חלקינו בתורתיך · Chelkeiny Besoirosaicho — כי תבוא (2026-08-24)

בס”ד
אק ןוילג • שנה ג'
אבת תשרפ
תשפ"ו לפ"ק
הוצאה לאור
חידושי תורה
של בעלי בתים
העושים תורתם
קבע ומלאכתם
עראי
מדור תורתם קבע בשער התורה מבוא
העבודה של חודש אלול שקראו התוכחה היה צריך להיות פנוי כל ובאו עליך כל הברכות האלה
תשובה מאהבה המקום אשר לפני הבעל קורא ועד לכותל והשיגוך
המזרח ,וכאשר הגיע לפסוקי התוכחה
כה אמר ה׳ הנותן בים דרך ובמים עזים נתיבה עמד והפסיק מקריאתו והראה באצבעו אמרו חכמינו ז"ל (מגילה לא ):שבסוף
(ישעיה מג ,טז) שיפנו את המקום ,ושלחו כל מי שישב השנה קוראין פ' התוכחות כדי שתכלה
בפני הבימה כדי שכל המקום יהיה ריק שנה וקללותיה ,וכפי שבאר הגה"ק
איתא בכתבי האריז"ל (שער רוח הקודש ,יחוד טז,
מאנשים ,ואף הילדים שהיו שם אם לא ר' צדוק הכהן מלובלין זצ"ל – יודה"ל
דף מד ע"ב) ,שבפסוק "הנותן בים דרך" נרמז חודש ט' אלול העעל"ט – בספרו פרי צדיק
פנו את המקום לא התחילו בקריאת
אלול .ויש להבין מהו אותה דרך הנפתחת בחודש בפרשתן בשם רבו הגה"ק בעל מי
התוכחה עד שהבטיח שכל המקום הוא
אלול ,ומדוע היא נמצאת דווקא בתוך הים .עוד יש ריק ,והגה"ק משאפראן זצ"ל בעצמו עמד השלוח מאיזביצא זצ"ל שהתכלה שנה
לבאר מה שאומרים בתשליך "ותשליך במצולות ים על זה והקפיד על הדבר. וקללותיה הוא דוקא בשבוע זו ,שבשבת
כל חטאותם" (מיכה ז ,יט) ,למה מבקשים להשליך את הבא ,השבת שקודם ראש השנה ,כבר
החטאים אל הים ,ולא שיתכלו ויאבדו לגמרי. והנה אין מקרא יוצא מדי פשוטו כלול בו קדושת ראש השנה ואז כבר
ויש להתעורר בתשובה בשעת קריאת תחל השנה וברכותיה ,ולכן קורים בשבת
ונקדים ,כי בראש חודש אלול עלה משה רבינו
התוכחה בשום על הלב דאית דין ואית שקודם שבת אחרונה שקודם ראש השנה
למרום לקבל את הלוחות השניות ומאז נקבעו
דיין וכל האומר הקב"ה וותרן וכו' ,אבל הפרשת קללות שבמשנה תורה ואז יהיה
ארבעים יום אלו לימי רחמים ורצון (פרקי דרבי אליעזר
בכל זאת ראינו ושמענו כמה עובדות מפי תכלה שנה וקללותיה ובשבת הבאה
פרק מו; טור או"ח סימן תקפא) .בימים אלו מתעורר
הצדיקים הקודמים שהמתיקו הדברים, שהוא שבת שקודם ראש השנה יהיה
הקשר שבין ישראל לאביהם שבשמים ,וכרמז
וגילו ברוח קדשם שבפנימיות הדברים תחל שנה וברכותיה עכ"ד .וענין קריאת
הכתוב "אני לדודי ודודי לי" ,ראשי תיבות אלו"ל
גנוזים ברכות לרוב ,עד שהגה"ק המגיד התוכחה אינו ענין של מה בכך ,כמו
(משנה ברורה סימן תקפא ס"ק א) .לפיכך מסוגל חודש
מקאזניץ זי"ע כשקרא בפ' בחוקתי את שרואין שנהגו שהבעל קורא קורא אותן
זה ביותר לתשובה מאהבה ,אשר עליה אמרו חז"ל
הפסוק והשימותי את מקדשיכם ולא בקול נמוך ,ואף יש חילוקי מנהגים שונים
שהזדונות עצמם נהפכים לזכיות (יומא פו ע"ב). אריח בריח ניחוחכם ,צווח ואמר מי יתן בנוגע להעלי' בפרשה זו ,אם הבעל קורא
והנה ברבינו בחיי (ויקרא ב ,יג) ,בשם המדרש, וכבר נזכה לזה ,ובספר עטרת ישועה (אחרי)
בעצמו עולה לזה או מנהגים אחרים
מבואר כי המים התחתונים בכו על שנתרחקו מאת כתב וז"ל ,וכבר אמרתי בזה לפרש דבריו נהרא ונהרא ופשטי'.
פני השכינה ,עד שהבטיחם הקב"ה שיהא מהם הקדושים על פי אמרם ז"ל אשר מיכאל
מלח על גבי המזבח וניסוך המים בחג .צעקתם של כהן גדול עומד ומקריב נשמות ישראל ואגב אזכיר זכרונות מימי נעורי,
המים היא "אנן בעינן למהוי קמי מלכא" — רצוננו והם עולים לריח ניחוח לפניו יתברך שמו שהתפללנו בשבתות השנה בבית מדרשו
להיות קרובים לפני המלך .ובספה"ק ישמח משה כמו הקרבנות (מנחות קי .ובתוס' שם ד"ה של הגה"ק בעל תורת א' משאפראן זצ"ל,
(תהלים ,תפלה למשה ,מזמור קלז) פירש בזה את הכתוב ומיכאל) ,ונודע אשר גם ע"י אלו שנהרגו על והוא זצ"ל היה בעל קורא בעצמו ,ובשעה
המשך בעמוד ב׳ המשך בעמוד ב׳
הגליון נתנדב ע"י :מוה"ר אברהם ישעי' קליין הי"ו להגדיל תורה ולהאדירה
מבוא בשער התורה מדור תורתם קבע
המשך מעמוד א׳ המשך מעמוד א׳
קידוש השם עולה תענוג וריח ניחוח למעלה ,וע"ז היתה "על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו" ,כי בני ישראל בכו יחד עם המים על
בקשת המגיד הקדוש ז"ל ,ורמוז זאת בתוכחה אשר היא שנתרחקו מבית המקדש ומקירבת השכינה .ובספה"ק ייטב פנים (ליל ב׳ דסוכות,
מלאה ברכות כמבואר בספרים והשימותי את מקדשיכם, אבני זכרון אות מא) כתב שמטעם זה הולכים בתשליך אל מקום המים ,כדי לעורר
היינו שלא יהי' עוד הריגת הקדושים מישראל ,וזה ולא בקרבנו את אותה תשוקה וללמוד מהם לכסוף להיות נוכח פני ה׳ .עכת"ד.
אריח בריח ניחוחכם שלא יהי' עוד נחת רוח כזה ,ולזאת ועל פי זה מבאר מרן רביה"ק זי"ע בדברי יואל (פרשת שמות ,תורה כ; ועיין שם
שפיר ביקש המגיד זי"ע שנזכה לזה בזמן קרוב .ואמרתי פרשת יתרו) עומק הבקשה "ותשליך במצולות ים כל חטאותם" .אין הכוונה
פירוש זה לפני מרן אבינו הגה"ק זצ"ל וקלסי' עכ"ל. רק שהחטאים יאבדו ,אלא שיושלכו אל תוך מצולות תשוקתו של הים ,אל
ומתאמרא משמי' דמרן רביה"ק מסאטמאר זי"ע הצעקה העמוקה "אנן בעינן למהוי קמי מלכא" .כאשר האדם מתבונן עד
שמטעם זה אין מפסיקין באמצע קריאת התוכחה אלא כמה התרחק על ידי חטאיו ,ומתעוררים בו געגועים אמיתיים לשוב ולהיות
א' קורא את כולה ,שמה שאמרו הצדיקים שגנוזים בתוך קרוב לפני המלך ,הרי תשובתו באה מאהבה;ואז אין החטאים נדחים בלבד,
התוכחה ברכות ,היינו על ידי שעושין צירופי אותיות אלא החטאים עצמם נהפכים לזכיות .עכת"ד.
אחרים וממילא אין הדברים כפשוטן ,וכיון שכן אסור ובזה יתבאר היטב "הנותן בים דרך" .הדרך תשובה של חודש אלול טמונה
להפסיק באמצע התוכחה כי אין אתנו יודע עד מה בתוך הים ,כשם שהמים התחתונים אינם משלימים עם ריחוקם ,אלא
היאך לעשות הצירופי אותיות ,ואם יפסיקו אפשר שלפי משתוקקים תמיד לעלות ולהיות קמי מלכא ,כך צריך איש ישראל לעורר
הצירופי אותיות של הפנימיות יפסיקו באמצע ענין .וכן בעצמו בחודש זה רצון חדש לשוב אל השי"ת .ואף אם נדמה לו שהוא עומד
אומרים שמשום הכי קורין אותו בלחש ,שהקריאה הוא על בתוך "מים עזים" ,ורבו עליו החטאים והבלבולים ,עדיין פתוחה לפניו נתיבה
פי סוד הנאמר בלחישה מפה לאוזן. — נתיבת הכיסופים של "אני לדודי".
ומספרים על הרה"ק האדמו"ר האמצעי מליובאוויטש ויש לציין בענין 'תשובה מאהבה' בחודש אלול מ"ש בספר טל חיים
זי"ע ,בנו של בעל התניא זי"ע ,שבהיותו ילד נזדמן פעם (מק"ז הגאון ר' חיים צוקער זצ"ל על חודש אלול) מובא רמז נאה בפסוק "כי לולא
בשנה א' בפ' כי תבא שאביו הבעל התניא לא היה הבעל התמהמהנו כי עתה שבנו זה פעמים" (בראשית מג ,י) ,כי לול"א אותיות אלו"ל.
קורא כמנהגו בקודש לקרוא בעצמו מדי שבת בשבתו, וביאר על פי דברי הצל"ח (ברכות ד ע"ב) ,ששתי תשובות מיראה מביאות
ובעל קורא אחר קרא במקומו ,והילד נבהל מאוד בפחד לבסוף למעלת תשובה מאהבה ,בראשונה נעשות הזדונות כשגגות ,ובשניה
ורעדה בשמעו את הבעל קורא שקורא התוכחה עד נהפכות השגגות לזכיות .אולם בחודש אלול ,כאשר מתעוררות י"ג מדות
שפשוט נחלה מזה ונפל למשכב ,ושאלוהו על מה כל הרחמים ,אפשר לזכות על ידי תשובה אחת למדרגת תשובה מאהבה .וזהו
החרדה הזאת ,הלא בכל שנה ושנה קורין את התוכחה "לולא התמהמהנו" — אילו לא נתמהמהנו ועבר עלינו חודש אלו"ל ,היינו
ומעולם לא נתקף בחרדה כל כך ,ענה ואמר שבכל שנה זוכים לכך מיד ,ולא היינו צריכים להגיע לבחינת "שבנו זה פעמים" .עכת"ד.
כשאבי הבעל התניא קורא את התוכחה אני שומע רק היוצא מדברינו כי הים אינו רק המקום שאליו משליכים את החטאים,
ברכות ,ובשנה זו שמעתי לראשונה הקללות המרות עד אלא הוא עצמו מלמד את דרך התשובה .כאשר איש ישראל מעורר בלבו את
שלא יכלתי לשאתו והוא למעלה מכח הסבל. הגעגועים להיות קמי מלכא ,נעשה הים לדרך ,ומתוך הריחוק עצמו נולדת
ועל הרה"ק ר' משה מראזוועדאב זי"ע מסופר שהיה תשובה מאהבה המהפכת את החטאים לזכיות.
פעם במקום הנופש קארלסבאד ,ופגש שם רב א' (מו"ה שלמה הערשקאוויטש הי"ו)
מהאשכנזים ,ושאל מהרה"ק מראזוועדאב שיאמר לו איזה
דבר תורה על פרשת השבוע ,שהיה אז פ' בלק .ענה לו
ואמר על מה שאמר בלעם לבלק (במדבר כג ח) מה אקוב לא בחודש אלול צריך לבקש קרבת ה' מחדש
קבה אל ומה אזעום לא זעם ה' ,ותרגם אונקלוס מה אלוטיי'
דלא לטיי' אל ומה אתרכי' דלא תרכי' ה' ,ובפשטות אינו אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש שבתי בבית ה' כל ימי חיי לחזות בנועם
מדויק ,דהול"ל מה אלוטיי' לא לטיי' אל ,שהוא התרגום ה' ולבקר בהיכלו (תהלים כז ,ד).
על מה אקוב לא קבה אל ,ומדוע כתוב 'דלא' לטיי' אל. נוהגין במדינות אלו לומר מראש חודש אלול בכל יום את המזמור לדוד
אלא דבזוהר חדש בפרשתן איתא שכל הקללות ה' אורי וישעי (מטה אפרים סימן תקפא סעיף ו) .ואיתא במדרש שוחר טוב (תהלים
שבתוכחה הם ברכות ונחמות טובות ,ויש לבאר הטעם מזמור כז)" :ה' אורי" זה ראש השנה" ,וישעי" זה יום הכיפורים" ,כי יצפנני בסכה"
שלא בירך הקב"ה את ישראל בכל הני ברכות בפירוש, זה חג הסוכות .ולכאורה ,אם עיקר הרמז שבמזמור הוא על ראש השנה ,יום
אלא הסתירן בתוך קללות ותוכחות ,כי בכל דור ודור הכיפורים וחג הסוכות ,מפני מה מתחילין לאמרו כבר מראש חודש אלול.
כאשר יקומו שונאי ישראל וירצו לקלל את ישראל ח"ו, עוד יש להבין מפני מה נקראו ימי אלול "ימי רחמים ורצון" (מטה אפרים שם
לא יועילו דברי קללתם ולא יחולו על ראש בני ישראל, סעיף א) ,והלא ימים אלו הם ימי הכנה ליום הדין ,ולכאורה עיקר העבודה בהם
דכל הקללות אשר הם יקללו ,כבר קדמם הקב"ה בדברי צריכה להיות מתוך אימת הדין .גם יש לבאר מה נתחדש בלוחות השניות,
תוכחתו ,ובתוך אלה התוכחות הסתיר ברכות ונחמות וטבין עד שארבעים הימים שבהם עלה משה רבינו לקבלם נעשו ימי רחמים ורצון
סגיאין .וזהו מה שאמר בלעם ,מה אקוב ,פי' איזה קללה לדורות (פרקי דרבי אליעזר פרק מו; טור או"ח ריש סימן תקפא).
2
מבוא בשער התורה מדור תורתם קבע
המשך מעמוד ב׳ המשך מעמוד ב׳
אוכל לקלל אותם ,לא קבה אל ,אשר לא קבה אותם ד' ואפשר לומר בהקדם עובדא דהוה אצל הגה"ק בעל מגלה עמוקות זי"ע
באותה הקללה בדברי התוכחה ,שהרי כבר הקדים הקב"ה רבה של קראקא ,פעם אחת גמר בדעתו לעזוב את העיר כדי שיוכל לישב
כל הקללות ,והטמין בהם ברכות ונחמות לישראל ,אם כן על התורה ועל העבודה בלי טרדות העיר ,באותם הימים בא לפניו דין תורה
אין מקום שיחולו על ראשם הקללות שלי ,כי זרע ברוכי בין אחד מראשי הקהל לבין תלמיד חכם עני שהיה מתפרנס מאפיית ומכירת
ד' המה .וזהו שתרגם אונקלוס מה אלוטיי' דלא לטיי' אל, 'בייגעלעך' ,הראש הקהל קיבל עליו להחזיקו בכבוד כדי שיוכל לישב בבית
היינו שאין לו קללה חדשה שלא קדמו ה' בהתוכחה וכבר המדרש כל היום ,וכך נמשך הדבר לאיזה תקופה ,עד לאחר זמן שמצאו שוב
המתיקם לטובה .ובספר החכמה מאין כתוב שאותו הרב עומד בשוק ומוכר את מעשה האפי' שלו.
נתפעל מאוד מהפירוש הקולע וספק את כפיו ואמר 'אוי כששאלוהו לפשר הדבר ,השיב התלמיד חכם ,כל זמן שהייתי לש את
מיין גאט ,שמע ישראל' ,כאות על התפעלותו .ובנו הרה"ק העיסה ,הייתי מתפלל אל השי"ת שתצליח העיסה בידי ,כשהכנסתיה לתנור
ר' איציקל מסטיטשין זי"ע אמר על זה שהיה לו לאביו התפללתי שתיאפה כראוי ,וכשיצאתי למכרה ,נשאתי עיני למרום שאמצא
סייעתא דשמיא מיוחדת שעלה ברעיונו דבר תורה זו על קונים .כל היום היה לבי קשור בהשי"ת ,כי ידעתי שפרנסתי תלויה בחסדיו,
דרך הפשט ,שבדרך כלל לא אמר על סגנון זה כלל אלא אבל משקיבלתי את מזונותי מוכנים מידיך ,הרגשתי שנחלשה אצלי אותה
על דרך הרמז והסוד שאינו לפי מדרגתו של אותו הרב. תפלה ובקשה ,ועל קרבת אלקים זו איני רוצה לוותר .כששמע בעל מגלה
ושמעתי סיפור מפי הרה"ח ר' משה יצחק פריעדמאן עמוקות את דבריו נענה ואמר ,כי אם נמצאים בקראקא אנשים פשוטים
הי"ו מבארא פארק ,שסיפר על זקינו הרה"ח ר' משה בעלי מדרגה כזו ,שוב אינו רוצה לעזוב את העיר .עכת"ד המעשה.
יצחק פריעדמאן ז"ל שהיה השוחט בעיר סעקלהיד ,והיה והנלמד מזה ,כי דוקא הצורך והחסרון מביאים את האדם לידי בקשה,
גם החזן בשבתות ובימים טובים ,וממילא היה משועבד והבקשה מקשרת את לבו להשי"ת .כל זמן שהאדם מרגיש שאינו יכול להצליח
להשאר בעיר על שבתות וימים טובים .אבל היות שהיה בכוחות עצמו ,תפלתו שגורה בפיו ועיניו נשואות למרום ,אבל כשהכל מוכן
חסיד גדול מהרה"ק ר' מרדכי מנאדבורנא זי"ע ונפשו לפניו ,צריך שמירה יתירה שלא ייחלש הקשר התמידי עם השי"ת.
נכספה להיות בצל הקודש בראש השנה ,על כן ביקש
והנה על הלוחות הראשונות נאמר "חרות על הלוחות" (שמות לב טז) ,ודרשו
מהראשי הקהילה שעל כל פנים יניחו לו לנסוע אל רבו
חז"ל (עירובין נד" ).אלמלא נשתברו לוחות הראשונות לא נשתכחה תורה מישראל".
לשבת לפני ראש השנה ,ואכן קיבל מהם הרשות ונסע
הרי שהתורה היתה חקוקה בהם באופן שלא היתה שולטת בה שכחה.
לשבת פ' כי תבא.
ובשו"ת בית הלוי (דרושים ,דרוש יח) האריך לבאר ,כי בלוחות הראשונות
והיות שהיו שם אורחים רבים על שבת קודש ולא יכלו היתה כל התורה כולה כתובה ,ואף מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש ,אבל
לכבד את כולם בעליות ,כי אין מפסיקין בתוכחה ,פנה בלוחות השניות נכתבו עשרת הדברות ,ותורה שבעל פה נמסרה לישראל
הגבאי אל הרה"ק ר' מרדכי זי"ע לשאול בעצתו למי ליתן שיזכו לקנותה על ידי עמל ויגיעה .ונמצא שבני ישראל עצמם נעשו בבחינת
עליות ,ענה לו רבי מרדכי ואמר אני אחלק את העליות הקלף של תורה שבעל פה ,וכל אחד זוכה בה כפי עמלו .עכת"ד.
באופן שיגיע לכל אחד ,ואכן כך עשה ,שהפסיק אף באמצע
התוכחה ,וקרא לר' משה יצחק הנ"ל לאיזה פסוקים ,וסיים לפי זה יש לומר שזהו ענין הארבעים הימים שמראש חודש אלול עד
בהפסוק (כח כו) והיתה נבלתך מאכל לכל עוף השמים ואין יום הכיפורים ,דלאחר שנשתברו הלוחות הראשונות לא ננעל השער בפני
מחריד ,וכמובן שהוא נבהל מזה מאוד ולא ידע אל מה ישראל ,אלא משה רבינו עלה למרום לבקש את הלוחות השניות ,ובני
ירמזון הדברים. ישראל עמדו בתשובה ובתפלה ,על כן נקבעו ימים אלו לימי רחמים ורצון,
שבהם נפתח לדורות הכח לבקש מחדש את קרבת השי"ת ,ומתוך הבקשה
במוצאי שבת כשהלך לקבל ברכת פרידה אזר עוז והיגיעה לזכות שוב לתורה ולדביקות.
ושאל את רבו מה פשר סיום העליה שלו בפסוק זה ,ענה
ומעתה מובן מפני מה מתחילין לומר מזמור זה מראש חודש אלול ,הגם
לו הרבי ואמר 'דו מ"ק' – היינו מח קטן ,כדרכו בקודש
ש"אורי" רומז לראש השנה ,ו"ישעי" ליום הכיפורים ,ו"כי יצפנני בסכה" לחג
לומר כן – הרי התכוונתי לברך אותך בברכה נאה ,שהרי
הסוכות ,מכל מקום הדרך לכל אלה מתחלת ב"אחת שאלתי מאת ה' אותה
אתה חזן ,והיתה ברכתי אליך 'והיתה נבלתך' מלשון
אבקש" .חודש אלול הוא הזמן שבו צריך האדם להתחיל לבקש מחדש ,לעמול
'נבל' וכנור ,דהיינו שזמירותיך ותפילותיך שתתפלל לפני
ולהתפלל" :שבתי בבית ה' כל ימי חיי לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו" ,ועל ידי אותה
התיבה יעלה ויהיה מאכל לעוף השמים ,היינו שהמלאכים
בקשה זוכה הוא לבוא ל"אורי" בראש השנה ול"ישעי" ביום הכיפורים .שהעיקר
הנקראים עוף השמים יקבלו תפילותיך ,ואין מחריד ,שאין
הוא הקרבה לה' על ידי התפילה והבקשה שמרגיש בעצמו שנצרך לישועת ה'.
לך מה לחרוד ולפחוד.
(הרה"ג ר' נתן דוד ראזענבערגער שליט"א)
ובנוגע להעלי' לקריאת פ' זו יש מנהגים שונים ,בעיר
מונקאטש היה המנהג שקראו את הפרשה מבלי שא' יברך
קודם הקריאה ולאחרי' ,בכמה מקומות נוהגים שהבעל בכל טובה צריך לשמוח כאילו ניתנה עתה
קורא בעצמו עולה ,ובליקוטי מהרי"ח מביא שמי שאינו
חושש מקריאת הפרשה עולה לתורה ,וכן שמרן הגה"ק ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ה' אלקיך ולביתך (דברים כו ,יא).
בעל ייטב לב זי"ע עלה לתורה בכל שבת לעלי' של 'ששי', מעשה במוהל שקיבל שיחת טעלעפאן מאב שבישרו בשמחה על לידת
אק ןוילג 3
מבוא בשער התורה מדור תורתם קבע
המשך מעמוד ג׳ המשך מעמוד ג׳
וגם בפ' כי תבא לא שינה ממנהגו ועלה לקריאת בנו וביקשו לבוא למולו .בראות המוהל רגשי שמחת האב באופן יוצא הרגיל ,שאל
התוכחה שהוא 'ששי' .ומספרים על א' מגדולי הדור המוהל כמה שנים המתינו לישועה זו ,והשיב האב בקול נרגש" :עשרים ושתים
האחרון זצ"ל שנשאל פעם אם יש מקום לחשוש שנה" .לבו של המוהל נתמלא שמחה ,ובמשך הימים שלפני הברית הרבה להתפלל
מלעלות לקריאת התוכחה ,אם אכן אפשר לצאת על הרך הנולד ,והיה בטוח שבבית זה תיראה שמחה גדולה עד למאוד לאחר
מזה היזק ח"ו ,ובפרט שהמשנה ברורה כבר כתב ציפיה ארוכה כל כך.
על זה שומר מצוה לא ידע דבר רע ,וענה ואמר כשהגיע לברית השתומם .השמחה היתה נאה ומרוממת ,אבל לא ראה את
שמתוך מעשה שהי' נראה לו שאכן יש מקום הרעש הגדול שציפה לראות; ועוד ראה ילדים רבים מסובבים את אבי הבן,
לחשוש לזה. זה מבקש דבר אחד וזה מושך בכנף בגדו .לאחר המילה פנה אל האב ושאלו:
כי פעם אחת עלה להתוכחה אברך חשוב בן הלא אמרתם שהמתנתם עשרים ושתים שנה ,והרי הנכם מוקפים ,ברוך ה',
תורה שהתמיד מאוד בלימודו והלך מחיל אל במשפחה ברוכה.
חיל על במתי התורה והיראה ,וממש אחר קריאת השיב האב בפשטות :אמת ,לפני עשרים ושתים שנה נשאתי את רעייתי ,ומאז
התוכחה נתעשר באופן פלא ,ואף שלא עזב כותלי זכינו ,בחסדי השי"ת ,ליותר ממנין ילדים .אבל על הילד הזה המתנו עד עתה .וכי
בית המדרש ועדיין ממלא את היום בלימוד התורה, מפני שהקב"ה כבר היטיב עמנו פעמים רבות ,תהיה הטובה החדשה קטנה בעינינו.
מכל מקום לא ימלט שלא יהיה קצת עסוק בנכסיו כל בן הוא חסד חדש ועולם מלא בפני עצמו ,וראוי לשמוח ולהודות עליו כאילו
המרובים ,שמחשבתו נתונה על השקעותיו שילכו היתה זו הטובה הראשונה שקיבלנו.
על מי מנוחות ויניבו רווחים בלי שום מכשול ופגע,
ונמצא ששוב אין ראשו ומחו שקוע כל כולו בים וזהו שאמר הכתוב "ושמחת בכל הטוב" .לא נאמר שישמח האדם רק בטובה
התלמוד כאשר היתה באמנה אתו קודם שנתעשר, הראשונה ,בשעה שהחידוש מעורר את הלב מאליו ,אלא "בכל הטוב" -בכל טובה
ואם כן משמע מזה שאכן יש מקום שיצא הפסד וטובה שהקב"ה משפיע עליו .ההרגל עלול להחליש את הרגש ,ולפיכך צריך האדם
מהעלי' לתוכחה ,שבמו עיניו ראה מי שעלה להתבונן בכל פעם מחדש בגודל החסד שנעשה עמו.
לעלי' זו ויצא בהפסד שנלקה קצת מדת דביקותו וכאשר מתבוננים שהטובה הבאה לידינו עתה לא היתה מוכרחת ,אלא היא
העצומה בתורה .כך ענה בדרך בדיחותא ,אבל מתנה חדשה מאת השי"ת ,מתעוררים שוב להודאה ולשמחה .כי אין מונים רק
כאמור כבר כתוב במשנה ברורה על שומר מצוה לא כמה טובות כבר קיבלנו ,אלא מכירים בכל אחת מהן חסד חדש בפני עצמו; ואז אין
ידע דבר רע. השמחה מתיישנת והלב נשאר מלא הודאה.
ויהי רצון שיקוימו בנו כל הברכות האמורות (הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א)
בתורה ,וכמו שמפרשים הפסוק בפרשתן ובאו
עליך כל הברכות האלה והשיגוך ,שהכל הם בעצם
ברכות במקורן ושרשן ,אלא שצריכין לזכות שיהיה
'והשיגוך' ,שירדו וישתלשלו למטה בפועל ממש, המביא דורן לת"ח כאילו מביא בכורים
ונזכה שיתקיים בנו תפילתינו 'הראנו ה' חסדיך',
ולקחת מראשית כל פרי האדמה וגו' ובאת אל הכהן אשר יהיה בימים ההם.
שנראה בעינינו וישמח לבינו בטובות וחסדים
מגולים ,ונכתב ונחתם לחיים ולשלום בספרן של לפני איזה שבועות זכיתי להיות מאוכלי שלחנו הטהור של מרן פאר הדור
צדיקים ,ויהיה שנת גאולה וישועה ,שנת 'נירש כ"ק הגה"ק ר' יעקב מאיר שעכטער שליט"א ,ובמשך כל הסעודתא דחקל תפוחין
ברכה' באנפין נהירין עד ביאת גוא"צ בב"א. קדישין שהיתה בביתו נאוה קודש בזעיר אנפין ,השמיע מנועם אמרותיו וזכרונות
(הרה"ח ר' אברהם ישעי' קליין הי"ו)
הוד מימי קדם ,ואשרי אזן ששמעתן.
ובתוך הדברים סיפר שהוא בעצמו היה בשעה שמרן רביה"ק מסאטמאר זי"ע
בא לבקר בביתו של הגה"צ ר' מאטיל סלאנים זצ"ל ,בא' מהביקורי קודש שהיה
בארצינו הקדושה ,והוא זצ"ל היה מומחה גדול בעשיית 'קיישעלעך' ,שידע לייצר
מעשי קליעות באומנות נפלאה ,ואז לכבודו של רבינו זי"ע עשה קערה נאה קלוע
מעלי לולבים ,והניח בתוכם תמרים ,וכיבד בהם את רבינו ואמר שהוא 'טייטלבוים',
ורבינו זי"ע נענה ואמר שהוא מריח מזה ריח של בכורים.
845.210.6668 עימוד
הדפסה (הרה"ח ר' יואל גליק הי"ו)
sales@kintress.com
הגליון נערך ע"י מכון קונטרס
טעל | 845.210.6668 :פעקס845.314.8486 : להכניס דברי תורה בתוך מו"ה אברהם ישעי' קליין
אימעילchelkeiny@gmail.com :
עורכים
הגליון ולהערות והארות: מו"ה יואל הכהן מאשקאוויטש
מו"ה משה אברהם לייפער
צו באקומען דעם גליון יעדע וואך אין אימעיל ,שיקט א אימעיל צוchelkeiny@gmail.com : מו"ה שלמה הערשקאוויטש
4
