם כתב רבינו מכתב‬ ‫המלצה ליהודי אחד‪,‬‬ ‫והאיש ההוא נסע עם מכתב‬ ‫פ‬ ‫ונקודות ואותיות שלך (ר"ת טנ"א)‬ ‫שתאמר בתפילתך‪ ,‬ולהיות דעת‬ ‫הנברא קצרה לתבוע כל צרכיו‪ ,‬וזהו‬ ‫הוא גרוע מעובד הצלמים בפרהסיא‬ ‫מכמה טעמים‪ ,‬ואחד מהטעמים הוא‬ ‫שעובד עבודה זרה‪ ,‬יתראה לעין כל‬ ‫עניני קיום המצוות‬ ‫ומשארתיך‪ ,‬ר"ל מה שתשייר שלא‬ ‫נבלתו וסכלותו ויתגנה בעיני‬ ‫ירושת הגוף על ידי תורה ומצוות‬ ‫הזאת לקאסוב‪ .‬כאשר ראה‬ ‫תוכל להוציא בשפתיך בתפילתך‪ ,‬גם‬ ‫החכמים והמשכילים‪ ,‬משא"כ החונף‬ ‫והיה כי תבוא אל הארץ וכו'‪( .‬כ"ו א')‬ ‫הרה"ק ר' מענדל מקאסוב‬ ‫אותיות המחשבה יתברכו‪( ...‬שם)‬ ‫משים ארבו בקרבו ולפני הבריות‬ ‫‪...‬יש לפרש ברמז‪ ,‬שזה ציווי לנשמות‬ ‫את המכתב‪ ,‬ביקש מאותו‬ ‫מתכבד‪ ,‬כי נראה בעיניהם כעובד את‬ ‫האדם‪ ,‬כי תבוא אל הארץ‪( ,‬היינו‬ ‫יהודי את המכתב‪ ,‬ותמורת‬ ‫הש"י‪ ,‬ועליהם אמרו רז"ל עושה‬ ‫להגוף בארץ הנשמה הלזו הגוף‬ ‫מבינים רק תורת אמת‬ ‫זאת יכתוב לו כתב המלצה‬ ‫מעשה זמרי ומבקש שכר כפנחס‪.‬‬ ‫החומרי בארץ)‪ ,‬אשר ד' אלקיך נתן‬ ‫ברוך טנאך ומשארתך‪( .‬שם)‬ ‫חדשה‪ .‬וטענתו בפיו‪ ,‬שבעיר‬ ‫וירמוז עוד ע"פ דרך הנ"ל‪ ,‬דפירש‬ ‫ונקדים עוד מה שכתבו המקובלים‬ ‫לך נחלה‪( ,‬כי אם תיטיב מעשיך יהיה‬ ‫קאסוב לא ידע איש מן‬ ‫שיש שם בקדושה חר"ש‪ ,‬שנרמז‬ ‫לך הגוף הארציי בירושה ע"י התורה‬ ‫בקנה‪ ...‬כי כל דבר מושכל שיש‬ ‫רבינו‪ ,‬ומה יועיל לו המכתב‬ ‫בקטורת בס"ת ממולח' טהור' קודש'‪,‬‬ ‫ומעשים טובים‪ ,‬כדמיון היורש נכסים‬ ‫לאדם במחשבה אינו יכול להלבישו‬ ‫והוא מסוגל לעליות התפלה למכוין‬ ‫ועבדים סרים למשמעתו‪ ,‬וע"כ)‬ ‫המלצה‪ .‬וכדאי לו שיהיה‬ ‫באותיות הדיבור רק חלק שמיני‪...‬‬ ‫בו ‪ ,‬א ב ל ז ה ד וקא ל מ י ש מ י י ח ד‬ ‫וישבת בה (ישיבה שלימה ותמה‬ ‫בידו מכתב המלצה מן רב‬ ‫ונמצא לפ"ז האיך אפשר שיבין אדם‬ ‫מעשיו בתפילתו לשמו ית' בלי שום‬ ‫לעתיד)‪ ,‬משא"כ אם לא תורישנו‬ ‫העיר‪ ,‬ואז יצליח האיש‬ ‫מחבירו את כל אשר בלבבו‪ ,‬רק‬ ‫פניה‪ ...‬ובזה יפורש הפסוק‪ ,‬ארור‬ ‫שיהיה סר למשמעתך‪ ,‬אזי תתנטע‬ ‫ביותר‪ .‬אחר שהמכתב כבר‬ ‫צריך לומר אם הוא תורת אמת אזי‬ ‫האיש המכובד החשוב בעיני העולם‬ ‫באתר אחרא בסוד הגלגול‪ ,‬ויהיה‬ ‫היה נתונה בידי ר' מענדל‬ ‫מתברכת התורה במעיו והבן דבר‬ ‫על ש עס ק בת ור ה ות פל ה‪ ,‬א ש ר‬ ‫הגוף האחר ון דאצלח הוא יהי ה‬ ‫מתוך דבר‪ .‬וזהו ברוך טנא"ך‪ ,‬טעמים‬ ‫יעשה פסל ומסכה בכוונתו לשום‬ ‫העיקר‪( ...‬אגד"כ)‬ ‫התחיל למשוך ולקרב רבינו‬ ‫ונקודות אותיות שלך‪ ,‬ומשארתיך מה‬ ‫פניה‪ ,‬והוא תועבת ד' מעשה ידי‬ ‫לדרכו בעבודת השם‪.‬‬ ‫שנשאר במחשבתך‪ ,‬יתברך שיבין‬ ‫חרש‪ ,‬שמהראוי שיפעלו ידי השם‬ ‫קיום לאווין על ידי קיום העשין‬ ‫וכך הוה‪ ,‬שהתחיל רבינו‬ ‫השומע מעצמו‪ ,‬והבן‪( .‬שם)‬ ‫חר"ש להעלות התפלה‪ ,‬והוא‬ ‫היום הזה ד' אלקיך מצוך לעשות את‬ ‫להרגיש תשוקה לילך‬ ‫בכוונתו הזרה מונע מעשי ידי השם‬ ‫החוקים האלה וכו' ושמרת ועשית‬ ‫לקאסוב‪ ,‬והחליט לנסוע‬ ‫עליית התפילות שהתפלל בלא כוונה‬ ‫אותם בכל לבבך וכו'‪( .‬שם ט"ז)‬ ‫ר"ל‪ ,‬ושם בסתר כי אין יודע זה‬ ‫בלבוש איש פשוט כדי שלא‬ ‫ברוך טנאך ומשארתך‪( .‬שם)‬ ‫זולת הבורא ית"ש‪ ,‬הש"י ישים‬ ‫יש לדקדק‪ ...‬התחיל בעשיה בלבד‬ ‫יכירו ר' מענדיל‪ .‬אמנם ר'‬ ‫וירמוז עוד לדרך הנ"ל‪ .‬דאיתא‬ ‫בלבנו לעבדו באמת‪ ,‬והבן‪( .‬שם)‬ ‫וסיים בשמירה ועשייה‪ ...‬או יאמר‬ ‫מענדיל הכירו היטב ברוח‬ ‫בזוהר דאותן התפילות שאינו מתפלל‬ ‫ע"פ האמור בספר עשרה מאמרות‪,‬‬ ‫קדשו‪ ,‬וכיבד רבינו מאד‪.‬‬ ‫בכוונה יש להם היכל מיוחד‪ ,‬וממונה‬ ‫עניני תפילה‬ ‫שיש שמירת לא תעשה בקיום‬ ‫הנה בעוד לפני שבת כבר‬ ‫עליהם מלאך עד שיזכה האדם‬ ‫העשה‪ ,‬דהיינו שמקיים מצות ציצית‬ ‫להתפלל בכוונה‪ ,‬אזי מעלה אותן‬ ‫תיבות שלימות בתפילה‬ ‫שלא יתור אחר מחשבת הלב‪ ,‬ומקיים‬ ‫רצה רבינו לילך לדרכו‪ ,‬אבל‬ ‫האותיות הנדחים‪ .‬וזהו ברוך טנאך‬ ‫אבנים שלימות תבנה כו'‪( .‬שם ו')‬ ‫הלאו ולא תתורו אחרי לבבכם‪ .‬והנה‬ ‫ר' מענדל השתדל מאד שלא‬ ‫כנ"ל‪ ,‬ומשארתיך היינו האותיות‬ ‫יש לרמז‪ ,‬כבר ידעת אותיות נקראים‬ ‫העשין והלאווין הם כנגד יום שלם‪,‬‬ ‫ילך מפניו‪ ,‬רק ילמד ממנו‬ ‫אבנים כמ"ש בספר יצירה‪ ,‬וכתבו‬ ‫היינו יום ולילה‪ ,‬הלאוין נגד הלילה‬ ‫הנשארים שנעשו שיריים‪ ,‬יתעלו גם‬ ‫דרכו בעבודת השבת‪ .‬השיב‬ ‫המקובלים שכל אות הוא שיעור‬ ‫והעשין נגד היום כנודע‪ .‬וז"ש היום‬ ‫כן‪ ,‬נ"ל‪( .‬שם)‬ ‫רבינו‪" ,‬אתה רוצה ללמדני‬ ‫קומה‪ ,‬ולכך צריך לדבר כל אות‬ ‫הזה [היינו העשין והלאווין] ד' אלקיך‬ ‫אל"ף בי"ת‪ ,‬ואני כבר‬ ‫נקמה ברשעים‬ ‫בהרגש כל איבריו‪ ,‬ובאם לאו יהיה‬ ‫[מצוך לעשות וכו' ושמרת ועשית‪ ,‬היינו שע"י‬ ‫קיום העשה יכול לקיים גם לאו]‪( .‬שם)‬ ‫למדתי גמרא‪ ".‬ונראה כוונת‬ ‫האות כמו בעל מום מחוסר איזה‬ ‫רבינו לומר‪ ,‬שכל מה שרצה‬ ‫אבר‪ .‬והנה ידוע שע"י התפלות‬ ‫גם הרשעים יפלו בידינו‬ ‫פניות הוא עבודה זרה בסתר‬ ‫מעלים עליות בכל העולמות‪ ,‬וזה‬ ‫ר' מענדל ללמדו היה כבר‬ ‫יתן ד' את אויביך הקמים עליך נגפים‬ ‫ארור האיש אשר יעשה פסל מסכה‬ ‫דוקא כשהאותיות אינם מחוסרים‬ ‫פשוט אצל רבינו‪ ,‬על כן אין‬ ‫לפניך‪( .‬שם ז')‬ ‫תועבת ד' מעשה ידי חרש וש ם‬ ‫אבר‪ ,‬כי כל אשר בו מום לא יקרב‬ ‫צורך כלל שישאר שם‬ ‫את לרבות הנטפלים לאויביך‪ ,‬היינו‬ ‫ולא ירצה לקרבן‪ .‬וזה אבנים‬ ‫בסתר וכו'‪( .‬כ"ז ט"ו)‬ ‫לשבות את השבת ולקבל‬ ‫המינים והמוסרים והאפקורסים‪( .‬שם)‬ ‫‪...‬ויש לפרש ברמז‪ ,‬ארור האיש‬ ‫שלימות‪ ,‬ר"ל אותיות שלמים בכל‬ ‫חדשות מן ר' מענדל‪.‬‬ ‫הרגש איברך‪ ,‬תבנה את מזבח ד'‬ ‫מלשון חשיבות כתואר איש בכל‬ ‫ידעו כל העולם טעם העונש‬ ‫אלקיך‪ ,‬היינו מלכות שמים הנקראת‬ ‫מקום‪ ,‬והכוונה אפילו האיש חשוב‬ ‫ויש נוסח אחר‪ ,‬שאמר לו‬ ‫יתן ד' את אויביך הקמים עליך וכו'‪.‬‬ ‫זבח‪ ,‬אז והעלית עליו עולות‪ ,‬היינו‬ ‫שעובד ועוסק בתורה ועבודה רק‬ ‫רבינו שעבודת ר' מענדל‬ ‫(שם)‬ ‫עליות העולמות‪ ,‬לד' אלקיך‪ ,‬והבן‪.‬‬ ‫שהוא בפניות‪ ...‬נמצא זה אינו עובד‬ ‫אינו עולה בקנה אחד עם‬ ‫הקמים עליך מיותר‪ ,‬והוא להורות‬ ‫הש"י בתורתו ותפילתו ומצותיו רק‬ ‫(שם)‬ ‫דרכי רבינו‪ ,‬ולא יועיל לו‬ ‫שיבוא עליהם מכות כאלה אשר כל‬ ‫עובד עבודה זרה‪ ,‬דהיינו עובד לאיזה‬ ‫כלום ללמוד ולקבל ממנו‬ ‫העולם כולו יכירו וידעו שעונשם‬ ‫הקב"ה משלים כוונת התפילה‬ ‫ענין בעולם‪ .‬לך נא ראה אחי ידיד‬ ‫עבודת הרה"ק מקאסאב‪ ,‬רק‬ ‫הוא על אשר קמו עליך להרע לך‪...‬‬ ‫ברוך טנאך ומשארתך‪( .‬כ"ח ה')‬ ‫הנעים דברי בעל חובת הלבבות‬ ‫יגרע בעבודת רבינו‪.‬‬ ‫(שם)‬ ‫יש לרמז‪ ,‬טנא"ך‪ ,‬היינו הטעמים‬ ‫בשער יחוד המעשה גנות האיש‪ ,‬וכי‬ ‫להערות ולנדבות יש להתקשר עם המכון‬ ‫טלפון ‪ 777-707-2788‬אימייל ‪mechonusicha@gmail.com‬‬ ‫אגרא דפרקא רמז ע"א (ח"א)‬ ‫"ואנן נמי נימא דמשמע דכיון דמכיר הבעל הבית את האושפיזא שהוא צדיק‬ ‫יתן רשות ליכנס לכל הבאים עמו הגם שאינם בחזקת צדיקים‪ ,‬נשמע מדכתיב‬ ‫בא אתה וכל ביתך וכו' כי אות"ך ראיתי צדיק וכו'‪".‬‬ ‫שם בזוהר דף ס"ז‪",‬‬ ‫הזוהר הק' מקדים בדיוק‪ ,‬כתיב ויאמר הוי"ה לנח בא אתה וכל ביתך‬ ‫אל התיבה‪ ,‬למה בכל הפרשה כולה כתיב השם אלקים וכאן כתיב השם‬ ‫"‬ ‫עוד דייקו חז"ל‪ ,‬דלא סיים הקב"ה שגם ביתו של נח מוחזקים להיות צדיקים‪,‬‬ ‫הוי"ה‪ .‬אלא שנרמז כאן סודות גדולות‪ .‬וביארו הפסוקים ע"ד פשט‪ ,‬שיש‬ ‫רק הוא מוחזק להיות צדיק‪ ,‬ואעפ"כ נתן גם להם רשות לכנס‪ .‬ומזה נשמע‬ ‫ללמוד הלכות דרך ארץ‪ ,‬ומתוך כך יכולים להבין גם את הסוד‪.‬‬ ‫שאחר שנותן רשות להצדיק לכנס גם עליו להכניס שאר אנשים הבאים עמו‪.‬‬ ‫"לאו אורח ארעא לקבלא אתתא אושפיזא בהדה אלא ברשו דבעלה‪",‬‬ ‫ועיין במפרשים שפירשו הסודות המרומזות כאן‪ .‬וי"ל דבריהם ז"ל ע"ד‬ ‫פירוש‪ ,‬דמכאן לומדים שאינו דרך ארץ לאשה להזמין אורחים‪ ,‬רק האיש‪.‬‬ ‫העבודה‪ ,‬ע"פ מה שמביא רבינו כמה פעמים מן הרה"ק מהרד"ב ממעזריטש‪,‬‬ ‫"(נשמע מפסוק ויאמר ד' אל נח בא אתה וכל ביתך אל התיבה)‪",‬‬ ‫דעל האדם להשתדל להשיג מדריגת היראה‪ ,‬ואחר שישיג מדריגת היראה‬ ‫בזוהר מבואר יותר‪ ,‬דבכניסת נח להתיבה היה מתחבר עם השכינה הק'‬ ‫כבר יבא מדריגת האהבה במתנה מהש"י‪.‬‬ ‫שהוא בבחי' נוק'‪ ,‬וכמו שביארנו כמה פעמים‪ ,‬אבל לא היתה לה רשות‬ ‫הנה בחי' האיש והמשפיע הוא בחסד‪ ,‬והאשה והמקבל ביראה‪ ,‬וכמו שביארנו‬ ‫להזמינו‪ ,‬רק בעלה קודשא בריך הוא המרומז בהשם הוי"ה‪ .‬ע"כ כתיב‬ ‫ויאמר הוי"ה דייקא אל נח בא וכו' אל התיבה‪ .‬וכן הוא הסדר למטה‪,‬‬ ‫במ"א‪ .‬וממילא יתפרש דברי הזוה"ק‪ ,‬שכדי להשיג יראה אינו בא כאורח‬ ‫שהאיש מזמין האורחים לתוך ביתו ולא האשה‪.‬‬ ‫שרוצה לקבל מדריגה שאינו ראוי לו‪ ,‬אלא אדרבה צריך לעבוד להשיג‬ ‫"וכן אוליפנא דלית ליה לרשות לאושפיזא למיעל לביתא אלא ברשות‬ ‫מדריגה הזאת‪ ,‬ע"כ אין האשה‪ ,‬היינו בחי' היראה‪ ,‬מזמין אורחים‪ .‬אבל‬ ‫דבעלה מאריה דביתא‪( ,‬מדכתיב ויבא נח וכו' אחר שנתנו לו רשות)‪",‬‬ ‫האהבה שניתן במתנה למי שעדיין לא השיגו‪ ,‬זה דומה להאיש‪ ,‬הוא בחי'‬ ‫פירוש‪ ,‬דגם נלמד מכאן שאין רשות להאורח לכנס עד שהזמינו בעל הבית‪,‬‬ ‫האהבה‪ ,‬שמזמין האורח אע"פ שעדיין לא השיג בחי' הזאת‪ .‬ומצד השני‪ ,‬כיון‬ ‫ע"כ רק אחר שנתן הקב"ה רשות לנוח לכנס לתוך התיבה כתיב ויבא נח‪.‬‬ ‫שאינו במדריגה שיכול להשיג ע"י עבודה העצמי‪ ,‬ממילא א"א לכנס שם עד‬ ‫"ואוליפנא דלא יקבל בני נש אושפיזא בביתיה אי חשיד ביה דאיהו חייבא‪,‬‬ ‫שמקבל ההזמנה מלמעלה‪ .‬וכן לא ניתן בחי' האהבה למי שאינו כשר‪ ,‬היינו למי‬ ‫אלא אי קאים בעינוי לזכאה דלא חשיד בעינוי כלל‪( ,‬ונשמע מדכתיב בא‬ ‫שעדיין לא השיג מדריגת היראה‪ ,‬ע"כ אין האיש מזמין רק הכשרים‪.‬‬ ‫אתה כו' כי אותך ראיתי צדיק)‪",‬‬ ‫והנה מבואר בספה"ק שיש כח להצדיק להגביה תלמידיו‪ ,‬ויכול גם הוא‬ ‫וגם נלמד מכאן שאין לקבל אורחים שיש עליהם חשד אם הם כשרים אם‬ ‫להכניסם למקומות שא"א להם להשיג מעצמם‪ .‬אכן‪ ,‬לפעמים אין לו להצדיק‬ ‫לאו‪ .‬ע"כ כתיב ויאמר ד' אל נח בא אתה וכו' כי אותך ראיתי צדיק וכו'‪,‬‬ ‫להכניס עמו התלמיד‪ ,‬וכמו שאמרו חז"ל על מי שמלמד תלמיד שאינו הגון‬ ‫פירוש‪ ,‬כיון שמוחזק אתה להיות צדיק אתה מוזמן לבא לתוך הבית‪.‬‬ ‫שהוא כזורק וכו'‪ .‬ועד"ז יש לפרש המשך דברי הזוה"ק‪ ,‬שבני הבית של האיש‬ ‫"ואוליפנא דאי יהיב ליה לאושפיזא רשו בלחודוי ולא יהיב רשו לכל אינון‬ ‫הכשר‪ ,‬הם תלמידיו‪ ,‬אע"פ שאינם כשרים יכול הוא להכניסם עמו‪ ,‬ובתנאי‬ ‫דאתיין עיניה לא ייעול לון לביתא‪( ,‬נשמע מדכתיב בא אתה וכל ביתך)‪",‬‬ ‫שמקבל רשות‪ .‬אמנם‪ ,‬בזכות הצדיק שייך שהתלמידים שעדיין לא השיגו יראה‬ ‫וכן נלמד‪ ,‬שאפילו אם קיבל האורח רשות לכנס אין לו להביא עמו עוד‬ ‫שיקבלו רשות לכנס עמו לבחי' האהבה‪ ,‬ע"כ יש לו להאיש להזמין בני הבית‬ ‫אורחים‪ ,‬אפילו הם בניו‪ ,‬עד שמקבלים גם הם רשות לכנס‪ .‬ע"כ הוסיף‬ ‫עם האורח הכשר‪.‬‬ ‫הקב"ה לומר בא אתה וכל ביתך‪.‬‬ ‫מספר משנה תורה באזניהם וכו'‪.‬‬ ‫המשך פקודיך הבינני מעמוד א' הדבר‪ ,‬שתצפה מתי יבוא לידי ואקיימנה‪,‬‬ ‫והיוצא מדבריהם דמצות הקהל‪ ,‬דהיינו שיבואו לשמוע קריאת המלך‪ ,‬מוטל‬ ‫ובזה תזכה ג"כ לחלוקא דרבנן בשלימות‪.‬‬ ‫על כל ישראל‪ ,‬וא"כ אין מצוה זו מיוחד דוקא להמלך‪.‬‬ ‫הנה שאר המצוות הנזכרות בתורה‪ ,‬הנהוג בכל אדם ובכל זמן‪ ,‬הם ג'‪,‬‬ ‫אמנם הרמב"ם בספר המצות כתב וז"ל‪ ,‬והמצוה הי"ו היא שצונו להקהיל את‬ ‫הליכה בדרכיו ית'‪ ,‬הקהל‪ ,‬וכתיבת ס"ת‪ .‬ובדרך פקודיך העיר רבינו‪,‬‬ ‫העם כלו בשני בסוכות בכל מוצאי שמטה ולקרוא קצת פרשיות ממשנה תורה‬ ‫דאע"פ דהמצוה אינו אלא על המלך‪ ,‬אבל האריז"ל כבר ביאר דכיון‬ ‫באזניהם וכו'‪ .‬ומשמע מדבריו דמצות הקהל הוא להקהיל את העם ולא‬ ‫דנשמת המלך הוא כללות העם ע"כ מקבל כל אחד החלוקא דרבנן ע"י‪.‬‬ ‫שיבואו‪ .‬וכן כתב בהל' חגיגה (פ"ג ה"א) וז"ל‪ ,‬מצות עשה להקהיל את כל‬ ‫אבל העיר‪ ,‬שמצות הקהל עיקרה בזמן הבית‪ ,‬ובאגד"כ מוסיף‪ ,‬שאינו נוהג‬ ‫ישראל אנשים ונשים וטף וכו'‪ .‬וכפשוטו אין מצוה הזאת דוקא על המלך אלא‬ ‫רק במלך‪ ,‬שהוא צריך לקרותו‪ .‬וחידש רבינו‪ ,‬שאעפ"כ יכולים היום לקיים‬ ‫על הסנהדרין וראשי העם‪ ,‬וא"כ דברי רבינו צ"ב‪ ,‬שכתב שמצות הקהל‬ ‫מצוה הזאת כאשר מתאספים ביו"ט לדרוש מענייני דיומא‪ ,‬וכמו שדרשו‬ ‫נעשה רק ע"י המלך‪ ,‬הלא כל ראשי הקהילה מקיימים אותו‪.‬‬ ‫חז"ל (מגילה ד' ע"א‪ ,‬ל"ב ע"א) משה תיקן להם לישראל שיהיו דורשין הלכות‬ ‫ויש לתרץ‪ ,‬דכוונת רבינו לומר דאע"פ דכל ראשי העם מקיימים מצוה הזאת‪,‬‬ ‫חג בחג וכו'‪ ,‬ע"ש‪ .‬ויש לדקדק ולעיין הרבה בדברי רבינו‪ .‬אבל עכשיו לא‬ ‫אבל כיון שגם המלך מקיימו (או בקריאה או בקהלה) עי"ז מקבל כל העם חלוקא‬ ‫נעיין רק בפרט אחד‪ ,‬מה שכתב רבינו שהמצוה מוטל רק על המלך‪ ,‬ואי"ה‬ ‫דרבנן שלהם‪.‬‬ ‫נעיין עוד בדברי רבינו בהזדמנות אחרת‪.‬‬ ‫אבל י"ל עוד‪ ,‬דיש לדייק בהמשך דברי הרמב"ם (שם) וז"ל‪ ,‬להקהיל וכו'‬ ‫הנה כתב הסמ"ג (מצוה ר"ל) וז"ל‪ ,‬צוה הקב"ה בקרוא המלך את התורה‬ ‫ולקרוא באזניהם פרשיות מן התורה וכו' והמלך הוא שיקרא באזניהם וכו'‪.‬‬ ‫שיבואו כולם לשמוע וכו'‪ ,‬הרי לא כתב דהמצוה לקרוא בתורה אלא‬ ‫(שם ה"ד) כיצד הוא קורא תוקעין בחצוצרות בכל ירושלים כדי להקהיל את‬ ‫להיקהל בשעה שקורא המלך בתורה‪.‬‬ ‫העם וכו'‪ .‬ומשמע מדבריו דהכל מצוה אחד‪ ,‬שגם הקהלה הוא חלק מן מצות‬ ‫אבל היראים (רפ"ט) כתב וז"ל‪ ,‬קריאת המלך‪ ,‬צוה הקב"ה שיקרא ספר אלה‬ ‫הקריאה‪ .‬וא"כ שפיר י"ל דכמו שהמצוה לקרוא מוטל דוקא על המלך ה"ה‬ ‫הדברים בהקהל וכו'‪ ,‬ומוסיף (ר"צ) ‪ ,‬מצות הקהל‪ .‬צוה הקב"ה כשיקרא‬ ‫דמצות קהלה מיוחד רק לו‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬ ‫המלך את התורה שיבואו כולם לשמוע וכו'‪ .‬דהיינו שדעתו שיש ב' מצוות‪,‬‬ ‫א' על המלך לקרוא‪ ,‬והשני כמו שכתב הסמ"ג‪ ,‬שיש מצוה על העם לבוא‪.‬‬ ‫שותף בהוצאות הגליון‬ ‫וכן כתב החינוך (מצוה תרי"ב) וז"ל‪ ,‬שנצטוינו שיקהל עם ישראל כולו אנשים‬ ‫נתנדב לע"נ ר' שמואל צבי הירש בן ר' יוסף חיים ז"ל‬ ‫ונשים וטף במוצאי שנת השמטה בחג הסוכות ביום שני בחג ולקרוא קצת‬